‫ספר‬

‫ה ש ל ם‬ ‫יוחסין‬
‫יצא ראשונה ע״י‬
‫פיליפאווםקי‬ ‫צבי‬

‫מהדורה שניה‬

‫עם מבוא הספר‬

‫מאת‬

‫אברהם חיים פריימאבן‬

‫מהדורה שלישית‬

‫משוכללת באותיות גדולות ומאירות‬

‫ובתיקונים רבים‬

‫תובב״א‬ ‫ירושלם‬ ‫פעיה״ק‬

‫לפ״ג‬ ‫התשכ״ג‬ ‫שנת‬

 ‫‪:‬ץנ‪3^6 3731136161‬וח ח‪66‬נ‪351‬ו‪ 1‬ז‪6‬א‪15 56‬וו‪1‬‬

‫‪1‬ז‪0₪£1‬ג(‪9013^1‬דח‬
‫ש ט מ ש ע ^ ‪5314 13111‬‬
‫‪11‬ץ‪00111‬ז‪11219 ,8‬‬
‫‪£1‬־י_ ‪972-0777(0718‬‬
‫‪0‬מ>‪972-0178 (718)-‬‬

‫‪/\ 016111x6 1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬

‫^\‪6‬־זכ‪161‬־‪ 1‬ח‪69616156‬ו‪8‬‬ ‫‪6‬־ז‪8001> 51:0‬‬

‫‪6[4409‬‬ ‫‪1‬ח‪16* /\76‬‬

‫‪11204‬‬ ‫‪,‬חץ‪001>1‬־ז‪.8‬‬ ‫ץ‪.‬א‬

‫‪(436-1165‬‬ ‫‪(718‬‬

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

‫וניתן להשיג ממנו ט ו פ ס מכורך‪ ,‬במחיר סביר‪ ,‬אצל‪:‬‬

‫בימ״ס ביגלאייזן‬
‫יו‪1‬‬
‫‪6‬ו‪1‬ח‪4409 16 /^6‬‬
‫‪(718) 436-1165‬‬
‫‪£1‬״‪1 3 1 8 1 0 1 1 1 0 0 1:‬‬
‫•^‪1‬‬ ‫‪8x^8‬ז‪1‬פי‪1‬כ>‪£‬״‪?1‬ע‪00‬‬

‫‪0*1X11118 ?!£061111 £‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1488110‬‬ ‫ס‬

‫‪1011^,3188801,0111180£‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8X8813, 8 8 0 8 1 2 1 1 8‬‬

‫‪2101111]*15111111‬‬
‫‪8‬‬ ‫(‪0X11*^X710* 11‬ז^א‬ ‫‪1X0117‬א^<‪181‬ט^‪1,*160,.13.4,‬‬ ‫‪£0£8£7X7‬ס‬
‫מ ‪0‬נ>‪611?318₪1‬זםפ‪ 08‬ט‪10‬נ>מ‪818‬ז*‪0‬נ> ‪1:>0380801£81 81‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬
‫;‪1(1(41X^8‬‬ ‫‪ 1 X 0 1 3‬א^‪8 1 7 0£‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪010148‬ס^‬
‫‪18‬ז‪£1‬ט‪.£18, 80‬ס‪8 ]?£881018, ^£6-??1'118 01111,‬ס‪018‬פנ‪£8 1<£ 8‬זמ>‪1.881.11‬מ‬ ‫<‬

‫‪1X118(21711‬‬ ‫‪11,1,1781813178‬‬ ‫‪ 7 1 8 1 8 .‬ו‬

‫‪6181,107380.4‬‬
‫‪0101111‬‬ ‫‪4.‬א‪14‬מ״‪1‬ס‪,30‬‬

‫‪ ,‬ע ! ‪111881 ^ 1 0 0 8 1 11118 5 1‬‬

‫^‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ x 1 ( 1 7‬א ס ^ ש • * !‪178?11^8‬‬ ‫פ‪1‬נ‪01‬מ*‪ 1£‬ז מ *‪6011111‬‬ ‫‪1?11(0;0‬ג‪874‬א‪£017101(18 00‬‬
‫‪71703,‬‬ ‫‪1.1881X880(,‬‬ ‫‪41‬׳‪71[.‬ו‪4‬ל‬

‫‪£91X0X18 0 £ £ 8 0 0 £ 1 . 1 ? 1 1 1 ? 0 ¥ 8 £ 1‬‬
‫‪ 4.1701081741£‬שטנ‬

‫‪!1 111*1‬י! ‪ 11 >511‬א‪18 1‬ז‪8001£11‬‬ ‫‪11 £38110181114.‬‬

‫!‬ ‫‪£‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x301161,‬אזפזןם״!‬ ‫‪6617‬‬ ‫‪?18‬זז‪.‬‬ ‫מ‬

‫‪1 X‬א‪01‬א‪ 1,0‬ז*ז‪1"|108‬‬ ‫?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ 1‬ס ‪ 0 1 ! 1 1‬מ ‪^< .7. 1 1 1‬ס)‪8,8‬‬

‫* ז ‪ 8‬ז ‪ < 1‬ז ‪61‬‬ ‫‪ 11.‬פ‪7‬ו<‪*1‬‬ ‫‪•.‬ז‬ ‫‪.‬וןו‪1‬וו!]‪(6111.‬‬

‫‪.‬זוי‪0001,¥‬פ‪>1‬‬
 ‫ספר‬

‫ה ש ל ם‬ ‫יוחסין‬
‫א ש ר ה כ י נ ו גם הקרו ה ה ב ם ה מ פ ו א ר ו ה ת ו כ ן ה מ ה ו ל ל ה ר ב ר ב י‬
‫ז׳׳ל‬ ‫זכות‬ ‫אברהם‬
‫דעידע כשם זאקוטי‬
‫מילידי סאלמאנקא בארץ ספרד ועיר מנות ת ו נ י ס ב א ח אפריקא‬
‫בשנת חמשת אלפים ומאתים וששים וארבע ליצירת‬
‫בזכרון כ ל ה ד ו ר ו ת מ י מ ו ת מ ש ה ר ב י נ ו ע״ה ע ד ד ו ר ה מ ח ב ר‬
‫גם הביא בתוך הספר בל דברי ס פ ר ה ק ב ל ה להחכם הראב״ד די! ורוב‬
‫סדר עולם זוטא‪ ,‬ונם הוסיף מעט מדברי הימים למלכי הגוים‬
‫אשר לא מבני ישראל המה במו שהעתיקם מתוך ספרי‬
‫היונים ומתוך ס פ ר י ו ז י ם ו ס הנדול‪ ,‬ומלבד בל‬
‫אלה נמצאו בו לקוטים רבים בה ובה‪.‬‬
‫מהדורא הראפיונה יצאה ־!אוד בקונםטנטינא שנמ דלעיכ״ו‪.‬‬
‫ניהדורא הטנית בקראקא טנמ הפז״מ ‪.‬‬
‫ומהדורא הפיליפזימ באנלשטידה פזנמ הרוע״ו‪.‬‬
‫הניםדר הראשון גזו• כתב הניר<בר לגזרים ‪,‬‬
‫והעני העז^יף גם הוא רוב דברים‪,‬‬
‫והפי<ליפיי עוד פדזת מפזנים האברים ‪,‬‬

‫ועתה יצא ראשונה בתמימות בעצם העתקת ב״ י המחבר הנמצאת באוקספורד‪.‬‬

‫השלם רבי צבי פ י ל י פ א ו ו ס ק י‬ ‫החכם‬

‫‪0‬׳נייי־‬

‫נלפוס המפואר לסנניל רני צני פיליפאווסקי‬

‫ח מ ש ת א ל פ י ם שש מ א ו ת ו ש ב ע ע ש ר ה ל י צ י ר ה ‪.‬‬ ‫בשנת‬
‫‪1857.‬‬
 ‫אל ה מ ו ר י ם ‪.‬‬

‫משכו קשת וירו בי נט הפעם‬

‫ימיים שנונים‪ ,‬א מ נ ם לא אזעם זעם‪.‬‬
‫הן כזבובים אך בשד המת י ב ה ת‬
‫ההי והטוב לא יאהבו ולא יטעמו‬
‫כן אתם הטורים בטשפטכם תדמו‬
‫הטוב לא תקבלו‪ .‬א ך הרע חשהרו‬
 ‫מבוא לספר יוחסין השלם׳‬
‫א• חיי ר׳ אברהם זכות•‬
‫משפחתו של בעל ספר יוחסין נודעה בשם זכות או זכותו׳ זקוטו‬
‫‪1‬‬
‫זאקוטו וזקודו (• בני זכות ישבו לפנים בארץ צרפת וע״י גירוש יהודי‬
‫צרפת בשנת ם״ו לאלף הששי העתיקו אהלם לספרד• מבני הגולים האלה‬
‫היה ר׳ אברהם זכות הזקן אשר הנחיל שמו הטוב לנכדו ר׳ אברהם זכות‬
‫השני• בנו של זה האחרון׳ ר׳ שמואל זכות׳ הוא אביו ורבו של בעל‬
‫‪2‬‬
‫ספר יוחסין (• ר׳ אברהם זכות בעל ס׳ יוחסין מעיד על אבותיו כי *כולם‬
‫‪3‬‬
‫עמדו בשמדות קשטיליא על תלם בעבודת השם ית׳ ובתורתו* (• בימי‬
‫השמדות האלה׳ בשנת קנ״א׳ חי ר׳ משה זקודו׳ ששלח אותו רבו הר׳‬
‫יהודה ב״ר אשר הקדוש מטוליטולה אשר קדש את השם ברבים והיד‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫האחרון מצאצאי הרא״ש ז״ל אל הר׳ יצחק בר ששת בעל תשובות ריביש (•‬
‫מצד אמו היתה משפחתו של בעל ס׳ יוחסין מיוחסת *לא פסקה תורה‬
‫‪5‬‬
‫ממנה מימים קדמוניות* (• מקרוביו מצד אמו נודע ר׳ שמואל בלאנסי לגדול‬
‫בתורה ובחכמה מתלמידיו של הר׳ יצחק אבוהב׳ נפטר ה׳ שנים לפני הגירוש‬
‫‪6‬‬
‫בשנת החמשים ושנים לימי חייו (•‬
‫‪4‬‬ ‫‪7 0 6‬‬
‫׳* *ז• קייזרלינג‪ ,‬דברי ימי ישראל בפורטוגל ע'‬ ‫י( עי׳ רמש׳יש ברשימת בודל• ע׳‬
‫‪ 120‬הערה בי• גראטץ ח ׳ ׳ ע׳ ‪ 20‬הערה אי• ספר השנתי ליל״ג חי״ג זי׳ ‪ 159‬הערה בי•‬
‫‪0‬‬

‫־‬
‫( ספר יוחסין השלם ע׳ ‪.2234‬‬
‫*( שם‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫שו״ת דיב״ש סי' רפ״ה• עיי ס׳ השנתי ליל״ג חי״ג ע׳ ‪.159‬‬ ‫(‬
‫י( יוחסין ‪.2268‬‬
‫‪6‬‬
‫שם­‬ ‫(‬
‫!‬
 ‫מבוא‬ ‫‪11‬‬

‫הר׳ אברהם זכות ב״ר שמואל ב״ר אברהם נולד בסלמנקה בארץ‬
‫‪1‬‬
‫קשטיליא קרוב לשנת ר׳ לאלף הששי (‪ .‬בנעוריו למד תורה אצל אביו הר׳‬
‫שמואל שהיה כנראה חכמ והיתה לו קבלה מהחכמים הזקנים ז״ל• ר׳ אברהם‬
‫מביא בשם אביו מה שקבל ממנו למה מזכירים בני רב פפא לאחר סיום‬
‫מסכת ואמר לו אביו על פי שמועתו שמועילים לשכחה כשיאמרו אותם‬
‫‪2‬‬
‫שבע פעמים כמו זכירת אליהו ז״ל במוצאי שבת (‪ .‬בהיות ר׳ אברהם בן‬
‫ששה או שבעה שנים ראו עיניו את הזקן ר׳ יצחק קנפנטון רבן של כל‬
‫גלות קשטיליא אשר כינוהו בני דורו בתואר *גאון* מה שלא היה נהוג‬
‫עדיין בימים אלו• מראה *החסיד העניו דרוח אלהין קדישין ביה* עשה‬
‫רושם כביר על הנער עד שכתב עליו בזקנותו‪ :‬מי שרואה פניו כמקבל‬
‫‪3‬‬
‫פני שכינה (• אכן רבו המובהק של ר׳ אברהם היה הר׳ יצחק אבוהב‬
‫*החריף והמחודד* שהעמיד תלמידים רבים וחיבר ספר על הד׳ טורים‬
‫‪4‬‬
‫שלא הספיק להשלימו (• ממנו קבל ר׳ אברהם זכות את ידיעותיו בתלמוד‬
‫ופוסקים וגם בחכמת הקבלה• ר׳ אברהם זכות היה בקי בכל חדרי התלמוד‬
‫‪5‬‬
‫בבלי וירושלמי כמו שנראה מס׳ יוחסין (׳ וגודל חריפותו נראה ממה‬
‫‪6‬‬
‫שמובא בשמו בתשובות בביאור דברי הרמב״ם (•‬
‫עיר מולדתו סלמנקה היתד‪ ,‬בימיו מטרופולין לחכמות החיצוניות• ר׳‬
‫אברהם נכנס לאוניורסיטה שבעירו ולמד שם את חכמת התכונה והמספר‬
‫והצליח בלימודיו עד שנעשה תוכן מפורסם• ההגמון בסלמנקה שהיה חכם‬
‫‪7‬‬
‫בתכונה הכיר בכשרונותיו וישימהו למורה באוניורסיטה שבסלמנקה (‪ .‬ר׳‬
‫אברהם למד בקתדרא ואליו רבים ידרושו עד שהעמיד תלמידים הרבה‬
‫‪8‬‬
‫יהודים ונוצרים (‪ .‬בין תלמידיו שלמדו אצלו בסלמנקה היה גם התוכן‬
‫‪9‬‬
‫המפורסם אוגוסטין ריקי ‪ •(8!>:>:1‬בימים אלו חיבר ר׳ אברהם זכות את‬
‫‪1‬‬
‫קייזרלינג‪ /‬פורטוגל ע׳ ‪ 121‬העדה בי• קולומבוס ע׳ ‪ ••*1‬ויש אומרים שנולד בטוליטולה‬ ‫(‬
‫וטעות הוא בידם כנראה מסי יוהסין גל‪.5‬‬
‫‪2‬‬
‫יוהסין ־‪.123‬‬ ‫(‬
‫‪ (3‬שם )‪.2261‬‬
‫י( שם• עיי במחברתו של ל^וונשטיין על משפחוו אבוהב‪ ,‬פרסבורג תרס״ה ע' ‪ 3‬ומש״כ‬
‫ראזנמאן במאגאצין ‪ 1893‬ע' ‪.166‬‬
‫‪5‬‬
‫( עיי בהקדמת ר' שמואל שולט לס׳ יוחסין דפוס קושטנטינא דף ג׳ ע״א)נדפסה לקמן בפרק וין­‬
‫‪6‬‬
‫( שו״ת מהר״ל בן חביב סי' י״ט•‬
‫‪7‬‬
‫( כן כתב ר׳ אברהט זכות בהקדמתו לספרו הגדול האלמנ׳׳ק• עיי קייזרלינג׳ קולומבוס‬
‫ע' ‪ 41‬הערה גי­‬
‫*( עיי בסי נשמת חיים לר׳ מנשה בן ישראל חייג פ ר ק כ­א­‬
‫ל ‪ .‬ע' ‪ •2143‬קייזרלינג‪ ,‬פורטוגל ע' ‪ 121‬הערר‪ .‬גי! קולומבוס ע'‬ ‫כ ו ד‬ ‫י( רמש״ש ברשימו!‬
‫‪ 41‬הערה די•‬
‫‪111‬‬ ‫מבוא‬
‫‪1‬‬
‫ספרו הגדול בתכונה בצווי ההגמון שבסלמנקה (• לוחותיו אשד תקן ר״א‬
‫בעיון רב היו לנס בעיני בני דורו ואמרו עליו‪* :‬לוחות כל הגוים הקודמות‬
‫אליו כאין נגדם והאומות בעצמם פסלו ושברו כל הלוחות הקודמות אליהן‬
‫והסירוס מגבירות׳ קיימו וקבלו עליהם מעשה ידיו להתפאר ולא ישנו את‬
‫‪2‬‬
‫תפקידם•* ( גם את כלי האצטרולב תיקן ר׳ אברהם ויחל לעשותו מנחושת‬
‫‪3‬‬
‫תחת כלי העץ שלא היו מדויקים כל כך (• על ידי חקירותיו והמצאותיו‬
‫אלה נודע שמו ברבים• כנראה היה לד׳ אברהם זכות שיח ושיג עם כריסטוף‬
‫קולומבוס מגלה אמריקה• קלומבוס ישב אז בסלמנקה ור׳ אברהם הראה לו‬
‫כנראה כמה ספרים בחכמת התכונה ובפרט ספר אחד המיוחס לד׳ אברהם‬
‫‪4‬‬
‫אבן עזרא (• ר׳ אברהם זכות היה מהחוקרים היחידים שבטחו בהצלחת‬
‫נסיעותיו של קולומבוס• המלומד גםפר קוריא * ־ ״ ז ‪ 0 0‬בן דוא מוסר בספרו‬
‫את חוות דעתו של ר׳ אברהם זכות בדבר נסיעה זו וזה לשונו‪ :‬ארץ הודו‬
‫רחוקה היא מאד ונפרדת מאתנו על ידי ימים וארצות אבל מי שמכניס את‬
‫‪5‬‬
‫עצמו בסכנת הנסיעה מובטח לו שיגיע לשם (• לוחותיו של ר׳ אברהם‬
‫זכות היו תמיד בידיו של קולומבוס בכל נסיעותיו ופעם אחת בנסיעתו‬
‫האחרונה לאמריקה בשנת רס״ד ניצול על ידן• הקזיקים יושבי ארץ וירגוה‬
‫היו שונאים לו ולאנשיו ולא נתנו להם לאכול עד שנתעטפו ברעב• וימציא‬
‫לו קולומבוס תחבולה לעמוד על נפשו• על ידי לוחותיו של ד׳ אברהם זכות‬
‫נודע לו שיהיה לקוי לבנה באחד הלילות הבאות• קולומבוס קרא את שרי‬
‫הקזיקים ויאמר להביא קללה עליהם בהעלימו מהם את אור הלבנה• בעת‬
‫הלקוי חרדו הקזיקים חרדה גדולה ויתחננו אל קולומבוס להעביר מעליהם‬
‫את הגזירה הדעה‪ .‬קולומבוס עשה עצמו כמתפלל עבורם לאלהיו• הלקוי‬
‫עבר והקזיקים היו מכבדים אותו מאז וקדמו אותו בכל אשר בחד• כן נמצא‬
‫‪6‬‬
‫בספר נסיעותיו של קולומבוס (•‬
‫קולומבוס‪ .‬עשה הגהות על גליון ספר הלוחות של ר׳ אברהם זכות‬
‫‪7‬‬
‫שהיה תחת ידו ונמצא עכשו בספרית קולומבינה בפורטוגל• (‬
‫מלבד חקירותיו בתכונה עסק ר׳ אברהם גם בחכמת האצטגנינות‬
‫אשר בה בטח והאמין‪ .‬אף מעשי שדים ושאר עניני הזיה ואמונות טפלות‬
‫לא היו זרים לו• הוא מספר בספרו שראה בסלמנקהגוי אחד שהיו שומעים‬
‫י( עי׳ לעיל ע׳ ‪ 11‬העדה ‪•7‬‬
‫*( הקדמת ד׳ שמואל שולם דף ג׳ ע״א•‬
‫‪3‬‬
‫( רמש״ש׳ מתמטיק ‪ 1901‬ע׳ ‪ •68‬כהן בסי השנתי ליל״ג הי״ב ע׳ ‪.85‬‬
‫*( קייזרלינג׳ קולומבוס ‪ 13 •9‬ןע׳ ‪.45‬‬
‫‪5‬‬
‫( קוריא בספרו ‪* 10>1!8‬ג> •*‪11>1‬־>‪ •1.‬עיי קייזרלינג שם ע׳ ‪ 45‬העדה גי­‬
‫‪6‬‬
‫( ‪(*>:1>15‬ג>ז? >‪0 >1‬ת)‪!1‬״‪ 1‬ע׳ ‪ .59‬עי״ קייזרלינג שט ע׳ ‪ 43‬והלאה­‬
‫׳( שם ע׳ ‪.11‬‬
 ‫מבוא‬
‫קולו מגג ביתו אע״פ שהוא ישב בביתו ולא היה מדבר• וכן כתב שראה‬
‫מנשים יהודיות שהתחזק אצלן כח הדמיון עד שהיו שואלין ומשיבין דברים‬
‫‪1‬‬
‫אמיתיים בהקיץ עיי נבואה (‪-‬‬
‫כנדאה העתיק ר׳ אברהם זכות אהלו לםדקוםטה ולמד גם שם‬
‫‪2‬‬
‫בקתדדא והרבה שם חכמה ותושיה (•‬
‫בשנת דנ״ב כשגזד המלך פידננדו הקםטילי גירוש על כל יהודי‬
‫ספרד כנודע הוכרח גם ד׳ אברהם זכות לעזוב את ארץ מולדתו ודאה‬
‫בעיניו צדיקים שהרגו עצמם ובניהם כדי שלא יוציאום על כרחם מתודת‬
‫‪3‬‬
‫ה׳ (׳ וישא אברהם עם רבו הזקן הד׳ יצחק אבוהב אל ארץ פורטוגל‬
‫‪4‬‬
‫ויתישב בליםבונה הבירה (• בעוד שבעה חדשים אחד הגדוש נפטד עליו‬
‫‪5‬‬
‫רבו והד׳ אברהם הספידו ודרש עליו בפסוק הנה אנכי שולח מלאך (•‬
‫שמעו של ד׳ אברהם היה הולך בכל ארץ פורטוגל והמלך יואן השני‬
‫שהתענין בחכמת ההנדסה והתכונה נתן לו דשות לישב בקתדדא גם בארצו•‬
‫‪6‬‬
‫ד׳ אברהם מצא חן בעיני יואן וישם אותו ל*תוכן המלך* (• בהיות המלך‬
‫בעיר טורי די טומבו בשנת דנ״ד כיבד את *אברהם האצטדולוג* חביבו‬
‫‪7‬‬
‫במתנה הגונה של עשרת זהובים אםפדין (•‬
‫‪8‬‬
‫מובא בספר נשמת חיים ( כי פעם אחת בא המלך יואן י( לנסות את‬
‫ד׳ אברהם בחידות ושאל ממנו שרצונו ליםע לארץ איבודה ויצו אותו להגיד‬
‫לו על פי המזל באיזה פתח יכנס• אמד לו ד׳ אברהם‪ :‬אם אומד לך באחד׳‬
‫אתה תכנם באחד• אמר לו המלך‪ :‬לא כי׳ תכתוב ותחתום בחותמך׳ וצוד‪.‬‬
‫להביא נייד חלק וכתב עליו ר״א כך‪* :‬איל דיי אה די פאםאד דיאונה‬
‫פואידטה קי אה די דינובאד* ד״ל שער חדש יפתח ויבוא בו המלך• וכן‬
‫היה כי המלך רצה להראות לו ששקד וכזב דבר ויפרוץ בחומת העיד שעד‬
‫חדש ואחר הכניסה פתח וקרא לעין כל זאת האגדת ויהי לנס• שוב פעם‬
‫י( יוחסין ‪.886‬‬
‫‪2‬‬
‫( כן כתוב• בשלשלת הקבלה רף נ׳ ע״ א וגס׳ נשמת חיים ח י ג פכ״ג ובליקוטי סממ־י‬
‫הוצ׳ נייבויר ע׳ ‪ •139‬עי׳ קייזרלינג׳ פורטוגל ע׳ ‪ •121‬אבל בספרו קולומבוס ע׳ ‪ 41‬הערה‬
‫ג׳ כתב שלא נתיישב הר׳׳א בסרקוסטה מעולם­‬
‫*( יוחסין ‪.2251<, 5181‬‬
‫‪4‬‬
‫( קייזרלינג‪ ,‬קולומבוס ע׳ ‪ •99‬גראטץ ח׳ שמעי עי‪ .‬ז‪1‬ג כתב שנתישב באופורטו•‬
‫‪5‬‬
‫( יוחסין ־‪.226‬‬
‫‪6‬‬
‫( ראה את התתימה בריווי הצרפתית ל י ב ע׳ ‪ - : 284‬ר ׳ אברהם זכות תוכן המלך יואן״‬
‫ואין זה מתתימת ירו של ר׳׳א זכות עצמו כמו שהוכיה ר״ר קויפמאן שם חלק ל׳׳ך ע׳ ‪.120‬‬
‫י( קייזרלינג‪ ,‬פורטוגל ע׳ ‪ 121‬הערה הי! קולומבוס ע׳ ‪•99‬‬
‫‪8‬‬
‫( נשמת היים לד׳ מנשה בן ישראל ה״ג פרק כ״ג• מובא בליקוטים מדברי יוסף לד׳‬
‫יוסף סמברי שנדפסו בס׳ סדר הכמים לנייבויר ת״ב ע׳ ‪.139‬‬
‫‪9‬‬
‫( עי׳ קייזרלינג‪ ,‬פורטוגל ע׳ ‪ 122‬הערה א׳•‬
 ‫מבוא‬
‫אחת הכניס אותו בחדר אחד ושאל לו כמה רחוק מן שמים לארץ׳ אמר לו‬
‫כך וכך• לאחר שנה הגביה תקרת החדר אמה וחצי ושאל לו‪ :‬אמור נא‬
‫התוכן כמה רחוק מן השמים לארץ כי שכחתי• והוא בחכמתו הנפלאה‬
‫השיב‪ :‬או הארץ עלתה או השמים ירדו•‬
‫אחרי מות יואן השני קם נכדו דון מנואל על כסא מלכי פורטוגל‬
‫‪1‬‬
‫וישם גם הוא את ר׳ אברהם לתוכן ומזכיר המלך (• בשנת רנ״ו נדפסו‬
‫לוחותיו של ר׳ אברהם בליריאה בבית הדפוס של מייאשטדו שמואל די‬
‫אורטס ונתפשטו בכל ארצות המערב והמזרח עד שהיו *מפוזרים בכל ארץ‬
‫‪2‬‬
‫אדום גם בארץ ישמעאל* (• ר׳ אברהם זכות מעיד על עצמו‪* :‬הייתי‬
‫במלכות ספרד וגם במלכיות אחרות של הנוצרים כשיצאו הספרים שעשיתי‬
‫בתכונה היו אומרים רבי אברהם זכות איש שלאמנקה ואני יש לי רשות‬
‫להתפאר בזה כמו שאמרו חז״ל איזו היא חכמה שנתחשבו בה החכמים לעיני‬
‫העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות• ואני מעיד לשמים שהיו‬
‫‪3‬‬
‫משבחין את ישראל מאד בזה•* ( אמרו עליו על ר׳ אברהם זכות שעצתו‬
‫‪4‬‬
‫בחכמת הככבים נאמנה לגוים ומלכיהם כעצת אחיתופל בשעתו (׳‬
‫בשבתו* בפורטוגל המציא ר״א זכות דעה חדשה בענין התהוות הסערות‬
‫והוכיח על ידי חקירותיו כי נקל לנסוע לארץ הודו דדך הים הדרומי סביב‬
‫‪5‬‬
‫לאפריקה (• בשנת רנ״ז העריך המלך מנואל ספינות וישם את וסקה דא‬
‫גמה על האניות לתור את הדרך לארץ הודו• קודם נסיעתו התיעץ וסקה‬
‫‪5‬‬
‫דא גמה עם ר׳ אברהם זכות במעמד כל מלחיו (• גם המלך מנואל קרא‬
‫אותו אליו אל עיר ממלכתו בייא ‪ 86)1‬ויבטיח לו ר׳ אברהם שבזמן קרוב‬
‫‪7‬‬
‫ידבר תחת רגליו את רוב ארץ הנדיא (• וכן היה כנודע־‬
‫בשנת רנ״ז נגזר הגירוש גם על יהודי פורטוגל ויעזוב ר׳ אברהם‬
‫זכות את הארץ ההיא עם בנו ר׳ שמושלי ר״א כתב בספרו על גלותו זו‪:‬‬
‫גם אני השם ב״ה זכני שאקדש שמו עם שמואל בני ובאנו לאפריקה והיינו‬
‫שבויים שני פעמים השם למען חסדיו ורחמיו הגדולים ישלים לי ולזרעי‬
‫‪8‬‬
‫שיהיה אחריתנו לעבודת השם יתברך (•‬

‫*( גרא?וץ חלק שמיני ע׳ ‪ •386‬קייזרלינג שט ע׳ ‪.122‬‬

‫*( יוחסין ־‪.222‬‬
‫נ‬
‫( שט ‪.574‬‬
‫י( שלשלת הקבלה ס״ג בי­‬
‫‪6‬‬
‫( גספר קוריה בספרן ‪*4‬ם‪>1*8 ^4 1‬ם*‪ .1‬עיי קייזרלינג‪ /‬קולומבוס ע׳ ‪.99‬‬
‫‪8‬‬
‫( קייזרלינג‪ ,‬פורטוגל ע׳ ‪ ;162‬קולומבוס ע׳ ‪.100‬‬
‫י( קייזרליגג‪ ,‬פורטוגל ע׳ ‪ 122‬הערה גי? קולומבוס ע׳ ‪•99‬‬
‫‪8‬‬
‫( יוחסין ‪.2234‬‬
 ‫מבוא‬ ‫‪¥1‬‬

‫ד׳ אברהם נסע עם הרבה גולים לאפריקה ויתיישב בתוניס שהיתה‬

‫‪1‬‬
‫אז *קהלה גדולה עשירים מאמינים בקבלת התורה* (• בין הגולים אתו‬
‫‪2‬‬
‫מפורטוגל לתוניס היה גם הד׳ משה אלאשקד‪ •( .‬על ידי טרדות ומצוקות‬
‫הגלות תשש כהו של ד׳ אברהם עד שהעיד על עצמו‪ :‬כי בעונותי מרוב‬
‫השמדות והשביה וצורך המזונות אין בי כח ולא חכמה ולא עמד טעמי בי‬
‫‪3‬‬
‫וריחי נמר (•‬
‫בתוניס השלים ד׳ אברהם את ספד יוחסין אבל היו חסדים לו שם‬
‫‪4‬‬
‫ספרים ( כי חוץ ממה שהביאו אתם הגולים *( לא היו שם כנראה ספרים•‬
‫בתוניס ישב ד׳ אברהם כמה שנים אבל כנראה לא מצא שם מנוח‬
‫‪6‬‬
‫ויםע הלאה אל ארצות הקדמ אל ארץ תרכיה ( ובסוף ימיו עלה לדמשק‬
‫‪7‬‬
‫ונפטר שם בשנת רע״ה (•‬
‫מחבידיו של ד׳ אברהם זכות היד‪ .‬החכם השלם ד׳ אברהם הלוי‬
‫‪8‬‬
‫בוקדט אשר מזכירו ר׳ אברהם בספרו ( ונראה שהוא ד׳ אברהם ב״ד‬
‫אליעזר הלוי גיסו של ד׳ אברהם זכות שחיבר ספרים בחכמת הקבלה׳ מהם‬
‫‪9‬‬
‫ספד גליא רזא וספד הזכדון (• מתלמידיו המפורסמים היה ד׳ יוסף ויזינו‬
‫‪10‬‬
‫‪ ¥6010510‬רופא המלך יואן השלישי ( וחבר היונטה בליסבונה• היונטה‬
‫היתד‪ .‬קבוצת חוקרים תוכנים וספנים• ד׳!יוסף היה ממכיריו ויועציו של‬
‫קולומבוס• הוא העתיק את באוד הלוחות של רבו ד׳ אברהם זכות ללטינית•‬
‫נכדו של ד< אברהם זכות׳ ד׳ אברהם האחרון המכונה לוזיטנו היה רופא‬
‫‪11‬‬
‫מומחה ובקי בחכמות (•‬
‫י( שם <ו‪ ,215‬מוסב על גבע רקח סמוך למינים­‬
‫‪2‬‬
‫( עי׳ מאמדי של הירודצקי במ״ע הגידן שנה שניה ע׳ ‪ 5‬והלאה•‬
‫‪ 0‬הקדמת המחבר לס׳ ייחסץ •‪.1‬‬
‫‪4‬‬
‫( עי׳ יוחסץ *‪.22‬‬
‫‪6‬‬
‫( עי׳ שפ ‪.22011‬‬
‫י( גרזן^ץ ח ‪ -‬ט ע׳ ‪ 18‬הערה ב׳ ע ם י י נומולוגיה ל ד ׳ עמנואל אבוהב ע ׳ ‪.301‬‬
‫י( עי׳ מש״כ דמש״ש במזכיר חי‪-‬ט ע׳ ‪ •101‬דמש״ש סיתר למה שכתב ברשימתו הגדילה‬
‫ע׳ ‪ 706‬שנפטר ד׳ אברהם זכות קודם שנת רע״ה• קייזדלינג‪ ,‬קולימביס ע׳ ‪ 100‬העדה‬
‫ב׳ כתב שנפטר ר ‪ -‬א ב א ז מ י ר ׳ אבל אין לו ע ל מה לסמוך!‬
‫‪9‬‬
‫( יוחסץ *‪.174‬‬
‫‪8‬‬
‫( עי׳ רח״ם באיר החיים ע׳ ‪ 61‬סי׳ ‪ ••53‬דמש״ש באוצר נחמד ח״ב ע׳ ‪ 148‬ודוקעס שם‬
‫ח״ג ע׳ ‪ •151‬טולידנו‪ .‬אפריון סי׳ נ״ט• ועוד­‬
‫‪10‬‬
‫( ע ‪ -‬ע גראטץ ח׳ שמיני ע׳ ‪ 379‬בהערה• קייזדלינג‪ .‬קילימביס ע׳ ‪ •11‬דמש״ש׳ העבר•‬
‫איבר• ע׳ ‪84‬י! מתמטיק ‪ 1901‬ן״ ‪ 69‬העדה אי­‬
‫"( ע ‪ -‬ע גרןוטץ ח״י ע׳ ‪ 3‬והלאה• רח״ם׳ אוד החיים ע ׳ ‪ 33‬ס י ׳ ‪ •88‬קייזדלינג‪ ,‬פורטוגל‬
‫ע ׳ ‪ 297‬ועוד•‬
 ‫מבוא‬

‫ב• ספרי ר׳ אברהם זכות•‬

‫א• לוחות תמידים• א ל מ נ ״ ק ׳ אלמגס״ט׳ ב א ו ד לוחות׳ חבור‬
‫זזגדול׳ תכונת זכות או ס פ ד תקופות ומזלות• ‪8‬טט‪ 1‬קז‪6‬ק ‪1>:11‬־‪1‬״־מ!‪ .£1‬הוא‬
‫‪6‬‬

‫ספרר הגדול ש ל ד ׳ אברהם זכות בתכונה׳ חיברו בציוויו ולכבודו של ההגמון‬

‫ד ס ל מ נ ק ה בין ש נ ו ת ד ל ״ ג ‪ -‬ד ל ״ ח • ע י י ן ד מ ש ״ ש ׳ ר ש י מ ת בודל• ע מ ו ד ‪.706‬‬
‫דח״ם׳ אוד החיים סימן ‪ 250‬ס״ק הי• א ו צ ר הספדים לבן יעקב ת׳ ‪.574‬‬
‫מ ס פ ד זה נמצאו! כ מ ה כ ת ב י י ד ‪ :‬בליאון קובץ ‪ 41‬ב מ י נ כ ע ן קובץ‬
‫‪109‬׳ באוקספורד קובץ ‪2400‬׳ ו ב ע ק ד פינסקר קובץ ‪) 12‬מונח עכשיו ב ב י ת‬
‫ה מ ד ר ש בוינה(•‬
‫ה ה ק ד מ ה נ ד פ ס ה ב ר ש י מ ת פינסקד׳ מזכיר לבני דש״ף׳ וויען ת ד כ ״ ט‬
‫ע מ ו ד ‪ 20‬והלאה• כל ה ס פ ד נדפס ע ל פי כ ת ב י ד מינכען עם תרגום ג ר מ נ י‬
‫בכתבי ה א ו נ ץ ד ס י ט ה ש ט ד ס ב ו ד ג ‪ 1918‬ח ל ק ל״ב•‬
‫הספר כולל י״ט פרקים ו נ פ ר ד ל ש נ י חלקים׳ לגוף ה ס פ ד וללוחות•‬
‫ד ׳ א ב ר ה ם זכות ה ש ת מ ש בכמה ספדי ת כ ו נ ה שקדמוהו כמו ש כ ת ב ב ה ק ד מ ת ו‬
‫ואלה הם על ס ד ר א ״ ב ‪:‬‬
‫אורח סלולה ל ד ׳ י צ ח ק א ל ח ד י ב )פינסקד ע מ ו ד ‪ •22‬עיין ד מ ש ״ ש ׳‬
‫מ ת מ ט י ק ‪ 1899‬ע מ ו ד ‪ 2‬והלאה• ס פ ד ה ש נ ת י ליל״ג חי״ג ע מ ו ד ‪ 155‬ה ע ד ה ד׳(•‬
‫אלמנ״ק ל ה ״ ד י ע ק ב בן תבון ה נ ק ר א פ ד א פ א ס י ו ) ע מ ו ד ‪.(23 ,21‬‬
‫ס פ ד הדבוקים ל ד ׳ י ע ק ב פועל )עמוד ‪ •21‬המזכיר ח ״ ד ע׳ ‪ •56‬ד מ ש ״ ש‬
‫העבד• איבר‪.(616 .‬‬
‫עיין בספר ה ש נ ת י ליל״ג‬ ‫חוקת ה ש מ י ם ל ד ׳ י ה ו ד ה בן א ש ר )ע׳ ‪•22‬‬
‫חי״ג ע מ ו ד ‪•(155‬‬
‫יסוד עולם ל ד ׳ יצחק י ש ר א ל י )עמוד ‪•(22‬‬
‫איבד•‬ ‫לוח לה״ד חיים מ ב ד י ב ש ק א )עמוד ‪ •25‬עיין ד מ ש ״ ש ׳ העבד•‬
‫ע מ ו ד ‪•(271‬‬
‫לוחות ר ׳ יצחק בן סיד חזן טוליטולה )ע׳ ‪ •21‬עי׳ ד מ ש ״ ש ש ם ‪.(617‬‬
‫מלחמות ה׳ ל ד ׳ לוי בן גרשום )עמוד ‪.(22 ,21‬‬
‫ס פ ד א ח ד ל ד ׳ יהודה בן ווידגה ב ע ל ש ב ט יהודה )עמוד ‪•(23‬‬
‫ס פ ד הלוחות נ ע ת ק ל ל ט י נ י ת ע ל ידי תלמידו ד ׳ יוסף ויזינו הנזכר‬
‫בפרק הקודם ו נ ד פ ס כ מ ה פ ע מ י ם בחיי ה מ ח ב ר ב ה ע ת ק ה ז ו ) ע י י ן קייזדלינג׳‬
‫קולומבוס ע מ ו ד ‪ 45‬ה ע ד ה ב׳(• ואולי ה ע ת י ק ו ד ׳ יוסף זה גם לספרדית ש נ ד פ ס‬
‫ק צ ת ו ממנו באותיות ע ב ר י ו ת בסוף ס פ ד ש א ר י ת יוסף ל ה ״ ד יוסף ב ״ ד שם‬
‫טוב‪ .‬בן יהושע חי בתוספות ביאור ל ה ״ ד ד נ י א ל ב ״ ד פרחיה הכהן בשאלוניקי‬
 ‫מבוא‬ ‫‪¥111‬‬

‫ש כ י ח ״‪) 8‬עיין ר מ ש ״ ש ׳ מ ת מ ט י ק ‪ 1901‬ע מ ו ד ‪ 69‬ז ר ש י מ ת בודל‪ .‬ע מ ו ד ‪.707‬‬

‫רח״ם׳ אור החיים ע מ ו ד ‪ 118‬ס י מ ן ‪ 250‬ב ה ע ר ה שם(•‬
‫ע ת ה י צ א ה א ל מ נ י ק הלטיני ב ה ו צ א ה מ ת ו ק נ ה ע ״ י ‪1>16‬״־‪8‬מ־>‪ 8‬בחלק‬
‫ה ש נ י לספרו ה ג ד ו ל ‪6 :‬ט!(‪0‬ק‪6‬י‪^31 £ 1‬ט‪1‬ז‪ ?0‬ט‪6 3.‬ט}(‪11‬ט‪16 03.‬ם‪101‬סנ‪0‬־‪'^.811‬״‪1‬‬
‫‪168.‬־!!>זגט‪>168 >16>:0‬ט‪1‬־ז‪8 6‬־>ג> עיין מ ה ש כ ת ב עליו ד ״ ב כ ה ן ב ר ב ע ו ן ה ח ב ר ה‬
‫ה א ס ט ר ו נ ו מ י ת חלק נ י ב ע׳ ‪ 102‬ו ה ל א ה ובם׳ ה ש נ ת י ל ה י ל י ג חי״ב ע ׳ ‪ 85‬והלאה•‬
‫לספר‬ ‫ב• תשלום הערוך׳ ס פ ר ג ד ו ל כולל הוספות ותיקונים‬
‫הערוך חברו ר ״ א זכות בתוניס א ח ר ש נ ת רס״ו•‬
‫בימי ד ׳ ש מ ו א ל שולם ה מ ו צ י א לאור א ת ס׳ יוחסין ר א ש ו נ ה נ מ צ א‬
‫כ י י ממנו ב ד מ ש ק כמו ש כ ת ב ב ה ק ד מ ת ו )עי׳ ל ק מ ן פרק ר• ועי׳ רח״ם׳ א ו ר‬
‫החיים ע׳ ‪ 118‬סי׳ ‪ 250‬סק״ו(• כ י י א ח ד ה נ כ ת ב ב ש נ ת ש ל י ח ב ב י ת ו של‬
‫ה ר ׳ ב צ ל א ל אשכנזי ה י ה בידי ר׳ א ב ר ה ם גייגר ש כ ת ב עליו באריכות ב מ ״ ע‬
‫‪ * 1 0‬ס ‪ 2‬ח י י ב ע׳ ‪ = ) 145‬כ ל כ ת ב י גייגר ח ״ ג ע׳ ‪ •(270‬כ י י א ח ד ה מ ת ח י ל‬
‫ב א מ צ ע א ו ת קו״ף נ מ צ א בידי ר ״ ע לאוו ב ס ג ד י ן ) ע י ׳ כ ל כ ת ב י לאוו ח ״ ג ע׳‬
‫‪ 3‬ה ע ר ה ב׳• פ ע ר ל ע ס ׳ ב י י ט ר א ג ע ע ׳ ‪•(18‬‬
‫ה ס פ ר כולל כ ל ד ב ר י ה ע ר ו ך ר ק ש ה ש מ י ט ר׳ א ב ר ה ם זכות ב ר א ש‬
‫ה ס פ ר כ ל ה מ ש א ו מ ת ן ש ל הלכה• ר׳ א ב ר ה ם זכות הוסיף ע ל הערוך מקורות‬
‫מלים בש״ס ובסופו הוסיף ששים ערכים ש נ פ ק ד ו בערוך־ ה ר ״ א זכות‬
‫ה ש ת מ ש בספר ה ע ר ו ך ל ר ב צ מ ח גאון )עי׳ ל ק מ ן פרק ד׳(• עי׳ בריווי‬
‫ה צ ר פ ת י ת ח״ז ע׳ ‪.199‬‬
‫ג• אוצר חיים׳ כ ת ב ל ה ת ו כ ן ר ׳ א ב ר ה ם זכות א ל ו ס י ט א ט ׳ חבור‬
‫ק ט ן ה נ מ צ א ב כ ת ב י ד בדמםגט׳ ע י י ן ר ש י מ ת ה י ד ש פ ע ל ד לקובץ מונטפיודי‬
‫‪ 325‬סימן ‪.4‬‬
‫ד• משפטי האצטגנין ה ג ד ו ל ה ח כ ם כ מ ״ ה א ב ר ה ם זכות ז ל ה י ה‬
‫ל ש נ ת ר ע ״ ח ו ר פ ״ ד נ מ צ א י ם בכתב י ד ב א ו ק ס פ ו ר ד קובץ ‪ 1562‬סימן ‪ •2‬ע י ׳‬
‫מ ש ״ כ עליו ר מ ש ״ ש ב א ו צ ר נ ח מ ד ח ״ ב ע ׳ ‪ 152‬ו ב מ ז כ י ר י ״ ט ע ׳ ‪.101‬‬
‫ע ל ד ב ר ס פ ד יוחסין עיין ה פ ר ק י ם הבאים•‬
‫ש נ י ספרים נתייחסו ל ד ׳ א ב ר ה ם זכות ב ט ע ו ת ו א ל ה הם•‬
‫א( מ ת ק ל נ פ ש ׳ ס פ ר ב ע נ י נ י ה א ד ם ו ה נ פ ש בג׳ חלקים נ ו ב ע רובו‬
‫ככלו מספר א ב ק ת רוכל ל ד ׳ מכיר• ע י י ן ר מ ש ״ ש ב ר ש י מ ת בודל‪ .‬ע ׳ ‪1641‬‬
‫ו ב א ו צ ר הספרים ל ב ן י ע ק ב מ ‪ •2611‬ועיין כרם ח מ ד ש מ ע י ע׳ ‪.211 467‬‬
‫א ו ד החיים ל ד ח ״ ם ע ׳ ‪ 119‬סימן ‪ 250‬ס ״ ק ב׳ ב ה ע ר ה שם נ ג ד ד ע ת דח״פ־‬
‫ב( ב ן א ר ב ע י ם ל ב י נ ה ׳ ס פ ר ב ת כ ו נ ה כ״י׳ מ ו ב א ב ש פ ת י ישנים•‬
‫ר ׳ אברהם זכות ע צ מ ו ייחסו ל ר ל ב ״ ג ב פ ת י ח ת ו לספר ה ת כ ו נ ה שלו• ע י י ן‬
‫ב א ו צ ר הספרים ל ב ן י ע ק ב ב ‪ 426‬ו ש ם מ ‪•268‬‬
 ‫מבוא‬

‫ג• ם פ ר י ו ח ס י ן • םקירה כללית•‬

‫ה ס פ ר ו ת ה ה ס ת ו ר י ת ה ע ב ר י ת מימי הבינים ד ל ה ה י א ורזה• סופרי‬
‫הקורות לרוב ל א היו פורטים רק מ א ו ר ע ו ת ו מ ע ש י ו ת א ח ד ו ת ורושמים ש מ ו ת‬
‫ופרטי שנים א ב ל ל א היה ל א ל ידם ל ה מ צ י א ל א ו ת ן ה מ א ו ר ע ו ת וגבוריהן קישור‬
‫רוחני ותרבותי׳ לצייר תנועה ר ו ח נ י ת ב ה ת פ ת ח ו ת ה בעלייתה וידידתה׳‬
‫להעביר נ ג ד עינינו ת מ ו נ ת איזה גדול או חכם בהערותם עליהם מרוחם הם׳‬
‫ל א ח ד א ת חומד הפרטים ולהחיותו ע ״ י א צ י ל ת נ ש מ ת ם בו• כל זה היה זר‬
‫ב ע י נ י כ ו ת ב י דברי הימים כי ההיסטוריה ע ד י י ן ל א נ ח ש ב ה להם למקצוע מ ד ע‬
‫ב ע ל ת ע ר ך עצמי׳ כ ת י ב ת הקורות ל א היה ב ע י נ י ה ם א ו מ נ ו ת סופרים• כותבי‬
‫ה ז כ מ נ ו ת היו מגבילים א ת תפקידם ו א ת ת כ ל י ת עבודתם באופן ב ל ת י פ ו ר י י ‪:‬‬
‫ק צ ת ם כ ת ב ו סיפורי נ פ ל א ו ת להרים קרן ה א מ ו נ ה והמאמינים׳ ק צ ת ם יצאו‬
‫ל ה ת ו כ ח עם המינים ו ל ה ת נ צ ל מ ן מהרסי ה ד ת ע ל ידי חיבורים ב ש ל ש ל ת‬
‫ה ק ב ל ה ו ב מ ס ו ר ת תורה ש ב ע ל פה׳ ורובם נ ח ש ב ה ע ב ו ד ת ם בעיניהם כ ע י ן‬
‫ח י ד ו ש י ה ל כ ה בהראותם כי נחוץ ל ד ע ת ת ו ל ד ו ת החכמים וסדר זמניהם׳ מי‬
‫היה ת נ א או אמורא ומי קדם ל מ י וכן ב ס ד ר דורות הפוסקים מי הוא‬
‫מ ה ר א ש ו נ י ם ומי מאוחר ממנו לפסוק ההלכה כמותו ע ל פי הכלל הידוע‬
‫* ה ל כ ת א כבתראי* והתערבו ב ז ה גם א ת כללי ה ת ל מ ו ד והפוסקים כמין‬
‫במינו•‬
‫ג ם ספר היוחסין הוא מאופי הנזכר• עיקר מגמתו ש ל ר׳ אברהם זכות‬
‫ב ח ב ר ו א ת ספר יוחסין היה לעזור ללומדי ה ת ל מ ו ד כמו שהוא מודיע‬
‫בהקדמתו• ע ל כן הרכיז ר׳ אברהם זכות א ת כל עיונו ויגיעתו על המאמרים‬
‫הראשונים שבספרו המדברים ע ל חכמי התלמוד׳ גם האריך ב מ א מ ר י חז״ל‬
‫וביאורם ו ה ש ת ד ל להוציא מהם א ת כללי הש״ס והפוסקים• א ב ל מ ל ב ד‬
‫מ ג מ ת ו זו היתד! ב ד ע ת ו ש ל ר ״ א זכות להלחם נ ג ד הנוצרים כמו ש נ ר א ה מספרו‬
‫ב ה ר ב ה מ ק ו מ ו ת שמזכיר בהם ד ע ו ת הנוצרים וכומריהם )עיין לדוגמא דף‬
‫‪ (2143 ,2053 ,18831) ,821) ,533.‬ו א ת ישו ה נ ו צ ר י )דף ‪,1211) ,821) ,423 ,153‬‬
‫*‪ (2261* ,2033 ,200‬ובפרט כל ה מ א מ ר ה ש ש י ה נ ע ר ך נ ג ד הנוצרים•‬
‫א ב ל ספר יוחסין עולה ע ל ש א ר ספרי תאריך שקדמוהו בשלמותו‬
‫ושכלולו בפרקיו הראשונים אודות חכמי ה מ ש נ ה ו ה ת ל מ ו ד שחברם ר ״ א זכות‬
‫ב ש ק י ד ה ר ב ה ו ע ל ת ה בידו להכין יסוד פ נ ה לבנין ההיסטוריה התלמודית•‬
‫ו מ ה צ ד ק מ ש פ ט ו ש ל ד ׳ מ ש ה חאגיז ש כ ת ב ע ל ס פ ד י ו ח ס י ן ‪ :‬א ם רצונך‬
‫ל ר ו ו ת צ מ א ו נ ך ב ש ל ש ל ת יוחסין ש ל חכמי ה מ ש נ ה ו ה ת ל מ ו ד לקנות ש ל י מ ו ת‬
‫ולהיות ב ק י בהם ובשמותיהם ו ב מ ע ל ת ם א ל ילוז מ ע י נ י ך ספר נ ח מ ד זה‬
‫להחזיק ידינו בתורה ש ב ע ל פ ה )משנת חכמים סימן תרכ״ה(•‬
 ‫מבוא‬ ‫‪x‬‬

‫ה מ ח ב ר כ י נ ה א ת ס פ ד ו בשם * ס פ ר יוחסין*• ב ת ח י ל ה ר צ ה לקראו‬

‫ספר חסידים או ספר הקדושים )עיין ב ה ק ד מ ת ו <‪ (11‬וגם בסוף ספרו כ ת ב ‪:‬‬
‫*לכן ח ב ר ת י זה עם ס פ ד ק ד ו ש י ם ס פ ר יוחסין ש ח ב ר ת י להודיע בו חכמי‬
‫ישראל הקדושים* )יוחסין ‪.(2323‬‬
‫ד׳ אברהם זכות חבר א ת ספדו * ב י ג י ע ה רבה* )שם <‪ (2161‬ב מ ש ך שנים‬
‫רבות• החוקרים חלוקים ב ד ע ה באיזה ש נ ה חבר ר״א א ת ספרו• צ ו נ ץ כותב‬
‫כי נ ת ח ב ר הספר ב ש נ ת רס״ב )כל כ ת ב י צ ו נ ץ ״ א ׳ ‪ •(178‬דוב החוקרים‬
‫ע‬ ‫ח‬

‫קבעו א ת ש נ ת ד ם י ד ל ש נ ת יצירתו ש ל ס פ ד היוחסין )גראטץ׳ קייזרלינג׳‬

‫רמש״ש ועוד(׳ ב ע ל צ מ ח ד ו ד ח ש ב ש נ כ ת ב הספר ב ש נ ת ד ס ״ ג )צמח ד ו ד‬
‫מ״ג א׳( ונמשך אחריו הח׳ רח״ם )אוד החיים ׳ ‪ 118‬ס י ן ‪ 250‬םק״א(‪.‬‬
‫מ‬ ‫ע‬

‫הח׳ לאב חווה ד ע ת ו ש ה מ א מ ר ה ש ש י נ ת ח ב ר ב ש נ ת רס״ד והמאמרים שלפניו‬

‫בשנים שקדמו )ריווי ה צ ר פ ת י ת י ״ ׳ ‪ •(271‬ב מ א מ ר השלישי נ מ צ א ע ו ד‬
‫ע‬ ‫ז‬ ‫ח‬

‫פ ר ט ש נ ה א ש ר ל א שמו החוקרים ע י נ י ה ם עליו ע ד ה נ ה והוא ב ד ף ‪2043‬‬

‫ש כ ת ב ש ם ‪* :‬והוא היום אלף שנים ש נ ח ת ם ה ת ל מ ו ד והוא ע ״ ג שנים א ח ד‬
‫פ ט י ר ת רב אשי*• לחשבונו ש ל ר׳ א ב ר ה ם זכות עולה זה ל ש נ ת רנ״ט•‬
‫ב א מ ת אין ל ב ד ד שום פ ר ט י ד ו ע בתור ש נ ת חבור ספר היוחסין כי נ ר א ה‬
‫ש כ ת ב ד י א זכות קצתו בהיותו עוד בפורטוגל קודם הגירוש וקצתו כ ת ב‬
‫בתוני״ס• הראיה הכי חזקה ע ל זה מ מ ה ש כ ת ב ב ד ף ‪ 223‬כי לא היו בידיו‬
‫בתוניס דק ספרים אחדים כמו ס ד ר נזיקין מ ה י ר ו ש ל מ י ומהמדרשים ויקרא ר ב ה‬
‫וכוי ובמאמריו הראשונים הוא מ ש ת מ ש בכל סדרי הירושלמי הנודעים ובכל‬
‫מדרשי הרבות• מזה נוכל להוכיח כי ח י ב ר ד ״ א א ת ספרו זה פרקים פרקים‬
‫בזמנים שונים א ת קצוות ה ש נ י ם א ש ר ב י נ ו ת ם כ ת ב א ת ספרו נוכל להקציב‬
‫ב א ו מ ד נ ו ת על פ י ש א ר ספרים• ב ה ק ד מ ת ו לביאזיר הלוחות ה ב ט י ח ר ״ א ל ח ב ר‬
‫ספר ע ל כל חכמי ה מ ש נ ה ו ה ת ל מ ו ד וגם מ ה ק ד מ ת ו לס׳ יוחסין נ ר א ה ש ס פ ד‬
‫יוחסין נ ח ש ב בעיניו כעין הוספה לחיבוריו ב ח כ מ ת התכונה שהוא כותב שם‬
‫)דף * ‪ : ' 1‬זה ה ס פ ד יש לו ה ד מ ו ת בזה ל ח כ מ ת ה מ ס פ ר והתכונה ו מ צ ו ה גוררת‬
‫מצוה• מזה מוכח ש ה ת ח י ל ד ״ א זכות ל כ ת ו ב א ת ס פ ד ו א ח ר כ ת ב ו א ת ספרו‬
‫הגדול בתכונה וזה היה ב ש נ ת רל״ח• ב ש נ ת ר ״ ע כ ת ב ר׳ אברהם מ ט ר ו ט י י א ל‬
‫א ת ספר הקבלה שלו )נדפס ב ס ד ר ה ח כ מ י ם לנייבויר ח״א( והוא ה ש ת מ ש‬
‫כבר הרבה בספר יוחסין )עיין לאב בריווי חי״ז ‪ •(270‬בזה נוכל להקציב‬
‫א ת חבור ספר יוחסין בין ש נ ו ת ר״ם ל ש נ ת ר״ע• ב מ ש ך שנים אלו אסף ר ׳‬
‫אברהם זכות א ת ה ח ו מ ר הרב לספרו ה נ מ צ א מסודר היטב ב ש ל ש ת ה מ א מ ר י ם‬
‫ע ל ה ת נ א י ם ועל האמוראים• ה מ א מ ר י ם ה ב א י ם כ ת ב אותם א ח ר הגירוש‬
‫בחפזון ולא הספיק לסדרם ולבררם כראוי ו נ ש א ר ו כמו ש ה ע ת י ק אותם מ ת ו ך‬
‫המקורות מעורבבים וסתומים וסותרים זה א ת זה•‬
‫‪>1‬נ‬ ‫מבוא‬
‫ה ד ״ א זכות ה ש ת ד ל ל ת ק ן א ת טעיות ושגיאות החכמים שקדמוהו‬
‫ב ע נ י נ י ה ק ב ל ה ונושאיה ובפרט ה ש י ג על דברי ה ד מ ב ״ ם במהומות ה ר ב ה‬
‫)עיין לדוגמא ע׳ ‪ 543,43\< ,29\< ,223,213‬וכוי( וכן הוא נלחם נ ג ד דברי ה ד א ב ״ ד‬
‫בעל ס פ ד ה ק ב ל ה )עיין דף <‪ 2003 ,811‬ועוד(• ו ב כ ל ל הוא אומד על ע ב ו ד ת ו‬
‫החרוצה ב נ ו ג ע להשגותיו נ ג ד ה ג ד ו ל י ם ‪* :‬לפעמים ה נ ד ה ק ט ן הוא יותר טוב‬
‫לחפש בחורין ובסדקין מ ה מ א ו ד ה ג ד ו ל והאבוקה* )יוחסין ‪.(223‬‬
‫הפרקים האחרונים מספד יוחסין יש להם ערך גדול בתור ח ו מ ד‬
‫היסטורי ו ב פ ר ט הסיפור ע ל ספד הזוהר ה נ ו ד ע לנו דק מ ס פ ד יוחסין ו נ ע ת ק‬
‫ממנו פעמים רבות לדוגמא במצרף לחכמה דף כ״ב א׳ ובס׳ אמונת חכמים‬
‫סוף פרק כ״ו ו ב מ ט פ ח ת ספרים ח ״ א פ״ה ובארי גוהם ע מ ו ד מ״ח ו ב ק נ א ת‬
‫ה א מ ת ע׳ קל״ו ב ה ע ר ה ובספר דאבי׳״ה המילזהג״י דף כ״ט א׳ ובספרו ש ל‬
‫ילינק על ד ׳ מ ש ה די ליאון ע׳ ‪ .47‬א ב ל גם בנוגע לפרקים הראשונים ע ל‬
‫תולדות ח כ מ י ה ת ל מ ו ד חשובה ה י א ע ב ו ד ת ד׳ אברהם זכות גם היום ב מ ה‬
‫ש ה ש ת ד ל ללבן ולזקק א ת נ ס ח א ו ת ה ת ל מ ו ד והמדרשים בשמות ה ת נ א י ם‬
‫והאמוראים ומאמריהם ש ה ש ו ה ספרים שונים ש ל כ ת ב י י ד ושל דפוס ל ע מ ו ד‬
‫ע ל ה ג י ד ס א הנכונה )עיין בפרק הבא(• ו נ ע ל ה יקר ע ד ך הספד ע ל ידי‬
‫ההוספות שהוסיפו בו האחרונים ו ב פ ר ט ד ׳ ש מ ו א ל שולם שהעתיק כ מ ה‬
‫קטעים מספדים ישנים א ש ד נ א ב ד ו מ א ת נ ו ולא נתקיים זכרם רק ע ל י ד י‬
‫ספד ה י ו ח ס ץ ומגלגלין זכות ע ל ידי זכאי‪.‬‬
‫ספד היוחסין היה במשך מ א ו ת שנים ה ס פ ד המיוחד והכי־חשוב בין‬
‫ספדי הקורות בישראל‪ .‬מפיו חיו ה ד ו ד ו ת שקדמונו ומימיו שתו אבותינו בימי‬
‫הגלות ה ח ש ו כ ה להשיב נפשם העיפה• וגם כי נ ד ח ה הספר במשך הימים‬
‫מ מ ע מ ד ו זה ובאו ספרים אחדים וטובים ממנו ומלאו א ת מקומו ‪ -‬בכל ז א ת‬
‫נחזיק טובה ל ד ׳ אברהם זכות ולספרו ע ל א ש ד ה ע ש י ר א ת הספרות ההיסטורית‬
‫שלנו ו ת ע ו ד ת ספדו היתד‪ .‬בספרותנו ה מ ד ע י ת כעין ת ח נ ה נחוצה בדרך ה ד ח ו ק ה‬
‫מ ל א ת הקוצים והברקנים מ ן ע ר פ ל ה א ג ד ו ת והסיפורים לאודה של המחקר‬
‫והבקדת ההיסטורית•‬

‫ד• מקורות היוחסין‪.‬‬

‫ד ׳ אברהם זכות אסף ולקט א ת החומד ההיסטורי לספרו מחיבורים‬
‫שונים׳ על פי הדוב הוא מודיע א ת מקורותיו ולפעמים הוא מעלים א ו ת ן‬
‫וקצתם נ א ב ד ו מאתנו ע ד שאי א פ ש ר ל ע מ ו ד על מהותם•‬
‫בפרקיו הראשונים ה ש ת מ ש ה ד ׳ אברהם בכל הספרות התלמודית‪ ,‬גם‬
‫היה בידו ס פ ד בן גודיון הגדול והמאוחד׳ מ ג י ל ת ת ע נ י ת וסדר עולם׳ סדר‬
 ‫מבוא‬ ‫‪11‬צ‬

‫תנאים ואמוראים׳ אגרת ר׳ שרירא גאון וכדומה• המאמר על הרבנים שאחרי‬

‫הגאונים נעתק כמעט אות באות מספר הקבלה להראב״ד• במאמר החמישי‬
‫על דורות האחרונים השתמש בספר אחד בלתי ידוע לנו אשר היה למקור‬
‫גם לד׳ יוסף בן צדיק בס׳ זכר צדיק הנדפס על ידי נייבויד בס׳ סדר החכמים‬
‫ח״א עמוד ‪ 85‬והלאה )עיין מה שכ׳ לאב בריווי הצרפתית חי״ז עמוד ‪.(270‬‬
‫המאמר האחרון על דברי ימי העמים אינו מכלל ספר היוחסין )עיין לקמן‬
‫פרק ו׳( וקשה להמציא את מקוריו• )עיין רמש״ש׳ געש‪ .‬ליט• ע׳ ‪.(93‬‬
‫בין הפרקים נכנסו לפעמים ליקוטים שונים ואין להחליט אם הכניסם‬
‫ר׳ אברהם זכות או ר׳ שמואל שולם המסדר• מהליקוטים היותר מעניינים‬
‫נזכיר פה את הסיפור על דבר נשיאי נרבונה )דף <‪ •841‬עיין רמש״ש׳ געש‪.‬‬
‫ליט• יעמוד ‪ 91‬וגראס׳ גאלל• יוד• עמוד ‪ (405‬הנדפס בשלמותו על ידי נייבויר‬
‫בריווי הצרפתית חלק עשירי ע׳ ‪ 100‬והלאה ובסדר החכמים ח״א עמוד ‪82‬׳‬
‫ובהוצאת קושטנטינא דף קכ״ט א׳ עד קל״ד ב׳ נמצאו שלשה קטעים אשר‬
‫לא נודע מקורם בבירור‪ :‬דורות עולם בקיצור מאדם הראשון עד דוד בן‬
‫זכאי וסדר ישיבות המתחיל‪ :‬המעלות שנתעלתד‪ ,‬ישיבת סורא על פומבדיתא‬
‫וספור ר׳ נתן הבבלי• לפי דעת רמש״ש נובעים הקטעים הראשונים מספר‬
‫מבוא התלמוד לד׳ שמואל הנגיד אשר נאבד ממנו חלק גדול כמו קונטרס‬
‫התנאים הנזכר ביוחסין דף ‪) 2053‬רמש״ש געש• ליט• ע׳ ‪ (21‬ואולי *הוא נובע‬
‫מספרו של ר׳ שמואל בן חפני על דרכי התלמוד )כדעת מרכס שם בהוספות‬
‫ע׳ ‪ •(174‬על סיפורו של ר׳ נתן הבבלי עיין רמש״ש געש• ליט• עמוד ‪.23‬‬
‫ועתה אפרוט את מקורות ספר היוחסין הנודעות לנו כפי מה שעלה‬
‫בידי לברר אותן‪:‬‬
‫על דבר ספרי תנ״ך שראו עיניו מוסר לנו ר׳ אברהם זכות ידיעה‬
‫רבת הערך• הוא מספר כי בשנת תתקנ״ו היה שמד גדול במלכות ליאון‬
‫ואז הוציאו משם הכ״ד ספרים שהיו כתובים קודם לכן כמו ת״ר שנה שכתב‬
‫אותם ר׳ מ ש ה ב ן ה ל ל ועל שמו נקרא ה ל י ל י שהיו מדויקות ומהם‬
‫היו מגיהין כל הספרים• *ואני ראיתי השני מקראות נביאים ראשונים‬
‫ואחרונים מכתיבת אותיות גדולות ומדויקות שהביאו מגירוש פורטוגל ומכרום‬
‫בבוגיאה באפריקא ושם הם׳ שיש עתה תשע מאות שנה שנכתבו*• עוד מוסר‬
‫לנו ר״א זכות שם כי לפי דברי רד״ק בחלק הדקדוק שלו נמצא החומש‬
‫הלילי בטוליטולה בימיו• )יוחסין נ‪ •(2201‬כפי הנודע יש תנ״ך מן הדפוסים‬
‫הראשונים אשר *הוגה בהיללי* כמו שנרשם בסופו• )עיין דמש׳׳ש׳ פאדלעז־‬
‫איבער העבר• האנדשר• ע׳ ‪ 6‬ועיי״ש בהוספות ע׳ ‪ •^11‬שטראקק׳ פראלעג•‬
‫עמוד ‪ 15‬והלאה•( בספר יוחסין מביא את התרגום הירושלמי)‪ (63‬ואת‬
‫התרגום של כתובים )כ‪.(601‬‬
‫^^^‪X‬‬ ‫מברא‬

‫מספרי התלמוד לא היה בידי ר״א זכות בשנים האחרונים ב ת ו נ י ״ ס‬

‫רק משנה׳ תוספתא לדי סדרים׳ מכילתא דר׳ ישמעאל׳ ספרא וספרי• מתלמוד‬
‫ירושלמי לא נמצא אז בידו רק סדר נזיקין)יוחסין ‪ (223‬אבל כנראה מספרו‬
‫ראה את כל הירושלמי בהיותו בספרד ובפורטוגל כשאסף את החומר למאמר‬
‫התנאים והאמוראים שבספרו׳ הוא כותב כי נמצאים לתלמוד ירושלמי‬
‫ח מ ש ה ס ד ר י ם ש ל מ י ם )יוחסין נ* ‪ •(151‬ואלה הם המקומות אשר‬
‫הובאו דברי הירושלמי בספר יוחסין‪ ,101< ,1\3 ,63. ,33.\3 ,231< :‬ל‪ ,13‬נ‪1531‬׳‬
‫נ‪ ,233 ,183 ,171‬נ‪ ,251‬נ‪ ,2631‬נ‪ ,2831‬נ‪ ,311‬נ‪ ,381‬נ‪ ,403 ,391‬נ*‪,511) ,491) ,441) ,423‬‬
‫‪ ,523‬נ‪ ,653 ,571‬נ‪ ,6731‬נ‪ ,703 ,691‬נ‪ ,741‬נ‪ ,813 ,793 ,771‬נ‪ ,851‬ר‪ ,973 ,8631‬נ(‪,98‬‬
‫נ‪ ,9931‬נ‪ ,1001‬נ‪ ,1023 ,10131‬נ‪ ,1103 ,1071‬נ‪ ,11131‬נ‪1153 ,1143 ,1133 ,11231‬׳‬
‫נ‪ ,1193 ,1181‬נ‪ ,1241‬נ‪ ,1293 ,1271‬נ‪ ,1343 ,1331‬נ‪,14231) ,1383 ,1363 ,1351‬‬
‫)‪ ,1441‬ל‪ ,1483‬נ‪ ,1491‬נ‪ ,15031‬נ‪ ,1543 ,15131‬נ‪ ,1583 ,1573 ,1561‬נ‪,1613 ,1601‬‬
‫)‪.19631) ,1933 ,1913 ,1793 ,17631) ,1723 ,1701‬‬
‫מן התלמוד הבבלי היו בידי ר׳ אברהם זכות כל המסכתות הנמצאות‬
‫עתה בידינו• לפי דעתו נראה מתוספות בריש חולין שהיה לפנים גם בבלי‬
‫למסכת שקלים )‪ •(223‬ר״א זכות מדקדק מאד בנסחאות הגמרא והיה מחזר‬
‫אחר ספרים שונים כדי לעמוד על הגירסא הנכונה• בימיו יצאו בראשונה‬
‫ספרי גמרא של דפוס ור״א זכות הוא מהראשונים המודיעים שראו אותם‬
‫והשתמשו בהם‪* :‬בגמרא של דפוס* )‪(1843‬׳ >>בכל אלה הגמרות של דפוס*‬
‫)נ‪* ,(2231‬בגרסת הגמרות מדפוס מדוייקת* )‪ •(1013‬אבל בכמה מקומות הוא‬
‫מוציא הנוסחא האמתית מספר כ״י׳ כמו ע׳ ‪* :773‬כך מצאתי בספר מדויק‬
‫שאינו של דפוס* )ועיין ‪.(1843‬‬
‫מספרות האגדה היו תחת ידו כל המדרשים הידועים׳ ובפרט מדרש‬
‫רבה וילקוט• בתוני״ס לא היה לו לר״א רק ויקרא רבה )‪(223‬׳ מאמרי‬
‫הילקוט המובאים ביוחסין נרשמים בספרו של צונץ על הדרשות )גאטטעסד•‬
‫פארטר ע׳ ‪ •(301‬בידי המחבר היו נמצאים עוד כמה מדרשים יקרים שנאבדו‬
‫מאתנו כמו ה י ל מ ד נ ו‪ :‬נ‪ ,791) ,623 ,81‬נ‪ •1573 ,1543 ,881) ,851‬ב ר י י ת א‬
‫ד ש מ ו א ל ‪) 413 :‬עיין עליה בספר חסידים הוצאת מק״נ סימן ל״ג ‪35‬‬
‫בהערה שם(• א ב ו ת דר׳ נ ת ן ב א ר ו כ ה ‪) 393 ,251) :‬עיין הקדמת דש״ז‬
‫שעכטר להוצאתו של אדר׳״נ(• ס פ ר א ג ד ה ‪ 1751) :‬הוא מעשה בוסתנאי‬
‫)עיין רמש״ש׳ געש• ליט‪ .‬עמוד ‪ 9‬סימן ח׳(‪-‬‬
‫הספרים והסופרים מתקופת הגאונים אשר היו למחבר היוחסין למקור‬
‫נאמן הם‪ :‬ש א ל ת ו ת ד ר ׳ א ח א י ‪ :‬ל‪,1723 ,1711) ,1531) ,1043 ,32‬‬
‫<‪ - •1751‬ה ל כ ו ת ג ד ו ל ו ת ‪ - • 3 3 :‬ר ב ס ע ד י ה ג א ו ן ‪ :‬ל‪171‬־ ‪-‬‬
‫ס פ ד ה ע ר ו ך ל ר ב צ מ ח ג א ו ן ‪,583 ,551) ,373 ,333 ,321) ,111) ,53 :‬‬
 ‫מבוא‬ ‫ז\^‪x‬‬

‫ג‪ ,1063 ,1001) ,931) ,631‬ג‪ ,1253 ,1241‬ג‪ ,1653 ,1341) ,1281‬ג‪,1753 ,17431) ,1711‬‬
‫)‪ •2003 ,1953 ,1863 ,1843 ,1811‬ר ׳ ש ד י ר א ג א ו ן ‪ - •743‬ר ב ה א י ב נ ו ‪:‬‬
‫‪ — •2033 ,981!,481) ,153‬ר ב ש מ ו א ל ב ן ח פ נ י !‪ - •1993 ,1981! ,831‬ד ׳‬
‫נ ס י ם ג א ו ן ‪ ,1513 ,1333 ,1301! ,511) ,371) ,331) ,123‬נ ‪ 1 8 2 1‬־ ‪ -‬ד ב י ׳ ח נ נ א ל ‪:‬‬
‫‪ ,403, 331) ,323 ,191) ,173 ,163‬נ‪,1643 ,1391) ,1381) ,1191) ,1171) ,831) .431‬‬
‫‪ •2003 ,1873 ,1863‬ס׳ ה ע ר ו ך מ ו ב א פ ע מ י ם הרבה• ע ר ו ך ה ק צ ר ‪.1173‬‬
‫ס׳ ה ע ר ו ך ל ד ׳ נ ת ן ה ב ב ל י מ נ ד ב ו נ ה ‪473 :‬׳ )‪ •1741‬ס׳ ה ג א ו נ י ם )‪1221‬‬
‫)ע״ע ג י נ צ ב ו ד ג ׳ גאוניקה ח״א(•‬
‫ואלה הם ש א ד מקוריו ש ל ס׳ היוחסין ע״ס א ״ ב ‪:‬‬
‫ס׳ אבן ה ע ז ר ‪.1413 :‬‬
‫ד׳ א ב ד ה ם ב ״ ד חייא ה נ ש י א ‪ !2503 ,63 :‬ב ס ׳ ה ע י ב ו ר )‪.2123 ,1291‬‬
‫ר׳ א ב ד ה ם ב׳׳ד ד ו ד )הדאב״ד ב ע ל ההשגות(•‬
‫ר׳ א ב ד ה ם הלוי בן ד א ו ד )עי׳ ד ו ד ו ת עולם ו ק ב ל ת החסיד(•‬
‫ר׳ א ב ד ה ם בן עזרא•‬
‫אוהב מ ש פ ט לד׳ שמעון דודאן‪.1863 :‬‬
‫א ש כ ו ל הכופר ל ד ׳ מ ש ה ן׳ ע ז ר א ‪) 2291) ,2033 :‬עי׳ ד מ ש ״ ש ׳ געש•‬
‫ליט• ע׳ ‪ •92‬עדאב• ליט• ע׳ ‪.(150‬‬
‫ר׳ א ש ד ב׳י׳ד י ח י א ל )הדא״ש ו ת ש ו ב ו ת י ו ‪ 273‬ועוד(‪.‬‬
‫ר׳ בחיי‪.5611 :‬‬
‫ר ׳ ב ר ו ך ‪.1173 ,331) :‬‬
‫ד ב ר י הימים של נוצרים ‪.1981) ,783 ,61) ,53‬‬
‫ר ׳ ד ו ד א ב ו ד ד ה ם )‪.1143 ,601‬‬
‫ר׳ ד ו ד ק מ ח י )דד״ק(•‬
‫ח ו ו ת עולם‪471) ,351) ,333 ,313 ,291) ,253 :‬׳ )‪,811) ,703 ,671) ,501‬‬
‫)‪ •2023 ,2003 ,1993 ,1981) ,1661‬הוא ס פ ד ק ב ל ת ה ח ס י ד ‪,2161) ,2041) ,1981) :‬‬
‫‪ 2203‬ומוסב ע ל ס׳ ה ק ב ל ה להדאב״ד• עי׳ לקמן ע ד ך ק ב ל ת החסיד•‬
‫ד ר ש ו ת ד ׳ י ה ו ש ע בן ש ו ע י ב )‪.2201‬‬
‫ה ל י כ ו ת עולם‪ !793 ,703 ,383 :‬מ צ א ת י ב ס פ ד ה ח ד ש בדפוס שהוא‬
‫ה ל י כ ו ת עולם ‪.1283‬‬
‫ויכוח עם הנוצרים נ‪.151‬‬
‫ז ה ר ‪.521) ,493 ,453 ,371) ,261) :‬‬
‫חיים ב ן מוםא נ‪) 2291‬עיין ר מ ש ״ ש ׳ געש• ליט‪.(92 .‬‬ ‫ר׳‬
‫חיים ת ל מ י ד ה ד ש ב ״ א ‪.1673‬‬ ‫ד׳‬
‫יהודה ב ן הדא״ש׳ צוואתו‪.2223:‬‬ ‫ד׳‬
‫יהודה א ל ח ד י ז י ב ש ב מ הפייטנים ‪.943‬‬ ‫ד׳‬
 ‫מבוא‬
‫ר ׳ יהודה ב ד ׳ יוסף א ל ב ד ג ל ו נ י ב ס פ ת ‪.1841) :‬‬
‫ד ׳ י ה ו ש ע בן שועיב )‪.2201‬‬
‫ד ׳ יום ט ו ב א ש ב י ל י )הדיטב״א( )‪.1011‬‬
‫יוסף בן גודיון )יוסף הכהן וספר יוסיפון(•‬
‫ר ׳ יוסף חלוטה ש ע ש ה פירוש ל מ נ ו ר ת ה מ א ו ד )‪.1741‬‬
‫ר ׳ יוסף הלוי ב ״ ר נ ח מ ן ש ל ח כ ת ב מ א ״ י ‪.2293‬‬
‫ס פ ד היחס ל ד ׳ י ע ק ב סיקלי ‪) •2283‬המזכיר חט״ז ‪.(107‬‬
‫יסוד עולם ל ד ׳ י צ ח ק י ש ר א ל י ‪693 .63 :‬׳ ‪2043‬׳ ‪.2211) .2183‬‬
‫ר ׳ י ע ק ב סיקלי בספר ה י ח ס ‪) 2283 :‬עיין ד מ ש ״ ש ׳ ג ע ש ‪ .‬ליט• ע ׳ ‪.(92‬‬
‫ד ׳ יצחק בן א ל פ ד א מ מ ל ק א ש ש ל ח כ ת ב ל ד ״ ש דוראן ‪.2283‬‬
‫ד ׳ יצחק א ל פ ס י ) ד י ״ ף ( ‪.‬‬
‫ד ׳ יצחק ד מ ן עכו‪.963 .881):‬‬
‫ד ׳ יצחק ב ן ששת׳ ש ו ״ ת ד י ב ״ ש ‪1513 :‬׳ ‪.2233‬‬
‫כוזרי‪.831):‬‬
‫ס פ ד הכריתות ‪33‬׳ ‪388‬׳ )‪701‬׳ )‪.2011‬‬
‫כתבים ששלחו מ א ר ץ י ש ר א ל מ ק ב ר ו ת הצדיקים )‪.791‬‬
‫כ ת ר מלכות ‪•413‬‬
‫ל ב נ ת הספיד )לד׳ ד ו ד ב ״ ד י ה ו ד ה החסיד( ‪.493‬‬
‫ר ׳ לוי בן גרשם )דלב״ג(•‬
‫ד ׳ מ א י ד הלוי ב ״ ד ט ו ד ד ו ס בפירוש אבות ‪•143‬‬
‫מבוא ה ת ל מ ו ד ל ד ׳ ש מ ו א ל ה נ ג י ד ‪853‬׳ ‪.1463‬‬
‫מ ג ן א ב ו ת ל ד ׳ ש מ ע ו ן ד ו ד א ן ‪42* ,163,133 ,73 :‬׳ <‪873,761‬׳ )‪.2003,1501‬‬
‫מ כ ת ם )‪.391) ,371‬‬
‫מ ל ח מ ת מ צ ו ה ל ד ׳ ש ל מ ה ד ו ד א ן <‪.2241‬‬
‫מ נ ו ר ת ה מ א ו ד ל ד ׳ י צ ח ק א ב ו ה ב ‪•493‬‬
‫מ נ ו ר ת ה מ א ו ד ל ד ׳ י ש ר א ל אלנקואה‪.763 ,283 :‬‬
‫ד ׳ מ נ ח ם ב ן ז ד ח ב ע ל צ ד ה ל ד ר ך )‪.1981‬‬
‫מ ע ש ה י ש ״ ו *‪.8‬‬
‫מקלאוס ה ס ו פ ד <‪.901‬‬
‫ד ׳ מ ש ה ה כ ה ן ) ר מ ״ ך ( ‪•53‬‬
‫ד ׳ מ ש ה ב ״ ד מיימן• ‪ -‬ת ש ו ב ו ת ה ד מ ב ״ ם ‪.793‬‬
‫ד׳ מ ש ה ב״ד נחמן)דמב״ן(•‬
‫ד ׳ מ ש ה ב ן ע ז ד א ׳ ס פ ד ו אשכול הכופר *‪) 2298 ,203‬עיי״ל(‪.‬‬
‫הסולמ״י)‪.1011‬‬
‫ס פ ד מ צ ו ת גדול )סמ״ג( עי׳)‪ :23031‬החכמים ש מ צ א ת י בם׳ המצות‪.‬‬
 ‫מבוא‬ ‫^‪X¥‬‬

‫נ‪.2123 ,1291‬‬ ‫ס׳ העיבור לר׳ אברהם בר חייא‬

‫פירוש אבות לר׳ מאיר האי ‪.143‬‬
‫פירוש האזהרות לר׳ שמעון תראן נ‪ ,1221‬נ‪.1291‬‬
‫פירוש ההגדה ‪•63‬‬
‫פירוש מגנצ״א ‪503‬‬
‫פירוש למנורת המאור נ‪.1741‬‬
‫פנים חדשות לר״ש דוראן‪ :‬נ‪•341‬‬
‫צדה לדרך נ‪.1981‬‬
‫צוואת ר׳ יהודה בן הרא״ש נ‪.1981‬‬
‫קבלת החסיד‪ :‬נ‪ ,71‬נ‪ ,231‬נ‪ ,841‬נ‪ ,1031‬נ‪1981‬׳ נ‪ ,20031‬נ‪ ,2041‬נ‪— .2161‬‬
‫משלשה המקומות האחרונים נראה ברור שהוא ס׳ הקבלה להראב״ד הנקרא‬
‫גם כן ם׳ דורות עולם )עיי״ל בערכו( ודלא כדעת ר״א עפשטיין בקדמוניות‬
‫ע׳ ‪ 123‬שהוא לר״י החסיד• עי׳ צונץ׳ לט״ג ע׳ ‪.106‬‬
‫קבלת צדיקי ארץ ישראל נ‪.2281‬‬
‫קונטרס התנאים לד׳ שמואל הנגיד ‪.2053‬‬
‫ר׳ שלמה בן אדרת )רשב״א(•‬
‫ר׳ שלמה דוראן‪ ,2243 :‬נ‪ •2281‬ספרו מלחמת מצוד‪.2241< ,‬‬
‫ר׳ שלמה ב״ר יצחק )רש״י(• ״בקצת פירושים מרש״י״ ‪.263‬‬
‫ר׳ שמעון תראך‪ •63 .‬עיי״ל פי׳ האזהרות׳ פי׳ ההגדה• אוהב משפט‪,‬‬
‫מגן אבות‪ .‬פנים חדשות•‬
‫תוספות• ‪ -‬תום׳ תו״ך ‪.533‬‬

‫הי הגהות בם׳ יוחסין‪.‬‬

‫המוציא לאור ספר היוחסין ראשונה בקושטנטינא שנת שכ״ו ר׳‬
‫שמואל שולם הרופא עשה עליו הגהות הרבה שציין אותן בשמו ״אמד‬
‫ש״ש״• המדפיסים השמיטו לפעמים את הציון הלז עד שקשה להבחין בין‬
‫דברי הספר ודברי המגיה• ר׳ שמואל שולם כתב גם הקרמה לס׳ יוחסין‬
‫הנדפסה בהוצאת קושטנטינא אבל בהוצאות הבאות השמיטוה ויען כי‬
‫מהדורת קושטנטינא יקרה מאוד במציאות אדפיס פה שנית את ההקדמה‬
‫הזאת‪:‬‬
‫)יי!( אמר שמואל בן לאדוני זקן ונשוא פנים כה״ר משה שולם נ״ע‬
‫מאת ה׳ היתד‪ ,‬נסבה וסבה קרובה להעיר את רוח גבירתי עטרת תפארתי‬
‫אשת חיל מ׳ אסתר מב״ת נודע בשערים בעלה נשא ונעלה כה״ר אליא‬
‫^ך\‪x‬‬ ‫מבוא‬
‫חנדלי נ״ע אשד‪ ,‬י ר א ת ה' א ש ה ח כ מ ה אשד‪ ,‬גדולה ב מ ע ש י ה ׳ ש מ ש צדקה‬
‫ומרפא בכנפיה מכנף ה א ר ץ יבואו העניים והאביונים כל הנחשלים ל ש מ ע‬
‫אזן י ש מ ע ו מ ב י ן עם ת ל מ י ד ובכל יום ויום סביב לשולחנה חבירים מקשיבים‬
‫והמה חכמים מחוכמים חגרה בעוז ו ה ד ד לבושה ו ת א מ ץ זרועותיה ל ת ת לאיש‬
‫כפי מהללו ויריד‪ ,‬ש ל ח ה לאביון ב ח ד ר משכבו ח ד ד בחדר ולא בקולי קולות‬
‫יתומים ו א ל מ נ ו ת י ד ה ח ל ק ת ה להם והנערות הראויות לבוא אל ב י ת הנשים‬
‫ואין לאל ידיהן הלא הן ת ע ג י נ ה מפרי ידיה נ ש ו ״ א י נ ש א ו ע מ ד ה ובזבזה‬
‫כל אוצרותיה ב נ ת ה בשמים עליותיה מקום שאין היד ש ו ל ט ת ו ל א איתי‬
‫אינש די יחוינה׳ הן אלה ק צ ו ת דרכיה דרכי נועם רבו כמו רבו ע צ מ ו מספר‬
‫ויום ליום היינו מספרים ע ל ה ש ל ח ן אשר ל פ נ י ה׳ כ ב ו ד הספר הזה אשר‬
‫אנכי בקרבו ו א ת יקר ת פ א ר ת גדולתו ותועלתו ה נ מ ר ץ לכל א ש ר בשם‬
‫י ש ר א ל יכנה והחכמים השלמים כ ש מ ע ם הדבר הזה כולם יענו ורבים יחלו‬
‫ויאמרו אלי א פ ש ר ש ת ע ש נ ו בדפוס ותקבענו כיון ו נ ה נ ה בו כל ישראל כאיש‬
‫א ח ד חברים כי כ ת ב אשר נ כ ת ב יקר בימינו כסף ר ב ה ולא כל אדם זוכה‬
‫להעתיקו ולהכתיבו על ס פ ד בדיו מ ה שאין כן במודפסים‪ .‬כל הרוצה ליטול‬
‫יבוא ויטול ב ש צ ף כסף דינר ובשוד‪ ,‬דינר׳ ש מ ע ה גבירתי והבן לה פיה‬
‫פ ת ח ה בחכמה ו ת א מ ר אלי קום קרא לתכונות ע מ ו ד ע ל ע מ ד ך ו א נ י אהיה‬
‫למחזיק בצל הכסף ע ד י צ א לאור מ ש פ ט הספר הזה ו מ ע ש ה ו לזכות א ת‬
‫הרבים וזכות הרבים תלוי בך ז א ת אשיב אל לבי ע ש ה ע ד ש א ת ה מוצא‬
‫מוציא כסף מ א ו צ ר ו ת י ה וחוט של ח ס ד משוך ע ל פגיה לכן ק ה ל ישראל‬
‫שימו לבבכם שיתו לבכם הודו לה׳ אשר נתן בלב ה ג ב ר ת להוציא לאור‬
‫תעלומי הספר היקר הזה׳ ה׳ יגמור ב ע ד ה למען תמוצו ו ה ת ע נ ג ת ם מזיו‬
‫כבודה ואשא מ ש ל י ‪:‬‬
‫כי מ צ א נ ו אם ל מ ק ר א‬ ‫היטיבו נגן הרבו ש י ד‬
‫רמז אסתר מן התודה•‬ ‫ודעו וראו אנשי שכל‬
‫ולמען ספר א ת עשר כ ב ו ד גדולת ת ה ל ת הספר ה ז ה א ח ל ת ת גדלו‬
‫בהקדים )*‪ (2‬ה ש מ נ ה דברים הכוללים בכל ספד מ ד ע ו ה ש כ ל להבין אמרי‬
‫בינה כ א ש ד הוא מוסכם בפי כל ה מ פ ר ש י ם הקודמים ו ה מ ת א ח ד י ם ה מ ת ק ד ש י ם‬
‫והמטהרים•‬
‫א מ ד ש מ ו א ל י ד י ע ו ת ה ח כ מ ה מ א י ן ת מ צ א יקדו לה ש מ נ ה פנים‬
‫מ ה ב ח י נ ו ת ו ת ח ת א ר ב ע תוכל ש א ת ם א( כוונת הספר ר ״ ל אי זה ס פ ד שיהיה‬
‫נכוין ל ד ע ת ב מ ו ע צ ו ת ו ד ע ת כונתו ה ר א ש ו נ ה וכוונת כל חלקי אותו הספד‬
‫ומזה ת מ ש ך ב ח י נ ה ש נ י ת כי אחר שידענו הכוונה ראוי ל ד ע ת ב א מ ת ת ו ע ל ת‬
‫אותו הספר ואם הוא כולל או פרטי• ב( ל ד ע ת מ ד ר ג ת ה ס פ ד ו מ ע ל ת ו מ ב י ן‬
‫שאר הספדים המונחים באותד‪ ,‬חכמה ומזה נשיג ב ח י נ ה ד׳ ל ד ע ת יחס הספד‬
‫‪2‬‬
 ‫מבוא‬ ‫^^^ז\‪x‬‬

‫הזה מבין ש א ד ה ס פ ד י ם המונחים ב ש א ר החכמות ויחס ה ם פ ד בעצמו א ל‬

‫הספדים הנעשים באותה ח כ מ ה ד ״ ל אם הוא יחס החלק א ל ה כ ל או הכל‬
‫א ל החלק ג( ל ד ע ת אופן הלמוד ה נ ע ש ה בו מ א י זה מין מ ה ה ק ש י ם אם הקש‬
‫במוחלט ואם חפוש ואם חקירה או הקש החלוף או ה ק ש ה ה ד מ ו ת ואם הוא‬
‫מין ממיני המופתים ד ״ ל מ ו פ ת ראיה או מ ו פ ת סבה א ו מופת ב מ ו ח ל ט מזח‬
‫תולד החלוקה ה ש ש י ת כי א ח ד ש נ ד ע אופן למודו צריך ל ד ע ת אופן חלוקו‬
‫אל כ מ ה חלקים י ת ח ל ק כדי להקל מ ע ל המעיינים ולהדריכם אי זה ד ד ך‬
‫ישכן אור ד( לבאר שם מ ח ב ר ה ס פ ד אם ראוי ל ה ש ע ן עליו ומזה ת מ ש ך‬
‫בחינה ה( ל ד ע ת מ ה שם ה ס פ ד המונח כי על ה ד ו ב שם ה ס פ ד מ ו ד י ע לנו‬
‫נושא א ו ת ה ה ח כ מ ה הכתובה בספר ההוא ו ע ת ה אבוא לבארם ב א ד היטב א׳‬
‫לא׳ למצוא חשבון ו נ א מ ד כי כונת ה ס פ ד ה ז ה להודיע ולזכור י מ ו ת עולם‬
‫מימות אדם הראשון ע ד זמנו ש ל הרב ה מ ח ב ר באופן היותר נ א ו ת והוא‬
‫בספר דברי הימים ויתענגו בו כל ישראל כקטון כגדול מצורף לזה שיש‬
‫בו דברי הימים למלכי אומות העולם כי ה נ פ ש ת ת ע נ ג בקריאת ענינים‬
‫קדומים לקחת מוסד השכל מוסף ע ל זה ש נ ד ע ק ב ל ת הרבנים הפרושים‬
‫ו ש ל ש ל ת קבלתם ה א מ י ת י ת איש מפי איש ו ע ד מ ש ה דבינו ע ״ ה לא כן‬
‫הקראים אין להם ע ל מ ה שיסמוכו ע נ ״ ן ו ע ר פ ל סביבם אמנם ה ת ו ע ל ת ה נ מ ש ך‬
‫אל המעינים ביחוד ה נ ה הוא מ ב י א כללים ד ב י ם ונכבדים ל ד ע ת פ ת ח ש ע ד‬
‫ה ת ל מ ו ד אין יוצא ואין בא אליו זולתם גם מ ב י א ק צ ת דינים ומשפטים‬
‫צדיקים בהזכירו החכמים א ש ד חדשו אותו הדין כ א ש ד ת מ צ א בהזכירו א ת‬
‫ד ׳ יוחנן זכר שם אם מותר לשים התפילין ע ל ה כ ו ב ע או ע ל איזה לבוש‬
‫ש י ה י ה צלל במים אדירים ו ה ע ל ה ח ד ם בידו ה מ א י ר לארץ ולדרים וגם‬
‫במקומות אחדים ה ע מ י ק ה ר ח י ב גם במקומות רבים הזכיר ד ע ת ח כ מ י ה ק ב ל ה‬
‫באי זה דין א ש ד חדשו כפי ש ר ש י ה ח כ מ ה ה ה י א א ש ד היא ח כ מ ה א מ י ת י ת ב א מ ת‬
‫באופן ש ה ת ג ל ו ת )ל‪ (2‬ה נ מ ש כ ו ת ממנו ש ל מ י ם וכן רבים וכוללים ד מ ה בזה‬
‫אל ת ו ד ת נ ו ה ק ד ו ש ה ו ה ת מ י מ ה כי ליושבים לפני ה׳ י ה י ה ס ח ר ה ו א ת נ נ ה‬
‫ו ת ו ע ל ת ה כוללת ג״כ אל המון העם ה א נ ש י ם והנשים והטף׳ ה ב ח י נ ה ה ב ׳ והיא‬
‫מ ד ר ג ת ה ס פ ד ה ז ה א ו מ ד ש מ ד ר ג ת ה ס פ ד ה ז ה א צ ל המחוברים בחכמה ה ז א ת‬
‫הוא אחרון שבכולם כי הראשון א ש ד ח ב ר ב ה ת י ח ס ו ת החכמים וזמניהם‬
‫היה דבינו ש ד י ד ה גאון ז״ל ואחריו הרב מודה צ ד ק ז״ל ב ת ח י ל ת פי׳‬
‫ה מ ש נ ה ואחריו ב ע ל ס׳ דודות עולם ה ל א הוא הרב ה ח ס י ד כ ה ״ ד אברהם ן׳‬
‫ד א ו ד ז״ל הנהרג ע ל ק ד ו ש ת ה׳ אחריו ב ע ל צ ד ה ל ד ר ך אח״כ ב ע ל נ ח ל ת‬
‫אבות ואין בכל א ח ד מהם ואפילו בכולם ע נ י ן ש י ה י ה מספיק ל י ד י ע ה הזאת׳‬
‫אבל בספר הזה מודיע הצורך א ל ה ח כ מ ה ה ז א ת כ א ש ד עיניכם ה ד ו א ו ת ב״ה‬
‫כי לכל הקודמים אליו ה ש י ג עליהם ועל ב ע ל ד ו ד ו ת עולם י ד ב ר נ פ ל א ו ת‬
 ‫מבוא‬
‫ומליץ ל צ ד ה ד מ ב ״ ם ז״ל ימלל ו א מ נ ם יחסו אל ש א ד ה ס פ ד י ם המונחים‬
‫בחכמה ה ז א ת הנה הוא יחס ה כ ל א ל החלק כי הוא כולל א ל כל ה ס פ ד י ם‬
‫המונחים בידיעה ה ז א ת ו א מ נ ם ב ע ד ך החכמות היוצאות מתלמידינו הוא‬
‫יחס החלק אל הכל ד ״ ל כי ז א ת ה י ד י ע ה היא חלק מ ע ט מ ז ע ד ב ע ד ך אל‬
‫החכמות היוצאות מ ה ת ל מ ו ד א ש ד דבו מ א ד ב ה ואין להם מ ס פ ד א ב ל עכ״ז‬
‫ז א ת הידיעה מקנה א מ ו נ ה ש ל מ ה בגוף ה א ד ם והיא ש ל ש ל ת ה ק ב ל ה ע ד‬
‫מרע״ה• ה ב ח י נ ה הג׳ והוא אופן ה ל מ ו ד ה נ ע ש ה בו אומד ש ח כ מ ו ת ה ת ל מ ו ד‬
‫יש להם ש ע ד י ם אחדים וי״ג מ ד ו ת לא שעדום דדכי ההקשים ההגיוניים‬
‫ו ג ם כי הקש החלוף ד ו מ ה אל מ א מ ד ד א י ל א ת י מ א הכי והקש ה ה מ ש ל שוד‪.‬‬
‫אל גזידה שוד‪ .‬כ א ש ד א מ ד ה נ ד ב ו נ י כי דז״ל כ א ש ד ש ע ד ו ב ח ו ל ש ת ה ה ק ש‬
‫ה ז ה אמדו אין אדם דן גזירה שוה לעצמו עכ״ז י ש ל ת ל מ ו ד דרכים אחדים‬
‫וכאשר רצו ל ה ש ו ו ת ם ולדמותם ל א נ ש א ה א ד ץ אותם ו א ף גם ז א ת בספר‬
‫הזה בנדון דידן אין צורך אליו לדרכי ה ה ק ש רק ב י ד י ע ת חלקי הספר‬
‫הזה והכרת מסלוליו יספיק אל ה מ ע י י נ י ם בו ואין צורך אליהם א ל אודך‬
‫ה ה צ ע ו ת ד ק ב מ ע ט קט יובנו דרכיו ומזה נבוא אל י ד י ע ת חלקיו ו א ו מ ד כי‬
‫י ד י ע ת חלקיו מפורסמים ונודעים כי בראשונה ידבר מ ד ו ד ו ת אדם הראשון‬
‫ע ד ה ת נ א י ם ה נ מ צ א י ם בחרבן ב י ת שני אח״כ מזכיר ה ת נ א י ם א ש ד מ ז מ ן‬
‫החרבן ע ד רבינו הקדוש• אח״כ מ ב י א כל ה ת נ א י ם על דרך אלף בית א ח ״ כ‬
‫סדר כל האמוראים על ע ד ך א״ב א ח ״ כ מ ב י א האמוראים כולם ש ב ע ה ד ו ד ו ת‬
‫כפי מ ה ש ס ד ר אותם ב ע ל דודות עולם ומשיג עליו׳ אח״כ זוכר ח מ ש ה ד ו ד ו ת‬
‫של ד ב נ ן סבוראי אח״כ כותב ח׳ ד ו ד ו ת של גאונים אח״כ מ ב י א כל הרבנים‬
‫מזמן ר ב אלפס ע ד זמנו ש ל ה ר ב ה מ ח ב ר אח״כ מ ב י א ד ו ד ו ת העולם ב כ ל ל ו ת‬
‫•ע״ד שהאמינו חכ&י ‪0‬־‪ (3‬האומות כי ה פ ר ש גדול י ש בין ח ש ב ו נ נ ו ל ח ש ב ו נ ם‬
‫ובעל ה ס פ ד הזה נ ת ן סימן א ״ ת לו׳׳ג ה ש מ ן והם אלף ו א ר ב ע מ א ו ת ושלשים‬
‫ו ת ש ע ה שנים• ו ת ו ע ל ת ה י ד י ע ה ה ז א ת היא ל ד ע ת סכלותם ולהשיב עליהם כמו‬
‫ש א ד ז ״ ל ל א ת ל מ ו ל ל ע ש ו ת אבל א ת ה ל מ ד ל ה ש י ב ה ב ח י נ ה ה ד ׳ ל ד ע ת מ ח ב ר‬
‫ה ס פ ר הזד‪ .‬ד ע לך ש ז ה ה מ ח ב ר היה חכם גדול בקי בחדרי ה ת ל מ ו ד ב ב ל י וירושלמי‬
‫ספרא וספרי והמדרשים כולם ע ל צ י צ י ת לשונו כ א ש ד יבין ש מ ו ע ה מ י‬
‫שיעיין בספר ה ז ה ועוד חבר ספר א ׳ ב ה ש ל מ ה מד‪ ,‬ש ה ש מ י ט ר ׳ נ ת ן ב ע ל‬
‫הערוך והוא ס פ ד נ פ ל א גדול ע ד מ א ד נ מ צ א ב ד מ ש ק מ ל ב ד זה מ ו ס ף ע ל‬
‫חכמתו ה י ה חכם שלם בלמודים ש ל ם ב ת כ ו נ ה ל מ ד ק ת ד ד א ב ס ל א מ א נ ק א‬
‫ע ש ה לוחות ח ד ש ו ת ולוחות כל הגוים הקודמות אליו כ א י ן ‪ .‬נגדם והאומות‬
‫ב ע צ מ ם פסלו ושברו כ ל הלוחות ה ק ו ד מ ו ת אליהן והסידום מגבירות׳ קיימו‬
‫וקבלו עליהם מ ע ש ה ידיו ל ה ת פ א ר ולא ישנו א ת תפקידם ומזה ת מ ש ך י ד י ע ת‬
‫ש ם ה ס פ ד ה ז ה והוא ס פ ד יוחסים כי ה ו א מ ס פ ד כל יחסי העולם מ י מ ו ת א ד ם‬
‫•‪8‬‬
 ‫מבוא‬
‫הראשון ע ד זמנו א ש ד היה זמן א ר י ו ת שבחבורה חרב ד ׳ יצחק א ב ו ח ב‬
‫ת נ צ ב ״ ה והרב ד׳ יצחק די ליאון יעמ׳״ש וחחכם ב ע צ מ ו ג׳י׳כ נותן טוב ט ע ם‬
‫ו ד ע ת ל ק ר י א ת ה ס פ ר הזה ס פ ד יוחסין ת ר א נ ו ב ה ק ד מ ת ו ועם זה אשים ל ד ר ך‬
‫פ ע מ י מ ר ב ב ו ת קולוםמי ואחל ב ה ק ד מ ת ב ע ל ה ס פ ד חכם ושלם כמ!ז״ד א ב ר ה ם‬
‫זכות נ׳י׳ע ואחלה פני כ ״ ת שאם לשונו לא ת מ ח ר ל ד ב ר צ ח ו ת ודברי ה ס פ ר‬
‫אינם כל כך ע ר ב י ם עם כל זה לא ת ק ט ן בעיניכם מ ע ל ת ה ס פ ד לפי ש ב ע ל‬
‫ה ס פ ד הזה ה ת ח י ל ל ל מ ו ד ד ב בשנים כי מלפנים לא ה י ת ה תודתו א ו מ נ ו ת ו‬
‫א ח ד כך ה א י ד עיניו ה׳ צ ב א ו ת ו ל מ ד ת ו ד ה ו ח כ מ ה והגיע לו ת ו ד ה ו ח כ מ ה‬
‫וגדולה במקום אחד׳ לכן אלופי וגבירי הטו אזנכם ודאו בעין שכלכם שמעו‬
‫ותחי נפשכם•‬
‫ע ד כאן דברי ה ק ד מ ת ד׳ ש מ ו א ל שולם•‬
‫ד׳ ש מ ו א ל שולם היה חכם גדול בקי ב ח כ מ ו ת ובספרים כמו ש נ ר א ה‬
‫מהגהותיו• הוא קרא בתאריכי ה מ ח מ ד י ם ) י ו ח ס י ן ג‪ (61‬ובס׳ זכדון חיי ה מ ל כ י ם‬
‫)<‪ (421‬ובספר בן גודיון ה ג מ ל )נ‪421‬׳ י‪ (111‬א ש ד ה ע ת י ק מתוכו א ת ס׳ יוסף‬
‫הכהן נ ג ד אפיון ה נ ד פ ס בסוף ה ו צ א ת ק ו ש ט נ ט י נ א )קס״ה א׳! יוחסין ה ש ל ם‬
‫בתשלומו ע׳ ‪ 1‬והלאה(• בידו ה י ה ה ת ל מ ו ד מדפוס ר א ש ו ן ) ‪ ( 7 4‬וס׳ מ ג י ל ת‬
‫סתרים לד׳ נסים גאון)‪.(1513‬‬
‫ד׳ ש מ ו א ל שולם סידר וערך א ת ס׳ יוחסין א ש ד בידינו• הוא ה כ נ י ס‬
‫אל תוכו כמה חיבורים אחדים א ש ד הגדילו א ת ע ד ך ה ס פ ד כמו א ג ד ת ד ׳‬
‫שרידא גאון וספוד ד׳ נ ת ן הבבלי‪ .‬גם היה ב ד ע ת ו להאריך על כל ה ג ז ר ו ת‬
‫ו ה ש מ ד ו ת א ב ל כ נ ר א ה לא ע ל ת ה בידו עי׳ על זה ב ר ש י מ ת ו הגדולה ש ל‬
‫דמש׳״ש ע ׳ ‪ 2479‬באריכות•‬
‫ב( ב ה ו צ א ת ק ד א ק א הוסיפו ה מ ד פ י ס י ם ב ס ו פ ו ) ד ף קנ״ו בי( א ת הפרק‬
‫הי׳״ח מ מ א מ ר ה ר ב י ע י מס׳ יסוד עולם ל ד ׳ יצחק י ש ר א ל י עם ה ג ה ו ת מה׳״ד‬
‫מ ש ה איסדלים ז״ל )הדמ״א( בעל המפה• ה ג ה ו ת אלו ו ש א ר ליקוטים ה נ ו ס פ י ם‬
‫עליהם מס׳ יוחסין א ח ד ומס׳ ק ב ל ה א ח ד ו ש א ר חיבורים יש להם ע ד ך ד ב‬
‫לתולדות הפוסקים א ב ל ק צ ת ם א י נ ם ל ה ד מ ״ א ז״ל כמו שהוכיח ד מ ש ״ ש‬
‫ברשימתו ה ג ד ו ל ה ע ׳ ‪ 1832‬ובספרו געש״ ליע‪ .‬ע׳ ‪ 90‬כי בדף קנ״ז ב׳ מ ו ב א‬
‫ס פ ד ת ו ד ת העולה ל ה ד מ ״ א ובדף קל״ג מובא מס׳ ע ב ו ד ת ה ק ד ש דפוס ק ד א ק א‬
‫)שנת של״ח( ה נ ד פ ס א ח ד י מ ו ת ה ד מ ״ א כ מ ה ש נ י ם )עי׳ ד מ ש ״ ש שם(‪.‬‬
‫ג( ה ג ה ו ת ה ד ׳ יעקב ע מ ד ן )יעב״ץ( נדפסו בס׳ יוחסין ה ש ל ם א ש ד‬
‫לפנינו ה ע ת י ק ן המו״ל ד ״ צ פיליפאווסקי מגליון ס׳ יוחסין דפוס ק ו נ ש ט נ ט י נ א‬
‫המנוח ב ב י ת ה מ ד ר ש בלונדון• דוב ה ג ה ו ת א ל ה מוסבים על סדר ה ת נ א י ם‬
‫והאמוראים• ע ל גליון הסיפור ע ״ ד ס פ ד הזהר כ ת ב הג׳ י ע ב ״ ץ כי ס׳ הזהר‬
‫י צ א מחבורת ת ל מ י ד י ד ש ב ״ י *מ״מ ה א י ל י ש נ א ב י ש א ל מ י ח ש ליה מ ב ע י כי‬
 ‫מבוא‬
‫אמנם ל ד ע ת י גם זה א מ ת ש נ ת ע ר ב ו בס׳ ה ק ד ו ש ה ה ו א איזה חדושים מ ד ׳‬
‫מ ש ה ליאון או מזולתו חכם ספרדי ואין ספק בעולם בכך כמו שאוכל‬
‫להוכיח בסיעתא ד ש מ י א בברוד גמור*‪ .‬מזה נ ד א ה ש כ ת ב הגהותיו קודם‬
‫ש ח ב ד ספד מ ט פ ח ת ספרים•‬

‫ו״ תוצאות ספר יוחסין*‬

‫א • ס פ ד יוחסין נדפס ר א ש ו נ ה ב ק ו ש ט נ ט י נ א ב ש נ ת שכ״ו ע י י ה ד ו פ א‬
‫ר ׳ ש מ ו א ל שולם מנוא אמון• ת מ ו נ ת הספד הוא "‪4‬׳ מ ס פ ד הדפים לא נרשם•‬
‫סכום הדפיס קע״ד• הספד מחזיק מ ״ ד גליונים מסומנים במספרים ע ב ד י ם‬
‫ו ד ף ה ש ע ד מן ה מ נ י ן ועוד נוספו בסופו ש נ י דפים מ ן גליון מ״ה• ת ו צ א ה זו‬
‫יקדה היא ב מ צ י א ו ת ולא נ מ צ א ו היום ד ק אקסמפלרים אחדים בעולם• ד מ ש ״ ש‬
‫חושב כי גנזו א ת ה ת ו צ א ה ה ז א ת מ פ נ י שכתוב בה ה מ א מ ד על זיוף ס פ ד הזהר‬
‫)דף קמ״ג ע״ב( א ש ד השמיטוהו המדפיסים הבאים ) ד מ ש ״ ש ׳ י ג ע ש • ליט• ע׳‬
‫‪ •(89‬וזה לשון ש ע ד ה ס פ ר ‪:‬‬
‫יוחסין‬ ‫ספר‬
‫א ש ד אזן ו ח ק ד החכם הפילוסוף שלם בלמודים כ מ ה ״ ד אברהם ‪/‬‬
‫זכות המכונה זאקוטו ד ל ל ה ו ד ו ת ש ל ש ל ת ק ב ל ת ה ת ו ד ה מ מ ש ה ‪ /‬דבינו ע ״ ה‬
‫ע ד זמן המחבר ז״ל גם יצורף א ל זה ש א ל ה ו ת ש ו ב ה ‪ /‬ש ל דבינו ש ר י ד ה ז״ל‬
‫ב ש ל ש ל ת ה ק ב ל ה ו ק צ ת ד ב ד י הימים ‪ /‬למלכי י ש ר א ל ומלכי ה א ו מ ו ת ו ע נ י ן‬
‫ה נ ש י א ה נ ק ד א ר א ש גולה ‪ /‬ומה היה משפטו מ א ת העם ו י ש י ב ת ס ו ד ה ו י ש י ב ת‬
‫נ(ומבדיתא ‪ /‬ו ע נ י נ י ם נפרדים ו מ ע ש י ם א ש ד א ד ע ו א ת אבותינו נ מ צ א ו‬
‫בספרי׳ ‪ /‬מפוזרים ובפרט בספד בן גודיון הארוך וספוד ענין א ח ד שהיו ‪/‬‬
‫ב י ש ר א ל קרוב ל ח ר ב ן ש ל ש כ ת ו ת הפרושים והנזירים הנקראים ‪ /‬א ש י נ ו ש‬
‫והצדוקים ומנהג ו ד ת כל כ ת מהם ומשם מ ת ב א ר כי ‪ /‬הצדוקים אינם ה ק ר א י ם‬
‫א ש ד בזמנינו כי אלו מודים ב ש כ ד ‪ /‬ועונש ותחיה מ ה שאין כן ה צ ד ו ק י ם‬
‫נדפס בהשתדלות ‪ /‬נ מ ד ץ ש ל החכם השלם ה ד ו פ א המובהק כ מ ה ״ ד שמואל ‪/‬‬
‫שולם נד״ו פה ק ו ש ט א נ ד י נ א ק ד י ת מ ל ך ד ב ‪ /‬אדוננו ה מ ל ך ה א ד י ד‬
‫שולטאן ‪ /‬סולימאן ה א ל ישיבהו א ל י ה בשלום ובמישור ויתן א ת כל ‪ /‬אויביו‬
‫נגפים לפניו וכל א ש ד י ע ש ה יצליח אכי״ד ו ת ה י ר א ש י ת ‪ /‬מ ל א כ ת ו יום ד ׳‬
‫כ י ה ת ב ד כ ו ל ח ד ש סיון ש נ ת כי נ ע ו ״ ד ‪ /‬ממעון קדשו•‬
‫מ ע ב ד ל ש ע ד הזה ע ד דף ג׳ א׳ נ ד פ ס ה ה ק ד מ ת המוציא ל א ו ד ד ׳‬
‫ש מ ו א ל שולם• א ח ״ כ באה ה ק ד מ ת ה מ ח ב ר ד ׳ אברהם זכות )מדף ג׳ א׳ ע ד‬
‫דף ה׳ ב׳(• גוף ה ס פ ד ה מ ת ח י ל מ ן דף ה׳ ב׳ אינו נ ח ל ק לא ל מ א מ ר י ם ולא‬
‫לפרקים• מ ד ף ה׳ ב׳ ע ד דף ן׳ ב׳ דברי י מ י העולם מן ה י צ י ר ה ע ד סוף‬
 ‫מבוא‬ ‫‪50(11‬‬
‫ה ת נ א י ם ע ל סדר זמנים• מן דף ן׳ ב׳ ע ד ד ף ע״א א׳ נ ר ש מ ו ש מ ו ת ה ת נ א י ם‬
‫ע ל סדר א״ב• מ ד ף ־ ע ״ א א׳ ע ד דף ק י ׳ ג ב׳ נמצאים ערכי האמוראים ע ל‬
‫סדר א״ב׳ אח״כ סדר דורות האמוראים בקיצור מדף קי״ג ב׳ ע ד דף קט״ו א׳*‬
‫מ ן דף קט״ו א׳ מ ת ח ל ת א ג ר ת ר׳ ש ר י ר א גאון א ש ר נ ד פ ס ה פ ה ב פ ע ם‬
‫ה ר א ש ו ן ) ע ד ד ף קכ״ט א׳(• מדף ק כ ״ ט א׳ והלאה נדפסו ליקוטים ש ו נ י ם ‪:‬‬
‫בן ז כ א י ) ק כ ״ ט א׳( ואלה ה מ ע ל ו ת‬ ‫דורות העולם בקיצור מאדם ו ע ד ר׳‬
‫ד ו ד‬

‫ש נ ת ע ל ת ה בהם י ש י ב ת סורא על פ ו מ ב ד י ת א )מדף קכ״ט א׳ ע ד דף ק ל י ד ב׳(•‬

‫מ ד ף קל״ה א ׳ ע ד ד ף ק״ם ב׳ נ ע ת ק כ מ ע ט אות ב א ו ת מספר הקבלה להדאב״ד‪-‬‬
‫מן דף ק מ ״ א א׳ מ ת ח י ל הפרק החשוב על דורות האחרונים החותם ב ד ף‬
‫קנ״א ב ׳ ב ה ג ה ת ר׳ שמואל שולם‪ :‬נ ל כ ד ה ק ו ש ט נ ט י נ ה ע י י התוגר הגדול מ ל ך‬
‫מלכים סולטאן מ ח מ ד נ צ ב ״ ה ש נ ת ה ד י ג יום ג׳ למאיו ש נ ת אלף ו ת נ ״ ג‬
‫לנוצרים והסימן ש י ש י ושמחי ב ת אדו״ם סימן תניג• א ח ״ כ ב א ה ע ו ד ה ע ר ה‬
‫ק צ ר ה לרש״ש ו מ ד ף ק נ ״ א ואילך נ מ צ א מ א מ ר גדול על ד ב ר י ימי ישראל‬
‫והעמים על סדר זמנים מהיצירה * ע ד ב א אדוננו ע ט ר ת ראשינו המלך ה ג ד ו ל‬
‫והאדיר מושל בכל קצות העולם סולטאן סלים י ד י ה ו ת נ ש א מלכותו*•‬
‫מ ת ח י ל ת גליון מ י ג )דף קס״ה אי( נ מ צ א ס פ ד יוסף הכהן ן׳ גוריון הכהן נ ג ד‬
‫אפיון ה מ ד ק ד ק אכסנדרני ע ד דף ק ע ״ ג בי• בסופו כ ת ו ב ‪ * :‬ת ם ונשלם• כ ת ב‬
‫על זה רופינו איקליניץ ת מ ה אני על יוסף הכהן ברצותו להפוך בזכות תורתו‬
‫ומולדתו ועמו נ ג ד אפיון וחביריו הביא כל כך ראיות מספרי היונים והפנקיי׳‬
‫והמצריים עם היותו יהודי נולד וגדל ב ע ר י יהודה ואיך קרא כל א ל ה הספרים‬
‫והפיל כל דבריהם א ר צ ה ועל פניהם הוכיחם*• הדף האחרון׳ דף קע״ד׳ מחזיק‬
‫ספר *זכרוני הכותיים*• בסוף הספר כ ת ו ב ‪ * :‬ת ו ש ל ב ״ ע רבני וגאוני‬
‫ק ו ש ט א נ ט י נ א גזרו אומר ב ג ז ר ת נחש ש ז ה הספר לא יודפס ע ד מ ש ך י׳ שנים‬
‫רצופות ואף אם יודפס בערי הגוים לא י ה א רשאי שום יהודי לקנותו ועל‬
‫ישראל ועל רבנן בכל מקום שהם ת ב א ב ר כ ת טוב*•‬
‫ב• ספר יוחסין יצא ש נ י ת מ ת ח ת מ כ ב ש הדפוס בקראקא ב ש נ ו ת ש״ם‬
‫‪0‬‬
‫ע ד שמ״א• הספר מחזיק קס״ח דפים ב ת מ ו נ ת ‪ •4‬מ ע ב ר לשער הספר נ ד פ ס ה‬
‫מ ל י צ ה מ א ת ה מ ג י ה ד׳ ש מ ו א ל בן הקדוש ד׳ יצחק פיהם• ה ק ד מ ת ד׳ ש מ ו א ל‬
‫שולם נשמטה• מ ד ף ב׳ מ ת ח ל ת ה ק ד מ ת ר׳ אברהם זכות כמו בדפוס קושטנטינה•‬
‫מ ד ף ה׳ דף ע ד ז׳ א׳ נ מ צ א ס ד ר הדורות מ א ד ם ע ד אברהם אבינו אשר לא‬
‫נ מ צ א כמוהו ב ת ו צ א ה הראשונה וגם נ ר א ה ש א י נ ה מר׳ אברהם זכות• מ ד ף‬
‫ח׳ א׳ ו ה ל א ה נ ד פ ם הכל כמו ב ת ו צ א ת ק ו ש ט נ ט י נ ה ד ק ש ל פ ע מ י ם נשמטו ע נ י נ י ם‬
‫כמו דף ט״ז ב׳ ב ע ר ך יהושע בן פרחיה נ ש מ ט ה מ א מ ר על יש״ו הנוצרי מ א י מ ת‬
‫הצנזור ובדף ק ל ״ ג ה ש מ י ט המוציא לאור א ת ה מ א מ ר על ד ב ר ספר הזהר•‬
‫ה מ א מ ר על ד ב ר י ימי העמים ומלחמותיהם חותם ב ד ף קנ״ד ב ז ה ״ ל ‪ * :‬ו א ז‬
‫‪50£111‬‬ ‫מבוא‬
‫הסתירו ה ע נ י ן קדוב ל מ ׳ יום ע ד ב א סולטאן סלים המלך התוגדמי*• אח״כ‬
‫הדפיסו א ת *זכרוני הכותיים* )דף ק נ ״ ד א ׳ ע ד ק נ ״ ה א׳(• מ ד ף קנ״ה והלאה‬
‫ב א ו ליקוטים מ ס פ ד א ד ח ו ת עולם ל ד ׳ אברהם פ ד י צ ו ל ע ד דף קנ״ו א׳• ושם‬
‫ע ״ ב מ ת ח י ל ב ז ה ה ל ש ו ן ‪ :‬א ל ה ד ב ר י הגאון מ ה ד ״ ד מ ש ה איסדלים זיל•‬
‫ס ד ר ה ק ב ל ה ש ה ע ת ק ת י מ ס פ ד יסוד עולם וכו׳ ע ד דף קס״ד א׳• א ח ״ כ נוסף‬
‫ק ט ע א ח ד מ ״ ס פ ד יוחסין* הכולל ש מ ו ת הרבנים מ י מ ו ת ״ ש ״ י ע ד מ ה ד ״ ד ש כ נ א‬
‫ז״ל רבו ש ל ה ד מ ״ א ) ע ד ד ף קס״ה א׳(• בסוף ה ס פ ד נדפס * ס ד ר עולם זוטא‬
‫ע ם ת ו ס פ ו ת פרטי ש נ ו ת עולם* מ ד ף קס״ה ב ׳ ע ד קס״ח ב׳•‬
‫כל ת ו צ א ו ת ס פ ד יוחסין ה ב א ו ת אחדי ת ו צ א ת ק ד א ק א נ מ ש כ ו א ח ר י ה‬
‫ו א ל ה ה ם ‪ :‬א מ ש ט ר ד ם תע׳׳ז• זולקווא תקנ״ט• שם תקס״ה• ק י נ י ג ס ב ד ג‬
‫ת ד י ״ ח ע ם ק צ ת ה ע ד ו ת לדברי ב ע ל יסוד עולם מ א ת ד ׳ י ע ק ב בכרך• ל ב ו ב‬
‫תדי״ח• ז י ט א מ י ד תדכ״א• ו ו א ד ש א תדל״ו• ש ם ת ד נ ״ ח ׳‬
‫ג• ס פ ד י ו ח ס י ן ה ש ל ם א ש ד לפנינו נ ד פ ס ע י י ד ׳ צבי פיליפאווסקי‬
‫בלונדון ו ע ד י נ ב ו ד ג ב ש נ ת תדי״ז ע פ ״ י כ ת ב י ד המונח באוקספורד קובץ‬
‫‪) 2202‬מקודם ‪ ! . 504‬ם ״ מ ( א ש ד נ מ צ א ה ה ע ת ק ה ממנו ב ס פ ר י ת ה ח ׳ א ל ח נ ן‬
‫הכהן א ד ל ר קובץ ‪) 2792 ,2598‬עי׳ ר ש י מ ת ו ע ׳ ‪.(44‬‬
‫מ ה ד ו ר ה זו ש ל ספר יוחסין יצאה ג״כ מ ת ח ת ידי ה ד ׳ שמואל שולם‬
‫ודוב החלק הראשון ש ל ה מסכים ע ם מ ה ד ו ר ת קושטנטינא• היא מ ת ח ל ת‬
‫ב ה ק ד מ ת ה מ ח ב ר ‪ 1*0‬ע ד י‪ (31‬ה מ א מ ר הראשון כולל א ת ד ו ד ו ת העולם ע ד‬
‫סוף ה ת נ א י ם וסדר ה ת נ א י ם ע ״ ס א ״ ב מ ש ו נ ה ק צ ת מ ר ש י מ ת ה ת נ א י ם‬
‫ש ב ה ו צ א ת ק ו ש ט נ ט י נ א )מדף ‪ 43‬ע ד )‪ •(801‬א ח ד ה מ א מ ר הזה נכנסו ליקוטים‬
‫שונים ו ב פ ר ט ש א ל ת ד ׳ י ע ק ב ב ״ ד נסים מקירואן ל ד ׳ ש ד י ד א גאון ע״׳ד‬
‫התואר ר ב ודבי נ ע ת ק מס׳ ה ע ר ו ך )<‪ (831‬ה ע ת ק מ ס פ ד ק ב ל ת ה ח ס י ד‬
‫ש ב נ ר ב ו נ ה )<‪ (841‬ה ש ג ו ת ע ל ת ו ס פ ו ת )<‪ (861‬ליקוטים מ ס ׳ מ ג ן א ב ו ת ל ד ״ ש‬
‫דוראן)‪ (873‬ועוד ליקוטים ב ע נ י ן החוש ו ה נ ב ו א ה )‪ 873‬ע ד <‪ (881‬אח״כ מ א מ ר‬
‫מ ס פ ד א ח ד ל ד ׳ י צ ח ק ד מ ן עכו )ל‪ (88‬כללים מ ס ׳ יוסף בן גודיןן )‪(903‬‬
‫ליקוטים מ ס ד ר עולם זוטא )‪ 923‬ע ד ‪ (943‬ו מ א מ ר ע ל ש ב ח הפייטנים לד׳‬
‫יהודה א ל ח ד י ז י מ ם ׳ ת ח כ מ ו נ י )‪(943‬׳ אח״כ ה ד פ י ס המו״ל הםפוד ע ל זיוף‬
‫ס פ ד הזוהר מ ה ו צ א ת ק ו ש ט נ ט י נ א )‪ 953‬ע ד <‪ •(961‬ה מ א מ ר ה ש נ י כולל א ת‬
‫שמות האמוראים ע״ם א״ב משונה הרבה מהפרק המתאים שבהוצאות האחדות‬
‫ומכיל כ מ ע ט כפלים ש מ ו ת מהוצ׳ קונשטנטינא• ובסופו נ מ צ א ס ד ר ה א מ ו ר א י ם‬
‫ל ז מ נ י ה ם ע ל ס ד ד ה ד ו ד ו ת ) ע ד ד ף )‪ •(2031‬ה מ א מ ד השלישי מ ת ח ל ק לב׳ פרקים‪:‬‬
‫ס ד ר ר ב נ ן סבוראי)‪ (204‬וסדר הגאונים )‪ 205‬ע ד ‪(207‬׳ בסופו הדפיס המו״ל‬
‫ס ׳ ש ח י ט ו ת א ל ד ד ה ד נ י עפ״י כ״י אוקספורד אחד• ה מ א מ ר ה ר ב י ע י בולל‬
‫ס ד ר ה ר ב נ י ם עפ״י ס ׳ ה ק ב ל ה ל ה ד א ב ״ ד )‪ 209‬ע ד ‪ •(216‬ה מ א מ ר ה ח מ י ש י‬
 ‫מבוא‬
‫מ ד ב ר ע ל ד ו ד ו ת האחרונים )‪ 217‬ע ד ‪ (230‬ע ד זמן הגירוש ובסופו נ מ צ א ו‬
‫סיפורים ע ל כ מ ה גזרות ו ש מ ד ו ת וכתבים מ א ר ץ י ש ר א ל ורשימת החכמים‬
‫המובאים ב ס מ ״ ג וכדומה• שם נ ח ת ם הספר כמו שכתוב בכ״י בסוף ה מ א מ ר‬
‫ה ז ה )‪ :(230‬״ נ ש ל ם ס פ ד יוחסין ש ב ח ל א ל מ ו ש י ע חוסים״• אחריו נספח עוד‬
‫מ א מ ר ש ש י ע ל דברי ימי ה א ו מ ו ת עם ה ר ב ה הוספות מ א ו ח ד ו ת )עד דף ‪.(250‬‬
‫המו״ל הוסיף ע ו ד בסוף ה ס פ ד ס ד ר ת נ א י ם ואמוראים ע פ ״ י כ״י‪.‬‬
‫ה ״ ת ש ל ו ם ״ לס׳ יוחסין ה ש ל ם הכולל א ת ס׳ יוסף הכהן נ ג ד אפיון‬
‫ובנין הורדוס ו א ג ד ת ד ׳ ש ד י ד א גאון׳ ב ה ע ת ק ה ע ב ר י ת מ א ת המו״ל׳ א ג ד ת ר׳‬
‫אברהם פ ד י צ ו ל ב ע נ י ן ע ש ר ת ה ש ב ט י ם ו א ג ד ת י ה ו ש ע בן נון נערך ע״י המו״ל‬
‫ד״צ פיליפאווסקי ו א י ן לו שום קישור עם ס׳ היוחסין עצמו•‬

‫ז• תיקונים והעדות*‬

‫א ת התיקונים א ש ד ע ר כ ת י בפרק ה ז ה א ס פ ת י מתוך ש ל ש ה ספרים‬
‫ש ה ש ת ד ל ו בהם חוקרים ל ת ק ן א ת ה מ ע ו ו ת שבס׳ יוחסין ע״י טעיות‬
‫ה מ ע ת י ק י ם והמדפיסים ואלה הם‪ :‬א( תיקונים ע פ ״ י כ״י אוקספורד מ א ת ד ״ א‬
‫נייבויד ב ה ק ד מ ת ו לס׳ סדר חכמים וקורות הימים׳ אוקספורד ת ד מ ״ ח ח״א‬
‫ע׳ ‪ X ¥‬בהערה• ב( ה ע ד ו ת ותיקונים לס׳ יוחסין מ א ת הח׳ ל א ב בדיווי ה צ ר פ ת י ת‬
‫חט״ן ע׳ ‪ 223‬ע ד ע׳ ‪) 235‬נדפס גם ב ת ו צ א ה מ י ו ח ד ת מ מ ח ב ר ת ו ע ל ר׳ יוסף הכהן‬
‫ע׳ ‪ 45‬ע ד ‪ 57‬ג( תיקונים ו ה ע ד ו ת כ״י מ א ת הח׳ ד ״ נ ברילל א ש ד ה ע ת ק ת י‬
‫מגליון ם׳ יוחסין ה ש ל ם ה מ ו נ ח בספריה ה ע י ר ו נ י ת ב פ פ ד ״ מ ‪•^.110*. 116151•. 3775‬‬
‫כ י ה ‪ :‬לאפוקי יוסף בן גודיון‪:‬‬ ‫‪83‬‬ ‫שודד‪ ,‬ז׳‪ :‬מי ה ת י ר ל מ ח ב ר י ם‬ ‫}‪21‬‬

‫מוסב ע ל ם׳ יוסף הכהן בן‬ ‫ל כ ת ו ב הפסקים‬

‫מ ת ת י ה ו ולא ע ל ס׳ יוםיפון•‬ ‫ל ״ ה ‪ :‬ו ה ר מ ב ״ ם כ ת ב ג עי׳ אוצר‬ ‫‪63‬‬
‫לי‪ :‬עם ב ד נ ש )תחת כרכש(•‬ ‫‪263‬‬ ‫ח כ מ ה ח ״ ג ע׳ ‪.68‬‬
‫כ ״ ח ‪ :‬מ נ ו ר ת ה מ א ו ד האחר•‬ ‫‪283‬‬ ‫ל״ז‪ :‬ו ב ת ו ר ת ה א ד ם ‪ :‬ל ה ד מ ב ״ ן‬
‫נ ד ב ‪ :‬וכריתות )תחת בריתות(•‬ ‫‪383‬‬ ‫ד ף מ ״ ז ע״א•‬
‫ט״‪ .‬ובחלק חוה‪ :‬מס׳ תולדות‬ ‫‪473‬‬ ‫ל ״ ב ‪ :‬ויש מ ד ר ש ‪ :‬עי׳ תוס׳‬ ‫)‪61‬‬
‫א ד ם וחוד‪ ,‬לר׳ ירוחם•‬ ‫מ נ ח ו ת ל״א•‬
‫י״דג ו ב ת ח ל ת ספרא•‬ ‫‪483‬‬ ‫ל ״ ג ‪ :‬ש נ י אלפים ו ת פ ״ ח ‪ :‬בס׳‬
‫ל ״ ט ‪ :‬בס׳ כ ר י ת ו ת ל ד ׳ שמשון•‬ ‫נ‪701‬‬ ‫ה ק ב ל ה תפ״ט•‬
‫ל ׳ ‪ :‬ד מ ע ש ד שני ירושלמי•‬ ‫‪793‬‬ ‫ג ׳ ‪ :‬ב מ צ ו ת ‪ :‬ב ם מ ״ ג ע ש י ן קי״ב•‬ ‫‪73‬‬
‫י ״ ט ‪ :‬ע ד א י מ ת י ארוס­‬ ‫ג‪801‬‬ ‫ח ׳ ‪ :‬מ מ ג ן א ב ו ת ע ״ ה א׳•‬
‫י׳ ו ע ו ד א מ ד ‪ :‬עי׳ ס׳ ה ה ב ל ה‬ ‫ג‪811‬‬ ‫ל ״ ח ‪ :‬ו ב י מ י פ ל ג ש ב ג ב ע ה ‪ :‬עי׳‬ ‫)‪71‬‬
‫ל ה ד א ב ״ ד דף י׳ ב׳ ול״א ב׳•‬ ‫ש ה ״ ק ד ׳ ב׳•‬
 ‫•ע‪xx‬‬ ‫מבוא‬
‫‪ 2123‬ל״ו‪ :‬א ל ף וס״ז לנוצרים•‬
‫מ ״ א ‪ :‬פרמש•‬
‫<‪ 2121‬י״ב‪ :‬ובגאנה•‬
‫נ‪ 2131‬י״ג‪ :‬ודודו ר׳ יוסף•‬
‫‪ 2143‬ל״ה‪ :‬מן הכלל יצא•‬
‫נ‪ 2141‬ל״א‪ :‬ו נ ק ר א ת גרגאן וטברסטאן•‬
‫ל״ב‪ :‬נ ה ר אתל•‬
‫‪ 2153‬ל״ח‪ :‬וכמעט לא הפכו•‬
‫<‪ 2151‬חי‪ :‬והיא בםחרה•‬
‫י״ח‪ :‬מ ן ת נ ג ה ) ת ח ת ‪ :‬האוגדי(•‬
‫כ״ח‪ :‬על ג ב ע ר ק ח ועיר מ ק ל ט‬
‫הגולה•‬
‫‪ 2173‬די‪ :‬ספר המצות)תחת‪:‬מצרנות(•‬
‫!‪ 151‬הי‪ :‬ב מ ג י ל ת סתרים‪ :‬כעין זה‬
‫שם• נפטר ש נ ת תשצ״ח•‬
‫נ מ צ א בס׳ ה מ פ ת ח לר״נ ד ף‬
‫<‪ 2171‬זי‪ :‬שרתמוקש•‬
‫ט ״ ה ובן חמשים שנה•‬
‫‪ 2183‬ט״ו‪ :‬צ ״ ל ד ׳ אפרים ת ל מ י ד רי״ף׳‬
‫הריב״ן וכוי•‬
‫כ״ג‪ :‬ועשה ספדי התכונה ש נ ת‬
‫ת ת ק ״ ה והיו חייו ע ״ ה ש נ ה‬
‫תתקכ״ה‬ ‫בשנת‬ ‫ונפטר‬
‫כ״ה‪ :‬ש מ ן א ל ב ד מרי ש נ ת ת ק ״ ח •‬
‫בקלהורה א ב ל אני•‬
‫כ״ה‪ :‬ונפטר ש נ ת תתקנ״ד•‬
‫כ״ח‪ :‬מא״י מי שראה•‬
‫<‪ 2181‬גי‪ :‬רמירו•‬
‫‪ 2193‬א ׳ ‪ :‬אולי צ ״ ל לא ע ש ה הרשב״א•‬
‫ל ״ א ‪ :‬ש נ ת תתצ״ה•‬
‫<‪ 2191‬יי‪ :‬קרוב לחמשים שנה•‬
‫י ״ א ‪ :‬ב ש נ ת תק״ב•‬
‫‪ 2203‬זי‪ :‬ולחכמי לוניל•‬
‫<‪ 2201‬אי‪ :‬נימוקי ר׳ ש מ ו א ל ב״ר מאיר•‬
‫כי‪ :‬ו מ ת ב ש נ ת תתקמ״ה•‬
‫ל״ז‪ :‬ה ר ׳ יוסף ב ן צ ד י ק )מוסב‬
‫ע ל ב ע ל זכר צדיק(•‬
‫‪ 838‬כ״ב‪ :‬ו ב ע ל י הקבלה•‬
‫<‪ 861‬בדג‪ :‬בירושלמי בפסחים•‬
‫<‪ 881‬י ״ א ‪ :‬ב נ א ב ר ה ב ק ש ט י ל י א )או‬
‫באישטילא(•‬
‫י ״ ט ‪ :‬ו א מ ר ת י לאמתתו•‬
‫כ״א‪ :‬בלשון ירושלמי תאמין•‬
‫כ״ב‪ :‬בלשון קודש א ל תאמין‪:‬‬
‫<ו‪ 89‬טי‪ :‬א ל ע י ר טלאבירה•‬
‫<‪ 941‬הי‪ :‬מקורם ברוך•‬
‫מ ״ ג ‪ :‬ר׳ י צ ח ק בן קדישפין•‬
‫‪ 953‬כ ״ ב ‪ :‬ב נ י שושאן•‬
‫<‪ 951‬אי‪ :‬ובלארידה•‬
‫ג׳‪ :‬אריבאל•‬
‫י״ג אי•‬
‫<‪ 1801‬זי‪ :‬ב ע ר ך דל•‬
‫<‪ 2041‬ו י ‪ :‬ד ׳ יצחק־‬
‫יי‪ :‬נ ע ק ר ה מלכות•‬
‫!‪ 205‬ד • ד ב א ב ד נטדונאי•‬
‫י ״ ב ‪ :‬ו ע ש ה ס׳ נכבד•‬
‫<‪ 2051‬כ ״ א ‪ :‬ו ע נ ן זה מ ב י ת דוד•‬
‫כ״ד‪ :‬ל ה י ו ת ר א ש גולה•‬
‫<‪ 2061‬יי‪ :‬ו נ פ ט ר ש נ ת תרמ״א•‬
‫‪ 2073.‬בי‪ :‬ו כ ת ג ד ו ל ה מהקהל•‬
‫י ״ ד ‪ :‬לאחר שחיבר•‬
‫מ ״ א ‪ :‬אולי צ ״ ל ב ש נ ת תש״ך•‬
‫מ ״ ב ‪ :‬רב שרירא והאריך ימים‬
‫כי כמו•‬
‫‪ 2093‬י ״ ב ‪ :‬ו ב ר ח ה א ח ד מ ב נ י חזקיהו•‬
‫‪ 2103‬וי‪ :‬ה י ת ה ל א ח ד מ ב נ י פיליגא•‬
‫<‪ 2101‬ל״ו‪ .:‬במו שהיה לפני כן•‬
‫ל ״ ז ‪ :‬לא הוסר הרב•‬
‫‪ 2123‬י ״ ז ‪ :‬שאהון•‬
 ‫מבוא‬
‫‪ 2258‬א ׳ ‪ :‬ב ש נ ת קנ״א ע ד עק״ב•‬
‫י ״ א ‪ :‬ובזה הזמן ש נ ת ק״ט•‬
‫כ״א‪ :‬ג ל ח פ ר א ביסינטי•‬
‫כ״ד‪ :‬וע״י דונה קטלינא•‬
‫כ״ה‪ :‬והמירו בישראל•‬
‫‪ 2263‬גי‪ :‬ו ש ם ח נ ה יואב•‬
‫הי‪ :‬ש ה י ה בסמודח בשנת•‬
‫י ״ א ‪ :‬ש נ ת קפ״ב•‬
‫ל ״ א ‪ :‬וביום המילה•‬
‫ל ״ ה ‪ :‬ו כ ן ג״כ רמז אל קדמות•‬
‫‪ 22615‬וי‪ :‬ר׳ יצחק קפנטון•‬
‫ט״ו‪ :‬ב ש נ ת רי״ג•‬
‫כ״ו‪ :‬וביום ש ב ת כ״ז לסיון•‬
‫כ״ז‪ :‬יהודים משיפולביגה•‬
‫מ י ‪ :‬מ ר ק ש ד י קלים•‬
‫‪ 2273‬כ״ו‪ :‬בסוף אבדיל•‬
‫ל ״ ט ‪ :‬ואם לאו יהיה•‬
‫שם‪ :‬צורר היהודים ב ד ׳‬
‫לדיזיימרי•‬
‫מ ׳ ‪ :‬בפרז מוגא א צ ל ש ט ר י ן‬
‫נגזר הגירוש•‬ ‫ט ׳ ‪ :‬ופסק ה ר א ״ ש אשריו וא״ח•‬
‫‪ 2276‬א ׳ ‪ :‬ל ד ע ת ולחשוב•‬
‫‪ 2283‬ו׳‪ :‬ו ל ד ׳ שלמד‪ ,‬בנו•‬
‫מ ״ ג ‪ :‬לעיר ש מ ה שועיב•‬
‫‪ 2286‬י״ב‪ :‬ה נ ק ר א ת טדאבלוס•‬
‫‪ 22915‬כ ״ א ‪ :‬א ל ק ו ד ט ו ב י נ ו ל ד ב מ ל א ק א י‬
‫ל ״ ב ‪ :‬ו א ב ן זכריה ן׳ תבון•‬
‫‪ 2303‬ב׳‪ :‬ביגאד‪.‬‬
‫‪ 2306‬כ‪ :‬מ נ ח ם ברדימס•‬
‫‪ 23215‬ל״ו‪ :‬ש מ ה סילקיא•‬
‫איים‬ ‫אלישא הוא‬ ‫מ״ב‪:‬‬
‫אליספונטי•‬
‫מ ״ ד ‪ :‬והיא גיפרי•‬
‫‪ 2333‬מ ״ א ‪ :‬ב א מ צ ע תיגרי•‬
‫‪ 23315‬ל״ג‪ :‬למלוך בטישליא•‬
‫‪)00/1‬‬
‫‪ 22015‬ל״ח‪ :‬חובת ה ל ב ב ו ת נ ע ת ק ש נ ת‬
‫מ״ג‪ :‬חארוך ש נ ת תתק״ם•‬
‫‪ 2213‬ו ׳ ‪ :‬פולג•‬
‫ט״ו‪ :‬ה ר ב ליאון בגירונה•‬
‫י״ז‪ :‬ה ר ב הגדול א ש ד האציל•‬
‫ל״ט‪ :‬שהוא איסטורגא•‬
‫‪ 22115‬ז׳ ב מ צ ו ת ע ״ ח בהסמ״ג•‬
‫כ ״ ג ‪ :‬חר״א תלמידו ש ל חדמב״ן•‬
‫‪ 2223‬ח׳‪ :‬ב ע נ י ן מ ה א ל ף וכ״ב•‬
‫כ׳‪ :‬הקבור ב ש ק ב י א ]בכ״י כתוב‬
‫אח״כ[ נ פ ט ר ה ר מ ב ״ ן בעל‬
‫החידושין בידושלם ש נ ת כ׳‬
‫והוא ורבי יונה תלמידו בני‬
‫ש ת י א ח י ו ת מגידונא•‬
‫אוור‬ ‫מגדולי‬ ‫גדול‬ ‫‪ 22215‬י ״ ט ‪:‬‬
‫)ן‪x1‬יזזו^^^(‪.‬‬
‫כי‪ :‬ש נ ת נ ״ ג והוא א ב י ר׳ משה‬
‫ש ע ש ה משכן•‬
‫‪ 2233‬י׳‪ :‬שהיה ב ח ד ש אב•‬
‫‪ 2243‬ר ‪ :‬ומי יוציא מ ש ם דין•‬
‫והרא״ש נ פ ט ר )ועי׳ בריווי‬
‫ט״ז ‪.(233‬‬
‫י״ט‪ :‬חוקת הדיינין ]בכ״י כתוב‬
‫אח״כ[ ד ב י נ ו יעקב בן הרא״ש‬
‫מ י ד אחר ש נ פ ט ר ה ר א ״ ש ע ש ה‬
‫ה ד ׳ טורים ב ש נ ת פ ״ ט וצ׳•‬
‫כ ״ ה ‪ :‬ע ״ י ד ׳ אהרן הכהן•‬
‫ל ׳ ‪ :‬ש נ ת נ״ס•‬
‫ל״ג‪ :‬א צ ל ה ר ׳ יצחק קפאנטון•‬
‫‪ 22415‬כ״ה‪ :‬ש ל א ר א ה ה ר מ ב ״ ן הזוהר•‬
‫‪ 2253‬ו ׳ ‪ :‬ויתר נביאים•‬
‫ט ׳ ‪ :‬ה ד ׳ מ ש ה הכהן מטורדוש־‬
‫לייאש•‬
‫ל ״ ה ‪ :‬ק מ ו ע ל היהודים•‬
 ‫^ך\‪xx‬‬ ‫מבוא‬
‫)‪ 2441‬י״ג‪ :‬ש ע ש ה ס פ ד יוסיפון•‬ ‫‪ 2336‬מ ״ ב ‪ :‬וקודין ל ה פ ר ו ש ד פ י נ א‬
‫‪ 2483‬ט ׳ ‪ :‬א ב ל אני מ צ א ת י בספרים•‬ ‫‪ 2343‬ל ״ ב ‪ :‬ואז ה י ה אשכנוש•‬
‫‪ 2496‬ל ״ א ‪ :‬יצחק היהודי א ב ן עמראן•‬ ‫‪ 2346‬ד ׳ ‪ :‬ש ש מ ה תדמותה•‬

‫ח• מפתחות•‬
‫א( מפתח השמות•‬
‫מ פ ת ח זה ה מ ו ס ב על ספר יוחסין השלם שלפנינו מכיל ד ק א ת‬
‫ש מ ו ת החכמים שחיו א ח ד ח ת י מ ת התלמוד• א ת חכמי ה א ו מ ו ת ומלכיהם לא‬
‫ר ש מ ת י ד ק לפעמים חוץ מ א ו ת ם הנזכרים במאמר ה ש ש י כי ל א מ צ א ת י בזה‬
‫שום ת ו ע ל ת מדעית• ר ש י מ ת חכמי ה ת ל מ ו ד המובאים בספר יוחסין דפוס‬
‫ק ר א ק א נ מ צ א ה בספרו של ה מ ל ו מ ד מ א ל ף ביבליוטקה בחלק השני ע ׳ ‪754‬‬
‫מ‬

‫ר׳ אברהם ב״ר נ ת ן הירחי ‪.2223,2216‬‬
‫ד ׳ אברהם א ב ן ע ז ר א ‪,2176 ,2166‬‬
‫‪.2183‬‬
‫ד ׳ אברהם דקולוניא ‪•876‬‬
‫ר׳ אברהם ב״ד שרירא גאון ‪.2063‬‬
‫ד ׳ אברהם ה נ ש י א בן ש ד ת ו מ ק ש ‪.2176‬‬
‫ר׳ א ד א גאון ‪.2056‬‬
‫ר׳ אהוב ה נ ש י א ב״ר מאיר ‪.2166‬‬
‫ד ׳ אהרן הכהן מלוניל ‪.2243‬‬
‫ד ׳ אהרן הלוי )הרא״ה( ‪.22236‬‬
‫ד ׳ אהרן בן ס ד ג ד א ‪•2073‬‬
‫ר׳ אהרן מפלוג ‪.2216‬‬
‫ד ׳ א ח א י מ ש ב ח א ‪.2053 ,1096‬‬
‫ד ׳ אחונאי ‪.2063‬‬
‫ד ׳ א ח י ה כ ן ‪.2063‬‬
‫ה‬
‫ר׳ א ח י ל א י ב״ר חנילאי ‪.2066‬‬
‫ד ׳ א ח י ל א י בר ר ב מרי ‪.2006‬‬
‫א ל ד ד הדני ‪.2076‬‬
‫ד ׳ אליעזר הלוי ‪•2216‬‬
‫ר׳ א ל י ע ז ר מ מ י ץ ‪.2216‬‬
‫ד ׳ אליעזר ב״ר נ ת ן ‪.2216‬‬
‫עך ‪.780‬‬
‫א ב ו ק ד ״ ט הרופא ‪.106‬‬
‫א ב י ה ע ז ד י )דאבי״ה( ‪.2223‬‬
‫א ב ל ט חכם ב ת כ ו נ ה ‪•1926‬‬
‫ד ׳ אברהם בן א ס מ ע ל ‪.2243 ,2226‬‬
‫ד ׳ אברהם ביבאגו ‪.2266‬‬
‫ד ׳ אברהם ב נ ב ש ת י ‪.2263‬‬
‫מ ד אברהם גאון ‪.2063‬‬
‫ד ׳ אברהם ב״ר ד ו ד )הדאב״ד( ‪,856‬‬
‫‪.2206 ,2193 ,2173‬‬
‫ד ׳ אברהם בן ד א ו י ד הלוי ‪.2203‬‬
‫ר׳ אברהם ב ד ד ו ד בן בנו ש ל ה ד מ ב ״ ם‬
‫‪.2196‬‬
‫ר ׳ אברהם זכות הזקן ‪.2233‬‬
‫ד ׳ אברהם ב ״ ד ח י י א הספרדי ‪2046‬׳‬
‫‪.2176‬‬
‫ד ׳ אברהם ב״ר י צ ח ק אב״ד ב ע ל‬
‫האשכול ‪.2206 ,2173 ,2146 •853‬‬
‫ר ׳ אברהם הלוי בוקדט ‪.1746‬‬
‫ר ׳ אברהם ל ט י ף ‪.2296‬‬
‫ר ׳ א ב ר ה ם ב ן מ י ג ש ‪•2213‬‬
‫ר ׳ אברהם בן ה ד מ ב ״ ם ‪.2203‬‬
 ‫מבוא‬
‫ד ׳ ד ו ד ב ״ ד יוסף קמחי ‪21913‬׳ ‪,22015‬‬
‫‪.2253‬‬
‫ר׳ ד ו ד הכהן ‪.2223‬‬
‫ד ׳ ד ו ד ד פ א ן קודפו באוילה ‪.96* ,893‬‬
‫דונש ב ן ל ב ד ט הלןי <‪.2291‬‬
‫דונש ב ן ת מ י ם ‪.22915‬‬
‫ד ׳ דוסא ב ״ ר ס ע ד י ה ‪.2073‬‬
‫ר׳ ד ו ד א י בסורא ‪.2063‬‬
‫מ א י י ש ט ד ו ד י א י ש מ א ב ש ל מ נ ק א ‪.22615‬‬
‫ר ׳ ה א י ב ״ ד ד ו ד ‪.20615‬‬
‫ד ׳ ה א י ב ד ש ד י ר א גאון ‪,20515‬‬
‫‪.2173 ,2133 ,2123 ,207315‬‬
‫ד ב הונא ב ״ ד יוסף ‪.2053‬‬
‫ר׳ הונא הלוי ב ״ ד יצחק ‪.2063‬‬
‫ר׳ הילאי גאון ‪.20615‬‬
‫ר׳ א ש ר ב ״ ר יחיאל ‪2193 ,21815‬׳‬
‫ר׳ הילאי הלוי ד א ש י ש י ב ה ‪.2053‬‬
‫ה ש א ם ה מ ל ך ‪.21015‬‬
‫ד ו ן ו י ד א ל ב ן ב נ ש ת ‪.2263‬‬
‫דון וידאל ד י טולושא ‪.2253‬‬
‫ר׳ זדחיה הלוי ב ע ל המאור ‪853‬׳‬
‫‪.2213 ,2183 ,217315‬‬
‫ז ו ג מ א ד ‪.2123‬‬
‫ד ׳ ח ו ש י א ל ‪.2123 ,2093‬‬
‫ד ׳ ברוך ב ״ ד יצחק א ל ב א ל י ה ‪.21315‬‬
‫ר׳ חזקיה גאון ‪.2093‬‬
‫ח י מ י א ל ב ל י ‪.2073‬‬
‫כ‬
‫ד ׳ חייא ב ן א ל דאודי ‪.2183 ,2093‬‬
‫ד ׳ חייא מ מ י ש ן בסורא ‪.2053‬‬
‫ד ׳ חיים ה כ ה ן ‪.523‬‬
‫ד ׳ חיים א ב ן מוסא ‪.2303 ,22915‬‬
‫ד׳ חיים א ח י הדא׳יש ‪.22315‬‬
‫ד ׳ חיים ב ״ ד ש מ ו א ל ב ״ ד ד ו ד ‪2233‬‬
‫ד ׳ ח י נ נ א גאון ‪.2053‬‬
‫ר׳ ד ו ד ב ״ ד א ב ר ה ם ב ן ה ר מ ב ״ ם‬
‫ד׳ חנוך ה ס פ ר ד י ‪.2173 ,2093‬‬
‫ד ׳ ח נ י נ א י ב ד אברהם ‪.2063‬‬
‫ר׳ אליקים ‪.22115‬‬
‫א ל מ נ ס ו ד ה מ ל ך ‪.21015‬‬
‫ר ׳ א ל ע ז ד מ ג ד מ י ש א ‪.22115‬‬
‫ר׳ א ל ע ז ר בן מ ז ח ‪.2213‬‬
‫ד ׳ א ל ע ז ר ה ק ל י ד ‪.2183 ,5215,363‬‬
‫ד׳ א ל ע ז ד ב ״ ד ש מ ש ו ן ‪.22115‬‬
‫אלפונשו ה מ ל ך ‪.22115 - .2153‬‬
‫אלפלטון ‪.1015‬‬
‫דון א נ ד י ק ו ‪.2243‬‬
‫ר׳ אסומאי ב ״ ד מ ר ד כ י ‪.20615‬‬
‫ר׳ אפרים ת ל מ י ד הרי׳׳ף ‪.2183‬‬
‫ד ׳ אפרים ת ל מ י ד ה ד מ ב ״ ן ‪.2183‬‬
‫ד ׳ אפרים מ ד י נ ג ש פ ו ד ק ‪.22115 ,21815‬‬
‫אקלידס ‪.1015‬‬
‫אדיסטו ‪.123‬‬
‫‪.2243 ,223315 ,22115‬‬
‫ר׳ בחיי ב ד א ש ר ‪.22215‬‬
‫ר׳ בחיי ב ן פקודה ‪.22915 ,22015‬‬
‫בטולימום התוכן ‪.833‬‬
‫ד׳ ביבי הלוי ‪.2063‬‬
‫ד׳ ב נ י מ י ן ד נ ב א ד ה )הנוסע( ‪.2193‬‬
‫ד׳ בדוך מ ג ד מ י ש ״ א ‪.22115 ,22015‬‬
‫ד׳ בדוך כהן צ ד ק ‪.20515‬‬
‫גיאון ד י שיבילייא ‪.22415‬‬
‫גלינוס הרופא ‪.19815‬‬
‫ד ׳ גרשום מאור הגולה ‪,853 ,8415‬‬
‫‪.2183 ,2173‬‬
‫ד׳ גרשום ב ״ ד ש ל מ ה ‪.22415 ,22315‬‬
‫ר׳ ד ו ד אבודרהם ‪.224‬‬
‫‪.21915 ,8815‬‬
‫ד ו ד בן זכאי ‪.20615‬‬
‫‪5:‬ם‪50£‬‬
‫ר׳ יהושע בן שועיב ‪.2246 ,2206‬‬
‫ר׳ יואל הלוי ‪.2223 ,2216‬‬
‫ר׳ יום ט ו ב א ש ב י ל י ‪2243 ,2216‬‬
‫ר ׳ יונה בגירונה ‪.2233 ,2223 ,2213‬‬
‫ר׳ יונה א ח ר ‪.2223‬‬
‫ר ׳ יוסף די אוילה ‪.893‬‬
‫ר׳ יונתן הכהן ב ל ע י ל ‪,2176,853,543‬‬
‫‪.2213 ,2203‬‬
‫ר׳ יוסף אלבו ‪.2263‬‬
‫ר׳ יוסף בן ב נ ש ת ‪.2263‬‬
‫ר ׳ יוסף גאון בסורא ‪.2053‬‬
‫ר׳ יוסף א ב ן גיקיטילא ‪.2243‬‬
‫ר׳ יוסף ה נ ש י א ב ג ר א נ ט ה ‪.2296 ,2156‬‬
‫ה ש ר דון יוסף דיאיסיגה ‪.2243‬‬
‫ר׳ יוסף ב ״ ר חייא ‪.2063‬‬
‫ר ׳ יוסף ט ו ב ע ל ם ‪.2176‬‬
‫ר ׳ יהודה בן ה ש ר א ש ר בטוליטולה‬
‫ר ׳ יוסף ב ״ ר טודרוס הלוי בטלאבירה‬
‫‪.963 ,896‬‬
‫ר׳ יהודה בן ה ר א ״ ש ‪.22436 ,2223‬‬
‫ר׳ יוסף ב ״ ר יהודה ‪.2063‬‬
‫ר ׳ יוסף ב ר יעקב בן ס ה ל ‪.2166,2133‬‬
‫ר ׳ יוסף בן יצחק בן אביתור ‪.2103‬‬
‫ר־ יוסף הלוי ה נ ג י ד ב ״ ר שמואל ‪.2093‬‬
‫‪.2296 ,2116‬‬
‫ר׳ יוסף ב ן מ א י ר הלוי ב ן מיגאש ‪,2136‬‬
‫‪.2293 ,2213 ,2193 ,2183‬‬
‫ר ׳ יוסף ה נ ש י א ב ״ ר מאיר שרתמוקש‬
‫‪ ,2136‬ועי׳ ‪.2166‬‬
‫ר ׳ יוסף בן מ י ג א ש ‪2116‬׳ )ועי׳ ל ע י ל‬
‫יוסף בן מאיר(•‬
‫ר ׳ יוסף ב ר מרדכי גאון ‪.2073‬‬
‫ר׳ יוסף בן עקנין ‪.2196 ,2136‬‬
‫ר ׳ יוסף פורת ‪.2186‬‬
‫ר ׳ יוסף ה נ ש י א בן א ל פרוגה ‪.2153‬‬
‫ר ׳ יוסף ב ן פ ל א ט ‪.2206‬‬
‫מבוא‬
‫ר ׳ ח נ נ י ה גאון ‪.2073‬‬
‫ר׳ ח נ נ י ה ב ״ ר מ ש ר ש י ה ‪.2063‬‬
‫ר׳ ח נ נ א ל א י ש רומי ‪.2183‬‬
‫ר׳ חסדאי הזקן ‪.2253‬‬
‫ד ׳ חסדאי ה נ ש י א ב ״ ר י צ ח ק ‪,2073‬‬
‫‪.2163 ,2146 ,2103‬‬
‫ר ׳ חסדאי ב ר נסים ‪.2253‬‬
‫ר ׳ חסדאי ק ר י ש ק ש ‪.2253‬‬
‫מ ד ח פ ץ ‪.2136‬‬
‫ר ׳ טודרוס הלוי ‪.2226 ,2216‬‬
‫ר ׳ טודרוס ח נ ש י א ב נ ר ב ו נ ה ‪.846‬‬
‫י א ש י ה בן זכאי ‪.2073‬‬
‫ר׳ י ד ע י ה ה ב ד ר ש י ‪.2233‬‬
‫ר׳ יהודאי גאון ‪.2053‬‬
‫ר ׳ יהודאי גאון ב פ ו מ ב ד י ת א ‪.2056‬‬
‫‪.22536 ,2226 ,516‬‬
‫ר ׳ יהודה בן ב ל ע ם ‪.2296‬‬
‫ר׳ יהודה ב ״ ר ברזילי אלברגלוני‬
‫‪.2176‬‬
‫ר׳ יהודה ב ר ד ו ד חיוג ‪.2163‬‬
‫ר׳ יהודה ה ח ס י ד ‪.2216‬‬
‫ר׳ יהודה אלחריזי ‪.2296 ,2196‬‬
‫ר ׳ יהודה ב ר יצחק מ פ ר י ש ‪.2203‬‬
‫ר ׳ יהודה הלוי הפייטן ‪,2166 ,2053‬‬
‫‪.2193 ,2183 ,2176‬‬
‫ר ׳ יהודה ב ר מ ש ה הכהן ‪.2223‬‬
‫ר׳ יהודה ב ר מ ש ה ב נ ר ב ו נ ה ‪•846‬‬
‫ר׳ יהודה ב ר נ ת ן )ריב״ן( ‪.2183‬‬
‫ר׳ יהודה א ב ן ע ז ר א ב ג ר נ ט ה ‪.2156‬‬
‫ר ׳ יהודה א ב י אביו ש ל ר׳ שרירא‬
‫גאון ‪.2073 ,2063‬‬
‫ר׳ יהודה בן תבון ‪.2206‬‬
 ‫מבוא‬
‫ב ע ל החוטם בקורבייל נ‪2221‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יוסף בן צדיק ‪,2206 ,2166 ,2133‬‬
‫בר חייא ‪.2063‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫‪.2296‬‬
‫הזקן ר ב ו ש ל רש״י ‪.2173‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יוסף קמחי ‪.2246‬‬
‫הזקן בי־ר ש מ ו א ל ) ר ״ י ( נ‪.2181‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ד ׳ יוסף בר דבי ‪.2063‬‬
‫ב י ר יהודה בן גיאות ‪2123‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יוסף בן שושן ‪.2296‬‬
‫‪2143‬׳ נ‪ ,2161‬נ‪ ,2171‬נ‪.2291‬‬ ‫ר׳ יוסף ב ר רב ש י ל א ‪.2063‬‬
‫ר ׳ יצחק ב י ר יהודה רבו ש ל רש״י‬ ‫ר׳ יוסף בן שם ט ו ב ‪.2263‬‬
‫‪.2173‬‬ ‫ר׳ יחיאל אביו ש ל הרא״ש ‪.2226‬‬
‫ר ׳ יצחק ב ״ ר יעקב בן א ל ב א ל י ה נ‪.2121‬‬ ‫ר׳ יחיאל בן הרא״ש ‪.2236‬‬
‫ר ׳ יצחק בר יעקב אלפאסי נ‪.21331‬‬ ‫ר׳ יחיאל מ פ א ר י ש ‪.2233 ,2226‬‬
‫‪2143‬׳ ‪ ,2176‬נ‪.2291‬‬ ‫ר׳ ינאי הפייטן ‪.2183‬‬
‫ר׳ י צ ח ק י ש ר א ל י ‪1823‬׳ ‪2216‬׳ ‪.2236‬‬ ‫מר יונקא בסורא ‪.2053‬‬
‫הלוי ב י ר זרחיןן ‪.2213‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב גאון בסודא ‪.2066‬‬
‫א ב ן לטיף ‪.2296 ,2236‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב בן מ ׳ ‪.2106‬‬
‫בן ל י א ץ ‪,2263,2116‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב בן גיקטילא ‪.2223‬‬
‫ב י ר מ א י ר )ריבים( ‪.2183‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב ב ע ל הטורים ‪.2243,2223,516‬‬
‫בנרבונה ‪•853‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב ב י ר יום ט ו ב פ ו ע ל ‪.2246‬‬
‫בן ס י ד חזן ט ו ל י ט ו ל ה ‪.2216‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב בר יקיר ‪.2173‬‬
‫בן עזרא ‪.2296‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב ב ר מרדכי גאון ‪.2066‬‬
‫ד מ ן עכו ‪953 ,886‬׳ ‪.2196‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר ׳ יעקב ת ל מ י ד ר׳ מ ש ה די ל י א ץ ‪.896‬‬
‫בן צ ח י ן ‪•516‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר ׳ יעקב גאון בר משר‪ ,‬בירבונר‪•846 ,‬‬
‫ק א נ פ ט ץ ‪.22636 ,2243‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר ׳ יעקב מ ן ג ה ר פ ק ו ד ‪.2053 ,1573‬‬
‫ק ר ת א ל ‪.2193‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר׳ יעקב ב י ר נסים מקירואן ‪.2123‬‬
‫ב ר ראובן אלברגלוני ‪,2133‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר ׳ יעקב מ ק ו ד ב י י ל ‪.2216‬‬
‫‪.2296 ,2196‬‬ ‫ר׳ יעקב קנאפנטון ‪.2266‬‬
‫ב ן שושן ‪.2253‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ר ׳ יצחק ב ר א ב א מ ר י ב ע ל ה ע י ט ו ר‬
‫ב י ר ש ל מ ה ן‪ -‬צ ה ו ל ה ‪.2226‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫‪.2206‬‬
‫שפרוט ‪.2246‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫אבוהב ‪.2263‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ב י ר ש ש ת ‪.2253‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫ב י ר א ב ר ה ם )ריב״א( ‪.2176‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ר ׳ י ר ו ח ם ‪.2243 ,2226‬‬ ‫ב ר א ש י א ‪.2066‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ד ׳ י ש ע י ה הלוי בר א ב א ‪.2063‬‬ ‫הבחור ‪.2186‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ר ׳ י ש ר א ל ב ן י ש ר א ל ‪.2243‬‬ ‫בר ברוך ‪.2176 ,2126‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ר׳ י ש ש כ ר ב י ר י ק ו ת י א ל הלוי ‪.2243‬‬ ‫בן גיקטילא ‪.2296‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ר ׳ כ ה ן צ ד ק ‪.2053‬‬ ‫ה נ ש י א ב ג ר א נ ט ה ‪•2156‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬
‫ר ׳ כ ה ן צ ד ק בן אסומאי ‪.2066‬‬ ‫בר ד ו ד אלקורטובי ‪.2296‬‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬

‫ר׳ מ ש ה בן גיקטילא ‪.2296‬‬
‫ר׳ מ ש ה בר הלל ‪.2206‬‬
‫חנוך ‪.2093‬‬ ‫ב״ר‬ ‫משה‬
‫טוררוס ‪.846‬‬ ‫ב״ר‬ ‫משד‪.‬‬
‫יהודה ‪.2176 ,853‬‬ ‫ב״ר‬ ‫משה‬
‫יוסף בן מרון הלוי ‪,853‬‬ ‫ב״ר‬ ‫משה‬
‫‪.2173 ,2146‬‬
‫מ ש ה ב״ר יעקב ן׳ ע ז ר א י*‪.2176,216‬‬
‫מ ש ה ה כ ה ן ) ר מ ״ ך ‪.2206‬‬
‫מ ש ה הכהן מטורדו״ ליינש ‪.2253‬‬
‫מ ש ה כהן בן ק ט ל י א ס ‪.2163‬‬
‫מ ש ה לי ל י א ץ ‪.2226 ,953 ,886‬‬
‫מ ש ה ב ״ ד מיימון )דמב״ם( י‪,2181‬‬
‫‪.2213 ,2206 ,2193‬‬
‫ה נ ש י א ב ג ד א נ ט ה ‪.2156‬‬ ‫משה‬
‫העניו ‪.853‬‬ ‫משה‬
‫מקוצי ‪.2216 ,2186‬‬ ‫משה‬
‫ב ״ ר ש ל מ ה הריין בן פורמש‬ ‫משה‬
‫‪.2123‬‬
‫מ ש ה בן תבון ‪.2196‬‬
‫משולט ב״ר י ע ק ב ‪.2176 ,853‬‬
‫משולט ב״ר קלונימום ‪.2183‬‬
‫מ ת ת י ה ו ‪.2253‬‬
‫מ ת ת י ה ו גאון ‪.2066‬‬
‫נ ח מ י ה גאון ‪•2073‬‬
‫נ ח מ י ה ב ג ר א נ ט ה ‪.2116‬‬
‫נחשון ב״ר צ ח ק ‪.2066‬‬
‫נ ט ר ו נ א י ‪.2056‬‬
‫נ ט ר ו נ א י ב״ר מ א ר י ‪.2066‬‬
‫נסים ב ״ ר אברהם ‪.876‬‬
‫נסים ב״ר יעקב שאהון ‪,2123‬‬
‫‪.2306 ,2173‬‬
‫ר׳ נסים ב״ר ראובן ‪.2253,2233,2223‬‬
‫ר׳ נ ת ן ב ע ל ה ע ר ו ך ‪.2193 ,21736‬‬
‫ר ׳ נ ת ן דיין בקורטובה ‪.2096‬‬
‫מבוא‬
‫ר׳ כ ל ב ת ל מ י ד הרמב״ם ‪.2186‬‬
‫ר׳ ליאון בגירונה ‪.2213‬‬
‫ר׳‬
‫ר ׳ לוי בן גרשום ‪.2246 ,22336 ,2216‬‬
‫ר׳‬
‫ר׳ לוי בן ש א ו ל אלקורטובי ‪.2296‬‬
‫ר׳‬
‫ר׳‬ ‫דון מ א י ר אלגואריש ‪.2256‬‬
‫ר׳ מ א י ר בן ביבש ‪.2126‬‬
‫ר׳ מ א י ר ב״ר יוסף ב נ ר ב ו נ ה ‪.2146‬‬
‫ר׳‬
‫ד ׳ מ א י ד ב״ר יצחק בנר בונה ‪•853‬‬
‫ר׳‬
‫ר׳ מ א י ר הכהן בנרבונה ‪.2223‬‬
‫ר׳‬
‫ר ׳ מ א י ר הלוי ב״ר טודרום ‪,2203‬‬
‫ר׳‬
‫‪.2226 ,2216‬‬
‫ר׳‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ א י ר הלוי בן מ י ג א ש ‪ ,2136‬בן‬
‫ב נ ו ‪.2193 ,2143 :‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ א י ר ב״ר שמואל א ב י ר ״ ת ‪.853‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ א י ר מרוטנבורג ‪.2233 ,2193‬‬
‫ד׳‬ ‫ד׳ מ א ר י הכהן ‪.2056‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ ב ש ר הכהן ‪.2073‬‬
‫ר׳ מיימון אביו ש ל הרמב״ם ‪.2193‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מיימון ב״ר סעדיה ‪,2253‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מכיר מנרבונה ‪.846‬‬
‫ר׳‬ ‫ר ׳ מ ל כ י ה הכהן בסורא ‪.2063‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ ל כ י ה גאון השני ‪.2066‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ נ ח ם הארוך ‪.2263‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ נ ח ם בן זרח ‪.2246‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ מנחם בר יוסף גאון ‪.2066‬‬
‫ר׳‬ ‫מנחם בן סרוק ‪.2296‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ נ ש ה גאון ‪.2063‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מ נ ש ה ב״ר יוסף ‪.2063‬‬
‫ר׳‬ ‫אל מ ע ל מ א ‪.2166 ,2153‬‬
‫ר׳‬ ‫ר׳ מרי הלוי בר מ ש ר ש י ה ‪.2063‬‬
‫ד ׳ מ ר י נ ו ס בן ג נ א ח ‪•2163‬‬
‫ר׳ מ ר ד כ י בן ה ל ל ‪.2236 ,2216‬‬
‫ר׳ מ ר ד כ י הכהן ‪•2063‬‬
‫ר׳ מ ש ה ה ד ר ש ן בנרבונה ‪.21736 ,846‬‬
 ‫מבוא‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ״ ד ד ו ד ה נ ש י א )‪.2191‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה בן ט ו א ד ת ‪.2243‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ד יוסף בן ע מ י א ל ‪2223‬י‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ״ ד יצהק)דש׳יי( ‪853‬׳ )‪.2171‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ד מ א י ד )‪.2201‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה מ נ ד ב ו נ ה ‪.2171) ,853‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ״ ד ע ל י מ ש ו ד י א ‪.2223‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ן בנו ש ל ד׳ שמשון ‪.2226‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה בן שושן )‪.2291‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ״ ד ש מ ע ו ן דוראן ‪,2183‬‬
‫‪.2251) ,2243‬‬
‫מ א י י ב ד ״ א )‪.2181‬‬ ‫שמואל‬
‫גאון ‪.2053‬‬ ‫שמואל‬
‫א ב ד ב נ א ל ‪.2246‬‬ ‫שמואל‬
‫בלאנסי ‪2263‬‬ ‫שמואל‬
‫ב׳׳ד ד ו ד ‪.853‬‬ ‫שמואל‬
‫זכות ‪.2233‬‬ ‫שמואל‬
‫בן הפני גאון ‪.2173 ,2093‬‬ ‫שמואל‬
‫ב ״ ד י א ש י ה מפיץ ‪.2103‬‬ ‫שמואל‬
‫ב ״ ד יהודה בן ת ב ץ )‪,2191‬‬ ‫שמואל‬
‫)‪.2201‬‬
‫ד ׳ ש מ ו א ל הלוי ‪.2243‬‬
‫ד ׳ ש מ ו א ל ב ״ ד מ א י ד )דשב״ם( ‪,853‬‬
‫‪.2183‬‬
‫ר ׳ ש מ ו א ל ב ״ ד מ ד י גאון ‪.2053‬‬
‫ר׳ ש מ ו א ל ב ״ ד מ ש ה ‪•853‬‬
‫ר ש מ ו א ל ה נ ג י ד בן גיקטילא ‪,2113‬‬
‫‪.2291) ,2163‬‬
‫ש מ ו א ל הספרדי ב ״ ד יצהק ‪.2213‬‬
‫ש מ ו א ל סדס״א ‪.2263‬‬
‫ש מ ה ה מויטדי )‪.2171‬‬
‫שם ט ו ב ד י ליאון ‪.2226‬‬
‫שם ט ו ב ב ״ ד ש ם טוב ‪.2263‬‬
‫ש מ ע ו ן אחי ה ד י צ ב ״ א ‪.2213‬‬
‫ש מ ש ו ן ב ״ ד צדוק )‪.2231‬‬
‫א ב סולימאן ן׳ מהגר נ‪.2291‬‬
‫ד ׳ סעדיה גאון ‪.2121) ,2066‬‬
‫ד ׳ עמרם ב ד ש י ש נ א )‪.2061‬‬
‫ע נ ן צןבית צ ו ד )‪.2051‬‬
‫ד ׳ עזריה בן ד ׳ יהוסף הלוי ה נ ג י ד‬
‫‪.2133‬‬
‫דון פידרו ‪.2243‬‬
‫פילאגה א ש ת ד ׳ הנוך ‪.2103‬‬
‫ד ׳ פלטוי גאון ‪.2063‬‬
‫א ל פ ד ג א ‪.2153‬‬
‫ד ׳ פדיגודס )‪.2121‬‬
‫ר׳‬
‫ד ׳ פ ד ץ ‪.2233‬‬
‫ד׳‬
‫ד ׳ פרץ הכהן ‪.2253‬‬
‫ר׳‬
‫ד׳‬ ‫ר׳ צ מ ה ב ״ ד הייא נ‪.2061‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ צ מ ה ב ״ ד פלטוי )‪.2293 ,2061‬‬
‫ר׳‬ ‫קונסטנטין ‪.2003‬‬
‫ר׳‬ ‫ד׳ קימוי ב ״ ד א ש י גאון )‪.2061‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ קימוי ב ״ ד א ה י נ א י ‪.2073‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ קלונימוס ‪.2213‬‬
‫ד ׳ קלונימוס הגדול )‪.841‬‬
‫ד ׳ קלונימוס מ ת מ י ‪.2183 ,2173‬‬
‫קדלוס ה מ ל ך )‪•841‬‬
‫ד ׳ ראובן ב ״ ד נסים ‪.2253‬‬
‫ד ב א ב ״ ד נ ט ד ו נ א י ‪.2053‬‬
‫ר ב ה ב ד א מ י גאון ‪.2066‬‬
‫ד ׳ שאול הכהן ‪.2213‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ ש ל מ ה בן א ד ר ת )דשב״א( )‪,871‬‬
‫ר׳‬ ‫‪.2233 ,22236 ,2196‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ ש ל מ ה ב ״ ד אברהם מ מ ו נ ט פ ש ל י ד‬
‫ד׳‬ ‫‪.2213‬‬
‫ר׳‬ ‫ד ׳ ש ל מ ה ב נ ב נ ש ת ב נ ד ב ו נ ה ‪•853‬‬
‫ר׳‬ ‫ד׳ ש ל מ ה בן ג ב י ת ל ‪,21736 ,2166‬‬
‫ד׳‬ ‫‪.2296 ,21936‬‬
‫^^^‪XXX‬‬
‫ד ׳ שמשון ב ״ ד אברהם ‪.2216 ,2186‬‬
‫ד ש ב ״ א ב ע ל התוספות ‪.2186‬‬
‫ד ׳ שמשון ב ״ ד יצחק ב ״ ד ר׳ יקותיאל‬
‫‪.2236 ,2186‬‬
‫ד ׳ שמשון מקוצי ‪.2186‬‬
‫ד ׳ ת ם מ א ד ל י י נ ש ‪.2213‬‬
‫ר ׳ ת ם מרומדוג ‪2146 ,853‬׳ *‪.218‬‬
‫ב ן א ל תראס ‪.2153‬‬
‫מבוא‬
‫ד ׳ שמעון ב ״ ד צ מ ח דוראן ‪,2236‬‬
‫‪.2276 ,22536 ,2246‬‬
‫שמעון מקוצי ‪.2126‬‬ ‫ד׳‬
‫ש מ ע ו ן קיירא ‪.2053‬‬ ‫ד׳‬
‫ש מ ע י ׳ תלמידו ש ל רש״י ‪.2176‬‬ ‫ד׳‬
‫ש מ ד י ה ב ״ ד א ל ח נ ן ‪.2093‬‬ ‫ד׳‬
‫ש ד שלום גאון ‪.2066‬‬ ‫ד׳‬
‫ש ד י ר א גאון ‪.2073‬‬ ‫ד׳‬

‫ב• שמות ערים•‬

‫בונילייא דילא שיירא ‪.516‬‬
‫בוצדה ‪.2073‬‬
‫בודגוש ‪.2256 ,2203‬‬
‫ב י נ א ב י נ ט ו ‪.2213‬‬
‫ב נ א ג ה ‪.2126‬‬
‫ב ד ג ל ו נ ה ‪.2253 ,2133 ,2223 ,2133‬‬
‫ג ב ע ד א ק ח ‪.2153‬‬
‫ג צ ב י א ה ‪.2103‬‬
‫ג ד א נ א ח ל י י א ‪.2213‬‬
‫ג ד נ א ט ה ‪.2266 ,2156 ,2113 ,2093‬‬
‫ד א נ י ה ‪.2133‬‬
‫ד מ ש ק ‪.2103 ,696‬‬
‫ה ד הזתים ‪.2153‬‬
‫ה ד ה כ ר מ ל ‪.2186‬‬
‫אפריקא ‪.2236 ,2146 ,2123 ,20936‬‬
‫ו ה ר א ן ‪.2273 ,2253‬‬
‫ו ל א מ ל י ד ‪.886‬‬
‫ז ה ד א ‪.2103‬‬
‫טוליטולןז ‪,21436 ,2113 ,896 ,516‬‬
‫‪,2243 ,2223 ,2216 ,22036 ,2156‬‬
‫‪.2253‬‬
‫טוריו *‪.221‬‬
‫טודקיאד‪.227* ,‬‬
‫ט ל א ב י ד ה ‪.896‬‬
‫א ב י ל ה *‪.220* ,89‬‬
‫איטליא ‪.2253 ,2216 ,846‬‬
‫אינגליטירא ‪.2216‬‬
‫א י ס ט י ד ג א ‪.2213‬‬
‫אישביליא ‪.2253 ,2243 ,2126 ,893‬‬
‫אישטילא ‪.886‬‬
‫א ל ב ה ‪•2213‬‬
‫א ל ב י ד ה ‪.2126‬‬
‫אלגזייר ‪.2276 ,2253‬‬
‫א ל י ס א נ ה ‪.21336 ,21236‬‬
‫א ל כ ס נ ד ר י א ‪.2096‬‬
‫א ל מ ה ד י ה ‪.2153 ,2123‬‬
‫א ל ק ל ע א ‪.2266‬‬
‫א ל ק נ ט י ‪.886‬‬
‫א ד ב ל א ‪.893‬‬
‫ארגון ‪.2256 ,221* 2203 ,886‬‬
‫א ד ץ י ש ר א ל ‪.886‬‬
‫א ש כ נ ז ‪876‬׳ ‪.2236 ,2146‬‬
‫אשקילה ‪.2116‬‬
‫ד א ל ע ס י א ‪2176‬׳ ‪.2216‬‬
‫ב ד ד ש *‪.2206 ,223‬‬
‫בוגיאה ‪,2276 ,2253 ,2206 ,2156‬‬
 ‫מבוא‬
‫פ א ס ‪.2273‬‬
‫פולין ג‪.2141‬‬
‫פ ו ר ט ו ג א ל ל ‪.2233 ,51‬‬ ‫ירושלים )‪ ,2151) ,2123 ,2111‬ל‪,218‬‬
‫פ י נ י י א פ י י ל ‪.2261) ,2243‬‬
‫פ י ץ ‪.2103‬‬
‫פ ר פ י נ י א ן ג‪.2253 ,2241‬‬
‫צ פ ת ‪.2193‬‬
‫צ ר פ ת ‪ 2233‬וכו׳‬
‫קולוניא ל‪.87‬‬
‫ק ו ר ט ו ב א ‪ ,2113 ,2093‬ל‪,2133 \< ,212‬‬
‫ל‪.217‬‬
‫ק ו ש ט נ ט י נ א <\‪ ,6‬נ‪ ,2253 ,2141‬ל‪226‬‬
‫ק ט ל ו נ י א ל‪.88‬‬
‫קירואן )‪.2123 ,2091‬‬
‫קלהורה ‪.2183‬‬
‫ק ל ס א נ ה נ‪.2121‬‬
‫ק ל ע ה ח מ א ד ‪.2123‬‬
‫‪,2233 ,2213 ,2153 ,2093‬‬ ‫קשטיליא‬
‫נ‪.22431‬‬
‫ר ו מ א ‪•2273‬‬
‫ר ו מ נ י א ה <זי•‬
‫רומרוג ל‪.218‬‬
‫שוריא ‪.2263‬‬
‫ש י ז י ל י א ‪.2273 ,2233‬‬
‫ש י פ ו ל ב י נ ה ל‪.226‬‬
‫ש ל ב ‪.2143‬‬
‫ש ל מ נ ק ה ‪.2303 ,2213 ,883‬‬
‫ש נ ע ר ‪.2141) ,2133‬‬
‫ש ק ב י א ‪.2223‬‬
‫ת א ח ר ת ל‪.214‬‬
‫ת ו נ י ס ל‪ ,2253 ,215‬ל‪.226‬‬
‫ת נ ג ה ‪•2153‬‬
‫‪XXX^¥‬‬
‫טדיווש ל‪.218‬‬
‫טרילינגוס ג‪.1151‬‬
‫‪.2213 ,2203‬‬
‫כבול בארץ ישראל ‪.2183‬‬
‫לארדה )‪.871‬‬
‫לומברדיה ל‪.214‬‬
‫לוניל ‪.2183 ,543‬‬
‫ליאון ‪.221‬‬
‫לירדא ‪.2253‬‬
‫מ א ל ק ה )‪.2273 .2171‬‬
‫מ א ר ד ה )‪.2121‬‬
‫מ ג נ צ א ‪.2223‬‬
‫מ ו נ ט י י ל ‪.2273 ,2243‬‬
‫מיורקא ‪.2273 ,2213‬‬
‫מינורקא ‪.2273‬‬
‫מ ע ר ב ‪.2093‬‬
‫מצרים ‪.2141< ,2123‬‬
‫מ ל ב י ל א ‪.2273‬‬
‫נ ב א ר ה ל‪.227‬‬
‫ניגרו פונטי ל‪.226‬‬
‫נרבונה )‪•841‬‬
‫ס ב ד ת ‪.2213‬‬
‫ס ב ת א ל‪.225‬‬
‫סגלמאסה ל‪210‬‬
‫ס ל א ל‪•214‬‬
‫סמורה ‪2213‬‬
‫ס פ ס ת י ן ‪.2093‬‬
‫סקיליאה )‪.2141‬‬
‫ס ר ד י נ י א ‪,2233‬‬
‫םרקוסטא ‪ ,2113 ,2093‬נ‪.2171‬‬
‫עכו ל‪ ,88‬ל‪.222‬‬
‫‪XXX¥‬‬ ‫מבוא‬
‫ג• מפתח ספרים•‬
‫ח י ד ו ש י ה ר מ ב ץ *‪.221‬‬
‫ח י ד ו ש י הר״ן ‪.2253‬‬
‫ח י ד ו ש י ה ר ש ב ״ א ‪.2233‬‬
‫ח י ד ו ש י ר ׳ ש ל מ ה ב ״ ר עלי ‪.2223‬‬
‫טודים ‪.2243‬‬
‫יסוד עולם ‪.2243 ,22315‬‬
‫ס׳ י צ י ר ה ב‪.561‬‬
‫ירושלמי ‪15113‬׳ ‪.21415‬‬
‫ס׳ ה י ש ר ‪.21813‬‬
‫ם׳ ה כ ב ו ד ‪.2203‬‬
‫כוזרי ‪.217310 ,2053‬‬
‫כ ר י ת ו ת ‪2186‬׳ ‪.22310‬‬
‫לוחות הככבים <‪.2211‬‬
‫ס׳ ה מ א ו ד ‪2183 ,21713‬׳ ‪.2213‬‬
‫מ א מ ר ע ל היחוד ‪.2203‬‬
‫מ ג י ד מ ש ג ה ‪.2253‬‬
‫מ ג י ל ת ס ת ר י ם ‪.23010 ,21313 ..*123‬‬
‫מ ג י ל ת ת ע נ י ת ‪193‬׳ ‪.2123 ,6513‬‬
‫מגן א ב ו ת ‪.22513‬‬
‫ם ׳ י ה מ ד ו ת ‪.22513‬‬
‫מ ו ד ה נבוכים ‪.21913‬‬
‫מחזור ו י ט ר י )‪.2171‬‬
‫מחזיק ה ב ד ק )‪.2211‬‬
‫מ י ש ר י ם ‪22210‬׳ )‪.2243 ,2231‬‬
‫מ כ י ל ת א ‪.13410,3010‬‬
‫זוהר ‪453‬׳ )‪793 ,561‬׳ )‪2221) ,953 ,881‬‬
‫מכלול ‪.2253‬‬
‫מ כ ל ל יופי ‪.2263‬‬
‫מ ל ח מ ו ת ‪.2213‬‬
‫מ ל ח מ ו ת ה׳)‪.2241‬‬
‫מ נ ה י ג ‪.22113‬‬
‫מסעות ד ׳ ב נ י מ י ן ‪.2193‬‬
‫ס׳ מ צ ו ת ג ד ו ל ‪.22110.21813‬‬
‫'‪3‬‬
‫א ב ו ד ד ה ם ‪.2243‬‬
‫א ב ן בוחן )‪.2241‬‬
‫א ג ר ת ר ב דוםא ‪.2073‬‬
‫א ג ד ת ת ח י י ת ה מ ת י ם נ‪.2191‬‬
‫א ו ה ב מ ש פ ט )‪.2251‬‬
‫אור ה׳ ‪.2253‬‬
‫אזהרות )‪.21910,2133 ,841‬‬
‫א מ ו נ ה ר מ ה ‪.2203‬‬
‫א מ ו נ ו ת ו ד ע ו ת ‪.2073‬‬
‫א ר ח ו ת חיים ‪.2243‬‬
‫הבהיר *‪.7310 ,19‬‬
‫בחיי ע ל ה ת ו ד ה ‪22210‬‬
‫בן פ ו ר ת א ‪.2253‬‬
‫הגלוי ‪.2073‬‬
‫דברי הימים ל ד ׳ י צ ח ק ד מ ן עכו)‪.881‬‬
‫דברי הימים ו מ ׳ ‪.2223‬‬
‫דרך א מ ו נ ה ‪.22613‬‬
‫דרשות ח ו מ ש ל ה ד מ ב ״ ם ‪.2203‬‬
‫דרשות ה ר ץ ‪.2253‬‬
‫ה ל כ ו ת גדולות ‪.22113 ,21910 ,2053‬‬
‫הלכות פסוקות ‪.20510‬‬
‫הלכות הרי״ף ג‪2131‬׳ ‪.21710‬‬
‫הלל״י )‪.2201‬‬
‫ה ש ג ו ת ה ר מ ב ״ ן ‪.2213‬‬
‫ם׳ ה ה ש ל מ ה )‪.2211‬‬
‫‪.22413‬‬
‫ם׳ ה ז מ ת ‪.2213‬‬
‫ח ו ב ת הלבבות ‪.22010‬‬
‫חוקת ה ד י י נ י ן ‪.22410‬‬
‫חוקות ה ש מ י ם ‪.22510‬‬
‫ח י ד ו ש י ה ר י ט ב ״ א )‪.2211‬‬
 ‫מבוא‬
‫פי׳ ר ש ״ י ‪.853‬‬
‫פי׳ ר ש ב ״ ם ג‪.21831‬‬
‫פי׳ ה ת ו ר ה ואיוב להרמב״ן ‪.2213‬‬
‫פ י ׳ ת נ ״ ך לר׳ סעדיה ‪.2073‬‬
‫פ י ׳ ה ת ו ר ה לר׳ יוסף קמחי <‪•2241‬‬
‫פי׳ ה ת ל מ ו ד לר״ח ‪.2173‬‬
‫פ י ׳ ה ת ל מ ו ד לר״י בן מ י ג א ש ‪.2183‬‬
‫פי׳ ה ת ל מ ו ד לרמ״ה ‪.2223‬‬
‫פ י ׳ ה ת ל מ ו ד ל ר ש ב ״ א ‪.2223‬‬
‫פ י ׳ ה ת ל מ ו ד ע ר ב י ת ‪.2103‬‬
‫פ י ׳ ה ת פ ל ו ת ‪.2243‬‬
‫פסקי ה ר א ״ ש ‪.22315‬‬
‫פסקי ר ב חסדאי ‪.2253‬‬
‫פרדס לרש״י ‪.21715‬‬
‫צ ד ה ל ד ר ך ‪.22415‬‬
‫צרור החיים ‪.2233‬‬
‫צרור הכסף ‪.2233‬‬
‫ס׳ ה ק ב ל ה ל ה ר א ב ״ ד ‪.2203‬‬
‫ס׳ ה ק ב ל ה לד׳ יצחק ד מ ן עכו ‪•8815‬‬
‫ס׳ ה ק ב ל ה ל ד ׳ שם ט ו ב ‪.2263‬‬
‫קופת הרוכלים ‪.21715,21215‬‬
‫קיצור ס פ ר התרומות ‪.2243‬‬
‫רוקח ‪.22115‬‬
‫ש א ל ת ו ת ‪.2053‬‬
‫ס ׳ ה ש ב ו ע ו ת ‪.2173 ,20715‬‬
‫שולחן ש ל א ר ב ע ‪.2213‬‬
‫ש ח י ט ו ת א ל ד ד ה ד נ י ‪.40715‬‬
‫ס ׳ ה ש ם ‪.2183‬‬
‫שערי ש ב ו ע ו ת ‪.2133‬‬
‫ש ע ר ה ש מ י ם ‪.22415 ,22315‬‬
‫תולדות א ד ם וחוה )‪.2243 ,2221‬‬
‫תוספות ‪,22115,21815‬‬
‫תוס׳ ה ר א ״ ש ‪.22315‬‬
‫ת ו ר ת ה א ד ם ‪.2213‬‬
‫ס׳ ה מ צ ו ת ל מ ר ח פ ץ ‪.21315‬‬
‫ם׳ ה מ צ ו ת להרמב״ם ‪.2193‬‬
‫ס׳ מצות ק ט ן ‪.22215‬‬
‫ס׳ מ צ ר נ ו ת ‪.2173 20715‬‬
‫מ ק ח וממכר ‪.2173 ,2133 ,20715‬‬
‫ס׳ המקצועות ‪.2173 ,2123‬‬
‫משכן ה ע ד ו ת ‪.22215‬‬
‫מ ש ל הקדמוני ‪.22215‬‬
‫מ ש נ ה תורה ‪.21915‬‬
‫ס ד ר ר ב עמרם ‪.20615‬‬
‫ספרא וספרי ‪.1973 ,9815,383‬‬
‫ספרי ישמעאלים ‪.2113‬‬
‫ע ב ו ד ת ה ק ד ש ‪.2233‬‬
‫ע ז ר ה א מ ו נ ה ‪.2253‬‬
‫ה ע י ט ו ר ‪.22015‬‬
‫עליות יבמות ‪.22215‬‬
‫עמודי גולה ‪.22215‬‬
‫עקרים ‪.2263‬‬
‫ה ע ת י ם ‪.21715,11315‬‬
‫פלאות ח כ מ ה ‪.8715‬‬
‫פירוש ה ר א ב ״ ע ע ל ה ת ו ר ה ‪.2183‬‬
‫פ י ׳ א ג ד ה ל ר ש ב ״ ץ ‪.2253‬‬
‫פי׳ א ג ר ת ר׳ פרפות ‪.2263‬‬
‫פ י ׳ אזהרות ‪.22515‬‬
‫פ י ׳ גמרא להרא״ש ‪.22315‬‬
‫פי׳ רד״ק ‪.2253‬‬
‫פ י ׳ ס׳ יחזקאל ‪.6515‬‬
‫פ י ׳ כתובות ועירובין ‪.2133‬‬
‫פ י ׳ רלב״ג ‪.22415‬‬
‫פי׳ ס׳ ה מ ד ו ת ‪.2263‬‬
‫פ י ׳ ה מ ש נ ה ל ה ד מ ב ״ ם ‪.2233 ,219315‬‬
‫פ י ׳ פרקי אבות ‪.2253‬‬
‫פ י ׳ הרי״ף ‪.2253‬‬
‫פ י ׳ ש י ר השירים ‪.21915‬‬
 ‫מבוא‬
‫ת ש ב ״ ץ ‪ ,2193‬נ‪,2231‬‬
‫ת ש ו ב ו ת הרא׳׳ש נ‪.2231‬‬
‫ת ש ו ב ו ת רבי׳ גרשום מ ה ״ ג ‪.2173‬‬
‫ת ש ו ב ו ת הריב׳׳ש נ‪.2251‬‬
‫ת ש ו ב ו ת הרמב״ם ‪2203 ,2193‬‬
‫ת ש ו ב ו ת הרמב׳ין יו ‪.221‬‬
‫ת ש ו ב ו ת למינים ‪.2073‬‬
‫ת ש ו ב ו ת הרשב׳׳א ‪.2233‬‬
‫ת ש ו ב ו ת תשב׳יץ נ‪ ,2231‬נ‪.22§1‬‬
‫ת ו ר ת ה ב י ת ‪.2233‬‬
‫ספרי תכונה נ‪,2223 ,2203 ,2183 ,2171‬‬
‫נ‪.2241‬‬
‫ת ל מ ו ד לסדר זרעים וטהרות ‪.218‬‬
‫תקון סופרים נ‪.2251‬‬
‫תרגום אונקלוס נ‪.581‬‬
‫תרגום ש ל כתובים ‪.603‬‬
‫ס׳ ה ת ר ו מ ה ‪.2216‬‬
‫ס׳ ה ת ר ו מ ו ת ‪•2213‬‬
 ‫הוספה•‬
‫תשלום המאמר חששי מן ספר יוחסין‪.‬‬
‫ר׳ ש מ ו א ל שולם ה י ה מוכרח לקצר א ת ה מ א מ ר ה ש ש י מספר יוחסין‬
‫ו ה ש מ י ט מתוכו כ מ ה ענינים הנוגעים ב ש ו ל ט נ י ת ו ג ר מ ה מ ח מ ת א י מ ת המלכות•‬
‫גם ה כ ת ב י ד ש נ ד פ ס ה מתוכו ה ו צ א ת ס׳ יוחסין השלם שלפנינו נ ש מ ט ממנו‬
‫סוף ה מ א מ ר הזה• א כ ן באוקספורד נ מ צ א ע ו ד כ ת ב י ד א ח ד ש ל א ה י ה ידוע‬
‫עדיין ל ה ר ״ צ פיליפובסקי ה מ ו ״ ל א ת ה ת ו צ א ה ה ר א ש ו נ ה מ ס ׳ יוחסין השלם‬
‫ובו נ מ צ א כל ה מ א מ ר ה ש ש י כולו בלי השמטות• כ ת ב י ד זה׳ ה נ כ ת ב בקהירא‬
‫במצרים ב ש נ ת שכ״ד׳ נרשם ב ר ש י מ ת נייבויער־קוילי בסי׳ ‪ •2798‬מתוכו‬
‫הדפיס ה ח ׳ נייבויער בספר היובל ל ר מ ש ״ ש ע ׳ ‪ 209‬ו ה ל א ה בחלק ה ע ב ר י‬
‫א ת סוף ה מ א מ ר ה ש ש י מספר יוחסין ע ם ה ע ר ו ת קצרות וגם כ ת ב עליו‬
‫מ א מ ר ק ט ן בחלק הלועזי שם ע ׳ ‪.243‬‬
‫כ ד י לשכלל א ת ה ת ו צ א ה ה ח ד ש ה ה נ ו כ ח י ת ר א י ת י להציג פ ה א ת‬
‫התשלום ה ז ה כפי מ ה שהוציאו לאור ה ח ׳ נייבויער עם הערותיו•‬
‫ר ״ ת *כי״א* ה נ מ צ א י ם ב ה ע ר ו ת מוסבים ע ל כ ״ י אוקספורד קובץ‬
‫‪ 2202‬ש נ ד פ ס מ מ נ ו גוף ה ה ו צ א ה שלפנינו• ר ״ ת *כי״ב* מורים ע ל כ ״ י קוילי‬
‫קובץ ‪ 2798‬הנזכר ל ע י ל א ש ד מתוכו נ ו ב ע ה ת ש ל ו ם הזה•‬

‫נהחלק האחרון‬
‫מן המאמר הששי של ספר יוחסין לר׳ אברהם זכות[‬
‫הוציא לאור ע״פ כת״י‬

‫אברהם נייבויער‬
‫‪1‬‬
‫הזמן העשירי (• גושטיינו ה נ ע ר הקיסר ש נ ת ת ש ע ״ ג ( ו מ ל ך י״א‬
‫‪2‬‬

‫שנים• ו ב ש נ ה ה ה י א ]היתה[ מ ג פ ה גדולה ב כ ל העולם ויותר ל א נ ש י ליגודיאה‬

‫ש ה ם הגינוביזיש והיו ש ו מ ע י ן קולות ב ל י ל ה ב ז מ ן ה מ ג פ ה והיו ב ל א ד ע ת ‪:‬‬
‫ת ח ל ת מ ל כ ו ת ל ו נ ב ר ד י א ה ש נ ת תשס״ו‪ :‬הקיסר הי״ט טיביריו ק ו ש ט א נ ט י נ ו‬
‫‪3‬‬
‫ש נ ת ת ש ״ ע ומלך ז׳ שנים‪ :‬ה מ ל ך ה ש נ י ( לקסרים ש נ ת ת ש ע ״ ז ו מ ל ך עשרים‬
‫?> בכי״א הכ׳•‬ ‫‪ (2‬בכי״א תשס״ג•‬ ‫‪ (1‬הוצ׳ פיליפובסקי עמוד ל‪.247‬‬
 ‫‪xxx^x‬‬ ‫מבוא‬
‫שנים‪ :‬גדיגוריו הפפא ופי׳ פי׳ איוב ס פ ד גדול ש נ ת תשפ״א• ו ב ש נ ת ת ש צ ״ א‬
‫‪1‬‬
‫אמרו הנוצרים שמצאו ב ג ד א ח ד ש ע ש ת ה אם אותו האיש לבנה ( ש ה י ת ה‬
‫ב ת י ב ה א ח ת מ ש י ש קרוב לידושלם‪ :‬ו ב ש נ ת ת ש צ ״ ב נראו אותות גדולות‬
‫בשמים בגדיםייא ואמרו ש ה ו ד ה ד ת מ ח מ ד ודאו א ש גדול מבריק ב ק ו ש ט א נ ט י נ ה‬
‫באויד ונולד נ ע ר בן ד׳ דגלים ונראו ע ל ש פ ת הים שני דגים בצורת אנשים‪:‬‬
‫ש נ ת ת ש צ ״ ד מ ח מ ד ]אמדו הנוצרים[ כ י אביו ה י ה גינטיל ע ר ב י ואמו י ה ו ד י ת‬
‫מ ז ר ע י ש מ ע א ל וכשהיה בן כ י ח שנים ע ל ה ח מ ת ו בנוצרים והיה חכם בכל‬
‫‪2‬‬
‫ה ד ת ו ת ו ש ח י ב ד ו עמו ה ס פ ד ש ע ש ה ג׳ אנשים שידגו א ס א נ ו ( נוצרי מ ד ו מ ה‬
‫ש ב ר א ש ו נ ה ה י ה דורש ד ת חנוצדים במצרים ו א ח ד זה חזר ע מ ו וכן יהודי‬
‫‪3‬‬
‫א ח ד חכם ו ב ן ( יוחנן אנטיוכו ואמרו שחיה ל ״ ד שנים ו מ ת ב ש נ ת ת ד ל ״ ב‬
‫‪4‬‬
‫למנין הנוצרים א ב ל בלוחות מונין *עשרה שנים ( קודם )יום( ה מ ל ח מ ה‬
‫‪5‬‬
‫)מנין הגד(‪ :‬פוקא המלך ה כ ״ א ש נ ת ת ש צ ״ ז ( ומלך י״ג שנים‪• :‬הקיסר ה כ י ב‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
‫ב ש נ ת תת״י ( ומלך כ״ז שנים‪ :‬ב ש נ ת ת ת י ״ ד ( שהוא ש נ ת ת ד ט ״ ו לנוצרים‬
‫‪8‬‬
‫מ ת א י ש י ד ד ו הגמון ( שיבילייא ש נ ק ר א אישפלינסי בלטין שביליאי והוא‬
‫‪9‬‬
‫ת ל מ י ד גדיגודיו הפפא• וזה ע ש ה ספרים ותכונה וטיאולגיאה ( וקושמוגדופיה‬
‫ודברי הימים מאדם הראשון ע ד זמנו• וזה האיש הוא ש י ד ע בתכונה מ ה‬
‫‪10‬‬
‫ש ע ת י ד להיות ע ד יותר מ ת ת ״ ק ש נ ה והוא בזמן מ ח ו מ ד ( ו מ ת י״ז שנים‬
‫קודם ל מ ח ו מ ד ]ואז ב ז ה ה ז מ ן מ ל ך ס פ ד ד מ ל ך להגודוש ע ש ה בכח ליהודים‬
‫שיחזרו נצרים בזמן איזידודו כ א ש ר כתוב בדברי ימים מפפא[‪ :‬הקיסר‬
‫ה כ ״ ג " ( ש נ ת תתל״ז• ומלך שני שנים‪ :‬קושטנטין הקיסר ח כ ״ ד ש נ ת ת ת ל ״ ט‬
‫‪12‬‬
‫ומלך כ״ז שנים• ו ב ש נ ת ת ת מ ״ ד ( באו ה י ש מ ע א ל י ם ל א ל ס כ נ ד ד י א ה ולקחו‬
‫‪13‬‬
‫ק צ ת אפריקא ולקחו ל א י רודוש ואי קולושו ( ולקחו מכל ז ה ת ש ע י ם גמלים‬
‫)מזהב( ושלחום ל א ל ס כ נ ד ד י א ובאו גם כן לשיזיליא והשחיתו ]בה[ ה ר ב ה‬
‫‪14‬‬
‫מקומות• והרגו אז ה י ש מ ע א ל י ם בנוצרים ק ״ נ ( א ל ף איש• ו א ז בקרוב נכנסו‬
‫לספרד ונצחו לגודוש ש ב ס פ ר ד והשחיתו ]ל[ספדד• א ב ל ]אני[ מ צ א ת י ב ס פ ר ד‬
‫‪16‬‬ ‫‪15‬‬
‫שנכנסו ה י ש מ ע א ל י ם ב ס פ ר ד ( שנת^תדע״ב (• למנין הנוצרים‪*:‬הקיסר ה כ ״ ה‬
‫‪17‬‬
‫מ ל ך ש ש ה חדשים‪ :‬קושטנטינו קיסר הכ״ו מ ש נ ת ת ת ס ״ ח ו מ ל ך י ״ ז שנים (•‬
‫‪18‬‬
‫ב ש נ ת ת ת ע ״ ג נ ר א ה קומיטא וכן ר ע מ י ם ומים ש ל א נשמעו ב ע ו ל ם ( ]כמוהם[•‬
‫‪19‬‬
‫ו מ י ד ב א ה מ ג פ ה גדולה ש נ ח ר ב ה פאביאה (• ת ח ל ת מלכות האונגדוש ש נ ת‬
‫‪20‬‬
‫ת ת ״ פ ( ‪ • :‬ה ק י ס ר הכ״ז ש נ ת ת ת פ ״ ה ומלך ע ש ר שנים‪ :‬הקיסר חכ״ח ב ש נ ת‬

‫‪ (4‬בגי‪-‬א ו׳ שנת•‬ ‫‪ (3‬בכי״א וכן‪.‬‬ ‫‪ (2‬בכי״א אריינו•‬ ‫‪ (1‬בכי״ב לבנו•‬

‫‪ >7‬בכי״א תשי‪-‬ד•‬ ‫‪ (6‬בכי‪-‬א קיסר כ״ב בשנת חיה•‬ ‫‪ (5‬בכי״א תשזד׳ג•‬
‫‪ (10‬בכי‪-‬א כתוב תמיד‪ :‬מחמד•‬ ‫‪ (9‬בכי‪-‬ב וטומולוגיאה•‬ ‫‪ (8‬בכי‪-‬ב אגמון•‬
‫‪ (13‬בכי״א קולוטו•‬ ‫‪ (12‬בכי״א תתל״ד•‬ ‫!‪248.‬‬ ‫‪ (11‬החני פיליפובסקי עמול‬
‫‪ (17‬בכי‪-‬א ב׳ קסרים•‬ ‫‪ (16‬בכי״א תש״י•‬ ‫‪ (15‬בכי״א שם‪.‬‬ ‫*‪ (1‬בכי״א ק ‪ -‬נ ‪.‬‬
‫‪ (20‬בכי״א תת״ך•‬ ‫‪ (19‬כ״כ בבי הכיי‪.‬‬ ‫‪ (18‬בכי‪-‬ב מעולם•‬
 ‫מבוא‬ ‫‪30.‬‬
‫ת ת צ ״ ה ומלך ג׳ שנים‪ :‬טיביריו ק י ס ד ה כ ״ ט ש נ ת צ ״ ח ומלך ז׳ שנים• ו א ח ד‬
‫‪1‬‬
‫חזר הקיסר הכ״ז ב ש נ ת ת ת ק ״ ה ומלך ש ש ה שנים (• ת ח ל ת דוקיש מויניסייא‬
‫‪2‬‬
‫ב ש נ ת ת ת ק ״ ה ( ‪ :‬הקיסר ה ש ל ש י ם ב ק ו ש ט א נ ט י נ ה ב ש נ ת ת ת ק ״ ט ומלך ש נ ה ‪:‬‬
‫הקיסר הל״א ושמו אגשטיוש ב ש נ ת ת ת ק י ״ א ו מ ל ך ג׳ שנים‪ :‬הקיסר הל״ב‬
‫ש נ ת ת ת ק י ״ ד ומלך ש נ ה ‪ :‬הקיסר ה ל ״ ג ש מ ו ליאון ומלך כ ״ ד שנים ב ש נ ת‬
‫‪3‬‬
‫תתקט״ו‪ :‬ב ש נ ת ת ת ק כ ״ ו ( היתד‪ ,‬מ ג פ ה ב ק ו ש ט א נ ט י נ ו פ ל א ומתו ש ל ש מ א ו ת‬
‫א ל ף א י ש ואז צ ד ו ע ל ק ו ש ט א נ ט י נ ה ה י ש מ ע א ל י ם ו ז ה ה י ה כי מ א ד ק ו מ א ד ט י ל ו‬
‫בצרפת ה ד ג מ ה י ש מ ע א ל י ם ש״ס א ל ף ואז צ ד ו ה נ ש א ר י ם ל ק ו ש ט א נ ט י נ ו פ ל ה‬
‫ג׳ שנים• ו א ח ד ז ה עזבו מ צ ו ד ה ע י ד מ ש ו ם הקוד והרעב• ואז הלכו ה י ש מ ע א ל י ם‬
‫‪4‬‬
‫לאונגדיאה (• ו ב ש נ ה ה ז א ת נראו ק ו מ י ט א ש שנים ב ח ד ש אינידו ה א ח ת לפני‬
‫ה ש מ ש ו ה ש נ י ת א ח ד ה ש מ ש ט״ו יום‪ • :‬ק ו ש ט א נ ט י נ ו הקיסר ה ל ״ ד ומלך ל״ג‬
‫‪5‬‬
‫שנים ב ש נ ת תתקל״ט (• ת ח ל ת מלכות ת ו ד ק ו ש והם גוג ומגוג והם א ש ד‬
‫הסגירם א ל ס כ נ ד ד בצפון א ח ד ההדים כ א ש ד כ ת ב אגושתין• ו א ח ד זה יצאו‬
‫‪6‬‬
‫בקפדוסיא ( א ש ד היא בין א ר ץ י ש ר א ל ותודקיאה‪ .‬ומלכותם ה ת ח י ל ש נ ת‬
‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬
‫תתקנ׳׳ו ( ב ש נ ת ע ״ ב ( הקיסר ה ל ״ ה ומלך ה ׳ שנים ו א ש ת ו ]היתד‪ [,‬יפה‬
‫מאד• ואחד ש מ ת ב ע ל ה מלכה ה י א ע ש ר ה שנים ע ם ב נ ה הקטון• וכשהיה‬
‫‪9‬‬
‫בן ח׳ שנים נ פ ר ד מ א מ ו ‪ :‬הקיסר ה ל ״ ו ש נ ת ע ״ ז ( ומלך ע ש ר ה שנים•‬
‫‪10‬‬
‫ה ׳ ( עם אמו וה׳ שנים לבדו• ב ש נ ת ע ״ ז א מ ד ו הנוצרים כי יהודי א ח ד באדם‬
‫‪12‬‬ ‫‪11‬‬
‫שהיא ש י ד י י א ( שהכה ברומח ב צ ו ר ת א״ד‪ ( ,‬ב ח מ ה ]גדולה[ )שנת צ׳׳ה(‬
‫‪13‬‬
‫ואמרו ש נ ש פ ך דם הרבה מהצורה וזה שקר• *פאילו א י ש תודיקו ש נ ת צ ״ ה (‬
‫דולדאן ה ג ב ו ד בצרפת• ו מ ת ב מ ל ח מ ת ה ג ש ק ו נ י ש ויש אומדים ש מ ת ב צ מ א‬
‫‪15‬‬ ‫‪14‬‬
‫ש נ ת צ״ה (‪* :‬הקיסר הל״ז ב ש נ ת צ״ו ומלך ט ׳ ש נ י ם ( ‪:‬‬
‫הזמן הי״א ש נ ת ש ש ה אלף ל י צ י ר ה ש ה ו א כ פ י ה א מ ת ד ׳ אלפי׳ ו ת ק ס ״ א‬
‫‪17‬‬ ‫‪16‬‬
‫ליצירה שהוא ש נ ת ת ״ ת לנוצרים ה מ ל ך ( * ק א ד ל ו ש ה ג ד ו ל ( בצרפת• • ה ק י ס ר‬
‫‪18‬‬
‫ה מ ׳ ש נ ת ו׳ א ל פ ׳ ועשרים ומלך ט ׳ שנים (• ב ש נ ת ש ש אלפ׳ ול״א ה י ה ב ד ד‬
‫ואבנים גדולות ]נפלו[ מ ן השמים ע ד כ י א ב ן א ח ת מ ה ם ארכה י״ב רגלים‬
‫‪19‬‬
‫והרגה אנשים הרבה (• ו ב ש נ ת ל״ב ב א ו ה י ש מ ע א ל י ם מ ס פ ר ד וגזלו ל מ ד י נ ו ת‬
‫איטלייא• וכן בשיזילייא גזלו ל פ ל י ד מ ו ‪* :‬הקיסר ה מ ״ א ב ש נ ת ל ״ ב ומלך ט״ו‬
‫‪21‬‬ ‫‪20‬‬
‫שנים (• ו ב ש נ ת ( ת ׳ ת ׳ נ ׳ ח ׳ לנוצרים היתד‪ ,‬אשד‪ ,‬א ח ת מ א י נ ג א ל ט י ד ה ש ל מ ד ה‬

‫‪ (4‬בבי״ב‬ ‫בכי‪-‬א תתק‪-‬ט•‬ ‫‪(3‬‬ ‫‪ (2‬נשתרבב בכי‪-‬א•‬ ‫‪ (1‬בכי‪-‬א ד׳ קסריפ אחרים•‬

‫‪ (8‬חסר‬ ‫‪ (7‬בכי״א תתקנ״ז•‬ ‫‪ (6‬בכי״א בקפודקיא•‬ ‫‪ (5‬בכי׳״א קיסר אחר•‬ ‫מאוגריאה‪.‬‬
‫‪ (12‬אותו האיש•‬ ‫השירייא•‬ ‫‪ (11‬בכי״ב‬ ‫‪ (10‬חסר בכי״א•‬ ‫‪ (9‬בכי״א תתקע‪-‬ז•‬ ‫בכי׳״א•‬
‫הוצ׳ פיליפובסקי עמוד <‪•2481‬‬ ‫‪(16‬‬ ‫‪ (15‬בכי‪-‬א קיסר אחר•‬ ‫‪ (14‬כייא ה״ה•‬ ‫‪ (13‬חסר ב כ ‪ -‬א •‬
‫‪ (19‬בהוצ׳ פיליפובסקי נביס‬ ‫‪ (18‬בכי״א בשנת ל ‪ -‬ח ול״ט ומי•‬ ‫‪ (17‬בכי״א הגדול קארלוש•‬
‫‪(21‬‬ ‫( חסרבכי‪-‬א‪.‬‬ ‫׳‪ 0¥X‬הערה ‪.208‬‬ ‫פר‪ .‬מאמר השייך לסוף עמוד <‪ .2501‬י ׳ ל ק‬
‫ע‬ ‫מ ן‬ ‫ע‬

‫פיליפובסקי ע׳ ‪.2494‬‬
 ‫מבוא‬
‫חכמה ב א ת י נ ש ובאה לרומא בצורת איש והיתד‪ ,‬פפא שני שנים וה׳ חדשים‬
‫ו נ ת ע ב ר ה • מ ה א י ש אשר על ב י ת ה ' ( וילדה בשוק כ ש ה י ת ה הולכת מ ב י ת ה ומתה‬
‫אז ולכן הדין שלהם כשיהיה פ פ א אוחז איש א ח ד בביצים שלו לראות אם‬
‫‪2‬‬
‫הוא זכר •( ו ב ש נ ת • ש ש ה אלפ׳ וס״ב היה ב ב ר ש י נ ה שהיא בלונברדיאה יורד‬
‫‪3‬‬
‫דם ( ‪1‬מן השמים ג׳ ימים וג׳ ל י ל ו ת ו ב ש נ ת ס״ג היה באיטליא ארבה ש ל א‬
‫היה כמוהו מ ש ש כנפים• ונתילד אז מ ג פ ה גדולה ונהר רומא נתגדל כי החריב‬
‫רוב הבתים של ר ו מ א ]עד[ ש ח ש ב ו שהיה מבול‪• :‬הקיסר ה מ ״ ג ש נ ת ע׳ ומלך‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬
‫י״ד שנים (• ב ש נ ת ס״ח לקחו ה י ש מ ע א ל י ם לקריטא שהיא ק נ ד י י א ( וכן לכל‬
‫מדינות איטלייא א ש ד על ש פ ת הים גזלו ואז נ ת ק ב צ ו כל הנוצרים והשליכום‬
‫מאיטלייא ומשיזלייא והרגו הרבה בהם• ב ש נ ת צ ״ ב אמרו כי • נ ר א ה מיכאל‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
‫ה מ ל א ך ( בפולייא בהד אחד ובעבור זה הנוצרים עושים ש נ ( מיכאל בכ״ט‬
‫‪8‬‬
‫משיטיינברי‪• :‬הקיסר ה נ ד ה ב ש נ ת ק״ב ומלך שתי שנים (• ב ש נ ת ק״ג עברו‬
‫ה י ש מ ע א ל י ם שבאפריקיא לשיזילייא ולפולייא ולקחו ׳ארצות ולקחו מ ק נ ה רב•‬
‫ואחר זה נתקבצו הנוצרים ולקחו השלל• ב ש נ ת קל״א יצא דם ממעיין א ח ד‬
‫‪9‬‬
‫מ ג י נ ו ב א והיה סימן רע ]להם[ כי ב ש נ ה ההיא באו הישמעאלים ל ג י נ ו ב א (‬
‫‪10‬‬
‫ו ל ת ו ש כ נ ה ולפלודינסייא והרגו כולם ( ולקחו נשיהם ובניהם בשבי בספינות•‬
‫ו ק צ ת מהגינובישיש שהיו אויבים"( אז על פ י ש א שמעו הדבר הזה ]ובאו[‬
‫ונלחמו עם ה י ש מ ע א ל י ם והצילו נשיהם ובניהם מיד הישמעאלים• ו ב ש נ ת‬
‫ק׳ל׳ז׳ נראה ב ש מ ש ימים הרבה כמו דם ואז היו מתים בביניסייא האנשים‬
‫‪,2‬‬
‫פ ת א ו ם ‪ • :‬ה ק י ס ר המ״ז ב ש נ ת ק״ם ומלך ע ש ר שנים ב ק ו ש ט נ ט י נ ו פ ל ה ( ‪:‬‬

‫הזמן הי״ב ת ח ל ת זמן הקסרים ב א ש כ נ ז ב ש נ ת ק״ס '( כי בראשונה היו‬

‫‪3‬‬

‫קיסרים מ ה צ ר פ ת י ם ולונברדוש חוץ מקיסר ק ו ש ט נ ט י נ ה •והקיסר המ״ח‬

‫מ ק ו ש ט נ ט י נ ה ב ש נ ת ק ׳ ס ׳ ח ׳ ומלך ו׳ שנים‪ :‬הקיסר ה נ ד ט ש נ ת ק׳ע׳ה׳ ומלך‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,4‬‬
‫עם א ח י ו ( ו ב ש נ ת ק׳פ׳א׳ ׳־ ( נ ר א ה קומיטא כצורת כוכב •וזה הורה מ י ד‬
‫‪,6‬‬
‫ב א י ט ל י י א רעב ומגפה• וכן ר ע ש ה א ר ץ בפוליא (• ב ש נ ת ק׳צ׳ה׳ ה י ה ק ו מ י ט א‬
‫‪7‬‬
‫וכן א ו ת י ו ת גדולות ו ר ע ש מ ד י נ ו ת שנפלו הבתים• ש נ ת ' ( ד׳י׳א׳ שהוא אלף‬
‫‪8‬‬
‫וי״ב לנוצרים נראה ב ל ב נ ה כמו דם והיה ר ע ש ה א ר ץ ונפל ל ה ב ' ( מן השמים‬
‫‪9‬‬
‫ו ה י ם ' ( ע ב ר מגבולו הנהוג ו ה ש ק י ע א ר צ ו ת והיה ר ע ב גדול ומגפה גדולה‬
‫פתאום• ואז ב ר צ פ ת חזר מעיין א ח ד כלו דם שהורה כל זה• ו ב ז א ת ה ש נ ה‬

‫בגי״א דם ואש•‬ ‫‪(3‬‬ ‫בכי״א מוסיף‪ :‬שמה גואנה•‬ ‫‪(2‬‬ ‫בכי״א ממדינה שלה•‬ ‫‪(1‬‬
‫‪ (7‬בכי‪-‬א אד•‬ ‫‪ (6‬בכי״א מלאך אחד שמו מיכאל‬ ‫‪ (5‬בבי״ב קפדייא•‬ ‫‪ (4‬חסר בבי״א•‬
‫‪ (12‬חסר‬ ‫‪ (11‬בבי״ב ב י ‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪ (10‬בכי״א לדוב בהם•‬ ‫‪ (9‬חסר בכי״א‪.‬‬ ‫‪ (8‬חפר בכי״א•‬
‫‪ (16‬בכי״א‪ :‬יזה הורה‬ ‫״‪,‬ן‪.‬‬ ‫ק פ‬ ‫א‬ ‫‪,‬״‬ ‫ב כ‬ ‫‪(15‬‬ ‫י״ ‪.‬‬
‫א‬ ‫ב כ‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ח‬ ‫‪(14‬‬ ‫~‬ ‫ק ס‬ ‫‪ (13‬בכי״א‬ ‫בכי״א•‬
‫שנת התקפ״ח לנוצרים בס״ו לאינידו בי‪ -‬שעות קודם חצי היום במצרים נולד עלי בן רצואן שפי׳‬
‫‪ (19‬בכי‪-‬ב והיה•‬ ‫‪ (18‬בכי״א להם•‬ ‫‪17‬׳ בהוצ‪ -‬פיליפובסקי ע‪ -‬־‪•2491‬‬ ‫חלקיב לספרי גולינוס‬
 ‫מבוא‬
‫באו לירושלם הטורקוש ו ה י ש מ ע א ל י ם והרסו קבר אותו האיש מהנוצרים ובזו‬
‫אותו בחוזק • ה י ש מ ע א ל י ם ע ד כי ב ש נ ת אלף ו מ ״ ט לנוצרים ב א הקיסר‬
‫‪1‬‬
‫מ ק ו ש ט א נ ט י נ ו פ ל ה ולקחה מ ה י ש מ ע א ל י ם וחזרו ל ב נ ו ת ב י ת ת פ ל ת הנוצרים (‪:‬‬
‫ת ח ל ת דוקי ד מ י ל א ן ש נ ת רכ״ב• ב ש נ ת רל״ז היה גידו א ש ר ל י מ ד הניגון‬
‫ב א צ ב ע ו ת ‪ :‬ש נ ת ר נ ״ ה קיסר ק ו ש ט א נ ט י נ י ומלך ט״ו שנים ואז ה י ש מ ע א ל י ם‬
‫‪2‬‬
‫לקחו ל ק ו ש ט א נ ט י נ ו פ ל י ולמלכות יון• ב ש נ ת ר נ ״ ט נ ו ל ד מ ו ס ט ת ( ר״ל משונה‬
‫‪3‬‬
‫בצורתו שהיה לו שני ראשים ו א ר ב ע זרועות ( וכולו כפול ע ד הטבור• ומהטבור‬
‫ו ל מ ט ה היה א ח ר ואוכל ושוחק ומדבר• ו ה י ה שוחק הפנים הא׳ ו ב ש ע ה עצמה‬
‫בוכה בפנים השניים והיה אוכל בשני פיות• והיה כל המזון ב א למקום אחד•‬
‫ו א ח ר זמן מ ת ה א ח ד מהם• ו ה ש נ י חיה ג׳ ש נ י ם אחריו ומפני הסרחון והכבדות‬
‫מ ה ר א ש והגוף ש מ ת הקודם מ ת השני• כ ב ר הזכירו ר ז ״ ל במם׳ מ נ ח ו ת בזמנם‬
‫ש ק ד ה זה ש נ ו ל ד ב ש נ י ראשים ו ה י ה בכור וחייבוהו ע ש ר שקלים לכהן•‬
‫ב ש נ ת דם״ד היה ר ע ב ו מ ג פ ה בכל העולם• א ל ב ת נ י הרופא הגדול ע ר ב י‬
‫‪4‬‬
‫ש ה ע ת י ק ספרי גילינום ב ש נ ת רם״ט• י צ ח ק היהודי • ב ן מ י ר ן ( בן ש ל מ ה‬
‫‪5‬‬
‫הרופא הגדול ש ע ש ה • ה ר פ ו א ו ת ו ה מ א כ ל י ם ל ק ד ח ו ת ( ) י צ ח ק ( היה ב ש נ ת רם״ט•‬
‫‪7‬‬
‫ב ש נ ת רפ״א*( נ ש ל ם שני םבובים שכל סיבוב ( ת ק ל ״ ב שנים שהוא סיבוב‬
‫מחזורים מי״ט ע ם מחזורים כ׳״ח• ובזה הזמן חוזרים ה פ ש ק ו א ש ו ה ק ו א ר י ש מ א ש‬
‫)וכל( י מ י ה ח ד ש י ם ו ה ה ת ח ל ה היה מ ש נ ת ט״ו לטיביריו שיזאר ע ד זה ה ש נ ה‬
‫שהם אלף ום״ד שנים• א ב ל א נ י מ נ י ת י שהם מ א ז ע ד זה ה ש נ ה אלף ונ׳י׳ב‬
‫)שנים(• ו ב ז א ת ה ש נ ה ש נ ת ר פ ״ א הלכו הויניםייאנום עם הגינובישוש ו א נ ש י‬
‫פוליא במאתים ס פ י נ ו ת ע ל ירושלם ולקחוה• ו ב ש נ ת רפ״ד נ ע ש ו אותות‬
‫]ומופתים כי[ ה ע ו פ ו ת ]ה[בייתיים כמו ה ת ר נ ג ו ל י ם נ ע ש ו כמו חיות השרה‬
‫‪8‬‬
‫והלכו ל ש ד ו ת ( והדגים מהים ו מ ה נ ה ר ו ת מתו רובם• והיה ר ע ש בשיזילייא‬
‫כי םראגוםה נ ה ר ס ה עם כל ה ב ת י ם וביתי( ת פ ל ת ם נ פ ל ה ומתו כל הגלחים‬
‫‪10‬‬
‫חוץ משנים• ו ב ש נ ת ( רצ״ה לקחו ה צ ר פ ת י ם ירושלם וכן ש ש ה שנים קודם‬
‫זה אמרו שלקחוה גם כן• ו ב ש נ ת ר צ ״ ט מ ל ך בירושלם מלך נוצרים ולקח‬
‫]ל[אשקלון ויפה ו ד ו מ י ל א ולקח זהב ה ר ב ה מהם• וכן כ ת ב רבי חייא הספרדי‬
‫שהיה זה בזמנו ואמר)ו( ש ש נ ת ר צ ״ ח מ צ א ו הרומח ב א נ ט ו כ י א " ( שהכו בה‬
‫‪12‬‬
‫לאותו האיש מהנוצרים‪ • :‬ו ב ש נ ת • ש ש א ל ף ו ש ל ש מ א ו ת שהוא ש נ ת ( אלף‬
‫וק״א לנוצרים באו ה י ש מ ע א ל י ם ו ע ש ו מ ל ח מ ה ע ם הנוצרים והרגו ה ר ב ה‬
‫‪13‬‬
‫• מ ה נ ו צ ר י ם ע ל ( ירושלם• ב ש נ ת ו׳ א ל ף ו ש ״ ד ב ת ח ל ת ה ק ו א ר י ש מ ה נ ר א ה‬

‫‪ (4‬בכי׳״א בנימיראן‪.‬‬ ‫‪ (3‬בכייא אצבעות•‬ ‫‪ (2‬בכי״א מונשטרו•‬ ‫‪ (1‬בכי״א בשינויים•‬

‫‪ (8‬בכי‪-‬א לשדה•‬ ‫‪ (7‬בכי״ב סביבות•‬ ‫‪ (8‬בכי״ב ריפים•‬ ‫‪ (5‬בכי׳״ב הרפוא והמאכלים וקדווות•‬
‫‪2‬‬
‫ככי׳׳א ובשנת•‬ ‫‪(1‬‬ ‫חסר בכייא•‬ ‫‪(11‬‬ ‫בהוצ׳ פיליפובסקי ע׳ ‪•2503‬‬ ‫‪(10‬‬ ‫‪ (9‬בכי״א ובתי•‬
‫‪ (13‬בכי״א מהם עד•‬
 ‫^^^^‪X‬‬
‫מבוא‬
‫‪,‬‬
‫כוכב מאיר כ״ה יום ו א ח ר זה )בסוף הקוארישמה( יום ה׳ דילה סינר‪ ( .‬נראו‬
‫שני לבנות בבקר א ח ת ב מ ע ר ב ו א ח ת במזרח• גם ב ש ל מ נ ק א בזמני נראה‬
‫ק ש ת ש ע ש ה הירח כמו ה ש מ ש ואמרו כי בכל י״ט שנים יקרה זה שני פעמים•‬
‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬
‫ו ב ש נ ת ש י ה הלכו ח ג י נ ו ב י ש י ש • ו ל ק ח ו לטריבוליס ( דישוריאה ושיזאריה (‬
‫‪4‬‬
‫וגיביל והרסו אותם ולקחום מ י ד ה י ש מ ע א ל י ם • ו ה ר ג ו הרבה מהישמעאלים (•‬
‫ונתנו א ל ה ה מ ד י נ ו ת ל מ ל ך ירשלם שהיה ]בזמן ההוא[ נוצרי• ואז הביאו‬
‫מ ש ם ק ע ר ה מ א י ש מ י ד א ל ד ה מ מ ד ג ל י ת ששוה ממון גדול לגינובה והיא שם‬
‫ע ד היום ]הזה[• וכן אמרו שהביאו ]שם[ אז ה א פ ר מיוחנן המטביל ש נ ש ר ף‬
‫גופו וראשו ברומא• ב ש נ ת שי״ג היה דם יורד כמו גשם ב א מ צ ע גוניו• ב ש נ ת‬
‫שי״ד היה מ ל ח מ ה גדולה ע ל יפו ]בים[ מישמעא]לים[ והנוצרים ולקחו הנוצרים‬
‫ליפו ונתנוהו למלך ירושלם• והלכו לטירו שהיא צור ה מ ע ט י ר ה שקרובה‬
‫לירושלם ולצידון• ואז הדוקי מויניסיאנוס מ פ נ י ח מ ת שהיה לו מקיסר‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬
‫קונשטאנטינוס ( לקח לרודש וגזל להם וכן לשיאו •ולשמ‪ 1‬ולאימיטילין (‬
‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬
‫וגזלם ולקח אז למודון ( ו נ ת נ ה לביניסיאנוס• ב ש נ ת שי״ז ( נולד חזיר שהיה‬
‫‪9‬‬
‫לו פני אדם •וכן אפרוח נ ו ל ד ( ב א ר ב ע רגלים והיה החורף קר מ א ד והיה‬
‫ר ע ב ומגפה וכן )מגפה( ב ב ה מ ו ת ובעופות שנלחמו אלה עם א ל ה ורעשה אז‬
‫ה א ר ץ באיטליא ארבעים יום ו נ ע ת ק ה עיר א ח ת ממקומה למקום א ח ר ‪ :‬ב ש נ ת‬
‫ש״ל מלך פולקו הנוצרי בירושלם ו מ ל ך י״א שנים והלך לפרס ונלחם עם‬
‫חתורקוש והרג ג׳ אלף והביא שבויים ג׳ אלף• ואחר זה זה ה מ ל ך נפל מעל‬
‫‪,3‬‬ ‫‪,2‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,0‬‬
‫סוסו ומת• ב ש נ ת ( ש ל ״ ד ח ו ם ( גדול ע ד ( ש י ב ש ו האילנות• ו נ ב ק ע ( הארץ‬
‫‪,5‬‬ ‫‪,4‬‬
‫באיטליא ו י צ א ( אש מ ל מ ט ה ( • ו מ י ד היה מ ג פ ה גדולה אז• ב ש נ ת של״ט‬
‫במישפוטמייא ש ה י א ארם נהריים בעיר א ח ת ש נ ק ר א א י ד י ש א והיהודים קורין‬
‫‪,6‬‬
‫ל ה ערק (• ולקחוה ה ת ו ד ק ו ש והרגו כל הנוצרים• ו ז א ת ה מ ד י נ ה היא ראגיש‬
‫ש ש ל ח טוביא וכו׳ כ כ ת ו ב בספרו‪ :‬ב ש נ ת ש״מ מ ל ך בלדין הנוצרי בירושלם‬
‫כ ״ ד שנים ולקח לאשקלון ו ב נ ה לעזה וזה נלחם עם התורקוש והרג מהם‬
‫ה׳ אלף וכן ע ש ה עם א ו מ ו ת אחרות מ ל ח מ ת ע ד דמשק‪ .‬ו ב ש נ ת שמ״ח נתן‬
‫ר ש ו ת הקיסר מ א ש כ נ ז ל ג י נ ו ב י ש י ש ש י ע ש ו מ ט ב ע על שמו ו ב ז א ת ה ש נ ה הלכו‬
‫הגינובישיש עם דוקי די ברצילונה ע ל א ל מ י ד י א ה ונלחמו עם התורקוש‬
‫‪,7‬‬
‫והישמעאלים והרגו כ ׳ ( א ל ף י ש מ ע א ל י ם והביאו ע ש ר ה אלפים שבויים וגזלו‬
‫המדינה• אבן םינא ה א י ש ב י ל י הרופא הגדול אבועלי שמו והיה ]רופא[ מ ל ך‬

‫‪ (4‬חסר בכי־״א•‬ ‫‪ (8‬בכי‪-‬א ושיזיליאה•‬ ‫‪ (8‬בבי‪-‬א נמצאה השמטה‪.‬‬ ‫‪ (1‬בכי־‪-‬א מינא‪.‬‬

‫בכי״א ש׳נ׳ז׳•‬ ‫‪(8‬‬ ‫‪ (7‬בכי‪-‬א למזון•‬ ‫‪ (8‬בכי״א ילטמו ולאימיטלא•‬ ‫‪ (5‬בכי״ב קונשטנטינה•‬
‫בכי״זו אמר חכפ•‬ ‫‪(11‬‬ ‫בהוצ׳ פילי׳ ע׳‪•2501.‬‬ ‫‪(10‬‬ ‫בבי‪-‬א וג״ב אמרו שגולדה אפרוח•‬ ‫‪(9‬‬
‫בכייא מוסיף‪ :‬וכן היה•‬ ‫‪(15‬‬ ‫בכי״א ושיצא•‬ ‫‪(14‬‬ ‫בכי״א ושיבקע•‬ ‫‪(13‬‬ ‫חסר בכי״א•‬ ‫‪(18‬‬
‫בכי‪-‬א צי•‬ ‫‪(17‬‬ ‫בכי״א ערוק‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
 ‫מבוא‬
‫ביטאנייא ורופא א ח ד נ ת ן לו סם ה מ ו ת ב ע ב ו ר ק נ א ה והוא י ד ע זה וקודם‬
‫‪1‬‬
‫ש מ ת הרג לרופא ש נ ת ן לו ה ס ם ( וזה בן םינא היה ב ש נ ת ש מ ״ ח וכתב‬
‫ספרים רבים באלהיות וכתוב ה׳ ספרים ברפואה• וכן בזה ה ש נ ה ן ר ש ד‬
‫הפלוסוף קומינטאדור מספרי ארסטו והוא קורטובי ו ע ש ה ספר נ כ ב ד וגדול מ א ד‬
‫‪2‬‬
‫בתכונה והוא נ כ ב ד מ א ד בין התוכנים וכן ע ש ה ספרים אחרים בתכונה (•‬
‫‪3‬‬
‫אלזוהרי הרופא ה ג ד ו ל גם כן אז• ב ש נ ת ש צ ״ ב ( אחר ש ה ל ך מלך אלפונשו‬
‫מ ל ך ס פ ר ד לירושלם כשחזר לביתו מ י ד ) מ ת • ובנו( ש נ ט ו ש נ ע ש ה מלך• ו מ י ד‬
‫פירנדו אחיו מלך• וכשהלך ל י ש מ ע א ל י ם מ ת ומלך אלפונשו בנו‪ :‬ש נ ת שנ״ז‬
‫ה ת ח י ל ע ם א ח ד ב צ ר פ ת בין ההרים אמונה ח ד ש ה ע ד היום לפרות ולרבות‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬
‫וליקח נשי רעיהם ואין להם שום תורה (• ואז יוקים ( גלח א ח ד ע ש ה‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
‫פוקליש ( שהוא ספר חלומות בקוצר )מ(ספר יוחנן א ב א ר ג י ל י ש ט א ( ‪ :‬ב ש נ ת‬
‫שס״ה מ ל ך מלך נוצרי בירושלם ומלך י״ב שנים• ו ב ש נ ת ש ע ״ א נלחמו‬
‫ה י ש מ ע א ל י ם בירושלם ואחר זה מלכו במצרים‪ :‬ו ב ש נ ת ש ע ״ ב נראו ש ל ש ה‬
‫‪8‬‬
‫צ ו מ ת כל א ח ת כמו ה ש מ ש ב מ ע ר ב באוטוברי ואחר זה נ ת ר א ו ( ש ל ש ה‬
‫‪9‬‬
‫לבנות והיה ר ע ש הארץ ש נ ש ק ע ו ה ר ב ה מ ד י נ ו ת בשוריאה ש ה י א ארם ו ש י ל ס י א (‬
‫‪11‬‬ ‫‪10‬‬
‫קרוב לארץ ישראל ו מ ת עם רב מהישמעאלים (• ש נ ת ש ע ״ ב ( ר ע ש ה ה א ר ץ‬
‫באנטוכיא ותרבוליס משוריאה ו ד מ ש ק ש נ ש ק ע ו בתים• ואז מ ד י נ ת ק ט א נ י י א‬
‫שהיה בשיזילייא ]נבקע[ ומתו ע ש ר י ם אלף ]איש[‪-‬וכן ג ד ל אז הים בשזילייא‬
‫ומתו ח מ ש ה אלף איש• וכן באיטלייא נפל ב ר ד גדול כמו ב י צ ת אווז• • ב ש נ ת‬
‫ש ע ״ ז מ ל ך מלך נוצרי בירושלם ומלך ש ש ה שנים והיה מצורע ונלחם עם‬
‫‪12‬‬
‫ה י ש מ ע א ל י ם ( ב ש נ ת שפ״ג לקחו ה י ש מ ע א ל י ם לירושלם באחרונה מהנוצרים‬
‫ושלחום *לנוצרים מ י ר ו ש ל ם " ( עם ממונם ו ב ר א ש ו נ ה היה ביד הנוצרים פ ״ ט‬
‫שנים ונלקחה ביום שני לאוטוברי והלכו מ ש ם ה נ ו צ ר י ם לטירו ש ה י א צור‬
‫ו ל א ס כ נ ד ר י א ה ולאנטוכיאה וגם באו לשוילייא והרסו כל בתי ע״ז וקנפנש‬
‫ר״ל הקשקויליש שנותן קולות אבל בית ה מ ק ד ש של ש ל מ ה לא הרסו• ת ח ל ת‬
‫‪15‬‬ ‫‪14‬‬
‫מלכות גיפלי ( שהיא ק ב ר ו ם ( בערבי ש נ ת ש צ ״ ד ‪:‬‬

‫הזמן השלשה עשר• ש נ ת ת ״ א ע ש ו ב צ ר פ ת קיסר ת ח ל ת מ ל כ ו ת‬

‫‪17‬‬ ‫‪16‬‬
‫ת ר ט ר י א ה שהיא מ ה ט א מ ו ר ל א ן ( ה מ ל ך ה ג ד ו ל ב ש נ ת ת״ב• ב ש נ ת ת ״ ח ( היו‬
‫הקדשים ה מ מ ר י ם פראנםישקו איטלינו ודומיניגו ספרדי ו ע ש ו בתי פרישות‬
‫‪19‬‬ ‫‪18‬‬
‫הנוצרים מהם• ב ש נ ת ת י ״ ב ( הלך מ ל ך אפריקא נ ג ד ( ט ל י ט ל ה ונלחם ע ל י ה‬

‫בכי׳׳א דת•‬ ‫*(‬ ‫ככי״א שנ״ב• י‬ ‫‪(3‬‬ ‫בכי״ב מתכונה•‬ ‫‪(2‬‬ ‫בכי״א פם המות•‬ ‫‪(1‬‬
‫‪ (8‬פה נפסק בהוצ׳ פילי•‬ ‫‪ (7‬שם‪ :‬אבני גילישת•‬ ‫בכי״א פיקליש•‬ ‫‪(6‬‬ ‫בכי״א יוקום•‬ ‫‪(5‬‬
‫‪ (10‬חסר שם •‬ ‫‪ (9‬חסר בכי׳״א•‬ ‫ההמשך לזה בא שם ע׳ <‪ 2481‬שורה ה׳‪ .‬עי׳ לעיל ע׳‪ *1.‬הערה י‪•1‬‬
‫‪ (15‬בכי״א קברים­‬ ‫‪ (14‬בכי״א גופרי‪.‬‬ ‫‪ (13‬בכי״א אותם•‬ ‫‪ (12‬חסר שם•‬ ‫בכי׳׳א ש׳פ׳ב׳•‬ ‫‪(11‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ (19‬בכי״ב עד•‬ ‫‪ (18‬בכי״א ת״ב•‬ ‫‪ (17‬בכי״א ת״ה•‬ ‫( בכי״א מהטבור ליאון•‬
 ‫מברא‬

‫ולא יכלו לה כי נתקבצו מלכי הנוצרים ונלחמו עמו• בשנת תי״ח בא בן‬
‫שולטן ממצרים על ירושלם וצר עליה והרס כל המדינה והרם בתי טעותם‬
‫חוץ ממקדש שלמה ובקשו הנוצרים ממנו בקמץ גדול ורינטה שלא יהרוס‬
‫קבר אותו האיש• בשנת תכ״ז היה רעש הארץ ובצד פדיגה גדל הים ומתו‬
‫יותר ממאה אלפי איש ואז ברד גדול בצרפת שהרג ה אלף איש• בשנת‬
‫‪1‬‬
‫תנ״א היה אישקוטו שעשה ספרים הרבה• ואז גם כן גיתבונטו ( שעשה‬
‫ספדי משפטי התכונה חכם גדול כמו נביא במשפטים• אבל בספרד היה חכם‬
‫גדול כמו נביא במשפטים שמו גאון גיל כמוהו לא היה לפניו ולא אחריו עד זה‬
‫‪2‬‬
‫הזמן (• בשנת תנ״ג באו הערביים על ידושלם והרסו קבר אותו האיש וביזו‬
‫אותו• בשנת תנ״ח עשו מלחמה הגינובישיד עם הויניסייאנוש על ענין מדינת‬
‫טולומדייא וטירו שהיא צור בארץ ישראי שהיו בהם הגינובישיש בטולומדייא‬
‫והויניסייאנוש בטירו ואז לקחו הגינובישיש לקנדיא מיד הויניסייאנוס•‬
‫בשנת ת״ס לקחו למדינת שיאי הגינובישיש• בשנת תס״ב נראה קומיטא‬
‫ד״ל כוכבא דשביט ג׳ חדשים ובסוף הגי חדשים כר‪ .‬הפפא שהוא הפיפיוד•‬
‫ועד שנת אלף ותק״ג לנוצרים היו מנין הפיפיודים שהם הפאפש לנוצרים‬
‫מזמן אותו האיש רכ*ב פאפאש• אלבירטו מאנו חכם גדול בעיר פאר״ש‬
‫ועשה ספרים הרבה בשנת תס״ג• בשנת תס״ז באו הישמעאלים מאפריקא‬
‫לספרד ועשו מלחמה עם הנוצרים• תומאש תלמיד אלבידטו מאנו וזד‪; ,‬קיא‬
‫טומאש די אקנו ועשה ספרים הרבה בדתם ובפילוסופייא והביא ראייות‬
‫מספר המורה מהרמב״ם• בשנת תע״ב ויכוה הפפא בדת עם היונים• ובזה‬
‫השנה הוא די תכו קיסר שהיה מנגד למלך דון גיואן די קאשטיל־א‬
‫ואז זה הקיסר עשה עם המלך צרפת ׳״־ילכו על ירושלם וגם הלך להלחם‬
‫עם מלך בוהימיא• בשנת ת״פ היה כי בן קארליש מלך אראגון נתפש בפוליא‬
‫והיתד‪ ,‬שיזיליא מלכותו וזאת שיזיליא היתד‪ ,‬בימים קדמונים מחוברת עם‬
‫פולייא באיטליא שנקרא גם כן שיזילייא ובאו גלי הים והפרידוה• בענת‬
‫תפ״ב נולד נער בעל שער וצרפנים גדולות כמו דוב• חה הנער ילדה אותו‬
‫בת אחי אביו מהפפא ובעבור קלון זה חתך ומחק כל הצירות מרובים שהיו‬
‫‪3‬‬
‫בביתו מאותות המשפחה מהדובים• וגם נלכד אז דג אחד ביב פניו ( צורת‬
‫אריה וקולו כקול אדם• ואז היה רופא גדול בפלורנסיא כמו אבוקרט והוא‬
‫פירש הרפואה מאבוקרט• בשנת תפ״ד מלחמת הפישאנוש עם הגינובישיש‬
‫ונצחו לגינובישיש במילונה אי אחת אצל פישא• ואחר זה נצחו הגינובישיש‬
‫להם ומתו מהפישאנוש י״ו אלף איש• בשנת תפ״ט נלכדה תרבוליש די‬
‫שוריאה שלקחוה הנוצרים וגם לקחו לבירות• בשנת תצ״ו נלחמו הגינובישיש‬
‫עם הפישאנוש• בשנת ו׳ אלף ות״ק שהוא אלף וש״א לנוצרים נראו קומיטאש‬

‫יי( גבי״ב צורת אריה פניו‪-‬‬ ‫‪ (2‬מכאן יאילך חסר בכי׳׳א•‬ ‫‪ (1‬בכי״א גירי בונמו•‬
 ‫מבוא‬
‫עם קולות גדולות שנפלו במים ביום שלשים לנוביינבדי והודו מלחמות•‬
‫ב ש נ ת תק״א גואן אישקוטו ש ע ש ה ספרים• ב ש נ ת ת ק ״ ד נחלף ה פ פ א שהיה‬
‫ברומא לאויניון וגם א ח ד זה ע ד ת ש ל ו ם יותר מ מ א ה ש נ ה בשני כתות•‬
‫ת ח ל ת ה מ א י ש ט ד י ב ד ו ד ש ו ה פ ד י א ו ד י ש בארץ הנוצרים מ ד ו ד א ש ב ש נ ת תק״ז׳‬
‫ובראשונה היה ד ו ד ש ב י ד ה י ש מ ע א ל י ם והתודקוש• ב ש נ ת תק״יב נראו‬
‫ג׳ לבנות וכן קומיטא מ צ ד צפון בסוף מזל ב ת ו ל ה ג׳ ח ד ש י ם ו ב ח ד ש‬
‫נוביימבדי מ ת פילפי מ ל ך צרפת• • ניקולאו דילירא כומר מ פ ד א נ ס י ש ק ו והיה‬
‫בויכוח עם היהודים והוא פ י ר ש כל ה כ ״ ד ספרי ה ק ד ש וגם ע ד ו ת ם החדשה•‬
‫ואמרו שהיה יהודי בראשונה• והיה ב ש נ ת ת ק י ״ ט שיסמא בנוצרים שהוא‬
‫כמו מינות ב ד ת ם על ק ר י א ת הפפא ב ש נ ת תקכ״ג• ת ח ל ת התורקוש ד ״ ל‬
‫ב ז א ת ה מ ש פ ח ה מהמלכים מאוקטו מ א נ ו בני טומין ב ש נ ת ת ק ״ ל ג והוא לא‬
‫היה מ מ ש פ ח ת המלוכה ו נ ת ח ב ר עם גנבים ועם גזלנים• ולקח ה ת ו ר ק י א ה‬
‫וגדיסייא• ו ב ש נ ת ת ק ״ מ ב ה י ה בפלורינסייא פ ד א ס י ש ק ו פ י ט ד א ט ה חכם גדול‬
‫בחכמות• ו ב ש נ ת תק״מו ע ל ה אבק מ ה א ר ץ באויר ונפלו בהמות מ ה א ר ץ לים‬
‫ש נ ת ע פ ש האויד והיה מ ג פ ה גדולה בכל העולם• ו ב ש נ ת תק״מז שהוא ש נ ת‬
‫אלף ושמ״ח לנוצרים שרפו *( כל היהודים מ א ש כ נ ז שהקימו עליהם ע ד ו ת‬
‫ש ק ד שהשליכו סם ה מ ו ת בבורות ו ב ש נ ה ה ה י א היתד‪ ,‬מ ג פ ה גדולה בכל‬
‫העולם וזה הענין כבר הזכרתי אותו בספר יוחסין שזכרו גידו בספרו שהיה‬
‫בזמן ההוא שמתו שני ש ל י ש י העולם מפגי חבור הגי עליונים ש׳צ׳ם במזל‬
‫דלי שהוא צורת אדם והיו קמים על היהודים בחנם• ב ש נ ת ת ק ״ מ ט קומיטא‬
‫בצפון בדיזיינברי וכמו ע ץ דולק ב א ש היה ואז נלחמו הויניסייאנוס עם‬
‫הגינובישיש ואז לקחו לגיאו מיד הויניסיאנוס• וכן נ ר א ה אז להב א ש‬
‫בשמים וירד מ ט ה ב ר ע ש גדול ב ש נ ת ת ק נ ״ ה ר ע ש ה א ר ץ בספרד• ובפרט‬
‫בשיבילייא ובקודטובה ש נ פ ל ו ה ב ת י ם והרג עם רב• ו ב ש נ ת ת ק נ ״ ט מ ל ח מ ו ת‬
‫הגינובישיש עם ויניסייאנוס ו א ד א ג ו נ י ז י ש וקיסר קושטאנטינופלה• ב ש נ ת‬
‫תקס׳׳ג נ ש ת ע ב ד ו ה פ י ש א נ ו ש לפלורינסייא•‬
‫הזמן הארבעה עשר• ב ש נ ת תקע׳״ד גואן בוקאסיו פ ל ו ד י נ ט י ן‬
‫ש ע ש ה ספרים• ב ש נ ת ת ק ע ״ ז נ ת ח ל ף ל ר ו מ א ה פ פ א שהיה באויניון קודם‬
‫לזה ואז)היתד‪ (,‬שיסמא בנוצרים כמו מינות• ו ב ז ה היו ע ד ל ״ ט ש נ ה שהיה‬
‫פפא באויניון ופפא א ח ד ברומא• אימיטילין ש ה י א כמו חמשים מילין‬
‫מ ע י ד שיאו היה אז ב י ד הגינובישיש• והיה בידם ת ש ע י ם ש נ ה ע ד ש ל ק ח ה‬
‫ה ת ו ג ד א ח ד ש ל ק ח קושטאנטינופלא• פ ך י ב י ס ע צ י צורר היהודים והיה‬
‫מבאלינםיא דורש כ נ ג ד היהודים מ ש נ ת תקצ״ז• ו ב ש נ ת אלף ו ת נ ״ ה לנוצרים‬
‫הכניסו הפפא ב ע נ י ן הקדשים• ו ב ש נ ת ו׳ אלף ו ת ק צ ״ ט יובל ברומא ואז‬
‫‪ (1‬ג״ל גרשו•‬
 ‫מבוא‬
‫ז‬
‫^^ \‪X^.‬‬

‫מגפה גדולה ובפלורינסייא מ ת ו ל״ו א ל ף איש• ו ב ש נ ת ו׳ אלף ותר״א שהוא‬

‫ש נ ת אלף ות״י לנוצרים בא ט א ב ו ד ל א ן מ ל ך ת א ר ט א ל ו ש ועבר נהר פ ר ת‬
‫ב א ר ב ע מ א ו ת אלף איש רוכבי סוסים ושש מ א ו ת אלף איש רגלי ולקח‬
‫מלכיות גדולות בארץ י ש ר א ל ו י צ א הטורקו נ ג ד ו והרג במחנהו מ א ת י ם אלפי‬
‫איש ועוד תפש לטאבורלאן ו ה ב י א ו בכבלי זהב והטבורלאן היה דומה‬
‫בתוקפו לאניבאל• ב ש נ ת ו׳ א ל ף ו ת כ ״ ד לקחו בירונה שהיא ב ל ו נ ב א ר ד י א ה‬
‫הוינסינוש וכן היתר• אז פ י ש א מ ש ו ע ב ד ת לויניסייאנום• ופישא היא מדלי‬
‫לדעת ן עזרא• וכן פדואה לקחו הויניסייאנוס ב ש נ ת תר״ה• ו ב ש נ ת ו׳ אלף‬
‫ותר״ג קם פפא ברומא וקמו עליו חרומיים וברח• ואז גם כן קם פפא אחר‬
‫ואחר כן הלך לארגון• ב ש נ ת ו׳ א ל ף ו ת ר י ״ ב מ ל כ ה א ש ה בנפוליש ו נ ש א ׳‬
‫אח״כ עם צרפתי ו מ ל כ ה כ ״ א ש נ ה והשליכה לבעלה• ואז בא ה מ ל ך אלפונשו‬
‫מלך ארגון כי אז נ ת ח ל ק ה מ ל כ ו ת וזה ה מ ל ך בן המלך דון פיראנדו מלך‬
‫אראגון• וזה דון אלפונשו ה י ה א ח ה מ ל ך דון גואן מ ל ך נ א ב א ר ה ואראגון‬
‫אביו של זה המלך פיראנדו מ ל ך ק א ש ט י ל י א שהוא בזה הזמן מי ש ע ש ה‬
‫גרוש ספרד• ב ש נ ת תרכ״א ט ב ע בנהר ו נ ח נ ק זקנו של זה הדוקי די מילאן‬
‫שהוא חבוש ע ת ה ביד מ ל ך צרפת• ב ש נ ת ת ר כ ״ ב מ ל ך האחרון לניפלי‬
‫ומלך ל ״ ד שנים• ב ש נ ת תדכ״ו לקחו הויניסייאנוס ל ב ר י ש א בלונבארדיאה•‬
‫ו ב ש נ ת תרכ״ז גדל נהר טיברי ו ע ש ה נזק גדול ברומא וכן ק ר ה זה ב ש נ ת‬
‫ת ע ״ ד לנוצרים והיה אז מגפה• ו ב ש נ ת תרכ״ז היה מ י נ ו ת בבוהימיא שהיו‬
‫אומרים שמותר לקחת כל אשד‪ ,‬ו ש ל א יהיה לכומרים שום ממון ואפילו‬
‫להגמונים• ו ב ש נ ת ת ר ל ״ ד גלות ה מ ל ך א ל פ ו נ ש ו די אראגון ביד הגינובישיש‬
‫הוא ש ל ק ח נפוליש• ושלחו ל נ פ ו ל י ש ואז קונםילו די באשיליא רוצה לומר‬
‫מקום ה ע צ ה וזה היה באשכנז• והלך ה פ פ א שם• ואז היה שיסמא שרצה‬
‫דוקי די שיבוייא להיות פפא• ב ש נ ת תרל״ח היה ויכוח היונים עם הרומיים‬
‫על ענין העוגה אם יהיה ח מ ץ ו מ צ ה והיונים אומרים ח מ ץ ונתפשרו שיעשו‬
‫בין ח מ ץ ומצה• וגם ויכוח ע ל הרוח שהיונים אומרים שבא מן ה א ב ולא‬
‫מן הבן והרומיים אומרים שבא משניהם• א ש ר י נ ו י ש ר א ל שאין לנו אלא‬
‫אל א ח ד שהוא ב ר א נ ו ‪ :‬ב ש נ ת א ל ף ו ת ״ מ מ ת מ ל ך פ י ר א נ ד ו מ ל ך אראגון‬
‫ושיזילייא וסידדינייא• ומלך כ ״ א שנים והוא היה בן המלך דון גואן די‬
‫קאשטילייא ש מ ת מ נ פ י ל ת סוס ואחיו ש ל זה פ י ר א נ ד ו היה המלך דון אינריק‬
‫מלך ק א ש ט י ל י א ש מ ת בקצרו׳ שנים• וזה ה מ ל ך פ י ר א נ ד ו נכנס לפרנס‬
‫ק א ש ט י ל י י א בעוד ש ג ד ל בן ה מ ל ך אינריקי ו כ ש מ ת מ ל ך אראגון ב ל א בנים‬
‫שלחו בעבור פיראנדו להיות מלך• ו ב ש נ ת א ל ף ותי״ב ה ת ח י ל למלוך באי‬
‫באליאריש הוא מיורקא ומינורקא ובארגון ו ל ו ש י ט א נ י י א וזה אינו א מ ת כי‬
‫לושטינייא חיא פורטוגאל• ב ש נ ת ת מ ״ ח היה ל ק ו ת ה ש מ ש בכ״ט ל א ג ו ש ת ו‬
 ‫מבוא‬ ‫^^^^^‪X‬‬

‫בחצי היום ואז היו מלחמות באינגלאטירא וצרפת ואיטליא• ומשם ועד‬
‫שני שנים היתד‪ ,‬מגפה גדולה ורעש הארץ• שנת אלף ות״נ לנוצרים יובל• שנת‬
‫אלף תנ״ג הסימן בת אדום בכ״ט במאיו נלכדה קושטאנטינופלה העיר הגדולה‬
‫ראש מלכות יון והיתד‪ ,‬במצור חמשים יום ולכדה התוגר הגדול מחמד בני טומי‬
‫ואז מלך מלך פרס אצל הטודקיאה ומלך ל״ד‪ ,‬שנים• בשנת אלף ותנ״ה מת מלך‬
‫אלפונשו שלקח לנפוליש והניח לאחיו המלך דון גואן לאראגון לשיזילייא‬
‫ולבנו שהיה מפלגש הניח לנפולש ושמו פיתדו כשם זקנו והמלך דון גואן‬
‫די אדאגון מלך כ״ד שנים וזה ברח מקשטילייא כשהיה המלחמה באולמידו•‬
‫בשנת אלף ותמ״ה לנוצרים כ״ב יום למאיו וברח לאדאגון• ואז ברח עמו‬
‫האלמיראנטי מקשטילייא ונתן למלך בתו שהיה אלמון והוליד ממנה בשנת‬
‫נ״ב לנוצרים י׳ למאדסו בחצי היום זה המלך פידאנדו שהוא מלך ספרד‬
‫‪1‬‬
‫ושיזילייא שמת אחיו קבלוש ( הגדול שהיה למלך מאשר‪ ,‬אחרת• ובשנת‬
‫תנ״ד מת מלך קשטילייא דון גואן ומלך דון אינדיקי בנו עשרים שנה•‬
‫מלך פרס ומדי ואדמינייא שמלך! בשנת תנ״ד עשה מלחמות גדולות עם‬
‫הטודקו אחד שלקח ניגרה פונטי שעשה שלום עם הפפא ועם הויניסייאנוס•‬
‫וכדי שלא יבוא התורקו להלחם עם הנוצרים עשה מלחמה ושלח בנו התורקו‬
‫ונלחם עמו כי לקח מדינה אחת מהתודקו ונצח לבן התוגד וכששמע זה‬
‫התוגר היה לו כעס גדול ושלח לו כיון שהיו מאמונה אחת שיעזרהו ולא‬
‫רצה ואז הלך בחיל גדול נגדו• ומלך פרס היה' עם ש״נ אלף רוכבי סוסים‬
‫בין ההרים• ואז התודקו חנה מחנהו קרוב לו עם הרבה בלאםתדאות עם‬
‫האש ברגע אחד על הפרסיים ומיד חזרו כל הסוסים לברוח ואז הרג לבן‬
‫מלך פרם והרג כל מחנהו כי לא נשאר כי אם ו׳ אלף וממחנה התורקו‬
‫נשאר ארבעים אלף ונצח התודקו המלחמה בכבוד גדול• בשנת אלף ותנ״ה‬
‫לנוצרים בי״א גוניו לקח התורקו לניגרא פונטי מהויניםייאנום ועשה‬
‫בהם נקמה גדולה ובשנה ההיא בבדישא בלונבדדיא ילדה אשד‪ ,‬כלב אחד‬
‫ואשה אחרת בפביאה ילדה חתול אחד ואז בשנה ההיא ט״ו לאגושתו שני‬
‫שעות קודם בא השמש היה רעש הארץ גדול וכן נפל ברד גדול כמו ביצי‬
‫יענה ובכ״ד אגושתו יום שבת שנת ע״א לקח מלך פודטוגאל טאנגאר‬
‫וארזילייא ממלכות פיס מידי הישמעאלים• בשנת* ע״ב לנוצרים ]נראה[‬
‫קומיטא כ״ב דיאינירו מגוון אש ושערות בו במזל מאזנים ועבר לצד‬
‫צפון ועבר כל המזלות בשמונים יום• ודע שאמד ארסטו כי זמן הקצר‬
‫לקומיטא הוא שבעה ימים והארוך שמונים יום ומיד אחר זה נראה קומיטא‬
‫אחרת במזל טלה וזנבה לצד מזרח ובשנה הנמשכת לה יובש ורעב ומגפה‬
‫ומלחמת• בשנת תע״ד נולד מושטרו בבירונה בראש אחד שני גופים ושני‬

‫‪ (1‬כן הוא בכ״י•‬

 ‫צעצ‬ ‫מבוא‬
‫איברי ה ע ת ה וארבע זרועות והשנים היו חזקים והשנים היו חלשים והשני‬
‫גופות היו מחובדין בטבור• ואביו ואמו היו מוליכין אותו להראותו ומדויחין‬
‫ממון דב• ב ש נ ת ע ״ ה הקימו ע ד ו ת ש ק ד ע ל היהודים ב מ ד י נ ה א ח ת מ א י ס ל י א‬
‫שהרגו ל נ ע ר א ח ד גוי שמו שימון לאכול הדם עם ה מ צ ה בליל פסח והרגו‬
‫לכל היהודים השם ינקום נ ק מ ת ם וכן כמו ז ה ב מ ד י נ ה א ח ר ת ונשרפו ג׳‬
‫יהודים בויניםייא ו ב ז א ת ה ש נ ה ל ק ח התודקו ל מ ד י נ ת ק פ א שהיא בצפון‬
‫הטודקיאד‪ ,‬בים הגדול מ י ד הגינובישיש• ו ב ש נ ה קודם ש ה י א ש נ ת ע ״ ד‬
‫שלחו א נ ש י קנדייא לתורקו ש י ב א ו ל א עלה בידם כי באו ויניםייאנוס והרגו‬
‫ה ר ב ה מהם• גדאנדה א מ ד ו ש נ ק ר א כן ע ל ש ם כי הוא היה המקום הראשון‬
‫ש נ מ צ א בו ה ג ד א נ ה לצבוע בה ה ק ד מ י ז ושמה ב ר א ש ו נ ה ביטים• מלך פרס‬
‫בן ה מ ל ך החזק ב ש נ ת אלף ו ת ע ״ ה והוא מ ל ך ה פ ד ט ו ש ופרס ומדי ומישפוטמיא‬
‫ואדמינייא• ב ש נ ת ע ״ ח בגוליו לקות ש מ ש גדול ואז מ ג פ ה גדולה באיטלייא•‬
‫ב ש נ ת ע ״ ט צדו ע ל ד ו ד ש הטודקוש ג׳ חדשים ולא יכלו לה• ב ש נ ת ת ״ פ‬
‫לקחו טודקוש ל א ו ט ו ד א ט ו ב מ ל כ ו ת נפוליש• ו ב ש נ ת פ״א היה רצון הטודקו‬
‫לילך למצרים ונתן לו רופא א ח ד סם ה מ ו ת והיה בן נ״ח שנים ומלך בן כ ״ ד‬
‫שנים• ו ב ש נ ת אלף ו ת פ ״ ב לקחו ל א ל ח מ א ב מ ל כ ו ת ג ד א נ א ד א ומאז ה ת ח י ל ה‬
‫ה מ ל ח מ ה בין י ש מ ע א ל ואדום ע ש ר ה שנים• ש נ ת תפ״ז י״ח אגושתו נ ל כ ד ה‬
‫מלאגה• ב ש נ ת תצ״ב יום ראשון א י נ י ד ו נ כ ב ש ה ג ד א נ ד ה ובסוף גוליו הסמוך‬
‫היה גירוש היהודים מ ק א ש ט י ל י י א ואדאגון וםיזילייא וםידדינייא• ו ב ז א ת‬
‫ה ש נ ה הכה בחרב איש א ח ד למלך קשטילייא ב צ ו א ד ב ב ד צ י ל ו נ ה והיה קרוב‬
‫למות• ב ש נ ת ת צ ״ ד י״ב לאינידו ד׳ ש ע ו ת מ ה ל י ל ה ר ע ש ה א ר ץ גדול ב ס פ ר ד‬
‫ואפריקה• ב ש נ ת ת צ ״ ה לנוצרים ב א ה מכה מ מ כ ו ת מ צ ד י ם בכל העולם מ כ א ב‬
‫הפרקים מקור גדול וליחה ר ע ה ו נ ו ל ד בכל חגוף בובאש ד ״ ל צמחים בכל‬
‫הגוף ובפנים שמכסים כל הפנים כמו ת א נ י ם שחורות והרבה מתו מזה החולי‬
‫ואמרו ש ב א מ ק ו ש ט א נ ט י נ ה וקודין לו חולי צדפת• ו נ ת פ ש ט קרוב מ ע ש ר‬
‫ש נ י ם בכל האומות חוץ מ י ש ר א ל ו מ ת ח י ל בערוה• ואמרו הנוצרים כי בזמן‬
‫הפםא די א ו ש ד י היה כמו זה החולי ב ז מ ן ת ד ט ״ ו לנוצרים בזמן מ ח מ ד והיה‬
‫החבור אז ב ע ק ד ב וכן היה בזמננו זה• וגם ב ש נ ת צ ״ ה היה מ א ד י ם ב ת ק ו פ ת‬
‫ה ש נ ה ב ע ק ד ב מזל הערוד‪ .,‬ובזמן זה הפפא שהיד‪ ,‬בזמן מ ח מ ד ב א ר ע ש‬
‫ה א ר ץ גדול ו ק אמדו ש ר י פ א מ צ ו ר ע והוא תיקן לנוצרים ש ל א י ת ח ת ן איש‬
‫עם ה פ ד ד י נ ו ש כמו שיהיו קרובים• ב ש נ ת תצ״ז גירוש היהודים מ פ ו ד ט ו ג א ל‬
‫ו נ ב א ד א ואז מ ת בן מ ל ך קשטילייא ב ש נ ת עשרים למולכו ש ה י ה נשוי ו מ ת‬
‫ב ש ל מ נ ק א ולא נ ש א ר יורש לאביו כי אם בנות• ו ב ש נ ת צ״ח מ ת ה ב ת מ ל ך‬
‫קשטילייא הגדולה ש ה י ת ה נ ש ו א ה עם מ ל ך פ ו ד ט ו ג א ל ו מ ת ח ב ע ת ל ד ת ה‬
‫ו ב ש נ ת ת י ק התחילי‪ .‬ה ת ו ד ק ו מ ל ח מ ו ת עם הויניסייאנוס ול<ןח לאלללפנטו‬
 ‫מבוא‬ ‫‪1.‬‬

‫ו ב ש נ ת תק״א לקח למודון ש ה י א ע ל ש פ ת הים נ מ ל גדול והיא ע י ר ח ז ק ה‬

‫מ א ד והדג לכולם כמו ע ש ר ת אלפים לוחמים וכן לקח אז לקורון ואז באו‬
‫הפורטוגיםים למארםא כביר מווהרן ולא יכלו ל ה ומתו מהם והזרו ב ב ש ת‬
‫פנים• ואז ב ש נ ה ההיא נהרגו שנים א ו ש ל ש ה מלכים במצרים ונהרג עם‬
‫רב שם• ואז מלך ספרד ומלך צ ר פ ת לקהו לנפוליש ולפולייא ו ל ק ל א ב ר י י א‬
‫ו ב ד ה מלך נפוליש והלך ל צ ר פ ת וקודם זה קודם ו׳ או ש ב ע ה שנים לקה‬
‫מלך צ ר פ ת הקודם לזה לנפוליש ואח״כ הלך ל א ר צ ו ו מ ת שם וזה‬
‫האחרון לקח למילאן ר א ש מלכות ל ו נ ב ר ד י א ה קודם שלקהו לנפוליש וחלקו‬
‫מ ל ך ספרד ומלך צ ר פ ת מלכות נפוליש ואה״כ ב ש נ ת ת ק ״ ג היה מ ה ל ו ק ת‬
‫בין השרים ש מ י נ ו ש ם ‪ .‬ש נ י המלכים ב מ ל כ ו ת נפוליש ושר ס פ ר ד נ צ ה ל ש ד‬
‫צ ר פ ת והרגו וכן לצרפתים ולקה כל ה מ ל כ ו ת מ נ פ ו ל י ש כי לא נ ש א ר כי אם‬
‫עיר א ה ת גייטא והוא צ ר ע ל י ה בהיל גדול וכן בעבור זה נלחמו ש נ י המלכים‬
‫‪1‬‬
‫ב ש א ל ש א ש גבול פירפינייאן בין ג ב ו ל ( ספרד ו צ ר פ ת בעבור זה ה ד ב ד‬
‫ונהרגו רבים ב מ ל ה מ ה ועדיין מהזיקים ב ה ולקה ל ג י י ט א וכל מלכות נפוליש‪:‬‬
‫הזק ונתחזק כל המיהלים ל י ש ו ע ת אלהינו יבא ויגלה ביאת מ ש י ה נ ו ב מ ה ר ה‬
‫בימינו ו נ א מ ר אמן•‬
‫נשלם ספר יוהםין ודברי הימים כל מ ה ש ע ב ר בזמנים ק ד מ ו נ י ם‬
‫מנסים ונפלאות המקום ב״ה י ע ש ה ע מ נ ו נסים ונפלאות ל ט ו ב ה להוציאנו‬
‫מאפילה לאורה ויביא לנו מ ש י ה צדקנו ויגאלנו בקרוב א מ ן וכן יהי רצון‬
‫חזק ונתחזק והסופר׳ לא יזק אמן­‬

‫!( בכי״ב גבול בין•‬

 ‫תיקונים למבוא•‬
‫ע׳ ‪ 1‬ד שורה ‪15‬־ וספר זכרון• הוא פירוש ע ל ד ש ״ י ואינו בקבלה•‬
‫ע׳ ‪ ^11‬שורה ‪ :10‬כל הספר וכוי• צ ״ ל גוף הספר בלי לוחות נדפס‬
‫ע״י ר״ב כהן•‬
‫שם• שודד‪!2 ,‬־ הספר כולל וכד• צ ״ ל הספד נחלק לשני חלקים‬
‫לגוף הספר וללוהות• הגוף כולל י ״ ט פרקים•‬
‫ע ׳ ‪ ^111‬שורה ‪ :3‬בהוצאה מתוקנה• צ״ל פוטוגדפית•‬
‫שם• א ח ד שורה ‪ 27‬יש להוסיף‪ :‬ע ו ד מובאים ממנו הבורים בלשון‬
‫ספרדי בספרו ש ל קייזרלינג• ביבליוטקה אספניולה עיי״ש‬
‫בערכו•‬

‫ברכת הטוב ת נ ו ח על ראשי החכמים החוקרים שםייעוני‬

‫וקדמוני בכמה הערות יקרות הייה מר דודי הח׳ ר״א פריימאנן‬
‫נ״י בפפד״מ והח׳ ר״א מרכס נ״י בניו־יורק א ש ר מפיו כ ת ב ת י‬
‫א ת התיקונים הרשומים למעלה• ת ה י משכורתם ש ל מ ה מעם ה׳•‬

‫אברהם חיים פריימאן•‬ ‫אלול תרפ״ר•‬

 ‫הקדמת המעריך‪:‬‬
‫הספר בענץ ובוסן רבנן סבוראי חזגאונים לא נ ת נ ם‬
‫מזקנה ל ק ראיתי להדפיס זאת התשובה לרב שרירא‬
‫ו״ל ני הוא היה קרוב להם ‪ ,‬ואחייב אחוור לדברי‬
‫בעל הספר בדורות שאחר חגאינים ‪* ,‬ב״ל‪ .‬ומנאן‬
‫חראה הקורא כי רש״ש הניח מאמרי המחבר‬
‫ברמן סבוראי והגאונים ולא הדפיסם כלל אמנם‬
‫הוסיף חוזתיו חשובות רב שדידא ג א ו ן ‪ ,‬גם שנה‬
‫הרבה מאד במאמר רברי הימים למלכי ה ג ר ם ‪,‬‬
‫והשמיטו כל המאמר בדבר גדוש ספרד אשר לדעתו‬
‫היה ללא צורך‪ ,‬אכן הוסיף דברים מסופרים אחרים‬
‫בקורות מלכי ישמעאל א ש י מלכו אחר מחמד‬
‫נביאם ‪ ,‬ועוד הוסיף מאמר אשר העתיק בקיצור‬
‫מדברי יתיפוס פלאוויום הכהן‪ ,‬וקראו בשם ״ יוסף‬
‫הכהן ן׳ גודיון הנהן נגד אפיץ המדקדק אסמדרני ״‬
‫כל זה מעשה המסדר הראשון‪.‬‬
‫ואחריו המסדר השני ר' שמואל ק ר' יצחק‬
‫פיהם אשר הרסיס היוחשץ במיזדזרא השנית שנת‬
‫ה ש ״ ם ‪ ,‬הוא העתיק כל הרבדים כאשר מצאם‬
‫בדפוס קוסטנטינא ‪ ,‬א ך השמיט המאמר הנמצא‬
‫שם בענץ חקירת ודרישת ר' יצהק דמן עכו מאת‬
‫ר משה די ליאון בדבר א ם ת ת ה ז ה ר ‪ ,‬והוסיף‬
‫המסדר השני הוה‪,‬ענינים אחרים‪ ,‬כמו מאמר י׳״ח‬
‫ממאמר רביעי ליסוד עולם עם הנחות הינז״א‪,‬‬
‫וסדר עולם זוטא ו מ ע ט לקוטיס אחדים ‪ .‬ועל ד נ י‬
‫מהדורא השלישית אין ביכלתי לחידיע יתרונה או‬
‫גרעונה משתי המהרורות שלפנינו‪ ,‬מפני כי אינה‬
‫נמצאת באוצר מ ר י ‪ ,‬א ך האמנתי בראותי‬
‫אותה וה שתים עשרה שנה ני עוד פחותה היא‬
‫ממהדודא ה ש נ י ת ‪ ,‬וחכמי ומנינו הלא ה מ ה ידעו‬
‫פשר ד ב ר ‪.‬‬
‫עד כה הודעתי את אשד עשו המסווים אשר‬
‫קדמוני‪ ,‬ועתה הנני להשמיעך נ ם את דרכי את‬
‫אשד הוספתי ואשר שניתי נם אני‪ ,‬האת מלאכתי‪:‬‬
‫לקח כל דברי בעל ח ד ו ת עולם כמו שהם ותפש‬
‫א( שויתי לנכדי חמת־ נוםחח ספר יוחסין דפוס‬
‫^ ס ט נ ט י נ א גס העתקת כ״י אוקספורד‪ ,‬ושקלתי‬
‫וס*זזי מלוח שחי ההעתקות האלה לראות‬
‫ולהשכיל א ם עולות בקנה א ח ד ‪ ,‬ואם מצאתי‬
‫בנדפס דבר יותר מאשר נמצא בב״י או אם היה‬
‫הנני מקריב לפניך היום קורא נלבד א ת הספר‬
‫אבחזם זכוה ז״ל‪ .‬ומלאתי את דברי‬ ‫יוחסין‬
‫גם הפעם כאשר דברתי לך בהודעה בראש ספר‬
‫חשובות ד ו נ ש ‪ .‬ואחרי כמוני כמוך ידעת כי כבר‬
‫נדפס הספר יוחסין פעמים ושלש ‪ ,‬אולי ת ט ה‬
‫לבך להאמין כי א ך במהדורא חדשה לברה באתי‬
‫לפניך‪ ,‬הן אני להגיד לך כי לא ואח לבד היתה‬
‫מטרתי‪ ,‬יען ידעת כי כל מגמתי היא להוציא לאור‬
‫עולם כתבי יד עתיקים וישנים אשר עוד לא ראו‬
‫א י ד ‪ ,‬אמנם כל חפצי רשעי היה להקים דברי‬
‫חמוזנר ר׳ אברהם על מ ת כ ו נ ת ם ‪ ,‬ולהראותם‬
‫לעין השמש כאשד נכתבו בעוצם י ד ו ‪ ,‬וע״כ ט ר ם‬
‫תשמע ממני את מעשי חובה עלי להודיעך מכל‬
‫אשר נעשה עם הספר הזה לפני‪.‬‬
‫כבר נודע כי ספר יוחסין הראשון יצא לאור‬
‫עולם ע"< ה ח נ ם הגדול ר' שמואל שולם נ״ע בעיר‬
‫קוסטנטינא בשנת שב״ו‪ ,‬ה נ ה החכם הוה מלא‬
‫את לבו לשנות מ ע ש ה הספר מחחלת מאמר לזיר‬
‫האמוראים והלאה ‪ .‬ולדעתי שחי סבות היו ע מ ו ‪,‬‬
‫ראשית טעמו כי לשון המהנר לא ישר בעיניו‪,‬‬
‫ויואל חל׳ש לתקן את דברי המחבר כשחרות ל ב ו ‪,‬‬
‫לחנעימם לדק־ הקורא והשומע ‪ .‬שנית ‪ ,‬כי רוב‬
‫הדברים אשד העתיק המחבר מספרי התלמוד נבלי‬
‫וירושלמי ומדרשות נראו בעיני רש״ש ליתר וכבלתי‬
‫מועיל‪ ,‬ע״כ השמיט הרבה מ ה ם ‪ ,‬ואם לא אנזם‬
‫אומר כי השמיט חציו במאמר האמוראים‪ ,‬אמנם‬
‫גם זח א מ ת כי הוסיף שמוח חכמים רבים יוחד‬
‫מאנ‪4‬ר נמצאו בכיי אוקספורד‪ ,‬ד ח ק כי בההעחקה‬
‫אשר היתח לפניו היו ב ת ו מ ם ‪ .‬וכאשר הניע‬
‫רש״ש למאמר השני מ ן חאםדו׳אים אשד מ‬
‫סדרם המחבר לטי וודזתיוונ! זח אחר ו ה ‪ ,‬אמר‬
‫רש״ש בחז״ל ‪ 1‬ח ׳ הטוב יכפר בעד אשר קצרנו‬
‫יד מהדפים כל דברי המחבר במקום הוה לפי שהוא‬
‫עליהם והשם אנה לידינו ספר הקבלה לחראב׳׳ד‬
‫והוא מודפס ד מ ם ידניציאה נמצא ניד נל אדם‬
‫ו ל ק אכתוב רובי דברי המחבר ודברי חראב״ד לא‬
‫לא ארשם ונו׳ עכ״ל ‪ .‬ו ק הוסיח להתנצל בבואו‬
‫למאמר רבנן סבוראי והגאונים ר א ם ר ‪ :‬יען בעל‬
 ‫‪\1‬‬
‫ניד ה׳ הטובה עלי‪ ,‬ורשמתי במקומותם את‬
‫המסכת והדף כאשד מ צ א ת י ‪ ,‬אבל הרבה‬
‫מ ה ם הנחתי בלי בקורת‪ ,‬ותקנתים כשי‬
‫השערתי ועניית דעתי‪ ,‬ובפרט אלה המאמרים‬
‫הנעתקים ע״י המחבר מתלמוד ירושלמי‪ ,‬כי אץ‬
‫בביתי ספרי התלמוד האלה ‪ ,‬ולא בכל העיד‬
‫הנדולה אשר אנני יושב בקרנה ‪ .‬ואם חלילה‬
‫ימצאו איוה שגיאות באלה המאמרים אשר לא‬
‫צרפתי נמצרף אל תשת עלי ח ט א ת קורא‬
‫נכבד‪ ,‬נ׳ שניאות נארח לא מנטני יצאו כי‬
‫אם מעללי המעתיקים ה ם ‪ ,‬האומנם לדעתי‬
‫אך מצער ה ם ונער ייתבם ‪.‬‬
‫ה( סדר רבנן סבוראי והנאונים אף כי רובו נעתק‬
‫מספר הקבלה להראב״ד הדפסתי כלו כמו שהוא‬
‫בנוסה הכ״י‪ ,‬ולהיות השנות ותוספות המחבר‬
‫ודברי הראב״ר כלן משולבות אשה עם אחותה ‪,‬‬
‫לא רציתי ללכת בעקבות מסדר היוהסין הראשון‬
‫להפרידן אלה מ א ל ה ‪ ,‬ונהפוך הוא כי בכל‬
‫מקום אשר קצר המחבר את דברי הראב״ד‬
‫התורתי הדברים למקומן ננל ה נ ת ו ב בספר‬
‫הקבלה דפוס א מ ש ט ר ד ם ‪ .‬גם במאמר דוד‬
‫הרבנים מלאתי את כל אשר נפקד מקומו בתוך‬
‫הכ׳׳י מדברי נטר הקבלה‪ ,‬עד כי באמת אומי‬
‫להחליט כי במשך דברי המחבר נכנסו נ ם כל‬
‫דברי הראב״ד‪ ,‬ויתר הדברים בעניני ר ו ת ת‬
‫האחרונים ובדברי הימים למלכי הנוים ובענץ‬
‫הזוהר וכאלו; ערכתי נ מ ו שהן בכ׳׳י‪ ,‬הכל‬
‫נמשקל ומשורה ‪ ,‬גלי חלוף ותמורה ‪ .‬ועל‬
‫אלה המלים אשר נסתפקתי נקריאתן‪ ,‬ועל אלה‬
‫אשר תקנתי לפי השערת לבי‪ ,‬עוד ידי נטויה‬
‫להוסיף לוה השינויים נסוף הםפר נ מ ו שעשיתי‬
‫בספר תנועות רניט ת ם ‪ ,‬למען תדע ווזשניל‬
‫להנדיל נץ נוסתת המעתיקים ונץ הנוסחא‬
‫אשר לפניך‪.‬‬
‫ולא א נ ח ד מ מ ך הקורא כי המאמר הששי שהוא‬
‫בדברי הימים למלכי הנוים השניאות מ ת ב יד רבו‬
‫עד ל מ ר נ ח ‪ ,‬הן נשמות המלכים וחן נעניני קורותיה'‬
‫וסדר זמניהם; ורק מ ע ט מהן תקנתי והשאר הנהתי‬
‫נמו שהן לסנת חסרון ספרים דנים המצטרכים‬
‫לענץ ה ז ח ‪ .‬ועוז־ להיות המאמר הזה כתונ בקצור‬
‫גדול לא מצא הן נעיני נל נ ך להטות א ת לני‬
‫לעמול הרנה נתקונו‪ .‬ננל ואת לא רציתי להשמיט‬
‫המאמר הוה מתוך הספר למען לא יחשו־ בו דנו־‬
‫מכל הנמצא ננ״י‪ .‬נ ם וה לך לדעת ני חלוקת‬
‫הספר למאמרים מעשה ידי ה ו א ‪ ,‬נדי להקל על כל‬
‫מעיץ נתוכו‪.‬‬
‫משונה מ ע ט נ פ ע מ ו מאשר הוא בנ״י שמתי‬
‫לי לחיק להסגיר הדנרים הנוספים או המשונים‬
‫נמסגר ולסמנם נאותיות ד״ק‪ ,‬ר״ל דפוס‬
‫קוםטנטינא או דפוס קראקא ושמרתי מנהגי‬
‫זה ננל‪.‬מאמר סדר התנאים ‪ ,‬ני במאמר ההוא‬
‫הנ״י ח־״ק נ מ ע ט שוים ה מ ה זא״ז ננללס מלבד‬
‫הנדלים דקים זעיר שם וזעיר שם אשר לא יועילו‬
‫ולא יגרעו‪ ,‬לא נן נמאביר סדר האמוראים ני‬
‫הוא ארוך הרנה מאד מאשר הוא נדייק ‪ ,‬ע״נ‬
‫הלכתי לרנל הכ״י‪ .‬וננל ואת לא נסונותי‬
‫אתור מלנקר תמיד נם כמאמרים המקוטעים‬
‫של הר״ק ‪ ,‬ואם נקרנם ננלו לי דנרים מוספים‬
‫או משונים הננסתים נ ם ה מ ה על מקומם ‪ .‬נ ם‬
‫לא משנתי את ידי מהניא נל הנהות רש״ש‬
‫מספר יוחסין הראשון‪ ,‬כי כל דנריו ננים‬
‫וישרים ונתפוחי והנ נטשכיות כסף ה מ ה ‪.‬‬
‫נ ( הנה ה מ ת נ ר למען הקל על נל מעיין נספרו‬
‫למצוא שם נל תנא ואמורא נמקומו הראוי לו‬
‫י נ ק ל ה ‪ ,‬הפריד נ נ ל אחז־ משני המאמרים‬
‫הראשונים שער מיוחד כולל נל השמות ע״פ‬
‫סח־ א״נ ‪ ,‬והוא חלק האחרון לסדר התנאים‬
‫וחלק הראשון לסדר האמוראים ‪ .‬א מ נ ם אחרי‬
‫לא דאג חמתנו־ ני א ם לאות הראשון מנל שם‬
‫ושם ‪ ,‬ע״נ יבואו השמות נכל מין מהאלפ״א‬
‫נית״א מעודנים הרנה ולא סדרים ל מ ו ‪ ,‬ד״מ‬
‫ר' חנינא נ ח נ לפני ר' חלשתא‪ ,‬ור׳ יהושע‬
‫לפני ר' יהודה‪ ,‬ובחנת למאות ‪ .‬ואני תקנתי‬
‫את המעוות ונתתי סדר חדש לנלם ע״פ א״נ‬
‫כמעשה הליקםיקוגראפיאה עד ני נל שם ושם‬
‫ינוא על מקומו נשלום ‪.‬‬
‫נ( הוספתי על פני נל הספר אח ההנחות לחחנם‬
‫המפורסם איש תבונות הרב הנדול רבינו יעקב‬
‫עמדץ ז״ל המנונה בשם יעב״ץ‪ ,‬פאשו־ מצאתי׳‬
‫נתונות נאצנעותיו על גליון ספר יותסץ דפוס‬
‫קוסכזנטינא הטמון כעת בבית המדרש דעיר‬
‫לונדון יע״א‪ ,‬ואף כי כתיבתו נרועה מאד‬
‫וכמעט נמהקה ואבדה גל שחרותה עד ת ו מ ה ‪,‬‬
‫נכל זאת טרחתי ויגעתי הרבה להוציא כאור‬
‫משפגזם ‪ ,‬ומלבד הערות מתכימות חמצואות‬
‫לו שם עוד הוסיף כה וכה שמות תנאים‬
‫ואמוראים רבים אשר נשמטו מזכרון ה מ ת נ ר ‪,‬‬
‫ואני הבאתים בגוף הספר במקומם הראוי להנ*‪,‬‬
‫ושם ה ה נ ם י ע ב ץ ‪ ,‬על פ ת ח ם ירבץ ‪.‬‬
‫ר( רונ מאמרי התלמוד ננלי הנזכרים נפי ח מ ח נ ר‬
‫תפשתי על מקומם בש״ס דפוס פ ר א ; ‪, ,‬‬
‫והתאמצתי לנקות איה‪ ;:‬מצעות המעיייק־ם‬
 ‫\ \ \‬
‫חנמצא בבריטיש מתיאום( ובכתובים אחרים אנא­‬
‫לי מחוך ספרי נ״י אוקספורד ‪ .‬ובעוה״ש עוד אוסיף‬
‫מאמרים אחרים יקרים בענץ הוה עם הערות‬
‫וחקירות מועילות‪ .‬וכל אלה יודפסו בחלק מיוחד‬
‫וזח שמו אשר אקרא לו חלק שני ל ס פ ר י ו ח ס י ן •‬
‫גם אביא בו תולדות ר׳ אביזזס זכות ה מ ח ב ר ‪,‬‬
‫ומפתח לכל מאמר• התלמוד בבלי ררושלמי אמר‬
‫נזכרו במשך חםפר בלי מקומות רשומות‪.‬‬
‫עדינבורנ בידח חמיו שגת איווי ורבעי זרע! ל‪0‬״ק ‪.‬‬
‫המעריך•‬
‫תוכן הספר‬
‫ר׳ יצחק דמן עכו בענץ מחבר הזוהר מ ׳ ח ‪.‬‬
‫סדר המלכים אחרי החשמונאים לפי יוסף‬
‫בן נוריון‪ .‬דף צ ‪.‬‬
‫רוב סדר עולם זוטא דף צ א ‪.‬‬
‫מאמר מספר תחכמוני בשבח חפייטנים דציד‪.‬‬
‫הסיפור‪ ,‬בענץ הזוהר נפי שנדפס בקוסטנטינא‬
‫דף צ ה ‪.‬‬
‫מ א מ ר שני • סדר האמוראים לפי א׳ב עד קצ׳ו‪.‬‬
‫ר׳ מכיר נשלח מ מ ל ך בבל לקרלוס מלך‬
‫סדר האמוראים לפי זמן חייהם עד דף ר י ח ‪.‬‬
‫רבנן סבוראי והגאונים‪.‬‬ ‫מ א מ ר שלישי‪.‬‬
‫םוריא וסומבדיתא‪ .‬ובינו הקדוש‪ ,‬דף פ ׳ ה ‪.‬‬
‫ה ר מ י ם שאחרי הגאונים‪.‬‬ ‫מ א מ ר רביעי‪.‬‬
‫דורות האחרונים‪.‬‬ ‫מאמר חמישי‪.‬‬
‫ר* נסים גר אברהם ספרדי אשר דבי• ברוח‬
‫מ א מ ר ש ש י ‪ .‬דברי הימים למלכי יחודח ישראל‬
‫ויחד ח מ י ם לשי סופרי יון‪.‬‬
‫בבר אמרתי מ חמאמר נ ג ר א פ י ו ן חנמצא‬
‫בספר יוחסין דפוס קוסטנטינא איננו להמתבר ר'‬
‫אברהם זכות כי אם חוספה ממדפיסו ר' שמואל‬
‫שולם ‪ .‬א מ נ ם להיותו• העתקה קצרה מאת יודפום‬
‫אמרתי להעתיקהו בשלימות מתוך יוזיפוס עוד פעם‬
‫ולהדפיסו בעצמו אחרי זמן מ ה ‪ ,‬בצרוף תשובת רב‬
‫שרירא נאון אשר נוספה כמו ק מרש״ש הנ״ל עם‬
‫כל השינויים חנמצאים בספר חופש מטמונים‪,‬‬
‫ו ב ש ו מ ר ציון )הנדפס שם על ידי אןי נ״י אחד‬
‫מ א מ ר ראשון • כולל בקצור הדורות מהיצירח‬
‫עד עזרא מדף ראשון עד דף ייא‪.‬‬
‫כל סדר התנאים לפי זמני חייהם עד דף ניד!‪.‬‬
‫כל ס ד ר התנאים לפי א׳ב עד דף פ ׳ ‪.‬‬
‫חקירות בענין הנשיאים ואבות ב״ד עד ד׳ פ •נ‪.‬‬
‫מלכות נודבא פ׳ג‪.‬‬
‫תשובת רב שרירא גאון על שאלת מ ר מ‬
‫יעקב בן מר רב נסים ש ם ‪.‬‬
‫צרפת דף פ ׳ ד ‪.‬‬
‫ר ש ׳ י ‪ ,‬וזיכינו שמואל ורבינו ח ם ‪ .‬ישיבות‬
‫בן ס ט ד א ופפוס בן יהודא דף פ ׳ י ‪.‬‬
‫ביד הגדול‪ ,‬מ ה ו ת ה נ ש מ ה ‪ ,‬ו ח ו ש ה ש מ ע ‪.‬‬
‫נבואה‪ .‬ד ף פ ׳ ז ‪. .‬‬
‫ו* אברהם דקולניא אשכנזי דף פיו‪.‬‬
 ‫‪ 3 1‬ז ו ‪ 1 1 * 1 3 > 1‬ז ץ > ‪'110(1x01 '133313 1 1 1‬‬

‫‪9!^1‬נו‪8‬ג' >‪1840080 ••!0 '1‬‬ ‫ןע‪[ *80028‬מ־' ‪'01(198‬‬ ‫ן(ס‪81‬ןד‬

‫‪ '19(19.41‬־\((‪8^ '•1‬ס‪0‬ן‪10‬ז ס ןן•‬ ‫^‪00 1(0101(0 991‬ןן‪3 "989‬יןן‪1‬ז־ ןן‪11138‬ז‪ 2 '8‬־ ‪?18 ••1(1 •(1‬ממ‪1‬ד‬
‫^ ! ק י ^ מ ' ! ! מ מ ן ' !‪,‬ם)*(!' ‪3‬קןםי‬ ‫‪9‬־• ‪1(1‬זס‪^1‬ז‪•89‬‬ ‫^ י ס ן נ ן ״ ! • ןןאןמס• ןן‪8‬ם‪0‬ןז‪89‬ן‪ •19‬ןן‪08‬ק‪10‬חזןק'‬
‫‪,‬‬
‫‪9^.‬ן<* ןן• ן(‪•01(193 ••1‬‬ ‫ךום<ן‪113‬ן[‪! '(81‬־ ך ־ ך‪00‬ק‪•00‬‬ ‫^ו‪08‬ןז‪9‬ו ‪ • 9 • 0‬ן>‪•911381‬‬
‫)ן‪^/ 3‬מט‪•8118^ *80‬‬ ‫^ז‪9‬גן‪ ••^99 ••^ '!91‬ך‪00(119^1‬ן• ך‪831 '09>(91‬ן‪•90881,1 •0801‬‬
‫‪ * 3‬ז ן ק • ע • ‪01,1‬ן• ‪00‬ןק‪ •0980‬ך‪ '.£4190‬־^•• ‪ '.498‬ן׳‪<00‬ן‪•00‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ ! ! ,‬ז מ א ן ^ מ ! ־ ‪-19)891(9081( '^1‬‬ ‫ך‪( •£49‬ן‪ •6980‬ך‪<00‬ן‪00‬־‬ ‫^‪ ••1(1 •^900‬זח)>‪•800‬‬
‫‪8‬ן‪19‬ט' ן ך ‪^ ••3‬ן‪9‬טמ‪•8‬‬ ‫‪ 1‬׳ ‪ 1? ' ^ 9‬־‪•¥‬־ ‪1(1‬־• ‪•0818913‬‬ ‫‪ ₪‬ת ח ‪ 9‬ן ז ' מ־'‬
‫‪8 '019*8‬־ ‪ 0‬׳ ^‪80091‬־‬ ‫‪100‬ו‪1^ 0‬ד־ןץ‪1^ 1(1‬ו‪1‬זזגן‪10‬ן‪8‬מ• ך‪ *£49‬ך •ץ• ‪498‬־' ך‪00‬ק‪•00‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪9 ''0 '£[ "8191(18‬ן‪1‬םזז‪{311‬ז‪18‬מ‬ ‫‪1‬׳‪8(986013 '3><1>1 ' [ '[9.*9[9‬־‬ ‫קסןחז• ך‪0‬מ!‪ '8‬ך‪00‬ק‪00‬־‬
‫קסןזס• ך‪611185 •28‬־' ןן‪8‬זסן{‪1‬ז‪31‬־ ך‪( '0911{9‬ן‪(08 10111119)8017 '1949‬ז‪1‬ם‪3‬ןן‪, "83‬ןן" ז^‪•80281‬‬
‫§‪0[0‬ם‪911 '1101‬ס‪£1‬י ך ‪ 0‬ם ק ‪ 0‬ס •‬ ‫‪,‬‬
‫‪00‬ןז‪:91'¥• '0‬ר' '\ף‪19^0083 ••1‬־ ך‪ '0)01{81<011‬ך ־ ‪'1111199‬‬
‫ך‪18‬זק‪ '919>{8‬ןן־• [(‪19‬ן‪•01‬‬ ‫‪) •]• '•91{00‬׳־• ‪9‬ו‪1‬נ‪8[1111‬ןזטם‪1‬־‬
‫‪0 '•£ '[[8018‬סז^‪919‬ןן^ ךןן(••‬ ‫‪3‬ס‪80091^ '191{9801[3|(190‬־‬ ‫‪00‬ןז‪ •09‬זח‪9>1‬ו^' ^‪8‬ט‪•6‬‬
‫[‪5‬ז‪01‬ןזן‪91‬ןס‪ 3 '1‬־ • ^‪ 8 70081‬מ ־ ‪8‬גןין‪ 0 ^ '>6‬ן ן ׳ ‪•08(89*3‬‬ ‫‪•(1 '••(1 *198680‬״ ‪193‬ןן‪•0‬‬
‫‪183‬ז}‪1811£‬זס' ך • ^ ז ם ה ן ם נ ן ‪ 8‬ןןן• ‪ '193(188‬ן ‪¬80091* ' 1‬‬ ‫‪ •0180‬ן ‪8913 ••! 1‬ן‪8‬מ•‬
‫‪ '00670188 *[900188‬ך ‪ 0 0‬ק ‪' 0 0‬‬ ‫!ניןןן! (!‪ 0 1 3 '1919‬ק ^ •‬ ‫‪80‬ןו‪8^ • • •0‬גן‪•8‬‬
‫‪8‬‬

‫‪£ '10!098 •81(088‬ןמןןמ־‬ ‫ך‪<00‬ן‪00‬־‬ ‫<(‪'1{(1980‬‬ ‫<ן‪90‬ן'‬ ‫‪1 7 "1(05119‬־• *‪801191‬־‬

‫‪ 0 3‬ף ‪ 8 ' 8 0 9‬־ ־\‪19)801‬ץ‪'108‬‬ ‫•‪ •1(0891,1 '1(901[(9/‬ך‪2>1!9‬ן‪•9‬‬ ‫‪^_'*1(1 •*) '190913‬ן‪9‬ססי•‬
‫‪<181‬ן‪*4£) '10‬מאן יעט??אז' ‪8118,1‬־ ‪19603‬זןן‪11‬ון' ך־• ‪'194008£7‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫‪ '01813‬ן ( ! ‪)881(1‬ן‪•03‬‬
‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪(<903‬ן‪(">1 '198‬ל מ ! ! ־‬ ‫מ‪[090‬נ* ^‪01‬ן• ‪409‬ןןט‪199‬ז•‬ ‫‪'810(1018(1 '!{(1980^ '0000‬‬
‫ן‪0,‬ןמןנ• )*‪8‬ן>‪911‬ן* ץ‪19}8(11‬ק‪8‬שי‬ ‫‪198‬ן!‪0‬־‬ ‫"‬ ‫‪3‬‬ ‫־?י־‬ ‫ןן‪801!£9‬ט‪'0‬‬ ‫‪03‬ס<ז!' ‪ *1‬י?"' ‪891(1‬ק‪'09‬‬
‫‪'8100‬‬ ‫ן‪1>1881‬ןז‪9‬צ‪ '19‬ב(‪ ,-•1‬מ‪"9!!8‬‬ ‫‪ 3‬ן ‪ 9‬ן • ־^•ן‪9‬צ־• ‪ 0 1 3‬ק ^ '‬
‫‪3‬ןז‪811‬ן(מ‪) •31‬׳•}{•'!(‪11>£ -08(6913 ••1‬ו[‪1‬ג>‪06‬ןזם' ך• ‪ '•1(1‬ןיןמ‪8‬ק‪-0‬‬ ‫‪ 5 '•}01£ •0891^93‬נ ‪ 0‬ז ק ‪ 0 9 8 0‬־‬
‫‪,,‬‬
‫^ןוןן^‪83‬״ י ן ‪8‬ז‪1‬ט‪1‬ז‪1‬ז‪13‬ז‪8‬ז‪1‬ז־‬ ‫‪[193‬ן‪'0‬‬ ‫‪'•1(1‬‬ ‫‪'1901401113‬‬ ‫‪09199‬ס* ‪8 '8‬־' ך‪'{0001941‬‬
‫)‪!91{09301‬םו‪ '')01£ '09919)9,1 •80091£ • 1 ( ! '19‬ןן‪18‬ס‪4‬ס‪31‬־‬ ‫‪119193‬ק* ‪'19^008^[ '|111{9803:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪9 1‬ן‪119‬ס‪01>1 '008‬ע‪11(-> 9 '.‬ז־‬ ‫){‪0‬ןק‪912‬ןז‪ '19‬־\־ ‪8‬־• ןן‪8‬ג‪11‬ן(‪1‬ז‪31‬־‬ ‫‪0911193‬ק• !(•• ך!^‪00419‬ך‬
‫>‬

‫(‪1‬ן;!ז‪•80091^ '0018([ '1(00‬‬ ‫ן‪10‬ן ‪ 8‬ןע•‬ ‫‪ 3 '1993‬־ ‪<891(1 '1(1‬ן‪•09‬‬

‫^‪8‬ן‪31‬סןז‪3‬ן‪ '111‬ך•!(‪000118^ ••1‬זןד ‪00‬ןן‪98‬ןז‪1)(01‬ן• מ ‪01151,1 ••8‬־ ןזן‪118(8913 '~}01£ '819^0‬׳‬
‫‪<!11‬ן<ן‪<19‬ן‪>110‬ן>• ‪08(6913 •1(1‬‬ ‫^‪811091‬־‬ ‫^‪'•^01‬‬ ‫)‪<(0£‬ן‪(09‬ן‪'(81‬‬ ‫•‪9‬־ס‪96‬ןן' •^•ן(!•• ^‪81‬ם‪ 8 ^10}0‬ןן•‬
‫ן(מ‪21‬־‬ ‫‪£‬מ‪81‬ז* ^‪[11‬ןמ‪[ ••1(! •8‬ף‪012(119‬־‬ ‫•^‪ •1990‬ן(• ^ ‪ 0 1‬ן • ך‪•0!2(1[9‬‬
‫[^‪1‬ן‪9‬ק‪09‬ןןז‪8‬ן• מ ‪ 3‬־ ' ‪!! 08[891{£‬זגןזי*!* י ל ‪8‬־ ‪-01811 "••(1‬‬ ‫־\<ן‪098890 '•}01£ •0811‬־‬
‫(]‪3 •1(!'19£9‬ן‪1‬־ ‪((83‬־'‪1‬ן‪•194008‬‬ ‫! ( ‪•118(8913 • 1‬‬ ‫‪0091£‬ק*‬
‫‪4‬ן‪0 '6(9810‬ןז‪91‬ן ‪•*8818^1 '•((88‬‬ ‫־^קןמ•' * ןן•• ^‪ 8 !10^01181‬ן ך ‪<8091£‬ן‪£10‬י ‪•19^008^ '•1(1‬‬ ‫‪3‬‬

‫[\]‪80091^ '•1(! '191019|{08‬־‬ ‫^‪ .*0181(81‬־^•ן(!•• ך!^‪00>!119‬ן• ^‪)131‬ןן(‪• '313‬ןץן(!•• ן׳‪!9‬ג>!‪012‬־‬

‫•‬ ‫‪2‬‬ ‫'‬ ‫‪1*<3‬״ז‬

‫‪• ••8(1‬‬
‫^ [ מ ז‪0‬ז ^ •‪8 0‬‬
‫‪X112‬ך‪' 1‬‬ ‫‪ 8 X 1‬־ ^מ‪0‬גר• ^ ‪ 8‬ן‬
‫‪08‬זץ‪ '8110‬מ‪!193 •8(1 '13¥1101‬ז•‬ ‫‪ 3 9‬־‪(1‬מ‪8913/‬ן^' ‪0 8 3 3 0 1 3 0‬‬
‫•‬ ‫' ‪¥ 3 ^ 0 ^ 1 3 0‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8914 '<(1‬ן‪18‬ז‪8‬־ ‪0‬ןז!<* ‪88‬ן(((‪'911881^ •1‬‬
‫‪1‬יז‪•8118^ '•^084: '8 *3*111‬‬ ‫‪ 1 0 3 ¥ 0‬מ ‪•8118^ •8(! • ^ .‬‬
‫‪00‬ג‪891‬ג‪110‬גןז‪1‬ז‪1 8‬מ‪9‬םז‪.‬ן>‪819‬‬

‫‪ 3‬מ ^ • ‪1 '•80‬מ‪8‬ס‪891(0‬ן‪19‬־ *‪331111108‬‬ ‫‪ 0‬ח ‪ 0 3‬ז ץ ‪ ••£ * ^ 1 1‬ך ‪ 0 0‬ק ‪0 0‬‬

‫' ‪• 3 0 8 0 ¥ 3‬‬ ‫‪ 0•6.483‬קך ‪ 0 0‬ק ‪ 0 0‬־‬
‫‪ 1‬ס* ך‬ ‫‪3330‬א'‬
‫•‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ X‬ך ‪ < 0 0‬ן ‪*838014'0 0‬‬ ‫‪ 1' 0^ 1‬ך ‪ 0 0‬ס ‪0 0‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 013^^ '01148(1100‬‬
‫' ^ ‪0 0 1 5 3 1‬‬ ‫‪ '138410^1113‬ןן•*ך • ך ‪ 0 0‬ק‬
‫‪<3‬זן‪•1{910(10‬‬
‫‪ 3 0 8 1 3‬־ •‪^3801‬מ• ך‪00‬ק‪00‬‬ ‫‪ ' 0 1 0 ^ 0 3 1 '83311(1‬ך ‪ 0 0‬ק ‪• 0 0‬‬
‫'‪81^801‬‬ ‫ןן• ‪ • • ^ 3‬ך!^‪00>!19‬ך‬
‫‪0‬‬ ‫! ‪ ' 3 3 1 0 \ ' '"(1 '^"3 8 8‬ך‪<00‬ן‪•00‬‬
‫‪3‬‬
 ‫הקדמת המחבר‬
‫הצדיק בסיף סרק במה בהמה יוצאה בשבת ‪ .‬וכן‬
‫יש שמעון הצדיק ‪ .‬ובריש פרק התכלת חסידים‬
‫פרש״י ורידים למצות ‪ .‬ובבבא קמא פרק המניח‬
‫א מ ת מאן דבעי‪.‬למהוי חסידא ליקיים מלי דנוקים‪,‬‬
‫ואמרי לה מלי דברנות ‪ ,‬ואמרי לה מילי דאבות ‪.‬‬
‫ונפרק נל נתבי אמר רנא וני חסידי אגרא בשבתא‬
‫שקלי‪ ,‬אלא אמר רבא ה נ א בירא שמים עסקינן‬
‫דלא ניהא ליה ליהנות מאחרים ונחים נמי לא‬
‫ניחא ליה דליטרח ‪ .‬ופירש רש״י אם חסידים ה ם‬
‫יש להם לוותר משלהם נ נ ל דבר שיש בו נדנוד‬
‫ענירה ‪ .‬ואף על גב דלאו שנר ש נ ת גמור הוא‬
‫שהרי לא התנה ומהיםקרא קא ו נ י ‪ ,‬ומיהו חסיד‬
‫לא מקרי אלא אם נן מוותר מ ש ל ו ‪ ,‬והנא נירא‬
‫שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו ולא ניחא ליה‬
‫דליתהני מאחריני נונייה דהפקר דידע שלא מרצונו‬
‫הפקירו ו נ ח נ ם לא ניחא ליה לממרח דלאו חסיד‬
‫הוא למחול על שלו‪ ,‬ע ״ נ ‪ .‬ומכאן נראה מעלת‬
‫החסיד על ירא שמים ‪ .‬ו נ מ ס נ ת א תמורה ונפרק‬
‫הגוול קמא שלא נקרא חסיד אלא מי שלא חטא‬
‫נל ימיו מעקרו ‪ .‬וגם יראתי לומר ספר חסידים‬
‫נעבור ננוד החכמים טהווברו נוח השם ‪ .‬יוסי‬
‫נן יועור ורני יוסי הנהן ורני יהודה נן בבא ורני‬
‫יהודה נ ר אלעאי ה נ ס מ ך ממנו ודוד המלך ועודא‬
‫הכהן יהלל וננא נן בוטא ור׳ עקינא ושמואל הקטן‬
‫ושמעון החסיר הנובר נתלםוד ודומיהם ‪ ,‬דראתי‬
‫שלא ישרפוני נהנל פיהם ל ה ם דומיח תחלה‪ .‬ולכן‬
‫ספר יוחסין נמו שהם ליה קיו־ין ק‬ ‫קראתיו‬
‫נפםדזים פרק תמיד נשחט רני שמלאי אתא לקמיה‬
‫דרני יוחנן אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין פירש‬
‫רש״י מתניתא ודברי הימים ‪ .‬אמר ליח מהינן את‬
‫אמר ליה מלוד והנץ קביעתך בנהרדעא אמר ליה‬
‫אץ שונין לא ללורים ולא לנהררעים ‪ ,‬ונל ‪,‬שכן‬
‫דאת מלוד ומותבך בנהרדעא‪ ,‬ופירש רש״י‬
‫לדחותו נתנוון‪ ,‬אנפייוז אמר ליח מתנינא לך אמר‬
‫ליח ניתני לי מר נתלחא ירחי אמר ליח ומה בדורית‬
‫דביתזזו דרני מאיר נהזיה דרני חנינא נן ת ר ר ץ‬
‫דחות קא גמרא תלת מארז שמעתתא מתלת מאה‬
‫‪4.‬‬
‫אמר אנרהם נר‪.‬שמואל נר אברהם ונו״ת‬
‫ולוז״ה ‪ .‬לפי שישראל נמשלו לנננים נ ש ם ונמספר‬
‫נמו סגולת נלי הוהנ והמרגליות החשונות ונ״ש‬
‫החכמים והחסידים‪ ,‬כמו שנאמר והמשנלים‬
‫יזהירו נווהר הרקיע ומצדיקי הרנים ננוננימ לעול׳‬
‫ועד ‪ .‬וראה ההנדל הגדול שיש נין מי שמזכה‬
‫לעצמו לנד ‪ ,‬ונץ מי שמונח לאחרים ‪ .‬ני הכוננ‬
‫הוא האור נגלגל ננטש נגוף שהיא העיקר ונוראי‬
‫כן הוא‪ ,‬ני ה ם רצוני לומר ח נ מ י המשנה והתלמוד‬
‫וכל הנאים אחריהם נספרים שעשו נדי לזנות לנו‬
‫ה ם מאירים וסשותינו‪ .‬ולכן נדי לינות לעצמי‬
‫ולאחרים נתעוררתי לעשות זה הספר הקטן שאספר‬
‫נו נ ש ם ונמספר יחס חנמי המשנה והתלמוד נבלי‬
‫הנמצא נירינו חוץ מרוב חנמי הברייתא מפני‬
‫שאינם ידועים לי ולא דמנם ‪ .‬ו ק אביא נל הגאוני׳‬
‫והמחברים ספר ווםנם כל מ ה שאמצא ‪ .‬ולא‬
‫אתגדר לומר ני חיא ח נ מ ה עמוקח ני נעונותי‬
‫מרונ‪.‬השמדות והשניה וצורך המזונות אין בי נ ח‬
‫ולא ח כ מ ה ודעת ולא עמר טעמי ני וריחי נמר ‪.‬‬
‫אבל נדי שאזכה נזח לזנור החלמת והמרות‬
‫החשונות הנאמרים מפיהם ושהם היו עושים ‪.‬‬
‫עשיתי זה הספר והוא ראוי לי לעשותו שהוא קורא‬
‫הדורות מךאש היצירה שהוא הדוש ה ע ל ם אשר‬
‫הוא עיקר התורה ננללה לנל הנסים המורים על‬
‫חדוש העולם ועל נ ח המצוי האמיתי עושה נפלאות‬
‫לנדו עזרה נצרות נמצא מאד‪ .‬כי אע״פ שחמלאני'‬
‫נמצאים ה ם נמצאים ממנו ותלויים על מציאותו‬
‫ואיפשרי המציאות אנל לא נקרא נמצא מאד ני‬
‫אם יחידו של עולם נרוץ־ הוא ובייש ית׳ וית'‪,‬‬
‫שאיננו תלוי על מציאות דולתו והוא מחויינ‬
‫המציאות ‪ .‬ווה הסשר יש לו הדמות נוח לחנמת‬
‫המספר והתנונה ומצוה גוררת מצוה ‪ .‬ובראשונה‬
‫הייתי הושנ מ ה יהיה שם זה הספר ‪ .‬אם נקרא‬
‫אותו ספד צדיקים הייתי מ מ ע ט בכנוד הדוםידים‬
‫שחם חכמים בוראי ולא עם הארץ חסיד ופירש‬
‫רש״י א נ י ירא ח מ א איפשד שיחיח שחרי עוסק‬
‫נסוזודה אע״פ ששמואל הנביא ע״ח נקרא שמואל‬
 ‫הקדמת המחבר‬ ‫‪[2‬‬
‫הפקודים קורא על פ ה ‪ .‬ונגר ידעת מ ה ש ה נ ד ל ו‬ ‫ר ב ק ביומא רסיתוא ואפילו הכי בשית שנץ לא יצאה‬
‫האומר רבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם בסרק‬ ‫•די חובתה ואת אמרת ניתני לי מ ר בחלתא ירוי‬
‫כל הבשר ובפרק קמא דמנלה וכן בפרק ששי הנוסף‬ ‫שקל קלא פתק ביה ‪ ,‬נדרש נטל צרור והשליך ב ו ‪.‬‬
‫על מסכת אבות ‪ .‬וכמה כעס על זה רבי יוחנן על‬ ‫ו ק בפרק ידיעות הטומאה שקל קלא פתק ביה ‪ .‬ו ק‬
‫רבי אליעזר בן פדת כדאיתא ביבמות ובשקלים‬ ‫בסוף פרק קמא דעבודה זדה בענץ רבי מאיר ובפרק‬
‫בירושלמי וכן במדבר םיני ר ב ה ‪ .‬ואני ת מ ה מי‬ ‫מי שאחזו פתקיה ארבע מ א ה פרם״ לשלמה בהדי‬
‫תתיר למחברים לכתוב הפסוקים בלא הזכרת שם‬ ‫דקא רהיט ואזל אמר ליח מ ח בץ לשמו ובץ שלא‬
‫אומרם ולמח לא עשו כרי״ף וכחרא״ש ז״ל אלא‬ ‫לשמו לאכליו ושלא לאכליו אמר ליה צורבא מרבנן‬
‫שסמכו נ ם ק על מ ח שדרש אז רבי יעקב בר אידי‬ ‫אח בא ואימא לך לשמו ושלא לשמו פיסולו בנופו‬
‫לפייס לרבי יוחנן כי כיון שהיה חלמידו רבי אלעוד‬ ‫לאכליו ושלא לאנליו אין פיםולו בגופו ו&י׳ דאפשר‬
‫על חםהם משם רבי יוחנן אומר ו ק חמחברים‬ ‫לבוד איסורו וכוי‪ .‬בירושלמי רבי שמלאי א ח א לנביח‬
‫בבר ידוע כי מ ש ם חכמי התלמוד אומרים אבל‬ ‫רבי יונתן אמר ליח אלפא אלפי א נ ד ח ‪ ,‬אמר ליד‬
‫יותר כזוב עשו חואשונים ונם לחרמב״ם ז״ל חקשו‬ ‫מסורת מאבוחי שלא לומר אגדה לא לבבליים ל א‬
‫לו זה והשי; כ׳ נם רבינו חקדוש עשח וזז באמרם‬ ‫לדרוםיים מפני שהן גסי חרוח ומעוטי חורת ואת‬
‫בתלמוד ס ת ם מחניחץ רבי פלוני ולא הוכיר שמו‬ ‫נהח־עי ודר בדרום ‪ .‬ועוד שם אמר ליה אמור לי‬
‫כי א ם בדבר מחלוקת שהיח לו ספק קצת או לבטל‬ ‫חדחמילחא מ ה בץלשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא‬
‫סברה כמו שאמר בעריות ‪ .‬ועוד יש לנו תועלת‬ ‫לאכליו וכוי‪ .‬אמר רמי בר רב יחץ מיום שנגנז ם׳‬
‫לדעת מי ח ם החכמים בדי להקשות מדבריהם‬ ‫יוחסין חשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם‬
‫<דבריהם כאמרם בתלמוד לא גידול בר מנשי ולא‬ ‫דאמר מר זופרא בץ אצל לאצל טעונץ ארבע מאח‬
‫נידול בר מניומי אלא נידול םתמא למאי נפקא מינה‬ ‫גמלי דרשא * ד ש וש״י נגנו נשתכח ט ע מ ם ב ץ אצל‬
‫למירמי מדיויה לדידיה וכן אמרו באבץ ם ר מ א ‪.‬‬ ‫לאצל שני פטיקים בדברי הימים ‪ .‬ובעל חערוך פירש‬
‫ובפרק קמא דחולין שבח רב יוסף לעצמו נגד רבי‬ ‫שחוא פסוק אחד חחלחו אצל ומיפו אצל ואע״פ‬
‫דרא דרב יוסף נמר שמעתא מרב יהודח רבו‬ ‫כן טעון ארבע מ א ה נמלי דרשא זה פירש בערך‬
‫שהיה מדקדק רב יהודה אפלו םפיקי דנברי‪ .‬ועוד‬ ‫א צ ל ‪ .‬ו ק בבראשית רבה וויקרא רבה ובמדרש רוח‬
‫תועלת נ ד ל לענץ לפשוק הלכה נגד ההולקים עליהם‬ ‫אמרו לא ניחן דברי חימים אלא לחרוש והנך‬
‫שזהו עיקר ההורה ונם מסדר הדורות דחלכה‬ ‫רואה כמה הגרלו הענין הזה ואע״פ שוכר חרמב׳׳ם‬
‫כבתרא׳ מאביי ואילך‪ .‬ובפרק רבי אליעזר דמילה‬
‫ז״ל במפחח המשנה שאץ בו חועלח גדולה רצה‬
‫כתב הרא״ש תמהני על רב אלפסי דכתב דחלכה‬
‫לומר להזכיר שמוח החכמים ויחוסם אינו כן כי הוא‬
‫כרבה דהוא בחראה אחרון נני רב ובשאר דוכת׳‬
‫תועלת נדולה להתזיק ידינו בתורה שבעל פ ה לחחויק‬
‫כתב דמאביי ו א ל ך חלכה כבתראי אבל קורם ל ק‬
‫הקבלה ער מ ש ח ארץ חנביאים שקבלה מיד חקנ״ה‬
‫קיימא לן דחלכח כרב לנבי חלמיד ואלו נחלקו רבה‬
‫וכיצד בא מ ח כ ם וחסיד לחכם והסיד עד אור‬
‫ורב יוסף כש״כ שחלכח כרב שחוא רבו מרב יוזודח‬
‫חעולם חוא רבינו חקדוש שאל אביך וינדך זקניך‬
‫רבם ‪ .‬ובפרק שני דעירובץ כתב הרא״ש חרב רבי‬
‫ויאמרו ל ך ‪ .‬ועוד חרהב״ם ז״ל עצמו בהקדמח‬
‫מאיר פסק כרבא‪ ,‬והרמב״ם כרבה‪ ,‬וכן נראה דאין‬
‫כשבא לפרש למח כתב רבי מסכת אבוח אמר‬
‫ללכה כתלמיד לפני הרב ‪ .‬ומאביי ודבא ואילך ק״ל‬
‫לחודיע לנו שחקבלח איש מפי איש א מ ח וכוי ורש״י‬
‫חלכה כבתראי אבל לא כאביי ורבא כנגד ר ב ם ‪.‬‬
‫פירש מוז עיקר נ ד ל ‪ ,‬א' בםוף פרק אלו מןדאוח‬
‫אבל בריש פרק ניד הנשח בלובן שבחוך חכוליא‬
‫על עני] הדר דוש לחו הוי רץ למשנח לפי שירא‬
‫מהרא״ש והתוספות נראה להפך שפסקו כאביי‬
‫שישחכחו המשניות ויחליפו שמות החכמי' ובמקו'‬
‫נגד רבה ר ב ו ‪ .‬וכן בחחלח סוכה כרבא ננד רבה‬
‫חיוב יאמת פטור ובמקום אסור יאמרו מותר ל א‬
‫ו ב ו ‪ ,‬אבל בפרק חמדיר כחב הרא״ש ז״ל שנסתפקו‬
‫לבטלה כי אם לעיקר נדול נעשח חספר חראשון‬
‫חנאונים א ם יובן זה גם כ; מ נ ד רבח שהוא רבו‬
‫שהוא ספר בראשית כל סדר הדודוח ושמוחם ו ק‬
‫של אניי ורבא ואזלינן לתומרא‪ .‬וכן להזכיר באי זה‬
‫הספר הרביעי שאע״פ שיש בו מצ־ת רבות נדר‬
‫מקום היו יש תועלת לידע ההלכה כמו ש א מ ת‬
‫וסוטה וברכת כהנים ורוב ענין הקרבנות והנדות‬
‫בסוף ‪:‬ימין על ענץ דמבטלינן קלא א ם יהיה הלכה‬
‫וציצית ונדרים ודיני טומאדז וטהרה לא נקרא הס'‬
‫כרב ששת כיו; שהיה שוכן בנהרדעא מקום שמואל‬
‫הר־א אלא על שס הפקודים שהתחיל בו לעיקר נדול‬
‫כראיתא בפרק נני העיר ‪ .‬וכן כתב רבינו שמשץ‬
‫שכן אמרו במסכת יומא במשגה ובעשור שבחומש‬
 ‫]‪3‬‬ ‫זמדזבר‬ ‫הקדמת‬
‫יוחנן היה קורא עם בני‪ ,‬ורש״י נשמר כי לא ח י נ י‬ ‫נספר נריהוח כי מהפינות הגדלות ההכרחיות לדעת‬
‫בן לדי יוחנן כי מ ח י בניו‪ .‬ואץ חז רוחק כי א ל י‬ ‫דרני התלמוד הוא לידע התנא והאמורא מי הוא‬
‫וח חבן מ ת לו בן עשר למשנח או גדול יותר‪ ,‬א ו‬ ‫ונאיוה זמן היו ‪ .‬ונ; הלכה נרנו נשהולק עליו‬
‫אולי נשאר לו בן לזקנוחו עם בנותיו שנשארו לו‪,‬‬ ‫תלמידו נ ה י י ו ‪ ,‬הוץ מר׳ עקינא עם ר' אליעור‬
‫כמו שראינו שאמר לר׳ אלעור א ם משום בני וכוי‪,‬‬ ‫רנו נדאיתא נפרק ניצר מ נ ר נ ץ ‪ ,‬נענור שמצאנו‬
‫וראינו לר' אלעור שהיה לו בן שמו ר׳ סרת בשם‬ ‫אותו נוטה לרעת נית שמאי נדעת הירושלמי‬
‫ו ק נ ו ‪ .‬ו מ ח ש א מ ת ו כי בשמות החכמים הקפידו‬ ‫ונפרק ר׳ אליעזר וחולין‪ .‬נהלנות גדולות ז״ל ורי״ף‬
‫כן וה מצאנו בגמרא דיומא שהיה קורא רב חנן‬ ‫וחרמנ״ס פסקו נרבא י־מקצהי בנותל ולא נקרקע ‪.‬‬
‫לחייא בר רב זכריה ק קפופל בפ״א ואייל רב שיקרא‬ ‫ור' זרחיח חלד פסק כרנ פפא מ ש ו ם ונתראה‬
‫בבי״ת קבוטל ‪ .‬ובירושלמי כחנא שאמר לרב מיז‬ ‫‪,‬הוא ‪ ,‬והרמנ״ן ז״ל השיג עליו ני רנא רניה דרנ‬
‫ניתני קבוטר קכוטל וחוח קיים מצלי וחמי‬ ‫פפא ואץ הלכה נתלמיד נמקום הרנ ‪ .‬והרשנ״א‬
‫באצבעיתיח ספר ק ב ו ט ר ‪ .‬וכן בפי כמ״ב מאברין‬ ‫ז״ל נ ת נ דאי מ ה א לא איריא דננתראי לא אמרינן‬
‫שאמר ר׳ יוחנן שקרא עם ר' אושעיא רבו י״ח שיה‬ ‫ה נ י ‪ ,‬דהא רנ נהמן רניה דדנא ואפלו הכי כל‬
‫ל א למד במשנח מ מ נ ו כי א ם מאברין וחוא באל״ף‪.‬‬ ‫שלא חיה יושנ לפני רנ נהכץ ק״ל כרבא ‪ ,‬וסימנא‬
‫ועוד שם אנשי יהודח שדקדקו בלשונם נתקיים‬ ‫אינא נמלהא רכל חינא דאשנחן אמר ליה רבא‬
‫תלמודם ל א לאנשי גלל ‪ .‬וכן שבהו לו* רחבה‬ ‫לרנ נחמן דחשנינן ליה היימיר יושנ לפני ר מ ל א‬
‫דפוס בדיתא בסיף פ' אין עומדץ דחוה דייק מפומיה‬ ‫קיימא לן נ ו ו ת י ח ‪ ,‬אנל כשנחלקו שניהם כשני‬
‫דדב יהודח רבו המלות ושמא דגברי‪ ,‬שאמר הר‬ ‫חולקים בעלמא חלנח נרנא ‪ ,‬וחנא נמי ברנ פפא‬
‫הבית סטיו לפנים מסטיו ל א אמר אצטבה או‬ ‫שנהלק על רנא הוא אפשר דניון ד נ ת ו א ה ק'‪¥‬‬
‫אצטוונית כדאמרינן בפ״ק דפסחים ובהרבה‬ ‫כוותיה ‪ .‬וכן הרא״ש פסק נרב פפא דבתראה הוא‪.‬‬
‫מקומות ובשמות ‪ .‬יש מפרטיים כי בשמות ר ק‬ ‫ונמו שהקפידו נהלנות לאמרם נלשון רנו כמו‬
‫כי נסתפק לו אם שמעה משם ר׳ יהודה בר אלעאי‬ ‫שאמרו הלל אומר מלא אץ מים שאונים פוסלין‬
‫או מרב יהודה ‪ .‬וכן פי' רב צ מ ת גאון בערך‬ ‫את המקוה שהיינ אדם לומר נלשון ר נ ו ‪ ,‬כמו‬
‫רחבה אבל רש״י פי' בפי מקום שנהנו ספק‬
‫שפירש הרמנ״ם זיל מ ש ם אנותיו ני שמעיה‬
‫שמעה מרב יהודה או מר׳ יהודה נשיאה דהוח‬
‫ואבטליון היו ג ת ם ולא היו יודעים להזניר נגרונמ‬
‫נמי בהאי דרא וכן פי׳ רשב״ם ז״ל‪ .‬אבל בפ״ק‬
‫הה״א ובמקום הין אומרים א י ן ‪ .‬ועור אמר יש‬
‫דגיצח רש״י חזר בי ואמר כי הוא רנ יהודה ולא ר'‬
‫מי שפירש שאמרו הן ל א הץ ביו״ד‪ ,‬ופרש״י בפ״ק‬
‫יהודה נשיאה ‪ ,‬כי לא ראה ת ז ב ח את ר׳ יהודה‬
‫דשבת אינו לשון משנה אלא לשון חורה ו נ ך‬
‫נשיאה אעס״י שהיה בדורו‪ ,‬ני הוא בפוס בדיהא‬
‫ש מ ע ה מפי שמעיה ואבטליון‪ .‬ובעל הערוך בערך‬
‫ור' יהודה נשיאה בארץ ישראל‪ .‬והערוך בערך רב‬
‫לשץ פירש שלא אמר קבץ ל ו נ אלא חץ בלשון‬
‫האריך בוה מ ש ם רבינו הננאל‪ ,‬אעפ״י שהתוספות‬
‫מ ש ה רבינו ע״ה או בלשון שמעיה ואבטליון‪ .‬ותימא‬
‫בפרי אלו טריפות ובתהלה ביצה לא רצו זה הפירוש‬
‫על נעל הערוך ני לוג שמן לשון תורה הוא ‪ ,‬ונן‬
‫המפרשים א מ ת אותו‪ .‬וכן ראינו‬ ‫האהרון‪,‬‬
‫בנביאים ברעב שומרון מצינו לשו; קנ ו ת נ ע הקנ‬
‫בקדושץ שהקפיד רב יהודה על רב נהםן כשהלך‬
‫חריונים וגו׳ )ט״ב י כי(‪ .‬ואלו גורסץ הין בה״א ולא‬
‫לפניו לדין א פ ל ו במילי רעלמא ‪ .‬ובפרק הנוזל קמא‬
‫נאל״ף ולא נתסרון יו״ד ו נ ו י ‪ ,‬נן בשמות עצמם‬
‫א״ל רב אשי למר קשעוא לאו אמינא לך לא תהליך‬
‫חיו מקפידים‪ .‬ונן נפ״ג שאנלו יתינ רנ כפרא‬
‫גברי ההוא משמי דרבי אלעא אתמר ‪ .‬וכן הרמב״ן‬
‫וקאטר לטעם א״ל רנינא לטעום איתמר למאי‬
‫זיל כתב לבנו ה ר ו ך הראשון מדרכי התלמוד לר'‬
‫נפקא מינח משום דתייב אדם לומר בשם ר ב ו ‪.‬‬
‫יצחק קנפטון לידע אי מי הוא תנא וכויבנס תשא א ת‬
‫ונן נפרק קמא דננורות ובפי ר' ישמעאל בעא רב‬
‫שמותם על שפתיך‪ ,‬וכ״ש בזה הספר הקטון שאנב‬
‫אםי מרני יוחנן יץ שמסנו גוי אמר ליח מונו בגימ״ל‬
‫נררא אביא פירוש דין או תועלת שנראה בעיני שהוא‬
‫ה ד ו ש ‪ .‬ואני שואל עזר מהשי״׳ת שיורני דרך‬ ‫וד״ן אמר ליה והא נתינ מ ס כ ה יינה אמר ליה לשון‬
‫ה א מ ת ואזכה לגומת ל כ ת ו ב אשרי המימי דרך‬ ‫תורה לחוד ולשון ח נ ם י ם לחוד ‪ .‬ונן בפי ראשית‬
‫ההולכים בתירת ה ' ‪ .‬ואענח חורפי דבר כי בטחתי‬ ‫הגו חקפיד ר' יוחנן על אימי נ ר חיני מלשון תורה‬
‫מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי‬ ‫בדבריך‪,‬‬ ‫ללשון ח נ מ י ם שהיה קורא נפי גרסח רש״י איסי‬
‫פנה אלי והנני נ מ ש פ ט לאוהני ש מ ך ‪ .‬א מ ן ‪.‬‬ ‫לבנו רחלים ב נ ה ו נ בתודה וא״ל ר׳ יוחנן שיקרא‬
‫דחלות באזזן חכמים ‪ .‬אבל בגמרא אומר כי ר׳‬
 ‫‪4‬‬
‫ספר יוחסין‬
‫מאמר ראשה‬
‫אתחיל לכתוב הדורות ב״ה שוכן ערבות‬
‫ולא חיו חייהם כי אם חצי ימיה• טול הראשונים ‪,‬‬
‫וגם הוא מוז בחצי ימיו של עבר אביו‪ ,‬אנל שם‬
‫בן נח ראה י״ב דורות עד שנת ן׳ ליעקב‪ ,‬אנל עבר‬
‫בן‪:‬כדו של ש ם חיה עד עיינו שנים ליעקב ‪ ,‬ובית‬
‫דינו של ש פ גורו על הזנות שנאמר ויאמר יהודח‬
‫הוציאוה והשרף כדאיתא בע״ו ובסנהדרין‪.‬‬
‫ונח מ ת בשנת נייח למולד אברהב ‪ ,‬והסימן‬
‫נתן חראבי׳ע ז״ל חיח אבינו אברח' בן נייח כשמת נ ח ‪.‬‬
‫ויכשנמול אברהם חיה בן צ״ט שנים ‪ ,‬ואז חיה‬
‫הפיכת סדום שהוא נ״א שנה אחר דור הפלגה‬
‫וקרוב לנ״ב שנח ‪ ,‬אבל צוער היתה ש;ה א ח ת‬
‫ישובח אחר ישוב ׳סדום וזח שאמר אמלטה נא‬
‫כמספר נ״א שנח כדאיתא בפרק קמא דשבת ‪.‬‬
‫אברהם אבינו עליו השלום שמר כל חתורוז‬
‫כולה‪ ,‬כדאיתא בכ״ק שנאמר עקב אשר ש מ ע‬
‫אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי‬
‫ותורוהי‪ ,‬ונמרא דעבודח זרח שלו היח ארבע‬
‫מאות פרקים ‪ .‬ובפרק אמר להם הממונח ששמר‬
‫אפילו עירובי תבשירץ‪ ,‬ויש בוה סוד למה לא‬
‫הזכירו• מצוה אחרת אלא לומר שהוא ע״ה הודיע‬
‫חרוש העולם ‪ ,‬שנאי הרימותי ידי וכוי קונה שמים‬
‫וארץ ‪ ,‬ואם כן לא יקשה מאמר אברהם קנין אהד‪/‬‬
‫שנאמר קונה שמים וארץ‪ ,‬שהוא הודיע ש ה ם‬
‫קנינו של הקנייה ‪ ,‬י על דרך שאנךו נל האומר‬
‫וינולו השמים נליל ש נ ת נאילו נעשה שותף‬
‫להקנ״ח ש ח מ ש העולם הוא ע״ה לימדו נפי‬
‫הבריות כראיתא בבראשית ר נ ה פרשת מלכי צדק‪.‬‬
‫אע״פ שבגמרא פסתים על ענין הושע אמרו ש ם‬
‫שלשה ק מ י ם קנה הקנייה ולא זנרו שם אברהם‬
‫אלא לשמים וארץ אמרו קונה שמים וארץ ‪ .‬עם‬
‫נל חת אנרהם לימדו לנריות ‪ .‬וננר ידוע ני פ ע ם‬
‫העיתב משום זכור את יום העונד‪ .‬אחר ש נ א‬
‫להשניתו‪ ,‬נדי שינרור מנח יפה גס לשנת ‪ .‬ונן‬
‫הוא שנשנח חידוש העולם נפי היל והונירו אברהם‬
‫אבינו ע״ה‪ .‬ובבראשית רבה בפרשת חולדות עירוני‬
‫הצירות והוא נם נן שיא יוציאו מרשות היהיר‬
‫מהיצירה ועד המנול אלף ותרנ״ו שנה ‪.‬‬
‫נמו שנראה בהורה ‪) .‬וכמו שנגר אמרנו לעיל‬
‫בפרטות ונפירוש(־‪ ..‬והרמנ״ם נספר שופטים פרק‬
‫פ' והלכות מל^ים ומלחמות־חם נ ת כ אדם נצטווה‬
‫ששה מצית ‪ .‬על ע מ ד ה זרה ‪ .‬ועל גלוי עריות ‪.‬‬
‫וש״ד‪ .‬ועל הנול ‪ .‬וברנת השם ‪ .‬ועל הדינים‬
‫נכו׳‪] .‬אעפ״י שכולן הן קכלה בידיני• מ מ ש ה רנינו‪.‬‬
‫והי עת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו‬
‫נצטוה ‪ .‬הוסיף לנח אנר מן ההי שנאמר אך נער‬
‫ננפשו דמו לא ת א נ ל ו ‪ .‬נמצאו ו' מצות[ ‪ ,‬ובפי‬
‫גיד ועשה סוף דף צ ״ נ ‪ ,‬שלשים מ צ ו ת נצטוו נני‬
‫נ ח ואין מקיימין אלא שלשה ‪ .‬שאין כיתבץ נ ת ו נ ה‬
‫לזכרים ‪ ,‬ואץ שוקלץ נשר ח מ ת נמקולין‪ ,‬ואחת‬
‫שמכבדי; את התורח )עיין שפ ביש״י(‪ ,‬ונן היה‬
‫הדבר עד אברהם ‪ .‬בא אברהם נצטוה יתר על‪-‬אלו‬
‫במלה ‪ ,‬והוא התפלל שחרית ‪ .‬ויצחק השריש‬
‫מעשר והוסיף תפלה אחרי לפנות היו'‪) ,‬היא הנקרא'‬
‫תפלת מ נ ח ה ( ‪ .‬ויעקב הוסיף גיד ה נ ש ה ‪ ,‬והתפלל‬
‫ערבית‪ .‬ובמצרים נצטווח עמרם )אביו של מ ש ה‬
‫רבינו( במצות יתירות‪] .‬עד שבא מ ש ח רבינו‬
‫ונשלמח חתורח על ירו[ ‪ .‬ובפרק עושץ פסץ אדם‬
‫הראשון חסיד גדול היה ‪ ,‬והתענח מ א ה ושלשים‬
‫שנה דשנים שפירש מ א ש ת ו ‪ ,‬ובסוף הליד את‬
‫שת בדמותו שקודם לזה נולדו רוחץ ושידץ משנבת‬
‫ורע לאונסי‪ .‬ומתושלח הצדיק בנו של חנוך‬
‫הנהפך לאש מבשר כפי הקבלה כמו אליהו ז״ל •‬
‫כמו שאמרו התוספות בפרק אלו טריפות כי לקח‬
‫אותו אלקים וקרא שמו מ ט פ ר ו ן ‪ .‬ומת שבעת‬
‫ימים קידם המבול רצה לומר מתושלח הצדיק ‪.‬‬
‫ואו נח בן ת״ר שנה ‪.‬‬
‫מהמבול עד מולד אנרחם אבינו ראש היחס‬
‫אי המון נוים רצ״נ שנים וכשהיה אברהם אבינו‬
‫נן מ״ת שנה עשרח שנים קודם ש מ ת נ ח היה דיר‬
‫הפלנה שנתישנו נו הארצות ללשונותם נפוף ימיו‬
‫של פלג כדאיתא בפרק קמא ושבת ונסדר עולם ‪.‬‬
‫ונקרא נם כן פלנ כי ממנו ואלך נפלנו חיי האנטרפ‬
 ‫‪5‬‬
‫!‬ ‫מאמר ראשון‬ ‫‪[1948—2368‬‬
‫כי התחיל בן שלש שנים ונשלם ידיעתו כשדאה‬ ‫לרשוח הרבים שהוא ע״ה הודיע שיש יחיד כעולם‪,‬‬
‫החסלנח וכי נפלאו מעשיו של הקנ״ח כשנח מ׳׳ח‬ ‫יקרא בקחדרא במצרים ההכונה כדי לחודיע מצר‬
‫למילת‪ .‬וכשהיה ב; נ״ב שנים חתחיל לדרוש חחורה‬ ‫חתנועוח על היחיד הראשון וכי הוא בראם כאשר‬
‫כאשר א מ ת ו ונחקיים ואח חנסש אשר עשו בחיץ‪,‬‬ ‫זח גלוי בספר דברי חימיס לנוצרים‪ ,‬יזחו עיקר‬
‫וחיח בן שבעים שנח בבריח בץ חבחרים! חוד לחוץ‬ ‫החורח ו ח נ ס י ם ‪ ,‬והוא עליו חשלום חקן זמן ג׳‬
‫ונענש על וה‪ .‬וכשהיה בן ע״ה שנה אמר לוחקב׳׳ח‬ ‫חפלוח ‪ ,‬אלא שבחורה אינו מפורש כי אס חפלח‬
‫שיצא מחוץ ללכת לארץ ישראל כדאיתא בסדר עולם•‬ ‫שחריח ל ו ‪ ,‬ומנחה ליצחק ‪ ,‬וערבית ליעקב ‪ ,‬אולי‬
‫וחיח צנוע ועץ טובח ורוח נמוכח ונע* ששלח‬ ‫כל אחד מ ה ם יותר זריז כפי מ ר ח ו ‪ .‬אע״פ שאמרו‬
‫ונדיב גדול אשריו ואשרי בניו אחריו‪.‬‬ ‫ני אברהם זריז מאד במנחח ולכן אמרו ש ח ק כל‬
‫יצחק אבינו נולד לק׳ שנים לאברהם‪ ,‬בשנת‬ ‫אחד ח פ ל ה בפני ע צ מ ה ‪ ,‬אבל כיץ ששמר אברהם‬
‫שחי אלפים ומ״ח ליצ־רה ונעקד בן ל״ז ש נ י ם ‪.‬‬ ‫אפלו דברי סופרים‪ ,‬כל שכן החפלח שיש לח‬
‫] ח נ ח ״ ח ‪ .‬נעקד יצחק אבינו בהר ח מ ו ת ח ‪ ,‬ומסורת‬ ‫עיקר בחורה ‪ .‬וכן בריש פרק אמר להם הממונה‬
‫ביד הכל שהמקום שבנח בו דוד ושלטח בגורן‬ ‫צלוחיה דאברהם מכי משחרי כוחלי‪ ,‬ופרש״י‬
‫א ת נ ח ‪ ,‬הוא המקום שבנה בו אברהם חמזבח‬ ‫חפלח ה מ נ ח ח שומנח מחצי היום‪ ,‬ואברהם שהיה‬
‫ועקד עליו י צ ח ק ‪ .‬וחוא חמקום שבנח בו נ ח‬ ‫זריז מקדים מחחלח ומנח ‪ ,‬עד כ א ן ‪ .‬ומזח נראח‬
‫כשיצא מן חחיבח והוא חמובח שחקריבו עליו קץ‬ ‫שיותר שכר יש למחפלל מ נ ח ח נ מ ל ה אע״פ ש מ נ ח ח‬
‫ו ה ב ל ‪ .‬ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא‪.‬‬ ‫קטנה היא מ נ ץ חמיו־ של בץ חערבים שבכל השנת‬
‫ומשם נברא ‪ .‬כך כתב הרמב״ם פרק שני דהלכות‬ ‫חוץ מערנ פ ס ח ‪ .‬ו ק פירש בעל הערוך ני יצהק‬
‫ביח חבחירח ע״כ ‪ .‬ובפרק הבא על יבימתו חוכיחו‬ ‫למר מאברחם חפלח מ נ ח ה ‪ ,‬ו מ ח שאמרו צלותיח‬
‫חתוםפוח מספרי שרבקה היתח בת י״ד שנים‬ ‫ראברהם פירוש תפלות ה א נ ו ח נלם ולא חומר‬
‫נ ש נ ש א ח י צ ח ק ‪ ,‬אבל בסדר עולם אומר בת שלש‬
‫אנרחם אלא מפני שחוא עיקר וזח חניא נערך שחר‪.‬‬
‫שנים וחמדרשים חלוקים‪[.‬‬
‫ורנ צ מ ח פירש צלוחיח דאנרהם חפלח מוסף שהיא‬
‫יעקב אבינו נולד לששים שנה ליצחק‪ ,‬שנת‬ ‫גם נן מ ת פ ל ח ש ח ר ת שחיקן‪ .‬ת ה חפירוש אינו‬
‫שני אלפים וק״ח ליצירה‪ ,‬והיה בבית מדרשו של‬ ‫ני נפרק אץ עומדץ אפלו לר׳ עסי נר חנינא אומר‬
‫שם ועבר ‪ .‬ומבניו לא ידענו באי וח שנה נולדו‪,‬‬ ‫ש ח פ ל ח מוסף לא חקנו חאנוח ‪ .‬וכן נריש פרק‬
‫הוץ מיוםף הצדיק שהיח יעקב בן צ״א ש נ ח ‪ .‬כיצד‬ ‫חפלח חשחר יצחק תקן תפלת מנחח‪ .‬וחא דאמרינן‬
‫כשנכנס יעקב במצרים בן ק״ל שנה או היה יוסף‬ ‫צלוחיח דאנרחם ונוי‪ ,‬יש לומר חיינו אחר שחקנח‬
‫בן ל״פו שנה נמצא כשהיה בן צ״א נולד י ו ס ף ‪,‬‬ ‫יצחק ‪ .‬ונראח יוחר ט ו נ נ מ ו שפירשנו‪ ,‬ונחנו‬
‫ואז נשלמו חי״ד שנים שעבד ברחל ולאה ‪ .‬ומדרך‬ ‫סינץ לאלו חשלשח חסלוח חאות חשניח מ ח א נ ו ח ‪:‬‬
‫סברא נולד לוי כשהיה יעקב בן פ׳׳ו ש נ י ם ‪ ,‬ה '‬ ‫נ י ק ר ‪ ,‬צ ׳ ח ר י ם ‪ ,‬עירניח ‪ .‬וחוא עליו חשלום ראח‬
‫שנים קודם שנולד יוסף וכן נראה מ ר ב ת חכמים‬ ‫לנח אל׳פ שחיח עשרח דורוח ב‪-‬ניהם שחיח נן‬
‫ז״ל‪ .‬כיצד כשנולד יוסף היה יעקב בן צ׳׳א ש נ ה ‪,‬‬ ‫נייד! שנים כשמת נח כאשר נראח נפסוק נ מ ו‬
‫ועוד שש שנים שעבד בצאן לבן הרי צ י ו ‪ ,‬ובדרך‬ ‫ש א מ ר נ ו ‪ ,‬ונלד נ״נ שנים קודם תשלום שני אלפי'‬
‫עד שבא לשכם נחעכב בסוכוח שנח וחצי כמי‬
‫מ ח ו ח ו ‪ .‬ומאז ח ח ח ל לדרוש חחורה רצוני לומר‬
‫שפירש רש״י ז״ל שם מ ה פ ס ו ק ‪ ,‬וא״כ בשנת צ״פו‬
‫כשהיח בן נ״ב שנים ‪ .‬ונחבש נכותא ו נ ק ת ו עשר‬
‫ליעקב באו לשכם ‪ ,‬ואו לוי בן י״ג שנים שנקרא‬
‫שנים נדאיתא בסוף פרק חמוכר א ח הספינה עד‬
‫איש חרבו על י י כ ו ‪ ,‬וא״כ נולד בשנת ש״ו ליעקב‬
‫שגדשו חמלך מ מ ל כ ו ת ו ‪ ,‬אנל נן שלש שנים הניד‬
‫שחוא שני אלפים וקצ״ד ליצירת‪ ,‬ומת לר שנח‬
‫א ח מ ר א ו נמנץ עק״ב אשר שמע אנרחם נ ק ל י ‪,‬‬
‫ב' אלפים של״א ליצירה שהיו חייו ק״ל ש נ ח ‪ .‬וקהת‬
‫נ מ ו שדרשו ביומא ובנדרים ‪ .‬וחרמב״ם ז״ל נ ת נ‬
‫חיה קל״נ שנה ‪ .‬ועמרם ק״ל שנים כמו זקנו לוי‪.‬‬
‫נ ם ד ע ני ק ארנעים שנה הניר את מראו‪ ,‬וננר‬
‫וחוא אחד מארבעוז שמחו בעטיו טיל נמטו ובנימץ‬
‫השיג עליו הראנ״ד והר׳ מ ש ה הכהן‪ ,‬אנל ננראשי׳‬
‫וישי וכלאב שהיה מ מ ה כלו לאביו דוד ח מ ל ך ‪.‬‬
‫רנה פרשת דגש ונמדרש חזית א מ ת ג״נ נן שלש‬
‫משה רבינו עליו השלום הוא השביעי לאבות‬ ‫ש נ י ם ‪ ,‬ושם בנראשית רנד‪ .‬פרשת תולדות נ ח‬
‫חקדושים‪ .‬ביום חשבת נולד אחר ל״ז שנים לכיתת‬ ‫ובמדרש ח ד ח גם ק א מ ת בן מ״ח שנח שחוא‬
‫לוי‪ ,‬שנח אלפים ושס״ח ליצירה‪ ,‬בעם רביעי‬ ‫שנת הפלגה הביר את מ ר א ו ‪ .‬וחרמב״ם ז״ל מכאן‬
‫שבעח ימים לאדר שלש שעוח מהיום כאשי־ כתב‬ ‫למר אלא שלקח נרסא מ ש ו ב ש ח ‪ .‬וזה יחיה פיתשו‬
 ‫]‪2368—2516‬‬ ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[6‬‬
‫עד שיצאו‪ ,‬ו ק נראה נפסוק שהיה מאוזים ועשר‬ ‫רני אנרחם נר חייא הספרדי י ( ‪ .‬ונידינו קבלה‬
‫שנים‪ ,‬ונן טוס שהיה נימי יעקנ ‪ ,‬ונן אמדו הימי‬ ‫שחארנע מאוח שנה של גלוח מצרים נמנו מיום‬
‫נזז עץ א ם אק שהוא איונ ואז מ ת איונ ס ר צלם‬ ‫שנולד * ‪ 2‬ח ק ‪ .‬וכן הסכימו כל חכמי האומוח ונן‬
‫מעליהם וי״י אתנו‪ .‬וננראשית רבה פרשה נ״ז א ת‬ ‫נדברי ודמים ש ל ה ם ‪ ,‬וחזו מיצחק ני גר יחיח‬
‫עוץ ננורו רני יוסי ק חלפתא אומר נירידתן‬ ‫ז ר ע ך ‪ ,‬י ק בתרנום ירושלמי ומושנ נני ישראל‬
‫למצרים נולד‪ ,‬ונעלייתן מ ת שנן שנותיו של איונ‬ ‫ומותב נני ישראל דיתינו נמצרים תלתין שמטץ ‪,‬‬
‫ר״י שנה נפ״ק דנתונות ירושלמי שמשה רני' תקן‬ ‫ובחון אשלימו ארבע מאת שנין‪ .‬וכן תרגום מדלנ‬
‫וה נם״ם תורת אדם ‪ .‬וכתוב נספר דברי הימים‬ ‫על ההרים משוור בזכוח אבחן מ א ח וחשעין שנץ ‪,‬‬
‫לנוצרים וליונים כמו כ ן ‪ ,‬כי משה נתבו וני איונ‬ ‫וא"‪ 3‬נשארו מאחים ועשר שנים כמנץ רד״ו; וניון‬
‫הוא יובב בן ורה מבצרה ממלכי אדום י‪ .‬ו ק נראה‬ ‫שנולד יצחק בשנח שני אלפים ומ״ח יחיח יציאח‬
‫קצת מדברי הרמב״ן ז״ל שהיו מזרע אברהם ה ו א‬ ‫מצרים בשנת‪ .‬שני אלפים וחמ״ח •!ליצירה שנת י״ו‬
‫וחבריו אליפז ואלדד וצופר ואליהוא בן נובאל‬ ‫למחזור כדעת רבי חייא הספרדי ובעל יסוד עולם ‪.‬‬
‫ועוזי ממשפחת רם מורע אברהם‪ ,‬וגס היו מורע‬ ‫והשנה השנית שהיו במדבר היא שנת י״ז שעשו‬
‫עשו והיה איוב שוכן בערבייא ושבא ובארץ אדום‬ ‫שני אדרים ‪ .‬וזהו שצוה הקב״ה רעשו את ח פ ס ח‬
‫שהיא דרומית לארץ ישראל‪ .‬ואע״פ שהתרגום‬ ‫במועדו ו נ ו ׳ ‪ .‬ורבי שמעון דוראן אמר שהיא שנת‬
‫אמר בארץ עוץ ארמיניא שהיא ארץ י ץ ‪ ,‬וכן‬ ‫י״ו למנין ד״ד כשיצאו ממצרים שהיא שנת י״ח‬
‫אומרים שקברי הוא נקושטנטינופלא ‪.‬‬ ‫למנץ בחר׳׳ד ‪ ,‬ושלא חיחח או מעוברת ‪ .‬ובפירוש‬
‫]הגהה‪ .‬אמר ש״ש וה איוב הנקבר בקושטנטינא‬ ‫ההגדה אמר ז ה ‪ ,‬ונ״ל כפי הסברא שזזיח בשנח י״ו‬
‫הוא איוב אל אוצאר"׳ אשד נ א לקושטנטינה שנת‬ ‫והיא מ ע ו ב ר ה ‪ ,‬כי המולד ביום ג׳ הסימן ג״ה‬
‫א׳ אחר מיתח חסץ בן עלי הוא ‪ ,‬ועבר אלה בן‬ ‫חש״מ והראיה בעם ד׳ בערב וראש חדש ביום ה'‬
‫עבאם ‪ ,‬ועבד אלח בן ויד עם נ' אלפים איש וח״ק‬ ‫כדאיתא בסדר עולם‪ .‬והראיה כי היחה אז מעוברח‬
‫אני משוט ‪ ,‬ונהרג הוא בשער הנקרא אינרי קאפי‬ ‫כי כבר עבר זמן האביב במכת הברד ‪ ,‬שנאמר כי‬
‫וציין אשר עליו עשח אוחו בן יורגי המלך הנקרא‬ ‫השעורה אביב ןכל שנת י״ו פשוטה תקופת האביב‬
‫קושטאנטץ ‪ ,‬ובא נ״ב שנח לניאח מ ח מ ד ‪ ,‬דוק‬ ‫ביום ב׳ של פ ס ח ‪ ,‬אע״פ שאינו קשה זה מאד למי‬
‫בחאריכיהם וחשכה ע״כ[‪ .‬ובומן מפוח ע״ח נביאים‬ ‫שאומר שהיא פשוטה ‪ ,‬כי ידוע הוא כי במצרים‬
‫שביניהם תקנו תקנח רביעית ‪ ,‬שיחו קורין בספר‬ ‫יקדם האביב חדש אוזר קודם ארץ ישראל‪ ,‬כי‬
‫חורה בשני וחמישי ו ש ב ת ‪ .‬ומשה רבינו עליו‬ ‫לפעמים יש ח ט ה חרשה ב פ ס ח ‪ ,‬אבל כפי מ ה‬
‫השלום קבל החודה ופירושה ממי שנתנה בסיני‬ ‫שאמרנו עולה יפה בלא ד ו ה ק ‪ .‬ובשנח חמ״ח‬
‫ונאחל מועד ובערבוח מואב ‪ ,‬ומת בנשיקה על פ׳‬ ‫יצאו גאולים ואז היה מ ש ה בן פ׳ שנה ‪ ,‬ואז‬
‫י״י כמו אחיו בשנת הארנעים *( נחדש אדר נ ש נ ע ח‬ ‫בחדש השלישי הוא חדש םיון ביום שבח ששה‬
‫באדר בחצי היום בעצומו של יום שנאמר בעצם‬ ‫לחדש קבלו התורה מפי הקב״ח כדאיחא בפי ר'‬
‫היום חוח ביום ש ב ת ‪ .‬ויש מדוש אחר שאומר‬ ‫עקיבא בשבת ‪ .‬וחוא ח ק נ׳ חקנוח ‪ ,‬ברכח הון‬
‫בערב ש ב ח ‪ ,‬והיחח ואח השנה שני אלפים וחפ״ח‬ ‫כשירד ה מ ן ‪ ,‬ושיהיו שיאלץ ודורשץ חלמית פ ס ח‬
‫ליצירה ואז היה •‬ ‫בפסח‪ ,‬ותקן ע ש מ ח ת של אלעור ואיתמר כדאיחא‬
‫בפרק בתרא דתעניות‪ .‬והרמב״ם ז״ל כתב בפ״ק‬
‫יהךגןע מקבל ההורה מפי משה בן פ״ב שנה‬
‫דהלכית אבלות וכן בפי קמא דכתובות ירושלמי‬
‫ונולד בשנת ת״ו ותקן עשר תקנות כדאיחא בפרק‬
‫ונתורת האדם שגם מ ש ה תקן שנעת ימי אבלות‬
‫מרובה וברכת הארץ‪ .‬ואע״פ שאמרנו במשה‬
‫ושנעת ימי ח מ ש ת ה ‪ .‬ונתב ספרו ופרשת נלעם‬
‫רבינו ע״ה ש‪ *6‬תקן כי אם שלש תקנות בפי במה‬
‫וספר איונ הסתום נדאיתא נפרק קמא דנחרא ‪,‬‬
‫מדליקין אומר שהרבה תקנות ונורות עשה ובפרש״י‬
‫ושם נ נ מ כ א ני שנות איינ משנננסו •שואל למצרים‬
‫לא הביא אלא אחת מ ה ם ‪ ,‬אבל במדרש על מעשה‬
‫חקיםר שגור שלא ידליקו אש ברומח יום אחד‬ ‫י( לא ידעתי על אייח ספד של ר׳׳א בר ח״א נתביון‬
‫הרב חסחבי• גי בספר העיבוד חפשחי ולא בצאתי‪.‬‬
‫ך‬
‫ועברו על מאמרו‪ ,‬ומשח אמר לא תבערו אש וכוי‪,‬‬ ‫ולםי חשבון הקגיעיח בזפנ‪-‬נו חל ‪ '1‬אדו‪ -‬דשנת ב'‬
‫נראה שלכל מצות התורה קורא תקנות וגירות ‪.‬‬ ‫אלסיפ שש״״ ביים חס‪-‬ש״ בשבח ולא ביום רביעי ‪.‬‬
‫ויהושע היה משבט אפרים נמו שמפורש בדנרי‬ ‫ינו לחשבון דומי ז' אדר דשנת נ׳ אלפים תפיח‬
‫ושויא שנח פית פשה דע״ה כפ• הנובר םהסחבר‬
‫נ( ר״ל שנח הארבעים אחי גאולת מגיים ‪.‬‬ ‫לחלן( חל באחד בשבח‪ ,‬לא בשבח ולא בעיב שבח‪.‬‬
‫ו‪7‬‬ ‫מ א מ ר ראשון‬
‫‪,‬‬
‫ותולע בן פואח נ״ג טונים‪ .‬ויאיר הגלעד כ״ב שנים•‬
‫ונבלעו ב' מינים ביו אלו חמ״ח מינים ‪ ,‬והתחיל‬
‫ישחח שנת חשע״ט ליצירת ושטפו שש מינים‪ ,‬וחיח‬
‫משנכנסו לארץ שכבשו אוץ סיחון ועוג עד יםחח‬
‫ש' שנים פחוח חשעה ש נ י ם ‪ ,‬ווה הוא מ ח שאמר‬
‫יפחח למלך בני עטו! ש' שנים שישבו בארנון עד‬
‫ע ת ח ‪ ,‬וחחחיל א ב ק שחוא בועו כדאיתא בסוף‬
‫המוכר א ת הססינח ‪ ,‬וכמו שתרגם חחרגום ברות‪.‬‬
‫ושימון הוליד א ת בועו דמתקרי אבצן ומתו כל‬
‫בניו ובנוחיו‪ .‬ובוקנוחו בן פ' שנח לקח את רות‬
‫בח מ' שנח א מ ח של מלכוח‪ ,‬שחיחח בימי שלמה‬
‫לצדו בכסא מלוכד‪ .‬עם בח ש ב ע ‪ ,‬וכל יה כפי‬
‫חמדרש ‪ .‬וחחחיל בשנח חשפ״ה וטופפו וי שנים ‪.‬‬
‫ורטי״י פי' ברברי הימים כ• לפי חנראח בועו חיח בן‬
‫ש' שנה כשהוליד לעובד וכשבא על רוח מיד מ ת ‪.‬‬
‫ששלמון אביו מ ח כשנכנסו לארץ ‪ .‬אבל הראב״ע‬
‫פי' כ ת ת כי היו זקנים שלמון ובועז ועובד דשי‬
‫כטיהוליד ל ת ר ‪ .‬ופרטיו חכמי חגוים כי היו דורוח‬
‫אחרים ביניחם‪ ,‬אולי לקחו מחכמי ישראל וכן‬
‫מסחבר ‪ .‬שכן ראינו ביחוס עורא שדלנ ו' דיתח‬
‫מאחיטוב לאחיפווב בספר עורא ובדברי הימים‬
‫הזכירם ‪ .‬אבל בכאן הוא סשח שלא חור בשום‬
‫מקום לחוכירם כמו ביחוס עורא‪ ,‬וא״כ יהיה בואח‬
‫חמשפחח חקדושח דרך נ ס שכן אמרו בעלי חקבלח‬
‫כי עובד חיח ח' ש נ ה ‪ ,‬ורוח עד וכץ שלמח‬
‫כדאיתא בחנחומא פרטיח ויחי שעובד חיח יותר‬
‫מחי שנה כמו שהוא בספר קבלח החסיד ‪ ,‬וכן‬
‫בב״ר פרטיח ויחי‪ .‬ואחר אבצן חחחיל אילן ויובולוני‬
‫בשנח חשצ״ב ושפט עשר שנים ‪ .‬וחחחיל עבדון‬
‫בן הלל ח‪x‬עתוני שנת אלפים ותת״ב ושפט ח'‬
‫שנים ‪ .‬ובא אחריו שמשון בן מ נ ו ח משבט דן‬
‫ואמו חצללפוניח מורע יהודה‪ ,‬וחחחיל לשפוט‬
‫בשנח חש״י ושפט עשרים ש נ ח ‪ .‬אעי׳פ שבירושלמי‬
‫אומרים שבמקרא שלחם נמצא •ששפט מ' שנח‬
‫ואפילו לטי דעתם אינם איא ע ש ת ם ש נ ח ‪ .‬שאמרו‬
‫הוא שפט כ' שנח ו א ץ אמר תכתיב מ' שנה‬
‫מלמד שאחר מוחו כ' שנה היה להם לפלשהים‬
‫פהד ממנו והוא בדן‪ .‬ובימי פלגש בנבעח חלכו‬
‫לאייםלתמניא״ח אלף‪ .‬איש מבנימין‪ ,‬ועד היום‬
‫לא ידענו חיכן חם‪.‬שלא רצו לחיוח במלחמו• עם‬
‫א ת ח ם ‪ ,‬את על פי שבראשונח היו במנץ ע ם‬
‫אחיהם ‪ .‬ואחריו‬
‫עלי חכחן חנדול חמקכל חורח שבעל פה‬
‫מפינחס וחתח־ל שנת תת״ל ליציתז‪ .‬ובטינח ההיא‬
‫י( ברפיס קו־קףא כיזיב לנ״ו שניט ‪ ,‬יהטעווז בא שם‬
‫נולד שמואל חנביא עליו השלום ‪ ,‬ועלי שפט את‬
‫ישראל מ ׳ שנח בשילו ומת בשנת חתי׳ע ‪ ,‬ובשנה‬
‫‪[2516-2870‬‬
‫הימים ‪ ,‬ונו ננמר חיחס שלא היה לו בן כדאיחא‬
‫בפסחים שלא בירך על חמ׳ס שלא וכח לבן‪ .‬ורחב‬
‫שנשאח יוזישע לא חיתח מוי עממים במצות קי״ב‪,‬‬
‫ייצאו מיחושע ומרחב שמנה נביאים שהיו לו בנוח‬
‫כדאיחא בסוף פרק קמא דמגלח‪ ,‬ושפט את ישראל‬
‫כ״ח שנח כמו שמפורש בס‪1‬ר עולם ‪ ,‬ו מ ת שנת‬
‫ב' אלפים וחקי״ו‪ ,‬ורבי שמעון בר צמח דוראן‬
‫בחלק חשלישי מ מ ג ן אבוח כענץ הנבואה אמר כי‬
‫י״ד שנים שפו? יהושע‪ ,‬ווה אינו נראה כפי חקבלח‬
‫בסדר עולם שעשה ד' יוסי לדעת רבי עקיבא ‪ .‬וכן‬
‫כפי הסברא שהכתוב אמר במרגלים כלם אנשים‬
‫שנראה שחיו כלם שוים שלא יחיח אחד בן מ׳ שנה‬
‫ויהיח אחר קרוב לששים •( שניי‪ ,‬ובכלב אמר הפסוק‬
‫בפירוש שחיח בן מ' שנח כאשר שלחו מ ש ח ‪,‬‬
‫וכן ראוי שיחיה יהושע קרוב לזד! שחיח בן מ״ב‬
‫שנה ולא נ״ו ש נ י ם ‪ ,‬וכן כפי מ ק השלש מ א ו ח‬
‫שנה שאמר יפותח יוצא לפי סדר עולם ש ש פ ט‬
‫יהושע כ״ח שנה ‪ .‬והניסה ס״ע ורטי״י היא זאת‪:‬‬
‫יהושע כ״דז ש נ י ם ‪ ,‬ווה לא נודע כי אם מ צ ר‬
‫הקבלה אבל השאר הוא בפסוק‪ :‬עתניאל מ' שנה ‪,‬‬
‫אהוד פ' שנה ‪ ,‬ושמנו־ שנה א ת ת ‪ ,‬דבורה מ׳‬
‫שנה‪ ,‬וגלות מרץ ו׳ שנים‪ ,‬וגדעון מ׳ שנים‪ ,‬ואבימלך‬
‫ג׳ שנים‪ ,‬ותולע כ׳׳ג שנים‪ ,‬דאיר כ״ב שנים‪ ,‬ונלוח‬
‫עמץ י״ח שנים‪ ,‬ה ת שלש מאות שנים עד יפתח‬
‫ע״כ‪ .‬ןוחמשכן חיח י״ד שנים בנלנל ושס״ט בשלח‬
‫עד ש מ ח עלי[ ‪.‬‬
‫והזקנים קבלו מיהושע ובכללם כלב והוא‬
‫העיקר ‪ ,‬כראיתא בפרק כהן גדול ונדר ‪ .‬וכן פ נ ח ס‬
‫עד עלי ה ד ק שהיו מורע איתמר והזקנים שהיו‬
‫עד עלי‪ ,‬אלו חן חוקנים שהאריכו ימים א ח ת‬
‫יהישע‪ ,‬ש פ ט א ח ישראל שבעח עשר שנים לדעה‬
‫בעל סדר ע ו ל ם ‪ ,‬אבל וה לא נוכר בוטו״י ולא‬
‫במפרשים ‪ .‬וכן נראח כי עתניאל בן קנו אחי כלב‬
‫הוא מתוקנים ‪ .‬אבל כפי ש ט ח ו בשנח ב' אלפיים‬
‫וחקל״ג ח ת ת ל עתניאל בן קנו אחי כלב‪ ,‬ו ש פ ט‬
‫א ח ישראל מי שנח וחוא בית רינו של יעבץ ‪ ,‬כמו‬
‫שאומר בחלמוד רוצח לומר עתניאל בז קנו‪ .‬ובשנת‬
‫שני אלפים וחקע״ג חחחיל אחו־ בן גרא בן הימיני‬
‫ושפט אח ישראל פ' ש נ ח ‪ ,‬שנשלמו בשנת תו־נ״ג‬
‫ליצירה״ ושמגר שנח אחת‪ .‬ידבורח חחחילח שנח‬
‫חרנ״ו־ ושפטח אח ישראל מ ' ש נ ה ‪ .‬וגרעון חחחיל‬
‫שנת חרצ״ר ושפט מ ' ש נ ה ‪ ,‬וחוא י ת ב ע ל ‪.‬‬
‫ואבימלך בנו ח ת ת ל תשל״ד ושפט ג' שנים ‪.‬‬
‫כי בב״י שלפני רש״ש ויה כוזוב לם' שנים ‪ ,‬חנורוז‬
‫הם' יוזק להועוי! לאוחייוז נ״ו‪,‬‬
 ‫]‪2871—2962‬‬ ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[8‬‬
‫בסנויח‪ ,‬כי בעריוח הוא מן החורח חוץ מן האם‪,‬‬ ‫ההיא היו מלחםוח גדלוח נעולם נשנשבח הארון‬
‫ו מ ת טינת תחקכ״ר ‪ .‬ואז חתזדל‬
‫שלמה המלך ליה למלוך ובטונח הד׳ החחיל‬ ‫ש מ ו א ל הגביא עליו השלום תתחיל לשפוט‬
‫לבנות חבית שנת תר״קכ׳׳ח‪ ,‬ואז נשלמו חיים טינה‬ ‫א ת ישראל בשנת תתע״א לאלף השלישי‪ ,‬בשנו!‬
‫משיצאו ישראל מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שבטינח חמ״ח יצאו‬
‫מ״א למולוו ושפט י״א שנים כדאיתא בתמורה ‪.‬‬
‫וזהו שאמד הנחוב ויהי בשמונים וארבע מאוח‬
‫ו מ ת בשנת תחפ׳׳ח בכ״ח ימים לאייר ברמה כפי‬
‫שנה ו מ י ‪ .‬ושלמה חקן ערובץ ונטילח ידים לקדש‬
‫הקבלה‪ .‬ומלן•‬
‫כי בית הלל ובית שמאי תקנו גם לתרומה ‪ .‬ודעח‬
‫בעל ססד המצות ני שלמה תקן אלו שמאלו פטורץ‬ ‫שאול שחי שנים אחר שמואל‪ ,‬אבל רמתינו‬
‫במלחמו; ובזמנו לא חיח מ ל ח מ ה כי אם ש ל ו ם ‪.‬‬ ‫ז״ל אמרו כי בשנה אחוז מחו שמואל ושאול‪,‬‬
‫וכן גזר על שניות לעריות‪ ,‬ופוש״י בפרק עושין‬ ‫שאמרו בשבת בבעלת אוב ת ו ך שנחו היה ודי‬
‫פסין גם גזר על שניות לעריות כדאיתא בפרק קמא‬ ‫חדשים מ ת שמואל קודם‪ ,‬ק פו־ש״י בתמורה‬
‫דיבמוח‪ .‬וכן חקן שיחיו ביםווגי׳יחחמח חולמ‬ ‫ני אחר מוח שמואל ישב ת ר ד' חדשים עם‬
‫דרכים מותרים לחלך בשבלים שבשדוח שיש‪-‬לחם‬ ‫פלאחים ושנה א ח ת היו שאול ושמואל ביחד‪.‬‬
‫נעלים כיון שכלו חפירות עד שחרד רביעהראשונח‪,‬‬ ‫ואחר עמלק נפרד שמואל משאול ש ד שנים בסוף‬
‫ונמו שנתב חרמב״ם בנדקין בפרק ח ' ‪ ,‬אבל נפרק‬ ‫זבחים ‪ .‬וכן נראה ני בן ל׳׳ט שנה היה שמואל‬
‫מרומז אומר שלמח אמרח שאמר אל תמנע פוונ‬ ‫נ ש מ ח עלי‪ ,‬ני עלי ח ח ח ל לשפוט כשבאה ח נ ה‬
‫מבעליו‪ .‬וחוספוח נפרק ניצר אשח א ח י ו ‪ .‬והא‬ ‫להחפלל‪ ,‬ונשבא ארון משדה םלשחים שחיה ז'‬
‫דאמרינן נפרק שני דעתבץ נשעח ש ח ק שלמח‬ ‫חדשים אחר שמח עלי נ א לניח שמש ומיד לקריח‬
‫ערונין ונטילת דים יצאת בת ק ל ו מ י ‪ .‬ולא חשינ‬ ‫יערים והיח ש ם עשרים שנח כמו שאמר חנחונ‬
‫שניות שמא אחר בת ק ל חקנח ‪ .‬חמקנל חו'‬ ‫עד שנא דוד המלך לירושלים ומלך על כל ישראל‬
‫ושלח נ ע נ ו ת לנית**בינדנ‪ ,‬הוצא מאלו העשרים‬
‫אחיד; השלוני ולר היה‪ ,‬ובן הוא אומר ואחיה‬
‫שבעח שנים וששח חדשים שמלך בחברון נשארו‬
‫על האוצרות ‪ ,‬והוא היה מיוצאי מצרים וראה א ת‬
‫י״ב ו ח צ י ‪ ,‬ועוד חו׳ חדשים שישב בשדח פלשחים‬
‫עמרם נדאיתא ננתרא פ' שמיני‪ .‬והוא קנל מדיד‬
‫ה ם י״ג שנים עם הל״ט חרי נ״ב שנים לשמואל‬
‫ובית דינו‪ ,‬והראב״ד ז״ל כתב שהיה הוא מנית‬
‫ואז מ ח ו שאול ושמואל לאפוקי יוסף בן גודיון‬
‫דינו של דוד ומשח לירבעם ק נבט ואו היה יותר‬
‫ש‪4‬ומר כי שאול מלך עשרים ש נ ח ‪ ,‬י״ח שנים‬
‫מתייק שנה ז ק מ א ד ‪.‬‬
‫בימי שמואל ושחי שנ>ם א ח ר י ו ‪ ,‬וזח אינו אפשר‬
‫אליהו ז״ל קבל מאחיה השלוני והוא המקבל‬
‫כפי ש א מ ר נ ו ‪ .‬ועוד כפי מנץ השנים מיפחח‬
‫השמיני‪ ,‬זנר לבריח מ ל ח שהיח ביום השמיני‬
‫עד ר׳ שנים למלמת שלמח אינו איפשר וצדקו‬
‫שהוא מ צ ר שם ‪ ] .‬ה ג ה ״ ה ‪ .‬אמד ש״טו והוא‬
‫רמחינו ז״ל ב כ ל ‪ ,‬וני׳ש לאפוקי מ ע ש ח ישו‬
‫חיה נחן כדאשנחן בטיק חמקנל אשנחיה רבה בר‬
‫ותלמידיו ש נ ח נ ו ני ארנעים שנה מלך שאול‪.‬‬
‫אנוה לאליהו נאותו המעשח אמר ל א ו נחן מר‬
‫ער נ א ן [ ‪ .‬ת ה נ א כפי דעת ר מ י ז״ל נפרק יש‬ ‫ת ד חמלך תתחיל מגנותו נשנת חחפ״ד‬
‫נוחלץ בנתרא ני ז' קפלו חעולם‪ :‬א ד ם ‪ ,‬מתושלח‪,‬‬ ‫ליצירה ‪ ,‬ואחר ליו שנים למלמתו מלך אנשייום ‪,‬‬
‫שם ‪ ,‬יעקב ‪ ,‬ע מ ר ם ‪ ,‬אחיח חשילוני‪ ,‬אליחו‪,‬‬ ‫שנאמר ויהי מקץ ארנעים שנה ואלו הן משעה‬
‫והוא עדין חי ל ז א ת חםברא אינו פ נ ח ס ‪ .‬ואליהו‬ ‫ששאלו לחם מ ל ך ‪ ,‬והוא קנל משמואל ונית דינו‪,‬‬
‫קבל מאחיח חשילוני קרונ לסוף מלנות שלמר שנת‬ ‫והףא המקנל הששי כיצד מ ש ח יזזושע פ נ ח ס עלי‬
‫תתקם״נ‪ .‬ויש סנרות רנות נמררשות מי חיה‬ ‫שמואל ת ר ‪ ,‬והיה ר מ של רוד גם נן מפיטשת‬
‫אליחו‪ .‬ונמציעא סרק חמקנל חתוספות הארינו‬ ‫נן שאול כ ח ו ח א בחחלח נ ר ת ח ‪ ,‬ונן אחיתופל‪.‬‬
‫נזה ‪ ,‬יש אומרים שהוא מגד שלוה אמדה לאה‬ ‫אבל רנו נפרט היה עירא היאירי הנהן ונתן לו‬
‫נ א נד רצה לומר לנרות הרשעים ונן נמדרש חליי‪.‬‬ ‫מעשתחיו ל א לנחן א ח ר ‪ ,‬ו א מ ת ש נ ע מ ד זה נ א‬
‫והראייה שהוא מתושבי גלעד שהיא ארץ ג ד ‪.‬‬ ‫רעב שמיד ס מ ו ך ויהי רענ נימי דוד ‪ ,‬והיה קורא‬
‫ו א מ ת שאביו מגד ואמו מננימין‪ .‬ונלמדגו ס'‬ ‫על כ ת ם וכסתות נדאיחא נמועו־ קטן והיה ק ת מ‬
‫ני תשא מ ש נ ט מימין היו ומיושני לשנת הנדת‬ ‫שנאמר יטוומ לי יריאיך וידעי עדותיך ידעי נתינ‬
‫וירושלמי היה ובבי שבטים הלקו‪ .‬וברנדי הימים‬ ‫נדאיתא נמדרש שמואל‪ ,‬ודוד מלך מ' שנה והיא‬
‫בשני שבטים מצינו וה השם ובפרט בשבט נניקין‬ ‫גזר על חיחוד כשאירע מעשה תמר ואמנון אפילו‬
 ‫)‪9‬‬ ‫מאמר ראשון‬ ‫‪[3047—3228‬‬
‫וחם יטועיח ועמוס ומיכה והושע מ מ ן אחד‪ ,‬ועמוס‬ ‫שנפל בחלןו המקדש ושהוא עצמו אמר אני מ מ י‬
‫היה עמוס בלשונו‪ ,‬אבל חושע היה בתחלה שנא׳‬ ‫בניה של רחל‪ .‬והחכם רבי לוי בן גרשום חוא‬
‫חחלח דבר י״י בהושע ובלם נתנבאו בימיו כמו‬ ‫מכריע שהוא פנחס וכל ישראל נהנו לומר שהוא‬
‫שנראח בנביאים כי חושע נחנבא בימי עודיוזו יוחס‬ ‫פ נ ח ס ‪ ,‬והדבר נשאר בתיקו והוא יבא במהרה ויניד‬
‫אחו וחוקיח‪ .‬ועמום נוןנבא בלבד בימי עוזיחו קבל‬ ‫לנו‪ .‬ו ס ל ו ק אליהו זיל שנת ג׳ אלפים ומ׳׳ז‪,‬‬
‫מ ה ו ש ע ‪ .‬וישעיה קבל מעמוס והחנבא נם בימי‬ ‫שנח י״ח למלנית יהושפט שאו מלך יהורם בנו של‬
‫ע ו ד ה ‪ ,‬אלא שעמוס נתנבא לפני הרעש שלא חיה‬ ‫אחאנ ואז נראה ני קנל אלישע מאליהו ז״ל ־‬
‫במוחו עד ונץ חוררוס בסוף בית שני‪ ,‬שמחו או‬ ‫ובדברי חימים נראח שנא מכתב מאליחו ליחורס‬
‫בירושלים חוץ משאר המדינות יותר מעשרת‬ ‫בן יחושפט קרוב לשנת ג׳ אלפים וס״א ליצידח ‪,‬‬
‫אלפים אנפרם ונשים ‪ .‬וישעיח נחנבא ביום חרעש‬ ‫אנל נ נ ר נסחלק ני יהושפט אביו ויחורם בן אחאב‬
‫שנאמר את מי אשלח‪ .‬רנועו אמות חספים כאשר‬ ‫באו לאלישע הנביא ‪] .‬ונסדר עולם ני נתחלוז‬
‫נכנס עוויח חמלך לתקשיר קפזוד! והצרעת דרחח‬ ‫מלכות נ ן יהושפט נא מנתב אליהו שיע שנים‬
‫במצחו יהיח כ״ח שנים מצורע כואיתא בחוספתא‪.‬‬ ‫אחר שנננז[ ‪ .‬ונראח ני נשמלך יהוא שהוא‬
‫ואחר דח מיכח חמורשתי שקבל כישעיח חתנבא‬ ‫שנח נ״ה ליצירה ‪ .‬ני או יונה ויהוירע הנהן נ ד ל‬
‫בימי יוחס ואחו וחוקית ‪ ,‬וכלם מ נ ץ אחד ואם כן‬ ‫קבלו מאלישע זיל‪ .‬ונראה נפסוק ני אלישע מוז‬
‫הושע המקבל הי״ב ‪ ,‬ועמום הי״נ‪ ,‬וישעיה ה י ד ‪,‬‬ ‫נשנח ד ו למלנוח יואש מלך יהודה שחוא שנח‬
‫ומיכה ה ט ״ ו ‪ .‬ועמום היח מחקוע שהיא משבט‬ ‫צ״ח ליציוח‪ ,‬וא״כ חיח אלישע אחד וחמשים שנח‬
‫אשר‪ ,‬והיה פסלוסא פירוש קמיע הלשון כמו‬ ‫אחר סלוק אליהו ז״ל‪ .‬ואז נשנה חחיא מ ח יחוידע‬
‫שאמרו בויקרא רבה פרשת צו • וישעיה גם אביו‬ ‫הכהן ג ד ל חלמידו בן ק״ל שנח ‪ .‬ומוח נראה‬
‫אמוץ חיח נביא ואחיו של אמציה ה מ ל ך ‪ .‬ומיכה‬ ‫שהאריך ימים אלישע והוא חמקבל חחשיעי •‬
‫חיח מעיר מרשח שחיא מעדי יחורח‪ ,‬ואעפ״י‬ ‫]ובסדר עולם כי שנת עשר לייאש מלך ישראל‪,‬‬
‫שחמדרש אומר על פסוק אח מי אשלח שלחחי‬
‫שחוא ד' שנים אחר מות יואש מלך יהודה מ ת‬
‫אח מיכה והיה מכץ אוחו בלחי שנאמו־ בשבט‬
‫אלישע ‪ ,‬ואם כן חיח אלישע ס״א שנח אחר סלוק‬
‫יכו על חלחי את ש ו פ ‪ x‬ישראל ‪ ,‬שלחתי אח עמוס‬
‫אליהו‪ ,‬וא״כ יחוידע וזכר׳ח בנו מתו קודם אלישע‪.‬‬
‫והיה קורץ לו פםילוסא שנראה שהיה קודם ישעיח‬
‫ועוד בסדר ע ל ם מ אליהו יהיה ננלה כשיבא משיה‪,‬‬
‫בפשט הפסוקים ‪ ,‬לא נראה וה ממיכה מ מיכה‬
‫ומיד יסתר פעם שנית ואחר כך יחנלה כשיבא‬
‫לא נתנבא בימי עדתו ו ל ח אם נפרש המרוש על‬
‫גוג ו מ נ ו נ ‪[ .‬‬
‫מיביהו בן ימלא שהכהו צדקיהו בן כנענח על חלחי‬
‫אלי׳עע הלמידו המובהק ובכור פי שנים‪ ,‬וקבל‬
‫בזמן אחאב ‪ .‬ונראה בפירוש סדר עולם כי אז בימי‬
‫ממנו לדעח אחרים שנת תתק״ץ ‪ .‬לפי דעתי שנת‬
‫ישעיה היה הושע ועמוס מכמה המבין מראת‬
‫נ׳ אלפים ום״ז ליציוה כאשר נראה נפסוק נמו‬
‫אלודם ובשלחי דמהדרץ פרק כל ישראל ‪ ,‬וא״כ ‪(1‬‬
‫שאמרחי‪ .‬ובפסחים פוק אלו דנרים שחיח אלישע‬
‫עמום קבל מהושע שנח ק״י רשעיח קבל מעמוס‬
‫בן ש פ ט בבשן משבט גד ‪.‬‬
‫שנח ק״מ ‪ .‬לפחית חיח ישעיה אחר זה צ׳ שנח‪,‬‬
‫יהוידע חנחן חמקבל חתשיעי קבל מאלישע‬
‫ני מנשח מלך בשנח רכ״ח והוא חרגו כדאיחא‬
‫ונית דינו שנת ג' אלפים ו ט ״ ו ‪ .‬לפי דעתי קנל‬
‫בינמות ‪ .‬ומינה •קנל‪.‬מישעיה שנח ק״ם ליצירה‪,‬‬
‫נשנת נ״ה ני נשנת ט״ו עדץ אליהו לא נסתלק‬
‫וכן בזה הסדר כתב הרמב״ם ז״ל‪ .‬יואל ונחוס‬
‫וחיה יהרדע ק״ל שנה ‪.‬‬
‫האלקושי וחבקוק לא נזכר באיזה זנץ נתנבאו‪,‬‬
‫ואמרו ז״ל שנתנבאו בימי מנשה ומפני שהיזז רשע‬ ‫זכריה ה מ ץ ח נ ת ל ונביאי ש נ ח ת נניח חמקדש‬
‫לא נובר שמו ונבואחן‪ ,‬ומלך נ״ה שנה והכ״ב‬ ‫על ידי יואש המלך קנל מיהוידע אניו שנת מ״ז‬
‫שנח היה רשע והל״נ שב בתשובה נדאיתא‬ ‫לאלף חרניעי לדעח אחרים לפי דעתי שנח ע ' ‪.‬‬
‫בםנחדרין‪ ,‬ואחר ש מ ת לנ״ד! שנים כמנץ מלכיחו‬ ‫אע״פ שאלישע ר מ של אביו מ ח בשנח צ״ח אולי‬
‫חרב בית ראשון‪ .‬ופוק חלק כי לימד מנשה לרב‬ ‫יחוידע מ ח קודם והוא חמקבל חאחד עשר ‪.‬‬
‫אשי בחלום מאיוח מקום מחפת יבצעו המוציא‬ ‫המ&ע הנביא קנל מונריה שנח נ׳ אלפים וצ׳‬
‫והוא שיחיח אחר חוקיח ח מ ל ך ‪ .‬ודרך סברא‬ ‫קודם ש מ ת עשר שני‪ /‬שיואש חמלן־מת שנח ק״א‬
‫מ כיון שבספר חדי עשר יואל ואחר זח נחום ואחריו‬ ‫תכריח קודם לו שנח אחת ‪ .‬ווח חושע חיח משבט‬
‫חבקוק שזח קבל מוח ‪ ,‬ויואל קבל מסיכח שנח‬ ‫ראובן‪ ,‬ובעבור שדאונן ח ח ח ל נחשונח זכח לצאת‬
‫פ‬ ‫•( בכיי ואחר כך ‪.‬‬ ‫ממנו מי שאמר שובה ישראל‪ ,‬והיו ד' נביאים‬
‫]‪3206—3401‬‬
‫ועוד תקנות רבות כי ם ת ם תקנות ה ם מעזרא ונית‬
‫רינו ©ל עורא הוא הנקרא כנסת הגדולה שהחזית‬
‫העטרה ליושנה‪ ,‬כמו מ ה פואמר מפחז האל הגדול‬
‫הנבור והנורא כדאמא ביומא ובשאר מקומות ‪.‬‬
‫והם תקנו הפלות קדושות והבדלות וכל מעשה‬
‫טוב ‪ ,‬ומהם היו חגי זכריה ומלאכי‪ ,‬אבל ההלכות‬
‫שהעידו בתלמוד כמו צרת הבת י( יותר העירו מפי‬
‫הגי מהשאר‪ .‬וכן היו דניאל והבריו ונהמיה האמור‬
‫למעלה‪ .‬והוא גזר על המוקצה חוץ משלשה כלים‬
‫מפני שהיו מחללץ השבת מ מ נ ו כדאיהא בסרק‬
‫כל חכלים‪ .‬וכן חיו מכלל כנסה הגדולה שריה‬
‫ודעליח מספר בגוי נחום בענח ומרדכי בלשן‬
‫וורונבל חחסיד פחח יחודח מבני בניו של יחרכין‬
‫המלך ‪ .‬ובסנחדרץ פרק דיני ממונוח כי ורובבל‬
‫חוא נחמיה חכליה ‪ ,‬ואומרים כי ממנו יצא הלל‬
‫חוקן נשיא ישראל‪ .‬אבל מן חתלמוד בכתובות אינו‬
‫נראה זוז‪ ,‬ני אם משפטיח בן אביטל אשח ח ד ‪.‬‬
‫ובירושלמי ו ק בבראשיח רבח פרשח ומכור אלהים‬
‫את נח אומד כי הלל מצד האם היה מיהודח‪,‬‬
‫ומצר אביו מבנימין וכן דבי חבא מזרעו‪ .‬ואמרו‬
‫כי אבוקר״ט חדופא חיח בזמן מרדכי ואסחר שנח‬
‫נ׳ אלפים וח״א ‪ .‬ובנו אקליד״ס שעשח ההנדםח‬
‫ואפלטו״ן ח פ ל ו ס ו ף ‪ .‬ומרדמ חיח שנים‪ ,‬דבות יותר‬
‫מת׳ ש נ ה ‪ ,‬והוא הנקרא במשנה בט״ו חסידים‬
‫פתחיה על הקנים במסכתא שקלים‪ ,‬ונקרא ק‬
‫שיודע שבעים לשון‪ ,‬ופותח דברים ודורשן ומבץ‬
‫אפלו לאילמים במחוג רצה לומר ברמיוח‪ ,‬כדאיחא‬
‫במנחות פרק רבי ישמעאל בעומר ובשחי חלחם‬
‫שהיח בימי החשםונים מ מ ן חורקנום וארםתבלוס‬
‫שהיו בסוף החשםונים אתר בנץ בית שני יותר מגי‬
‫מאוח ש נ ה ‪ ,‬ופירש רש״י שם זה מרדכי שהיה‬
‫בימי אחשורוש‪ ,‬אלא שהחוספוח בפרק מרובה‬
‫נהחפקו בור‪ .‬כיצד חיח כל כך שנים וחרצו כי‬
‫המבינים כמוהו היו קורץ לו מרדכי על ש מ ו ‪.‬‬
‫ועוד חודו בעלי התוספות לומר כי מ ה שאמו־‬
‫פתחיה על הקנים ‪ .‬וחמעשח של שלשח נשים‬
‫שבאו לפניו ואמר א׳ לעונתי‪ ,‬ואי לימתי‪ ,‬ואי‬
‫‪',‬דנתי‪ ,‬ופירש הוא בעונה מ נ ד ‪ , .‬והשנית סכנח‬
‫בים ‪ ,‬והשלישי ואב בא ליטל בנה ‪ .‬שהוא מרדכי‬
‫עצמו כדאיתא •שקלים ירושלמי ובמנתית ‪ .‬ו ק‬
‫פירש הרמב״ם ו״ל בפירוש המשנה בפ׳ ה׳ ושקלים‪.‬‬
‫והם כנסת ה נ ד ל ה שכקשו להרונ יצר הרע‬
‫בחפלחם וכחלו עיניו‪ .‬ויש גרסא וכתלו עין אתת‬
‫י( ים״ק דר״ה בשיי‪.‬אברים ‪ ,‬והם הגמדי על חםובזז‬
‫להוסיף עליי ועל סקוסר ‪ ,‬ושמקריבץ אעס״י שאץ‬
‫בית כדאיתא סק״ק יעבייץ ‪.‬‬
‫ספר יוחסין‬ ‫‪[10‬‬
‫ק״צ ‪ ,‬ותשלונז גלוח עשרח שבטים בשנח ששית‬
‫למלכות חוקיה המלך שנת נ׳ אלפים ומאתים ושש‬
‫ליצירה‪ .‬וקודם זה גלו ראוכן ונד והצי שבט‬
‫המנשה וכן וכולץ ונפתלי‪ .‬ונהום האלקושי קבל‬
‫מיואל שגת ר ״ ם ‪ ,‬וחנמוק שהוא בן השונמית‬
‫לפ• דעת הזהד דיש פרשת בשלח קבל מנחום שנת‬
‫רנ״ד ‪ ,‬וחבקוק הוא המקבל חי״ח ‪ ,‬ובתוספתא פ'‬
‫המקבל כי בי הצרפח שהחיח אליחו חוא משיח בן‬
‫יוסף כדאיתא בסדר אליהו רבה ‪.‬‬
‫צפניה נחנבא בימי יאשיח ב ח ח ל ה ‪ ,‬וקבל‬
‫מחבקוק שנח ר״ס והוא חמקבל חי״ט ‪ ,‬ואו חיחח‬
‫חולדה ךעביאח ‪ .‬ובפרק י״ר משמחות כי קברח‬
‫בירושלים ל א ננע ארם נ ח מ ע ל ם ‪.‬‬
‫ירסיהו ח מ ץ קבל מצפניח ונחנבא ימ׳ שנה‬
‫עד שנחרב ביח ראשון‪ ,‬ובו נשלם חצי חמנץ‬
‫מהמקבלים ח מ כי חוא חמקבל חעשרים‪ .‬חזוא‬
‫קבל מצפניח קרוב לשנח שי״ו והיח חחרבן בשנח‬
‫ג׳ אלפים ושל״ח ‪ .‬והסימן של״ח מעל פני ויצאו‪.‬‬
‫וחיה ביום ראשון כיום ט' באב בשנח ראשונח של‬
‫ש מ ט ח ‪ .‬וכן בביח שני ומשמרחו של יהרריב ונפל‬
‫פסוק של קללה בפיהם וישב עליהם אח א ו נ ם ‪.‬‬
‫זאעפ״י שווז הפסוק של שיר של יום ד' כדאיחא‬
‫בערכין‪ ,‬והיו אז בדוכן ופי׳ רש״י דוכן לשון דוכחא‪.‬‬
‫וברוך כן נ ר ה קבל מירמיחו בבבל שנח ש״פ‬
‫ב שנים אחר החרבן‪ .‬וברוך בן נריח מ ח בבבל‬
‫ונקבר שם ולא עלח עזרא מבבל עד שמת ברוך‬
‫רבו כדאיתא ב מ נ ל ח ‪ .‬ועורא עלח בשנח חו'‬
‫לאו־חחשסתא‪ .‬ולדעת חמפרשים חוא דריוש בן‬
‫אסתר אחר שנכנה ביח שני על!די זתבנל ויחושע‬
‫כהן ג ד ל ‪ ,‬ונשלם בניינו בשנה ששיח לדדיוש‬
‫בחדש א ד ו ‪ .‬ובשנח חאחרח עלה עזרא אחר‬
‫חשלום שבעים שנח לחרבוח ירושלים ‪ ,‬ועוד ח'‬
‫שנים ש ע ו בחם ביח עזני‪ .‬ואחר כך מ ת ברוך‬
‫שנח חי״נ ליצירה‪ ,‬וחזר ותבבל לבבל ו א מ ת‬
‫שעורא הכהן חסופר שקבל מברוך בשנח ש ״ ע ‪.‬‬
‫ועזרא חיח חסיד מאר ועדו כ מ ש ה ‪ ,‬כך‬
‫אמרו על הלל אי עניו אי חסיד חלטק־ו של עזרא ‪.‬‬
‫והיח ראוי שחנחן חורה על ידו ולא חחויל] טובה‬
‫לעצמו מחטוב שעשח עם ישראל כראיחא בפרק‬
‫חלק ‪ ,‬ולק נקרא ספר עזרא על ש מ ו ‪ ,‬ל א על‬
‫נחמיח בן חכליח חנקרא חתרשחא שהיח משקח‬
‫למלך והחירו לו לטעום ח מ ס של מ ל ך ‪ ,‬ובסנהדרין‬
‫פרק אחד דיני ממונוח כי ותבנל חוא נחטיח בן‬
‫חכליח ‪ .‬ואמרו במסכחא מנלח פרק ד' שחוא‬
‫מלאכי שניבא על ענץ הנשים חנכריוח‪ ,‬דייל עודא‪.‬‬
‫והוא תקן עער תקנות כדאיהא בפי מרובה בקמא‪.‬‬
 ‫‪1 1‬‬
‫נ‬ ‫מ א מ ר ראשון‬
‫בפר? הןורק נע אניר ר' יהודה בן אלעא׳ דורוה‬
‫ראשונים בית כימאי ‪ ,‬דורות אחרונים רבי דוסא ‪.‬‬
‫והוא בן הרנינס כדאיתא בסרק נ' דעדיות ‪ .‬ואם‬
‫היה קודם בית טזסאי איך קראו אהרון‪ .‬ואול־‬
‫מה שהעיד על הגי היה קבלה בידי כי לא אמר‬
‫שראה א ו ת ו ‪ .‬וכן אמר ביבמות שהחז לו אה קט;‬
‫הריף יונתן בן הרמנס שמו מתלמידי בית שמא•‬
‫וקרא לו בכור שמן רצה לומר הריף‪ .‬ורב צמה‬
‫פירש בכור ה א ם ‪ ,‬ואולי פירש וה כי התלמוד לבכור‬
‫האם קורא בכור שוטה ‪ .‬והי' ‪£‬ום עמו ר' אלעוו‬
‫ק עוריה ורבי עקיבא אבל מ ש ם נראה ני היה‬
‫וקן מאד ‪ .‬ואם וה כן למה ת מ ה ו התוססות על‬
‫מרדכי שיהיה ש' שנה ‪ .‬והוא ד' דוסא עצמו בן‬
‫הרכינס שאמר ר מ יהודה בן אלעאי שאמר השבויה‬
‫אוכלת בתרומה כדאיהא בפרק ג' רעדויוה ‪ .‬וכן‬
‫בומן שמעון הצדיק היתה אלםכנדריא שהיא אמון‬
‫מנוא מלאה מישראל כסייס כיוצאי מצרים ושבעים‬
‫קוזדראות של זהב בבחז הכנסת הגדולה ונו׳ כדאית׳‬
‫בסוכה ‪ .‬וכלן נהרנו על ידי אלסכנדר שהשינ להם‬
‫קללת ירמיהו הנביא ‪ ,‬ועוד שעברו על לא תוסיסו‬
‫לשוב בדרך הוה עוד ‪ .‬ואהר וה נתיישבה םעס‬
‫אהוד! בימי תוניו בנו של שמעון הצדיק שעשה‬
‫שם בית גדול ו מ ו ט ‪ /‬והיו כל אנשי מצרים הולכים‬
‫ש ם ‪ ,‬ואו נתקיים ביום ההוא יהיה מובה לי״י בתוך‬
‫ארץ מצרים בכבוד גדול מאתים שנה לסי ו ע ת‬
‫הרמב״ם ‪ .‬אבל נראה כי כל דמן הביר‪ ,‬היה‪ ,‬כי שם‬
‫ברח יהושע בן פרחיה וכן בומן הלל‪ ,‬והיו נשמעים‬
‫להנמ־ ירושלים וכן היו מביא־ם קרבנות ‪ .‬ו ק הלל‬
‫הביאו לו כתובות נשיהם שהיו אומרים שהיו‬
‫ממורים ודזתירם ‪ ,‬והיח קהל גדול כסלים ניוצאי‬
‫מצרים עד אחר חרבן בית שני שעיה עליוזה‬
‫אדדיינום קיסר והרגם כילם בומן ה ר ק ב י ת ר‬
‫כואיתא בניטץ‪ .‬וכן אמרו שם התוספות שנתישבה‬
‫פעם א ת ר ת ‪ ,‬וכן בדברי הימים מהנוצרים ‪.‬‬
‫ובירושלמי פרק ההלל אומר כי השבעים קתוראוה‬
‫טל והב וכוי חיח אחר ה ד ק בית שני בומן יורקינום‬
‫אביו של אדריינוס ח ר ש ע ‪ ,‬והוא החריבם ולא‬
‫הוכירו לאלס‪.‬־נדרוס כפ־ התלמוד שינו‪.‬שהוכיח•‪.‬‬
‫ושאו היה חרבן ביתר ‪ ,‬ואינח עתידח לחוור קרן‬
‫ישראל עד שיבא בן דוד ‪ .‬ויש אומרים כי שמעון‬
‫חצדיק שמו עידו בן יהושע כהן נ ד ל ‪ ,‬ואין‬
‫]אמד ש״ש אנ•‬ ‫נראה !ח ביוסף ק גוריון‪.‬‬
‫קראתי בן גוריון הגדול ‪ ,‬שאותו ה נ ק אשר בזמן‬
‫אלםנלדר נקרא עידו הכה; עיי' שם ‪ [.‬והיו!‬
‫לסי דעת רו־־ל כחן נרול נזמן אלסמדד מלך יו]‬
‫שהינ לירייש ‪ ,‬ואז נשלם מלכות פ י ס ומד־ שהיה‬
‫‪[3401—3440‬‬
‫רוצה לומר שס־מו עיניו כדי להחליש ליצר הרע‬
‫שלא יגרה בקרובות כדאיתא ביומא ‪ ,‬וכן בס׳ ר'‬
‫מיתות ‪ .‬וםירש דש״י בקרובות אמו ואחותו אבל‬
‫מתגרח באשת איש ובנדח‪ .‬ואני אומר סיוע לדבריו‪,‬‬
‫דאמרינן ס׳ אין דוושין גול ועריות שיצר הרע‬
‫מהאווז לחם ‪ .‬ואחר שמת יהושע כ ק גחל חיה‬
‫כסיהנראה שיהיח עורא כחן גדול שעטה סרח‬
‫אדומה ‪ .‬אע״ם שנראה בםםר עזרא כי בנו יויקים‬
‫וכן בנו של יחושע שחוא אלישיב ויוידע ק אלישיב‬
‫ויונתן בנו מדוע בנו כלם מזנים נדלים ל א עורא ‪,‬‬
‫אליפ שנראח בהחלת ספר המדע כי עורא היה‬
‫כ ק ג ד ל קודם שמעון הצדיק אינו נראח זה בשום‬
‫ספר מדברי הימים ‪ ,‬כי אם מורע יהוש‪ 9‬היח ‪,‬‬
‫מבניו ובני בניו היה כהן גדל ‪ ,‬ו ק פירש רשי׳י‬
‫בעורא כי כל הששה נהנים גדלים מורע יהושע •‬
‫שמעון הצדיק כהן גדל בימי עזרא‪ .‬ואולי‬
‫היה סגן או ראש בית אב ל א כהן ג ד ל ‪ ,‬כי הפרה‬
‫כשרה אפילו בכהן הדיוט ונקראת על שמו כמו‬
‫פרח שעשה אלעזר ה ס ג ן ‪ ,‬ונקראת על משה רבינו‬
‫ליה ‪ .‬אבל עזרא חוא היה ראש על כלם והוא‬
‫חמקבל חנ״ב ‪ .‬וכל בית דינו חיו ק״כ זקנים‬
‫והאחרון מ ה ם שמעון הצדיק והוא מכלל הק׳׳כ‪.‬‬
‫אבל רשי׳י פי׳ חיח משיירי כנסת חנדלח‪ ,‬לסוף •ב־ת‬
‫שני נקראו שיירי ‪5‬נסת חנרלה‪ .‬ווה אינו נראה כי‬
‫בתחל׳ הבי' היה שמעון חצדיק כשבא אלסכנדר מ'‬
‫שנה לבנץ בית שני‪ ,‬שאו התחלו השטרות והוא חיה‬
‫כ״ג ומן רב אחר יהושע כ״ג‪ .‬ובומן שמעון הצדיק היה‬
‫גביהה רן סםיםא ובבראשית רבה פרשת ם״א‬
‫לבני הסלגשים קורא אותו גביע בן קוסם ‪ .‬וכן‬
‫בערוך גביע ואמר אני ה ל ך ודן עמם ו נ ו ׳ ‪ .‬ובחש‬
‫חלק ג ב י ה בן םסיםא םירוש חכם היה והיה גבן‪.‬‬
‫והיינו דקאםר ליח מינא בעיטנא בך וסשיטנא‬
‫לעקמימותך ואמר ליח רופא אומן תקרא ושכר‬
‫הרבח חטול ‪ .‬רש אומרים גביח ארוך ווקוף וח־ה‬
‫שומר המקוש ‪ .‬וגביע בן קוסם שם הכם והוא‬
‫נתן עקר בתחיית חמחיס מאן ולא הוה ה ו ה ‪,‬‬
‫מאן דהוח לא כ״ש ‪ .‬והוא שנצח בשנת ש מ ט ה‬
‫לאנשי אפרקה ‪ ,‬לבני ישמעאל ‪ ,‬ובני קטורה ‪,‬‬
‫ומצרים ‪ ,‬לפני אלכםנה־וס מקדץ ‪ .‬וכן נראה‬
‫שהתז בדורו דבי דוםא ק הרכינס‪ ,‬וחיה יוהו־‬
‫מארבע מאוח שנים עד אחר ה ח ר ק בוה הגלות‬
‫בזמן רבי יחושע במחלוקתו עם רבן גמליאל בקדוש‬
‫חחדש ובומן ר' עקיבא כמו שכהב חרםב״ם ז״ל‬
‫בפירוש המשנה במפתח פרק ד ' ‪ .‬י ק נראה‬
‫ביבמות פרק ראשון שהעיר על מדוכה זו ישב חגי‬
‫הנביא כשאמר דין צרת הבה ‪ .‬אבל קשה א ה נ׳‬
‫]‪3440-3450‬‬ ‫יוחסין‬
‫משונה מלך יון המולך בירושלים והרגוהו ואת כל‬
‫ידלו‪ .‬הוא סוליפוס השר שחרנ אלף נפשוח‬
‫מישראל בורך שהיו שומריי השנת שנהן אש על‬
‫סי המערה‪ .‬וכן או אנםויוכוס הדג לשבעה בני ח נ ה‬
‫חצדיקיט יחיא אחר מיחחן סרחה נסשה‪ ,‬והדברים‬
‫שדברו אלח הצדיקים הוא שבח גדול לישראל‪.‬‬
‫ואז אלעור הישיש חחסיד הוכח בכתוח רצאח‬
‫נסשו לחיי חעולם חבא ‪ .‬וזה אל עור הישיש הוא‬
‫מהע״ב וקנים שהעתיקו חהורח אזלמי מלך מצרים‬
‫ומלך יון‪ .‬ושינו י״ח‪-‬דברימ כראיחא בס״ק רמנלה‬
‫ובמסכחא סופרים כי כחבו ח מ ש ה וקנים לתלמי‬
‫חתורה יוניח ‪ .‬ועור כינס שבעים זקנים ושינו לו‬
‫י״נ דברים‪ .‬וזח חלמי חיח חכם וחסיד ונחן מחנות‬
‫ו מ ה לחכמים ולבית חמקרש ‪ .‬ובדברי חיברם‬
‫לנוצרים שחיו שלש מאוח אלף סםרים מ ח ח כ מ ו ח ‪,‬‬
‫ושאמרו לו חכמיו כל הססרים שיש לך כלם ססורים‬
‫והבל‪ ,‬והעיקר שהעתיק תורת חיהורים האלהיח ‪.‬‬
‫ואו שלח מיד לירושלים בעבור אלעור הישיש וע״ב‬
‫וקנים ועשח לחם כבוד גדול ושמח שמחוז גרולח‪.‬‬
‫ואחר ש מ ח אלעור חישיש או מלך מתתיח שנח‬
‫אחת ‪ ,‬ומשה לבנו יהורח חנבור למשיח שר צבא‬
‫ובימיו בא נקנור לירושלים ונחרג ונם בא אנטיוכוס‬
‫מלך יון ונצחו יהודה ונםל מעל המרכבח והשברנה‬
‫כל עצמוחיו כי חיח כבד ‪ ,‬וגם חוסיף לו חי מ כ ח‬
‫שהיח ריחו מוסרח כנבלח עד שאנשיו ברחו מטנו;‬
‫ונדר לימול בשר ערלחו חצורר חמבםל בריח מילה‬
‫ולא שמע ח' חסלתו ונסלו מעיו א י צ ח וימח ‪.‬‬
‫ואו בא יחורח וכל חחסידים ויטהרו חביח ויביאו‬
‫עצים ואש חקדש לא מ צ א ו ‪ ,‬ויקראו אל ח' ותצא‬
‫אש מן חאב; אשר על חמזבח ויחנו עצים עליה‬
‫וחחי חאש חחיא ער חנולח חשלישיח ‪ .‬ובית דינו‬
‫של חשמונאי נורו על חנויח משום נשג״ו‪ ,‬ובית‬
‫שמאי וביח חלל נורו אסלו על ייחוד רנויח על‬
‫שאר חחקנוח ‪ .‬רעשו חנוכת חמובח בחדש כסלו‬
‫בכ״ח יום מ ‪ .‬וישימו את לחם חשנים וידליקו‬
‫הנרוח ונעשח נס נדול בשמן כמו שקבלו רבותינו‬
‫ז״ל כראיחא בם' במה מרליקץ‪ .‬זיהללו לי״י שמנח‬
‫ימים ‪ .‬ווה יחודח מלך שש שנים ונחרג במלחמת‬
‫מצוה לעולם ה ב א ‪ .‬ואחריו מלך יונחן אחיו כי‬
‫אלעור אחיו כבר מ ח מכץ יחווה במלחמה שנסל‬
‫סיל נ ת ל עליו שחיח נ מ ר נרול ‪ ,‬וזח יונחן מלך‬
‫שש שנים ‪ .‬ואחר כך מלך שמעון אחיו בן מחחיח‬
‫׳"ח שנים ‪ .‬ואלו חשלשח אחים שמלכו ש;ש־ם‬
‫שנח חם צדיקים שאמר זנריח עליחם וישקלו את‬
‫שכרי שלשים כסף‪ .‬אבל ברברי חימים של חרומיים‬
‫אח״כ חחחיל מנץ שטרי' פשםשטח סלכוח יין בעילצ‪.‬‬
‫•הודה מלך ארבע שנים ‪ ,‬רוגהן י״ט‪ ,‬ושמעון‬
‫ספר‬ ‫‪[12‬‬
‫נ״ב שנים מסוף מלנוח בבל ונם ארסט״ו בימיו ‪.‬‬
‫ובשוק אלו נאםדין כי ש מ ע בח קול בלשת ארמית‬
‫םביח קדשי הקדשים שנתבטלח חגןרח ונהרנ‬
‫האויב ‪ .‬ונם בא אלסכנרר לירושלים לכבשה ויצא‬
‫אליו שמעון חצדיק לקראתו וחשחחוה לו אלםכנדר‬
‫ותמהו עבדיו עליו‪ ,‬ואמר להם שצורתו היה נראה‬
‫לו במלהמותיו ונוצה ‪ .‬ובדברי הימים של מלכי‬
‫הנוים אומר שראח במצחו השם על הציץ‪ ,‬וקורץ‬
‫לו בלשץ יון טטר״א גראמחחו״ן‪ ,‬רצח לומר שם‬
‫בן ר' אותיוח ונח! בידו חכותיים וחרגו אוחם‬
‫במצור העיר ‪ .‬ובקש שהבנים שיולד׳ לחם בשנה‬
‫ההיא שקראו אלסכנדרוס על ש מ ו ‪ ,‬ושימנו‬
‫חשבונו מן חשנח החיא ‪ .‬ומאו חחהילו למנוח‬
‫מחשרי כי מספרו מ ח ח ל ח אופובר״י כי חוא גחדש‬
‫חשרי‪ .‬וכן נראח בתלמוד וכן כתב רבינו נסים‬
‫ו״ל כי חמנץ מתשרי חיה בעבור זה ‪ ,‬והסכים עם‬
‫‪1‬ח כי כן חיו מונין ישראל על שי חחורה שנוח‬
‫חשמיטה ובריאת חעולם בירח חאיחנים ‪] .‬שנות‬
‫אלכסנדר ה ת ח ל ו שנת אלף לצאת בני ישראל‬
‫מארץ מצרים[ ‪ .‬והשנה ההיא היא שנת אלף י(‬
‫לצאתם ממצרים או נסטר עורא הכהן הסושר‬
‫בעשרה בטבת והגי ווכריה ומלאכי ונסתלקה‬
‫(‬
‫נבואה מישראל ‪ .‬ואז אלםכנרר כשנסע מירושלים‬
‫יצא אליו םנבלט הדזורוני עם מקצת ישראל ‪ ,‬ומבני‬
‫יחושע כחן נרול שנחחתנו עם חכוחיים שחבריחום‬
‫עורא הכהן ונחמיח מביח ח ' ‪ ,‬ושאל מאלםכנדר‬
‫שיבנו חכחנים חחניו ביח המקדש בהר גרידם‪,‬‬
‫וצוח חמלך לחעשוח כן ויבנו חבית ‪.‬‬
‫‪ -‬א ז יחלק ישראל ל ח צ י ‪ .‬חצו חעם אחר שמעון‬
‫ח צ ד ק ואנטיננוס חלמידו וסיעחם כסי מ ה שקמו‬
‫מן עורא ומן הנביאים‪ /‬והחצי אחר םנבלט וחתניו‬
‫והקריבו עולוח וובחים חוץ לביח ה ' ‪ .‬וברו‬
‫מלבם חוקים ובביח חוה כיחן חתן סנבלט מנשה בן‬
‫יהושע ק יוצדק כחן נ ד ל ‪ .‬ואו צרוק וביחוס‬
‫חלמידי אנטיננוס היו לראש ‪ ,‬תאה היהה חחלח‬
‫המינוח שהלכו בומן אנטיננוס רבם למקדש חר‬
‫גריוים והיו לראשים ‪ ,‬ועמד ביח זה כמו מאחים‬
‫שנח ‪ ,‬כי ארבעים שנח אחר ביח שני נבנח ובשנת‬
‫רי״ב לבנין ביח שני שחיא שנח נ' אלסים וחרכ״א‬
‫ליצירח מרד מחתיח בן יוחנן כ״ג‪ ,‬וחוא חנקוא‬
‫חשמונאי באנטיוכוס מלך יון ועמר חו*• ובניו על‬
‫( כי חיים שנח ליצ״ם נבבח ביח ראשון יעסו ח״י שבח‬ ‫‪1‬‬
‫ועי שנה היה חרב ‪ ,‬ול״ד שבה למלכי פרם בסני‬
‫(‬‫חביח ‪ ,‬ישיח שנים דסלכי יונים בעילם‪ ,‬הרי אלף‬
‫•עס״ש כס״ד בהנהית ס' דותוח עילם ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
 ‫ו‪13‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫מתוך ישונ הדעת נרר ופיו ולנו שרם זה הפידיש‬
‫נאה ‪ .‬ואנו מוםיפין עוד ני האחרים נשםמאץ‬
‫אשם מתידין עצמם לתאוות השלי לשתות ולשמודו‬
‫שהיו קדושים נ מ ו שאמר קדוש יהיה נוד אלחיו על‬
‫ראשו‪ .‬ונן אמר ואקים מ מ י נ ם לנניאים ומנהורינס‬
‫לנדרים ‪ .‬אנל זה היה להפך שנדר ננויר נדי שילך‬
‫נסוף הנזירות לגלח שער ראשו היפה לשמים‪ ,‬ולא‬
‫יתנאח אח״נ נשער שנור גלחו ונשאר נלא גאוח‬
‫לשום שמים ונתוספתא נפרק ד׳ דנויד שאנל‬
‫אשם נזיר ט מ א שנא אליו מן חדרום ונוי < ונטרק‬
‫חחונל נתוםפחא ני רני אלעזר הקפר שאמר ני נדר‬
‫חוטא הוא נ ט מ א נפי פשט חפסוק ‪ .‬וכן נטהור‬
‫קצח חוא חוטא אלא שדוםצוה נטהור עתר‬
‫מהחוטא‪ ,‬מידי דחוח אמחענח נ ש נ ח חעניח חלום‬
‫ומי‪ .‬וחוא עשח שחי סרוח ני משה עשה חראשונ‪,‬‬
‫ועזרא הכהן חשנייח ‪ .‬ושמעון חצדיק נ נ ל יום‬
‫הכסורים היה נכנם מלאך עמו ייוצא עמו עד שנח‬
‫שמת שנכנס ולא יצא ‪ ,‬ואמר מיד שימות נשנה‬
‫ה ה י א ‪ .‬וחלח ז' ימים אחר הרגל ומת כדאיתא‬
‫ניומא ‪ .‬וחוא חמקנל חכ״ג ‪ .‬והניח שני ננים‬
‫שמעי וחוניו‪ ,‬וחנאץ נקר חוניי‪ ,‬נן פירש נעל‬
‫חערוך ‪ .‬וחוניו חיח ח כ ם יותר‪ ,‬ורצח אניו שיחי׳‬
‫כחן נדול וקרח מניחם םחלוקח עד שנרח חוניו‬
‫לאלםכנדריא נ מ ו ש א מ ר נ ו ‪ ,‬ועשר‪ .‬שם ניח כמו‬
‫מ ק ר ש ‪ ,‬מחו שאמרו המשמשים נ נ י ח חוניו וכוי‬
‫נדאיחא נסוף מ נ ה ו ח ‪ ,‬ונן חמצא נארונח וח‬
‫נפירוש חמשנח נסוף מנחוח ‪ .‬חנלל שנח ח״ח‬
‫חחחיל ננץ נית שני ועמר ת״נ שנים ‪ ,‬ולא־נעים‬
‫שדם למינו שהוא ג' אלפים וחמ״וז אלף שנים‬
‫שלמיב לנחינח חתורוז נסתלקו! ג מ א ה מישראל‬
‫ונא אלםננדרום ליו־ושיים‪ ,‬ואו התחילח מ ק‬
‫ח ש ט ח ת מחשרי נאשר אמרנו ייותחלח מלנזזז‬
‫אלסננדרוס וידענו ני מסכי מעשיו הטונים מאד‬
‫נרשם נ ש ם שמעון חצדיק ז״ל ‪.‬‬
‫אנטיגנוס איש םונו קנל משמעון הצדיק‬
‫שנח ח״ס וצדוק וניתוס חלמידיו היו ראשי המינים‬
‫שטעו נדנרי ר נ ם נשאמר אל חהיו יענו־ים ו נ ו ׳ ‪.‬‬
‫והכחנים שעשו ג' דנריס על דעח הצדוקים מ ת ו‬
‫מיחה משונה כדאיחא נירושלםי‪ .‬והגי דנרים הם‬
‫נסוך ח מ י ם ‪ ,‬ומעשה סרה שהיא נ ט נ ו ל יום ‪.‬‬
‫והקטרח מ ו ם חנסורים ‪ .‬שלא יחקן מנחוץ ויכניס‬
‫מנ&נים וגט' עמא דיומא נתוסםתא שוח הכהן‬
‫שהיה ניתוםי הניד לאביו מ ה שעשה ניום הנפורי׳‬
‫ומת לנ׳ ימים ‪ .‬ו ג א מ ת דר׳ נתן כל מעשה צדוק‬
‫וניחום ‪ ,‬ושהיה מ ש ת מ ש ננלי נםף יוהנ נל ימיו‪.‬‬
‫יבדורו היה‬
‫‪[3450—3460‬‬
‫ח׳ שנים ‪ ,‬וכן נספר נן גוריון ‪ .‬ומאז תתחילו‬
‫הרומיים לננוש ישראל שיהיו ח ח ת ידם ‪ .‬כי יהודה‬
‫חחחיל אוזנה עמהם ולנדלם ‪ .‬ני הם חחיה‬
‫חרניעיח שראה דניאל תקיפה ‪ .‬ונענור שחשמיד‬
‫יחודח ליודם עשו נריח ועמדו נ ו נ״ו שנים ואחר‬
‫וח קייס שנים קודם חרנן ח מ ח נדאיחא נ ע מ ד ה‬
‫ורח ונסרק קמא דשנח ‪ .‬ונטלו חנריח וםשם‬
‫ואילך חיו משוענדים לרומיים ואז ח ח ח ל ח נלות‬
‫אדום ‪ .‬ואחר וה מלך יוהנן נן שמעון נן מתתיח‬
‫הנקרא הורקנוס ו ק נלשון חנמים ו״ל נקרא ינאי‬
‫וזה עלח וחחרינ ניח חמקדש של נוחיים וחרנ‬
‫המינץ ‪ ,‬ונשונו נשלום עשה משחה לדזנמים ‪,‬‬
‫ואו נםעודה ההיא היה מעשה אלעור נן סועירא‬
‫הנזכר נקדושין פ' האומר שהרג ההנמים ‪ .‬והמלך‬
‫וקן מאר ולאחר ששימש נכחונח נ מ ל ח לדעות רז״ל‬
‫שמדם שנח נעשח צדוקי‪ ,‬ולדעח רש״י אשתו‬
‫אחות שמעון נן ש ט ח ‪ .‬ואינו נראח נפי יוסף נן‬
‫נוריון‪ ,‬ונן נ ת נ רני שמעון מראן נחלק נ׳ ממגן‬
‫א מ ח נפרק חרניעי כמו שנתנתי ני אשת אלםננדר‬
‫ננו היא אחוח שמעון נן ש ט ח ‪ ,‬ו מ ח יוחנן ומלך‬
‫חחהיו אלםננדר נ נ ו שנקרא ינאי גם ק נלשון‬
‫חנחיגו ז״ל ‪ .‬וחיחח אשחו אחוח שמעון נ ן ש ט ח‬
‫ואולי היא של ציוו המלכה שהיא נפרקא קמא דשני‪.‬‬
‫ונפרק ג׳ דחעניוו‪ ,/‬ונמגלח חעניח של ציק אשח‬
‫ינאי חרשע יחיא צדקח ‪ .‬והיד‪ .‬שונא הדונמים‬
‫וניום ערנח נ ע מ ר שרגמו נ א ת מ ג אחד מן חחלמידי'‬
‫נ מ צ ח ו נמנחנם ררם ידו ויאמר חרנ‪ ,‬וחרג הדינמי׳‬
‫חוץ משמעון נן שטח‪ .‬יאו נרח יחושע נן פרחיח‬
‫לאלםננרריא של מצרים עד שנקש עליו שמעון נן‬
‫שטדז מי חמלך וחחויח• ‪ .‬ונומן אלו חמלכים‬
‫תתחילה נ ם נן נ ח הקראים ונקראו נם נן צדוקים‬
‫ונייחוסים ‪ .‬ונתוור לענינייו לשמעון הצדיק שחיח‬
‫נח; נ מ ל מ׳ שנח ‪ .‬וחמשה רנדים חיו נימיו ‪,‬‬
‫לשון וחומות מלנץ‪ ,‬והגודל עולח נ י מ ץ ‪ ,‬ונר‬
‫מעדני לא נ נ ח ח ‪ ,‬ואש מערכח דולק תדיר נ נ ח ח‬
‫אלא שנץ חערנים מוםיפין שני גומ עצים שנאמר‬
‫ו מ ר עליה עצים‪ .‬ובשמות תשש כחח של מ ע ר נ ח ‪,‬‬
‫ונרכח נעומר ‪ ,‬ונשחי הלחש ‪ ,‬ונלחם הפנים ‪,‬‬
‫ולא קנל אשם נדר מימיו חוץ מנדר אחד יפח עיניי‬
‫שנא מן הדרום‪ .‬ונמדרש ר נ ה שואל למח לא אנלו‬
‫ואם תאמר מפני שנזיר ח ו ט א חיה על שציער עצמו‬
‫מ‪ 1‬היץ וני לא אנל שמעון הצדיק ח ט א ח חלב אי‬
‫חטאו־‪ .‬ד ם מימיו י׳' אלא ם נ ר שמעון הצדיק נ ד‬
‫אדם מ ת ו ך כעם ח ם נודמם נ נ ד ר ‪ ,‬וניון ש ח ם‬
‫נודמם מנעש סופן לחחחרט ‪ ,‬וניון שמתחרט‬
‫נעשו קו־ננוחיו נ ש ו ח ט חולין נעורה ‪ ,‬אבל זה‬
 ‫]‪460—3560‬״‬ ‫ס‪3‬ר יוחסין‬
‫קריעה של שמאל הויא עדיטא בהחוא יומי טפי‬
‫מימין ח כ ם ‪ .‬ח כ ם העיר שמבקשץ מפניו ה ו ו א ה ‪,‬‬
‫ואב ביח דץ עדיף מניה ‪ .‬ובפרקא קמא דקדושין‬
‫חכם עובר עימר מפניי מלא עיניו וכיון שעבד יושב‪.‬‬
‫אב בית דץ עד שיעבור ארבע אמות לא ישב‪ .‬נשיא‬
‫אינו יושב עד שישנ ב מ ק ו מ ו ‪ .‬ונתב הוזא״ש מ‬
‫זה הוא ברשות הדנים ‪ .‬והסדר שאומר בסיף‬
‫הוריות הוא בבית המדרש ונ; כתבו התוספות ‪.‬‬
‫ונל אילי הזוגות נלם נקראו בשמם רמו הנביאים‬
‫ולא רבן ורבי‪ .‬יזה הוונ הראשון אומר במשנה ס׳‬
‫תשיעי מ ס ו ט ה מ ש מ ח יוסי בן יועוד גיוסי בן יוחנן‬
‫בטלו האשכולות‪ ,‬ר״ל איש שהכל בו מעלות‬
‫המדות ו ה ח כ מ ו ת ‪ ,‬ופירש רש״י הורה ויראת ח ט א‬
‫ונמליה חסדים ‪ ,‬ובתמורה ס' יש בקרבנות אמר •‬
‫רב יהורח כל אשכולות שעמדו להם לישראל מימיי‬
‫מ ש ה ונינו עד ש מ ח יוסי בן יומו־ היו למדין תורי‬
‫כםשזז ובינו• ומקשינן והא איפלינ בסמיכה כי‬
‫איש־ייג ביח בסיף שניה וזה המחלוקת הוא במשנת‬
‫חגיגה• ויוסי בן יועור תקן תקנות נדאיתא בפיקםא‬
‫דשבת ‪ .‬והיה השיר שבכהונה מ־איחא במשנה ס׳‬
‫אץ רוועץ‪ .‬ונואה לי כי במדרש תלים וכן בבואשי‬
‫רבה נפסוק וירח אח ריח בגדיו ראיתי כי נהרג יוסי‬
‫בןיועזד בשמד היונים כשאמי־ לו יויקים ז ו ש‬
‫צרודות בן אחותו חוי םוקיא דארנבך מ ד ך ‪ ,‬ואמד‬
‫א ם לעוברי רצונו כ ך לעושי רצונו על א ח ת כ מ ה‬
‫ובמה ‪ .‬וענה לו וכי יש עושה רצונו יותר מ מ ך ‪,‬‬
‫יחזר ואמו־ א ס לעושי רצונו כך לעוברי רצונו לא‬
‫כ״ש ‪ .‬נכנס הדבר בלבו וחרג עצמו ידקיס בארבע‬
‫בדתות לכפרתו בחשובה שלימה‪ .‬מ ת נ מ נ ם יוסי בן‬
‫יועזו וראה מ ט ח ו פורחת בארד ואמר לשעה קלח‬
‫קדמני זד‪ .‬לגן עדן ו כ ו י ‪ .‬ובזה הזמן היזז‬
‫יוחנן כהן ג ד ל אביו של מתתיזז שעשה תקנות‬
‫רבות יעשה בי פרית מ ז ו שמעון נאשר נשישי‬
‫ביו׳יד ביוחנן‪ .‬ואלו קנלי מאנטיגנוס שנת נ ' אלפי׳‬
‫ית״ק שהוא צ״ב שנים לבית שני‪ .‬ובפרק יש נוחלץ‬
‫נראה שזזיח בימי ינאי חיא ובנו נשהקדישו נכסיו‬
‫ח ה ח י פ ה ‪ ,‬ו ה ם המקבלים חכ׳׳ה ‪ .‬ו מ מ ת קכ״ו‬
‫לבנין בית שני היה אברכס ח ח ו ק ‪.‬‬
‫יהושע גן פרחיה ונתאי הארבל ומחחיזז נ ן‬
‫‪,‬‬
‫יוחנן קנלו מ ה ם שנת תק״ם‪ .‬קנ״ב שנה לבנץ‬
‫הבית• קודם ענץ מלחמות החשמוניס עס ק נ מ ו‬
‫ס' שנה ‪ ,‬והאריך יהושע בן פרדות שנים רבות‬
‫י״ט ‪ ,‬אילי אט* יוסי לתיי יג‪ '0‬לחיד א• נטי‬
‫ט־ זמן ינאי הנקרא אלסכנדר בן הויקנים חי־אשון ‪-‬‬
‫חיי רבי פאיר היי‪ ,‬כי ר' **שדו יקי* גם בן‬
‫שזכרנו למעלה שנקרא יוחנן שהרג החכמים וגם‬
‫בראשונה זה הירקנים הרג ה מ ח ״ ט ‪ .‬ונפרק תפלת‬
‫חשחר בין אב״ ורנא מחלוקת א פ ינא־ הוא •יזזנ ן‬
‫‪1‬‬
‫רבי אלעזר בן חדשים שרנץ לעשירים שלא‬
‫!דאו בתורה בעבורי‪ ,‬כי לא ראהו א ד ם כי אם‬
‫יושב ועוסק בחורה יומס ולילה ‪ .‬ובפרק אמר להם‬
‫הממונה ע ש ת וכבודו שהיו לו אלף עיירות ואלף‬
‫ס פ י נ ו ת ‪ ,‬והיה חסיד גדול ישמש בכהונה גדולה‬
‫י״א שנים כדאיחא נפרקא קכיא ד י ו מ א ‪ .‬ווה‬
‫אנטיגנים קנל משמעון ה צ ת ק וסיעתו שנת ח?ש ‪,‬‬
‫יחיא המקנל הכ״ד‪.‬‬
‫יופי בן יועור איש צרידה ויוסף י( בן יוחנן איש‬
‫ירושלים קבלו מאנטיגנוס ומשמעון הצדיק ‪ .‬שנן‬
‫אמד במעונה קבלו מ ה ם לשון רבים‪ .‬וכן פיוטי ר'‬
‫מאיר הלוי בר רבי ט ו ו ר ו ס מטוליטל״ח בפירוש‬
‫א מ ת ‪ ,‬או ירצה לומר מאנטיגנום וביה דיני‪,‬‬
‫נ מ ו ר' אליעזר בן חרסום ‪ .‬י ק אמר הרמב״ם‬
‫נתהילת המדע ‪ .‬ומנאן ה ת ח ל ו היונית והבאים‬
‫אחריהם עד הלל ושמאי ש ה ם כלם חמש! ז זוגית‪.‬‬
‫יוהו מ ה שאמר שקגל מהזוגות ‪ .‬וסו זוג ודג‬
‫האחד נשיא והשני אב בית ד י ן ‪ ,‬חוץ משמעון בן‬
‫ש פ ח ויהודה בן שבא• שיש ביה מ ח ל ו ק ת ‪ ,‬רבי‬
‫מאיר אומר שיהודה ק טנאי נשיא ושמעון בן‬
‫ש ט ח אב בית דץ ‪ ,‬וחכמים אומרים להפך ונראה‬
‫כחכמים ‪ .‬אע״פ שבחניגה ובאבות נראה במשנה‬
‫כרב־ מאיר‪ ,‬זה לסי דעתו כי ס ח ס משנה ר' מאיר‪,‬‬
‫אבל ואינו שהוא במו נשיא שלח לחוני המעגל‪.‬‬
‫ואהר כך בנח לשכת הגדת ‪ ,‬בסיף תעניות ופרק‬
‫שלישי דסנהז־וץ שהיה ראש הסנהררץ ודן לינאי‬
‫ח מ ק ־ ‪ .‬ועיי שהיח א ח אשת הט‪£‬־ נדאיתא‬
‫ב נ ת ו ת ‪ .‬ו ק חלה שמונים נשים נשסניוח ביום'‬
‫אחר לפי הוראת שעח ואץ עוד ל ח א י י ך ‪ .‬ו א נ ב*ו•‬
‫לפני נשיא לא היה מורה הלכה לתן אלא לאיצטרופי‬
‫כדאיחא נפרהןאץ דורשין‪ .‬או א ם היה רץ לנפרא‬
‫לפני אב ביה ת ן נ מ ו רבן נםליאל על ענץ טבי עבדו‬
‫בשסימא עינו‪ ,‬יהורח לפני רבי יהושע אב בית‬
‫ד־ני‪ .‬ואב נית דץ ודה ככיי השנה למלך שהוא‬
‫הנש־א ר צ ה לומר המלך‪ ,‬ויושב אב׳׳ד מימין חנטדא‬
‫ודנץ ש נ י ה ם ‪ .‬אבל המדרגה של ח נ ם שאומר‬
‫בהוי־יוח רבי מאיד ח כ ם לא ת ו ת י ט ע ם לוה‪ .‬ואולי‬
‫לא ודה זה ני אש לרבי מאיר ל ב י ו ‪ .‬אבל בסוף‬
‫מועד ק^ץ על ח נ ם חולץ מימין יעל אב בית דץ‬
‫טשמאל יעל •נשיא מ נ א ן ומכאן‪ ,‬פירש רש"׳‬
‫י( ש^ח׳ ‪*0‬נ אגא •ישי בן •וחנן •׳־ש •רישגייס גןןיט‬
‫ד נ* ‪ .‬ואילי וזיא ר' םיאשח שק־ל ‪>3‬ן הזבוח‪,.‬‬
‫שיפ ראייוי באויו מייד שהביאו הםחבי־ וניימ אבא‬
‫יוסי ת ייק‪ .‬יענ״ץ‪.‬‬
‫ן‪ 5‬נ‬ ‫מאמר ראשון‬ ‫‪[3.560—3621‬‬
‫שנולד פזנה תרע״ח ‪ ,‬ובשנת רצ״ט לבנין הבית‬ ‫והנראה נ׳ היו א נ וננו נקראים ינאי נ ש ם החלמוד‪.‬‬
‫נ ת פ ש ‪ ,‬והוא בן ל״ו שנים בשנת שלש לאיסתבלוס‬ ‫יהורקנוס הוא יוחנן ששמש ננהונה גרולה ונעשה‬
‫בן ינאי‪ .‬ובעבור וה כתבו הכמי ישראל בויכוח‬ ‫צדוקי ו ח ת חחנםים ‪ .‬וננו אלםננדר גם נן נקרא‬
‫שהיה להם עם הנוצרים ‪ ,‬כ׳ בחלמוד אינו כתוב‬ ‫ינאי נשוי עם של ציון המלנה אחוח שמעון נן‬
‫הנוצרי ש ה ם אומרים וגם בדברי הימים של הנוצרים‬ ‫ש ט ח ‪ .‬ובפרק האומר נקדושץ שינאי הנקרא‬
‫יש מחלוקה ניניהם באיוה שנה נולד ‪ ,‬ונבר ידוע‬ ‫הורקנום הרג לחנמים שבאו לפוסלו מן חנחונח‬
‫ענינו נ ש נ ח ובםוטח ונסנחדרין ותלמיתו‪ .‬ונסוף‬ ‫שהיה רוצה להיוח מלך ונחן ועלח מינוח בלבנו‬
‫מנחוח ני יהושע נן פרהיה לא היה רוצה לעלות‬ ‫נ ח ו ו ה שנעל פ ח ‪ ,‬עד שנא שמעין נן שטח‬
‫לגדולה‪ ,‬וגם לא רצה ל־רד ניון שעלח ‪ .‬חנלל מ‬ ‫וחחויר החווה ליושנח נומן אלםננדר ננו חנשוי‬
‫האריך ימים הרנה יהושע נן פרהיה‪ ,‬ונא לירושלים‬ ‫עם אחות שמעון נן ש ט ח נדאיחא בבי־נוח פרק‬
‫מאלסננדריא קרונ לשנח רצ״ו לננין חניח שהיא‬ ‫שלשח שאנלו‪ ,‬נ ש נ ר ך נ ר נ ח חמוון לינאי שהרג‬
‫שנח הש״ד ליצירה והם המקנלים ה נ ״ ו ‪ .‬ואו חיח‬ ‫חחכמים על ענץ חאחרוג נ מ ו שאמרנו למעלח ‪.‬‬
‫אנרנס החונן חנדול חידוע נשיח ר״ח לננין ניח‬ ‫וחטמין לשמעון נן שטזז אחוחו אשח ח מ ל ך ‪.‬‬
‫ש נ י ‪ .‬ווה חםנים עם ת״ל נ מ ר ח ההדש חירחי‬ ‫ונאותו ומן נ ת ז יחושע נן פרחיח לאלםננדתא של‬
‫שהוא כ״ט יום וי״נ שעות וחשצ״נ הלקים‪] .‬וניח‬ ‫מצרים חנקראח אמון מנוא ונשחוציאו לשמעון נן‬
‫דינו של חשמונאי גורו על ניאח הגרה אפילו‬ ‫ש ט ח ח ו ח שלמא ‪ .‬ונקש רחמים שמעון נן ש ט ח‬
‫נצינעא ‪ .‬כי קודם וה חיח מוחו־ נדאיחא במצוד‪.‬‬ ‫מהמלך שיחזירנו ליהושע‪ ,‬וכתב ליה מני ירושלים‬
‫קנ״נ ‪[.‬‬ ‫עיר הקדש ליכי אלנסנדתא של מ צ ר י ם ‪ ,‬נעלי שרר‬
‫מ ז ו נ ך ואני יושנת שוממה ‪ ,‬אמר שמע מינה‬
‫יהודה נן טנאי ושמעון נן ש מ ח קנלו מ ה ם‬
‫שלםא הוי ונא נדאיתא נסוף ם ו ט ה ‪ .‬ונדמות וה‬
‫בתחלח מלנוח חחשמונים ‪ ,‬נשנת חרנ״א ליצירה‬
‫המעשה נםנהז־רץ ירושלמי שקרה נל זה ליהודה‬
‫שנח רי״ג לננין חנית ‪ .‬וננר אמרנו ני שמעון נן‬
‫בן טבאי שברה לאלסכנדריא נדי שלא יעשוהו‬
‫שטח נשיא ‪ ,‬ויחווה נן טנאי א נ ניח דץ ‪ .‬וידוע‬
‫נשיא‪ .‬ובחרן־ עם תלמיד אהד כמו שקרה ליהושע‬
‫חוא חסידוחו של יחודזז נן ט נ א י ‪ .‬נשחרנ עו‬
‫בן פרחיה עם ישו הנוצרי‪ .‬וקבלתם א מ ת שהנוצרי‬
‫זומם להוציא מלנן של צדוקים ‪ ,‬ואפילו חני טעה‬
‫חיח תלמידו וזאת חיא ח כ ת חני מהמינים כת‬
‫נדין‪ .‬ונל ימיו לא הורה עוד ני א ם עם שמעון‬
‫תלמידי ישו ח נ ו צ ת חמשועמדים חנבנםים בתורת‬
‫ח נ י ת ‪ .‬וננל יום היה חולך לננוח על אוחו הרוג‬
‫חמעמודיא ופיתש משומדים משועמו־ים‪ .‬והרמב״ן‬
‫עד ש מ ח ‪ .‬ולא חלק ננוד ל ע צ מ ו ‪ .‬אנל שמעון‬
‫כחב שנקראו משומדים העובדים ע״ו שנחנכרו‬
‫נן ש ט ח חסיד גדול וכן חקימו על ננו שני עדי‬
‫מעש יחם לאביחם שבשמים חרגום כל ק נבר כל‬
‫סמך ונגמר דינו שיחרג‪ .‬ווזות חעדים לומר ני‬
‫בר ישראל דאשתמר‪ ,‬וחרגום ויכירם ואשתמודענץ‬
‫מפני שנארז אביו שחרג למנשפוח חעידו שקר‪.‬‬
‫ויהיח לשון משומד משומדע בחסתן עי״ן‪ ,‬נמו‬
‫ואף על פי נן אמר לו בנו בחסיתחו שיעשה דין‬
‫דודקטי דור ק ט ו ע ‪ ,‬ובסי אמר ר' עקיבא בשבת‬
‫בו ולא יהרס רץ התורה בעבות נדאיתא נסנחדרין‬
‫נראה כפי׳ הרמב״ן וכן שי׳ רש״י ש ם מכל בן נכד‬
‫ירושלמי‪ .‬ופירש רש״י בפי נגמר הדין ולא נשא ממי‬
‫חמנוכר לאביו שבשמים ‪ ,‬ומעמודיא ח ם כח ישו‬
‫למלך ובא גבריאל בעבות ו ה ב ט בקרקע הביתו‬
‫חטובלים במים ‪ ,‬זח פי' ובינו ה א י ‪ ,‬וביבנח חקנו‬
‫חסנחח־ץ נדאיתא נפרק ב״ג ‪ .‬וחוא חחדר התורה‬
‫ברכח חמינץ על א ל ו ‪ .‬וחאמח שנולד חנוצרי‬
‫ליושנה ‪ .‬ותקן תקנות נדאיחא נפרקא קמא דשנח‬
‫בשנח ד' למלכות ינאי השני הוא אלםכנדר‪ ,‬והוא‬
‫ונמקומוח אחרים ‪ ,‬ו ת ק נ ת ו נ ח שיחיו נל ננםיו‬
‫שגת רס״ג לבנץ ח ב י ח ‪ ,‬ושנח נ״א לחשמונים‬
‫אחראין לנחובח‪ .‬והוא חלה שמנים נשים מכשפות‬
‫שחוא שנת ג׳ אלפים ותו־ע״ח ליצידח ‪ .‬אף על פי‬
‫נ ע ם אחד נ ח נ מ ח ו ‪ .‬והסנחדרץ צריך שירעו נישוף‬
‫שהנוצרים א ו מ ת ם שנולד מ מ ן ה ו ר ת ם י( עבר‬
‫נענור שידעו הדין על איוח נישוף יחרגו ח מ נ ש ף ‪.‬‬
‫חחשמונים שנח חש״ס ליצירת ‪ ,‬ושנתלח ל״ה‬
‫אנל פירש רש״י נפרק העומד שאם יהא ח נ ת ן‬
‫שנים קודם החרבן בן ל״ב שנים לבווחנו ולומר לנו כי‬
‫מנשף ויעשה האור שלא ישלוט נ ו יעשו ה ם‬
‫מיד במחרח קודם ט ' שנה נחרב חביח בעון מ ה‬
‫מנשפוח זימיתוהו‪ .‬וננר ידעת כי הוא ינמו של‬
‫שעשינו ל ו ‪ .‬וזה אינו ק כי פייט שנים קודם וזז‬
‫ינאי חמלך ‪ .‬ונימיו חיח ח נ ם נ ת ל וחסיד חוא‬
‫היה לידתו מזמן הלידה ש ח ם אומרים ‪ .‬וחאמת‬
‫חוני הטענל חיווע נתפלות נסוף תענייח ‪.‬‬
‫ונספר יוסף נן נודיון הכהן אומר ני גהוזנ חוץ‬ ‫יעב״ץ ‪.‬‬ ‫י( נכד הורדוס הראשון ‪.‬‬
 ‫]‪3621—3722‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫שהיה מורע המלוכה מיהוינין טינקרא טיבט־ מישור‬
‫שבט מלכותך‪ .‬כדתניא לא יסור שבפי מיהודה‬
‫והו ראש גולה שבבבל ‪ .‬אבל הלל וכל ורעו לא‬
‫נקראו אלא ומהוקק מבץ רגליו‪ .‬ובעבור וה אפילו‬
‫רבינו הקרוש שמיה נשיא לא היה נקוא נשיא ‪,‬‬
‫ואף על סי שהוא מודע דוד מבני שפטיח בן אביפזל‬
‫אשת ד ו ד ‪ ,‬כל שנן לדעת הירושלמי ובראשית‬
‫רנה שהיה רני ]מיהודה[ מצד האם ומננימין מצד‬
‫ה א ב ‪ .‬א״ל רבי הייא צרתך בננל‪ .‬שהיה אז ראש‬
‫גולה אחד ששמו רב הונא ומר כייף ליה ‪ .‬ואין‬
‫וה רב הונא תלמיד רב הנובר בתלמוד‪ ,‬כי זה מ ת‬
‫בתיי רבי ונקבר בארץ ישראל‪ .‬ח ה היה מורע‬
‫המלכים ‪ ,‬משלמה רהויכין וורובבל‪ ,‬וא״כ כל‬
‫אלו היו נשיאים בשם לנר במקום נשיא‪ .‬וכן‬
‫שמעיה היה נשיא השם לבד ‪ .‬ולא נאמר הענץ‬
‫הזה באלו נלמי נעבור ש ה ם נרים‪ .‬כי שמעיה‬
‫ואבטליק דיו מ מ י בניו של סנחריב כדאיחא בגטין‬
‫ובסנהדרין‪ ,‬אלא אפילו שמעון חצדיק וחלל חיו‬
‫נמקום נשיאים נעמו־ שהיו יושנים נלשנח חנויח‬
‫שבעים םנחדרין ולא היה לוזם מלך לישב עמהם ‪,‬‬
‫נדמוח מ ש ה שהיה על נביהן שהיה מלך ונשיא‬
‫חיח לחם נשיא נ מ ק ו מ ו ‪ .‬ני נ נ י ח שני לא חיח אלא‬
‫וחבבל לנד ‪ .‬ני נימי אלו חיו חנחנים מלמם שלא‬
‫כרץ ‪ .‬וכן הורדים בימי הלל שלא כדין שהיה ט­‬
‫או עבד ‪ .‬והפםוה דישו ממובחר שבאורך חשים‬
‫עליך מ ל ך ‪ ,‬כ״ש בהיוח ורע דוד בעולם ‪ .‬ושמעיה‬
‫ואנטליון היתה א מ ם כ י ש ר א ל ' נ ח שיוכלו לדון‪.‬‬
‫ונשיא שמחל על נ מ ר ו מ ח ו ל ‪ .‬אגל המלך לא‬
‫ימחול ‪ ,‬ואלו נודאי היו גרי צדק ועושים מעשה‬
‫אחון נדאיתא ניומא ‪ .‬ונענור שאין דעתי להאריך‬
‫מ יהיה ספר נ ד ל ויהיח נבר לחעת״ןו לא אניא כל‬
‫חראייח על כל חננו מי ה ו א ‪ ,‬אלא ואיה אהת או‬
‫שחים לחניא חתועלת שאנו‪:‬צרימם ל ו ‪ .‬והם קנלו‬
‫שנח חשנ״נ ליציר׳ שנח שד״י למץ ח נ י ח ‪ .‬ו מ מ נ ם‬
‫יהודה 'בן דורתאי שנבדל מן חחנמים הוא‬
‫ודורחאי מ ו ‪ ,‬והלך רשב ב ר ח ם כדי שלא יעלח‬
‫לירושלים ‪ .‬שהיה סובר שחגיגה דוחה שבת כמו‬
‫חפסח ‪ .‬ואמר חמהני על שני גדולי הדור שמעיה‬
‫ואבטליון שחכמים נדולים ה ם ודרשנים גדולים‬
‫ל א אמרו להם לישראל שחגינח דוחה ש ב ח ‪.‬‬
‫ובגמרא רב מארי פירש ט ע מ ו מוזבחח שסח א״י‬
‫אלחיך צאן ובקר ‪ .‬ורב אשי כעס על זח ואמר אנן‬
‫ט ע מ א דפרושין ניקום ונפרוש‪ ,‬ה צ ח לומר שאסור‬
‫לתת ט ע ם לטי שנבדל מן החכמים בפי א * דברים‬
‫וד״א ש' ט ע מ א דשירושיי דיל מדרש פרושיט ה ו א ‪.‬‬
‫א ח ת מכל מ צ ו ת ה' אלהיו מי סואץ עליו אלא י"‬
‫ו מ מ נ ם חיח נ ם כל‬
‫‪[16‬‬
‫לירושלים כשצרו מלכי חשמונאי' וח על וח חודקנו'‬
‫ואר&םובלום ש ח ם אחים בני אלסכנרר מ ו של‬
‫חורקנום חהאשון‪ .‬ואז גזת ארור מי שינרל ח ד ד ‪,‬‬
‫וארור מי שילמד לבנו ח כ מ ה יוניח ‪ .‬ואם חאמר‬
‫בימי טיטוס נ ו ח תירצו זזחוססוח דמעיקרא גזרי‬
‫ולא קבלי‪ ,‬אי נמי אם ח צ ה לחיית באתר לא מיקרי‬
‫עבתין‪ .‬אבל לבסוף איכא נווה דרבנן‪ .‬ובחוו־קנוס‬
‫וח נשלם מלכות חחשמונים שחרגו חורדום בן‬
‫אנטיפטר ע ב ד ו ‪ .‬ואלו השחי גזרוח שגזח נימיו‬
‫‪.‬הוא בןמא סרק מרובה ‪ ,‬ובסוף ס ו ט ה ובמנחוח‬
‫פרק ר׳ ישמעאל ‪ .‬ואו מרדכי היהודי בומן ההוא‬
‫שהיה או יותר מבן ת ' שנה ‪ .‬ואו הביאו העומר‬
‫ושתי הלתם ממסומות רתוקים מירושלים‪ .‬ד ה‬
‫הענין שנהרג הוני המענל יא מ נ ר נתלמוד •‬
‫אלא שישן ע' שנח שהם שנותיו של א ד ם ‪ ,‬ש ה ם‬
‫נשינח מ ו ם אחמול ני יענוד‪ .‬ונהלק הנ' ממנן‬
‫אנוח נגדר החלום ‪ ,‬א מ ו ר׳ ד ו ק שאי אפשר זה‬
‫נפי חטבע נלא נס פרשן אדם שנעים ש נ ח ‪ ,‬מפני‬
‫שנחקור וזהום הטנעי ואינו מ ח י ך ‪ .‬ועוד לפי‬
‫שהזמן מקרה אל התנועח ומי שלא ח ת י ש נ ח ט ע ה‬
‫לא יפעל מ הומן ע״נ ‪ .‬ווה שאמר אינו עולה על‬
‫הרעת ני אם על ידי נס אם היא נ פ ש ו ט ו ‪ .‬ומפני‬
‫שלא היו נוחנץ בו כבור בוקניתי נראיי שאל הוני‬
‫לעצמי המית ללך להיי העולם ה ב א ‪ .‬ובמנלת‬
‫תענית כי שלש שנים רצופות היה בצורת עד ש י ת‬
‫הוני המענל להתפלל‪ .‬וכן היה או אליהועיני בן‬
‫הקף הכהן ה נ ד ל שעשה פרה אדומה א ה ת והם‬
‫המקבלים הכ״ו‪.‬‬
‫שמעיה ו א ב ט ל י ו ן קבלו מ ה ם ‪ ,‬האחד נשיא‬
‫וחשני אב ביח דץ ‪ ,‬וכחב דמנו הננאל איך שם‬
‫נשיאוח מסונל על ביה דוד שהרי יוסי בן יועזר‬
‫נשיא וחיח כחן‪ .‬ואף על פי שנשמעץ ובאנטיננום‬
‫לא מצאנו אניניח דץ לעולם היה אב ביח ד ץ ‪,‬‬
‫אלא שלא היו רשומים נמו אלה להזניר שמוחם ‪.‬‬
‫ווה היה מנהנ נישראל שנן אמרו נסוף מועד קטן‬
‫על שאול וה נשיא ‪ ,‬ועל יהונחן זח אב בזח דץ ‪.‬‬
‫ו ק א מ ת בפרק הישן מפני מד‪ ,‬ח מ ה לוקה על אב‬
‫בית דין שמח ולא נספר כהלכה ו נ ו ׳ ‪ .‬אף על פי‬
‫שזה חמאמר יש בו ס ו ד ‪] ,‬וכבר פירש מ רבי יצחק‬
‫ישו־אלי ניסור שלם פירוש נאה אבל ש ר יש בו‬
‫סיד ‪ [.‬והנשיא שבחורה הוא המלך ‪ .‬ביו שיהיה‬
‫ממלני דור או ממלכי ישראל מ על פי נביאים‬
‫נ מ מ י ת ו ‪ .‬שכן בחוריוח פרק ג׳ במשנח אי זהו‬
‫נשיא זה המלך שנאמר אשר נשיא יחטא ועשה‬
‫‪,‬‬
‫אלהיו‪ ,‬ווה נ ם כן היה בכלל ראש ה ג ל ה שנבבל‪,‬‬
 ‫]‪17‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫כלב וסיעתו‪ ,‬שאץ' צריך לומד האמצןלים כי מאליו‬
‫הוא נודע ‪ .‬ווה אינו ר׳ מיאשה האמורא בן בנו‬
‫של ר' יהושע בן לוי שזה היה בימי בניו של הלל‪,‬‬
‫ואם לא יש לרב עדות אהדת מהתלמוד וגם אני‬
‫לא ראיתי אבל מן הםש;ה כן נראה כי הוא אהד‬
‫הלל ‪ ,‬ו ק נהום הלבלר לא הווכרו דבריו בימי הלל‬
‫שם נמםרח סאה כי א ם בימי רבן גמליאל הוקן‬
‫נכדו‪ ,‬והם ויל שמעיה ואבפךליון המקבלים‬
‫ואני אומר שגס‬ ‫הכ״ה ‪.‬‬
‫בני בתירא היו בחנודח שמעיה ואנטליון‬
‫כמו עקביא‪ ,‬מץשהלל בא להיות נשיא אחריהם‬
‫ש ה ם מינו לנשיא להלל רררו ה ם טהנשיאות מדוב‬
‫עניחנותם עד שאמר רבי אע״ס שהוא עניו כל‬
‫הדברים אני עושה הוץ מ מ ה שעשו בני בתיוא‬
‫לוקני הלל ‪ .‬ח ה היה בעבור שידע הלל ההלכה של‬
‫פ ס ח במועדו שדויוח שבת כדאיתא בפסחים בפרק‬
‫ואלו רברים‪ ,‬כי מ י בוזיחא נחעלמח מ ח ם ההלכח‬
‫ומינוהו לנשיא ‪ .‬ואחר חחרבן חיו עם ר׳ יוחנן ק‬
‫וכאי כשתקן תקיעת שופר נשבות בב״ד בימח כדאיח׳‬
‫בראש חשנח ובירושלמי‪ .‬ואי אפשר שיעברו שני‬
‫שמטות שלא יהול י״ד בשבת‪ .‬ולמה נעלמה‬
‫הלסת ליתן נדולה להלל ‪ ,‬ומפני מ ה נוהנין בב״ד‬
‫של מ ט ה כבוד כדי שלא ירבו מהלוקות בישראל ‪.‬‬
‫ורש״י פירש בפרקא קמא רתעניות כי אלו שהיו‬
‫בומן הלל הם ר׳ יהודה בן בתירא ורבי יהושע אחיו‬
‫ולא נהירא‪ ,‬כי בירושלמי בפי ד'מיתות כי ר׳ יהושע‬
‫ור' אליעור שהם תלמידי תלמידיו של הלל וכו שיוליד‬
‫אביו לר׳ יהודה ב; בתירה‪ ,‬אבל ר׳ יהודה ק בתירא‬
‫היה בבבל מציבין בומן הבית כראיתא בי־יש פסחי׳‪.‬‬
‫ושם פירש הרשב״ם ו״ל למה היה בבבל‪ .‬ולא עלה‬
‫לרנל כי וקן היה ולא היה יכול לעלות לרנל תקן פטור‬
‫מראייה ‪ ..‬ועוד האריך שנים רבות כי היה עד ומן‬
‫רב ושמואל ובירך לאבא אבוה דשמואל שיהיה לו‬
‫בן תכם כדאיתא במדוש שמואל על פסוק וידע כל‬
‫ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל ובו'‪.‬‬
‫ובפי ר׳ אליעזר בשבת ובפי כל הבשר נראה ג״כ‬
‫שהיה בומן לר שאמר לרבי אתריה רר' יהודה בן‬
‫בתירא הוה ודרש להו כרבי יוסי הנלילי‪.‬‬
‫ה ל ל ושמאי קבלו מהם ‪ .‬ובראשונה היו הלל‬
‫ומנהם ייצא מ נ ת ם לעבודת המלך עם שמנים‬
‫אנשים לבושי• והב כדאיתא בהנינה‪ .‬וזה הדבר‬
‫מוזכר בספר בן גוריון שהיה מנון! הכם נרול כמו‬
‫נביא שאמי הרבה נביאות והוא אמר להוררוס‬
‫כשהיה קפץ שימלוך‪ .‬ואחר שמלך שלה בעבות‬
‫ואמר לו עוד שימלוך יוחר משלשים שנה שמלך‬
‫ל״ו שנח ונותן לו עושר נ ת ל א ו ‪ .‬וכן חיח הודדוס‬
‫‪0‬‬
‫‪[3722—3728‬‬
‫עקביא בן מחללאל שחעיד במסכת עדיוח רבי‬
‫יהודה בן אלעאי עליו שאין עורח ננעלח על אדם‬
‫בישראל בחכמח וביראת ח ט א כעקב־א ‪ .‬ובעבור‬
‫שאחר מיתתן של שמעיח ואבטליון רבר רבר שלא•‬
‫נראח כחונן יש חשש אם נדוהו‪ ,‬וחוא לא נחכוון‬
‫לננותם שאמר דונמא חשקוח ‪ .‬ויש בוזז שני‬
‫פירושים או גרים כ מ ו ח ח ‪ .‬אבל חוא רצח שלא‬
‫נחנו לח מי חכיור אלא דוגמא לחם כדי לחפחירה‪.‬‬
‫דדענו שזח חדבר חיה אחר שמתו כמו שנוכר‬
‫בברכות בפרק מי שמותו חמספר אחר מ ט ח ן של‬
‫חימירי חכמים אע״פ שבעל חערוך בערך אחר פי׳‬
‫לשון הטייה כלומד נ ט ה מדרך ישרה ‪ .‬כרחנא דבי‬
‫ר' ישמעאל אם ראיח חלמיר הכם ש ה ט א בלילה‬
‫אל חחרחר אחריו ביום ‪ .‬וכן פירש חרא״ש בפסקי‬
‫ברכוח‪ .‬אבל רבינו חננאל פירש שמספר גנאי לאחר‬
‫מיתחן ווה חפיתש חוא חאמיחי ‪ .‬בי כן בםפ־י‬
‫מביא זה המעשה ואומר חרא רחימא חמבוח וקן‬
‫אתר מותו תייב נדוי‪ .‬וכן מצאתי אהר כך בערך‬
‫רונמא שתור בו וסירש כ ן ‪ .‬וכן בתוספ־ת אמרו‬
‫בשעה ששלום על ישראל ‪ .‬והיינו לאתר מיתתן‬
‫רלא אתי לאינצרי בחרי רמספרץ ננותס ‪ .‬מהכא‬
‫משמע ראיית לאחר מיתה ע״כ לשונו‪ .‬ורש״י סי׳‬
‫ל^יל מיניח כחוב והמ‪6‬ףם והמכריעים אח חובחם‬
‫יותר על וכותם להטותם לכף חובה יוליכם וכוי‪.‬‬
‫ואני אברהם קבלתי בץ שיחיה לשון מ ט ה או הטייה‬
‫מניין שמדבר אחר המיתה לפי שאמר למעלח כי‬
‫לא ינוח שבט הרשע שהוא הלשון‪ ,‬שנאמר וחכה‬
‫ארץ בשבט םיו על גורל חצדיקים על גורל שהוא‬
‫אחר חמ!ח שנאמר ואחח חעמור לגורלך לקץ‬
‫הימין‪ .‬והטיבה י״י לטובים אבל המטים יוליכם‬
‫ו נ ו י ‪ .‬ובנו של עקביא היה נ״כ ה כ ס וצוהו אביו‬
‫לשמוע לחכמים לדבתו בחסיתחו וכוי כדאיחא‬
‫וכן חיו או‬ ‫בעדיות ‪.‬‬
‫אדמון וחנן בן אבישלום חכמים נדו<ים שני‬
‫רייני ג ו ת ח בירושלם האמורים בם׳ אחרון רכחובו׳‪.‬‬
‫אבל מוז שכחב חרמב״ם ו״ל שר׳ מיאשח חיח‬
‫בחבירחם אינו נראח ‪ ,‬כי במםכחא םאח חעיד‬
‫נחום חלבלר שקבל מר׳ מיאשח ‪ ,‬ור׳ מיאשח קבל‬
‫מאבא שקבל מחוונוח וכוי‪ ,‬ו א״כ רבי מיאשה‬
‫אחר חלל ושמאי שחיו מחווגוח ‪ ,‬וכן סי' חוא‬
‫עצמו מחווגוח כגץ חלל ושמאי שקבלו משמעיח‬
‫ואבטליון וכוי‪ .‬ולסי רשתו לא היה לו לחוכיר ווגוח‬
‫חאחרונוח אלא ש ד נ ת א מ ה מיד יביאו בש החכם‬
‫דוהר נראה שהיוז אחר חלל ‪ .‬ובס׳ כ״נ ונזיר למדו‬
‫מזה המאמר שאמד שקבלו מסי הנביאים הלכה‬
‫למשה מסיני‪ ,‬ולא הומר יהושע והוקנים שהוא‬
‫]—‪3728‬‬ ‫ס‪9‬ר יוחסין‬
‫הבית מ א ה טינה ד״ל בעור הבית קיים ק׳ ש נ ה ‪,‬‬
‫ובפירושי רש״י ש ‪ 0‬בארובה‪ .‬והיה מזרע דוד‬
‫משפטיה בן אביטל כדאיתא בכתובות בפרק הנושא‬
‫על תיתון בת ר׳ תייא ש מ ת ה ארוסה שזדדז ארוסה‬
‫לבן רבי‪ .‬ו ק בפרק במה בהמה א מ ר רב רבי דאתי‬
‫מדוד וכוי‪ .‬ובתוספות בפ׳ ק מ א דסנהדרין ראש‬
‫גולה רבבל מהזכרים ונשיא שבארץ ישראל םהנקבו׳‬
‫מודע ד ו ד ‪ .‬אבל כבד אמרנו כי בבראשית רבה‬
‫פרשת ועמר אלהים א ת נ ה שזה מ צ ד האם ומצד‬
‫אביו מבנימין‪ .‬והוא הלל הרבה תורה בישראל‬
‫ושמאי ה ב ר ו ‪ .‬ולא הלקו אלא בשישה דברים‬
‫כדאיתא בפרק קמא דשבת כי הבאים אחריהם שלא‬
‫שמשו כל צרכן היו במהלוקת בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫וכן תקנו תקנות ר מ ת וגורות כאמור ש ם ובגטין‬
‫ובמקומות אתרים‪ .‬ובפי השולת ג ט כתכו התוספו׳‬
‫מ ש ם הירושלמי מ בי״ת דברים שרבו בית שמאי‬
‫על בית חלל אפילו אליהו לא יבול לבטלן‪ ,‬כי תלמידי‬
‫ביח שמאי היו הורגי) בחלמירי בית חלל ועמדו להם‬
‫בנפשוחם ‪ .‬ושמונים תלמידים חיו לחלל‪ ,‬ר״ל‬
‫חםעולים כדאיתא בסוכח בפרק חיסון ובבבא בחרא‬
‫בפרק יש נוחלין‪ .‬רונחן בן עוזיאל שחרגם הנביאים‬
‫כדאיחא במגלח חוא חגדול שבכול׳ ואין קץ לתבונתו‪.‬‬
‫ורבן יוחנן בן זכאי חנחן חקטן שבכולם ומזה‬
‫חעריך לאחרים ונראה גדולח יונחן בן עוזיאל‬
‫ששמאי הזקן חולך אליו ‪.‬נואיחא ש ם בפרק יש‬
‫ו מ מ ן הלל היה‬ ‫נוהלץ‪.‬‬
‫בנא ב( בוטא תלמיד שמאי הזקן‪ .‬ו מ מ ץ‬
‫אומר מחכמתו וחוא דכה לאשח אחוז שאמרו‬
‫שוינחה ואמר הזרע אינו סולד מן האש ולובן ביצה‬
‫סולד ‪ .‬ווה כהל עיניו הורדוס רצה לומר ס מ א‬
‫עיניו כדאיתא בבחרא כשהרג החכמים ‪ .‬והוא נתן‬
‫לו עצה שיבנה חמקדש לנפרח על האוד של החכמי׳‬
‫שכיבה שנתירא מ ח ם שכתוב לא תוכל לתת ע^ץ‬
‫וכוי‪ .‬ובנדרים סטר ר׳ אליעזר שהיה דיין ועניו מאד‬
‫ועושה שלום בין איש לאשתו והמעשה הוא שם‬
‫ו נ י ׳ ‪ .‬ואע״ם שהיה מתלמידי שמאי מ ה שידע‬
‫בסמיכה עשה נניח הלל נפרק שני דיום טוב ובל‬
‫זה ברור‪ .‬ובפרק אהרון םנרזזוח במשנה שהיה‬
‫נבא בן בוטא הסיד ומתנדב אטים תלד בכל יום‬
‫חוץ מיום א ת ד אוזר יום הכפורים‪ .‬ווה נקרא‬
‫אשם הסירים ‪ ,‬אנל החכמים שאמר חרמב״ם ז״ל‬
‫שהיו נומן הלל ג׳״נ מצאנו אוחם אחר הלל בוטן‬
‫ניח שמאי וניח הלל הזקנים שיהיה קרוב לחרנן‬
‫נמו‬ ‫חניח מ מ ן רנן נמליאל חוקן‪.‬‬
‫רבי יוחנן היזורניח שהלמ וקני ניח‪.‬שמאי‬
‫ונית הלל לבקרו נסוכה ‪ .‬ונן חנניח ק הוקיה נן‬
‫‪[18‬‬
‫מ נ נ ד מאד להלל הזקן ש ה ם רצו נמלנותו‪ ,‬ואומר‬
‫ש ם כי שמאי היח חלמירו של הלל אולי ז ה היה‬
‫נימי מ נ ח ם אחר זה חיח חלםיד הנו־ להלל ‪ .‬גם‬
‫שמאי חוקן נתנבא על חורדום שימלוך כשבא לדץ‬
‫לפני הסנהדרין ונשאו לו פנים כשהרג חאיש ואמר‬
‫שהוא ימלוך דחרוג א ו ח נ ו ‪ ,‬אבל הורדוס בהלל‬
‫ושמאי ומנתם וסיעתם לא שלה ידו ו כ נ ד ם ‪ .‬ונקרא‬
‫חלל חבביי נענור שחיח מ נ נ ל מזזמיוחסץ כדאיתא‬
‫בפי עשרה יוחסין כשאמרו לרמ על ענין יוחסין‪.‬‬
‫ועלה מבבל ושם למד תורד! עם שמעיח ואבטליון‪,‬‬
‫וגם ח ם חיו בירושלים כדאיחא ביומא ובאבוח דרבי‬
‫נתן שהיה מדבר בלשון בבל ‪ .‬ואמר ארבעה רבו־יג‬
‫במשנה נבר ש פ א אבד שמיה ודלא‪-‬מוסיף יסוף‬
‫ודלא יליף קטלא חייב וראשתמש בתנא חלף ‪ ,‬זה‬
‫חמשחמש נ ש ם חמשורש אין לו חלק לעולם ה ב א ‪.‬‬
‫וכן משנח הפוך נ ח אומרים ש ם שחלל אמרח ‪.‬‬
‫ונן על דאטפח אטפוך שחיה ח ו א נ נ ל י ‪ .‬וגם‬
‫שמעיח ואנטליון חיו מרושלים ניום שיצא נ״ג‬
‫מניח חםקדש ניום חכפורים‪ .‬וחלל למד תווה‬
‫מעוני גדול נדאיתא נפי אפור להם הממונה• ולא סייעו‬
‫שננא אהיו שהיה עשיר נ מ ו שסייע עזריה לשמעון‬
‫אחי עזריה כדאיתא בסוף ס ו ט ה ‪ .‬ובסוף נתיב שני‬
‫כחוב מ אהיו של הלל מפני שלא סייעו קודס‬
‫שהחחיל ללמוד חלל לא לקח חלק ע מ ו ‪ .‬ואעפ״י‬
‫שסייעו אחר שלמד וחיו חייו ק׳׳כ שנה ‪ .‬ובן מ'‬
‫שנה עלה מ נ נ ל וארנעים שנה למד וארבעים שנח‬
‫פרנס ?שראל והיה עניו מאד נדאיתא בשבת ונפרק‬
‫יום ט ו נ מרונ ענוה שינה מפני השלום שהיתה‬
‫עולת זכר ואמר שהיא נקנה א נ ה שלמים‪ .‬ושמאי‬
‫קפדן ותלמידיהם נהנו נאלה המרות ‪ .‬ו נ ע מ ד זה‬
‫זני לקבוע הלכה נבית הלל נדאיתא נפרק קמא‬
‫דעידובין ונסרק קמא דנרנות ירושלמי שיצא נ ח‬
‫קול ניננה הלנה בביח חלל ‪ .‬ולעולם לא־ חזרו בית‬
‫שמאי לדזודוח נניח חלל חיץ מהלנח א ה ה בפוק‬
‫ח ׳ דתרומוח ‪ .‬וחם קבלו ו*ל הלל• ושמיןי שנח‬
‫חשכ״ח ליצירה ש׳׳ך שנים למץ הביח ‪ .‬ועד ימי‬
‫הלל היו קור״ן ת״ר סדרי משנה מ מ ש ח ע״ה עד ננ׳‬
‫נתירא ‪ .‬והלל סידר שש סדרים על פ ה הנוללים‬
‫התורה מ ש ם ולהלן כדי שלא תשתנה ה ת ו ר ה ‪ .‬ווה‬
‫מזחלת מלכות הורדוס עבדא דני הטימונאים‪.‬‬
‫יבנה או ביח חמקוטי ביוסי גדול יוחד משלמה בימי‬
‫הלל ״ ונל זמן שבנח אוחו לא בא גשם ביום נדי‬
‫שלא יתבטלו מ מ ל א נ ת ו ‪ .‬ונן הוא נפירוש נחחלח‬
‫שבת ש ה ח ה ל הלל הנשיאות ק׳ שנה קודם החרבן‪.‬‬
‫ושמעון ננו ורק נמליאל תוקן ננדו ורנן שמעון בן‬
‫גמליאל הנהרג נ ח ר ק נית שני נהנו נשיאותן נפני‬
 ‫]‪19‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫מ י א ש ח ‪ .‬ונני בחירא כנר א מ ת ו שהיו בומן‬
‫*מעיה ונן נומן ה ל ל ‪ .‬והאמנו ימים רבים מ­‬
‫אתו• הרנן הנית ועד רנינו‪ .‬ודי פפייאס ראה חרנן‬
‫הנית‪ .‬ונעתיות חולק עם רבי יהושע ודי יוהנן נן‬
‫נ ג נ נ שהיה נ ו ה הזמן עוד אםרשם שהיו גם אתו־‬
‫התרנן ו ה ם ר״ל הלל ושמאי ה ם המקנלים ח כ ״ ט ‪.‬‬
‫ר ב ן ש מ ע ו ן נ נ ו של הלל הנקן ורנן יוהנן ק‬
‫ונאי הנהן קבלו מהלל ושמאי ו ה ם המקבאם ה ל ׳ ‪.‬‬
‫ווה רנן יוהנן ק ונאי היה ק״נ שנה ‪ .‬מ שלשה‬
‫היו ק״נ שנה נ מ ש ה רנינו ע״ה וראו זה א ת וה ‪:‬‬
‫ה ל ל ‪ ,‬ורנן יוהנן נ ן ו נ א י ‪ ,‬ודני עקינא‪ .‬ודיב״ו‬
‫עסק ארבעים שנה נםדקמטיא ‪ .‬ומי שנה למד ‪.‬‬
‫ומ׳ שנה א מ ד אבל לא היה נשיא אלא בכיף ימיו‬
‫אחר הרבן הבית כדאיתא בסוף ראש ה ש נ ה ‪ .‬וטי‬
‫תקנות ת ק והוא היה כחן כמו שנואח בפרק במה‬
‫מדלקין‪ .‬ו ק פירש ועו׳׳י ש ם ‪ .‬ו ק בספרי אמר‬
‫כפרה ימח ששרחו ימ ש כ ח ת י ‪ .‬והוא ראה ארבע‬
‫נשיאים ואלו ה ן ‪ ,‬הלל שקנל מ מ נ ו ‪ ,‬ורבי גטאאל‬
‫הוקן ננדו שהיו לומדים התורה נימיו נ ע מ י ד ה ‪,‬‬
‫וגן היה או רני‬ ‫ורשנ״ג הנהרג נ ה ד ק ‪.‬‬
‫ח נ י נ א ק דוםא ההסיד המלומד ננסים שיצא‬
‫עליו בת קיל נל העולם ניוון נ ש נ ל הנינא נ נ י ‪,‬‬
‫והנינא נני ת לו נ ק נ ה ת נ ץ מערב שב לערב שבח‪.‬‬
‫ובשיק ערני פסחים דמנמזין עליו ברקיע הוהרו‬
‫נחנינא נ נ י ‪ ,‬בענץ אנרת נ ת מחלח ‪ .‬ובפרק ג'‬
‫דתעניוח על חעוים שחניאו ת נ א נקרנייהו‪ ,‬אם‬
‫היה עני אק־ היו לו עדם שרש ושי׳י ני תרנגולת‬
‫אנודה מצאח ולא יצאו לה נעליה וקנה מאסתהיה‬
‫העוים ‪ .‬ודזוא למי־ חורה מדני יווזנן נ ן זנאי‬
‫נדאיתא נפי אץ עומדץ‪ .‬ו ק היה נומן רנן גמאאל‬
‫כואיחא בברכות ‪ ,‬וא״נ ר ק גמאאל הוקן המקנל‬
‫הלי׳א ‪ .‬ור׳ שמעון בן גמליאל בני• המקבל הל״ב ‪.‬‬
‫ה ש ם ח נ י ך ‪ .‬ור׳ ישמעאל ק אלישע נ״ג קנל ממנו‬
‫וכיון ש נ ה ת זה רבי שמעון ק גמליאל נשאר נ נ ו‬
‫ר ק גמליאל בר מהלוקתו של ר׳ אליעור ודי יהושע‬
‫שעדיץ לא היה ראוי לנשיאות ‪ .‬והצילו ר׳ יוחנן ק‬
‫זכאי מיד אםפםינוס קיסר וקבל ר׳ יוהנן בן זכאי‬
‫הנשיאות אז בעת ‪1‬זתרבן שנתן להן והסד בעיני‬
‫המלך כדאיתא בפי הנעקץ ובאבות דרבי נתן ‪.‬‬
‫והיה נשיא בסוף •מיו לפחית שתי שנים כמו שסי׳‬
‫רש״י בסוף ראש השנה ‪ .‬וגם ב־מי הלל ודי יוחק‬
‫בן ובאי היו שני נהנים גתלים הנמאל המצרי‬
‫רשמעאל נ ן פאני חסיד גמל שעשו כל אחד‬
‫מ ח ם סי־ח ‪ .‬ומנ״ז חכחן אעש׳׳י שחיח וקן מאד‬
‫חיח ראש ה ם נ ח ד ת ן ‪ .‬אע״ט ש נ ח נ רנינו חננאל נ י‬
‫בעם שמינו לד׳ *;לעזר נן עומח למוז לא מינו א־'‬
‫י( אץ ‪1‬ח מ״ש כחן נדול שש‪0‬ש בכינ מהן חביזז‪ ,‬וזח‬
‫אליעוד מפני שחיה זקן מאד ‪ .‬ומזה למד חדמב״ם‬
‫‪[3728—3828‬‬
‫נ ת ן שעלו לבקרו בית שמאי ובית ה ל ל ‪ .‬ובפרק ו'‬
‫דמםכת שמחות שאבד לו ספר חורה שלקחו במאה‬
‫מ נ ח וחחפלל במקדש ו מ צ א ו ‪ .‬ובנו חיח ר׳ אלעור‬
‫בן חנניח ק חוקיח נ ן גרץ נססרי פ י ש ח ני תצא ‪.‬‬
‫ובעליית חנניה ק חוקיה ק נ ת ן אמרו הרבה חלני'‬
‫ואו גירו י״זז דברים ולא כ״ד דבמם שנתב חו־מב״ם‬
‫בחחלת ם־תש חמשנח של שבח שזח לעולם לא‬
‫וכרו אלא י׳׳זז דברים ‪ .‬ומסיתש וש״י וחתיסםוח‬
‫נואח שי״ח דברים שרנו בית שמאי על בית חלל או‬
‫לא היו עוד ‪ .‬ו מ ח ח ם חי״וז רבו חסנרות נין אלח‬
‫החכמים וכפי פ ש ט ההלכה נראח שבוה לבד צדק‬
‫הרמב״ם ז״ל נ מ ק הי״ה שהראשונה היא שפום‪5‬‬
‫בתרומה האוכל אוכל ראשון‪ .‬אע״פ שאיני כדאי‬
‫לירנם בץ אלו האריות מ הלכה עמוקת היא שיסבול‬
‫פירושים חרבח ‪ .‬והכלל כי בעליית הנניה ק הזקיה‬
‫ק גרץ מ ת י״ח דברים וכוי כדאיחא בפרק קמא‬
‫רשבח‪ .‬וזה‪.‬החס־ד נתב מגלת תענית שחיה מחבב‬
‫ה נ ס י ם ‪ .‬ונראה א שלא כתב כולח כמו שנראח‬
‫נפרקא קמא דראש השנה כי יהורה בן שמוע הלמיד‬
‫ר׳ מאיר ניטל שמד והוא נמגלת תענית ‪ .‬ונן הוא‬
‫פירש סחרי יחזקאל והעלו לו שאש מאות גרני ש ק‬
‫נדי שיאיו־ לו נאלח ודושי והיא ונור לטונ כראיחא‬
‫נפרק חתנלת ונפרקא קמא דשנת ‪,‬סיף מגלת‬
‫חעניח ני סיעתו של ר' אלעזר ק חנניח ק חזקיח‬
‫ק נ ת ן נ ת נ ו מגלת תענית מפני שאינן למודים‬
‫ו ק או חיח רני‬ ‫נצרות ‪.‬‬
‫נחיניא ק חקנח ח נ ם גדול וחסיד ‪ .‬ווחו׳ רני‬
‫נחוניא חגדול שחאריך ימים נדאיחא נפי מ י חעיר‬
‫ו‪±‬פ' חפלח השחר נמשנה שחיח מתפלל נכניסהו‬
‫לנית המדוש ‪ .‬וחוא נ״נ נונר נ מ ם נ ת א אנות ‪.‬‬
‫וזה עשח ספר הנהיר על הקנלה העמוקה ושמות‬
‫‪1‬‬
‫סודות הקנלה ‪ .‬ו ק ר' עקינא נדאיתא ב מ ד ר ש ‪.‬‬
‫ודי ישמעאל י( היה יפה מ א ד ופדאו ר׳ יהושע‬
‫נ ת מ י ‪ .‬וחוא מעשרח התגי מ ל מ ה ה נ ה ת אחר‬
‫ח ר ק ה מ ת נ ס מ ו ך והפשיטו עור פניו שחמרח‬
‫יופיו נ ת קיסר וחוא נראשן של מלקים ‪ .‬ונתחלת‬
‫ברניח שראח חשנינח נמקדש ואמרח לו ישמעאל‬
‫י ק חיח ב ו ק הוה‬ ‫מ י נרנני‪.‬‬
‫א ב א חלקיה נ ן נ נ י של חונ׳ ח מ ע ג ל ‪ .‬וחנץ‬
‫חנחבא חעניו בן בתו של חיני חמעגל מלימדים‬
‫בנסים כדאיתא בחעניוח‪.‬‬
‫ונחום הלבלר נבר אמרנו שנראה שחיח אחר‬
‫חא‪ 1‬ז ק רב כמו שנואה במם כתא פאה שקבל מרי‬
‫הייז זמן רב אחריך יל** גמר מחיה כחן • ^גבי׳ץ •‬
 ‫]‪3828-‬‬ ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[20‬‬
‫הספידוהו‪ .‬והתנבא נלפוין ארסי במעת פטירתו •‬ ‫ז״ל שאמר בס׳ שופטים בפ׳ ב׳ אץ םםנץ בסנהדרין‬
‫ונתנו מפתהו ופנקסו בארונו מפני שלא יכה לבן‪.‬‬ ‫זקן מופלנ‪ .‬דחניא בפי אחד דיני ממונוח אץ‬
‫עוד סוס בפרק ה' כטונכנס ר׳ נמליאל הוקן לעבר‬ ‫מושיבץ בסנחדרין וקן וסרים ומי שאץ לו בנים‪.‬‬
‫הטינה עמד פומואל הקמץ ואמר אני הוא שנכנסת*‬ ‫ובשעת פטירתו בירך לתלמידיו שהחא מורא שמים‬
‫בלא רשות ‪ .‬ואמי־ לו רבן נמליאל שב בני שב מ ה‬ ‫עליהם נמורא בשר ודם ‪ .‬וראח או לחזקיח מלך‬
‫לך אלדד ומירר כל ישראל יודעים שאפילו לא יהיו‬ ‫יהודה חחסיד שבא ללוותו כדאיחא נפרק חפלח‬
‫ו' אלא שנים אתה אחר מ ה ם ‪ .‬וא״כ בימי רבן‬ ‫השחר ‪ .‬ואע״פ שאמר חרםב״ס כי מי שלא חיח‬
‫נמליאל ה ו ק היה‪ .‬ובסנהדרין אומר כי רבן גמליאל‬ ‫בעיניו של רבי נדול כמו שמו לבר היה קורי לו רבן‪,‬‬
‫אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים להתעבר על‬ ‫ע ם כל וה לא מצאנוהו לשים הכם כי אם לנשיאי'‬
‫ידך‪ .‬והוא לא נכנס כי אם ברשות ומפני ענותנותו‬ ‫לבד ‪ .‬וכן נראה בערוך אביי ובסוף האלפ״א ביח״א‬
‫אמר וה ‪ .‬ורש״י פירש באבות שנקרא קטון בעוך‬ ‫מחחנאים שם חראח ח א מ ח למה נקראו בשם רבי‬
‫שמואל הנביא ‪] .‬ואני ש״ש מצאתיו בירושלמי‬ ‫ורבן ורב בארוכח בעורח ח ש ם ‪ .‬חכלל כי רג‪,‬‬
‫דסוטה ‪ [.‬ונראה שמפני שהיה קטן בעיניו והיה‬ ‫בנשיאים רבן גמליאל חוקן רשב״ג וכוי וכן כלם עד‬
‫עניו וחסיד תלמידו של הלל במעשיו‪ .‬וכן אמרו‬ ‫רבן נםליאל בנו של רכי‪ .‬ונראח לי כי בעבור שהיח‬
‫על חלל חלמידו של עורא אעפ״י שלא חיח תלמידו‬ ‫ספק אם יהיה רני שמעון נר רבי נשיא שהיה חכם‬
‫מ ביניהם ש' שנח ‪ .‬ונראה כי אפילו מ מ ן שחיו‬ ‫יותר מרנן נמליאל אחיו חנרול נואיהא נ נ ח ו נ ו ח ‪.‬‬
‫דנץ ב׳׳ד הגדול בירושלים היה ב״ר ביבנה כמו‬ ‫ולא יקרה להם מה שקוה לשמעון הצדיק שהניח‬
‫שמפורש בפרק אלו ק הנחנקין בסנהדרין‪ .‬ורבי‬ ‫להוניו ננו הקפץ הכהונה נ ח ל ה וקרה מ ה שקרה ‪.‬‬
‫נמליאל השני שניצל מיר קיסר מיד היה נשיא אחר‬ ‫‪,‬‬
‫ורבי היה רצינו שיהיה רנן נמליאי נשיא הוצרך‬
‫רינ״ו נ״כ ביבנה כמו שנואה בפיק ד׳ דראש השנה‬ ‫נימיו קודם שיהיה נשיא לקראו רנן נשם נשיא‬
‫ווח בר מחלוקחו של ר' יהושע ושל ר' אליעזר‬ ‫ל ח ו נ י ח עם חכמי חמשנח נפי שני דאניח‪ ,‬לומר‬
‫חנדיל יבמי שחייל נשוי עם אימא שלום אחוחו של‬ ‫להנמים שוהו הנשיא שיחיח ניראח ח ט א נמוחו‬
‫רבן נמליאל וזהו וקנו של ר ב י ‪ .‬ואמר רש״י כי רבן‬ ‫ממלא מ ק ו מ ו ‪ .‬ונענור שהיח נשיא רנן יוחנן נן‬
‫נמליאל חוקן חיח באושא וחורו ליבנח ווח נ״כ‬ ‫ונאי במקום רנן נמליאל נקרא רנן נמיהם ‪ .‬ונומן‬
‫נראח ‪ ,‬אבל מד! שאמר שם כי בנו רבן שמעון בן‬ ‫שהיה נשיא רינ״ו היה ניננח נדאיחא נסוף ראש‬
‫נמליאל חור לאושא כמו שאמר בפרק אחרון של‬ ‫השנה ‪ .‬ואע״פ ש נ א מ ת דרני נתן אומר שחלמידיו‬
‫ראש חשנה זח אינו כ ן ‪ ,‬כי רבן שמעון בן נמלי*ןל‬ ‫חלפו ליננח וחוא לרמסת מקום מרחצאות ‪ .‬והם‬
‫האמור שם שה‪-‬ח באושא חוא אביו של רבי כמו‬ ‫נדלו נתווה והוא לא נדל יהיח זח קידם נשיאותו‪.‬‬
‫שנראה שם בפירוש מההכמים שהיו מדברים עמו‬ ‫ונן נראה ני אפלו בזמן הבית היה דנן גמליאל‬
‫ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקח ור' הנינא‬ ‫ה ז ק ננדו של הלל ניננה אע״פ שהיה נימשליס ‪,‬‬
‫בנו של ר' יוסי הנללי שהיו אחר ר׳ עקיבא ורבי‬ ‫כי נלחה סנהדרין ארבעים שנח קודם חרנן הנית‬
‫יוחנן בן נורי‪ ,‬כן רבי יוחנן בן נורי חלק עם רבן‬ ‫משעח שנפחחו דלהוח ההיכל מעצכץ ונער נ ה ם‬
‫נמלןאל אביו בקדוש ההדש ‪ .‬ואינו זה ד׳ נמליאל‬ ‫ר י נ ״ ו ו א מ ר נ נ ר נתננא עליך זנריח שזח לננץ‬
‫הוקן ני גם הלק שם עם ר׳ יהושע‪ .‬ו ה ע ל ה כי‬ ‫דלחיך ונוי‪ .‬ונן נ ע מ ר שרנו חרוצחים שלא רצו‬
‫ביבנח חיו קודם חרבן חביח מיםוח ר״ג ה ו ק‬ ‫לדון דיני נפשוח נלו ממקום למקום עד יננח ‪.‬‬
‫ורשב״ג בנו ח נ ח ר ג ‪ ,‬וכ; בפרק חביזקין ששאל‬ ‫ושם חקן‬
‫ריב״ז יבנה והכמיה שלא יהרגם מזה נראה כי קודם‬
‫שמואל הקטן ברנה המינץ ‪!1‬פני רנן גמליאל‬
‫חרבן חביחהיה שם ביבנה‪ .‬רנן היה שם ריב״ז ור׳‬
‫חוקן ולא לפני רנן נמליאל שחיח אחר רינ״ו‪ .‬וזה‬
‫גמליאל דיבנח בר מחלוקתו של ר' יחושע‪ ,‬אבל‬
‫נן נענור כי שמואל חקטן נפטר קודם חרבן חניח‬
‫רשב״נ בנו אביו של רבי היה באושא ובשפרעם ‪.‬‬
‫וקודם שחיח נשיא וינ״ו כי הוא נשעח פטירתו‬
‫ורבי חיח עם שבעי' סנחדרין בביח שערים ובטבריה‬
‫נתנבא על רבן שמעץ בן נמליאל ודני ישמעאל‬
‫ובציפירי‪ ,‬ומבריח עמוקח םנלם ושם גלחח‬
‫לקפלא ‪ .‬ונהרג בחרבן רבן שמעון ב; נמליאל ‪ ,‬ואו‬
‫הסנהדרץ נלוח עשירי וא״כ שלשח נקראו רב;‬
‫קבל חנשיאות ריב״ו נראיתא בגטין‪ .‬ומעשח וח‬
‫גמליאל‪ ,‬נכדו של הלל ווה לבד נקרא רבן נמליאל‬
‫בפי קמא דסנחדרין‪ .‬ובסוף‬ ‫של שמואל‬
‫הוקן בכל מקום ל א האהרים ‪ .‬והשני רבן גמליאל‬
‫סוטה ובפי ד' רמסכתא שמחוח שלא וכח לבן‪.‬‬
‫נכרו של ר״ג חוקן נר מחלוקחו של ר׳ יהושע‪.‬‬
‫ורבן שטעון בן נמליאל ורבי אלעור בן עזריה‬
‫]‪21‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫ונודרים'ומברים‪ ,‬ובשעת פטירתם מלקה אותם‬
‫ונשמע זה לפני ריב״ו ואטר מי ילך לשם ואמר לו‬
‫ר' יהושע אני הולך וכי' ואכל עמו ואמר לו בשעה‬
‫שנפטר ממנו למה אמה מלקה לאהריס ולי לא‬
‫הלקית ‪ ,‬אמר לו רבי הכם נתל אתה ובירך רוץ‬
‫ארץ ובני ארם הנכנסין אצלי נורהי עליהם שיהיו‬
‫אוכלים ושותים והם נודרין בהורה ומברין‪ .‬ולי‬
‫מסורה שכל הנודר בתורה ובודה הופנ את הארבעי'‬
‫וכוי‪ .‬ווה ריבי׳ו נקרא קופת הרוכיין והיה לו בן‬
‫הכם נרול נקרא ר' יהודה בן רבן יוחנן בן וכאי ובפי‬
‫כל היו־ הולק עם ר' עקיבא‪ .‬ואולי יה חוא ר' יהודה‬
‫הכהן שהעיז־ עם ר׳ יהודה בן אבא בפי ח׳ דעדויות‬
‫אלא שאינו נראה כיון שאביו היה נשיא בישראל‬
‫היה לו לווכרו עם שם אביו‪ .‬ובאבות דרי נתן כי‬
‫מ ת לו בנו ונהמוהו המשה תלמידיו ולא נתפייס‬
‫אלא מרי אלעור בן עוץ־ שוח הבן ח נ ם גרול ובלא‬
‫ח ט א ונתן פקז־ונו בשלום‪ .‬ובסיף ספרי ר' חיו ק׳׳כ‬
‫ש נ ה ‪ :‬מ ש ח חיח במצרים ובמרץ פ' שנח ומלך מ'‬
‫שנה ‪ .‬והלל ח ו ק עלח מבבל בן מ׳ שנה ‪ ,‬ושמש‬
‫הכמים מ' שנה ‪ ,‬ופרנס ישראל מ' שנה ‪ .‬וריב״ו‬
‫עסק בפרקמטיא מ' ש נ ה ‪ ,‬ושמ‪2‬ו מ' ש נ ה ‪ ,‬ופרנם‬
‫ישראל מ' ש נ ח ‪ .‬וכן נמצא בסנהררי; פרק‬
‫חיו בודקין ר' עקיבא למר מ' שנה‪ ,‬ושמש מ' שנח‪,‬‬
‫ופרנס מ' שנה ‪ .‬אבל זה הענץ של ר׳ עקיבא לא‬
‫נראה כן בתלמוד כי אחר שהיו נשו• הלך ללמוד‬
‫תירה בעצת (*שתו כראיהא בנדרים ‪ .‬וכן כתבו‬
‫התוספות בפי שואל בשבת שהיה בן ארבעים שנה‬
‫כשקנל עליו לעסוק בתורה ולא נשא את אשתו ער‬
‫שהיה בן סייר שנה ‪ .‬ואמרו שבסוף סיפרי אומר‬
‫מ' שנח שימש תלמידי חכמים ומ׳ שנה פרנס את‬
‫ישראל ‪ .‬ובאבות דר׳ נתן משנת יוסף בן יועזד‬
‫מביא שם כל חמעשח ‪ ,‬ושחיח בן ארבעים שנח‬
‫כשחתחיל ללמוד‪ .‬וכן בפי אלו עוברין כשהייתי עם‬
‫הארץ וכוי‪ .‬וכן אמרו במדרש שחיח בן מ' שנח‬
‫כשהלך ללמוד והיה בוש מזה הדבר ‪ .‬וכן נראה‬
‫כי למר ושמש כלו היה בבת אהיז ‪ .‬אנל ההוספות‬
‫כתבו בכתובות פרק נערח כי קורם שלמר חיה כל‬
‫ימיו צנוע ומעולח ‪ .‬וחא ראמרינן בפרק אלו עוברץ‬
‫כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיר‬
‫הכם ואנשכנו כהמור לא משום שהיה שונא‬
‫לחכמים אלא שסבור שמתנאים על עמי חארץ והיו‬
‫תלמידי חכמים שונאים א ו ת ם ‪ .‬ו ג ס מ ש ו ס שלא‬
‫חיו מניחץ ליגע בהם מ־אמרינן בגדי עם הארץ‬
‫מדרס לפתשים אבל הכל מקום שומר מצוח ח י ח ‪.‬‬
‫ופן כתב רבינו ח ם ע״כ‪ .‬יכן מצאתי כוח בפי‬
‫אף על ש ברהיה דכלבא שבוע הדיה דחוה צנוע‬
‫—‪[3828‬‬
‫והנ׳ רבן נמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא ‪ .‬וכן‬
‫שלשה נקראו רבן שמעון‪ ,‬הראשון בנו של הלל •‬
‫והשני רבן שמעון בן נמליאל נכרו הנהרנ כראיתא‬
‫בפרקא קמא דשבח ‪ ,‬והשלישי רבן שמעון בן‬
‫גמליאל אביו של רבי חמווכר בפרק חשוכר במציעא‬
‫חעניו‪ .‬ואם תרצח עוד רביעי הוא בנו של רבי‬
‫חקט; שנקרא רבי י שמעון חנשיא שנשאר בתיקו‬
‫בסוף פתזא קמא רנטין אם היה נטרא‪ ,‬וא״כ עתח‬
‫נתברר יפח יחס רבינו הקרוש כרי להס־ר הטעיות‬
‫מפירוש חמשנח ומספר חמדע ‪ .‬ורבי חוא הוי‬
‫‪1‬‬
‫להא והוא הקדוש נמו השנת ‪ ,‬וכמו משח רבינו‬
‫עליו השלום השביעי לאברהם אנינו‪ .‬ורבן גמליאל‬
‫וקנו המקנל הל״ג ‪ .‬ור' שמעון ני נמליאל ננו‬
‫המקבל הל״ד והוא אניו של רני‪ .‬ורנינו הקרוש שהוא‬
‫ר' יהורה הנשיא מזרע יהורה בן יעקב מורע חמלונה‬
‫מבני שפטיה בן אביטל אשת דוד המקבל הל״ה ‪.‬‬
‫וכל וה כפי היהס של הלל ‪ ,‬אבל הרמב״ם ו״ל‬
‫תלנ רבן נמליאל דיבנה ור' שמעון בן נמליאל אביו‪.‬‬
‫ואולי לא קבלו כי אם מרב; יוהנן בן וכאי‪ .‬ולכן‬
‫הסדר האמתי תב״ז המקבל ה ל י ‪ .‬ור׳ אליעור ור׳‬
‫יחושע הל״א ‪ .‬ור' עקיבא הל׳יב ‪ .‬ור' מאיר ודי‬
‫שמעון ור' יהודח ור' שמעון ב; נמליאל אביו של‬
‫רבי הל״ג‪.‬ורבינו הקדוש המקבל הל״ר רכ״י וטהור‪.‬‬
‫ונחזור לענין רינ״ו ני היה בית רינו בברור ה ל‬
‫קודם ההרבן כראיהא בסנהדרין ובפי ב׳ דמעשר‬
‫ראשץ בתוספתא ‪ .‬ל א נאריך עוד בו כ• אם לירע‬
‫חיחס כי בענין חכמתו נבר חוא מפורסם שלא‬
‫הניח דבר ‪ .‬ובפרק עושץ פסים ברבי יוחנן בן ובאי‬
‫פירש רש״י ברייתא שנסררח בנית מ ד ר ש ו ‪ ,‬כמו‬
‫תוםפחא רד׳ חייא והוא הנקרא בן וכאי בפרק במח‬
‫מרלי‪.‬זץ ובפרק חמישי דסנהדרץ‪ .‬כי בומ; רבו הלל‬
‫נקרא בן וכאי ואמר לפניו הלכח וקבעה ב ש מ ו ‪.‬‬
‫וכן נמצא שנקבעו הלכות קודם הארבעים שנה‬
‫שפרנס את ישראל במסכת ראש השנה וסוכה ‪.‬‬
‫ונראה מהתלמוד רראש השנה כי הארבעים שנה‬
‫שחיה פרנס היו רובם בונץ הבית וא״נ בימי רבן‬
‫גמליאל חוקן ור' שמעון בן גמליאל בנו חנחרנ‬
‫בחרבן חיח פרנס גם חוא ‪ .‬אי יחיח אב״ר כיון‬
‫שהיל ח א ח ת ס נשיאים ולפהות היח ב׳ שנים נשיא‬
‫אחו־ חחרבן‪,‬כמו שפירש רש״י בסיף ראש השנה‬
‫כיון שתקן תקנות אחר ח ח ר ב ן ‪ ,‬אבל לא נורע בוה‬
‫יותר ממר! שראיתי‪ .‬ובתוספות בפרק במח בחמח‬
‫מ תב״י מלך שנחים אחר חתרבן ורבן גמליאל נ'‬
‫שנים אחריו קודם שימלוך ר' אלעור בן עזריח‬
‫בשותפות עמו יבש׳ ה׳ דהלכות דרך אי־ץ מעשה‬
‫‪:‬שמעון ג ן אנטיפרס שחיו אורח־ס עמו ונוד שיאכלו‬
 ‫]—‪3828‬‬
‫ואנא אלשד נן יולעאי נם׳ נ ׳ דמקואות‪ .‬ו א נ א‬
‫יוסי ק חנן נם' פיני ממדית • ודי האזתא מ צ פ ו ת‬
‫חנו־ ר׳ חנינא נן תרדיון אביו סול ר׳ יוסי ס ח ט נס׳‬
‫נ׳ דתעניות ‪ .‬ואץ וו; ר' חלפתא איםו כסר ח נ נ י ה ‪.‬‬
‫ט נגמרא אומר שהוא מציפורי‪ .‬ואלא ח נ ם‬
‫מ ו מ ח ה ניננה נם׳ ד' דננורות ‪ .‬גם רנן שטעון‬
‫נן גמליאל ננו של ת ן נמליאל הוקן נפתןא קםא‬
‫דאבות שאומר שמעון ננו ו נ ו י ‪ ,‬ונן נראה ט‬
‫מוניר אחריו ר׳ שמעון בן נמליאל אביו של רבי‬
‫ואמר ננו ני חיח ננחרוחו נשאמר וזז‪ .‬וי*‬
‫אליעזר בן פ ל א בפי ו׳ דטחרוח שאומר משום ר׳‬
‫עקיבא ‪ .‬ור׳ אלעזר בן מחיא בפ״י מיבמות ‪ .‬ור׳‬
‫יוחנן נן מחיא נמציע' נפי השוכר‪ .‬ור׳ יחושע בפי ב'‬
‫דעדיוח ‪ .‬נל אלו חשלשח ש ח ם מ י מחיא נשכחו‬
‫כמת מלנ חרמנ״ם ז״ל‪ .‬ונראח שחם בני ר׳ מחיא‬
‫נ ן חדש שחיח נית תנו ומדרשו נ ת מ י ‪ .‬ומצאו שם‬
‫ר' שמעון בן יוחאי‪ .‬אבל בפי ח׳ מ ס ו ט ח נחוסםחא‬
‫אבא חלפתא ואלשר בן מתיא וחנניח בן חנינאי‬
‫עמדו על אבנים של יהושע‪ ,‬וא״נ חוא קדמון מרי‬
‫מחיא בן חרש ‪ .‬או ר' מחיא וקן מ א ד ‪ ,‬וחנניה‬
‫איש אונו נפ׳ ו׳ דגטץ ‪ .‬ואע׳׳פ ש ז נ ת חרב בפרק‬
‫הו* עם ה ח מ ש ה הדנץ לפני הנמים ש ה ם נן ש א י ‪,‬‬
‫ובן י ו מ א ‪ ,‬ונן נ נ ם ‪ ,‬ו ה נ ן ‪ ,‬לא ה ו נ י ת הרנ נמנץ‬
‫הקנ׳׳ה ‪ ,‬ואם חרצה יננם נמקומו אנטולס נפ״נ‬
‫דערובץ ‪ .‬ודי יחודח חנחן נפי ח׳ דעדיוח ‪ .‬ודני‬
‫ישבב חברו של ר׳ עקיבא בפי ב׳ דחלץ‪ .‬ור' חנניח‬
‫נן עקניח נפי ראשץ דבתובות ובתחלח ערכץ‪ .‬ואבא‬
‫יוסי חלי קופרי איש טנעץ נפי א׳ דמנשידין‪.‬‬
‫ועוד שנים שדרשו פסוקים ש ה ם ר' שמשן כר‬
‫ר ב י ‪ .‬חיי חנניח נן עקשיח נ ס ו ף מ נ ו ח > וא״כ‬
‫נוסף על הצ״א ט׳׳ו ויהיו קנ ונקי ועוד ד׳ וסימן‬
‫נן נו״ן קיו שאמרו נינה ונוסף על הל״ו שלא אמרו‬
‫הלנה השנים האחרים ויהיו ט״ל ל ב ר נ ה ‪ ,‬ו א ם‬
‫נוסיף ש ד עליהם אלישע נן א נ ד ה ‪ .‬אף על סי‬
‫שאמו־ חרנ שאין למנותו עם השאר מפני מ ה‬
‫שנודע מענינו יחיו נלם מ ׳ נמספר חימים שנחנה‬
‫החווה או י מ ם במקומו א ל א ח כ ם יבנה דהיו‬
‫כלם קמ״ו הכמים והסימן וישישים קמ״ו ע מ ד ו ‪.‬‬
‫ואני ידי פתוהה לקבלו כיון שדבינו הקדוש‬
‫שאנו לומדים מדותיו ותורתו הוכית עם אבות •(‬
‫ה ע ל ם ‪ .‬ועוד שאמרו ברות במדרש רבה מצילץ‬
‫תיק הספר עם הספר וברא מוכה אבא ותלמיד לרבו‬
‫הוא ר' מאיר חלמידו המאור חנדול מחמשנח ‪,‬‬
‫וחוא חביאו לחיי ה ע ל ם ה ב א ‪ .‬והענישו קודם‬
‫י( בםםכח אבות סייד‪ ,‬ונס כוכי בחלכח ב‪"0‬ק כמש״ל‬
‫באיו) האל״ף של תנאים ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫־ןסין‬ ‫ספר‬ ‫‪[22‬‬
‫ו ק זה בדפי לקיש שהיה‬ ‫ומעולה איחקדשח ל י ה ‪.‬‬
‫חלמיד ח כ ם בךאשונה‪.‬‬
‫ואני ת צ ח עחח בליה לפרש הכמי המשנה‬
‫נםי יכלחי‪ ,‬בי לא היה בידי ט א ם חלםוד בבלי‬
‫הדי ס ו ד ש רציני לומר םרר מועד חוץ משקלים ‪.‬‬
‫ובתוספות בדיש חולין נראה שיש לה חלמוד בענץ‬
‫רבי פנהם בן יאיר‪ .‬אבל שקלים יתשלמי נמצא לי‪.‬‬
‫ו ס ו ד ישועות‪ ,‬סדר נשים‪ ,‬וסדר קדשים‪ ,‬וברכות‬
‫מםדד זרעים ‪ .‬וכבו־ ידוע כי גם בסדר ישועות יש‬
‫עדויות ואבות שאץ להם תלמוד‪ .‬ו ק מסדר טהרות‬
‫לא נמצא כי א ם מסכת נתז‪ .‬וכן לא נמצא למסכת‬
‫מדות ל ם ם כ ת קנים מסדר קדשים גמרא ‪ .‬אבל‬
‫התאשור ירושלמי שהיה מגלה עתר יחם חחכמים‪,‬‬
‫והמדרשות של רבות‪ ,‬ומכלתות‪ ,‬ותוספתיח‪ ,‬לא‬
‫נמצא בידי עתה בתוני״ם כי אם ספרא שהוא תודת‬
‫מזנים ספר ף ק ו א ‪ .‬ונץ םיפרי ש ה ם שאר ספרי‬
‫דרב שהם ספר במדבר סיני‪ ,‬ואלה הדברים ‪ ,‬ולכן‬
‫נקרא ספרי לשון ר מ ס ‪ .‬וכן ספר ל מ ד נ ו ‪ ,‬וכן סדר‬
‫ממךן יוושלמי ומכילתא דר׳ ישמעאל‪ ,‬ודי ס ו ת ם‬
‫מ ת ו ס פ ת א ‪ .‬ו ק היה לי ויקרא רמז וכן כל ה מ ש נ ה ‪.‬‬
‫אבל נואשונה אני צריך לקצר הי׳ פרקים שהם‬
‫נסוף מפתח המשנה ומהקו&י שיש על הרנ נניתר‪.‬‬
‫כי נראה לו להדב דל כי יאמינו לו הבאים א ח ת ו‬
‫ולא יחפשו אהדז ‪ .‬לפעמים הנר הקפץ הוא עתר‬
‫טוב לחפש בהווץ ובסרקין מהמאוד הגדול והאמקח‬
‫כמו שאמרו ת ו ר י נ ו ויל ‪ .‬ומקום חניחו א אביתי‬
‫לחחנדר מ ואולי יבא אחר דחפש יוחר מ מ נ י ‪,‬‬
‫רקבל שכר ט חכל הוא מלאכח ש מ י ם ‪.‬‬
‫בפרק הדאשון מנה צ״א חכמים ואני אפרשם‬
‫בע״ה‪ .‬ואהר זה בפ׳ השני מנה ל״ז הכמים בשבל‬
‫מעשה שהיה מ מ נ ם ‪ ,‬או איזה מוסד שייסד ‪ ,‬או‬
‫פסוק שאמר מ דרש ‪ .‬ולא בשביל ש ס מ ך לו דבר‬
‫מאיסור והיתר‪ .‬ובס׳ הי׳ אמר המספר בעצמו‬
‫ו״ל ל״ז הכםים שלא נכתב במשנה בשמם אלא‬
‫הלכה אחת ל א הוסיפו לשנוח שמו בדבר ממשפטי‬
‫ח מ צ ו ח ‪ .‬ודע שאלו הל״ו האהרונים ה ם מכלל‬
‫חצ״א שאמר בפ׳ חראשון ונשארו נ״ו ח ח מ מ א ר‬
‫אע״פ שלא אמרו הרב אבל ש כ ל ם חיו קכ״ח ואני‬
‫מצאחיו י״ח חכמים יוחר ואלו ה ס ‪ :‬ר' מ נ ה ם בס׳‬
‫ד' ת ו מ א ‪ .‬יועור איש הבירח בפרק ב׳ רערלח‪.‬‬
‫מתחיה בן שמואל בס׳ ג׳ ת ו מ א ‪ .‬והוא הממונה‬
‫על הפייסות מט״ו י( החסידים בפי ה׳ דשקלם ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫י ( נשמט עוד אמד מאלו הט״ו נס םמחבד וח חלא חוא‬
‫גחולא חומי שיחין שדזעיד דברי חלבית ם״מ ו‪7‬יח‬
‫פביא ודאוי לםניוזו ייחר‪ .‬וחדיש שחארין־ יםים עד‬
‫שחיה ר״ן מאוחר חרבח נדול שקבל עדותי‪ .‬יענ״ץ‪.‬‬
‫]‪23‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫לר' מאיר שישתף את רבו אלא כי בלא דין יביאהו‬
‫להיי העולם ה ב א ‪ .‬וכן עשה ר' יותנן מ בלא שום‬
‫דץ ועונש הביאו לחיי העולם ה ב א ‪ .‬אעם״י שבסםו‬
‫קבלח ההסיי־ שרש מ ה שאמר ר' מאיר אעלה עשן‬
‫מקברו שכל עח שחאש דולקת אץ שם עשן שכבו‬
‫עליה מים לכבותה העשן עולה והאש נכבח וכוי‪.‬‬
‫והעקר שוד! האיש לעולם לא התפדא לתלמיתו אבל‬
‫היה מלמדם תורה אשילו אתר שיצא לתרבית רעה‬
‫ו ת ה ת צ ה לזכותם שאמר לר' מאיר עד כאן ח ח ו ם‬
‫שבת ולא הזר בתשובה שלימה שנשתבש על בת‬
‫קול ששמע שובי בנים שיבבים חוץ מאלישע ש ו א ה‬
‫כבודי ומרד בי וחשב שלא יקבלוהו בתשובה והיה‬
‫מזכה לאהרים ‪ .‬ועל מ ה שאמר הרב ט ״ י כי הל׳׳ו‬
‫ש א מ ת חלבח אחוז ולא נשנו עוד‪ ,‬אני מצאתי‬
‫י״א מ ח ם שנשבו בחלכה אחרת או יותר ולשחות‬
‫ה ם עשוה ‪- .‬ואלו ה ם שמעון התימני בסי קמא‬
‫דק־ים ובפרק שלישי דחעניוח והוא לא אמר בי א ס‬
‫בפ׳ ד׳ ת ב מ ו ת ‪ .‬ור׳ אליעזר בן יהודה איש בותוחא‬
‫בסרק ג׳ מטבול יום ‪ ,‬והוא אמר לבד בפרק א׳‬
‫מערלה ששם אמר ר' שמעון בן נמליאל מ ש מ ו ‪.‬‬
‫ועוד ״שנו בתחלת מסכת ובץ ר׳ אליעזר בן יחודדז‪.‬‬
‫ינואה שהוא איש בתזיחא ואם חרא א ח י לא‬
‫הוכית חרב ויפחות כבר יש לו שני הלבות ‪ .‬ר'‬
‫אלעזד בר ר׳ שמעון בס־ י״ב ת נ ע י ם ‪ .‬והוא אמר‬
‫בחמורה בפי רביעי לבד‪ .‬נהומ המדי בסי חמישי‬
‫דנויר ובפי המוכר את הספינךז בבבא בחרא והוא‬
‫הזכיר לבד בפי שני דשבת • ר׳ שמעון בן יהודה‬
‫בפי שלישי דמעשר שני ובפי שלישי דמכות יבפ'‬
‫ארבעה עשר תנעים והוא ז״ל הזכיר בפי קמא‬
‫דשבועות ‪ .‬ר' אלעור ה ם מ א במציעא ס' השוכר‬
‫ובפי ז׳ דנגעים ובפי י'(נ רנגעיס והוא הזכיר לבד‬
‫בפי ג' ותרומות ‪ .‬ר' שמעון בן ה ס ק בפרק י״א‬
‫דמנתות ובסוף שקלים וחוא לא חומר מ אם‬
‫בכתובות בסי ב ׳ ‪ .‬ר׳ יוסי בן משולב בס׳ ג׳‬
‫דבכותת וכן בפי ששי דבכוחת והוא הוכיר לבד‬
‫בפי ד' ד ת ת מ ו ת ‪ .‬יוסי בן יועור בפי ה׳ דעדויות ג'‬
‫ד*כות והוא לא הזכיר בי א ם בפי שני דחביגה‪.‬‬
‫ועל דרך הלצה אני אומר שהוא אוכל א ת יועזר‬
‫)פרש״י פיליאו ב‪$‬׳ע י ( ‪ .‬שמעון אחי עזריח בשי א׳‬
‫ד ט ה ת ת והוא לא הוכיר כי א ם בפי א' מ ז ב ח י ם ‪.‬‬
‫ינהמיה איש בית דלי בס׳ ת' דעדרית והוא הזמר‬
‫לבד בסוף יבמות מ ה לבד איני כל כך קושיא‬
‫אעש״י שנשנה שחכל חוא הלכה א ח ת ‪ ,‬אפל ויהי‬
‫מה נשנה אלו הי״א נשתגרע מהל״ח נשארו נ׳׳ו‪,‬‬
‫אבל במקום אלו שגרמנו יש לנו במקומן מהחכמים‬
‫שאמרנו למעלה שאמר נל אחר חלבה שלא ז נ ק‬
‫י( ק נפונא כחוג בכ״י‪.‬‬
‫‪[3828—.‬‬
‫שיעלה עםץ מ ק נ ת שיהיח נשוה לו כיון שלמד‬
‫חורה הרנה ולימי־‪ .‬ו ק מ־ושלמי מן דקנתניה‬
‫י ת ה אש מן השמים ושרפה אח ק נ ת ואץ ראוי‬
‫שיהיה תלמידו נגן עדן והוא נניהנם נמו שאמרו־‬
‫נםוף יומא ‪ .‬ו ק ראינו נחחלח ני אמד אליהו שלא‬
‫היו אומדים נישינה של מעלוז ה ל נ ח משום רני‬
‫מאיו־ משום שלמד מ מ נ ו ‪ ,‬עד שאמר לו הדונם‬
‫לאליחו רמון מ צ א חוכו אכל קליפתו זרק ומיד‬
‫אמרו למעלח חלנח כשם ר' מאיר ‪ .‬וא״כ נעל‬
‫חרחמים ניץ שחיה מיץ חרמון ע ס קליפחו אחר‬
‫שדנוחו ננ״ד של מעלח ינניסחו לאוד חוזיים ‪.‬‬
‫ת ו ר שזכה למיוח ר׳ יעקב חחנא נפי ד׳ ת נ ע י ם‬
‫שהוא נר נרתיד! והוא ג״נ נ מ ס נ ת אנוח רצה לומד‬
‫ר' יעקב התנא‪) .‬רצה לומר ר׳ יעקב דפרק ק וומא‬
‫דאמר העולם הזה ת מ ה לפרוזדור כוי גם המאטר‬
‫השני נו׳ ‪ (.‬ווה נלה לנו סוד העולם הבא יותר‬
‫מנל החכמים‪ .‬ובן בסוף חולץ ונפרק קמא דקדושץ‬
‫על למען יארינו^ימץ•‪ .‬וזה אלישע ידוע חוא שחוא‬
‫מדי שנננסו לפרדס עם ר' זמןינא ונן עואי ובן‬
‫וומא‪ .‬והאריך ימים ונקרא אחר משום אוחו מעשח‬
‫שחיח לו עם האשה ואמרה א״נ אחר חוא‪ .‬ונראח‬
‫לי כי נשענש ר׳ שמעץ ק גמלואל אביו של רבי‬
‫נחותות לר׳ נחן שלא עכר שמו כי אם יש אומרים‬
‫ולר׳ מאיר אחרים על שם ני לד׳ מאיו־ חיו נ׳ ר&זזיו‬
‫ר׳ עקינא‪ ,‬ור׳ ישמעאל‪ ,‬ואלישע אחר ‪ .‬דחסו‬
‫לקנאח לגנאי לרנו חאחר שנקר' אחר‪ .‬ורנינו שמשון‬
‫כ ח נ נשהיח אומר דנריו נ ש ם אלישע רנו שנקחא‬
‫אחר **•מרים עליו אחרים א ו מ ת ם ‪ .‬ווה אלשע‬
‫היה אניו אנויה עשיר ו ד ל בוכץ חביח‪ ,‬ובנריח‬
‫מ ל ח שלו לסעודה קרא לרינ״ו ותלמידיו לנקדימון‬
‫ק גוריון לציצית ה נ ס ת ל נ ל נ א ש נ ו ע ‪ .‬ואחר‬
‫שאכלו עלה תנ״ו ותלמידיו לעליה וקראו ידושו עד‬
‫שהיח חאש לוחטח סנינ חנית ננתינתח נחר סיני‪,‬‬
‫ו ת מ ח מאד א נ ד ה אניו שכל ק ־ היה ננוד התורה‬
‫ונדר ננו לחורה‪ ,‬ועל שלא היה לשם שמים‬
‫לא נתקיים ת ו ר ת י ‪ .‬כמו שדרש ר' עקיבא ט ו נ‬
‫אחרית דנו־ נשהוא ט ו נ מראשיתו כמו שזה בא‬
‫ב א ת נ ח במדרש ת ת ‪ .‬ושדי מאיר נשנע שיביאהו‬
‫לחיי העולם הבא ואמו־ חי ה' ואמר ליני הלילה בוח‬
‫ה מ ר שדומה לללח א ס יגאלך טוב שחוא חקנ׳יה‬
‫טוב ח' לכל יגאל ואם לאו ונאלתיך אנכי חי ה'‬
‫שכבי עד חבקי־ שחוא חעולם הבא שחיא ה א ו ד ‪.‬‬
‫וכבר ידעת מ ח שאמרו בפיקמא דחגיגה מהמעשח‬
‫שקוזז לרבי ע ם בחו של אלשע שאמרח לי זכור‬
‫תודתו ואל חוכור מעשיו ושירדח אש מן השמים‬
‫סביר רבי וכוי ודי יוחנן אמר כי מוז שבח הוא‬
‫‪3828—1‬‬ ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[24‬‬
‫©האריך ימים רבו טול ר ב י ‪ .‬ותלמידו טיל ר' עקיבא‬ ‫הרב יותר ‪ .‬והעולה מ הראשונים ה ם מ א ה וששה‬
‫בס׳ ו׳ ויבמות ובם' ואלו נאמתן ובם' בני העיר‬ ‫והסימן בן נו״ן שאמרו בינה ‪ .‬ומה שאמרו הלכה‬
‫עיהיה מברך קודם פויםוא נשיו לברך ישראל ורב‬ ‫ה ם מ״א מכלל הק״ו הכםים ונשארו חחכםים‬
‫קורא לו טובינא דחבימי ‪ .‬ור׳ חנינא סנן הנהנים‬ ‫שאמרו חלנח יוחו־ מאחר ם״ה והם הינ״ל אונ״י‪,‬‬
‫והוא ראה האש בבית פוני על המזבח רבוצה‬ ‫ומ׳ איש שלא אמרו הלכה כמספר המקבלים ממשה‬
‫ככלב ני בבית ראשון היה כאריה‪ ,‬אעם״י פיבסיסיא‬ ‫עד רב אשי יהו כל חכמי המשנה קמ״ו והסימן‬
‫אומר כי אש שירדה בימי משה היה במובח‬ ‫וישישים קמ״ו עמדו‪ .‬ומהצ״א שוט־ נפרק הראשון‬
‫הנהשת עד שירדה אש בימי שלמה כשבנה חבית‬ ‫ה ם צ' והאחד חוא םומנום חלמת־ ר' מאיר שחשנ‬
‫ונסתלקה של מ ש ה ‪ ,‬ואש של שלמה נסתלקה בימי‬ ‫ללמור לפני רני יחווה כדאיחא נפי שני דקדושץ‬
‫מנשה עדיין נשאר ממנו כי יוסף ק גוריון אומר‬ ‫ונפי כ״נ דנדר אתר ש מ ת ר׳ מאיר כאשר נ ח נ‬
‫שגנוו ירמיהו ואנשי כנסת הנדולה מצאוהו ‪.‬‬ ‫בפי החמישי‪.‬‬
‫ור' שמעון בן הםנן הוא בנו ‪ .‬ורבן שמעון בן‬ ‫ב פ ר ק הגי הוניר חנחנים וראוי לחוניוץ לנדן‬
‫נמליאל אומר משמו הלכות ‪ .‬וישמעאל •בן סאבי‬ ‫שאמר י ני לשמעון חצדיק אליו חורו החלנוח לקיים‬
‫כ״נ וחסיד ושמש עשר ש נ י ם ‪] .‬ומצאתי נייסיפץ‬ ‫מ ה שנאמר יורו מ ש ס ט ץ ליעקנ וא״נ היה ראוי‬
‫בן גוריון הנוול כי ישמעאל ב; סאבי שימש שנח‬ ‫לחומר חלוים נ מ ו ר' יהושע נן הנניה שהיה אב״ד‪.‬‬
‫א ח ת בלבד‪ [.‬ת ש ח פרה האהרוגה ובת קול נשמע‬ ‫ונן אמרו נם' שני דיומא שלא יורו אלא מ ש נ ט לוי‬
‫עליו נעזרה יננם ישמעאל חלמידו של פנחס ‪.‬‬ ‫שנאמר בו יורו משפטיך ‪ ,‬או מנני יששנר דנתינ‬
‫ומשמת בטל ויו הנהונה בסוף פ' מקום שנהנו‬ ‫ומבני יששכר יודעי בינח לעחים‪ ,‬ומקשח שם‬
‫ובמקומות אחרים ‪ .‬ויוהנן כ״ג האמור בחנוכה‬ ‫והאינא יחודח דנחיב מחוקקי דמסקי אליבא דהלנחא‬
‫אביו של מתחיה תחלת חחשםונים ועשה תקנות‬ ‫קאמרי‪ .‬וקשיא לי מדוד והי עמו שהלכה נמוחו‬
‫בישראל בדאיתא בסוף ס ו ט ה כבר דברנו ב ו ‪ .‬ויוסף‬ ‫נכל מקום ‪ .‬ונן ניהודה יריו רנ לו דמםקא אלינא‬
‫בן יועור בפי ב׳ דחנינח חשיי שבכהונה ‪ .‬וכן ר'‬ ‫דהלכתא שההסלל משח כשיחיו עצמוחיו מנילגלין‪.‬‬
‫יוסי חכחן תלמיד ריב״ו קראו רבו חכור ‪.‬‬ ‫ואולי זה נהשגחח נ מ ו בחלל נכל ורעו חנשיאים‬
‫רבי טרפון הכהן חעשיר ‪ .‬וחיח מכבדו ר'‬ ‫ור׳ הייא ונניו ורנ או אמרו על ה ח נ ‪ ,‬אנל הרמנ״ם‬
‫עקיבא ור' טרפון אוהבו כנפשו‪ .‬ובפי הכוחב‬ ‫ו״ל סובר ני העיקר ה ם הנהנים נ מ ו שסיים הפסוק‬
‫נסחפק א ם הוא רבו של ר׳ עקיבא או הברו‪ ,‬ופסק‬ ‫ישימו קטורה נאסיך ואמר ונאת אל הנהני' הלוים‬
‫שם הרא״ש כי הוא חברו אעפייי שבספרי קראו רבו‬ ‫וגוי‪ .‬וכן נראח ני מ נ נ ס ת אנשי הנחלה נ א עזרא‬
‫והיה אומר לר׳ עקיבא תלמידו הפורש מ מ ך כפורש‬ ‫ראש לנלם ויסדה ונשארה ניד שמעון הצדיק ‪.‬‬
‫מחייו והוא נל של אנחים ‪ .‬ובתוספתא וכתובות‬ ‫ונן אסרו נשחנחה מישראל ועלה עזת< םננל‬
‫בפי ח ני בשנת בצורת קרש שלש מאות נשים כדי‬ ‫מיסדה ולא ונרו הנניאים וחזקנים ואע״פ •שכן‬
‫א מ ת נהלל הננלי ור׳ הייא ונניו שהם מורע שמעי‬
‫להאכילן הדומה שהיה כהן ואמו כתנת כדאיחא‬
‫אחי דוד אולי לא היו נהנים ניםיהם נתלים נםוחם‪.‬‬
‫במסכת מדות ‪ .‬ובפי עשרח יוחכדן פירש רש״י‬
‫ונן נךח בחרבן ביח שני נשנאנו לנלות חזח ח א ת ך‬
‫ש ם שהיה כהן ואמו כהנת שעלה אחר אקו‬
‫מ מהלי שהיה מאה שנים קודם החרנן לא נשאר‬
‫לרונן לנרך נ ר נ ח נהנים‪ ,‬ובמשנה הוא נשבע‬
‫הקנלה ני א ם ניד רנן יוהנן נן ונאי הנהן חלמית‬
‫אקפח אח נני ולא נשאר לו נ ן כי אם נ ת נדאיהא‬
‫ומתלמידיו ותלמידי חלמידיו נתקיימה ההלכה‬
‫נפי חשונר אח הפועלים ‪ '.,‬ונן נחו לימדו רני ונתן‬
‫נישואל ‪ .‬וכן כאמוראים כמו שנתב הרםנ״ם ז״ל‬
‫לו בתו ונזה יש ספק א ס נשא אוהד‪ .,‬אנל נפרק‬
‫נספריו ועשה הקנייה זה לונוח ישראל שחאריך‬
‫שנועח הדיינין חניא ר' שמעון נר ר' טרפץ‪ ,‬ונפי‬
‫ימים רבן יוהנן בן וכאי‪ .‬ור' אלעור נן עותה‬
‫נל הנשבעין אמר ארבעח חלכוח ואולי זה נחיי אניו‬
‫מפורסם שהיה כ ח ן ‪ ,‬ובפי תפלח השהו־ כי הוא‬
‫וכן ר' טרסון היה מחויר פריון נכור לנעליו שהיה‬
‫עשית לעזרא וכן שמעון אוד עותר‪ .‬דודו ונקרא על‬
‫כהן ‪ .‬ונסיפרי אכיר ר׳ יהווה ש נ ח היחה והלכחי‬
‫שם אחיי ני היח עשיר גדיל וסייעו כדי שילמד‬
‫אהר ר' טרםון לביתו אמר לי יהווה נני תן לי‬ ‫וחלק עמו בהיי העויים הבא כדאיחא בפי חיח נוטל‬
‫מ ו ל י ונתתי ל ו ‪ ,‬ופשט ירו לחלון ונתן לי ממנה‬ ‫נםוטה ‪ .‬ובייתום בן וונן בומן ר' אלעוו־ בן עוריה‬
‫מקי' אמר לי יהווה בני בוה מיהרתי שלשח מצורעץ‪,‬‬ ‫בסי נ' ממסכת סופרים ובסוף פסחים בתיססחא‬
‫ולמדתי שבעה הלכות שהוא של >ז־ו ביוה‪ ,‬וברוש‬ ‫לרנן גמליאל ויקדם היו בניהו‪..‬ור' אלעור נן שמוע‬
‫ט ר ף ‪ ,‬וארכה א מ ה ‪ ,‬ועביה כרביע כרעי ה מ ט ה‬
‫]‪25‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫ישמעאל חבירו פול ר' עקיבא ועול ר' ^עור בן‬
‫עוריה והוא רבו פול ר' מאיר ‪ .‬אעפ״י שהרםב״ם‬
‫סובר בפרק ב׳ דעדויות כי ר' ישמעאל תלמיד רבי‬
‫עקיבא וכן במדע ופסק טיס הלכה כרי יטומעאל‬
‫בענין ההלכה הוא אמת כי בפרקא קמא דשבח‬
‫הורה ר' חנינא כרי ישמעאל‪ ,‬כי אע״פ שהלכה‬
‫כרי עקיבא מהבירו בכאן ר' הנינא הורה כרי‬
‫ישמעאל שלא נהשוב שהלכה כרי עקיבא‪ .‬אבל‬
‫מ מ ה שיכולתי לראות בוה כמו שאאריך נ״ל שאינו‬
‫תלמידו‪ .‬ואעפ״י שבסוף מועד קצן כשמתו בניו‬
‫של ר׳ ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר׳ טרפון‬
‫ור׳ אלעור בן עוריה ודי יוסי הגלילי ור' עקיבא ואמר‬
‫להם שהטריח רבותיו שני פעמים זה דרך מיסר‬
‫כי ה ם אמרו בראשונה כי היה הכם גדול ובקי‬
‫בהנדה ‪ ,‬ולא יכנס אהד בדברי הבירו‪ .‬ואס חיה‬
‫חלמידו לא היה ראוי לירא ממנו כל כך ולהלן אאריך‬
‫בוה‪ .‬ובפי ה' דובחיס אכיר ר' ישמעאל צאו ואמרו‬
‫לר' עקיבא טעיח ‪ .‬וכן בפיף יומא אמר טעיה אבל‬
‫נראה כי הוא כ ה ; ‪ .‬כי בפרק אלו טרפוח כשחולק‬
‫ר' ישמעאל עם ר' עקיבא אומר משוש אבוחיו חיחי־‬
‫בהלב הקיבה אמרו ישמעאל כה‪:‬א מסייע כחני‪.‬‬
‫אבל רש״י לא פירש שם מצד היה כה; כמו שפירש‬
‫בפי במה מדליקי; בריב״ו ואולי הוא רמו ומשל‬
‫ישמעאל נהנא לר' ישמעאל ב; אלישע כ״ג האמור‬
‫למעלה כי היה כהן ומהרוגי מלכות ‪ .‬ובפרק קמא‬
‫דעבודה זרה פירש רש״י מהרוגי מלכות היה ומשהו‬
‫בשמן אפרסמון עור פניו שיהיה קיים ‪ .‬וכן פירש‬
‫רש״י בפוק הרואה הפשיטו עור קרקפלו בהייו ‪.‬ווה‬
‫היה שהמרה יופיו בת קיסר שהיה יפה כיוסף בן‬
‫־‬
‫יעקב ולא אבה ( והפשיטו עור פניו‪ .‬וכן בפי העוי‬
‫והרוטב קרקפלו של רבי ישמעאל מונח בראש‬
‫מלמם ‪ ,‬ופי' רש״י עור ראש אדם ווה למכשפוח‬
‫במלהמה‪ .‬ובפרק הנוקין כי רבי ישמעאל בן אלישע‬
‫נשבה קטן יפה מאד ופדאו רבי יהושע בן חנניה‬
‫בממון רב וחורח הוראות בישראל וכן בנו ובתו‬
‫נשבו וקדשו חשם כמו אביחם ‪ .‬אבל בירושלמי‬
‫הזכיר זה שפדאו ־ר' יהושע ולא הוכיר שהיח ר׳‬
‫ישמעאל וכן נראה‪.‬כפי השנים ‪ .‬ובאיכח רבחי כי‬
‫חבן והבוז שנשבו שהם בני ר' צדוק הכהן שהכירו‬
‫זה לוה ומחו ואולי אי; וה ר׳ צדוק אביו של ר׳‬
‫אלעור‪ .‬ובפרק ד' ממסכח שמחות שנחפש ר'‬
‫שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל ק אלישע ביחד‬
‫וכשנהרגו באח שמועח לר' עקיבא וירי יחח־ח בן‬
‫בבא וקרעו בגדיהם ווושו וכוי וכן בסוף אבות דרי‬
‫נחן ‪:‬ארוכה אבל על הכלל איני יודע לכוין אם הוא‬
‫י( דיזיסםיוז עיקר‪ ,‬אבל םס״ע שחחז נכדו אינו םוגדזז‬
‫כחן ר ישמעאל חבר ר' עקיבא וחבר בן ננס ביו;‬
‫ם‬
‫—‪[3828‬‬
‫אחז־ לשנים ‪ ,‬ושנים לארבעה ‪ ,‬ומוץ ושוני;‬
‫ומשלשין ומטהרין בפני חביח ‪ ,‬ושלא בפני חביח‪,‬‬
‫ומטהרין בגבולץ ‪ .‬מכאן נראה שהיה כהן ושהיה‬
‫ג״כ אחר הרבן הביח‪ .‬ובפרק ששי ממסכח שמחוח‬
‫שחיח בוכץ שמח ר׳ שמעץ בן יהוצדק רבו של‬
‫ר׳ יוחנן‪ .‬ווה חימא שיחיה יותר_ממאחים שנח וכן‬
‫בפרקא קמא דבכורוח שהביא לו‪ .‬רבי פטר חמור‪.‬‬
‫ואולי חוא רבן גמליאל שנקרא ג״כ רבי‪ .‬וכן כל ימיו‬
‫נצטער על שאמר אוי לטרפון וניצל שנשחמש‬
‫בכתרח של חורח כדאיתא במסכח כלח ובנדרים‬
‫משהוקפלו חמקצועוח ‪ .‬וכן עשח צדקות גדולות‬
‫על ידי ר' עקיבא שהיה מפרנס העניים ובמסכת כלה‬
‫כי יום אהד יקה ממנו ד'׳אלפים דינרי והב לצדקה‪.‬‬
‫ובפרקא המא דיבמוח פי' וש״י כי ר' טרפון חיה‬
‫מחלמידי ביח שמאי ו ק נראה כי בפרקא קמא‬
‫דנרכות ה ט ח לקרוי קריאח שמע כדנרי ביח שמאי‪.‬‬
‫אלעעיני בן חקף וחנמאל חמצרי שניחש כהניס‬
‫גדולים ועשח כל איזו־ מ ה ם פרח קודם ישמעאל בן‬
‫פאבי בפי ג' מפרח ‪ .‬ולא וכר חרב לרבי ישמעאל‬
‫בן אלישע כ״ג ולא לד׳ אלעור ב; חרסים אעפ״י‬
‫שחיו חכמים גדולים יחוכירם בעל דורות עולם‬
‫בחכמי חדווויח בפי ד' נראח שלא מנח אלא‬
‫חנוכרים במשנח ‪ .‬וכן כשמנח כל חכמי חמשנה‬
‫וזה‬ ‫לא הוכירם מפני זה ‪.‬‬
‫רבי ישמעאל בן אלישע כבר אמרנו שקבל‬
‫מרבי נהוניא בן הקנה ושראה חשכינה כשהקטיר‬
‫ובפדקא קמא דברכוח שאמד לו ישמעאל בני ברכני‬
‫וחיא מעשיה חרוני מלכותי וקרקפלו מונח בראש‬
‫מ ל מ ם ‪ .‬אבל נ י א ח שלא נחרנ ביום חחרבן‪ .‬עם‬
‫רשב״ג‪ -‬נשיא ישראל שלא כבעל ספר דוחח עולם‬
‫שאמר זח כי בחלםור נראח שחיה אחר חחרבן‬
‫בסוף פרק חזקח חבתים אמר ר׳ ישמעאל בן אייישע‬
‫משחרב ביח חמקדש דין חוא שלא לאכול בשר ולא‬
‫לשחוח יץ וכוי‪ .‬ובסי יציאוח חשבח שקרא והטח׳‬
‫ואמר לכשיבנה בית חמקוש אביא ח ט א ת ‪ .‬ושם‬
‫אומר שאני ר' ישמעאל בן אלישע שמשים עצמו‬
‫כחדיוט על דברי ח ו ו ה ‪ .‬אעם״י שבסרק מצוח‬
‫הליצח )דף קד״א( אימרים חחוםפוח כי שנים‬
‫היו י( זקן ונכדו ח ח שאחר ההו־בן היה נכדו שהיה‬
‫חרבה אוזר ר' עקיבא והיה מואס בבצע מעסיקות‬
‫כדאיחא בכחובוח סרק הנושא כשהביא לו חאיש‬
‫ראשיח הגז ולא ק אוחו נראה שהיה שוסט ישראל‪.‬‬
‫אבל הספק נשאר על ג׳ חכמים שנוכרי במשנה‬
‫שנראה ש ה ם מזנים ולא זכרם הרב ‪ :‬חאחד ר׳‬
‫בס״ש שם בס״י‪ .‬יעב״ץ יי( בד״ס ילא רצה אביה‪.‬‬
 ‫]—‪3828‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫אניגרון ועליתם סלסלים מחוקות ומטיך אבא את‬
‫ידו אמר ליח רבן גמליאל אל חחוש לחם מערב י״ט‬
‫ח ם טיחוקוח‪ .‬עוד שם בסרק סיליטיי דיום טוב‬
‫אמרו עליו על רבי אבא ועל ר' אלעזד בר ר׳ צדוק‬
‫ועל אבא שאול בן בימית שחיו חנונים בירושלים‬
‫בל ימיהם והיו ממלאין מדוחיחם מערב עם טוב‬
‫מפני ביטול ביח המדרש וכוי‪ .‬ובפרק שלישי‬
‫דתעניות בתוספתא אמר ר׳ אלעור בר ר׳ צדוק אני‬
‫חייחי מבני סנואח בן בנימין וכוי כמו שיתבאר‬
‫לחל)‪ .‬וחרא״ש בתחלות פרק מקום שנהגו כתב‬
‫אמר ר׳ אלעזד בר ר׳ צדוק אני ממשפחח םנואח בן‬
‫בנימין‪ ,‬פיחש שאבותיו חיו מקריבין קרבן עצים בו‬
‫ביום ביי באב ‪ .‬ור' אלעור בר צדוק אהד החרבן חיח‪,‬‬
‫אלא כיון שאבותיו היו מקריבין קרבן בו ביום ועשו‬
‫בו יום טוב כל משפחוזו היו נוהגץ בו עם טוב‬
‫ג״כ ‪ .‬ועוד בסוף פרק ב׳ דמגלח בחוספתא אמר‬
‫ר׳ יחודח מעשח ברי אלעור בר צדוק שלקח ביח‬
‫הכנסת של אלספנרריים שהיח ביחשלי' וחיח עושה‬
‫ומכל זה נראה שהוא קדמון‬ ‫בו כל הפצו וכו‬
‫וקודם ד י ת של רבי‪ .‬והייתי הושב שאולי ה ם שנים‬
‫והיה ניהא ליתשלכד שיהיה אהד מ מ ן ר מ בפרק ו׳‬
‫דכלאים אמר ר׳ אלעור בר צדוק משום ר׳ מאיד‬
‫ידי מאיד ר מ של רבי‪ .‬וכו מ ע ט סיוע לוה מצאתי‬
‫מוהר בפרשת ויצא יעקב כי קורא לדי צדוק ר׳ צדוק‬
‫הלשא משום שהתענה ארבעים שנה ו ק בנו ר׳‬
‫צדוק זוטא עם ר׳ שמעון בן יוהאי והיו לו בנים‬
‫גדולים אז מ מ ן ר׳ שמעון נשואים‪ .‬ואולי נקרא‬
‫אחד מ ה ם ר׳ אלעור בר ר' צדוק ז ו ט א ‪ .‬אבל‬
‫בתוספתא בפרק שני דסוכח מצאח׳ זח אטד רבי‬
‫פעם א ה ת היינו באים אני ור׳ אלעור בר ר׳ צדוק‬
‫אצל ר׳ יוחנן בן נות לבית שערים והיינו אוכלים‬
‫ענבים ותאנים חוץ לסונה ‪ .‬ר ת ע הוא בי ו* יחזק‬
‫ק נ ו ת הוא הבר ר' יהושע ו ק מרבן גמליאל וקנו‬
‫של רבי והוא לא היה מ מ ן רבי‪ .‬א ג ל ה א מ ת כי‬
‫בץ בתוספתא ובירושלמי קורא לרבן גמליאל ם ח ם‬
‫רבי‪ ,‬שחיח חכם גדול ורבו של ר׳ עקיבא כואיתא‬
‫ב‪6‬וכות ‪ .‬ו ק בתלמוד בבלי בפלק כל כתבי הקדש‬
‫קורא אותו ר ק גמליאל ברבי ופירש וש״י לא שחיח‬
‫בנו־ של ר מ אלא וקנו ונקרא ק מ הוא גדול בדות‪.‬‬
‫ו ק בסרק קמא דקדושין אמר ר' צדוק עליו ר ק‬
‫גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו‪ .‬גם לפעמים‬
‫במדרש ובאבות דרבי נתן קורא ג״כ רבי ס ת ם‬
‫לתב״ו‪ .‬והעולה‪ ,‬עוזה שהוא אהד ואץ שני ל ו ‪.‬‬
‫אכלחי בביח ר ק גמלאל ולא ראיחי שחיו מכבדץ‬
‫ונראה לי לפרש למה התענה רבי צדוק ארבעי׳‬
‫בין חטטוח‪ .‬עוד שם אמר ר׳ אלעור בר צדוק סעם‬
‫שנח קודם ח ד ק חבית בדי שלא חחרב מהיכן ידע זה‬
‫אחות חיה אבא מיסב בבית ר ק גמליאל וחביאו לסניו‬
‫משום דאמתנן בגמרא ת ו מ א מ מ ׳ שנח קודם‬
‫‪[26‬‬
‫שלא הוכיח הרב ווה הוא ר׳ ישמעאל חנוכר מאד‬
‫במשגה ובברייחא ‪ .‬ומה שאמרנו מישמעאל כהנא‬
‫מסייע כהני נראה שהוא כהן והדבר בספק ‪ .‬ואחר‬
‫וה מצאתי בפי אלו טרפוח בקצח פירושים מרש״י‬
‫כהן הוה והוא ר׳ ישמעאל בן אלישע כ״ג ווה אינו‬
‫נראה נחלםור אלא ה ם שנים חנץ רב ביניהם ני‬
‫הראשון נ ה ת עם רנן שמעון ק נמליאל קודם שמלן־‬
‫תב״ו ור׳ ישמעאל חבר ר' עקינא מעדותו לימד לר׳‬
‫מאיר‪ .‬וחוא חיח ביום שמינו לנשיא לדי אלעור ק‬
‫עותח בפי ד׳ ח ת ם ‪ .‬ועוד מצאתי בתוספות פרק‬
‫מצות חליצה אמר ר׳ ישמעאל בר ר׳ יוסי אני ואיחי‬
‫ר' ישמעאל ק אלישע וכן כתוב בספת וקשיא לר״י‬
‫איך י ה ק שראח לר׳ ישמעאל שנחרג קודם רבי‬
‫עקיבא ור' ישמעאל בר ר׳ יוסי בסוף לפני רבי‪.‬‬
‫רום שמת ר׳ עקיבא נולד רבי ופירש ו״י ר ת ת ר׳‬
‫ישמעאל בן אל־שע חוו דאוחו שנחרג חיח זקנו‬
‫של אוחו ר׳ ישמעאל ק אלישע שראחו ר׳ ישמעאל‬
‫ברני יוסי דאיסשר שחיח חרנח אחר רני עקינא ‪,‬‬
‫וחשנים חאחרים שלא חומד חרב חוא רבי צדוק‬
‫ודי אלעור ננו נ׳ רש״י ובעלי חחוסםות א מ ת ש ה ם‬
‫נהנים והרםנ״ם ז״ל לא הזנירם‪ ,‬ועתה ביה אאריך‬
‫ראיות לוה וראיות יוה ואגב גודא נדעה ענינים‬
‫והלמות ‪.‬‬
‫ודע מ וה רבי צדוק ובגו היו בעת ה ח ר ק ‪.‬‬
‫אע״ס שמצאתי בסנהת־ץ יתשלמי על מ ה שהעיד‬
‫ר׳ אלעוד בר ר׳ צדוק תינוק הייתי וראיתי בת נזץ‬
‫שנשרסה מ אומר שם נ ש ו א ה וה המעשה לא‬
‫היה סתות מעשר שנים ונטיהלן־ עם רני לא היה‬
‫פחות משלשים שנה דלית אורחיה דגבדא דבא‬
‫חמחלך עם ברכש סדזות מל׳ ש נ ה ‪ .‬ותניא אמר‬
‫רבי מעשה שהייתי נ א אני ידי אלעוד בר ר׳ צדוק‬
‫מבעז שריין ואכלנו ו מ י ‪ ,‬וזה היה א תימא כי ר'‬
‫צדוק אביו בעת ההו־בן היה זקן מאז־ כי כבר‬
‫חחענח ארבעים שנח קודם שיחרב הבית והיאך‬
‫בנו את־ ח ה ר ק מאה שנה היה ק שלשים שגה ‪.‬‬
‫ועוד כי רבי אלעור בר ר׳ צדוק קרא עם ר׳ יוהק‬
‫ק החותיח שהיח ב ז ק הביח זקן מאד ‪ .‬וכן בסוף‬
‫סרק בכל מערבץ ר׳ אלעוד בר ר׳ צדוק מ ק ר ק‬
‫גמליאל בר סלוגחיה דר׳ יהושע וכן בס׳ ואלו עובדץ‬
‫בססח וכן בתוסםחא בסרק שני דםוכה שחיוז למד‬
‫עם ר׳ יוחנן ק חחותיח וכל המעשה כמו שחוא‬
‫בסוף סרק קמא דיבםות‪ .‬ועוד בתוספתא בסרק ב'‬
‫ת ו ם טוב אמר ר׳ אלעור בר צ ח ק סעמים חרבח‬
‫]‪27‬‬ ‫ראשון‬
‫נקבה וסתמוה ?{ומרים ה צ ל ה מן ה ט ו מ א ה ‪ .‬ואף‬
‫על סי שמתלמידי בית שמאי היה עושה כבית הלל‪.‬‬
‫•וכן בתוספתא בסרק שני רסוכה כמו זה אמר ר'‬
‫אלעור בד ר' צדוק כשהייתי למר אצל ר' יוהנן בן‬
‫התורנית ראיתיו שהיה אוכל פת הרבה במלה שהיו‬
‫שני בצור׳ באתי ואמרתי לאבא ואמר לי ה ל ך לו זתים‬
‫נטלן והסתכל בהם וראה שהם לתים ואמר איני‬
‫אונל ותים באתי ואמרתי לאבא אמר לי לך אמור‬
‫לו הבית מנוקבת היתה כדברי בית הלל אלא‬
‫שסתמוה שמרים להודיען־ שאוכל הוליו בכהרה‬
‫שאעפ״י שמתלמיו בית שמאי היה לא היה נוהג‬
‫אלא כדברי בית הלל ‪ .‬וכדי שתבץ ענץ זה בספר‬
‫טהרה להרמב״ם בפי אחד עשר מטומאת אובלין‬
‫אומר חביח של וחים מגלגלין צריך לנקב ההבית‬
‫כרי שיצא המוהל ואם לא נקב הרי אלו מכשירין‪,‬‬
‫ניקבה וסתמוה שמרים והרי הם כללים נמוהל‬
‫אינם מוכשרים מפני שאינם ברצונו שהרי נקבה ‪.‬‬
‫עד כ א ן ‪.‬‬
‫עוד בספר טהרה בפרק שנים ועשרים תבית‬
‫המוקפת צמיד פ ת ל שניקבה מצדה וסתמו שמרים‬
‫את הנקב הציל‪ .‬ע״כ‪ .‬והתוספות בפרק הגוול‬
‫קמא חביאו זאח המשנח שהיא בפרק תשיעי רכל•‬
‫בפרק ואלו מצילין ואומר חביח שניקבח וסחמוח‬
‫שמרים הצלוה ופרש״י מצרת על העליה אם נתנוח‬
‫בארובה וטומאה בבית רסתיםת שמרים סתימה‬
‫היא והתוספות הקשו עליו ונראה לי שנדהק רש״י‬
‫לפרש זה אעפ״י שאינה במסכת אהלות מפני שבסוף‬
‫סרק המצניע שרש כי בנקב הכלי אינו נכנס טומאה‬
‫למה שבתוכו אלא רק־ פיו בענץ צמיד פתיל וא״כ‬
‫בין סתום ובין אינו סתום מ צ ל עד שיפהת רובו‪,‬‬
‫אכל בתוס׳ גם נפי המצניע הקשו על רש״י ופירשו‬
‫כמו שכחב הדמב״ם שמדבר בצמיד פוזל ומציל‬
‫מ ח שבחוך חכלי‪ .‬עוד חמתו חחוםפוח שם דחכא‬
‫אמרינ; דסחמוח שמרים שמח סחימה ובסוף סרק‬
‫קמא דיבמוח אמרינן חביח של זחים מגלגלין ביח‬
‫שמאי אומרים אין צריך לינקב וביח חלל אומרים‬
‫צריך ומודים שאם נקבה וסחמוח שמרים שחיא‬
‫טהורה ר״ל שהיא כנקובח‪ .‬וחירצו דהחם ודאל‬
‫לענין הבשר מ ס ח מ א לא ניחא ליה לבעלים במה‬
‫שיוצא מ מ נ ה כיון שנקבה אעם״י שסתמוה שמרים‬
‫ולא םחימח מעלייתא היא אבל לענין להציל‬
‫מטומאח חוייא סחימא םעלייחא ונחזור לעניננו‪.‬‬
‫והמעשה השני הוא בבכורות ר׳ צדוק הווז ליח‬
‫ההוא בוכרא רמא ליה שערי בסל נסרים של ערבה‬
‫קלוסח בחדי רקא א כ ל איבוע שסוותיה‪ ,‬אווזי‬
‫לקמיה דרי יהושע אמר ליד‪ .‬בלום חלקנו בין תנו־‬
‫מאמי‬ ‫—‪[3828‬‬
‫ט־־חרב חביח נסתהו שערי ההיכל עז־ שנער בהן‬
‫ריב״ו ואמר עד מחי אחח מבעיח עצמך יודע אני‬
‫שסופך ליתרב ונבר נתנבא זכריח פחח לבנון דלחיך‬
‫וכוי שהוא אוח שיחרב הבית‪ .‬ו ק בסנהדרין ובריש‬
‫מםכח עבודח זרח כי ארבעים שנח קוו־ם שנחרב‬
‫הביח גלחה סנהדרין וישבח לח בתנוח משום‬
‫רנפישי רוצחים ולא דנו דיני נפשוח ! ומיד חחחיל‬
‫לחחענוח מזיח כחוש עד כי ריב״ו בקש מאספסיינוס‬
‫שהרופאים שלו יחסאוחו וכוי בואיחא בחניוקין‪.‬‬
‫וכן באיכה רבתי‪ .‬ושם אומר אמו־ ליה ד׳ אלעזר‬
‫בנו אבא שלם לרופאים שכרם כדי שלא יקחו‬
‫משנו־ העילס ה ב א ‪ .‬ור' אלעור בנו למד תורה עם‬
‫ר׳ •והנן בן התורנית האמור בםוכה שהלכו וקני‬
‫נית שמאי הקני נית הלל לנקרו כדאיתא בסוף פ'‬
‫קמא ר י נ מ ו ת ‪.‬‬
‫הראיות שהם נהנים ננרנות נפי מי‬
‫שמתו על עניז שאמר ר׳ אלעזר נר ר׳ צדוק‬
‫מז־לנץ היינו על ארונות של מתים ר״ל נקנרות‬
‫לקראת מלכי ישראל פירש רשי׳י שהיה נ ה ן ‪ ,‬ואף‬
‫על פי שאמר ארון הוא קבר שכן בכתובות נ ם ו ף‬
‫פ׳ חנו׳שא אמר ר׳ חייא שראה קברו של ר׳ והוריד‬
‫עליו דמעוח וסידש רש״י ארונו שאץ מו־קדקין בזח‪.‬‬
‫אבל הרמב״ן זיל אמר במדלנץ הוא חארץ מ מ ש‬
‫שהיה הכסוי נראה בשדה שהוא הנלל ואץ הכהן‬
‫ממהר עליו‪ .‬ובסרק בל הבשר על ענין שרי צדוק‬
‫אנל הוץ לסונה סחוח מכביצה וכרך יריו בטסה‬
‫לאכול ולא נטל ידיו שהיה נהן שהחירו מסה‬
‫לאוכלי תרומה כדר׳ אמי ודי אםי ולא חחירו לאוכלי‬
‫ט ה ר ו ת ‪ .‬והראש ז״ל אמר בשאלות כי הוא הדץ‬
‫לאוכלי חולץ לא התירו ומקל וחומר וכל ש ק ‪.‬‬
‫אבל הו־םב״ם זיל התיר לחולין על ידי מפה ובשעת‬
‫חדחק ראוי הו־מב״ם ז״ל לסמוך עליו‪ .‬נם התוםשו'‬
‫פיושו כרש״י שם שהיה כה; מנבי מז־לגץ חיינו‬
‫כמו שאמרחי‪ .‬ובם׳ כל פסלי המוקדשץ בבכורוח‬
‫נבי בוכרא דחוה לרבי צדוק וממעשזז דסוף םירקא‬
‫קמא דיבמוח שהיה אובל חלין על מחרת חרומח‬
‫ע״נ‪ .‬ואני אניא לך אלו השני מעשיוח בסוף םירקא‬
‫קמא דינמוח אמד ר׳ אלעוו־ נר צדוק נשחייחי‬
‫לומד תודה אצל ר' יוהנן ק התורנית ראיתיו שהיה‬
‫אוכל סח חרבה נ מ ל ח נשני נצורת והודעתי אח‬
‫א נ א אמד לי הולך לו זתים וחלבתי לו זחים ראה‬
‫אותם שהיו לתים אמר לי איני אוכל זתים נאתי‬
‫והודעתי או! א נ א אמד לי לך אטור לו חנית נקובה‬
‫היתה אלא שםחמוה ש מ ר י ם ‪ .‬וחנן חבית של‬
‫זתים מנולנלין נית שמאי אומרים אין צריך לינקנ‬
‫ובית הלל אומרים צריך לינקנ‪ ,‬ומודים שאס‬
‫]—‪3828‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫פרק בכל מערנין ר' אלעור בר צדוק מבני םנואה בן‬
‫בנימץ משפחה היא משבפו בנימץ שנפל להם גורל‬
‫בקרבן חעצים ביי באב בימי עורא ויוב מוב הוא‬
‫לחם לעולם בדתני בפרק בגי פרקים בתעניות לאחר‬
‫חשבח שהוא י' באב ביום שוב שלחם ור' אלעזד‬
‫בר צדוק בדורו של רבו גמליאל חוא כדתניא בבייצח‬
‫אמר ר' אלעור בר צדוק פעמים חרבח נכנםחי אחר‬
‫אבא לביח רבן גמליאל ע״ב ‪ .‬וכן בפרק ואלו עוברין‬
‫בפסח ובמגלת תענית מצאתי אמר ר' אלעור ברבי‬
‫וח חוא ר' צדוק‪ .‬ואני מוסיף עו ־ לסי דעוזם‬
‫צדוק מושל הייחי על בני סנואח בן בנימין וחל ט '‬
‫באב בשבת ודחוח לאחר השבת והחענו בו ולא‬
‫חשליםוחו‪ ,‬אבל אין ואת נירםת חנמרא בשום‬
‫מקום ולא בדברי חמפרשים ולא בתוספתא בפרק‬
‫ג' רתעניות אלא אני הייתי מבני סנואה בן בנימין‪.‬‬
‫והראיה השנית מ ה שכתב בעל אדם וחוה‬
‫בחלכות‪ ,‬אבל בנתיב כ״ח מהירושלמי וכן בסוף‬
‫יורה דעה ווה הלשון שם ‪ ,‬בראשונה היו קוברין‬
‫במחמורות כלומר בחפירות נחעכל הבשר מלקטין‬
‫חעצמות וקוברין אותם בארונות אותו חיום‬
‫מתאבלין ולמחר חיח שמח שינוחו אבותיו מן חרץ‬
‫וכן כמו וח אמרו בחרוגי ב״ד במשנח בםנדח־רי‬
‫שאחר שנתעכל חבשר חיו מכופרין‪ .‬ונחוור לעניננו‬
‫אמר ר' אלעזר בר צדוק אמר לי אבא בשעח פטירתו‬
‫מזחל׳ קנרני בבקע ולבסוף לקט עצמוחי וחנם בארד'‬
‫ולא תלקט אתח בידך שלא יחיו בוויין בעיניך וכך‬
‫עשיתי לו‪ .‬נכנס יוחנן וליקט ופירם עליוזם אפרסקל‬
‫ונכנסתי וקרעתי עליהם ופרשתי עליחם את הסדץ‬
‫ונתתי עליהם אפורין יבשים פירוש עשבים עד כאן‬
‫בירושלמי ובמסכת שמהות בתשלום וה המאמר ‪.‬‬
‫וכשם שעשה לאביו כן עשיתי ל ו ‪ .‬מ‪1‬ה המעשה‬
‫נראה ג״כ שלא היה כהן שאס היה כהן אסור‬
‫ללקט עצמות אביו ל י ט מ א להם ומה לו לאביו‬
‫להוהידו בדי שלא יהיו בורין שהכהן אינו מ ט מ א‬
‫לאביו אלא שיודח כלו שים כאשר חוא !‪:‬חיים ר״ל‬
‫שאם חסר לו אבר כשהוא חי יטמא עליו ב מ ו ת י ‪,‬‬
‫אבל אם אחר ח מ ו ת נחסר ממנו כל שחוא או‬
‫נסתם חגולל לא יחיד• מ ט מ א לו כלל ‪ .‬ועוד שאמר‬
‫שנכנס שם ופירש עליו חסדין וכן מוז שעשזז יוחנן‬
‫לאביו כן עשח לו שליקט עצמותיו ואם נאמר כי‬
‫היה מורע אמו מבני םניאס בן בנימין וח לא יעלח‬
‫על חדעח כי אחר חחרבן יעשה י״ט ביום י' באב‬
‫בעבור שחיתה אמו מהמשפחה החיא ‪ .‬אבל מוח‬
‫המעשה האהרץ מהירושלמי נראח בפירוש שאינו‬
‫כחן‪ .‬ומח שאמרו באבות דרי נחן שאמר מכהיגה‬
‫ו( בב״י פובא פה דברי ר&״יט״ב דפוכה דח״ם כי ברן‪-‬‬
‫אני א ל י אמר וח לדחות חמטרוניתא שלא תתן לו‬
‫שפחה‪ .‬ומה שפירש רש״י וחחוספו' לכל ישהשוב'‬
‫‪[28‬‬
‫לעס חארץ אמר ליח ר׳ יחושע כ ן ‪ ,‬בא לפני רבן‬
‫גמליאל ואמר ריח לאו וכוי‪ ,‬ופירש רש״י ר' צדוק‬
‫כחן חיח וכלום חלקנו בץ גחן חבר לכחן עם חארץ‬
‫דמי חשידנא אנא דשדינא בו מום בכוונח וכוי‪.‬‬
‫ועוד בנויר מעשח באביו של ר׳ צדוק ש מ ת בנינוק‬
‫והודיעוהו לאחר שלשה שנים ונא ושאל לרבי‬
‫יהושע בן אלישע וארבעה וקנים ואמרו לאביו כשהוא‬
‫שלם ולא כשחוא חסר מכאן נראה שהוא כהן אם‬
‫‪,‬‬
‫דתנן במשנה בסרק שלישי דמרות ובפרק גיד הנשה‬
‫נפן של והב שהיה בהיכל יאמר ר׳ אלעור בר ר'‬
‫צדוק מעשה היה ונמנו שלש מאות כהנים לפנותה‬
‫ולניח חעיד חוא יותר מאיש אחר אלא שהיו? כהן‪.‬‬
‫ועוד ביומא בפרק ב' בשני כחנים שעלו‬
‫למובח וקדם אחד לחבירו ונטל סכין ותקע‬
‫בלבו למד ר' צדוק על מעלות חאולם בהר‬
‫חנית ואמר אחינו ניר‪ .‬ישראל שמעו ו נ ו י ‪ ,‬ופירש‬
‫רש״י א ל מ ו ת חרבח בנח חורדוס שם נמו שנתונ‬
‫בספר בן נוריון על מעלות חאולם בחר חבית נרםינן‪.‬‬
‫ונראח לי שרש״י נשמר י( ניצד יחיו ישראל באולם‬
‫אלא בחד חבית ופירש שאולמות חיו נחר חנית‬
‫ווהו נ ר ס ת ו ‪ .‬אבל מי נתן שיהיה הוא הדורש אלא‬
‫שראה המעשה והיה מן הנהנים ואמר לישראל‬
‫אחינו נית ישראל שאם א* היה כהן מ ה לו לומר‬
‫אחינו ו נ ו ׳ ‪ .‬ונן נפרק ל ל נ ועדנח ר׳ אלעור נן‬
‫צדוק אומר ל ל חיח נ מ ו נ ח שאחר שנעים שנה‬
‫יורדים נחנים ו נ ו י ‪ .‬ומצאתי ג״נ נספר מנורת‬
‫חמאור חאחד שאינו של רני יצחק א נ ו ח נ נרסינן‬
‫נאנות דרי נתן שנשבה ר' צדוק לרומי ונתנו לו‬
‫שפהה לשנב עמה ל א רצה ואמר מכחונח אני‬
‫ממשפחה גדולה נל וה נהינות תשובה ‪.‬‬
‫והראיה שאינם נחניס לפי דעת חו־מנ״ם אני‬
‫א נ י א א ו ת ם ננאן ונן קצת חשונח לכל חאמור‬
‫למעלה ‪ .‬הראשונה נסי קםא דתעניוח וכן נשקלים‬
‫ירושלמי ונפרק ננל מערנין נעדונין דחניא אמר ד׳‬
‫אלעור נן צ ח ק אני הייתי מנני םנואה נן ננימין‬
‫וחל ט' נ א נ נ ש נ ת ודחינוהו ליי נ א נ ל א השלמנוהו‬
‫מפני שיום טוכ שלנו חיח ‪ .‬ווח חיח כמו שאומר‬
‫נמשנה ני היו מניאץ עצים למערכת ואת חמשםח'‬
‫ניום י' נאנ ננרנה ומניאין קרנן על וה ועושין‬
‫יום ט ו נ ואחר שנחדנ הניד‪ .‬לעלם עושין יום טוב‬
‫נמנחנן ני תענית ט' נ א ג לא חיח מ מ ן חנית נ מ ו‬
‫שנראה וה נשקלים יחשלמי‪ .‬ופירש רש״י בסוף‬
‫״״י ר צדוק בנפה םשיס נקיות דקפבר סחיה פכמ‪-‬צוז‬
‫עד כדפייכה בפ״ב דטהי‪-‬ות ‪,‬‬ ‫וכוי‬
 ‫]‪9‬צ‬ ‫מ א מ ר ראשון‬
‫כהן א ס ת ח עליו ואלו השנים בלי ספק כי שכחם‬
‫רבינו משה ו״ל ואומר אני על דרך הלצה‬
‫מ ה שאמרו בסי יש נוחלין בבתדא )קי״א א( אסם‬
‫וכריה מסי הרמב״ם ו״ל ואני על ידי שהיה שמם‬
‫וכריה זכרחים ‪ .‬נם בסרק ה' דםוטח אמר ר׳‬
‫יהושע היה דורש ר׳ וכריה בן הקצב שני פעמים‬
‫נטמאח אחד לבעל ואחד לבועל‪ .‬וכן שכה ר'‬
‫הנינא בן אנטיגנוס שהוא כהן כדאיחא בפרק ער‬
‫כמה ושם פירש רש״י כהן היה ‪.‬‬
‫ואני רוצה להאריך עתה במה שאמרנו למעלה‬
‫על ר' ישמעאל אשר דרש י״נ מרות שההורה‬
‫נדרשת בחחלח חורת כהנים כיצד היח הנידו של‬
‫ד׳ עקיבא כמו שאמר בעל םפר ר ו ת ת עולם ולא‬
‫תלמיד ר׳ עקיבא כמו שוכר חרמב״ם ו״ל ואם חוא‬
‫כחן כבר נשאר חרבו־ בספק ‪ .‬בסיפרא אמד ליה•‬
‫ד׳ ישמעאל לרבי אליעור רבי חרי אומר וכוי א״ל‬
‫ר׳ אליעור דקל הרים אתה נראה שהיה מחוכח‬
‫עם ר׳ אליעור רבו של ר' עקיבא‪ .‬ובכוף יומא שאל‬
‫ר׳ מחיא בן חרש בתמי לר' אלעור בן עותה שמעת‬
‫אדבעח חלוקי כשיח שהיה ר׳ ישמעאל דורש ובפ‬
‫שלישי דשבועוח ר׳ ישמעאל ששימש אח ר׳ נחוניא‬
‫בן חקנח דורש כלל ו פ ר ט ‪ ,‬ור עקיבא ששימש‬
‫אח נחום איש גם וו ד ת י ש ריבויי ומיעוטי דרש‬
‫ד׳ עקיבא ריבויי ומיעוטי כ ו י ‪ ,‬וידוע שדבי נחוניא‬
‫בן הקנה לא ראה ההרבן‪ .‬וכן הרמב״ם אמר בפי‬
‫רביעי וקיבל ממנו ר' ישמעאל ואם היה תלמיד ר׳‬
‫עקיבא למה לא דרש כ מ ו ת ו ‪ .‬ובסוף פרק איוחו‬
‫מקומן אמר ר' ישמעאל צאו ואמרו לר׳ עקיבא‬
‫טעיח ואם חיח חלמידו חיח אומר לרבו לפני אחרי׳‬
‫טעית ‪ .‬וכן בסוף יומא נענין המן אעפ״י שבשער‬
‫הנמול להרמב״ן נמצא נירסא בוזז ביומא שד׳‬
‫עקיבא אמר טעית זה לא נמצא בשום ספר הגידס׳‬
‫הואה ‪ .‬ועוד כי מ ה שאמרתי בפרק איחזו מקומן‬
‫יעיד על וה ‪ .‬ואביא עוד כל המאמרים שיורו על‬
‫זח שחוא חבירו מבלחי שאקשח על כל אחד כי‬
‫מאליו חוא נודע בכל מקום דברי ר׳ ישמעאל קודם‬
‫לר׳ עקיבא ‪ ,‬אעפ״י שמצאנו בשני מקומוח ר'‬
‫מאיר קודם לר׳ אליעזר וה חוא חרוש אבל לא בכל‬
‫מקום ‪ .‬בפי ארבע מיהוח אמר ליה ר׳• עקיבא לר'‬
‫ישמעאל ישמעאל אחי והיה עניו‪ .‬אמד בסוף‬
‫בתרא אמר ר׳ ישמעאל הרוצח שיחכים יעסוק בדיני‬
‫ממונות שאץ מקצוע בתורה גדול מ ה ס ש ה ם‬
‫כמעיין‪ ,‬ובל ה ת צ ה לעסוק בתני ממונות‬
‫ישמש את שמעון בן נ נ ס ‪ .‬ואעפ״י שקלם‬
‫לבן ננס הלכה כר׳ ישמעאל וקוראו ב; ננס ולא רב־‬
‫כמוהו וידוע שין ננס הכירי של ר׳ עקיבא‪ .‬ינכילזיה‬
‫—‪[3828‬‬
‫לגמ מדלנין ע״ג ארונות שהיו אוכלין חוליהן בטהרה‪.‬‬
‫ו ב פ ׳ ב ׳ ת מ א י לא יטמא למתים אוכל הלין בטהרה‬
‫שכן ברי יוהנן אעם״י שהיה מורע יוסף ולא כחן‬
‫פירש רש״י בנרמא דעשיראה ביר שהיה פחות‬
‫מכשעורה ‪ ,‬ובעל הערוך בערך נ ר ם אמו־ ואדם‬
‫קדוש כר׳ יוחנן היאך חיח נושא עצם מ ח אלא שן‬
‫חלושה היה שאינו מ ט מ א או שלא היה עמו אלא‬
‫כשהולך לביח חאבל לנחמו כלומר צערו יוחר ג ד ל‬
‫ואינו כחן כי לא אמר בעל חערוך מצד שחוא כהן‬
‫אלא מצד שהוא קדוש או כפי׳ רש״י ויל וחרמב״ן‬
‫ויל כי אפילו הנהנים אינן מווהרץ על גלל ודופק‬
‫שאץ חנזיר מגלח עליו זהם פירשו על גבי ארונוח‬
‫מ מ ש שחיו בקברות מגולץ על פני חשדח בומן‬
‫ההוא וגלל ר״ל כיסוי חאתן ודופק חרף שבארון‬
‫בראש וברגל שלא כרבינו ח ם ואוכלי ט ה ת ת‬
‫מחמירץ נ ו ח ו ל ח לדבר מצוה ‪ .‬ומח שבסוף‬
‫פרקא קמא דיבמוח נ״כ אוכלין חוליחן בטהרה‬
‫חראח כי ר׳ יוחנן בן חחורניח ג״כ לא רצח לאכול‬
‫ולא נמצא שחיח כ ח ן ‪ .‬וחרמב״ם שזזביאו בכלל‬
‫ההכמים לא הביאו בכלל חכהנים ז ק זח המעשה‬
‫בפרק ב׳ דערויות ובפי שני דםוכה בתוספתא ואומר‬
‫לחודיעך שאוכל חוליו בטהרה היה ‪ .‬ו מ ה שקשה‬
‫יותר חוא מעשח דר׳ צדוק בבכורוח אבל נ ם וה יש‬
‫חשובח שחישראל מיתר לקנותו מכחן וישתנו עד‬
‫שיפול בו מום ואלי קנאו מכחן אע״פ שבתחלח‬
‫חמורח נראח שאסור לישראל לקנוח בכור ח ם מכהן‬
‫בוכץ הזה אלי נחנו לו במחנה ובמעשיות חאחרים‬
‫שחבאחי‪ ,‬שהיו מעיתם בענין המקדש אינו קשח‬
‫בעבור שחיו מביאים עצים למקדש חיו יודעים ענינם‬
‫שכן מצינו בר׳ אליעזר בן יעקב שזזעיד על כל מדוח‬
‫חמקדש ל א חיח כ ח ן ‪ .‬ג״כ במעשח שדרש רבי‬
‫צדוק על מעלוח האולם זה היה בחר הביח כמו‬
‫שפירש רש״י‪ .‬והיח וקן ונשוא פנים וחסיד ששום‬
‫כוץ לא ידרוש לפנע כמו שהעיד תב״ו חכחן עליו‬
‫שאם חיה ביתשלים אחר כמוחו לא יחרב חביח ‪.‬‬
‫ובפרקא דקדושין גבות כח עושי ר ב ת כנץ ר׳ צדוק‬
‫וחביתו דחבעחיח מטתניתא וניצול‪ .‬ובפי ג׳ מסוכח‬
‫בחוספחא אמרו עליו ועל ד' אבא ור׳ אלעור בר‬
‫צדוק ואבא ש א ל בן נטנית שחיו חנונים בירושלם‬
‫נל ימיהם והיו ממלאץ מדותיהם מערב יום טוב‬
‫מסני ביטל ביח המדרש ‪ .‬גם קשה על הרמב״ם‬
‫אשר לא מ נ ח את ר׳ ו נ ת ת בן קבוטל ואת ר׳ ונריח‬
‫נן הקצנ ני שניהם חיי נחכים חאחד אמר נ מ ם נ ח‬
‫יומא הרבה_םעבצם קראם* לפניו נספר דניאל גם‬
‫חשני א מ ו ר׳ וכתה בן הקצב המעץ הוה לא ווח‬
‫ידח וכוי‪ ,‬אמר לו אינו נאנץ ופירש רש״י לפי שחיה‬
 ‫]—‪3828‬‬ ‫ספר חסין‬ ‫‪[30‬‬
‫ועליו ראיה ללמד ‪ ,‬אמר ר׳ יהושע הייני כמשיב‬ ‫גרים י( ר׳ מתיא בן חרש משום ד׳ ישמעאל ונפוקא‬
‫על טרפון אחי וכוי נמנו ו נ מ ת מעשרין מעשר עני‬ ‫קמא דעירובץ מ ש ם ר׳ ישמעאל אמר חלמיד אחד‬
‫כרי שיסמכו חעניים בשנח ח ש מ מ ח עליחם‪ ,‬ובשבא‬ ‫לנצי ר׳ עקיבא וחחלמיד חוא ר' מאיר ‪ ,‬ונםומח‬
‫ר' יוסי בן דורמסקיח אצל ד׳ אליעור ללוד ספר לו‬ ‫ס׳ היח נוטל בא ר׳ מאיד לסני ר׳ עקיבא ל א חיח‬
‫המעשה ואמר סוד ה' ליריאיו צא ואמוד להם אל‬ ‫יודע מצד הסלסול ובא ולמד לםני ר' ישמעאל וגמר‪,‬‬
‫תחושו לםנינכם כך מקובלני וכוי הלכה למשה‬ ‫ואחר נ ך חור ל מ ר לסני ר׳ עקינא בסברא בפרק‬
‫מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית‬ ‫שלשי דסונח רני ישמעאל יר׳ טרפון ור׳ עקיבא‬
‫וא״כ יחיו דבריו של ר׳ ישמעאל נשמעין מ מ ן‬ ‫ובפרקא קמא דברנות חיח רני אלעזר נן עוריח יושנ‬
‫רבותיו של ר׳ עקיבא ו* אליעזר חגרול ודי יחושע‬ ‫ודי ישמעאל מ ו ט ח ו מ ׳ אמד ליח ר׳ ישמעאל אחי‬
‫ור׳ טרפץ וכן ר' אלעור השוחו לר' טרסון שק־או‬ ‫ונו׳ שהיח חבירו של רבי אלעור נן עודיח ולא עוד‬
‫א ח י ‪ .‬וכן בן עואי שחיח חלמיד הבר לר' עקיבא‬ ‫אלא שהיה הבר לר׳ יהושע רנו של ר׳ ע ק י נ א ‪,‬‬
‫וכמו ר׳ עקיבא שנכנס לפי־דם עמו אמר חבל לבן‬ ‫בפרק שני רעבודה ורה שאל ר' ישמעאל את ר׳‬
‫עואי שלא שימש לר' ישמעאל בס׳ המקשח והוא‬ ‫יחושע מבינות הגוים ו מ ׳ ואמר לו ר׳ יהישע‬
‫עשח ספר מואלח שמוח ער סוף חחורה נקרא‬ ‫ישמעאל אחי היאך ׳*זח קירא כי טובים דודיו־‪.‬‬
‫מ כ ל ח א ‪ .‬וכן ר׳ עקיבא עשח ממלחא וראיתי‬ ‫נסי ו׳ דמקואית אמי־ ר׳ עקיבא חיח ר׳ ישמעאל‬
‫מכלח׳ דר׳ ישמעאל מחחד' חוח עד לא תבערו אש‬ ‫רן כנגדי לומר השלג אינו מעלה חמקוה עד שחעיו־ו‬
‫ו מ ׳ ודיא מבונה לו כמו ססרי לד׳ שמעין בן יוחאי‬ ‫אנשי מיד נ א משמו שאמר להם צאו והביאו שלג‬
‫ואחר שחשלסתי בענין הכהנים אומר על דרך‬ ‫יעשו מקוד! בחחלה ‪ .‬ונביא עתה גל עניניו בסרק‬
‫כלל סדר הדורות ער שאשלים כל העשרה פרקים‬ ‫מריבח אמו־ ר' ישמעאל מבעלי בחים של גליל‬
‫של הרמב״ם )יל י מ ה שיש לי קושי עליהם ‪ ,‬ואחר‬ ‫העליון היו בית אבא וחיו רנץ ביחיד ‪ .‬ייש נוםחא‬
‫זח בע״ח אבאר כל חכמי המשנה באלפא ביתא כלם‬
‫ר' שמעון בן שוודי אמו־ וח ‪ .‬וכן נראה ששור‬
‫מי היה >‪ 4‬באי זה ומן היה ‪ .‬מהמפורסמים לנו‬
‫היא עיר בגליל מכפרי צפח חוב״ב‪ .‬בפרק ו׳ דכלאים‬
‫כמי הלל וריב״ו או תלמידיו או הנשיאים עד דבי או‬
‫מעשה שהלך ר׳ יהושע אצל ר׳ ישמעאל לכסר‬
‫ר׳ עקיבא ווזביריו או תלמידיו וכן באיוה שנה ה י י ‪.‬‬
‫עזיו ונוסחא אחרת חדז וההאחו ידושחו מ פ נ י ם‬
‫וכבר סירשנו למעלה הדורות עד הרבן הבית‪ ,‬ו מ ה‬
‫יבאילנות ‪ .‬ובפי ח׳ דכתומח לא פסק שעורים כסל‬
‫שהיה קשה מדי מיאשה ונחום הלבלר ומח‬
‫(‬
‫מ ח ט ת במזונות חאשח אלא ר׳ ישמעאל שחיח‬
‫שאמר מעקביא בן מהללאל עם שמעיה ואבטוליון‪.‬‬
‫סמוך לארוס שחשעורי׳ רעוח‪ .‬ובסוף ס׳ ט׳דנדרים‬
‫ל א די זה אלא שקדמו להם ונראה בסירוש בעדויות‬
‫שרבי ישמעאל חיח עישח טוב לבנות ישראל וברעב‬
‫ובגמרא דברנות וכן בספרי כי היה אחר מ י ת ת ו ‪.‬‬
‫מפרנסן כדי שיהיי יסית וכשמת ססדו עליו בנות‬
‫בברכות חמםפר אחר ממתן של תלמידי וזכמים‬
‫ישראל אל ישמעאל בשנה כמו על שאול הםלבישכם‬
‫ראוי לנדוי ד״ל אפלו אוזר מיחחו וכן אומד אין‬
‫משקץ אח חגיורח ואמרי שמעיח ואבטליץ חשקוזז‬ ‫שני עם עדנים וכן בפרק הי דנדרים בתוספתא ‪.‬‬
‫אמר להם דוגמא השקיה יני־יחו‪ .‬ואומד בספרי‬ ‫ושבועתו בפרק ב' דנגעים היה ר׳ ישמעאל אומר‬
‫הדה אמדה המבזה וקן אחר מותו חייב נדד וכן‬ ‫בני ישראל אני כפרתן אשרי הלקו‪ .‬וזה המאמר‬
‫בברכות חמספר אחר מ ש ח ן ‪ .‬וחרמב״ם הרכיב‬ ‫מסווש ייתר שר׳ טרפון היה לר' עקיבא כמו ר מ‬
‫שני פירושים האחד חוא ממאי־ בספרי שאמר שם‬ ‫והיה אומר לו דני חושני נ מ ו שאמרנו למעלה ‪.‬‬
‫דוגמא ר״ל גרים פמוחה ‪ .‬והסידוש האחר לא מי‬ ‫ור׳ אלעזד נן עזריה השוה לשניהם לר׳ ישמעאל‬
‫חםו־ים עצמם אלא דוגמא לחם שלא לחרחיקה‬ ‫קרא אחי ילד׳ טחפון ג‪$‬־א אחי נסרק ד׳ דירים מ‬
‫םחורת ישראל וננו־ הארננו למעלה מ ה ‪ ,‬אבל‬ ‫ביום ל ץ יום שחושינו אח ר׳ אלעור הנהן לנשיא‬
‫נסהםק לי שאף על פי שר׳ יהודה אסר ח ם ושלום‬ ‫אמרי עמון ומואב מוז ח ם ל ל םיחון ועוג ששם‬
‫שלא נתניה אולי נתניה ל א מ ת ננדרו שנן נראה‬ ‫ג״נ עמון ומואב מ ה ח ס בשביעית בשנת ה ש מ ט ה‬
‫קצת בספרי‪ .‬ונן הרםנ״ם נסיתש עדויות ס ת ם‬ ‫גור ר׳ טרפון מעשו־ עני וגור ר׳ אלעור בן עוריה‬
‫הדבר ל א םמ־ש דה בפווב ומובן מדבריו שקצת היה‪.‬‬ ‫מעשו־ שני אמד ליה ל ישמעאל אלעור בן עזריה‬
‫ו ה ע ל ה כי היה עקביא אהריהם ממן הלל ו ש מ א י ‪.‬‬ ‫עליך ראיה ללמד שאחה מחמיר שכל חמחמיר עליו‬
‫ונן מ ח שאמד על ד׳ יחודה נן בחירא שהיה‬ ‫ראיה ללמד אמד ליה ר׳ אלעור בן עוריח ישמעאל‬
‫נ ח מ ד ה חיץ ושמאי ל א ראה חחרנן‪ .‬נספר ר ו ת ת‬ ‫אחי אני לא שניחי מסדר השנים טרסין אהי שינה‬
‫י( ע״ןשמנםסכיזויז ליזחגס ר' רפאל יןייכחיים *ד ‪.'0‬‬
 ‫]‪31‬‬ ‫מאמר ר שון‬
‫עליו בס״ב דחניגה משען ומשענה אלו נעלי מפינה‬
‫ננון ר' יהודה נן נתירא והניריו שיודעין ת״ד סדרי‬
‫משנה שרן היה ממשה ועד הלל ‪ .‬רש נוסהא‬
‫משענה נגון ר' יהודה נן תימא והניריו‪ .‬ואולי‬
‫נענור וה נ ת נ הרמנ״ן נוזורת האדם ני אולי ר'‬
‫יהודה נן תימא הוא ר׳ יהודה נן נתירא ואינו נתל'‪.‬‬
‫ונן ר' יוסי שהוא מהחבורה השלישי אהר ההרנן ‪.‬‬
‫אמר נינמוח סי• י״נ אמר ר' יוסי נשחלנתי לנציבין‬
‫ומצאתי ש ם וקן אהד שהיה ר׳ יהודח נן נחירא‬
‫חמיו־ על שולחנו והוקן תמיד עמו ‪ .‬ונן נפרק‬
‫מצוח חליצח נ ח ב חרא״ש שאומר ביתשלמי ני‬
‫חלך לנצינין ר' יוסי ונפי ניח שמאי נינמוח שאלו‬
‫א ח ר' עקינא נניח חאסורץ ו א ס ר ‪ ,‬ושאלו את‬
‫ר' יהודה נן נתירא ננצינין ואסר וכוי‪ .‬ומדר‬
‫אומר ני היה ר' יהודה נן נתירא ק לפני ר׳ מאיר‬
‫ננצינין‪ .‬ונן נתוספתא ונזיר נפרק ה' ווהו ומן‬
‫נ ת ל אחר חחרנן ני ר' מאיר מהדור השלישי אחר‬
‫חחרבן וחוא ירד לבבל נסוף ימיו נשמחה אשחו‪.‬‬
‫וננר אמרנו למעלה נהונירנו שמעיה ואבםליון ני‬
‫נמדרש שמואל נפסוק רדע נל ישראל ני היה ר'‬
‫יהודה ננצינין וניוך לאבא אנוהי דשמואל שיהיה‬
‫לו נן חכם ‪ .‬וכן נראח קצה נפרק נל הנשר שהיה‬
‫מ מ ן לוי שאמר לדני אחתה דרי יהודה נן נוזירא‬
‫הוה ודרש להו כרי יוסי הנלילי‪.‬‬
‫ורבי פ פ י י א ס נראח נעדויוח ונחמורה שהיה‬
‫אחר ח ח ר נ ן ‪ .‬ונן נפרק ד' דשקלים חולק עם ר'‬
‫אליעור וחעיד עם ר' יחושע ‪ .‬אמר ר' פפייאס אני‬
‫מעיד שהיה לנו פרה ונחי שלמים ואנלנוח נ פ ס ח‬
‫ואנלנו ולח־ שלמים נ ח ג ‪ .‬ואם וח חעיוח ודה‬
‫נומן חניה ישאלו לנהנים ולהנמים‪ ,‬אלא היה אחר‬
‫חחרנן וחעיד מ ח שראח מ מ ן חניח ‪.‬‬
‫ורבי יוחנן נן נ נ מ והוא חנקוא ק מ מ‬
‫לא נודע ומנו אלא שהיה מ מ ן ר' יחורח נן נתיוא‪.‬‬
‫נפרקא קמא דקדושין שלח יוחנן נן נ נ נ ג אצל‬
‫ר' יהווה נ ן נתירא לנצינץ נ ת ישראל חמאורסח‬
‫לכהן אסורה לאכול נתרומה ‪ ,‬ואמר לו ר' יחודח‬
‫לנן נ ג מ יודע אני נ ך שאתח נקי נ ח ר ת תורה‬
‫וכן נפרק חמישי דנתונות נתוספחא ‪.‬‬
‫ואלו יה[ ש נ ע נתות או דורות שחיו ננית שני‬
‫מחחילתו לסופו‪ .‬והדור הראשון שראו ה ח ר ק ח ס‬
‫א ל ו ‪ :‬ר ב י א ל י ע ז ר ק יעקנ והוא חידוע שקנל‬
‫ידיעח מדוח חמקדש יותר מ נ ל חחנמים והאריך‬
‫ימים ‪ .‬ונפרק ד' דכלאים אמר ר' אליעוד ק יעקנ‬
‫י( •מן ולמעלה עד סוף הסיסן נוסף בכ״י ייתר םאשר‬
‫משם הנניה ק הנינאי וחיוע שרי הנניה ק חכינאי‬
‫נמצא בד״ק ‪ .‬ובאמת כבר הוביר וח המחבר לעיל‬
‫ה נ ח של ר' שמעון ק יוהאי והוא תלמיד ר'‬
‫עקיבא ‪ .‬ואהי אמו היה לד נמקדש בסיזןא קמא‬
‫—‪[3828‬‬
‫עולם אומר שהיה אחד ה ה ר ק מ מ ן כל העשרה‬
‫חרובי מלנוח וממן נן עואי ו ק וומא׳ ור' עקינא‬
‫ור׳ חוצפיח אלא שהיח נ נ נ ל ננצינין וחיח חנית‬
‫של ר׳ יוחנן נן ונאי והאריך ימים הרנח ונן נתנחי‬
‫למעלה כארוכה ‪ .‬וראיה לדנריו שהיד! מ מ ן חניח‬
‫ננצינין נפרקא קםא דפסחים על הגוי שאכל חפסח‬
‫אמרו לו א ח ח ננצינץ ומצודתך פרושח ניתשלם ‪.‬‬
‫ושחיו! אחר ה ח ר ק ומן גדול ני ר' יוחנן חסנדלר‬
‫ור׳ אלעזר ק שמוע מחדור השלישי אחר ח ח ר נ ן ‪.‬‬
‫נ ס פ ת פרשח ראח ני ר' אלעור נן שמוע ור' יוחנן‬
‫הסנדלר שהיו הולנץ לנצינין אצל ר' יהווה נן‬
‫נחירא ללמוד ממנו והגיעו לצדון תנרו ארץ ישראל‬
‫וננו ו ח ו ת להם ונן נ ס ו ף נ ח ו נ ו ח ‪ .‬ונפרק חלק‬
‫אומר שהוא רצוני לומר יהווה ק נחירא מ מ י‬
‫נניחם של חםחים שההיה יהוקאל ואמר אלו חפילין‬
‫שחניח לי אני אנא ‪ .‬ו ק נספרי אומר ר' יהווה ק‬
‫נחירא ור' מחיא נן חרש ור' חנניח נן אחי ר'‬
‫יהושע ור' יונהן נשיצאו חוצח לארץ קרעו ננדיחם‬
‫שישינת א״י שקולח ככל חםצוח ‪ .‬והפירוש הנראה‬
‫לי נוח שאלו לא חיו ניחן־ אלא שנל אחד מאלו יצא‬
‫חוצח לארץ ‪ .‬ר' יחווה ק נתירא לננל ננצינץ ‪,‬‬
‫ור׳ מחיא בן הרש ברומי ננונר למעלה‪ ,‬ור' חנניח‬
‫בן אחי ר' יהושע לטלה ‪ .‬והיח קובע שנים ואו‬
‫אמר לו ק בנו של זכתה בן קנוסל ור' יוסי ק כיפר‬
‫שלא יעמוד! כן ואמר לחם שהם כחנים בני כחניס‬
‫גדולים ששמשו במקדש ‪ .‬ולמעלה י( לא וכרחי‬
‫להקשות על הרמב״ם ו״ל למה לא וכד לר' וכתה בן‬
‫קנוטל האמור במשנה ביומא שהיה קורא לפני כ״נ‬
‫בדניאל בלילי יום הכפורים ‪ ,‬ובפ״י בסוף ברכוה‬
‫שהיה כהן כמו שהזכרתי עתה ‪ .‬וכן לא ונר‬
‫לרבי זכריה בן הקצב שהיה מ ז ר ק הבית‬
‫בפ״ב דכתובות אמר ר' זכריה בן הקצב המעון‬
‫הוה לא ווה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו הגוים‬
‫לירושלים עד שיצאנו אמרו לו אין אדם מעיד על‬
‫עצמו ופירש״י לפי שהיה כהן אמר וה עליו‪ ,‬ונפ״ה‬
‫מ ס ו ט ה אמר ר׳ יהושע כך היה דורש ד' זכתה ק‬
‫הקצב ר' אומר ב• פעמים האמורים נפרשה טומאה‬
‫נ ט מ א ה א' לבעל ואי לבועל ואלו שניהם ש מ ם ז נ ת ה‬
‫שונרתי אותם שהם נהנים בודאי ולא יטלו תשובה‬
‫בעמר חרםנ״ם ז״ל אלא ששנחם לר׳ ונרמז נן‬
‫הקצב ולדי ו נ ת ח נן קנוטל ‪.‬‬
‫ונחזור למה שהיינו בר׳ יהווה ק בחירא שאמרו‬
‫דף כ*ט סוף ע״א‪ .‬ומכאן ראית על לעיל שחובריפ‬
‫שם מקולקלים ‪.‬‬
 ‫]—‪3828‬‬ ‫ספר י חסין‬ ‫‪[32‬‬
‫ב; חרדיון ובן נטוס החכם לר' עקיגא ולא הטוינג‬ ‫דמע־ות ‪ ,‬ואולי משם ידע ענץ המקדש וחלכוחיו‬
‫ר' עקינא שהיה * מ ד וירח חייב בוח ‪ ,‬אבל א ם‬ ‫הם ק״ב ונקי ר״ל מעטים והלכח כםוחם ‪ .‬אבל‬
‫רצח לההמירעלעצטולקדשאתהשםרשאיןנשעח‬ ‫ראינו בתלמוד וכן בפירוש חםפונזז חלכוח א ח ת ח‬
‫שמד או אפילו שלא בשעח שמד אם ח ם רשומים‬ ‫שאץ הלכה כ מ ו ת ו ‪ .‬ושמעתי משם הרא״ש וכן‬
‫במו ר' חנינא בר פפי ורב כחנא וכמו דניאל‬ ‫ראיתי בפסקיו בפרק מי שהוציאוהו כי כתב רבינו‬
‫שהחמיר על עצמו ור׳ חנינא בן תדדיון שעסק‬ ‫הננאל מפי הקבלה דבק״ב יבריס הלכה כמותו ותו‬
‫בחווה ‪ ,‬וכן ר׳ עקיבא כדי לחעמיד על ח ח ו ר ה ‪,‬‬ ‫לא אבי השאר אין הלנח כמוחו‪ .‬וביבמות שמצאו‬
‫וכן אלישע בעל מפיס כשלא היה ראה אותו השוטר‪,‬‬ ‫ספר בירושלס שחיה כחוב בו עם דברים אהרים‬
‫אבל על עשח בידים שיכריחהו הגוי בץ בצנעא נ ץ‬ ‫משנת ר׳ אליעור בן יעקב קב ונקי חיכא דמוכח‬
‫בפרהסיא ידורג ואל יעביר וח אפלו על ערקחא‬ ‫תלמורא דלא כווחיה לא םמכינן אהא ‪.‬‬
‫רמסנא ר״ל שלא ישחח עצמו לחקן סנדלו לפני ע״ז‬ ‫ו ר ב י צ ד ו ק ‪ ,‬ודי אלעור ב נ ו ‪ ,‬ורבן יוחנן ב;‬
‫אפילו שלא נתכוון חוא כלל לעבודה ווה כאשר פי'‬ ‫וכאי‪ ,‬ודי ישמעאל בן אלישע כ״נ כבר אמרנו‬
‫זח רב אחא גאון בשאלחוח ‪ ,‬או לדעת‪ .‬חחוספוח‬ ‫למעלה‪ ,‬ור׳ חנינא סגן ח נ ח נ י ם ‪ ,‬ודי שמעון בנו‪,‬‬
‫והמפרשים אפילו לשנות מרצועה לבנה לשחורה‬ ‫ודי חנינא בן ד־סא שהרג את חערור שלמד לפני‬
‫שעושה הכירא שהוא •בגוי חייב לקדש נשעח השמד‬ ‫רבן יוהנן בן זנאי נבו־ אמרנו למעלה על בל אלח ‪.‬‬
‫וכ״ש אם אמרו לו לעבור עבירה ולאכול דבר איסור‬ ‫וכן משמואל הקטן כבר אמרנו למעלה שנראה שלא‬
‫וכיוצא ב ו ה ‪ .‬ושלא בשעת השמד מ ה שאמרו‬ ‫ראה החרבן והיה עניו וחסיד ובוז קול מן השטים‬
‫יעבור ואל יחרנ אס עבר מחחייב בנפשו לדעת‬ ‫נשמע עליו שהיה תלמידו של הלל ‪ .‬ור׳ איעור בן‬
‫הרפנ״ם ‪ .‬וג״כ נחרגח אשתו על שלא מיחחח‬ ‫פרצא שעסק בתורה ובנמילוח חסדים ונחפס עב‬
‫בית שהיה מלמד חשם לחלמידיו בפרהסיא‪ ,‬ולבחו‬ ‫ר׳ הנינא בן תרריון והוא ניצל ואליהו הצילו והיה‬
‫אחוח ב ת ת ה אשח ר׳ מאיר נהנוה בקובה של ווגוח‬ ‫וקן מאד כדאיחא בפרקא קמא רעבורה ורה ‪.‬‬
‫והשם יתברך חצילוז בזמח ר׳ מאיר ‪ .‬ור׳ חנינא‬ ‫ובבריהא יש לו ב; נקרא ר׳ שמעון ק אלעור בן‬
‫נענש על שהיה מלמד לתלמידיו השם בפרהסיא ‪,‬‬ ‫פ ר ט א ‪ .‬וכן ת ה לו בן שנקרא ר' פרטא חנדול‬
‫ורש״י פירש שהיה משתמש בשס של מ״ב אותיות‬ ‫הידו‬ ‫אביו של ר׳ אלעזד בן פרטא אבל ר׳ פרטא בנו‬
‫וסביביו נשערה מאד והיה גזבר על הצדקת ונתהלף‬ ‫לפני רבינו הקרוש בטיק שלישי דגטין‪ .‬ור׳ חנינא‬
‫בן תרדיון הנידו אביח של ברותח אשח ר׳ מאיר‬
‫לו מעות פורים עם הצדקה ונתן מםיסו וה לשום‬
‫וחיא חכמה מאד נוכרח בבתיתא ש א מ ת בתוםפחא‬
‫שמים ועל זאת המצוה )כ״י ההצלה( א״ל ה ה כ ם‬
‫רמסכת כלים פ' י״א וכשנאמרו דברים לפני ר}י‬
‫שיזכה להיי העולם הבא כ״ש שעסק כל ימיו בתגר'‪.‬‬
‫יהושע אמר יפה אמרה ברוריה ויש לח שם בתנאיי‪.‬‬
‫ואמרו במדרש כששרף לופינוס קיסר לר׳ הנינא בן‬
‫ונפםתים נפרק תמיד נשחט ומד! ברותח בוז רני‬
‫תרדיון נדמה לופינוס קיסר כרי נהוניא בן הקנה‬
‫חנינא נן חרריון אטיח ר׳ מאיר דנםרח שלש מאות‬
‫והתכו ראשו ואהר וה ההיו ב״י־ של מעלה ללופינוס‬
‫שמעתתא משאזו מאות רננן ניומא דסחוא אפילו‬
‫קיסר והיה־בצורת ר׳ הנינא בן תרדיון ושרפוהו‬
‫הני נשש שנים לא יצאח ידי ח ו נ ח ח ונוי כמו‬
‫כמו ששרף לר׳ תנינא בן תרדיון ונעשה נס ונדמה‬
‫שאמרנו בהקדמה ־צדק צדק תרדוף אחר רבי חנינא‬
‫ר' נדווניה בן הקנה כלופינוס קיסר ומלך על ת מ י‬
‫נן חרדיון לסיננץ ונשרף עם ספר ח ו ר ה ‪ ,‬והוא‬
‫ששה הדשים והרג ששת אלפים הגמונים ‪ .‬ובכ״א‬
‫מעשרה חרוגי מלנוח מיד אחר ר' עקינא ונחפס‬
‫לםיון שרפו את רבי תנינא ק תח־יון ואהתו הרגו‬
‫נשמח ר׳ יוסי נן קסמא והוא הזהירו שלא יעסול‬
‫לר׳ ישבב הסוטר‪.‬‬ ‫נחורה כיון שגורו שלא יקראו נחורה ‪ .‬ור' עסי נ!‬
‫אבא שאיל מבית ‪0‬רמשא היה יהיר בדורו‬ ‫קםמא היה נטנריה נפי המדרש והוא נונר נינםו׳‬
‫והיה כמו תלמיד הבר לתב״ו אבא שאול אומר‬ ‫נפי האשה שהלך עם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ונ; נפי‬
‫מ ש מ ו ‪ ,‬אבל רב צ מ ח נאון פירש • משמו משם‬ ‫קנין הורה‪ .‬ור' חנינא נן חרריון מפני חסידוחו לא‬
‫נפשו ואבא חוא לשון כבור כמו רבי‪ .‬ובמסכת‬ ‫שמע לו‪ .‬ונראה מוח ני נל שמר שיגורו נ ש נ ואל‬
‫שמתות צוד‪ ,‬את בניו לקבת ת ח ח מרגלותיו של‬ ‫אק אנו מחוייניס לעשות נמו חפלה או חטלין‬
‫אביו שיקבתחו ויתירו תכלת מאפליונו‪ .‬ובפרק‬ ‫או קורא נתורה ש ה ת אלישע נעל הננפים חחניא‬
‫חמפלח אומר שחיח קובר מתים ושראח לעוג מלך‬ ‫התפילין נשנא השופר ואע״פ שהיה שמו־‪ ,‬ונן‬
‫הבשן ולאבשלום ‪ .‬ונראח שתלמידו ר׳ טרפון חיה‬ ‫קורא נוזות^נמו שאמר ר׳ יוסי נן קסמא לר׳ הנינא‬
‫מגוף ג ת ל ‪ ,‬אעפ״י שלוח חמאמר יש צורח בודאי‬
 ‫]‪33‬‬ ‫מאמר ‪-‬אשון‬
‫ודרשן הית באמרו עדיין אנו צוייכץ למודעי ותלמיד‬
‫רבן יוחנן בן ו נ א י ‪.‬‬
‫רבי אליעזר הגרול בן הורקנום הידוע שעשה‬
‫פרקי רבי אליעור‪ .‬ורבי ברוך במם רבינו הננאל‬
‫פירטי כי ה מ ע מ ח מל כוחלי ביה ה מ י ר מ יוכיחו‬
‫וכולי חיח מ נ ח נ מ ם חלמיד אחד בביח המדרמ וחלם‬
‫חלום נבואה כל זה ביום חחוא ולא גילו זח מ ח י ה‬
‫בחלום כי יאמוז החלומוח טוא ידברו וסמכו על‬
‫אהרי רבים ל ה ט ו ח ‪] .‬ובפסיקחא כמעלה ממןז‬
‫למרום א״ל חקב׳׳ח צדיק אחד עתיד לפתוח בפרה‬
‫ר' אליעזר אומר ענלה בת מ נ ת ה ופרח בח מתים‬
‫אמר ליה רבונו של עולם יהי רצון שיהיה מחלצי‬
‫אמר ליח חייך מיהא מוזלציך הדה הוא לכתיב‬
‫ו מ ם חאחד אליעור ו מ ם אותו המיוחד אליעזר‪.‬‬
‫ובפרק עמירי דסנהדרין בתוספחא אמר רבי עקיבא‬
‫מ ל מ מאות הלכות היה רורמ רבי אליעזר בטכמםה‬
‫לא תהיה ולא למדתי אלא שנים‪ ,‬במלקטי קימואץ‬
‫אהד לוקט הייב אהד לוקט פטור וכוי‪ [.‬ואמתו‬
‫אימה מלום אהות רבן גמליאל הנמיא ואניו היה‬
‫עמיר מאד ת ה מפורסם בתלמוד ובמטינה הוא‬
‫הראמון מנוכר בממו והוא רבו מל ר׳ עקיבא‬
‫מהיה דמו מ ו ת ת כ מ מ ת ‪ .‬ו ק בפי ט ׳ ממסכת‬
‫מ מ ח ו ה רבי עקיבא היה מכה על לבו והרם מותת‪.‬‬
‫ואמר ר׳ דהוחר הנדר רבי רבי רכב ימראל ומימיו‪.‬‬
‫ו ק בסיף פוק ארבע מיתות כי בעת מותו מל רני‬
‫אליעזר חיה ברהוק ארבע אמות אפילו רבי עקיבא‬
‫תלמידו מפני הנדר מברכוהו כראיחא במציעא בפי‬
‫הזהב‪ .‬ו כ מ מ ת אמרר׳ יהומע הותר הנדר הותר הנדוי‬
‫כן גרסת רמ״י ר ש גודסין הותר ה נ ד ר ‪ .‬ובימיו לא‬
‫מ כ ה דבר והיה בור סיד מאינו מאבד טיפה י( ולא‬
‫אמר אלא מ ה מ מ ט ע ‪ .‬רצאה נ מ מ ת ו בטהרה‬
‫בהלכה ממאלוהו ואמר טהור ואו אמר רבי יהומע‬
‫החזר הנדר הותר ה נ ח ־ ‪ .‬וכן גריס רבינו נסים‬
‫דנדרים דנדר נקרא נ ד ד ‪ .‬ונראה מ א ח ר מימתו‬
‫הוזיתהו וזח ת י מ א ‪ .‬ו מ ת נעדנ מ נ ח עם ח מ י נ ה‬
‫והוליכוהו נמוצאי מ נ ח מקםרי ללח־ לקוברו‪ .‬ואו‬
‫ר' עקיבא דרמ עליו אבי אני דנב ימדאל וטרמיו‬
‫וכיצד למד תודה בדוחק גדול מבדח מביח אביו‪,‬‬
‫והיה אוכל עפר אדום‪ ,‬להלן כסוף התנאים תמצא‬
‫זח ‪ .‬וכתב רבינו חננאל למה לא מינו לר' אליעזר‬
‫ומינו לר' אלעור בן עזריה לנמיא מחיה חלמית‬
‫מפני מהיח זקן מאד דתניא בפי אחד דיני ממונות‬
‫אץ מומיבין בסנהדרין ז ק ן ‪ ,‬ו ס ח ס ‪ ,‬ומי מאין לו‬
‫ב נ י ס ‪ ,‬ו א מ ר י ‪ .‬ו ק נמיב איך לא מנו לר׳ דוסא‬
‫בן הרנינס לפי ד ע ת ו ‪ .‬אבל אני אומר בעבור גי‬
‫י( בכ״י כחוג פח חטאםר דםיסקוזא חסוטנר לעיל ‪.‬‬
‫—‪[3880‬‬
‫ונענץ קונר מתים ג״נ ו נ ו ׳ ‪ .‬מהו מאמרו מ ם‬
‫א נ א מאול ארוך נדורו ודי טרפון מגיע ל כ ת פ ו ‪,‬‬
‫ודי טדפון ארוך נ ר ו ת ור' מאיר מגיע ל נ ת פ ו ‪ ,‬ודי‬
‫מאיד ארוך בחרו ורני מניע ל נ ת פ ו ‪ ,‬ורני ארוך‬
‫נ ד ו ת ור׳ חייא מניע ל נ ת פ ו ‪ ,‬ודי הייא א ת ך נ ד ו ת‬
‫ורנ מגיע ל נ ח פ ו ‪ .‬ורנ ארוך נ ת ת ורנ יהודה‬
‫מגיע ל נ ח פ ו ‪ ,‬ורנ יהודח ארוך נ ת ת ואדא תילא‬
‫מגיע ל נ ח פ ו ‪ .‬וריילא פירוטי מ מ מ חחנמים ואדא‬
‫מ מ ו ופרמחנינא דפוס נדיחא לארז•! תילא עד פלגיח‪,‬‬
‫ונולי עלמא לפרמתנינא עד חרציח ‪ .‬ורנ צ מ ח פי'‬
‫אימ גמר ג מ ח מכל חעם ונתוספות פירמ רמ״י‬
‫מ ם א י מ ‪ .‬ו ק נערוך ואינו נן‪ ,‬דא״נ היה לו לגמו־‬
‫מפום נ ת ת א אלא פירמ רמנ״ם למון פרנסות‬
‫ומממלה‪.‬‬
‫ןה המאמר אומר דרמני אע״פ מ ה ס מ ט‬
‫הוא א מ ת מחיו גדולי הנוף נמו מ מ נ י א מכאן‬
‫רשי׳י והערוך ואיה על רנ מהיה מ מ ו א נ א אריכא‬
‫אנל על ח א מ ת אומר מנתמעטד ח ח נ מ ו ח מדיד‬
‫לדור מ חכל בא מחרב לחלמירו ולחנתל על חנל‬
‫אבא מאול חכמתו הגדולה על כלם היה קונו־‬
‫ה ס ב ת ה ה כ מ מ ח מ ח ם מ ח י ם מדאי כמו מאמרו‬
‫על יונחן נן עמיאל מהיה נל דנר מ ל דמיון ומנל‬
‫עוף הפורה באויר כדר ודה נמרף כי כלו מלא אמח•‬
‫אבל א נ א שאול בן בטניח קודם היה לזה אבא‬
‫שאול כמו שמפורש בסוף מ ב ת מהיה מ מ ן אביו‬
‫של רבי צדוק וכי׳‪ .‬ובפרק הכותב תנא דבתתא‬
‫אבא שאול נן אימא מרים והלכה כמותו ואינו‬
‫אבא שאול וכן אבא גבל של בית רבי בסרק שני‬
‫ופסחים‪.‬‬
‫ורבי אלעזר חמודעי חלםיד רבי יוחנן בן‬
‫ד‪5‬אי חבית מל רבי טדפץ אע״ס שהוא קורא לרני‬
‫טרפץ רבי ורבי טרסון קורא לו מודעי בםוק בחרא‬
‫ת ו מ א ‪ .‬ור׳ אלעוד נן פרטא אומר משמו וגם‬
‫רני אלעזד נן עזתה נפרק מ מ ע ה הערוח ‪ .‬ו ק‬
‫חנניה נן אהי רני‪ ,‬יהושע אומר משום ר' אלעור‬
‫המורעי‪ .‬וחמלך ק נמינא הרגו נניתר שהיח‬
‫מתפלל שלא יננשנה אדדינום ולא היה ינול‬
‫לנבשח ונא נוחי אחד ואמר לנן נמינא ר נ ל ו ח על‬
‫ר׳ אלעור המודעי שחיח ת צ ח לחשלים ע ם‬
‫אדריינוס קיסר‪ ,‬ונשחרנו יצחה נ ח ק ל ואמיד•‬
‫ה ד רועי האליל חרב על ותעו ועל עץ ימינו שהיה‬
‫זרועו מל ישראל ועץ ימינו ו מ ביום נכבשה ביתר‬
‫מ ה חיה לנ״ב מנים אחר ה ח ר ק מ ל בית מ נ י ‪.‬‬
‫אכל בספר דורוח עולם אומר ע״ג מנים ‪ .‬דודה‬
‫א״כ לסברתו חחלת מלכות מ ל מ מ ח ר נ״ב מנים‬
‫אחר ה ח ר ק ה מ ם יבנה איחה במהרה בימינו‪.‬‬
‫]‪3880-‬‬ ‫ספר •וחסין‬
‫ק חנניה טחחםלל על יחודי אחד טיוליו־ מכיז‬
‫למיקמא לר׳ יחווה ק בחידא ‪ .‬ובחוספתא פרק‬
‫חמישי דםוםה אסר ר׳ יחושע כך חיח דורש יהח־ח‬
‫בן פ ט י ת ‪ .‬וכן בפרק ששי רבי יהודה אומר משום‬
‫ק ס ט י ת ‪ .‬ודי יהושע היה אב ב״ד של ר ק גמליאל‬
‫כדאיחא בפרק מ ר ו ב ה ‪ .‬ואף על פי שכשעלה עודא‬
‫קנס ללוים שלא יחנו לחם מעשר מפני שלא עלו‬
‫שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם ;עזרא ח פזו( ‪,‬‬
‫ואם הע עולץ כלס חיח חקב׳׳ח עושח י ח ם נסיס‬
‫כמו שאמר ריש לקיש א ם הומה היא נבנח עליה‬
‫טירת כ ס ף ‪ .‬ובעבור שנחעצלו בעם הקב״ה על‬
‫ישראל וחיו כל וברי ביח שני חלושים ‪ ,‬ו ק אמדו‬
‫שם גיבמוח שהיו בראשונה שוטרים חלוים שנא׳‬
‫ושוטרים הלוים ועחח אפילו זח חמנוי יא יוזנו‬
‫להם ‪ .‬ולר' יחומיע ק חנניח בעבור תורחו היה‬
‫נוחן לו המעשר ר ק נמליאל ‪ .‬אע״פ שנזמן ההוא‬
‫חיו ו״זנץ לדבי אלעור בןעוריח שחיה כחן כדאיחא‬
‫בסרקא קמא דקדישין ובפרק חמישי ממעשר שני‬
‫ונפרק שנים אוחוץ וכן חיח אב ב״ר כמו שאמרתי‬
‫למעלח ‪ .‬יאחר נ ך מצאתי נםיתש חמשנח נ ס ו ף‬
‫מעשר שני שכתב חראסו זיל שנחנו לו מעשר‬
‫ראשון שהיח פרנסתו בדוחק כדאיתא בחותות וכן‬
‫בברכוח ל א קנסו לעני‪ .‬או ללעוז דבי עקיבא כי‬
‫ק‪ ,‬רם הקנס העז ללוי דוקא ואחר הקנס גם לכהן‬
‫ו ט ח שלא נחן לו גם מעשר עני משים הנותן‬
‫מתנותיו לכחן אחד מביא רעב לעולם‪ .‬אי נמי‬
‫חיו לו מאתים זוז אבל מעשר ראשון יכול ל י ם ל‬
‫ע״ב ‪ .‬ואני ראעזי סימן לוה כי מי שיש לו מאחים‬
‫זח לא י ט ל צ ד ק ה ‪ .‬הסימן הוא צדק׳׳ה יטול דוחו־‬
‫לא ‪ .‬ובעבות נשתנה הנשיאות מן ר ק גמליאל לר'‬
‫אלעור בן עזריה בעבור השלשה רבתם ש ה ט ת ה‬
‫לו רבן גמליאל בואש השנה ובבכותת ובפרק תפלת‬
‫חשחר ודוח פ ח מ י ‪ .‬ופירש רבינו חננאל עושה‬
‫מעשה מ ח ט ץ שמלאכתו בפחמים בערך פ ח ם ‪.‬‬
‫ור׳ שמעון דוראן בפנים חדשוח מזב כי אינו ע ל ה‬
‫על הדעת שחיה פחמי בי היה אב ב״ד אלא שיא‬
‫היה ביתו יפה ‪ .‬אנל אמר בירושלמי בפירוש חזייה‬
‫תתיב ועניו־ פוזםים נ פ ש ו ט ו ‪ .‬ואני מצאתי נפרק‬
‫חמיד נ ש ה ט ואשכהיה עביד מ ת ט ץ ‪ .‬אבל בפרק‬
‫ב' רמעשר ש ד אמר ר׳ עקיבא א ד עשיתי לרבן‬
‫גמליאל לר' יהושע א ת כספם ת נ ת זהב ממעשר‬
‫ש ד וא״ב נתעשר ר' יהושע ‪ .‬ורש״י פירש עושח‬
‫ט ח ם ‪ ,‬ר ש אומרים נ פ ת ‪ ,‬דש אומרים עושה‬
‫מ ח ט י ם ע״ב‪ .‬אבל בפרקא קםא דעבח־ח זדה חפריז‬
‫וש״י על מ ת ח י ו ופירש דדך צורח ני מ צ ד שחיח‬
‫עוסק בתורח לא חיח מ כ נ ס למשו ו נ ו ס ו ‪ .‬ו ק פי׳‬
‫‪[34‬‬
‫מעמיס שהיה מופרש מהחכמים בלוד ועוד שחוא‬
‫מסברת בית שמאי ועוד שהיה בר םלוגחיה של רנן‬
‫גמליאל כמו שנחנו וה ה ט ע ם על ר׳ יהושע ‪ ,‬וכן‬
‫מ ס ד העושר‪ .‬ובסוקא קמא רעבודה זרה שנתפש‬
‫על עון ששמע דבר של מינות י ה נ א ה ו ‪ .‬וכן‬
‫בתוספתא בסרק נ' דהלין שנחפש למינות על‬
‫שהנאהו‪ .‬הרחק מן חכיעור ומן ח ת מ ה לכיעור‬
‫שלא תקרב אל פתת ביתה ‪ .‬ובפרק אלו מוחרין‬
‫שהיו בדו יפים מאר מפני צניעות התשמיש וכן‬
‫א מ ת במסכתא כלה ‪ .‬ובפי הבונה אמרו התוססות‬
‫אע׳יס שבפרקי רבי אליעור אומר שם שלמד כשהיה‬
‫נ ד ל היינו שלא עסק עד שגדל ו ר מ מלספור חכמתו‬
‫יםדותיו שאם הע השמים גולים וכל עצי הלבנ‪.‬ץ‬
‫קולמוסץ ומי הים ת ו לא יספיקו ל ה נ מ ת ו ‪ .‬והיה‬
‫יודע שלש מאות הלמת נ נ ה ר ת עזה וננטיעת‬
‫קישואים על ידי שמוח והודות גדלות אלא שלא‬
‫חיה מעניר על מתחיו נ מ ו ר׳ עקינא חלמית והיה‬
‫חריף מאד ‪ .‬וננר ידעה המעשה המפורסם נסרק‬
‫חוחב על שברנוחו ונננע מפני חסידותו‪ .‬ואו מ ת‬
‫בקרוב ר ק גמליאל גיסו וקראו לו שמוחי ופירש‬
‫דש״י נ ש נ ה ס׳ ד' אליעזר שכרכוהו י‪ .‬וכן פירש‬
‫נחחלח נ ד ה ‪ ,‬ועוד פירש הוא עצמו סיתפו ש ד‬
‫משום שהית מ ס נ ו ח שמאי נדאיחא בתלמוד‬
‫יתשלמי נפרקא קמא ד ת ר ו מ ח ‪ .‬ו ק נ ת נ ו התוםםו'‬
‫ואף על גנ דר׳ אליעזר תלמידו של תב״ו תלמיד‬
‫הזל קים ליה לתלמודא דבכל ד נ ת ו קאי נבית שמאי‬
‫חוץ מ ח ל מ ת ידועות והם ד' שהלבה כמותו בנתז‪.‬‬
‫ואפילו מ נ ד ר' עקיבא חלמית הלכה כר׳ עקיבא‬
‫נפרק כיצד םברכין‪ .‬ו מ ו נקרא חורקנוס כשם‬
‫וקנו ובסרק חבית אמר ר' יהודה מעשה בחיוקדס‬
‫בנו של ר׳ אליעזר ק חורקנוס‪ .‬ובסוף ש׳ ד׳ מיתות‬
‫ש נ מ ס בשעת פטירתו לחלוץ חפלין ערב שבח עם‬
‫זזשיכח ו נ מ ס ו או ד' זקנים רבי טרפון ורבי יוסי‬
‫הגלילי ור׳ אלעזר נ ן עודיח ור׳ עקיבא‪ .‬ו ק אומר‬
‫בספרי ואמרו ט ו נ אתה לישראל מ ה ש מ ש וגשמים‬
‫ואב ואם ואו אמר נשעח נ י ח ת ו שדני עקינא ימות‬
‫מידה מ ש ו נ ה ‪ .‬ודי יחושע אפר אין משיבץ‬
‫ה א ת לאתר מוחו והרבח והרביץ חודה בישראל‬
‫אשריו‪ .‬ו נ מ ם נ ח סנחודין אומר חלך אחר רבי‬
‫אליעזר ללוד‪.‬‬
‫רבי יהושע ק חנניח הלוי ומשורר בדוק‬
‫כדאיחא בערכץ ובספרי והיח ג ד ל בבית חקיםר‬
‫כדאיחא בם' אלו טועות ועשה שם ג' דברים למלך‬
‫דברים נ ת ל י ם ‪ .‬וכן בפתןא קמא דבכורות אמר שם‬
‫וטיח באויר חשמים ו ק בפ׳ ד' מיחית דסרהדוץ‪.‬‬
‫יוזשלמי דגתם הרבה ישמוח שעשה רבי יהושע‬
 ‫]‪35‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫שהנזיר םגלת חייבין על ביאת מקדש ורואה אני‬
‫א ת דבריו ‪ .‬ו ק מ ר' יהושע בן ם מ ל גמר םרבי‬
‫יהושע בן הנניה כדאיתא בפרק כ״ג ונזיר כל‬
‫שמעתא דאתאמרה בבי תלתא קמאי ובחואי אטרינן‬
‫מציעאי לא אםריני שדבי אלעמ־ אומו־ משוס רב־‬
‫יהושע והוא לא גמר אלא מרבי יהושע בר ממל י‬
‫והוא מר׳ יהושע בן הנניה ‪ .‬אמר רב נהמן אף‬
‫אנן נמי תנינן נהום הלבלר קבל מרבי מיאשה שקבל‬
‫מהוונות ומהנביאים הל״מ ‪ .‬ואלו כלב שהוא‬
‫מהזקנים וכן יהושע שקבל מ מ ש ה לא קאמר מכאן‬
‫נראה שאע״פ שיאמר ה כ ם מ ש ם פלוני שלא יחיה‬
‫רבו אולי יהיה רבו מרבו חבור זה ‪ .‬ו ק תבץ זה‬
‫ה א דידיה הא דרביה שאינו רבו כמו שאמרו על ר'‬
‫יוחנן עם ר' שמעון‪ .‬בן יוחאי בפרק יש נוהלין‪,‬‬
‫ועל ר' יהושע נאמר אשרי יולדתו יפי׳ וש״י שחוא‬
‫נרמוז לו שיחיה ח כ ם שכל הימים שהיחח מעוברת‬
‫כעמו היתה מ ח ו ו ת על נייד מדושוח שחיו בעירח‬
‫ואומרת להם בקשו רתמים על העונד הזה שיהיה‬
‫ח כ ם נדאיתא נירושלמי דינמות ‪ ,‬והיה ה נ ם גדול‬
‫נ מ ר כ נ ה ונעשה לו נס ‪.‬‬
‫רבי יוסי הנחן חסיד והיה יודע נמרנבה‬
‫חקדושח נדאיחא נפי נ ׳ דחנינה נשהיה הולך ע ם‬
‫ר' יהושע ושנעשה להם נ ס דודו מלאני השרת‬
‫והוא הרצה הדנרים לרנן יוהנן נן זנאי ואמר‬
‫אשריכם ואשרי יולדתכם שאני ואתם ותלמידינם‬
‫ותלמידי תלםידיכם מזומנים לכת שלישית פרוש‬
‫שלשה כתות היושבות לפני השכינה ובמשנה הוא‬
‫בעדויות לבד ‪ .‬ובפרק ו׳ ממםכח שמחות מעשה‬
‫ביוסף הכח; שמתח אשחו בערב פ ס ח יטמאוהו על‬
‫כ ר ח ו ‪ .‬וחאמח כדנרי הרמנ״ם לא נ ד נ ד בעל‬
‫ד ו ח ת עולם שחשנ דאמר כי זה הוא ר׳ יוסי חגלילי‬
‫ני ר׳ יוסי חגללי חנו־ ר׳ עקינא ‪ .‬וכן נ ח נ הוא״ש‬
‫נפרק אלו נערוח שהלנח נר׳ עקינא משום שרבי‬
‫יוסי חגללי ח נ ר ו ‪.‬‬
‫רבי שמעו) נ ן נוצאל הירא ח ט א לא ראיתי‬
‫מ מ נ ו ענץ לחאריך נ ו ‪ .‬וחוא חחנו של רנן גמליאל‬
‫ח ו ק ודיו שהוא מן ההמשח חלמידי רנן יוחנן ק‬
‫ובאי שנחבשרו להיי העולם הבא אשריו‪.‬‬
‫רבי אלעןר בן ערך מעיין חמחבבר מפולפל‬
‫וכבר ידעת מ ח שחאריך בפתןא קמא דחגיגח רבו‬
‫רכן יוחנן בן ונאי כשחיח דורש במעשח מרכבח‬
‫שהוא נאח דורש ונאח מקיים אשריך אברהם אבינו‬
‫שא־יעזר בן ערך יצא מחלציך ט־סןו על זח מ ה‬
‫ששבחו רבו באבות‪ .‬ובפי ה ׳ דחרומוח אמד חלכוח‬
‫בתוספחא! ובשבח אמרו כסוף פרק חביח מ במקו'‬
‫אחד נמשך אחר היין ושכח חלמודו ואחר כך חזר‬
‫—‪[3880‬‬
‫חכמה מפוארת בכלי מכוער וכן אומר פתיא אוכמא‬
‫על רבי דרא ל א נהירא לי‪ .‬ובפרק ד' מ ה ל ט ת דרך‬
‫אוץ רבה מעשה בארבעה זקנים שהלכו למלכוח‬
‫הפנימיה והיה שם פלוסופוס אהד הבר להם ואלו‬
‫ה ם רבן גמליאל ור' יהושע ור׳ אלעור בן עוריה ידי‬
‫עקיבא ואמר לו ר' יהושע לרכן גמליאל רצונך‬
‫שנלך ונקבל פני פלוםופוס הבינו אמר ליה הן וכוי‬
‫ובאו לו ואמר להם שלום עליכם הכמי ישראל לרבן‬
‫גמליאל בראש וכוי‪ .‬והיה ר׳ יהושע ג ד ל בביח‬
‫המלכות והיה מכוער שאמרה בת קיסר הכמה‬
‫מפוארה נכלי מניעו־ והניא לה משל מהיץ שלא‬
‫יתקיים ננלי נ ם ף ‪ .‬ונל ר' יהושע ס ת ם נמשנה‬
‫חוא ר׳ יהושע בן חנניח וכן חנרו ר' אל־עור ס ת ם‬
‫הוא ר' אליעזר בן חירקנוס שאלו חשנים לבדם‬
‫חרביצו חורה בישראל יוזרבו חלמידים וחוא חיח‬
‫בפקיעץ חלך אחר ר׳ יחושע לפ‪$‬ךעין אחר ר׳ אליעור‬
‫ללח־‪ ,‬כי שלשה חנשארים תלמידי ריב״ו לא מצאנו‬
‫להם אע״פ שהיו הכמים מפלפלים שהרבו חיוה‬
‫בישראל כ א ל ה ‪ .‬ו ה ם אשר נחבשרונהייהעולם‬
‫הבא רצוני לומר רבן יוהנן בן זכאי והמשה חלמידיו‬
‫ותלמידי תלמידיו כדאמרינן בהנינה ‪ .‬והלכה נר׳‬
‫יהושע ננר ר׳ אליעור והיא שמש במקדש שהיה‬
‫משווד ש ם ודי יוהנן נן גודגדה הברו שוער‪.‬‬
‫ונראה שהאריך ימים מ היה אהד מיתת ר' אליעזד‬
‫נ מ ו שאמרנו למעלה ונמ״ש אתר מיתת רנן‬
‫גמליאל נ ר פלונתיה ‪ .‬ורצה מ ט ל דנריו אהר‬
‫מיתי אנל לא הניתו ר' יוחנן נן נורי וקם נננדו‬
‫כדאיתא בפרק בכל מעו־בץ ‪ .‬ונן אודו היה ה נ ם‬
‫ג ד ל שמו רני חנניה נן אח• ר׳ יהושע כשם וקנו‬
‫והוא נונר נ נ ל חנרייחוח‪ .‬ו ס ח ם חנניח אומר‬
‫בברייתא הוא כדאיהא בפרק מי שהוציאוהו יבנדה‬
‫שעשה הוראה בזמן רבי גמליאל ור׳ יהושע דודו‬
‫ובסוף ברכות שהלך לעבר שנים ל א הניה כמותו‬
‫באוץ ‪ .‬צדק צדק חו־דוף הלך אחר ר' חנניה בן‬
‫אחי רבי יחושע לגולה ‪.‬‬
‫ורבי יהושע בר מ מ ל גמר מרבי יחושע ק‬
‫חנניח ‪ .‬ובתוספתא סרן ח׳ מנח־ אמר רבי אלעוו־‬
‫מצאתי את ר׳ מאיר ואת ר' יחודח בן בחירא‬
‫הראש שהיו יושבין ורנין בהלכה ‪ :‬ר' יחודח אומר‬
‫רביעית דם אין נדי מגלח עליי ואין חייבץ על‬
‫ט ו מ א ת ביאת מ ק ו ש ‪ ,‬א מ ו ליה ר' מאיר מ ח ת ח א‬
‫זו קלח מן חשוץ מוז שרץ חנל חייבין על ביאת‬
‫מקדש רניעיח דם חםידח אינו דין ? שחק נ ן נתידא‬
‫לפניו‪ ,‬נמתי לו ר׳ טאידאל ח נ ו ז ל ו נקי חיח לך‬
‫ביהושע בן מ מ ל אמר א הן ובעל חלנווז ח י ח ‪,‬‬
‫נמתי א בלשון ה ז ה אמו־ א משום רבי יהושע נל‬
‫]—‪3880‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫חכינאי‪ .‬ובפרק אף על גו טוהלך ללמוד בשילהי‬
‫הילולי דרבי שמעץ בן יוהאי אוזר שהיה נשוי‬
‫שחניח בח קפינח והיו ח ב ר י ם ‪ .‬תזיח רוצח ר'‬
‫שמעץ שילכו ביחד מזלך לו ר' חנינא ד ש נ ללמוד‬
‫י״ב שנים עד שלא חיח יודע לחוור לביחו ונכנס‬
‫סתאו' לביתו ראתהו אשתו סוייליבא פי' נסגר לבה‪.‬‬
‫ובאותו ם׳ מ ס ר לאפה ואו יצאה נשמתה והתפלל‬
‫לשם יחבק־ ונרפאו!‪ .‬וכן בויקרא רבה פרשה‬
‫מ א ת יבא כי ר׳ חנינא ק חכינאי ור׳ שמעון ק‬
‫יוחאי הלכו ללמוד חורח ע ם ר' עקיבא י״ג שנים‬
‫ושלהה אשתו של ר' חנינא כי בחו בנוה ונבא ר'‬
‫עקיבא ואמר לו שילך להשיא בתי והלך ונכנס‬
‫פתאום וכוי הכלל העולה שאינו כדברי הרב ‪ .‬ר ש‬
‫אומרים כי הוא מעשרה תרוגי מ ל מ ת ‪ ,‬דפי‬
‫אומרים מ הוא לא היה מ ה ם כי א ם ר' יחודח‬
‫חנחחום ולא ר' חנינא בן חכינאי‪.‬‬
‫רבי יהודה בן אבא חוא בפרק ו' מעדויוח‬
‫עם ר' יהודה הכהן וח לא ידעתי מי חוא אלא‬
‫שמנאו חרב בחבורה הראשונה ואם לא ש מ נ ה‬
‫הרב ר' יחווח ק אבא במנין חצ״א ‪ .‬וכן ר׳ יהירה‬
‫בן בבא לבי אנשים הייתי אומר מ חוא אחו־ ובבא‬
‫ואבא הוא דבר אחד ‪ .‬ואני חמיח מאד למח לא‬
‫חוכיר באלו חדידזח לר' יהודה ק בבא ה כ ם גדול‬
‫וקדוש וסומך לחכמים וניכר מ א ד ‪ .‬ותראח כי בפי‬
‫ו'מעדויות אומר כי ר׳ יהווה ק אבא העידחיחלכו'‬
‫ובפרק חפלח חשחר מ מ ר א אומר מ חוא יהודח‬
‫בן בבא יד׳ יהודח ק בבא מעשרה חרוגי מלכוח‬
‫וחיח שבעים ש נ ח ומשמונח שנים עד ע' לא יפץ‬
‫אלא כשינח ח ס ו ם ‪ ,‬ומימיו לא אמר על ט מ א‬
‫טחור דשב בחעניח נ״ו שנח ‪ ,‬וביום שנהרג חיה‬
‫וקן אהד ושמו ר' ראובן בן אצטרובא והיה רוצה‬
‫למוח חחחיו ולא רצה והיה בתענית וטהור‬
‫ה ח ב ו ר ה השניח אחר ה ח ר ק ‪ ,‬ר ב י ט ר פ ו ן‬
‫הכהן ובשיק ד' ממסכת שמחות מעשה בר׳ טוסון‬
‫שמחה אשתו ואמר לאחותה ו ט י ‪ .‬ובגמרא דמועד‬
‫קטן זה המעשה על ר' יוסי הכהן ושניהם כהניס‬
‫ונוי ואץ ה ש ש ‪ ,‬ונבר פירשנו רוב עניניו וחכמתו‬
‫נשדנרנו ננהנים ‪ .‬ונפרק העומר מ ר' יהח־ה מ­‬
‫נחמיה אמר חלנח לפני ר' טרםון ושחק וצהנו‬
‫פניו של ר' יהודה אמר ליה ר׳ עקיבא צחבו פניך‬
‫ש ה ש נ ח ל ז ק חמיה אני א ם יאריך ימים אמר רבי‬
‫יהח־ה ט־ אלעאי בפרס ה פ ס ח היה ונעצרח נ נ ר‬
‫נפטר ו״ל‪.‬‬
‫רבי ע ק י ב ה ק עסף גר צדק גדול ש נ ה נ מ י ם ‪.‬‬
‫ונפרק א׳ דיני ממונוח ונפרקא קמא דענודה זרה‬
‫זח ספר חולדוח אדם שהראח לו דור ודור ופרנסיו‬
‫‪[36‬‬
‫לקרות והיה אומר נמקים החדש חוח ל נ ם חחדש‬
‫חיח לנס ונוח סוד ‪ .‬ונקרא ר׳ נחוראי שחיה מאיר‬
‫עיני הנמים נהלכה והייני דאמרינן ר' נחוראי אומר‬
‫ה ד גולח למקום חורי‪ .‬שלא יקרה לאחר נ מ י שקרה‬
‫ל ו ‪ .‬ולהלן נעורת האל נשנגיע לר' מאיר נאמד א ם‬
‫יש לי יה ה ש ם ‪ ,‬אנל ה א מ ת היא נפיי׳ר&י׳׳י מ ר'‬
‫נהמיה הוא ר' נהוךאי ולא ר' מאיד ולא ר׳ אלעיר‬
‫ק ערך ואמרו שהוא ר' אלעזד הקלירי הפייט שאומר‬
‫במדרש עליו הוא קרוי הוא חנוי הוא פייטן כמו‬
‫שכחב הרשב״א וכן הוא קרוב ופירש‪.‬הערוך דרשן‬
‫אנל חרא״ש כ ח נ נ ס ו ף פוק אץ עומרץ כמו שנהט‬
‫לומר ו כ ר נ ו ק נחגו לומר קרומח בני ראשונוח‪.‬‬
‫ו ק ר'אלעור הקליד שהיח מארץ ישראל מקרית‬
‫ספר ובימיו ודו מקדשץ על פי הראיה שמרי לא חקן‬
‫שום קרובה ליום ש נ י ‪ .‬ר ש אומרים שרבי אלעור‬
‫בר שמעון היה הקליר כדאמרינן בפסיקתא מ ג דמך‬
‫ר׳ אלעור בר שמעון קראו עליו מכל אבקח רוכל‬
‫דהוא חנא קריק דרשן וסיי&ץ וחקן קרומח ע״כ‬
‫דבריו‪] .‬אמר ש״ש וה אי איפשר שאני מצאחי‬
‫במחוור אשכנזים קרובוח יום ז' של פ ס ח ראשי‬
‫חימחיו אני אלעור ברבי יעקב־ הקלירי מקריח ספר‬
‫ו ה ק [ ‪ .‬ובערוך שרש קליד לשון עוגה ועל כן נקרא‬
‫הקליד שאכל עובה שהיה כתוב בה קמיעא להתפקד!‪.‬‬
‫ובמדרש רות אמר ר' נהוראי אמר ר' נהמיה בקרית‬
‫שמע יש רמייה תימת וכוי והא רמ״ה ה ם שליה‬
‫צימר חתר י״י אלהיכם א מ ת ‪ .‬ודי אלעזר ק עדך‬
‫מ ת קודם הביריי כדאיתא בתוספתא בפרק ו' רנדדים‬
‫אמר ל ה ר' יהושע לר' עקיבא הבל אלו היית מכד‬
‫ר׳ אלעזד ק עדך השבת תשובה וו אמר ליה רני‬
‫אליעזר מקוח יוניה וכוי‪ .‬ובפרק בל הבשר כתב‬
‫רנינו ח ם ני ר׳ אלעור חקליר חוא ר׳ אלעוד ק רני‬
‫שמעון ק יוחא•‪.‬‬
‫רבי ח נ י נ א ק אנטינניס ח מ ץ ונראח נםיסרא‬
‫שהוא מ מ ן ר' עקינא ור׳ ישמעאל‪ .‬ונפרק עד כמה‬
‫בבכורות ני ר׳ יהודה ורני יוסי נסתפק להו םלתא‬
‫בטהרות ושלחו ר מ ן לגבי בנו של ר' חנינא ק‬
‫אנטיגנים לשאול ממני שחיח ח כ ם גדול ושומר‬
‫טהרות‪.‬‬
‫רבי ח נ י נ א ק הכינאי מנאי הרב קודם ר ו ת‬
‫של רבי עקיבא בדור הראשון ואינו ק ‪ ,‬מ בפי ב׳‬
‫תזנינה נראה שהרצה דנריו לפני ר׳ עקינא ני נל‬
‫הלטיד הרצה ד נ ת ו לפני ר מ ‪ .‬והיה ח נ ר ר'שמעון‬
‫חלמיד רמ עקינא‪ ,‬נסרק נ א םינץ אמר ר' שמעון‬
‫״צאני חנניה ק חנינאי נצידון ואמרחי לו נשחניע‬
‫אצל ר׳ עקינא ו נ ו י ‪ .‬ו ק אמרו ד׳ חנמים דיננח‬
‫בן עואי ובן זומא אלעור ק מתיא ור׳ חנינא גן‬
‫]‪37‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫א ח ת מות ר׳ אליעור‪ .‬וכבר אמרנו שה‪-‬ה רבי‬
‫יהושע אתרי מ ו ת ר׳ אלישר ואמו אין מםויבץ הארי‬
‫אחר מ ו ת ו ‪ .‬ובפרק ב׳ דוזגינה נחום איש נ ם וו‬
‫י־בו מ ל ר' עקיבא כ״ב טינח ו ק בב״ר פרטוח כ״נ‪.‬‬
‫וכבו־ הוא ידוע בפ׳ סדר חעניוח ובפי חלק בסנהדרין‬
‫שהיד! מלומד בנסים ושהיה חיגר וסומא מפוום‬
‫מעשה העני וכוי‪ .‬והאיש הוה נקרא כן שהיה‬
‫אומר גם וו לפזובח ‪ .‬וכן חלמידו ר׳ עקיבא למד‬
‫ממנו שהיה אומר כל מ ח דעבדין מן שמיא לטב‬
‫כדאיתא בסוף ברבות ‪ .‬ובערוך בערך גמוו יש‬
‫מפרשים שם מקום ובדברי הימים יש שם א' מן‬
‫העיייות גמזו‪ .‬ורבינו נסים גאון ש׳ על שם פחדה‬
‫אומר יעל בל צרה גם וו לטובה ‪ .‬ורבו הרביעי רבי‬
‫טרםץ אבל לא היה אלא כמו תלמיד ה ב ר ‪ .‬אל׳פ‬
‫שבכתובות גםתפקו בוה ופסק הרא״ש כרבי עקיבא‬
‫כי ר׳ טרפון חוא ח ב י ת ‪ .‬ובפרק כיצד מברכין קורא‬
‫לרבן נמליאל רבו שאמר לו למדוזנו רבינו‪ .‬וכבר‬
‫אמרנו למעלה כי כל ימיו היה צנוע ומשלה אפילו‬
‫קורם שלמו־‪ .‬ובחעניוח ש נ ש ה יוחר מרבי אלישר‬
‫מפני שהיה מעביר על מרותיו‪ .‬ובווהר פרשות‬
‫ואלה שמות שדרש או רבי עקיבה לסייס לרבי‬
‫אלישר ואמר כי הוא כעבד שהמלך אינו ת צ ה‬
‫לדבר עמו ונותן לו בקשתו מיד ‪ .‬ורבו ר׳ אליעזר‬
‫כמו שר ש ת צ ה המלך באהבתו ואינו רוצה שיסוד‬
‫ממנו ואינו נותן לו שאלתו מיד‪ .‬והיה פרנס ונובר‬
‫העניים נמו שנראה נפרקא קמא דקרושין ונפרק ה׳‬
‫ממעשר שני‪ .‬ובמשנה מסכת ס ו ט ה כי ר' יהושע‬
‫קרא לרבי עקיבא חלמית של תב״ו אע״פ שהיה‬
‫תלמירו של ר׳ אליעזר וקראו כן מפני כבוד רבי‬
‫עקיבא ‪ ,‬אבל לר׳ יהושע בן תורקנום קרא תלמיד‬
‫חלמית של חב״ו כמו ש ה י ה ‪ .‬ואהר שנשא בת‬
‫כלבא שבוע ישב כייר שנים בישיבה שלא ראה אותה‬
‫והביא כ״ד אלת תלמידים כדאיתא בכתובות בפרק‬
‫אע״ם וביבמות בפרק ו' הבא על יבמתו שכלם‬
‫מ ת ו על שלא נהנו כבור זה לזה מ פ ס ה ועד עצרת‬
‫ד ש נוםהא א ה ו ת עד פרם העצרת שהוא ט״י עם‬
‫קודם ח ה עד ל״נ לעומר עד י״ח אייו ואו ממזר‬
‫לינשא והסימן בן י״ח לחוטח כאשר כחב בעל‬
‫ה מ כ ת ם ‪] .‬והיה השלם ש מ ס עד שלימד התווה‬
‫לה׳ וקנים ר׳ מאז־ ודי ש מ ש ן ודי עסי ור' יהודה‬
‫ודי אלעוד בן שמוע ‪ .‬ובבראשיח רבח סרשח ויסף‬
‫אבוזזם י״ב וונוח אלף חלמיתס היו לר' עקיבא‬
‫וכלן מ ח ו בסרק אחד למה שהיחד• שניהם צרה אלי‬
‫באלו‪ ,‬ולבסוף העמיד שבעה ר׳ מאיד ודי יהודה‬
‫ורני יוסי ור׳ שמעון ור׳ אלעור נן שמוע ודי יוחנן‬
‫הסנדלר ודי אליעוו־ נן ועקב ומלאו נל האיץ חורה‪.‬‬
‫—‪[3880‬‬
‫מון שחניע לדורו של ר׳ עקיבא ש מ ח בתורחו‬
‫ונחעצב במיחתו ואמר ולי מ ח יקרו רעיך א ל ‪.‬‬
‫ומפני שאמר על י' שבטיים שאינן עתידין לחוור‬
‫אמר ר'יוחנן שבקיוז רבי עקיבה לחםירוחיח‪ .‬ובסוף‬
‫ם' ד ו ת ח שלם כי חוא חיח ראש‪.‬יעויבח אחר שמת‬
‫רבן נמליאל עד מוחו ואחתו חיח רבן שמשן בן‬
‫נמליאל אביו של רב־ לראש ‪ .‬ובסיסת ובני אחיץ‬
‫חכהנים יתקעו ר' עקיבא אומר חמימים ולא בעלי‬
‫מומין אמו־ ר׳ טרםון אקסח את בני אם לא ראיחי‬
‫אחי אימא חיגר ברגלו אחוז ומריע בחצוצרות אמר‬
‫לו הן שמא בהקהל יום הכפורים וביובל אמר לו‬
‫העבודה שלא בדית א ש ת ך אברהם אבינו שיצא‬
‫עקיבא מחלציך טוסון ראה ושכה עקיבא רורש‬
‫מעצמו ומסבים להלכה הא כל הםורש מ מ ך כםורש‬
‫מהייו ע״כ ‪ .‬וקשיא לי אם היה ר׳ עקיבא גר מבני‬
‫סיסרא והוא שר מלך ב נ ק כיצד יצא ממחני‬
‫אברהם ואולי יוסף אביו נשא בת ישראל מזרע‬
‫אברהם כיץ שהוא ראש יטרבה ומעבר השנים‬
‫בחכרח חחיה אמו מישראל ומקרב אהיך קרינן ביה‪,‬‬
‫והוא •חיח ק״ב שנח כמו שאמרנו שחוא נשא‬
‫אשה נ ח נלבא שבוע בומן חביח והיה עד שנכבשה‬
‫ניחר נ״נ שנים אחר חרנן חניות או ע״נ שנים‬
‫לדעות ר ו ת ח עולם ‪ .‬ונסוף םיסת מ' שנח שימש‬
‫חנסים ומי שנה סרנס א ח ישראל ואמר חרמנ״ם‬
‫ו״ל נסות משפטים ני היה נושא נליו טל נן נודנא‬
‫מלך ניחר ש ח ש נ שהיח משיח אנל נמדרשוח לא‬
‫מצאנו שחיח נושא כליו אלא נענור שחיח מ ש נ ט‬
‫יחידח וחיח עושת מלחמות וגנורוח ומצליח חשב‬
‫עליו שחוא משיח ודרש דרך נ י נ נ מיעלנ ו נ י ' ‪,‬‬
‫ומון שראחו שלא חיח מריח חרשעים שנא׳ והתחי‬
‫ניראח ה ש ם ונוי נתייאש ממנו וזה שורש נ ת ל‬
‫נענץ המשיוז נגגד הנוים ‪ .‬ורנ צ מ ה סי' מעות‬
‫נוודות שם מדינה שנאי והיה נ נ ו י נ ‪ ,‬ונן נ מ ש נ ה‬
‫מ מ צ ת ם ועד יוינ‪ ,‬ונפי הנוזל קמא פוש״י נווביות‬
‫ה ם ירושלמ־ות שיזיזז מ מ ט נ ע בן נודנא והם‬
‫ירושלמיות ‪ .‬ונפרק הלק שמלך שני שנים וחצי‬
‫ואמו־ שחוא משיח וכיון שלא התיז קטלוה ‪ .‬ו ק‬
‫םרש״י נפרק חערל ובירושלמי נשחרנ ניתר גגדע‬
‫קרן ישראל ואינח עחידח לחוור עד שינא דן דוד‬
‫וללך ס מ נ ו ח לנונה י ת ש ל ם ‪ ,‬ונקרא רני עקינא‬
‫אוצר נלום ר״ל מעורנ שלמד נ ש ת נ הכל ואחר‬
‫כך ב י ת כל דבר ורנר נ ס ד ע צ מ י ‪ ,‬והחוססוח נס*‬
‫המקבל גורסין בלוס בםס״ך כמו עסה בלוסה ולא‬
‫במ״ם כי או הוא כמו עדיו לבלום‪ .‬ודי נקתזו‬
‫רבותיו והשקר הוא ר' אלישר הגתל ‪ .‬ובתלמור‬
‫למר ע ם ר׳ אליעור והדר‪.‬ימרה מרבי‪.‬יהושע וסברה‬
‫]—‪3880‬‬ ‫ספר חסין‬ ‫‪1‬‬
‫‪[38‬‬
‫ו ק כוזבו המהברים ‪ .‬ודי עקיבא היה עניו ומקבל‬ ‫ונאנות רד׳ נתן נמשנת יוסף ק עעור נשהתתיל ד׳‬
‫מוסר כדאיתא ‪.‬בערכין ‪ -‬ובסיפרא מושת קדוטיים‬ ‫עקיבא ייפנו־ היה בן ארבעים שנה ראה אבן אחד‬
‫אמר ר׳ יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים ואוץ‬ ‫הקוקז על הבאר אמר מי הקקה אמרו לו הבל של‬
‫שיותר מדי והי פעמים לקח עקיבא על ידי לפני ר ק‬ ‫דלי שעומד חתו־ עליה נ נ ל יום ואז •ק קל וחומו־‬
‫נמליאל שזזייחי קובל לו עליו ועל כך הייתי יודע‬ ‫נעצמו ואמר רך פסק חקשח ד נ ת חורח שקשץ‬
‫שחוא מוסיף לי* אהבה לקיים מ ח שנאמר ה ו נ ח‬ ‫נברזל על אחוז נ מ ח ו נ מ ח שיחוקק על לנו שהוא‬
‫לחכם ויאוזבך‪ .‬ועוד לבן של ראשונים כפחחו של‬ ‫נשר מיו־ חור ללמוד חורח י[ ‪ .‬ונפי קמא דינמוח‬
‫אולם זה ר׳ עקיבא ושל אחרונים כפחחו של חיכל‬ ‫אמד ליח ר׳ ת ם א ק חרנינם ששמעו חולך מסוף‬
‫וה ר׳ אלעוד בן שמוע ‪ .‬ובמלא נקב מ ה ט סדקית‬ ‫העולם ועד סופו והוא חיח בבני ברק חאמור נספו־‬
‫ר׳ יוהנן וכוי ודי עקיבא נכנם לפרדס ונכנס בשלום‬ ‫יהושע חלך אחר ר׳ עקיבא למי ברק והוא לא חניח‬
‫ויצא בשלום והיה יודע ע׳ לשון‪ .‬וכן ר׳ יהושע‬ ‫נמוחו נ נ ל ארץ ישראל כשילד לנהו־דעא לעבר שנים‬
‫ווי אליעור כאשר פירש דש״י בפרק קמא דסנהדרין‬ ‫ולקנוע חדשים ‪ .‬ואם נאריך נדנרים שנאמרו עליו‬
‫והוא נחעשר עושו־ גדול ש ט ה פעמים כדאיחא‬ ‫לא י נ ל ם חנטו־ אלא ונרנו קצח מטונחיו‪ .‬חכוי‬
‫מדדים נפרק הנודר נץ המבושל ‪ .‬ונשא בת‬ ‫וח שלא חטעה נמעשה ו ה ת נ י מ ל מ ח ומחקינות‬
‫נלבא שנוע ואחרי ק אשח טוו־נום רופום הרשע‬ ‫ש נ ח ו מ ח נמחוווים שנראח מ ח ם שחיח עם ד ק‬
‫שד גדול מהיונים שהרש החינל שנחניירח וחיחח‬ ‫שמעץ ק גמליאל מ נ ץ אחד ואינו נן ני רנן שמעון‬
‫יפהמאדועםעושדנדול‪ .‬וניבא זה ריעק־בא לתלמידיו‬ ‫נן ננליאל שחוא חראשון נחרנ ניום ח ח ו ק ודת‬
‫קודם שהיה ני היה מושגה מן השמים והוא פ ח ח‬ ‫עקיבא קרונ מם׳ שנח אחריו‪ .‬והי האחרונים נומן‬
‫פ ח ח לנדר ח ו ח נ ו ‪ ,‬אנל חוא לא חחידו נ מ ו מ ר‬ ‫שננבשח ביחד ע״ג שנים אחו־ ח ר ק חבית רוצח‬
‫זוטרא דפחח פחהא לנפשיה והוא לא חחירו לנוו‬ ‫לומר ר׳ יהודח ק ע א ור׳ חנניח ק תרדיץ ודני‬
‫ני חיח נונע נדנד נדאיתא ניחשלמי דנונע בדבר‬ ‫םימאי ור׳ חוצפיח ור׳ ישבב ה ס ו פ ר ‪ .‬והקנ״ה‬
‫אינו ינול לחחירו דחוח ליה מדרי ע צ מ ו ‪ ,‬וחנן‬ ‫הראהו למשח שיבא ר׳ עקיבא בסוף נ מ ח דודוח‬
‫מגעים נל ח נ ו ת ם מחיר חוץ מ נ ד ת עצמו שנאמר‬ ‫וחלך מ ש ח וישב לסוף י״ח ש ו ת ח ושמע ובתו‬
‫לא יחל ד נ ת אנל א ח ת ם מוחלץ לו אפילו חלמיד‬ ‫ונשהיו אומרים מנץ לך ואמר הלנח למשח מסיני‬
‫ה נ ם ‪ .‬ונן נשאלות מ״ז מד׳ יצחק נ ר ששח והא‬ ‫ש מ ה משה או והראהו שהיה ראוי נ מ ש ה ואמר‬
‫דאמתנן אץ פוחחץ ננולד יש ו׳ חיתצים אם ניחם‬ ‫ליה מי מ ע נ נ על ידך ת ה היה כשהיה הקנ״ה קושר‬
‫מעצמו‪ ,‬או נתחרט מעיקרו‪ ,‬או נולד ומצוי ונוי‪.‬‬ ‫נחר לאוחיוח ושיהיה ר' עקיבא דורש על נל קוץ‬
‫וקוץ חלי חלים של חלנוח ואו אמר לו למשח חוור‬
‫ותראה נ א נ ו ח מאמר חנל צפוי והרשות נחונח‬
‫לאחותך והראהו שהיו שוקלץ נשרו נמקולץ פירש‬
‫היאך ידע סודות החווה ועיקריח ‪ .‬ועוד חראה‬
‫רש״י מקו׳ חקצנץ שוקלץ וסורקיןנשדו נמסוקו׳של‬
‫חסידותו בפרק ב׳ דעיתנץ כשנחפם והיה משמשו‬
‫נ ח ל אמר וו תור׳ וזו שנרח ואמר ק־ עלחח נ מ ח ש נ ׳‬
‫ר׳ יחושע חנרםי שלא עבר על נטילת ידים ד ו מ ן‬
‫לפני‪ .‬נל זח נמנחוח נפרק חקומץ נענץ חתפילץ‪.‬‬
‫ואמו־ טוב שאמוח ולא אעבור על דעח חברי‬
‫החכמים‪ ,‬ובוקנוחי ובביח האםורץ ‪ .‬וכבר חוא ידוע‬ ‫ותראה שחוא ק ני נ ל חורח שנעל פה מידו‬
‫שמיתתו קשה כמו שאמרנו למעלה בשמח רני‬ ‫היתח ל נ ו ‪ .‬ס ת ם מחניחץ ר׳ מאיר ס ח ם סיפדא‬
‫אליעור ונם מ ת מקללתו של ד' אליעזר ר מ על משא‬ ‫ר״ל חורת נחנים דני יחודח ס ת ם ספרי דני שמעץ‪.‬‬
‫ומחן מההלכח של פסחי' בחואח שבוח ואינה דותה‬ ‫ני ח ם שני ספרים חאחרונים אחד ו ק ו א שהוא‬
‫השבת דייל ההזאה ממי הפרה על ה ט מ א שכל דבר‬ ‫חורת כהניס ונקרא נתלמוז־ שאר ספרי דרנ‪ .‬וסתם‬
‫שאיפשר לעשוחח מערב שבח ו מ ׳ וחשיב לו • דבי‬ ‫חוספחא ר' נ ח מ י ח ‪ ,‬וםחם סדר עולם רבי יוסי‬
‫אליעזר עקיבא משחיטח חושבתני בשחיטה יהיח‬ ‫ומלהו אליבא דרבי עקינא משום ו מ ל ח ו חלמידייחו‬
‫מיחחו ו ק אמר לו נשעח מיתחו ר׳ אליעזר ‪ .‬ובפי‬ ‫והועיל לד׳ מאיר ה ס ת ם מן המשנה שאף על פי‪-‬שר׳‬
‫ר׳ מ מ ם נ ח שמהות נשנהרג ר׳ עקינא נקיסרין ונן‬ ‫מאיר ודני יוסי הלנה נדני יוסי‪ .‬ונעל חלנוח עולם‬
‫נקרא דומי ועירא שהיה מנדל צר מקומו של רני‬ ‫ונריתוח לא פירשו יוהר ‪ .‬ואין וה נלל ני נםנהדרץ‬
‫אנהו ונאה השמועה לד׳ יהותז ק נ נ א ולדי הנינא‬ ‫נפרק תני ממונוח נענץ נר ה מ א וקטל נ נ י א אמר‬
‫נן תרדיון וקועו מדיהם ודרשו על דני עקינא לא‬ ‫רנ פפי חני מילי חינא דלא סחים לן חנא נר׳ מאיר‬
‫נהדנ מפני שהוא השוד על הנול או שלא עמל‬ ‫אנל הינא דסתים לן חנא נד׳ מאיר חלנח נדי מאיר‪.‬‬
‫בתורה ננל נהו לא נהרג אלא על חמופח שנאמד‬ ‫*( הסנור םה לא נפצא בכ״י‬
‫]‪39‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫ונליו עריות ושפיכות דמים ‪ ,‬הדא דתימא בינו לבין‬
‫(‬
‫עצמו אבל ברבים אפילו מצוה קלה אל יטימע ל ו ‪,‬‬
‫כנון ספוס ולולינוס אהיו שנתנו להם מים בכלי‬
‫זכוכית צבועה ולא קבלו מ ה ם אמר לא מתכוון‬
‫משמו־תהון אלא מנבי ארנונץ ‪ .‬וכן בירושלמי‬
‫במסכת שביעית בפרק ד׳ כנץ פפום ולולינוס שנתנו‬
‫להם מים וכוי כמו שאומר התוספות בסרק כלל‬
‫גדול ודד! סיוע לבעל הערוך‪ .‬ובראשית רבה פרסית‬
‫ם״ה בומן ר' יהושע בן הנניה אוזר ההרבן‬
‫כשרצו לבנות המקדש על פי קיסר טותינוס אבי‬
‫אדריינוס הושיבו ללולינום ופפוס מרפוין מעכו עד‬
‫אנטומא והיו מספיקץ לעולי נולה טושזץ סירוש‬
‫שולוזנות‪ .‬ובסוף ברכות נשעה שהוציאוהו להריגה‬
‫היה עת קריאת ש מ ע והיה מכוין אמרו לו תלמידיו‬
‫ער כאן א מ ר להם כל ימי הייתי מצטער על מקרא זוז‬
‫בכל נםשך ואסלו נוטל א ת נפשך ועכשיו שבא‬
‫לידי לא אןיימנו ? אמרו מלאכי השרת וו תודה תו‬
‫שכרה מ מ ת י ם ירך מתלד אמר לסם חלקם נהיים‬
‫יצתה נ ת קול ואמרח אשריך רני עקינא שיצאה‬
‫נשמחך נאחד ושם שסרקו נשרו נמסרקות של‬
‫נ ח ל ‪ .‬ונן ש ם מספוס נן יהודה ה ר מ ה שעשה עם‬
‫ר׳ עקינא נשנורו שמד שלא קראו נתודה ‪ ,‬ווה‬
‫םפוס היה א ר ס נ ד ל והכם נדול שהיו םננדים‬
‫לישראל נענורו ונם׳ הלק הוא תנא דנרייתא‪ .‬וכבו־‬
‫ידעת ני יש נמדרש ני ר׳ יהושע הנרםי תלמידו‬
‫הוא ואליחו ויל קנר אותו כשהחוירווזו לנית האמורי׳‬
‫שלא לקונרו ואמר לו אליחו משום ננודו שנטל(•?‬
‫נהונה ולא היה אלא נענור שהיה מ ת מ צ ו ח ‪ .‬ונם‬
‫חנן בן פ נ ח ס היה תלמידו ויהושע בן נפוסאי ה־ה‬
‫חחנו שחיה מ מ ן רבי והיו מכריוץ עליו נוקיע‬
‫חוהרו נרני עקיבא וכוי ‪ .‬נסוף קדושץ ונפרק ד׳‬
‫מיחוח א מ ר לטורנום ת פ ו ס הרשע נהר סנטיון‬
‫יוניח על ח ש נ ת ופוש״י נחר של אבנים ו ח ל וכל‬
‫ימי החול חולך ונשנת עומד ו נ ח ‪ .‬וגיום שמת‬
‫ר׳ עקינא נ ל ד רנינו הקדוש וזרה השמש ‪.‬‬
‫רבי אלעזר נן עוריח הנהן י׳ לעורא כנר‬
‫אמדנו למעלה שהיה עשיר שהיה נותן למלך י״ג‬
‫אלפים עגלים ממעשר ננל שנה ואינו זה מעשר‬
‫מזמוז ני אחר ההרנן גורו שלא יוציאו מעשר‬
‫בהמה שלא יבא לידי תקלח ונשחיח נן י״ח שנים‬
‫לפחות חיח ה' שנים אהר החרבן שהיה נשיא‬
‫תנ׳׳ו ועוד רבן גמליאל ו מ פירשו התוספות ובעבור‬
‫שלא מיחח נשננחו נפרח שיוצאח בשבח ברצועה‬
‫שנין קרניח נקראת על ש מ ו ‪ .‬ונעל ח ם נ ת ם י( אמר‬
‫י( ןףר בהר ד‪.‬לטון היא ויוועח עוד היום אלא פםני‬
‫ביום טוב כי בירושלמי אומר אשתו היתד‪ .‬ונקראת‬
‫י( ובעל המכתם וכי' עד בעגלתי זזםד בכ״י‪.‬‬
‫—‪[3880‬‬
‫והיה יהוקאל לנם למופת כדי שלא יראה הרעוח ‪.‬‬
‫ולא עבר י״ב הדש שלא היה מקום ניהודה שלא‬
‫היו שם התנים ‪ .‬וכן כשנכנס רבי הנינא בן‬
‫תתיון למינות נ ו ת עליו שריפה ל א ש ת ו להתנה‪,‬‬
‫וכוי‪ .‬וכן מיד לר' יהודה בן בבא ופל ענץ ביתר ‪.‬‬
‫ועוד ש ם המעשה שמביא בסוף מועד קטן בשמת‬
‫מ ו של ר׳ עקינא ושמו ר׳ שמעון בן ר' עקינא‬
‫ה כ ס נ ד ל והספידו לו נל ישראל ואמר שהוא‬
‫מנוחם שירע מ נ נ ו מוומן לחיי העואפ ח נ א שהיה‬
‫ח נ ם לימד חורה ווינח לרבים ‪ .‬ובאמח דרי נחן‬
‫נ מ ש נ ח יוסי נן יועור נארונח ניצר למד ר' עקינא‬
‫נ ן ארנעים שנח ושחיח עני מאד ושחיו לו אז מ י ם‬
‫וננוח אלא שםרנסח אותו רחל אשתו ל ס ו ף י״ו‬
‫שנים אהר מ ׳ שנה לימד נדנים ושהעשיר שהיח‬
‫לו שולחנות של נ ם ף ווחנ ועולח לםטחו נ ס ל ם‬
‫של נ ס ף ואשחו נעריי זהנ אנל נן נשאר לו אמר‬
‫מותו לדעת וש״י וחשנ״ם והערוך‪ .‬והוא רני‬
‫יהושע נן קרחה שהאריך ימים שהיה עם רנן‬
‫שמעץ נן נמליאל אניו של ר נ י ‪ .‬ווה ר׳ עקינא‬
‫הוא חראשון מעשרדז חתני מ ל מ ת נדאיחא נר״ה‪,‬‬
‫ונהרנה מקימות שמעתי הרוני מלנות אין אדם‬
‫י נ ל לעמוד נ מ ת י צ ת ם ‪ ,‬אי לימא ר׳ עקינא וחניתו‬
‫פשיטא אלא חתני לח־‪ .‬ונםוף ס' נ ׳ דתעניות‬
‫טותנוס הרג ללולינוס ופפום נלודקייא פי׳ רש״י‬
‫צדיקים נ ם ו ת ס היו לודקייא הוא לוד והיינו ד א ם ת‬
‫התני לוד ויש אומרים שנהרנו על ידי בת מלך‬
‫שנמצאה הרוגה ונורו שמר על ישראל ואמרו אלו‬
‫אנו הרננוה להציל ישראל והרגו לאלו בלבד ‪ .‬אבל‬
‫בערוך בעדך הרג סיחש כי שמעיה ואחיו הם הרוני‬
‫לוד שנהרנו בי״ב באדר הוא יום טותינוס בסוף פ׳‬
‫דתעניות ‪ .‬ומניא ש ם המעשה שנתב רש״י על בת‬
‫מלך שנמצאת ה ת נ ה ולא פי' נרט״י נשאמר פםוס‬
‫לולינוס בלודקייא ולודקייא הוא סיוע לרש״י‪ .‬אנל‬
‫בפי כל כתבי הקדש נראה כי לודקייא י( היא נתוצה‬
‫לארץ ואינה לוד וכן נמנהות כאשר פרש״י בפרשת‬
‫ויחי יעקב ו מ א ת הברכה בברכת אשר ‪ .‬וכן כתב‬
‫יש• לוד שאינח בארץ כמו שאמרו שעה ראשינח‬
‫מאכל לותם אוכלים בשר אדם ‪ .‬וכן ת ש לקיש ובן‬
‫עצמו ללודאי וכן אמר הפסוק פ ל ל ו ד מושכי‬
‫קשת ‪ .‬אבל לוד שהיה בה ר׳ אליעזר היתה דרך‬
‫יום אהד מיתשלים וכפי הנמרא יש צדרין לשני‬
‫הסברות ‪ .‬ובערך צו אמר יתשלמי פ' תני ממונות‬
‫על כל המצות יעבור ואל יהרנ הוץ מעבודה ו ו ה‬
‫שאולי לא כטוזז עולי בבל קדאוזז כנ״ל בערך א״י‬
‫חמיחלטח ‪ .‬יעב^ץ ‪.‬‬
 ‫ד—‪3880‬‬ ‫תסין‬
‫רבי יהושע בן קריזה בפרק שואל בטובת‬
‫שהיה הוא עצמו קרה כמי שמפורש ש ם במעפוה‬
‫ה מ ץ הסריס‪ .‬אבל בעל הערוך פירש שהוא על שם‬
‫אביו ר׳ עקיבא שנקרא קריז כראיתא בסוף בכורות‬
‫שאמר בן שאי כל תכמי ישראל כקליפת השום היץ‬
‫מן הקרח הזה ו ק פירש רש״י בסוף בכורות ‪.‬‬
‫ורשב״ם בפרק ערבי פסוזים ואמר כי בנמרת ס ו מ ה‬
‫אומר הוץ מן הקרה הוה ‪ .‬ובפרק ארבע דכתובות‬
‫בתוספתא מעשה ביהושע בנו של ר' עקיבא שנשא‬
‫על מ נ ת שתהא ונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה‬
‫וכשהיו שני בצורת עמדו והלקו התהיאז קיבלת‬
‫עליו להכמים וכשבא לב״ר אמר להם היא נאמנת‬
‫עלי מכל אדם א מ י ה להם ודאי כ ך התנה עמי א מ ת‬
‫לה הכםים אץ כלום וכן נראה וירך סברא ני‬
‫בפסחים ובפרקא קמא ושבועות ובכל מקום אומר‬
‫אמר ליה ר' עקיבא לר׳ יחושע בנו וכן כפי חזמן‬
‫הארוך שהיה ששאל לו רבינו הקדוש באי זה וכות‬
‫חארכח ימים כדא־חא במגלה שזכה לימים ארוכים‬
‫כמו א ב י ו ‪ .‬וכן אמר במשנח רבי עקיבא בעדויות‬
‫שהאב ווכח לבניו בחיים ובנוי בעושר כפי חטבע‬
‫ו ק שהיח יושב בישיבת רבן שמעון בן נםאאל‬
‫אביו של רבי והיו לפניהם ר׳ אלעור בר שמעיו ורבי‬
‫כדאיחא בפרק השוכר הפועלים ‪ .‬וזה היה כי כיץ‬
‫ש מ ת ר׳ עקיבא ׳לקח רשב״ג חנשיאוח ישב בנו של‬
‫ר' עקיבא ע מ ו ‪ ,‬אבל בשבת בפרק שואל חתוספות‬
‫משוס רבינו ת ם מאריכין בראיות חזקות דלא חיח‬
‫ר׳ עקיבא אביו אלא אינש אחתנא חיה שמו קרחה‬
‫וקרחח הוא ש ם אדם כמו קרח ווח נולד ונץ רב‬
‫קורם ר׳ •הושע בנו של ר׳ עקיבא ע״כ ‪ .‬וכן נראה‬
‫יוחר רהיה לו לומר בן ־ הקרח ש ם האתי ועוד‬
‫בענור פעם א' שקראו נ ן עואי ק במקרה יחיח שם‬
‫בנו לעולם נקרא כן ובפרק חלק יש ר׳ יחודח בן‬
‫לץחח אולי שהיה קרה או היה א ח י ו ‪.‬‬
‫ח נ נ י ה איש אונו ומאונו ללוד ג' מילץ כראיחא‬
‫בסוף כתובות ‪, .‬וכבר חוכרנוחו כי חוא מ ה מ ש ה‬
‫הדנים לפני חכמים בן עואי ובן וומא חנן וחנניח‬
‫ובן ננס בפרק שני דםעשר שני ובפרקא קםא‬
‫ד ס נ ה ד ת ן ‪ .‬ויש נרסא הנניה בן הסנאי ושמעון‬
‫חחםני במקום חנניה איש אונו ובן ננס ‪.‬‬
‫רבי שמעון בן ננס חבית של רבי ישמעאל‬
‫שקלסו בסוף בתו־א והוא מ ה ם ש ה הדנים לפני‬
‫הכמיס ונקואו על שם אביהם ובן שאי ובן זוםא‬
‫מפני שמתו ב ה ו ת ם ולא הניש לסמיכה אמר קודם‬
‫שנסמכו נקראו כן ואתר כך‪ .‬נקראו בשמם ר׳ שמעון‬
‫כמו שאמרנו בנן זכאי ובבן נתירא ונבן ה י מ ה ‪.‬‬
‫והיה ה כ ם בדינץ דהיו דבריו עם ר' עקיבא ‪.‬‬
‫ס פ ר יו‬ ‫‪[40‬‬
‫סרחו כמו בשמשון לולי חרשתם בענלתי‪] .‬הנהייה‪.‬‬
‫ספר ראשית חכמח שער חתשובח מביא חיתשלמי‬
‫ם ס כ ח שבות את״ל אמר ר' חנינא סעם אחות יצאח‬
‫וחושחרו שיניו נץ חצומוח עכי׳ל[ ‪ .‬וכן הוא בפרק‬
‫נ ' רניצה ונסוף מנילחא דר׳ ישמעאל מ נ ש ה נלר‬
‫הסדר ונרני ישמעאל נני של ד׳ אלשר נן ש ת ה‬
‫והוא נן י״ה שנים נשקנל הנשיאות ונולדו לו סימני‬
‫שינה ער שאמו־ הרי אני נ נ ן ע' שנה ‪ .‬וניתשלמי‬
‫פ' חמיד נשחט• שחיה נ ן י״נ שנים ולי נראה שלא‬
‫נניח הפשט והיה יוחר מעי שנח שאמו־ ח ת אני‬
‫נ נ ן ע׳ שנה רהיתשלמ• לא דנר נ ז ה של כנן ע׳‬
‫שנים ונפרקא קמא דינמוח אמר ליה ר׳ ת ס א ק‬
‫חרכינס נן יש לו לשתות חנרנו עליו נאמר ולא‬
‫ראיותי צדיק נשב שנם אביו׳ חיח עשיר נ ת ל וחכם‬
‫וחסיד וצדיק והיד! מפרנס לשמשן אחיו שמעץ‬
‫אחי ש ת ה ‪ ,‬נ ם בנו זה ר׳ אלעזר היה דרשן גדול‬
‫ולא היה ת ת יחום ווכוח אבוח ועושר‪ .‬והיח‬
‫דורש שבח א׳ אחר שנעשה נשיא ורבן נמליאל ב'‬
‫שנחות‪ .‬ופי חמיו־ נשחט בירושלמי אחר שחחוית‬
‫לרנן נמליאל נשיא נשאר ר׳ אלשר נ ן ש ת ה לאב‬
‫נ״ד נ ת שלא יוריתהו מגדולתו‪ .‬ושנהיו והנמתו‬
‫רנו םלססור והוא רנו המונהק לר' יהודה נר‬
‫אלעאי ונקרא קוסה של נשמים ו״ל הגתו; והלנות‬
‫ובל דבר ‪ ,‬ודע שבכל מקופ שנוכר נהלמוד שונה‬
‫הלכות הוא המשנה לבדה פלוני תני הלכתא וספרא‬
‫וספרי וכוי‪ ,‬וכן היה עשית לר׳ אלשר זה ר׳ שויה‬
‫שהיה הכם ודרשן כדאיהא בפי כל המנסות אמרו‬
‫ליה רבנן לר׳ פרידה ר׳ מ ת ה בריה ררבי אבטולס‬
‫ו ה ו א עשית לר׳ אלשר בןעותהדהוא עשיתלשרא‬
‫קאי אבנא פרש״י ר׳ אישר בן מ ת ה דהוא עשירי‬
‫לעזרא ונשמר רש״י שלא נפרשו דעשירי לשרא‬
‫החר לר׳ ש ת ה וני וו הנרסא בשאלת צ״ד מרבי‬
‫יצתק בר ששת וכיון דר׳ פתחת היה או מ מ ן רני‬
‫אמי הוא נורס נ ט ו נ אמר ר׳ פרידה אי נ ר אותיאן‬
‫הוא יאי אי נ ר אכהן ונר אותיאן יאי ויאי נ ר אנהן‬
‫ולא נ ר אותיאן אישא תינלי א מ ת ליה בר אותיאן‬
‫הוא ו מ ׳ ‪ .‬ובפרק כיצד מעבתן נעיתנץ דרי פתרה‬
‫הוסיפו לו ארבע מאות שנים והוא וכל ת ת להיי‬
‫השלם הבא ששנה ת׳ פעמים משנחו לתלמידו‬
‫סעס שנית ‪ .‬ויקנו של סתדה מ צ א נינלת יהרקיס‬
‫שכתוב בה ואת ושד אתרת והיה מ מ ן רבי אמי‬
‫וכן במגלה שהארץ ימים ‪.‬‬
‫רבי י ש מ ע א ל כבר הארכנו למעלה בו ונשאר‬
‫בספק אם הוא כהן יאמר רביני הננאל כי הוא אשר‬
‫סדאו ר' יהישע ק הנניה ואינו נראה זה כי הוא לא‬
‫פדה אלא לוי ישמעאל בן אלישע ‪.‬‬
 ‫״‬
‫]‬ ‫ראשון‬
‫הוא היה מ מ ן ההוא ונשהושיבן לא חרגישו‬
‫התלמידים ‪ ,‬לעת ערב הלכו תגיבו אצל התלמידים‬
‫וכך היתה מדתו של ר' גמליאל כשהיה נכנס ואומר‬
‫שאלו בידוע שאין ש ם קינםור ואם לא היה אומר‬
‫שאלו בידוע שיש ש ם קינטור נכנם ומצא רבי‬
‫יותנן בן נ ו ת ור' אלעור הםמא אמר הודעתם‬
‫לצבור שאתם מבקשים לעשות שררה על ה צ מ ד‬
‫לשעבר ברשותכם מכאן ואילך משועבדים לצמר ‪.‬‬
‫וכן נאמר בעוויהו כשלא היה ק והיה מצורע בבית‬
‫חחפשיח וכן וה בהודיות‪ .‬ובני בתו של ר׳ יותנן‬
‫בן גודגרה או בני אהותו היו בישיבת רבי והיה‬
‫אלמים ושומעין והתפלל רבי עליהם ודברו והיו‬
‫שומעים והיו יודעים כל התלמוד כראיוזא בתהלת‬
‫הנינה‪ .‬ובירושלמי בריש תרומות תניא ר' יהודה‬
‫אומר מעשה בבניו של ר׳ ז ה נ ן בן גודגדה שהיו‬
‫כלן הרשים דיל אלמים והיה כל טהרות שביתשלים‬
‫נ?‪5‬שץ על גביהן ווה מפני שאין צריכות מ ה ש נ ה‬
‫אבל בתורם אץ תרומתו תרומה אבל הרש הםדנר‬
‫ואינו שומע א ם תרם תרומתו ת ת מ ה ‪ .‬וכן‬
‫בתוספתא בריש תרומות אמר ר׳ יהודה מ י ו של ר׳‬
‫יותנן בן גודגדה חרשים וכוי‪ .‬ויהודה בךגודנדה‬
‫חוא בברייתא חלמיד ר' אליעוד ‪.‬‬
‫רבי אלעזד ח ם מ א חוא חלמיד רבי עקיבא‬
‫וחבירו של ר' יוחנן בן ברוקח שאומר בפרק אחרון‬
‫דראש חשנח שידר לפני רחיבה ופירש רש״י לפי‬
‫שמצוה לחחפלל במקום נמוך קתני י ת ‪ .‬וכן‬
‫חבית רבי יוחנן ק גודגרח ח ה רבי אלעור היה‬
‫חוכן ומספרי כמו שאמרנו והמשנה מעידח על זה‬
‫שאמר חקופוח וגימטתאות סרםראוח להכמה ‪.‬‬
‫ונזה טעו קצח מהמפרשים ש ח ש מ גיםםריאוח‬
‫שהוא מרנר נענץ פסוקים ודרשוח נ מ ו מנץ ת ״ ו‬
‫והרומח ווח אינו אמח ני וה הוא גופה של חורה‬
‫וקנלה לא פרפראות שאינו עיקר המוץ נניחפיתשי׳‬
‫אתרים שיש במלת פרפראות‪ ,‬אבל גימטתא ה נ י ת‬
‫מעיר עליו שהוא צריך לתקופוישאמר שהם הקפות‬
‫ה ש מ י ם ‪ .‬וצריך הכמת הנדסה ושיעור ומדידה‬
‫כמו שאמר עליהם התלמוד שיודעים לשער טיפים‬
‫שבים והוא לשון יוני גימטריא‪ ,‬ם י ט ר י א הוא‬
‫מדידה ו ג י הוא אוץ ‪ .‬דיל מ ת ו ת האוץ כי מכאן‬
‫ידעו שאר מדות השמים ‪ .‬וכן תראה לתכמת‬
‫החול בגורלות שקראו לה גמינסיא ומיניםיאה ר״ל‬
‫נבואה‪ .‬ונקרא ה ס מ א כאמור בויקרא רבה בפרשת‬
‫אחי־י מות ששאלו לו דברי ברכות כמו שבעה נרנו'‬
‫של הופה והדומה רבתם שלא הותלו התכמים‬
‫ואמרו על מגן קורץ לך רבי ובעמו• וה נקרא ח ס מ א‬
‫םלשץ לא חהסום שור עד שהלך ולמד לפני רבי‬
‫מאםר‬ ‫—‪[3880‬‬
‫רבי יוחנן בן נ ת ק ה ח נ י ת של ר' אלעור‬
‫ח ס ם א שהלנו לקבל פני ר׳ יהושע בפקיעין מ מ ן ר׳‬
‫אליעזר נן עותה ‪.‬‬
‫רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הוא‬
‫חבית של רבי בוכץ ר' שמעון בן נמליאל אביו עם ר'‬
‫הנינא ג נ ו של ר' יוסי הגלילי והוא חאמור באבות •‬
‫רבי יוחנן בן גודגרה הלוי םהשוערים ‪ .‬ואף‬
‫על גב רבםוף פרק החליל ש ם אומר רםגיפי שעדים‬
‫ש נ ק מלהם הפנים ואינו מוחו־ אלא לנהנים לא‬
‫קשיא ני גם היו שם נהנים שוערים נשלשה מקומו'‬
‫נדאיתא נ מ ס י ח חמיו ‪ .‬ווה לוי שוער ושם אניו‬
‫גודגדה נ מ ו שנראה נפי הדר עם הננרי ניהורח נן‬
‫גודגדה והיה מ מ ן המקדש נדאיתא נתוספתא נפי‬
‫שני דשקלים שהיה ממונה על נעילת שעתם מ נ ץ‬
‫המקדש עם ר' יהושע נן הנניה משורר והיה ה נ ם‬
‫גדול נ ט ס פ ר ו נ ת מ נ ה ‪ .‬ונהותות מניא מעשה‬
‫שהלך רנן גמליאל ודי יהושע נםפינה ושטעו נים‬
‫ונלוז המוץ לרבן גמליאל אנל לרמ יהושע היה לו‬
‫מוון רב ושאל לו רבן גמליאל למה היה לו זה המוץ‬
‫אמד לוי מפני שיש נ ו נ נ שעולה לשבעים שגה‬
‫ו מ ט ע ה א ת הספנים ונן הוא ה א מ ת נ ת מ נ ה‬
‫שנשנעים שנה הולכים הכוננים הקיימים מעלה‬
‫א ח ת ונן נ ת נ הראנ״ע‪ .‬ונן אני ראיתי מפיץ‬
‫מנטלםיוס וער עחח שיש אלף וש״ע שנים ‪.‬‬
‫אעי׳פ שבטלםיוס חשב שחנועחם בקי שנה ונן‬
‫נעל נ ת ר מלכות ‪ .‬ווה נתבתי להראוח לך ח נ ם ח ם‬
‫באמח במו שתראח במולר חייבנח שתמהו כל הנמי‬
‫חאומוח ו א מ ת ני וה הדקדוק מהיז״דח ועד עחה‬
‫לא נשתנש אפילו הלק אחר ני וה דנר אלהי ונ;‬
‫ה א מ ת ‪ ,‬וננרייתא של שמואל כי יששכר עלה‬
‫לרקיע והניא תהר״ף הלקים ‪.‬‬
‫ונחזור למה שהיינו נ ו נ‪ -‬אמר לו שזה מטעה‬
‫הספנים ואמר לו מון שאתה ה נ ם נל נ ך ניצד‬
‫נכנסת נספינה ולא יפרלך עושר ואני תסיה והם‬
‫שהיו עשיתם למה ירדו ש ה ם ר' גמליאל ודי אלעיר‬
‫בן עותח ‪ ,‬ודי עקינא אמר אלי ח ת מ ה ע ל מ יש נ ׳‬
‫חכמים מ נ ש ה ר' יוחנן בן גודגרח ודי אלעזר ח ס מ א‬
‫שיורעין לשער נ מ ה טיפץ שנים ואין להם פת‬
‫לאנול ולא בנד ללבוש ואמר לו נשנצא ליבשה וכור‬
‫לי עליהם ואושינם לראש כרי שיהיה להם פרנסה‬
‫ושלה נענירם ולא רצו יאמר להם אתם הושנים‬
‫שאני נוהן לנם שררה אני נוח! לבם עברות שנאמר‬
‫א ס תהיה ענד לעס הוה ובו׳‪ .‬ונספת פרשת אלה‬
‫הרנרים אמר שהושינן ר׳ גםלאל משינה וולחי‬
‫ששם אומר שהיו ר׳ יוחנן נ ן נ ו ת ורי אלעור הסמא‬
‫אנל נוסח החלםוד עיקר ‪ .‬אנל ד׳ יוחק נ ן נורי גם‬
‫‪1‬י‪3880-‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו‬
‫ללמוד חכמה יונית אמר ליה בקש שעה שלא יהיה‬
‫מן היום ולא מן חלילח שנאמר לא ימוש ספר ונוי‬
‫ובתוספתא דפרק ב׳ יחולץ אומר ר׳ אלעור בן דמא‬
‫שנשנו נחש ונוי ואמר לו ר' ישמעאל אשריך בן‬
‫דמא שיצאח נשלום ולא פרצח נדרן של חכמים‬
‫שנאמר ופווץ גרר וגוי‪.‬‬
‫והחבורה חשלישיח חוא ר' מאיר חגר צדק‬
‫נ מ ו ר' עקינא רנו המונהק ור׳ עקינא מינה לדני‬
‫מאיר ולרישמעון ישנ מאיר חחלח נחכרכמו פניו של‬
‫ר' שמעון אמר ליה ר' עקינא דייך שאני ובוראך‬
‫מנירץ נ ח ך ‪ .‬ונפרק הנזקץ ששלח קיסר לניתן שר‬
‫צנאו לירושלים קורם ששלח לאםפםיינום ושאל‬
‫פסוק לתינוק ואמר ונתחי אח נקמחי נאדום ואמר‬
‫נעא קורשא נ ת ך חוא לאחרוני ניחיח ונעא לנפורי‬
‫ידיה בההוא גברא ונחגייר ויצא ממנו זה ‪] .‬אמר‬
‫ש״ש בימי חורפי חרפוני צורת הדוברים על צדיקים‬
‫עתק ני אמרו איך איפשר שנידון קיסר יחיח אחר‬
‫נפלו לפני אויניו נ ת מ ה ני שמה נחיוהו מנוחה‬
‫הדרינוהו ער הרגם אוהו ש ת החיל נאשר הוא‬
‫םנואר ומוסכם נספר וכתניהם משלי אפר ‪ .‬ואני‬
‫חייחי משינ להם ני לא אמר בניפוץ נירון קיסר יק‬
‫ניתן שר צנאו ואיפשר שוח גחגייר‪ .‬אוזר נ ך‬
‫ראיחי נספר ונדון חיי המלנים חעשוי אחר נ ך וכץ‬
‫רנ אמר שקצתם אמרו שמח נירון קיסר וקצחס‬
‫אמרו שנרוז ולא נודע מקומו איו עד שאמר‬
‫אנוםטין הנומר הגדול שניתן קיסר יהיה אנ‪.‬פוי‬
‫ק ד י ש ט ״ ו רוצה לומד הסך דחם‪ .‬והנח ראח גם‬
‫ראה היאך ד נ ת רנוהינו זנרם לנרנח ננוחה ואין‬
‫להחזר עליהם ני נל רנריהם חאמח והצדק‪ [.‬ונס‬
‫חיח נוטל נ ס ו ט ח נראשונח למד לפני ר' עקינא ולא‬
‫היה מ נ ע ו מצד חסלסול ונא ולמר לםני ר' ישמעאל‬
‫וגמר ואחר נ ך חור לסני ר' עקינא ולמד נםנרא‬
‫ופלפול וכן כמו זח נפרק קמא דעיתבץ ‪ .‬ועור היה‬
‫רנו אלישע נן אנויוז חנקרא אחר ותוכו אכל וקליפתו‬
‫ורק וכעס ר׳ יוחנן על ר' מאיר נ ש נ א לחצילו נעול'‬
‫הזח כדי שיננס נגן עדן שהיה דינו חלוי אם ימם‬
‫אם לא ועשה שיעלה עשן מ ק נ ת נרי שיקנלו ת נ ו‬
‫ואמר ר׳ יוחנן ם ח רמתיח לשרוף אח רנו אלא‬
‫שיהיה מנניםו נאור חחיים נלי שום דין כמו‬
‫שעשה וא״כ חוא נכלל הצדיקים נמו שאמרנו‬
‫נונות חחורה שלמר ושלימד ‪ .‬ונירושלמי דנלאים‬
‫‪1‬‬
‫מ נחחלח הייו של ר' ישמעא• ר״ל נשהחחיל ללמוד‬
‫קרא עם ר' פא‪-‬ר ולמר נםוף ימיו עם ר׳ יוסי נן‬
‫החוטף אסרתי‪ ,‬והיה ר' מאיר לנלר ר״ל סיפר נמו‬
‫; ח ו • הלנלר והיה יורע כל החורח נרקדוק עיי פה‬
‫‪[42‬‬
‫עקינא שהיה מלמד לחלמידים שיהיו אנשים ננל‬
‫נדאיוזא נםדרש חויח‪ .‬ויש נוםחאוח נוח המעשה‬
‫כיצד היה והכל דרך א ח ח שאמרו לו למפרים על‬
‫שמע ולא •דע ני לא הורגל עד שנא אצל ר׳ עקינא‬
‫ולימדו‪ .‬ונן אמרו לו מ ה ו למקרנ אמר ל א ‪ ,‬ופירש‬
‫ח ע ת ך לדתש נ מ ו חוא קרוי וחנוי ו ק ת נ ופייפץ ‪,‬‬
‫אנל נפירש חתפלוח אומר ני שליח צינור נקרא‬
‫^־ונ משום כי הוא כמו נהן המקרינ ונן נמדרש‬
‫שיר השירים ר' אלעוי־ נ ר שמעון קרוי וחנוי מ ך ו נ‬
‫ופייטן‪ .‬וניתשלמי ר' ועירא הוה סמוך לקרונא‬
‫נדי שיחיה שוחח חחלח וסוף ‪ .‬ובנואשיח רנה‬
‫פנחס ור׳ לר ור' יוחנן נ ש ם ר׳ מנחם דנץ נליא‬
‫זח שעונו־ לפני חתינח אץ א ו מ ת ם לו נ א והחפייל‬
‫אלא בא וקרב קרננוח צנור עשח צרכנו ופייס נערנו‪.‬‬
‫רצי יהודה נן חימא אומר חוי עז ננמר והוא‬
‫מעשרח חרוגי מלנוח ‪ .‬ויש אומדים ני רני אלעור‬
‫נן דמא מעשרה הרוני מלכות ולא ר׳ יחורח ‪ ,‬ווח‬
‫ר' יהודה הוא בסוף פרק השונר חפועלים והלכה‬
‫מותיה ‪ ,‬ומאמרו הנכבד נזנר בפרק ערבי פסהים‬
‫על מאמר ר' עקיבא עשח שבחך חול ואל חצטרך‬
‫לבתוח וחנא רבי אליחי ר' יחודח בן חימא אומר‬
‫הוי עז מ מ ר ו מ ׳ ‪ .‬ונמגן א מ ח נתב ר׳ תראן ני‬
‫חנמר חוא ממור נשהלניאח חיא ם ח ח מ מ ח וחולני‬
‫לנקש חארי ו מ צ א ח חזיר ח נ ר ונא על הלניאזז‪,‬‬
‫ונשחאת מרגיש נדנר נ א להרוג חחויר וחחויר‬
‫מטנף עצמו והארי שהוא מלך מצר אסטניסוחו‬
‫עוומ שכל ממור הוא עו פנים ‪.‬‬
‫רבי א?עזר בן דמא יש נוסחאוח בסיתש‬
‫המשנה שנתנו ג״כ מ ה ח כ ח ר' אלעזר בן דמא ‪.‬‬
‫ואולי חוא בן אחוחג של ר' ישמעאל חנונר נפרק‬
‫חרואח ובס׳ ב׳ דעבודח והח בןדמא בן אחוחו של‬
‫ר' ישמעאל חסיד גדול וחכם שמח מנשינח נחש‬
‫ולא רצח להשחמש נלחשים על וו חמכח שלא‬
‫לעמר על ד נ ת חניתו שלא ישכנו נחש ררמן על‬
‫אותו עון שהוא יותר המור מנשיכת וה חנחש‬
‫שמיד מ ת ולא הרגיש נדנר וקרא עליו ר' ישמעאל‬
‫א ש ת ך ו מ י ‪ .‬ונן נפרק נ׳ ד ע מ ד ה זרה ירושלמי‬
‫ולא נ ש מ נחש נחמיה אלא שלא ישננו נהש לעתיד‬
‫ל נ א ‪ .‬ועוד שם ינולה תאשר‪ .‬להטמין עצמח ולומר‬
‫גויה אני ולא האיש ‪ ,‬אנל נירושלמי םוניר וה‬
‫המעשה ניהושע ב; דמא שנשנו נחש ונא יעקנ‬
‫חלמיר ישו לרםאוחי נ ש ם ישו ולא חניחו רני‬
‫ישמעאל דודו וא״נ שמו ר יהושע ולא ר׳ אלעור‬
‫ני ר' אלעזר נן דמא חוא מעשת; הרוגי מלכות‬
‫ולא ר' יהירה נן חימא ויהיו רנ וזה ר' אלעזר‬
‫אחים ‪ .‬ונסיק שה• הלחס שאמר נן רמא לרבי‬
 ‫]‪43‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫ושם חדנר נספק ‪ .‬וייחד קשה מזה כי ר' נחמיה‬
‫לחוד ודי מאיר לחוד כי נסרקא קמא דםנחדרין‬
‫אומר כי לדי מאיר סמכו רבי עקיבא ולא קבלוהו‬
‫משום דיןטן חוה ואחר כך סמכו ר׳ יהודה ק בבא‬
‫עס ח מ ש ה וקנים חביריו של ר' מאיר ‪ .‬גאלו ה ם‬
‫ר' מאיר ור' יוסי ודי אלעזר ק שמוע ודי יהודה• בר‬
‫אלעאי ור' שמעון‪ ,‬ורב אויא מוסיף שסמך נ״כ‬
‫לר נחמיח וא״כ ר' נחמיה אינו ר' מאיר ‪ ,‬ועור‬
‫ראמרינן ס ת ם מתניתין ר' מאיר סתם תוספתא רבי‬
‫נחמיח‪ .‬ואני חייתי מפרש מוז שאומר בםרקא קמא‬
‫רעירובץ הוא בעבור שהביא כי ר' מאז־ חיח שמו‬
‫ג״כ רבי מיאשוז חוםיף ש ט שנם יש חכם אחו־‬
‫שנקרא רבי נחוראי ור' נחמיח‪ .‬וכן בפי ערבי פסחי'‬
‫כשאמר מ ח כ ם אחר שיש לו שמות הרבה זכר‬
‫אחרים שיש לחפ שמות איסי בן גמליאל יוסף איש‬
‫הוצל ר' יצחק נפחא וכן בשבת פוק חבית אלא‬
‫שזה של ש נ ת איני יכול להעמידה לבד לדי נחמיה‬
‫מ נם נראה שאמר על ר' אלעור נן ערך שנקרא ר'‬
‫נהוראי‪ ,‬אנל מה שאמר ש ם תנא לא רני נהידאי‬
‫שמו אלא ר' נתמיה וכוי נ א בטיב לפרושי כיץ שיש‬
‫סברות שם שאומרים ואמרי לה ר' אלעור נן ערך‬
‫שמו ולמה נקרא ר' נהוראי ונוי‪ .‬ואהר זה מצאתי‬
‫ני ר״ח פירש נמו שאמרתי ני ר' מאיר נקרא רני‬
‫מיאשה ‪ ,‬ור' נחבדה חוא ר' נחוראי ונן ר' אלעזר‬
‫בן ערך נקרא ר' נהיראי‪ .‬ונמשנת סוף נדר ר' יוסי‬
‫חולק ע ם ר' נהוראי ומשם נראה שאינו ר' אלעזר‬
‫ק ערך שלא היה נומנו ‪ .‬ונן נסיף קדושין עם ר'‬
‫מאיר ודי יהודה וכן‪:‬ראה שפירש רש״י ני נסרק נ'‬
‫רסנחררין ר‪-‬רק כ״נ נוסחא של ברייתא ר' נחמיה‬
‫אומר ודי נ?<־אי אומר כן וכוי ופירש רש״י רבי‬
‫נחוראי אפר לא נרסינן לה בתוספתא ושיבוש הוא‬
‫בספרים רהא קיימא לן בערובץ רהא ר' נחמיח הוא‬
‫רני נהוראי‪] .‬אמר ש״ש עור תימה על מי שאומר‬
‫שרני מאיר הוא ר' נהוראי שאם היה שמו ר' מאיר‬
‫למוז החליפוחו ננוזוואי אהר ש מ א י ר הוא לשון‬
‫אורה ונהורה עמיח שרי‪ [.‬וחנלל חעולח ני יש ר׳‬
‫נחמיח חבר לרני מאיר ואינו נמו שאמר הרמב״ם‬
‫וכן ר' נהוראי לא נאמר על ר' מאיר נ׳ אם לרב•‬
‫נחמיה או לרני אלעור נן ערך‪ .‬ומה שאני תמיח‬
‫יותר על הרמנ״ם ז״ל נ• השם חמוסכם לרעה הנל‬
‫שרי מאיר נקרא‪ .‬ר' מיאשח למה לא הונירו ורני‬
‫מאיר נקרא ח נ ם וסופר וקפיר נשמות האנשים ‪.‬‬
‫בסי ש ש ר' מאיר נקרא נ״כ ר' נהוראי והענין אחר‪.‬‬
‫ונסוף הוריות שחיח ר' מאיר ח נ ם ורני נתן אנ״ר‬
‫נמו שאמרנו למעלח ושינח שמותם רנן שמעון נ ן‬
‫גמליאל הענוותן אניו של רניי משים שחיו רוצים‬
‫לניישו יקרא לר' מאיר אחרים אע״פ ני לפעמים‬
‫—‪[3880‬‬
‫והלנח נרי מאיר בגזרותיו אבל לא נקיסותיו ומנריזין‬
‫עליו נוקיע חזהרו נר׳ מאיר נדאיתא נסוף קדושין‪.‬‬
‫ובירושלמי פרק חיח קוו א ר' יוסי נן חלפתא דדה‬
‫משבח קמייחו דצפורים דרבי מאיר אדם נרול‬
‫הוא אדם קרוש חוא צנוע חוא ‪ .‬וכן בתוספתא‬
‫בסרק י״ב בשבח שחלה ר' מאיר והיה עושה לו‬
‫רסואה ר' שמעון בר אלעור תלמידו ולא הניחו‬
‫ואמר לו אע״ס שאני מתיר לא מלאני לבי מימי‬
‫לעבור על רברי חבירי‪ .‬ובעירובץ אומר שירוע לפני‬
‫חקב״ח שאין ברות כמותו אלא שלא עמדו חביריו‬
‫על סוף דעתו שוזיח אומר על טחור ט מ א ומראח‬
‫לו פנים ורן על‪ .‬ט מ א טהור והיח יודע משלות‬
‫שועלים ‪ ,‬מ ש מ ת ר' מאיר בטלו מושלי משלים‬
‫שהיה יודע שלש מאות משלוה שועלים ‪ .‬ונם‬
‫נראח שחיה ר' טרפון רבו כמו שאמרנו למעלה‬
‫שחיח מניע לכתפו כי כל חמווכרים שם כלם היו‬
‫יבי ותלמיד ‪ ,‬והיה חותנו רבי לעניה ק הוידיון‬
‫אשתו ברוריח ח ח כ מ ח וכל מעשח בתריו; בתחלת‬
‫מסכת ענודח ורח ונשמתח אשתו ירד לנבל מפני‬
‫חנושח של א ש ת ו ‪ ,‬ויש אומרים מפני חשמד‬
‫נשהרנו לחותנו והציל נ ת ו אחות אשתו מקונח של‬
‫של ונות שרשם פניו הקיסר נדי שינירו אותו ואו‬
‫אליהו לץ הצילו ונרת לננל והיה איש יפה מאד‬
‫נשמו שהיה מאיר ניופיו נל הנית ננונר נמדרשוח‪.‬‬
‫ונפרק חנית ונחחלת חולין נראה שהיה לו אשה‬
‫אחרח שאומר חעיד ר' יחושע נן וירון נן חמיו של‬
‫ר' מאיר ונוי והוא רנו של ר נ י ‪ ,‬אנל נראח שלא‬
‫למר נל נ ך שאמר רני שראה לרני מאיר מאחריו‬
‫וכן ר נ תכה לתורח וכ״ש אם חיה רואהו נסניו‪.‬‬
‫ו ק כשעשח רבי חוסה לבנו ובא ר' מאיר ואמר‬
‫חוחרח שבת ואמר רבי מי חוא זח שבא לרדוהנו‬
‫וכוי אבל רוב ס ת ם משנה הוא ר' מאיר ‪ .‬ואע״ס‬
‫שבברייתא חולק בסיתש ר' מאיר עם רבי יהודה‬
‫הלכה כרבי מאיר כיון רםתם לן כרי מאיר במתניתין‬
‫ואע״ם כי ר' מאיר ור׳ יהודה הלכה כרי יהודה נמו‬
‫שכתב רב אלפס בפי כל הכלים נגר בעל הלכות‬
‫גדולות‪ ,‬ובעירובין בפ‪3‬ק קמא תנא לא ר' מאיר‬
‫שמו אלא ר' מיאשה ונקרא ר' מאיר שהיה מ א י‬
‫עיני הכמים בהלכה ולא ר' נהוראי שמו אלא ר'‬
‫נחמיה שמו ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שהיח‬
‫מאיר עיני חכמים בחלכה ‪ .‬ומכאן םירש הרמב״ם‬
‫‪,‬‬
‫ושמו בעיקר ר׳ נחמיח ע״כ ‪ .‬ובםיף פרק חבית על‬
‫משנת ר' נחוראי תנא לא ר' נחוראי שמו אלא ר'‬
‫נחמיח שמו ואמרי לח ר' אלעור נן ערך ולמח‬
‫נקרא שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חנמים בהלכח‬
 ‫]—‪3880‬‬ ‫ס פ ר יו חסין‬
‫והוא הארץ ימים על חביריו ומשנולד עד מוחו לא‬
‫נמצא ש ח ט א אלא במעשה שמביא בקמא שהיה‬
‫גונח מלבו ונחנו לו הלב עו והיה העו קשור לי‬
‫בנרעי ח מ ט ח ועבר על רעח חביריו בשוגג שאין‬
‫מגדלץ בחמח דקה ויו ‪ ,‬והוא חעיד שכל ימיו לא‬
‫ח ט א אלא בזה והיה בזה המעשה הוא או ד' יהודה‬
‫בן בבא כדאיהא בחמורה ובסרק חגוזל קמא ושלא‬
‫נקרא חםיד אלא שיהיה מעיקרו כל ימיו ‪ .‬בריש‬
‫פ' חרואח מטרונח אמרח לו פניו רומח למלוח‬
‫בוביח ומנדל חוירים אמר לה שניהם אסורין אלא‬
‫כ״ר בחי כםאוח חיו ל ו ‪ .‬ירושלמי בפרק ערבי‬
‫פסחים ר' יהודח בר אלעאי שחי ר'כסי דלילי פסחא‬
‫והויק רישיח עד חנא רםוכוח חמחיח חרא מטרונא‬
‫אשי נהירין אמר ליה סבא ם נ א חד ימן חלת מילץ‬
‫איח בך א י שחי חמר אח או מלוח ברבית א ח או‬
‫מנדל חדרים אח אמר לח ח פ ח רוחח דחחיא אתתא‬
‫חדא נץ חלח אלץ מלייא ליח בי אלא אולפני שכיח‬
‫שחיח מ נ ץ חראשונים שאמר ר' יחישע יפה אמרה‬
‫לי דכחיב חכםח אדם חאיר פניו ור' אלעאי אביי‬
‫בדידיה‪ .‬י ק פ־רש״י נפי ר' מיתוח ניח דץ כי ר׳‬
‫חוא חנא חלמיד ד' אליעור ‪ .‬ובפרק הקומץ כי גם‬
‫מאיר תלמיד ר' אל‪-‬עור הגדיל ינן ר' מאיר חלמיד‬
‫ר' יחורח חלמיד ר' אליעור אולי מפני שחיח רבי‬
‫אלעאי אביו חלמיד של ר׳ אלעור‪ .‬ובפרק חנודר‬
‫כי אזיל לבי מדרשא שקל נולפא אכחפיח ואמר‬
‫גדולח מלאכח שמכברח בעלחז ושאשחו עשחח לו‬
‫מעיל צמר טוב וכד מכסו ליה אומר ברוך שעטני‬
‫מעיל ושגור רשב״ג חעניח ור' יחודח לא אחא‬
‫דאמרי ליח ליוד כסוי שדר־ח גלימא ולא ק ב ל וחסיר‬
‫חמחצלח שחחחיו והראח לו עישר מיחו לא ניחא‬
‫ליה דאחחני בעלמא הרץ ווח חיח דרך נ ס ‪ .‬ובסוף‬
‫מועד קטן ש מ ח בט של ר' יחודח בר אלעאי זהיח‬
‫עמי ר׳ חנניה ק עקניח חורגמן וכן הוא בפי עשירי‬
‫מ מ ס נ ח שמחוח ור' אלעאי אניו ח נ ר לר' ישמעאל‪.‬‬
‫נפרקא קמא רניטץ נ א אחד לפני ר' ישמעאל ורבי‬
‫אלעאי ונשנדנר נ ו נעו״ח אפרש יוחר ‪ .‬ו מ ה‬
‫שקש ח לי ייתר שם א ץ ר‪/‬אלעאי שחוא אניו של‬
‫רני יהודה ור׳ יחודח ר נ ו של רני חניא קושיא‬
‫ממחניחין שעשה רני ממאמר ד' מאיר שהוא אחרון‬
‫לולדי י ש מ ע א ל ‪ ,‬ועוד שרי מאיד חלמידו ש ל ד י‬
‫ישמעאל נאשר אמונו נרי מאיד‪ .‬ועוד נראח‬
‫משם ני ר׳ ישמעאל גרול מרי אלעאי שקרא לו רני‬
‫ודי ישמעאל קרא לו נ ד ‪ .‬ואחר וח מצאתי נחוםפח׳‬
‫דגיטץ וה ה מ * ש ח ולא חוניר ר' אלעאי לדי מאיד‬
‫ויישר נ ע י נ י ‪ .‬ווה ר׳ יהודה ס ח ם חולק עם ר׳‬
‫שמעון חברו‪ ,‬ותימה על הרםב״ם זיל שהניא נ ו א ח‬
‫החבורח ר' מאיר ור' יוםי ירי יחודזז ור' נחן שהיה‬
‫יוחר' אחרץ מרי שמעון ‪1‬ן יוחאי והביאו בכת‬
‫הרביעיח לר' שמעץ עם רבי ווח וראי בטעוח‬
‫‪[44‬‬
‫בחלמוד אחרים אינו ר׳ מאיר כי ר׳ מאיר הולק עם‬
‫אחרים אלא• נאמר שוח חוא על חרוב ואחר אוחו‬
‫מ ע ט ה כי מ ח שנאמר בראשונח משמו נאמר ‪.‬‬
‫וכן אמרנו למעלה כל מקום שאומר מ ש ם רבי‬
‫ישמעאל אמר חלמיד אחד לפני רבי עקיבא חיא ר׳‬
‫מאיר ששמש א ת שניהם ואםלו בן עואי שחיח‬
‫קודם לר' מאיר אמר חבל לבן עואי שלא שמש לדי‬
‫ישמעאל ‪ .‬ונבר ידעח כי בבהרא אומר כי בן עואי‪-‬‬
‫חלמיד חנו־ לר' עקינא ומוח נראח שלא חיה רני‬
‫ישמעאל חלמיד לר' עקינא ‪ .‬ור' מאיר מ ח קודם‬
‫ר׳ יהווה ור' יוסי חנריו נדאיחא נפרק נ ' דקדושץ‬
‫וננויר פי כ״ג נשנננס םומנום ללמוד לפני ר' יהודה‬
‫ו ק ר י יוסי מ ח קודם ר' יהודה כדאיחא נפרקא קמא‬
‫דסונה ונפרקא קמא רראש השנח ר' מאיר כמה‬
‫דורוח אהר ה ה ר ק ‪ ,‬ר' מאיד הלמיד ר' עלףנא •ודי‬
‫עקינא חלמיד ר' אליעור ור' אליעזר חלמיד רינ״ו‬
‫שנימיו נהרנ הניח ו נ ו י ‪ .‬אנל עם כל זוז ראינו‬
‫ר' עקינא ומשניהם למד ‪.‬‬
‫רבי אלעזר ק שמוע הכהן שחאריך יפיס‬
‫שחיח לו לדני קצות לימוד מ מ ט נראםרינן סוף פ'‬
‫חערל ח ד א אמר רני כשחלכחי ללמוד תודח אצל‬
‫ר' אלעור ק שמוע חברו עלי חלמידיו כחרננולץ‬
‫של ביות בקיא ל א ה ד ח ו ד ללמוד חורו; אלא דנו־‬
‫אחד במשנחינו ר' אליעור אומר אנררוגיטם חייבין‬
‫עליוסקילח כונרפיושרש״י של בקיא בקיאץ וחריפין‬
‫ואינן מדחץ חרגגול ביניהם ‪ .‬וכן בפרק הקומץ‬
‫אמר ר ד חרצתי מרותי לפני ר׳ אלעןר ק שמוע‬
‫ומצאותי יוסף חננלי יושנ לפניו והיח חנינ לפניו‬
‫עד יאוזח‪ ,‬ונן מ נ ח י ם אמר רני נשהיינו יושנין‬
‫לפני ר' אלעור והיה איסי חננלי לפניו ו ה ה ח מ נ לי‬
‫ער ל א ח ח ‪ .‬ור׳ יחווח ג ן שמוע היה תלכדו־ ר'‬
‫מאיר והוא ניטל הגורח של שמד כדאיותא נסוקא‬
‫קמא דראש חשנח שלא יעסקו נחורה ושלא ימלו‬
‫נניהם ושיחללו שנתוח ואולי היה אחיו של זה רני‬
‫אלעור קטן ממני או קרונו ור' אליעור םחם נמשנח‬
‫הוא וה ‪.‬‬
‫רבי יהודה נ ר אלעאי שהיה מ ח ע ט ף נסדינץ‬
‫המצוייצין נמלאך ה י נ ע ״ ש ‪ .‬והוא ראש המו נרים‬
‫נ נ ל מקום כמאמר קיסר נראיחא נפי נ מ ה מדליקץ‬
‫יכל מקום שאומר מעשח בחםיר אחד נאמר עליו‬
‫או על ר' יחודח בן בבא חחסיר כמוהו שחוא סמכו‬
‫נ מ ו שאמרנו למעלה על ר' מאיר ‪ .‬ורבו המיכהק‬
‫ר' אלעור נ ן עזריה וכן ר׳ ונקיבא ור' ייםי הגלילי‬
 ‫‪451‬‬ ‫מאמי־ ראשון‬
‫וססקי ההלכות ומאמרים מהםודאים טים ונתגלה‬
‫זה הספר אחר הרמנ״ן והרא״ש שלא ראוהו ‪.(3‬‬
‫וכבר הוא מוסכם בישראל שהדבר ©לא יהלוק על‬
‫התלמוד ואין מפורש בתלמוד ומצינו שם מפורש‬
‫שמקבלים אוחו כמו אמן של גאל ישראל ‪ $‬אע״פ‬
‫שרש״י ורנינו חננאל ובעל הלכוח גדולוח ורבינו‬
‫יעקב חוכירוחו‪ ,‬אבל בחוספוח ובהרםב״ם ו״ל לא‬
‫נ מ צ א ‪ ,‬אבל בפסקי ברכוח נמצא שפסק ה ו < ש‬
‫כרש״י‪ .‬וכן בקדוש של סעודה שלישיח על ודין ׳‬
‫שאינו מפורש בחלםוד‪ ,‬וחרמב״ם אומר שצריך‬
‫אע״פ שהרא״ש אומר שאיני צריך ונחן פועם בי‬
‫כמו שהוא די בלילה בקדוש אהד כן הוא ליום‪ .‬ווה‬
‫הטעם הלוש כי בלילה לא יש אלא סעודה אתת‬
‫וביום חייב ב׳ סעודות מדרשת הפסוק והזוהר‬
‫מסכים לדעת חרםב״ם ז״ל ‪ .‬וכן בחפילין של חול‬
‫חמועד כי לא נשאם נאץ וכן חואב״ז־ וחרמב״ן‬
‫שלא אםרו אוחו חוץ מבעל ספר המצוח ו ה ר י מ ו‬
‫ובתלמוד בבלי שלנו אינו מפורש אנו לוקחץ סבוח‬
‫הווהר שחוא אסור ‪ .‬וכן ברכח חמוון שהרמב״ם‬
‫פסק אינה טעונה כוס והרא״ש פסק שטעונה כ ו י ‪.‬‬
‫ומצאנו בווהר שאינח טעונח כוס ביחיד כי א ם בני‬
‫מימון כמו הנ' אבות וכן כתבו המדוברים מ ש ם‬
‫הרשב״א ו״ל והוא למד תורה נ״כ עם רבי יוהנן בן‬
‫נורי בפרק קמא דעירובין ובגטין אומר שקרא הרבה‬
‫ושכה כל הרבדים שאינם הלכה ואמר לתלמידיו‬
‫שנו מרותי שהם תרומות מתרומות‪.‬םדותיו של ר'‬
‫עקיבא ‪ .‬וכבר ידוע מה שאומר בפרק ו' ויבמות‬
‫אתר שמתו הכ״ד אלף תלמידים שבא ר' עקיבא‬
‫ולימד אות״׳ ר״ל לח׳ זקנים ש ה ם ר׳ יהודה ורבי‬
‫יוסי ור׳ שמעון ור' מאיר ור׳ אלעזר בן שמוע‬
‫ושחם חעמידו ח ח ו ר ה ‪ ,‬והוא ג״כ נסמך מרבי‬
‫יהווה בן בבא וחוא רבו של רבי‪ ,‬וחוא בפרק לולב‬
‫וערבח אמר ראיחי בני עליה והם מעטים וכוי עד‬
‫אע״פ שאלו הםפרים נעשו על פיו יותר מ ם ׳ (‬
‫שאמר אם שנים ח ם חוא ובנו ר' אלעוד ח ם וכי‬
‫חוא בבנו יכולים לפטור חעולם מדין ואם יוחס בן‬
‫עויהו עמהם ימלים לפטור משנברא חעולם ‪.‬‬
‫ובעל הערוך בערך פטר כתב כי נתברר לו לר'‬
‫שמעון כי אלו השלשה ר״ל הוא ובנו ויוחס בן עדהו‬
‫לא קבלו כלל שכר בעולם חוה מהשמור להם לעולם‬
‫חבא לכן ו מ ח ם יותר משאר הצדיקים להנץ על‬
‫דורם‪ .‬ובבראשית רבח מזכיר ר' שמעון לאודה‬
‫חשילוני וכן בזוחר ואולי וכר אלו שכבדו מאד‬
‫לאביהם‪ .‬וכבר חוא מפורסם כי חיה מלומד בנסים‬
‫כמו שנוכר במעילה שבא מארץ ישראל לרומי הוא‬
‫לשון ממנו ט' משפטים עח״ט וכי ינצו אנשים ומכנה‬
‫ור' אלעור ברבי יוסי המרו וביטל השמד שהורו‬
‫לגוור שמד אחר שבטלו ר' ואובן בן אצטדוביל‬
‫‪[3880-‬‬
‫מפורסם כפי הנראה ‪-‬מהחלמוד ולכן בעורח האל‬
‫אביאחו מיד אחר זדו חהסיד ‪ .‬ובפרקא קמא דע״ו‬
‫שסמכו ר׳ יחודח בן בבא ור' יהידח ח כ ם לכשירצה‬
‫לכשיחישב בדעחו שהיו בניו מתים בחיוי‪ .‬דש‬
‫אומרים שהוא ראש המדברים ‪ .‬ובסוף פ׳ חאומר‬
‫בניטץ חוספוח חכם לכשירצח יוחר מר׳ מאיד‬
‫ודילמא ר׳ מאיר חריף ומקשח ור' יחווה מחץ‬
‫ומסיק וכן כחאי נוונא בסוף חוריוח‪ .‬ורש״י פירש‬
‫כשרוצדז לחיוח מ ח ץ ומח״שב בדבריו חכם והוא‬
‫נמצא לפני ר' טרפון במגלה ובפרק שטי מנדרים ‪.‬‬
‫וכבר ידעת שסתם ספרא הוא ר׳ יהודה י( ם ח ם‬
‫אליבא דר׳ עקיבא אשה יראת י״י היא תתהלל זה‬
‫דורו של ר' יהודח• בר אלעאי שהיו ששה הכמים‬
‫מתכסים בטלית א ה ת ועוסקים ב ח ו ר ה ‪ .‬וזה ר'‬
‫יהודה כשהיה קפץ קרא המנלה לפני ר' טרפון‬
‫שמכשיר בקטןיוכן לפני רבן נמליאל למר הוא והנדה‬
‫בן עקביה בפי ח' וכתובות ו ק בס׳ ה מ נ ה ר' גמליאי‬
‫רבו של ר' יהווה וכן אומר משום ר' יוסי הגלילי‬
‫בפ״ח ד ק מ א ‪.‬‬
‫רב* שמעון בן יוחאי חוא םחם ר׳ שמעון‬
‫ואביו נקרא יוחאי כראיחא בפסחים שאל ר' שמעון‬
‫לר׳ עקיבא כשחיה אסור בביח האסורים שילמד לו‬
‫חורח ואם לאו אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך‬
‫למלכוח ואמר לו יוחר םשחעגל רוצח לינק וכוי‪.‬‬
‫והוא חידוע בכל חעולם תלמיד מובחק לר' עקיבא‬
‫והיו‪ .‬חלמיד ג״כ מ מ ן ר׳ יהושע ורבן גמליאל בם'‬
‫חפלח השהר וסתם ספרי הוא ‪ ,‬וכן ססר הווהר‬
‫חמאיר לכל חעולם חנקרא מדרש יחי אור שהוא‬
‫מסודות חחורה והקבלה כנוהו על שמו אע״פ שהוא‬
‫לא עשאו כיון שחלמידיו וננו וחלמידי חלמידיו‬
‫עשוהו על מוז שקנלו ממנו נמו שאמרנו שחמשנ'‬
‫וספרא וספרי וחוספחא כולחו אלינא דר׳ עקינא ‪,‬‬
‫נ‬
‫שנה אחר מ ו ת ו ‪ .‬יבעביר זה דברי הווהר הם יותר‬
‫אמתיים כי ה ם דברי האתרודם שראו המשנה‬
‫י( ר' יזזודח וח חיח םור״גא דגי מראת )הוא רבי(‬
‫פ' המנחיוו והנסכים )קנ״ב( ובירושלמי דשקליפ‬
‫ם״נ‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
‫י( נ״ל שצ״ל שי״ן שנח ‪ .‬שוב נראח לי שוח חלשי!‬
‫מוסב על חםטרים משנת ספרא וספרי‪ ,‬יזזם נעשו‬
‫ע״פ י״ע יזיזו• מם' שנח ונוי‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫ג( וחרב בחיי שויזז חלםיד הרשב״א כידוע נם פיפיח‬
‫בשפ רבו כמה פעמים חוא ראח ם' )זזדחד ומביא‬
‫איוא מריש• של דשב״י כדרך שרניל לקיוחו בסי‬
‫עי׳״ק‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
 ‫]—‪3880‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫נפטר ר׳ יוסי כדאיתא נם״ק דסוכה וזה־כסי הניאה‬
‫בתלמוד הוא ר׳ יוסי בן הלפוזא והיה הסיד" גדול‬
‫והלכה כמוהו־ נגד הבידיו משום דנמוקו עמו ויל‬
‫טעמו כדאיתא בפי מי שהוציאוהו בץ במתניתץ‬
‫בץ בברייתא הלכה כמותו וכן בנימין פ׳ התקבל‬
‫בסופו‪ .‬ובפי כל כתבי טימימע לא נסתכל במלה‬
‫שלו ושלא ראו קורות ביתו שפת הלוקו ודברים‬
‫רבים שם ‪ .‬והיו לו ה' בנים הכמים גדולים וארזים‬
‫בישראל שבעל ושנה כדי שיהיו לו בנים לעסוק‬
‫בתורה ‪ ,‬אבל במדרש אומרים פרשת ויבם אותה‬
‫בנייר שהיו כלם מיבמות ולא קיים בהם מצות‬
‫עונה רק מצות ינום ודרך סדין שלא יהנה נלל אלא‬
‫מכל בעילה היה לו נן אהד ואלה שמותם ר׳ אלעזד‬
‫בר׳ יוסי שהלך לאלסכנדריאה של מצדים כדאיהא‬
‫בפי הלק ‪ ,‬וכן הלך לתמי עם ר׳ שמעון וראה שם‬
‫ה צ ץ והפרוכת כדאיתא במעילה בס׳ קדשי מזבת‬
‫וביומא ונפי ה ת א ה נ ת נ שהורה ב ת מ י ‪ .‬והשני‬
‫הוא ר׳ ישמעאל נר׳ יוסי הנירו של ר׳ אלעדר נדני‬
‫שמעון ושל רבינו הקדוש והיה שמן ונעל נשר‬
‫נמו הנירו ר׳ אלעור נדני ש מ ע ו ן ‪ .‬והשלישי דני‬
‫חלפתא נרי יוסי נ ש ם אניו ודי אנטולס נר׳ יוסי‬
‫ודי מ נ ה ם נר׳ יוסי‪ .‬והוא עצמו וורדימוס ונקרא‬
‫נן שהיה יפה מאד ופניו דומים ל ו ו ת ‪ .‬רכן נסיפרא‬
‫אמר ר' ו ו ת י מ ו ס נר ר׳ יוסי‪ .‬ונפי י׳ מ מ ס נ ת‬
‫שמחות ני ר׳ הלפתא ננו של ר׳ יוסי מ ת בהיי‬
‫אניו וקרא ר' יוסי על ידי מתורגמן ניום החוא ‪.‬‬
‫ונפי ו׳ רפאה כי נימי ר׳ יוסי לא היו ותים נ א ו ץ‬
‫ישראל שאנדריינוס ההרינ א״י והזתים ‪ .‬וזה רבי‬
‫יוסי היה מ ע נ ו עורוח שרוב ה ח נ ם י ם היה להם‬
‫אומנוח כדי שלא יההנו מאחרים‪ .‬נ ן ' נ מ ה טומנץ‬
‫אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אנא שלהא הוח ואמר‬
‫להניא ע ו ת ח ליישנ עליהם ‪ .‬ומה שנראה ני הוא‬
‫רני יוסי נן הלפחא נששאל ר׳ שמעון מר׳ יוסי‬
‫שיח; לו ננו לחנרחו ולשםשו לילך לתמי שלא‬
‫רצח ר׳ יוסי שילך עמו שאם ינעס על דנו־ מ ה ר׳‬
‫שמעון יענישהו וחיה מפחד מאד עד שנרר לו שלא‬
‫יענישהו ואעם"נ‪,‬ענשו ונטה למות עד שנונר וני‬
‫שמעון מן הנדר וההפלל עליו ונרפא כמו שמפרש‬
‫רש״י נ מ ע ל ה ואמר שם אמו־ ר' יוסי נן חלפחא‬
‫אנא ו נ ו י ‪ .‬ונפי ואלו הנשרפים וכן נמקומות‬
‫רבות נתלמוד ונפי מ ת נ ה אמר ר' יוסי אבא‬
‫חלםתא אומר ופירש רש״י שם אביו של ר׳ יוסי‬
‫הוא ר׳ חלסחא ונם נקרא אנא חלפחא נפיק ואלו‬
‫נאמרץ אנא חלסחא ור' יוסי ור' אלעור נן מהיא‬
‫וחנניח נן חנינאי וא״נ ר׳ שמעון נן חלפחא עסקן‬
‫י( כ״ה בשילה׳ אדרא רבה ‪ ,‬אברא בם״א נראה‬
‫ברנדים הוא אחיו של ר׳ יוסי‪ .‬ובסוף סרק חלק ני‬
‫‪[46‬‬
‫שיזמרוהו שהוא יהודי‪ .‬ושם היה ראש ישיבה‬
‫אחר מחיא נן הרש נ ת ם י ושם נזנר מעשה דנן‬
‫חמליון שחיח שד ו נ מ ס בנוף נ ת חקיסר והוציאו‬
‫מגופה ר׳ שמעון וינלה חומן ולא ינלו דבריו ני‬
‫נ נ ר ידעת שהוא וננו היו נמערה מפני פהד השמד‬
‫נדאיתא נבראשיח רנה נפרשת ר נ א יעקנ שלם‬
‫ונפרק נ מ ה מדליקין והיה שם י״נ שנים וזימן לו‬
‫הקניה מעץ מים והרונ והיו ערומים יושנים נחול‬
‫עד צוארם ונשעוז חסלה לונשים עד שנשרם היה‬
‫םילי סילי ר״ל נומוח ו ח נ ו ת ח ‪ ,‬ואליהו ז״ל היה נ א‬
‫אליהם ונשיצאו מהמערה שננו־ נטלה הגויה חיו‬
‫שורפים חעולם עד ש ח ו ת למערח שנח אחרה שהיו‬
‫י״ג שנים ויצאו‪ ,‬ור׳ סנהס נן יאיר החסיד האמור‬
‫נסרקא קמא דהולץ עם רני הוא המלומד ננסים‬
‫חיח חוזנו נפי הגמרא נסרק נ מ ה מרלקץ ושהיח‬
‫ח נ ם נ ד ל קודם ר׳ שמעץ ‪ ,‬ומוח נראח שנפל‬
‫ט ש ת נגמרוח ושהיה חוחנו ומוהר נראה שהוא י(‬
‫חיתן ר' שמעץ ושהאו־יך ימימ ונשמת ר׳ שמעון‬
‫ראח לר׳ פנחס נן יאיר ולרב המנונא סבא שנאו‬
‫ללווחו שמחו מקודם‪ .‬והחוספוח נפרקא קמא דחולץ‬
‫נשהלק לו הנהר פירשו שם שר של ים השינו או‬
‫ר׳ פנחס היח מחשב נלנו מ ה הסינה שלא חלק‬
‫א ה ה י ח לשץלנחד לדבר ורומח לוח בם׳ קמא דע״ו‬
‫על ר׳ אלעוו־ בן תרתיא שאמר שמים בקשו עלי‬
‫רחמים ע״כ‪ .‬ונן םירש רש״י שם בעבודח זרח‬
‫שהוא נ מ ו נסרק שירח אלנוח מוז ח ם אומרים‬
‫וכוי‪ .‬ווה המעשה של המערה הוא נם׳ נ מ ה‬
‫מדליקין והוא וננו ר׳ אלעור נקנרו נמערה אחח‬
‫נדאיחא נפרק השובל א ח הפועלים ובתוספתא‬
‫רשנ״ג אומר משום ר׳ יהודה ־נן יאיר אולי חוא‬
‫אח ר׳ םנוזס נן יאיר ‪ .‬ואני חמיה ניץ שמח רני‬
‫פנחס נן יאיר קודם ר׳ שמעון חחנו איך חיה‬
‫נניח רני ?‬
‫רבי יוסי דצפורי‪ .‬ואני המיה מ ה שאומר‬
‫נס׳ נ מ ה מדליקץ ר' יוסי יגלה לציסות והלא הוא‬
‫ואבוחיו חיו נציפורי ני ר' חלםחא אניו נצפות‬
‫חיח והוא ס ח ם ר' יוסי בן חלסחא ‪ .‬ובסוף ראש‬
‫השנח ר׳ חלפתא בציםות ור׳ חנניח בן חרו־יץ‬
‫בסיכנץ וכן בסיבי דחעניוח ובפי ב׳ דםנהדרץ כי ר׳‬
‫יוסי תקן תקנוח ו ס ת ם סדר שלפ חוא ר׳ יוסי‪,‬‬
‫ואע״ס שמח מ ו ר' חלםחא נכנס לבית חמדרש‬
‫ודרש נל חיום נלו נציםות ‪ .‬וזח ר׳ יוסי ס ח ם חוא‬
‫הנד ה ח מ ש ח שנוכרו ס ח ם נ מ ש נ ה וחוא חיח חי‬
‫אחר שמת ר׳ מאיו־ אנל קודם שמח ר׳ יהודה‬
‫שי•" א יי‪-‬עזב״י היה החני של רסב' י י ‪ .‬׳ענ״ץ‪.‬‬
‫]‪*7‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫בבחורה‬ ‫והזכירו‬ ‫שהיה בדורם כמו שאוניר‬
‫חשלישיה עם האחרונים ‪.‬‬
‫רבי יוסי הנלילי רבו של ר' יחורח כראיתא‬
‫נס׳ חלוקין ובפרק החונל והוא מדי וקנים שנכנסו‬
‫נשמר‪ .‬ר' אליעזר חוא ור' אלעזר נן עוריח ורבי‬
‫טרסון ור׳ עקינא ‪ .‬ו ק ר׳ יהושע מניאן נסרק‬
‫חמנרש ו נ נ ר הוא ידוע ח נ מ ח ו ‪ .‬וננו ר' אליעור‬
‫ש מ ה ל״נ מדות לתורה נננד ל״נ נתינות ח נ מ ה‬
‫והאריך ימים עד ומן ר' מאיר שאמרה לו ברוריה‬
‫אשתו גללי ש‪1‬טה היה לך לקצו־ ולומר נאי וה‬
‫נלך ללוד ‪ .‬ונםרק ניצד מענרין ר׳ חנינה ננו של‬
‫ד' יוסי הגלילי בבית דינו של ושנ״ג אניו של רני‬
‫עם ר' אליעור אחיו בן ר' יוסי חגלילי ועם רבי‬
‫ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקח ‪ .‬ובסוף מועד‬
‫קטן כשמחו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' וקנים‬
‫לנחמו ר׳ טרסון ור' יוסי חנלילי ור' אלעור בן עזריה‬
‫ור׳ עקיבא‪ ,‬ור׳ ישמעאל דרך כבוד קרא לכלם רבוחיו‪.‬‬
‫ובםרק אלו נערוח כתב הרא״ש ו״ל ר' יוסי הגלילי‬
‫חבית של ר' עקיבא ‪ .‬ובםםרי מנלח יותר חכמתו‬
‫סרה ששתחח מי ח ט א ת ביבנה החית את בשרה וח‬
‫אחד מחדברים שהיח ר' יוסי חגלילי רן לסני רב׳‬
‫עקיבא וסלקו ר' עקיבא ואחו־ כך מצא לו חשובח‬
‫אמו־ ליה אני להוור אמר ליה לא לכל ארם אלא לך‬
‫שאתה יוסי הגלילי ו מ י ‪ ,‬אמו־ ר' טרפון ראיתי‬
‫ה י‪ .‬יל מננח ימת וצפונח וננבח ועשה כרצונו‬
‫והנריל וה ר׳ עקיבא ‪ ,‬והנה צם־ר העזים בא זה ר'‬
‫יוסי‪ ,‬הגללי‪ ,‬וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה‬
‫מציל לאיל מידו וכוי‪ .‬וכן כמו וה המעשה סוף פ '‬
‫אי והו מ ק ו מ ן ‪ .‬ובכל מקום ר' טרפון ור' •וסי‬
‫הגלילי ור' עקיבא ‪ .‬ובפי ח' רסוטה רבי יוסי הגללי‬
‫אומו־ חוור מעורכי חמלחמה בין על עבירות‬
‫ראותתא או ררבנן ור' יוסי אומר על ראוריתא לבר‪.‬‬
‫ח ה חבאתי שלא חחשוב כי ר' •וסי ס ת ם חוא רבי‬
‫יוסי חגלילי אלא ר׳ יוסי בן חלםתא ור' טרפו; רבו‬
‫של ר' יוסי הגלילי וא״כ א ץ רבי יוסי הכהן חלמיד‬
‫רינייו דן לפני ר' עקיבא וא״כ אינו א מ ת מ ה שאמר‬
‫בעל תרוח ע ל ם וכן בתוספתא אמר ר' יום׳ משום‬
‫רבי יוסי ה נ ל ל י ‪.‬‬
‫רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי כבר‬
‫חכמתו ידוע שאמרו עליו כל מקום שתמצא דבריו‬
‫באנרח עשח אונץ כאסרכסח שהוא כלי עץ שפיה‬
‫רחב למעלה וקצר למטה ובו נוחנץ ח ח ט ה על‬
‫חרח״ם טלב״א בלעז בפרק כסוי הרם ועשח ל״נ‬
‫מרוח לחורה ח ד ה בימי רשב״נ אביו של רבי חוא ‪.‬‬
‫ור' חנינא אחיו ור' שמעון בן עואי׳ ובן וומא ורג‬
‫חוצפית המתודנמן חיה ראוי שיחיו נחנירח השניה‬
‫—‪[3880‬‬
‫היה אליחו עמו בכל יום עם רני יוסי ושלא בא לו‬
‫שלשה ימים בעבור שקראו קפרן דיל כעם; וכשבא‬
‫אמר ר' יוסי חא קפיר מר וכן בחחלה ברכות המתין‬
‫לו אליחו ו״ל‪.‬‬
‫רבי נתן הבבלי ודה אב ביח דץ בישיבתו של‬
‫רשב״ג אניו של רבי‪ .‬ונל מקום מחויק החלמוד‬
‫רנתו להלכה משום רר״נא הוא ונחיח לעומקא‬
‫ו ת נ א ומוח תלמד לר' יחושע נן חנניה ‪ .‬ונחלק‬
‫חוה י( נחלנוח ינום וחליצח נחלק ג' נ ח נ חרמ״ח ני‬
‫רני ור׳ נחן הלכה כר׳ נתן ואע״ג כי הלכה נרני‬
‫מחבירו שאני ר׳ נחן דרניוז ררני חוח ורניח דאנוה‬
‫ואץ הלנה נחלמיד ‪ .‬ועליו נמצא בספרא דארס‬
‫קדמאח רני יורי נחן סוף משנה ‪ .‬ונראה שנם‬
‫אבוחיו חיו אבוח ב״ר שאמר לו רשב״ג נשנחפיים‬
‫עמו על חקנאח שאמרנו למעלח שקראו לר' מאיר‬
‫אחרים והוא לא נחפייס עמו ל ר ' נחן יש אומתם‬
‫אמר ליה נהי דאהני לך קמרא ד א נ ץ פירוש אבנט‬
‫מ ו ה נ ומרנליוח לשוויי אנ״ד לשוויץ נשיא מי‬
‫מחני ? ומצאחי נערוך ר' נחן ננלאה היה ראש‬
‫גולח שנננל וחיו ראשי נליוח רנילין ללנוש חנורוח‬
‫דאינון קמרי והיא רחנח יוחר מ א נ נ ט מ נ ט ף ווחנ‬
‫לעמוד לפני מלני פרס ועלה ר' נתן לארץ ישראל‬
‫והיה אנ״ד ואמר לו‪-.‬שנ״נ הלא ת לך ואח ונקשח‬
‫לך להיות גם נשיא ז! ז פירטו רני שרירא נאק ז״ל ‪.‬‬
‫ונפי יש נוהלין אמר רני לרות שהיה לי והעוהי פני‬
‫ננתן הננלי ואמר רני לננו אלו ר״ל ר׳ מאיר ור'‬
‫נתן נקשו לעקור כנח־ אנותי ו נ ו י ‪ .‬ואליהו זיל‬
‫מדבר עמו אמר ליה אליהו ל א נת; א נ ל שליש‬
‫ושחת שליש וכוי‪ .‬ועוד אומר בתלמוד ר' נחן‬
‫בבלאח חוח ק ת ביצית ‪,‬׳סוםכום דאיץ ישראל קרי‬
‫תניח ועשח ספרים חרבח כמו משניוח ואבוח דרי‬
‫נחן והארץ בהם ‪.‬‬
‫רבי יוחנן הםנרלר בערוך שודח עושה‬
‫סנדלץ חלמית של רבי עקיבא חבר ר׳ מאיר ורבי‬
‫יהווה בחולץ ט־קא קמא וכן בסרק ח' דכחובוח‬
‫ובפי מי ש מ ח ו ‪ .‬ויש אומרים שהיה נוקב מרגליוה‬
‫ובמוחו בפי ד' מיחוח בעניץ חנחש ש מ ש נ ת‬
‫לדרום לחביא סנרלרין פירוש מרגליות חרגום‬
‫ראמוח וגביש סנרלרץ וכוי ולפירוש אלו חת״ש‬
‫לחפארח‪ .‬ובםפת שאל ר' אלעור בן שמעון ורבי‬
‫יוחנן חסנרלר אח ר' שמעץ ‪ .‬ובאלח חדורוח היו‬
‫אחרים גדלים מאד ‪ .‬ואני חמיה למח לא חביאן‬
‫הרמב״ם כמו ר' יודוק בן נות בתרו של ר' עקיבא‬
‫אנל אני איני חושש כיץ שכלם בע״ה אוכיר מי הם‬
‫ונאי זה זמן היו־ונן ר' יוסי הנלילי למוז לא חניאו‬
‫‪,‬נדור ר׳ עקינא ודי ישמעאל ור׳ אלעור נן עוריה‬
‫י( כן בד״ק י<יא ירעיד פיי־ועי ‪.‬‬
 ‫‪3880—3‬‬ ‫ספר יו תסץ‬
‫המפרשים שאץ חלבה במוחו ודי למבץ ‪ .‬ובפסקי‬
‫הרא״ש פרק ואלו מגלהץ שהלכה כרבי אפלו ננד‬
‫רשב״ג אביו ורבו מ ץ שהוא יהיו־‪ .‬ווה רשב״ג‬
‫בנו של ר ק גמליאל דיבנדז בר פלוגחיה דרי יהושע‪.‬‬
‫ור״ג בנו של רשב״נ חנחרנ ב ח ר ק חביח ל א ראיחי‬
‫מדבריו במשנח‪ .‬רש'אומרים שחוא חנוכר נפרקא‬
‫קמא דאבוח שמעון בנו אומר וכן נראח כיון שהוכיר‬
‫אהריו דשב״ג אומר וכוי‪ .‬והוא בנו של רבן גמליאל‬
‫הוקן בגו של שמעון בגו של הלל ה;קן כראיחא‬
‫בפרקא קמא ושבח הלל ושמעץ ב נ ו ‪ ,‬וגמליאל‬
‫ושמעון בנו נחגו נשיאוחן בפני חביח וא״כ ר׳ יהודח‬
‫חנשיא שנקרא‬
‫רבי בכל חמשנה ‪ .‬ונקוא רבי רבח בסרק אלו‬
‫םרפוח וכן לפי דעחי נקרא ר' יוחנן כן בפרק וח‬
‫ע צ מ ו ‪ .‬והוא ו׳ להלל מורע המלוכח מ צ ד אמו י(‬
‫של חלל משפטיח בן אביטל אשח דוד המלך ‪.‬‬
‫ובפי במה בהמה אמר רב רני דאחי מדוד מוצא וכוח‬
‫לו‪ .‬ובפי אלו קשרי׳ )שבת קינ ב( וחותר בימי רבי ראמר‬
‫מר אהודייריה דרבי עתיר משנור מלכא ו ק נפרק‬
‫השונר הפועלים שבא מורע דור‪ .‬ובנו רבן גמליאל‬
‫ובן בנו יהודה נשיאה שהיה בוכץ ר׳ אמי ור׳ אסי‬
‫ובנו של ר' יהודה נשיאה ר' הלל הנשיא שתקן‬
‫העבור לכל ישראל קודם שתחנפל הסמיכה ער ימי‬
‫המשיה והם עשרה דורות התהילו מהלל וסיימו‬
‫בחלל‪ .‬וכבר ידעת כי מומן יצהק ואברהם אבינו‬
‫ושם ועבר נתנבאו עליו ועל אנפונינוס המלך מלך‬
‫רומי הבירו של רבי ואמרו שניירו בסתר ושלת‬
‫חסלך לר׳ והבא פריכא בשקים וחטים למעלה פ ס ע ‪.‬‬
‫ו ס ת אנטונינוס קודם רני נראיתא בריש עבודח‬
‫ו ו ה ראםר נחפרדה ה ב ל ה ‪ .‬וכשראח רבי ע״ח‬
‫אורך חגלוח והשכחה מצויח אמר עת לעשוח לח׳‬
‫אעיפ שחסת חודחך לפי שדברים שבעל פ ח אי‬
‫א ח ח ושאי לכוחבן שנאמר כי על פי חרברים ‪.‬‬
‫וכחב המשנה ל א פנח כפי כבודו ו ע ש ת לתענוגי‬
‫חעולם כמו שאמר לא נחנחי אפלו באצבע קטנח‬
‫וכוי‪ .‬והוא נקרא‬
‫ר ב י ט הקדוש כפי התלמוד על שלא שלה ידו‬
‫מאננטו למעלת נדאיתא נ פ כל נתני אע״פ שהיה‬
‫נשף בתוספות ‪0‬פ' נל היד ‪ .‬ואיך איפשר וה פירש‬
‫בעל הערוך בערך אמת משם רבינו האי שהיה‬
‫ידו מלובשת במטלית עבה ושלא בשעת קינוה כי א‪1‬‬
‫בצרור ק נ ה ‪ .‬או ננךא קדוש כסי הירושלמי שהיה‬
‫בעת לידתו שמד על בריח מילה וקדשו אביו לשמים‬
‫במילה‪ .‬וכן נראה כי כן אמרו יום ש מ ת ר' עןיבא‬
‫י( ק הוא בירדקלםי וצ״ע בנסרא דיזץ ס' אע״פ‬
‫נט״ש שש בם״ד ‪ .‬יעבייץ ‪.‬‬
‫‪[48‬‬
‫ל א בכאן כי אלו בזמן ר׳ אלעזר ק ה ס מ א והדומה‬
‫אבל כיון שוברם בכאן אזכירם ‪.‬‬
‫רבי שמעון בן ע‪1‬אי כבר אמדנו בעבור שלא‬
‫‪,‬נסמכו קראום בן עואי ובן וומא‪ .‬ח ח ק עואיחשקה‬
‫נפשו בחור׳ שחחז ארוס עם בוז ר׳ עקיבא ל א נשאח‬
‫כראיחא ב ס ו ט ח ‪ .‬ובמדרש משלי פסוק וחקם בעוד‬
‫לילח ‪ .‬וכשנננס לפרדס מ ח נער ועליו נאמר יקר‬
‫נעינ׳ חשם חמוחח וכוי ‪ .‬וחיח חלמיד ח נ ר לדני‬
‫עקינא נדאיתא נפוק מי ש מ ח אמר ר׳ שמלאי הדא‬
‫אמרח בן עזאי‪-‬חלמיד ח נ ר לר׳ עקינא הוזז שאמו־‬
‫לו שבאת והוא מ ה ה מ ש ה חרנים לפני חנמים‬
‫שאמרנו‪ .‬ובסוף פרק שני רבכותת אמר בן שאי‬
‫כל הכמי ישראל לפני כקיייפת השום תוץ כץ הקרת‬
‫הוה שהוא ר' עקיבא ‪ .‬ובתתלת ס פ ת אמר איני‬
‫כמשיב על רבריו אלא כמוסיף על דברי ר׳ עקיבא ‪.‬‬
‫וכשמת שמשן בן שאי בטלו השקדנץ ואמר הבל‬
‫לבן שאי שלא ש מ ש לדי ישמעאל‪ .‬ובכל רבר‬
‫חכמח מזכירו חחלמוד‪ ,‬אמר אביי אני כבן שאי‬
‫נשוקי ט נ ו י ה כי ב; עואי שוכן בטבריח ופרשי׳י נפי‬
‫נ נ ל םערנץ לא היה נימיו עוקר ה ד ם כ מ ו ה ו ‪ .‬וכן‬
‫נפרקא קמא רקדושץ אמר אניי ונוי ‪.‬‬
‫בן זומא הוא ר׳ שמעון ק וומא נ מ ו ק שאי‬
‫ווה גדול ממנו והולק עם• ר יהושע‪ .‬והואמארנעה‬
‫שנכנסו לפרדס והציץ ונפגע ועליו נאמר ד נ ש מ צ א ח‬
‫אנול תיך‪ .‬והיח דרשן ג ד ל נ ח ו ו ה ש א מ ת משמח נן‬
‫וומא נטלו הררשנין וראה אנלוסא שהם ששים‬
‫רבוא נחר חניח ואמר נ ת ך שנרא כל אלה לשמשני‪.‬‬
‫אנל נ נ נ ל קנלח םאבוחיו שלא יהיח שם אוכלוסא‬
‫מישראל נראיחא נסרק ה ת א ח ‪.‬‬
‫רבי חוצפית חתורנמן לםני רנן גמליאל‬
‫נשמיט• לדי אלשר ק ש ת ה והוא מעשרה חתגי‬
‫סלכוח ‪ .‬דש נוסחאיח נםוף הולץ דאלישע אהר‬
‫ראוז לשוט של ר' חוצסית מוטלת נאשסח ואמר‬
‫סח שחשק מרנליוח ילחוך עש• ואז יצא למיטח ‪.‬‬
‫ויש טםחא שהיה לשוט של ר' יחווה חנחחום ו מ י ‪.‬‬
‫ור' חוצפיח היה שקול מחונחן ק שזיאל והיה‬
‫שונה ק״ע פנים נתורח נהנןם והוא נזכר נסוף‬
‫שנישת ונסרקא קמא דהגיגה שר המשים אמר ר'‬
‫אנחו אץ מעמידין חורגמן על הצימר פתוח‬
‫מדומשיט שנה ו ק ר' יהודח חנחתום הוא בנתיתא‬
‫והוא מעשרח חרוגי מלנוח ‪.‬‬
‫והחבורה חרנישת ר' •הודה הנשיא העניו‬
‫מ־איחא נםוף חותוח ונסוף ס ו ט ח וירא ח ט א נ ט‬
‫של ר ק שמשן ק גמליאל חענווחן חנננר נכל‬
‫המשנה הלכח כושנ״ג נמשנחנו חוץ מערנ וציוץ‬
‫וראיה א ח ת נ ח אע״פ פרש חלכוח אחרות שהניאו‬
 ‫]‪49‬‬ ‫מאמר ראשון‬ ‫—‪[3880‬‬
‫לפי טזה הפך וה ?נ״כ‪ .‬ובירופולמי בפי משלץ בביצי‬ ‫נולד רני וקראו עליו וורה השמש ונא השמש ‪.‬‬
‫שונה רבי לתורה על שראה ד' מאיר בהלוליה דרי‬ ‫ונירושלמי דסנחדרין שלא חניט נמילהו נל ימיו‪,‬‬
‫שמעון ברבי שהיו מטםחץ אהורי ידיהון בשבוזא‬ ‫ונספר לננת הספיר ומוהר שנקרא קדוש שקרשו‬
‫עבר ר׳ מאיר ושמע לקלחיןאמר רבותי הותרה שבת‬ ‫אניו נמילה נשעת השמר כמו שאמרתי‪ .‬ואליהו‬
‫שמע רבי קליה אמר מי הוא שבא לרדוחינו נחון־‬ ‫שניח נמתינתיה נפי השוט־ ותמרו היה ר' אלשר‬
‫ביתנו שמע ד' מאיר קליה דרבי וערק ‪ ,‬נפקו‬ ‫בר׳ שמעון‪ .‬ואחר שמת רצח לקחח אשת רגי‬
‫אבתריה פרח אפרת רוחא פקוליה מעל קדליה דרבי‬ ‫אלעור ולא רצחה ומ׳ בפ׳ חשוכר ובפרק חסקץ ‪.‬‬
‫מאיר אודיק מן כוותא וחמא קדליה דר׳ מאיר‬ ‫וכן בפ׳ אחד דיני ממונוח בדמות משה ועד רבי‬
‫מאחוריח ‪ ,‬אמר רבי לא וכיתי לתורה אלא על‬ ‫לא ודחה חורו! ונדולח במקום אחר דיל בא״י אשר‬
‫קדליח דובי מאיר מאחריו‪ .‬ובספר המצות מ צ ו ת‬ ‫חיח שם גי בבבל חיח ראש נ ל ח בענץ לית; ושית‬
‫ע״ה ל״ב בסוף י״ט גורס פארי אבחריח רדפו אהריו‬ ‫לדיינים נדול ממנו שראש גולח שבט וחוא מחוקק‪.‬‬
‫פקוליה מעל קדליה פי׳ כובעו מעל ראשו ו מ ׳ ‪.‬‬ ‫ודש״יםידש שאץ גדל בישראל גדל בתורה ובעושר‬
‫ווה קשה לי כי ר׳ מאיר שמת קודם ר׳ יוסי ורבי‬ ‫כ מ ו ת ו ‪ .‬וי" נ שנים דדה ביםורין וכן הלה מעיגיו‪,‬‬
‫יוזודח ואחו־ שמת עדיץ חיה ר׳ יהודה ראש‬ ‫ורופא שלו היח ש מ ו א ל ‪ .‬וחכמים וקדושים אץ‬
‫ישיבח ראש חמדברים כשנכנס סומכוס ויחיח דבי‬ ‫חקר למפפריחיו עמו ולא נמצא כמוחו שהרביץ חורי‬
‫כ*•• ר חי בחופח ר׳ שמעון ברבי‪ .‬ועוד בירושלמי‬ ‫בישראל‪ .‬ובפ״ק דבתרא כי רבי פחח אוצרותיו בשני‬
‫ר׳ שמעון ברבי חיה א כ ל בשוק חוייה ר' מאיד א״ל‬ ‫בצורת לתת לבעלי חור ח ונרחק יונתן בן עמרם‬
‫אץ שבת לחלמיר חכם לעשוח כן‪ .‬ושמעח• אומרים‬ ‫תלמידו ואמר פרנסני ככלב ואמר רבי אוי שנתתי‬
‫מ‪.‬מלאך חיח בדמוחו של ר׳ מאיר אבל בתלמוד‬ ‫פ ת לעם הארץ ‪ ,‬ואמר ר' ישמעאל בר׳ עסי כי‬
‫שלנו בפרקא קמא דעירובץ אמר רבי האי מדודו נא‬ ‫היה ענותן בן עמרם שלא רצה ליהנות ואו אמר‬
‫מחברייא דחדנא לר' גואיר מאחוריה ‪ .‬ודש״י סי'‬ ‫שיכנסו הכל‪ .‬וכמו שאמרנו כי חוא ו׳ לחלל כן חוא‬
‫שהיו יושב בישיבה אחריו ואלו חויחיח מקמיה‬ ‫בי׳ייב דורות לתנאים בבי צדדים ‪ .‬שמעון ח צ ד ק ‪,‬‬
‫מוזז־דנא טסי דנתיב וחיו עיניך רואות את מוריך ‪.‬‬ ‫אנטיננוס‪ ,‬יוסי בן יועור‪ ,‬יהושע בן פרחיה‪ ,‬שמעון‬
‫ונסי י!מא וסנהדרין על שנה; רשות לרבה נר חנח‬ ‫בן ש ט ח ‪ ,‬שמעיה‪ ,‬הלל ‪ ,‬הרי‪.‬ז׳ דורות ‪ .‬שמעץ •‬
‫לדון ולהתיר נכורות ונן לרב וולת שלא נתן לו רשו׳‬ ‫בנו ‪ ,‬רבן נמליאל חוקן‪ ,‬רון שמעון בן גמליאל‪,‬‬
‫לחתיר נכודוח או מפני חריפותו או מפני ננוד רנה‬ ‫רבן גמליאל ‪ ,‬ורבן שמעון בן נמליאל עם רבי‪.‬‬
‫נר חנה ‪ .‬ואומר נגמרא דסגהררין אי נמירי למה‬ ‫ומצר אחר הרי עד חלל ו ' ‪ ,‬וריב״ו ח ' ‪ ,‬ור׳‬
‫להו למשקל רשוחא משום מעשה שחיה דחניא‬ ‫אליעור ב!׳'‪ ,‬ור׳ עקיבא י ׳ ‪ ,‬ור' שמעי; ור' מאיר‬
‫םעם א ה ח חלך רני למקום א ח ד וטעו נ מ ה שדרש‬ ‫׳"א ‪ ,‬ורבי י״ב ‪ ,‬הרי הוא ו׳ לחיל הוי ‪ .‬וכן הוא‬
‫להם תלמיד אחד שהם אמרו כד נצעים אינו‬ ‫בדור י״ב לחנאיס כמספר גזכוכבים ו ה מ ל ו ת והימים‬
‫מכשיר ולא אמר כי אס כד ניצים ובחנו התוספות‬
‫והחרשים ‪ .‬ובפי בני העיר כי שאל רבי לר׳ יהושע‬
‫היאך טעו שחשבו מי ביצים כמו גומא נלי ניצה ‪.‬‬
‫בן קרחה במה חארכח ימים ואמר ליח קצת בחיי ?‬
‫האנא באוחח שעה נורו תלמיד אל יורה אלא א״כ‬
‫אמר רבי תורח חיא וללמוד אני צ ר ץ ‪ .‬ובשעח‬
‫נצל רשוח מרבו ‪ .‬ואע״פ שאמרנו למעלח ני חיו‬
‫סטירחו אמר ליה רבי בררני אמר ליה יחי רצון‬
‫שני נצורה נימי רני אנל בי״ג שנים שחיה בייסורץ‬
‫שחניע לחצי י מ י ‪ ,‬אמר ליה ולכלהו לא ? אמר‬
‫לא חוצרך חעולם למטר וחיח יוצא לחוח המים‬
‫ליו! וחבאים אחריך בהמות ירעו ויל בתמיח ‪,‬‬
‫נארץ ני עקי־י צנון מליא גומא נירא דמיא ‪.‬‬
‫כי חחיח שנים רבוח כמוני אימחי יהיח נדולח בניך‬
‫ומיסורי דרי אלעור נד שמעון לא שנינ אינש נלא‬
‫וחתעכב נשיאותם ‪ .‬ובנר ד' כלל ב׳ חלק ב׳ פ״נ‬
‫וימניה והיה מקנלן מ א ה נ ה ושל רני על ידי מעשה‬
‫שפעמים חצדיקים וונים לשני עולמוח כפי מעלת;‬
‫והיה נות; קולות נשנננס לנית הנסא וענו־ קליה‬
‫נמו אנרחם יצחק ויעקנ ומשח ואחוץ ומרים ודוד‬
‫לקל השררות עד דשמעי ׳ליה נחותי דימא ‪ .‬ל ר נ ׳‬
‫שלא שלט רמח אסילו ננוםן נחייהם ל א ח ר‬
‫מתה לו בת נניה שערים ‪ ,‬ואף י־ל פ׳ נ; לא נמנע‬
‫פטירת;‪ .‬אע״פ שאמרו נס׳ הנוקין מימוח משה‬
‫לדרוש נל היום ‪ .‬רבי הנינא אזל נביה יהידח (‬
‫ועד רני לא מ צ ע ו תורה ונדולה נמקים א ח ד ‪ .‬ועל‬
‫נש־אח נפק נחלוק רנתנא א״ל חוור ולמש חלוקך‬
‫זה רמזו לא נל אדם וינה לשתי שלוזנות ר״ל‬
‫דעמרא משום מלך ניוסיו חחוינה עיניך נירושלמי‪.‬‬
‫ש ה ם מעטים נמו שאמר ר' שמעון דאיתי נני‬
‫י( כי־אה זה אעי רבי אלא נכדו ר״י מראי׳‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬ ‫עליה והנס מעטים נלומר הזונים נ נ ' העולמות‬
 ‫]‪3880--‬‬
‫סול אחריו יכו׳ ובל ה נ ש נ ה קבלי מ מ נ ו ‪ .‬והד‪ ,‬ד‪,‬דא‬
‫ר׳ יוסי סתם חוא ר' יוסי בן חלסחא‪ .‬ובס׳ הינוקוה‬
‫שאל רבי לר׳ יוסי ולך' ©מעון וכן אמר בעל דורות‬
‫עולם טיחוא רבו ט ל רבי‪ .‬וזח נראח מפורטו בסרק‬
‫אץ מומנץ אלו חיח ר׳ יוסי קיים חיח כפוף לםני‬
‫רבי‪ .‬ובתוספות פירש רבי שמואל שוד‪ ,‬מחמד‪.‬‬
‫נשיאותו רהא ר׳ יוסי גדול מרבי כרמוכח בפי שני‬
‫רנדה דאמר ליה ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לר' ה מ א בר‬
‫ביסנא אביו של רבי אושעיא רבה שהיה בזמן רבי‬
‫יעשה ברייהות מניח דברי הרב שהוא רבי יוסי‬
‫ושומע דברי התלמיד שהוא רבי‪ .‬ור״׳ת מפרש‬
‫תדאי מתהילה היה רבי תלמידו של ד׳ יוסי אבל‬
‫אהר כך נתהכם רבי‪ ,‬ור׳ ה מ א סבר ריש מתיטתא‬
‫שהוא רבי שבידוי רננן נביה ומהדדן שמעתתיה‬
‫מכל וה נראה אפילו לר״ת היה רבי יותי רבו של רבי‬
‫וכן קתב לאלה הדברים כתבו התוססות בסי כל חיו־‬
‫בנדה רמשמע שם שרבי יוסי רבו של רבי‪ .‬ורש״י‬
‫סי' שאם היה ר׳ יוסי הי יהיה כסוף לפני רבי‬
‫מ ה מ ת הנשיאות שהיה ראוי זה במו למלך ‪ .‬וכן‬
‫נראה בם״נ רסנהררץ וכן בם' ראשית הנו אמר‬
‫רבי על ר׳ יוסי אלמלא היו רבת ברבי ר״ל רבת רבי‬
‫יוסי קבלה ואחרים רבת תורה הייתי לוקה דברי‬
‫ברבי כ״ש מ הוא דברי תורה שאמר וארבע צאן‬
‫שנקרא צאן ואחרים רבת קבלה ר״ל רבת נביאים ‪.‬‬
‫וברבי כבי• ידעת כי זה השם נקרא על נ ת ל שבתר‬
‫כמו שסרש״י בהרבה מקומות וכן ר״נ זקנו של רבי‬
‫נקרא ברבי‪ .‬ווה כתבתי לאפודך מבעל דורות עולם‬
‫שאמר כי בני רבי ה ם רבי אושעיא ודי שמעון ור״נ‬
‫ור׳ הייא ברמ ור' אלעזר הקסו־ ברבי‪ ,‬ווה טעות‬
‫נחלה כי בץ באלה ובאהתם רבים שנוכרו בתלמוד‬
‫כמו שסרש״י ר״ל אדם נ ת ל ברות כי ר׳ אושעיא‬
‫הוא בנו של ר׳ ה מ א בר ביסנא ‪ .‬ובירושלמי מ ה‬
‫שאומר ותלמוד בבלי ברבי קורא רבה וכן אמרו‬
‫ר׳ אושעיא רבח וכן ר׳ חייא רבח וחיא הבירו של‬
‫רבי ת ר ו של רב ור׳ הייא ש ם אביו אכא בר אהא ‪.‬‬
‫וכן מצינו בתלמוד ר' הייא אהר תלמיד ר' יוהנן‬
‫שהיה שם אביו אבא ‪ ,‬וכן ר' אלעור הקפד ברבי‬
‫בפרק חשוהט סרש״י גדול ברות והוא הנובר בסדקי‬
‫אבות ‪.‬ובסרקי ר' אליעור הוא תנא נ ת ל ב ד ו ת ‪.‬‬
‫אבל רבן נמליאל זה מפורש באבות שהוא בנו של‬
‫ר׳ יהודה הנשיא וכן בכתובות בסי הנושא רבן‬
‫נםליאל ור' שמעון מיו ואליחו שכיח במתיבתיה‬
‫כאשר אמרנו ראיחר לבא ביום ר י ח כראיתא בסרק‬
‫השוכר חםועלים ‪ .‬ויי׳ז שנים חיח בצפות כמו‬
‫יעקב במצרים כדאיתא בב״ר ‪ .‬וי״נ שנים הש‬
‫בשינים ולעולם היה רואנ ועצב על כלות ישראל‬
‫ספר י חסין‬ ‫‪[50‬‬
‫ועתה אאריך מ ע ט מי היו רבותיו של רבי הוץ‬
‫מרבן שמעון בן נמליאל אביו ודבי יעקב בן קורשאי‬
‫והס ה׳ חלמית ר׳ עקיבא האמות' למעלה שסמכס‬
‫ר' יהודה בן בבא כאמור למעלה‪ .‬ואולי מסני שהם‬
‫רבותיו ס ת ם שמותם ר ו ך כבור ר״ל יהס אביהם‬
‫שלא לקרות לרבו בשמו כי א ם על דרך נעלם‪ .‬ואולי‬
‫ר׳ יעקב ס ת ם במשנה הוא רבו ולא ר׳ יעקב‪ .‬אביו‬
‫של ר׳ אליעור או ר׳ יעקב בר ברתיה ראלישע או ר'‬
‫יעקב הטיא חאמור בתחלת הנינה ‪ .‬וההמשה ה ם‬
‫ר׳ יעקב ס ת ם בשבת ‪ .‬וכן בעיתבץ אמר רבי‬
‫כשחלרתי ללמוד אצל ר' שמעון בתקוע וזח בם׳ כל‬
‫ננוה וכן נראח כי ר' אלעור בר׳ שמ^ון חבירו‪ .‬וחב'‬
‫רבי אלעזר ס ת ם וזוא ר׳ אלעור בן שמוע‬
‫הכהן ם׳ יום הכפירים אמר רבי כשעלינו ללמוד‬
‫הותז אצל ר' אלעור בן ש מ ו ע ‪ .‬וכן בסיף סרק‬
‫הערל ביבמות כמו שאמרתי למעלת בר׳ אלעזר‪.‬‬
‫ואע״ס שתמצא ס ת ם ר׳ אלעור בסרק ב' דאבות‬
‫הוא ר׳ אלעור בן ערך ווח דבר חלמר מעניינו‪.‬‬
‫ובובדדם אמר רבי כשהיינו יושבים לפני ויי אלעור‬
‫בן שמוע היה איסי הבבלי לפניו והיה הביב לו עד‬
‫לאחת םירוש כנפשו שנקראת יחידה‪ .‬ובםרק הקומץ‬
‫אמר רבי כשהרצתי מדוחי לפני ר׳ אלעור בן שמוע‬
‫היה יוסף ה ע ל י יושב לפניו והיה הביב לו עז־ להד‬
‫רוצה לומר ה ת ו ם מאד לחרא ו*ל עד ל מ א ד ‪.‬‬
‫ובניםין איסי בן יהודח חכם ור׳ מאיר חכס וסופר‬
‫ובערוך ערך חב פי' עד לאחת כל מוז שהשיב חביב!‬
‫לו חוץ מ א ח ת צהבו פניו של יוסף חבבלי מ ת !‬
‫שמחה ת ר א ה לו מ ה שפירש ‪ .‬ובפירוש מיננצ״א‬
‫כתוב אחה בלא למ״ר ובנמרא ולנו עיניו דמעות לר'‬
‫אלעור בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים‬
‫שדבת תורח חביבץ עליכם ביותר קרא עליו מ ח‬
‫אהבתי תורתך ‪ .‬הנ׳ הוא ר' יחווה ס ח ם חוא ר׳‬
‫יהודה בר אלעאי הוא קרא עמו בקטנותו אמר רבי‬
‫כשהייתי קטן קריתי לפני ר׳ יהודה במגלה ווה‬
‫באופיא ‪ .‬וכן בסוף פרק קמא רשבועות אמר רבי‬
‫תלמידי דר׳ יחווה ‪ .‬ובפרק חמנחות ר׳ יהודה‬
‫מוריינא רבי רבי הוח פרש״י מורח לבית רבי חוראו׳‬
‫ועל פיו עושים ‪ .‬ועוד כיון שרי יהודה ראש‬
‫המדברים בכל מקום גם רבי ל מ ד מ מ נ ו ‪ .‬ובתלמוד‬
‫שאלות ר מ ת שהיה שואל ממנו וכן בדרכים וכן‬
‫לפעמיש ר' יהודה ס ת ם הוא בן בתירא ומיד נראה‬
‫שם דבר הלמד מעניינו‪ .‬והד׳ ר׳ מאיר ס ת ם בן‬
‫השר הנדול מהקיסר שנתנייו־ מ מ ן אספסיינוס כבר‬
‫פירשתי אותי למעלה וכשהיה לומר ממנו לא היה‬
‫יכול לראות פניו כמו שנראה בעיתבץ‪ .‬ירש״י‬
‫פי' שם בפרקא קמא כשלמדתי לסניי ישבתי בשורה‬
 ‫]‪51‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫עצמו וכ״ש נ!מן ה ש מ י ו ת שלא להלל־חשם ולהיות‬
‫מקדש השם כמו ר' יהודה בן השר אשר הקדוש‬
‫ב פו י ל י פו ו ל א שנת קנ״א שהרגו עצמם הוא‬
‫ואשתו והמיתו אשת ר' יעקב נעל הפזורים ‪ .‬וכן‬
‫נ ס ו ר פו ו נ א ל החכם ר' יצחק בן צהין בן הדוכס‬
‫ר׳ אברהם בן צהין מ ב ו נ י ל י י א ד < ל א ש י י ר א‬
‫ובניו בשנת נו״ר‪ .‬וכן אמרו בסנהדרין ואך את דמכם‬
‫ונוי יכול כשאול שלא יחעללו בו חערלים חייל אך‬
‫מיעפז‪ .‬יכן שמשון כן מנות שידענו שזכה לחיי‬
‫העה״נ בוכוח עין אחד כמו שאמרו ו״ל ‪.‬‬
‫ונחזור לענינו שקרא לדני נמליאל ומסר לו‬
‫סדרי נשיאות ולשמעון ננו מסר סדרי חכמה ‪.‬‬
‫ואולי הוא וח נמו לרשב״ג אביו שיהיח רבן גמליאל‬
‫נשיא ור׳ הנינא א נ נ״ר ודי שמעון ה נ ם אע״פ‬
‫שהוא גרול משניהם נ ח נ מ ה ‪ .‬ואע״ס ששנונהו‬
‫היחח בביח שערים ובפזבריח נדאיחא נפרקא קמא‬
‫דמגיליח ונן ננאן ניון שחלה חולינוהו לצפורי‬
‫דנסים אוירא שהיה נהר ‪ .‬וני ניוס גורו תענית‬
‫וחחפללו וחיה חולח מחולי םעיס נשלשול מפני‬
‫שדעתם עמהם עד המית ‪ .‬ודש״י פיוש נפרק נל‬
‫נתני שמתייסוץ ניסורין ומתםרקין עונותם ‪ .‬ונן‬
‫ראיתי נירושלמי רני אומר הסירים הראשונים היו‬
‫מתייםרין לפני מיתתן נהולי מעים נעשרה או‬
‫עשרים יום נשניל למרק את הנל נרי שינואו זנאין‬
‫לעתיר לגא ‪ .‬ונן נםוף פרק ג' מ מ מ נ ת שמחות‬
‫ונאמר מצרף לנסף וכור לוהג ‪ .‬והתוספות גפרק‬
‫מי נתני ני יש נמררטו למרק אנילה נץ המעים‬
‫להיות נקיים ומהורים נמלאני ה ש ר ת ‪ .‬ונתהלת‬
‫פרק מי שהוציאוהו נעירונין ג' אץ רואץ פני‬
‫ניהנם דקדוקי עניות והולי מעים והרשות םרש״י‬
‫שיש עליו ה ו מ ת תרגום נושה רשיא ויש אומרים‬
‫לשו; ממשלח ועוד ש ם רפ״ד ג׳ מתי׳ נשהן מספדי׳‬
‫הילי מעים וזזיה והדרוקן נפקא מינה למשמושי‬
‫נהו ווודתא פירוש תנרינץ ‪ .‬וניון שהיה רני‬
‫מצטער נענץ התפילץ ואע״ג שהולי םעים פפזורץ‬
‫מן חחפילין לפי שאין יכולץ לחזהו־ היטב אבל רני‬
‫היד! מנחינ עצמו בקדושת יותר מדאי וחיח יודע‬
‫היטב ליוחר ‪ .‬ואו חתםללח שפחחו שימוח אדיניה‬
‫מנאן נשחחולה הוא בצער נוםס שטוב להתפלל‬
‫סרצא מהצער ולא ח־ישינן לחיי שעה נמו שאמרו‬
‫ז״ל מחםצורעים ונו׳ ‪ .‬ונחנ רניני נסים נפח!‬
‫אין נין המודד והיום החוא נ ט ל ה קדושח ר״ל כהונח‬
‫ני לנשיא מון שנל חעולם חיינץ נננוו־נ עשאוו־וי‬
‫לנבי כחונח כמח מצוח וכן נ ח נ חרמנ״ם ז׳ל ורבינו‬
‫יעקב ‪ .‬ואני תמיח א״כ מ ה חידוש קמ״ל ביבי יוהד‬
‫מנל חנשיאים בשלמא לנבי ר׳ חייא חרושא קט״ל‪.‬‬
‫—‪[3880‬‬
‫ונענור זה כדי לשמחו אחוי לוי ור' חייא קידה‬
‫לפניו‪ .‬וניוצא מ ה נאשר נתב רש״י בסוף סוכה‬
‫וביומא דאחיך רבי אתי פורענוחא לעלמא שהיה‬
‫קדוש נדאיהא נפרק הנודר ‪ .‬ונן בר קפוא היה‬
‫משמחו דהוה נדיה נלשונו ונגר ידוע נל המעשה‬
‫הארוך שמניא בכתובות בפרק הנושא על עניין‬
‫פטירהי ושיוסף חפני י( ושמעון אפרתי שמשוחו‬
‫כחייו ומהו קודם לו כדי שישמשוהו בעולם הבא‬
‫וצוה שיוזיח רגן גמליאל נשיא אע״פ טישמעון חכם‬
‫יוחר והוא הקפץ אגל נענוה ממלא היה רגן‬
‫גמליאל מקום אנוחיו והיה או שם לוי‪ .‬ונן אמרו‬
‫שר׳ חנינא נ ר ח מ א דלית נד אינש ישנ נראש‬
‫אע״פ שלא רצה ר׳ חנינא עד שימוח רני אפם‬
‫שהיה זקן ממנו ונן היה שר׳ הנינא היה אחר נ ך‬
‫ראש ישינה אע״פ שהיה נשיא מ מ נ ם ונן ר׳ יוהנ;‬
‫ראש ישיבה ונקרא נ ל ך והיה בזמנו הנשיאים רנן‬
‫גמליאל ור׳ יהודה נשיאה ונל מי שמיו בקבירחו‬
‫זנו להיי ה ש ל ם ה נ א ‪.‬‬
‫וראוי להניא ננאן נפי זמננו שואינו צדיקים‬
‫שהרגו עצמם ונניהם נדי שלא יוציאום על נ י ח ם‬
‫מחורח י״י שזח חיח מותר ודנר קרוש ני בתלמוד‬
‫כשבאו סשינוח מילדים דלדות שנשבו לקלון לרומי‬
‫אמרו לא דיינו מ ה שחכעסנו בארץ אלא שגם נח״ל‬
‫ואמרו אם נשליך עצםינו לים אנו הולכים לעח״נ‬
‫ודרש להם וקן אחו־ אמר י״י מנשן אשינ וכוי‬
‫והשליכו עצמן חילדוח ונשאו־ ק״ו הונרים ונו׳‬
‫והשליכו עצמן לים ‪ .‬ונפרק הנוקין ונפסקי הוספות‬
‫נשעת גורוח מוחר להרוג עצמו כשרואג מן‬
‫חיסורין וחראיה קפצי נלם מפלו ו נ ו ׳ ‪ .‬וחא דאמר‬
‫בע״ז בר׳ חנינא נן חרדיון ם ו ט נ שיטלנח מי‬
‫שנחנח ואל יחנול בעצמו שיפתח פיו לאפו‪ ,‬הכא‬
‫יראים חיו מיםודים כדאמרינן אלמלא נגדו לחנניח‬
‫וחניריו וכי׳ ועוד על נרחם של חינוקוח היו םענץ‬
‫אוחם ולא היו חורגץ אוחם ‪ .‬ווזמח־כי כ ח נ נסוף‬
‫ס״ק דע"! על ענץ ר׳ חנינא נ; חרדיון ‪ .-‬נ ח נ ר'‬
‫יוסף מיהו הינא שמיסרין אוחו ויוא שלא יונל‬
‫לעמוד ננסיון מוחו־‪ .‬אנל אני ה נ ו ח נ יש לי יותר‬
‫ראיח מוה המעשה של סטיות רני נההוא נ ו נ ס‬
‫שלא נזדמן ניום חהוא לחיו׳ נקטרתו של רני ושמע‬
‫ני מי שחיה שם נקנורחו זינה לחיי העה״נ שעלח‬
‫לגג והפיל עצמו ומת שהרג עצמו נעבור שלא נוו־מן‬
‫להיות שם לקיים המצוה דצאת נ״ק שהוא מזומן להיי‬
‫העה״נ נל׳ שוס דץ ועונש כמו שפירשו מ ה ‪ .‬וכן‬
‫יוקים איש צרידות נן אתותו של ייסי נן יושר שהרג‬
‫י( אולי וה הוא יוסי האריך שנובר בירושלמי כ״ס‬
‫שרי ניאח •וזד האריך נראח ]נקיא ?[‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫ו—‪3880‬‬
‫ותלמידי תלמידיו וכוי קורץ לו ר ב ן ‪ .‬אבל כבר‬
‫אמרנו שאין זה אלא לנשיאים כאשר פיוש ח ע ת ך‬
‫ובפרק כל הבשר שהיה אוכל טהרות ‪ .‬ובשמן‬
‫שיאל תניא רבן נמליאל ברבי אומר ונתן לך רהםים‬
‫ורחמך כל המרהם על הבריות מרהמים עליו ווה‬
‫נמו שאמרנו ממלא מקום אבותיו בענוה ‪.‬‬
‫רבי ׳עמעין נרני נבר אמרנו למעלה שהידד‬
‫ה נ ם נ ד ל ושרנינו הקדוש מסר לו שררי ה נ מ ה‬
‫ונם ני בחופה‪ •.‬היה ר' מאיר ‪ .‬ובפרק הנודר כץ‬
‫המנושל ני נ ר קפרא נ ה נ לי נית הופתו נייד אלף‬
‫רנוון דינדין נפקן על בית החופה הואת ילא אומניה‬
‫לגר קפרא אמר אם לעונרי רצונו נ ך לעושי רצוני‬
‫על א ה ת נ מ ה ו נ מ ה ‪ ,‬אומניה אמר לעושי רצונו‬
‫נעולם הוה נ ך לעלם ה נ א על א ה ת במה ו נ מ ה ‪.‬‬
‫והוא נו!‪.‬ר נסוף מנות בדרשת פסוק ולא הניאו‬
‫עם הל״ו הנמים שבם' שני יהניאו נ כ א ן ‪ .‬והתוטפו'‬
‫נסוף ניטץ ני היה ד נ ו של ד׳ הייא וגריל ממנו‬
‫נראיתא נפ״ק דקדושין‪ .‬ור׳ שטעון נרני היה קלו‬
‫ע נ שנן אמר לו רני הייא נפרק הקורא או‪ 7‬המגלה‬
‫עומד ועוד נאמוראים נדנד נ ו ‪ .‬ו ר נ י ש מ ע ו ן‬
‫נ ן יוחאי שחוניר ננאן ה ר נ נ נ ר נ ת נ נ ו איתו למעלה‪.‬‬
‫רבי אלעזר בר רני שמענן נן יוהאי היה‬
‫חבירו של רב• לפני רבן שמעו; בן גמליאל אביר של‬
‫רבי לפני ר' יהושע בן קרחה ‪ .‬וכבר ידעת כי היה‬
‫הוא עם אביו י״נ שנים בצער ניערה ושהוא‬
‫שקול כמו אביו ומלומד בנסים שלא שמענו כמוהו‬
‫שהיה עשרים שנה אהר ש מ ת ק בביתו‪ .‬והיה‬
‫חבירו של רבי ישמעאל בד׳ יוסי ושכץ כ מ ו ה ו ‪,‬‬
‫ושהיה שנים הרבח ביסורין על ספק שחיח בידו‬
‫כשהיה שוטר המלך א ם הרג איש על לא עי;‬
‫אע״פ שיותר ודאי היה שלא עשה דבר שלא כדין‬
‫וכן כשנתנו לו בעלי הספינות ממון רב שבזכותו‬
‫ניצלו והוא ארי בן ארי ונשאר לו בן שלמרהו רבי‬
‫שמעץ בן איםי בן לקיניא שלקחו רבי והיה הכם‬
‫כאבותיו ושוח להם אלא שלא נקבר ע מ ה ם מפני‬
‫שלא היה בצעו מעדה־ ‪ .‬וקברוהו לר׳ אלע!ר בעוב‬
‫יום הנפורים ואח״נ שאל רבי לאשתו שתנשא לו‬
‫ל א רצחה שהיחח נלי של קדושח גו ולה מ מ נ ו ‪,‬‬
‫ודנריו רנו מלספור נתלמוי ונווהר אשריו ורונ‬
‫דבריו בפרק נ מ ה מדליקין ונפרק השונר הפועלים ‪.‬‬
‫ובסוף פרק אץ עונלדץ כתב הרא״ש ו״ל כי הוא ר׳‬
‫אלעור הקליר כדאיתא בפסיקתא כד ד מ ך ר׳ אלעור‬
‫ברי שמעו; קרא עליו דורו מכל אבקת רוכל דדוא‬
‫תנא קרוב; וררשן ופייטן והוא תקן קרובות ‪ .‬וכן‬
‫בתוספות בפרק נל הבשר נ ת ב רבעו ח ס נ׳ הוא‬
‫ספר חסין‬ ‫‪[52‬‬
‫והתוספות נ ת נ ו נ מ ם נ ת נרנות ירושלמי בסרק טי‬
‫שמתו ת ה הדנר של רני הוא ננית הפרם דרננן‬
‫ע״כ ושס גורם נ ש מ ח רבי א מ ת אץ נחונה ‪ .‬גם‬
‫וה לא ניחא לי ני אפילו ננל אדם אנל חעונר דרך‬
‫שם י נ ל הנהן ל<ך אחריו ‪;• 1‬יו‪ .‬ונענור זה‬
‫נראה ני זה נ ע מ ד קדושתו והנםתו אסלי נדאוריח׳‪.‬‬
‫יה״ר היים נהן היה אומר אלמלא חיית• נשנפטר‬
‫ר״ת רני הייתי מ ט מ א ל ו ‪ .‬ויש אומרים דנטלה‬
‫קדושה ד״ל ענוה ויראת ה ט א נדאיהא נםיף ס ו ט ה ‪.‬‬
‫ופירוש אחר נטל קדושה שהיו קורץ אותו רנינו‬
‫הקךוש שכל וה נכלל קרושה ‪ .‬ונד נ ח נפסרח‬
‫שלהו לנר קפרא וכוי ואמר שנצהו אראלים למצוקי׳‬
‫ונשבה ארץ קדש ובשעת פטירתו זקף עשרה‬
‫אצנעותיו מיפי מעלה ואמר רבונו של עולם גלוי‬
‫ר ת ע לפנץ ו •״נעתי נעשר אצנעותי ל א נהנתי‬
‫אפילו נאצנע קטנה שלי ופרש״י ל א נהנתי אפלו‬
‫לסי טורה שינעתי נ א צ נ ג קטנה שלי ל א נתניונתי‬
‫להנאתי נםעעייס שעש ת׳ אלא נלם היו לשם שמים‬
‫יהי רצץ מלםנץ־ שיהא שלום נםנוהתי יצתה בת‬
‫ק ל ואמרה ינא שלום ינוהו על מ ש נ נ ו ת ם על שאר‬
‫הצדקים היוצאים לקראתו ואומרים ינא שלום ‪.‬‬
‫ונירושלמי ננ‪,‬־יו*םרק נהי גדול מ ה ו שיטמא נהן‬
‫לננוד נשיא נ ד דמך רני יורן אנריז רני ינאי אין‬
‫כהונה היום נו דמך ר׳ יוק נשיא דחף ר׳ חייא‬
‫רנה לר׳זעירא ריש ננישתא רצפות וסאניה ומסוגייח‬
‫זאת ההלכה נראה ואפילו נדאותיתא ‪ .‬והארכנו נל‬
‫זה מ ה הקדיש ושיים נכל אע״ס שלא אמרנו אלא‬
‫קצת משנהיו נ ע מ ר שלמדנו הלנות וקדושות מנל‬
‫זח והוא סוף התנאים ‪ .‬ו נ ח נ ד״ח אץ ש ם נשיאו׳‬
‫מסוגל על ניח דוד שהרי עסי ק יועור נשיא וחיח‬
‫מזן נאשר א מ ר נ ו ‪ .‬ומת רני נ צ פ ו ת ונקנר ננית‬
‫שערים נאשר מסורש נפי הנושא א ת חאשח‬
‫ננתונות מקום קנורתו מונן נבית שערים‪ .‬ו ק‬
‫פרש״י נפי ננמר הרץ ש ה ל י מ ה ו מצפות לבית‬
‫שערים דרך נדנים ל נ נ ד י ‪ .‬וניום ש מ ת ר מ נוא­‬
‫ר׳ יהודה בבבל יקראו עליו חרה השמש ובא השמש‪.‬‬
‫רבן ג מ ל י א ל בנו של רבי יהודה הנשיא‬
‫האמור נ נ ר פירשנו אותו ואמרנו ני מפני שהיה‬
‫רצון אניו שיהיה נשיא אהריו קנעו נמשנוז נ ש ם‬
‫ד נ ן ‪ .‬ותראה שזהו נן ני הזקנים אינם קורץ‬
‫לנערים ובהותם מ ה ם בשנים לא רבי ולא רנן‬
‫נדאםרינן בפרק הוציאו לו ביומא על ענין ר' חנניה‬
‫ות;"ל שחם חוקנים קורץ לבהורם ממנו רבי ני‬
‫הוא גדלת עליו‪ .‬ונבר ביארנו נ• היה ממלא מקו'‬
‫אבותיו בעיוה ‪ .‬וראיתי שאומר בתוספתא ני נל‬
‫‪-‬‬
‫שיש לו תלמידים קורץ לו רבי ‪ ;.•:‬תבחר חלמיתו‬
 ‫]‪53‬‬
‫‪1‬‬
‫זרועו בדאמרינן בריש בדכייז גליה איבריה ונפי‬
‫נהורא דרבי יוחנן ולא נריס ררעיה ‪ .‬ובעבור‬
‫שהיה כבר היה לפעמים כיתאהד ונכנס בביח‬
‫המדרש ואהר שנכנס רבי היה רבי ישמעאל קא‬
‫מפסע ואויל אמר ליה א ב ק מי הוא זה שמפסיע‬
‫על ראשי עם קדש אמר ליה אני ישמעאל ברי יוסי‬
‫שבאתי ללמור מרבי אמר ליה וכי הנץ אחה ללמוד‬
‫חורח מרבי אמר ליה וכי משה הנון היה שלמד חיר'‬
‫ספי חנבורח ? אמר ליח וכי מ ש ח אתח אמר ליח‬
‫וכי רבך אלהים הוא ‪ ,‬אמר רב יוסף שקלית רבי‬
‫למפזרפסיה בהאי עלטא דקאמד ליה רק־ ולא ר מ‬
‫פירוש שקל רבי גמולו על ששמע ולא מ ע ז ה ‪ .‬ובעל‬
‫הערוך סיוש גבה דינו הימנו דש אומרים שנמול‬
‫חלקו וגורלו מן חעונש בנגד חובתו אדהמ אתת‬
‫ההיא יבמח למיהלץ אמר ליח רבי לאבק דל בדקח‬
‫אול למברקח כד גפק אמר ליח ר' ישמעאל בר׳‬
‫יוסי כך א ס ר אבא איש כחוב נפרשה אבל אשח‬
‫בץ קסבה בץ גרולה ל א ‪ ,‬אמר ליה רבי לאבון תוב‬
‫אדוכתיך כבר הורה ז ק ‪ ,‬הוה קא מפסע א ב ק‬
‫ואתי אמר ליה ר' ישמעאל ברבי עסי מי שצריך‬
‫לו עם קדש יפסיע על ראשי עם קדש מי שאץ צריך‬
‫לו עם קדש היאך יפסיע על ראשי ע ם קדש ? אמר‬
‫ליה רבי לאבק תיב אדוכתיך ‪ ,‬תאנא באותה שעה‬
‫נצטרע א ב ק וטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו‪.‬‬
‫אמר רב נחמן בר יצחק ברץ־ רחמנא דכספיה‬
‫לאבדן בחאי עלמא כל זח בפוק מצוח חליצח‪.‬‬
‫ונראח לי שאין חלכח בזח כרי ישמעאל כדאיחא‬
‫בםשנח פרק בא סימן בנדה ‪.‬‬
‫רבי יונתן ק יוסף‪ .‬מיז נסתפקתי אס הוא‬
‫כוץ ומון שהוא תנא היא המרו של ר' יאשיח‬
‫בברייתא ורבו של רבי שמואל בר נחמני וכן הוא‬
‫בפרק השואל ואמר רש״י על ענץ אמר ליה ר׳ אלעזר‬
‫בן פרת לר' יאשיה דדריה שהיה בדורו אמורא‬
‫כ מ ו ה ו ‪ .‬ר ש להבין מכאן• כי ר׳ יאשיה בר פלוגתית‬
‫דר׳ יוגתן עדץ היה קיים ממי ר׳ אלעזר ולהכי‬
‫איצטדיך למיתנ׳ לר׳ יאשיה רדייה לאסוקיה ר'‬
‫יאשיה קשישא ובעבור זה מנאו הרמב״ם בסיף‬
‫תתנאים ‪ .‬ומה שאמרתי שנסתפק לי אם הוא כהן‬
‫כי בפרן השוכר הפועלים בעא מיניה ר' יונתן מדי‬
‫סימאי ח ס מ ה להפרה מבחוץ מאי אמר ליה מבית‬
‫אביך אחת למד ק ושכר אל תשוו בבואכם‪,‬‬
‫בבואכם הוא דאסיר בתמיח חא מישתא ומיעל‬
‫ש ר י ‪ .‬ודש״י סי׳ מביח אביך כחן חיח אבל בברכות‬
‫בסרק מי שמתו ר' תייא ור' יוני־ן חוו אולי בבי‬
‫קברי והוה שדי הכלחיה וכוי ואמר ליה דלייח וכוי‬
‫שנראח שלא חיח כחן נראח שחוא זה ר' יונתן‬
‫מאמר• ר שרן‬ ‫—‪[3880‬‬
‫ר' אלעור הקליד בחוספיח התו״ך י( ‪] .‬אמר ש״ש‬
‫כבר כחבחי למעלח כי מצאחי בקרובח אחד של יום‬
‫ז' של פ ס ח ראשי תיבותיה אני אלעור ברבי יעקב‬
‫חקליר מקריח ספר וחבן‪[.‬‬
‫רבי שמעון בן אלעוד חבר רבי וחלמיד רבי‬
‫מאיר בפרק ארוסה בסוטח ובפי ר' אליעור דשבת‬
‫ובפרקא קמא דקדושין ובפרקא קמא דחולין שדריה‬
‫רבי מאיר לאתויי חמרא מבי מתאי וכוי והלך רבי‬
‫שמעץ בן אלעור וסיפר לר' מאיר וכן חיח ר מ דבי‬
‫יהודה ואומר מ ש מ ו ‪ .‬ובפרק ג' דחעניוח כשבא‬
‫ממגדל עדר מביח ר מ היה בשמהה גדולה שלמד‬
‫חודח חרבח ובדרך פגע עם איש מכוער ביוחר‪.‬‬
‫ורש״י פי' שזה היח אליחו זכרו לטוב ונחכיץ‬
‫אליהו לחוכיחו שלא ירנל ברבר זה ואמר לו ריקה‬
‫א ם כל בני מדינחו כן ואמר לו שילך לאומן‬
‫שעשאו ויאמר לו למוז עשאו כך עד שיצאו כל‬
‫אנשי המדינה לקדאת רשב״א וזה חאיש לא רצח‬
‫למחול עד שםייסיחו חרבח ואמרו מחול לו על מנת‬
‫שלא יהיה רגיל בכך ויצא ודדש לעולם יהא אדם‬
‫ר ך כקנה לסיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לס״ח‬
‫וחוא ח ל ק ע ם ר' יוסי בן חמשולם בגולגלח שנקבה‬
‫ונראה כי ה ו א ‪ .‬ק רבי אלעזר בן סרםא ‪.‬‬
‫רבי ישמעאל ברבי יוסי בן חלפחאוטעה בעל‬
‫היייכות עולם שאמר כי חוא בן ר' יוסי חגלילי ואינו‬
‫כן כדאיחא בסרק כל כחבי ובהרבח מקומוח ‪ .‬וכבו־‬
‫אמרנו שוח חבן חרשום להמשח אחיו במציעא‬
‫בפוק חשוכר חפועלים מזיח שוטו־ חמלך ואמר לו‬
‫אליחו יכרו לברכח שיעווב זח חאומנוח ואמר ליח‬
‫עור ער מחי א ת ה מוסר עמו להריגה ואמר ליה מד‪.‬‬
‫יעשח ואמר שיברח ללודקייא כמו שברח אביו‬
‫לאסיא‪ .‬וכן אמרו בשבת במעשה דרי שמעון‬
‫שגזו־ חמלך על ר' יוסי שיגלח לצפורי על ששחק‬
‫ח ה חברו של רבי א ו ח מ מאי־ וממלא מקום אבוחיו‬
‫ו ק חיה חמדו של ר׳ אלעור ברבי שמעון שמן‬
‫וכבד יוחר מרי אלעור עד שאמרו כי חיח אבריח‬
‫בחמת בת ט ׳ קבין‪ .‬והתוססות אמדו אלו חדברים‬
‫נכתבו־ שלא להוציא לעז על בני אדם ש ח ם כך ‪.‬‬
‫והמשימדים כתבו זה לנוצרי' להלעיג עלינו ולכן טוב‬
‫לידע ה ט ע ם ‪ .‬ירמנו ברוך פירש איבריה שיעור‬
‫י( נס לעיל )‪ 36‬א( נבר נתב חסחבר הדברים חאלח‪,‬‬
‫יפאן דוור ושנאם ‪ .‬אפנפ לא ידעתי איה מקים‬
‫חחוספית אשד ירםוו עליד ‪ ,‬אס לא שנאסר שהוא‬
‫בחולץ ק״ט ע״ב בד״ח נדה דם טיהר ‪ .‬אשר‬
‫מכר שם ר' אליעזר הקליד שיסד סליק של פרשת‬
‫״‬
‫פרוז מן הדס טחול יכי ‪ ,‬אך לא נקרא שם ר״ת‬
‫עליו ‪ .‬יעיד מאץ התוכחה ני חתיספות כחץ על‬
‫ר' אלעור בי שבעין ? המעריך ‪.‬‬
 ‫]—‪3880‬‬ ‫ספר י! חסין‬
‫לא ראה ר' אליעזר מימיו רר' אליעזר ב ח ר ק היה‬
‫מתלמידי ריר״ו ושמואל מדורוח האהרונים היה‬
‫כסוף פינותיו דרבי‪ .‬ואמר עוד בס״ק דחולין א מ ד‬
‫ליח רבינא לרב אשי ‪;1‬מרת משמיה דרבא סי' רש״י‬
‫נל חיבא ראםרינן ב מ נ י ה דםלוני לא םומעה ממנו‬
‫אלא מאחרים שמע שקנלוה ממנו ני הא דרנ אפוי‬
‫לא ראח אח רבא מעולם נדאמרינן נסרק עשוה‬
‫יוחסין יום ש מ ח רבא נולד רב אשי ע״כ‪ .‬וחרםב״ם‬
‫ז״ל אמר עוד נס׳ ו׳ ונל מקום שנאמר במשנח‬
‫באמח אמרו חיא חלנח למשה מ ס י נ י ‪ .‬זח לקח‬
‫הרב מ מ ח שאוסר בסוף ס׳ חוזזב באמח אמרו‬
‫ניץ התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו ‪.‬‬
‫אמר ר' אלעזר ערא אמרה כל באמת אמרו חלנה‬
‫חיא ופרש״י ואח אומרח ערא כמו הדא ‪ ,‬באמח‬
‫הלכה מדיהנ ט ע מ א למלחיח מפני שמשביחו ואין‬
‫לגמגם ברגר ונקט בה למחניחין באמת שמע מינה‬
‫כל חיכא דחני באמח הלכה ואין להםם ולגמגם‬
‫בדבר‪ ,‬מודז נראח שאינו חלכח למשח מסיני‪.‬‬
‫וכן כתב הרא״ש ז״ל בנדח בחחלח מקואוח מ ש ם‬
‫רבינו ת ם כמו באמת אמרו חהזן רואה מהיכן‬
‫חתינוקות קורין בסרקא קמא דשבת שהוא נזירח‬
‫מדרבנן‪ .‬וכ; הלכות אחרות שהביא שם ופירש‬
‫הדבר כמו רש״י שהיא הלכה ואי; הולק עליה ‪ .‬ונן•‬
‫פירש רש י בפי ראשון מניטץ על שאמרו שיש‬
‫שלשה חלכוח בלא ט ע ם מוז שהאכ נתן בעת‬
‫החופה לבנו בכורו וכוי שהם כמו הלכה למשה‬
‫מסיני ואי; לזוז מ ה ם ואפלו להרםב״ם ו״ל יחיח סי׳‬
‫שהיא ברווה כמו הלכו! למשח מ ס י נ י ‪ .‬ובעל‬
‫חערוך םירש נל מקום שתמצא נ א מ ח אמרו הלכה‬
‫למעשה הוא ‪.‬‬
‫אמר הרב בסי שביעי בענין רבן ש ג ד ל מרבי‬
‫כבר פירשתי שזה •השם לנשיאים ולסי רעתו שרבי‬
‫הוא סתות מרבן א״כ ר׳ אליעור ור׳ יהושע ור׳‬
‫עקיבא ודי אלעזר בן ערך הוי למטה מרבן גמליאל‬
‫בנו של ר' יהודח הנשיא ‪ .‬ווה גלוי• לעץ שהיח‬
‫טעוח אם לא שנאמר טעם חנשיאוח אמר עוד‬
‫ג ח ל מכלן שמו כמו הלל ושמאי ולפעמים יעביר‬
‫הכינוי ואינו הושש‪ .‬ואע״ס שהכלל הוא קצתו א מ ח‬
‫לא ירעה׳ מ ח ח ט א ו שמעון אחי עזריה ואלעור‬
‫איש בו־חוחא‪ ,‬כי שמעו; אחי עזריה כחן ט' לעזרא‬
‫וחכם נ ר ל שיצא בת קול נץ חשמים שיחלוק חלקו‬
‫של עולם הבא עם אודו שעות להיוח חכם גחל ‪.‬‬
‫וכבר ידעת לםעלח שנם אחיו עוריה הכם גחל‬
‫כדאיתא בסוף ס ו ט ה רל שיצאח בח קל יכו' ‪.‬‬
‫יאלעזר איש ברחוהא כבר ידעת חסידותו והיה ג״כ‬
‫רבו של רשב״ג אביו של רבי ושהיה עושה צרקוח‬
‫‪[54‬‬
‫כיון שהוא סוף התנאין ור' הייא בזמנו כי שניהם‬
‫בימי רבי והוא בר פלונת‪-‬ה דרי יאשיוץ ור׳ יונתן‬
‫חאחר חוא כ ח ן ‪ .‬ונפרק בהמה המקשה ר' יונתן‬
‫אמר לבן עואי והוא בדורו של ר' עקיבא ואלי חוא‬
‫זה המווכו־ נסרקי אבות י( ‪ .‬ויש נוסהא ר׳ חייא ור׳‬
‫נחן הוו אולי ונו׳ בנרכוח ולא ר׳ יונחן‪ .‬וכן היה‬
‫נוםן הרמנ״ם ז״ל נ ל ו נ י ל ר׳ יהונחן חנחן שסי׳‬
‫הלכות רנ אלפס‪ ,‬עור חרע שהיה נ ם ק נדורו של‬
‫רבי חלמידו יונחן ק עמרם שאמרנו למעלח שלא‬
‫היה רוצה ליהנות מ נ נ י ר חחורה ‪ .‬ונן בדורו של‬
‫רני היה ר׳ פדת אניו של ר' אליעזר ‪ .‬ונפרק נני‬
‫העיר שהאריך ימים על שלא קדמו אדם לניר‪.‬‬
‫המדרש ולא אכל מ נ ה מ ה שלא הורמו מתנותיה‬
‫ל א ברך לפני כהן ומקשי ננמדא למימרא דמעליוהא‬
‫הוא והאמר רבה בר בר הנא אמר ר׳ יוהנן כל‬
‫תלמיד חכם שמברך לפניו כהן עם הארץ אוחו‬
‫חלםיד חכם חייב מיחח שנאמר כל משנאי אהבו‬
‫מות אל חקרי משנאי אלא משניאי‪ ,‬כי קאםר איהו‬
‫בשוץ ‪ .‬אבל חנוסחא חאמחיח שלקחו המחברים‬
‫ש!ה היה רבי פרידה ‪.‬‬
‫אמר הרב בפרק המישי כל מקים שתמצא ובי‬
‫סלוני נשם דני סלוני רע שהוא תלמידו ‪ .‬וכבר‬
‫אמרנו למעלה גענץ ר׳ יהושע נו חנניה שזה‬
‫לסעמים לא יהיה תלמידו ושדי גברא נינזהו שהרי‬
‫ר'• אלעזר אמר בשם רני יהושע נ; הנניה והוא לא‬
‫גמר אלא מר׳ יהושע בר מסל והוא מר׳ יהושע בן‬
‫הנניה ‪ .‬ווה נראה לי הסך בהלמוד באמוראים על‬
‫הרוב שאם אמר אמר ר' ׳והנן משוס שמעץ בן‬
‫יוחאי לא היה תלמידו ל א שמעה ממנו אלא‬
‫שמעח ממי שקכל ממנו אבל במשנח ר׳ יהווה‬
‫אומד משוס ר׳ אלעזר בן עזריח חוא רבו‪ .‬ובתלמוד‬
‫א מ ר רב יהווה אמר שמואל חוא רבו ווה על הרוב‬
‫וצריך עיון כמו שנבאר ב״ח ‪ .‬ובסיקא קמא דנוה‬
‫בתוספות אביר ר׳ יוחנן אמר ר' שמעון ק יחוצוק‬
‫וכוי חא דידיח חא ררביח נראח מכאן כי רבו של‬
‫ר׳ יוחנן חוא ר' שמעץ בן יחוצדק‪ .‬ואני אברהם‬
‫אומר ני נכאן אמר א‪.‬׳ ח אנל אין זה ננל מקום נ׳‬
‫נפרק יש נוחלין אמר ר׳ יוחנן נישום רשנ״י על‬
‫ענץ הבנים ונו׳ ומתרץ חא דיריח חא ררמח ויאץ‬
‫רשב״י רבו ל א ראח אותו ני אסילו בזמן רני תלמיד‬
‫ר שמעון חיח ר׳ יוחנן ק ט ן ‪ .‬ו ק נפרק נל חבשר‬
‫אמר שמואל משום ר' אליעזר ונו׳ הא וידיח הא‬
‫דרניה וסירש רש״י־נל הינא רקתני משונג סלוני לא‬
‫שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מסיו ושמואל‬
‫י( גם ככנהדרין דע״א ‪:‬ראח שלא היח כהן ‪ ,‬כי שם‬
‫*שר ר'יוניץ א‪:‬׳ ראיתיו וישבתי על קברי‪ .‬המעריך‪.‬‬
‫]‪55‬‬ ‫ראשון‬
‫בפרק חמשלח ובפרק אין דורשין אמר ר' יוסי ס ח‬
‫לי אבא אליעזר שעשח קרבן בירושלים כדאיחא‬
‫בהגיגה ‪ .‬וכן בסונה הקודמח למעשה פול‪ .‬רבן‬
‫גמליאל בפי תסלח השהר שהיה ר׳ שמעון י( והיה‬
‫ר' צדוק בבכורות ‪ .‬וכן ר׳ מאיר אמר משמו ר'‬
‫‪5‬‬
‫אלעזר גן צדוק ( בפי שביעי דכלאים וכן ר׳ יחושע‬
‫אמר יפח אמרח ברוריח ‪ .‬וכן ר׳ יחורח ור' אלעאי‬
‫אביו למדו עם ר׳ אליעזר ת נ ח ל כדאיתא במנחוח‬
‫ובסוכה וכן מחשאו־ ומזח נראח אורך שנותיהם ‪.‬‬
‫י( לרעתי צ״ל ר' יהושע‪ .‬כי בברכות דכ״ו גם בבכורות‬
‫דלייו לא מכד ד' שמעין בפעשח דרי צדוק כ• אם‬
‫כי‪ .‬רבי שמעון בן יוחאי‬
‫ר׳ יהושע ‪ .‬חמעריך ‪.‬‬
‫( אביו של ר' צדוק תנא היה עם שלא נוכר שפו ‪.‬‬ ‫נ‬
‫אבא שאול ק בטנית חבירו שילחי שבת וס״פ א״צ‪.‬‬
‫יעב״ץ‪.‬‬
‫מאמר‬ ‫—‪[3880‬‬
‫ישנעשח לו נסים וקורא בחורח חמיו־ בראיחא בם'‬
‫סדר תעניוח אולי יש לו לרב עדוח אחרת‪ .‬אבל הנראה‬
‫בזח על חרוב כמו שמעו; בן עואי ושמעון בן וומא ובן‬
‫וכאי שעו־יץ לא נסמכו נמו שאמרו על בן עואי חיכי‬
‫דמי חלמיד הראוי להוראה וכיוצא בזח או שרבו‬
‫קורא לו ב ש מ ו ‪ .‬וכבר חשלמנו מ ח שייחדנו לבאר‬
‫בפי חקדמחנו לענין הי׳ פרקים והשגתם ופירשנו‬
‫הכחוח חשבעח והחבורות חארבעה ‪.‬‬
‫ועוד דע כי‪ .‬רוב מחחבורה השלישית‬
‫ונם חרביעיח חיו מ מ ן חחבורח חא׳ שראו‬
‫חרבן חביח ‪,‬‬
‫חיח חלמיד בזמן ר׳ יחושע ור׳ אלעור ורבן‬
‫נמליאל בפרק חפלח חשחר וכן חנניא בן חכינאי‬
‫חבר ר׳ שמעון‪ .‬אמר ר׳ אליעור בן יעקב משמי‬

‫ועתה נתחיל באלן* בית כדי שתמצא‬

‫כולם מזומנים בידך‪.‬‬

‫לנוו־ר מ ח שגורו עד שבא ר׳ שמעון בן יוחאי‬ ‫אבא ש א ל פתםא טובא איכא בפתניחץ ונםרא ‪.‬‬
‫לוומי וביטלו‪ .‬ובברייתא •ש חנא שהוא בנו רבי‬ ‫א י א טואול ט־ נש ואמרי ליה בר ראש בפי הפסלת‬
‫ונותן בן אבטולםום ובפרקא קמא דראש השנה‬ ‫נבי בדיקת שפיו מרוקם ‪ .‬וחפיה אני על חפחבר אוצר‬
‫בלום לתלמוד שלא וכד שם וה כלל‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
‫אמר ר' יוסי העיד אבטולמוס משום המשה וקנים‬ ‫ג‬
‫]אמר המעריך‪ .‬אבא שאול כנר סכר ל׳נל ‪[• 33 3‬‬
‫אתרוג אחר לקיטחו למעשר וכוי ובסוף ם ו מ ה וכן‬
‫בסוף פ׳ מריבח אבסולס בן ראובן חתית לו לספר‬ ‫אמרנו כי הוא‬ ‫אבטולס )ר״ל אבטליון( נבר‬
‫קומי שקרוב למלנוח דדה ופירש רש״י בסוף פרק‬ ‫שמעיה הנשיא‬ ‫אב בית דין מבני סנחייב חבירו של‬
‫מרובח חמםפר קומי לפנים במצח מדרכי האמורי‬ ‫נ מ ו ק״נ שיח‬ ‫דנם של חלל ושמאי מ מ ן ניח שני‬
‫שמספרים לפניהם ומשיירין בלוריח מאחריותם ‪.‬‬ ‫‪) .‬צר ‪ 16‬א( ‪.‬‬ ‫קודם חרנן נ״ש מהחנורח הששית‬
‫לשון אחד דרך רומיים לנלח שעי למעלה מן האוון‬ ‫אבטולמוס פרק ג׳דעידומןאמר ר' יוסי העיר‬
‫ק בתשובת חנאונים עכ״ד‪ .‬וחחוססוח פירשו שם‬ ‫אבטולמוס משום ח ם ש ח זקנים שספק חעירונ‬
‫דאשכתן במסכת מ ע ל ה ש‪,‬זלך אבטולםום בן‬ ‫נשר ‪ .‬ובגמרא אומרים •שהוא רנו של ר' יוסי‪.‬‬
‫ראובן וסיפר קומי של* יכירו שהוא יהודי‪ .‬אבל אני‬ ‫ויש נוםחא אנשולים או אנטולם ויש נוסרוא נן‬
‫ראיתי בנמרת מ ע ל ה ט אם ר׳ ראובן האצטרבולי‬ ‫אנטולמוס ז( ‪ .‬ונמסכת מעלו? קורם שנא רני‬
‫אולי הוא אביו‪ .‬ורב צ מ ה בערוך שלו באות הח״א‬ ‫שמעון בן יוחאי ורבי אלעור נרי יוסי לרומי נטל‬
‫פירש המספר קימי זה המםשר בלשון מלכות שיש‬ ‫שמד משלשה דברים ש מ ח והיח קרוב למלמח ולא‬
‫בה גידופין ל א התירו לבית ר״ג לספר באותו הלשון‬ ‫היי מ נ י ח ם שהוא יהודי והיה או ברומי רבי מתיא‬
‫אלא מפני בבור המלכות ולא נהירא מ שם בגמרא‬ ‫בן הרש ובית דינו ואחד שהנירו שהוא יהודי חגרו‬
‫אוסר שהתירו לבית ר*ג לספר הכמה יונית משום‬
‫י( לעיל )‪ 2,2,‬ב( תביאו המחבר בספק ודוחו אחד מן‬
‫דקרובץ למלכות ואינו זוכר קומי כי א ס לאבטולמום‬
‫חי־יזז חבמים אשר נעלמו מאת הרמב״ס ליל• בסיף‬
‫ק ראובן שהוא מ ט ע ם דיכי האמורי כאשר אסר‬ ‫מפתח הפשנח ‪ .‬חמעריך‬
 ‫ספריי‬
‫הקשר מעשה נר׳ טרפון שקרש ש' נשים להאכילן‬
‫ח י ו ם ה נשני נצורה ונוי ואולי ה ם שנים ‪ .‬ונפיק‬
‫אלי טרםוח ריב״ל שדד תרננולתא לפני ד' אלעוד‬
‫הקפד נרני ר״ל גדול נ ד ו ד י ‪ .‬ונפרק ניםיי הדם‬
‫נראה ני ר׳ אליעזר הקפד נדני עם ר' הייא ונפי ד׳‬
‫אליעזר דכדלח עם רשנ״א‪ .‬ונראה שהוא מ ן‬
‫האהרונים אע״פ שםניאו נסרקי ר' אליעזר ני כנר‬
‫יזועשאע^פ שהוא ם נ ו נ ה לר׳אליעור האחרונים‬
‫עשו פרקיי נ מ י הווהר המנונה לר' שמעון ו נ ן‬
‫נמצא ספר יצירה המנונה לאנרהם אניני נ מ ו‬
‫ש נ ו ע הראב״ע או ה ם שנים ונקרא נרני פוש״י‬
‫בפי נל הצלמים שהיה גדול נדורו והוא דרש מזיר‬
‫מאשר ה ט א על ה נ פ ש ‪ .‬ויש נוסחאוח נחחלוד‬
‫פירוש חמשנח פ' ד' שחוניר נדורוח נדור השני י(‪.‬‬
‫רבי אליעזר חנרול נן חורקנום חוא גם נן‬
‫חלמיר הגדול של רינ״ז והיא עשח פרקי רני‬
‫ר׳ אליעזר והדירו סננסיו הורקנוס אניו שהיח‬
‫עשיר נדול עד ש נ א ויזהירו לו ני ידע שקרא ננו ‪.‬‬
‫ו ב א מ ת דרי נחן נמשנוז יוסי נ ן יועור נארונה‬
‫מ צ ד למד ר' אליעור מריב״ו‪ .‬וכשמח ר״ג הזקן‬
‫היו! ר' אליעור ו ק ועיד ראח מיחחי של רבן גמליאל‬
‫נכדי שהיא ניסו והיה מאיר פניו נ מ ו שאמרו פני‬
‫מ ש ה נפני ה מ ה ופני יהושע נפני לננה גם ד׳‬
‫אליעור בדרושו‪ .‬וננר פירשנו דנריו למעלה )צד‬
‫‪ 33‬ב ( ‪ .‬ואמר רבינו בדדי ושם האחד אליעזר ני‬
‫אומר במרוש שהיה מויעו של מ ש ה ואולי‬
‫מצד ה א ם ‪.‬‬
‫רבי אליעזר הסטא נ נ ר הארננו מ )צד ׳ ‪4‬‬
‫ב ( ‪ .‬וני חיח ח ו ק גחל ונעל מספר ותשמרח שהיא‬
‫ההנדםח נדאיחא נחוריוח ‪ .‬והוא תלמיר ר׳ עקינא‬
‫יחנירו של רייוהנן נן נורנדח ומרי אליעזר ק יעקנ נפי‬
‫שני דפסחים ומרי יוחנן נן נרוקח ור' עחנן בן‬
‫נ ו ח ‪ ,‬ולמח נקרא ש מ ו ח ס מ א שנחסם כדאיווא‬
‫נפרשח אחרי מ ו ח מ ק ר א ר נ ח וגם יש לו ה ל נ ה‬
‫בחסימה נפי חשונר א ח הפועלים ו ק מינה אותם‬
‫בישיבח ולדץ ר״ל לר' יחזנן בן גידגדח ולר' אליעזר‬
‫בן חםמא ‪.‬‬
‫רבי אליעזר ק יחוד' איש נפהברתיחא משום‬
‫אלעור ק עותה אומר משום ר׳ אלעור המודעי‬
‫י( לעיל )זוד ‪ 13‬ב( הביא חפחבר אח ד' אליעוי‪-‬‬
‫הקפד התוספתא ם״ד דבזיד שאכל אשם מיד שבא‬
‫אליו פן חדתם וכוי‪ ,‬ואשד אפר הםיזב־ בכאן‬
‫רש נוסחאיח נפ״ד דפירוש חמשנח נ״ל כי לא‬
‫נודע אם שפו אליעזר אי אלעזר ‪ .‬כי נם בנכרא‬
‫בצאנוהי בבי הניפתאית ובפקים פ״ר צ״ל פ״נ ‪.‬‬
‫וראוי לתעע־ בכאן כי חמחבד אנב אורוזא מחליש‬
‫לדבר יויע כי נם סדק• דרי אליעוי• זהווחד‬
‫נודייפו ליי אחרים בלעדי מתכריחם ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
‫‪6‬י‪[.‬‬
‫בנמדא אבל ח נ מ ח יוניה היא מ ש ו ם ש נ ו ח ה נ ס י ם‬
‫מ מ ן מלבי חשמונאי חורקנוס וארסחובלוס כאשר‬
‫צ ו ו זח על זח בידושלם כאשר כחוב זוז למעלח ‪.‬‬
‫לאחר נ ך ראיחי נאוה ה ס מ ך ני חזר רנ צ מ ח נאון‬
‫לפרש נפירוש רש״י‪.‬‬
‫רני‬ ‫א ב א יוסי ק חסתאי ח‪"£‬נ דיומא‪,‬‬
‫אומר דנו־ מ ש מ ו ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫ארמון חוא נם ק דיין בומן אבטליץ‪ .‬ונסוף‬
‫נחונוח ני ארמון בן נדאי והנן אבשלום ב' חיני‬
‫ג ד ח ח ניחשלם ‪ .‬וחנ״ו אמר ח א ח אני א ח דנרי‬
‫אדמין ק גדאי והנן שהיו חכמים גדולים ‪) .‬צו‬
‫ך‪ 1‬א(‪.‬‬
‫אילא הכם ביבנה להחיר בכיריה בסרק ד'‬
‫דננורוח והתירו לו שכר בטלה והוא ד׳ איסרים‬
‫ברקח וששי! בנסח בץ בעל מ ו ם בין חמים ולא‬
‫ירעתי נאיוח חוא ‪ .‬ונן יש באמוראים ר' א י ל ח‬
‫זה נהנדח חכם שלא יונל להתיר נ נ ו ח ח ני אם‬
‫ח נ ם ני חוא חמור מ ח ת י ת נדרים ני נםקום שיש‬
‫ח נ ם מ ו מ ה ה יינלו להתיר נ' חדיוטוח דנמירי‬
‫וסנירי מ ח שאץ ק ננכור חוץ א ם חיח חסרון‬
‫אנר שאו ניחן רשוח לנ' חדיוםוח נדאיחא נסרקא‬
‫קמא וחולץ ונסרק נירה נ ש נ ת ‪ .‬ומנץ חוח אץ‬
‫מימהה להתרת נדרים נ מ ו שאמר הרא״ש ו״ל‬
‫ואפילו לרנ לא נתן רני רשות להתיר נמרית ‪) .‬צד‬
‫ג ג ב( ‪ .‬הוא א' פי״ח חכםים שהוסיף חפחבר על‬
‫הרפב״ם ו״ל עין שס ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
‫אליועיני נן הקף הנהן הגדול שעשה פרה‬
‫מ מ ן הוני המעגל ומנץ יהודה נן טנאי ושמעון ק‬
‫ש ט ת ‪) .‬צד ‪ 16‬א י צ י ‪ 25‬א( ‪.‬‬
‫רבי אליעזר ק דגלאי נ ש מ ט ע״י חמחנר ‪- ,‬‬
‫והוא נמצא נ מ ס כ ח חמיד דף ל ע״נ )דפוס פראג(‬
‫אמר ר' אל״עור ק דניאי עדם דדו לאנא נערי‬
‫המנווו־ והע מחעטשוח מריח פיטום ח ק ט ר ח ‪.‬‬
‫המעריך‪.‬‬
‫רבי אליעזר המודעי נבר ד נ ת י מ ל מ ע ל ה‬
‫ושנהרג בניחר הנידו של ר׳ טרפץ‪ ,‬אבל הוא קורא‬
‫לר' טרפון רבי והוא דרשן נ ת ל ור' אלעור ק‬
‫סרםא אומד מ ש מ ו ‪ ,‬והנניה בן איד ר' יוןושע ור'‬
‫נסרק שבועת חעדוח עריץ צתנץ אנו למודעי‪.‬‬
‫) צ י ‪> 33‬׳( •‬
‫רבי אליעזר ה ק פ ד נס׳ נל הצלמים‪ .‬רני‬
‫יהושע ק לוי ודה מחלך אחר ר׳ אלעור חקסר ברבי‪.‬‬
‫אנל נתוססחא נפרק ו' מוזולץ השינ ר׳ אליעור ננו‬
‫של ר׳ אלעור הקפי מ ה למילה ו מ י ‪ .‬ובפרק ח'‬
‫דנחוניח אמר ד' מ נ ח ם בן נפח משום ר' אליעזר‬
 ‫]‪57‬‬ ‫מאמר ‪-‬אשון‬
‫עם ר' יהודה ‪ .‬ובפרק ב׳ דםופוד‪ ,‬ר' יהודה אומו•‬ ‫ר׳ יהושע )צד ‪ 23‬ב ( ‪ .‬ובפי ראשון דערלה רבן‬
‫מ מ ו ם ר׳ אלעור בן מחיא וכוי ובפרק ה' אלמד בן‬ ‫שמעון בן גמליאל אומר מ ש מ ו ‪ .‬ובפרק קמא‬
‫םחיא ואבא הלפתא והנניה בן הכינאי סיקלו אבנים‬ ‫דפסחים אמר הלכה משם ר' יהושע‪ .‬והוא‬
‫טיל יהושע ‪) .‬צד ‪ 22‬ב ( ‪.‬‬ ‫חבר לר' עקיבא וחסידוחו וחנס שנעשח לו‬
‫רבי אלעזר בן עוריה הכהן עשירי לעורא ונטויא‬ ‫חכל בפי סדר חעניוח שמתמלא כל ביותו ח ט ח ‪,‬‬
‫ישראל כבר פירשנו ע מ ו וחכמחו)לעיל ‪ 39‬ב(‪ ,‬ור'‬ ‫והיו בורחים גבאי צדקח ממנו לפי שחיה‬
‫הנינא אמר כי רבו ר׳ אייעור‪ ,‬ובאלה המשפטים רבה‬ ‫גוחן להם כל מ ה שיש ל ו ‪ .‬ואלה האנשיס‬
‫כי ר״ג ור׳ יהישע ור׳ אלעור בן עזריה ור' עקיבא‬ ‫שנקראו על שמוח ארצם שחיו רשומים‬
‫הלכו לרומי וכן היזז ר' עוריוז אבע הכם ועשיר‬ ‫רדועים במקום ההוא כמו איש צרירה או איש‬
‫יעוור לאהיו שמעון שיקרא ‪ .‬ודי דוסא בן הרכינס‬ ‫ירושלם איש כפר ה נ ד ה ‪ .‬כמו דרך מטל חייחי‬
‫אמר יש בן לעזריה הברנו ולא ראיחי צדיק נעוב ‪.‬‬ ‫במלכוח ספרד ונם במלכיוח א ח ת ח של הנוצרים‬
‫ו ק נראה מ ר' עזריה ק אבטולמום אביו חכם גדול‬ ‫כשיצאו הספרים שעשיתי בותכונח חיו אומרים רבי‬
‫ועשירי לעזרא הכהן והיה לפני ר׳ פרידה כדאיחא‬ ‫אברחם זכוח איש ש ל א מ נ ק ה ‪ .‬ואני יש לי‬
‫במנחות פ' כל חמנחוח ‪ .‬אבל יש נוםהא כי ר'‬ ‫רשות להתפאר בוה כמו ש א מ ת חו׳׳ל איוו היא‬
‫עודיד‪ ,‬ווז עשירי לר' אלעור בן עוריח כי ווז ריםתדה‬ ‫הכמה שנתהשבו בה ההנמים לעיני העמים ה ד‬
‫חיח בזמן ר׳ א מ י ‪ ,‬ועל זח פרש״י עשירי לעורא‬
‫אומר וח חשבון תקופות ומזלות‪ .‬ואני מעיד לשמי'‬
‫חוא ר׳ אלעור בן עוריח‪ .‬ונ׳׳ל כי וח פרש׳׳י בחכרח‬
‫שהיו משכתין אות ישראל מאד בזח ‪ .‬וכל כוונחי‬
‫משום דבפ׳ חפלה השחר אמר עשירי לעזרא‪,‬‬
‫לא היותה כי אם להבץ דבת הו״ל וההלכות שכתבו‬
‫וכבר ידעת חדבר של ריםרידח בפי כיצר מעברין‬
‫בוה ‪ .‬ובתוספתא ר׳ אליעזר בן יהווה איש אוכלים‬
‫ושוזיוז קורא ד' מאות פעמים לתלמידו ובעבור‬
‫בפי קמא דםעשר שני וכן בסרק העור והרוטב‬
‫ששכח חחלמיד חחלכה חור לקרות עמו ת' פעמים‬
‫בגמרא ‪.‬‬
‫אחרים עד שיצאח בוז קול ואמרח או חחיח ח'‬
‫שנח או הוכה אהה חערך לחיי חעולם חבא וחוזה‬ ‫רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי )לעיל‬
‫בהיי העה״ב ו א מ ת לו זה וזח יחקיים וחיה ח'‬ ‫‪ 47‬ב( שעשה ל״ב מדות לתורה ל״ב הכם‬
‫ש נ ח ‪ .‬ווקנו של ר' פתדח מצא גלגולה יהויקים‬ ‫לימינו וגוי‪ .‬וכל מקום שתמצא דבריו באגדה‬
‫ושמר אוחדז ומצאח' אשחו ושדפחח באש שדושבח‬ ‫עשה אונך כאפרכסת בפרק מ ס ד ה ד ם ‪ .‬והוא היה‬
‫שחיחה של אשח אחרת שמתה לבעלוז וחיה כחוב‬ ‫בומן ר׳ עקיבא ור׳ אלמד בן מדיה ואהריהם כמו‬
‫בח ואת ועוד א ח ר ח ‪ .‬וכבר הארכנו בזה למעלח גם‬ ‫שנראה בתלמוד‪.‬‬
‫באמוראים נדבר בזה ‪ .‬ובירושלמי דבתרא ר' פ ת ו ח‬ ‫רבי אליעור ק ד' יהודח ם״נ דאהלוח ‪ ,‬חלוש ראיני‬
‫כי שלשה התבריט ד״ש יר״י ורי״ע כל אהד חיה לו ק‬
‫נתן לר' יורן נשיאה ב׳ צנונות שנורעו במוצאי‬
‫שפו ר״א ‪ ,‬ועייל סת שכותבחי שם ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫שמעית בץ ראש השנה לכפור ותמה על וה באותה‬
‫רבי אליעזר בן יעקב הלכותיו קב ונקי והארץ־‬
‫שעה התיר רבי ירק במוצאי שביעית‪.‬‬
‫ימים מומן הבית עד דורות האהתנים ואהי אמו‬
‫רבי אלעזר בן ערך תלמיד ריב׳׳ו התריף‬ ‫לוי במקדש ועל פיו נעשה מסכת מדות ר״ל על פי‬
‫שבכולם שנקרא ר' נהוראי במסכת ש ב ת ‪ .‬בבר‬ ‫ר' אלימד בן יעקב וכבר דברנו למעלת ב ז ה ) ‪ 3 1‬ב ( ‪.‬‬
‫פיושנו דבריו )לעיל ‪ 35‬ב ( ‪ ,‬אבל ה א מ ת ט ר׳‬ ‫ובפי ואלו קשרים הלכה כרי אלימר ק יעקב‪ .‬ונראה‬
‫נהמיה הוא רבי נהוראי‪.‬‬ ‫שהכלל אינו מועיל כיון שהיצרן־ לוה והלכותיו ק״ב‬
‫רבי אלעזר בן פילא סוף פ' ז' דטהרוח ‪.‬‬ ‫כאשר כתב הרא״ש בפי מי שהוציאוהו משם ר״ח‬
‫דש נוסתאות בן פאב׳ והוא משיב על דברי ר׳‬ ‫ותו לא כמספר חכמי חמשנח ש א מ ת חלכח‪ ,‬דש‬
‫עקיבא ‪) .‬צד ‪ 22‬ב ( ‪.‬‬ ‫חלכוח שאץ חלכח כמותו מ ע ט מזער אבל כל דבריו‬
‫רבי אלעזר ק פרטא ובנו ר׳ שמעון בן‬ ‫נקיים וחוא ידע כל מדוח חמקדש וחאתך ימים‬
‫אלעוד בן פרטא‪ ,‬ור' פרטא הבית של ר'‪ ,‬ודי פרטא‬ ‫ואמר הלכה משם ר' חנניח בן חטנאי ואין חלכח‬
‫שבומן רבי בן בנו של ר' פרטא הנדול‪ .‬וכנו־‬ ‫כמוחו בפי ד' דכלאיס ‪.‬‬
‫אמרנו למעלה )צר ‪ 3 2‬א( שהיה וקן מאד ונתפס‬ ‫רבי אלעזר בן מתיא בפי עשית דיבמוח מדי‬
‫על שעסק בתודה עם ר' הנינא בן תרתון וניצול‬ ‫הכמי יבנה בן מ א י ו ק וומא והמיה בן ח ט נ א י ‪.‬‬
‫כדאיתא בפי קמא דעבודה ורה ושהצילו אליהו ז״ל‬ ‫והוא בפ״ק דקדושץ בברייחא בכבוד אב ו א ם ‪,‬‬
‫ורבי חיה ר' אלעור המודעי בסרק ב ״ נ ‪.‬‬ ‫ובחוספחא בפ״ו מפסחים הולק ר' אלמר בן מתיא‬
‫‪11‬‬
 ‫ספר יחסין‬ ‫‪[58‬‬
‫רבי אלעאי אביו של ר׳ יה‪1‬דה והוא תלמיד‬ ‫רבי אלעזר בר צדוק‪ .‬בספר מ צ ו ת הגדול‬
‫ר׳ אליעור בסי סוני ו ע ו נ ה ובס׳ הקומץ רבה ובס׳‬ ‫בלא העשה מצוח רל״ה סירש כי הוא כהן‪ ,‬ובבר‬
‫שני דעירובץ ונמו הבר לר' ישמעאל וקרא רבי לר׳‬ ‫םזרשנו כל עניניו‪ .‬וראה הרבן הבית והיח בומן ר״מ‬
‫ישמעאל והוא קרא לר' אלעאי בני בס״ק דגיטין‬ ‫ונשאר לנו בסםק א ם הוא כהן ואמר משום‬
‫והוא בדרך מחמיר א!>ר ו״נ ‪ .‬ובס״ב ה מ ד י ם‬ ‫ר׳ מאיר בםוק ו׳ דבלאים ‪ .‬וזח תימה כי ראה רבי‬
‫שהרצה לסני ר' אליעזר ור' יהושע והיה וקן כדתני‬ ‫אלשר חרבן הבית והוא קדמון וראה לבת נקדימון‬
‫ר' אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו‬ ‫ב; גותון וכוי כדאיחא בסי מציאח האשח ‪ ,‬ובסרק‬
‫ונו׳ • ) צ י ‪ 44‬ב( ‪.‬‬ ‫ד׳ מיחוח שחיח גדול קודם חרבן חביח וחשד‬
‫אבא אלעזר בן דולעאי בס׳ שני דמקואות ‪.‬‬ ‫שראח בח נחן שזינחח ששרסוח בחבלי ומודוח‬
‫ונראה ני הוא בומן תלמידי ר׳ עקיבא ר׳ מאיר ור׳‬ ‫ונראח שחיח לסחוח ם ׳ שנח קודם חחרבן כי‬
‫בטלו דיני נסשוח • ) צ י ‪ 27‬א ( ‪.‬‬
‫יהודה ור׳ שמעון ור׳ אלעוד בן שמוע ‪ .‬ונס׳ כל‬
‫ה ג ט תנא וברייתא אבא אלעזר בן ג מ ל א ‪) .‬צד‬ ‫רבי אלעזר נ ן שםוע הנהן שחאריך נס׳‬
‫בני העיר רנו של רני וכנו־ סירשנו דנריו)לשל ‪44‬‬
‫רבי אליעזר בן ד מ א ‪ .‬וכבר אמרנו שהוא‬ ‫א( ‪ .‬ורנ היה קורא לו טוניינא דהנימי וסירש רנ‬
‫בן אחותו של רבי ישמעאל ושמת בנשיכת נהש‬ ‫צ מ ח מוסלא בחנמה ורש׳׳י סירש מאושר שנחנמי׳‪.‬‬
‫ומח נקדושה‪ ,‬רש אומרים ני הוא מעשרה חרוגי‬ ‫ואמרו ני הוא אחרון מי׳ חרוני מלנוח ונליל ש נ ח‬
‫מלכות ולא ר׳ יהודה נן תימא ושמא ננשינת נדמו‬ ‫נחר! וחחחיל לקדש נקדוש חיום י^׳ל חניחוני עך‬
‫הוא יהושע כן דמא נן אהותו של ר׳ ישמעאל ודי‬ ‫שחצא הנשמה ניוןשחגיע לאשר ברא אלהי׳לעשוח‬
‫אלעור נן דמא הרגוהו שהיה מניה תםילץ ועודן‬ ‫יצאת בח ק ל ואמרח אשריך אלשר בני בשלם חוה‬
‫נואשו והרנוהו קדוש וטהור )צי־ *‪ 4‬א( ‪.‬‬ ‫היתה נשמחך רומח לאלקים ויצאח נשמתך‬
‫רבי א ל ע ז ר נ ר נ י ינאי נ ש מ ט מן ה מ ה נ ר והוא‬ ‫באלקים ‪ .‬ואני תמיה מ ו ה כי זה היה רבו של רבי‬
‫נמצא נמסכת ניצה דף ל״ד ע ״ א ‪ ,‬אמר ר״א נר׳‬ ‫כמו שאמרנו‪ .‬ונראה שלא זדה שמד בומן רבי‬
‫ינאי משום ר״א נ ן אנטיגנים‪ ,‬ונחולץ רף מ״וז ונ״ה‬ ‫אע״ם כי בסוף סרק אם אינן מכירין סירש רש״י‬
‫ר״א נן אנטיננוס אומר משום ראנ״י‪ .‬המעריך ‪.‬‬ ‫מ ש ם רבו כי בקדוש י‪ 111.‬ש היה שמד כששלוז לד׳‬
‫אמחלאי שם אביו־ז דאאע״ת ם״ם הםםינה ‪ .‬י ע ״ ץ ‪.‬‬ ‫הייא אינו נראה וה כי א ם כסירוש הראשון שםירש‬
‫אנטיגנוס איש סונו שקבל משמעון ח צ ד ק ‪.‬‬ ‫רש״י ש ם ‪.‬‬
‫ונענור דנרע שדנר נ מ ש נ ח סרחו צדוק וניחום‬
‫חלמידיו הרשעים שיצא מ ה ם המינוח נמו שננו־‬ ‫רבי אלעזר ברי שמעץ בן יוחאי בבר ידעח‬
‫זכרנו‪ .‬וחלמידיו חחסידים יוסף נן עשר ףוסף נ ן‬ ‫כל דבריו נשהיח במערח י״ג שנח ע ם אביו וקבלחו‬
‫יוחנן הוא נשיא והשני א נ נ״ד ‪ ) .‬צ י ‪ *3‬ב( ‪.‬‬ ‫יסודין של א ה ב ה ‪ .‬וכל דבריו הקדושים בס׳ השוכר‬
‫אנקלוס הנר י( נ ר אהתיח דטיטוסחוא חנא‬ ‫הפועלים‪ ,‬ושחיח חבירו של רבי אבל מ ת קודם רבי‬
‫דברייחא‪ ,‬נס׳ חמוכר סירות חנ״א אנקלום הגר‬ ‫שנים ה ר ב ה ‪) .‬צד ‪ 52‬ב ( ‪.‬‬
‫אומר נדונים מעשה צעצועים והוא קינל מר׳‬
‫אלישע בן אבויה י( כבר דברנו בו למעל׳כי הוא‬
‫אליעוו־ ומר׳ יחושע יתרגם ח׳ חומשן חורה מסיהם‬
‫חנקרא אחר ורבו של ר׳ מאיו־ והוא מד׳ שנכנסו‬
‫ואינו מן ה מ ש נ ה ‪ .‬ובחוס׳ נסת; ח׳ דדמאי‬
‫שהחמז־ על עצמו כי מ ה שלרש והלק עם אחיו‬ ‫‪!#‬רדס ושונו! לחיי העולם הבא נעבוד חורחו‬
‫שהיו גדם הוליכו לים ה מ ל ך ‪.‬‬ ‫ותלמידיו ל א החטיא אחרים שאמו־ לר׳ מאיר ש­‬
‫נאן ת ח ו ם שנת ושנא אש מן השמים סנינ לקנרו‬
‫אסקשיון יומא דף כ״ת ע״ב ‪ .‬יענ״ץ‪.‬‬
‫וונה להיות ר׳ יעקנ חתנא נ ר נרחיה שהודיע לנו‬
‫י( עס״ק דע״א דיא״א ם״ש שם שאם איגו ט״ם שם‬
‫*"ל חרי אנקלום הנד הוו‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬ ‫סודות עח״נ נסרקי אנוח ונםוף הולין ונקדוטץ‪.‬‬
‫גם ובינו הקדוש חנניםו לאלישע במםבת אנוח‬
‫אות הבי״ת‬ ‫הקדושים וראה ההרנן והיה משבח לדי עקיבא‬
‫והאריך ימים שהיה א ח ר י ו ‪) .‬צד ‪ 23‬א ( ‪.‬‬
‫בבא בן נ ו ט א כנר סירשנו אוחו למעלה )צד‬ ‫י( אלישע בן אבויה מוזכר בסשנו! סייד דאבות ובכי״ת׳‬
‫‪ 8‬ז ב( ני היא חלמיד שמאי ה ו ק ‪ .‬והוא בסרק‬ ‫מ״ק רכע״א‪ .‬אבל בנייד פד״א יזנירסא ד' ישמעאל‬
‫הנוקין שאמר כי הורע אינו סולד מהאש ולונן ניצח‬ ‫בן אלישע ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
 ‫]‪59‬‬ ‫מאמי ראשון‬
‫בעצם אלא אהר והוא בבא בן בוטא כי השנים‬
‫חאהרים ה ם באות היו״ר ‪) .‬צד ‪ 17‬ב( ‪.‬‬
‫בתחלח מלכותו וחוא נחן עצה לוזותוס המלך‬
‫א ו ת הגימ״ל‬
‫רבן גמליאל הזקן וה נ כ ת של הלל הזקן בנו‬
‫של רבן שמעון ב; הלל ‪ .‬ובם' ב' רערלה יועזר איש‬
‫הבירה מתלמידי ביה שמאי ושאל את רבן גמליאל‬
‫חוקן שחיח בשער חמורח ‪ .‬וכן בשי אחרון תבמות‬
‫נחמיח איש ביח דלי שחיה בנהרדעא היה מקובל‬
‫מסי רבן גמליאל חוקן שמשיאין האשח על סי״עד‬
‫אחד ‪ .‬וכן אמר ר׳ יחווה בן בבא ובסוף ס י ט ח‬
‫משמח רבן גמליאל ח ו ק בטל כבוד חתורח‪ .‬ו ח ע ת ך‬
‫בערך בטל פירש בני ארם שמכבדץ בעלי חורח י( ‪.‬‬
‫אבל יש פיתשים שחיו בימיו לומדים חחורח‬
‫בעמידה ואחר ש מ ח בא חולשא לעולם וקותן‬
‫בישיבח ‪ .‬וכן נראח בס׳ חקורא את חמגלח נ י מ ו ת‬
‫משה ועד ר״ג חוקן חיו קורץ בעמידח‪ .‬ובנו היח‬
‫רשב״ג חראשון שנחרג מיי חרוגי מלכוח ובנו של‬
‫רשב״ג רבן גמליאל דיבנח שנשאר או כשחרב‬
‫חביח ווה לבר נקרא חוקן אולי בעבור שחאתך ימיי‪.‬‬
‫בייתום בן יורן‪ .‬רבי בנימין םנחות דף ע״א א י ‪,‬‬
‫רבן גמליאל ריבנח וח חיח נשיא אחר חרבן‬
‫חביח אחו־ תב״ו וחוא בן בנו של דיג ח ו ק והוא‬
‫ראח זקנו וראח חבית כמו שנראח בסוף יבמוח‬
‫בתירא אבי ד' יהודה ‪ .‬ברוריא דביתהו דר״מ *‬
‫שנוכר ממעשח שראח רב; גמליאל וקני‪ .‬ועוד בם'‬
‫ברתיה דרזזב״ת דתניא תלת מאח ונוי בת״כ ‪ .‬ובשאר‬
‫מ צ ר א ן צולץ אמר ר' צדוק מעשח ב ר ק גמליאל‬
‫שאמר לטני ענדו צא וצלח לנו את חםסח על‬
‫האםנלה‪ .‬וסי' רש״י ש ם רנן גמליאל היה נניח שני‬
‫נדאמתנן בגיטץ שהיה ר' יהושע אהד מתלמידי‬
‫תנ״ו שחוציאו אוחו ב מ ט ח בשעח ח ר ק והוא נר‬
‫סלוגחיח ררנן גמליאל‪ .‬ו ק תראח נקמא נסי‬
‫מ ת נ ח ני ר״נ זח שהוא נו־ סלונחיה מרי אליעזד‬
‫ומרי יחושע נשסימא עין ט נ ׳ ענדו סגע עם ר'‬
‫יהושע ואמר לו נ ש מ ח ח שסימא עינו רצא לחירות‬
‫ובעבור שרי יהישע חיח אב ביח רץ ננית דץ שלו‬
‫לא יצא לחירות כי מודה בקנס ס ט ו ר ‪ .‬וחחוםסוח‬
‫בחחלח נדה אמר רשב״ם שםחתו של רבן גמליאל‬
‫חוא רבן גמליאל חוקן‪ .‬ומיחו אץ ת ל ו ת ר״נ ס ח ם‬
‫שיהיה הזקן אלא ר ק גמליאל ת ב נ ח ‪ .‬ובברכות‬
‫במשנח שקבל חנהוצזין על טבי שהיה כ ש י ‪ .‬וכבר‬
‫ידעת שזזצילו תב'^ מיו־ חקיסר כשנחרב חביח ‪.‬‬
‫וכן כשחרש טורנוס דוםום'חחיכל ננזר לחריגח ובא‬
‫חחגמון לביח חמו־רש ואמר בעל חחוטם מתנקש‬
‫ונחבא ר ק גמליאל ובא לו ההגמון בסתר ואמר‬
‫י( עיינתי בעריך ומצאתי שם בוה״ל ‪ ,‬סי' עשרה בני‬
‫ארס יושבין בבית חננסרנ ובטלי( ממלאכתם ועוסקין‬
‫בגרב• צבוי* * חמעריך ‪.‬‬
‫ס ל ד ומצאו כדבתו והיה הכם נ ד ל מ ק ן ‪ .‬והמלך‬
‫הורדוס כהל עיניו ר״ל שסימא עיניו כשהרג לחכמי׳‬
‫שיבנח ביח חמקדש לכםיתו על שכיבח אוד חשלם‬
‫ש ה ם חחכמים ‪ ,‬רעםוק באור של שלם וח בית‬
‫חמקדש ‪ .‬ובסוף כריחוח במשנה שהיה מתנדב‬
‫בבא בן בוטא בכל עם אשם חלו׳ חוץ מיום אחז־‬
‫אחר יום חכםותם וזח נקרא אשם חסידים ונשבע‬
‫חמשן חוח וכוי אע״ם שאץ חלכח כן שיבא בנרבח‪.‬‬
‫ו ק בנרתם סוף סרק ר׳ ^יעזר שהיח ר ק ועניו‬
‫וששה שלום ‪.‬‬
‫בן ב ג ב ג חוא ר׳ יוחנן בן בנ בנ‪ .‬וכבר אסרתי‬
‫כשנאמרי רבתחם לסני רבי וחשכימו עליחם נכתבו‬
‫כסי צזה שהיה או שמם ‪ .‬בן בג ב ג ‪ ,‬בן וכאי‪.‬‬
‫וכבר םירשנו כי שלח לר' יהודה בן בהירא לנציבי;‬
‫כדאיחא בססת ובס״ב דקדושץ‪ .‬וחרמבי׳ם ויל אמר‬
‫•שחוא מחבורח חלל ושמאי ושלא ראח חרבן חבית‬
‫ואנכי לא ידעתי‪.‬‬
‫בטנית אביו של אבא שאול וכן שם בנו נדר כנ״א ‪.‬‬
‫בן גמלא ‪ ,‬בן ציון‪ ,‬בן קטין‪ ,‬נהנים נדוליפ ‪.‬‬
‫ונדח ריש הפםלת דכא״ב ‪ .‬וקן ד' בי״ס ‪ .‬בן וודא ד״ה‬
‫כח״א ‪ .‬בן יאסק ס' אץ נושאין‪ .‬בן םטדא סוף ‪0‬׳‬
‫דיני ממונות צ״ע באיות ומן היה * עיין ערך םסום ‪.‬‬
‫מקומות לשבח ום״א לגנאי‪ .‬בלוריא הגיורת ראש חשנה‬
‫דף י״י ליב ‪ ,‬יעב״ץ <‬
‫בן ב ת י ר ה בס״ק רתעניות‪ .‬בן בתירא חוא‬
‫ר׳ יחושע בן בתירא וקודם• שנסמך נקרא בשמו‬
‫ואינו ר' יהודח בן בתירא ‪ .‬ומשם למר חרמב״ם‬
‫ו״ל כי בן בתירא ס ת ם ד״־א ר' יהושע כאשר כתב‬
‫בסרק ששי והוא ח ל ק עם ר' יהושע ק הנניה‬
‫בסרקא קמא דובהים ושם נראה כי לעולם היו‬
‫השבעים םנהרתן בוכץ הנשיאים אהר חחרבן‬
‫שאמר בן שאי מקובל אני מסי ע' זקנים ביום‬
‫שהושיבו א ת ר' אלשו־ ק ש ת ה בישיבה ‪ .‬אבל‬
‫יותר גראח זח בם״ק דר״ח רגלחח סנהררץ עשר‬
‫מ ס ש ה מלשכח חגויח להר חבית ו כ ו י ‪ ,‬לאושא‬
‫בוכץ ד ק שמעץ בן גמליאל אביו של רבי‪ ,‬ל צ ם ו ת‬
‫ל ט ב ת ח בוכץ ר ב י ‪ .‬וזח בחכרוז ה ם העי סנהדוץ‬
‫כ! הכ״נ ש ח ם סנהרת קטנה לא חיו בלשכח חגףח‬
‫כי אם בשרח בחר חביח ‪ .‬וכן כאשר ר' יוהנן רצח‬
‫לסמוך חשנים חלמיתם ל א עלח בידו מ חיו מורע‬
‫עלי אמר לעשוהם מכלל השבעים‪ ,‬וכן בשמואל‬
‫עם רבי‪ .‬וכבו־ ידעת כי כל בני בחירה ה ם מזרע‬
‫חנשיאים שחיו בירושלים קודם חלל ושמאי ושוזם‬
‫מתמחים שחחיח יחזקאל וא׳׳כ באיח חזח לא יש‬

‫אלא ששרחום וחורו ויסדום‪ .‬כמו שאמרו שמעין‬
‫הסקלי הסדיר י״ח ברכות על הסדר ביבנה ‪ ,‬וכבר‬
‫ידעת כי אנשי כנסת הנרולה תקנום וםדדום‬
‫כדמםורש שם בנמרא ‪ .‬ו מ ה שאומר בנסרא‬
‫כדמתרנם רב יוסף על םםוק שתרנ' יונתן בן עתיאל‬
‫שהוא ביום ההיא יגדל המספד בירושלס וכוי אינו‬
‫רב יוסף אבל ר״ל כמו שאנחנו קוריס למי שיודע‬
‫מקרא שחוא בעל פסוק או אם יודע חרגום אומדים‬
‫לו שחוא מחרגם בעבור שיודע אוחו בדקדוק וחוא‬
‫לא ע ש א ו ‪ ,‬כן רב יוסף חיח יודעו בדקדוק לפי‬
‫שהיח צריך לו כי חיח סני נחור ‪ .‬וכוזב וש״י בסי‬
‫כל כחבי כי חרגום נביאים אמרו יונחן ולא כחבו‬
‫כי לא ניחן ליכחב ודברים שבכחב אי אחד‪ .‬רשאי‬
‫לאומרם על ס ח ‪ .‬ובחחלח בבא קמא בתוספות‬
‫נחנו חפועם חראשון שאמרחי ברב יוסף שיודע‬
‫בדקדוק חחרגום ולא בעבור סני נחור כי כבר חוחו־‬
‫משום עת לעשות לי״י‪ .‬ואני אומר כי אע״ם‬
‫שנכתבה המשנה היו האמוראים מדקדקים בוה‬
‫כל מ ה ש^יםשר שלא לומר ואסילו לכתוב מ ה‬
‫שנאמר על ס ה ‪ ,‬ר' יוהנן וריטי לקיש וכל האמוראי'‬
‫והתרנום הוא על סה‪ .‬ותראה שהוא כן כי המחם־י'‬
‫הביאו איך אנו אומרים הססוקים של תורה בתםלה‬
‫על סה שנראה שהוא אסור כל שנוכל לאומרם‬
‫בכתב ותרצו הרבה תירוצים ‪ .‬ין*לי יינתן ואנקלום‬
‫םירשו יותר מ מ ה שהתרנום היה קורם ולק נקרא‬
‫על ש מ ם אבל תרנום של כתובים שהיה קודם יונתן‬
‫בן עודאל לא רצה השם יתברך שיפרש יותר עליו‪.‬‬
‫וכבד אתה רואה כי בומנו היה רבן נמליאל הזקן‬
‫וכבד היה לו תרגום של איוב והי מנלות אע״פ ש ה ם‬
‫מן חנחונים קבלה בידינו כי יובחן בן עודאל‬
‫חרגםם ואולי חרבם ג״כ של איוב ומשלי כי חחששא‬
‫ל א ח י ח י י י א שלא יפוש יותר ממירות ריר ש ק‬
‫כחוב בספר ר' דור אבודרחם בפירוש ובא לציון‬
‫נואל ח ח לשונו‪,‬־ ושמעחי בשם חרא״ש שאמר‬
‫שעל חרגום פסוק ימלוך ח ש ם לעולם יצאת בח‬
‫קול ואמרח ליונתן בן עוזיאל מי חוא שמגלח סחרי‬
‫חורח י( לבני אדם מפני שיש בו קץ משיח ‪ ,‬אע״ם‬
‫שרש״י פירש שהוא רניאל שיש בו קץ משיח ‪ .‬ואני‬
‫ראיחי חרנום של כחובים הוץ מדניאל ועורא וד״ה‪.‬‬
‫ונחזור ל ע נ ק שחיינו בו כי כבר ידעת מ ס ח‬
‫שאמרנו כי נעשח לו נם כשדזרש טורנם רופום‬
‫חושע חחיכל‪ .‬ובסוף מועד קפץ כי ר׳ אליעזר‬
‫ודי יחושע חיו במיחח ר״ג חוקן וחורו בכפיית‬
‫ח מ ט ח ‪ ,‬ונ״כ חיו במיתת רבן נמליאל ריבנד‪ ,‬נ ר‬
‫סלונחם ואחריו כמו שאמרנו וא״כ ראו מיחת‬
‫י( מ"׳ יוחת סחרי תורה כתיב סורי‪.‬‬
‫ספר‬ ‫‪[60‬‬
‫ליח שיביאחו לעח״ב א ם יצילחו ונשבע לו כן וחרג‬
‫חחגמון את עצמו בסתר ויצאת בת קול שמווםן‬
‫לחיי חעת״ב ‪ .‬ובסוף חעניוח פרש״י בעל ח ח ו ט ם‬
‫בעל צורה כלומר נרול ח ר ו ר ‪ ,‬ואני אומר בעבור‬
‫שמיפה דמניס ו ק מצאתי בערוך‪ .‬ור׳ אליעזר יבםו‬
‫נשא אימא שלום אחות דנן גמליאל ‪ .‬ומשום‬
‫נפלת אפים שעשה ר' אליעזר נשנרנוהו מ ת ר״ג‬
‫וה קודם הניריו ר״ל ד׳ אליעזר ור׳ יהושע נדאיתא‬
‫נפרק הוהנ ‪ .‬ורצה ר' יהושע אתר מותו לנטל נל‬
‫חהלבוח שהיה נננדו וקם עליו ר' יוהנן נן נורי ל א‬
‫חניחו נראיחא נפרק נכל מערנין‪ .‬והוא חנקרא‬
‫ברבי ר״ל ג ד ל בחורח ‪ .‬נפי נל נחני אמר ד׳ יוסי‬
‫מעשה באבא חלפחא שחלך אצל רבן גמליאל ברב‬
‫לטבריה ומצאו שחיח יושב על שלחנו של יוהק‬
‫חנווף ובידו ססר איוב חרגוכ והוא קורא ב ו ‪ ,‬אמר‬
‫ליה ונור אני בו״נ אבי א ב ץ שחיח עומד על נב‬
‫מעלה נהר הניח וחניאו לפניו ספר איונ חרטם‬
‫ואמר לבנאי שקעהו בבניין‪ .‬פי׳ רש״י אבא חלפחא‬
‫אבא של דבי יוסי חלפחא שמו ר״ג ברבי לא שהיה‬
‫בנו של רבי אלא ג ד ל בדורו‪ .‬רבן גמליאל אבי א ב ץ‬
‫חוא רבן גמליאל חוקן ורבן נמליאל וח חוא אבי אביו‬
‫של רבינוחקדוש ובכאן אני מארץ בוח חמאמר כדי‬
‫להסיר השיבושים ‪ .‬בפי הקורא א ח חמגלח ובמנלח‬
‫אסלו י׳ קורין ויי מחרגמין םרש״י מחרגםין לא‬
‫גרםינן שאץ חרגום לכחובים ‪ .‬ואינו נראח כי מ מ ן‬
‫ח מ ה ראינו כי רבן גמליאל הוקן היח לו חרטם‬
‫איוב ‪ .‬ו ק בם' כל כחבי אמרו חחוססית משמע‬
‫שבימי חחנאים כבר נעשח חרנום של כחובים ‪.‬‬
‫ובן תניא בסרקא קמא רמגלח ובחלל אפילו י׳ קורץ‬
‫וי׳ מחוגמין מוז שאץ כן במגלו! אע״ם שיזנחן לא‬
‫עשאו מכל מקום שוב נעשו! בימי חחנאים ודלא‬
‫כאומרים רהרנום של כחובים רב יוסף ע ש א ו ‪ .‬וכן‬
‫אני חכוחב אומר כי אסלו חרגום אנקלום שהיה‬
‫קרוב ל ה ו ק הבית קודם היה מ מ י עזרא בחחלח‬
‫הבית כראיתא בסרק ר' רנררים‪ ,‬ויקראו בספר תורת‬
‫האלהים ןןן מקרא ריסורש וה ת ר ט ם ‪ ,‬ושום‬
‫ו‬
‫שכל אלו הםםוקים‪ ,‬ויבינו במקרא זה פיסוק‬
‫י טעמים ואמרי לה אלו המסורת ‪ .‬וכן ביומא אומר‬
‫כמו זה ואפילו בימי עזרא לא היה התהלתו אלא‬
‫ששכחום וחזרו ויסדום כמו בימי מ ש ה ‪ .‬ובםרק‬
‫ב׳ דקדושץ כחב רש״י ואנקלום כשהוסיף לא מדעתו‬
‫הוסיף שהרי מסיני ניתן אלא שנשתכח וחור ויסדו‬
‫נראמרינן ושום שנל וח חרנום‪ .‬וכן בחהלת מסכת‬
‫מנלה אומר ני יונחן ק עוויאל מסי חני ונדיח‬
‫ומלאני‪ ,‬ואנקלום מסי ר' אליעזר ור׳ יהושע‪ ,‬ושאלו‬
‫בימרא וכי הוא עשאו והלא נימי עורא ומשה וכוי‬
‫]‪>51‬‬ ‫ראשון‬
‫שסוסלין המקוה שטוס שמעיה ואנפזליון וקבלו‬ ‫הזקן וננרו‪ .‬וננר ידעת כי מפני השלשה מחלוקיות‬
‫הנמים את דבריהם יותר מהלל וטומאי ואלו‬ ‫שעשה עם ר' יחושע אע״ם שחיח אודזנו י( ונותן‬
‫ההכמים לא נתפרשו טומוהם אבל בא לחוויע נתר‬ ‫לו חמעשרוח נחנו חנשיאוח ידי אליעור נן עוריד‪,‬‬
‫התורה על הכל‪ ,‬שהם היו טיוננים במקום הםתות‬ ‫וכל כך חסידוחו של דנן נמליאל וחפץ נחורה שלא‬
‫שנירושלם שער האשפות והם מאומנות גרועה‬ ‫מנע עצמו מניח חמדרש כמו שהיא כפירוש‬
‫שהוא אורג שאץ נותנין שררוז ומלנות למי שוה‬ ‫המשנה ואהר זה חור לו הנשיאוח‪ .‬ורנן נמליאל‬
‫אומנתו ונן נ ת נ רש״י נפרקא קמא דשנת כדאיתא‬ ‫דורש שחי שנחוח ור׳ אליעור ש נ ח א ח ח שנחו‬
‫נקדושץ אנל נסוף קדושין אינו מוכיד שם גרדי‬ ‫של מי חיתח ו נ י ' ‪ .‬ודע בי נל חנשיאים חיח נץ‬
‫ואולי הוא גורס שם נרדיה ‪ .‬ינתוםפתא דעדדות‬ ‫חרץ לנחינ נ ח ם ננוד נ מ ו מלך נמיחחו נ מ י‬
‫אין לך אומנות ירידה אלא גרדי ולא הזכיר מלנות‬ ‫שאמרו נפי קמא דענורח ורח ונן נפרץ ז' דשנח‬
‫והם הלנה נ מ י ת ס ננל •שראל והוונרו נ מ ש נ ה‬ ‫נחוםפחא נ מ ו ששורפים על המלנים ק שורםין‬
‫ואינם מהמנין ‪ .‬הנה נשלם אות הגימ״ל נשלשח‬ ‫על הנשיאים ‪ .‬ומעשח ש מ ח ר ק גמליאל הזקן‬
‫נשיאים מ ש ם א ה ד ‪ ,‬רנן נמליאל הזקן ור״נ נכדו‬ ‫ושרף עליו אנקלו׳ חנר מימחו ונלי חשמישו נעימנה‬
‫דיננה ור״ג נן ננדו של רנן נמליאל ינמי של דני‬ ‫צודיר״ל שחיוז שווץ נ מ ו ע׳ מ נ ח מעיר צור מ נ ס ף‬
‫אליעזר והוא נן רנינו הקדוש ‪.‬‬ ‫שכל מ נ ה כ״ה שקליס של חורח ‪ .‬ויש מפרשים ע'‬
‫מ נ ה ע' םעמים מ א ה שהם זי אלסים דינרים מ נ ס ף‬
‫אות הדלי״ת‬ ‫צרוף והנל עולה לדעח א ח ח ‪ .‬מה ר ק גמליאל‬
‫דכי דוסא נן הרבינס שהארץ •ימים רנים כל‬ ‫חוקן דיה י״ח שנים קודם ה ח ד ק ואו מלך ר ק‬
‫זנץ נית שני עד וכץ רנן גמליאל ור׳ עקינא אהר‬ ‫שמעון ק גמליאל נ נ ו ‪ ,‬ועם בל זה נחג ד ק גמליאל‬
‫ההרבן‪ .‬ובפרקא קמא דיבמות העיד על מדונה זו‬ ‫ה ו ק קלות נעצמו והוציאוהו ננלי ם ש ח ; ‪ .‬וכן‬
‫ישב הגי הנביא וכהו עיניו‪ .‬וזהו ד ע ת הרמב״ם‬ ‫ניזיישלמי נצוואתו של רני א״ל אל תרנו עלי מאד‬
‫זיל אנל נפרק הזורק ננ‪1‬ו אמר ר' יהודה נר אלעאי‬ ‫תכריכץ ותהא ארוני נקונה לארץ‪ .‬ו ק לעוץ‬
‫רותת הראשונים נית שמאי ודודות האחרונים ו״‬ ‫הרמב־׳ם התכרינץשל סשתן לבניש ולא היו דמיהם‬
‫דוםא שאמר השנויה אונלת נתרומה ‪ .‬ונן הוא‬ ‫יקרים ‪ .‬ואסור לקבור בתכרינק של משי וגגדים‬
‫בפרק שלישי דערויוח כי וה אמר ר' דוסא נן‬ ‫מדוקמים אפלו לנשיא שבישראל שוו גסוח חרוח‬
‫חרנינס ואם חיח ק־דס בית שמאי כיצד חוא‬ ‫והשחחח ומעשח גויס ע״נ ‪) .‬צד ‪ !0‬ב ( ‪.‬‬
‫אחרון ? ועוד שאמר נינמית שחיוז לו אח בכור‬
‫רבן גמליאל ה נ ד ל י( ננו של ד׳ יחודה הנשיא‬
‫שפץ מתלמידי ניח שמאי וכץ הנמנע נראח שחיח‬
‫הוא רנינו הקדוש ‪ .‬ונבר האתבנו בו למעלה )צד‬
‫לו אה ג״נ מחי שנה ‪ .‬ואולי מ ה שחעיד ני על‬
‫*‪ 5‬ב( נ ו ונענווחנוחו‪ .‬והוא ננו הנדול ממלא‬
‫מדונה זו ישנ חגי הנניא היה קנלה נידו או האריך‬
‫‪3‬‬
‫מקומו לאחרון חתנאים ‪ .‬וכל והיכא דחני רנ םסרא‬
‫ימים חגי הנניא כמו מאחים ש נ ה ( ‪ .‬ונן רני‬
‫משום חד דני דני חוא רנן גמליאל ננו של רני‬
‫דוסא האריך ימים נ״נ שחיח וקן מ א ד ‪ .‬ושם אחיו‬
‫יחודח חנשיא‪.‬‬
‫היח ענחן ננור שפון דייל חריף מוזלמידי ניתשמאי‬
‫גניני כרוי‪ .‬גדאי ר״פ שמ נורות אבי אדפץ‪.‬‬
‫ור׳ דוסא חיח נערות החדש נענץ ר׳ יהושע ורנן‬
‫גדידים קדושין ם״ו‪ .‬גדיש ד״י בן נדיש ר״ס‬
‫נמליאל ‪) .‬צד ‪ 11‬א( ‪.‬‬ ‫בכל םעדבין‪ .‬גוריץ ‪ .‬גרון וקני טל חנניה בן הוקיה‪.‬‬
‫גרוגי־ח אביו דידודה יומא עח״א‪ .‬גרים אבי ד' יהודה ‪.‬‬
‫דוסתאי איש נסר ד מ א י ‪ .‬ויש גירסא יוש‬
‫׳ענ׳׳ץ‪.‬‬
‫נסר י ח מ א ‪ ,‬וחוא מתלמידי ניח שמאי וחוא‬
‫גרדיים נעדדוח שני גודיים שנאו משער‬
‫מ מ נ נ כדאיחא בסרק שני ד ערלה ‪.‬‬
‫חאשסוח והעידו נשלשה ליונץ מיס שאובים‬
‫רבי דוסתאי ברבי ינאי ‪ .‬הוא תלמיד‬
‫י( ונודע בו כביד וחבה יחידת כ<ן"ש פם״ב דר״ה כשבא‬
‫ר׳ מאיר ש ק אומר באבות משום ר׳ מאיר‪ .‬ובסוף‬
‫י״י‪-‬אליו עפו• ונשקו על ראשי• ואפר בא בשלום דבי‬
‫פרקא קמא דניטץ הוא הנר לר׳ יוסי ק נסר ‪ .‬ורני‬ ‫וכוי כדאיחא בנפרא שס ‪ ,‬זמיפזנ קצת שי״י לםדו‬
‫יוסי זה היה נונץ ר' הנניה נן אחי ד׳ יהושע‬ ‫הכמה ‪ .‬יענ״ץ ‪,‬‬
‫כדאיחא נסוף נרנוח ו ק חוא נפי חמשי דעעענץ‬ ‫י( ‪1‬ה טעית סופד וצ״ל בנו וזנדול של ד' יחידה ‪.‬‬
‫י•( וח אי איסשר שמרי אדי״ל בשנת לסרס ופרי םחי‬ ‫יםצינו דבר שסועה משפי ‪0‬נ וזית פ״ד רבי נפליאל‬
‫תגי וכריח ומלאכי ופסקה הביאה פ״גי־אל וכ״כ נם‬ ‫ברבי איפר וכוי ובאב‪-‬לות יא וכל טהרות היה ס' ב״ה‬
‫הוא לפעלה אצל שסעץ הצדיק שבשנת אלף ליציאת‬ ‫קח״א ‪ .‬עיד לו ‪"0‬י נדה סנ״ב וה דר״נ בר רבי‬
‫סצייפ םלני־‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬ ‫יכי' ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫בתו ארוסה ע ל ר' זזייא טוהיחד‪ .‬או־וסה י‪1‬ם ני רני י‬
‫והלל היה ק״נ שנה כמו שאמרנו ו ק מ׳ עונה עלה‬
‫מבבל ועליו נתקיים נ ו המקיים התורה מעוני סוסו‬
‫לקיימה מ ע ו ש ר ‪ .‬ובסי ב' רביצה סרש״י ומרוב‬
‫ענוה שהיה בהלל היה‪ .‬משנה רבות מפני השלום ‪.‬‬
‫ובסוף שבועות שתקן הלל פרוזבול לשממה דרבנן‬
‫נזה הנלות כי היה יודע בנבואה שייזרב הבית‬
‫וכן פירש רבינו ת ם ‪ .‬וביומא סרק הממונה נ י‬
‫עניניו עם שמעיה ואנטליון רבותיו וכן בפסחים‬
‫בס׳ חסיד נשחט ענץ נשיאותו‪ .‬ובסוטה פ׳ היה‬
‫נוטל שחיח לו א ח שבנא ש מ ו ‪ ,‬אע״ס כי הוכיתי‬
‫החוססוחכיכל ש ב נ א הוא בכ״ה ש כ נ א בס״ק‬
‫דשבח ‪ ,‬וכן שבנא איש ירושלס ההכם כדי שלא‬
‫יונרן על שם רשעים שבנא אשר על הביו‪ /‬אבל שס‬
‫מתרץ שגם היה שננא הסופר שהוא צדיק ועברו‬
‫על שמו‪ .‬וזה שננא דיה עשיר ולא סייע להלל אתיו‬
‫במו עוריח לשמעון אהי עוריה ולא ניחן לו חלק‬
‫עם חלל ני נוו ינווו לו ונח קול יצאח על חלל שראוי‬
‫לשבינח שתחול עליו ובן נקרא תלמידו של עורא ‪.‬‬
‫ובסוף ס״ק דםוכח אנ* ד ש לקיש כשנשחבחח‬
‫חורה מישראל עלח עוךא ויסדח חווזז ונשחנחח‬
‫עלה הלל הננלי ויסדה והזוח ונשנחח עלו ר׳ ח ״ א‬
‫ונניו וייסדווז‪ .‬ומזה המאמר חשונח לגרם‬
‫שאומרים ני כל התווה נ ש ח נ ח ה ושעזרא כתב מ ה‬
‫שרצח שננו־ ידעח ני נימי עווא קודם שעלה הוא‬
‫שעל משנס בן בג בג הניא נן הא הא‪ .‬ונן יש אמורי י עלו חוקנים שראו הבית חראשון יוחד מחצי ח ע ם‬
‫שעלי‪ ,‬וחיו שם דעי ווכריח ומלאכי ונחמיה שהע‬
‫ז י ׳ ד ס ה‪,‬׳;ווה ועורא לא עלח אלא אחר בנץ בית‬
‫שני שמצא שם את בל א ל ה ‪ ,‬אלא שלא היו בל כך‬
‫מלמדץ אוחה ומחויקין בזה ללומדה כמו עזרא‬
‫שהיה סופר מהיר‪ .‬וגם קצח חלכוח שנםחפקו‬
‫בהם לא בחווה שבכחב הוא היה יודע בעבור‬
‫והוא מ ס ר‬ ‫שקנל עירא מ ב ח ך בן נ ד ה ‪,‬‬
‫עצמו יותר מכל הק״ך זקנים אנשי כנסת הגדולה‬
‫וכן‬ ‫שיקיימו ישראל ה ת ו ו ה ווהו ה י ס ו ד ‪.‬‬
‫כשעלה ר׳ חייא ובניו וחזרו ויםרוה ‪ .‬וכי לא היה‬
‫שם רבינו חקדוש טהנל מאביו ומרבוהיו ה' חלמידי'‬
‫רבי עקיבא וחכמים אחרים עד אץ חקר ? אלא שרי‬
‫חייא מ ס ר עצמו יותר כדאיתא בפי השוכר שהיה‬
‫מלמד לנערים חמטניוח והמקרא חזיח כוחבם לחם‬
‫כמו שאמרו גדולים מעשי ף' חייא ‪ .‬וכן הלל חיו‬
‫שש חכמים גדוליע בני בחיוח אלא שנחעלמה‬
‫הלכה !מזח מ ח ט ‪ .‬ואו חיו ג״כ ר׳ דוסא ק הרכינס‬
‫ושמאי וחלמידי שמעיה ואבטליון‪ ,‬ומימות משה‬
‫ועד חלל ת״ר םררי משנח ומהלל ו א ל ן הקנו ששה‬
‫ס ר ד ם ‪) .‬צ!־ ‪ 18‬א(‪,‬‬
‫‪[61‬‬
‫בסוף פרק המפלח דוש מפני מה האיש מחזר‬
‫על האשה וכוי וא״כ אינו זה ר׳ ינאי רבו של ר׳‬
‫יוחנן אחר רבי כיון שבנו ר' דוסתאי הוא תנא ובפי‬
‫חמישי דעירובץ יש לו הלכח‪ .‬ונסוקא קמא דקדושץ‬
‫איסר חאיטלקי ר׳ דוסחאי נדבי ינאי ודי אושעיא‬
‫שיערו ו נ ו י ‪ .‬ונםוף פרקא קמא דגיטץ שחלנו‬
‫לנחרדעא חיא ור' יוסי נן נפר אצל ר׳ אחאי נר‬
‫יאשיח ‪ ,‬ונלםדנו נסי וישנ יעקנ ני סנחרינ שלח‬
‫לנוה״ם לשומרץ לרני דוסתאי נר ינאי ללמד' חורי‪.‬‬
‫ל א תחשונ ני הוא ר׳ דוסתאי זח חלמיד ר׳ מאיר‬
‫ני יש אלף שנים ניניהם ‪ .‬וננרייתא ר' דוםתאי נר‬
‫יחווה משום ר׳ שמעון וכ; א נ א יוסי נן דוסתא׳‬
‫נסוק ארנע מיתוח נסנהדרץ ונפי אץ דורשץ אמר‬
‫רני משום א נ א יוסי נן דוסתאי‪ ,‬ואולי חוא נ נ ו ‪.‬‬
‫דולגאי דם״ד דיומא ‪ ,‬ובה&יד ם״ג נרסינן דנלאי ‪.‬‬
‫דולעאי םמ״ב דסקיאוח ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫אות הה״א‬
‫בן הא הא אומר‪ .‬שמעחי שהוא עצמו נן נ נ‬
‫נג ני חוא נחשנונו‪ ,‬ר״ל ני נ ג חוא חמשח נמנץ‬
‫ח י א ‪ ,‬ה מ ש ח ח מ ש ה חא חא ‪ .‬ונבר פירשנו)‪59‬‬
‫‪,‬א( שחוא ר׳ יוחנן בן בג בג שחיה נונץ חלל‪ ,‬ואני‬
‫הכותב שמעתי מהחכמי' שאמרו ל׳ גן גד בן גיורח‪,‬‬
‫•(אנל הר״ם ו״ל מנאם לטוני׳‪ .‬ונרא׳ שהיו נומן אחד‬
‫שנקרא כ; אמר ליה בר הי הי להלל אמר ליה אליהו‬
‫לבר הי ה י ‪ .‬או אולי הוא חנא שהיה בומן הלל‬
‫נפרקא קםא והגינה ‪.‬‬
‫הגרוס בן ליי‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫ה ל ל הזקן יי( נשיא ישראל משבט בגימין מצד‬
‫א נ י ו ‪ .‬נס׳ י״ו מ מ ס נ ח סופרים הלל לא עזב חכמה‬
‫שלא למרד! אסילו נל חלשונוח אפלו שיחח חרים‬
‫ובקעוח וגיעוח שיחות עצים ועשבים שיחח חיות‬
‫ובזזםוח שיחות שדים וממשלות כובסים ומשליח‬
‫שועלים חכל למד‪ .‬נל נ ך למוז? משום וחפץ השם‬
‫בידו יצלח ונאמר השם חסץ למען צדקו יגדל חורה‬
‫דאדיר ‪ .‬וחוא ראש משסחח הנשיאים והיה מורע‬
‫שםטיד! בן אניטל אשח דוד מ צ ד א מ ו ‪ .‬וכן חניא‬
‫ר' דוראי מהירושלמי‪ ,‬ובן מצאתי אני בנ״ר םרשח‬
‫ותנור **יחים אח נ ח ‪ .‬וזח תימח כיץ שמשסחח‬
‫האם אינה קרויה משםחח למוז ר׳ חייא שהיה‬
‫משמעא אחי דוד לא יהיה מיוהם ברני שמתה‬
‫י( י״ל ששש גג היא ר״ח ‪ .‬ה מ ע ר ך ‪.‬‬
‫י( והיה הלל אחד בוםן רב• )ב״ב ‪"<0‬כ( ואץ חז‬
‫אמירא ‪ .‬יענ״ץ י‬
‫]‪63‬‬
‫רבי זכריה כן הקצב ה כ ה ן ‪ .‬ונראה שהיה‬
‫בטועה התרבן בם״ב רכתובוח אמר ר׳ וכריה בן‬
‫הקצב המעון הוה לא ווח ידה מ ח ו ך ידי מעועזז‬
‫שנכנסו הנוים לירושלים עד שיצאנו א מ ת לו אץ‬
‫ארם מעיר על עצמו ו ב ו ׳ ‪ .‬ורב צ מ ה נאץ םירש‬
‫בעבור שראה החרבן נשבע ה מ ע ץ הוה מלשון‬
‫מעון א ח ה וכוי‪ .‬ואץ זה א מ ת כי בבא ק בוטא‬
‫בסוף כריתוח נשבע כן וכן רבו גמליאל בחחלח‬
‫כתחוח ח ה מנהנ בישראל‪ .‬ונראה שחוא חבית‬
‫של ר׳ יוסי הכזץ ששניהם חעידו‪ .‬ובס׳ ח׳ מ©־טדז‬
‫אמר ר׳ יהושע כך היה דורש ר׳ וכתה בן הקצב‬
‫מ א מ ר ראשון‬
‫אשח הילגי המלכח ניכרה לשבח בכסח מקימות ‪,‬‬
‫במשנת ביומא בנדר יוולה ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫ר ב י ה ו ר ק נ ו ס )לעל ‪ 16‬א( יהיה וה מ ו של‬
‫ר״א נן הירקנים נדאי׳נסנהדרץ‪ ,‬ונם אני אייו ואניו‬
‫חכמים נדלים נ מ ו שאמרנו‪ .‬ינפ׳ חביח אר״י‬
‫מעשה נהורקניס ננו של ר׳ אליעור נ ן חווקנום‬
‫שיצא בסודר שעל כתפי נ ש נ ח אלא שנימא נ י ו נ ח‬
‫לו •באצבעו‪ .‬ו ק נ ח ו ס ס ח א נסרק ח׳ דשנות וחוא‬
‫נ מ ש נ ה נססר מצוח חליצח וכשנגיע נעי‪/‬ז לר׳‬
‫יהושע בן הורקנוס ש ם נםרש יותר ‪.‬‬
‫ב א ו ת הוי״ו לא יש ה נ ם אלא ננתיתא‬
‫‪,‬‬

‫ונטמאה ב׳ טעמים אחד לבעל ואחד לבועל אסות‪-‬ו‪.‬‬ ‫ו ו ר ד י מ ו ס ננו של ר יוסי‪ ,‬והוא ר׳ מ נ ה ם נר׳‬
‫וכבר תמחחי למה לא הביא הרב ב' כהנים אלו שני‬ ‫עםי ונקרא כן שדומץ סניו‪.‬לוורד יסה נסי נל נתני‪.‬‬
‫מ י היצחר ושכח למי ששמם זכרון ל ט ו ב ‪ .‬ולא‬ ‫הגהה ‪ .‬שיים לקמן באגרת‪.‬רב שרידא נאק ליל מביא‬
‫חחשוב שהמעידים שם בעדרוה כלם היו ש ם בעם‬ ‫מאמר מסכת ניטיו אמר רבה בתה דרבא ואיחעא ר׳ הלל‬
‫בחח דדי ואלם מימות משח וכי* חרי יש עור חכם‬
‫שמינו א ח ר׳ אלעור בן ע ו ת ח ש ח ת חעיד יוסי בי‬ ‫באות וי״ו ‪.‬‬
‫יועזר ו ת ה יותר משלש מאוח שנח קורם ז ח ‪ .‬וכן‬
‫עקביה בן מהללאל קורם חרבן הבית ‪ .‬ח ש ם י מ ה‬ ‫א ו ת הזי״ן‬
‫אותה בטהוזז בימינו‪ .‬עיין לעיל צד ‪ *9‬א *‪ 3‬א(‬
‫זכריה בן קמטל ה כ ה ן ‪ .‬וביומא שהיה קורא‬ ‫רני יוטדא בברייחא רפה״ק )רונ״ב( ‪ .‬רני ווהמאי‪.‬‬
‫רני ולאי ש־לחי סא״ד דברכיח‪ .‬ווןין םמיןנה של ר'‬
‫בליל יום חכשותם בדניאל לפני כחן גדול והיה קרוב‬ ‫ר״נ שילדי אלי עיביץ ‪ .‬יענ״ץ‪.‬‬
‫לתרבן ורב קורא ק ב ו ט ל במ״ת ולא בפ׳׳א וכן מ ו‬ ‫ב! ז ו מ א היא ר׳ שמעון נ ן זוטא הדרשן ש נ מ ס‬
‫ח כ ם גדול‪ .‬ובס׳ יוצא דישן אומר משום ר׳ אליעור‪.‬‬ ‫ל פ ת ס ונענור שהסרדס יש נ ו אילנות א מ ת לאלישע‬
‫ובסוף ברכוח ששלחו * ח ו ודי יוסי בן כיפר הנהן‬ ‫אהד ש ט ע ה וקצץ ננטיעות ‪ .‬וחז נפגע ר״ל שנננס‬
‫אחר ר׳ הנינא בן אהי ר' יהושע שהיה מעבר שנים‬ ‫נ ח נ ם ת האלחוח יוחד מחוקו ויצא מ ד ע ת ו ‪ .‬והוא‬
‫בח״ל וכבר ידעח חכמחו של ר׳ הנינא למעלה )צד‬ ‫‪*4‬טו האיסור של םירוס מ נ ר אפילו ננלב ובן ענץ‬
‫ב‬
‫*‪ , ( 3‬צדק צרק חררוף הלך אחר ר׳ חנינא בן אחי‬ ‫נ ח ל ה שעיבר׳ יכו׳‪ .‬יהוא ראח י( אנלוסא ונחן ש נ ה‬
‫ר׳ יהושע לגולה והיא כן חשיב ל ח ם שלא הניח‬ ‫לשם י ח ב ר ך ‪ .‬יננר א מ ת י )צד ‪ 40‬ב( ני בל עיר‬
‫כמותו בארץ ישראל כשיצאל‪ ,‬ואעס׳יכ אלו ה נ מ י ם‬ ‫ש ל א נ ס מ מ והיו בחותם קותם אוחם על שם‬
‫גדולים ו*ל בן בנו של רבי וכתה ידי יוסי בן כסר‬ ‫אביהם במו גן בתירה שלא נסמך ואחר שנסמך‬
‫ואמר להם ש ה ם מ י נהניס גדולים והכמים‪ .‬ובס׳‬ ‫חוא ר׳ יחוטוע בן בתירא כדאיחא בם׳׳ק דחעניוח ‪,‬‬
‫המפלח מ בזמן רבן גמליאל ודי יהושע דודו היה‬ ‫ק זומא עשע־ היה והכל באים אצלו ל ס ח ו ר ח ‪,‬‬
‫זקן ר׳ חנינא נ ן אחיו וחיה לו לר' חנינא ק נסור‬ ‫רש״י ברנות ס' הרואה ‪.‬‬
‫יהואהורהאוחוראוח‪) .‬עיין לעיל צד ‪ *9‬א !‪ 3‬א(‪.‬‬ ‫בן זכאי י( במשנה חוא רבן יוחנן בן וראי‪.‬‬
‫י( ירושלמי ובבלי דברכוח ם״ט ‪ .‬יעב״ץ >‬ ‫וכבר חארכנו מ )צי־ ‪ 19‬ב( שחוא מ ץ וכשהיה‬
‫חלמיד לםני רבו חלל נקרא כן וגם אחד מותו‪ .‬בסרק‬
‫א ו ת החי״ת‬
‫נ מ ה מדליקץ א מ ת לד׳ שמעון באן קצץ בן ונאי‬
‫חוני המעגל נבר סירשני למעלה )‪ !5‬ב(‬ ‫חרמושי ח ת מ ח ‪ .‬וננתיחא פרק נני העיר שאלו‬
‫חכמתו והםידיחו‪ .‬יבעדך מ״מ קנא מגלינאה י( סי׳‬ ‫חלמיתו א ח ר׳ זנאי נ מ ה חארנח ימים נראה שחוא‬
‫רב צ מ ח גאון עיר ששמה מגל״ו והיא ששתי נ ח‬ ‫א נ ע של ר׳ יוחנן ונן חאו־יך ימים נ נ ו רנן ייחץ‬
‫חוני המעגל ז נ ת לטוב ‪ .‬ובסרק ג' דחעגיוח שחיה‬ ‫שזזז! ק״כ ש נ ח ‪ ,‬נ מ ו ר' יחישע נ ן קי־חח שהאריך‬
‫בזמן שטעון נן ש ט ה ונן ש ם השינה שי‪, .‬ז לו של‬ ‫•מים כמו ר' עקיבא אביו שזיכח חאב נ ט נ ע שנותיו‬
‫ע׳ שנה כשנותיו של אדם וגלות בבל ‪ ,‬ולמעלה‬ ‫לבנו ה צ ד י ק ‪) .‬צד ‪ 31‬ב(‪.‬‬
‫הארכתי מ ה א ם הוא איםשר ושם אומר שהיה‬
‫י( ר' זכאי תלמידי של ריש מ' המיציא •ין )דןז ‪ 0‬ב(‪,‬‬
‫ח נ ם גדול בתורה‪ .‬ונן םשפהתו נ ן בנו אבא הלקיה‬ ‫יבשילוי סמ״ש לעין מ״ד שיטיל לתוכי י מ ר ת ‪.‬‬
‫י( כילי׳ ם ל י נ מ א ‪.‬‬ ‫יעב״ץ‪.‬‬
 ‫ספר יוז‬
‫נמשנה כי אם בס״ב דחעניוח הוא ור' חנינא ב!‬
‫תרריון הב ירו על מעשה מועבר אחד לסני התיבה‬
‫וכוי כראיתא במשנה ‪ .‬ואביו טיל ר׳ יוסי היה‬
‫בצפורי והיה מ מ ן הבית שראה לר״נ הוקן כדאיתא‬
‫בפי כל כתבי כמו שכתוב למעלה בר״נ והיה נ״כ‬
‫אהר הזזדבן מ מ ן ד״ג דיבנה זקנו של רבי ודי חלסוזא‬
‫אביו של ר׳ יומי למד לפני ר׳ עחנן בן נוריאו ר׳ י‬
‫יוהנן בן נורי לפניו אשר היה מ מ ן ר״ג ור׳ יהושע‬
‫בקדוש ההדש ו מ ה יש ספק בתלמוד מי למד לפני‬
‫מ י ‪ .‬וכן ראינו ני ר׳ אלעזר בר ר׳ צדוק שהוא‬
‫קדמון אומר משום ר' מאיר •‬
‫רבי חנינא בן נמליאל הוא בן ר ק‬
‫נםליאל דיבנה ‪ .‬ובסוף מועד קטן שהיה אומר‬
‫שמועה ואנדה בבית האבל ‪ .‬ונפרקא קמא דגיטץ‬
‫שהטיל אימה יתירה על בני ביתו ובקשו עבדיו‬
‫להאנילו אבר מן הוזי אלא שלצדיקים אין הקב״ה‬
‫מניא תקלה על ידם לאנול ר נ ר שאסור לנל ני זה רנר‬
‫מנונח נ מ ו שאמרו חחוספות ‪ .‬אנל נענין אחר‬
‫מצינו לא יאונח לצדיק נל א ו ן ‪ ,‬א ו ן נניםטדיא‬
‫א ו נ ל ‪ .‬ונתוספתא ר' יהודה ק ו״נ משום ר׳‬
‫חנינא ק נמליאל ‪ .‬ונראה שחוא אחיו וזה היה‬
‫ח נ ם גדול ‪ .‬ונסיפרא ו ק נחוספחא נפי א׳ דיומא‬
‫וחנ״נ מאחיו פנחס איש הנירח עלח נורלו לחייח‬
‫נ״ג והלנו א ח ד ו נזמין ואמרנזלין ומצאוהו ח ו צ נ‬
‫נאננים ומלאו לו את ח מ ח צ נ דינרי וחנ‪ .‬אמר רני‬
‫חנינא נן נמליאל וכי ס ת ת היה והלא תנרנו היה‬
‫אלא חורש נענין שנאמו־ וי״נ צמדים לפניו והוא‬
‫ני״נ ‪ .‬וחיח נראח לי א״נ שחיה ר׳ חנינא מ מ ן‬
‫חניח ושהאריך ימים שנם ואינו שהיה מ מ ן‬
‫ר׳ שמעון ור׳ מאיו־ ובפי חאומר נקדועוין חולק עם‬
‫ר׳ מאיר ‪ .‬אבל אחר זלל מצאתי בפי קמא דנוה‬
‫והא קשיש מיניה טובא פז־ש׳ייי דהא ר׳ אלעזד היה‬
‫נימי ר״נ ננו של ישנ״ג שנחונ נחרוני מלבות ובעל‬
‫אחוחו חיח נדאמדנן נ ה ו ח נ ור׳ חנינא ננו של וה‬
‫ר״ב ה י ה ‪ ,‬והקשו חחוספוח וחא קשיש מיניח‬
‫ט ו נ א ר' אליעור מרי חנינא פירש רש״י שרי חנינא‬
‫בנו של ר״נ ריננה ונן נראה ‪ ,‬דנפרק המפלח אמו­‬
‫ר׳ חנינא ק נמליאל נראין ד נ ד ר״מ בבחמח וחיה י‬
‫וא״ח וחא נתורת נחנים נני פנחס איש הסתת‬
‫שעלה גורלו להיות ב״נ ומ׳ ואמר ר׳ חנינא ק‬
‫נמליאל וחלא חתננו חיה הנ״ג ‪ ,‬ואי ר ק נמליאל‬
‫ד מ ה א מ ו חיאך חיח לו חחן נ״נ וחלא חיח אחר‬
‫ח ח ר נ ן ‪ ,‬וי״ל רלאו חחננו מ מ ש קאמר אלא חתן‬
‫אמחיו ו ק מ ש מ ע ‪ ,‬רלא אמר ח ח נ י ‪ -‬א ל א‬
‫ח ח נ נ ו חיח ע״נ ‪.‬‬
‫חנניה איש א מ ו ) ל ע ל ‪ 40‬ב( נפרק האומר‬
‫‪[5±‬‬
‫ונן נחו חנן הנחנא נלם מלוםדין מ ס י ם והנסים‬
‫נניח ש נ י ‪.‬‬
‫רבי חוצפית החורגםן נסוף מ ס נ ח שביעית‬
‫ו נ נ ר ד נ ת ו נו למעלח )*‪ 4‬א( מ חוא מ מ ן‬
‫ר״ג ור' יחושע שחיה חורגמן ר״ל מפרש לעם מוז‬
‫שהיה אומר לו הנשיא ‪ .‬והוא מעשרה חרוגי‬
‫מ ל מ ח נסוף חולין אע״פ שיש נוסד*• שם‬
‫ר׳ יהודח הנחחום שראח אלישע אחר נאשפח‬
‫והוא תורנמן נשםינו לר׳ אלעור ק עוריח ‪.‬‬
‫רני הייא בר נחמני תלמידי של ד׳ ישמעאל םג״ש‬
‫)דמח״ב( ‪ .‬הלוקח אביי של ד׳ צדוק )יומא עי׳״א( ‪.‬‬
‫תורנית אביו של ד"׳ םל״ה ‪.‬יעב״ץ‬
‫רבי חלפתא אביו של ר׳ יוסי שחיה ב מ ץ‬
‫הב׳ח אחד ה ח ו ק ‪ ,‬ור׳ חנינא ק חרדיון חבירו‬
‫נפ״נ דחעניוח נמשנה וננמרא נ״נ ואומר שהיה‬
‫נ צ פ ו ד ‪ .‬ונן נסוף ראש השנח ר' חלפחא נצפודי‬
‫ור׳ חנינא נן חרדון נםינני לאפוקי״מי שפירש‬
‫נאנוח ני ר׳ חלפתא איש נפר חנניח חוא אניו של‬
‫ר׳ יוסי ני הוא מעור‪ .‬ני אמו חיח מ מ ן חניח נמו‬
‫שאומר נפי נל נ ח נ י ‪ .‬ואיש נפר חנניח נדור הד׳‬
‫אחר חחרנן חלמיד ר׳ מאיר ועוד שזה איש צפוד י‬
‫והאחד איש נפר חנניח ור' חלפחא אמו של רני‬
‫יוסי נצפוד נפרק נ׳ רתעניות ‪ .‬ו ק פרש״י אמו‬
‫של ר׳ יוסי נצםוד ור׳ חנינא ק תח־יון נסניני‪,‬‬
‫וא״נ ה ם שנים ואף מ הרםב״ם שנה יה ל א הומר‬
‫אלא אחד ונפרק ר׳ אליעור ראורנ חניא ר׳ שמעון‬
‫נן אלעור מ ש ם ר' חלפחא נ ר אנרא שאמר משום‬
‫ר' יוחנן ק נ ו ד ואולי חוא אמו של ר' יוסי ני‬
‫למעלח )‪ 38‬ב( אמרנו שלמד לפני ר' יוחנן ק טדי‪.‬‬
‫ונחוספחא נפ״ק דנלאים וישנ״נ אומו־ מ ש ם רני‬
‫יהווה ק אנרא איש נפר ענו אנל נפי חזרוע רני‬
‫יהודה ק אנרא משם ר׳ מאיר ‪ .‬ואלי ה ם אסים‬
‫חלמירי ר׳ מאיד ‪ .‬ווה נקרא ג״כ א נ א חלםחא‬
‫חקרמון אניו של ר׳ יוסי ס ח ם ומד׳ שמעון ק‬
‫חלסתא ונני בניו ר' יוסי ח׳ אחים משראל שזנרנו‬
‫למעלח וחנידיו של א נ א חלפחא אניו של ר' יוסי‬
‫א ל ע ו ר ק ט ח י א וחנניח ק חנינאי והוא נקרא נ״נ‬
‫אנא חלפחא נפרק ואלו נאםרין‪) .‬צד ‪ 46‬א(‬
‫רבי חלפתא איש נפר חנניח ‪ .‬נסוף * ק‬
‫חשונר אח חשועלים חניא אנא חלפתא איש נפר‬
‫הנניה אומר משום ד״מ‪ .‬וניל ני נפר ח נ נ י ח היא‬
‫נפר נ נ ח נפי הנראח נפ״ט רשניעיח ני שם חחלח‬
‫גליל חחחון‪ .‬ונראה שהוא חלמיר ר״ם וחוא מכר‬
‫בפ״ג דאבוח אבל אנא חלפתא חנר ר' חנינ׳ ק חרדון‬
‫שהוא א מ י של ר' יוסי הבר ר׳ מאיר לא חוונר‬
‫]‪65‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫הבית חנמים נוזלים ‪ .‬וריב״ו אמר יפזז אמד‬
‫חנן וכוי בסוף כ ח ו ב ו ת ‪ ,‬וחנן המצרי י( חבירו‬
‫דיין‪) .‬צד ך‪ 1‬א( ‪.‬‬
‫חנניה בן חוקיה ק נדון כבר סיושנו רבדיו‬
‫למעלח)‪ 18‬ב( שחיה בומן ח ב י ח ‪ ,‬ופירש ססר‬
‫יחזקאל וכתב מנלת חעניח‪ ,‬ובביחו ביח שמאי ובית‬
‫חלל מרו י״ח דברים כדאיחא בפרקא קמא דשבוד‪,‬‬
‫וחיח לו ק ח נ ם שמו ד ׳ אלעוו* בן חנניח כדאיחא‬
‫בספרי פ' כי חצא בסוף ח ה זכור לשוב‪ .‬וכן יחושע‬
‫בן נמלא שנשא למרתא בוז בייחוס שהיחח אלמנה‬
‫ועשירח נדולח‪ ,‬וקודם שנשאח נחנח לינאי מלכא‬
‫חרקבא דדינרי ליל ב' קבי‪ ,,‬כי חרקבא חוא ש ם‬
‫מורכב חרי וקבא ש ח ס נ' שהוא חצי ס א ח דדינרי‬
‫מן׳ באיפה כדאיתא בפיקא קמא דכריתות בענץ‬
‫מ י יונה אמר ר״נ לא הלץ עד שיהיה בדינרץ‬
‫ובבתרא בפרק נ ט פשוט ‪ ,‬ואלו ת מ ע ו ת נתנה כדי‬
‫שיעשה לבעלה כ״נ וכן היה‪ .‬ונשאה ועשה טובות‬
‫לישראל שתקן מלמדי תינוקות בפרקא קמא דבתרא‬
‫מכור לטוב ‪ .‬וכן במשנה בפ׳ אמר להם ה מ מ ו נ ה‬
‫ועוולות שהיו של עץ או של אשברוע )טץ עץ‬
‫שקורץ מ ס י ו ( ועשאן של והב ומובייץ אותו לשבח‪.‬‬
‫רבי חנניח בן חכינאי כבר דברנו מ למעלה‬
‫)‪ 3$‬א ( ‪ ,‬והלך ללמוד חורח מיד אחר שנשא‬
‫ונחעכב שם י״ב שנים בפרק אעפ״י‪ ,‬והוא מתלמידי‬
‫ד' עקיבא וחבזרו של ר' שמעץ בן יוחאי‪ .‬ובפרק‬
‫ד' דכלאים ר' אליעור בן יעקב אומי־ משום חנניח‬
‫בן חכינאי וחוא חרצח דבריו א‪£‬ני ד׳ עקיבא בתנינח‬
‫ובוכץ חוסחו של ר' שמעץ חלך ללמוד‪ ,‬ובפרק בא‬
‫סיכץ בנדה אמר‪ ,‬ד׳ שמעץ מצאני חנניח בן חבינאי‬
‫בצידון ואמר לי כשתניע לר׳ עקיבא וכוי‪ .‬והוא‬
‫מד׳ חכמי יבנה דייל בן עזאי‪ ,‬ובן וומא ‪ ,‬ואלעור‬
‫בן מחיא‪ ,‬ור' הנניה בן הכינאי‪ .‬וכן הוא מ ח מ ש ה‬
‫הרנץ לפני הכמים וכן הוא מצוי עם ד' עסי הנלילי‬
‫בסנהדרץ פרק ד' מיתות וכן בסיפרא ‪.‬‬
‫רבי חנניה סנן הנהנים אמדו שנהרג בכייה‬
‫לסיון עם רשנ״נ ור' ישמעאל‪ ,‬ובנר פירשתי אותו‬
‫נכהנים )צד ג ‪ 3‬א( ‪ .‬וסנן דיל משנה הכ״נ ‪ ,‬ואת‬
‫נהני המשנה תרגום סגן נהניא מ ה למעלה לנ״נ‬
‫נמו שני למלך ושר צנאו זה נ ת נ הרמנ״ם ‪ .‬ונפי‬
‫נ׳ דסנהררץ סנן היינו ממונה וכן נפרק אמר להם‬
‫פרש״י ח ס נ ן ‪ ,‬ונראה מרנרי הרמנ״ם שוה אינו‬
‫ממונח לשמש ח ח ת כ״נ אלא שחוא מעלח‪ ,‬ונראח‬
‫כדבריו בי בערב יום הנפורים מתקנץ כחן א ח ר‬
‫שאס יארע פסול בכ״נ ישמש זה חחתיו ואם היה‬
‫חםנ; מ ו ק לשמש ת ח ח כ״נ למוז מחקנץ כ״ג אחו­‬
‫'׳( ממא * הכר הלכה םש״ש ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫בנטץ כי העלה הלכח םביח חאסורץ וחולק עם‬
‫ר' מאיר ועם ר' יוסי והוא ם ה מ ש ה הרנין לםני‬
‫חכמים בפרק ב' ממעשר שני ובמקומוח אהרים‬
‫ו ה ם בן עזאי ובן וומא ובן ננס וחנן והנניה איש‬
‫א ו נ ו ‪ .‬אבל נפ״ק דםנהדרין נרים שמעון חחימני‬
‫וחנן חמצרי וחנניה בן הכינאי ולא איש אונו ולא‬
‫בן ננס ובן עזאי ובן וומא ‪.‬‬
‫רבי חנינא בן אנטיננוס חכחן)לעיל ‪ 36‬א(‪.‬‬
‫בחוספחא אומר אמר חנינא בן אנטיננוס מכיר‬
‫חייתי חמכיס בחלל‪ .‬ועכורוח בפרק עד כמח מ‬
‫ד׳ יחווח וו* יוסי איםחפקא לחו מילחא בטחרוח‬
‫שדרו רבנן לגבי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנום‬
‫אמרו ליח ליעיין מר אשכחוח דיחיב וקא מנטר‬
‫טהרוח ‪ ,‬אוחיב רבנן מדידיח גביחו וקאי איחו‬
‫לעיוני ביה אתאן אמרו ליה לר' יהודה אמר לחו‬
‫אניו של זה נ ע ה תלמידי הכמים ואף הוא מ מ ה‬
‫תלמידי הנמים ‪ ,‬איל ר׳ יוסי כנח־ וקן יהא מונה‬
‫במקומו אלא מיים שנחרנ נית המקדש נהגו נהני'‬
‫סלסול נ ע צ ם ם שאץ מוסרץ לנל אדם סרש״י מ ה‬
‫אנב ריתחיה קאמר ולא היא כנוד וקן האנ וחנן‬
‫סלסול מ ע ל ה ‪ ,‬ור׳ הנינא נן אנטענוס נהן ת י ה ‪,‬‬
‫ונראה נתלמוד ונםיפרא שהוא נוכץ ד' עקינא ודי‬
‫ישמעאל נם אמר נ מ ס נ ת נדה נפרק חםס&ז נראץ‬
‫רנרי ר' מ א י ר ‪.‬‬
‫רבי חנינא נן דוסא י( המלומד ננסים שבכל‬
‫יום יצא נ״ק ואומר' נל העולם נעון נ ש נ ל חנינא מ י‬
‫והנינא מ י די לו בקב של הרובץ מע״ש לליש ‪ .‬וכל‬
‫העולם ניוון בוכוחס וחם לא חיו ניוונין בוכוחם ‪.‬‬
‫כמו ר׳ חייא שפסק עיפיש כץ העולם ורוחיח‬
‫רעיח ובפשחנו חיח חולעח עש כדאיחא בפי כסר‬
‫חרס ‪ .‬וכבר שאל ר׳ חנינא מוון ונחנו לו דנל של‬
‫זהב ולא רצחח אשחו שהיחח מלומדח בנסים‬
‫כמוהו ולכל זה יש םודוח עליונוח בחכמה חאלחוח‬
‫ורוב אלו חענינים בפרק סדר חעניוח‪ .‬וכן בברכוח‬
‫מחפלל על הוזוליס ושהרג העדור שנפחח מעיין‬
‫מחחחיו כדאיחא נסרק אץ עומדץ בירושלמי ובערוך‬
‫בערך חברבר בארונח ‪ .‬ונן נחחלח מדרש ת ר ת‬
‫מאמר מוםלא לר' הנינא בן דוסא והוא למד חורח‬
‫עם ריבי׳ו כדאיחא בברכוח‪ ,‬וראח נ״כ חחרבן והיה‬
‫בימי ר״ג‪) .‬צד ‪ 19‬ב ( ‪.‬‬
‫חנמאל חמצרי כ״נ ע י ח שני שעשח סרח‬
‫אדומה בסרק נ׳ מסרה‪ .‬וכס־ דברנו מ )צד ‪ 19‬ב(‬
‫בכהנים ובזמנו שהוא קודם ישמעאל בן סאבי‪.‬‬
‫חנן בן אבשלום וארמון שני דייני מרוח בוכץ‬
‫י( נם רבי חנינא שחבר התוספות ראיי לפנותו בין‬
‫החנאים ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
 ‫׳וחםץ‬
‫נדאםריק אמן זזא שמיה י ב א דאגדחא ‪ ,‬ז ק נ ת ב‬
‫נערנ ע ם הנסורים ? אבל נסוף תעניות פוש״ סגן‬
‫שם הימנ?ם ו ק מנתי כל ישראל אנל עריץ לא בא‬
‫לירי באי זח זמן חוא‪ ,‬ובני מקומו' בתוספתא חנניה‬
‫בן עקשיח זה על דברי ר׳ עקיבא‪ .‬גם מצינו בנו׳חות‬
‫ג׳ חכמים נרולים ז חא׳ שאמרנו למעלח ר׳ חנניה‬
‫ננו של ר׳ יוסי חגללי נפרק חמישי דחולין‪ ,‬וחנניה‬
‫ק אחי ר׳ יחושע ק חנניה שיצא חוצח לארץ לבבל‬
‫ולנהר פקוד ועבר שנים וחיו עטו ר׳ יצחק ודי נחן‬
‫ושלח לו ר״ג אגדות שלא יעבר חשנח חוצה לארץ‬
‫בירושלמי‪ ,‬וכן חנביוז בן אחי ר׳ יהווה בם׳ אמר‬
‫להם חממונח ‪ .‬ובפרק חמפלח בנדה כי חורה‬
‫הלכה חננעז בן אחי ר׳ יהושע ובא ר׳ יוסי הנלילי‬
‫וספר לר״ג ושלח ד״ב לר' יהושע הבא בן אחיך‬
‫ו מ ׳ ונתגלנל הובר בדרך על ירי כלח ר׳ הנינא כי‬
‫משם ר' יהושע אמרה ושלה לו ר׳ יהושע לר״ג‬
‫מפי הורה חננ־ח ‪ ,‬אמו־ אביי שמע כדנה צורבא‬
‫מרבנן דאמרי מילחא לימא בה ס ע מ א רני מדנרי‬
‫ליח מידנר שאמר חמפלח כמץ נחש אמו ט מ א ח‬
‫הואיל ועינע דומות‪.‬לשל אדם עגולות ‪.‬‬
‫נ ״ ג ? ועוד ת ע ה נרנ אביוזוא מאי איכא למיםר‬
‫רבי הנינא בר אידי ח מ דבויחא ס' שבועיו* הי״גין‪.‬‬
‫חו־םום א‪0‬ז של ד״א כ״נ ‪ .‬חרש אביו על ר׳ םוזיא ‪.‬‬
‫יעב׳׳ץ‪.‬‬
‫בבואו אל הקדש שנא׳ נמעיל ר ו ך ס מ ך ‪ .‬והוא‬
‫אות ח ט י ״ ת‬
‫שבי עבדו • ל יינ ‪ .‬טוביה חריפא בירישלם רפ״ב‬
‫דר״יו‪ .‬יעב ׳ץ ‪4‬‬
‫‪:‬‬
‫מאיו ור׳ יוסי‪ .‬ונסוף סרקא קמא ויומא ני ו א ה‬
‫רבי טרם‪1‬ן חכחן העשיר ר מ של ר׳ יוסי‬
‫חגלילי )לעל ‪ 36‬ב( ‪ .‬וכמו ק לר׳ עקיבא ״ אבל‬
‫מ נ מ ו ח פרק האשד! וכן ס׳ ה מ ח נ פסק כר׳ עקינא‬
‫שהוא ח נ ר לר' טרפק ונן נ ח נ הרנגנ״ס זיל‪ .‬ובפי‬
‫קםא רננווזח ר׳ יהודה נשיאה הוה ליה סטר‬
‫חמור שדדיח קמיה רד׳ ט ר ם ו ן ‪ .‬ואני חמיה מזה‬
‫מ עם ש ט ח ר׳ עקי‪ *£‬נ ל ד רני ור׳ טרפון קדמון‬
‫מר׳ עקיגא שהיח נמו ר מ שח־ה שנים ר מ ת ‪.‬‬
‫ועוד נפ״ו מ מ ס כ ת שמתוח נ ש מ ת ר׳ שמעון בן‬
‫יהוצדק נאו ושאלו לד׳ טרםון ח ח חיח ר מ של ר'‬
‫יוחנן ו נ נ ר הארכנו מ ננחנים ‪ .‬ונפרק ער נ מ ה‬
‫בבכורות הלנה חמורך םרסון פרש״י הפסדת‬
‫חמורך שיחננו לבעל הפרה בשבל הפרה‪ ,‬ובתוספי'‬
‫בסוף חגיגח שחיח אוכל תרומח ובפרקא קמא‬
‫ד ב מ ו ח ‪!0‬־ש״י ני היה מניח שמאי וראייה לדברי‬
‫רש״י כי בסרק קמא רברמח ה ט ח לקרות בדברי‬
‫ביח ש מ א י ‪.‬‬
‫זינה לחיי העה״נ ‪ .‬גם הניאו זה המאמר נםוף‬
‫אות היו״ד‬
‫בזה האוח ובאוח השי״ן רונ שמוח החכמים‬
‫והסיכון *זנחיל אוחני י׳ט ‪ ,‬או י׳ט לי רב ‪ .‬ו ק‬
‫ספד‬ ‫‪[66‬‬
‫‪,‬‬
‫כהן מטונה ת ח ת כ״ג משמש חחחיו א ם אירע מ‬
‫פסול ואינו נראה זה מדברי הדמב״ם ז״ל בספר‬
‫עבודה‪ ,‬ואולי מ ש ו ם מעלה היו מתקנץ לי״ה נ״נ‬
‫אחר‪ .‬ובירושלמי ה׳ רבדים בסבן‪ :‬אי‪ .‬חסנןבימיני‪,‬‬
‫נ י ‪ ,‬בחמיז־אחוחסנן‬ ‫ב׳‪.,‬אומדלכ״נחגבחירך‬
‫בימינו והעלהו‪ ,‬ר ׳ ‪ ,‬חניף הסגן בסודרץ‪ ,‬ה ׳ ‪ ,‬לא‬
‫היה מ ת מ נ ה בכהונה גדולה עד שנעשו; סגן‪ .‬וסנרת‬
‫רש״י היא דברי הרא״ש ז״ל כי בשאלות הלל י״ג נתב‬
‫סנן הוא הממונה לשמש ת ח ת כ״ג כשיארע לו‬
‫טומאה כדאמוינן בנדר פ׳ כ״ג‪ .‬לענין מוטאח‬
‫סנן עולף ותניא א מ ר ו ׳ חנינא למה תקנו סגן לנ״ג‬
‫שאם אירע לו קרי נכנס ומשמש חחחיו ‪ ,‬ואסי־נן‬
‫בחוריוח וסגן‪ .‬מ ש מ ש נ ח ׳ נ נ ר י ם וקריליח ח ת ס‬
‫משוח שעבר ‪ ,‬ואם נפשך לומר רמשמש רוקא‬
‫היכא דאידע םםול נ נ ״ ג ונננס ושמש חחחיו משו׳‬
‫דמעלין נקרש ל א מורידין בדמוכח ה ת ם ‪ ,‬ואי כ‬
‫נוב שחיח סנן מון שלא נננס לשמש ת ח ת אהרן‬
‫כיצד אט־ ר׳ לוי מעיל ח ע חסרין הלא מעיל מננרי‬
‫אלא ניץ שהקטירו לסנ• לםנים וזה אינו ני אם‬
‫ל נ ״ ג ‪ ,‬אמר לוי דרך אגדה מ ענדו על ונשמע קולו‬
‫וננו ו מ ש מ ע ו ן ק הסגן היו ג ״ נ אדור ה ח ו ק ‪,‬‬
‫מ נפ״ק ויומא חוא ו ׳ חנינא חולק עליו עם ו '‬
‫אש על המזבה רמץ ככלב אבל לא היה מסייע‬
‫מ בטל כהה שחסרו ח׳ וברים בביח ש נ י ‪,‬‬
‫ובבית ראשון חיה כאריח ‪ .‬וגם אביו של ר׳ הנניה‬
‫סגן הכזזנים היה ח כ ם שהביאו הלנה משמו בפרק‬
‫ט ' מזבהים ו ק ה ל כ ה ‪.‬‬
‫רבי חנניה בן עקביה )ל<יל ‪ 44‬ב( ‪ .‬נוסהא‬
‫אחרעא ק ע ק י נ ח ‪ .‬מזחלת ש־כין ובם״ה דנתומ׳‬
‫הוא ודי יהודה ^ נ י ר ״ נ וכן ננרייחא בפ׳י׳יד‬
‫דינמות‪ .‬ו נ ש נ ח נס׳ אץ טומנץ עם רני ודי יהודה‬
‫ובסוף מועד קטן נ ש מ ת מ ו של די יהודה הוא‬
‫היה תורגמן לפני ר ״ י ‪.‬‬
‫רבי חנניה ק עקשיה הוא בסוף מסכת מנות‬
‫ושם מאמוו הנמ‪1‬א שרצה הקרוש ברוך הוא‬
‫לומח אח ישראל‪ ,‬ו נ נ ר םרשו בל החכמים מאמרו‬
‫המופלא מ הוא רומה למה שאומר ר׳ יוסי ק קסםא‬
‫לד׳ חנינא ק חרריון ני נ ש נ ל מצוד! אחוז לשמה‬
‫מ ס נ ת אנוח אבל אינו מקומו כמו שאמר הו־מנ״ם‬
‫זיל אלא נ מ ס כ ת מ נ ו ת ‪ ,‬והונא מאמרו נסוף אבו׳‬
‫מ אץ אומרים קוש על חמשנה מ א ם על ההגדה‬
 ‫]‪67‬‬ ‫מאמר ו אשון‬
‫ו ב ו ׳ ‪ .‬ובירושלמי אומר רבי פורםון נאפת־ כחוב‬
‫בססי חמצות ‪ .‬ו ק בפוק מי שחיח פזמא או בורך‬
‫רחוקה המשנח ווכר ר' יוסי שהוא בן חלפוזא ‪,‬‬
‫והברייתא ש ם זוכר ר' יוסי הגלילי כי שניהם בדעת‬
‫א ח ד ‪ .‬יק בתוססתא דםסחים בפת! ח' ווכר ר׳‬
‫יוסי ור' יוסי הגלילי בדעת א ח ת ‪ .‬ואולי מכאן צמו‬
‫ז ח ט ע ח בעל דורות עולם כי אמר ט ר' יוסי תכהן‬
‫חלמיד ת ב ״ ו ה ו א ר׳ייםיחגללי ו ק ר ׳ יוסי ס ת ם‬
‫ק חלפחא מצפות חוא בגלל אבל ר׳ יוסי הגלילי‬
‫לא ר׳ יוסי חנחן ולא ר' יוסי ס ת ם ‪.‬‬
‫רבי יהודה חכחן חבית של ר' יהודח ק‬
‫אבא בסרק ו' מערמות והוא מ ה כ ת הראשון אחר‬
‫ה ת ר ק וגסתשק לי א ם הוא מ ו של תב׳׳ו ה ב ח ן ‪,‬‬
‫ט כבר ידעת למעלה )צד ‪ 21‬ב( מ ר׳ יהודוז היון‬
‫שמו של בגו של ת ב ״ ו ‪.‬‬
‫רבי יהודה הנשיא הקדוש והעניז ררא‬
‫ח ט א ‪ .‬הנשיא משבט יהודה מ צ ד א מ ו ‪ ,‬ומצד‬
‫אביו מבנימין כראיתא בבי*־ פרטת ועכור אלחי׳ א ת‬
‫נ ה ‪ .‬והיא רבי ס ת ם כבר דברנו בו למעלח ) צ י ‪4 8‬‬
‫א( מ ה שצריך לבינת הספר מ עשה המשנה‬
‫והרביץ תורה בישראל ועליו א מ ר דניאל ט בוטן‬
‫שחמשנלים יבשלו בחרב ובלהבה שהם עמדה‬
‫חתני מלכות‪ ,‬א מ ר עוד ובחכשלם יעות עוד מ ע ט‬
‫וה היה רבי שהקים א ח החורה ועשח מ ו מ ת‬
‫לישראל כאשר אמרנו והוא נר המערבי הוי להלל‬
‫כאשר דברנו למעלה מכרו לטוב ‪ .‬ובסוף חרומות‬
‫כתב הרא״ש ש ת ב הוזכמים אוכלים על שלהנו של‬
‫רבי כדאיתא בס׳ כיצד מ ע מ ק ידאון נשי־יאלקינהון‬
‫יק בסרקא קמא דבתוא שסתה אוצרותיו‪.‬‬
‫רבי יהודה בן טבאי הבית של שמעין בן‬
‫ש ט ח מהוונות‪ ,‬ואם הוא אב״ד א ו נשיא היה ססק‬
‫מזיח חסיד ג ד ל כבד דברנו מ למעלה )צד ‪ 15‬ב ( ‪.‬‬
‫רבי יהודה ק ת־מא כבר חוכרנו למעלח )צד‬
‫*‪ 4‬א( כי היא מעשרה ה ת נ י מלכות ואמר על‬
‫דברי רבי עקיבא ה ר עו כגמר‪ .‬ויש אומרים ט הוא‬
‫לא היה מעשרה התגי מיינות ט א ם ר' אלעוד בן‬
‫רמא וגקרא ק דמא ‪.‬‬
‫רבי'יהודה בן נ‪0‬דח אסר רשב״נ חלכו! סשסו סוטח‬
‫םג״ב ‪ .‬רבי יהודה בן נוים ורט יונתן בן עטפי בעלי‬
‫צויח ‪0‬״<ן דט״א ועם שבסב״פ נוכר ריב״נ לבנאי ל י •‬
‫בתוספות• רבי יהודה בר נדם חנדא חםדרש‪ .‬רבי יהודה‬
‫ר' אליעזר ואמר לר' יהודה ק נחירא ח נ ם גוול‬
‫בן יאיר בחעיל‪ .‬רבי יהודה בנו של ר' יודונן בן ובאי‬
‫פ' כל היד קט״י‪ .‬רבי יהוי־ה בר נוזפיח פנוזוח יפח״ב‪.‬‬
‫ר מ יהודה בן נקיסא יוםא דיזז״א ‪ .‬ונדאח שחוא ד״י‬
‫בן קניסא המכר שילחי סדזבח איש חסיד ‪ .‬יעב״ץ •‬
‫דבי יהר&עקנתירא )לעיל ל ! ב ( ‪ ,‬והיא‬
‫בן בתיי־א ס ת ם ‪ ,‬י ה ס ג' מ י בתירא ומלם בעירות‬
‫הוא מגץ העולמות שיירשין הצדיקים כדאיתא בסיף‬
‫מסי עוקצין שאמרו משום תב׳ל ואע׳‪ ?/‬שהוא אמור׳‬
‫הביאו ש ם מאמרו המתוק‪ .‬ואולי כי אמרו לסגי ר ט‬
‫וכחבו בשמו כי ד' יהושע בן לד ג ד ל מ ר ט יוחנן‬
‫ור׳ יוחנן קרא לסג• ר ב י ‪.‬‬
‫דבי ידוע הבבלי מ י ק השוכר א ת הפועלים‬
‫הלמיר רבי מ א י ר ‪.‬‬
‫רבי יהן־דח בן אבא הוא חבית של ר׳ יחודח‬
‫חכחן וחוא מ ח כ ח חראשון אחר ה ח ר ק ‪ .‬ובנר‬
‫נסתסק א א ם זה ר' יחודח ק בבא ט חכל שם‬
‫אחי־ מ מ ן א ח ד ‪) .‬צד ‪ 36‬ב ( ‪.‬‬
‫דבי יהודה בר אלעאי הוא ר׳ יהודה ס ת ם‬
‫ר מ המובהק ר' אלעור בן עזתה ‪ .‬והוא ג״כ נאמר‬
‫עליו מעשו; בחסיד אהד ראש המדברים‪ ,‬והוא‬
‫ס ת ם ספרא שהוא תורת מזנים ‪ .‬וכבר דברנו בו‬
‫ל מ ע ל ח ) צ י ‪ 44‬א ‪ 50‬א ( ‪ .‬ובסוף ראש השנח אמר‬
‫ר' יחודח נרסינן ולא א מ ר לו ר׳ יזזודח ש ח ת לא‬
‫ראהו מימיו לתב״ז‪.‬‬
‫‪44‬‬ ‫‪3‬‬
‫דבי יהודה ק בבא ה ס ו מ ך ) ל ע ל ‪3‬‬
‫‪6‬‬
‫א( שאלמלא חוא בטלו תני קנסות מישראל ו ק‬
‫ה ס מ י כ ה ‪ ,‬והסמיכה לאו רוקא ביד כמו שעשח‬
‫מ ש ה ליהושע אלא אפילו בדבור בלבד ת שיאמר‬
‫אני ס ו מ ך אוחך חהיה ס מ ו ך ‪ .‬ווה ה ח כ ם כל‬
‫עניניו כיצד ס מ ך ה ח מ ש ה זקנים ל ל ר' מאיר ודי‬
‫יילעזר בן שמיע ור' יהודה ודי שמעון ור' יוסי‪.‬‬
‫ר ש א י מ ת ם ש ס מ ך לר' נהמיה נ״כ יסמן־ לר׳‬
‫יהודה בר אלעאי שאמרנו החסיר כמוהי שלא ה ט א‬
‫מ י מ י י ‪ .‬יכל מעשח בחסיד אחד היא ר' יהירה בן‬
‫בבא או ר' יהודה בר אלעאי‪ .‬מ ה ר' יהודח ק‬
‫נבא נ ח ת בני מאוח הצים בין אושא לשפרעם‬
‫וכלו באתכח בפי קמא דסנחדרץ ועבודח ורה ושלא‬
‫ח ט א כל זה בקמא בסי הגוזל קמא ובתמירה והוא‬
‫מעשרה הרוגי מלכוח מכור הוא לטוב ‪.‬‬
‫ובי יהודה בן מ ד ר א שהיה בגציבין בבבל‬
‫ושחיזז מ מ ן חבית ואחו־ ח ח ר ק ‪ ,‬כבר חארבגו‬
‫מ בטונ ) צ י ‪ . (3*17‬ונסדק ד' מיחוח בירושלמי‬
‫שחחםללו ר' אליעור ודי יהושע ק חגניח על איש‬
‫א' שיוליד תכה למיקמה לר' יחודח נ ן נחידא‬
‫אמרו אלו לא עלינו אלא לחעמיד א ח הצדיק הוה‬
‫ת י נ ו ‪ .‬ובסרק ט ' ונגעים הרצה ד נ ת ם ודן לפני‬
‫א ח ה וכן נסרק י״א‪ .‬והי־מנץ ז״ל בתורת‬
‫האדם נסחסק א ס ריייחודח בן נחירא הוא רני‬
‫יהודח ק תימא בעבור ש א מ ת דבר א ח ד ולא נחירא‬
‫לי ט חידושלמי לסעמים לוקח חנא א ח ד •ש** לקח‬
‫חבבלי נ מ ו מעשה נ י ' •יסי חכחן ש מ ת ה אשחו‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[68‬‬
‫יהושע בן םוזזיה חנשי׳ אשר ברח לאלםכנדריא‬ ‫ו ח ם מ מ ש פ ח ה חושיאים שחיו מ נ ץ חללוכלם‬
‫טיל מצרים רבו של רבי שמעון בן ש ט ח‬ ‫ראו חבית ואחו־ חביח וחוא בפרק י״ב ב ש ל ח ‪.‬‬
‫וכבר'הארכנו בו למעלח )צד ‪ 14‬ב( וטיחיח בומן‬ ‫יחושע בן נסלא כ״נ סאל״ח מכד בסשניז לשבח ‪ .‬יכן‬
‫החטימונים‪.‬‬ ‫בנפרא דפי׳ל יחפור וכור חיא לטיב שאלפלא הוא נשחכחח‬
‫חודו? ‪ .‬ובפי הבע״י נובר בנםי־א לננאי עפ״ש שם בפ״ד‪,‬‬
‫רבי יהושע בן קרחח הקרה רבו של רבי והוא‬ ‫ושם נוכר שהיה בימי ינאי הפלך ‪ ,‬והוא נשא פרחא בת‬
‫בן רבי עקיבא שהאריך ימים כפל שנותיו של רבי‪.‬‬ ‫מתחם וקשיא טובין•‪ .‬עמ״ש בחי״נ בהנוקין‪ .‬יעב״׳ץ •‬
‫שהאריך ימים כמו ר״ע והיה יושב עם ושב׳׳נ אביו‬ ‫רבי יהושע בן חויקנוס ) ל י ל ‪ 37‬א( אולי‬
‫של רבי וכבר פירשנו דבריו למעלה בדורות)‪ 40‬ב( ‪,‬‬ ‫חוא אודו חקםן של ר' אליעור בן חודקנום ‪ ,‬מ‬
‫ובפרק שואל התוספות מ ש ם ר״ת מאריכץ בראיות‬ ‫ה ו א היה ביום שמינו א ח ר' אלעור בן עוריח ואו‬
‫הוקות דלא היה ר' עקיבא אביו אלא אינש אתרינא‬ ‫בעם חהוא היה ר' אליעור בלוד והיה לפני ד'‬
‫היה שמו קרהה וקרהה היא שם אדם במו קרה ‪.‬‬ ‫יהושע בפרק ח' דסוטח חוא ור' עקיבא וקרא ר'‬
‫ונולד הרנה קודם ר' יהושע בנו של ר' עקיבא ‪.‬‬ ‫יהושע לר׳ יהושע בן חורקנום חלמיד חלמידו של‬
‫ונן נראח דהיה לו לומר נן קרח שם תואר ‪ .‬אבל‬ ‫ריב״ו ל ר ' עקיבא מפני כבודו קראו חלמיד ריב״ו‬
‫זטי׳׳י ורשנ׳׳ס ונעל חערוך אמרו שחוא נ ן ר׳ עקיבא‬ ‫אע״ם שהיח חלמיד חלמידו כמו וח ‪.‬‬
‫וננרייתא ר' יחודח נ ן קרחח ‪.‬‬ ‫ב‬
‫רבי יהושע בןהנניה ) צ י ‪ 34 *5‬א( אשרי‬
‫רבי יוחנן נן נ נ נ נ חוא נן נ נ נ נ ס ת ם ‪.‬‬ ‫י ל ד ת ו ‪ .‬וכבר אמרנו מ ש ם הירושלמי דיבמוח‬
‫וננר פירשנוהו)צד ‪ 31‬ב( ונאוח חני״ח )‪ 59‬א( •‬ ‫פ' ראשון שאמו כשהיחה מעוברות ודחה חולכח‬
‫רבי יוחנן נן נרוקח )לעל ‪ 41‬א( חנירו של‬ ‫לכ״ד מדרשות שיחפללו על העובר שיהיה הכם‬
‫ר' אלעור ה ס מ א שהלנו לקבל פני ר' יהושע נפקיעין‬ ‫ווחו אשרי יולדתו והוא תלמיד ריכ״ו ואב ב״י־ של‬
‫נומן ר׳ אלעור נן עוריה והוא אניו של ר׳ ישמעאל‬ ‫ר״נ חנשיא ולזוא לוי ומשורר במקדש כבו־ וכרנו כל‬
‫בנו של ר' יוחנן נ ן נרוקח חנירו של ר נ י ‪.‬‬ ‫וח ‪ .‬ובחחלח נדה כי א ח ר פטירח ר' אליעור קיים‬
‫רבי יוחנן בן נדנדח הלוי ושוער במקדש )לעיל‬ ‫דברי ר' אליעוד ‪ .‬וכן א מ ר בסוף ניטץ אין מטייבין‬
‫'‪ 4‬א ( ‪ ,‬ואוכל כל ימיו ה ל ץ על ט ח ר ח חקדש‬ ‫חארי אחרי מוחו לר' אליעור ובסוף חגיגח שאמר‬
‫שוח חמור יוחר מאוכל חוליו בטהרה כדאיחא‬ ‫בושנו מדבריכם בייש וכוי ונשהטח על קברי בייש‬
‫במשנת פרק אץ דורשץ והיח ח כ ם גדול נמספר‬ ‫ואמר נעניחי לכם עצמוח בייש ואמרו שכל ימיו‬
‫ובתכונה והיה במקדש עם ר׳ יהושע בן הנניה‬ ‫חושחרו פניו מפני חעניוחיו‪.‬‬
‫המשורר והיה הבר לר' אלעור בן ת ס מ א ‪ ,‬ור״ג‬
‫רבי יהושע בן לוי חוא מחאמוראים ‪ .‬וכן‬
‫מינה אותם בישיבה כדי שיהיה להם מוץ ‪ ,‬ואף‬ ‫כחב דש״י בפי כל היד אבל הרב מנאו עס חוזנאים‬
‫בי בספרי אומר כי לר׳ יווזנן ק נורי היה וה אבל‬ ‫וחוא בסוף חמשנה וגם הוא בפרק שנו חכמים‬
‫נהוריות נן נ ר א ה ‪ .‬ובני בתו או בני אהותו היו‬ ‫שהוא מחובר מברייחוח ואע״פ כי רצוני בע״ה‬
‫אלמים אנל היו שומעין‪ ,‬ורני החסלל עליהם‬ ‫לדבר מ באמוראים נאמר בכאן דבר מ ה כי הוא‬
‫ודירו והיו יודעים נל ה ת ו ד ה ‪ ,‬גם ננריתא רני‬ ‫חיח ח כ ם ג ד ל וחסיד ‪ .‬ובסוף פ׳ המדיר המעשה‬
‫יהודה נ ן גדגדה תלמיד ר׳ אליעור ‪.‬‬ ‫שנכנס לנן עדן בחיים ושלא חיח נשבע וחוזר וחוא‬
‫רבי יוחנן נן התורנית )לעיל ך‪ 2‬א ‪ 18‬ב(‬ ‫בא״י עם בר קפרא ונם היה לפני דבי והיה לוי‬
‫שחיה מ מ ן הנית והלכו לנקרו וקני נית שמאי‬ ‫בראםרינן בהלין בפרק הורוע מ ר׳ כדאשה בר‬
‫תקני נ י ח חלל נ ם ו נ ח ותלמידו היה ר' אלעור נן‬ ‫בדיה דריב״ל לוי הוא והוא איש נ ח ל בהנרות‬
‫צדוק נדאיתא נפ״ק רינמוח בסופו‪..‬‬ ‫וחלכח כמוהו אפילו עם ר׳ יוחנן‪ .‬ועיר אאריך‬
‫מ ח ‪ .‬ובפרק חגלץ בעבור איטי אחד שאכלו א ח ה‬
‫רבי יוחנן ה ס נ ד ל ר חמ• ר׳ מאיר ור׳יחח‪-‬ח‬ ‫‪1‬‬
‫ג'פרסאות ׳ממקומו של חב'‪ /‬ש&א חגץ וכוחו‬
‫ונפי מ י שמחו ר׳ יוהנן הסנדלר תלמידו של ר'‬
‫עליו לא רבר אליהו עמו ג' ימים ‪.‬‬
‫עקינא וחיח עושח םנז־לין וסמנו ר׳ עקינא נסטנוחו‬
‫נאשר פירשנו)צי ‪ 47‬א ( ‪.‬‬ ‫רבי יהושע בן מחיא )לעל ‪ 11‬א( מ מ ן רבי‬
‫רבי יוחנן נן ונאי חנחן שהיה ק״נ שנה והיח‬ ‫ישמעאל וחוא פירש נ׳ דב‪.‬־י' לפני ר׳ ישמעאל וא״כ‬
‫נרול עם קיסר ושאל יננח וחנמיח והרופאים‬ ‫חוא מ מ ן שמינו לר' אלעור בן עוריח ו ח ם נ׳ אחי׳‬
‫שרפאו לדי צדוק והוא היה נשיא ישראל והוא‬ ‫חנאים רבי אלזיור בן מחיא מר׳ חכמי יבנוד‬
‫חלמידו של הלל הוקן ושמאי ו ע ו נקרא ר' יהודה‬ ‫ודי יוחנן בן מחיא נפרק השוכר ‪.‬‬
 ‫‪69‬‬
‫נ‬ ‫מאמר׳ ראשון‬
‫ה ‪ '1 0‬א ד ד ם ‪ .‬ת ה בפי השובר במשנה שאמר לבני‬
‫אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה וכוי‪,‬‬
‫יהם מים בימי ר׳ עקיבא ובן עואי ובן זומא ‪.‬‬
‫ב ( ממן‬ ‫‪45‬‬ ‫רבי יוחנן בן נורי )לעיל ‪ 8‬ב‬
‫‪3‬‬
‫ר׳ יהושע ור׳ אליעור והוא הולן עם ר״ג בקדוש‬
‫החדש אבל אהר שמת ר״ג רצה ר׳ יהושע לבטול‬
‫דבריו וה עמד כננדו ופסק ההלכות כרבן נמליאל‬
‫כדאיתא בפי בכל מערכין‪ .‬ובפרק ז׳ דתרומות‬
‫בתוספתא שהלך ר׳ יוהנן בן ברוקה אצל ר׳ יותנן‬
‫ק נורי לבית שעדים ‪ .‬וגם היה לו חבר לו* עקיבא‬
‫לפני ר״ג שלקה על ידו כדאיתא בערכץ ‪.‬‬
‫רבי יונתן והוא בפ׳ ד׳ דאבות‪ .‬ובאבות דד׳‬
‫נתן ר' יונתן בן יוסף וכן בתוספתא‪ ,‬דש גידםא‬
‫ר׳ יחזנן וטעות הוא בודאי‪ .‬ובם׳ המקשה נראה‬
‫ר' יונתן בומן בן עואי ירי עקיבא ‪ .‬וכבר סירשחי‬
‫איחי)צי־ ‪ 53‬ב( מ חוא ממן רבי חבירו של ר׳‬
‫יאשיה ‪ .‬וכן יש כברייתא ר' יונתן בן בתירא שעלו‬
‫וקד ביח שמאי ווקד ביח חלל לעלייתו‪.‬‬
‫ענתן אחיו של רדב״ח נקרא בכור שטן )עפות טו״ב(‬
‫ימתן הקיטוני‪ .‬רבי יונתן בן שאול ט׳ בן םורר ‪ ,‬חרץ‬
‫עוד בפי' שאחד וח יונתן אחי ר' יוסי בן חפשולט‪ .‬יעבי׳זן‪.‬‬
‫רבי יוסי איש דורמםקיח חלמיד ר׳ אליעזר‬
‫חגדול וחוא מדמשק חרגו׳ ד מ ש ק ד ‪ ,‬ר מ ם ק י ח ‪.‬‬
‫וביום שמינו לד׳ אלעור בן עוריה לנשיא הוא היה‬
‫שם ובא ללוד לרבו כי הוא לא היה שם מפני‬
‫הנרנה שנרנוהו שהיה מרוהק מההכמים עד יום‬
‫מוחו ואחר מוחו החיר אוחו ר׳ יהושע ונשהלך ללח־‬
‫זה ר׳ יוסי סיפר לו המעשה שחסנימו עמון ומואנ‬
‫מעשרין מעשר שני נשניעית ואמר שהוא הלכה‬
‫למשה מסיד סוד י״י ליריאיו נראיתא נ מ ש נ ת פ׳‬
‫ר׳ פודים ‪ .‬ונתהלת הגיגה נגמרא א ו מ ר ‪ .‬ש נ ע ם‬
‫עליו ר׳ אליעור ושיצאו עידו וקנלם ניריו ואתר נ ך‬
‫נחרצה לו והחפלל עליו וחורו עיניו ל מ ק ו מ ם ‪.‬‬
‫רבי יוסי חנלילי נ נ ר פיושנו נ י ) צ ד ‪ 47‬ב ( ‪.‬‬
‫ור׳ אליעזר ננו עשח ל״נ מדות לתורח ל״נ ח נ ם‬
‫לימינו‪ ,‬ורנו של ר׳ יוסי ר׳ טרפון וחוא מד׳ וקנים‬
‫שנמסו יום ש מ ת ד׳ אליעזר‪ ,‬והם ר׳ אלעיר ק‬
‫עודה ור׳ טופון ור׳ עקיגא ‪ .‬והיו לו ג׳ נ ד ם ‪,‬‬
‫הרשום הוא ר׳ אליעזר נ נ ו נ א נ ד ה ‪ ,‬ור׳ חנינא‬
‫ור׳ ישמעאל בניו של ר׳ יוסי הגלילי בבריתא ‪ .‬ונפי‬
‫אלו נערות אמר הרא״ש ני הוא הבר ר׳ עקיבא ‪.‬‬
‫וננ״ר ם׳ י״ח ני נשא ר' יוסי הגלילי נ ת אהותו‬
‫והיתה מבזה אותו וגרשה והיא נשאת לאיש אחר‬
‫חזיתה עניה ופרנסה ר׳ יוסי יםבשוך לא תתעלם ‪.‬‬
‫רב* יוסי בן ה ת ו ט ף אפרתי )לעיל *‪ 4‬ב( ‪,‬‬
‫נפ׳ ג׳ ונלאים תלמיד ר׳ ישמעאל ואומר בירושלמי‬
‫והיו לו ה' תלמידים ובםרק עושץ םסין ברייתא‬
‫שנסדדה נמדרשו נ מ י תיססתא דר׳ הייא ‪ .‬וננר‬
‫הארמו למעלה נ ו ח )‪ 21‬ב( ומשמח נ ט ל ח זיו‬
‫ההנמה‪.‬‬
‫רני ייהנן אחיו של ד׳ יוסי בן חפשולט ס״פ חייקין ו‬
‫יוחי אי יוהאי אביו של ר״ש חידוע ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫רבי יוחנן בן ישוע בן חמיו של ר׳ עקיבא ם״ג‬
‫דירים אמר ברברי בן עואי ח ה חיח ידוע בזמן ר'‬
‫עקיבא וא״כ אשח אחרח נשא ר׳ עקיבא שהוא‬
‫חיח שדם רבוח וא״כ לפחוח ג' נשים חיו לו נ ח‬
‫כלבא שבוע וזאת ואשח טורנוס ת פ ו ס שר יונים‬
‫שנתניירח ‪.‬‬
‫יוחנ} כ״ג שעשה תקנות רבות והוא הנובר‬
‫בתפלות יוחנן בן מתתיה וזז הוכיר הרמב״ם‬
‫בסרק ו׳ אבל בתפלות אינו אומר כי אם מתתיה‬
‫בן יוחנן כ״ג חשמונאי ובניו ר״ל יוהנן שנקרא‬
‫זתשמונא׳ וא״כ היה אמו של מחתיח וכן הוא‪.‬‬
‫אומד ביסוד עולם כדברי‪ .‬וכן בפרקא קמא דמגלדז‬
‫שמעון הצדיק ומתתיה בן יוהנן כ״ג השמוניו ובנע‬
‫שעמדו לישראל בימי יונים ‪ ,‬והיה צדיק והוא תקן‬
‫הרמאי ני שלוז בכל אוץ ישראל והיו נוהרין על‬
‫חרומח גדולח שחיא לפחוח אחד מששים שנאמר‬
‫יששיחם האיפה מדזומר ההטים והחומר שחוא‬
‫חכור עשרה איסוח ‪ ,‬וא״נ הוא א׳ מששים ומרח‬
‫אמצעית חרומוז הרי מ מ א ה ‪ .‬ונענור שהוא עון‬
‫מיתה היו נוהרים אנל מעשר ראשון לא תקן‬
‫והמוציא מהנירו עליו ה ר א י ה ‪ .‬וכן מעשר עיי‬
‫אנל מעשר מן המעשר שהוא לכהן הוא נהשנ‬
‫כתרומה ה ה ציוה לנל שיוציאו אחד מ מ א ה ‪ ,‬וזהו‬
‫הרמאי על סםק א ס נעשר אע״ס שרוב עמי הארץ‬
‫מעשדין‪ .‬ו ק מעשר שני לא סטר כי בעליו יאכלוהו‬
‫בידושלם ויוציאו מעשר שני וכן העביר וידוי מעשר‬
‫שני כי איך יאמר עשיתי ככל אשר צויתד והוא לא‬
‫עשח כסדר ‪ .‬וכן ביטל בחול המועד קול הםטיש‬
‫טירושלם מ ח לא חביאו חמסרשים כי נראח לחם‬
‫כסי חאמור במועד קטן שוח מוחר אם אין לו מוז‬
‫יאבל‪ ,‬אבל יוחנן ששימש בכהונה גדלה והיה זקן‬
‫מאד לבסוף נעשה צדוקי הוא בן מ ו של מתחיה‪.‬‬
‫)צר ‪ 14‬ב ‪ 24‬ב( ‪.‬‬
‫יוחנן בן שמעון בן מתתיה והוא הווקנים הא׳‬
‫והוא הנקרא ינאי ובסוף התנאים בעז״ה אארץ מ ה ‪.‬‬
‫מ ה יוהנן הצדיק עשה שתי פרות כדאיתא בסי ג'‬
‫דסרה ‪ .‬ועור ביטל המעורוין שהיו אומרים עורה‬
‫למה תישן‪ .‬וכן ביטל הנוקסין שסדר טבעות של‬
‫ברול להפיל השיורין לארץ לשוחטן לקדמות )‪ 13‬א(‪.‬‬
‫בן מחיא כבר א מ ר נ ו ) צ ר ‪ 22‬ב( כי‬ ‫רבי יוחנן‬
 ‫ספר יו‬ ‫‪[70‬‬
‫יוסי בן יוחנן איש יתשלס חנידו ט ל יוסי בן‬ ‫ני ר' מאיר קו׳א עם ר' ישמעאל נחחלח חייו של‬
‫ייעור ח מ ץ אבל זח *‪ 1‬נוכו• ל כ ה ן ‪ ,‬אע׳׳פ טובס״ו‬ ‫ר' ישמעאל ודי עסי ק ח ח ו ט ף נסוף ימיו ררע ייתר‬
‫כשכחב הרב שמות החכמים ש ש מ ם נדול ס ר ק‬ ‫האםח‪ .‬וכן הניא ב״נ נעל הלינוח עולם נ ס ו ף ספרו‪.‬‬
‫ורבי אמד שם יוסי ק יועור עסי ק יוחנן כ״ג‪,‬‬ ‫ר ב י יוסי חבחן חסיר תלמיד תנ^ז רודע‬
‫ונראה לי שהוא טעוח בספרים שהוא ר״ל יוסי בן‬ ‫ב מ ר נ ב ח ‪ ,‬נבר פירשנו אוחו )צד ‪ !4‬ב ‪ 35‬ב(‬
‫יוחנן ו ק יוהנן כ״ג ומיוהנן ליוחנן רלנ הסופר‪.‬־ וכבר‬ ‫ואמרנו מ אץ זח ר׳ יוסי הגלילי כאשר ח ש ב כעל‬
‫ידעח מעלחם שאמרו בטלו חאשכולוח ר״ל איש‬ ‫דורוח עולם ‪ .‬ונםוף מועד קטן ש מ ח ת אשחי‬
‫שהכל מ ‪ .‬ומחם ח ת ח ל ח חמחלוקח במשנח בסוף‬ ‫ואמר לאחוחח נניח חקנרוח לני ופרנסי מ י אחוחך‬
‫ימיהם לסמוך על חקרק בי״ט ישלא ל ס מ ו ך ‪,‬‬ ‫ר״ל שנשא אוחח מיד ניוט חהוא אע‪ 1#‬שהיא‬
‫והיה זה על דברים ש ה ם מדרבנן ואתרתי לכתבן‬ ‫חיחה אבלה ג״כ במוחו ואינח חייבת נ מ י ם ניץ‬
‫בי מון שכתבתי עסי בן יועזר הכהן וחסיד כתבתי‬ ‫שהוא חייב וכוי אבל לא בא עליד‪ .‬עד ל׳ יום חדש‬
‫בסמוך ר׳ יוסי חכחן וחסיד והוכרה לי מ ה ט ע ם‬ ‫ש ל ם ‪ ,‬אכל בירושלמי גורס ר׳ טרפון ל א ד' יוסי‬
‫שאמרחי לבחוב ר' ייסי חגלילי‪.‬‬ ‫במו שאמרנו ושגיהם כהגים‪ .‬ובסי קמא דשבת‬
‫ר' יוסי הכזץ הסיד לא נמצא כתב ידו ביד גר‬
‫יוסי ק יומר איש צ ד ד ח חבית‪ .‬של יוסי בן‬
‫מעולם ו‪5‬ן בתוספתא בפרק י״נ ‪.‬‬
‫יוחנן איש ידושלם וחוא נשיא וכחן ו ח ס י ד ‪ ,‬והוא‬
‫יוסי ק חוני בפי קמא ת ב ח י ם ושטעץ אתי‬
‫חחלח חזוגוח והיה עד זכץ ינאי מלכא בפי יטו‬
‫עותה ח ל ק עליו וא״נ יחיח מומן חבית ב א ח ת נ ח ‪.‬‬
‫ניחלץ וחוא ח י מ ח ‪ .‬וקבל טאנטיגנוס ומשמעון‬
‫‪1‬‬ ‫ר ב י יוסי ק חלוקח א ר ד חשונ ו ח נ ם מ מ ן‬
‫ח צ ת ק כאשר פירשחי למעלה ) צ י ‪ 4‬״ ‪ 39‬א ( ‪,‬‬
‫ר׳ אליעזר ודי יהושע ואינו מן חמשנה ‪.‬‬
‫והדיר נכסיו לשמים שלא היו מ י ו נוחגץ כשורה‬
‫א ב א יוסי חליקוסת איש טינעץ‪ ,‬חליקופדי‬
‫בסרק יש נוח^ץ‪ ,‬ואין הלכה כי אשלי לשמים אסור‬
‫םירש ח ע ת ך מנוי א‪4‬ים מ ק ו מ ו ‪ ,‬אבל חרמנ״ם ויל‬
‫להעביר חנחלו־ ו כ ו י ‪.‬‬
‫סירש חליקופת חוא כינוע ‪ ,‬וטיבעץ ש ם מ ק ו מ ו ‪.‬‬
‫רבי עסי בן יוזישע בוזטפלת )סי״א(‪ .‬רבי יוסי כן‬ ‫והוא מבית הלל ופירש הלכה כביח הלל וכי יוחן‬
‫פיידא עיין פפ״ק דעידובץ )•א״ב( ‪ .‬רבי יוסף מפן י״נ‬
‫מים על זרע עד שיחכוץ ליחן ור' יהושע אמרה‬
‫שם ע״ב ‪ .‬יעב״ץ >‬
‫מ ש מ ו • וכבר ידעת כי אבא הוא דרך כבוד כמו‬
‫רבי יוסי בן מ ש ל ם )לעיל ‪ 23‬ב ( ‪ ,‬בפי ד׳‬ ‫רבי רוחו־ כמו אבא שאול ובספרי רבי חנינא איש‬
‫דחרומוח הוא על רבריו של ר׳ אליעור ירי י ה ו ש ע ‪,‬‬ ‫טיבעיו‪) .‬צד ‪ 22‬ב ( ‪.‬‬
‫ונראח מ חוא וקן מ א ד ובפרק אלו ט ת פ ו ת חולק‬ ‫א ב א יוסי ק ח ק בסרק ב׳ ר מ ד ו ת ‪ ,‬ונראה‬
‫ע ם ר׳ שמעץ בן אלעור חלמיד ר' מאיר בגלנלח ‪.‬‬ ‫מ נ ץ ר׳ אליעור בן יעקב ואבא שאול בן בטנית‬
‫והוא העיד הלנה מ ש ם יונחן אחיו שאמר מ ש ו ס‬ ‫אומר משמו בסוף פרק מקום ש נ ה ג ו ‪ .‬ובסוף פ'‬
‫ר׳ אלעור ח ס מ א בסוף פ׳ הנעקץ וכן בפי ה'‬ ‫ה ׳ דינמית אומר מ ש ו ם ר׳ מאיד אבא יוסי בן הנן‬
‫דדמאי בחוספח' ואמרו עלע כי הוא מקהלה קדושה‬ ‫ולא ה ו מ ת ה ר ב ‪ ,‬ואמר בפי ו' דשקלים מ ש ם‬
‫והיה קודם מונץ ר ב י ‪ .‬ונקרא מקהלה קדושה יטו‬ ‫הירושלמי ש ט ו של זה התנא שאמר י״נ ש ע ת ם‬
‫אוסרים כי יגעץ בתורה בחורף ונמלאכה נקיץ ‪,‬‬ ‫היי נ מ ק ו ש ולא זכר ה ר נ שאבא יוסי ק דמן אמר‬
‫ר ש א ו מ ת ם שהיו משלשים ה ע ם שליש לחנ&ה‬ ‫נפת! נ ' דמדות ומשם למד הירושלמי‪.‬‬
‫פוליש לתורה שליש למלאכה‪ .‬אכל החסידים‬ ‫דבי יוסי בד יהודה חיזרו של רני •הוא מ ו‬
‫הראשונים ט ׳ שעות לתפלה‪ .‬אבל ר׳ שמעון‬ ‫של ר׳ יהודה בר אלעאי נדאיתא בסוף סרקא קםא‬
‫נ ן מנםיא אינו מקחלח קדושח כמו שנדאח בפי אץ‬ ‫דעירובץ‪ .‬ובפרק ח ' רנדתם רבי ור' יוסי בנו טיל ר׳‬
‫צדץ ביום טוב מדברי רש״י וקושיותיו ונסי ם ט מ‬ ‫יהודה וחוא גוזז לרב ג' ר ב ת ם ‪.‬‬
‫ה ה ל כ ה ‪ .‬אבל נ ס ו ף םסר נ ת ח ו ח לר׳ שטעון‬ ‫רבי יוסי בר יוזוחז איש כמי הבבלי הוא נובר‬
‫נראה שאינו חוזר קשישי מיניה טובא אלא לרני‬ ‫בפרק ד׳ ו א מ ת על ר ב ת אלישע בן א כ ר ה ‪ ,‬ועתה‬
‫מ א י ר ‪ ,‬ר׳ שמעון ק מנסיא וחנריו אמרו הלכה כר׳‬ ‫לא ידעתי לברר עתר תדיחי אומר כי הוא ר׳ יוסי‬
‫מאיד ואעהו קשישי ליל מד׳ מ א י ר ‪ ,‬ליתשלמי‬ ‫ק יהודה האמור קודם זח אלא שהרמב״ם הביא‬
‫ניחא ס הירושלמי נפרק נ' דמעשר שני אומר בי‬ ‫ש נ י ה ם ‪ .‬ובבדיתא ר׳ יוסי ק יוזודזז ה ו א יוסי‬
‫ר׳ שנזעק בן םנםיא וד׳ יוסי ק משולם ה ם ערה‬ ‫הבבלי חבית של רבי חוא יוסי קטנוחא של חסידים‬
‫ק ד ו ש ה ‪ .‬אנל הדאעח מרש״י חוקוח ש ח ת רבי‬ ‫בירמנולמי‬
‫]‪71‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫נרתיה דד׳ ינאי ס נ א אתא לקמיה דרי ינאי ר נ ה כי ר'‬
‫ינאי רבה רבו שי ר׳ יוהנן‪.‬‬
‫יועזר איש הבירה )לעיל ‪ 22‬א( מתלמידי בית‬
‫שמאי ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד‬
‫בשער המורת בפרק ב' דערלה ‪.‬‬
‫רבי יעקב בר אהא ונדול הדור שעמי ימי רבי ‪,‬‬
‫)ם״ק דכב״ב(‪ .‬וני־אה שהוא נקיא כך בדור *אח"‪ 1‬כט״ז‬
‫בסב״ט )לא״ב( נט״ש ••• יס"ו‪£0-‬א״‪ 0‬ומבטיי‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
‫רבי יעקב נבר א מ ר נ ו ) צ ד ‪ 23‬א( מ הוא ק‬
‫בתו של אלישע אהר ווה החויק נ נ ל מקום חיי‬
‫חעח״ב בסוף חולץ ובקדושין‪ ,‬ולכן נראה כי הוא‬
‫חאמור באבות שדנר גם בוה ליל בחיי העה״ב ‪.‬‬
‫רש אומרים כי חוא אביו של ר׳ אליעזר ק יעקב‬
‫ולא נחידא שלא מצאני זח וגם לא אמר ר׳ אליעיד‬
‫בר יעקב ‪ .‬ועריץ נשאר לי ספק א ט הוא ר' יעקב‬
‫דכפר ח ט י א ‪ .‬נ ם בברייתא ח כ ם גדול וקדוש תלכיד‬
‫ר' עקיבא ורבו של רבי ה ו א ‪.‬‬
‫רבי יעקב בן קדושאי‪ .‬נ״א בן קודשאי והוא‬
‫הווכר בהודיית במעשה דרשב״ג ע ם ר׳ מאיר ודי‬
‫נתן ור' יעקב ח ת ם הוא רבו של ר' יהווה הנשיא‬
‫בסיף סרקא קמא דגיטין‪.‬‬
‫רבי יקים איש חדיד בובץ ר׳ יהושע והוא‬
‫בעורות‪.‬‬
‫רבי ירמיה חודיוה דו׳נ״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫רבי ישבאב הסופר בפרק ב' דהולין‪ ,‬במשנה‬
‫ובכתובות כי חוא חברו של רבי עקיבא וכן במקומו'‬
‫אתרים על ענץ החומש לצדקה ‪ .‬ובתוספתא פרק‬
‫ב' דחולץ אמר ליח ר' ישבב לר' עקיבא אי או‪.‬ח‬
‫וכור שהיח ר׳ יחושע שונח בל שנחנבלה בשחיטוז‬
‫נבלה ו מ ט מ א ב מ ש א ‪ ,‬קודם שחיטה טו׳׳פח‬
‫ושחיטתה מטחרחה וחור ר׳ עקיבא לדברי ר׳ ישכב‪.‬‬
‫ורש״י בשק ב' וחולין ישבב וכן הוא בראש השנה‬
‫גבי משמרות וא״כ חוא ישבאב שם חמשמרוז חי״ד‪.‬‬
‫‪-‬הוא מיי הרוגי מלוכה ח כ ם גדול וחרגוחו מ מ ן‬
‫ק״ש כשהוא אומו־ ועשו להם ציצית והיה בתענית‬
‫והשליכוהו לכלבים ולא הוספו ולא הוקבר והיה‬
‫נ מ ש ה חוץ מהנמיזה א ש ו י ו ‪) .‬צו־ ‪ 21‬ב ( ‪.‬‬
‫רבי ישמעאל בן אלישע ל״נ ח כ ג וחסיד‬
‫והיואחו בחלומו יצפה להכטה ‪ .‬והוא מהרוגי‬
‫שלכוח והפשיטו עור קרקפלו בחייו מפני יוזמי‬
‫ופדאו כשהוא קפץ ר׳ יהושע ברומי‪ ,‬ווה הודה הוואי*‬
‫בישראל ושופט מואס בבצע מעשקוח בראשית‬
‫הגז כדאיתא בכתובות‪ .‬ובגו זכרני א ו ת י ) צ ד ‪!9‬‬
‫* ‪ *5‬א *‪ 3‬א( אבל אינו מ ן המנץ אע״ס שתביאי‬
‫הו־מב״ם בם׳ הר׳ בחבורות כדן שלא מצאנו אוחו‬
‫במשנוז *‬
‫שמעון בן מנסיא מ נ ץ רבי יחולק עמי בבכיר‪.‬‬
‫וכן באבות א מ ת ו׳ מדוח שמנו החכמים לצדיקים‬
‫נתקיימו ברבי ובבניו‪ .‬ו ק ר׳ יוסי בן משולם חולק‬
‫עם ושב״א תלמיד ר' מאיר כמו שאמרו אבל כפי‬
‫הירושלמי שניהם עדה קדושה רהיח ר' מאיר‬
‫זקן מ ה ם ‪.‬‬
‫רבי יוסי סתם הוא בן ר' חלפתא כדאיחא בפי‬
‫כל כתבי והבית של ר' שםעץ ור' יהודה ונם מרי‬
‫מאיד ור' אלעזו־ בן ש מ ו ע ‪ ,‬ובפי ב׳ תבמות איל‬
‫ר׳ יוסי לאליהו וחוא חיח חסיד מאד והיו לו ה מ ש ה‬
‫בנים חכמים ימת לי בן בחייו שמי רבי ח ל פ ח א ‪,‬‬
‫וכבר דברנו לטעלח )צד ‪ 43‬א ‪ 4$‬א ס ז ב( מ ה‬
‫שצריך לכונח ה ס פ ר ‪.‬‬
‫א( אוחב חתורח‬ ‫*‪3‬‬ ‫רבי יוסי בן קסמא )לעל‬
‫ולא כסף ו ז ח ב ‪ ,‬וזזיח מכובד עם ש ר י ח מ ל מ ח‬
‫והוא מוז וקן מאד ונבדוהו מאד במיתתו והיח‬
‫בומן חביח ואחריו והוא נתן אות על ביאת המשיח‬
‫וביום ש מ ת אמר לר׳ חנינא בן תח־יץ בעבור‬
‫ה מ צ ו ח שעשה במעות פורים שנתלפו לו מ יהיר‬
‫הלקו לעיה ואמר לו מט־ ידעת שזאת האומה של‬
‫ת נ ו מן השטים חטליכוזזושלא יעסוק בתורהבעיד‬
‫שיחיד! השמד ל א שמע לו ואמר אני אומר לך‬
‫ובדים של ט ע ם ואתה אומר נץ השמים ירחמו‬
‫תמיתני א ם לא ׳שופון ל ס פ ר תיוה נאש ו נ ך היה‬
‫בימי רבי תפשו לרבי חנינא בן הרדיץ‪.‬‬
‫יוסף קטמתא בסוף סוטח מ ש מ ח יוסף‬
‫ןטנוחא שחוא חמציחן של חסידים‪ .‬ופי' חדמב״ם‬
‫ז״ל קטנוחן של חסידים בכללם שרשם לפי ששרטו‬
‫)זדבר וחחחלחו קפץ ‪ ,‬וא״כ יחיח אחר ר' עסי‬
‫הכהן ודי יחודח בן בבא ור' יחורח בר אלטאי כי‬
‫היו חסידים אנל אץ זח מנלל חכמי המשנה כי‬
‫אין לנו מעשה ממנו ל א דרשה והלנח אבל טוב‬
‫הוא ל ז ו נ ת מנוח הוא ל נ ו ‪ .‬וביתשלמי פ׳ חמניח‬
‫מ יוסף קםינוחא הוא יוסף הבנלי הוא יוסף נן יהוד׳‬
‫חבר רבי וא״נ הוא מ ח מ ש נ ה ר' יוסף בן יחודו;‬
‫איש כסר הבנלי והוא יוסי איש הוצל והוא איסי‬
‫בן גור אריה הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן‬
‫מהללאל ו מ ה שטו איסי בן עקביה שטו כהאיתא‬
‫בפיק ערבי פסחים יכן פירשו התוספוח בפרק‬
‫מ י ח כותים‪.‬‬
‫רבי ינאי הוא קדמון ובניו תנאים ר׳ רוטתאי‬
‫נר ינאי ודי אלעור בר ינאי‪ ,‬ואל יעלוז ברעתו כי‬
‫זח ר׳ ינאי רב! של ד׳ יוחנן כי הוא סחאמודאים‬
‫הראשונים ת ה מ נ ץ ד׳ עקיבא יד׳ מאיד‪ .‬ובתלמוד‬
‫נר ב ת ה דרי ינאי סבא בא לפני ר׳ ינאי רמז ווה ו ׳‬
‫ינאי רבה רבו על ר׳ יונתן • וגפ׳ ד' ת י ת ם נר‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫*מ‬
‫‪ 49‬ב( ‪ ,‬והוא מורע ניתן הפיר ה נ ת ל של קיסר‬ ‫‪3‬‬ ‫רבי •ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן ק ב ת ק ח‬
‫ששלחו קיסר להחריב ירושלם קודם מסילה‬ ‫חוא חבית של רבינו חקדוש מ מ ן רשב״נ אביו עם ר׳‬
‫לאססםיינום ושאל לתינוק ואמר ונתתי את נקמתי‬ ‫חנינא בנו של ר׳ יוסי חגלילי‪) .‬צר *‪ 4‬א ‪ 47‬ב( ‪.‬‬
‫באדום ביד עמי יסיראל והוא אמד בעא חקב׳׳ה‬ ‫רבי ישמעאל בר׳ יוסי חבית חאחובשל רני‬
‫לכסות ידיה בהחוא גברא ונחנייר ויצא ממנו וח‬ ‫ובביח ת נ ו ‪ ,‬והוא שמן וכבד מאד ח ב י ת של ר״א‬
‫ההסיד אור העולם ‪ .‬תלמיד אור העולם הוא ר'‬ ‫ברי^ש‪.‬ישמן וכבר ב מ ו ח ו ‪ ,‬וככר חארכנו מ למעלח‬
‫עקיבא‪ ,‬וחלמידו אור העולם רבינו הקדוטו‪ .‬וכבר‬ ‫)צד ‪ 16‬א ‪ 46‬ב ( ‪ .‬ובפרק י״ב מיבמות אמר אני‬
‫הארכנו בו למעלה ורבי ראה אוחו מאחוריו וכן‬ ‫ראיתי את ר׳ ישמעאל בן אלישע ווה תימה אפילו‬
‫רבינו ח ק ר ו ש ‪] .‬אמר ש״ש ‪ 1‬כבר כחבחי למעלה‬ ‫לר' יוסי א ב י ו ‪ ,‬ומצאתי שם בתוספות שהיה‬
‫מ ה שמצאתי בססי־ חיי חמלכים על ענץ נירון‬ ‫נכדו של ר' ישמעאל בן אלישע כשם וקנו‪ .‬ובפי אלו‬
‫קיסר[ ‪ .‬ונקרא אחרים וחסימן אחח״ו יאי׳׳ר נתיב‬ ‫מציאו' שעשה למי' משורת ה ת ן נ ה ק ם תקים ע מ ו ‪.‬‬
‫)אייה ־"א( בענץ לויחן‪ ,‬ונשא אשה אחרת חוץ‬ ‫רבי ישמעאל נר נחמיה נבר ידעת כי רני‬
‫מ ב ת ת ה כדאיתא בהחלת חולין‪] .‬אמר ש״ש ‪1‬‬ ‫נהמיה הוא ה נ ר ר׳ מאיר שסמכו ר' יהודה נן‬
‫נענץ העיד ר׳ יהושע בן ו ת ו בו׳ על ענץ בית‬ ‫נ נ א לדעת רנ אויא ‪ ,‬נניח חמחלוקוז שיטי אם רני‬
‫שאן[ ‪ .‬והיה ר' מאיר אע׳יפ שהוא מהבורה‬ ‫נחמיח חוא ר' נ ח ו ת י ו מ ׳ ‪ ,‬וזח ר׳ ישמעאל‬
‫הגי בומן כת הראשונה שאמר ר׳ יהושע יסח‬ ‫נ ד ו ת של ר נ י ‪.‬‬
‫אמתז ברותח‪.‬‬
‫רבי ישמעאל נן סאנ׳ נ״ג וחסיד מ ש מ ת‬
‫] א מ ר ש״ש מונמ תנא הוא בס״ג ושבועות‪[.‬‬
‫נפולח די חנחונח ונת קול יצא עליו יננם חלמידו‬
‫רבי מיאשה כבר א מ ר נ ו ) צ ד ‪ 43‬א( ני הוא‬
‫של פנחס והיה כ״ג עשר שנים ועשה סודו א ח ת ‪.‬‬
‫מ מ ן האהרונים בבית שני וקבל ממנו נהום הלבא־‬
‫) צ י ‪ *4= "9‬ב ( ‪.‬‬
‫ו ק בתלמיד קראו לר' מאיר רבי מיאשה כמו לוה‬
‫רני יטימעאל בן ראב״ע )יופא פח״א(‪ .‬יענ׳׳ץ ‪.‬‬
‫ה ח נ ם באשר כתבתי למעלה‪.‬‬
‫באוח יוד של חאםוראים תבאחי שם אשח דפשנח ‪.‬‬
‫מ מ נ )ובחיט דט״ב( רב פשפיח דפבינ‪ .‬מהבאי‬ ‫יענ״ץ‪.‬‬
‫)יבפייז ליי ע״א( ‪ .‬מ ו נ מ חילק עם ד״ע ר״פ ב״נ ‪.‬‬
‫ומוננו חפא• ביופא וב־״פ ‪ .‬רני מ נ ה ם בן יוסף )חלק‬ ‫אות הכ״ף‬
‫קח א( ‪ .‬רבי מ נ ה ם ברי םיפאי בק של קדושים )םסחיס‬
‫דק״ך ופא״פ דב״ה( ‪ .‬מנימין נר פונדי חבר לר״ע ‪.‬‬ ‫בבר ראית כי באות חיו״ד יטיכמו נ ׳ ח נ מ י ס‬
‫מנסיא אבי ר״ש חייוע פקושש ס״פ דעסוח • מ ו ח א‬ ‫צתקים נ ק ד נ ח ‪ ,‬ונאות וח יש אחד לנד וחוא‬
‫שם איש ישם אשח םגוי לרוב ‪ .‬מו־תא בח בתווס‬ ‫בן כובדי וחוא נפרקא קםא דשקלים מ מ ן‬
‫חט‬
‫יבאםייייני * א ׳•*י אש • יעב״ץ ‪.‬‬
‫תב״ו והוא חעיד ביבנה‪ ,‬בן כובת פירש בערוך‬
‫מנחם בן סיגנאי הוא בס״ז רעדויות‪ ,‬ונוזאה‬
‫שם אדם עושה כ ב י ה ‪ ,‬ובס׳ חתכלח גתם העיד‬
‫שהיה מ מ ן ר״ג ודי ׳והנן בן גודגדה ‪ .‬ובתוספתא‬
‫מכרי בבריתא‪ ,‬ואינ לא יהיח שום חכם בכיף‬
‫בסון* עדויות כי לר' מ נ ה ס בן סיננאי הושיבו‬
‫מאזנים‪.‬‬
‫בשיבה לראש על שהעיד ההלכות והיו תםיהין‬
‫כחן שט איש )יבפוח כה״ב(‪ .‬כ ת ב ו שם אמה דאפיח‬
‫עליו וכוי‪.‬‬ ‫דאאע״ח )ס״‪ 0‬חםפיגוז( ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫רבי מנחם )לעיל ‪ 46‬ב( וה מחכר ביומא‬
‫ונראה ני הוא מ ו של ר׳ יוסי שנקרא וורדימום‪,‬‬ ‫אות הלט״ד‬
‫נדאמתנן בסי כל נתבי היינו וודדימוס ת י נ ו מ נ ח ס‬ ‫רבי לויטס איש י מ ח ‪ ,‬בם׳ ד׳ דאבות חוא‬
‫והוא מוסיף שם על רבת ר׳ יוסי‪ ,‬אבל יש דוחח‬ ‫איש רשום ביבנה עיר ההכמים וכ״ש הוצה ולא‬
‫לוה שהיה ראר שיאמר ר' מ נ ה ם ב נ ו ‪ .‬ובמגלח‬ ‫ידעחי עד עחח נא• ווז ומן חוא ‪ ,‬והוא מסרקי רבי‬
‫אומר שהמשנה דברי ר' מ נ ח ם בר יוסי םווימחאוז‬ ‫אליעור נסי נ ״ א ‪.‬‬
‫שנואה שחוא ח נ א ‪ ,‬או וזז ר׳ מ נ ח ם המחכר‬ ‫לונח ספ״נ דיוםא לח״א ד׳ ישםעאל ב! ־יונח ‪ .‬לוי‬
‫ביומא הוא ר' מ נ ח ם אחר או ר׳ מנהם בן סימא•‬ ‫א‬ ‫‪0‬‬
‫הסוריים" """" ]י׳ייל ‪ [ 4‬י לקוניא אבי ד״א פ׳‬
‫‪1‬‬
‫ולכן לא זכרנוהו והרמב״ם ל‪ *4‬הוכית ‪ .‬אבל נראה‬ ‫הפיעליט ‪ ' .‬כלוכיח שס אשה פט״ט דנדויס ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫שאינו ר' מ נ ח ם בן םיננאי שחיח מוכית מוז ה ש ם‬ ‫אות הט״ם‬
‫ולבן נראה שהוא בן ר׳ יוסי‪ .‬וכן בחושסתא אמו­‬
‫ד' יוסי מ נ ח ם מ י אומר ואם חרצה הנניםהו במנץ‬ ‫ונקרא ג״נ ר׳ מיאשה )לעיל ! ‪4‬‬ ‫רבי מאיר‬
 ‫]‪73‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫בשבת שראה הירח ווה לפני אביו מ ל רבינו הקדוש‪.‬‬
‫נחום הלבלר ר׳ל חסופר חלמיד ר׳ מיאשה‬
‫בדור חאחרון מביח ש נ י ‪ .‬ובפי כ' רפאה טוהיח‬
‫בימי ר״ג חוקן בלםוכח חגויח כי לפחוח חוא מ'‬
‫טינח קודם חרבן חביח כי לטוכח חגויח נתבטלח‬
‫קודם חחרבן מ׳ שנח ועטיו חנות בהר חניח כדאיחא‬
‫בפרק חיו בודקין בסנחירין ובברייתא נדזום חוקן ולא‬
‫ידענו אם הוא וח או נחום המרי כי נחום ס ת ם‬
‫חוא נחום המרי‪) .‬צד ‪ !9‬א( ‪.‬‬
‫נחום וזמרי )לעיל ‪ !3‬ב ( ‪ .‬בפרק המוכר‬
‫הספינה ובפי ב׳ דפובת ובפי ה׳ מנויר וטום אומו‪-‬‬
‫במשנה כי חיח בזמן הביח ואחר חרבנה כי התיר‬
‫חנדרים שעלו מן חנולח ומצאו ביח המקדש חרב‬
‫ואמר אלו הייחם יודעים זח חייחם נודרים ו כ ו י ‪,‬‬
‫ויש בנמרא מי שאומר כי הוא משלשה דייני נורות‬
‫שהיו בירושלם‪.‬‬
‫רבי נחוניא בן אלנחן איש כפר הבבלי‪ ,‬בפי‬
‫ו׳ דעדויוח חולק עס ר׳ אליעור ועפ ר׳ יהושע ‪,‬‬
‫נ״א ד׳ נהמיה ‪ .‬ובסוף פ' העור והרוטב אומר‬
‫על זח ר נחוניא בן הקנה ונראה שהוא טעות‬
‫בדפוס ובברייתא ר' נחוניא משום ר' נהוניא הנדול‪.‬‬
‫רבי נחוניא בן נדנדה בפי ו׳ רעידות ‪ ,‬הוא‬
‫עצמו ר' יוחנן בן נדנדה שהעדות עצמו אמר‬
‫מ ט י ן פ׳ ה' ילק לא הביאו הדםב״ם ונזה אין‬
‫חשש כי אוהיוח דדץ באחר ‪ ,‬כ׳ בכלל נהוניא‬
‫יוחנן כמו שמצאנו בפסוק ׳כניה כניהו יחויכין‪.‬‬
‫וכבר פירשנו למעלה )צי *‪ 4‬א( כי הוא לוי ושוער‬
‫במקדש ‪.‬‬
‫רבי נחוניא ק חקנח כבר כחננו למעלח )צד‬
‫‪ 19‬א( שחיח בומן חביח‪ ,‬וחוא חלמיד רינ״י ועשה‬
‫ספר חבחיר חנעלם על סודוח חקבלח ‪ .‬ונראח‬
‫שחוא וח ר' נחודא חנדול חלמיד ריב״ו ששאל לו‬
‫ר' עקיבא באי וח וכוס חאריך ימים ואביר שלא‬
‫קבל מהנות ולא עמד על מדוחיו ו ו ת ק בממונו‬
‫היח שמניח פרוטה לחנוני‪ .‬אבל שש חור התלמוד‬
‫יאמר בפי בני חעיר שאלו חלמידיו אח ר׳ נחוניא‬
‫בן חקנח במח חאריח ימים ואמר שלא נתיכד‬
‫בקלון חבידיו ולא עלחח קללח חבירי עמי ו ו ת ק‬
‫בממוני חייתי‪ .‬ואלו חב׳ מדוח חוא כראשון‪,‬־אולי‬
‫מ ה שלא קבל מתנות שנאמר ושונא מתנות יהיה‬
‫שלא לבוא להתכבד בקלון הבירו שהיו ניתנ־ן לו‬
‫ולא להביריו‪ ,‬והוא כפי ד' דברכות וכסי נ' ד א מ ת‬
‫והוא ר מ של ר׳ ישמעאל בן אלישע כ״ג‪.‬‬
‫רבי נחמיה איטי ביי־׳ י ל י ) ל ע ל ‪ !3‬נ ( ‪ .‬ור׳‬
‫עקיבא מצאו כשירד לנהרדעא לעבר השנה וא^ר‬
‫לו ששמע מר״נ תוקן בומן הבית כי עד אחר כשר‬
‫המי או בק״ו הכמים על האחד שנסתפק ל נ ו ‪.‬‬
‫מנחם חבירו של חלל ויצא לעבודה המלך‬
‫ונכנס שמאי במקומו לאב ב״ד ווח מ נ ח ם חחנבא‬
‫על חורדוס שימלוך וכן חתנבא שיוחר מלי שנח‬
‫ימלוך שמלך ל״ז שנח ונחן לו עושר נ מ ל ‪) .‬צד‬
‫‪ 7‬נ ב( •‬
‫רבי מתיא בן חרשי ישיבתו וביח דינו היו‬
‫ברומי צדק צדק חרדוף הלך אחר ר׳ מחיא לתמי‬
‫ושם מצאו ר׳ שמעין בן יוחאי ב ת מ י ‪ .‬ונראה‬
‫שהיח ו ק מ מ נ ו ‪ ,‬ובמדרשי בלקום פסוק ק פורח‬
‫יוסף שלא חסחכל באשה כל ימיו ונראה לו השטן‬
‫בדמות אשה וסימא ר' מתיא את עיניו באש ושלח‬
‫הקב״ה לרפאל ותםא א ת עיניו‪ .‬וכבר אמרנו למעלה‬
‫)צד ‪ 4$‬א( כי היה בארץ ישראל וכשיצא הוצה‬
‫לארץ קרע מדיו כראיתא בספרי ודי אליעור ה נ ד ל‬
‫היה רבו כדאיתא ב מ ע ל ה ובסוף יומא שלדו ר׳‬
‫מתיא בן הרש לר׳ אלעוד בן עזתה ‪.‬‬
‫מתיא בן שמואל נוסהא אדזתנא מתתיה‬
‫בתהלת ס׳ נ׳ דיומא ובס״נ ותמיד שהלק על תנא‬
‫קמא שאמר כי די באור הבקר שיהיה מבריק לשהוט‬
‫התמיד שנקרא יום והוא אמר עד שיאיר כל סני‬
‫המורה יותר עד שיאיר בהבתן והלכה כמותו‪ ,‬והיו‬
‫מוכיתן בחברון אע״ס שנם לצד זח חיח חמורח‬
‫ב ת לזכור זכוח הקבורים שבחברון בזמן החמיז־‪,‬‬
‫ולא ידעחי באי וח ומן חוא מביח שני ונראח ני‬
‫היח בסוף חביח ‪ ,‬והוא היח ממונח על חסייסוח‬
‫דיל חנורלוח בביח המקדש כדאמתנן ביומא ובם׳‬
‫ה׳ דשקלים‪ ,‬והוא חיח אחד מחט״ו חסידים שחיו‬
‫ממונין במקדש ולא ידענו אם הוא כ ה ן ‪ ,‬כי נ ם‬
‫מרדכי שנקרא םחהיה היה אהד מ ה ם שהוא ממונה‬
‫על הקנים ‪ .‬ו ק חחסיד ר׳ נחוניא חוסר שיחין‬
‫ובודוח לעלי תלים מ ח ם ‪ ,‬ל ב ח ו נעשה לה נס‬
‫שנסלח בבור וניצלח כי ראחח וכר של רחלים עם‬
‫וקן אחד שהוא אברהם ע״ה ואו היה ד' חנינא בן‬
‫דוסא כשקרח לח זח ואעס״כ מ ח בנו בצמא שנאמר‬
‫וסביב־ו נשערה מאד כדאיחא בקמא וביבמוח ‪.‬‬
‫אות ד׳נו״ן‬
‫רבי נהוראי כבר פירשנו)צד ‪ 36‬א( כי נקרא‬
‫בזה ח ש ם ר׳ אלעור ב; ערך כדאיחא בשבח בפי‬
‫חבית ב ס ו פ ו ‪ ,‬או ר' מאיר לדעח הרמב״ם‪ ,‬אבל‬
‫הסידוש חאמיחי מ זהו ר' נחטיח ‪ .‬וכן םרש״י בס׳‬
‫ב״נ דקיימא לן ר׳ נהמיה הוא ר׳ נהוראי ווה האמת‬
‫וכן נראה בסיף נדד כי ה ל ק עם ר׳ יוסי‪ ,‬וכן בסוף‬
‫קדושין הולק ר׳ נהוראי עם ד׳ מאיר ור' יהודה ‪,‬‬
‫וכן בתהלת סרק ב׳ דראש השנה שהלך לאישא‬
 ‫יוחסין‬
‫ובסוף פרק ניצי!יולי( ני לא נתקרשי *ערי ניקנור‬
‫מפני מוםצודעין עומרים ש ם וממיסין ידם לבהונו׳‬
‫ובפרק נ' דיומא וכן בתוספתא בסרק ב' ניקנור‬
‫נעשו נסים דלתותיו ומזכירין אותו לטובת יא״כ'‬
‫ראוי ל ו ו נ ו ו ‪ .‬והפירוש אומר ניקנוי היה איש‬
‫מן החסידים והלך לאלסננדריא של מצרים ועשה‬
‫שם שחי דלתות של נחשת והתקין מלאנתן מאד‬
‫והיה ועתו להעמידם לעורה והביאם על הים רהי‬
‫נאשר סער הים על המלחים השליט אחו־ מן‬
‫הולחוח בתוך הים להקלמעליחס ומחאניה ווצו‬
‫לוזשליך חב׳ ונאשד ו א ח ו ח קשו עצמו בדלת ואמר‬
‫להם א ס רצונכם להשליך ואת חולת אל תשליבוח‬
‫אלא עמי או עמד ה י ם מ ו ע פ ו ‪ ,‬וכאשר יצא הוא‬
‫לנמל בעכו היה מ צ ט ע ר על הדלת שטבעה ורצח‬
‫הש״י מזשלץ חים חדלת האחרת שטובעה לאותו‬
‫מקום שיצא וח חחסיד ‪ .‬ד״א וי‪ ,‬ג ו ל הקיאה ווחו‬
‫ה נ ס שגעשה לדלתותיו והעםיוום לרוח מזתז״ון‬
‫נץ העורה לעומת ההיכל ‪ .‬יבםרק שני ו מ ו ו ת כל‬
‫חשעדיס של וחב הוץ משל נקנור מפני שנעשו‬
‫נסים ב ה ם ‪ ,‬ויש אומרים שמצהיבץ בוהב‪ ,‬ובספרי‬
‫יוסף בן מריץ אומר בי שער ניקנוד נסדא ג״כ‬
‫שנעשה ש ם נם שהרגו ש ם לנקנור שר ענים ט מ י‬
‫השמונאי וכן נראה בסוף פרק ב׳ דתעניוח ‪ .‬נ ס‬
‫בחר חבית חיה שער המורח שמצוייר עליה מושן‬
‫הנידו; לדעות הרמב״ס שיחיה מליחם פ ח ד מ מ ל ך‬
‫פ ר ם ‪ ,‬אבל וה ומן מועט היה כמו ל״ד שניט‬
‫מלכות שושן ופרס ואיך היה ש ם בל זבץ הבית ?‬
‫רש מפושים שוה עשו בני הגולה כדי שיוכרו ה נ ס‬
‫של ?ווים שנעשה בשושן והוא פי׳ ט ו ב ‪ .‬י מ ח‬
‫השער של הר הבית היה רואה כ״ג השורף ה פ ח ח ‪,‬‬
‫כי ה ר הוחים למורחה של ירושלם ששם שורפץ‬
‫השרה ‪ .‬ולדעח ריי מאיר היה כ״ג השורף ואץ‬
‫חלכח ק ‪ .‬ובן כרם רנעי שעולה לירושלם מהלך‬
‫יום אחד לבל צד ‪ :‬אילת מן הדרים ‪ ,‬ועקדבח מן‬
‫הצפון‪ ,‬לוד מן ה מ ע ר ב ‪ ,‬והירדן כץ ה מ ו ר ח ‪ .‬בםוק‬
‫ה' ומעשיר שני ״‬
‫ניתאיהארבלי)לעיל ‪!4‬נ^ חבית של יהושע‬
‫בן פרידה והוא אב״ד והוא מן חוונות‪ .‬וארבל שם‬
‫מ ק ו ם נ ש ו ו שלמן בית ארבאל )הושע י( והיא‬
‫ש ו מ ת ן ‪ .‬ף״א ני הוא מקום אהד ס מ ו ך לנינוה‬
‫שנקרא נן‪ ,‬ושמו ג ד ל מ ר נ ן ‪ .‬ונסוף חלה יש ניתאי‬
‫איש חקוע חביא חלות מבייתור ולא קנלו מ ט נ ו‬
‫שהיה נחוצה ל י ‪ 4‬ץ ‪. .‬ינירושלמי שהיה א ד ם ג ת ל‬
‫קבלו מ מ נ ו שלא למדו‬ ‫וראו לסמוך עליו ו ל ק‬
‫לקינעו חונה ‪ ,‬ו ק ש ם נ ן אטיטוס ) י * גירסין ק‬
‫אנטיניס(‪ .‬יייסף חנוץ וארםטין שחיי נ ל ס אנשי‬
‫פ&ר‬ ‫‪[74‬‬
‫לעדותאשה ואו אמד לי כי ד׳ יהודה ק בבא אומר‬
‫במוחו ובא ר' עקעא והעיר זה מסימו ו ש מ ח ר״ג‬
‫נכדו של ר״ג חוקן‪ .‬והוא ג״כ מ נ ד מזמן זקבו ר״ג‬
‫כמו שמפורש בסוף יבמות ובעורות טרק ח' ני‬
‫עקיבא העיר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫ר ב י נ ח מ י ה בפ״ח דחרומוחובפ״ג ד מ ע ט ח ת‬
‫ובפי ח ׳ דשנח ונפי ד׳ דנדתס חבר ר׳ מאיר‪.‬‬
‫ואע״פ שאמרנו לרעוז חרטנ״ם ז״ל ט ג׳ מאיר‬
‫נקרא ר׳ נ ח ם י ח ‪ ,‬נ נ ד טרדני זה ט ה ו א חבר ו‬
‫מאיר ושסמכו ר׳ יהווה בן בבא נדאיתא בפי קמא‬
‫דסנהרדין ושם הירש ר ש * ט הוא ר׳ נהוראי‬
‫כדקיימא ק בעט־ובץ‪ ] .‬א ס ר ש״ש! יש שני נוסחאו׳‬
‫בתלמוד חאחד נוסחת התלמוד הראשון אשר‬
‫הודפס ראשונה ושח כחוב חנוסחא אשר הפועה‬
‫לחומב״ם וגם לנמשכים אחריו אבל בחלםוד אשר‬
‫הוופס שנית כתיב ש ט בזאת הנוםחא לא ר' מאיר‬
‫שמו אלא ו' מיאשה ש ס ו ל מ ה נקרא שמו ו״מ‬
‫שהיה מאיר ו מ ׳ ‪ ,‬ולא ר׳ נהוואי שמו אלא רבי‬
‫נחמיה שמו ולמה נקרא ו ' נהוראי שהיה מנהיר‬
‫ואמת לה ר' אלעוו ק ערך שמו ו ה ט סיתשי שני‬
‫הנמים נתלים הע נישינח ‪ ,‬ל נ ל אחד ואחד שמו‬
‫מ ד ו עלי א י ו ‪ :‬ה א ה ו ש מ י ו ׳ מיאשה וננו אוחו‬
‫ר מ א י ד ‪ ,‬והאחד היה שמו נחמיה וכנו אותו‬
‫ר׳ נחודאי‪ .‬מחי אשר חיה ר׳ אלעזר ק עדך דאםר‬
‫ה ר ג ל ח למקום חורח דאיקלע ליה ואמר החרש‬
‫היה לבם ראש חיה ר׳ מאיר ור' נהוראי דנו־ אוזר‬
‫דדי מאיד הוא לטיון אור ונהורא עמיה שרי מ ז ק [ ‪.‬‬
‫ובפירוש אבות שרש כי ו ׳ נהוראי הוא ר׳ אלעזר בן‬
‫ערך וכן מזניר של רבי ונם נחמיה בס׳ אלו הנחנקי'‪.‬‬
‫וסתם מתניותץ ר' מאיר ס ת ם תוססותא ו* נחמיה‬
‫וכלהו אליבא דר׳ עקיבא ש ח ם תלמידיו‪.‬‬
‫נ י ס ט ר שודח מ נ ץ ט ח שני וחימה על הרב‬
‫למה לא הביאו בכלל מחאנשים אשר מ נ ת על שם‬
‫מעשה כמו שהביא מזחלת שבת לחנניה נן חזקיה‬
‫בן גוון שעלו בעלייתו מ ת שמאי יניח הלל וכן‬
‫אנא שאול ק בטנ־ת בסוף ש ב ת ‪ ,‬מ ה נ ק ט ר‬
‫שהוא מוזכר במשנה םעגזיס ר מ ת שהוא כץ‬
‫החסידים ולא עם הארץ ח ס י ד ‪ .‬והוא נזכר בם׳‬
‫א׳ ממדות ו ק בם׳ ב׳ ש״ש ם ת ח אחד לבד בעזרה‬
‫רסזתז וחוא שעו־ ניקנור ושני םשסשים היו מ א'‬
‫מימין ואחר משמאל‪ .‬וכן אומר בם' ששי דשקליט‬
‫והיא מנוונת מ נ ד בית קדשי הקדשים שחיה‬
‫נמערנ שחשטנה * ס ‪ ,‬ו ל ק נסוף נרכות אומו‬
‫לא ׳ ק ל א ד ם א ת ר א ש ו מ ח ח ש ע ר ש ל נ י ק נ ו ד שהוא‬
‫נמזרח ‪ .‬וכן נמרקא קניא ו ס ו ט ה ני בסחח ניי־^ור‬
‫משקין הסוטות ומטהרין הילווה ו ה מ צ ו ר ^ ‪.‬‬
 ‫]‪5‬ז‬ ‫ראשון‬ ‫מאמר‬
‫אות העי •׳ן‬ ‫שם וחסידים ל נ י חזנרחיו‪ .‬וניתא׳ הארנלי קבור‬
‫נארנל נין ציפורי ל ט נ ת ד ! ‪.‬‬
‫בן עזאי הוא ר׳ שמעון בן עואי והוא תלמיד‬
‫בי נגס הוא נ ס ו ף נ ת י א מעשי! שנא לפני רני‬
‫הבר לר' עקיבא ‪ ,‬וכבר דברנו בי )צד נ>‪ 4‬ב( ועיי‬
‫ישמעאל ואמר לידו נן נגס ונו׳‪ ,.‬אמר ר' ישמעאל‬
‫נדבר באות השי״ן ב ש מ ו ‪.‬‬
‫ח ת צ ה לעסוק נדיני ממונוח ישמש אח שמעון בן‬
‫רבי עקיבא בן יוסף גר צדק מבני בנע של‬ ‫ננס ווה נקרא קודם ש נ ס מ ך ‪ .‬ובפרק ג' ד נ נ ו ת ם‬
‫סיסרא אשר שמו יצא בכל העולם ‪ ,‬ושימש את‬ ‫ר' שמעון בן ננס הולק עם ר' עקיבא וא״כ הוא‬
‫נהום איש נ ם וו כ״ב שנה ‪ ,‬וכבר פירשנו כי "גם‬ ‫הבד לר׳ ישמעאל ולר׳ עקיבא ואחר שנסמן־ נקרא‬
‫זו" שם מקום או שהיה אומר נם וו לטובה ‪ .‬וכן‬ ‫בשמו רבי ש מ ע ו ן ‪) .‬צד ‪ 40‬ב( ‪.‬‬
‫ר' אליעזר רבו המובהק‪ ,‬וכן ר' יהושע ‪ ,‬וקצת למד‬
‫מרבי טרפון אבל חבירו נקרא והלכה כר׳ עקיבא‬ ‫נהומא בן אסקשיון רפ״נ דיוסא ‪ .‬נהום איש קודש‬
‫קדשים בקהלת רבה ‪ ,‬והוא ד' ננווט בנן של קדושים‬
‫נגד ר׳ אליעור רבו כראיתא בפי כיצר מברכץ‪ ,‬וחיה‬ ‫חנ״ל‪ .‬נות אמי של ר' יייינן ‪ .‬נימוס אתיו של ד'‬
‫ק״כ שנה כמשה והלל וריב״ז‪ ,‬והיה חנן בן פנחס‬ ‫יהושע הניס• ט״ק דבכורות ר״י ע״ב‪ .‬נפטיים הגר פ'‬
‫‪3‬‬
‫חלמידו ור' יהושע הנרסי חוץ מהחמשה הידועים‬ ‫"״•ז ‪ .‬נקוסא אבי ר' יהודה ‪ .‬רבי נחן בן יוסף נדה‬
‫ר׳ עסי ור״מ ו ב ו ' ‪ ,‬והיח בומן חניח ואחר חרבנה‬ ‫דפא״ב ‪ .‬נסיק אתתיה דשפשין כ״פ הםטינה ‪ .‬נצנח‬
‫שפ איסח דרור חפע״ח שט ‪ .‬יעב״ץ •‬
‫נ מ ו נ' שנה ולא יכל ספר לחגיד דבריו‪ .‬ונבר‬
‫זכרנו למעלה )צר ‪ 6‬ב( קצת מ מ נ ו ‪ ,‬והוא‬
‫‪3‬‬
‫רבי נתן הבבלי חוא אב״ד חבית של רבי‬
‫מעשרה התני מלכות והוא העיקר שכן אמרו ר׳‬ ‫מאיר ר׳ נתן תינא ונחיח לעומקא ו ת נ א וגל אבוחיו‬
‫עקינא וחביתו‪ .‬ונפטר כקבלח ע ל מלכית שטים‬ ‫היו ראשי גולה בבבל ‪ ,‬והוא חנקרא לפעמים י( ‪:‬‬
‫ו נ א ח ר נמוייעקנ עם נ נ י ו ‪ ,‬ונסוף מועד קטן‬ ‫יש א ו מ ת ם מפני המעשה שהזנרנו למעלה )צו‬
‫שמח ‪-‬לו נן והספידו לו נל ישראל‪ .‬ו נ מ ם נ ת‬ ‫‪ 47‬א ( ‪ .‬וחסימן וכל אשר יש לו נח״ן ואליהו מרבו־‬
‫שמחוח אומר שהיח שמו שמעץ ח נ ם נ ד ל ויום‬ ‫עמו והוא ורבי סוף משנח ואמר לאשח אחוז‬
‫שמת רני עקינא נ ל ד רני נדאיתא נמדרש שמואל‬ ‫שלא י מ ל הבן הנ' מ י ו וחיו! וקראו לו נחן הבבלי‬
‫ונקרושץ‪.‬‬ ‫על ש מ ו ‪.‬‬
‫עקביה נן מחללאל נומן חלל נאשר אמרנו‬ ‫י( פשוט שלפענוס פצינו י״נ וס״א חלוקים בי״א ‪,‬‬
‫)צד ך\ א ( ‪ .‬ור' יחורח נן אלעאי נאמן רוח מכסח‬ ‫כנין בה״פ הםביא קפא ובשאר דוכתי להכי אשכחן‬
‫דנר העיד עליו שלא היתה עורה ננעלת שהוא ניום‬ ‫נפי ר״ם ואחריט נבי הדדי ‪ ,‬ומשו״ה כתבו התופי‬
‫ערנ פ ס ח על ארם נישראל נ ענוה ויראת ה ט א‬ ‫פ״ק רביבית )דט״ב( דצ״ל דאחדיפ וזזתם לאו‬
‫וייס נינהי ‪ .‬ועריץ יייל דר״ס ור״נ בפאי דאםדי‬
‫נ ם ו ה ו ‪ .‬ונן מורה זח בעדויות כשאמרו לו שיחזור‬ ‫טקטי דאסיקו להי אחדיט וליא אפיקו לטלתייהי‬
‫ן‬

‫מ ה ח ל ט ת שאמר רעשוהו אני׳ד לישראל ואמר‬
‫בהסידוהו שלא יהיה רשע לפני המקום שעה אחת‬
‫שיאמרו בשבל שררה חור ב ו ‪ .‬וכן נ מ ס נ ת אבוח‬
‫הורה לנו הזנוח והשפלות ‪ .‬ובעת מוחו צוד!‬
‫לבנו שיקח םברח חכמים ולא סבתו אביו‪ ,‬ונחן‬
‫התנצלות למה הוא לא עשה נן נ נ ׳ הלנות כי חוא‬
‫שמע מפי מ ת נ י ם נ מ ו ה נ מ י ם אנל ננו לא שמע‬
‫ני א ם ממנו לנד ‪ ,‬ואז א ס ר לו ננו עדצוה עליו‬
‫להנמים ל א רצה ואמר ליה מעשיך קרנוך ומעשיך‬
‫יתזקוך ‪ ,‬וניון שניסח הדנר מ מ ח שקרח לו נענץ‬
‫הניורח שהשקחז דונמא ר׳ יהודה בר אלעאי‬
‫ההסיד די לנו בזה ‪.‬‬
‫עואל שם אביה דאפיה דו־יי‪ .‬עזריה אביו מל דאב״*‬
‫נם הוא חכם מריק היה כם״ש על רדב״וו יש לו בן לעזריה‬
‫חברנו קרא לא ראיתי צדיק נעוב ונו ‪ .‬נם ודה תכ‪ 6‬אויי‬
‫בוטן ר״פ דבי עורא עשירי לראכ״ע כסי שהמז ראב״ע י'‬
‫לעודא ‪ ,‬ויש קצת תםדזא בוח שכ״כ נתסעטו חדיויח כי‬
‫בשם״זץו ובל פאי דאםרי בתר הכי לא אסיק‪•.‬‬
‫בשפ״יחו‪ ,‬ואיכא פילי רהדרו בהו )פפאי דחוח‬
‫‪0‬״ל םקני הכי( בשעחא איתני שפייהי וליל‪ .‬יעב״ץ י‬
‫אות הסמ״ך‬
‫סומכוס פרק אותו ואת בנו סומכוס אומר‬
‫משום ר״מ וחוא חלמירו חםובהק ‪ .‬ובפרקא קמא‬
‫דעיוונין שחיה א ו מ ו על נל ו נ ו של טומאה מ״ח‬
‫טעמים ונן על נל דנו־ של ט ה י ח מ״ח ט ע מ י ם ‪.‬‬
‫ורצח לקרות עם ר' יהווה אחר מ ו ח ר' מאיר ל א‬
‫עלה נידו כואיתא נקרושץ ונמקומות אחרים שחיה‬
‫מפולפל מאד כרנו וננרייתא תניא סומנוס נן יוסי‬
‫א ו מ ר ‪ ,‬וכבר ונרנו נ ו למעלה )צי ‪ *4‬א( •‬
‫שכון המחבר רבי םיטאי שהוא תנא יראי יפיתי ליה‬
‫חלטידא בחרבי״! ובב״ט ביבפוח מךדחנץ נפ שט )דיב״א(‬
‫ומדאה דדה תלמידו של ר״ע ‪ .‬סנואי אביו של פנחס‬
‫עידית‪ .‬יענייץ‪.‬‬
 ‫ס‪9‬ר י‬ ‫‪[76‬‬
‫שאולי תתנצל בזה ה א היה כ ה ן ‪ .‬ו ק בקרושץ‬ ‫פעזדא שהיח לפני בנין בית שגי עד ראב״ע שיזיח אחר‬
‫גבורי כ ה עושי דברו כגון ר׳ צדוק דחבעחיח‬ ‫חירבנו היו עשרח דורוח ור״פ חיה מפן ר״א לא רחוק כ״ג‬
‫מטרוניתא ‪ ,‬והוא היה עם ר' אליעזר ודי יהושע‬ ‫ט; תחרבן אולי היה ר״ע בסוף יפי ר״ס שהיה דפשנח‪.‬‬
‫י עכמאי םפ״א דיבפית‪ .‬עסמאי ם״ק‪ .‬ערובא אבי‬
‫בתופת בנו טיל ר״ג בפרקא קמא דקדוטוין‪ .‬ו ק‬ ‫ר״פ אנדה בוזניויףן‪ .‬ערםלא פ' שני שעירי‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫ריבי׳ו היה עמו והצילו ובתוספתא דכלאים אמר על‬
‫הטוהר הוה ישב הגי הנביא ובפי וה היה ר' צדוק‬
‫אות הפ״א‬
‫שהיה בשעת ההרבן ת' שנת וכן כתב ר' מראן‬
‫בפירוש הפרקים עם ר׳ דוסא בן הרכינם ‪.‬‬ ‫ב( מ מ ן ר׳ עקיבא‬ ‫‪3‬‬‫פפוס בן יהודה )לעל‬
‫‪9‬‬

‫צללפונית אפיח דשפשון‪ .‬אק לט״ד ‪"8‬ל הצללפוני‪,‬‬ ‫הכם נ ו ל גמיתא והיה טוב לישראל בעבורו‪ .‬ובפי‬
‫וודא נמצאת בכתוב בפ״ט בהנחות הנפרא ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫חלק חנא משום פפום שי• דרשוח והוא בסוף‬
‫ב ר פ ת כשמת ר׳ ענךבא ‪ ,‬ואץ זה פפוס שהזכיר ר'‬
‫אות הקו״ף‬ ‫ר׳ אליעזר המנונח לאמו של הנוצרי הנונר בםוץז‬
‫באות הקו״ף והד״ש לא מצאנו שום ה כ ם כי‬ ‫גיטץ ו נ ש נ ת ‪ .‬וננריחא יש ר' פרח הזקן אנע של‬
‫רק הוא למעט ‪ ,‬ובגמרא יש‬ ‫אלעור וזקנו של ר' פרת ננו של ר׳‪-‬אלעזר ‪ .‬ונפי‬
‫קטיעה בר שלום גר צדק שנתן ממונו לר״ע‬ ‫הספינה גירושלמי ר״ג ור־ יהושע ראו את פפום נן‬
‫וחביריו ולקח החצי ר׳ עקיבא והחצי תלמידיו שנאי‬ ‫יהודה אמד ר״ג לר׳ יהושע מי הוא ו ה א מ ר ליה‬
‫ודוחה לאהק ולבניו וכוי‪ ,‬ודויד‪ .‬שר אצל קיסר‬ ‫פפוס נן יהודה שכל מעשיו לשום שמים ‪.‬‬
‫וחובטח בחיי הע״ח וטל ע צ מ ו ‪.‬‬ ‫רבי פפייאס)לעל ‪9‬״ ב(‪ ,‬בערויו׳ ונתמורה‬
‫קבוטל אביו של ר׳ מדיח ביפן חבית ודקדק יב‬ ‫העיד עם ר׳ יהושע ודאה הדבן הבית ואמר אני‬
‫לקרות טי״ת‪ .‬קופאי ספ״ק ויבמות‪ .‬קוושאי אבי‬ ‫מעיד שהיחח לנו פרח של ובחי שלמים ואנלנוה‬
‫יי״ע שילהי הודות‪ .‬קיסמא אביו של י״י ‪ .‬ק מ צ ר ‪.‬‬ ‫בפסה ולרה שלמים ב ה נ ‪ .‬ובפרק ר׳ דשקלים‬
‫קנוסא אבי ד״י שלחי טייבה‪ .‬קפוסאי‪ .‬קמזדח‬
‫חומן עם ר׳ עקיבא ור׳ אליעזר והיא דרשן‪ :‬דרש‬
‫שפ אשח ‪ .‬קרחוז אבי ו י י ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫ר׳ פפייאם ונו׳ וא״ל ר׳ עקיבא דיין• פפייאס אץ‬
‫אות הרי״׳ם‬ ‫ווושץ נן והוא נאהד ו מ ׳ ‪.‬‬
‫פאני אביו של ר׳ ישפעאל כ״נ‪ .‬סועיוא קדושיו‬
‫רבי ראובן האצטרובל׳ שהיה בץ גדולי רומי‬ ‫טח״א‪ .‬רני פרנא בהרואה הה״ב‪ .‬פישון הנפל פב״ש‪.‬‬
‫והציל לישואל ‪) .‬צד ‪ 36‬ב ‪ 45‬ב( ‪.‬‬ ‫פלימו היא תנא דברייתא פ״ק דפסחיט ופדוע לא‬
‫נביא ואש ישראל חנקרא ם ח ם רבי הנקרא'‬ ‫הביאו כאן ? סניא כ״נ בהיזקז ‪ .‬פםיסא אבי נביחה ‪.‬‬
‫לא ידעחי פדוע השפיט ריפ ק יאיר שהוא חנא בפשנח‬
‫רבינו הקדוש ‪ ,‬ופעם אחד ח ש במעיו ונחרפא ביין‬ ‫סוף פיטה‪ .‬פ ת ה שם אפנושא‪ .‬רני פרטא ה נ ד ל וניני‬
‫של תפודום שהית מעי שנה כז־איתא בס״ם אין‬ ‫פויםא ט' אלפנה ‪"-,‬ק ע״א הוא העז• לםני רבי‪ .‬וצ״ל‬
‫םעמיוין‪ ,‬וכבו פיושנו כל ובויו )צד *‪ 4‬ב( שחיה‬ ‫שהיה ו״פ הנריל דקינו של אביו ר״א ‪ ,‬דאל״כ לא חיי‬
‫קוראץ אותו בן סרטא םתםא ‪ .‬וכן פשפעות הלשון שם‬
‫מושגה מן השמים ‪ .‬וכן בבתתא ה נ ם גוול בימי‬
‫שאפרו ק בנו ‪ ,‬אר״א נכדו קאי ודאי וק״ל ‪ ,‬א״כ חית‬
‫רבי שמעון בן יוחאי‪.‬‬ ‫ו״פ הנדול יפן רב לפני החיבן‪ ,‬כי ר״א נכדו נתפס עם‬
‫רבי חימנוס פ' כידה ופי חבע״י‪ ,‬ונראח שחו* בריר‬ ‫ריזב״ח מפן החיבן והיח דור שלוט ‪ ,‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫תנאים ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬

‫אות השי׳׳ן‬ ‫אות הצד׳י‬

‫אקא שאול בן בטניח)לעיל ‪ 33‬א( בזמן הבית‬
‫בזמן אביו של ר' צווק בסוף שבח ופרש״י בפי אץ‬
‫צדץ הכם גרול חיח ומפני ביטול בית המדרש היה‬
‫ממלא מוותע וכנס שלש מאות גובי יין מ ח ם צ י ת‬
‫ובירורי ח מ ו ו ח שחיח מוכר ונחן אותם להקדש ובנו‬
‫היה ה נ ם ושמו במניח בזמן רבי והוא חתיר נדר‬
‫לר' שמעון נן ר נ י ‪ .‬ונסוף פרק מקום שנהגו ז־זניא‬
‫אבא שאול קורוח שקמה ה ע ביריחו והיו בעלי‬
‫ותעוח נוטלץ אוחם מרוע עמדו בעלים והקדישום‬
‫רבי צדוק אביו של ר' אלעור בר צדוק נ ם‬
‫אביו של ר' צדוק ה נ ם במשנה הוא‪ .‬בסוף ש ב ח ‪.‬‬
‫ווה ר' צדוק התענה ם ׳ שנח שלא יחרב ה מ ח ‪.‬‬
‫וכבר הארמו בו למעלה ובעניניו )צד ‪ 2‬ן א( ואם‬
‫היה כהן״ והבאנו מאמרים מ מ נ ו או מבנו ונשאר‬
‫הדבר בספק‪ .‬אע״ג כי נ א מ ת ת ׳ נתן גרסינן‬
‫שנשבה ר' צדוק לתמי ונחגו לו שפחה לשכב‬
‫עמה ל א ר צ ה ואמר ממזונה אני ממשסהה ג ד ל ה‬
‫ו ק נ ה ל מ ח חשונח ממנורה המאור השגי‪ ,‬ואמתי‬
 ‫]‪77‬‬ ‫מאמר י *שןן‬
‫ב; אלישע לחרב ביום םטיותו וכולי כדאיהא‬ ‫לשמים ועליהם אמו־ אבא שאול בן בטניח משום‬
‫בסנהדרין ובסוף ס ו ט ה ‪ ,‬והוא תקן ברכת הםינץ‬ ‫אנא יוסי בן הנן וכוי‪ ,‬ונראה מוה המאמר שני‬
‫ביבנה ועליו יצא בת קול מן הסומים טוהיה ראוי‬ ‫פירושים או אנא שאול נן נטניח או אנא שאול‬
‫שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך ‪,‬‬ ‫אומר מ ח שאמר אנא שאיל נן נטניח שחוא‬
‫וכטומת אמרו עליו אי עניו אי הסיד מתלמידיו טול‬ ‫קדמון ממנו ו ק נ ח נ ם חרמנ״ם ו״ל לשנים ‪.‬‬
‫הלל ופרטו״י באבות טונקרא קטן בערך טימואל‬ ‫אבא שאול י( נ ם וח מ נ ץ הניח וגם למר עם‬
‫הנביא ‪] .‬אמר טי״טי תמצא וה הסירוש בירוטולמי‬ ‫רינ״ו‪ ,‬והוא קומי מתים וראח לעיג ולאנשלום ‪,‬‬
‫רםוף ס ו ט ה [ ‪ .‬ונראה כי מםני שהיה מקטץ עצמו‬ ‫והוא ארוך נדורו ור' טרפין מגיע לנתפיו‪ .‬וננר‬
‫מ צ ר הענוה ‪.‬‬ ‫הארננו זה למעלה )צד ‪ 32‬ב( ‪.‬‬
‫רבי ׳ממעון בן אלעור כבר סירשנו )צי ‪ 33‬א(‬ ‫שננא איש ירושלם פ״ק דשבת ‪ .‬ושננא אחי חלל ‪.‬‬
‫שהיה וה תמיד עם ר' מאיר והוא רבו המובהק ‪.‬‬ ‫שופה שם איס ר״ח‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫ובםרק ר' אליעזר בשבת אומר משום ר׳ מאיר‬ ‫שלאי הזקן בסרק שני ר ע ו ל ה ‪ ,‬תהו בכחיבת‬
‫וכן בסי ארוסה בסוטה וכן בס׳ קמא דתולין הלך‬ ‫חרסוס‪ ,‬ונראח שחוא טעוח בסםרים בי הוא שמאי‬
‫רשב״א וססר לר׳ מאיר ו ק אומר משום ר' יהודה‪.‬‬ ‫הזקן‪ ,‬ח ה כי ר' רוסתאי איש כסר יחמא מתלמידי‬
‫וכבר סירשנו למעלה מ ה שאומר בס״נ רתעניו' שקרה‬ ‫בית שמאי אמר משמו ולכן לא וכרתיו בכלל הק״ו‬
‫לו עם האיש המכוער שאמר רש״י כי הוא אליהו‬ ‫חכמים ‪ .‬וכן מצאתי אחו־ בך בםסר מדוייק שאינו‬
‫ז״ל עד שדרש לעולם יהא אדם רך• כקנה ואל יהיה‬ ‫של דםוס שמאי ח ו ק ן ‪.‬‬
‫קשה כארז‪ ,‬לפיכך וכה קנה לעשות ממנו קולמוס‬ ‫שמאי חוא חבירו של חלל)צד ך ‪ 1‬ב(‪ ,‬ונראה‬
‫לכתוב בו ס״ת ‪ ,‬וכן היה תולק עם ר' יוסי בן‬ ‫שחאריך ימים כמו חלל חבית כי לעולם נקרא‬
‫המשולם בפרק אלו טריפות בנקב הגלנלת ‪.‬‬ ‫שמאי הזקן ולא חיח לו מחלוקת עם חלל כי א ם‬
‫בג׳ ח ל מ ת כראיתא בס״ק ושבח ‪ .‬וכבר ירעה ני‬
‫׳ממעון בן בתירא כבר ידעת כי הוא מןהמיוחסי׳‬ ‫אע״ס שהיה כעסן כננר הרשעים היח עניו עם‬
‫ושרים ונשיאים )צד ך! ב( שהיו בזמן תלל הזקן‬ ‫חצי־יקים וכל מעשיו לשם שמים וכן מחלקוחו‪.‬‬
‫בזמן הבית ומוסיף על רבריו ר' עקיבא בעדויות‬ ‫כי חוא חלך במקלו אצל יונחן ב; עודאל אע״פ שהוא‬
‫והם נוכרים שם שלשה ר' יהודה בן בתירא ור׳‬ ‫תלמידו כי כל חחלמידים שחיו־ להלל כן חיי משמאי‪,‬‬
‫יהושע בן בתירא ור' שמעון וה ‪ ,‬ורש״י נפרקא‬ ‫כי כבר ראית אמרם ו״ל שמונים תלמידים היו לחלל‬
‫קםא רתעניות כי היו שניהם ר' יהודה ודי יהושע‪,‬‬ ‫ח ו ק וריב״ו אחד מ ה ם ‪ ,‬ועם כל וה אומרים באבות‬
‫בני בוזירא ושהם היו שנתנו הנשיאות שלהם להלל‬ ‫בסי שני ריב״ו קבל מחלל ומשמאי שלעולם חיו‬
‫ושכה לוה השלישי‪ ,‬ועוז־ קשה לי אם ה ם היו‬ ‫שניחם מ י ח חמדרש ביחד חאחד נשיא ושמאי‬
‫קודם הלל בנשיאות והלל מלך ק׳ שנים קודם‬ ‫אב״ר וכן היו כל הוונוח ‪ .‬וזח שחלך שמאי ליונח;‬
‫ההרבן איך אומר בירושלמי דסנהררין כי ר' יהושע‬ ‫בן עוויאל בפי יש נוהלץ בבתרא ‪.‬‬
‫תלמיד תלמידו של הלל וכה שיוליד אביו לדי יהודה‬
‫שמואל חקטן חחסיד והעניו )לעל ‪ 20‬א ( ‪,‬‬
‫בן בתירא וא״כ אינם בני בתירא שהיו בימן הלל‬
‫שנננסו לענר חשנה יוחד משנעה ואמר שהוא מי‬
‫אלא אחרים ב ש מ ם ‪.‬‬
‫שעלח שלא נרשוח ללמוד חלנח נדי שלי< לבייש‬
‫רבי ׳ממעון בן גמליאל בנו של ר״נ הזקן‬ ‫אח חנירו וקם לצאת ואמר לו רנן נמליאל ש נ נני‬
‫)לעיל ‪ 49‬א( גם הוא נשיא ישראל ונהרג בחרבן‬ ‫ש נ ראויוח נל השנים לחחענר על ידך שחיח יודע‬
‫הביח והוא מיי חדוגי מלכוח נכדו של רבן שמעון‬ ‫מ ז נ מ ת החנונה נ מ ו שמואל ירהינאה הנהן חנירי‬
‫בנו של הלל נ״כ לא נוכר במשנה ולא הוכידו‬ ‫של רב ‪ .‬ובמםנת שמתות שמת נלא ק ונתנו‬
‫הו־םב״ם‪ ,‬ויש אומרים כי הוא הנוכר בפ״ק ראבוח‬ ‫מסחהו ופנקסו בארונו והספידו ר' אלעור בן עזריה‬
‫שמעון בנו אומר כל ימי ושהיה בהור כשאמר וה‪.‬‬ ‫ורשב״ג והתנבא או בלשון ארמי‪ ,‬ונראה שהיה‬
‫וכן נראה שמומר מיר אהריו רשב״נ אומר על ג׳‬ ‫ס מ ו ך לתרק הבית שהתבבא על דשב״ב וישמעאל‬
‫רברים וכוי והוא נכדו ואביו של רבינו הקדוש ‪.‬‬ ‫( כאן חשע פעליי חרפח חשכחוז םהשם חםפויסס‬ ‫‪1‬‬

‫ועוד יש בפ״א מ מ ס כ ת כריחוח מעשה שעמדו‬ ‫חוח שכתבתי בנליון ריש חאלםא ביתא ‪ ,‬ואם‬
‫חםחכל עוד לפעלה בווי־ הראשון שראו החרבן‬
‫חקנץ ר״ל בני יונח או חורים ברינרי וחכ ואמר‬
‫תםצא שאפשד שאץ קושיא כלל םאוחו שהציע שם‪,‬‬
‫‪.‬רשב״נ המלון הוה לא אלין הלילה עד שיהיוןדינרין‬ ‫אבל שכח אבא שאול בן אפא פדים כחובות‬
‫ר״ל של כסת ש ה ם כ״ה דינרי והב ובא לב״ר ולמר‬ ‫‪ !"0‬דע״ב אחר חוא ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
 ‫ס פ ר י וחסין‬ ‫‪[78‬‬
‫ב( במענה‬ ‫‪4>< *3‬‬ ‫ב‬ ‫שאס הביאה חאשח קרנן אחד אסי׳ על ח׳ לידוח שמעון התימני)לעיל‬
‫סרק ג' דחעניוח ]יבס״ב דשבוז נכי שחי םנחיוז[ ‪,‬‬ ‫ו מ ׳ ועמדו ביום ההוא ברביע דינר כסף וכן הםירוש‬
‫ופרש״י מתמנת היה כדכתיב שמשון התן החימני‬ ‫אומר רשב״ג וא״נ נ ד ב ר ח שוח מ נ ץ חביח והוא‬
‫על שם תמנת ‪ .‬וכן בס ראשון דירים וכן הוא נסי‬ ‫שנהרג ‪ 1*1‬אביו של רבי ש ה ה ונץ מ ח אחר‬
‫ד' דיבמות עם ר' עקיבא ‪ .‬ובסי התובל וכן בסי‬ ‫החו־נן וא״כ יהיה זה מהמנץ ‪ .‬אבל יש נוםהא‬
‫י״ט‪,‬שמעון התמני לא בא לילי י״פו לבית המדרש‬ ‫הללה‬ ‫וגרסא בגמרא דבתרא אמר ר״ג לא אלין‬
‫לשחרית מצאו ר' יהודה בן בבא אמר ליה למה לא‬ ‫ו מ י ‪ ,‬ובמשנה אומר רשב״נ ובזה נאמר ויםל‬
‫באח אמש וכוי חנח כי חיח חבר לחם אבל הוא‬ ‫ןזנודל על שמעון להיות הראשץ מיי הרוני מלכות‪,‬‬
‫קרא לר׳ עקיבא רבי שהיח גדול ממנו ואמר איני‬ ‫אשריו ואמירי ה ל ק ו ‪.‬‬
‫חולק עליו הריגי כמוסיף על דברי דבי‪ ,‬וזהו בסםרי‬ ‫א(‬ ‫‪21‬‬ ‫הנשיא)לעיל‬ ‫גמליאל‬ ‫רבי שמעון בן‬
‫על כי לא יראני חאדם יחי‪ ,‬וחוא מד׳ חכמי י מ ח‬ ‫אביו של רבינו הקדוש והוא בנו של ר״ג ר י מ ה נר‬
‫ר׳ אליעור ור' יחושע ור' עקיבא ושמעון חחמני ק‬ ‫פלוגתיח דר׳ יהושע ריל ר״נ דימה ‪ .‬ווה רשב״ג‬
‫חוא חנוכר בכל חמשנח וחלכח כמוחו חוץ מהלכו' ‪ .‬לםניחם בקרקע‪.‬‬
‫רבי שמעון בן וומא הוא על שם אביו וחוא‬ ‫ידועות ‪ .‬וזוז היה עניו מאד יוחר מיונחן ב; ש א ל‬
‫מדי שנננסו לםרדס והוא מד׳ הכמי יבנה ומההמש׳‬ ‫ו מ י בתידא והיה ר מ אליעזר איש ב ר ת ו ת א ‪ ,‬חדד!‬
‫הדגין לםני הנמים והוא דרשן גדול וראה אונלוסא‬ ‫עמו ר' יהושע בן קרוזה בן ר' עקיבא וכן ד' נתן‬
‫נהר ה נ י ח ‪.‬‬ ‫אב בית דינו ודי מאיר ה כ ם ודי אלעזר מ ' שמעון‬
‫רבי שמעון נן חלסחא )לעיל ‪ 6‬ב( עסקן‬
‫‪4‬‬
‫ודבינו הקדוש בנו לםניו וכל אלו היו נשיאים מבית‬
‫נדנרים נחרננולח שניסלח חנוצח לחוציא מ ל מ‬ ‫הלל מצד האם מיהודה אבל לא היו ראשי גליות כי‬
‫של ר ׳ י ח ו ד ח ‪ ,‬ועוד שניסח‪,‬דנרי שלמח מ מ ל ח‬ ‫א ס בבנל מצד ה א נ מיהודה ונל אלו נקראו ר ב ן ‪.‬‬
‫שאין לה קצץ ‪ .‬ועוד ניסה ששונא הגול כי נסלח‬ ‫רבי שמעץ הנשיא שילוד חםביא קסא וקאי בחיקו אי‬
‫חוח נשיא ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫ח ט ח אחת מנמלח א ח ח ונאו נל האדורוח והריהו‬
‫נ ח ט ח ולא לקחו אוחה עד ש נ א נעלח נ ע נ ו ר ח ‪,‬‬ ‫רבי שמעון בנו של הלל הזקן נשיא ישראל‬
‫והוא נעל נשר ‪ .‬ונפרק ד׳ מיתוח שנעשה לו נ ס‬ ‫כאביי)לעיל ‪ 49‬א( כדאיתא בסרק קמא דשבת לא‬
‫נאריוח שניצול מ ח ם שנפל נשר מן חשמים ודנר־ו‬ ‫נוכו־ ב מ ש נ ה ‪.‬‬
‫נפי אלו פוריםוח ונמדרשוח ‪ .‬ונדקרא ר נ ה פרשח‬ ‫שמעון איש חמצסזז מ מ ן הנית לפני ר״ג הזקן‬
‫צו נראה ני ר׳ שמעון נ ן חלסחא אע״ס שחוא זקן‬ ‫בפ״ב דפאה ובתוספתא נפ״ק דיומא ‪.‬‬
‫מאד שהיה בתלמיד לפני רני ולפני אנפוונינום‪.‬‬ ‫רבי שמעון בן הסגן ר ל בן ר׳ הנינא סגן‬
‫וכן בסוף ואלח שמוח ר מ ז שחיה כמו תלמיד לרבי‪.‬‬ ‫הנהגים )לעיל ‪ 23‬ב( ונם ראה ה נ י ח ו ח ר ב נ ח ‪,‬‬
‫וק בםרשח זאת חהיה וכאשר חיח וקן ר׳ שמעון‬ ‫ובסוק ב׳ דכחובע^רשנ״נ משים ר׳ שמעון בן‬
‫לא חוה יכל למיסק למילף וכן בס׳ שואל כי מצד‬ ‫הסגן י ק בסיף שקלים ובפוק י״א מ מ נ ח ו ח ‪.‬‬
‫וקגוחו לא היח מקנל פני רני כמו שעשו אבותיו‬ ‫שמעון הפקולי בבריח׳ חסדירי״חבו־כיח לפני‬
‫לאנוח רנינו הקדוש ‪ .‬ונראה שזה א ה ז הקפץ של‬ ‫ר״ג הזקן פרשי׳י מום־ צמו־ גפן יהעדיך סידש פשחן‬
‫של ר' עסי ק חלסתא חוא ר' יוסי ס ח ם חבר של‬ ‫נקי ומוהר אומר מלשץ םקו פלליה שהוציא מדינה‬
‫ר' שמעון ודי מאיד ודי יהודח ‪ .‬ובסי קםא דמועד‬ ‫של גהינם אח א נ ע ו מ ׳ ‪.‬‬
‫קםץ שהיה עם רבי ובסוף ואלה שמוח רבה שנתנו‬ ‫א( ת ש ה נ׳‬ ‫‪49‬‬ ‫שמעון הצדיק הכ״ג)לעיל‬
‫לו מרגליוח מן השמים וההזירה והיה הנס האהרון‬
‫פרות והוא משיירי כנסת ה נ ח ל ה ונקרא שמו עידו‬
‫ג ד ל מן חראשץ דכץ שמיא יחבי ל א שקלי‪.‬‬
‫מורע יהושע בן יהוצוק הכ״ג‪ ,‬בי בחחלח״ביח שני‬
‫רבי שמעון ק יחודה חבירו של רבי)לעיל‬ ‫חיח יהושע כ״ג דחוצרק אביו בסוף ביח ראשץ‬
‫‪ 23‬ב( הוא נקרא איש כסר ע כ ו ‪ .‬ובסרק העיר‬ ‫ואחר שמח יהושע חיו בניו ובני בניו כחנים גרוליס‬
‫והרוטב איש כפר עימם וחוא אומר מ ש ם ר׳‬ ‫כמו שנראה בם' עורא עד שחגיע׳ חכחונח לשמעון‬
‫שמעון בפרק ב' דממוז ובפרק י׳ דגגעים ובסוף ס'‬ ‫הצדיק נשמש מ' ש נ ה ‪ ,‬והרבה דברים היו מכוחו‬
‫נ' דשמעוח ונפרק ואלו גאמרץ בכל לשון וסן מ ש ם‬ ‫בביח חמקדש כמו שכחבנו ושכיבדו אלסכנרדוס‬
‫ר' יוסי סרק גי דמעשר שני ונפרקא קמא דשנועוח‬ ‫םוקדון וחשתחווז ל ו ‪ ,‬ובספורי וברי הימים של‬
‫והוא ראח מ ל ל אננים מנוגעוח ‪ .‬וגראה שהוא‬ ‫חטצרים נ ע מ ו שחיח רחמן עם העם לא כראשונים‬
‫א ח לר׳ יוסי נר יחודח ויחיו מ י ו של ר׳ יחודח נ ר‬ ‫נקרא שמעון חצדיק‪.‬‬
‫ן‪79‬‬ ‫ןר ראשון‬
‫רבי ׳צזמעון בן עואי חלמיר חבי לר׳ עקיבא‬ ‫אלעאי ונקמא אומר משום ר׳ שמעון בן מנסיא ‪.‬‬
‫והפיקה נפשו בתורה ומדעתו ט ב ת ח בסוף ערכין‪,‬‬ ‫רבי שמעון נ ן יוחאי חוא ר׳ שמעון ס ח ם ‪,‬‬
‫והיה שקדן עד שאמרו מ ש מ ת בן עואי ב&לו‬ ‫יאע״ש שדי שמעון ס ת ם מצאנו בס׳׳נ דאבות שאמר‬
‫השקדנים והיה התנו של ר׳ עקיבא ובתתלת סוסה‬ ‫ח ד חזיר בק״ש ותסלח‪ ,‬שם חוא ר' שמעץ בן‬
‫יש ספק א ס נשא אותה והוא אמד הבל לבן עואי‬ ‫נחנאל ד מ חלמו־ מעניינו‪ .‬ובסרקא קמא דעיתבץ‬
‫שלא שמש את ר' ישמעאל‪ .‬וכבר ידעת )צר ‪4.8‬‬ ‫שהלך ללמוד חורח אצל ר' יוחנן בן נירי אבל רבו‬
‫א( כי מ ת ר ך בשנים שנכנס י^פרוס ומאחנע‬ ‫חמובחק ר' עקיבא ‪ .‬ו ס ת ם סטרי ר׳ שמעון ולא‬
‫שנכנסו לפרדס ו מ מ ז ם ש ח הדנץ לפני ח כ מ י ם ‪,‬‬ ‫ר' ישמעאל כאשר כחוב בסיף שער חראשון‬
‫ועליו נאמר יקר בעיני י״י תמותה לתסידיו‪.‬‬ ‫מהליכות עולם מ חוא טעוח שם כי ר׳ ישמעאל‬
‫שמעון א ח י ע ו ת ח ח ו א כ ח ן ת י ־ ו ש ל ר ׳ ^ ל ע ו ו‬ ‫אינו תלמיד ר׳ עקיבא וכן מסורש בחמורו! וכן כתב‬
‫בן עוריה ונקרא על שם אהיועל ש ם שעורו לפרנסי‬ ‫חרםב״ם ו״ל ב ת ש ו מ ת ע ‪ .‬ובפי נ״ג ונדד בעבור‬
‫כמו בני ובולון לששכד כדאיתא בפי היה נוטל‬ ‫שאמר על ר׳ עקיבא שלא חוד בו א&א אם מ ש מ ת‬
‫בסיטח ושיחלוק עם אחיו בהיי העה״ב‪ ,‬ובפרשת‬ ‫חוד מ איני יודע וחנא חושחדו שידי מפני חעניוותיו‬
‫קדושים בלמדנו והלא שמעון ג ו ז ל ‪ .‬מ ע ו ר ה אלא‬ ‫לפי שאין חרך ארץ לדבר על ו מ כך ישב והחענח‬
‫שנוחן בסי שמעון נקראות ההלכח על ש מ ו ‪ .‬ונם‬ ‫ימים רבים‪ ,‬ד ש אומרים שהיה ר' שמעיין דמן‬
‫אחיו חכם ונכבד בביח הנהנים תשיעי לעזרא‪.‬‬ ‫קצטור זוז ש א מ ר ‪ .‬ונבר יי עח קדושחו וקדושות‬
‫‪3‬‬ ‫ג‬
‫)צר ‪ 24 3‬א( ‪.‬‬ ‫נ נ ו נ מ ע ר ח וחזוחר חנקרא יהי אור שעשו חנל‬
‫רבי שמעון בן עקשיח בסיף קנץ שהוא סוף‬ ‫כתונ למעלה בארינה ניעורה ח ג ׳ ) צ ד ‪ 3 6‬ב ן ‪ 4‬א(‪.‬‬
‫סדר קדשים‪ ,‬ואולי הוא אחיו של ר׳ חנניח בן‬
‫רבי שמעון נן מנסיא מ מ ן רני כמ״ש ו׳ מדות‬
‫עקשיה זבשנוע וכץ וח נוע זמן האוזר וכיון שהוא‬
‫שמנו הנמים נצדיקים נלפ נתקיימו מ מ ו נ ד ו ‪.‬‬
‫מדמי בענין שדבר ו' יהושע ובן עואי וויטח ו מ י ו‬
‫ונסי אץ צדין אמר לדני ת ר ו ת שלפנינו על ר' שמעץ‬
‫למוז שאמרו נראה שהיו מ מ נ ו ‪ .‬וכן בסוף מ נ ו ח‬
‫בן יוהאי רבו של ר נ י ‪ ,‬ואינו נראה נפי פרש״י‬
‫ר׳ הנניה בן עקשיה עם ר׳ הנינא בן גמליאל‬
‫שיהיו זה מקהל קדוש שניתשלם שהיו וקנים עתר‬
‫ודי ש מ ע ו ן ‪.‬‬
‫כי ר׳ יוסי בן ה מ ש ל ם דונתן אהיו היו מ מ ן ר׳‬
‫רבי שמעון בנו של רבי והוא הקטן בשנים‬
‫אלעור ח ס מ א וכל זה שם בארוכה ובמשנה בפ״ק‬
‫וגדול ב ח כ מ ה ‪ ,‬והוא נובר בסוף מכוח י( והוא‬
‫דחגיגח ח ל ק עם ר' שמעץ בן יוחאי‪ ,‬אבל בפרק‬
‫ואוי לנשיא רוחו־ חכם מרי חייא וולח מ היה‬
‫חנחנקץ בירושלמי ר' שמעץ כן מ נ ס א אומד חנד‬
‫אחיו ר״ג ג ד ל ממנו כדאיחא ב ס ׳ ח נ ו ש א ‪ -‬ו ח ו א‬
‫יחכח והעושר וכוי וחני רשב״נ אומר אלו ו' מדות‬
‫נכדו של רשב״ג האמור וא״נ ה ם ארבעה כלם ש מ ם‬
‫שמנו חכמים ו״ל כלם נתקיימויברבי ובניו‪ ,‬אבל בס״ב‬
‫כשם וקנס ‪ ,‬ומון שזכרנו שם רבן שמעון בנו של‬
‫דםעשר שני בירושלם אומר מ ר' שמעון בן מנםיא‬
‫הלל שהיה מ מ ן הכיח זכרנו כל חשל^זולח‪ .‬וכסרקא‬
‫וו" עסי בן מ ש ל ם ח ם קחלח קדושה ‪.‬‬
‫קמא דבתרא כי א ח נ ל ר ח לו בח וחלשה דעתו‬
‫וניחמו רבינו הקדוש אביו אע״ם שהיה עשיר גדול‬ ‫רבי שמעון בן ננס חיא־בן ננס סותם שכיבד‬
‫נ מ ו שאמרנו למעלה )צד *‪ 5‬ב( ‪ .‬ובםיף סת^‪1‬‬ ‫אותו ר' ישמעאל ואמר חרוצות שיעסוק בתני‬
‫קמא דגטץ נשאר בתיקו א ם ו ח ח י ו ז נ ש י א א ו ‪16‬‬ ‫ממונות ישמש בן ננס ‪ .‬וחוא חבר גם לבן עואי‬
‫ק סי׳ דמנו חננאל‪.‬‬ ‫לבן יומא ל ר ׳ עקיבא בם׳ ג׳ ד ב כ ו ת ם ‪ .‬והוא‬
‫רבי שמעון שזורי על שם מלאכחו ק בחב‬ ‫מ ח ח מ ש ח הדנים לסד חכמים ונקרא בן ננס כמו‬
‫שסיחשנו למעלה קודם ש נ ס מ כ ו ) צ ד ‪ 40‬ב ( ‪.‬‬
‫חרמב״ם ז״ל אבל יוחד ניאח נ׳ חוא על שם מ ק‬
‫ו ם ו >‬

‫ומליל העליון קרוב לצפת יש כפר אחד נמקה!‬ ‫רבי שמעון בן נתנאל תלמיד תב׳* אחר‬
‫שווד ע ו חיום והוא קבור שם כאשר ראינו בכחמס‬ ‫מ ה ח מ ש ח וחוא ירא ח ט א ‪ .‬ובתוססתא בם' ג'‬
‫ששלחו מארץ ישראל מקברות חצדיקים • ו ק ט ׳‬ ‫דע״ז ומעשה מ ב ן גמליאל הזקן שהשיא נ ח ו‬
‫מדונח יש נוסח אמר ר׳ שמעון שזורי מנעלי‬ ‫לשמעון בן נתנאל וםסק עמו על מנח שלא חעשה‬
‫טהרות על גביו‪ ,‬רשב״ג אומר אץ צריך שאין‬
‫•( ובט״ד דעםוח בנםיא דם׳׳ח ע ס י ק שיי מדיח •״•‬ ‫כוםץ החבר שיעשה טהרות על גבי ע ם הארץ‪.,‬‬
‫‪,‬ץ^ך‬ ‫ופ׳׳שחסהכר שודה נדי׳י פד״ח הוא טס״ק‬
‫ילנ״א ימשס ניאה שודיז נייל נפ ספר <ןפרא יסר׳‬ ‫ו מ ל ם דאו הניח וחדננה ונתנשת בחיי העה״ב ‪.‬‬
‫•שסעאל ‪ .‬יען״ץ ‪.‬‬ ‫)צי־ ‪ 3$‬ב( •‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫פניחם ואמר שמעון ‪,‬ץ ש ט ח בעל מחשבות יפרע‬
‫מ ח ם ובא גבריאל וחבטן בקרקע ואז גורו מלך לא‬
‫ק ולא דנין א ו ח ו ‪ ,‬וחוא חבר יחודח בן טבאי‬
‫ותלמידיו שמעיח ויייטליון • ) צ י ‪ 49‬א ( ‪.‬‬
‫*ממעיה חבר א ב ט ל ק מבני בניו של םנחריב ״‬
‫והיו חכמים גדולים ומעשיחם בבני אחרן וחם‬
‫רבוחיו של הלל ושמאי‪) .‬צד ‪ 16‬א ( ‪.‬‬
‫תדאי וסשני בבתרא דייפא ‪ .‬תודום נברא יבח הוזז‪.‬‬
‫יעב״ץ‪.‬‬
‫והנה סיימנו בוה חצדיק י( וחסיד ועניו שזח‬
‫קבלנו מסיני שנאמר בעבור חהיח יראחו על פניכם‬
‫לבלתי חחטאו ״ על פניכם וו חענוח שבח נכחו־‬
‫ארץ הנביאים שנאמר והאיש מ ש ח עניו מאד ‪.‬‬
‫חקב״ח ישלח משיחו לנו ונוכח א ה שנאמר לבשו־‬
‫ענוים שלחני וכוי וענוה גדולח מכולן עקב ענוח‬
‫יואח י י אמן וכן יהי רצון‪.‬‬
‫י( כונח חסהבר על שמואל הקטן הייכי לעיל צי ‪77‬‬
‫לחיותו בכ״י מכר אחרונת ‪ .‬חמעריך‪.‬‬
‫הגדולה לסכנדריא הקטנה ער אימתי אריסי יושב‬
‫אצלכם ואני יושבת עגונה בביתי‪ ,‬פרש מייתי ליה‬
‫ג׳ אסתרא *( אמו־ דבירה םרתיה דביתא יאות קבלתן‬
‫וחםידא חווח ‪ ,‬א״ל חד כץ חלמידוי ר' ח ד ה עיינא‬
‫חוות שברא אמר אית לי נבך תדחי דאסחכלח בח‬
‫חזיה דחשדחני דאםחכליח בח מאי אמרח נאח‬
‫בריוויח לא אמריח א‪ *6‬יאח בעובדא ואקפר עלוי‬
‫ו מ ח ‪ .‬וקרוב מכל וח אשרו בבבלי בסוף ס ו ט ה‬
‫שקרה ליהושע בן פרודה עם ישו הנוצרי כשבא‬
‫מאלסכנדדיא‪ ,‬תהו •דבר גדול בין שני חחלמיוים‬
‫ואולי קרה לשניהם כך ‪ ,‬ושמעון בן ש ט ח הלך‬
‫ביום סגריר ולקח ם׳ גבורים ונחן להם לבושים‬
‫נקיים בקדרוח הרשים וביסוס כיון שהגיעו לפחח‬
‫חםערח שהנשים שם וקרא לחם שמעו אויים‬
‫פתתו לי כי אני כמותכן יודע‪ ,‬פחחו לו ולבש לבוש‬
‫נקי אמר לחם מוז אתם עושין אמרו נאכל אמדו‬
‫מ ה שאמרו והביאו לחם ויין ותבשילין ואכלו אמרו‬
‫המעריך‪.‬‬ ‫י( בייושלס• שלפנינו כתוב נ׳ אילפא‬
‫‪[80‬‬
‫נתים של גליל חעליון היו בית אבא ו כ ו י ‪ ,‬ובמביא‬
‫אמר ר׳ ישמעאל שזורי ואולי חוא אחיו או אחר‬
‫מ ש ם ״ ו ק בפי ד' מכריחות ר' שמעון שחד־ ור׳‬
‫שמעון אומרים וכן ר' יהודה וא״כ מצאנו חבר‬
‫לד׳ מאיר ור׳ יהודה ור' שמעון בן יותאי ולר' עסי‬
‫בפי י״ה מכלים ‪ ,‬אבל בפי קמא דראש השנה ר'‬
‫יוסי בן כיפר שחיח בומן חנניח בן אחי ר׳ יהושע‬
‫אומר משוס ר׳ שמעון שוודי שנראה יוחד קדמון‪.‬‬
‫וכן בחוםפוזא נפי ד' דדמאי ששאל לד׳ טרפון״‬
‫וכן במנחוח שאל לרבי טרפון על טבל שנתערב לו‬
‫בחולץ‪.‬‬
‫שמעון בן ש ט ח הנשיא אחותו חיחח נשואח‬
‫לינאי המלך מההשמוני' והוא עשח תקנות כדאיח'‬
‫בפ״ק דשבת ותלח פ׳ נשים מכשפות ביום אחד ‪.‬‬
‫ובפרק אחד דיני ממונוח על שהרג איש לחבידו בלא‬
‫עדים חחפלל הוא עליו ובא נ ה ש ונשכו והרגו‪.‬‬
‫גם כ ש ה ת עבד חמלך לאיש אחד עשח שיבא‬
‫המלן לפניו ושיקום לפני הסנהדרין והם כבשו‬
‫כל לשון המשנה והבריתא לשון קדש ולא לשון‬
‫ארמי רק בלשון שטרות ותנאי ביח דץ כמו בנין‬
‫דכוץ בנץ נוקבץ מקרקעית חחוםא עד רום רקיע‪.‬‬
‫ולמעלה כשדברנו בשמעיח ואבטליץ בענץ‬
‫חנשיאים ואבות בית רץ לא פיושנו כל מ ח שצריך‬
‫ועוזח ]נאריך[ מ ע ט כדי לפרש יותי• ז ח ‪ :‬כבר‬
‫א מ ת ו כי כל חווגות חח׳ חראשונים נשיאים מכל‬
‫ווג וחשנ״ם אבוח ב״ד חוץ מיהודח ק טבאי‬
‫ושמעון בן שטת שנםחפקו בחגיגח בגמרא באלח‪.‬‬
‫כי לועח ו ׳ מאיו־ כפי המשנה יהווה בן טבאי נשיא‬
‫וחכמים אומרים שמעון בן ש ט ח וכבר חארכנו‬
‫בזה ‪ .‬ו ק ביתשלםי דסנהדוץ י( א מ ו ו ׳ יחווה בן‬
‫טבאי נשיא מעובדא ו א ל ס כ נ ו ת א ‪ ,‬ושמעון בן‬
‫ש ט ח נטרא מעובדא דאשקלון מ ה מ נ ש פ ו ת ‪ .‬יהודה‬
‫ב; טבאי בני יתשלם ממנץ ליה נשיא ל א קבל‬
‫עליח וערק לאלםכנדריא‪ ,‬ונחבו ליה מיתשלם‬
‫יי( לא נםצא בידישלסי שלפנינו בסמזרי׳ץ‪ ,‬אבל‬
‫בחנינה פרק אץ דירשץ )הלכח בי( ‪ .‬המעוין׳ ‪.‬‬
 ‫]‪81‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫‪,‬‬
‫שלי דחוא רב יהודה בבנל שהלך לא" ‪ ,‬ונחוריות‬
‫כשאמר לו רבי מ ה אני בשעיר ואסר לו צרתך‬
‫בכבל דהחם שבט ו ה נ א מחוקק א״ל ר' הייא לרב‬
‫דהוח כייף ליח לראש גולח וכוי‪ .‬וכן אני יש לי‬
‫צורך לחביא ראיוח בכאן בכדי לפרש הפסוקים על י‬
‫ה א מ ח לא כמו שפי' בעל דורות עולם ווח לשונו‪:‬‬
‫נבנה הבית שנת חחקכ״ט לאלף חני ועד החרבן‬
‫היו הל״נ שנה אבל ת״י שנים מנו לו כי מחהלה‬
‫גלוח יהויקים לא נחשב המלכות עכ״ל‪ .‬ולוה נוטה‬
‫קצח ר׳ דוד קמוזי בעוויחו‪ ,‬ועוד אמר כי שנח י״ח‬
‫לנבוכדנצר חיא השנח חששיח לצדקיחו שוזנלח‬
‫תחכ״ב יחח־ים ‪ ,‬ועור בשנח כ״ג לנבוכדנצר חגלה‬
‫צדקיחו והחריב חביח ומפני שנים מקוטעוח שהיו‬
‫ביניחם נמצא בץ גלוח דניאל לנלוח צדקיחו כ״א‬
‫שנח שלמות‪ ,‬ואומר עוד כי אחר גלוח רניאל מלך‬
‫יהויקים ו' שנים עכ״ל ‪.‬‬
‫‪ .‬ואני אברהם זכות אומר כי כל דבו׳ו חימה‬
‫ורהמנא ליצלן מהאי דעחא ומה שאמר כי חל״ג‬
‫שנים עמד ביח ראשון זה מנה הוא כפי שנות‬
‫חמלבים חוא לא ראח ספר סדר עולם וחמפרשיס‪,‬‬
‫כי אלו חשנים אפילו לפי דעחו אינם בי אם חכ״ט‬
‫כי ל״ר שנים למלכות שלמח ח ח ח ל חביח כמו‬
‫שאומר חכחוב דזי״ט שנים חנשארים חיו שמלך‬
‫עוןיהו ובימי אמציח אביו שברח ללמש שנמנו ב'‬
‫פעמים יו ובאביו ט״ו שנים כמו שדרשו מן‬
‫הפסוקים ‪ ,‬והדי שנים הנשארים ודו מקוטעין‬
‫והיה הכל כמו הקילה האמתית ח״י שנים מנץ‬
‫בזאת יבא ‪ .‬וכן אמרו בבתרא "גדל יהיה כבוד"‬
‫בשנים‪ ,‬שהיה בית ראשון ה״י ולא הל״נ ובית‬
‫שני ה״כ ‪ .‬ועוד במסכת גטץ רשקוד י״י וכוי שתי‬
‫שנים קודם "ונושנתם" ש ה ם תת״נ שנה שנאמר‬
‫ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני‬
‫ישראל ממצרים ‪ ,‬נרע מ׳ שנה שהיו במדבר‬
‫נשארו ח״מ ועוד ח״י מהבית הרי ה ת ״ נ ‪ .‬ומה‬
‫שאמר כי כ״א שנה שלימים מגלוח דניאל ער‬
‫חרבן הביח זה אינו כן אפלי לפי דעחו‪ ,‬כי הוא‬
‫אמר כי ו' שנים מלך יחויקים אחר זה וגי חדשים‬
‫ליחויכין‪ ,‬ובשנח י״ח לצרקיח נחיב חניח הרי‬
‫ח ם י״ח שנים ומקוטעות כיצד ה ם כ?א שנים‬
‫שלימוח? ועשה פירושים חפכיים לפסוקים והטעה‬
‫אוחם ונתן ב' גליוח לצדקיה מ ה שלא חיח ל א‬
‫נברא וחשב בו מוז שכתב כשנח י״ם לננוכדנצר‬
‫דמלכים בסופו‪ .‬ובסוף ירמיהו כי אמר הפסוק‬
‫בפי' בחרש חחמישי בעשור לחדש דשרוף את בית‬
‫י״י אמר כי ודו קרח בשנח כ״ג לנבוכדנצר ובי הוא‬
‫או שנח י״א לצדקיהו ב א מ ח ‪ ,‬כי וח חאיש עווח‬
‫לו מ ה אחח עושה ? אמר לחון איח ני צפר ומעייל‬
‫לנון פ׳ גבורים לבושים נקיים אע״פ שהוא יום‬
‫־נשם ‪ ,‬כיון שנכנסו אסרין אחון נרקוד ‪ ,‬ו מ ו להו‬
‫שמעון בן ש ט ח ואמר לחס כל חד מנחון נטלין‬
‫הדא מנהון וטלטלונה מארעא כי חמכשפח לא‬
‫תצלה אם אינה על הקרקע ‪ ,‬והוא אמר לההיא‬
‫דאתיא יין או בשר או פת אייתי המר והיא לא‬
‫מייהא והיה אומר א ל צולבא ריל תלוה עי עץ וכן‬
‫לכולן‪ ,‬הדא היא ם' נשים תלה ביום אהד לפי‬
‫הוראת שעה כל זה בא״ז‪ ,‬אבל עתה אפרש מה כה‬
‫יש יותר לראש נ ל ה שבבבל מאשר לנשיא שבא״י‪.‬‬
‫ב פ ר ק קמא ו ת ל ץ מבבל לבבל ומארץ ישראל‬
‫לא״י וכוי אי נמי מארץ ישראל לבבל נותנץ הומרי‬
‫מקום שיצא והומרי מקום שהלך א ם לא היה‬
‫דעתו ל ה ד ר ‪ ,‬אבל מבכל לארץ ישראל כיון ראנן‬
‫נייפינן להו עברינן כוותייהו פידש״י כייפינן להו‬
‫לנני א״י לחדש חדשים ולענורי שנים נדאמרינן‬
‫נשמעחחא נחרא דננורוח לענץ קנםוח שאץ‬
‫סמיכח ב ב נ ל ‪.‬‬
‫תוספות פ׳׳ק דסנחדרין משמע איפכא לענין‬
‫ל ט ל רשוח לדין לחיוח פטור מלשלם דקאמר‬
‫מחכא לחחם מהני מ ה ח ם לחכא מ א י ‪ ,‬ואומר‬
‫ר״ח רלענץ איסור וודחר בני א״י עדיםי דחכימי טפי‪,‬‬
‫אבל לענין הפקעת ממון ראש נולה עדיף כדקאמר‬
‫ה ת ם פ״ק וםנהידין דהכא שבט והתם מחוקק ‪,‬‬
‫ואמרינן נמי לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי‬
‫נליות שבבבל שרודין העם במקל‪ ,‬וסהוקק מבין‬
‫רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה כרבים ‪.‬‬
‫ואמרינן בפ״ק דהוריות נשיא שבא״יאץ מביא שעיר‬
‫משום ראינא בבבל ו א ש נ ל ה ועשיר ממנו ע״כ‪.‬‬
‫ואני אומר כי בסוף ס' דיני ממונות דיני קנסות‬
‫כפו־ש״י ואע״פ שהוא מ מ ו ן ‪ ,‬ואלי זה כיון שכתוב‬
‫בתורה הוה ליה כאיסור והיתר ובא הקנס על דבר‬
‫איסור‪ .‬והרמב״ם בפי' המשנה פ״ר דבכורוה ואש‬
‫ג ל ח בסמוך שבבבל ייתר כת מראש ישיבת א״י‬
‫כי מי שנטל רשית ממנו יכל לדין בין בא״י בין‬
‫חוצה ייאדץ שהוא כמלך שנאמר לא יסור שבט‬
‫מיחודח אלו ראשי גליוח שבבבל שוזדץ בשבט ‪,‬‬
‫ומחוקק חוא ו א ש ישיבח שבא״י ומי שנוטל רשוח‬
‫ממנו לא יכל לדין כי אם בא״י על ידו‪ .‬ובפרק ניד‬
‫חנשח םצאחי כי שריח עם אלהים ועם אנשים ‪:‬‬
‫נשיא שבא״י שחם סמוכים ונקרא אלחים‪ ,‬ועם‬
‫אנשים זה ראש גולה שבבבל‪ .‬ה ה סימן לובוי‬
‫ר״ה שהדבר של אנשים יכלת לראש נלוז לענץ‬
‫שבץ אדם למקום נשיא אלהים ‪ .‬וכן בירושלמי אץ‬
‫תענית ציבור בבבל שאץ שם נשיא וכן חחיר ההכס‬
 ‫ספר‬
‫מאות פונה או*־ החדבן עסוה התלמוד ירופילםי ר'‬
‫יוחנן כי זה לא נראה כי אם קרוב ממאתים כמו‬
‫שנבאר ‪ ,‬ואביא לך מלשץ בעל דורות עולם ודעת‬
‫אחרים כמו רף אהד ובוה יהיה נשלם עד רבי‪,‬‬
‫אמר כי בא אלסכירר לירושלם בומן שמעון הצדיק‬
‫ששאל ממנו סנבלט חחורני וראשי הכותיים שיבנו‬
‫הכחנים חחניו ביח חמקדש בהר נריוים ויננו אוחו‬
‫או נחלק ישראל לחצי ונמשכו מ ח ם הקבלה ו מ ה ם‬
‫לאלו וכהן שם מנשה בן יהושע בן יחוצדק ‪ ,‬ואז‬
‫צדוק ובייחוס חלמידי אנטיגנום חיו לראש ‪ ,‬ח ו‬
‫חחלח חמינוח‪ ,‬ועמד זה הביח בהר גריוים כמו‬
‫מאחים שנח שבשנח רי״ב לביח שני מרד מתתיח‬
‫בן יוחנן כ״נ באנטיוכס מלך יון חוא חשמונאי‬
‫ומלך שנח אחח ויהווה בנו חנבור חברול מלך ו'‬
‫שנים ומח ואחריו יוחנן בן שמעון בן חשמונאי‪,‬‬
‫והוא הנקרא הורקנס הראשון ועלה והרג המינין‬
‫והחריב ביח מקדשם ובשובו בשלום עשה מ ש ח ה‬
‫לחכמים‪ .‬ובקדושין ם״י א כי אלעור בן סועירא שחיח‬
‫רשע דבר רכילוח ־למלך עליהם ואו הניח חציץ‬
‫וזקן אחד מ ח ח נ מ י ם אמר לו רנ לך נתר מלכוח‬
‫ה נ ח כתר כהונח לזרעו של אהר; לפי שנישניח א מ ו‬
‫של מלך במודיעים כשצח הנוים על שמעון אניו‬
‫נהר ונלנדו נשיו ואח״נ שנו לידו והיו חושנים‬
‫שהיה הלל ואו נעס המלך והרנ חחנםים והמלך וקן‬
‫מאד ולאחר ששמש ננהונה נרולה נעשה צדוקי‬
‫ומלך נ״ו שנח ומר‪ .‬יוחנן המלך ומלך אלסגנרר ננו‬
‫חחתיו הנקרא ינאי מלנא והיח שונא לחנמים לפי‬
‫שיום אחד של ערכה היה על ח מ ו נ ח להקטיר ורגמו‬
‫אחד מן חחלמירים נאחרונא על מ צ ח ו וירם ימינו‬
‫מעל ח מ ו נ ח ויאמר חרנ וחרנ נחנמי' חוץ משמעון‬
‫נן ש ט ח שהיח אחי אשחו ויהושע נן פרחיה נ ר ח‬
‫לאלםננרריא של מצרים עד שנקש שמעון נן ש ט ח‬
‫רחמים עליו מהמלך ו ח ח ר ר ו ‪ ,‬וחמנחב בניח שני‬
‫שחמלך נץ חחשמונים או נין חורדם ונניו ני ח ם‬
‫מוציאים וםניאים למלחמח ‪ ,‬אנל חחורח וחדינין‬
‫ע״פ הנשיא מניח דור או נשיא אחר נ מ ו שמעיה‬
‫ואנטליון וע״פ חנ״ג וחםנחדרין‪ .‬ווח נראח פ״ק‬
‫רםנהדרץ נתלמוד ונרנרי הימים למלנים ק' שנים‬
‫קדם החרנן שהוא שנח ג' אלף וחשכ״ח התדדל‬
‫הלל חנשיאוח נפ״ק רשנח ‪ ,‬וחיה נשיא מ' שנה‬
‫נמי שאמרנו למעלח נדאיחא נ ס פ ר י ‪ ,‬וא״נ לרעת‬
‫הנוצרים ח' שנים קודם ש מ ת הלל היתר‪ .‬לידת‬
‫האיש שחושבים שחוא אלוה ‪ ,‬ורנן שמעון נ נ ו‬
‫היה נשיא אחריו ם' שנח קורם חחרנן שנח נ' אלף‬
‫וחשם״ח והיה זקן מאד ני אניו הלל חיה ק״ך שנה‬
‫וחיח נשיא י״ב שנח ‪ ,‬וננו ר״ג חוקן מלך ל' שנה‬
‫‪[82‬‬
‫לנו חפםוקים ‪ .‬אנל נקוצר אניד לך חרשום בנוע‬
‫א מ ח נפי ישונ חפסוקים ודנרי חו״ל ורברי‬
‫המפרשים וסדר עולם ובגמרא מ נ ל ח ‪ .‬רע ני נסונח‬
‫חדי למלנוח יהויקים מלך נבונרנצר שנאי בירמיהו‬
‫נשנה הדי ליחויקים חיא חשנח חראשונח לנבוכדנצר‬
‫ומח שנאמר נתחלח דניאל נשנח ג' ליהויקים נא‬
‫נבונרנצר ויצר עליה ויחן נידו אח יחויקים‪ ,‬קשו‬
‫קראי אהדדי‪ ,‬והוא סוף מרד יהויקים אלו הגי‬
‫שנים כיצד שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כבש‬
‫ננוח כי היא ראש םלכוח סנהריב וחזו שנה הדי‬
‫ליהויקים ובשנה האחרח בא על יחויקים וכבשו‬
‫שהיא שנה בי לנבוכדנצר ת!' ליהויקים ‪ ,‬ואח״כ‬
‫חיה לו עבר בירושלם ב' שנים שנאמר דחי לו‬
‫יחויקים עבר ג' שנים וישב רמרוד בוי וליםרך כאן‬
‫שהמרד היה ג' שנים אחרוח שחם י״ח שנים‬
‫ליהויקים ואו עלה נבוכדנצר פעם ב' והרג יהויקים‬
‫שנח שבע למלכוחו של נבוכרנצר והנלה או לדניאל‬
‫בשנח ג' למדדו שהוא בסוף מלכוח יהויקים ומיד‬
‫חמליך ליחויכץ בנו חחחיו וכשבא לבבל אמרו לו‬
‫שריו למה הנתת ורע יהויקים ח ר ש ע ‪ ,‬ויחי‬
‫לחשובה השנה עלה נבוכדנצר על יהויכין שהיא‬
‫שנח ח' לנבוכדנצר ושבע לכיבוש ראשון של יחויקי'‬
‫ולא מלך יהויכץ כי אם נ' חדשי' ואז חנלח את מרדני‬
‫ע מ ו ‪ ,‬נמצא ני נשנח אחח הנלוז לדניאל ולמרדכי‬
‫ואו המליך אח דורו צדקיהו נן יאשיחו ומלך י״א‬
‫שנים כמו שאומר בפי' הכתוב ואו חוא י״ח שנים‬
‫לכיבוש הראשץ של יהויקים וי״ט שנים לנמכדנצר‬
‫כמו שאומר חכחוב בפי' בשנח י״ם לננונרנצר‬
‫שלקח לצדקיחו ושרף חמקרש בי׳ לחרש החמישי‬
‫ואח״כ בשנת כ״ג למלכותו ר' שנים אחר חחרבן‬
‫כשכבש צור ועמץ ומצרים היהודים שנשארו באלו‬
‫חמקומוח הוליכם או נבוכרנצר לבבל כמו שאומר‬
‫בסוף ירמיהו ו ק פירשו חמפרשים וכן בסדר ע‪4‬לם‪.‬‬
‫וכן פירש בעוזך בערך כל ובערכין מי םבוח ג'‬
‫נלעח הוו האי מיהויקים ויהויכץ בגי חדשים וחב'‬
‫בימי צדקיה כי ליהויקים אסרו לחוליכו לבבל ולא‬
‫חוליכו כי ם ח בירושלם וא״כ דניאל >?ז שנים ובן‬
‫מרדכי קדם חחרבן הוליכו לבבל לא כאשר אמר וזח‬
‫חוא ח א מ ח ‪ ,‬ועוד אע״פ שלא נמנו אלא חכ״נ‬
‫שנים לפי ועוזו לבנץ ביח ראשון לא מ נ ח אותם‬
‫בשנח חיצירח כי אמר כי מ' שנח לבנין ביח שני‬
‫• ה ם אלף ליציאה וכפי דבריו חיו אלף וכ״ג שנח!‬
‫וכדי לחשלימ חדבר בא• זח וכץ חיו קצח מן‬
‫חחכםים ונץ המשנה ובאיוה שנה נכתבח חמשנח‬
‫וחחלמוד ירושלמי ובבלי כפי הנראה מחחלמור‬
‫והקבלח ‪ ,‬ומח שאמר חרמב״ם כי בקרוב מן נ׳‬
 ‫]‪83‬‬ ‫מאמר ר אשון‬
‫ומרי יוסי והיו חביריו ר' ישמעאל ברני ור' ישמעאל‬
‫בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בנו של‬
‫רשב״י ור' שמעון בן אלעור ור' שמעץ בן יהודה‬
‫ור׳ יחושע בן קרחה וסומכום וסלימו ואיסי בן‬
‫יחודח ור' ראובן איצטרובלי וחנן בן פנחס ור' סרח‬
‫ור' יעקנ איש נפר חטייא ור'‪ #‬בן יאיר ‪ .‬וחבר‬
‫חמשנח שנח אלף וחחקמ״ט קנייא שנים אחר‬
‫חחרנן תייק לשטרוח ‪ .‬ונעל ח נ י ו ת ס מ ך על ר נ‬
‫שמואל נן חפני ני נשנת הקיץ לשטרות שנח ק״נ‬
‫לחרנן ניח שני היה חבור חםשנח ולא נחירא ל י ‪,‬‬
‫ונשנח חק״ל נ ח נ רנ שמואל נן חפני שסיים‬
‫החנאים ושלח חחכםים ונן נ ח נ ר ״ ח ‪ ,‬אנל יוחד‬
‫נראה שהוא ק״כ שנח ני ר' עקינא אהר חרנן‬
‫הניח נ״נ ש נ ח וקרונ לחם מ ח ר' עקינא ונו ניום‬
‫נולר ר' יהורה קרונ לעי שנח משנחחם המשנה ‪.‬‬
‫ומן הנראה למעלה נשנירך ר' יהושע נן קרהה‬
‫לדני שלא האריך רני ימים רנים ‪ ,‬ונבר ידעת ני‬
‫ר' יוהנן הית תלמיד לפני רני נדאיתא נהולין‬
‫שראה לרנ לפני רני וקוקץ מסומיה לפומית ‪ ,‬וכן‬
‫אמד הרנ עצמו כי ר׳ יוהנן היה תלמיר קטן לפני‬
‫רני ואיך יחיח מ ח נ ר תלמוד ירושלמי לשי שנים ?‬
‫ונעלה חקנלח הסכימו כולם כי מ ח ר' יוחנן אתר‬
‫שהיח ראש ישינח פ' שנח שנח ד' אלפים וטייל‬
‫שחוא ר״י שנים לחרבן חנית ‪ .‬ה ש ם יהנרך דחי‬
‫יבנה אוחח במהרה בימינו אמן א מ ן ‪.‬‬
‫ב ע ב ו ר שצריך מאד לוה הספר מ ה שכחב בעל‬
‫הערוך שאיח ניר רב יעקב החבר בן מר רב נסים‬
‫אשר ממדינת אלקירואן לב״ר הנדול של אדונינו‬
‫רב שרירא ראש ישיבת גאון י^נקב ‪ ,‬ולנ״ד הגדול‬
‫של אדונינו רב האיי אב״ר ישיבת גאון יעקב בוו‬
‫השאלה ]כתיתיה כאן[ והשיבוהו כ ך ‪.‬‬
‫מ&שאלתם אית בפירושי דנבן כל רב מבבל‬
‫וכל רבי מארץ ישראל מאי טעמא קצת תנאי‬
‫לאמוראי בשמא נרידא מ ו ן שמעו; הצדיק אנטיננוס‬
‫איש סוכו יוסי כן יועור יוסי נ; יוהנ; אמוראי‪ ,‬רב‬
‫ושמואל אביי ורבא ‪ .‬ומקצתהץ בשם רבי כנץ רבי‬
‫עקיבא רבי יוסי רבי שמעון‪ ,‬ומקצתהץ בשם רב‬
‫בנון רב הונא ורב יהירה ‪ ,‬ומקצתהון' בשם רבן כנץ‬
‫רבן־נמליאל ורבן יותנן בן וכאי ודאי כמו ששמעת כי‬
‫רבי מהכמי א״י הםמונץ שם בסנהדרין שלחם‬
‫ראמרינן לענץ סמינוח וקנים דסמינין ליה יקרו ליה‬
‫רני רוזני; ליה רשותא למידן דיני ק נ ס ו ח ‪ ,‬ורנ‬
‫מהכמי ננל הסםונים בישיבות ש ל נ ו ‪ ,‬והדורות‬
‫חראשונים שחיו נרולים מ א ד לא חיו צריכין לרנ‬
‫דנן לא מ נ ן ולא נרני ולא נ ר נ לא לחכמי נבל‬
‫ולא להנמי א״י‪ ,‬שהרי הלל עלח מ מ ל ולא נאמרה‬
‫וןזוזחל שנת ג' אלף וחש״נ ומח שנח ג׳ אלף‬
‫וחח״י י״ח שנים קודם חחרנן ואו שרף עליו‬
‫אנקלוס נר קלוניםוס נר אחתיח דטיטוס ע׳ מנח‬
‫צורי‪ ,‬ואו חיח נשיא רשנ״ג חוקן י״ח שנח‬
‫ו נ מ ש חניח נשנח ג' אלף וחחכ״ח ‪ .‬ונספו נן‬
‫נוריון שנשנה החיא נשחטח פרה נמקדש ומצאו‬
‫נ ה דמוח בנש ‪ ,‬וחיא חיחה שנח ה ש מ ט ה לרעח‬
‫הרםנ״ם ולדעת הרא״ש שנה ראשונה ונהרנ‪ ,‬ומלך‬
‫רינ״ז ונפסקה הנשיאות עד ש מ ת ומלך ר״נ מ‬
‫פלונתיה דר׳ יהושע ‪ ,‬ונתוםפות פרק נ מ ה נ ה מ ה‬
‫ני רינ״ו מלך נ' שנים אחר החירנן ונן רש״י נםוף‬
‫ר״ח ור״ג אחריו כמו ג׳ שנים קודם שימלוך ר׳‬
‫אנ״ע נשוחפות ע מ ו ‪ .‬ובאלו הזמנים עמד אדם‬
‫אחד שמו כווינא וטען שחוא משיח נן דוד ושלח‬
‫יד נמלך דוםיטיאן מלך רומי עודנו נער ולא‬
‫חהחזק לפניו ומלך וח כווינא נניתר שנח נ״נ‬
‫לתרנן ו מ ת ומלך נ נ ו ושמו פ י י ר ו ש י ( ‪ ,‬ופירוש‬
‫פ י י ר ו ש אדמוני ו מ ת נ ם הוא ומלך ננ־ ושמו‬
‫ר ו מ ו ל ו ש ונתקנצו להם עם רנ מישראל‪ ,‬ונימי‬
‫זוז חג׳ נחחוק אדריינום קיסר ועלח על א״י ולכר‬
‫ניחר נטי נ א נ שנח ס״ג לחונן חכיח וחרג לרומלוש‬
‫ולנל מחנהו‪ ,‬ואו נחרנו ת נ חיי חרוני מלנוח ‪ :‬ר״ח‬
‫נן חרתון ור' ישננ ור' סימאי ור' חוצפיה ור' יהודה‬
‫בן נ נ א וכן ר״א חמודעי אע״פ שאינו מ ח ם ור״י‬
‫הנחחום ‪ ,‬וקודם לכן נחרנ ר' עקינא ור׳ עקינא‬
‫חיח לראש אחר ש מ ח ר ״ נ ‪ ,‬ונראה לי ני אםתנן‬
‫נמדרש איכה ני נ״ב שנים אהר החרנן היחח ניתר‬
‫ש מ מ ח וחנא ו' שנים וינלו נרמיהם חאמוח מדם‬
‫חרוגי ניתר ‪ ,‬אנל לדעתי אולי נ״נ שניס אחר‬
‫חחרנן ח ת ח ל חמלנוח ונשנח ע״ג לחרנן נחרנח ‪.‬‬
‫וחאמח קי נשנח נ״נ ני אדתינוס מ ת שנח ס״ה‬
‫לחרנן נ מ ו ש נ ח ו נ כספרי חםלכים של א ד ו ם ‪,‬‬
‫ורשנ״נ אניו של רני חיח לראש אחר מוח ר' עקינא‬
‫וחניריו מרי־ עקינא נן וומא נ ן עואי אלישע א ת ­‬
‫רי טרפון ר' ישמעאל ד' יחווה נן נבא ור׳ יחווה‬
‫נן חימא ור' חנינא נן תרדיון ור׳ ישננ ור' סימאי‬
‫ור' חוצפית ור' יוחנן נן נות ‪ .‬ו ב א ל ה הומנים היה‬
‫בטלםיום ה נ ם נ ד ל נ ת מ נ ה סייח שנים לחרבן‬
‫חביח‪ ,‬והביריו של רשב״נ ר' יהודה ראש המדברי'‬
‫ור' יוסי ור׳ אלעור בן שמוע ור' מאיר ור' שמעון‬
‫בן יוחאי ור׳ נחן אב״ד ‪ .‬ואחר מוחו מלך רבי ני‬
‫ראח י״י א ת עני ישראל ומלך אנטונינום בן אסוירוס‬
‫והיה א ו ח מ מ א ד וניירו בסחר והיו ימים טובים‬
‫לישראל והאריך ימים‪ ,‬ובימיו מ ת אנטונינוס ומלך‬
‫אנטיסיש ואחריו מלך קינד י נ ל ם נכדו לרנינו‬
‫הקדוש נל ימיו ‪ ,‬והוא קנל מרי אלעור נ ן שמוע‬
‫י( בספר הקבלה נקרא תפוש ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
 ‫ס פ ר יוחסין‬
‫נינוי טיל רננות לא ‪ ,‬ואב״ ורבא שכחבתי הרי אנו‬
‫םסרשין לך דאניי נתםני שניו ובמרטוא נ נ מ ה‬
‫דונתיה ננמרא ונקיטי רננן ו נ ר אהוהי ו ר נ ה נו­‬
‫בר נהמני הוה ותלמידיה‪ ,‬וניון שהיה שמו‬
‫נהמני נ ש ם אניהי דרנה לא ה ד קרי ליה נ ש ם‬
‫נחמני נ ש ם אניו אלא הוה קרי ליה אניי נלשון‬
‫ארםיח נאדם שקורא א נ י ‪ ,‬וסליק ליח אניי נלשון‬
‫ארמי חני שלי‪ ,‬ואחריו היו ההנמים קיראין לו‬
‫הבי‪ .‬ורבה ורבא אבה ואנא שמותיהן כאשר הוא‬
‫נרור דאמר רנ נחמן דצייח ליה לאנא אניל נהמא‬
‫נהושיקי‪ ,‬ווה הרי״ש שנואש חמלח סימן חוא‬
‫לרנ ולישנא קלילא ‪ ,‬ונן ראמי נר ה מ א אמי שמו‬
‫ומםורש נחלמור נכמה מקומוח היינו רשמענן‬
‫ליח לאמי‪ .‬ונן אנין אח׳ וחרנח נן נחלמוד רנינא‬
‫אנינא שמו רב אשי ורבינא סוף הוראה אנינח‬
‫לאחריהם‪ ,‬מאה פפ׳ ולא הד אנינא ‪ .‬ונן כל כיוצא‬
‫באלו כנון רחבה רב אהבה הוא‪ ,‬וכגון רפרם ‪ ,‬ויש‬
‫נחלמוד רנים דמפרש נפסחים אמר רחבה אמר‬
‫ר' יהודח חר חניח סטיו נפול חיח ושנח ואיסחפק‬
‫ליה רנ יהודח אמרה או רני יהודח אמרח‪ ,‬ואמרינן‬
‫הני יאיח לן נמי הד מינייהו ע״נ ‪ .‬נסמ״נ מצוח‬
‫צייו אמרינן נירושלמי שראש ־‪.‬ולה ש נ נ נ ל נרול‬
‫מהנשיא שנא״י לסי שהוא מן הונרים וחנשיא‬
‫מהנקבות ‪ .‬ומסקינן שהרשות שיתן הנשיא אינו‬
‫מועיל אלא בא״י אבל בבבל לא ‪.‬‬
‫בספר קבלת החסיד שבנרנונה שהיא‬
‫בצרסת נימים קדמונים שלה מלך קרלוש למלך‬
‫בבל שישלה לו מורע המלוכה ה נ ם משבטי יהודה‬
‫ושלח לו רני מניר וננלו שליש העיר מנו־מנח‬
‫ב ז ח כבשוח מהישמעאלים וחוא וזרעו ראשי גליוח‬
‫ושופטים והיה שם לגאון רב מודרום חנשיא מורע‬
‫דבי מכיר וכן מודעו ר׳ קלונימוס הגדול וחיה צ'‬
‫שנח וחניח בן חכם ושמו ר' סודרום והוא חכם‬
‫ופייטן ועשה אוהרוח ועשה פונוח לישראל וחניה‬
‫נן ה נ ם נרול מרנא ורננא קלונימוס הנשיא והוא‬
‫עודנו הי ונהור ויצא שמו ננל ישואל נכל הארץ‬
‫ומצר אחר ר׳ טודרום בן אהי ר׳ קלינימום הנדול‬
‫אשר נוכר שנפטר באיטליא ואהו־יו ר' מ ש ה בנו‬
‫הכם נדול ועניו‪ .‬וממנים אלו חיו נשמעיי ראשי‬
‫ישיבות לגאונים שבנרבונה כמו ראשי ישיבות בבבל‬
‫לראש נולה הראשון ר׳ יעקב גאון בר׳ מ ש ה בר‬
‫אבק יהרנ ר׳ יהודה נר משה שקבל מרנינו גרשום‬
‫ורבץ הורה בנרנונה‪ .‬ובעל הערוך ערך קצד אמר‬
‫ורבינו משה הדרשן מן קריית נובונה שנה לנו‬
‫בציציות קצוא שויה והוא שקיל ליה שיי הכובס‬
‫עם אלו החוטין מששה הבגר והוא לוקהס‪ ,‬ומנדולי‬
‫לשמיה ה כ י ‪ .‬ושמואל מבני אריוך ושבוי אבל‬
‫‪[84‬‬
‫ר מ ו ח בשמו ובנביאים חיו חשובים אוחםשאומרי׳‬
‫חגי הנביא לא עלה עורא מבנל ואין מו־ברבין אוחם‬
‫עם אובדת שטוחיחמ ולא שמענו ני חחחילח זו‬
‫אלא משיאים מרנן גמליאל חוקן ורנן שמעון מ ו‬
‫שנחרג בחרבן ביח שני ורינ״ו כלן נשיאים ‪ ,‬ואף‬
‫•־בי ח ח ה ל ה ס מ ו מ ם מאותה שעה ד' צדוק ודי‬
‫אליעור בן יעקב ופשט ה ר מ מתלמידי תב״ו ולהלן‪,‬‬
‫וסדור בפי הכל גדול מרב רבי גדול מרבי רבן‪,‬‬
‫ברול מרבן ש מ ו ‪ ,‬ולא םצינו אדם שנקרא רבן הוץ‬
‫נץ הנשיאימ‪ ,‬ואע״פ שמפורש בסוף מסכת עדויו'‬
‫תוספתא בלשון הוד! מי שיש לו חלמידים וחלמידי‬
‫חלמידי׳קורץ אוחו רני‪ ,‬נשחבחו תלמידיו קורץ אוחו‬
‫ר נ ן ‪ ,‬נשתנחו אלו ואלו קורץ אוחו נ ש מ ו ‪ ,‬אעס״כ‬
‫לא מצאנו רבן אלא לנשיאי׳‪ :‬רנן גמליאל רנן שמעון‬
‫רנן יוחנן בן ו;אי רבן שמעון בנו דנינו חקדוש‪.‬‬
‫ואע״ס שנקרא ד״י הנשיא ולא נקרא רנן נלשון הוח‬
‫אלא רנינו ואעס״כ כינה ש מ ו ‪ .‬וכן אמר ו נ י אומר‬
‫ויש בתנאים מי שקרואין רב נמקומוה ידועים כנץ‬
‫רב אבא אמר בשבת פ׳ ר׳ אליעור‪ ,‬רב אבא אומר‬
‫בהודאה וזחלה וסוף בברכות‪ ,‬רב אבא אמר‬
‫שאלתי א ת סומכום בכחובית ‪ .‬אבל מר אחד‬
‫משני דרכים או מ׳ שזח עיקר שמו כנץ מר בר‬
‫אמימר ‪ ,‬ומר בר רב א ש י ‪ ,‬או שוח חלק משמו‬
‫ננון מר קשישא ומר ינוקא בני רב חסדא אלו‬
‫דרך אחר‪ .‬ודרך שני ראשי גליוח שבבבל והנשיאים‬
‫וחםעוהדם לנפדאוח מביח ת ר יגון מר עוקנא‬
‫מ י יוחנא ומר ווצרא ‪ ,‬ויש ם ח ם שמאחרין אח‬
‫שמותם נגון הונא מר יחודח מר נר מרימר אתיימר‬
‫אייא ונינו שמואל שהלמידיו קורץ לו מר שמואל‪,‬‬
‫ומנית דור שקורץ אותו רננא נהמא ורננא עוקנא‬
‫נר נרהיה דרנ ואמרינן אדנריה רנ תםדא לרמא‬
‫עוקבא ודרש ‪ ,‬אנל רנ שנתנתי ני הוא בקרואין‬
‫בשמוהם לא רב שפו אלא אבא שמו ומפורש‬
‫בכמה מקומות מן החלמוד דהא מוז ]שאמר[‬
‫שמואל לא ז ע אכא וסבר אבא ומוצא באלו‪.‬‬
‫ואמרינן נמי כי סליק אם• בר חני אמר ליה ר' יוהנן‬
‫מאן ת ש סידרא בבבל אמר ליה אבא אריכא ‪ ,‬אמר‬
‫ליה אבא אריכא קריח ליה נחירנא כד הוה יהיבנא‬
‫אחות שבע עשרח שורץ א ח ו ת דרב ורב ק מ ח ת ב י‬
‫ונפקץ זיקוקין רנורא מפוםיח דרב לסומיח דרבי‪,‬‬
‫ומפומיה דרבי לפומיה דרנ ‪ ,‬ולית אנא ידענא מאן‬
‫אינון אמרין ואה אבא אריכא קדיח ליה ‪ ,‬אבל‬
‫שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ‪.‬‬
‫ומשום רכולהי שמעוה לא קריוה רב ל א אםתמיך‬
‫הלכך רב חוה מכני ליה‬ ‫ה ת ם דליקת רבי‬
 ‫‪8‬‬
‫)*‬ ‫מאמר ראשון‬
‫!בצאתם ראש ישיבח סורא קודם ‪ ,‬וכשישנרו כחנ‬
‫שאלה או שלום אחד לחנירו ראש ישיבת סוס‬
‫בדיתא יקרא לראש ישיבת םורא נאון‪ ,‬ואימר‬
‫בלתבו יתקרי הדין דיתקא קום׳ גאון ורבנן דסורא ‪.‬‬
‫וראש הדי; דיתקא קיבר רבנן דפום בדיהא‪ .‬וכטדקר'‬
‫ראש גלות בספר התלמוד ראש ישיבת סורא‬
‫מ ה ת ם על ידו‪ ,‬וראש ישיבת פוס בדיתא יושב‬
‫ורומם ‪ ,‬וכשיפצר ראש גלות לבית עולמו חשוב‬
‫הרשאות לראש ישיבת סורא ואץ לו לראש ישיבת‬
‫פום בדיחא חלק ‪ .‬ובראשונה היו לוקחין ראש‬
‫ישיבת סורא וסיעתו שני שלישיות בכל הרשרוח ‪,‬‬
‫והשלישית לראש ישיבת פוס בדיהא ולא היה להס‬
‫די באותה השלישית עד שהסכימו ראשי הדור‬
‫לחיוח חולקין בשוה ויהי לחם להק עד היים הוה ‪.‬‬
‫ובמועד קמ; בעבור שקרא בשוק עם בני אחיו רב‬
‫ורבא בר ח;ה נהג ר' ח״א נויפוהא שלשים יום ‪.‬‬
‫בראשית רבה ם' ויוכור אלהים אח נח ובירושלמי‬
‫בכתובות ובילמדנו פ׳ ויתי יעקב ‪ ,‬רבינו הקדוש‬
‫חוח ענותי ס ד והוא אמר כל ד״מר לי בר נש אנא‬
‫עביד חיץ מ מ ח שעשו בני בחירא לוקני שירוו‬
‫מנדולתם והעלו א ו ח ו ‪ ,‬ואי סליק רב הונא ריש‬
‫גייותא להבא אנא קאים מקימוי דהוא מיהודה ואנא‬
‫מבנימין‪ ,‬הוא מן דכרייא ואנא מן נוקבתא ‪ ,‬אייל‬
‫ר' ח״א רבה והרי הוא בא נתכרכמו פניו‪ ,‬א״ל‬
‫ארונו בא א״ל פוק חמי מאן נמר לך ברא ‪ ,‬נפק‬
‫ולא אשכח בר נש ונהנ בנששיה נויפוחא ל׳ יום‪.‬‬
‫אמר ר' יוסי כל אותו ל' יום דהוה נןוף אליף לרב‬
‫בר אחתיה כל נלילא׳ דאורייתא אלין הלכחא דבבלאי‪,‬‬
‫לסוף ל' יומין אתא אליהו ו״ל ברמותיה דר׳ חייא‬
‫רבה אצל רבינו יהב ידיה עליה ואיתם׳‪ ,‬וכיון‬
‫דאתא ר׳ הייא לרבי א״ל מה שינך עיד שהיה‬
‫תושש בשיניו י״ג שנה אמר ליה משעתא דיהבח‬
‫ידך עלי •ליחסיח אינשמית ‪ ,‬פירש הערוך הזרה‬
‫נשמהו כלומר נתרפא ‪ ,‬א״ל ליה אנא ידע מהי ?‬
‫כיון ששמע רבי כן שהנהיג ביה יקר ומעייל ליה‬
‫לנאו אב•‪,‬־ לו ר׳ ישמעאל ברי יוסי ולפנים מ מ נ ו ‪,‬‬
‫א״ל ת״ו לא יעשה כן בישראל‪ ,‬רבינו הוי מתני‬
‫שבהיה דרי הייא לר' ישמעאל ברי יוסי אייל יומא‪.‬‬
‫חד חמתי ב׳ בני ולא איתכנעא מקמאי ר״ל ראיתיו‬
‫במרחץ אמר ליה ולמה לא איחכנעתא מקמאי א״ל‬
‫מםחכל הייחי באגדח רחלים ‪ ,‬כי! ן ששמע כן מסר‬
‫ליח חרץ חלמידוי והוו עלין עמיה לאישונא פירש‬
‫הערוך כמו באישון לילה חשך כלומר בחדר של‬
‫מרחץ שלא יחיח עומד יחיד ‪ .‬ומעשיה וה בפ״ק‬
‫דקדושץל״נ א בנמרא כל מצוח חאב על חבן חוח ל'‬
‫דדיא יתיב ב• מסותא פי׳ תערוך מסותא מסחוחא‬
‫הלמיריו ר' משה העניו ור' משה בר יוסף בן מרן‬
‫לוי בן חרב אחיו של הרב רב יצחק‪ ,‬וכן מתלמידיו‬
‫ר' אברהם בר יצחק הנקרא אב ב״ד ‪ .‬וכל‪ .‬אלו‬
‫הרבו חורה בישראל וכל חכמי נרבונה וחכמי לוניל‬
‫שחו מימיהם ‪ ,‬ומנדל׳ חלמיויהס היו הראב״ד‬
‫דהרב ר' ורחיה הלוי בעל המאור והרב ר' משולם‬
‫בר יעקב והרב ר' שמואל בר משה והרב ר' שמואל‬
‫בר דוד והר׳ משה בר יהווה והרי יהונתן הכהן‬
‫והרי שלמה ‪ ,‬אבל ר' אברהם אב״ד הוא הנדול על‬
‫כולם כי הפליג בישיבה ובשנים והוא עשה ספרים‬
‫הרבה לבאר כל ספק בפירוש ובפסק הלכה ורב‬
‫סכל אלה ה ח כ מ י ם ‪ ,‬ועוז־ היו בנרנונד חכמים‬
‫נדולים ר' שלמח בנבנשח והרב ר' מאיר בר יוסף‪.‬‬
‫ובצרפת יצא אור גדול אשר לא יצא כמוהו‬
‫לאור העינים וחנפשוח ‪ ,‬הוא הרב הנדול החסיד‬
‫רב־נו שלמה םפוו״ווייש בר׳ יצהק ו״ל הוא קבל מרי‬
‫נרשום והוא פירש כל התורה ונביאים וכחובים‬
‫וארבעה סדרי גמרא אשר ירוץ כל קורא ב ו ‪ ,‬לא‬
‫חניח דבר קפץ או גדול שלא ביאר ‪ .‬ואחרי צאת‬
‫פירושיו ל ע ל ם לא ח־ח רב ונדול בעולם אשר ל מ ד‬
‫חלכח וולחם לא נראו כהש בכל העולם לכל גאון‬
‫ורב ישלם י״י שכרו‪ .‬ואחריו שני בני בחו של חרב‬
‫וה ר' שלמה ז״ל‪ ,‬והם רבינו שמואל ורבינו ה ם‬
‫מרומרונ בני הישיש ר' מאיר בר שמואל שהיו‬
‫גורסין שתא סדרי של ציציח לשון‪ ,‬והם היו‬
‫רבנים מרביצים חורה והעמידו חלמידים הרבח ‪,‬‬
‫ומכל צרפח ואשכנו ופרובינצה באים לפניחס‬
‫לשחוח מימיהם ‪ .‬גם הם כתבו פי' מסכתות‬
‫והלכות להום־ף ולהבין׳ פירושי וקנם רש״י‪ ,‬אך‬
‫אהריו של רש״י לא היח כח ביד רב וחכם לפרש‬
‫פירושים אחרים לפי שהכל ממקור חכמח רש״י‪,‬‬
‫ומימיו שחו כל חבאים אחריו וחס ושלום אם‬
‫כשחכהה חורה מישראל פירושיו יוזוירוח וחוא‬
‫עבד דלא אשחנח‪ .‬ב מ ב א ה ת ל מ ו ד לנגיר דבינו‬
‫שמואל חלד חמעלוח שנשאו בחם ישיבת םותא‬
‫על ישיבת פום בדיתא ז בראשונח לא חיו ממנץ‬
‫ראש ישיבח מפום בדיתא אלא מביאין מישיבת‬
‫םוריא ראש ישיבה עליוהם‪ ,‬ובומן שםחקבצץ ראשי‬
‫גלוח וראשי ישיבח בבל‪ ,‬ראש גלוח יושב על חכסא‬
‫וראש ישיבת פוס בדיתא וסיעתו מתרנמין על ידו‬
‫וראש ישיבת סורא יושב משמאל וכשנכנסץ‬
‫ראשי ישיבות לסעודח מצוה לאחד מבני ראשי‬
‫גליות או מבני ראשי ישיבות ראש סורא יתחיל‬
‫לברך חםוציא וכן ברכת ח מ ו ץ ‪ ,‬ואפלו ראש‬
‫ישיבח פום בדיחא וקן בן ע' שנח ‪ ,‬וראש ישיבת‬
‫םורא בן כ' שנה ה ג ד ל ה חמיו־ לםיראץ ‪ .‬ובבואם‬
 ‫ס פ ר יו‬
‫אע״ם שהיו יודעץ מותי חמשםחוח זכר העשיקח‬
‫נ ש מ ה ואותה שהיה סטןלד! לא סירסמוה‪ .‬ו ק‬
‫כתב בסיף אבות ר' חנניה בן עקשיה אינו מהברית'‬
‫אלא סיום נאה ‪ ,‬ונהנו חעם לאמרו בסיום הפרקי'‬
‫לפי שאין אומרים קדיטי על המטונה אלא על האגדי‬
‫דאמר מר ואמן יהא טומיה רבה דאנדחא ‪ .‬קרוב‬
‫לסוף פ״ק דקז־ושין אמר ר' אלעור ברבי יוסי משום‬
‫ר' יוסי בן דורמםקיח שאמר משום ר' יוסי הנללי‬
‫ומשום ר׳ יוחנן שאמר משום ר׳ אליעוד ה נ ד ל בסי‬
‫חבינח חניא אמר להם ר' אליעור לחכמים וחלא‬
‫םטדא הוציא כשםים ממצרים בשריטה שעל בשרו‬
‫אמרו לו שוטה הוא ואין מביאין ראיה מן השוטי'‪.‬‬
‫בן ס ט ו א ק פנדירא הוא אמר רב הסדא בעל‬
‫םטדא בעל פנרירא בעל פפום בן יהודה היא אמו‬
‫םטרא אמו מרים מנרלא נשיא הואי כואמוי בפום‬
‫בויחא םטראה מבעלה ‪.‬‬
‫התוספות אומד ר״ח דאין וה ישו הנוצרי דהא‬
‫בן םטדא אמרינן הכא דהוי בימי ססום בן יהודה‬
‫דחוח בימי ר' עקיבא כדמוכח בסי בתרא דברכוח ‪,‬‬
‫וישו חיח בימי יחושע בן סרחיח כרמוכדו בסרק‬
‫בתוא ו ס ו ט ו ל ‪ ,‬ודי יהושע בן םרהיה הוה קדים‬
‫טובא לד׳ עקיבא ע״כ ‪ .‬ועוד אמוו התוםסו' שואת‬
‫מרים מגדלא נשיא אינה מרים שבומן רב ביבי‬
‫בס״ק ו ס ו ט ה ע״כ ‪ .‬ואני אברהם אומר כי מ ה‬
‫שאמר ר״ת לא נהירא כי ספום בן יהווה שאמר לו‬
‫ר׳ עקיבא שהיה ה כ ם נדול וכן הוא בם׳ הלק תניא‬
‫משמו נ' ורשות ‪ ,‬ועוד שהיו; הכם השוב בעיני‬
‫המלכים והיה טוב לישראל בעבורו נ מ ו ר׳ אנהו‬
‫אומר בברכות שהיה שם בזמן הוינתו של ו ' עקיבא‬
‫שרי עקיבא מ ח בן ק״כ שנה וכמה ומנים ושנים‬
‫קודם מביא ר' אליעור חנדול רבו מרי עקיבא ראיה‬
‫לחכמים מבנו של פסום המכונה לו שהיח מססר‬
‫ר' אליעור לחכמים מ מ ה שקרח בומן חקרום ל ו ‪,‬‬
‫וכפי דעת חנוצרים חיח חאיש חידוע בומן רבי‬
‫אליעור וכן נראח בפ״ק דע״ו כי ר׳ אליעור דבר‬
‫ע ם יעקב תלמידו ישו חנוצרי וכן אני אומר ש ה ם‬
‫ב ׳ ‪ ,‬א' בבית ב ׳ ‪ ,‬והבי בזמן הריגתו של ר' עקיבא‬
‫כמו שאמרו התוספות במרים אשת פפוס מגדלא‬
‫גשיא שהן ב ' ‪ ,‬ובסוף גטץ פפום בן יהודה הוא‬
‫עצמו שאמר ר׳ אליעור ובסוף פ' ר' מיתות מצאתי‬
‫לרש״י מסכים לדברי שאמר בן םטרא הוא האיש‬
‫הירוע הנוצרי וכוי‪ ,‬וחלאוהו בלוד בערב פסח ‪.‬‬
‫ועוד מפורש בירושלמי בפסקים בפרק אץ מעמידץ‬
‫רבן רמא בן אחוהו של ר׳ ישמעאל שנשכו נהש‬
‫שבא יעקב איש כפר סכניא לרפאוחו בשמו של ישו‬
‫בן סנדירא ‪ .‬ועוד מעשה אחר בירושלמי שס בר‬
‫‪[86‬‬
‫חיח מובלעת והוא ח מ ר ח ץ ‪ .‬ורש״י סירש מםחותא‬
‫מרחץ כדמחרגם רדהץ ואסחי והוו עאלץ עמיח‬
‫לאשונא דל* ישחי וחזעי נסשידז‪ ,‬ועוד ש ם בסר׳‬
‫הקשת אתא אליהו ויל ע ם ריב׳׳ל לקמיח רד׳ שמעון‬
‫בנן עדן וא״ל אליהו זיל שהוא נרול הדור אמו­‬
‫ניה ר' שמעון א ם נראתה הקשת בימיו לית הוא‬
‫כדאי למחמי אםוי‪ ,‬ר׳ חזקיח בשם ר׳ ירמיה כן‬
‫אמר ר׳ שמעון בן יוחאי אי בעי אברהם מקרגא‬
‫וכוח מגביח עד גבי ואנא מקרב מגבי עד מלנא‬
‫מ ש י ח א ‪ ,‬ואי לא בעי יצטרף אחיד; חשילוני עמי‬
‫ואנן מקרבין כץ אברהם עד מלבא משיחא ‪ ,‬רבי‬
‫הוקיה בשם ר׳ ירמיה כן אמר רשב׳׳י אין העולם‬
‫ח ס ר משלשח צדיקי כאברחם אי תלחץ אנץ איא‬
‫וברי חרץ מנחון‪ ,‬אי עשרים אנץ אנא וברי חרץ‬
‫מ נ ח ץ ‪ ,‬אי ד׳ אנא וברי חרץ מ נ ח ץ ‪ ,‬אי חרץ אנון‬
‫אנא וברי א נ ץ ‪ ,‬אי חד חוא אנא חוא ‪ .‬בסר׳ ויד‪.‬י‬
‫בימי אמרפל סר׳ מ״ב מעשר‪ .‬בוי אליעזר שהיו‬
‫אחיו חורשים במישור והוא בהר נפלה סרחו‬
‫ונשברה לטובתו וברח וחלך לו אצל ר׳ יוחנן בן‬
‫זכאי והיח אוכל קווויח א ו מ ה עד שעלה םיו ריה‬
‫רע ש׳ חערוך קיוויח עסו־ א ו ו ם וכן הוא בסי ה'‬
‫דמעשר שני חלכו ו א מ ת לריב״ו אמר לו כשם‬
‫שוזנאיש ת ח םיך על חתורה נ ך יחיח תלמודך‬
‫ח ל ך מסוף חעולם ועד ס ו ס ו ‪ ,‬לאחר ימים עלח‬
‫אביו לנתחו מנכסיו ומצאו יושנ ורורש ונרולי‬
‫מדינח יושבץ לפניו‪ :‬בן ציציח חכסח ‪ ,‬ונקדימץ‬
‫בן נוריון‪ ,‬ובן כלבא שבוע ‪ ,‬א״ל אביו לא עליחי‬
‫אלא לנדוחך מנכסי עכשיו ח ת כל נכסי לך מ ת נ ח ‪,‬‬
‫איל הרי עלי ה ם ה ר ם אלא שווה ה ם ל א ח י ‪.‬‬
‫ובויקרא רבח קודם צו אח אחרן מ א ח ד שעשה‬
‫צדקח ונשברת רנל סרחו ומצא מטמון אמר לטובתו‬
‫נשברח רנל סרחו‪ .‬בסוף רקרא רבח אמר ר' סימון‬
‫מסני מ ח משביעין בס״ח ומביאץ לםניו נ ו ת ח‬
‫נפוחים לומר אחמול חיח מלא נידץ ועצמ־ח‬
‫ועכשיו תקן כך חנשבע לשקר סוף שיוציא ריקן‬
‫מ מ מ ו נ ו ‪ .‬סרק ו' דרמאי יתשלמי ר׳ יוחנן אול‬
‫לחד אתרא אשכח חד ספרא אטימוס ס ׳ ח ו ל ח ‪,‬‬
‫אמר לחץ מחו כן א״ל ציים אמר ליח אסיר לך ‪,‬‬
‫ומח אם םלאנח נשר ודם כך מלאכה הקב״ח לא‬
‫נ״ש דתנן נמלאנת נשר ודם לא יחשונ לאנול‬
‫אשלו גרוגרת אחת םי' לא ימנע ‪ ,‬ונסוף שביעית‬
‫ירושלמי אמר ר' יוסי וזח רנר חרוצח חדת אמרח‬
‫בר נש דתני מכלא א' סי' ס ס נ ח אחר‪ .‬וחוא א ל‬
‫לאחר ואינון מוקרץ ליח בנץ תרתץ צריך למימר‬
‫להון חדא מ נ ל א אנא חנים ‪ .‬נ ת נ חרמב״ם בסוף‬
‫עדויות ותחנונן חאיך נורחים הנמים מלשון הרע‬
 ‫]‪87‬‬ ‫־ ראשון‬
‫מבינים ‪ ,‬ואמנם וה הוא כשנעדר מ ה ם קודם‬
‫חשנתם אבל איסשר שיעדרו אהר ההטיגה וישאר‬
‫השלם שלם ‪ .‬וכן הוא רברי חכמינו ו״ל שהרי ה ם‬
‫אמרו חרשו נוחן יו רמי כולו באץ לו דמים‪ ,‬ואמרו‬
‫נ״כ חרש נודר ונערך כלומר שיש לו רמים ‪.‬‬
‫וההפרש נזה חוא אם נתחרש קודם לימוד או‬
‫נתחרש אהר ל מ ו ד ‪ ,‬אנל אני אומר שדנריו מצד‬
‫חשנל שלו אנל חרץ בתלמוד אינו זה ני חוא שוח‬
‫נץ ניודע וננלתי יודע‪ ,‬אנל נתוספית ערנץ פירש‬
‫ר״ח דחנא נערנץ נידי שמים וחתם נירי אדם אי‬
‫נמי ה ח ם מיירי אחר שקלקל שאר אנריו נדמשמע‬
‫חחם ‪ ,‬אנל ו״י נפרק חחונל חקשח על ר״ח ני‬
‫אינו מדנר ני אם חירשו לנד וחוא תירץ ני נערנץ‬
‫יש לו אומנות והכא אין לו אומנית ‪.‬‬
‫וכתב עוד נננואח ז״ל דע יצליחך האל כי יש‬
‫נענץ זה ענינים יוצאים מנל חיקש מפורסמים ‪,‬‬
‫והוא מ ה שסיפר הרשנ״א ז״ל מאיש ששמו ר'‬
‫נסים נר אנרחם ספרדי שחחל רוח לפעמו ד'שנים‬
‫פעם נחקיץ פעם נחלום ומלאך דונר נו ואח שמו‬
‫חניד לו ו נ ת נ לו ם' נג' ידות של נייר וקרא אוחו‬
‫פלאות ח כ מ ח וחחחיל לנתונ לי פי׳ אניד על נל‬
‫תינה ותינה ועל עלה של נייר מ ה ס החוא פי' נ'‬
‫ימת של נייר ‪ ,‬ווה האיש קידם וה לא היה יודע‬
‫ספר כלל ‪ .‬ודנר הימה הוא וה שאין לדונו נניא‬
‫שלא חיח ח נ ם ואץ הננואה שורה אלא על חכם‬
‫ונחוצח לארץ אין ח נ נ ו א ח שווה אחר שנתקרשח‬
‫א״י‪ ,‬וננואח יחזקאל נא״י התחילה ונם אין חדור‬
‫ראוי לננואה ולוח לא שדחה ה נ מ א ח על חלמידי‬
‫הלל ונם אץ זה קסם שיחנר ספר מלא חכמות‬
‫ונן סבר הרנ הנובר ני נעיר ל א ר ד ה היה קפץ‬
‫אהד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מוםורים‬
‫ונםה רנרים והוא נ ע צ מ ו אמר לחם לעשוח לו‬
‫רפואה שהלה הוא ו נ ת נ י מפיו נוםחא א ח ח ועמר‬
‫ונתרפא ‪.‬‬
‫עוד נ ח נ הרב ויל ני כארץ אשכנז זדה איש‬
‫נשר ודורש נדנים נפני נדולי חחורה ר מ י ם נםלאי'‬
‫ודרשות לא עשו כן כיי חגדולים אשר נארץ ועושר‪.‬‬
‫נן נ ש ם קורים אוחו שם חדורש ‪ .‬עוד נ ת נ חרב‬
‫ז״ל שהוא ראח איש אחר שמו ר' אנרחם דקולניא‬
‫אשננוי שהיה עומד נ נ י ח ה מ ס ת של קולניא‬
‫נמערב וקול יוצא נננדו מהמורה מעל נני הארון‬
‫שמניתין נ ו ם״ה ופוואלין לי נל דני־ והוא משינ‬
‫ואוהו קול רורש מ ה שלא ידרוש כל הכם מישראל‪.‬‬
‫ווה אכחתם ודה אומר שאותו ה מ ד מ הוא‬
‫אליהו ו״ל והעידו לרנ ויל ני דרש יום שנת נפני‬
‫רבנים גדולים בפרטות ויהי ביום נלות משח והעידו‬
‫נריח דריב״ל הוה ליה בלע פי' שבלע נימא של מים‬
‫או נחש אחא ליח נוי ולחש ליה נשמו דישו בן‬
‫פנדירא מרנפק אמר ליה מאי אמרח עלן א״ל מלחא‬
‫פין א״ל חוח ליח נאלו מייח ולא שמע הדא מלחא‪,‬‬
‫ונראח מנאן נסי' מ ח שאמרתי‪ .‬ועוד נראה שאם‬
‫עשה לחש הגוי על יהודי ואינו יודע מ ה שאוסר‬
‫שחוא מוחו• חוץ אם חוא ידוע שהוא מין אדוק‬
‫נענודח ורח ‪ ,‬וחמלחש ואינו יודע מ ח שאומר‬
‫אנל שמש אסלו מיד מין שרי ללקחו‪ .‬ואחר וזז‬
‫מצאחי נמנן אנוח נהלק הנ' נסי רישחאריך מאד‬
‫נ ו ח ואמר נ ד מ י ועל פפוס אמר שחם נ' או‬
‫(‬
‫שחאו־יך ימים חרנח ואני אומר אין סימנין על‬
‫הנם ‪ .‬נםמ״ג צ״ז ואומר ר״ח שנייד שגדל חוא‬
‫נשיא שנא״י מדאמר נפי וח נוח־ ששלח חנשיא‬
‫שנא״י לראש נלוז שנננלעוקנן חננלי קנל קדמנא‬
‫ואמר ירמיח אחי חעניר עלי את חדרך דיינוחו אחון‬
‫ואי לא צייח הפויאוחו ויראח קינוסו בפזבריא‬
‫ופירש ואי לאיצייח אי אמר לב״ד ח נ ד ל קא אולינא‬
‫שחרי יש נ ח לראש נלוז שבבבל לרדוח בשבט‬
‫טסי נץ חנשיא שנא״י‪ ,‬ודוקא מפני שחנשיא היה‬
‫מופלנ נ ה נ מ ה אנל עתה נקרא נייד החלמיד ח ח נ ם‬
‫ח נ ד ל יותר נ ח נ מ ח ונמנץ נדאמר נפרק אחר דיני‬
‫ממונוח חלך אחר ב״ד יפח אחר ר' אליעור ללוד ‪,‬‬
‫אחר ר' מתיא בן חרש לרומי משמע ש מ ו מ י חוא‬
‫ב״ד חנרול שאין למעלח ח י מ נ ו ‪ ,‬ואע״פ שאינו‬
‫מענין חספר כחבחי בכאן אלו ח ר מ י ם שחס חדוש‬
‫וטוב לכחבן בכאן‪.‬‬
‫כתב רבי שמעון הראן בחלק השלישי ממג;‬
‫א נ ו ח א מ נ ם מחוח הנשמה היא לסי דעח המקובלים‬
‫עצם דק נחכליח חדקות ווך בתנליח חזכוח אין‬
‫נכל חנמצאים יותר רק ויותר וך ממנו ואפילו עצם‬
‫חנרמים חשמימיים חפשוט אינו נאוחו רקוח יזכו'‬
‫נמוהו והוא נאצל על חאדם וחוא צורחו וחוא‬
‫נ מ ל מחב״ח והוא מונן לקנל המושנלות ולוה‬
‫ת ש מ ת הנפש ותתרחב באור חיום ותתעצי וחדאנ‬
‫(‬ ‫נ א ס ל ח בי חוא ממץ חאור וחשמח בדומה לה‬
‫וננו־ כתנתי רעת המקינליס ני היא נאצלת‬
‫מחםסיו־וח נחשנוח חלוקים ‪ ,‬ל ו א ת קראום רוח‬
‫ונסש ונשמח נמו שהקדמנו ונם נ ח נ ני וח סבית‬
‫ח נ מ י ישראל נלם והאחרונים ונם רונ חפלוסופים‬
‫וגם שחיא מ י א ח מששת ימי נראשיח ואע״פ שחיי‬
‫אינח נחפםח נמקום נ ח נ ר ח יש לח מקום רמוו לח‬
‫ני נסש ואונן איטי על שמעון ומוח ננין על חקב״ח‬
‫ששמנחו נ צ י ץ ‪.‬‬
‫אמר עוד נחוש חשמע ני חאנשים אשר לא‬
‫יעדרו אלח חחושים ח ס יותר מטוכלים ויותר‬
 ‫חסין‬
‫ז״ל בזח ואמר שאסור לבא כנגד חמזלוח על חנם •‬
‫בילמדנו ם׳ וארא אמר ר' אלעזר בן סרח‬
‫כאשר שמע למצרים ידזלו לשמע צור היא רומי כל‬
‫צר שבמקרא חסר במלכוח הרשעה הכחוב מדבר ‪,‬‬
‫ובל צור מלא ברומי חכחוב מדבר ‪ .‬ובשרשח בא‬
‫אל םרעח צור מלא בצור חמדינח מדבר וחסו־‬
‫במלכוח ח ר ש ע ח ‪.‬‬
‫בחדש אדר כחב ד׳ יצחק דמן עכו !‪.‬י עכו‬
‫נחרבח בשנח המשים לפרט• ושנהרגו חסידי ישראל‬
‫שם בד׳ מיחוח ב״ד‪ ,‬ובשנח סייח היח וזז ר׳‬
‫יצחק דמן עכו מבארה באיטאליח וניצר מעכו ובשני‬
‫ם״ח עצמח בא לטוליטלח ‪ .‬ומצאחי בספר ד מ י‬
‫חימים שלו ר״ל מדי יצחק דמן עכו חוא שעשה‬
‫ספר קבלח בשנח ח מ ל א ך ונחרבח בומנו עכו‬
‫ונשבו כולם מ מ ן בן בנו של חרמב״ן ובומן בן ר׳‬
‫דוד בן א מ ה ם בן חרמב״ס ז״ל ‪ ,‬והוא חלך לספרד‬
‫לחקור כיצד נמצא מ מ נ ו ספר הזוהר אשר עשה‬
‫ד' שמעון ודי אלעור בנו במערח אשרי חזומם‬
‫ל א מ ח ת ו ‪ ,‬באורו יראו אוד ואמרי לאמחחו מפני‬
‫שזייף מקצח אשר וייף ‪ ,‬ואמר שקבל כי מוז‬
‫שנמצא בלשון יחשלמי חאמץ כי ח ם דברי ד'‬
‫שמעון ואם חראח בלשון קדש חאמן כי אינם‬
‫דמיו רק ד מ י המזייף מפני שהספד חאמחי חוא‬
‫בלשון ירושלמי כלו חייל ‪ :‬ומפני שראיחי כי דמיו‬
‫מופלאים ישאבו ממקור העליון המעיץ חמשפיע‬
‫בלחי מקבלח בשכמל״ו‪ ,‬רדפתי אחריו ואשאלה‬
‫את חתלמידים חנםצאים בידם ד מ י ם נדולים ממנו‬
‫מאין בא לחם סודוח מופלאים מקובלים מ פ ח אל‬
‫פח אשר לא נחנו ליכחב ונמצאו שם מבוארים לכל‬
‫קורא ספר ולא םצאחי חשומחיחס על שאלחי זאת‬
‫מכוונוח‪ ,‬זה אומר בכה ווה אומד בכח ‪ :‬שמעתי‬
‫אומרים לי על שאלחי כי הרב הנאמן חדמב״ן ז״ל‬
‫שלח אוחו מא״י לקטלוניא לבנו והביאו הרוח לארץ‬
‫ארנון וי״א לאלקנטי ונפל ביד החכם ר׳ מ ש ך די‬
‫ליאוןהוא שאומרים עליו ר׳ משה דיוור אל הנארה‬
‫וי״א שמעולם לא חבר רשב״י י( ספר ז ה ‪ ,‬אבל ר׳‬
‫משה וה היה יודע שם הכותב ובכחו יכתוב ר׳‬
‫מ ש ה וח ד מ י ם נפלאים אאז‪ ,‬ולמען יקוז בהם‬
‫מהיד גדול כסף וזהב רב חולה דבריו באשלי‬
‫רברבי ואטד מ ח ו ך חםפר אשד חבר רשב״י ורבי‬
‫אלעזר בנו וחבריו אני םעחיק לחם ד מ י ם א ל ו ‪.‬‬
‫ואני בבואי ספרדח ואבא אל עיר ואלדוליד אשר‬
‫המלך ] ש ם [ ואמצא שם לר׳ משח וח ואמצא‬
‫הן בעיניו וידמ עמי וירד לי וישבע לאמר כה‬
‫יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם לא הספר הקדמון‬
‫אטור ח מ רשב״י אשר חוא חיום מיחי במדינח‬
‫חכם ‪ .‬חמעו־יך ‪.‬‬ ‫בזח‬ ‫בכ"׳ ב ם ק י ם רשב״י כ ת י ב‬
‫ספר‬ ‫‪[88‬‬
‫כל הרבנים שאין בכל הארץ מי שידרוש כמותי בכל‬
‫וה חוא תימח גדול ואלח חענינים קצחם על ידי‬
‫שם וקצתם על ידי אליהו זיל ‪ ,‬ויש מ ה ם על ידי‬
‫שרים כי לא ירחיק שחשדים יעשו בכיוצא בזה ‪.‬‬
‫ו כ מ אמךו והנחו שבשמעהא דילמא יוסף שירא‬
‫אמרינהו‪ ,‬ו כ מ חעידו לי כי ערבי אחד אחוו שד‬
‫והיה מ ד מ בלשון העלנים‪ ,‬וכן העיד זוז איש‬
‫ראוי ביראח איש א׳ אחזו שד וקורא פרשיות מהם׳‬
‫שלהם שהיו יודעים בו שלא חיח יודע אוחם עכ״ל‪.‬‬
‫ו א נ י ראיחי בשלמנקה חרבה מאלה הדברים‬
‫אבל חקול שאומר ששומעין כנגדו זח חוא חחבולח‬
‫שאני ראיחי גוי אחד שהיח בביח ולא חיח מדבר‬
‫והיינו שומעין קול אחר מחננ בביח ולא חיח <״ם‬
‫איש א׳ ובחלומות ד מ וח חחכם כי לחוזק כח‬
‫חדכדץ יעוור על חמחעסקים בשאלוח חלום בחקיץ‬
‫כי על ידי אוחם דברים המדוברים בשאלה יהחזק‬
‫הכח וחשליטנו המחשבה ויראה חרברים הנשאלי'‬
‫כמו שספר לו אביו או כי וקנו היה שואל ומשיבץ‬
‫לו דמים אמיח״ם בהקיץ ‪ .‬וכן ראינו אפילו‬
‫מנשוחינו וכן מי שחוא קרוב למות שיתחוק הדמיון‬
‫וחרבה מזח מצינו בחלמוד ואמרו בשעוז פטיוחם‬
‫רצדקו בהם כמו שמואל הקטן ורבינו הקדוש ‪.‬‬
‫במדרש קהלת טוב לשמוע נערת הבם אלו הדרשו׳‬
‫מאיש שומע שיר כסילים אלו התורגמנין וחחזנין‬
‫שמוסיפין על קבע החפלה והייח וק למעלד‪,.‬‬
‫מעשח מ ב י ור' ׳והנן שהיו בסחה ט מ י א והיו‬
‫שם שני אצטרונלין וראו שני יהודים יוצאים‬
‫למלאכחם ואמרו שנחש נושכן והורו בשלום אמרו‬
‫ר ינאי ודי עחנן לאצטתגלץ כבד באו לשלום ‪,‬‬
‫אמרו לחם מ ח עשיחם א״ל קרינו ק״ש וההסללנו‪,‬‬
‫אמרו לחם יהודים אחם אין אצטתגלץ מחקיימין‬
‫ביוזודים חכי אומר ואחה לא כן נחן לך י״י פרשת‬
‫שופטים ‪ .‬ובהלק הנ׳ ממנן אבוח בר שם כחב ר'‬
‫שמעון תראן זיל כי חרמב״ם זיל חפריו על מתחיו‬
‫במה שכתב במרע במשפטי הכוכבים שהם היל ונו׳‬
‫ולא ודה כן דעת תיל שאמרו מול מהכיס ויש מול‬
‫לישראל והאמר אין מול לישראל לא הכהיש שלא‬
‫יהיה אמה שחשם יחבו־ך ויחעלח משןח המול‬
‫מפני חזכוח וכן איפשר שחבחירה חבטל הננור ‪.‬‬
‫ומה שאינו צודק מ ה שיגורו חכמי חמשפט חוא‬
‫מפני ח ס ת ן ההשגה או מפני רצון האלהי‪ .‬ו כ מ‬
‫א מ ת ז״ל מאשר ולא כל אשד וכן כשחחמה לוקה‬
‫וכו׳‪ ,‬ומח שאמרו בחלםוד כי חמנחשים בכוכבים‬
‫חוא בכלל נחש לא נאמר על ואח חחכמח אלא‬
‫באוחן חמנחשים שאומרים פחו נפלח מפיו צבי‬
‫הפסיקו מ ר ך וכיוצא מ ה וכן חוא דעחו של חרמנ״ן‬
‫י(‬
 ‫]‪89‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫יקרים נאשר עינץ רואות ‪ ,‬אדז״נ דברה אעיז ר'‬
‫יוסף וה עם בהו של ר' משה אח הדברים אשר‬
‫דברה עם אמה להשיאה לבנה ולחת לאמה לחם‬
‫ושמלה וחען לח נאשר ענתח אמוז לא פחוח ולא‬
‫יותר חחרצה עו״וח נרורח יוחר מזו ? נשמעי‬
‫דבריי אלח נשחוממחי ונבהלתי מאד ואאמין או‬
‫ני לא חיח שם ספר רק נ ש ם חנוחב היח נוחב‬
‫ונוחן לנני א ר ם ‪ ,‬ואסע מאוילח ואנא אל עיר‬
‫מלאבירח ואמצאוז בוז חכם גדול מופלא נדינ לנ‬
‫וטוב עין שמו ר' יוסף חלוי בנו של ר' טודרוס‬
‫חמקובל ואחקורח ממנו על אודוח חםפר חוח ויען‬
‫דאמד אלי דע וחאמן כי ס' חווחר אשר חבר‬
‫רשב״י היח בירו של ר' מ ש ח וח וממנו יעתיק ועזן‬
‫לאשר טוב בעיניו‪ ,‬ועחח ראח בחינח נרולח אשר‬
‫בחנחיו לר' משח אם מחוך ספר קדמון יעחיק או‬
‫בכח שם הכוחב יכחוב ‪ ,‬וחנחינח היחח שימים‬
‫רבים אחרי כתבו לי קונדרסים נהלים ורבי' מהזוהר‬
‫ננותי לי א' מהקונדרסים ואומרח לו כי אבד ממני‬
‫ואחלה את פניו להעוזקו לי שנית ויאמר לי הראני‬
‫נא אחריח קונדרס אשד לפניו ודאשיח הקונרדס‬
‫אשר יבא אחריו ואני *עתיקנו לך שלם כראשון‬
‫אשר אבד לך ואעש כ ; ‪ ,‬אחר ימים מועטים נחן‬
‫לי חקונדרם מועחק ואניחחו עם חראשון וארא כי‬
‫אין ניניחם חפרש כלל לא חוםפית ולא מנרעח לא‬
‫שינוי ענץ ולא שינוי רנרים אנל שפח אחח ודברים‬
‫אחדים כאלו הועתק קונדום מקונדרס היחנן נחינח‬
‫יותר גדולה מזו ונסיון חוק מוח‪ ,‬ואסע ממאלנירה‬
‫ואנא אל חעיר טוליטלח ואוסיף עור לחקור על‬
‫חספר חנוכר אל חחכסים ותלמידיהם ועדיין‬
‫מצאתים חלוקים וה אומר נ נ ח ווח אומר נכח ‪,‬‬
‫ונאשר סשרחי לחם נענין נהינה החכם ר׳ יוסף‬
‫הנזנר אמרו לי שאין זה ראיה נ׳ נוכל ממר שטרם‬
‫נוחנו לאדם קונדרוס מאשר ׳נתוב נ נ ח שם הניתנ‬
‫יעחיקהו חחי ח יעצמו ולעילם לא יתרוקן מ מ נ ו ‪,‬‬
‫אנל יעחיק ויחן יעתיק ויחן המעתיק מספר לספי•‬
‫קדמון‪ .‬אמ‪:‬ס נתחרש לי עני; כ׳ אמרי לי חלמידים‬
‫שראו איש וקן ושמו ר' יעקנ חלמיד מובהק של‬
‫ר׳ משה וזז אשר היה אוהנ׳ ננפשו שחיח מעיר‬
‫עליו שמים וארץ שספר הווהר אשר חנר רשנ״י!‬
‫ל א מצאתי נספר תשלום זה הדנד ‪.‬‬
‫ב פ ר ק נ' דיומא יהושע נן נמלא עשח הגורלות•‬
‫של והנ ומוכיח; אןתו לשנח ‪ .‬ונן נן קסץ עשה‬
‫י״נ דדים לכיור נ ם עשח מוכני לכיור שלא יהיו‬
‫מימיו נפסלים נלינח‪ ,‬ומיננו חםלך עשח בל ידוח‬
‫הכלים של יום הנסירים של זחב ‪ ,‬וחלניח אמו‬
‫עשחה נ מ ש ח של זחנ עלי פתחי של הינל ונם היא‬
‫‪1,‬‬
‫׳שנילי היא אדלה נ ט א ך אלי שס אראך‪ ,‬ויהי אחר‬
‫הדנרים האלה נפרד ממני ו ל ך ר' משה זה אל‬
‫עיר ארנלא לשונ אל ניחו לארלא ויחלה נארנלא‬
‫וימח שם‪ ,‬וכשמעי הנשורה ה י ט נ חרה לי ער מוח‬
‫יאצא ואשים לדרך פעמי ואנא אל אוילא ומצאחי‬
‫שם ח נ ם נרול רוקן ושמו ר׳ דוד רפא; קורפו ‪,‬‬
‫ואמצאח חן בעיניו ואשביעחו לאמר חנתבח־ו לו‬
‫םורוח ספר הוחזר שבני אדם נחלקים וח אומר‬
‫בכח וזח אומר בכר‪ .‬ור' מ ש ח עצמו נדר לי אלי‬
‫ל א הספיק עד שמח ואיני יודע על מי אסמוך‬
‫ולדברי מי אאמין‪ ,‬דאמר רע באמת כי נתברר לי‬
‫בלא ספק ש מ ע ל ם לא בא לידו של ר' מ ש ה וזז‪ ,‬ואין‬
‫בעולם ספר זוחר וה רק היה ר' מ ש ה בעל‬
‫שם חכותב ובכחו כוזב כל מ ח שכתב בספר חוח ‪,‬‬
‫ועחח שמע נא באיזה דרך נחברר לי! רע כי ר׳‬
‫מ ש ה זח היה מפור ג ד ל ומוציא בעץ יפח ממונו‬
‫עד שהיום ד ו ח ביחו מלא כסף חהב שנחנו לו‬
‫חעשירים הממנים בםודוח נדולים אלא אשר יתן‬
‫לחם כחובים בשם חכוחב ומחר נחרוק; כלו עד‬
‫שעזב אשתו ונחו הנח ערוםו' שתיוח ברעב ובצמא‬
‫ובחוסר כ ל ‪ ,‬וכששמענו שמח בעיר ארבולו ואקום‬
‫ואלך אל חעשיר ח נ ר ל אשר בעיר הואת חנקרא ר'‬
‫יוסף די אולה ואומר לו עתה הניע העת אשר חוכה‬
‫לספר חווהר אשר לא •ערכנו והב ווכוכית אמ‬
‫חעשח אח אשר איעצך‪ ,‬ועצחי חיא ואח שיקרא ר'‬
‫יוסף זה לאשתו ויאמר לח קחי נא מ נ ח ח נאה ניד‬
‫שפחחך ושלחי אותה לאשת ר׳ משה ותעש כן‪ ,‬ויהי‬
‫ממחרח ויאמר עור לח לכי נא ביחח אשיז ר' משה‬
‫ואמרי לה רעי כי רצוני הוא להשיא אח בחך לבני‬
‫ואליך לא יחסר לחם לאכל ו מ ר ללבוש כל ימיך ואץ‬
‫אני מבקשח מ מ ך רבר בעולם רק םשר חדחר אשר‬
‫היה אישך מעתיק ממנו ונותן לנד אדם ‪ ,‬דברים‬
‫אלח תאמרי לח לנר ולנחח לנר ותשמיעיאח דבריה'‬
‫אשר יענוכה ונראה חיחיו מכוונים אם לא ‪ ,‬והלך‬
‫יתעש נן ו ח ק אשח ר׳ מ ש ח והשנע לאשח ר' יוסף‬
‫לאםר נ ה יעשה לי אלקים ו נ ח יוסיף א ם מעולם ס'‬
‫זה היה עם אישי אנל מראשו ל נ ו מרעתו ושנלו‬
‫כתב כל מ ה שכתב ואומרה לו בראותי אותו נוחב‬
‫מבלעדי רבר לפניו מדוע תאמר שאתה מעתיק מסי‬
‫ואתה אץ לך ספר רק מ ו א ש ך אתה כותב הלא נאה‬
‫לך לאמר כי משכלך א ח ח כותב ויותר יהיזז כביד‬
‫לך ‪ ,‬ד?ץ אלי דאמר אלו אודיע לחם סודי וח‬
‫שמשכלי אני כוחב לא ישגיחו ברמי ולא יחנו בעבורי‬
‫פודטח כ׳ יאמרו כי מ ל מ חוא בידח אוחם ‪ ,‬אבל‬
‫עחח נאשר ישמעו שמחוך ספר הווהר אשר ח מ‬
‫רשנ״י נרוח חקודש אני מעתיקם יקנו איתם נדמים‬
 ‫ספר‬
‫שאל לפרושים מוז דינו של אלעוד וה ואמרו ודיג‬
‫מלקות כי הפרושים לא ישפטו מ ו ת ‪ ,‬ואמו־ לו‬
‫הצדוקי תראה שהוא א מ ת מ ה שאמחתי לך ומהיו׳‬
‫ההוא נעשה צדוקי ייחק שהוא הורקנס וגזר מי‬
‫שיקרא תורת הפרושים מות יומת ‪ ,‬ואז התחילה‬
‫המינוח ומלך כ״ו שנח ויש נוסחא ל״א ש נ ה ‪ ,‬והיו‬
‫לי נ' בנים ארסחובלום ואנטיננוס ואלסכניד והוא‬
‫ינאי ואמרו ליוחנן בחלום שאלסכנדר שהיה שינא‬
‫אוחו אניו חוא ימלוך‪ ,‬ונשמח יוחנן מלך‬
‫אריםתונלוס שנח א' ומח ונם אנטיגנום נהרג‬
‫נשנה החיא קודם שמח אריסחונלוס שאיש אחד‬
‫מהפרושים שמו יהורה נינא שיהרג נ ע ם ההוא‬
‫אנטיגנוס יכן ה י ה ‪ ,‬וימלוך אלסננדר ננו השנוי לו‬
‫ר״ל נן יוחנן השני כאניו והרג ו׳ אלף מהפרושים‬
‫נענור האתרוג שנחנו בראשו ניום ערנח א׳ מן‬
‫חפרושי׳ ואמר חרנ נ ח נ ם י ם ונן הרג מן היהודי׳ ן׳‬
‫אלף מ נ ח חפרושים וחלה ח׳ מאוח וקני פרושים ‪,‬‬
‫וחלח מרניעית נ׳ שנים ומת ומלך נ״ו שנים וחיו‬
‫נניו קטינים ותמלוך אשחו ני עורוח חפרושים‬
‫ימנדם מאר ני חיחח אוחנת לחם ועשאתם שרים‬
‫על חעם וחחקיים נל מרח הפרושים המלנח‬
‫אלסננדריח ‪ ,‬ונכנוד גדול מלנח ט ׳ שנים וואח‬
‫נפי החלמוד אחוח שטעון נן ש ט ח וכל ימיח חיו‬
‫ע״ג שנים ומחד‪ .‬ואו מלך ארסחונלוס נ נ ה עם‬
‫עורח הצדוקים‪ ,‬וחורקנס אחיו ח נ ח ן חיח עם‬
‫חפרושים וילחמו על ירדן יריחו וחיחח מלחמח‬
‫נדולח עד שנרח חורקנס ל ת ש ל ס ונא ארסחונלוס‬
‫ויצר על ירושלם ואז יצאו וקני ישראל מזוקנים‬
‫ועשו שלום ניניהם ני היה חורקנס נהן גדול‬
‫וארסחונלוס מ ל ך ויחי נ ן ‪ ,‬ונימיס ק ה ם היה‬
‫אנטיפטר שחיח אנע של הות־וס איש ננור ושר‬
‫גדול ולקח אשח מורע חמלונח של אדום וגיירח‬
‫שחיח נגיד עליחם עי נן אומרים ני חיח אדומי‬
‫שהיו ענדים לישראל ‪ ,‬אנל מקלאוס הסופר נ ח ב‬
‫ני היה אנטיפטר מורע שועי יהודה שעלו עם עורא‪,‬‬
‫והוא חסיח לחורקנס שיצא מיתשלם ואח״כ בא‬
‫אנטיפטר בעם רב עם מלך ערב ועם חירקנם חכזזן‬
‫ויצורו על ארסתובלוס אחיו ואו בזאת חמלחםח‬
‫חוקח חלבו ע ם רב מיוזמה למצרים לגור שם‬
‫ולעשות ח ג ה מ צ ו ת ‪ ,‬ואז היוז חוצח לעיר נחנא‬
‫חוני חםענל נ ח ו ך עם יחודח ואמרו לו שיחפלל‬
‫נערם לשם יתנרך שיחן נידם אח ארסתונלוס‬
‫כי יענהו השם נאשר עשח נ ם ט ר ולא רצח ואמרו‬
‫שיחרנוהו‪ ,‬ואז חיח מחפלל שחשי״ח יעשה מ ה‬
‫ערחיח ט ו נ לישראל‪ ,‬והרשעים שחיו שם הרנמזו‬
‫לחוגי המעגל ולא אחר חשם נקמחו וין־ את מחנח‬
‫‪[90‬‬
‫עשתה טבלא של וחב שפרשת סוטה נ ת ו נ ה עליה‪,‬‬
‫ונקנור מחחםידים שנעשו נסים לדלתותיו ו ה ס של‬
‫נחושח ט ו נ מווהנ והיו נשערי מורח נעווה‬
‫ונל אלו מזנירין לשנח ועליהם נאמר ונר צדיק‬
‫לברנה‪ .‬פרק ח׳ משקלים ט״ו חסידים שהיו‬
‫ממונים נמקדש ולא היו נולם בומן אחד ואלו‬
‫ח ן ‪ :‬יוחנן נן פ נ ח ס על החותמות אחיה על‬
‫חסלתות מתחיה נן שמואל על חפייסות פתחיח על‬
‫חקניס ולמח נקרא שמו פחחיח שחיח פוחח דנרים‬
‫ודורשן ויודע נל לשץ ונגמרא שהוא מרדני נן‬
‫אדויח על חולי מעיים ‪ ,‬נחוניא חופר שיחץ נניני‬
‫נרוו נן נ נ ר עלי נעילח שערים בן בני על הפקיע‬
‫נן א ח א על הצלצל הוגרס נן לד על השיר נ י ז‬
‫גרמו על מעשח לחם הפנים ניח אנטינס על‬
‫מעשה חקטורת ‪ ,‬אע״פ שנס״ג דיומא מזניר אלו‬
‫השנים לננאי ר״ל ניח גרמו וניח אנטינם וזז‬
‫מפורש נכמרא קודם שהיו ימעים םטשיהם אנל‬
‫אחר שידעו מעשיו לשם שמים וחיו חסידים הוזנרו‬
‫ננאן עם חי״נ חסידים ‪ ,‬אלעור על חפרונח ופנחס‬
‫המלניש הרי ט״ו חסידים ונשרים ‪ .‬ונסוף חלה‬
‫ניתאי איש תקוע הניא חלות מנייחור ולא קנלו‬
‫ממנו שהיה חוצה לארץ‪ ,‬נן אנטיננוס העלה‬
‫בכורות מבבל ולא קנלו מ מ נ ו ‪ ,‬אריסטמ הניא‬
‫ננוריו סםוריא וקנלו ממנו ‪ .‬ובפיו דשקלים מי‬
‫שאמר שהיו י״ג שערים נמקרש הוא אנא יוסי נן‬
‫יוחנן אנל חנמים אמרו שנעה ‪.‬‬
‫הכללים נפי יוסף נן נוייון מומן חחשמונים‬
‫שהוא רי״ג לננץ ניח שני‪ :‬מתתיה שנח א׳ מלך‬
‫ואחריו יהודה ננו ו' שגים והוא הגנור הגדול‬
‫מכבי ונהרג • נ ם ל ח מ ה ‪ ,‬ויונחן אחיו ט ׳ שנים‬
‫אחרות ושמעו; אחיו ו׳ שנים חזרנו חתנו על‬
‫אנפדונס עם נתו ומלך בנו של שמעון ושמו‬
‫יוחנן‪ ,‬מ ח יוחנן מ מ ן אניו ח ת מלך נוזל ושמו‬
‫חווקנס ושמעון אביו קרא לו לננו חורקנס על נחו‪/‬‬
‫מ ח יוחנן חרס מקדש חר גתזים שחיה ננוי נ מ ו‬
‫ר׳ ש נ ח ‪ ,‬ר ך ח מ ח י ם ועמו ננע נ מ ל ח מ ח ונא‬
‫הוא נענור יום הנסותם לשרח ני מלך ונהן‬
‫היה ונשמע קול בביח חמקדש אל חירא מנניך‬
‫נמור ענודחך היום שימאו לשלום ‪ ,‬ונן אמרו‬
‫חז״לגסוטח שיצא נ ח קול נלשון ארמיח נצחו‬
‫•• טל״י רשב ישראל ל נ ט ח וכל ח ח נ מ י ם ישנו‬
‫נ מ ש ח ח ונא איש אחד ש מ ו אלזמד רע ובליעל ואמר‬
‫ת לך חמלנוח ולא נחונח מ אמו היתה שנויה‬
‫והוא היה חלל רקצוף המלך ‪ ,‬חדח שם נסעודח‬
‫איש צדוקי עשיר שמו ימתן ויאמר לו לא תאמי;‬
‫לפרושים כי ה ם רברו לאלעזר שיאמר וה ‪ ,‬והמלך‬
 ‫]‪91‬‬ ‫מאמר ו •*שרן‬
‫בירושלם וכשבא הורדוס הלן על לזורקנם דודו‬
‫ףאםרזזו רקצץ אונו לבלתי היות כהן ומלך‬
‫אנטיננום בירושלם‪ ,‬וכשבא הורדוס הלך על‬
‫ירישלם ואנטיננוס שם ויוליכהו אנטיננום למצרים‬
‫ושלת הורדום ו ה ר נ ו ‪ ,‬ואו הורקנם בבבל ונעשה‬
‫מלך מיהודים וכיבדו מלך פרס ושלת בעבורו ונתן‬
‫לו עצה מלך פרם שלא ל ך לירושלם כי יהדנהו‬
‫הורדוס ולא אבה ובא לירושל' ויכבדהו הורדוס‪ ,‬ונם‬
‫הוח־ום היה מכבר מאד להלל הוקן שר הפרושים‬
‫ואת שמאי תלמידו כי ה ם היו אשר יעצו את העם‬
‫שימליכו את הורדום כי אמרו שהוא מ א ת י״י על‬
‫עון העם שימלוך וה ועל כן כיבד הפרושים‪ ,‬ואחר‬
‫כן הרנ ה י ת ו ם לוץרקנס איש צדיק ונקי כל ימיו‬
‫בצער ! מ מלך נ׳ חדשים ןילחם בו אריסחובלום‬
‫אחיו ויקח מלכותו ולסוף ג׳ שנים הושב למלכותו‬
‫ומלך ם' שנח ו ל ח ם בו אנפויננום בן אחיו וילכדחו‬
‫ויקצץ אח אונו וינלחו לבבל ולבסוף ג׳ שנח מלך‬
‫חורדום ויחרנהו שהיד! ארון שלו ושלם לו רעח‬
‫ח ח ח טובה ‪. .‬‬
‫הכלל חעולח מתחיה שנח אחח ‪ ,‬יחודח בנו‬
‫ו' שנים ונהרנ‪ ,‬ויונחן אחיו מי שנח ‪ ,‬שמעץ‬
‫אחיו ו' שנים ויחרונ אוחו חחני של אנטיוכטנשר‬
‫עם ב ח ו ‪ ,‬וימלוך יוחנן בן שמעון אשר נקרא‬
‫הורקנס נ״א שנה ויכהן בנו אריסחובלוס חחחיו‬
‫שנח א ח ח והוא ח ת ת ל לתת כתר םלנוח בראשו‬
‫ויהפוך חכחינה למלוכח‪ ,‬וימלוך אחיו אלסכנדר‬
‫כ״ו שנח ו י מ ח ‪ ,‬וחםלוך אלםכנררה אשחו פוי‬
‫שנים ובעלה היח ינאי דיל אלסכנרר‪ ,‬ואחריה מלו־‬
‫אתסחובלום בנה נ' שנים ‪ ,‬רםלוך הורקנם אחיו‬
‫מ' שנח ר ש נוסחא שאוםרח נ' שנים ומרד‬
‫אנט־ננום בן אחיו ונחרנ במצרים אחר נ' שנים‬
‫למלכוחו‪ ,‬ומלך הורדום ל״ו שנח ‪ ,‬וארקילוס בנו‬
‫ט' שנים ויקחהו מלך ת מ ה והמליך אנםיפרס אחיו‬
‫רסב שמו ח ו ת ו ם כשם אביו וימלוך י״ב שנח רלך‬
‫ולכוד ס פ ת על אשר לקח מלך ספרד לאשח אחיו‬
‫וימת ש ם ‪ ,‬וימלוך תחחיו אנריפם חשני בנו ד'‬
‫שנה ובשנח כ' שנה לוה איריסם בחדש חתמישי‬
‫הוא חדש אב בטי לחרש נהרב המקדש ‪ ,‬ה ש ם‬
‫יחבק־ יבנח אוחו במחרח בימינו‪ .‬ובימי ח ו ר ת ס‬
‫קודם שבנה המקדש היה רעש נ ר ל כי אפלו‬
‫בירושלם נ ה ת ו י' אלף מוקנים ונעים וטף כי מימי‬
‫עוויהו לא היה כ מ ו ה ו ‪.‬‬
‫המשפחה מראש נלוז שבבבל‪ :‬דוד מלך‬
‫שנת ב' אלפים ותחפ״ד י( ומלך מ' שנה ברות היה‬
‫אביחר כ״נ ונתן וגר נביאים ‪ ,‬שלמה מלך שנת‬
‫ב׳ אלפים ותתקנ״ד ובשנח חחקכ״ח חחחיל לבנות‬
‫י( בס״ע ויטא וחרוע״ח יג״ל וחתע״ח ‪ .‬חמעריך ‪.‬‬
‫יהודה רמוחו רבים על דם ח ו נ י ‪ ,‬ויחי א ח ת כן‬
‫ד ד ב ת הכהנ־ם מעל ח ח ו מ ה לישראל שיחנו כבשים‬
‫למזבח לחנ חםצוח רענו להם שיחנו בעבור כל‬
‫כבש ואיל אלף ת כ ו נ ו ח והב ונחנו הוהב ל א נחנו‬
‫חכבשים לקרבן ואו חחפללו לי״י אלחיחם עליחם כי‬
‫גלו אח ובחי י״י ומיד וין• י״י אח העם מ ע ב ג ד ל‬
‫עד היוח איפח ח ח ט י ם כ״ה ת כ מ ו נ י והב ‪ ,‬ויצא‬
‫אליהם אריםחובלום וברח חורקנם ואנטיפטר ויחונו‬
‫ובים ם ח ם ו ח א ת ך ח מ ל ח מ ה ביניהם ובאו ליתהו‬
‫עיר ה ת ה כי במקום החוא חיח צומח בלשמו חוא‬
‫השמן הטוב הנקרא אפרסמון ו פ נ נ ‪ ,‬וזה העץ לא‬
‫נואה בעולם כי א ם ביתחו ואם היו נוטעים ממנו‬
‫ייבש עד שנחרב ביח ה מ ק ו ש כי מזלף העץ במצת'‬
‫ובשאר מקומות ‪ ,‬ואח״כ ח ו ו ה חמלכות להווקנס‬
‫ואח״כ פעם א ח ו ת לארסחובלום ‪ ,‬ואלו חב׳ אודם‬
‫גרמו כל רעח לישראל עם יועצי ת מ י שלח בניו‬
‫לאמו ר״ל בכי ארסחובלוס‪ ,‬אבל חמלוכח חזקוז עם‬
‫הודקנם בעבור גבורח אנטיפטר ובנו חוחים שלחו‬
‫לנגיו על הנלל והיח לו מ ל ח מ ה עם איש ששמו‬
‫הוקיהו ויהרנהו וישלה המלך הווקנם בעבות ובעבוו‬
‫צעקח העם והנשים ובא למשפט הנור מלהמוז‬
‫ושער ואשו מםווק עם אנשים גבותם עמו לפני‬
‫הםנהדתן והם והמלך לא ר ב ת ‪ ,‬ואו ענח שמאי‬
‫חלמיד הלל ה ז ק שה־ח ח מ ו ה על זה ואמר הנה‬
‫ימים באים ווח ח ו ת ס שנשאחם פנים במשפט‬
‫ו ק הורקנם אשר חמל עליו הוא יהרגהו ויקבל‬
‫מלכותו‪ ,‬ו ק כשהיה ה ו ת ם קטן התנבא מ נ ח ם‬
‫ח ב ת של שמאי שיהיה מלך ושיעשה רעות ואת״כ‬
‫ט ו מ ח שימח ביח המקדש‪ ,‬ואחר שמלך החנבא‬
‫עליו שיחיח מלך יותר מלי שנח ואו נחן לו עושו־‬
‫נ ר ל ואולי בעבור וח יצא מ נ ח ם ונכנס ש מ א י ‪.‬‬
‫ובימים האלח מ ח ח אשח חרח ב ת מ ח אשח אחר‬
‫מיועצי רומה רהי במותח ויחנועע הילר וישחחו‬
‫רוציאו הילד ויהי‪ ,‬והוא המלך יליו קיסר המלך‬
‫הראשון מ ת מ ה ‪ ,‬ווה יליו קיסר שלת להורקנם‬
‫זח בתת שלום ונור כי כל הנוים ישלתו מנות לבית‬
‫י״י ואחר זח חרנו ליוליו מ ו ט ח ומלך ק אחיו‬
‫אגושטו אוקטביינו ונחנו ס ם חמוח לארסחובלום‬
‫ומחי כשבא מ ת מ ו ז וחיחה ם ת ב ה בין מלכיה‬
‫ואנטיפטר ועשו שלום במרמח ונחן מלכיה שוחד‬
‫לשר המשקים של חורקנם ובשולחן מלך חורקנם‬
‫נתן ס ס חמות לאנטיסטר וימה ‪ ,‬ואומלךאנושטו‬
‫בתמוז ונקרא אוקטביינו אנושטו ר״ל מוסיף כבוד‬
‫על כל חמלכים ‪ ,‬וחורתס בא למצרים וממצרים‬
‫על חים ל ת מ ח ושם חמליכוחו שיחיה מלך על‬
‫ישראל‪ ,‬ואו נחחוק אנטיננום ק אריסתובלום‬
 ‫ספר‬
‫ונלוחו עמו וחור ורובבל לבבל ומח שמה ועמד אחריו‬
‫מטוולם ב נ ו ‪ ,‬ובימיו מלכח יון כי ביום שמלכה ידן‬
‫פסקה נבואח מישראל שנח נ' אלף וחם״ח ומחו‬
‫חני וכריח ומלאכי‪! ,‬אלסכנדרוס מיקרון מלך י״ב‬
‫שנים וקמו אחריו ד' מלכים ממורים ומח משולם‬
‫ועמד אחריו ברכיה ב נ ו ‪ ,‬ובוח הזמן חיח תלמי‬
‫המלך שכחב החווה יוניח וכן אנטיוכס שבנה‬
‫אנטיכיא ומח ברכיח ועמד אחריו חסדיה ב נ ו ‪,‬‬
‫ובימיו חיח ניקנור מלך יון‪ .‬וכל ענץ חחשמונאים‬
‫שנח רי״ב לבני; ביח שני ומלך מחחיזז שנח א'‬
‫ויחודח בנו ו' שנים ויחונחן אחיו ו' שנים ושמעון‬
‫אחיו י״ב שנים ויוחנן בן שמעון הנקרא חורקנס‬
‫חא' י״ו שנח חרי מ״ו ]?[ שנח לחשמונאים‪ .‬ו ם ח‬
‫חסדיוז ראש גולח ועמד אחריו ישעיח בנו ואו מלך‬
‫ינאי בן יוחנן חנקרא הווקנם וזח ינאי נקרא אלםכנדד‬
‫ומלך ל״ו שנח ונפטר ישעיח ועמד אחריו עובדיהו‬
‫וטמנו מ ח ינאי ומלך אריסחובלוס בנו ומלך‬
‫י׳ שנים ונהרנ‪ ,‬ובוה חומן אומר חתלמוד כשצרו‬
‫מלכי חשמונאי וח על וה וכוי ומלך אהריו אנטינני'‬
‫‪ .‬בנו ומלך עשר שנים והרגו• עבדי חורדום בן אנריפס‬
‫וחדנ כל ביח אדוניו ומלך ל״ח ש נ י ם ‪ ,‬ונפטר‬
‫עובדיה ראש נולח ועמד אחריו שמעיח ב נ ו ‪ .‬ויש‬
‫נוםחא אחרח במלכוח חחשמוני' כי ה ם ק״נ שנים ‪:‬‬
‫יוחנן ושמעון בן םחחיח ל״ו שנים ‪ ,‬וינאי בן יוחנן‬
‫כ״ו ש נ י ם ‪ ,‬ואריםחובלום בנו ו׳ שנים ו נ ח ר ג ‪,‬‬
‫ואנטיננום בנו כ״ו ש נ י ם ‪ ,‬ואחר חירדוס מלך‬
‫אנריפם ב נ ו ‪ ,‬ואחריו מלך םונבו בנו‪ ,‬אבל םונבו‬
‫חמלך חחסיד שמוכיר חחלמוד כתב רש״י שהוא‬
‫מםלנוח השמונים ואמו הילני המלכה חצדיקח‬
‫ואינו איפשר וה ‪ .‬ו מ ה הומן נפטר שמעיה ועמד‬
‫אחריו שכניה בנו שהוא דור עשירי ליהרכין המלך‬
‫מ מ ן חרבן ביח שני שחוא שנח נ׳ אלפים ותחפ״דז‬
‫וחיא שנח ק״פ למלכוח אדום ‪ ,‬ובשנח נ״ב לחרבן‬
‫חביח נחרבח ביתר וי״א ע״ב שנים ‪] ,‬ובשנח[ ק״ן‬
‫לחרבן חביח באו פדסאי על רומח ‪.‬‬
‫ונשוב לראש נולח נפטר שכניח ועמד חוקיח‬
‫בנו ונפטר חזקיה ו נ ק מ נא״י בגבעת ארבל במזרח‬
‫חעיר ועמד עקוב בנו ונפטר עקוב ועמד נחום מ ו‬
‫וחיו חכמים עמו שמם רב פפא ורב חונא ורב חננא‬
‫ורב מתנא ורב חננאל‪ ,‬ונפטר נחום ועמד אחריו‬
‫יוחנן אחיו בן עקוב וחכם שלו רב חננאל ‪ ,‬ונפטר‬
‫יוחנן ועמד אחריו שפט בנו‪ ,‬ונפטר שפט ועמד‬
‫ענן בנו‪ ,‬יכאשר נפטר ענן נשאר נחן במעי א מ ו‬
‫וחוא נחן רצוציהא ראש נולה ‪ ,‬ונפטר נתן ועמד‬
‫ויהושפט‪.‬‬
‫אחריו רב חינא בנו ורב ושמואל חכמים ש ל ו ‪,‬‬
‫ונפטר רב חונא מ מ ן רבי ונקבר בא״י אצל ר׳ חייא‬
‫‪[92‬‬
‫הכיח ובשנח חתקל״ד חשלימו ומלך מ ׳ שנח בדורו‬
‫חיח צדוק כהן גדול ויונחן ועדו ואחיה השילוני‬
‫נביאים ‪ ,‬רחבעם י״ו שנח אחימעץ כ״ג ושמעיהו‬
‫ועידו נביאים ‪ ,‬אביח בנו מלך נ' שנים עוריח כי׳ג‬
‫ועידוא נביא ‪ ,‬אסא בנו מ״א שנח יחורם כחן נדול‬
‫ועזריה בן עודד והנני הרואה ויהוא בן חנני נביאים‪,‬‬
‫יחושפט בנו כ״ח שנים יואחו כ״ג ויהוא בן חנני‬
‫ועובדיח ומיכח ויחיאל יבן וכריח ואלעור בן דודיחו‬
‫נביאים‪ ,‬יורם בנו חישניםיחוידע י( כ״נאליחו‪-‬נביא‬
‫שבא לו מכתב אחר שנסתלק ‪ ,‬אחויהו בנו שנה‬
‫א ויח‪1‬שע *( כ״נ ואלישע נביא‪ ,‬עחליח אמו ו' שנים‬
‫מלכוהח והרנה כל ורע המלכות חוץ מיואש ג‪,‬‬
‫בנה שהיח בן שנח וחיח נחבא בין חכלים ויחרנו‬
‫אוחה ‪ ,‬וימלוך יואש מ׳ שנה ובזמנו היו יחוידע‬
‫ופדיה כהנים נמלים ווכריה בן יחרדע כחן ונביא‬
‫וחרנו יואש ובמוחו אמר ירא י״י וידרוש ‪ ,‬אםציח‬
‫כ״ט שנים צדקיח כ״נ חושע ישעיח עמום נביאים‪.‬‬
‫עוויחו נ״ב שנח יואל כ״נ חושע וישעי' ועמום נביאי׳‪.‬‬
‫יוחם י״ו שנה יוחס כ״ג חושע וישעי׳ ועמום ומיכה‬
‫ועודד נביאים ‪ ,‬אחו י״ו אוריחו כ״ג חושע וישעיה‬
‫ומיכח ועמום ועודד נביאים‪ ,‬חוקיח כ״ט שנים נריח‬
‫כ״ג חושע וישעיחו וםיכח נביאים ‪ ,‬מנשח כנו‬
‫נייח שנום חושעיח כ״ג יואל חבקוק וגיזום נביאים ‪,‬‬
‫אמוץ ב׳ שנים שלום כ״ג חווי נביא ‪ ,‬יאשיוזו ל״א‬
‫שנים חלקיח כ״נ צפניח ירםיח וחולדח נביאים נ( ‪.‬‬
‫יהויקיס בנו י״א שנים עידיהו כ״ג ירמיח ואוריח‬
‫נביאים הרי י״ח מלכים‪ .‬יהויכין ראש חיחם בן י״ח‬
‫שנים במלכו וחיא שנח ח' למלכוח נמכדנצר ומלך‬
‫ג' חדשים ויי ימים והוליכוהו לבבל והיה אסור ל״ו‬
‫שנת עד שמת נבוכדנצר אסיריו לא פ ח ח ביתח ‪,‬‬
‫ובעבור החשובח שלא ננע בנדח וכת שיצא מבית‬
‫האסורים בן נ״ה שנה ווכה לבנים צדקים ‪ ,‬ואחל‬
‫מרורך הרים אח כסאו מעל כל המלכים וכלכלו‬
‫ולא נשאר מבית דוד מורע המלוכה כי אם יהויכין‬
‫אחריו מולה שאלהיאל בנו לראש נולה‪ .‬וכשהשלים‬
‫מלכות בבל מלך מרש נ״ב שנים לחרבן חביח ע׳‬
‫למלכות בבל ו מ ת שאלתיאל ומלך בני זרובבל והיח‬
‫פחח ידודח ועלח לירושלם בשנח חהיא עם יחושע‬
‫בן יהוצדק כ״ג וחגי ווכריח ועורא ומלאכי נביאים‪,‬‬
‫ועמר מיד אחטיודוש וביטל כל מלאכת בית חמקדש‬
‫ער שנח ־"ח לפרס ומדי שנשלמו ע' שנים‬
‫לחרבן חבית בשנת ב׳ לדריוש בן אסתר ואו בנח‬
‫ורובבל הביח והשלימו‪ ,‬ואח״כ עלח עורא הסופר‬
‫נ‬
‫כ ס ״ ע וופי>‪1‬‬ ‫(‬ ‫יהויריב ‪.‬‬ ‫כ ס ״ ע ויטא‬ ‫י(‬
‫אחריו‬ ‫הלך‬ ‫כני‬ ‫יהו*ח‪7‬‬ ‫פאן‪:‬‬ ‫ג ( ב ס ״ ע יימא כיסף‬
‫ע ל ש ה חריגים ח ל ק י ה ו כ״ג ידטיד‪ .‬נביא ‪ .‬המעריך‪.‬‬
 ‫]‪93‬‬
‫מאמר ראשון‬
‫שנה ומר רב ח‪:‬י‪:‬א ורב ח מ א *( ורב יצחק חכמים‬
‫ש ל ו ‪ ,‬ובימיו נחרג רב יצחק ראש ישיבה וביום‬
‫החוא יצא מר ווטרא ונראח לו עמור אש ויצאו‬
‫אחריו ח' איש וילחמו עם חפרםיים וירש חמלכוח‬
‫וגבח ח מ ם ו' שנין‪ ,‬ובסוף ו' שנים חטאו חעם‬
‫אשר חיו עמו ומצאם שוחים יין נסך ועביחח‬
‫אחירוח ונעלח חענן וחיח חולך לפניו ולקחוהו‬
‫חפרםיים וחלו לראש נולד‪ .‬מר ווטרא ולראש ישיבח‬
‫על ראש גשר מ ה ת א ‪ ,‬וביום חחוא שנחרג נולד‬
‫לו בן ונקרא מר ווסדא על שם אביו וברחו ביחדוד‪,‬‬
‫לי שגה לא יכול מר אהולאי לגלוח פניו ומר רב גיוא‬
‫אהי אביו דמר נהילאי הלך וישב בנהר צובא ומד‬
‫ווטרא בר מר ווטרא ראש גלוח עלה ליחשלם‬
‫וחכניםוחו לריש ש ק י ן ‪ ,‬ובשנח חב״ב לחרבן חבית‬
‫שנח ד׳ אלפים ור״פ עלה לא״י וחיח ראש לסנחורין‪,‬‬
‫ואחריו רב גור־א ואחריו מר ווטרא בנו ואחריו מ ­‬
‫יעקב בנו ואחריו רב שמעיד‪ .‬בנו ואחריו רב נינא‬
‫בנו ואחריו רב מיגש בנו ואחריו רב מיסא בנו‬
‫ואחריו רב נחמי ח בנו ואחריו רב אבדימי ב נ ו ‪,‬‬
‫ורב אבדימי חוליד א ח ר' יעקב ואח פנחס ודי‬
‫יעקב חוליד אח ד' הציב הרי מיחויכין מלך ידוודח‬
‫עד זח מ״ג ראשי גולח ‪ .‬ווח סדר עולם ווטא ‪.‬‬
‫ובתחלת סובה בחוספחא כי הלני חמלכח‬
‫חיו לח ו׳ בנים חלמידי ח כ מ י ם ‪ ,‬ומח שפי' רש"‬
‫כי מונבו מחשמונים וח אינו איפשר כי אמו‬
‫חיחח חלנית חמלכח שאומר במםכח סוכה שלא‬
‫חיחח עושח רבר כי אם על פי חו״ל ‪ ,‬וכן במשנח‬
‫יומא חלני חםלכח שעשחח נברשר‪ .‬וחב ‪ ,‬ובנח‬
‫מוגבו המלך החסיד עשה גם כן כלים לבית חמקוש‬
‫ועשה צדקות כראיתא בבתרא בענין הצדקה‪ ,‬ואומר‬
‫במשנת גויר פ״ג שהיתה נויוה ו׳ שנים הוצה‬
‫לארץ וכשעלהה לארץ הורוה בית הלל שתשב עוד‬
‫ו' שנים א ת ח ת כי לא עלתה לה מ ה שהיתה חוצה‬
‫לארץ ובסוף הי״ו שנים נטמאת וישבה עוד ו'‬
‫שנים אחרות שהם כ״א שנה ‪ ,‬ובית הלל לא היו‬
‫בימי החשמונים כי אפלו חלל עצמו לא ה ח ח ל‬
‫לחיוח נשיא ללמוד חורה עד שמלך הורדוס ק״ג‬
‫שנים קודם חחרבן וחלל ק' שנים ]קודם[ לחרבן‬
‫ובית חלל קרוב לחרבן בומן בניו ובני בניו של חורדוס‬
‫אגריפס ומונבו חחסיד ו״ל‪ .‬אבי• חחוס' פרק קמא‬
‫דכחובוח כמו רש״י יאמר שאו חיו מורץ חלל‬
‫והלמידיו אבל לא נהג חנשיאוח עד ג' שנים למלכו׳‬
‫חורדים מאח שנים קודם ח ח ר ב ן ‪ .‬ורב צ מ ח אמר‬
‫םונבו בן הורדום חסיד ועניו‪ .‬ובסוף אלו מציאוח‬
‫פרש״י בימי רבי נשניח משנה וו הא דקתני חלמוד‬
‫אין לך מרח גדולח מוו; לפי משרבו חלמידי שמאי‬
‫רבה ועמד אחריו נחן בנו ורב יהווה ורב ששח‬
‫חכמים ש ל ו ‪ ,‬ונפטר נחן ועמד רב נהמיה וחכם‬
‫שלו רב שיובי‪ ,‬ונפטר נחמיח ועמד אחריו עקביח בנו‬
‫ובומן נחמיח גורו פרםאי שמד על ישראל קע״ח י(‬
‫שנים לחרבן חביח ורבא ורב אדא חכמים של עקביח‬
‫ראש נולה ובימיו עלה שבור לנציבין וכבשח‪ ,‬ונפטר‬
‫מר עוקבן רצוציחא ונקבר בא״י ועמד אחריו הונא מר‬
‫אחיו ואביי ורבא חכמים שלו‪ ,‬בימיו עלח שבור‬
‫מלכא לנציבין וכבשח‪ ,‬ונפטר חונא מד ועמד אחריו‬
‫עוקבא אחיו ודב חיננא ח כ ם ש ל ו ‪ ,‬בשבח חי״ו‬
‫שנח לחרבן חביח קם עלמא בלא םלכא ‪ ,‬ונפטר‬
‫אבא ועמד נחן בנו רב אחא ורב חביבא חכמים שלו‪,‬‬
‫ונפטר נחן ועמר אחריו מר כחנא ורב ספרא חכם‬
‫שלו‪ ,‬ונפטר מר כחנא ועמד אחריו רב חונא בנו ורב‬
‫אהאי ח כ ם ש ל ו ‪ ,‬ונפטר מר חונא ועמר אחריו‬
‫מר ווטרא אחיו ורנ מדיפחי ה כ ם ש ל ו ‪ ,‬ונפטר‬
‫מר זוטרא ועמד אחריו נהנא ננו ורנינא חכם‬
‫ש ל ו ‪ ,‬ונפטר רנ נחנא ועמד אחריי רנ חונא אחי‬
‫אניו נן דנ נהנא ורנ מארי ורנ חנינא ר נ ח ח נ ם י ם‬
‫ש ל ו ‪ ,‬ואשתו של רנ חונא ריש גלוחא חיחה נ ת ו‬
‫של מד רנ חיננא ראש ישינח ורנ חיננא חיח אדם‬
‫גדול והלך דיינא של ראש נולה למקום רנ חנינא‬
‫ולא הניחו שם לשפוט ושלה נענורו ראש ג ל ה‬
‫ועשח לו רעוח גוולוח ומרטו שער וקני והלך רנ‬
‫חנינא ראש ישיבח נוח חצער לניח ח נ נ ס ח ו נ נ ה‬
‫עד שמלא קערח מדמעוח ושחח א ו ח ם ונפל מגיפח‬
‫נניח ראש גולה ומתו נלם נ ל ל ח אחד ‪ ,‬ונשאר‬
‫מר ווטרא נמעי אמו וראח נללח חחוא בחלומו‬
‫רנ חנינא שנכנס לגן של אתים ולקח גרון אחד‬
‫וחתך לנל אתים שנו וראח ני נשאר ארו קטן ח ח ח‬
‫חאו־ץ וחרים חנרון לחתנו ובא איש וקן אדמוני‬
‫ואמר לו אני דוד מלך ישראל ווח חנן שלי חוא ‪,‬‬
‫א ח ה מ ה לך עמהם שהרגחם ח נ ח ו נאפקתא‬
‫וחחדרו פניו לאחוריו וחקיץ ופניו לאחריו ואמר‬
‫לחם לחנמים נשאר חד מניח דוד ? ואמרו לו ני לא‬
‫נשאר ני א ם נתו שחיא מ ע ו נ ו ת וחלך וחםחץ לה‬
‫עד שילדה ונאסור ל ר ה חזרו לו פניו ונתיישרו ולקחו‬
‫ולמדו חורה < ונזה הזמן היה איש אהד ששמו‬
‫רב פחרא ניון שראח ני ח ם ניח דוד נחן שוחד‬
‫למלך ועשאו ראש גולח ‪ ,‬ונאשר חיח מר ווטרא‬
‫נ ן ט״ו שנים חלך חוא וראש ישינח למלך ולקחי‬
‫חנשיאות מרנ פ ח ר א ‪ ,‬ל ר נ פחרא נננם ונינ‬
‫בחוטמו עד שמת ממנו ולנן חוחמין נניח דוד‬
‫זבוב על חוחמיו‪ ,‬וחיוו מר ווטרא ראש גלוח נ ׳‬
‫‪.‬׳( בסדר עולה ווטא מאחים וארבעים וחמשה ‪.‬‬
‫*( בסע״ו ורנ ח מ א ‪ .‬חמעריך ‪.‬‬
 ‫יוחסין‬
‫הראה נוראות ‪ ,‬היו לו לאות ‪ ,‬כי שירו צלחה עליו‬
‫דוה נבואות ‪ .‬ושיירי הנאון ר' יוסף בן שטנאטי‬
‫נעימים ויקרים ‪ ,‬והוא הראשון אשר הבר בספרד‬
‫מעמד ליום הכפורים‪ .‬ושירי הרב ר׳ יצחק בן ברוך‪,‬‬
‫מקודם ברוך‪ ,‬וטילהנם לכל בא ערוך ‪ .‬ושידי ר'‬
‫יהודה בן גיאת יהודוהו א ח י ו ‪ ,‬רעידו שבחיו על‬
‫שבהיו‪ .‬ודי משה בן עורא מושה הפנינים‪,‬‬
‫ממליצות הרעיונים ‪ ,‬ושירו אשר הבר ללילוזז‬
‫התהנונים ‪ ,‬דובר שפתי ישנים ‪ ,‬גם הוא עשה‬
‫סדר ליום הכפוריס ‪ ,‬מיליו מכלי פו יקרים ‪ .‬ודי‬
‫יוסף בן ששת הציב שירו למפורה‪ ,‬ויהי ח ב ה‬
‫ק ש ת ‪ ,‬ודי לוי ודי יעקב בני תבאן‪ ,‬ידושו המליצות‬
‫כהרוש מ ת ב ן ‪ ,‬ויסירו משומעיה את לב ה א ב ן ‪.‬‬
‫ודי דוד בן פקודה לרגליו המליצות יקודו‪ ,‬ועל‬
‫ולחי שפחע ישקודו‪ .‬ישידי ר' יצחק בן ראובן‪,‬‬
‫סודם מי חכם ר ק ‪ ,‬מ חפליא לעשוח מליצות‬
‫נאית ‪ ,‬וחביא במלואי חרוזיו וכדון כל חמצית ‪,‬‬
‫רשימם בפסוקים דבקים ‪ ,‬כאלו ה ם ברוח תקדש‬
‫חקוקים ‪ .‬ישירי ר' אברחם ק אלחדיוי בידי שכל‬
‫אחוזים ‪ ,‬ונאוו לחייו בחורים צואריו בחרהים ‪.‬‬
‫ודי יוסף בן סחל למחנח חשיר מאסף ‪ ,‬והמליצות‬
‫יולדו על ברכי יוסף ‪ .‬וקרובו ר' שלסח בן צקבל ‪,‬‬
‫גם הוא למד מלאכח חשיר וקבל‪ ,‬והוא עשח‬
‫חמחבו־ח חחםורה ‪ ,‬אשר חחלחח נאום אשר ק‬
‫יחווה ‪ .‬ושירי חחכם ר׳ אבוהם בן עזרא עורה‬
‫בצרוח‪ ,‬ונשמי נרבוח בזמן בצרוח‪ ,‬וכל פיוטיו‬
‫נוראים‪ ,‬ועניניחם נפלאים‪ ,‬כחם לא ואו הרואים‪,‬‬
‫גם הוא הבר סדר נכבד ליום הכפורים‪ ,‬עניניו בכור‬
‫שכל יצוקים ‪ ,‬ועל חלבבות חקוקים ‪ .‬ויצחק בנו‬
‫גם הוא ממקור השיר ש א ב ‪ ,‬ועל השיר חבן מדו‬
‫חאב ‪ ,‬אך בבואו לארצות מ ו ר ח ‪ ,‬כבוד ה׳ עליו‬
‫לא ז ר ח ‪ ,‬וחסיד מעליו מעילי חדת חיקרים‪ ,‬ופטיש‬
‫א ח בגויו ולבש בגוים אחו־ים‪ .‬ווי יחזדח בן עבאם‬
‫בם חוא בא מארצות מערב למזדוז‪ ,‬ובדרך חשיד‬
‫ארח ‪ ,‬ולו שירים חמודים וערבים‪ ,‬וקצחם כאפס‬
‫חשובים ‪ ,‬לא ערבים ולא ט ו ב י ם ‪ ,‬גם חוא הוליו‬
‫בןפריץ‪ ,‬ו ש ע ע ו י ץ ‪ ,‬ח ס ל י א ב נ ב ל ו ח ו ח מ ת ץ ‪ .‬ו ש י ת‬
‫ר' שלמח ק א ל מ ע ל ם ‪ ,‬ניבו ירנן לשץ כאלם‪,‬‬
‫ואווז מן העודים לא נעלם ‪ ,‬והוא ע ט ה השירה‬
‫אשר עליה חן חיופי כסות עינים‪ ,‬וחחלחה‬
‫ניב חעריך או עלו מ י ם ‪ .‬ושירי ר' יוסף בן‬
‫ברזלי כברזל חזקים‪ ,‬וכנפח הלקים‪ .‬ומאצילי‬
‫ספרד היה השר הגדול ר' יצחק בן קרישפון בעל‬
‫ספר המוסד והוא ספר אשר כל שיריו המודים ‪,‬‬
‫ב ז השכל צםוו׳־ם‪ ,‬והע לאהדים ‪ .‬ור' יוסף בן‬
‫צדוק בוזה שירו יקרע ים ה מ ו ע קועים ‪ ,‬מפרק‬
‫ספר‬ ‫‪[94‬‬
‫וחלל שלא שמשו שהיו לפניו ג' דירות רבו מחלוקת‬
‫בחורח ונעשיח חורח כשתי ת ו ת ת מ ח ו ך עול‬
‫מלכות יק ורומי ו ש מ ח ת שחט• גוורץ עליחן ומחוך‬
‫כך לא היו יכולין לחח לב לברר דברי חחולקים ש­‬
‫ימיו של רבי שהקב״ה נחן לו הסד בעיני אנטונינום‬
‫מלך וומי כדאמוינן בעבודה ורה ויחי מצרה ושלח‬
‫וקבץ כל חלמירי הכםים בארץ ישראל‪ ,‬ועז־ ימיו לא‬
‫חיו מסכחות ב ת ח ת אלא כל תלמיד ששמע רבר‬
‫מסי גוול הימנו גרסא ונתן סימנין הלכח פלוניח‬
‫וםלוניח שמעחי מסי סלוני‪ ,‬וכשנחקבצו א מ ו כל‬
‫אחד מ ח ששמע ונחנו לב לברר טעמי חמחליקוח‬
‫וסיורו חמסכחוח רבת‬ ‫ו ב ת מי ר א ו ק ללךם‬
‫׳‬
‫נזיקין לבום ודבת יבמוח לבדם וובתקו־שים לבדם‬
‫וסתם במשנה ו ב ת יחיוים‪ ,‬שהאח ובי אח‬
‫דבריהם ושנאן ס ח ם כ ת לקבוע הלכה במוחם‬
‫לסיכך אמרו בחלמוד אץ מ ד ה גדולה מזו שיחנו‬
‫לב לטעמי חמשנוז‪.‬‬
‫בספר ר׳ יחודח אלחתוי בשבח חםייטנים ו‬
‫בראשו נח מ נ ח ם בן סרוק ח־ונש ק לברט ושמואל‬
‫ואבון ואחרים ‪ ,‬עד שבא חנגיד ר' שמואל הלוי‬
‫וחיו שיתו נגידים וואשים‪ ,‬ועניניו חדשים וחרשים‪,‬‬
‫אך לתב שיתו עמוקים וקשים‪ ,‬צתכים לסרושים‪.‬‬
‫ו ב ת ת היה ר' יצחק בן ח ל ס ץ ‪ ,‬קצח שיתו חזקים‪,‬‬
‫וקצחם צנומין דקים ‪ ,‬כי בקקום מקקים ור׳ יוסף‬
‫ק חםדאי חוא אבי חשירח ח י ח ו מ ח ‪ ,‬אשר תחלחח‬
‫הלצבי חן גבורת און ועצמח ‪ ,‬אשר א ח ת חיא‬
‫ל א מ ה ‪ ,‬ואץ כמוה בץ בני ע מ ה ‪ .‬ושעיי ר' משה‬
‫בן הקנה בידי השכל מ ח ו ק נ י ם ‪ ,‬נטועים נטעי‬
‫נעםנים ‪ .‬ושירי ר׳ שלמה ה ק ט ן ‪ ,‬לםנע כל גדול‬
‫יקפץ‪ ,‬ולא קם כמוחו מימוח עבר אבי יקפץ‪ ,‬וכל‬
‫משורת ר ו ת חיו לסניו ת ק וסלף‪ ,‬וחקטן יחי לאלף‪,‬‬
‫חוא לבדו עלח במעלת חטייר חעליונח ‪ ,‬והמליצה‬
‫ילדההו על ברכי ה ח ב ו נ ח ‪ ,‬ותקשור על ידו שני‬
‫לאטד ו ח יצא ראשונה ‪ ,‬כי כל המטיודתם אשד‬
‫חיו לסנע שירם לננת אסם ו ח ח ו ‪ ,‬ואחריו לא קם‬
‫כ מ ו ה ו ‪ ,‬וכל הבאים א ח ת ו למדו מ ט ע מ ו ‪ ,‬וקבלו‬
‫וקבלו רוח השיר מ ע מ ו ‪ ,‬והאל מ ש ח למלך על‬
‫שית בני ע מ ו ‪ ,‬שיר השיתם אשר לשלמה ‪ ,‬ו ת‬
‫למשוותם חיזוקים ‪ ,‬להבץ שיתו העמוקים ‪ ,‬כי‬
‫מליצחו נשגבה מ ו ע ח כלנו‪ ,‬ומי יעלוז לנו השמימח‬
‫רקוזה ל נ ו ‪ ,‬נם במעמד הצומוח ‪ ,‬חראח נוראות‬
‫ע צ ו מ ו ת ‪ ,‬והבר סדר ליום הכסותם ‪ ,‬בל עניניו‬
‫נרדים עם כסריס ‪ ,‬מעולסים בספירים ‪) ,‬וזהו ר'‬
‫שלמה בן נבירול(‪ ,‬ושית ר' אדונים‪ ,‬לקרשי השכל‬
‫אדנים ‪ ,‬ושית חרב ר׳ יצחק )גן גיאת(‪ ,‬על מ צ ה‬
‫חיקר ח ו ח ק ‪ ,‬ובססרו אשר חבר ליום חכסותם אשר‬
‫]‪95‬‬ ‫מאמר ראשון‬
‫מיגאש ‪ .‬ובאלתרה שכ״ר יוסף בקי בתכונה ובעיני‬
‫וכן שם ר׳ יוסף בן סיד ה ה ו ן ‪ ,‬ובברצלונה ר' מכיר‬
‫וחנאון רב ששתי וחמשה בניו‪ ,‬ובנרבונה ר' לוי‬
‫מורע י ה ו ד ה ‪ ,‬ובבלקירי הנשיא ר׳ קלונימוס‬
‫ובמרשיליאה הנדיב ר׳ משה ‪ ,‬ומשם לאלסננדריא‬
‫ושם ר' ש מ ח ח חנדינ ו ה ה נ ם ר׳ אברהם בן חר״ם‬
‫נמו״ל קטן נשנים מ ת ל נעניניו‪ ,‬ונס שם ר׳ עסף‬
‫נן עונדיח ונא לירושלם והיח ש ם קחלח וחכמים‬
‫מצרפח ואליחהמערני ונא לענו ואח״נ לצפח והיח‬
‫שם ח נ ם נ ת ל ‪ ,‬ובא לדמשק ומחם טונים ושם‬
‫חרוסא ר׳ מ ש ח נן צרקיח וו׳ יאשיח ק ישי נשיא‬
‫חקחלות ומדמשק לחר צמרים ושם חנמים ומשם‬
‫לארץ ח מ ח ושם ח נ מ י ם ומשם לצונה והוא חלב‬
‫ושם חאריך חרנח מחכמיח וחסידיה‪ ,‬ומשם נסע‬
‫למעכח ומשם לעיר שרוב ומשם לארם נ ח ת ם‬
‫ומשם לחוץ ומשם לנלנח ו מ ש ם לאשור ושם דוד‬
‫ראש חגולח‪ ,‬ומשם נסע לעדינח ומשם לעיר ח ו ך ‪.‬‬
‫ונש׳ ן' ני חיח נטליםלח ושמעו ני מ ת חרמנ״ם‬
‫ז״ל נמצרים שנת נה״י ואחריו נשני חדשים ר׳ יוסף‬
‫ן' שישן נטוליטולה ושהוא ח ע ח ק חמורה נספח־‬
‫ושנא ללונל והעתיק סדר זרעים מהמשנה לרני‬
‫יהונתן ה נ ה ן ‪.‬‬
‫ור׳ מאיר חלד ירי ט ד ת ס ור׳ יצחק בן מאיר בן‬
‫ה ת ס ו מ ש נ ו סלעים ‪ .‬ונתוקף מליו הרת ער‬
‫יעחק ‪ ,‬ומי מרח י מ ח ק ‪ ,‬ובעוז ישחו נל ננוח‬
‫חסדר חרוממנה קרנוח צדיק ‪ .‬ושית הלר רני‬
‫יחודח ‪ ,‬לוית חן לראש החעודח ‪ ,‬ועל צוארח טור‬
‫אדם פ ט ד ה ‪ ,‬הוא לניח השיר העמוד הימיני‪,‬‬
‫יושב בשבת חחכמוני‪] ,‬ע״כ חעחק מן חחחכמוני[‪,‬‬
‫ועל זה חאריך מאד בשבחיו‪ ,‬ועשח משלים‬
‫עליו‪ ,‬ואמר כי בחחלת המאה השמינית )לאלף‬
‫החמישי( ורדו ר' יצחק בן חםדאי ב ס פ ת ‪.‬‬
‫ובפי הי״ט ני ר׳ שלמה נן בביתל חיה כ״ט שנה‬
‫ונכנס חל׳ ולא נ מ ת מ מ ת בחצי ימיו‪ ,‬ועור‬
‫אמר בפי כ״ח כי בומן שחנוצרים בירושלם לא שכן‬
‫ש ם יהודי מפני שהונו לאלחיחם ‪ ,‬ובשנח‬
‫ד׳ אלפים וחחק״ן באו הישמעאלים ממצרים לקוזו‬
‫יתשלם ואו באו יחח־יס לשכץ בירושלם ‪ ,‬ושהוא‬
‫ר׳ יחודח אלחריוי חיח בירושלם שנח אלף ומאח‬
‫ומ״ח לחרבן שחיא שנת ד׳ אלף וחחקע׳׳ו‪ .‬ובס׳‬
‫ל״ח כי על קבו־ עורא ע ל ח בכל יום ענן בחיר‬
‫יחיא קבור בין ארץ כשתם ושושן בנחר סמרא‬
‫חוא חנקרא ]בלח״ק[ אחוא רחוק מ ש ם כמו ג׳‬
‫סרסאוח קברו באמונח וכן קרוב לשם קבר יחוקאל‬
‫ע״ח‪ .‬ובס׳ מ״ו עבר בטליםלח וראח שם בני שושא‬

‫אמר חמעריך‪ .‬טצד פ' עד כאן כל דברי חפחבי הם פאפרים בודדים ונפידיפ תפוז לקיטיר פפקוסוח פפוורות‪ ,‬וישם‬
‫פקוטם בכתב ידו בסוף סדר התנאים אף כי ספוריחפ לסתברים וופניפ שינים הם‪ ,‬ובחיך הליקוטים האלה העתיק כפי‬
‫כן רוב סדר ע ל ם ווטא פוסן דוד הפלך ליה עד סוף הספר‪ ,‬ופן הנוםחא הזאת יתבררו כפה טעות אשי נכנסו בפ״ע‬
‫ווטא בדםיסים אחרים ‪.‬‬
‫ובדבר הענץ אשר הביא על ספד הוחר להיות ערכו נדול טאד ‪ ,‬ולהיותו םשינה טעט בלשונו פהנופת תנדםט בט״י‬
‫קופטנטינא הוספתי כאן נם הנוסח חמי אשד חיח לפני הפעדץ• ד׳ שפואל שולם ועל טי שני עיים יקום דבר ‪ .‬חח‬
‫לשיני בדפיס קוטטנטינא דף קם״נ ע״ב !‬

‫מ ש ח די ליאץ רשבע לי שססר ר׳ שמעון בי יוחאי‬ ‫ולמען ח ס ס ת לדור אחרון אודיעכם מ ה‬

‫חנו בבית ישיבחו באולא שיואחו לי בלכחי שמח‬
‫ובשוב לביחו מ ח באדיבאל ואבא אל עיר אוילא‬
‫ואמצא שם ח כ ם וקן ושמו ר' דוד רסאן קרובו‪,‬‬
‫ואמצא חן בעיניו ואשביעחו לאמו־ אם היח יודע‬
‫אמחוה ססר הזהר א ם חיח א מ ח או לא ‪ ,‬ראמר‬
‫חחכם בי נ ח ב ת לו בודאי שרי משח בשם חכותב‬
‫דדח בודאם‪ ,‬וסבת האמתות הוא כי ר׳ משח חנו׳‬
‫היח כותב סודות ונסלאות לעשיתם אשר במלכות‬
‫חהוא ולוקח בהם מתנות רבות והב וכסף ואותו‬
‫חיום כל מ ה שהיה מרויח חיח מסוד ‪ ,‬ע ו שביום‬
‫מותו לא נשאר לו אפלו פרוטח ואשחו ובניו ברעב‬
‫ובצמא ובערום ובתוסר כל ‪ ,‬וכשמעי מיתתו קמתי‬
‫אל חר׳ יוסף ת אילא שחיו־‪ .‬עשיר נ ד ל ובחייו לקח‬
‫ממני ממון גדל ‪ ,‬ואומר לו עחח חיא עוזך עת‬
‫שמצאתי כחוב ג שר׳ יצחק דכץ עכו חלך לחקור‬
‫על םםר ח ו ח ר ‪ ,‬שכנראח שחיו דבריו מוסלאים‬
‫ישאבו ממקור העליון ואשד הוא לשון ירושלמי‬
‫נראה שדבריו דברי קבלה ואמת ואשד ה ם לשון‬
‫הקדש ה ם דברי ויוף‪ ,‬אמר ושאלתי את התלמידים‬
‫אשר נמצאו בידיהם ספר הוהר מאץ בא להם ולא‬
‫ראיתי ד נ ת ה ם מכוונים ‪ ,‬יש מי שאמר שהרמב״ן‬
‫מצא אותו נארץ ישראל ושלחו לקטלוניא והניאו‬
‫הריה לארגון ונפל ניד הר׳ משח ת ליאון‪ ,‬וי״א‬
‫שמעולם לא חיח חנור של ר׳ שטעון נר יוחאי רק‬
‫שר׳ מ ש ח ידע ש ם חכותב ובבחו ינתונ ד נ ת ם‬
‫מופלאים‪ ,‬ל מ ע ן •קח בהם מחיר רב חיח ח ל ה‬
‫עצמו באלן נ ת ל שחוא רשב״י ור' אלעור בנו‬
‫וחביריו‪ ,‬ואבא אל עיר ואליאדליד ואמצא שם ר'‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫ואחקרח ממנו לרעת מוז שידו מגעת בידיעת ספר‬
‫הוהר ויאמר אלי דע באמת כי היה בת־ ר' משה‬
‫הנו׳ ספר הוהר א מ ה י ‪ ,‬וסבות אמתוה דברי הוא‬
‫כי היה ניתן לי קונטרסים ‪ ,‬ואני לנחון הספק הוה‬
‫לקהיזי קונטריס אהד מבין הקונטרסים ואמרתי לו‬
‫שנאבר ממני שיתן לי ממלא מ ק ו מ ו ‪ ,‬ויאמר לי‬
‫הראה לי אדזרית הקונטרס הקודם לו וראשית‬
‫הקונטרס המהאהר ‪ ,‬ויכתוב לי קונטריס וארא ואין‬
‫ביניהם שינוי כלל אפילו תיבה אתת רק שפה אתת‬
‫ודברים אהדים היש נםיון נדול מוה ? את״כ באתי‬
‫לטוליטולה ואמרו לי שבהינת הדוכס ר' יוסף הלוי‬
‫אינה בדינה‪ ,‬שאולי קודם נתון הקונטריםים לאדם‬
‫היה מעתיק אתר לעצמו ואחייב מתוך אותם‬
‫הקונטרסים אשר בביתו היה כותב לאחרים ע״כ י( ‪.‬‬
‫‪[96‬‬
‫דודים תונה לספר הנרול ותקה הספר מיד אשתו‬
‫במנה יפה שתשלה ביד אשהך שהיא כעת <ירוסה‬
‫וכן עשה ‪ ,‬וישלה מתנות ביד אשתו אל אשת ר׳‬
‫משה הנו׳ ותשבע לה אשת ר׳ מ ש ה הנו׳ שמעולם‬
‫לא היה לו סט־ לאישי רק מלבו ודעתו היה כ ו ת ב ‪,‬‬
‫ואומר לאישי למה אתה תולה עיונך בתכם אהר‬
‫הלא טוב היה לך לאמר בי משכלך אתה כותב‬
‫ויודוך כי תיטיב לך ‪ ,‬ואישי ענני שאם הייתי אומר‬
‫שטועתי ה ם לא יהשיבו אותם ולא יתנו לי מתנות‬
‫בהם ולכן אני חולח אוחםברשב״י וחביריו את״כ דברה‬
‫עם בחו ואמצא דנריחם מכוונים‪ :‬אלח הדברים‬
‫אשד רבר אלי חחכם חוקן ר׳ דוד‪ .‬אמר יצחק ואסע‬
‫מאוילא ואנא עד טאלאנירח ומצאחי שם חכם‬
‫סוסלא שמו ר׳ יוסף הלוי נן ר׳ פודרום המקונל‬

‫י( ועיין לעיל בחבורה הנ')גד ‪ (45‬מ״ש המחבר בשבח כפר הוהד באדךבלי פקפוק ושם תראח כי הבודי מביאו בשם‬
‫מדרשו של רשב״י כדבר ידוע ביפיו וא״א שיכשל הכחיי בכך שהוא היה כמו ברוד אחד עם ר' פשה ליאק הכ״ל‬
‫‪/‬‬

‫ע״כ ודאי לשון חתפובוח חכרח ‪ ,‬והס' בעצמו המייחס למדרשו של רשב״י והלפיריו חברוהו כס״ש המחבר הלז‬
‫שפ בחבורת דשב״י ‪ .‬מ״מ האי לישנא בישא למיחש ליה מבעי כי אמנם לדעתי נפ וה אמח שנתערבו בפי הקדוש‬
‫ההוא אמה חרושים טדי משה ליאון או מזולתו חכם כפריי ואץ ספק בעולם 'בכך ככו שאיכל להוכיח בםיעח*‬
‫דשסעיא בבידור נמוד ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬

‫נשלם המאמר ראשון‬

 ‫]‪[97‬‬
‫מאמר שגי‬
‫סדר האמוראים‬
‫אות האל׳׳ף‬
‫ואו ובא נתן עצה לאביו כיצד יתן ה מ ע ו ת ‪ ,‬ובם'‬
‫אלו מציאות התוססות ר' אבא תלמיד ר׳ אמי‬
‫מנםכא דר׳ אבא ‪ ,‬ולי נראה להפך בי ר אמי אמר‬
‫רבותינו טובאוץ יטוראל ר׳ אבא ‪ ,‬ומטוום דר׳ אמי‬
‫היה או ו*** ישיבה בארץ ישראל במקום ר׳ יותנן‬
‫רבו אומר טום יתיב ר׳ אבא קמיה בם׳ כל הנסובעץ‬
‫ובפי המפקיד יתיב ר' אמי ואמר טומעתא איתיביה‬
‫ר׳ אבא בר ממל לר׳ א מ י ‪ ,‬ובעבור זה לפעמים‬
‫אומר משום ר' אמי הלכה בסוף פ׳ כל הכלים אמו­‬
‫ר׳ אבא אמר ר' אמי אמר ר' יודזנן אע״פ מילא‬
‫היה רבו משום ראמרה מטוס ר׳ יוחנן‪ .‬וכן בסוף‬
‫פי חוקח חבחים ר׳ אמי שדרה לר׳ אבא בר ממל‬
‫בעא ר׳ אבא בר וברא שחוא חלמיד רב חונא מרי‬
‫אבא אבל רב חונא גרול מ מ נ ו ‪ .‬ובפי חשילח גט‬
‫איכא א״ל ר׳ א ב א ( לר׳ אבא דמן עכו עד חאידנא‬
‫אמר ר' אבא לרב הונא למו־חנו רבינו‪ ,‬ו ק בסוף‬
‫מועד קטן דרש עליו ראוי חיח רמנו שחשרח‬
‫שכינח עליו וכוי אמר ר׳ אבא אמר רב חונא אמר‬
‫רב ‪ .‬ובפי אלו טריפוח כי סליק רבי אבא אשכחיח‬
‫לר׳ זירא אמר ליח הי מר מיומא רסליק מר להכא‬
‫חוח לן פחחון פה קמיח ררב חונא וטי ומצאתי‬
‫לד׳ ירמיח בר אבא פרש״י ר' וירא ודי אבא הרדהו‬
‫מבבל חוו ודי דרא סליק ברישא ואמר ליח ר' אבא‬
‫חייך אחר שעליח מבבל וכוי‪ .‬ובפי קמא דחולין‬
‫יחיב ר׳ אבא אהוריה דרב כהנא ורב כהנא קמיוז‬
‫דרב יהודה ואזל ר׳ אבא ואמרה קמיח דר׳ אלעור‬
‫ואול ר׳ אלעור ואמרח קמיח דרי יוחנן‪ .‬ובסוף‬
‫יומא כי ר׳ ירמיח שאל מחילח וכפרח בעבור‬
‫שחקניט לדי א ב א ‪ ,‬רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא‬
‫בפרק שני דםנחדרין והטעם משום נסכא רד׳ אבא‬
‫כדאיתא בפי כל הנשבעין ונראח כי הוא ר' אבא בר‬
‫מ מ ל ‪ ,‬אמר ליח ר' חייא בר אבא לדי אבא ודי‬
‫ידמיח וכן אמר ר' אבא לרב ירמיה בר א ב א ‪ ,‬בעא‬
‫בערך אבא בר ווסדא כי רפא לטעסיגז נבתב בקיגר‬
‫ר׳ אבא מרב חונא ונראח שחיח עשיר כי בכל ערב‬
‫בפ״ק דקדושין)ל״א ב( ואמורה אמד רבנא אשי‪,‬‬
‫ריל חמתרגמים ומפרשים חמשניוח‪ ,‬וכן בירושלמי‬
‫רבי מפקד לאבדן אמוריח ובו׳ ר״ל מחורגמן ש ל ו ‪,‬‬
‫כדאיחא בפסקי ברכוח בפרק חפלח ה ש ח ר ‪ .‬וכן רב‬
‫חונא ורב חםדא איקמי אמורא וכוי‪.‬‬
‫אבא ‪ ,‬כי סליק ר׳ אנא אשכחיח לרבי‬ ‫רבי‬
‫אבץ רש ניםחא לר׳ יוחנן בסוף יום טיב ואשכחיח‬
‫לד׳ חנינא בר פפי ולד׳ דרא יאמרי לח ר' אבחי ולר'‬
‫שסעץ בן פד ולדי יצחק נפחא‪ ,‬ובפרק אץ מעמידץ‬
‫ארבא דמורייסא דאתא לנמל עכו אוחיב ר׳ אבא‬
‫דבץ עכו נטורי אמר ליה ר׳ ירמיה לד׳ דרא רלמא‬
‫איידי דצור אתא חספינח דנפיש חמרא אמר ליה‬
‫חחם־עקולי ופשורי איכא נד׳ ממי חשלג חנפשרים‬
‫‪1‬‬
‫מאן נטריח ו מ ׳ ‪ .‬ובפרק אלו טרסוח כי ר׳ אבא‬
‫בבבל בזמן רבא בר פלינחיח ראביי וחוא ודי דרא‬
‫עלו לארץ ישראל וכי ר' ררא עלח קודם יכן היח‬
‫ר' אבא בבבל עם רב הונא ירב ירמיח בר אבא ‪,‬‬
‫מ סליק ר׳ אבא מבי רב ור׳ אלעא ור׳ יוחנן בן‬
‫אליקים ור׳ אלעור כולם ביחד‪ ,‬ונראח כי ר׳ אבא‬
‫ם ח ם מבבל ובוח נסחפק לי מאד מי חוא ר׳ אבא‬
‫ס ת ם בחלמיד אם חוא רבי אבא מ ממל או אחו־‬
‫ובעבור זח אאריך מ מ נ ו ובשמו‪ :‬איחיביח‬
‫רבי אבא לעולא ‪ ,‬ומעשה רנסכא דרי אבא ווח‬
‫המעשה חיח ד ח ט ף חד מ ח מ י ה נסכא ו״ל חחיכח‬
‫כסף ובא לפני ר׳ א מ י ‪ ,‬נראה נפי גרסח חנמרוח‬
‫מ חוא ר׳ אנא מ ממל‪ ,‬ואומר חתלמוד נםכא רדי‬
‫אבא נפי ש מ ע ת העדות וחוא ר׳ א נ א מ ממל ‪,‬‬
‫ובם׳ חנחל קמא ר' אבא שלדו לרב ספרא לגבות מעות‬
‫סרב יוסף מ ח מ א אמהי ררבא ואו ר׳ אבא זקן מאד‬
‫י( בגיסזז חנפרא נדפס רבא לר' אבא ‪ ,‬ע״ן ליילל‬
‫׳‬
‫תחת ד' אבא וכן רבץ חיות י' אבי!‪ .‬המעריך ‪.‬‬
 ‫ס פ ר יוחסין‬
‫אביי ואב״ על אבא אומנא ואמרו לו לא מצית ובו'‬
‫בתעניות‪ ,‬ושדר אביי זוגא מרבנן למבדקיה ועשח‬
‫צדקות ע מ ה ם ‪.‬‬
‫אבא אריכא הוא רב ותלמידיו היו קורץ לו‬
‫רב ר ו ן כבוד אבל שמו העצמי אבא ‪ ,‬וכן ר׳ יוהנן‬
‫או רב נהכץקורא אבא ממשסהת בריאים בפי כיסוי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק פי בערוך וכן קורא לו שמואל‪ ,‬וי״א כי שמו‬
‫העצמי רב ודרך כבוד קורץ לו אבא ‪ ,‬וכן פי' רש״י‬
‫ז״ל בפי השוהפז וכן התוספות הכריעו שם כרש״י‪,‬‬
‫וכן נראה בסוף ברכות ובפי קמא דחגינה כי רב‬
‫כהנא תלמידו קרא לו א ב א ‪ ,‬וכן אריכא שהיה ארוך‬
‫בדורו ורב יהודה מגיע לכתיפו כן פרש״י ובעל הערוך‬
‫כדאיתא בפי המפלת ‪ ,‬וכבר פירשנו זה בתנאים‬
‫באמ< שאול ווה יש סור ונקרא רבינו הגדול נפרק‬
‫לולב הגזול כראמר רב הסדא ‪ ,‬חזוא היבר ספרא‬
‫שהוא תורת כהנים ר״ל ספר ויקרא ‪ ,‬וכן חיבר‬
‫סיפרי ובה שהוא כולל במדבר סיני וספר אלה‬
‫הדברים ומהם תראה הכמתו ופלפולו כמו רבינו‬
‫הקרוש ‪ ,‬וכי הוו מפטרי רבנן מבי רב הע נשארין‬
‫עמו אלף ודי רבנין‪ .‬ובסוף פרק אלו טריפות נראה‬
‫מפרש״י כי נקרא ת״כ ספרא רבי רב משום שהיה‬
‫שגור בפי כל חחכםים וא״כ לא נקרא לפי רעתי על‬
‫רנ ‪ ,‬והרמנ״ס נ ת נ נתהלת מדע אמר כי רב חיבר‬
‫סיפרא וםיפרי‪ ,‬ולפי רש״י נראה ני ו ׳ חייא ודי‬
‫אושעיא עשו כל הנרייתות נסוף הולין‪ ,‬וכן נפי מי‬
‫שמתו בברכות י״ג מתיבתא ננון משנת רני ור' הייא‬
‫ור' אושעיא ורבא ולוי ושמואל ולא הזכיר רב‬
‫ובפ״ק רברכות אמר ר׳ ודיא בר אשי זמנץ סגיאץ‬
‫הרנא קמיה דרב והיינו קורץ בספרא רבי רב וקדם‬
‫ומשי ידיה ומברך והוא בן אחיו ואהותו של רבי‬
‫חייא נאשר א מ ר נ ו ‪ ,‬גם בנו של רב נקרא חייא‬
‫נ ש ם דורו של רנ ‪ ,‬ואניו של רנ הוא אינו נן פי'‬
‫וש״י ז״ל נס״ק ופסחים ונפ״ק וסנהדרין‪ .‬ונן היה‬
‫לו נן לרנ נקרא אינו נ ש ם זקנו נדאיחא נפי עוני‬
‫פסחים ס ת ם רבוחינו שנננל רנ ושמואל‪ ,‬ונירושלמי‬
‫אמר ליח שמואל לרנ אנול משחא רארמאי ואי לא‬
‫נחיננא זקן ממרא עלואי ו א נ ל ‪ .‬ונפרק אץ‬
‫מעמידץ רנ ושמואל ור' יוחנן קראי פי' שרנריחם‬
‫נ מ ו מקרא‪ ,‬ר נ חנא הוא ופליג פי' ני חוא חני־ לוי‬
‫ומנר קפרא ומגני רני שחם ר״נ ור' שמעון ש ח ס‬
‫חנאים ‪ .‬ורנ חאי גאון פירש ני נג׳ מקומות מצינו‬
‫שחוא ח נ א ! חרא בפי ג׳ שאנלו רנ אנא אמר‬
‫צריך שיאמר חודאח חהלה וסוף ‪ ,‬ואידך בפרק‬
‫חאשח שנפלו לח ננסים רב אבא אומר שאלחי‬
‫לםוםנוס ‪ ,‬ואידך נ ש נ ח פרק ר' אליעזר רנ אנא‬
‫אמר הטנילה ואה״נ ילדת ואנא הוא רנ‪ .‬אנל‬
‫‪[98‬‬
‫ש נ ח ז ק י״נ אסתרי פשיטי מי״ג ט נ ח י ואמר אשור‬
‫ה י א אשור הי־א נ מ ו שםרש״י ז״ל שני פירושים‪,‬‬
‫ו ׳ א נ א ח ב ו י ה דד׳ דרא או ר׳ וירא חבריה דר׳‬
‫א ב א ‪ ,‬ר ש נוסחא בסוף חולץ בעא ר' אבא בר‬
‫סמל ואמר ליה ח א ש מ ע ובו׳ ר' אבא קמיח רדי‬
‫אמי ואץ זה חימה לפירושי ני היה ר׳ אמי ראש‬
‫ישינח ‪ ,‬ודומח לוה נפי אלו מציאיח ר׳ אמי אחא‬
‫לקמיח דרי אםי ופרשו חחוספוח אע״נ ו ה ו א נרול‬
‫מר׳ אסי אץ חימח ש נ א לפנע לישאל שחנירו‬
‫היה ‪ ,‬אבל אי נרים כי נ א לפני ר׳ א נ א !שה דר׳‬
‫אבא חלמידו של ר׳ אמי כרםוכה גבי״‪*,‬א רר׳‬
‫אבא ואיך חיח בא לפניו ע״כ ‪ .‬ולפי מ ח שפרשחי‬
‫למעלה יהיה חנרסא לפני ר' אבא טובח וכן אמותי‬
‫למעלה שדרה ר׳ אמי לר׳ אבא שהיה כמו הבירו‬
‫ולמד בבבל עם רב ורב הונא ‪ ,‬וכן בפי החולץ‬
‫בפסקים כוזב הראב״ד הלכה כרבי אבא משום דהוא‬
‫ריינא וארץ ישראל כדאיחא בשבועוח ודיינא נחית‬
‫לעומקא ודינא ‪ ,‬רב יוסף אהוריה רר׳ אבא לפני רב‬
‫ה ו נ א ‪ ,‬מתיב רביאבא לר׳ אםי ולר׳ אבהי ונראה‬
‫שהאריך ימים כי היה בזכץ רב עד רבא שענש לרבא‬
‫בדמי השוד שהטריף רבא וכן נראה שחזר לבבל‬
‫כמו שנפרש בקטינא שהוא ר' זיוא ‪ ,‬ובפי האומר‬
‫בקדושץ כי היה עולה לרנל לפני ר' יצהק נפחא‬
‫ושקנה שרה והוא לא ידע ררב גדל היפך בו‬
‫בראשונח והפקירו בעבור זח ומחקרי ארעא דרבנן‪.‬‬
‫אבא‪ :‬אמר ליה ר׳ אבא לרב אשי בשבח‬ ‫רבי‬
‫בפי שואל ובנדה בפי חאשח ובפרקא קמא רחעניוח‬
‫ובפי הקומץ ובפי חשולח גט‪ ,‬וחחוסםו' בריש מעילה‬
‫רב אסי לדי אבא גרס בי לא ראה ו ב אשי לו׳ א ב א ‪.‬‬
‫אבא אבוח דר׳ אמי אמר ר׳ אמי בר אבא‬
‫אטד רב ה ונא ואולי זח ר' אבא ם ח ם ‪.‬‬
‫א נ א אבוח רר׳ חייא בר אבא ובנו חלמת־‬
‫מונזזק מר׳ יוחנן ר״ל ר׳ חייא נ נ ו ‪.‬‬
‫אבא אבוח דר׳ ירמיח בר א נ א ונפרק חחנלת‬
‫תני אנוה ידב ירמיח בר אבא ואמר רב עליו שחוא‬
‫בעל חשובה בדות כמו יאשיהו ה מ ל ך ‪ .‬ואמרי לח‬
‫בי זה היה ו נ אחא אחוהי ר׳ א נ א זה אנוהי ררב‬
‫״ומעז ו א מ ו מ ו א נ א ואחא אהי הוו נונץ ו נ נפי‬
‫נ מ ה נ ה מ ה יוצאח ‪.‬‬
‫א נ א אנוה ו ו ׳ שמלאי והוא א מ ו לשמואל‬
‫ידע מ ו האי מלחא וחניא נסור הענוד מ ל ו קודם‬
‫חצות או אהר הצות ונוי נפ״ק רר״ה ‪.‬‬
‫ר׳ אבא אהוהי רר' יהודה נר דנדא ‪.‬‬
‫אבא אומנא ר״ל מקע רם והוח אחי ליה‬
‫שלמה מרקיעא נל י ו מ א ‪ ,‬לאניי נל מעלי שבחא ‪,‬‬
‫ל ו ב א במעלי יומא ו כ פ י ת ‪ ,‬חלש רעהיה דרנא על‬
 ‫]‪99‬‬ ‫מאמר שני‬
‫אבא בר אבא הכהן אבוה דטוםואל חבירו טול‬
‫רב‪ ,‬ובפרק אלו מציאות שעשה לפנים משורת הדין‬
‫שהיה חסיד גדול וכן נפרק כל הבשר אמר רב ח ס‬
‫ליה לורעיח דאבא מ אבא וכוי ופרש״י דאבא מ­‬
‫אבא אבוה דשמואל חסיד גדול היה ‪ ,‬וכן בפרק‬
‫חאיש מקדש ח ם ליח לורעיח דאבא‪ ,‬אבוח ושמואל‬
‫ולוי חברים ולמח נקרא א מ ח דשמואל ש א מ מ לו‬
‫בלילה שנחעברח אמו של שמואל שיהיה לו ב; ח כ ם‬
‫ובא לו על ידי קפיצח הדרך בלילה ההוא לאשתו‬
‫וכדר חור במקום שחיח שחוא רחוק משם וחיו‬
‫חושבין שלא חיחח מ ע ו מ ח מ מ נ ו ובא אביו ואמר‬
‫שהוא בנו כך ש מ ע ת י ‪ .‬וכן מצאתי בפי י' יוחסין‬
‫שכחב הרא״ש ו״ל כי ההיא ע ו מ א דאבוה דשמואל‬
‫דאחא בשם ושמש כדאיחא בירושלמי‪ ,‬וכן חחוס'‬
‫כי החיא עובדא דאבוח דשםואל שחלך למדינת‬
‫הים ובא על ידי שם ושמש והוליד את שמואל בס״י‬
‫יוהםץ‪ ,‬ואולי קראו לו כן ראיכא אבא פזונא כדי‬
‫להכירו כדאיחא בפי מי ש מ ח ו ‪ ,‬או לכבוד ולמעלה‬
‫שחיח אביו של שמואל חבקי בחורה ובכל חחכמוח‬
‫כמו אברחם חוליר אח יצחק ‪ .‬וכן חרבח בתלמוד‬
‫א מ ח דר׳ שמלאי ואבוח דרי וירא וכן אחוח דר׳‬
‫פלוני‪ ,‬ובברכוח אומד שחיח אפוטרסוס שומר‬
‫ממון יתומים ובשמירח מעליא ומח ולא צוה ובא‬
‫אליו שמואל מ ו והגיד לו ואפופורפוס בלשון יון אבי‬
‫יתומים ‪ ,‬ובמדרש שמואל בפסוק וידע כל ישראל‬
‫כי נאמן שמואל ו מ ׳ ‪ ,‬כי הרך לר' יהודה בן בתירא‬
‫לנציבין שהיא כנה ו א מ קרובה ל ה ק ובידעו שיהיה‬
‫לו בן הכם ויצא שמואל מ אבא ‪ ,‬ונראה שמת‬
‫אביו קורם שנימול כ־ קראו לו שם אביו'כמו שאסר‬
‫בסוף מועד קטין מ חחניח רבי נשיאה ‪ ,‬כי ביום‬
‫שמח נולד לו בן וקראו לו שם אביו‪ ,‬וכן במדוש‬
‫שמואל יום שמח אבא אושעיא נולד ר' חושעיא‬
‫בנו איש טרייא לקיים וורח השמשי ובא חשמש ‪,‬‬
‫מ ח אמרין ואת אנא ארינא קריח ליח ? ובפ״ק‬
‫והוא חיח שולח שאלוח לרבינו הקדוש וחיח משיב‬
‫רניצח סושי׳י וקשיא דרנ אדרנ ראע״ג דרנ אמוראח‬
‫לו ו ם כ מ ו מאר ‪.‬‬
‫הוא מקשי מיניה מסני שרנן של נל נ ד גולח חוא‬
‫אבא בר אבימי לפני ר׳ הנינא ואמרי לח לפני‬
‫‪1‬‬
‫ר׳ הנינא נ ו פ א (‬
‫אבא מ •אבינא ושאל ממנו ר' אבא‬ ‫רבי‬
‫בד וברא חלמיד רב ר״ל ר׳ אבא מ אנינא ‪.‬‬
‫ר׳ אבא ‪ :‬אמר רבי אבא מ רב אדא אמר ר׳‬
‫יצחק ד ש נוסחא ר' אבין מ רב אדא ‪.‬‬
‫רב־ אבא מ אחא אמר ר׳ אלעא א ס ר ר'‬
‫אבא מ אחא משום רבינו וסרש״י דנינו הוא ר ב י ‪.‬‬
‫ואינו וח א נ א מ אחא אביו של ר׳ חייא הגדול‬
‫אע״ש ששמו נ ן ‪ ,‬ובפרק ג' שאנלו אמד ר' אלעא‬
‫י( ו^דזלן ‪ 104‬ב בערך אביפי נרם בד ‪00‬י חמעריך‪.‬‬
‫יח שאמר הגאון נשנת אני מצאחי ננםרא ולא‬
‫נרש״י ולא נחום׳ שאומר אנא אלא רנ ח מ א ‪,‬‬
‫ואמר ואני מצאתי נחוספחא נפרק ו׳ מחולין א ח ו ת‬
‫שאומר א׳ ר׳ א נ א וח אחד מן חרנרים שחיח דני‬
‫חייא אוסר אין לחם חשונח וחשינ ד׳ אליעור ונו׳‬
‫וכן נפ״ק דניצח נתוספתא‪ *,‬ונן בפרק נסוי חרם‬
‫נ נ מ ר א ‪ ,‬ונאות הרי״ש בעו״ח נאריך נ ש ם רנ ודנ‬
‫היה אומר על רנ היננא נר שילא שהיחה לו אחנתו‬
‫נ א נ לנן כדאיחא נס׳ סורר ‪ ,‬וכן נירושלמי ונפרק‬
‫נ מ ה אשה אמר ליה ר׳ שמואל לרנ חיננא מ שילא‬
‫מלחו ר מ ן דני ריש גלותא לא ליסקו בשנת נסרנלי‬
‫חתימי ל מ מיק־ ולא קפדי עלך דני ריש גלוחא‬
‫םרש״י שהיו עושץ חותמות לטליחוח שלחם נעץ‬
‫עבדים לחראוח שנסוסין ה ם לראש גולה‪ ,‬ואי‬
‫םסםקי מרחחי וםקסלי להו רלא קסדי עלך אם‬
‫חלך בלא ח ו ה ם ‪ .‬והערוך בערך סרבל סי' שהיה‬
‫מ ס ד סהר ה ם ו נ ס שאם לא ימצאו החוחם שעשח‬
‫יאמרו שגננ ה מ נ ס ‪ ,‬ור' היננא שהיה לו נשיאוח‬
‫סנים לא חיח ירא וניל םרש״י עיקר ‪ ,‬ורנ אדא מ‬
‫א ח נ ח חלמיד רנ חיח נשעח קמרחו של ר נ נדאיחא‬
‫נסרק ניצר מ מ נ ץ ושמש ר נ לרני ולר׳ חייא‬
‫‪7‬‬
‫נישינה ור' יוהנן שמש נ ע מ י ד ה ‪ ,‬והוא ר נ ג מ‬
‫נ מ ל א נחורוז ונחסידוח ד ׳ סילי דחסידוחא נמצא‬
‫מ נ כמו שנפרש כלם נשם ר נ ‪ .‬ונס׳ אלו טריסות‬
‫אמד דיש לקיש עליו ונור אותו חאיש לטונ ‪ ,‬ונפי‬
‫ראשיח חנו אמר ר׳ יוחנן לאיםי מ חיני מאן ריש‬
‫סידרא נ נ נ ל א״ל אנא אריכא‪ ,‬א״ל אנא ארינא קריח‬
‫ליח נחירנא פי׳ לשון ומרח כמו חאי דבכוכב יחידו‬
‫נחיר וחכים שיי ןםץ וחכם כאשר פירש בערוך !‬
‫נחירנא כר חוינא יחבץ אחו־ א שורוח אחוריה ררב‬
‫קמיח דרבי ונפקי וקוקי דנור מפומיח ררב לשומיח‬
‫דרבי ומסומיח דרבי לפומיח ררב ‪ ,‬וליח אנא ידע‬
‫נדור ההוא הוץ משמואל ‪.‬‬
‫אבא ! אמר ר׳ אנא מ אבא אמר ר׳ יוהנן‬ ‫רבי‬
‫משחינץ מים נסני רנים ואין שותין מים נסני רנים‬
‫ומעשח נ א ח ד שנקש להשחין ולא חשחץ ונמצאת‬
‫נריסו צ נ ח נס׳ מומין נננורו׳ ואולי חוא טעוח דחיח‬
‫ד׳ חייא מ אבא ‪] .‬אמר ש״ש ואולי חוא אביו של‬
‫שמואל וחראיח כי במםכח בכורוח אמר כי שמואל‬
‫היה דורסו ורצח לחשחץ וצוח וחביאו בנד אחד‬
‫להפסיק וחשחץ ואביו הקסיד עליו וצוה שיצא‬
‫וידרוש שאסילו בלא חפםק מוהר ויצא ודרש‬
‫משחינין מים לפני רבים ו מ ׳ עיין ש ם [ ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫חסידים כנמלים של אברהם אבינו‪ ,‬וכן כחמורו‬
‫של ר׳ פנחס בן יאיר וכן כחמורו של ר' חנינא בן‬
‫רוסא שננבוחו והניחו לפניו שעורים ולא אכלן עד‬
‫שהוציאוהו והלך לביחו ואכל ללמדך כשם שהצדיקי'‬
‫חסידים בחםחן הסירים‪ ,‬ווה המאמר כשאמר‬
‫הוקיח על ר' יוחנן חלםידו לית רץ בר איניש או רץ‬
‫‪ 1:‬איניש וכן כמו וה בפי עישץ פסץ‪ ,‬ובירושלמי‬
‫ר' יונה ור׳ אבא בר רםונא בשם ר' וירא ור׳ אבא‬
‫בר ויםונא אמר לר' אבחו שצריך להזכיר מעץ‬
‫חמאורע ר״ל בשבח ויום ס ו ב בברכח מעין שלש‬
‫כיון רחש לה ר' זעירא ‪ ,‬ובפ״נ רסנהדרין ירושלמי‬
‫ר׳ אבא בר זימונא חוא דד אצל נוי בחמי ואמר‬
‫ליח אכול נבלח ואי לא קטילנא לך ‪ ,‬אמר ל־ח אי‬
‫בעיח למיקטל קסל רלא אכילנא ‪ ,‬ואמר ליח חנוי‬
‫נמץ מודע לך ראלו אכלחיח חוינא ק ט ל לך או‬
‫יחורי או ארמאי‪ ,‬וכחב חרא״ש בפרק אין מעמיךין‬
‫ומםחמא בצנעא היח בביתו של גוי אלא שרצח‬
‫לחחמיר על ע צ מ ו ‪.‬‬
‫רבי אבא בנו של ר׳ חייא בר אבא חלמיד ר'‬
‫יוחנן ור׳ אבא ודי דרא נמירי מר׳ אבא ברי חייא‬
‫ודי ח־א קרא לו סבא ‪ ,‬ווה ר' אבא בנו של ר'‬
‫ר׳ הייא בר אבא בשוקא דקסרי מקימו של ר' אבהו‪,‬‬
‫ור' אמי שם ראש ישיבה ור' זירא אמר לר' אמי‬
‫לא שבקחן למשאל לסבא דשמיע ליה מאבוה רבי‬
‫חייא ור' חייא מרי יוחנן‪.‬‬
‫ר׳ אבא דמן חיפא ור׳ אבא איקלעו לבית ר'‬
‫אסי ור׳ אסי חלמיד ר' יוחנן‪.‬‬
‫אבא בר ח ם אמר רב חסרא אמר לי אבא בר ח ם‬
‫ומי בפרק ר' ישמעאל ופירש רב צ מ ח גאץ בר‬
‫פלטוי בעריך שלו כי חוא שם ח כ ם ‪.‬‬
‫ר' אבא בר בר ח נ ח והוא רבח בר בר חנח חלמיד‬
‫ר' יוחנן‪ ,‬ונראח ששמו אבא כשראח מחי מדבר‬
‫אמרו לו כל אבא חמרא וכל בר בר חנא סיכסא‬
‫פי׳ שוטח ‪ ,‬והוא יחיב לפני רב יחווה ו א ל בחר ר'‬
‫אלעור‪ ,‬ואינו וח רבח בי• בר ח נ ח בן אחיו של ר'‬
‫חייא כי היה מורה בומן רב־נו הקדוש ווה יושב לפני‬
‫רב יהווה ש נ ל ר רב יחווה בשמח רבי‪.‬‬
‫אבא מ הנינא ‪.‬‬
‫אבא בר חסדא‪ ,‬אמר רב הסדא אמר לי אבא בר‬
‫הסדא אמר זעירי הלכה וכוי‪ .‬ורע כי לפעמי' נמצא‬
‫זח השם של אבא בקוצר ותמצאהו באו' הוי״ש א ם‬
‫לא חמצאחו באוח האל״ף כמו רב ורבא ר' אבא‬
‫וכן רבץ הוא ר' אבץ וכן אומר בפי חמקבל אמר‬
‫ליה רב יהודה לרבץ אבין א ה י \ כ ו ' וכן בירושלמי‬
‫אמר ר׳ בא אמר ר׳ הייא מ בא ‪.‬‬
‫ר׳ אבא בר טבלא בשם רב ‪.‬‬
‫‪[100‬‬
‫אמר ר׳ יעקב אמר ד׳ אבא מ אחא משום רבינו‬
‫גם מ ה נסתפק לי מ ע ט אם חוא ר' אבא ס ת ם ‪.‬‬
‫אבא בר אחא סילא מכפרי מקומו של רב‬
‫חסדא מ נ ץ רב ח ו נ א ‪ ,‬ווח אבא מיוחם מורע‬
‫שמעיה אחי דוד המלך ע״ה והיו לו ח׳ בנים ‪:‬‬
‫מדתא ואיבו והנה ושילת ור׳ ה״א רבה הירוע ר׳‬
‫הייא ובניו‪ ,‬ובנו איבו היה לו בן מאשתו הראשונה‬
‫והשיאו עם בת אשתו השניה שהיתה לה מאיש‬
‫אהר ו נ ל ד רב נכדו מאלה ה ש נ י ם ‪ ,‬אבל לר' הייא‬
‫הלידו אבא מ אהא אביו מאשתו השנית‪ ,‬בענץ כי‬
‫אביו ואמו של רב שניהם אהים לר׳ הייא ה נ ד ל ‪,‬‬
‫אבל רבה מ ה נ ה היה בן אהיו של ר׳ הייא‪ .‬ובערוך‬
‫בערך אבא פי' משום הסירי מננצא ני איבו ומרתא‬
‫אהיו ואזזותו של ר' הייא ה ם היו אביו ואמו של רב‬
‫וזה אינו איפשר‪ ,‬כי על כל הה' בנים אומר‬
‫התלמוד ש ה ם בני אבא בר אהא ם ל א ‪.‬‬
‫ר׳ אבא מ אלישיב בומן ר' מני מ י ה דר׳ יונה ‪.‬‬
‫ר' אבא בר ביסנא בשם ר' יוהנן‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫אבא‪ :‬בעא אבא מ י ה ררב בנימין בר הייא מרב‬
‫הונא בר הייא בוכץ רב א ס י ‪.‬‬
‫אבא מהגרוניא אביו של רב שמואל ואשתו נשאה‬
‫ר' אבא מ מ ן רב יהודה ‪.‬‬
‫רבי אבא ; אמר ר' אבא בר רב הונא אמר ר ב ‪.‬‬
‫ר' אבא בר וברא והוא חיה עקר מפרקיה‬
‫ררב הונא ‪ ,‬ורב גדל ורב ששת הברים לו והם ג״כ‬
‫עקרים‪ ,‬ושחץ סבי נעקרי חוץ מרב אחא בר יעקב‬
‫מ צ ד שחיו מחעכצים לחשחץ מיח כרי ללמוד‪.‬‬
‫בעא ר' אבא בר ז מ א מוי אבא והוא קרא רבי לר'‬
‫אלעזו בפוקא קמא ו מ ג ל ח ‪.‬‬
‫אבא מ זבדא וחוא אחוהי רר׳ יהודה בר וברא‬
‫והוא חלםיד רב הונא והוא עקר לחלן נאריך מ ‪.‬‬
‫ר מ אבא ו אמר ר' אבא בר זוטרא אמר ר'‬
‫חנינא והוא חורגמן לר' יוהנן וה ור׳ אבא בר ממל‬
‫ור אבא מ זברא כלם בזמן אחד •‬
‫אבא מ יימונא בשם ר' אליעזר הלרא‬ ‫רבי‬
‫אם חראשונים מלאכים אנן בני איניש ‪ ,‬וכן בב׳׳ר‬
‫וינרך הגמלים מהיעוד על ששלח ר' ירמיח לדי‬
‫ר ו א סל של חאנים ואנלום נלא חיקון ה מ ע ש ר ‪.‬‬
‫ונן נ מ ם נ ת שקלים ונן נפי ואלו קשוים א מ ר ר '‬
‫דרא אמר ר׳ אבא בר רמונא אמר רבי אם ראשונים‬
‫מלאכים אנן בני איניש ואם חראשונים בני איניש‬
‫אנן חמורים ולא כהמורו של ר' פנחס בן יאיר‬
‫ב ח ל ץ פרק ראשון‪ ,‬ל א כחמורו של ר' חנינא בן‬
‫רוסא חאםור בחעניות כן פרש״י ואני לא מצאתי‬
‫שם כי א ם עזים ‪ ,‬אבל באבות רר' נחן במשנח‬
‫יוסי בן יועור אומר כשם שהצדיקיכ חסידים בחמתן‬
 ‫‪1011‬‬
‫אבא נר ט ר י א ‪.‬‬
‫אנא נר מרת הוא אנא נר מניומי © נ ה מ ו‬
‫קורם וה והוא נעא מאניי נש׳ נ ׳ רביצח ואניו‬
‫מניומי הנר ר נ נהמן בירושלמי‪.‬‬
‫אבא נר מרתא נ ע א מאמי נס׳ נ׳ דביצח והוא‬
‫אנא מ מניומי‪.‬‬
‫אנא נר מפו ואמרי לה נר רממו נם' המסלת ‪.‬‬
‫רני אנא ‪ :‬אמר ר׳ אנא מ י ה ררנ נהמן מ‬
‫רנא אמר ר נ הםדא ‪.‬‬
‫ר' אבא נר סורמקי ורנא נר עולא ויהיה אהיו‬
‫של רנ הנינא ‪.‬‬
‫ר׳ א נ א מ י ה דרנ ספרא ווי' יהושע דסננץ נשם‬
‫ר׳ לוי‪.‬‬
‫רבי אבא דמן ענו נסרק מקום שנהגו ע מ‬
‫היא מדינת הים ר״ל הוצה לארץ ונסי מי שאהוו‬
‫אינה מדינת ה י ם ‪ .‬ווה ר' אנא מנשק ניסי דענו‬
‫משום ני רצו ע מ י ך את אנניה ‪ ,‬ונראה כי עכו‬
‫היא קרובה לצידון נן סירש רש״י ו״ל וירנתו על‬
‫צידון היא ענו או ק מ נ לצידון ע נ ו ‪ .‬ונס׳ יש נוחלין‬
‫ונולון עלה לו ת ה ו ם ענו ונםתלי גנוםר‪ ,‬אנל‬
‫נמםעות דר׳ ננימין אומר ני הוא יום אהד מצור‬
‫הקדומה וההדשה והיא ענו אשר היתד‪ .‬נננול א ש ר‬
‫והיא תתלת ארץ ישראל והיא נמל גדול נשפת הים‬
‫עד נ א ן ‪ .‬ונתתית סםר שופטים אשר לא הוריש‬
‫את יושני ענו ואת יושני צידון וא״נ היה נתלקו‬
‫של אשר ואינה צידון אנל היא קרונה לצידון‬
‫ונתהומה ויהיה ג״נ מ נ ו ל ונולון שלא יהיה קשה‬
‫לרש״י ולגמרא ‪ .‬והרמנ״ם ויל נפי׳ משנת גיטין‬
‫אמר שענו אינה מארץ ישראל‪ ,‬ונפרק ו' מ מ ס נ ת‬
‫שמידת מ ע ש ה מ ו ס ף הנהן הננלי שהיךז מ ט מ א‬
‫ויוצא הוצה לארץ אצל ר' יוסי נצידון‪ ,‬ונפרק מי‬
‫שהוציאוהו הלך ללמוד תורה לצידון פרש״י חוצה‬
‫לארץ הוא ‪ ,‬אנל נ ס ו ף ספו מ צ ו ת הגדול נמצות‬
‫קל״ג ע מ מקצתה הוצת לארץ נאשקלון ומקצתה‬
‫נארץ נ ד מ ו נ ה נירושלםי‪ ,‬ונן נראה ני א ס ענו‬
‫אינה מארץ ישראל למה ר׳ א נ א מנשק כיפי דעכו ‪1‬‬
‫והסולמ״י כ ת נ כי אלו הכיסים היו עשויים ל ה מ ל‬
‫נין הקרש להול ני הציד‪ .‬נארץ והצית ת״ל וההרוןזץ‬
‫עשו משא ומתן על וה נתחלת גיטץ ואמרו‬
‫גם נן וה שהציה נארץ ונן נ ת נ ו התוספות שם ונן‬
‫נסוף נתונות ור' יום ט ו נ האשניל״י נ ת נ ני‬
‫בירושלמי אומר שחציה בארץ ואם נן מצד חחצי‬
‫שבארץ ישראל חיח מנשק וכן בפי מי שאחזו שחיא‬
‫מארץ ישראל‪ .‬ובפרק ב' דכחומח אמר ר׳ רדא‬
‫ך‪,‬א מלתא מרי אבא שמיע לי ואם לאו ר' אנא‬
‫דמן ענו שכתתיה‪ ,‬ווה ר' אבא עניו מאד‪ ,‬ולדי‬
‫י‬ ‫ש נ‬ ‫מאמר‬
‫אבא מ יהודה בשם רב •‬ ‫רבי‬
‫ר' אבא מ ר' יהודה בירושלמי‬
‫אבא בר יורן‪.‬‬
‫רני אנא ‪ 1‬אמר ר׳ אבא מ יעקב אמר ר׳ יוהנן‪.‬‬
‫ר' א נ א דמן יפו‪.‬‬
‫רני א נ א ; אמר ר' א נ א מ יצחק ‪.‬‬
‫אנא נ ר ירמיה אמר שמואל ור' יונח ור' וירא‬
‫אומר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫א נ א מ ירמיה‪.‬‬
‫א נ א נחן נרולא אמר ר״ל משמו ד׳ אמות קונוח‬
‫למציאח שאינח מ ש ו ח ח ר מ ם מחקנח רננן ומי‬
‫ונראח שחוא חנא דנרייחא מחאחרוניס ‪ ,‬ובספרי‬
‫באלה הדברים אבא יוסי בן חנינא משום אבא נחן‬
‫בן דליח ‪.‬‬
‫ר' אבא כהנא ור' אבחו בזמן ר׳ יוחנן ורב‬
‫ואולי הוא מ ו של רב כהנא חלמיד רב ‪.‬‬
‫אבא הכהן אמר ליד‪ .‬לר' יוסי הבחן חמיה‬
‫אני א ם קבל ר' יוחנן חשובח ריסי ללוש‪ ,‬ושם‬
‫מ מ ר א הוד לומר עליו ר' אנא מ כהנא לר' יוסי‬
‫הנחן אנל ננמרא אחרח לכל אומר ר' א נ א ח נ ה ן ‪,‬‬
‫ונמקום אחר אומר אמר ר' אנא חנהן משום ר'‬
‫יוסי חנחן מעשר‪ .‬ומחו ננע של ר' יוסי נ ר חנינא‬
‫והם מ מ ן ר' יוהנן‪ ,‬ונסרק נל הנליס אמר ליה ר'‬
‫אב‪ 8‬בר כהנא לר' ירמיה ‪.‬‬
‫ר' אבא חכחן מ םסא לסני ר' יוסי בר ובידא‪.‬‬
‫אבא בר ממל בם' המוכר את הביח מאי‬ ‫רבי‬
‫ממל פירש ר' אבא בר ממל מסרכתא והיא אבן‬
‫שנותנין על הזהים ו מ ש מ ן או הבור העליון‬
‫שנותשץ נו הזתים ‪ :‬אמר ר' אבא'בר ממל אמר‬
‫רנ ‪ ,‬איתניה ר' אנא נ ר ממל לר׳ תייא נר אנא ‪,‬‬
‫יתינ ר' א נ א נ ר ממל לפני ר׳ א מ י ‪ ,‬ר' יוחנן נ ש ם‬
‫ר' אנא נר ממל ‪ .‬ו נ נ ר אמרנו ני נראה ני חוא‬
‫וח ר' א נ א ס ח ם ‪ ,‬וולח ני נסוף חולין נראה ני ר'‬
‫אנא חירץ לר' א נ א נ ר ממל הנעיא ‪ ,‬אנל מ ו ס ת‬
‫חנמרוח מרסיס מדוייקוח אינו מומר לר׳ אנא נפי‬
‫ג' דשמעוח ירזשלמי אמר ר' זירא נל ימיו של א נ א‬
‫בר ממל לא מצאנו חשובח עד שמח ואז מצאנו‬
‫חשובה ‪.‬‬
‫אבא בר מנעמי דחוא אט; בר מרת מ מ ן רבה‬
‫בסוף יבמוח ומועד קטן ר' אבהו ור' יצחק נפחא‬
‫ואבא בר מניומי ור' חנינא בר פפא ורב ססרא בפי‬
‫המניא ג ס וסי חשולח נ ם פרע מעוח לנדבה בשעת‬
‫שמיטה ונונוח זה סטרו ראש גולה מהמעות‬
‫שחיח צורבא ם ר מ ן נ ם ו ף סרק נל נ ח מ ‪.‬‬
‫אבא בריח דרב מנימין מ חייא ‪.‬‬
 ‫ס פ ר י וחסין‬
‫אמימי לאיזרין‪ ,‬ויש גרסא גויה ירכא וכן נראה‬
‫כי רב אחא ורבינא חברים ‪.‬‬
‫אבא ‪ 1‬אמר רב אש• בר אבא אמר ר' יוחנן‪.‬‬
‫רבי אבדומא‪.‬‬
‫רבי אבדימי! אבוח דר׳ י צ ח ק ‪.‬‬
‫ר׳ אבדימי בר המז־ורי‪ ,‬ריש ^ןיש ודי אבא סירשו‬
‫דבריו‪.‬‬
‫אבדימי דמן חיפא יורי יצחק נסחא ‪.‬‬
‫רבי אבדימי‪ :‬אמר ר׳ אבדימי בר ח מ א בר חסא‬
‫מלמד שנפח חיזר כניגיח פרש״י ז״ל קובא שמטילץ‬
‫בח שכר ‪ ,‬ואמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא‬
‫רבח וכוי וכן בחוריוח אבדימי בר ח מ א ‪.‬‬
‫אבק וחוא שמו אבא יורן חלמידו של רבי‬
‫ונצמרע וטבעו שני בניו מפני שדבר על ר' ישמעאל‬
‫בר׳ יוסי כדאיחא ביבמוח והיוז חכם גדול וחסיד ‪,‬‬
‫ובפסקי ברבוח פרק חפלח חשחר מ ש ם חירושלמי‬
‫שהיח תורגמן רבי יכן נראח ‪.‬‬
‫]רבי אבהו בר ווטרחי ספ״ק וברכות דיב״ב‬
‫ז ל‬
‫יעב״ץ[ • ע״ז * ו ‪ 104‬ב יי אבין ייטיחי‪ .‬ה מ ע ר י ך ‪.‬‬
‫רבי אבחו נסרק מקום שנחגו רב אדא ורבא‬
‫בר חנן אחו לר' אבחו זח חיח מבבל ואינו וח ר'‬
‫אבחו חידוע חלמיד ר' יוחנן כי זח חיח בבבל כן‬
‫כחב רבי ישמעאל ח כ מ ו ן ‪.‬‬
‫רבי אבהו חוא חבר לר' חייא בר א ב א ‪,‬‬
‫וכבר ידעח כי נ ם ו ט ח פרק ואלו נאמרין שרי אבחו‬
‫דודש א נ ו ח ור' חייא שמעתתא ועובו לר' חייא‬
‫ר' א נ א מרי אחוהי דר׳ יוסי בסוף יבמוח ובו'‪.‬‬
‫ואו ר׳ אבחו נחן משל לדברי ר׳ חייא מרגלייח‬
‫אנא מרי אמר ר' נחמיח בר ברוך אמד ר' אירי‬
‫ודבריו מיני סרקין לפייס לר' חייא בר אבא ‪ ,‬ועוד‬
‫נ ר אנץ וגץ גרים רש״י א נ א מרי נ ך שמו נוסחא‬
‫שבראשונה חיח ר' חייא מלוחו עד ביחו משום‬
‫קרא דבי קיסר והעם ההוא רבי אבהו לוהו לר׳‬
‫חייא בר אבא ‪ .‬ובן חיח ר׳ אבחו חבר לר' אמי‬
‫ולר׳ אסי בזמן ר' יוחנן וחיח רבו ר' יוחנן ובן למד‬
‫עם ר' יוסי ברבי חנינא ‪ ,‬ור' ירמיח יחיב לפני רבי‬
‫אבחו ואמר לו ירמיח ברי‪ ,‬וחיו לו ח' בנים ליל‬
‫נני נ נ ו אנימי חנן ח ח ש ו נ ומנבד אביו מ א ד ואלו‬
‫ח ח מ ש ח נלם ח כ מ י ם ‪ ,‬ור׳ אבהי יפזז מ א ד יוחד‬
‫מר׳ יוחנן ני היה לו הדרה פנים ו״י זקן ונן אמרו‬
‫שופו־ה דרי אנהו מעץ דיעקנ ע״ה והיה קרונ‬
‫למלכות כדמסורש בםנהדרץ וננתונות סרק נ' •‬
‫וביבמות פרק ו' אמהתא דבי קיסר אמרי לר'‬
‫אנהו רנא רעמיה ומדנרנא דאומתיה ביצינא‬
‫דנחורא על יופיו‪ ,‬יתיב ר׳ אבהו ור׳' יצהק נפהא‬
‫ור׳ חנינא בר ספי אמר להו ר׳ א ב א ‪ ,‬ובל אלו חני‬
‫חכמים חיו סמוכים כדאיחא בפי המביא ג ט ‪ ,‬ור'‬
‫אנהו היה מנצה למינץ בלשונו ה צ ח וחיח טוב‬
‫לישראל נמנברץ לישראל בעבורו‪ ,‬ולר׳ א נ ה ו רצו‬
‫‪[102‬‬
‫אבהו היו ממנץ לראש ישיבה ולא רצה משום ר'‬
‫אבא דמן עכו ואמר עד שיצילני מבעלי חובוח‬
‫ואמר זח כדי לחעשירו שיחנו לו מחנוח בפו־ק ואלו‬
‫נאמרץ ב ם ו ט ח ‪.‬‬
‫אבא בר פסא אמר ליח ר' וירא עול לגבי‬ ‫רבי‬
‫רב יעקב נ ר אידי שהוא יישב נצור ‪ .‬ונראח ש ח ו א‬
‫האמור קודם זה ר' אנא ה נ ה ן ‪.‬‬
‫ר נ א נ א ‪ :‬אמר רנ א נ א בר נרי רנ פפא אידם לו‪.‬‬
‫ר' א נ א נריה דרנ ‪0‬פ׳ ורני יהושע דסננין‬
‫בשם ר׳ לוי‪.‬‬
‫ר׳ אבא דמן קיסרי בפרק סדר תעניוח ‪ ,‬נ״א ר׳‬
‫וירא דמן קיסרי‪ ,‬ובסוף מועד קטן תני ר' אבא‬
‫דנץ קיסרי קמיח דרי יוחנן‪.‬‬
‫אנא נ ר שמואל חוא ר נ ח נ ר שמואל ‪.‬‬
‫ר' א נ א ווטי נפי חקומץ זוטא ורש״י הביאו‬
‫שם ולא פירש ונראח שחסר נפרוש ‪.‬‬
‫]אבא יוסי בר אבאי זבחים דצו״א יעב״ץ[ ‪.‬‬
‫אבא יוסי בן דוסאי ורבנן אמרו ר' יוחנן דסליגי‬
‫ואולי חוא תנא אחרון‪.‬‬
‫אבא מר בריח דרב פפא אפסיק ליה רב םפא‬
‫ואחר ע מ י ‪ ,‬אע״פ ששנים אין מפסיקץ לאדזד‬
‫כשאוכלץ־נ'‪ ,‬ובפרק הכוחב אמר רב פםא כגץ‬
‫אבא מר ברי מרענא שטרא אפומיח ובסרקא‬
‫קמא דקדושץ ובפרקא קמא דכחובוח רב פפא‬
‫בהלוליה ראבא מר ב ר ה ‪.‬‬
‫אחרינא אדא מ א ר י ‪.‬‬
‫אבא טרי ח ש גלוחא ואזל רנ נחמן נ ר יצחק‬
‫לפיוסי לאשחו על נדר וכוי‪ ,‬ו ק כמו זח בפי חנוקח‪,‬‬
‫ונירושלמי יש גם נן א נ א מארי אחוה דרי יוסי‬
‫שהוא א מ ו ר א ‪.‬‬
‫אנא נושאה תרגמה קמיה דרנ ע ס ף ‪ ,‬נוסחא‬
‫אחו־נא אדא נ ר ש א ה ‪.‬‬
‫אבא םוראה המוה דרב פפא בזמן רנא ‪.‬‬
‫ר׳ אבא קרטיננאה‪.‬‬
‫אבא קשישא בסדק קםא דסנהדרץ ואולי הנוסחא‬
‫אביי קשישא‪.‬‬
‫] א נ א שאול משמיה ררנ נסי ננוח כוחים‬
‫דלח״א‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫אנא ‪ :‬א״ר אחא נ ר א נ א אמר ר' יוחנן ואולי‬
‫חוא אבץ של ר' חייא בר אבא ‪ ,‬ור' אחא היח‬
‫אחיו‪.‬‬
‫אבא ! אמר רב אהא בר ‪ !5‬בא לרבניא איקלע‬
 ‫]‪103‬‬ ‫שגי‬
‫א ב י ה ‪ :‬תני אביה רר׳ וירא קםיה ת׳וירא ואכזרי‬
‫למנותו ואש ישיבה ולא ו צ ח מסני ר׳ אבא ו מ ן‬
‫לה אהורי דר׳ וירא ‪ ,‬ונסוטה ס' מצוה חליצה ני‬
‫אניי נחן עיניו ברב ם‪0‬א שהיה לו אב ואס לסרנסן‬
‫ומחו טיניהס מיר ר״ל אניו ואמו טול רנ פפא מפני‬
‫וה שהיו שם נעיר אנל נספר קנלח חחסיד פופירטי‬
‫חפרשיוח על הקנלה אמר ני ר׳ וירא ורנ ספא לא‬
‫נודע להם אב נ מ ו ל ק םירא וזח אינו נן ני חחלמיד‬
‫מזכיר א ו ח ם ‪.‬‬
‫אבוה ! חני אבוד! דר׳ ירמיה בר אבא בסוף‬
‫חחבלח‪.‬‬
‫אבוח דרב פפא בא לפני רבח בר רב חונא בשי‬
‫אלו מציאוח וא״ב היה לרב םפא אב ידוע‪.‬‬
‫אבוד! ושמואל וחוא אבא בר אבא ח מ ץ‬
‫שאמרנו‪.‬‬
‫אבוי דרי צפרא שאל לר׳ ד ו א בירושלמי‪.‬‬
‫אבוי של רבינא אמר משמידו דרנ יוסף ‪.‬‬
‫רבי אבויד! סבא אמר ליח לרב פפא והוא רב‬
‫ארא סבא נ ד ״ ו ‪.‬‬
‫אבוכרם‪ :‬אמר רבינא אמר לי ס מ א בר חלקאי‬
‫אקשי בח אבוזז דבר אבוברם יאמרי לזז אחיה‬
‫ו ב ו א מ מ ם טיוש וש״י שם האיש ‪ ,‬א מ ה ונו־‬
‫אבוכום חוא א ב ו מ ם עצמ! ומכיוין חיו אח ה ק‬
‫ולא אח האב וחיו קורץ אותו על ש ם בנו שעשה‬
‫אר‪ .‬בנו סיכץ לו נסרק השוחט והעוון• פירט‬
‫רב אבחו אביו של רב שמואל והוא רב אבהו‬
‫א נ ו מ ם שם ח נ ם ‪.‬‬
‫] ו ׳ אנטולס אני אניו של עוריה ‪ .‬יענ״ץ •[‬
‫אביטול ססוא משמיה ו ו נ פפא ‪.‬‬
‫אביי חבחו בר סלונחיה דובא ובפי הוווע ני‬
‫לא היד‪ .‬לוקח מתנות ט אם בערב יום הנפורים‬
‫שידעו שהוא נהן ואומר בגמרא וליפרוס ר״ל שיברך‬
‫נרמז נהנים ימשני אנסי ליד‪ .‬עידניה סי׳ חחלטידי׳‬
‫קורץ עמו ני נשעה שהיה נשיאיה נסים היי קורץ‬
‫עם א נ י י ‪ ,‬והרא׳׳ש )ר' אנסי ליה כלומד חולה‬
‫נמעיו חיח ולא היה ינול לשחיח ולסינך לא היה‬
‫‪,‬‬
‫יכול לפרוש כפיו‪ ,‬והפירוש חראשץ פרש" והערוך‬
‫נערך ע ד ן ‪ ,‬ונש־ק נ מ ה םדליקץ נם ק לרנא אנסי‬
‫ליה רננן עידניח שחיח מ ש ח ה נקניו ונא לו‬
‫ה ד ח ק ן ‪ ,‬ו ר מ חמונהק ר נ ה מ נהטני הנהן אחי‬
‫אניו שנן קנלו חגאונים ושניהם מניח עלי‪ ,‬ורבה‬
‫חי מ' שנה שעסק נ ח ו ו ה ‪ ,‬ואניי שעסק בחידה‬
‫וממילוח חסרים חיח ם׳ שנח ‪ .‬ונפרק חלק נראח׳‬
‫מ גם ו נ ה עמק נ ח ו ו ה וננמילוח חסדים ו א מ ר לו‬
‫אביי ק ‪ .‬ואמי שמו נחמני כשם יקנו אביו של‬
‫רמז והוא נשאו־ יתום מאביו ואמו כמו ר' יוחנן‪,‬‬
‫ני נאשר נולד מחוז מיד אמו וקודם זו! מ ח אביו‬
‫ואמרו שאביי ו״ל אש״ו ב״ך ייוח׳׳ם יתי״ס‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עבו הענו‪ ,‬וו׳ אבחו שבח לעצמו שחיו! ענו אבל‬
‫א מ ו שו׳ אבא ו מ ן עבו יוחו ענו מ מ נ ו ‪ .‬ואחו־‬
‫שמח ו ׳ יוחנן חיח עם בית וינו של ו׳ אמי ור'‬
‫אםי ור׳ חייא בר יוםף בסרקא קמא וחולין‪ ,‬והיח‬
‫•ושב בקסרץ ושלח לד׳ חדנא בנו לטמ׳זז ללמוד‬
‫ו מ ׳ וא״ל חמבלי אין קמי׳ בקשרי שלחחיח לטבריה‪,‬‬
‫ובמגלח חעניוח בי ד׳ בסיץ אחידח מגדל צור שחיא‬
‫קיסרי שחיחח חזקח ד ו ס שבבשוח עשו אוחו יום‬
‫טוב‪ ..‬אחקץ ו ׳ אבחו בקסו־ין חשר״ח ובסוקא קמא‬
‫דמגלח עקרון העקר חיא קסרי בח אוום יושבח בין‬
‫חחילוח וחיחה ליונים והחשמונים לבתה וקורין לח‬
‫אחידח מגדל צור ‪ .‬ק ס ת וירושלם חרבו או ישבו‬
‫שניהם אל חאכץ שנאמר אמלאה ההרבה ולאום‬
‫מלאום יאמץ ושם ר' א נ ח ו ‪.‬‬
‫רבי אבהו מנךף נ ח יש אומרים שחוא‬
‫מרבנן ס נ ו ת ד שהיו אחר רב אשי מפני שנד הלשץ‬
‫ועור נאריך בווי‪ .‬בס״ד‪ .‬אבל וה חלשץ גם נמצא‬
‫באמוראין וכן כתב יבינו ח ם ברב אחאי ם ת ך שהם‬
‫אמוראים ני לנל אמורא חיח לו לשץ משונח במו‬
‫חהי נ ה ר׳ יוחנן‪ ,‬ו ק נסרק עשוה יוחסין ר׳‬
‫אבחו עצמו אמר מנדף בח ווח חאמח בסוף קמא‬
‫איחיביח ד׳ אבחו לרב א ש י ‪.‬‬
‫דורש לסד רםרם ‪.‬‬
‫א מ ח בר איתי אתא לקמיח דשמואל בסרק קמא‬
‫דמציעא בס״ס הדר עם הנבה דאבוח בן איהי‬
‫ושמואל חיו ו ו י ם במבואח אחח ורב ע ק ‪.‬‬
‫אמוז מ איחי שאמרנו שבא לםני שמואל‬
‫ומנימץ בו איחי אחיו ח ו מאכיל לעברים מכל םינא‬
‫ומשחעי אליהו בחדיח ובו׳ ובס׳ מ י חעיו שלא‬
‫תסתכלו בגוי ולא עשו שותסוח‪ ,‬ובסרק קמא‬
‫ומציעא בא לסד שמואל ו ק בס׳ ו ׳ ונזיר בא‬
‫לסד שמואל ו א מ ו אובעה הלבות‪.‬‬
‫א מ ה ובנו ו ב ה בו א מ ה ו מ של ו נ נ ה ט ן ‪.‬‬
‫אבוד‪ :.‬שלח א מ ה בתה דרב עיבא לרבא ל מ ו נ ו‬
‫רבינו בסוף פ׳ יש נוחלץ ואביו חכם גדיל בר םלוגתיה‬
‫רמו• עוקבא‪.‬‬
‫אבות ו חני אביה דר׳ אבץ קמיח ת ׳ וירא ‪.‬‬
‫אבוד! דר׳ אסטוריקי חני מ ב י ר' חייא הוא ר*‬
‫ווו&אי‪.‬‬
‫א מ ה רר׳ הושעיא ו מ קסרא חולקים ונשאל‬
‫ש ם אם ר' הושעיא שמעה מאביו או מ נ ר קםרא ‪.‬‬
‫וכבר ידעת ני חוא ר׳ ח ט א נר ביסנא שחיה מ מ ן‬
‫רבינו ה ק ד ו ש ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[104‬‬
‫לפניו מ אניי סומך ידיו לוקנים כרי מיקומו מפניו‬ ‫ונעבוד שגדלו רבח בי־ נחמני בביתו כאשר כתב‬
‫אב״ רב פפא מימיניה ורב הונא בריה ררב יהושע‬ ‫רש״י נפרק חמקנל אומרים שרבו קרא לו אביי שלא‬
‫משמאליה ‪ ,‬ו מ ה פיאמר אביי אמרה לי א ם אינה‬ ‫לזוכרו בשם א נ י ו ‪ .‬ויש מפרשים לחפך ני שם‬
‫אמו כי א ם מרבנתיה ‪ ] .‬א מ ר ש״ש ‪ :‬ואביו של‬ ‫חעצם אניי ורנח מ ח ו ך שגדלו בביחו ולמדו ח ו ו ה‬
‫אביי נקרא כייליל בובהים הר ברא הוה ליה לכייליל‬ ‫קראו נחמני על ש ם אניו שחיח לו ב ב ן ‪ ,‬ונן פי'‬
‫ולא מחקן‪ [.‬ובנו של אב״ רב ביבי שהיו אומרים‬ ‫רש״י ונרונו לנרכול נגיטץ אנל חסנרא חראשונח‬
‫לו משום ראחון ממולאי אמריחו מילי מויייאחא‬ ‫היא קבלח םחגאונים וכרם לברכח אבל ר נ ח חנירו‪.‬‬
‫ר״ל שחם מ מ ש פ ח ת עלי ש ח ם נכרחין‪ ,‬או כפירוש‬ ‫רנו מונחק חוא רב יוסף סני נחור וסיני‪ ,‬אע״פ‬
‫רש״י בפרק חמקבל כמו מוליאתא שחיא כמו‬ ‫שנפרקא קמא דקו־ושץ נראד ני גם רנ יוסף דנו‬
‫גבשושץ קשים וגבורים ‪ ,‬וכן פירש הערוך בערך‬ ‫מונחק של אניי נענץ ננור חרנ‪ ,‬אנל מ ח שנראח‬
‫מ ל ‪ ,‬אבל בערך ממלא פירש פירוש פויב שהיא‬ ‫ני אניי לרנ יוסף כמו חלמיר ח נ ר חוא נםוף פרק‬
‫ש ם מקום וראיה לוה בבי׳ד ר' מאיר אול לממלא‬ ‫יוצא דופן אמר ליח אניי לרנ עסף מי סליגחא‬
‫ראח אוחם חשיער שחורי הראש שלא היה בהם‬ ‫נראה שלא היה רנו אלא ר נ ה שלא אמר מי פלינ‬
‫שער לבן שיבח אמר שמא מ מ ש פ ח ת עלי א ח ם‬ ‫מ ר ‪ ,‬ונפרק חאשה נגמרה נרה אמר ליה אניי‬
‫וכן במדרש ש מ ו א ל ‪ ,‬ועל רבא בםייעהא רשמייא‬ ‫א ת אמרח ניהלן‪ ,‬ווה הדקדוק שעשיחי עשו נן‬
‫אאריך שאינו כ ח ן ‪ ,‬וכשמינו לאביי לראש ישיבה‬ ‫בברכות על רב ירמיח בר אבא תלמיד הבר לרנ ‪,‬‬
‫היו עטו ר׳ זירא ורבח בר מחנא ורבא ‪ ,‬וכולדו‬ ‫ועוי בפסקי עידובץ כתב ר׳ מאיר רהלכח כאביי נגר‬
‫איפריכו והוא לא איפריך והיה לראש ואמר לו רבא‬ ‫רב יוסף חוץ במחצח שהיא מגי חלכוח שהלכה‬
‫פ ח ה נ ה מ נ י ‪ ,‬ובפרק ‪ -‬ערבי פסהים גור על אגרת‬ ‫כרב יוסף ובמחצח לא פליג עליו אלא אב״ ווה‬
‫בת מחלח שלא חבוא ביישוב ואמרח לו רמכרוי‬ ‫בפ״ק רעידובין‪ .‬ואביי נשא א ש ח בוקנותו והיא‬
‫עליו ברקיע הוהרו בנחמני‪ ,‬וכן ש ם כשבא עולא‬ ‫ח ו מ ח בי־חיח ראיסי בריח ררב יצחק בריח ררב‬
‫לפום בריהא שהיח אביי עם רב •הודח ורב יצחק‬ ‫יהודה בח גדולים והיהה יפה מ א ד וכשנשאח‬
‫בריר והיח שוכן בפום בדיחא חוא ורבח רבו במבוי‬ ‫אניי נבר חיחה אלמנה משני בעליכ הכמים גדולים‬
‫אחר כראיחא בעירונין ורבא שוכן במהווא ‪,‬‬ ‫חראשון רחבח רפים בריחא והשני רב״יצחק נריח‬
‫ובחלומוח רהרואח כי מ ת אביי בפום בודחא ובאו‬ ‫ורנא נר נ ר ח נ ח ‪ ,‬וחשב אניי שאין הלנה כרבי‬
‫בני ישיבחו לרבא למחווא ‪ ,‬וכן בפרק בכל מערכין‬ ‫מ נתרי וימני חויא חוקח ונשאח ו מ ח במהרוז‪,‬‬
‫כי נ ח נפשיה ררב הונא היה אביי עם רבח‬ ‫ואחו־ ש מ ח רנ יוסף שחיח ראש ישינח מלך אניי‪,‬‬
‫ורב ח‪0‬רא ‪.‬‬ ‫ואחריו ר נ א ‪ .‬וזח ומזוט נתלמוד בסוף סרק חנוקין‬
‫ובסוף ברכוח ובחלומוח דחרואח ונםוף חוויות‬
‫]אביי בר אבא ורב חיננא בר אביי‪ .‬יעב״ץ[ ‪.‬‬
‫ובכחובוח בסרט‪ ,‬וכן" כחב חרא׳׳ש בסרק חורוע‬
‫אביי בר אבין ור' חנינא בי־ אבץ ואביי ע מ ח ם‬
‫לחכחיש סירסו רב אלפאסי שסירש נווף חיח רבא‬
‫תנו הרומית בי רבה ופגע בהו רבה בר מ ח נ ח ‪.‬‬
‫מאוחו מעשח ר״ל ממעשח רחעניוח שחביא מ ט ר‬
‫]אביי בר הונא ובתים רםב״ב‪ ,‬ונראת שחיח‬
‫בחמוו על שחרג לאיש אחד כמלקוח בביח רינו‬
‫קודם אביי ס ת ם כי אמר הלכה מ ש ם ר״ה ב״ג‬
‫ווה חםירוש אינו איסשר אע״ס שגם בעל חערוך‬
‫שהוא תלמידו של רב ‪ .‬יעב״ץ[ ‪.‬‬
‫סיחש ק ברי״ף בעבור שזח חמעשה של חעניח כבר‬
‫אביי קשישא אמורא ואביי אמר תני אביי‬
‫מלך רבא שבביח דינו נעשח וזח של חמחנות‬
‫קשישא בכתובות ובפי ב מ ה בהמה יוצאת אביי‬
‫שלקה ע״י א ח ו היד‪ ,‬רב יוסף חי ואחר רב יוסף‬
‫קשישא רמי דרב אדרב שהוא מקשה על דברי רב ‪.‬‬
‫מלך אב״ ואהר אביי מלך ו ב א וכל שהיה ו א ש‬
‫א ב י מ י בריח רר׳ אבחו חהשוב וקיים מאו­‬
‫ישינח נקרא מלך שחיח שוסט בסוף ברכוח בתר‬
‫מצות כיבוד אב ואם וחיח עושח מ צ ו ח כיבוד‬
‫ומלך ו נ א עבוא ליה בת ו ב חסדא אשתו חלון‬
‫בעצמו אע״פ שהיו לו לאביםי חמשדו בני ס מ כ י ‪.‬‬
‫ומנית ידיו עליו‪ ,‬והתוססות אמוו ש ם לא מלך‬
‫אבימי אחוד! רר' איפא ודי איפא חני שבועות‬
‫ו ב א ע ו סטיותו של אביי והסירוש האמתי נזוף‬
‫בי רבח ואביי חב־רו והוא בן רחבח רפוס בריחא ‪.‬‬
‫מאוחו מעשח עצמו כמו שסי' חרא״ש ורש״י בסי'‬
‫אבימי מהגרוניא משמיח ררבא‪.‬‬
‫ה ש נ י ‪ ,‬אב״ יהיב יויח לסבי וש״י םיוש בו שני‬
‫אבימי מבי הוואי ‪4‬‬
‫סירושים‪ ,‬ורב אהא גאון סירסו סיווש שלישי שהוא‬
‫רבי אבימי‪ :‬אמו־ ר׳ אבימי בר ה ם א ‪.‬‬
‫ה ו נ ה לחנמים מםני כנח־ חחורח לחכריח שיקומו‬
‫אבימי בנו של רב תסדא )בשאלתות( כדאיחא‬
 ‫]‪105‬‬ ‫שני‬
‫ר׳ אבץ בר כהנא אמר ר׳ אבץ אמר ר׳ אלעאי‬
‫אמר ר' אבץ אמר ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר׳ אבץ חליי בסוף ברכוח אבץ חלר ברבי רר׳‬
‫אבא בר כחנא ‪.‬‬
‫ר׳ אבץ נברא ‪ :‬רב הונא חליף אסתחא דאנץ‬
‫נגוא והוו וחירי בשרני אכיר הרי גברי רברבי נפקי‬
‫מהבא ו ה ם רב אידי בר אבץ ור' חייא בר אבץ ולוה‬
‫נ ׳ פירושים יצאו טוני ה נ מ י ם בעבור ששניהם אמי‬
‫ואשתו היו והירין או שהיו והידץ בשו־גי ר״ל נר‬
‫שבת ו ח נ ו כ ה ‪ ,‬ונראה שזהו ק דרבי נשיא ורנ‬
‫שיובי אומרים רנילא בשרגא ולא אמדו רנילי‬
‫בשרגי‪.‬‬
‫ר׳ אבץ בר רב נחמן אמר ליה רב •הודח אבץ‬
‫אחי‪.‬‬
‫ר' אנץ דנץ נשקיא איקלעו בביתו רב יהודה‬
‫ודנ ירמיח בר אבא ורב ח ק בר אבא ‪.‬‬
‫ר' אנין נ ר פרטא ‪.‬‬
‫אנין צםוראדז לסני ר׳ יצחק ק אלעור בסרק נ׳‬
‫דהוריוח מ נ ץ ריש לקיש ‪.‬‬
‫אנץ רמאה שהיה מרמה על המצות שהיה‬
‫מניח הקהל להתנדנ ו ה י ה א ה ״ נ נותן מ נ ד כ ל ם ‪,‬‬
‫וחיח באמצע ח ח נ מ י ם לקיים מ ת ן אדם ידחינ‬
‫לו בילמדנו‪.‬‬
‫ר ב י אבין ור׳ דרא וו׳ אסי היו לסני ר׳ יוחנן‪,‬‬
‫ר׳ אבץ בר שמואל בירושלמי‪.‬‬
‫וזה קבל בדקדוק מד׳ יוחנן כמו ו ׳ הייא מ אבא והיא‬
‫רבי א ב י נ א ! אמד גניבא משמיהדרב אמרר׳‬
‫אנינא אמר ר׳ ירמיח מ אבא א מ ד רב ‪.‬‬
‫אנינא ו רנינא חלמיי־ ח נ ר לרב אשי ו ח ס סוף‬
‫הוראח שנאמר עד אנוא אל מקדשי אל א ב י נ ח‬
‫לאחריתם‪ ,‬ונראה שהוא כהן ני לרנ אהא ננו‬
‫נחנו לו פדיץ נ מ ר ובאות חרי״סי ת מ צ א נ״נ‬
‫נל א ל ו ‪.‬‬
‫ר' אבינא חראשון ו״ל וידוע בשם רנינא‪ ,‬ונס׳‬
‫ת מ צ ו ת מ נ י ת מ צ ו ת ק צ ״ נ חאירבינא אינורבינא‬
‫שהיה חלמיד ח מ לרב אשי אלא רמנא קדמון שחוא‬
‫ג״נ בפי אלו ט ו ס ו ח שהשיב ו * יוסף עליו‪ ,‬וגן‬
‫כתב הוא׳׳ש ז״ל בםוק הנשרפץ בסנהודין ח מ ו‬
‫זה בפיההכמים שהיי בזמני‪ ,‬ובפרק הקווזא א ת‬
‫המגילה אמד ר נ חםרא ראויה כ ל ה ת י ר ה ליכתב‬
‫י‬
‫על ידך ומפץ־ שהיה כמו ר׳ מ א י ר ‪] .‬אמר שי^י!‬
‫מ ו ם ח תלמודנו כתב ר׳ חנגאל ‪[.‬‬
‫ר׳ אבינא א מ ה דרב ביבי‪.‬‬
‫ר׳ אבינא מ ח מ ר א דנהר סניא נ״א פ ק ו ד ‪ ,‬שנתן‬
‫לו נניבא ח ח נ ם מ סלונחיח דמר עוקנא ד' מאות‬
‫ז ח ביום שיצא להריגה נניבא ואמר ליה ר' י ד א‬
‫טרלך ד׳ אבינא ל ר מ רב הונא מ ט י ן סדק האומר ‪.‬‬
‫נערנין ם' ש ו ם היתומים ובמנחות סרקא קטא א ס ר‬
‫רב הסדא קולםי טבי נלעי מיניה דאממי עלה ד ה ך‬
‫שמעתתא ‪.‬‬
‫א ב י מ י מ נאוי ה מ ו ה דרנינא ה ו ה ואלו מ מ ן‬
‫ר נ נ ה ן ור׳ א נ ה ו נ ס ו ף ק מ א ‪.‬‬
‫אנימי ניותאה משמיה דרנ סרש״י ש ם מקום‬
‫והערוך סי׳ נץ ניות ברמה )ש׳׳א י״ט י״ט( שם מקום‬
‫נערך נית ‪ ,‬ייש ניסהא אניני סנותאה משמיה‬
‫דרנ פתן ישמנן רינן יני׳ נהתלת ש נ ת ‪.‬‬
‫אבימי מ פסי אמר ליה לר׳ דרא יתיב ר נ נהנץ‬
‫ועולא ואבימי מ ספי ור׳ הייא מ אמי ודי ועירא ‪.‬‬
‫אבימי! אבא מ אביטי לפני ר׳ הנינא ואמרי‬
‫לה לפני ר׳ הנינא בר ם פ י ‪.‬‬
‫אבימי וע־םא בני רחבא רסום נדיחא חריפים‪,‬‬
‫ורחבא חיח נעל של ח ו ם א שחיחה אחר נ ך אשח‬
‫א מ י ‪ ,‬ונראה לי כי זה עצמו אבימי אחוהי של‬
‫איסא שאמרתי למעלה ט האלי ף והעי״ן ממוצא‬
‫אהד וכן ח י פ א ‪.‬‬
‫אבימי תני מנחוח בי רב הסרא לא שלמד מ מ נ ו‬
‫אלא שנאח לפניו ל ז מ ס ל ט ו ב ‪ ,‬ורב חסדא למד‬
‫מאבימי ופגע מ רב נהמן ואם היה חלמירו רנ‬
‫חםדא למה לא שלה בעבורו סבר הכי מסתייע ט פ י ‪.‬‬
‫ה נ ם גדול‪ ,‬ונם׳ מי ש מ ת נראה שהיו בימי ו ׳ אבהו‬
‫שני ה נ מ י ם ש מ ם ר׳ אבץ אהד זקן ואהד נ ע ר ‪,‬‬
‫ר׳ אבין ור׳ מיאשה וי׳ ירמיה אמר ליה ר׳ ירמיה‬
‫לר׳ אבין כי אולת להתם ל ק מ ה דרי א ב ה ו ‪ ,‬אמר‬
‫ו ב נחנץ מ יצחק לא ו ׳ אבץ מ חייא ולא ר׳ אבץ‬
‫מ נ ה נ א אלא ו ׳ אנין ם ת מ א ‪ ,‬למאי נםקא מינה‬
‫למידמא מדידיה אריויה‪.‬‬
‫נ ע א ו ׳ אבץ מ אנץ מ ו נ הונא ‪.‬‬
‫ו נ א נ ץ אחיו של ר' אבין הלר א מ ו ו ' נאים‬
‫בעולם ב מ ד ר ש ‪.‬‬
‫ר' אבץ מ רב אדא א מ ר ר׳ יצחק‪ ,‬אסר ו ' אבץ‬
‫מ רב אדא א מ ר ו נ מ נ ח ם איש כפר שערים ‪.‬‬
‫אמד ר׳ א נ ץ מ חונא י( אמד ר׳ ח מ א מ‬
‫גוריא א מ ר ר נ ‪.‬‬
‫א מ ר ו ׳ אנץ זוטרוזי אמר ר׳ יהודה נ ן ומנא ג״א‬
‫בן זניוא נוסחא אחרינא ר' אנהו ק ווטרתי‪.‬‬
‫ו ׳ אבץ מ ח ״ א בעא מיניה מוי אבץ מ מהנא‪,‬‬
‫בירושלמי ו ' מ ן מ חייא בעי קומי דרי ד ו א ‪.‬‬
‫ר' אבץ מ חנינא ואיוזימא ר' אבץ מ חייא ‪.‬‬
‫אבץ מ ח ם ו א אמד ו ׳ יוחנן בסוף חבית ‪.‬‬
‫ואבי! בלי מ י גרפיק ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬ ‫י( עבו! סו"‬
 ‫וחסין‬
‫שנפסד סחורתו ואו מ ת רב אדא בר אהבה ‪ .‬וכל‬
‫אלו בשעת מ י ת ת ו ‪ :‬רב יוסף וזיביי ורבא ורב דיםי‬
‫אבינא ! שילא בר א נ י נ א ‪ ,‬ושילא חלמיד רב ‪,‬ורב פפא ורב הונא בריה ררב ׳הישע ורב נוזמן בר‬
‫יצחק ‪ ,‬וכלם אמרו על מיתתו אני נרמתי וכוי ער‬
‫שחוסכם שם ב׳ רב נחמן בר יצחק ענשו שנפל‬
‫נבואח בפיו‪ ,‬ובשאלו! י״ז לר' יצחס בר ששח מ ח‬
‫שאמר רב נחמן וחאחרים אנא ענישחיח לרב ארא‬
‫חיח מתוך צער שמצטער כל אחר על שנענש‬
‫בסבתו נ ס ענוש לצדיק לא טוב ‪ .‬ובתוספות פ'‬
‫עשרח יוחסץ פירש ר״י רחרי רב אדא חוו ורב אדא‬
‫בר אהבת מסדר מתניתיח כ׳׳ד רמנין ועייל קמיח‬
‫רבא ‪ ,‬וריש לקיש היה מסדר מ ׳ וימנץ ממים‬
‫שנחנה חורח ועייל קמיח ר' יוחנן‪ .‬בפרקא קמא‬
‫אדא בר אבימי לפני ר' חנינא בר נטי‪ ,‬נוסח אחר‬
‫דחעניוח רב אדא חלמיד רבא וכן נראח בבחרא‬
‫שאמר רב אדא עצמו שחוא חלמיד רבא אע״ס‬
‫שאמר שיחנו לו בשר חטבח קודם עבדו של ו ב א ‪,‬‬
‫ונפי אחרון והעניות שהיח בזמן רב ושמואל אדם‬
‫גדול וחסיד וכן בנרנוח שדדה תלמיד ר נ ‪ ,‬וכן‬
‫נראה מפרש"׳ ו״ל נפי עשוה יוחסין כי רב ארא‬
‫חלסיד רנ שנולד נומן ר נ י ‪ ,‬דייל נ ש מ ה נ• הוא‬
‫עצמו נימי חאחרונים אנל לא נזדרא ל ׳ ‪ ,‬ולא‬
‫בעבור רנוי חשנים שחם יוחד מן ק״מ שנים נ׳ זח‬
‫ג״כ אמרו בפי בני חעיר שהאריך ימים ‪ ,‬אלא איך‬
‫רבא שחיה בחור שחיח עדיין רב יוסף רבו קיים א ם‬
‫במעשח ירב דימי מנחרדעא חיח מ ש ח ם ש בו‬
‫כתלמיד ארם נרול כי רב ושמואל חיו מכברץ לי ‪,‬‬
‫ועור רב דימי שאמר לו לדי אדא אם חוא רבא וני‬
‫לא חיח מכיר וח שרבא או לא חיח יותר מלי שנח‬
‫כפי המנץ ורב אדא מק״מ שנה וכ״ש שאמר ד‪3‬‬
‫אדא שרבו היה רבא ‪ ,‬ושם שאלוהו רב ספא ורב‬
‫חונא בריח ררנ יחושע הלנוח שאמר משמיה‬
‫דובא ‪ ,‬ומי שוב ושמואל אוסוים בצילו נחיח יבא‬
‫אחר ק' שנח שיבוו אוחו שיקח עברו של רבא בשר‬
‫קודם ל ו ‪ ,‬אע״פ שחבשר חיו לוקחים לרבא ושיאמר‬
‫רבא אנא ענישחיה בעבור וה ‪ ,‬ובפי חבא על יבמתו‬
‫קרא לו רבא מבלי לב‪ ,‬ועוד בפי אלו חנשו־סץ אמר‬
‫רבא לרב אדא נר אהנה אדא נרי וני לוקן קדוש‬
‫וחכם יאמר בני ? וכן בפירוש בפ״ק רחעניו שהיה‬
‫חלמיד ר ב א ‪ ,‬ובסוף חדניוח ו ק בביכוח שחיח‬
‫חלמיד דב כמו ש א מ ר ח ׳ ‪ .‬וכן בפרק חולץ שחיה‬
‫רבו רב ארא מרב אחא בר יוסף ח ו ק דודו של רב‬
‫נחמן בומן רב חונא ושאל לו ר' ח״א בר אבץ ‪,‬‬
‫ונפי אלו הלוקין ונפי מ ח נ ה ובל י שני נזיוים נ ו א ח נ׳‬ ‫רחרננולח‪ .‬בפ ב׳ ובתרא ו נ וימי מנחורעא‬
‫מוז ר״א קודם ר נ הונא דאמר נלהו שני דר"*< לא‬
‫היו לו נניס לרנ הונא כמו שאמלו כל ימיו דרב לא‬
‫היו לשמואל נניס ו נ ו י ‪ ,‬ל ק נראה ל׳ נסי השנל‬
‫ספר‬ ‫‪[106‬‬
‫אנינא ן ר' א נ א נר אנינא ושאל ר' אבא נר‬
‫וברא ממנו בזמן רב הונא ‪.‬‬
‫חבר רב אסי חלמיר רב שמחו בעם אוזו כראיחא‬
‫נמםכח נ ד ח ‪.‬‬
‫אבית רחילא א״ל שמואל לאניח דחילא מזיר‪.‬‬
‫אגרא ‪ :‬חני אנרא ח מ ו ה רר' אנא נסרק כל‬
‫הבשר וכן בפרק חקומץ בא לר' אבא ‪ ,‬נוסחא‬
‫אחרינא ח מ ו ה ורב דימי ואעיים שאוסר חני הוא‬
‫אמורא יוכן סרש״י ז״ל ‪ :‬חני רמי בר ח מ א ח! א‬
‫אמורא ושונח הבריתא וכן בסי חשולח ח ד חלל‬
‫אמורא חוח ‪.‬‬
‫אבא בר אבימי‪.‬‬
‫ו״ל‬ ‫ופרש"׳‬ ‫‪,‬‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫רב‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫אבימי‬ ‫ארא בר‬
‫חכם אחד שחיו ממרין בו שחוא גורס משניוח‬
‫ושוכח ומשבסץ‪.‬‬
‫רב אדא בר אבץ ויש נוםחא רב אידי בר אבין‪,‬‬
‫ו ב א ו א מ אהבח בפרק עשוה ׳וחםץ יום שמח‬
‫רבי אמר מ ב ו א ח ! ואב״א ישב בחיקו של א מ ה ם‬
‫ע״ח ‪ ,‬יש מםושים שביום חחוא מ ח רב ארא מ‬
‫אהבח וא״כ אינו זח רב אדא שבחלמוד־‪ ,‬אבל סי'‬
‫רש" ז״ל שנםול ביום הדזוא שנכנס בבריח אברהם‬ ‫‪,‬‬
‫ו ק בבראשיח ו ב ח םרשת ויחיו חיי שרח יום שמח‬
‫רני נולד רנ אדא נר א ה נ ה והארץ ימים רבים ער‬
‫האחרונים נימי רנא ורנ נחמן נ ר יצחק נראיחא‬
‫בגמרא בבחרא ‪ ,‬גם אמר ר מ שניים ההוא נולר‬
‫רב יהודה ‪ ,‬ובסוק ס ו ד חעביוח רב ושמואל לא‬
‫עברי אאשיחא רעועא אמרו איכא בהדן רב אדא‬
‫נ ר א ה נ ח דנםישא וכוחיח ולא מסחסינא וכן רנ‬
‫הונא ע מ ו ‪ ,‬וחיו נו מדוח ט ו מ ח ולא הלך ד'‬
‫אמוח נלא חורה ונלא תסילין‪ ,‬ונסדק נ ד העיר מ‬
‫האריך ימים ו ק םעש רש״י למעלה וחוא חלמיר רנ‬
‫וקרא עליה כדאיתא בסרק ניצד מ ב ר כ ץ ‪ ,‬יחיא‬
‫מוסר עצמו על קדושת ה ש ם מ ת ץ מ ח ץ ד׳ מאוח‬
‫זיזי ש ד ב מ כ ו ת והוא דקדק בתכמת התקופות‬
‫׳ותו משמואל כי עליו אנחנו נסמכץ בשנים נמןימו'‬
‫נשמור את חרש האנינ שיהיה יום העומר באביב‬
‫של חקוסה נהלנה ‪ .‬ומעשה ד מ מ ה א דמחון סי'‬
‫ו נ צמח גאון ו״ל משום שעטנז עשה ויש פירוש‬
‫א ח ר ‪ ,‬והעריך סיוש ב נ ו אוום נ מ ו מ נ ל ח א‬
‫חביא סחורח ואמר ריש נלוחא לרמ* פיק חד א׳‬
‫צודמ< מרבנן הוא שיחנו לי ה ש י ק ‪ ,‬ואו שלח רבא‬
‫לרב ארא בר אהבה ל מ ו ק לרב דימי והיה סבה‬
 ‫]‪107‬‬ ‫מאמר שני‬
‫רב ארא קרחינאה ומתקיף עיי מאמר ר' אלעור‬ ‫וחסברא שחם שנים י( חא' ט מ ן ר נ שנולד נ ש מ ח‬
‫בשי תלק ‪.‬‬ ‫רבי וחשני מ מ ן רבא ‪ ,‬אע״פ שחיח וקן מרבו ולמר‬
‫רב ארא קרסיננאה קמיה ררב כהנא כמומיה‬ ‫לפני דכא והיח משבח לימור רבא שחיח בשר שמן‬
‫ררבא בפרקא קמא ריבמורי‪..‬‬ ‫על לימוד אמי שחוא גורר עצמומ יבשוח‪ .‬וכן‬
‫רב ארא בריה דרבא ‪.‬‬ ‫בסוף יבמות שיבה לרבא שהוא חריף על אבי׳‪,‬‬
‫בר ארא מ ש ו ח א ה ר״ל מירר קרקעות ‪ ,‬אמר‬ ‫ומכאן נראה כי אמי ורבא היו להם ישיבות בחיי‬
‫רבה בר אדא משוחאיז אםברה לי‪ ,‬אמד רב יהודה‬ ‫רנ יוסף ר נ ם נ מ ו שנראח מוח המעשה מרב תמי‬
‫לדר ארא מ ש ו ח א ח וזוהר במרה ‪.‬‬ ‫ו ק נסרק הזורק נ ש נ ה ואין להאריך יותר ‪.‬‬
‫רכ אדא נ ר סויביי אמר למר בר אידאי‪.‬‬ ‫אדא נר אחא אמר ת יצחק ‪.‬‬ ‫רב‬
‫אדא י רב אהא בר ארא מסומיה רעולא ‪ ,‬א^ר‬ ‫ארא דיילא חלמיד רנ יהודח ומניע לכחסו נאשר‬
‫רב אהא בר אדא אמד רב והיה רב אחא זקן מאד‬ ‫אמרנו נ א נ א שאול וסרש״י ז״ל ריילא משמש‬
‫בזמן רבא ‪.‬‬ ‫ה ה נ ס י ם ‪ ,‬ר ש א ו מ ת ם שואנ מים ורנ יהווה‬
‫אהבה אבוהי ררב אדא בר אהבה ‪.‬‬ ‫מברך על חאור ש נ מ ח ו נמו צאי ש נ ח ‪.‬‬
‫תני אהבה בריה רר׳ וירא בסוף ראש הטונה‬ ‫ארא הרסנאח ‪ :‬ר' אמי בר ארא דרסנאח בעא‬
‫אמו־ ר׳ וירא לאהבח בריח ‪ ,‬ובירוסולמי רבי אחווא‬ ‫מ ר נ ח אמר ליח חני קאמר רב ארא בר אחבה אמר‬
‫בו־ה רר' זעירא והיה בקסרץ ‪.‬‬ ‫רב נחמן אמר שמואל ‪.‬‬
‫חני אהבה בריה דרב מנימין בד ח ״ א ‪ ,‬נזסחא‬ ‫ארא נר חבו ח כ ם אחר גדול ו נ א לפני רנ אשי‪.‬‬
‫אהרינא בריח ררב מניימי בר חייא ‪.‬‬ ‫בנן סקועא פ׳ נ ח מ ח חמקשח ‪.‬‬
‫רב ארא בר חייא ‪.‬‬
‫רב אהילאי היה משיא בנו בי רב יצחק בר‬
‫ר' אדא דמן יפו‪ ,‬ואולי חגרסא ר' אבא דמן יפו‪.‬‬
‫טומואל בו־ מרחא ‪ ,‬אמר רכ אהילאי ו א מ ת לה רב‬
‫רב ארא בריר‪ ,‬ת ב יצחק י א מ ת לח רב שמואל‬
‫יהוקאל ורב יחיאל אמר רב אהילאי אמר טומואל ‪.‬‬
‫בר יצחק אולי ח ם אחים ‪.‬‬
‫בר אהינא אםנרה לרבא בסרקא קמא רקדושין‬
‫ארא בר מנעמי אמר ליח לרבינא וסחם דייני‬
‫)דף ט ב( פרטו״י ו״ל טוס ח כ ס נר אהינא‪.‬‬
‫דנחררעא רב ארא בר מניומי‬
‫רב אהרן‪ :‬אמר ליח רב אחרן לרנינא נםרק‬
‫אמר רב ארא בר מ ת אמר ר' נחמיח בר ברוך‬
‫הנחל עצים בקמא ‪.‬‬
‫אמר חייא בר אבין אמד רב יהודח ‪ ,‬בערוך‬
‫רב א ‪ 1‬י א סבא ת ב ר א רבח חוא וכן רבר‪ ,‬מ­‬ ‫אדא מרי כמו א נ א מ ת וכן ג ת ס רש״י ו״ל בפי במח‬
‫רב חונא לרבא בריח ‪ ,‬רב אויא לא על לטרקיח ררב‬ ‫אשדו אבא מרי ולא אדא מרי ואמר ק־ ש מ ו ‪.‬‬
‫יוסף בשום בריחא ושלח לרב חמי בר יוסף וכוי‬
‫רב אדא בר מחנא קמיח דאב־י ולא ת ח ם על‬
‫ואמר ליח זיל צנעיח פירוש רק־ נדר רק־ נבור ר״ל‬
‫בנע כדי לחלון־ ללמוד ח ו ו ה בסי ב' רעיתבין וחוא‬
‫חכנר ושנ נ נ י ח ך ‪ ,‬ורנ א ר א אמר שלא נ א ני‬
‫אמר א־בא דהריפא סכיניח ר״ל שחיח חריף ‪ ,‬ובסי‬
‫היח חלש נפרק חפלח השחר ‪ ,‬ואע״פ שרש״י לא‬
‫מי שמחו מ דבינא הראשון המרו מ מ ן רבא ‪.‬‬
‫פירש שם נפרקא קמא רקתשין נמקום א מ י פירש‬
‫רב ארא נרשאה קםיה ררב יוסף ואמר ליה אביי‪.‬‬
‫נ מ ר ז ה ‪ .‬ונשא ר נ אויא אהוהו של רמי נר פפא‬
‫ו מ ח בחיי ר נ יוסף ורנ א ה א ננו אמר לרנ אשי‬ ‫רב ארא מסידא אמר ליה לריהנינא מסורא ובו'‬
‫אמר רנ ארא הח • קאימנא קנדה רר׳ אמי ר נ אויא‬ ‫גסרק חינוקוח‪.‬‬
‫ורנא נ ר ח נ ן ‪ ,‬ר נ ו‪ :‬יא איקלע לני רנא ואמר ל ה‬ ‫]רב ארא בר רב עזא ‪ ,‬שלהי עשרה יוחסין‬
‫הא רבה ורב יוסף א ב ת ו כ ו י ‪ ,‬אמר רב נ ח נ ק מ­‬ ‫רס״א םע״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫יצחק נ ת ך ר ח מ נ א רלא בסשיה רבא לרב אויא בפי‬ ‫חני ר׳ אדא דמן ק ס ת חני רנ ארא ס נ א דמן ק ס ת‬
‫רירח נ ש נ ח ‪ ,‬רנ ארא חוח יתינ קמיח ח־נ יוסף‬ ‫קמיוז רד׳ יוהק ‪ ,‬נהוא רנ אדא נר א נ ד ה קמיח‬
‫אדבייח רב פפא לרנ אויא ס נ א ‪.‬‬ ‫רר' יוחנן‪.‬‬
‫אולפנא בפרק הדר ע ם ח נ כ ת אמר רב חנץ בר‬
‫אמי משמיה ראולפנא והיה נראה שחוא ח נ ם או‬ ‫*( בכל םה שהאריך המחבר להדאית בקיאיחו עריץ‬
‫עזב רנ ארא בר אתבח דט' אדים לו״א דאפר‬
‫ר״ל נ מ ו שאומר נמקומוח אחרץז משמא רגמרא‬
‫טיפוח רבי עד רב אדא לא מצאנו וירח תדילח‬
‫אבל רש״י ז״ל נידש ששמע מרבו ה־מ מ ר נ ו ‪.‬‬ ‫בםקיט אחד ‪ ,‬א״כ בידאי חדי רב אדא בד אחבח‬
‫מלכא פ׳ אע׳׳ס ‪ .‬יעב״ץ[‪.‬‬ ‫]אזמר‬ ‫הוו ואילי ייתר פשניט היי‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫רב אחא ‪ :‬אמר רב א ח א בר אכא אמר י ׳‬
‫יוחנן אמר ר׳ אבהו היינו דרי אחא ‪.‬‬
‫רב אחא בר אבא משמיה ועולא אמר רב א ח א‬
‫בר אדא אמר רב המנונא והוא אביו של ו נ ‪8‬טא‬
‫ושמע מרבי‪.‬‬
‫רב אחא א ח ו ח דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא‬
‫ר׳ אחא בר ח מ א חלמיד ריב״ל דאחא מ ו ר ו מ א ‪.‬‬
‫דרש ר׳ א ח א בר חנילא• הוא אחיו של ר׳‬
‫חנחום מ מ ן ר׳ יהושע בן לוי ור׳ אבחו אמר היינו‬
‫דר׳ א ח א ‪.‬‬
‫ר׳ אחא מ־ חנינא ור׳ יעקב מ אידי רב נהמן‬
‫ודי טבלא אמרו משמו ו ק אמר ו ׳ אחא בר חנינא ‪.‬‬
‫רב אחא טאבא ‪ :‬אמר ליה רב אחא טאבא לרב‬
‫אשי‪ ,‬נוסחא אהרינא רב א ח א סבא אמר לרב אסי‬
‫והוא ק ר ב מארי מ איסור ‪.‬‬
‫רב אחא ‪ :‬אמד רב אחא בר ייבא משמיה רמר‬
‫זוטרא‪.‬‬
‫רב אחא מ י ה דרב יוסף אמר לרב ח ס ר א ‪ .‬א מ ר‬
‫רב אחא בריח דרב יוסף לרב אשי אמר מ ר זוטדא‬
‫משמיח ררב ם פ א ‪ .‬וחלש רב אחא ורב בהנא ר פ א‬
‫רב אחא גלילאח אמר לרב נחמן מ יצחק בםרקא‬
‫לו בפרק שמונח שרצים )דף קי״ב(‪.‬‬
‫רב אחא מ יוסף בסרק חולין בשבח אחא לקמיה‬
‫דמר עוקבא אמר ליח חני רבי רב א ו * ואמרי לה‬
‫חני רבי מד בר רב אדא אמר ליה ר׳ חייא בר אבץ‬
‫אני שאלתי לרבך רב אדא בר אחבה ולרב הונא ‪/‬‬
‫רב אחא מ עםף זקן מאד מסתמיך ואויל אבחסיה‬
‫ררנ נהמן בר יצהק נר אחתיה אמר ליה מ מפוינן‬
‫לני רנ ססרא עיילי‪ ,‬וחוא רנ אחא חלמיד רנ הונא‬
‫ונראה לי נ י אין חז נן רנ יוסף נ׳ זה הוא מ נ ץ מ ר‬
‫עוקבא ושמואל ״ אבל רנ יוסף חלמידו של שמואל‬
‫ר ש נוסחא רב חייא מ יוסף אנחסיה דדנ נ ח מ ן‬
‫בר יצדזק!‬
‫רב אחא מ יעקב שחץ סבי בולם איעקור שלא‬
‫היה להם בנים מפרקיה דרב הונא שהיו משהין‬
‫עצמם לחשחץ ח ו ן ממגי וקייםחי בעצמי וה‪1‬זנמה‬
‫תחיה בעליה‪ ,‬והיתה ישיבתו בםסוניא ורב פפא‬
‫חוה קמיה וכתב םםר ח ו ו ה מעורות ענלים ונזדמן‬
‫לו א ו מ כהקפו ויחמ ובנןביח עיניהם ו נ ח נפשיה‪.‬‬
‫אמר ו' אחא מ יעקב עמר ו ׳ יוחנן מ ש ב ח ליה‬
‫רבא לרנ נחמן מ אחא בר יעקב ר א ו ם נוול ה ו א ״‬
‫וזה ו נ אחא חסין־ מלומו ננסים ש ז ז ת ה ס ד ק‬
‫שהיה בבית מ ו ו ש ו של אניי ‪-‬‬
‫רב אחא בר יצחק ור׳ א נ א בר מ מ ל ‪.‬‬
‫רב א ה א בר מנעמי ז איתיביה ר׳ אחא בר מנעמי‬
‫לרב נחמן יכן לאביי‪.‬‬
‫ו ׳ אחא מ י ח ורב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫‪[108‬‬
‫מ ו ת מאשיח‬ ‫ואמר רב עליו שהוא בעל חשובה‬
‫המלן ‪.‬‬
‫אחא‪ :‬אמר ליה רב א ח א בר אביי לרבינא‪.‬‬ ‫רב‬
‫ו ב אחא אחוי רר׳ עסי ממקחיזז היה לפני ר׳‬
‫יעקב מ א ח א ‪.‬‬
‫ו נ אחא מ ארא אמר לרב א ש י ‪ ,‬ר ש נוסיזא‬
‫אחא ב ת ה ורב עויא קמיח דרב א ס י ועוד נזכור‬
‫כי הוא רב אחא בר עזא ‪.‬‬
‫בעא ו ׳ אחא אחוחי דמו־ אחאי בתש ס׳ ואלו‬
‫קשתם‪.‬‬
‫רב אהא ב ת ה ת ב איקא משמיה דרב ביבי מ‬
‫אביי‪ ,‬ובפוק ה מ ת ר שהוא ק אחותו של רב אחא‬
‫מ יעקב‬
‫ר' אחא אריכא חני קטיוז ו ו ב ה ו נ א ‪ ,‬והוא ו ׳‬
‫אחא מ ססא ואיהיביח לד׳ אבא בס׳ ואלו קשתם ‪.‬‬
‫רנ אחא מ ניני אמר לרנינא משמיה דרבא ‪,‬‬
‫בסדקא קמא ת ב מ ו ת ‪ ,‬ונראה שהוא כהן ני דב‬
‫ביבי בנו של אב״ ‪.‬‬
‫רב אחא מ ד ל א אמר לו רב ‪.‬‬
‫קמא דע״ו <‬
‫ו נ אחא מוסתי אמר לרבינא לםני רבא בסרקא‬
‫קמא ת ב מ ו ת ואימנו לאוחוביה ו א ש ישינה ולא‬
‫אסחייעא מלתא בם״ק ד ב ת ר א ‪ ,‬והיה אז ראש‬
‫ישיבה מ ר בר רב אשי שחותם טביוםי ומשום‬
‫חני חוח אמר רב אחא בסרק מרובה בל המריעין‬
‫לו אין מטינץ לו ו מ ׳ יןלא היא ו מ ש ו ם צרתו חיח‬
‫אומר זה ‪ .‬ובריש פרק ג׳ שאנלו יהודה בר מ ת מ ר‬
‫ומר מ רב אשי ורב א ח א מדסתי כלן שרן ב ח כ מ ה ‪.‬‬
‫אחא מ ה ת א דמהקרי אייא ק ־ חיתח חניכתו‬
‫ואינו נץ החכמים בפרק השולח זח כחוב נ ס פ ו‬
‫המצוח מצוח ג ׳ ‪.‬‬
‫ו' אחא מ ו ב הונא והוא תני ש מ ע ו ת בי ו ב ה‬
‫והוא בעא מרב ששח ושלחה קמיזז דרב עסף ואמר‬
‫ליה רב אחא לרב נחמן אמר רב אחא בר רב חונא‬
‫אמר רב ששת אמר ליח רב א ח א מ רב חוט• לדבא‬
‫א מ ו וב חםדא ו ב אחא נבוא רבה ה ו א ‪.‬‬
‫וב אחא מהרצל אחא לקמיה ורב אשי ובסוף‬
‫נחוב־ת בבל לא חזי חבלי־משיחא תרגמה אהוצל‪,‬‬
‫והוצל ק ת נ לנהרדעא ושם מקדש עזרא הסופר‬
‫וגם יש הוצל דננימץ מוקפת ח ו מ ה מימי יהושע ‪.‬‬
‫ר׳ אחא מ חושעיא אמר ר נ אחא ב ת ה ו ו ב‬
‫אשי מ נ ח י ם ‪.‬‬
‫יב אחא מ רנ וע־רא ‪.‬‬
‫רנ אחא מני חוואי חנא מ איסי אייתי א ח א‬
‫מני חוזאי נפרק ה מ ס ק י ‪.‬‬
‫]‪109‬‬ ‫מאמר שני‬
‫כלם א ח י ם ובלם בני רב מרי בר איסור גיורא באו‬
‫לפני רב אשי ואם כן וח בן נינו של שמואל כפירוש‬
‫רש״י‪ ,‬ווה רבא אינו רבא ם ח ם חבר אביי כי רבא‬
‫בן רב יוסף בר ח מ א ‪.‬‬
‫רב אחא ורבינא חברים וסברו חחוספוח בפרק‬
‫חשואל א ח הפרה כי ח ם ראשונים לרב פפא ‪ ,‬אבל‬
‫אינו נראה כי בפרק קמא דחולין רבינא ורב אחא‬
‫בריה ררבא יתביה קמיה ררב א ש י ‪ ,‬ו ק בפרק אלו‬
‫טרפוח רב אהא ורבינא לפני רב אשי ואמימד‬
‫וכבר כתבנוחו למעלח ווח רב אחא בר רבא ‪.‬‬
‫ר׳ אחא םלא בר בריח דר׳ א ח א סלא חנרול‬
‫ונו׳ אמר אביי םוף כחובוח •‬
‫ר׳ אחא סלא חנדול וקנו של ר׳ אחא סלא‬
‫אמר אביי ואולי וח זקנו של ר׳ חייא חנדול ‪.‬‬
‫רב אחאי ו פריך רב אחאי פרק ג' דיבמוח‬
‫ופרקא קמא דקדושין יש אומרים מ חוא מרבנן‬
‫סבוראי‪ ,‬אבל בפרקא קמא דכחובוח התוספוח‬
‫פשט רב אחאי לא כמו שפירש רשב״ם שחוא רב‬
‫אחאי גאון מ ש א ל ח ו ח ‪ ,‬אבל ר״ח אומר שחוא‬
‫אמורא בומן רב אשי ובל אמורא חופם א י מ י ‪ ,‬כמו‬
‫מגדף בה ר׳ א ב ה ו ‪ ,‬חהי בה ד׳ יוחנן‪ ,‬לייט עלח‬
‫אביי‪ ,‬פרץ־ ?ב אחאי בפי שבועת הדייני;‪.‬‬
‫ר׳ אחאי ור׳ אמי ור׳ אסי ובר חדיא ביחד והיה‬
‫ממונה אגיטי ושלחו חוהרו ברבינו אחאי שמאיר‬
‫עיני חגולח חוא ובר מחלוקחי רב שמואל בדיה‬
‫דר׳ א ב ח ו ‪.‬‬
‫ר' אחאי •י ר׳ ברכיח ור׳ אוזאי בשם ר׳ שמואל‬
‫בר נ ח מ ן ‪.‬‬
‫בעא ר' אחאי מרי חייא והיח שונח בבי ר׳‬
‫חייא פרש״י חוא שם חכם ונראה שהוא בן ר׳‬
‫יאשיח בזמן רבי‪. .‬‬
‫ר׳ אחאי בר יאשעז חיח לו כלי כסף בנהדדעא‬
‫אמי ליחנם לד׳ דוםחאי בר ינאי ולדי' יוסי בן כיפר וכוי‬
‫בסוף פרקא קמא דגיטץ ואם כן חוא מהתנאים‬
‫בומן רבי‪ .‬ובריש עשרח יוחסין בעם שמח דבי‬
‫‪£‬‬ ‫נדד! בבבל לאנשים שחללו חשבת ונשתמרו‬
‫ונראח שחיה בנחרדעא בסוף פרק שואל מ ר ב‬
‫נ ח מ ן דבר לו בקבורח ולמדו וכוי‪.‬‬
‫לרב אחאי בריח דרבינא שלח רב אשי שבסר זוזי‬
‫לפדיון חבן ונראה שחוא כ ח ן ‪.‬‬
‫אחדבוי בר אבין אמר רב ‪.‬‬
‫רב אחדבוי בר אבדימי אמר רב ‪.‬‬
‫רב אחדבוי בר אמי והוא בעא מרב ששח ומרב‬
‫גם כן והוא עולא משגש ארחחא דאמעז ולא רב‬
‫ששח ‪ ,‬לאפוקי פירוש רש״י כאשר חארכנו מ ח‬
‫בעולא משנש ואמו היחח מנקתו של רב ששח‬
‫רב אחא בר נהן ומר זוטדא בריה ררב מרי‬
‫אמרו לרבינא והוא וקנו ר״ל רב אחא אבי אביו מרב‬
‫משרשיא שהיח בדמן רבא כדאיחא בפ׳ אלו טרסות‬
‫וכן בפ׳ הנשרפין כתב חראייש ז״ל כי כן רב‬
‫משרשיא תלמידו של רבא נכדו של רב אהא ורב‬
‫אחא בר פלוגתיה דרבינא הקדמון‪.‬‬
‫רב אחא בר עוירא אמר רב אםי אמר ר׳ אחא‬
‫בר עוירא אמר ר׳ שמעץ חםידא ‪ ,‬וכן אומר אמו­‬
‫ר׳ יעקב בר אידי אמר ר׳ שמעון חסידא אמר רבא‬
‫כד שלח רב אחא בר עוירא ‪.‬‬
‫רב אחא בר רב עולא אמר א מ י ‪.‬‬
‫רב אחא בריח דרב עוא אמר רב אמי יתיב רב‬
‫המנונא קמיח דרב אחא בר אחוזא ‪ ,‬יחיב רב אחא‬
‫נר עזא קמיה דרנ הונא וכן קנדה דרב הםדא ‪,‬‬
‫ר ש נוםחא רנ אחא נר רנ אויא קמיה דרנ הסדא‬
‫אמר ליח רב חסדא מאן צייח לך ולר׳ יוחנן רנך ‪.‬‬
‫רב אחא בר פנחס משמיח דרב יוסף בומן אניי‪.‬‬
‫רב אחא בר פפא רמי לד׳ אבחו ולר׳ אכא וחוא‬
‫עצמו רנ אחא אריכא שאמוחי למעלח ‪.‬‬
‫‪.‬רב אחא מםוזיקא אמר לרב אשי בפרק הבא על‬
‫יבמתו‪.‬‬
‫רב אחא בר קטינא בסוף םוקא קמא ותעניות ‪.‬׳‬
‫רב אחא קרטיגנאח ואמרי לח רב חנא קרטיגנא'‬
‫מישחעי מעשה שבא לסני ריב״ל ‪.‬‬
‫רב אחא בר רב והוא וקנו של רב משרשיא ר״ל‬
‫אבי אביו כדאיחא בס׳ חנשרסץ‪ ,‬וכתב חראייש ז״ל‬
‫כי וה רב אהא הוא הבירו של רבינא הקדמון‪.‬‬
‫רב אחא בר רב ‪ ,‬אבל חנוםחא חאמחיח בר‬
‫רבא כסי חחכמים ש מ מ נ ו ‪ ,‬וכבר כחבנוחו רב‬
‫אחא סבר לח מ ב אחא בר יעקב ‪.‬‬
‫רב אחא בריח דרבא משמא דגמרא אמר לרב‬
‫אשי סרש״י כך קבל מרבו ורבו מרבו ער רבי מאיר‬
‫ששמעו משמו ולא מו־עחו מסרש םעמא דר׳ מאיר‬
‫וכן אמר לרבינא איקלע אמימר לאחרי;‪.‬‬
‫רבי אחא בר שלקא ור׳ יהושע דסכנץ ור׳ לוי‬
‫בשס ר׳ סימון‪.‬‬
‫ר׳ אחא שר חבירח וו׳ פנחס מ י ח דר׳חייא‬
‫איש כסר עכו אחו לקמיה דר׳ א מ י ‪ .‬אמר ר׳ אחא‬
‫שר הבירה מעשח בא לסני ר' יצחק׳נםחא באנטוכיא‬
‫ר ש רב אחא שד חבירת במיתא בפ״ב בתוסשחא‪.‬‬
‫רב אחא בר חחליסא לסני ר ב א ‪ ,‬ומשמח דרבא‬
‫אמר חוא ורב אחא מדסת׳ ורבינא ‪.‬‬
‫ר׳ אחא חנא ד מ י ח א עם ר' שמעון בן יוחאי‪.‬‬
‫ר׳ אחא בשם ר׳ אליקים בשם ר׳ שמואל בי־‬
‫נחמני בשם ר׳ יחונחן ר׳ אחא שאל לר׳ א ב ח ו ‪.‬‬
‫רב אחא ומר זוטרא ורבא פרש״י בסרק חאומר‬
 ‫ס פ ר י! ח ס י ן‬ ‫‪[110‬‬
‫יוחנן איבו נד נינוי ונ; סד ודי ׳ודן ודי אינו משוס‬ ‫וזח רב אחרמ׳ שכח חלמו דו ואמו בקשה מרב‬
‫ר׳ יוחנן‪.‬‬ ‫ששח ואיתסי בסרקא קמא דבהרא ‪.‬‬
‫אינו בנו של רב בשם וקנו ואסר ליח רב לאיני‬ ‫אחדמי בר מחנח אמר רב מ ת נ ה ורבח בר מוזנח‬
‫נריח ברחי נ ך נשמיוהא ולא איסתיעא חלמוד‬ ‫ה נ ר ר נ ׳הודח ואחיו ר נ טובי נ ר מוזנח ורבח בר‬
‫דרז־ ארץ אדהלא בכרעך ונינך ונין ונוי נסרק‬ ‫מתנה חבר אניי‪.‬‬
‫ערני ססח־ם ‪.‬‬ ‫ר ב אחוי‪ :‬אמר רנ א ה ד ומר א ה א נסרקא‬
‫נ ר אינו בסוף ימיו של ר נ אשי לא נ ר אינו‬ ‫קמא דקדושין‪ ,‬ואולי ר״ל אחיו ו מ ר א ח א ושמו‬
‫חליץ ולא נר קיםוף חליץ ‪ ,‬נ״א נ ר אנין דזליץ ‪.‬‬ ‫ו נ ‪ ,‬ומיפו סרק אלו קשרים נ ע א רנ אחדנוי ‪.‬‬
‫רבי איבון נ ש ם ר׳ יהושע נן לוי ננרנוח‬ ‫א ח י ש י ק ר א אמר אנא אםיקתיח ל ו נ חונא‬
‫ירושלמי‪.‬‬ ‫מהיד לש־לי ומשילי לחיני‪.‬‬
‫רני אירי אנוח דשמואל נ ר אידי נידושלמי‪.‬‬ ‫] א ח י הנא דני ר׳ ה ״ א ‪ ,‬ת ש ס' ודה קורא‬
‫ד' אידי אביח רר' יעקב נ ר אידי ווח נקרא נ ר‬ ‫דף י״ד א ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫בי רב דחד יומא בומן ר' יוחנן‪ ,‬בפרק קמא וחגינח‬
‫א ח י ה ה ב ב ל י מזחלת נתונות השינ קושיא‬
‫שהיח חולך נ׳ חדשים בדרך עד ישיבות ר' יוחנן‬
‫ל מ קסרא ויבשת ידיו יצרו‪ ,‬ונראה לי כי הוא ר'‬
‫וקורא יום אחד וחוור ג' חרשים ויושב ‪.0‬ושסיוח‬
‫הייא הבבלי הבית של רבי שאמר לי רבי לר' ה״א‬
‫יום אחד ונוי‪ ,‬ובעבור שחחלמידים היו שוחקים‬
‫במועד קצן אהיה ‪ ,‬וכן ראינו שקרא לו בר קפוא‬
‫מזה נתידא ר' יוחנן שלא יעניש אוחס ודרש רני‬
‫עייא במקום חייא וסירש רש״י במועד קטן דרך‬
‫יוהנן ואוחי יום יום ׳דרושון וכי ביום דורשים ולא‬
‫ננא" כמו ח א מ נ ו ; אחץ־ )ש״נ י״נ ך(‪ ,‬ובבריתא יש‬
‫בלילה ו מ ׳ ‪ ,‬ו מ ה על פורעניות של מרנלים יום‬
‫ר׳ אחייא ויחיח חבירו של ח נ ד ח בן אחי ר' יהושע‬
‫לשנה נל שכן יום לשנה ל ש מ טוב שמדת רהמיפ‬
‫בסוף ברכות ‪ ,‬וכן בנמרא רמי ר' חייא לר' אח־ח‬
‫מדונה ‪ ,‬וננו הוא הנדול מתלמידי ר' יוהנן‪.‬‬
‫ותירץ ר' ח״א לחוד ור' אחיח להור ‪.‬‬
‫אידי ‪ :‬אמר ר נ יוסף תני אידי‪ ,‬ואמר רנא אידי‬
‫ר׳ אחיח חנרול תנא ד מ י ת א יתיב רב אחא בד‬
‫א ס מ ח לי סרש״י ו״ל ש ם ח כ ם נפי שנים אוהוין‪.‬‬
‫עולא לפני רב חסרא ‪.‬‬
‫רב אירי מ אבא ‪ ,‬נוסחא אחרינא רב אדא נר‬
‫]ר אחיי קדושין רף כ״ב ב ‪ .‬׳עב״ץ ‪[.‬‬
‫אבין ואולי הוא רב אירי בר אבין‪.‬‬
‫]אחיתאי אני רב שמואל נטין ל״פ ב ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫רב אידי בר אבין ננרא ורבו רב עמרם ואשחו‬
‫נ ה נ ת כדאיהא בסרק ואלו עוברין וונה שיצאו‬ ‫ר ב א ח ל י ואיחימא רב יחיאל מ מ ן שמואל‬
‫ממנו הרי בני סמכי רב שישא ב ר ה דרב אידי ודי‬ ‫בסרקא קמא דעירובין‪.‬‬
‫יהושע מ י ה דרב אירי פרש״י ו״ל ראו״] לסמיכה‬ ‫ר ב א י א בשי שמונה שרצים נ״א רב א ד א ‪.‬‬
‫וכן ש ם בגמרא םמיכי סייר אלא ראוין לסמיכה ‪,‬‬ ‫רבי א י ב א י‪ .‬ר׳ איבא ירי אבא מ ממל ור'‬
‫ואולי הוא וה כי בומנס כבר בטלה סמיכה או‬ ‫אבינא כלס מ מ ן אהד בירושלמי •‬
‫שהיה בבבל ולא הלך לארץ ישראל שום אחד מ ה ם‬ ‫איבו אחא לקמיח דרב נחמן ואמר לחו רב‬
‫לסמוך ‪ ,‬והוא אתקין ב נ ר ש והוא קרא ורב פפא‬ ‫נחמן לא חשחעו מיניה דאיבו ואכיל נחמא דארמאי‬
‫ולונ הונא מ י ה דרב יהושע דרדקי בסרק שני‬ ‫ו מ ‪ /‬נ ם יש ש ם אשח נקראת איבו כי ר' חנינא בן‬
‫רססחים ‪ ,‬אמר ליה אביי לרב אידי נ ר אנין ונן רב‬ ‫דוסא קירה ביתה שהאריך תקורות בתפלתו בנם ‪.‬‬
‫חפדא‪ ,‬ורב ססא ורב חונא נריח דרכ יהושע איק^עו‬ ‫איבו והןקיה נ ד גרתיה ררב הוו לפני רב ואמו־‬
‫בבית רינו של רב אידי בר אבין‪.‬‬ ‫איבו הייתי לפני ר' אלעור בר יצהק ‪.‬‬
‫אידי בן נרשום י( אמר לוי בן פרטא ורב שמן מ­‬ ‫איבו אכוחי ררב ‪ :‬איבו ו ה נ ה ושלת ומרתא ודי‬
‫אבא אמר משום רב אידי‪.‬‬ ‫ח״א כלס בני אבא מ א ח א שילא מכוםרי‪.‬‬
‫רב אירי סרסיא ורב ששח הוח פיריש שמש ‪,‬‬ ‫אמר ר' איבו אמר רב ח מ א מ עוקבא אמר ר'‬
‫ופירש רש״י בסוף ס׳ המפקיד סרסיא ממונה על‬ ‫יוסי בר הנינא ‪.‬‬
‫חנית ‪ ,‬וזה ר נ אידי שמע הלכה ואזל אמרה נבי‬ ‫אמר ר' איבו אמר ר' ינאי אמר איבו ה ו ה קאינינא‬
‫מדרשא ולא >!מרה מ ש מ י ה ‪ ,‬ש מ ע ר נ ששח‬ ‫לפני ר' אלעור מ יצחק והביאו ערבח וחביט ולא‬
‫איקםר אמר מא; עקץ עקצהיח עקרנא פרשי* ז״ל‬ ‫בתך‪.‬‬
‫שמחא ‪ ,‬ורנ ששח מאי נסקא ליח מיניח אין‬ ‫אמר ר' א י מ מ נינת אמר ר׳ ח״א בר אבא‬
‫י( םנ״ה דצח״א יב‪:‬ישדזא ׳;ולנו אידי בי־ איי'‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬ ‫ואקיעו שניהם בבבל ושירש רש״י זיל תלמיד ר׳‬
 ‫]‪111‬‬
‫פרש"׳ ו״ל אלפא טוס חכם ‪ ,‬ובפרק סדר העניות‬
‫הוא הכירו סול ר׳ יוהנן והלכו שניהם לסחורח‬
‫ושומע ר' יוחנן מלאך שיהיה רוצה לעונשו] על‬
‫שעובו‪-‬התירה ומלאך אהר אמר להבירו כי לאחי־‬
‫מאלה החכמים קיימא ליה עועתא ושומע וח ר'‬
‫יוחנן והור מ; הדרך ועשאוהו ראש ישיבח ‪,‬‬
‫ובראשונה היו עניים וכשבא אילםא אמר כי הוא‬
‫היה ראוי לוה כי אלםא דדה יורע כל הנא דבי ר'‬
‫הייא ודבי ר' אושעיא באי וה מקום במשנה יהיו‬
‫דבריהם סשומים‪ ,‬ולםעםים קורא לו הילסא ‪.‬‬
‫רבי אילפי וה בימי ר ב י ‪ ,‬ורבי גור חעניחא‬
‫ונחיח קסיה ר׳ אלפי ואמר מוריד הנשם ואחא‬
‫מימרא שהיה עוסק במצוח ומביא יין לקדיש‬
‫ואבדלחא לאנשי מ ק ו מ ו ‪ ,‬ובירושלמי ר׳ אלסי בא‬
‫לסני ר' אסי ונראה שהוא אחר ואינו וח ‪.‬‬
‫ר' זילםי‪ ,‬ואמרי לה ר' אילסא ואלי ה ם‬
‫הנתונים למעלה ‪.‬‬
‫] א י נ ס א אני ר׳ שמואל ריש מנילה ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫א י ‪ 0‬י ‪ :‬חני איםי אניה דר׳ וירא ואמרי לה‬
‫אחוה דר׳ וירא נסוף מיעד ק ט ן ‪.‬‬
‫איסי בר ידני עלה מבבל בומן ר נ לפני ר' יוהנן‬
‫ועולא איקלע בביתו ‪.‬‬
‫איסי בדיה דרב יצחק בר רב יהודה ווה איסי‬
‫אביה של הומה אשח אביי‪.‬‬
‫איכד בר נחן הלך אחר רב ששת לנהרדעא ל א‬
‫אשכודה ואול למחוזא ואשכידח ‪ ,‬נוסחא אחרינא‬
‫איסי בר נ ח ן ‪.‬‬
‫איסי בן עתיבא אומר אסור לרכוב על הפח־ח‬
‫מקל וחומר מבגדים וכוי‪ ,‬ובהוסשחא בפי ח'‬
‫דנלאים ובמסבח דרך אוץ איסי חבבלי אומר אסור‬
‫לרנונ על השרדה מקל וחומר וכוי )חשעו לו‬
‫משלמה שהמליכוהו על הסרדח ואמר שהוא נריה‬
‫מששח ימי בואשיה נירושלמי ונססקי נלאים‬
‫מהרא״ש ו״ל ‪ ,‬והוא תנא דמתניהץ ובריחא ח נ ר‬
‫אהוב לרבינו הקדיש ‪ ,‬והוא איםי הבבלי ואיסי בן‬
‫גמליאל ואיטי בן גור אריה ואים• בן יהודה ואינו‬
‫ק מוזללאל‪ ,‬והיא יוסף הבבלי היא יוסף איש‬
‫הוצל הוא יוסף קטנוהא של חסידים ‪.‬‬
‫איסור גיורא ורב ספרא ורבה בר רב הונא‬
‫ביחד ‪ ,‬יהוא נשא רהל בת שמואל ובנו רב מארי‬
‫הורתי שלא בקדושה ליז־הי בקדושה שקודם ש נ ל ד‬
‫בנו נתגייר ווה כפי דעח רש״י זיל ‪ ,‬אבל דעתי נ ס ו‬
‫שאארץ־ עוד לקמן ברב מארי כי לא נשא איסור‬
‫גיורא לבח שמואל כי א ם לרחל אחרח ורב מארי‬
‫האחר בן בה שמואל לאחיה נר ‪ • ,‬ו נ פ י ק מ י ש מ ח‬
‫ינ; נסרק השינר נגמרא דענידה זדה ני אמד‬
‫שני‬
‫דאמר רב‪ -‬יהודח מאי‪-‬דבחי! אגורה באהלך עולמים‬
‫)תןזלים ם״א ח( ובי איסשר לדור בשני עלמוח‬
‫אלא שיאמת שמועה מס‪-‬ו וכוי בסרק כל פסולי‬
‫המוקדשים ‪.‬‬
‫ר ב א י ד י ת ‪ :‬אמר רב נחמן מאן דלא ידע‬
‫להשיב למ־נין אל חמר בו כרב אידיח לא ישיב ‪ ,‬פ׳‬
‫אחר דיני ממינוח ‪.‬‬
‫ר ב איהי מחני אישכא ובניו אבוח בר איהי‬
‫ומנימין בר איה־ שהיו עם שמואל והיה אליחו ויל‬
‫מדבר עמהם ‪.‬‬
‫] א י ה מ ר י גטין ל׳יה א ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫א י ו ‪ :‬אמר רב דחני א י ו ‪ ,‬יבסוף ביצה פרש״י‬
‫ו״ל ש ם חכם ‪ ,‬וכי אמר עולא ליחא לאיו ממתניחץ‬
‫פ״ג רערובין )דף ל״ו א ( ‪.‬‬
‫אילא ‪ :‬א מ ר ר ׳ אילא אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬וי ירושלמי‬
‫רבי חילא נה״א ואלי נקרא ר׳ אילעא ני נירושלמי‬
‫דולג אות א ח ת ר׳ אילא ור׳ ירמיה ור׳ אבהו ידי‬
‫יצחק נסחא ודי חנינא פפי ור׳ אלעור ודי שמעין‬
‫אולי וה ר׳ שמעון בן לקיש או בר אבא ‪ ,‬ובפרק‬
‫הדר עם הנכרי אמר ר׳ א ל א נשלשה דניים ניבר י‬
‫אדם ‪ :‬נניסו ננוסו ננעסו ר״א אף כשהקו‪.‬‬
‫א ל א משכש ארחתא דאימיח ‪ ,‬ניםחא אחרינא‬
‫ע ל א ונאוח העי*} ח מ צ א נ ו ‪.‬‬
‫רב* אילס ; ר׳ חלל ננו של ר' א ל ס ‪ ,‬נוסחא‬
‫אחו״נא ר' הלל בנו של ר׳ ו א ל ס ‪ ,‬וכן גריס הערוך‬
‫בוי״ו‪ ,‬בפרק ר' ישמעאל נראח כי חוא בומן רבי‪.‬‬
‫רבי אילעא ס ל ק בדרגא דבי רבח בר שילא ‪.‬‬
‫אמר ר׳ אילעא אמר ר׳ אבא בר אהא משוס‬
‫רבינו‪.‬‬
‫אמר ר' אילעא אמר ר׳ א ח א בר יעקב ‪.‬‬
‫אמר ר' א ל ע א אמר ר׳ חנינא ‪.‬‬
‫אמר ר' אלעא אמר ר' יעקב ‪.‬‬
‫ר׳ אילעא ירי וירא ‪.‬‬
‫ר' אילעא ור' ח ״א בר אבא ‪.‬‬
‫אמר ריאלעא בר ר' שמעון משוס ר' יהודח בר‬
‫שטעון‪.‬‬
‫ר' אילעא ; אשנהיה ר' יונחן לר׳ אילעא ‪.‬‬
‫ר׳ אלעא ור' שמעון בר אבא ירי יעקב נר וברי‪.‬‬
‫רבי אילעאי בן אלעור ‪ ,‬נוםחא אחרינא בן‬
‫אלישע והוא אמורא ונראה שהוא בומן שמואל •‬
‫א י ל פ א ‪ :‬בפרק במה אשה יוצאה בנמרא של‬
‫דפוס אמו־ ליוד אילםא לרבה בר בי־ הנה אתון‬
‫תלמידי דר׳ יוחנן עבידו כותיה אנן נעביד כר׳‬
‫חנינא ‪ ,‬אבל גירסת רש"• ויל חוא א־סא ק רחנא‬
‫דפים בתחא ואיני זה ‪ ,‬ובסוף פרק מגדאח האשח‬
 ‫ספר חסין‬ ‫‪[112‬‬
‫אלי׳״ןע בעל כנשים‪ ,‬אמר ר׳ ינאי חסילץ‬ ‫לרבה ני באשר היה י ו היה ה ו ש נ שישראל אינם‬
‫צריןץ גוף נקי שלא יסיח בעודם עליו נאלישע בעל‬ ‫שומרים ש נ ת דאי מ צ ו נים דדינרי נשבח לוקחץ‬
‫כנשים‪ ,‬והגאונים ו״ל כתכו שאינו הלכה מ לא‬ ‫א ו ת ו ‪ ,‬ולא הייחי יודע שמטלטלו פחות םחות‬
‫ניתנה תורה למלאכי ה ש ר ת ‪ ,‬אבל האחרונים כתבו‬ ‫מד׳ אמוח ו מ ׳ ‪ ,‬וחיה ה נ ם ובניו י מ י נניו אמוראי׳‬
‫שהוא חלנח רכול אדם בשעת תםילה להעמיד‬ ‫וחוא ורנ ספרא ענוד עיסקא ואחו לקמיה דרנה‬
‫ע צ מ ו ‪ ,‬ובסרק אץ טומנץ יכן בסרק מילח בשבת‬ ‫נ ר ר נ חונא וחוא נתן נ ע ת פטירתו לפני רנא לרנ‬
‫מביא המעשה למח קראו לו כן בעבור חנם שנעשו‬ ‫מארי ננו שלא היה או ש ם נ מ ק ו ם איסור אביו י״ג‬
‫התפילץ ככנםי יונה‪ ,‬והקושיא שיש בוה מ בוכץ‬ ‫אלפי ומי בהוראה מפני שהגר אינו יורש לאביו‬
‫השמד היה מהביא התםילין‪ ,‬כבר תירצנו למעלה‬ ‫]איסור ‪ :‬דננו ואיסור ב״ק צט״ב סדש״י שולהנץ‬
‫בתנאים וה ‪ ,‬ונראה כי הוא בומן התנאים ‪.‬‬ ‫אומנץ ה י ו ‪ .‬המעריך ‪[.‬‬
‫] א ל ס ו עמא ויב״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫שם נ נ ו מדי ידוע ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬ ‫]איסק‬
‫רבי אלסכנדרי מ מ ן ר׳ הנינא בר ססא‬ ‫חני ש מ ע ו ה בי רבה וסנע בו אני‪0‬׳‬ ‫איפא‬
‫ומנץ אביי אמר ר׳ אלםכנדרי אמר ריב״ל ר׳ שמואל‬ ‫א ח י ו ‪ ,‬אמר ליה איסא לרבה בר בר ח נ ח אתון‬
‫בר נחמני בשם ר׳ אלסכנדרי‪ ,‬ונמדרש ר' אלםנדרי‬ ‫דתלמידי ר׳ יוחנן עמדו נווהיה אנן נעביד נר׳‬
‫בר חנרי ור' אלםכנדרי קרובה אמרי ו מ ׳ ‪.‬‬ ‫חנינא וםרש״י ו״ל איםא ש ם ח נ ם ובנו של רחבה‬
‫רבי אלעא ור׳ וידא‪ ,‬ונראה כי חוא מ ה‬ ‫מפום נדיחא נסרק נ מ ח אשח ‪ ,‬אמר אניי חא‬
‫שכחבנו למעלה ר׳ אילעא בירר ‪.‬‬ ‫דאיסא חוא נמו־ מ ח גם נן נ ז מ נעי״ן עיסא ‪.‬‬
‫ובירושלמי בחי״ח אבימי וחיסא וחבל א ח ו וחם‬
‫ר' אלעא ור' שמעון בר אבא ור' יעקב מ ו מ י ‪,‬‬
‫עיסאואנימי מ י רחנא דפוס מ י ת א חלמיד רכ‬
‫ובסרק כיצד מ ע מ ץ מ אשחו אחרונה חיחה‬
‫יהודה וקורא לו ר׳ יחווח לרבו דרך מעלח נ מ ו‬
‫נ ח נ ה ‪ ,‬ונן שלמו־ םדד קדשים באחרונח ומפני‬
‫שסו־שו חחוססוח בחחלח מ צ ח ואלו נקראים חריסי‬
‫עומקא לא יונל לישן‪ ,‬מ ה אמד ר׳ אבהו נ מ ש ל‬
‫דסום מ י ח א בסנחדרץ‪.‬‬
‫על ר׳ א ל ע א ‪.‬‬
‫איקא ‪ :‬אמר רנ א ק א ב ח ח דרי אבץ אורקיק‬
‫רבי אלעאי בר׳ מ ל י ח נםוף סופזה ‪ ,‬נוםהא‬
‫ליה רב לרביחננאל‪ ,‬ר ש נוסחא אמד רב איקא‬
‫אהרינא ר' אלעזר נ ר נרניה ‪.‬‬
‫בי־ אמי אמר רב ח נ נ א ל ‪.‬‬
‫אלעזר ‪ :‬תני אלעזר גיותאה והוא אמורא בפי‬
‫רב איקא א מ ח דרב אחא מ מ ן אמי וחוא נשוי‬
‫הנעקץ שמין ור״ל שחוא מ נ ע ת ב ד ת ה ‪ ,‬נוסי*•‬
‫עם אחותו של רב אחא בר יעקב בסרק חמדיר ‪.‬‬
‫את־ינא ניואח ניסחא אחרינא שופאח ‪'.‬‬
‫רב א ק א ב ח ח ירב אידי‪.‬‬
‫ר' אלעזר מחנרוניא ורב אחא בריה דדב איקא‬
‫איקלעו לאתריה דרב אחא מ יעקב אמר ליה רב‬ ‫רב א ק א ב ח ה דרב אמי בא לפני רב יוסף ייבא‪.‬‬
‫אחא מ חחליפא ולא חייש מר לסבא רב א ח א בד‬ ‫אמר רב איקא ב ח ח דר׳ חנינא ורב אפוי‪.‬‬
‫יעקב דהוא מוםלג בהכמה ובשנים וה בסרק הדר‬ ‫רב איקא ב ח ח דר׳ חנינא טסשרוניא אמר לרבא‪,‬‬
‫עם ח נ מ י ‪ ,‬ונסדק סדר חעניוח מ נ ץ רבא חמ‪ :‬ר'‬ ‫ואולי חוא מ ח שמובנו למעלה‪.‬‬
‫אלעור מחנרוניא חלום ט ו נ ונא מ ט ר שהיה‬ ‫רב א ק א ! רב א ח א ב ח ח דוב איקא ‪.‬‬
‫עת רצץ •‬ ‫איתי •י אמר ליח רב איתי לרב א ס י ‪ ,‬אמר רב‬
‫אלעור ועידא הוה סיים עסני אונמי ואמר‬ ‫איחי אמר רב ‪.‬‬
‫שעשה וה לאנלות‪.‬ירושלם ‪ ,‬והיה וה ננהח־עא‬ ‫איחי שהיה בומן רב אשי וא״כ ה ם שנים‪.‬‬
‫וחסשו ריש לקיש לדאוח א ם היה חשיב ליקה ואת‬
‫כ״ג עשח סרה פ״ג ד ס ר ח ‪ .‬י ע ץ ‪[ .‬‬‫]אליועיני‬
‫היוהוא והיח שם שמואל וניח דינו ונו׳ בסי חנונס‬
‫נ ק מ א ‪ ,‬ושם עוד ני ר׳ אמי ור' אםי היו לפני ר׳‬
‫שמעיו! וחלמידו של רבא ‪.‬‬ ‫רב אליקים‬
‫יצחק נפחא ונמצא שהיה וה אלעור ועירא ה נ ם‬ ‫אליקים אביו של ר׳ יוחנן בן אליקים מ וח ר׳‬
‫נ ח ל ‪ ,‬וחלמידו ההכם והחסיד ר׳ אבא נ ר דמונא‬ ‫יוחנן ווי אבא ודי אבחו ור' אלעוד ור׳ חנינא מ­‬
‫חנונר נחלמוד ירושלמי ובבלי ובמדרשות ‪.‬‬ ‫פסי ודי יצחק נסחא ור' אלעא כלם ביחד ‪.‬‬
‫אמר ר׳ אלעוד מסורא ו מ מ ן הוה אל יאמר‬ ‫ר׳ אלישיב ובנו ר׳ יצחק בר אלישיב‪ ,‬ר׳ יצחק‬
‫אדם לאשחו אל חםחרי עם איש סלוני שמא‬ ‫בן אלישיב ר' אבא ודי חושעיא כלם מ נ ץ ר׳ יוחנן‪.‬‬
 ‫]‪113‬‬ ‫מאמי שני‬
‫היה קורא ‪ ,‬אמר רב אשי הני בני מ ת א מהםיא‬
‫אבירי לב נינהו דקא חזו שבחא ראוריתא תרי דמני‬
‫בשתא ולא קא מגיירי‪ ,‬וכתבו החוסשוח משום ר'‬
‫יהורח בר ברדלי שכתב בספר חעתים ששמע‬
‫שהיח עמוד של אש יורד מן חשמים עליחם בכלח‬
‫דאלול ובכלה דאדר‪ ,‬וכן בפרק הספינה כי סליק‬
‫ר׳ אלעור אשכחיח לועירי‪ ,‬ובסוף חעניוח שהיה‬
‫עני מאד וחראו לו י״ג נחרי דאפרסמון לעולם הבא‬
‫יכו' ונדרש רש״י וייל שם אמורא חוא ומריח‬
‫דארעא דישראל ובעל הוראות ‪ ,‬ובפרק אלו טריפות‬
‫כי לא לקח שום מ ח נ ה מבי נשיאה וכי מ ו מ ד ליה‬
‫לסעודח לא אזיל‪ ,‬וכן ר' דרא לא לקח מחנה אבל‬
‫אי מומניה ליזז אדל שאינו מ ח נ ח כי אם כבוד‬
‫שלהם שיאנל ר' וירא עמחם ‪ ,‬ונפרק חשונר את‬
‫הפועלים נראה שחיוז חי נ ש מ ה ר' יוהנן וריש‬
‫לקיש וזיז מפורש יותר נפרק אץ דורשין אמר ליה‬
‫ר' יוחנן תא ואנמרך מעשה מרכנה אמר ליה‬
‫קשאי כד קש נפשיח דרי יוחנן אמר ליח‬ ‫אכחי‬
‫ר' אסי לר׳ אלעור חא ואנמרך‪,‬מעשח מרכבח אמר‬
‫ליח אי זנינא נמירנא מרי יוחנן ר ב ך ‪ ,‬וזח ר׳‬
‫אלעזר בן אחותו של נ ר קפרא והוא ר' אלעור ם ח ם‬
‫מריה דארעא דישראל‪ ,‬ובסוף פרק כל היד בנמרא‬
‫דנוה למה נקרא מריה דארעא דישראל שהיה בקי‬
‫נדמים ואמר שהוא דם חימוד ונוי ור׳ אמי ודי‬
‫אסי מזנים עשו חופתו כדאיחא בסרק היה קוףא‬
‫ואם ק נשא אשד! בטבריח כי שם חיח ר' יוחנן נם‬
‫רב חיח כמו רבו בסרק כל הבשר ‪ .‬וחוא תלמיד‬
‫חבר לר' יוחנן כדאיחא בסרקא קמא דסנחח־ץ‬
‫ירושלמי‪ ,‬אע׳׳ס שבסרק יש נוחלץ בבלי אומר אם‬
‫יכסור ר' יוחנן בר׳ אלעזד חלמירו לא יכשר ברי‬
‫ינאי ר נ ו ‪ ,‬וכן קרא לו חלמידו בסוף סרק י' דיבמו׳‬
‫והמעשה עצמו נשקלים יחשלמי ני ר' אלעור אמר‬
‫שמעחחא ולא אמרה מ ש ם ר' יוחנן וכעס עליו‬
‫ונכנסו ר' אמי ור' אםי לסייסו ולא נחסיים עד‬
‫שםייםו ר' יעקב בר אידי ואמר לו אלעזר תלמידך‬
‫דורש ם ח ם וחכל יודעין שחוא מסיך כמו יחושע‬
‫שחכל מדעים שחוא מסי מ ש ח רבינו עליו העלום‬
‫ו ק קרח לו עם ריש לקיש ואיקסד כדאיחא בסרק‬
‫שתי מדוח ור' סדח שבומן רבי חוא אביו וגם חיח‬
‫לו בן חכם נמל שמו ר׳ סרת כשם זקנו‪ ,‬ואע״ס‬
‫שבנמרא ד ב י מ ח נראח שלא חיח לו בנים שאמר‬
‫לו ר' יוחנן אי משום בני דין נרמא דעשיראח ניר‬
‫פי׳ החוםפוח בסרקא קמא דנוה שאחר שאמר זח‬
‫נולד לו זה הנן או שמחו לו בנים חרבח ונשאר לו‬
‫ל מ ו חז ח ב ן ‪ ,‬שלחו מ ח ח ם הוא ר' אלעזר ווה‬
‫י( וכן עוד שם ואפו‪ -‬תרנפיז וביני שפואל בבבל ‪.‬‬
‫היה מבבל מ א י ת א בסוף כתובוח כשנםמך דויע‬
‫‪0‬‬
‫הלכח מ ' יוסי שאמר קנד על ש עצמו ר״ל אסלו‬
‫בלא עדים ושמא חםתר ואין חיים מי ס ו ט ח לבדקזז‬
‫ונעשית חחיכח דאיםורא ‪.‬‬
‫ר' אלעור דמן רומא ר׳ ייחנן אמד מ ש מ ו ‪,‬‬
‫ואולי חוא ר' אלעור בר יוסי בן חלפתא שחלך‬
‫לחמי ע ם ר' שמעון בן יוחאי כדאיתא במעילח ‪.‬‬
‫אמר ר' אלעור ברי אבינא ‪ ,‬ובן במאשיח רבח‬
‫בפרשת אמרפל ר' מ נ ח ם חחניח דרי אלעור ‪.‬‬
‫ר׳ אלעור בן אנטיגנוס משום ר' אלעור מ ינאי‬
‫מ נ ץ ר׳ ייחנן בפי כל ח נ ט ובפרק אלו טרפות וכן‬
‫בירושלמי ואס נן אינו תנא ‪.‬‬
‫אבא אלעזרבן נימל נראח שחוא בומן ר' יוחנן‪.‬‬
‫אלעור בן דורדייא במסכח עבורח זרח לפי‬
‫שחור בחשובה שבא מבינה שנאמר ולבבו ימן‬
‫ושב ורפא לו וכח שנקרא רבי ולחיי חעולם חבא‬
‫ני ח ש נ נחשובה הוא חכם ‪.‬‬
‫ר' אלעור בר מ חנא ‪.‬‬
‫ר׳ אלעזר בר ינאי )פ׳ כל חגט חרא( בזמן ר׳‬
‫עחנן רבו של ר׳ אלעזד בן אנטיננוס ‪.‬‬
‫אמר ר' אלעור בר יצחק ואיבי יחוקיח בני בחתיוז‬
‫דרב ואימ קרא לסניו‪] .‬עיץ לחל! ד׳ אלעזר בר צדוק‪[.‬‬
‫ר' אלעזר אביו של יצחק בן אלעזר שנקרא יצחק‬
‫הקולא או ר' ׳צהק נפתא שהעיד על טליתו של ר׳‬
‫ז*לעזד נן פדו שהיה מונה נשוק נ מ ו שאמרנו‬
‫ינא אחר ליטלו ומצא עליו ש ו ך נחש ועל זה אומר‬
‫ממרא חאנא‪.‬‬
‫אמר ר׳ אלעזר נן ר׳ מלאי משום ריש לקיש ‪.‬‬
‫ר׳ אלעור מ מ נ ח ם אמר לר׳ אנחו נ מ ר ר ש ‪.‬‬
‫ר׳ אלעור בר מניומי אמר רנ נהמן היינו דרני‬
‫אלעזר מ מניומי‪.‬‬
‫ר׳ אלעור בן מדום בסוף מסי סופרים בפי כ׳׳א ‪...‬‬
‫ר׳ אלעזר בן סדת הכהן נתקיים בו באהבתה‬
‫תשגה תמיד שהיה עוסק בתורה בשוק ח ח ח ת ץ‬
‫דציפוח וסדינו מוטל בשוק העליץ ונהש מ ו ך עליו‬
‫לשמרו וזהו ר' אלעור ס ת ם דאמוראים ור' אלעור‬
‫בן שמוע הכהן ר מ של רבי הוא ר' אלעור ס ת ם‬
‫בתנאים וכן פירש רש״י ו״ל בסוף פ״ק ד ש ב ת ‪,‬‬
‫וכן מ י ש פרק הערל ביבמות‪ ,‬ובפרק המוכר‬
‫הספינה ובפרק הדר ע ם הנכח כי שמ>אל רבו של‬
‫ר׳ אלעור כי הוא היה מבבל י( כמו שנאמר להלן‬
‫ובבבל בישיבות היו ח א ץ נס מאיתא בסוף פרק‬
‫יעבי׳ץ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫*‪[11‬‬
‫ר׳ אלעוד בו צדוק בפיק לולב ועדנה ‪ ,‬ונראה‬ ‫שוו ה ע ג ו ד ‪ ,‬ובשקלים ידושלסי א מ ו ו' יוחנן ה ו ה‬
‫שהוא היה אמורא מ א י מ וחוקיה מ י בחזיה דוב‬ ‫אלעזר בבלאח ‪ ,‬ונן נ מ ו נ ר סיני ובה זה המעשזז‬
‫היו לפגע וכן יאמרו משמואל הלך ג' םושאות‬ ‫ר' אלעיי־ אמי־ קנדה ושמואל אטד ליה ר׳ אלעוד‬
‫בע״ש ו נ ו י ‪ ,‬ויש נוסחא ר' אל עוד בר י צ ח ק ‪.‬‬ ‫לריב״ל‪ ,‬ר' אלעזר נעא מ ו נ ונם מ ד נ חונא ונשחיה‬
‫נפטר מרי יוחנן חיה ח ל ך לאחריו ננפטר טחשכינ'‪,‬‬
‫ר' אלעור בר קשרא‪.‬‬
‫ומיז שנראה שחוא מזן מ בסוף מו׳ער קטון אמר‬
‫ר' אלעזויבן תדאי והוא תנא דבריהא בפרק הדר‬ ‫למלאך חמות שחוא אוכל ח ת מ ה ואינו נראה כי‬
‫עם ה נ מ י ובסוק ה׳ רעידובין בתוספות ‪.‬‬ ‫ו' אלעזו אשו ו כ ת ש ם ש ת ה ו' אלעוו בן שמוע‬
‫הנהן התנא כי שם מ ו מ באמוראים ‪ ,‬ובפרק בני‬
‫ר׳ אלעוד בן תורחא ור׳ ח ל מ אומר מ ש מ ו ‪,‬‬
‫ואולי הוא א ח של ו ׳ חנינא בן חוותא ‪.‬‬ ‫העיר היה נראה שאינו נהן שיש נוסהא שאמו­‬
‫ר' פרח לא ברנחי לסד כחן‪ ,‬אנל יש נוסחא אחרת‬
‫בן אלעשח ח כ ם ועשיר מאד חחניה רובינו‬
‫שאימר ר׳ פרידה שלא נירךלפני נ ה ן ‪ .‬וכן מ ס ח‬
‫הקרוש ש א מ ת עליו לא לחנם פער ק אלעמה‬
‫חחוספוח נפי הנעקץ וא״נ ר' אלעור וזז הוא מ ק ‪,‬‬
‫ממונו אלא לחואוח חססווח כחן גדול כסום‬
‫וכן בספר חמצות בברכת נהנים אומי־ מהעזושלמי‬
‫יכסמו ואשו של וה בצו עיקת של ז ה ‪.‬‬
‫ר׳ אלעזד כשהיח חלש נפיק למאי ו ק ר׳ שמעון‬
‫אלציברמכיה •‬ ‫נן פד ואם נן נראח שהוא כ ח ן ‪ .‬וכן נסיתש‬
‫] א מ י חאל״ף בקמץ חמ׳׳ם בחיריק‪ ,‬כך נמצא‬ ‫החסלוח ל‪1‬י' דוד אנודרחם אמר מ נסרק אץ‬
‫בספר עויא אחרון בבני עבת ש ל מ ה ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬ ‫עימדין יתשלמי ר׳ אלעור נסק ל מ א ודי יהודה ק‬
‫]אמי נהעול סע״א ובאלו נ ע ת ת ‪ .‬יעב״ץ‪[,‬‬ ‫םוי אמר ר״א אמר ר׳ ח ד נ א חלמית ה מ ד ׳ מדנים‬
‫אמי ‪ 1‬אמר ר מ ז אמר לי אמי ני' ו מ ת ך הקצר‬ ‫שלום בעולם שנאמד וכל בניך למרדי י״י ר׳? מנין־‪.‬‬
‫ונן נמשנח נסי ט' דמקואוח ר' עסי אומר הבנאי׳‬
‫חכם שלא נ ס מ ך כמו רב נחן מ א מ י ‪.‬‬
‫מ צ ו אחד וצבור משני צדדץ ו מ מ ד א ושבת סרק‬
‫ר׳ אמי וו׳ אסי כחני חשיבי דארעא‬ ‫ואלו קשתם מאי ה נ נ א י ס אלו החכמי' שעוסקים‬
‫תשראל בפי חנעקין‪ ,‬ובפרק אלו מציאות שמצא‬ ‫בבנינו של עולם נל ימיהם שויא התורה שנאמד אם‬
‫אותא דדינת פירוש סל של זחוביס ואמר לו‬ ‫לא בתחי יומם)ירי לנ כ ח ( ‪ ,‬וכן בסוף ס׳ המצות‬
‫ת מ א ה לא חיחא מ אין אני כמו חפושיים שאומת׳‬ ‫מאי הבנאים אלו חחכמים שעוסקים בבנינו של‬
‫חאנדח למלך‪ ,‬ו ח ם לחני חשיני וארעא דישראל‬ ‫עולם כל יםיחם ‪ ,‬ואמר ר׳ יוחנן אי וחו חלמיד‬
‫וכייפי לוב ה ו נ א ‪ ,‬ובפי ב׳ ו כ ח ו נ ו ח ובפרק‬ ‫חכם שמחוירץ לו א ב ו ח בטביעות עץ זוז המקפיד‬
‫קמא דסנחדתן כי סממנהו לו׳ אמי ולו׳‬ ‫על חלי׳קו סי׳ וש״י וכרו ל מ כ ח לובשה ו&יחיא‬
‫אסי אמדי לא מםרמםץ וכי'‪ ,‬דייני ו א ו ץ •שואל‬ ‫חסוכח מקסיד עליו והוסכח שמקפיד עליו שלא‬
‫ר׳ אמי ור׳ אסי בי ת נ א ח־׳ אמי ור׳ אסי ראלימי‬ ‫יראו התסיתת המנונות ו א מ ת החלוק‪ ,‬ונעמד‬
‫לאפקועי ממונא ולעשות פ ת ו מ ל ‪ ,‬ו מ מ נ ם חיה רב‬ ‫שהחכמים הסי נקיים ו מ נ י ת ם על כתם מ ת ה ם‬
‫הםרא ו״נא בבבל‪ ,‬ובס׳ מי שמתו שהיה בטבריה‬ ‫אסילו מ צ ו א ח ו חוצץ ב ט ב ל ה של אוחו לבוש ‪,‬‬
‫ר׳ אמי וגם ר׳ א ם י ‪ ,‬וכן בם׳׳ק ד מ מ ת הוו מצלו‬
‫אבל בבור שהוא עם הארץ אינו חוצץ עד שיעבור‬
‫ביני עמודי‪ ,‬ובפרק בל חבשו־ ר׳ אמי תלמיד ר׳‬
‫חכחס משני צדדץ •‬
‫יוחנןוחואנשאר במקומו!( ופרסי ידייחו לברך‬
‫ו ׳ אלעוו בן סםוס אלי חוא חנא מ ספוס הוא‬
‫ובפרק חורוע שוכח בשקא דתנרי ששלחו לישיבה‬
‫תנא רבריתא‪.‬‬
‫וכיון שזדח ראש ישיבח חוא קודם לאחר שנאמר‬
‫ר׳אלעוד ק םרטא משום ר׳ אלעור מ ב י שמעון‬
‫והכהן ח נ ת ל מאחיו)דק׳ בא י( שיעשתחו אודו‬
‫בס׳ נ״נ רסנהדרץ ונראו? שחוא אמוד׳מיזואשוד׳‬
‫ופרש״י ויל שוכה לחלקו לבד ישיבתו ו*• ל ו ‪,‬‬
‫אבל ביוושלמי ו ׳ אלעזו בן סוטא בן בנו של רמ‬
‫ודע כי הסמינה היא מ ׳ הכםים אבל למנותו ראש‬
‫אלעור בן סרטא לסד רבי אלעוו ו מ ן נ נ ו ה ‪,‬‬
‫ישינה צריך עשרה כמו למר בר רב אשי שהוא‬
‫אמר רמז מ מ ח נ ח אני ראיתי את ר׳ אלעור‬
‫סניומי‪.‬‬
‫דבץ ננוח שיצא בסנדל שעם ‪ , (1‬ומחשלמי לכל ר׳‬
‫ו׳ אמי שלהה לו אנדה ושנור מלנא רינת לחלק‬ ‫אלעור מ ה ב בלא אל״ף כמו ר׳ לעור בן עותה וכי‬
‫י‬ ‫בבלם‪.‬‬
‫י( וכן גמיני שרי אסי חברו נחנ בו מוז־ יקראו רבי‬ ‫‪0‬‬

‫נט״ן נד״ב ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬ ‫י( שעם כ‪0‬י שגס ‪ /‬י ' קלי״י עז ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
 ‫]‪115‬‬ ‫שני‬
‫שמואל ר׳ אמי עסקן בדברים היד! וואה העורב‬ ‫לעניים ולא קנלם ושלחה לרנא וקנלם ו מ ׳ נפ׳יק‬
‫שעוב מ ע ואחר ג' ימים ראה אותן שמשלינץ‬ ‫דנחרא‪.‬‬
‫צואח ונולדו ממנח יחושין ואוכלץ אוחם חדא הוא‬ ‫אמר ר׳ אמי מ א נ א אמר ד׳ י צ ח ק ‪ ,‬אמר ר׳‬
‫דכתיב לבני עורב אשר יקראו )חלים קמו ט ( ‪ ,‬או‬
‫אמי מ א נ א אמר רנ חונא ‪.‬‬
‫מי יכץ לעורב צירו)אעב לח מא( ‪ ,‬ובחולין הארינו‬
‫חחוספוח ש ח ם ב׳ מינים עורב חעמקי שחם‬ ‫ר׳ אמי מ אבין נ ע מ ד ה זרח סדק נ י ‪ ,‬ונראה‬
‫לבנים • ] א מ ר ש״ש! כבר נמצא במקום אחד‬ ‫כי הוא מ מ ן ד' אנד ה נ ה ן ‪.‬‬
‫ב ח ו ד ו נקרא ט ר י ל י נ נ ו ם עורבים לבנים וצדקו‬ ‫ר׳ אמי מ אדא הרסנאה בעא מדנה אמד ליה‬
‫ד מ י רו״ל ‪ [.‬וכן שחורים כעורב וכן חאריך בכתובו'‬ ‫הכי קאמר רב אדא מ אהבח אמד ר נ נחמן אמר‬
‫על ענין עורבא בעי בני וכן בשבח ‪.‬‬ ‫שמואל‪.‬‬
‫ר׳ אמי מיני‪.‬‬ ‫ר' אמי בבלאח בירושלמי ‪.‬‬
‫אמי מ נחן מ מ ן ר׳ אמי ידי ידמיח ור׳ וריקא‬ ‫אטד ר׳ אמי מ דיקולי אמר שמואל שהיה‬
‫כדאיחא בפ׳ ח ש ו ל ח ‪,‬‬ ‫מלקט מחנגוח ערב יום הנפחדים נכרי וטחלי‬
‫אמי קרחח בשם רב ‪.‬‬ ‫מ א י ח א כחולץ‪.‬‬
‫ר' אמי מ שמואל מ א מ י ‪.‬‬ ‫אמי וורדינאה אמר ר׳ אבחו פוש״י ו״ל נאה‬
‫מ ר ד ‪ ,‬ונניטץ)ומא״א( קרי ליה אמי שסיר נאו!‬
‫אמי הנוראה שרא ליד! רב יחודו! לםנדל תנודא‬
‫בחיל חמועד ולא ידצחי א ס הוא הכם ‪.‬‬ ‫לישנא אחיי נא וורדינאה ש ם מקום ונן נעידובץ ‪,‬‬
‫וראה בוכרא דני נשיאח ואמר רני שסיד ענד וחיה‬
‫א מ י מ ר ‪ :‬אמר ליח רב ששת קפדיתו אמנא‬
‫מ מ ן ר׳ אמי ור' יחודה נשיא ‪.‬‬
‫אמר אמימר אנא מסבי נחרדעא אנא וחיה דיין‪.‬‬
‫א מ י ! רמי ‪ (1‬מ ח מ ה חתן ר נ חסדא ומח‬
‫אמימר ומר ווטרא ורב אשי בפי אלו טרפות‬
‫בקצרוח שנים ועוד נ נ ח ו נ איחו נאחז ה ד י ש ‪,‬‬
‫אמר ליה רב אשי לאמימר פרש״י נהרדעא הוא‬
‫מאמרינן בשנים אותוין‪ ,‬התוספות בפי המצניע‬ ‫ואחר מוחו עתר מעשר שנים נשא רבא א ש ת ו ‪.‬‬
‫אמימרחיח חרבה אהר רבא ואסילואחר ר ב פ פ א‬ ‫אפי נ ר חני נוסחא אחרינא איסי מ חיני‪.‬‬
‫שהיח חלמידו של ר ב א ‪ ,‬ואולי חוא רב וביד אחר‬ ‫ונבר נתננוהו ני עולא איקלע נניתו והיה עם ר׳‬
‫מעשה דאמימר שמעה משמיה דרבא ולא מרבא‬ ‫יוהנן וגם עם ר נ ‪.‬‬
‫עצמו ע״כ ‪ .‬יבס׳ איוהו נשך אמר רב אשי למר‬ ‫ר' אמי נ ר ט נ ע מ י ונירושלמי ר' אמי מ טוני‬
‫מ אמימר אי שכיב א ב ץ שהוא הסיד בשנגה‬ ‫ובא אב״ וסירש דנריו‪.‬‬
‫חיוצאח מלפני השליט שחוא רב אשי ו מ ח אמימר‪.‬‬
‫ר׳ אמי בר ט ו ב י ‪.‬‬
‫אמימר בן בתו מרמי מ ח מ א אמי־ ליח רב אשי‬
‫ואולי וה שאמר אנא מסבי נהרדעא ‪.‬‬ ‫אמר ר' אמי מ יודן אמר רב ‪ ,‬נוסחא אחרינא‬
‫אמימד מ י ה דמר ינוקא הות קאים קמיה דרב‬ ‫רמי מ יחץ אמר רב ‪.‬‬
‫רדב הייא ברית דרב אויא‪ ,‬ו כ מ ידוע כי מר ינוקא‬ ‫ר' אמי ה מ ץ המרו של ר׳ אםי ה מ ץ החלמיר‬
‫ומר קשישא בני רב תםרא ה כ ה ן ‪.‬‬ ‫חטובחק וחנדיל ו״ל ר' אמי מר׳ יוחנן והוא נשאר‬
‫] א מ ר ת א בת שר בהן ס ד ״ מ ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫למלא מקומו לחיוח ראש ישיבה ב ט מ י ח ‪ ,‬ור׳ אמי‬
‫] א נ ד מ ל י נ א י ‪ ,‬יבמות קטו״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫חבירו אינו רב אסי ח נ ח ל שחיח חלמיד רב ונן‬
‫ר׳ אנטונינוס‪ :‬במכלתא דר׳ ישמעאל תנא‬ ‫א מ ת חחוססוח וכן חוא באמח ‪ ,‬ח ח ר׳ אמי כתב‬
‫דמיתא‪.‬‬ ‫ארבע מאות ספרי ת ו ת ח ו א מ ת מ מ ר א מ לא כחב‬
‫אנסיא ; אמר ר״ש בן אנםיא אמר ח ש לקיש‬ ‫בכל ספר כי א ם פסוק אחד שחוא "חווה צוח לנו‬
‫בפי יש בכור ‪] -‬נ״א ר״ש יאסינזא‪ ,‬ונוסח הר״אש י״ש‬ ‫משח" שחוא ככל חססר שיש בו ו' חינוח כמנץ ו'‬
‫בן יזמיה ‪[.‬‬ ‫ססרים שאמרו שיש בחורה כי סרשח "ויהי מסוע"‬
‫] א ס ט י ו ן ‪ ,‬מ א מציעא פו״ב‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫הוא ססר א ה ד הצבה עמותה שבעח ‪ ,‬ובמדרש‬
‫ד ב א ס י איקלע לבי רב אסי בהלוליה דמר מ‬
‫י( נראח שכל רמי הוא כסי ר' אמי ‪ ,‬כסו יבא דב‬
‫רב אשי‪.‬‬
‫אבא רביבא רב אביגא שכל אלה לשין קצי הס‬
‫ר נ אםי חלמיר ח מ לרב והוא הבר לרב כהנא‬ ‫ולחהדילס סן אוחס של א״י הקייייס יבי אמי רבי‬
‫חראשין ולדנ חונא ולרנ נחמן ולרנ •הודח ‪.‬‬ ‫אבא וכי' ‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
 ‫ספר‬
‫אסי בר היני ייקלע עולא בביתו וכבר נחבנוהו‬
‫באות היו״ד‪.‬‬
‫איסי בן יחודו; הוא חבר רבי ואוזזמ ונקוא איטי‬
‫בן גמליאל ואיסי בן גור או־ית ואיסי בן עקביה ויוסף‬
‫איש חתנל מוסף חבבלי דוסף קפזנוחא ואיסי בן‬
‫מחללאל‪.‬‬
‫ר' אסי חכחן ושמו ר׳ ייםא בירושלמי חבירו של‬
‫ר' אמי הכהן ונסמכו שניהם חלמידי ר׳ יוהק‪ ,‬ובשי‬
‫אץ מעמידץ נראה כי ר׳ אםי גדול מרי אמי כי ר'‬
‫וירא בעא מר׳ אמי ודי אמי מרי אסי )ר׳ אסי‬
‫מרי יוחנן ודי יוחנן מר׳ ינאי ור' ינאי מרי יונחן בן‬
‫עמרם ‪ .‬ובפי אלו מציאות חחוספוח סי' על ר'‬
‫אמי בא לפני ר' א ם י ‪ ,‬אע״ג דבכל דוכחא חשיב‬
‫ר׳ אמי ברישא כדאמר ר׳ אמי ור׳ אסי כהני וכוי‬
‫אע״פ שחוא גרול אץ חימה שבא לפניו לשאול‬
‫שחבירו חיח אבל ר׳ אבא חלמיד ר' אמי‪ ,‬ובירושלמי‬
‫כד ד מ ך ו* ייסא פשט ר' חייא בר אבא וקבל אבלוי‬
‫ואכלן בשר ואשקיחץ ה מ ר והוא מבבל ר״ל ר' אסי‬
‫ובעבור אמו עלח לארץ ישראל בפ׳׳ק רקדושץ לפני‬
‫ר׳ יוחנן וגס בא לפני ר' אלעור‪ ,‬אכל יוחר נואח‬
‫מ וה שעלה חוא רב אסי חלמיד הבר לרב והם ר'‬
‫ר' אמי ודי אסי דייני ארץ ישראל ‪ ,‬ובסוף פרק‬
‫גיד חנשח קרא ר׳ אלעור לד׳ אםי חלמיד ר' יוהנן‬
‫מופח הדור ר״ל גדול ה ד ו ר ‪ ,‬כמו כי אנשי מופת‬
‫חמח‪.‬‬
‫ועוד קרי ליה ה ת ם יוסף הבבלי הוא יוסף איש‬
‫ר׳ אסי מנהרביל אומר ור׳ ירמיח מדפחי אומר ‪.‬‬
‫הוצל ל א חנא אחר הוא כמו שיש משישים לשם‬
‫בעא רב אסי ט־ נתן מרי הייא בר אשי שהוא‬
‫תלמיד רב ‪ ,‬נ״א ר׳ יוסי בר נ ת ן ‪ ,‬נ״א איסי מ‬
‫נ ת ן ‪ ,‬נ״א רב אשי בר נ ת ן ‪.‬‬
‫אמו־ ר' אסי בר שאול אמר רבי‪ ,‬והוא בעא‬
‫מדבי אבל נוסהא אמתית ר׳ יוסי בן שאול‪.‬‬
‫איסור גיורא התן שמואל לרעת דש׳* ו״ל ובעו״ה‬
‫אני אאריך ברב מארי שאיסור גיורא לא היה התן‬
‫שמואל ‪ ,‬והוא אב רב מארי והיה ההם מ מ ן רב‬
‫ספרא ורבה בר רב הונא וכבר כתבניהו‪.‬‬
‫]איםרא הוומיז שם לגויה אמיה רשמי‪ .‬יעב׳׳ץ‪[.‬‬
‫בן ר' דתםאי תנא דבחחא ‪.‬‬ ‫אפטוריקי‬
‫ר׳ אפס מבית דינו של רבי וישב בראש אחד‬
‫ש מ ת רבעו חקדוש שהיח ב' שנים וחצי גדול מרי‬
‫חנינא בר ח מ א ואחר מוחו ישב ר' חנינא בר ח מ א‬
‫ובפי מי שמתו בברכות וכן בכתובוח בפי האשה‬
‫ובפי במה אשה יוצאה ‪.‬‬
‫מקשאה תלמיד ר׳ מאיד הוא תנא‬ ‫אפרים‬
‫דבריתא •‬
‫‪[116‬‬
‫א ס י ‪ :‬אמד רב הונא אמד רב א ס י ‪ ,‬התוספות‬
‫בסרקא קמא דחולין שהיה רב אסי נרול מרב הונא‬
‫אבל ר' אמי ודי אסי בחני חשיבי רארעא דישראל‬
‫מיכף מיפי לרב חונא ורב אסי אפילו לסברא דדב‬
‫לא היה צוין‪ -‬במגלה בעשרח‪ ,‬וכן בפרק דיני‬
‫מנןונוח אם לא קנו אפילו בפני ג׳ אין כוחבין ח ש‬
‫ו ב להא ו ו ב אםי‪ ,‬וכן בפי חאיש מ ק ו ש ואינח אוכלי‬
‫בתרוםח חש לח רב לווב אסי בפי ח מ ח )קפו״ב(‬
‫רב לא ישב על פי םדיא פרש״י לבדץ שהוא כמו כר‬
‫וכסח משום כבוד רמחינו ומנו רב כהנא ורב אסי‬
‫ופרש״י ו״ל שלא חיח לחם רבר לישב ויושבץ על‬
‫גבי קרקע ורב כהנא ורב אםי חיו לרב חלמידי‬
‫חביוים ‪ ,‬ובם א ח ו ויני ממונוח וב כהנא ורב אסי‬
‫לגמויה ו ו ב צויכי ולםבויה לא צריכי‪ ,‬ובס׳‬
‫מרובה כי רב אסי תלמיד רב גמל משמואל ולא‬
‫היה שמואל נכנם לסניו‪ ,‬ובסי עשרה יוחסין‬
‫כתב הוא״ש ו״ל לא מצד וקנה כי שמואל וקן מרב‬
‫כהנא הבירו‪ ,‬ווב כהנא ל ר ונער כשעלה לסני ר'‬
‫יותנן כדאיתא בירושלמי וכנראה ס' בנות כותים‬
‫המעשה שהיה לו עם ש ל א בר אבינא תלמיר רב‬
‫כשמת רב והשב רב אסי שאמר לו רב שינוהו א ם‬
‫לא יוצה לחווו מסברתו ונדחו וכוי ואמר אנא‬
‫איסי בן יהודה ו ה ו א איסי בן גור אריה דהוא‬
‫איסי בן גמליאל ו ה ו א איסי בן מהללאל‪ .‬חוםםוח‬
‫יש תנא בערבי פסחים שיש לו כל חשמוח הללו‪,‬‬
‫דהא בפי הוציאו לו פריך מאיסי בן יהודה ליוסף‬
‫איש הוצל מויויה לויויה וחכא לא מייחי אלא‬
‫שמוח ואיסי ד ו מ י לוב אסי ע״כ י( ‪ ,‬ואיסי ויל‬
‫מכחשת של נחושת ווי שלא א מ ו לו שהוא מ כ נ א‬
‫דפרזלא וכוי כמו שכתבתי בשי״ן בשלא מ ו ׳‬
‫אבינא ומתו שניהם ביום אהד והיה הדם על‬
‫הארונות ונסל מ ו ח על וה ואד ידעו מ עשו שלום‪,‬‬
‫והוא עלה לארץ ישראל מפני אמו כדאיתא בפרק‬
‫קמא דקדושין •‬
‫]אסי אשה אומנתו של אמי נמצאת הרבה‬
‫בש״ס שאביר אמי שמועוח מ ש מ ה ‪ ,‬ובן מצינו‬
‫מבינא שאמר הלכה בשם אםי בס׳ כיצד מ מ כ ץ‬
‫דל״ט רע״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫ר' אסי הארוך והוא איסי המלי בכל מקום‬
‫שחיו רואים אוחו היו אומרים שם היה דמנו‬
‫הקדוש ר״ל שלא היח נסח־ מ מ נ ו ‪ ,‬נוסח אחר‬
‫ר' יוסי הארוך ‪.‬‬
‫י( עיין כה שכתבתי ש= בש״י ‪ .‬׳ענ״ץ ‪.‬‬
 ‫]‪117‬‬ ‫שני‬
‫רב אשי ראט• ישיבה בםורא שהיא מחא מחסיא‬ ‫אפרים ספרא חלמיר ריש לקיש ואומר משום‬
‫כדאיחא בס״ק דשבח ‪ ,‬ובם' הרואה שראה חלום‬ ‫ריש לקיש בסוף מציעא ‪ ,‬ופירש ר׳ ברוך מה‬
‫רב אשי כמו רב פפא ושניהם ראשי ישיבוח ‪ ,‬וכן‬ ‫שאמר ש ם שבור מלכא אפורייה חבו ליח לריש‬
‫ראה אווא ובא עליה והיה ראש ישיבה וראה לפח‬ ‫לקיש הוא לגנאי שלא הודה ל ו ‪ ,‬ומפני ששמו‬
‫בםז־פיהון והיה עשיר ‪ ,‬ואמרו שהיה ראש ישיבה‬ ‫אפרים אמו־ חנו האפר שלו לריש לקיש כראמר רב‬
‫ששים שנח ובימיו חיח ריוח לישראל והוא חבר‬ ‫לקרנא קרנא חיפוק בעיניח ‪ ,‬ויש אומרים לשון חן‬
‫החלמוד בבלי בפי רעח ספר ח מ צ ו ת ‪ ,‬ועשח‬ ‫בלשון פרם או יפרה וירבה ‪] .‬אמר ש״ש וכן הוא‬
‫מחדורוח לחלמוד כדאיחא בפרק מי ש מ ח בבחרא‪.‬‬ ‫ה א מ ח כי אפרץ אומרים בלשון סרס על מי שאומר‬
‫אמר רבינא מהדורא קמא דרב אשי וכוי פי' הערוך‬ ‫דבר נאח ומחקבל‪[.‬‬
‫בערך חדר פי' ר״ח ז״ל קבלה בידינו כשמחעםקין‬ ‫]אפקשיון אביו של נחומא ר״פ אל״ה‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫בכל שנח ב' חרשים ש ח ם אלול ואדר שהם חדשי‬
‫]אצטרובלי אביו של ר' ראובן‪ .‬יעב׳׳ץ ‪[.‬‬
‫הכלה משלימיל כל שנה ועוד חוודץ כמבתח״לה ‪.‬‬
‫]ארדא ׳ ארטא ‪ ,‬בטץ יד״ב ‪ ,‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫ורב אשי חאריך ישיבה ם׳ שנה והשלים חחלמוד‬
‫א ר י ו ך ח ו א שמואל ח נ ח ן וכן נקרא שבור מלנא‬
‫ב' פעמים ‪ .‬ובמחרורא קמא כשחניע בוח הענין‬
‫נ מ ו מלך פרס חיח נקי נרינץ‪ ,‬ונסיף מציעא יש‬
‫פירש לחלמידיו ראשון קנח וא״כ מחדויא לשון‬
‫ספק ש ם אם אומר שנור מלנא על המלך או על‬
‫חורח ‪ .‬וחנוםחא חאמיחיח יום ש מ ח רבא נולד‬
‫שמואל נאשר פרש״י ז״ל שם ‪ ,‬וחחוםפוח הכריעו‬
‫רב א ש י ‪ ,‬ואע״ס שכחב חרמב״ם ז״ל שרב אשי‬
‫שחוא על מלך פרס ואמרו סימן אייוך מלך אלסר‬
‫קבל מרבא כי לפי סברחו חוא כמו בשמואל ועלי‬
‫חוץ מאיסור וחיחר שחלנח נ ר נ ואע״פ כן הרנה‬
‫וזרח חשמש קודם שבא שמשו של עלי ורח שמשו‬
‫הלנוח נאיסור חוא נשמואל ועוז־ ג' חלניח אמר‬
‫של שמואל ושמואל קבל מעלי‪ ,‬ובסוף חאמוראים‬
‫אניי נפרק נ מ ה מדליקין שהיה רנה עושה נשמואל‬
‫שם נבאר ממי קבל רב אשי ושלא קבל מרבא ‪.‬‬
‫ופרש״י ז״ל נפי נ מ ה נ ה מ ה יוצאה אריוך על שם‬
‫בנטין פרק הניוקין וכן בסנהדרין פ' ייני ממונוח‬
‫שהיה נקי נדינין ושופט נ מ ל ך לשץ רינ״א מ ל ך ‪,‬‬
‫מימוח רבי עד רב אש• לא מצאנו חורה וגדולה‬
‫במקום אחר אלא ברכ א ש י ‪ ,‬ואפילו רב חונא בר‬ ‫וההוספות אריוך ש ם מלך טפי משאו־ מלנים‬
‫נחן שחוא־בדול חדור ובחורה חוח כייף ליח‪ ,‬אבל‬ ‫שמונלע נו‪ ,‬ונפי נ ה מ ה המקשה פרש״י ו״ל אריוך‬
‫בסוף מועד קטן אמר חמלאך לרב אשי אחר שנחן‬ ‫קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר דחלנחא‬
‫לו זמן משלשים יום שבהכרח ימוח כי כבר‬ ‫נווחיה נדיני‪ ,‬ונפי החנלח פידש רש״י ז״ל אייוך‬
‫דחקיה רנליה ררנ הונא בר נתן ר״ל שהגיע לו‬ ‫לשון מלך בנון נור אריח יחודה להכי קרי לשמואל‬
‫השעה כי אץ מלכות נונעת בחבו־חח אפילו כמלא‬ ‫ארעך דקיימא לן הלכח כשמואל בדיני כי חימ דדינא‬
‫נימא ולא ידעתי לרב אשי מי חיה אביו וכן לר׳‬ ‫דמלכוחא דינא ‪ .‬ובערוך הקצר אריוך נקרא בן לפי‬
‫יותנן‪ ,‬מפרק דיני ממונות קורא לו רבנא אשי‬ ‫שחיח רופא כץ אעלח ארוכח לך ‪ .‬ויש אומרים‬
‫ושלשים יום קידם ש מ ת נראח לו מלאך ח מ ו ת ואו‬ ‫על ש ם שחאריח מלך חחיוח ‪ ,‬ויש אומרים ארוך‬
‫חור כל תלמודו משום אשרי מי שבא לכאן‬ ‫חיח ע״כ ‪ .‬ואני א ב ר ח ם אומר שאינו בן כי חוא‬
‫ותלמודו בידו‪ ,‬במצוח מ״ח כתב רבינו יוסף טוב‬ ‫היה קצר אולי דרך סני נחור וחוא לשץ ממשלח ‪.‬‬
‫עלם רב אשי ורבינא חלכח כרבינא‪ ,‬ור״י בחב‬ ‫] א מ ר ש״ש ‪ :‬ומנין ידע המחבר שהיה קצר דיל‬
‫דחלכח כרב א ש י ‪ .‬ודע כי לפעמים חמצא בנמרו'‬ ‫דבנררים ס״ו אומר שם על שמואל אינש גוצא‬
‫שאומר רב אשי במקום רב אסי אי לחפך כפי שנוי‬ ‫הוא וכוי ‪[.‬‬
‫הנרסאוח ווה דבר קשח ‪ ,‬אבל על חרוב מחחכמי'‬
‫]אריסטין במשנח סוף חלה ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫שחיו בומנו של כל אחד תבין וח כמו שאפרש‬
‫רב אשי בר אבא אמר ר׳ יוחנן‪.‬‬ ‫אמר‬
‫בעז״ה ‪ ,‬ובימנו רב כהנא שהיה כהן והוא ר ב ו ‪,‬‬
‫אמר רב אשי בר אבין אמר רב יהודה ‪ ,‬נוסחא‬
‫אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא בפרק קמא‬
‫אחרינא רב אידי בר אבין‪.‬‬
‫דיבמוח ובפרק השוכר במציעא ‪ ,‬ורב אשי מסר‬
‫רב אשי מאוריא בפרק נ׳ משבועות )כד״ב(‪ ,‬נ״א‬
‫עבדו מנימץ לרנינא ולרב אחא בריח דרבא ‪ ,‬ויש‬
‫אורניא סרש״י שם מקום נוכץ רב אשי ורבינא ‪.‬‬
‫נוםחא כי רב אשי לקח לאשח בח רמי בר אבא ‪,‬‬
‫רב אשי מחוצל וחוצל חיא בבבל‪ ,‬אתקין רב‬
‫ואין וח אמח כי א ס רב אםי שהיה בזמנו רמי בר‬
‫אשי בחוצל כלי לנטילח ‪ ,‬ורב חינא אמר לרב אבי;‬
‫אנא ‪] .‬אמר ש״ש ; בנמרא דילן ביום טוב פרק‬
‫בר אבץ רב אשי מהוצל קאי כווחך ‪.‬‬
 ‫י!‬ ‫ספר‬ ‫‪[118‬‬
‫והתניא אסר והתדא עסר וסידש רש״י וכרו לברכה‬ ‫ג׳ עלח כ״ט בחוב נוסח אמר רב אשי הא ד־דן‬
‫הדא תניא ר׳ חייא וחרא תניא ר' אושעיא ומזה‬ ‫ברחי׳ דומי נר ח מ א וזח אסשר נסי ח ו ו ו ו ח ‪[.‬‬
‫נראה ני בל ת נ י א שבתלמוד היא מדברי אחד‬ ‫ויש ו נ אשי ק ו מ ץ מ מ ן ר נ ‪.‬‬
‫מאלו חש נ י ם ‪ ,‬ואמרו שססר נראשיח שעשה חוא‬
‫לבאר דנרי ה מ ש נ ח ‪ ,‬ונריש חגוול קמא אומר‬ ‫רנ אשי מ נחן נ ע א מר׳ חייא מ א ש י ‪ ,‬נוסחא‬
‫רנינו ח ם זכרו לנרנח ני הםשניוח היו קודם דבי‬ ‫אחרינא רב אסי מ נ ת ן ‪.‬‬
‫אלא שרני סדרם ‪ ,‬אנל חנריחוח שהיה שונה ר׳‬
‫אשי הקדמץ מ ו רנ חייא מ אשי תלמיד רב ‪.‬‬
‫חייא חלמידו חוא מ ח שחוסיף רני על חמשניוח ‪,‬‬
‫וא״נ מ ח שאמר ר׳ יוסי אשריך נלים שיצאת‬ ‫]ר׳ אשי! בפי השולח דמע״ב אמר ר' חנינא‬
‫בטהרה ניחא לרנינו ח ם ‪.‬‬ ‫אמר ר׳ אשי אמר רני • יעב״ץ ‪[.‬‬
‫ר׳ אושעיא כי אחא אמר ליה לרבה כי עיילח‬
‫תנא דבי ר׳ אמי וחוא בעא מר׳ א מ י ‪.‬‬ ‫אשיאן‬
‫לקמיוז דרב הונא בעי מיניו! בסרק ב' דבכורוח ‪.‬‬
‫אשיאן מ נובך חתניח ורב ייבא אמר משמיד;‬
‫רב אושעיא אמר ליה למר בר רב א ש י ‪ ,‬ואולי‬
‫הוא ר׳ אושעיא זעירא‪.‬‬ ‫דוב‪.‬‬

‫ר׳ אושעיא וד׳ יהודה נשיאה אקילעא דרב‬ ‫דבי אושעיא‪ :‬ראינו מ מ ו ו ת נוסחאוח זח‬
‫יהודה‪ ,‬ואולי הוא ר׳ אושעיא שהאריך ימים ואמר‬ ‫אומר נ נ ה ווח אומר נ נ ח נמקום אל״ף ח״א‬
‫לו רב ססרא מ ש ח שסיר קאמרח בסוף יום פווב‬ ‫ולהסך א ו ש ע י א ח ו ש ע י א ‪ ,‬ולא חהוש ני‬
‫וסירסו רש״י ז״ל בסרק ניד חנשח מ ש ח םירש חלטיד‬ ‫‪.‬אינו מדק ני מיד נודע מי ה ו א ‪ ,‬ומחם אניא ננאן‬
‫ח כ ם ‪ ,‬וברב סםרא עוד ח מ צ א ב׳ םירושים לדש״י‬ ‫ו מ ח ם באוח ה ה ״ א ‪ .‬והו־א״ש הוא ר' אושעיא‬
‫ז״ל ‪ ,‬אבל בס׳ חמסקיד נראח שאץ וח ר' אושעיא‬ ‫ר ב ה ‪ ,‬ובחלמוד ע ל י קורא לו ברבי ר״ל ארח נדול‬
‫רבה דאמר ליה ר' אושעיא לרב יחודח רבי א ח ח‬ ‫מ ו ת וחוא ור׳ תייא עשו תוססחא ומחניחא וכן ס'‬
‫אומר ק ‪ ,‬ונריש ם' נל ה ג ט בעא מרב יוזודח‬ ‫מ א ש י ת רבח ‪ .‬בסרק מ צ ר מעברן בעירובץ ובםרק‬
‫ואייל אושעיא נרי מ ח ענץ ס ס ח י ם ‪ ,‬ונסרק נ ׳‬ ‫בני העיו שחיח ובו של ו ׳ יוחנן י״ח שנים וחית‬
‫דינמית חוסםוח אומר ו״ח ז״ל דר׳ אושעיא דסוף‬ ‫כמו ר׳ מאיר שלא עמדו חביתו על סוף ו ע ת ו ‪,‬‬
‫ע ם טוב אינו ר' אושעיא דסרק ה ד ר ‪ ,‬ועוד איך‬ ‫ואניו ר' ח מ א מ ביסנא ה מ בר קסרא‪ ,‬וזה ר'‬
‫היה בבבל ? ועוו קשה לי מי נחן ו ׳ יהורה נשיאה‬ ‫אושעיא קנל מ א מ ו ו מ מ קפרא ומר׳ חייא ומנית‬
‫בבבל אקילעא ו ו ב יהווה ? ואולי הלך שם םעם‬ ‫דינו של ר נ י ‪ .‬ור' ח מ א אמו אדם גדול וישנ י״נ‬
‫א ח ת או רב יחווה הלך לארץ ישראל ולא י ו ע ת י ‪.‬‬ ‫מ נ י ם נ נ י ח רנו אחר שחיה נשוי ונשחזר לא היוז‬
‫יודע ' ה ב י ח ‪ ,‬ועל אלו חשלשח נאמר וההופו‬
‫די אושעיא זעירא ו מ ן חברייא םירש רש״י ז״ל‬
‫חמשולש לא במחרח ינתק זח רב אושעיא מ ח מ א‬
‫צעיר הישיבה‪ ,‬ולי נואד! דאושעיא ועיוא חיה‬
‫בר מ ס נ א ‪ ,‬וסיושו חחוםפוח והחוט חמשולש‬
‫נקרא דמן חברייא שמבני הישיבה עכ״ל בסרק‬
‫זהו מ מ ן שכל השלשח ח ם בחיים אב ו מ ו ודנו‬
‫ח ש ו ח ט ובסרק ג' דחעניוח םירש רש״י' ז״ל צעיר‬
‫וכלם תכמים ‪ .‬ובן אני מצאתי בפוק חזקח הבתים‬
‫שבישיבה והאי דקרי עליה ח מ משום דאושעיא‬
‫מ שאלו הלכה ביום אחד לכל חשלשח וחוקן‬
‫אחרינא חוח ח ח ם דבי נשיאח גור חעניחא ‪ ,‬ונס״ק‬
‫הכריע כבן בנו ר׳ הושעיא ‪ ,‬ואומרים שם וחחוט‬
‫רחולץ חחוספוח דכץ חברייא ש ם מקום כדאיחא‬
‫המשולש אמר ר' אלעזר זה ר' אושעיא‪ ,‬ועשה‬
‫בב״ד אבימי חברייא מבקר מ ש א ‪ ,‬וחעדוך סידט‬
‫נתיחות ובראשיח ר נ ה ‪ ,‬אמר ר' דרא נל מחניחא‬
‫יעירא םסני שיש אושעיא רבח כי אחא רב אושעיא‬
‫ולא מחנייא בי ר׳ חייא ירי אושעיא משבשתא‬
‫מנחרועא ווב אושעיא מ מ ן רבא ‪, .‬‬
‫היא ולא תוחנו מינח נני מ ד ר ש א ‪ ,‬ונן אמתן‬
‫ר' אושעיא בר חייא ור׳ אושעיא ברבי ודי חייא‬ ‫חגי רב אושעיא י״ג א נ ו ח חני ר' חייא נייד א מ ת ‪,‬‬
‫בלם ביחד ‪ ,‬חוא חני לה והוא אמר לה הלכח כוי‬ ‫וםירש דש״י זנתגו ל מ כ ח בפרק שילוח הקן ר' חייא‬
‫נחן םרש״י ז״ל הוא שונה המשנח מרבו וחוא‬ ‫ודי אושעיא מ ד ת אח ה נ ת ח א ‪ ,‬ודקדקו מ נ ר י כל‬
‫אמר מדעחו שחלכח כרי נ ת ן ‪.‬‬ ‫חכם לומר נמו שאמר אנל יש חנאים חרבח‬
‫א נ א אושעיא איש טריא נקמ' נ ס ו ף ירושלמי שהיי‬ ‫שמוסיסין על משנתם בדדמי כי חכא שמונוסץ גננ‬
‫מ ב ס ולבושיו מ צ מ ר אחד שלא יאמרו שחוא גזל‬ ‫וגזלן מ ט ע ם ר'יהודה )חולין קפא״ב(‪ .‬ובס״קדשנת‬
‫]‪119‬‬ ‫מאמר שני‬
‫ר' בץ בר חייא געא ט ו ׳ ו ו א מ א ו ׳ אבין‪,‬‬ ‫וגם מ צ א והזר לנוי מפני קדוש השם שהיוו חסיד‪,‬‬
‫וביתשלמי קיוא לוי אבץ ר' בין‪.‬‬ ‫ויום ש מ ח נו^ר ר׳ יחושע ננו לקיים מרח השמש‬
‫בי בונים חיא ישראל עשיר מאד ושלח לרבי ד׳‬ ‫ובא השמש במדרש שמואל‬
‫מיני בנדים של סשחן טובים בפי חניוקץ שחיח‬ ‫ר׳ אושעיא בר שמאי ור׳ יוסי בר ב ץ ‪.‬‬
‫טליח גדולח ומרחו באנה יחצי ובו׳‪ ,‬ו ק בפיק‬ ‫]ארטפזתי! רב נחמן מ אושסוחי‪ ,‬עיין באוח‬
‫כיצד משחחפין שלח לו בן בונים לרבי מ י ר א‬ ‫נו״ן‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫קנטיסא דמן ניסא‪ ,‬וווז ק בונים בא לפני רבי וכיבדו‬
‫רב איתי י( א מ י ו ב ‪ ,‬דש נוםחאוח וב איחי‬
‫כי חיח לאביו אלףספינוח בים ואלף עיירוח ניבשח‬ ‫קמיה דוב בפי פ ס ל י חמוקושים א מ ו וב איחי לרב‬
‫כי רבי חיח מכבד חעשירים וכן ר׳ עקיבא‪ ,‬ואמר‬ ‫ואולי הם שנים וכבר אמונו וה למעלה ‪.‬‬
‫רבי לבן בונים שלבש מלבושים יקרים יותר י מ מ ה‬
‫שחיח לבוש כפי עטרו‪ ,‬ר' עקיבא מכר־ חעשירים‬
‫‪ :‬ר״י בר אשחתא ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫]א׳טתתא‬
‫כדרוש רבח בר מרי ישב עולם לפני אלקים חסד‬ ‫סיוט חאל״ף אם חיח ח ס א ח ו נץ חסנזזדרץ‬
‫ואמח מן ינצרוחו)חלים סו ח( סירשרשי׳י ויל פוק‬ ‫היו לוקחץ אחד מחראשונים מג׳ ש ו ת ח של‬
‫מצד משתחפין ישב ע ל ם בומן שיש בו עשידיס‬ ‫חלטידי הנמים שהיי‪ .‬לפניהם ‪ ,‬ואע״ס שמאשונה‬
‫שנומלים ח ס ד ומומנץ מוונות לעניים ונץ ינצתזזו‬ ‫היה ואש ועחח הוא זננ לסנחדתן אימתם לי ה ד‬
‫לשץ מזוניח נ ע ר ו ך ‪ ,‬אמד דוד המלך ישנ עולם‬ ‫זנב לאריוח ואל חחי ראש לשועלים נפרק א' תני‬
‫נשוה העניים והעשירים אמר ליה אם ק ח ס ד‬ ‫ממונות ‪ ,‬ובירושלמי מתלא רב מן מתניחץ ראמר‬
‫ואמת כץ ינצרוהו‪.‬‬ ‫היי זננ לאתוח ממחלא אומר חוי ראש לשועלים‬
‫ולא זננ לאריוח תזנינן צרנו לחייח סומנץ מן‬
‫ו* מ ת ך קומי ר׳ טנא ‪.‬‬
‫הראשונח‪.‬‬
‫בטי בר טוניה י( ענדא רפ׳׳י יוחסין וסוף ליו‬
‫ובגטין י״א א נראה שהוא שם מובהק מ כ ר י ם ‪,‬‬ ‫י( כ״נ ם״א בד״ח סלא בית• אבל בשלשים נבידיה‬
‫רפלביכ וווא רניש יק אתי וונחי‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫וכן בר ק י ד ת ‪ ,‬בר שיבחאי‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
‫בטניח בתח דאבא שאול בן בפגית אמר לר׳‬
‫שמעון בן רבינו חקתש ‪.‬‬ ‫אות הבי״ת‬
‫רב ביבי! יחיב רב פפא א ח ו ת דרב בימ קניה‬
‫דרב ח מ נ ו נ א ‪.‬‬ ‫ר׳ בא בר יונח נ ש ם רנ ‪.‬‬
‫רב מ מ ‪ :‬יתשלמי ר׳ מנחמא בשם רב ביבי •‬
‫אמר רב בא אמר רב חוא ר׳ אבא ע צ מ ו ‪ ,‬וכן‬
‫רב ביבי ‪ (2‬ב נ ו ש ל א ב י י ‪ ,‬ובערוך ב י ב י נקוד‬ ‫בירושלמי ד ל ג האל״ף ר' דרא ור׳ בא וחור ש ם‬
‫בציר״י וחית״ק כך נקוד בפירוש דיה ו״ל בפרק אמר‬ ‫לומר אמר ליה ר' אבא לר׳ דרא ‪ ,‬וכן בפרק מי‬
‫לחם חממונח‪ ,‬ובערוך איזו־ ב י ב י בצ״ד״י ובקמ״ץ‪.‬‬ ‫שמתו בפסקי הרא״ש ר׳ ב א ‪.‬‬
‫מ ה רנ ניני הוא כהן מורע עלי וקרא לו רב פפא‬
‫אסר ר׳ באלי אמר ר׳ חייא בר אבא ‪ ,‬אמר ר׳‬
‫משום דאחון ממולאי וכוי יננר פירשנו וה באמי‬
‫באלי אמר לי אבימי ניוחאה משמיה דדב ‪ ,‬ובפרק‬
‫אניו•‬
‫נ׳ ותעניות סרש״י באלי שם חכם ‪.‬‬
‫אמר רב בימ בר אנץ אמר ר' יוחנן אמר ר'‬
‫זעירא זכה בח רב מגי בשמעחיח דאנא והוא‬ ‫באדן ז בערוך אמ׳ באדן שם ח כ ם ‪.‬‬
‫יתני קמיה דר׳ יחזנן מ אמרה לחאי שמעחא וקדט‬ ‫נ ב ח ו ! א ס ר ליה רב בבהו נדב אשי בסוף פרק‬
‫איחו ואמרח ח נ ח ב ח ‪ ,‬וחנוסחא אמתית נכאן‬ ‫שד ת ב מ ו ח ‪.‬‬
‫רב ביבי בר אנץ ל א נן א מ י ‪ ,‬פרק בלל גחל‬ ‫רב בבי בשם ר׳ חייא ר ב ה ‪.‬‬
‫שבחא ררב ניני הראי ואיקלע ר׳ אמי ור׳ אסי‬
‫ר' ס ץ שם ח כ ם ‪.‬‬
‫פרש״י ו״ל הגיע יומו להיות עומד ומשמש על‬
‫מ ת א ! אמר ליח רב מ ת א לרב א ש י ‪ ,‬פ׳ לולב‬
‫התלמידים‪.‬‬
‫וערבה פרש״י ז״ל ש ם ח כ ם ‪.‬‬
‫אמר ר נ מ נ י בר אנין אמר ר' עמרם אטד ר׳‬
‫יצחק אמר ר׳יוחנן‪ ,‬והם כלם מ מ ן ר׳ יוחנן‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫בשם‬ ‫נהנא‬ ‫ו ' מ ת י ו ר׳ אנא נ ו‬
‫בדקרא ר ב ה ‪.‬‬
‫ב‪1‬המעריך‪.‬‬ ‫‪.x1‬‬ ‫י( ׳לץ לח^ מ•‬
‫מנילי גילי!‪ .‬יענ״ץ ‪,‬‬ ‫‪ (2‬בני מדדי ובקפץ‬ ‫] נ ח י אבי ר״וז ס״פ חשוחפץ תו״ב ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
 ‫יוחסין‬
‫ווה רב ביבי שהיה בארץ ישראל בשעלח ר' וירא‬
‫ביום אהד וקרו עליהו והחוט המשולש פרק חזקת‬
‫לסניו רב ביבי אמר לר' אמי ולר׳ אםי במערבא יאמר‬
‫חבחיס‪.‬‬
‫לו ר׳ דרא היי דמר דאנא ורב אסי ור׳ חייא בר‬
‫]ביםנא אבי ר׳ יצחק ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫בירא אמר ר׳ אמי סוכח כ״ו א ‪ ,‬וגם בה״א‬
‫ביראח‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫]ר׳ בידיים בחח־אה ופג״ה ‪ .‬יעב״׳ץ ‪[.‬‬
‫אמד ר׳ בירנא אמר ר׳ אמי בסוף פ׳ ודשן ופיו©‬
‫‪,‬‬
‫רש" ז״ל שם ח ב ס ‪.‬‬
‫רב ביבי אושםדכדה ו י ב ארא בר אהבה הוה‬
‫אמר ר' ביתא בר ביוגא אמר ר' עוקבא א מ ­‬
‫י' סדנא אמר ר׳ חנחום אמר ר' בידים משום ז ק‬
‫אחר ומנו ר׳ מ נ א ח י( ‪ ,‬ור׳ מנאח משום ז ק א׳‬
‫ומנו ר' נחוראי בסרק חרואח ‪ ,‬נוסחא אחרינא ר׳‬
‫בענא בר ובדא אמר ר׳ עקיבא אמר ר' סדנא ‪. (3‬‬
‫]בלת שם מכוער ס׳ בתרא דיומא • יעב״ץ ‪[,‬‬
‫בלווטיאמר ר׳ יוחנן‪ ,‬בפרק אץ בערכין פרש״י•‬
‫ו״ל בלוופזי ש ם ח נ ם וביו חוקיח בן בלוופוי בש־ק‬
‫חמקדש דערכץ ‪.‬‬
‫בנאה ובו של ו ' יוחנן א מ ו ו' יוחנן אמר ר'‬
‫בנאה כ ך היא הצעה של משנה ז א ת ‪ ,‬והיח ח כ ם‬
‫גדול ודיץ ומביא סודות ומשלים וציץ מערת ארם‬
‫חראשץ ו ם ע ו ח אברחם ואליעור קאי אבבא וכמה‬
‫םורוח בקבלה נאמר על זח ‪ ,‬אע״ס שחתוספוח‬
‫פירש כפשוטו ואמרו שיש רשוח לנשמוח א ם ירצו‬
‫לירד בכאן אף על פי שחוא אחר י״ב חדש כדאיחא‬
‫ב ש ב ת ‪ ,‬בעא ו ׳ יוחנן מו׳ בנאד‪ ,.‬חניא חיח ר׳‬
‫בנאה אומר ו כ ו י ‪.‬‬
‫אמר ר׳ בנאי אמר שמואל ‪ ,‬דש נוסחא אמר‬
‫ינאי אמר שמואל בס׳ חמוכר פיחת נוסח אחר‬
‫רבנאי בנו של ריב״ל נחחתן בנשיא וכו׳‪.‬‬
‫בנימין חצויק שהוםיסו לו עשרים שנח בעבור‬
‫הצדקה בס״ק דבחרא ‪ ,‬נוסחא אחרינא כ״א שנח‬
‫דש נוסחא כ״נ שנה ונראה שהיה מ נ ץ התנאים ‪.‬‬
‫בדמץ רעיא כריך ריסתא ואמר ברין־ רחמנא‬
‫םלכא מריה דמאי םיתא ואמר רבא יצא ‪.‬‬
‫אמר ר׳ בנימין בר גדל אמר ר' יוחנן ‪.‬‬
‫ר׳ מימין בר חייא אביו של אבא בנימין‪.‬‬
‫אמר ד ׳ בנימין אמר רב חסרא אמר מר עוקבא ‪.‬‬
‫אמר ר׳ מימין מ •פח חוא תלמיד ר'יוחנן‬
‫אבל לא דייק ד מ י ר׳ יוחנן במו ר׳ חייא מ אבא‬
‫וגם לא מהדר חלםודיח כל שלשים יום כי סליק ר׳‬
‫ד ו א מצאו לסד ר׳ יוחנן‪ ,‬וכן אמר ר׳ מימין‬
‫ששמע מר׳ אסי בשחיח שואל מר׳ יוחנן‪.‬‬
‫י( ובניסחא וחץ וברכות ליה ב( ר׳ מאה יא־חיח‬
‫נסי בם' חוקת יבהערל אר״י א״ר בנאה ערל טקבל‬
‫הואח וטובא ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫נ( וכן שט בניסהא ייין כחוב א״ר טנדא א״ר נחופ‬
‫וכי׳‪ .‬חמעריך ‪.‬‬
‫אבא‪.‬‬
‫רב ביבי מ י ה דר׳ אמי בב״ר ‪.‬‬
‫אמר רב ביבי מ א ש י ‪ ,‬ניסוזא אחרינא אמר‬
‫רב ביבי אמר רב א ש י ‪.‬‬
‫גיורא מנצו חוא ורב ביבי בענץ שודח הצימר וחגר‬
‫אמו מישראל אתו לקםיה דרב יוסח אמר רב ביב•‬
‫רגבוא ובה הוא ליעק במילי דשמיא והגר בנולי‬
‫ו מ ת א םרש״י ו״ל מ מ י צדקח וחלוקחם וסדר‬
‫ח ס ט ו ח וחוגום חוא מילי ושמיא ‪ ,‬ומילי ו מ ת א‬
‫שאר צרני צ מ ו לחומת ולולתות ולמעיינות ‪.‬‬
‫אמר ר׳ ניני נרדלא אמר ר׳ שמעץ ח ס י ד א ‪,‬‬
‫נוםחא אחרינא רנ מ נ י מ גוולח אמר ר' שמעון‬
‫חסידא נסוף ק מ א ‪.‬‬
‫רב ביבי‪ :‬בפרק קמא יעיריבץ רנ מ נ י נ ר ה‬
‫דרב משרשיא מ י ה דרב ביבי ואמרי לה ר׳ אבהו‬
‫מ י ה דרב ביבי‪.‬‬
‫רב מ ב י ! אמר רב נחמן רב ביבי דשחי שברא‬
‫בעיץ בנחיח ט ם ל א ‪.‬‬
‫רנ מ נ י קמיח דרנ נ ח נ ץ ‪.‬‬
‫רנ ניני קםיח דרנ יוסף ורנ א ד א ‪ ,‬ונסוף קדושין‬
‫רנ ניט אנל עם דב יוסף בעלייח וידר רב יוסף‬
‫ואשחו‪ ,‬ואסר רנ יוסף שיסירו הםילס שלא יתייחד‬
‫רנ ניני עם אשחו ואע״פ שנעלח נעיר ואםילו‬
‫בבית ושאני ר נ מ נ י דשושנינחיח ודא ורגלח מ ‪,‬‬
‫וכן הביא וח חדץ בעל ספר מצות חגרול ב ת ל ץ‬
‫בביח שיש לשמור ז ח ‪ ,‬ותמוז מהמתנרים ש‪16‬‬
‫חביאו וח אפלו במת כי א ס בעיר ל מ שער כ״א‬
‫מאבן חעור ‪ ,‬ודי סרפץ לא נתיחד עם כלחו לגלג‬
‫עליו חלמיז־ אחד ונכשל אוחו חלמיד בחמותו שכל‬
‫ד מ י חכמים א מ ח ‪.‬‬
‫]ניחא אמר ר׳ יוחנן חמורח דכט״א מכאן‬
‫ומכאן חוח וחמחנר מ ר ם ניחא ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫ביזנא אביה דרב מ א ר י ‪.‬‬
‫בענא ‪ :‬רב חנא בר בענא מ נ ץ רב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫נענא ‪ :‬אמר ר׳ מ ח א בר בענא ‪.‬‬
‫ר׳ מ ס א י ( ‪ ,‬נוםחא אחרינא ר׳ ניםנא והוא‬
‫א מ ח דר׳ ח מ א וחוא וקנו של ר' אושעיא ר נ ח‬
‫וחוא מכיח דינו של רני עם ר׳ ישמעאל מ יוסי‬
‫שאלו הלנה אחח לר׳אושעיא ולר׳חמא ולד׳ ניסנא‬
‫י( נכו מירי יגקפץ כ״ח בעורא בנחיניט שבעילי נולה‪.‬‬
‫יענ״ץ‬
‫]‪121‬‬ ‫מאמר שני‬
‫בר בריה דרי ינאי סבא בא לפני ר' ינאי רבה ‪.‬‬ ‫בר לוי‪ ,‬ר' אבץ בשם ר' בנימין‬ ‫רבי בנימי[‬
‫גן לוי‪.‬‬
‫ברכיה ‪ :‬אמר ר׳ ברכיה הנהן בר ה מ א ‪.‬‬ ‫רבי‬
‫ר' ברכיה משום ר׳ דולבו והרבה הכמים תמצא‬ ‫ר' בצלא‪ :‬ור׳ מ ב י ח אומר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫פוהם בניו ר' כרכיה במים ר' אבא ור׳ ברכיה ור׳‬ ‫]בר אבין ספרן ופייטן בימי רבא ער אחר פטירח‬
‫תלבו ור' א מ י ‪ ,‬ובסוף פרטית ני חשא ברבה ‪ :‬ר׳‬ ‫רב אשי‪ ,‬וצ״ל שחאריך ימים קרוב למאח שנים ‪,‬‬
‫ברכיה הכהן ברבי בשם ר' שמואל בר נהמני הלוהו'‬ ‫וכבר חלח עליו קללת ר״א כדאיתא בם״ק )רכח״ב(‬
‫היה ארכן ו׳ ורוזבן ו ׳ ‪ ,‬ואהו משה בםופהיים‬ ‫מ ביום ש מ ח רבא נולד ר״א והוא חי קרוב לשמוני'‬
‫והקב״ה בטפחיים וטםהיים באמצע ומשם נטל‬ ‫ש נ ח ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫קרני ההוד ‪ ,‬ורבנן אמרי מן המערה שנאמר והיה‬ ‫ברבי שם חכם במייחא חניא מ ב י בפי אלו‬
‫נעבור נניז־י‪ ,‬ר' יהודה בר נהמני בשם ריש לקיש‬ ‫טרשוח וסרש״י ו״ל לא ידענא מנו אלא אדם נדול‬
‫משה נ ו ח נ נקולמוס ונשחייר קימעא והענירו על‬ ‫ח י ח ‪ ,‬ועל שם כך נקרא מ ב י כדאשכחן בעירובין‬
‫ראשו וממנה נעשו קרני ההוד ‪.‬‬ ‫אמר ר' אלעור חקפר מ ב י בס״ב ר׳ יוסי ברבי‪ ,‬ועוד‬
‫ר׳ בדניה נר סימון נריה דרינ״ל הוה ליה נלע‬ ‫פוע״י ו״ל בפי אלו טרפוח מ ב י שם חכם )דנב״ב(‪.‬‬
‫פי' שנלע נימא של מים או נחש ולחש עליה המין‬ ‫מ זלא פרש״י ו״ל‬ ‫בד דלא ‪ :‬אמר ר׳ יוחנן חני‬
‫ולאחר שיצא חשרץ שאל לו מ ח אמר ואמר כי‬ ‫שם ח כ ם ‪.‬‬
‫וכר ליש״ו נן פנרירה ואמר חלואי שימוח ולא‬ ‫מ דלא ‪ :‬אמר ריש לקיש משום אבא כחן‬
‫שמע וח וחיח נ ש מ ח שיוצאת ומת או בקדושח ‪.‬‬ ‫בר דלא ובספרי קורא לו בן דליה ו כ מ ו מ נ ו אוחו‬
‫מ לואי היה לפני מר עוקנא‪ ,‬ונראה שחוא ננו‬ ‫באבא כ ה ן ) צ ד ‪ 101‬א ( ‪.‬‬
‫של לוי נ מ ו שנראה שם נפי שמינה שרצים ‪.‬‬ ‫אמר רב מ דלא מ טביומי משמיה ו רב ‪.‬‬
‫] מ פרא נמצא בכ״מ בתלמוד‪ •,‬ולפי מה‬ ‫בר ח מ כותב חפילין מכץ אביי‪ ,‬ובערוך בעיך‬
‫שכתבחי מחוםפוח פ' העור והרוטב )דקכד״ב( חוא‬ ‫בי" מ ח ב ו ‪.‬‬
‫ר״א בן פדת ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫ופוחר חלומות בסי חרואח בומן‬ ‫בר הדיאחכם‬
‫] מ צרצור כתובות )דצא״א( ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫אביי ו ר ב א ‪.‬‬
‫ברקוא פרש״י ו״ל שם חכם בכתיבות )דקד״א(‬
‫בר הדיא קמיח דרב אחאי ור' אמי ור׳ א ס י ‪,‬‬
‫חני רב יחורח במחניחא דמקוא ‪.‬‬
‫והוא ראה ב ט מ י ה בהול המועד לנשים רוחצות‬
‫בחא ‪ 1‬אמר ר' בחא אמר ר' יוחנן‪.‬‬ ‫מ ד י פשתן והקשה אביי על דבריו‪ ,‬ובפי כל הבשר‬
‫בחא ‪ :‬אמר ליח ר' אבא לבחא מי פלגיחי אח‬ ‫אמר מ הדיא הוה קאימנא קמיה דרי אמי ה כ ה ן ‪.‬‬
‫ועולא אמר ליח ר' יצחק בחא מכאן ומכאן חוא‬ ‫] מ המדורי ס״פ הערל ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫ר״ל מבבל ומארץ ישראל‪ ,‬יאולי הוא וח ר׳ בתא‬ ‫] ב ח ך ‪ :‬ריין מ ברוך שבח דםו״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫בר כחנא שאמרנו למעלח בפי מצוח חליצח ‪.‬‬ ‫ד׳ ברונא ‪ :‬אמי רב ברונא אמי רב‪ ,‬רב ברונא ורב‬
‫]בחירא אביו של בני בחירא ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫חננאל ח מ י ם חלמידי רב ‪ ,‬ואלי שחיח אח לר״א‬
‫ב ט י בן טאבי ‪ (1‬לא חבאחי בכאן וח אלא מ י‬ ‫ואמר ד׳ אלעור נוסח אחר ואמר ר' אלעא לעלא‬
‫לפרש מי חוא וחדין חיוצא מ מ נ ו ‪ ,‬בסוף ע״ז‬ ‫שאיל מ ב מ ו נ א אחי דאדם ש מ ח במצוח או הוא‬
‫ר' יחווה ובטי בן טאבי קיימי מקמיח דשבור מלכא‬ ‫אוהבו וקרא לו א ח י ‪.‬‬
‫ולקח סכין ופסק אחרונא ונתן לבטי ואחר כך נעץ‬ ‫ר' ברוקה‪ :‬אם' רב ברוקה חוזאה הוה קאי בשוקא‬
‫חמלך חסכין בקרקע י׳ פעמים ונחן לרב יחודח אמר‬ ‫ר' אלישסט אחא אליחו אחהוי ליה ועבר או ורונקא‬
‫למלך לא יחודאח בטי אמד אנא ידע דרב יחודח‬ ‫סי' יחודי שומר חאסורים במנעלים ש ח ו ח ם ובלי‬
‫פרוש ולא יאכל ו כ ו י ‪ ,‬מפירוש רש״י ו״ל נראה‬ ‫ציציות ובץ ח ח נבח מ י ה י ואמר אליהו ויל שאלו‬
‫שחוא יחודי אבל חחוםפיח ור״ח ו״ל אמרו שחוא‬ ‫הגי מווםנץ לויי ח ע ל ם ה ב א ‪ ,‬בם׳ ג׳ רחעניוח‬
‫עבד כנעני ואמר יחודאח אנ*< שמקיים קצח מצוח‬ ‫ובסי הנושא ב ר ו ק ה סרש״י ו״ל שם הכם ‪.‬‬
‫וכן בפי עשרה יוחסין בטי בן טאבי מנםית חרוח‬ ‫מ ו ח ה היא נ ח ר' חנינא בן חרדיץ אשח ד׳‬
‫לא נטיל ניטא דחידוחא ועבד מוחר מ ו י ח וכן‬ ‫מאיר וחולקת עם תנאים בפי י״א מחוססחא דכלים‬
‫י( בנסיא דית באטי בן ט ב י ‪ ,‬עםש״ל חיעבי׳ז דף‬ ‫וו* יהושע אמר יסח אמרח ברוחח ו כ מ בחנאים‬
‫ק״א ב ‪ .‬חמעדיך‪.‬‬ ‫*דשנו יוחר‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[122‬‬
‫ולא גידול בר מניומי אנא גידול םתמא למאי נפקא‬ ‫ח מ ם ח ה מלא חווחרו בנמנ״ז כישראל נמור לפיכך‬
‫מיניה למרמי מדידיה לרידיה ‪.‬‬ ‫אמו־ ליח מ ב ו ו מלכא ראח מוז עפויח בללח ‪,‬‬
‫רב גידל ‪ :‬אמר רב גידל האל הגדול טוגדלו‬ ‫מ מ כ ב ע ם גויה ולא רב יהודה ‪ ,‬ו ק ו ב מ מ ח חיח‬
‫ב מ ם המפורש ביומא ובסנהדרין‪.‬‬ ‫מוסר מסחחו להיל המלך כוי מלא יקחו מ מ ו ח‬
‫•שואל‪ ,‬וחרא״מ ו״ל בנמרא רנדח נתב במו זח‬
‫אמר רב גידל אמר רב והוא עקר מלא הוליד‬
‫בסוף פ' יוצא רוסן‪.‬‬
‫מפרקיה ררב הונא ‪ ,‬והוא יתיב אמערי מובילה‬
‫ואומר דומין עלי כקאקי חיורי ולא רצה לקבל מתנת‬
‫ה ט ר ה מ ל ר' אבא רכתיב ומונא מתנות יחיה ‪.‬‬ ‫אות הגימ׳׳ל‬
‫אמר רב נידל אמר ממואל‬
‫רב גביה מארגוא הוא מ ם מ ק ו ם ‪ ,‬ורב חונא‬
‫רב גידל ור' אבא ור׳ וידא ודי יצהק נפהא לבד‬ ‫ברנחן אטד לרב אמי מ וזז ה ה כ ם אמו־ ט ע ם‬
‫רבו מל ר' אבא וחמאר חברים ‪.‬‬ ‫בפסוקים‪.‬‬
‫אמר רב גידל אמר ר׳ חייא בר ר' עסף אמר רב‪.‬‬ ‫גביה מבי כחיל אמר לרב אמי ואמר קםיח ח־ב‬
‫יחיב ר' וירא אחוריח ררב גידל ויחיב רב גידל‬ ‫אמי‪.‬‬
‫קמיח ררב חונא ‪.‬‬ ‫נביהה בן פסיסא כבו־ ו כ מ ו ה ו ) צ ד ‪ 11‬א( מהיה‬
‫רב ניורי! אמר ר׳ יעקב נריח דרב ניורי מ מ מ י ח‬ ‫הכם מ כ י מ מ ע ץ הצדיק ונצח לאומוח מ ב ח ו לפני‬
‫רר׳ יוחנן נסרק ואלו מ נ ל ח ץ ‪ ,‬ובסוף חעניוח פי'‬ ‫אלסננרר ומרונ ימים היח לו עקמימוח באחוחים‪,‬‬
‫רמ״י ו״ל מ ם ארם ‪.‬‬ ‫וחוא אמר נחן ט ע ם ועקר לחחיח חמחים יוהר מנל‬
‫ר נ גמרא וננו ר' חייא נר גמדא ווו נירומלמי‪.‬‬ ‫החנטים ני אץ פילוסוף שינחימ ז ה ‪ ,‬וזהו מ א מ ח‬
‫מאן ולא הוה ה ו ה ‪ ,‬מאן רהוה לא כל מ נ ן ‪.‬‬
‫רנ גמרא מממיח ררנא אמר לחו לרנ אמי‬
‫ואמימר ומר ווטרא ‪ ,‬ונערוך ו נ גמדא ‪.‬־‪:‬סרק‬ ‫ו נ נדא ממעיה ר ו נ מ מ ה ‪.‬‬
‫םרובח ננמרא חשוחט ונס׳ חגתל עצים ‪.‬‬ ‫גוחא אנוח ר ו נ ח מ א חלמיו־ ו נ ‪ ,‬ד מ נודיא‬
‫ר' נמליאל בר אלעיא בעא קומי ר' מנא ‪.‬‬ ‫בר ח מ א אחר מ נ ץ רבא כי רבא מברך במוצא*‬
‫מ ב ת על האוו מלו מהיה ס מ ו ך לביתו‪ ,‬וחסיכץ‬
‫רבן גמליאל ‪ :‬בססו‪ -‬הגאונים ו״ל חומר בו זה‬
‫בנו מ ל וה כ מ ם אבע מ ל זה ‪.‬‬
‫ה ס ח ‪ ! -‬ובינו הקדומ ור׳ נמליאל בנו ויהודה נפראה‬
‫ננו א מ ו הקן הענוו כמו מהביא ו ' ממעון בר‬ ‫גוריץ ‪ :‬אמר נודיץ בן אסטיץ מ מ מ י ה ו ו ב ‪.‬‬
‫צ מ ח ת ו א ן נ ס י ח מ חאוחתח ‪ ,‬וונן גמליאל מ ו‬ ‫גודיון! אמו‪ -‬רב יוסף תני גוריון מאםפווק סי׳‬
‫מ ל וה הלל ויהווה מ ו וו׳ גמליאל בתראה מ נ ח‬ ‫רב צ מ ח גאון בערוך גודיון מ ם חבם הוא‪ .‬ו מ ם‬
‫חק״ל ל מ ט ו ו ה ‪.‬‬ ‫עיוואספידק‪.‬‬
‫גמליאל ווגא מאל לוי עסי בר מ ן ‪.‬‬ ‫גוריץ ואיחיםא רב יוסף בר ממעיה אמר לו^פ‪.‬‬
‫גניבא מ מ ן ו ב חיח מחיה הולך לביחו‪.‬‬ ‫גורםק בן ו א ו י מ מ מ י ה דרב בםוק נ׳ דעידובץ‪.‬‬
‫א מ ו נניבא אמו‪ -‬ו ב א ס י ‪ ,‬ווי חייא מ אבא‬
‫רב נוא ‪ 1‬בפי חניה ובס׳ החולץ אמד ו ב גוא‬
‫א מ ו לויוי מ ס ו מ א לי מנניבא ‪ .‬ת ה חיח חולק עם‬
‫איקלע ר' יוסי בר אבץ ור׳ יוסי בן זבידא לאתרץ‬
‫מר עוקבא ודוחק לו עד מ מ ל ח לו* אלעזו מ י אדם‬
‫ורב עסף הביא מ ע מ ה מ מ נ ו ‪.‬‬
‫חעומדים עלי מ ח אני למוסרן ל מ ל מ ח ‪ ,‬מ ר ט ט‬
‫ונתב ליה רום לה' וחוא יפילם חללים ומיד נחנו‬ ‫]רב גזא ‪ ,‬יבמות מה״ב ‪ .‬׳עב״ץ ‪[.‬‬
‫לן בקולר בסו־קא קמא דנטץ ובסוף פרק הנעקץ‬ ‫רב גידול בר מניומי לפני רב הונא ורב‪ .‬תייא מ­‬
‫רב חונא ורב יחודח חוו יחבי ואזל נניבא נבייהו‬ ‫רב ווב חלוקיח בר ט י מ ‪ ,‬רב גידול בר מניומי קאי‬
‫ואמר ח ד ל ח מ י ח נקום מקמיח ר מ אוריין הוא‬ ‫קמיה רוב נהכץ‪.‬‬
‫אמר ליה מקמיח סלנאח ניקום סירמ רמ״י ו״ל‬ ‫גידול בר מנמי אמר מ מ ו א ל ‪ ,‬ונפי מי מ מ ת‬
‫חולק על ו נ ח חכמים מהיה מצער למד עוקנא‬ ‫שלח ליה גידל בר מנמיא לרבא למדנו רבינו ואולי‬
‫מ ח י ח א נ נ״ר מאמרינן נסרקא קמא ‪ ,‬ונן נסוף‬ ‫הוא א ח ר ‪.‬‬
‫פ' כל ח נ ט רב חונא ורב חסדא יתבי וחליף גניבא ‪.‬‬
‫גידל דמן נ ר ש ‪ ,‬אמר ו ב הונא תני ניוול ו מ ן‬
‫]א״מ ! עוד מצאתי לו מאמר במדרמ קחלח‬
‫נ ר ש ‪ ,‬אמר רב נחמן בר יצחק לא גידול בר מנשי‬
 ‫]‪123‬‬ ‫מאסר שני‬
‫ד י מ י ו אמר רב חמי בר אבץ אמר רב עמרם‬ ‫דף עי׳ח על פסיק כאשר יצא מבטן אמי גניבא‬
‫אסר ר׳ יצחק אמר ר׳ ייחנן‪.‬‬ ‫אמד לשועל שמצא כרס והיה מסוייג וכי' •[‪ .‬ובפי‬
‫רב דימי בדיה דרב הונא מדמהרץ אמר לרבינא‪,‬‬ ‫התקבל מ ט ץ שיצא נניבא בקולר ליחוג במלכות‬
‫נ״א בריה דרב כהנא והוא בנהח־עא ‪.‬‬ ‫ונתן ד* מאות זוז לד׳ אבינא מדומרא פקוד ‪•-.‬ובם'‬
‫טי שמתו בברכות גניבא משמידו דרבי וכן בסוף‬
‫רב ח מ י בר חיננא אמר ה א דרבא מחלוקת ר'‬
‫ם' הניזקץ אמר הלכות משמיה דרב ונתן שלום‬
‫שמעון היא ‪ .‬רב ספרא ורב ריטי בר חיננא ‪ ,‬רבץ‬
‫כפול להכמים כמו למלך ‪.‬‬
‫מ היננא ורב דיםי מ חיננא אחים ובאו לפני רבא‬
‫אמר רב חסדא מרנלא בםומיה דרב דימי בר חיננא‪.‬‬ ‫ננרןגחת א מ ה דיהודה ב מ ז ו א ביומא‪ .‬יעב״ץ‪£.‬‬
‫רב ח מ י רטן חיפא ‪ ,‬נוסח אחר אבדימי דמן‬ ‫סיום חנימ״ל‪ ,‬בפי במת טומנץ תניא רייש‬
‫חיטא ודי יצחק נסחא ‪.‬‬ ‫אדם ידיו ורגליו ופניו בכל יום בשבל כבוד קונו‬
‫רב ח מ י בר ח מ א ואמר רנא מ ש מ ו ‪ ,‬ובפ ר׳‬ ‫שנאמר כל פעל ח׳ למענחו פירש רש״< ז״ל לכבוד‬
‫עקיבא רב ח מ י בר ח מ א בר חסיא מלמר ו מ ׳ ‪.‬‬ ‫קונו שנאמר ט בצלם א ל ה י ם ‪ ,‬ועוד דהדואה‬
‫אמר רב דימי מ יוסף אמר ר׳ אלעזר אמר ליה‬ ‫בריות ט ו מ ת מברך מ ו ך שככה לו בעולמו כל פעל‬
‫שמואל לרב דימי מ יוסף וזח אינו בן רב יוסף כי‬ ‫ה ׳ הכל ברא לכבודו‪.‬‬
‫ךב ח מ י קודם לו‪ ,‬ואולי חוא א ח לר' יצחק בר ייסף‬ ‫אות הדלי׳׳ת‬
‫תלמיד ר׳ יוחנן‪ ,‬כי אחא רב דימי אמר ר׳ יוחנן‬
‫ואמר" ליה אביי ומי אמר ר׳ יוחנן וקרא לרב דימ׳‬ ‫ד א ת מ פ פ א ‪ ,‬בפרק אין מעמידץ ו ה ם י״א בני‬
‫ל^־קפנא פרש״י ז״ל אדם חשוב‪ ,,‬ולי נראה מלשון‬ ‫רב ספא ם נ א שחיה מ מ ן רב ו מ ה ם בני ר נ פפא‬
‫ראש כמו קרקפתא דתסילץ וכן קתןסלו של ר'‬ ‫שהיה מומן אביי ורבא ואלו ה ם ‪ :‬ד א ת סורהנ‬
‫ישמעאל •‬ ‫ר ט ש ופרם א נ א א ח א רמי חיננא א נ א מד מזמן‬
‫בר ‪0‬פא‪ ,‬ושמעתי מאבא מרי ז״ל שקבל מזזחכםי׳‬
‫רב ח מ י מ יוסף אמר רב נ ח מ ן ‪ ,‬ובברמת בסי‬
‫חוקנים ז מ ם לברכה שמועלים לשכחח ושיאמרו‬
‫תפלת השהו• מ היה במדרשו של רב יוסף הוא ורב‬
‫אותם שבעח פעמים ושוד! הסגולה יש לוז כמו‬
‫ארא ‪ ,‬אמר רב ח מ י בר יוסף אמר ר ב ‪ ,‬אמד ליה‬
‫מכירת אליחו ז״ל במו״ש ד א ת מ ם ס א ם ש מ י ח ד ר נ ‪.‬‬
‫רב דימי לאביי האלהים עיני ראו ולא זר מפומיוז‬
‫דר׳ ירנדח ור׳ ירמיה מר׳ דרא ודי דרא מרי חייא‬ ‫]וחבאי ן וו ברבי ר׳ יוחנן בן דהבא• סוף פ״ב‬
‫בר אשי ירי חייא בר אשי מרב בפי חבית ובא לרין‬ ‫ו נ ו ח ם ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫לפני רב נחמן על ענץ אחותו‪ ,‬ובנו של דב דימי מ‬ ‫ת ו א ‪ 1‬ט א ח א דמא ו נ ץ חויב בסוק חמפלת‬
‫יוסף ח כ ם ‪.‬‬ ‫פירש נערוך ©ם ח כ ם ורש׳׳י ויל גודם זוגא ר״ל‬
‫רב ח מ י בר יצחק אחא לקמיח דרב יחודח ‪.‬‬ ‫שני ח כ מ י ם ‪ ,‬וגרםח חערוך וווא דמן חריב במועד‬
‫אמר רב ח מ י אמר ר׳ יצחק בן אבדיםי משים‬ ‫קטן ומדד! ונוטר• ש ם ח כ ם וכשמת רב הונא‬
‫רבי‪.‬‬ ‫היד! ש ם •‬
‫ח מ י מ לואי ו שראאביילרב ח ס י מ לואי‬ ‫]וולנאיז ר׳ יוסי ק דזלנאי)יוטא לפ׳׳ב(‪ .‬י ע נ ״ ן ‪.‬‬
‫רב ד מ י מנהדדעח ס ו ף יבמות מיא ט איבא‬ ‫ןחלעאי א ט ו של א ג א אלמד )סס״ב דנמןאוח‪.‬‬
‫מ כ ח מ ת ו כי ליכא מ כ ה צמיד! אבל אשחחי בסיס‬ ‫יעב״ז •[‬
‫ת פ ח ר״ל נ פ ז ז ‪ ,‬ח ח הביא סחורח ואמר ריש‬ ‫ו ו מ נ ו ם ‪ ,‬נ״א ר׳ ת ם א נ ו ס בת״ש ‪.‬‬
‫נלוחא לרבא פיק חויאי צודבא מ ד מ ן חוא י כ ו ׳ ‪,‬‬ ‫] ו מ ג שם אשד! בת ו״נ רפ״י יוחסין \ יעב״ץ‪[.‬‬
‫ועריץ רב יוסף חי ואו ביום ההוא מ ת רב אדא בר‬
‫דוםתאי ו דרש ר' ויסחאי ו מ ן מ ת ‪ ,‬נ״א דמן‬
‫אהבה והיה ש ם רב יוסף ואביי ודבא ודג הונא‬
‫באוץ פרש״י ז״ל ש ם מ ק ו ם ‪ ,‬ו מ י ליה ר׳ עולא‬
‫ב ח ח דרב יחושע ורב נחמן בר יצחק בפי לא יחפוד‬
‫רמז לו׳ ת ס ת א י דמן ב י ת ‪.‬‬
‫בבחרא והוא פסק הלכה כרב ח ו נ א ‪ .‬כי סליק רב‬
‫דיםי לנהרדעה וקשה לי ט נהודעה בבבל ואסר‬ ‫ט ל ה הוא קרנא מ נ ץ ר ב ושמואל ומר‬ ‫דייני‬
‫לשון עליה ? ואולי בעביד שהיא על חכםרבראיחא‬ ‫עוקבא‪.‬‬
‫נס׳ מי שהוציאוהו‪ ,‬אבל מ ח ן • בערך ע ל ‪ .‬א מ ־‬ ‫דיני דנהודעה רב א ח א בר מ י ו מ י ‪,‬‬
‫בפרקאקםא ותעניות עילאי מגי מיא חוזווייליו‬ ‫תיני דסודא רב הונא ודג חסדא ‪.‬‬
 ‫ספר‬ ‫‪124‬‬
‫ורבח בר בר חנח עשת חופת בנו בביתי * ל ר'‬ ‫נעו מיא פי' ני שמואל ננהרדעא ורנ נסור*•!‬
‫דניאל‪.‬‬ ‫וחרוויהו על פרת ‪ ,‬ונהרדעא לעיל מן סורא טפי‬
‫]דננו ב״ק צט״ב ‪ ,‬עיץ לעיל איסור ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬ ‫מן עשרים פרסי‪ ,‬ושמואל ונחודעאי נעו מיא‬
‫]דרגא ו לוי נ ר דרגא )נפוץ מוז א ( ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫ורנ וסוראי שחם חהאי שהמים נקוים שם לא‬
‫בעו מ י א ‪ ,‬וא״כ חוא גורס שאמר רב יום ס'‬
‫חני דרוסאי אנוחי דר׳ אפטוריקי ואמרי לה‬
‫כלפני ס׳ ושמואל כלאחר ס ׳ ‪ ,‬ורש״י זכרו לברכח‬
‫אחוח׳ דרי אפטורקי נ ס ו ף פ׳ אלו מתפוח‬
‫שיי עילאי בעו מיא שהוא רב לפי שבא מארץ‬
‫כמאכל נן דרוסאי‬ ‫אבל נטזאומר נחלמוד‬
‫ישראל ר״ל שא״י עליונה ‪ ,‬ושמואל לא בעו מיא‬
‫חוא אדם ליסטים ומרונ פחדו מלא ילנדוחו חיח‬
‫שהוא בבבל חחחונה ונדחק לוה כפי גרסתו‪ ,‬וקשה‬
‫אונל בשליש חנימול או ח צ ל י ‪ ,‬וקוניוספוס פירש‬
‫לי מ א ו וה ני רב ושמואל שניחם מבבל ושניחם‬
‫רמ״י ויל נוננ נפמוח וחנל ת פ מ ו עליו ני הוא‬ ‫עלו לא״י ללמוו עם ו נ י ‪ ,‬ושמואל אסייה ו ו נ י‬
‫מלמון מ מ ח ק בקוביא מ ח ו א ירא מן ח מ ח ר מלא‬ ‫וירחינאח ורצח וני לםומכו ולא עלה בידו‪ ,‬ושניהם‬
‫יתפשוהו נענור חוניחיו ‪ .‬ונירומלמי נדדנא ולא‬ ‫ירדו מארץ ישראל לננל ושמואל ראש ישיבה‬
‫מרוחנא לקובייסטא פי' קוניא ‪ ,‬ונפ״ק דשנת מ ם‬ ‫בנוזח־עא ווב בסורא אלא ששמואל בא ראשונח‬
‫פוש״י ו״ל ררוסא ‪.‬‬ ‫לנחרדעא ‪ ,‬וכל זח מבואר בחלםוו בלי ספק ונראח‬
‫לי רנוי נעל הערוך ‪ ,‬ועוד ני הוא הלך לנבל וראח‬
‫אות הח״א‬ ‫נעיניו ונן הוא ‪ ,‬ונפי אלו טרפות ני סליק זעיוי‬
‫‪,‬‬

‫נ ן לוי פ׳ מל״ח ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫]הגרוס‬ ‫לנהרדעא מוש״י ו״י כי הלק זעירי מבנל לנהודעא‬
‫כמו פירש הערוך ‪.‬‬
‫ה ד מ ך ‪ :‬נהחלח זנחים א״ל רנינא לרב פפא‬
‫לא חויח גנן ני חדמך כי ר נ ח שונח ו נ ו ׳ ‪ ,‬ל א‬ ‫רנ דימי נריה ו ו נ נהמיה בדיה ורב יוסף ‪.‬‬
‫ידעחי מי חוא זח ונראח שם מ ק ו ם ‪ ,‬ואנתוב‬ ‫רנ דימי אהיה דרנ ספרא ומת ל א צוה ונאו‬
‫ננאן מ ח שפירש רנ צ מ ח גאון מנעו נניכם מן‬ ‫לפני רבא ‪ ,‬ונערנין רנ דימי אהוהון דרנ ספרא‬
‫חחגיץ מלחגוח נמקראוח שחן נוטין למינוח‪,‬‬ ‫חלש על רנ ספרא לשיולי ואמר תיתי לי דקיימית‬
‫אנל צריק אחח ני ארינ אליך יוכלו לחגוח שיש‬ ‫נל יאמוו ו נ נ ן ‪ ,‬א מ ו ליח מי קיימח לעולם אל‬
‫שם חשונח ני את רגלים רצתח ו נ ו י ‪ ,‬ורש״*‬ ‫יספר ארם נטונ^זו של חנירו‪.‬‬
‫נפרק חפלה השחר ני לחגוח ה ר נ ח נפסוק אי נמי‬
‫רימי נר ששנא אמר משמיה דרב וחוא אחר‬
‫משיחה הילדים‪ ,‬ויש מפרשים חחגיון כפשוטו‬
‫ובא עם וב הונא בריה דרב יהושע ‪ ,‬נ״א רב דימי‬
‫ח כ ם ח חחגיון ואמרי מגעו בגיכם ל א עצמיכס‬
‫בו היננא ‪.‬‬
‫אבל בפרק הלק נראה כפירוש רב צ מ ח גאון‪.‬‬
‫א מ ו ו ב וימי א מ ו ו' ועיוי א מ ו ו ׳ חנינא ‪.‬‬
‫הון בריח דמר ווטרא אמר לרבינא בפי הספינה‬
‫והוא כמו שיאמר ה ו נ א ‪ .‬וכן ח ו ן בדיה נחמן‬ ‫ני סליק רנ דימי אשנהיזז לוי יומיה שהיה‬
‫אמר לרב פפא ‪ ,‬קם רב פפא ונשקיה ארישיחיויהב‬ ‫ש ל ה לרנ יוסף‪.‬‬
‫ליחברחיח בנשוי כדאיח׳ בחוריוח )י״ב ב(‪ ,‬והוא רב‬
‫נעא רנ דימי מרנ נ ה מ ן ‪.‬‬
‫הונא בריח דרב נהמן אמר רב הונא מ ר בריח דרב‬
‫נהמן לרב אשי וא״כ האריך ימים או הןז שנים ‪.‬‬ ‫]וקול• אבוה דרמי‪ .‬יעב״ץ •[‬

‫אחיו של ר' אחא בירושלמי‪.‬‬ ‫דבי הונא‬
‫ר' חונא בר אבין הכחן ואמר מ ר׳ אבחו ור׳‬
‫אבא עושץ וכוי אמר ר׳ הונא הכחן אמר ר'‬
‫שמואל בר זעירי וכן ר׳ אלעאי ור' אבץ ‪.‬‬
‫רב חונא בריח דרב איקא חלכודו של רב אבהו‬
‫ורב כהנא הבירו‪ ,‬ורב הונא בר איקא הוה ו י ק‬
‫יותר ונמר שמעהא מדניה ‪ ,‬ונן אמר רב ספרא‬
‫נקיטתא ררנ הונא ואמר רנ הונא הלנה נרבא ‪.‬‬
‫אמר רנ אשי הוה קאימנא קנדה ו ו נ הונא ונראח‬
‫שהאריך ימים או ה ם נ׳ או וה ש א מ ו רנ אשי‬
‫חייטא פחד קרא בויקרא רבה‬ ‫דניאל‬
‫אמר ר' דניאל בר רב קטינא אמר רב חונא ‪,‬‬
‫ונבר חוא יתע כי ר׳ וירא נקרא רב קטינא שהיח‬
‫קטן הנוף ‪ ,‬ונן נירושלמי קורא לר' וירא ר׳ ועירא‬
‫אולי הוא רנ קטינא אהר אניו של ר' דניאל ניון‬
‫שר׳ וירא משינ על דנרי ר׳ דניאל נר רנ קטינא‬
‫ולא שנח נשמוהם נדזיתא בפ׳ אלו טריפות ‪ ,‬ונן‬
‫בסוף קמא אמר רנ רניאל נר רנ קטינא אמר רב‬
‫ירב חנן בר רב קטינא הוא א ח י ו ‪ ,‬וכן יש נוסחא‬
‫רב שמואל נר רב קטינא ונן רב הונא בר רב קטינא‬
 ‫]‪;25‬‬
‫מאמר שני‬
‫קטן פי' רש״י ו״ל על נזע ישישים עלה מנבל וס״וז‬
‫עמו על רבה נר רנ הונא נ׳ רנ הונא ראש נולה‬
‫רעדיף מנשיא רארץ יפוראל ואינו נראה וה נתלמוד‬
‫נקרושין ני רנ •הודה הלך אליו ואמר לו סולך לרנ‬
‫נהמן התן ראסו נ ל ה מסיו• ננורו ו ק נ ת נ נעל‬
‫רורות עולם ני היה קרונ לראש נולה ‪ ,‬ובפרק‬
‫המונר את הנית אמר ליה רנ נהמן לרנ הונא‬
‫הלנתא נוות; או נוווזימ אמר ליה הלכתא נווחינו‬
‫רשניחי דייני רמקרני לריטו נליתא‪ ,‬ונס״ק רםנהדרין‬
‫רנה נר רנ הונא ני הוה מנצי נהדיה ראש נ ל ה‬
‫א נק״טנא‬ ‫ר א ג‬‫אמר לא נקיטנא רשותא כ ד ) ן‬
‫כ‬ ‫נ‬
‫מ א נ א מרי דנ הונא ואנא מ ו י מ ר נ ודנ מדני חייא‬
‫ור' הייא מרבי וסירש רטו״י ו״ל איני נפוף לראטי‬
‫נ ל ו ז ‪ ,‬ווה רב הונא היה נוצא ר״ל קטן הנוף ובידך‬
‫לו רנ רנו כשמשנן הנורו להביא יין לקידוש דתיטום‬
‫נשיראי ודתאה נערוך תרנום עשנ דתאה ונתקיים‬
‫נ ר כ ת ו ‪ ,‬ורנ הססיד למה לא אמר לו רנ הונא נ ם‬
‫אתה תהיה מנורך נדאיתא נ מ נ ל ה נסי נני העיר‬
‫וביומא רעיבא מסקיה ליה בנוהרקא דדהנא והיה‬
‫בונה בתים משלו א ם היו רעועות ל א היה לבעליו‬
‫מ מ ו ן ‪ ,‬ונן נ נ ל ערנ ש נ ת נל •רקא רהוה יתיר‬
‫לננאי ונץ ליה ושרי ליה לנהרא ונוי נתעניות ‪.‬‬
‫ורנ הסדא הנהן תלמיי־ו וקרונ לתלמיד הנר‪ ,‬ואמר‬
‫לו רנ הםרא נסוף פרק אלו מציאות לרנ הונא‬
‫תלמיר ורנו צריך לו ואמר לו רנ הונא שלא היה‬
‫צ ר ץ לו והתענה רב הסדא מ' יום על שהקפיד לרנ‬
‫הונא ורנ הונא התענה נ״נ מ ' יום על דהשדיה‬
‫לרנ הסרא ׳ ונשמת רנ הונא העלוהו לארץ ישראל‬
‫וקנרוהו נ ס ע ר ת ר' חייא ונניו ונשהנניסוהו למעיה‬
‫אמר ליה יהירה בנו של ר׳ הייא הנדול שהיה ש ם‬
‫קנור מימץ אנ־ו לר׳ הוקיה אהיו קום ני רב הונא‬
‫נ א וכשקם היה עמודא דנורא וננעת ר׳ ה נ א‬
‫תלמידו של רנ הונא ‪ ,‬ורנ הנא הנניסו למערה ני‬
‫נן י״ה שנים העד נשלמו־ נל התלמיד מ ר נ הונא‬
‫וא< דאה קרי והוא העיד על רנ הונא שנפסק לי‬
‫רצועה רהפלי וישנ מ' יום נתענית ‪ ,‬ורש״י ויל‬
‫נורס איתהפינא ליה רצועה רהפלי וישנ מ ׳ יום‬
‫בתענית ולא הוי לבר ד צריך שיהא אותיות שדי‬
‫נראות מנהוץ נקשר של רצועה ולנן התענה ‪.‬‬
‫ורינץ תורה נארץ ישראל נר׳ הייא ו מ ת רנ הונא‬
‫פתאום והיו דואנים ני היא מיתה ה ט ו ס ה ער כ‪/‬‬
‫ש ם אמרו מ ש ם רנ הונא עצמי כי זה הוא קודם‬
‫שהגיע לננירות אנל הניע לננורות שהוא פ' שנה‬
‫הרי וו מיתת נשיקה כמשה אהרן ומרים ורנ הונא‬
‫ענד מסי שנה ‪ ,‬והיו או נארץ •שראל ר' אמי ירי‬
‫אשי ודי אילא ור' הנ־נא נראה לי ני זה ר׳ הנינא‬
‫יהיה רנ הונא נריה ררנ יהושע ורנ היננא אהיו‬
‫מ ה שנתנו עיניהם בו רנ פסא ורנ הונא נריה ררנ‬
‫יהושע נ ש נ ר ך נרוך ה כ ם יאמר נ ר נ ה שלא‬
‫תקנו הז״ל ‪.‬‬
‫אמו־ ר' הונא נ ר אמי אמר ר' סדת א״ר יוחנן‪.‬‬
‫רבי הונא נ ר אשי אמר רנ ‪.‬‬
‫רב הונא בבלאה ור׳ וירא קורא לו ר? הונא‬
‫דכץ בנל וםרש״י ויל נסי שלשה שאנלו היינו רנ‬
‫חונא ם ח מ א והיה ה כ ם נ ח ל ני רבא שאל חבמחיח‬
‫דרב הונא וחיח חלמיד מובחק לרב נסרק מסנץ‬
‫בשבח ובסוף יום טוב אמר רב הונא אמר ר ב ‪,‬‬
‫יחוא קנל מ ד נ ואפלו ד' אמי ודי אםי נחני חסרבי‬
‫דארעא חשראל כייסי ליה ‪ ,‬ורנ חונא קרי נ נ ח נ י‬
‫אע״ס שלא היה כהן אנל רנ אסי תלמיד ה נ ר לרנ‬
‫היה גדול מי־נ הונא ‪ ,‬ורנ הונא היה קורא ני׳ ג׳‬
‫אמוראי ר״ל מתורנמנים לעם שהיה ה ע ם רנ מאר‬
‫שהיה האבק של העם יגולה ל ש מ י ם ‪ ,‬ו א מ ח‬
‫במערבא קם ליה מחיבחא ררב הונא בבלאה והוו‬
‫סיי׳שי עמו ל ע ל ם ח״ח רבנן והוא אמר לרב נהנץ‬
‫מ ר חיכי דאץ ‪ ,‬וחביריו של רב חונא רב יחווה‬
‫נ ר יוזוקאל ורנ נחמן בר יעקב ורב כחנא חראשץ‬
‫וטדלא נ ר אנינא ורנ א ם י ‪ ,‬ואמר ח ש גלוחא לרנ‬
‫חונא ו ס ת ם דייני םורא שחיא מ ח א מחסיא רנ‬
‫חונא ורנ חםדא ח ל מ י ד ו ‪ ,‬וחימא על רש״י שפירש‬
‫נפי הדר עם ח נ כ ח כי רנ חונא חוא נ פ ו ם נ ח ח א ‪,‬‬
‫והאמת נ מ ו שאמר נעל ד ו ח ת עולם ני חיה נםורא‬
‫ונן נראח נ ם ו ף ס״ק דםנהדרץ ושם אשתו ח ו נ ח ‪.‬‬
‫ונערוך רנ צ מ ח נ ח ם ח ו נ ח ננ״ף ל א נחקיים לו‬
‫זרע נל ימי רב אדא בר א ה נ ה משום מעשר‪ .‬דםרק‬
‫מרומה שחיח שימרח נ ה מ ה רקה ו ב ו ‪ /‬וכן מ ע ש ה‬
‫אחו־ בסי שני נויחם שחקיסד• ראש חקטץ ו נ ו י ‪.‬‬
‫ייש מי שסירש ני חייו שקלל אלא דרך ניחוחא או‬
‫חמיה וני ק מ ח נניח שאץ לח מי שיקיף נ נ ח‬
‫הקסץ אלא חיח נשגנח שיצא מלסני חשליט לא‬
‫אחקיים ליה ‪ ,‬ונראח כי כנר חיח לו לרנ חונא נני‬
‫העניו רנה נר רנ הונא קידם זה המעשה ‪ ,‬נענור‬
‫ני רב חונא מ ח קודם רב ארא נ ר א ח נ ח נסירוסו‬
‫דש״י‪ ,‬ולפי דעחי מוז ר״א קודם רנ חונא או חיח‬
‫לו מ א ש ח א ת ר ת ‪ ,‬ונפ״ק דנרנות כי נחחמץ לו יין‬
‫של ת' חניוח וכוי ומכרן נשווי היין ה ט ו נ ‪ ,‬וחיח‬
‫אםתניס רב חונא נראיתא נפרק נל זזנשר ונפי נ'‬
‫דתעניח רב הונא ורב ח ס ר א מחסידי דנבל וחסידי‬
‫ארץ ישראל ר' יונה ור' מני ב נ ו ‪ ,‬ולרעת ר״ח ו״ל‬
‫אמרי ב י ר ב הוא רב הונא כדאיתא בשי פרה‬
‫ינסוף סרק קמא דסנהדרץ ונפי ניצר ז •ינל תוספות‬
‫ם ח ס א מ ח ני רנ היא משטיח דרנ ‪ ,‬ינסוף מועד‬
 ‫ספר יו חסין‬ ‫‪[126‬‬
‫רב הונא יופי מנהרדעא ולדנח בנו שלח ד נ‬ ‫שפי אבל רב הסדא היה בבבל בזמן פטירחו שהיה‬
‫נחמיח ב ח ח ררב יוסף ו ב ו ׳ ‪ ,‬ואולי חוא רב הונא‬ ‫חלמידו‪ ,‬ור׳ חלבו אמו־ שרב הונא לא ישב על‬
‫שחיח קטן חנוף או משום שחיח רב חונא חירוע‬ ‫מ ט ה שספר ח ו ו ה עליה ‪ .‬ובאדם וחוח כחוב‬
‫חלמיד רב בוחנו ראש יסי־בוז וגדול חדור קראו לו‬ ‫בתשובת הנאונים ז״ל דמי שנהפכה לו הרצועה‬
‫ווטי אבל ח ש ם של בנו וח ח ה אחד ‪ ,‬ובסוף אץ‬ ‫כשטנידץ מוז שבפנים לצד חוץ ולא תקנה בין של‬
‫צרץ נראח כי הוא רב חונא עצמו כיץ שרב נחמן‬ ‫׳‬ ‫ראשו בץ של ידו חייב לישב בתעניח דפושע חוא‬
‫אמו‪ -‬לבנו אבא פרש״י ז׳ל חבר ‪.‬‬ ‫אבל לחייבו לחחענוח מ׳ יום כרב חונא כשנהפכח‬
‫חונא בריח רמו־ ווטרא בובץ רב א ש י ‪.‬‬ ‫לו רצועח של ראש לא רמרוב חסידוח חוא דעבר ‪.‬‬
‫ונראח זח כפי׳ רש"י ז״ל שאמר שחיוז זח בראש‬
‫ר׳ חונא בר היון ואמרי לח בר חליון והוא‬
‫רב חונא ‪ .‬ובירושלמי הורא לו רב חונא רבח בשם‬
‫צורבא מ ר ב נ ן ‪ ,‬ואמרי לח מארי לרב אשי בפ׳ ר׳‬
‫רב ‪ ,‬ור׳ אבא דרש על רב חונא ראוי חיח רבעו‬
‫אליעור דחולץ )קל׳׳ט ב ( ‪.‬‬
‫שתשרח שבינח עליו אלא כי בבל גרם וכוי‪ .‬וכן‬
‫ר׳ הונא בר הייא‪ ,‬אבוהי דליי שחיה וח לוי‬ ‫לבנו ו ב ה בר הונא ולרב הםנונא העלום ביחד‬
‫בן בהו של ר׳ ירמיה בר אבא ‪ ,‬ווה רב הונא בו־‬ ‫ארינם לארץ ישראל ועבר בנשו הגמל שהיה נושא‬
‫חייא ורב חונא ס ח ם חלמיד רב שניהם היו בזבץ‬ ‫לרבה בר רב הונא בראשונה בי היה נרול בן איש‬
‫אחד עם שמואל ורב ‪ ,‬ווח חיח ג״כ א ח ר ש מ ח‬ ‫גדול שהוא רב הונא אבל רב המנונא הוא היה‬
‫רג חונא ובזבץ רב נחמן שחלק כנגדו‪ ,‬ובפי יש‬ ‫לבדו איש גדול‪ .‬ואמרו שרב הונא היה ס ׳ שנה‬
‫נוחלץ ודי טבלא ודי חנינא בר שלמיח ג״כ עם רב‬ ‫ראש ישיבה ורב ספרא חלמידו היה שם בעוז מוחו‬
‫נחבץ ור' אבא ורב חונא בר חייא אמרו לו שבאו‬ ‫וכן רב הסדא כאשר אמרתי ולא ידעתי א ם הוא‬
‫לפני רב חסדא ולפני י־׳ וז ו י ‪ , .‬א״ל רב חונא בר‬ ‫וה רב הונא ווטי כי גם ש ם בנו רבה או כדי להבדלו‬
‫ודיא לרב יחווה ‪ ,‬אמר רב חונא בר חייא אמו‪-‬‬ ‫םדב הונא הידוע‪ ,‬וכן נראה כי רב הונא ווסי‬
‫שמואל ואשחו חיחח בת ר׳ ירמיה בר אבא תלמיד‬ ‫מנחרדעא‪ ,‬ורב חונא עשה שבעים ספרי תווות‬
‫חבר ל ר ב ‪.‬‬ ‫ולא אחרםי אלא אוזו שהיה הקפו כארכו וזח צריך‬
‫רב הונא בר היננא בעא מרב ש ש ת ובנו למד‬ ‫עיץגם בשמח וב ח ס ו א היה שם ו׳ יצהק בראמי‪.‬‬
‫ע ם רב ספא ‪ ,‬אמו־ רב הונא בר מיננא אמר רב ‪,‬‬ ‫נ ם ועיוי היה רבו של רב חונא אמר וב חונא‬
‫אמר רב חונא בר חיננא אמר רב נ ח מ ן ‪ ,‬יחיב רב‬ ‫אמר ועיוי‪.‬‬
‫חונא בר חיננא ורב חונא בר נחנץ קמיח ררב‬ ‫רב הונא בגדחאה וחיא עיר גדלה מאד בבבל‬
‫חסרא‪ ,‬רב חונא בר תיננא מוחיב ברץ לרב פפא ליל‬ ‫ועוברין בה נחר חדקל ונהר פ ו ת ושמח בנוחאה‬
‫שניסח א ו ח ו ‪ ,‬א״ל רבא לרב חונא בר חיננא ולרב‬ ‫או ה ם ב ׳ ‪ ,‬ו ׳ יהח־ח חלש על לגביה רב חונא‬
‫חונא בר נחמן וכוי‪.‬‬ ‫בגדתאה‪.‬‬
‫רב הונא בר חלוב בעא םדב נחמן רהיח א ח‬ ‫רב הונא בר ביבי בשם רב ‪.‬‬
‫לו־' יצחק בר חלוב ‪.‬‬ ‫אמר רב חונא בר ביונא אמר ר׳ שמעון מר‬
‫רב הונא בר חנילאי אחא לקמיח דרב חינא‬ ‫בריה דרב נחמיח אמד לרב א ש י ‪.‬‬
‫וגברא רבה הוה ‪.‬‬ ‫רב הונא בר ברכיה משום ר׳ אלעור ה ק פ ר ‪.‬‬
‫רב הונא בר רב יהודה ונראה שאביו הוא רב‬ ‫ר׳ הונא מברניש אמר לרב א ש י ‪ ,‬נ״א רבא‬
‫יהודח ס ח ם ‪ ,‬א״ל רב הונא בד יהודה לרב יהודה‬ ‫מורניש״ וברניש ש ם מקום ג' פרסאות מבעז‬
‫מר יהודה א־קלע לבי רב הונא בר יהווה ‪ ,‬א״ל‬ ‫הכנסת של דניאל‪.‬‬
‫רב ששח לרב חונא בר •חודה ‪ ,‬אמו־ רב הונא בר‬ ‫הונא מומהריא ש ם מקום בפי דיני ממונות‬
‫יהודח אמר רב ששח ‪ ,‬אמר רב חו‪:‬א בר יחודח‬ ‫בפ״ב ו ו ״ ה ‪ ,‬ובנו של זה הוא וב וימי שאמו־‬
‫א מ י ר׳ יצחק אמו־ ר׳ יוחנן‪.‬‬ ‫לרבינא בנהו־דעא‪.‬‬
‫רב הונא מדסקואה אמר לרבא ‪ ,‬נ״א רב יהודה‬
‫ר' הונא בריח ררב יחושע אדם גדול בחווה ‪,‬‬
‫מדכקרחא ‪.‬‬
‫ובפי כל בחבי הקדש ובפי קמא רקדושץ שלא הלך‬
‫ד׳ אמוח בנלוי חראש ‪ ,‬והיח עם רב נחמן בר‬ ‫רב הונא ברעז דרב הלל בירושלמי‪.‬‬
‫יצחק ורב פפא ושניחם חיו ראשי ישיבוח‪ ,‬אבל‬ ‫רב הונא וורדיץ ש ם מקום ואמר רב הסדא‬
‫וה רב חונא לא נובר לראש ישיבח אלא ראש לבני‬ ‫אישחיק ווח־אן‪ ,‬נ״א רב היננא וורחץ ‪.‬‬
‫]‪127‬‬ ‫שני‬
‫אמר רב הונא בר ליואי‪.‬‬ ‫נילו כראיחא בחלומוח ש' הרואה ‪ ,‬ורב הונא וח‬
‫רב הונא בר מנוה ורב שמואל בר אידי תלמידי‬ ‫חיח עשיר כדאיחא בפי בחרא דהוחוח ורב פפא‬
‫רבא והוא אמר משמיה ררב אהא בר יעקב וכן‬ ‫ורב חונא ב ח ח דרי יחושע ‪ ,‬ובסוף פ' עושץ פסץ‬
‫אמר משמיה דרב אהא בדיה דרב איקא ‪ ,‬ווה רב‬ ‫כי רב פפא ורב הונא וח חלמידי רבא ‪ ,‬רב חונא‬
‫הונא היה מצוי אצל רבא וכשמת רבא הלך ללמוד‬ ‫בריה דרב יהושע ורב פפא לפני ר׳ אידי בר אבץ‬
‫עם רב פשא ולא למד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ואמר להו דרדק ולפני רבא קרא להם קאקי דדורא‬
‫ר' הונא בר מניומי אתא לקמיה דד׳ יוסף ‪.‬‬ ‫ר״ל זקנים לבנים בשיבה ‪ ,‬רבה בר שמואל ורב‬
‫הונא בדיה דרב יהושע ורב פפא כחכי רפחא רב‬
‫ר׳ הונא בר מתנה אמר לרבה וכבר ידוע כי רב‬
‫חינא כרך רפחא עם רב פפא ובעוד שאוכל רב‬
‫מתנה הבר לר' יהודה ‪.‬‬
‫זזונא אחד רב פפא אמל ר׳ ואחר כך כ ח ך חפחא‬
‫רב הונא'בריוז ררב נתן אמר לרב אשי‪ ,‬ת ה‬ ‫ע ס רבינא וחיח אוכל ח ׳ ‪ ,‬אמר רב חונא מ א ח‬
‫היה אדם נרול בתורה ובגדולה אלא כי בומן רב‬
‫פפי ולא חרא רבינא כראיחא בפי האשח בפסחים‬
‫אשי הוה כייף ליה כדאיתא בפי הנעקץ בנטץ ו ק‬
‫וזה רב הונא ורב פפא היו בחופתו רבריח דרבא‬
‫בסנהדרין‪ ,‬ובסיף מ׳׳ק בעבור מ אץ מלכות נינעת‬
‫ישניחם ראו חלום א ח ו ‪ ,‬ורב פפא ראש ישיבה‬
‫בהכרתה כמלא נימא מ ת רב אשי כרי שימלוך רב‬
‫ודב הונא ראש לבני נלו מ ה האריך שנים רב‪ ,‬ח ‪.‬‬
‫הונא בר נ ת ן ‪ ,‬ורב פפא איקלע בביתו והוא אמר‬
‫ר ב הונא בר יוסף אמר ר' אושעיא ‪.‬‬
‫לרב פפא ולרב נהנץ בר יצחק ונראה מזה שהאריך‬
‫שיים ‪ ,‬יבפ״ב דזבחים דחוה קמיה דיח־נראד מלכא‬ ‫רב הונא בדיה ח־' ירמיה בר אבא והיא אביו‬
‫ו ח ק לו אבניםי שחיח למעלח מאצילו והשפלו‬ ‫של רב מארי‪ ,‬נ״א רבינא בריה דר׳ ירמיה בר אבא‪.‬‬
‫חנים שנאמר‬ ‫למטזז כדי שיהא נאח במלבושיו‬ ‫רב הונא הכהן בן משה בר עצור‪ ,‬בסוף בחרא‬
‫לא יחגרי בעע ואמר לו חמלך שכי ישראל נקראו‬ ‫ובנמרא דעדכץ בפרק שום חיחומים משה בר‬
‫כהנים שנאמר ואחם חחיו לי ממלכת כחנים וגוי‬ ‫עציי עדבא רנלחיח ח ו ח ‪ .‬רב חינא בריח‬
‫קדוש ואמר לו אמימר איקיים בך והיו מלכים‬ ‫צורבא מדרבנן חוח ודחיקא ליח מ ל ח א ‪,‬‬
‫אומנייך ‪ .‬ובפרק כיצד צולץ אמדו ליה הרבה‬ ‫אמר אביי ליכא דנסבי עצח לרב חונא‬
‫דברים ונם אמרו לו מאי טעמא קריח לשמך‬ ‫דליגרשח לדביתחו ותתבע כחובחח מאבוח ליחדר‬
‫רב חונא ‪ ,‬אמר בעל חשם אנא ריל כי נדול א נ י ‪,‬‬ ‫נ ח ד ר ח ‪ ,‬אמר ליח רבא וחאנן ידור חנאח שלא‬
‫ורש״י פירש כי כן קראו לו מנעוריו ור״ח פי' בעל‬ ‫יחויונח ח נ ן ‪ ,‬ואב״ אטו כל דמנרש בבי דינא מנרש‬
‫חשם כי עשו סמיכח וקראוני רב חונא ‪.‬‬ ‫פרש״י שיאמרו לו דור הנאח ל ך בצנעא ויגרשנח‬
‫רב הונא בר סחורה לפני דב המנונא ובסוף‬ ‫לסוף איגליא מלתא רכהן הוא אמר אב״ בוזו• עניא‬
‫בכותח לפני ר ב א ‪.‬‬ ‫אזלא עניותא ‪ ,‬ומי אמר אב״ הכי והא הוא ז אמר‬
‫איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור‬
‫רב חונא בר סימון‪.‬‬
‫בנכסים כרשב״נ כי מי שאמר בשעת מיתה נכסי‬
‫רב הונא בר פפא בירושלמי‪.‬‬ ‫לך ואחריך לפלוני יוכל הראשץ למכור ל א כ ל‬
‫רב חונא בריח דרב פשי ובנו נקרא מר זוטדא‬ ‫ואץ לשני אלא נ‪.‬זח ששייר ראשון וזח אסור לתח עצח‬
‫שחיח בונץ רבינא‪.‬‬ ‫זאת לראשון‪ ,‬בריח שאני וצודבא מרבנן שאני‬
‫רב הונא צפוראה ור' יוסי מראה לפני ר' רבח‬ ‫וקבלן שאני שחיח ביד אביו מטלטלי ח כ ח ו ב ח ‪,‬‬
‫ופרש״י ר' רבה ר׳ הנשיא וכן פוש׳׳י בפי עצמו על‬ ‫ידענו בי חיח חכם וכחן ובונץ אב״ ורבא ח י ח ‪.‬‬
‫רב ששמש ר' רבח חנשיא ‪ ,‬ואני ח מ ה כי האי‬ ‫רב חונא חכחן בר אבץ ‪.‬‬
‫הוא ידוע שהוא רבינו הקדוש‪ ,‬והאהר נראה לי‬
‫אמר רב ח ת א חכוץ בשם רב אחא ‪.‬‬
‫שהוא ר' ימזנן שהיא רבי ס ח ם ואינו נראה שיהיה‬
‫וח רנינו חקדוש כי אם נחל חדור בימי חאמוראיכ‬ ‫הונא מר בריח דרב אידי ורב אדא בר מניומי‬
‫כי רב עררא דדה שם שהיה מפטיר כניםיוח וה‬ ‫שאלו לרבינא ‪.‬‬
‫בזנץ ר׳ ספרא ואב״ ורבא בפי אלו טרפות ‪ ,‬וזח‬ ‫רב הונא מר בר הייא ‪ ,‬אמר בר הייא אמר‬
‫רב הונא נראה שחוא חלמיד ר' יוחנן בפי אחרון‬ ‫לרב א ש י ‪ ,‬ר ש נוםחא רב הונא מר בראייא וכוי‪.‬‬
‫של ר״ה א״ר חונא ציטוראח אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬ובפי‬ ‫הונא מר בריח ורב נחמיח א״ל לרב א ש י ‪.‬‬
‫סדר חעניוח ירישלמי רב חונא רבח דציפורי אמו־‬ ‫ומגא מר בר מ ח מ ר קמיזז דרבינא ‪.‬‬
 ‫ספר חסין‬
‫אישתבשח ו כ ו י ‪ ,‬ובן בפי ר׳ ישמעאל בעא בדניה‬
‫ר׳ ינאי מרי יוחנן אע״ס סוהוא תלמידו‪ ,‬ו ק בהוריו׳‬
‫בעא רבי מרב מ ח אני בשעיר וכוי אע״ס שחוא‬
‫חלמידו‪ ,‬וכן עוד טיס בעא רבי מר׳ חייא ו כ ו י ‪,‬‬
‫יחתיססות בפ״ק דחולין בעא טימואל מרב חונא‬
‫מ ש מ ע שחיח שמואל קטן מ מ נ ו ‪ ,‬וכן בריש נפוין‪.‬‬
‫אבל בפי יש בערכץ משמע שהיה רב הונא יושב‬
‫לפני שמואל כ ת ל מ י ד ‪ ,‬ובפ״ק דנטין יתיב רב הונא‬
‫קםיה דד׳ ירמיה ור' ירמיה הבר לר׳ זירא תלמיד‬
‫דרב יהודה ורב יהודה הלמיד שמואל ורב ‪ ,‬והיה‬
‫קורא רבי לר׳ ירמיה ולרב הונא דרדקי נדמובה‬
‫ח ת ם ‪,‬׳ וי״ל דהרי רב הונא ה ו ו ‪ ,‬ומיהו ההוא‬
‫דערכין חלמיד רב בומוכח ח ת ם ע ״ כ ‪ ,‬ולפי זח‬
‫שאמרו התוספות נראה כי ח ם שלשח ‪ ,‬א׳ גדול‬
‫משמואל והב׳ תלמיד רב והגי קטן מרי ירמיה ‪.‬‬
‫ולפי ה א מ ת נראח שחם שנים חא׳ חלמיד רב ‪-‬בדול‬
‫משמואל וגם כמי תלמיד הבר לשמואל והכל אחד‪,‬‬
‫אבל השני חוא בא״י תלמיד ר׳ ייחנן והבר קצת‬
‫לשמואל ילר' ירמיה או תלמידו‪.‬‬
‫וראח נחוש כרוך על חצב ויצא מ ח ם ערוד ובו׳‬
‫רב הונא ורב הישעיא תלמידי ר׳ יוהנן בעי ר׳‬
‫יודונן למםמכינהו ולא נסתייעא מלתא שהיו כהנים‬
‫מבית עלי שנאמר ולא יהיה וקן ו כ ו י ‪ ,‬ואלו וקן‬
‫מ מ ש הא כתיב ימותו אנטייס אלו וו סמיכה והאמו­‬
‫ר׳ יונתן אין נסממן לבית עלי‪ ,‬ונראה לי כי שמואל‬
‫לעשות מלאכת בשבת חור יהודי ונקרא בן תורתא‪.‬‬
‫שלא וכה לסמיכה שיסמכהו רבי שאולי היה מבית‬
‫ע ל י ‪ ,‬ופי' רב צ מ ח נאון למסמכינהו להושיבן בעי‬
‫סנחדרין כמו שאמרו סמיכת וקנים ב כ ׳ ‪.‬‬
‫רב הונא ור׳ חזקיה חלמידי דר׳ ירמיח א מ ר י ‪,‬‬
‫ואולי הוא רב הונא בר אבץ ‪.‬‬
‫רב חונא ורב יצחק בר יוסף יתביה קמיה דרי‬
‫ירמיח בש״ק ד ג ט ץ ‪.‬‬
‫רב חונא ורבץ קמיח דר׳ ירמיח ‪.‬‬
‫ח ו נ א ‪ :‬שרא אטימר לוזונא למינסב‪ ,‬אמר‬
‫ליה רב א ש י ‪.‬‬
‫רבי הוריינו אחוי דרב שמואל בר סוסידטזי‬
‫בירושלמי‪.‬‬
‫הושעיא בר ועירא ‪ ,‬ויטי גרסא הו׳שעלא בר‬
‫וברא )בכ״י ועירא( או הושעיא בר ניוורא בפי‬
‫אחרץ מתעניות )דף כיו ב( ואולי הוא בן ר׳ ד י א ‪.‬‬
‫הושעיא הכתן תלמיד ר' חנינח י( ‪.‬‬
‫ר' הושעיא בן לוי‪ ,‬ונראה כי הוא ו* יהושע‬
‫בן לר ואולי הוא טעות ‪.‬‬
‫היה שמואל נכנס קודם לו כדאיתא בס׳ מרובה‬
‫ר' הו׳שעיא בדיה דרב שימי מקיסרץ בשם ר'‬
‫ועוד יותר מוח ומזה כי הוא היה נהוג כתלמיד ‪,‬‬
‫יצחק בר ועירי‪.‬‬
‫בסיב וזבחים בעא אבות ושמואל משמואל אע״ס‬
‫י( בכ״י חושעיח חכוץ לחיד ‪ ,‬חזישעיח וזלפיי י״ח‬
‫לחיי ‪ .‬חמעריך‪.‬‬
‫‪[128‬‬
‫אסותיה חפו הארון בזהב ואנחנו באפר בתעניות ‪.‬‬
‫רב הונא ט־ רב קטינא בעא מרב הונא ט ע ם‬
‫מ ה הוא שיבדל בפ׳ ערבי פסחים ובס״ק וחולין‬
‫אמר רב הונא בר קטינא אמר ריש לקיש ‪.‬‬
‫רב הונא בר קסרא בייש פ' אמר ר׳ שמעון ‪.‬‬
‫רב חונא ראש גלות בבבל בומן רבי ו מ ת בחיי רבי‬
‫ינקבר בארץ ישראל וחיח מורע יהודה צזיחרכץ‬
‫ה מ ל ך מ צ ד חזברים‪ ,‬אבל רבי חיח מ צ ר האם‬
‫מיהודה ומצד האב מבנימין כמו מרדכי‪ ,‬וזה‬
‫שהיה רני מ צ ד האם ר״ל הלל הוקן ראש ה מ ש פ ה ה‬
‫של רנינו הקדוש שהוא ז׳ ל ו ‪ ,‬מ ה בבראשית‬
‫ר נ ה פרשת ויוניר אלהים א ת נ ה ו נ נר הארננו נזה‬
‫נסדר התנאים ושם כל ה מ ע ש ה )צד ‪ 18‬א‪ 61 ,‬א(‪.‬‬
‫רנ הונא בדיה דרנא מםרדקא אמד לרנ א ש י ‪.‬‬
‫ר נ הונא ר נ ה מצפורי‪.‬‬
‫רב חונא נר תחליפא ורנ ספי ורמי נר א נ א ‪,‬‬
‫רב חונא בר תורחא בא לפני שמעון ההסיר‬
‫כדאיחי•! בפ׳ העוו־ והרוטב והוא קודם חאמוראין‬
‫וסוף ה ת נ א י ם ‪ ,‬גם יפו ר' הנינא בר מרהא ור׳‬
‫אלעור בר חורתא ‪ .‬ובמדרש שהיה גר ומפני‬
‫שסרתו היתד‪ .‬שומרת השבי שלא היה יכול להכריהה‬
‫רב חינא דודו של רבינא ווטי בא לפני רב א ש י ‪.‬‬
‫רב הונא ‪ :‬מצאוזי בספר חחרש בדפוס שהוא‬
‫הליכיח עולם רב חינא ח ו א חלמידו של שמואל‬
‫כדמפורסם בחרבח מקומות בחלמיד‪ ,‬אבל יש‬
‫רב חונא אחר שחיה רבי כדמשמע בס״ק דחולין‬
‫בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק‬
‫בקדשים וכוי וכן במקומות אוזרים ע״כ דבריו‪.‬‬
‫אבל אני א ב ר ה ם ז כ ו ת מ צ א ת י ב ס ם ק י ה ר א ׳ ׳ ש‬
‫בסרק הוהב וכן בתוםסות בס״ק דגטץ ח״ל ! ורב‬
‫הונא היה ג ו ל אף משמואל רבו דאמרינן בריש‬
‫גטץ בעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו‬
‫ג ט ו ב ו ׳ ‪ ,‬ונס״ק ד ח ל ץ מנץ למתעסק בקדשים ובו׳‬
‫ע״כ ‪ .‬ואני אומר כיון שרב חונא רבו חמובחק חוא‬
‫רב כמו שנראח בתלמוד וחוא כ״כ נדול רב חונא ר'‬
‫אמי ור' אסי כתני תלמידי דר׳ יוחנן כייסי מקםיח אינו‬
‫תימח שישאל שמואל ממנו ואל ח ח מ ח מ ו ח ‪ ,‬כי‬
‫רב אסי שחיח חלמיד רב חיח ג ד ל משמואל ל א‬
‫שחוא בנו ותלמיוו ואמו לו אביו לשמואל‬
 ‫]‪129‬‬
‫ה ל ל הנשיא העשירי להלל הדק ווה בנו סול ר׳‬
‫יהודה הנשיא המחויק ידי ר׳ יוחנן ודי א מ י ‪.‬‬
‫נ ח ב ר ' א ב ר ה ם ב ר ח י י א בס׳ העבור במאמר‬
‫נים"! שאלה מרבינו האי גאון כירי הלל בןד׳ יהודי‬
‫הנשיא שעשה העבור חיח נשנח חריע לשטרות‬
‫וא״כ היה ער סיף ימיהם שלאביי ורבא ‪ ,‬ו ק בם׳‬
‫ר' ממאמר רביעי מיסוד עולם כי ר׳ הלל בן ר׳‬
‫יהודה דהוא רבינו הקדוש ‪ .‬ווה הלל ההםיו־ כיון‬
‫שראה הנלוח גברה היה ירא שיבטלו השמיכה ואם‬
‫חייו תתבטל יהיו ישראל בלא ר״ח ומועדים וצום‬
‫כשור ומצוח שוסר ושוכח ולולב וערבח ומצה‬
‫ואיסור חמץ שכל וח הלוי בקריאת וקידוש ביי׳ד‬
‫העומדים במקום משה ואהרן ע״ה החדש הוה‬
‫לכם בידכם חחא מסורת ‪ ,‬בא ותקן ברוב חכמתו‬
‫חשבון תעבור שמצוי בידינו והמולדות כמו שהיה‬
‫מקובל בידו מאבותיו עד רוו־ המע״ח ועד משה‬
‫מפי הננורה‪ ,‬וחוא עם בית רינו קירש כל החדשים‬
‫והמוערוח וסדר הי״ט שנים הפשיטות וחמעיברוח‬
‫כפי חקוסח רב אדא בענין האב‪-‬ב שלא יהיה י״ז‬
‫בניסן שהוא יום העומר אלא בתקופה חדשה של‬
‫ניסן ואביבוח‪ ,‬וכן חקן חדחיוח ברייה בעבור יוה׳׳ב‬
‫שלא יבא ביום ו׳ ויום א ' ‪ ,‬ויום ערבח שלא‬
‫יבא בשבו‪ ,/‬וכן י' בטבח וכן דחיוח מילד וקן‬
‫וגטר״ר בכל שנה פשיטה ובט״ו חקפ״ט בשנה‬
‫שלאהר ענור כמו שהטעם של כל זה נ ח ו נ בספרו‪,‬‬
‫הכל חיקי וקוש ער שיבא משיה צדקנו בן דור‬
‫ויבנה בית המקדש ‪ .‬וכל זה סיבב השי״ת ויחי ולו‬
‫נתכנו עלילות לתת בלבו לעשות זה הדבר לקיים‬
‫הכחוב כי לא תשכח משי זרעו כאשר כתב הרמנ״ם‬
‫ז״ל בספר חמצוח חקצר שעשח ע ם הי״ר עקרים‬
‫ל מ צ ו ת ‪ .‬ווה היה בזמן אביי ורבא ו ק נתב ר׳‬
‫שמעון דוראן בפי' האזהרות ‪.‬‬
‫ו ' הלל בן פ ז י ‪.‬‬
‫הלל בר׳ שמואל בר נ ח מ נ י ‪ ,‬נ״א בר בריר‪.‬‬
‫רר' שמואל בר נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫בעא הלל מרבה ואבי• היה שס ‪.‬‬
‫בעא מיניה חלל מרבי בפי חמום־ א ת הספינה‬
‫וחז בזמן רבינו‪.‬‬
‫אמר חלל משמא רגמרא בשי ערבי טםוזים ‪ :‬פי׳‬
‫רבינו נסים שם אמורא הוא ‪ ,‬ובפי חשולח גט‬
‫והא חני הלל אין כוחבי; פרוזבול פרש״י אמורא ‪,‬‬
‫ובס עשרח יוחסין אמר שמואל הלל שינה עשרה‬
‫יוחםץ וכוי‪.‬‬
‫הלל ר ה ו ו ה בני ר״ג נפרק מקום שנחגו היח‬
‫נראה ש ה ם נכדיו של רבי‪ ,‬אבל כיון שםביאין‬
‫‪4‬‬
‫מאמי שני‬
‫רב חושעיא קומי ר׳ אמי י‬
‫רב חושעיא ורב חונא בעא ר' יוחנן למסמכינהו‬
‫ולא אסחייעא‪ .‬מלחא שהיו מגיח עלי שנאמר ולא‬
‫יהיה וקן וכוי כמו שכחבחי למעלה ברב הינא הבית‪.‬‬
‫רב הושעיא ורב חיננא אושכשי ועישץ םנעלין‬
‫לזונות ולא סלקי עינייהי לראותן תלמידי רבי יוחנן‪.‬‬
‫רב חושעיא ורב חיננא עסקי נהלנות יצירה ואיברי‬
‫לחו ענלא תליתאי פרש"׳ בפי הדר עם הנכרי שלימי‬
‫העגל בגידול שאו הוא טעמו וי״מ שלישי לבטן‪,‬‬
‫וקשיא לי איברי להו עגלה תליתאי מ ה בטן היה‬
‫שם שיחיה שלישי לבטן ע״נ רבת רש״י‪ ,‬ונ״ל‬
‫דלא קשה שיהיה נברא להם כ״כ טוב כמו שלישי‬
‫לבטן לשבה שמות הקב״ה‪ ,‬וי״א כי אלו היו אהיהס‬
‫של רבח בר נחמני האמורים בסון? כחובות וא״כ‬
‫חיו נהנים‪ ,‬וכן נראה בפי שנים אוהזץ )דו״ב( כי רב‬
‫היננא ורב הושעיא א מ ת לרבה כי אזלח לרנ חסדא‬
‫לנפת נעא מיניה וכוי י( ‪ ,‬ונראה נ״כ כי ה ם רב‬
‫הושעיא ורנ הונא שאמרנו למעלה ש ה ם מנני עלי‬
‫נמו שהיה דנה נר נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫בעא רב חושעיא מרנ יחווה ואמר לו נני אמר‬
‫אב״ כבר תרנמה רב הושעיא בבבל ‪ ,‬ני סליק רב‬
‫הושעיא אשכחיה לר' אמי והנראה אח רבה בר‬
‫נ ח מ נ י ‪ ,‬בעא רנ הושעיא מרב א ס י ‪ ,‬ובפי חחובל‬
‫אזל ר׳ א נ א אמרה קמיח רב אישעיא ורב אושעיא‬
‫קמיה רנ יהורה <‬
‫רב חושעיא רנח רנו של ר' יוחנן נבו־ נתבנו‬
‫אוחו באוח חאל״ף‪.‬‬
‫]הורטע שם מובהק דנבריס גטי; יא״א‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫היהי ן א״ל בר היהי להלל‪ ,‬א״ל אליהו לבר‬
‫היזהי‪ ,‬ואמרי לה לד׳ אלעזר לא מצא מרה טובה‬
‫ו מ ׳ שנאמר הנה נחנתיך ננור עוני בפ׳יק דחגינה‪,‬‬
‫זיחיח זח אנוה נר היחי שחיח נומן שמואל או‬
‫מנימץ א ח ע •‬
‫הינק! א״ל רב אידי מ אבין לרב חםדא נמתניחא‬
‫דרב הינק מ ח י ך ‪ ,‬נ״א נ ר הינק‪ ,‬נ״א דני מ הינק‪.‬‬
‫הלל ח מ רב א ש י ‪ ,‬א׳ץ רנ חלללרב אשי‬ ‫רב‬
‫מ הרנא בי רב כהנא ‪.‬‬
‫הלל ב ת ה ד ר ׳ ו ו ל ם ‪ ,‬נ״א ב ת ה דר׳ אילם‪,‬‬
‫מ מ ש ה ועד רבי לא עמדה חורה וגדולה במקום א'‪,‬‬
‫ונראה שהוא בזמן רבי ואולי הוא מ ח שאמרנו‬
‫למעלה בעא חלל מ ר ב י ‪ .‬ת ה המאמר מווכר בפ׳‬
‫ר׳ ישמעאל בעבודה זרה ובפי זזגיוקין ובפ׳ אחד‬
‫ת נ י טסונידנ •‬
‫ר׳ הלל אמדו דד׳ ועירא ניתשלמי •‬
‫י( מיי ויין דג חנרח ורב אישי״ ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
 ‫ספר י<‬ ‫‪[!30‬‬
‫וודדז ה ש מ ש ובא תשמש ‪ ,‬יום ש מ ת ר׳ עקיבא‬ ‫בבתחא וכן בס״ו ושבת נחוספחא ו ק בפ״ה מ מ ס‬
‫נולד רבי‪ ,‬יום ש מ ח רבי נולד רב אדא בר אהבה ‪,‬‬ ‫שםחוח נראה שחיו בניו של ו׳׳נ ת ב נ ח ‪.‬‬
‫יום ש מ ת רב אדא נולד רב חמנונא ‪ ,‬יום ש מ ח‬
‫רנ הלל אמר לרב‪ ,‬ואולי חנוסהא לובא או לובה‬
‫רב חםנונא נולד ר׳ אבץ ‪ ,‬יום ש מ ח ד׳ אבץ נולד‬
‫או יהיה אשר חיח בונץ רבי •‬
‫ר' אושעיא איש מ ר י א ‪ ,‬יום ש מ ח רב אושעיא‬
‫]חלל בריח דרשב״ג פ׳ המוציא דפא״א ב ס ו פ ו ‪.‬‬
‫נולד בנו רב אושעיא ‪ ,‬ת ה הראשץ חלמיר רב ‪.‬‬
‫חזב׳ הוא בם״ק דקדושץ כששאלו מ מ נ ו‬ ‫יעב׳׳ץ•[‬
‫חחכםים ולא ידע להשיב ‪ ,‬ואמרו לו מ ה ש מ ך‬ ‫הלל ו אמר לו בר היהי להלל נראה שהיה בומן‬
‫המנונא אמרו לו לא המנונא אלא קרנונא ד״ל‬ ‫ר׳ אלעזר ועוד צריך עיון‪.‬‬
‫מיושבי קרנוח ‪ ,‬אבל נעל הערוך בערך צ נ ע סי׳‬ ‫ר' ה ל ל ! אמר רב יוסף ש ת ליה מרי לר׳ ה ל ל ‪,‬‬
‫כי ה ס וחללו‪ :‬כי לא בווהו אלא כך אמרו לו וכי‬ ‫ו א מ ר כבר אכלוהו בימי ךוזקיחו ואץ משיח לישראל‬
‫חדגים חמים ה ם קרים הם• כי הה״א וחחי״ח‬ ‫שהרי זכריה בבית שני אמר גילי מאד בת ציון וטי‪,‬‬
‫מתהלסים לא היה ואוי לקרות לך חמנונא אלא‬ ‫ווש״י סי׳ ימחול לו הקנ״וז שאמר אין גזשיח‬
‫קרנונא וחוג׳ ו ג נונא כל זה ו ו ך צ ח י ח ; אמרי‬ ‫לישראל אלא הקנ״ד‪ .‬ימלוך נעצמו ויגאל אוחם‬
‫בי רב חוא רב חמנונא חראשון‪ ,‬אבל חתוסםוח‬ ‫ל מ ו ואלו ו נ ת ח נניח שני אמר ה נ ה ‪ .‬מ ל כ ך ינא‬
‫בס׳ כירח אמרו כי בסוף ס׳ קמא דסנחדרץ סידש‬ ‫ל ך ‪ ,‬ואחרים סירשו שאץ ח ו נ ח ח ננחונים ממאי־‬
‫דבינו ח ם כי אמרי בי רב חוא רב ה ו נ א ‪ ,‬י ק‬ ‫נונל לומו אוחם על חזקיה עם ג ! נ ח ת נ ‪ ,‬אנל‬
‫ראיתי שסיוש רש״י כן בסי חעדל וו״ל ‪ :‬אמרי בי‬ ‫ניאח חמשיח נאמץ ע״ס הקנלח נמו שאמר מ ש ח‬
‫רב הוא רב הונא כמו שאמר בס׳׳ק דםנהררץ‪,‬‬ ‫בעמית אתם נ צ נ י ם ‪ ,‬ורנ יוסף אמר כי נ ם ע״ס‬
‫ואע״ג שמשנינן ח ח ם אמרי בי רב הוא רב המנונא‬ ‫הנביאים שהרי וכריה היה בבית שני והוקיה בבית‬
‫חיינו היני דאמרי רב הונא אמדי בי רב ומוכחא‬ ‫ו א ש ץ ‪ .‬מ ה •ודה הלל ש א מ ת ו שהיה מ מ ן רבה‬
‫מילחא ראינש אחריני קאמר ‪ ,‬אבל ודיכא ואיתמר‬ ‫ורב יוסף כי רב יוסף אמד ש ת ליח או הוא אשר‬
‫ס ת מ א ודאי רב הונא הוא ו ק ודאה ש ם בגמרא ‪,‬‬ ‫היה מ נ ץ רבי ובס׳ הספינה הוא ודבי עמו בבו״הא‪.‬‬
‫ובץ זו! או וה אמרי בי רב הוא מרב עצמו כאשר‬ ‫מ ה מ ד ו ת ! אמר מ ה מ ת ת אמר שמואל‬
‫סי׳ הוא״ש ו״ל והתוססות כי התלמיד מקשה לרב‬ ‫ושמו מ המדור נדאיהא מ א ש ה׳ שרצים ‪ ,‬אמר‬
‫מאמוי בי ו ב ‪ ,‬ובס׳ הגוזל עצים וכוי א״ל השתא‬ ‫מ המדוו הוה קאימנא קמיה ושמואל כי מ פ א‬
‫ו מ ה רב המנונא תלמידיה דרב וסרש״י רב הונא‬ ‫ו מ י ‪ ,‬אמר מ ה מ ו ו ת אסנרה לי סיוש לי ט ע מ ו‬
‫הלמידיה דרב הוה דק״ל אמרי בי רב הוא רב המנונא‬ ‫של ד מ י ופרש״י שם ה נ ם ‪ .‬ובעל הערוך סיוש‬
‫בם״ק דסנהדרץ‪ ,‬אבל התו' בס׳ כירה אמרו כי בסוף‬ ‫ח מ ד ו ת כ מ ו נחי׳׳ח סי׳ מיהם דוד ר״ל מ מיחס‬
‫ס״ק רסנהו־רץ סי׳ ד׳׳ת כי אמרי בי רב הנא רב הונא‪.‬‬ ‫יותח וס־וזח וא״נ חנוסחא שלו בשני ו ל ח י ם ‪.‬‬
‫ווה הראשון תלמיד רב אמרי בי רב הוא רב‬
‫רב הטנונא ס נ א ח מ דנ חונא י( ב נ ח ו מ ח‬
‫המנונא ‪• ,‬היב רב יוסף קמיה דרב המנונא ‪ ,‬רב‬
‫בש־ק נערה חחוססוח ‪ .‬ח ת ד נ חמנונא חאחד‬
‫המנונא קמיה רעולא ‪ ,‬ואייל כסף גולגלתךלהיכא‬
‫גדול סרב יוסף ומרב ח‪0‬רא הבית של רב י ו ס ף ‪,‬‬
‫יהבח ואמר לסום נ ה ו א ‪ .‬סוף ס״ק דיבמות אמד‬
‫וחשני רנ המנונא חלמיו־ דב חםדא ‪ ,‬ובמדרש‬
‫ד׳ דרא הא דדב זזמנונא אמר רב הונא ומ* דרב‬
‫שמואל יום ש מ ח רב חמנונא נולד ר' אנין לקיים‬
‫המנונא ושניהם ח ב ת ם ‪ .‬ומכאן ]סוברים[ דבינו‬
‫נסים והרמב״ן ו״ל ע ה ה נ מ י ם נוהנים לתת כסף‬
‫גולגלתא ‪ ,‬אבל הראיש בס׳ דיני ממונות בסנהדרין‬ ‫י( בם' השולה דלט״ב בסיסי נפצא י‪ 3‬חונא אסר רב‬
‫הסנינא ישם נדאח דיב הםנינא סתפא פקפיח ורב‬
‫מאותו מעשה מבר ת מ א מלמד מ ש ם רבינו נסים‬
‫הסניגא סבא ודה‪ ,‬ונראה ותרי רב חסנינא סבא אי‬
‫ג״כ זה הדץ כי בר ה מ א קבלוה לכרגיה דרב סםי‬ ‫ייתר היי‪ ,‬יק רב הסנונא סתסא סתם מובא חיו‪,‬‬
‫ו ב ל ח ו ש נ י ‪ ,‬כי נראה שהיו נותנץ כסף גולנלתא‬ ‫וג״ע בס באותו רב הפנינא סבא חזהר אזה ודה ‪.‬‬
‫בשדיו שואלץ לכל איש לבדו ולא היו חייבץ אז‬ ‫אבל באסת אץ הכרח ליפי• חרי רב הסנונא סבא‬
‫סחפת שאסר רב הסנינא משםי‪ ,‬כירבדפנמאטובא‬
‫חקחל לפרוע בעבות וולח כשהמס הוא קצוב על‬
‫היו טפי ברלעיל ‪ ,‬דהא בפע״ם ק״ה היח סשסש‬
‫כל הקחל שאז לדעת חכל יפרעו בעבורו‪ ,‬גם בוה‬ ‫לתלפיוי רב ‪ ,‬ובכתובות רב הסנינא סבא אפר‬
‫כחב חרא״ש שזח הדבר מבר ח מ א חוא שידבר‬ ‫סשסיה דרב ארא בר אבא אע״ס שנס ראב״א תרי‬
‫בערו למלך לפומרו מן ה מ ס ובלאו חכי ספיוי‬ ‫הוו וייתר כפ״ש ייעל )‪ 107‬א( פ״פ ראב״א הראשי]‬
‫היה ביפי רב כפ״ש שם ‪.‬‬
‫]‪131‬‬
‫שם ח כ ם תלמידו של ו״ל בשלהי בנא מ צ י ע א ‪.‬‬
‫ו ח י ק באומוח זה א ב י ה ם אבינו נדאיחא נטוף‬
‫פ׳ חבונוז בשבת ‪ ] .‬א מ ו ש״ש ! לסתות חיה לו‬
‫למחבו לשימי בערך החנאים ‪[.‬‬
‫יחיקים חיי נומוץ בברנוח פ״ק ובסי חפלח‬
‫ח ש ח ר ‪ ,‬ירש״י סידש עניים ימיזבנים חמציח ‪,‬‬
‫ס״א מסרק חרים חוגים מותק מ י ר א ‪.‬‬
‫אות הזיי׳ץ‬
‫רב יברא אמר לרב אשי ‪.‬‬
‫אמד ו ב ובוא אמר רב בערכץ ‪.‬‬
‫רב ו מ א אמחי דרי אבא מ זבדא תלמיד רב‬
‫הונא ומר יהידח מ וברא אמר רב נחמן בר זמ־א‪.‬‬
‫ז מ א ק לד אמד ר׳ יוחנן‪ ,‬תני זבדא ק ל ד ‪,‬‬
‫ז מ א בן לד ירי םנחס ‪.‬‬
‫זבולון בן דן )קדושין דף ל( בימי שמואל‬
‫שלמדו אבי אביו מקרא משנת ומ׳ פתי״י תלכיד‬
‫שחיח בימיהם ומלון בן ק בימי שמואל ‪.‬‬
‫רב וביד ! משכתין ליח רבנן לרב דרא מ רב‬
‫וניד א נ ו ח דרי שמעון בר וביד ו א ד ם ג ד ל ובקי‬
‫נ נ ר מ ח ואמר מוציא להם מן האיץ ו מ ׳ ‪ ,‬אמר‬
‫רב וביד ואיוזימא רב יחודו! א״ל רב פס• לרב זניד‬
‫ו ו נ נחנא לרנ פסי ואולי זח ו ב זביד הראשון‬
‫מנהרדעא וכן ו ב וביו משמיח ררבא ‪.‬‬
‫רנ זניד מ אושעיא נסי ה ש ו מ מ מ ן אמימר‬
‫ומד ווטזוא ורב אשי בס׳ אע״פ נברא ר נ ח וכן‬
‫מאני וקוניא ובסוס נל חנשבעין מ מ ן ו ב יוכף מ‬
‫מדופי תלמיד ו ב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫רב זביד! א״ל אביי לרב זביד מנחרדעא םרש״י לא‬
‫ו ב אםסדיה לרב וביד ! בס׳ עשרה יוחסין)דעב״ב(‬
‫רב וביד מנחרדעא םו־ש״י לא ו ב וביד ס ח ם ‪.‬‬
‫זוגא דמן חדיינ נ ש מ ח רב חונא םרש״י שני‬
‫ח נ מ י ם ד ש ג ו ס ח א דווא ו נ נ ר סידשנו מ ל י ״ ח ‪,‬‬
‫וגרסת חערוך יוזא דמן חדיינ פירש שם ח נ ם ונן‬
‫נפי ה ם ס ל ת ‪.‬‬
‫זופזי ז תני ר נ ווטי דני ר נ ססי ואולי ר״ל ר נ‬
‫ה ק ט ן ‪ ,‬ובשי הקומץ א״ל רב זופוי לרב א ש י ‪.‬‬
‫אמר ליו! מ ר ווטרא מ י ה ורב אברינו לרבינא ‪.‬‬
‫אמר ליה מ ר זופדא מ י ה דרב הונא מ י ה דרב‬
‫פסא לרנינא הא דר׳ נהמיה בר רב י ו ס ף ‪.‬‬
‫ודש מ ר ווטחא זוטא משמיה דמר ווטדא רנה‬
‫ו א מ ח ה וגנן קטיה ו ר נ ססא ‪.‬‬
‫מד זיטרא חסידא ני מנחסי גיח נ ש מ ז א וונלו•‬
‫מאמר שני‬
‫י ב ק מבדגא הלק• לא חוי נשוחד מאוחד ע״נ ‪.‬‬
‫אמר ו ׳ דחא אמר ו ב ח מ שלא א מ ו ו ב חמנינא‬
‫סבא ינקנו־ נא״י ש ה ל י נ י אריני עם חעדו רבח מ‬
‫רב הינא מבבל לא״י‪ ,‬יאלי רב הסדא אמר ר'‬
‫וירא אמר רבח בד שאלחא אמר רב המנינא ס‪:‬א‬
‫א מ ו ו ב אדא מ אחבח אמר רב ‪ ,‬וסרש״י בפ״ק‬
‫ושבת מ רנ חמנונא קבור בחדחא רארנע מקומו‬
‫של רב וא״כ בחוצח לארץ חוא ויחיח חאחר ק מ ו‬
‫בא״י‪ ,‬או נפרש קמדחו שם חתר לארגע ואינו‬
‫נראה אלא כמו ש א מ ר נ ו ‪ ,‬וחערוך בערך ח ד ח א‬
‫דארבז עיר סמוכה לבגרר כחזוק פרסה ‪.‬‬
‫רב הטנונא הבי ישני רב הסדא א ו ח במקום‪.‬‬
‫אחר דחלמוד חבר לרנ חסדא אנל רב הונא לא רב‬
‫ולא זוז רנ המנונא לא אורי אלא במקום אחו־‪,‬‬
‫דכא חויידז לרנ חמנונא כי ח ד מצלי פ״ק דקדושין‬
‫משתבח ליח ו נ ח ס ו א לרנ הונא נ ר רנ חמנונא‬
‫ו א ו ם נ ו ל ה ו א ‪ ,‬א״ל לכשיבא ליק־ הביאתו לידי‬
‫מ אחא חזייח ולא פרים סיוויה אוישיה כרוך‬
‫הנשואים שחיי רנלץ לכסות ראשם נמו־ שחוא‬
‫המנהנ בתונם‪ ,‬א ט ד מאי ט ע מ א לא פריסת סידרא‬
‫א״ל לא נסיבנא א"‪ 7‬לא תחזי *ופאי ע ו רנסבת‪*,‬‬
‫ועוד בפי עצמו סבי ועזקא‪ ,‬לא אתו ובנן לפרקיה‬
‫ורב ח ס ר א א״ל לוב המנונא דל צנעינהו ו״ל שיחיו‬
‫נ נ י ה ם ח ח לשון נדד לחכמים דרך כמד הכבר‬
‫ישב'בביחך‪ ,‬אמר לחו מאי טעמי* לא אתו רננן‬
‫לפוקא אמרי לי ששאלי מרב חםדא ל א פשיט‬
‫להו ואו שאלו נ״כ ממנו ל א השיב אכיוו לו מ ח‬
‫שמך חמנונא אמרו לו לא חמנונא אח אלא קרנונא‬
‫ו״ל מיושבי קונות ‪ ,‬אחא לקםיה ו ר ב חםרא איל‬
‫מתניתא בעי מינך נ ו א ח מזח שחיה חלמיו ו נ‬
‫הםדא ובערך צנע תראה למעלה ‪.‬‬
‫רב חמנונא וישי בהילליה דמר בר רבינא חנו־‬
‫ר׳ דרא אמדו לו לישח לן מ ר ‪ ,‬דש נוסחאוח רב‬
‫המנונא ס נ א ‪ ,‬ו ק נראח מ חוא היוז מ נ ץ אחד ‪,‬‬
‫וניוזשלמי ר נ חמנונא ספרא שאל לר׳ חנינא ‪.‬‬
‫]חקף אביו של אליועיני כ ״ נ ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫אות וזוי׳׳ו‬
‫רבי ואלס מ מ ן ו נ י ו ק אומו נעווך מ י ״ ו ‪,‬‬
‫נ״א ־‪ '1‬אילם והוא ס׳ ו י ד ממונוח נ ס נ ח ו ח ן ומטין‬
‫ס׳ ח ד ו ק ץ ‪.‬‬
‫ר' ואלס ו מ י ר׳ הלל אמוראה נס׳ ו ׳ ישמעאל‬
‫נעמדה זרה‪.‬‬
‫וםטיני‪ :‬אמר וסטיני אטד ריש לקיש סרש״י‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[132‬‬
‫סנהדרין‪ ,‬וחיח מוחל גכל יום למאן דצעריח‬ ‫אמי כי לא לעולם ח ו ס ן ‪ ,‬ובס״ק דנרת׳ כתב הושבי^א‬
‫כדאיחא בס* בני העיר ‪.‬‬ ‫פירש חלמיד חכם מ נ ו ה לעצמו ושרי לעצמו כמו‬
‫מר ווטרא בריח דרב ספא ניצר מברכין‪ ,‬ונראה‬ ‫מר ווטרא שלא היה חייב נתי אלא כשהיח מנדה‬
‫טוחוא ט ע ו ח בגמרא ר״ל שהוא מ ר ווטוא בריח‬ ‫לחכם חיה מ נ ד ה לעצמו קודם מסני כבוד חחכם‬
‫דרב אשי במחא מחסיא ‪.‬‬ ‫וכוי כדאיתא בפרק ואלו מנלחין וח כחב הר״ן‬
‫מ ש מ י ‪ ,‬וכי נראה נ״כ כשחחכס רואה בעצמו‬
‫מ ר ווטרא מדרישבא אמר לרב א ש י ‪ ,‬נ״א בר‬
‫שחוא חייב נדד מפני שביזה;חכם איזר וחדומח‬
‫רישבא יחיה בביר ‪) .‬פי' רישבא צייד ע ו ם ו ח ( ‪.‬‬
‫שיש לו רשוח לנרות לעצמו ולחתיר לעצמו כיין‬
‫רב ווטרא בר שמואל בוטן רבא‪ ,‬נ״א רב שמואל‬ ‫שעשה חרץ לעצמו ווה לא התית לאיש א ח ד ‪,‬‬
‫בר ווטרא ‪.‬‬ ‫אבל א ם הוא נשבע על רנד או נדר או נדו׳ על דרך‬
‫רב ווטרא חנא דבריתא בסיף ס' בל ססולי‬ ‫שבועה אסלו ה ח כ ם אינו ינול לחחיר ל ע צ מ ו ‪,‬‬
‫המוקרשץ בבכורוח חניא חסרח נדרים ב נ י ‪ ,‬ר'‬ ‫ונםירוש בגמרא אמרו מנץ לח״ח שלא יחיד נדרי‬
‫יהודח אומר ואחד מ ח ם חכם מכלל דחנך כל דהו‬ ‫עצמו שנאמר לא יחל דברו אנל אחרים מוחלין ל ו ‪.‬‬
‫אמר רבינא דמסברי והו יסברי‪.‬‬
‫מר ווטרא חסידא ומר יימר תלמידי רנ הונא‬
‫דביר אימיה דמו זוטרא בר סוביו־ כ ה נ לבני‬ ‫ח ס ד י ס ‪ ,‬נ ח נ רנ אחא מ ש נ ח א נאון נסי ויחי‬
‫כל נכסיה רבעיא דלינשא לרב וביד ואח״כ אינרשא‬ ‫מקץ חיכא רנדוחו על חנאי אי נמי נדח עצמו על‬
‫מ מ נ ו ואתאת לפני רב ביבי בנו של אביי ואייל רב‬ ‫חנאי כנון דאמר אי לא מקיים חרא מלחא יהא‬
‫הונא בריה ורב יהושע רב מארי ורב וביר ‪.‬‬ ‫כנידוי וקיימא מ ׳ צ ת ך כפרה או לאו‪ ,‬ח״ש חלכתא‬
‫ויוחאי חחניה דר׳ מאיר ‪ ,‬נ״א ניחאי‪.‬‬ ‫נ ת ח י על חנאי או ש‪:‬דח עצמו על תנאי אע״ם‬
‫ר׳ וירא ! הוא ד' וירא יאחר שעלח לא״י וסמכוחו‬ ‫שקיים נמו יחודח צריך הפרח ‪ ,‬אבל ר״ח נ ת נ‬
‫נקרא רבי‪ ,‬ובראשונה לא היה רוצה להסמך מ ש ו ם‬ ‫דיקא שהמנירה מסופק ני הא דיחודה שקנל לחניא‬
‫ראםד ר' אלעור הוי קבל וקיים עד ששמע כי מי‬ ‫בנימין !•מאריה ימננבי שהם בירי שמים לא יוכל‬
‫שעלח לנדולח מוחלץ לו כל עונוחיו אמצי נםשיה‬ ‫לשומרו אנל אם נדיר לו שינול לקיימו אץ צריך‬
‫להסמך וסמכו ר' יוחנן‪ ,‬ובפרק חעור וחרוטב‬ ‫חתרח ‪.‬‬
‫חא חוי בץ חסידי בבל לחקיסי דארעא דישראל‬ ‫רב זיטרא בריח דר׳ וירא‪.‬‬
‫הוא ר' וירא ח ס י ר ‪ ,‬ובפרק א״ט אחד שעלח ר'‬ ‫רב ויטרא בר טוביה קנדה דר׳ י ח י ד ה ‪ ,‬רב‬
‫וירא מבבל עדיין נשארו בבבל רב הונא ור׳ ירמיה‬ ‫ווטרא בר טוביה אמר רב ונראה שהוא בונץ לד‬
‫בר אבא ור׳ אבא ועלה אח״כ ר׳ אבא ‪ ,‬כל רב‬ ‫ורב ור' יוחנן‪.‬‬
‫מבבל וכל רבי מא״י‪ .‬אבל לא ידעתי לכיץ וה מבי‬
‫רב זוטרא בר טוביח חשני‪ ,‬אימיח דרב זופרא‬
‫טעמים או יותר‪ ,‬חא׳ מפני נוסחאוח ה נ מ ת ח‬
‫בר מוביח כתב לבנו כל נכםיח דבעיא לחנשא לרב‬
‫שאי; אדם יכיל לכוין ו ה ‪ ,‬ועור ט ע ם ב׳ כי לפעמים‬
‫יביד יאינרשא ואחא לסני רב ביבי בן אביי ואט־‬
‫בראשונה היה שמו רב ברייתא בתש נטרה‬
‫לו רב חונא ב ת ה דרב יהושע וכוי א״כ בזה הזמן‬
‫שנתפתתה ‪ ,‬ואה״כ נקרא רבי כמו ר' וירא שסמכו‬
‫חוה ‪ ,‬ונראה מ ו ה ה מ ע ש ה שאין זה מר זוטרא‬
‫לו ולר' אמי ולר׳ אסי נפרק ערבי פסחים ‪ ,‬אמר ר׳‬
‫בר טוביח חאמור למעלח ‪.‬‬
‫דרא הבדלה עד רביעי בשבת כי הא דיחיב ר׳ דרא‬
‫אמר מ ד ווטרא בתח דרב מ א ת לרבינא ‪ ,‬מר‬
‫א ח ו ת דרב אסי ויחיב רב אסי קמיה דרי יוהנן‪.‬‬
‫זומרא ורב א ח א ורבא בני רב מארי בר איסור כולם‬
‫וכן בסוף ס׳ מי שאחוו ובש תני ממונוח כי אביו‬
‫אחים ובאו לסד וינ אשי‪ /,‬אמר מר זוטרא משמיח‬
‫של ר' דרא גבאי של מלך היח‪ .‬י״נ שנים וחסיד‬
‫דרנ םםא ו מ ח ק ף לח רנ אשי‪ ,‬אמיםר ומר זוטרא‬
‫גדול ועשה טוב לישראל ‪ ,‬ונעבור זה לא ברח ר'‬
‫ודג אשי שניחם אנלו ירק ומר זוםרא‪,‬לא א ‪ :‬ל ‪,‬‬
‫דרא כמו רבה ורב יוסף שברהו מההיל של מלך‬
‫ובם' ניצד מנרכץ כריך ריסחא נל ח ג ׳ ‪ ,‬אמימר‬
‫ואמר לחם ערוקאי‪ ,‬ובענץ מוגרמח שאמר מאן‬
‫ומר זוטיא ורב אשי הוו יחבי והתזז מר ווטרא‬
‫אמרה יוסף בר חייא שחוא היה ר״י ס ח ם יאיקפת‬
‫ת נ ש ל מביח חמלך ונחנו לו מר ווטרא ורב דדננא‪.‬‬
‫רב יוסח ואמר אנא מרב'יהורה נמירנא דאסלו‬
‫ספיקא דגברי נ ת ס ‪ ,‬ור' וירא נולד בבבל ונדל בא״י‬ ‫מר ווטרא בריח דרב נחמן אמר לרב נ ח מ ן ‪,‬‬
‫ימח בטבריה שהיא רקת ‪ ,‬ובס׳ הרואה שלא עלח‬ ‫והראינו נתב גש׳ הנעקץ שהוא בנו ורבא ורב‬
‫מבבל לא״י עד שראה בחלים שעורים בשבל״הו‬ ‫ססרא פגעו בו והיה דיי; נדיץ רב יוסף בתחלת גמ׳‬
 ‫]‪133‬‬
‫התנוקת בס״ב רקתשץ ני סליק ר׳ ויךא אמר‬
‫לשמעתא ררנ קמיה רר׳ יוחנן וא״ל ר' ׳וחנן אמד‬
‫ר נ ח נ י ‪ ,‬וכן ש פ נ י ר נ אפי מואל לר׳ וירא ואמר‬
‫לו ני שמע ריש לקיש צווח נכרוניא ו נ ם ר׳ וירא‬
‫שמע מר׳ אנא רמן ענו ואי לאו ר' *‪:‬נא רמן ענו‬
‫היה שונח ר׳ וירא ‪ ,‬בפ״ב רנחינוח אמר ר׳ וידא‬
‫א״ר הושעיא א״ר ינאי אמר ר׳ וירא אמר רג נהמן‬
‫ונשי ר׳ אליעור רמילח )רקל״נ( נראה שהוא חלמיד‬
‫רב‪ ,‬א״ר וירא אמר רנ‪ ,‬ואמר אני׳ הא מלחא אמרח‬
‫ר׳ דרא ולא פרשח ער ראחא ר נ ה נר א נ ו ה ופירשה‬
‫וירוע ני רנח נ ר אנוח ו נ ו של ו נ נחמן חלמיד רנ‪,‬‬
‫ונן ר׳ ןירא היה נומן שמלך אניי שלפחות חיח‬
‫יותר מ מ א ה שנה ‪ ,‬אמר ר׳ וירא אמר רנה י נר רנ‬
‫ירמיה אמר שמואל והיא היה עם ו י יהווה נ נ נ ל‬
‫ולא הניתו לעלות לא״י שנאמר ננלה ׳נואו והוא‬
‫אשחמיט מיניה ועלה ‪ ,‬א״ל ר' יומיה לו׳ ו ר א ‪,‬‬
‫נעא ר׳ ירמיה מר׳ וירא ‪ ,‬ר' ויוא ה ו ה ׳תינ לפני‬
‫ר׳ א מ י ‪ ,‬שאלו תלמיויו א ת ו ׳ דרא נ מ ה הארנת‬
‫ימים נפי בני העיר ‪ ,‬ר' וירא ורנה נ ר מתנה ואניי‬
‫ורנא הוו יתנ׳ והוו צרייי רישא אמרי נל הר מינן‬
‫דלימא מלהא ולא מיפריך ליתינ ברישא ‪ ,‬נלהו‬
‫אמרי ואיפרינו אנ״ ל א איפריך הוייה רנא יאנ״‬
‫רננח רישא א״ל נחמני פ ח ה אימא אי נעיא להי‬
‫ר׳ וירא חריף ורנה נר ניתנה מתו; ה׳ מינ״הו עדיף‬
‫ומסיק תיקו נסוף חוריוח ‪ ,‬ונן ש ם ר נ ח חריף‬
‫עוקר הרים ורנ יוסף סיני ואמר שם ני רבה מלך‬
‫נ״נ שנים ורנ יוסף שנתים ו ה צ י ‪ ,‬ונסיף נרנות‬
‫אומר נ' שנים ואינו מניא נהוריות מ ה שאמרו לו‬
‫בלואי לרב יוסף וא״כ רבה נן י״ה שנים מלך כ׳‬
‫לא היה אלא מ' שנה כראיתא בסוף מ״ק ונן נו״ה‬
‫ויבמות אביי ורבא מבית עלי קא אחו שהיה מ ׳‬
‫שנה ‪ ,‬ונראה נ׳ לפעמים בירושלמי ר' ועירא וחוא‬
‫נ מ ו קפזינא ‪ (1‬או יי וירא חסר עין‪ .‬וכן בש״ק‬
‫דנוכות ננל׳ אמר ר׳ וירא ״ראוך ע ם שמש ‪,‬‬
‫ונירושלי•״ אמר ר׳ ועירא ״ראוך עם ש מ ש אנל‬
‫אין וה ר' ועירא ס ת ם הנובר הרנח בירושלמי‬
‫הגוכר נומ; ריש לקיש א״ל ר׳ יוהנן ל ד ׳ וירא‪ ,‬אסר‬
‫ר ;ירא אמר ר' אס׳ אמר ר׳ הנינא נסוף ג' שאנלו‬
‫נפסהים ר׳ וירא נ ש ם ר' וירא נירושלמי ואולי הוא‬
‫ניעות או ה ם ש נ י ם ‪ ,‬ר וירא אמר ני הרנן נ׳‬
‫ר נ כהנא ונוי וכי אתאן לנני רנ ׳הורה אמר לן ונוי‬
‫ור׳ אבהו עשה סעורה להכמים כשנתרפא ר׳ דרא‬
‫נשי נ' שאכלו ועוד ת מ צ א באות הקו״ף ב ק ט י נ א‬
‫חשלום מ ה שצריך לוה •‬
‫גרידא ‪,‬‬ ‫כ־ביי‬ ‫י( ל א ‪ :‬ד א ה כ ן כי לר״ז ה י ה ו ה זצה‬
‫א ב ל ר ״ ק אםידא א ח ר היא י יענ״ץ ‪.‬‬
‫שני‬ ‫מאמר‬
‫ליל סרו עוונותיו‪ ,‬ורב א נ א ס ת ם ח נ ר מו" דרא‬
‫ושניחם מ ב ב ל ‪ ,‬ת מ ה ר' אבא לא״י אחר שעלח ר׳‬
‫וירא ‪ ,‬ווה ר׳ וירא היה קטן הנוף והוא נשרא‬
‫קטינא חריך שקי משום אוחו מעשה שנוק עצמו‬
‫על חנור אש א ם ישלוט בו גיהנם ונחנו רננן נ ו‬
‫עיניחם ונחרבו רגליו מ ה א ש ‪ ,‬והוא אמר לו‬
‫מלאכא ‪ ,‬ר״ל מלאך קטינא קטינא סרנלא נםיחוא‬
‫וסוינא נק״טא ציצ־ח מ ה ח ה א עליה‪ ,‬א״ל ענשיחו‬
‫אעשח ‪ ,‬א״ל בעידן ת ח ח א ענשינ;‪ ,‬נ ו ה חענץ‬
‫ר ב ו ח ם ב ו ו ח ו ח ם בארינח מ ח מ פ ר ש י ם ‪ ,‬ונן עם‬
‫ו ח מאמר ר׳ יהורח בר אלעאי בםרין בסרק במה‬
‫מדליקץ ובתוספות סרק כל ח ב ש ר ‪ ,‬ובחחלח‬
‫חולץ א״ל ר׳ דרא לר' יעקב בר אידי תלמיד ר׳ יוחנן‬
‫וליו מחסידי בבל ‪ ,‬ובסוף מנלה הביא ר״ל מאמר‬
‫ר׳ דרא אע״ס שריש לקיש יחיח בערך ר״ז רבי לו‬
‫והוא חמאמר חירוע ‪ :‬בנוח ישראל הן הן החמירו‬
‫על עצמן שאסלו רואות ר ם ט פ ח כחרדל יושבות‬
‫עליח שבעח ימי נקיים והיא הלכח ססוקח נברכוח‬
‫ובשאר נמרוח ‪ ,‬אע״פ שנראח שמעצמן החמירו‬
‫א מ ת שחו״ל חקנו לחם ו ח והנשים קבלו ברצון‬
‫ולכן חלה בחם ח מ ע ש ח ‪ .‬ויש נ ׳ קושיוח נוח‬
‫חמאמר ‪ :‬חא' כיון שיבינו חקדוש תקן לנשים‬
‫שבשדות ששה נקיים ה ת יצאו כל ספק נ ר ה ‪ ,‬וחב׳‬
‫מ ה ו אסלו כ ח ת ל וכי ט ס ה כחרול אינה שעור‬
‫ראיה מן התירה ‪ ,‬אע״ס שראיתי מי שנםחפק‬
‫בזה השעור א ם הוא כץ התורה אבל לא נראה וה‬
‫בשום מ ק ו ם ‪ ,‬בוה תרצו המפרשים כרי שלא יבואו‬
‫לטעות בץ ימי נרה לימי ויבה ובין רואה יום א׳‬
‫לרואה ג׳ ימים ולפעמים תהיה ו נ ח גדולה וסכורה‬
‫שלא ראתה אלא נ׳ נגון שראתה נ׳ ראיות ואי מהן‬
‫נין השמשיח ולא תספור אלא ו׳ ו ה ן ‪ ,‬וכן נרי‬
‫שלא ינואו לטעות חשוו מרוחיהם ראשלו רם‬
‫נחרדל ׳ושנת ו' ימים נקיים‪ .‬ר נ י נ ו נ ס י ם תירץ‬
‫שנוץ שלפעמי' נטשה כ ח ת ל יושנה ו' ימים נקיים‬
‫מן חחורה דהיינו כונה הסוחרח החמירו בנוח‬
‫ישראל לעשוח כל ר ם שרואות נאילו ת א סוחרת ‪,‬‬
‫ורנותא מ ט פ ח כחרדל היינו משים רהוה מצי‬
‫למימר ר נ ר ס מדונה רווקא שהוא ראוי לחחמיו‬
‫בחחלח נ ת ז שהוא רומה לההיא דונה אהר ו׳ ימי‬
‫נדה רשמא יצא כץ המקור נ נ ' ימים ואייו ושהה‬
‫נפרוורור שהוא נ מ י שיצא להוץ נרדרשינ; בבשרה‬
‫ו נ ו ׳ ‪ ,‬ו צ ת נ ה מן התורה ו' ימים נקיים א ס יהיה‬
‫בימי ויבח ולחכ׳ נקט ט פ ח כחיול אע״ג רורא׳‬
‫אינה אלא ראיח א ח ת י והרא״ש כתב כי בימי רבא‬
‫]צ״ל רבי[ עריץ לא פשטה הומרא וו בכל המקימו'‬
‫אגל אהר וה פשטה בכל ישראל ‪ ,‬וכ; נראה בפרק‬
 ‫ספר י חסין‬ ‫‪[134‬‬
‫הררי למד מרב והיה מיוחס מבבל ולא ידעתי‬ ‫ר' דרא בר אבץ נראה שהוא עצמו ר׳ דרא‬
‫למה לא נקרא * מ ו רבי אולי לא נ ס מ ך ‪ .‬ובפרק ר׳‬ ‫שהיה ל מ י רב נהמן ורבה מ שאלחא בא לםורא‬
‫אליעזר וחולץ כי ועירי רבו טיל ר׳ ה י א בר א ש י ‪,‬‬ ‫ומצאו ש ם לר׳ זירא ‪.‬‬
‫ובסוף טיבת כי ר' חייא הגדול רבו טיל זעירי והיה‬
‫]ר׳ זירא מ אדא ט״ו ד מ י ת ו ח דמ״א אולי ט״ם‬
‫נותן לו ר' יוחנן בתו והוא לא היה רוצה ליטיא‬
‫הוא וצ״ל והב״א ו ה ו א מהדר תלמודיה כל חלתץ‬
‫אוחח נעבור שחיה ד״י מארץ יסוראל ואינס‬
‫'ומץ קמיה וו״י כואיתא סכמ״י‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫םיוהסין‪ ,‬ונראה שם טיחיה עם ו' יחזנן ולמד‬
‫ממנו בפי עשרה יוחסץ ‪ ,‬ותלמידיו רב וימי וו׳‬ ‫ב ו זכאי ‪ 1‬וב יהווה במעצרחא ובי ב ו זכאי ולא‬
‫חייא בר אשי‪ ,‬ובפרק יום הבםורים ג״כ כי ר׳ חייא‬ ‫יועחי אם חוא ה ב ס ‪ ,‬ווש״י סי' באלו טוסות‬
‫בי־ אשי חלמידו‪ ,‬תעירי חיח כל כך חסיד וחכם‬ ‫אמר עולא מ זכאי אמר בר ובאי לא יוענא מ נ ו ‪.‬‬
‫שהיה מדבר עמו ריש לקיש מ ה שלא דבר רמי‬ ‫ו' וכאי! חני ו' זכאי קמיח ו ו ׳ עוונן‪ ,‬שלח‬
‫לקיש עם רבה בר בר הבה זאפילי עב ר' אלעיר‬
‫‪/‬‬
‫ליח זכאי למר עוקבא א מ ו מ ו עוקבא א״ו זכאי‪.‬‬
‫מרא דארעא דישראל לא חיח מדבר עמו ריש לקיטי‬
‫כי מי שדבר עם ריש יקיש יחבו ליד‪ .‬עמקא בלא‬ ‫ר׳ זכאי‪ :‬בפי חמוציא יין חיא תנא ר מ י ח א‬
‫ס ח ד י ‪ ,‬וועירי היה מכבד מ א ד לד׳ יוחנן‪ -,-‬ואמר‬ ‫חלמיו־ שמעץ ק ד׳ יחווה חבר רביני חקדוש‪,‬‬
‫לו אווייחן כשוה וברחי לא כשרה פרטי״י דחלבודי‬ ‫ובפ״ה מ מ ס כ ח ש ט ח ו ח יחווזז והלל בנו של ו״ג‬
‫אתה ובבתי אינך חפץ ‪.‬‬ ‫שנכנסו לפני ו ' ז כ א י ‪ ,‬ובםיף פ׳ מי שמחי ר'‬
‫וכאי תנא רבריתא י ק בתוספתא ו מ כ ו ח ‪.‬‬
‫מ ר זעירי מדהבת אמד לרבינא בפ״ק ותעניות‬
‫פוש״י גוסינן מ ו זעירי מדהבת ‪ ,‬כי ועירי הקדמון‬ ‫ו' זכאי‪ ,‬שאלו לו הלמיויו במו! האריך ימים‬
‫לא ראה לרביגא שהיה בומן רב אשי והלכה כותיה‪,‬‬ ‫ומ׳ לא יועוד אי זח הוא ‪.‬‬
‫ולא מטעמיה כי ג ס יש רבינא קדמון מ מ ן זעירי‬ ‫]ר׳ זכריה ‪ ,‬שילחי פר״מ עדא אמרח קסבר ו״י‬
‫ה ק ו מ ץ תלמיו ו׳ יוהנן‪.‬‬ ‫גי׳נ הבאץ באחד מלמוץ ‪ .‬יעב״ץ •[‬
‫ר׳ ו מ י ה בן אבקילוס נ״א בן אייןנס נ״א בן‬
‫ל׳ זויקא ו א״ל ו' יוברח לוי זויקא כי עיילת‬
‫אבטולוס בס״פ נוטל א ת בנו בשבת ‪ ,‬ובחוספחא‬
‫לקמיה ו ו י אבחו וסחם כל אלה חלמיוי ו' יוחנן‪,‬‬
‫בסי״ז בשבח אמר ו ׳ יוסי כי וח ז מ י ח בן אבטולוס‬
‫אמר ר׳ זריקא אמד ו' א מ י ‪ ,‬א מ ו ו ' זויקא אמר‬
‫ענוותנתו שוםה החינל והוא חנא בסוף חמעשה‬
‫ר' א ם י ‪ ,‬אמר ריש לקיש אמר ר' זריקא אמר רב‬
‫שלו בפי הנהנקץ מ ט י ן מפני הקובן ‪.‬‬
‫יהודה‪ ,‬אמר ר' זריקא אמר ר' אלעור‪ ,‬אמר ר'‬
‫זויקא א מ ו ו ב הונא ‪ ,‬וו׳ זויקא מכץ אביי ודב‬ ‫ו' ז מ י ה קומי ו ו י א מ י ‪.‬‬
‫ספרא חלםיוו של ו י י א מ י ‪ ,‬ווי יריקא היח אחר‬ ‫ר ז מ י ה ח ח ד ח וויב״ל נ״א חתניה ו ו ׳ לוי‪,‬‬
‫ש מ ח ו ׳ יעקב מ אידי דאמר ליה רב נחכץ לחמא‬ ‫א״ר ז מ י ה משום ר' ישמעאל ונראה שהיה תנא ‪.‬‬
‫מ י ה ו א ו א ‪ ,‬נ״א מ י ה ואבא שליח ציץ פירש‬ ‫ו ׳ זעירא מ י ה דר׳ אבהו מקיסרין והוא ר׳ אבה ו‬
‫שהיה רגיל לעלוח לידושלס ‪ ,‬וא״ל כי סלקח ל ה ח ס‬
‫םחם •‬
‫אקיף ואזיל אסולמא דצור פרש״י בפי במה מרליקץ‬ ‫ר* זעירא מ חלל אמר ח א ו ו י יונח ועיי‪.‬‬
‫מעלת הר מםלח קצרח ו ג ב ו ח ח ‪ ,‬ירב צ מ ח גאון‬
‫ר׳ ועירא בר ח מ א אושפידכניה רר' יהושע ק לוי‬
‫פירש כי הוא נחר יכן נראה ששם צדץ ח ח ל ז ץ ‪,‬‬
‫אימא לן ממילי מעליוחא ר א מ ך ‪.‬‬
‫וכן בפי עושי‪ ,‬ססץ אמר דסולמא וצור מקיף לא״י‬
‫ר' ועירא מ ' חנינא בשם ר' חנינא ויש נוםחא‬
‫מצד א׳ וחוקל לבבל ואוקינוס לכל חעולם ו מ י ‪,‬‬
‫ועייל לגביה דר׳ יעקב מ אידי ער ואדל להחם נ ח‬ ‫אמר ר׳ זעירא אמר ר' ח ד נ א בירושלמי‪.‬‬
‫נפשיה דרב יעקב מ אידי פגע מ ' זריקא א״ל הכי‬ ‫ר׳ זעירא מ יהודה ‪.‬‬
‫אמר די א מ י ‪ .‬מכילחא דרי זריקא פירש רב צ מ ה‬ ‫ר' זעירא ס ח ם חמכר בחלמוד ירושלמי ובבלי‬
‫נאון ר״ל מםכחא א ח ח מכל חחלמוד ‪ ,‬ר״ל מ ו ח‬ ‫ובמדושוח חכם גדול בזבץ ר׳ ייוזנן כי חלמיריו ר'‬
‫א ח ח ש ח ס ל ח שיצא מ מ ר ח א ח ח היא ששיחה‬ ‫יונה וו׳ ירמיח שחם חלמידי ר' יוחנן‪ ,‬ונימשלמי‬
‫מ ו ח וכן מ כ ל ח א ו ו י עקיבא ןדר' ישמעאל ע״כ ‪,‬‬ ‫וקוושץ כי ו ' ועיוא ווי אבץ לא היה להם אב ואם‬
‫אבל בפי השולח גט א מ ו לו ו ' יומיח לוי וויקא‬ ‫נמו ר׳ יוחנן ואניי‪ ,‬אמר ר' ועירא א מ ו ו' ה ד נ א ‪,‬‬
‫סוק עיין במכיייתך‪ ,‬נפק דק ואשבה פרש״י במכילחך‬ ‫א״ל ר׳ ועירא לריש לקיש ‪.‬‬
 ‫]‪135‬‬
‫ר' חוניא נ ש ם ר׳ א ח א הוא ר' נחוניא בזמן‬
‫ר'אמי‪.‬‬
‫ר' חוניא בשם ריש לקיש ‪.‬‬
‫חזקיד! רבו של ר׳ יוחנן בנו של ר' חייא רבח ‪,‬‬
‫אחיו חקנק של יחודח ויחווה חיח חוזן ר' ינאי‬
‫ומח בימי ר׳ ינאי‪ ,‬ואלו שני אחים נולדו בבטון‬
‫אחד דחודח ‪.1‬גרול נולד נ' חדשים קודם וחיו‬
‫ם ט ס ח א ח ת ‪ ,‬ו ם ו י ו ט י ו י היואהיוחיהם והן‬
‫נולדו שחיחן בבטן א י ‪ ,‬ו י ה ו ר י ת אמו שחיחח‬
‫לח צער לידח בעבור שחיתח יולדח האומים באוזח‬
‫לסד רני ושאלה א ם האשד! מצווה עיי פריה ידביח‬
‫והשינ לא ואו שחוזה נום עקרוח נספ״ו רינמו‪ /‬ובן‬
‫אמרילנעלזז שאניח קנל קרושץ עליח נשחיח' קטנה‬
‫מאיש אחר כ ת ש י נ ר ש נ ח ר ׳ ח י י א מ ס ד צ ע ר ח ל י ד ח ‪,‬‬
‫ואמר לח ר׳ חייא שאינח נאמנת נם״ק דקדושין‪,‬‬
‫ונקרא חזקיח מ נ י נסי אלו טרפוח לסי שגרול‬
‫מ ו ר ו ח י ח ‪ ,‬ונבר ידעח שחיו נישיבת רני ושאמר‬
‫אליהו ו״ל שהם חשונים ר׳ חייא ומיו נ א מ ה ם‬
‫יצחק דעקנ ונן נסי ה ש ו מ דרדו לסד חחינה ‪,‬‬
‫ואע״ם ני ר׳ הייא אניהם לא היה ינול לחוכיו‬
‫נחי״ח אלא יליא כדאמרינן נמנלה )רנר״נ(‪ :‬אמד‬
‫ר מ נשטניע ר׳ חייא לםסוק וחנחי לי״י חוא מ ח ר ף‬
‫נ ע מ ד שאמר לדי שמעון מ רני שלא חיח קולו‬
‫נעים ‪ ,‬ועוז־ חניא שם אין מודידין לסד חחינה‬
‫לא מאנשי ניח חיסח ולא מאנשי ניח שאן שקודין‬
‫לאלסץ עיינין ולעיינץ אלםץ‪ ,‬זח חירצו חחוםסוח‬
‫שנאיסשר באחר אבל ח נ א לא איסשר‪ ,‬ור' חזקיח‬
‫קרי על ר' יוחנן חלםידו ליח דין מ אינש או דין מ‬
‫אינש בסי ואלו קשרים)רס־״א( ונן נס׳ עוטץ ססין‪.‬‬
‫אמר חזקיח משמיד‪ :‬ראניי נס׳ ניתז ובס׳ פ‬
‫חבשו•‪ .‬חוקיח בר בליוטי ערנין ם' חמקדיטו‪.‬‬
‫חוקיה ואיבו בני ברחיח ררב לסד ר ב ‪.‬‬
‫ר׳ חזקיה ור׳ הונא חלטירי ר׳ ירמיח אמרי ו מ ׳‬
‫אטד ר׳ חוקיה אמר ר׳ ירמיה ‪.‬‬
‫אמר ר' חוקיו! מ י ח רר׳ םרנך אמר ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫]חיואי‪ ,‬ינמוח קכא״נ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫רבי תייא בר אבא חתלמיד חמובחק לר׳‬
‫י ו ח ק ‪ ,‬וחוא אשר קבל ודייק שמעוותא מר׳ יוחנן‬
‫יוחד מבל חביריו‪ ,‬וניחשלמי ר׳ חנינא רבו‬
‫ו מ ס ת מ ך על ר׳ ח״א מ אבא בצסורי ואמר בל‬
‫מיליא םשטח לי חוץ ממשלי וקחלת ‪ ,‬ומחדר‬
‫חלמודיה קמיח רר׳ יוחנן נל חלחץ יום וצדק‬
‫הראב״ר מוז שחוסיף על האחרים ש ו מ הרםב״ם‬
‫ן״ל ‪ .‬ואני מוסיף עוד רב יצחק מ יוסף שהיה‬
‫לעולם עמו וחחלמוד מלא מ מ נ ו ‪ ,‬וחוא יצחק‬
‫סומקא אלא שרי אבין חיחח לו מעלח •ותר על רב‬
‫שני‬
‫במשנה הסדורה לך לידע מ ה חשיב ל ו ‪ ,‬ולמעלח‬
‫םירשנו שהוא נ מ ו מ נ ל ת א מתחלף נימ״ל ננ״ף ‪.‬‬
‫אות החי״ת‬
‫תבו‪ :‬חםלין ר מ ח נ ו נובץ א נ י י ‪] ,‬נ״א‬ ‫בר‬
‫מ ה נ ו ‪ ,‬עיץ לעיל צד ‪ 121‬א ‪[.‬‬
‫]חבו בי־ נ נ א י ‪ ,‬ינמות קטו״נ ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫רב תביבא רבו ר׳ ח נ י נ א ‪ ,‬ודי יוחנן ודי‬
‫חביבא בל תאי וונא מתני בנוליח ס ו ו מוער ואיכא‬
‫דחלםי ו ׳ יוחנן לו׳ •מחן והבל בזמן א ח ד ‪.‬‬
‫רב חביבא מ י ח ררב יוסף בריח ו ו ב ח ‪ ,‬נ״א ו ב‬
‫חנינא מ י ח דרב יוסף בריח דדבא ‪.‬‬
‫רב חביבא מסורא ו פ ח ז א ח א לקנדה ררבינא ‪.‬‬
‫רב חביבא מ םמרקי ]נ״א םורמקי[ ‪ ,‬אמר רב‬
‫חביבא אישחעי לי ו ב חביבא סםוקי דחז׳א חד‬
‫מדבק דאישחעי אליהו בהדיה דאמר ליה לאליהו‬
‫אחזי לי ר נ ק ררקיעא ו מ ׳ בם׳'השוכר‪.‬‬
‫רב חביבא ב ח ח ררבינא ‪ ,‬רב חביבא מ נ ץ רנ‬
‫יימד ורבינא ‪.‬‬
‫ועיני ‪ 1‬אמר רב חביבי ס־ ח ו ח יחיבנא קמיח‬
‫דזזביבי חוא ר׳ חייא חגרול רודו חרנום דודו א ח‬
‫א מ ח י ‪ ,‬ונם ו״ל א ו ה ב ו ‪.‬‬
‫ו ב חביבי מחוונאח א מ ו ‪6‬רב א ש י ‪.‬‬
‫רב ח ג א חלמיד ו ב הונא והוא קבו לוב הונא‬
‫בא״י במערת ר׳ חי יא ומיו ואו חיו בא"י ר׳ אמי‬
‫ור׳ אמי ור׳ אילא ודי חדנא‪ ,‬ונ״ל ני זה ר׳ חנינא‬
‫הוא ר חנינא מ ססא ‪.‬‬
‫ר׳ ח נ א חחניח ררב ארא נ ר א ח נ ח מ נ ץ רנ‬
‫נחמן בשוקא רםום ב ח ת א ‪ ,‬ואמר רב חנא‬
‫כשקבר לרב חונא אנא מ ע ל נ א ליח דאוןימחיח‬
‫לחלמוויה מיניה כר הוא מ חמניסר שנח ולא‬
‫חזי ליקרי ומשמענא ליה ‪ ,‬אמר ר' חנא אמר רבי‬
‫יאשיח‪ ,‬א״ל אניי לונ חנא ו נ חוא ני סליק‬
‫מ ו ו ג א ובי ו ב ח מ ש ל א ‪ ,‬ו ב ח נ א שדרא לקמיה‬
‫ווב מחנח ‪.‬‬
‫אמר ו ' חנא מ חגא א מ ו ו ב ש ש ח ‪ ,‬איל אביי‬
‫לרב חגא ‪ ,‬רב חגא מטומיח רעולא ‪.‬‬
‫ר׳ חנאי בן אלעזר‪.‬‬
‫ר' חנאי מ ו מ א י ור׳ י ו ס י ‪.‬‬
‫רב חני ו כי אחא רב ח ד םדרומא ‪ ,‬א״ל ר׳‬
‫חני לר׳ ת נ ח ו מ א נ ש ם ר׳ חייא מ אבא ‪.‬‬
‫ר' חרקא חוא תנא ר מ י ח א בם׳ בל ב ח נ י ‪.‬‬
‫] ח ו ב ה אתחיח רו*וז‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫] ח ו מ ה אחחיח ראביי‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫ר׳ חונא מ־ חינא ‪.‬‬
‫ו ׳ חוניא ור' מ ו ד א וו׳ יחורח מ סימון‪.‬‬
 ‫ספר יו חסין‬
‫בירושלמי‪ ,‬ויש נוסחא ר' חייא בר אדא מחני‬
‫בנוהי דריש לקיש ומקרי‪ ,‬אבל נראה הנוסדזא‬
‫האמיתית ר׳ חייא בר אבא וכבר פירשנוהו‪.‬‬
‫רב חייא בר אויא ג אמר א נ י מ ר נריח ד מ י‬
‫ינקא בן רב חסרא חוח קאימנא קמיה רר' חייא‬
‫בר ארא ‪.‬‬
‫רב חייא בריח דרב איקא ‪.‬‬
‫ר׳ חייא בר אמי משמיח רעולא ‪ ,‬נ״א בר אשי‬
‫וא״כ הוא ר' חייא בר אשי אחר בס׳ חחולץ )דנחז״ב(‬
‫אבשר רבי)נו׳ דידן רב יוסף( לעבדו של ר' חייא‬
‫בר אמי וא״כ יחיח וה כהן כי רב אמי היא כ ה ן ‪.‬‬
‫ר' חייא ארי נ א מדיסתי ורבא בר רב שילא ורבא‬
‫מלם ממן א ח ר ‪.‬‬
‫רב חייא מ אשי חלמיד רב בס״ב ד מ נ ו ח והיה‬
‫מחני להייא מ דנ כמיה דרב נעידונץ ‪ ,‬אמר ר'‬
‫חייא מ אשי אמר ש מ ו א ל ‪ ,‬אמר ר' חייא נ ר אפוי‬
‫הוח קאימנא קמיח ררב‪ ,‬ס״א ו מ נ ו ח אמר ר׳ אבא‬
‫אמר ר׳ חייא בר א ש י ‪ ,‬ו ר מ נ״כ ועירי‪ ,‬רב שרא‬
‫לר׳ חייא מ אשי ו נ ו י ‪ .‬ורב חסדא מ אשי נראה‬
‫שהוא אחיו מסני שרנו ועירי‪ ,‬וחוא אמר נ ס ו ף‬
‫מ״ק ח״ח אין לחם מנוחח מ ד מ י חורה אסילו‬
‫נ ע ל ם ה נ א שנאמר ל נ ו מ ח ל אל ח ל פוש״י‬
‫נ ש נ ח קאמר חלכץ מנן ערן לרקיע ומרקיע לגן‬
‫עין לטיל ולשמוח ‪ ,‬ונסוף קדושץ שחיח וקן דרא־‬
‫מיצר חרע וחמעשה שקרה לו עם אשחו ושרצח‬
‫לשחף את עצמו על שחשנ שעשח ענירח וכל‬
‫ימיו היה מצטער על זה אותו צדיק ז״ל ‪.‬‬
‫ר׳ הייא נ ח נ א ור׳ ייסא מצלי לנ׳ שעין‪.‬‬
‫אמר ר׳ ח״א מ נמדא אמר ד״י מ תנינא ‪,‬‬
‫ונערוך אומר ר׳ חייא מ נמדא נסייג רחמיו־ ונסי‬
‫נ׳ דסרק אע״ס ‪.‬‬
‫ד׳ חייא מ הונא י( איצטחכא ליה שעחא נס״ס‬
‫עד נ מ ח נ נ מ ר ו ח סרש״י שחיו צרינים לו ח ח נ מ י ם‬
‫לשאול ממנו חלנוח ועיל נניה ר נ ח ורב יוסף זח׳‬
‫זוגי דרבנן שמע דקא אחו קטיר לחו ר׳ מאות‬
‫תנתקי סי׳ נסאות ל׳עוב עליהן‪ ,‬לסוף שמעו שנעמי‬
‫גנאי סי' ממונה למלך לגנות מ ס מישראל שלחו‬
‫ליהזיללקומותיהויל לחיות ח נ ם ו מ ו ר ה ‪ ,‬אנל‬
‫רש״י סירסו שלחו ליח י ל לחשינותיה ל ך‬
‫לחשינוחו אחר ה ח ש י מ ח שנחר לו להיות‬
‫מ ו נ ס ואנו לא נלך אצלו‪ ,‬שלח לחו חדרי ני‬
‫מ נ נ א ו ת ‪ ,‬רנ יוסף לא אזל רנח א ל ‪ ,‬רנ‬
‫יוסף אמר חנינא ח נ ר ונעשוז ננאי רוחץ לו‬
‫מחבידותו סי׳ אין מקבלץ א ו ח ו ‪ ,‬רמז אמר ח ו ו ו‬
‫י( נ״א בר קונא ‪ ,‬יבניפחא דידן רב חינא בר דז״א ‪.‬‬
‫המעריך ‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫יצחק מ יוסף שלסעמים היח חוור ר׳ יוהנן במקום‬
‫א ח י מרנריו‪ .‬ור׳ אבין חיה בהורה ור׳ יצחק מ‬
‫יוסף לשעמים לא חיח נחירה אנל התלמוד מלא‬
‫חלנוח שאמד דנ יצחק מ יוסף שקנל מר׳ יוחנן‪.‬‬
‫אמר ר׳ ח״א מ א נ א אמר רנ והוא מ צ א לחנ״ל‬
‫ונואת שמת ו׳ חייא נ ו אנא קווס ו ׳ יוחנן ] מ [‬
‫נמיתת ו ׳ יוחנן היה ו ׳ א נ א נ נ ו ולא חוא ‪ ,‬אנל‬
‫ניחשימי נראה שדוח א ח ו ו ׳ יהוווז נשיאח נ״ש‬
‫אחר ר׳ יוהנן ‪ ,‬והוא ח מ ר׳ א נ ח ו שחיח דורש‬
‫הגדח ור ח״א נ ר אבא שמעתתא ‪ ,‬ונן חיח חבר‬
‫לד׳ אמ• ולר׳ אסי והיה מקרי ומתני לנניו של ר״ל ‪.‬‬
‫ונראה נירושלמי שהוא כ ה ן ‪ ,‬נ ם ד מ י וה חחכם‬
‫רנו מלספור ושמותם ושם אניהם א ה ר ‪ ,‬ני ר׳‬
‫חי־א הנדול מ א נ א נד אחא וזה ד׳ חייא מ א נ א‬
‫וננו ר׳ אבא ‪ .‬ר׳ חייא מ אנא ואימ נ ר נגארי‬
‫איקלעו לבנל ני׳ מזשרי ר״ל יום חנסורים‪ ,‬ו ע ת ר א‬
‫בסרק האומר א״ל ר׳ יוחנן אדאכלת בפניאתא‬
‫נבנל תרנמא מסיםא ו צ ו ׳ ‪ .‬ובמכות יחשלמי‬
‫נשאנל ר׳ יוחנן וית ונרך לסניו ולאחחו אמר לר׳‬
‫חייא מ אנא שהיה מ ס ת נ ל נ ו מ ה חרץ ננלאי‬
‫מסתכל ב י ‪ ,‬וכן נ ת ל מ ו ו ננלי ני סליק ר׳ ח־יא מ‬
‫אבא אכיר לפני ו ' יוחנן ם ש ס ו ב ‪ ,‬וכן בפרק חאוונ‬
‫‪,‬‬
‫קיא לו ר׳ יוחנן לר' חייא בר אבא בבל)•! וחיח‬
‫אחיו של ר נ והיה כהן נדאיחא ביחשלמי וכן‬
‫נש״נ ד נ מ ח ח אדאנלח נפנייחא דננל חרנמא‬
‫מסיפא ו נ ו י ‪.‬‬
‫]ר' חייא מ א נ ר ח פ' חנשרפין פנ״א ושי חלק‪,‬‬
‫ואמר על גלגלתו של יחייקיח דאשנח וקנו של ר'‬
‫ש־ידא‪ ,‬ופרש״י נחנשרפץ שרי׳וז חוא וקנו של‬
‫ו ׳ פחדא ו ח מ אמחנן נחלק ולא יועחי חינן‬
‫מסווש זה בחלק ‪ .‬׳עב״ץ ‪[.‬‬
‫רבי חייא מ אנץ א מ ו ובא ל מ י ה ו ו ׳ דדיא‬
‫מ אבץ אימא לן טילי מעלייחא ו נ ו ׳ ‪ ,‬ו ׳ וירא חוה‬
‫רכיב ור׳ חייא בר אבין אחורוי‪ ,‬א מ ו ו ׳ חייא מ‬
‫אבץ אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬ר׳ חייא בר אבץ אמר שמואל‬
‫א״ר מ אנץ ‪ .‬אמר ר' חייא נ ר אנץ נעא מרבח ‪,‬‬
‫אמר רבא אנ! ואח שבחנורח ו מ נ ו ר ׳ חייא מ‬
‫אבין והוא ר״ל ר׳ הייא זה אמר לרב חונא ובעא‬
‫מ ר נ הונא ונן אמר לרנ הונא מ חיננא ‪ ,‬א״ל‬
‫ו נ נחמן מ יצחק לד׳ דדיא מ א נ י ; ‪ ,‬אמר ר׳‬
‫חייא מ אבץ אמר רנ עמרם ‪ ,‬אמר ו ׳ חייא מ‬
‫אבין אמר רנ ש ש ת ‪ ,‬אמר ר׳ חייא מ אבץ עובדא‬
‫ני רנ הםרא ונראה כי זה הוא נ ר אנץ ננרא‪.‬‬
‫ר׳ חייא נ ר אדא מ אחחיה דנר קפוא והיה‬
‫ק ל ו ערנ מאד נ מ ו רנ ו ח ש לקיש שקנל עליו‬
‫חנחומץ שהיה רנו של ר״ל נדאיתא נס׳ היח קורא‬
‫]‪137‬‬ ‫שני‬
‫חייא נר יוסף ‪ ,‬כ• סליק ר׳ חייא בר יוסף אשבח •ד‬ ‫לומר פירש הרי הוא ננל אדם ‪ ,‬ונזה חדנד אם‬
‫לר' יוחנן שעלוז לא״י‪.‬‬ ‫א נ ר חנירוחו אחר שסירש שלא יהיה עוד ג נ א י ‪.‬‬
‫נ ח נ חרמנ״ם נם״ו מ מ ש נ נ וטושנ נםסר ט ח ו ה‬
‫רבי חייא מיוםחמא ור‪ 1‬חונא נ ר מנוח ורנ‬
‫פירש ממעשיו חרעים חרי חוא נ נ ל אדם ונראה‬
‫שמואל נ ר אידי ©ניוד קמיח ד ר נ א ‪ ,‬נ ח ר דנה‬
‫שחוא נ ן ר נ חונא ‪.‬‬
‫נספרה דרנא אחו לקמיח דרנ ססא וחוח אומר‬
‫שמעחא ולא מסחנרא ל ה ו ‪ ,‬והוו מהוו להדדי‬ ‫רבי חייא בר חונא חוינא לאביי ורנא דמצלי‬
‫חלש דעתיח אקרויח נחלמיח ואנחיד אח שלשח‬ ‫אצלויי ר״ל נוטץ לצום ‪ ,‬ו ק אמר משמיה דרבא ‪.‬‬
‫ונראה ש ה ם שנים ני הראשון צרינין לו רבה ור'‬
‫התעים נירח א ח ד ‪ ,‬למחר אמר לחו דלו לשלם‬
‫יוסף ר נ ם של אניי ורנא ואץ אומר משמיה דדנא‬
‫נס״ק דתעדות )דף פו ע״א(‪.‬‬
‫או האריך שנים‪.‬‬
‫ר נ חייא נ ר יעקנ אמר ר' יוחנן ולא ידעתי אם‬
‫רנ הייא מוזורםץארדשיד אישתעי ^דנ נחמן נ ר‬
‫חוא טעות ני נדאח ני חוא ר נ א ח א נ ר יעקנ ‪.‬‬
‫י צ ח ק ‪ ,‬ו ק ר נ אחא נ ר יעקנ תלמיד רנ הונא‬
‫ר' חייא נריח דרנ יצחק א״ל רמנא דחיח זח‬ ‫אישתעי לרב נחנץ נ ר יצחק משמיוז דרנ נחנץ בסי‬
‫רנינא חראשון‪ ,‬ר' דרא ס ל ק למנקחא לר׳ חייא‬ ‫חוקח חבוזים )דנ״ב א ( ‪ ,‬וזח סיוע לתוספות כי רב‬
‫נריח דרנ יצחק דיחינ וקאמר חלמון אסור נירושלטי‬ ‫נחמן ס ח ם חוא רב נחמן בר יעקב אע״פ שכל כך‬
‫דחרומח ‪.‬‬ ‫חוא ברור שאץ צריך סיוע ‪.‬‬

‫דרש ר' חייא נ ר לולייאני צדיק כחמר יפרח ונוי‬ ‫חייא בר ווא ורבנן דקםרץ ‪.‬‬
‫נסי סדר חעדוח ונסי חמוכר א ת חםשינה ובחרבח‬ ‫רב חי־א בר זרנוקי נ״א בר דנוקא ‪ ,‬ודי שמעץ‬
‫מקימוח ‪ ,‬ונערוך סירש לול״אני ש ם ח נ ם ‪.‬‬ ‫ב; יחוצדק חלבו לסייא לעבר שנח ושנע בחו ריל ‪.‬‬
‫ר' חייא נ ר מרייא ור' יונח ‪.‬‬ ‫ר' חייא מחנרא מנחרדעא בימי שמואל ‪.‬‬

‫ר נ חייא נ ר מ ח נ ח משמיח דרנ ‪ ,‬וננר ידוע ני‬ ‫ר׳ חייא בריח דרב חייא ‪.‬‬
‫רנ מוזנח ח נ ר רנ יהווה‪.‬‬ ‫אמו־ ר׳ חייא בר חנינא אמד ר' אמי וכן אמר‬
‫ר' חייא נריח דרנ נ ח מ ן ‪.‬‬ ‫ר' אסי ולא ידעתי אמח ר' חנינא ח ו א ‪ ,‬אלא‬
‫שנראח ם ח ם ר' חנינא חוא בר ח מ א ‪.‬‬
‫אמר ליח חייא נריח דרנ נחמן לרנ א ש י ‪ ,‬דש‬
‫נוםוזא ר נ חונא נריח דרנ נחמיח ‪.‬‬ ‫ר' חייא טירנאח בעא מרי יוחנן בפי ד' מחוסרי‬
‫כפרח ואולי חנוםדזא ר' חנינא טידנאח ‪.‬‬
‫ר' חייא נ ר נחמני תלמידו של ר' ישמעאל אומר‬
‫משום ר' ישמעאל וחוא אמורא ‪ ,‬ונראח ני היה‬ ‫ו ׳ חייא בר יחודח דיסו‪.‬‬
‫ר' ישמעאל נ ר א נ א שחיח נזמן ד' יחישע נן לוי‬
‫חייא אבוח דרב יוסף ס ת ם חבית של רבח ודווא‬
‫וריש לקיש או ר' ישמעאל נרי יוסי‪ ,‬ואסשר היא‬
‫‪:‬עא טרבח בר נ ח ן ‪.‬‬
‫ר' חייא נ ר נחמני חנא דנרייחא והני נראה נעייי‪.‬‬
‫ר' חייא בר יוסף זקן מאד מםוזמיך ואול‬
‫ר' הייא איש נסר ענו אנוהי דרי ת נ ח ו ם ‪ ,‬ונש­‬ ‫אכחסיח דרב נחנץ בר יצחק בר אחוזיו! דא״ל כי‬
‫ענו היא עיר גדולה מוציאה •ולף ותייק רגלי נראיתי‬ ‫מטינן לבי רב חםדא עיילינץ דש נוםחא רב אחא‬
‫נסוף תענעת‪.‬‬ ‫בר י ו ס ף ‪.‬‬
‫אמר ר' חייא נ ר ססא לר' א נ א בד ססא משום‬ ‫רב חייא בר יוסף בעא משמואל ונן חני קמיה דרי‬
‫ר' אחא נ ר ססא ‪.‬‬
‫יוחנן ואולי חוא אחיו של רב יצחק בר יוסף‬
‫ר' חייא סרוראח איקלע לני ריש נלוחא אמר רב‬ ‫םומקא חלמיר מובחק לר' יוחנן או אביו של רב‬
‫וניד לא חציחו ליח ח נ י ‪ ,‬אמר אנימי ניצח צלויח‬ ‫יוסף ס ח ם בר סלוגחיח ד ר ב ח ‪ ,‬ונץ איל לריש לקיש‬
‫אסור ואו חענדים של ראש נולח חשקו חלח לרב‬ ‫וכן חני קמיח דרב גחכץ ואיל ר' חייא בר יוסף‬
‫זניד ומח נענור שאסר להם נפי אין מעמידין‪.‬‬ ‫לשמואל חלכח נווחיך או כרב ‪ ,‬אול רב חייא מ­‬
‫ר' הייא קושטפאה משמיח דרנ יוסף נ ס ס נ ח‬ ‫יוסף אמר לשמעחיח דרנ קמיח דשמואל ‪ ,‬א״ל אי‬
‫ביצה‪.‬‬ ‫ח מ אמר א נ א סרש״י ני רנ גדול משמואל וקרא‬
‫ר' חייא נ ר רנ‪ ,‬אמו חיחח קנטרניח על אביו‪,‬‬ ‫לו א ב א ‪ ,‬ד״מ א נ א דיל ח נ ר ואמר שרנ חיח‬
‫ושינח לח מ מ ח שציווחו אביו ואייל אניי שלא ישנה‬ ‫בסורא ושמואל בנחח־עא‪ ,‬אמר ר' אילעא אמר ר'‬
 ‫‪,‬‬
‫ספר יוחס‬
‫פרנסתו מביח רבי ולא היה מקפיד עליו ר׳ שמעון‬
‫ברי‪ ,‬לימא שהי׳ ניוון מבית אביו יותר ממנו שהבי'‬
‫ו׳ דגים ולקח ר' חייא ה׳ מבית רבי ור׳ שמעון לקי!‬
‫ב׳ כראיח׳ בפי אין צדין)כח״א( ווה היד‪ .‬מצר חבה‪,‬‬
‫ובפרק חמפלח כי ר׳ חייא חנא ואמורא וכשאומר‬
‫אמר ר׳ חייא אז חוא אמורא וכן פרש״י ש ם ‪ .‬ורב‬
‫היה בן אחיו ובן אחוחו ורבה בר בר חנח בן אחיו‪,‬‬
‫ווח ר׳ חייא ריבץ חורה בישראל ‪ ,‬ובי פעמים נהג‬
‫נויפוחא לי יום מפני כבוד ר נ י ‪ ,‬האי שקרא בשוק‬
‫עם רב ורבה בר בר ח נ ח כראיהא במועד ק ט ן ‪,‬‬
‫והפעם הב׳ שאמר שבא רב הונא שהיה ראש‬
‫גולה בבבל והשב רבי שהיה הי ולא היה אלא א ח נ ו‬
‫ואו נהג נדפוחא ר׳ חייא ל׳ יום ‪ ,‬ובאלו הל׳ יום‬
‫לימד לרב כל החלכוה ווחו הלכוח בבלאי שלימד לו‬
‫כל כללי דאוריתא כראיתא פרשח רוכור אלהים את‬
‫נח ‪ .‬ובויקרא רבח ר׳ חייא רבח דציפורי ובפי‬
‫כיסוי חדם משעלו בני חגולח פסקו רוחוח רעוח‬
‫ונוי וחם ר׳ חייא ובניו שעלו מבבל כואיתא בספ״ק‬
‫ד ס ו נ ח ‪ ,‬וחוא נסע מפום בריחא ובא לסווא‬
‫ללנח לא״י נראיחא נפרק נ מ ח אשח ‪ ,‬ור׳ חייא‬
‫אמר אנא דן יהירי והוא ‪ £‬ן עדן למעלח מכל‬
‫חצדיקים ואץ עין ינול לראוח ונו׳ נפרק ה ש ו כ ר ‪,‬‬
‫ור׳ יונחן וו* חייא חברים א״ל דייליח לציציח נפי‬
‫מי ש מ ח ו ‪ ,‬ווח ר׳ חייא אירס בחו לבן רמנו‬
‫הקדוש ומתח ואמר רבי דלא מסחייעא מלחא שלא‬
‫חיח מיוחס כמו רבי‪ ,‬דר׳ הייא בא משמעא אחי‬
‫דוד ח מ ל ך ‪ ,‬ודני משפטיו־‪ ,‬בן ד ו ד ‪ .‬ודברי זח‬
‫החםיו וחנמחו לא די ספר לנחנו ‪ ,‬ומי״ג פנים‬
‫שרני אומר נמשנח אגמרוח לר׳ חייא שנעו!‬
‫וחלח רני ושכח נולם ‪ ,‬ור׳ הייא החדר לפניו חו׳‬
‫והששה האחוים חיח יווע ח ד קצרא ששמעם‬
‫מרבי וחלך ר׳ חייא ללמוד מהקצרא ונא ר׳ חייא‬
‫והחויד הששח חאחרים לפני רבי כדאיחא בנדרים ‪.‬‬
‫ח ב ר ‪ .‬ורשב״ם אמר בחחלוז למד בבבל ולעוז‬
‫רב חייא בריח דרבח בר נ ח מ ד אמר רב חסדא‬
‫והם כחנים כי אביי כ ח ן ‪.‬‬
‫חילפא‪ :‬בעא ה ל פ א וכוי והוא א ל פ א באלף‬
‫חבר ר׳ יוחנן‪ ,‬אמר ר׳ ירמיח וכוי אמר ר׳‬
‫חילפא ובפרק ר׳ אליעור יש נ״כ חלפא בר עדא ‪,‬‬
‫נ״א חלםתא בר אגדא שחוא חנא הלמיד ר׳ יוחנן‬
‫בן נורי ‪.‬‬
‫אנא נר אחא םילא מנוםרי וסרש״י מנוםרי שם‬
‫חילפא בר בריח דר׳ א ב ה ו ‪.‬‬
‫רב חיננא ורב חושעיא יהבי אפיחחא ריחשאם‬
‫והם אושכפי חלמידי ר׳ יוחנן ועסקי בחלכוח יצירח‬
‫ומסי׳ ר' חננאל ה ם אהי רבה בר נ ה ם נ י ‪.‬‬
‫‪[133‬‬
‫כי יסיח כובים עד ש ק ו ‪ ,‬וזה נראה מ ס ד שחיה‬
‫קט; שלא ידנל לכוב כי מותר לשנוח מפני השלום‬
‫ווח בפ״ו דיבמוח ‪ ,‬ו מ ח ד ליח רב ח״א בר אשי‬
‫חלמיד רב לחייא בר רב כדאיחא בערכץ‪ .‬וכן מחני‬
‫ליר ־ב חנן בר אבא חתניח דרב וחוחנו של חסדא‬ ‫‪1‬‬
‫לחייא נר דנ נדאיחא בס״ק ויומא ובפרק במה‬
‫אשח ‪ ,‬ונן אמר רנ חיננא נר שלמיח מחני לחייא‬
‫בר רב קמיה דרב ונן ר׳ יחודו! מחני לחייא נר רנ‬
‫קמיח ררב ‪ ,‬א״ל רב לחייא בר רב בריח חטוף פי'‬
‫נענור הקדימח שיש למברך קודם חעינח אמן‬
‫מקדימץ לו חשנר נראיתא ננרנוח ונסוף נויר ורנ‬
‫שימי ח נ ם והריף חיח ננו של וח ‪ .‬ונספ״ק דחולין‬
‫נתוסםוח מ מ ח רא״ל חייא נר רנ לרנ חונא רני‬
‫פרש רנריך נראח דרנ חונא גדול ממנו ועוד שהיד‪,‬‬
‫מצערו נדאיחא נפי יש נערנץ ‪ ,‬אנל ננאן אמר‬
‫אמר רב הונא דרש חייא בר רב משמיח ררב ‪.‬‬
‫ר׳ הייא נר רנ מדיסחי ונראה ני הוא ר׳ הייא‬
‫ארינא מדיפחא‪ ,‬רנה נר רנ חונא ורנ חסדא יחני‬
‫נל יומא נרינא חני לחו ר' חייא נ ר רנ מדיסחי‬
‫יעמוד העם על משה ו נ ו ׳ ‪ ,‬א״ל ח״א בר רנ‬
‫מדיסתי לרנ ס ס א ‪.‬‬
‫רבי חייא ר נ ח חוא ר׳ חייא הנדול הוא ר'‬
‫חייא נרני ר״ל ג ח ל נ ד ו ר ו ‪ ,‬ר׳ חייא נרני ור׳‬
‫אושעיא ברני ור׳ חושעיא נ ר חייא נולם ניחד ‪4‬‬
‫והוא עשח חתוססחא ונקראת משנת ר' חייא וגם‬
‫יש תוספתא אחרח קודמח לו נ מ ו וחני עלה‬
‫יראיחא נ י ח ש ל מ י ‪ .‬ונם חלמוד נקרא משנח י(‬
‫נאמרם אץ למדץ חלנח מפי תלמוד ריל משנח‬
‫נן נתונ נ נ ו י ח ו ח ‪ .‬ו ח ם ו ׳ חייא ונדו שקולים‬
‫נאנוח ונניו יהווה וחוקיו! ‪,‬וננותיו פוי וטיד ואשתו‬
‫ש מ ה י ח ו ו י ח ‪ ,‬ונספ״ק ו ס נ ח ו ו ץ ונפרק נל חיו־‬
‫פרשיי ני ר׳ חייא חלמיד רני וחתוססוח אמוו‬
‫שחוא חלמיד ח נ ר ונר׳ ירמיח פירשנו מ ח ו חלמיר‬
‫יקנותו עלה ולמד לפני רני נדאמחנן ח ו ו ה‬
‫•נשחנחח ח ו ו ה עלו ר׳ חייא ונדי דיםדוה ‪ .‬ונן‬
‫ואינו נפ״ק וקוושץ שננו של וני חיח דנו מד׳‬
‫מ״א ר״ל ר׳ שמעון נאשר אמרו התוססות נסוף‬
‫ד ט י ן ‪ .‬ונן נראה שחתלמוד נסוזפק אם מ ת קודם‬
‫רני אי אחריו‪ ,‬ונ; נקנר נא״י הוא ו נ ד ו ורנ הונא‬
‫ולא ש ח שיחוז נ ט ל ה נל ימיו יאניי של ר׳ חייא‬
‫מקום ‪ .‬וחיו ח' אחים ‪ :‬ר׳ חייא ‪ ,‬ו א י נ ו ‪ ,‬ורנ‬
‫חנא ‪ ,‬ושלח ‪ ,‬ומרתא ‪ ,‬נ״א ס ל א ‪ ,‬וחיחח‬
‫י( נם ר' מנחם בן מרוק קורא הוזלפוד בשם משנה ‪.‬‬
‫עיץ הקרמה• למטר הםהבית ‪ .‬חמעריך ‪.‬‬
 ‫]‪139‬‬ ‫שני‬
‫רבי חלפתא בן שאול אמד בנגד ו׳ קולות ובו'‪,‬‬ ‫רב חיננא נר אנין ואניי נר אנץ ונס אניי עמח׳‬
‫ובפרק אלו פ ו פ ו ת החוסםוח אמרו כי הוא תנא‬ ‫תנו חרומוח ני רנה אמר לחו אניי לא שמיע לנו‬
‫רבריחא ‪ ,‬ונראה סוהוא בומן רבי אח לר׳ יוסי ב;‬ ‫הא דרנ יצחק נר אנרימי‪.‬‬
‫סואול חלמידו סול רבי‪.‬‬
‫רב חיננא בר ביסנא ‪.‬‬
‫אבא חלסחא קיתיא בעא מרי חייא בר אבא‬
‫בם׳ יש נמזלץ ‪ ,‬ונמרוש חלים אמר ר׳ חלפחא‬ ‫רב חיננא וורדאן נ״א רב חונא ווח־אן‪ ,‬ואמר‬
‫בשם ר' איבו לדור שפטוני ו נ ו י ‪.‬‬ ‫רב חסרא אישחיק מרואן בסרק חאומר וכנוי‬
‫סירשנו ברב חונא ‪.‬‬
‫ר׳ חלקיה ור׳ סימון ור׳ אלעור ‪ ,‬ואולי וה אביי‬
‫של ר׳ מנימין שנוניר ‪.‬‬ ‫ר׳ חיננא בר י ה מ ה משמיה דרב ‪ ,‬ולסעמים‬
‫רב חלקיח בריח דדב אויא בומן רבא ‪.‬‬ ‫איטר נוסחא משמיח דרבא ולא ידעתי לבוץ ‪.‬‬
‫חלקיח מחנרוניא‪.‬‬ ‫רב חיננא בר כחנא אמר שמואל וכן אמר רב ‪,‬‬
‫רב חלקיח בר פווניאח ור' מנימין בר׳ חלקיה‬ ‫וכן א מ ו ו ב אסי ויהיה בנו של וב כחנא חלמיר רב‪.‬‬
‫ורנ חונא נ ר חייא חוו י ח נ י ‪ ,‬ונן רב חונא וח״א‬ ‫ו' היננא ססרא וו׳ היננא נר סםא א מ ו מ ש מ ו ‪.‬‬
‫נר רנ ורנ חלקיח נר פוני י ח נ י ‪.‬‬ ‫רב היננא בדיה דרנה מסשרוניא אמר מאן הנים‬
‫ר׳ הלקיח אבוח דרי מנימין שאמרנו בומן רנ ‪.‬‬ ‫נר׳יהנינא‪.‬‬
‫רב חיננא נר שילח אמר רנ ״ א״ל שמואל לרב‬
‫ר׳ ח מ א בריח רר׳ אבא שלח בידו אבימי בריח‬
‫חיננא נר שילח ונו׳ נאשר סירשנו באבא באלף‪,‬‬
‫דרי אבחו ובא לפני רבי אבחו ור׳ ח מ א בר אבא‬
‫ונפ״ק דמציעא סוסו היה ו ו נ היה אומר עליו שחיי‬
‫ור׳ אסי פליגי‪.‬‬
‫אוחנ ו ׳ חיננא נ מ ו ה א נ ל ק ‪.‬‬
‫רב ה מ א בריה דרב אדא שליח ציון‪ ,‬ורש״י‬
‫רנ היננא נר שלמיה אמר לרב הא רבי‪ .‬והא בר‬
‫גורש רב ח מ א בר אבא שליה ציץ פירש היה רגל‬
‫!ולמיה מחני לחייא נר רנ קמי׳ דרג ‪ .‬רנ חיננא נר‬
‫ל‪0‬לוח לירושלם נזנץ ד' יוחנן ובזמן ר׳ יעקב בר‬ ‫שלמי׳מחלמידירנ‪ .‬ורב הםנונ׳סבאורנ עמום אמרי‬
‫אח־י‪.‬‬ ‫חיננא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו‪ ,‬ונס׳‬
‫רנ ח מ א נר נ ו ר ודנינא יחני קמיח דרנ א ח י ‪.‬‬ ‫חינוקח אמר רב חיננא בר שלמיח דבר גדול חוא‬
‫זח ביץ שנחקו שניו של אדם נחמעפו מוונוחיו‬
‫ר׳ ח מ א נ י ניסנא אמי של ר׳ אושעיא ר נ ח‬
‫שנאמר ונם אנכי נחחי לחם נקיץ שנים וחוסו‬
‫רנו של ר׳ יוחנן‪ ,‬ילמד ג״נ אחר שנשא אשח י״נ‬
‫לחם סוש״י נחקו שניו זקנה נחמעטו מוונוחע קשין‬
‫שנים שלא נ א לניחו כדאיחא נפי אע״ס‪ ,‬ומצא‬
‫לבוא‪ ,‬וגם עד זקנה וער טיבה אלחים אל חעובני‪.‬‬
‫לר׳ חושעיא ננו קפץ וחיח ח נ ם ימחודד ‪ .‬םשנדו‬
‫לו ר׳ לר׳ ישמעאל נר יוסי נ ר ח מ א נרניסנא‪ ,‬וזח‬ ‫ר׳ הלבו; בני גלילא שאלו לר׳ הלבו והוא שאל‬
‫ואניו ר׳ ניסנא מניח דינו של רני מעי סנחדרץ‬ ‫לר׳ יצחק נ ס ח א ‪.‬‬
‫דאדם גדול הוא ויעירו נר קפרא ‪.‬‬ ‫אמר ד׳ חלבו הזינא ליה לרב הונא רכריך‬
‫י נ ח מ א נר גוריא אמר ד נ חוא תלמיד ח נ ר לרנ‬ ‫למזווח מאחד כלסי שמע ועושח סושיוחיח סחומו'‪.‬‬
‫חונא ולרנא נר מיוסיא ורנ אסי אמר מ ש מ ו ‪,‬‬ ‫אמד ר׳ חלנו אמר ר׳ א נ א נר ונדא אמר רנ‬
‫ונן אמר ד׳ חלנו א״ר ח מ א נר גוריא אמר ר׳ ח מ א‬ ‫חונא אמר ו נ אחא ‪.‬‬
‫אמר ר׳ חנינא‪ ,‬איתיניח רנ ח מ א נר נוריא לשמואל‪.‬‬ ‫אמר ר׳ חלנו אמר רנ נר נוריא ‪.‬‬
‫ר׳ המא נר הנינא נס׳ עשרה יוחסין באו ליני‬ ‫ר׳ חלנו ור׳ יוסי נר חנינא ווי עוריוז איקלעו‪,‬‬
‫ואמר להם אצל ר׳ המא בר הנינא ‪ ,‬ואו אמר ר'‬ ‫ווח ר׳ חלבו ח נ ם גדול ‪.‬‬
‫חמא שחוא מקונל מי* ישמעאל נרי יוסי ווח נ״נ‬ ‫א״ל ר׳ חלבו לר׳ שמואל בר נחמני יונחן רבך‬
‫מניח דינו של ר נ י ‪ ,‬וחוא אניו של ר׳ חנינא בר‬ ‫לא כך אמר בסרק יש נוחלין‪.‬‬
‫חטא שצוודז רני ש־שנ נראש א ה ר ספירתו אמו­‬ ‫]חלוקה אביו של ר׳ צדוק אמורא יומא רעח״א‪.‬‬
‫ר׳ חמא בר חנינא אני ורבי אנלנו נצים ונו׳‪ ,‬ירי‬ ‫יעב״ץ‪[.‬‬
‫חננאל פירש ני וה ר' ח מ א בר חנינא הוא בנו של‬ ‫ר' חלסתא רבץ חיסא ואמר ר' יוחנן לבניו חכי‬
‫ר׳ חגינא נן דוסא ‪.‬‬
‫אמר א נ ו נ ץ ‪.‬‬
 ‫חסין‬
‫רב ח נא בנרהאה שאמרנו למעלי א״ל לרנ יהוד׳‬
‫והוא מ מ ן רב ושמואל‪ ,‬ורנא נר נר ח נ ה אקלע‬
‫לאוזריה ררב יהודה ואמד רנ יהודה לארא ריילא‬
‫שיקח לנושי נרי שיבא למדרשו ובא ואמר הלכה‬
‫משמו של רנ הנא נ נ ר ה א ה ‪ ,‬ואמר רנ יחידח‬
‫הא הנא ריזץ והא שמואל דידן ואולי וה רבה נר‬
‫נר חנח נינו‪.‬‬
‫ב״ד‪ ,‬ויש״י סי' כי רב ח מ א מ טוביה מהאמוראי׳‬
‫ר׳ חנא בר ביונא דן בסוס בריתא ואייל רנ נחמן‬
‫ו נ ו ׳ ‪ ,‬ונשהיה בנהח־עא א״ר חנא בר בענא אמר‬
‫רב ח מ א מ יוסף אמר ר' חייא מ אבא ור'‬
‫ר' שמעון חסירא‪.‬‬
‫א ס י ‪ ,‬א״ל ר׳ יוהנן יפה אמר רב ח מ א מ יוסף‬
‫ר׳ חנא אחיו של ר' חייא ור' חייא אמר לרני נן‬
‫אחי יורו לננל יווה ני חוא רנ חנא א ח לר' חייא ‪,‬‬
‫ופרש״י ם״ק רםנחדרין ר׳ חנא אבוה דרבה בר חנא‬
‫ואיבו ושילח ומרתא אלו ח ם בני אבא בר אחא סלא‬
‫ממטרי נלם בדמן רבי‪.‬‬
‫אמר רנ חנא חואיל ורונ צלעותיה מגינין עליה‬
‫פרש״י שם ח נ ם נפי אלו טריפוח ונם״ק דםנחדרין‪.‬‬
‫רב חנא בר חנילאי עם רב חסדא אחו לקמיח‬
‫ררנ חונא וחוא ג מ א רנח ושונח נל עסקיו בעבור‬
‫ח ש מ ע ח א ‪ ,‬ונפי חרואח שעשח צדקוח הרנח‬
‫וחרנ ניחו וחיו שם על חחורנח עולא ורנ חסדא‬
‫ויש נוסחא רב חנץ מ טובי ריו לעבר לחיוח מ נ ו ‪.‬‬
‫רב חנא מ ייבא נ״א רב חנא מ בענא ‪ ,‬אמר‬
‫רב מאן חכים נרב הנא ‪.‬‬
‫רב חנא מ לואי קמיה רר' אלעור ‪ ,‬ויש רב‬
‫חנעא מ לואי‪.‬‬
‫ר׳ חנא מ רב קטינא מחיב לרב הונא ‪ ,‬בעא‬
‫מרב ה ו נ א ‪ ,‬אמר רב חנא בר רב קטינא אמר ר׳‬
‫יצחק‪ ,‬יחיב רב חנא מ רב קטינא קמיח דרב ח ס ד א ‪.‬‬
‫רש נוסחא רנ חנן מ רנ קטינא אמר לרכ נחמן‬
‫וחכל אחד ‪ .‬אבל נראח שאץ ודו ] מ מ ן [ ר' וירא‬
‫ביון שוח מ קטינא בומ; רב חונא ודי דניאל אחין‪.‬‬
‫ר ב ח ג א קרטיגנאה שם מקום והוא משתעי‬
‫מעשח רריב״ל וחיח מ מ נ ו ‪ ,‬נ״א רב חיננא ‪.‬‬
‫ר׳ הנא שאונא; ואמרי לה ר׳ חנא מ שאונא‪,‬‬
‫חלמיו ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫אמר רנ חנלאי בר אידי אמר שמואל ‪ ,‬אמר ר'‬
‫חנחוםא״ר חנלאי ואלי הוא א ח לדי יעקנ מ אידי‪.‬‬
‫רנ חנץ א״ל לרנ אשי ואמרי לה רנ חיני לרנ‬
‫אשי‪.‬‬
‫איל רב חנץ לרב אשי אמימר שרי תרנייחו דעיוי‬
‫רבאלי שעז ה מ היא ח י ח ‪.‬‬
‫רב הנין בר אבא התניה ררב שנזכיר להלן‬
‫איקלע לבי רב חסדא תתניה שקלה לבת מ ת י ה ר״ל‬
‫ספר‬ ‫‪140‬‬
‫רב חטא מ ביתיח דחםא‪ ,‬וחסא מ מ ן ר׳ אמי‬
‫וחוא ג מ א רנה מ מ ן רנ נחמן ו״ל ח ס א ‪ ,‬ת ח רנ‬
‫יזטא אמר לרנ כהנא האחרון ני רנח מ נחמני‬
‫א נ נ שמדא נה נפשיה ‪.‬‬
‫רנ ח מ א מ טוניה שרף נ ת נהן שוינתה ואמר‬
‫רב יוסף שטעה בשני ר מ י ם ונו׳ נסי ד׳ מיתות‬
‫מ ו ר ו ח חאחרונים ‪.‬‬
‫אמר ר׳ אושעיא‪.‬‬
‫רב ה מ א א מ ה י דרב יוסף בר ה מ א ‪ ,‬והוא‬
‫וקנו של רבא ם ח ם חבר א מ י ‪.‬‬
‫ר׳ ח מ א חכחן אביחם של ר׳ פנחס ודי מ מ ה‬
‫חנומים נ נ ל חמדרשוח ‪.‬‬
‫רב ח מ א נריח דרנ מארי ואץ זח רנ מארי מ י ה‬
‫ואיסור ניורא כי זה הוא אחר ורב חנא מ אדא‬
‫אמו משמו‪.‬‬
‫ר׳ ח מ א מנחרדעא וחוא ס ח ם אמרי נ ה ר ו ע י ‪,‬‬
‫והוא ורב גמא מ ח ו בשנח א ח ח וחיח ראש ישיבה‬
‫בנהרדעא ט״ו ש נ י ם ‪.‬‬
‫רב ה מ א מ עוקבא בעא מרי ד ר א ‪ ,‬אמר ו ׳‬
‫ה מ א מ עוקבא א מ ו ו' יוסי מ הנינא ‪.‬‬
‫רב ה מ א מ י ה דרבה מ א מ ה רבו של רב נחכץ‬
‫ר״ל רבח מ אבוח ‪ ,‬וזח רב ח מ א בונץ ר' אבהו‬
‫ואבימי בן ר׳ א ב ח ו ‪.‬‬
‫רב ת מ א בבריחא נראה‪.‬שהוא אביו של ר'‬
‫חנינא מ ה מ א ש א מ ר נ ו ‪.‬‬
‫רב ח מ א ‪ :‬א״ל ש מ ר מלכא לרב ח מ א קמרה‬
‫מ נ א לנו אישחיק ‪ ,‬אמר רב אחא מ יעקב אימסר‬
‫עלמא בידא דטיפשאי ומ׳ בםנחדדין‪,‬‬
‫רב ח ט א שכיח קםיה רדבא בטחוזא ומת בקצרו׳‬
‫שנים‪ ,‬א״ל רב סםא ‪.‬‬
‫חנא •י אמר רבה בר מ חנא אמר ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫אמר ר' חנא ואיחימא ר' שמואל מ נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫אמר רב חנא בר אדא א מ ו וב יהווה נחינים‬
‫נור רוד עליחם‪.‬‬
‫חנא מ איםא אהא ליה אחא מבי ח ו ו א ה ‪.‬‬
‫אמר רכ הנא מ י ה ררב איקא ‪ ,‬נ״א רב הנינא ‪,‬‬
‫נ״א רב חנניח מ י ח דרב א ק א וכבר ונרנוהו‪.‬‬
‫ו כ חנא בנוחאה איל שמואל ו״ל ממרינח נבל‬
‫נגרחאה עיר נוולה בבבל‪ ,‬ויש אומוים על שהיה‬
‫נעל אגדות טונות ומונחרוח ‪.‬‬
 ‫]‪141‬‬ ‫מאמר שני‬
‫רב חנינא ‪ :‬אמר רב אשי חזייא לר' חנינא מ­‬ ‫בת רב הסדא שהיא נכדתו ושסע עלי׳ שהיתי ארוסה‬
‫בר ביבי וח‪,-‬יה נין אביי‪.‬‬ ‫והיא קטנה ואמר לרב הסדא שלא עשה טוב‬
‫ר' חנינא בר אבדימי‪ ,‬נ״א רב חנא בר אבדימי‬ ‫בזה והוא אמר לו שנם חוא לא עשח כטוב שהיא‬
‫יתיב קמיוז דרב אדא בר אהבה ‪ ,‬אמר ר' זזנינא‬ ‫מאורשה לאיש ולא יובל להבקדז והכל לשם ש מ י ם ‪,‬‬
‫בר אבדימי אמר רב ‪.‬‬ ‫רב יהודה ורב ירמיה בד אבא ורב הנין בו־ אבא‬
‫ר' חנינא נריה דרי אבהו שלחו אביו ללמוד‬ ‫כלם ביחד ‪.‬‬
‫חירח בפזבריח וחיח עוסק בנמלוח חסרים ‪ ,‬ויש‬ ‫רב י ח נין בר אביי אמר שמואל עוד נסרש‬
‫גרסא ר' חייא בריח רר' אבחו ‪.‬‬ ‫הגרסא רב חנן בר אבא ‪.‬‬
‫רב חנינא בר אדא בומן רב יחידח ‪.‬‬
‫רב הנץ בר רב אדא ‪ ,‬ג״א רב הייא בר רב אדא‬
‫ר' חנינא בר אישעיא בם״נ דסנחדרין‪.‬‬
‫ורבה בר רבא הוו בי רב ‪.‬‬
‫א״ר חנינא בר אירי אמו־ שמואל ר ש תנא‬
‫דבויייתא בסרק שבועות חעדוח ששמו כ ן ‪.‬‬ ‫אמר רב חנין בר אמי אמר ר' םדת אמר ר׳ יוהנן‬
‫א״ר חנינא בריה דרב איקא שסח־ שסחות ונומו'‬ ‫וכן אמר חוא בי רב מוח לחלמידיו וכוי ‪ ,‬אמר רב‬
‫וכוי )ביצי בחייב(‪ ,‬רב ססא ור' חנינא בר איקא‪ ,‬ובסי‬ ‫חנץ בר אמי אמר שמואל נ״א רב ענן בכ א מ י ‪.‬‬
‫הרואי שנחנו עיניה' בו רב סםא ורב הונא בריה דרב‬ ‫רב חנץ בריח דרב חםדא איחיביח לרב חסדא‬
‫יהושע בחכמתו ו מ ת ‪ ,‬ר' חנינא בר איקא ורנ וביד‬ ‫והוא כוץ‪ ,‬מ רב הסדא אביו איל אבוה דאמך חוא‬
‫אמרי לא יאמר בומן חוה אל תסתרי עם איש פלוני‬ ‫רב חנץ בי אבא בסרק אלו טריסוח ‪.‬‬
‫וכוי‪.‬‬ ‫אמר רב חנץ ואיחימא רב מיאשיח ‪ ,‬אמר ר'‬
‫ר' חנינא ח נ ד ו ל ‪ ,‬אמר ר' חנינא קרא צער‬ ‫חנץ ואיחמא ר׳ שבחאי‪.‬‬
‫גדל דדח לי אצל ר' חנינא ח נ ר ו ל ‪ ,‬ואולי הוא‬ ‫רב חנץ בר יצחק אמר רב אםי אמו־ שמואל ‪.‬‬
‫וקנו אביו של ר' ח מ א ‪.‬‬
‫אמר ר ' ח נ ץ א מ ר ר ' י ע ק ב ברי אירי אמר ר'‬
‫ר' חנינא בריח דרב חלל בירושלמי‪.‬‬ ‫יהושע בן לוי משום בר קםרא‪.‬‬
‫ר' חנינא בריח דר׳ ח ל ל ‪.‬‬
‫ר' חנץ חתניה דבי נשיאה לא היו לו בנים וביום‬
‫ר׳ הנינא הוזנאה אחא לקמיח דרב נחמן וכן‬
‫שמח נולד לו ין וקראו לו ר' חנץ על שמו בםויז‬
‫לקמיח דרב חסדא א״ל רר ׳זנינא חוונאה לדכא ‪.‬‬
‫מועד קטן נ״א חחניח דרי חייא הוח ר' חנץ ‪.‬‬
‫ר' הנינא בר ה מ א שצוה רבי שישב בראש ולא‬
‫רצח לחיוח ראש ער ש מ ח ר' אפס שהיה ג ד ל‬ ‫אמר ר' חנץ אמו־ ר' חנן בן םנחס בומן רבי‬
‫ממנו ב' שנים וחצי לוי חיח בחברחו עד ש מ ח‬ ‫אולי חוא חלמיד ר' עקיבא ‪.‬‬
‫ר' אסם ומיד היה ד' הנינא בר ח מ א לראש ‪ .‬בסי‬ ‫רב הנין בן סנהס שאמרנו למעלה הוא ור'‬
‫יש בכיר סרש״י שר״ח כחן חיח לקיים וחנור אומר‬ ‫אלעזר וסלימו כלם חנאי דברייחא ‪.‬‬
‫ויקם לך ‪ ,‬ומיד ירד לד לבבל וחיינו ראמר רב גברא‬ ‫אמר רב הנץ בר מולדא אמר רב הונא ‪.‬‬
‫רבא אריכא אחא לנהרדעא ואיטלע שהיה לוי ודרש‬ ‫רב חנץ מבי צלוחית ורב םפא בנו אול לםני רב‬
‫כלילא שרי וכוי כדאיחא בכחובוח סרק חאשה‬ ‫שימי בר אשי‪.‬‬
‫ובשבח סרק במה אשח ובם' מי שמחו בברכוח‪.‬‬ ‫ר' חנץ דצםורי ודי סנחס אומר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫ובסי שואל בשבח כי מ ח ח לו בח לר' חנינא ל א‬ ‫ר' חנץ בומן אביי ורבא ‪.‬‬
‫חיח בוכח עליח עד שאמרח לו אשתו אם חיא‬
‫אמר ר׳ הנינא דבר זה למדני יונתן בבואה איח‬
‫ח ר נ נ ל ח שהוציאה מהביח אמר לח חדתי חיכלא‬
‫לחו בבואח דבבואח ליח ל ה ו ‪ ,‬םרש״י לימדנ• יונחן‬
‫ועררא ריל שכול בנים ודמעה ש מ ס מ א חעינים ‪.‬‬
‫ש! חיח או בקי בשדים ע״כ ‪ ,‬אבל בסרק חחקבל‬
‫ווה ר' חנינא חחיר בנוחיו של שמיאל שנשבו‪,‬‬
‫בניטין אמר יונחן בני לימדני ווח רב חנינא כבר‬
‫ובזה יש קושיא שאחח מהן לקחח איסור בניוח‬
‫כדעח רש״י ויהיה חתירוץ שוה חוא לאחרית או‬ ‫אמרנו מ מ ו ו למעלח ‪ ,‬ובאבן חעור שער י״ו כחב‬
‫ונוח מן חשסים ‪ ,‬וכן בסוף ם״ד מיבמות שלא‬ ‫גאון האידנא לא בקיאינן האי בבואח דבבואח חיכי‬
‫שלט בו כישוף דנםישא וכותית ‪ .‬ובסוף ס״נ‬ ‫חוה הלכך לא עבדינן בה עונדא ‪.‬‬
‫דתענית גורו תעגית על מ ט ר ולא אתא ואמרו ליח‬ ‫רב חנינא ! רבינא איעסק לבריח בי רב חנינא‬
‫והא ר' יהושע בן לוי גור תעניתא ואתא מיטרא‬ ‫ואולי זח רב חנינא מסורא ‪ ,‬א״ל רב חנינא לרב‬
‫א״ל הא אנא והא בר ליואי וסרש״י חוא איש אחד‬ ‫אשי אוזון דיחיבו בבבל שחיא צסוניוז לא״י אררימו‪.‬‬
 ‫ספר י חסין‬
‫ח נ י נ א בר י צ ח ק ‪.‬‬
‫רכ חנינא חנחן בפ׳ ימי בנור טולוקח פדיון בבור‬
‫יחוורו ואולי הוא א ח רבח נר נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫רב חנינא בר ליואי נ״א ר׳ חנא בר ליואי‪.‬‬
‫ר׳ חנינא בר ממומי אמר לאביי‪.‬‬
‫רב חנינא ממורא דסרח פרש״י לא סורא ס ח ם‬
‫אלא פווו על נחר פרת נומן רנ אטוי ואמימר ומר‬
‫ווטרא ‪ ,‬ונפי דיני ממונוח אמר ר' חנינא מסורא‬
‫מפרקיה דרבי בר אנא סומיע‪ ,‬ונפרק אע*(פ ני מר‬
‫ווטרא אנפייא לאמו ט ל ר׳ הנינא ממורא ונולד‬
‫הוא בסייעתא רשמייא‪.‬‬
‫ר׳ הנינא בן ע נ ל מאל לר׳ הייא בר אהבה מפני‬
‫מוז לא ננחב ט ' בלוחוח ראמונוח מפני שסופן‬
‫להמבר וח״ו מלא יססוק ט ו נ ח מימראל נסוף סרק‬
‫מור מ נ נ ה את הסרה בבתרא בנמרא קמא ‪.‬‬
‫ר׳ הנינא בן עקיבא ‪ ,‬אמר ר׳ הנינא פעם אתת‬
‫חלך ר׳ חנינא בן עקיבא ‪ ,‬אמר רב הא פירמה ר׳‬
‫חנינא בן עקיבא ‪ ,‬חוא חנא מהמטונח ר' חנינא‬
‫בן עקיבא חורנמן רב יחודח בר אלעאי או חנא‬
‫אתר בומן ר ב י ‪.‬‬
‫ר׳ חנינא בן סדאי מאל לר׳ מונא כירושלמי‬
‫רםםחיק‪.‬‬
‫ר׳ חנינא בן סד ‪.‬‬
‫ר׳ הנינא בר פסי נקרא ר׳ הנינא ס ס י ‪ ,‬ווה קיים‬
‫נל הוזורה ותבעתו מטרוניחא לחממימ ומהול וחוא‬
‫ה נ ר לרינ״ל ‪ ,‬א״ל רנ לרנ יהודה כגון ר׳ הדנא פפי‬
‫וו׳ אנחו וו׳ יצחק נפתא א מ ו לחו ד׳ א נ א ו נ ו ׳ ‪,‬‬
‫ונסי ח ם ו י ו נ מ מ ת איפסיק ליחיעמודא ונורא וזח‬
‫אינו אלא לחד נדרא או לחרי‪ ,‬ל א היו יכלין‬
‫לקנרו ער מקרנ אצלו ר׳ אלסננדדי מיסיר ח א מ‬
‫נדי מיקנרוחו וכן ח י ח ‪ ,‬וגם חיח ר׳ חדנא סטי‬
‫נומן רנ יוםך נם' ה א מ ה מנסלו לח נ כ ס י ם ‪ ,‬רני‬
‫חנינא בר ספי ור׳ ערן ודי אידי ודי ח מ א בר חדנא‬
‫פידמו חרכבח אנומ לראמינו‪ ,‬אמר ר׳ אבא בר ספא‬
‫משום ר' אחא נר םסא מ מ ו ם ר׳ חנינא נר פ ס י ‪.‬‬
‫ר׳ חנינא דצפורי חניה נשיאוחו לר׳ מני מדדה‬
‫עניו ור׳ חנינא נפרק חמיו־ נ מ ח ט נידושלמי‪.‬‬
‫ר׳ חנינא קרא ‪] .‬עיץ לעיל ו ׳ חנייא חגדול‪[.‬‬
‫ר׳ חנינא קרטיננאח ממסר ם ע מ ח מ נ א לסד ר'‬
‫יחושע בן ל ו י ‪.‬‬
‫ר' חנינא בר מ ל א ור' יחומע רסכנין‪ ,‬אמר ר'‬
‫חנינא בר מילא אמר ר׳ יוחנן בפרק ערבי פסחים ‪.‬‬
‫אמר ר׳ חנינא מירטאח אמר ר׳ ינאי‪ ,‬ור׳‬
‫‪[142‬‬
‫דגי‬ ‫ואני אימ אחר וכוי ואחא מ י ט ר א ‪ .‬ובסוף מבוז‬
‫אמר לחלמידו ריב״ל לא מזל יומא גרים אלא מול‬
‫שעוז ומסד חסיווחו א ו מ ו בפ׳׳ק ו ו ז ל י ן ‪ ,‬אבל‬
‫בחעניוח יוושלמי כי ר י ח חיח בצפורי וויב״ל בררום‬
‫וכשאמרו לו זח בני צפורי שלח אחר ויב״ל וחחסללו‬
‫שניחם ל א בא מ ט ר או אמר חא אנא והא בו־‬
‫ליראי אלא שבני ורום נכנעים בחשובח ושוםעין‪,‬‬
‫ואו חחפלל ו״ח ובניו ובא מ ט ו ונשבע ו*ח שלא‬
‫•השלל על מ ס ו בצפווי דבא בעל הוב דנכה ח ו ב ו ‪.‬‬
‫ביוושלמי ו ׳ יוהנן עלה מטבריה לצפודי ואו מ ת‬
‫ר׳ חנינא שם ושלח ר׳ יוהנן אייתי מ ד טבייא‬
‫בשבתא וקרען משום ו ח ו ח רביח בספ״ב ומציעא‬
‫יוושלמי ווונ חלמודו מ מ נ ו ‪ .‬חורו! ר' חנינא‬
‫בצסווי ובס״ק וחולץ שהי׳ חקיף יבחא שבן פי ש ד ם‬
‫נועל מנעלו וכוי‪ ,‬ואמו־ רבי לאנטונינוס ליח ו ץ בר‬
‫אינש וחחיח ח מ ח עברו של אנטינינוס משום אץ‬
‫משיבץ על מןלקלה‪ ,‬והיה מפולפל מאד ואמו‬
‫ר׳ יוחנן חבמחיח רר' ח מ א גרמא לי שלא ואיחי ו ם‬
‫כשאני מ ט מ א הוא מ ט ח ר ‪ ,‬ואמר ר׳ אלעור‬
‫ענוחנוחיה רר׳ הדגא גרמא לי ראהוי רמא י‪ ,‬והיה‬
‫וופא ואמו מעולם לא שאלני א ו ם על מכח פודה‬
‫לבנח ‪ ,‬וו׳ עחנן חלש על לנבי ו ׳ חנינא ויחב ליה‬
‫ירא ואוקמיח ‪ ,‬אמר ר׳ חנינא אני ואיחי אח רבי‬
‫שתלה חסליו וזח בר מחלוקות מל ו ׳ חייא‪ ,‬ר'‬
‫הנינא ור׳ יונתן אולי‪ ,‬אמר ר׳ אלעוד אמר ר׳‬
‫חנינא אמר רב ‪ ,‬יחיב ר' חדנא קמיה רו* ינאי‪,‬‬
‫~רב ור׳ הנינא ‪ ,‬אמר ר׳ הנינא צעד ג מ ל היה לי‬
‫אצל ר׳ חנינא ח נ ד ל ולא חחיר לי לפסוק םסוק אלא‬
‫לתינוקת‪ ,‬ו ׳ יוחנן ודי חנינא שאני ר׳ חנינא רנםיש‬
‫זנוחיה‪ ,‬א״ר אלעזד אמר ר׳ חנינא חלמיוי חכמים‬
‫מדנים שלום נ ע ו ל ם ‪.‬‬
‫רבי חנינא מ ח מ א שישנ מ א ש א ח ו ר' אסס‬
‫נ מ ו מ נ ו מ למעלה ומנץ וני היה נינו ונץ ו נ‬
‫מ ע ט מוינה ‪ ,‬ד ו נ פסק ס ו ו ו א קמיה דוני ואיקםד‬
‫ו ׳ הנינא מ ה מ א והלך ו נ לו י״נ מעלי יומא‬
‫רנםורי ולא נחםייס ר׳ חנינא ‪ ,‬וזח ע מ ה לדעח נ ו י‬
‫שיעלח רנ לננל דחיח ש ם ר א מ ל א נא״י מיו־חח‬
‫לדי חנינא וימות ר' הנינא א ם יהיה ש ס ר נ שראח‬
‫ו ׳ הנינא נהלום מעלה ל ו נ ‪ .‬וו׳ חנינא דדח עתר‬
‫וקן םוינ״ל שקוא לו וני ופרש״י שאין ו ד ך הוקדם‬
‫לקווא לנחווים ו נ י נפי חוזדאו לו אח ה נ ף ‪ ,‬אנל‬
‫מ ע ט שינוי יהיה ניניהם ניון שהתלמוו מסופק‬
‫ווי חנינא חיח הבר לו ‪.‬‬
‫רנ חנינא נריח דרנ יוסף נריח ררבא נ״א ו ב‬
‫חנינא‪.‬‬
 ‫]‪143‬‬ ‫שני‬
‫אבא חנן אומר ורנ נחמן אומר ‪.‬‬
‫ורב בתנא תלמידי רב ‪.‬‬ ‫רבי חננאל‬
‫ר נ חננאל נר פפא מאי רכתיב שמעו ני נגידים‬
‫אדבר סרק ר' עקינא ‪ ,‬נ״א רנ חיננא נר ספא ‪.‬‬
‫חנניא‪ :‬אמר שמואל בר אדא חנניא אחי אומר‪.‬‬
‫רבי חנניא ואיתימא רב חנניח ונראח שהוא‬
‫מ נ ץ רבא ‪.‬‬
‫חני רב חנניא קמיה דרבא ‪ ,‬בעי רב חנניא ואייל‬
‫אביי וחבעי וכוי‪ ,‬וכבר כחוב למעלה רב דדננא‬
‫סבא משמ־ח דרב ורב חיננא סבא בר מפא ו ת ש‬
‫לקיש ואולי הוא הראשון‪.‬‬
‫אלו טרפוח נניבא אמר לרב חינא ורב חסדא‬
‫ר' חנניא א״ל לרבא חניא דמםייע לך ‪.‬‬
‫משמיח דרב חנן בר אבא אמר רב ‪ ,‬ומחני ליח רב‬
‫רב חםא גברא רבא בומן רב נחמן ומח במים‬
‫ונשאח אשחו וכוי בסיף יבמוח ‪ ,‬ונפרק חכוחב‬
‫שכיב ח ס א ולא סקיד סרש״י שנטבע בנהר בסוף‬
‫יבמוח‪ ,‬וב!‪5‬רק חוחב אמר רב ח ס א סירש לי ר' אמי‬
‫ורב ה מ א היה בר בדתיח ד ח ס א ‪ .‬חתםי דסום‬
‫בדיתא ה ם עיסא ואבימי רב ר ה ם רםום בדיהא‬
‫תלמיד רב יהודה‪ ,‬נ״א איסא או תיסא ‪.‬‬
‫לא חוח נידיח ‪ ,‬סגע ניד• חנן חייטא א״ל יוסף‬
‫רב הסדא בר אשי הקדמון ורבו ועירי‪ ,‬ונראה‬
‫שהוא א ח לר' חייא בר אשי‪.‬‬
‫לקנדה דרנ מ ת נ ה ולא הוח ניריח ואתאי לקמיח‬
‫רב חסרא בר יוסף שאל מר׳ ירמיח‪.‬‬
‫רב הסדא הכהן חחלמיר המובהק מרב חונא‬
‫וכמו חלמיר ה ב ר ‪ ,‬ורש״י בסי אי; צרץ כי רב‬
‫נחמן ורנ חונא ורנ חםדא חלמית רנ חיו ונן בפי‬
‫המפקיד‪ ,‬וחוא גדול מרבח נ ר נחמני ונראשונ׳ היח‬
‫עני ואח״כ חעשיר נדאיחא בשבח )דק״ם ב( אמר‬
‫נעניותאי לא אכליח ירקא מ ש ו ס רנתר ונעחיתחאי‬
‫אמינא נמקויירקא ליעול נשרא וחיו לו ו׳ נני' או יותר‬
‫וננו׳ ובל חחניו ח ס חנמי׳ ונפי מי שמח אמ׳ עדיפא‬
‫לי מ ת א םנניא ראלו נני לא ידעי א ס חוח צורבא‬
‫מ ד מ ן ונניח• משום יקרא דית נסנו צורבא מרננן‬
‫וחזו שאמר' עדיפא ל י ‪ ,‬ונפרק הדר עם ח נ כ ת‬
‫א מ ת ליה מ ת י ה ררנ חסדאי לרנ הםרא לא נעי‬
‫מר מיום פורתא שלא היה ישן ניופ נרי שלא‬
‫ינסל מהתורה ‪ ,‬עדיפא לי נרתא מנרא ופי'‬
‫נ ת נתהלה סימן יפה למים מפני עין הרע ועור‬
‫דמרנייא א ת י ‪ ,‬אמר רנא שאלתי ג' דנריס ו נ ו ׳ ‪.‬‬
‫עוחריח דרנ חסדא ואמרו ליה נלדאי ר״ל הווים‬
‫נ נ ו נ נ י ס שיחיח ח נ ם ג ת ל ולא מקרי רתקי נפ״נ‬
‫ריבםוה‪ .‬וחתניו ב' אחים רמי נר חמא ירנ עוקנא‬
‫יצחק נפחא פ ש ט דין מר הנינא טורשאה ‪ ,‬חני ר'‬
‫חנינא שירסאח קכדח דר׳ יוחנן‪.‬‬
‫רב חנינא בר רב ששח ‪.‬‬
‫ר׳ חנינא בן תורתא חיה גר ומפני שפרחו שמרה‬
‫חשבח חור יחורי ונקרא בן חורחא ‪.‬‬
‫חנמאל בשם ר' זעירא בירושלמי‪.‬‬
‫]חנמאל ח מ צ ת כ״ג עשח פרח )פ״ג רפיח( ‪.‬‬
‫יעב״ץ‪[.‬‬
‫חנן בר אבא אמר רב ‪ ,‬א״ל רב חונא לא‬ ‫רב‬
‫חחלוק על ר ב ‪.‬‬
‫רב חנן בר אבא התניה ררב פרק ניד הנשח ‪,‬‬
‫וחוא חוחן רב חסדא בפי עשרה יוחסין‪ ,‬ובפרק‬
‫הנן בר אבא להייא מ רב קמיח ררב בפי ח׳ ד ע מ א ‪.‬‬
‫ויש נוםהאות רנ הנן נר אגיי אמר שמואל ואולי‬
‫חוא א ח ר ‪ ,‬נ״א רנ הנן מ רנא והנל א ה ד ‪.‬‬
‫חנן מנוסחא אמר קמיח דשמואל ניחשלמי‪.‬‬
‫חנן חייטא ‪ :‬רנ חונא נר מניומי ונן חכלחא‬
‫מאשתו של רנ עמרם חסמא אחא לקמיח דרנ יוסף‬
‫עניא מנא ליח מירי חוח עונרא דומי חנלחא‬
‫מאשתו דרננאי אחוד‪ .‬דרי ח י א נר אנא ואחאי‬
‫דרב •הודה מ ה ג ח ד א ואמר אשת הבר נהבר ‪.‬‬
‫]חנן חייטא ק ת לרב יוסף בשמעתא ראשת הבר‬
‫)ע״א ס״ב ל״ט א( ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫ר' חנן מ סד ‪.‬‬
‫ר' הנן סתוראה ובערוך נריס יוחנן סתוראח‪ ,‬נסי‬
‫אלו טרםו' )נד״ב( ר״ל שולהני ברינרין לסד בר נםהא‬
‫שהוא ד' יוהנן‪ ,‬ו נ מ ידעת ההבדל שיש בין ת נ ת‬
‫ל ת נ ת ן ‪ ,‬ני רינת ח ם מוחנ ותנרץ ה ם מכסף והם‬
‫נ״ה נ ס ף רינר וחנ א ' ‪ .‬ויסח חקשו חחוספוח‬
‫שנשום ומן לא התייקר נ״נ הוהנ שיהיה רינר שוה‬
‫כ״ה דינרים מכסף ‪ ,‬אנל ה א מ ה ני דינר והנ‬
‫שלהם היח עב ומשקלו כפל חדינר של כ ס ף ‪,‬‬
‫ונענור זה נאמר בתלמוד כעובי רינר והב ולא אמר‬
‫נעיבי דינר של נ ס ף נענור שאינם שויס‪ .‬ונפרק ג'‬
‫והעניות עדשים נדינרי והנ ותטיס ננליות ‪ ,‬וכן‬
‫נפרק השלית במעילה אמר וכי גורן א ת נ ה הינוס׳‬
‫נא׳ דינו׳ והנ מי״נ ]רינת נ ם ף [ נמו שהוא ענשיו‬
‫שהוא נ' לת״ר ‪ ,‬אנל זה רינר זהנ הוא ענ ויוחר‬
‫מנפלו מדינר נ ס ף‬
 ‫ספר יו‬
‫]זזרםא אביו טיל — ‪ .‬יעג״ץ ‪[.‬‬
‫]חטיו‪ :‬יימר בר חטיו)כתובות פד״ב(‪ .‬יעב״ץ׳‪[.‬‬
‫] ה ת א י ‪ ,‬סוכת מב׳׳א ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫אות הטי״ת‬
‫טאבות‪ :‬אמר טאבות רישבא אמר שמואל ‪,‬‬
‫נ״א טבי רישבא סי׳ צייד עוסות ‪ ,‬והגאון בערוך‬
‫סירש ראש בית אב ‪.‬‬
‫טאבי וקנו של ר׳ טאבי ר״ל מארי טאבי ונינו‬
‫ולמד עם מר עוקבא וא״כ יהיה בומן רב ‪.‬‬
‫אמר ר׳ טאבי אמר ר׳ אסי אמר ר׳ ע ח נ ן ‪.‬‬
‫אמר ר' טאבי בר בריה דמארי ט א ב י ‪ ,‬אמר מ ר‬
‫עוקבא אמר שמואל ואמרי לה מרי טאבי בר בריח‬
‫דמארי ם א ב י ‪.‬‬
‫ד׳ טאבי ור' יאשיה בשם ר׳ מונא ביתשלטי‪,‬‬
‫ובס״ב ד מ מ ת אמר ר' טאבי אמר ר' יאשיח‬
‫ו ב מ א ש י ח רבה ר' טוביח ‪.‬‬
‫אמר רב טבוח רבא מ רב עשח ]?[ ‪ ,‬ובימשלטי‬
‫טבוח בשם ש מ ו א ל ‪.‬‬
‫רב טביומי חוא מר מ רב א ש י ‪ ,‬ובססר קבלת‬
‫החסיד שנקרא כן כי כל ימיו היה טוב לישראל ‪,‬‬
‫אבל בס״ק דבחרא אמר כי קודם שמומנה לראש‬
‫ישיבה הוא חיח ח ו ח ם בן טביומי‪ ,‬מ במתא‬
‫מחסיא חיו רוצים לחםליך לרב אחא מדיסוזא‬
‫ובאו למר בד רב אשי ווגא ווגא דרבנן עד י׳ חכמי'‬
‫ומלך מ רב אשי שחיח ח ו ת ם טביוטי כסי נ מ א ח‬
‫השוטה במחוזא שאמר טביומי יודח מלך‪ ,‬ומשחרב‬
‫בהמ״ק שרחה נביאה בשוטים ומערים שדמיונם‬
‫ח ו ק ‪ ,‬ומכאן נראה שהתלמוד לא נ ה ת ם בימי רב‬
‫אשי כי וה ה ר מ חיח לבני אחד שמת רב א ש י ‪.‬‬
‫ח ס ו א ו מ וחמיו מ ו ב א ושהיה נמצא לוב יהודה‬
‫אמר רב טבעטי בפרק ויקחו לי תרומה ט ע ה ‪.‬‬
‫ולוב ה ס ו א עוטוח שליו שמנים מן חשמי׳ ו ק לרבא‬
‫מ נחמן מיקרא ר ב ח ‪,‬‬ ‫רב טבעמי ור׳ ישמעאל‬
‫מ מ ת ר מ ‪ ,‬ירב חדן מ אבא חתן ו ב היה חמיו‬
‫וכן ר' טוביינו ור יצחק כן אלעזד‪.‬‬
‫של רב ח ס ד א ‪ ,‬בפ״ק דגיטין רב חםרא חלמיו רב‬
‫רב טביוח מ מ ן רבא ולעולם לא שינה מ ד מ ה ו ‪,‬‬
‫וי״א שנקרא רב טביוטי כי איקלע במקום שנקרא‬
‫קושטא מ א י ח א בסי ח ל ק ‪ ,‬ואמר לרבינא מ ה‬
‫שקרח לו שמתו בניו על ש ד מ מ ב אפילו מ מ‬
‫טוב וכן בפרק חזוזב ‪.‬‬
‫רב טבלא! רב טבלא ורב נחמן ביחד תלמידי רב‪,‬‬
‫אמר רב טבלא אמר רב חנא אמר ר ב ‪ ,‬בעא רב‬
‫טבלא מרב ‪ .‬ומון דאתא לידן דע ש ה ד מ שאינו‬
‫מעושר שלא הוציאו המעשר נקרא ט ב ל ‪ ,‬ופי'‬
‫הרמב״ם בשיי המשנה בס׳ ג׳ שאכלו שהיא מלח‬
‫מורכבת טב ל א ‪ ,‬והערוך סי׳ שהיא כמו טבלא‬
‫של עץ שאינו ראוי למאכל כמו עץ ‪.‬‬
‫‪[1*4‬‬
‫מ ח מ א אחר ש מ ח רמי מ ח מ א נשא רב עוקבא‬
‫אשתו בת רב חםדא לקיים נניאוחיח וכלס חיו‬
‫מתלמידע‪ ,‬והיה צדיק נמור דמי־ בעא רחמא‬
‫ואחא מיטרא ‪ ,‬והיה בעל מו״ט כי ראה בביתו‬
‫ששים חוסות ושמחות ועושר וארימח שנים ע״ב‬
‫שנה ויש נוסחא צ״ב ‪ ,‬וחיח ואש ישיבח אחר רב‬
‫חונא וא״ל רב חונא חסרא שמך וחסדנץ מילין ‪.‬‬
‫וכן א״ל רב הונא לברית שהוא רבה ויל לרב חסדא‬
‫דמחו־דן שמעתיח‪ ,‬ואמר רב חםדא אנא משאי‬
‫מלא חסני מיא ויחמ לי מלא חסני דטימחא ‪.‬‬
‫וחיו לי ו' בנים חכמים ואלו ח ם ‪ :‬רב נחמן בר רב‬
‫ח ס ד א ‪ ,‬ורב מארי‪ ,‬ורב פ נ ח ס ‪ ,‬ורב חחליסא‪ ,‬ומר‬
‫ינוקא ‪ ,‬ומר קשישא‪ ,‬ורב חנן מ רב ח ם ד א ‪ .‬והיה‬
‫אוהב ד מ י רב מאד כי נחן ב׳ וונוח מחנות כהונח‬
‫ובי סרים לרמז מ מחסיא ‪ ,‬ואו ו^מר ליה משמיה‬
‫דרנ םלחא אלבושייחו יקירא כדאיחא בפ״ק דשבח‬
‫ובפר״א דתולץ שהיה עני והעשיד‪ ,‬וחיח מצוד‪,‬‬
‫למוחיו ד ו ך ארץ וחיוז מפולפל מאד כי רב ששח‬
‫חמדו מרתע כולי גופיח מפלפולו של רב חסדא ‪,‬‬
‫ירב חםדא מרתע שסווחיה בלבר ממחניחיוז דדב‬
‫ש ש ת ‪ ,‬כי רב יוסף שחוא מ נ י ורב ששח בעבור‬
‫שחיו םניאי נחיר חיו בקיאין במשנח שחע לומדין‬
‫ע״פ‪ ,‬יהם ב' ח כ מ ם ח מ ח ו ד ן וח אח זח רב‬
‫חםדא ודב ששח בסייג שאכלו‪ ,‬ורבה מ דב הונא‬
‫העניו חבידו‪ ,‬ואיקלעו לריש גלוחא ושם רב נחמן‬
‫ווי הלמח נאמרו בבוקר בשבת ‪6‬פנ• רב חסדא‬
‫בסורא ובהדי פניא דשבתא לפני רבה בסוס בדיתא‬
‫ושואל חחלמח־ כיצד יהיה זה ואמרו מאי לאו‬
‫אליהו אבירן ודלמא יוסף שירא אטרינחו ו מ י ‪,‬‬
‫וזח לי סיוע מ רמז בפום מיו*׳ ור״ח •בסורא‬
‫ואשי ישיבות מ מ ן א ח ד ‪ ,‬ובפי ע ם חכפורים רב‬
‫הינא ‪ ,‬אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ‪ ,‬אמר‬
‫ו ב חסדא אמר רבינא מ שילא ‪ ,‬א״ל רב חסדא‬
‫לוב עםף שחיח ח ב י ו ו ‪ ,‬ווב ח ס ו א נשא ב; י״י‬
‫שנה והיה אוחב מאד מ ו ח ע ‪ ,‬וחיה ס מ ו ך בכל‬
‫ואש יסדבח חורה וכהונה ועושר ובנים וכמר‬
‫וחיים ושם טוב על חכל צויק נמוד ‪ .‬דום שמח‬
‫ו ב חסדא חיח ש ם ו ב יצחק מ אמי‪ ,‬וחסיוי ובבל‬
‫רב הונא ורב חסדא וסחם דייני רסורא ו ב חונא‬
‫ורב ח ס ד א ‪ ,‬ובסוף פ' אלו מציאוח ני החענח‬
‫מ׳ ע ם משום שוזקפיד לרב חונא ר מ ‪ ,‬ו ק רב חונא‬
‫החענח מ׳ ע ם משים דחשדוחו לרב חסדא ‪ ,‬אמר‬
‫רב חסדא אמו־ רב ‪.‬‬
 ‫]‪145‬‬ ‫שני‬
‫יום ש מ ת ר' עקיבא נולד ר ב י ‪ ,‬ע ם פימת רני נולד‬
‫רב יהודה‪ ,‬יום ש מ ת רב יהור' נילד רבא‪ ,‬עם שמת‬
‫רבא נולר רב אשי לקיים ‪ .‬מ ה שנאי וורח השמש‬
‫ובא השמש‪ ,‬ובסוף פי כ״ג שהיתה אשתו קנטרנית‬
‫אבל היתה מעברת על מ ד ו ת י ה ‪ ,‬ובפי כל כתבי‬
‫שקיים עיון ת פ ל ה ‪.‬‬
‫ואני אומר כיון שלא היה מתפלל משלשים‬
‫לשלשים יום כדאיתא בסוף ר״ה היה מסרר קודם‬
‫התפלה ואו היה בכוונה ט ו ב ה ‪ ,‬ווה רב יהודה‬
‫אע״פ שחיה מ מ ן ר׳ יוחנן שאמר כגון אנו‬
‫שמפסיקיו מדברי חורה אפילו לומר החשלח כראיחא‬
‫בפ״ק דשבח )רי״א א( הוה כמו ר׳ שמעון בן יוחאי‬
‫שלא חיח מפסיק לחפלח שהיא חיי שעח וחחורח‬
‫חיי עולם אבל לקריאת שמע היה מפסיק וכלהפרשע׳‬
‫א ם היא לבדו קורא הפל היו מפסיקין שהוא גדול‬
‫כ^־יאח שמע כמו שאמרו בברכות‪ :‬הקורא מכאן‬
‫ואילך כקורא בתורה ח א בומנו עתו־ גדול ‪ ,‬אבל‬
‫א ם מלמד ברבים לא יפסיק כי אם בפסוק ראשץ‬
‫של שמע כמו רהוה רבי עביר‪ .‬ו ק כתב הוא״ש ו״ל‬
‫בפסקי ברכות בפי אץ עומרץ רמציין נפשיה ומצלי‬
‫פי׳ מקשט עצמו בבגרע‪ .‬סבי דפוס בדיתא רב יהודי‬
‫ורב עינא תוספות בפ״ק רשבת‪ ,‬והא דאמד לקמן‬
‫כשהיו במערה מ הוה מטי ומן תפלה לביש ומכסי‬
‫ומצלי ההוא מצלי היינו ?!"ש ‪ ,‬אבל בעימר השנה‬
‫מפני קלקול המועדות לא ומי מפסיקץ אפילו לק״ש‬
‫ובערך גגרא פי׳ על ענץ עולם הפוך ראיתי עליונים‬
‫למטה ותזזתונים למעלה ו נ ו ׳ ‪ .‬והגאונים פירשו‬
‫מ קבלה בידם כי ראה לשמואל בעולם הבא רהוה‬
‫יתיב קמיה רב יהודה תלמידו משום רםיהת מ‬
‫ואיל אוטם אונו ונו׳ כרמפורש בפי במה בהמה ‪.‬‬
‫ונסוף פ׳ נ נ ל מערנץ רנ הונא ורנ יהודה תלמידי‬
‫ר נ ‪ .‬ווה ר נ יהירה ננו של ר נ יהוקאל והוא אמד‬
‫ל א מ ו ‪ ,‬ו ר מ המונהק של ר נ יהודה הוא שמואל‬
‫ו ק רב נאשר א מ ת ו ‪ ,‬והביריו רב הונא ורב נחנץ‬
‫ושלא ‪ ,‬ושמואל היה קורא לו שיננא ר״ל מחודד‬
‫כמו חץ שנון ויש מפרשים בעל השיניים‪ ,‬והוא‬
‫אומר עליו כל כך היה יראת שמים עליו אץ זה‬
‫ל ו ד אשה ‪ /‬והוא מלומר בנסים כי שליף מסאנא‬
‫אחא מיטרא שהיה ק ר י ש ‪ ,‬ואחיו הוא רמי בו־‬
‫יחוקאל‪ ,‬ודב יחזקאל אביו ג״כ חיח אדם גדול בי‬
‫שמואל קם מ פ נ י ו ‪.‬‬
‫ו ר ב י ה ו ד ה היה זקן וראש ישיבה בפום‬
‫בריתא כדאיחא בסוף פ׳ חביח ‪ ,‬וכן נראה בקדושין‬
‫מ רב נחנץ נשאו בנהו־דעא אחו־ ש מ ת שמואל‬
‫ל א ו ב י ה ו ו ה ‪ ,‬ואליהו היה מדבר עמו כי שליף‬
‫מסנא והוא ובו של ו ב ה ‪ ,‬נ ם א־ב יוסף יצא ו ב‬
‫ר ב ט ו ב י נר מחנה לקמיה רוב יוסף ‪ ,‬ההוא‬
‫ט נ ח א ראיחפקר ני ר נ טוני נר מחנה אמרו אמי‬
‫ווננן נשמחיח ‪ ,‬איל אניי לרנ אידי נ ר אנין מידי‬
‫שמיע לך וכוי‪ ,‬ונפרק חוקח חנתים שאחר מיתחו‬
‫איש אהד הגיע למערח שלו ואוזוו נוקנו ואניי‬
‫בקש מרב טוני שיעוננו וא״כ מ ת קודם א מ י ‪.‬‬
‫רב טובי בר קטינא‪ ,‬אבל בנמרות אחרות‬
‫חנוםחא רב טובי בר קיסנא •‬
‫אמר רב )!וובי בר קיסנא לרבח רב נחות בתה‬
‫ו ו נ נחמיח אחא לקמיןז ררב יוסף ‪.‬‬
‫אמו־ ר נ ט ו מ א נ ר יצוזק על מ נ ח נן חוצאתיך‬
‫ממצרים שתקבל אלוזותי עליך‪.‬‬
‫נ ר טונייני אמר ת ש לקיש מ ש מ ו ‪ ,‬ויש גירסא‬
‫נר תיטני‪.‬‬
‫ט ו ט א י ‪ :‬תניא טוטאי אומר נפ״ק דקדושץ‪.‬‬
‫ר' טילי ו אמר ר' טולי אמו־ רנ חונא נ ס ו ף‬
‫מועד קפץ‪.‬‬
‫] ט ל י נ ח ן ס ד ״ מ ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫אוח הירד‬
‫] י א ס י נ י א ה ‪ ,‬מ צ ח ח״ב ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫רבי יא׳שיל! דמן אושא ואושא בא׳׳י‪ ,‬באושא‬
‫התקינו והסנהררץ היו ש ם ואולם הוא מ ה שנאמר‬
‫להלן‪.‬‬
‫ר' יאשיה רבץ הוצל והוצל היא בבבל קרוב‬
‫לנהח־עא ‪ ,‬ונן אמרו יוסף איש הוצל הוא יוסף‬
‫הבבלי‪ ,‬ו מ ת ה מ ס ה שלה ק ת נ ה למדרש עודא‬
‫הסופר ‪ ,‬וקרא עליו רב כהנא ר' יאשיה רבה וצדיק‬
‫יםוד ע ו ל ם ‪ ,‬א״ר מנשיא בן עוא שאלתי את ר׳‬
‫יאשיה בבית עלמץ דהיצל נ״א רמן עלמא רהוצל‪.‬‬
‫ר׳ יאשיה רדתה ר״ל שהיה מ ו ת ופרש״י שהוא‬
‫אמורא כ מ ו ת ו ‪ ,‬ויש להבץ בכאן שעדיין בימי ר׳‬
‫אלעזו היה ו ׳ יאשיה מ פלוגתית ת ' יונתן קיים‬
‫לחכי איצטריך למיתניוז לדי יאשיה ד ו ת ה לאפיקי‬
‫ר׳ יאשיח קשישא ע״כ ‪ .‬ובעל חעו־וך פי׳ רדתח‬
‫בן נ ל ו מכלל שהיה ש ם ו ק ן ‪ ,‬א״ר יאשיח ח מ‬
‫אמר ר׳ עחנן רבו של ר' יאשיזז‪.‬‬
‫ר׳ יאשיה ור׳ ט א ב י ‪ ,‬א״ר טאבי אמו־ ר' יאשיח‬
‫דמן אושא שהיא בארץ ישראל‪.‬‬
‫ו ' יאשיח ורנ עונריח שרא להו נפ״ק רבתרא‪,‬‬
‫חני ו ' יאשיה קמיה ו ו נ א והוא מחלמיו־י ו נ א ‪.‬‬
‫ו ' ינא ס נ א חלמיו־ ו ב להלן כחוב נשני יווץ ‪.‬‬
‫‪ -‬רב י ה ו ו ה ‪ ,‬יום ש מ ת ובי נחנבא עליו שאמו‬
‫היום ישב רב יחודח בחיקו של אברהם ר״ל בתת‬
‫מ ל ה ‪ ,‬ואמר היום נולו בבבל ו ב יהודה ו א מ ר מד‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫אמר כי אחד רב הונא מלך רב חסדא י' טונים ‪,‬‬
‫ואחריו רבח בר נחמני כ״ב * נ י ם בסום בדיחא ‪,‬‬
‫ורב יוסף שנת״ם וחצי‪ ,‬ואחריו אביי‪ ,‬ואחריו רבא‪,‬‬
‫ורב יחידח חוא וקנו מאביח של ח ו מ ח אשת אביי‬
‫וכן דב יהווה עשה שיסריוו לאיש אוזר שהוא‬
‫עבו לאינשי משום כל הפוסל במומו פוסל ובא‬
‫לרב חונא א ו ‪ ,‬וכן בא לדין לפני רב נחמן חחניח‬
‫זרישגלוחא ונמצא כדבריו כדאיהא נפי עשרח‬
‫יוחםץ‪ ,‬ובפרק כל חבשר דענין רמי בר חמרי כי‬
‫רב חסדא הוא בסורא ורב יהווה בפומבדיתא‪,‬‬
‫ולפי חנראח שם כי עריץ דב יחודו; ח י ‪.‬‬
‫די יהודה! כי אחא רב וימי אמר יחווה ושמעץ‬
‫חלמירי ר' יוחנן‪.‬‬
‫מ ר יחווה בומןרבא ומצא לרב יוסף ורב שמואל‬
‫בני רבח בר בד חנח ובאו לפני רבא וקרא למר‬
‫יחווח פלנאוז פי' קפדן או חולק על חבית פ״ק‬
‫דקדושין מ ר יחידחמשמיח דאב״ כל רב ומר מבבל‬
‫ורבי מא״י‪.‬‬
‫יחורח בן אידי א״ר אושעיא ‪.‬‬
‫ר׳ יחווה בר אישחהא )ר״ק איסחרא( חביא סל‬
‫פיתח לרב נתן בר אושעיא א״ל דל כמאן כרב יוסף‪.‬‬
‫רב יהודה בד אמי משמיה דרב יהודה‪ ,‬ור' וירא‬
‫חוח בפחהו דר? יהודה בר א מ י ‪ ,‬רב יהודה בר‬
‫אמי משמיה ד ר ב ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה בר ביונא והוא יושב לפני ר׳ הנינא ‪.‬‬
‫חאני יהווה בר ב ת ק ח במחניחא דבי בר ברוקה‪,‬‬
‫נ״א דבי בר קזא ווה אמר רב נחמן בר יצחק וחני‬
‫יהודח בן ברוקח ‪.‬‬
‫חני יחודה גתנרות אסור לישב על גבי טיפו‬
‫ניוח״כ ‪ ,‬א״ר יחושע בן לד וכטיט ח כ ת ך ‪ ,‬אמר‬
‫אביי ובטופדז ע״מ לוזטםיח ‪.‬‬
‫ר׳ יהודח הנזר בפי ר׳ אליעור דנדלה פרש״י‬
‫מוהל חינוקח והיה מ מ ן רבינו הקדוש‪.‬‬
‫ר׳ יהודה בן גרים ר״ל כי אביו ואמו היו נרים ‪,‬‬
‫הוא ור׳ יונהן בר עכנאי ה כ ת ם תלמידי ר׳ שםעץ‬
‫נ ד יוהאי‪ .‬ובב״ר בענין הקשת ר' יצהק ור' נתן‬
‫ור׳ י ו ק בר ניות נטלו רשות פעם שניה םל׳ש ק‬
‫יוהאי‪ ,‬א״ל למה נטל פעם אהרח השיבו ויברכם‬
‫יהושע וישלהב וכתיב כי שלהם יהושע ד מ כ ם‬
‫אבל בנמרא דמ״ק אומר כי מפסוק אהר א מ ת לו‬
‫דכתיב ביום השמיני שלה את העם והוא יום כ״כ‬
‫י ת ש ת שהיה יום ט ו ב ‪ ,‬וברכת הימים וביום כ״ג‬
‫להדש שלה ה מ ל ך ‪ ,‬מכאן לתלמיד שלן באותו‬
‫העיר צריך ליטול רשות פ ע ם שניה ‪ ,‬ור׳ שמעון‬
‫אמר לבנו שילך להם שיברכוהו שהיו הכםים‬
‫גדולים ואנשי צורה ג״כ ‪ ,‬דש נירסא שם במ״ק‬
‫‪[146‬‬
‫יהודה בחמשה זוגי פווםקי‪ ,‬והוא היה מ ס ו ק‬
‫שהיה אוחזו מלםום והיח צריך מאכל מחוק‬
‫כדאיחא בפי כירה‪ ,‬והוא מתייק ר״ל שהיה מדקדק‬
‫במעשיו ובדבריו אפילו בנולי דעלמא כדאיחא‬
‫בקדושין ואפילו םפיקא דגברא גרים‪ ,‬ובנו רב‬
‫יצהק בו יהווה ש*< היה רוצה לחנשא שלא ידע‬
‫אולי היא מ מ ש פ ה ה פנומה עד שאמר לו עולא‬
‫ואנן יועינן מחיכא אתינא דלמא מנשים בציץ‬
‫ענו ו נ ו ׳ ‪ ,‬א״ל מ ה אעשה א״ל ףל בתר שתיקותא‬
‫ת ה ס ו ת א דננל שתיקוהא ‪ .‬ונשנא ה מ ט ר נאשר‬
‫שלף רנ יהודה מסאנא אחא אליהו ואהחוי ליה‬
‫א מ ו ליה אי שלטת אהויתא מהרינח עלמא ‪ ,‬ונן‬
‫חיו נל ו ו מ ישם ו ח ם י ת ם ‪ ,‬ונג׳ מקומות מביא‬
‫מעשח רב יחווח שחיח נענח נתפלחו! חא'‬
‫נברנוח דמסרי נפשייהו חוא ורב אדא בר אחנח ‪,‬‬
‫ולא ח ם ו ר ש עיקר אלא ח ט ע ש ז ז ‪ ,‬וחב' בחעדוח‬
‫וחטעם שם שחיזז ר ו ת יפח ‪ ,‬וחגי בפוק חלק‬
‫שחיחח חורחו לשם ש מ י ס לא כמו רואג ואחיחיפל‬
‫שחיו יודעי׳ בחור׳ חרבח אבל לא לשם שמים‪ .‬וחוא‬
‫נדה לחכם גדול דסאד שומעניח פי' רש״י שיוצאו׳‬
‫עליו שמועות שנואות‪ ,‬ובעת םטירח רב יהודה‬
‫בא לשם ושמח רנ יהווה שלא חחניף ל ו ‪ ,‬וני נח‬
‫נפשיה דרב יהווה א״ל רבנן ג מ א רבד‪ .‬שחשוב‬
‫כ ו נ יהודה לינא ה נ א לישרי לן זיל קמיה דר׳‬
‫יהודה נשיאה‪ ,‬אזל קמיה א״ל לד׳ אםי ע״ן מיניה‬
‫סבר למשרייה עמד ר׳ שמואל נ ר נהמני על רגליו‬
‫ואמר מו! משפחח של רבי שלא נחגו קלוח ראש‬
‫ג׳ שנים בני ר' חייא ור' יחווה ח ב ת ם על א ח ח‬
‫כמה וכמה •‬
‫אמר ר׳ דרא מי יאמר שיבא זה ה ז ק ר׳‬
‫ממואל בר נחמיי חיום לביח המדרש כי היה נ מ ה‬
‫שנים שלא בא לניח המדרש שהיה וקן מאד כי‬
‫חיח תלמיד ר׳ ימתן תנא ד ב ת י ת א ‪ ,‬ומכאן נראח‬
‫שחיו! ר׳ וירא בא״י בשמח רב יחודח‪ ,‬וכבר‬
‫אמרו שבעם ההוא נולר ובא ונראה לי ה פ ך ם ט ח‬
‫שכתב בעל ד ו ת ח עולם שאמר שרב יחודה מ ח‬
‫קורס רב הונא חזות הישימה לרב הונא שחיח‬
‫בסוריא ‪ ,‬כי יוחר נואח מ רב חונא מוז קודם כיון‬
‫שאמרו לחכם ליכא הכא מ ב יהודה דלישת לך‬
‫והלא היה נרא' כי רב הונא שהיה גדול מרב יוזודח‬
‫כפי חנראח בחלמוד ‪ ,‬וגם כי ישיבח סורא היא‬
‫לעולם מושלת על ישיבה פומבדיחא ‪ ,‬ותראה שרב‬
‫יהודה הלך לדון לפני רב נהמן והלך לרב חונא‬
‫ובמקומו א א ו ץ י ו ת ר ‪ .‬ורב שמואל חנניד פי׳‬
‫במבא התלמוד פירוש וח שישיבת פום בריתא ח ח ת‬
‫ישיבת פורא כאשר כתבתי בסוף התנאים ‪ ,‬ועור‬
 ‫]‪147‬‬
‫לסיפן ואז נה נסםייה מיהודה ‪ /‬וזה יוזחז ג״כ ראיה‬
‫טול ינאי היה בומן האמוראים ואיני יורע למה בני‬
‫ר׳ הייא יהווה והוקיה לא נקראו בסים ר ב י ' כ מ ו‬
‫אביהם ? ואולי לא נסמכו אלא ברור נ ח ל מ הזקיה‬
‫נקרא ברבי ר׳׳ל נ ח ל ב ח ר ו ‪ ,‬וכבר ירעת מעלת ר׳‬
‫הייא ובניו שהםשקולץ באבות‪ .‬ונקבר והר׳ יהודה‬
‫מימין אביו סווזוא הבכור ‪ ,‬והוקיה הקפן מטומאל‬
‫אביו ר׳ הייא‪ .‬והיח מבבל מיוחסים משמעא אחי‬
‫נזל ח ד ה מ ל ך ‪.‬‬
‫רב יהודה בר חנינא אמר לרב הונא בריח ררב‬
‫יהושע ס׳ יש ניחלץ‪ ,‬ובסי חחובל ניוזשלמי חד‬
‫בר נש איקסד לד׳ יהודה בר חנינא וקנסיה ח ש‬
‫לקיש ליפרא דדהבא‪ ,‬יהליפרא משקלל״החגרץ‬
‫כמו שכחב הרמב״ם ז״ל ס״א מעעזנץ ‪ /‬ובס״נ‬
‫מהובל ומזיק ליטרא של זהנ ל״ה ז‪-‬ינרץ שהן פ ׳‬
‫שקלים סחות רביע‪ ,‬וכן כתב בס״ו ממתנות עניים‬
‫ולא^דעחי מנין‪-‬לוווז כי ח״ף אומר שהליפרא ס א ה‬
‫רינרץ יכן בסי׳ בס״ק מםנחרחן ירושלמי‪ ,‬וכן סי'־‬
‫רד״ק בשרש מנה אומר כי הליטרא מ נ ח ‪ ,‬ילרעח‬
‫הכל מנה הוא ק׳ חנרץ‪ ,‬אבל בעל הערוך פי׳ בערך‬
‫ל פ ר בחוזמוה ירושלמי וכמה ליטרא ענדא מ א ה‬
‫זינץ סי׳ הוא זץ הוא דינר חוא זוז‪ ,‬ובערך ז ו ז‬
‫סי׳ חוא חרנום רבע שקל כסף ודינר וזרז אהד הוא‬
‫והשקל של הורה נקרא סלע והוא ד׳ ח נ ר ץ ‪ ,‬והשקל‬
‫של חו׳׳ל חצי שקל של חורה שהוא ב׳ ח נ ר ץ ‪.‬‬
‫ר׳ יהירה בן אחותו של ר' חנינא סייס יש ניחלץ‪.‬‬
‫רב יהודה בדיה ררב יהושע בר מרתא משמיה‬
‫ררב ‪.‬‬
‫מר יהודה רבי מר יוהנא ‪ ,‬אמר אביי אמר לי‬
‫מר יהודה ואולי הוא מר יהודה שאמרנו למעלה‬
‫בזמן ר ב א ‪.‬‬
‫]רב יחודח בר יחזקאל‪ :‬הוא הנז׳ צד ‪ 145‬ב ‪(.‬‬
‫אמר רב יהודה בר ישמעאל לרב חביבא ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה הבוץ בר א ב ץ ‪.‬‬
‫רב יהודה אזזוה ררב כהנא ורב כהנא הוה קמיה‬
‫ררב ה ו נ א ‪.‬‬
‫ררש ר׳ יחודח איש נטי• חמרהא ‪.‬‬
‫דרש ר׳ יהודה איש נסו־ גביר ח י ל ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה הלוי בד שלום בשם ר׳ יעקב בד זבח‬
‫שאמר בשם ר' א ב ה ו ‪.‬‬
‫ר' יהודה בר לוי‪.‬‬
‫ר׳ יהודה בר לואי‪ :‬ר׳ יוהנן בעא מרב יחויה‬
‫בר ליואי נז־וז‪ .‬דסל׳א ‪ ,‬ואולי הוא ד' יהודה ‪:‬ו­‬
‫לד שאמרנו למעלח‪.‬‬
‫ר' יהודה נן לקיש ו אמך ר' יוחנן חלבה נד׳‬
‫יחודח נן לקיש ‪ ,‬חנא רנרייחא ‪.‬‬
‫מאמר שני‬
‫ר״ש נן חלסחא ויהידח נן נ ח ם עשו מלשינות‬
‫לר״ש נן יוחאי על י ח אניו של יחורח נן נרים‬
‫שחיה נמעוזז ר״ש י״נ שנים חוא ו נ נ ו ‪ ,‬ואחר‬
‫שיצא גחן עיניו ניחור׳ נן נ ח ם ונעשה נל של עצמו׳‬
‫)שנח לר א(‪ ,‬יחחוססוח נסרק‪-‬נמח םדליקין לא נרס‬
‫נל של עצמות אלא נח נסשיח ני נל של עצמוח‬
‫הוא ננאי רננרא רנה חוח ו ח נ ם נ ח ל ‪ ,‬וננ״ר קרו‬
‫ליה ר׳ יורן נר דורי‪.‬‬
‫ד יהודה מרסקרחא אמר לרבה נר םםא אמר‬
‫לשמעחא קמיח ררב יחודח מדםקו־חא ‪. (1‬‬
‫רב יהווה מחנרוניא ורב מ ת נ ה ‪.‬‬
‫יהודה בר הונא בס׳ במה םדליקץ ‪.‬‬
‫רב יהורח בר הושעיא מ מ ן לוי בחד! ררמחונא‬
‫בר הייא שזה לד הוא בן בהו של ר׳ ירמיה ונם‬
‫היה בזמן רב יהודח בס׳ ח ל ו ן ‪.‬‬
‫רנ יהודה הנרואה הנר ונננס מר זומדא לוכוח‬
‫בממונו‪ ,‬הנדואה דייל מארץ כוש וכן קוחם חגוים‬
‫י אינרייא וכן חחנייר בנו שמואל ‪.‬‬
‫א׳׳ריהווח בן זמ־אי‪ .‬אחוהי רר׳יהודח ]אבא ?[‬
‫בן ז נ ר א י ‪.‬‬
‫]ר׳ יהודה בד זנירא םס״ק רברכות חב״ב ‪.‬‬
‫יעב״ץ‪[.‬‬
‫ר׳ יהודה בר זמנא לסד ר' הנינא ‪ .‬ד״ק ״‬
‫רב יהודה הביבא מ נ ץ דב יהודה ‪ ,‬ובביתו נכנס‬
‫ו ב יחווה לעשוח הוסת בנו של רב יהודה ‪ ,‬נ״א‬
‫חני וב יהווה בו חביבא ‪.‬‬
‫יהודה בריה ו ו י הייא ו ב ה ואחיו הוקיה ובו‬
‫של ו ׳ יוהנן ונולדו בבטן א ה ו ‪ ,‬ונגלר נ׳ הרשים‬
‫קודם חוקיח א ח י ו ‪ ,‬וחיו שניחם מ פ ס ח אחה זה‬
‫נולד בחחלח ז׳ וזה נולד לטי חדשים שלמים ‪.‬‬
‫ובס״א חני ממונוח יהווה והזקיה יהני קמיח וובי‬
‫בסעורתא ושחו יין ודרשו לםני ו״בי ור׳ חייא‪ ,‬ואמו‬
‫אזר׳חייא לובי נכנס יץ יצא סיר‪ ,‬ובםרק מי שמתו‬
‫בני ר' חייא יצאו לחחעסק בעבורח א ו מ ת ם ישכחו‬
‫חלמורם והיח לחם צער נרול מוזז וכי׳‪ .‬וזח יחידה‬
‫חוזנו של ר' ינאי ונראח ש מ ת בקצרות שני׳ ראמר‬
‫רבי ינאי לבתו אלמלא יחווה קיים לא בפל עונתו‬
‫בכל בי שימשי ר״ל בלילי שבתות היה בא לביתו‪,‬‬
‫וננר םרש״י למה נקרא ני שמשי רכל בי שימשי ה ד‬
‫קמיוז עמורא רנהורא נשנא מ מ ת המדרש לניתו‪.‬‬
‫בללה ההוא של אותו שבת נמשנה ההלנה ושננה‬
‫שיצאה מלסני הפוליפ ו״ל כמו השליט שטעה‬
‫ברץ להרוג אדם כיץ שיצא מסיו והרגו א ו ת ו ‪,‬‬
‫ק ר' ינאי ינעמו־ זה אמר אמי לא יסתה אדם סיו‬
‫י( שילח׳ יש פותריח ומלח בנפה בקיפוח‪ ,‬וכל דבריי‬
‫חחפוח ‪ .‬יענ״ץ ‪.‬‬
 ‫ס פ ר יוחסין‬
‫בר נתן הוה א ז ל בתר רב המנונא‬ ‫יהודה‬
‫נשוקי ד ט מ י א ‪.‬‬
‫רב יהודה םםורא ‪,‬‬
‫רב יהודה ברי םימץ בשם ריב״ל וכן משמואל‬
‫בר נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫רב יחודח אחוה ורב םלא חסידא והיא נבנם‬
‫לפני רב הונא ‪ ,‬כד חקיפו ח׳ דני חטרא א״ל אליחו‬
‫לרב יוזודח אחוחי דרב סלא חםידא אמריחו דלא‬
‫אחי מ ש י ה א ‪ ,‬והיה יום הכסורים אינעול כמח‬
‫בתלוח בנהררעי איל אליהו ו כ ו י ‪ ,‬לא חרהח ל א‬
‫‪ .‬ח ח פ א ‪ ,‬ןחוא אחא לקמיח דאביי וחית אז זקן‬
‫מאד כי וה חיח בונץ רב יהודה ורב הונא ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה בן ספרא‪ :‬אמר ר' אלעא משום ר׳‬
‫יחידה בן ספרא אמר רב ‪.‬‬
‫ר' יהודה מספרתא ואמר ר' אלעזר משמו וכן‬
‫אמר ר' אלעא מ ש מ ו ‪.‬‬
‫אמר רב יהודה בר עולא אמר רב אם׳ אמר‬
‫ר׳ יוהנן‪.‬‬
‫ו ב יהווה אהוה דרב פפא ורב כהנא הוו קמיה‬
‫דוב הונא ‪.‬‬
‫ר' יהודה בן פריה בן אחותו של בר קפוא ‪.‬‬
‫ר' יהודה בר פ נ ח ס ‪ .‬יוחסין דייק ‪.‬‬
‫ר' יהודה בן צרויה ‪.‬‬
‫רב יהודה קלוסטראה ו כי אתא רב דימי א מ י‬
‫רב יהודה קלוסטראה ור' עקיבא אמר לא שנו וכוי‬
‫ונראה שהם תלמידי ר' יוחנן •‬
‫ר׳ יהודה בן קנוסא ‪ ,‬נ״א בן נקוסא ‪ (1‬בס״פ‬
‫מ ר ו ב ה ‪ ,‬והוא תלמיד ו' הייא או של רבי והיה‬
‫לפני רבי ור' חייא ‪.‬‬
‫אמר יהודה אמר ר ב ‪ ,‬ווה ר מ של רב שמואל‬
‫בר יהודה‪.‬‬
‫א ר הודח בר ש ל א א״ר אסי א״ר יוחנן‪.‬‬
‫ר' יהודה בר שלום בשם ר׳ חנינא ה ג ד ל והוא‬
‫ביהד ר׳ ס נ ה ס ודי יהודה בר שלום ‪.‬‬
‫א‪:‬לר רב יהודה בר ש מ ו א ל ‪ ,‬אמר רב יחודה מ­‬
‫שמואל בר שילח משמיה דרב ‪ ,‬א״ל רב הונא בר‬
‫חיננא חכי אמר רב חםדא ‪.‬‬
‫ר' יהודה בריח דרי שמעון בן פד ]או[ ר״י בן פ ד‬
‫פ' יש מ ח ל ץ ‪ ,‬ובפ״ב רחעניו׳ פרש״י אמו של ר׳ יהוד׳‬
‫פד כדאמר בינמוח פוי ופיזי אהוותא‪ ,‬וא״כ‬
‫חוא נכדו של ר' חייא חנדול ‪ ,‬אבל בירושלמי ר'‬
‫שמעון בן פוי בשם ר' פוי וא״כ הוא שם ח כ ם ‪.‬‬
‫ר' •הודה בר שמעון הוה משדר ליח ר׳ יוחנן‬
‫הדינץ מהטריפות ‪ ,‬ואינו נראה שיהיה ר' יהודה‬
‫י( יח ראוי לםנותו בין התנאים ‪ ,‬יענ״ץ ‪.‬‬
‫‪[1*8‬‬
‫ר יהודה בר מנסיא‪ ,‬נ״א בר מנשיא ואולי הוא‬
‫חנא כי ריב״ל הביא מ א מ ר ו ‪ ,‬ואולי הוא אה לר'‬
‫שמעון בן מ נ ם י א ‪.‬‬
‫דוש ר' יהודה בר מערבא ואתי ר׳ שמעון פזי‪.‬‬
‫רב יוזודח בר מרימר ומר בר רב אשי ודי אחא‬
‫מדיפחא כריכו ריפחא וכריך כל חד וחד לנפשיח‬
‫מפני שחיו שוי; ובאו לפני מרימו־ נפ״נ שאכלו‪,‬‬
‫יהודח בר מתחיח ‪ .‬יוחסץ דייק‪.‬‬
‫ר' יהודח בר נחמני מחורגמניה דריש לקיש‬
‫ובירושלמי ר' יהורח בר נחמן בשם ח ש לקיש‪.‬‬
‫]די יהודה בן נקוםא ‪ :‬עיין להלן ר״י בןקנוםא ‪[.‬‬
‫ר' יהודה בי נריה‪ :‬אמר ר׳ יהושע ב; לוי ששים‬
‫הלכו' למדני ר׳ יהודה בן נריה בחרישוח הקבר וכלם‬
‫שכחחי געכיד שחייחי עוסק בצרמ צבור לקיים מ ה‬
‫שנא׳ כי העושק יהלל ח נ ם מררש קהלת ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה נשיאה בנו של ו״ג כדאיתא בפ״ג‬
‫דתעדות בנו של ר ב י ‪ ,‬ויהו אמורא ו מ ת ח נ ו‬
‫נמנו על השמן והתירוהו‪ ,‬ואע״פ שבמשנה אומר‬
‫כי ר' יהוד׳ הנשיא וקנו שהוא רבינו הקדוש בי הוא‬
‫ובית דינו נמנו על השמן והתיתהו ל א קבלו ממנו‬
‫עד שבא נ כ ד ו ‪ ,‬ובבר אמרו בירושלמי ש ה כ פ אהד‬
‫לא היה רוצה בהיתר ואמר לו שיאכל כיון שאין‬
‫ח ב הציבור יכולין לעמוד ב ו ‪ ,‬ואם לאו קרינן ליה‬
‫זקן ממרא ווה אמר שמואל לרב וזה רב יהודה היה‬
‫ח מ ח לזקנו ששמו כשמו הכם ועניו ומהדק בחור׳‬
‫לומדיה ‪ ,‬ובנו הלל אשר חקן ח ע מ ר עד ימי‬
‫חמשיח ‪ .‬וזה ר' יהודה מ מ ן ר' עהנן וריש לקיש‬
‫אמר משמו ואול ר' יוהנן ואמרה קמיה דרי יחודח‬
‫נשיאה ‪ ,‬והאריך ימים שהיה נשיא מ מ ן ר' אמי‬
‫וו׳ אסי והוא שלה לדי אמי הוו יודעין שנל שנוחיו‬
‫של ו' יוהנן היה מלםו־נו מאיימין על העוים על‬
‫ה ח ו ש ו מ ׳ ‪ ,‬ואחר ש מ ת רב יהווה היה אז ר'‬
‫יהווה נשיאה ואיל לוי אמי שיואה בענץ ח נ ם‬
‫א ח ו שנחזו ו ב יהווה ועמו־ שם ו ׳ שמואל מ‬
‫‪ .‬זמני ווי זיוא ובו'‪ .‬ובשני ו ב יהודה נשיאח‬
‫והיה צעוא והחענו י״נ חעדוח ולא נענו והיו שם‬
‫ר׳ אמי ודי אנא בריה דו' הייא מ אבא וכוי‪.‬‬
‫וכשמח רנ יהודה‪ ,‬נשיאה ונאה השמועה לננל‬
‫איל רנ הסדא לרנ הנן נר אנא שהוא חוזנו של‬
‫רנ וחמיו של רנ חסדא ‪ ,‬ואייל כפי אםיתא וקום‬
‫עליה ואהוי קריעה לעלמא ‪ ,‬יחינ ח ש לקיש קמיוז‬
‫דו* יהודה נשיאה ‪ ,‬ודי יהודה נשיאה סמיך‬
‫אנחפיוז דר׳ שמלאי שמעיה ר״ל ע נ ח י ‪ ,‬נעא‬
‫ר׳ יהורח נשיאח מרי אמי‪.‬‬
 ‫]‪ 49‬נ‬ ‫שני‬
‫גיורת שהיא םהותה מני שנים שהתירה לכהונה‬ ‫נריח רר׳ שמעון גן פד ‪ ,‬איחיניח ר׳ יוחנן‪ ,‬לר י‬
‫אין הלכה כ מ ו ת ו ‪ ,‬וכן כפ׳ תסלת השהר אסור‬ ‫יהודה נר שמעון ואמר ר׳ יוחנן משמו נפי יש‬
‫לטעום כלום כיון שהגיע ומן המנחה עד שיתפלל‪,‬‬ ‫נוהלץ ‪.‬‬
‫אבל פז׳ וקםזן אםלו מוטל בעריסה מצםרשץ‪,‬‬
‫וכן ט׳ ועבר בוה יש פוסקין כריב״ל‪ ,‬והם ר״ח‬
‫ור׳ יוחנן מ י ר׳ יוחנן עואה ‪.‬‬ ‫רבי יהושע‬
‫ורבינו האי גאון ואהרים אץ פוםקץ כן ‪ ,‬וראוי‬ ‫ר׳ יהושע מ א נ א משמיה רעולא ‪ ,‬אמר י׳‬
‫וכראי חוא ריב׳׳ל לסמוך עליו בשעח הרחק ‪.‬‬ ‫יהושע מ אבא אמר רב גידל אמר רב ‪.‬‬
‫ירושלמי בפ״ח רתרומות עובדא בחד רחבעחיח‬ ‫ר׳ יהושע ב ח ח ראבא אושעיא איש ט ח א ‪,‬‬
‫מלכוחא וערק לגבי ריב״ל ואכריוו עליה מבי מלכא‬ ‫וביום ש מ ת אביו נולד לקיים מ ה שנא׳ וורח‬
‫ויהב להו והוה אליהו ו״ל רגיל רמתגלי ליח וחו לא‬ ‫השמש ובא ה ש מ ש ‪.‬‬
‫אחגל׳ ליה וצם כמה צומץ ואיתגלי ליה ‪ ,‬וא״ל‬ ‫ר׳ יהושע ם־ א מ ן ‪.‬‬
‫רליטורין אנא מ ת נ א ואייל ריב״ל ולאו משנה עשיתי‬
‫ל׳ יהושע בחה ררב אידי אמר לרב אשי והוא‬
‫אמר ליה אליהו וו משנח חסידים ‪ .‬ועור במדוש‬
‫היו! מ נ ץ פטירת רנ נהנא מן העולם בפ״ק רססת׳׳‬
‫אמר חנ״ל ששים הלכוח למדני יהודה בן נ ח ה‬
‫ואיקלע לבי רב אשי וא״ל רנ יוסף א׳זר חסדא ‪.‬‬
‫וכלם שכחתי בשביל שהייחי עוסק בצרכי צבור‬
‫ר׳ יחושע חנרסי פרש״י שם מ ק ו ם ‪ ,‬והוא שמש‬
‫שנא׳ כי העושק יהולל ח כ ם ‪ ,‬ובברכוח ירושלמי‬
‫לר' עקיבא בבית חאםורץ‪ ,‬ולד׳ עקיבא ק מ ו ה ו הוא‬
‫כל העוסק בצרכי צבור כאלו עוסק בתורה ‪ .‬ובסוף‬
‫ואלה שמות רבה ר׳ יוסי פטרום ווברי בן לוי‬ ‫ואליהו ז״ל‪.‬‬
‫וחב׳יל קרא כל אחד פפוק בשעת סילוק; מן העולם‬ ‫ר׳ יחושע חרומאה א״ר ספרא מ ש מ ו ‪ ,‬ואולי•‬
‫שמראה לחם מחן שכרן ו מ ש מ ח ן ; חא׳ אמר על‬ ‫חואדנ״ל‪.‬‬
‫ואח יחפלל כל ה ס ד ו נ ו ׳ ‪ ,‬הב׳ אמר מ ה רב טובך‬ ‫ר׳ יהושע אביה ררנ הונא מ י ה ררנ י ח ו ש ע ‪.‬‬
‫אשר צפנת ליראץ־ ונו׳‪ ,‬והאחר אמר כי בו ישמח‬ ‫יהושע נן וירח נן חמיו של ר׳ מאיר מ מ ן רב‬
‫לבנו‪ .‬וריב׳׳ל היה עם בר קשרא בא״י ולפעמים‬ ‫נפ׳ ה ח נ י ת ‪.‬‬
‫אומר משום בר קפרא‪ ,‬והיה נוכץ רבי ואמר‬
‫יהושע ק נפוסאי ]או קפוסאי[ החניה רר׳‬
‫מעשה שבא לפני וכן אמר בעליה וו שמעתי מרבי‪.‬‬
‫עקינא מ נ ץ רבי נפ׳ התנית תנא ד נ ח ח א ‪.‬‬
‫ובס״פ המדיר ובכתובות כל המעשה שקרא לחב״ל‬
‫עם מלאך המות ושהלך לנן עדן ונשבע שלא‬ ‫ר׳ יהושע נן לוי‪ ,‬ר׳ יהושע נן חנניה שחוא‬
‫לעשות התרה‪ ,‬ולפי האנדה הוא מהעשרה שנכנסו‬ ‫ס ח ס ר׳ יהושע נמשנה הוא לוי ווה נ״נ לוי‬
‫בחייהם לנן עדן‪ ,‬והרבה אומרים סדיב״ל בתלמוד‬ ‫מ א י ח א נפי הורוע ר׳ מיאשיח מ נ ח ח דחנ״ל‬
‫שאל מלאך המות וישמר מ ה ם ‪ ,‬והוא חיה רגיל‬ ‫דלוי ח ו א ‪ ,‬ונן אמרו נענץ ס״ח על ר׳ יהושע‬
‫עם אליהו ו״ל והוא בעל אנדה לפני חב״ל נאנרתא‬ ‫עצמו שהוא לד ‪ ,‬וחב׳׳ל שם אמו היה לוי צדיק‬
‫ה נ ם גרול והסיר אשריו ואשרי הלקו‪ .‬בפסהים‬ ‫והסי!־ כמוהו כדאיחא בפרק הלק שאמר לו המשיה‬
‫)קיז״ב( אומר אמר חב״ל מאי דנתי׳ הורו לי״י מ טוב‬ ‫בחלום הנבואה שלום עלץ מ ליא• ואייל אליהו‬
‫חודו למי שניבה ח‪-‬יבחו של ארם בטובתו עשיר‬ ‫אבטיחך לך ולאבוך לחיי העח״ב‪ ,‬ופרש״י אבטיח‬
‫בשורו עני בשיו יחום נניצחו אלמנה בחרננולחח‪.‬‬ ‫אותך ואביך לחיי חעח״ב דאי לאו צדקי נטיח‬
‫אמר ר׳ יהישע הלו׳ ם־ שלום בשם ר׳ יונח ‪.‬‬ ‫אתון לא הוה יהיב לך שלמא ולא הוח מדכר שמא‬
‫דאבוך ע״כ ‪ ,‬אבל לא ידעתי אם הוא וה לוי ס ת ם‬
‫ר׳ •הושע נר ם י ח א משמיה ר ר ב ‪ ,‬ונראה‬ ‫או מי הוא כי נראה כי רינ״ל קרוב בשדם לר׳‬
‫שהוא אה לרנ יהושע ]שמואל ?[ נר מ ר ת א ‪ ,‬ורנ‬ ‫חנינא כראיחא ניומא ונפי נ מ ה אשה פרש״י כ׳‬
‫יהורח נריה ררנ יהושע נר מרתא ‪.‬‬ ‫לוי ור׳ חנינא שדם נשנים ונחכמח ור׳ אפם נרול‬
‫מ ה ם ‪ ,‬ומה שנראה שהוא קרונ נשנים לר' חנינא‬
‫ר יהושע בר נהמיה נ ש ם ר׳ הנינא בר יצהק ‪.‬‬
‫מ ח מ א ‪(1‬ולרנ יללד ולאניה רשםואל ונלם מ מ ן‬
‫ר' יהושע נר נחמן וחייו אחיו של ר' שמואל‬ ‫אחר דוחו־ זקן מד׳ יוחנן‪ ,‬והלכח כמותו נכל‬
‫נר נ ח מ נ י ‪.‬‬ ‫מקום חוץ מתפלות נ א מ צ ע ת ק נ י ם ‪ ,‬וכן קנלוח‬
‫נפ״ק דע״ו משום רנשניחם חניא נר׳ יוחנן‪ ,‬ונן‬
‫ר' יחושע בר סימון ור׳ עוחח אמר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫אמר ר' לוי‬ ‫ר׳ יחושע דסננץ נ ש ם ר׳ לוי‪,‬‬ ‫י( וה רח״נ ק״יי׳ז כדאיוזא ר״פ חווראו םט"*‪ .‬יענ״ץ •‬
 ‫ספרי‬
‫ר ׳ יוחנן אגייר עשה התלמוד ירושלמי‪ ,‬והיה‬
‫ראש ישיבה ס' שנים כמו יוסף הצדיק במצרים ‪,‬‬
‫והוא מזרעו ויפה כמוהו והיה יושב על שעדי‬
‫טבילה שיביפוו ביופיו בנות צעדה עלי שור ‪ ,‬ולא‬
‫היה ירא מעין הרע משום שהיה מזרעו של יוסף‬
‫ואמו כשהיתה מ ע ו מ ת הריהה ביום הכפורים‬
‫ולהש! לה ושקט הילד ואז אמר עליו נ פ ר ם אצרך‬
‫בבטן ידעתיך ‪ ,‬והיה יתום מאב ואם כמו אביי‪.‬‬
‫ורמתיו בפרט ה ם ד' ! האי רבינו הקדוש כדאיתא‬
‫מאשית הנו כי היה מישיבת רבי וראה לרב שהיה‬
‫יור־ קרוב לרבי ‪ ,‬וכן בפרק אלו טרפות כי רב‪ .‬היה‬
‫משמש לרבי ור׳ הייא בישיבה ור׳ יווזנן בעמידה ‪,‬‬
‫והשני ר׳ ינאי פרק האשה רבה ביבמות שאטר‬
‫לו רבי לא משנהנו היא ואת וכן בפי אלו הן הלוקין‬
‫ובפי ‪-‬אשיח ה נ ו ‪ ,‬ומאשון ממציעא ובכתרא פיק‬
‫מי שמת אם יכפור ר' יותנן מ ׳ אלעור תלמידו לא‬
‫מ ' ינאי ר נ ו ‪ ,‬ואני ידעתי שר׳ ינאי אינו מן‬
‫התנאים לא כאשי־ פירש נפרקי א מ ת ר' שמעון נן‬
‫ר' יורן ור' אימ מ ש ם ר' יוחנן ב ש ס ר' ישמעאל‬
‫צ מ ח רוואן ו״ל‪ ,‬וככר ה א ר נ ת י נ ו ה נ י ר ' ינאי התנא‬
‫הוא ‪.‬־ו מון מאד ובנו תנא ועוד אפרש יותר ‪,‬‬
‫והגי רבו של ר' יוהנןר' אושעיא רבה שלימד לפניו‬
‫י א שנים כדאיתא בפרק בני העיר וכן בפרק כיצד‬
‫מעברין‪ ,‬והר׳ הוא תזקיה בן ר' הייא וה מפורסם‬
‫בתלמוד בפרק ואלו קשרים ואין צריך ראיה ‪ .‬ואלו‬
‫הגי אהרונים כולם הברים ר״ל רמתיו ואין שום‬
‫אחד מ ה ם תנא ‪ ,‬ואפילו ר׳ חייא שהיה גדול מ ה ם‬
‫בהכמה ומקנה לא נונר במשנה אלא שעשו‬
‫תוספות ברייתות ופירישים למשנח ‪ .‬ומביח הנשיא‬
‫חיו םסייעץ לך' יוחנן לםדנסחו בדאיח׳ בסוטה גם‬
‫על שמעון אהי עוריח‪ ,‬ולא מצאחי לו יחם אב כי‬
‫ר׳ יורן בן נביא וויב״ל וו* יחץ מ י צ ח ק ‪,‬‬
‫אם בר נ פ ח א ‪ ,‬ובפרק חלק פרש״י אביו של ר' יוהנן‬
‫ובמדושוח גם לו* יחודה מ אלעאי קורא ר' יורן‬
‫נפחא ויש מפרשים מ נסחא ע״ש יופיו ו מ י ‪ ,‬וב״כ‬
‫לא מצאחי יחס לרב אשי ולרבינ' אשר חברו החלמוד‬
‫בבלי‪ ,‬ו ב ו ק שרי חנינא ישב מ א ש גם ר׳ יוחנן‬
‫היה ראש ישיבה ומח קודם לו ר' חנינא מ ח מ א‬
‫;‬
‫וקרע על ר׳ חנינא אפילו בשעה שנז' ממנו עד‬
‫שקרע י״ג בגדים של מ ש י ‪ ,‬גם קבל ר׳ יוחנן מג׳‬
‫הכמים אהרים והם ר' בנאת בדאיחא במורא ומרי‬
‫שמעון בן יחוצדק וח מפורסם בחלמור וכן מ מ‬
‫קפרא ‪ ,‬והי־איש כתכ בפרק מי שמת כי ר נ קפרא‬
‫ר מ של ר' יוחנן‪ ,‬ובפרק חוקת הבתים א״ד יוחנן‬
‫שמעחי מהולכי אושא שהוא ר' ישמעאל חבר ר'‬
‫עקיבא והיו לו בנים רבים ומתו׳ עד שאמד די‬
‫גרסא דעשיראח ביר ורש״י פירש שילח פחות‬
‫מכשעירח‪ ,‬והערוך פירש שחיחד שן חלושה‬
‫שאינה מ ט מ א ה שהיה אוכל חולין ב ט ח ר ח ‪ ,‬ולשון‬
‫‪[160‬‬
‫אמד רב פפי משום ר׳ יהושע דסכנץ‪ ,‬ווה נזכד‬
‫מאד בכל חשררשוח דושן גדול בימי ר׳ עהנן ושם‬
‫מקוםו־‪5‬כנין‪.‬‬
‫וזה‬ ‫ר׳ יהושע דןמאה בעי קוםי ר׳ מנא‬
‫בירושלמי‪.‬‬
‫יוד בפרקי דחסידי כב״ב ‪ .‬יעב"? ‪[.‬‬ ‫]רבי‬
‫יוד קי־ת‪ :‬בפ״א מקדושין אמר רב יוסף יוד‬
‫נ<ת' פרש״י הוא פי׳ יוד שהיא אות קטנה עשה‬
‫עיר גדולה ר״ל האריך משנתו חנם ‪ ,‬ובעל הערוך‬
‫פירש שני פירושים ; האי כמו שפרש״י'‪ ,‬והבי‬
‫משם הגאון שחוא שם חכם כמו יוסי דמ^ יודקרת‬
‫ואייל אביי פומאי חוא ר״ל חכם אחד הוא ‪.‬‬
‫ר׳ יוד ! אמר ר' אמי בד יוד אמר ר ב ‪ ,‬וםרש״י‬
‫•פ״ג דחעניוח אביו של רמי יוד ש&ו‪.‬‬
‫ר' יודן משום ר' יחודח מ סימון‪.‬‬
‫ר׳ יודן ו נח ר׳ יורן מ א י מ ‪.‬‬
‫מ נחמן‪.‬‬
‫ר׳ יורן בן טרפון והוא אמורא בירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ יידן בר ישמעאל בירושלמי פרק אץ המודר‬
‫וכן חסי מחניא נסמן אנריהץ ‪ ,‬אמר ר׳ יורן מ‬
‫ישמעאל שכר בפלח חן נופלץ אפילו למדרש אבל‬
‫מקרא אןכל שכד משום ש מ פיסוק חטעמי' שאיני‬
‫מדאוריחא ואינו נ מ ס בחקים ובמשפטים כאשר‬
‫צוונו מ ח אני בחנם אף א ח ם בחנס וכן זח חי־ין‬
‫מינים‪.‬‬
‫ר' יחון מ מנשיא ‪.‬‬
‫ולרבינו חקדוש‪.‬‬
‫ר' יורן ענחוריא ‪ .‬יוחסין ר״ק ‪.‬‬
‫ר׳ יורן איש צדיץ בסוף יבמות וקדושין‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫ר' יחץ קפודקיא ‪ .‬יוחסץ דייק ‪.‬‬
‫יורן מ ב י ר' אליעור אומר מ ש מ ו ‪ ,‬פרש״י יורן‬
‫חיה שמו ונדול בדורו חיח ‪ ,‬וכל חינא דקרו ליח‬
‫ברבי לשץ ח נ מ ח וחריפוח ‪.‬‬
‫ר' יורן‪ .‬אביחי של רמי מ יודן‪.‬‬
‫מר יוחנא ‪ :‬רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר‬
‫׳והנא ב ת פ דרב הנא מ אדא ‪ ,‬ואמרי לה לנ׳ מר‬
‫יוחנא מ י ח ררב חנא בר ביונא ‪.‬‬
‫מי־ יוחנא ‪ :‬מר יחירח דבי מר עחנא ‪.‬‬
‫ר׳ ייחני פ' ערבי פסחים ‪ .‬ייחסין דייק ‪.‬‬
‫מר יוחני בומן שמיאל ‪ .‬ייחסץ דייק ‪.‬‬
 ‫‪1513‬‬ ‫שני‬
‫דוד ‪ .‬ונראה שהיה קר כשהיה ז ק ונתקרר אלא‬ ‫הערוך אדם קדוש כרי יוהנן ה א ץ נישא עצם‬
‫שבשעת וקנותו היה שותה יץ עם כרכום ודברים‬ ‫ח מ ח ש מ ט מ א ‪ ,‬אלא שחיחח שן חלושה נ י ד ו ‪.‬‬
‫חמין וחור לנערותו כראיתא נסרק מי שאהוו ובס׳‬ ‫סי' אחר שלא העז עמו אלא נשהולך לניח חאנל‬
‫ח' שרצים נסוםו שאומר וקן מוליד ‪ ,‬וקויי י״י‬ ‫ל נ ח מ ו ‪ ,‬אנל ננוח נשארו לו כראיהא נם׳ האומר‬
‫יחליסו נ ח ויאריך חומן ולא ינלח דנריו אשרע ‪.‬‬ ‫נקרושין‪] .‬ואני ש״ש ראיחי נמגלח סתרים למר‬
‫נ״נ קרח לו דנו־ גרול עם רנ נחנא חלמיד דרב‬ ‫נסים נאון ני חיו לר׳ יוחנן עשרה נניס וחחשעח‬
‫וחחיח אוחו כראיחא נסיף קיים ‪ ,‬ועשח ח מ ש ה‬ ‫מתו מיתת עצמם והעשירי נפל נ ח ו ך יווה נרולח‬
‫סדרים שלמים מחלמור וגמרא דנדח מסדר שחרות‬ ‫אשר חיחח רוחחת על חאש רתיחח חוקה ‪ ,‬ותנף‬
‫לנד ווה נקרא חלמוז־ ירושלמי‪.‬‬ ‫שנסל ש מ ח ח ו ז ץ נשרו ולא נשאר רק חעצמוח‬
‫רבי יוחנן נר אנץ‪.‬‬ ‫ולקח ר' יוחנן אצנע קטנח וחיח מ נ ח ם חאנשים‬
‫מ ואמרו שנשאר לו נן אחר ושמו רנ מ ח נ ח ‪,‬‬
‫ר׳ יוחנן נן איעור ‪ :‬אמר רנח נ ר נר חנא ר'‬
‫וחכף ומיד שלחוהו אל בבל ללמוד עם שמואל והיה‬
‫יוחנן נן אלעזר ש נ מ ס אחר ר' שמעון נן יוסי נן‬
‫ח מ רב יחודח‪[.‬‬
‫לקוניא‪ ,‬ואייל ר' שמעון נן יוסי נן לקוניא אני‬
‫ראיחי אח ר׳ שמעון בן יוחאי‪.‬‬ ‫ירושלמי כד ד מ ך די יוחנן םקד לבנוחע עשו‬
‫כ ס מ ח ריש לקיש ברץ ההוא וכוי‪ ,‬וכן בםוף‬
‫ר' יוחנן בן אליקים ור' אלעור בן סרח שניחם‬
‫קדושין בבלי שהיה רוצה שיהיה ו ע י ר י ח ת נ ו ‪,‬‬
‫דיינים ‪ ,‬וחנוםחא חאמיחיח ר' שמעון בן אליקים‬
‫ונקרא בס׳ השוכר ונפרק הלק ובהרבה מקומות בר‬
‫בסוף קמא ‪.‬‬
‫נ ס ה א ‪ ,‬והיו לו הלמידיס ער אין הקר וכי נ ח‬
‫ר' יוהנן בן ארוא ור' יוסי מ נהוראי ח ד אסר‬ ‫נםשיה דרי יוהנן היו שם ר' אמי ור' אבא מ י ה‬
‫והר שרי אמר רינ״ל מאן דשרי וכוי ממן ר׳ יחזנן‪.‬‬ ‫דר׳ הייא מ אבא ‪ ,‬אבל ריש לקיש הנשוי עי‪.‬‬
‫ר׳ יוהנן נ ר מ נ י ה משם ר׳ אליעור נ מ ס ׳ סוסרי'‪.‬‬ ‫אחוחו מ ח קודם לו ובשנח א ח ח מחו שניהם ‪,‬‬
‫והיה לו כמו חלמיד ח מ וחיח ח מ לוי חנינא ‪ ,‬ר׳‬
‫ר' יוהנן איש נקעת הוריהין מ מ ן ר' יוהנן‪ .‬ד״ק‪.‬‬
‫יוחנן חלש עאל לגביה ר׳ הנינא‪ ,‬וריש לקיש מ‪,.‬דר‬
‫יוהנן הקוקאה נ א לסני רני פירש רש״י שהיה‬ ‫מחניחיח מ׳ םעםים ועייל לםני ר׳ יוחנן‪,‬יורי יוחנן‬
‫סוםר נמו מ ח ו ק ק ‪ ,‬וי״א על שם עירו חקוקה ‪,‬‬ ‫ס מ ך לר׳ יוסי מ ׳ חנינא ולר׳ וירא ‪ ,‬ור׳ יוחנן ור׳‬
‫ווח נחחלת םםחים ונן םירש חערוך אלו שני‬ ‫אילפא חנירים ח י ו ‪ ,‬והיו לו ולר' אילסא סחורח‬
‫חסרושים‪.‬‬ ‫שרצו לעשוח ושמע ר' יוחנן מלאך שאמר כי‬
‫ר' יוחנן נן אחוחו של ר' יוסי נר חנינא ‪.‬‬ ‫לאחד מ ח ם עומדח חשעח והוו־ ר׳ יוחנן מן חדרך‬
‫ר׳ יוחנן דיפו נעא קומי ר' פנחס נר ח מ א נ ש ם‬ ‫ונעשה ראש ישיבה כי ר' הנינא היה וקן מאד ‪.‬‬
‫ר׳ סימון‪.‬‬ ‫ור' יוהנן‪].‬היה[ נעל נשר וקר מאד שלא היה מניה‬
‫תסיל־ן נל השנה אלא נערנ פ ס ה נ מ ו שמנואר‬
‫ר׳ יוחנן מלחשך פרק חדר וסי כל נגוח וםרש״י‬
‫בירושלמי‪ ,‬וחרא״ש חביא נססקי מ נ ו ח נסרק מי‬
‫לא ידעתי ואפשר שחוא ר' יוחנן עצמו ונקרא כן‬
‫שמתו וא״נ חאמח חוא נ מ ו שפסק חרא״ש‬
‫ע״ש כי לחשו לאמו ביום חכפורים ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫נשאלהו' שאסור לעשוי הציצה מ א ש שהיא נ י ד ‪,‬‬
‫ר' יוחנן חמרחוי משום ר׳ יוחנן ה מ כ ו ס י ‪.‬‬ ‫ווה נ מ ר הרשב״א והר״ן שאמרו ד מ י נבואה נלא‬
‫ר' יוחנן מ מריא ‪.‬‬ ‫ט ע ם ‪ ,‬וכן קשח לחם מעטרה דוד שהקשו נ נ מ ר א‬
‫ר' יוחנן דצפורי‪.‬‬ ‫א ץ חיח דור מגיח תפילין אם חעטרח חולמתו‬
‫ר' עהנן קסקסאה קמיח דרי יוסי מ א נ ץ ‪ ,‬נ״א‬ ‫נמקום תפילץ ‪ ,‬ותרצו מקום יש מ א ש לחניח שני‬
‫ר׳ יצחק ק ס ק ס א ח ‪ ,‬ננרכוח אמר ימלא סי חהלהך‬ ‫תפילץ ‪ ,‬ואם היה מותר על המצנפת יהיה מותר‬
‫שצריך שחחיח חסת ריקנית נשעת ח מ נ ח ‪.‬‬ ‫על ח ע ט ר ח ‪ ,‬ואם חיח מוחר לכחחלה איך ר'‬
‫ר׳ יוהנן אהוה דמר מ י ח דרנינא א״ל לרנ נחמן‬ ‫יוחנן לא חיח שם מצנסח על ואשו וחיח מ נ ט ל‬
‫מ יצחק נ ש נ ח סרק המצניע •‬ ‫כ מ ח םצוח עשח ננל יום א ו ם קווש נ ם ו ת ו‬
‫מ י ו מ י ה נם' נ מ ה טומנין איהיניה חחוא מ ר נ ק‬ ‫ונוודאי לאי ראו זח ח מ א מ ר ‪ ,‬וכן נראח מחשובח‬
‫נ ר יומיה לרנא םרש״י אוהו חיום נ א לניח מדדשו‬ ‫אחוז לחרש״בא שחיח מסחפק מ ח ולא חתע• וכן‬
‫חחלח ‪ ,‬ובערוך םידש רבאוחו יום נננס לשורה ‪,‬‬ ‫ר' יצחק מ ששת נשאלת קל״ו‪ ,‬אע״פ שחפסו‬
‫ס״א רנ אידי היח אנוח דרי יעקנ כדםסורש בחניגח‬ ‫דנריהם וחשינ לשאלחו שחיח קשח לו נ״נ עטרת‬
 ‫חסין‬ ‫ספר י!‬ ‫‪2‬ל‪[1.‬‬
‫יוחנן משמיח דר׳ יונחן וקראו להון הנרץ ?נלאה‬ ‫עכ״ד ‪ ,‬ל א נהירא לי כי זה רב אידי חיח בא״י או‬
‫ועלח לא״י‪.‬‬ ‫בצורי דבבל ‪ ,‬ועוד כי ומן נדול היה קודם רבא כי‬
‫ר ׳ יונתן בעי מר׳ מ מ א י והיה נהן מזי חשוכי‬ ‫בנו הוא םהלמידי ר׳ יוחנן הנדולים שפייס לר'‬
‫נמציעא על ענין ה ה ם י מ ה ‪ ,‬ונראה מהאמוראים‬ ‫יוחנן על מעשה דרי אליעור ‪.‬‬
‫הראשונים‪.‬‬ ‫] י ע ה א״ר זירא גיפזין ר נ ״ ט ‪ ,‬ע״ו דיד״א‪ ,‬חולץ‬
‫י' יונתן ור' אניחר שלהו ל ו נ חסדא ומטין‬ ‫וםג״ב ‪ ,‬מ מ ח דיז״א ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫נענין םלגש נ נ נ ע ח אמר אליחו לר' אניתר ני‬ ‫ר' יונח אנוח דרי מני שניחם אב ובנו חסידים‬
‫הקנייה אומר יונחן מ י אמר כך ואניחר נני כך ונוי‪.‬‬ ‫נדולים ‪ ,‬ור׳ יונח נעא רחמי ואתא מםרא ‪.‬‬
‫ר' יונחן ור׳ יאשיה מ מחלוקתו מהנמי ח מ י ח א‬
‫ר' יונח ור' ירמיח חרוייהו משםיח דרי יוחנן >‬
‫חאחרונים ש נ מ אמרנו שרי יאשיה זח חיח מ נ ץ‬
‫ור' יונה ור׳ ירמיח חלמידי ר' ועירא ואמרי לה ר'‬
‫ר׳ אלעור נ ן סדח ‪ ,‬ואולי וח ח נ י ת של ר׳ חייא‬
‫יונה ווי ירםיח תלמידי ר' יוהנן‪.‬‬
‫ורנו של שמואל מ נחמני שנלם חיו ם ב נ ל ‪ ,‬אנל‬
‫אמרי ר' יונח א״ר דרא נסוף ש נ ח ‪.‬‬
‫ר' ‪.‬יונחן דסרק חשונר דנעא מרי סימאי שהוא מזן‬
‫ורש ו' יונח אפחחא ו מ נשיאו! יודע צדיק דץ‬
‫לא היה וה ה מ ו* הייא הנדול ניץ שהיו חולמם‬
‫ולים יווע חקנ״ח וין ו ל י ם ‪ ,‬הנלנ שמוונוחיו‬
‫נ נ י ח ח ק מ ו ח נציציח‪.‬‬
‫םועפזים וע״ו שוחח חמאנל נםעיו נ' ימים ‪ ,‬ו ק‬
‫ר' יונחן מ ס ר מליח לר' חייא מ א נ א ‪.‬‬
‫שמעתי נוחן ל נ ה מ ח לחמה זה ה נ ל נ בגימטויא‬
‫אמר ר' יונחן נן אלעור אמר ו' יונחן נן ע מ ר ם ‪,‬‬
‫נ ח מ ח נ ל נ ‪ .‬לנני עוונ נ מ ו שאחויל נפי־ק נעוה‬
‫והוא מ נ ץ רני ור' חנינא נר ח מ א ור' יצחק ‪.‬‬
‫עוונא נעי נני והא נחינ לנני עוונ א ש ו קראו‬
‫ר׳ ענהן מ ה ל א ירושלמי‪ .‬ריק‪.‬‬
‫ו*! נהיוווי הא נאונםי פיש״י מחחלחן לננים‬
‫ך' יונח; נן הני ור' ו מ י ה נ ש ם ו* יצחק מ‬
‫ושונאין אוהס ונשהן שהווים אוהנין אוחן‪,‬‬
‫מדיון‪.‬‬
‫והחוססוח אמרו שהם נ' מינים א ה ו לנן ואתו‬
‫ר' יונחן נן יוסף נ ן לקוניא נעא מו״ש נן יוסף‬
‫שחוו נ ו מ ו נ ח נפוק אלו מויפוח ו ס ר נ ה עוונ‬
‫נ ן לקוניא ‪ ,‬ו נ מ ידוע ני ר״ש נ ן יוסף נן לקוניא‬
‫חעמקי ומפרש כמראח ח מ ח חעמוקח מן ח צ ל ‪,‬‬
‫חיח נימי ר נ י ל מ ד חיוה לנן ר״א נן שמעץ ק‬
‫(‬
‫וכמעשח דרי אמי עוסק לדמים נראח כרש״י ולכן‬
‫יוחאי ע״פ רני שצווחו יחם נחני' נדאיתא נ נ מ ת ח ‪.‬‬
‫בפי י״א מאהלוח אמרו ויכמד! חשחח במעיו ר״ל‬
‫ר' יונהן נן ענינאי ור' יוחנן נן אלעור הוו‬
‫מחכלב נ' ימים מעוז לעת השוב מאכל ‪ ,‬ובעופוח‬
‫יחמ ור' הנינא מ ה מ א קמייהו ואלו מ נ ץ חתנאים‬
‫ודנים מעח לעת חשוב מאכל‪ .‬וחימה על חרםב״ם‬
‫מ מ ן רנינו חקדוש‪.‬‬
‫שסיוש שזח איחור העיכל בכלב אלי הוא בבשו־‬
‫ר' יונתן נן *כמאי ור״ש נן זנח־ ונסמך אהד‬
‫ח מ ח לבו וכוי וזח לא יחא^וח וכוי‪ ,‬ווי יונח לא‬
‫מ ח ם מרי יוחנן‪ ,‬ואולי חוא ר' יונו‪/‬ן נן עמנאי‬
‫נחן ח מ ל מ ח יןלא כי חוא מבעי מצו־ חמו־ח‬
‫שאמרנו למעלח )צד ‪ 146‬נ ( ‪.‬‬
‫חשחירח ש מ ‪ .‬ובסוח פ׳ שוזר שננח לא יגול א ו ם‬
‫ר' יונחן נ ר עמרם חיח ר' ינאי אצלו ו ק ר'‬
‫נ ל נ ו ע נחון• מ ח ו משום ולא תשים רמים בביחך‪,‬‬
‫יוחנן‪ ,‬ו ז ה ו ' יונחן חוא חלמיד ר מ וחוא עניו‪,‬‬
‫ונסוף פ' מחינה לא יגדל נלנ אלא קשוו נשלשלח‬
‫ונשנח נצורח נננם לניח רני ל א רצח לפרנסו‬
‫ושטרם שמנח שחסחלק מישראל ושופך דמים ‪,‬‬
‫שהיה הושנ שהיה עם הארץ עד שאמר לו פרנסני‬
‫חניא ר' אליעוו־ אומר חמנרל נלנ נםגדל חויר‬
‫נ נ ל נ שלא רצה לנלוח שמו נדי שלא יהנה מ ד מ י‬
‫להיוח נ א ח ד ‪ ,‬ונסוף ש נ ח אמר ר נ מארי אין‬
‫חורוז מ א י ח א מ י ש נתרא‪ ,‬נ״א ר' נחן נ ר עמרם ‪.‬‬
‫נוחנץ לנלנ לאנול אלא משה אודניה והוטרא‬
‫ר' יונחן בן שאול חלמיו־ ר ב ‪ ,‬ונראה שהוא אדו‬
‫אנהריה ‪ ,‬וח״מ נ ד מ א אנל נ מ ח א לא משום‬
‫לר׳ יוסי נן ש א ל פ׳ כל חכלים‪.‬‬
‫דאהי לםםרך א ם אי; הכלנ שלו שאם שלו חוא‬
‫ר' יונתן )נ״י ר' נחן( ו נ ו של שמואל מ נחמני‬
‫םוונוחיו עליך ‪.‬‬
‫ווה ר' יונתן)נ״י ר' נחן( חנירו של ר' חייא שאמר‬
‫לו בבית הקברות דלייה לציציות ‪.‬‬ ‫ר׳ יונח מצרא ורבנן‪ ,‬נמדרש לפעמים אומר ר׳‬
‫ר' ענחן! ר' יוחנן ור׳ יונתן קיימי‪.‬‬ ‫יונח נן צ ו ר ח והכל אחז־‪.‬‬
‫ר׳ יוםפזא בן שונם בשם ר' יהושע בן סוכניח ‪,‬‬ ‫ו ' יונח מ חחליסא‪ ,‬ומ* נ ו ק ליח נירא לשחוט‬
‫והיא כמו ר' יהושע דםכנץ שם מקום ‪.‬‬ ‫ו״ל נשהיה צד ח ל ץ פ ״ נ ‪.‬‬
‫ר' עסי ור' יצחק מ ' עסי אקלעו לני רבא ‪.‬‬ ‫ר׳ יונחן‪ :‬רנ וו׳ יונתן א מ ח הלנה לפני ר׳‬
 ‫]‪153‬‬ ‫שני‬
‫ב ל מ ד נ ו ‪ ,‬ונדאה ה פ ך זד‪ .‬נ&יק וקדושין מנץ‬ ‫ר׳ י ו ס ט א נן יהודה פ׳ הניח והעליה ‪ .‬ד׳׳ק‪.‬‬
‫לזקן שלא יפזריח‪ ,‬אבל כפי פי' רב אחא נאץ יבא‬ ‫ייסטני תלמיד ו ש נ ״ ל ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫בטונ טיאמר שיכריח סויקומו ואפלו חוקנים דחא‬ ‫ר ׳ יוסי‪ :‬א״ר יוסי נ ר אנא א״ר מ נ ח ם א״ר‬
‫אביי יחב ירא לסבי טייקומו מפניו מפני כבוד חחור׳‬ ‫א מ י ‪ ,‬אמר ר׳ יוסי נ ר א נ א לרנ ש ש ח ‪ ,‬והיא אסר‬
‫‪1‬‬
‫ורבא טידר טליחא ורב נחנץ גנזאי וכוי‪ ,‬ורש"‬ ‫ששנח לרנ ששח ופלפולו של ר׳ הייא לא ה נ ץ ר נ ‪,‬‬
‫פירש עוד שני פירושים לוח בפ״ק דקדנטיץ‪.‬‬ ‫אמר ר׳ עסי מ אנא אמו־ ר נ והוא מ מ ן ר נ שטוח‬
‫ו* יוסי בן ומרא בתו נשואח לבן רכינו חקדוש‪,‬‬ ‫ורנא מ ירמיה ומר עוקנא ‪.‬‬
‫ואמד ר' יצהק בן הלקיה שהוא ר׳ יצחק נפתא אני‬ ‫ר' יוסי בר אנהו אמר לרנ ששת ‪.‬‬
‫ראיתי ליי יוסי בן דמרא זקן דושב משיבה ונפול‬ ‫ר' יוסי בר אבץ אמר לר' 'ירמיה‪ .‬הרי אמוראי‬
‫רשוח לחתיד נ נ ו ר ו ת ‪] .‬והוא אחרית התנאים‬ ‫במערבא ‪ ,‬ר' יוסי מ אבין ור׳ עסי בן זבידא‪ ,‬ר׳‬
‫וראשיח האמוראים‪ .‬דייק ‪[.‬‬ ‫יוסי ב ו אבץ ודי יוסי מ הנלאי ודי עסי בן לקודא‬
‫אמר ד' יוסי בר חייא מ ש ו ס יחושע דסננץ נ ש ם‬ ‫מנץ ובי‪.‬‬
‫ר' ל ד נויקרא ר נ ח פ׳ א מ ו ר ‪ .‬ואלי ז ח אינו רני‬ ‫ר' עסי נן אנרא ‪ :‬א מ ו ו ׳ יוהנן משום ו ' עסי‬
‫יוסי בר חייא אלא רב יוסף בו חייא‪.‬‬ ‫נ ן אנרא ‪ ,‬ויש נוסחא ר' יוסי איש נפר ומדא ודי‬
‫יוסי בר חנץ בעא מרי אבחו‪,‬‬ ‫עחנן אומר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫ר׳ יוסי בר הנינא בפי שוד שננה דיינא ה ו א ‪,‬‬ ‫ר׳ עסי מ ׳ אלעור מ ' שמעון בן יוחאי ו א ס ס מ ח‬
‫ואמר ר׳ יוחנן מ ר ׳ י ו ס י ‪ -‬נ ח ״ ח לעז־מזןא ח־ינא‪,‬‬ ‫רבי ל מ ד ו ר' שמעון בן יוהאי‪ ,‬והיח ג ד ל כאבותע‬
‫וננו־ א&דנו ני ס מ נ ו ר' יוחנן דהיח זח נן ר'‬ ‫ו ל ח מ לא היח בצע־ מערוז כאבותיו ‪1‬לא ג ק מ‬
‫חנינא בר ח מ א ומחו בניו‪ ,‬וםחם עלה נמעדנח‬ ‫ע מ ח ם ‪ ,‬ועליו ועל ר מ נאמר סדי צדיק עץ חיים‬
‫היא ל׳ יוסי נר ח ד נ א ‪.‬‬ ‫ולוקח נסשות ח נ ם כי היה ה ל ך אחר זונוח‬
‫ר׳ עסי בר הנינא כבו־ כתננוהו‪ ,‬איתיניה ר׳‬ ‫מאטוונח ס' ח ש ו מ א ח חפועלים‪.‬‬
‫עסי בר חנינא לר׳ יוחנן ‪ /‬ורב יצחק אשכחיה לר׳‬ ‫ו ' יוסי בן אליקים חעיו משום קוזלה קדישא‬
‫אנחו ואמר לו מארי דשמעוזא י ׳ עסי בר חדנא‬ ‫ח ס ו מ ך גאולה לחפלח ונראח שחוא א ח ע של ו ׳‬
‫שאמר תקנח א י ש א ‪ ,‬וחיח נדד ואמר עלע רב‬ ‫שמעון בן אליקים שחיוו מ נ ץ ר' יוחנן‪.‬‬
‫מזמן שיודה הוראות‪.‬‬ ‫ר' עסי ח א ר ו ך ‪ ,‬כל מקום שהיה שם ו ' עסי‬
‫ר' יוסי ברעז רריב״ל ואולי וה החן הנשיא בפרק‬ ‫הא־וך חיה שם ובינו חקווטי ד״ל שלא היח נפח־‬
‫ואלו מריטות‪.‬‬ ‫מ מ נ ו ‪ ,‬מ בכל מקום שהיה שם מיכאל שם נ מ ו‬
‫אמר ר׳ יוסי אמר ר׳ •עקב בר א ד א ‪.‬‬ ‫חשטנה מאלח שמוח ו ב ה ‪, ,‬־נ״א ו ' אםי הארק־‬
‫ד׳ עסי דנץ יידקמז הסיד גדול והיח לפניו ר׳‬ ‫וכבר סרשנוחו‪.‬‬
‫יוסי נ ר א נ ץ ‪] .‬ונקוא מקומו נא״י א נ ו אל‬ ‫ו ' יוסי ב ו גיסתא לסני ו ׳ מ ו נ א ‪ .‬ר ״ ק ‪] .‬יחכן‬
‫מ ע נ ו ש י ‪ .‬ר׳׳ק‪[.‬‬‫כי הוא ר' יצהק בר ניסתא הנוכר להלן‪ .‬המעריך‪[.‬‬
‫ר׳ יוסי הכהן א״ל ר׳ אבא הכהן חמיה אני א ם‬ ‫ד׳ יוסי גללאה איקלע לאתריה רר׳ יוסי מ חנעא‬
‫קבל ו״י חשונח ר״ל‪ ,‬א מ ר ר׳ יוסי הכהן מעשה‬ ‫טלטל שרגא ואיקפז־ ר' עסי מ הנינא‪.‬‬
‫ומתו בניו של ר׳ יוסי בר חנינא ‪.‬‬ ‫א מ ו ו ׳ יוסי מ דוסתאי נל שנשנע להתענות‬
‫ד׳ יוסי ה מ מ ס י וו׳ יוסף חמחווי אומר מ ש מ ו ‪.‬‬ ‫נ ע ו נ ש נ ת הרי זו ש מ ע ת שוא שמקצת עוב שבת‪,‬‬
‫רנ עסי מדאה ורנ הונא צטודאה ודנ ועיוי ‪-‬‬ ‫נ ש נ ת ומקצת עי״ט כיום ט ו נ ‪.‬‬
‫)נ״א עוידא( מפטיר מסיו' ואביי אזני רי־אזויד׳ הנשיא‬ ‫א נ א יוסי נ ן ווסי ודמן סליגי‪ ,‬נ מ ה ספסלי‬
‫ונבר אמדנו למעלי)ך‪ 11‬נ ( שוה אינו רנינו הקדוש‪.‬‬ ‫נהוססו ע ם שמינו לר׳ אלעור בן עזריה ‪ ,‬ונסי אלו‬
‫עסי מוקד שני שמצא עושר מפני שננו־ ח ש נ ח‬ ‫טחסוח רב עסף בן דוסא םליג בחולעח הריאה‪,‬‬
‫ונסרק ג׳ שאכלו אמו־ ר' עחנן סליגי בח אבא יוסי סרק נל נ ח מ ‪] .‬ד״ק יוסף מתןיר שני‪[.‬‬
‫ר' עסי נ ר מטל דדיא ]ריק ר' יוסי ממלחייא[ נר‬ ‫נ ן דוסאי ודמן ח ט ו נ וחמטינ צריכח מ ל מ ת חץ‬
‫ו מ ך סליק ר' עוונן ל נ מ ל לו חסד ויי יצחק פסקאח‬ ‫נםוף ח ח נ ל ח ‪.‬‬
‫ו ׳ עסי נ ן ונירא ודי יוסי מ אנץ מ מחלוקתו עמו‪ ,‬ואז א״ד יצחק ססקאה לעושה ההספד כץ קום‬
‫אילץ אויוחא א ח פ ת ח סומך ואז א״ל לספרן שלא‬ ‫מרושלים מ נ ץ ו ׳ ״דמיח ווי א נ א חנחן מ פפא‬
‫•זזוש א ה ‪ ,‬ואמר גוולה סילוקן של צו־יקץ סחרנן‬ ‫נ א לפניו שחיח עשנ נ ס ת ר נדי שלא יעמו־ו מפניו‬
‫נהמ״ק ומק קללות ש מ ה נאמו־ וחרד פלאים ונוח‬ ‫ואמר לו שלא יסחר מ י שיקימו מפנע נ ל זוז‬
‫‪1‬‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫רש״י וכן דשנ״ם תסש על רש״י‪ ,‬ובכל המקימות‬
‫כ ל ר י י ם ההוויס נכוננים הזץ מכאן שהוא סונר‬
‫שאין השש איסור לשאול כי אם באוב וידעוני גם‬
‫הרמב״ן למר וכוח עליו‪.‬‬
‫רב יוסף בר י(ביש מיא אמר לד׳ אבהו •‬
‫רב יוסף בר חייא כבר אמרנו שהוא רב יוסף‬
‫ס ת ם בכל התלמוד ‪ ,‬ובויקרא רבה פרשת אמור ר׳‬
‫יוסי בר חייא ‪.‬‬
‫רב יוסף בר חמא‪.‬אביו של ובא חבר אביי בפי‬
‫אלו טריסות‪ ,‬ובפרק יש נוחלץ יש חלכות קנוח‬
‫ששלח ר׳ אבא לר' יוסף בר ח מ א וכן נוכר בשק‬
‫יום חכפורים ‪ ,‬א״ר יוסף בר ח מ א א ס ר רב ששח ‪.‬‬
‫רב יוסף בריח דרב יחושע חלש ואיהנניד‪,‬‬
‫וכשחקיץ אמר עולם הפוך ראיחי וכוי בס׳ אלו‬
‫עוברין ובפרק חשוחפין וברייה ‪ ,‬ואולי זח בן רב‬
‫יחושע בר אידי‪.‬‬
‫ר׳ יוסף בן יחושע אמר ר' יוחנן משמו ואולי‬
‫חוא חנא או ב; ריב״ל פ' אלו טריפוח ‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בומן רב‬
‫יחודח ורנ יוסף ‪ ,‬וקנל מרב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫רנ יוסף נריח דרנ מנשיא מדרל וחיח חלטיד רב‬
‫ושמואל אמר לו מ ח רב אומר ‪ /‬אבל בפי מי‬
‫שאחוו שלח לשמואל למדנו רבינו‪ ,‬ואשתו באח‬
‫לפני רנ יוסף נפי אע״פ ‪.‬‬
‫רב יוסף בריח דרב נחוניא בעא מרב יחודח‬
‫בסוף מגילח חעניוח ‪.‬‬
‫רב יוסף בריח דרב סלא חסירא קמיח ורב ס ס א ‪.‬‬
‫רב יוסף צודנאח ]ד״ק ציר נאח[ מ מ ן רב נחמן‬
‫בר י צ ח ק ‪.‬‬
‫רב יוסף בריח דרבא שאמר אביו עליו ח מ ם יוסף‬
‫נרי נטריםוח נר׳ יוחנן ובנו נקרא ר׳ ינאי‪.‬‬
‫רנ יוסף נריח דרנח‪ .‬ואיל לרנח שאלחי אח רב‬
‫יוסף וחוא אחרי שהיח נשיי לסד לסני רב עסף‬
‫שש שנים בם' אע״ס ‪,‬יהיה מ ם ח ו ו א י ‪ ,‬ויש נוסחאו'‬
‫נריח דרנא וננר נחבנוחו ווח מ ח קודם רב יוסף‪,‬‬
‫איל רב יוסף בריה דרבא אבוך נמאי הוה והיד א״ל‬
‫בציצית ם' כל כתבי‪.‬‬
‫רב יוסף הבר רבא ובר םלוגתיה והוא רבו של‬
‫רבה ב ס ר ט ‪ ,‬אבל אמי ר מ המובהק הוא רבא דודו‬
‫שנרלו בביתו והיה כמי תלמיר הבר לרב י ו ס ף ‪,‬‬
‫אע״ס שבם״ק דקרושץ קרא לרב יוסף ר מ המובהק‬
‫לקוס מ פ נ י ו ‪ ,‬ונקרא יוסף נר חייא ‪ ,‬יתינ רב יוסף‬
‫קטיה דדב חונא ר ב ו ‪ ,‬רבא ורנ יוסף חוו נפום‬
‫בריחא ולמד לפני רב הונא ודי יחודח • והיה רב‬
‫יוסף הגי נחיר וחלח ושכח חלמודו כמו שקרח‬
‫לרבי ואמי החוירו לפניו‪ ,‬יחייני דאמר רב יוסף‬
‫‪[154‬‬
‫נאסר ו ח פ ל ה ‪ ,‬ונםלוקן של צדיקין נאמד הנני‬
‫יוסיף להסליא א ח העם הוה הסלא ופלא ‪.‬‬
‫ר׳ יוסי מעונאח סי׳ ססוק שמעו ואח חנהנים‬
‫על חנשיא ואיקסר םרשח והצא דינה נ נ ״ ר ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫ר׳ יוסי נן נחוראי ו שאל ריניל אח ר׳ יוחנן‬
‫משום ר' יוסי נן נהוראי ם״ט ולוי וחנריי רני‬
‫יוהנן נן ארוא וסרש״י נס׳ המםקיר שודח ר׳ יוסי‬
‫נן נהוראי דנו של ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר׳ יוסי מ נ ה ר נ ל ונראה שהיה מ מ ן רנא ‪.‬‬
‫ר׳ יוסי מ נסייאן ]דייק אשיץ[ משחעי בלשץ‬
‫ח נ מ ח מ מ י רעירונין ו מ מ י דע״ו נראחשחוא חנא‬
‫ונרא׳ שהי׳ מ נ ץ רני או ר׳ יוחנן‪ ,‬ונס״ק דניצ' נרא׳‬
‫שהוא אמורא נוםן ר' זירא נניסוי הדם ‪ ,‬ונמנד־'‬
‫הניא ר' יוסי מ יאסיין ודי יחווה חנחחום א מ ר י ‪.‬‬
‫ר' יוסי מ נחן מחני נםוף מ מ ח וחוא נעא‬
‫מרי חייא מ אשי חלמיד רב‪ ,‬נ״א רנ אשי מ מזן‪.‬‬
‫אנא יוסי נן םימאי מ מ ן רני נסוף ינמוח ‪ ,‬נ״א‬
‫יוסי מ משיחין‪ ,‬ונסי נל נחני שהיה מ מ ו נ ה על‬
‫ממון חמלך נצסורי ונסל אש בשנח ונעשה לו נס‬
‫וירדו גשמים ו נ מ ח ו ‪ .‬וחוא תנא ד מ י ת א ‪.‬‬
‫ר' יוסי נן ס ט ת ס וונד נן לוי וריב״ל קרא נל‬
‫אחד ססוק נשעח סלוקו ס ן חעילם לחראוח לחם‬
‫מחן ש מ ם לעולם הבא ישישםוזו‪ .‬חא' קרא על‬
‫זאת יחםלל כל חסיד וכוי‪ ,‬והב׳ קרא מ ה רב מובך‬
‫אשר צםנח ליראיך ונוי‪ ,‬וחני קרא כי בו ישמח‬
‫למו‪ ,‬ווח כחוב בסוף ואלח שמוח רמז ובירושלמי‪.‬‬
‫יוסי איש צייהור איש חסיד וננלח רוח אחד‬
‫שחיח ש ל ט על חמעיץ ועשקו כלי בויקרא רבה ‪,‬‬
‫ובמדרש חלים ישלח עזרך מקרש ומי ובלמדנו‬
‫ם׳ קדושים‪.‬‬
‫ר׳ יוסי דמן קסרי‪.‬‬
‫ר' יוסי בן קצו־תא ] מ ״ ק קוצירא[ ור׳ יוחנן‬
‫אומר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫א״ר יוסי בן שאול אמר רבי וחוא ת ל מ ד רבי‪,‬‬
‫בעא ר׳ יוסי בן שאול מר׳ ‪.‬‬
‫אמר ר' יוסנא אמר ר׳ א מ י ‪.‬‬
‫ר' יוסף בר אבא בומן רב ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫]ר׳ יוסף בר אבין חוא ר׳ יוסי בר אבין ח נ ו נ י‬
‫למעייח‪ .‬חמעריך‪[.‬‬
‫רב יוסף בר אדא ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫יוסף איש חוצל ‪ 1‬אפר רב משום ר' יוסף איש‬
‫היצל תנא ‪ ,‬הוא יוסף הבבלי הוא יוסף איש חוצל‬
‫פ" נ תכחים הוא תנא דנדיהא ‪ ,‬יבפהחיש אמד‬
‫יוסף איש הוצל מנץ שאי; שואלי; נביידייס שנאמר‬
‫יגייס ‪.‬יהיה עם י״י אלה־ך יפירש רש״י‪ .‬נכא; שהם‬
‫נעל־ אוב ‪ ,‬והרמנ"! געיאלוז הראשונה תשש על‬
 ‫נ‪165‬‬
‫רב יחזקאל אביו טול רב יהודה ס ת ם ומול רמי‬
‫בר יהוקאל‪ ,‬והיה בעל מעשים טובים והנם והסיר‪,‬‬
‫והיה טומויאל קם מפניו ורב יהודה בנו למר מ מ נ ו ‪.‬‬
‫רב יחיאל פי״ג דעירובץ נראה טוהוא מ מ ן ר'‬
‫ירמיה ורב הלקיה מ טובי ורבה מ יצהק ורב‬
‫הסדא ופ״ק ד מ צ ה תני ר' יהיאל ‪.‬‬
‫אמר רב יהיאל אמד רב יצהק בר טימואל מ*‬
‫מרתא ‪.‬‬
‫רב ייבא המוהי דאטיייאן מ נרבך מטומיה דרב ‪.‬‬
‫רב ״בא אבוהי דרב ספרא ודרב ה מ א ‪ ,‬ונראה‬
‫כי הוא רב ״בא סבא ורב ייבא סבא תלמיד רב עם‬
‫רב חננאי ורב בתנא ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫רב ״בא סבא ז( בעא מרב נחכץ ורב ״בא סבא‬
‫היה מ מ ן רב הסדא ‪] .‬דייק מ מ ן רב ‪[.‬‬
‫רב ״מר ומר ווטרא אתו לקמיה ראמימר שהיה‬
‫דיין‪ ,‬א״ל רב ״מר למר זוטרא ‪ /‬ורב ״מר אשתו‬
‫כהנת ‪ ,‬א״ל רב ״מר לרבינא וכן לרב א ש י ‪.‬‬
‫רב ״מר מדיפתי אולי הוא זה שלמעלה ‪.‬‬
‫רב ״מר מ השוי ורב פפא ורב הונא מ י ה דרב‬
‫יהושע ורב פנהס מ אמי אתו לקמיה דרבא ‪.‬‬
‫רב ״מר מ שלמיה אמר לאב״ ולרבא ‪ ,‬אמר ר'‬
‫יוסי שמעתי וכוי אמר ד' אמי לא שמע ד׳ יוסי‬
‫מ מ נש ועיר‪.‬‬
‫אמר ר' ייסא ‪ ,‬ר' ייסא ור׳ תייא ברונה מצלי‬
‫לנ' שעין‪ ,‬ר׳ מ כ י ה התניה הוה קרי שמע ומצלי‬
‫בתר נ׳ שעין‪] .‬הוא ר' אםי בלשון ירושלמי‪ .‬ד״ק[ ‪.‬‬
‫ר' ינאי ר מ של ר' יותנן‪ ,‬ובפרק אץ מעמידץ‬
‫בע״ו אמר ר' וירא צער היה לי אצל ר' אמי ור׳‬
‫אמי אצל ר' אסי ור' אסי אצל ר' יוהנן ידי יוהנן‬
‫אצל ר׳ ינאי ור' ינאי אצל ר׳ יונתן בן עמרם ודי‬
‫יונתן אצל רבי ואמר לו נוי בן יומו מ ט מ א ‪ ,‬ובאתי‬
‫והרציתי ה ד מ י ם לפני ר' תייא ואמר בן ט' שנים‬
‫מכאן נראה שלא היה תנא ‪.‬‬
‫ד' ינאי ור' יונתן הוו יתבי‪ ,‬ובפ״ה רובתים ר'‬
‫הייא ור' ינאי פליני שהם יהודה וחוקית רבו של ר'‬
‫יוחנן‪ ,‬ובס״ה שרצים שלה ליה ר' ינאי למר עוקבא‬
‫שישלח לו מקלורץ דםר שמואל לעיניו‪ ,‬ועוד‬
‫בנמ׳ רב חונא ברבי ורב בר ינאי ור' ינאי מ חייא‬
‫ור' חייא מ מאיר ור' מאיר מ ' אלעור בן יעקב ור'‬
‫אליעזר בן עקיבא‪ ,‬ובםיף פ' כל כתבי ר' אבא מ י ה‬
‫דרי ח״א מ אבא ור׳ וירא הוו יתבי אקלעו לפני ר'‬
‫ינאי ובעו מיניי דר׳ ינאי מהו להרונ נהשי' אמר להו‬
‫לדעה אני הורנ כ״ש נחש ועקרב ‪ ,‬נראה שהאריך‬
‫ימים ‪ .‬אמר ר׳ וירא אמר ר' הושעיא אמר‬
‫וק ר ב יי=א‬ ‫׳‬ ‫םששטיס‬ ‫ם ב א ז־ד‪-‬יהר‬ ‫•( נ ר א ה ש ה ו א‬
‫יעב״ץ ׳‬ ‫ז־‪.‬מכר ל ה ל ן דובר = ו ו ה ר •‬
‫שני‬
‫לא שמיע לי חא מלחא כדאיחא לפי אין בץ מודר‬
‫ה נ א ח ‪ ,‬וכן פרש"׳ בחחלח כחובוח וחיח קורא על‬
‫עצמו בפרק חיו בודקץ בסנחו־רין ורב תבואות בנה‬
‫שור חוא יוםף ‪ ,‬ודזוא מארי זיוים״א והוא דחק‬
‫חשעח שאמרי ליח נלראי ר״ל חווים ננונבי׳ שימלוך‬
‫שחי שנים לנר ‪ ,‬ונשאמרו לו שימלוך לא רצה‬
‫ואו מלך אניי נ״נ שנים ואחריו מלך נ׳ שנים‬
‫נדאיחא נסוף נ ר מ ח ‪ ,‬ונסוף חוריוח אומו־ שמלך‬
‫שתי שנים והצי והיו לו ג' ד מ י ם מ מ ה ש א מ ת‬
‫אין הייהם ה ״ ם איםתניס ורצוץ ורתנץ מאיתא‬
‫נפפהים והיה עניו מאד נמו רני נםוף ס ו ט ה ‪,‬‬
‫ונס״ק דהולין אמר ר נ יוסף מ הייא אנא מ ר נ‬
‫יהודה גמירנא ואפילו ספקי דגנרי גרים פרש״י הוא‬
‫רנ יוסף ס ת ם נ נ ל התלמוד וסתם גנרי אמרי נפום‬
‫נ ת ח א חוא רנ יוסף וגם רנח ח נ י ת ‪ .‬ווה רנ‬
‫יוסף היה יותר מ ס ׳ שנח נ י נסוף ם״ק ע מ יומא‬
‫ט נ א לרננן ואמר ליה אניי נהי רנפק מ מ ת ושני‬
‫מכרת תומי מי נפק ‪ ,‬ני מי שהלה וםו‪ .‬ניים ג׳‬
‫הוא מ ת ‪ ,‬ומה שלא אמר מ מ ת דננים פירש‬
‫התוספות בפרק נ מ ה מרליקין שהיו מיו גדולים‬
‫ואינם מתים בעץ א ב י ה ם ‪ ,‬ובפרק ה ש ו מ רב יוסף‬
‫התענה ם ' יום וקראו לא ימושו מ פ ץ ועוד מאה‬
‫תעניות ו א מ ת לו מפי ודעך ועוד מאה אתרים‬
‫ואמרו לו ומש זרע זרעך אמו־ מכאן ואילך אץ צריך‬
‫שהתורה המרת ללומדיה אמר י״י מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫ונראה שיועיל ת פ ל ת האב לבנו ולורעו כמו‬
‫אברהם אבינו שהיו ורעו הכםים כמו שתמצא‬
‫נ;אלה ההכםים בני רב יוסף‪ ,‬ו כ מ אמרנו שהיה‬
‫בקי בתרנום אבל הוא לא עשאו ואייר יוסף שהםומי'‬
‫אינם שבעין שנאמו־ טוב מראה עינים מהלך נפש‬
‫בענץ הכץ דיומא ובפםתים מאן אמר הנדה בי רב‬
‫ששת ‪ /‬ונן מ נ יוסף כי שניהם נסתמו מפני‬
‫שנהנו מ נ שםדותיו נענוה והוא היה מנץ רנ‬
‫נשמצא רנ הונא נשיראי ואמר שתתקיים מ נ ת‬
‫רנ והיה או רנ הי נפי בני העיר‪.‬‬
‫]יוסף שירא נמצא נ״פ נתלמור נפע״פ ובר״פ מי‬
‫שהוציאוהי והוא ודאי שירא מ מ ש ונן יונתן שירא‬
‫שילהי • נ מ ו ת לכן אצ״ל מ״ש רש״י אצל יונתן‬
‫זה ‪ .‬ונראה שהם ה ם שיתן יהודאין ש נ ו נ ת נסי‬
‫ה ל מ ״ ם ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫רב יוסף מ י ה דרנ שמעיה אמר לרנ פםא ‪.‬‬
‫רב יוסף ורב שמואל בני רבה מ מ הנה ומר‬
‫יהודה פ ל נ א ה ‪.‬‬
‫אמר רב יוסף אמר ר' שמעון מ ב י ואולי הוא‬
‫אביו מרב יצחק מ יוסף תלמיד ר' יוהנן‪.‬‬
‫א״ר יוםתאי מ מתון א״ר יונתן פ' טבול יום ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫ר׳ ינאי בדיה רד׳ שמואל בר ינאי‪.‬‬
‫ר׳ י ע ק ב וכל חברוחא רר׳ יוחנן‪ .‬ר׳ יעקב אמו­‬
‫ר׳ יוחנן ונראה כי ס ח ם ר׳ יעקב חוא ר׳ יעקב‬
‫בר אידי‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר אבא אמר לאביי‪ ,‬אמר ר׳ יעקב‬
‫א מ ד רב חסדא וחוא א ח לר׳ נחן בר א ב א ‪ ,‬ו*‬
‫יעקב בר אבא בעא מרב ו ש מ ו א ל ‪ ,‬ר' יעקב בי•‬
‫אבא בשם ר' חייא בר א ב א ‪ ,‬חרנמח ר' יעקב בר‬
‫אבא קמיה ד ר ב ‪] ,‬ונראה הנוסחא לפני רבא ‪.‬ין‬
‫יוחנן אמר ר' ינאי אמר ו ב י ‪ ,‬ומוואי כי הוא ראש‬
‫ר׳ יעקב בר אבינא בשם ר׳ הונא דציפורי‪.‬‬
‫חאמוראים דחיח כמו חנא ופליג‪ ,‬והוא מסיעו‬
‫א״ד יעקב בר אדא ‪ (1‬אמר ר׳ יהושע בן ל ו י ‪,‬‬
‫אמר ר׳ יוסי אמר ר׳ יעקב בר אדא ‪.‬‬
‫רב יעקב כריה דרנ אחא בר יעקב ג ( ושניה׳ למדו‬
‫לפני אביי‪ ,‬ורב אהא היה הסיד וצדיק מלומר בנסים‬
‫שחרג ח מ ו ק שחיה בביח מררשו של אביי‪ ,‬והוא קרא‬
‫קודם עם רב חונא רייל רב א ח א תכה לבנים ד&א‬
‫איעקר כמו הביריו מפרקיה דרב הונא ‪ ,‬א ס ר ר׳‬
‫יעקב בר אחא אמר רב א ס י ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר אהא כבר זכרנוהו ועתח נוסיף עוד ‪,‬‬
‫אמר רב יעקב בר אהא אמר ת וירא‪ ,‬ר׳ ד ו א ור׳‬
‫שמעון הוו יתבי א״ל ה ד להבריח נ ק ו ם לשני ר׳‬
‫יעקנ בר אחא דחוא דחיל חפואין‪ ,‬וח‪ .‬אמד דהוא‬
‫בר אוריין‪ ,‬א״ל ר׳ יעקב לר׳ ירמיה בר חחליפא ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב אבוח דרב אחא בר יעקב‪ ,‬מחקיף לה‬
‫רב יעקב אבוח רר' אחא בר יעקב •‪ ,‬אמד ר' יעקב‬
‫לדידי מסרשא מיליח דרב ‪.‬‬
‫ר׳ יעקנ בר אידי חלמיד מובחק לר׳ יוחנן וקורא‬
‫לו ר׳ יוחנן בר אידי תנדינו‪ ,‬אמד ר׳ יעקב בר‬
‫אידי א״ר יהושע נן לד א״ל ר' וידא לר׳ יעקב נ ר‬
‫׳‬
‫או‪-‬ל ר׳ ינאי אנתסיח דר׳ שמלאי ונששיה לר׳ יהוו׳‬
‫אידי‪ ,‬אמר ר' יעקב מ אידי אמך ר׳ יוחנן אנא‬
‫שטעיח מרי י ח ז נ ן ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בד גיורי משמיה דר׳ יוחנן ‪ ,‬נ״א ר'‬
‫יעקב בר יצחק ט־ גיורי‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בן ד מ א י ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב ררומאח בפי סדר חעדות ירושלמי‪.‬‬
‫רב יעקב ‪1‬ר זבדי ירי אלעא ור׳ שטעון בר א נ א ‪,‬‬
‫ר׳ יעקב בר זבדי בשם ר׳ א ב ה י ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב חדינא נ״א חריבא‪ ,‬יהיא בעא מרב‬
‫חםדא פ׳ לא יחפור‪ ,‬והערוך נודס ר׳ יעקב הדייבא‬
‫והוא שם מקום נ מ ו דיאיינ ‪.‬‬
‫בשם רניח ינאי‪ ,‬א מ ר רבי משום ר׳ ינאי בר‬
‫י( בד״ק רבי יעקב כד אדא בוטן ר״ל ‪ .‬ע״ג ‪ .‬יעל‬
‫ו ח העיר יי׳נב״ז מה״ל \ לא ידעתי‪ ,‬אמם‬
‫נמצא דבעא מרב סנחדרץ דםו״ב ‪ .‬המעריך >‬
‫י( ומוד״ם דנו״ב רבי יעקב בר איוא סחפא אולי חי*‬
‫יח ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫‪[156‬‬
‫ר' ע א י ‪ ,‬ווה ר׳ ינאי חוחן יהודה בר חייא ש מ ח‬
‫בימיו‪ ,‬בכהונות שאלמלא יהודה קיים לא בטל‬
‫עונתו יחידו בשגגה שיוצא טלפני ה ש ל י ט ‪ ,‬ובפ״ט‬
‫מ י נ ט ו ת מ ק ו ר' ינאי ועישר ע״ס האריס שיביא לו‬
‫נ ע י ש ס מ ו ך לחש‪-‬נה ‪ ,‬אחא לקניה דר׳ חייא א״ל‬
‫שנזזי ע מ ת דנתיב למען תלמד ליראה י״י כל הימי׳‬
‫ותניא נל הימים אלו שבתות ף ו ״ מ ‪ ,‬מ ז ה נראה‬
‫נ״נ ני ו ׳ הייא גדול מ מ נ ו ור׳ הייא אינו בטשנה‬
‫בייש ר׳ ינאי‪ ,‬ובפי כירח א מ ו ו ׳ חנחום א מ ו ו '‬
‫חרבה משניות ו מ י ח ו ח ו ק בפרק המקבל ובפרק‬
‫ה ש ו מ במציעא‪.‬‬
‫אכזר ר׳ דרא א מ ש נראה לי בהלום ו ׳ יוסי מ‬
‫חנינא והוא אצל ר׳ יוחנן ודי יוחנן אצל ר׳ ינאי ור׳‬
‫ינאי אצל ר׳ ח ד נ א וו׳ חנינא אצל ו ׳ ו ת א ומכאן‬
‫נראה ג״כ שהוא אמורא ‪ ,‬ובהשנוח הראב״ד אא‬
‫היה שמואל ווי יוחנן ור׳ אושעיא ור' ינאי מנית‬
‫יינו של ו ב י ‪ ,‬אבל לד וו׳ ניסא וו׳ ח מ א בנו‬
‫שהיא אביו של ר׳ אושעיא וד׳ ישמעאל מ ׳ יוסי‬
‫ודי יוסי בן לקוניא‪ ,‬ו א ״ נ ר נ גדול ממנו מ רב מב״ו‬
‫ט ל רבי כדאיחא בסנהדרין‪ ,‬וכבר ראיח מ הוא‬
‫שלישי א־׳ חייא ואיך יהיה חנא ? זכבר כתבתי‬
‫בתנאים כי ו ' ינאי האמור במשנה חיו לו מ י ם‬
‫תנאים ת״ח תלמידי ר׳ מ א י ר ‪ ,‬יבסיף מ ק חוקת‬
‫הבתים ח ת ך אילן שלו שהיה נ י ט ה לר״ה‬
‫מ ש ו ם החקוששו ו ק ו ש ו ‪ ,‬קשוט עצמך׳ ואח״כ‬
‫קשוט א ח ר י ם ‪ ,‬ובפרק חסלח השחר ר׳ ח ד נ א ודי‬
‫ינאי חולנןין א ם הלכה כד׳ יהודה‪ ,‬וכן בבבא בחרא‬
‫נשיאה נץ ר מ ה א מ ו ר א ‪ ,‬אמר ר׳ יוחנן א״ד ינאי‪.‬‬
‫]ינאי אינש ולא מעלי נפרש׳׳• ס ד ״ מ ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫ו ׳ ינאי מ ו ש ל ר ב יוסף מ ו של ו ב א אמר לוב‬
‫נ ח נ א ‪ ,‬אמר ו ׳ ינאי משטיח ו א ב י י ‪.‬‬
‫ר׳ ינאי ננו של ר׳ שמעון מ ב י ‪.‬‬
‫ר׳ ינאי מ י ה דרי אמי איקלעו לבי יהווה מ י ה‬
‫דר״ש בן פיד והוא היה כהן בי ר׳ אמי חיה מ ז ן ‪,‬‬
‫אמר ד׳ ינאי אמר ר׳ י צ ח ק ‪.‬‬
‫ר ינאי מ ישמעאל חלש על לגביה ידי׳ שמעון‬
‫בן יתר ודמן אמר לחו ר׳ שמעון בן יתר אמר‬
‫ת ש לקיש משום ר' ח נ י נ א ‪ ,‬ר׳ ינאי מ ישמעאל‬
‫ישמעאל •‬
‫אמר ר' ינאי נ ת ה דרי ינאי סבא‪ ,‬משמיה דרי‬
‫ינאי ר נ ח ‪.‬‬
‫ר׳ ינאי קפודקאה לפני ר נ ה ו נ א ‪ .‬ד״ק‪.‬‬
‫נ‪57‬נ‬ ‫י שני‬
‫ר׳ יעקב בריה רבת שמואל ‪ .‬מתקיף ליה רבי‬
‫יעקב על רברי רבא ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר תתליפא אמר לר׳ אבהו ואולי הוא‬
‫אה לר׳ ירמיה ‪.‬‬
‫יפת אבוה דר׳ בנימין בר יפת תלמיד רר׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר׳ יצחק ס ח ם חוא בומן ר׳ יותנן ורב נהמן‬
‫והוא מהראשונים והוא חוח יחיב עם ר׳ אמי‬
‫בביחו של ר' יצחק נפהא ‪ ,‬ווה ירד לבבל שהיה‬
‫עם רב נ ח מ ן בביחו והוא נחן ברכח לרב נחמן אילן‬
‫אילן במח אברכך ו כ ו י ‪ ,‬בתחלת תעניות נאמד‬
‫יעקב אבינו לא מ ח אבל ר׳ יצחק נפחא היח בארץ‬
‫ישראל ‪ ,‬אבל מצינו דוש ר׳ יצחק נפחא אםיחחא‬
‫רחש נלוחא בסוף פרק חכלים וחמיח לי מי נחן‬
‫ראש גולח בא׳׳י ? ונבר אמרחי כי לפעמים קורא‬
‫לראש גולח נשיא כמו רב נחמן חחן חנשיא ‪.‬‬
‫ר׳ יצתק תנא דבריחא ע ם ר׳ ישמעאל ‪.‬‬
‫ר׳ יצחק בר אבא בר בחנא תני תנא קמיה‪ ,‬יתיב‬
‫ר' דרא ור׳ יצוזק בר אבא ויחיב אביי קטייהו וחוא‬
‫חלמיד רב עם רבעו חננאל ‪.‬‬
‫רב יצחק בר אבדימי בפרק כל חבשר ‪ /‬ני סליק‬
‫ר׳ אלעור אשכחיח להררי איל איכא חנא דאחנייא‬
‫לרב כחל אחוחי לרב יצחק בר אבדיטי‪ ,‬חתוספות‬
‫ונן נפרק חמונר אח חםפינח איכא חנא דאחנייא‬
‫לרב מדוח אהוי ליח לרב יצחק נ ר אנדימי‪ ,‬ורנ‬
‫יצחק בר אבדימי חיח רבו של רב)כ״י רבא( כז־ממר‬
‫בריש יבמוח ובר״פ אלו חנשרפץ אמר רבא אמר לי‬
‫דנ יצחק נר אנדימי אחיא חנא חוה ו ה א ץ י ח ק‬
‫דרנ יצחק נר אנדימי שחיח רנו של רנ שחיח חי‬
‫עד רנא וחלא ניום שמח רנ יהודח שחיח תלמידו‬
‫של רנ נ ל ד רנא ‪ ,‬וגרים ח ח ם רנינו שמואלאיכא‬
‫חנא דאחנייא רב מדוח פי׳ שסונח לו רב מ ד ו ח ‪,‬‬
‫וקשח לרבינו ח ם דחכא בשמעתץ א ץ שייך לומר‬
‫נן דקאמר אני לא שניחי ל ו ‪ ,‬ומיהו יש לפרש לו‬
‫נ מ ו ממנו נ מ ו חלמיד ורני צריך ל ו ‪ ,‬אנל הא‬
‫דקאמר ומחוך פלפולו של ר׳ חייא שנח ל‪ 1‬נ ח ל‬
‫בח בסינוח ‪ ,‬ואוםר שפ טוב וח ר׳ אליעור וחוטא‬
‫ם ח ם לא אחי ששד ‪ ,‬ואומר לית דשנים היו אחד‬
‫נימי דנינו חקדוש דאמר נפרק כירח ו א מ ר ד׳‬
‫יצחק בר אנדימי פעם א ח ח נננסחי אחר רני לניח‬
‫דחורח על דנים שטעונים שחיטה‪ ,‬אך כסה שאופד‬
‫חמדחץ ואוחי יכול לחיוח רבו של רב ‪ .‬וקצת קשה‬
‫הטדדש וטוב זח רב• אליעור ותוטא ‪1‬ח יעקב‬
‫ראם רב יצחק בר אברימי דהמוכר את הםפינח‬
‫היה ר מ של רב חימ קאמר ליח ר' אלעזד ם ח ם חא‬
‫אחמר עלח אמר ו ׳ אבחו אמר ר׳ יוחנן והלא ר׳‬
‫ספני הדרשה שאפר לו יעקב איש כסר םכניא בשם‬
‫יוחנן שחיח ר מ של ר׳ אבחו חיח קורא לרב דמנו‬
‫נדאיתא בפרק אלו טרפות ע״כ ‪ ,‬ווח אינו קשה‬
‫שאע״ס שהניא לו ר׳ אלעור מחאתרונים תיקשי‬
‫ליה ג״כ כי וי־אלעור וזעירי חיו זקנים עהר מר׳‬
‫ר׳ יעקב נר הנינא ‪ .‬ר׳ אהא מנשיר מ ש ו ם ר'‬
‫יעקנ נר הנינא ‪.‬‬
‫ד׳ יעקנ נריה דנת יעקנ נר אידי‪ ,‬א״ל ר׳ וירא‬
‫אקיף א ס ל מ א דצור ונעא מיניה מר׳ יעקנ מ­‬
‫אירי זקנך ‪ ,‬ווה ר׳ יעקב גדל עם ד׳ יעקב נר אידי‬
‫זקנו שהיה בן בתו כדאיתא בסוף ס ו ט ה ‪.‬‬
‫ר׳יעקנ איש נפרגדוריא ‪] (1‬דייק נמרייא[ הורה‬
‫נצור על דגים שטעונין שהיטה ועל נן חנכריח‬
‫שנימול נ ש נ ח ועל שניחם חלקח אוחו ר׳ חני שלא‬
‫ח ו ו ה נדין נפי ואח חקח בלמדנו‪ ,‬ויש נוס׳ ר׳ יעקנ‬
‫נר חסדא נפי חספקיד ‪ ,‬וא״נ חיו לו ח׳ נניס‬
‫לרנ חסדא ‪.‬‬
‫ר׳ יעקנ דנפר ח נ ן ‪.‬‬
‫ר נ יעקנ מנחר פקוד משמיה דדנינא והוא‬
‫מ נ ץ רב הונא בריה דרנ יהושע‪ ,‬ויחינ קמיח‬
‫דדבינא ואמר משמיה דרב הונא בדיה דרב יהושע‬
‫ובן יש בדור השני מהגאונים גאון שמו ר' יעקב‬
‫מנהר פ ק ו ד ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב אבע של רב נהנץ בר יעקב והוא רב‬
‫נהנץ ס ת ם ‪ ,‬אמו־ רב נהמן הני אבא על אביו‬
‫קאמר ודה סופר דשמואל ר״ל ר' יעקב בר אהא‬
‫נ ד ל הדור עם ר׳ יעקב ההוא מרבנן ור׳ יעקנ‬
‫ש מ י ה ‪ /‬רב יהודה ור׳ ירמיה דיו יתבי קמיה‬
‫דר׳ יעקב‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר נהמני אמו־ שמואל ‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר נפתלי משמיה דרמנא‪.‬‬
‫ר׳ יעקב בר םיי ור׳ יעקב עומסייא בירושלמי‪ .‬ד״ק‪.‬‬
‫•עקב בן קורשאי בזמן רשב״ג ור״מ ור' נחן‬
‫בחוריות ‪ ,‬וחוא עשח שלא יחבייש רשב״ג מר״מ ‪,‬‬
‫ובירושלמי הוא ר מ של דמנו הקדוש ‪.‬‬
‫יעקנ קרחה נפי ר אליעזר דתילץ ‪ ,‬ונפ׳ כיצר‬
‫מטוזתפין אמר אביי חא רחני יעקנ ק ר ח ח ‪.‬‬
‫י( בפדרש קהלי על פסוק ופוצא אני פר פפות אח חאש׳‬
‫דורש שפ פסוק איזו טוב יפלט פמנח וחוטא ילכד‬
‫יה יעקב איש כפר נביריא‪ ,‬תראח לפי וח חפררש‬
‫כי זח יעקב איש כסר נימריא חיח נין‪ .‬ובאפח‬
‫נראה ק פהוראיחיו שהיה לוענ על רביי הכפים‬
‫איש בפר נבוריא וזזעפיד אוחו אצל ר׳ אליעור‬
‫נראה שרדפו על פעשה ר' אליעור הנריל שנחפם‬
‫לפינוח )הפובא בע״ו בבליח ובידזשלפיח ובמדרש(‬
‫ישי הנוצרי על לא תבא אחנן זונח ופודר כלב וא״ב‬
‫יתכן שיש כאן ט״ם בפדוש קהלח יצ״ל יעקב איש‬
‫כפר םכניא חחת נבידיא ‪ ,‬או אולי נבוייא‬
‫וסכניא הוא אחד וצריך לחפש ברבי ‪ .‬דג״ב‪.‬‬
 ‫ספר יו חסין‬
‫ד יצחק נר ועירי ואמרי לה ר' שמעון נדרי*‬
‫וננר ידעת מי חוא ועירי‪.‬‬
‫רי יצהק נר חייא מדרש פומואל‪ .‬דייק ‪.-‬‬
‫ר' יצחק נר חיםא בשם ר' א מ י ‪.‬‬
‫ר' יצחק נן חלונ חיח שולח ר' אמי חדינץ לפניו‬
‫שיורח חוא נסרק ניר ח נ ש ח ‪.‬‬
‫אמר ר' יצחק נר חנינא אמר רנ חונא ‪.‬‬
‫]רני יצחק חקולא ודני יצחק ק טנלא ‪ ,‬עיץ‬
‫להלן ר' יצחק נ פ ח א ‪ .‬חמעריך ‪[.‬‬
‫רנ יצהק נריה ררנ יהודה והוא אני אנוה של‬
‫חומח אשח א נ י י ‪ ,‬וזה נינו של רנ יהזקאל אניו‬
‫של רנ יהודה ם ח ם ‪ ,‬רנ יצחק נריח דרנ יהורה‬
‫ורנ אחא נר רנ הונא ורנ שמואל נריח דרנח נר‬
‫בר חנא תני שבועות בי רבה ופנע נ ה ם רנ נהנא ‪.‬‬
‫ר' יצחק בר יוסי איקלע לבי רבא ‪.‬‬
‫רב יצחק נר יוסף אמר ר' יוחנן וחוא יצחק‬
‫סומקא ‪ ,‬ובפרק חלק שנעשה לו נס וניצול בעדן‬
‫חלוחש על ה מ נ ח ‪ ,‬וחוא קבל מרי יוחנן ורבו‬
‫הלנוחיו משם ר' יוחנן נחלמור אנל לא ס מ ך‬
‫התלמוד עליו נ מ ו נר׳ אנין שהיה נל יום עם‬
‫ר' יוחנן‪ ,‬ונהודה ר״ל אם אמר ר' מהנן הלנה‬
‫וחוד מ מ נ ה ליום האחד חיה שם ר׳ אנין ודייק‬
‫והיה מצוי נל שעה נמו ר' חייא נר א נ א ווה אויל‬
‫נחר ר' ירמיה‪.‬‬
‫ר' יצחק נר יעקנ נ ו גיורי נשם ר׳ יוחנן ונזמן‬
‫רבץ‪.‬‬
‫ר' יצהק ה נ ה ן ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫ר' יצחק נן לוי ם״ק דיומא ‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫ר' יצחק נר מדיון‪.‬‬
‫רנ יצחק נריח ו ד נ משרשיא איקלע לני רנ אשי‬
‫והיח אדם חשונ לפני הגוים ‪.‬‬
‫רנ יצחק אנוח דרנ נחמן נר יצחק ‪.‬‬
‫ר׳ יצחק בר נחמני בעא מריב״ל ‪ .‬אמר ר' יצחק‬
‫בר נחמני אמר ר׳ אושעיא ‪ ,‬אמר ר' יצחק בר‬
‫נחמני לדידי מפרשא לי מרי יוחנן ונראח שחוא‬
‫אחי מר שמואל נר נחמני ני חוא היה חולק ע מ ו ‪.‬‬
‫ו' יצחק נר נחמני ואמת לח שמואל נר נחמני‬
‫ו ח ו עמיח ומנו ו ׳ יצחק נן פוי‪ ,‬נעא ו' יצחק )ננ״י‬
‫יהושע( נר נחמני מתנ״ל ‪ ,‬א״ר יצחק נר נחמני אייו‬
‫אושעיא ואמר לדידי מפרשא מדי אליעזר ומרינ״ל ‪.‬‬
‫ו ׳ יצחק נפחא הוא ו׳ יצדיק נן טונלא חוא ר'‬
‫יצחק חקולא חוא ר׳ יצחק נן אלענר חוא ר׳ יצחק‬
‫נן פנחס דאנרתא חוא ר׳ יצתק נר אתא דשמעתא‪,‬‬
‫והסימן שמעונ״י אח״י ועמ״י נס׳ ערני פסחים ‪,‬‬
‫ני ששח שמות היו לו והסימן ששח משמותם ‪,‬‬
‫אנל רש״י פי' על אלו שנים חאחרוני• ל ר' יצחק‬
‫‪[158‬‬
‫אבחו והביאו ראיה מ מ נ ו ‪ ,‬ועוד לדעת רש׳׳י ני רנ‬
‫אדא שחיח אדם גדול בונץ רב חיח ג״כ בזמן רבא‬
‫והיה רבא רב לו שהיה במו ח ל מ י ת ‪ ,‬כ׳ החכמים‬
‫שהם וקדם חרבח שוכחים חלמודפ נמו ר' דוםא‬
‫בן הרכינם שאץ חלכח במוחו ברוכ חהלכות לא‬
‫בסאבי ט ע מ א ‪ ,‬וכן אומר בבחרא לא בקשישוחא‬
‫תליא מלחא אלא בסברא ‪ ,‬אבל הנראח לי כר״ח‬
‫שהם שנים כמו שאמרתי ג״כ ברב אדא‪.‬‬
‫רב יצחק בר אבדיםי השני שהיה בומן רבא‪,‬‬
‫והראשץ בונץ רבי ורבו של רב ‪.‬‬
‫ר' יצחק בר אבדימי והיד‪ .‬נץ ר' א ב ה ו ‪ ,‬אמר‬
‫אביי כי אחא ר' יצחק בז־ אבדימי ודב ת מ י חלמית‬
‫מוי יצחק בר אבדימי‪ ,‬אמר רבא אמר לי ר' יצחק‬
‫נר אבתמי וזה היה ח ש ד ‪.‬‬
‫ר' יצהק נ ר אנהו סוף הקומץ ווטא ‪.‬‬
‫ר' יצהק מ אבץ נראה שהיה מ נ ץ ר נ א ‪.‬‬
‫]ד״ק ר נ ה ‪[.‬‬
‫ו נ יצחק מ אדא אמר רנ חלמיז־ רנ ו א מ ת לה‬
‫ו׳ יצי‪.‬ק נ ו א י ו י ‪.‬‬
‫]די יצחק מ אחא ‪ ,‬ור' יצחק בן אלעור ‪ ,‬עיין‬
‫להלן ר' יצהק נפהא ‪ .‬המעריך ‪[.‬‬
‫ו' יצחק בן אלישיב ודי אבא ודי אושעיא ואשחו‬
‫הנה ור' מני מ י ה דרי יונה הוא מצוי לפניו ארם‬
‫נ ת ל ב ט ב ת ה ‪] .‬ד״ק בזמן ר' יוהנן‪[.‬‬
‫ר' יצחק מ אמי כל המרוח ש צ ת ך לש״ץ בתיזני'‬
‫צבור כלם מצאו בו וקן וסרקו נאח ר״ל שלא יצא‬
‫עליו שם רע בילדותו וכוי‪ ,‬ר' יצחק מ אמי אקלע‬
‫לבי רב חסרא ‪ ,‬א״ר יצחק מ אמי אמו־ תב״ל ור׳‬
‫זיוא אמו־ חלבה משמו ואם ר' אמי אביו של זה‬
‫חיה ב ח ן ‪.‬‬
‫ו' יצחק וני ו' א מ י ‪.‬‬
‫ו' יצחק מ אשיאז אמז־ ו נ ותלמיוו ו נ אידי‬
‫מ אנין ווי אשיאן הוא חנא וני ו' א מ י ‪.‬‬
‫ר' יצחק מ ניתנא ]ו״ק ניסנא[ אחא לקמי׳ רר׳‬
‫ס ד ת ‪ .‬ח ח ד״י מ נירונא גזר נשנה שמח רנ שלא‬
‫יניא ענםי וקלים ו ח ו ס ודגץ לסד חתנים ואי שחני׳‬
‫ח ו ס נ ש מ נחש נם׳ ח' שרצים וחוא חלםיז־ ו נ ‪.‬‬
‫אמר ר' יצהק מנרלאה אמר ר' שנחאי ירי יוחנן‬
‫ותש לקיש אומרים מ ש מ ו ‪ ,‬ונסדק אלו מציאות‬
‫שרש ההלנח נ ש מ ו ‪ ,‬אמר ו ' יצווק מנדלאה והוא‬
‫שיושת; במנולימ‪.‬‬
‫ו נ יצחק מ גיות סו־ש״י ש ם א ו ם שלח משמיה‬
‫י י‬ ‫ו ו ׳ יוחנן‪.‬‬
‫ו' יצחק נ י ניסחא נעא קומי ו' מונא ניתשלמי‬
‫ושנת ‪.‬‬
‫ר' יצחק מ ד ר א ‪ .‬ו״ק ‪.‬‬
‫]‪159‬‬ ‫שני‬
‫ר' יצחק רובה עס רני בסרק כירה בירושלמי‪.‬‬
‫יצחק ריפו גלוחא בר אחתיה דרב ביני‪ ,‬וסיניב‬
‫ואמר חיישינן לחרי יצחק‪ ,‬ובשאלוח הרא״טו נלל‬
‫ן' ני וה חטים הוא נינר מולא היה ראפו נולה ני‬
‫איך חיישינן לחרי יצהק‪ ,‬ועוד מולא היה אלא ראפ•‬
‫נולה אהד ‪ ,‬ועוד ניצר הלך נדרך יחידי‪.‬‬
‫ר׳ יצחק נר שילא הלמיד רנ חסדא ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫רנ יצחק נר שמואל נר מרחא משמיח דרב‬
‫ויתיב קמיה ד״ב נחמן וכן יחינ קמיח דרנ סשא ואייל‬
‫ר׳ וירא למדתנו רבינו‪ ,‬ונראה שהוא תלמיד לרב‬
‫והוא בעא מרב ‪ ,‬וקרונו היה ני מרתא וקנו א ח‬
‫של ר' חייא ודודו של רב ‪.‬‬
‫ר' ירמיח ‪ :‬בפסיק דחעניוח אמר ר' ירמיח‬
‫לדידי מפרשא לי מיניה דרי ירמיח בר אבא ‪ ,‬ובסי‬
‫חביח יחיב רב ירמיח קמיח דרי וירא ‪ ,‬ונראה לי <׳‬
‫לא ד!יח וה רב ירמיה בר אבא תלמיד חבר לרב ‪,‬‬
‫ופרש״י ם' חרר עם הנכרי תלמיד חבר ח נ ם במוחו‬
‫אלא שלמד ממנו דבר אחד או ‪-‬ותר כמו רבינא עם‬
‫רב אשי וא״כ איך יהיח יושב לפני ר׳ וירא תלמיד‬
‫רב יהודה שהוא תלמיד שמואל ורב ‪ ,‬אע״פ‬
‫שמצאחי גמרוח שאומר בפי' ר' ירמיה בר אבא‬
‫יחיב קמיח דרי וירא או אולי שם של שניחם ר'‬
‫ירםיחבר אבא‪ ,‬ריירמי' וריאבא ודי אבין כלם ביחד‪,‬‬
‫ר' ירמיה ור' אבא עשו שלום בסוף יומא ‪.‬‬
‫רב ירמיה אמר רב חםדא ‪.‬‬
‫אמר ר' ירמיה אמר ריש לקיש ור' ירמיה א״ל‬
‫לר' יוסי בר אבין ור' ירמיה נשא כהנח ‪ ,‬אמרי‬
‫בםערבא היא ר' ירמיה והוא לא אכל סולת בימיו‬
‫לשי שהיה מסופק בברכה אחרונה ‪ ,‬ואסקיהו מבית‬
‫המדרש על בעיוחיו הקשוח שלא יכלו לחרצן בפי‬
‫קמא רבחרא על דאשקוהו לר' יומיה‪ ,‬ובסוף בחרא‬
‫על דא עיילוהו לבי מדרשא ‪ ,‬אמר ר' ירמיה נברא‬
‫כרב י‪.‬יסף אמר זח‪ ,‬ובמדרש בנוח ישראל אל שאול‬
‫בכינח וכוי‪ ,‬ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' ירמיה‬
‫בר אבא ‪.‬‬
‫רב ירמיר‪ ,‬בר אבא חלמיד הבר לרב כדאיחא‬
‫בברכוח ‪ ,‬ובכאן יש פקפוק נרול כי אומר ר׳ ירמיח‬
‫ס ח ס ולא ידענו אס הוא ר' י ר מ ה בר אנא או ר'‬
‫ירמיח בר חחלישא או ר' ירמיה שהיח באיי‪ ,‬ונראה‬
‫כשהוא אומר רב ]הוא[ רב ירמיה בר אבא כי הוא‬
‫זקן והיה בבבל‪ ,‬ור' ירמיה ס ת ם הוא בא״י בעל‬
‫הבעיות שנשאיו בתיקו‪ ,‬וגם זה נראה שהיה‬
‫בראשונה בבבל פ' המדיר ולציון יאמר איש ואיש‬
‫יולד בה ‪ ,‬אמר ר' מיאשיח אחד הנולד בה ואחד‬
‫חמצםח ל ר א ו ח ח ‪ ,‬אמר אביי חד מינייהו עדיף‬
‫נתרי מינן אמר רנא וחד מינן ני סליק לחחם עויף‬
‫סתמא המדנר נשמעחין הוא ר' יצחק נר אחא ‪,‬‬
‫ר' יצחק ס ח ס האמור בהנדה חוא ר' יצחק נן‬
‫סנחם וא״נ אלו חאחרונים הם ש נ י ם ‪ ,‬וכן נונל‬
‫לםרש ני ר' יצחק נן טבלא חוא ר' יצחק נסחא ‪,‬‬
‫ור׳ יצחק נן אלעור חוא ר' יצחק חקולא שחיו נ״נ‬
‫חדאשוניס שנים ‪ ,‬א ו נ י ו ׳ שמוח נקראו לולדי‬
‫יצחק נסחא נמו שאמרו נתוםפוח נאיסי נר יהודה‬
‫ני ח' שמוח נקראו לו וחוא נקרא נפחא ור' יוחנן‬
‫נר נפחא ‪ ,‬ווה ר' יצחק חיח וקן מאד וסנר לח‬
‫נרי״צ והוא אמד אני ראיחי לרינ״ל‪ ,‬ר' יצחק נפחא‬
‫ור׳ אמי ור' אנחו ור' אנא ור' חנינא פפי הוו‬
‫יחני א״ל ר' א נ א ונן אמר להו רנ ספרא ‪ ,‬יוה‬
‫אינו ר' יצחק ס ח ם ורנ עמרם חיח חלמידו‪ ,‬יחיב‬
‫ר' אמי ור׳ יצחק אקלעא רר' יצחק נפחא ‪ ,‬אמר‬
‫רנ יחודח משום ר' יצחק נן פנחס ‪.‬‬
‫]רבי יצחק נר נםחלי ריש אלמנה נ ו ו נ ח ‪.‬‬
‫יענ״ץ‪[.‬‬
‫יצחק סומקא חלמיד מונהק לר׳ יוחנן אנל לא‬
‫ס מ ך חחלמוד עליו נ מ ו על ר' אנין שחיח חמיד‬
‫עם ר' יוחנן ואם היה חוור בו ר' יוחנן היה נמצא‬
‫ע מ ו ! דייק‪.‬‬
‫ר' יצחק סנריין מחקיף על ר' יוסי נר נ ו ן ‪.‬‬
‫]בנו׳ שלפנינו רבי יצחק נר ם ב ר י ו מחקיף על‬
‫רני יוסי נר איין פ״ק וזבחים דט״א ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫ר' יצחק איש נפר עיטוש אמר ר' יוחנן‪.‬‬
‫ר׳ יצחק איש כפר עכו שאמר משום ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר' יצחק בן פוי ואמרי לח ר' שמעון בן פוי וחד‬
‫עמיח ומנו ר' יצחק בר נחמני או שמואל‬
‫בר נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫]רבי יצחק בן פ נ ח ס ‪ ,‬עיין לעיל ד״י נפחא ‪.‬‬
‫ר' יצחק פסקאח ‪ .‬עיין לעיל ר' יוסי בר ממל‬
‫חייא ‪ .‬חמעריך ו [‬
‫רב יצחק חלמיד רב פפא וחיח בחלוליח דאבא‬
‫מר בדיה דרב ספא בס״ק דקדושין ו‬
‫ר' יצחק בן קסמא ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ר' יצחק קסקאח קמיה דרי יוסי בר אבץ משום‬
‫ר' יוחנן‪.‬‬
‫ר' יצחק קרטיגנאח ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ר' יצחק קרפצא בשם ר' יונח ‪.‬‬
‫רב יצחק בריח דרבה בר בר חנא והוא חיח בעל‬
‫ח ו מ ח אשח אבי״ קורס לו וא״כ מ ח אביי‪ ,‬וכן‬
‫רהנה היה נעל חראשון לחומח ‪ ,‬א״ל ר' אנא לר'‬
‫יצחק בריח דרבח בר בר חנא נ״א ר' יצחק בב״ח ‪.‬‬
‫אמר ר' יצחק בר רדיפא אמר ר׳ אמי וכן אמר‬
‫רב חונא ובירושלמי ר' יצחק בר רדיפא שאל לר‬
‫יאשיא בשבועוח‪.‬‬
 ‫ספר י! חסין‬
‫ינאי הלבה מ ש ם ריש לקש ‪ ,‬ור' אמי אומר מטוס‬
‫ר׳ ינאי בד ישמעאל‪.‬‬
‫ר' ישמעאל ברי יצחק כמו אלישע הנביא שלא‬
‫נראה קרי על סדינו‪.‬‬
‫ר׳ ישמעאל איש כפר ימא שאל לר׳ אמי‪.‬‬
‫אמר ד׳ ישמעאל בר נהמן אמר ר׳ יוחנן‪.‬‬
‫]ר׳ ישמעאל בן סתריאל בימי רבי פ׳ מעשר‬
‫בהמה ד נ ז ״ ב ‪ .‬יעב״ץ‪ [.‬י‬
‫ו* ישמעאל בר חנחום ודי נתן בר ברכיה מ ש ם‬
‫ר׳ ירממז‪.‬‬
‫ו ׳ יששכר דנפר מודאי ]ד״ק מנדי[ ור' ח מ א‬
‫מ חנינא מ מ ן רבי ירושלמי‪ ,‬דוש יששכר דכפר‬
‫מודאי‪.‬‬
‫ו׳ יהא! ו ׳ יעקב מ א ח א בשם ו׳ יהא בירושלמי‪.‬‬
‫אות הב״ף‬
‫בדי ואמוי לח כוי אינו ש ם חכם‪ ,‬וו״ל ש נ א מ ו‬
‫בישיבח וו החלכח בלא זכירת שם ח כ ם כמו כוי‬
‫נסבה ר״ל ב ח נ ם ‪ ,‬אע״פ שבעי חערוך שירש כוי‬
‫נסבה עקור נסבה זבנה ו כ ו י ‪ ,‬ופרש״י בנטין על‬
‫נוסח ה ג ט שלא יאמר ו כ ד י אלא ו ב ר ו כ י וכדי‬
‫הוא כמו ואמרי לה בדי לא ש ם ח כ ם ‪ ,‬ובל זח‬
‫כתבתי כרי לחסיר חשבוש שחוא שם ח כ ם מ ש ו ם‬
‫כי בתחלת מציעא יש פירוש רש״י םוטעים שאומר‬
‫כדי שם ח כ ם ‪.‬‬
‫רב בהן אמר ו כ ו ׳ ו ם ט א לפני ר׳ אבהי ואמר‬
‫חלכח מ ב כחן ור' יהושע דםכנץ בשם ל ד ‪.‬‬
‫אבא כהן מ ו ל א ו״ל בן דילא ש א מ ו ויעז לקיש‬
‫חלנח מ ש מ ו כ נ ו ז מ נ ו אוחו באל״ף‪.‬‬
‫ו נ נהנא חלמיו ח נ ו לונ ‪ (1‬נפי חנית ונפי ו י ד‬
‫מ מ ו נ ו ת ‪ ,‬ומזב חוא״ש בפי חמובו את חניח ורב‬
‫כחנא ורב אסי גוזלים וחנםים וצדיקים היו ונמו‬
‫תלמיד חבר לרב ‪ ,‬כראמרינן בסנהדרין נ^׳א דיני‬
‫ממונות דלגמרי דרג צריכי ולםבריה לא צ ר י נ י ‪,‬‬
‫פוק ח׳׳ה שופריח ררב כתנא מעין שומריה דרג‬
‫אבהו ואולי בעבור וה חבעחו מטדודחא שחיה‬
‫מונודיקולי ויל סלים מדקל‪ ,‬וכשחבעחו מטדודחא‬
‫השיל עצמו נץ הגג ונא אליהו ו״ל ונחן לו שפא‬
‫ווינרי ליל ארון כמו עאל אבריה לשפא כן פי׳ ו נ‬
‫צ מ ח גאון‪ ,‬אנל וש״י נפי החונל )צנ״א( נענץ יהוד׳‬
‫י( ננעא רנ נחנא רביד! דרב עירובין ח״ב‪ ,‬ינראח‬
‫זזהיח לפרו נרפא אחרת ובי ר ב ‪ ,‬אבל לפי‬
‫נרפתני הוא קרפין לכל המכריס פאן • יעבייץ ‪.‬‬
‫‪[160‬‬
‫נתוי מידיהו ו ה א ר׳ ירמיה מ הוזז ה נ א לא היה‬
‫יוע מאי קאמויובנן וכי סליק קוי לן בבלאי טפשאי‬
‫וגם נואח ני ו ׳ יומיזז מ אבא עלה לא״י‪ ,‬וש״י‬
‫פ׳ כחמח הםקשח כי סליק ד׳ זירא אשנחיה לו׳‬
‫ירמיח דיתיב אמר כי חוא רב ירמיח מ אבא תלמיד‬
‫רב ואמר לשמעחא ר ר ב ‪ ,‬ו נ מ ק השיאל אמר רב‬
‫יהודה אמר ר׳ ידמיח מ אבא ננונדנצר דנב על‬
‫אריח וכוי‪ ,‬יחיב ר׳ יצחק מ עםף ורב הונא קמיה‬
‫דרנ ירמיה ואמר לחו ח מ אמר ר' יוחנן‪ ,‬ונראח‬
‫זה נפי׳ הוא רנ ירמיה מ אבא נ נ נ ל ‪ ,‬ונם״ק דשני‬
‫ו׳ יומיה בפי׳ ו ׳ ירמיה מ א ב א ‪ ,‬ונס״נ ופסחים‬
‫שאל לובעו הקדוש תקרא ד׳ ירמיה מ אבא ‪.‬‬
‫ירמיה ‪ :‬א מ ו ו נ יומיה מ אחא א מ ו ו ב ‪.‬‬
‫א מ ו ו ׳ עטיה נ ן אלשר נפ׳ ה ר ו א ה ‪ ,‬אמר ו ׳‬
‫י ד מ ה נן אלעור ואיחימא ד ג נחמן מ יצחק‪ ,‬והוא‬
‫נזכר מ נ ח פ׳ אחרי מ ו ח ‪ ,‬מ קפרא בשם ר׳ ירמיה‬
‫בן אלעיר וא״כ יד‪,‬יח תנא ד מ י ת א ‪ ] .‬מ ״ ק דני‬
‫ירמיה בן אלעור ש נ י ם ‪ :‬אחד חנא ד מ י ח א ואחד‬
‫א מ ו ר א ‪ ,‬סרק הרואה וסרק עושץ ס ס ץ ‪[ .‬‬
‫אמר רב ירםיה בר א מ י ‪.‬‬
‫יוםיח ביראה םרש״י בך שמו ביראה א״ל ר׳‬
‫יהודה ווצזניה של ו ׳ יוםיח ביואה לםני ו ב יהודה‪,‬‬
‫א״ד ירמיה ביראה א מ ו ו ב יהווה א״ו יומיה מ‬
‫א ח א אמר ר ב ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ר׳ דמיה מדפתי הוה יחיב לפנע ו מ נ א ״ אמר‬
‫רבא לר׳ ירמיה מ ד ס ת י ‪.‬‬
‫ר׳ ירמיה אבוזז מרב מנשיא מ מ ן רב יהודה ‪.‬‬
‫]בו״ק ובי ירמיה מ נ ו נ ח א ‪[,‬‬
‫•ומיה מ נ ת ן ‪ .‬ו ״ ק ‪.‬‬
‫ו ׳ יומיה ו ב ח בפי במה מוליקי; ושהוא תלמיו‬
‫ח מ לרנ שהחפלל אחריו ואמר לו ל ו נ מי מ ל ת א‬
‫ולא אמר מי נ ד ל מ ר נסרק תפלח ה ש ח ר ‪ ,‬ובפי‬
‫טי שמח רב נחמן ננחרדעא ור׳ ירמיח מ א נ א‬
‫בשוםטמיא בבבל ‪ ,‬יבם׳ ערבי פסחים אטד ר' אסי‬
‫מ ר׳ ירמיה מ אבא ברנו רב הונא או רב ‪.‬‬
‫אמר ר׳ ירטיח בר חחליסא אמר רב עמרם אמר‬
‫רבה מ נר ח נ א ובן א״ל ר׳ יעקב סס״ק דתעניות‬
‫א״ר ירמיה‪ .‬לרידי מפרשא מ ל ת א מרי ירםיה בר‬
‫אבא וא״כ יש ספק מ ׳ יחסיה ס ת ם וג״נ הוא ר׳‬
‫ירמיה ‪.‬נר תהליפא ‪ ,‬אמר ר׳ יעקב מ אמי לר׳‬
‫ירמיח מ תחליסא‪.‬‬
‫ר׳ ישננ ורב חונא‪] .‬ר׳ ישננ בשם ר׳ לד• ד״ק•[‬
‫ר׳ ישמעאל מ אביז אמר לריש לקיש ח מ אמר‬
‫ו י נ ״ ל ‪ ,‬ונראה מ ר׳ חייא נר נחמני חלמידו‪.‬‬
‫ו ׳ ישמעאל ו מ ע ל ו' חייא מ נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫ד׳ ישםעאל א מ ו של ר׳ •נאי אשר אמר זח ר׳‬
 ‫]‪161‬‬
‫רנינו נסים שהוא נ ה ן ‪ ,‬ורש״י סי׳ נס׳ הזרוע רנ‬
‫נהנא אניל נשניל אשתו ישראל ה ו א ‪ ,‬ואינא רנ‬
‫כהנא טובא מ ה ם נהנים ומהם ישראלים ולא ש'‬
‫מי הוא ‪ ,‬אנל נסוף ם׳ המוציא תסילין אמר רנ‬
‫הונא נרנ נהנא דנהנא הוא מסייעי נהני דתני רנ‬
‫נהנא ונוי ורנ הונא תלמיר רב הוא והנר רנ‬
‫נהנא והוא משמע שהיה כהן‪ ,‬אנל לזה ״ש תירוץ‬
‫נמו שאמרנו נר׳ ישמעאל נהנא מסייע נ ה נ י ‪,‬‬
‫וננאן יוהר מתישנ שיאמר רנ נהנא כיון ששמו‬
‫נהנא מסייעי נ ה נ י ‪ ,‬או הוא רבי נהנא שהיה לסני‬
‫רנ יהודה ולסני רנ הונא ה נ ר רנ ם ס ר א ‪ ,‬ונן‬
‫להלן שאמר על הנמים רנים שהיו שמם נ ה נ א‬
‫ניו; דהלנתא דנהני ולא היקשי אי לאו נםינ נהנחא‬
‫לא אנלאי‪ ,‬וכן רב נהנא אניל נשניל אשתו ויש‬
‫םנים לנאן ולכאן‪ ,‬אבל במררש שמואל לכן‬
‫נשנעתי לנית עלי א״ל ר' הייא נר אנא לרנ נהנא‬
‫על שהאריך בתפלחובהוגץ בבבל םצעדין רנרננינון‬
‫א״ל אני ממשםתת עלי ונתםלה מ ת כ ס ר ‪ ,‬וצלי‬
‫עלוי והארץ ימים‪ ,‬ער שמתענדין מוםרוי סומקין‬
‫נהדין דקדקיא ‪ , (1‬נראה נסי׳ שרנ נהנא שעלה‬
‫מ נ נ ל נ ו מ ן ר׳ יוהנן ור׳הייא נ ר א נ א נהן ומזרע עלי‪,‬‬
‫ואהר שהיה ]נא״י[ נענור שלא היו נוהנין נ ו ננוד‬
‫א״ר יוהנן נר נש דאמיה מנםרא ליה ואנתחיזז‬
‫דאנוה מוקרא ליה סי׳ ארץ ישראל מנזין לו ]תרנו'‬
‫דבר י״י בזה בסר[ וארץ בנל מ כ ב ד ‪ ,‬ל ו שהיא‬
‫* ש ת אביו‪.‬‬
‫ר ב כ ה נ א שבזמן רב אשי והוא רבו של רב אשי‬
‫לקת סודר בםריון הבן בס״ק דקדוש־ן‪ ,‬א״ר אשי כי‬
‫הרנן בי רב נ ה נ א ‪. ,‬רב אשי אשכהיה לרב כהנא ‪.‬‬
‫רב כהנא תלש ומית והיה ש ם ר' יהושע בריה‬
‫ו ו ב אידי בס״ק דובהים ‪ ,‬ונראה שהוא רב כהנא‬
‫רבו של רב אשי שאמרנו למעלה ‪ .‬ווה ו ב כהנא‬
‫אלריה לרב שימי בר אשי וזה רב אשי בומן רבא‬
‫ואניי‪ ,‬אמר ליה רנ נהנא לרב םשא אמר ליה רב‬
‫הונא בריה דרב נתן לרב כהנא וזהו בזמן רב אשי‬
‫ר״ל רב הונא ‪ .‬בשי א ה ד דיני ממונות אמר לו‬
‫ההוא טינאה לרב כהנא אמריתו נדה שרייא לייהוד‬
‫בהדי נברא כאש בנעורת וכוי‪ ,‬אמר לו תורה‬
‫העירה עליו ה״ו סונה היא בשושנים בסונה של‬
‫שושנים לא יתסרצו בהן סרצות ‪.‬‬
‫אמר רב כהנא בר חיננא אמר שמואל ‪.‬‬
‫רב כהנא בריה ורב חיננא סבא ‪.‬‬
‫‪ (1‬בכ״י דקיקיא בדלית‪ ,‬וביוזושל* דר״ה כהרא דקקא ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמדרש שמואל אשר העיל־יז מהירושלמי הנו בחוב‬
‫כהדק רקיקא ‪ ,‬והרב ד<א*ן ר׳ נחן אדליד נ״י גרס‬
‫רזרדקיא‪ ,‬ונראית הניהא דלדקיא ‪ ,‬להטת הייישלמי‬
‫על כקטון ועד נדול מתי־נש מרקדקיהץ ועדסביחון‪ .‬עיין‬
‫העיון• ערך דק ‪ .‬המעריך‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מאמו שני‬
‫עאל איבריה לשסא נכנס כל העצם ונתהבר במקומו‬
‫ששף משם נמו בוקא רשף מדוכתיה שהיה מגולנל‬
‫ולא היה שלדו קיימת מםני הנדוי‪ ,‬ובכאן נראה סי'‬
‫רש״י מוריק שלא אמר שהיו חוץ לארון אלא‬
‫מגולגלי; נארון ותקנום‪ ,‬ונעל ה ע ר ץ סי׳ נ ׳ םירושי׳‬
‫ואמר נ־ הנל לסי הנדסאות למאן דנריס לא הוה‬
‫מעיל אינריה לשםא סי׳ ורועו היה עומד חוץ‬
‫לארון ו ח נ נ י ס ו ‪ ,‬או יחיח חורו אינריו למקומו נ מ ו‬
‫שף מדונח־ח למאן דגריס חיו מגולנלין נארון‬
‫וחקנם ‪ .‬ונס׳ חניוקין נתוססות לא חיח ניחודח‬
‫נראשונה נורו שמד על יהודה לסי שחרנ יחודח‬
‫לעשו דנחינ ידך נעורף אוינץ ונן נסםרי ידיו רנ‬
‫לו נשחרנ עשו‪ .‬ונםוף ם״ק ו ס ו ט ה ני חרנו חושים‬
‫בן דן שמא לא מ ת נאותח ח נ א ח עד שעמד יחודח‬
‫והרנו‪...‬ישמה צדיקונוי‪ ,‬והוא ]ר״לרנ נחנא[ עלח‬
‫מ נ נ ל על שהרנ מלשין נדאיתא נסוף קמא‪ ,‬והי׳ עם‬
‫ו ׳ יוחנן ונתן עיניו נ ו שהשנ שהלעיג עליו שהיו‬
‫שסתותיו ש נ ו ח ת ואח״נ חחייחו ר׳ יותנן ולימד לו‬
‫חלכוח חרנת‪ ,‬ווח שאמר ר׳ יוחנן דלנון ר״ל מרנ‬
‫כחנא שחיח בבבל‪ ,‬אע״מ שחנאונים כתבו כי היו‬
‫תלמידים חרבח לםני ר׳ יוחנן שחיו מבבל לכן אמר‬
‫דלכון חיא ‪ ,‬ויש סברות שאומר שמיד חור למות‬
‫ר״א שאחר כן חיח שנים‪ ,‬וכן םרש״י בססחי׳ שאחו­‬
‫זה אמרו והא למקום חורח גליח ו נ ו ׳ ‪ ,‬וכן בברכות‬
‫ירושלמי נסי׳ שאמר לו איש אהד דוץ לעג מ ה‬
‫ענדי נשמיא ואמר לו שמעהי שהגיע קצך ומח‬
‫האיש ההוא ונן אדם אחו־ ו נ ו ׳ ‪.‬‬
‫ונחוםשות נסוף ניטין ני רנ נהנא עלה לא״י‬
‫נ ׳ שעמים ! חראשון נומן ר׳ שמעון נרני נדאיחא‬
‫בזבחים נסרק קרשי חקדשים ‪ ,‬וחני נומן ר' יוחנן‬
‫לדאיחא נסוף ק מ א ‪ ,‬ואינו נ״ל כיון שבזמן ר׳ יוחנן‬
‫חיח רנ נחנא ילד ונעו־ נראיתא ניחשלמי נאשר‬
‫נתב חרא״ש נ ס ׳ עשוה יוחסין‪ ,‬ונמנחוח ני סליק‬
‫רנ נחנא אשנחיח לנני ר׳ חייא ונו׳ אנל ההקירה‬
‫ננא; אם חוא נ ח ן ‪ ,‬חתוססות נחולין ר נ נחנא‬
‫אנל נענור אשחו ני חיא נחנת ‪ ,‬ווח ר נ נחנא‬
‫חלמיר ר נ ראםר נספחים אי לאו דנסינ כחנתא לא‬
‫איגלאי וחוא גלח נאשר אמרנו‪ ,‬אנל רנ נחנא שחוא‬
‫רנו של ר נ אשי נש״ק וקוושין שחיח לוקח סודר‬
‫בשריון הבן והו כהן ע״כ‪ ,‬אנל מ ה שנראח שחוא נחן‬
‫בם' יש נוחלין ובם׳ ערבי סםחים דאמר ליה רב לרב‬
‫נחנא םשוט נבלחא בשוקא ל א תיניא כחנא אנא‬
‫גנרא רנח א נ א ‪ .‬רנינו נסים רצח לחרץ שרנ‬
‫כחנא חוא שם מסויים ונשמע ו ם ם ו ר ס ס ‪ ,‬ני ר נ‬
‫כחנא אדם ג ד ל כמו לר׳ פרשון טרםון אנא ‪ ,‬וכן‬
‫כחנא אנא ‪ ,‬גברא רבח אנא ‪ ,‬ואח״כ הוד לומר‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫א ו ת הלם״ ד‬
‫ואולי זה שאמר רכ הונא שהוא כ ה ן ‪ ,‬ורב יחודח‬
‫רבי לא הוא רבי הילא׳‪ .‬דייק‪.‬‬
‫]לוגה אביו של רי״ש סאל״ה ל ה ״ א ‪ .‬יענ״ץ •‪1‬‬
‫תני לודא בש׳ ר״א רםילה פרש״י לירא שם ח כ ם‬
‫וכן בפרק הזורק וביבמות יום הבראתו כיום הילדו‬
‫וכוי ונראה כי הוא בזמן שמואל ‪.‬‬
‫ר' לווטי חלמיד ר' יוהנן פ״א רערכץ ‪ .‬ר״ק‪.‬‬
‫לוי ס ת ם הוא חלמיד רבי וחוא לוי סבא בפרק‬
‫ה ש ו ח ט לאפיקי ר' לוי שהוא אחרון אבוה דשמואל‬
‫ולוי ח ב ר י ם ‪ ,‬ולפי רעת רש״י כי לוי חבירו של‬
‫שמיאל בפי מי ש מ ח ו ‪ ,‬בברכוח כשבקש שמואל‬
‫בחצר מ ו ח לאביו שיאמר היכן ממון של יחוםים‬
‫וחחסלל על לוי שיכניסוחו למחיבחא ררקיעא‬
‫ופרש״י שם לוי חבירו של שמואל וכן סרש״י‬
‫בפ״ג דחעדיח ‪ ,‬אבל בחשנוח הראב״ד בחחלח‬
‫המדע ושמואל קבל מרי חנינא בר ח מ א ‪ .‬אמר‬
‫אברהם וגם זה לא היה אלא מלוי קבל וא״כ‬
‫הוא רבו של שמואל וכן נראה ה א מ ת כהו־אב״ד‪.‬‬
‫אמר שמואל משמיה דלוי וכן אומר בגמרא אברה‬
‫רשמואל ולוי אומר וכן נראח בפי ח ' שרצים ‪,‬‬
‫ולוי ם ח ם למה לא נקרא ‪.‬־' לוי אולי לא נ ס מ ך כמי‬
‫שמואל ‪ ,‬א״ל רבי ללוי הראני פרסיים א״ל דומים‬
‫לחיילות דוד גיורים ‪ ,‬יבפ״ק דינמוח א״ל רבי‬
‫ללוי כמדומה לי שאין לו מ ו ח בקדקדו וכן בפי‬
‫החודח במנחוח ‪ ,‬ומכאן למד זה הלשון חראב״ד‬
‫על ח ר מ ב ״ ס ו״ל בענין כיי מלחא וכוי ׳ ולוי איקלע‬
‫בי רב בחלוליח דרי שמעון ברבי א״ל רב וכוי‪.‬‬
‫לוי אחוי קירח לפני רבי ואיטלע וחיח לו זה‬
‫בעבור שחטיח דברים כלפי מעלח בחעניח נשמיט‬
‫כדי לבקש וכוח על ישראל ‪ ,‬ונראח מ ו ה כי חוא‬
‫לוי בר ס י ס י כי בב״ר פרשח ויאמר י״י אל אברחם‬
‫ר' חייא אחוי בריכח לפני רבי ונפסח ונחרפא ‪ ,‬לוי‬
‫בר סיסי חראח בריכח לפני רכי ונפסח ולא נתרפא ‪.‬‬
‫ולוי חנירו קבל מר״ח בר ח מ א ומרי אפם ומדיב״ל‬
‫וכשמת ר' אפס וישב בראש ר' חנינא בר ח מ א או‬
‫ירד לבבל כדאיתא בכחובוח ‪ ,‬וכן בשי במח אשה‬
‫יוצאח אמרו לו לרב נברא רבת אריכא ירד לנהרדעא‬
‫ושרש״י לוי חיח שוח בחכמח ובשני' כמו ר' חנינא‬
‫בר ח מ א אבל ר' אפס גדיל בשנים מ ה ם ‪ ,‬ובפ״ק‬
‫דר״ח לוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי ואמר שהיח‬
‫יום הכסורים וכוי ‪.‬‬
‫לוי בן בוטא קרי קמיה דרב ה ו נ א ‪.‬‬
‫׳ ר׳ לוי בר בורי בזמן ריב״ל‪ .‬ר' לוי בר ברכיה‪ .‬ד״ק‪.‬‬
‫לוי בר דראגא ]איני יודע אס הוא ח ״ ח שהביאו‬
‫ראיה מ מ נ ו שהוא[ פדה לבחו ני״ג אלפי דינר׳ זהב‬
‫‪[162‬‬
‫רכ כחנא אחוה דרב יהודה קסיה דרב הונא ‪,‬‬
‫ודו אינו רב יהודה ס ח ס בר יחזקאל ואולי הוא‬
‫אחוה דרב סלא חסידא ‪.‬‬
‫ר ב ב ה נ א חבידו של רב י ו ס ף ‪ ,‬יחיב רב יוסף‬
‫אהוד• דרב כהנא ורב נהנא יתיב קםיח דרב‬
‫יהודה בפרק קמא דיבמוח ‪ ,‬ובפי עשט־י הוה‬
‫קמיה דרב יהודה‪ ,‬ובסנהדרין פ׳ חיו בודקין)מא״כ(‬
‫רב כחנא ורב ספרא חנו סנהדרין בי רכה כ׳ יצאו‬
‫פגע בהו דמי בר ח מ א וא״כ ה ם בהכרח ג ' ‪ :‬ס ח ס‬
‫רב כהנא בזמן רב ורב כהנא בזמן רבה ורב יוסף‬
‫ורב םשרא והנ' בזמן רב אשי ורבו היה וזה כהן‪.‬‬
‫רב כחנא ח מ ו ה דרב משרשיא בעא םרבא‬
‫בפי חמוכר פירוח ‪ ,‬בפי במח אשח יוצאח א״ר‬
‫כהנא למר נריה דרבינא כד היינא בן ׳"ח שנים‬
‫נמירנא לכוליה חלםודא ולא ידענא דאין מקרא‬
‫יוצא מדי פשוטו עד השחא )דסנ״א( •‬
‫רכ כהנא ברמהחי'‪ :‬איחיב׳' רבכהנא בר חחליסא‪.‬‬
‫רב כחנא בדיה דרב נחמיה הלמידו של רב יחווה‬
‫בפי סדר חעניוח ‪.‬‬
‫רב כהנא בר חחליפא משמיה דרב כהנא בר‬
‫מחחיה משמיה דרנ כהנא נר מניומי משמיה דרב‬
‫נהנא נר מלכוי משמיה דרנ נחנא דני רנ ואמרי‬
‫לה משמי' דרנ נהנא בר מלנוי דהוא רנ כהנא רני‬
‫רנ נפי קמא דעירונין‪ .‬ואמר עוד שם אמר רנ כהנא‬
‫והואיל ושמעחחא דכהני היא נימא נ ה מלתא ‪.‬‬
‫]בידור שם רשע פ' נחרא דיומא ‪ .‬כייייל אניו‬
‫של אניי ונחים דקיה״נ ‪ .‬ניפר‪ :‬רני יהודה נן‬
‫מפר גטין יר"נ ונחרואח‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫אמר ר' נירים משום וקן אחד ומנו ר' מ נ א ח‬
‫משום ר' נחוראי‪ ,‬אמר ר' נירים משום ז ק א ח ד‬
‫ומנו ר' י ע ק נ ‪ ,‬ר' חנחום ור' נירים מ ש ו ם וקן‬
‫א ח ד ומנו רינ״ל מ מ ן ר' יוחנן פ' מ ר ו מ ז ‪.‬‬
‫]נלואי ונחים דקטי״א ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫דרש נר נםרא נפ״ק רסנהדרין‪ .‬ונראח שהוא‬
‫נקו״ף וכן מצאתי'אח״כ ננםרא אחרח ונאות‬
‫הקוייף מ מ א י מי הוא ‪.‬‬
‫אמר ר׳ נרוספדאי אמר ר' יוחנן‪ .‬ר' נרוספדאי‬
‫נריח דרי שנחי‪ ,‬ובמדרש ה ד ה ר אימר שחיו נ ' ‪ :‬ר'‬
‫נרוספדאי ס נ א ור׳ כרוספדא׳ מ מ ן אהד‪ .‬וכשחלח‬
‫ר' כרוסשראי ח נ ח ו ר וחניע למוח פדו אוחו נייד‬
‫של מעיה מיד מלאך ה מ ו ח מפני שהיח מעניר על‬
‫מדוחיו ולקחו כופר חחחיו לר' כרוסםרא׳ והיו שם‬
‫ר' ׳יחנן נן קסמא ו ר נ נ ן ‪ .‬ונ רושלמ׳ כי נפןןר‬
‫נחול המוער והיה שם ר' אמי הנלל ש ח ס תלמידי‬
‫רני יוחנן‪.‬‬
 ‫]‪1*53‬‬ ‫מאמר שני‬
‫מקושטת נכ״ד חנשיטין נ ך תלמיד ח נ ם צריך‬
‫להיוח בקי ווריו נכ״ד ספרים ונן ח ש נ ח נקראת‬
‫נלח במו טואו״ל נוא׳ נלח נואי בלח ונן ח ש נ ח‬
‫מקושטת בנםרא דשנת שפרקיה כייר ‪.‬‬
‫ר׳ לוי בר שלום ולא ידעחי בכל אלה שנחונין‬
‫בכאן איוח ר׳ לוי חוא ‪ :‬ר' לוי ם ח ם שבמדרש‬
‫ישבהלמוד ירושלמי ובבלי‪ ,‬ובפרק המוכר אח‬
‫הסשינח אמר ר׳ לוי ג׳ דרשוח ‪ ,‬ובסוף פרק אין‬
‫מעמידי; בע״ו כ׳ נח נפשיח דר׳ לוי אחו לקמיה‬
‫ד ר י יוחנן על עבדו שמוכר עבד חבר כ ח ב ר ‪ ,‬אמר‬
‫ר' לוי אמר רב ספי משום ר׳ יהושע דסכנץ ‪.‬‬
‫לוי בר שמואל כאניו שמואל שהוא כ ה ן ‪ ,‬הוא‬
‫ורגו חונא בר חייא בי רב יהודה ‪ /‬לוי בר שמואל‬
‫קרי קמיח דרב חונא ב ם נ ל ח ‪ ,‬לוי בר שמואל‬
‫אשכחינהו לר' אבא ולרב חונא בר חייא אפחחא‬
‫דבי רב חונא ואחא לקמיח דרב יחורח ‪.‬‬
‫ר׳ לוליאני דרוםאה בשם ר׳ יחודח בר סימון‬
‫אסר חקב׳׳ח לישראל לי יש ד׳ ולך יש ד' אח זנת‬
‫שלי אני זן אח שלך וכוי‪ .‬ואולי חוא אביו של ר׳‬
‫אמר ר׳ לוי בר לחמא אמר ריש לקיש ‪.‬יאיחימא‬
‫ח״א בר לוליאנ׳ שדרש בחלמוד צריק כחמר יפרח‪,‬‬
‫א״ר חמא בר חנינא‪ ,‬פלינ׳ בח ר' לוי בר לחמא ור׳‬
‫]לוקח ו מ ס שמוח מובחקין דגוים גטין דיא״ב‪.‬‬
‫ליואי פרק קמא דיבמית ובכ״ס ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫לילי מ מאניא בומן שמואל ש״ק דיבמוח דיב״א‪.‬‬
‫ד״ק ‪] .‬ובנוםחא שלנו בר מ מ ל‪[.‬‬
‫]לקיש בכ״מ ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫אות המ״ם‬
‫רב מארי‪ :‬א״ר מארי א״ר יוחנן‪ ,‬א״ר מארי‬
‫אמר ריב״ל‪ .‬ויש מאלה חרבה שאינו כחוב בגמרא‬
‫באל״ף כ׳ א ס מ ר י ואין חשש ‪.‬‬
‫אמר ליח רב מארי לרב וביד ‪.‬‬
‫ר נ מ א ר י ו ר נ פנחס בני רב חסרא והיו בהילוליה‬
‫ד מ י ה דרנח נפרק קמא דקדושין ואישחע׳ אליחו‬
‫ז״ל נחריה ‪.‬‬
‫אמר מארי נר אנוח ‪.‬‬
‫מארי נר איםק נסרק אלו טריסוח ני ר נ אשי‬
‫ומר ווטרא ואמימר אנלו ננ; ש‪ .17‬ונפרק חמםקיד‬
‫אימר ש נ א לו אח ונא‪ 1‬לרין לפני רנ חסדא ואמר‬
‫ליח שחיח אלם ‪ .‬ואע״פ שאינו ח נ ם זח שחונרחי‬
‫כיון שחיו בניו שלו אלו חחכמים הזכרחיחו‪ .‬וזה‬
‫חיםח איך חיח כ״כ שנים *‪ .‬או אולי חיו שנים ‪.‬‬
‫רב מארי בריח דרב ביסנא ‪.‬‬
‫מארי בריח דרב חונא בריח דרי ירמיח בר אבא‬
‫ואייל רב חסדא ‪ .‬ויש ניםחא מארי בריח דרבינא‬
‫שנאמר להלן ‪.‬‬
‫רנ מארי אניו של מר ווטר׳ הוא בן איסור גיורא‪.‬‬
‫ואמר אני׳ עליו אולי לא הודו אוחו חרמים ונשאר‬
‫בחיקו‪ ,‬אבל לו ולאשתו או לחנם •ודג ש־נול‬
‫יפדיחם בכל ממון שירצה ‪.‬‬
‫לוי בריח דרב חינא בר חייא בומן ר' יחודח ברי‬
‫אושעיא‪ .‬ווח לוי בן רב הונא בר ח״א חוא בן בתו‬
‫של ר' ירמיח בר אבא ‪ ,‬לד אחא לקמיח דר׳ א מ י ‪,‬‬
‫לוי בריה דרב הונא בר חייא ורבח בר רב חונא‬
‫אור באורחא קדמיח חמריזז דלו׳‪ ,‬חחוספוח הרצו‬
‫בס״נ שאכלו דאי; מכבדין בדרכים כשאין הולכים‬
‫^נחבורח אחח אלא כל אחד לצורך ע צ מ ו ‪ ,‬אבל‬
‫נשחולנין נ ח נ ו ר ח אחח מכבדין בכל מקום <‬
‫אמר לוי נר חיני‪.‬‬
‫רני לוי נר ו מ י ח ‪.‬‬
‫ר׳ לוי חחניח דר׳ זכריח‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫אמר ר' לוי נר חייחא ור' אנא נריח דרי חייא‬
‫נר אנא ור׳ יחישע נר נחמיח נפי חשולח ‪.‬‬
‫אסר לוי בר טבארי בשם ר׳ לוי בר יצחק ‪.‬‬
‫ח מ א בר חנינא ‪ .‬אבל נראח ני רבו ר׳ ח מ א בר‬
‫חנינא ונן אומר בגמרא אטר רבי לוי מ לחמא‬
‫אמר ר' ח מ א נר חנינא ‪ .‬ויש נוסחא אמר ר׳ לוי‬
‫נר לחםא אמר ר׳ ח״א בד חנינא ‪.‬‬
‫אמר ר' לוי בר מניא אמר ר נ עוקנא אמר‬
‫שמואל בפרק קמא דיבמוח‪.‬‬
‫אמר לוי בר נחמני אמר ויש לקיש ‪.‬‬
‫לוי סבא ‪ :‬אמר ת ש לקיש משום לוי סבא ם ח ס‬
‫למדים לפני ח נ ם י ם הוא לוי מ ר ׳ ‪.‬‬
‫לוי נר סימון נתן םירוח לרנ יחודח אתא לקמיח‬
‫דשםואל וחוא לוי נר ס י מ א ׳ ‪.‬‬
‫לוי בר סיסי בענין חליצה נומן רני וחוא חלמידו‬
‫ונפל לחדחא ושאלו לו ג׳ דברים ‪ :‬גודםח במה‬
‫חולצח אפילו נשיניח‪ ,‬ו נ ן י ב מ ה ש ר ק ק ח ד ם ‪ /‬אם‬
‫יש צחצוח רוק ‪ ,‬ונן אניד לך את חרשום נ נ ח נ‬
‫א ס ח ‪ ,‬אם רשום לםח אמת ואם א מ ח למח רשום‪,‬‬
‫לא קשיא לאחר גזר דין‪ .‬ונשחחק משני שעשו לו‬
‫נימח גדולח וחושינו עליח ועשו לו נגור גדול‬
‫ווחה דעחו עליו וחור אצל רבי וחוא עצמו חשיב‪.‬‬
‫ו נ מ אמרתי למעלח בלוי םחם נ׳ נראח ני חוא זח‬
‫נפי מ א ש י ח ר נ ח ‪.‬‬
‫ר׳ לוי בר פיטם וזכריה בר לוי‪.‬‬
‫אסר ד' לוי נן פרטא אמר רני חנחום א״ר כירי'‬
‫משוס זקן אחר וחוא ר׳ יעקנ נר אירי )פנ״ח( ‪,‬‬
‫רני שמעון נר׳ מ מ ו ן משום ר' לוי נן פרטא‪.‬‬
‫אסר רני לוי אסר ייש לקיש ס ח כלח‬
 ‫‪ 0(1‬ן‬ ‫ספר‬ ‫‪[164‬‬
‫בפרק ה ה ו י ץ ‪ .‬וחקושיוח לברר הדבר הוה ה ם ‪:‬‬ ‫מ רב חסדא ‪ .‬דייק‪.‬‬ ‫רב מארי‬
‫מ מבנות שמואל אומר בכתובות בסדק ח א ש ח‬ ‫רב מארי בריח דרב כחנא ‪ .‬אמד רבח חני רב‬
‫שנתאלמנה שנשבו ואחי• שנ‪6‬רו באו לםני רבי‬
‫מארי בריח ורב כחנא ‪.‬‬
‫הנינא ואמרו שהן טהורוח ו ח ח י ק רבי הנינא‬
‫אמר מארי מ מ ר ‪ .‬אמר ליח רבי אבא מ וברא‬
‫לכהונה ואם כן וה קשה לפרש״י שמכאן נראדז‬
‫בעי מיניח דרב חונא אדאול נ ח נפשיח דרב חיגא‬
‫שלא נ ט מ א ו ‪ .‬והקושיא השנית כמו שאמרו‬
‫כיצד אמר מארי מ מ ר אמר מר עו׳קבא ‪ .‬אמר‬
‫חחוםטוח כ׳ איך איפשר כי איסור בן גיורא ורב‬
‫שמואל אמר רב חסדא דרש מארי בר מ ר ‪.‬‬
‫מארי בנו שחיח גדול בימי רב חיח גם מ מ ן רבא‬
‫רבה שדר ליה למרי בר מ ר בי אביי ביום פורים‬
‫וחלא נולד רבא ביום ש מ ח רב יחודח חלמיד רב >‬
‫מנות מדברים מתוקים לרמוו לו שהיה דרשן‬
‫ויותר קשח לנרםח רבינו חננאל בי רב אשי חוא‬
‫ואומר דברים מתוקים ‪ .‬והוא שלה לו לרבה מ‬
‫דאכשריח לרב מארי בר רחל ומינחו לדיין כי ו ח‬
‫אמי ד מ י ם חדים סלפלין לרמוו לו שהיה עוקר‬
‫קרוב ממאחים שנח מרב לרב א ש י ‪ .‬וליישב כל‬
‫חריפ)מגלח טו״ב( •‬
‫וה נראה לי בוה ח ד ר ך ‪ :‬כ׳ רב מאןי בר רחל בח‬
‫רב מ א ר י ‪ .‬מ י ה דרב פ נ ח ס מ י ח דדב חסדא‬
‫שמואל לא היה בן איסור ניורא אלא מ ש ו ס כבוד‬
‫שמואל כנוהו לבח שמואל אולי אביו לא היה כל‬ ‫והם כחנים‪.‬‬
‫כך מיוחם נ מ ו שאומד בגמרא רבי יעקב בריה‬ ‫רב מארי הקדמון שהיה מ מ ן רב נהמן ואמר‬
‫ר נ ח שמואל ולא נאמר נשום מקום שחוא בן‬ ‫עחידי צדיקי והוו עפרא ב‪ '#‬חשואל בשבח ‪ .‬ואולי‬
‫איסור‪ .‬אבל רנ מארי נר רחל שנפרק איוחו נ ש ך‬ ‫הוא מרי בר אבוה א ה רבה בר א מ ה ‪.‬‬
‫ובפרק מי שטח ובפרק כל חבשר שחיח ב‪1‬מן רבא‬ ‫חני מארי בריה דרבינא מ י ה ורב ירמיה מ אבא‪.‬‬
‫חיא נר וחורחו שלא בקדושח וחוא בן איסור‬ ‫רב מארי בר רחל מ ו שמואל שנשבי' ו נ ח ע מ ח‬
‫גיורא שהיח מ מ ן רבא כמו שמסורשי שם ‪ .‬ולוה‬ ‫מנוי וחוא נן איסור גיורא שנחנ״ר עמח וחוא רב‬
‫רב מארי נוכל לישב שני גרסאוח שבפרק חחולץ‬ ‫מארי חורחו שלא בקדושח ולידחו בקדושה וחוא‬
‫דבא אכשדיח לרב מארי או עדיין בומן רבא לא חיח‬ ‫בזמן רבא זהו דרך רש״י בסרק איזהו נ ש ך ‪,‬‬
‫ראוי לדיין ובימי רב אשי אכשריה וחיח דיין‪ .‬אבל‬ ‫ובחוססוה אמר רב מארי מ רחל בזמן רבא‬
‫חיוחר נראה ני הנרסא היא רבא ב׳ בפרק איוהו‬ ‫כדמשמע ה נ א ונפרק חחולץ ונס׳ מי ש מ ח ‪ .‬והיה‬
‫נשך ונפרק נל חנשר נראח שרנ מארי בדיה‬ ‫ננו של איסור גיורא ולא נרםינן רנ אכשריה לרנ‬
‫דאיםור גיורא נומן רנא חוא חיח ח נ ם גדול וניצר‬ ‫מארי אלא רנא אנשריה ‪ .‬ונסיק מי שההשץ־ יש‬
‫יבא רב אשי שנולד ביום ש מ ת רנא למנוחו דיין‬ ‫מארי אחר בנו שלרבא ונקרא בר רחל ע ״ נ ‪ .‬ונסמז‬
‫ולהנשירו מקנותו שיחיח וזן מאד ‪ .‬ונן חגרסא‬ ‫שבח חאריכו חחוס' זח חענין וסרשו לחיסך ני‬
‫שאומר נחהולץ ר נ אנשריה לא נהירא ני איך‬ ‫רב היה מי שהכשיר לרב מארי מ וחל ‪ ,‬או ו ב‬
‫איפשד ני לנבורו של שמואל ש מ ח ו רב דיין‪ .‬ת ג ר‬ ‫אשילגרסח רבינו חננאל ושהם שני רב מארי‬
‫ני רנ מ ח קודם שמואל נדאיהא נחולין ויוחד היה‬ ‫ו ה א ר ץ בקושיוח וחירוצין‪ .‬וכן אומר שם בגמרא‬
‫ראוי שימנח אוחו שמואל וקנו מ ר נ ‪ .‬ונראח ש ם‬ ‫ש ח ם שנים לפי ג ר ס ת ו ‪ .‬וחרא״ש בסרק קמא‬
‫אניו של רנ מארי הראשון שחוא נן נ ח שמואל‬ ‫דקדושץ בעדן עבר עבר• אמר משום רבינו ח ם‬
‫חיח שמו דבח נדאיחא נ ס ו ף ש נ ח ‪ .‬ונפי חשולח‬ ‫אי נמי שאני רב מארי שרחל אמו בח שמואל‬
‫אמר רב מארי בריח דבח שמואל עד ש ח מ ל ך‬ ‫נחעברח מאיסור נניוח ולא חשינ גר נלל ואינו‬
‫נ ם ם מ ו נ ו י ‪ .‬רבד• ומר ווטרא ורב אחוי בני רב‬ ‫בנוי שיורש אביו‪ .‬ואני א ב ד ח ם יש לי דעת‬
‫מארי מ איסיר ניורא נאו לפני רנ א ש י ‪ .‬ונספר‬ ‫שלישי מכריע לישנ נל חקושיות לוכוח לרב מארי‬
‫ח מ צ ו ח הגדול נ מ צ ו ח ק מ ״ ו ו נ מ צ ו ח רי״א‬ ‫בר נ ח שמואל וליקח הני־סא היוח דעולה על חדעת‬
‫אומר ני נ פ ר ז קמא דנרכוח יש כי נענש דנ‬ ‫מגי נרסאות ש ה ם נסרק חחולץ ו חא' ני רב‬
‫מארי מ רחל מפני שהקנה און ה נ ה מ ה לנוי‬ ‫אנשריח לרנ מארי מ רחל ומנייה נסורסיה ו נ נ ל ‪,‬‬
‫לפוטרו מן ה נ מ ר ה והיה ׳נול לפוטרו נענין יוחד‬ ‫ר״ל שמינהו לדיץ ולשוטר ניון שאמו מישראל ‪.‬‬
‫טוב שלא •בא ליד׳ חקלה‪ .‬ואעט״נ חיה נוחנו לכהן‬ ‫וחגרסא ו‪,‬שניח נ מ ו שנאמר ני לא היה רנ נ׳ א ס‬
‫ומפני שהפקיעו מני" קדושחו חיח ו ח ש מ ח ו בל‬ ‫רנא נ מ ו שאמרו חחוססוח נסרק איזחו נ ש ך ‪.‬‬
‫נחמוחיו נעון וה אע״פ שהיח מוחו־ וסביביו‬ ‫וחנרסא חני נדםח ר ״ ח ני רנ אשי אנשריח לרנ‬
‫נשערה מאד • וכבר ידעה כ׳ לרנ מארי חניח לו‬ ‫ס א ר י ‪ ,‬אבל הרא״ש מ י ס ר ב א כמו החוספוח‬
 ‫]‪165‬‬ ‫שני‬
‫אסר רע׳׳ל ר' אסי ור' ררא ור' דדיא נר אבא‬ ‫איסור אביו י״ב ]נ״א י״ג[ אלף ות בביח רבא ‪,‬‬
‫באו לו ‪.‬‬ ‫ושחיח נ ם כן איסור גיורא חכם ‪] .‬לעל ‪ 112‬א [ ‪.‬‬
‫רב מלכיה איקלע לב־ ר' שימלא׳‪.‬‬ ‫רב מארי בר רחל בן ח כ ם אחר וודו אינו גר כ׳‬
‫מלכיו ‪ :‬אמר רבה מאן חכים כרב מלכיו כי‬ ‫בשום מקום לא נאמר רבח גיורא כמו איסור גיורא‪.‬‬
‫גברא רבה הוא ‪ .‬אמר רב מלכיו אמר רב אדא ‪.‬‬ ‫וכבר אמרח׳ כ׳ זח רב מארי חוא בן בח רחל בח‬
‫רב מלכיו שפוד שפתות ו ג ו מ ו ח ‪ ,‬ו ק אמר רב‬ ‫שמואל"וזה חנוכר בפרק אחרון דשבח ‪. (1‬‬
‫מלכיו אסור לאדם טויחן אפר מקלח על מנתו‬ ‫] מ ל ו ה אביו של רבי חנן או רבי יוחנן פרק בן‬
‫מפני טינראיח ככחיבח קעקע וסימניך מחניחא‬ ‫סורר עע״א ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫מלכחא וכוי‪ .‬ווה המאמר הוא נחרבח מקומוח‬ ‫רב מונא ורב הסרא הולקין‪ .‬רבי מונא בשם ר׳‬
‫בחלמוד ונפרט בעי׳ז ופרפו״י ב' פירופוים להבץ זח‬ ‫יהודה ‪ .‬אמר שמואל הלכה כרבי מונא והוא חנא‬
‫חטים ‪ .‬וכן חחוספוח להנץ מאי איכא נינייהו ‪.‬‬ ‫דבריתא אחרון‪ .‬אמר ליה רב מונא לרב נחמן אביו‬
‫ר׳ ממל אבוח דר׳ אבא בר ממל וכן יטו תנא ר׳‬ ‫של שמואל בר נ ח מ נ י ‪.‬‬
‫יהושע‪ .‬נר ממל חלמיר ר' יחוטוע בן חנניח ‪.‬‬ ‫ר' מונא חנא דבריחא ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫]רב מנא טיבח דקיד״ב ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬ ‫]רבי םוםיא בריח רר' אםיא משמיח דרי מוסיא‬
‫רב מנא דסזאב מטיום ריב״ל‪ .‬רבי מנא דטזאב‬ ‫רבח ריש יומא דב״ב ‪ . (2‬רבי םחסיא בר אירי ריש‬
‫ירי יחוטוע רסכנין‪.‬‬ ‫יומא דג״ב‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫ר' מגא בר חנחום ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬ ‫ר' כדאשיח בריח דריב״ל ומח ר' מיאשיח בחיי‬
‫א״ר מ נ ח ם א״ר א מ י ‪.‬‬ ‫רבי א מ י ‪ .‬וודו נינו" של חריב״ל חוא לו־ בפרק כל‬
‫ר׳ מ נ ח ם בן גופתא שנא עליו טמ־ו של נעל‬ ‫חבשר ל א חיח עשיר ‪ .‬רני ירמיח ורבי מיאשיח ‪.‬‬
‫פעור בסנחררין‪ .‬ד״ק ‪.‬‬ ‫ו" מיאשיוז ור׳ אנין ור' ירמיח קשישי אמרי לרבי‬
‫ר׳ מ נ ח ם אחוחי רר' נוריון‪ .‬דייק ‪.‬‬ ‫אנחו ל ר ' חנינא פפי ולר' יצחק נסחא דרדקי‪ ,‬אמר‬
‫ר' מ נ ח ם דמן נליא ‪ :‬ר' יוחנן ורבי לוי ור' פנחס‬ ‫לחם ר' א נ ח ו אטו נקשיטוי חליא מלחא ולו לנניח‬
‫בשם ר' מ נ ח ם דמן נליא ‪.‬‬ ‫דרי אנין דאנא אסנרא ניחליחו‪.‬‬
‫מ נ ח ם ׳ורפאה ‪ :‬אפר רבי יוחנן משום מ נ ח ם‬ ‫רנ מיאשה נפרק חזורק א״ד מיאשח נר נריח‬
‫יודפאח‪] .‬עיץ חתוס' פ״נ דמעילח ‪[.‬‬ ‫דרינ״ל והוא שאמרנו קורם זח או חלמיד ר׳ יוהנן‬
‫ר' מ נ ח ם בן כפרי חנא דבריחא ‪ .‬דייק ‪.‬‬ ‫וזה נדפוס ר נ שרשיח ‪.‬‬
‫רבי מ נ ח ם בר סימאי בנן של קרישים ‪ .‬נ״א ובי‬ ‫מנחיר ‪ 1‬נס׳ ניצר מענרין נחיעץ נמכחיר‬
‫מ נ ח ם ור' סימאי בנן של קדושים‪ .‬אבל רש״י סי' ס'‬ ‫והננינ למסינישח פי׳ מ נ ח י ר ןווא ר' יוחנןשודח‬
‫ר' ישמעאל חכי נרםינן ר' מ נ ח ם בר םימאידלאחיח‬ ‫ס ו מ ך לתלמידים וםנתירם ‪ ,‬ו ה נ נ י ב למפינושת‬
‫מסחכל בצוותא דוונא ‪ .‬אמר רבי יוחנן מ ; של‬ ‫הלך אצל ההכמים שנררום ללמוד תורה ועל שם‬
‫קדושים רלא איםתכל בצוותא דווגי‪ .‬ובוכוחיח‬ ‫םפינושת נן יהונתן נן שאול שהיה ה נ ם ורנו של‬
‫כשמח נשחנו ביו׳ ההוא צורוח חצלמי' והמטנעו'‬ ‫דוד קורא לכל ת״ת מפינושת שהיה מנייש פני‬
‫שלא היה לחם צורח ונשחנו כמו שנשחנח צוותו‬ ‫הכמים נהלכה ‪ .‬ורנ צ מ ה גאון פי' ששאלו היכן‬
‫כדא־חא בסיף מ״ק ‪ .‬והערוך בערך מחצלח הביא‬ ‫ר' אבהו ואמרו נמלך בר׳ יוהנן והלך לדרום אצל‬
‫ירושלמי פ׳ כל הצלמים כד דמך ר׳ מ נ ח ם בר כדמאי‬ ‫רבי יהושע בן ר״ג בנו של רבינו הקדוש ‪.‬‬
‫חפן איקונחא מהצלן‪ ,‬אמר כמח דלא חמחץ בהיוי‬
‫אמר ר׳ מלאי משום ר׳ יצהק מנרלאה ‪ .‬אמר‬
‫לא יחמון בדמיכוודה וחכמין אינון כלום בחמיח‬
‫ר' מלאי משום ר' אלעור נן ש מ ע ו ן ‪ .‬וניו רני‬
‫אר״ל אין בינינו ולצדיקים אלא דבור פח וכוי ולמח‬
‫אלעור נן מלאי אומר הלנה משום ריש לקיש‪.‬‬
‫נקרא קדש הקדשים שלא חביט בצורח מטבע‬
‫מלוך ערנא פרש״י הדר נערניא ‪,‬‬ ‫אמר ר'‬
‫כל ימיו‪.‬‬
‫א״ר מ נ ח ם איש כפר שערים בומן בני ר' חייא‬ ‫י( בד״ין גיפף כי׳ןו מ נ ו נ אפי־ דג פשפיח דפבונ‬
‫יחודח וחוקיח ‪ ,‬ורבי אבין בר אדא אמר ב ש מ ו ‪.‬‬ ‫פ' בל הזבחיס עייכ‪ .‬והיעב״ץ העיר על וה בוח״ל ‪:‬‬
‫חיח ראיי לסדרו עפ החגאיפ דחא אפילו רב הנא‬
‫רבי מ נ ח מ א בשם ר' מונא ‪ .‬נ״א ר' נ ח מ ן ‪.‬‬
‫חוא בכ״מ ע״כ‪ .‬אילם בכ״י שלפני אין חשפ חוה‬
‫ר' מ נ ח מ א בו־ רב ועירא ‪.‬‬ ‫כאן נלל ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
‫רבי מני בריה רר׳ יונה ודי יונה מחסידי אוץ‬ ‫*( ונו״אח כי חוא ר' פנםיא בריח דרי גנפיא אשר‬
‫ישראל ‪ .‬א״ל ר׳ וירא לר' מני והוא ר׳ מני בציפורי‬ ‫חםחבר פביאו להלן ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
 ‫ספר י חסין‬
‫רב מנשיא בן יעקב היה בזמן רב נ ח כ ץ ‪.‬‬
‫רב מנשיא בריה ררב ירמיה מגינחא ורבה בר‬
‫שומני אמרו לימא מ ה שאמר מרי בריה ררב הונא‬
‫בתה ררב ירמיה בר אנא ‪.‬‬
‫אמר מנשיא נר ירמיה אמר נר ירמיה אמר‬
‫שמואל ‪ .‬אמר מנשיא נר ירמיה אמר רנ ‪.‬‬
‫א״ל רבה לרב מנשיא ‪ .‬רב מנשיא קמיה דרנ‬
‫הונא ‪.‬‬
‫מנשיא בן מ נ ה ם היה בומן רבי‪.‬‬
‫רבי מנשיא בן עוח שאל לר' יאשיה רבה בבית‬
‫עלמין רהוצל ‪ .‬נ״א דמן עלמא והוצל ‪.‬‬
‫]דנ מנשיא נר שגונל׳ עירונץ נ ט ״ א ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫רנ מנשיא נר ההליפא האנא הלנה ר״ל נל‬
‫ז‬
‫המשנה שונה הלנות הוא ה מ ש נ ה ‪ .‬ווה היה ודע‬
‫משנה וםיפרא וסיפרי ואם״ה לא אומץ עליה רמי‬
‫נר חמא ‪ .‬ומח רמי נר ח מ א נחיר נשנים ואמר‬
‫רנא איענש רמי נר ח מ א עלירלא אומץ לרנ מנשיא‪,‬‬
‫ורמי נר ח מ א לא דייק ני נ ם חיח רנ מנשיא‬
‫משמש חנמים ר״ל תלמיד לחנין פעמי חמשנח ‪.‬‬
‫]סםפרהא ‪ :‬ר׳" יהודה נר מספרהא פ' נגמר‬
‫מר״א ‪ .‬מעורה שם אשה גטץ עע״א ‪ ,‬מסשא‬
‫שם ח נ ם נדרים פ״ק ריע״נ ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫מר ‪ :‬אמר אניי נל מילי רמר עניו־ נרנ ונו׳ •‬
‫ונ; חוח קאעינא קמיח ד מ ר ‪ ,‬חוא רנח נר נחמני‬
‫רנו ודודו‪.‬‬
‫מר נר רנ אדא נומן מר עוקנא והוא נן רנ אדא‬
‫נר אהנח ‪.‬‬
‫מר נריה דרנ אהא נריה דרנא ‪ .‬אמר רנ אשי‬
‫נברא ר נ ה נ מ ר ‪.‬‬
‫מ ר נ ר איראי‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫מר נ ר אמימר ומר נריה ררנ יוסף משמיה‬
‫דרנא אמרו לרנ אשי ‪.‬‬
‫מר נר רנ אשי לפני רנא נפרק חמוציא חפילץ‬
‫אין וה רנ אשי אשר עשה חחלמוד ני גולו‬
‫נ ש מ ח רנא ‪ .‬ונעל ספר דורוח עולם אמו־ שהוא‬
‫בן רב אשי ואינו נראה חוץ אם חיח נ ם לרב אשי‬
‫נן שהיה שמו נ ן ‪.‬‬
‫מר נר רנ א ש י ש ח נ ר חחלמוד ננליוחיה ח ו ח ם‬
‫פניומי והיח לראש ישינח ולא רנ אחא נפרק‬
‫קמא רנהרא ‪] .‬עיין לעיל פ נ י ו מ י ‪[ .‬‬
‫מר ננו שי רנ אשי סרק כל הגט ‪.‬‬
‫אסר מר בר המרור׳ אמר שמואל ‪.‬‬
‫מר כריה דמר וופרא אמר לרנינא‪.‬‬
‫מר בר ח״א נראה נומן אמימר‪.‬‬
‫מר בריה ררב חמא נויה ררב אשי‪.‬‬
‫מר בר ׳אירא• אמר לרב ארא בר שימי‪.‬‬
‫‪[166‬‬
‫שכיה קמיה רר׳ יצחק נן אלישיב ואייל ר׳ יצחק בן‬
‫אלישיב כ׳ אשתו חנח כעורה וההפלל רבי מני‬
‫ונתיםתה ואח״כ חיחח מחנאח ביופיח והחוירח‬
‫לשחרוחה ‪ .‬ודברים רבים של נסים נעשו לר' מני‬
‫בריה רר׳ יונה ‪ .‬א״ל ר׳ מני לר׳ הנינא ‪ .‬ירושלמי‬
‫דס״ב רמעשר שני רבי יונה ור' יוסי הוו שותפו‬
‫בנריי דחמרא כר ד מ ך ר׳ יונה‪ ,‬אמר רבי מני בריה‬
‫רר׳ יונה כל גריב רכהיב ביה יונה רירי הוא וכוי‪.‬‬
‫ווה היה ר' יוסי בר חנינא או ר׳ יוסי בר אבי;‪.‬‬
‫ר" מ נ י בר פטיש א״ר אסי א״ר מ נ י ‪ .‬ר׳ מני‬
‫בר פטיש וריש לקיש ורבי שמעון בן אליקים ‪ .‬רבה‬
‫נר רב ח נ ה משמיה רר' מני ‪.‬‬
‫רבי מני ךמן צור היה באתו־ דר׳ תנחום בר א ‪0‬‬
‫ולא חורה שם כי רבו היה‪.‬‬
‫רב מניומי ‪ :‬אמר רב נהמן אנא ומניומי ‪.‬‬
‫רב מניומי בר חלקיה ‪ .‬נ״א רב מנימין ב] חלקיה‬
‫ור' חלקיה בר טובי ורב הונא בר ח״א חוו יחבי‪.‬‬
‫קמיה דרב ‪.‬‬
‫רב מניומי בריח רר' ניחימא בומן רבא פרק‬
‫המקבל ‪.‬‬
‫רנ מניומי בריה רר' ניחומי שאמרנו חיח‬
‫ג״נ נומ; רנ יוסף נפרק האשה שהלכה ונפרק‬
‫חמקבל‪ .‬ואולי חוא רנ מניומי ס ח ם שהיה נומן רנ‬
‫נחמן אנל יותר נראה שהם שנים‪.‬‬
‫מנימי; נר איה׳ ואנוח נר איח׳ משחעי אליהו‬
‫נהדייהו שהיח נוחן לענרו מנל מין שאונל וכוי‪.‬‬
‫ונפרק ננ׳ חעיר חד לא נשחתף עם גוי וחד לא‬
‫נסתנל נגוי שחיו חסידים וחיו עם שמואל ‪ .‬אחא‬
‫אניח נר איחי קמיח ושמואל ס״ק רמציעא ‪.‬‬
‫מנימין ננקורא סי' שחיה מונר נדים לפני רנא ‪.‬‬
‫רנ מנימץ נר ח״א אנוח׳ דאנא ח ח אנא נוכץ‬
‫רנ אשי‪.‬‬
‫מנימין סקסנאח ]דייק םקםקאח[ תלמיד רנ‬
‫ומת נחייו של שמואל ר״ס חנוקח ‪.‬‬
‫אמר ר׳ מנסיא נר נריח רר׳ מנםיא משמיח ר ו נ‬
‫מנסיא ר נ ח ‪.‬‬
‫רנ מנשח ‪ :‬עולא איקלע לנ• רנ מנשח ‪ .‬א״ל רב‬
‫אחא נריח ררנ אויא ררנ מנשח חנא רני מנשח ‪.‬‬
‫רנ מנשי חלמת־ רנ יהורח )ס״ק רחולץ( •‬
‫ר נ מנשיא נר גרא אהא לקמיה ראניי וכן אסר‬
‫רו ז‪.‬ונא ‪.‬‬
‫רנ מנשיא מדויל ננו יקרא רנ יוסף והיה נומן‬
‫שמואל‪ .‬אמר רנ יוסף שרי ליה מארי לרנ מנשיא‬
‫ונשמת ליי אמר ליה שמואל ‪.‬‬
‫אמר מנשיא נר וניר אמר רנ ‪.‬‬
‫רנ מנשיא נר יהודה נומן רנה נר נחמני‪ .‬ר״ק‪.‬‬
 ‫]‪167‬‬ ‫שני‬
‫השני הלמ‪-‬ר רב אשי ואלוו״ה‬ ‫רב כרלכי‬
‫כיהגרונ־א ובו ‪.‬‬
‫מרי בר מר ששלה לו ר' אנא בך וברא שישאל‬
‫מרנ הונא בפרק הגיול כנר זכרניהו ‪.‬‬
‫אכיר כירי מאבי בריה דמארי פוני אביר מר עוהנא‬
‫אמר שמואל בסוף פ״ק רר״ה ‪ .‬וכתב נעל הערוך‬
‫כי אלו החכמים מקרימין לפנומים כי ר כמי מר‬
‫ווטרא ואחרים ‪ ,‬ולפעמים השם קורם ל מ ר נמו‬
‫אמי מר ומרימר וכיוצא נוה ‪.‬‬
‫רנ מרי הקדמון קודם רנ נ המן פ שואל‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫רב מריון בריה דרי אבין ומר נריה דרב אחא‬
‫כריה ררבא היו ביחר ‪ .‬אמר רב אשי גברא רבה‬
‫כמר בר אהא בריה ררבא והוא בא לפני רבינא ‪.‬‬
‫אייר מריון אמר רינ״ל‪.‬‬
‫מרימר ורבי אבא בר וברא חלמ־רי רב הונא ‪.‬‬
‫אמר רב חסדא דרש מרימר ברבי‪ .‬אמר רנינא‬
‫אנא איקלעי לסוריא לקמיה דמרימר ווה היה רבינא‬
‫הראשון ‪ .‬ואם הוא רבינא השני יה‪-‬ה מרי‪9‬יר‬
‫מ ר קשישא מ י ה רב הסדא אמר לרב אשי וא״כ‬
‫האחרון ‪.‬‬
‫מרימר האחרון אמר לרב אחא לית הלכחא‬
‫כרבא ניתרה נאונוח ‪.‬‬
‫מרימר נר ח־ננא נומן רנא ‪ .‬נ״א מארי בר‬
‫חיננא ‪ .‬נ״א מר בר חיננא ‪ .‬מרימר ומר ווטרא‬
‫הסירים תלמידי רב הונא ‪.‬‬
‫ר׳ מרינום בר אישעיא ‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫ר' מרינוס אביו של ר' שבחי והוא בתוספית‬
‫ובוחרות וסי' משם ר' אלעור וננו ר' שנתי לפנ• ר׳‬
‫חייא על רנר כלתו ‪.‬‬
‫מרחא ואינו וחנה ושילח ור' הייא הנדול דודו‬
‫של רנ כולם אחים ‪.‬‬
‫מ ע ה מ עצרי אביו של רב הונא הכהן מ מ ן‬
‫אביי ערכין‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ר' משרשיא! ר' הונא ור' משרשיא בשם ר' אידי‪.‬‬
‫רב משרשיא אמר לאביי וכן לרנא ורבו המובהק‬
‫אביי בפ״ק דקדושין‪.‬‬
‫רב משרשיא בר בריה דרב אהא אמר לרבינא ‪.‬‬
‫רב משרשיא בר מ י ח דרב אחא מ י ה דרבא‬
‫הוא מ ה שאמרנו קודם וה ‪.‬‬
‫רב משרשיא סרש״י א מ אביו היה רב אהא מ‬
‫נתן בר פלונתיה רמר !ופרא מ י ה דרב מארי בפי‬
‫אלו פריפות ‪.‬‬
‫רב משרשיא דבי ר' אמי אמר לרב א ש י ‪.‬‬
‫רב משרשיא מ הלקא ]ד״׳ק הקלאי[ יתמא בומן‬
‫רב הונא ‪ .‬נ״א בומן רב כהנא בפי אלמנה ‪.‬‬
‫רב משרשיא בר חני; אמר לרבינא ‪ .‬נ״א מ י ה‬
‫דרב הונא בסרק אע״ם ‪.‬‬
‫מר בריה דדב יוסף אול לבי אבירן והוא אמר‬
‫מ ש מ ה דרבא ואייל רב אשי בפי ההכלח ‪ .‬מ ר פי׳‬
‫רש״י שם ח כ ם למושכי שם מקום‪.‬‬
‫מר ינלוא בריה דרג חסדא אמר לרנ הסדא ‪.‬‬
‫מר ינקא ומר קשישא בני רב חםדא ‪ .‬ולמעלה‬
‫אמרנו ני רב מארי ורב סנהס בני רב הסדא חסידיי‪.‬‬
‫]אמר ש״ש ראיתי נתוספות נתרא דאמר ינקא‬
‫הוא הוקן ר״ל שנולד נינקותו של רנ הסדא ומר‬
‫קשישא שנולד בזקנותו‪ .‬ואומר אני ש״ש שההכרח‬
‫הוא שמוכיר החלמוד אח מר ינקא לפני מר‬
‫קשישא‪[.‬‬
‫מ ר מ ישמעאל מתקיף על רב נחמן ס' חפלת‬
‫ה ש ח ר ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫מר ממושבי אייחא חכלחא בשני רב אחאי ובדקיח‬
‫רב אחאי ורב יצהק בר יהודה וםרש״י מר שם חכם‬
‫ומושכי שם כיקום בפרק החכלח‪.‬‬
‫מר בריה דרב ס מ א מ רב אשי‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫האר־ך ימים ‪.‬‬
‫אבא מר בר רב פפא‪ .‬וכבר פירשנו באוח אל״ף‪.‬‬
‫מר קשישא בריח דרבא בפרק המצניע ‪.‬‬
‫מר מ י ה דרבינא מחענה כל השנה חוץ מני‬
‫ימים ‪ .‬ופירש ר' זדים חלמיד הרשב״א כי היה‬
‫מחענה לעשוח חשובה ולכן היה מחענה שבחוה‬
‫וי״ט ‪ .‬וזוז ס מ ך לםתענין ברייה ובשבת מ ת י ם ולא‬
‫נהידא לי דעתו כי בתלמוד לא נזכר שהיה נעל‬
‫תשובה כי אם ירא שמים ‪ .‬ונראה כפיי הגאונים‬
‫והתוספות על תענית הלום היה מהענה ‪ .‬וכן סי׳‬
‫ר״י בתוספות של מ כ ו ת כי איך יתענה מ״ט אלא על‬
‫חלום חוץ מיומי פוריא שנאי ימי משחה ושמהה‬
‫ומעלי יומי דכפורי כדרי חייא בר רב םדיפתי כל‬
‫האוכל ושותה וכוי‪ ,‬ויום עצרת שבו נתנה הווה ‪.‬‬
‫ובפי הדר עם הנכרי כדי שלא יעקצנו כינה ויתבטל‬
‫מלמודו ע מ א ליה אימיה ו' מאני לו׳ יומי‪.‬‬
‫ובהלוליה רמר בריה דרבינא אמרי לרב המנונא ויפי‬
‫לישרי לן מ ר וכוי בפרק אי; עומרי;‪ .‬והוא עשה‬
‫הופה לבנו ושבר כוס של וכוכיח שהיה שוה ת׳‬
‫מאוח ווו ‪ .‬והוא הקשה על דברי רבא והוא ור׳‬
‫וירא תרגמו וכוי ‪ ,‬ואמר רב נחמן בר יצתק בסי‬
‫במח אשה ובפרק כיצר סברכין וירא שמים יוציא‬
‫מירי שניהם ומנו מר בריה דרבינא ‪ .‬ונראה שהיח‬
‫בבבל ונעשו לו נ' נסים בס׳ הרואה בנמל ובמים ‪.‬‬
‫בעא מר מ י ה דרבינא מרב נחמן מ יצחק ‪.‬‬
‫רנ מרדני נעא מ ר נ יוסף ונן מאביי ורבא ואין‬
‫וה חלמיו־ ו״נ אשי ‪.‬‬
 ‫ספר יו חסין‬
‫נחום אחיה רר׳ א ל א יום טוב ‪ .‬ר ״ ק ‪.‬‬
‫נחום ‪ :‬ר׳ ינאי מסתמיך ואול אנחפיה רנחום‬
‫שמעיה‪ ,‬נ״א אכחסיה דרי שמלאי י ( ‪ .‬חנו לר' יהורה‬
‫נשיאה ו א ל ד' ינאי וגששיה ‪.‬‬
‫אמר ר' נהום אמר רנה בר נהים פ' ר' עקיבא ‪.‬‬
‫אמר ר׳ נחום אמר ר' כירים משום וקן אחר ‪,.‬׳•‬
‫אמר ר׳ נחום אמר ר׳ טבלא אמר רב ב ת נ א‬
‫אמר ר ב ‪.‬‬
‫נחום בן ובריח בעא מאבי•‪ .‬ריק ‪.‬‬
‫נחום בר ירמיה ורבו ר׳ מני •‬
‫]נהום ה מ ר י ‪ .‬נחום איש נ ם ו ו ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫נחום בר נפח ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫אמר ר' נחום בר פסא משום ר׳ אלעור חקפר ‪.‬‬
‫נהום איש קרש קדשים הוא ר' מ נ ח ם בר סימאי‬
‫יתשלמי פרק בל הצלמים שלא הביט נצורח מטבע‬
‫וכן בסוףו מועד ק ט ן ‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫אמר רב נהומיא הלכה כרמש בר פפא ‪ .‬והרב‬
‫נהמיא שנזכיר לקמן או יהיה אהיו ‪. (7‬‬
‫רב נהומי בר הייא בר אבא ה כ ה ן ‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫]נהומא בן אפקשיון ר״פ אל״ה ‪ .‬יעב״ץ ‪£.‬‬
‫רב נהוניא בתה ררב יוסף ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ר' נהמא בשם ר׳ יהושע בר נ ה מ נ י ‪.‬‬
‫רב נהמיה ורב אויא ‪.‬‬
‫נ ה מ י ה ‪ :‬א״ל רב הסדא לרב נהמן נהמיה‬
‫חלמידך ונוי בפ׳ מי שהוציאוהו‪.‬‬
‫ר' נחמיח בר ברון בעא מרבא אמר ר׳ נחמיח‬
‫בבמה אתה סוער ‪ .‬א״ר נהמיה בר ברוך אמר ר'‬
‫הייא בר אבץ אסר רב יהורה ‪.‬‬
‫ר׳ נחמיה ב ת ה ררב הונא בר הנינא ‪.‬‬
‫]רב נחמיח בריח ררב יחושע מ״ק יט״ב ‪.‬‬
‫יעב״ץ‪[.‬‬
‫נחמיא איש בקעח חותחון אומר עשר‬
‫נטיעוח ערבה וניסוך המים ה ל ״ מ ‪ ,‬ור׳ יוחנן‬
‫אמרה משמו ווה נוסחא ר' יוחנן איש בקעת‬
‫חורובא ]צ״ל חותחא[ ‪.‬‬
‫ר' נהמיה בריח ררנ יוסף לימד לפני רבא ‪.‬‬
‫רב נהמיה בריה ררב יוסף אמר הוה קאימנא‬
‫קמיח ררבא ‪ .‬שלח רב נחמיה וה לרבא בר ווטי‬
‫מנחתעא‪.‬‬
‫רב נחמיה בר יוסף ורב פפי ורב פפא ורב חונא‬
‫בר יחושע ‪ .‬ויש גרסא רב נחמן בריח ררב יוסף ‪.‬‬
‫ר' נהמיה דמן יפו בעא קומי ר' פ נ ח ס בשם ר׳‬
‫סימון‪.‬‬
‫י( בנפרא דידן בע‪6‬וח רסב״ג ‪ :‬דגי אבחו סםחםיך‬
‫אכתפיזז דרי נחים שפורח‪ .‬המעריך >‬
‫י( ר״ל י' נזזפיח בריח רוע •וטף ‪ ,‬המעריך •‬
‫‪[108‬‬
‫רב משר׳שיא בר רב ווח בומן רב הונא נר‬
‫יהושע פ' עושץ פסין‪ .‬ר״ק‪.‬‬
‫דנ משרשיא ננו דרנא ]ורבו המובהק אביי‬
‫פ״ק רקדושין‪ .‬ד״ק ‪ {.‬נ״א ננו של דנה ואמו־‬
‫חכים ברי נר׳ יותנן נ ט ת פ ו ת פרק אלו טרפות ‪.‬‬
‫א״ל רב משרשיא לבתה בעי מרב פפא ‪.‬‬
‫רב פשרשיא מחונסיא ]בנוי מדן מהוסניא[‬
‫שלח לרב ספי למדנו רבינו ביבמות )רכא״ב( ‪-‬‬
‫מ ח ץ ‪ :‬אמר תב״ל א״ל מ ח ץ לר' יוחנן והא‬
‫אליהו חי חוא לנביח ראלישע במח הוא מון שלא‬
‫ראהו עוד ‪.‬‬
‫]מתון אביו של ר׳ דוסהאי יומא לע״ב וננ״ם ‪.‬‬
‫ם ח ץ שם אשה סמ״ש ‪ .‬יעביץ ‪[.‬‬
‫ר נ מ ח נ ה ורנה וננו מ ח ץ כשמיה ור׳ וירא חריף‬
‫נדאיתא נסוף חותות ‪.‬‬
‫מתנה אניו של רנח נר מחנה ‪ ,‬ד״ק‪.‬‬
‫רנ מתנה ודי יוןורה ‪ ,‬אמר ר' דרא א״ר מתנה‬
‫והוא הנר יהודה ותלמיד שמואל‪.‬‬
‫רנ מחנח קמיח ושמואל ונן חבר למר עוקנא ‪.‬‬
‫רנ מחנה מסםוניא רוש אין לשין אלא נסים‬
‫שלנו השנו נל העם שהיה אומר שלא לושו אלא‬
‫נםימיו‪ ,‬ואחו נל עמא ננלייחו לשחחיה ואמר‬
‫לחו רניחו קאמינא ר״ל שלנו מחללה שחיח להם‬
‫קיר מוחש ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫רנ מחניא בנו של ר' יחץ בירושלמי‪.‬‬
‫חני טחתיה נר יחווה ם׳ אלו ט ת ם ו ח )ומנחוח‬
‫רטע״ל(‪ ,‬והוא חלמיר שמואל ‪.‬‬
‫אות הנו׳׳ן‬
‫נאנאי נריח ררנ יוסף נ ר רנא פ׳ אלמנה לנ״ג‪.‬‬
‫ר״ק‪.‬‬
‫]נאד קמא קטו״א ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫נ ר נ ך ! רנא המוה ראשיאן נר נ ר נ ך משמיה‬
‫דרנ ‪ ,‬אשיאן נר נרנך משמיה ת נ ‪.‬‬
‫ר׳ נתראי משמיה ושמואל ‪-‬‬
‫נהילאי ן אמר רנ נהלאי נר אירי אמר שמואל‬
‫מ נ ץ הונא ורנ יהווה )יומא כ נ ״ נ ( ‪.‬‬
‫נחו־נלי רנ צ מ ח סי׳ חכמים שם מקום אחד‬
‫ושמו נהרבלי וחוא רמי נדני נ״א רנ ניני מ ניונא‬
‫וחוא נ מ חלחא שחיו מוסיסץ על חנחובה שני‬
‫שלישים מפני הננוד נסי ה מ ק נ ל ‪ ,‬וטתמר גני‬
‫אפלו ט נ ח א רלקח קטן והם ר מ ו על מאמר ר נ א ‪.‬‬
‫נהרדעי א מ ת הוא רנ ח מ א מ נ ח ת ע א ‪ ,‬נחרדעי‬
‫א מ ת משמיה ת נ א ‪.‬‬
‫]נץ אדם עשיר מעולה ‪ ,‬יענ״ץ ‪[.‬‬
 ‫]‪169‬‬ ‫מאמר שני‬
‫נפרק העור והרוטב ולא היה צריך לרנ נחמן נר‬
‫יעקב‪ ,‬נד חזא רנ נחמן אזיל ל ג נ ה נליא לדרעיה‬
‫ר״ל רנב״י נילח ורועו ונשב בו ח ר ו ח ‪ ,‬ואייל רנ‬
‫נחמן בר יעקב לרב נחמן בר יצחק ערי סוראי פי'‬
‫כמו חני סוראי דרייקי קראי פוחיח מטורא שהיא‬
‫מחא מחט״א ‪ .‬נראח מרש״י כי רב נחמן ס ח ט‬
‫הוא רב נחמן בר יצחק וחוא חחניד‪ ,‬רבי נפויאח ‪.‬‬
‫והחוםפוח והנאונים פירפוו בהפך והדין ע מ ח ם ‪,‬‬
‫וכן בפרק חטיולח ששאל רב נחמן בר יצהק לרבה‬
‫בר טואלחא ואייל כי אמר ל וירא אמר רב נחמן‬
‫אין חלכח ולא אמר לו מ ט ו מ ך ‪ ,‬ואייל רב נחמן‬
‫ס ח ס ויותר מ מ א ח ראיות יטו לי בזח אלא שאין‬
‫לחאריך ‪ .‬אבל נראח מכאן בי לפעמים קורא ריש‬
‫גלוחא נשיא וכן ראוי שראש נלוח שבבבל חוא‬
‫עיקר נשיא כמו שאמר רבי מ ח אני בקרב; נשיא‬
‫ואמר לו כי חוא ראש גולח שבבבל ‪ .‬וכן לפעמים‬
‫קורא ג״כ חחלמוד לנשיא שבא״י ראש גולח כי‬
‫בעונוחינו כבר חיו בגולח‪ ,‬רב נחמן דיץ יחידי כמו‬
‫ר' חייא ואפילו בלא רשות ‪ .‬ובפי ש ב ת ת חדיינין‬
‫אנא ורב ששח גמרינן חלכחא ספרא וםיפרי‬
‫ותוספתא וכולא חלמורא ‪ .‬ווח רב נחמן ם ח ם‬
‫שנשבו בנוחיו שחיו בנחררעא‪ .‬ומעשח ררב עילש‬
‫על בנוח ר' נחמן וכוי ואשח בכל אלח לא‬
‫מצאתי שהיו מכשפות ועור רעות אתרות ולא‬
‫חיו רוצות שיפרוס וברוך ריץ האמת שמגלה‬
‫לבריות בני ארם כראיתא בגטוין פ' חשולח )מח״א(‪,‬‬
‫ואשתו;לתא בח חנשיא שדברח על עולא מםחדורי‬
‫מילי ושברה ח' חביוח על אשר לא נחנו לח כוס של‬
‫ברכי כראיח בברכו' ובהו שמה דונג בקדושין)נא״ב(‬
‫ודארי עבריח ‪ ,‬וחוא ר״ל רב נחמן א״ל לשמעיח‬
‫אייתי לי מיא דאחים קפילא א ר מ א ח ‪ ,‬ור' אמי‬
‫איקסיר אע״פ שהוא מותר ראדם חשוב ש א נ י ‪,‬‬
‫ופרש״י שחרואח אוחו שהוא מיקל עומד ומיקל‬
‫יוחר בסוף פרק במה טומנין‪ .‬ורב נחמן היה‬
‫אב״ד והוא וביח דינו תקנו שבועח חיםת ‪ .‬ובעל‬
‫חערוך פירש לשון כברוח שהכבידו עליו וי״מ‬
‫שנחקנא בעצח רב נחמן ובית דינו תרנוס כי יסיתך‬
‫אימליכינך‪ .‬וחריין פירש לשון מסיח שהםיחוחו‬
‫לישבע וכן בפרק עשרח יוחסין‪ .‬רב נחמן בנחררעא‬
‫והיה רב הונא בימיו אז ורב מתנה והלך רב יהודח‬
‫לפניו לרץ על האיש שהנריו עליי שהוא עבר‪ .‬ורב‬
‫״הודח חיח בפום בדיחא ראש טלה לאפזקי סברת‬
‫בעל רורוח עולם שאמר שרב יהודה היה בנהרדעא‬
‫מקום רב ושמואל‪ ,‬ואץ זח נראח בחלמוד אלא רב‬
‫נחכץ נשאר במקום שמואל ורב יחווה בפום בדיחא‬
‫וצדקו חחוםםוח שאץ מזכיר פעם א ח ח ביובל לרב‬
‫שהיה בזמן של ר ב י ‪.‬‬ ‫נחים‬
‫ר' נחמיח חחניה רבי נשיאה אמר אנא חזיחיה‬
‫לר' אמי ור' אסי רעברו במנעלים במים ‪.‬‬
‫רבנא נחמיח ורבנא עוקבא בני ברחיח ררב שרים‬
‫וחסידים וצדיקים ראשי נולה ‪ ,‬אמר רב אשי בעי‬
‫מנאי רני רננא נחמיח ריש נלוחא‪.‬‬
‫רננא נחמיח אחוח רריפו גלוחא רנץ ואניי יחני‬
‫קמיח‪.‬‬
‫רנ נחמן ס ח ם חוא ר נ נחמן נ ר יעקנ וחוא‬
‫חנר לרנ חינא ולרנ י ח ו ו ה ‪ .‬ואץ צריך עור לנעל‬
‫התום' ם״פ כל הנפז ני צדקודנריומדנרירש״י זקנו‬
‫שאמר שם כי חוא רב נחמן נר יצחק ואץ רנריו‬
‫נראץ‪ ,‬כי כל חחלמח־ מלא כי חוא רב נחמן בר יעקב ‪.‬‬
‫ווכרחי אח בריחי יעקב ; אמר ר' אמי משמיח ררב‬
‫נחנץ חחניח רבי נשיאח מולול בשמעחא רר' יוחנן‬
‫ם' חעור וחרוםנ ‪ ,‬רנ ענן קרא לרנ נחכץ חקלאח‬
‫איש שדח ר״ל שאינו נקי נדינין לפני מר עוקנא ‪,‬‬
‫וחוא אמר לרנ ששח נר פלונחיח ני חוא ריל ריינא‬
‫ראש גלוחא אמר רנ נחמן אמר שמואל ני חיח‬
‫רנו שמואל ‪ .‬ונן חיח רנו ר נ ח נר א נ ו ח ‪ .‬ונפ״א‬
‫רינמוח אמר רנה נר אנוה לרננן עיינו נ ר נ נחמן‬
‫אי נשרו מעלח חנל אוזן לו נחי ני לרנ נחמן חיו‬
‫לו יתרות זקן ולא חוקן מלא אלא מקומות נ ז ק ן ‪.‬‬
‫יחינ רנ נחמן ועולא אמר רנ נחמן כגון אנא דן‬
‫נידויו־ ואפלו לא נטל רשוח ‪ .‬ונפי חנוול <ןמא א״ל‬
‫רנ נחמן לרנ ח ו נ א ‪ .‬וקרא לו ר נ נחמן לר' חונא‬
‫חנרין)גטין ננ״נ( ‪ .‬וחוא אמר עלי ראנא ושנור‬
‫מלנא ריל שמואל אחי נרינא ‪ ,‬ונפי מי שמחו א״ר‬
‫נחכץ ני חוינא ני ר נ ח נר אנחו נעינא מיניח ‪,‬‬
‫ונפי נל נחני שהיח רנ נחמן ווזיר נציציח ‪ .‬רש״י‬
‫גורס נ ם ו ף מציעא ר נ ה עם ר נ נחכץ ולא ר נ א‬
‫נאל״ף נענור ני רנ נחמן מ ח קודם ש מ ח רנה נר‬
‫נחמני שחי שנים ואץ וה רוחלן ני גם רנה‬
‫חיח נימי רנ נחמן ורמי נר חמא ‪ .‬ורב עוקנא‬
‫אחיו ש ח ם חנירים לרנא נאו לפני רנ נחמן ורנ‬
‫ששח על ענין מוזנח א מ ם וכשמח רנ נחמן חיח‬
‫שם רבח בר נ ח מ נ י ‪ .‬יחיב רב נחמן ועולא ואנימי‬
‫בר ספי ורב ח״א בר אבימי פרק עושץ פסים ‪ .‬רב‬
‫נתמן ס ת ם כמו ס נ ר ח ד״י נסוף פרק נל ה נ ט ‪ ,‬רבא‬
‫ורב נחכץ ני־ יצחק הוו יתני הליף רנ נתכץ בי‬
‫יעקנ ני יחינ נגוהרקא דדהנא )נ״א דרנא( יפרים‬
‫עליח סרנלא רנרחי ר״ל מ צ נ ע חנלח ‪ ,‬רנא אויל‬
‫לנביוז רנ נחמן לא אויל לנניח‪ ,‬רנ נחכץ אמר אינשי‬
‫דבי ריש נלוחאנינהורבא צריך לחו אנא לא צויכגא‬
‫לחו פרש״י ררב נחכץ חחני' רבי נשיאה הוה נראמר‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫וממ; רב חסדא ואהר רבא מלך ד' טונים ומת •‬
‫וכן היה מפץ רב יוסף במעשה ררב אדא בר אהבה‬
‫ובעבורו מ ת רב אדא כראיתא בבחרא‪ .‬א״ל רבא‬
‫לרב נהמ; בר יצחק ויתיב אהורי דרבא ורבא‬
‫יתיב קמיה דרב נהמן ווה קרא לעצמו באותו‬
‫הענץ טוהארם מכבר מקומו כמו עוראינו בסיני‬
‫וכוי‪ .‬יקיא לעצמו מנה ב; פרס ולרב נהמן מ‬
‫רב הסדא מנה בן מנה ‪ ,‬ווה תימה שיקרא לאביו‬
‫נ' ולעצמו ק' כדאיתא פרק פדר תעניות בתרא ‪,‬‬
‫אבל כסי גרסת רש״י רב נחמן בר רב הסדא אמר‬
‫לרב נחנץ מ רב יצחק שיבא חוא לישב אצלו וקרא‬
‫לעצמו מנח בן מנח ולרב נחכץ בר יצחק מ נ ה בן‬
‫פרס ויפח פירש ‪.‬‬
‫רב נחמן בר כ ה ן ‪ :‬בי אתא רב דימי אמר‬
‫בכבוד אם בנרולח אם בחכמה אם בעושר אם‬
‫שדרש מלך במשפפ וכוי רב נהמן נר כ ה ן ‪.‬‬
‫בבלם הרי הכל יש לך אלא יהי רצון שיחיו צאצאי‬
‫רב נחמן בר מניומי אמר לאביי ואיכא דאמר‬
‫בר מניומי אמר לאביי‪.‬‬
‫רב נחמן ספרטא א״ל לרב אשי‪.‬‬
‫אמר רב נחמן בר מפא אמר רב חסדא ‪.‬‬
‫אמר רב נחמן בר רבא ‪.‬‬
‫רב נהמן מ רבא נ״א בר רבה אמר רגא בר‬
‫נהמן מ רבא אמר רב הסרא ‪.‬‬
‫רב נ ה מ ן מ ש מ ו א ל מ נהמן והוא בן ר' שמואל‬
‫בר נ ה מ נ י ‪.‬‬
‫נהמני הוא אביי כשם אביו של רבו רבה בר‬
‫נהמני שהוא וקנו של א מ י ‪ ,‬וכבר ד מ נ ו באביי מ ה‬
‫שצריך לוה ושהוא כהן ורמ כ ה ן ‪ ,‬ובפי חשולח‬
‫שנאבד לו חמור ונחי סימן‪.‬שהיה בפנו לבן ושלהו‬
‫לו אי לאו נחמני אתה וכוי סרש״י מכירין אנו בך‬
‫שלא חשקר שאחח זזםיד ‪.‬‬
‫מ נחמני ווקנו של אביי‪.‬‬ ‫נחמני אביו של רבה‬
‫נחמני חוא אביו של ר' שמואל מ נ ח מ נ י ‪,‬‬
‫ולםעמים במדרש ובירושלמי קורא לו נחמן רבי‬
‫שמואל בר נהמן והכל אחד וכן נינו נקרא כ ן ‪.‬‬
‫נעלי ‪ :‬אמר ניולי אמר רנ הונא ‪.‬‬
‫ניותי‪ ,‬בסוף פ' כל כהני סרש״י על שם מקומו‬
‫וישראל חיה מ מ ן רבי‪ ,‬והערוך סי' בי הוא מן ניות‬
‫מ מ ח בשמואל‪.‬‬
‫אמר רב ניחומי מ אבא אמר שמואל אמר רנ‬
‫יוסף מאי רבעי רב נחמן לא שמיע ליח הא דרב‬
‫ניחומי מ אנא )נ״י אדא( אמר שמואל ‪.‬‬
‫רנ ניחומי אני אניו של רנ מניומי ]ר״ק רנא נר‬
‫מניומי[ שהיה מ מ ן אמימר ויודה זח נומ; ר נ‬
‫חונא ורנ נ חפץ ‪.‬‬
‫‪[170‬‬
‫נחמן מ יעקנ בשם אביו נ ע מ ד ני הוא רנ נחמן‬
‫סתם‪ ,‬אבל לרב נהמן מ יצהק בכל מק ו' מזכירו נ ש ם‬
‫אבע ‪ .‬א״ר נהמן אנא מן סכרי דייני דמו־ שמואל‬
‫והוינא כבר שית שנץ וכוי‪ .‬רב יתיב עם ר' חייא‬
‫מ אבא ודי אסי ורבה מ נתן בסייג דעימבין‪.‬‬
‫והלבהא כרב נהכץ בדיני וכרב ששת באיסורי‪,‬‬
‫והטעם כמו שאומר לקמן נרי נתן אב״ר ור'‬
‫יהושע בר הנניה אב״ד משום דרי נתן תינא נהית‬
‫לעימקא דדיגא כי הבקיאות בדיניי לדיין בכל יום‬
‫מהכיס כמו שאומר מ ב י ‪ .‬וכן בשמואל ורב הונא‬
‫ור' אבא דיינא דא״י ונהית לעימקא דדינא בדאיתא‬
‫נשמעות ור' יוסי בר חנינא בפרק שור ש מ ח וכוי‪.‬‬
‫ונס״ק ותעניות רנ נחמן ור' יצחק יתני נסעודתא‬
‫ואמר לר' יצחק ש י מ ב ה ו ‪ ,‬ואייל במה אברנך אם‬
‫מ ע ץ נמותך‪ ,‬ומשל האילן מלא כל טוב על המעין‬
‫ונוי‪ .‬רנ נהמן אקלע לםורא עאלו לגניה רנ הםדא‬
‫ורנה מ רנ הונא ‪.‬‬
‫בר א נ ד י מ י ‪.‬‬ ‫רב נחמן‬
‫רב נחמן בר אושפרתי אמר רב פפא בם״נ‬
‫דתעניות ‪ .‬וחערוך בערך מ פי' א״ל רב נחמן מ‬
‫אושפרחי שחוא שם אמו של רב פ פ א ‪ ,‬וא״ב‬
‫לפי דעתו רב נחמן קרא לרב פפא בר אושפרחי‪.‬‬
‫מץ‬ ‫מ‬ ‫רב נחמן בר מ ץ וחוא רב נחמיח‬
‫אמר רב אשי מ אבץ אמר רב יחודח ‪.‬‬
‫רב נהמן מ נוריא אקלע לנהח־עא וודח אח‬
‫לרב חמא בר ניריא חלמיד רב ‪.‬‬
‫אמר רב נחמן מ הושעיא אמר ר' יוחנן‪.‬‬
‫רב נחמן מ ו מ א ואמרי לח רב נחמן מ רבח ‪.‬‬
‫רב נחמן מ וכריה אמר לאביי הוא רב ניחומי‪.‬‬
‫נחמן מ חנץ בכ״מ ]בב״ר ?[ ‪.‬‬
‫א״ל‬ ‫רב נחמן מ רב חסדא רמא כרנא ארבנן‬
‫רב נחנץ בר יצחז; עבר מר אדאורייחא וכוי בפ״ק‬
‫דבתוזא והוא כה; כי אביו רב חסרא בהן וחוא שלח‬
‫לרב נהנץ מ יעקב ‪ ,‬א״ל רבא לר״נ בר הםדא ‪.‬‬
‫‪ .‬רב נחכץ מ יצחק הארץ ימים והיה עשיר שכן‬
‫אמר שלא חיה צריך לנשיא)ס״פ כל הנט( והיח בומן‬
‫ר' אמי ודי אסי שאמי עליו מקלעי לי לא הוה מקמייהו‬
‫בפי בל כתבי בשבח ובסוף ס ו פ ה שהיה ירא ה פ א‬
‫כמ! רבינו הקדוש ‪ .‬ובפי בני העיר שהיח מתסידי‬
‫בבל‪ .‬ובסוף שבח אמרי כלדאי לאמו שיהיה כסי‬
‫מזלו גנב והועיל ההשתדלות והמצות ושלפ על‬
‫המערכת ‪ .‬יהיה בזמן רב נהכץ בר יעקב אב״ר‬
 ‫]‪171‬‬ ‫שני‬
‫רב נת; מראה ג ( ‪.‬‬
‫ר׳ נתן בר ברכיה בשם ר׳ ירמיה ‪.‬‬
‫רב ניזן אגרה דרב הונא ‪.‬בר נתן איקלע לםוריא‬
‫נדדת קמיה ררב פפא ‪ .‬וכבר ירעח כי רב הונא בנו‬
‫אדם גרול והאש ישיבה אחר רב א ש י ‪ ,‬נ״א רב‬
‫נחן אחוה דרב הונא בר נ ח ן ‪.‬‬
‫רב נחן בר הושעיא אב״ אשכחחינחו לחברייא‬
‫דרב נחן כר הושעיא וחוא בעא מרי יוחנן‪ ,‬מחקיף‬
‫לה רב נתן בר הושעיא ורב נחן כר הושעיא אמר‬
‫כםאן כרב יוסף ‪ .‬רב נתן בר הושעיא ורב חםרא‬
‫םליגי‪.‬‬
‫נחן בר ווטרא אמר לרב א ש י ‪.‬‬
‫‪ .‬ר' נחן בר טובי כ׳ חלש ר' וירא מגרסיח ה ו ח‬
‫יחיב ב פ ח ח י ח ‪.‬‬
‫ר' נתן בר יום׳ בן לקוניא נ״א ר׳ יונחן ‪ ,‬וחוא‬
‫בעא מרי שמעון ברי יוסי בר לקוניא אחיו שהם‬
‫אחים לאשתו של ר׳ אלעור ברי שמעון בן יוחאי‬
‫בוםן רבי ‪.‬‬
‫רב נחן בר מניומי משםיח דרי תנחום ‪ ,‬אמר‬
‫רב נהנא דרש רב נחן בר מניומי משמיח דרב ‪.‬‬
‫מר נחן בר מ ר עוקבא ה ם ראשי חמלה ‪ .‬ואולי‬
‫וה נתן דצוציתא שהיה בן מר עוקבא אב״ד וחסיד‪..‬‬
‫]רב נתן בר מר עוקנא ‪ ,‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫ר׳ נתן בר עמרם תלמיד רבי וכבר וכרנוהו‪.‬‬
‫נתן דצוציחא והוא מר עוקבא נר נחמיה ריש‬
‫נלוחא והוא הניע לומן רב יוסף ‪ ,‬אמר רב יוסף‬
‫בעל חשובה ברורינו אמר רב יוסף הוה יח־בנא‬
‫נפרקא והוח קא מ נ מ נ ם וחואי בחלמא דקא פשיט‬
‫ידיה וקנייה פרש"• ע״ש ניצוצין דנור שהמלאך‬
‫פשט ירו וקבל ה ש ו נ ו ז ו ‪ ,‬וניל על שאחוו המלאך‬
‫בציציח ראשו‪ ,‬ור״ח פירש דאומר במדרש שחיה‬
‫נד דלוק על ראשו ו ק ראיח׳ שפרש"׳ נס״פ זח‬
‫נוח־ נ מ ו ר״ח ‪ ,‬ורנ צ מ ח ורנינו םעדיח נאונים‬
‫פירשו נחן דצוציתא ננערוחו חיח מחקן נשערו‬
‫ומקשט והיה עושהו תלתלים וקורץ אוחו נחן‬
‫דצוציחא ‪ .‬ועוד עשו הגאונים פי' א ת ־ שראוהו‬
‫רנ יוסף שהיח יוצא ממנו לשון אש מרי ציציותיו‬
‫עד שנרחו כל שהיו לפניו נשניל שהיה המקום‬
‫שחיח עומד בו דחוק ‪ .‬ונשאלהוח דרנ אחא‬
‫משבחא ם' וארא בנל מתרפאץ חוץ מעיין וג״ע‬
‫ושפיכות דמים ‪ ,‬היני דמי רפואה בגלוי עריות‬
‫נדרנ יחודח אמר רנ מעשח נאדם אחד ינחן‬
‫דצוציחא שמו ונחן עינו נ א ש ח אחוז וחנח ש מ ח‬
‫והעלה נלנו טינא ושנר לה נ ם ף ת ה נ ל א קנלח‬
‫ומדונ חאוחו נפל נחולי וחלה ימים רנים נאו‬
‫ג‬
‫( ונראה כי הוא רב נתן כר אפי ילעיל המעריך ‪.‬‬
‫רב ניחומי בר וכריה בעא מאב״ אמר מר נריה‬
‫דרבינא אנא וניחומי בן וכריה ואולי וה רב ניחומי‬
‫סחט ‪.‬‬
‫נ ״ ל א ‪ : ( 1‬א״ר וירא זנה רב ביבי בשמעחי' דאנא‬
‫וניילא הוינא יחבי קמיח דרי יוחנן וה נ ו ס ח הגאוני'‬
‫וחם פירשו א נ י ו ח ו א ‪ ,‬ויש נוסחא בגמרא‬
‫שאמר אני והוא וכן בפרק אידהו נשך א ת וניילא‬
‫אחי ריל אנא וחוא אע״פ שרש"׳ פירש שם בענין‬
‫וה אמר עוד שנראה לי שהוא ש ם אשה ‪ ,‬ולא‬
‫נהירא שכל מקום הוא וה הלשון בפי נד שאחזו‬
‫בענין אשמדאי עם שלמה הוה יחיב הוא וניילא ‪,‬‬
‫ר״ל ה ס לבדם הוא וחוא יחערוך פי' א ח ה והקונה‪.‬‬
‫ניקמכי לפני ר׳ זעירא ירושלמי‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ניחאי חתניה דרי מאיר ותלמידו בם״פ שואל‬
‫בשבח ‪ ,‬נ״א ויוחאי חחניח דר׳ מאיר ‪.‬‬
‫ניחאי א״ל שמואל פי׳ש״י שם ח כ ם בפרק‬
‫יש נוחלץ‪.‬‬
‫נימוס ‪ :‬א מ ר ר' יוסי זח לי נימוס אחיו של ר'‬
‫יחושע ח נ ר ם י ‪.‬‬
‫נםחא הוא ר' יצחק נפחא ‪.‬‬
‫בר נםחא הוא ר׳ יוחנן ושם פירשנו א ו ח ו ‪.‬‬
‫בן נקוםא הוא ר' יהודח בן נקוסא חלמיד ר׳‬
‫חייא בומן רבי ‪.‬‬
‫]נקוסא אביו של ד״י יומא יח״א ‪ .‬נקיוו ש ם‬
‫מובחק דנכרי נטץ יא״א ‪ .‬יעב״ץ ‪ .‬בדפוס פראג‬
‫נ ק י ם ‪ .‬חמעריך ‪[.‬‬
‫ר' נחן ור׳ חלבו ורב נחכץ בר יצחק בחחל׳ ברכו'‪.‬‬
‫־אמר רב נחן אמר מר עוקבא אמר שמואל‪ ,‬ואולי‬
‫הוא מר נ ח ן ‪.‬‬
‫ר' נ ח ן ‪ :‬ר' חנינא חלש על לגביה ר' נתן וכל‬
‫נדולי חרור ‪.‬‬
‫ד׳ גחן נר אבא תרגמה קמיה דרב והוא א ח‬
‫לר׳ יעקב נ״א רב נחן בר אדא אמר ר נ ‪,‬‬
‫ר נ נחן נ ר אנין ]נ״י אב״[ אתא לקמיה ררב‬
‫חסדא ‪.‬‬
‫ר׳ נחן נר אנין נ״א נ ר אנא יחינ קמיה דרנ ‪.‬‬
‫חני י נ נחן נר אמי מני חוואי אכפייה רנא ח'‬
‫זיוי אע״ם שכל מצות עשה שיש שכרה בצדה אין‬
‫כופין כמו כיבוד אב ואם כדאיחא בחולין פרק כל‬
‫הבשר שאני צדקה שהוכפלו נ מ ה מצוח עשה‬
‫בהורה וגם קצח לא חעשה והוא קיום חעולם פרק‬
‫נערה ופ״ק דקדושץ ובפ״ק דבתרא ‪.‬‬
‫בר נתן אסיא הלך ביום שני של נליות וננדיה רב‬
‫יוסף ולא שמתיה משום דצורבא מרבנן הוה ‪.‬‬
‫( ‪ - .‬ב נ י ם ה א י ת יידן נש ב ע ר ו ך ב ח ו ב ניולא ב ב י ווץ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫־הנוערץ ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[172‬‬
‫ר ׳ סימון ור' חלקיה ור' אליעור‪ ,‬אמר ר׳ סימון‬ ‫ושאלו לרופאים ואמרו לחם חרוסאים אין לו תקנח‬
‫אמו־ ריב״ל‪ ,‬א״ל ר׳ דרא לר׳ סימון‪ ,‬ו* סימון ודי‬ ‫ער שתבעל ל ו ‪ ,‬וכששמעו חכמים ברבר אמרו‬
‫אלעור יחבי ואויל ר׳ יעקב בר אחא ‪.‬‬ ‫ימות ואל תבעל לו ולא שתשב לפניו ערומח ואפילו‬
‫לספר עמח מאחורי חגרר ‪ .‬ובוח םליגי בגמרא י״א‬
‫ר' סימון בן עואי‪.‬‬
‫שאשח איש היהה וי״א שפנויה חיחח ומשום פגם‬
‫ר' סימון בר חראי בשם ר' אישעיא בירושלמי‬ ‫משסחח או משום שלא יחיו בנות ישראל פרוצות‬
‫דשבח‪.‬‬ ‫בעויוח‪ .‬ווש״י מביא בסוף פ׳ וח בורר וח חמעשח‬
‫בענץ אחר יכיצר חור בתשובה ולהלן ב״ה במר‬
‫סיני ן אמו־ רב נחמן בר יצחק סיני אמר הלכח‬
‫עוקבא אבאר א ו ת ו ‪ .‬ובשאלתות בפי כי תשא כי‬
‫והוא רב יוסף שהיה עדע כל חחורח בבקיאות‪,‬‬
‫מר עוקבא בעת פטירתו ראה שנתן ו' אלף רינרי וחב‬
‫ונקיא מארי רחםייא וגם שךיח בקי במשניות‬
‫לצדקה ואמר שהוא מ ע ט ‪ .‬ובעת פטירתו נתן‬
‫דנתינתן מסיני‪ .‬ורבה עיקר חרים בסלפולו ורב‬
‫שליש ממונו לצדקה ואע״פ שאין מוסיפין על חומש‬
‫תבואות בכה שור הוא יוסף‪.‬‬
‫והו בתיים אבל בשעת חמיחה אפילו כלו!‬
‫ר' סיסי אומר ואלבישך רקמה פורפורץ‪ ,‬ה ח‬ ‫נתן בר שילא ריש טבחייא דציפורי העיד לפני‬
‫היה אבע של לוי בר סיסי שהיה תלמיד ר ב י ‪ .‬ולפי‬ ‫רבי ליל דמנו חקדוש ‪.‬‬
‫הנראה כי הוא לוי ס?זם ‪.‬‬
‫םלא ו אמר רב םלא אמר רב המנונא ובברכות‬
‫אוח הסמ״ך‬
‫רב יהודה אהוה ררב סלא לפני רב הונא‪ ,‬ונקרא רב‬
‫סבא קרוייא ! בעא חחוא סבא קרוייא טרי עחנן‬
‫םלא הסידא ואיני יודע אס רב סלא נקרא חםידא‬
‫ואמת לח סדוייא ופרש״י על שם מקומו בפי כירח‪.‬‬
‫או רב יהודה אהוהי‪ ,‬כיון שבסוף עמא אמו־‬
‫סבא ‪ :‬אשכחיה ההוא סבא חתוםפות בפ״ק‬
‫אליוע ו״ל לרב יהודה אהוה ררב םלא הסידא‬
‫דחולץ‪ .‬י״מ שכל מקו' שחוכיר ]סבא[ שחוא אליחו‬
‫וכוי וכשמוכידו בפני עצמו אינו מוכיר חסידא ‪.‬‬
‫ו״ל ואי איפשר לומר כן בפי במח מוליקין בעוברא‬
‫ואח״כ מצאתי שאומר רב יוסף בדיה דרב סלא‬
‫דרשב״י ע״נ ואני אומו־ אין למדין כל הכללות‪ ,‬ובפי‬
‫חטידא בם״פ אלו דברים בפסחים ‪ .‬וכן במקומות‬
‫חקומץ משמיה דםבא פרש״י משום וקן אחד ‪.‬‬
‫אחרים אומר רב םלא חסירא ‪ .‬אמו־ רב סלא אמר‬
‫]םבטאי ם פ ״ ר מיחוח ס ר ״ א ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫רב ירמיח‪.‬‬
‫סבי דפוס בדיחא רב יחירח ורב עינא ‪.‬‬
‫רב םמא )נ״א רב סמי( בריח ררב אשי אמר לרב‬ ‫סונא שמעיה רר׳ יוסי ר״ל חלמידו נ״א פוגא‬
‫אשי ולרבינא‪ ,‬איץ רב ס מ א בר אשי לרבא וא״ב‬ ‫שמעיה‪.‬‬
‫האריך ימים‪ ,‬נ״א רב םמא נריח ררב א ח י ‪.‬‬ ‫םורהב בר טפא משמיה דזעירי‪.‬‬
‫ס מ א בר הלקאי ו אמר רבינא אמו־ לי ם מ א בר‬ ‫]םורמקי יומא י״א ‪ .‬יעב׳יץ ‪[.‬‬
‫חלקאי‪.‬‬ ‫רב סחורא ורבח חיה משבהו לפני רב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫רב םמא בריח דרב יחודה ‪] .‬ד״ק יאוןא ‪[.‬‬ ‫אמר רב סחורא אמר רב הונא אמו־ רב והוא פ ת ח‬
‫פתח נדר לעצמו ולא הפירו כי אץ חבם מחיר נדר‬
‫רב סמא בריח דרב ייבא אמר לרב פ‪0‬א ‪.‬‬
‫ע צ מ ו ‪ .‬ורב םחורא חאיר לרב יחודה במשנח‬
‫רב סמא בביח ררב משרשיא מ מ ן רב אשי ורבינא‪.‬‬
‫אחח ‪ .‬רש נוסחא כי האיר לרבא בם״פ אלו מציאות‬
‫רב ס מ א נריח דרבא אמר לרב אשי ו מ ת בחיי‬ ‫ואינו מ ח ו ו ר ‪ .‬אמר אביי אמר רב םחורא אמר‬
‫אביו והניח ב ן ‪.‬‬ ‫רבא‪ ,‬אמו־ רב םחורא אמר רב חונא‪ ,‬ובנו רב הונא‬
‫רב םמא בר רקחא אמר קמיה דרבינא משמיה‬ ‫בר סחורא לפני רב חמנונא ‪.‬‬
‫דרב הייא בריה ררב אירא ‪ .‬רב םמא בריה דרקתא‬ ‫ר' סימאי ורבנן ואמרי לחו ר׳ סימץ ורבנן‪ .‬דרש‬
‫אמר אינח מקודשת ורבינא אמו־ מקודשת ‪.‬‬ ‫ר' סימא׳ בשעה שהקרים ישראל נעשח לנשמע ומי‪.‬‬
‫]רב םמיא ו א מ י ר״ל אמר ר' םםיא יבמוח‬ ‫אמר ר' סימאי אמר רב יהודה א מ ו שמואל‬
‫ע״ד א ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫בש״נ רחמורה ‪.‬‬
‫יעב״ץ ‪[.‬‬ ‫]םסרטי אבי ר״ש‬ ‫ר' סילץ ! בירושלמי ו ה ל ח יי סילון ב ש ם רב‬
‫| ד ״ ק בר ספרא בר שעורי׳[אחוה‬ ‫רב סעודים‬
‫]‪173‬‬
‫אות העי״ן‬
‫]עגיל‪ :‬ו״דז בן ע ג ל סיים שיי שנגח א״ה‪.‬‬
‫יעני׳ץ‪[.‬‬
‫עדאה ]דייק עאדא[ ‪ :‬אמד עדאה אמר רני‬
‫שמלאי‪.‬‬
‫עיא ‪ :‬אמד דב איזא בדיה דרב עוא אמר רב‬
‫א ס ׳ ‪ ,‬יחיב רב אחא בר עוא קמיה דרב חסדא איל‬
‫רב חםדא מאן צ״ח לך ולר' יוחנן רבך ‪.‬‬
‫רב עובדיה חני קמיח דרבא וחראח חדם‬
‫ששלו זה אמו של מלך לםני רבא וראה שוליה דם‬
‫ה מ ו ר ‪ ,‬ודנ עונדיה ורנ יאשיה ורב אושעיא סמיה‬
‫דרבא כלם תלמידיו של ר ב ה ‪.‬‬
‫עובר ‪ :‬דרש עובר נללאה בסרק ה ש ו ח ט ‪.‬‬
‫]עוואה בם' חוציאי לו ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫עוזיאל ‪ :‬אמר ר׳ עוויאל וכן אמר ר׳ אבהו‬
‫רנה‬ ‫משמיה רעוויאל‬ ‫עוזיאל ברי עוויאל‬
‫ירושלמי‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫רנ שירא מסטיר נניםיוח סי' מכניס ומוציא‬
‫חחלמידים ואוססם לניח חמדרש נסי ואלו טריםוח‪,‬‬
‫וננו רנ א ח א נר עוירא מ מ ן רנא ‪ .‬רנ עויוא‬
‫משמיח דרנא ‪ .‬דרש ר נ עוירא משמיה דרי אמי‬
‫ור׳ א ס י ‪ .‬א״ל רנ ססרא לאניי צורנא מדננן הוא‬
‫אתא ממערנא ורנ עוירא שמו והוא אמר ר נ עוירא‬
‫שמני םרש״י נמו ש מ י ‪ .‬אמר רנ עוירא רנ ששח‬
‫אנהר לי מניתניתן‪ .‬נ״א ר נ עמרם אסר וח ורנ‬
‫עוירא נטנריח ‪.‬‬
‫עולא ‪ : (1‬אכיר עולא לרנ יהודה שהיח חנינ‬
‫לו החוססוח נסרק השוחט ר' אלעור רנו של עולא‪.‬‬
‫ונקרא ר׳ שלא רבח וחניריו ר נ ח נ ר בר חנא ורב‬
‫נחמן ואבא בד סס־‪ ,‬ור' חייא בר אמי אסר ש י ^‬
‫אמר ר׳ יוחנן אמר עולא יאיהיכיא ר׳ יצחק נ ם ח א ‪,‬‬
‫אמר שלא אמר ר' אלעור ומח בחוצה לארץ‬
‫קודם ר׳ אלעור ונקנר בא״י בכחובוח ‪ ,‬שלא ורב‬
‫אסתחא דני ר נ ח נ א ‪ ,‬אמר שלא הוה‬
‫קאימנא קמיח דנן שוי‪ .‬שלא איקלע לני ר נ נחמן‬
‫כריך ריסחא ונו׳ ונל המעש׳ של ל ת א אשח רנ נחמן‬
‫ממחדורי מילי וכי‪ ,‬שחיה חולך דרנים רני' ננדכיח‬
‫)רנא״נ( ‪ .‬עולא רנינ חמי־א ואזל אנא מימיניה‬
‫ורנה נר נר חנח כישניאליח ‪ ,‬ואמר ייו רנא לעולא‬
‫ודאי דאמריהון משמיה דרי יוחנן‪ ,‬ו ע ל א עלה‬
‫‪.‬‬ ‫‪0‬‬
‫י( עי•"״ יחי" " י י ״ י י ויי׳״א י •י״( • •ענ‬
‫מ א כ ־ שני‬
‫דרנא ‪ ,‬נ״א ר נ שעורים אחוהי ד ר נ ה ‪ ,‬והוא היה‬
‫ב ש ע ה דנח נםשיח דרבח סוף מועד קטן‪.‬‬
‫רב ססרא עלח לא״י שני םעמים ומצא לר׳ זריקא‬
‫וחשינ לאמי וחוא ירא שמיס כמו רב ססרא ודובר‬
‫א מ ח נלננו על מעשה שמכר החמור ‪ .‬יחינ ר׳‬
‫א נ ח ו ור' חנינא סםי ‪ (1‬ור' יצחק נםחא ואנא נר‬
‫מניומי דחיב רנ ססרא גנייהו ונטין נם״נ( ‪ ,‬א״ל‬
‫אניי לרנ סשרא‪ ,‬ני סליק רב סשרא א״ר אמי א״ר‬
‫יוחנן א״ר יצחק נר שמואל נר מרתא ור' א נ א עד‬
‫נעשה דיין ני קיום שטרות דרננן‪ ,‬וזה ר נ םסרא‬
‫שאל לר׳ א נ א וחוא לר׳ יצחק נ ר שמואל נר מרחא‬
‫והוא לרב הונא והוא לחייא בר רב וחייא לאמו רנ‪.‬‬
‫ונל אלו החי חלמידי ר נ מ ש ח נ ה להו למינאי ר'‬
‫אבהו נר ססרא ראדם נ ד ל חוא ונוי נחגינה ‪.‬‬
‫נ״א ר׳ אבא ור׳ ססרא תיק ח ח י נברך ל א ח ט א ‪,‬‬
‫א מ ר רבא לרב סםרא מ ש ה שפיר קאמחז ‪ ,‬וכן רב‬
‫ססרא לרנה אמר לרנא מ ש ה שסיר קאסרת ‪ ,‬כי‬
‫בומ; שניהם ה י ה ‪ .‬א״ל ר נ סטרא לדי אושעיא‬
‫מ ש ה שסיר וכוי‪ ,‬איל אביי לרב ססרא ל א שני ליה‬
‫למר בין ממון תובעין‪ ,‬א״ל רב םעלא ולטעמיך‬
‫וכי' פיושי״י בסוף י ״ ט מ ש ה שסיר קאמרת ביקרא‬
‫דמעוח קא מ ש ת ב ה ‪ ,‬נ״א ביקרא דמשה קא‬
‫משתבע בעי״ן‪ ,‬שסיר קאמרת בחמיח כלומר אמאי‬
‫מידית ליה לא תשנא מתניתא‪ .‬ונסי הוורק בשבת‬
‫רש״י כלומר רבעו בדורו כמשה בדורו‪ ,‬וי״מ אדם‬
‫ג ד ל כמשה וכן בסוכה ‪ ,‬ובשרק הניול בתרא כי‬
‫נעשה לו נ ס שלא אכל האריה את ח מ ו ר ו ‪ .‬ונ״ל‬
‫שוה הוא מ ד ה כננד מרה על ודובר אמת בלבנו‬
‫הי‬
‫שלא חמד דמי החמור היתרים ‪ .‬וכל ‪ * 9‬דתני‬
‫ר נ ססרא משים ח ד רני רני חוא ריינ כני‪,‬של ר'‬
‫יחודזז חנשיא‪.‬‬
‫רב ססרא ורב אחא בר הונא ורב חונא בר חיננא‬
‫יחבי ואמר רבח לאביי חלמירו כי רב םסרא ח מ י ן‬
‫ז ה שהיה יושב עם אלו‪ .‬ובפרק ר' אליעור דשבח‬
‫נראה כי ודה מ מ ן רב הונא ‪ ,‬איל רב ספרא לר׳‬
‫א ב ה ו ‪ ,‬רב כהנא חני סנהדרין בי רבה פנע בהו‬
‫רמי בר ח מ א ובסוף מ ״ ק כ• נ ח נפטרה דרב ספרא‬
‫חיח ש ם אביי ורב אידי בר אבין ולא חוו קרעי על״ח‬
‫עד שאמר אמי שראוי לקרוע ני שמעתתיה בבל‬
‫יום נ נ י ת המדרש ‪.‬‬
‫ר נ ספרא אחוהי דרנ דימי נ ו ם ן רנא ‪ ,‬ונואה‬
‫שהוא מ ה למעלה‪ .‬ר נ ס פ י א נריה דרנ יינא אמר‬
‫לרנינא וכן א מ ר לרנ פפא ‪.‬‬
‫ר נ ספרא מ ט ו מ א ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫]סתריאלמעשר נ ה ם ה נז״נ ‪• .‬ענ״ץ!‬
‫י( כנוסח* דיר] בר " א ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
 ‫ספר יודזסץ‬
‫המפרשים נשתתק שנעשה אלם או גרסא איעקר‬
‫תלמודיה או מי מאלה השנים קרה לו דה או מי‬
‫התפלל ‪ ,‬אביא בכאן מ ה שמצאתי להנריל תגרה‬
‫והנסים שנעשו לצדיקים‪.‬‬
‫בערוך של רב צ מ ה בר פלטויגאון נערך האל׳׳ף‬
‫באילעא דה לשונו‪ :‬אילעא משגש ארתתא ראימיה‬
‫רב ששת מאור עינים היה ואייל רב אהדבוי נר‬
‫אמי מסיט נבילה ר׳׳ל מניד ומניע את הנבילה בכלי‬
‫או בקנה ואינו נונע בה ‪ ,‬ועוד שכבת ורע שהיא‬
‫ט מ א ה ת״ל או איש ‪ ,‬ואתו כיד רב ששת והראה‬
‫לו שהוק ובשביל שלא עשה כדרך ארץ צר לו‬
‫הדבר לרב ששת ונעשה אלם ונשתתק ‪ ,‬אמרה לו‬
‫אמו הביט לשדיים הללו שינקת מ ה ם תלב ע״נ ‪.‬‬
‫ובמילה אילעא לא פי' רבר ונראה שהוא שם כינוי‪.‬‬
‫ובערוך ר׳ נתן הבבלי מנרבונא בערךשגש וו״ל ‪:‬‬
‫למה נקרא משנש ארהתיה ראיכדה מ פ ד שנרם לה‬
‫להתנלות לפני רב ששת ואמרה לו ראה השדיים‬
‫י שלי שינקת מ ה ם כלומר אני השובה לך כאם ע״כ‪.‬‬
‫וכן פי' בערך משנש׳ כדמות זה ‪ ,‬ונראה מוזז שמי‬
‫שנשתתק היה אהדבוי בר אמי מפני ג‪,‬עשהצהוק‬
‫לרב ש ש ת ‪ .‬ואמו של רב א ה בוי בר אמי בא לצעוק‬
‫׳‬
‫על הולי בנה לפני רב ששת ולא רצה ער שנעשית‬
‫כמו שוטה וכסילה לפני רב ששת וגלתה ח־ית לפניו‬
‫שהוא ינק מ ה ם ‪ ,‬וכיון שרב ששח לא היה‬
‫ת א ה לא היה לה כ׳׳כ ננאי ברבר‪ .‬ומפני שהרגיש‬
‫רב ששת דבריה שעשתה נשבו לבו והתפלל והזר‬
‫תלמודו לרב אהרבו׳‪ .‬ובמלה שלא לא פירש רבר‬
‫בעל ה ע ר ו ך ‪ ,‬ורש״י ז״ל פירש שלא משגש לרב‬
‫ששת קוו ליה הכי‪ ,‬שלל המשגש ארזזתיוז דאימיה‬
‫שנרם לה‪-‬לחחננות יותר משאר נשים משגש לשון‬
‫מהומה כתרנום ו ה מ ס ‪ ,‬וכן סי׳ י ו ס ף ח ל י ט ה‬
‫שעשה סי׳ למנורת המאור שכל סירושו הוא‬
‫מועתק מוש״י‪ '.‬ו‪4‬מז"כ מצאתי הדוש נתרא מהר״ן‬
‫שלא חיח לי פירוש ‪ ,‬ואחר זח אמר לי ה ח כ ם וסי׳ כסי הערוך וויל ‪ 1‬אישתעי לי שלא משנש‬
‫ארהתיוז ראימיוז‪ ,‬לםירושי לרב אהדבוי בר אמי ק ת‬
‫הכי שנרם לאמי להתבזות לסד רב ששת שהיתוז‬
‫מניקתג‪ ,‬אבל לרב ששת לא ה ו ה קרייה רבה ש‪*6‬‬
‫רגבוא רבה הוה לגביה ‪ ,‬ועוד ררב ששת לא הוה‬
‫משגש לארהתא דאימיה אלא לרב אהדבד הוא‬
‫רקאת הכי ונדסתשית ואין סירושו של וש״י ננאן‬
‫מחוור עכ״ל‪ ,‬ממי אומד סיוע לוה מ נ מ ס ' ש נ ת‬
‫פ' ח׳ שרצים נזנוזז נסיתש אימיח ו ר נ אחרנוי‬
‫נר א מ י ‪.‬‬
‫י( בכ״י שם מקום פרי ‪ ,‬ואץ םסק כי צ״ל םרש״י ‪.‬‬
‫אמנם לעיל בערך ירמיה ביראה )‪ 160‬א( הביא‬
‫רנ שלא נריח ת נ עלאי נ א לפני רנ נחמן‬
‫ושלח רנ יוסף לרנ נחמן עולא חנירני עמית‬
‫‪[174‬‬
‫לא״י לפני ר' יוחנן מ י נ ל ונדרך ענד ח י ת ן פ׳ ד'‬
‫מנותם‪.‬‬
‫אפר רב שלא בר אנא אמר שלא אמר ר'‬
‫אלשר רב ע ל א בר אבא ענוותן ותמיד קורא בהורה‬
‫ואינו מהזיק טובה לעצמו בפרק ואלו הנהנקין‬
‫בסנהרתן‪.‬‬
‫ע ו ל א ‪ -‬נ ר א נ א נדדת קםיה ררבא ושבהו נ ס ו ת‬
‫יומא‪.‬‬
‫רב שלא בתה דרנ אידי‪.‬‬
‫שלא בר אשי בעא מאביי מ נ ל ה ‪ .‬רב ע ל א הלש‬
‫עאל לגביה אביי ודבק ‪.‬‬
‫שלא ביואה ‪ :‬אמר ר׳ חלבו אמר שלא ביראה‬
‫א״ר א ל ש ר ‪ ,‬ואולי זה ג״נ שלא ס ת ם שאמרנו‬
‫וניראה שם מקום פרש״י ‪. (1‬‬
‫עולא נר זנאי לפני ר׳ עהנן ופרש״י לא ידעתי‬
‫מנו פרק אלו טריפות ‪.‬‬
‫ך‪1‬ני שלא נר היננא ושאל ר׳ ירמיה על ד נ ת ו ‪.‬‬
‫שלא נר חננא נומ; ר' ירמיה ‪ .‬ר״ק‪.‬‬
‫ע ל א נר ישמעאל ואניי אמר מ ש מ ו ‪.‬‬
‫שלא נר מנשיא משמיח ראנימי נפי חוודק‪.‬‬
‫שלא משגש א ו ו ח ח א ואימיה נס״ק רנחרא‬
‫)רט״נ( נעדן חצדקח אמר ו נ א אשחש לי שלא‬
‫יכו׳ מאי רכחינ ו ל נ ש צרקח כשריון ו כ ו ׳ ‪ ,‬אמאי‬
‫ק א ת ליזז שלא משנש ארחחא ראימיח ‪ ,‬רנעא ר נ‬
‫אחרנד מרנ ששח וכוי‪ ,‬אהדר ליה בנדיחוחא‬
‫חלטו דעתיוז ואיעקר!( חלמודיוז‪ ,‬אחיא אמיח‬
‫וקא צווחא ל א אשגח נ ח אמרח ליח חזי חני ד ת‬
‫רמצייח מינייוזו‪ ,‬נ ע א רחמיו‪ :‬עליח ואיתסי והדר‬
‫חלמודיוז ע ״ נ ‪ .‬א מ ר א ב ר ח ם בעבור שזח‬
‫המאמר קשה להבץ בגמרא ני עלה על רעחי נסי‬
‫פ ש פ הנמרא ש ו ה חיח רנ אחדנוי נ ר אמי ר״ל‬
‫עולא חמשגש חםברוח ע״ר ההלצה ל נ ן כתנחי‬
‫השלם חביבי ר׳ אברהם הלוי בוקרט' כי‬
‫דש״י אומר כי הוא רנ ששח וחמהחי ו ק העז‬
‫ה א מ ת שרש״י אומר ק ‪ .‬ל א נתקררה רעתי נזה‬
‫מ זה המאמר קשה אמו של מי מאלה היתד‪,.‬‬
‫וכן אם שלא הוא שם שנינו לו או ש ם תואר כמו‬
‫עלל ימים רוקן‪ .‬וכן יש ר׳ נוסחאות נזה ה ש ם ‪:‬‬
‫וש״י גורש עולא ‪ ,‬ורנ צ מ ח גורם אילעא ‪ ,‬ווניני‬
‫נסים שלא וננמרא אומר אילא‪ .‬ונן נראח מגרסת‬
‫המחבר סרש״י שכך היה שמו‪.‬‬
‫‪ (1‬בנםרא יידן נו׳ םיאנ ואיהקר בטעות ‪ .‬ה מ ש י ך ‪.‬‬
 ‫]‪175‬‬ ‫מאמר שני‬
‫דהא יהינ ניר שקנא דהוא אנ״ד וסרש״י רימיך ני‬ ‫ליזם‬ ‫עולא‬ ‫זה‬ ‫ואילי‬ ‫ובמצות‪,‬‬ ‫בחורוז‬
‫אני רבן־ איני נכוה‪ ,‬אבל מר עוקנ׳ מח־זו' ראמ‪ 1‬ל׳ ולך‬
‫שאמרנו‪.‬‬
‫בחםיםי יכוה )מובינה״א(‪ .‬מרעוקביושמואלכייחני‬
‫וגרםי יתיב מר עוקבא קמיח דטימואל בריהוק ד' אמו'‬ ‫דבנא עוקבא פרק ניד הנשה ובנפן שלשה‬
‫וכל יומי מלוי מר עוקבא לשמואל עד אושפיוי‪.‬‬ ‫שריגים אלו ג׳ שרי גאים שיוצאים מישראל בכל‬
‫ובפי הדר עם הנכרי מר עוקבא ביומא ושיתוא לא‬ ‫דוד ודור פעמים שנים בכאן ואחד בארץ ישראל‬
‫נפיק לרינא ‪ .‬ובפי מציאת האםודז שחוא מלומד‬ ‫וכוי‪ ,‬ויהבו רבנן שנייהו שהם אלה ברבנא עוקבא‬
‫בנסים ובעל צדקה הוא ואטיתו‪ ,‬ובעת פטירתו ראה‬ ‫וברבנא נחמיח בני ברחיה דרב‪ ,‬פרש״י שרי נאים‬
‫טונהן ו׳ אלפים דינר לצדקה ‪ .‬ובסוף פ׳ וה בורד‬ ‫עשירים וקרובים למלכות‪ .‬אובויח רב חםדא‬
‫סולהו ליה למר עוקבא הבבלו ל ד ו י ו ל י ה ופוש״י‬ ‫לרבנא עוקבא פי׳ רב צ מ ח גאון נחן רב חםדא‬
‫רכתיב הכמת אדם האיר פניו‪ .‬ומצאתי בספר‬ ‫רשוח לרבנא שקנא בן ראש ג ל ח ודרש לפניו‬
‫אנדה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשת‬ ‫ברבים ‪ ,‬ובפרק חזקח הבחים אמרי ליח דב עוקבא‬
‫איש והעלה בלבו טינא ונפל לחלי‪ ,‬לימים נצרכת‬ ‫ורב נ ח מ ה בני בחזיה דרב לרב חםדא שבק מר‬
‫ללוות ממנו ומתוך דוחקא נרצית לו וכבש יצרו‬ ‫רברבץ ‪.‬‬
‫ונתהוק ופטדה לשלום ונתרפא ‪ ,‬וכשיצא לשוק‬
‫א״ר שקבא א״ר סרנא א״ר תנחום א״ר כיחס‬
‫היה לו נר דולק על ראשו מן ה ש מ י ם ‪ ,‬וע״נ קרו‬
‫משוס ו ׳ מנאח וו׳ מגאח משום ר׳ נחוואי חוא‬
‫ליה נתן דצוציתא בשבת ‪ ,‬ועל שם הנר הדלוק קרו‬
‫שני• פעמים בכירח בשבח‪.‬‬
‫ל י ה ל ר ו י ו ל י ה ע״נ ‪ .‬וכבר הארכנו בפיחושים‬
‫בנתן דצוציתא והוא בן אהותו של רב ואגע של מד‬ ‫רב ש ק נ א בר ח מ א אחוחי ררמא בר חמא ובאו‬
‫עוקבא היה הסיד וצדיק וביום שאכל בשר לא אכל‬ ‫לפני רב ששח ורב נחמן אב״ד כשמחח אמם‬
‫גבינה ואמר שהוא רב נהמיה‪ .‬אבל קשה לי שהיה‬ ‫ושניחם חיו נשואים לכנוח רב חסז־א שחיו‬
‫מר עוקבא בומן שמואל ואיך היה בומן רב יוג^ז‬ ‫מזנוח אבל ה ם לא היו מזנים בפרק כיצד מברכץ‬
‫תלמיד רב יהודה ורב יהודה תלמיד רב ושמואל‪,‬‬ ‫ובפרק חנוקין‪ .‬וכבר ידוע שאשח רמי מ חמא‬
‫ואמר רב יוסף בעל תשובה נרורינו ושהיה לפנינו‬ ‫שחיא בח ו ב חםדא לקחח רבא אחרי מ ו ח רמי מ‬
‫לבן נראה שהם שנים ‪ :‬מד שקנא בומן שמואל‬ ‫ח מ א שחיחח אלמנת יותר מעשר שנים קודם‬
‫ורבנא עוקבא בר ברתיה דרב הונא נתן דצוציתא‬ ‫שנשאח ר ב א ‪.‬‬
‫בומן רב יוסף ‪ .‬אבל קשה לי המאמר משאלתות‬
‫דדב אהא שאמרתי בנו״ן שאמר אמר רב יהודה‬ ‫רב שקבא ממישן אמר לרב אשי בפסקי שכח‬
‫אמו־ רב מעשה באדם אחד ושמו נתן דצוציתא‬ ‫בס> כ י ר ח ‪ ,‬וכחב חרא״ש ויל ורב אשי והוא‬
‫שנראה שהיה בומן רב ושמואל ]עכ״ל[ ‪ .‬אבל וה‬ ‫בחרא קבל רבת רב שקבא ממישן וא״כ חנרסא‬
‫משאלחוח דרב אהא לא קשה לי מידי כי וח‬ ‫היא לרב אשי בשי״ן‪ .‬איל רב שקנא ממישן לרב‬
‫חמאמר לא חוכידו חחלמוד בס״פ וח בורר‬ ‫אשי אוזון דקרביחו לרב ושמואל עבידו כווחיח ואנן‬
‫שהיח וח חאיש נותן דצוציחא אלא שרב אחא‬ ‫כר׳ יוחנן‪ .‬ומ״שאן חיא מיסאן בלשון ישמעאל‬
‫טשבהא גאון ויל סבר כי עליו נאמר ‪ .‬ומה שאמו־‬ ‫בקצח בבל מקום אנם מים מאמו־ ביצאח דמישן‬
‫רבא ג׳ מילי אישחעי לי עוקבא בר נהמיה ריש‬ ‫ססינוח קטנוח ‪ ,‬כך פי' בעל ח ע ח ך ‪.‬‬
‫בלוחא משמיח ושמואל בפרק חזקח חבחים אולי‬ ‫מ ר עוקבא מ נחמיוז אמד שמואל ]חוא[ שקנא‬
‫וח ובנא עוקבא ‪.‬‬ ‫בבלאח והוא ראש גולח ואב״ד מ מ ן שמואל ורב‬
‫עוקבא בר נחמיח ריש גליחא כבר אמרנו אם‬ ‫חונא ורב ענן והוא חלמיד שמואל‪ .‬שלח מר‬
‫חוא נחן דצוציחא שחיח בעל חשובי־ ביאשיה‬ ‫שקבא לר׳ אלשר מ י אדם חשמדים עלי וחוא רב‬
‫חמלך וכבו־ פירשנוהו בנו״ן‪.‬‬ ‫נניבא חלמיד רב ה ה ל ק על מ ר שקבא ואמר לו דום‬
‫ל״י וחחחולל לו והוא יפלם חללים חללים ונשמעה‬
‫]עוח ! רב מנשיא בר עוח סנחדרין י״ט א ‪.‬‬
‫חפלחו וחפשו לנניבא למלכוח ו נ ח ר ג ‪ .‬ומנחים על‬
‫רב עוא קדושץ פא״ב ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫ש ץ וידום פי' רום א״י אע״פ שחוא מפיל חללים‬
‫ש א ‪ :‬אמז־ רבינא איל שא איקלע ר' עסי‬ ‫לפניך ש ח ם נני א ח ר ן ‪ .‬מד שקנא ורנ מחנה‬
‫אבין לאוזריח‪.‬‬ ‫פליני מ ש מ ח ולוי ואנוח דשםואל‪ ,‬שמואל א מ ו‬
‫ר׳ שריח ור׳ חלבו ור' יוסי בר חנינא באו‬ ‫לונ יחווח ח ש ך נקריח ורישא דרישך נחמימי‬
 ‫ספר יו‬ ‫‪[176‬‬
‫יוסף וקודם רנ הונא נר םניומי נדאיוזא בסרק אין‬ ‫למקום אחד ‪ ,‬ר׳ מ נ י ה ‪ .‬ור׳ הנין נ ש ם ר' עזריה‬
‫םעמידין ‪ .‬ויש נוסהא רב עמרם ריש גלוהא ‪.‬‬ ‫דנפר חנץ ‪ ,‬ר' עזרה בשם ר' א ח א בב״ר ‪.‬‬
‫אמר רב עמרם בריה דר׳ שמעון בר אבא אם•‬ ‫ר׳ עזריה בן אנטולםוס דחוא י׳ לעזרא חכחן‬
‫ר' יוהנן אמר ר' שמעון בר אבא א״ר חנינא ‪,‬‬ ‫וםרש׳׳י עשירי לעזרא ר׳ אלעזר בן עוריח נדאיחא‬
‫בברנוח ‪ .‬זה נוסחא אמיחיח ר' עותה עשית לד׳‬
‫בר עניני בד סיסי ]ד״ק ד׳ עננאי בר ששון[ והנוי‬ ‫אלעזר ור׳ אלעור עשית לעורא ביון שר׳ סרידח‬
‫האמיתית בר ש ש ו ן ‪ .‬והוא דרש אסתהא דבי‬ ‫מ מ ן ר׳ אמי והיח מ אוריין ו מ אבחן ואמר לר'‬
‫נשיאה ושמע ר' אמי ואיקסיד ‪. (1‬‬ ‫פרידה שיבנס לפניו‪ ,‬ווה ר׳ פרידה כ מ ז מ נ ו‬
‫בימי שמואל‬ ‫צ נ ן בר חייא מהגרא דנהרדעא‬ ‫במשנה )בפי כיצד מעבתן( שהיה יותר מחי ש נ ה ‪.‬‬
‫על דבריו לא‬ ‫וחברו רב ענן בר אבא ואמר אביי‬ ‫]עיין לעל ‪ 57‬ב[‬
‫סרחא אי נמי‬ ‫חיישינא ורבא אמר חיישינא לנמלא‬
‫ד׳ עייא נואה שהוא ר' חייא שאומר בנמרא‬
‫מחר אי נמי‬ ‫נקסיצח סרש״י גמל סורח נעוף‬
‫נ ת ח ו ח ר׳ אושעיא שכיד לפני מ קפרא והלך וי׳‬
‫בקסיצח סי׳ שם בסוף יבמוח ‪.‬‬
‫ר׳ אושעיא לפניו ואייל מ קפרא מאי עייא אומר‬
‫רנ ענן נר חחליסא אמר חייתי לסני ש מ ו א ל ‪.‬‬ ‫ושחק ואמר עוד מאי ננלי אומר ושחק‪ .‬ונן נ ס ו ף‬
‫ונראה ני חוא ך נ ענן ס ח ס ש א מ ר נ ו ‪ .‬שלח ליה‬ ‫ננורוח ונן נמועד קטן איל ר׳ אחייא דרך נעם‬
‫רב ענן נר חהליסא לרנ יוסף ‪.‬‬ ‫לד׳ ה״א ופרש״• דוך קלון נמו האמינון‪.‬‬

‫ר׳ עילאי אנוה דעולא נר עילאי וזה ע ל א נא‬

‫רנ ענן‪ :‬אמר שמואל לרנ ענן‪ .‬והיה אליהו עמו‬
‫והוא סדר אליהו רנה ואח״נ״קרא נתינה אליהו‬
‫וופוא והוא שלח לרנ נחמן ו נ ו ׳ ) נ ח ו נ ו ת קו״א( ‪.‬‬
‫ורנ ענן שלה לרנ הונא הונא הנרין לסני רנ ששח‬
‫ואיקסד רנ חונא מאד ושלח לי לרנ ששח שיאמר‬
‫לו ענן ענן מטלטלי או מקרקעי וסאן •תינ נ•‬
‫מ ח י ח א ונו׳ ונא לפני מר עוקנא )שם ם פ ״ א ( ‪.‬‬
‫אמר רנ ענן אמר ועירא אמר רנ נחמן לרנ ענן‬
‫ני חויח ני מר שמואל ‪ .‬רנ ענן ורנ נחמן אולי‬
‫נאורחא ‪.‬‬
‫נדני ומינך ש ם ע ת ת א ‪ .‬סני דפוס מ י ח א רנ יהודה‬
‫] ע ס נ י ‪ :‬אבוח דרבח בר ע ס ב י ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫רנ עקניח ‪ :‬אמד רנ מאן חנים אי לאו רני‬
‫עקביה דנבר רנהא הוא דםנר ננולעו כ ך סולטו‬
‫בפסחים‪.‬‬
‫רב עמרם חםידא אתא ל ק מ ח דר׳ חייא מ‬
‫ר' עקיבא והוא א מ ו ר א ‪ ,‬אמר ר׳ עקיבא משמח‬
‫דר׳ סדא ור׳ ירמיה משמיה דאלפא פרק המקב;‬
‫במציעא וסי מי שמתו בי אחא רב דימי א״ד עקינא‬
‫ור׳ יהודה קלנסטראה אמרו לא שאנו ו כ ו י ‪ .‬רבי‬
‫עקינא איקלע לנינוק מ מ ן אביי ובם״ק דברכות‬
‫ירושלמ ר' שמואל מ נהמן הוה םוזקבל ג מ רבי‬
‫עקינא גירסא והוא ר' ועירא מיפטר ניניה וחוח‬
‫קרי שמע וחור וקרי וחור קרי עד דהושקע מיניה‬
‫שנחיה ‪ .‬ומנאן ססקו ני מ נ ת המסיל חנלי שינה‬
‫קידם לק״ש ושמע נאהרונה ‪ .‬ונפרק אןליפ א״ר‬
‫עקיבא לי התיר ר' הנינא ונוי ‪.‬‬
‫( בנםיא דיוץ בשבח דםד*כ ר' ענני בר עשק םשביח‬ ‫ז‬
‫אמר רב עמרם אמר רב ח ס ו א ‪ .‬נעא רנ עמרם‬
‫דרי ישסעאל ‪ .‬המעריך >‬
‫לפני רנ נ ה מ ן ‪.‬‬
‫רנ עיליש שנשנח עם נ נ ו ח רנ נהמן ושישנ אצל‬
‫איש יודע נלישנא ו צ פ ת וא״ל שליש מ ח ונעשה‬
‫לו נ ס ונל זה מ ט י ן פרק השולח ו מ ק ננוח נחמן‬
‫רנ עליש ו נ ו ׳ ‪ ,‬אמר רבא רב עליש גברא דנה ‪.‬‬
‫אמר לו רנ עיליש לרנה‪.‬‬
‫דרש רנ עינא וא״ל רנה ‪.‬‬
‫רנ עינא ס נ א א״ל רנ נחמן א״ל פחיא אונמא‬
‫ורב עינא ח ב ת ם וכן רב מ ח נ ח ‪.‬‬
‫עיפא ואבימי בני רחבח מפום בדיתא חריפי‪.‬‬
‫נ״א איפא באל״ף ובירושלמי חיפא נחי״ח ‪.‬‬
‫אשי חלטיד רנ ואמר ליה אמר ר ב ‪ .‬ובס״ס שנים‬
‫אוחוץ ונפרק ח ג ו ל קמא ר נ ח ורנ עמרם חולקים‬
‫וקרא לו חרדא לרנ עמרם פירש משועמם או נלא‬
‫לנ ונעשה עמו נס ‪ .‬ונס׳ עשרח יוחסין רנ עמרם‬
‫שהניא השנויוח וראח יסיין ועלח בסולם וקרא‬
‫נ ק ל גדול נורא ני עמרם ו נ ו ׳ ‪ .‬רנ עמרם הוו‬
‫מגני ליח אתלנא וילחא אשח רב גחמן עשתה לו‬
‫רסואח במרחץ מ י ש טי ש א ח ו ו ‪ .‬ורב עמרם קמיה‬
‫דרנ ורנ חייא מ אבין ורב אירי מ אבין תלמידיו‪.‬‬
‫אמר ר נ עמרם אמר לו ר נ ששח ‪ ,‬אמר רנ עמרם‬
‫א״ר יצחק א״ר יוחנן‪ .‬אמר רנ עמרם א״ר יוחנן‪.‬‬
‫מ ר נ ששח ‪ .‬א״ל עמרם נ ת ונוי‪ .‬ו מ ח קודם רב‬
 ‫]‪177‬‬
‫שלימו בזמן רבי ובשיק דפםחים חנ־א פלימו אמר‬
‫אינו בודק כל עיקר וכוי‪ .‬ובסוף קדושין )פא״א(‬
‫המעשי שקרה לו עם ייצר הרע ובם״ג שאכלו אמר‬
‫ש צ ר ך שיקדים ביית לתורה‪ .‬ובם״ג דחעציוח שראה‬
‫הבית שקירה ר' חנינא בן דוסא בתשלתו‪ .‬ובס״ב‬
‫דר״ה תניא םלימו אומר בומנו אין מקרשין‪ .‬ובססי‬
‫הקומץ רבה םלימו בעא מרבי מי שיש לו שני ראשין‬
‫באיזה מנית תםילין‪ .‬ושם מי שנולד בבי ראשץ‬
‫חייב ביי שקלים דבגולנולת תלא רהמנא‪.‬‬
‫ר' פ נ ח ס ור' מארי חסידים בני רב חסדא ואליהו‬
‫מםסר ע מ ו ‪ .‬ר' םנחס משמיה דרבא וכן משמיה‬
‫דרב םשא וחיו בחנים ני רב חפדא כ ה ן ‪ .‬וחמשח‬
‫נניס אחרים או ו' מצאנו לרנ חסדא מר ינקא ומר‬
‫קשישא ורב נחמן בר רב חסדא ורנ חחליםא ורנ‬
‫חנן בר רב חםדא ‪.‬‬
‫רב פנחס בר׳ אמי ורב פפא ורב חונא בריח דרב‬
‫יחושע ויימר בר חשוויי אחו לקמיח ררבא ‪.‬‬
‫דרש ר' פ נ ח ס בר ח מ א ובחנחומא וברכות אומר‬
‫ד' פנחס חכחן בר חמא ‪.‬‬
‫ר' פנחס חחבר בשם ר' יונה ‪.‬‬
‫ר' פ נ ח ס בר רב ירמיח ‪.‬‬
‫רב פנהס בריה דרב מארי הגר ומר ווטרא בריח‬
‫דרב מארי אמר לרבינא ‪ .‬רב פנחס משמיה‬
‫דרב פפא ‪.‬‬
‫ר' פנחס בן ערובא ור' יוחנא אומר משמו ‪.‬‬
‫‪ ,‬ר' פנחס צסוראה ‪.‬‬
‫פנחס אחיו של ש מ ו א ל ‪ ,‬אמר שמואל אנא‬
‫וםנחס אחי וגיסי‪ .‬וכן בם״א דיני ממונות וכן‬
‫במועד קטן על הצפרנים באבל פ נ ח ס אחוה‬
‫דשמואל וכן בבכורות ו ה ס בחנים כדאיחא במנלה ‪.‬‬
‫א״ר פנחס א״ר אושעיא ‪.‬‬
‫]פנדירא בועל חירוע ססום ב״י בעל‪ ,‬וצ״ע‬
‫אם וח פפוס שנחבש עם ר״ע ובאמח במסי ד״א‬
‫שאוחו איש חיח בימי ר ״ א ור״י‪ ,‬אכן בגמרא‬
‫דמנחות מ ו כ ח שהיח בימי ריב״פ ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫רב פשא ] ם ח ם [ נשא נ ה נ ח וחיח עשיר ‪ .‬ובפרק‬
‫ע״פ א״ל אביי דקיימא ליה השעה וםרש״י עשיר‬
‫אחה ויש לך מול ט ו ב ‪ ,‬ואינו ירא מן המזיקין ואכל‬
‫מחנוח בעבורה‪ .‬וחוא ורב חונא בריח דרב יחושע‬
‫איקיעו לנציבי; לפני רב אידי בר אני; ובן לפני אניי‬
‫וזח רנ פפא חיוחר נובר בחלמוד ם ח ם שחיח מ מ ן‬
‫אניי ורנא והוא האריך ימים‪ ,‬א״ל רנ פפא לאניי‪.‬‬
‫ונפי חלק שישנ נתענית על שאסר הני רננן‬
‫נלא דעחו ‪ .‬ודנ פשא ורנ חונא נריח דרנ‬
‫מאמר שני‬
‫ד' עקינא נר ונדי נשם ר' לוי‪.‬‬
‫ר׳ עקינא דקיסרי ור' חנחומא ור' נחמיה ריפו‪.‬‬
‫רנ עוקנא מפשרוניא ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫נן ערל ‪ ,‬נם״ם חורוע נערוך פירש מלשון ערל‬
‫ששחים ‪ .‬וי״א ששמו נן ע ר ל נדלי״ח והוא אדם‬
‫שלא חיח מדקדק נשמועוהיו‪ .‬ואנא מארי ו״ל‬
‫שונח נלשון תדל ]ר״ת[ חן דעחך לומר‪ ,‬נלומד חן‬
‫דעתך נדנריו ו ה א ט ע מ א קאמר ע״נ‪ .‬ורש״י ו״ל אפיי‬
‫אין א ח ח שונח אוחה אלא נשם שוטה שבעולם‬
‫ששמו נ ן תדל אפ״ח קשיא לך דחא ט ע מ א אמר‬
‫למילחיח‪.‬‬
‫]ערסלא מצפורי איש עחי חיח ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫אות הפ״א‬
‫בר פדא ודנ מתנה אמר עולא משמיה ד מ פרא‬
‫ובן ר' ירמיח בר פדא ור' יוחנן חולקין‪.‬‬
‫ר׳ פרא ור' יוחנן נראח שחוא אביו של בר פדא‬
‫אמר ר' יהודה בי ר' חייא שמעחי שמעה אלפא‬
‫אמרה קמיה דרי פפא ‪.‬‬
‫נר פרח ‪ :‬א״ל נר קפרא ל מ פרח נן א ח ו ח ו ‪.‬‬
‫נראה שהוא ר' אלעור נן פרח ‪.‬‬
‫פרח; אנוח דרי אלעזר נן פרח נומן רני והאריך‬
‫ימים ‪ .‬אמר ר' יצחק בן אלעזר כי נח נפשיה דרי‬
‫פרח פ ח ח עליח ר' פרח בן ר' אלעור ]ר״ל ר' פרח‬
‫ננדו[ ‪ ,‬איל ר' אלעור לד׳ פרח בנו ואע״פ שמחו‬
‫נניו של ר' אלעור נדאיחא נ מ מ ח נשאר לו זח‬
‫חנן כמו שאמרו חתוספוח נפ״ח דנדח ‪ .‬ר' פרח‬
‫אחא לקמיח דרי יצחק נר ניסנא ‪ .‬אמר ר' פרח‬
‫אמר ר' יוחנן ונן ר׳ וירא עם ר' פרח‬
‫פונא שמעיח דרי יוסי בר חנינא תלמידו‪.‬‬
‫נ״א םונא שלהי ס׳ הםפינח ‪.‬‬
‫]פוםידתא עירובין ס ע״א ‪ .‬םוי אביו של ר״ש ‪.‬‬
‫םזי נ ח ר״ח ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫]פטיש ‪ :‬ר ״ מ נ ן פטיש ר״פ ח נ ו נ ס ‪ .‬פיאני‬
‫אני ישמעאל כ ״ נ ‪ .‬פ ל י ‪ ,‬גטין "ד נ ‪ .‬יענ״ץ [‬
‫נר פילי חוח קאים קמיה דשמואל ‪ ,‬פי' נערוך‬
‫שם איש ]ואמרי לח שם ט נ ח דייק[ ‪.‬‬
‫ר' פלופיח ]כ״י פלומיא[ נר סרוטוז קומי ר׳‬
‫יונח חרי פרי עמלק שיש נ ח ט ' פסוקים א מ י לו‬
‫שניא חוא וכולי ח כ ם ואפילו נ מ ם כ ח כלח ‪ ,‬פירש‬
‫ח ר א ״ ש ו״ל ב ח ל כ ו ח ח ח נ שרגילין בכל שנה והלכו׳‬
‫ח ס ם ח חוא ח כ ם ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[178‬‬
‫רב ששי והוא רבו שי רב א ש י ‪ .‬א״ל רב םסי לביבי‬ ‫יהושע ראו חלום אחד ‪ .‬רב פפא ראש ישיבה ורב‬
‫בר אניי ממילואי ר״ל ש ה ם סבני עלי הבהן מחזם‬ ‫חונא ראש לבני גלו אבל לא ראש ישיבה‪.‬‬
‫נברוזים ‪ .‬אבל סירוש העריך היא יותר טוב שהוא‬ ‫ובדאיקלעו לפני רב אידי בר אבין אמר לחו ררדקי‪,‬‬
‫ש ס מקום כ מ ו שהביא ראיה םב״ר ‪ .‬א״ל רב סשי‬ ‫ורבא קרא לחו קאקי חיוורי אוחים לבנים ר״ל וקני'‬
‫נרבינא א״ל רב כהנא ואמרי לה רב)ב״י לרב( וביד ‪.‬‬ ‫לבנים בשיבה‪ ,‬וחתוספוח בפרק במח םדליקץ רב‬
‫יחיב רב פסא אחוריה ררב ביבי קמיח רדב‬ ‫םפא חלמיד דבא יםלך אחר רבא )ב״י בא( ‪.‬‬
‫המנונא ואמר רבר שהיוד פשוט ואחיבו עליוז‪.‬‬ ‫רב פפא‪ :‬אשתו בת אבא סוראח ר״ל מסורא ‪.‬‬
‫אמר רב ססא אפילו בי חא םלחא ליםא איניש‬ ‫אמר רב פפא בגון רב פפא בר אבא בפ״ק דקמא‬
‫קמיח ררביח ולא נשחיק מ ש ו ם שנאמר אם נבלח‬ ‫ופרש״י שחיה בעל בשר רב פפא בר אבא ‪.‬‬
‫בחחנשא בסוף שבח ‪ .‬אמר רב נחמן חורן‬ ‫רב פפא בר אבא ‪ :‬בני רב פסא בר אבא אמרי‬
‫במצוח יפרש״י מחור ח מ צ ו ח ‪ ,‬ונולר בע״ש גבר‬ ‫לרב פפא ‪ .‬איחביח רב פסא בר אבא לרבינא‪ .‬אמר‬
‫חורן סרש"׳ לחוור אחר מצוח ש ב ח ‪ .‬מאן רנצדק‬ ‫רב פפא בעי מינאי רבי רב פפא בר אבא תרתי חרא‬
‫צ ד ק במצוח סרש״י צדקן נ מ צ ו ח צרקח לעניים‬ ‫בהלבחא ובו'‪ .‬ובבר בחבנוחו למעלת אלא שדברנו‬
‫רקרי ליה ם צ ו ח בבל לשון אגדח בסוף מ ס ב ח‬ ‫עחח בבניו‪ .‬ורב פפא ס ח ס ש מ ח בחחלח מלכוחו‬
‫סופרים ססא חוחיב‪.‬‬ ‫של רב אש• שחיח ראש ישיבח כאשר א מ ר נ ו ‪.‬‬
‫ר' פרטא בנו של ר' אלעור בן פרטא בן בנו של‬ ‫אנל רנ שפא נר אנא חיח נעל נשר וכבר בפ״ק‬
‫ר' פרםא חגדול בל אלו חחנאים בזמן ד' חנינא ק‬ ‫ר ק מ א ‪ .‬ונראח שעל וח נאמר נפרק חשונר אינריה‬
‫חרריון ונעשח לחם נסים‪ ,‬אבל וח פרטא חוא בוםן‬ ‫ררנ פפא ונוי‪.‬‬
‫רבי עם ר' חייא הגדול ו״ל בפרק חםפלח ‪.‬‬ ‫רנ פסא נריח ררנ אחא נר ארא שמיע לי מ א נ א‬
‫] פ ח ק רופילא שם נ ו י ‪ .‬ר' פרנא בחרואח •‬ ‫מארי ואבא מארי מ ר נ גם אמר משמיה ררנא‪'.‬‬
‫ר׳ פרנך ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫רב פפא בריח ררב חינא ורב חונא פגעו ברב‬
‫ר פרידה ‪ /‬נראח בי חוא חיח בוםן חחנאים‬ ‫חיננא בריח ררב איקא שחיח חבם גדול וזח‬
‫שבובק חביח ער ומן ר' אמי והוא בעא מרי אמי‬
‫רב חונא אינו רב חונא ם ח ס ‪ .‬ונראה שהוא רב‬
‫מ מ ן האמוראים ור' פרידה הוסיפו לו ת׳ שנה ‪,‬‬
‫חונא בריח דרב יחושע ‪.‬‬
‫והוא וכל רורו ובו להי• העה״ב בעבור שהיה שונה‬
‫רב פפא בריה ררב חנן מבי צלוחיח אזל לפני רב‬
‫לחלםידים בל רבר ארבע מאוח פ ע מ י ם ‪ ,‬ולחלמיד‬
‫שימי בר אשי ]ר״קלפני רב יוסף[ והוא סופר רבא‪.‬‬
‫אחר ששבח חור עמו ארבע מאית פעמים אחרים‬
‫רב פפא בריח דרב יוסף קםיח ררב יוסף ‪.‬‬
‫בפרק כיצד מעברין בעירובין‪ ,‬ובבר אמרנו שנכנס‬
‫לפניו ר' עוריה בן אבטולמס אביו של ר' אלעזר בן‬ ‫רב פפא בריה דרב נהמן קמיה ררב יוסף‪.‬‬
‫עוריה רחוא עשירי לעודא ‪ .‬ויש נוסחא כי זח ר'‬ ‫רנ סם א סבא משמיה ררב ואהריו היה רב פסי‬
‫אלעור עשירי לר' אלעור בן עוריה רר' אלעזר עשירי‬ ‫ני אחא רנ פפא ורנ הונא מ מ רנ ‪.‬‬
‫לעזרא‪ ,‬וכן נראח כיון שהיה בומן ר' א מ י ‪ .‬תקנו‬ ‫רנ פפא נר שמואל ומחקיו* לרנ חסדא והוא‬
‫של ריפרידח מ צ א גולנולח יחויקיםשחיח בתוב בה‬ ‫שלח לספוניא מ ד ח מני קנץ אוקפ‪-‬וא ריינא דפוס‬
‫ואח ועוד א ח ר ח ‪ ,‬ושמר אוחח גולגלה ואשתו‬ ‫י‬
‫בדיחא‪ .‬יחיב רב פפא בר שמואל קמיה ר נ חסרא‬
‫השבה שחיחח מחאשח אחרח ש מ ח ח לו ושרפח‬ ‫ורבח בומנו וקנח עבר זקן שצבע וקנו כדאיתא‬
‫חנולנולח ובאבוד רשעים רנה ‪.‬‬ ‫פרק ה ז ה ב ‪.‬‬
‫א״ר פרנא אמר ר' תנחום אמר ר׳ נירים מ ש ו ם‬ ‫רב פ פ י ‪ ,‬א מ ת ו בח רנ יצחק נפחא ורבץ ורב‬
‫ר' מנאח שאמר משום ר' נחוראי‪.‬‬ ‫יצחק מ יוסף חלמידי ר' יוחנן חיו בביתו‪ ,‬ואמר‬
‫אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן אמר ר' חוקיח בריח‬ ‫אניי רנץ חכלא ריל שכול קיבר בנים ובמעשח רדב‬
‫רר' פרנך ‪.‬‬ ‫חמא פ׳ ריני מםונוח שרצו ל נ ח ל חדיינץ אח‬
‫אות הצר״י‬ ‫עיניו אפלו נומן הוה על שאמרו שהרג ארם ״••‬
‫ר' צדוק ויי סימאי חלבו לעבר שנח בלור והורו‬ ‫ת ש לקיש ורנ אחא נר יעקנ ורנ מוי‪ .‬אמר ר'לוי‬
‫בטריפות כרבי בזפק ‪ .‬ונראה כי ה ם תנאי רבריחא‬ ‫אמר רנ ספ• משום ר׳ יוזושע רםכנץ ‪.‬‬
‫נומן האחרונים או אם נפרש כי חבויתא אומרח‬ ‫רנ שסי ח ש נ י ‪ ,‬רנ פסי ורנ סשא ור' נחמיח‬
‫כי הראשונים הורו כמו רני שהוא אחרון ם״פ‬ ‫בריה ררנ יוסף ורב הונא נריהדרנ יהושע‪ .‬א״ל רב‬
‫אץ דורשי; •‬ ‫ששי לרנ שפא כ ז ש כ ד ה דרנה א״ר אשי נ• הוינא ני‬
 ‫]‪179‬‬ ‫מאמר שני‬
‫בםיתוא ציצית פיל תכלת מ ה תהא עליה‪ ,‬א״ל‬ ‫]ר׳ צדוק בן י ולוקה ‪ ,‬פי״כ עה״א ‪ .‬יעב׳׳ץ ‪[.‬‬
‫ענשיתו אעפוה ר׳יל עטיה כ‪1‬ה שאין מחריב בה‬ ‫צורבא מרבנן פר(‪4‬י"י מחורר כמו צרבח השוזין‬
‫אלא כשיהיה ד' כנפיים א״ל בעידן ראיכא ריתתא‬ ‫וכן ביעי דצריבין‪ .‬ווח חטים נמצא בחכמים שהם‬
‫ענשינן )מנתות מא״א( ‪ ,‬ורבי הפירושים מ ה‬ ‫בחורים אבל בוקנים לא וחחיבח מורה על וח וכוי‪,‬‬
‫המאמר ‪ ,‬ואייל המלאך טצרק׳ למפטר עצמך‬ ‫אבל לוקנים חחוא מרבנן קרו לידי‪ .‬אבל ל׳ נראח‬
‫מציצית פרש"׳ התכולות כמו הציקי בפי הכונס‬ ‫בי אפילו על וקן נ א מ ר ‪ ,‬ראיח בם׳ מי שמהו‬
‫צאן לדור ‪ .‬יסרבלא פרש״י כנו; אותן שלנו שהן‬ ‫בשמח מ ר שמואל שאני צורבא מרבנן דקב״ח‬
‫ענולים ואין לה אלא שתי כנפיים מנפו״ל בלע״ו‪.‬‬ ‫חבע ביקריח וכוי‪ .‬ובן בפרק במח מרליקין מאן‬
‫ובפירוש חעריך וחמדרש על כפיתו בםרבליהון הוא‬ ‫דדחיל מרננן חוח צורבא מרבנן ו כ ו י ‪ .‬ההיא‬
‫לבוש של עור שהוא פטור מציצית ‪ ,‬ושמו ר׳‬ ‫מרבנן ור׳ יעקב שמיח נראח שהיא בר אידי‪ ,‬ונפי‬
‫וירא וכשעלה לארץ ישראל וםמכוהו שעלה מישיב'‬ ‫חמסלח אמר אבי׳ ש ״ מ צורבא מרבנן ראמרמלחא‬
‫רב יהירה לפני ר׳ יוחנן נקרא ר׳ וירא ‪ .‬והוא היה‬ ‫לימא בח מלתא דכי מרכרו מירכר ליח חוא על ר׳‬
‫קטן חניף כמו רב חינא וחוא חחענה ק' תעניוה‬ ‫יהושע בן חנניח שחיח וקן מאד ‪ .‬ובפי שלשח‬
‫רלישכח חלמודיה מיניח ‪ .‬כי חיכי רלא נטרדיה‬ ‫שאכלו נראח כי נקרא צורבא מרבנן מי מקרא‬
‫ומאה חעניוח רלא לימוח ר׳ אלעור בשנוחי ונסלין‬ ‫ושנת ושמש תלמידי חכמים ר״ל שקרא חחלמור‬
‫עליח מילי רצבורא‪ ,‬נ״א רלא לימיח ר' אלעא‬ ‫וירע ט ע ם חמשניוח כמו רב מנשיא בר חחליפא‪.‬‬
‫בשנותי ומאח העניות רלא ישלוט עליה נורא‬ ‫ר' ציחאי! בפ״ב ריבמוח ר' יחודח שרא בני‬
‫רניחנם יכבר חארכנו באוח חוי״ן ב ו ‪ .‬אבל קשח‬ ‫רב ציחא' למעבד בחול חמוער ‪ .‬ובס״פ ניצר‬
‫לי מ ח שאמר בקדושין יום ש מ ח רב ׳חורה נולד‬ ‫צולין נל מ ח שאומר לך בעל הביח עשה חוץ מצא‪.‬‬
‫רבא ובברכות פרין מ ׳ ש מ ת ו וכן בשבת פרק בירח‬ ‫ויש פירושים חרבח על חוץ מצא נ מ ו ש נ ת נ נעל‬
‫וכן נ כ ת ו מ ת פרק שני רייני נוירות ובמקומות‬ ‫חמנחינ ויש נםרות שאינו כחוב חוץ מ צ א ‪ .‬וכן‬
‫אחרים כי ר' וירא מישתמיט מרב יהודה לעלות‬ ‫שם אין מסרבין לניול יהכלח חופכח פניח אבל‬
‫לא״י ואמר אשמע חלכח ממני ומיד אעלח ‪.‬‬ ‫לא אחרים ‪.‬‬
‫ונראח שעלח מיד בימי רב יחורח וכן נראה בפרק‬
‫אלו טריפיח שעלח מיד כי נשארו בבבל אחר‬ ‫אות הקדף‬
‫שעלה ר׳ וירא רב חונא ור׳ ירמיח בר אבא חלמיד‬
‫רב קטינא אבוהי דרב דניאל ורב יוסף אבןחי‬
‫חבר לרב ‪ .‬וכן נשאר בבבל ר׳ אבא וכלם חברים‬
‫ררבא אומר משמיה דרי רניאל ורב דניאל אוסר‬
‫׳לרב עזה‪-‬ח ‪ .‬וכן נראח בפרק אלו םגלחין שזזיח‪,‬‬
‫משום רב בפרק חנחל קמא ‪ .‬אמר רב קטינא‬
‫ר׳ וירא בא״י כ ש ם ח רב יחורח ובא לפני החכם‬
‫מ ש ו ם קהלה קרישה שבירושלם חוא חחנא ר׳ יוסי‬
‫שיחירו לו‪ .‬ובסוף חורייח אומר כי ר׳ וירא ואביי‬
‫ב; משולם יומא פ' בא ל ו ‪ ,‬ו ל י הירושלמי בם ר'‬
‫ורבא יהבח בר מ ח נ ה חיו כלם בבבל‪ ,‬וחוצרכו‬
‫שמעון בן מנםיא ונקראו כן קהלה קדושה שהיו‬
‫שיהיח אחד ם ח ם לראש ועייח חנורל על אביי‬
‫מתעסקין נל יםיחם שליש חיום בחירה ושליש‬
‫חלםיז־ רבה ורב יוסח וחם חלםירי רב יהורח!‬
‫חיום נחשלח ושליש חיום נמלאנה‪ ,‬אנל חחסירים‬
‫ובעבור שלא איפריך א ב י היה לראש ואו חיח רבא‬
‫חראשונים תשעה שעות לשלש חפלוח נ י ו ם ‪.‬‬
‫ר א ד לראש ‪ .‬ונראח לי כי חחירוץ ייזה שחזר‬
‫ובערוך אומר ד ש אומרים שחם ינעים נ ח ו ו ה‬
‫ר׳ וירא פעם אחרח לבבל אחר שנים רבוח נ י‬
‫בחורף ובמלאכח בקיץ ‪.‬‬
‫חאריך ימים ‪ ,‬אע״פ שאומרים בפ״ק דחולין בי‬
‫ר׳ וירא אחר שעלח לא״י מ מ ן רב יוסף לא חיה‬ ‫קטינא חריך שקי חוא ר׳ וירא ועל שברק‬
‫דעחו לחוור לבבל כן חיח אבל אחר כך חור‬ ‫עצמו בחליד אש א ס ישליט בי ניהנם פעם א' יחבו‬
‫שנהדח־ש לו איזה ד ב ר ‪ .‬וכן אמרו חתוםפות‬ ‫ביח עיניחם חכמים ונחרבו שוקיו כדאיחא בםציעא‬
‫בםוח נטין כ׳ רב כהנא עלה לארץ ישראל שני‬ ‫פ' חשוכר ‪ ,‬ור׳ אבחו עשח םעייח לרננן כשנרפא‬
‫פעמים ! הראשונה בימי ר׳ שמעון ברבי כדאיחא‬ ‫ר״ו ואולי חיא ר׳ ועירא‪ ,‬וחםלאך קראו בשם קטינא‬
‫בובחים בפי קרשי ח ק ד ש י ם ‪ ,‬ו ה ש ד ת מ מ ן ר׳‬ ‫דא״ל קטינא קטינא ‪ (1‬םרינא בקיימא וםרבלא‬
‫יוחנן ב ש מ ח מבבל לא״י בסוף ק ם א ‪ .‬ובן אני‬
‫י( םש״ה כאלי סחט רב קטינא הוא ד״ז לא נהירא‬
‫אומר על ר׳ דרא שעלח שני פעמים והאריך ימים‪.‬‬ ‫כט״ש אצל ר״׳ו‪ ,‬יר״ק היה עם רב יהודה או‬
‫ובסוף ימיו חור לארץ ישראל לרקת שהיא ט מ י ח ‪.‬‬ ‫אחריו רטציני שמפרש רבדיו )נדה דה״א(‪ .‬יעב״ץ‪.‬‬
 ‫‪30‬ר יוחסץ‬ ‫‪[180‬‬
‫ולנסוחו א ס הוא ח כ ם זיל תהי ליה אקנקניה ‪,‬‬ ‫אע״ס פרש נקצח פירושים מרש״י נוםחא שאמר‬
‫אע״פ סיכן בזצאנו בסרק לא יחפור רא״ל רבא ירב‬ ‫ני ר' אנא אישחמיט ם ר נ יהודה יהיה יוחד חוקח‬
‫אדא בר אחבח םוק חהי ליח אקנקניח לרב רימ׳‬ ‫הקושיא ני ר' א נ א עלח אחר שעלח ר' וירא נמו‬
‫מנהרדעא‪ ,‬ואייל רבא כפיבא לנסוחו מ ה מימך‬ ‫שאמר ננמרא כי רנ א נ א הניד לדי זירא ני היה‬
‫קרנא חיםוק ליה קרנא בעיניה ר״ל בפיר בעיניו כ•‬ ‫עם רב הונא ועם רב ירמיה בר אבא בבבל ור'‬
‫ראח כי בא לנסוחו וכן חיח לו כמו שפירש רבינו‬ ‫יוחנן חי כי אמר ר' וירא אנא ורב ביבי הוו יתבינן‬
‫האי בערך י ״ ל ‪ ,‬וכן שמואל בסרק חמוכר אח‬ ‫קמיח דרי יוחנן וקאמר ר' וירא שמצא לר' מנימין‬
‫הססינה א מ י לו מ ה ש מ ך קרנא חיסוק ליה קינא‬ ‫בר יסח לפני ר' •וחנן כשעלה לארץ ישראל וחוא‬
‫בעיניה וא״כ היה בומן רב ושמואל ‪.‬‬ ‫מחסידי בבל ‪ .‬ולא ידעתי אם כל מקום כשווכר רב‬
‫מר קשישא בריח דרב חסדא אמר מר ינקא‪,‬‬ ‫קטינא הוא ר' וירא או אחר‪ ,‬חוץ כשאומר‪-‬קטינא‬
‫וכבר כתבנוהו באוח ה ם ״ ם ‪.‬‬ ‫חריך שקי שאו הוא ר' וירא ‪.‬‬
‫קיסוף נראה שהוא היח חלמיד רב אשי‬
‫אות הרי״ש‬ ‫ואיתהםיך כרעייהי שהקסיר רב אשי עליו ועל איני‬
‫ר' ראיבן הוא ר' אבין ]דייק רבין| בר נחמן‬ ‫על ענץ ההססר שיעשו לרב א ש י ‪ ,‬וזהו שאמרו'‬
‫או אהרים שנקראו כן‪.‬‬ ‫לא רב קיסיף חליץ ולא איבו חליץ במ״ק ‪.‬‬
‫ר׳ ראובן האיצטרונל• חנא דבריחא ‪.‬‬ ‫]קיסי יומא מב״א ‪ .‬קיםמא אביו של ריב״ו ם'‬
‫רב היח לו שר גדול מבבל שמו אררבו שהיה‬ ‫קנץ הודח וס״ק דע״ו וזולח ‪ .‬וכן שם אבי אמורא‬
‫מ ש מ ש לרב כמו אנטונינוס לרב‪ /‬וכשמח השר אמי‬ ‫ר' שמעון ‪0‬׳ כלל נ ד ו ל ‪ .‬׳עבייץ ‪[.‬‬
‫רב כמו רבי על אנטונינוס נהסרדח חבילח סיש"‬ ‫קלא‪ ,‬וכן אורי ליח רבי אבא לקלא ‪ .‬חיספוח‬
‫אהבח קשורח נפשו!בנפשו‪ .‬ורב חוא בן אחיו‬ ‫בפרק האשה בנדה נראה דקלא שם חבש אבל ל״נ‬
‫לר' חייא ואמו אחיחו מרי חייא ‪ .‬ושם אביו איבו‬ ‫ולקילא דמה לי ולהיכירי‪.‬‬
‫כאשר אמרחי למעלח באבא אריכא וחאר־ך ימים‬ ‫וקטין סאל״ח ‪ .‬קמחית שם אשה ‪ .‬ק מ צ ר ‪.‬‬
‫כי רב שימי בן בנו ח״א היה ח כ ם נדול בימיו‪.‬‬ ‫קנוסא אני ר״י פ' מ ר ו נ ח ‪ .‬קםנא מצו ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫ובן נראה בפי שיאל)קנב״א( שחיח וקן מאד וחפר‬ ‫בר קסרא רני של ר' אושעיא רניח מר׳ יוחנן‪.‬‬
‫חאביונח‪ ,‬ועשרח מ ל י דחסידוחא נמצאו ברב‬ ‫וחוא ראח לר' ישמעאל וחוא מביח דיני של רבי‪,‬‬
‫שכל אחד מתלמידיו וחלמידי חלמידיו חיח לוקח‬ ‫ועשח מ ש נ ת בר קםרא וחיח מובין מ ל י בדינרי‬
‫מ ה ם ל א יכלו לעמוד ב ה ם ‪ ,‬ואהד מ ה ם שהיה‬ ‫בסוף נמרא ברכוח‪ ,‬ולא ידעחי א ס ש ס אביו קסרא‬
‫פונח לארץ פניו ולא לצדרין שלא לראוח שוס‬ ‫וא״כ לא ידענו שמו או שמו בר קסרא ‪ ,‬וכשםח‬
‫עבירח‪ ,‬ונחנ זה רב ששח ורב יוסף אחריו‬ ‫רביני הקדיש שלחו רבנן לבר קסרא לראות אם נ ח‬
‫ונםחמו עיניהם‪ .‬ונבר רמו וה רש״י בפרק‬ ‫נסשעז ורבי וקדע עליי והחזיר חלז־ע לאחוריי‪,‬‬
‫המפלח שאמר לשימי נ ר חייא נ נ ו שימי אח ו נ ו י ‪,‬‬ ‫ם ס ח יאמר אראלים נצחו המצוקים ונשבה ארון‬
‫ובן בכל אהד ]מהשאר[ כמו שזה נ א בארונה‬ ‫הקודש )כחובוח ק ד ״ א ( ‪ ,‬והיא מלך עם ר׳ חייא‬
‫ערך הסיד בעריך ‪] (1‬ואלו הן‪ :‬א׳ שלא היה‬ ‫ונשבח כך שמעח מרבי וכן נשבח ר׳ חייא ם״נ‬
‫רואח לעלא מדי אמוח ‪ ,‬ב' לא הלך בנלוי הראש‪,‬‬ ‫דיבמות וחוא וריב״ל בארץ ישי־אל ‪ .‬איל רבי לבר‬
‫נ' מקיים נ' ס ע ו ד ו ח ‪ ,‬ר' מנוין לבו לתפלח ‪ ,‬ח '‬ ‫קםרא לא חחענה והושחרו שיניו מתעניוחיו‪ .‬א״ל‬
‫דלא הניט לצדדין‪ ,‬ו' חיה מקיף שלא‪-‬לחטריח‬ ‫בר קפרא לר' פרח בן אחיחו ר' חייא ‪ .‬ובר קפרא‬
‫ה צ נ ו ר ‪ ,‬ו' לא אנל נםעודח רשוח ‪) .‬אמר ש ״ ש ‪:‬‬ ‫ור' ישמעאל בן אחותו היו בישיבת רבי לגידי לדי‬
‫שוה החסידות מוטל אף נל ח ״ ח שיהיה ו מ ח ראו‬ ‫שמעון בנו בפ״ק דקדושין איקפד ר׳ שמעון ברבי‬
‫על נכח למנוחו ננלל י' דנרי חסידות ‪ ,‬ואני נעניי‬ ‫על שלא עמד מפניו נר ק פ ר א ‪ ,‬ובר קפרא נחנ‬
‫מצאתי נפסוק ויגרם נ ח צ ץ שגי מגלת איכח שרב‬ ‫בגויסות שלשים יום על שחקניט לרני‪.‬‬
‫אחר שאנל נל מטעמים שנעולם חיח אונל אפר‬
‫קרנא ‪ (1‬דיין ס ת ם דייני נולח חוא קרנא וחוא‬
‫לקיים מ ה שנאי ייגרס נ ח צ ץ ונוי ואמרחי לסימן‬
‫לוקח מנעלי דינין שכר נ ט ל ח דנר מ ו ע ט שהיה‬
‫אפיק שפח ועיל שפח נחראה ‪ (.‬ה' נל מי‬
‫אומנחו להריה היין אם הוא טונ‪ .‬ונראח לי ני לנך‬
‫שמקניט לו היה הולך ל פ י י ס ו ‪ ,‬ט ' שהיה קולו ערב‬
‫נש״ח שרצים אמר לו שמואל נששלחו לנרוק לרב‬
‫וחיח יורר‪,‬לחרנס ‪ ,‬עשיריח פיהיה רניל נצי‪.‬ציח‬
‫וחסילין דייק ‪ [.‬ונסי סדר תעניוח נחרא כי בסירא‬ ‫י( יש דכי ‪0‬לא ים!יא םםר״ם מאיי "ל יןרוא עודה‬
‫בדורו של י־ב אשי ‪ ,‬וצ״ל כם״ש שם בס״ד ‪,‬‬
‫המעריך ‪.‬‬ ‫הנזשיזי כ ע ר ו ך ולא נ מ י א ח י ‪.‬‬ ‫י(‬ ‫ידנ״ץ ‪.‬‬
 ‫]‪181‬‬ ‫מאמר שני‬
‫כשמואל ‪ .‬ודברי זה הקדוש וצניעותו רבו מלםסיד‬
‫ור׳ תייא קורא לו בר שתתי ר״ל בן גדולים מן םהה‬
‫יהודה ושחות וסגנים ‪ .‬ורב צ מ ח גרים רב פאתי‬
‫מתרגום שאחי מואב רבי־בי‪ .‬והוא מיוהס לורע‬
‫טומעא אחי דוד ה מ ל ך ובאות חאל״ף ח ם צ א‬
‫חשלום יודו‪ .‬ובפי שמונח שרצים בטינה מימת רב‬
‫נור רב יצחק בר בענא בפום בדיחא שלא יביאו‬
‫חדס וענפי דקלים ונבון לפני חחנים‪ ,‬ואחד שחביא‬
‫נשכי נחש ו מ ח כאשד כחבתי ברב יצחק נר ביסנא‪.‬‬
‫רב אחוח דמר אחא בס״ק דקדושץ ‪.‬‬
‫רב מדםתי אבוח דרי חייא בר רב ‪.‬‬
‫תני רב וופוי דבי רב פפי בסיח שבת ונרא׳ שחוא‬
‫מ מ ן רב אשי‪.‬‬
‫רב מ מניומ• בריח דרב ניחומי קמיה דאמימר‪.‬‬
‫רב סבא אמר לרב א ש י ‪.‬‬
‫רב בר שבא לקמיח דרב פ פ א ‪ .‬רב מ שבא‬
‫איקלע לבי רב נ ח מ ן ‪ .‬רב בר שבא איקלע לקמיח‬
‫דרבינא ולא פסק ליח וכוי‪ .‬תאני רב ‪0‬־ שבא קמי׳‬
‫דרב כהנא ולפני רבינא ‪ .‬נ״א רבינא מ שבא אפור‬
‫רב נחמן נמול שבא פרש״י על שם אביו קראו בפי‬
‫כל ה ב ש ר ‪.‬‬
‫רבא בר אהילאי אמו רבינא לרב אשי מאחר‬
‫דאיחוחב למה לו רב ו מ י ‪.‬‬
‫רבא מ רב אחא בר רב הונא שלח לו רב חסדא‬
‫וכן אמר רב ששח ואולי ח ו א רבא מ רב חונא ‪.‬‬
‫רבא בר רב אידי בר א ב ץ ‪.‬‬
‫־ רבא ]ד״ק רבח[ בריח ־רב אידי בר אבץ איקלעו‬
‫לביתו רב פפא ורב הונא בר יחושע ועביד לחו‬
‫ענלא חליחאה ביום שביעי ולא אכלו מיניה‪.‬‬
‫רבא בר מ ו נ א ודי ב ת נ ח חלמיד רב ‪.‬‬
‫רבא מ מ נ י ש אמר לרב אשי ויש נוסחא רב חונא‬
‫ממניש ‪.‬‬
‫רבא ווטי א״ל לרב נ ח כ ץ ‪ .‬ויש נוסחא אמר‬
‫רנא ווטי לרב א ס י ‪ .‬ובפי הקומץ רמז אמר רבא‬
‫זוטא לרב אשי חכי אמר ר' ירמיח מריפתי משמיר;‬
‫דרבא א״ל רבא ווטי לרבינא ‪.‬‬
‫רבא מ זוטר פ' השולח ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫רבא בר רב היננא סבא משמיה דרבי‪.‬‬
‫רבא מ חיננא איקלע מר ווטדא ורב אשי לגביה‬
‫ואמר מר ווטרא לרב אשי נחוש ל ו ק ‪.‬‬
‫רבא בר בר חנא זחו באל׳׳ף כי שמו אבא כמו‬
‫שאמדו על ענץ הציציוח שדאח במחי מ ד מ ועל‬
‫הקול ששמע מי יחיד לי‪ ,‬כל אבא חמרא וכל מ בר‬
‫חנא ס כ ם א ‪ ,‬ח ה הלך כל העולם וראה בלועי קדח‬
‫ומחי מדבר ואמרו לו כי כל בר מ חנא סכסא ליל‬
‫היה ר מ ח א ומנפה יבשכינחו של רב לא‬
‫היה ‪ ,‬והשבו שהיה וה משום וכוחיה של רב‬
‫וראו נחלום רב נפישא ומחיה ווה הוא מ ע ט לרב‬
‫אלא משום נברא דמשאיל מי־א וובילא לבי קבורח•‬
‫וכן אמרו שם על רב חינא חיימידו כשנפל אש‬
‫במקום ובשכונחו לא חיח שבוכו' אטיח ש מ ח מ מ ת‬
‫חנורא ומשאילח לשרנוחיח‪ .‬ובסוף יומא חמעשח‬
‫מהקצב במעלי יומי דכפורי שמענוחנוחיח של רב‬
‫הלך לבקש מחילה וכוי ובןןם החוא מ ח חקצב ‪.‬‬
‫ובהןוגוח הראב״ר מ ה שאמר ה ר מ ב ״ ס ו״ל רב‬
‫קבל מרי ינאי‪ ..‬אמר אברהם וה לא חיח ולא נ מ א ‪,‬‬
‫אבל אני אומד ש מ ע ט ס ס ך יש להר״ם במו״ל‬
‫שאומר בגמרא רב הונא כרי ינאי ודי ינאי כר׳‬
‫חייא ודי הייא כרבי ורבי כרי מאיר כמו שכחבנו‬
‫ברי ינאי‪ .‬ורב בשהיה לו ספק ברין היה שווהו‬
‫לרמז בר בר ח נ ח בפרק אלו מריפוח •‪ .‬ובפרק הקורא‬
‫א ח המגלה מעומד רב קרי בכהני והא איכא‬
‫שמואל דכהנא הוא ודבר עילוהי ר״ל כשחיה דן‬
‫שמואל היה רב נכנע מ פ נ י ו ‪ ,‬שמואל נמי מיכף‬
‫כייף לרב‪ ,‬ורב כבוד בעלמא היח עו&זח בפניו שלא‬
‫בשניו לא עבד יקרא ‪ ,‬ואולי עשה וה הכבוד מפני‬
‫שקלל נגניי לשמואל‪ .‬ורנ נניח דינו של רבי ונמנינו‬
‫נץ השנעים אנל מן חצר מעין לו נדאיהא נפי‬
‫א' דיני ממינות ונסי הנזקין‪ ,‬ונקרא א נ א ארינא‬
‫שהיה ארוך נ מ ו שאמרנו נאות האל״ף‪,‬ורש׳‪'.‬י‬
‫פירש שם נדולח א נ א ישמו רנ אנל כל הנאינים‬
‫אמרו ששמו חעצמי נ ש ם וקנו‪ :‬א נ א נר אחא סילא‬
‫אביו של ר׳ חייא אנל חלמידיו קורין לו רב ‪ ,‬ורנינו‬
‫הקדוש נחן לו רשוח לדון ולחורוח בבבל עם רבה‬
‫בר בר ח נ ח שחיו שני אחים‪ .‬ונראה לי ני זה יהיה‬
‫בדין איסור וחיתר כי בדיני ממונוח ח כ ה הוא מ ש ו '‬
‫ראש גולה מבבל יוחר מרבי שהיא נשיא בא״י‬
‫וישיבחו בסוריא שחיא מ ח א מחסיא ושמואל‬
‫בנחרדעא‪ ,‬וכילחו שני דוב כחיב ליח ר' יוחנן‬
‫לקדם רנינו שננבל פ' גיד הנשה ‪ .‬והיה רב עניו‬
‫מאד ואשתו חיחח ק נ ט מ י ח ואעפ״נ היחה אשחו‬
‫יפזז מאד וחיח חייא ננו נ ש ם ד ו ר ו ‪ ,‬וגם היו לו‬
‫נניס שלא היו נ ״ נ הכמים והיה מ ל מ ד ם דרך ארץ‬
‫נסיזורות והוא אינו ננו‪ .‬והלנתא נאיסורי מוחיה‬
‫הוץ מג׳ ש ה ם בפרק נ מ ה מדליקין‪ .‬ונראה נפרק‬
‫נידח נשכח ונפסחים על ענין קדוש אלא נמקוס‬
‫סעודה שהוא זדיכח נ ר נ נשיחיח לחומרא ולפעמי'‬
‫אלו הכללים ה ס בדונ נשאץ יודע‪ ,‬אבל אם נראה‬
‫בחכמי חתלמח־ בשים הלכה נשנוטין לסברח אחר‬
‫מ ח ם לא נחוש מ ו ח כמו אץ קדוש אלא במקום‬
‫ס ע ו ד ח ‪ ,‬ושני הלכוח יש בפי־ק יש בכור נאיסורי‬
 ‫ספר יו‬
‫לו הבום ואו הבין רב יוסף ממזוג היין שהיה הוא‬
‫רבא תלמידו ובן רב יוסף בר ה מ א ‪ ,‬ואמר או‬
‫וממתנה נחליאל ונו׳ מי פוהוא פוסל הקב״ה מגביהו‬
‫נדאיתא בנדרים ובעירובץ‪ .‬וכן לימד עם רב ח פ ד א‬
‫שחיח הותנו בסרק מסנין ונסוף נרנות ובנתיבות‬
‫ונם״פ הישן נ ס ו נ ה רנא ורמי נר ה מ א כי הוו‬
‫קיימי קמיה דרנ הסדא מרהםי גמרא נהדי הדדי‬
‫וחדר מעייני נסנרא והיה כל נ ך מפולפל נהלנה כי‬
‫ידיו היה מונות נ ד ם ולא ידע נפי ר׳ עקיבא נ ש נ ת ‪.‬‬
‫וגם נן לימד עם רנה אבל עם אניי יותר‪ .‬ויום‬
‫ש מ ת רב יהודה נולד רבא ואהר שמת אניי נ א‬
‫ישיבת פום בריתא לו כדאיתא בחלומות בפ׳ הרואה‬
‫והיא נשא בת רב הסדא אהר שהיחד‪ ,‬אלמנה‬
‫מרמי בר ה מ א שהיהה אלמנה יותר מעשר שנים‬
‫כשנשאה רבא ומתה בהייו אבל לא בהיי אבע כמו‬
‫שאמר בברמח סרק הרואה ‪ ,‬שכן אומר בתר‬
‫דמלן רבא עבדא בת רב הסדא הלון לבית הכסא‬
‫ולא מלך רבא עד שמת אביי אפילו שבתלום אביי‬
‫ורבא עם בר הדיא הסותר ‪ .‬וכן איתא בס׳ הכותב‬
‫מ בבי דינא דרבא אמר ש ם רבא כי קים ליה בבת‬
‫רב הסדא עדותיה כשני עדים לאסוכי שבועה‬
‫לשכננדה ‪ ,‬ו מ ח ה בחיי רבא כדאיתא בסוף ברכות‬
‫ובפרק אלו נערית שנשא בת רב הסדא ‪ .‬ומרדשו‬
‫ומקומו של רנא הוא נ מ ח ח א שהיו בעלי עושר‬
‫ומעונגץ ורהנץ בגדיהן י״נשים אינן עושות‬
‫מלאכה סרות הנשן והוא אמר הנהו אסלי דמהונא‬
‫‪[182‬‬
‫שוטה שלא הביט נקשרים א ס הלנח ננ״ש או‬
‫כב׳׳ה ח ה וכל אלו יש להם סור מ א ץ איפשר כי‬
‫אחר אלפים שנה היו חציציוח קיימוה‪ ,‬נם מ ה‬
‫שאמר איכא ננבי ברקיעא חוא משל מחוק מ ז מ נ ה‬
‫כי ממנים הקדםינים כל חחכמוח חיו נחונים‬
‫במשלים כדי שלא יביגי הסכלים כגין שכהב ר'‬
‫יצחק ישראלי ור״ש בחכונה וכל אלו ה ד מ י ם ה ם‬
‫עליונים לחכמים ‪ .‬ובפי אלו ד מ י ם שחור למקומו‬
‫לברך שמצא ענה של זהב וחוא למד לפני ר׳ יוחנן‬
‫וביומא אמר לו ריש לקיטו שאעיים שאוהב אוחי‬
‫מ ע י ח נ מ ח ו שהיה שונאו מפני שהיה מ נ נ ל כי לא‬
‫עלו נימי עזרא ‪ .‬ויש ש ם ספק אם ד מ עמו ע״י‬
‫חורנמן נ׳ ת ש לקיש אסלו עם ר׳ אלעזר מיי‬
‫דארעא דישראל לא היח מססר נסי חסידותו ונן‬
‫חני רנה מ מ ה נ ה ק מ ה דרנ נהנץ ‪ ,‬ונסוף ס׳‬
‫חניח רמז מ נ ר חנא איקלע לסוס נריחא לא עאל‬
‫לפרקנח דרנ •חודה שדריח לאדא דיילא א״ל ז ל‬
‫נרניוז פי׳ לקח ננדיו עד שינא אזל נרניח ‪ ,‬אחא‬
‫אשנחיח דקא דריש אין סחזירין א ח ה ש מ ‪ ,‬א״ל‬
‫חכי אמר רנ חנח נ נ ד ח א ח אמר שמואל מחוירין‪,‬‬
‫איל הא הנא דידן והא שמואל דידן ל א שמיע ליד‪/‬‬
‫א״ל ולאו בדינא נ ר מ ז ץ פרש״י בהמיה אלו לא באח‬
‫לא היינו מלמדץ ‪ ,‬מוה נראה בפירוש שהם שנים‬
‫כי רב יהודה נ ל ד כשמת רבי ו א ץ בא רבא מ מ‬
‫חנא חלמידו לפני רב יחווה ולקח מ ד ע כי רב ר מ‬
‫מי־ יהודה היח בן אחיי ושילח לו חדיינץ‪ ,‬אבל‬ ‫‪,‬‬

‫היא רשות הדביר בערובין‪ ,‬ובשבת פרק נל הנליס‬ ‫זה רנא מ מ הנא חלמיד ר׳ ידחק ימרנ נ ה מ ן ‪.‬‬
‫יותר מבואר ברסתקא דםהתא הוא רשות הרבים‬ ‫רנא מ מ חנא אזל נחריה דר׳ אלעוד ו ק נראה‬
‫בערובץ וא׳׳כ מ מ ן הוה ר*ל בומן רבה יש רשות‬ ‫מ&ירושי רבינו חננאל ‪ .‬ונםוף ם׳ נל היד ני רב‬
‫הרבים שאץ עולה על הדעת ולא נשמע שהיו ש ם‬ ‫יצחק נני של רני יחוד* ורנא נר מ חנא ביחרו מ ם‬
‫ע״•*• ר מ א כיוצאי מ צ ר י ם ‪ .‬וע״י ההלצה אני‬ ‫של לחא אשח ר נ נהנץ והיה ט ה ו ר ‪.‬‬
‫אומר מ ה שאמר בפרק חרואה אמד עולא וכן אביי‬
‫ת א ‪ (1‬באל״ף כבר ידעת ששג״ אנא נ מ ו‬
‫נקטיק אין אוכלסא בבבל אע״ס שזהו שלא וכה‬
‫שאמר רב אבא וזה בר סלונחיח דאביי וםרמי בר‬
‫בבל להיוח ש ם ששים רבוא ישראל‪ ,‬ו ק ר' יוחנן‬
‫ח מ א ה ה לא היד‪ ,‬כהן נ מ ו שאמרנו‪ .‬ו ר מ המובהק‬
‫מ מ נ ו שחלו ירושלים במתי מע‪0‬ז אמר אלמלא‬
‫רב יוסף וכשהיה נפטר מרב יוסף אע״ם שרב יוסף‬
‫דלתותיה ננעלין הוא ר׳׳ה ‪ .‬ונראה ה א מ ת כםבחת‬
‫םני נחור חיה חולך ססיעוחיו לצד אחור מ מ ם ס ר‬
‫הו*ם במו׳׳ל שתנאי ר״ה הוא י״ז אמות מ ח ב‬
‫מהשכינה עד שרנליו היה מוכים ואמרו זח לרב‬
‫ושלא יהיה מקורה ‪ .‬וכן האריך בזה ר' יצחק מ­‬
‫עסף ונסן עלע ברכה ‪ .‬ויום אהד שנראה לו כעס‬
‫ששת בשאלת מ ״ ו ‪ ,‬וכן סברת הר״מ במז״ל‬
‫ט ד מ לא נראה אליו עד מעלי ע מ א דנםודי ומזנ‬
‫והרשב״א ויל שתנאי ליה הוא י׳׳ו א מ ה מ ז ח ב‬
‫ורבים־הלכים בו אבל לא שיהיו ששים רבוא אע׳׳פ‬ ‫י( נילר בייפ טפח ר״י כדאיתא פי״ח יחייגו ודאי ‪0‬י‪1‬ם‬
‫שרש״י והרא״ש ס מ ו זח ובעל התרומה ‪ .‬אבל‬ ‫ובא חבידו ובפי ראביי )דאערא כפה רבא היי(‬
‫׳‬

‫וקגח קשה טשוס דר״ש חלםידא דרבא הוו‪ ,‬ואשכחן‬

‫רנינו נסים הלק עליו ואמר שאם זה אמוז בחלמור‬
‫דחוח >‪1‬ש‪0‬ש לר״י בריח די״י )קידושין לב״ב(‬
‫ירושלמי ובנלי או נשום מקום יהיה נזנר זה ודבר‬ ‫ואקפד עליח ‪ ,‬וצ״ל דם״מ ר״פ קשיש טזבא סרבא‬
‫זה ראוי ל א ו מ מ בפירוש ‪.‬‬ ‫וכ״פ בחכוחב בעיבדא דארבא דקת רבא לו״פ‬
‫אמר רנא שלשה ד מ י ם שאלח־ חנמחיה דרב‬ ‫ולר״ח בדי״ דרב יולושע קאקי חוות א״ד רי״ג־‬
‫דיח קשיש טובא ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
 ‫]‪183‬‬ ‫י שני‬
‫לא איקיים ליה זרע כל ימי רבה בר רב הונא כדאית'‬
‫נמציעא ובבר ידעת מעלת אביו‪ ,‬רב נחמן ס ת ם‬
‫אב״ר התן הנשיא ווה בן בתו מהנשיא ‪.‬‬
‫רבא בר נתן ור' הייא אבוה דרב יוסף בר הייא‬
‫שהוא רב יוסף ס ת ם ‪ ,‬רבא בר נתן ורבא ור' וירא‬
‫רתיב אביי גבייתו בעי רבא בר נתן מרב הונא‪.‬‬
‫רבא ]ד״ק רבה[ בר רב עולא ו אמר אב״ לרב יוסף‬
‫הא פירשה רבא בר עולא נ״א ונינא בר עולא ‪.‬‬
‫דרש רבא בריה דרב עילאי אולי הוא בן רב עולא‬
‫או אחיו‪.‬‬
‫רבא בר פפא ורבח בד רב חונא אמר רב נהמיה‬
‫בן ברוך אמר רב אשי בר אבץ אמר ר׳ יחודה‪.‬‬
‫רבא ]ד״ק רבה[ מפרויקא אמר לרב א ש י ‪.‬‬
‫רבא מפשרוניחא אביו של רב היננא שהיה מ נ ץ‬
‫רבא ר״ל רב חיננא חיה מ נ ץ רבא ‪.‬‬
‫רבא ]דייק ו נ ח [ מקובי בפ״ק דקדושין ומר בר רב‬
‫אשי קנח מאמו םודרא ופרש״י מקוני שם טגץם ‪.‬‬
‫רבא בר קיםי אמר לרבינא נ״א מ איסא יום‬
‫שמח רבא בר קיםי‪ ,‬אמר רבינא א״ל ר' ״דטיח‬
‫מדישחי נשעיר חמשחלח פועם ונתן סינץ רבא בר‬
‫קיסי מכפר נשעיר חמשתלח ‪.‬‬
‫רבא ברי' דרבא בר רב חונא ודי אבא אומר משמו‪.‬‬
‫רבא בריח דדבנא ‪.‬‬
‫אמר ובא רד שאונח אמר ר' יוחנן וו* חייא‬
‫מ אבא‪.‬‬
‫רנא ]ד״ק רנה[ נר שאלתא אשכחיח רנ נחנץ מ­‬
‫יצחק א״ר דרא אמר רנא נ ר שאלתא א״ר המנווא‬
‫סבא אמר רב אדא מ אהבה אמר ר נ הוכה כרי‬
‫אלעזד נן שמוע וקרי רב עליה דרי אלעזר טוביינא‬
‫דחנימייא‪.‬‬
‫רבא בר שומני ורב מנשיא מ ירמיה מגיבתא‬
‫אמרי לימא מלתא ו א מ ר מארי ג ו י ה דדב הונא‬
‫ב ח ח ורב ידמיח בר אבא ‪.‬‬
‫רבא בר ש ל א ‪ :‬א״ר חסדא אמר רבא בר שילא‬
‫אמד ר נ מ ח נ ה אמר שמואל אשכחיה רבא מ מילא‬
‫לאליהו ז״ל‪ .‬ונפי נל הגש א מ ו ו ' וירא א מ ר רנא ‪(1‬‬
‫מ שילא אמר ר נ המנונא ם נ א אמר ו ב אדא מ‬
‫אהבה אמד ר נ ‪ .‬והנראה כי הגיע זר זמן רנא ודי‬
‫חייא ארינא מחפחי ו ק היה מ נ ץ רב הונא ורב‬
‫חסד׳א וכן אמד משם רנ חםדא ורנ יוסף נפרק אץ‬
‫נץ מודד ה נ א ח ‪ .‬רנא נר שילא אמרי ליה כליאי‬
‫שנינ גברא מ ג מ א י גירדונא ווםרא מ ט א חיתורא‬
‫אסטיוס הוה קא שכיב קרי אנפםרה למשספרךעמדו‬
‫היום כי הכל עבדיך פי' הר״ן נברא גבוה א ו ם שהי׳‬
‫נ מ ה ר״ל א ר ו ך ‪ .‬גירדונא פרדה תיחורא גשר‬
‫י( בנוי רידן דף נו״ב ר' א נ א ‪.‬‬
‫חונא ועותר־ד‪ ,‬דרנ חסדא ויהנו לי ענותניתיה‬
‫דרבא נר רנ הונא לא יהנו ליח ‪ .‬ונן נראח נפרק‬
‫הרואה כי בראשונה היה עני ואה״כ העשיד ובעבוד‬
‫שמצד חמלקוח שנחן בביח רינו לאיש אחד ומח‬
‫האיש הלשינוהו למלך והצילחו אמו של מלך‬
‫שחביא מ ט ר בחקופח חמוו וכוי‪ .‬ובכל מקום‬
‫חלכח במוחו נגר אביי בר מיע״ל קג״ם ‪ ,‬ובלמ״ד‬
‫חלק רבינו ת ם שאמר לירה ריל ימי לירה סוחוח‬
‫אבל כל ז‪-.‬יפרשים חלקים עליו וחרא״ש ויל אמר‬
‫שחוא לחי וכוי‪ .‬וביום שמנו לאביי חיח רוצח‬
‫רבא לחיוח ראש והיה אביי י״ר שנים ראש ואחר‬
‫רבא י״ד שנים אחירוח ואם חוא חיח רבא ואביי‬
‫מרבית עלי אתו‪ .‬ולא חיח יוחר שנוחיו ממי שנח‬
‫איך בן י״ב שנים חיח רוצח לחיות ראש אינו עולת‬
‫על הרעת ‪ ,‬והאמח שחיח קרוב לעי שנח ולא חיח‬
‫כ ח ן ‪ ,‬ופרש״י נםוף מציעא מ נ נחנץ רבה גרםינן‬
‫ולא רנא שנראח לו ני רנא לא חיח נימי ר נ נחנץ‬
‫אנל נחלמור גטין נראח שרנא חשינ לרנ נחנץ‬
‫ורנ נחנץ מ יצחק ‪ .‬וכן נראח נפי איוחו נשך ני‬
‫אמי נר ה מ א ו^חיו נאו לפני רנ נהמן והם ח מ י ם‬
‫לרמז ש ח ם חלמיד־ רב חסדיו וחחניו מ א מ ר‬
‫נפי חישן ואץ לחאריך וניום ש מ ח רבח נולד‬
‫י נ אשי‪.‬‬
‫רבא נר רנ יוסף מ ח מ א חריפא כנר אמרנו כי‬
‫חוא ו ב א ס ח ס נר פלונתיוז דאניי ואניו ח נ ם ג ד ל‬
‫נ מ ו ה ו ‪ .‬והיא ראה לוב א ו א ב ו אהבה בסוף‬
‫ינםוח ונפ״ק דנחרא ‪.‬‬
‫רנא נ ר יוסף שלח לרנ יוסף נר ח מ א אנוחי‬
‫דרנא ‪.‬‬
‫ר נ א ]דייק רנה[ נר ידמיח אמד שמואל אמד ר'‬
‫זירא אמר רבא נר ירמיה ‪.‬‬
‫רבא בר מארי אמר חב״ל ואיקלע לבי אביי‪.‬‬
‫רבא אחוחי דרב מארי בר רחל ואמרי לה ‪,‬־בא‬
‫א מ ה דרב בר רחל ואץ זח בן איסור גיורא בסוף‬
‫שבח‪.‬‬
‫רנא מחסיא שנחן לו רב חסדא מחנות שקנל‬
‫ו ב חםדא משני פרים בעבור שאמר לו מ א מ ר אחד‬
‫מרב ועוד א מ ו לו מילחא אלבש והי יקירא בס״ק‬
‫ד ש ב ת ‪ .‬ולפעמים אומר אמד רבא בר מחכץא אמר‬
‫ר נ ח מ א נ ר מ ח א אמר רב ‪.‬‬
‫רנא נ ר ממל וחוא ר' א נ א נר ממל נאות‬
‫חאל״ף‪.‬‬
‫רבא נר נ ח מ י ר ‪. .‬‬
‫רנא נ ר ר נ נחנץ חוא נן ר נ נחנץ בר יעקב ואיקלע‬
‫לניחו ר נ ה נר רנ חונא ובנר אמרנו בי מפני ש ח ח ך‬
‫חאלנות של ר נ ח נר רנ חונא שחיו אצל חנחר‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫חריח מכרו בדינרי זהב הינד‪ .‬ומתן לחחניו לוקחי‬
‫בנוחיו‪ .‬ואע״ס שזהו כפשוטו עוד יפי בוה םודוח‬
‫גדולות באלהוח ובחכמוח • ]אש״ש ‪ :‬מצאחי‬
‫בחשובה שאלה לרב שרירא גאון דאמד ואגן מורעא‬
‫דרבח בר אבוח מביח דוד‪ [.‬ומצאחי בספר ר'‬
‫יהודה בר יוסף אלברגלוני כי חוא אביה‬
‫דשטואל ואין וח א מ ח כי אבוח דשמואל מ ח קודם‬
‫שמואל מ ו וזח חיח אחר שמואל‪.‬‬
‫מ אבחו אמר רב‬ ‫רבח מ א ב ח ו ‪ ,‬אמר רמז‬
‫ששח נ״א רבה מ איבו‪.‬‬
‫ו נ א מ סרו׳א בסרק במה אשה ומתקיף על ד מ י‬
‫מ רב אדא חרוריהו‬ ‫רבח מ רב אדא ורבץ‬
‫רנ יוסף זה מסינן בגמרא של דפוס אבל בגמרא‬
‫מ ש מ ח דרב יחודח ‪ .‬אמר רבח מ רב אדא אמר י‬
‫רבח מ רב אדא ורב חנין בד אדא חוו‬ ‫ר' יצחק ‪.‬‬
‫]רבא בר שמואל משמיה דר׳ חייא בפכ״מ‬
‫בי רב יהודה ‪.‬‬
‫רבח מ י ה דרב אויא סבא ‪.‬‬
‫רבה אושאה משמיה דרב ‪.‬‬
‫אמר רבח מ אחיחאי אמר ריש לקיש‬
‫אמי• רבח מ א י מ אמד רב ששח ‪.‬‬
‫רבת ]ד״ק רבא[ מ איתי אמר ריש לקיש ‪ ,‬איל‬
‫רבת מ איתי לרב אידי מ אבץ‪.‬‬
‫רבח מ א מ י ‪.‬‬
‫רמז מ רב חונא חסיד ועניו מאד היה דיץ‪,‬‬
‫ובם״פ אין צדץ א״ל רב נחמן על רבד• מ רב הונא‬
‫פיקו ואמרי ליח לאבא פרסו״י לחבירי בנהרדעא‬
‫ובפי חמקבל כל חשנים של רמז מ רב חינא לא‬
‫איקיים זדעא לרבה מ ו ב נחמן מפני שקצץ‬
‫האילנוח ועשב שלא מ ץ ‪ .‬וחז נקבר בא״י שהעל&ם‬
‫מבבל לו ולרב הםנונא וכוי‪ .‬בסוף מ״ק א״ל רבה‬
‫מ רב הונא לעולא ורבה ורב יוסה ורב חסדא‬
‫מ נ נחמן‪ .‬ו נ מ ג ל )מו״נ( אומר שמצא לאליהו ^ ל‬
‫ח מ י ם ל ו ‪ ,‬והוא נ״כ עניו ששלח לרמז מ רב‬
‫נחמן ילמדנו רניני וחוא ורנ חסרא לפני רנ נחמן‪,‬‬
‫א״ל רנ חינא ל מ י חטיף י מ י ך נ ס ו ף מיו־‪ .‬וכן‬
‫בברמת רבח מ י נ חיני; זר' א נ א נאי לפני רנ‬
‫מתנה ווב יהודה ‪ ,‬אע״ם שיש אומר ט רב יהודה‬
‫מ ת קוום ו ב הונא אביו והוא אמר הכי אמר א נ א‬
‫משמיה ו ו ב י‬
‫רבה מ ו נ הונא ווטי מנהודעא נראה שהוא‬
‫שמו שאמרנו למעלח רבה מ רב הונא ם ח ם ‪ ,‬מ‬
‫חיח קפץ חגוף ‪ .‬שלוז רנ נחמיח מ י ח דרב יוסף‬
‫לובה מ ו נ הונא זוטי לנהודעא ואולי ה ם שנים ‪.‬‬
‫רבה ] ר " ק ר נ א [ מ ה מ ו ו ר י מ מ ן ש מ ו א ל ע ו ־ ו נ א ‪ .‬־‬
‫אמר רמז מ המדורי אסברה לי ובפ״ח דיבמוח אמר‬
‫מ המדורי הוה קאימנא קמיה ו ש מ ו א ל ‪.‬‬
‫ובה מ רב המנונא‬
‫‪[184‬‬
‫אספיום אחזהו רוח ש ט ו ח והשליכו לנהר‪ ,‬והערוך‬
‫פירש גירדונא חמור קטן שהוא עיר כו בלשון יון‬
‫חמוד גרדינא אםפיום שנזדזע מון שלמשפטיך‬
‫עמדו היו׳ כי הכל עבדץ לקיימו‪ .‬ורב צ מ ח סי׳ עילא‬
‫מ מ ד י עיר בן אחונוח ‪ .‬ולולי שנירש הר״ן נברא‬
‫מגבהא איש ארוך הייתי מפרש שו*ל האיש שיסול‬
‫ממקום נ מ ה ‪ ,‬ניץ שאמר מ מן הגשר היה זה‬
‫ה ד מ להשלינו מ ה ר מ מ ה לי שיהיה אדם ארוך‬
‫או קצר מ ך ח מקרה להשלינו ממקום גנוה שזה‬
‫העיד לא נסה ללנח משו־ נ מ ו שזה נראה לעין‪.‬‬
‫אהוזוז רבא בר שאייה‪.‬‬
‫)דף מ א ( ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫רנא מ שמעון •‬
‫ו נ א מ שרשום אחא לקמיוז דאביי נ״א רנא‬
‫מ שרשיא‪.‬‬
‫ו נ א תוספאה אנשר בי״ב חדש נ מ ע ו מ ת שלא‬
‫יחיה ממור ‪ .‬ונתב הרא״ש ז״ל נסרק עשוה ייחםץ‬
‫אםלו שחורו שניחם שלא נא בתוך שנים עשר‬
‫ח ו ד ש ‪ .‬ונפי שלשח שאכלו א״ל רנא חוספאח‬
‫לרמנא והוא סוף האמוראים ‪ .‬ומצאתי טזוססוח‬
‫שקורץ * יש אומדים כמו לד׳ נחן‪.‬‬
‫רבה בר אביה חלמיד ר נ ורנו של רב נחמן אדם‬
‫גדול ו ח ס י ד ‪ ,‬ח ח מחליף ה מ י י ח א מרי מאיר לדי‬
‫יהווה ומיוזיד לרנים ו נ ו י ‪ ,‬אמר רנ נחנץ אמר‬
‫ר נ ח מ א מ ה נפי הרואה ‪ ,‬ו נ ח מ אנוה חלש‬
‫ע א ל ל נ נ י ה ר ב חונא ורב נחמן והוא היה מ צ ה‬
‫לחח נ ח ו לרנ נחמן חלמיוי לאשה כמו שאמרנו‬
‫‪,‬‬
‫ושאל לו נענץ אסתר מ ח ט ע ם ד מ נ ח אסתר להנץ‬
‫ואיל נמלהו חנאי ומולחו אמודאי‪ .‬ו נ ן נ פ ׳ חמקבל‬
‫שמצא לאליהו ז״ל ושאל לו א ם יסדרו ננעל חוב‬
‫א״ל והא מר כהן שה׳זז אליהו ז״ל נ ק מ ו ת גרם‬
‫וא״ל מ ׳ לא מצינא בשיחא מצינא ו״ל מועד נשיי‬
‫ישועות ש ה ם נוהגים עתה וכן קרשים ש ה ם בטקו'‬
‫הנןרמוח קריאתו אבל ס ו ד ורעים וטהרות לא ‪.‬‬
‫ופרשו הגאונים לא ת נ ץ שלא היו יודעים נל‬
‫המשנה וסיסרא וסיפרי וחוספחא שלא יש שום‬
‫אמורא שלא היה לסחוח בקי בנל ה מ ש נ ה ‪ ,‬אנל‬
‫הסלסול והתלמוד שהיה צריך לשני סדריפ מפני‬
‫עניוחו לא חיה עולח מדו ח ו א ח שהוא כן שלא‬
‫אטד לו אליחו שום משנח אלא מייתא ואמר שם‬
‫שהכניסו לגן עוץ ולקח מ ש ם חעלץ ואח״נ חשליכם‬
‫וחטליח לבדו שלקח‬ ‫שלא יקבל שכרו בוה חעולם‬
 ‫]‪185‬‬ ‫שני‬
‫רנה נר יצחק א״ל לרנ יהודה והוא תלמיד דנ ‪,‬‬
‫אמר רנה נר יצהק אמר ר נ י ‪.‬‬
‫ר נ ח נר יצחק שאמרנו למעלה א״ל לרנ יהודה‬
‫אינא ע״ו באחרין דכי מצפוריך עלמא למימרא‬
‫מחחויח נחלמא ש ח פ ו ליח ננרא וייחי מ פ ת ל‬
‫ושחפץ א ח ואחא מטרא א״ל זחו שאמר רנ אשר‬
‫חלק שחחליקן נדנרים נל זח נס׳ ר׳ ישמעאל נע״ו‬
‫וזה חיח חלמיד רנ ‪.‬‬
‫אמר ר נ ח רר יונחן אמר רנ יחיאל אמר ר׳‬
‫יצחק נר שמואל נר מרחא ‪.‬‬
‫רנח נר רנ ירמיח כנר אמרנו למעלח לסרש‬
‫יוחד‪ ,‬אמר ר נ ה נר ירמיח א מ ר רב ח מ א נר נוריא‬
‫אמד רבא ורנ אדא אמר לרנ אסי ני ר נ ח נר ירמיח‬
‫אמרח ‪ ,‬אמר ד׳ וירא אמר ר נ ח נר ירמיה אמר‬
‫שמואל‪ .‬וזח חיח ק רנ ירמיח נר אנא ולא נן ר'‬
‫ירמיה שאומר איותימח ר׳ וידא לר׳ ירמיה וא״ל ר׳‬
‫זידא ר׳ ירמיה חרץ חניא נמי תהי חלמיז־ שמואל‪.‬‬
‫רבח ]ד״ק רבא[ נר ישמעאל יאיחימא רנ יימר‬
‫ברשלמיח ‪.‬‬
‫רנה נר רנ כחנא ]חלמיד רב י ה ו ד ה ‪ ,‬ד״ק‪[,‬‬
‫ואולי חוא ר׳ א נ א נר נ ח נ א חלמיד ר׳ הנינא‬
‫שאמרנו למעלח )עיין א נ א חנחן( ‪.‬‬
‫רנה נר ליוא׳ זדה נומן ר נ א ואיהוק נוונוח‬
‫משים דאיחיניה לרנולבסרקיה ‪.‬‬
‫רנח ]דייק רנא[ בר לימא משמי' דרנא ומחקיף‬
‫ליח א נ י י ‪.‬‬
‫רנח נר מארי אמר לרנא חר?ח דברים נסרק‬
‫חחונל נסופו ומשלים דנים ‪.‬‬
‫רנד• נר מדען משום דני ]ס׳ אלו מציאוח ‪,‬‬
‫עיץ חוספוח ‪ .‬ר״ק‪[.‬‬
‫רנח נר מ ח נ ה ‪ ,‬ובנר ידעת ני רב מ ח נ ה ח נ ר רנ‬
‫יהודה ]ד״ק ר' וירא ‪ ,‬ר' וירא חריף ומקשח[‬
‫ורנח נר מוזנח חיח מחין ונקי ולא מסולסל‬
‫יחיב רב נחמן ורב ששח ורנח נ ר‬ ‫בסוף הודעת‬
‫מ ח נ ח גנייחו ואמר אמר א ר' אליעור ונן רבה‬
‫היח ש ם ‪.‬‬
‫רנח נר נ ח ו ם ‪ :‬אמד דנ נחום אמר ר נ ח בר נהים‪.‬‬
‫רנח נר רנ נחמן" נר יעקנ ‪ ,‬ולסי שרוחן־ אילניו‬
‫של רבה בר רב הונא יקללו לא נחקיים לו ורע‬
‫ם׳ המקבל ‪.‬‬
‫רבה בר נהמני ‪ (1‬היה כהן בלי םסק י ק כתבו‬
‫חנן אתא לקמיח ו א מ י ונן אמר רנא מ ר נ חנן‬
‫י( שמו אבא כדאיתא ‪ '0‬כ״ש דםע״א מאן דוריות לאבא‬
‫ועשו נדמן ח״א בשמו להבדילו ©שם תלמידו יבא‬
‫אמו־ רבח בר ענוץ אמר רב יחיאל אמר ר׳ יצחק‬
‫באל״ף זח עם רבא אימא ]?[ ויבין חריש בטיוח‬
‫במו אסנטד דבח )עורא ד( אף אם חיא באל״ף‬
‫בכתיב‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫‪x‬‬
‫רבדי זוטי לרנ נחמן ס׳ פסולי המוקדשין‪ ,‬ובס׳‬
‫הקומץ לרנ א ש י ‪ .‬ד״ק‪.‬‬
‫רבה בר זופרא הוא ר׳ אבא נר וופרא נאות‬
‫האל״ף ת מ צ א נ ו ‪ .‬ובס׳ השולה )ולדל׳א( ני‬
‫אישתבאי אמתי וסדאה תרמודאה ושלהו ליה לדי‬
‫אבא ע ם מי הרץ ‪.‬‬
‫רבה בר הייא קפוסםאה עשה חליצה לםני‬
‫שמואל ביבמוח ‪ .‬אמד רבה בר ו ב ודיא קפוםסאה‬
‫משמיח ד ר ב ‪.‬‬
‫רבח בר חלוקח ]ד״ק חקולא[ בעא מרב חונא ‪.‬‬
‫נ״א ר נ ח נר דיקולא מ נ ץ איסוז‪.‬‬
‫ו נ ח מ ו נ ח נ ח נן אחיו של ר׳ חייא וסרש״י‬
‫נם״ק וסנחורין )ח״א( ו נ חנא אנו׳ ו ו נ ח מ מ‬
‫ח נ ה מהו כן ני ה ם היו ה׳ אודם ה נ ה ו ש ל ח יאיני‬
‫ו מ ו ח א וו׳ דזייא ה מ ו ל ‪ ,‬ירי חייא אמז־ לוני נן‬
‫אחי ערר לבבל יווה איל יודח ‪ ,‬ומוח נראח נטירוש‬
‫כי רנ ח נ ה א נ ע של רנד‪ ,‬הוא א ח לד׳ ו ך א ונתן לו‬
‫רשות קודם לרנ ‪ ,‬ואשתו ם ח ח מ נ ץ רנ ומדיו‬
‫בסי חזקות ה נ ח י ם ‪ .‬ונסיים חשינר א ח האומדן‬
‫חנהו שקולאי ש ש מ ו ח ח נ ע ח ואחא לקמיח דרנ‬
‫וא״ל אץ ל מ ק חלך נדרך פ ו נ י ם ואורוזוח צדיקים‬
‫ח ש מ ו ר ‪ ,‬וחוא נחן מעוח לדני לקנוח שדה וקנאו‬
‫לעצמו רנ מ ש ו ם ננא דאלמי חיו וחיו חלקין נ נ ו ד‬
‫לרנ ‪ ,‬אנל אץ וח רנח מ מ ח נ ח ני וח חלמיד‬
‫ר מ וחאחר חלמיד ר׳ יוחנן ושניהם נ נ נ ל היו חוזיח‬
‫ח ש ד הין רנ ח נ ה ‪.‬‬
‫רנה מ מ ח נ ה נ מ פירשנו ני ח ם שנים‪ ,‬חא׳‬
‫רבה מ מ הנה שהיה ק מ נ ץ ר נ י ‪ ,‬והנ׳ הוא‬
‫ובר‪ ,‬מ רב ה נ ה ‪ .‬ובס׳ במה אשה יוצאה שהיה‬
‫חלםיד ו ׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר מ ז מ רב חנן ח מ אמי חלמיד ו ב ח ‪ ,‬וחוא‬
‫ויל רבה בר נהמני אמר כשהיו ק פ ד ם למי מברכץ‬
‫ו^ביי יצא לחוץ ו א ח ד כלםי וקיע ווו! בביח כלפי‬
‫ל ל ב א ואמר בוצץ מ צ ץ ו כ ו י ‪ ,‬ואמוו חנאונים‬
‫שאסלו שהיו יורעין שלא זימן עליהם אלא שנםח‬
‫איחם כי אץ םומנץ עאו עד שיביא שחישערוחאו‬
‫שיהיח מי״ג שנים‪ ,‬ובמ״קא״ל אמי לרנח דודו ורבו‬
‫כגון מ ו וסאני א ח סום בויחא מאן אחים הססדא‬
‫א״ל מיסותאי אח וובח בו וב חנן‪ .‬ובאלו יש נ מ ו ו ח‬
‫ש נ ח ו נ נח״א ויש נאל״ף ואץ חששא ני מ צ ו‬
‫אניחם אנו ממרין א י ח ס ו מ ה מ י ח ם ‪ .‬ו נ א נ ו ו נ‬
‫ורב א ד א ‪.‬‬
‫ני• שמואל נ ר מרחא ‪.‬‬
‫רנח נר יחיאל ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
 ‫ספר יוחסין‬
‫אחרי מות רמי בר ה מ א שחיחח אלמנה מ ט נ ו‬
‫עשרה סונים שהמתינה כדא־תא ביבמות שילדה‬
‫והיו מתנין רבנן בתרה איך ל ד ה מון שנשתהה‬
‫עשר שנים ועתר אלמנה ואמרה דעתאי עלויך‬
‫ועוד שמתה בתיע כדאיתא בם' ה ת א ה ועוד ט י‬
‫מ ה שאמרתי למעלה כשדברתי ברב יהודה נראה‬
‫כסי התלמוד ‪ ,‬וההכמים שמנו ר ו ת ת שהיה קרוב‬
‫משמונים שנה כי אחר אב יי מלך י״ר שנה ואביי‬
‫מ ת בן ששים וא״כ נסתלקו בל הקושעת ‪ .‬ורמז‬
‫מ ת ב' שנים וחצי קודם רב יוסף הבית והיה בוםן‬
‫ר׳ יוחנן וכמו שאמרנו למעלה‪ .‬ואביי קבר לרבה‬
‫מ נחמני רבו ודודו בנבוד ג ד ל ד צ א קול מןהשטי'‬
‫ל מ לבחיכם ל ש ל ו ם ‪ ,‬ובשבח פרק השואל אמר‬
‫אביי לרבה כנץ מר דסאנו ליה בםום בדיחא משום‬
‫רמוכח לחו מאן אודם הסםידא א״ל מיסחאי א ת‬
‫ורנח מ ר נ ח נ ן ‪ ,‬וחוא חיח מורה תנין אע״ס‬
‫שחיה קודם מ ' שנח משום ולא ה ו ה מ ח י ה‬
‫מאיתא נ ס י פ ה ‪ ,‬ואם לא חיח ק אימתי היה‬
‫מורה ני נל שנותיו מ' שנה והוא שדר מ ו ם‬
‫הסותם ניד אביו ד נ ת ם מתיקים למאת בר מ ר ‪.‬‬
‫וכבר חיח מלך רבה בר נחמני והאחר שלח לו‬
‫סלםלץ ר מ י ם חדים לרמת מ חיח מסולסל ועוקר‬
‫ה ר י ם ‪ ,‬ועוד ש ם ש ש ה ט לר' דרא יהחיהי וכבר‬
‫סרש״י זה והגאונים ע״ר ס ו ד ‪ .‬ל ז ה נאמר בסוף‬
‫שבח אסילו מ ר עניש וקפויל‪ .‬ונקרא רבה ש מ ר‬
‫מלכא כמו שמואל בסרק יש מ ח ל ץ ‪ ,‬ובטיף נחובו׳‬
‫שחיו לו אחים בארץ ישראל ואמר ש ה ם רב חנניה‬
‫ורב אושעיא חלמית ר׳ י ו ח נ ן ‪ ,‬וחלכח כמותו נגד‬
‫רב יוסף הוץ מגי הלכיח ענץ י מ ח צ ה ושדה ואיות‬
‫רגרסי סדום וחבל א' )‪.‬בחרא יב״ב(‪ .‬והדקדוק שיטי‬
‫בזה בגמרא באלו ה ח ל מ ה מ ש ד ה הוא ארוך‪ .‬ר מ ז‬
‫ודי ררא איקלעו לבי ריש גלותא‪ ,‬ובהשגות הואב״ד‬
‫החנמים שקבלו מרב חונא ומרב יהודה רב חסדא‬
‫ודבח מ רב הונא ל א רמז ורב יוסף ע״כ‪ .‬ו ק‬
‫האמות כמו שאאריך בעז״ה ‪.‬‬
‫רמז מ רב עיק ]ד״ק ענן[ ‪.‬‬
‫רמז בר עסבי! רב יהודה שרא לרבה בר עסבי‬
‫נ״א מ עיקבי‪.‬‬
‫רמז מ עםראן ורב ת ט י בר יצחק ורב חיננא מ‬
‫פסא יריש ל ך ש ודי חייא בר אבא ירי א ס י ‪ .‬ר מ ז‬
‫מ עפראן משים ר' אלעזר ‪.‬‬
‫רבה בתה ררבא עליו נאמר שהיה איהב חחכמי'‬
‫ומזורה מחורת עליו ועל ורעו‪ .‬ועוד עליו נאמר‬
‫למי נאה למלל ב מ ת ח י״י למי שיוכל להשמיע כל‬
‫ת ח ל ח ו ‪ .‬רש נוםחא רמז ב ת ה ררבא מ רב הונא‬
‫וכן נראה אבל ג״כ יש רבא בר רבה ‪.‬‬
‫‪[186‬‬
‫הגאונים כי ח‪-‬ח ר ו ת מאביי הכהן א ה אביו‪ ,‬וכן סי׳‬
‫רבינו חננאל בסיף כתיבוח שלחו ליה אהוהי לרבה‬
‫הלבה כר׳ יהודח בשרתח ואין חוששץ לורע ח א ם‬
‫ולמה שלהו לו ואת ההלכה ולא אחרת חטוו לו‬
‫שהיה מותו עלי ל א נ ס מ ך ראץ תוששץ א ר ע האב‬
‫אם אץ אמו מורע עלי שיבא לא״י ר ס מ כ ו ה ו ‪ ,‬ועוד‬
‫שלהו לו אע״ם שהכם נ ת ל אתה אינו דומה הלמד‬
‫מאחרים כלומד מ ע צ מ ו ‪ ,‬וא״ת אץ לך רב יש לך‬
‫והוא ר׳ יוחנן‪ ,‬יסרש״י שס )בתומי קיאיא( שחוא‬
‫רבח מ נחמני שחיח בסום מ י ח א ‪ ,‬וחנרםא רבה‬
‫ואםילו סרביח עלי קא אחי‪ ,‬רמז עסק באורייתא מ ׳‬
‫ש נ ח ‪ ,‬ואביי גם בנמילוח חסדים‪ ,‬וחיו! ס׳ שנח וכן‬
‫מזב ר' שמעון רוואן באוהב מ ש ם ט ‪ ,‬ועוד ת‬
‫נסוף מ״ק לדעות חכל חיח מ׳ שנח כמו שאמרנו‬
‫רמז ורב חסדא הרווייוזו צדיקי׳ מר נעי ר ח מ א ואחא‬
‫מיטר וכוי‪ ,‬וכן אמרו ש ם רבה היה מ ׳ שנח ודאח‬
‫צער כל יכרו מוז ה ע ל ם שהיה מכוכב מ א ת ם‬
‫מאיתא בסוף ש ב ת ‪ ,‬וראה שתין הכלי ר״ל אבלוח‬
‫ואסלו לוומא דשעוי לא מצא ידו ואגב שמרא‬
‫נ ח נששיוז ש מ ה מן המלך ב ע מ ו שחיח מבטל‬
‫שניי עשו אלף איש‪ ,‬ווב צ מ ח סי' כי חלםיויו כלס‬
‫חכמים ‪ .‬וכן נואח שחיו לו ח ל מ ת ם לווב מ‬
‫אנוילו כשחיוז נשאר ל מ ו סשו לו ח' איש ‪ ,‬רצאה‬
‫נשמחו בטהרח כדאיחא בס׳ ח ש ו מ אות חסועלים‪,‬‬
‫ורב א ווב עםף מ ח ו מסוס בתתא ור׳ יהודה לא‬
‫נ ת ז וחיח אגע נבאי למלך לכן קרא לחם עדוקאי‪.‬‬
‫ורנה חיח ווזיר נציציח סרק נל בחני והיה עוקר‬
‫חרים מחודד והיח מלך נ״נ ש ד ם וא״כ נן י״ח‬
‫שנים מלך נמו ר׳ אלעזר בן עוויח נואיתא בסוף‬
‫מ כ ו ח ובסוף חוריוח וכן םירש בערוך בערך קטן‬
‫כי בן י״ח שנח מלך ולא חיח מ ח י ח ‪ ,‬אבל ובא‬
‫לא חיח כחן כמו שנראה ב ח ל ץ שלא לקח המותנות‬
‫מ אם על ירי כחן א ח ר ‪ ,‬ו ק םידשו חתוסשויז‬
‫אע״ם שרש״י נדחק ש פ לסרש שחיה‪ -‬כחן אח״נ‬
‫חור בם״ק רר״ה ואמר כי מצד האם אולי חיח מ מ י‬
‫עלי‪ ,‬וכל זה נדחק בשי׳ חנרסא אביי ורבא מדביח‬
‫עלי קא א ת ו ‪ ,‬אבל ה א מ ה רמז ואב״ ו ק סרמ״י‬
‫שם ‪ .‬ד ש גורסים רבה ואביי והוא רבה בר נתמני‬
‫כי רנא האריך שנים נסי מ ה שאמרו חכמים ‪,‬‬
‫ונראח שהוא כן מ חיח ח נ י ת של אביי‪ ,‬ואביי‬
‫חיח ששים שנים ואיי־ ש מ ח א כיי באח חומוז‬
‫אשח אמי לסניי אלמנח ממנו כראיחא בכתובות‬
‫ואמר שמלך רבא אחריו י״ר שנח ‪ .‬וכן נואח‬
‫שהאריך ימים מ רמי מ ח מ א ורבא ח ב ת ם לסד‬
‫רנ חםדא יאמר לנתו למי רוצח לחנשא ואמרח‬
‫לשניהם יאמר רבא ואני אחת• ל ק ח ה רנא לאשח‬
 ‫]‪187‬׳‬
‫רבץ בר אבא ואמרי לה רבץ בר שבא‪.‬‬
‫רבץ בר רב אדא א״ל רבץ בר רב אדא לרבה ורבא‬
‫בר רב אדא הרווייהו משמיה דרב יהודה ס׳ ח ם מ א‬
‫בפו ורבץ בר רב אדא א״ר יצחק‬
‫יחיב רבץ בר חיננא קמיח דרב חסדא ואמר‬
‫משמיה דרי אלעור ובן קנדה דרי וירא והוא ורב‬
‫דימי בר חיננא אחים ובאו לפני רבא ‪.‬‬
‫רבץ הסידא וראה כי הוא רבץ שבא מידושלם‬
‫והיה הולך עם אביי‪.‬‬
‫רבין בר רב נהמן ‪ 1‬א״ל רב יהודה לרבץ בר רב‬
‫נחמן אבין א ח י ‪ ,‬וא״כ שם מכל אלה אבץ אי‬
‫אבינא או א ב א ‪ ,‬ואני לא אחוש כי מ ח ם אביא‬
‫באות חאל״ף או באוח רימ כי יש אבץ בר נחכץ‬
‫אמר לרבה ואולי אמר רבה ‪.‬‬
‫יחיב רבץ םבא קמיה דרב פשא‪ ,‬ונראה כי הוא‬
‫רמן חסידא ‪] .‬וב‪5‬׳ מ צ ד צולץ רבץ סבא ענד‬
‫חבשילא לרב וא״כ ה ם שנים או רב ספא יהיה םסא‬
‫ס ב א ‪ .‬דייק ‪[.‬‬
‫א״ל רבץ סלא לרב ‪ ,‬ונראה שהנוסהא האמיחיח‬
‫לרבא‪.‬‬
‫רבץ םפא קמיה דרנ פפא ‪ ,‬נ״א רבץ סבא קמיה‬
‫דרנ ם ס א ‪.‬‬
‫ר מ ן בר שבא אםבריה לרבה ‪.‬‬
‫]רבץ בר שמואל משמיה רשמואל ם׳ חוקח‬
‫)מג״א( שמא חוא רבח ב< שמואל דלעיל‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫רבינא האהרון ‪ (3‬סרק הדד עפ חנכרי‪ .‬רבינא‬
‫חלמיז־ הבר לרב א ש י ‪ .‬ובפרק השוכר רב אשי‬
‫ורמנא סוף חוראח שכן מצאו בספרא דאדם‬
‫קרסאח ‪ .‬וחסיבץ עז־ אבא אל מקדשי אל אבינח‬
‫לאחריותם‪ .‬רמנא אשכחיח למר בר רב אשי‪ .‬רבינא‬
‫יחיב קמיה דר׳ ירמיה מדישחי‪.‬‬
‫רבינא יומי בן אחותו של רבינא חקדמץ ובא‬
‫לשני רב ששות סרק אלמנח ב כ ת ו מ ת ‪ ,‬ודודו‬
‫רב חונא בא לפני רב אשי בנוםחא אחרינא‪] .‬בד״ק‬
‫דש רבינא זוטי לפני רב אשי‪[.‬‬
‫רבינא בריח ררב ‪.‬נחיניא אמר לרב שיריביא‬
‫באורחא אמר רב פ״ג רתעניוח ‪.‬‬
‫רבינא בר עולא נ״א רבח בר עולא ‪.‬‬
‫רבינא חקדמון א״ל רב יוסף לרבינא א״ל רבא‬
‫לרבינא‪ ,‬אמר רבינא לאמ־מד החוא מלמד דאהדריה‬
‫רב אחא בר יעקב ואהדריה רבינא וכתבו התוס׳ ש'‬
‫אלו פריסות )מח״א(‪ .‬ושמא אץ וה רבינא ס ח מ א‬
‫חביו־ושלרנ אשי שנולד מ ו ם שמות רבא מדבא רב‬
‫ג( יקיא היה פא"• זדיוכלת )פב״א( ‪ .‬יגמינו שאפר‬
‫הלכה בשפ אפו )כסי אביי( בסנ״פ )דלט״ב( ‪.‬‬
‫יעב״ץ ‪.‬‬
‫שני‬ ‫מאמר‬
‫רבה מ שילא לאליהו ‪ , (1‬ובם' כל ח נ פ אמו­‬
‫רי דרא הלכה משמו והוא דנניד ג מ א ונעשה לו‬
‫נם שאמר שבעל חמורתא בברכות דייק ‪.‬‬
‫רמז בר שילח מ מ ן רב‬
‫רבח מ שימי אמר רב יוסף וכן אמר רב חסדא‪.‬‬
‫א״ל רבה בר שימי לרב אחא מז־יםחי ולרנינא ‪ .‬א״ל‬
‫רבה בר שימי לרבא והא לרב יוסף לא אמר ה כ י ‪.‬‬
‫רבה מ שימי ורבה מ שמואל ורבה מ שילא‬
‫חלמידי רב יוסף ורב חםדא ‪ .‬ובסרק חא־ש מקדש‬
‫רבח מ שימי עם רבינא שחוא אחרון‪ ,‬וחיה רבח‬
‫בר שימי מ אשי‪ ,‬וא״כ יהיו שנים רבח בר ש י מ י ‪.‬‬
‫רבח מ שמואל ‪ : (1‬רב ששח אמר לרבה מ‬
‫שמואל חני מרימר א״ל חנינא‪ .‬וכן רב חסדא אמד‬
‫רבח בר שמואל אמר רב חםדא וכן אמר רב יוסף‬
‫ואולי וה בן שמואל הכוץ ‪ ,‬ונראה שחאריך ימים‬
‫שאמר רבה מ שמואל ורב ססא ורב הונא מ י ה‬
‫דרב יחושע •כריכו ריסותא בס׳ ס י שמחו או אולי‬
‫חם שנים‪.‬‬
‫רבה מ שמואל בסרק כל הנשבעץ אמר לו רב‬
‫ששת תני מרימו־ א״ל חנינא ‪ .‬ו כ מ אמדוד למעלה‬
‫כי ח ם שנים זה קדמץ ויהיה בן שמואל‪ ,‬והשני‬
‫בונץ רב ספא ורב הונא בריח ררב יהושע ‪.‬‬
‫אמר רבח מ חהליסא אמר רב ירמיה מ אבא‬
‫א ס ר שמואל ‪ .‬א״ל רמז מ חחליסא לאמי ר מ‬
‫כשהיח שואל מרבח רבו‪.‬‬
‫רבח ומר זוטרא ורב אחא ב ד רב מארי בר *וסור‬
‫גיורא באו לסד רב אשי ואץ זה רבה מ מ א ר י ‪.‬‬
‫כתב רבינו חננאל מ רבא באל״ף ח ם י״ב ובח״א‬
‫ה ם ל״ו ואני מצאתי יוחד מששים‪.‬‬
‫רביא מ קיםי‪ :‬יום ש מ ת רמא מ קיסי אמר‬
‫רבינא אמר א ר׳ ירמיח ט ע ם בשעיר חמשחלח‬
‫ונחנו סימן רביא מ קיסי מכסו־ בשעיר המשחלח‬
‫יומא )מנ״א( ‪ .‬ד׳׳ק‪.‬‬
‫רבץ‪ :‬נ י א ת א רמן אמד ר׳ יוחנן‪ .‬מ אחא‬
‫רבץ אמר רב אסי אמי• ריש לקיש ‪ .‬ורבץ ע ם ר׳‬
‫ירמיה על שפת ים ס ד ו ם ‪ .‬כי אתא רבץ אמר‬
‫מעשה ושייליוז לדי אמי ורנץ ואמי אולי באירחא‬
‫וקרמיה המריה דרבץ לאמי ואמר ד מ אתא‬
‫מ מ ע ר נ א ו״ל מירושלם גבה רעתו ואמי גדול מ מ נ ו‬
‫ואמר אמי ת נ א ש מ ל נ ד ם ונראה שזה רנץ‬
‫חסידא ‪ .‬רמן ורב יצחק מ יוסף נמות רנ ספ•‪,‬‬
‫ג׳׳א ראובן מ נ ח כ ץ ‪ .‬ובנר פירשתי השם חוה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫בערך א ב ! •‬
‫י( בהדנה ‪ ,‬ומזלף לי רב שילא בובה בי קולא ‪.‬‬
‫*( אילי הוא רבא בר שפואל פשפיח דיי ח״א‬
‫בפג״פ )דפיג״א( ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
 ‫ספר יחסין‬
‫אבא אמר רב הונא ‪ .‬אמר רמי בר אבא אמר רב‬
‫חסרא ושאל וה לרב פסי ולרב הונא בר ו!חליפא‬
‫ובנו של רמי קרא לו רב אשי האי מ ר ב נ ן ‪.‬‬
‫רמי בר אמי פרק המפקיד והנוםהא‪ ,‬האמיהיח‬
‫רמי בר ה מ א ונגר פירשנו‪ .‬ובפרק ואלו הן‬
‫הנשרפץ מחני ליה רב יחזקאל לרמי בריה וכוי‪.‬‬
‫א״ל ר' יהודה בריח אבא לא ליחנייה ‪ .‬א״ל שמואל‬
‫לרנ יהווה שיננא א* חימא לאניך הני אלא כך‬
‫נחורה ו‬
‫רמי נר נ ד נ י ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫רמי נר נרניח ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫]רמי בר דיקולי‪ ,‬עיין רמי בר חמרי‪ .‬ה מ ע ת ך ‪[ .‬‬
‫רמי י( בר ח מ א חוחן של רב אשי וחתנו של רב‬
‫חסדא חבר רבא ומח בקצרות שנים על דלא *ממין‬
‫לרב מנשיא‪ .‬ווח רמי בר ח מ א אבי אמו של‬
‫אמימר והוא אחוחי ררב עוקבא ובאו לפני רב ששח‬
‫ורנ נ ח נ ק ‪ .‬אמר רמי נר ח מ א אמר רב נחמן וחיח‬
‫מהודו־ נדול וחיח משינ עליו רנא ‪ ,‬ואחר ש מ ת‬
‫יותר מיי שנים לקח אשתו נפי ננואחח נשחיחה‬
‫קטנה יהיה לרנא יותר קשה מיתח נ ח רנ‬
‫הסדא מנל מ ה שקרה לו‪] .‬אמו־ ש״ש‪ :‬אף‬
‫שחאמח נן שהיה חלמיד רנ חסדא נדמוכח‬
‫בפו־קא קמא ד נ ח י א מנל מקום קשח נ ע י נ י ‪ ,‬דנפ׳‬
‫שני דקמא אמר לו רנ חםדא ענץ ושאל מ מ נ ו ו מ‬
‫ואמר לו לא אודיעך עד שחשמשני ושקל סודרו‬
‫ונק־ לו ואו השינ וקנא רנא מ ‪ ,‬ואמר כ מ ה לא‬
‫חלי ולא מרניש ונוי עיין ש ם ‪[.‬‬
‫רמי נר רנ יודן סייח דונחים ‪ ,‬ונפי חלוקין רמי‬
‫בר רנ •ורן אמר רנ ופרש״י ס ״ נ דחעניוח אניו של‬
‫רמי בר יור ש מ ו ‪.‬‬
‫ומי בו יח‪1‬קאל אחוחי ו ו ב יחידח ס ח ס ‪ ,‬ר'‬
‫יחודח בר יחוקאל פ״ק וקוושין ובפ״ב וכתובות‬
‫ופרק אלו טריפות ובפי חמביא כדי יין כל ח מ ר ח ם‬
‫על הבויוח בידוע שחוא מזו־עו של אברהם ע״ה‬
‫ומי שאינו מ ו ח ם אינו מ ו ר ע ו ‪ ,‬םו־ש״י ונחן לך‬
‫רחמים שחרחם על חבריוד‪ .‬כאשר נשבע לאבוח־ך‬
‫מי שיש לו רחמים בא מוועו של אברחם ‪] .‬ובסי‬
‫חנשרסין מחני ליח ו ב יחוקאל לרמי בריח והלך‬
‫לבני בוק ‪ .‬ו״ק ‪[.‬‬
‫ומי בויח ורב ייבא ומחקיף ו ב שישא בריח‬
‫ו ו ב איוי ‪.‬‬
‫ומי ב ו מ ו י ‪ :‬א מ ו ו ב ח ס ו א ו ן ש ומי בו מ ו י‬
‫ונואח ו ח מ ו י נ נ ו ] ו ״ ק נ נ ו ו [ של ו' יומיח ב ו‬
‫אנא‪.‬‬
‫רמי בר םפא אחיחו נשא וב אדא והוא חססיו‬
‫י( עםש״ל באוח אל״ף בשם אם•‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
‫‪[188‬‬
‫יוסף להשיב על ובדיו‪ .‬ונן אמות׳ באיח האל״ף‬
‫כי נעל ספר המצות נ ו נ י ת מצות קצ״ב אמו־ כן‬
‫ונן הרא״ש ו״ל‪:‬‬
‫רבינא בר קיסי‪ ,‬ונם־ פירשנו למעלה ברנא‬
‫בר קיסי מ מ נ ו ‪.‬‬
‫רבינא נר שלא ‪ (1‬א מ ו ו נ הסדא‪ ,‬אמר רבינאי‬
‫בר שילא אמר רב מהנה אמר שמואל ‪.‬‬
‫רנינא נר שילא ‪ :‬אמר ו נ הסדא אמר רבינא‬
‫נר שלא ונן למעלה רנה נר שילא ‪.‬‬
‫רבנאי הוואה אהוהי רר׳ תהליפא בסייב דביצה ‪.‬‬
‫אמר רננאי משמיה דאביי‪.‬‬
‫אמר רננאי אמי־ שמואל הוא שאמרנו אהוהי‬
‫דרי הייא בר אנא ‪.‬‬
‫ובנאי ‪ (2‬אחוחי ו ו ב הייא בר אבא‪ .‬רבנאי אתא‬
‫לקמיה ו ש מ ו א ל ‪.‬‬
‫ווביס ‪ :‬יוושלמי וחלה א מ ו עוונן נאו ח ת נ י ם‬
‫ובטלו ה מ ע ש ת ח ‪ ,‬וחוא״ש סי׳ בע״ו ס' ו ׳‬
‫ישמעאל על הכמי ישראל נ״א על כומרי הנוצתם‬
‫שתקנו מעשרות ובטלו מעשדוחעו ואני אומר כי‬
‫אלי ה ם בני ר' חייא שנוכרו בתלמוד רובים ם״ק‬
‫ו ח ו ל ץ ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫א״ר ת מ נ ו ם החיו־ לטלטל ‪ ,‬א מ ר ר ' לירא אמו­‬
‫ר׳ אפי אמר ר' יוחנן א״ר חנינא אמר ר' ת מ נ י ס‬
‫מ מ ן רבי‪.‬‬
‫]וודא שם אריסא דרבינא‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫ו ח נ ה ; אמר רהבה א״ר יהודה סיוש החוססוח‬
‫בפיק ואלו טתסוח מ חוא ו ב יחווח ס ת מ א ולםי‬
‫שהיה רב מובהק קרא לו רבי ועוד חאריך שם ‪.‬‬
‫ת ז נ ה דפוס בתחא בעל ח ו מ ה אשח אמי‬
‫באחרונה יםח ו מ י ו ח ס ‪ ,‬ת ה היה ת ק שמעחהה‬
‫מסוס רב יהודה ר מ שאמר ש ה ו הבית סטיו‬
‫לפנים מ ס ט י ו ‪ ,‬ובלשון משנה איצפבה או‬
‫ו מ ע עיסא ואביבי התפיס מפום‬ ‫אצפודת‪,‬‬
‫בתתא‪.‬‬
‫רנ תהומי אמר לרמנא ולרב אשי נ״א רב‬
‫ניחומי‪ .‬יתינ רנ ניוזומי קמיה דרבינא ואמו־‬
‫מ ש מ ה ו ד נ חונא ני־ חחליסא ‪ ] -‬מ ת בעיו״נ‬
‫נמחוזא לסד ו נ א ‪ .‬ו״ק ‪[.‬‬
‫ו' וימנא ] ו ״ ק ת מ ט א [ בר ינאי‪.‬‬
‫ו מ ש מ־ פפא משמידו ד ו ב ‪] ,‬והוא מ פפא‬
‫ה ק ו מ ץ ‪ .‬י״ק‪[.‬‬
‫ראמי שם מ ו ו נ ב ‪.‬‬
‫ומי מ אנא הוהן רנ אסי ואומר רנא אמר רמי‬
‫מ אנא אמר יצחק א מ ו ו נ יוסף ‪ .‬א מ ו ומי מ '‬
‫י( עילהי כל וזפסולץ דלי״ב איחא יבינא בר פילא ‪.‬‬
‫ג‬
‫'( במי בן סורר ופויזז נרסינן רב ינאי * יעכ״ץ ‪.‬‬
‫]‪189‬‬ ‫שני‬
‫שבתאי בר מרינום איקלע לבבל ואמר רב נחמן ני־‬
‫אבא אמר רב ואולי הוא חראשון‪.‬‬
‫]רב שבחי אמר חוקיה ם' כל הגט ד ו״ב ‪.‬‬
‫שגובלי אבי ר' מנשיא עירובין דכפ״א ‪ .‬יענ־יץ ‪[.‬‬
‫רב שיובי‪ :‬רב הסדא הוח רגל אפחחא דגי‬
‫נשיאה דרב שמבי דחוה רגל בשרגא אמר גברא‬
‫רבה נסיק מהכא נשק רב שיובי םרש״י דבי נשא‬
‫אביו‪ .‬וי״א חמוח נשק מינייהו וחוחנו כבנו‪ ,‬אמר‬
‫רב שיובי לרב ח ס ד א ‪ ,‬אמד רב שיובי לסבא ‪,‬‬
‫ונראח כי חוא רב שיובי בר ״מר ‪.‬‬
‫אמד רב שיוב׳ מ יימר לרב ח ס ד א ‪ ,‬אמר ר'‬
‫אלעור חזזזרו מ ב שיובי‪.‬‬
‫שיכחח מחק דרי חנינא דקץ חאנה בלא וימניח‬
‫וכוי‪ ,‬וכן מ מ ן ר׳ חנינא איש אחד ששמו שיכחח‬
‫וחיח בכור ל*ביו ומסי ריקו לחולי חעינים וכן נל‬
‫בכור לאב ‪.‬‬
‫ר' שילא חחיר במים שאץ לחם סוף וא״ל רב‬
‫לשמואל חא נשמחיה וכוי ‪ ,‬לא יאונח לצדיק נל‬
‫און חוא רב שלא נידחו‪ ,‬ובס״ק דיומא )כע״ב( פעם‬
‫אחוז חיח רב אמורא עליח דרי שלא ר״ל מחרנם‬
‫בלשונם כמו שפרש״י שם אמודאין מתרנמץ בלשון‬
‫חרמם לעם‪ .‬ונראח לי כי לכך נקראו חכמי חתלמיד‬
‫אמוראין שהרנמו המשנה ופרשו בלשץ חחרגופ‬
‫ורב עשה וה בעביר שלא היה או <יר' שילא חורנסן‬
‫ועשה זה מעצמו שלא יכירוהו כי רב היה גדול‬
‫מרי שילא ‪.‬‬
‫שלא בי־ אביניהלמיד רב‪ ,‬ויב צוה לרב אסי בשע'‬
‫מיתתו כדאית' בנרח )דלע״ב( ‪ ,‬ניייח לדי שלא‬
‫ם ס ח מ א נפ״נ דונחים‪ ] .‬מ ו י דידן שייא ‪ ,‬ונדייק‬
‫שיחזור מחזזלנח ששמע מרב שלא חיח כ ן ‪ ,‬וד״ל‬
‫משנהו כמו מים חננו־ים ‪ ,‬חזוא סבר שאם לא‬
‫ש נ א ‪ :‬רנ נר שנא לפני רנ פשא נשא נפרק נן‬
‫יחוור ש י נ ד ח ו חזוא חשנ שאומר נ ד י י ה ו כמו‬
‫חנשר נשא פי' א נ י ו ‪ ,‬וכן נפרק נ ו שהחשיך ונן‬
‫ג ו ר ו אילנא ‪ .‬וי״מ ני רנ נן אמר נדלי״ח נדייהו‬
‫וריל משנחו חו־גום מ ש מ איחנגידן נדלי״ח ר ם ח ‪,‬‬
‫וחוא ח ש נ גרייהו לשון נח־ו אלנא‪ ,‬והיחח מרינה‬
‫ניניחס עד שמח רנ אסי נענור זח ‪ ,‬ומיד ניום‬
‫שמר מלנא הוא שמואל ‪ ,‬ונן נקרא רבח שבור‬
‫החוא רצח ר' שלא מ אנינא למוח כיי שלא‬
‫יאמר ממנו לרנ‪ .‬ומח ניוס ההיא ש ל א מ אנינא‬
‫ופרח ההדס בארונם מוזז ומזזז וידעו הנל שעשו‬
‫שלום ונראח שמחו מיד אחר רב ‪ ,‬וי״מ ני ס מ‬
‫רב אשי נ ד י י ח בנו״ן לשון נ ד ד ‪ ,‬ורב אפר בנימ״ל‬
‫משנהו אמר רב שלא אמר רב‪.‬‬
‫ר' שילא חיח שופט ברומי על פי חקיםר וחרג‬
‫למלשין אחד שהיה רוצה להלשינו ונעשח לו נם‬
‫מ א י ח א בפי חרואח ‪ ,‬ואיני יודע איזח ר' שילא‬
‫שחיח נ נ נ ל מ נ ץ רב ושמואל כאשר נאמר להלן‬
‫חני דני ש ל א ‪.‬‬
‫לרנ אדא ינמו ואיזא לקמיה דרנ יוסף וחיח נן‬
‫לפני ר' יחודח חוא ודנ שמואל מ ׳חודח ‪.‬‬
‫רמי נר שמואל לד״נ פ' אלמנח רצו״א‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫רמי בר חמרי דחוא רמי נר ריקולי‪ ,‬ורש״י פיוש‬
‫כ׳ נקרא חסל דיקולי מפני שעשוי מנפוח תמרים‬
‫טהיא חדקל‪ ,‬ר נ נחנא זנן דיקל׳ וחנעתיה‬
‫מטרוניתא ו נ י צ ל ‪ .‬ווח רמי איקלע לסורא בבי רנ‬
‫חםדא והיזז חלםיד לרנ יהווח נשום נדיתא ‪ ,‬ונפי‬
‫כל חנשר אמר חלנוח רבוח ‪.‬‬
‫]רעלאי ‪ :‬גירול נ ר ו עילאי גטין לר״א‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫רשרם נר ששא אמר רנ ח ם ר א ‪ ,‬א״ל רנא לושרם‬
‫בר ששא לימא לן מר מי־ב חונא אמר נינקוחא לא‬
‫רנירנא רפרם בפופ נדיתא חיח ‪ ,‬אבפיח ושרם בך‬
‫שפא לרנ אמי פרק יום חכפורים ריש גלותא איקלע‬
‫לזזגרוניא ודרש וחיו רפרם נר פפא ורנינא ואמר‬
‫ל א ס מ לח חא ררנ אשי וזרגמח רפרם נר פפא‬
‫קמיח ררנ חםדא ‪ .‬ו נ ס ״ פ סי שחיח נשוי אזל‬
‫רפרם אמר לרנ אשי א י ל ומי אמר אניי חני ו נ ל‬
‫ונראח שהם שנים ‪ ,‬ובנדח נפי חאשזז א י ל רנא‬
‫לרפרם בר פפא מנא ליח לסנא ‪.‬‬
‫רפרם מ ס י מ א פ׳ חמפקיד ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫]רקחא אני ר' קמא ‪ ,‬קדושין ם״א ‪ .‬יענ״ץ ‪[.‬‬
‫א ו ת ה׳גזי״ן‬
‫ר' שאול ור' דרא ‪.‬‬
‫שאיה ו אמר רנ שאיה נווחיח דרנ אשי‬
‫שהיח ‪[.‬‬
‫נ ח נ ו חתוםפוח ני נשא פי' א נ י ו ‪.‬‬
‫רנ שנא מ נ ץ רנא ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫] ש מ שם לסטים םציעא צג״ב ‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫מלנא פרק יש נוחלץ ‪ ,‬ונן מלך פ ר ס ‪] .‬ואייר‬
‫נדון־ שר״ח של שמואל הוא שנור מ ל נ א ‪ .‬דייק ‪[.‬‬
‫ר' שבחאי ואיחימא ר' חנץ ‪ ,‬מ אחא רב ד מ י‬
‫אמר מעשח נבלתו של ר' שבתאי‪ ,‬אמר ר'‬
‫כרוספדאי אמו־ ר' ש נ ח א י ‪ ,‬ר' שנחאי משמיח‬
‫דחוקיח נפרק חמניא מ י יץ‪.‬‬
‫ר' שנחאי מ מרינוס איקלע לננל ונעא עיסקא‬
‫ל א יחנו ליח ומיץ נמי‪.‬לא זיינחזו אמר חני מעדנ‬
‫רנ קא אחו דנחינ ונחן לך רחמים ו ר ח מ ך ‪.‬‬
‫שנחאי מ י ח דרי מוינוס אתא לקםיח דרי דו־א‬
 ‫ספר יו תסץ‬ ‫‪[190‬‬
‫‪,‬‬
‫רב שימי מקסי־ אבוד‪ .‬ררב אושעיא‪.‬‬ ‫שילא מרי ואיחימא ו ב כהנא חני שילא מ ת ובן‬
‫דב שיהא נ אמר רב אדא קמיה דרבא משמיה‬ ‫א״ר שמואל‪ .‬בר׳ יהודח ‪.‬‬
‫ררב שירא ]פ״ג רובחים דלד״ב ‪ .‬ר״ק‪[.‬‬
‫ו ב שילא םשלניא אמר לרב א ש י ‪.‬‬
‫]שירא ו רבא בר ש ר א סב׳׳א ‪,‬סו״א(‪ .‬יעב״ץ ‪[.‬‬
‫רב שישא בר אבא ‪.‬‬ ‫ר׳ שילא איש כסר ת מ ו ת א א מ ו וורש ו' חנינא‬
‫רב שישא בן ר׳ אבא ‪.‬‬ ‫מ כיסא מ ש מ ו ‪ ,‬ר׳ לוי בשם ר׳טוילא איש כסו־‬
‫רב שישא בריה דרב אידי ואביו רב אידי בר אבץ‬ ‫חמדתא וכן ר׳ אמי מ ש מ ו ‪.‬‬
‫הבר אביי‪ ] .‬ו ב שישא בר אידי בר אבץ ודי יהושע‬ ‫שילח וחנה ואיבו ו מ ו ת ה וו׳ חייא ח מ ו ל כלם‬
‫אחי בני סמכי ואמם בהנת ‪ .‬ר״ק ‪[.‬‬ ‫בני אבא מ אחא וחם מוועא שמעא אחי דוד ‪,‬‬
‫רב שישא בריח דרב אידי אמר לרב ספא ‪.‬‬ ‫ואץ זה שילח אבוחי דרב שמואל בר שילת המלמו‬
‫רב שישא בריח ררב חונא עביר סי׳ חסדא‬ ‫נ ע ת ם כי היה ג ר ‪ ,‬אבל הנאונים כתבו מ ואת‬
‫בפרק החובל‪.‬‬ ‫היא ששמה שילת אמו של רב‪ .‬שמואל חזיתה‬
‫רב שישא בר חייא ‪.‬‬ ‫אחותו של ר' הייא ואמר אביו היה ג ר ‪ ,‬ת ה תימה‬
‫]שישנא! ו״ד בר טרשנא שילהי חמקץ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬ ‫מ זדו מקפידץ מאד על יחוסם ואץ• נשאח ח ג ר ‪.‬‬
‫ר' שלום בשם ר' מ נ ח מ א בר רב ןעירא בב״ר‬
‫רב שימי מ אבא אמר לר' יוחנן‪ ,‬אמד רב‬
‫פרשח ד ד מ אלהים‪ ,‬אחניח בד שלום בשס ר'‬
‫אשי אמריוזא לשמעחא קמיח ררב שימי בר אבא‬
‫אחבר‪ .‬בר׳ ועירא פרשת אמור ‪.‬‬
‫ס' המסלח סרטי״י רב שימי נינו של רב ובן נמנחוח‬
‫ר' שלמיח בזכץ רב ובניו ר' מונא ]ד״ק חננא[‬
‫וי׳יש רב שימי מ אשי במ״ק ] מ נ ץ רב סםא‪ .‬ר׳׳ק‪[.‬‬
‫ור' יימר שהיח בונץ אביי‪.‬‬
‫רב שימי מ אמי ויש נוםחא רב שימי מ א ש י ‪.‬‬
‫ר' שלמיח בנו ר׳ חנינא חלמיד רב אמו־ כיץ‬
‫שנחקו שיניו של אדם נתמעטו מוונותיו בפרק‬ ‫רב שימי בר אשי מבירחא רשחות הוה שכיח‬
‫חינוקח שנאמר נ ם אנכי נחחי נקיץ שנים׳ פירש‬ ‫ק מ ח ת ב םסא וחוח מקשי ליח טובא נפל על אםוי‬
‫נתקו שיניו וקנה נתמעטו קשץ לבוא ‪.‬‬ ‫ושמעיה ו א מ ר רחמנא ליצ‪ £‬מביםוסא רשיכר וקבל‬
‫שלכץ ‪ :‬בפרק חחובל אמר רב שלבץ מ מ ן אביי‬ ‫עליח שחיקוחא תענית ) ו ט ״ נ ( ‪ .‬ו ב שימי מ אשי‬
‫ורבא‪ ,‬ובפ״ק רביצח רב ארא ור׳ שלמן מבי צלוחי'‬ ‫אחא ל ק מ ח ללמור רב אשי חלמיד רב בהנא ורב‬
‫ובברבוח חני חנא קמיח דרב נחמן בר׳ יצחק ושמו‬ ‫בתנא תלמיד רב ש י מ י ‪ .‬רב כחנא אלויח לרב שימי‬
‫שלמן א״ל מ ה שמו שלכץ א״ל שלום א ח ח‬ ‫מ אשי בןבל ‪ .‬ומפואוח דם״ח שרצים )קט״ב(‬
‫ושלום למשנחך ששמח שלום בץ החלנדתם ‪.‬‬ ‫רב שימי בלע חיויא ואידמי ליח אליחו ו מ ׳ ונרסא‬
‫]שלקוח ו אבי בן שלקוח פ׳ בא סימן‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬ ‫ו מ מ ר א ע ל דפוס חזר זח‬
‫רב שמואל בר אבא מחגרוניא אול לפני ר' ירמי׳‬ ‫תני רב שימי ועידא קמיח ת ב ססא ואולי זח‬
‫בר אבא ודי אושעיא ורב יהווה ובפי דאבות נ ם‬ ‫רב שימי מ א ש י ‪ ,‬א״ל רב שימי מביוחא דשחות‬
‫בעא מרי אבא ואמו היתה נשואה לר׳ אבא וכתב‬ ‫לרב א ש י ‪.‬‬
‫נכסיה לבנו ו מ ת ה ובא בנו לפני ר' ירמיה בר אבא‬ ‫ו ב שימי מ ח ח נ א ח בזמן ר ב ח ‪.‬‬
‫ור׳ אבא בעא לפני ר׳ הושעיא ורב הושעיא‬ ‫רנ שימי מ חייא מ נ ת ח ת נ ס' נל ח ב ש ו ‪,‬‬
‫לפני רב יחורח בפי חחובל )פח״ב( ‪.‬‬ ‫רב שימי מ חייא‪,‬אמר ל ר נ ‪ ,‬רנ ושמואל מ י נ ו‬
‫רב שמואל בריח דרב אבחו והוא א ס ר אבא‬ ‫ריסתא והיה בציווף עםהם וב שימי מ חייא ]ורב‬
‫מרישי כלי דרםרם הוח פי' חדורשין שבת כלח‬ ‫היה א ו מ ו לו שימי אח בלשון חביבות שהיה הריף‬
‫סרק אלו טרפות ו א מ ת קמיה להא דמח זוטרא‬ ‫ס ו ף מ נ ח ו ת ‪ ,‬ועור סידיש אהר שלא היה ׳זוקף‬
‫ב ת ה ת ב מוי ולא קבלה ‪.‬‬ ‫ו ב עיניו למעלה מ ו ׳ אמות ע״ש ‪ .‬ר״ק‪[.‬‬
‫רב שמואל בר אדא אמר חנניה אחי פתן ערבי‬ ‫רב שימי מ יוסף אמר לרב ססא ‪.‬‬
‫פסחים‪.‬‬ ‫רב שימי מנחרדעא ‪ :‬רנ נחנץ מ חסדא אמר‬
‫לרנא משמיה דרנ שימי מנחרדעא רנא חש ח ליד!‬
‫ר' שמואל בר אבדימי לפני ר' מ נ י ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫נסנוליה נפי ה מ נ י ח ‪.‬‬
‫אמר רב שמואל בר אהינאי אמר רב המנינא‬
‫רנ שימי מ עוקנא ו א מ ת ליה ו נ סיימי בר‬
‫סבא אמר רב אסואן אמר רב ‪.‬‬ ‫עקביח חוח שכיח קמיה רר״ש נן פזי" נשמעוזא‪.‬‬
‫ת ב ס' בני‬ ‫בר אוניא משמיה‬ ‫רב שמואל‬ ‫וקמיח דתב״ל באנדחא ‪.‬‬
‫]‪191‬‬ ‫י‬
‫עולא איקלע לני רנ שמואל נר יהודה והוא‬
‫נר צדק ‪ ,‬ני אתא רנ שמואל נר יהודה א״ר‬
‫ר' יוהנן‪ ,‬רב שמואל נו־ יהודה קאי קמיה ררנ‬
‫יהודה‪ ,‬אמר רב נהנא בנון רב שמואל נו־ יהודה‬
‫מתינא שטרא אםומיה‪ ,‬רב שמואל בו־ יהודה אמר‬
‫אנא שמעית מאבא שמתה בתו של רב שמואל בר‬
‫יצהק ‪ (1‬וניחנ*ו עולא ‪ ,‬והיה בזמן רב יוסף ואני‬
‫איני יורע ני רנ יוסף אמר רנ יהודה ‪ ,‬ונן אמר‬
‫רנ יוסף כמה מעליותא הא ררנ שמואל נו־ יהודה‬
‫והיה נר צדק רנ שמואל נו־ יהודה נדאיתא נסרק‬
‫מצות הליצה‪.‬‬
‫ר' שמואל נו־ יוסף רמי ליה רנ ספא י‬
‫רב שמואל בו־ ייבא אמר לדי אבא •‬
‫רב שמואל בר ינאי אבוהי רר' ינאי‪.‬‬
‫שמואל בר יעקב ואמרי לה ר' מנשה בו־ יעקב‬
‫בסי הקומץ ט מ ן רב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫אמר ר' שמואל בר רב יצהק אמר רבי שני‬
‫גדולי הדור ר' וירא ור' שמואל בר רב יצחק והיה‬
‫וקן מ א ד ‪ ,‬ובס״ק רכתובוח שהיה מרקד לסני התתן‬
‫והכלה ואייל ר' וידא מיכסיף לן סבא בי נח נסשי'‬
‫איסםיק ליה עמודא רנורא ונמיוני שזהו ליחיד‬
‫בדוח‪ ,‬א״ר יירא אוזניה שמותיה ‪ (1‬לסבא‪ ,‬אמר‬
‫רב אסי בשם רב שמואל בו־ יצחק והוא אמר לדידי‬
‫מיםרשא מילתא מרב ולד־ הייא בו־ אבא קורא לי‬
‫ר' שמואל בר חלםתא ור' ירמיח ביחשלם ‪,‬‬
‫רבי ונקראו גדולי הדור והוא בעא מרי יהורת ‪ ,‬וסי‬
‫שור שנגה ר' והי כי מתה לו בת לרב שמואל בר‬
‫יצחק )בנוי רידן יהודה( ונהמו עולא‪] .‬תני שמואל‬
‫בר רב יצחק קמיח ררנ הונא מגלח חייב‪[.‬‬
‫ברה‬
‫ר' שמואל בו־ יצחק אברומא ‪ .‬ר י ק ‪.‬‬
‫הייא‬
‫רב שמואל בר נחנא‬
‫הנו‬
‫שמואל חכחן חביוז של רב והוי וסנח' אחיו וניסו‬
‫ר״ל נשואים עם ב' אחיות והוא נקרא ד' שמית‬
‫חעיקר בר אבא בו־ בריח דאבא‪ .‬וכבר אמרנו שאביו‬
‫ר נ שמואל ואהיו ר׳ ץסף נ ד רנא נו־ רנ ה נ א ‪.‬‬
‫חכם גדול חבירו של לוי סרשי׳י בסי בחמח חמקשח‬
‫לילד אריוך קרו לשמואל על שם אריוך םלך אלסר‬
‫דדלכתא כותיח בדינץ ‪ .‬בסרק במח בחמד‪ .‬יוצאח‬
‫נשבח םרש״י כי נקרא אריוך שחיה שוסנו כמלך‬
‫ני לשון אריוך מלך ונחשטת חראב״ד ושמואל‬
‫קנל מר׳ חנינא נו־ ח מ א א״א ונם וה לא היה אלא‬
‫םלד קבל ‪ .‬וכן נראח נם״ח שרצים שקנל שמואל‬
‫י( בכ״י רב שמואל בד יהירה וכן כחוב בשור שנגח‬
‫‪#‬‬
‫ד' וחי‪ ,‬אמנש להלן גרב שמואל בר יצחק בססיר‬
‫הזה נורמ המהם־ בד יגהק ילא בר יחידח ליש ‪.‬‬
‫י( בו״ק ‪-‬מף ; או שיטחיה אי שיטיהיה ‪ .‬חםעריך ‪.‬‬
‫ש נ‬
‫העיר)ךנט״א(‪ ,‬אמר ר׳ שמואל בר אוניא משמיה‬
‫דרנ אשי ואולי תוא טעות ‪.‬‬
‫אמר רנ שמואל נו־ אחא לרנ םסא לא שליגי רנ‬
‫אחא ורנ א ש י ‪.‬‬
‫א״ר שמואל נו־ אחיתאי אמר רנ חםנונא ס נ א ‪.‬‬
‫ס׳ חשולח )רמעיינ( ‪.‬‬
‫שמואל נ ר נידח ס' הקומץ ‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫רנ שמואל נו־ ניסנא אמר רנ נהמן והוא היה‬
‫קמיה ררנ יוסף ונעא מאניי רנ שמואל נו־ מםנא‪.‬‬
‫ר' שמואל אהוהי רר' נרניה ‪.‬‬
‫ר׳ שמואל נן גוחא עם רנ קסרא‪ ] .‬נ ר ״ ק‬
‫נוסף ‪ :‬אולי הוא אהיו של רנ ה מ א נ ר נוריא‬
‫תלמיד ר נ ‪[ .‬‬
‫רב שמואל םדיפתי ירב אדא נ ח ה ררנא ‪.‬‬
‫אמר רב שמואל בר המנונא סבא אנ‪4‬ר ר ב ‪.‬‬
‫רב שמואל בו־ ווטרא מתניה לשמעתא ררבא‬
‫וא״ל לרנינא שלא שנה מדבורו כמו ר' טבות‬
‫נ״א זוטרא נו־ שמואל ‪.‬‬
‫ר נ שמואל נו־ ועירא ! אמר רנ‪ -‬הונא הכהן‬
‫אמר רנ שמואל נו־ ועירא ‪.‬‬
‫רב שמואל מזחקנייא ואיתימא רב א ש י ‪.‬‬
‫ר נ שמואל נו־ חייא אמז־ ר' מני ס׳ הרינזז‬
‫)דע״נ ם ע ״ נ ( ‪.‬‬
‫ר׳ שמואל בר ח״א אמר ר׳ אלעור ‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫ןבד״ק ירושלמי‪[.‬‬
‫ר׳ שמואל אחיו של ר׳ םנהם חכחן בו־ חמא ‪,‬‬
‫ועיין ענץ נסלא מדרש שמואל‪ .‬ר״ק ‪.‬‬
‫רב שמואל בו־ בו־ הנא ‪ ,‬נ״א רב שמואל‬
‫ררנא נ ר נו־ הנא וכבו־ כתבנוהו‪ ,‬והוא ורב‬
‫נו־ רנ הונא ורנ יצחק נריח דרנ יהודה‬
‫וא״ל‬ ‫ש נ ו ש ה ני רנא וםגע עמהם רנ נחנא‬
‫לרנ י ו ס ף ‪.‬‬
‫ד׳׳ק •‬
‫ר' שמואל בר רב תסדא בנרנות נירושלמי‪,‬‬
‫]וא״כ ח ם ט ׳ בני רב דמדא ‪ .‬ד״ק ‪[.‬‬
‫רב שמואל בר טבא ‪ :‬אמר רבא אמר רב שמיאל‬
‫בר טבא אמר רב ה ו נ א ‪.‬‬
‫רב שמואל בו־ יהודה‪ :‬א״ל שמואל לרב יחידה‬
‫מי אמר שמואל חכי אמר ר' שמואל ח מ אמי־‬
‫לר׳ שמואל ברמ אמר ר׳ יוחנן חני דבי רב שמואל‬
‫בר יהודה‪ ,‬ואינו בנו ררב יהודה בר יחוקאל כי רב‬
‫שמואל הוא גר צדק ‪.‬‬
 ‫ספר יו‬ ‫‪[192‬‬
‫ולא היה כפיאד אינפיי בצורת זתבוף בס׳ הנידר ‪.‬‬ ‫מלוי ומאביו‪ ,‬ובם״ק רעירובץ אמר שמואל משמיח‬
‫וכלו מלא חסידות והכםה תראה הסידות רב יהודה‬ ‫דלוי נקרא שקוד ששוקד על ד מ י״י לאומרם‬
‫חלמירו ושהיה שמואל כהן בסרק הקורא אח‬ ‫כהלבח ונקרא אריוך‪ .‬אמר לוי לשמואל אריק־ וחוא‬
‫המנלה ע ו מ ד ‪ .‬רב קארי בבחני ראיקלעי לבבל וםחם‬ ‫סיבץ אריוך ומלך במשסט כאלסר ר״לאלא באיסורי‬
‫בבל הוא בנהרדעא והא איכא שמואל דכהנא הוא‬ ‫שהלכה כוב ‪ ,‬ונקוא שבוו מלכא שהיה בקי מינץ‬
‫ודבר עלויה ‪ ,‬שמואל נמי כייף לרב ורב כ מ ו‬ ‫כמלך פ ו ס ‪ ,‬א מ ו ו ב הונא אנא ו ש מ ו מלכא אחי‬
‫בעלמא חיח עושח בסנע שלא בסניו לא עביד יקוי*‪.‬‬ ‫מ י נ א ‪ ,‬והיה בנהודעא אמר נהירץ לי שבילי‬
‫סרש״י הא איכא שמואל בנהרדעא שחיא ממדינח‬ ‫ושמיא כשבילי ו נ ה ו ו ע א ‪ ,‬ושם היה מימי יהויכץ‬
‫בבל דבהנא ה ו א ‪ ,‬ודבר עלויה נוהנ היה להיוח‬ ‫מלך יחווה ה ח ו ו ה וחישיבוח ושם ביח ה נ נ ס ח‬
‫למעלה מ ו ב כדאמר בס׳ מרובד! רב לא עייל קמיה‬ ‫מעפר אוץ ישואל והוא מ ח חכנסת דשף ויחיב‬
‫דשמואל ורב הוא דעביד ליה ‪ ,‬ושמואל לא היה אז‬ ‫סי' שף דחיב שם מקום ‪ .‬ובעל חערוך סירש‬
‫בנחרדעא ‪ .‬ו א ב ל פו חכם בחכונה והוא גוי היה‬ ‫שנסעזז ממקומי חשכינח וישבח שם‪ ,‬ויש אימריס‬
‫וחבר ואוחב לשמואל ואולי למר מ מ נ ו ‪ ,‬בסרק‬ ‫שהשמנת בבית חכנסח של חיצל וחיא קרובח לי״‬
‫אלו טויסוח קדי שמואל עליה דדב לא יאונח לצדיק‬ ‫המדרש שעשה עזרא המוסר למטה מנהרדעא‬
‫כל אץ ‪ ,‬ורב אמר על שמואל וכל רו לא אניס לך ‪,‬‬ ‫ונהודעא סמוכה לםםר סוף סרק מ ר ו ב ה ‪ .‬והיה‬
‫ובסרק מרובח כשנכנסו רב ושמואל ורב אם׳ שרב‬ ‫הכם נרול בכל החכמות מ ס י א ה בתכונה אסייו!‬
‫נוחג רבור בשמואל משום שקללו בבנים‪ ,‬אע״ס‬ ‫דרי הוה והוא שמואל ירחינאה‪ ,‬ורצה רבי לסמכו‬
‫שרב אסי חלמיד רב גדול משמואל בחכמח וחאריך‬ ‫ולא יכול ואייל שמואל שכן מצא בםםרא דאדם‬
‫יםים אחר רב ששח שנים ובסוף מ״ק טו?־ע י״ג‬ ‫קדמאה ר״ל בהכמת ארם הראשון שלמדו הקב״ה‬
‫בנדים על רב ‪ .‬ועוד בחוליו שהיח שולח לרב לקרם‬ ‫חכמת התכונה כמו שמםורש בםרקי ר׳ אליעזר ‪.‬‬
‫רבינו שבבבל‪ ,‬ואחר ש מ ח רב חיח שולח לשמואל‬ ‫וכן בזוהר שמשם ידע וח ס ם י חולדוח ארם שידע‬
‫לקדם חברינו עד ששלח לו שמואל שחץ שנין‬ ‫כל מ ה שיקרה בל ימי עולם ‪ ,‬ואם הגרם שאץ‬
‫מעבור כדי שיבץ שראוי לקרוא לו רבי וא״ל ר׳ יוחנן‬ ‫להם ת ה הקווש יועו מוז שיקרה אסילו אלף שני׳‬
‫ההוא חושבנא בעלמא עד ששלח חריםר נמלי‬
‫בואח ההכמה מי שהוא יצוו כסיו של הקב״ה ודוה‬
‫רססקי מטריסוח והגאונים גורםי' תליסר גווני‪ ,‬ואז‬
‫חקרש וחכמח אלחים בקרבו עאנו׳׳כ ‪.‬‬
‫ח מ ר ר' יוחנן הכמתו והיה רוצה לירד לבבל ללמוד‬
‫ואסר שמואל שמצא מולדו והיד! יודע שיהיה‬
‫ממנו עד ששאל לחינוק פסוק לי פסוקיך ואמר‬
‫הכם בתורה ו מ ז מ נ ה ו מ ס ו א ה אבל רבי לא איחקרי‬
‫ושמואל מ ח וכוי ולא חיח כן אלא כרי שלא להטריח‬
‫ואולי בא מזרע עלי אעס״י שלא נ ז מ זה ‪ ,‬ובעבור‬
‫לר׳ יוחנן‪ .‬ובפי אין מעמידץ רב ושמואל ור׳ יחזנן‬
‫זה לא נ ס מ ך כמו שקרה לרב הונא ולרב הושעיא‬
‫קראי ס' שדבריחם כמו מקרא ]וחערוך פי'‬
‫תלמידי ר׳ יוהנן שלא נ ס מ מ שנאמר ולא יהיה זקן‬
‫קראי ‪ (1‬אדונים בלשון יץ ‪ .‬דייק ‪ [.‬ובפי התכלת‬
‫וכוי וא״כ רבה ואב״ לא נ ס מ כ ו ‪ ,‬ונפי האשה‬
‫םרש״י אריוך לשון מלך כנין גור אריה יהווה להבי‬
‫שנחארמלח ש נ ש מ בנוחיו בשננה שיצא מלפני‬
‫קוי לשמואל אויוץ לשו; מלך רק״ל הלכה כשמואל‬
‫חשליט א מ ו ובחכמחו היח מזל טוב בי החידן ר׳‬
‫בויני כי ח י מ ודינא ומלכותא וינא ‪.‬‬
‫הנינא באוץ ישראל לכהונה ‪ ,‬אבל נראה כפי דעת‬
‫וש״י כי אם רהל היתה בת ישמעאל שבאתה‬
‫שמואל בר מ ר ת א ‪ :‬אמר ובת בב״ח א מ ו‬ ‫מ ע ו מ ת מאיסור גיורא שהזו יהווי וילווז למרי‬
‫שמואל מ מ ו ח א משמיה ו ו ב והוא ירוע כי מרתא‬ ‫חחכם חנדול שואח לא חחיח בכלל‪ ,‬ובפרק השולח‬
‫אביו א ח ו ' חייא ‪. (1‬‬ ‫אמתא דרב שמואל אישתבאי וסדאוח ד מ י ‪ ,‬ובס״ח‬
‫שרצים שלא נתקיימו לו בנים כי אם בנות בל ימי‬
‫ר׳ שמואל מ נדב מ ז נ י ח דר׳ חנינא מרי זזנינא‪.‬‬
‫רפ מקללת רב שהיה חושש רב שהיה שמואל‬
‫י( יתהיה הנרפא קידאי ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬ ‫עושה הרע והכל היה לשם שבוים כמו שהארץ־‬
‫י( בד״ק תהה ‪7‬ד‪.‬יא יז־וע וכי' גוזוב ו ואינו נודע אט‬ ‫בעל העוון• מ ה המעשה בעוך ו ל משום ובינו‬
‫טרחא איש או אשח ‪ ,‬וע״ך העיר רש״ש מח״ל !‬ ‫האיי ז״ל שחיו! יודע מ ם ו א ה ובעבור ששתה מי‬
‫אם היה שם אשת לא היה טוכירד החלפוד‬ ‫הנהר העכור מ ר ך הוצרך לכל ו ה ‪ .‬והוא דבר‬
‫בםנהדיין קודם ד' חייא ‪ ,‬דאםר אייבו ומגא ושילא‬
‫ארוך לפוש כל המאמו־ מ ה המעשה היה כשבא‬
‫ופדחא ודדיא ‪ .‬ואם םונוו בםדר חילדוחמ ניחא ו‬
‫ע״כ ‪ ,‬חמעו־יך‬ ‫רב מארץ ישראל לבבל ואמרו שהיה שמואל קצו‬
 ‫]‪193‬‬ ‫מאמר שני‬
‫ממי ליה כחורא )כתיבות דנע״א(‪ ,‬והיה שוקט כל‬
‫ימיו דאמרינן חטיילץ בכל יום כגון מאן כגון רב‬
‫טוילת זלא עביר סתסחקא דמלכא אםחחיה ) מ ם‬
‫סב״א(‪ .‬וכתבו הגאונים מסגי מלא היה עשיר‬
‫ואינו ירא שיקח המלך ממונו על מודה עני והיה‬
‫טוקט‪ .‬ועוד כתבו בחשובח אחרת מ היה בן אהותו‬
‫מר׳ חייא כי טוילח ומרחא אחיות ‪ (1‬טול ר' חייא‬
‫חגרול ח ח רב שמואל ורב חע בני א ח י ם ‪.‬‬
‫ר׳ שמואל מחואך צורבא מרבנן דרא ע מ י ם‬
‫ס׳ בנוח כוחים ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫שמואל בר חחליסא ‪ (3‬בר אבימי‪ ,‬אמר אב״‬
‫ששמע טיבו רבח בר נחמני מאמר מר׳ שמואל‬
‫בר חחליפא בר אבימי‪.‬‬
‫מר שמואל ‪ :‬אדבריה רבא למר שמואל א״ל‬
‫רב ם ס א ‪ ,‬רב סםא איקלע לבי מר שמואל ואמר‬
‫שאני דבי רב שמואל דאיכא סריצוחא בעבדי‬
‫ממן סריצותא מ מ ן ר ב ה ‪ ,‬וכשמת היה רבא‬
‫משחעי מילחא בחריח ונסל קנח מטלטלת ובעא‬
‫ל ח ת ו ח ח אינו ש מ ו א ל ‪ ,‬אבל לטעמים ת מ צ א‬
‫בתלמוד ל ו א ל עצמו שנקיא מר שמואל‪.‬‬
‫״ ם‬
‫אמר ר' שמואל מ ב י דדי אמר רבי ואמרי לח‬
‫אמד ר׳ אחא אחבח ‪.‬‬
‫רב שמואל ורב עסף בני רבה מ מ ח נ ח‬
‫ממן ובא ו מ ו יהווה ‪.‬‬
‫רב שמואל‪ :‬בס״ק דמנלה תני ו ב שמואל קמיה‬
‫ורב חונא ואייל רבא ו מ ׳ ‪.‬‬
‫ר׳ שמאי מ מ ן ר' אבא מ י במח ב ח מ ח‬
‫בירושלמי‪.‬‬
‫ר׳ שמלאי ודי יהירח נשיאח אולי ו ס מ ך אכחסיח‬
‫דר׳ שמלאי שםעיח והיה הכם מ ו ל ‪.‬‬
‫דרש ר׳ שמלאי בנציבין‪ ,‬א״ל רב לשמואל‬
‫שמלאי לודאח אמרח ‪ ,‬וכן בסרק חמיד נ ש ח ט ד‬
‫שמלאי אחא לקמיה דר׳ ׳והנן ואמר שהיח בלוד‬
‫בנחרדעא וכוי ]ולא רצח ר׳ יוחנן ללמדו ס׳ יוחסין‬
‫פסחים‪ .‬דייק[ כמו שאמר בחקדמח אסתמיך ואול‬
‫ו׳ ינאי אכחסיח דר׳ שמלאי שמעיח ‪ ,‬אול ר׳‬
‫יהווה לאפ״חו ונששיה וכוי פ׳ •ש גוחלין ונשישו‬
‫אמר דין שעוריח כשק סי׳ בנד ח׳׳ח שיודח עב‬
‫כשק שלא יהיח בשרו נראח מ ח ח ח י ו ‪ ,‬טליח של‬
‫של ה מ ן והוא ח נ ל ם ד נערים והיח כל כך שוקר‬
‫*( ‪"1‬ע כי לעזל בדף ‪ 1$5‬בפיפן רבה בר רב הנין‬
‫אסר נד עילת וכדחא אידס ‪ ,‬נס בדף חעבד בעדן•‬
‫שמואל בד פיחא נראה מח וכאן איפי כי שפית‬
‫ן‬
‫כמכבים ‪ ,‬והיד! מ מ ן רב ‪ ,‬א״ל רב בר שיח קבל‬
‫נשים חס ‪.‬‬
‫נ( בכחוביח דקיא״ב אפר י״ש בן חחליטא קלח של‬
‫כרוב חניח לנו אבא ולא ידעוי אם היא יה ‪.‬‬
‫המעריך ‪,‬‬
‫שמואל בן נהום אהי אמו של ר׳ אהא בר הנינא‬
‫אמד לר׳ חנהום מ הנילאי המצוי אצל ריב״ל ‪.‬‬
‫שמואל אחוח דר׳ נחמיח ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ר׳ שמואל בר נחמני תלמיד ר׳ ‪.-‬הונח; חבית‬
‫של ר' יאשיחו דבריהא ואמו של ר׳ יוחנן אם‬
‫אטוחו של אלעור מ ב י שמעון ונם כן למד עם ר׳‬
‫יוהנן‪ .‬ווה ח ח כ ם חוא מ צ ד חמיו מאד בחלמוד‬
‫בבד וירושלמי וברבוח שהוא בעל אנדה וחכמח‬
‫גדולח וננו נחמן מ שמואל מ נחמן והאריך‬
‫ימים כי חיח בומן שמח רב יחווה ונימי ר'‬
‫אמי ור׳ יהודה נשיאח‪.‬‬
‫ר׳ שמואל בר נחן אמר ר׳ הנינא וכן אמר מ ש ם‬
‫ר׳ אבא מ חיננא בי ר׳ יוחק ‪.‬‬
‫אמר רב שמואל סבא אנוח דרנ אמי מ שמיאל‬
‫ו א מ ת לה ר׳ שמואל מ נ ה מ ד והוא החנו של‬
‫ר נ חדנא סוף נרנוח ‪.‬‬
‫א״ר שמואל מ סיטראטי א מ ו ר' דדיא א ס ר רב‪.‬‬
‫ר׳ שמואל מ ססרטאי שהלך לתמי ומצא‬
‫מציאה ש ה מ ע המלך שמי שיניאח חוך שלשים‬
‫יום ק ח מ ה וכוה ומי שימצא נידו אהר ל׳ יום‬
‫יחרג וחוא שמע חכרוו ולא חחררח כי אם אחר‬
‫לי יום וגחן ט ע ם שאם חיח מ מ א ח חוך ל' יום‬
‫חיח נראח שחיח מידאח ח מ ל ך ‪ ,‬אבל כעח מביאה‬
‫מ ס ד סחר ח׳ צבאוח ‪ (1‬ומחדר גאוגו‪ ,‬ואמר‬
‫חמלך מ ו ך ח׳ אלחי שמואל וקדש אח ח ש ם‬
‫יתשלמי דמציעא ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫ד׳ שמואל אדווח דר׳ סנחם מ חמא דחוח‬
‫נ ס נ נ ח וחיו ש ם ח ח נ ם י ם ושמעו קול נסשו של‬
‫אחיו מ ש מ אלגץ ו מ ׳ נ מ ו ר ש שמואל‪.‬‬
‫ר׳ שמואל מ צדוק ! אמר ר׳ מ נ י ה נ ש ם ר׳‬
‫שמואל מ צדוק ‪.‬‬
‫רב שמואל מ רב קטינא אמר לרב יוסף‪.‬‬
‫רב שמואל קסוטקאח וחיח מכסחור בארץ‬
‫םלשתים היא דמיטאטא בלשק ערב והוא בסרק‬
‫חשווזט לא ידעחי ו מ נ ו ‪.‬‬
‫רב שמואל מ ו ב שבא ס״ק ו מ נ ל ו ז ‪ .‬ו ״ ק <‬
‫רב שמואל מ שילא אמד ליח רב אחים לי‬
‫בחססדאי ו ה ת ם קאימנא )שבת קנ״נ א ( ‪.‬‬
‫רב שמואל מ ש ל ת וחוא נ‪5‬־ צדק מבני מיו‬
‫עליחם כי בש״ק דבתרא אומר שהיה י״ג שנים שלא‬
‫ראח חנינח שלו ועליו נאמר ומצדיקי חרבים‬
‫י( לא חבעותי את זאח כי חלא אפרו חםחדר אבידח‬
‫‪#‬‬
‫לני• עליו ח״א לםען טטיח ונוי שפא ספר ק״ח‬
‫קרי ליה נפי סטנ> טחו ה' ‪ .‬יעב״ץ ‪.‬‬
 ‫ספר י!‬
‫חלכוח אמר ר' יוחנן מ ש מ ו ‪ .‬ד׳ שמעון בן‬
‫יהיצדק שאמר לר' שמואל בר נחמני א ח ח‬
‫ששמעתי עליך שאחח בעל ח נ ד ח ‪ ,‬ובפ״ו רמסי‬
‫ש מ ח ו ח מעשח ש מ ח ר' שמעון בן יחוצרק בלוד‬
‫ובא אחיו ר' יוחנן מן חגליל אחר שנשחם הנחיל‬
‫ובאו ושאלו לר' ט ר פ ו ן ‪ ,‬וזה חימה שיהיח ד'‬
‫מרפון בומן ד' יוהנן שיחיח קרוב לשלש מאות‬
‫שנח וכן בבכורוח ר' יהודה נשיאה לפני ר׳ מרפון‬
‫כמו שחמצא בסי ח מ צ ו ח במצוח ק מ ״ ו ובמצות‬
‫רי״א ‪.‬‬
‫ר' שמעון בן יהוצדק ‪ ,‬בפ״ק דנדח בתוספות‬
‫מ ש מ ע שהיה רבו של ר׳ יוהנן‪ ,‬ובפרק וה בורר‬
‫קרי ליה ריש לקיש רועה בקר ולא מיהה ר׳ יוהנן‬
‫על כבוד רבו ואומר ר״ח דחוי ה ו ו ‪.‬‬
‫ר' שמעון בן יוסף בן לקוניא וחוא אח אשיח ר'‬
‫אלעור ברי שמעון ורבו של רבי יוסי בר אלעור ברי‬
‫שמעין בן יוהאי ומנית דינו ]יכהן היי־• ס' על אלו‬
‫מ ו מ י ן ‪ .‬דייק ‪[.‬‬
‫ר׳ שמעין בר יינא ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫אמר ר' שמעון בן יסמא נ״א ר' שמעון בן יפנא‬
‫אמר ר' שמעון נן לקיש פרק נלל נדול ‪.‬‬
‫ר' שמעון נריה דרי יעקנ דמן צור ונראה שהוא‬
‫רב יעקב בר אידי שהיה יושנ נצור נ מ ו ש א מ ר נ ו ‪,‬‬
‫ווה ר' שמעון שאל לר' יוהנן וו* אבהו שמע או‬
‫לר׳ יוהנן‪.‬‬
‫ר׳ שמעון בן יקים נ״א אליקים אמר לפני ר'‬
‫אלעןר בן פדת ור׳ מני בן פפויש וריש לקיש והוא‬
‫אמר לר׳ יותנן שיסמוך לד׳ יוסי בן תנינא וסמכו‪,‬‬
‫ובן אמר ר׳ שמעון בן אלקים הוה משתקד לסמוך‬
‫לר׳ יוסי בר תנינא ולא איםתייעא עד שבאו שניהם‬
‫לסנ־ ר׳ יוחנן ור׳ יוחנן סמכו ר״ל בפיו תהיה רבי‬
‫בר ס מ נ א ומיד שאלו לר׳ יוסי חלבח ולא ידע ואמר‬
‫כיון שעלה לא ירד כיון שהיה ח כ ם ‪.‬‬
‫אמר ר׳ שמעון בן יריד הבי אמר ד ש לקיש‬
‫מ ש ו ם ר׳ הנ־נא נ ״ א ר׳ שמעון זרח־ וסמכו‬
‫ר׳ יוהנן‪.‬‬
‫ר' שמעון לוד״ בשם ד' ס י מ ו ן ‪.‬‬
‫ר' שמעון בן לקיש! אמר עולא הרואח אח ריש‬
‫לקיש בביח המדרשי באלו עומר הרים יטווחנן וה‬
‫כוח וחא בחוספוח ריש לקיש תלמיד חבר לר' יוחנן‬
‫בפי שתי הלחם אמר ריש לקיש שבירחה של חורח‬
‫ןה קיומה שנאמר אשר שברח יישר כ ח ך ששברח‬
‫וכוי כלומר שמקבל שכר כאלו עוסק בה ומייסדה‪,‬‬
‫ונפ״ד דגטין אמר לד׳ יוחנן למדחנו רבינו‪ ,‬ולפי‬
‫דעת החוספוח קודם שלמדו ר' יוחנן היה היא‬
‫י( יד״ק רב שפן נ מ י ז ו לדבינא ‪ ,‬ואולי טעות היא‬
‫ה כ ם נ מ ו שהביאו ראיות ע ״ ו ‪ ,‬והיו קורץ לו רבי‬
‫‪[194‬‬
‫ת ״ ה כל שאין הלוקו נראה מתהתיו מ פ ח ‪ ,‬ורב‬
‫צ מ ה פירש בערך שק שיעוריה דנלימי לנבי ט ו מ א ה‬
‫ר' שמלאי ורינ״ל משמיה דרי יהודה נשיאה ‪.‬‬
‫ר' שמלאי נ ר מלאה דרש ‪.‬‬
‫רנ שמן נ ר אנא פרש״י נפ״ק דסנהדרין דרנ‬
‫שמן כשפירש מרי יוחנן ירד ל נ נ ל ‪ ,‬ונפי האשה‬
‫שנחאלמנזזאמר לו ר' חנינא שחיח רנ שמן קרונ‬
‫ל מ ו ת שמואל וחוא חלמיד ד' יוחנן אמרח קמיה‬
‫דר׳ יוחנן ור' יוחנן לפני ר׳ יחודח נשיאת ‪ ,‬ור׳‬
‫יוחנן ה ו ה נ נ י על דלא הוה נ נ י ח רנ שמן נ ר א נ א‬
‫לםוממ‪ ,‬אמר רנ שמן נר א נ א אנא אפיקחיח למד‬
‫שמואל משמשא לטולא ומפזולא לשמשא ‪.‬‬
‫רנ שמן אמר לרנינא מ ס נ ר א ‪ (1‬שהיח נימי רנ‬
‫אשי איקלע מר וופורא לאתרין‪.‬‬
‫אמר ר' שמעון בר א נ א אמר ר' יורן‪ ,‬רני‬
‫שמעון בר אבא אתא לקמיוז דריב״ל ור׳ יותנן נתן‬
‫לו ד ש ו ת ‪ ,‬ר׳ אלעא ודי יעקב מ ובדי ור' שמעון‬
‫מ א נ א ‪] .‬ר' שמעון בר אבא הוה בקי במרנניתא‬
‫ולא היה לו להם לאכול ‪ .‬נמדרש קהלת על פסוק‬
‫לא לחכמים לחם ‪ .‬דייק ‪[.‬‬
‫ר' שמעון נן אנשלום ‪ :‬מאי שנא ת ח ח חומר‬
‫אמר רני שמעון נן אנשלום משום ״חוד )מנלח‬
‫יד״א(‪.‬‬
‫ר׳ שמעון נר ניסנא י ש ם ר' אחא ‪.‬‬
‫ר׳ שמעו; נן נידע תנא דנריתא‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ר׳ שמעון מ נ י ודי הייא ‪ ,‬והיה ה נ ם גדול יותר‬
‫מר״ג אתיו ועשיר וננר ד נ ת ו נו נ ת נ א י ס ‪ ,‬ונפי‬
‫אלו טריפות עשירים מקמצין פי׳ היה ק מ צ ן ‪.‬‬
‫אמר ד׳ שמעון נד זגיד אמר ר׳ יצהק מ טנלא‬
‫אמר ד׳ הייא ארינא משוש ד׳ אהא )נרתם ה ״ נ (‬
‫ואביו ד׳ וביד שנהוהו לפני ר׳ וירא דאדם גדול‬
‫הוא ונקי נ מ נ ו ׳ ‪] .‬ר׳ שמעון מ וניד נ ד ד מ ך‬
‫דרש עליו ד אילא נ׳ יש ל נ ס ף מוצא ‪ .‬ד ״ ק ‪[ .‬‬
‫ד׳ שמעון מ ־ דרא ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬
‫ר׳ שמעון בן ד ת ו ו ס מ נ ו ר׳ יוחנן‪ .‬דייק‪.‬‬
‫ר' שמעון בר חייא חוואח טחני לחייא בר רב ‪.‬‬
‫ד״ק‪.‬‬
‫ר׳ שמעון חסידא‪ :‬אמר ר׳ יעקב בר אידי אמר‬
‫ר' שמעון ח ס י ר א ‪ ,‬ונראח שחוא מחאחרונים חנא‬
‫דבתהא שיש נוסחא חניא אמר ר' שמעון חחסיד‬
‫אמר רב הנא בר ביסנא אמר ר' שמעון חסידא‬
‫ובפרק אין דתשין חניא ר' שמעון חחסיד ‪.‬‬
‫ר' שמעון בן יחוצדק ור' ח״א בר ורנוק׳ חלכו‬
‫לעבר אח חשנח בעסיא ופגע בחו ריש לקיש וכמח‬
‫פסלת מסברא הכתובה כאן‪ .‬חמערץ־‪.‬‬
 ‫]‪195‬‬ ‫שני‬
‫ר׳ שמעון בן ששח אמורא ירועולמ׳ דמציעא‪.‬‬ ‫לא רבי של גננים כמו שפרש״י אלא שאחר שלמד‬
‫ד״ק •‬ ‫פירש להבלי העולם ונשבה ללווים אוכלי בשר ארם‬
‫]ר' שמעון חשקמוני חבר מתלמידי ר' עקיבא‬ ‫ואחר שיצא מ; השבי היה מהביל העולם ונחעצנ‬
‫אומר יורע חיח מ ש ח רבינו שננוח צלפחד יורשוח‬ ‫כי חניח קנא דמוריקא לבניו נראיחא בנסי; פרק‬
‫ח ן ‪ .‬יש נוחלין קיפו״א ‪ .‬חמעריך ‪[.‬‬ ‫חשולח ‪ ,‬ושם בחוספוח ובן נסשיח ללודאי קורם‬
‫ר׳ שםעיח נרי זירא ‪ :‬שלח דבא לאבי״ ביד ד'‬ ‫שחור למוםזכ ר מ ס ח מ א לא חיח מזלזל עצמו נל‬
‫שמעיח ברי זירא א״ל רב שמעיח נואח כי‬ ‫נ ך ‪1 ,‬וחיח ניסו של ר׳ יוחנן וננו ינוקא דר״ל‬
‫חיח בומן רבינא ‪ ,‬א״ל רב יוסף בריח דרב שמעיה‬ ‫למר לפני ר' יוחנן ואמו הכדרחו מלפניו נחעניוח‬
‫לרב פ פ א ‪.‬‬ ‫פ״א ‪ .‬דייק[ ועוד שס שאמר לנתי כריסי נרי פי'‬
‫ר' שמעיח ברי וירא חני בקדושין נשיאה רבי לוי‬ ‫רש״י שומן שנמעי נטני חוא לי נר ונסח ‪ ,‬ופי'‬
‫פ׳ י׳ יוחסין נראח כי מ מ ן אביי חיח ויש נוסחא‪.‬־ב‬ ‫בחום' דרכן חיח לשכב על בטנם נראמרו נזנחים‬
‫שמעיח בר ועירא יחכל א ח ד ‪.‬‬ ‫ר״ל ימי אמעוחי ומקשה ובפי חשוכר אח חפיעלי'‬
‫כל עניניו‪ ,‬כי נשא אחוח ר׳ יוחנן בסמוך והניח בן‬
‫ר״ק ‪.‬‬ ‫ר׳ שמעיה גר וירתאני פ׳ עשרח יוחסין‬
‫ח נ ם כדאיתא בתעניות הביאו אח חמעשח וכוי‬
‫ר׳ שמעיה מקלנמ סש״ק דיומא ‪ .‬דייק ‪,‬‬ ‫ועיקר החלמוד ירושלמי ובבלי הוא ממנו ועם ר׳‬
‫רב שעורים אהוה דרבא והיח בעת מ ו ח רבא‬ ‫יחזנן ואפלו בימי הנשיאים‪ ,‬בפי בהמה המקשה‬
‫מ״ק ‪ ,‬ויש בסמ״ך למעלה ובמדרש‪.‬‬ ‫ובפרק כל חנשרפין כי חיח נכבד מ א נ ו ח י ו ‪.‬‬
‫אמר ר' שפטאי א״ר יוהנן הניסא פ' בני העיר‬ ‫ומנהגו של ריש לקיש כשאמר ר׳ יוחנן שמועח‬
‫שאינו •מורח לו שוחח ריש לקיש שעוז או שחים‬
‫ואולי נקרא כן ר׳ יוחנן בפ״ג מ מ ס כ ת סופרי׳‪ ,‬א״ר‬
‫קודם שיחלוק עליו אולי יחוור ב ו ‪ ,‬ורב צ מ ח‬
‫שפטאי אמר ר׳ יוחנן פרק בני חעיר מנין‬
‫בערך ש ה ח אפילו מיטרא שחי ריש לקיש שחיה‬
‫שמשחמשין בבוז קול שנאי ואונך חשמענח לנר‬
‫יגע נאוחח שעח ומיגיעחו לא יוכל ל ד מ ולפיכך‬
‫וכוי קלא תתא ברברא וכוי אם כלבו לחתחיל‬
‫שתק טדניעה ואת ‪!,.,‬ראת בלשונינו שהייה ע ״ נ ‪,‬‬
‫בחורח ישמע קול של חין או קול של לאו חולך‬
‫ואני אוסר כפי פירוש זח חיח בחסדו; הלמ״ז׳‬
‫א ח ר ו ואין בו משום ניחוש ‪ ,‬קול גברא במחא‬
‫מ ח ר מ ם וחלח ואישחלהי‪ ,‬והיה בומן רבי כיראח‬
‫קול שאינו מצוי חוא ולבח קול בא אליו‪ ,‬והוא‬
‫אח רב משיבח רבי בפרק אלו טריפוח ‪.‬‬
‫דאמר הן הן וחא דאמרח לאו לאו בשדח שנכפל‬
‫י ׳ שמעון בן לוי‪.‬‬
‫לו או לח שני פ ע מ י ם ‪.‬‬
‫]רב שפיר ספ״ב רמ״ק ‪ .‬יענ״ץ •[‬ ‫ר׳ שמעון ב; נוירא ואמרי לח ר' יצחק מ ועירא‪.‬‬
‫שקור כבי אמרנו שחוא שמואל ששוקד דבריו‬ ‫]שמעון חעמסונ• ואמרי לח נחמיח חעמסוני‬
‫בהלנה‪.‬‬ ‫קםא מ א ״ נ ‪ .‬חמעריך‪[.‬‬
‫רב שריביא ! בסוף בחרא שלחה רב שריביא‬ ‫ר' שמעון נן פוי אמר רינ״ל משום מ קפרא ‪,‬‬
‫לקמיח דאביי ומשמיח ררבא פ״נ דיבמו׳ ונכחובו׳‬ ‫רנ שימי ש מ ח לפני ר' שמע‪ ,,‬נ ן פזי נשמעהא‬
‫פ״ק נומן רב אשי א מ ר לו רב שריביא לרבא רר‬ ‫ולפני רינ״ל נאנדחא ‪ ,‬ר׳ יצחק נפחא ור״ש נן‬
‫ססא ורב שרימא אמר ונראח כי בומן רב יש רב‬ ‫לקיש ירי שמעון נן פוי ור' אושעיא נדני סרש״י‬
‫שריביא ואולי פועות׳ תני רב שרימא בקדושין‬ ‫ב ר נ י ארם גדול‪ ,‬ונראה נ מ נ ה נהנים כד הוח‬
‫דבי לוי‪.‬‬ ‫חשיש קאי אהוריה עמוד נספר ה מ צ ו ח ‪ ,‬ונמדרש‬
‫שרשום ורבא בנו אתו לקמיח דאביי‪.‬‬ ‫ונווחר שנקרא א מ ו פוי שאמרו שיחנו לו זחב‬
‫חרנח ש ל מ ד ח ו ו ה ונוח חחשק למד חורח הרנח‬
‫ר‪ 4‬שרשיא בריה ורב אידי אמר לו אמי לרב‬
‫ו א מ מ ני הוא ה נ נ החורה מ ו ח נ ומפו רנ והוא‬
‫שישיא עני מרי פרש״י ענינו ארוני בס״ס הקומץ‬
‫דרש נמאודוח חביאו עלי כפרה על שמעטחי אח‬
‫ווטא • ]בנו׳ דירן א״ל אמי לרב מנשיא בר נ ד א ‪.‬‬
‫חיוה וכן ת ש ייקיש ‪ ,‬ו נ פ ״ נ רתעניות פרש״י שם‬
‫המעריך >[‬
‫אמו של ר׳ יהווה נן פד נראמרינן נינמות פוי‬
‫רב ששנא בדיה דרב שמואל בר אבדימי׳‬
‫וטיזי אחיוח ו ח ם נ נ ו ח ר׳ ו ת א הנרול‪.‬‬
‫וכשנימול חיח שבח ושכחו האיומל ושאלו לר׳‬
‫מני ולד׳ יצחק בן אלעור ונרחח ליום א ' ‪ .‬ד״ק ‪.‬‬ ‫דרש ר' שמעון ח צ י ו ו נ י ‪.‬‬
‫רב ששת מקרטיזא פ' חקורא חמגילה ב' מ מ ן‬ ‫]י׳ שמעון נ ן ק י ם מ א ‪ ,‬פ' כלל מ ו ל ) ע ח ״ נ ( ‪.‬‬
‫רב ששח ‪ .‬דייק ‪.‬‬ ‫יענ״ץ‪[.‬‬
 ‫ספר חסין‬
‫רב חחליפא אבוה דרב הונא ב י תחליפא משמי׳‬
‫דרבא‪.‬‬
‫רב תחליסא בדיה דרב הונא ‪ .‬דייק‪.‬‬
‫אמר ר ב ת ה ל י ם א ב ו ד ב ה ס ד א אמד ר ב ח ס ד א ‪.‬‬
‫ר' חחליפא ח מ ו ח דרב ה מ א ‪.‬‬
‫חני‪-‬רב החליסא ברמערנא ‪ (1‬פרש״ימא״יקמי‬
‫דרי אבהו בם״ק דנתובות וכי רבץ טיאל לו בטיוקא‬
‫דנלדאי הלכה ‪.‬‬
‫רב החליסא קסרייה דקםרץ בכל מ ו ס ף כתיב‬
‫והקרבתם ו נ ם ו ם ח עצרת ועשיתם כיון טוקבלתם‬
‫תוותו ה ע ם בואתי אתכם מ נ ח ה ח ד ש ת ‪ ,‬וכן‬
‫ודשו כי בשוטית שנהם והקובתם עולה בוא״ו‬
‫בשבועות לוםוו בששה בסיון >‬
‫תני וב תהליטא אבוה וובנאי ח ו ו א ח ‪ ,‬נ״א וב‬
‫תהלישא אבוה ו ו ׳ בנאי חוואה ‪.‬‬
‫ו ב תחלישא בו שאול )מנחית ו ו ״ ב ( ‪ .‬ו ״ ק ‪-‬‬
‫אמר ו' תחליפא א מ ו שילא בו אנינא א מ ו וב‪.‬‬
‫תני רב תחליפא נרי• שמואל פרק הקווא את‬
‫המנילה עומד ‪.‬‬
‫ר' תנהום בריה רר׳ אמי לא הורה במקום ר׳‬
‫מני ו מ ן צוו כי היה רבו ב ה כ ם ה נ ״ א בר בויה‬
‫ו ו ׳ אמי‪.‬‬
‫ו ׳ תנהום בו־זז ו ו ׳ הייא בו אבא איש כפרעם‬
‫בא לפני ו ׳ א מ י ‪ ,‬א מ ו ו' ת נ ה ו ם א מ ו ו ׳ יעקב‬
‫נר אחא ‪ ,‬אמר ו' תנהום א מ ו ו ב הונא ‪.‬‬
‫ו חנחום ו נ פ ו אמן ב ו חייא ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫ו׳ הנחום נ ו חנילאי חיח וגיל אצל רינ״ל‬
‫נ א נ ד ח א ‪ ,‬אמר ר׳ וירא ני שםענא להא ו ו י‬
‫ח נ ח ו ם ארינ״ל חייחי אומר שיםמנוני וחיח נוחן‬
‫חצי מאכלו• לעניים נ ל מ ד מ פ ו ש ח מ ש פ ט י ם ‪.‬‬
‫ד׳ תדאי בר חאומני וריש לקיש א ו מ ו מ ש מ ו‬
‫ו ׳ תנחום נ ו יחודח חלמיו ו ׳ מאני א מ ו ר'‬
‫תנחום א מ ו ו ׳ יוחנן‪.‬‬
‫ר' חנחום בר יורן עם ר׳ חייא בר אבא ניוושלםי‬
‫וריש לקיש ואמר שיאמר נשנםל״ו א ם אמו־ ברנח‬
‫על הפרי ונפל מידו‪.‬‬
‫ר' חנהום דמן נוי פ׳ נ מ ה מדליקץ פרש״י שם‬
‫מקום והוא אמר מטוס ר' י ו ח נ ן ‪.‬‬
‫א״ר ח נ ח ו ם דמן פרווח לר׳ יוחנן נ״א דמן‬
‫פ ו ו ו ו ‪ ,‬א מ ו ו' תנחום אמר ר נ א ס י ‪.‬‬
‫ר' חנחוס ור׳ נירים משום רינ״ל ‪.‬‬
‫אמר ר׳ תנחומא נ ר אנא חדרשן אני לםדחי‬
‫לפני ר' חונא חנחן מ א נ י ן ‪ .‬ס ת ם ר' חנחומא‬
‫הדרשן חוא נן ד' א נ א ורורש מ ש ם ר׳ חנינא‬
‫אחיו של ר׳ אחא בר הנינא נפרק נ מ ה מדליקץ •‬
‫י( בס״ב רמיזות )יד״ב( נסצא; תנא ליח רנ וזחלים*‬
‫מםערבא • המעריך‪.‬‬
‫‪[196‬‬
‫אמר רב ששת חיחי לי וקיימת מצות חשילין‪,‬‬
‫ונפרק הרד שחיה נקי במשניות והיה םני נחון־‬
‫ובעבור וה א מ ו אנן נ ו י ו ן ואינחו נויו־חו ועוד יש‬
‫סורושים א ח ר י ם ‪ ,‬ובסוף מ מ ח שאמר לו חאיש‬
‫הצבי לנהוא נגני ליא ו״ל חנדים חשליםים טובים‬
‫להניא מים יונל כגני שבורים לויא ר״ל להיכן‪,‬‬
‫רנ יוסף סיני ודנ ששת בקיאי בםשניוח לפי שהיו‬
‫סניאי נהור ר״ל כי הוא היה סגי נחוד ל מ ח יוצא‬
‫לראוחהמלך ואו הראה לו הכמתו שהוא הבד‬
‫לוב חסדא וחיח בקי מאד כי מרתע שפווחיח דרב‬
‫ח ס ו א ממתניחיח ו ו ב ששח בעייובץ‪ .‬והלנחא‬
‫כיוחי׳ באיסור ו נ ו ״ נ בו פלונחיה בויני‪ ,‬והיה חוא‬
‫ווב ח ס ו א מ ח ו ר ץ וח אח וח וובו המובהק ו ב‬
‫הונא והיה עקו מפגקיח ו ו ב הונא ומעוצו השחן‬
‫חיה ו ח נואיחא פ ״ ו ו י נ מ ו ח ) ס נ ״ נ ( ‪ ,‬ו ק קוא עם‬
‫ו נ והוא הלך נשליחוח ו נ חונא ו מ ל ו נ ענן לומו‬
‫לו דדן• לעג ענן ענן נ ע מ ד שקרא לדנ הונא‬
‫ענן ח מ י ן ‪ .‬א״ר א נ א אמד ר נ ששח ו נ פ ״ א דיני‬
‫ממונוח א״ל רנ ששח לרנ חמנונא אטו אנן‬
‫קטלי קני נ א נ מ א ‪ ,‬והוא אמר לא נגר ולא נן ננד‬
‫פרש״י לא חכם ולא נן חכם וכן אמד רנינא פרק‬
‫ר׳ ישמעאל ‪ .‬נטי נידח אמד רנא חאי מאן דענו־‬
‫אדרננן שרי למיקרי ליח ענריינא וחמחלל ש נ ת‬
‫נפיהסיא אפילו נדרננן חרי חוא ננוי לנטל רשוח‬
‫נסנהו־רץ קרינן לרשיעייא בר צדיקייא רשיעא מ‬
‫ושיעא כי האי תנא א ח אניה חיא םחללח ‪.‬‬
‫אות התי׳׳ו‬
‫) ש נ ח דל״ח( אייר וריקא א״ר חדאי א״ד א מ י ‪ ,‬ד׳‬
‫תדאי לנרמיח עבד ויש תנא ד מ י ח א איעזי בן‬
‫חדאי בפרק ה ו ד עם ח נ מ י ‪ ,‬ובירושלמי ושבת ד׳‬
‫ס י ם ץ נ ן תדאי נ ש ם ר' אושעיא‪.‬‬
‫בן ח ו ל ‪ ,‬כפרק חוווע כנר פירשנו נאות חעי״ן‬
‫נבןעול‪.‬‬
‫חידוס איש ו ו מ י מטיל מלאי לנים של ח ״ ח‬
‫פסחים ו מ נ ו ח ‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫]חוטני ב פ כ ״ נ ‪ .‬יעב״ץ‪[.‬‬
‫ר׳ חומא נ ר פנואס נירושלסי‪ .‬דייק ‪.‬‬
‫]חורחא שם אדם ! ר״י נן חורחא פ״ק דיומא‬
‫ס ״ א ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫רב חחליםא נ ד אנימי‪ ,‬א״ל שמואל לרנ החליםא‬
‫מ א נ י מ י ) נ ״ א אבדימי( ‪.‬‬
‫רנ חחליפא נ ר אנינא א״ל ו נ ח ס ו א ‪.‬‬
‫אמר לו רב חחל־פא בר גדא )דייק גוא( לרנינא‪.‬‬
‫]‪197‬‬ ‫שני‬
‫אלעןר טיאמר מטים ר' יוסי‪ .‬א מ ר רב יוסח הלכחא‬ ‫אמר ר' ח נ ח ו מ א ‪ .‬מ חייא ‪.‬‬
‫לםשיחא א״ל אביי אלא מ ע ת ה שחיטה קדטיים לא‬ ‫ר' חנהוםא בן יהודה וריש לקיש והוא ר'‬
‫ליתני אלא דריש וקבל שנר א״ל הכי קאמינא‬ ‫חנחום ‪ ,‬א״ר חנחום ארינ״ל צריך שינוע י נ ו ' ‪.‬‬
‫הלנתא למה ל ׳ ‪ .‬ובס״ה ח ב ה י ם שמואל ודוד‬ ‫ר' חנחומא )דייק חנחום( נפרק אלו טריפות‬
‫‪,‬‬
‫נקשו לידע נאיוה שבט י מ ה נית המקדש ונמיר‬ ‫ונפ״א דיני ממונוח שנעשח לו נם לדי חנחוםא‬
‫דסנהדרין נהלק יהודה ושנינה נהלקו של מימין‬ ‫שהשלינוהו לאריו׳ וניצל שאמר לו קיסר נחיח לעם‬
‫וסנור למננייה נעץ ע י מ ם ‪ ,‬ואמר מופונ ניוזתי‬ ‫אחד ואמר אנהנו לא נ ו מ ני אנהנו נימולים ו נ ו י ‪,‬‬
‫ביח פורחא דכתוב ונין נחיםיו ש כ ן ‪ ,‬ועל דבר זח‬ ‫ו מ ש ם אחר שנצח לקיסר חשלינוחו לנינר ולא‬
‫נחקנא דואג ב מ ד שנאי בי קנאה ביחך אכלתני‬ ‫אכלוהו‪ ,‬ואמר מין אחר מפני שלא חיו רעבים‬
‫הנח שמענוה באפרחה זה יהושע דקאתי‬ ‫והשליכו לו ואכלוחו כמו שקרח לדניאל‪ ,‬ורנ‬
‫מאפרים דבכלחו שבטי כחיב ועלה ה ג מ ל והאר‬ ‫צ מ ח פירש שחיה רעה נקראת נינו־‪.‬‬
‫חנבול ובשבט בנימין כחיב ועלח חגבול ולא כחינ‬
‫]תפאתח שם אשח נ ט ץ ‪ .‬יענ״ץ‪[.‬‬
‫ו ח א ר )בני׳ דידן ו י ר ד ( שיים הכא ח ו א‬
‫(‬
‫ה ש ם ית׳ רת' ינתםנו נירושלם נ ם ו שאמו־‬
‫מצאנוה בשדח יער ו ח בנימין דבחיב מימין ואב‬
‫חנניא נאיש אשר א מ ו תנתםנו נן אנני א נ ת ם נ ם‬
‫יטרף‪ .‬ומודע יחודח חוץ מחזקיוז מ נ ש ח ראשיה‪,‬‬
‫ונירושלם תנוחמו ר ע ש ח עמנו נסים לטונח ‪.‬‬
‫ושם א מ ז ז ם הראש ע״ה ו מ ש ה איון חנביאיס‬
‫פ ״ ד ד ו נ ח י ם ונפ״ר מיתות נסנחדרין א ם ר ר נ‬
‫ואהרן לא מצאתי בתנאים ואמוראים ‪.‬‬
‫נחנץ אמו־ ר נ ח מ א נ ו ח אמר ר נ תלנתא מ י‬

‫סדר האמוראים‬
‫‪6‬מניהם‪.‬‬
‫]הרבדים הפפונריפ חוטפחי סםשי‬
‫בעל דוויח עילם ‪ .‬חסעדיך‪[.‬‬

‫המשנה ווה י ס ו ד ‪ ,‬ומהם יתבאר ח כ מ ת ו ‪ ,‬ומה‬
‫שקבל מרבי‪ ,‬ונמו שרבי עשה ס ת ם טתניחץ ר'‬
‫מאיד בן רב עשה ס ת ם ספרא ר׳ י ה ו ד ה ‪ ,‬וסתם‬
‫ספדי ר׳ שמעון‪ ,‬ובךר׳ חייא עשה ס ת ם התוספתא‬
‫לדי נהמיה חבר ד׳ מ א י ‪ ,‬ידי ?וזנן בימי רבי עדיין‬
‫חיח קטן בימים אע״ס שלמד קצח לפניו‪ ,‬אבל רב‬
‫היה מבית דינו מ א י ח א בסנדדדין ובטתן הנעקץ‪,‬‬
‫וכן בימי ר מ צתן לו דשות לילך לבבל לדון ו*"ג‬
‫עיקר הקבלה בידו מרבי ה י ה ‪ ,‬והוא היה המקבל‬
‫חל״ח בפרט‪ ,‬וגם לר קבל מובי רדד לנבל מ נ ץ ר ב ‪.‬‬
‫ו ש מ ו א ל קבל מרבי ומלר‪ ,‬ומבי׳ ויכו של רבי חיו‬
‫שמעון וגמליאל מ ע ודי אפס ור׳ חנינא מ חמא ‪,‬‬
‫ווי ח״א ודנ ור׳ ינאי ו מ קפוא ושמואל ודי אושיעי'‪,‬‬
‫ומרב ושמואל קבלו רב הונא ורב יהודה ורב מ ת נ ה‬
‫ר' חייא מ אשי ורב ח ס א מ נוריא ורמז בר אנוח‬
‫ונם רב מןנץ בר יעקב חוזן חנשיא וגם רמי א ח רנ‬
‫יהודה בד יחזקאל‪ ,‬ו נ פ ח ! ג״כ ו ב כהנא הואשץ ודנ‬
‫ענן והרבה מ ה ם ‪ ,‬אבל עיקר י ט ק נ ל י ם ו ב הונא‬
‫ועתה נחזור להשלים בוונת הספר ולהו׳ניר‬
‫ומני הרטווםים נחבטים כרי לירע זמני האחרים‪.‬‬
‫וכן י מ ן סבוראי שחיו מ ה ם בתלמוד ועשו קיסרית‬
‫ופסקים ו א ח ר זח ה ג א ו נ י ם ‪ .‬ותימה על הרםנ״ם‬
‫ז״ל שלא הוכיר כלל מ ד מ ן סבוראי מזחלת המדע‬
‫וחומד הגאונים ‪ ,‬והרםב״ן ז״ל בחדושע ואחדים‬
‫הונידום מ הרבה ם ח ם בתלמוד ו ח ם סיימו התלמוד‬
‫כבלי •‬
‫אמרנו ני דמנו הקדוש הוא שעשה‬ ‫כבר‬
‫המשנה הוא המקונל הל״ד דמ וטהור ‪ ,‬ואע״ס‬
‫ש ו ז נ מ ם אהרים קנלו מ מ נ ו גדולים נ מ ו ר חייא‬
‫שעשוז חתוספתא לבאר עניני ח ם ט ו נ ח ‪ ,‬ודי‬
‫אושעיא ש ח מ ספר בראשיח ‪ ,‬וקודם לרבי חובר‬
‫מכילתא םואלח שמוח לד׳ ישמעאל‪ ,‬וכן לר' עקיבא‬
‫מ כ ל ת א ‪ ,‬חעיקר שקנל ממנו חוא ר נ שחנו• תוחש‬
‫כהנים חוא ספרא שמתתיל מ ר ק ר א ‪ ,‬וכן שאר‬
‫ספרי הרב ונקרא ספרי ש ה ם נ ׳ ספרים אחרונים‬
‫] נ ס ר מ ואלה הדברים[ ‪ ,‬שאלה ח ם לבאר עיקיי‬
 ‫ספר חסין‬
‫עקיבא ‪ ,‬ונן הוא עצמו נפי' המשנה םנזז לר'‬
‫מאיר בכת השנית אהר ה ח ר ק ‪ ,‬ולר' שמעון בן‬
‫אלעור בכת וזד' עם רבינו הקדוש ‪ ,‬וא״כ לא עלה‬
‫וה על רעת הרב אלא שנפל שבוש בספרים ‪ ,‬ולכן‬
‫לא הושג מהראב״ר ו״ל באלו הבי ר״ל ר' חנינא בן‬
‫תרדיון ודי שמעון בן אלעור ‪ ,‬אבל ברי ישמעאל‬
‫שאמר בפי שני דערויות כי הוא תלמיד ר' עקיבא‬
‫נ״כ בכאן ה ם מ ם ר״ל בהחלת המרע עם מ ה שאמר‬
‫במשנה ‪ ,‬כי אמר במדע ר' ישמעאל ור' מאיר‬
‫קבלו מרי עקיבא ואינו כן בי א ס הבירו‪ ,‬וב״ש‬
‫עם וח שמצאתי בפרק חמישי דובחים שבאו‬
‫לפני ר' ישמעאל לאמר חדברים שאמר ר׳ עקיבא‪,‬‬
‫ואמר ל ח ם ר' ישמעאל צאו ואמרו לר' עקיבא‬
‫טעיח ‪ ,‬וכן בסוף יומא בענץ ה מ ן ‪ ,‬ואפילו חרב‬
‫לחלםיד לא ישלח ביד אחרים ‪1‬ח כ״ש לרבו ודי בזח‪,‬‬
‫אע״ם שנמצא נרסא לחרמב״ן ו״ל בענץ חמן שרי‬
‫עקיבא אומר טעיתי וח לא נמצא בגמרות ‪.‬‬
‫אשי ורבינא והם סוף הוראה ‪ ,‬ורב אסי קבל מרב‬
‫וקידם שנבאר רבנן סבוראי נאמר חומניס שהיו‬
‫בהם ההכםים הרשומים ‪ ,‬כדי שתוכל לבאר יוחד‬
‫בחכמי חחלמור עהוכרנו מי ה ם ובאי וה ומן ה י ו ‪,‬‬
‫אע״פ שיש בוה קושי כי מ ה ם האריכו ימים וחיו‬
‫בהרבח דורות כמו ר׳ יוחנן ורב ארא בר אחבח ורב‬
‫נחמן בר יצחק ואחרים‪ .‬וזה נבאר כפי מ ה‬
‫מ ה שכתבו הגאונים בספריהם ומספר קבלח‬
‫ההםיד נעל ד ו ת ת עולם שהיה בומן הרםב״ם שאין‬
‫לי בזז עתר ‪ ,‬אבל אם אני ריאה שאינו עולה על‬
‫הרעת כשי התלםור אשיג ‪.‬‬
‫וכבר ד מ נ ו על דבר רבי שהוא רבינו הקדוש כי‬
‫חוא סמסבל חל״ד ‪ ,‬ואמרנו כי בשנות ק״כ לחרבן•‬
‫שהיא שנת ג׳ אלף וחחקמ״ט ליצירוז טיחיא שנות‬
‫ת‪.‬״ק לשטרות נ ח ח ם המשנה בוקניחו של ר ב י ‪,‬‬
‫אבל בוזז נשאר ספק שמצאו חנאון רב שמואל בן‬
‫חפני ה כ ח ן ‪ ,‬כי בשנת חק״ל לשטרות או סיים‬
‫המשנה ושלח כל החכמים לארצוחם ת ה הןםיף‬
‫שלשים שנה ע ח ר ‪ ,‬אבל חחכמים מאנשי צרפת‬
‫ואשמו כמו בעל צדח לדרך ואחרים הסכימו בי‬
‫חוא ח״ק לשטרות קיכ שנים לחרבן ביח שני‪ ,‬ואולי‬
‫נםוף ימיו של רבי חיח בן שלשים יותר כמו שאמר‬
‫רב שמואל מ ח ס נ י ‪ ,‬ואו היח נימי רנינו הקרוש‬
‫שנת ג׳ אלפים וחחק״ם גילינום חרופא מ ו נ ד‬
‫אשד הסדג עליו חרםנ״ם ז״ל בסד‪ .‬ש ד מ נ ס פ ח‬
‫על מ ש ה אדון הנניאים שלא נותן ט ע ם לתורה כמו‬
‫שהוא נותן נעניני השהוסים ו ה א ב ח ם ‪ ,‬וזזסוינ‬
‫עלע מאד חרב ו״ל מ י ך שנחן מ ח נ מ ח ו ליראיו‪,‬‬
‫אבל מ נ ח הימים לנוצרים נראה ני נלינוס הרופא‬
‫‪[198‬‬
‫ורנ יהודה ונם רנ נחמן חזם הםקנאם הל״ו‪.‬‬
‫ומהם קבלו רב הסדא ורבה מ רנ הונא וגם רנ‬
‫ששח סני נחור ‪ ,‬ורבח ורב עסף וביד אלה הבי‬
‫האחרונים סיני ועוקר ה ח ם היהח עיקר חקבלח ו ה ם‬
‫המקבלים חל״ו‪ .‬וחלמידיהם שקבלו רבינא הראשץ‬
‫ורב כהנא הבי‪ ,‬אבל מי שנחנו נפשם עליה'הרב ונם‬
‫חחלמת־ ה ם אביי מרבו רבה‪ ,‬ואביי כמו חלמיד ח מ‬
‫לרב יוסף ‪ ,‬ורבח רבו חםובחק רב יוםף וביד אלח‬
‫נשארוז חקנלח ‪ ,‬וגם רנא קצות למד מרבח והם‬
‫ר״ל אנ״ שנקרא שמו נחמני ורנא מ י ח ו ר נ יוסף‬
‫מ ח מ א ה ם המקבלים הל״ח ‪ .‬וכן אניי ורנא קבלו‬
‫קצות מרב נהמן מ יעקב וכן רבא קבל מרב חםרא‬
‫ח י ת נ ו ‪ ,‬ואחרי נן ק מ ו מ ה ם כמו ק רב חונא‬
‫בריה דרב יחושע אע״פ שחיח וקן ורב נחמן מ‬
‫יצחק כמו הבירו ווה הארץ־ ימים רבים‪ ,‬וכן רב פסי‬
‫חאחרון ורב ססא חאחו־ץ ורב כהנא הכהן האהו־ץ‬
‫ורב זביד והם המקבלים הל״ט ‪ .‬וחלםידיהם רב‬
‫ססי ורב ססא ורב כהנא ה כ ה ן ‪ ,‬ובאלה אמר ני‬
‫הוינא בי רב ספי ובי רב סםא ובי רב כהנא בסרט‬
‫שהוא ר מ והלכה מ ב כהנא ננד רב אשי כי הוא‬
‫רבו‪.‬‬
‫והם רב אשי ורבינא המקבלים הארבעים כימים‬
‫שנחנח חחורח ‪ ,‬וא״כ נםחלקה הקושיא שלא קבל‬
‫מרבא רב אשי כמו שאמר הר״ט במז״ל כי כמי‬
‫שאמר יום ש מ ת ר'עקיבא נולר ו ב י ‪ ,‬וזה יורה‬
‫כל אדם כסי ה ד ו ח ת יום שמת רבא נולד רב א ש י ‪,‬‬
‫וכן אומר המאמר שאץ צדיק נסטר מן העולם עד‬
‫עד שנולד צדיק כ מ ו ת ו ‪ ,‬אבל בעלי ושמואל אמר‬
‫עד שלא נבתה שמשו של עלי זוהה שמשו של‬
‫שמואל ש נ מ נותננא וורח השמש ומ{ השמש‬
‫נימיו של עלי‪ .‬ומה שאמו גתהלת ססו־ המדע‬
‫הניחו של ר' מאיר ר' יהודה ודי יוסי ונוי ור'‬
‫חנינא בן הרדען יה שקר בססו־ים מ לא עלה‬
‫בדעחו של הרב ז ה ‪ ,‬כי ר׳ מאיר חחן ר' חנינא בן‬
‫תרדיץ הוא מ ח כ ה הראשץ שראו ה ח ר ק והוא‬
‫נמנה קודם ר׳ עקיבא ‪ .‬יכן מצאתי בסי׳ חמשנח‬
‫שלו וא״כ טעות הוא שנסל בססרים‪ ,‬וכן מ ה‬
‫שאמר הביחו של ר׳ עקיבא ה ם ר' טדםץ וכוי‬
‫הור מ מ ה שאמר במפתח המשנה שהיה כמו ר מ‬
‫שאסר לו הרשני‪ .‬ובפרק הכותב נסחשק בגמרא‬
‫א ם הוא רבו או חבידו‪ ,‬ופסק חוא״ש ש ם כר׳‬
‫עקיבא משום דחבימ של ר׳ טרסץ ה י ה ‪ ,‬אבל‬
‫מ ה שאומר עוד ש ס כי מן תבז־יו של ר' עקיבא ר'‬
‫שמעץ בן אלעו!• זה שקד מבואר‪ ,‬כי בסי׳ בגמרא‬
‫שהוא הלמיד די מאיר ודי מאז־ חלנח־ו של ר׳‬
‫]‪199‬‬ ‫שגי‬
‫בר ח מ א ‪ ,‬והיי ©ני נשיאים בימיו רנן גמליאל בני‬
‫סול רבי ודי יהודה נשיאה ב נ ו ‪ ,‬ווה ר' יוחנן קבל‬
‫מרי אושעיא בסרט ומר׳ ינאי ומחוקיה בן ר' חייא‪,‬‬
‫והיה ראש י©יבה ©נים רנוח כמו ©מונים ©נח‬
‫ומת בשנח ד' אלפים וטייל‪ ,‬ונראה וה נפי הסבוא‬
‫הואח לועח חואשון ני נ ח ח ם המשנה שנת ולין‬
‫לשטרוח ק״ך לחרנן‪ ,‬שמיד ש מ ח רני מלך ר'‬
‫אסס ודי חנינא נר חמא יגשר שנים ‪ ,‬ומיד מלך‬
‫ר' יוחנן שמונים שנח כמו יוסף חצריק שנא‬
‫מ מ נ ו ‪ ,‬וא״נ למאחים שנח אחר החרבן נקריב‬
‫נעשזזחחלמוד ירושלמי‪ ,‬ואחריו מלך ר׳ אמי וחיה‬
‫נומנו גם כן ר׳ יחודח חנשיא נץ ר נ י ‪ ,‬ונכל אלו‬
‫המרוח היו נ״נ• המונעים סנהדדץ ‪.‬‬
‫ד ו ד ו ‪ ,‬וכן מרי יוחנן אע״ם שחוא חלמיר ר״ל מרי‬
‫הדור השני רב יהודה ורב הונא‬
‫אבל נ נ נ ל מ מ ן ר׳ יוחנן אתר שמח שמואל‬
‫חיוז לראש ישינח ננחרדעא נמקום שמוי*ו רנ‬
‫יוזודח נ ר יחוקאל ‪ ,‬אנל נראח נם״ם חניח וסרק‬
‫עשרה יוחסין שנסים נדיחא חיח ראשי ישינח ‪,‬‬
‫רב נחנץ היה ריין מ מ נ ם נוהרדעא ר״ל מ מ ן רנ‬
‫יחווה ורב חונא וחס חדור השני מחאמוראים ‪,‬‬
‫אבל רב חונא הלמיר רב בםורא מקום ר מ ואש‬
‫ישיבח ‪ ,‬ורש״י אמר בסום בדיחא בסרק חדר עם‬
‫הננרי‪ ,‬ורנ יהודה היח ג ו ל נ ח נ מ ח מרב חונא‬
‫אע״ס שאמר רנח שלש מיל* שאלחי חנמחיה דרב‬
‫הונא ויחנו לי ועותריח ררנ חסרא רחנו לי‬
‫וענוחניחיה דרנה ולא יוזנו ל י ‪ ,‬א״נ דנ הונא‬
‫היד! ח נ ם יותר ‪ ,‬ועוד ני אמרינן ב מ נ ו ח דני הוד‪.‬‬
‫מטי רנ יחודח נעיקצץ חוח אמר חורזת דדנ‬
‫ושמואל קא חדנא חכי ם ם ח מ א שלא היה ה נ ם‬
‫גדול כל כך אנל חיח חסיד גדול ‪ .‬ואע״ם שחיח‬
‫קורא לו שמואל שיננא איסשר שחיח מחודד נערך‬
‫שאר החלמידים או יוזיח פירושו כאשר פירשו‬
‫קצחם שו״ל שיננא שהיו שיניו גרולוח ‪ ,‬ולפיכך‬
‫גנרח ישינח םורא ספני שחיח רנ חינא ח כ ם‬
‫ועשיר וקרינ לנשיא ‪ . (1‬ונשנסטר רב יהודה חזרו‬
‫שני חישינוח לרנ הונא ‪ ,‬והיה ארבעים שנה ראש‬
‫ישינח אחר שמואל ו ס ת שנח ד' אלף וני ליצירה‬
‫אחר שמח ר׳ יוחנן י״א שנח ‪ ,‬ואלו חלמידיחם ‪:‬‬
‫רנ הסדא ורנה מ נחמני ורנ יוםף ורנ נחנץ מ‬
‫יצחק ור׳ זירא ורנה נ ר רנ הונא ורנ ה ם נ ו נ א ‪,‬‬
‫אע״פ שרב חמנינא למד עם רנ ‪ .‬אנל אני אמרתי‬
‫אשיאן ווב שימי מ אשי[ ווב חייא מ אשי ווב‬
‫שן ועותריה עד וקרונ לנשיא מתריו מישון דייק‬
‫לחיותי ייחי יסה וסםידר סאשר הוא בב״י וחענץ‬
‫אתי‪ .‬המע־ץ‪.‬‬
‫י‬
‫היה ה׳ שנים אהר נטלמיום שנעים שנה לחונן‬
‫שנח נ' אלסים וחחצ״ה ‪.‬‬
‫ומיד אחר רבי היה ר״ג נ נ ו נשיא וויי אפס ראש‬
‫ישינח ‪ ,‬ואחריו נדד היה רי־חנינא מ ח מ א נ מ ו‬
‫שצוה רני שיהיו; לראש ישובח אלא שלא רצח‬
‫נ ע מ ד שהיה ר' אפס גדול נ' שנימ מ מ נ ו ‪ ,‬אנל‬
‫מיד חיח אחריו כמו שאומר נ ש נ ח ‪ ,‬וחניריו נני‬
‫רמ ר״ג ור' שמעץ וכן ר' אושעיא מ ח מ א מ‬
‫ביסנא ור' חייא ‪ ,‬וזח ‪.‬שאמר מ ' חייא נםחסק‬
‫נתלםוד אם מ ח קורם ר מ ונן מחניריו מ קסרא‬
‫ולוי ו א מ ה ושמואל ורנ ו נ ד ר׳ חייא ‪ ,‬ונל אלו‬
‫נקראים בשם חנאים אע״פ שםקצחם לא נ נ ח מ‬
‫נמשנח אמרו רב חנא חוא וסליג‪ ,‬ונ״ש ר' חייא‬
‫אושעיא ראו! ר׳ יחזק פדו של ריח״א וקרא ע מ ו ‪.‬‬
‫וכל וו! נאוץ ישראל ‪.‬‬
‫הדור הראשון רב ושמואל‬
‫אבל ו נ ושמואל ידוו לננל ו ו נ ח מ ו נ ח נ ח‬
‫לםוףימיושל ונינו חקווש שח‪.‬־א נשנח חק״ל‬
‫לשטרוח‪ ,‬ווה נא למנץ ו נ שמואל נן חסני נ ש נ ח‬
‫שלשת אלפים ותחסע״ט ליצירוז‪ ,‬ואו נשירד רנ‬
‫לננל מצא לד׳ שלא ‪ ,‬וחית רנ עניו מאד ולא‬
‫רצח להיוח ראש ישינה עד שנסטר ר' שילא‪ ,‬ואלי‬
‫לקח וח נעל דורוח עולם מ מ ח שאומר ניומא ני‬
‫רב עשח עצמו חורגמן לדי ש ל א ‪ ,‬אנל נספר‬
‫מ י ת ו ח אמר שמצא לדי אנא ואלי חוא אנא א מ ח‬
‫דשמואל‪ ,‬ועוד לא רצה להיות ראש ישינח‬
‫ננהרדעא נמקומו של שמואל ‪ ,‬ונן נראה בתלמוד‬
‫שקודם ירר שמואל לבבל‪ ,‬ני נאשר נא רנ שלה‬
‫שמואל לקרנא שיהיה בודק אותו‪ ,‬והלך רב לסורא‬
‫שזזיא מ ח א מחםיא ני נס״ק והודיות אומר נ י רב‬
‫חונא מ נ ד ף לבלי ט נ ח א רםחא מחםיא ‪ ,‬וידוע‬
‫נתלםוד ני רנ הונא נסורא ‪ ,‬חזיה שם רנ לראש‬
‫ישינה עד שנסטר נארנע אלף וגי שנים ‪ ,‬ונאו‬
‫נ ד ישינתו לשמואל ונסטר ד' אלסים ועשר שנים‪,‬‬
‫והיה ה נ ם נ ד ל נכל ה נ מ ו ת כמו שאמרנו שמואל‬
‫יוחינאה ואםייח דוני מוסיף על חנמתו מזורה ‪,‬‬
‫ו כ מ יווע חוא ני ח ם אלו שלמוו מ ח ם נ ד רנ‬
‫יהוקאל רנ יהווה חעיקר וומי ו ו נ ח מ א ו ו נ ח מ‬
‫א מ ח ורב ששח ] ו ס ד נהור היה[ ורב נהנץ מ‬
‫יעקב חוץ חנשיא ווב ענן ווב מחנח ]ודי יצחק מ‬
‫ח מ א מ נוריא ורב כחנא ]חראשון[ ‪ ,‬ובימיהם‬
‫חיה ראש ישיבה בא״י ר' עחנן אחר שמח ר' חנינא‬
 ‫ס פ ר י חסין‬
‫ני ר' אבא בבבל בומן רבא בר פלוגתיח דאב״ ‪,‬‬
‫וקרא לו נריה דרנ יובף נ ר ח מ א ושישלם השור ‪,‬‬
‫ועלח אח״ר ר׳ אנא לארץ יטוראל אחר פועלה ר׳‬
‫•ירא ואמר חלנוח לפני ר׳ יוחנן ור׳ אלעור וא״נ ד׳‬
‫יוחנן נזמנם ‪ ,‬אנל מ ה טואמר ני נ״נ מנים מלך‬
‫דגה וה א מ ת נדאיתא נםיף ברנות ונסוף הוריוח‪.‬‬
‫ועוד קמה לי א ס רנ הונא מ ת נטונת נ' ורנה‬
‫נסונת ם״נ א״נ היה רנה נ ן ה' שנים נ ש מ ח רנ‬
‫חונא ‪ (1‬מ ח א״א ני נפרק שנים אוחוין א״ל רנ‬
‫חסדא לרנח לאורתא נעי מינך רנ חונא חרץ‬
‫ההוא ‪ ,‬ווה לא יעלה על הדעה שרבא היח נומן‬
‫רב הונא ‪ ,‬אבל רבה בר נהמני הכל מודים שקבל‬
‫מרב הונא ‪ ,‬וכן בפרק עצמו החד לומר א״ל רב‬
‫רנ הסדא לרנה כי רב הונא יהיה שואל ממנו ועוד‬
‫נ ס ו ף נהרא א״ל רנ חסדא לרנח לאורחא נעי מינך‬
‫רב הונא ו נ ו י ‪ ,‬ונסוף ננל מערנץ נעא רנח מרנ‬
‫הונא ‪ ,‬וכן בפרק •כל הגט א״ל רב הסדא לרבה פוק‬
‫עיין בח דלאורחא בעי לה מינך רב הונא ‪ ,‬וכן‬
‫נפרק ננל מערנין נסופו אמר רנה כי חוינן בי רב‬
‫הונא אינעיא לן ו נ ו י ‪ ,‬ונן הראנ״ד נהשנוחיו‬
‫בחחלח המדע על ההנמיס שקנלו מרנ הונא ונוי‬
‫אמר שם ורבח )כ״י ורב( ורב יוסף נ״נ ו נ ו י ‪ ,‬ונן‬
‫חוא עצמו בעל ר ו ת ח עולם אמר כ ן ‪ ,‬וכן חוא‬
‫כמו שצחבחי ברבח וכן ברב י ו ס ף ‪ ,‬סוף פרק‬
‫מפנץ נ ש נ ה אמר רנ יוסף ני הוינן בי רב הונא ‪.‬‬
‫והנראה לי ליישר זה הדנר כפי החלמיד ני נמצא‬
‫נ ר נ הונא מיתתו נפרק כיצד ה ת ל ) נ א ״ א ( נאשר‬
‫שלח ר׳ אנא נר ונדא למרי נר מר ה נ ר רנה‬
‫שישאל מ ר נ הונא או נה נפשיח דרנ חונא‪ ,‬ונסוף‬
‫מ״ק שהעלוהו לא״י וחיח שם ר' חנא חלמית והיו‬
‫או ר׳ אמי ודי אםי חלמידי ר' יוחנן ור׳ א ל א ור'‬
‫חנינא ור' אנא דוש עליו‪ ,‬ונם רנ ספרא חלמית‬
‫חיח שם נמותו ורנ חסדא ‪ ,‬וננל וח לא נונר ר׳‬
‫יוחנן ונראח שננו־ מ ת ‪ ,‬והםנרא נותנת שאו מ ח‬
‫ר' יוחנן נ״נ נשנה החיא ש מ ח רנ חונא ‪ ,‬והיה‬
‫רבה נר נחמני או ראוי לסםיכח לפני ר' ץחנן‬
‫ולקבל מרנ הונא רנו ויהיה או נן י״ח שנים ומלך‬
‫מיד נ ש מ ח רנ הונא נ״נ שנח לחשלום ארבעים‬
‫שנח שחיו!‪ ,‬ונן או מלך רנ חםדא נ ש מ ח רנ‬
‫חונא רנו נסורא שחיא מחא מחסיא נ מ ק ו ם ר נ ו ‪,‬‬
‫ורבה נשום נ ת ח א נמקום רנ יהודח ד נ ו ‪ ,‬ונן‬
‫נראה מהתוססוח נפרק המפקיד ני רבה היה דן‬
‫בומן רב ח פ ד א ‪ ,‬ל א כאשר אמר בעל ת ר ו ח ע ל ם‬
‫כי רב חסדא מלך עשר שנים אי־ מ ו ח רב ח ו נ א ‪,‬‬
‫ל פ ח ו ח יחיה קרונ לעשרים שנה ‪ ,‬ואז אניי ירנא‬
‫י( ר״ל אס שנאסר כדעת חיא״בד שיפית תי רבה היי‬
‫ס שנח י חמעריך י‬
‫‪[200‬‬
‫למעלח ש ח ם שנים רב המנונא ‪ .‬וקוםטנטץ אשד‬
‫ח כ ת ח רומי ואיטליא על דח יש״ו חיה שנח ד'‬
‫אלפים ועשרים כמו שכחב ר' שמעץ תראן בסוף‬
‫חחלק חשני ממנן אבות ‪.‬‬
‫הדור השלישי רב חסדא ורבה ורב יוסף‬
‫הדור חשלישי רב חסדא תלמיד חבר לרב חונא‪,‬‬
‫ודי שנים קודם פטירח רב חונא בנח ביח המדרש‬
‫לעצמו בנפת‪ ,‬ואחר שנפטר רב חונא חיח רב חםדא‬
‫לראש בםורא‪ ,‬וכן נראח לי נס״פ כל הנשבעץ‬
‫והיו! ראש ישיבח עשר שנים ומח בשנת ר'‬
‫אלפים וסי וקן מ א ד ‪ .‬ל י נראה כפי החלמוו כי רב‬
‫נחמן אנ״ד ]מלך[ מימי רנ הונא עד נ׳ שנים‬
‫קודם שמח רנח נר נ ח מ נ י ‪ ,‬ואחריו ר״ל אחר ו נ‬
‫חםדא מלך חנירו רנח נ ר נחמני נ״נ שנח ]והוא‬
‫חנר נואשיח רנה ושאר חרנוח[ ‪ ,‬ומח נן‬
‫ארנעים שנח נשנח פ״נ לאלף החצזישי‪ ,‬ואחריו‬
‫ו נ עסף ישנ על כסאו שנחים וחצי נואיתא‬
‫נ ה ו ת ו ח אנל נסוף נ ו נ ו ח אומו שנחים ‪ ,‬ונפטו‬
‫נשנה פייה ליציוח ‪ .‬ורנח נ ר נחמני נ נ ר יועח ני‬
‫נ ת ז לאנס ושם מ ה ונינרו אניי ורננן‪ ,‬ותלמיויה'‬
‫אניי ורנא בר יוסף נר ח מ א ] נ ר יחזקאל ורנינא‬
‫הראשון ורנ נה‪8‬א השני ואחתם ובים[ ‪ ,‬ושנים‬
‫עשר אלף חלמידים היו לו לרנה נר נ ה מ נ י ‪ ,‬וניל‬
‫ני וה למוו מ מ ה שאמר נפי השוכר אח הפועלים‬
‫)ופו״א( שהלשינו עליו שהיה מבטל שנים עשר‬
‫אלף וכוי • ו ק פירש רב צ מ ח גאון ו״ל בערך הפ״א‬
‫מסגר שנים עשר אלף חכמים ‪ .‬אמר אברהם‬
‫זכות בכאן אני ת צ ה לשלוה יד ל ה ק ש ו ת על כל‬
‫זח שנחב בעל רותח עולם חוא ספר קבלה ההסיד‬
‫ר״ל על מ ה שאמר ני ר' יוחנן מ ח נשנות ט״ל‬
‫ליצירה י״א שנים קורם ש מ ח רנ הונא נ ש נ ח נ ' ‪,‬‬
‫ורנ הסדא שנת ס׳ ורנה שנת ם״נ ני נ״נ שנים‬
‫וחצי מ ל ך ‪ ,‬ורב יוסף שנת פ״ה ני נ ׳ שנים והצי‬
‫ס ל ך ‪ ,‬על נרחך יעלה נ י ת נ ו מנל וזז ניץ שרנה‬
‫בר נחמני חיח‪.‬ארבעים שנח כדאיחא בסיף מ״ק‬
‫שא״כ נ ל ד נ' שנים אחר ש מ ח ר' יוהנן ווה אינו‬
‫א מ ת ‪ ,‬כי בסוף כתובות אומר כי שלחו לו אחיו‬
‫לרמז נר נחמני שיעלח לארץ ישראל‪ ,‬ואמרו לו‬
‫אע״פ שחכם אחה אינו רומה חלמו־ מ ר מ הלומו‬
‫ס ע צ מ ו ‪ ,‬א״נ אץ לך רב יש לך רב ומנו ד׳ יוחנן‪,‬‬
‫ונם רסוו לו שיסמכחו ר' יוחנן נ מ ח ששלחו לו‬
‫הלכה מ ' יחודח נפרדות כאשו פירש ר״ח שם ‪,‬‬
‫לומוים לפני ו נ ח ‪ ,‬ועוו נסת! אלו טריפוח )מג״נ(‬
 ‫]‪201‬‬ ‫שני‬
‫הישיבות סעם ב ' ‪ ,‬והיה לראש ישיבה בנרש )נ״י‬
‫בברנש( עיר קרובה לסורא רב ססא חשעח עשו־‬
‫שנים ונספור שנר‪ .‬ר' קל״ב ליצירה ‪ ,‬יכן אחר‬
‫שנפטר רב נחמן בר יצהק היה לראש ישיבה‬
‫בנהרדעא רב המא מנהרדעא ט' שנים ונפטר נ ם‬
‫הוא שנת קל״ב ‪ ,‬ולא המכר רב הינא בריר‪ ,‬דרב‬
‫יהושע בראשי ישיבות אע״פ ןניהיה ראוי לוה ‪ ,‬ו ק‬
‫נראה בהלימות והרואה דאמר שם רב אשי ראש‬
‫ישיבה ורב הונא בריה דרב יהושע ראש לבני ג ל ו ‪.‬‬
‫קבל מרב יהודה ושרב יהודה מת קודם רנ חונא‬
‫הדור הששי רב אשי וראשי‬
‫הישיבות שהיו בימיו‬
‫גראה מהגמרא נ ש נ ח פרק שמונה שרצים נמי‬
‫ומרבי ועד רב אשי לא נמצא תודה וגרלה‬
‫במקום אחד אלא ב ו ‪ ,‬ובימי רב פפא בשנת‬
‫ארבעח אלפים קכ״ז חחחיל רב אשי לחיוח ראש‬
‫ישיבה בסירא‪ ,‬ונשנה החנדשיח לגדולתו מחו רג‬
‫פפא ורב המא ‪ ,‬והיה רב וביר לראש ישיבד! בפום‬
‫בדיחא שמונח שנים ונפטר ]בשנח ד' אלפי' ק״מ[‪,‬‬
‫ואחריו רב דימי מנחרדעא ג' שנים ונפטר בשנת‬
‫ד' קמ״נ‪ ,‬ואהריו רפרם בר פפא והיח זקן ונפטר‬
‫באיתה שנה עצמה שהיא שנת קמ״ג ‪ ,‬ואחריו‬
‫רב כהנא השני ב״ת שנים ונעצר שנת קע״א •‬
‫ונם זר נריחוח נמקום רב נחנא כיח שנים‬
‫אומד רב הוניז נריח דרנ יחושע ל א נהירא ‪,‬‬
‫שבפירוש אומר נחלמוד נחלומוח ד ח ת א ח שלא‬
‫חיח ואש ישינח אלא ראש לנני נלו כמו שאמרנו‪.‬‬
‫גם נוח רנ נחנא נםחפק לו אם הוא רני של ב‬
‫אשי וחיח זקן מ א ד ‪ ,‬ואחריו מר ווטרא ח מ ש‬
‫שנים ונפטר שנח קע״ו‪ ,‬ואחריו רנ אחא נריח‬
‫דרנא שחי שנים ונסטר שנח קע״ח ‪ ,‬ואחריו רנ‬
‫יימר שנע שנים ונסטר שנת קס״ח ‪ .‬וכל אלו‬
‫נסום בדיחא אנל נומן נל אלת רנ אשי נםורא‬
‫ששים שנה ואש ישינה ונסטר שנח קס״ו והיא‬
‫ש נ ת תשלה קצירח ער ים לשטווח ‪ ,‬והוא חחל‬
‫לנתונ חחלמוד ולא סיים אוחי שלא חםסיק לגמרו‬
‫זהו ד ע ת ו ‪ ,‬אנל נספר המצוח נחקרמח נ ת נ מ‬
‫נוה השנה עויץ היה רנ אשי קיים וסיים חחלמוד‬
‫ננלי ווה לשונו ‪:‬‬
‫פני הפיוו ה ג ו ל לא היו הכמי הווווח‬
‫הדור התמישי רב נתמן בר יצתק ורב פפא‬
‫ב ה ס נ מ ח ״•חח ע ו ש ע מ ו ו נ אשי שנח שנייא‬
‫‪$‬חונן חניח והוא חשל״וז לשטרות ושנת ארנעח‬
‫א פים וקפ״ו ליצירח כמו שכחב בכחנ רנ שרירא‬
‫באץ אביו של רבעו האיי גאון‪ ,‬והאיש ההוא רב‬
‫אשי חיח ראש ישיבח בבל ‪ ,‬ומימות רביגו וענ­‬
‫וב אשי לא מציגי חורה ו ג ו ל ח במקום אחר ינחן‬
‫‪2‬‬
‫ואחר שמח רנ הונא מלך רנח כ״נ שנים וח אינו‬
‫איפשר נפי חחלמוד ונפי העיון ח ט ו נ וקנלחו‬
‫איננה ננונה נוה ‪ ,‬אלא שנשנח חמשים או ששי׳‬
‫מחו ר' יוחנן ורנ חונא נשנח אח! ‪ , 1‬וחלמידי רנ‬
‫חונא ש ה ם רנ הסדא ורנה נר נחמני מלנו ניחר‬
‫נל אחד נמקומו ו רנה נסים נדיוזא נמקום רב‬
‫יהודה רנו ורנ הםדא נסורא נפרק נל ה נ ש ר ‪ ,‬ונן‬
‫נתלמוד ר נ ח ורנ חסדא חרווייהו צדיקים ‪.‬‬
‫ועור אני אומר שקשת לי יותר שאמר מ רנח‬
‫זמן מ ה ני חישיניח של רב יחודח חורו לרב הונא‪,‬‬
‫וא״נ היח ר נ ה יוחר גדול כשקנל מרנ הונא ‪ ,‬ונן‬
‫מלח א״ל רנה לרנ יחווה‪ ,‬ו ק נפ״ק דזנחים שחיי‬
‫רבה עם רב יהודה וכן אמרו חתוםפוח נפיק רשנח‬
‫בענץ חי״ח דברים שגורו‪ ,‬וכן בשי כחב הראב״ר‬
‫בחחלח המדע ני רבה ורב יוסף קבלו מרב יהודה‬
‫ומרב חונא ‪.‬‬
‫ל כ ן אני אומר כי וב יחודה ודי יוחנן שניחם‬
‫נסרק אחר נפטרו לחיי חעולם חבא ומיד מלך רב‬
‫חםרא ורנח נ י ח ר ‪ ,‬אי שרנ יחודח מ ח אחר רנ‬
‫חונא ור' יוחנן כמו שנראו! נסרק נל ח נ ש ר ‪ ,‬כיון‬
‫לאנץ נר נחמן קירא א ח י ‪ ,‬ו נ י נ יחודח הארכחי‬
‫נזה לנרר ר נ ר י ‪.‬‬
‫ועוד סיוע לרברי ני נם״ם נזקין נראה ני איזו־ רנ‬
‫יהח־ח מלך רבח ‪ ,‬ואחריו רב יוסף ואחריו אביי‬
‫ואחריו רבא ‪ ,‬וא״כ אם רב יחווה מ ח קודם רב‬
‫חונא יחידי‪ ,‬רבח מולך קודם רב חםדא ‪ .‬ווח חסך‬
‫מ מ ה שאמו־ ווי נוח ונן פוש״י כדברי‪.‬‬
‫הדור הרביעי אביי ורבא‬
‫הדור חרניעי אניי אחר רב יוסף י״ו שנח חיח‬
‫ראש ישינח נמו שונרחי ונפטר שנח ד' אלף צ״ט‬
‫ואחריו חיח לראש נמחווא רנא נר יוסף י״ר שנים‬
‫אחרוח ונפטר שנח ד' אלף קי״ג‪ ,‬ונו ניום נחרגי‬
‫נניו של ו נ פסא ונחלמוו ני ניום החוא נ ל ד‬
‫ונ אשי‪.‬‬
‫ורב הונא בריר! דרב יהושע‬
‫והיה לראש ישיבה נסום נדיחא רנ נחמן נ ו‬
‫יצחק ‪ ,‬ומחביויו של וב ח ס ו א היה אלא שהאריך‬
‫י מ י ם ‪ ,‬יחיו! לראש ישיבח ארבעח שנים ו נ ס פ ו‬
‫כשנח קי״ו‪ ,‬יבחחלח העיזו ואש ישיבח נחלקו‬
 ‫ספר יו‬ ‫‪[202‬‬
‫ובמנח סטירת רבא חוספאה נזוה מלבות פרם‬ ‫לו הקנ״ח חן נעיד מלך פרס ושלח וקבץ א ח כל‬
‫שמרות על ישראל בשקונ לבא הנסילה שלהם פעם‬ ‫חנמי ישראל שננל הארצות ומרש חמשנה על‬
‫שניה ‪ ,‬מ שני סעםים מ ל מ סרסיים ו ק רומיים ‪,‬‬ ‫מחכונחה והוא חלמור בנלי‪ ,‬וסדרם נחםנמיז נל‬
‫כי מ מ י חוקיהו עשו מ ך נדול של ] ח מ י ‪ ,‬ובנוהו[‬ ‫חכמי בני ת ת ‪ ,‬ואת״כ ע ב ת צרות ר מ ת ונחסודו‬
‫תמילום ווזמולוש והיו מושלים ער זמן נבונדנצו‬ ‫נל הנמי ישראל סוור גדול ונתמעטו הלבבות‬
‫ואז נפלו עד ומן החשמונים מ א ה ושמונים שנה‬ ‫וחחודלו לכתוב התלמוד בסט‪ -‬ע ״ ב ‪ .‬ונראה‬
‫קודם חרבן הבית שני מאיתא בסי׳ק דע״ו‪,‬‬ ‫מהרמב״ם ז״ל כן בכל ססריו כי רב אשי עשח‬
‫שבראשונה היו ח ח ת יון והמלך היותר גובר בעולם‬ ‫התלמוד וסיימו‪ ,‬וכן נראה מ מ ר א שעשה שני‬
‫מ ו ט י חוא חיה י ו ל י ו ק י ס ר ‪ ,‬ואדזריו מלך‬ ‫מ ה ד ו ת ת להלמוד‪ ,‬אבל הוכופו עוד תלמידיו ובנע‪.‬‬
‫אנושחו קיסר בכל העולם נ״ב שניכו וריצף נהר‬
‫טוברו שרומי יושבת על שפחו ב׳ מילין בלוחות‬ ‫הדור השביעי טריטר וטר בר‬
‫נתושת עב מ א ד ‪ ,‬אבל בספר ק מ ד ו ן שהיה זזז‬
‫רב אשי וחבידיהם‬
‫מ מ ן דוד המלך ע׳׳ה‪ .‬ווה אנושתו קיסר שם מ ם‬
‫על הארץ ! ס נחושת שקורין אירא בלטין לנהושח‬ ‫ואחר רב אשי היה מ ת מ ר דש נוסחא הוד‬
‫‪,‬‬
‫והוא מםםר הנתוש׳ ]שמוני׳ עד היום בשטרוחיה [‬ ‫ו א ש י^ימז במקומו בסורא ח מ ש שנים ונספר‬
‫ו ק פ ו ס י י ם א ת ו שנכרתה מ ל מ ת ם בזמן אלכםנדדוס‬ ‫שנת קצ״נ זזז אמר בעל ו ו ת ת ע ו ל ם ‪ ,‬אבל‬
‫נקהלו אחוי מ ו ת אנטונינוס בימי ו ׳ יותנן כמו‬ ‫חנואח לי כסי חחלמוד נםוף מ״ק ני רב הונא מ­‬
‫שאומר בגמרא אמרו לו לר׳ יוחנן אתו ח מ י לבבל‬ ‫נתן ואש ישיבה אחר רנ א ש י ‪ ,‬ו ק חערוך וחקיה‬
‫ש ח ם ממשפחה הפרסיים וחרה לו מ א ד ‪ ,‬אחרי כן‬ ‫וגליה ו מ נותן סי' לםיהד הוא נ ש י א ‪ ,‬ח ה היה‬
‫א מ ו ו לו ש ח ם מקבלי שוחד אז שקט ו ש מ ח ‪,‬‬ ‫א ו ם גמל בזמן ו ב אשי אכל מיכף מיף ליה‬
‫ועמדו חפרסיים על נפשם להםיו עול וומיים‬ ‫כדאיתא בםנהרתן ו מ ט י ן ‪ ,‬ואהרע רבי אידי בר‬
‫מ ע ל י ה ם ‪ ,‬ומפני זח כשמת אנטונינום אמר‬ ‫א ב ץ ‪ ,‬ונראה לי מ אינו זה ו ב אידי מ אבץ נגרא‬
‫נחפרוה הוזבילח ‪ ,‬ואיני מ נ ץ מ ח זח ל ו ח ‪ ,‬מ‬ ‫שהיה מ מ י רב הםדא מ יהיה עתה יותר מר׳ טאו'‬
‫זחו במו שפוש״י שחיחה אהבתם נפשו קשווה‬ ‫שנה וא״נ יש שנים‪ ,‬ונסטד שנת ת״ב ליצירה‬
‫בנפשו‪ ,‬אבל הפוסיים לא גברו הרבה ע ו ממז ובי‬ ‫ואותתו ה נ ם אהד שנקרא רב נהמן נ ר הונא ג'‬
‫נימי ר׳ יוחנן‪ ,‬אבל המלך הראשון י ז ד נ ר ד בן‬ ‫שנים ונספור שנת ר ט ״ ו ‪ ,‬ואחר נל אלה ישנ מר‬
‫ר ב ך ]בסוז׳׳ק אורשיד בן באבך[ כחב אל כל‬ ‫מ רנ אשי על כסא אניו שלש עשרה ש נ ה ‪ ,‬דמים‬
‫הקחלוח של פרסיים שהיו יודעים מ חרב ארםטו‬ ‫פ ו ד ם ‪ (1‬היו נל ימיו לישראל לסיכך קראוהו ר נ‬
‫הדזכם אוכלת ב ה ם היום ח״ק שנח מפני שהיה‬ ‫ט ב ע מ וכן נראה בתלמוז־ בבתוא והיו ת צ י ם‬
‫אלסכנוו ת ל מ י ו ו ‪ ,‬ואו נתהוקו ועשו מלהמה עם‬ ‫למנות לראש ישיבה לוב א ה א מויםוזא ובל זה‬
‫הוומיים ולא נצחו אלו לאלו אלא נתהלקה הארץ‬ ‫סיוע לבעל דודות עולם שלא נתב רנ אשי מ ה‬
‫עילם ושנער ו ח מ ת וקצת ארץ יון וכל ארץ ישראל‬ ‫שיקרח אחר מוחו ארנעים שנח ‪ ,‬ואחיכ אחר רב‬
‫עד אוץ ערב כלה ביד ח פ ר ם ״ ם ‪ ,‬אבל ת ט י‬ ‫אשי כמו שבעים שנה םיימו ח ח ל מ ו ר ‪ ,‬ונימי זח‬
‫ואשכנז וצרפת ומקצה אוץ יון ומצרי׳ ]ופלשתים[‬ ‫מ ר מ רב אשי גזר מלך פרס לחלל ש ב ת ו ת ‪ ,‬ו מ י‬
‫וספרד ביו ת מ י י ם ‪ ,‬והיו ישואל ביו סוסים פעם‬ ‫בר רב אשי בסורא בקש מהאל עז׳ דחי רחמים‬
‫שנייה‪ ,‬ונתחלה היו אוהבים לישראל בימי עדנח־‬ ‫ושמע חש&תו ובא חנץ בחצי היום ובלע למלך‬
‫והוא א ח ש ו ת ש ש מ מ ן חתלמוד וכן בימי‬ ‫סכם נ ס פ ח ו ו נ מ ש נ מ ובטלה הגדרה ברוך ה ש ם ‪.‬‬
‫ש מ ר מלכא •‬ ‫ו נ ס פ ו מ ו מ ו נ אשי שנח רנ״ח ליצירה שהוא‬
‫וירבע מאות ש ד ם לחונן הניח שנת תשע״ט‬
‫ובימיו יצא לעולם איש אחו־ ששמו מנאי ועל‬
‫ל ש פ ח ת ‪ ,‬ואותתו ובא תוםםאח ששה שנים ] ו נ ס פ ו‬
‫שמו נקראו המינים ‪ ,‬אבל אץ וה א מ ת מ יותר‬
‫בשנח ו״א ול״נ[ ‪ ,‬וחמשו! חכמים חיו לוב אשי‬
‫מר״ן שנה קודם לוה נכתבה ה מ ש נ ה ‪ ,‬ובסוף‬
‫השנים ח מ ת ם לו מ ת מ ר ורב אידי מ אבין‬
‫מ כ ו ת אומר משקלקלו המינץ ו כ ו י ‪ ,‬וכן בסוף‬
‫והשאר ה ל מ ד י ם ‪.‬‬
‫מגלח נחנה על מ צ ח ו הרי זזז דרך מ י נ ו ח ‪ ,‬אבל‬
‫אפיקורוס שאומר בסרק חלק אומי ש מ נ ץ קדמץ‬ ‫י( פכאן ני־אה כי טעית נפל בדפוס ספר הקבלה ‪,‬‬
‫קודם ארסטו חיה םלסוף אחד ששמו ק ‪ ,‬ו נ י‬ ‫כי שם כחוב יליט שניס היי יפיי ‪ ,‬ו מ י לטעוח‬
‫הוי! לפכח סלוח ויפים טיביס שהיה כחיב בר״ח‬
‫שהיה מ ס מ ת ו נקרא אפיקורוס‪ ,‬אבל חחלמוד‬ ‫יליט ‪ .‬המעריך •‬
 ‫]‪203‬‬ ‫י‬
‫רב ריחומי ונפטר שנח רי״ו ליצירה ‪ ,‬ואחריו ר'‬
‫םיםאי בריה ררבינא עשרים שנים נ״א בריה דרבא‬
‫ונפטר בשנח דלייו‪ ,‬דרי שבעה דודות של אמוראין‬
‫בנית שני‪ ,‬תשעח דורוח של חוראח‪ ,‬וחמשה של‬
‫תנאים‪ .‬נמצא מימי ודובבל עד סוף ים׳ רבינא ורב‬
‫סיםאי בריח ררבא ב״א ר ו ת ח ‪ ,‬והשנים מתחלת‬
‫ביח שני עד שנח חתכ״ח ‪.‬‬
‫ודע כי כל דיכא דאיכא אמר ר׳ פלוני כמו אמר‬
‫רנ יהודח אמר שמואל רנו זדה ושמעח מ מ נ ו ‪,‬‬
‫וכן אמר ר' הייא בר אנא אמד ר׳ יוחנן הוא רבו‬
‫כן פירטו חחוספוח בסרק ה ש ו ח ט ‪ ,‬וכל הינא‬
‫דאיכא אמר ר' יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי לא‬
‫שמעח מ מ נ ו אנל שמעוז נמי‪.‬הו־ שקבל מ מ נ ו ‪.‬‬
‫וכן כ ת נ חזו׳יי נ ח ל ץ ומונח לה מדאםרינן ה ח ם‬
‫אמר רנ אשי משמיח דרבא וכוי‪ .‬ומוכח לח בעל‬
‫כרחך ר נ אשי לא שמעה מרנא י ד נ אשי לא ראה‬
‫רבא מעול׳ וכבר כחבחי למעלח מ ח שסונו־ חרמנ״ם‬
‫כי רב אשי קבל מרבא ושאינו נראה דעתו‪ ,‬אע״ס‬
‫שחוא גורם עד שלא מ ת רבא נולד רב אטד ‪.‬‬
‫אבל חרמב״ם ז״ל כחב במסוזח המשנה כל מקו׳‬
‫שאומר משום הוא ר ב ו ‪ ,‬וין נראה כי בברכות‬
‫סרק היה קורא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אלעור ק‬
‫עוריה והיה רבו כמו שאומד ב נ מ ר א ‪ ,‬ואולי יהיה‬
‫זוז בתנאים ולא באמוראים ‪ ,‬אבל באמוראים‬
‫מצינו וחוא ר ב ו ‪ .‬בסדק המפקיד במציעא דבא‬
‫מ ש נ י ה דדבה וכן אב״ משמיה ו ר ב ה ‪ ,‬אבל על‬
‫הרונ נשאומר משום פלוני הוא ר נ ו ‪ ,‬ולפעמים‬
‫כשאומר ג׳ א ו ארנעה או ח מ ש ח חכמים מ ו ן‬
‫אמר ר' חייא מ א נ א אמר ר׳ יוחנן אמר ד׳ מאיר‬
‫ודולג שני דורוח לקצר‪ ,‬וכן אמרו מ מ ר א אמר ר'‬
‫אלעזר אמר ר׳ יהושע נן חנניח ושם דולג ר׳‬
‫יהושע בן ממל שקבל מר׳ יהושע‪ ,‬ואמרו בתלמוד‬
‫שהוא ק ‪ ,‬ש ק נמצא במשנה ר׳ פלוני שקבל מן‬
‫הנביאי׳ הל״מ ואלו חוקנים ויהושע לא קאמר ודולג‬
‫י( סהז חיח לראח כי אשכול חכוםר חוא אל םומרא‬
‫א ו ת ם ‪ ,‬ונאלח הכללים ובכל מוז שאמרתי תובל‬
‫ואל פדכרא לר' םשח ‪3‬ן עידא כי שם חוזכאו אלו‬
‫לרעת ח פ צ ך בע״ח ״‬
‫ש נ‬
‫מאמר‬
‫פירש שהוא לשון חפקר ו מ ו י ‪ ,‬וכבר פירשנו‬
‫למעלח שני פירושים במשומד ‪ ,‬וא״כ מוז שאמר‬
‫נעל אשנול חמפר ז( שטעוז מי שאמר רבשקח‬
‫שחיה משומד אינו א מ ת ‪ ,‬ני רו״ל א מ ת נן‬
‫שאע״פ שרנינו האיי גאון פירש שוה חשם מיש״ו‬
‫ואילך כפי מ ה שפירש הרמב״ן מימי רנינו ע״ה‬
‫היה מנל ק נ מ לא <אנל מ ‪ ,‬מדו מינאי היה‬
‫אומר שיש ב׳ רשויות אחד פועל ט ו נ ו ח ואחר‬
‫פיעל רעית כמו פ ר ע ח ‪ ,‬ו מ ה חורח מ ל מ ו ח מ י‬
‫ש מ ר מלכא ב ח כ מ ת י ‪.‬‬
‫יעוד חיה אל חסרס״ם מלך שמו חורמיו י מ ח ‪,‬‬
‫והניח אשחו הרח ולא רצו הסרסיים לחמליך מלך‬
‫ח ח ת הורניז אלא נתנו כחד מ ל מ ח על בטנה‬
‫וילדח זכר וחמלימהו ביום לידתו ויקראו שמו‬
‫ב ד א ם על ש ס מ כ ב מאדים שחיח כוכבו‪ .‬ועוד‬
‫מלכים אחרים גדולים כולם חע אוהבים את ישראל‬
‫עד שגנרח מ ל מ ח ישמעאל‪.‬‬
‫וקודם ל ק הפך ח׳ ל נ ס לשנא א ת עמו ותסס‬
‫מלך סרס ג׳ מגדולי ישראל אמימר בר מר ינקא‬
‫מ מר זוטרא הבית של רב אשי ורב משרשיא ראש‬
‫גלות והונא מר ש מ ו ‪ ,‬זהרגם מלך פ ר ס ותפש‬
‫נערי ישראל והוציאם מן הכלל על כרחם ] נ ט נ ח [‬
‫כשנח ד׳ אלפים וחל״ד ]ציץ ח״ר[ בשמח רבא‬
‫תוססאה ונאותה שנה חיה רנינא ראש ישינח‬
‫שנח א ח ת ‪.‬‬
‫ונימי ראשי ישימת אלו שחיו נםורא היו ג״כ‬
‫ואשי ישימת בםום נדיחא ‪ ,‬ר נ גניחח מני נ ת ל‬
‫בשנת סטיות ו ב אשי והיד‪ .‬לואש שש )בסח׳״ק‬
‫שחי( שנים ונסטו בשנח קצ״ג‪ ,‬יאחויו ישרם‬
‫עשר ש נ י ם ‪ ,‬ונראח שאץ וח וםרם בר ספא כי כבר‬
‫אמרנו למעלה ש מ ת בשנת קמ״ג וקן מאד ‪ ,‬ח ח‬
‫נפטר נשנת ד״ג ‪ ,‬ואחריו רנ גיזזומי ׳״ג שנים נ״א‬
‫חרבו׳ם ‪ .‬ד נ ״ נ ‪.‬‬
 ‫]‪[204‬‬

‫מאמר שלישי‬
‫סדר רבנן סבוראי וסדר הגאונים‬

‫הדור השלישי רב זזנן ]מאישקיא[ ק מ‬ ‫במצות צ״ג כחנ רבינו מ ש ה מקיצי רבץ‬
‫מתלמידי רבי סימונא ורב עינא‪ ,‬והיה לראש בשנות‬ ‫סבוראי ה ם הנאונים שעמדו אחר חבור חחלמוד ‪.‬‬
‫שמ״ט ליצירה‪ ,‬ואהריו רב מ א ר י ‪ ,‬ואחריו רב‬ ‫הדור הראשון הוא רבה בר י ו ס ף ‪ ,‬הוא‬
‫מיצא הונא ‪ ,‬ואהריו רב חיננא ]בד״ע רב חנינא[‬ ‫ראש רבנן סבוראי ויש נוסחא רב י ו ס ף ‪ ,‬והיה‬
‫כל אלה דור אחד ולא הוזכר מספר שנותיהם ‪.‬‬ ‫לראש אחר רבינא ורב סיםאי בריח ‪ ,‬ח ה רבח בד‬
‫הדור הרביעי רבי צחק ובימיו גברה מלכות‬ ‫יוסף מלך ל״ח שנים עד שנח עד״ר עדר לבדו‪,‬‬
‫ישמעאל ונעקרה מלכוח פרם מן העולם ובא לבבל‬ ‫אבל בשנת כ״ד למלכותו וחיא שנח ארנעח אלפים‬
‫עלי בן אבו טאלב מלך ישמעאל לאחו שגברו עליה‬ ‫ור״ס ליצירה ‪ ,‬וחיא שנת תתי״א לשטרות קכ״ג‬
‫ישמעאל כ מ ח שנים ‪ ,‬כי בימי עומר בן אלכטאב‬ ‫שנים קודם חאריך חישמעאלים נחחם ונסחם‬
‫מלך ישמעאל נעקרו מלכוח פרס וחרגו ‪ (1‬בנוחיו‬ ‫ונשלם חחלמוד בבלי עם חנזירוח וחחקנוח‬
‫ובגיו של יודגרר מלך פרם וחלכו בשבי‪ ,‬ויעמוד‬ ‫וחמנהנוח שחקנו וגורו כל חכמי חוורוח שחיו‬
‫מלך ישמעאל דחן בח יודנרד לדי בוסחנאי ראש‬ ‫מימוח רבי ועד יפוחם‪ ,‬ונחפשטו בכל ישראל וקבלו‬
‫גלוח וגיירח וחיחה לו לאשח ‪ ,‬כי בשנח ארבעח‬ ‫אותו ולמדוהו ברבים חכמי כל רוו־ ודור‪ ,‬וחסממו‬
‫אלפים ושפ״ב!( ח ח ח ל מ ח מ ד מלך ישמעאל‬ ‫עליו כל ישראל ועליו אץ להוסיף ואין לנרוע ובימי‬
‫לטעון ]טענותיו[ ‪ ,‬וכן מצינו שנת ארבעת אלפים‬ ‫רב אשי הוהל לכתוב‪ ,‬נמצא מכתיבת המשנה מ ­‬
‫ושפ״ב ביום חמישי בשבוע יום שני מחדש א ב ‪,‬‬ ‫ס ו ס התלמוד בבלי שי״א שנה סימנם א י ש ‪,‬‬
‫ובשנח שפ״ו לכרו חישמעאלים ירושלים שחיחח‬ ‫שוזמשנה ] ח ח ח ל ח [ בשנח חחקמ״ט ‪ ,‬והתלמוד‬
‫ביד אדום חק״ס שנח מיום חרבן חביח ‪ ,‬ואחר זח‬ ‫]נחתם[ בשנח או־בעח אלפים ור״ם ליצירח ‪ ,‬חל״ב‬
‫היה ביד ישמעאל תע״ב שנח שבשנח חחנ״ם ששה‬ ‫לחרבן חביח חשם יחי ויחי י מ ח אוחו למען שמו‬
‫עשר לאב שלשים עם לאנושתו הורו הנוצרים‬ ‫ו ל מ ל " ל אכי״ר ‪ ,‬וחוא חיום אלף שנים שנחתם‬
‫ללכוד ירושלים בימי !ר׳ אברהם בר[ הייא הספרדי‪.‬‬ ‫חחלמור וחוא ע״ג שנים אחר סטירח רב אשי‪,‬‬
‫וכשבא עלי אבן טאלב לבבל יצא אליו רב יצהק‬ ‫אגל ביסודי עולם אומר שבשנת רם״ה נשלם‬
‫ראש ישיבה וכיבדו ונישאו המלך על כולם בשנת‬ ‫חחלמוד בבלי ויש ה מ ש ה שנים ] ה מ ל [ ביניהם ‪.‬‬
‫ארבעת אלפים ות״כ ‪.‬‬
‫החד השני ואחריו מרבנן סמראי רב אחא‬
‫ההר החמישי מר רבא ומר הונא ‪ ,‬והיה‬
‫מ חונא ווזיוז ראש ישיבח שנח אחוז ונפטר שנת‬
‫מר הונא בסורא ומר רבא בסוס בדיתא ‪ ,‬ואחריו‬
‫ער״ה‪ ,‬ואחריו רב שמואל מ רבא נ' שנים ונפטר‬
‫רב שישנא ורב בוסנאי ‪ , (3‬ורב שישנא נקרא רנ‬
‫שנח רע״ח ‪ ,‬ואחריו רבינא בר אומצא שנה אחוז‬
‫משחשיא בר תחליפא ]וארבעה אלח דור אחר ה ם [ ‪,‬‬
‫ונשטו שנת ר ע ״ ט ‪ ,‬ואחריו רב חחליםא שבעח‬
‫ונפטר ]רב שישנא[ בשנח ח מ ״ ט ‪ ,‬וחוא סיף‬
‫שנים ונפטר שנת רש״י‪ ,‬ואחריו וב סימונא ווב‬
‫רבנן סבוראי‪ ,‬נמצא רבנן סבוראי ח מ ש ח ר ו ח ת‬
‫עינא‪ ,‬רב עינא בסורא ורב סימונא בפום בדיתא‪,‬‬
‫ושנוהיהם משנחחם חחלמוזי ער זה השנה‬
‫וחיח רב םיםונא עד שנח ד' אלפים ושי ויצירת כל‬
‫קפ"ט‪ (4‬שנים ‪.‬‬
‫אלה דוו־ אחו־ ח ם ‪.‬‬
‫ודע שהרוב מוח לקדוחי מספר רותח עולם‬
‫שהוא ספר קנלח חחםיז־ הלוי עם מ ה שאני תקנתי‬ ‫הדור השני תלמידי רב סימונא ורב עינא ולא‬
‫והוספתי‪.‬‬ ‫ח י ז מ ו שמוחם כי הישיבות נטלו כמו המשים‬
‫י( בספר חקבלוז והלכו‪ (• .‬בסח״ק שע״ד מזעיח ‪.‬‬ ‫שנח ]אחרי מוח רב סימונא[ עד שנח שמ״ט‬
‫נ( בםח״ק נוסאי ‪ (* .‬בסח״ק קס״ו‪.‬‬ ‫ליצידח מפני שנאת מלכי פרם ושמדיחיהם ‪.‬‬
 ‫]‪[205‬‬
‫סדר הגאונים‬
‫חנאים אחריו נדקוהו וםטוםשו נו ‪ /‬ושמענו שעד‬
‫חיום לא נמצא נו טעוח מ ו ל ם ‪ ,‬אנל לא נםנזך‬
‫ר' אחא‪ .‬זח פויחיח גאץ מסגי שנאת דאגי גלות‬
‫שהיח נאוחו חוור וחיח שונאו וםכיך לסומטיו טיל‬
‫ר' אחא ושמו רנ נטתנאי ונעם רנ אחא וחלך לו‬
‫מננל לארץ ישראל ונפטר שם ‪ ,‬וחיח רנ נטרונאי‬
‫לראש שלש עשוח שנח עד שנח ר׳ אלפים וחקנ״א‪,‬‬
‫ואלו ח׳ ראשי ישינוח חיו נ מ ח א מחםיא נזמן‬
‫חדי ראשי ישינוח של פוס נריחא שאמרנו למעלה‪.‬‬
‫התוספות נם׳ איזהו נשך ‪ :‬נחשונח חנאיני׳ נ ש ם‬
‫רנ נ ת ך צדק נהן גאון יורד עמו עד לה־יו הקורא‬
‫לדגנית רשע לשרוף תנואחו וחימה מאץ לו זה ‪.‬‬
‫הדור השלישי של נאינים נפום נריתא אחו־‬
‫פטירח אמיםר נשנת ארנעה אלפים ותקי״א חיח‬
‫נפום נריחא רנ מארי ח‪3‬חן מנחר פקוד שמנה‬
‫שנים ונפטר נשנח ר' אלפים חקי״ט ‪ .‬ואחריו רנ‬
‫ארא חצי שנח ונפטר נאוחה שנח ‪ ,‬ואחריו רנ‬
‫יהיראי שלש שנים ומהצה ונפטר נשנח ר' אלפים‬
‫ותקכ״ג והוא ה נ ר הלנית פסוקוח ומהלנוח גדולוח‬
‫קגצן וסני נהור היה ‪.‬‬
‫ונימיו חיח ענן ושאול ננו וענן וח מנית צור‬
‫היה ותלמיד ה נ ם היה נתהלה וחנית שיטי בו‬
‫שמץ םסול מםני זה לא נסמך לנאץ ולא ס״עוהו‬
‫נץ השמים לחיות ראש גולה ומפני קנאה וטינא‬
‫שהיה נלנו העלה שירטון ועמר להסית ולהדיח‬
‫את ישראל הוא ושאול ננו מעל קנלת חחנםים‬
‫משי חנניאים ערים נשרים מפי עדים נשרים נ מ ו‬
‫שסדרנו נספר זח ‪ ,‬׳נעשה וקן מםרא על פי נ״ר‬
‫לנלחי שםוע אל הנהנים ואל השופטים ‪ .‬והוא‬
‫ה נ ר ספרים והעמיר חלמירים ונדח םלנו חוקים‬
‫לא טונים ומשפטים לא יחיו נ ה ם ‪ ,‬והנח הזאת‬
‫נקראח קראץ ני אחר חחרנן חניח נחדלדלו חמינין‬
‫ער שעמד ענן ו ח ו ק ם ‪ ,‬וההולנים אחר הקנלה‬
‫ני^׳או רמים ‪ ,‬ועל נן נחנו לקרוח לכל אחד‬
‫מישראל רנני אע״פ שיהיח עם חארץ ‪.‬‬
‫ורני חאיי חלק על ח ל מ ח מר יהיראי גאון שאסר‬
‫הדור הראשון ישימת פום נ ת ח א רנ חיננא‬
‫גאון מנהר פקוד היה ראש ישיבה שמונה שנים‬
‫עד שנה חנ״ז‪ ,‬ואחריו רנ הילאי הלו* ראש ישינח‬
‫שמונח עשוה שנח ונפטר שנח חע״ה ‪.‬‬
‫הדור השני רנ יעקנ מנחי• פקוד חיח ראש‬
‫ישינח שמונח עטורח שנח ונפטר שנח ד' ח צ ״ ג ‪,‬‬
‫ואחריו רנ שמואל מנני מ ע של אמימר ח מ רנ‬
‫אשי שמונח עשוה שנח ונפטר שנת חקי״א חרי‬
‫אלו בפום נ ת ח א ‪ ,‬ונימי זה שנח ר׳ אלפים וחיק‬
‫היח ענץ מלך חנוור שעשה ויכוח וחקירה עם‬
‫שלשח חכמים אחר נוצרי ואחר ישמעאלי ואחד‬
‫יחודי ונתגייר חוא וכל שריו וענריו ועשה ס׳ חנננר‬
‫שאץ נםוחו שנקרא ססי־ ח מ ו ת על עניני חאמונח‬
‫ועשאו ר' יהווה לוי חפייטן‪ .‬ולעולם חיו על חרונ‬
‫שחי ישימח נ נ נ ל ‪ :‬חאחת נפום נ ת ח א והאחות‬
‫חיוחר גרולח נסורא שחיא מתא סחסיא נאשר‬
‫פרשנו למעלה נקונררס חחנאים מר׳ שמואל חנגיד‪,‬‬
‫תהו שאומרים נהגו נשחי ישינוח ‪ ,‬ונימי אלו‬
‫]הארנעח[ ראשי ישימה היו גיינ ראשי ישימת‬
‫נ מ ת א םחסיא ש ת א סורא ואלו ה ם ‪ :‬רנ הונא מ‬
‫יוסף שנח ח מ ״ ט ‪ ,‬ואחריו ר' חי־א ממישן‪ ,‬ואחריו‬
‫מר ינקא והוא רנא מ מטחנאי נחמנח לראש‬
‫נ ש נ ח חע״ט ‪ ,‬ואחריו מר יהודאי גאון ואתי־יו רנ‬
‫יוסף שנחמנה לראש נשנח חצ״מ ‪ ,‬ואחריו רנ‬
‫שמואל בר מרי שנת תק'!ס ונימי מר שמואל וה‬
‫היה ר' שמעון קיירא ולא נסמך לנאץ וחנר‬
‫הלנות נתלות בשנת אלף ונ״ב לשטרות שהיא‬
‫שנח ארנעת אלפים ותק״א ליצירה נשנת הגי‬
‫לנרולת ר׳ שמואל נר מארי נםורא ותנא שנת‬
‫שמונה לנדולת מר שמואל מורע אמימר נפום‬
‫נ ת ת א והומר שמועות משמיה דרנ נהן צדק‬
‫שנהן צדק זה הוא אותו שהיה דנו הכם מנעל‬
‫חלנוח גרולוח ולא נ ס מ ך ‪ .‬ואחר מר שמואל מ­‬
‫מ א ת חיה חכם גדול ‪ :‬ר נ א ח א מ ש נ ח א‬
‫ש ח מ שאלחוח שלו נכל םצוח חאמורות נ ח ו ו ה‬
‫והוא הססר מצוי מ ת ו ומסיר עד היום חוח ונל‬
 ‫ספר י‬
‫אלפים חרי״א[ ‪ ,‬ואחר פטירח רב אחאי נ ח ל ק י ‪,‬‬
‫חצים חיו אחר רב מ נ ח ם בר רב יוסף בר רב חייא‬
‫לסוםבו והחצי חאחר אוזו• ם ח ת י ח ו ‪ ,‬ועמדו‬
‫נמחלוקת שנה וחצי ו ס ח רב מ נ ח ם ו ז י ה לראש‬
‫רב םחחיח בר ביבי עשר שנים ונפסד בשנת‬
‫חרכ״א‪] ,‬ואחריו רבה בר אמי ב' שנים ו ם ח צ ח‬
‫ונפטר בשנח ד׳ אלפים תרנ״ד[ ‪ ,‬ואחריו היד‪.‬‬
‫לראש רב צ מ ח נאץ ]בר רב פלטד[ ט' שנים‬
‫ונפטר בשנח חרל״נ‪ ,‬ואחריו רב חאיי בר דוד ז'‬
‫שנים ונפטר שנח תר״מ ‪ .‬ובימי נאונים שחיו בפום‬
‫בדיחא חוקם במחא םחסיא אחר רב חנינאי בר‬
‫אברהם ‪ (1‬שחוכרנו בשנח חקס״נ רב אחילאי נ ר‬
‫רב מארי השעה שנים ‪ ,‬ואחריו רב יעקב בר רב‬
‫מרדכי י״ח ש נ י ם ‪ ,‬ואחריו רב אסומאי בר רב‬
‫מרדני ח ' ש נ י ם ‪ ,‬ואחריו רב יצחק בר אשייא‬
‫]בםח״ק בר ישי[ י״ב שנים ‪ ,‬ואחריו רב אחילאי‬
‫בר רב חנניא שלש שנים ומחצח‪ ,‬ואחריו רב קיםד‬
‫בר רב אשי ג' שנים וחצי ולא סמכו גאון ב׳ שנים‪,‬‬
‫ואח״נ סמכו רב כהן צדק בר רב אסומאי באון‬
‫עשרח שנים וחצי‪ ,‬ואחריו רב שר שלום בר רב‬
‫בועז י׳ שנים‪ ,‬ואחריו רב נטרונאי נאון גו־ רב‬
‫מארי ה׳ שנים ‪ ,‬ואחריו רב עמרם בר שישנא י״ח‬
‫שנים‪ ,‬וחוא שלח סדור חפלות לספרד שנח חר״ם‪,‬‬
‫ובימי רב חאיי בר רב דוד חיח ‪ ,‬ואחריו רב נחשון‬
‫בר רב צדוק ח' שנים ‪ ,‬ואהריו הוקם רב צ מ ח‬
‫אחיו מן חאם בר רב חייא ו' שנים ‪] ,‬ואחריו רב‬
‫םלכיח חדש אחד ו נ פ ט ר [ ‪ ,‬ואחריו רב הילאי מ­‬
‫רב םישאל ו׳ שנים ‪ ,‬ואחריו רב יעקב י״ג שנח‬
‫ונפטר כשנח חרפ״ו ואחריו לא היד‪ .‬בםחא םחסיא‬
‫חכם וראוי לסמיכה‪.‬‬
‫אבל דוד בן זכאי ראש נלות לקח אורג א ח ד‬
‫ששמו רב יו״ט והקימו‪ ,‬ואחר ק שלח לארץ‬
‫מצרים והביא משם רב סעדיה *לסיומי)ביס״ע‬
‫םיתומי( והיה לראש שיבח בםחא מחסיא שתי‬
‫שנים‪ .‬אח״כ היתה מרימה גמלה יםחלוקח בינו‬
‫ונץ דוד בן זכאי הנשיא כי ראשי נלעח אלו לא היו‬
‫בעלי א ס ת והיו קונים נשיאותם מן ה מ ל מ ם כמו‬
‫מוכסים ‪ ,‬והיה לדוד בן וכאי דין ונעשה לו םסק‬
‫רץ מ צ ו נ ו ושלא כהונן ושלוזו לו* סעדיה לקיימו‬
‫ולא רצה ‪ ,‬ושוב שעם ש ד ח שלחו ביד זכאי בנו‬
‫לכוף לר׳ סעדיח ואמו־ לו אם לא חקיימהו אכח אח‬
‫ראשך במנעל ‪ ,‬מיד ועסו בני חישיבח וקמו כלם‬
‫כאיש אחד וחכו אח בן חנשיא בםנעליחם חרבח‬
‫רב יוסף בר ובי שחי ש ד ם ונפטו שנח חקצ״ח ‪,‬‬
‫י( ב ם ה ״ ק ר ב א ב ר ה ם ב ר ר ב •!רירא ‪ ) ,‬ש נ ם ט י‬
‫ב ש נ ה ח ק צ ״ ו ( ‪ ,‬יע״כ י ה י ה ה ב ד ל בין שני ה ס ח ב ד י ם‬ ‫ואחריו רב שלטוי י״ו שנים ונפטר שנת תרי״א ‪,‬‬
‫בוםני כ ל א ל ה ד נ א ו נ י ס ח ר ש י ם י ם כ א ן ‪ .‬המעריך ‪.‬‬
‫‪[206‬‬
‫שהיה מ א ו ו עינים והסופר ט ע ה ‪ ,‬ומה שלא‬
‫שמענו מסיו לא נאמין מ ההיא ו א מ ו לענץ שדוח‬
‫א מ ו מ ו במח ד ו מ ן חחים עליה הכי נמי מ ץ ואיח‬
‫קירנא לא ססכינן עליה כי הסוסו ט ע ח אי נמי‬
‫אינש אחרינא בחבה ב ש מ ה אחוי ק׳ שנים אחד‬
‫שבאו םאדום לבבל אמרו בשמיח ‪ ,‬ואחר‪,‬רב‬
‫הודאי חיח רב םנשח אחינא ח׳ שנים ו ם ח צ ח‬
‫]ונפטר נ ש נ ח ד' אלפים חקכ״ח ‪ ,‬ואחריו רב מרי‬
‫הלו׳ נר רנ משרשיא ג' שנים ומהצה ונפטר‬
‫נשנח ד׳ אלפים חקל״ב‪ ,‬ואחריו רנ ניני הלו׳ עשר‬
‫שנים ומחצה[ ונפטר שנח חקמ״נ ‪ ,‬נימי רב‬
‫מנשזז נן יוסף ורנ חונא חלד ראשי ישינוח נמח‪.‬־‪1‬‬
‫םחסיא ‪ ,‬ונימי חנאוניס אלו שהיו נפרם מ י ח א‬
‫חיו במחא םחסיא רב דוראי ]נסח״ק יודאי[ שהיה‬
‫לראש בשנח מ ו ח רב נטרונאי שנח חקכ״א ‪ ,‬והיה‬
‫ראש ששה שנים ונסטר שנח חקכ״ו‪ ,‬ואחריו רב‬
‫חנניה מ ו נ משושיא ד׳ שנים ונפטר נשנח‬
‫חקל״א ‪ ,‬לאחריו רנ מלניח שתי שנים ו נ ס פ ו‬
‫נשנח ר' אלסים חקל״נ‪ [.‬ואחריו רנ חנינאי מ רנ‬
‫אברד ם עד שנח ד' אלסים וחקמ״נ והסירו ואש‬
‫נלוח ‪ ,‬ואחריו רנ הונא חלד מ רנ יצחק ואחריו‬
‫רב מנשח נר יוסף עד שנח חקמ״ד ]נסח״ק‬
‫חקם״ח[ ‪.‬‬
‫הדור הרביעי שהיה בסוס בויחא אחר רב‬
‫ביני חלד היה לואש שלש עשוה שנה ו' ישעיה‬
‫חלוי מ אבא ונספו בשנח חקנ״ו‪ ,‬ואחויו וב‬
‫יוסף מ רב שילא חשעח עשר שנים ו נ ס פ ו שנת‬
‫חקע״ה ‪ ,‬ואחריו רב מרדכי הכחן נ׳ שנים ונספר‬
‫שנת ח ק ע ״ ח ‪ ,‬ואחריו רב אחונאי ארבעה שנים‬
‫ונספו שנת תקס״ב ‪ ,‬ואתויד רב יוסף מ יחוווז‬
‫שחי שנים וחסיד גדול חיה ומלומד בנסים ‪ ,‬ווב‬
‫יהח־ח ] א מ [ אביו של רב שרירא היח סוסו־ שלו‬
‫והעיד שהיה אליחו ז״ל נראח בישיבתו של רב ייסף‬
‫כמר‪ .‬סעמים ושתי שנים היחה גדולתו מסטר שנת‬
‫תקם״ד‪] .‬ואחריו ר ב ‪ .‬א מ ה ם בר רב שרירא י״ב שנה‬
‫ומת בשנת ד' אלסים חקצ״ו[ ‪.‬‬
‫הדור החמישי רב יוסף בר רב חייא היח‬
‫לראש ישיבח שחי שנים בפופ בדיחא ונספר בשנת‬
‫חקפ״ז ]בםח״ק חקצ״ו[ ‪ .‬וחערוך בערך סייח אמר‬
‫‪,‬‬
‫ני נשנת ח' אלפים פ״פ )כ" חקפ״ח( שהיא שנח‬
‫אלף וק״מ לשטרית חיח מר אנרחם גאון שהיח‬
‫יודע ח נ ם ת שיחת דקלים ‪ ,‬ואחר רנ יוסף חיח רנ‬
‫יצחק בר חייא ו' שרם ונפטר שנח חקצ״ג‪ ,‬ואחריו‬
‫]ואהריו רנ אחי כהן ששח חדשים ומח נשנח ד׳‬
 ‫]‪207‬‬ ‫שלישי‬
‫גאון ]בר רב הנניא נאץ בר רב יהורה נאון[ ‪ ,‬ווזוא‬
‫הרביץ תורה בישראל על כל הגאונים ‪ ,‬ועשה ססר‬
‫מקח וממכר וסי על כל ענין השבועות וסי מצונות‬
‫ושאר ספרים שהאיר הע־לם ‪ ,‬ולאורו הלכו דורשי‬
‫התורה ממורח שמש עד מ ב ו א ו ‪ ,‬והיו ימי הייו‬
‫צ״ט ]בםה״ק ם״ט[ שנה ונספר ערב י״ט חאחרץ‬
‫של ם ס ח שהוא שנת אלף ושמ״פ לשטרות שנת ד׳‬
‫והשצ״ה ‪ ,‬ווה רב האיי נאון שהאריך ימים כמו‬
‫אביו קרוב לקי‪ ,‬וכמוהו לא היה בגאונים לסניו‬
‫והוא סוף הנאונ־ם ומבית דוד היה מורע המלוכה‬
‫מבני זרובבל בן שאלתיאל ‪.‬‬
‫והנשיאים וראשי נליות שהיו אחריו וראו‬
‫חוחמו שחיח חוחם על ועליונים שהיה שולת ‪,‬‬
‫ואריה חקוק עליו כמו שחיח על דגל מחנח ׳חודה‬
‫ועל רגלי מלכי י ח ו ד ח ‪ ,‬אבל מימי ישמעאל לא‬
‫נחנו שררח ראשי גליוח בגון חז אלא שהיו קונים‬
‫איתי במגוון חרבח מן חמלכים כמו םוכסין‪ ,‬והיי‬
‫רועי אליל ולסיבך לא רצו הוריו לחיות ראשי נליות‬
‫וחזרו לנאינות והוא מורע רבה בר אבוה‪ ,‬והלשינו‬
‫סריצי ישראל ברב שרירא ורב האיי וחפשם חםלך‬
‫ישמעאל ובזז כל אשר ליזם ולא נןןיאר להם מחיה‬
‫בעולם ‪ ,‬ונחלוה וח רב שרירא ביד אחח כבן מאה‬
‫שנה ולא הוסרו מחנאונוח ‪ ,‬ובשנח ד' חשכ״ח‬
‫היה רב האיי לנאץ ונאונותם היחה שבעים שנה‬
‫רב שרירא שלש־ם שנה ייר חאיי מ' שנה ‪ ,‬ודורו‬
‫הדור השמיני בנאונות ‪.‬‬
‫ובומן אלו היה אלדד הדני שהביא שה־טווז‬
‫מעשרת השבטים ונתב כל המסעות שהם שם ‪,‬‬
‫ואלו הגאונים האמינו לו אע״ס שהחכם ראב״ע‬
‫ו״ל אינו מודה ל ו ‪ .‬ובסי המצות והמרדני הביאו‬
‫דבריו‪ ,‬ונאון אחר ששמו י ־ י השיב על שינוי‬
‫שהיה בהלכותיו והלכות שלנו בשחיטת‪.,‬‬
‫]ראיחי להכניס בכאן שחיטוח אגרד חנוכר פ ה‬
‫לפי נ״י הנמצא נעיר אוקספורד יסי' ‪10*. 345‬ו‪11‬‬
‫וקרונ מאד ני הוא הספר שהוניו־ בעל היודולי;‬
‫שגאון אחד עשה ה ש ט ת עליז‪ ,‬כי באמת הביא‬
‫חספר חוה אח דברי אלדד והשינ ע‪-‬ייו‪ .‬המעריך‪[.‬‬
‫אמר רבינו יחושע בן נץ מפי ם ש ח בן עמרב‬
‫מפי הנבורה בל חוובח לישראל ואינו יודע חלכוח‬
‫שחיטח אסור לאכול מ ש ח י ט ח ו ‪ ,‬ואלו הן הלניח‬
‫שהיטה ‪ :‬שהיותיה ‪ ,‬דר־םוהיח‪ ,‬חלידיח־ה‬
‫חנרםוח־ה‪ ,‬ועקריחיה‪ .‬שהיות־ה מ ה היא‪ ,‬התה׳!‬
‫ה ט נ ה לטנוה ה נ ה מ ה ואנסהו א ו נ ס ‪ ,‬אי נגלי*‬
‫חמאנלח מ י ד ו ‪ ,‬או נפל הסודר על עיניו •<י‬
‫נפלה צירעה על ירו ‪ ,‬או פתמהי אדם נרגד־ם‬
‫ושהה נירו עד נשיעור שהיט־ן נ ה מ ה אחרת יחלן‬
‫מאמר‬
‫והלך לאניו נכלם וננוה ‪ ,‬וחתחוק אניו נמלכות‬
‫ו נ נ ח נדולה מהקהל עמו ורנ םעדיח נ כ ח אחרח‬
‫מהקחל והעמידו את יאשיחו נן וכאי לראש נולה‬
‫ח ח ח דוד אחיו‪ ,‬ואח״נ נתחזק דוד ונחלה נמלכוח‬
‫והסיר את אחיו וינקש לחרונ אח ר' סעריח ונחנא‬
‫ד נ םעדעז נ ס ו ז' שנים ובםחבואו חנר נל ס פ ר י ו ‪,‬‬
‫ור״ם משועי יהודה היה מנני שלח נן יחודח מזרע‬
‫ר' חנינא נן דוםא ‪ ,‬והקים דוד נן ונאי רנ יוסף‬
‫בר רב מרדכי ואח״כ עשו שלום דוד חנשיא ורנ‬
‫םעדיח‪ ,‬ואעס״כ לא חוסר רב יוסף ולא שב רב‬
‫סעריח לגאונוחו‪ ,‬ורב עסף היה גאון י״ר שנח‬
‫ואח״כ מ ח דוד בן וכאי‪ ,‬ואחרע נסטד רב םעויח‬
‫בשנח ז' אלפים חש״ב וחוא כבן ן' שנח מן ה מ ר ה‬
‫ה ש ח ו ר ח ‪ ,‬ואחר שחבר במד! ספרים טובים וסי‬
‫חאמונוח ושי' לחורח ולכ״ר ם ס ד ם ולשץ חערב‬
‫לחורו!‪ ,‬ועשח טובוח נרולוח לישראל וחשיב‬
‫ת ש ו מ ה על המינים ועל המפרים בחורה‪ ,‬ואתו־‬
‫מ ה ם חמי אל בלבי שהומר ההכם ראב״ע ז״ל‬
‫בסי' התורה וזה ברה מ ל מ תורה ‪ ,‬והעיד עדות‬
‫רנ םעדיח ני הוא ראה מלמדי תינוקות מלמדים‬
‫אותם לחינוקוח נססרים ולוחות עד שנא רנ סעריח‬
‫ו נ צ ח ם ‪ ,‬והשונות שעשה לישראל הנה היי ניזונים‬
‫על ספר חנלוי ועל א נ ו ח ר' דוסא ננו ש נ ת נ לרנ‬
‫חםדאי חנשיא נ ר רנ יצחק מ״נ ‪ ,‬ואחו פטירח‬
‫ר נ סעדיה חיחח ישינח מחא מחסיא חולכח ודלה‬
‫עד שנרדז רנ יוסף למדינה אלנצרה ונפטר שם ‪.‬‬
‫הדור הששי נפום נדיתא אהר ]רנ חאיי נר[‬
‫רנ דוד היחלראש רנ קימוי נ ר רנ אחינאי י״ה שנים‬
‫וחצי ונפטר שנח חו־נ״פ ‪ ,‬ואהריו רנ יהודה בר‬
‫רנ שמואל אני אמו של דנ שרירא י״נ שנים ונפטר‬
‫שנח חרע״א ‪ ,‬ואחריו חוקם רב מנשר חנחן בר‬
‫רנ קימר נ א ו ן ‪ ,‬והנשיא דוד נ; זנאי הקים‬
‫בםתלוקת לרב בוץ צרק בר רנ יוסף‪ ,‬ונטרסה דעח‬
‫רב מבשר וחזרו כלם לרב כוץ צ ד ק ‪ ,‬ונסטר רב‬
‫כחן צדק בשנת חו־צ״ח ‪ ,‬והיוה לראש רב חנניא‬
‫אביו של רב שדידא ח' שנים וחצי ונסטר‬
‫שנח ח ש ״ א ‪.‬‬
‫הדור השביעי רב א ח ק בר סרנדא ]בסה״ק‬
‫םו־נםרח[ אחו־ סטירח רב הנניא והיה סוחר ועשיר‬
‫גדול ומפני עשרו חוקם ולא חיח ‪ (1‬ראוי לכך ‪,‬‬
‫ונםטר בשנת חש״ב ‪ .‬ואחריו רב נהמיח שמונח‬
‫שנים ‪ ,‬ואחריו רנ שרידא מ נ מ ו מאה שנה היו‬
‫ימי חייו‪ ,‬וכשדאח שחאריך שנים וננו רנ חאיי‬
‫היח ראוי לחיוח ראש ישימה סילק אח עצמו וישנ‬
‫ננו על נ ס א ו ‪ .‬והוא רנ האיי נאון נ ר רנ שרידא‬
‫י( בםה״ק ‪00‬ני שהיה ‪.‬‬
 ‫ספר‬
‫ארבע אלא אפילו על שלש או על שנים כשירה‪,‬‬
‫ואם הגיע מאכלת לשבעת ה נ ת ל ה ולא נשארה‬
‫בלתי תוחמת א ח ת מן הקנה של ת א ה טהור הוא‪,‬‬
‫ח ח ך בחוחמח אשד מ ח ח ח חפובעת חגדולה‬
‫כ ה ו ט השער ט ת פ ה ‪ ,‬וכל שהיטה חעשויח כעט‬
‫ט ר י פ ה ‪ ,‬ואם חעטיםה מ ח ח ת ארבע חוחמוח‬
‫חחבוקוח אל חטבעח חגדולה טהור הוא ‪ ,‬ואם‬
‫חעטיטח מ ת ח ת חטבעח הגדולה בשלשח חוחמוח‬
‫טריפח חיא ‪ .‬וכי חאמר על חהברמח טרפח חיא‬
‫ל מ ח ‪ ,‬דע שהניתן שחדם יוצא מוזן ח ם נגד‬
‫חטבעח חנדולה חשחיט חתכחח שורש של נית‬
‫ה ד ם ולא יצא ה ד ם ‪ ,‬ובעבור חמסריגוח ישחוט‬
‫מ ת ח ה הטבעח חגדולח אשר יפחחו חגידיס האילו‬
‫בקנה טריפה ה י א ‪ ,‬ואס כהוגן ת ח ת הטבעת‬
‫ה נ ת ל ה ולא תעט־ט טהור הוא ‪ ,‬הדא נץ מ א‬
‫ונדתה בכט רבננו הננאל הרב ‪.‬‬
‫עיקוריח מ ח ח י א ‪ ,‬שיחחחח חבהמה לשחטה‬
‫ונתעקרח רגליה באבן או ביהר או בקורח מושלכח‬
‫בארץ או בארץ פסונה ‪ ,‬ש ה ט ה ש ו ח ט ולא נפנח‬
‫לאחור ולא ראה עיקור תליה במה הן מחעקתן‬
‫שפך הדם כלו בחנון דצלוח דודו נשמחה ורנליח‬
‫מעוקרוח פריפה ה י א ‪ ,‬לאחור ש ש ח ט וראה עיקור‬
‫רנליח ומשך אוחח מן חמקום החוא וחורבשח‬
‫רגליח פ ר ם חמוח ו פ ר ם ישפוך הדם כולו והחבעפה‬
‫בידיה ורנליח יחדו פהור הוא ‪ ,‬והשור שאינו יכול‬
‫לשהטו עד אשר יקשר איך אנו נהכסו שיטהר מן‬
‫חעיקור לאחי־ שחשחטהו וישבוח דמו ויחוש‬
‫כחו ט ר ם חצא נשמחו חתץ־ חחבלים מרגלו עד‬
‫אשר יבעט בידיו ורנליו‪ ,‬ואם ימוח ולא חמחיצו‬
‫ידיו ורנליו עיקור חוא וטריםח‪ .‬וקאל איצא ]פי'‬
‫ואמר נ״כ[ אם עקר רנל חחיח ו ש ח פ וחיא‬
‫מעוקדח כשרח ולמח אוזח אומר עיקור בצאן אסור‬
‫ומזיח מוהר לפי שההיח וחעוף נפש חיא אם לא‬
‫חקשור ידיח וחשחוט וחמטיט ראשח וחעלח‬
‫חירכים וחחרב ידיח ורנליח וחם קשותח פי' אם‬
‫חעובם מ ו ת ח ת וחשחיט חעמור על רנליח‪ ,‬וכל‬
‫עוף וכל בחמח שהעמוד על תליה פינול הוא ולא‬
‫יאכל‪ .‬כדלך אקואלה אן הדא אל באב ענדח‬
‫באב עקידה ‪ .‬ע״כ ‪] .‬אמר המעריך ‪ :‬מלבד איזה‬
‫מילים אשר חסנרחי בחוכו לא רציחי להוסיף או‬
‫לנרוע במאמר חשחיטוח דלעיל‪ ,‬לחיותו ישן מאד‬
‫והרבה מלות ז ת ח ונרועוח בו וצריך עיון כלו •[‬
‫טבעת נתלה‬
‫סוף סדר הגאונים •‬
‫‪[208‬‬
‫הדם בכל הבשר נבלה משעור הראשון שלא שופך‬
‫ח ו ם כולו‪ ,‬וכחוב בחורה כי נפש הבשר דמו‬
‫בנפשו חוא וכתוב ולא תאכל חנפש ‪ .‬וחפםיר‬
‫פ ת מ ה ו ) ב י ת ה ( מן פתאום ‪.‬‬
‫דריסוחיה מ ה היא‪ ,‬שחחא מאכלח חדה מאד‬
‫והבהמה ו כ ה והשוחט בן כח ושחט וחתך‬
‫חסימנץ בפעם אחוז דרוסה חיא ולא האכל‪,‬‬
‫ולמח ת מ ח בשדח כי פחאמוח ושחט בפעם אחח‬
‫דומה לבהמה שטרפה כפיר פהאום וחלך כל ה ו ם‬
‫בבשרה ולפיכך היא ט ת פ ה ‪ ,‬ואם חמאכלח‬
‫ארוכה כצואר הבהמה פעמים ושהט בפעם אחה‬
‫והאנפיח למאכלח לאחו שחיטה כשירח היא‬
‫ותאכל‪ ,‬ואס המאכלוז קצרה ]ועודה[ עכול הוב‪ .‬ז‬
‫ושהט אוהה פעמי׳ ומן חשלישי' בקצוחיה ]נשחט׳[‬
‫טהור חוא ויאכל ‪ ,‬ואם חיש מ ו ל הוא ועווו עמל‬
‫עד למאוד ועליו שער נ ת ל ונפלה המאכלח על‬
‫השעו־ ולא היתה המאכלת הדה כהונן ושהט פעם‬
‫אהת ושניה ושלישית ולא נ ש ה ט ‪ ,‬ואם מביעית‬
‫ש ה ט ער קצות השהיטה הניקוז היא ולא תאכל ‪,‬‬
‫ואם איל הוא ועל צואת צמר רב ונפלה המאכלת‬
‫על הצמר והצמר קשח חיתוכו על ה מ ו ל עד ד ס מ‬
‫חוא כי ש ח ט ה והעלח חמאכלח ועמדה הבהמה‬
‫פסולח ולא תאכל בשחה חחיא ‪ ,‬ואם חפריע חצמר‬
‫ומן המאכלח על עורו ו ש ח ט ו ח ח ך בשלשח‬
‫פעמים ונחתך לקצוח השהיטה טהור ויאכל ‪.‬‬
‫חלידוחיה מ ח ח י א ‪ ,‬שיחחיל ש ו ח ט חבהםוז‬
‫ונכנסח המאכלח בץ ח ו ש ט לקנח או בין חקנח‬
‫לושט ולנידים שמן חעור ולבשר או בץ חעצם‬
‫לצואר לושט לקנה‪.‬ולנידים ו ש ח ט למעלח ט ח פ ח‬
‫היא ‪ ,‬ואם ישהוט למטה ט ת פ ה ‪ ,‬ואולם במה‬
‫שבץ העור ולבשר או בין העצם לצואר ולושט‬
‫במח יכשרחו יקח חמאכלח ממקום כניסחח ד מ ך‬
‫מ כ ה שדח וישחט ‪ ,‬ואחו־ שישחט יראה אח‬
‫אח המאכלח נכנסה במקים השהיטה טהור דאכל‪,‬‬
‫ואס הכניס חמאכלח למעלח ממקום השחיטח‬
‫מ ת פ ה ה י א ‪ ,‬ואם למטה ממקום השהיטה הכנים‬
‫ט ר ס ה ‪ ,‬ומה ההלוה פ ת פ ח כי ח מ ס חמאכלח‬
‫בין העור לבשו־ ואינה במקום שחיפח ה ח נ ה חיא‬
‫והיא נבלת וכתיב לא האכל כל נבלה ‪ ,‬חטריפה‬
‫מאליה ונמלה מ ש ה י ט ת ה ‪.‬‬
‫ולמעלה ט ו ס ה‬ ‫הנרמותיה היא מטבעת נ ת ל ה‬
‫והשוחט עליו‬ ‫מטבעת נתלה ולמטה טהורה ‪,‬‬
‫שיתן ארבע אצבעותיו מ ת ה ת‬
‫לא ש ה ט על‬ ‫דשחוט ם ח ח ת ה א צ ב ע ו ת ‪ ,‬ואם‬
 ‫]‪[209‬‬
‫מאמר רביעי‬
‫סדר הרבנים‬
‫מ ע ה ל ע נ ו ת ה שהיתה יסת מ א ד ‪ ,‬והיא צעקה לר'‬
‫משה אישה בלשון הקדש ו ש א י ממנו אם הנפובעי'‬
‫קמים לתהייה המתים אם ל א ו ‪ ,‬והוא השיבה‬
‫אמר י״י מבשן אשיב ונוי וכשמעה דבריו השליכה‬
‫אח עצמה לים ומבעה ומתה ‪ ,‬והחכמים אלו לא‬
‫חנידו לשום אדם מ ח טיבם ומח ח כ מ ח ם ‪,‬‬
‫והשליש מכר אח ר' שמריח באלכםנדחא של‬
‫מצרים ומשם הלך אל מצרים והיה לראש‪.‬‬
‫והשני ר' חושיאל מכר אוחו באפריקיא בהוף חים‬
‫ומשם עלח למדינח אלקירואן שחיחה בימים ההם‬
‫חוקח מכל מדינות ישמעאל אשר בארץ חמערב‬
‫ושם חיח ר' חושיאל לראש ושם חוליד את רבינו‬
‫חננאל ב נ ו ‪ .‬ובא חשליש לקורטבח ומכר שם ר׳‬
‫משח ודי חנוך ב נ ו ‪ ,‬שפדאוחו אנשי קורטבה‬
‫וכמדומין חיו שחיו עמי הארץ וחיתח בקורטבח‬
‫ביח חכנסח ששמה כנסה ה מ ד ר ש ‪ ,‬וחיח שם דיין‬
‫מפורסם שחוא מביוז דוד ‪ ,‬ו*הר הוקיהי שחיח‬
‫ר' נחן חסיד וגדול ‪ ,‬אבל לא חיו בקיאים אנשי‬
‫ראש בולה וראש ישיבח פסקו ח׳ ישיבות חגאונים‪.‬‬
‫ספרד או בדברי רבותינו ז״ל‪ ,‬ואעס׳יכ באותו מ ע ט‬
‫שהיו יודעין היו עושץ מדרש ומפרשים ועולים‬
‫דוודים ‪ ,‬ופי׳ ר' נתן הריץ על כל הזאה טבילה‬
‫והיא במם׳ יומא‪ ,‬ואמו־ להו ר' משה א״כ פשו‬
‫להו ט ב ל ו ת ‪ ,‬וכששמע הוא ותלמידים את דבריו‬
‫תמהו זה אל זה ושאלו ממנו כל ספיקותיהם שהיו‬
‫להם והשיב להם ברב הכמחו והיו בעלי דינץ מהוץ‬
‫למדרש שלא היה להם רשות ליכנם עד שישלימו‬
‫התלמידים ההלכה ‪ ,‬ובאותו היום יצא הדיין ואמר‬
‫להם אני איד דיין אלא זה הלובש השק והאורח‬
‫הלא הוא רבי ומורי ואני תלמידו אהיה מהיום‬
‫ו א ל ך ומנוהו לדיין בקורטבה בקהל כי הוא נבון‬
‫וגאון‪ ,‬ועשו לו הקחל פסקה גדולה וכבדוהו‬
‫בםייבושיס יקרים ובמרכב‪ ,‬ורצח השליש לחוור‬
‫ממכירתו ולא חדוזוי חמלך כי ש ט ח מאד על חדבר‬
‫נודע ש מ ו ‪ .‬ובקש השליש לאנוס לאשתו של ר׳‬
‫כששמע שאין ׳חודים שבמלכותו צריכץ לאנשי‬
‫‪4‬‬
‫ובימי אלדד הוני חיח ראש ישיבח במחא מחסי'‬
‫הותנו אבי אשתו רב שמואל הכהן נאון ק הפני‬
‫גםיהוא הבר ספרים הרבה ונפטר בימי רב האיי‬
‫גאון ארבעה שנים קודם פטירה רב האיי‪ ,‬אבל בני‬
‫ישיבח ו ׳ חאיי חקימו חוקיח ראש גאה בן בנו של‬
‫ו ו ו בן זכאי והושיבוהו על כסא וב חאיי נאון ז״ל‪.‬‬
‫והלשינו עליו מלשינים אל המלך ותפסוהו ואסווחו‬
‫בבחל ל ק ח ו כל אשד לו ובחזו שני בניו אל ספרד‬
‫אל ר׳ יחוסף חלד חנניר בר רב שמואל בן אלננרילא‬
‫חנניז־ שחי׳ אוחנ אל חוקיה ראש ישיבה והיה עמו‬
‫ע ו שחיח ח ש מ ו בנרנאטווז ונחרנ זח חנניד‪,‬‬
‫ובוזז ח א ח ו מ פ ד חוקיחו לארץ סו־קוםטא ונשא שם‬
‫א ט ה והליד בנים ‪ ,‬ואח״כ נכנסו בני בניו לארץ‬
‫אדום ]בסחי׳ק לספרד[ ‪ ,‬ומחם חיח ר' חייא בן‬
‫אל דאודי ונפטר בארץ קשטילא בשנת ד' אלף‬
‫וחקי״ד ‪ ,‬ואחריו לא נשאר בארץ ספרד אדם‬
‫וקודם לכן היחה סבח מ א ח חשי״ח שנכרוז הקם‬
‫של ישיבות שהיה ה ל ך להם מארץ ספרד ומארץ‬
‫המערב ומאיץ מ צ ח ם ואפריקא וארץ ה צ ב י ‪ .‬וכן‬
‫היחה הםבה שיצא מקורטב' שליש ממוני על הספינ'‬
‫ששלחו מלך ישמעאל ]בספרד ושמו עבר אלרחמן‬
‫אלנאצר והלך ממונה על ציים לכבוש ספינו' ועיירות‬
‫םמוכוח לספרד[ והלכו עד הוף הים של ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ונסבו אל ים יון ומצאו אניח וגה המשה‬
‫חכמים גדלים ממדינת םפסחין שהיו חולבים‬
‫לחכנסוז כלח וכבש חשר בן רמאחין הםפינח ואסר‬
‫חא' מן חחכמים ר' חושיאל אביו של רבינו חננאל‬
‫ז ' ל ‪ .‬והשני ]וביט משח[ אביו של ר' חנוך‬
‫ואסרוהו עם אשתו ועם ו ׳ הנוך ב נ ו ‪ ,‬ווי חנוך‬
‫עודנו נער ‪ .‬והגי ר' ש מ ח ה בר אלהנן‪ .‬והד׳ לא‬
 ‫ספר יוחסין‬ ‫‪[210‬‬
‫מ ה ם האלפים זהובים וועקו ואין שומע ליום‬ ‫בבל והקול נשמע בארץ ספרו־ וארץ חמערב ויבאו‬
‫ולאלתר מ נ ס ו ב' אתים אלו ר' יעקב בן גוי ור׳ יוסף‬ ‫כל חחלמידיס לקרות לפניו‪ .‬וכל שאלות שחיו‬
‫בן כוי אחים ומצאו הוהובים והלכו לדרכם‪,‬‬ ‫שואלים נץ הישימח שאלו לו‪.‬‬
‫ונתיעצו בביחם ואמרו וזז הממון מצאנוהו בהיכל‬ ‫ודבר וה חיח נימי רנ שרירא קרונ לשנח ד'‬
‫חמלך בואו ונשבע שכולו ישינ להיכל המלך‬ ‫אלפים וחש״ג ‪ ,‬ולקח ר' מ ש ח לדי חנוך בנו אשח‬
‫במנחוח ומתנוח ואולי נסיר מנששנו חרשת צוודינו‬ ‫סלאנוז ]וםשסחוזם היחח גדולח מבל משפחות‬
‫ונהלח במלך ועשו כ ן ‪ ,‬ונחחזקו במלאכח חמשי‬ ‫קחל קורטנח[ ונחו של ר' חנוך חיתח לו מנני‬
‫ועשו בגדים קרים ונשאום ישמעאלים על ראשי‬ ‫פיליגאי ומפני וזז נקראו ננני אמו פלאגח ער היום‬
‫חדגלים יקרים מאד לא נעשו כםוחם בספרד‪ ,‬וחעלו‬ ‫ודויו ליי ם ש ח חלמידים חרנח ו מ ח ם ר' עסף נ ן‬
‫מ נ ח ה למלך השאם ולמלך אלםנסור בן אביעמר‬ ‫יצחק נן שטנאש חידוע נן א נ י ח ו ר ‪ ,‬וחוא פי' את‬
‫אומנו עז־ שאהב חמלך אלמנםור יעקב ב; גוי וכוזב‬ ‫נל חתלמוד בלשון ערני ]למלן־ ישמעאל ששמו‬
‫לו בליון שנשאו על כל קחילוח ישראל שיש‬ ‫אלחנים[ ‪ ,‬ור׳ חנוך נן מ ש ח פי' נל החלמוד‬
‫מסגלסאםח עז־ נ ח ו דויונא שהיא קצח מ ל כ ו ח ו ‪,‬‬ ‫נלשון ע ו נ ‪ ,‬וזז מצאחי נהקדמח פי' חמשנח‬
‫שיודח שופט אח כלם ויהיח ושאי למנות עליהר‬ ‫ל ס ו ו נוקץ‪ .‬ומפני נוולחו וחנמחו נ ע ט נ ו ' חנוך‬
‫כל מי ש־וצח ולקצוב כל מם וכל פועון שלהם ‪,‬‬ ‫הרנ היושנ על נםא א נ י ו ‪ ,‬ונחלקו חקהל מחלוקח‬
‫והעמיו לפניו י״ח מסויסיו למשי פסים והוכיביהו‬ ‫ג ד ל ח אחר פמירח רנ הסדאי הנשיא ה ג ד ל נרי‬
‫במרכבת ה מ ש נ ה ‪ ,‬ונקהלו כל בני קהל קרפוובח‬ ‫יצחק שממיו לא היה א ו ם נ ע ל ם שחיח יכל‬
‫מנער ועד וקן ועשו לו הסכמה בנשיאות וכתוב בה‬ ‫לחלוק על ה ו נ ר' הנוך ‪ .‬ובכל יום דוס היו יוצאץ‬
‫משול בנו גם אהה גם בנך גם בן בנך ועמד‬ ‫מקורטנח אל עיר וחרא ח״ש איש מישראל ווכנים‬
‫בגדולתו‪ ,‬ושלח שליה אל הרב ר' חנוך שאם ידין‬ ‫על ח״ש מ ר נ מ ח ונולם לונשים לנוש מלכות‬
‫בין אנשים ישים אוחו באנייח בלי משומות‬ ‫וחונשים מגנעוח כ ו ח מלני ישמעאל ונל אלה היו‬
‫וישליכהו בים ‪ ,‬ונל הקמים על בן שטנאש ס*מ‬ ‫עם ח ו נ ‪.‬‬
‫אליו ונחנו כולם אנרוח לבן שטנאש שישוב‬
‫ונת שניח עם אנן שטנאש עז־ שננרזז כח‬
‫לקורטנח ויסירו אח חרנ ר' חנוך וימנוחו לרנ‬
‫של ח ו נ משח וניוו אח נ; שטנאש וחחו־יםוחו‪,‬‬
‫עליהם‪ ,‬והוא השינ להם חשונח קשח ואמר להם‬
‫והמלך א״ל שינרה והלך מספרד אל נצביאח‬
‫על חרנ ר' הנוך מעיד איי על עצמי שמיס‬
‫]נםח״ק נגאנח[ ומצא שם ר' שמואל הנהן נרי‬
‫וארץ שאץ כמוהו מספרד עז־ ישינח נ נ ל ‪ ,‬ומפני‬
‫יאשיהו והוא מנני קחל פ ץ ו ח ס לנדר הרנ ו'‬
‫זאח חתשונח לא חוסר מנדולחו‪ ,‬ולקץ שנה אחוז‬
‫חנוך ל א דנר אליו ]ונעם עליו נן שטנאש וכחכ‬
‫לנשיאוח גן גוי אשיו חמלך אלמנצור שחיה‬
‫לו אגרת גדולה בלשון ארמי וטעה בה‪ ,‬יי' שמואל‬
‫נמדומח שישינ לו לינחוח גדולוח‪ ,‬ויקח ממון‬
‫ח מ ץ השיב לו חשובה והודיעו שטעה אבל בלשץ‬
‫נל ישראל מנל חקחלוח נחוגן ושלא נחוגן רוזן‬
‫רכח מאד ‪ [.‬ונננס ן' שטנאש בספינח א ח ח והלך‬
‫ל ו ‪ ,‬ומפני שלא עשה כן אסרו חמל^ך בנית‬
‫עד ישינח רנינו חאיי והוא ח ש נ שקנלנו דמנו‬
‫חאםורים ועמד שם כמו שנח עד יום אחד יום‬
‫האיי ושחיח שונא לר' חנוך מפני שחאו־נע' חנמיס‬
‫איד הישמעאלים עבר המלך השאם על בית חםוזזר‬
‫שחונונו מ ת ו חוק ומזון חישינוח ער שנאו לדי‬
‫נצאחו מהינלו אל מ ת ע מ ד ת ו ‪ ,‬ועמד בן ט' לפני‬
‫דלוול ב ב נ ל ‪ ,‬ואעפ״נ שלח לו ונינו חאיי שאס‬
‫המלך השאם על ניח חסחר נ פ ח ח ניח חםחר ‪,‬‬
‫יבא אליו יחוש לנדר ה ר ב ‪ ,‬ואז הלך ן' שטנאש‬
‫ונשראוזו שאל אח אומנו אלמנצור על מ ח עטיח‬
‫לומשק ומוז ש ם ‪ ,‬וקוום לכן נחדלולח חבת‬
‫לו כן והוא השינ מפני שאינו מוניל שי מכל‬
‫ח ח ל ק ח על חוב וכל ח מ י בן שטנאש ומהם ש ד‬
‫גוולחו‪ ,‬ולאלחו צוה המלך השאם להוציאו‬
‫אחים סוחרים עושים משי יעקב בן גוי ואחיו יוסף‬
‫ולהושיבו לגדולתו ונעשה לו כן אבל לא שב כמד‬
‫פעם אחת נכנסו לחצר אחר מסו׳םי חמלך שחיח‬
‫שהיה מפני כ ן ‪ .‬ומפני שב; שטנאש כתב תשובה‬
‫ממונה על ארץ חרכונח ובאו וקני חישמעאלים מן‬
‫קשח לקחל קרטובה לא הוכר הרב אהרי שוב בן‬
‫הארץ שהיחח ח ח ת ירו לועוק על חםקיד שחפקיד‬
‫גוי בימי הרב ‪ ,‬והרב בחסידוחו ענמח נפשו‬
‫עליהם והביאו לו דורון אלפים זהובים געש־עז‬
‫וחוקשח לו בי בליל שבח מ ח בן גוי‪ ,‬ובא אל‬
‫וכשההחילו לדבר צוה חסרים למוחם וליזכוחם‬
‫חרב אחד מחהניו בני פליאג והוא היח נמנשי־‬
‫במקלות להוציאם ל מ ה הסהר מבוהלים ווהוסיס‬
‫בעידו וספר לו שמח יעקב בן ג ו י ‪ ,‬וגעח הרב‬
‫ונםוצאי הינלו היו נ מ ה עקמומיות נפלו באחח‬
 ‫]‪211‬‬ ‫מאםר רביעי‬
‫נן אל עייף ו נ ט ה למות ו נ מ ס המלך ח מ ס לנקוו‪,‬‬
‫ואמר לו מ ח אעשה ומי ייעצני במלחמות שסבבוני‬
‫והשיב לו אני לא יעצחיך מלבי מעולי אלא מלב וח‬
‫חיחודי סוים עינך עליו ויחיח לך לאב ולכהן וכל מ ח‬
‫סוייעצך כן חעסוח וחי יחיח בעןרך‪ ,‬ולאחד מ ו ח‬
‫חסופר לקח חמלך חבוס א ח ר׳ סומואל חלוי‬
‫להיכלו וחיח סוסר ויועץ ‪ ,‬ובסונח ארבעח אלסים‬
‫חש״ס היה בהיכל המלך והיו למלך ב׳ בנים ‪,‬‬
‫חגדול באדים וםשנחו ביקין‪ ,‬וכל סרני סלשחים‬
‫נטו אחרי בלקין חקטן לחמליכו ופואר כל העם‬
‫אחרי באדים ‪ ,‬ונם חיחודים ו מ ח ם ר׳ יוסף בן‬
‫מ נ ס ו ור׳ יצחק בן ליאץ ור׳ נחמיח חנקרא‬
‫אשכפח מנדולי גראנטוז‪ ,‬שלשח אלה היו אחרי‬
‫בלקין‪ ,‬ודי טימואל הלוי היה אחדי באדים ‪ ,‬וביום‬
‫מ ו ח חמלך ה ב ו ס עמדו סרני סלטוחים ונדוליחם‬
‫במורח להמליך בנו בלקין‪ ,‬מיד חלך בלקין ו נ מ ק‬
‫יד אחיו הגדול באדים והמליכוהו במנת ד׳ אלסים‬
‫ח מ פ י ׳ ז ‪ ,‬ונהפכו פני אוחביו בטיולי קדרח ובעל‬
‫כרחם חםליכו לבארים ‪ ,‬ואחרי כן נחחרט בלק־ן‬
‫מחמליך אחיו וחיח מתנבר על אחיו באדים ולא‬
‫היה המלך יכול לעמיח מ ו ם דבר קטן או גדול‬
‫אלא אחיו חיח מכטוילו‪ ,‬ואחר כך חלה אחיו‬
‫וידבר המלך לרופא להניח רפואחו ממנו וכן ע מ ה‬
‫הרופא ו מ ח נלקין והממלכה נכונה ביד באדים‪,‬‬
‫וברהו היהודים הנ' נדולי העיר הנוכרים למעלח‬
‫למדינת אמקילה ‪ .‬ונסמך רב מ ם ו א ל הלר לעין־‬
‫במנח ד׳ אלסיס חמס״ו ו ע מ ח טובוח לימראל‬
‫בססרד ובארץ חמערב ובאסריקא ובארץ מצרים‬
‫ובאיסקליח ועד יטרבח בבל ועד עיר חקדש ‪ /‬כל‬
‫בני תורח בארצית האלו היה מ ה נ ה מנכסיו וקנח‬
‫ספרים הרבח מכחבי הקדמ ו ח מ מ נ ח יהחלמוד‬
‫מ נ ס ה ם מכתבי ה ק ד מ ‪ ,‬וכל מי שהיה רוצה‬
‫להיות תורתו אומנתו בכל ארץ ספרד ובארצות‬
‫שהזכרנו הוא הוציא אליהם מ מ ו נ ו ‪ ,‬והיו לו‬
‫סופרים כוחבי מ ש נ ה וחלמוד‪ ,‬ונחן במחנח‬
‫להלםידים שלא היו יכילין לקנוח משלהם בץ‬
‫ביטדנוח ספרד בי; בארצות ש ח ו מ נ ו ‪ .‬יעיד‬
‫חיח מ ס פ ק שמן וית לבתי כנסיית שבירושלים‬
‫בכל ש נ ח ‪ ,‬והרביץ תורה הרבה ומח בשיבה‬
‫טובח וקן לאחר שוכח לר׳ כחרים‪ ,‬כהר‬
‫ת ו ר ה ‪ ,‬וכתר נ ד ו ל ה ‪ ,‬וכתר לויה ‪ ,‬וכחי־ ש ם טוב‬
‫ומעשים טובים עולה על נביהם‪ .‬ונסטי בשנת ד'‬
‫אלפים חחט׳״ו ועמד על כנו ר׳ יוסף הלוי בנוהנניד‪,‬‬
‫ומכל מרות טובית שהיו נ א מ ו לא הסר לו אלא‬
‫שלא היה ענות; נ א מ ו מפני שנדל בעושר ולא נשא‬
‫עוליבנעוריו ונבח לנו ער ל ח ש ו ד ת ‪ ,‬ויקנאו נ ו‬
‫בבכיח עד ש ח מ ח בן פליאנ ואמר אני באתי‬
‫לבשרך במוח אויבך ואתח אוהב את שונאך ‪,‬‬
‫אמר לו הרנ אני מצער ובוכה על כל העניים שהיו‬
‫רנלים לסמוך על שלחנו מ ח יעשו למחר אם אחה‬
‫א נ נ ה ‪ ,‬שהרי אני איני ינול‬ ‫מפרנס אותם‬
‫לפרנסם ני לא ודה הרנ נעל ממון מפני חסידוחו‬
‫שלא חיח רוצח ליחנוח מכניזי החורה לפינך היו‬
‫חייו חיי צער ‪ ,‬ונפטר חרנ ר' חנוך נשנת ד'‬
‫חשפ״ח קודם פטירח רנינו חאיי ו״ל י״נ שנח ‪,‬‬
‫ואעפ״נ לא השינו מ נ ח ח קחלוח מורח וםערנ‬
‫לישינוח מפני שחחנמים אלו העמידו חלמידים‬
‫ה ד נ ה ופשט החלמח־ ננל הארץ ‪.‬‬
‫ו ק חיח מנחנו של חרנ רני חנוך נשדדה עולה‬
‫לסיים חתורח נ נ ל שנה ושנה מ ו ם ט ו נ חאחרון‬
‫של ח נ ודו עולים עמי נדולי חדור ועיני חערח ‪,‬‬
‫ובשנח ר׳ אלפים תשפ״ח עלח נ מ נ ח נ ו ועלו עמו‬
‫מולי הדור ערב יום טוב וחחינח חיחח ישנח‬
‫ו נ ש מ ח ונפלח ו נ ש מ ה מפרקחו של ח ר ב ‪ ,‬ומח‬
‫לימים מועטים לאחר שוזעמיד חלמידים חרבח‬
‫והרביץ ח ו ו ה בישראל ‪.‬‬
‫ומנדולי חלמידיו‪,‬׳־ב שמואל הלוי הנניד בר׳ יוסף‬
‫חירוע בן גיקטילח ‪ (1‬מקחל קורטבח חיח חלמיד‬
‫ח נ ם מחמפינילים חגדוליס ‪ ,‬ועוד חיח בקי בספרי‬
‫ישמעאלים ונלשונם ומאשר נ ח נ ה ם לעמוד נחיכל‬
‫המלך ‪ ,‬והיח רונל מפרנס את עצמו נצער עד‬
‫שחיו ימי ח י ח ם נספרד לאחר שנפסקח מ ל מ ח נני‬
‫נ; אניעמר‪ ,‬ו נ מ ו סיני פלשתים ונתדלדלח מ ח נ ח‬
‫קורטנח ו מ ח ו יושניח יש מי שנרח לסרקוםטח‬
‫ועוד ורעם שס ער חיום‪ ,‬דש מי ש מ ח לטוליטלח‬
‫וורעם נס־ שם עד ה י ו ם ‪ ,‬ודי שמואל חלד וח נרח‬
‫למלאקח וחיח יושנ נחנוח והיה רונל ‪ ,‬והיחה‬
‫חניחי ס מ ו נ ח לחצר נן אל עריף סופר המלך ח נ ו ס‬
‫בן מאדום מלך םלשחים בנרנאטה‪ ,‬והיחח משחח‬
‫חסיפר מפייסו! אוחו ו מ ח ב ססחם לאדניח חמטינה‬
‫אבו אל קאס בן אי עריף וחיח מ א ח ספריו ו ח ם ח‬
‫מ ח כ מ ח ו ‪ ,‬ולקץ ימים נשאל מלפני משנה וה בן‬
‫אל עריף ממלנו ח נ ו ס לשונ לביחו למאליקה ושאל‬
‫א ת אנשי מ ח ו מי חיח נ ו ה נ ל נ ס חסשריפ חנאים‬
‫א ל י ‪ ,‬אמרו לו יהודי אחד ס מ ו ך לחצוץ־ מקהל‬
‫קורטנח חוא נ ו ח נ ל נ ו ‪ ,‬מיד צוה הסופר ו ה ח צ ו‬
‫אליו ר׳ שמואל חלד ואמר לו אין א ח ה ראוי לשנת‬
‫בחנוח אל חסור ממני ימין ושמאל‪ ,‬ונעשה סופרו‬
‫דועצו והוא היה יועץ חמלך וכל עצחו חיחה‬
‫כאשר ישאל איש בדבר ח ׳ ‪ ,‬והצליח המלך ח מ ס‬
‫נ ע צ ו ח שלו ו ה נ ד ל למעלה‪ ,‬ואחר כן חלח חסיסר‬
‫י( בכ״י ננדלא ‪.‬‬
 ‫ספר‬ ‫‪[212‬‬
‫באו מארץ א ה ד ת ‪ ,‬שנים הספרדי• אלו ה ן !‬ ‫סרני פלשחים עד שנחרנ ביום שבח בטי בטבח‬
‫רב יצחק בר ברוך ורב יצחק ברבי יהודה בן ניאת‬ ‫שנח ר׳ אלפים ח ח כ ״ ו ‪ ,‬הוא וקהל גראנטח וכל‬
‫םנדולי םרינח יאיםינא ‪ ,‬רב יצחק בר ברוך ור'‬ ‫חבאיס מארצות רחוקות לראות חורחו וגרולחו‪,‬‬
‫יצחק בר׳ יעקב בר׳ ברוך בן אלבאליח םקחל‬ ‫ואבלו חלך בכל מרינח ומרינח וככל עיר ועיר ועוד‬
‫קורטבח ‪ ,‬וקודם לכן חיו אבוחיו םקחל מ א י ז ה‬ ‫מימי רבוחינו חקדםונים שכתבו מנלח חעניח בטי‬
‫וכשנבר טיטום על ירושלים פייס ם ם נ ו שלישו‬ ‫בטבח ולא ידעו על מ ח חוא מכאן שכונו ברוח‬
‫שחי׳ לו ממוני על ספרר שישלח לו משועי ירושלי׳‬ ‫חקדש ליום ז ח ‪ ,‬ולאחר פטירחו נחפזרו םפו״ו‬
‫ושלח לו ם ק צ ח ם והיה בהם עושח פרכוח ויודע‬ ‫ומחםריו ופשטו בכל ח ע ו ל ם ‪ ,‬יכן חלםידים‬
‫מלאכח משי ושמו ברוך ועמדו בםארדח ו ס ח לי‬ ‫שחעםיד ח ם חיו רבני ספרד ומנחיני חדור אסר‬
‫ר' מאיר בן ביבש שראח כליון של רב םעדיח נאון‬ ‫פטירחו[‪ ,‬ובשנח חשפ״ו שנח שחוקם ר׳ שמואל‬
‫ו״ל וכחיב עליו לקחל קרטיבה ואלבירח ואליםאנח‬ ‫לנניר נלכדח ירושלים על ידי אדום ונעקרח מ ל מ ח‬
‫ובנאנח וקלםאנח ואשביליח ומארדח חעיר חגרולח‬ ‫ישמעאל‪ .‬ואני אברהם חםחבר וחכוחב ראיתי‬
‫וכל ערי ישראל אשר סביבותיה ומפני מלחמוח‬ ‫בםפר ר' אברחם בר חייא חספרדי חחוכן הנדול‬
‫חרבח מ א ר ד ח ‪ ,‬וגלו אבוחיו של רב יצחק זה הרב‬ ‫שבזמנו שנח חהנ״ט לקחו חניצרים לירושלים ‪.‬‬
‫בןבאליח ושכנו בקרטובח וחיו מנדולי ה ע י ר ‪,‬‬
‫ונחזור לחוכיר דברי ארץ אפריקא ‪ ,‬אחר פטירח‬
‫ונולד רב יצחק זח באייר שנח ארבע אלפים תשצ״ה‬
‫רב חושיאל נסמכו במדינח אלקירואן בנו וחלמידו‬
‫והיה א ו ח נ חורה ודורש ח כ מ ח מ י מ י ו ‪ ,‬ובא‬
‫רב חננאל ‪ ,‬ורבינו נםים ברי יעקב שאתון שקבלו‬
‫למדינח קרטובח חכם נוול מצרפח שהו רבי‬
‫מר׳ חושיאל‪ ,‬וקבל רבינו נסים םרבינוהאיי שחי׳‬
‫פרינורם ועשח לו ר' יצחק זח טובח חרבח וםפק‬
‫אוחבו מ א ו ושולח לו ספרים בחשובוח כל‬
‫לו כל צרכיו ויואל לשבח אח האיש ולמד מ מ נ ו ‪,‬‬
‫םפיקותיו על יו על יו ‪ ,‬ווב שמואל חלוי חנניו על‬
‫ודי שמואל ה ט י הנגיד היח איחב אותו והוא‬
‫יו וב נםים היה שוחח מימיו של ו ב חאיי‪ ,‬וחיח‬
‫עודנו נער וחית םשנר לו ספרים ומתנוח ומצוחו‬
‫מהנה מנכסיו לרבינו נסים מאד שלא היח בעל‬
‫לחשחרל ולקרוח ‪ ,‬ונפטר ר׳ שמואל חנניד בשנח‬
‫מ מ ו ן ‪ ,‬ולאחר כן נחחחן בו ושאז בחו לרב יהוסף‬
‫ד׳ אלפים ח ח ט ״ ו ‪ ,‬וכתב רב יצחק זח מחברת‬
‫חנניו לאשח ולא מ צ א ח חן בעיניו מפני מהיותה‬
‫עבור וכל סודו לרב יהופף הלר בן ה נ נ י ד ‪ ,‬ונשא‬
‫ננסח אבל חיחח בעלח חורח ויואח ש מ י ם ‪,‬‬
‫אוחו רב יחוםף חלוי בממון והלך אליו לגראנטה‬
‫וכשנחרנאישח ברחח אל מרינח אאםאנח ופרנםוח‬
‫והיה הולך ושב מקרטובה לנראנטה‪ ,‬ובגראנטח‬
‫קחל אליםאנח בכבוד נדול עד יים מ ו ח ח ‪.‬‬
‫היה ביום מ ז י ר ה ונעשה לו נם ונצול‪ ,‬ואהר כך‬
‫קנה םפרים הרבה מאד כי עשיר גרולהיח ומספרי‬ ‫ורב חננאל עשיר נדול חיח שחיו באלקיוואן‬
‫חנגיג אשר נחפורו בכל הארצות קנה הרבה ם א ר ‪,‬‬ ‫םיחרים הרבה מטילין מלאי לכיסו והיו לו ט ' בנוח‬
‫והוא חבר םפרנרול וקרא שמו קופח הרוכלים ופי'‬ ‫והניח י' אלפים והובים א ח ר מ ו ת ו ‪ ,‬וחוא חבר‬
‫בו מזזלכוח קשוח שבחלמוד חרבח םאר ‪ ,‬אבל לא‬ ‫ספר המקצועות ‪ ,‬ורבינו נםים עשח מגלח םחרים‬
‫השלימו ונפטר והוא עוונו לא גשלם והיח חכם‬ ‫והוא ויבינו נםים תתחילו ברבנוח באפריקא שנח‬
‫בחכמח יוניח ‪ ,‬ובן ל״ד שנה היה כשיצא טבעו‬ ‫חח״י ח׳ שנים קורם ש מ ח ר' שמיאל הלוי הנגיר‪,‬‬
‫בעולם ונסמך ברבנוח ונשיאוח בשנח ר׳ אלפים‬ ‫ובשנח חחכ״ז שנהרנ ו ' יחוםף־חלוי נלכד' ם י נ ו ס ח‬
‫ה ח כ ״ ט ‪ ,‬כי מלך ישמעאל חנקרא אל מעחםד‬ ‫על יו סיווואי ויאץ מהישמעאלים וחיא שנח‬
‫שמו לשר בביחו ובהיכלו שהיה שומע לו בחכמח‬ ‫אלף ואייו לנוצו־ים‪ ,‬וובינו חננאל וובינו נםים לא‬
‫חאיצטגנינוח שחיח יורע מוסף על ח ו ר ח ו ‪ ,‬ועמד‬ ‫חיח לחם ב ן ‪ ,‬אבל בערוך אביי א מ ו ובינו יעקב בן‬
‫בנרולחו נ מ ו עשרים ש נ ח ‪ ,‬ונפטר במרינח‬ ‫רבינו נםים באלקרואן‪ .‬ונפטרו שניחם ופסק‬
‫גראנטח בניםן בשנח ד׳ אלפים חחני׳ד לאחר‬ ‫החלמור מארץ אפריקיח‪ ,‬ונשאר מ ע ט מועד‬
‫שחרביץ חורה והעמיר חלמירים ה ר ב ח ‪ ,‬ועשה‬ ‫במדינח אל מחדיח בירי בני וונמאר ובמרינח קלעה‬
‫ט י נ ו ח נרולוח לישראל ונ״ט שנח חיו ימי שני חייו‬ ‫חמאר ביר ר' משח מר שלמח חריין בן םורמש אבל‬
‫והוא זקננו אבי א מ נ ו ) ר ״ ל של בד״ע( ‪.‬‬ ‫לא נםםכו ברבניח ולא יצא טבעם בעולם ‪ ,‬ודורם‬
‫של שלשח אלח רב חננאל ורבינו נםים ורב שםח‪1‬ל‬
‫ווב יצהק בובי יהווזדבן ניאח מנרולי מרינח‬ ‫הלוי הנניר הוא הדור חראשון ברבנוח וחור כח‬
‫אליםאנח נם חוא חיח אוחב חורה ו ו ו ו ש הכמה‬ ‫חחלםוד בספרד וחיו שם ח' רבנים ושםוח כלם‬
‫מ י מ י ו ‪ ,‬חזגגירים חשנים רב שמואל ורב יחוםף‬ ‫י צ ח ק ‪ ,‬שנים ספרדים ושלישי קרוב לחם ושנים‬
 ‫]‪213‬‬ ‫מאמר רביעי‬
‫לספרד נ ש נ ח ד׳ ח ח מ ״ ח ‪ ,‬ידברו ונשאו ר׳ יוסף‬
‫חנשיא נרי מאיר בן ש ו ח מ י ק ש ‪ ,‬ינכנס למדינת‬
‫קירטנח יעמר שם מעטו יאחר נ ך הלך למדינת‬
‫אליסנח ועמר שם עד יום מ ו ח י ‪ ,‬ינפטר נניםן‬
‫)בנ״י נאייר( שנח ר׳ חחם״ג והוא נ נ ן צ׳ שנח ‪,‬‬
‫מזוא חעמיד תלמידים ח ר נ ח ויצא ט נ ע ו נכל‬
‫חעולם יחנר חלנוח נ מ ו חלמור ק ט ן ‪ ,‬ומימוח‬
‫רנ חאיי לא נמצא נ מ ו ח ו גדול נ ח נ ם ה וחמשוז‬
‫אלח ח ם חדור חני נרננוח ‪.‬‬
‫ומגדולי תלמידיו של רנ יצזזק נדבי יעקנ חיח‬
‫רנ יחוסף נדני מאיר חלוי נ ן מיגש נולד נאדר‬
‫ראשון שנח ר׳ חחל״ו‪ ,‬וזדח ר׳ מאיר אניו חלסיד‬
‫ח נ ם ונשוא פ נ י ם ‪ ,‬וחיח ר' יוסף חוא חנורזז‬
‫ממרינח גראנטח מלפני חמלך נאדים נ מ ו שחזנרנו‬
‫למעלח וחיח עונר עבודח חמלך נן ע נ א ר ‪,‬‬
‫ומנערוחו של ר נ יוסף חלד חיח מניר נו רנ יצחק‬
‫שנח ד' חחע״ג ‪ ,‬ונסטד נניםן שנח ד' תתס״ד‬
‫נדני נדוך שאדם גדול יהיה ‪ ,‬חזיה משחדל לד׳‬
‫ושסט אח ישראל י״א שנח ‪ .‬ומחלמידי ר' יצחק‬
‫מאיר ללמדו ניום ו נ ל ל ח שחיו שניהם אויזנים זוז‬
‫את זה ננפשותם דג יצהק נדני נרוך ו ח מאיר נ ן‬
‫מינש'‪ ,‬וכשנבנם רב יצחק נן אלסאםי בספרד‬
‫ונתיישב באליםאנה הלך ר׳ יתוסף תלד אליו‬
‫ממדינת אשנליא ‪ ,‬והוא עורנו נער נבן י״ב שנה‬
‫ועמר לפניי נ מ י י״ר שנה ללמוד יומם לילה ‪,‬‬
‫וחיח לו לרנ יצחק לבן וחנרילו נ ח כ מ ה ו ס מ נ ו‬
‫קודם פ ט י ר ת ו ‪ ,‬ובחב לו ספר שאפילו בדודו של‬
‫מ ש ח לא אישחנח נ ו ת י ח ‪ ,‬ראלו בדורו של מ ש ח‬
‫נחינ ח נ ו ל נ ס אנשים ח נ מ י ם וננוני׳ ונתינ נתריה‬
‫ואקח אח ראשי שנטיכם אנשים חנמים דו־ועים‬
‫ואלו ננונים לא א ש ח נ ח וחוא ח נ ם ו נ נ ו ן ‪ .‬וכתב‬
‫הימניים ו י ל נ מ פ ח ח חמשנח על ר נ אלפאסי‬
‫שנבל ספריו לא יש הפיסה עליו גי א ס פחות מי׳‬
‫הלנות ‪ ,‬ועוד בתב לתלמידו ר׳ יוסף נן עקנץ ני‬
‫נסי' ה מ ש נ ה ט ע ה וחור נ ו במשנה ת ו ר ה ‪ ,‬וםנת‬
‫טעותו יש ס מ ך על‪.‬רנינו נסים נמנלת סתרים‬
‫ועל ס ר תסץ גאון נססר ה מ צ ו ת שעשה ‪ /‬ושלא‬
‫יהיה קורא ני א ם רנ אלסאסי עם ם ס ר ע ‪ .‬ולאהר‬
‫שטירח ר י יצחק ישנ ר נ יוסף הלוי על נ ס א ו מםיון‬
‫שנת ר׳ ת ת ס ״ ג ער אייר שנת ד׳ חחק״א ל״ח‬
‫שנת ו נ נ ל ם תורתו אומנותו וטנעו יצא מספרד‬
‫עד מצדים ונל חארצוח ומוסף על ח נ מ ת ו ח נ ד ל ׳‬
‫חיו מרוחיו מעידות נ ו שהוא מורע מרע״ה שענו‬
‫מאד היה מנל הארס ונחן לו חקב״ח רוחב לב‬
‫והיה עונד על ס ש ע ‪ .‬הקנייה יגמלהו ככל ה ט ו מ ז‬
‫אשר עשה לישראל ‪ .‬א מ ן ‪.‬‬
‫ורנ נרוץ נ ר ר נ יצחק נן אלנאליח נ ל ד ג פ‬
‫הוא נאדר ראשון שנח ד' חחל״ז ששניחם נ ש נ ח‬
‫נ נ ו ח י ו מנשאים ומננדים אוחו‪ ,‬ונשנגורה הגורה‬
‫על רנ יחוסו* חנגיר נרח ר' עוריח ננו לדי יצחק‬
‫זח חרב נן גיאח ווכר חרנ חסד אנוחיו וכנרו‬
‫ונשאו ורצה להקימו לראש על קהל אליסאנה ושאו־‬
‫קחלוח ססרד והוא עודנו נ ע ר ‪ ,‬אנל אם ה' לא‬
‫יננח ניח שוא עמלו נודו נ ו ונפטר ר׳ עזריה‬
‫חלד ונסמך רב יצחק ברי יחודח ברננוח ער שנח‬
‫ד' אלסים ח ח מ ״ ט וחלה הלי נבר והביאוהו עבריו‬
‫לקורטונח לחחרםא ונספר שם ביום ש נ ת‬
‫והוציאוהו עבדיו מ ח מקורמנח ולכו נל חלילח‬
‫דאר לחם באליסאנח דקבר שס עם אבותיו‪.‬‬
‫ומוסף על חורחו ועל חבמחו חיח סייפן גדול‬
‫ויודע נ ח כ מ ח יודח והרניץ חורה הרנה' והעמיר‬
‫תלמידים גמלים ‪ .‬ומנרלי חלמידיו חיח ר' יוסף‬
‫הדיין נדני יעקנ נ ן סהל ח נ ם גדול וסיימן גדול‬
‫נ ס מ ך נרייניח קורטנח נ ש נ ט‬ ‫דדא ש ק י ם ‪,‬‬
‫ברני נרוך נ נ ו שנוניר‪.‬‬
‫ור׳ יוסי נדני צדיק נן צדיק ח נ ם נ ר ל‬
‫יסייטן יירא ש מ י ם ‪ ,‬ינםמך נרייניח קרטנח‬
‫ח ח צ ״ ח ‪ ,‬ינספר נשנח ר'‬ ‫שנח‬ ‫נםיון‬
‫ח ח ק ״ פ ו ש ס פ אח ישראל י״א ש נ ח ‪ ,‬והוא‬
‫נקיא חבר איי יצחק בר׳ נרוך ור׳ יצחק נרי יחורח‪,‬‬
‫ו נ ך חיח מ נ ו נ ח אל חבר ר' יצחק ברי משה חיריע‬
‫נ ן ס נ ד מקחל ראניוז‪ ,‬סעמים נקרא ח נ י יסעמים‬
‫נקרא ר נ ‪ ,‬ל א חיח ח נ ר לאלו ל א עצר נ ח‬
‫נימיהס ‪ ,‬והלך מראניוז לארץ מזרח ונסמך שם‬
‫גאו; והושנ על נ ס א רנ האיי ז י ל ‪ ,‬ולשי ו ו נ נ ו‬
‫למדנו שלא נשאר שם ושאר נחלמור בכל ארץ‬
‫שנער‪.‬‬
‫חרביעי רב יצחק ברבי ראינן אל נרגלוני נ א‬
‫מנוגלונא למדינת ו א ד ה יהיא היחח בישיגח‬
‫וחוקח נ י ם ‪ ,‬וחיוז נ ח קחלח ג ו ל ח וקדושד‪,‬‬
‫נעושר ובמעשים טונים ‪ ,‬ו נ נ ר ו ח ר נ י ' יצחק‬
‫זח ונשאוהו ונחחחן לבן אלנחוש מגדולי• ראניוז‬
‫ד ש נ ש ם ושפט אותם עד יום מ ו ת ו ‪ .‬והעחיק‬
‫ללשין חקרש םסר מקזז וממגד נשנת חחל״ח‬
‫וחוא נן ל״ח ש נ ח ‪ ,‬ונן עשח םסר עשרים שערי‬
‫ש מ ע ו ת ׳ וםייט; היה והנר אוהרוח לשנועוח‪,‬‬
‫יעשח פי' לסדקים מ מ ס נ ח נ ח ו נ ו ח וסי' למםכח‬
‫עירינץ חמעידין על ח כ ם ח י ‪.‬‬
‫יעיר ג ד ל מכלם ר נ יצחק נדני יעקר ק אלפאםי‬
‫מ ן קלעח חמאר ‪ ,‬יחלמידם של חרנ רניני נסים‬
‫מ ' יעקנ ו ו י חננאל היה ‪ ,‬והלשינו בי בארצן‬
‫נלסח בן אל אעגאנ וחיים בנו ע ו שבוה ונננם‬
 ‫ספר י חסין‬
‫לחעמיד חלטירים כפי כ ח ם והקנ׳׳ה הסכים על‬
‫ידם ו ח ם סיח חכמי חתלמוד •‬
‫יצחק אלסאסי‪ ,‬וכן היחח מחלוקת גדולה בץ רב‬
‫ובוח הזמן חיו חכמים גדולים בצרפת כמו‬
‫הגאון ר׳ מ ש ה בר י ו ס ף ‪ ,‬והגאון ר׳ אברהם בר‬
‫י צ ח ק ‪ ,‬והרב הגאון ר׳ מאיר בר יוסף ו״ל בנרבונא‬
‫שחא־רו התורח בחומש במקרא במשנה בחלמוד‬
‫ובירושלמי‪ ,‬ובארץ צרםח חיח ח כ ם גדול ורב‬
‫מובהק במרינח רומרוג שמו ר' יעקב חוא ר ״ ח ‪,‬‬
‫ה ש ם ישמרהו רחייהו רובהו ללמוד וללמד ולחרביץ‬
‫חורהבישראל‪ ,‬הרי עשרה דורוח מן הנביאים‬
‫חני וכריה ומלאכי עד ריב׳׳ז וחי דורוח של חנאים‬
‫וזי של אמוראים חדי אלו כ״ב דורוח עד ס ו ף‬
‫חאמוואים ‪ ,‬ורבנן סבוראי ח׳ דודוח וזז׳ דורוח‬
‫בגאונים וני דורוח ברבנוח דורו של רב נסים ורב‬
‫חננאל ורב שמואל ח נ ג י ד ‪ ,‬ודיר של ח׳ ר מ י ם‬
‫ש מ י ח כלם רב י צ ח ק ‪ ,‬ודורו של רב יוסף הלר‬
‫ורב ברוך בר רב יצחק חרי אלו י״ר ר ו ת ח ם ח ח י ט ח‬
‫חחלמוד עד פטירח רב יוסף חלוי ז״ל ‪ ,‬ס ך חכל‬
‫ל״ו דורוח מהני וכריח ומלאכי עד רב יוסף הלר‬
‫ו״ל כולם עדים נאמנים מפי עדים נאמנים שלא‬
‫פסקה הקבלה שלשלת חקדושח ש ל ח ‪ ,‬ואלו‬
‫בצדוקים אין א ח ה מוצא כן שהר־ ענן הרשע‬
‫ו ש א ל בנו שו*׳י תלמידיו של רב יהודאי זציק״ל‬
‫היו וחלקו עליו ועל קבלחו בלא שום פוענח בעולם‬
‫אלא מפני ק נ א ה ‪ ,‬ואינם יכולים לומר בך אנו‬
‫מקובלים מפי פלוני ומפי פלוני ומשי הנביאים אלא‬
‫מלבן בדו ועור ש ח ם בטלי' במעופוס‪ ,‬שאחה מוצא‬
‫קהילוח ישראל שהיו םושטוח מכח־ינח סלא בקצח‬
‫חמערב עד ח א ח ר ״ ח מ א ש ה מ ע ר ב ‪ ,‬וקצה‬
‫אפריקיא וכל ארץ אפריקיא ומצרים וארץ הצבי‬
‫וארץ ערב ושנער ועילם וארץ פרס וארץ דדן וארץ‬
‫ח מ נ ש י ‪ ,‬ונקראה נרגאן ו כ ו מ ס ט א ן ואל תלאן מ ­‬
‫והר אובל שהיו שם עמים כותים שנתגיירו‪ ,‬ר ו ס ף‬
‫מלכי שלח ספר שנח חש״ן לרב חםדאי הנשי׳ בר׳‬
‫יצחק בן שפרוט ו ה ו ת ע ו שהוא על דעת רבנוח וכל‬
‫עמו וראינו בטוליטלה מבני בניהם ח ל מ ת חכמים‪,‬‬
‫והודיעונו ששאריתם על דעת ר ב נ ו ח ‪ ,‬י ק נכל‬
‫האיי׳ שבים יון מארץ נבקת ונגנת עד קסטנפדנ׳ ‪(1‬‬
‫ורומי חנרולה וכל ארץ אשכנז ותוגרמח וציסת‬
‫וארץ פולין ומננסים וארץ סקליאה וארץ לונמדיא‬
‫על נהר דורגו ‪ (2‬עד ארץ ספרד בקצה המערב כולם‬
‫ה מ ק ו ם ישיב ש מ ח ם רקבץ גליוחיהם ש ה ם על‬
‫דעת ח נ פ י ח מ ש נ ח יחחלמוד‪ ,‬חוץ מנודינח א ח ח‬
‫י( נ י״י ‪*0 1‬יז גנרון וננאיז עי קיטנםיאח ‪.‬‬
‫י( גב״י דוארנו‬
‫‪[214‬‬
‫א ח ת נולדו‪ ,‬וקבל מאביו רב י צ ח ק ‪ ,‬וקודם‬
‫פטירת רב יצחק אניו היחה מחלוקת נינו ובץ רב‬
‫יצחק בד יהודה בן גיאח יבץ רב יצחק בן אלסאסי‬
‫וכשנפטר רב יצחק מ ברוך דדה רב ברוך רבן י״ז‬
‫ש נ ה ‪ ,‬והוא ס ח לי שבעח סטירח אביו קראו ולחש‬
‫באזנו שלא היה ימל לדבר דברים נשמעים ואמר‬
‫לו לך לרב יצחק בן אלפאסי ואשוה לו ש ה ת אני‬
‫יוצא מהעולם הוה ונכנס לעולם ה ב א ‪ ,‬ונבר‬
‫מחלחי לו על כל ר ב ת ם קשים שדבר לי בץ בכחבי'‬
‫בץ על פ ח ‪ ,‬וכן אני מפייס מ מ נ ו שיעשח כ ך‬
‫רלמד אותך ועמוד לפניו; ויודע אני שיעשה לך‬
‫ט ו ב ה הרבה מאד רלמד אותך בכל ל ב ו ‪ ,‬ואיור‬
‫קברי את אבא מ ת הלכתי לאליםאנה ו ד מ ת י לו כל‬
‫דבתו שציוני ובכח ת יצחק בן אלפאסי והנריל‬
‫בבכי וחור לנחמני ו ל ד מ על לבי ואמר לי אם מ ת‬
‫א ב ץ ז״ל אני אהיה לך לאב ואחה חהי׳ה לי ל ב ן ‪,‬‬
‫ועמדחי בביחו עד שלמדחי לפניו נל ה ח ל מ ת ־ ‪,‬‬
‫וכשמח רב יצחק בן אלפאםי ו״ל טבעם של אלו‬
‫רב יוסף ח ו ר ורב ברוך בר יצחק היוז פושט רו צא‬
‫בכי חארץ ‪ ,‬וחיוז רב מ ו ך זח יודע ב ח כ מ ח יוניח‬
‫מ ו ס ף על הותזו ו ח נ מ ח ו ‪ ,‬והעמיד חלמידים ח ו ב ה‬
‫ואני הקטן ש ב נ ל ם ז ( ‪ ,‬ונפטר נ ם ו ף אלול שנח‬
‫ח ת ס ״ ו ‪ ,‬ו ח א ר ץ ימים אחריו רנ יוסף הלר ו״ל‬
‫נ מ ו ט ״ ו שנח ואץ לו שני נ נ ל העולם ודורו חוא‬
‫הדור חני מ מ ו ח ‪.‬‬
‫ולאחר פטירח ר נ יוסף הלוי ו״ל ש מ ם העולם‬
‫מ ן הישימח של ח נ מ ח ‪ ,‬ואע״ס שרי מאיר מ ו‬
‫ור׳ מאיר נן אד‪1‬ו חיו חלמיריו ובעלי קבלתו והם‬
‫חכמים גדולים אבל מפני חרעח נ א ס ף ה צ ד י ק ‪,‬‬
‫יאחר פ ט י ו ח ו ב יוסח הלר ו״ל חיו שני חירום‬
‫ו מ ת ח על ישראל‪ ,‬רצאו בגלוח מ מ ק ו מ ו ח ם אשר‬
‫למוח למוח ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב‬
‫ואשד לשבי לשבי‪ ,‬ועוד מ ו ס ף על נבואת ירמי׳ ואשר‬
‫לצאת נץ הכלל מפני חרב בן חמורה שיצא לעולם‬
‫בשנת ר׳ ת ח ק ״ נ גור להוציא ישראל מ ן הכלל ואמר‬
‫ל מ ונכחידם מ ג ר ולא עכר שם ישראל ע ו ד ‪ ,‬וכן‬
‫ל* השאיר להם בכל מלכותו שם ושאר במדינות‬
‫ש ל ב בקצה העולם עו־ ט ו י נ ת אלמהדיוז‪ ,‬ומפני‬
‫נן לא ינלו בנע של ו ב יוסף להושיב ישיבות אלא‬
‫גלו מ א ש מלים ל מ ת נ ת ט ו ל י ט ל ה ‪ ,‬שכבר לקחוה‬
‫הנוצרים מיד ישמעאל שנח ת ת פ ״ ב כ מ ו ד׳ שנח‬
‫קודם ש מ ח ו י יוסף הלר בן ברגשי‪ .‬והיו משחרלים‬
‫י( אלח חפ וברי בעל דיווח עילפ ‪ ,‬ועל עמי‬
‫אפי וח ה מ ע ר י ך ‪.‬‬
‫]‪215‬‬ ‫מאמר רביעי‬
‫הרי נ ש ף ‪ ,‬ועוללים שאלו להם ושורש אין להם ‪,‬‬
‫אבל מקדים רפואה למכה יתעלה שמו א מ ן ‪ ,‬שנן‬
‫כתוב מ פ א י לישראל וננלה עין אפרים‪ ,‬הקדים ונתן‬
‫בלב המלך רי אלפונםו להפקיד על נבע רק״דז על‬
‫כל מ נ ת ה מ ל ך ‪.‬‬
‫ואני אברהם ידעתי עתה בהונם מ ש ם‬
‫קהלה גרולה עשירים מאמינים בקבלת תורה‬
‫שבע״ם ‪ ,‬והיא כסדזרה קרובה לעיר ג׳ ימים והם‬
‫באים לתונם ולבוניאה‪ ,‬דש שם מלך ממלמ תונם‬
‫והיא כמהלך שלשים עם מ ת ו נ ם ‪ ,‬ומעש מ ה ם‬
‫במצרים ובארץ ה צ ב י ‪ ,‬ובזה הומן אחדי מות ר׳‬
‫יוסף הלוי מאלו המינץ באו לקש&זיליא ‪ ,‬ומלם‬
‫נאבדו מ מ ן המלך דון אלםונשו שלקח שולשילא‪,‬‬
‫ואז היתה הצלה לישראל משמד הישמעאלים‪ ,‬מ ע‬
‫ונזה אשר על א ם הדרך מאיץ ישמעאל לארץ‬
‫א ד ו ם ‪ ,‬כי אלו אשר עשו השמרוח עברו נ״כ מעבר‬
‫הים אל ספרד אשר לא השאירו פליפוח לישראל מן‬
‫הא ונרי ער אל מחדייא‪ ,‬ובקשו לעשוח במלמת‬
‫ישמעאל כםפיד וכשיועו ש ה ם באים מ ה ו כולם‪,‬‬
‫והמלך הפקיו־ על נבע ו מ ה על כל מ נ ח המלך רב‬
‫יהוד׳ אבן עזרא שתע אבותע מנחלי נרנאםוה קחני'‬
‫למלכות באדים בן ת מ ס מלך פלשתים‪ ,‬ומסורת‬
‫ביו קהל נרנאטח שהם מיושבי יועשלים עיד‬
‫ה ק ו ש מ מ י יהווה יבניטין‪ ,‬ו ה ם ו ׳ ש ח ם ‪ 1‬ו '‬
‫יהודה הנשיא ואביו ר׳ יצחק וו׳ מ ש ה וו׳ יהווה‬
‫וו׳ עסף כלם מו־וחיהס םעידוח ש ה ם מורע‬
‫המלוכה ומן הסחתמים‪ ,‬וכאשר הושקו חנשיא‬
‫ר׳ יהודה וזז על נבע רקה ועל מקלט המלה על‬
‫ידו עברה ה נ ו ל ה ‪ ,‬והוא הוציא אתיחם במשרות‬
‫ושלח רצוצים הפשים ו ש מ ע ? ונתק מוסרות ‪,‬‬
‫וננמזו ועל שולחנו מצאו בד חנולוז מנוחה‬
‫והשמע רעבים יהשקח צמאים וחלמש ערומים ‪.‬‬
‫ונהנם בנהמות לנל משל ע ו שהגיעו למוינח‬
‫עוולי^לו; בכבוד מ ס ד מוראו ו נ מ ד ו שהיה לו על‬
‫אותם המייאים א ו ח ן ‪ ,‬וחוא עודנו בחור וגער‬
‫חיח קנח וכסף לא חשב ווחב לא חפץ ו&א ננו‬
‫לעצמו מנל חלקו מ ע נ ו ו ת ה מ ל ך ‪ ,‬ומלאכה גחלח‬
‫חיחה ני ח ם צוקות אלו ני לםזזיח שלחו ח'‬
‫לפני ה ג י ל ה ‪.‬‬
‫דהי נאשר ת מ ו נל הגד לעמר על ידו שלוז‬
‫חםלך דקחהו ושמו ארון לניתו ומושל נ נ ל אשר‬
‫ל ו ‪ ,‬וחוא נקש מן חמלך לנלתי ח ת לצדוקים‬
‫סחחץ פ ח נ נ ל ארץ קשטיליא דאמר המלך‬
‫*( אחי ירנלאן כתוב בכ״י וייא כםחרא אבל בוטן‬
‫לחעשוח נן רננעים ולא יספו נשאת ראשם ח ז ם‬
‫חוה הם חודי לטז׳‪2‬ב‪ ,‬יבטוף ט״נ פטנן אבות‬
‫חולמם ומחמעפזים‪ ,‬ואו השמידו נל חמידן‬
‫נ מ א מ ר המלך ומת אלמטדח הפין ואשתי חאדודה‬
‫נ מ ע ר נ נ מ ד מ ‪ (1‬שמה ורגלאן ‪ (2‬ומעט מ ה ם‬
‫נ מ צ ח ׳ ו מ ע ט היה מ ה ם כארץ הצני ונשהיו ישראל‬
‫חוגנים ח נ חםכוח נחר חוחים היו ה ו ד ם בהר‬
‫מ ח נ ו ת מ ח נ ו ח ‪ ,‬אוחנים אלו אח א ל ו ‪ ,‬ו מ ו ‪.‬ץ‬
‫אלו אח א ל ו ‪ ,‬וחצדוקים חונים נגרם נ נ ׳ חשופי‬
‫עדם ‪ ,‬וחיו חרננים מוציאים םסר תודח ומחחמין‬
‫ש מ ו ח ם בפניהם והם ^יחקים נ מ ו נלנים אלמים‬
‫לא יובלו ל נ ב ו ח ‪ .‬ומאלה שהיו בארץ הצבי חיה‬
‫אל שיך אבו אל םרגא ישחחקו ע צ ם ו ח ם ב ד ה נ ם ‪,‬‬
‫והלך לשם כסיל אחד מקשטילא נקרא אבן אל‬
‫חראם וראח א ת חרשע אל פרגא‪ ,‬וחוא חסיתי‬
‫וחדיחו ובחב בן אל ח י א ס ספר אבו אל פיגא‬
‫הססר ח מ ס י ח ו ח מ ו י ח והכניסו לקשטלא ו ח ט ע ה‬
‫חובוז ם ח ם ‪ ,‬ונפטר בן אל ת ו א ם לגיחנם ונשארה‬
‫אשתו הארווזז וחיו קורץ אוחח א ל ם ע ל ם א ‪,‬‬
‫וסימכץ עלית בקבלתם ושואלין וזז אל וזז האין־‬
‫עושה אל מעלמא ועישץ כ ס י ה ‪ ,‬עד שנתחזק‬
‫הנשיא ד יוסף ב; אל פרמה אל קברי חזשפלם‬
‫מוסף על שפלותם וגרשם מנל מ נ צ ח קשטילה‪,‬‬
‫חוץ ממבצר אחד קטן שנת; להם מפני שלא רצה‬
‫לחרגם שאין דנים חני נסשות מ מ ן ח ו ה ‪ ,‬ואחר‬
‫פטירתו העלה טינתם שרטץ עד שחומלך ח‬
‫אלפונש נ ן חמונר מלך מלכים ‪ .‬ווה ה ד מ‬
‫שהשפיל הצדוקים בקשטיליאה ‪ ,‬אל ח אלםונש‬
‫בן חמונדו מלך מלמם היה ומלך צדק ו נ מ ה‬
‫ידו על הישמעאלים הנמצאים בארץ ספור דעסם‬
‫למס ע ו מ ועצמח מלכותו וחניון ה׳ לו מכל‬
‫עבריו מ ם נ י נ ‪ ,‬וחיטים אשו מלך מ״ח שנח ו מ‬
‫חוקה חמלוכח על ידו לקח מיד חישמעאלים גבע‬
‫ואקח אשר על א ם הדרך מארץ ישמעאל לארצו‬
‫וחםירחם בארץ פלשתים עבוד מעוב לים אל ארץ‬
‫ספרד אחדי אשר לא השאיח סלים לישראל‬
‫ם ח נ ג ה עד אל מ ח ד י ח ‪ ,‬חשב ירד כבוצר‬
‫על םלסלוח ובקשו לעשוח כן בכל מדינות מלכות‬
‫ישמעאל בארץ ססרד ללי ה׳ שהיה לנו יאמר נא‬
‫ישראל‪ ,‬כי כאשד שמעי היהירים מ באי עליהם‬
‫המורדים להו״יחם מעל ה׳ אלהי ישראל הירא את‬
‫ה׳ נם על נפשו‪ ,‬וכמעט לא הסנו אבות אל בדם‬
‫מרפיוץ י ח ם ‪ ,‬יש מ ה ם נכבשים בידי נכחם‬
‫ונמכחם להם להניסם מארץ ישמעאל‪ ,‬דש מ ה ם‬
‫נכ‪1‬ם חגלים עוימיפ דחפים חחנגםי רנלעזם על‬
‫י( חחת בםדבר בכ״י דרומי <‬
‫בחב ד׳ וזדזון סקים אחד בסדבי נקיא ומלאן בי‬
‫כלם מחו לא נשאר מחם עד אחד בנלא״י‪.‬‬
 ‫ספר יו חסין‬
‫מ ה ם ר׳ ©לכוח בן יהודה בן נביוול ח כ ם גדול‬
‫ומשורר‪ ,‬ור' יצחק הרב ברבי יהודה בן ג י א ת ‪,‬‬
‫ורבי אזזוכ הנשיא כר מאיר חנשיא שרטמיקאש ‪,‬‬
‫ור׳ משה בן יעקב בן עזרא מזרע ה מ ש ר ת וחכם‬
‫גדול בחורח ובחכמח עניה וכעל שירות וחשבחוח‬
‫וכל חשומע אוחם ידך לבבו וימלא מיראת יוצרו‪,‬‬
‫ודי מסף הדיין בר יצהק בן ס ה ל ‪ ,‬ור׳ יוסף הדיין‬
‫בר צדיק בן צדיק‪ ,‬וו* יהודה חלד בד שמואל‬
‫חלד ‪ ,‬ירי אברהם בר מאיר בן עזרא כולם חכמים‬
‫גדולים וקדושים‪ ,‬ומחזקים ידי ישראל בשירוח‬
‫ונחמוח ‪ ,‬ועל אלו נאמר זכר צדיק לברכה ‪ ,‬ועל‬
‫הרשעים נאמר ושם רשעים ידקב‪! .‬המשכילים‬
‫יזהירו כווחר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים‬
‫לעילם ו ע ד ‪.‬‬
‫עד באן כתב עם מ ח *הוספתי עליו בעל רורוח‬
‫ע ו ל ם ‪ ,‬ר״ל ספר קבלת החסיד ר׳ אברהם הלד ק‬
‫דאוד הלוי חצדיק ו״ל שמח נטוליטל׳ על יחוד ה ש ם ‪.‬‬
‫הנקוא חיוג שהעמיד לשון הקדש על מריו אהר‬
‫ו מ ה שאמרתי שהוא בחב הוא גענץ הזמנים‬
‫ורבנן סבוראי וחנאונים‪ ,‬אבל מ ח שכתבחי‬
‫מתחלה וכל חכמי המשנה והתלסוד אני הוצאתים‬
‫ביגיעה ד ב ה ‪ ,‬ועדיין לא נשלמה חאותי במה‬
‫שנשאר בו ספק אבל לא יכולתי לעשות י ו ח ד ‪ ,‬ואם‬
‫השם ית' דת׳ יאריך ימינו אילי נתקן הכל ‪ .‬ועתה‬
‫אני מתתיל לכתוב י נפי מוז שמצאתי בספרים‬
‫המצרים בידינו וכשיבוא לידינו נ ל ׳ ח נוסיף עוד ‪.‬‬
‫סוף סדר הרבנים •‬
‫‪[216‬‬
‫אלמעלמא ולא נשאו להם זכר ושם ‪ .‬ת ו ד סימן‬
‫שלישי יהיה ביוך שהצווקים מעולם לא עשו שום‬
‫טובה לישראל ולא ספר שיש בו היזוק ה ו ו ה או‬
‫ו נ ר ה נ מ ה ואפילו שירה אחוז ונהמה א ח ת ‪ ,‬כי‬
‫כולם כלבים אלבום *‪ 1‬יוכלו מ ב ו ח ‪ ,‬ונאשר נמצא‬
‫בחם אחד שחבר ספר ו‪^9‬ף וגדף וחטיח דברים‬
‫כלפי מעלה ‪ ,‬באשר עשה זקן אשמאי אבו אל‬
‫פראנא שחחילח ספרו פי' אוולא טלאם בכל סדר‬
‫בראשית דבר בז על האל ית׳ תועבות גדולות‬
‫מעיווח על סכלותו וחסרון ד ע ת ו ‪ ,‬ובסדר אלה‬
‫מסעי ברא מלבו דיני ממונוח ודיני נחלוח בלא שום‬
‫קבלה ולא שום ראיה כי א ם הוא אומר אלעקלא‬
‫יקחדם ברא אלעקלא יקחרי ברא ‪ ,‬ואני)כעל ד״יי(‬
‫נתנוזי תשונוח םשרו והראיחי לחלמידים ס כ ל ו ח ו ‪,‬‬
‫ואלו נרננים א ח ה מוצא שלשלת הקדושה שהזנרנו‬
‫וחוצה לה אלפי אלפים חכמים קדושים ‪ ,‬כי לא‬
‫ה ו נ ת ו אלא בעלי ישיבות בלבד‪ .‬ועור מ ת נ ר‬
‫ספרים בכתבי הקדש בנון ר׳ יהודה מ מ ד פאס‬
‫שנשכח בכל חגולה ‪ ,‬ור׳ םרינוס בן ננאח גם הוא‬
‫השלים כל מ ה שהתהיל ר' יהודה מ דוד ו מ‬
‫צדיק ל מ כ ה ‪ ,‬ועוד ר׳ משד! כהן בן קפליאס‬
‫ורבים אהדיס וחכמים שכתבו לנו ספרים‬
‫ומחזודות ושירות ותושבחות לעצרני־ יתעלה‬
‫שמו אמן ונחמוח לישראל לחוק את לבם בגלוח ‪.‬‬
‫בימי ד׳ חסדאי הנשיא תתחילו לצפצף ובימי ו*‬
‫שמואל הנגיד נחנו ק ו ל ‪.‬‬
 ‫]‪[217‬‬

‫מאמר חמישי‬
‫דורות אחרונים‬

‫בעל המאור והרב ר׳ משולם בר יעקב והרב שמואל‬
‫בר משה והרב שמואל בר דוד והרב מ ש ה בר‬
‫יהודה והרב יהונתן הבהן והרב שלמיה‬
‫אבל הרב אברהם אב ב״ד גדול ש ב כ ו ל ם ‪.‬‬
‫וכן בזה הומן הדי יהודה בן ברזילי אל‬
‫ברצלוני שחבר ס פ ר העתים ‪ ,‬ר' אברהם הנשיא‬
‫בן שרחומקש וחדי מ ש ח בן יעקב בן עורא קרוב‬
‫לשנח ח ח ״ מ ‪ ,‬והר׳ יצחק בן גיאוח נפטד שנח‬
‫תחמ״ט ועשח ספרים ופיוטים‪ ,‬אבל חפייטן‬
‫הגדול ר׳ שלמה בן נבירול ין יהודח נולד במאלקח‬
‫וי״א בקורטבא יגדל בסרגוסא ונקבר בבאלינסיא‬
‫שגת ת ת ״ ל ‪.‬‬
‫ר' יהודה חלד וראב״ע היו בגי שתי אחיות‬
‫והם קבורים ביחד‪ ,‬ועשה ספרים ופיוטים ר״ל ר'‬
‫יהודה חליי ועשח ספר הבוור‪ ,‬ומבן חמשים שנה‬
‫היה ר׳ יהודה הלוי כשעלה לארץ ישראל כמו‬
‫שכחב בפיוטיו‪] ,‬ודי יוסף טוב עלם היה מ מ ן‬
‫ה ו ז ז ‪ ,‬ורש״י וספר חמצוח וחרא״ש סביאין‬
‫ראיח מ מ נ ו ‪ [ .‬וחרב יצחק מ ברוך מקורטבא‬
‫נפטר שנח וזחנ״ד ועשח ספר קופח חרוכליס ולא‬
‫השלימו‪ ,‬ור׳ אברהם מ חייא חססרדי שעשח כל‬
‫ספרי החבונח בשנת חחס׳׳א ‪ ,‬ור' יצחק מ יעקב‬
‫חנקרא רב אלפאסי ז״ל שחבר תלמוד קטן וקבל‬
‫מרבינו נסים ורבינו חננאל נפטר בן צי שנח שנח‬
‫חחס״ג באליסונא והוא הנקרא רבינו הגדול ‪.‬‬
‫הכלל העולה רנינו האיי בן רב שרירא גאון ק‬
‫רב חנניה גאון ק דב יהודה גאון‪ ,‬והוא ס ו ף‬
‫הנאונים שעשו! מ ק ח וממכר וספר שמעות וספר‬
‫מצדנות ושאר ספרים ‪ ,‬נפטר ש נ ת תשצ״א ד'‬
‫מ ד ם א ח ו פטירת רבינו שמואל הכהן ק ה פ נ י ‪,‬‬
‫ורביבו חננאל וובינו נסים ה מ ת התהילו מ ב נ ו ת‬
‫באפדיקא שנת ת ת ״ י ‪ ,‬ו ח מ ובינו חננאל ספר‬
‫חמקצועוח ופי' חחלמוד‪ ,‬ורב שמואל חגגיד תלמוד‬
‫חרב ר' חנוך בקודניבא נפטו שגת ח ח ט ״ ו ‪ ,‬ויב‬
‫יוסף בנו נחרב בטי בטבת שנת החכ״ז עם קחל‬
‫נרבאטא ‪ ,‬ווש״י בי״ט אמר מ יעקב בן יקר מ ח‬
‫קודם ו' יצחק חלד זמן מ ח ‪ ,‬ואו בא מ ת מ י ר׳‬
‫קלונימוס‪ ,‬ו נ פ ט ת ]בשנח חח״ל[ חרב ו ' יעקב בן‬
‫יקר והרב יצחק חלד סגן חלד בר אשר חלד רבוחיו‬
‫של חש״י‪ ,‬וכן ר' יצחק בן יהווה ר מ של ושי״י‬
‫במשקים בפי בהמה ה מ ק ש ה ‪ ,‬והחכם הגדול‬
‫המשוח־ ו׳ מלמו! בן גבירול והרב רבינו גרשו' ‪(1‬‬
‫מאור המלה הצרפתי ובאוץ א ש כ נ ז ‪ ,‬והיא עשה‬
‫מאלות ותשובות ד׳ גרשום בן יאווה ותקנות ר מ ת‬
‫כלם נפטרו בשגת תת״ל‪ ,‬ו מ מ ג ס של אלו ר׳ מ ש ה‬
‫הדרשן מנרמנא ר מ מ ל ר׳ נתן בעל הערוך כך‬
‫כחוב בערך קצר‪ .‬ומגדולי תלמידי ר' מ ש ה הדרשן‬
‫ר' מ ש ה העניו וו* מ ש ה בר יוסף בן מוץ ודי לוי‬
‫ק אחיו מ ל ר׳ י צ ח ק ‪ .‬והגדול שבכולם ר' אברהם‬
‫בר יצחק חנקרא אכ׳׳ד‪ .‬וחראב׳׳ד׳והרב ר׳ זרחיח‬

‫המאור חגדול שפירש חתלמוד יכתבי הקדש‬

‫רש״י חצרפתי פרשנדחא נפטר הוא וחלמידו הר׳‬ ‫י( ואני פצאחי בכ״י שטר כוזובח דאירכפא לאשתו‬
‫שמחוז טורטרי שעשח מחזור ורטרי בשנת‬ ‫שחיזזח אלסנדו םאיש א ח ד ‪ ,‬וחכתובח היאח‬
‫חחס״ח ‪ ,‬והיו ימיו של רש״י ע*ה שנח ועשה ם'‬ ‫נכתבת שנת איבעת אלפים ושבע מאית ושלשים‬
‫ושבעו ו לבייאח עולם ‪ .‬יבכ״י אחר מאתי שנפטר‬
‫ה פ ר ד ס ‪ ,‬ורבינו שמעוה היד‪ .‬חלמידו שעשה‬
‫יבינו נרשום חשכ״ח לאלף חחםישי יחמז א״כ כפו‬
‫ס פ ר י ם ‪ ,‬והריב״א ודה מ מ נ ו ‪ .‬הרי נתן בעל הערוך‬ ‫י״נ שים אחי חכתובח חואח ולא יחק קבלת בעל‬
‫שנת ת ת ס ״ ו ‪ ,‬ודי ם ש ה הדרשן מנרבונא היה‬ ‫יוחסין מפן פטידח ר״נ‪ .‬דג״ב ‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫ס פ י י דוסץ‬
‫שמואל שפירש בחרא ופסדדס הנקרא ושנ״ם •‬
‫ור״ח עשה ספר הישר ונפטר בשנת חחק״ל במדינה‬
‫רימירו נ' פרסאות מטריווש ‪.‬‬
‫וכתב הר׳ ו ח ס כהן תלמידו נפי הנושא שאם‬
‫היה שם בשעת פטירתו היה מ ט מ א ל ו ‪ .‬ווה די‬
‫חיים אבי אמו מרבינו משה הקוצי בעל ספר מצות‬
‫חנדול ‪.‬‬
‫הר׳ אפרי' מרינונשסורקי מאשכנז שנח חחקל״ה‪.‬‬
‫ר' שמואל מאייברא בשם רשב״א וויצבי׳א א ח ר '‬
‫שמשון ור' שמואל א ח ובינו ח ס בן מ א י ר ‪ ,‬והוא‬
‫ורבעו ח ם בן בוזו של רש״י חוא נקרא רשב״ם וקרא‬
‫ע ם רש״י וקנו ועשח פירוש לבחרא‪ ,‬ובנו ר׳ יוסף‬
‫פורח עשח נ״כ פירוש לתלמוד בתוספות ס׳ ר׳‬
‫אליעזר דמילח‪.‬‬
‫הרב ה נ ח ל רבינו יצחק חוקן בר שמואל היה בן‬
‫אחותו של ל״ח‪ ,‬וזהו ס ת ם ר״י בעל חחוססוח‬
‫אשר ל מ ו ולימו בישיבח‪ ,‬כי חעיוו עליו ובני‬
‫הצוסחים כי נווע ונחפוםם שהיו לומחם לפדו‬
‫ששים רנדם שכל אחד ו א ח ו היה שומע ההלכה‬
‫שהיה מניד נ ם היח לומד נל אחד לנדו ם ס נ ח א‬
‫והע חוזדץ על פ ה ‪ ,‬וזה היה כוחב ספויו נזמן‬
‫ר״ח ת ת והוא כחב לר״ח על ענץ יין נ ס ך שננע‬
‫בו חינוק גוי ואייל מ מ ך ומוקנך חוחר כל יץ ‪ ,‬ואו‬
‫נ צ ח לובינו ח ס ואמר לו רבעו ת ם ה א מ ת כדבריך‬
‫ח ו ו ה ולא נ ו פ ו ‪ .‬ומוח חחכם נתחושו הלכות‬
‫נפלפולו חגדול שלא הוציאו חמחנרים קודם ל ו ‪,‬‬
‫ו ח ת נ שהוציא חרא״ש חוא מחחוספוח של ו״י‬
‫ו א מ ת ש מ ת תחקל׳׳ח כמו רשנ״ם ‪ ,‬ונוח ש לי‬
‫ספק ‪ ,‬גם ה ו א ״ ש ה ז מ ו ו״י חבחוד לאפיקי ו״י‬
‫חזקן‪ ,‬נ ת ן ה נ נ ה בספר המצית אמר ט ו ' שמעון‬
‫בן א מ ה ם והוא דמנו שמשון משנץ נעל החוספו'‬
‫תלמיד מובהק מהר׳ יצתק בעל התוספות ‪ ,‬ג ם‬
‫אמרו שמת הרשב״א בשנת פטירת ר מ וזזקן ‪(1‬‬
‫ונקרא איש ׳תשלים ונקבר בהר ה מ מ ל ‪ ,‬ועשה‬
‫דכוח עם ח ו מ ב ״ ם בגליל א ח ו שעשיל הי״ד ורבי‬
‫כלב חלמיד חו־מב״ם נ צ ח ו ‪ ,‬וחחוספווז טיק דחולץ‬
‫מביא ו ' שמפוץ מ ק ו צ י ‪ ,‬והתוספות בשוק חבית‬
‫אמרו ואץ נראח פרש״י אקני חרב ו ׳ שמשין‬
‫וצ׳׳ל‪ .‬גם ר׳ שמשון מ יצחק בר יקותיאל ם־ •צחק‬
‫עשה ספר כתחוח ספר עםיק לגלוח כל דרכי‬
‫חתלמוד וממני נודע חנמוזו הגדולה ב ת ל מ ו ד ‪.‬‬
‫גם עשה פז־וש ר״ל ובינו שמשון ן' אברהם ועשח‬
‫תלמוד למפכחוח שלא נעשה מ ה ם גמרא כמו סדר‬
‫אמר בחשיבח שאלח שלי יקרא לו ש ם חדש אשר‬
‫י ( בכ״י ת ח ת חוקן כתיב סימן‪ .‬י ב ו ״ ק ני‪0‬ף י יי״‬
‫בוח ס*ק למי שח׳זמ על חרטב״ם אחו• םיוי• !‬
‫המעריך י‬
‫‪[ 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬
‫ר ב ו ‪ ,‬יכן רש״י ששמע מפיו בפישח דשלח יעקב ‪.‬‬
‫ה י ׳ יוסף הלד בן מינש מ י מאירהלוי באליסונא‬
‫נפטר שנח חחק״א ‪ ,‬והוא עשה ס פ ת ם ופירוש‬
‫לחלמח־ נ מ ו שמביאץ חמפרשים מ ש מ ו ‪ ,‬נם‬
‫הזמר ובינו נרשום מאור חנולח מחחכמיס גדולים‬
‫שיפנים שהיו בימים הקרמונים ר׳ ינאי ור׳ אליעזר‬
‫הקליד‪ ,‬ו מ ו ת ח האחרונים אמר שהיו קידם א‬
‫י ׳ קלוניסוס וו׳ משולם בנו חכם מופלא‪,‬‬
‫בפרק איל חממונח מזב רש׳׳י חנ׳ בפי׳ ובינו‬
‫חננאל איש ת מ י ‪ ,‬וא״כ אץ זח רבינו חננאל‬
‫מאפו־קא חבית של ו מ נ ו נסים ורמ של ת ״ ף ‪.‬‬
‫ר' ורחיח הלד םניוונא שיסו ס פ ו חמאור‬
‫בלונל שנת תחק״י וחשיג מאד על ת ״ ף ‪ ,‬ובחחלח‬
‫בתומת מ ר׳ אפרים תלמיד ת ״ ף ‪ ,‬וגם מ ח‬
‫הובץ היה ר׳ אפרים חלמו־ חרםב״ן‪ .‬חבי׳ן חוא ר׳‬
‫יהודה מ נחן חוזנו ] ו ח ל מ ד [ של רש״י בפסקים‬
‫בפוק כל הבשר‪ ,‬ותב״ם הוא ר׳ יצחק בן סאיר‬
‫בהוספות‪.‬‬
‫הר״ר הייא אל רואת והוא מיוחס מזרע ת ד ‪,‬‬
‫בכפר כבול‬ ‫בא מבבל לספח־ נפטר שנח חחקי״ד‪,‬‬
‫בא״י קבוחם ואב׳׳ע וד׳ ידזודח הלד אצל ר׳ יחווה‬
‫ב ו אלעאי‪.‬‬
‫הד׳ אברהם בן מאיר בן עזרא היווע מנרנאטא‬
‫שעשח פיתש לחווה ועשה ס פ ת חתכונה‬
‫ח ע חייו ע״ה ונפטר בשנת תוזק״ה בקלהודח‪,‬‬
‫אבל אני שמעתי שחוא ק מ ר בארץ •שואל‬
‫בלי ספק ונפסד שנת תחקנ״ד‪ .‬וכן שלחו לר׳‬
‫שלמה בן שמעץ מא״י שראח בעידו קבר ואב״ע‬
‫שם ‪ .‬ו ק מצאתי כתוב כי ו ׳ אביהם ק עזרא‬
‫שעשה הרבה ספרים וספר ה ש ם ו ו מ מששור ספריו‬
‫בתורח בחמנח במספר ובפיוטים ובקשייה נפטר‬
‫שנח חחקנ״ו יום ב׳ ר״ח א ו ו ראשון בן ע׳׳ה שנח‬
‫וכן כתוב ביסיו ע ל ם ‪ ,‬וא״כ י״א שנחקור׳ חוםב״ם‬
‫ז״ל נ פ ט ו ‪ ,‬ווה נואה ל• ידתו מ מ ה שכתבתי למעלי‬
‫מ נ פ ט ו בשנח חחקצ״ב מ וזז נותן החדש חדים‬
‫וכן ה ! א ‪ ,‬ואולי חוא ר׳ אברהם בן עווא אחר‬
‫שהיה בשנח ח ח ק פ י ח ‪.‬‬
‫ואחר ה ת ו הוה קמו תלמיוי וש״י רמתיני‬
‫חצרפתיס בעלי חתוספוח‪ ,‬וםנתליהם בני בתי של‬
‫רש״י ז״ל ו מ נ ו שמואל חנקוא רשב״ם ודמנו‬
‫יעקב הנקרא ו״ת בן בתו של וש״י ונקרא יעקב‬
‫בר מאיר‪ ,‬ודמנו ת ם כעס על רמנו משולם‬
‫שחתיר מ נ ע נוי בחומץ כאשד מ ז ב נפסקים ‪ .‬ו ק‬
‫פי יעקב לא יקוב ‪ ,‬וממנו רמנו משולם בםמ״נ בן‬
‫ו מ נ י קלינימיס ‪ ,‬והוא ויל ובינו ח ם א ח לרבינו‬
‫]‪219‬‬ ‫מאמר חמישי‬
‫באיזה גמרא עקרה ופירושה‪ ,‬מה עשה כלמדן‬
‫ערבי כמו סי׳ המשנה והיה לו שתי העתקות ‪ ,‬וסי‬
‫בדול עשה הרמנ״ן על זה ססו־ המצות בהשמת‬
‫ל ה צ ל נעל הלנות גדולדת מידו ולנעלי האותיות ‪,‬‬
‫נ מ ו ר׳ יצחק נ ר ואונן והר׳ שלמה נן ננירדל ‪,‬‬
‫אע״ס ש ח י מ נ ״ ם עצמו נחן חחנצלו' על הפייטדם‬
‫שדרכן לחוסיף‪ ,‬אנל ‪0‬׳ חי״ד נלו עשה נלשץ קודש‬
‫דיל נלשון חמשנח‪ ,‬אע״פ שלסעמים מצאנו נ ו ע״ד‬
‫ו מ ת ת גם נלשון חלמור ‪ ,‬אבל ספר חמורה עשה‬
‫בזקנותו קרונ מהמשים ש נ ה ‪ ,‬כי אגרת תחיית‬
‫המתים עשה בשנת תק״כ ‪ (1‬לשפזרוח ק נ״ה שנים‬
‫ושם אמד כי כבר עשה המורה בלשון ערב ונקשו‬
‫ממנו שיעתיקהו בלשון הקודש והוא השיב מ לא‬
‫היה יכל מפני זקנותו‪ ,‬אבל שהיה ביניהם תלמיד‬
‫מובהק שמו ר׳ שמואל נ ן ת נ ץ ק יהווה שהוא‬
‫ס ו מ ך עליו‪.‬‬
‫וכן ר׳ יחודח אלחריד שחיה מ מ נ ו ח כ ם גדול‬
‫ופייטן ל ש ו נ ו צ ח חעחיקו ללשון הקודש *( ‪ ,‬ובן ס '‬
‫ה מ צ ו ח חעחיקו ר' מ ש ח נן חנון ללשון הקודש‪,‬‬
‫ת ה הספר ר״ל המורה עשאו לחלמידו הפילוסוף‬
‫ונחמד מיניו מנל חלמידיו ר' יוסף נן שמעון ק‬
‫עקנץ שעשה פירוש לשיר חשיריס פי׳ ארוך אבל‬
‫בחחלח ה מ ו ו ה אומר לחלמירו יוסף בן יהודה ‪,‬‬
‫וכבו יועח מ ח שקוזז ע״ז ה ס ס ו וספר המדע‬
‫ששוסו אוחו חכמי צחפח והחרימו כל מי שיקמו‬
‫בחם ער שחרמב״ן ה ל ץ עליו ובקש שית־ת החרם‪,‬‬
‫וכוזב א נ ת ח ארומח ע״ו ]לחכמי םתנינםיא[ אבל‬
‫ברבת ת צ ר ‪ .‬מר יצחק דנץ עכו וכחב רש״י רדכחו‬
‫על צידון היא ע כ ו ‪.‬‬
‫ובימי הי־שב״א היה ר' אבתזם ודי שלמה מ י‬
‫הגגיד ר' ת ד נן מ ו של הרמב״ם ז״ל‪ ,‬והיה המח­‬
‫ר׳ ת ר מתפלל נמערח הלל ושמאי ויצאו נרם קרים‬
‫ואו ה ח ת ם למלשינים‪ ,‬וניום ההוא מ ת ו ת״ק‬
‫מלשינים נ א ו ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬ל ש ד חדשים להלן‬
‫נשיזזם ו נ ד ח ם נעקת מן ח ע ל ם ‪ .‬ומעיד חרמנ״ן‬
‫על הסיווח ה ו נ ושחיו א ו מ ת ם נ ל ישראל מ מ י‬
‫הרמב״נו ז״ל בחיינון ומומיכון ובחיי מדנא משה‬
‫מ ה ט ו מ ת שעשה לישראל ושוושמיו׳ המידן‬
‫מזחולקץ על הקבלה‪ .‬והוא הנקרא הרב המאמץ‬
‫דיל הרםב״ס ז״ל‪ ,‬אבל ר׳ ח ד קמחי בןר׳ עסף‬
‫קמחי נ ש מ ח הרמב״ם נ ח נ מדון לחכמי צדפת‬
‫לחלץ על חרב ער שכתבו לו ודוד הוא הקטן‪ ,‬והוא‬
‫בחב הנה א נ מ יצאוד לשטן‪ ,‬וענו מ ינער י״י‬
‫‪1‬‬
‫קטן הוא נ ח מ ד מאד לקיים כל מ ה ש נ ו ע בי״ד‬
‫( טעוח פכיאד היא ‪ ,‬מייל חי״ד ‪.‬‬
‫*( בד״ק תחת וגן ד' יזזורח ובו' כתיב‪ 1‬מ ן חאםיז‬
‫בי העחקח י' יהודה אלהדיר אעח יארח‪ .‬הטעו ין ‪.‬‬
‫זרעים ו ט ה ר ו ה אנל ה א מ ת שזה לא עשה החשב״ץ‬
‫כי אם חלמיו חר״ם מרוטנמרק ח מ ה ו א ״ ש ‪.‬‬
‫ה ר נ ו ' יחווה מ שמואל חמשווו ח נ ו ל שאץ‬
‫כמוחו ח ץ מר׳ שלמח נן נ מ ת ל שלא קם כמוהו‬
‫]לפנע[ ואחריו‪ ,‬חוא וחרנ ר' יצחק קי־דנאל נפטרו‬
‫שנח חחקל״ח‪ ,‬והוא קנור אצל ר׳ יחודח מ אלעאי‬
‫נ צ פ ת ‪ .‬ר׳ ננימין דננארח שחלך ח ע ל ם ועשח‬
‫ס ׳ חמםעות בשנת תחקל״ח ‪ ,(1‬ואו ראח לחו־אנ״ד‬
‫נפושיקיוזא נצרפח ואמר שחיח עשיר ו ח נ ם ‪ ,‬דק‬
‫ו א ח ב ת מ י ל נ נ ת נעל ח ע ת ך איש מזור דפח ‪.‬‬
‫חמאור ח ג ד ל חרמב״ם ז״ל אשר זרח שמשו‬
‫לישראל חשלים ח מ ׳ ד ו ת ח שהיו מכנסת חגוולה‬
‫עד שהניע אליו‪ ,‬מ ר׳ עסף חלד ק מינש היא בל״ח‬
‫ת ת ח כמו ש א מ ת ו ‪ .‬ואהתו קם ת ר אהר שהוא ט״ל‬
‫ר' מאיר בנו של ר' יהוסף הלד בן מינש ידחכם‬
‫ה ג ד ל ר' מיימץ א מ ו של הרםנ״ם ו״ל שלמד א ח‬
‫מ ו וקבל מ מ נ ו נ מ ו שאומר נפידוש משנח נ מ ת ח‬
‫מ ה שקבל מרי יחוסף ח ל ד ‪ ,‬ואע״פ שנל חמפרשי'‬
‫א מ ו ו מ ר׳ יוסף חלד ו מ של חו״ם במו״ל א ל י‬
‫אמרו שלמר מספריו‪ ,‬ונם בתשובות חרמנ״ם‬
‫אומר כפי מ ה שלמחתי מרבותי ר׳ יהוסף הלד‬
‫והשאר ]זהו אי אפשר[ כי למעלה אמו־ מ ל דודות‬
‫עולם שנפטר בשנת חתק״א‪ .‬ואד מצאתי כן‬
‫במפתח חמשנח אמו־ וקנצתי נל אשר בא לידי‬
‫מפירושי אדיני אני ו״ל מילתו עד ר' יחוםף ח ל ד ‪,‬‬
‫מ לב האיש החוא מתלמוד מנעית ונו׳ נ מ ע ט נ א מ ­‬
‫נ ו ינמוהד לא חיח לפנע מ ל ך ‪ ,‬ואספחי נ״נ מ ה‬
‫שמצאתי לו נץ חחלכמז נפיתשו לנפשו‪.‬‬
‫ואני מצאחי נספרים קוומים ש נ ל ו נ ע ו נ פ ס ח‬
‫יום ש נ ת שעוז ושליש אחד הצי חיום שנח‬
‫תתקצ״ה ליצירח‪ ,‬וא״נ חיח ק ששה שנים‬
‫כשנסטר ר׳ יחוסף ח ל ד ‪ ,‬וכן נראה שהוא אומר‬
‫אני משד! בר מימון הדיין מ יוסף ה ח כ ם מ‬
‫נ ר יצחק הדיין נ ר ע ו מ י ח ה ת ץ מ שלמח חרב מ‬
‫ע ו נ ת ה הדיין זק") חחחלחי אזוש פי׳ וה הספר דיל‬
‫ש ת ש ח מ ש נ ח ואני בן כ״ג שנה וחשלמוזע במצרים‬
‫ואני ק לי שנח שהיא שנח אלף ותע״ט לשטרות‪,‬‬
‫ו ק בקתב יוצא מ נולו תוזצ״ח או צ״ו‪ .‬והשלים‬
‫פירוש ה ם ש נ ח שנח חותקכ״ו והתחיל בה שנת‬
‫חוזק״ך‪ ,‬אבל חימר היי'ו בשנת חחקל״ח ליב שנים‬
‫אחר ס י ת ש ה מ ש נ ה ‪ ,‬מ ה ק נראח מ בפי י״נ‬
‫ס ח ל מ ח קז־וש ה ח ו ש כן בחב בשנח ח ח ק ל ״ ח ‪,‬‬
‫ו א ח ו זה עשה ספד המצות אע״פ שחוא ספר‬
‫ספרינו ממםסו־ המצות והשחשים‪ ,‬ונבל מצוה‬
‫י( בד״ק חחקל״נ‪.‬‬
 ‫ספר י‬ ‫‪[220‬‬
‫ובתוספות מביא נמוקי ר׳ מ ל מ ה גדי מאט• בשיק‬ ‫בך השטן וכוי‪ .‬ושכונוזו ו ת ו ח ו או היה באורלזז‬
‫כל הבעיר‪.‬‬ ‫שבא מארגון‪ ,‬אבל חחםיר הענע המאושר בכל‬
‫הר׳ יצחק בעל העמוד ז״ל היבר ספרו טינת‬ ‫עניניו ר׳ א מ ת ם בנו של הרמב״ם כתב בחום לבבו‬
‫תתקמ״ב‪.‬‬ ‫ובענוה נרולח לחכמי צרפת ושיחוסו על כבוד‬
‫הרב המובהק הרב י* אברהם בן דוד ז״ל‬ ‫א ב י ו ‪ .‬נ ם הוא עשה סשתם ה ר ב ה ‪ ,‬אבל ו מ י‬
‫נפטר בחנוכה נע״ש נסיםקויש טינת ת ח ק נ ״ מ ‪,‬‬ ‫הרמב״ם ר מ לולססור — ועשה שאלוח יחשימ'‬
‫והעלד עלע הרי יהושע ק סוועיב במיטות פ נ ח ס‬ ‫שעשח ‪6‬־' יחונחן — שפי' ח״ף לחכמי ל מ ל‬
‫ששמע שאליהו ז״ל נראה ל ו ‪ ,‬וכן כתב הראב״ר‬ ‫לחכמי פרומנצא י • • י ‪ ,‬וחרמב״ם עצמי אמר‬
‫עצמו נחח רוח הקודש במררשנו‪ ,‬והוא עשה‬ ‫במפחח המשנה שעשה פעזש לגי ס ד ח ם מחגמד'‬
‫חרושים לנמרוח ועשח חשנוח לחרמב״ם ‪9*1‬‬ ‫וכן בשאר חחכמוח עשח ס ס ח ם ובפרט מ פ ו א ח‬
‫בימיו‪ ,‬ואמוז שהידח לו חרםב״ם ואמר לא‬ ‫שעשח י״ו ספרים‪ ,‬ופרקי מטיח סי׳ לסרקי אבוקרט‬
‫נצחני אלא בעל מלאכח א ח ו ז ‪ .‬ו ק או ר׳ מ ש ה‬ ‫ער שאין חקר לחבונחו שלא נשאר ספר בעולם‬
‫הכהן חנקי׳ דמייך עטיח חשגוח על חרמב״ם והשיבו‬ ‫בכל חחכסוח שלא ק י א ‪ .‬וכבר ראית מ חספר‬
‫עלע וחזר ונראה מ קודם נספור הראב״ד מהדמב״ם‬ ‫העמוק בתכונה שהוא אלמנסת מבטלקעם אמר‬
‫עצמו ועשו כהנים קברו‪ ,‬וכן בומי הוה הרב ר׳ י מ ך‬ ‫מזחלת המורה שהיה מלמד לר׳ יוסף תלמידו וכן‬
‫בן םלאסו שהשיב לר׳ אברהם בר צחק אב ב״ד על‬ ‫נראה מהלכות קווש התדש ‪ ,‬ונפטר שנת נו^י‬
‫איזה מציה מברמן כמו שכתוב בהקדמת טי'‬ ‫נשנח חתקס״ה י״ח בבסליו בן ע' שנה מ ק מ בא״י‬
‫התסילות לד׳ דור אמדחזם ‪ .‬וכן מ מ ן הזה היה‬ ‫ועשו! מאמו־ !!״ויוון׳ וחקנח על ח ט נ ל ח שנת‬
‫חחכם הגדול הרב ר׳ אברהם אב״ד כמו שהביא‬ ‫יזחקמ״ו •וישוח לחומש ‪ ] .‬א מ ו ש״ש ו מצאתי‬
‫חר״ן בחדושי בתרא ומת בשנת תתקס״זז‪ ,‬ובשנת‬ ‫נקונטווס שנעלה ארון האלהי׳ ה ו מ נ ״ מ ו ׳ ׳ ל שנת‬
‫‪,‬‬
‫חחקס״טז גורח קחל מ ר ש ‪ .‬ובשנת תוזקנ ^־ בעם כ״ח‬ ‫חתקס׳׳ח נ מ צ ו י ם ו נ מ אוחו היהווים ו ה מ צ ת ם‬
‫לירח אב חיח שביד גדול במלכות ליאון משני‬ ‫ג' ימים וקראו זמן השנה נ ה י נ ה י ה ‪ ,‬ומום ז׳‬
‫מלמם שבאו עליחם במבצר אחר ‪ ,‬ואו הוציאו‬ ‫הניעה השמועה לאלנסנרתה ימים החי לירושלם‬
‫‪,‬משם הכ״ד םסרים שהיו כתובים קודם לכן כמו‬ ‫יביתשלם קראו צום ועצרה וקרא החזן חונחוח‬
‫ת״ר שנה שכתב איתם ר׳ משה בן הלל ועל ש ס ו‬ ‫אם בחוקוחי והמפטיר קרא רהי דבר שמואל אל‬
‫נקוא ה ל י ל י שחיו מררקוח ומחם הע מגיהיןכל‬ ‫כל ישראל יסיים ני נלקח אדון האלוזים‪ .‬ואחר‬
‫חססרים‪ ,‬ואני ראיחי השני מקראות נביאים‬ ‫יטיס העלוהו לארץ ישראל יפגעו לסטים נ ה ם‬
‫ראשונים ואתרונים מכתיבת אוחיוח גדולוח‬ ‫ובוהי העלים והניהו הארון שם והלסטים‬
‫ומדוייגןת שהביאו מגירוש סווטגאל ומכרום‬ ‫בראוחם מ בחזו רצו להשליך הארון בים ולא‬
‫בבוגיאח באסריקא ושם ח ם ‪ ,‬שיש עתח תשע‬ ‫ינלו לחקים מן הארץ וחיו יוחד משלשים איש‬
‫מאוח שנח ש נ כ ח מ ‪ ,‬ובהלק הדקדוק כחב ר׳ ד ו ו‬ ‫וכיון שראו כך אמרו איש אלחים קרוש חוא‬
‫קמחי על ססוק ל מ ק תזנח• מ החומש הלילי‬ ‫והלכו והבטיחו א ח היהודים שיוליכוהו למחול‬
‫היה בפווליםנלח •‬ ‫ח פ צ ם ‪ ,‬וחם נ״כ ליו אוחו ונקבר ב ט מ י ה וי״א‬
‫הרנ ר׳ ו י ק • מנו־משא חלמיד ו״ת וכן ו״י‬ ‫שנקבר נץ האבות ב ח מ ו ן ‪[ .‬‬
‫בעל ה ת ו ס ס ו ת ‪ ,‬ו ק דמנו ה ע ז ח והוא ח נ ר סטר‬
‫הרב ר׳ יהיו־ח מ יצחק קבל מהר׳׳י בעל החושי‬
‫התרומה דייל ר׳ מ ו ך שנת ח ת ק ״ ס ‪ ,‬ואו נפסד‬
‫ועשה ס' הלכוד כמו שנתב ב ה ל מ ת ‪ ,‬אבל בנתיב‬
‫וזו' יוסף בן צדוק בקורטבא שנח ח ח ק ״ ם ‪ .‬ומה‬
‫כ״ח נעל ארם חיווה נספר ר׳ אברהם הלוי אבן‬
‫שכתב מ חובת ו ל ב מ ת שנת חחקס״ט אינו א מ ז‬
‫דאודי שקדש ה ש ם עצמו על יחוד חשם בטליטלה‬
‫מ ו ׳ יחווה בן ת מ ן שהיה קוום הדמב״ם‬
‫ו ח מ ספר הקבלה מ מ ש ה עד ר׳ עסף ה ל ר ‪ ,‬ועוז־‬
‫העתיקו ללשון קווש וננו ר' שמואל אבן תנון‬
‫ח י מ בעיקח א ס מ ח ספר אלעקירא * ל רפיעא‪ ,‬ועוד‬
‫העתיק חמורה מדיו של הומניים ו נ מ א ס ת‬
‫ס פ ת הנכבד שחיבר בחכמח החכונח שנח תתק״מ‬
‫והדמב״ם מ ת שנת ם ׳ ׳ ה ‪ .‬והרנ ר' בחיי ק‬
‫והוא זד‪ .‬בעל ספר ר ו ת ח עולם שאמוט־ למעלה ‪.‬‬
‫בקורח חבר חובת הלבמת ה א ת ך שנת תתקיים‬
‫ת ח אינו א מ ת כמו שבתבמ ‪ ,‬וו׳ יהודח ק תבין‬ ‫ר׳ נמיר הלר מ טודתש מעיד מרנופו ובא‬
‫אביו של ר' שמואל העחיקו ללשון הקודש כאשר‬ ‫לטליטלה וסי' הרבה מ ס נ ח ו ח מיוק ונסלםל מסטר‬
‫הוא נחוב בחקדמח ה מ ו ר ה ‪.‬‬ ‫שטז ה' אלפים ודי נהג המצוח להלן נ ת נ נ ו מ ‪.‬‬
 ‫]‪221‬‬ ‫מאמר •זמישי‬
‫במה נידליקין בתוספות ‪ .‬ר' יעקב מקורגייל הקדיש‬ ‫ר׳ יצחק הלד בר זרחיה ור' קיונימוס ורבי‬
‫המקובל נפטר טינת חחקצ״ב ‪.‬‬ ‫שאול הכחן כלם בשנת חתקס ׳ח נ פ ט ר ו ‪ ,‬וכן‬
‫ד' טימעון מקיצי מצות קמ״א ‪.‬‬ ‫חרםב׳׳ס חלמיד מכונה לו" יוסף הלוי בן מיגש‬
‫הרב ר׳ מסיה מקוצי בר יעקב תלמיד הרב רבינו‬ ‫והר׳ אברהם בן מינש אב״ד וחר׳ יונתן הכהן‬
‫שמשון בעל החוםפות ‪ ,‬והרי יהודיו החסיד והדי‬ ‫מלונל בעל פירוש רי״ף יחר׳ אלעזר בן מוח‬
‫ברוך בר יצחק מגרמישא שעשה ספר התרומה‬ ‫בטוליטלה ‪ ,‬וד״ח מאורליניש והר׳ א ה ק םשלונ‬
‫במצות ע״ח והםמ״ג כלם רבותיו‪ ,‬ובא לספרד‬ ‫נלם נ פ ט ח שנח ח ח ק ס ״ ח ‪ .‬והרםב״ן שנקרא חרד‬
‫לחוניח להם על מצות חפילץ ‪ ,‬וחבר סש־ מצות‬ ‫הנאמן לא היח קורא לחרמב״ם דנינו משח מפני‬
‫נדול שנת החקצ״ו‪.‬‬ ‫כבוד משה רבינו דאינא נמנילתא על ויאמר מ ש ה‬
‫ותהלת האלף הששי‪ :‬במצות מגלה הר׳ חיים‬ ‫אכלוהו היום אמרו לו ישראל דבינו משה יבא‬
‫הכהן תלמיד ר״ת והיה אבי אם רבינו משה מקיצי‪,‬‬ ‫בשחריח ו כ ו י ‪ ,‬וכ״ש שלא לקרוחו משה רבינו‬
‫ובמצוח מ״א רבינו אליקים חותנו של הרי אברהם‬ ‫שלא לחשווחו עם משה אדון הנביאים ‪ .‬ונ;‬
‫בר נתן חירחי שנח חחקצ״ו בסיק אלו טדיפוח כתב‬ ‫נסשרי נפסוק יוסיף י״• עליבם א״ל רבינו משח‬
‫הרא״ש זקני חר׳ אליעור בר נת; שסק וכוי‪ ,‬ועוד שם‬ ‫וכוי‪ ,‬ונזה הומן היה הרי שלמוז נ; די‪ ,‬אנרחם‬
‫הרי אליעור הלוי שעשה הלנוח גדולוח בכחובות ‪.‬‬ ‫ממונטםשליר רנו של ובינו ענה חרנ ליאון נרומא‬
‫חרב ר' אברחם ג ר נחן הירחי וקנו של ר׳‬ ‫שנח ח ח ק ״ ע ‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫מרדני והיא נעל המנהיג וח־בר מחזיק הבדק‬
‫הרנ הגדול אשר הציל לרנינו ה נ ד ל חוא רי״ף‬
‫והעיד נספרו שראה בטליטלה יותר מטוניס עשר‬
‫מהבעל המאור ר' ורהיה הלוי‪ ,‬הוא הרב משה‬
‫אלף יהודים שנת תתקצ״ו‪ ,‬ונשנה ההיא נלנרה‬
‫בר נחמן ו״ל ועשה הדושים לתלמוד ‪ ,‬ומרוב‬
‫ולינם־אה ‪.‬‬
‫פלפולו בתלמוד עשה הדושים שהוא בעצמו היה־‬
‫הרי יום מ ו נ אלשנילי עשה חידושץ לתלמוד ‪,‬‬
‫מסופק נ ח ם ‪ ,‬וחרא״ש נתב בפרק שבועות הדיינץ‬
‫והוא שנת שיטה טובה והוא הביא ראיות משום‬
‫על דין מר׳ יוסף הלוי ומחרמנ״ם ו נ ח נ שם וחעץ‬
‫הב״א תלמידו של הרמב״ן ‪.‬‬
‫הרםב״ן ודבריו אינם מוננים ‪ ,‬ועשה פי׳ לתורה‬
‫ובומן הוה חרב אליעור מגרמישא שעשה ספר‬
‫ולאעב והיה מקובל נדול ‪ ,‬ואהר הימב״ן בארנון‬
‫הרוקח‪ ,‬והרנ נעל ההשלמה ונן ה נ ם גדול הרי‬
‫ובקשטיליא קורין התלמוד ער הנירוש בישיבות‬
‫אלעור ממיץ וחוא נ ת נ משם רנינו ח ם ‪.‬‬
‫ברש״י ותדושי הרמב״ן‪ ,‬ומעט מזער מי שהיה‬
‫האלף הששי רנינו יואל העוח תלמיד הד׳‬
‫קורא תוססות ולא דיו נחשנין‪ ,‬ואח״כ עלה‬
‫אפרים מריננשפורק הותנו של הרי אנן הירח•‪,‬‬
‫לירוטולם ועשה שם נית הננסרו וחאריך שנים רנות‬
‫והדי אלעזד נר שמשון נפטרו שנת ה״א ודי ‪ .‬ו ק‬
‫נמו ש א מ ר נ ו ‪ ,‬ושנת התק״ע החחיל לעשות ספריו‬
‫נפטר הר׳ מאיר הלו י אבילעסייא רר טידרוס‪ ,‬ומיום‬
‫ועשח שולחן של ד' ותורת האדם וספר הזנות‬
‫שעלה לגדולה לא ראה • פני אביו אבל בא אליו‪,‬‬
‫וסי חמלחמות והשג‪ ,‬ח לסי המצוח של חרמנ״ם ו״ל‪.‬‬
‫ונפטר הר׳ מאיר הלו׳ בטוליטלח בחנ חמצוח‬
‫נפטר הרמנ״ן שאמרנו נעל החדושין נירושלם שנר!‬
‫שנח ה' אלפים ו ד י ‪ ,‬והוא חבר הרמב״ן והשיב לו‬
‫עשרים ‪ (1‬והוא ור׳ יונח תלכדרו נני שחי אהיוח‬
‫תשובות על שאלות הרמנ״ן‪ ,‬ובשנת י״ב לאלף‬
‫םנירונא‪.‬‬
‫הששי מלך דון אלפונשו ה ח נ ם יום אחרון מאיו ‪,‬‬
‫והוא חיו; אוחנ החנמות ובסרט חחכונה‪ ,‬ואו‬ ‫הר׳ שמואל חספרדי נן חד׳ יצחק חינר ספר‬
‫ה ח כ ם ר׳ יצחק נן סיד חו; טוליטלה תקן לוחות צ נ א‬ ‫התרומות ה נ ח ל שנח חחקס״ה ‪ .‬נפטר ר׳ םודרום‬
‫חשמים נדקדוק גדול ע״ש ]פקודת[ חמלך‪ ,‬ינמוהו‬ ‫הלד‪ .‬שנת תתקש״ה ‪ .‬חיה שמד ננל מלבות ליאון‬
‫לא היה נדקרוק הלוחוח ונספרי החנונה ני ר׳‬ ‫שהוא איסטירנא ומיורנא ונינאנינטו וטוחו‬
‫יצהק הישראלי ביסור עולם וכן ד׳ לוי נן גרשום‬ ‫וסמורא ושלמנקא ואלנת ונראנאדל״א וסנרת‬
‫ז״ל וכל הבאים אהריהם לא מצאי אחרע שוס‬ ‫ח ד ח ג ו שנח ש מ ת חמלך שנת חחקצ״א‪ .‬והריצנ״א‬
‫עלה ועליו נאמר כי היא ח כ ם ח נ ם ובינחכם וכוי‪.‬‬ ‫נ ת נ לדי שמעון אחיו נפרק אלםנח נפסקים ונפי‬
‫והם נקראים וי״נ ‪ (1‬אלפונשו כי ממזרח שמש‬
‫עד מבואו אשכנז צרפח ואיננלאמירא וכל איטליא‬ ‫*( וח אינו לפי פח שבחב חרפב״ן ליל ענפו מךנח‬
‫שאפר בכניפחו לירישלפ שזוכר בוו שבא לשם שנח‬
‫י( דג בלשון ערבי פירושי ליה ייעיפשי בו בס בלשי!‬ ‫עשריפ ושבע טי *ולול ‪ ,‬אילי יש השפטח בלשין‬
‫רביפ ‪ .‬ש״ש ‪.‬‬ ‫חפחבר אחר עשחט נשפטו הפרטיפ‪ .‬יעב״ץ •‬
 ‫ספר י! •וסין‬
‫ילביח מ ד ו מ י אחד פ נ י י ת י כמו רניני הקדימי‪.‬‬
‫וכל ואת הממסוזה נקו׳או קדוטיים כי בכל‬
‫מ מ ד ו ח קדמו ה מ ס וכ״מ ר׳ יועדה חקדמ ח ח ן‬
‫ובינו יעקב מ ע מ ה ו' טוורים נהוג על ק ו ו מ ה מ ם‬
‫חיא יחמוחו ואמחו וכל בניי והרגו והלוח‪ ,‬וה הכלל‬
‫א ע ם חסין על עצמם בייחוד ה מ ם ‪ ,‬י ק ואוו‬
‫ה ם מ פ ה ה לעולם נתנו המעמר מ מ ח שמרויחים‬
‫ונקראו קדומים ונפטר מ נ ת כ״ד וצריך עיון‪.‬‬
‫הוב ו ' יצחק בו מ ל מ ה ן' צהזלה הממודר‬
‫ומליץ גדול א מ ר הבר מ מ ל הקומוני להודיע כוו‬
‫ל מ ק הקודמ על מאד הלשונות‪ ,‬אע״ם מאין בידינו‬
‫המלום כל למון הקדמ כי א ם ליד ספרים ו ה מ מ נ ה‬
‫ונפטר מ נ ח כ ״ ח ‪.‬‬
‫ר׳ טח־וים הליי בן אהיו מ ל ה ר מ ״ ה מ י ע ר‬
‫עליוח יבמוח במבליא נפטר ב מ נ ה מ ״ ג ‪ .‬ו ״ ק ‪.‬‬
‫ד׳ מ ל מ ה בן בנו מ ל ר׳ מ ם מ ץ בעל התוספות‬
‫היה בעכו מ מ ן ה ז ה ‪ .‬ונסטו הוי יצחק בעל‬
‫החוטם מקווביל חתנו של חו' יחיאל מפריש‬
‫חסיד גדול מנדולי אייר ח ב ו םמ״ק הנקוא עמווי‬
‫גולח שנת ל ׳ ‪ .‬נפטר חרב שם טוב ‪ (1‬מעיר ליאון‬
‫חמקובל שנח נ״ג ‪ , (1‬ועשה משכן העדוה וספר‬
‫המשקל וספרים אחרים‪ .‬ואז חיח ר׳ מ ש ח די ליאון‬
‫באמלח וחוא מואר אל חאנרה שהיה בידו ספר‬
‫הזוהר בראשונח ‪ .(3‬ישב ר׳ א ה ק הלר בטולשדלה‬
‫שנת כ״א )בד״ק נ״ג(‪.‬‬
‫הרב רבי בחיי בן אשר תלמיד הרשב״א פידמ‬
‫התורה שנת ב״א כמו שכתב בפרשת בראשית‪,‬‬
‫ווה הספר יצא שמו בכל העולם ושד עשה ספרים‬
‫א ה ר י ם ‪ .‬וכן ו׳ אנרהם בן אסטעל היה תלמיד‬
‫הרמב״א ווח ודה ד מ מ ל •רמנו יוווזם מ ע מ ח‬
‫ספר אדם ודזוה ופרמחם‪.‬‬
‫י( חנח שחיוו קבלח למולי ספר יוחסין שיגי שם טוב‬
‫פעיד ליאון נפטר שנח כ״ג חוא רבד שיתכן‪ ,‬אבל‬
‫שרבי שם טיב וח הוא בעל מחבר פסי חסשקל‬
‫וספד סשכן חעווח אינו אפת ‪ ,‬שאני דאיוזו אח‬
‫חםםרים חאלו וםחברם חוא ר' םשח בנו של דבי‬
‫שם טוב כאשד ראיתי שחחם אח שטו על הטפרים‬
‫ודי פשח וח ליאון נפטר בשנת ‪^0‬ז באותה חפעיו‬
‫שראוהו ד' יגחק דמן עבי בפפרד נאשר כתב‬
‫חיוחפץ בעצפו לפעלח • דג״ב ‪.‬‬
‫הרי מלטה מ עלי משותא תלמיו הו׳ ענה שכתב‬
‫*( בכ״י כ ״ ג ‪.‬‬
‫הידזשין מהתלמוד במו שקבל שמנו נ פ ט ו נשנת‬
‫נ( בד*ס קוסטנטינא כחוב בכאן הפאטד על דבר‬
‫חוחר‪ .‬אשד כבר חעתקחי בטחרורא זאת לעיל‬
‫‪3‬‬
‫ח י ‪ , 95‬משפטו שפ דברי חטעז‪-‬ך שייש ת" ל ‪1‬‬
‫אטד ש״ש חנך רואח בעיניך טבלות חדיבדיס על‬
‫צדיק עתק לא ידעו ולא יבינו ההופכים ללענח‬
‫דברים שחס כבשינו של עולם ‪ ,‬ודברי הספר‬
‫חחתום לוד יחשבוהו וישיסו לאל פלתי וראעומומ‬
‫וטעניחיחם חבל ואץ בס מועיל‪ .‬עכ״ל‪ .‬המעריך >‬
‫‪[222‬‬
‫וספרד ש ב ת כל הלוחות חראשונים ותפשו הלוחות‬
‫האלו ע ו ו ד ו ס ‪.‬‬
‫אני הכותב א מ ז ז ם ו מ ת חקנתי כל הספרים‬
‫מהלוחות מעשיחי והם מסוותם בכל אוץ א ת ם‬
‫גם בארץ ישמעאל‪ .‬ובשנה הד׳ למלכו שנת א‬
‫לסרט היצירה צוה לההכם ר׳ יהודה ק משה‬
‫הכהן בטוליטלה להעתיק ללשון לעז הספר הנכבד‬
‫שעשה אבו אל הסן מן הישמעאלים בענין האלף‬
‫וכ״ב מכבים הגדולים ה נ ז מ י ם ב ש ם ‪ ,‬שהם‬
‫מלגל השמיני מ׳׳ב מזלות ול״ו מזלות היושמם‬
‫בצד ימין ט״ו ובצד שמאל לי״ב מזלות כ ״ ח ‪ ,‬הכל‬
‫מ״דו שהם הקוקים בשמים בעיר מצרים ‪ ,‬כי בצד‬
‫ד ת ם ע ד ק יש עתר מולות אצל הקוטב ה ו ת מ י‬
‫רהיו עוזר מכבים ‪ ,‬וכן אמרו הז״ל שהם אלף‬
‫ור״ץ כמנץ ארץ ווה תקן להם דרכי ה מ ש פ ט ‪,‬‬
‫ויל חכמיהם והמלכים והשרים נהגו בהם עד היום‪,‬‬
‫וגם קבץ כל חחכםים שיעשו ספר גתל מ ו מ י‬
‫ודמים מ א ו ם חואשון ע ו ומנו כל מ ח שקרח וחוא‬
‫ו מ של תימוז‪ .‬וממנו חיה חחכם חםקובל ו ׳‬
‫יעקב ן' ניקפוליא חקמר בשקביא ‪.‬‬
‫הרב רמנו יונח מגיתנא תלמיד חרמב״ן והוא‬
‫רבעו ענה ר מ מ ל הרשב׳׳א כאשר מזב רמנו נסים‬
‫בחוושי בחרא נפטר בטיליטלא שנח כ״ד ‪] ,‬אמר‬
‫ש״ש ו והיה ד׳ יונח אחר שניו של זח רבינו יונח‬
‫הנ״ל כך ראיתי באגרח אחד מ צ ו ח מלך ארנון אח‬
‫רמני יונה שידין ת ן מוסר אחד ‪ ,‬ושלח ר׳ יונה‬
‫לניתנא בעבור שניו ר' יונה וחי׳ אדם שמן‪ [.‬וגם‬
‫ר מ ש ל ר ׳ ונח שמו חרשב״א ו״ל ר ׳ ש ל מ ח בן‬
‫אברהם מטונטפמליר ועמה פ ד ש לגמרות והיה‬
‫חכם נחל‪ ,‬והוא ודי אהרן הלוי מזרע זעשיאים שבא‬
‫מבוצלונה ו ק ר׳ שלמח בן עסף ק עמיאל ור׳ ח ד‬
‫ה נ ה ן ‪ ,‬ו ק ר' מאיד הכהן מ נ ו מ נ א שגא‬
‫מברצלונא כלם מ ת ו שנת כ״ד‪.‬‬
‫ו ק אבי העזת שכתב נ״כ ס פ ת ם במו אביו ר'‬
‫יואל חותנו מ ל ראב״ן הירחי בעל המנהיג‪ ,‬ונפטר‬
‫אבי העזת מטגאנסא שנת כ ״ ר ‪ ,‬וכן נפטר דמנו‬
‫נסים בעל הדרשות תלמיד הרמב״ן שנת כ״ד‪ ,‬ואין‬
‫זוו ו״נ מסיומ ת״ף מ זוז קודם הושב״א‪ ,‬וכן‬
‫נ ״ ד ‪ .‬ו ק נפטר באשמו הזזםיד הקווש ר' יהיאל‬
‫אבע של רבעו אשר בחול המועד של ס כ ו ת ‪ .‬והעין־‬
‫עלע בצוואתו הרב יהודה בן אשר נינו ששחק‬
‫באתנו לפני כל הקהל כששאל לו ההכם חאחד‬
‫מיקיים אח שמעוזו שהיה ביניהם שיזזלוקו בידי‬
‫חע״ח וחניע ראשו ושחק בשמחה ושבא לביתו‬
‫]‪223‬‬ ‫מאמר חמישי‬
‫נספור בעל המרדני תלמיד הו״ס מקוצי והרי מייד‬
‫בר ברוך שנת ע' ווה המרדני הבר הרא״ש והיה‬
‫מסולסל מאד ו נ ת נ םםקים לנל התלמוד ועל פיו‬
‫נוהנים באשמו ואמרו שנהרג על ק״ה נילא״ו‪.‬‬
‫רבינו שמשון בר יצתק נין בר יצחק בר ק־תיאל‬
‫שעשח ספר מ י ח ו ח זדנינו שמשון מ צדוק ח ל מ ו‬
‫חרנ מאיר מרופזנמרק נפטוו שנח ע״נ ועשה ססר‬
‫חחשנ״ץ ו״ל חקץ ש מ ש ק מ צדוק ‪.‬‬
‫ונן ר׳ שמעון רוראן עשה חשונ' שמעון נן צמח‪.‬‬
‫נספור חר׳ יצחק ישראלי שנח ע׳ ) מ ״ ק‬
‫בחנונה‬ ‫עולם‬ ‫יסוד‬ ‫ועשח ספר‬
‫לנבור חרא״ש שהיה בטלטולה‪ ,‬ושם סישד‬
‫מקצות שנחי חדא״ש ו״ל שנשמת ס״ו שנח‬
‫גירוש צרפת בא הרא״ש ע ם כל ניתו מאשננו‬
‫לטוליטלח‪ ,‬ובשנח ע' בקש חרא״ש ללמוד חנונח‬
‫מ חיחה ה נ מ ה מפוארה מאוד בעיניחם ובימחם‪,‬‬
‫ואו עשח לו ר' יצחק ישראלי ס׳ יסור עולפ וסמ־‬
‫שער השמים בחנונח ובלוחות ‪ ,‬כי מזח השם ״ש‬
‫הרבה םסרים שער השמים לרבינו גרשום אביו של‬
‫ר' לוי ונ; שער השמים לאבן לטיף ו א ח ר פ ‪ .‬הר׳‬
‫חיים אחיו ודנו של הרא״ש נפטר נשנת ע״ר ‪.‬‬
‫המאור הגריל נור ה ח נ מ י ם מורינו הנדול רנינו‬
‫אשר חקדוש נן רנינו יחיאל שנא נשנח ס״ו לאלף‬
‫חששי מאשננו לטוליטלא יעמד שם נ״נ שנים ‪,‬‬
‫וסימן נ״ך י מ ך ישראל ‪ ,‬ועשה פסקים לכל‬
‫חחלמוד נדרך חרי״ף עם מ ה שהוסיף מפלפל ר״י‬
‫נעל חתוספות שנתב עליו נשאליח נלל פייט‬
‫דין אחד שנהנו רי״ף ור״י חוקן נעל החוספוח‪.‬‬
‫והרי א מ ז ז ם ו״ל רשומר חנם פטור מסשיעה‬
‫בעברים ובקרקעות בראיות ברורות וידיעית ולנו יש‬
‫לסמוך עליהם יותר מעל ר מ י הרמב״ם שכתב לנו‬
‫ר מ י נבואה בלא ראיה‪ ,‬ועוד שהיו מפולפלים יותר‬
‫בהכמה ובמנץ‪ ,‬ולא שיש לי כה להמיע בץ‬
‫נ ח ל ת ם אלא לפי השמועה ששמענו וקבלנו ע י כ ‪.‬‬
‫ועוד עשח פעם אחרת פסקים ארוכים עם מספר‬
‫חי־יגץ שיצא בכל חלכח כמו שחמצא וח מ ו ר‬
‫במישחם שבא במספר ואולי לא עשח כן מ מ ר ו ח‬
‫שחם מרינין של מ מ ו ן ‪ .‬וכן עשח חספר חנבבר‬
‫משאלוח וחשובוח וכן עשח פירוש תוספוח ופירוש‬
‫נ מ ר י ת ‪ ,‬יעוד נ ת נ כל תוספות ר"׳ ואחרים עם‬
‫מ ה שהוסיף חוא ו״ל ככחונ נ נ ל אלת חגמרות‬
‫של רפיס נ ש ם פסקי התום'‪ ,‬ולא היה נ ח ש נ מ ו ר ו‬
‫שחיח ו י ש אלא נמלאך י״י צנאיח וחיה לו עושר‬
‫וננים ו׳ וננוח ג״נ ‪ ,‬ו ה נ ח ל מנניו ר' יחיאל ח נ ם‬
‫נ ר ל ומת נימיו ונ; נ ל ם חיו ח נ מ י ם ועשי ספחם‪,‬‬
‫אנל מי שנשאר למלאיח כיקומו אע״ס שהיח עני‬
‫הר׳ היים מ שמואל נן דוד מעיר ט ו ד ל ה‬
‫חלמיד הדשנ״א ה מ צרור החיים וצרוד הכסף‬
‫נשנת כ?א )נדייק נ״א( ‪.‬‬
‫נספר חרנ ר׳ פרץ חלמיר חר׳ יחיאל מ ס ח ש‬
‫שנח ם ׳ ‪.‬‬
‫נסטר חחסיד חד׳ מאיר מרוטננורק דנו‬
‫של הרא״ש ננית הסהר שנת סייד! ונשנח‬
‫חיחח גזדוז נצרסח שלקחו כל‬ ‫האתוזז‬
‫ממונם חוץ מחמלמשים שעל גוסס כסי ״י צרנת‬
‫המר והנמהר שהיח בחדשי יום ששי ני׳ מ‬
‫ע״ב(‬ ‫בשנת ס ״ ו ‪ .‬והעיד ד׳ לד בן גרשום בסי חחורה‬
‫על ואבדתם בגוים שעליהם נתקיים שנאבדו כסלים‬
‫כיוצאי מ צ ח ם ‪.‬‬
‫ו ק נעונותינו ראינו כמו זה בעינינו מ י ח ש‬
‫ססדד ושיז*ליא וסרדיניא בשנת רנ״ב ובשנת נו״ר‬
‫לאחר ניחש פ ו ר פ נ א ל ‪ ,‬בי משם ומצרפת באו‬
‫לספרד ל נ ו האדבים מצד אהד והים מצד אתר ‪,‬‬
‫אבל מצרסח חיחח פלימח כי אבי זקני בא משם‬
‫כי שם מ ו אברהם זכוה הזקן תקני ר׳ אברהם וכוח‬
‫ו א ד מ ש מ ו ת ם ה פ ו נ ‪ ,‬ונלם עמדו בשמדוח‬
‫קשפילייא על חלם נענודח חשם ית׳ונתירחו‪ ,‬נ ם‬
‫אני השם ב״ה וכני שאקדש שמו עם שמואל נ ד ‪,‬‬
‫ובאנו לאסריקא והיינו שנויים שני םעמים השם‬
‫ל מ ק חסדיו ורחמיו הגדלים ישלים לי לורעי‬
‫שיחיו! אחחתנו לעמדת חשם יחי דחי לתורחו‬
‫וישים חלקנו עם חצחקים מ ״ ע ובחחייח המתים‬
‫ל נ נ ץ ניח מקושו אני״ו ‪.‬‬
‫הרשב״א שני םימנץ ר' שלמח בן אנרחם ובן‬
‫ו ' שלפו! בן אדרח ‪ ,‬נספר הדטיב״א תלמיד הרב‬
‫ו ׳ ענח כמו שכתבנו למעלח משום ובינו נסים‬
‫שנח ע׳ בברצלונה ‪ .‬וכן היד‪ .‬חלמיד חומב״ן רמו‬
‫שכתב בשאלות ‪ .‬וכן ו ׳ יצחק כר ששח כשאלה‬
‫י״ד ווה חבץ חורח בישראל מ א ד ‪ ,‬ועשת פיחשים‬
‫וחדישים לחלמוד ועשח חורח חביח הארוך וחקצר‬
‫וספר נ ח ל םשו׳א וספר עבווח חקוש וספי־ים‬
‫אחרים וחיה חסיד מ א ד ‪ .‬והוא ח ח ח ם מ מ נ ו‬
‫שלא יקראו פילוסופיא שחיו! מ נ ד ס מ נ ו ח נל‬
‫באיה לא ישובץ חוץ מספרי ח מ ו א ח וחחנונח ‪.‬‬
‫ואו כחב לו חחנצלוח שעשח בארוכח ו' יועיה‬
‫הבדרשי מ מ ד י ש ווה כתב נ״כ שמים לרום ‪(1‬‬
‫וענינים אחרים עמוקים‪ .‬והושב^א שנת נ״נ עשה‬
‫שיעחיקו סי׳ חמשנח ]של חחמכ״ם חנקרא סראנ‪.‬‬
‫ו ״ ק ‪ [ .‬ללשון חקורש ‪.‬‬
‫•( וחו טסי ומקיא בחינות ע ל ם ה‪0‬חחיל ‪-010‬ש‬
‫לריס יאיז לעוסק וכי' ‪ .‬המעוין•‪.‬‬
 ‫ספר י‬ ‫‪[224‬‬
‫הר׳ לוי בן גרטוום םירש ההורה בארוכה יעשה‬ ‫ולא היה םקנל די סםוקו מהקהל ח ו א הר׳ יעקנ‬
‫םירוטי לתלמוד וםירשז נהמו־ לספר איוב וגם סי׳‬ ‫שעשה מיד אחרי סטירח הרא״ש ארנעה טורים‬
‫נביאים ראשונים ומשלי והי מגלות נססר א ח ד גדול‬ ‫לנל חדינץ הנוהגים מ מ ן ה ו ה שמועיל יותר‬
‫קראו מלחמות י״י‪ ,‬והי־יק שעשה בו בתכונה הוא‬ ‫לנל יודע ובלחי יודע מאד נסדר טוב יוחר מנל‬
‫ססר גדול מאד ונכבד בחכונח ועשח לוחוח נכבדו'‬ ‫אטור היי לסניו‪ ,‬ני נססרי אמו שהוא נלשון נמרא‬
‫ובכל ד ה כ מ ו ח עשח ססרים לאין ח ג ך ונסער‬ ‫מ י ומי יוציא מ ש ם שדץ ולא מהרמג״ם ו״ל תכה‬
‫בסושנייאן שנח ק״ל ‪ .‬ה ח צריך עיון כי ד׳ יעקב‬ ‫חז חחבם יוחד מכלם שהכל למדו ] מ מ נ ו [ ועשה‬
‫בר׳ יום טוב םועל עשח לוחוח חמסורםמים‬ ‫נסי סדר התלמוד להניא נל הסנרוח ש נ א מ ר ו ‪,‬‬
‫לדבוקים חיח בשנח קכ״א בסרסנייאן‪ ,‬ונראח‬ ‫ומשק הרא״שאחריו לסי שעשאם נלח״ק נשנח סייס‬
‫מדבריו שכבר נסטר רלב״ג ‪ , (1‬ונם ר׳ נרשום‬ ‫ועי אשריו‪ .‬ואמו הרא״ש נםטר נמולטילה ט ׳‬
‫אביו חיח ח כ ם גוזל ועשה ספרים ושער השמים‬ ‫ימים נמרזזשון שנח ס״ח ליצירה ‪.‬‬
‫ו ח ם קוזבים מרי שמעון רוראי כאשר כחב ר'‬ ‫ומיד א ח ר ח׳ חדשים נחרגו נל היחודים‬
‫שלמה בנו במלחמח מצוח ‪ ,‬וכן אמר אדוני וקגי‬ ‫מננארא ש מ ח מלך צרסח‪ ,‬ומגדולי חלםידי חרא״ש‬
‫הרמב״ן ו״ל מ צ ד א מ ו ‪.‬‬ ‫ר' יששכר חלוי בר יקותיאל ור׳ ישראל אחיו מרי‬
‫חר׳ ם נ ה ם בן ורה בן הרב הקדוש ד' אחוץ‬ ‫יצחק ישראלי שעשח יסוד עולם ‪.‬‬
‫מצרםחחבר צרח לדרך ללמד דון שמואל אברבנאל‬ ‫הר׳ יששכר הלוי חלמיר חרא״ש נםטר שנח‬
‫שהוסב שמו ניאן די שיבילייא בומן ה ש מ ד ‪ .‬וזח‬ ‫צ״נ וחנר קיצור לחרומוח הגדול‪.‬‬
‫ר׳ מנחם חלמיר הרי יהודה בן אשר ותלמיד הר׳‬ ‫דירי שלמת נ ן טוארת חלמיד חרא״ש ח נ ר‬
‫חושע בן שועיב ונסטר בפוליטלה ש נ ת קל״ד‬ ‫ח ק ת הדיינץ ש נ ת צ ׳ ‪ .‬ואני מצאתי בנתב ר׳‬
‫ו מ ה הומן ר׳ יצחק שסרוט שעשח סםר גדול לסיוע‬ ‫שלמת דוראן וכן בחב חר׳ יום טוב אשנלי ויל‬
‫האמונה שמו אבן מ ה ן ‪.‬‬ ‫בסםר חוקוח חדיינין‪.‬‬
‫רבינו ירוחם חלמיד חרא״ש וחלמיד ר׳ אברהם‬
‫הר׳ יוסף קמחי עשה םירוש לחורה והיה קודם‬ ‫בן אססאעל עשח סםריו חנכברים אדם וחוח‬
‫הרמב״ן מ מ ן הרםב״ם‪ .‬והרמב״ן הביא םירוטוו על‬ ‫ומיסורי׳ שנח צייר גם או בונץ חחוא נעשה ארחוח‬
‫ססוק נעשה אדם ויישר נעיניו‪ ,‬וטוה נראה שלא‬ ‫חיים עם יורח רעח ע״י ר׳ אהוץ חלוי ז ( חלמיד‬
‫ראה הווהר חרםנ״ן ני הסיתש ה ו ה מ ו ה הססוק‬ ‫חרמב״ן ו״ל‪.‬‬
‫עשח חווהר‪.‬‬ ‫הר׳ רח־ אנודרהם חלמיד הרב יעקב בן אשר‬
‫סירש חתסיוות באשנליא שנת ק ' ‪.‬‬
‫י( אץ אנו יודעים בבירור לא שנח תולדת חרלב״נ‬
‫ו נ ש נ ה ההיא נלכדו כל היהודים מקשטליא‬
‫ולא שנח כ ו ח ו ‪ ,‬אך די ראססי אוםד כי םצא‬
‫בספר חכםח ה פ ס פ י של רלב״נ בכ״י כי חיא נולד‬ ‫ונחנו משר נפשם שנח מ״ס והיה להם מ ס ‪.‬‬
‫בשנו! ח ' א ל פ י ם ם״ח )‪ , (1188‬והחשבון חוח‬ ‫נסטר הד׳ יהירה נן הרא״ש נ ט ל י ט ל ה שנח ק ״ ט ‪.‬‬
‫י‬
‫םפכיפ עפ השניפ הרשופיפ בספריו א שר ח ב ר ‪,‬‬ ‫רעשה הארץ באלל שנח קי״י‪ .‬וקודם ו ה חיח‬
‫אך כי פצאנו רשום על כ״י רש״י• על החנ״ך‬
‫‪,‬‬
‫‪6 60‬םת‪0‬נ‪1‬ז‪(!* >16 13 30‬טגו ! כי ד' דיר בן‬
‫ח ש ו וון יוסף דיאיםיגח וחרב ע ס ח ן׳ ניקטליא‬
‫נושים כ ת ב את ד‪.‬כ"י חזח בעבור אחיי ד' לזי‬ ‫ה ק מ ר בסינייאסייל״ ו ש ם קבור אצל הר׳ יצחק‬
‫בשנת אלף רצ״ח )‪ , (5058‬ואפ •היה ד' ליי וח‬ ‫קאנסטין ו״ל ‪ .‬ובשנח ק״ל היחח ע ח צרה לכל‬
‫חוא חרלב״נ נחיח םיכרחים לוםר שנולד קודם‬
‫קהליה קטוטיליא וקהל טוליטלח כסלים שחע במצור‬
‫תשנה שהזכיר די ראססי אך יהכן שאץ וה ד'‬
‫ן‬

‫לוי הוא הרלב״נ אף כי שם אהד ל ה ם ‪ ,‬יבם‬ ‫ע ו אפיו אכלו בשו נניהם וימותו כ ״ ה אלף נטשו'‬
‫הפינות איתיות כתב יורו כי נכתב באשכנו ולא‬ ‫היחיוים מ צ ו מלחמח המלכים שהרג המלך וון‬
‫בסראווענפ ‪ ,‬ימח שנזכר ביוחסץ כי חרלב״ג נפטר‬ ‫אנריקו א ח אחיו שהיה מלך שמו וון סיורי‪ ,‬והוא‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫ח' א ל פ ׳ ל י * ) ‪ (137‬אך לא נראח שהאריך‬
‫יפיס ב״כ כי ספריו האחרונים כתב בשנת חי‬
‫עצמו הרג בייסורין בביח הסחר לר׳ שמואל חלר‬
‫אלפיפ צייה )‪ , (1338‬וחשבונות התכונה שעשח‬ ‫שעשה מ ח הכנסח בטולטלח"ובחי כנסיוח אחרוח‬
‫אינם חילכיס כי אם עד שנח ח' אלפים יק׳‬ ‫בקשטיליא ו ט ו ע ח גדולוח לישראל ‪ ,‬ומיד לקח‬
‫‪0‬‬
‫) ‪ , (134‬יהי םח ואת ירעני בבידור כי תתחיל‬
‫‪ -‬הקב״ה נקמח מ ח מ ל ך רץ סידרו שחרגו אחיו‬
‫לכתוב פסריו שנת ה ' אלםים ם״א )‪ (1321‬וסיים‬
‫אותפ שנת ה' אלפיפ צ״ה )‪ . (!33$‬אלת‬ ‫במונטיל מ מ ן ק ל י ד ו ‪.‬‬
‫חדבדיס כתב התכפ פונק באדחיוו יוראעליט שנת‬ ‫י( לא ידעתי אס הוא ד' אהד] הלוי המכר לעיל גד‬
‫‪ 1848‬לםםטרם־״־ ‪ . 4*3‬דג״ב ‪.‬‬ ‫‪ 122‬א ‪ ,‬יבר״ק נרם הכהן • המעריך ‪.‬‬
 ‫]‪225‬‬ ‫מאמר חמישי‬
‫מ צ מ ח מראן בשנת קנ״א עקב שהרביצו‬
‫ושהרבו ח ו ו ה בישראל ‪.‬ועשו שו״ת וספרים הביס‬
‫ובפרס ר׳ שמעון רוראן חנדיל לעשוח ם׳ מנן א מ ח‬
‫בשנח קס״ה שהראח שם כחו מ ח שחיח יודע בכל‬
‫חחכמוח ובכל חחלמוד ופירש לאיוב קראו אוחב‬
‫משפט ופירוש לאוחרוח חכל י״ר ספרים והתשב״ץ‬
‫שהם ג׳ נטרי' ר״ל חשובוח שמעץ בן צ מ ח ופסקי'‬
‫לנמרית ודרשוח‪ ,‬ופירוש לכל חחורה ופיוטים‪,‬‬
‫ובנו ר' שלמה עשח תיקון סופרים ספר נכבר‪.‬‬
‫]ומלחמה מ צ ו ה ‪ .‬דייק‪[.‬‬
‫ובוח חומן שנת ק״ס חיוז חרב חגוול בכל מלמח‬
‫קשטילייא הכם נדול בהורה רופא המלך ותוכן‬
‫גדול ה י ה ‪ :‬ד ו ן מ א י ר א ל ג ו א ד י ש )בכ״י‬
‫אלניאניש( שחעחיק ספר חמדוח ללשון קדש חסיד‬
‫גדול והוא חלמיד חר׳ יחידח בןאשר חסדוש‪.‬‬
‫ואו חיח שם בבורגוש חכם גדול דומזז לאבוחיו‬
‫יודע כל התלמוד ח ח כ ם ר' יחודו! בן אשר ניגו של‬
‫חרא״ש‪ ,‬ונחרג בםוליטלח שנח קנ״א ועשה ספר‬
‫חקוח חשמים ‪.‬‬
‫בשנח עק״ב היה שמד נדול שלא היה כמוהו‬
‫בארגון ובקשטיליא ע״י גלח פלא ביסונטי דודש‬
‫לנוצרים וע״י חמלך דון פיראנדו טלד ארנון וקנו של‬
‫מלך דון פיואנדו שבזמננו עשה הנירוש של ספרד‬
‫וע׳׳י זונה קםלינא מלכת קאשפיליא שהיתה אלמנה‬
‫שחמירו נישראל דחם יותר ממאתים אלף יהודים‬
‫וחנשארים בחם חיו ן' שנים באהלים בשדח‪ ,‬ומחם‬
‫מ ח ו לפורטנאל ‪ ,‬וזח המלך חוא זקנו וחוא שפו‬
‫של וה המלך דון פיראנדו שחוא בזמננו שלקח‬
‫ט ל מ ח נרנאטה מהישמעאלים ועשה הגירוש‬
‫בשנח בי־״ן‪.‬‬
‫ובשנת עק׳׳ב היתח סערה גדולה בים ו נ ש מ ו‬
‫ספינות שבים והיה דבר גדיל ומגפה אבל לא כמו‬
‫שנת ק״ה וק״ו וק״ו שמתו יותר משני שלישי העול׳‬
‫ואפילו בהבטה* סיד היו נופלים ומתים עד שהרנו‬
‫כל המצורעים ]כי יראו[ אולי מעפשים האויר‪,‬‬
‫ו ק חיו מלכעת קמים על היהודים והורגים נ ה ם‬
‫)לומ׳( לא חיח כוח מעולם ‪.‬‬
‫ואו שרפו באש חיחודים שבאשכנו ש א מ ת‬
‫שהשליכו ס ם המות במים ‪ ,‬אבל חחכםים מ מ ן‬
‫ההוא אמרו מ היא סבה מן השמים שנחחבת‬
‫במזל דלי שהיא צורת אדם שצ״מ שהם נ׳ מבביס‬
‫עליונים‪.‬‬ ‫שמקרב ומתתתן לע‪7‬ז חש" מקנא קנאתו וצדיק‬
‫ובשנת קכ״ה לכד מלך פודמגאל מדינת סבתא‬
‫חיושבח באפריקא במקום חיוזזר צר מהים ששם‬
‫ת ה ב כל הים ג' פיסאוח ועד שם גבול ים אוקינום‬
‫ומשם •כנס באמצע הארץ עד י פ ו ‪ ,‬אז אמד‬
‫והר׳ דוד בנו חיה חכם יותר מאביו ודזוא הנר‬
‫הימב״ן וחיח אחר פטירח הרמב״ם ז״ל והיה‬
‫מדקרק נ ת ל ועשה ספר המכלול בשני חלקים חלק‬
‫הדקדוק והשרשים ‪ ,‬ועשח פירוש להווה ולמשל׳‬
‫ואינו ]מעולה[ ב״כ‪ ,‬אבל בפי' הזמירוח שלו ונביאי׳‬
‫ראשונים ויותר נביאים אהתנים פירש בפוב עד‬
‫ש א מ ת עליו אם אץ קמת אץ תורה ‪ ,‬ונקרא בן‬
‫פורהא על ש ם יוסף אביו‪.‬‬
‫הר׳ משה הכהן מטודתשליעש חבר עזר‬
‫חאמונח שצח קל״ה‪.‬‬
‫ובזוז חזמן חיח חכם גדול באיטלייא שעשה‬
‫מגיד מטינח ר״ל לפרש ע״פ חחלמוד מדבת הר״ם‬
‫נמו׳׳ל ש כ ח נ ני״ד שקראו משנה ח ו ו ה וכל חחשגו'‬
‫שהשיגו עליו‪ :‬שמו רץ ווידאל ת פולישא וחניא‬
‫ד נ ת רשנ׳׳א‪.‬‬
‫חרנ רנינו נסים נ ר ראונן שעשח חרושים‬
‫לחלמוד יספר דרשוח ‪ ,‬ונניו חנמים ר׳ חםדאי‬
‫ור׳ ואונן ז״ל ועשח פיתש ל ת ״ ף ‪ ,‬והוא חיח‬
‫נ מ צ ל ו נ ח ונפרפנייאן והשלים פירוש ע״ז נשנח‬
‫ח׳ אלוי קלי׳א ‪ ,‬ונשנח קנ׳׳א ח ע ח ק ו תראן והיח‬
‫ר׳ ת ר א ן חי נשנח ר״א וחיח קרונ לפי שנח ‪,‬‬
‫ונפירוש חאגדה אמר כי חמשים שנח קודם דרש‬
‫מח שנתנ ש ם ‪.‬‬
‫ונזח חזנץ חד׳ מחחיח שעשח פירוש לפרקי‬
‫אנוח ‪.‬‬
‫נפפר חר׳ חםדאי נםרגוםחישנח <׳מ ועשוז‬
‫ספר אור י״י ו וחוא ורנינו נסים יחר׳ פרץ ח מ ץ‬
‫רנוחיו של ר׳ יצחק מ ששח פרפח ת ק פ ר'‬
‫חסדאי שעשח פסקים‪ ,‬ונשנח קמ״א ח ס י ת‬
‫חניצרים ח ש נ ץ שור אגושחו שחוא ל״ד! שנים‬
‫קודם מנץ חנוצתם וחחחילו למנוח מסלו־‬
‫חנוצת ‪ .‬בשנח קנ״א ש מ ח חמלך חיח שמר נ ת ל‬
‫ובטוליפלוז גחרג ר׳ יחורח בן חרא״ש ור׳ יצחק‬
‫נן שושן ואחריפ ‪ ,‬ובשביליא ולידדא ‪.‬ומצלונא‬
‫ומערקא שקמו על ה י ח ו ת פ וחרנופ נ ח ר נ ולקחו‬
‫אח נ נ י ה פ ונשיהפ ו ה ל י מ פ ל מ מ ד על היפ‬
‫הויסקיאנוש ו ח מ ו ו דחם יוחר פדי אלפיפ יהותפ‬
‫ונחנו סימן א ל ק נ א ׳ מ קנלנו שלקחו חמיוח‬
‫בניחם עד ש מ ח ע נ ת ח וחיו ב ד ח ס גדם והם‬
‫ע צ מ ם חרגו לאבוחיהם‪ /‬ואעי‪/‬ז שהיו בניחם‬
‫צדיקים אנחנו ערבים וח לוח כ״ש ב ד מ ו מ ח מי‬
‫י״י ואין מי יאמר לו מיו תעשה ‪.‬‬
‫ואו באו לאלגדיר לוחראן למגייא ל ת ו נ ס מ ו ת‬
‫השמד‪ ,‬ור' מייםץ מ ס ע ת ח נגאר בא לקוםטנפינ'‪,‬‬
‫ובא ה ח נ ם ר' יצחק פרפות בר ששח והרי שטעון‬
 ‫ספר יוחסץ‬ ‫‪[226‬‬
‫ואמר כידוע א* יבער ה ס נ ה יבער ה ס נ ה והוליכוהו‬ ‫שלקחה מ ע ו ד שקבל או האנוסים והיהודים שבאו‬
‫בערכאות ודנו אותו לשריפה על ט ה ו ר ה בקדמות‬ ‫מקשטיליא ומלך פ׳ ש נ ה ‪ .‬ומדינח סבחא היא‬
‫העולם בדיניהם ג״כ‪[.‬‬ ‫עיר גרולח ונבניח על יד ש ם בן נה ושם היה יואב‬
‫והרב הגדול רבן של ישראל רבן מ ה נ ׳ ה כ מ י ם‬ ‫ק צרויה >‬
‫שאמרנו ההסז־ העניו רדוה אלהץ קדישין ב ה‬ ‫נפטר חדי מ נ ח ם הארוך שהיה בשנת קס״ה ‪.‬‬
‫הוא ׳המאוד הגדול ר׳ יצהק קנפנטון בן ה ח כ ם‬ ‫חרב ר' ש ם טוב בן ש ם טוב ראש ישיבח ומקובל‬
‫ר' יעקב קנפנטון שעשה ספרים במספר ובתכונה‬ ‫ועשח ס׳ קנלח ונפטר שנח הק״ץ‪ .‬ובנו הדי יוסף‬
‫ובתורה ‪ ,‬אבל בנו ד׳ יצהק נקרא באון בקשטיליא‬ ‫ק שם טוב שעשח פירוש לספר חמדיזז ופירוש‬
‫ואני ראיחי א ו ח ו ‪ ,‬ומי שרואה פניו כמקבל סני‬ ‫לאגרת ‪ (1‬להד׳ סרפות על ענץ האמונה ‪ .‬או חורח‬
‫שמנה וראיתי אוחו כשחייחי בן ששח או שבעח‬ ‫חעטרח ליושנח ונחמנח חרב חחסיד השלם בכל דון‬
‫שנים והוא נפטר בסיניפיל רכ״ב ליצירה‪ ,‬ובזמנו‬ ‫אברהם בן מ ש ח שנח קצ״ב‪ ,‬והוא חחזיק חחודה‬
‫מא״שטידו אברהם ביבאגי בסרקוסא ‪ ,‬ועשה ספר‬ ‫ולומדיה וחסיד הדבח שמדות ב מ מ ו נ ו ‪ .‬ובנו היה‬
‫שמו ד ו ך א מ ו ג ה ‪.‬‬ ‫ר׳ יוסף בן בנשת ובני מ ע מ ם נ נ ו זה עשירים‬
‫נלנתז קישפונטינאפלא ראש מלכות יון על ידי‬ ‫גתלים ופזת ממונם להוק הישימת מ ח ג ׳ החכמים‬
‫המלך תונר מלך פ ו ס בשנת תרי״ג יום ג׳ כ״טז‬ ‫חרשומים ראשי ישימה ו‬
‫יום להדש מאיו והיא שנת אלף ותנ״ב לנוצרים‬
‫הראשץ החכם חנדול ר' יצחק די ליאון מלומד‬
‫והסי'בפסוק שישי ושמתי ב ת א ד ו ם ‪ ,‬ו ד י ימים‬
‫בנסים ושכלו שכל אלהי מנגד גדול נגר אויבי‬
‫להלן נשהט בקשטיליא במאמר המלך השר הצבא‬
‫התווה‪ ,‬ומח ז ק מאד ולא נשאר לו בן אבל נשארו‬
‫ושני למלך וגדול כמו המלך ‪ .‬וכן או כמו וה מ^•‬
‫אחריו חלמידיו חכמים גדילים שחם כמו בניו‪.‬‬
‫ט־סת אגור צבאו ומלך תונס לשר צ ב א ו ‪ ,‬ובשנוז‬
‫והשגי החכם‪.‬השלם מורי ר' יצחק אבוחב ז״ל‬
‫ההיא שרפו בקונשטאנטינא העץ שאומרים‬
‫חריף ומחודד ונפטר בסודטגאל שגה רג״ן שבעה‬
‫הנוצרים ש מ תלו את משיהם ווה היה ראש‬
‫חדשים אחר חגירוש‪ ,‬ואני חייתי שם ודרשתי‬
‫האמונה שלהם ולא נשאר להם קיסר ועשי קיסר‬
‫עליו ח נ ח אגמ שולח מלאך פרשח משפטים ‪.‬‬
‫למלך אשכנז‪ .‬וגיגרא פונטי העיר חחוקה נלמדו‬
‫ע״י חמלך חוגר ביום ח׳ י״א ליוליו שנח ול״א ‪.‬‬ ‫והשלישי ר׳ שמואל בלאנסי קרובי מצד אמי‬
‫וביום שבת כ״ו לםיון שנת רל׳׳א קדשו א ת‬ ‫ה ו א מ אבהן ו מ אוריין לא פסקה מכל משסחחו‬
‫חשם ח׳ יחידים משיפולבינה על לא ח מ ס בכפיהם‬ ‫תודה מימים ‪2‬ו־מונים כלם היו ומת קורם הגירוש‬
‫מ ח מ ת עדוח ש ק ר ‪ ,‬חב׳ נחנקו והבי נשרפו וחד׳‬ ‫כמו ה׳ שנים בשנת נ״נ למולדתו ש ת ת נ״ב שנים‬
‫נ ח ל ו ‪ ,‬חשם יחי ינקום נקמחם במחרח א מ ן ‪.‬‬ ‫כמו הנביא כשמו שמואל‪ ,‬אבל חדי יצחק די ליאון‬
‫שנח רמ״א מ ח החוגר הגדול ומלך סורפונאל‬ ‫היה עתר מעי שנה ור' יצחק אבוחב כמו ס' ש נ ה ‪.‬‬
‫חטוב ‪ .‬בשנח ח ם ש ח אלפים ורל״ח ביום ד' ב״םו‬ ‫ו מ ה הזמן החזיקו תורה ד ק וידאל בן מ ש ת ודי‬
‫לאב בחצי חיום חיה בספרד לקות הןגימש שלא‬ ‫אברהם א ח י ו ‪ ,‬ש מ ו ם המילה של זה ר׳ אברהם‬
‫נראה כמוהו שהיח כמו בחצי חלילח > ובשנח‬ ‫בן מ ש ח חסיד גדול דרסו עליו ר׳ יוסף אלבו ז״ל‬
‫האחרת שנת רל״ט חחקכצו כל הכמי הנוצרים‬ ‫במבצר עיר שודיא בפרשת אלה שמוח מילדי‬
‫םאיטליא וצרפת וספרד באלקלעא כמו מהלך ע ם‬ ‫ה ע מ י ם וה ‪ .‬וזה הר׳ יוסף א ל מ ש מ נ ת ו בשותא‬
‫יחצי מטוליטלא על ענץ ספר אחד שעשה‬ ‫ועשה ספר העקרים בשנת ק ס ״ ה ‪ .‬ובזמן הוה ר'‬
‫מאישטת דיאישמא בשלמאנקא משטרי און‬ ‫שמואל םו־םא עשה מכלל יופי‪] .‬אמר ש״ש ו‬
‫טלוגיאה ושרפו הספר ההוא שהיה מדבר כנגד‬ ‫שמעתי שחרב חגדול כמוזר' יצחק קנפאנטק התז‬
‫דחם ‪ .‬ובשנת רמ״ב נלכרח אלחמא ע״י מאוקש‬ ‫ס ב ח לשרפח זח חאיש שפעם אחד בחיות שגתקבצו‬
‫דיקלוס בעבור שלקהו הישמעאל לעיר שמה ודא‬ ‫בל הרבנים האלו לקריאת כחובה א ח ת ואמרו כך‬
‫ואח חיחח לורא לישמעאל‪ ,‬ובעוונוחינו לבני‬ ‫וכך לבתאוז עולם כמנהג ה כ ת ו מ ה ‪ ,‬וזה םרסא‬
‫ישראל כיון שלקחו אלחמא מיד חתחילח חמלחמה‬ ‫נתן ידו על זקמ ואמר וב״ב נ״כ רמז אל קדמות‬
‫בישמעאלים ובעור עשדח שנים לקחו כל מ ל מ ח‬ ‫העולכ! באוהיו ש ע ת ו ק נ ו ‪ ,‬וקם הרב על עמדו‬
‫גראנטח‪.‬‬
‫‪(1‬בד"ק תיות פ י ר ו ש ל א ב ד ת ובו" כחוג פירוש‬
‫ו מ א ח השנח התחילו לחקור בעד חאנוסים על‬ ‫חפירח‪ ,‬וע״ו חעיר היעכ״ן כי אותו חפירוש עשה‬
‫ענץ הדח ונשרפו ונידונו בשריפח וממונם למלך ‪,‬‬ ‫רש״טבנו של יי• ברש״ט • מ מ ע י י ן ‪.‬‬
‫]‪227‬‬ ‫מאמר חמישי‬
‫•"א הדשים לדעת ]?[ ליזפווב כל יום מיטיבות‬ ‫וחגדלו בשנח חחיא בץ שראל לגרם במושבוחם‬
‫טילא יצאו‪ ,‬והיה טימר גדול בטינה ההיא שלא היה‬ ‫ובחיחם ‪ .‬ובשנה רמייה נלכדה רומא ומרבילא‬
‫מ ע ו ל ם ‪ ,‬וערב טינת הנדול נגור טייוציאו נערים‬ ‫וקרטמא וקיסר ב ל י נ א ‪.‬‬
‫ונערות מהכלל מייכורא ובכל מלכות פורטנאל‪-‬‬ ‫ונשנח רמ״ו יום י״ח למרחשון ח ח ח ל חגשם‬
‫והיהה צעקה גדולה באיבורא אל המלך טילא היתה‬ ‫בארצנו וחיוז ששים יול‪ 1‬ל א חספיק נ נ ח י ם ‪.‬‬
‫כ מ ו ה ‪ ,‬וכפסח באו ולקחו כל הילדים והילדות‬ ‫ונשנח ו מ ״ ז היה נמו ששה חושים שלא היה‬
‫ונחפפימח חנדרח כי א פ ל ו לוקנים מוציאין כץ‬ ‫לחם מאדר ו א ל ך ל א נחייקר ח ח ט ח ‪ ,‬ואו בחורף‬
‫חכלל על כ ר ח ם ‪ ,‬וחדבח מ ח ו על קדוטיח ח מ ס‬ ‫לקח ניליס מאלקא וחרנא ‪ .‬ובקיץ שנח ור״ם מים‬
‫סיחיו ממיחץ עצמן‪ .‬ובטיגח חחיא חיח ג״כ גירוטי‬ ‫ענו־ על מ ת נ ח מאלקא חעיר ח מ ח ל ל ח חיושבח על‬
‫בכל מלכוח נבארא בענין שלא נשאר בכל ספרד‬ ‫שפח ים מערנ מנראנטא ויצר עליח מלך קשטיליא‬
‫שום והודי כי אם חמשים יחידים שברחו לשבילייא‬ ‫ק׳ י ו ם ‪ .‬ויצא אז מ ח מ ו י נ ח שמעאל אחר םוראנט‬
‫והיו שם אסורים שתי שנים עד שנח רנ״פו בחדש‬ ‫וחשב להרוג המלך והצילכה נ מ ה נ ה הוזמיים ו ה נ ח‬
‫אב שהוציאו אותם ל מ מ ד ובאו לאלגדיד אשר‬ ‫שר אחר ואשה ג ו ל ה שחע באוהל חמלך וחשב‬
‫היא בארץ אפריקא נץ וחדאן ונץ בוגיאח והיא‬ ‫שהיו המלכים ואז נחרג ח ש מ ע א ל ‪ ,‬אבל בזכץ‬
‫ממלך בוגיאה והיא על שפת הים ‪ .‬ושם היה ר׳‬ ‫מצח־ חעיר‪,‬היחח חמלחמה ג ד ל ה שנם מהרומיים‬
‫שמעון דודאן וכל משפחתו עד היום ושם סדו‬ ‫שהיו מחוץ לעיר מתו י״ד אלף איש גם מאנשי‬
‫אוחם בשבע מאות דוקאדו‪ ,‬אע״פ שהיא קהלה‬ ‫העיר ע ו שנננשזז מצד הרענ שהיהה במצוד‬
‫קפונח בבםוח גוזלו! באיכוה ‪ .‬ה ש ם יחי ויתעלה‬ ‫ססינוח נים והמהנה ביבשה ונננשה העיר נ ע ם‬
‫י ח ן ל ח ם שכר ט ו נ בעח׳׳ו ובעולם חבא ו ק‬ ‫שבת ב״ט לאב שחוא י״ח לאנושטו ל ק ח ו ל נ ל ם‬
‫עזרו בזה הקהל הקדוש מבוגיאח יצ״ו ואו לא‬ ‫שחיו שברים ני״נ אלף נפשית מישמעאל ובחוכם‬
‫נשאר בספרו כולה שום יהורי‪ ,‬ה ש ם יקבץ‬ ‫נ מ ו ח' נפשוח מישראל וקחלוח קשטילייא פרו‬
‫גלעחינו ויבנח ביה מקרשו ב׳יב אכיי׳ר‪.‬‬ ‫אותם‪.‬‬
‫ואע״ם ש א מ ת רז״ל שאסור לגליוז א ם גחערבח‬ ‫ובטינח ר נ ״ נ יום ו א ש ץ מהשנח של נוצתם‬
‫מטיפחח פסולה עם מיוחסת הכל כשר עד שאמרו‬ ‫שהוא ר״ח אינירו נבש אח מ א נ ט ח ואו גזרו גירוש‬
‫א ם נזיר אהיה נדד א ם לא אגלח משפחות יחיה‬ ‫על יחודים‪ ,‬ואחר ארבעה חושים נחנו ח כ ת י‬
‫נויר ולא יגלח משטחות ושלא יגלו משפחות כי‬ ‫בסוף ארבל בכל מ ת נ ח ומרינח בחצוצרוח שילכו‬
‫אם פעם נ ש מ ט ח לצנועץ שלא ידבקו במשפחות‬ ‫בל חיחוחם ממלכותו עד ג' חדשים שחגיע‬
‫שאינן הנונץ שאץ השכינח שורח אלא על‬ ‫לשבעח ימים מ ח ו ש אב בין של קשטילייא וארגץ‬
‫משפחות מ י ו ח ס ו ת ‪ ,‬וכן בסוף עדויות על משפחת‬ ‫וגרנאטה ואמןיליא וסרתנייא ושיזילייא ומערקא‬
‫ביח צריפא שחרחיקוח ‪ ,‬פירש חרמב״ם והתבונן‬ ‫וטנורקא מכל מ ת נ ו ת מ ל מ ת ו ‪ .‬ואו קצחם ה ל מ‬
‫האיך חז״ל בירחץ מלשץ חרע שחע יודעץ שתי‬ ‫לטודקיאה וקצתם לאסחקא לעיד פאס לעיר והואן‬
‫חמשםחוח וכר חמעושקח בשמח ואוחד! שחיחה‬ ‫והלך אחריהם הרעב ו ה ד מ שכמעט א מ ו כ ל ם ‪.‬‬
‫פסולה לא פרסמוה ע״ב ‪ .‬אבל בסוף סוכה מצאתי‬ ‫אבל עיקר קשטילייא נכנס לפורטנאל מפני שלא‬
‫כי מפני קדוש השם אפלו במשסהה טובח ש ו ו א‬ ‫היו יבולץליכנס בים ל ו ח עצמן ונתנו מעשר מכל‬
‫משמחת של נית נלגא שהיא ה מ ש מ ו ו ה הפו״ו‬ ‫מ מ ו נ ם ‪ .‬ועוד על כל נפשי דוקאדו א׳ הוץ משליש‬
‫ווקאדו בעבור ]הרשאה[ לעמר ו ר ך המתנות‪ ,‬ועוז־‬
‫מכ״ד משמות' בעבור הווסי שנמצא בנעוזז א ח ת‬
‫נתנו רביע בל הממון שהכניסו ומהם ק ת ב לשליש‬
‫של אותה המשסהה קנס לכל המשפחה ופוסמוה‬
‫ואפילו מי שלא חיה לו ממון כלל נחן כופר נפש ה׳‬
‫שהיא נית בלגא ‪ ,‬אבל אני לא בליתי אלא מ ה‬
‫ת ק א פ ו ש ואם לאו שיהיה ש מ י רכלה הוכץ ולא‬
‫שמצאתי שהם גלו ופוזות מ ע ט נ״ש כי כ ל ם לטוב‬
‫יכלה מלספור ו ב ת פורטנאל שנבנםו יוחד םק״ב‬
‫ה ת כ ת ‪ .‬והגרי צוק להוויע מעלתם שזכו לזכות‬
‫אלף נפשות ולא נשארו אלא מעטו מ ח ם ב מ נ פ ח ‪,‬‬
‫את ישואל ב ת ו ר ת ם ‪ ,‬אע״פ שלא יוכלו לחיוח‬
‫ו מ ה ם שבויים שלקחו מ י ה ם וזזולימם באיי הים ‪,‬‬
‫תינ ים בעבץ חליצה אע״ם שהיה א מ ם מישראל‬
‫ומהם ש ח מ ע ז ד ח ס מרוב חצרות עד שבא נו״ר‬
‫משום וכתיב ח ת בישראל‪ ,‬כי נענץ הזה ש סוד‬
‫לאחור ‪ ,‬והמלך השני שמלך צורר חיהותם נ״ר‬
‫אבל בכל שאו ו ב ת ם א ס א מ ם מישראל יוכלו לדץ‬
‫לתזיימרי עם ראשון בנ״ט לנסליו בחנוכה‬
‫ושכרם נ ח ל ‪ .‬ראה אנשי כנח״ג ו״ל חקנו ברכת‬
‫נפר־זמונא אצל שטדץ גזי־ הגירוש בפודטנאל עז־‬
‫על חצתקים וכוי ב ל א ״ ו ‪.‬‬
 ‫ספר יו‬ ‫‪1228‬‬
‫שהיא עיר מקלטו וכל החכמים בוחרים לקבר טיס‪.‬‬ ‫כבר ידעת כי קראחי ש ם זה הם׳ ספר יוחסין‪.‬‬
‫יקריב בחוך ת ח ו ם טובח כפר עיץ אלויחץ ששם‬ ‫ואחר בן מצאתי שיש ספר חיוזס שחבר אוחו ר'‬
‫קבור ר' יחווה ברי אלעאי בביס החיים של יטיראל‬ ‫יעקב סיקל* שמוכיר כל עיר וכפר מא״י ומי קבור‬
‫וקרוב לטיס כפר נקרא מירון סוס הלל וטיםאי ור'‬ ‫שם ‪ .‬ומצאתי כתוב מרי יצחק ן' אלפרא מעיר‬
‫טימעון בן יוחאי ור' אלעור בנו וחרבח חכמים טיס‬ ‫מלקא ששלת לדי שמעון דוראן בשנת קק״א ולר'‬
‫נקבו כלם נשמית ‪ .‬ומשם הלכנו לכפר אחד נקרא‬ ‫שלמה בני מ מ ה שראח בעיניו בארץ ישראל ואני‬
‫גשר יעקב הוא מעבר ירדן והיא סוף חחום א״י‬ ‫כוחב בקיצור דבריו ו‬
‫ומשם עד דמשק שני ימים וקרוב מצפת מערה‬ ‫אמר ־ כי מסביבות ירושלים באים םםוריא‬
‫א ה ת בה ר' דוםהאי ור' ינאי ור' נהוראי ושם הבור‬ ‫וממצרי׳ ומנוא אמון ומארץ בבל עם קחל ירושלים‬
‫של יוסף ה צ ד ק ‪ .‬והלכנו עד סוף סוריא יעד‬ ‫לחשחחוות על קבר שמואל הנביא ע״ח ברמוז‬
‫צובא ומרמשק הלכתי אהר ימים עד סינים‬ ‫שחיא קרובת מירושלם שני תןןומי •שבת‪ ,‬ויש‬
‫הנקראת טלאבלוס‪ .‬ומשם הלכתי עד ח מ ת‬ ‫שם ו מ ח א ח ו ת כנגדח שיש שם ישמעאלים ‪ ,‬ועת‬
‫שיש בה ש' בעלי בתים כלם חסידים‪ .‬ומשס‬ ‫חשחחואה בב״ה לאייו בלילה ומן פ פ י ו ח ו ‪ .‬ועבו־נו‬
‫חלכחי לצובה ו מ ש ם רהוק מצובה ב׳ ימים קבר‬ ‫בקצת א״י יודח בחמנת סרח נקראת בלשון‬
‫עזרא ה ס ו פ ר ‪ .‬ושם כתב ספר ה ח ו ו ה עורא ועדיי;‬ ‫ישמעאל נפר חנון נץ אבי יחושע יבנו יחושע וכלב‬
‫רושם השמן ניכר על הנר שהיה כותב לאורו‪.‬‬ ‫נן יפונח ועל נל אחד ם ח ם ננץ נ ד ל והשמשים‬
‫ונקרא הכפר ההוא תאכף ויש לשם בית הכנסת ‪.‬‬ ‫ישמעאלים מולקץ נווח עליחם ופוחחים ליחידים‬
‫וקרוב מ מ נ ה על ראש ההר בנין גבוה אימרים כי‬ ‫ואומוים שם שיוות וסליתות ‪ .‬ומשם ה ל מ ו‬
‫שם יפתח הגלעדי ואומרים כי בכל לילה עולה ענן‬ ‫לנסר ע ו מ ח א ושם אלעזר חנהן ועליו מ ץ גוול‬
‫מקבר עורא עד יפתח חגלערי בל ימוח השנת לא‬ ‫וציון נדול נראח מרחוק יום אחד והוא ננץ מלני׳‪.‬‬
‫ימוש ‪ .‬ומשם חורחי עד צובה עיר גדולה ובח‬ ‫ימאה א מ ה להלן פ נ ח ס ננו ל מ פ ח מ מ נ ו אנישוע‬
‫בית ה מ ס ת גדולח עד מאד‬ ‫בן פנחס ‪ ,‬ו ל פ פ ה מ ה ם איתמו־ נן אהזץ הנהן‬
‫בלם בבנץ גוול ‪ .‬ווחוק ם ח ם ע' חוקנים שזדו‬
‫ובשנת ח מ ש ת אלפים וי־״ג שלוז כתב ר' שלמה‬
‫עם מ ש ח ובינו ע ״ ח ב ם ו מ כולם ק מ ת ם במעת!‬
‫בן ר' שמעון רוראן למלקא ועדיין ר' שמעון אביו‬
‫א ח ת ‪ ,‬והמקום ההוא קתב לעיו שכם שנקרא‬
‫חי ש ח ת ם שלמה בן חרב ר' שמעץ בן חחכם ר׳‬
‫בלשץ ישמעאל נאבלום כנן י״י כארץ מ צ ת ם והיא‬
‫צ מ ח וזלה״ק ז ומצאתי בנוסח אחד בקנור קבלת‬
‫ביו הר גריוים וחר עיבל ‪ ,‬ושם חמובח שבנה יעקב‬
‫צדיקי אוץ ישראל בחביון אדם וחוד! אברהם ושרח‬
‫אבינו ע״ה והמקום אשר בו חמובח י פרדס גדול‬
‫יצחק ירבקח יעקב ולאח ‪ ,‬ובחר מערד! ובוז ישי‬
‫ואוםוים ני ננל יום ת א י ם כעין ק' קשיפה תעים‬
‫ואבנר‪-‬׳ בחלחול נד חנביא ‪ ,‬בחקוע ישעיה ועמוס‬
‫נפרדס ‪ .‬וקו־ונ מ פ נ ו ק מ יוסף ה צ ד ק ע״ה ועליו‬
‫חוך מעיה‪ ,‬בבית לחם בררן• רחל בציון מעוד! ובד!‬
‫גרם שומתם ‪ .‬ו מ ש ם ה ל מ ו לגבעון נקרא נסר‬
‫קבר מלכים ס נ ו ד ח ‪ ,‬בעמק יה־שפט וכריה חנביא‪,‬‬
‫מ ה ‪ .‬קרונ משם מאח א מ ח •ונח נן אמיתי עליו‬
‫בהר הותים בשדה מעוד! בח חגי הנביא עוד שם‬
‫ננץ ג ד ל ‪ .‬ומשם ח ל מ ו לצפות שם דבינו הקדוש‬
‫רבן יוהק בן זכאי‪ ,‬ברמה שמואל ואביו ו א מ ו ‪.‬‬
‫נמערה ומימינו ח' גאונים ומשמאלו ח' גאונים ‪,‬‬
‫בשילה עלי והפני ופנחס ו א פ אי כ ב ו ד ‪ ,‬נ ת מ נ ת‬
‫ותהת המערה רבן שמעון ור״ג ב נ ע ‪ .‬ומשם‬
‫ס ר ח יהושע וכלב וע׳ וקנים‪ ,‬בנקרת צור בעבורחא‬
‫הלננו ע ו עקניה נ ן מהללאל ומשם ער ד א ו ק ק‬
‫אלעור ואיתמר ו פ נ ח ס ‪ ,‬בשכם י ו ס ף ‪ ,‬בראש חר‬
‫יעקנ ושמעץ ל ר ויהווה ווינה ו מ י מ י ן ‪ .‬וגץ נל‬
‫הכרמל אלישע הגביא ‪ ,‬בצפורי רביני חקדוש ‪,‬‬
‫א ח ו ואחד מהלך ״עם או עמים ועל כל אהד ננץ‬
‫בכפר כנה יונה הנביא ‪ ,‬בסכנין ר' יהושע דסכנץ‪.‬‬
‫חזק ושומרים מ י ס ‪ .‬ומשם לוי חנינא ק ו ו ס א‬
‫ברומי ועירתא בנימץ בן יעקב ת ו ך ארון של ח י ס ‪,‬‬
‫ואשתו ע״ה ועד היום וימתינו הוא נעשה להם‬
‫ביאקוק חבקוק ‪ ,‬בערבא ר׳ חנינא בן דוסא ‪ ,‬בחפין‬
‫נ ס עתר מ מ ד י ה ם ‪ .‬ונפר נ נ ל שם ו ' א מ ה ם נן‬
‫י ח ר ו ‪ ,‬בארבל ניחאי חארבלי ושת בנו של אדם‬
‫עזרא ודי יהודה ה ל ר ‪ ,‬ומשם ה ל מ ו לעיר שמה‬
‫הראשון ור׳ ש ב פ י ס ודינה א ח ו ח ם ‪ ,‬קרוב לטבדיא‬
‫שועית על שם יחדי חקנור נ ח ועמדנו על ק מ ו ‪,‬‬
‫מרים הנביאה בשדה ויוכבד ב כ ר ם ‪ ,‬דחוק‬
‫ומשם חלבני לכפר יאקוק בח קמר חנקוק וקורץ‬
‫פ פ ב ר י ח כמו מ ל חמי פברידז קברו של ר' מאיר‬
‫אוחו הגרם יאקוק עליו ב ק גחל ‪ .‬יםשם עלינו‬
‫חחנא חירוע באחרי׳ אומרים מפני שלמד מאלישע‬
‫לעיר צפת הנקרא בספר שופטים ‪:‬״־•!ת ואומרים‬
‫אחר והישמעאלים קורין אוהו מאיד אלחנק ר״ל‬
‫]‪229‬‬ ‫מאמר חמישי‬
‫מ ה ם מעש הר ציון ושם בית ובה קברים של בית‬
‫דוד ע ״ ה ‪ .‬ובחברון אביהם ויצתק ויעקב ורחוק‬
‫מ ח ם קבר רחל אשח יעקב‪ .‬ובמצרים חישנה‬
‫שחי בחי כנסיוח ורחוק ממצרים מ ע ט על שסח‬
‫חנחר מקום ושמו רמו ובו ב״ח של מ ש ח רבינו‬
‫ע״ה ו א ה ק ואליהו ו״ל והוא מקום נ ח מ ד מאד ‪.‬‬
‫ובססר אשכול הבוסר אומר שההכמים שהיו‬
‫בשנח ד' אלםים ו ח ״ ש עד ח ״ ח ה ם דונש בן חמים‬
‫אלקרואני ודונש בן לברט הלוי אלבגדדי משרש‬
‫אלסאס׳ חנשיא ואבן ששת ת ל ם י א ומנחם בן סרוק‬
‫אלטרטושי אלקורטבי ור' יצחק ן' גיקאטיליא ור׳‬
‫יצחק בן שאול בן גיקאטיליא וחכמים אחרים כלם‬
‫קודם ר' שמואל חנניר אלמידודי אלקורטבי נשיא‬
‫ג ר נ א ם א ‪ .‬ובזה חנשיא חאריכו כל המחברים‬
‫מ ח כ מ ח ו ומחסםרים שחבר ושהיה בשנח תשס״ג‬
‫וכל מעלותיו ובנו ר' יוסף נניד אחריו‪ .‬וביום‬
‫שבת בערב יום ט ' לסבת בשנח חחכ״ו נהרג‬
‫בגרנאטח בן ל״ח ש נ ח ‪ ,‬ואחריו ר' יצחק בן גיאת‬
‫אליסני ור' לוי בן שאול אלקורטבי ודי מ ש ח בן‬
‫גיקאטיליא אלםרקוסח׳ וכן אבו איוב סלימאן בן‬
‫יחייא בן בבירול אלקורטבי נשאח במלאקא וגדל‬
‫בסרקוםטא ונקבר בבלנסייא בשנח ח ח ״ ל ‪ .‬ור‬
‫יצחק בן ניאות מ ח בקורטבא שנח תתמ״סז‬
‫והוליכוהו לאליסנא ‪ .‬ודי יצחק אלקורטבי בר רת­‬
‫מ ת בגרנאטח שנת תחכ״ר ונקבר בקורטבה‪ .‬וכן‬
‫ד' יצחק בן ראובן אלברנלוני א ו ‪ .‬וכן חרב חגדול‬
‫ר' יצחק בן יוסח יעקב איסאסי‪ ,‬ומן חלמידיו אב‬
‫סולימאן ן' מהגר ואבו אלסחה ן' אזהר אשבילי‪.‬‬
‫ואז אבו זכריה יחיי' בן בלעם אטולטלי מן אשביליא‬
‫וכן או‪-‬אבו חרץ ן' אבולעיש ואבו יצחק ן' אלחריוי‬
‫ומשבילייא אבו יוסןז בן מיגאש אל גרל‪<1‬טי‬
‫מאשבילייא ואבו וכריה ן' מ א כ ו ן ‪ .‬ובגרנאטח אבו‬
‫יוסף אלםרא ואברחם לטיףשמח בבלינסייאה שנת‬
‫חחם״ח ‪ .‬ואו באנרלוס עמר אבן אל רנון ואבו‬
‫אצחק בן סקודה ואבו סלימאן בן עמר ואבו לחסן‬
‫עזרה בן אלעור וחלמיד אבן ניאת אבו עמר בן‬
‫סחל אלקורטבי ו מ ח בקורטבח שנח חחם״ג ה כ ם‬
‫ג מ ל ‪ .‬ואו אבו עמר בן צריק אלקורטובי ואבו‬
‫ו מ י ה בן גיאת אליסאני מנרנאטח ואבו איוב בן‬
‫אלםעאלם ואבו יצהק בן עורא ו ר נ נ א ש ש ת ב ן‬
‫הנשיא הנדול בן בנשח עשה שיר בחיו ק ם ״ ב‬
‫בשנח ארבעח אלםים וחחקס״נ היה או בן ע״ב‬
‫שנים ושיבח כה לד׳ יוסף ולבניו הםנן ר' שלמה‬
‫נ נ ו שוש; מ ט ל י ט ל א ‪ .‬ונוםננו וה היח ר' חיים‬
‫אבן מוםח רופא גדול וםייטן וחכם נחורה ועשה‬
‫ססרים בקוצר‪.‬‬
‫החונק ‪ .‬ובהר א ח ד ס מ ו ך ל ט מ י א ר' עקיבא‬
‫וחלמידיו ור' הייא ובניו ורב כהנא ור' אמי ור'‬
‫אסי ור' יצחק נסחא והרב חמאמין חוא חרםב״ס‬
‫ו״ל ורב צ מ ח נ א ו ן ‪ .‬בעכברא ר' ינאי וי׳ דוסחאי‬
‫ור' נחוראי‪ ,‬ע״כ נליל ח ח ח ח ו ן ‪.‬‬
‫ובנליל העליון בכפר ענן ר' יעקב קב ונקי‪ ,‬בשעורי‬
‫ר' שמעון שוורי‪ .‬וי״א כי שם רבן שמעון בן נמייאל‬
‫ור' ש ם ע א ל כהן נ ר ל ‪ .‬בפרארא נהום איש נ ם ו ו ‪,‬‬
‫במירון הלל ושמאי ותלמידיהם ור'יווזנ ן הסנדלר‬
‫ור' שמעון בן יוחאי ובנו ודי יוסי בן ק ס מ א ‪.‬‬
‫בפרעם חוני חמעגל ואבא חלקיח ‪ .‬בעמיקה יונחן‬
‫נן עיויאל ‪ .‬נ צ ס ח ר׳ דוסא נ ן הרכינס ‪ .‬בדלחא‬
‫ר' יוסי חנלילי ורב חונא ורב חמנונא ‪ .‬נעלםא ר'‬
‫אליעזר בן ערך ור' ראובן האצטרונלי ור' יהווה‪.‬‬
‫בן חימא‪ .‬בנוש הלב שמעיה ואבטליון ושם ב' בני‬
‫סנהריב ש ה ר נ ו ח ו ‪ .‬בכםר מ ע ם עובריח חנביא‬
‫ונחמן חטוסא ור' ס נ ח ס בן יאיר ואסחר המלכה ‪.‬‬
‫בתמנח שמגר בן ענח‪ .‬בקדש ברק ו ו בורח חנביאח‪.‬‬
‫ברן חוא לשם םמייאם ]אולי חיא ם י ט ו כ‪ 0‬בלשון‬
‫ת י ל ! ובלשון ערבי באנינס שם עדוא חנביא‪ .‬בחר‬
‫חלבנון צםניח חנביא ‪ .‬ע״כ מ צ א ח י ‪.‬‬
‫עת־ מצאתי ששלה יוסף הלוי נר נחמן בזמן‬
‫הזוז אלח ה ם שמות הוזנמים שענדתי עליהם‬
‫ננליל העליון והתחתון ו נ ט נ י י ח ו ו נ ש נ ם ונחברו;‬
‫ונירושלם שננליל העליון וההתתון ונטנריה ‪.‬‬
‫ר' יהודה נ ר אלעאי‪ .‬ר' יוסי בן קיסםא ‪ .‬ר'‬
‫שמעון בן יווזאי ור׳ אלעור ב נ ו ‪ .‬הלל ושמאי‬
‫ותלמידיהם • \־‪ '.‬יוסי א ל מ ע ס ש ‪ .‬ר' יהודה ה כ ה ן ‪.‬‬
‫רב כהנא ‪ .‬רב ה מ נ ו נ א ‪ .‬ר' אלעור בן עדך ‪ .‬ר'‬
‫אליעור בן הורקנוס ‪ .‬ר׳ יוסי ה כ ה ן ‪ .‬ר' יהורה בן‬
‫חימא ‪ .‬עובדיה הנביא ‪ .‬ר' םנתס בן יאיר‪ .‬אסתר‬
‫ח מ ל כ ח ‪ .‬שמעיח ואבטליון > ר' מ א י ר ‪ .‬ר׳ אלעור‬
‫בן ע ו ת ה ‪ .‬צסורח אשח מ ש ח רבינו ע״ח ‪ .‬יוכבד‬
‫אשת עמרם אם מ ש ה רבינו ע״ה ‪ .‬אלשבע בח‬
‫עמינדב ‪ .‬חבקוק חנביא ‪ .‬ר' עקינא ותלמידיו •‬
‫ר׳ חייא ו נ נ י ו ‪ .‬חזקיח ויחודח ‪ ,‬ח ר מ ב ״ ם ‪ ,‬תב״ו ‪/‬‬
‫רב נחנא‪ ,‬ר' מאיר‪ ,‬ר'ירמיה‪ .‬יונה נן אמיחי שח‬
‫נ ן אדם חראשון‪ .‬ניחאי חארנלי‪ .‬שמעון ולד‬
‫ורינח ו י ח י ו ‪ .‬נ ש נ ם יוםף נן יעקנ אלעור ואיחםר‬
‫נני אחרן פ נ ח ס נן אלעור ושנעים חוקנים ‪ .‬ושם‬
‫הר נתזים וחר עיבל ‪ .‬בירושלם שמעון חצדיק‬
‫ישנעים םנהדרץ ‪ .‬ו נ ר מ ה אדונינו שמואל חנניא‬
‫ע״ה ‪ .‬מ א ש הר הזתים חוא־ח ה נ נ י א ה ‪ .‬ונשסולי‬
‫החד עצמו ז נ ת ח ח‪5‬ניא ע׳׳ח ויד אנשלום והם‬
‫מ נ ד ש ע ת רדומים ונית המקוש וניניהם מפסיק‬
‫עמק יהושסט ו נ ע ם ק ההוא מ׳ ה ש ל ו ה ורחוק‬
 ‫ספר יו‬
‫מסליידה כתב ולא דודה ליו ובינו ת ם בך בתוספות‪.‬‬
‫הרי יצחק בר מרדכי מ צ ו ת ע״א רבינו שמשון ברי‬
‫יונה ורייח‪ .‬ועוד שם ובספר החרוםח שחיבר הרי‬
‫נרוך נ ח נ בשם ר״י בחב רבינו שמשון בחוספוח‬
‫מ נ ח ו ח ר׳ יצחק נ ר א נ ר ח ם רנינו שמשון נחוספו'‬
‫משום ר״ח ומשום ר ״ י ‪ ,‬וחדי יהודח נ ר נחן פסק‬
‫נפירושיו נפסהים והרי יחיאל נ ר יוסף שראה‬
‫שחודר רנינו יהודה רנינו אליחו רנינו חננאל איש‬
‫ר ו מ י ‪ ,‬וחד׳ שמריה נ ח נ במחוור ו ד ט ת נ ש ם‬
‫רש״י נ מ צ ו ח קי״א ‪ ,‬והרי יצחק נ ר מאיר רנינו‬
‫יצחק נ ר אשר נ מ צ ו ח קל״נ ‪ .‬נ מ צ ו ח קל״א בסוד‬
‫חנאים ואמוראים רניני יוסף טוב עלם וכן רנינו‬
‫חננאל וחני פוסקים נרינ״ל נ נ ל מקום אפילו ננגד‬
‫ר' יווזנן‪ .‬ושם עוד נ ה ל נ ו ח נרולוח מאספמיא‬
‫במצות קל״ט ווי יצהק בן בתו של רש״י ורנינו‬
‫שמשון מ ק ו צ י ‪ .‬נ ח נ ר' אלעור ממיץ נ ש ם ר ״ ח‬
‫וחר' יוסף איש ירושלם ‪ .‬נ ח נ ר ״ ח נספר הישר‬
‫דברי רנינו משולם נן קלונימוס חר' א ל ח נ ן ‪ .‬רבינו‬
‫נסים ג א ו ן ‪ .‬כ ח י בסדור רב עמרם הני אמר מר‬
‫רב מ ש ח נ א ו ן ‪ .‬פסק רב מ נ ח ם בר דימם בשם ר'‬
‫יצחק בר אברחם ‪ .‬חר׳ יוסף רונבדינו רבינו חננאל‬
‫איש רומי פסק וכן ר' אושעיא חלד ‪ .‬רב שלום‬
‫גאון ר׳ יצחק בן אשר חנגיר על ר' יצחק בר יחודח‬
‫כן הלכה למעשה במהדורא בחרא דר״ח מ צ ו ח‬
‫צ ״ ח ובינו נסים גאון בסגלח סחרים לרבינו נסים‬
‫ר' יצחק חלוי בר מ ש ח ‪ .‬רבינו ח ם בחלכוח איסור‬
‫והיתר פירש נ ש ם ר' יצחק בר א ב ר ח ם ‪ .‬בחב‬
‫ה ו ׳ מ ש ה מפונטיוא נ ת נ ר״י נ ש ם ר״י והרי‬
‫אלהנן נ נ ו עשה תוספות ארונות ‪.‬‬
‫נשלם ספר יוחסין שבח לאל מושיע חוסים‬
‫‪[230‬‬
‫ונפסוק העורנים לגר שולחן הניא מעשה שקרה‬
‫נמדינחו ניגאר מ ח ל ך יום א ח ד משלמנקא שאשה‬
‫א ח ח חיתח עניח ואלמנה קודם ‪ ,‬ואח" נ היה לה‬
‫עושו שהיח' מנינה ש ל ו ק ענז לחם ננל ליל ש נ ח‬
‫לאיש א ח ו שחיו! בא שם נ נ ל ליל שבח ונחן לה‬
‫כסף וזהב ואזז״כ הרגישה האשה שזה חיח עון‬
‫והלכה ושאלה לזה ה ח כ ם ו ' חיים אבן ס ו ס ה אם‬
‫מ ו ח ו לעשוח וה ו א מ ו לה שהוא א ס ו ו ומנעה‬
‫מלעשוח זה ‪ ,‬ונא ח מ ח נליל ש נ ח ו א מ ו לה למה‬
‫מנעח לעשוח וח ואמרח לו ני שאלח ואמוו לח‬
‫ני הוא א ס ו ר ‪ ,‬ואמר לח ני חיחה עושה לו נ ז ה‬
‫נ ח ח ת ז ז גוול לנפשו ושתעשה נ ן ‪ .‬ואז השניע‬
‫אוחח ואייל ני חוא פלוני נ ן שושן מטוליטלה‬
‫ש מ ח יוחו מש׳ שנח ק ו ו ם לוח ח י ח ‪ ,‬ושלא‬
‫חנניםוחו לגן עון מפני שעל צ ו מ ת נ ח ח ת את‬
‫אשחו נ ש ג ג ה ‪ ,‬וניון ש ו א ה שחוג אח אשחו‬
‫חוג חוא אח עצמו שלא קנל נחח ו ו ח ני א ם נליל‬
‫ש נ ח נשולהן עתן־ נ מ ו נהייו‪ .‬והוא חעיו נ ס פ ו ו‬
‫ני נל זח א מ ח נלי ספק וחאשח נ ש ו ה ואמחיח ‪.‬‬
‫ח ח נ מ י ם שמצאחי נ ס ׳ ח ם צ ו ח ט ״ ל ‪ .‬ו נ ס ו ו‬
‫זרעים נ ת נ ונינו שםשון איש יוושלם נ ש ם חו'‬
‫מאיר נר קלוניםוס םאישפיוא ‪ .‬מ ו ת ו ' יהווה נר‬
‫יצהק תלמיד ר״י מ צ ו ת ס ' ‪ .‬נ ת נ נהלנות נתלות‬
‫ש נ ת נ ר' יוסף ט ו נ עלם מ צ ו ת ס ״ ה ‪ .‬מ ו ת ונינו‬
‫ברוך נר יצהק נ ת נ נ ס פ ר התרומה הלנות גדולות‬
‫מרב יהודה גאון‪ ,‬ורבינו ת ם אמר לר' יצהק בר‬
‫מרדני‪ .‬רבינו גרשום מאור הנולד‪ ,‬ורבינו קלוניםוס‬
‫איש ת מ י שניהם הביא ו ש ״ י ‪ .‬ובינו שמשון נן‬
‫אברהם בתוספות ביצה ‪ .‬ו ' יצהק הלוי ו' שמשון‬
 ‫]‪[231‬‬
‫מאמר ששי‬
‫בבלי וירושלמי ובמדרשות ©הם יססרו בהם‬
‫ומודיעים יותר בסרט הדבר כמו ענין נוויבא המלך‬
‫וקצרות שנים מטיטום הרשע וכל עניני אדרינוס‬
‫הצורר שבוםנו היה ענין ביתר ועשרה הרוגי‬
‫המלכות ואהריו מאנטונינוס הטוב ובאי וו שנה‬
‫היה ה ו א ואהיו הטוב ודברים רבים כ א ל ה ‪ ,‬ועוד‬
‫שסומכין כלם על יוסף ן׳ גוריון הכהן אע׳׳פ שגם‬
‫אני איני ס ו מ ך עליו וכי גם הוא מדבר גוזםות‬
‫ולשון מדבית גדולות ועושה תשבונות שאינם‬
‫באים כפשט׳ התורה ‪ ,‬אבל עם כל וה למיא חסץ‬
‫בני עמינו שרוצים לידע כל הדברים הכתובים ל ה ם ‪,‬‬
‫ד״ל היותר כוללים כמו שקרה בירושלם ובארץ‬
‫ישראל ואיטלייא ויון וםצדים ובבל ופורקיאה‬
‫במקום שרוב ישראל שם והיו נרשמים בתורה ‪,‬‬
‫וכמו צור המעטירה שהיא ט י ת בלשון הנוצרים‬
‫מהלך יום א ה ד מעכו וקרובה לצידון קרוב לא״י‬
‫שהיו בומנים הקדמונים שוכנים שם הווינירדאנוס‬
‫ולכן טעו רבים שהשבו כ׳ וויניסיא היא צור כמו‬
‫שטעו בתונס שהיא תרשיש הנקראת ת ר ס ו ס ‪,‬‬
‫והערוך כתב בערך טרסום ת ר מ ם אניות תרשיש‬
‫אילסיא דטרסוס‪ .‬או מלמשטרש או טורטוש' קרובי‬
‫לתלב היום מורתית ל א ״ י ‪ ,‬ובעבור אלו הסרטים‬
‫מססרד וצרסת ואשכנו עובנו כולם שאינו‬
‫מעלה ומוריד ‪.‬‬
‫ונם יועילו דברים רבים מ ה שיורו בהם האומו'‬
‫שאולי מצאום בספרים הקדמונים של הכםי ישראל‬
‫שבעונותינו בגלות הארוך הוה ורוב השמדות‬
‫אבדו מ מ נ ו כמו ססרי תתכונת שעשו בני יששכר‬
‫או ססרי רסואות ותכמת ה ט ב ע שעשת שלמת‬
‫ע״ה על העצים ועל האבנים ועל העשבים ועל כ ה‬
‫הכוכבים וכן סיסור מ ה שקרה בזמנים קדמונים‪,‬‬
‫אמר אברהם בר שמואל זבות נ״ע‪:‬‬
‫לסי שהידיעה במה שקרה בכל הוםנים לכל‬
‫א ו מ ה כמו דור המבול ודומה לו כמו רעש הארץ‬
‫והאש וכמו רעש עוויהו והורד וס ‪ ,‬ובסרט כל מ ה‬
‫©קרה לאומת ישראל כמו בקיעת הארץ לדתן‬
‫ואבירם וכן מ©אר הנסים מביא לנו הווק ואמונה‬
‫ביכוית ה ש ם ית' ו י ת ׳ ‪ ,‬ונם בהשנתתו ב©סלים‬
‫ובשכר ועונש וכן שרשים רבים בחורה כמו‬
‫שאמרה התורה הקדושה וכור ימות עולם וכוי‬
‫בחנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם כי הלק‬
‫י״י ע מ ו ‪.‬‬
‫וכן יועיל מ א ד לישראל הדדים בין ח א ו מ ח‬
‫חנוצרית לחחוכח עמם על ד ח ס ‪ ,‬ולכן וכרה׳ לפעמי׳‬
‫קצת אנשים חוץ מדחינו שלא חיח ראוי לוכרם‬
‫כמו חאנשים שעשו קדושים לחם כמו שונרח‬
‫חחורח חקדושח אנשים רשעים ועכ״ו לא היה‬
‫ראוי לוכרם והוכירום מסני שהיח חדבר חכרח׳‬
‫לחודיענו זח לתועלת גדולה וכן לא חחשוב כ׳ כל‬
‫מ ח שכחוב בסםר דברי חיםים שלחם שאני‬
‫חנאתי דבריחם שחוא כלו א מ ח כמו ספרי תורתנו‬
‫חקדושח חלילח ו ח ס כי ת ד ע אשר סיחם דבר שוא‬
‫וימינם לשון שקר כי אני כמו שבעיני ראיחי בומני‬
‫דברים רבים שאחר שקרה אוחו מעשה כחבו אוחו‬
‫נספר דברי הימים שלחם ולא חיח כן וכ״ש שיכובו‬
‫בדברים שעברו בומנים קדמונים ובנסים ש ו ה ם‬
‫מססרים וכ״ש יוחר שינובו במספר השנים בומני'‬
‫שאמרו שקרה כל דבר למנין שנית היצירח כ׳ עתח‬
‫יש בינינו וביניחם אלף וחט״ל ש נ י ם ‪ ,‬כי לסי‬
‫םניננו אנו בואח חשנח ח׳ אלסים ורס״ד ליצירה‪,‬‬
‫ו ה ם אומרים שש אלף ותש״נ ליצירה‪ ,‬אבל יחי‬
‫מ ה בעבור שבא לםעטים דברים שספרו בתלמוד‬
 ‫ס פ ר יו‬
‫אונקלוס שדבר ע ם נ ה ׳״י בשנת ת״פ לנה ‪ ,‬ונהן‬
‫ק״כ שנה שישובו ואם לא שיביא המבול ובאלו ק״כ‬
‫שנה ע ט ה התיבה ‪.‬‬
‫ואורך התיבה ש׳ א מ ה שכל א מ ה מששה אמות‬
‫שלנו ״ ואולי למד זה מן המלאך שהביא קנה‬
‫ה מ ד ה למדוד המקדש שידחה מ ו ה מ ה א מ ה‬
‫הראשונה שברא הקב״ה שהיא שש אמות ויל שש‬
‫אמות ופוסח ‪ ,‬ש ה ם א מ ת וורת במקום פ ו ס ח‬
‫והתיבה היתה על ה ת אררט שהוא בארמנייא‬
‫ההר היותר נבוה ושם יצאו נ ה ו ב נ י ו ‪ .‬ער כאן‬
‫זעמן הראשון‪.‬‬
‫ו מ ה מ ב ל עד שנולי־ אברהם ומן שני ו ה ם וצ״ב‬
‫שנים כסי היהודים ‪ ,‬וכסי ה א ח ת ם ההקמ״ב ‪ ,‬רש‬
‫נ ץ אייו חסברוח חרנ״ב ״ ווה כסי איוידארו שר״י‬
‫וכסי אונושתין שר״י אלף וע״ב שנים ‪ .‬ונחן ס נ ה‬
‫לוה ההלוף בעל הפסו־ כי הוסיסו על שנוח חאנשי׳‬
‫םארסנשד ו א ל ך ק' שנים לנל אהד ועור מ' ש ה ם‬
‫י״א ר ו ת ח מ נ ה ועד אנרהם ‪ .‬ונה כ ש נ פ ע הכרם‬
‫השליך מ ר פ אריח ודפ חויר ודפ פ ל ח ודפ קוף‬
‫למשל לשיחי היין‪ ,‬ונן הזנית ה ו ״ ל ‪ ,‬ואחר‬
‫ה מ ב ל הוליד בניפ וננוח והליד נן רניעי שמו‬
‫י ו נ י ק ו ה כ פ נ ת ל והוא אהר המבול חחחיל‬
‫נ ח כ מ ת ה ח נ ו נ ה והוא לימדה לכל ה ע ל ם ש ה ם ד׳‬
‫מלניוח ממורח למערנ ‪ ,‬והוא לימד לנמרוד ניצר‬
‫ימלוך על נני ח ם ‪ .‬ומשסחחו של נ ח ע״נ‬
‫משסחוח ‪ :‬מיסח ט״ו ו מ ח ם ל״נ ו מ ש ם נ״ז או‬
‫נייח ‪ .‬ונני יסח ו' נאורוסא שחוא שליש חעולם‬
‫וקצחו נסורפגאל וקשםליא וקצח חשני אצל‬
‫טווקיאח שהיא םהאשיא ה ג ר ל ה ש נ ח א״י ו נ ב ל ‪.‬‬
‫ולושיהניא היא פווטגאל נ נ ל אלה ישבו גומר‬
‫ומגוג ו ה ס הגורוש מלני ק ש ט ל י א ‪ .‬יץ ודא‬
‫גריסיא וקאנשטאנפינוסלא ומשתתסיך ארצם• עם‬
‫טורקיאה והיא מהאשייא‪.‬‬
‫תובל הוא ססרד ומשך היא קםודוסייא שמרייא‬
‫קרוב מארמנייא ונהר סרת הולך באמצע ושם עיר‬
‫גדולח ש מ ח מילקא‪ .‬חירס ח ם חוקים מלכות‬
‫חדסייא ונראה ש ה ם האוגגרים ‪ .‬אשכנז בוהימייא‬
‫ת ם ת ה ם טררינוש והיא מ ל מ ת קטן מהאשיא ‪,‬‬
‫ובאו לאיסליא ובנו עיר ביניסייא אינייאו ביניטי ועל‬
‫שמו נקרא בינייסייא ‪ .‬תונרמא תורלייא וטורקיאה‪.‬‬
‫תרשיש חיא באשייא ונקרא תרשיש ראש מלכות‬
‫בשיתיא א ר ם ‪ .‬אלישא הוא איים ארסי סלנומיץ‬
‫ונראה שהיא אי כי כן ביזזוקאל מאיי אלישא‪.‬‬
‫כתים חוא שחימא והיא גיסלי או קברים והיא‬
‫נ ט נ ע זנות ולכן ה ע ם עובתם שם לנוגה שליט‬
‫עליה ‪ .‬דודנים היא דורש ונן רודנים נו־י״ש ״‬
‫‪[232‬‬
‫ני נניא׳ ה א מ ת היו עוסקים םאד נ ז ה והיו לתועלת‬
‫נ ד ל כמו נתן הנביא וישעיה ושאר הנביאים נ מ ו‬
‫שאמר בנביאים ואסילו בזמן משה רבינו ע״ה היה‬
‫להם ס ם ו מלחםוח י״י וכן יהושע בססר הישר נניח‬
‫ה ו ו ש נ מ ק ו מ ו ‪ .‬ונן ו ב ת הימים למלני ישואל‬
‫שאינו מצוי אצלנו ו נ ע נ ו ו שאלו ה ם ס ו ת ם ינהמו‬
‫חלנ וינניםו יי־אח ה ש ם נלנ ]השומע[ הע קווץ‬
‫נ ל ל ניסור לסני נהן נ ד ל נדנרי ודמים ונאיונ‬
‫ודניאל ועזרא ורש״י פירש ד נ ת ם המושכים א ת‬
‫‪4‬‬
‫הלנ לשמהו ונל השומעים ואץ שינח חוטפוזו‪,‬‬
‫והרמנ״ם ו״ל פירש שיש נ ה ם ספורים וחשנונוח‬
‫לזמנים ש ע נ ת ישעשעו חנפש ל א יחנםנם‪ ,‬ונן‬
‫למדו מזה נל מלני האומוח לנחונ נ מ ו אחשותש‬
‫שנחב מ ה שהצילו מ ר ד נ י ‪ ,‬ואץ צריך לומד עוד‬
‫רבוי התועלח שיש נ ו ח ‪ ,‬ל נ ן חנרחי וח עם ספר‬
‫חקדושים ספר יוחםץ שהכרתי להותע בו הכמי‬
‫ישראל הקדושים ש צ ת ך א ה הספר כל העניגים‬
‫שעברו מהיצירה ‪ ,‬וכן ההפרש שיש בינינו ובץ‬
‫ס פ ת דברי הנרם ו מ ה שיש לתבן כץ הבר כבר‬
‫כתבתי זה בכאן‪ .‬י‬
‫בראשית ברא וכוי וביום הששי ברא אדם‬
‫מעםר אדום שנקרא ארם מן גזרת אדמה שנקרא‬
‫א ו מ ה קרובה למונ ה א ו ם והוה אשתו והליד ס'‬
‫בנים ‪.‬‬
‫ודע כסי התווה ועי וקנים שהעתיקו התווה‬
‫לתלמי‪ ,‬ו ק ו ע ת גיוונימו י״ש כי הוא העהיק‬
‫ה ת ו ו ה ללטץ כי מהיציוה ל מ ב ל אלף תו־נ״ו ש נ ה ‪.‬‬
‫ואישידת אומר ב' אלפים ורמ״ב‪ ,‬ואגושתיו ימיש ב׳‬
‫אלף ורם״ב ו ס מ ן בעל הספר על אישיות בלא ט ע ם‬
‫ו ק אפרו כי אהר ה׳ אלסים וקצ״ט אצירה פ א‬
‫ישו הנוצרי״ לסי דעת היהודים בשנת ג׳ אלפים‬
‫ותש״ס אצירה וההפרש הוא אלף ותט״ל שנים‪,‬‬
‫ני א מ ת כי לט״ו שנה מהיצירה נ ל ד קין ולשלשים‬
‫שנה הנל אהע לק״ל נוא־ שזז והוא התחיל לידע‬
‫מחלנוח חשמי'‪ .‬ואנוש לתלייה שנים וקינן אזונ״ה‬
‫שנים אבל אנוש ה ת ח ל לעשות צ ו ת ת כ ת שעכוז‬
‫מהבווא וטעו בזה לחת א מ צ ע י ‪ .‬ומלד םהללאל‬
‫לתשצ״ה ר ת נ ל ו לתתק״ס והניך נוא־ לאלף‬
‫ותק״ב ‪ ,‬והיה א ה ם עם בני קץ שהיו ושעים‬
‫ובספר יהושע בן סירק שעשה נוסף על ס פ ת‬
‫הקדש אומר בי חנוך הי בגן עדן שלמטה הוא‬
‫ואליהו ומחושלח נולד לאלף ורפ״ז‪ ,‬וא־עח חנל‬
‫מ ח בשבוע שבא המבול ה ם אלפים וחו״ם לסי‬
‫ו ע ח ס וחענקים חיו נונץ למך ונח וחיו רשעים ‪,‬‬
‫זנח נ ו ח מ ס ד ס ח ו הענקים ‪ ,‬ומד‪ .‬שאמר ה נ ח ו נ‬
‫היו ימיו מ א ח ועשתם שנח סושו חגוים כמי‬
 ‫]‪233‬‬ ‫מאמר ששי‬ ‫‪[2244—3420‬‬
‫אלסים וקס״ד וי© ה נ ר ל א ל ף ל ״ ט סונים ו א מ ר ו‬ ‫ו א ו מ ר י ם כי ש ם בן נ ח ח ו א מלכי צ ד ק ו ב נ ח ל ש ל ם‬
‫ש מ ל ך א ב ר ה ם ב ד מ ש ק ו כ ש ב א ה ר ע ב בא״י ו ח ל ך‬ ‫ח י א ירושלם ‪ .‬נילר א ר פ כ ש ד ש נ ח י י ם א ח ר ח מ ב ו ל‬
‫למצרים ולקח פ ר ע ה א ש ת ו ימיר נגעו ה ש ם נגעים‬ ‫לבי אייסים ורמ״ר ו ש ל ח נולד לבי אלסים ו ש ע ״ ט ‪.‬‬
‫נ ו ז ל י ם ‪ ,‬א מ ר ו לו נ ה נ י ו ש ה י ה בעון ש ל ק ה א ש ח‬ ‫ו ח ק ״ ט יעל ש ם ז ח נקראו‬ ‫נולד ע ב ר לבי אלםים‬
‫ח נ ר וירעו ש ח י ח ה כ ם נ ד ו ל ‪ ,‬ו ב מ צ ר י ם לא ה י ה‬ ‫ורשע‬ ‫מחענקים‬ ‫עברים ‪ ,‬ו נ מ ר ו ד ח י ח‬ ‫היהודים‬
‫כלל ח כ מ ח ו ב ק ש ח מ ל ך מ מ נ ו ש י ל מ ד ש ם ה מ ס פ ר‬ ‫וממריד והוא נתן ע צ ה לאנשים שיעשו ה ם נ ר ל‬
‫ו ח ח כ ו נ ח ו א י ל י מ ד ח לכל ‪ .‬ו א מ ר ו כי י צ ח ק נ ע ק ד‬ ‫נולד ס ל נ ש נ ת ב' אלסים‬ ‫והוא ק ב צ ם ש ם לבבל‪.‬‬
‫בן כ ״ ח ש נ י ם ‪ ,‬וכן י ש מ ד ר ש כי כ ש ח י ח י צ ח ק בן‬ ‫ותו־מ״נ וביום שנולד פ ל נ נםלגה ה א ר ץ ‪ ,‬ורבותינו‬
‫מ ' ש נ ה ש ח י ח ח ד ב ק ת ב ת י״נ ש נ י ם א ו ב ת ט ״ ו ‪,‬‬ ‫י מ י ו ‪ ,‬ו א ו מ ל כ ו ת שיטייא היא‬ ‫בסוף‬ ‫אמרו‬ ‫זיל‬
‫ויש מ ר ב ו ח י נ ו ו״ל ש א מ ר ו ש ה י ה י ב ן ל ״ ו ‪ ,‬ו י ש ד ר ך‬ ‫והמלך הראשון‬ ‫טרטריאה ש ש ם קפא ‪.‬‬ ‫מלכות‬
‫ת י מ ה ש ת ה י ה ר ב ק ה ב ת נ ' ש נ י ם ‪ ,‬ולפי ד ע ח ר א ב ״ ע‬ ‫ה י ה ת י נ ו ו ש ם ה נ ה ר על ש מ ו י ם דליתנו ש ה צ י ת‬
‫ח י ח י צ ח ק כ ב ן י״ג ש נ י ם מ ש ו ע ב ד לאביו ו ל א מ צ א נ ו‬ ‫באידופא ו ח צ י ה באשיא ו א י נ ה נ ה ש ב ת בדי ח ל ו ק ו ת‬
‫ו כ ו ח בעקידח א ל א ב א ב ר ה ם‬ ‫בשום מ ק ו ם שחלו‬ ‫ח ע י ל ם מ פ נ י ש ח ם ברבריש ר״ל ב ר בריש א נ ש י ם‬
‫ראוי ל ח ל ו ת‬ ‫יוחר ח י ח‬ ‫אבינו ו א ם ח י ח בן ל״ו‬ ‫מבינים לעשות‬ ‫ואינם‬ ‫טיבה‬ ‫שאין ל ה ם מ ר ה‬
‫ח א מ ח ‪ .‬וליו ש נ י ם‬ ‫ו ח ש ם יודע‬ ‫ביצחק‬ ‫חוכוח‬ ‫שיטייא ש ם היי‬ ‫שהיא‬ ‫ובסרטריאה‬ ‫משפט‪.‬‬
‫ג ו פ י ט ר ו א ו חתת״לו‬ ‫למולד א ב ר ח ם ח י ח מ ל כ ו ח‬ ‫אמוינאש'מלנוח נשים שהיו חיחכין חח־יןלחלחם‪,‬‬
‫לעבוד ה כ ו כ ב י ם ‪ .‬ו ס ד ו ם ו ע מ ו ר ח גשקעו ש נ ת צ ״ ט‬ ‫ו ב ו מ ן ר ע ו ח י ו א מ ד נ ש בין שיטייא ואלבונישיש‬
‫ל א ב ו ז ז ם ש נ ח ג׳ א ל ס י ם ורם״ג ‪ .‬ו י צ ה ק נילר לפי‬ ‫ח ש ב ו נ ם ב' א ל פ י ם ו ח ש ע ״ ג‬ ‫לאלמנייא לסי‬ ‫קרוב‬
‫ד ע ח ם ב' א ל ף ורס״ד ש נ ח א י ז ח א ח ר ש ק י ע ת ס ד ו ם ‪.‬‬ ‫ובומן ר ע ו ח ח ח ל מ ל כ ו ת‬ ‫ו א מ ו ו נ ש ריל בלא ר ר י ן ‪.‬‬
‫ו ח מ ל ך ח ר א ש ו ן ש ו ר ש • ו א ו אפריקא ‪ .‬ואו‬ ‫מצרים‬
‫ק ג י ט א ש ח י א קנדיא ש נ ה ג' א ל פ י ם ושי״ג בים‬ ‫שבא‬ ‫בוהמיו‬ ‫המלך‬ ‫על ש ם‬ ‫בוהמייא‬ ‫חחחל‬
‫ו א מ ר ו שקנדייא‬ ‫עווון‬ ‫םביב‬ ‫שחוא‬ ‫פולפונישו‬ ‫פ ר נ א ‪ .‬ו ש ם היו‬ ‫מלנוחם‬ ‫וראש‬ ‫חפלגח‬ ‫מומן‬
‫ה מ י ט י ק א ודברים‬ ‫ה־תה‬ ‫העולם‪ ,‬ושם‬ ‫באמצע‬ ‫ח א מ ו ו נ ש ו ג י א ח י ו ח שהיד! ח ק ט נ ח נ ש א ח ‪ ,‬ו מ ש ם‬
‫טובים ‪ .‬אברהם נשא ק מ ו ר ה ש נ ח שכ״א כ ש מ ח ה‬ ‫ה ת ח ל ו ח א נ ש י ם ל ש ע ב ד ם ‪ .‬כשנולד ש ר י ג היד‪ .‬ב'‬
‫ש נ ש א ח א ה ר נשואי י צ ה ק‬ ‫ש ר ה א ב ל חו״ל א מ ר ו‬ ‫אלפים ו ח ח ק ״ ח ‪ ,‬ולכ״ח ש נ י ם לחלן ח ח ח י ל מ ל כ ו ח‬
‫ובני ק ט ו ר ח ע פ ר ו ב א לאפריקא‬ ‫וכן נ ר א ח ב פ ס ו ק ‪,‬‬ ‫וחוא למורהח פ ר ח‬ ‫אלפים ו ח ח ס י ל‬ ‫שירייא לבי‬
‫חיחח‬ ‫אפריקא ‪ .‬ו א ו‬ ‫ובעבור ש ש מ ו ע פ ר נקרא‬
‫ו ל מ ע ר ב ח מ צ ר י ם ו ל צ ס ו נ ח ארמינייא ל ד ר ו ם חערבייא‬
‫טריטונא בשנח‬ ‫ששמח‬ ‫]‪3‬יר‪!'11101‬ג[‬ ‫מיניריבה‬
‫וא״כ ח י א ד מ ש ק וא״י ו ב ב ל ‪ .‬ו ח מ ל ך ח ר א ש ו ן ב ל י ם‬
‫הכמה‬ ‫ושמ״ב ‪ ,‬וחיחח‬ ‫נ״ח ליצחק ש נ ח נ' אלף‬
‫נ מ ר ו ד ו ה ו א ה ר ש ע ע ש ח צ ל ם על ש מ ו ש נ ק ר א בל‬
‫ו ע ש ח ה מ ע ש י ם ירים ו ש מ ו ה ל א ל ו ח דיישא יהיא‬
‫כ ש נ ל ר נ ח ו ר ח י ח ג' א ל ף ול״ה‬ ‫נתבטל‪.‬‬ ‫ובימיו‬
‫עשתה חמצאות‬ ‫ה מ ל ח מ ו ח והיא‬ ‫םידרח ח כ מ ח‬
‫אושסאניא‬ ‫ו ק ״ ט ‪ ,‬בנח‬ ‫בטינח נ ' א ל ף‬ ‫ותובל‬
‫אחוח‬ ‫נוסיכיר‬ ‫ה י ת ה דיאני! ב ת‬ ‫ואז‬ ‫לחשבון‪,‬‬
‫שחם‬ ‫ותרגינישיש‬ ‫םורטוגאל‬ ‫שהיא‬ ‫ולושיתנייא‬
‫ח ש ס ש ו ש מ ו ח לאלוח ‪ .‬ו ש נ ח ס ׳ ל י צ ח ק כשנולד‬
‫וקי״ד‬ ‫אלפים‬ ‫ג'‬ ‫כשיייד ח ר ת‬ ‫אראנונישיש‪.‬‬
‫• י ע ק ב ח ח ח ל ל מ ל ו ך בסישרייא שריד גריםייח ש ח ו א‬
‫ליצירה והוליד ל א ב ר ה ם ל נ ה ו ר ו ל ה ק ‪ ,‬ו ח ר ן חוליד‬
‫יון ח מ ל ך איניקו ו כ ן ש ם ח נ ח ר ע ל ש מ ו ‪ .‬מ ו ל ר‬
‫לקהו‬ ‫ל מ ל כ ה ‪ ,‬נהור ואברהם‬ ‫ולשרה‬ ‫אח לוט‬
‫ו ש נ ת צ ״ א ליעקב‬ ‫ושמ״ה‬ ‫יעקב ש נ ת נ ' א ל פ י ם‬
‫במלבוח‬ ‫ב ח ר ן ‪ ,‬וחרן חיא‬ ‫לנשים‬ ‫חרן‬ ‫בנוח‬
‫נולד י ו ס ף ‪ ,‬ו ב ע נ ת ג' א ל ף ו ת ' ליצירה ש נ ת כ ״ ח‬
‫מ ו ש י ם ו ט מ י י א ב א ר ם נ ח ר י י ם ‪ .‬ובראשונ' ח י ו ב מ ל כ ו '‬
‫ליעקב ב א ה א ש ה ה כ מ ה ש ש מ ה ס י ר ו ש ]‪[00165‬‬
‫חיא‬ ‫בעיר ש נ ק ר א א ו ר ‪ ,‬ו מ ו ש י ס י ט מ י י א‬ ‫כשדים‬
‫הוזרישה‬ ‫לימדה‬ ‫ש י ו י ל י א ה ‪ ,‬והיא‬ ‫ונשאה מלך‬
‫ב א מ צ ע חינרי ל צ ד מ ו ר ח ח נחו־ חדקל ו ל צ ד מ ע ר ב ח‬
‫מהטה‪,‬‬ ‫בשוורים וכיצד יודעו וכיצד יעשו ל ה ם‬
‫ס ר ת ו ל ד ר ו מ ה בבל ו ל צ ס ו נ ה ק א ק ו ש ו ‪.‬‬
‫והיהה כמו‬ ‫ש ק ו ד ם ל ו ה ה י ו אוכלין ב ש ר ו כ ד ו מ ה ‪,‬‬
‫וקמ״א‬ ‫ה ר א ש ו ן לנ' א ל פ י ם‬ ‫ס ו ז ש מ ל ך שיריא‬
‫א ל ו ה ל ה ם וקורין ל ה פרישיפינא דייל א ל ו ה פ י ר ו ח‬
‫נח‪.‬‬ ‫וי׳׳א ש ח ו א ח ם בן‬
‫ה א ר ץ ‪ ,‬ושיזילייא נ ס ד א שיקולא ‪.‬‬
‫מ א ב ר ח ם ער דוד ח מ ל ך ע ״ ח‬ ‫הזמן השלישי‬
‫חאמורה‬ ‫טישרייא‬ ‫החחל‬ ‫ש נ ח חייה ליצירה‬ ‫חחקמ״א‪,‬‬ ‫כסי' ח י ח ו ד י ם ח ח ק ״ ם וכסי' אישידרו‬
‫א ש ר ח י א בארץ יון ב נ י נ ח ‪ .‬ש נ ח ע ״ ח ליעקב ל ק ח‬ ‫ו א ב ר ח ם נולד כסי' ח י ח ו ד י ם לאלף ו ת ת ק מ ״ ח וכסי‬
‫מ ע ש ו ש נ ח ח ״ כ ליצירח ו ב ר ח ל מ ל כ ו ח‬ ‫חברכח‬ ‫ב ש נ ת ג'‬ ‫בעל ח ס ס ר ש ס ו מ ך ע ל אישידרו נ ל ד‬
‫]‪3425—3692‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫משום פוזה מורה גמלת ישראל‪ ,‬וכשנילר נדד‬
‫ר**ו אניו ואמו אותות ננער ניופיו ונדנריו שיהיה‬
‫נן וטמנו לו ג׳ הרשים ואח״נ השלינוהו לנהר‪,‬‬
‫רודה נ ת פרעה ששמה ת מ ו ד לנהר ונתנו‬
‫למניקיות מצריות ולא רצה להניק ער שאמרה‬
‫מדים אהותו לנת פרעה לא נהג זר‪ .‬הילד באלה ‪,‬‬
‫ואז אמרה שתנקש אשה יהודית וקראה ל א מ ו ‪,‬‬
‫וקראה לו משה שם מורכב מלשון מצרים ‪ ,‬מ ו י‬
‫ר״ל מ ם שה ר״ל נושע מהמים וכן אמר ייםף בן‬
‫גוריון ווה אינו נראה מהפסוק ‪.‬‬
‫אשייא הקטגה שהיא מפלשתים ומשירייא עד‬
‫הנדייא ששם אשייא הגדולה נקראת על שם מלך‬
‫אהד ששמו אשייא‪ ,‬ודי היו שנקראו ש ט ם‬
‫מירקוריו מ ה ם קודם המנול ו מ ה ם אהר ה מ מ ל ‪.‬‬
‫ונן מאיה האמורה שתורנו היה נשגת ג' אלפים‬
‫ותייר מלך נדול והוא נקנרייא ‪.‬‬
‫מולד אהרן שנת ג' אנ(ףי ותר״ד ליצירה ו מ ש ה‬
‫שנת הר״ו‪ .‬ואו היה פלוטין שנקרא שר ניהנם‬
‫מפני שלא הניט לשום הבמה ועסק בעבודת‬
‫ה א ד מ ה ‪ ,‬והיה ננו של שתורנו אהיו של גופיטד ‪.‬‬
‫ניגראפונטי שנת ג' אלפים ותרנ״ב‪ .‬קודם יציאה‬
‫מצרים הומן של איונ שהוא ]דור[ ה' ל א מ ה ם ר״ל‬
‫בן בנו של עשו והוא מלך באדום יובב נן ורה‬
‫שנולד מנצרה ני שם אמו של איוב בצרה‪ ,‬אבל כפי‬
‫הפסוק שם עיר נארץ ארום נקראת נ צ ר ה דרומית‬
‫לא״י‪ .‬וומן של איונ שלש שנים קודם יציאת‬
‫מצרים ויציאת מצרים שנת נ' אלפים הרס״ו‪.‬‬
‫ונפי הקנלה האמיתית לישראל נ' אלפים ותמ״דז‬
‫ליצירה ת״ק שנים למולו א מ ה ם ‪ ,‬ו א מ ה ם נולד‬
‫לאלף ותתקמ״ה ליצירה‪ ,‬וההבדל הוא אלף רט׳׳ל‬
‫]כ״י וטייל[ שנים מן אלו ה ה ש מ נ ו ת ‪.‬‬
‫מיטולין אי אצל הטורקיאה שנת נ׳ אלפי' ותר״ץ‪.‬‬
‫ינום הוא המלך הואשון באיטאליאה ועל הודה‬
‫ש ה ו נ ששמח ינום ו א מ ת שהוא צפו בן אליפז בן‬
‫ע ש ו ‪ .‬והוא קבל לשטוונו כשהוליכוהו מקנויא‬
‫וחלק חמלכוח ע מ ו ‪ .‬ווח בשנח ה' ליציאת מצוים‬
‫ג' אלפים וחרצ״ב ‪ ,‬ומוה לקתו ש ם ח ו ש ינידו‬
‫ומצייוי; לו ב' צוווח והיו ו' ש ש מ ם כ ן ‪ .‬וינוס‬
‫הראשון הוא בן נ ו ! ‪ ,‬וינוס השני בן יפת ‪ ,‬וחגי‬
‫ינוס בן חובל קץ ק יפח והוא למילאן בלונמריאה‪,‬‬
‫יהדי הוא מ ה שאמרנו על ח ו ש אינירו‪ ,‬וחי ינום‬
‫ק ר א ו ‪ ,‬והוי ינום הייני גריני בן גיפיטר שנכנס‬
‫באיטליא עם שטורנו‪ ,‬והוי ינום טרוייאנו שהוסיף‬
‫על עיר גינובא‪ .‬ומאשונה עשה אוהה נניאנו שבא‬
‫ממצרים ובעבור הים שעשאו היא אינוגיד בלעו‬
‫קראו על שמו גינובא ‪ .‬ואניבל מלך קרטנינא היא‬
‫‪[234‬‬
‫מאושיפוטמייא לחוץ מקום ל ב ן ‪ ,‬ונולד ר א ו ק שנח‬
‫תכ״ה ויוסף שנת תל״ו ‪.‬‬
‫נופיטר חשני שנח חמ״ח ונצח למלך א' שחיה‬
‫אוכל בשד אדם ועל שעשה זה הטוב שהדג מלך‬
‫רשע נקרא גופיטר על שם צדק ‪ .‬רייש נבניח ג'‬
‫אלפים ו ח נ ״ ט ‪ ,‬ועל שמצאו שם שושנה שנקרא‬
‫בלשון יץ רודש נקרא כ ן ‪ .‬ולמעלוז אמרנו שנקרא‬
‫על שם רודנים ווח חבנץ בשנח ט״ו ליוסף‪ .‬ויעקב‬
‫מוז שנח ת פ ״ ט ‪ .‬ובשנת ג' אלף וח״כ היו! ה ח כ ם‬
‫פווסוטיאוש והוא למו התכונה בהוים ולימדה‬
‫למלכות שיוייא מ מ ן ההוא והוא הוציא האש‬
‫מ ה א ב ן ‪ ,‬והוא לימו שיהא הטבעת באצבע ומעי‬
‫ששס וויו הלנ ל ש מ ה ו ‪ ,‬ואז היה ו ת ברומא‬
‫השופטים והשרינ* יפרמו טבעת של והב והאחרים‬
‫מכסף ו ה ע מ י ם מ מ ז ל ‪ ,‬ובלם שבחו א ה ההכם‬
‫ואנטרש שזדח ח כ ם ר״א שחיח בנו מ פ ר ו מ ט א ש‬
‫שיוע הרכה בעיץ התכונה והוא בארץ יון חחחיל‬
‫ללמוד דתכונה ע ו ש א מ ת עאו שזדה מגיע‬
‫השמים ‪ ,‬והיה א שבע בנות ! האי נקראת מאיה‬
‫מאיו אמו של מוקוריו חזיתה פילגש לנופיטר הגי‬
‫ונקרא הדש מאיו על ש מ ה ‪ ,‬ואז המייאש שהם‬
‫הנשים ה מ ת ו ק נ ו ת ‪ ,‬ונן הסוהרים היו וובהים‬
‫והוננץ למידקותו‪ ,‬ווה המנהג עוד היום בארץ‬
‫אדום ביום ראשץ מ ם א י ו ‪ ,‬וגם על שם שהימים‬
‫או גדולים נקרא מאיו שכן בלעו שקורץ לגדול‬
‫מ א י ו ‪ .‬והבת השני נקראת א י ל י ק ט א ‪ .‬והבת‬
‫ה ג י א י ש ט ו נ י פ י י ש פילנש מ א ר ט י ן א מ ו ש ל‬
‫אסו־קון ושל צ ל מ ן ואמרו שלעולם היחה בתולה‬
‫ווה קשה לנוצתם נפי ר ת ם ‪ .‬והדי והה' והוי‬
‫והז' ש מ ם פידא ‪ ,‬וזח אנטרטן מלך בתושכנא אצל‬
‫סלותנסא ופרמא בשנח ג' אלף וחו־״י‪ .‬ואו ה ז ז‬
‫אשסיתש אח אנטראש וחוא מלך באשפנייא‪,‬‬
‫ומזה ה ש ם נקרא אשפנייא ו ק חיו קורץ לכובב‬
‫נוגח ת ה נקרא על שמח והשליכו אחיו נאיטל״א‪.‬‬
‫חחלח גיאמ מצרים שגח ג׳ אלפים וחקמ״א‬
‫אחר מוח י ו ס ף ‪ ,‬ואשאידרו אמר כי גלוח מ צ ת ם‬
‫אחר מות יוסף קבא־ ש נ י ם ‪ ,‬ואגושפזין ל!ש אמר‬
‫קמ״א ש נ ה ‪ ,‬והז״ל אמרו נסי הקנלח ק״מ שנים‬
‫נ ק ת נ אחר ם ו ח ע ס ף ‪ ,‬ו מ ע ט הפוש ש ניניהם‬
‫כמו ד' שנים חלואי שיהיח כן נשאר חשנונוח ‪.‬‬
‫ועוד א מ ת שסופר אחד מפרעה שחיה מפרס א״ל‬
‫שיולד נן ליהודים שישסל חמצרים ר נ ר ל לישראל‬
‫ל ק טר לחמיח כל ה ו נ ת ם והננוח שיחיו לקחח‬
‫הםצוים לנשים ו א מ ת מ לעמום קודם ש נ ל ו‬
‫מ ש ה באו לו חלומות ננואח שיודח א ק שיושיע‬
‫א! ז שראל וסיפר לאשחו והיו בשמחה ג ו ל ח‬
‫]‪235‬‬ ‫ששי‬
‫גדעון בן יואש התחיל שנת ג׳ אלף ותתקי״פו‬
‫ושפט א ח ישראל מ' שנה ונכנס במנינם הו׳ שנים‬
‫שלהצו לישראל מרין ועמלק לנ״ה שנים לנרעץ‬
‫שנת תחקמ״ד החחילו מלחמוח פזרויא‪.‬‬
‫אבימלך בן גדעון מלך נ' ש נ י ם ‪ ,‬ואו חיח‬
‫סילימון וסידר כלי חנינון חנקרא ק ו ד ו ‪ .‬ובשנת ג׳‬
‫אלף וחחקם״ח ובשנח חחקם״א סוף אבימלך חיתח‬
‫מלחמח נרולח מחאישיינטיאורוש ש ח ם חצי צורת‬
‫אדם וחצי צורת ס ו ס עם אנשי טישיריא אשר ביון‬
‫שחיא נריםיא ‪ ,‬ואו חרנו כל חאסיינטיאורוש ולא‬
‫נשאר אחד מאלו חחיוח ‪.‬‬
‫חולע בן פואח חחחיל בשנח חחקם״ב ושפטי‬
‫כ״ד שנים‪ .‬ואו מלך פאון מלך לטינוש באיטלייא‪.‬‬
‫פריאמוש מלך טרוייא מלך בוה השנה של חולע‬
‫ומלך נ״ב שנים‪ ,‬והיו לו ששים בנים ואיניאו שהיד!‬
‫בן א ח י ו ‪ .‬ואו מלכיח מיביא בארא וגבולה דייל‬
‫הקצוות שלח אשייה מיםר שחיא רמשק ואי׳י וים‬
‫אוקינום שהוא ים יפו וגיפרי שהיא קברים בערבי‪,‬‬
‫ונקראת מלכות מידיא על ש ם האשה ש ש מ ה‬
‫מידייא‪ .‬ואו מלך תישיאו ]‪ [111636115‬באטינש‬
‫עיר ח ח כ מ ח ביון ומלך שנת תתקע״ר‪ ,‬ועשה‬
‫מעשים טובים לםלכוחו וחושיעם מאויביהם כמו‬
‫אירקוליש ‪.‬‬
‫יאיר חנלערי שנח חחקפ״ה לאלף הד׳ לפי רעתם‬
‫ושפט א ח ישראל כ״נ שנח ‪.‬‬
‫ששמח‬ ‫חאשח‬ ‫חיחח‬ ‫חואת‬ ‫ונשנה‬
‫נ י ק ו ש ט ר א ט ה וחיחח מ נ ש פ ח וחנמח וחרנח‬
‫להכמיה ובחזה למבצר אחד ששם נבנית ח מ י‬
‫ושם נשאת למלך לטינוש‪ ,‬והיא התהילה לעשוח‬
‫אותיות ללשון לאטץ שהיו מדברים ועשתה האלף‬
‫בית בי״ט אותיות ואה״כ הוסיפו א ת ח ם אותיות‬
‫על א ל ה ‪.‬‬
‫יפתח הנלעדי שנת ר׳ אלף וו׳ שנים ושפט א ת‬
‫ישראל ששח שנים ועשח ובח טבחו ושחטה ולא‬
‫היה בזה רצץ לשם י ח י ‪.‬‬
‫שנח ר' אלף וי׳ היה אוקטר בן מלך טרוייא ובן‬
‫איקטור הנגרר אשטנאקטי נבוז־ נ ח ל שכל אנשי יון‬
‫יראים מ מ נ ו ‪ ,‬וארקילוש היוני הרג לאיקטור ‪ .‬ואז‬
‫היחה פנטאלישיאח מלכה האמזינאש ולימדה‬
‫לטרוייאנוש מעשה המלוזמוז להלהם עם היונים‬
‫שנת ר' אלפים וי״נ‪ .‬ונששמעה שמועת איקטור‬
‫השקה נ ו וירדה לשדה היונים לראותו‪ ,‬ואו היתה‬
‫בשנת ר׳ אלפים וי״ב מלך בטושחיא ביון תונן‬
‫וחפא ויודע ח ח כ מ ו ת ‪ .‬והוא ארקיאאוש שהלך‬
‫על טחייא וחרג לאיקטור ושאלו לאלילים נשילנו‬
‫על טמייא ואמרו לחם שילנו עם אירקלוש‪.‬‬
‫מאמ‬ ‫‪[3709—4012‬‬
‫הקרונח לחונס ח ח ח נ נינונא וגם נומן שנננסו‬
‫הישמעאלים לספרד ה ה ח נ ו לנינובא ‪.‬‬
‫ונץ קרח על מ ש ח רנינו ע ״ ח שנח ג' אלפים‬
‫וחש״ט ליצירח נ״נ שנים למלנוח מ ש ח נשחיו‬
‫ישראל נמדנר לשלשים למלנוח מ ש ה היה אירקליש‬
‫חונן נ ר ל ‪ .‬ינניו ם ר ר י נ י י א ו ק ו ד ם י ק ו ועל‬
‫ש מ ם נקראו אלה האיים שחם נגד נינונא ‪.‬‬
‫זנץ נניםח ישראל לארץ עם יהושע שנח תשכ״ו‬
‫ומלך נ״ו שנים וזוז קרונ לפנרת ת״ל ‪.‬‬
‫אי שיולייא נאישיקילוש וננאה נדמות משולש‬
‫שנת תשנ״א נ' שנים א ה ה מ ו ת יהישע‪ ,‬ועל‬
‫שמו נקראה שיקולו אסקלייא ונקראת אוצר התטים‬
‫והמזון והבשר והננינה ונל ר מ ‪.‬‬
‫עתניאל בן קנו ח ח ח ל אהר יהושע בשנת נ'‬
‫אלפים וחשע״ט ושפט אח ישראל ארבעים שנח ‪.‬‬
‫פ נ ח ס היה כ״ג שנח חש״א ל א נודע כ מ ח מלך ‪.‬‬
‫ובשנת ג׳ אלפים ותש״ע ח י ה ‪ .‬א י ש שחמציא‬
‫המדאה של זכוכית ו א מ ת כי לשלשים שנה למלכו׳‬
‫עתניאל בן קנו בסוף מלכותו היה מעשה פלנש‬
‫בגבעה של בנימין‪.‬‬
‫שנת ג׳ אלף ת״ת התהיל אהוד בן גרא ושפט‬
‫שמונים שנה ‪ .‬פרולייאה בתיקיאה העיר ה נ ת ל ה‬
‫נבנית שנת תת״ס שהיא שנת מ ׳ לאהוד והיא‬
‫באשיא ה ג ר ל ה ‪ .‬ופישלינא אצל פלוחנםיא במלכו׳‬
‫תושכנא שהיא פלוחנםא ופישא נגר נינובא קראה‬
‫יוקף בן נוחון תושכנא ‪ ,‬ונבנית פישלנא שנת‬
‫תתמ״ב‪.‬‬
‫שבלייא האשד! הראשונה שנתנבאה באיטליאה‬
‫שנת תתמ״נ ל ב ל אשת שאמרה עתידות קותן‬
‫שבלייא‪.‬‬
‫אירקוליש האדזתן הענק שנת נ' אלף ותתמ״ה‪,‬‬
‫ווה הרג לנחשים כשהיה קטן בעריסה‪ ,‬ו ק הרג‬
‫האריה ועשה י״ב רבתם רשומים מונץ יהושע ש­‬
‫ח ר ק טתייא שחיא שנח נ׳ לעבדון בן הלל שנת ר'‬
‫אלפים ליינ עשו כל לשונוח חלאטץ ‪.‬‬
‫הפאיטאש שנת נ׳ אלפים וחחע״ט ‪.‬‬
‫דמרה משבט אפרים וברק בעלה משבט נפחלי‬
‫ושפטו מ ׳ ש נ ח ‪ -,‬וכן במדרש אשח לפידוח מ ק י ם‬
‫ולסידוח חכל רבר אחר ובחם ריל באלו ח מ ׳ שנח‬
‫נכנסו המי ש נ ח שלחץ לישראל ובין מלך כנען‬
‫ונן א מ ת הו״ל‪ .‬ומאמר הרא״ש כיון שהאשה‬
‫פסולה להעיד ונל‪ ,‬הפסול להעיד פסול לדץ האץ־‬
‫דנח ר נ ו ר ח ‪ ,‬וחירץ שאני רנורה שקנלוה עליהם‬
‫או חיתח מלמדת לשופטי ישראל ע״פ ח ר נ ו ר ‪.‬‬
‫מידקוחו חאחו־ץ שנת נ' אלף ו ת ת ״ ק ‪ ,‬והוא‬
‫המציא ח נ מ ח הננון היא חמושיקא ‪.‬‬
‫]‪4013—4164‬‬ ‫ספר יוחסין‬
‫נקראו הצרפתים סראנקופו ‪ .‬ובן לוננארדיאה‬
‫נקראת פראנסא שערפינא עם גינובא וגבוליה‪ ,‬ומלכו'‬
‫פרנסיאה פורסופינה ר״ל אחורי הסלעים וההרים‪.‬‬
‫חחלח מלכיח איננלטירא שנח פ ״ ג ‪ .‬המלך‬
‫חראשץ ברוטאנוש בן מלך לאטינוש והוא הרג‬
‫לאביו מלך הלטינוש בשנגה שהיה צד צץ־ בשדה‬
‫וברח מאללייא לאינגלאטירא האי הגדולה שבים‬
‫המערבי והיא נקראח בריטאנייא הגדולח במערב ‪.‬‬
‫וחיא כדמוח מ ש ל ש כמו אי שידלייא והיו שם‬
‫ענקים וחוא נצחם ומלך עליחם ויום ח נ ר ל שם‬
‫י״ו שעוח ‪ .‬ויש שם עושר גדול וחב וצמר וכלבים‬
‫לצידח ואמו של וח מ ח ח בעח לדחח ‪ .‬ואי בירנייא‬
‫או נבניח ויש שם ב' מיני מרגליוח ש מ ם אנטיש‬
‫ואיריאש ‪ .‬שנח ד' וצ״ג נשבח חארון‪.‬‬
‫נ ח נ ו אוח ל ' ‪ .‬ואח״ו ע נ ד ו ן נן הלל מאפריי‬
‫שמואל הנכיא ע״ח חחחיל שנח צ״ח ושפט את‬
‫ישראל כ״ו שנה עד ש נ ה קכ״ד ‪ .‬ויש נוסהא כי‬
‫שמואל מלך שנה ובשנת י״ב מ ש ח שאול ושפט‬
‫שאול בחיי שמואל ליו שנים ‪ .‬ווו נוםחא משובשת‬
‫כי אחר וה אמר כי דוד מלך שנח קנ״ד ‪ ,‬ונספר‬
‫בן ניייון כי שאול מלך נ׳ שנח י״ח שנים בומן‬
‫שמואל והב׳ שנים שאמר חכתוב ח ס חיו אחר‬
‫מיחח שמואל‪.‬‬
‫אינישו מטרוייאבא לאיטלי־א ומלך ש ס שנח‬
‫קי א ואו הרג דואג נוב עיר חכחנים •‬
‫סוף מלכות אטינש שנת ד' וקי״ג ‪.‬‬
‫פישא ניבניח שנח קצ״ג והיא חוקה בים ו ה ם‬
‫הלכו ג״כ לחרבן ירושלם ולקחו חעמורים וכלים‬
‫ושם עפר םירושלם כשקוברים ש ם נאכל הבשר‬
‫לגי ימים כמו בא״י וכן יש שדה ברומא מעפר‬
‫ירושלם פרש לו וה הסגולה‪.‬‬
‫הזמן הרביעי דוד המלך ע ״ ה שנת קצ״ד כי‬
‫מ מ ל ד אנרהם עד מלכות דוו תתק״מ שנים ‪ .‬וכן‬
‫דרשו רו״ל כי מ מ ל ד אנרהם עד שיצאו ישראל‬
‫ממצרים ת״ק שנים ות״מ שנה מ צ י א ת מצרים עד‬
‫מלכות דוד נענץ כי לפי האמת מלך דוד לב׳ אלפי׳‬
‫וחפ״ו ליצירה כפי היהודים ומלך מ' שנה ולי״נ‬
‫שנים למלבוחו היתה דידו מלכת צור ואהיה הרג‬
‫לבעלח ואו לקחח כל חעושר אשר לבעלח ובאח‬
‫לקרטגינא אצל חונים וקנחח שדח כפי שיעור עור‬
‫שור ועשאחו חחיכות ועשתח מדינח נדולח‬
‫קארטנינא וכשבאח מצור באחח דרך גופרי ל ק ח ח‬
‫משם ע מ ח נערוח שהיו עובדוח לכוכב נוגח ‪.‬‬
‫ואחרשבנחה המדינה רצה חמ^ך לישא אוחח‬
‫לאשח וחיא לא רצתח שמא ישקר לבעלח אע״פ‬
‫שחוא מ ח וחשליפח עצמח לאש ‪.‬‬
‫שלמד שנח ד' וקס״ד ומלך מ ׳ שנח ו י ד מ‬
‫‪[236‬‬
‫אבצן מניח ל ח ם שנת ד' וי״ג ו ש פ ט את ישראל‬
‫ו' שנים וי״א שחוא בועו שלקח לרוח וח אמרו‬
‫חכמי חגוים ולקוזו וח מדברי חו״ל ומהחרגום ‪.‬‬
‫ו מ א ח חשנח ח ח ח ל ו מלחמוח ט ר ג י < א עם‬
‫פריאמוש מלכח ‪ ,‬וחחלח חמלחמה היהח על ג'‬
‫נשים ‪,‬יפוח שויםנם המלך למשחח שדדו קורץ‬
‫ל ח ם ויישאש ובאח אחרו! שלא וימנו לה ו מ י‬
‫לקנטרן שלח ג' חפוחים לנשים וחחפווז חיוחר‬
‫יפח שלח להיוחר יפח נדי לחח שנאח ביניהם וע״ו‬
‫נחלקו על מי חיחה היוחר יפח ‪.‬‬
‫אלון חונולוני חעשירי לשופטי ישראל ויוסף נן‬
‫נוריץ קראו אקלון ושפט א ח ישראל עשר שנים‬
‫ואמר נעל חספר שחשנעים וקנים חמעחיקים לא‬
‫‪,‬‬
‫נשנח ד'‪-‬ושפט אח ישראל שמונה שנים ‪ ,‬וודו לו‬
‫שבעים בנים תדמי וכרים אנשי חסלחמח ‪ .‬ומנץ‬
‫אלו הגי שופטים היה ט ר נ ושונע ש ע מ ו לשם ית'‬
‫ונשנה הגי לעמון שנת ו' ול״ג כפי ו ע ח ם היה‬
‫חורנ; טרוייא לעולם שחחרינוה היונים ‪ .‬ווה‬
‫הטורקו שנקרא נני מומי אמר שהוא לוקח נקמח‬
‫מ ד ם טרוייא ארצו נגד נריסייא ‪.‬‬
‫עיר נינאניטי נמלנוח נפוליש נננ־ת שנח ד' ל ״ ו ‪,‬‬
‫וחסיאיפאש קורין לח מלנישוש שנחרגו שם‬
‫מהרומנוש ל׳ אלף איש והוא אוצר חפפא •‬
‫נפליש נבניח בשנה ההיא ממלך רומאניש וכן‬
‫גאיטח נבניח או שבנאח איניאיש ה ך א ח על שם‬
‫מניקתו והיא מעיירוח יפה ואמה ג ד ל ח ‪ .‬וכן עיר‬
‫איקילייא נבנית או באיטלייא ‪.‬‬
‫שמשק בן מנוח בשנת ד' ל ״ ח ושפט א ת‬
‫ישראל עשרים שנח ‪ ,‬ובשנח חשניח לשמשון באח‬
‫רוח חמואביח ונעמי כפי דעח נירוניםו‪ .‬ושמשון‬
‫חוא אחר! ן מחשופטים עד שנת נ ״ ח • ובואח‬
‫השנח מ ח עווי בן בוקי בן אבישוע בן פנחס בן‬
‫אלעור בן אחון כ״ג ונחלף או חכח״נ לורע איחמר‬
‫ק״כ שנה ‪ .‬ועלי ו ד ת ראשץ ואניתר אחרון ני לפי‬
‫דעתו הרג שלמח לאביתר ואז חורה הכהונה לזרע‬
‫אלעזר לצחק ח כ ה ן ‪.‬‬
‫אנקונא עיר באיטלייא נבניח שנח די ונ״א ‪ .‬ועלי‬
‫הכהן ח ח ח ל שנח נ״א ושפט מ ' ש נ ח ‪ ,‬אבל חע'‬
‫וקנים ח ם חעחיקו לחלמי המלך ‪ .‬עלי שפט ך'‬
‫שנח ‪.‬‬
‫פאדואח אצל וויניםיאח נבניח שנח פ״א והיו‬
‫יוצאץ מ מ נ ח ק״ך אלף רוכבי סוסים ‪ .‬ושם נבניח‬
‫עור שרביסינטי‪ .‬בשנה ההיא שנח ד' אלף ופ״ב‬
‫חחחילו למלוך בצרפת היא פראנסיאה שנקראת‬
‫נלייא ‪ .‬וחמלו־ חראשון נקרא פראנקו ועל שמו‬
 ‫]‪237‬‬ ‫מאמר ששי‬
‫עחליח ז' שנים ‪ .‬יהוא מלך ישראל טזנת ש״נ ‪.‬‬
‫ומלך כ״ח טוניס ‪ .‬הואל מלך ארם ח־מטוק שהיא‬
‫שוריאה בשנת ש״נ ‪ .‬ייאש העשירי למלכי יהודה‬
‫שנת ד' וש״ו‪ .‬יהואחז בן יהוא שנת ט״ל ומלך‬
‫י״ו שנים ‪ .‬אמציה שמייד ומלך נ״ט שנה שנת‬
‫שס״נ מ ח אלישע ונפסוק נראה שנח ל״ז ליואש‬
‫מלך יהודה ויחיח שנח שמ״נ ואולי הוא טעוח ‪.‬‬
‫יונה אהר אלישע וי״א ני ענה הוא נן הצרפיח‬
‫שהחיח אלישע ‪ .‬עמום חנניא נינא שנח שס״נ ‪.‬‬
‫אמוץ חנניא אני ישעיה היה א ו ‪ .‬ירנעס נן יואש‬
‫מלך ישראל שנח שסייג ומלך מ״א שנח ‪ .‬עוויח‬
‫מלך יהודה שנח ע״ח ומלך נ״נ שנים ומום‬
‫שנננס להקטיר נמקדש חיח רעש גדול והצרעה‬
‫זרחח נ מ צ ח ו י ודע כי אחר מיחח אמציה מלך‬
‫יהודה היה יהודח נלא מלך י״ג שנים ‪.‬‬
‫חחלח מלנוח מדי שנח ש פ ״ א ‪ .‬הושע‬
‫נן נארי שנח שפייט ונן יואל ונן עונדיח ‪.‬‬
‫והיהודים אומרים שהוא עונדיה אשר על ניח‬
‫אהאנ מ מ ן אליהו‪ .‬ישעיה חנניא נן אמוץ‬
‫חנניא שנח ש צ ״ ט וחרגו מנשה שהוא‬
‫מורעו ונסרו נעץ אחד ‪ .‬ובריחו מלך שנח חייך‬
‫מלך ו' חדשים ‪ .‬ונשנה ההיא מלך אאוליו שילפו‬
‫והוא חמלך חט״ו ללטינוש ומלך מ״ד שנים וגירש‬
‫לאתיו הגמל והרג נן אהיו הנדיל ולנתו של אהיו‬
‫עשה אותה פרושה אנל היא ילדה לרומי ורומילו‬
‫והם הרגו למלך אאוליו שילנו וההוירו לוקנם‬
‫למלנות שהיה מגורש ואמו של רומי ורומילוש לא‬
‫נודע עפ מי ש נ נ ה ולדה תאומים ‪ ,‬והמלך נשידע‬
‫וה הרגה לאמם שקנוה נהייה ולילדים צוה‬
‫להשליך אותם לנהר ונעמד שהיה הנהר או גדול‬
‫לא השליכום נמקופ אשר אמר המלך והשלינום‬
‫לשפת הנהר ‪ ,‬ולקהם רועה אהד והניאם לאשתו‬
‫שחיא וונח להניקם וי״א ני ואמם לקהום והניקו‬
‫;‬
‫אוחם ואולי היא ;ישל לוונח שהניקחם נ מ ו זאנח ‪.‬‬
‫מ נ ח ם מלך ישראל ח פ ״ ו נשנח הייה ומלך י'‬
‫שנים או חיח המלך חי״א לקורינפוש שחוא מלך‬
‫יוןנן מ נ ח ם שנח חי״ג' ומלך י״א שנים ונסי‬
‫היהודים נ' שנים ‪ .‬יוחס מלך יהודח שנח חכ״ו‬
‫ומלך י״ו שנים‪] .‬סקה נ ן רמליהו[ מלך ישראל‬
‫או והרג לאדונו ומלך ך' ש נ י ם ‪ .‬נהום הנניא‬
‫שנח ח נ ״ ו ‪ .‬אחז נן יוחס נשנח מ ״ נ ומלך י''ו‬
‫שנים ונשמלך חוא שי״ט שנים למלנות דוד ‪.‬‬
‫ועד כאן חיו נ ״ א מלנים ללטינוש שנאיסלייא ‪,‬‬
‫ודיאשין חוא י נ ו ס וחני חוא ש ח ו ר נ ו וכוי‪.‬‬
‫חחלח ננין ח מ א ד' ו ח מ ״ ח שכייד לסלנוח דח­‬
‫ה' שנים למלנוח א ח ו ‪ ,‬ונשלמה נשנח י״א‬
‫‪[4164-4448‬‬
‫שלשח אלפים משל נננר מספר חאלנוח שיש‬
‫נעולם ועשה ספר על נל ט נ ע שבחם אנל עתח‬
‫לא נמצאו ני אם ג' ם ס ח ם ‪ ,‬וחוא עשח השנעוח‬
‫לשרים וההל ננין הניח נחחלח ד' למלנוחו ונשנה‬
‫ח ח למלבוחו השלימה וזה אינו נראה בסםוק ‪.‬‬
‫שמעיה הנביא ה ח ח ל שנח ט״ו למלנוח שלמה‬
‫וחוא עשח לרהבעם שלא ילהם עם ירבעם ‪.‬‬
‫עדוא בן נתן הנביא ויוסף בן גוריון קראו יראן‬
‫נן נתן הנניא היה ג״נ בזמן ה ז ה ‪ ,‬והוא עשה‬
‫לירבעם שתינש ידו ואנל לתם עם נמא השקו‬
‫והתו ה א ח ה ‪.‬‬
‫מלכת שנא שמה עקאלה שנאתה לשלמה‬
‫שנת ט״ו למלנותו ‪ ,‬ו ע נ ו ה נים ח א ת ס‬
‫בטורח ג ד ל וחלכח דרך ארוך לשמוע ח נ מ ת‬
‫שלםח וחניאח עושר גדול ונחנח ך' אלף משקלי‬
‫זהנ לשלמה ונושם נחמד ואסרסמון ודמים‬
‫אחרים ‪ .‬צדוק חחלח מלכוח שלמה והוא היה‬
‫החי לכחנים גדולים‪.‬‬
‫ר ה נ ע ם נ ש נ ח ד' אייף ור״ד ומלך י״ו שנים ‪,‬‬
‫וירנעם שנת ר״ה ומלך נ״נ שנים ‪ .‬א מ ה נן‬
‫רחנעם שנת רכ״ד ומלך ג׳ שנים ‪ .‬אסא שנה‬
‫רנ״ו ומלך מ״א ש נ ח ‪ ,‬ואו חיה חנני ח נ נ י א ‪.‬‬
‫נדנ נן ירנעם שנח רפ״ח ומלך נ ׳ שנים ‪.‬‬
‫נעשא מלך ישראל שנח ריל ומלך כ״נ שנים ‪.‬‬
‫קאסיאח אצל נסליש נבנית ר״ל • יהוא נן‬
‫׳‬ ‫הנני הנניא נימי נעשא שנח רמ״ו‪ .‬אלא ק‬
‫נעשא שנח ר נ ״ נ ‪ .‬זימת שנח ר״ג ‪ .‬ייזושפט‬
‫מלך יחודח שנח רס״א ומלך נייח שנח ‪ .‬שנח י״ג‬
‫ליחושסט מלך מלך טיניריו חוא חמלך חעשירי‬
‫לליפינוש ונפל ננחר ומת ועל שמו נקרא חנחר‬
‫מ ת מ י ט י נ ת • ו מ א ש ו נ ה שם הנהר א ל נ ו ל א ‪.‬‬
‫ונשאר לו נ; שמו אנריפא והוא מלך ׳"א ללטינוש‬
‫שנח נ״נ למלמח יהושפט ‪ .‬ומלך נ‪ .‬שנה והניה‬
‫לננו ארמוליו ח מ ל מ ח נחייו ‪.‬‬
‫]אחויחו[ נ ן אחאנ שנח נ״נ למלמח יהושםם‬
‫ומלך שחי שנים ‪ .‬אליהו הנניא י״א ני חוא יונח‬
‫חנניא ואינו נראח ני יונה העז חלמיד אלישע ‪.‬‬
‫יורם נן יושסט שנת ד' ור״ץ והיא שנת קס״ו‬
‫למלנות דוד ומלך ה' שנים והיה נן מ' ‪1‬ונח ולקלז‬
‫עחליה בת אהאב ‪ .‬יהורם מלך ישראל נשנה‬
‫ההיא ומלך י״ב שנה ובימיו היה הרעב בשומרוי‬
‫ושם אלישע ‪ .‬יהוידע נ״נ שנה ד' ודצ״ט וחיה‬
‫ק״ל שנח ‪ .‬יונדב בן רכב בן יחרו חוחן מ ש ה מורע‬
‫ובניו חיו נימי‬ ‫סוב ביח ח פ ת ש י ם וצדיקים‬
‫ירמיחו לא נטעו כרם ולא בנו ביח נשנח רצ״ט ‪.‬‬
‫אהדו! מלך יחוחז נ ש נ ח צ״ח ומלך שנח אחת‪.‬‬
‫]‪4453—4609‬‬ ‫ספר יחסיו‬ ‫‪[238‬‬
‫שיש לנוצרים מחובר עם ירמיהו‪ .‬יחואחז סינון‬ ‫לחזקיה וא׳יב בכ״נ שנים נבנתה ונד‪ ,‬ז' הר־ם שהיו‬
‫תןס״ו ומלך נ ׳ ה ר ש י ם ‪ .‬ואליקים הבן הבנור‬ ‫שם ו' ערים ורומי ורומולוש בנאוח וקראו לח על‬
‫ליאטדהו שהוא ׳חוקים מלך בזאת השנה ומלך‬ ‫ש מ ם ומלכו ל" ח ש נ י ם ‪ ,‬וייייא כי אביהם היה‬
‫י״א ש נ י ם ‪ .‬יכניה גילד שנת חקצ״ז ומלך ג'‬ ‫מארטום וי״א כי אביהם היה דודו מ א מ ס ‪ ,‬ונן‬
‫הרשים ויי ימים ‪ .‬צדקיה מלך בשנה ההיא ומלך‬ ‫נראח דעת רו״ל במדרש חלים בפסוק יחוס‬
‫י״א ש נ י ם ‪.‬‬ ‫א ת ה הייתה עוור ו ה ם וימנו סעורח נרולח‬
‫םרסיליא נ ש פ ת הים נבנית בצרפת שנח‬ ‫לכל חערים אשר סביבוחיהם לרומא ולנשיהם‬
‫תקצ״פז‪ .‬ויש ש ם שלשלת שסונרים את הים ומלך‬ ‫ולבנותיהם‪ ,‬ואז בסעודה לקחו לנשיחמ לבנוחיחם‬
‫ארנון שלקה נפוליש שרפה באש ואה״כ נתישבה‪.‬‬ ‫לאנשי רומא שלא היו להם נ ש י ם ‪ ,‬ובעבור וח‬
‫הבקוק ניבא שנת תכ״נ בימי הוקיהו‬ ‫חיו מלחמות נדולוח ניניהם ובין השיבינוש ובסוף‬
‫והוא חיח שאהוו המלאך כשהוליכו לדניאל בנוב‬ ‫עשו שלום וחיו לעם אחו־ השינינוש והרומיים ‪.‬‬
‫אריוח והביא לו לחם לאכל לחוקו ואו יחזקאל ניבא‬ ‫נדור הפלנח בא לרומא נמרוד חענק וננח‬
‫בבבל ‪ .‬דניאל בשנת ת ר ״ ס התחיל כשנחרב בית‬ ‫מדינח ש ם ‪ ,‬ונומן שננו רומא היו אלה חנניאים‪.‬‬
‫המקדש ‪ .‬ואו בנלות בבל היתה המעשה שושנה‬ ‫חושע יואל עמוס יונח עונדיח נחום ישעיח ו נ ו י ‪.‬‬
‫בת הלקיה אשת יויקים והיתה יפה מאד וני וקנים‬ ‫גלוח עשרח השטנים שנח ח נ ״ נ ‪ ,‬וחוו מלני‬
‫שופטים שהיו בכל יום נכנסים בביתה לדון ע ם‬ ‫ישראל י״ה ‪ .‬הוקיה דן אחו ש נ ח ד׳ וחצ״א ו נ ל ך‬
‫בעלה השקו מאד בה ביופיה ‪ ,‬ויום אחד שלא‬ ‫ב ״ ח שנים ‪ .‬ונזאת השנה שנת חצי'ח ננניח‬
‫היה בעלה לשם נכנסו לנן שלה והיהה ערומה‬ ‫םרנוסא די שיוילייא ‪.‬‬
‫טובלח מנדחח ואמרו לח שחשכב עמהם ואם‬ ‫חמלך חב' מרומא שנח ח כ ״ ח ‪ .‬ס ו ף ם ל מ ח‬
‫לאו שיקימו עליה עדוח שקר שמצאו נער אחד‬ ‫ארם שנח חש״ו ואו חחלח םלכוח כשרים‪ ,‬והמלך‬
‫שכב עמה ואעפ״כ אמרה יותר ט ו ב שאמות ולא‬ ‫חראשון מרודך בלאדן ששלח לחוקיח מלך יהודח‬
‫אהטא לשם וכן עשו מיד העידו עליח ודנוח למוח‪.‬‬ ‫כשחלה ‪ .‬ואו היה מעשה טוביה חצדיק שבא לו‬
‫ואז דניאל בחכםחו ובנבואה ה צ ל ה ועשה חקירה‬ ‫חםלאך רפאל וריפא לאביו העינים וכוי כמי שהוא‬
‫שניח והפריד כל אחד לבדו ל א נחכוונו עדוחם‬ ‫באדוכח ספר בפני עצמו מחובר עם כ״ד ספרים ‪,‬‬
‫ואו חרנו לוקנים ‪ .‬ואולי חיח זח לאחאב בן קליח‬ ‫והיה בשנת חפ״ו סוף מלכית חזקיח ‪ .‬מנשח‬
‫וצדקיח בן מעשיח שקלם מלך בבל באש ‪ .‬ןבזח‬ ‫נן חזקיח שנח חס״ז ומלך כ ״ ה שנים‪.‬‬
‫חשנח שנח הר״זז סוף מלכוח צדקיח חיח‬
‫קושטנטינופלא ננניוז שנח ד' וחקל״ו שנח‬
‫פיטאגורש שעשה ההנדסה והמרוח והשקלים‬
‫מ ״ ט למלמח מנשה ושמה נישאנסיא ‪ ,‬וחמלך‬
‫והננון‪ .‬ווח אמר שהנפשות באוח בגלגל מגוף‬
‫קושטונטין נשחרחינח ועשאח נדולח יוחר אח״ו‬
‫לנוף‪ .‬והוא סידר דחוח באיטליא ולא רצה שיקרא‬
‫קרונ לאלף שנח וקראח ק ו ש ט נ ט י נ א על ש מ ו ‪,‬‬
‫לו ח כ ם כי אוהב חכמה היה וזהו פילוסוף‪ .‬ועשה‬
‫והיא נקראות רומא השניה ני נשנח ש״א ל מ ל ד‬
‫ספרים חרבח וחתינוש שרפו רובם ב א ש ‪ .‬וכן או‬
‫אוחו חאיש ח ת ח ל למלוך והוא ננאח‬
‫אנקרשוש ומושון פילוסופים‪ .‬חרבן ׳רושלם ד'‬
‫והאמין נ ד ת חנוצרים שנח שי״ח ל מ ל ד‬
‫וחר״ט ליצירה‪ .‬ולפי היהודים חוא נ׳ אלפים‬
‫אוחו חאיש נימי שלוישטרו ואו ננאח ואח״ו‬
‫ו ש ל ׳ ׳ ח ‪ .‬ע״כ כ״ב מלכי יחודזז‪.‬‬
‫נ ש נ ת אלף וצ״נ לנוצרים לקחח מ ל ך חמורקוש ‪.‬‬
‫‪ 40‬ושלמה מ' שנח‬ ‫‪ 40‬דוד מלך מ' שנה‬ ‫ואח״ו חצרפחים וחורסיאנום ולקחוה מ ח ם וחיחח‬
‫‪ 18‬ר ח ב ע ם מ ל ך י״ח שנה ‪ 3‬ואביה ג׳ שנח‬ ‫נידם ש ״ ס שנח נמנין מעלוח חנלנל עד שנשנח‬
‫‪ 41‬אסא מלך מ ״ א שנח ‪ 25‬ויהושפטכ״חשנח‬ ‫אלף וחנ״נ לניצרים ח' אלפים ורי״נ לישראל‬
‫‪ 1‬ואחזיח א׳ שנח‬ ‫‪ 1‬יהורם מלך א' שנח‬ ‫לקחח מ ח מ ר נן חומי ני חוא הטורקי חנדול שמח‬
‫‪ 40‬ויואש מ ׳ שנח‬ ‫‪ 7‬עחליח מלך ז׳ שנח‬ ‫נשנות חפ״א לנוצרים ולישראל חרמ״א ]‪. [5241‬‬
‫‪ 29‬אמצי‪,‬־ מלך כ ״ ט שנה ‪51‬ועוויח נ״א שנח‬ ‫א מ ק נן מנשח ש נ ח ד' אלף ו ח ק מ ״ נ ‪ ,‬ונפי‬
‫‪ 16‬ואחו י״ו שנח‬ ‫‪ 16‬יוחם מלך י״ו שנה‬ ‫חסנהדרין המעתיקים מלך י ״ נ ש נ י ם ‪ ,‬ונפי‬
‫‪ 29‬חוקיה מלך כ ״ ט שנח ‪ 55‬ומנשח נ ״ ה שנה‬ ‫היהודים נ' שנים ‪ .‬ונעל חספר לקה ם מ ח‬
‫‪ 32‬ויאשיח ל״ב שנח‬ ‫‪ 12‬אמון מלך י״ב שנח‬ ‫חסעותיקים ואמר על זח יאשיחו נ נ ו מלך שנח‬
‫כפי דעחם[‬ ‫תקנ״ד ומלך ל ״ נ שנים ‪ .‬ונשנה ח ' ללידחו מ ו ך‬
‫‪ 3‬יואחו מלך נ' הרשים ‪ 11‬ויחויקים י״א שנח‬ ‫הלקיחי נייג שנח ד' וחקס״ט ‪ .‬ירמיה שנח‬
‫‪ 3‬ימיה מלך נ' חדשים ‪ 11‬וצדקיחו י״א שנח‬ ‫חקפ״ז‪ .‬נרוך סופר י ד מ ה חיח נניא ועשה ס‪6‬ר‬
‫]‪239‬‬ ‫ששי‬
‫איש‬ ‫ודניאל ודיה יועצו ונקרא‬ ‫ומלך חרנייו‬
‫המודות שחימר לידע העתידות ‪.‬‬
‫קמבישא נן המלך כורש שנת תר״ע ומלך ה׳‬
‫שנים ועשה רע לישראל ‪ -‬ובוה הומן היה‬
‫אוליפורנוש שר קמבישא ובא להשתית לישראל‬
‫והרנו יהודית‪ .‬ובספר קראו לוה המלך נבוכדנצר‬
‫יה\א ספר מהובר עם כ״ד ספרי הקדש ‪ .‬ווה‬
‫קמבישא לקח למלך מצרים בשנה הה' למלכותו‪.‬‬
‫יחודית שנת תר״ע הרנה לאיליפידנוש‪.‬‬
‫אישמרדוש חמלך הנ׳ לפרס בשנת תרע״ח ומלך‬
‫ו׳ חרשים וחרנו דריוש ‪ .‬ולקמבישא לא נשאר בן‪.‬‬
‫דריוש מלך שנת עייפו ע׳ ש נ ח לגלות בבל‪.‬‬
‫והוא חמלך חד׳ לפרס ומלך ל״ו שנים וחוא שלח‬
‫כלי בית חמקדש למקדש ולורובבל פ ח ת יחווה ‪.‬‬
‫והוא חנדילו ושלחו לירושלם עם עמו ישראל‬
‫בשנת עייפו והוא נשא בת קמבישא והוא חיה מלך‬
‫זדוני‪,‬‬
‫מאמ‬ ‫‪[4609—4729‬‬
‫הזמן ה ח מ י ש י נלות ישראל לננל ע׳ שנח בשני‬
‫ת ר ״ ם ‪ .‬והיה הענין נדליח נן אחיקם ואמרו‬
‫כשהיה ש מ ה ביין נ מ ש ת ה הרנו ישמעאל‪ .‬וטיר‬
‫הלכו למצרים ואהר ה' שנים הלך נבוכדנצר‬
‫למצרים וכבש מצרים ואו הוליך לכל ישראל שהיו‬
‫שם ובכל הארצות כאמור בסוף ירמיה ‪.‬‬
‫נבוכדנצר השני בנו של נבוכדנצר מלך בשנת‬
‫תרכ״ה ומלך י׳ שנים ‪ .‬ואויל מדורך המלך הד׳‬
‫לבבל ומלך י״ח ש נ ח בשנת ת ר ל ״ ח ‪ .‬ונבוכרנצר‬
‫חראשון מלך ל״ח שנים ו ח ״ ל אמרו מ ״ ה שנים‬
‫ולא הוכירו נבוכדנצר ש נ י ‪ .‬ואויל מרוק־ אמרו‬
‫תייל כי מלך כ״ג שנים והכל עולה בקירוב לדעת‬
‫א ח ת ‪ .‬ווה הוציא ליחויכין מבית חכלא ונתנו‬
‫בראש ה מ ל כ י ם ‪ .‬ואו היח רופא נדול יוני נקרא‬
‫אנקשימנדיר וכן אחר כ ש מ ו ‪ .‬ואו בשנת תיל״ח‬
‫היה אישופיט שעשה ספרים הרבה והיה יוני‬
‫והעחיקו ספריו ללטץ‪.‬‬

‫יףקים׳ כ״ג שנת תר״פ והיה מששה שנים כ״נ‬ ‫תחלת מלכות פרס ל׳ שנים לנלות בבל שנת ד׳‬
‫והוא בן יהושע כ״ג והוא בנה בית המקדש והעיר‪.‬‬ ‫וחר״ם ליצירה ‪ .‬והמלך חראשון חיח שמו כורש‬
‫ובשנת תר״פ נשלם בית המקדש ואו סוף מלכי‬ ‫ומלך ל' שנח ועשח מלחמות עם מלך בבל הנקרא‬
‫ח מ א בשנת תרפ״ו ולא היה להם מלך כי אם‬ ‫בלשצר ו נ צ ח ו ‪ .‬וכבש כל חמורה וכבש למלכות‬
‫יועצים עד ג ו ל י ו קיסר שמלך בכח שחיו בלא מלך‬ ‫התרסלוש ו ח ר ג ם ‪ .‬ומלכה א ח ת שלחה בנה‬
‫קרוב לתס״ו שנה כפי דעה זה ולפי דעת היחודים‬ ‫למלחמח וחרנו מ ר ש ‪ .‬ואח״ו הלכה חמלכח‬
‫ש״ו שנים‪ .‬וכל זה היה בעבור לוקריםיא מורע‬ ‫והרנה לכורש ותחכה ראשו ופרקי חוא ראש‬
‫חמלוכח ‪ .‬והוא וחותנו היו יועצים ראשונים‬ ‫מהאשייא מיורי ועל שם מלך מהיונים ••• שנקרא‬
‫לרומיים בשנת תרפ״ת השנח ח עשירית לדריוש ‪.‬‬ ‫סרסיאו שלקה ו א ת המלכה ובנה מ ד י נ ח ש ש מ ח‬
‫כ ן ‪ .‬ומצכניה ה ם הקראםנוש ש ה ם אנטוכיא‬
‫גיושוש בן דחוש שנת תטר״ד ומלך כ׳ שנח‬
‫ובחטאנוש ‪ .‬ובעל הערוך פירש כי הקאראמאנוש‬
‫והוא אווזבו של עורא ונצח ל מ צ ח ם ‪.‬‬
‫ה ם בצפון א ח ו ח פרם ואין בה פירות הרבה מפני‬
‫אלישיב כ״נ יויקים ונשמת אביו היח חוא כ״ג‬ ‫חקיר ה נ ד ו ל ‪.‬‬
‫בשנת תשכ״ה ח ד ה ל״ב שנים כ״נ וצריך עיון‪.‬‬
‫לוםיאו תרקונו חמלך חו׳ לרומים יהיח זדוני‬
‫ארטבאניש מלך פרם שנת תשל״ר ומלך שנה אחת‬
‫והושלך מהמלכות ו מ ת בשנת ת ר ט ״ ט ‪ .‬ואו חני‬
‫אותחששתא בשנת השלייה ומלך מ׳ שנח והיד!‬
‫הנביא וכן וכריה ב; ברכיה ו ה ם מהיי׳ב ספרים‬
‫ארוך ודרים ער חארכובח ‪ .‬נחמיח בן חכליח‬ ‫קטנים מהנביאים‪ .‬ואו היתה אמר״ה שבילייא‬
‫ועזרא חסופר או בשנת תשמ״ב שנת ו׳ למלכותו‪.‬‬ ‫ותקנה ט ׳ ספרי׳ מהנביאו'‪ ,‬ובאה ונכנסה לטרקינוס‬
‫ואנשאגוראש פילוסוף ואבוקרפז הרופא חגדול שנת‬ ‫חטלך חידוע ולא נתן לח חמעות ששאלה בעבורם‬
‫ע״א ועשה ] ס ׳ רפואות[ השס״נ‪ ,‬ונורניאש פילוסוף‬ ‫ושרפה הנ׳ ם פ ח ם לפניו ביום הראשון‪ .‬וביום‬
‫שנת סייד‪ .‬סוקלפז רבו של אפלטון שנת ע״א ועשה‬ ‫השני שרפח חני חאחרים ‪ .‬וביוש הנ׳ שלח לה כל‬
‫בראשונה ספר האיהיקא הוא ספר המרות ‪ ,‬והוא‬ ‫המעות ששאלה ונתנה לו הגי סשרים הנשארים ‪.‬‬
‫פיליםיף נדול ודייתה מ נ ע ת נידו כתוב בה האוהב‬ ‫ובהם היה כתיב כל מ ה שיקרה לרומיים עד ע ל ם ׳‬
‫של אדם היא ה ה נ מ ה והשונא האולת ‪ .‬ונענור‬ ‫ואו ג״כ היתה בטורקיה אישפיטיםה שבלייא שנת‬
‫שהיה לוענ נענץ האלילים הרגוהו‪.‬‬ ‫תרנ״ה ואו מלך בלשצר המלך הה׳ לבבל ומלך י״ו‬
‫גירשוש ]קסירקםיס[ השם ה נ ׳ והוא המלך‬ ‫שנים כט יוסח ן׳ גוריון‪ .‬ובשנה ראשונה למלכותו‬
‫ח ח ׳ לפרס ומלך נ ׳ חדשים ‪ .‬ואהחו המלך ה ט ׳‬ ‫ראה דניאל המראה אשר ראה ד׳ היות‪.‬‬
‫שינחאנו מלך פרס ומלך ז׳ חרשים‪ .‬ואחריו‬ ‫דריוש מדאה גיסו מכורש הראשון כשהחחבו‬
‫דחוש מלך פרס נשנת תשנ״ט ומלך נ״ט שנים‬ ‫לבבל והיה בן ששים ובי שנה כשקנל המלכות‬
 ‫]‪4805—4882‬‬
‫רבותיו סוקראט ואפלטון‪ ,‬ואחר ש ט ת אפלטון‬
‫חיח כ״ג שנים ולימד לאלםכנדר ואמר ח ח כ ם יסתיר‬
‫מ ח שיכיר ‪ .‬ולבסוף מ צ ר קנאח אמרו שחיח‬
‫מיבר כננד חאלילים וברח מפני שלא יעשו לו כמו‬
‫לסוקרט וחיח ס״ב שנח ואץ מספר לספרי' ש ע ש ח ‪.‬‬
‫אושנוש חםלך י״ג לפרסיים שנח חחע״א ומלך‬
‫ד' ש נ י ם ‪.‬‬
‫חוניו בן ידוע שנח חחפ״ט חיח כ״נ ח' שנים‬
‫והוא ח ו ׳ ‪.‬‬
‫שםעץ חצדיק בן חוניו ח ח ׳ לכהנים בשנת‬
‫חחצ״ד ומלך כ״ו שנים ובעבור רחמנוחו על ח ע ם‬
‫נקרא צדיק ‪ .‬וחוניו בנו היח קטן ושמטו אלעור‬
‫אח שמעץ חצדיק חאמור למעלח ‪ .‬ידוע כ״ג‬
‫הששי שנח חחע״ח ח ח ח יונחן אביו ושמפו י״ח‬
‫שנה ‪.‬‬
‫אלסכנדר מלך מוקדוניא שנח חתע״ד ומלך‬
‫י״ב שנה • יחיה בן כ״ה כשמלך והיה ונאי וכשמת‬
‫אביו לקה אשקלאנוניא ואיי הרומנוש ולקח‬
‫ו^פריקא ולקה שורייא ובא לירושלם וכבדוהו הכהני'‬
‫ובנח לאלסכנדריא על ש מ ו ‪ .‬ודריוש המלך הראשון‬
‫לפרסיים מלך בשנח ד׳ ח ח ס ״ ח ומלך ו' שנים‬
‫וחרגו אלסכנדר ועבר נחר פ ר ח ‪.‬‬
‫מלכי פרס עד כאן חיו י״ד ו‬
‫‪ I‬נורש הראשץ ל' שנה ‪ 2‬קמבישא ח ' שנים‬
‫‪ 3‬אשםרדוש ו׳ הרשים ‪ 4‬דריוש ל״ו שנים‬
‫‪ 6‬ארטבנוש שנה א'‬ ‫‪ $‬גירשוש ך' שנים‬
‫‪ 7‬ארחחששתא מ' שנח ‪ 8‬גירשוש ב'חדשים‬
‫‪ 9‬שוגדיאנוש ט' חדשים ‪ 10‬דריוש חירוע כ״ט‬
‫]שנים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ I I‬ארתתששתא שחוא‬
‫אחשורוש בעל אסתר מ' שנים‬
‫‪ 12‬ארחחששתא בן אסתר כ״ו שנים‬
‫‪ !4‬דריוש‪ -‬חאחרון ו'‬ ‫‪ !3‬ארשנוש ד' שנים‬
‫שנים ‪ .‬כלם ר*ם שנח ולדעת חו׳יל ר״צ שנח ‪.‬‬
‫ושלשח מלכים אירמיש חמצרי נקרא בלשוננו חנוך‬
‫ווה נקרא םירקוריו חכם נדול ועשח ספר נבואוח‬
‫ומשפטי הכוכבים והיח בשנח ח ה פ ״ ט ‪ .‬ואז היח‬
‫אפוליאו חלםיד אפלטון ועשה קושםוגראפיאח‬
‫וספרים הרבה ‪ .‬ואז ג״כ דיאמש וגלישטיני חלמיד‬
‫אריסטו ודינוקרטש‪.‬‬
‫ח ז מ ן ה ש ש י ח ח ל ח מ ל נ ו ח א י נ ג ל א ט י ר א ‪ .‬ומלח׳‬
‫נבניח שנח ח ח ״ מ וננאח אחשורוש מלך פרם ‪.‬‬
‫וי״א שנבניח בימי יהושע ווה האמח ‪ .‬פאביח‬
‫באיפליאח נבנית שנת ת ח פ ״ ב ‪ .‬וכן קימו וביר‬
‫עמון וברושא ]‪68013,‬ז‪0, 3‬מ‪§!11‬ז‪[001110, 36‬‬
‫אצל מלאן ונבניח כשנבניח מ ל א ן ‪ .‬בירונא‬
‫ו ק מקומות חרבח‬ ‫וקרימונא‬
‫ס פ ר י "‪1‬סין‬ ‫‪[240‬‬
‫והוא המלך ה י ׳ ‪ .‬יוייע כ״ג חד׳ שנח ס״ג וחיח‬
‫כ״ג מ״ה שנים ‪.‬‬
‫ארחחשטותא הבי היהודים קורץ לו אהשוריש‬
‫ומלך נשנח חת״ח ומלך מ' שנח ומלך מהודו ועד‬
‫כוש קכ״ו פרובינםאש ולקח אח אסחר נשנח י״ב‬
‫למלכותו בת אכיתל דוד מרדני בשנת תתי״ו קכ״ח‬
‫שנים לנלוח בבל ‪ .‬ומלכח אסתר עם בעלת נ״ת‬
‫שנים ויצא מוח חתשבץ לפי דעתם כיון שמרדכי‬
‫חיח מחסנהדרץ שיצא מגלות יהויגין י״א שנח‬
‫קודם חרבן חביח וגלוח בבל שהיח מרדכי בומן‬
‫אסתר יותר מר״ן ווח חימח שמרדכי ואסתר בגי‬
‫שני אחים ו ט ח הזמן בתולח ‪ .‬אבל נפרש כי‬
‫מרדכי לא היה בנלות יהוינין ני אם קיש אבי‬
‫זקנו של מרדכי‪ .‬אבל מדברי רבותינו ויל נראה כי‬
‫הוא עצמו מרדכי וכי היה יותר מ ת י שנה ויהיה‬
‫עתה כניו ק״ך שנה בומן אסתר ‪.‬‬
‫א י ש ו ק ר ט י ש סיליסוף יוני בשנת תת״ך ‪.‬‬
‫אפלטון פיליסוף בשנת ת ת נ ״ ד ‪ .‬והיא לימד‬
‫הט־אמאטיקא כראשונה דייל דקדוק הלשון והוא‬
‫רבו של אריסטו והוא היה מאתינש מיון והלך‬
‫ללמוד למצרים ‪ .‬וחלק חפיליסופיא לגי הלקים ‪:‬‬
‫המדוה שהיא איחיקא ‪ ,‬והחניון שחיא לוגיקא‪,‬‬
‫והטבעיוח ו נ ו י ‪ .‬והוא אמר ני יש אל אחד סבת‬
‫נל ה ס נ ו ח והיה ח נ ם גדול ננל ה ה נ מ ו ח ואש נל•‬
‫הפיליסופים ‪ .‬ועשה ספר אחר שנקרא ט י ם י א ו‬
‫שמדבר על ענץ העולם והנונניס ועל הנפש אינה‬
‫מ ח ח לעולם ‪ .‬ואמר חוליואיני שאינו מנין עומק‬
‫הספ־ ההוא וחיח פ״א שנים ‪ .‬ונשכחנ טימיאו‬
‫חיח שנח ד׳ ותחיל ‪.‬‬
‫איפיקוריש חסלוסוף חלטיד שוקראטש ש‪.‬ח‬
‫תתל׳׳ג‪ .‬ווח מדאי לא לימד ני נ ת נ מעוח‬
‫שחשי״ח ויחי לא שגידז נשפלים ושהנפש מ ח ת‬
‫עם הנוף ו ה נ ח שלו נקראו נ ח אפיקורסץ ‪.‬‬
‫ארתהששהא הנ׳ בן אסתר ומלך נ״ו שנים‬
‫והיה איור והרנ לאחותו ל ח מ ו ת ו ולכל מששהוזה‬
‫ומלך בשנת התמ״ה ‪.‬‬
‫חהלת מלכית מצרים שנת התמ״ו ובשנת‬
‫חחמ״ח מלך פליפוש מלך מקיוניא אביו של‬
‫אלסכנדר הנדול ומלך כ״ו שנים ואילופונא חיחח‬
‫א ש ח ו ‪ ,‬וכל סופרים דברי חיםיס אומרים כי‬
‫לםכנדר אינו מפיליפו המלך כי אם מניקלו טומיאו‬
‫ר״ל נקטניכור מלך מצרים ‪ .‬יונח; בן יהוידע כ״ג‬
‫שנת חחמ״ט והיה כ״ג מ״נ שנים ‪.‬‬
‫דמוש״יני עשה האירטוויקא שחוא דבור‬
‫הלשון הצח נ ש נ ה תתנ״ו‪ .‬והיה מאטינאש מ מ ן‬
‫נלונברדיאח‬ ‫פיליפו המלך ‪ .‬אריסטו נ״כ בשנת תתנ״ו והיו׳‬
 ‫]‪241‬‬ ‫מאמר ששי‬ ‫‪[4809—5033‬‬
‫א ץ בארץ ה ז מ ת רצה לעשות מקרש קדיש ואפר‬ ‫ב ל ו נ מ ת א ח וסרדא שהיא ממוקוש ת נ ד ת א אצל‬
‫שאינו ערן נגד תורת מ ש ה שיעשה הבית ומה‬ ‫ויניסייא ו ק בולונייא וםלורינסא קודם מולד א ״ ה‬
‫שאמר שנבא שעיה ע״ו הוא מודה כדבר הוה ‪,‬‬ ‫שי׳ץ שנים ‪ ,‬ושינא קודם מולד א״ה שס 'ב שנים‬
‫ואו בא לאלסננדחא ועשה בית ומומז ומצא ש ג‬ ‫ואלסננדתא ואיפלייא‪.‬‬
‫כהנים וליים ועשה כלים‪ .‬אבל אץ להזכיר סיזיתויז‬ ‫הזמן השביעי נפלפיום מלך סציים מלך‬
‫הבית וכליי בערך בית המקדש של ירושלם ‪ .‬ואו‬ ‫אחר אלסכנדר ומלך פ ׳ שנח בשנח חחס׳ו רס״נ‬
‫באו לפני תלמי הכמי השומרונים וחכמי יתשלם‬ ‫שנים לנלוח מ ל וחצר לשראל מאד ‪ .‬ואו נחםורו‬
‫על דבר הבית בהר גרידם ונתוכהו מאד ע״י‪ .‬וחוץ‬ ‫ש ו א ל בחיץ חעמים ח ח ח מלכות ארם שנח חחפ״ו‬
‫ח פ ע נ ו ת האמיתיות נץ התורה שלא יהיה בית כי‬ ‫ג״כ אחר אלסכנדר ‪ .‬וחחלח מלכוח אשייא שנח‬
‫א ם בירושלם מצאו כי כל מלמ הטיס בכל היפנים‬ ‫חחצ״נ ומלך אז א ח אלםכנדר‪ .‬חיח המלהמה‬
‫היו שולחים מ נ ח ה לירושלם ולא שום א ש להר‬ ‫חאשונח מחקרפינינש עם חרומיים שנח חחקי״ז‪.‬‬
‫נריזים ואו נצהום ונור המלך שיהרגום ושיעשו‬ ‫אלעוד חנ״נ חטי שנח חחק״נ ומלך ל״ו שנים‬
‫כרצונם ‪ .‬ואו נהרו נ״כ אנשי אלםכנדריא מהבית‬ ‫ו א מ ת שחיא א ח שנועץ חצדיק שנח ל״ח‬
‫שעשו‪ .‬וקרוב מזה מצאנו בדברי ח״ל כסוף מנויו־ג‬ ‫ל נ פ ל מ י ו ם ‪ ,‬וזח שלח חע' וקנים מעחיקי ה ת ו ו ה‬
‫אנפיונס ה נ ח ל המלך השני לארם בשנת )^ו‬ ‫להלמי מלך מ צ ת ם וני״ו יום חעחיקוח בלשץ‬
‫ומלך ל״ו ש נ י ם ‪ .‬ולוח חמלך ברח אנינל מלך‬ ‫יץ ותיקן הספר נ ו ח נ ונם נמרנליוח ונחן לחם‬
‫קדטאגינא מפני ציפיץ השר מ ה ח מ י פ ‪ .‬זאז זדה‬ ‫מתנות ו מ ת ו א מ ו להם שינקרו אותו לפעמים ‪.‬‬
‫יחושע בן םירא שנח חק״ץ ועשה ספרים מחוברים‬ ‫בפלמעם המלך הבי שנת שכ״נ לנליה בבל והוא‬
‫עם נייד ס פ ח הקדש ל ת מ י י ם ‪ .‬שנח חחקצ״נ היה‬ ‫בשנת חחקצ״ה ומלך י״ח ש נ י ם ‪ .‬ואנפיוכום‬
‫אנינל ואדחנל אחיו ונשאח ק פ נ י ם ‪ .‬ו מ א ת‬ ‫חמלך חסיני משותא שחיא דמשק וארם שנח‬
‫חשנח מ ח אניהם ואו חלקו ספרר מאינרו לצד‬ ‫חחק״ל ומלך י״ט שנים וע״ו נקראו חמלכים א ח ת ם‬
‫רומא מהרובחם ‪ .‬והחלק חשני לחלן מנחר איברו‬ ‫אחריו אנטיוכם‪.‬‬
‫מחקרטיגינוש והם בנו לקארפינינא מקשטילייו‪.‬‬ ‫מלחמח חקרטגינוש עם ח ת מ י ם שנח חחקל״ט‬
‫ובשנח חחקצ״ו אניבל בן כ״ה שנה היה מלך‬ ‫ואנשי ת מ א נלחמו ע ם אנשי טרזילייא יסרתנייא‬
‫קרמאנינא‪.‬‬ ‫ואסריקא ‪ ,‬יאנשי אפתקא חיו נלחמים ורוננים על‬
‫חוניו כ״נ בן שמעון מלך בשנת ח׳ אלפים‬ ‫סלים‪.‬‬
‫ומלך בכחונחו כ״פ שנים‪ .‬ווח חיח בימי אנסיוכם‬ ‫אנטיונס המלך חג׳ לארם שנח חחקנ״א ומלך‬
‫חנדול מלך ארם ונצח לבפלמיוס מלך מצדים‬ ‫פ״ו שנים ‪ .‬י שלום הרומיים עם חקרטיגינש שנח‬
‫וכבש לז־ושלם וחחחבח ופתחו חדלתות קצחם‬ ‫תתקם״א‪ .‬נטלמייס מלך מצרים שנת חתקס״ה‬
‫ומלך נ״ו שנים ‪ .‬ונן מלך או אנפיונס ה מ ל ך הדי‬
‫מירושלם וחינ ששים אלף יחודים ולקח כל‬
‫לארם ומלך נ' ש נ ה ‪.‬‬
‫כלי המקדש וחולץ עשרת אלפים בנולח ועשה‬
‫רעות נדולוח לישראל‪.‬‬ ‫חוניו נן שמעון הצדיק והוא הנ״נ היא שנח‬
‫חתקס״ד ומלך ט ׳ שנים מזיח נ ל י ‪ .‬ונפלמיוס‬
‫אחסתובלוס היהודי חפיליםוף שנת ח ׳ ארסים‬
‫מלך מ צ ת ם שלח לו שיחן לו מעוח ל א רצח‬
‫ליצירה‪ .‬ואו ג״כ אררכמידוש המהנדס והפיליסוף‬
‫והלנו פ פ ו נ י ירושלים וסייסיחו‪ .‬והנדל מ ח ם יוםוז‬
‫והוא ה נ ח ל מההנדסה ‪.‬‬
‫ו מ ל ו חמלך ל ב נ ו חורקנום וחמיו ב י ח ל ם צ ת ם‬
‫בפלמיוס חה' למלמ מצרים בשנת ז!׳ אלפים‬
‫מפני פחד אנפיונם ואז לקחו ח ת מ י ם לםילאן‪.‬‬
‫וחי ומלך כ״ד שנים •‬
‫שמעון נן חוניו כ״ג הי״נ שנח חחקע״ח והיח‬
‫םאמםיו ר מ של צפיץ שר ת מ י שנח ח׳ וי׳זא‪.‬‬ ‫כ״ג נ״נ שנים וננה המקדש והנמה הנותליס‬
‫וצפיץ הוא שהלך לספרד והוא עשח מלחמית‬ ‫ונעשה לו נס ני נתמלאו ח נ ו ת ה מים ד מ ם ‪.‬‬
‫גדולוח בעבור הרומיים‪ .‬והוא נלהם עם אניבל‬ ‫ונספר נן מ ת ו ן מ ח ו פ ו בן הוניו הלך ל מ צ ת ם‬
‫בקרפיגיני אצל הונס וההריבה‪ .‬והיה פילוסוף‬ ‫ושלח נ ת נ לאלםכנדחא שחיח שם חמלך נטלמיום‬
‫והיה בשנה ה א פ ו ר ה ‪.‬‬ ‫והמלנח ששם חיח מ ח מ ל שנפל שיחן ]רשוח[‬
‫בפלמיוס המלך הו׳ בשנת ה' אלף ול״ב ופלך‬ ‫לעשות מ ח המקוש שם נ מ ו נ״ח של ירושלם‬
‫ל״השנים‪.‬‬ ‫וצריך לעשות זוז מ ש ע י ח ננא ח״נ שנה קודם‬
‫מיפו ליביו םוסר רבת הימים בשנת ח׳ ו^ינ‬ ‫על ז ה ‪ ,‬ואו השינ לו המלך ואמר שחוא ח נ ל ה‬
‫)‪1‬‬
 ‫‪5034—51073‬‬ ‫ספר יו חסין‬ ‫‪[242‬‬
‫מ מ ל ך א ו ט ‪ .‬ח ה יונתן ו י ה שמעו בכל המדינות‬ ‫ליציוה‪ .‬ובשנה ההיא סילון וזיחודי מודע הכהנים‬
‫ועשוה שלום עם הי״ומיים •‬ ‫ו נ ח נ ספר חכמה בלשון יוני‪.‬‬
‫אברכס חתונן שנח ח ' ונ״פי‪ .‬ח מ ל ח מ ה הנ׳‬ ‫קטון הפילוסוף וסופר ד מ י הימים המצרי‬
‫מ ק ו ט נ י נ ש עם הרומים שנת ס״ב‪ ,‬והובן ק ו ט נ ע א‬ ‫בשנח ע צ מ ה ‪ .‬ו ק ק ט ץ א ה ר פילוסוף ראשון‬
‫שנח ס ״ ה ‪.‬‬ ‫מ ו מ א ‪ ,‬מלחמת חמקדונייא עם חרומיים או‬
‫בטלמיוס מלך מצרים שנח ס״ז ומלך כ״ט‬ ‫ומקוונייא היא באשקלא מניאח כמו קימילץ‬
‫ש נ י ם ‪ .‬שמעון בן מתתיח שנח ע״נ ומלך חי‬ ‫מויניסייא ששמה מנדלקיאה ו ה מ ל ח מ ח חיחח‬
‫ש נ ה ובטלמייס מ ז ן אנטיוכס ומנו למשתה והו ג‬ ‫ננולפו סוויניםיאה‪.‬‬
‫לשמעון י״נ ננים ולאשתו וני נניס אחדים נתן‬
‫המינות שנחטשטו במקדש נבחנים ה ו א בשנת‬
‫נ מ א ס ר ‪ .‬ואו נשנת פ״א מלך הורקנוס נ ן שמעין‬
‫ה ׳ אלף וליד‪ .‬והיה זה ש מ ת שמעון כ ״ נ והניח‬
‫והוא הזי לתשמונים ומלך נ״ו שנים ווה היה ואיי‬
‫‪.‬ג' מ י ם חוניו ו ג ש ו ם ויוחנן‪ ,‬וחוניו לא היו לו‬
‫לכהונה והיה נניא ונקרא הורקנום על ש ם המלך‬
‫ג נ ש והיה ח ס י ד ‪ .‬וחשניס חאחוים נלחמו‬
‫שנצח והרג ‪ .‬ואז אנטיוכם מלך א ר ס צר על‬
‫על הכהונה ועשו למלך אנטיוכס מלך א ו ם שיסיר‬
‫ירושלם נימי הווקנוס ושיענרו על ה ד ח ‪ .‬ואז‬
‫מ י ח מילה ושיחליפו שמוח ש ו א ל ‪6‬שמוח הנוים‬
‫חורסנוס לטובת חעם ס ח ה קבר דור ומצא ש ם •••‬
‫ו ה ם עצמם החליפו ש מ ם ‪ ,‬נ ש ו ם יחושע נקיא‬
‫ווכמוני והב והוציאם ונתן נ׳מאוה לאנטיונם רעזב‬
‫גשונש בלשק יק ‪ ,‬ויוהנן קראו שמו מיניאאו‬
‫מציר העיר ואו הורקנוס הלך לשומתן וההויבה‪.‬‬
‫בשם הגוים‪ ,‬אבל הוניו לא החליף שמו‪ .‬ומיניליאו‬
‫ואחר ומן כשבא הורדום ובנאה קרא ש מ ה שבטיא‬
‫נתן שוחד לאנטיונס ומלך י״א שנים ואחיו הקטן‬
‫ולא שומוין ווה הורקנס הסיר המחלוקח מהסרושי'‬
‫היח י׳ שנים אחרים ‪ .‬ועשו למלך יק שיגוור שמד־‬
‫והיה וקן מאד ונזקנה טובה מ ת והניח ה׳ בנים‬
‫על ש ו א ל ולא יקואו על ש מ ם יהירים אלא יונים ‪.‬‬
‫ארסחוגלוס ואנטיננוס וני אחרים וניבא בשיית‬
‫ואז הלך חוניו לדבר למלך לבטל השמד ואו‬
‫מוחו כי לא יקיימו בניו חחורח וכן היה ‪ ,‬כי מלך‬
‫מינליאו שלה לאוהבו שיחרוג אוחו מ ר ך והרגו‬
‫בנו ארסהבלוס שנח ה׳וק״ו ומלך ש נ ה א ח ת‬
‫ואז הרג חמלך לרוצח מ ח ר ה ל ו ‪.‬‬
‫והחליף הכהונה י מ ל מ ח ונחן הזי־ מיכוח מ א ש י‬
‫ודע כי חוגיי הנדול בן שמעון שהיה ג״נ שאמונו‬ ‫מתתיח שנח ה' אלף ו מ ״ ג והוא בן יוהנן בן‬
‫לםעלח בימי אנטיוכם ח ו ש ע ‪ .‬אח״ו בן אנטיוכס‬ ‫שמעון בן חשמונאי מ ח צ ר אחו־ מירושלם ששמם‬
‫שמו ש י ל י ק ושלח לשר צבאו לירושלם• לגזול‬ ‫ע ו י ב ‪ .‬וזה היו לו ה ׳ מ י ם ה א ׳ יוחנן ח נ ׳ ש מ ע ק‬
‫ח מ ק ו ש ונשנכנס לםקוש יצאו שני נערים יהרגו‬ ‫הגי יהודה הד׳ אליעור •הה׳ יונתן‪ .‬וזה ההדק‬
‫ל ש ר ‪ ,‬וחוניו מפני פחד חמלך חחשלל לשם יחי‬ ‫בתורת מ ש ה ושימותו־ ט ר ם יעברו על התורה‬
‫ו ח ח ״ ה ו ‪ ,‬והלך לו למלך וא״ל מי שהוא רוצה‬ ‫ישלח לו אנטיוכס שימיר הדת שלו ולא רצה ונלוזם‬
‫לשפוך דמו שלחוזו ליו־ושלם ‪ .‬ואחר ש מ ת זח‬ ‫ה ו א ו מ י ו ע מ ו ‪ .‬ולעת וקנותו ובמותו צודדלמיו‬
‫חוניו נשאר נ ן קטן ומזן המלך‪ .‬חכחונח לעחנן‬ ‫שימותו על התווה ושישמעו לעצת שמעון ולגמרת‬
‫אניו ששמו מיניליאו‪.‬‬ ‫יהודח‪ .‬והחליפו ש מ ם ו יוחנן י ו ו ע ‪ ,‬שמעון‬
‫ידוע חנ״נ בן יונחן ה נ ה ן הששי ליחושע בן‬ ‫מ ש י ‪ ,‬יהווה מ כ ב א י ‪ ,‬ועל שמו נקראו מקאבואוטי‪,‬‬
‫יזזוצדק חכ״ג כל ימי אלםננדר חגדול ומנשה אחיד‬ ‫אלעוו־ ויונח; לא ההליסו שמוחם ‪.‬‬
‫חיח חת; לסננלט או לאחרים מחשומרונים ו מ ש ו ס‬ ‫שנת מ׳׳ו למלכוח יהווח מכבאי ואז אנטיוכס‬
‫מירושלם ועשו ניח נ ח ר גריוים‪ .‬ואמרו רעות‬ ‫מלך פ ו ס בא לשאיל מ ע ו ת וחנית ד׳ שרים על א״י‬
‫לאלסכמר מוקדון שחוא במלכוח חסידומונש‪ ,‬ובא‬ ‫וכל‪ 0‬מ ש ם יהודה ועשה שלום עם חרימיים ‪.‬‬
‫לירושלם י צ ר עליה ואו יצא אליו ידוע כ״ג בבגדי‬ ‫גאחי־זמן באו שרים אחרים מאנפיוכס ועשו עטו‬
‫כהונה גרילה עם הכהנים ‪ ,‬ומון שראהו אלםכנדר‬ ‫מ ל ח מ ה ונהוג י ח ו ו ה ‪ .‬וקודם זח בא יהודה‬
‫ירד מעל סוסו והשתהוה לשם שהיה כתוב בציץ ‪,‬‬ ‫למקדש וטןזו־ אוחו ובנה הפרצוח ועשה ש מ ח ה‬
‫ואז א״ל ש ו א ח ד משריו למה א ח ה נ*שתחוה‬ ‫והיח חורג חיחודים חעוזביס חורח מ ש ח ‪ .‬דונחן‬
‫ליהווי‪ ,‬א״ל אין אני מ ש ח ח ו ח אלא לאלוח שלו‬ ‫ושמעון אחיו קנו נופו מ ה נ ר נ כרי לקומו ומלך‬
‫שהוא כתוב ב מ צ ח ו ‪ ,‬ועוו אני מ ש ח ח ו ה מ נחלום‬ ‫ד' שנים ‪ ,‬ואח״כ בא יונתן בשנח נ' ומלך י״ט‬
‫אני ראיתי זאת הצורה‪ ,‬ואו נכנס לירושלם בשםחח‬ ‫ןזנים ‪ ,‬ובקש אנטיוכס מלך יו; להונו כ מ ו ש ח ו נ‬
‫ועשה ובחים לשי״ח ונחן ם ח נ ו ח לבה״ג ולנהגים‬ ‫ליהודה אהין יעשו מ ל ח מ ח נ ו ל ח והלך כל ח ל ו‬
‫]‪243‬‬
‫וכ״ב שנה מלכה ולא היה עוד מלך ב מ צ ר י ם ‪.‬‬
‫ו מ א ח השנה גנניח עיר נ ת ל ה נאפריקא שנקראת‬
‫אנק־‪4‬א ל' מילין מקרטנינא כשנח ק ״ ן ‪.‬‬
‫ונוליו קיסר המלך חראשון ברומא מ י ך שנת‬
‫קיג״א שנח חקמ״ב לגלות בבל ומלך ד׳ שניס ווי‬
‫חדשים וזה ה ת ח ל מ ל מ ת ברומי והרגוהו ‪ .‬ואחר‬
‫וח חיו ג' שנים בלא מלך ‪ .‬ואחר זח מלך אוטניינו‬
‫קיסר בחדש אנושחו שנח קנ״א ומלך נ״ו שנים‬
‫וחצי וחיה בן אחזתו מגליו קיסר ‪ .‬ואחר י״ח‬
‫שנים למלניחו מלך בבל חעולס בשלוח ל״ח שנים‪.‬‬
‫ח ו ת ו ם חנלילי בן אנטיפטר חאדימי שמח‬
‫אנטיפטר בסם ח מ ו ת שחיח גבור גדול ומלך‬
‫חורדום בנו בשנח קס״א ומלך ל״ו שנים ‪ .‬והיו לו‬
‫ה' בנים ואו היה כ״ג מלכי יו;‪ .‬ועד עתה חיחח‬
‫הכהינה ה נ ד ל ה כסדר מאב לבן הגדול וממון‬
‫ו א ל ך שהיא נ' שנים קידם החרבן חיחה נקנייז‬
‫בדמים ובמעוח ובכיי שנח חיח כ״ג ח ר ש ‪ .‬ח ה‬
‫ה ו ת ו ם אחר פז״ו שנים למלכותו בנו; חמקדש ינזח‬
‫מאד ובנח בח*ם בירושלס ובנח ערים‪ .‬ולכ״ו‬
‫למלכותו ה ת להורקנום כ״ג שנדלו ל ה ו ת ו ס וחיח‬
‫איש ‪.‬צדיק והרגו כשבא הורקנום מ ע ל ‪ .‬והרג‬
‫לבעל אהותו וחרג ל ס נ ה ד ת ן ‪ ,‬ובגיו היו‪ :‬ארקילו‬
‫ואנטיסא ואנטיפטר ולישינייא וסילישו‪ .‬ונשנח•‬
‫קס״ה היה וויתיניו פ ל ו ס ו ף ורופא ותוכן ברומא‬
‫וכן היה אז טוליוש ־ מ י ד ו ‪ .‬הורקנם הכ״ג נהרג‬
‫מהודדום‪.‬שנת קפ״ו כ״ה למלכות אנושתו‪ .‬ואו‬
‫נכרתו כל ההשמונים ו מ ת בן פ ' ש נ ה ‪ .‬ווה כל‬
‫ימיו היה בצער כי אתר ש מ ח ה אמו אלםכנדתת‬
‫מלך נ' הרשים ובא אי־םחונלוס אהיו ונלהט עמו<‬
‫ואה״ו בא פונפ‪-‬או ©ר רומיים וחוזויר להודקנום‬
‫למלכות ןכהונה מ' שנה ו א ה י ןה הלך לבבל‪.‬‬
‫ואחר ש מ ת זה בכל שנה ושנה היה כ״ג נקנח‬
‫במעיח ‪ .‬ובוח נחקיים מ ח שניבא‪ .‬רניאל ז ואחר‬
‫חשמעים שבעים שנים וששים י מ ת משיח שהוא‬
‫חכחן וחצז־ק יכלה אלו ה ס נ ה ד ת ן ‪.‬‬
‫חשביליא חאחדונה מיי נביאות שהיו באימות‬
‫חעלםבשנחחיוק״ע‪.‬‬
‫טיטוס ליביו א ש ח ו ת ק ו ‪ ,‬ר״ל סופר ד מ י‬
‫הימים בשנח קפ״ג ‪ .‬יאובידיו פלוםוף ופואיטח‬
‫]ר״ל פייטן[ שנת קפ״ב ‪.‬‬
‫מ ת ם בח חחשםינים אחוח ארסחובלום הכהן‬
‫הנער ש ח ת חודדים ח א ת חיחח אשח הורדיס‬
‫וחיחח •סח מאד שלא ראו כ ס ו ח ה בעולם כי קרן‬
‫עוד פניה עד שחיו א ו מ ת ם שלא חיחח אשח מ‬
‫אם צורה מ ן השמים כשמש ו ב י ר ח ‪ .‬ובעבור‬
‫שהרג בעלה להל מ ש פ ח ח ח היחח לח איבח נדזלח‬
‫ע ס ב ע ל ה ו ה י ת ה מלב גדולות יבעלת נפש גדול‬
‫מאמר ששי‬ ‫‪[5108—5182‬‬
‫אמר לאנשי יתשלס שישאלו חסד ושאלו כי ו'‬
‫שנים חהיח ירושלם חפשיח בלא מ ס והודה ל ה ם ‪,‬‬
‫וכל מ ח ששאלו מ מ נ ו ‪ .‬ומיד כשמת אלסכנדר מ ח‬
‫ידוע כ ״ ג ‪ .‬ובספר עזרא עד זח ידוע יחושע בן‬
‫יהוצדק יויקים אלישיב ידוע יונחן ויוידע ‪ ,‬וא״כ‬
‫עורא ש ספק א ס ת ה כ״ג כי זדה ביפי אלה אולי‬
‫חיה מראשי האבות לכהנים נמו שנראה בעורא‬
‫והיה אה יהוצדק והיה ר ו ת של יהושע ‪.‬‬
‫ונחזור לארסחעלום שמלך שנח א ח ח אהר‬
‫חפ״ד לגלות בגל ובעצת אנטיננוס אחיו אחר אסר‬
‫לאחיו ו מ ח הוא מיחח משונח שיצא מעיוימחדם‪.‬‬
‫אחר ארםחובלום מלך אלםננדר אחיו חשני‬
‫לחודקנוס אביו ומלך כ״ו שנים יודח שמו‬
‫יוחנן < ח ה חיח בראשונח טוב ואחר וה חיח‬
‫רשע וחרג לאלף זקנים ל מ י אנשים עם נשוחיחם‪,‬‬
‫ת ח מ ח מחולי רביעיח גרול ‪ .‬ווחאלםכנדד מלך‬
‫בשנח ה' וק״ח ובשנת קי״ד חמו מלכי אדם ש ח ם‬
‫מ ם ש פ ח ח א נ ט י ו ב ם ‪ .‬אחר זח עוב ב' בנים‬
‫אלםכנדר והורקנוס יאדסח נליס ואלסכנדר עוב‬
‫לאשתו אלסכנדתת לטובת העם למלכה יםלכח‬
‫ט' שנים ו מ ת ה בת ע״נ ש נ י ם ‪ .‬והיא עובה‬
‫להורקנום בנה ה ג ד ל לכ״ג והוא הכ״נ‪ .‬לכהנים‬
‫וזנדלים והיה כייר שנים כ ״ נ ‪ .‬ואתר ש מ ת ה א מ ם‬
‫חיח מחלנקח מ נ י ח ם ונצח הורקנום לאחיו‬
‫ארסתביום ועשו שלום כי ארםחנלוס ימלוך‬
‫חזירקנום יחיח כ ״ ג ‪ .‬ואח״ו נ ח ח י ט חורקנוס‬
‫והלך למלך ערביים יצרי על ירישלם על ארסתגלוס‬
‫והיא היה ס ב ה שבאו הרומיים למשול בירושלם‬
‫ואו הלך פונפיאו ט ת ש ל ס וראה המקדש וכבדו‬
‫ל א שלח יד ‪ .‬ואח״ז הלך לרומי ונצחו בוליי קיסר‬
‫וברח פונפיאו למצרים לבטלמיוס ו ח ח ך דאש‬
‫פונפיאו ישלהה בסלפיום לנוליו קיסר‪ .‬ת ה פונפיאו‬
‫ה ו א שעשה בדאשונח שיחנו מ ס בידושלס לרומי‪.‬‬
‫גליו קיסר היח שר לרומיים שנח קמ״ו וקרשוש‬
‫מ ר לתםייס שנח קמ׳׳ח גזל למקדש ואיז״כ‬
‫הלך לפיס ושם ה ר ג ו ה ו ‪ .‬ואו חיח מארקוש פיליו‬
‫וטולע לוקייסי פיא־טש‪ ,‬ואפוליי דיייש אוראדור‪,‬‬
‫מארקו מוליו שיםו־ו פילוסוף והוא ח ג ד ל בלשון‬
‫לאטץ כאובןקטול ר ׳ ל אטיתיח הלשון ו צ ח ו ח ו ‪.‬‬
‫אחר מלכי מ צ ת ם היתה מלכה קליאופטרח בת‬
‫בטלמיים ל א לקהה בעל יחיתח זונח ומכשפח י‬
‫יחיא נ ז מ ת בפרק חםפלח יבפרק קסא דעבידה‬
‫זרהקלפטדה הסלכח מ נ צ ח ו ה חרימיים יחששי‬
‫ם ל כ ו ח ה ‪ ,‬אבל בפרק חלק מ א ל ח קלפטרה מלכחא‬
‫לר' מאיר וא נה זאת ני ש ר' שנח מ נ י ח ם ‪.‬‬
‫ומאלה להורדום ש ש ב ב עמה ולא רצה בי ודחה‬
‫נו־ח‪ .‬ומלכה נ מ נ ח ק״ן שנח חקנ״ז לגלוח נ נ ל ‪.‬‬
 ‫ן‪5199—5?72‬‬
‫ו&כשף והיה ליפו באויר ורצו! להראות עצמו‬
‫אלוה ומיתנו לו מ ע ו ת ‪ ,‬ומכאן נקרא חשימוניאח‬
‫מי שמוכר בימים ק ד ו ש ת ו ‪ ,‬ואמרו ©התפלל‬
‫שימון פישרו ונפל שמעץ השמרוני מהאויד ו מ ת ‪.‬‬
‫חורדוס א ח אנויפס מלך ש נ ת רמייה ומלך ג'‬
‫שנים ולקח הכהונה לבנו ב ש נ י ם ‪ .‬ואחר זד‪,‬‬
‫אנריפם בן אנריפס מלך שנח ו ס ״ ט ומלך כ ״ א‬
‫שנח וחיה ח כ ם נוזל ובקי בלשון לאמין וחוא‬
‫אחוזן למלכים‪ .‬ואז היח מחלוקת גוול בין החכמי'‬
‫חבהניס ‪ .‬ואז חיח חוני כ״ג וחיח צ ו י ק ‪ .‬ואהויו‬
‫חיה םחהיה כהן נרול והוא א ה ר ו ן ‪ .‬ונראה לפניו‬
‫מדברי חסופר שחוא אביו של יוסף ן' מריץ‬
‫שעשה ספר יוחסין‪.‬‬
‫שיניקא ה ח כ ם הגדול שנוז ר צ ״ א ועשה ספרים‬
‫הרבה והרגו קיסר נ י מ חלכידי • ואו לוקנו בן‬
‫אהיו של שיניקא עשה ספרים ‪.‬‬
‫נירו קיסר שנת רנ״ה וםלך י״ד שנים חיחדש•'‪.‬‬
‫ליננוש פסא שנח רנ״פז א ח ר פימדו והיה פפא‬
‫יי׳א ש נ י ם ‪.‬‬
‫גלנא קיסר נרומא שנת ע' ומלך ז' חדשים ‪.‬‬
‫ואוטו קיסר מ ל ך נ' ח ר ש י ם ‪ .‬וביטילע קיסר ג'‬
‫חדשים‪.‬‬
‫קינפויירו פילוסוף מספרד ש נ ח ר ע ״ ח ‪ .‬וכי או‬
‫יוסף ן' גודיץחנהן נ ן םתתיחו ח נ ״ נ ‪.‬‬
‫אספםיינום קיסר שנננס ב ח ו ט מ ו חולי הצרעח‬
‫והדנורים מלך שנת ע ״ נ ומלך ו׳ שנים והיח צר‬
‫על ירושלם ‪ ,‬שהיה שר נירו ואו המלינוחו נ ר ו ם א‬
‫והוא היה בירושלם והניח לבנו טישוס על ירושלם‬
‫וחחריבח בשנה ה' אלפים ורע״ד ח ' ימים‬
‫לשיטייממי ש נ ח ע ״ ח ל א ״ ח ‪ .‬אבל לנד קבלחנו‬
‫ביוסף ן' גוריון חיח בט״ב ביום ראשון כ ״ ח ימים‬
‫והיה בשנח ג' אלף וחרצ״ח ליצירת‬
‫יחיא ש נ ח ט ׳ למחוור ר״ב וחיא מ ע ו מ ח ח ד ה‬
‫בכ״א ימים לאנושחו ‪ /‬אולי השלים החרבן לחי‬
‫משיפדיממי והיה שנת ם ״ ה לנוצרים‪ .‬והי פעמיי‬
‫קודם זה נכבשה ירושלם ו האי בימי נבוכדנצר‪,‬‬
‫וחב׳בביח שצי כבשה אשיביאו ם י ך מ צ ר י ם ‪,‬‬
‫והגי א נ ס י ו כ ס ‪ ,‬והד׳ פונפיאו‪ ,‬והה' חורדוס‬
‫ה ג ר ו ל ‪ .‬ומי שבנה ואח המדינה היה כ נ ע ן ד ״ א‬
‫מלכי צ ד ק ‪ .‬ובנה מגדל א ח ד ש ם וקרא שמו‬
‫שולימאן‪ .‬והיה מהכנענים עד זמן דוד ה מ ל ך‬
‫ע״ה ורוד קראה י ח ש ל ם ‪ .‬יתחלח החיבה יר״ו‬
‫ר״ל מלאה כל טוב ‪ .‬והיה בה ג' ח ו מ ו ח ו מ י כ ו ח‬
‫מים וחפירות בץ ה ח ו ס ו ת ושלשלאוח של ב ח ל‬
‫ובעומק ח ח פ ע ו ח היוז ס ' אלף ורדזבם ו ״ ג וגלים‬
‫והיחה חריכה עד שבא אדחינוס והחדק ב ד נ ה‬
‫ונתנח ל נ י ם ושלא י מ ס ו ש ס יהודים כי א ם עניים‬
‫ספר י חסין‬ ‫‪[244‬‬
‫ולא ז י ת ה ח צ ה לשנב ע מ ו ‪ ,‬עד ש ח מ ו ת ה ואחות‬
‫בעלה א מ ו ו להווווס ה מ ל ך שהיא שלחה נ ת נ‬
‫ל ח מ י שיסיח חמלנוח מחורוום ויחנו ל א ח י ה ‪,‬‬
‫ואז הורדום רנח אוחה נםנהררץ ו ה ר נ ו ח ‪.‬‬
‫הזמן ה׳םמיני סולר אותו ח א ש רוהנן‬
‫המטבל ש נ ת ה׳ אלף ו ק צ ׳ י ט ‪ .‬רוחנן נ ן ז נ ח ח‬
‫הנהן ואשתו עסוה וששח חושים נולד קורם אותו‬
‫ה א י ש ‪ .‬ד ש ס מ ו ח ביניהם כפי אישיוווו וחיח‬
‫הלידה שנח ח׳ אלפים ווי וכפי א ש י ו ו ו ו שנת ח'‬
‫ו ו ׳ ‪ /‬ד״א קצ״ט‪ .‬ושאמי מ ח ם ילוח בח י״ד ש נ ה ‪.‬‬
‫אוקואלוס בן ה ו ו ו ו ס ש נ ח ר ״ ו מלך ש נ ח מ ״ ז‬
‫לאגישחו ומלך ט ׳ ש נ י ם ‪ ,‬והוא ואנטיוכם אודו‬
‫עשו מלחמות וכבשו ארצוח ‪.‬‬
‫ש נ ת חייג מ ל ך אנטיפים אחיו שלקחו‬
‫לארקאילוס אהיו המלוכה ‪ .‬ח ה מ ל ך ל ״ ד שנימ‬
‫וחלק חמלכוח לר׳ חלקים‪ ,‬חנליל בפני עצמו וכוי‬
‫וחיה א מ ו והוג בניו והסיו הכהונה וחיה ע ו מ‬
‫חתורח ששחט ליוחנן ה מ ט נ ל נ ע מ ו שחוכיחו‬
‫ל מ ה לקח אשח אחיו אנטיפום ו א ח ו וה הולינוהו‬
‫ל ת מ א ישלחוחו לליאון שחיא עיר צרפח לו‬
‫ילאשתי וגם נ ח י מ ח ח נ מ י ם ש נ ש מ ח ג ש ר ‪.‬‬
‫מ ל מ ח פיניריי מ ו מ א ש נ ח ח" ד יםלך כ״ג‬
‫ש נ י ם ‪ .‬ואז העז יאליחי שנח רט״י וחוא פילוסוף‬
‫וחכם והוא עמד בירושלם בעבור הרוסיים ט '‬
‫שנים ואו היו מוכרים חכחונח גרולח וחוא נתן‬
‫לקייפש הכהונה מ ה ש פ ט לאוחו ח א ש ‪.‬‬
‫פילאטוש שנח רכ״ד וחיה ביחשלם ר' שנים ‪.‬‬
‫ובשנח רכ״ח חיחה פ ח ש ח חפרושים והיו‬
‫נכבדים במלבושיזזם ובמאכלם ו ה ם חיו אדבים‬
‫לאותו ח א ש ‪.‬‬
‫הצדוקים חיו אז נ ש נ ת ר כ ״ ח וחיו מינים שהיו‬
‫לאג‬ ‫אומוים אין חודיה חםחים ולא מלאכים וכי חנפש‬
‫מחוז ע ס הגוף‪ .‬וחיו צנועים מראים ש ח ם צויקים‬
‫ו ה ס מ י ד ם ‪ .‬ואי כת אחרח פרושים נקראים‬
‫א ם י א ו ס שהיו פרושים מ א ד ‪.‬‬
‫חחלת וזקו די נורגוניא שנת רל״ד ‪.‬‬
‫אגריסם בן חורדום בן ארסחגלום מלך בשנח‬
‫ול״ז ומלך ז׳ שנים והיה צדיק‪ .‬ת ה אגריסס קודם‬
‫היה מ ו מ א עם טיביחו ק י ס ר ‪.‬‬
‫קיוס שיזו ]קליגולא[ ש נ ח לי׳ו ומלך ד' ש נ י ם ‪.‬‬
‫קלאדו שיזו שנת ו ס ״ ב ומלך ג״ג שנים וחי‬
‫דזושים‪.‬‬
‫פ ר ס ק פיטרו היה השפא הראשון ב ח ט א ש נ ח‬
‫ובז״ג חזיה פפא כ ״ ה שנים וזי ה ר ש י ם ‪ .‬וקווים‬
‫זח ודה פפא באנטוכיא ז' ש ד ם והיה גלילי והקיסר‬
‫הרגו נ י ר ו ‪.‬‬
‫ואז חיה שמעון הגיול ת ט ו ט ר ו ד גבוי חיל‬
‫]‪245‬‬ ‫מאמר ששי‬
‫פליניו א ש ת ו ת ק ו השני בן אחיו סול סליניו‬
‫הפיליסוף מ פ ר בעלי חיים שנח לף״ב להנשמה‪.‬‬
‫אררייאנוס הושע אויב ישראל בן טררינוס מלך‬
‫שנח שי״א ומלך כ״א שנה וחיח חכם לחרע‬
‫וחחויק בנין ירושלם והיזתבה וגור שלא יכנסו‬
‫יחודים לשם יקת^ ירושלם א ד ר י א ן על‪ ,‬שם בנו‬
‫אח״אנוס ‪ .‬ונם חלך לאלסכנדריא ובנח אותה‬
‫והחויקה‪ .‬ובאיננלאטיוזא עשה מדינה שחיטתה‬
‫פ׳ מילין ושמח טיבור טינא ומח בן• ס' שנח אצל‬
‫נאיאש‪.‬‬
‫בספר דברי ימים לנוצרים מ מ א מעשח ק נחיבא‬
‫חיחודי אשר מלך על ישראל מ מ ן אד! •אנוס שנת‬
‫שי״ח ליצירה ‪ ,‬כשמלך אדריאנוס מ׳׳ח שנים אחר‬
‫החרבן והיה גמר גדול ועשח כדק וחרינח לנוצרים‬
‫כמו שאמר אישיביאו סופר ר מ י הימים ‪ ,‬ונתחזק‬
‫באמר עליהם בכל הארצות וכיש מאנשי לייבא‬
‫יפלשחיכז*‪ ,‬ועשה מלחמות עמהם וההריב ארצם‬
‫עד שבא אדריאנוס וחושיעפ‪ .‬ו ק מזיבא חלך‬
‫למצרים והחריב שחי םלכיות םרונ׳ וטאמינרי‬
‫ובא לאלסכנרריא של מצרים ונלהם עליה מ צ ח ו‬
‫אדריאנוס‪ .‬ואו מחו עם רב באלסכנדריא וחלך‬
‫משם מ ד ב א לארץ סישופוטמיא שחיא ארם‬
‫מזרים וארץ ישראל והיה שם עם היחידים ושם‬
‫עשה מלהמה גדולה ע ם א ו ת א מ ס והרג נה‬
‫ארריאנוס ע ם רב מהיהודים ‪ .‬זה נמצא בספוים‬
‫והוא מסכים קרוב לרמי חיל שאמרו בנטין הרנ‬
‫באלםכנרריא יהודים הרבה ‪ .‬וכן הלך לא׳׳י וההריב‬
‫ביתר אז ומכאן נראה האמת כי ביתר היחוז‬
‫הורבנה על יר אדריאנוס ק‪-‬םר נ״ב שנים א ח ו‬
‫נם‬ ‫החרבן ולא ע״נ שנים כמו בעל דורות עולם‬
‫לא נוכד כי מ ד ב א נחרנ אע״פ שהז״ל הומרוהו‪.‬‬
‫ואדריאנוס מ ת שנת סייח לחרבן‪.‬‬
‫אנטונייו ידאו חתן אדריאנוס מלך שנת קל״ט‬
‫ומלך כ״ב שנים ונ׳ ח ד ש י ם ‪ ,‬ועל שחיח רחמן‬
‫וטוב קראוהו פיאו לשון פיארה שהוא ר ח מ ן ‪ .‬וכן‬
‫נראח כי זח או אחיו שמלך אחריו הוא אנטונינום‬
‫‪.‬־רבי שהיו חברים ‪.‬‬
‫בטלמיום הפליוי אלסכנדרי סלוסוף ותובן נרול‬
‫שיטוס בן אספיאנוס מלך שנת הר״ף ומלך‬
‫וחית מלך לפי רעת זח ‪ .‬ח ה הוסיף הרבה בתכונה‬
‫ועשת אלמנשתי וחכמת חםבטים ועשח ד' חלקים‬
‫למשפטים וחמשח דבורים וחיח פ״ח שנים ‪ .‬וחיה‬
‫בשנות ה' ושמייד כמי ס״ט שנים אחי־ החרבן‬
‫תמיטיאגו אודו של טישוס המלך רפ״ג ומלך‬
‫והאמת ס״ה שנים ‪ ,‬וזה אמר מי שחושב שאין‬
‫מ״י ש ד ם ‪ .‬וסירבא מלך אחריו שבה ת י הרשים‪.‬‬
‫מנהינ לעולם סובר שהוא שליט על כל העולם ‪,‬‬
‫וכן אמו־ מי שלא •קבל עצה ומוסר מ א ח ר גם הוא‬
‫אץ ראוי לחומח • וכן אמר מי שיוחד ייקץ צי־יך‬
‫‪[5280 -5344‬‬
‫וכשלקח טיטוס ידושלם מ ת ו הרבה רומיים וכן‬
‫מ ת ו מחיוזודים ח״ר אלף כעצאי מצרים ‪.‬‬
‫חםלכים שמלכו ביחשלם שלקחו כתר מלכוח‬
‫מוכץ ה ח ש מ ו נ י ם ‪ :‬או־סתובליס שנח א ח ח ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫** סמרו כ״ז שנים ‪ .‬אלםכנדרנ־ת אשתו אהדיו‬
‫ט ' שנים ‪ .‬הורקנוס ל״ד שנים ‪ .‬הוח־וס ר ז‬
‫שנים • איקליאו ט ׳ שנים ‪ .‬טיטרדקו כ״ד שנים ‪.‬‬
‫אגחסם ח' ש ד ם ‪ .‬חודדוס א ח אגתפס ד' ש נ י ם ‪.‬‬
‫ה כ ה ד ם מסודרים שלא חיו קמים ב ד מ ם עד‬
‫סיו־אנדאו ומחוזיח האהרונים מאהו־ן עד בדן‬
‫שלמה י״נ ואלו ז ץ ‪ :‬א ה ר ן ‪ ,‬אלעיד‪ ,‬ס נ ח ס ‪,‬‬
‫א נ ש ו ע ‪ ,‬מ ק י ‪ /‬עלי‪ ,‬ושמואל‪ .‬ת ה מימה מ צ ד‬
‫אמדו זה מ שמואל לד היה ולא כ ה ן ‪ .‬ואחריו‬
‫אחיטונ אחימלך אביחי־ צדוק אהימעץ‪ .‬דוסף‬
‫בן מדיין אמר מ היי חרי״ב שנים מאחוץ עד‬
‫‪ .‬ה ב נ ץ ‪ ,‬ומבנץ ה מ ת עד נמכרנצר י״ח כ ה ד ס ‪:‬‬
‫הואשון צדוק וחאחרץ יהוצוק שהנלהו לבבל‪,‬‬
‫ת ה הו מן היח חס״ו שנים וחצי ועשרים ע ם ‪.‬‬
‫^‪£‬י דעהם מהנלות עד אנטעכס היו ט״ו ואלו‬
‫מ מ ת אהרן אהר זה עקים ג' ש ד ם ‪ ,‬ת' שנים בלא‬
‫כ ה ן ‪ .‬א ח ד זח יוגותן א ח יהודה מכמאו ר' ש ד ם ‪,‬‬
‫ח ה נחרג במרמח ‪ .‬ואחר זה שמעון א י ד ו ‪ .‬יאהר‬
‫זה הורקנס בנו ל״א שנה ‪ .‬אהר זה ארסתבלוס‬
‫בנו שנה • ואחר אלסכנדר אחו שעשחו אמו כ״נ‬
‫כ״ו שנים בעו‪ 1‬שאמו בחיים יכשמהה אמו בא‬
‫ארסהבלוס אהיו ו ה ס י ת מהכהונה והיח או־סחבלוס‬
‫מלך ו מ ץ נ' שנים וני חדשים ‪ .‬ואהר זה לקהו‬
‫סונסיאו והוליכו ל ת מ א וחזרה הכחונח להורקנם מ'‬
‫שנה ‪ ,‬ואחו־ וה לקהו מלך אתר ונתנו הכהונה‬
‫להורקנס בן ארםתנלוס ומלך נ' שנים וגי חדשים‪,‬‬
‫ואח״ו צר עליו הורתם וששיו אודו ושלהוהו‬
‫לאנטוכיא היא אצלטרבלום משותאה קרובה לארץ‬
‫שראל ושלהו שם לאנסיננוס לאנטומא שמימיים‬
‫והרגו לאנטיננוס וכשלקה ח ו ת ו ס ה ס ל מ ת בטלו‬
‫החשמונאים יהיו מזנים א ה ת ם ו ה ו ת ו ס עד‬
‫ההרבן כ״סו כחגים גחלים מ מ ן קס״ו שנים ינקת*‬
‫אוץ מתאי* א״י על שם יהירה ו ש ו א ל ובנימין‪.‬‬
‫שיד ש נ י ם ‪ ,‬והוא הביא לרומי כל העוש‬
‫סיחשלם י מ ת ס חמודות ל ו ה ו ת התו ה כפי‬
‫עדותם ווה שקו־ במור‪.‬‬
‫טדויינוס קיסר בשנת רצי ט ליצידח ק'שנים‬
‫למולו א״ה ומלך י*א שנים ו ת צ י ‪.‬‬
 ‫]‪5349—3628‬‬ ‫ססר יו חסין‬
‫שנת חקל״ח קושפנטץ ולשני בנה • • • של‬
‫ק ש ט נ ט ץ ומלך כייר שנים ו ח צ י ‪.‬‬
‫חמלך השלישי נולייאנו אפשטאטו בקונשפנפינו‬
‫נשנח חקעיב ומלך ב' שנים וחי ח ד ש י ם ‪.‬‬
‫ואלייטיאנוש מלך י״א שנח נ ש נ ח תקם״ו‪,‬‬
‫ו מ א ח השנה נשנת הנ׳ לאלייפיינו היד‪ .‬רעש‬
‫ננל העולם שיצא משפת חיט ונשקעו ארצות ‪,‬‬
‫ונשעילייא ונשאר ארצות נפלו הרים והרנו לעמים‬
‫ונקונשםנטינא היה ג״נ רעש וירקים שנפלו‬
‫אננים והרנו אנשים הרנה ונית המקוש של‬
‫שראל שהיה או נירושלם שננו אותו היהודים‬
‫בהוצאה נדולה קורם לוה ר׳ שנים נימי גוליאנו‬
‫אפושפאמו נשקע מ ה הרעש והרג הרבה יהודים‬
‫פיליפו שנח ט״ח ומלך ו׳ שנים חזיח ערבי וחזר‬
‫ואתר וה ביום מ ה ו ת ו יצא אש ונשרף הכל ואפילו‬
‫נלי ה מ ו ל ‪ ,‬ובעבור ואת הבהלה אמרו שהיה שם‬
‫ש' יחודיפ וחודו ניצריפ ‪ .‬וליפיינו הקיסר דיה‬
‫מננד לנצרים והוא החויר זדחודים לירושלם וצוד‪.‬‬
‫שיחות למוח ניח חמקדש ונחן להם רשוח ונם‬
‫עור לחוצאחו ואמר שאץ ו נ ח וד‪.‬־ר חוץ מידושלם‬
‫ואז נחעלו חיחותם לעשות ננץ יוהר מפואר מ מ ה‬
‫שחיוז מ א ש ו נ ח ‪.‬‬
‫א מ נ ת ש ו אגמון מ ם ל א ן שנח ח׳ וחקע״ב‬
‫ועשח ס פ ת ם חרבח והוא חחויר לאנושתץ נ ו צ ת‬
‫מואושיש בארץ מצרים איש פרוש בשנח ע״ו‬
‫והיה מחזיר למצרים נוצתם ‪.‬‬
‫חקיסר חו' בקוספנטינא שנח ע״ו ומלך ד'‬
‫שדם‪.‬‬
‫אנושחץ אנמץ בנח מ ל ו א עיטם בשנת ה׳‬
‫וחקפ״ב ואז העז בן י״ח שנה ‪ .‬ועשה ספר‬
‫פיאווושיש וקן' ס פ ן ת קיסר בקושפנפינא י״א‬
‫שניפ בשנת פ״ו‪ ,‬ובשנוז פ״פ חור ט צ ת אגושחץ‬
‫בן ל׳ שנח בעיר פיאץ עפ א נ ב ת ש ו ‪ .‬יי‬
‫בשנח ח' אלף ותרי״א שחיא שנח חי״ב לנוצרים‬
‫היח נלוח ו ח ר ק ת מ א שבא עליח אלאריקו חמלך‬
‫הד׳ מהנודוש ממלכות נודיאה אצל אוננריאה בשני‬
‫ת' למלכותו וכבש ת מ א ושרפה באש והזזתב‬
‫לאיטליא ‪ ,‬ווה היה כי מ א ש ו נ ה שלח לשר צבאו‬
‫לפלותנםייא ולומבתיאה ונלהמ עמו מלך לונמדיאה‬
‫ופאול שד צבאו ונצחו לשר צבא פחנודוש‬
‫וכששמע זה אלאריקו מלך חגורוש בא וחחריב‬
‫צרפה והלך לרומא והיה שם עד שאכלו נשר‬
‫בניחם ושרפח‪ .‬וכן נלחם ע פ קושםנפין ג׳ פעמים‬
‫עד שחלך אלאריקו ילכד צרפח וכשבא לאיטלייא‬
‫מ ח ‪ .‬וכן או ח ל מ חטדוש ל ס פ ת ל ק ח ו ח ונשאר‬
‫ש ס מ ה ם גירונימו המעתיק נ׳׳ו ספרים מלשון‬
‫קידש ללפין שנח ח' וחוכ״ח והוא למר לשון‬
‫‪4‬‬
‫‪[246‬‬
‫ש ע מ ף במעשים טוניס י ו ת ר ‪ ,‬ואלגתד התונן‬
‫חנדול היה ח״ש וכי שנח אחריו״ ורלב״ג התוכן‬
‫אלף ור׳ א ח ו בטלמיוס ‪.‬‬
‫שנת ה׳ ושמ״פ גילינו ח ת פ א ח ת מ י ועשח ק״ן‬
‫חפרים מ פ ו א ח ‪.‬‬
‫מאוקו אנטונינו אהיו של אנטונע פיאו מלך‬
‫מ ו מ י שנת שס״ב ומלך י״ט שנים וחוש א ה ו ווה‬
‫חיח ח נ ם ו ח ס י ו ‪ .‬זזאלו שני אחיס חיו בימי‬
‫ונינו ה ק ו ו ש ‪.‬‬
‫קימוז־וש מלך שנח שפ״א ומלך י״נ ש נ י ם ‪ .‬ז'‬
‫קםוים א ח ת ם לא חששתי למתבם*‬
‫םכיםמא מוצרים ו״ל מ נ ו ח שנח ח מ ? א ‪.‬‬
‫נוצת‪.‬‬
‫גאלו שנח חנ״נ ומלך נ׳ שנים והיח נשנח‬
‫ח ד י א מ ג פ ה בכל העולם נ פ ע ט שנחוכ העולם‬
‫ועחר היה ב ם צ ת ם ‪.‬‬
‫דעקאליםיו חקיםר שנח חפ״ה ומלך ב׳ שנים‬
‫והלך לידושלם ואחר זה נא לתמי ופיוש עצמו‬
‫ם ח מ ל מ ח ומח אצל ח מ א מ ס ם חמוח ‪ .‬וחחוננים‬
‫מונץ נלוחוח למנץ זה ולא ידעתי על פ ה זה ‪.‬‬
‫גאליתש שנח חק״ח ומלך נ ׳ שנימ עם‬
‫קושפאנטץ חגדול ‪ ,‬ואח״ו מלך לנדו קושפאנפץ‬
‫חנוול נ ש נ ח ח׳ וחק״ו שחיא שנת ע״ח ללידח של‬
‫א״ח ומלך ל׳ שנח ואחר י' שנים למלנו ח ו ו ט צ ת‬
‫שאמרו שריפא אוחו פצרעתושילדפפתחואפפא‪.‬‬
‫ומכאן מתחיל הזמן התשיעי לעול׳‪ .‬ואח״ו חלנח‬
‫אמו של קושפאנפץ שמה אילינח לידושלם ולקחת‬
‫שנאה נ ת ל ה עם היהודים ונורה על היהודים מוח‬
‫אם לא יחנו לח חעץ שחלו בו לאוחו ה א ש ‪ ,‬ואו‬
‫חחפללו דרעו מ בן חוא אחר ש׳ מאוח שנח‬
‫שנתלח ו א מ ת שמצאו ג׳ עצים בשחי וערב‪ ,‬ובעץ‬
‫הא׳ היה כחוב בלשון יזזודי ויוני ולטץ שהוא‬
‫מאותו ה א י ש ‪ ,‬ואו נור הקיסר שלא יחלו בצורה‬
‫זה מעץ שתי וערב בעבור ו ה ‪ ,‬ואז יהודי תור‬
‫נוצת והיא עשתה לו הגפון מיתשלם ואהר זה‬
‫מ נ ץ ה נ א נחוג ‪ ,‬ואחר וה חולימ העץ ליומי‪..‬‬
‫ומםסמתוז העץ נחנה א׳ לננה ושם אוחו מ ס ן‬
‫סוסו לילך ל מ ל ח מ ו ת ‪ ,‬והנ׳ חשליכח נים כפי‬
‫ע ו ו ח ם ‪ ,‬והגי לא נווע מ ה עשו מ ‪ (1‬וזה‬
‫קוספאנטץ חרחינ ח ו מ ח נישנםייא ויקרא ש מ ח‬
‫ק ש פ נ פ י נ א על שמו ונקראת ת מ י שניח נפי‬
‫גרלחם ‪ ,‬ומנא; ו א ל ך לשילוישפת חפפא ל נ ל‬
‫חנאים א ח ר ו ע ו ח י ו ם ‪.‬‬
‫י( בד״ק נידב ב• מסטר הגי לגבה איזזי באוכף ‪.‬‬
‫]‪247‬‬ ‫ששי‬
‫גושטיינו הקיסר הגדול הי״ו שנת השכ״ד ונילן‬
‫ל״ח שנים וחיה חכם וםידר הוא משםטי ה ת י ח ת‬
‫ליין‪.‬‬
‫נשנח חשנ״ח מיחח נ י נ י ט י ‪ ,‬ינסש־ דנרי‬
‫הימים לנצרים שנח חש״א וחיא שנח תקיב‬
‫לנצרים‪.‬‬
‫שנח חשמ״ט נכנסו ה נ ו ח ש למילאן והדס לי‬
‫אלף א י ש ‪.‬‬
‫הזמן העשירי נושטייני חנער הקיסר * נ ח‬
‫תטמ^יג ומלך ׳״א ש נ ח ‪ .‬ובשנח החיא היתה‬
‫מנסח גדולח בכל חעולם ויוחר לאנשי לונוריאה‬
‫ש ח ס חגינובשיש‪ ,‬וחיו שומעין קולוח בלילה בזמן‬
‫המנסה והיו בלא ר ע ת ‪.‬‬
‫חחלח מלרוח לונברדיאח שנח חשס״ו‪.‬‬
‫הקיסר חי״ט שיבידנו קושטאנפוינו שנח תש״ע‬
‫ומלך ו' ש נ י ם ‪.‬‬
‫המלך חכי לקסרים שנת ח ס י ל ומלך נ' שנים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫במגוריו חשסא סי סירוש נדול לססר איונ שנח‬
‫תשנ״א ‪ .‬ונשנת חשצ״א אמרו הנוצרים שמצאו‬
‫בנד אהד שעשתה אם אותו האיש לבנה שהיחח‬
‫בתיבה א' משיש קרוב ליחשלם ‪ .‬ובשנת תשצ״ב‬
‫נראו אותות גדולות בשמים בנריסייא ואמרו שהורה‬
‫דת מ ת מ ר וראו איש גדול מבריין בקושםנסיינא‬
‫באויר ונולד נער בן ד' רגלים ונראו על שסת הים‬
‫שני דנים בצורת אנשים ‪.‬‬
‫שנת השצ״ד אמרו הנצרים כי אביו ודה גינטל‬
‫ואמו יהודית מורע ישמעאל‪ ,‬וכשהיה בן כ״ת‬
‫שנח עלה ח מ ח ו בכל הנוצרים ‪ ,‬והיח חכם בכל‬
‫הדתות ושיחברו עמו חססר שעשה ג' אנשים‪,‬‬
‫גירגו‪ ,‬אריינו נצרי מרומא שבראשונה היה דורש‬
‫רח חנצרים במצרים ואחר זח חור ע מ ו ‪ ,‬י ק‬
‫יהודי אחר אישי חכם וכן יוחנן אנטיוכי ואמרו‬
‫שחיח ל״ד שנים ומות בשנח חרל״ב למנץ הנוצרים‬
‫אבל בלוחות מונין ו' שנח קודם חמלחמח ‪.‬‬
‫םוקא המלך חכ״א שנח חשצ׳׳נ ומלך י״נ ש נ ה ‪.‬‬
‫קיסר כ״ב בשנח ח״ח ומלך כ״ז שנח ‪.‬‬
‫בשנת תשי״ד שהיא שנח חרט״ו לנוצרים מ ח‬
‫אישיורו חנמון שבילייא שנקרא אישסלינשי בלפמן‬
‫שבילייא והוא חלמיד נרינוריו ם ם א ‪ ,‬ח ח עשח‬
‫ססרים בתכונה וטיאולוני‪-‬אח וקושמוגו־סיאה ודברי‬
‫הימים מאדם ועד ו מ נ ו ‪ .‬וזה האיש ידע בתכונה‬
‫מ ח שעהיד להיות ער עתר מתת״ק שנה והוא‬
‫מ מ ן מ ח מ ד ‪ ,‬ומח י״ז שנים קודם ל מ ח מ ד ‪ .‬ואו‬
‫בזה הזמן מ ל ך ססיד מלך להנודוש עשח בבוז‬
‫ליחודים שיחודו נוצרים נזמן‪-‬אידו־וז כאשר בחוב‬
‫מ מ י ימים מ ה פ פ א ‪.‬‬
‫מאמר‬ ‫‪[5660—5714‬‬
‫קודש בירושלם והיה לומד בלילה מיהודי אחד‬
‫בעבור שהיה עון ליהודים ללמד לנוים עברית‬
‫והוא דדה צ״ח שנח ו נ ק מ בביח לחם ועשה‬
‫ססרים‪.‬‬
‫נ ש נ ח חר׳ס בא שד אחי• באי קנדיא ולקה גוף‬
‫אחו־ שקר וחחעם ליהודים ליילנו לארץ מ נ ש ה‬
‫ואו היה שמד מהורים שחורו נ צ ר י ם ‪ .‬ונשנח ח'‬
‫ותרמ״ו שנת חמ״ז לנוצרים היה מירלין נאינגלא‬
‫מירא ח ו ק נדול וסיליםוף‪ ,‬וחיח נן שד אחד ואמו‬
‫בת מלך וחיחה מוננא סרושה ולא ש כ נ ח עם איש‬
‫אלא בהלום מ מ ה לה שהיא שוכבח עם איש‬
‫ואמרו חכמי הנוים שאסשר שנהעברה אשה בלא‬
‫איש כשבא שר בהלום לאשה בצוחת איש ר ד מ ח‬
‫שישננ ע מ ח ומודיע ואו השר לוקח הזרע ינותנו‬
‫בבשן חאשי‪ .‬ש נ ם נחלום נדמח לח שהיא שוכבת‬
‫ע ם איש ומחעבו־ת‪ ,‬וגם חז״ל אמרו בחולה‬
‫שגחעברו־ו באםבטי בלא א י ש ‪ ,‬ו ק אמרו בנן‬
‫סירא ת ה שיודעין חשו־ים חמערכות חגדולוח ובעת‬
‫ההיא ה ם עושים זה ואולי ק ה ע בני האלילים‬
‫והענקים ‪ .‬ווה מיולין עשה ספרים הרבה ועחיו־וח‬
‫סםומוח ובא ה ח כ ם דוקשיש ו ק אישידרו ופרשו‬
‫אותם •‬
‫ובשנח ח מ ש ת אלפים ותו*ן ליציוה שהוא‬
‫כפי האמות ד' אלף ורי״א ‪) ,‬כי מנינו ומן חחלח‬
‫מנין נוצרים ש אלף ווזט״ל שנים ממנין היצירה‬
‫משניי המספרים יכן עד ע ת ה ‪ ,‬והסימן את לונ‬
‫השמן( העז רעש גדיל בארץ ארנעה הרשים‬
‫נקושטנטינופלא ונער אחד מישראל שאמו־ ק ד ש‬
‫קדיש קדוש י״י צ נ א ו ת שקפו חרעש וכן כבל‬
‫שיאמרו פסוק ז ה ‪ ,‬ונראה לי שזח א מ ת לפי‬
‫ש ס צ א מ מ מ ו ס רעש עורוזו אמר ישעיחו זה‬
‫השםוק‪ ,‬ו ק רמזו ח״ל אמאי קאי עלמא אסדר‬
‫קרושח י מ י שלא יחרנ חעולם ‪.‬‬
‫‪0‬םייאטש חקיסד חי״ב שנח חרנ״א‪ .‬ימלך ז׳‬
‫ש ל ם ו ש סברות מ אז נבנית וויניסייא על ידי דייגים‬
‫ןכן ב ח מ נ ח מזלה ד ג י ם ‪ .‬וכן או רנושא נבניות‬
‫ש נ ח חרנ״ו והיא מנוצרים ונותנץ מ ס לתונר והיא‬
‫אדניה כמו ודניםי־א וודא בנולפו שחולכין לודיניסיא‪.‬‬
‫ליאון חמלך י״נ נקונשטנטינא בשנות תרנ״ו‬
‫ומלך י״ו ש נ י ם ‪.‬‬
‫הקיסר הי״ד שנת חרע״ג ומלך י״ו ש נ י ם ‪.‬‬
‫הקיסר חט״ו שנות חר״ץ ושמו א נ ש ט ע ס ומלך‬
‫נ ם ז ר ח ל״ו שנים ‪.‬‬
‫מאיסיו הפליםוף והוא סידר השיר והנינון‬
‫והיה נ ש י ת תרצ״פו‪.‬‬
‫הקיסר ה י ‪ /‬שנת ת ש י ר ומלך ח ' ש ד ם ‪.‬‬
 ‫]‪5837—6057‬‬ ‫ספר יו ח‪0‬ין‬ ‫‪[248‬‬
‫המלך הניול קארלוש בצרפת הקיסר בשנת ל״ח‬ ‫הקיסר הכ״ג ש נ ת חתל״ו ומלך שתי שנים ‪.‬‬
‫ל״טומ׳‬ ‫קושטנטין הקיסר הב״ד שנת תתל״ט ומלך ב״ו‬
‫בשנת ו׳ אלף ול״א היה ביד ואבנים נדילות נפלו‬ ‫שנים‪ .‬ובשנת תתל״ד באו הישמעאלים לאלסכנדריא‬
‫מן השמים עד כי אבן א ה ת מ ה ם ארכה י״ב דנלים‬ ‫ולקזזו קצת אסחקא לקזזו לאי ר ו ח ש ואי קולוטו‬
‫והרג אנשים ‪ .‬ובשנת • • • נתראו נ' לבנות והיה‬ ‫ילקהו מכל זה צ׳ נמלים זשלהום לאלםכנדחא ובאו‬
‫רעש הארץ כרוב שנשקעו הרנה מדינות בשוריאה‬ ‫נ״כ לשידלייא והשתיתו בה הרבה מקימי־ יהרני או‬
‫שהיא ארם קרוב לא״י ומת עם רב ‪ .‬ובשנת שע״א‬ ‫הישמעאלים בנוצחם קייב אלף א ש ‪ .‬ואו בקרוב‬
‫מלך מלך נוצרי בירושלם ומלך שש שנים והיה‬ ‫נכנסו לספרד ונצחו לנודיש בספרו והשהיתי‬
‫מצורע ונלהס עם הישמעאלים •‬ ‫לסט־ד‪ ,‬אבל אני מצאתי׳ בספח־ שנכנסו‬
‫בשנת שפ״ב רעש הארץ ואנטיניא יטרביליס‬
‫(‬
‫וישמעאלים שם שנת תש״י למנץ חנוצחם ב׳‬
‫משוריאה ודמשק שנשקעו בתים * ואז מדינות‬ ‫קסחם‪.‬‬
‫קטנייא שהיא בשיזלייאה נבקע ומתו עשרים‬ ‫בשנת תחע״נ נראו! קומיטוז ו ק רעמים ומים‬
‫אלף איש‪ ,‬ו נ ס נדל או הים נשיזילייא ומתו ה מ ש ח‬ ‫שלא נשמעו בעולם כ מ ו ה ם ‪ .‬ומיו באה מנפח‬
‫אלפים א י ש ‪ ,‬ובן באיטליא נפל נרד נדול נ מ ו‬ ‫גרואזשנחבוח פאביח ‪ .(1‬תחלח מייכיח האוננחסי‪.‬‬
‫ביצת אווו‪.‬‬ ‫שנח חח״כ ו ' ק ס ח ם אחרים חחלח ווקש ח‬
‫וויניסייא‪.‬‬
‫בשנת שפ״נ לקזזו הישמעאלים לירושלם‬
‫בשנת החק״ה ו ק ס ח ם א ח ח ם בקושטנטינא ‪.‬‬
‫באחרונה מהנוצרים ושלהו אותם עם מ מ ו נ ם ‪.‬‬
‫בשנת תתק״ט היתה מ נ פ ה בקושטנטינופלא‬
‫ובראשונח חיה ביד פ ט — ונלקחח ביום ב׳ לאומברי‬
‫יומתו נ׳ מאות אלף א ש ‪ .‬ואו באו על קושטנטינא‬
‫והלכו מ ש ם י • • לטיח־ שחיא צור ואלםכנדריא‬
‫השמעאלים‪' .‬תה היה ני מארקו מארטילו נצרפת‬
‫ואנטוכיא • • • והרסו כל בתי ע״ו‪ .‬וחקנפנאש ־ • •‬
‫הרג משמעאיייס ע״א מיל ‪ ( 1‬ואו צרו הישמעאלי׳‬
‫שניחן קולות אבל ביו! חמררש של • • • לא ח ר ס ו ‪.‬‬
‫לקושטנםינופלא נ׳ שנים ואה״ז ענרו ועונו מצור‬
‫חחלח מלבות נופרי שהיא קבריס בערבי שנח‬
‫העיר משום הקור והרענ ‪ .‬ואו הלנו חישמעאלים‬
‫שצ־ד‪.‬‬
‫קרינ לאוננחאה‪ .‬נשנה הנאת נראו קומיפוש‬
‫הזמן ה׳נזתיפ עיטרה שנח ח״א עשובצרפח‬ ‫נ ׳ להדש א י ד ח הא׳ לפני השמש יהנ׳ אחר‬
‫קיסר תחייה מלכוח טרטריאה שהיא מחטבור ‪.‬‬ ‫השסש ט״ו ע ם ‪.‬‬
‫ליאון חמלך חנדול בשנת ת״ב ‪.‬‬ ‫קיסר אחר תוזלח מלנוח חורקוש והם גוג ומגוג‬
‫בשנתת״ח חיו חקדושיה חכומדים פרנסישקו‬ ‫והם אשר הםנירם אהר ה ח ח ם אלסננדרוס נצפון‬
‫איטליינו ודומוניקו למרדי ועשו בתי פרישות‬ ‫כאשר נ ת נ אנושטין ואהר יה יצאו נקפודקיא אשר‬
‫הנוצרים מ ה ם ‪.‬‬ ‫נץ א״י וחורקיא ‪ .‬ו מ ל ס ת ם ה ת ת ל שנת חחקנ״ו‬
‫בשנת ת״ב הלך מלך אפריקא ננד טוליטלא‬ ‫נשנת חקיסר הל״וז ומלך ח׳ שנים‪ .‬יאשחו חיחח‬
‫ונלהם עליה ולא יכול לה כי נתקבצו מלכי הנוצרים‬ ‫יפזז עד מאד ואחר שמח בעלח מלנח חיא י'‬
‫ונלהמו ע מ ו ‪.‬‬ ‫שנים עם בנה ה ק ט ן ‪ ,‬וכשהיה בן ח' שנים נפרד‬
‫בשנת חי״ח בא נן שולטאן ממצרים על ירושלם‬ ‫מאסו‪.‬‬
‫וצר עליח וחרס נל חמדינח וחרס בתי תעותם‬ ‫הקיסר ה ר ו שנת תוזקע״ז ומלך י׳ שנים עם‬
‫חוץ ממדדש שלםח ונקשו חנוצרים ממנו נממון‬ ‫אמו והי שנים לבדו‪.‬‬
‫גוזל ז ח נ ס א שלא יהווס ק נ ו אוחו האיש ‪.‬‬ ‫בשנת ע״ו אמרו חנוצרים ני יהודי אהד בארם‬
‫שודא נשוחאח ש ח נ ח ברומח בצורת אותו ה א ש‬
‫נשנח חנ״ז היה רעש נ ח ל ונצר פרינא נול‬
‫נ ח מ ה נחלה ואמרו שנשפך דם הי־נח‪ .‬ברוך‬
‫הים ו מ ח ו יוחד • • • א י ש ‪ ,‬ואו נרד נ ר ל היה‬
‫י״י שהבדילנו מן חוזועים‪.‬‬
‫בצופה עד שהרג • • •‬
‫רולראן חנבור בצרפת ו מ ת במלכות חנושקונש‬
‫בשנת חנ״א היה איש קיטו שעשה ספרים • • •‬ ‫ד״א שמח בצמא ‪ .‬בשנח כ״ח קיסר א ח ר ‪,‬‬
‫ג״נ נירי בונטו שעשח ספרי משפטי • ־ • גדל‬ ‫הזמן ה א ח ד ע׳‪2‬ר שנח ששח אלפים ליציחז‬
‫נמו נביא נמשפטים שמו נואן • • • לפניו ולא‬ ‫שהיא כפי ח א ם ח ד׳ אלפים וחקם״א ליצירח שהיא‬
‫אהדיו עד זה הזמן‬ ‫שנת ח״ח לנוצרים‪.‬‬
‫ובשנה ל״ב באו השמעאלים מספרד מול ו‬ ‫‪ (1‬אפשר שצ״ל ש נ ח ד ב ה ב א בא שהיא עיר אצל ים‬
‫השחיר‪ ,‬או בא יאש עיר ישנה בנאפולי‪ ,‬הם ע ר י ך ‪.‬‬
‫למדינת איטלייא ובן בשיוילייא נזלו לפלירמו ‪.‬‬ ‫!(אוליצ״לאלף‪ .‬הס' ‪.‬‬
 ‫]‪249‬‬ ‫ששי‬
‫בטינת ח״א שהיא טינת אלף ר״ב לנוצריים נראו‪:‬‬
‫בלבנה כמו רם והיה ו ע ש האיץ ונשל להם מן‬
‫הטיםיס ‪ ,‬ודוים עבר מנבולו חנחונ והטיקיע ארצות‬
‫והיה רעב גדול בעילם ומגפה שתאים‪ ,‬ואו בצרשת‬
‫הזר מעין אחד כמו ר ם טהורה בל וה ‪ .‬ומאה‬
‫הטיגה באו לירוטילם הפוורקוטו והיטימעאליס והוםו‬
‫קבר א״ח מחביצרים ו מ ו י אוחו בחווק ולקהו ציון‬
‫ו מ ת לחם ואו עטיו טים בית חפלוח ל מ ח מ ד ‪ ,‬וחיו‬
‫כמו חיטימעאלים ל״ז טינים עד טינח אניף וםי׳פו‬
‫לנוצרים‪ ,‬כי בואת הטינה בא הקיסר מקישטנטינא‬
‫ולקהה מיד חישםעאלים לבנות בית תפלות לניצרים‪.‬‬
‫חחלת דוקו די מילאן טינת רכ״ב ‪.‬‬
‫בטינת רל״ז חיח גירו אטיד למ‪1‬־ חניגץ באצבעוח‪,‬‬
‫טינח ת ״ ה קיסר קושטנטץ ומלך ט״ו סינים ‪.‬‬
‫ואז הישמעאלים לקחו לקישטנטינופלו ולםלמת‬
‫יון‪.‬‬
‫נשנת ונ״טז נולד מונשטייו ו״ל ב מ ו נ ח בצודחו‬
‫שהיו לו שני ואשים יי' אצבעוח וכלו כפול עי‬
‫הטבור‪ ,‬ומחטבור ולמטה היה אהד והיה אוכל‬
‫ומשחק ומדבר‪ ,‬והיה שוחק בפנים חאחד ובטיעח‬
‫עצמח חיה מ כ ח בפנים חשניים‪ ,‬וחיח אוכל בשני‬
‫פיות והיה כל המזון בא אל מקום אחד ‪ ,‬ואחר זח‬
‫מ ח אהד מ ה ם והשני היה ג׳ שנים אחריו ומפני‬
‫הסרחון ומחכברות מהראש והנוף שמת קורם‬
‫מ ת ח ש נ י ‪ ,‬וכבר חוכירו רו״ל במס׳ מנחוח שקרח‬
‫ממנים ש נ ל ד ] ל ד [ בשני ראשים והיה בכור‬
‫וחיימהו עשרה שקלים ל כ ה ן ‪.‬‬
‫בשנח רס׳׳ד היו! רעב בכל חעולם ומנסח ‪.‬‬
‫ערבי‬ ‫בשנח רם״ט אלבחני חרוטא חנדול‬
‫שחעתיק םסר נאלינוס ‪.‬‬
‫בשנח החיא יצחק חיחודי בנימידאן בן שלמח‬
‫הרופא ה ג ו ל שעשה חוםואוח ווזמאכלים לקדחת‪.‬‬
‫בשנח וס״א נשלם ב׳ סיבובים של סיבוב חקל׳׳ב‬
‫שהיא סיבוב מחוורים םי״ט עם מחוורים כ״ח‪.‬‬
‫וביה הזמן חוורים חסשקואש ובם חקיארישםש ימי‬
‫וי •י ודשים וחחחחלה היתה משנת ט״ו לסיביריו‬
‫הזמן השליש עשרה חחלת ונץ חקםחם‬
‫שיזר ער וה השנה ש ה ם אלף וס״ד ‪ ,‬אבל אני‬
‫באשכנז בשנת קס״זז כי מאשונזז היו הקסויס‬
‫מניח• ש ה ם מאו עד ואח חשנה אלף ונ״ב‬
‫ו מ א ת השנח שנח רם״א ח ל מ ורניסייאנוש עם‬
‫ובשנח קס״ה נראה קוםיטה •בצורח כוכב ווה‬
‫הנינובשיש ואנשי םליא ע ם מאתים ספינות על‬
‫ה ו ו ה שנח חחקס״ח לנוצרים בט״ו לאימקו מ ׳ שעוח‬
‫יחשלם ולקחוח‬
‫ובשנת רס״ד נעשו אותות ומופתים מ העופות‬
‫חביתיים כמו חחרננלים נעשו כמו חיית השדה‬
‫והלמ א י ו ו ! וחוגים מ ח י ם ומחנהרות מחו רובם‪.‬‬
‫והיה רעש בשידלייא כי בסי־גוסא גסלו כל הבחיס‬
‫יבתי ח ס ל ת ם ומחו כיי חנלחים חוץ משנים ‪.‬‬
‫מאמר‬ ‫‪[6082—6284‬‬
‫ובשנת חחנ״ח לנוצרים חיחח אשח א ח ת‬
‫מאיננלאטירא שלימדה ח כ מ ח באטינש ובאח‬
‫לרומא בצורח איש וחיחה פסא ב׳ שנים יחי‬
‫חדשים ונחעברה ממדינה שלי רלדח בשוק‬
‫שוויחה הולכח ממחוז ומחח אז ולכן חדץ שלחם‬
‫כשיחיו! ספא אוחזין בביציו לראיח א ם הוא ובר‬
‫ושטוז גיאנוו‪.‬‬
‫חקיסר מ״א מלך כשנח ל״ב ומלך ט״ז שגים •‬
‫ובשנח ס״ב בברישינא שחיא בלוטמריאח היו!‬
‫יודד דם ואש מן חשםים ג׳ ימים וגי לילוח‪.‬‬
‫ובשנח ם״ג היה באיטלייא ארבה שלא חיח‬
‫כמוהו מ מ ש כנפים ונתלו־ אז מ נ ס ח בחלול ונהר‬
‫רוםא נתנדל כי חחריב ח ב חבתים מ ו מ א עד‬
‫שחש מ מ ח י ח מ מ ל ‪.‬‬
‫בשנח ם״חלקחו הישמעאלים לקריטא מהיא‬
‫קנויאח וכן לכל מדינות איטלייא אשר על שפת‬
‫חים גזלו‪ ,‬ואו נתקבצו נ ל ח נ ו צ ח ם וחשליכום‬
‫מאיטליא וגם משיזלייא וחדנו הרמז מ ח ם ‪.‬‬
‫נ ש נ ת צ״נ א מ ו ו מ מלאך א ח ו שמו מיכאל‬
‫גפוליא בהר א ח ו ו ב ע מ ו וו! הנוצוים עושין אד‬
‫מיכאל בכ״ט בשיטיינבוו‪.‬‬
‫בשנת ק״ג עבוד הישמעאלים ש ה ם באפי־יקא‬
‫לשייילייא ולסולייא ולקו*• ארצית ילקהו מקנה רב‬
‫ובאו הנוצרים ונתקבצו ולקחו ה ש ל ל ‪.‬‬
‫בשנת קל׳׳א יצא ו ם ממעיין אוזר בנינובא יודה‬
‫סימן רע להם כי בשנה ההיא באו הישמעאלים‬
‫לחישכנא לפלורגםיא והרגו לחב בהם ולקתו‬
‫נשיהם ובניהם בשבי ובספינות‪ .‬וקצת נץ‬
‫הגיגובשיש היו אויבים על םישא שםעו א ת הדבר‬
‫הזה ובאו ו ל ח מ ו עם הישמעאלים בים וחצלו‬
‫נשיהם ובניהם מ י ו חשמעאלים ‪.‬‬
‫ובשנת ק^י נראה בשמש נמו ו ם ואו היו‬
‫מחים האנשים פתאום מרנים״א ‪.‬‬
‫הקיסר המ״א בשנת ק״ס ומלך עשי־ שנים‬
‫נקושטנטינוסלו‪.‬‬
‫הצושחים ילוםבח־וש חוץ מקיסו קושט׳נטינא‪.‬‬
‫קדום חצי היום ^‬
‫ב מ צ ח ם ט ל ו עלי בן רצואן שסי׳ חלקים ו ס פ ח‬
‫מלינוס‪.‬‬
‫בשגת קצ״ה חיח קומיטא וכן אוחוח י ו ל ו ו ז‬
‫ורעש מ ח נ ו ת שנפלו בתים ובים ‪.‬‬
‫]‪6295—6372‬‬
‫בשנת *ל״ד אמר ח נ ם גדול שיבשו חאלנוח‬
‫ושיבקע חארץ נאימליא ושיצא אטו מלמטזז ונן‬
‫היה ומיד היהה מגסה גדלה ‪.‬‬
‫נשנח של״ט נמישושוטמ״א שהיא ארם נהרים‬
‫נעיד אחד שנקרא אידישא והיהודים קורין לה‬
‫ערוק לקחוח חחורקיא והרגו כל ח נ ו צ ח ם ‪ ,‬ת א ת‬
‫חמדינח חיח ראגוש ששלח טוביח וכולי נ נ ח ו נ‬
‫נססרו‪.‬‬
‫בשנח ש״מ מלך באלרין חנוצרי ביחשלם כ״ד‬
‫שנים ולקח אשקלון ו נ נ ח לעוח ‪ ,‬ווח נלחם עם‬
‫חחורקוש וחרג מ ח ם ח׳ אלף ונן עשח ע ם אוםוח‬
‫אחרוח ועם דמשק מ ל ח מ ח ‪.‬‬
‫ונשנח שם״ח נחן רשוח חקיסר מאשננז‬
‫לנינונשיש שיעשו מ מ נ ע על ש מ ו ‪ .‬ובואוז חשנח‬
‫חלכו גינובשש עם רוקי די ״ י אילמיריאח ונלחמו‬
‫עם חחורקועו • י • חרגו צ' אלף ישמעאלים וחניאו‬
‫י' אלף שנויים י • •‬
‫נן סינא האישנלי הרוםא ה נ ד ל אנועלי שמו‬
‫וחיח מלך מטנייא ורוםא אחד נחן לו ס ם חמוח‬
‫נעבור קגאח וחוא ידע וח וקודם ש מ ח חרג לרופא‬
‫שנחן לו ס ם ח ם ו ח ‪ .‬ווח נן םינא חיח נשנח‬
‫שם״ת וכתב ספרים הרבה באלהיוח וכתב ספרים‬
‫ברפואה‪.‬‬
‫ונן נ ו ח חשנה אבן ראשד הפלוםוף קומינטדור‬
‫ססריאריסטו וחוא קורטוני ועשח ספר נ נ נ ד וגדול‬
‫מאד נתכונח וחוא נכנד מאד נין ח ח ו נ נ י ם ‪ ,‬ונן‬
‫עשח ספרים אחרים נ ח נ ו נ ח ‪.‬‬
‫אל ווהרי הרופא חגדול ג״נ א ו ‪.‬‬
‫בשנת שנ״ב אחר שהלך מלך אלסונסו מ ל ך‬
‫ספרד לירושלם כשתור לביתו מיד שנטוש נעשה‬
‫מלך ‪ ,‬ומיד פיראנדו אתיו מ ל ך ‪ ,‬וכשהלך‬
‫לישמעאלים מ ת ומלך אלםונשו בנו‪.‬־־‬
‫שנח שנ״ו ה ח ח ל עם אחד בצרסת בץ ההרים‬
‫אמונה ח ו ש ח עד חיום לפרוח לרבוח ליקח נשי‬
‫רעיחם ואין לחם שום רח ‪ .‬ואז יוקום נלה אהד‬
‫עשח ק״י פיקליש שחוא ס׳ חלוםוח בקוצר ספר‬
‫יוחנן אבני ג ל י ש ת ‪.‬‬
‫ומלך י״ב שנים‬ ‫בשנח שס״ה מלך מלן‬
‫ובשנח שע״א נלחמו הישמעאלים ־ י • ואחו­‬
‫וה מלכו במצרים‪.‬‬
‫ובשנח שע״ב נראו ג' צורוח כל אחד כמו שמש‬
‫במערב באוכטוברי ואח״ו נתראו • י •‬
‫ספר וחסין‬ ‫‪[250‬‬
‫ובשנח רצ׳׳ח לקחו חצרםחים ירושלם ובן ששח‬
‫שנים קודם וח אמרו שלקחוח נ״כ ‪.‬‬
‫ובשנח דצ״ט מלך בירושלם מלך נוצרים ל ק ה‬
‫אשקלץ ויפח ורוםילא ולקח וחב חדבח מ ח ם ‪ ,‬וכן‬
‫בחב ד׳ חייא הספרדי שהיח זזז בומנו! ואמר‬
‫ששנח רצ״זז מצאו חרומח שהכו בח לא״ח‬
‫מהנוצרים‪.‬‬
‫ובשנח אלף וק״א לנוצרים באו חישמעאלים‬
‫ועשו מלחמה ע ם הנוצרים והרגו הרבה מ ה ם ער‬
‫ידושלם‪.‬‬
‫בשנת ששת אלפים ושייר בחחלח הקוארישמא‬
‫נראה כוכב מאיר כ״וז יום ואחר זזז יום ח ' דילא‬
‫מינא נראו ב' לבנוח בבקר א ח ת במערב ואחח‬
‫במודוז‪ .‬וגם בעיר שלמאנקה בומני נראח בלילח‬
‫קשח שעטוה חירח כמו ה ש מ ש ואמרו כי בכל י״פו‬
‫שנים יקוזז זה שני פעמים ‪.‬‬
‫ובשנת ש״ה ה ל מ גינובשיש י י י די שוריאח‬
‫ושיויאאח וגיבל והרסו אוחם ולקחו מיד הישמעאלי'‬
‫ונתנו אלו חמדינוח למלך ׳רושלם שהיה בוטן‬
‫ההוא נוצרי‪ .‬ואו הביאו מ ש ם קערה מאישמידלדא‬
‫מרגלית שטווה ממון נדול לגינובא והיא שם עד‬
‫היום׳ ה ו ה ‪ ,‬ו ק אמדו שם שהביאו שם האפר‬
‫מיווזנן ה מ ט ב ל שנשרף בופו וראשו ברומא ‪.‬‬
‫ונשנת שי״ג היה דם יורד נ מ ו גשם באמצע‬
‫גוניו‪.‬‬
‫נ ש נ ח שי״ר היה מ ל ח מ ה נ ה ל ה על יפו נים‬
‫מישפמ‪*6‬לים ונוצרים ל ק ה ו הנוצרים ליפו ונחנוה‬
‫למלך ירושלם והלני לטיח שהיא צור המעטירה‬
‫שהיא קרונה לידושלם ולצידון‪ ,‬ואו רוקו אשר‬
‫לודניסייאניש מפני ני לו המוז מקיסר קושטנטינום‬
‫לקח לרודש ו ג ל לחם ונן לשיאו ל ט מ ו לאומיטלא‬
‫וגולם ל ק ח או לםוון ונחנח לוויגיםיאנוש ‪.‬‬
‫נשנח שנ״ו נ ל ד חזיר שהיח לו פגי א ד ם ‪ ,‬וג״נ‬
‫אמרו ש נ ל ד ה אפרווז בד׳ רגלים והיה ה ח ו ו ף קר‬
‫מאד וחיח רעב ומנפח י ו ק בבחמוח ועופות‬
‫שנלחמו אלח עם אלח ״ י בארץ באיטלייא ם ׳‬
‫אל מ ק ו ם אחר ‪.‬‬ ‫יום ונעחק העין‬
‫רשנח ש״ל מלך פואןו חנוצח נירושלם ומלך‬
‫י״א שנים והלך לפרס ונלהם עם הטותןש והרג ג'‬
‫אלף והמא שמיים ג׳ אלף ואחו־ זה המלך נפל‬
‫מעל סוסו וימת‪.‬‬

‫)עד גאן ימצא ‪":‬י אוכססורד *(‬

‫ת ם הספר יוחסין‬
 ‫סדר תנאים ואמוראים •‬
‫ה מ א מ י ה ו ה אןז כי יוכו כולל כללי ה ת ל מ ו ד א־לט ל ה י ו ת ו כולל גם כן קצת ס ד י תנאים‬
‫ואמוראים נק־א בפי הקדמונים בטיס ה א ח י י ן ה ו ה י והיא נדפס יאפורנה מ ת ו ך כיזב־יד יען‬
‫על ידי הגאון י ח י י ם יוסף דוד אזולאי בספיר ו ע י לחכמים ח ל ק שני י ו ח ח ב ס שמואל דוד‬
‫לרצאטר ח י י והדפיסו פעם עוניח ב כ י ם חמד רביעי לפי שתי נוסדואוח א ח י ו ח אשר מצא‬
‫ה א ח ח בבתב־־יד קנין ה ח כ ם כ מ י י ו ס ף אלימנצי י רחטוניח ב כ ת כ ־ י ד מחירי ו י ט י י י ולדעת‬
‫ש ד ל ח ו ב י רזמאמי ה ז ה ב ע ל ך עונת ת י מ ה לאלף החמישי י רעתח כבדני ה ח כ ם י י ״ ל‬
‫ייקום בנוסחא שלישית מ ח ו ך כ ח ב ־ י ד מ ח ז ו י ו י ט י י הנמצא בארצי אוקספורד י ו ל ח י ו ת ענין‬
‫ה מ א מ ר ה ז ה שגוי בפי הקדמונים י ונסמכים עליר בכללי ה ת ל מ ו ד ופסקי ה ל כ ה ‪ ,‬ויען הנוסדזא‬
‫חזאת משורנה מ ע ט מחנרסחאוח היאטוונרח ‪ ,‬א מ י ח י ל ה ד פ י ס ה עוד פעם י‬
‫אמנמ כ מ ק י ה כ ל כ ת ב י ־ י י ישנים גם מ ק י ה ח כ ת ב ־ י י ה י ה י ה מ א מ י י ם מרטעים י ו ה מ י נ י ם‬
‫ריק מכח מ ת י הנוסתארח היאטונרח חקנחי ה ד ב י י ם בנרסחא הזאח י ראה אשיי‬ ‫מקרטעים‬
‫שניתי ת מ צ א בהרף המאמר י כי הד!כם יי״ל אך ה ע ת ק ה מפויב&יח נתן בידי י רעל״ ח י ה‬
‫ל ט ה ר א ו ח ח מ כ ל מ י ג י ה י רלבל י ל א ה הקריא בבקי** ל ט ל ו ל ומילנו ה ד ב י י פ עם הנרמחארח‬
‫חקודמרח י הרםפחי אצל בל מ א מ י רמאמי הסימן חישווט ב ם פ י רעד לחכמים ועל •שי הסימן‬
‫ה מ ע ר‪-‬ך‬ ‫ה ז ח ירכל בנקלה למצרא פ ע י ד ב י ‪:‬‬

‫ומחיכ; אמר מר מעקר דבריו)סח(‪ .‬וכל מקום‬
‫שנאמר אמד רהמנא הלכה למשה מסיני)־ו(‪ .‬וכל‬
‫חיכי דאיכא חנא חוספחא היא על המשנד‪ .‬והוסיפו‬
‫אוחח חכסיס בגמרא‪ ,‬ותוספתא וו שאמרו שחיא‬
‫חוספת על המשנח אינח ח״ר‪ ,‬כמו שכחוב למעלה‬
‫שכל תנו רבנן חוספחא היא)סה(‪ .‬וכל חימ דאיכא‬
‫חסודי מחסרי והמ קח;׳ וח שנאי אחר חסורי םחסרי‬
‫ננמרא ואמרו חכמים חסר וה מן המשנח וכך ראוי‬
‫למשנח לומר הואיל ולא אמר חמשנח חיקנוח‬
‫חכמים ננמרא )סר(‪ .‬וכל היכ׳ דאיכא כל הנ׳ למה‬
‫לי צדיכא יחוור ואומר וצריכא כלומר חני חרו״הו‬
‫חרא אינון ושוין כחרא דברי וו צריכא ודברי וו‬
‫צריכא שדם־יהן שוין ואין ניניחם קושיא ולא‬
‫פלמח'‪ ,‬רג?א באו שחיהן אלא לפרש ולפסוק פלוגחא‬
‫וחכמים שהפליגו למעלח שאם חיח אומר צריכא‬
‫ולא חיח אומד וצריכא לא חיה אדם חכם יודע מ ה‬
‫אותה פלוגחא או הלכה והיה בה ססיקא גדולח לכך‬
‫נתנו אות לשתיה; כדי שלא תוכל לטעון עליהם‬
‫כלום ולא תהא לך בחן םפיקא כלל)ס(‪ .‬וכל חיכי‬
‫דאיכא הא תו למה לי כלומו הוסיף ואמר זו והלא‬
‫כבר אמרח פעם אחרת או בשוק פלוני או בפרק וה‬
‫חואיל ואמרו חכמים אותח ש ם ‪ .‬צריך חיה לומר‬
‫אוחח שאם לא חיו חמוץ ואומרץ בכין היח לך‬
‫נ ה ספיקא וטענה נתלה לטעץ בה)סא(‪ .‬וכל‬
‫הימ דאינא קושיא נתר קושיא ולא פסיקא הלכתא‬
‫חו׳ חיכא מטי כמקום שישי מ א ל ו שחי קושיאות‬
‫רמי ד נ ת ם חסחכל ועיץ שם יפח יפח‪ ,‬ומאוחן‬
‫רנר ד נ ת ם חלמוד קישיא הראשונה והשניה )סב(‪.‬‬
‫בי‪ $‬חיכי דאינא א ח מ ר ‪ ,‬והא אנן חנן ‪ ,‬ורמינחי‬
‫קושיא ולפרוס קא אחי ]ס[ ‪ ,‬וכל היכ׳ דאיכא‬
‫חיונחא דפלונ׳ תיונהא אץ הלכח כאוחו חכם אלא‬
‫כ ח נ י ת ותיונתא ש ו מ כמו ששונר דנרי חמדו‬
‫]נה[ ‪ .‬וכל היכי דאיכא מפנה או לא מפנה כלומר‬
‫פסוק וה ואינו מרבד נפסוקים א ח ת ם ולכך אני‬
‫אומר מפנה כאדם פנוי שאץ לו אשה כך פירוש‬
‫מסנה פנוי הפסוק לבדו הוא ואץ פסוק אחר‬
‫ש מ ד מ כמותו ]פי[ ‪ .‬וכל היכי דאיכא ולא שנינהו‬
‫כלומד חלא כנר נחנו ונשאלו בענץ ווו במקום סלוני‬
‫ו ה ש מ ו חשונה נבר בעניןוה ]מ[ ‪ .‬ובל היכ׳ דאיכא‬
‫והאנן חנן אשינו״ ליקי ל ס מ ו ך נלומר חואיל‬
‫ונשאנו ינחננו נענץ וח נפי סלוני והשננו חשובוח‬
‫לחכמים נאילו שינויי נסמוך עליהם ]נח[ ‪ .‬וכל חיכי‬
‫דאיכא םחינ ר' פלוני לא נ א אלא לאקשוי ולפרוכי‪,‬‬
‫מחיב גופו קושיא היא כמו חיונחא‪ .‬וכל חיכי‬
‫דאיכא איחבי יחיד ויחיד חוא ותיובתא חיא ]עט[‪.‬‬
‫וכל חיכי דאיכא אמר מר חשובח מאוחו ברייחא‬
‫שהיא תוספתא וחוםפחא חנו רבנן ]םי[ ‪ .‬וכלבתיחא‬
‫שאינח ח״ר אלא כמו דחניא ממנח אחה למד שהיא‬
‫סתירת כהנים‪ .‬וכל קל וחומר מחורח כחנים חוא‬
‫שההורה כולה אינה מהלכח אלא באלו שלשת‬
‫ספדים משנה ותוספתא וחורת נהנים ]סי[ ‪ .‬וכל‬
‫מקום שאתה מוצא אמד מר אחח למד שחשובח‬
‫חיא מאוחד! ברייחא שאמר למעלה נץ אמר מר‬
‫יה למעלה מהלכה שהיא קודם לוה א ס ר מר‬
‫ומאותה הלכה שהיא למעלה אתה למד אם תוססח‬
‫חיא ואם ח״כ חיא וממנח אחד‪ ,‬למד חלכה כ מ י ‪.‬‬
 ‫שדר תנאים ואמוראים‬ ‫‪[252‬‬
‫כ ס י ח י ) מ ( ‪ .‬אביי ירט* הלכתא מ ב א ב ו מאילי‬ ‫והירא דמסחפק לך ולא ידעת במאי קםשתעי‬
‫שיתא דהלכהא כאביי יסימן י ל ל כג״מ )לט( י רני‬ ‫וחלכחא כמאן ומאן אמרה חזוו וחסחכל למשנת‬
‫ייחנן ודי שמעין בן לקי* חלכח כר׳ יוחנן חוץ מהני‬ ‫טל אותה הלכה שהיא םפיקא לך וממנה אתח ל מ ו‬
‫חלח דהלניזא ו ת ש ל ק ש ‪ ,‬חרא חחולץ למעיברת‬ ‫)םנ(‪ .‬וכל תיקו דאיסורא לתומרא ו מ מ ו נ א לקולא‬
‫והפילה )נינמיח פ׳ הדוולץ(‪ ,‬יחנינא ) נ ש ניחלץ(‬ ‫) פ ח ( ‪ .‬וכל אידיא קושיא היא )סיא(‪ .‬וכל הדא‬
‫המחלק לננסיו ונו׳ רינה לאחד ומיעטו לאחד והטיית‬ ‫קושיא היא מ ץ והוי בה ר' פלוני ) ס ב ( ‪ .‬וכל היכי‬
‫להם את ה נ מ ו ‪ ,‬וחליחאח חכוחב נל ננסיו לננו‬ ‫דאיכא אדרבה תירץ מלתא היא בלומר שמא כך‬
‫לאחר מוחו האב אינו יכול למכור מפני שכתובץ‬ ‫הוא ושמא אינו כך ומטרשץ אותה בסברא )נט(‪.‬‬
‫לבן וכוי‪ .‬בחני חלח הלכחא כ ד ש ל ק ש ) ל ב ( ‪ .‬כל‬ ‫ונל מקום ששנינו במשנה אמרו ובד׳׳א ואימתי‬
‫חיכי ראיכא ר׳ אליעזר ור' עקיבא חלכחא כר״א‪ ,‬ר׳‬ ‫ומנץ הלנה למשה מ ס י נ י ) י ( ‪ .‬ונל מקום שנאמו‬
‫מאיר ור׳ יחודה חלכח כר״י )טי(‪ .‬ר' יוסף ור׳‬ ‫קושיא דנר תלד הוא ונן נל תיובתא ) נ י ( ‪ .‬ונל‬
‫יהודה הלכה כר׳ יוסף‪ .‬ר׳ מאיר ור׳ יוסף חלכח נר׳‬ ‫מקום שאמר אמר ר׳ פלוני משום ר ׳ סלוני לא ר מ‬
‫יוסף‪ .‬ר' שמעץ ודי יוסף חלנח נו״י‪ .‬ו ' נחמיה ודי‬ ‫ה ו א ‪ ,‬וכל םקום שאמר אמר ר׳ פלוני א״ר פלוני‬
‫ר מ הוא )עז ע ח ( ‪ .‬וכל מקום ואיכא מי מ ל ת ומי ‪ .‬יוסף חלכח כר״י‪ .‬ר' אליעור ור׳ יוסף חלנה נר״י‪.‬‬
‫בכל אלי הלכח כר״י מחנירו ראסדינן ר' יוסף דםוקו‬ ‫מ ל ח מלעשות מלאכה אמר)עה( ‪ .‬וכל רבי מאוץ‬
‫עמו אבל עם נחלקי עליי חכמים חלכה כ ח כ מ י ם ‪.‬‬ ‫ש ו א ל ונל רב ומר מבבל)סח(‪ .‬וכל חיכי דאינא‬
‫ד׳יי ודי שמעון הלכה כר׳ שםעץ )יי(‪ .‬ר' יהודה ודי‬ ‫קמיפלד ח נ ם מ ש י נ ה הוא )עב(‪ .‬ונל תית׳ לי‬
‫אליעזר בן יעקב הלכה כראב״י)יט(‪ .‬רני ור׳ אלמטר‬ ‫קללה היא )ענ(‪ .‬וכל אירכר שנדה שמתא היא‬
‫בר׳ שמעץ הלכה כ ר ׳ ) מ ( ‪ .‬ר׳ ור׳ יוסף בר יהודח‬ ‫ושמתיה )עי( י ונל עוות שהעיו־ו ננתידתא ו מ‬
‫הלכה כר׳‪ .‬בד״א שאמר משמו אבל אמר משום‬ ‫מ ז ו ) ע ( ‪ .‬וכל היכי ואינא השתא ולא איתמר‬
‫אביו הלכתא כאביו‪ .‬ר׳ ור׳ עסף בר שמעון הלכה‬ ‫דעבד כמר עבו וועבו‬ ‫הלבתא לא כמר ולא כמר‬
‫כר׳)בא(‪ .‬ונל מקום דאיכא ר׳ שמעץ בו״א בלי‬ ‫כמד ע מ וכן ה ל כ ה ) ם ( ‪ .‬וכל מקום ש ש ד ה ם‬
‫מחלוקה חלנח נמוחו ) ט ( ‪ .‬רני ודשנ״נ הלבח‬ ‫חולקים בהלכח ואחד מ מ י ע בסיוע אחד מ ה ם‬
‫כרשנ״ג )כא(‪ .‬ר׳ אליעור ור׳ י ח ש ע חלכח נו*י‬
‫הלנה מ מ י המנריע)יי(‪ .‬והיני רקא מקשץ תרי‬
‫)טי(‪ .‬ו״נ ור׳ יהושע הלנח נר׳׳ג)כא(‪ .‬ר״ע וליש‬
‫אמוראים ותרץ תנאים אהדדי ולא אתמר הלכתא‬
‫הלכה כר׳׳ע‪ .‬ר׳ע ור׳ יוהנן נן נורי ה' נר״ע )טי(‪.‬‬
‫לא כמו ולא כ מ ו חזי אי איכא רבה מזרי תלמירא‬
‫ר׳ יהודה ור׳ נהמיה הלכה כר׳ נהמיה)יח(‪ .‬רבה‬
‫אץ הלכה כחלמד במקום ו ב ‪ ,‬וחן ועוזך מ ו ל ו‬
‫ורנ יוסף הלכה כרנ יוסף)לי(‪ .‬ר׳ מאיד ור׳ שמעון‬
‫החכמים המסלינים זח עם זח שאכחוכ לך ולא‬
‫הלכה כדברי ה מ ח מ י ר ) ב ( ‪ .‬ר נ ור׳ יוחנן הלכה כליי‬
‫תטעה לעולם‪ ,‬הלכח מ ״ ע מזזניו־ו ולא מחמין‬
‫שמואל ור׳ יוחנן הלכה כר״י)לא(‪ .‬ר נ הונא ורב‬
‫כנץ ר״ט ור' עקיבא‪ ,‬מחניריו ח נ מ י ם וזזניוז ח נ ם‬
‫חםרא הלנה כרב ה ו נ א ) ל ה ( ‪ .‬רב אחא ורבינא הל׳‬
‫א ח ו נגץ שהפליג עם חבית או עם חביויו והלכח‬
‫כרנינא בר טאומצי ביעי ו מ ז ת ק י ‪ .‬ואלו נ׳ הלכות‬
‫כרי עסף מ ח נ י ת ודלכחא כר׳ מ ח נ י ת ולא ם ח נ י ת ו‬
‫הן ושלשחן בפרק גיו ה נ ש ה ‪ ,‬ובהללו אץ הלכחא‬
‫)טי טו בח(‪ .‬ועוד הלכוזא כר׳ בכל ערובץ אבל לא‬
‫כרבינא אלא כרב אחא)לי(‪ .‬רב אשי ורב כהנא חל׳‬
‫במחיצות ) כ ב ( ‪ .‬וחלכחא מ ב נחמן בתני וכרב‬
‫כרב כחנא )לח(‪ .‬רב חונא ורב חל׳ כרב )לי!(‪ .‬רב‬
‫אשי באיסורי ]לב[‪ .‬והלכחא כמר בד רב אשי כנולי‬
‫אשי ודבינא הלבה כרבעא )לח(‪ .‬ס ת ם מ ש נ ח ר‬
‫חלמודא בר ממיםך ש מ ע ת וממכתב ח ו ו ע ה נ ו פ ך‬
‫מ א י ו ‪ .‬ס ת ם נדיתא ר' נ ח מ י ה ‪ .‬ס ת ם ס פ ו א ר ׳‬
‫ש מ ע ה לטונננדו שאינו השוו ומנתב הורעה מ ו ן‬
‫יהודה‪ .‬ם ח ם ספר•ו' ש מ ע ץ ‪ .‬ינלחי א ל י נ א ו ו ׳‬
‫חהוא דאומין ליה וחביתו ש ח ת בכילחא באלו ש ד ם‬
‫׳גקינא וסינץ מד״ש ] א [ ‪•© .‬ף משנה ר' נ ת ן ‪ .‬סיף‬
‫אץ הלכח כ מ ר בר רב אשי)לח(‪ .‬וחלכח מיב״ל‬
‫הודאה רב אשי ודבינא‪ .‬םוף סבוראי מר רב נירא‬
‫בכל מ ק ו ם ‪ .‬וחלכח מיב״ל בכולח משנח ) ט ( ‪.‬‬
‫ו מ ו ו נ ס מ ו נ א ‪ .‬ו ׳ מאיו־ ור׳ יוסף ודי נהמיה ור״א‬
‫נן יעקנ ודי שמעון וו׳ יהווה ור׳ אאעור נ ן שמוע‬ ‫יחלכח כרי שמעון ב ד מ שאינו־ מחכוץ כנץ להוציא‬
‫יד׳ יוסף נ ר יהודה ודי שמעאל נר׳ עסף ודיש נ ן‬ ‫דם נחולים נשנות דאינו מ ח מ ץ לחיציא ד ם אלא‬
‫אלעזר וושנ״ג ודי אליעור ור׳ יהושע ור״ג ווייע‬ ‫לנעילח‪ .‬וכנץ פקק חחניוח שאינו מ ח מ י ן לסחיטה‬
‫וו״י ק נירי בית שמאי וביח הלל כולהו הנאים ‪.‬‬ ‫אלא לחוציא יץ ושניחם מוחרץ ו ק נ נ ל ו מ שאינו‬
‫וחיכי רמםחפקא לך בחכם א׳ בתנאין או באמוראץ‬ ‫מ ח מ ץ כנץ אלו חלכה כ מ ו ח ו ) ס ( ‪ .‬וכל מקום‬
‫שאמר ר' שמעון בן אלעזד בלא מחלוקות חלכח‬
 ‫]‪253‬‬ ‫ואמוראים‬
‫בתרייהו לא קאהשיב להו ]ח[ ‪ .‬כל י״א רב נתן וכל‬
‫אתרים ר' מאיר ) י ( ‪ .‬כל היכי דאיכא ס ת ס ואת״כ‬
‫מחלוקת אין הלכה כ ס ת ם ‪ .‬מחלוקות ואת״כ ס ת ם‬
‫חלכח כסתם ‪ .‬מתלוקת דברייתא וסתמח דמטונה‬
‫חלכח כםחם ד מ ש נ ח ‪ .‬מתלוקת דמטונח וסחמא‬
‫דברייחא אץ הלכה נ ס ח מ א דברייחא )יא(‪ .‬והיינו‬
‫דקאמר רבי לא מ נ ח חייא מנלן‪ .‬חוספחא לא דבר‬
‫מקוים חוא ולא דבר קצוב ח ו א ‪ ,‬מפני שחוםפחא‬
‫וחורח בחנים שחיא סיפרא דבי רב וסיפרי סיחם‬
‫הומש אלה שמוח וחומפו חסמודים וחומש מפונח‬
‫חורה ששמו מדרש והללו נקראין בחלמוד ברייחא ‪.‬‬
‫יש מהן שהן הלכה ויש שאין חלכח‪ .‬כל ברייחא‬
‫שחולקץ עליח בחלמוד אין חלכח במוחה‪ .‬וכל שאין‬
‫חולקץ עליח בחלמוד חלכח כ מ ו ח ח ‪ .‬דחא מחניחץ‬
‫דדייקא טפי מברייחא‪ ,‬ומצינו בכמח מקומוח דלית‬
‫חלכחא כמחניחין‪ ,‬פעמי׳ אמרינן מחני׳ יחידאח חיא‬
‫ופעמים אמרינן מנו ר״ע ועקרינן לה מן חלכחא‪,‬‬
‫ופעמים אמרינן מנו ניח שמאי היא לאפוקי מב״ה‬
‫דעקרינן לידו מ ח ל כ ח א ‪ .‬כנץ חעושח ציציח לעצמו‬
‫וכו׳ ]כי[ ‪.‬‬
‫מ מ ו ח מ ש ח ועד חלל חוקן ח״ר סררי משנח‬
‫היו‪ .‬מן הלל ו א ל ך העני חעולם וחלשה שרח של‬
‫חורה • ולא נשארו אלא ששה סדרי מ ש נ ה ‪ .‬רב‬
‫רבח ח ח ה ל בהוראה ‪ .‬הרב עד רב אשי ורבינא‬
‫מאחים שנח • וחם חיו סיף חוראח ‪ .‬ואחר אלו‬
‫ח ם רבנן סבוראי שבוכיחם נמחחו שמים ונרקעח‬
‫ח א ר ץ ‪ .‬אמר בן עואי כל חכמי ישראל דומין‬
‫כקליפה השום ה‪,‬־ץ מהקרח הוח ומנו ר״ע ק יוסף‬
‫ודי יחושע בן קרחה הוא בנו של ר׳ עקיבא ] ב [ ‪.‬‬
‫כל צזעשה בהסיד אהד א׳ כץ נ' הוא‪ .‬או ר׳ יהודה‬
‫בן דמא או ר׳ יהודה בר אילעא־ או ר' יהודה בן‬
‫בבא ) כ ט ( ‪ .‬וכל חיכי דאיכא הני רב םפרא משום‬
‫חד דבי רנ ומנו ר״נ הוא ) ל ( ‪ .‬במהלוקה רב‬
‫ושמואל וחשחכח בחרייחו דפליגי בחך כנץ אביי‬
‫ורבא דפליני על הן־ פלונחא חלכתא כבתראי ]נ[ •‬
‫ואע״נ שאמרו חכמים חלכח כפלוני מחבית היכא‬
‫דאיכא רבנן בתראי דקיימי בטעמי דד‪,‬ך דפליגי‬
‫עלוי הלכתא כותייהו ]כי[ ‪ .‬כל מיהא ברייתא חיא‬
‫]פר[‪.‬‬
‫סדר תנאינ‬
‫ל א ידעת אי בר זוגיה הוי אי רבו הזי בהרי מצי‬
‫־ישכתת לה מאלו שאכתוב לך ל מ ט ה י‬
‫הרי לך סדר הכמי' שהיו בתהילת סידור המשנה‬
‫ת ה ל ת ההככדם היו • שמעון ה צ ד ק מכנסת‬
‫ה נ ת ל ה והוא ריבץ תורה בישראל ‪ .‬ואתריו אנטיגנוס‬
‫איש ס ו כ ו ‪ .‬ואחריו יוסי בן יועור ויוסי בן י ו ח נ ן ‪.‬‬
‫ואחריחם יחושע וניחא׳ הארבלי‪ .‬ואחריהם יחורח‬
‫בן טבאי ושמעון נן ש ט ח ואהתח' שמעץ ואבטליון‬
‫ואחריחם שמאי וחלל ואחריחם ר' שמעון ואחריו‬
‫רבן גמליאל ואחריו שמעון בנו ואחריו ר׳ ור׳ נ ח ן ‪.‬‬
‫ח ת לך סוף חחנאין ) פ ט ( ‪.‬‬
‫ח ח ל ח א מ ו ר א ץ • ר׳ יוהנן וריש לקיש ואהריהם‬
‫רב ישמואל וא־חתחם רב חונא ורנ חםדא ואחריהם‬
‫רב נחמן ורב ששח ואחריח׳ רבח ורב יוסף ואחתחן‬
‫אביי ורבא ואהריהם רבינא ורב א ש י ‪ .‬ח ם חיו סיף‬
‫הוראה )םי(‪ ^ .‬ד ז ת ה ם רב זגא ורב נמונא ‪ ,‬ה ם‬
‫צ‬
‫היו סוף סביראין) ( •‬
‫הרי סדר הכמים שהיו בכל דור והנך אחריני‬
‫דהוו חלמידייהו לא נהשב ל ה ו ‪ ,‬וחן דעתד שמכאן‬
‫א ת ח למד מאן חוי דבח ומאן ח ר חלמיוא ומאן‬
‫הוי בר וובא‪.‬‬
‫ו ה ת לך סדר חכמים א ה ר ‪ .‬שמאי והלל חיו‬
‫בביח שני בסנהדרץ‪ .‬ורבן יוהנן בן וכאי קבל מ ה ם‬
‫והיד‪ ,‬בחורבן חביח ‪ ,‬וקבע ישיבח לחורחימ׳ ש נ ח ‪.‬‬
‫ר׳ אליעזר ור' יהושע ורבן במליאל קבלו מריב״ו •‬
‫ר׳ טרפון ור׳ עקיבא ור' ישמעאל קבלו מר״א ומר״י‪.‬‬
‫ר' מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי יד׳ נהמיה ור' אליעור‬
‫בן שמוע קבלו מר״ט ומר״ע‪ .‬ורבי ור' נחן מר׳‬
‫מאיר וחביתו‪ .‬ר' חייא ודי שמעון ברבי ובו קפרא‬
‫ור׳ חנינא מרבי‪ .‬חרי לך סוף חנאים ‪:‬‬
‫ת ח י ל ח א מ ו ר א י ם ‪ .‬רב בבבל וו׳ יוחנן באיי •‬
‫חלמית רב ושמואל רב חונא ורב כחנא ורב אםי‬
‫ורב יחווח ורב נ ח מ ן ‪ .‬ל מ ט ח מ ח ם רב חסרא ורב‬
‫ששת ולמטח מ ח ם רבח ורב יוסף‪ .‬ל מ ט ח מ ה ם‬
‫אביי ורבא‪ .‬ל מ ט ח מ ח ם רב פפא ורב חונא בריח‬
‫דרב יהושע‪ .‬ל מ ט ח ם ח ם רבינא ורב אשי)פו(‪ .‬חרי‬
‫אלו בבבל‪ .‬בארץ ישראל חלמיוי ור׳ יוהנן ת ש לקיטו‬
‫ותב״ל ור׳ אליעזר‪ .‬ולמטה מ ח ם רב אמי ורב אשי‪.‬‬
‫הרי לך סדר חכמים שחיו בכל דור וחני ו ח ו ו‬
 ‫‪254‬‬
‫ואלד‪ .‬המלות הנשמטות בתוך הכתב יד‬
‫‪ *3‬רבי ורטיב״ג‪.‬‬
‫‪ *53‬ע״א ‪ 4‬המשנה‪ .‬ל׳ב‪15‬םסי‪ 18 .‬םבי׳ה‬
‫דעקרינן ליה ‪ *3 .‬נשארו‪ 24 .‬בהוראה ‪.‬‬
‫‪ 37‬דאינא‪.‬‬
‫י ‪ * 5‬ןל^א ‪4‬דמםונא לקילא‪ 5 .‬איריא‪ 12 .‬אמר‪.‬‬
‫‪ !3‬יוד סלוני י ‪ 29‬ולא מחניויו‪ 30 .‬ורבי‬
‫עקיבא‪.‬‬
‫‪ 12‬דאיבא‪.‬‬ ‫‪ *52‬ע״ב ‪ 8‬לממד‪ !9 .‬רבי‬

‫ואלה הטלות המוטעות מתוך הכתב יד‬

‫טעות‬ ‫ויקיץ‬ ‫מעדת‬ ‫^?*״ן‬ ‫פועוח‬ ‫ודקין‬
‫*‪ *5‬א ‪ 38‬דאומין‪ .‬ב מ ם חמד‬ ‫‪ 252‬א ‪ 16‬במקום חימ ואיכא‬ ‫פניו‬ ‫•‪ *5‬א ‪ 8‬פנוי‬
‫גרם דאכמין‪.‬‬ ‫קמיפלגי חכם י בחונ‬ ‫ולא השבנו‬ ‫‪ 11‬והשמו‬
‫*‪ 25‬ב ‪ 8‬שנחובץ שאין מתנין‬ ‫קמיח‪.‬‬ ‫שינוייה‬ ‫‪. !4‬שינויי‬
‫‪ 28‬שמעון יוחנן‬ ‫‪ >9‬בבחידחא חיי בחורחא‬ ‫במםוא‬ ‫‪ 4‬ממדא‬ ‫‪1‬‬

‫‪ 34‬בםדדצוד! במוחצוז‬ ‫שתיהן‬ ‫‪ 18‬לשתיהן‬

‫‪ *53‬נ ‪ 26‬מוקעת מבקעות‬
‫בסש־א‬ ‫*‪ *5‬א ‪ 8‬בםמא‬
‫‪ 38‬מייחא בתרייתא‬
‫יוחסין‪:‬‬ ‫בספר‬ ‫השמטות והערות‬
‫ש ם ‪ ,‬ובא מ אהילאי‪.‬‬ ‫ש ם ‪ ,‬ו נ א נ ו אבינא‬ ‫‪ 3‬א ‪•! .‬הוי ודי יוסי נן ניפר‪ ,‬נשמט והוא‬ ‫‪1‬‬

‫שם‪,‬‬ ‫ו״ק ו נ ה מ אהילאי‪.‬‬ ‫מוונר נחוספחא שאומר משום ר׳ אליעזר ומשום‬

‫ובא מ מ ו נ א ‪ .‬ר״ק רבה בו נ ו ו י א ‪ .‬ש פ ‪ ,‬ו נ א‬ ‫ר' שמעון שוודי‪.‬‬
‫זוסוי א״ל לונ נחמן‪ .‬מ ״ ק נ ת י נ בוה״ל•‪ ,‬ובא‬ ‫‪ 87‬א ־‪ 2‬אשר ייא‪ .‬נואח ני מלח לא יחרה‪.‬‬
‫וומי ובי ו ב ססי סוף ש נ ת ‪ ,‬ורש״י גר־פ ר' אנא‬ ‫‪ 9‬מ נ ר מ ה מ הווחר ‪ .‬אפר ש״ש חנך רואח‬ ‫‪6‬‬

‫מ ט י ‪ .‬סרק הקומץ‪ .‬ש ם ‪ ,‬רבא בר מ ה נ א ‪.‬‬
‫‪;,‬ר״ק רבא מ רב ה נ ן ‪ ,‬עיין בר רב הנן‪.‬‬
‫‪ 183‬א ‪ .‬ובא מהסיא‪ .‬ו״ק ובא ב ו מהסיא ‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ובא בו מ מ ל ‪ .‬ו״ק ובה מ מ מ ל ‪.‬‬
‫‪ 183‬ב ‪ .‬ובא מ י ה ו ו ב עילאי‪ .‬ו״ק ו ב ה מ י ה‬
‫ו ו ב עילאי ‪ .‬ש ם ‪ .‬ובא מ שומני‪ .‬ו״ק ובה‬
‫מ שומני‪.‬‬
‫‪ 184‬א ‪ .‬ר ב א מ ש י ר א ‪ .‬דייק רבה מ שירא‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬רבא מ שמעון‪ .‬ר״ק רבה מ שמעון‪.‬‬
‫בבא בחרא ‪ .‬לב ב ‪.‬‬
‫‪ 185‬א ‪ .‬איל אניי לונה ו ו ד ו י ו מ מ ו ן מ ו וםאני‬
‫לי ס י מ ס מ י ת א ‪ ,‬זה נמצא נ ם נ ש נ ת 'קנג א ‪.‬‬
‫‪ 186‬ב ‪ .‬ולא ו ב ה ווב יוסף‪ .‬צ*ל ונם ו נ ה ו ו נ‬
‫יוסף‪ .‬בכ״י היה כתוב א׳א ווב ווב יוסף‪ ,‬לסי‬
‫המחבר להלןצ״ל ק ‪ .‬עיין רוי השלישי מ ב נ ן‬
‫סבוראי‪.‬‬
‫‪ 187‬ב ‪ .‬שווה נ ״ ז ‪ ,‬ונש׳ ה ג ו ב ר ‪ .‬ו ״ ל ה ש ו מ‬
‫א ת הסועל ם ]סו א [ ‪.‬‬
‫‪ 190‬ב ‪ .‬ו ' שמאי נמצא ליזלן ‪ 194‬ב ‪.‬‬
‫‪ 148‬א ‪ .‬שורד‪ .‬י״ר‪ .‬ש נ ח מ ה םאביה‪ .‬אםשו‬
‫צ״ל שנחרבח באבא‪ ,‬שחיא עיר על ים חשחור‪.‬‬
‫או באיאש עיר ישנה בנאפולי‪ .‬ש ם שורה ב א ‪,‬‬
‫‪ .‬ע״א מ ל ‪ ,‬אולי צ״ל ע״א אלף‪.‬‬
‫‪ 248‬ב ‪ . 30‬בשנת חייב‪ ,‬א ל י צ״ל בשנח חי״ב‬
‫ש ם שורח ‪ . 44‬ונשנח ל״נ‪ ,‬יחנן לחיות תנ״ב‪.‬‬
‫נעיניך סנלוח חדומים על צ ד ק עחק לא ידעו‬
‫ולא ינינו ההופנים ללענה ד מ י ם ש ה ם ננשונו‬
‫של ע ל ם ודנת הספר החחום לוד יחשנוהו‬
‫וישימו לאל מלתו וראיותם וטענוחיזזם הנל‬
‫ואץ נ ם מועל ‪] .‬ופוס קוסטנפינא ו ף ק מ ו [ ‪.‬‬
‫‪ 101‬א ••‪ 20 .‬מלח ל נ ל אץ לח ש ח ר ‪.‬‬
‫ךס‪,‬׳ נ ‪ .‬ר נ א ו י ר א ס נ א ‪ .‬ס ס ח י ם נ א א ‪.‬‬
‫‪ 109‬א ‪ .‬רנ אחא קרחינאח‪ .‬מ נ ו ח לנ א ‪.‬‬
‫‪ 121‬נ ‪ .‬נ ש פ ט ו ׳ מ נ י ה חוחניה ו ו ׳ חייא חוח‬
‫מצלי נ מ ג' שנץ וקוי ק״ש‪.‬‬
‫‪ 122‬נ ‪ .‬גידול נ ו ועילאי ש ו ו לח גימא לוניחהו‬
‫גיפץ לו א ‪.‬‬
‫‪ 129‬א ‪ .‬ו' חילאי‪ .‬וסוס קוםטנטינא‪.‬‬
‫‪ 136‬נ ‪ .‬ו' חייא מ ו נ א ו ו נ ייסא מצלי לנ׳ שעץ‬
‫)נ״א שנין(‪.‬‬
‫‪ !37‬א ‪ .‬ובחייא מחוומין‪ .‬בנוסחא וידן ו ב‬
‫חייא מחוומיו‪ .‬ש ם ‪ ,‬וב חייא םמסחניא חוח‬
‫שכיח קפיח ררבא ‪ .‬חעניח פ א ‪.‬‬
‫‪ 172‬א ‪ .‬וב סימא מ י ח דוב אידי‪ .‬ואמרי לח‬
‫ו ב סיסא ב ת ה ת ב אשי‪ .‬הקוםץ ו ב ח כח א ‪.‬‬
‫‪ !73‬ב ‪ .11‬עויא א מ ה ו ו ב א ה א ‪ .‬עיין ערך ו ב‬
‫אהא מ י ה ו ו ב ארא ‪.‬‬
‫‪ 181‬ב ‪ .‬א מ ה ו ו ב • מ ״ ק כחוב אביו ו' יוםיה‬
‫ש ם ‪_ ,‬וב א מ ה ו ו ב משושיא ס' עושץ סםין‪.‬‬
‫וסוס קוספנפינא •‬
 ‫לוח טעות הדפוס •‬
‫ייקיז‬ ‫צי• עםיד שירח טעיי!‬ ‫ייקמ‬ ‫‪1‬נ‪1‬־ עמיד שירח טעית‬
‫בעלי‬ ‫נ ‪ 1$‬בעלח‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫יוסי לחוד רוסי‬ ‫יוסי לחוד יוסי‬ ‫‪ ! 4‬א •‪5‬‬
‫הגדול‬ ‫א ‪ 13‬שגדול‬ ‫‪87‬‬ ‫הווגוח‬ ‫חוכוח‬ ‫א '‪3‬‬
‫לרבינא‬ ‫א ‪ 1‬לרבניא‬ ‫‪102‬‬ ‫ויצא‬ ‫וצא‬ ‫‪ *7‬ב •‪7‬‬
‫בידים‬ ‫ב ‪ 10‬בידים‬ ‫‪120‬‬ ‫מצא‬ ‫מצאח‬ ‫‪ •9‬ב ״ ‪1 9‬‬
‫מר זוטרא‬ ‫א ‪ 26‬רב ווטרא‬ ‫*‪13‬‬ ‫הקכי׳ה‬ ‫חקכ׳׳ח‬ ‫‪ 22‬ב ‪24‬‬
‫אחד‬ ‫ב ‪ 6‬אחר‬ ‫‪168‬‬ ‫אבטולמס‬ ‫אבטולם‬
‫במה‬ ‫ב ך‪ 1‬בכםח‬ ‫‪168‬‬ ‫מאחד‬ ‫מאחר‬ ‫א ‪4‬‬ ‫‪24‬‬
‫‪ 0‬ח לי בימום‬ ‫א ‪ 18‬וה לי נימוס‬ ‫‪171‬‬ ‫ער‬ ‫עם‬ ‫ך!‬ ‫ב‬ ‫‪30‬‬
‫בדיה‬ ‫ב •••‪ 10‬בביח‬ ‫‪172‬‬ ‫ואל חעשח‬ ‫ואל‬ ‫א •י ‪5‬‬ ‫*‪3‬‬
‫דגבוא רבח‬ ‫ב •־•‪ 15‬רנבר רבחא‬ ‫‪176‬‬ ‫דססיקתא‬ ‫דסיםקתא‬ ‫ב *‪1‬‬ ‫‪33‬‬
‫רבה‬ ‫ב ‪ 14‬רבא‬ ‫‪183‬‬ ‫כנגד‬ ‫כנס­‬ ‫א •••‪19‬‬ ‫‪34‬‬
‫ועשה‬ ‫ב ך‪ 2‬ועטיב‬ ‫‪184‬‬ ‫ונלוי‬ ‫וגליו‬ ‫ב !‬ ‫‪39‬‬
‫מרענא‬ ‫ב ‪ 5‬מתינא‬ ‫‪191‬‬ ‫וכן‬ ‫ובן‬ ‫‪2‬‬‫‪3‬‬ ‫א‬ ‫•‪4‬‬
‫ואגושחין‬ ‫א ‪ 28‬ואנושתיו‬ ‫‪232‬‬ ‫בריש‬ ‫בדש‬ ‫ב ‪20‬‬
‫ממלכות‬ ‫ב ••• ‪ 1‬למלכות‬ ‫‪2 3‬‬
‫‪3‬‬
‫אליעור‬ ‫אלעור‬ ‫ב ‪21‬‬ ‫‪44‬‬
‫א ‪ 6‬באישקלא בוניאח באישקלאבוניאה‬ ‫‪242‬‬ ‫בתייו‬ ‫בחיוי‬ ‫א ‪4‬‬ ‫‪45‬‬
‫סיפורו‬ ‫נ ‪ 17‬סיטדו‬ ‫‪244‬‬ ‫אצטרובלי‬ ‫אצטדוביל‬ ‫ב ••• ‪1‬‬
‫וקרא לירופולם‬ ‫ב ‪ 6‬וקראל ירושלים‬ ‫‪245‬‬ ‫בחבורה‬ ‫בבהורה‬ ‫ב ‪1‬‬ ‫‪47‬‬
‫בכל‬ ‫א ‪ *9‬כבל‬ ‫‪247‬‬ ‫אלעור‬ ‫אליעזר‬ ‫א••• ‪1‬‬ ‫‪56‬‬
 ‫יוסף הכהן נגד אפיון‪:‬‬
‫ספר ראשון‬
‫•‬
‫וכאלו היו ניום אחמול ה מ ה נ מ ו מיני עדיהם‬
‫וחמצאוח חכמוחיחם ומנחגי ח ק י ה ם ‪ ,‬כי ה ם לא‬
‫שמו אל לבם לדקדק מאד בדבתחם אמיר ספרו‬
‫לדור א ה ר ו ן ‪ .‬אולם וה בתר בעדוח פיחס כי‬
‫הבשריים וחצוריים )ואני לא אחשוב אח בני עמי‬
‫בחוכם( חיו חראשונים אשר פומנו ו מ ו נ ו ח‬
‫העתיקים ותולדות בני חאדם מראש בספריהם‬
‫למשמרת ‪ ,‬יען כמעט כל העמים האלה יושבים‬
‫בארצות בטותות אשר לא יהרסו ולא יאבדו בנקלה‬
‫מני ארץ ‪ .‬גם ואנו שלא יםול רבר ארצה מכל‬
‫הנרולות אשר קרו בתוכם‪ ,‬וע״כ היו ו ב ת הסופרים‬
‫לקרש בעיניהם דהרתו אותם על לוה לוכרון עולם‬
‫מפי סופריהם המפורסמים בתכמה אשר היו‬
‫בקרבם ‪ ,‬לא כן אדמת בני ען אשר רבבות ח ר מ ו ת‬
‫ע ב ת עליח‪ ,‬וימחו מספריחם כל חקותת‬
‫חראשונות ותולרוח חדשוח חתחדשו בח חמיד ‪,‬‬
‫ויאמרו בלבבם כי כל אחד מ ה ם היה מאבות‬
‫התולדה חחדשח ‪ .‬גם אוחיוח חמכחב אשר לחם‬
‫נתחדשו בידה׳ בתב עמל ויגיע׳ א ך זה ומן לא כביר‪,‬‬
‫ש אשו חחיגעו לחוכיח כי יריעת מכתבם נושנח‬
‫מאד ו א מ ת ני למווחו מחננענים ומן קוימיו‪ ,‬אבל‬
‫אץ איש בקרבם אשר יונל לחראוח מ נ ח נ ש ן מ ח‬
‫מזמן חקדום ח ח ו א ‪ .‬נ ם לא נמצא מאומח טמון‬
‫בםקושעזם או נטירוח ח ע ם חאחרוח אשר ל ה ם ‪,‬‬
‫חנח זח עוד נספק גדול חוא מפני ני אלח האנשים‬
‫אשר היינו נ צ נ א למלחמח ם ר ד א חיו ימים רבים‬
‫אחרי ק ‪ .‬ועוד ש לחקור ה י ט נ א ם אלה אוחיוח‬
‫ח מ נ ח נ חיו ידועים ליונים נ ע ח חחיא ‪ .‬א מ נ ם כלם‬
‫פ ח אחד יורו ת אץ לחם מ כ ת נ יוחד יטץ מטרת‬
‫אוםיווס והוא לועח הכל היה א ח ת מלחמת‬
‫ם ת ־ א ‪ .‬ו ש אשו עוו יוסיפו לאמו כי הוא נ ם‬
‫חוא לא חשאיר שיריו אחריו בכתובים ‪ ,‬ורק היו‬
‫ידועים על שפתי חחמון אבחץ ואחרי כן ח ו ב ת‬
‫על ידי א ת ת ם ‪ ,‬ובגלל זה שובים ה ם זה מ ז ה ‪.‬‬
‫ועל דבר סופרי קותתיהם במו קדימיו ת מיליטום‬
‫יאקוולום ת א ת ו ס וחבאים אחריחם חיו א ך זמן‬
‫מעטו לפני שלוח מלך פ ו ס א ח מ ח נ ה ו לאוץ יון‪.‬‬
‫לאיפאשרייטום חמשמל וחנכבד ז זץ אאמץ ני‬
‫בספרי ב ד מ קדמוח היחותס כבר חוכחחי במופת‬
‫לקוראיהם כי עמנו חיחותם חיו קדומים גוכץ ובי‬
‫דאשיח יחש היה להולדתם ‪ .‬גם ספרתי בם איך‬
‫באנו לגור בארץ חואח אשר בח עחח אנחנו‬
‫יושבים ‪ .‬אלד‪ .‬מ פ ו ת חעחקוח יכללו קורוח ח מ ש ח‬
‫אלפי שנה ‪ ,‬והוצאתים מנתני הקדש אשר אתנו‬
‫אבל נעתקיס ה ם על ית ללשץ יונית‪ .‬א מ נ ם‬
‫בראותי ני אנשים ו נ י ם יתנו אמון לנל העללות‬
‫אשר שמו עלינו א ד נ י נ ו ‪ ,‬וינחשו את אשר נתנתי‬
‫ש ם על קדמוח עמנו י ק גזת אומר ני אנחנו‬
‫חיילו לעם מ ו ת ח חאחרונים נאמרם ני לא נ ו מ נ ו‬
‫בסי סופרים חיונים חמפורסמים ‪ ,‬אמרחי מ ח ו נ ח‬
‫עלי לנחונ נקצור נמרץ חענינים חאלח למען‬
‫ח ו מ ח על פני חאנשים אשד יאשימונו מ ר ץ על פי‬
‫ד מ י שקר ולמען חוסיף רעח לזולתם‪ .‬ועל נל אלח‬
‫חנני לחוריע לנל אשד יחאוו חאיח לרעח א מ ח ח‬
‫הוברים נ ר מ יחרץ קדמוחנו ם א ו חיינו לעם ‪.‬‬
‫ל מ ק מ ו א ח ו מ י אעיוח לי ע ת ם נאמנים מן‬
‫ח ס ו פ ת ם חמפווסמים לאנשי א מ ח אשו ידעו‬
‫חישב נל מעשי ר ו ת ח ק ו ם ו ח מ ח ח נ מ י היונים ‪.‬‬
‫נ ם א מ ו כי ח מ ח אשו ח ו פ ו נפשנו במשאות שוא‬
‫ו מ ת ח י ם ‪ ,‬יחיינו ו א ש ם מ א ח א ש ו נ ח נ ו ביום‬
‫הסך ח ד מ י ם ‪ .‬נ ם א נ א ו מ ו ו ע לא ז נ ת ו נ י ם‬
‫מחענים אח שם עמנו נםסוויחם ו ס נ ח עשוחם‬
‫ככה ‪ .‬גם אוכיר ר ב ת סוםתם ע ד ם אחרים אשי­‬
‫לא חולו מחוביו קוויה ע מ נ ו ‪ ,‬ל מ ק הודיע‬
‫שמוחם לאלח א ש ו לא שמעו מחםוםתם חאלח‬
‫או יכחידום בזדון ח ח ח לשונם ‪.‬‬
‫יעחח ראשיח סליאחי על אלח חאנשים אשר‬
‫ידמו בנםשם בי אין לנו לשמוע כי אם לססות‬
‫דיונים‪ .‬חנח א ם נחקור בשמיני על חקותח עצנץ‬
‫מאשר ק ת על פיחס נוכל ללמוד א מ ח ח ם ו מ ה לנו‬
‫להאמין באחרים ? דועחי בטח כי אם לא נסמוך‬
‫בחקירות שוא ‪ ,‬ואם רק נחקור אחרי הקידוח‬
‫עצמן נמצא כי חיונים חפכו ח א מ ח ‪ .‬חלא עוד‬
‫לא ארכו חימים מזמן ה ק ו ת ת אשר קרו א ת חיונים‬
 ‫נגד אפיון‬
‫חיוניס א ם לשגוח בלשונם או להסיח נובים בזדון‬
‫ל ב ב ‪ .‬לא לבד כי היונים התרשלו מאד ברברי‬
‫ם ס ו ר ח חקרםוניוח בגבולים עיונים בארצם ‪ .‬אכן‬
‫גם חוטיבי אחונא אטור בנורל לבב יחהללו לאמר בי‬
‫אורהים הראטיונים ח ם וכי א ך בחכמה טימו כל‬
‫מ ע י נ ם ‪ .‬גם ה ם החרטולו עד מאד בדברי מסורת‬
‫קורותיהם‪ .‬הלא ה ם אומרים בעצמם כי הוקי‬
‫דרקון בנדון המרצחים חנמצאים עהח בכחובים‬
‫ה ם היוחר קדומים מכל םפורי קורוהיהם‬
‫חמסורםמים בקרב קהל וערה ‪ .‬והנה וה האיש‬
‫ררקזןחירק ומן קצר לפני חאכור א ס ש י ט ר ט ו‬
‫)קרוב לימי כורש ודניאל(‪ .‬ועל אודוח חארקדנים‬
‫אטיר בנאוח יחסארו ברברי חקדמוניוח אטיר להם‬
‫אין גפשי לדבר עליה׳ בפרטית‪ ,‬יען כי הומןאטיר בו‬
‫חטיינח ידם לדעח האוחיוח ע י י מאוחר היה מומן‬
‫חםחוקק חנזכר‪.‬‬
‫ו ע ח ה אץ לחםוח על חחפץ אם עינינו רואות‬
‫סתירות ר מ ת בספרי דברי הימים אחרי אטיו •וענו‬
‫כי לא היה לעיניהם ספרי מעשי קרם אטור על‬
‫פיהם יוכל הקורא לםצוא פשר דבר א ם לאמת א ו‬
‫לכחש דברי סופרי הקורות‪ .‬אבל עוד ס ב ה שנית‬
‫לדברי סתירותיהם והיא ‪ :‬הן סופרי דברי היםים‬
‫אשר נ ם ש ס ו כל לבם לספר הקורות ולכתוב דברי‬
‫ה י מ י ס ‪ ,‬לא לשחר ולבקש רבר א מ ת אורו ו ד ל ‪,‬‬
‫אף כי נקל היה להם לעבוד עבודתם באמונה כל‬
‫ש ע ם ו ה פ צ ם היה א ך להראות לעיני בל יפי‬
‫א מ ר י ה ם ‪ ,‬כי כביר מצאה ידם בחכמת הכתב‬
‫והלשון‪ ,‬וכי דבריהם הצהים נכנסים בלב בני‬
‫א ד ם ‪ ,‬ו מ ט ר ח כל סופר וסופר חיחה לרדוף אחרי‬
‫כל רבר אשר בו יוכל לנצח רעהו בםעשזז‬
‫אלה שכלו יריהם לכחוב בדרך משל‬ ‫אצבעוחיו‪.‬‬
‫ו מ ל י צ ה ‪ ,‬אלוז ש ס ו לבם לכחוב ספרי החלוז‬
‫וחשבחוח אשר על סיחס ימצאו דץ בעיני חטיוים‬
‫ו ה מ ל כ י ם ‪ ,‬ואלה רק אחרי בל ס ו ס בקרו כל‬
‫ם ט ו ת ם היתה לתת רוסי וגרעץ א ם בעניני הקורוח‬
‫ע צ ם ם או ברברי הםוסרים מספרי אותן הקווות‬
‫ובלבותם ו מ ו מ בוה יקנו למו ש ם ת ס א ר ת ‪ ,‬ואלה‬
‫חאנשים א ך נלווים במענלוחם וחסרו חוק דברי‬
‫ח י ם י ם ‪ ,‬כ* אך זאת ח ו ו ה ה מ ס ו ו ח להניח דברי‬
‫חקבלח כאשר ח ם ולספר ולכחוב א ו ת ם בספר בלי‬
‫להוסיף או לגרוע‪ ,‬אבל אלה הסופרים בשנוחם‬
‫א ת טעמי העניניס אםדו ננפשס כי כלס יחנו‬
‫אמון ל ו נ ו י ה ם ויאמרו ני תורת א מ ת נפיהם ‪.‬‬
‫ו א נ ח נ ו ) ה ע נ ו י ם ( א ף ני נ ו ו ה ני ש יתרון‬
‫לבעלי הלשץ םהםון סופרי היונים נמליצה‬
‫והחניון‪ ,‬א ם נ ם בנדון אםחיוח דברי הימים‬
‫הקדמונים א ך לנו מ ש פ ט ה ב כ ו ר ה ‪ ,‬ובפרט‬
‫•‬ ‫‪3‬‬
‫ואלח אשר למדו ראשונח חפיליסופיא וחחכונה‬
‫וחכםח האלהיח כסו פרקידים חםוריי ופיחנרום‬
‫וטוייים נ י ם פ ח אחד יאמרו כי למדום םחמצריים‬
‫וחכלוייים וני א ך מ ע ט מועד נ ח נ ו מ ד ם ‪ .‬ויאומן‬
‫מ אלח חרנרים ה ס ח חיוחר שנים נין חיוניס‪.‬‬
‫ו נ א מ ח עוד חגדל •גיעחם אם יחפצו ל ח ו מ ח‬
‫נמופח ני מנפץ מחנרים חאלח י צ א ו ‪.‬‬
‫אתרי חדנרים וחאמח האלה איך עוד יחפארו‬
‫חענים לאמר ני א ך לחם למום נגלו נל חעלומוח‬
‫מעשה קדם וני ה ם לנרם הודיעו אח נל הקוווח‬
‫הקדמוניות לאמתן לדור א ה ר ו ן ‪ /‬ונהפוך הוא מי‬
‫אשר עינים לו יראה ם ת ו ך ספורי היונים ע צ מ ם‬
‫מ ידעו רק מ ע ט מזער ממקורות אמתיים נ ע ת‬
‫נ ת נ ם ספודיהם ודק נתבו אותם לפי השערות לנס‬
‫ה נ ה כלם ינוזשו א ש כרעהו ננל ספור מםפוריהם‬
‫ולא ינלמו נהג־ו־ם ו נ ו א ה ו על אופנים שונים‬
‫ואינו שוה בנזק הזמן לחוכיח בהם ו ב ו י ם אםתים‬
‫אשר ח ם ירעו יוחד מ מ נ י ‪ .‬ו א ה והביטה אל‬
‫החחנגרוח חנרולוח אשר בץ דברי הייניקום‬
‫ואקוזילום על רבר ח ו ל ר ו ח ס ‪ .‬ואל מספר חשניאוח‬
‫אשר עליחם מעיר אקמילופ אח חידוד ואיך‬
‫איפארום יאשים א ח הילדקום דאמר כי רוב דבריו‬
‫גכלחקרםוניוח א ך שקר וכוב ה ם כאשר ע ש ח כסו‬
‫נן חימיום אל איסאווס יהסופרים אחריחס אל‬
‫חיםיום ונל חאחרונים לאירודוטום ‪ .‬ג ם לא קנל‬
‫תיםיום א ת דנרי אנטיונם ופלשחיוס או קאליאס‬
‫נ ו ב ר קורות ארץ םיקיליא‪ ,‬כאשר גם נן לא‬
‫יחאחדראיוח מסופרי ח א ט י ו א איטי ע ם ועהו‬
‫ברבר תולווח א ח ו ס * ‪ .‬א ף סופרי וולחם אשר‬
‫כתבו הארגליקם לא יתאחדו בתה ת ת חארגיוויו‪,‬‬
‫ו ע ז ה ם ה לי עוד לדבר על עדים גדולות וקטנות‬
‫בפרט אחוי נ ם צ א ו הבולים גדולים כאלה גס‬
‫נ ץ סופרים הםפורםםים אשר כחכו ברבר מ ל ח ם ח‬
‫בני פרם ועל כל אשר נעשה בה ‪ .‬ועור כי גם אח‬
‫חוקידידום עצמו האשיםו ואסרו כי כהר ה א ם ת‬
‫ה ח ת לשונו את כי לפי ה נ ר א ה מ ס ר לנו באמונח‬
‫א ח הקורוח אשר קרו ב ר ו ת ‪.‬‬
‫א ם יחקור א ש היטב א ח ת םבוח כל אלח‬
‫ח ס ת רוח אשר הוכרחי יםצא כי רבוח חן וכלן‬
‫א פ ש ת ו ח ‪ ,‬אולם לרעחי שחי םבוח עקריוח לאלח‬
‫חםחירוח כאשר אוכרם פ ח ‪ ,‬ובלבמ א ר מ ח כי א ך‬
‫הראשונה מאלה חשתיס א ס כל ה ס ב ו ת ח י א ‪.‬‬
‫א ם נוכיר יםוח עולם איך בימי קדם היונים לא‬
‫דאגו ברבר לכחוב קורוהיהם בספר ל מ ש מ ר ת ‪,‬‬
‫וחחעצלו םאר ברברי מםורח דברי חימים ס ת ר‬
‫קדם ל ת ר א ח ר ץ ‪ ,‬ה א ח רק ואח היא חםבח אשר‬
‫חםבח לחסופתם חאחרונים המספרים אלה קורות‬
 ‫‪3‬‬
‫רפווח לכל אחד מ ה נ ה נ י ם להיווז כוחב וסופר‬
‫מאליו‪ ,‬ולא נ ס צ א ח כל סחירח והכחשה נ נ ל‬
‫ה נ ח ו נ נ ס פ ר ‪ ,‬יהייח הנניאים ל נ ו ס ה ם ה נ ו ח נ י ם‬
‫כל דברי ימי קדם על סי דנר א ל ה י ם ‪ ,‬ובלערם גם‬
‫אחרים נ ח נ ו אח אשר ראו נעיניהס נימי חייהם‬
‫והנל נ נ ח נ נדקרוק יפה ‪.‬‬
‫ני אי; נירינו העברים ססרים ח ר נ ח אין קץ‬
‫אשר ינחיטוו וח אח וה נספר׳ חיונים ‪ ,‬אין אחנו‬
‫רק עשרים ושנים סםרים המספרים נל מעשי ימי‬
‫ק ד ם ‪ ,‬ונלני מאמינים ני קרש ח ם ליי׳י‪ ,‬ח מ ש ה‬
‫ם ח ם נחינים ניד מ ש ח אשר מלנד חחקים‬
‫יהםשסטים עוד יסםרו קורוח קדם מיום ברוא‬
‫אלקיס אח האדם עד יום מ ו ח מ ש ח ‪ ,‬מ ש ך‬
‫חיםים חאלח קרונ לשלשח אלסי שנח ‪ ,‬ומיום‬
‫מוח מ ש ח עד מלנוח אחשורש מלך סרס חמולך‬
‫אחרי קםירקסיס נ נ ח נ ו נל חדברים על ידי הנביאי'‬
‫אשר חיו אחרי מ ש ח נ נ ל אשר קרה נימיחם נשלש‬
‫עשוח םסרים ‪ ,‬וארבעח םסרים חאחרים מלאו‬
‫ומירוח ו ח ש נ ח ו ח לאלקים ‪ ,‬וחקיס ישרים אשר‬
‫יעשה חאדם וחי בחם‪ .‬א מ ח חרבר ני כל קורוחינו‬
‫מומן אחשורוש ננחבו נ ם ה מ ה בכחב ם ם ו ר ש ‪,‬‬
‫לא יקרו נעיני אניחינו נ מ ו ספרי קדש חנונרים ‪,‬‬
‫יען נ מ ש ך הימים האלה ססקח חננואח ו נ ס ת ם‬
‫הוון מישראל‪ ,‬ומעשינו יעידון על עוצם אמונחנו‬
‫נססרי קדשנו אלח ‪ .‬ני וח דודוח רנים הלסו‬
‫ה ל כ ו ‪ ,‬ואין איש מישראל מלא אח לננו לשלוח‬
‫ידו נססרי הקרש לחוסיף דנר עליחס או לנרוע‬
‫מ ח ם או לחמיר רנר נ ו ו ל ח ו ‪ ,‬ונל העברים‬
‫למקטנס ועד נדולם נלס כדום חולרם ידנקו בלב‬
‫ונסש בנל ח נ ח ו נ נססרים ויאמינו ני נלס דנרי‬
‫אלקים חיים ויחויקו ב ח ם ביתר שאת ‪ ,‬נ ס ישליכו‬
‫נסשם מננד למוח על דבריחם ‪ ,‬כי לא דבר חרש‬
‫חוא נ ץ אחינו עת הלנו שבי לסני צר ני הערר‬
‫למוח נסשם ננשים ונענים נשער נ ח רבים ‪ ,‬וננל‬
‫ואח לא ח ט א ו בשסחוחיהם לחנהיר נחורח ה '‬
‫ונמציחיי נ נ ל ח נ ת ו נ נ ס ס ר ‪ ,‬וידעחי כי לא כן‬
‫היונים‪ ,‬אין איש מ ה מ מ ם יטה ש נ ס ו לםנול אף‬
‫עונש קל על חרבו הוה ‪ /‬ואם נ ם נל המון‬
‫ססריחם יחיו לשלל לא יראנו דאגח לחצילם מיד‬
‫עושקיחם‪ ,‬יען לא נחשבו בעיניחם מעולם כי א ם‬
‫לספרי חול אשד נכחבו כרצון א ש ו א ש ובצדק‬
‫י ח ש מ מ ח ש נ ח פגול נ ו א ח גם על נחבי סופריהם‬
‫העתיקים‪ ,‬לראותם סופרים חדשים לנקרים גם‬
‫מ ו ר חוח מצאו אח לבבם לכחוב בדבר אוחן‬
‫חסאורעוח אף כי בעיניהם לא ראו חטעשיס‬
‫ובאונתזם לא ש מ ע ו ‪ .‬ג ם לא כלחח נפשם לחקור‬
‫ולדרוש מסי אלה חאנשים אשר יועו חענינים‬
‫ס פ ר ו <שון‬
‫הנוגעים לנו למעשינו ולארץ‬ ‫ברברי קדמוניות‬
‫אחווהנו‪.‬‬
‫הן כל הסופרים פ ח אחד יענו ויאמרו כי‬
‫המצרים והננליים ראנו לנחונ כל מ ע ש ה ים׳ קרם‬
‫ב א מ ו נ ה ‪ ,‬וכי המלאכח חואח א ך נירי נהניהפ‬
‫נ ח נ ה אשר הנרי נל דבר בחשכל וכשרון דעח ‪,‬‬
‫וני נן היה מ ע ש ה הנחנים חכלדיים‪ ,‬וני‬
‫חננענינס אשר חחערנו נ י מ י ם השחמשו‬
‫נאוחיוחיהם הן נעםקי יום יום נין א ש לרעחו‬
‫נ מ ס ח ר וקנין‪ ,‬וחן נרנרי מאודעוח חעם ‪ ,‬על נל‬
‫אלח אין לנני למצוא םופח וראיח ‪ .‬אמנם נ ם‬
‫ואח לך לרעח ני אנותינו נ ם ח ם לא נופלים‬
‫מ נ ל סופרי חעמים ולא אומד ני אנוחינו חרנו‬
‫לדקדק יוחר מ נ ל אלח אשר חונרח׳( וני חסיד על‬
‫נ ה נ י ה ם מביאיהם נ ם מ נ ו ‪ ,‬וני נל חמעשים נ נ ת נ ו‬
‫על ידיחם ניחר שאח ויחר עוו עד היום הזה‪ .‬ואם‬
‫אינני נמחפאר אחליט ני נ ם נרורוח אחרינו לא‬
‫יחדלו מעשוח נ ן ‪.‬‬
‫ח נ ח אבילזינו לא לבד כי מדור דור בחרו לחח‬
‫חעבורח חואח לירי בחנים חבחירים' והמשובחים‬
‫ב ע ם חםשרחים בבית אלקים‪ ,‬עור חחאמצו חםיד‬
‫לחחזיק כל קחל הנהנים בתמימות לבל ימצא בהם‬
‫ערוח ד ב ר ‪ ,‬כי חובח על כל משרח בכהונח לקחח‬
‫אשה מ ע מ י ו ‪ ,‬מבלי רדוח אחרי כסה תחב ומבלי‬
‫ח ט ו ח לבבו אל כבוד ויקר‪ ,‬ועליו לחקור ולדרוש‬
‫חיטב אחר יחש אשחו מספרי דור דור ועל פי‬
‫עדים רבים יקום רבר ‪ ,‬ולא לבד בארץ יחודח אכן‬
‫גם נ נ ל נלילוח בני עמנו כן מ נ ח נ נ ו ‪ .‬כי גם בארץ‬
‫מצרים וננל גם נ מ ק ו מ ו ח אחרים אשר נחנינו‬
‫נפיצים ש ס י נ ח נ ו נל נשואיחם נספר ל מ ש מ ר ח ‪,‬‬
‫׳‬
‫ותמיר ישלחו לירושלם נ נ ת נ מפורש אח שמוח‬
‫א מ ח י ח ם ואנוח אנוחיחם ם א ו ו מ ק ד ם ‪ ,‬ושמות‬
‫חעדים נ ח ו נ י ם נ ח ו נ ם ‪ ,‬א מ נ ם נבוא קרנ ומלחמח‬
‫כאשר נ נ ר ק י ה וה פעמים רנוח נ מ ו בימי נוא‬
‫א נ ט י ו נ ס איפיפאנום לקרוא ה ר נ בארצנו‪ .‬ונימי‬
‫פםפיום ה ג ו ו ל ‪ ,‬ונימי קיינטיליוס מ א ר ו ס ‪ ,‬ונפרט‬
‫במלחמות אשד קרו נימינו אלה ‪ ,‬יסורו חכהנים‬
‫חנשארים נ מ ח נ ח ספרי יחש חדשים מחין־‬
‫ח ש נ י ם ‪ ,‬ויחפשו בחפש מחוסש ננל קורוח‬
‫הנשים הנשארות לפליטה‪ ,‬כי א ס נמצא בחן חשד‬
‫ערוח אחרי נפלו בשבי או חרחק ירחיקון הלאה ‪.‬‬
‫ו א ש ו מצאחי בכל מופתי לדשליא חוא אשר אומר‪:‬‬
‫הן בספרינו וברי הימים נמצאו שמוח כל חכחנים‬
‫וחולרוחיהם מדוד דור וה אלפים ש נ ה ‪ ,‬ואם‬
‫נמצאו בחנים נ ת ו נ ם אשד חפרו א ח חחקים‬
‫חאלה איים ושאין לשדח בסובח או לכהן בכל‬
‫דבר ט ה ר ה ו ה מ ש פ ט הוח חוא נכין ו ש ר כ׳ אין‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪4‬‬

‫ישםעם כלם מסי אחרים חיודעיט א ו ח ם ‪ .‬והנח‬ ‫נ א מ ח ירנוח נאלח קרח וח נ מ ל ח מ ת נ ו האחרונח‪,‬‬
‫בכחבי כל חדביים בשני חםשריס אשד הביתי‬ ‫ני קמו סופרים רנים ל נ ת ו נ נל חםעשים אשר‬
‫שמרחי שני חררכים האלח ‪ ,‬וידעחי ב ט ח כי כל‬ ‫נעשו נ מ ל ח מ ח חזאת רודיעוס נ ש ע ר ‪ ,‬אה ני‬
‫דברי כנים וישרים ‪ /‬כי ‪,‬בבר אמרהי כי ססרי‬ ‫לא דרנח נ ף רנלם נ ש ד ח ח מ ל ח מ ח ‪ ,‬נ ם לא‬
‫בקדמוניות העתקתי מכחני חקדש‪ ,‬יתקל ח ם י א כ ח‬ ‫היו קרונים אל ח מ ק ו ם ו ח אשר נ ח ס נ ל ח מ נ ו ‪.‬‬
‫הואח עלי כ׳ כחןח״ח׳ מיום הולד׳ ולמדח• והניח•‬ ‫וםעשח האנשים האלח א ך לאסיף מ ע ט מן‬
‫חמיו־ בכל הכחוב בהם • ובספרי על דבר ח ם ל ח ם ו ח‬ ‫הדנרים למשמע אזן ל נ ח נ ם נ ס פ ר ‪ ,‬ונעזוח מ צ ח‬
‫כחבחי כל המעשים אשר בתוכם חייחי נ ם א נ י ‪,‬‬ ‫יתעו רונו אח בני אדם ויקראו לספריהם נ ש ם‬
‫ורוב יתר חרברים אשד הזו עיני‪ ,‬ו מ א ו מ ה לא‬ ‫דברי חיםים ‪.‬‬
‫נכחד ממני מכל אשר נעשח או נאמר בח ‪ ,‬א״כ‬ ‫ואנכי לבדי נטיחי ידי לאסוף כל סרטי הדברים‬
‫הלא יכלמו אלח עזי מ צ ח אשר יהאמצו להכחיש‬ ‫אשר קרו במלחמתנו חאחרינח וכתנחים בספר‬
‫דברי בכל א מ ת ת המעשים ה ה ם ‪ ,‬ואף כ׳ מהרפי‬ ‫באםח ובתמים ‪ ,‬בי נ ם אנכי בי; חלוחםים חייחי‬
‫יתפארו לאםר כי סש־י וכרונית לשני הקסרים היו‬ ‫ונפשי יודעח מאד ‪ ,‬יען שר צבא לפקווי חנלילא־ש‬
‫לעור להם מדוע לא ירעו דבר מכל המעשים אשד‬ ‫הייתי כל עוד רוח בקרננו לחחיצנ נגד ח א ר נ ‪,‬‬
‫עשינו גם במחננו במלחמתנו ננדם ?‬ ‫ויהי כאשר נפלתי ברשת הרומיים וחנה‬
‫אסססיאנום וטיטוס שמוני במשמר ויאלצוני‬
‫כבר חחרחקחי מ ע ט מעיקר כ ו נ ח י ‪ ,‬כי כלחח‬
‫לבוא בהברתם כל היום ‪ ,‬בראשונה נתנוני בבית‬
‫נפשי להראוח לעין כל ני אלח חכוספים לכחוב‬
‫הסהר ואהר הוציאו לםרתב רנלי ללכת אהרי‬
‫דברי הימים אך הבל ח מ ח גם י ח ד ‪ ,‬ואדמה‬
‫טיטוס בבואו מנוא אמון להצר לירושלם‪ ,‬ודבר‬
‫בלבי כי כבר חוכחתי בראיות ברורות כי גם אלה‬
‫קטן או גדול לא נכחד ממני ובל אשר נעשה‬
‫חעמים חנקראים ב ר ב ר י י ם חטיבי והשכילו‬
‫במשך ימי מצור האלה ‪ ,‬בי עיני ראי ולא זר א ת‬
‫נמסורח המאורעוח מימי קדם חרבח יוחר מאשר‬
‫כל הנעשה ב מ ה נ ה חרוםיים וכחבחי אוחם על‬
‫חנינו איחן חיונים ע צ מ ם ‪ .‬ועחח חנני ל ד נ ו‬
‫ספר ב א מ ו נ ח ‪ ,‬ואח אשר הגידו הסליטים מ ת ו ך‬
‫דברים אחדים באזני אלה האנשים המבקערס‬
‫העיר א ך אנכי לבדי ה ב י נ ו ח י ‪ ,‬ויחי כאשר ישבחי‬
‫להוכיח כי מלכותנו וממשלחנו א ך בזמן מאוחר‬
‫ברומי לבטח אססחי כל חדברים לחכנח הססר‬
‫ח י ח ח ‪ ,‬באםרם לראיח כי אין זכרון לאומחנו נפי‬
‫ובקשח׳ עזר מאנשים חכמים ללמדני שסח חיוניח‬
‫סופרים היונים ‪ .‬והנני לחעחיק דברים לחעורח על‬
‫ובעזרחם סצאח׳ און לי לכחוב כל חדברים ב ס ס ר ‪,‬‬
‫קדמוניוחנו מ ח ו ך ספרי עמים א ה ר י ם ‪ ,‬דספחי‬
‫ולבי בטוח כי א ך א מ ח דברחי עד כי חבאח׳ אח‬
‫לברר כי אלח מלשינינו א ך עולח חשבון באהליה'‪.‬‬
‫ספרי לסני אםססיאנוס ו ט י ט ו ס ראשונח לקחת‬
‫חן אנחנו לא על חוף ים נשבץ וארצנו לא‬ ‫אותם לי לעדים נ א מ נ י ם ‪ ,‬יען ה ט ח חיו שרי‬
‫רוכלח עמים חיא ולכן נ ג ר ם לא נתערב ‪ ,‬בל ערי‬ ‫הצבא ב מ ל ח ם ח ‪ .‬ואהר וה חקרבחי ספרי גם‬
‫אחוזתנו רחוקות משפח חים ‪ ,‬ולחיוח ארצנו אוץ‬ ‫ביד־ רומיים אוזרים אשר היו בצבא ‪ .‬גם מכרחי‬
‫דשנה ורעננה ע״נ נל מגמחנו לענוד אדמתח‬ ‫ספרי לרבים מאנשינו יודעי ח כ מ ח י ו ן ‪ ,‬ובחוכם‬
‫ו ל ש מ ר ה ‪ .‬ראשית עמלנו היא לתנך א ת ננינו‬ ‫יוליו ארקיליאו‪ ,‬והורדום מלך קלםיס איש רב‬
‫נ ט ו נ ט ע ם ח־עח ‪ ,‬ובעינינו יקר הדנר חוה מנל‬ ‫תבונוח ‪ ,‬ומלך אנריפס איש יקר ונכבד מ א ד ‪ ,‬וכל‬
‫אלח נחנו לי עו־יחן כי כל דברי א מ ח וצדק ‪ .‬ואלו‬
‫הפץ נל ימי צנא האדם על פני ה א ד מ ח לשמור‬
‫חסרחי דבר מכל המעשים א ו אם חייחי מפליא‬
‫חחורוח והחקים אשר נחנו ליו למורשה ‪ ,‬ולחיות‬
‫א ע ה דבר א ם לסבח חסרון ידיעחי או ל מ ק הנדיל‬
‫עלפי המצוה והמוסר אשר חורונו אבותינו‪,‬‬
‫שמיח איזה מיוזידי ה צ ב א ‪ ,‬ה מ ה לא חחרישו‬
‫ומלנו־ זח אשר חונרחי הנה דרך ה מ צ א ח מחיחנו‬
‫ואוחי לא ה ח נ י פ י ‪.‬‬
‫מונדל מרדני יחד חעמים ער מאר ‪ ,‬ועל נן לא‬
‫היחח לנו נל ם נ ח נימי קדם לחתרועע א ת חיונים‬ ‫ה נ ח נמצאו אנשי בליעל א ש י בקשו לחחאנוח‬
‫נאשר חחערנו ה מ ה נםצרים על ידי מ ס ח ר ם‬ ‫ולהעליל על ספרי ‪ /‬ויהרצו מ ש פ ט ם לאמר כי כלו‬
‫וקנינם נ ם י ט נ ארצוחם ‪ ,‬ונאשר גם החחנו־ו‬ ‫א ך מעשח אחד חחלמידים ה ו א ‪ ,‬להועיל לצעירי‬
‫המצרים אל חננענים חיושניס על ם נ ו א ו ח הים‬ ‫ימים ‪ ,‬מ ח נואלו בעלילח זרח נ ו א ח ‪ ,‬חלא נל איש‬
‫נאשר שקדו חמיר לחרויח במקח ו מ מ כ ר ‪ ,‬נם‬ ‫אשר מלא לבו לספר קידוח ידועית לאםחן לא‬
‫לורא חיח נעיני אנוחינו לנוא געדח חומסים‬ ‫ימלט מ א ח ד משנ• דרכים ‪ ,‬אם ידע כל חדברים‬
‫ושודדים נאשר עשו ו ו ל ח ם ‪ ,‬נ ם לא נקשו‬ ‫לתומם על ידי היותו בעצמו במעשים ח ח ם ‪ ,‬או‬
 ‫י­‬ ‫ספר ו אשון‬
‫בא זנרונס בםטרי קדשינו ? ה א ם לא ימלאו שחוק‬
‫פיחס לאמר ני שחיקחנו אינח ראיה‪ ,‬האם לא‬
‫יערכו אתנו מ ש פ ט להציע הן הן הדט־ים אשר‬
‫הצענו אנחנו ננדם ‪ ,‬ה א ס לא יקחו להם לעדים‬
‫נאמנים אח הנוים העשנים םנינוהיהם להעיד על‬
‫ק ד מ ו ת ם ‪ ,‬הנה הוא הדנר אשר הנני לעשות‪,‬‬
‫ולקחתי לי מצרים ו נ נ ק לראשי הערים ני אץ איש‬
‫י פ ל ספק נערותם אחרי אשר נודע מאד‪ ,‬ומקדם‬
‫ני נל חיום א ך רע חרשו עלינו‪ ,‬ני חמצרים‬
‫כלם נאהד היו לנו לאוינים‪ ,‬נ ם מן הננענים חלא‬
‫יושני צור גם ה פ ה היו נעוכרינו וחללה לי‬
‫להתלונן נ ם על ה נ ש ר י ם ‪ ,‬כי אנותינו הראשונים‬
‫מהלציהם יצאו‪ ,‬ו ה מ ה נ ם ה מ ה יעלו לוכרון‬
‫היהודים בספריהם כי שאר נשרם אנחנו • ואחרי‬
‫יצלח בידי ל ח ר פ ת מופחי באמח וצוק ממקורות‬
‫כוחבים אחרים עור אחאמץ לחראוח כי יש ג ם‬
‫מסופרים היונים אשר חובירו את אומת חיחורים‬
‫למען לא יהיח פתחון פה למקנאינו להכחיד את‬
‫אשר חקרתי וחוכחחי בדבר א ו מ ת נ ו ‪.‬‬
‫ראשית מלאכתי תהיה להעתיק מספרי המצחים‬
‫רצוני לא נץ הספרים הכתובים בלשץ מ צ ח כי לא‬
‫בינותי בו‪ ,‬א ל ם מניפו את כי הוא יליד מצרים בכל‬
‫זאת למד לשון יוני לאשורו כמבואר מתוך ספרו על‬
‫דבר קורוח ארצו חכחוב בלשון יון‪ ,‬כאשר לעדות‬
‫פיו הזחיקם מ א ח ספרי קדשיהם‪ ,‬נ ם חוא יוזן מום‬
‫בספח א י ר ו ד ו ט ו ם לאמר כי הוא לא ידע דבר‬
‫מכל קיחח המצריים‪ ,‬והנה וה מניטו בספרו השני‬
‫ברבו״ ודמים למצחים יספר עלינו כדברים חאלזז‬
‫ואעתיק פ ח כל דבריו כאלו חנשחיו לפני השופטים‬
‫לחעח לעד‪ ,‬ווה לשונו‪ ,‬ויחי חיום וימלך מלך עלינו‬
‫ושמו ט י מ א ו ס ‪ ,‬דחי במלכו ויחד אף ה' ב נ ו ‪,‬‬
‫וחנח אנשים נ מ י ם ם א ו ץ קדם פחאום באו לארצנו‬
‫ביד רמוז ‪ ,‬ויכבשווז בחוקח ט ר ם יצאנו אתם‬
‫למלחמה י דחי כאשר חכניעו כל מושלינו ושחנו‬
‫ת ח ת ידם שרפו ערינו ויחרסו מקדשי אלהינו‪,‬‬
‫ויחנהנו עם כל אנשינו מזמוז שסוכח‪ ,‬מ ה ם חרגו‬
‫לפי ח ר ב ‪ ,‬וחנשים ו ח ט ף הלכו בשבי‪ .‬אחדי כן‬
‫ח ם ל י מ מ ל ך מקרב מחניהם ושמו ס ל א פ ו י ס ‪.‬‬
‫דעתק גם הוא איז ביתו אל העיר מ ו ף ‪ ,‬ו ש ם‬
‫כל עשבינו העשיחם והדשים למס עובר‪ .‬דבחר‬
‫מקומות לנרודי חילותע נ ט ו נ ו נ ש ר נעיניו‪ .‬רהי‬
‫ראשית מ ח ש נ ח ו לוזחדק ערי ק ד ם ‪ ,‬ני ירא פן‬
‫ימאי עליחם בד אשור‪ ,‬אשר או חיו חזקים מ א ד ‪,‬‬
‫והתקנאו אליהם על מ ל מ ת ם זאת לקחתה מ י ו ם ‪.‬‬
‫ואחרי מצא בארץ ח י ת ר א י ת ע י ד א ח ת ח פ ו נ ח‬
‫מ ה יאמרו היונים א ם אהשך אותותי וראעחי‬
‫בעיניו חשוכבח על חוף ים פ י ‪ -‬ב ס ת ]ולגעת‬
‫להומה כי אינפ קיומים ועת״קימ מ נ ץ מ פ ד ני יא‬
‫להחיצב בנדודי לוחמים ז ח ם במלחמוח לא לחם‬
‫למען נצוע נ צ ע ו ח ר מ ח עושר ‪ ,‬אף כי נמצאו‬
‫בארצנו ר נ נ ו ת רניח איש אחחי חרנ ומלומח‬
‫מ ל ח מ ה ‪ .‬הוא הדבר אשר ר מ ת י היתה הסבת‬
‫להבנענים לוזתודע מחר אל זדונים בעשוחם מקזז‬
‫וממכר בץ א ש לאחיהי ביס וביבשה‪ ,‬ועל ירם‬
‫התורעו נ ם ה מ צ ח ם אל היונים ‪ ,‬וכן נודעו לחם‬
‫גם עמים אחרים אשר מ ה ם קנו הכנענים‬
‫מרכולחם לחניאם נאניוח םיחו־ ממרחק לארצית‬
‫ח ע נ י ם ‪ ,‬נ ם י ש נ י פרם ומדי בזמן ממשלחם‬
‫בארצות אשיא נודעו אליהם ‪ ,‬ובפרט אלה יושבי‬
‫סרס אשר נהגו גדודי צבאוודזזם עד ארצות‬
‫המערב )איידוסע(‪ .‬נ ם ידעו היונים את יושמ‬
‫גם‬ ‫תירס יען נ ב ל ארצם קרוב ל נ ב ל י ה ם ‪.‬‬
‫השיפיים נודעו אליהם על סי יודח באניות אל‬
‫א ו ץ ש נ ע ר ‪ ,‬כי כן היה מלפנים אלה העמים‬
‫ומותנים ביס דרך ואלה השוכנים על ששת ים‬
‫חמודח ד ם ה מ ע ר ב ‪ ,‬כלם נודעו אל אותן‬
‫האנשים אשר החאוו חאוח להיות בעדת חםוסוים‬
‫לא ק רוב חעמים חרחוקים מ נ ב ל י מ י ם ‪ ,‬ה מ ה‬
‫נעלמו מדעתם ו ע ק מ ח ם לחם לא נודעו ומורל הזוז‬
‫היה גם גורל ארצות אייווםא ‪ ,‬מקום אשר רומי‬
‫עיר ה ג ד ל ה מ צ א ה חיל וחזקה זרועה זח שנים‬
‫כ ב י ח ם ‪ ,‬ועשתח מלחמות רבות וחוקוח עד‬
‫להפליא ‪ ,‬ונכל ואת אין ר מ מ ה ם בפי אירודוטוס‬
‫וטוקידידוס ל א נפי א ח ח ם מנוחני זמניהם וגם‬
‫לא נ‪4‬ימעו ה ע ד ם מן הרומיים ד מ עד ומן מאוחר‬
‫מאד ומניעה ועמל י ת ר ה ‪ ,‬ועור כי נ ם אלה‬
‫ה מ ת נ י ם אשר ה ר מ לדקדק נסשחהם לא ידעו‬
‫מ א ו מ ה נץ הצרםתים והםסח־ים‪ ,‬עד ני איפארום‬
‫דזסופר חטינ למשםט ני אלה הססח־ים )השוננים‬
‫נםרינוח גדולוח ונצורוח נחלק עולם המערמ(‬
‫כלם יושני עיר א ח ח ח מ ח ‪ ,‬חסופרים ה ח ם‬
‫בדברם על חססידים גם מלאו לבבם לספר מטריחי‬
‫מכל מנהגיחם ודחיחם אשר לא שערום ח מ ח‬
‫ו א מ ת י ח ם ‪ ,‬כי באמח לא ידעו מהספרדים ד מ ‪,‬‬
‫ספני מ לא חיח לחם מטחו־ וקנץ א ש עם ר ע ח ו ‪,‬‬
‫ואכן למען יתואו בעיני חעם כםיפחם משכלים‬
‫יודעי פתרק נל ד מ ל מ ק חחנשא נ ח נ מ ת ם על‬
‫יחד האדם כדאו מ ל מ ח ם ד מ י שוא ו מ ח ת ל ו ת ‪,‬‬
‫וא״כ איפא למוז זזז יפלא נעינינו אם נ ם נני עמנו‬
‫נסחרו מרוב חיודם ‪ ,‬וני לסנה הואת לא נשאו‬
‫ש ם אומתנו על שפתם אהרי חרחקנו מ ח ו ף ימים‬
‫ונבדלנו ^מנהני חיינו טבל יתר ה נ ד ם ‪.‬‬
 ‫להכיל בה כל טסםר האנשים ה א ל ה ‪ ,‬ויקראו לה‬ ‫רבר אמון מ ח נקראת בשם א ב א ר י ם [ ‪ .‬ויבן חעיר‬
‫י ר ו ש ל י ם ‪ .‬עיר בספר אחר למניטו יספר‪ .‬בי‬ ‫חואת מחרש ייאסף אליח ארבעים ומאחים אלף‬
‫ח ע ס חוח חנקראים רועים נקראו נ ם כן עבדים‬ ‫א ש ח ל אחוזי חרב לנצור עליח י אל חעיר חזאת‬
‫בספרי קדשיהם‪ ,‬ע״כ‪ .‬והספור חוח א מ ח וצדק‪,‬‬ ‫בא ס ל ט י ם מרי שנח בשנח בימות חקיץ‪,‬‬
‫ני מרעח צאן חיחח מעשח אביחינו בימי ק ר ם ‪,‬‬ ‫לאסוף יבול חארץ‪ ,‬ולתח לכל איש ח ל את שכרו‪,‬‬
‫ומפני ני כל חייהם חיו אנשי מקנח על כ; נקראו‬ ‫ולחחדיד נל עסיס ננדים םביבוחיו‪ .‬ויהי בםלוך‬
‫רועים‪ .‬ואולם חםצריים קראום נ״כ עבדים מפני‬ ‫האיש הזה שלש עשרח שנח וימלך נ א ו ן או־נעים‬
‫כי אחר אנוחינו יוסף אמר למלך מצרים כי חוא‬ ‫ש נ ה ‪ ,‬ואחריו מלך א ס כ נ ס ארבע ושלשים שנה‬
‫חיח עבד‪ ,‬ואחרי כן שלח ברצון חמלך אחרי אחיו‬ ‫ושבעח חדשים‪ ,‬ואחריו מלך אפאסים אחד ושסרפ‬
‫א מ נ ם עוד אוסיף לחקור עליחם במקום א ח ר ‪.‬‬ ‫ש נ ה ‪ .‬ואהריו י נ י א ס המשים שנה וחדש א ח ד ‪,‬‬
‫ועתח חנני קורא למצריים לחעיד על קדמות‬ ‫ואחו* אלח מלך א ס ס י ם השעה וארבעים שנה‬
‫א ו מ ח נ ו ‪ .‬ויעמד מניטו לפנינו גם ח ס ע ם ‪ .‬וכת‬ ‫ושני חדשים‪ .‬ששה המשלי' חאלח חיו חראשונים‬
‫יאמר בערך קורוח חוםנים וחדורוח • ויחי כאשר‬ ‫אשר נלחמו באין מעצור עם חםצריים‪ ,‬וכל לבבם‬
‫יצא חעם חוח או חרועים חאלח ממצרים לירושלים‬ ‫חיח לחשחיחם עד חיסור‪ .‬ח ע ם חוח נקרא בלשוננו‬
‫וימלך חחמויס אחרי נרשם מארצו־ חמש שנים‬ ‫ח י ק ם ו ם ‪ ,‬רצוני מלכי רועים ‪ .‬חםלח חואת‬
‫וארבע חדשים וימח • וימלך אחריו חברון בנו שלש‬ ‫נטרח ממלח ח י ק שפירושח בלשוננו חקריש מלך‬
‫עשרח ש נ ח ‪ .‬ואחריו אמנפיס עשרים שנח ושבעה‬ ‫וממלת ס ו ס בלשון ח ל רועד!‪ ,‬ומשחי אלח חיתזז‬
‫חדשים‪ .‬ואחריו אמחים אחותו אחד ועשרים שנח‬ ‫זדקםום‪ .‬ו ש אשר יאמרו כי ה מ ה היו ערביים ע״ב‬
‫וחשעח חרשים‪ .‬ואחריו‪ :‬מופרים שחיים עשרה‬ ‫אמנם במקום אחר ימצא כי מלח היק אץ פירושה־‬
‫שנח וחשעח חדשים‪ ,‬ואחריו מיפרמוטויס ח מ ש ח‬ ‫מ ל ך ‪ ,‬וק בחפך עבדים רועים‪ .‬וזח ג״כ מ ט ע ם‬
‫ועשרים שנח ועשרה‪-‬חדשים ‪ .‬ואתריו תמויס חשע‬ ‫מלח היק‪ ,‬להיוח חיק בחברח גריניח בלשון מצרי‬
‫שנים ושמונה חדשים‪ .‬ואחריו אמינאפיס שלשים‬ ‫מורח בבאור על רועים י ובעיני חפירוש חוח יוחד‬
‫שנח ועשוה חדשים‪ .‬ואחריו ארוס ששה שלשים‬ ‫צודק‪ .‬ומתאמת יוחד עם ספורי םיפרים חקדמונים‬
‫שנח וחמשח חדשים‪ .‬ואחריו אקינחרח בחו שחים‬ ‫]אמנם עוד יוסיף מניטו נדנרים חאלח[ ח ע ם ח ו ח‬
‫עשרח שנח וחדש א ח ד ‪ .‬ואחריח רחויס אחיח‬ ‫אשר קראנום ראשונח נ ש ם םלנים וגם נ ש ם רועים‬
‫חשע שנים‪ .‬ואחריו אקינתיריס שתים עשרה שנה‬ ‫ח מ ח ונניחם יחוו משלו נארץ מצרים ויאחזו נ ח‬
‫ו ח ם ש ח חדשים‪ .‬ואחריו ארסאים ארבע שנים‬ ‫חמש מאוח שנח ואחד עשרח ש נ ח ‪ .‬ויחי אחוי‬
‫וחרש א ה ד ‪ ,‬ואהריו רעמסס שנה א ח ח וארבע‬ ‫נן וחנח מלני ת נ ו ס ויתר גנולי מצרים קשרו‬
‫חדשים‪ .‬ואחריו ארםיסים מיאםון ששים שנח ש נ י‬ ‫קשו־ יחוו רםרדו נחרועים ו ל ח מ ו איש נרעהו‬
‫הרשים‪ ,‬ואהריו אםינאפים תשע עשרה שנח וששח‬ ‫ימים ר נ י ם ‪] .‬ועוד יספר[ כי בימי מלך א ח ו ושמו‬
‫ח ו ש י ם ‪ .‬ואחריו סותאויס‪ ,‬ורעמסם אשל היו לו‬ ‫ק ל י ס ס ר א נ ם ו ט ז י ס ננשו אתחרועיםרנושו'‬
‫ח ל תכבים בסוסים ופורשי־ נס בים‪ .‬חמלך הוה‬ ‫מנל ג נ ל ׳ מצרים‪ ,‬ו ש נ ו חרועים סגורים ננזקום‬
‫חסקיד את אתיו ארמאים לחיוח לראש על מ צ ר י ם ‪.‬‬ ‫אחו־ עשוח אלפים נ נ ו נ מ ר ח ‪ ,‬ויקראו למקום חוח‬
‫]בהעתקח אחרח כחוב כזה• ואחריו םלכוסיתאויס‬
‫א נ א ר י ס ‪ .‬ועוד יאמר מ נ י ט ו ‪ ,‬ני חרועים ננו‬
‫ורעמסס שני א ח י ם ‪ .‬לאחד חיה מ ח נ ח בימים ויך‬
‫חומה נצורה וחזקח סנינ חםקום ח ו ח ‪ ,‬ל מ ק יהיה‬
‫א ח כל אויביו אשר סנש על ח י ם ‪ ,‬ואחרי חנותו‬
‫רכושם שללם נמקום חזק ו נ ט ח ‪ ,‬וני תומוים ק‬
‫את רעמםס בימים מעטים נתן את א ח ד משאר‬
‫אליספרנמוטדס חפץ ל כ ב ש אוחס בחוקח ויצר‬
‫אחיו לחיות למושל מצרים[ ‪ .‬וינשאהו למלך‪ ,‬אכן‬
‫עליחם מסביב חוא וארבע מאוח ושמונים אלף איש‬
‫חוחירו לבל יחן כחי־ מלכוח בראשו ל א יגע נ מ ל נ ח‬
‫א ת ו ‪ ,‬א ל ם בראותו כי לא יכול להם כרת ע מ ח ס‬
‫אם בניו ל א ׳חערב עם יתר פילגשי ח מ ל ך כל‬
‫ברית ויאותו לעווב את ארץ מ צ ר י ם ‪ ,‬בתנאי כי לא‬
‫חימי' אשר צר על אי כפחוי וצוו ועל אשוו ו מ ד י ‪.‬‬
‫ידעו לחם בלכחם מזח אל כל מקום אשר יתאוו‪.‬‬
‫וחוא כבש א ת כלם‪ ,‬אלח חכניע במלחמזז‪ ,‬ואלה‬
‫וני אחרי כן הלכו לחם עם נשיחם ו ט פ ם ווכוסים‬
‫נלי מ ל ה מ ה ‪ ,‬ואלח בחרדח ח ל ו ח נ ר ל כי ר ג ‪ .‬ויחי‬
‫נמו מאחים וארנעים אלף נ פ ש ‪ ,‬ו ל נ ו ממצרים‬
‫כאשר גולח חצלחחו לא הגיה ידו מקרנ ו ל ך הלוך‬
‫דרך חמדנו־ לאיץ אשור‪ .‬א מ נ ם מיראתם אח נני‬
‫וחתרם ערים גדלות וארצות נכריות בארץ קדם ‪.‬‬
‫אשור אשר משלו אז נאויא‪ ,‬נ נ ו עיר נאי־ץ חחיא‬
‫ואחרי ימים וחנח ארמאיס אשר חשאיר אחריו‬
‫ושמה יהודה עד היום ה ו ה ‪ ,‬והעיר חחיא גרלה‬
 ‫‪7‬‬ ‫ספר ראשון‬
‫מלנר א ה נ ה רעים אמור אמרתי עוד גנרוז ניניה'‬
‫א ה נ ת ה ד ז נ מ ה ‪ ,‬ני מסעם אל פעם שלחו אעז‬
‫לרעהו דורות שונות למצוא פתיונן‪ .‬ותנדלהנמת‬
‫שלמה נוה על הירפ‪ ,‬כי ה ה נ י ם ממנו נדנייש‬
‫שינים‪ ,‬ורבים נץ הםסרים אשר נכהנו ביניהם עיד‬
‫שמורים ה ם נידי אנשי צור‪ .‬ו ל מ ק לא יאמין‬
‫הקורא את רנרי נלי מיפת ‪ ,‬אעירה לי הסופר תאיש‬
‫לעד‪ ,‬האיש הוה נודע הוא בדבריו לדובי אמת‬
‫וצוק ננל קורות הכנענים‪ ,‬ונה יספר בספרו על‬
‫קורותם ־ ויהי אתרי מות אנינלוס וימלך תירם ננו י‬
‫דנן המלד דוה הימות נ מ ו ו ח העיר וירהינ נניליה‪,‬‬
‫נם ננה נשר נץ העיר אל מ ק ו ש האלימשיאת של‬
‫יופיטר‪ ,‬אשד מלפנים עמד על אי נ ו ד ד ת ‪ ,‬ייסאר‬
‫א ת המקדש נ מ ת נ ו ת ו ה נ ‪ .‬נ ם כרת עצי ארזים‬
‫מהר הלננון לננות מקדשים‪ .‬נ ס •ספרו כ׳ נמליך‬
‫שלמה נירושלים שלה היוות להירם לפתרן‪ ,‬וישהר‬
‫פניו להשינ לי הידות נ ם הוא‪ ,‬ומי אשר לא יוכל‬
‫למצוא התידות השלוחות לו ישלם כפר כא^ור יו‪1‬ת‬
‫עליי‪ ,‬ואחרי נרצח חירם לשאלת ש ל מ ה ‪ ,‬ולא יכול‬
‫לפתור חתירות‪ ,‬שלם לו כסר רנ לעונש‪ .‬נס יוסיפו‬
‫לספר כי איש אחד ממדינת צור ושמו אנדימץ‬
‫מ צ א א ת ה ה י ר ו ת ‪ ,‬וכי השיב הידות נ ם הוא לשלמח‬
‫ולא ינולילפתור אותן וישלם נש־ רב לחירם‪ ,‬ואת‬
‫עדוח הסופר ת א ו ם ‪ ,‬ועולח נקנח אתד עם נל אשר‬
‫חונונו לפנינו‪.‬‬
‫אשר גם הוא יודה ני א ך ססרים ססופקים ה ם ואץ‬
‫ופחד‪ .‬אוסיף להניא עדוח מינאנדיר האיס־וי‪,‬‬
‫ווח מינאנריר נ ח נ נל המעשים אשר נעשו על ידי‬
‫חיונים וחברנריים ת ח ת מלני צ ו ר ‪ ,‬וניתר שאת‬
‫אסף וקבץ כל הדברים אשר קרו ב־ניחם מחץ־ ססרי‬
‫זכודנוחיהם‪ .‬ובכהבו על דבר מלכי צור יססר׳ על‬
‫חירפ המלך כדברים ה א ל ה ‪ .‬ויהי אחרי מוח אבינלום‬
‫וימליך חירם בנו אחריו‪ .‬דחי חמשיס ושלש שנים‬
‫דמי מלכוחו שלשים וארבע ש נ י ס ‪ ,‬דבן ח ו מ ח‬
‫חנקראח מקום חרחב ‪ .‬ויחנדב י מ ו ד הוחב הנצב‬
‫נמקרש י ו נ ‪ ,‬דכרוח עצי ברושים מחר חלבנון ועצי‬
‫ארזים ל נ פ ח עליוח הסקדשים‪ .‬דהרום חמקושים‬
‫הישנים דבן חושים ח ח ח י ה ם ‪ .‬ומלבד אלח ח נ ך‬
‫מקושי אירקויס ועשחרח י בראשונח בנח מקדש‬
‫איוקולם ב ח ו ש פ ו י ט ו ם ‪ ,‬ואח מ ק ו ש חעשתרוח‬
‫בנה בעח ערכו מ ל ח מ ח עם ח ט י ט ד י ם ‪ ,‬אשו־ חדלו‬
‫מלשלם לו מ ס ‪ ,‬ואחרי הכניע אותם ת ת ת ממשלתו‬
‫שב לארצו י בימי המלך חוח חיח נן צעיר ש מ ו‬
‫אבדימון אשר מ צ א א ת חחידיח חשלוחוח לפתרון‬
‫מאות שלמה מלך ירושלים‪ .‬והנח חשבץ הימים‬
‫אשר ע ב ת מימי המלך הוה עד ימי בנץ קרפנוא‬
‫ק הוא‪ ,‬אחרי מ ו ח ידדם מלך נ ל ע ת ס בנו שבע‬
‫ב ס צ ת ם עבר את פי חמלך בלי מירא ופחד על נל‬
‫אשר צוחו לבלתי עשוח ו י מ ת בו‪ ,‬ולא חדל מלנבוש‬
‫א ת המלכה ‪ ,‬ייתן שנבתו נם עם יתר הפילנשים‪,‬‬
‫ועור נ ע צ ת מרעיו נתן נ ם כתר מלכות בראשו ו י מ ת‬
‫נ א ח י ו ‪ .‬והנה ראש הנהנים אשר במציים נ ת נ ס ס י‬
‫אל סיתאוים ונלח א ת אזנו מנל אשר נ ע ש ח ‪ ,‬ימן‬
‫חמרד וסעל אמיר סרד נ ו א ח י ו ‪ ,‬ויחי נשמוע‬
‫סיחאדס הדברים האלח וימחר לשוב לארצו לעיר‬
‫סין ו ש נ על נ ס א ו ‪ .‬ויקראו הארץ החיא מ צ ת ם ‪,‬‬
‫ני לסי מ נ י פ ו ‪ ,‬נן היה שם השד לסיתאויס‪ ,‬ש ם‬
‫השני לארמאים אחיו ד נ א ו ם ‪ ,‬עד כאן דנו׳ סניפו‬
‫ח ם ו ס ר ‪ .‬ומנואר חוא לסי סדר הדורות הוה הנתון‬
‫נםפרו לפנינו ני מאו יצאו ממצרים אלח חנקראי'‬
‫ת ע י ם ‪ ,‬אשר נלי ססק ו ק א מ ח אמתינו חיו ולא‬
‫ע ם אחי־‪,‬׳ כבר נ ת בארץ חחיא שלש ס א ו ח וחשעי'‬
‫ושלש שנים לםני בוא ראנאוס חסלך אל ארץ‬
‫א ר נ ו ם ‪ ,‬אף כי בעיני בני ארנום הוא נחשב למלך‬
‫חייתו־ עתיק בארצפ‪ .‬יחנח עדוח מניפו יקרה מאד‬
‫לוזקירחני וחעויר לחיכיח שני יסודות גדוליפ בדבר‬
‫ה ו ה ‪ .‬וכל זח מססרי זכרונוח ח פ צ ת י פ ע צ ם ם ‪.‬‬
‫ואשיח כי כבר באני לארץ מצדים מארץ א ח ר ח ‪.‬‬
‫ש נ י ת ‪ ,‬מ גאולחנו מ מ צ ח ם חיחה קדימה מאד במי‬
‫אלף שניפ לסד ימי מצור פ ת י א ‪ ,‬יאשר העיד‬
‫מניפו לא מםסרי ה מ צ ת י ם רק מספריפ אחריפ‬
‫לחח אמון נ ם ‪ ,‬עוד ארים ירי נמקום אחר לחוניח‬
‫גי א ך ס ס ו ת הבל ה מ ה נ ם י ח ד ‪.‬‬
‫ועתה אעמר מ ו ה ואלכה לי לבקר גם בםסת‬
‫ה כ נ ע ד ם ‪ .‬ונתתי נ ם א ת תעודתם בדבר קדמות‬
‫א ו מ ת נ ו ‪ .‬נ ם נמצאים ס פ ת וכתנות עם אנשי צור‬
‫אשר יספרו קידות הזנץ מ ש ד ם רבות‪ ,‬והם ס פ ת‬
‫העם הכתיבים בדקדיק ר ב ‪ ,‬ונתונם נמצאו סםות‬
‫קורות א ו מ ת ם ‪ ,‬ונם אשר קרה להם עם עמים‬
‫בלעדיהם‪ ,‬רצוני על המעשים הראויים ליזכתב‬
‫כספר‪ .‬בםסו־ים האלה הנה נמצא כתוב מ שלמה‬
‫בנה א ת בית המקדש בירושלים מ א ה וארבעים‬
‫ושלש שנים ש מ ו נ ה הרשים לפני בנות בני צוד את‬
‫תעיר ק ר פ נ ו א ‪ .‬ינן י ס פ ת מ נ ד ן נית ה מ ק ו ש ‪ ,‬מ‬
‫ח י ו ם מלך צ ו ו העז ט א ו ה מ המלך שלמה‪ ,‬והאהבה‬
‫הזאת היתת לי למיישה מאביתיי‪ ,‬וע״כ הואל‬
‫לקחת שכם א ח ו בהורת הבית של ש ל מ ה ‪ ,‬דנשאהו‬
‫ב מ א ה ועשרים ככר ו ה ב ‪ ,‬גם ברח מבחר עצי‬
‫א ו ד ם וברושים מ ה ר הלבנון ו ש ל ה ם לבנין גג ח מ ח ‪,‬‬
‫ושלמה חקתב אליו גם חוא מתנות יקרות‪ ,‬ובלעת‬
‫זזז עוד נתן מ ד ו למתנה אוץ אחוז בגלל ש מ ה‬
‫נביל‪.‬‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪8‬‬

‫נבוסלאסר מלך בבל ובמדים‪ .‬ובדברו על אודות המלך‬ ‫רמי חייו ארבעים ושלשה שנים‪ .‬ר ם ל ץ אהריו‬
‫חחוא יספו לנו איך נבוכדנצר אחרי שמעו כי מרדו‬ ‫אבדםתרוזוש בנו חשע שנים רמי חייו חשע‬
‫בו מצרים וכנען שלח אח בנו ללחום א ח ם ו ח ל‬ ‫ועשרים שנים‪ .‬ני ארנעח מ י מינקתו קשרו עליו‬
‫וישרף באש את‬ ‫כבד ע מ ו ‪ ,‬ו א ץ לכד אח כלם‬ ‫קשר רחרנוחו‪ .‬וחננור נ ח ם מלך שתים עשוה‬
‫כית מקדשנו בירושלים‪ ,‬ו א ץ ח ל ץ א ח אנשינו‬ ‫ש נ ח ‪ .‬ואחריה' מלך עשתרת נן דליעשתרת שתים‬
‫בשבי מ ח ץ ארצם ‪ ,‬דביאם בבלח‪ ,‬ועירנו חיתח‬ ‫עשוה שנח וימי חייו חםשים ואו־נעח שנים‪,‬‬
‫ש מ מ ח שבעים שנח עד ימי כורש מלך פ ר ס ‪.‬‬ ‫ואחריו מלך אסירימום אהיו תשע שנים וימי ודיו‬
‫דוסיף לאמד‪ ,‬כי זח מלך בבל לכד אח מצרים‬ ‫חטשים וארבעח שנים‪ .‬ני אחיו פילים חרנחו‪,‬‬
‫וארם וכנען וערב‪ ,‬וחצליח בכל מעשיו מכל אשר‬ ‫רקח את מלכותו מ מ נ ו ‪ ,‬א ך לא תאריך לשבת על‬
‫מלכו לפניו בארץ בבל וכשדים‪ .‬ליכ ‪ .‬ו מ ע ט אחרי‬ ‫כסאו כי אם שמונח ח ו ש י ם ‪ ,‬אף מ ימי חייו היו‬
‫זח יוסיף ביראםוס להעתיק מ א ת ספרו ממעשי‬ ‫המשים ש נ ח ‪ .‬בי איתבלוס כדץ עשחרת רצחו נפש‬
‫ק ד ם ‪ ,‬ואלח דבריו‪ ,‬ויחי כשמוע נבוםלאסר אבי‬ ‫רמלך תחתיו שתים ושלשים ש נ ח ‪ ,‬וימי חייו ששים‬
‫ננוכדנצר כי מרד בו חשד אשר שמחו למושל על‬ ‫וסימונח ש נ י ם ‪ .‬ואחויו מ י ך נ א ו ע ו ו ס ננו אשו חי‬
‫מצרים ובקעת חלבנון וכנען‪ ,‬לא יכל עוד לחחאפק‬ ‫ח מ ש ח וארבעים שנח וימי מלנוחו ששח שנים‪.‬‬
‫ויתן מ ח נ ח מקרב חילו ביד נבוכדנצר בנו‪ ,‬אשר‬ ‫ואחריו מלך מארנינוס ננו ויחי שחים ושלשים שנח‬
‫עוד חיח צעיר בימים‪ ,‬לצאח ננד ח מ ו ר ד ‪ ,‬ויערך‬ ‫רמי םלמתו תשע שנים‪ ,‬ואחריו נ א סיגאליון‪,‬‬
‫נבוידנצר מלחמח עמו וינצחהו‪ ,‬ויכניע אח ארצו‬ ‫ימי חייו חמטרם וששח שנים וימי מלנותו אדנעים‬
‫תת!‪ .‬ידו‪ .‬בעוז חחיא חלח אביו נמפלאסו־ ר מ ת‬ ‫ושנע שנים‪ ,‬רחי נש‪:‬ח חשניעית למלנותו ו ח מ ח‬
‫בעיר בבל אחרי מלכו תשע ועשרים ש נ ח ‪ .‬ויחי‬ ‫אחותו ממנו ותנ; עיו קוטנוא נארץ ליניאו‪ .‬ער‬
‫כשמוע נבוכדנצ! כי מ ת אביו וישם סדרים לארץ‬ ‫נאן‪ .‬מ ס פ ו השנים נלם מימות חיום ע ו ננץ עיו‬
‫מצרים ושאר חארצות ויתן את גולי ישראל ו כ נ ק‬ ‫קוטנוא לפי ה ש מ ן הנז׳ יעלה למאת שנה וחמשים‬
‫וארם ומצרים ביד אוחביו‪ .‬ל ח ל ץ אותם ואת‬ ‫וחמש שנה ושמונה חדשים‪ .‬והנה מ ק ו ש שלמה‬
‫ח ל ו לבושי שריון ואת כל יחר כליו בבלח‪ ,‬וחוא‬ ‫נבנה כשנת שתים עשרח למלכות ח י ו ם ‪ ,‬אם ק‬
‫עם מחי מספד מהר ללכה דרך חמדבר נ ס ק בבלה‬ ‫ע מ ו מהעת ההיא עז־ !‪.‬נץ קוטגוא מ א ה שנה‬
‫ובבואו ש ם מצא חממשלח ביד חושדים והראש‬ ‫ואובעים ושלש שנים ושמונה ה ו ש י ם ‪ .‬ואם כן‬
‫בקרבם חכין חמלכות בעבורו‪ .‬ו כ ז א ת רוו לו כל‬ ‫איפוא היש לנו לבקש עוד עוות נוספות מספו־י‬
‫ממלכות אביו לנחלח‪ .‬אז יצוח על הגולים לשנת‬ ‫חכנעניס מ ב ר אוב ח נ ו ‪ ,‬אחוי חוכחתי כ מ כי כל‬
‫במקומות בטוחים בארץ בבל‪ .‬והוא בחר לו מקדש‬ ‫ד מ י אמח וצדק‪ .‬ובדור חוא כי אבותינו באו‬
‫בל ומקדשים אחרים‪ ,‬ויסארם רוזדרם כץ חשלל‬ ‫לארץ חואוז ימים רבים לפני מ ץ מ ח ח מ ק ד ש ‪ .‬כי‬
‫וחמלקווז אשר לקח במלחמו;‪ .‬נ ם בנח א ת חעיד‬ ‫רק או נבנח ח מ ח אחרי ל מ נ ו אח כל חארץ בחרב‪.‬‬
‫ודשנה מחדש ועוד הוסיף לבנוח עיר ח ו ש ה מחוץ‬ ‫ווה אשר חוכחחי באמונח מ ת ו ך כחבי קדשנו‬
‫לחומוז‪ .‬נכח חשיב אח העיר בבל לאיחנזז חראשץ‬ ‫בספרי על חקדמוניוח‪.‬‬
‫לבל יהי לאל יד כל צר לגשת אל העיר מבלי עבור‬
‫וחנח אספר עחח את אשר כתני עלינו סוסוים‬
‫את ה נ ה ר ‪ .‬ויבן שלש הומות סביב העיר הפנימית‬
‫ה כ ש ר ם נםפרי קורותיהם‪ .‬ורונ דבריהם מתאימי'‬
‫ושלש הומות סביב העיר ה ה י צ ו נ ה ‪ .‬מהן בנה‬
‫עם ספו־י קושנו נ ם נענינים אוזרים‪ .‬הסופר‬
‫מלבנים ש מ פ ו ת והמר ומה; מלבנים ל ב ד ‪ .‬וחזי‬
‫ניראזום ימלא אהרי‪ .‬הוא היה ל י ו כשוים ונווע‬
‫ביסדו א ח חעיר בחומות בצורו' וחזקות עד להפליא‬
‫ומהולל נסי הזזנםים על סי תוצאותיו בלשו‪ ,‬נשדי‬
‫רפאו־ שעריה בהוד והדד‪ ,‬בנח א ר מ ץ ח ד ש לחלפיו'‬
‫ספרים נ ה נ מ ת התנונה והפלוםוסיא לחכמי יון‪.‬‬
‫על יד הארמון אשר ישב בו אביו‪ .‬ועוד הנביהו‬
‫נידאסוס זה ‪ ,‬לפי הנתונים היותר נושנים ועסקים‬
‫והפליאו יותר מארמון אביו‪ ,‬עד כי ילאה הסופר‬
‫לעם ה ה ו א ‪ ,‬יספר לנו על ד מ ה מ נ ל מים אשד‬
‫להגיד א ת כל כבוד ההיכל הוזז‪ ,‬ובכל מ ל ו וודזמ‬
‫קוה נימים קדמונים‪ .‬ועל אמץ מ י אדם נ ת ץ‬
‫ותפארתו נננה ההילל הזה נ ה מ ש עשרה ימים ‪.‬‬
‫ה מ ב ל ‪ ,‬וכל דמיו ה ם מנוונים עם ספורי מ ש ה‬
‫בארמון הוה עשה נ ת י מ ת ‪ ,‬נבוהים מעל ח א ד מ ח‬
‫בענץ ה ז ה ‪ .‬נ ם יספר נץ החיבה אשר הציל את‬
‫ונשענים על עמודי ש י ש ‪ ,‬בהם נטע נן מלא עצים‬
‫נפשו נה אני נל יצוו ה א ו ם ‪ ,‬אהוי נ ה ה ההינה‬
‫ושנים ורעננים למינהם‪ ,‬ומראהו כמראה ארץ‬
‫על ה ח אררט‪ .‬והוא הסופר קורא ה ח ד ו ת הבאים‬
‫הרוים‪ .‬א ת כל זאת עשה לשעשע את ה מ ל כ ה ‪ ,‬נ י‬
‫א ח ד נ ח לתולדותם‪ .‬ופורט כל השנים עד דור‬
 ‫‪9‬‬ ‫ספר ראשון‬
‫חומות העיר החיצונות‪ ,‬כי לאבן כנף היו לו במצור‬
‫העיר ורק בעמל ויגיעה ריח הצליח ללכדה‪ .‬וישן‬
‫מטיס ו ל ך העירה בורסיפוס להצר על נבונידוס‪,‬‬
‫ואחרי קצרה יד נבונידוס להלחם עמו מסר נסטיו‬
‫בידו וכורטו ע ט ה עמו חסד ויחן לו עיר קרמניא‬
‫לשבת ב ה ‪ ,‬מעבר לגבול בבל‪ .‬ויטיב טיס ננונידוס‬
‫כל ימי חייו וימת‪".‬‬
‫כלי הדבריס חאלח נכוניפ ואסתים הם ככלי‬
‫הכתוב בםפרינו‪ .‬כי כן כהוב כפ גי נבונדגצד‬
‫בשנת שפתח עשרה למלכותו הרם בית מקדשנו‬
‫ויהי חרב ושסס ווסשים שנח‪ ,‬וגשנח חשגית‬
‫לסלכות כודש חוולו שוב לבנותו ותשלם סלאכתו‬
‫כשנח חשנית לדדיוש‪.‬‬
‫ועחח אוסיף לחביא גם וכרונוח חכנענים‪ ,‬כי‬
‫הקורא לא יחטווב רבוח חראיות למותר לחכליח‬
‫עניננו‪ .‬מ מ ו נ ו ת חאלח כחובים ומני כל מלכיהם‬
‫בזה״ל‪" ,‬נמכדנצר הצר על צור שלש עשרה שנים‬
‫נימי איחובל מ ל כ ם ‪ .‬ואהריו מלך בל עשר ש נ י ם ‪,‬‬
‫ואהריו העזה הממשלה נידי שופטים ו ח מ ח שפטו‬
‫אח ח ע ם ‪ .‬עקנינלום נן נלוקוס שני חדשים‪ .‬נלניס‬
‫נן ענדוס עשוה ח ד ש י ם ‪ .‬אנו־ חנהן ח ג ד ל שלש‬
‫חדשים‪ ,‬מיטגאנוס ונירסטרטוס בני עבדיליםום‬
‫שפטו אד‪ .‬ה ע ם ששה ש נ י ם ‪ ,‬ואהריהם מלך‬
‫נלאטרוס שנח א ח ת ‪ ,‬אחרי מוחו שלחו לקחת‬
‫סירנאלוס מארץ נ נ ל וימלך עליחם ארנע שנים‪,‬‬
‫אחרי מוחו חמלינו אח חירם אחיו וימלוך עטורים‬
‫ש נ ח ‪ ,‬נימי מלנוח! היה נורש למלך פ ר ס ‪ .‬״ כל‬
‫הומניכ האלה עולים לארנעה וחמשים שנח סחוח‬
‫שלשח ח ד ש י ם ‪ ,‬ני נמנדנצק נשנה ש נ ע למלנוחו‬
‫הצר על צ ו ר ‪ ,‬וכורש מלך סרס ישנ על נסאו‬
‫בשנת ארבע עשרה להירם‪ ,‬הלא תראה כי וכרונוח‬
‫הכטח־ים והצוריים מתאימים ע ם ססרי וכרונותינו‬
‫נדנד הבית ה ו ה ‪ ,‬והתעודות האלה יהדויוכיהו בלי‬
‫כהש ונונ על קדמות אומתנו‪ ,‬ואהשונ ני נל אשר‬
‫אמרתי עד כה יספיק לכל דורש א מ ת בלי ת ה פ ו כ ו ת ‪.‬‬
‫אמנם נכון וישר הוא להשיב גס את אלה‬
‫המכהיטיים בספרי וכחנות הברבריים‪ ,‬ואשר יחשבו‬
‫בלבבם כי א ך היונים לבדם אנשי אמוז ה ם ובלעדם‬
‫אין‪ .‬להביא רבים מאלה היונים אשד ידעו היטב‬
‫אח בני א ו ם ח נ ו ‪ .‬ולהגיש לפניהם אלה אשר‬
‫חוכידינו בספריחם כח וכדו‪ .‬חנח סיחגרוס ייפו‬
‫**מוס חי בימי ק ר ם ‪ ,‬ונודע לשם ולתהלה על כל‬
‫יחר חפלוםופים בחכמת ויראת אלקים • מדוע‬
‫ומפורסם כי מלבד ידיעתו בכל חקינו ומשפטי דחנו‬
‫היח מ ח ל כ י א ח ח ה ם ומחבביחם‪ .‬באמת לא נמצא‬
‫ספר חום־ מ מ נ ו או מ ע ח ס אליו‪ ,‬אבל רבים ה ם‬
‫‪11‬‬
‫בארץ מדי מולדתה ‪ ,‬ועל כ; הרים ונבעוח חיו לה‬
‫להמרה‪.‬‬
‫כל וה הודיע ביראסוס בדבר המלך האמור‪ ,‬וגם‬
‫יספר ממנו עוד דברים בספרו השלישי למאורעות‬
‫הכשרים‪ .‬ובספר הוה יתן מ ו ם באלה חנוחנים‬
‫היוניים החושבים בלי מקור א מ ת כי בבל נבנתה ביד‬
‫סימיראמיס מלכת א ש ו ר ‪ .‬ועל חחהללה לשקר כי‬
‫ארמנוח חפארח חאלח בחוכה כלם על פיח נחיסדו‬
‫כאלו מעשי ידיה ה מ ה ‪ .‬ואין ספק כי בענינים האלה‬
‫א ך ס פ ח ו כ ר ו נ ו ת הכשרים צדקו יהרו׳‪ .‬ועוד יוסיף‬
‫ביראסוס לאמר כי גם דברי הימים להכנעניס יצדיקו‬
‫ויאמחו כי מלך נבוכרנצר הוה לכד כל ארץ ארם‬
‫ו כ נ ק ‪ ,‬וחסופר ס ל ו ס ט ר ט ו ס ימלא גם חוא אחריו‬
‫בספרו אשד חבר על חקורוח חאלח בוכח מדבר‬
‫מציד צ ו ‪ 0‬וכן חלך בעקבותיו חסופר םאנסחינים‬
‫גם חוא בספרו חרביעי לוכחנוח ח ו ד ו ׳ כי חוא‬
‫מוכיר א ח המלך בבל האמור חיוחו גבור ועצום‬
‫‪.‬מאירקלום בנבורח ונפלאוח מעשיו‪ .‬כי לכד חבל‬
‫רב מארץ לי ב י א ו ‪ ,‬ונם איביריא חביא ח ח ח‬
‫ממשלתו‪.‬‬
‫ועל דבר בית חםקדש בירושלים אשר חוברתי‬
‫למעלח‪ ,‬כי צרו עליח הבבליים‪ ,‬וכי שרפו אח‬
‫ח ב י ח ‪ ,‬וכי שוב בנח אותו כורש אחרי לכדו אח‬
‫ארץ א ד א ‪ ,‬אוכיח פ ח לפנינו מיחד דברי חמאמר‬
‫לביראסוס בעדן ח ו ח ‪ ,‬ואלה רבריו בספרו השלישי‪,‬‬
‫״ ויחי אחרי חחל ננונדנצר לננוח אח ח ח ו מ ח נםל‬
‫למשננ וימח‪ ,‬וימי מלנוחו חיו שלשח וארנעים‬
‫ש פ ז ואדל מרודך ננו ישנ על נ ס א ו ‪ .‬הוא עקש‬ ‫ו‬
‫דרניו נעניני חממשלח אשר לא נרח נחקים לא‬
‫ט ו נ י ם ‪ ,‬וחנח נחגליםור נעל אחוחו קשר עליו קשר‬
‫וישנ‬ ‫ויכחו נטש א ח ח מלנו רק שחי שנים‪.‬‬
‫ןרינליסוי ח קושר על נסאו ויםלך ארנעח שנים‪.‬‬
‫לבורוסארחד נ נ ו א ף ני אז עודנו נעו־ מלך אחריו‬
‫א ך תשעי חרשים‪ .‬א מ נ ם אחרי ראו בו רוח עועים‬
‫ומעשים תעתועים קשרו עליו אוחניו נ ם ח מ ח קשר‬
‫ד ר צ ח ו ח ו ‪ ,‬אחדי מ ו ח הילד הזח חתאםםו הקושריס‬
‫יחדו דאותו כלם לתת מ ז ר חמלכוח בראש נ מ ד ד ו ם‬
‫איש בבלי אשר היה נ ם הוא בערת חקישרים‪ .‬בימי‬
‫מלכותו נבנו ח ו מ ו ת בבל מלבנים שרופות ו ה מ ר ‪.‬‬
‫דחי בשנח שבע עשרח למלכותו וחנח מ ר ש מארץ‬
‫פרם א ח ח לכדו יחר ארצות אדא בא בחפוון מ ד ל‬
‫כבד בבלה‪ .‬דהי כשמוע נבונידום כי בא עליו מ ר ש‬
‫ד צ א ללןו׳אתו ע ם כל מחנותיו ד ע ר מ י ח ד ו מ ל ח מ ה ‪,‬‬
‫והחלש יו־ נמנידוס דנם מ ש ד ה ח מ ל ח מ ח חוא‬
‫ואנשי מספר ע ט ו אל חעיר מרסיטוס ד ס נ ח בעדם‬
‫שערי העיר‪ .‬דלכד נירש אח נ נ ל ויצו להרוס אח‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪10‬‬
‫ומדולה ורחבה מכל הנחלים בארץ ארם‪ .‬ולא לבד‬ ‫אשי כתבו על אודותיו ועל היו‪ ,‬ובראשם הירמיסוס‬
‫אלה דלת העם ביונים א ק נם אלה הנודעים לתהלה‬ ‫הםסורסם אשר אהב להקוו כל ו ב ת הימי' לאמתם‪.‬‬
‫בתוכם ליחרק מעלח חכמתם בסילוסושיא‪ ,‬ידעו את‬ ‫תה הירטיםום בסםת הראשון על אודות םיתנתס‬
‫היהודים‪ ,‬ותמיד בבואם לדבר עליחם כבדו דסארו‬ ‫יאמר מ מ י ם האלה‪ ,‬״ מ סיוזנרוס אחת מות אהד‬
‫אותם עד למדנח‪ .‬ני קליארמס חלמיד אדיםטו‪,‬‬ ‫ממרעיו יליד קיאטניא ישמו קליסון החליט מ נשמת‬
‫אשור לא נוסל הוא מכל יתר תלמידי אריסטו‪,‬‬ ‫האש הוזז דברה אתו תםיד יומם זלילה‪ ,‬ותצוהו‬
‫בססרו על ענץ המוינח כח יאמר‪ ,‬אריםטו ספר על‬ ‫לבלתי עמד במקום אשר נפל מליו חמוד‪ ,‬ולבלתי‬
‫דנר יהודי אהד לאמר‪ ,‬והדברים האלה הם כמו‬ ‫שתות מן ה מ ם הםרמס צמאון‪ ,‬ולחדול מכל רבר‬
‫שכתבם הוא בידו‪" .‬ומתח אם אספר לכם את כל‬ ‫חתזה‪ ".‬ואחד זח יוסיף ליציר‪ ,‬נל זזז צוה לסי‬
‫אסח־ דבר היהודי הזה יארך הםיסור מאד‪ ,‬ואשר‬ ‫חקי היהודים ואנשי תירס‪ .‬והעוזקם לתוך למותו‬
‫נמצא בדבריו להשכיל ראוי ונכון להוכיוד • ול!א‬ ‫נסילוסונ^א‪ .‬גם לא נעלמו נני עמנו ממי קדם‬
‫אכחד ממך היםרוכידם כי תוזשבני לםםפי נסלאותי‬ ‫לאיזה מעת יון‪ .‬ונאםח נהשמ נעיניהם לנחירי‬
‫וכחלומוח יראו בעיניך‪ .‬רען אליו היטידכידםראמר‬ ‫האדם רחאוו לדתן־ נעקמתיהם‪ .‬כאשר תראה זה‬
‫בעמו• זח כלתה נפשנו לשמוע אח אשר בסין• י‬ ‫נססת חיאיםדסטוס על הקים ומשפטים‪ .‬מ כה‬
‫ראמר אתספוו‪ ,‬מפועם וח ש לנו ללכח בעקבות‬ ‫יאמר‪ ,‬מוח אנשי צוד לבלתי הטיבע שמעות עמים‬
‫הםדבתם המעולים‪ ,‬להודיע ראשונה מח האיש‬ ‫זרים‪ .‬מזונםיסרוטשמעוחאחרוחומחוז־שמעח‬
‫ומהמולדתו‪ ,‬מאיוהעםהוא‪ ,‬לבליחפוואבמצות‬ ‫ק ו ק ‪ .‬והשבועה הזאת לא תמצא מ אם נץ‬
‫מלמדינו‪ ,‬ויאמר חיפרומדס ובד נא אם מצאתי‬ ‫היהודים‪ ,‬ףסוש מ הוא הדבר אשר יקדישחו איש‬
‫חן בעיניך‪ ,‬האש הזוז‪ ,‬השיבאריםטו‪ ,‬היה א ש‬ ‫לאלודו‪ .‬נם לא נכחדה אומתנו לאידודוטוס איש‬
‫עבת‪ ,‬רמאמבקעח הלבנון‪ ,‬אלה היהודים מחכמי‬ ‫הליקרנאםום‪ ,‬ובספרו השני ממונות הנלחיים‬
‫הודו יצאו‪ ,‬ואנשי הודו יקראו אותם בשם קלמיס‬ ‫?אמר מ ב ת ם האלה‪ ,‬העמי הנמולי׳בבשר עולתם‬
‫ואנשי ארם יקראום בשם יהודים‪ .‬כי ק שםחארץ‬ ‫אך אלה המה‪ ,‬הכלהיים והמצריים והנישיים‪,‬‬
‫אמיר המה יושבים בקרבה יהודה • אבל שם עירם‬ ‫אמנם הכנענים ואלה בני אום היושבים בארץ‬
‫עקש ונפתל‪ ,‬כי ירושלים יקראו לח‪ .‬האיש הוזז‬ ‫ננען נסיהם יודו מ למדו וזז מאת המצריים‪ .‬ואלה‬
‫אחרי סעדו רבים א ת ל מ ‪ ,‬ירד מארץ קדם למקומות‬ ‫אנשי אום העשנים על נהר תרמח־ץ וסרחנייס‬
‫השוכבים על חוף הים‪ ,‬רתהסך האיטי הוזז לאיטו‬ ‫)פרת( ושנניזזם המקרנים הקתבים אליהם יאמת‬
‫יוני גם בטיפחו גם בלבבו‪ .‬רהי כאשד באנו אל‬ ‫מ למדו זח ונץ לא נביר מאת הכלתיים‪ ,‬מ המה‬
‫המקומוח באזיא אשר אוח למושב לו‪ ,‬דבר עמנו‬ ‫ל מ ס נםולים הם מכל מי חאדם‪ ,‬רזזאזז מכמות'‬
‫ועם חכמים אחרים‪ ,‬לנסותנו בחבמוז‪ .‬ויען ש ב‬ ‫במצריים עטיו הדמהזזז‪ ,‬אמנם על ו מ המצויים‬
‫נץ חכמים ונבונים ע״כ למונו ממנו הרמז יוחד‬ ‫והמטייים אץ ידי משנת למד נד מאלה השנים‬
‫מאשי־ למו ממנו‪ .‬״ אלח חם ובת אייסטו בענין‬ ‫הע חראשונים לעטוח ק ‪ .‬וא״כ זהו ה ר מ אשר‬
‫חזה כפי אטיר יספר לנו קליארכוס‪ ,‬ואריסמו הפליא‬ ‫יאמר אירודוטוס "כי מ י ארם יושבי כנען גמולים‬
‫עז־ מאז־בםשות מרוב כה האכילה אשר ראה מהודי‬ ‫הם‪ ".‬ףרוע מ אין באוץ מען שוכנים אחרים מ‬
‫הזה בכל ודכי מזונותיו מ ו ך א מ י היבשה‪ .‬והקורא‬
‫אס יהודים‪ .‬וא״כ יען ידע אותם רבר על אווותס•‬
‫החסץ לשמוע יותר עליו יוכל לבקשם בתיך ספר‬
‫גם כוילוס הסופר היותר עתק ומשודר עכיד אח‬
‫קליימוס עצמו‪ .‬כי לבבי אך להביא הדמים‬
‫אומתנו‪ ,‬דספרכיהםהבאולעווהלטלךאחטיידמ*‬
‫הנוגעים לעניננו וםיהרם חולתי‪ .‬והנהקליאומס‬
‫בצאתו למלחמה לקראת יון‪ .‬מבהומת את העמים‬
‫אמר כל זח אגב אורחיה‪ ,‬כי תכלית ו ב ת הינזענין‬
‫ההם יעלה על ששתו גם אומתנו בין יתר האומות‬
‫אחר‪ .‬אמנם איקאטיאוס הנודע לסילוסוף ואש‬
‫וכה יאמר‪" ,‬רעבור באחרונה עם אחר וםו׳איוזם‬
‫רב פעלים בחיים אשד חי מעודו בתר אלכסנדתם‬
‫עו להפליא‪ ,‬בפיהם ידברו לטיק כנעני‪ ,‬שוכנים על‬
‫חמ^י‪ ,‬ואחרי זוז גם בדור מזלמיו׳ם ק לאנוס‪,‬‬
‫הוי שלם על יאור רחבה‪ ,‬ראשיהם מכוסי אפר‪,‬‬
‫חבר כמר שלם על אודות היהודים‪ .‬ודק זוז הדבר‬
‫ומגלות נתונות נושאי' עליהם‪ ,‬רש אשר ראשיהם‬
‫היו? תכלית ספרו‪ ,‬וממנו אוציא דברם אחדים‬
‫ופניה' ממות ואשי סוסיי לתע אטיו־ בעשן נםלחו ״‬
‫בקצור להועיל לעניננו‪ .‬בראשונה אודיע זמן חיי‬
‫לדעתי בתר‪,‬זוא לכל א ש מ וק על אומתנו היתוז‬
‫איקאתיאוס חוח‪ .‬מ הוא מומר מלחמת בתלםיוס‬
‫דבר כתלים‪ .‬מפני כי הרי שלם מ י ג נ ו ח ם ‪ ,‬אשו­‬
‫ודיסיטדיאיס על אורות העיר עוה‪ ,‬אשר נלחמו‬
‫בה אנחנו עשבים‪ ,‬וגם יאוו־ אססלטיטיס בתוכח‬
 ‫ו‪1‬‬ ‫ספר ראשון‬
‫חםוקרודם אליהם לארץ ההיא והורסים א ת‬ ‫בשנת א ח ד עשרח א ח ת מ ו ח אלכסנררום‪ ,‬ולפי‬
‫חםקושים ואת ח מ ז נ ת ו ו ז ‪ ,‬ה מ ה היו בעזרם‬ ‫הסופר ק ם ט ו ד ח י ת ח ואח באולימפיאדו ח ט א ח‬
‫להרסם כ ל ם ‪ .‬אולם ] י ק מאנו לחושיע להם‬ ‫ושבע ע ש ר ה ‪ ,‬כי אחרי הימרו אח האילימפיאדו‬
‫לבנותם שוב[ היו ל מ ש ס ה ‪ ,‬ופעם סלחו להם‪".‬‬ ‫הוה ייםיף לאמר ‪" ,‬כי באולימסיאדו הוה חכח‬
‫ועור יאמר‪ " ,‬כ י יש להתפלא מאד על מ ע ש ה‬ ‫בחלמיים בן לאמם במלחמה את ת מ י ט ת א י נ ן‬
‫האנשים האלה בגלל ז ה ‪ " .‬גם ירבה בשבח על‬ ‫אנטיגנים הנקרא פליקריטס‪ ,‬ב ע י ר ע ז ה ‪ .‬והנה‬
‫מרבית אומתנו ויאמר‪ " ,‬כ י הפרסיים פעמים‬ ‫ידוע ה ו א לכל כי אלכסנדר מ ח באולימפיאדי ח מ א ח‬
‫רבות הנלו רבבות רבות מבני עמנו לארץ בבל‪,‬‬ ‫וארבע עשרה‪ .‬וא״כ ברור חוא כי אומחנו היחה‬
‫רבבוח אחרוח חוליכו בשבי אחרי מ ו ת אלכסנדר‬ ‫קיימח ב ד ו ת ‪ ,‬וגם בדור אלכסנדדום‪ ,‬ועוד במקום‬
‫לצור ומצרים‪ ,‬על קשרס קשר בארץ א ר ם ‪" ,‬‬ ‫אחר איקאטיאום וה יאמר כדברים ח א ל ח ‪ .‬ו ל כ ד‬
‫גם יודיע הסופר ה ז ח א ח אורך ורוחב הארץ‬ ‫בחלמיאו אחרי מ ל ח מ ת עזה אח כל המקומוח‬
‫אשר בה אנחנו יושבים‪ ,‬ואח מיטב הארץ חהיא‪,‬‬ ‫בארץ א ר ם ‪ ,‬וכשמוע רבים מחסדי בתלטיום וטוב‬
‫ב ד מ י ם האלה ‪ 1‬״ הארץ אשר בח יושבי׳ היחודי'‬ ‫מעלליו‪ ,‬הלכיאדותילארץ מ צ ר י ם ‪ ,‬דאיתי אליו‬
‫חכיל עלשח אלפי אאזים ככד ב מ ד ה ‪ .‬ובכללה‬ ‫ל ת מ ו ך א ח ידיי בכל פעליו‪ ,‬יאחר בתוכם חוקיהו‬
‫טובה הארץ מ א ד ‪ ,‬וארץ יהודה לא נופלת היי*‬ ‫הכהן ח ג מ ל ל י ח ו ת ם ‪ ,‬וימי חייו או כמו ש ש ח‬
‫מ מ נ ה ב נ ר ל ח ‪ " .‬הסופר ה ו ה מ כ ר ו א ת עע•‬ ‫וששים ש נ ה ‪ .‬ומפואר ונכבד מ א ד בץ בני ע מ ו ‪.‬‬
‫יתשלים‪ ,‬ש נ ה א ת מיניה מ א ד ‪ ,‬וכי היא גדולה‬ ‫הוא היה ה נ ם גדול‪ ,‬ונל ד נ ת ו ד נ ת הן ישנל‬
‫ו ר ח ב ח ‪ ,‬ומיושבת מימי ק ד ם ‪ ,‬גם ירנה לס*־‬ ‫ט ו ב ‪ ,‬והוא ידע והנץ נהנהנוז עניני ה א ו מ ה יותר‬
‫על המון אנשיה‪ ,‬ועל בנין בית מקדשנו מ ב ת ם‬ ‫מנל אשר לפניו‪ .‬ה א ו מ נ ם מ נל נהני היהודים‬
‫ה א ל ה ‪ " ,‬ב א ר ץ יהודה נמצאו ערים ונפדים‬ ‫לקחו מעשר מ ת נ ו א ת הארץ ושרדו נעםקי ה ע ם ‪.‬‬
‫ר מ ס וחזקים‪ ,‬ועע• א ח ת בחונה בצורה מ א ד ‪,‬‬ ‫מ ס פ ר חכהנים האלה חוא כמו אלף ו ח מ ש מ א ו ת‬
‫וארנה סביב כמו חמשים חבל ]החבל שבע מ א ו ח‬ ‫ולא יוחד י׳‪ ,‬גם מכור איקטיאוס א ח חזקיהו עור‬
‫רגל[ ‪ /‬ומספר אנשיה כמו מ א ה ו ע ש ת ס איוו‬ ‫פעם בספרו ו ק יאמר! " י ק גדולחו רבה מ א ד ‪,‬‬
‫בלב העיר ח ו מ ח‬ ‫נ פ ש ‪ .‬וקראו לה ירושלים‬ ‫ו א ח ת חתודע אלינו ח י ט ב ‪ ,‬ויבחר אנשים מקרב‬
‫אבן בצורח‪ ,‬ח מ ש מ א ו ח א מ ה באורך‪ ,‬ורחבה‬ ‫אלה היושבים א ח ו ‪ ,‬דבאד לחם כל ה ד מ י ם‬
‫מ א ח א מ ה ‪ ,‬ושחי ע ז ת ח מ ב י ח ‪ ,‬ובתןנן מ ז ב ח‬ ‫הנוגעים ב א י ם ח ם ‪ ,‬כי ביי מנהגיהם ידתיהם היו‬
‫רביע‪ ,‬בנוי לא מאבני גזיח‪ ,‬רק מאבנים לבנים‬ ‫אתו ככתובים‪ ".‬ועוד יודיע איקאטיאוס‪ " ,‬א י ך‬
‫בגל א ח ד ‪ .‬ואורך כל צדי ע ש ת ם א מ ו ז ‪ .‬וגבהי‬ ‫יקוו בעינינו כל חקימ ומשפטינו‪ ,‬וכי טוב לנו‬
‫עשר א מ ה ‪ .‬ועל ידכתו בנין גדול ובתוכו מ ז ב ח‬ ‫לסבול הכל ולא נעבוד עליהם‪ ,‬כי ק ש ר ונכון‬
‫י מ נ ו ו ה מ ן זהב שני שקלים משקלם‪ .‬י מ תמיד‬ ‫ה ו א בעינינו‪" .‬ואחרי וה יוסיף לספר‪ ,‬״ א ף כי‬
‫עליי לא יכבח ע מ ם ילילח‪ .‬אין בתיכי כל פסל‬ ‫שכניהם ואלה הבאים אליהם מ מ ר ח ק ילעגו ל מ ו ‪,‬‬
‫יחבנית אי כל דבר מ ב ח ‪ ,‬גם אין בי כל נטע‬
‫ופעמים ר מ ח קמו עליהם מ ל מ ומושלי פרם לרעה‬
‫ושתיל י כ ת מ ו ז ‪ .‬הכיזנים ש ב ו ש ם יימס ולילח‬
‫בכל זאת אץ ביכולת איש להסיחם לעביר על כל‬
‫לעסוק בטהרוח דין לא ש ת ו בשבתם בתיך‬
‫דגר ח י מ ר ב י נ י ה ם ‪ .‬ו א ף א ם יקחו א ת כל מ ו ב ס‬
‫ח ב י ת ‪ .‬״ועוד יעיד לאםר כי אנחנו היחודים‬
‫ורכושם מידם רענום ד י ס ת ם ב א מ ת ו ת ‪ ,‬רוציאום‬
‫היינו מבני בריח אלכסנדרום ובאי אחריו‪ .‬ועוד‬
‫למות נ י ח ו ח משונית וקשוח מ א ר ‪ ,‬ח מ ח ימסרו‬
‫אוסיף לפי דבריו לחודיע א ח אשר שמע היא‬
‫נפשם בדרך נפלא‪,‬יוחד מכל יתר ח ע מ י ם ‪ ,‬א ך א ת‬
‫על אודות מעשי י־*ודי אחו־ בחיוחו בקרב ח מ ח נ ה‬
‫ד ת אבותיהם לא יעזבו‪ ".‬גם יניא איקטיאום ואיז׳‬
‫ה ו ה ‪ .‬ובן דבריו‪" :‬ויהי כאשר הלכתי ימה ס ו ף‬
‫ו מ ת ונאמנות ל א מ ת א ת ובדו על ו ב ק ם נ א ה ב ה‬
‫זחגח איש אחד בא א ה ת נ ו להורות לנו הדרך‬
‫עזת אל הקיזזם ו ו ת ס ‪ ,‬וכה י א ט ו ‪" ,‬בהיות‬
‫ש מ ו מ ש ו ל ם ‪ ,‬וחוא חיח א ח ר הרוכבי' היהודיים‪,‬‬
‫נבוכדנצרבעיר בבל כלתח נפשו לחדש בנץ מ ק ו ש‬
‫דחי האיש הוה איש רחב לב ו ג מ ר דיל דהי נודע‬
‫בל א מ י ח י ת הרב ו ש מ ם ‪ /‬דצו א ח אנשי חילו‬
‫ומהולל למורה חצים חיותו־ מ ש ו ב ח מכל יתר‬
‫להניא ח מ ר אל ה מ ק ו ם ה ה ו א ‪ ,‬א מ נ ם חיחודים‬
‫ה מ י ת ם בין היונים א ו ה מ ב ת י ם ‪ -‬האיש ה ו ה‬
‫לברם חדלו מ מ מ ו ע בקולו‪ ,‬א ף כי א נ ו ו א ת רניש׳‬
‫ראה אנשים רבים עובתם ב ר ו ך ‪ ,‬ואחר הקוסמים‬
‫וקנינם בעבור ז ח ‪ ,‬ע ו ט ס ל ח להם ה מ ל ך ד ת נ ם‬
‫עומד בחובם להגיד לחם חויונו לפי ראוח עיניי‬
‫לשבת ב ם נ ו ו ז ח ‪ .‬״ ועוד יוסיף לספר‪" ,‬כי בבוא‬
 ‫‪1‬פיון‬ ‫נגד‬ ‫‪12‬‬
‫א ך נכבד ה ו א ‪ ,‬וראוי לתהלת ותפארת‪ .‬רצוני אם‬ ‫במעשי צפור א ח ר ‪ ,‬ופתאופ פ צ ו ח על כל חפזזנח‬
‫ימצאון בני ארם הנותרים לדבוק תמיד נהקיהם‬ ‫לעמוד במקומם‪ .‬וישאל לחם מרוע חונים ח ם ‪,‬‬
‫ואמונתם באלהיפ‪ ,‬יותר מעמוד על נפשם ועל‬ ‫ויראחו חקוסם אח חצסור ההי העומד שם מרחוק‬
‫ארצם‪.‬‬ ‫ויאמר כי נל עיניחם חלויים במעשח חצםוד‪ ,‬והיח‬
‫ועתה תרע כי רבים מן הסופרים אשר כי‪1‬דו את‬ ‫מ י ה הצפוד ינוהו גם ה מ ה ‪ ,‬נעופסו הלאח יש‬
‫ש ם אומתנו ת ח ת לשוני לא עשו ואת מפאת העלם‬ ‫להם ללכת הלאה גם ה מ ו ז ‪ ,‬אמנם אם ישונ הצפוד‬
‫י ד י ע ח ם מ מ נ ת ‪ ,‬רק מקנאתם בנו‪ ,‬או מפועם אחר‬ ‫אהורגית יסוגו אתור גם ה מ ה ‪ ,‬ויהרש מ ש ל ם‬
‫שלא נ ד ת ‪ ,‬נאשר יש לאל יד^לחוניח באוחיח‬ ‫ףמשוך קשתו ויורה הץ בצפור וימיתהו‪ ,‬ועזי‬
‫נאמנים‪ .‬ה נ ח חירונימוס סופר חולדות חנאים‬ ‫כאשר חרפוהו ההוחז ומרעיו מלל ה ר מ הויז‪ ,‬וי<ץ‬
‫אחרי אלנסנרר חי נדור אקאטיאוס ויהי מאוהני‬ ‫לחם מ ב ד ם ח א ל ח ‪ ,‬למוז כח חשחגעון בקחחכם‬
‫חמלך אנטיננוס ‪ ,‬ומושל ארץ א ר ם ‪ .‬וידוע הוא‬ ‫חצפורחעלונ חוח נ י ד נ ם ‪ .‬איננח יוכל חצפור הוה‬
‫ני איקאטיאוס נ ס ב ספר שלם ברבר אומחנו‪ ,‬אולם‬ ‫להודיענו את מקרי מהלננו‪ ,‬אם לא ידע להציל‪0:‬‬
‫חירונימוס לא יעלח ומעני‪..‬׳ נספרו על קורוח נני‬ ‫את נפשו מ מ ו ת ‪ .‬לו י נ ל לרעת עתידות אז לא ירד‬
‫חארם‪ ,‬אף ני גודל קרוב מאד למקומו' מושבותינו‪,‬‬ ‫אל המקום ה ו ה ‪ ,‬ני היה לו לירא פן יפנעוהו הצי‬
‫ומוח חראח ני לא נל לנוח נני חאדם ש י ק ‪ .‬חאחד‬ ‫משולם היהודי וימות‪ ,‬״ והנה לדעתי יספקו נל‬
‫ח ש נ ני ראוי וננון לנתונ נל מעשינו וחהלונוחינו‬ ‫תעודות אקאםיאוס אשר הזכרתי‪ ,‬ני נל אלה‬
‫נ ס פ ר ‪ ,‬והשני לסנת קנאה ושנאה ח ו נ ח נסנורים‬ ‫החושקיפ לשםוע יתר הרבדם אשר נפיו יוכלו‬
‫וילאח למצוא פ ח ח ה א מ ת ‪ ,‬והנה הדנרים אשר‬ ‫לבקשם מאת ספרו‪ ,‬א מ נ ם לא לפותר יהיה להביא‬
‫ח ז מ ח י מ ו מ ו נ ו ת המצריים והכשרים והצוריים‪,‬‬ ‫עוד ד מ י ם אחדים אשר הזכיר אנאתרכידם ע ל ר מ‬
‫נ ם ר מ ח מאלח אשר ננחנו ע״י סופרי יון‪ ,‬נלם‬ ‫היחודים‪ .‬אף כי בלעני שפח ידבר עלינו לנבערי‬
‫הלא יעירון ויגידון על קדמות א ו מ ת נ ו ‪ .‬ו מ ל מ אלה‬ ‫לב בעינע נחשבנו‪ .‬כי ב ד מ ו על ס פ ר א מ נ ק א איך‬
‫אשר הומתי הןה תיאופילום ותיאודוטוס וםנאסיס‬ ‫בצאתה םטוקדוניא לארץ ארם ותעזוב את בעלח‬
‫ואריםםו פאגיס והידמוניגיס גם אוהימירוס וקונון‬ ‫דמיטריאו א ה ד ה בהשבה להנשא לסלוקוס והוא‬
‫מוטיריון ואולי גם רבים בלעדם ] מ לא קריתי כל‬ ‫לא אבה לקחתה‪ ,‬ואיך באספו את ח ל ו בארץ מ ל‬
‫ספרי יון[ בלם העלו שם אומתגו על שפתם‪ .‬האומנ'‬ ‫היא קשרה קשר על ד מ העיר א נ ט ו פ א ‪ ,‬וני א ה ד‬
‫כי רבים מכל אלה אשר אמרתי הלבו תועה בענינים‬ ‫ש נ המלך ויכנוש א ת אנטוניא היה לאל ידה להםלפ‬
‫דנים על אודות קורותינו בימי ק ד ם ‪ ,‬י ק לא שמו‬ ‫באתת האניות אמנם לסנת אמונתה בחלוטותיה‬
‫ל נ נ ם לספרי קדשנו‪ ,‬אכן כלם פח אחד יעידון על‬ ‫לנלתי לנת משם חולה מעשות ק ‪ ,‬ו ת פ ל בידו‬
‫קדמותנו אשר ואח נל מטרתי נספר ה ז ה ‪ .‬וחנה‬ ‫וחמת נ ח ר מ ‪ " .‬ו ם ל מ המקרה הזה על אודות‬
‫דימיפריאו פאליריאו ו ס ל ק ה נ מ ר גם אופולימום לא‬ ‫סטראמניקא והלומותיה וקלות ד ע ת ה ‪ ,‬עוד הוסיף‬
‫רחקו מאד מ ר ו ך ה א מ ת מ ב ר י ה ם על אודותנו‬ ‫לספר על ר מ היהודיפ ו ק א מ ר ‪ " .‬ה נ ה נמצא ע‪0‬‬
‫ומעשינו נימי ק ד ם ‪ .‬דש לסלודו להם על שגיאותיה'‬ ‫הנקראים יהודים והם עשנים נעיר נצורה הוקה‬
‫הדקות י?ץ לא היה נינלתם להנץ ספרינו לאשורם‪.‬‬ ‫פ נ ל יתר הערים‪ .‬ויחשלים יקראו ל ה ‪ ,‬וםנהנם‬
‫לשמת מ ד שבת בשבתו‪ ,‬מ לא יצאו אטלחטח‬
‫עוד דבר בסי אשד חבטזזחי מראש להוביוו‪.‬‬
‫ואת ארפתס לא ידזרישו‪ ,‬גפ יהדלו בו מכל• מלאנת‬
‫והוא להונית את א מ ח בי אלה חחואנוח וחעללות‬
‫וכל היופ מבקר עד ערב כפיהם פרושות בתפלה‬
‫אשד שמו דנים על אומתנו כלם א ך שקר ה מ ת‬
‫בפקוםוחיהם הקדושים‪ ,‬ויהי היום בבוא בתלפיום‬
‫יחדו‪ ,‬וני נל תעודתם א ך חענח נ ח ש ם ואחשוב‬
‫בן לאמם ע ס כל ח ל ו על העיר ה ז א ת ‪ ,‬האנשים‬
‫ני נל קוראי ספרי קורות נעיץ נמרץ יודעים מאד‬
‫האלה הדבקים בפנהנ הבל זח לא ר א פ ל ק ד ת ם ‪,‬‬
‫ני חסופרים חםותרים את ע צ מ ם א ך משנאתם‬
‫ובכן נפלה כל ארצם לשלל ביד ה צ ר ‪ ,‬וזה לאות בי‬
‫אנשים ידנעים באו נמנשלה ה ז א ת ‪ .‬ני השנאה‬
‫מצות תורתם א ך כסל היא‪ .‬הפקרה הזה היה‬
‫מקלקלת השורה‪ .‬כי יש אשר התאמצו ל ד מ סרה‬
‫למשל לכל העמים‪ ,‬מלבר היהודים‪ ,‬לבלתי לכת‬
‫על אנשים שועים ונכבדים בץ אופות יריעות‪ ,‬ועל‬
‫אחרי חלומות שוא הנתונים לתוק ו ד ת ‪ ,‬בעת הסיע‬
‫ערים משובחות ומפוארות‪ ,‬ופערו פיהם לבלי חק‬
‫חבונח מ ח לעשות ואיך לעמוד על נ פ ש ם ‪ " .‬הנח‬
‫על חקי ומשפטי ממלכות שונוח‪ .‬כאשד חרף‬
‫מעשנו זה יחראח בעיני אגחרכידס ללעג וקלם‪ .‬אמני‬
‫חיאושוםפוס את קרית א ת ו נ א ‪ .‬ופליקראמס אח‬
‫אלה השופטים כל ר מ נלי ערמה בפיהם עדו בי‬
‫חעיר לאקידיםון‪ .‬ו ק חרף כותב חפריפליפיקום‬
‫‪13‬‬ ‫ספר ראשון‬
‫ר מ ר רנדים אטד לא יאמנו‪ .‬כמו מאטרו מ חמין‬
‫חטצזייים אעיד חובו בעז ז זין ומדווח אחוזי נתערבו‬
‫עמנו ת י נ גוזשו בלס יחרו מארץ מצרים‪ ,‬חמ•‬
‫יזכור אמינושיס מ ם מלך אחד אטור מ א מ ל מ ‪,‬‬
‫האומנם לםבח זאת לא הרחיב עוז מסטיו למטת‬
‫טונות מלמתו‪ ,‬כאטיר עטיה מקווק רב למלכים‬
‫אחרים הבאים בםסרו‪ .‬ועוד יספ־ מעטיים מדים‬
‫מן המלך הזה‪ ,‬ושכח אח אטיר כבר כתב בעצםו‬
‫בםקים אחי כי צאת חמעים ליוזשלים היתה חמש‬
‫מאוח וטיכוונח עטזזז טינה לטנ׳ חםלך הוה כי או‬
‫מלך תיחמויס‪ .‬והנה כל שנוח חטלכים אטיו־ מלכו‬
‫אחריו‪ ,‬לפי הסופר מניטו ולפי עמת םיו עלו למלכי‬
‫מאות שנה ותסועים וטיל* טינה‪ ,‬עד טיני האודם‬
‫מיתוס ואירמיאוס‪ ,‬אטיו־ שם הטיני לסיתוס היזז‬
‫מצרים ]איניסיטום[ ש ם הטיני לאידטיאוס חיח‬
‫רנאוס‪] .‬עיין לעיל ך א [ ‪ .‬גם ספר מ סחוס גוש‬
‫את השני ממצרים‪ ,‬דמלוך תשע והמטיים שנה‪,‬‬
‫וכי בנו חבמד רעמםס מלך אחריו טשה וטשים‬
‫טינה‪ .‬הנה אחוי הווה טניטוו מ כבר עברו זה‬
‫טינים רנות םאו יצאו אבותינו מארץ מצרים‪ ,‬יביא‬
‫לסנינו מלך חוש אמינוםיס וכה יאמר עי אורותיו‪,‬‬
‫"המלן• הוה נכסף *זייח מודאי האלחים‪ ,‬כאשד‬
‫עשח כמוהו ג״כ אוחש אחד חמלמם שלפדו‪ .‬גם‬
‫הניד אח למ מ חשקת נפשו ללכת נווכי אמינופיס‬
‫נן פאפים אטיו־ שמו כשמו‪ ,‬יאשו היה איש מ ח‬
‫ו*(קים נחנםח ונפחוון חעתת־וח‪ .‬ומ השם הזח‬
‫הודיעהו לאמו מ או יהיה מתאי פני אלקים‪ ,‬אס‬
‫יגרש םקרנ ארצו את המצורעים והטמאים‪ ,‬ומ‬
‫שמע המלך אל המצות הואת‪ ,‬דאסף כל א ש‬
‫אשר מום מ הנרשם ממצרים‪ .‬ומספרם שמונים‬
‫אלף א ש ‪ .‬ושלחם לעשות במלאכת הלבנים מעבר‬
‫לנהר שיחוד פאת קדמח‪ .‬למען ימלו מחר העדה‬
‫במצרים" ועוד יוסיף לםסר‪" ,‬מ בקרב אלה נמצאו‬
‫גם כהנים חכמים דדועים אטיו־ נטמאו נמו ק‬
‫מנעים‪ ,‬אולם אמינונדס הוה החכם ונמא ירא‬
‫מנגוע בהם סן יחר אף אלוזים מ ‪ .‬ועוד הוסיף‬
‫לאמו ]על ש חזיונותיו בעחידוח[ מ גד אחד ימא‬
‫לעור לאלה הטמאים האומללים‪ .‬דלמז את אוץ‬
‫מצרים‪ ,‬ותהיח מדם שלש עשרה שנה‪ .‬ומ לא‬
‫הוושה לנלות את און המלך מנל הרמים האלח •‬
‫אמנם חטיאידם אחריו כנתונים‪ ,‬ואו אנר את‬
‫נסשו לועת והמלך מאן לחנחם‪ ".‬אחת נן יוסיף‬
‫עוד לאמר‪ ,‬״דחי אחת עבת אלה האנשים נסרך‬
‫במלאכת חלנניפ ימים רבים‪ ,‬דועץ חמלך לנחור‬
‫אתחעיראבאויס‪ ,‬אשר אחת צאח הרועים מתוכה‬
‫היחה שוממח‪ ,‬להיוח להם למושב ובטחה‪ ,‬רעש‬
‫]ואיננו תיאוסומסוס כאשד חשבו דמם[ אח העיד‬
‫חימם‪ .‬וחימיאו גם חוא ימח רלעג על חסי׳פתם‬
‫חסכתם וגם על אחרים נלעתחם‪ .‬וכל פעלי און‬
‫אלה יעשו לדוב בעמדם על אנשי׳ גדולי׳ ומפורסמים‬
‫ש אשר יעשון ואח מקנאח ותע לב‪ ,‬דש אשר‬
‫יזזשמ מ בעשותם ככה‪ ,‬בדמם עזית נמ־ הנדולי׳‬
‫או גם חמה כחכמים יתראו‪ .‬ובאמת לא לשיא‬
‫וזןוחם‪ ,‬מ אולת קשידח בלב חאדם מניעו‪ .‬אמנם‬
‫אנשי לב טחחו חלא ידעון מ אך אנשי מרמח חמח‬
‫בלמו‪.‬‬
‫וחנח ואש מחיפינו חיו המצריי'‪ ,‬ולמען החדף‬
‫את העם הוה״ נמצאו גם אחדים בלעום אשי־‬
‫התאמצו להפך את האטת‪ ,‬ונחת חחת לטיונם‬
‫את מאנו למצרים מארץ אחרת‪ ,‬גם נכלמו להניד‬
‫מאומה על ר מ צאתנו מטים‪ .‬ובאמת חראו‬
‫המצריים טעמים רמת את שנאתם וקנאתם בנו‪,‬‬
‫ראשית הסבה היא מ ממשלת ארצם פעם זיתה‬
‫ביתנו‪ ,‬ואחרי יצאו םקרבם דטוומ לארץ אחווחם‬
‫אך שלום וברכה היו במושמחם‪ .‬ועוד הנה חבוי‬
‫אמונתנו סאטונתם היתה לסבת איבה גדולה ממנו‪,‬‬
‫דחתן עמדת אלהינו על עמדת אליליה׳ מחרון חזז‬
‫אלדום על ת ת חיתו יער מ כלם יחוו בחת לעמד‬
‫לבהמות הטיוח בכלל‪ ,‬אף מ ימלו אלה מאלו‪.‬‬
‫בסרםוח עמדתם אליהם‪ ,‬ס ח נואלו האנשים חאלה‬
‫ומה גדלה כסלוחם מאז החלו לחשוב מחשנוח און‬
‫מ מ אלודהם‪ ,‬ולא א מ ללכת בתני עבודת אלהינו‬
‫השתם אשר הלכנו בם אנהנו‪ ,‬אף מ מאותם‬
‫רבים מבלעתנו מחללי׳ ומפארים את כל חקי ומשפטי‬
‫אמונחנו‪ ,‬הלאהיח יחם דק לקנא אותנו בעבור זה‬
‫מ דנים נקובם תתנהגי נאילתם באין מעציד‪ ,‬ער‬
‫כי גם *א חולו מהכחש מכתנותיהם הקודמים‪,‬‬
‫ואף סתרו אח עצמם בונת םפתהם אשר נחנו‬
‫ניויהם ורק מדוב כעש ותת עועים לא ירעו בץ‬
‫ימינם לשמאלם‪.‬‬
‫ועתה אשונח נא לקראת אחד מראשי סופריה'‪,‬‬
‫אשד נמ• קראתיו לחיות לעד על קדמות אומתנו‪,‬‬
‫והוא האש מניעו המט־ למעלה‪ .‬הוא הנטיח‬
‫לחוגם דנת הימים למצריים מחוך ספת קדשיהם‪,‬‬
‫וואשיח דמיו הוא מ "בני עמנו נאו לארץ מצתם‬
‫רבנות רננות נפש‪ ,‬ולנוי אח •ושביה‪ ",‬ואחת‬
‫בפז חודח לאמר מ "אחת ק יצאנו משם והלכנו‬
‫אל הארץ הנקראת יהודה‪ ,‬ושם יסדנו את העיר‬
‫יתסילים ואח מח מקישה‪.‬״ הנה בכל זה הלך‬
‫נעקמת וכתנות הקדיםים‪ .‬אמנם אחרי דמיו אלה‬
‫הולך חוא נשתרוח למ למען התראות נעיד העם‬
‫לכותב דנתם חנשמעים ממרחק על ר מ היהודים‪,‬‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪14‬‬
‫אפור לפי גורת הנבואה היו ל ה ה ם ה ם ה בגולה רק‬ ‫נן ה מ ל ך ‪ .‬והנח לפי חדשי חקוםונים נ ח נ מ ח‬
‫שלש עשרה ש נ ה ‪ .‬ומחנה הכושים תקעו על גבול‬ ‫האלתית‪ ,‬היתה העיו הואת עיו תיפו‪ ,‬ויהי נ ש נ ה‬
‫מצרים לשמור על חמלך אמינופיס ו מ א ח היו‬
‫(‬ ‫האנשים האלה נעיו הזאח וימצאוה טובה והוקה‬
‫מעשיחם בכוש‪ .‬אמנם אלח אנשי ירושלים אשר‬ ‫לקשור קשר נ ח ו נ ח ‪ ,‬אז בחרו עליהם למושל אהה‬
‫ירדו ש מ ה אל מקום טמאי ח מ צ ״ י ם ‪ .‬ענדו בחם‬ ‫נחני מ ת ש מ ש ‪ ,‬ושמו אוסחפיף‪ ,‬וישנעו לו נלם‬
‫בפרך ויענו אוחם באכוריוח נדולח‪ .‬עד כי כל איה‬ ‫לענוד אותו נאמונח ננל ד נ ר ‪ .‬ואשיח פןודחו‬
‫אשר ראו מעשח ל מ ס אח ח א ו ץ ‪ ,‬ואיך חחחלכו‬ ‫חיחח לנלתי ענוד אח אלתי מצרים ע ו ד ‪ ,‬ל א יעצרו‬
‫בחמס ורשע‪ ,‬חרדו מאד לדבר חוה ‪ .‬לא‪-‬לבד כי‬ ‫עוד מאכול נשר ח נ ח מ ו ח חקדושות אשר יקרו‬
‫כל חערים וכפרים חציחו ב א ש ‪ ,‬עור חללו בקדש‬ ‫בעיניחס עד לחפליא‪ ,‬ויאבדון רשמידון מעל פני‬
‫ויתוצו כל פסילי ה א ל ה י ם צלו הבחמות חקדושוח‬
‫(‬
‫ח א ר מ ח ‪ ,‬וכי לא יתחברו אל כל בני איש ני א ס אי‬
‫אשר היו לאלהים מאי ו מ ק ד ם ‪ ,‬ויאלצו אח הכהנים‬ ‫אנשי מ י ת י ‪ .‬ויהי א ח ח ש ם לפניהם החקים‬
‫!הנביאים לחיות בין שוחטי ורוצחי הבהמות האלו‪/‬‬ ‫והמשפטים ח א ל ח ‪ ,‬ועוד חקים נלעדם אשר נלם‬
‫ואחרי כן גרשום ערומים מקרב חארץ‪ .‬ועוד יסופר‬ ‫היו הפך מעשי ה מ צ ח י ם צוה לאסוף נל אנשיו‬
‫בי הכהן הדח אשר נחן לחם חקים ומשפטים היה‬ ‫ל מ ו ח חומוח סנינ ח ע י ו ‪ ,‬לחיוח לקונ ומלהמוז‬
‫ליד ביח שמש ושמו אוסרסיף על שם אוםידיס אלה י‬ ‫עם אמונופיס‪ ,‬וחרא נקש נ ם א ח נ ח חמזנים‬
‫עיד ח ח ר ס א מ נ ם אחרי ח ח ח מ עם אלח חאנשים‬
‫(‬
‫חאחוים ואלח אשו נ ח ש מ לטמאים ע מ ח ם ‪ ,‬וישלח‬
‫שנו שמו ויקראו לו משו!‪ .‬״‬ ‫ציוים אל חחעים אשו גוושו כץ חאוץ על ידי‬
‫כל אלח יספרו חםצריים על רבר חיחודים‪ ,‬ל ס ב ת‬ ‫תיחםיזיס אל העיו יחשלים‪ ,‬והגיד לחם א ת כל‬
‫חקצור חנחתי יתר ח ר מ י ם ‪ .‬אמנם עוד חוסיף‬ ‫אשר עשח ח ו א ‪ ,‬יאשר עשי גם אחרים נלעדו‬
‫מניטו ויאמר ״ כי אחרי וח שב אסינוסיס מארץ‬ ‫א ח ח חיוחם לחופו! ו נ ו ו ‪ ,‬וינקש מ ח ם לחודש כלם‬
‫כוש בחיל ג ד ל גס רעמסס בנו בא במחנח הוקה‬
‫(‬ ‫בלנ אחד לעוותו נ נ ו חםצויים‪ .‬גס חנטיוום מ‬
‫ףערכו מ ל ח מ ה עם אלה הרועים וחטמאים ויכום‬ ‫ראשיח מעשיו חחיח לחשיבם לארץ אחוזתם הישנה‬
‫רבים חרגו לפי חרב וירדפום ער גבל א ר ם ‪ .‬״ כל‬ ‫אבאריס‪ .‬וימצא מחיה ומזון לכל המון אנשיהם‪,‬‬
‫אלח ח ו מ י ם וכוומח נכחבו ביד ם נ י ט ו ‪ .‬ואנכי חנני‬ ‫וכי יעמוד לימינם תמיר ו ל ת ם את מלהמתם בכל‬
‫להוכיח כי דובר שקרים ומפיח מביס ח ו א ‪ .‬אחוי‬ ‫עת צ ו ה ‪ ,‬וכי בנקלה יכניע את יושמ הארץ וימכר׳‬
‫נטוחי קו בדברו אשר הנני לרבר על אודותיו הן‬
‫(‬
‫ב י ו ם ‪ .‬וישמהו החעים בשמעם א ת ה ו מ י ם האלה‪,‬‬
‫אחוז דבר מניטו ובפיו חודח כי חעם חוח לא היה‬ ‫וימהרו ויצאו לקואתם אלפים איש יהרו‪ ,‬ויבאו‬
‫מבני המצריים מ ע ו ל ם וכי באו שמח מארץ נכריח‬
‫(‬
‫נימיי מעטי'א נאריסה‪ ,‬ויהי כשמוע אמינופיס מלך‬
‫ולכדו אח מ צ ר י ם ‪ ,‬ואהר ימים שוב עובוה‪ .‬אמנם‬ ‫מ צ ח ם ני נ נ ח ם נאו לארצו ויוזרד מ א ד ‪ ,‬כי ו מ‬
‫כי אלד! חמצריים מוכי שחץ לא חחערבו עמנו אחרי‬ ‫א ת ו נ ח אמינופיס‪ ,‬נן פאסיס אשר ננא אליו זה ימי׳‬
‫כן‪ ,‬ו מ זח האיש מ ש ח אשר חעלנו ממצרים לא‬
‫ו נ י ם ‪ ,‬ויאסוף א ת נל ת ל מצוים ייקיא לשריו‬
‫חיח מ ח מ ו נ ם ‪ ,‬וכי חוא חי כ מ ח דורות לפני חזמן‬
‫וסרסיו לחחלזנם י ח ו ו ‪ ,‬ויצו להמא לפניו נהמותיה י‬
‫החוא חנני לחוכידו פח לפנינו מ ר מ י חםופר מניטו‬
‫חקדושוח‪ ,‬וניחוד אלח ח נ ח ם ו ח אשר לחןישתחיו‬
‫עצמו‪.‬‬
‫נניח מקז־שיחם‪ .‬ואח הנהנים הזהיר להתניא א ת‬
‫חנח דאשיח דמיו חמויים ממנו א ך לצחוק‬ ‫כל פסילי אלחיחם במחבוא‪ .‬גם א ת סיחוס בנו נעד‬
‫יהיד! בעיני כל קוראיו‪ .‬כי חוא יאמר ני"אמינוסיס‬ ‫בן חמש שנים‪ ,‬חנקרא גם כן ו ע מ ס ס כשם א מ ו‬
‫אווז לתוות פני אלקים‪ ".‬מי ה מ ה אלהים האלה‬ ‫שלחלניתאוחנו י ויענו• עם נל ח ל מצרים שלשת‬
‫אשר נפשו נכספה אליהם ? אם ה מ ה האלהים אשר‬ ‫אלפי איש מלומדי מלחמו! לקראת חאוינ‪ ,‬אמנם‬
‫נצטוולהשתתוותלהם‪ ,‬כמו השודוהעו והצפרדע‬ ‫פתאום נסוג אחור ל א ערך א ת ם מ ל ח מ ה ‪ ,‬מ ירא‬
‫והקוף‪ ,‬הלא כבר ראה אותם מתמול שלשום‪ ,‬ואם‬ ‫סן נלחם הוא עם חאלחים‪ ,‬ף ש נ אל תעיד נוף‪.‬‬
‫פני האלהים בשמים‪ ,‬איך יוכל לראותו‪ ,‬ו מ ה היא‬ ‫שם לקת אלוה אפיס ועוד נ ה מ ו ת קדושות אחרוח‬
‫ה ס נ ה אשר הניאתהו להתאוות מ נ ר ה ו ה ‪ .‬חי‬ ‫אשר שלח אחריהם‪ ,‬ו ל ך הוא עם נל ודלו והיל‬
‫אמון‪ ,‬אולי ה ס נ ה היא יען מלך אהר לפניו נ מ‬ ‫מ צ ח ם אל ארץ נ ו ש ‪ ,‬מ המלך מ ש היוז ממכירי‬
‫ראה את פני האלהים‪ ,‬וא״נ בנד היבדלו מי האלהים‬ ‫ט ו נ ח ו ‪ ,‬וע״נ ש מ ח לקראחו ויעש חסר גם עם נל‬
‫האלה ואיך נראו מלפנים‪ ,‬ו מ ה איפוא נקש‬ ‫חילו ח נ א א ח ח ו ‪ ,‬וכל אנשי הארץ חניאו מוץ וצידח‬
‫לראוח חמראח הואח גם היא‪ ,‬ואם הנניא‬ ‫לנסשוחס‪ .‬נ ס נחן ערים וכםחם אל חנלים חאלח‬
‫‪15‬‬ ‫ספר ראשון‬
‫העדה להשנע למרד ומעל הוה ‪ .‬ואשר עור לורא‬ ‫ה ו ה ‪ ,‬אשר על פיהו נקש המלך לנצע את מעשהו‬
‫יהשנ ה ו א ‪ ,‬מדוע לא הדלו העם הוה מקשור קשר‬ ‫ז ה ‪ ,‬היה איש ה נ ם ונבון‪ ,‬מדוע לא ידע לנבאות ני‬
‫י ק רבים בתוכם טואר בער המצריים היו‪ ,‬ואיך‬ ‫מן הנמנע הדנר ה ו ח ‪ ,‬כאשר סופו מוכיח כי נן‬
‫עידון עור להשליך נפשם מנגר בתלאות מלהמה‬ ‫לא היח‪ ,‬ועוד מ ח חוא אשר יניאנו לחשונ ני לםנת‬
‫א ת ם ‪ ,‬ונאלצו אלה הפומאים קרוא לשוכני ירושלים‬ ‫מומי ה א נ ש י ם ננשרם וצרעחם ימנעו חאלהים‬
‫לביא לעזרתם‪ .‬מ ה ה א האהבה העוה אשר היתה‬ ‫מחראיח ? הלא האלהים לא יכעס על נעלי מ ו ם‬
‫בינותם מימי קדם כי יבקשו מ ה ם ת ש ו ע ה ‪ .‬ונהפוך‬ ‫רק על פעלי און‪ .‬ועל דנו־ חשםונים אלף מצורעים‬
‫הוא כי היו אויביהם מ א ו ‪ ,‬ונבדלו מ ה ם בהקיהם‬ ‫דדועי חולי‪ ,‬איך אפשר חרנר ני נחאספו נל אלח‬
‫ומנהניהם‪ .‬ועוד יאמר מניטו ני אלה בני יוזשלים‬ ‫יחדו ניום אחר ? ועור מדוע לא שמע חמלך נ ק ל‬
‫נאותו מהר לשאלתם‪ ,‬אהרי הנטיהו אותם ללכוד‬ ‫חנניא‪ ,‬אשר צוחו לאמר ני נל אלח נעלי מום‬
‫את מצרים‪ ,‬כאלו לא יד<נו מעולם את הארץ ההיא‬ ‫ינרש מארמח מצרים‪ .‬וחלת וזז שלחם אל נקעות‬
‫אשר נורשו מננוליה ניד ה ו ק ה ‪ .‬ועתה א פ הוו‬ ‫חלננים‪ ,‬כאלו נצפרך לעושי מ ל א כ ח ‪ .‬ל א ל מ ק‬
‫האנשים האל נמהסור ועוני‪ ,‬אלי הואלו להתיצנ‬ ‫נער אח הרע מקרנ הארץ‪ .‬ועור יוסיף לאפר ני‬
‫נ ס נ נ ה ‪ ,‬א מ נ ם אחדי ש נ ת ם ל נ פ ח נארץ רתבת‬ ‫חנניא אנר את נפשו‪ ,‬לדעחו מראש אח חרון אף‬
‫ידיפ וטובח מאד ממצרים‪ ,‬חיחנן ני יהישו לעמוד‬ ‫אלחיו‪ ,‬ואת נל חחלאוח אשד ימצאץ אח מצרים‬
‫ליםין אלה האנשים אשד פלפניפ חיו אויביחפ?‬ ‫אחרי ק ‪ ,‬וני חשאיר נל נבואותיו אחריו נעו־ חמלך‬
‫היאומן כי בעבור אלה בעלי מ ו ם אשר מאסו בהפ‬ ‫ננתובים‪ .‬איך חוא חדבר ני חנניא חוח לא ינול‬
‫נ ם אהיהם ובשריהם וקרוביהם‪ ,‬היש ירוצו אנשי‪.‬‬ ‫להניד את יום מותו מראש‪ .‬ועוד מדוע לא יעץ‬
‫יתשלים לחשועחם מבלי עמוד על נפשוחם‪ .‬כי‬ ‫למלך ל ח ד ל מחשוקחו לחווח פני האלהים פתאום‪.‬‬
‫מאץ חיח להם לדעת ני חמלך ינום מפניחם‪ ,‬חלא‪.‬‬ ‫ל מ ה חרד לנו אל נל אלה התלאות חנוראוח אשר‬
‫הוא יספר ה פ ך הדנר לאמר ני נן אמינופס לקח‬ ‫לא ימצאץ אח ננ׳ עמו נ ה י ע ‪ .‬ומה ודא הרעה‬
‫שלש מ א ו ח אלף איש עמו ויניאו אל העיר ם ץ ‪.‬‬ ‫ה נ ח ל ׳ ממי אלח אשר ננללח חעניד את נפשגמאדץ‬
‫ובלי ספק נ פ אלה חנאים שמעו אח חרנר ההוא‬ ‫חוזיים‪ ,‬אמנם ה מ ט ו נא וראו את האולת ה נ ד ל ה‬
‫נ פ ר ם נ ו א ם ‪ ,‬ואיך ינולו לחניד מראש ני ינחם חמלך‬ ‫מנל א ל ה ‪ .‬הנה המלך אף ני נ נ ר הינד לו כל‬
‫ר נ ו ס ‪ .‬ועוד יוסיף פניפו לאמר כי אחרי נ א ו‬ ‫הדברים חאלח מ ר א ש ‪ ,‬ו א ח ח ננהל וננעת לקראת‬
‫מידושליס וילכדו את הארץ לקחו לשלל את ת נ ו א ת ם‬ ‫כל ח צ ח ת וחתלאות אשר יבואו על ע מ ו ‪ ,‬בכל ואת‬
‫ו י נ ל א ר צ ם ‪ .‬ויעשו ש ם מעשים רעים והטאים‬ ‫לא אבח לשלח אח חמנונעים ‪-‬מארצו‪ ,‬ויסור מדברי‬
‫מ א ד ‪ .‬ועל הדנר הוה הוא מוכית אותם על פניהם‪,‬‬ ‫הנניא אשד צוהו לטהר את ארמה מ צ ח ם ‪.‬‬
‫נאלו הוא עצמו לא הניד ני ה מ ה באו באדנים‪,‬‬
‫הנה מדפיו לא ישים לנו אל דברי שקר אלה אשר‬
‫ואיך היה מאשים אנשים אהרים אם היו קרואים‬
‫בדא׳׳מלמ‪ .‬כי אלה המצורעים והמון ה א ה ח ם אשר‬
‫לעורח נצרח נ ם ו ח ם ‪ ,‬אחרי המצריים עצמם ט ר ם‬
‫חיו א ח ם ‪ ,‬אף כי מלפנים היו כלם א ד מ המלך ואויבי‬
‫נוא חירושלמיים נבר נשבעו לעשות נ ן ‪ ,‬ננל ואח‬
‫יתר חדנ ה ם הלוהצי' אותם על פי נבואת ה ה ו ו ה ‪.‬‬
‫עוז־ יניד נ• אנדנופיס נא עליהם אחרי נן וינצחם‬
‫א ל ם א ה ח חופשו מאת׳ הבארות ה מ ר ‪ ,‬ונתן להם‬
‫נ ם ל ח מ ח ‪ .‬ד ך את אדניו לפי חדנ דח־ף אחו׳זזם‬
‫מ א ת המלך עיר וארץ לאהווה‪ ,‬יש להאמין כי כבר‬
‫עי־ ארץ ארם‪ .‬נאלו היה דנר קל מאד לכל נאים‬
‫נ ט ת ה לבנ! אליו גם ה מ ה ‪ .‬ועדי לו נ פ ח בלבבם‬
‫מארץ אחרח ללכד אח מצרים‪ ,‬וכאלו הלונדים‬
‫שנאה נמורח ננד ח מ ל ך ‪ ,‬או חיו קושחם קשר‬
‫אוחח נ מ ל ח ם ח אחרי שמעם כי אמיניפיס עודני חי‬
‫בסתר עליו לבדו‪ ,‬ל א דדו כוספים להלהם עם כל‬
‫לא דאנו לחחדק מנואוח הדרכים ההולניס אליח‬
‫המצריים‪ ,‬י ק רובם‪.‬אחיהם ובשחהם ה י ו ‪ ,‬ועוד‬
‫מארץ נ ו ש ‪ ,‬אף ני אין מעצור להם מעשוח נן‪,‬‬
‫לו יהי כי כבר נזרו אומד לתת נקמתם ב ה ם ‪ ,‬חיאומן‬
‫ל א עלה על לנס לאסף מחנוחם להחיצנ ננד האוינ‪.‬‬
‫כי יסופר מ נ ס על אלהיהם ישפכו ה ס ת ם ‪ .‬גם לא‬
‫וני פתאום אמינופיס ענר אח אדמוח ח ל ואנק‬
‫יתכן לההליט כי יהפמ הקי ומשפטי המצחים מ ן‬
‫דתנפל על־הפ דכם ער ארץ א ר ם ‪ .‬וכל איש חלא‬
‫ה ק ז ן ח א ל ח ק צ ח ‪ ,‬אחרי גודלי על ברכי ת י י ח ס זאח‬
‫ידע ני נמ נלי םלחםח לא קל חוא לענור נחיל נדול‬
‫מנעוויהם ג ם ה מ ה ‪ .‬בכל ואח לא על אלה הבאים‬
‫פאתי הארץ ה ה י א ‪.‬‬
‫מיחשלים ׳תבפל ס ד ט ו באשמה ה נ ח ל ה ח ו א ח ‪.‬‬
‫אחדי הדברים חאלח נדור הוא לפי מ ד ט ו כי‬ ‫דאטר ני המצריים עצמם אשמים נדבר ה ו ה ‪ .‬ע י‬
‫אומתנו לא במצרים מולדתה‪ .‬וני נ ם לא חחעו־בו‬ ‫א ד כהגיהם ו מ ו א ש י הקושרים‪ ,‬ו ה מ ה הסיחו יתר‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪16‬‬
‫ועמסס המבוים בנו מניפו‪ ,‬עוד יוסיף לאטד‬ ‫המצויים אתנו‪ .‬מ אץ ספק מ דנים נץ המצורעים‬
‫ברברים האלה‪" ,‬וחרא אלוה אידם אל אמינוםיס‬ ‫וחטמאים מחו ננארוח נאדות חמר‪ ,‬אחרי ע מ ם‬
‫בחלום‪ ,‬ותומחהו על פניו על חרבן מקדשה‬ ‫שם בפוך ימים דנים‪ ,‬וני דמם מהם מתו במלחמה‬
‫במלחמה‪ .‬וכי הסופר הקדוש פריפיפנטוס גלח את‬ ‫אחרי ק ‪ ,‬דחרם א מ ו במלחמתם האחרונה‪.‬‬
‫אמו לאמו־ אם יטוהר אות אוץ מצרים מאנשים‬ ‫ועתה עוד נשאר לי להתונח עם םניפוו על אורות‬
‫הטמאים‪ ,‬כי או לא יבהילוהו החזיונות עוד‪ .‬י ק‬ ‫ם ש ח ‪ .‬הנה גם המצדייםימודים מ הוא היה איש‬
‫אטימפיס אסף מאתים והמשים אלף אש מנמעים‬ ‫םלאוחורוחאלהיםמ‪ .‬גם התאוו חאוח להתפאר‪,‬‬
‫רגרשם טקרב‪-‬הארץ‪ .‬ומ םשח ויוסף שניהם חיו‬ ‫אף מ מ ר ך לצון נחרםח ואשר לא אמון מ ‪ .‬מ יליי‬
‫סופרים‪ .‬רוםף היה סוםר קריש‪ .‬וכי שמותם היו‬ ‫אומתם היה‪ ,‬ראםוו מ מולדתו בנית ממטי‪ ,‬ומ‬
‫ראשונה בלשון הטצדי‪ ,‬שם משה היה תיסיחין‪,‬‬ ‫חיה אחד הכהנים במקום ההוא‪ .‬ומ מיש עם יהד‬
‫ושם יוסף חיח פיתיסף‪ .‬וכי אלה השנים באו יחוד‬ ‫העם בעבור צרעתו‪ .‬אס אמנם כנד נתברר מחוך‬
‫לעיר סין ושלש מאות ושמונים אלף איש אתם אשר‬ ‫זמזנותיהם עצמם ני הוא חי חמש סאות שמונה‬
‫השאיר שם אמינופיס אחריו‪ ,‬מ מאן לקתתם אל‬ ‫עשוה שנה לםני זה ‪ ,‬ומ אז הוציא את אמותינו‬
‫ארץ מצדים‪ .‬ומ אלה שני הכופרים כרתו ביית‬ ‫ממצרים אל הארץ אשר אנחנו עממם נה היום‪.‬‬
‫יחוו‪ ,‬וישלחו מחנות לקראת מצרים‪ ,‬רען קצוח‬ ‫יאיאפמר להאמין מ פחתה צרעת ננשוו‪,‬אחדי‬
‫יד אמינופים להלחם עמם‪ .‬ברח לארץ מ ש ‪,‬‬ ‫נסיו צמנו והזהירנו לאמו־ מ הצחוע אמר מ נגע‬
‫ושייר אחריו את אשתו חרוז ותחבא במערה אחת‪,‬‬ ‫צרעת בח־ ש ב מחוץ למחנה וננדיו יהיו פרסים‪,‬‬
‫ושם ילדה פן ישמו־ מימיני‪ ,‬ו מ כאשד מ ל מבוס‬ ‫ועוד הוסיף לאמו־ ני הנונע מ או חטיונן אחו בבית‬
‫רחי לאיש‪ ,‬ודף אחרי היהודים עו ארם‪ ,‬ומספרי‬ ‫אהד טומא הוא‪ .‬ועוד אם היה מחץ בעור במר‬
‫כמו מאתים וחמשים אלף‪ ,‬רעלח אות אבע מארץ‬ ‫איש תרפא‪ ,‬ושב לאיתנו הראשון‪ ,‬צוח אוחו‬
‫מש‪".‬‬ ‫להפוהר במים ווים ולהתנלח‪ ,‬ולהביא קדמות דמם‬
‫כזאת ד מ הסיסר ממעון‪ .‬ובטח אאמץ מ סבל‬ ‫ממינים שונים ואך אז ימא אל המחנה‪ .‬ואלו היה‬
‫אשר הבאתי למעלה יתבוד בלי כל ספק מ אך שקר‬ ‫משהצרוע‪ ,‬הלאיח־חכלאיש‪ ,‬מ א ז שים למ‬
‫וכזב בטאו־ שני הסופרים האלה‪ .‬מ אם חיה אסח‬ ‫מ מ ו נ ה אל אלה דכאי ת ת ‪ ,‬רטיבעםםעחר‪ ,‬יען‬
‫בענץ ספודיהם‪ ,‬או מן הנמנע לא היו סוחרים א ש‬ ‫כמוהו כמוהם נמצאו בדעה הזאת‪ .‬ואו לבד על‬
‫את דעהו ברוב סרטי דברי עדותם‪ .‬אמנם ק ורך‬ ‫דבר המצורעים אכן גם על בל בעלי מום מ ם חקיפ‬
‫כל דומי שקר מלבם‪ ,‬ותמיד בחושם דברים אמד‬ ‫ומשפטים‪ ,‬וכל כחן אף אם כבר בא בקדמ אם יקרה‬
‫לא כן דמיהם בלתי מכוונים‪ .‬המטח ודאה‪,‬‬ ‫לו פגע אחרי כן‪ ,‬הווזיר משח מלא ימות בכהונה‬
‫הנהמניטו יאמר כי תאות המלך לראות פני האלהי׳‬ ‫עוד • ואס ק היאוםן כי המחוקק משה יכתוב‬
‫היו ‪ 111‬הסבה העיקרית למש הטמאים‪ ,‬אך ממיז זן‬ ‫חקיס באלה נגד עצמו לבמחו ולחרפתו‪ .‬ולמות‬
‫יעיד מ הסבה היה ו וו ולוט אשר חלם בהראות אידס‬ ‫ליי והאות יחר המצוות הנתונות ממנו‪ ,‬גם אץ‬
‫אליו‪ .‬םניפוו יאמר מ האיש חמוהיר את המלך‬ ‫לתת מקום ליחד רנח מניטז נאמרו מ חמם ממה‬
‫לטוהד את מצויים ממו אמינוסים‪ .‬וממידון יקואהו‬ ‫חיח מלסנעז איסיסיף‪ ,‬אמד אין אחוח כלל לשתי‬
‫במס םריטיסנטוס‪ .‬ועל דבר מספר חטק המגיזשים‬ ‫הממית האלה‪ ,‬ובאמת שמי משה על מ נץ חמים‬
‫עדותם ממונח מאד מ האחר יאמר מ היו מטוניס‬ ‫טמוחו‪ ,‬מ ט י ם בלשון המצריים מ ו א ‪ .‬לדעתי‬
‫אלף‪ ,‬ווזמני יוזליט מ חיו כמו מאתים וחטמים‬ ‫כנר הוכחתי עד חנח באמת וצדק מ וח הסופר‬
‫אלף! האחו־ יעיד מ אלה הטמאים שולחו ראשונה‬ ‫מרטו נבל עת דרכו נעקנות הסופרים הקופונים‬
‫לעבוד בלמים וכי אחרי כן נתנה להם העיר אנאריס‪,‬‬ ‫לא נטה הרנה מדרך ו א מ ת ‪ ,‬אפם ננל עת חפשו־‬
‫ועוד יוסיף לספר כי אך או בקשו שועה מאנשי‬ ‫אחרידנריס בדואים בלי מ ם אוסרם‪ ,‬מ או י י‬
‫יחמלים‪ ,‬אחרי כבר קראו מלחמה ליתר עם‬ ‫ריסס הוא עצמו מנלי מום לנ על הפך אפשרותם‪,‬‬
‫המצריים‪ .‬והשני אך יניד ני יצאו־ ממצרים רםצאו‬ ‫אי שם מנפחו מ נ ח אלח חדובוים סרח עלינו‬
‫שלש מאוד‪ .‬ושמונים אלף א ש נעיד סין‪ ,‬אמר‬ ‫מרוע לנ וחחוזת קנאה‪.‬‬
‫נמארו שם מאח אטינופים‪ ,‬ומ אז מ מ כלם יחדו‬
‫הנהכליתי מהאות רנח ננד חסופר סניפו‬
‫ללבו אח מצדים‪ ,‬ומ רק או נרח אמינוסיס לארץ‬
‫ועתה הנני לחקור מברי הסוטר ממימן‪ .‬מ כפוהו‬
‫מ ש ‪ .‬ועוד חנח וח ממיוץ החמיא בשפתיו מאד‪,‬‬
‫גם הוא מתפאר את עצמו בתוך סופרי הקורות‬
‫מרוע לא השמיע אותנו מאיוח עם חיו רבבות‬
‫למצרים‪ ,‬ובחומח שם הפלך ההוא אמינוסים ובני‬
 ‫‪17‬‬ ‫ספר ראשון‬
‫לםניו‪ .‬ונל חםשדתיפ ע מ ם ב מ ו נ ח ו ‪ /‬ר צ ו עליהם‬
‫לאסוף נל חאנשים ח ט מ א י ם ‪ .‬ולמסור אוחם ליד‬
‫אנשי חצבא למען יניאו אוחם ח מ ד נ ר ח ‪ .‬אולם‬
‫אח חמצורעי׳ ישימו בשחי עוםרח ויורידו׳ במצולות‬
‫ים כמו אבן‪ .‬או חמצו!עים וחמנונעים פוובעו‬
‫במים‪ .‬ושאריתם קבצו יחדו ויגדשום ‪'/‬ארץ‬
‫המרבר לנוע ש מ ח ‪ .‬ויחאםםו אלח יחד לחחחכם‬
‫על נפשם‪ .‬ויאמרו א־ש לדעחו לחאיר אש ו מ נ ו ת ׳‬
‫במושבוחם ולעמוד על ח ם צ ם ח ‪ .‬ולענוח אח‬
‫נסשם ולצום חלילח חבאח לנסר אח םני האלחים‪,‬‬
‫למען ימלפוו מרעח אויביחם • ויחי למחרחו ר ק ם‬
‫איש ישמו מ ש ח ויעץ איהם לשוב לדרך םעמיהם‬
‫ער יבואו אל מקים טוב ל ש ב ח ‪ .‬ויצו עליהם‬
‫לבלי חיטיב או לחח ע צ ח נכונח לכל א י ש ‪ ,‬וכי‬
‫כל עצתם חחיח א ך לרעח‪ ,‬ולנחוץ ולחרוס כל‬
‫חמקרשים וםובחוח חאלחים אשר ימצאון‪ .‬וכי‬
‫כל ש א ת ח ח ע ס חוח בלב אחד שמעו בקולו‬
‫ויעשו ככל אשר דברו‪ ,‬ויסעו כלם דרך חמדבר‪,‬‬
‫ויחי אחרי עברו כל הלאות ה ד ר ך ‪ ,‬ויבואו לארץ‬
‫נושבת‪ ,‬ויתנסלו על חאנשים ויבווו א ח עריהם‬
‫ואח מקדשיחם שרשו באש‪ .‬או באו אל חארץ‬
‫חנקראח יחורה‪ .‬ויבנו עיר לשבח בח ושם תעיר‬
‫י ר ו ש ל י ם ‪ .‬כי שללו אח חמקדשים‪ .‬א מ נ ם א ח ת‬
‫גדלו והצליהו‪ .‬המירו שם הוח לבלי חיות לחם‬
‫לחרסח ש ד ‪ ,‬ויקראו לח ירושלים‪ ,‬ואח יושביה‬
‫קראו ירושלמים‪.‬‬
‫ח נ ה חאיש חוח לא נלח ולא וכר אח שם ה מ ל ך‬
‫הנזכר בסי םוםרים ח א ח ת ם ‪ ,‬אכן חמציא ש ם‬
‫חדש אשר לא ש ע ת ח ו בלעו ו ‪ .‬ומכלי חזכיר אח‬
‫מעשה החלום ונביא ח מ צ ת ‪ ,‬ח נ ח חוא מביאהו‬
‫לםני אלהי א מ ץ ‪ ,‬למען קחת עצה מסיו על רבד‬
‫אלח חםצורעים ומנוגעים‪ .‬ואמר כי ח מ ץ היהודי'‬
‫החאםסו יהד על המקדשים‪ .‬והנח לא נודע‬
‫הדבר אם בשם הוה כנה אלה המצורעים‪ ,‬א ו‬
‫אלה האנשים המוכנים לכל אלה אשר נ מ צ א ו בץ‬
‫ה־הודים לבד‪ .‬לחיוחו קוראם בשם עם היהודים‬
‫מי איסוא ה מ ה אלה חנוכתם מ מ נ ו ‪ ,‬אנשים‬
‫נכרים‪ ,‬או יושכי חאוץ ה ד י א ‪ ,‬מדוע וה חקראם‬
‫יחודים אם מ צ ת י ם ח מ ח ‪ ,‬ואם‪ .‬היו נכרים למה‬
‫וח תכחיד ת ח ת לשונך לחניד לנו מאץ באו‪ .‬ועוד‬
‫חיחכן כי אחרי יוה חמלך רבים בים‪ ,‬ושאריתם‬
‫גרש ח מ ד ב ת ז ‪ ,‬עוד ‪:‬שאר ח מ ץ רב ו ע צ ו ם ‪,‬‬
‫ולמח לא חגיי־ איך עברו א ת כל חמדבר ה ה ו א ‪/‬‬
‫המצורע ׳ וזזמנוגעי׳יםוכע במים ר ט ה ר המקדשים‬
‫ואיך לכדו את הארץ אשר אנחנו יושבים בה‬
‫ה י ו ם ‪ ,‬ואיך נבנתה עירנו‪ ,‬וביה המקדש חנודע‬
‫לשם ולתהלה בץ כל ה ע מ י ם ‪ ,‬ועוד הלא היה לו‬
‫האלה‪ ,‬ומאין באו ש מ ה ‪ ,‬א ם היו מ צ ת י ם או‬
‫מארץ א ח ו ת באו‪ .‬נ ם חדל האיש הוה בורא‬
‫חלום איויס מגלות אח אוננו על דבר המצורעים‪,‬‬
‫מדוע לא אבה המלך לחביא א ת ח ם מ צ ת מ ח ‪.‬‬
‫ועוד ה נ ה וה כימ־רון יאמר כי גורש יוסף בומן‬
‫אחד עם מ_שח‪ ,‬וחוא כבר ‪ £‬ח דור רביעי לםניו‪,‬‬
‫וחוא כמו מ א ח ושבעים ש נ ח ‪ .‬ומלבד כל אלה‬
‫חנח ר ע מ ס ס בן אםינופיס לפי וברי מניטו כבר‬
‫היה לאיש צעיר ימים ויעוור אח אביחו ב מ ל ח מ ח ‪,‬‬
‫ויברח הוא ואביו יחדו ארצה כוש‪ .‬ווה כימית;‬
‫יודיע כי א ך נולד במערה א ח ת מ ו ח אביו‪ ,‬וכי‬
‫אחרי כן כבש אח חיחודי׳ במלחמה ו י ת ף א ח ת ה ׳‬
‫חר מח‬ ‫עד ארם ומספרם כמו מאחים אלף‪.‬‬
‫נואלו דרכי א ש וחחבולוחיו‪ ,‬כי לא חגיד לנו‬
‫מ א ו מ ח מי וטי חיו אלח שלש מאוח ושמונים‬
‫איש ‪ /‬גם לא דבר ו ב ר איך נאבדו כל אלח חארבע‬
‫מ א ו ח ושלשים אלף איש מני ארץ‪ .‬א ם נפלו‬
‫במלחמח או עברו ל ר ע ם ס ס ‪ ,‬ואשר ז‪,‬וא לורא‬
‫מכל אלח חוי ‪3‬י אין ביכולח א ש לגלוח מ ח ו ך‬
‫דבריו ‪.‬מי וטי ח מ ח אשר יקראם בשם יחודים‪.‬‬
‫או אל איוו משחי ח מ ח נ ו ח יחן ח ש ם קוד‪ .,‬א ם‬
‫לאלו! ח מ א ח וחבושים אלף מצורעים‪ ,‬או לאלח‬
‫שלש מ א ו ח ושמונים אלף יושבי ס ץ ‪ .‬א מ נ ם‬
‫יראחי סן יחשוב הקורא אח דברי שפחי א ך‬
‫למותר בחחאמצי להכחיש אח דברי כוחבים כאלח‬
‫ח מ כ ח ש י ם א ת ע צ מ ם בדבריחם‪ .‬וטוב יותר‬
‫אם א ך אחרים בלעום חיו מ מ כ ח ש י ח ם ‪.‬‬
‫מלבד אלה הדברים אשד הבאחי על אודוח‬
‫מניטו ונימירון חנני להוסיף דברים אחדים על‬
‫חסוסר ליוימאכוס אשר כ מ ו ה ם כמוהו נשא אח‬
‫הדבר שקר ההוא על לשוגו‪ .‬ועור חפליא משניחם‬
‫לחרחיב בעבץ ר ב ת חפל ח א ל ה ‪ ,‬ח ח אוח נאמן‬
‫כי רק מאיבחו חגדולח גגד אומחנו ברא כל ואח‬
‫מלבו‪ .‬ואלה ו ב ת ו ‪ .‬יען היהודים חיו מצורעים‬
‫ומגוגעים ובעלי מומים א ה ת ם ‪ ,‬בימי בוקכותס‬
‫מלך מ צ ר י ם ‪ ,‬ברחו אל חמקדשים; רחורו על‬
‫תפתדדם לבקש ל ח מ ס כושים וו לים‪ .‬רען׳ מספד‬
‫אלח חמצורעים גדול מ א ד ‪ ,‬ע״ר בא רעב בארץ‬
‫מ צ ת ם ‪ .‬ו ש ל ח בוקמרים מלך מ צ ת ם ל ד ת ש‬
‫באלחי אמון על חרעב ה ז ח ‪ .‬רשיבחו ל א מ ר ‪ ,‬נ*‬
‫‪*1‬הר ישחר אח חמקדשים מכל אלח ח ט מ א י ם‬
‫ומכעיסי חאלחיס‪ ,‬ויגרשם כלם ה מ ד מ ה ‪ .‬א מ נ ם‬
‫‪,‬‬
‫יען אין חפץ ה ש מ ש לחניחם בץ ח ח י י ם ‪ ,‬ואו‬
‫הארץ חתן א ת יבולח‪ ,‬דחי אחרי שמע ב ו ק מ ת ס‬
‫א ת הדברים ח א ל ח ‪ ,‬שלח אחרי חבהנים לבוא‬
 ‫נגד אפיה‬
‫דברי שקד ומדוחים כאלה על א ו ד ו ת ם ‪ .‬והיא‬
‫הסופר עוד העיו פניו לאםר כי קריאת ש פ העיר‬
‫נתנה על טיס טילי ח פ ק ר ש ־ פ ‪ ,‬וכי אחרי כן‬
‫המירוהו בטיס א ח ר ‪ .‬ו ט ע ם עטיותם ככה הוא‬
‫פ ש ו ט ‪ ,‬כי הטום אטיר קראו לה מלפנים היה‬
‫לחרפה ושנאה לבניהם אהדיהם‪ ,‬אה ני אבותיהם‬
‫ראשונח אמרו ביב נ ם מ בשם חוח א ך נ מ ר‬
‫ינחלו‪ .‬הלא נראה ונהוה כי האיש הערום ה ו ה‬
‫בכל לבו מבקש לחרסנו‪ ,‬ולא ידע כי לא נ פ צ א ח‬
‫כוונת שלל חםקדשים במלח חואח או בשם‬
‫הוה אצל היחורים‪ ,‬כאשר חוא אצל תיונים‪.‬‬
‫ולמה עוד אוסיף לרבר ל א ש דובר שקרים בעווח‬
‫מ צ ה כ מ ו ה ו ‪ .‬ואהרי כבר נדל הספר הוה ער‬
‫ריו על כן אחל ספר ש נ י ‪ ,‬ובו אביא יתד הדברים‬
‫לחכליח ענין ח ו ח ‪.‬‬
‫ספד שני‬
‫רבריו ב פ ר ט ‪ ,‬או להנץ תכלית מ א מ ר י ו ‪ .‬נכל‬
‫ואת בתוך תערובות והשבת שקריו הנתוביפ‬
‫נאין סדר ומערבה‪ ,‬ה נ ה הוא מודיע ראשונה‬
‫ר מ י ם דומים נ ע ר נ ם אל ה ד מ י ם אשר נ נ ר חקרנו‬
‫אחריהם נענין יציאחנו ממצרים‪ .‬ש נ י ת ‪ ,‬עוד‬
‫יאשים אח היהודים יושבי אלבסנרריא‪ .‬ו ש ל ש י ח ‪,‬‬
‫הנה הוא מעליל עלילוח ב ד מ קדשי ט ח ת ח בץ‬
‫יתר ה מ צ ו ו ת הנוהגות בבית ה מ ק ד ש ‪.‬‬
‫האוםנם לפי דעתי כבר הוכתתי במופתים רבים‬
‫ונאמנים יותר מרי כי לא היו אבותינו מילידי‬
‫מ צ ר י ם ‪ ,‬וני לא מרשו מ ש ם על דנר מומים‬
‫בבשריהם ומחלות א ת ר ו ת ‪ ,‬נ נ ל ואת אשים ד מ י‬
‫גם על אשר הוסיף אפיון בענין הזה‪ ..‬בםסוו‬
‫חשלשי ח מ ד נ ר על קורות מצרים נ ה יאמר‪:‬‬
‫״ ח נ ח שמעחי וח כנר מפי וקני מצרים ני זח‬
‫האיש מ ש ח חיח יליד ניח ש מ ש ‪ ,‬וכי אמר‬
‫בלבבו מ ח ו נ ה עליו ללנת נדרני אנותיו‪ ,‬רחפלל‬
‫ח ח ח ח ש פ י פ ופניו נופיפ אל חומוח חעיר‪ ,‬וני‬
‫א מ נ ם חרס א ו ח פ וימי שונ לקראח פ ו ר ח ה ש מ ש‬
‫ני נן חיחח מקום עיר ניח ש מ ש ‪ .‬וני בנח‬
‫עמודים ח ח ח צללי ח מ ע ל ו ח ‪ ,‬ו ח ח ח י ח ם מערה‬
‫נתנניח א נ י ח ‪ ,‬וצל ראשיחם נופל לחוך ה מ ע ר ה ‪,‬‬
‫לינת סנינ ס נ י נ כאשר יסוב השמש מעבר השני‪.‬‬
‫"אלד‪ ,‬ה ם ה ד מ י ם הנפלאים אשד יספר לנו ה ה נ ם‬
‫ה ז ה ‪ .‬ולהראות ני א ך שקר נל הספור ההוא‬
‫יתבאר מ ת ו ך ספרי מ ש ה ע צ מ ו ‪ ,‬ני ה נ ה נצווהו‬
‫לננות את מ ש נ ן הראשון לה׳ לא הוניר רבר על‬
‫התננית ה א מ ו ר ‪ ,‬גם לא צוה לדורות ה נ א י ם‬
‫‪18‬‬
‫לחוסיף דברים על אודוח מ ח ו ק ק נ ו ‪ ,‬ביעדי קריאת‬
‫שמו לבד‪ ,‬והיח לו להודיענו שם עמו ו מ ש פ ח ח ו ‪,‬‬
‫נ ם היה לו להודיענו על מ ה נחן לנו הקים ומשפטיי‬
‫נאלח בדבר חאלחים אחרים‪ /‬ועל מ ה צוה לבלתי‬
‫חמול על כל איש נררך ם ס ע י ה ם ‪ .‬ני א פ חיו‬
‫ה ם אנשים םצריים‪ ,‬היחנן ני נ פ ח ע פתאום‬
‫יהפנו אח חקי א ר צ ם ‪ .‬ואם היו אנשים ננרים‪,‬‬
‫נלחי ספק היה להם ג ם הקים ומשפטים מאו‬
‫ו מ ק ד ם ‪ .‬חן ו ח א מ ח ‪ ,‬ני נגד אלה חטגרשים‬
‫אוחם מקרב חאוץ אולי נשבעו לנלי ר ח ם עליחם‪,‬‬
‫ואולי ט ע ם נבון היה א ת ם ברבר ה ו ח ‪ ,‬א מ נ ם א ם‬
‫א ה ת דברו להלהם עם נל ה ע מ י ם ‪ ,‬על פי רוע‬
‫מעשיהם אשר יספר הסופר‪ ,‬ווה בעת נצטרנו‬
‫לשועת נל ה ע מ י ם ‪ ,‬יורה כי שנעו; ורעות רוה‬
‫לא מצר האנשים ה א ל ה ‪ ,‬ני א ם מ צ ד ה נ ו ת נ‬
‫ידידי איפאסרודיטס ח נ נ נ ד ‪ ,‬נ נ ר ח ו נ ח ת י נ ס פ ר‬
‫חראשון אח קרמוניוח א ו מ ח נ ו ‪ ,‬והראיחי א מ ח ח ו‬
‫מ ח ו ך נ ח נ י חצורים וחנשדים וחמצרים ע צ מ ם ‪,‬‬
‫נ ם הנאחי דנים מסופרי יון לחעיר עדוחם אל‬
‫ה ד מ ה ה ו א ‪ .‬נ ם נארחי שקן‪ -‬ד מ י מניפו וניסירון‬
‫וסופרים אחדים נ ח ו ך אויני א ו ם ח נ ו ‪ .‬ועחח חנני‬
‫לחשיב ליחד הםהנרים הבוחנים ש ט נ ה ננרנו‪.‬‬
‫האומנם ני פנ לני א ם שוח חוא בנוק העמל‬
‫ו ה פ ו ר ח לענות נ ם א ת אפיון המדקדק א ם ל א ‪.‬‬
‫יען נ פ חוא פ ח א נ ח עלינו באותן העלילו׳ וחחואנו׳‬
‫אשר נ נ ר חונירו חאחריפ ב ל ע ת ‪ ,‬וחדבריפ אשר‬
‫חוסיח חוא מ ל נ מ א ך ח נ ל ולווח שפחיפ ח מ ה ‪.‬‬
‫וברונ ד מ י ו א ך מ ח ר ף ומגדף ח ו א ‪ ,‬ו ח א פ ת‬
‫אניד ולא אכחש ני נל זה אוח נאמן׳ ני א ש‬
‫בער ח ו א ‪ .‬וכל ט ע ש ח ידו חעיר עליו כי א ש‬
‫חון־ ופרפד! ח ו א ‪ .‬וכי לא פוב חוא מ א ח ד‬
‫חךיקיפ וחפוחויפ נל ימי חייו‪ .‬בכל ואח אחרי‬
‫נמצאו חרנח פ ח פ ו ן נני ח א ר פ אשר נאולחפ‬
‫יפו און לרבת עחק נאלח יותר משמוע אל דנריפ‬
‫נ ח ו מ פ ב ח ש נ י ו ר ע ח ‪ ,‬וישמחו ני ימצאו מ ח‬
‫לחרף נ ו אח ו ו ל ח פ ‪ ,‬ויחפנו עורף לנל חפחיצב‬
‫יחוניח נ ו נ פ ‪ ,‬אפרחי ני ח ו נ ח עלי לנקר בדברו‬
‫ואל יצא נקי נלי חקירח ו ד ת ש ח ‪ .‬א ח ת כתבו‬
‫עלילוח רשע גגדנו‪ ,‬נאלו חגיש אותנו לפני‬
‫חשופטיפ ח ו א ‪ ,‬ני נ נ ר אפרחי ני ש אשר ש נ ע ו‬
‫נ ח ח נראיתם א ש שופך נוו על ר ע ח ו ‪ .‬והוא‬
‫ננפשו א ש ת ע פעלליט וחטאוחיו ננלוח לעין‬
‫ה ש מ ש • א מ נ פ לא דנר קל חוא לחפש א ח ת נל‬
‫‪19‬‬ ‫ספר שני‬
‫שחוק פיהו בשמעו רברי אולת כאלה ל או מי לא‬
‫יהדפהו כאחד חנבלים על רברו כ כ ה ‪ ,‬לפי רברו יפי‬
‫לנו להאמין כי כל מ א ה ועטור אלף איטי כאבו כלם‬
‫במחניהם‪ .‬אמנם אם היו האנטוים האלה עורים‬
‫ופסחים ועוד נגעים אחרים בחם כאטיר יספר‬
‫אפיון‪ .‬לא חיו יכולים ללכת גם יופ אחד בדרך‪.‬‬
‫ונהפוך חוא אחרי יכולו לסעת כל ררך חמדבר‬
‫הנדול‪ ,‬ומלבד וה להלחם ולחבניע את כל ארביחם‬
‫בהכרה יטו להודות כי לא כל ה ע ם כאבו בםחניהם‬
‫אהרי מהלך סוטות ימים‪ .‬כי אץ ר ו ך הכאב הוה‬
‫לבוא על בשי נוסעי מ ס ע ו ת ‪ .‬ועוד אם נתאספו‬
‫יהרו רבבות רבבית איש תמיד ש מ ר ו מספר צעדיה׳‬
‫לתל חמלאכח‪ .‬נ ם אין לחשוב כי כאב כוה יבוא‬
‫במקרח פתאומית‪ .‬ולא ימצא איש פתי להאמין‬
‫בוח‪ .‬אולם עור יותענו חסופר חנפלא אפיון ה ו ה ‪,‬‬
‫כי בששת ימים באו לארץ יחודח • וכי משה עלח‬
‫אל ח י אחו־ אשר בץ מצדים וערב ושמו סיני‪.‬‬
‫ויחבא ש ם ארבעים יום‪ .‬ואחרי ררחו משם נחן‬
‫חקים ומשפפים לישראל‪ .‬א ק א ץ יכלו לחתמחמח‬
‫ארבעים יום בארץ םרבר מקום אץ מים לפותות‪,‬‬
‫ועוד לנסוע כל רוחב חאיץ אשר בין חמדבר ובץ‬
‫ארץ יהודה בששח ימים? ועל רבד פיתשו לשם‬
‫ש ב ת ‪ ,‬הוא אות נאמן כי א ך א ו ל ואיש בעד מדעח‬
‫הוא‪ .‬להיות מ ל ו ת ש ב ו ו ש ב ת נבדלים מאד בכונתס‬
‫כי מלת שבת בלשון עברי פירושו לשבות מכל מיני‬
‫מלאכה‪ ,‬וביאור מלת שבו בלשון ה מ צ ת הוא‬
‫ברבת מין כאב מ ת נ י ם ‪.‬‬
‫וה הוא הספור חחרש לאפיון המצרי על אודות‬
‫יציאח בני ישראל מ מ צ ת ם ‪ .‬ואינו כי א ם מעשה‬
‫ידיו ומומות לבו‪ .‬א מ נ ם למח וח נשתומם על רבת‬
‫שקר אשר יספר לנו על אבותינו‪ .‬ב א מ ת כי מצרים‬
‫חיתח א ס מולדת ‪ ,‬א ח ת נ ם לנפשו יחנכר! חן חוא‬
‫נולד נעיר אואדס במצרים‪ ,‬ונבל ואח מדון יתסאר‬
‫לאמו• ני נשא ונעלה הוא על נל המצריים‪ .‬א ת‬
‫משסחתו ומשפחת אבותיו לא הכיר‪ ,‬ואמרו כי‬
‫אלכםנדתא עיר מולדחו חוא לאוח כי משסחוזו‬
‫בוויה‪ .‬הלא תראח כי כל אלח אשר שנאח נפשו‬
‫יכנס בספרו בשם מ צ ת י ם ‪ ,‬ואלו לא השב ש ם‬
‫חמצריים לבושח ו ח י פ ח או לא חדל מ ק ת א נ ם א ת‬
‫עצמו בשם ח ו ח ‪ .‬כאשר ידענו כי כל אלח‬
‫חמחככרים בנאון ארצם יאחבו לחחפאר מאד לחקרא‬
‫עליה ד מ ו כל אלח אשד בשקר יתיחשו לארץ חחיא‪.‬‬
‫ואשר יחסארו המצתים לאמר כי קתבינו ושאר‬
‫בשתנו ח ם ‪ ,‬חוא מ פ ע ם אשר אוכיר פ ח ‪ .‬א ם כי‬
‫ח ם חישבים ואח לכבוד וחסארח באמרם מ אחינו‬
‫ה ס ‪ ,‬או ל מ ק מצוא ת ח ח בםסוכם אוחנו מניחם‬
‫א ח ר ם לעשות כמוהו‪ .‬ועת־ כי נ ם שלמד בבנותו‬
‫בית חמקדש בירושלים חדל מכל מעשי יוסי חאלח‬
‫חנוכרים בסי אפיץ‪ ,‬ועוד חוםיף לאמו־ כי כבר‬
‫שמע מפי זקני מ צ ת ם כי וה האיש מ ש ח חיח מילידי‬
‫בית ש מ ש ‪ .‬מ ח נכונים רבתו ו אחרי הוא בעצמו‬
‫היה צעיר ימים ע״כ האמין כי אלה הזקנים מטנו‬
‫ירעו ודברו את מ ש ה ‪ ,‬הנה החכם בעיניו הוה בלי‬
‫םסק לא ידע להניר שם הארץ המולדת את ה מ ש ו ת‬
‫א ו ס י ת ס כאשר לא ידע ארץ מולרת פיתנורס אשר‬
‫חי וה ימי מספר לפניו‪ ,‬ובכל ואת קל היה בעיניו‬
‫לתוריע את וכץ מ ש ח אשר חי לפנזהם שנים ר מ ת ‪,‬‬
‫ויבפח ברבת וקנע‪ .‬ח ח חאות כי א ך רובד שקתם‬
‫חוא ‪ .‬ועור מ א וראחברכר םפורו א ץ חוציא משח‬
‫את חמצורעים וחעותם והפסחים מארץ מצרים‪,‬‬
‫ע ד כ מ ח מניע חשבץ וםדר ח ש ד ם חמנויים לחכם‬
‫חערום חוח עם ח ש מ נ ו ת יתר חסיפת' אשר קדמוהו‬
‫ח נ ח מניפו יאמר כי חיחודים יצאו ממצרים כימי‬
‫מלכות תיתמוים‪ ,‬שלש מאות ותשעים שנח לפני‬
‫פליפת ראנאוםלארץארנוו‪ ,‬והסופר ליזיסכום יודיע‬
‫כי יציאתם היתה בימי המלך בוקכאתס‪ .‬והוא אלף‬
‫ושבע מאות שנה לפניו‪ .‬מולו ואתרים וולתו כלם‬
‫ונדו את היציאה נ א ו ת נ פ ש ם ‪ .‬א מ נ ם וה האיש‬
‫אפיון ההפץ להתיצנ ל א ש אמונים על נל אלה‪,‬‬
‫הרץ משפעו ני יציאת מצרים היתה נשנה‬
‫הראשונה נאולימפיאת השניעית‪ ,‬והיא השנה‬
‫אשר נ ה נננתה לפי ד נ ת העיד קדטגוא על ידי‬
‫ה נ נ ע ד ם ‪ .‬ו פ ע ם הוםיסו להזכיר את ננץ קרסנוא‪,‬‬
‫נלתי ספק אמר נ ל נ מ ני אות נאמן זה נקודות‬
‫העמים יאמץ את דבריו‪ .‬אמנם הוא לא ירע ני‬
‫האות הוה יהיה לו למכשול‪ .‬כי א ם נ ש ק על‬
‫וכתנות הצותים ברבר זכץ אתוותם ראשונה בעיו־‬
‫קרטנוא‪ ,‬הנה שמענום לאםר כי הירם המלך הי‬
‫יותר מ מ א ה והמשים שנה לפני בנץ ההוא • וכבר‬
‫חבאחי ראיות מ ח ץ זכרונוח חצוריים על אודותיו‪,‬‬
‫ו מ הוא חראח אחבתו אל חמלך שלמח בחמכו את‬
‫ידיו לבנוח א ת חביח ביתשלים והנה שלמה בנה‬
‫א ח חבית שש מאות ושתים עשרה שנח אחרי יצאו‬
‫בני יטז־אל מ מ צ ת ם ‪ .‬וברבר מםפר חםנורשים‬
‫ממצרים חוא אפיון הולך בעקבות ליוימאכוס ואומר‬
‫כי ר‪,‬יו מ א ח ועשר אלף א ש ‪ .‬א ח ת זח יספי• מקרח‬
‫נםלאח לסרש את ש ם ש ב ת ‪ ,‬וכח יאמר‪ ,‬דחי‬
‫א ח ת הלכו ישראל ששת ימים בדרך והנה ם ח ד ה ם‬
‫בצקו‪ ,‬ועל ק שבתו ביום חשביע־ ואחרי באו לכסח‬
‫לארץ אחוזחם חנקראח יחודח‪• .‬דבקו בשםת‬
‫המצריים דקראו להיום החוא ש ב ת לאמר כי בצקו‪.‬‬
‫חמסנים בלשו! ה מ צ ת שבחרם‪ ,‬ע״כ‪ .‬מי לא ימלא‬
 ‫נגד אפיון‬
‫הרומיים גדלו מאד עד כי הדשן נ מ ע ט לכל אדם‬
‫להקיא בשם ת מ י ‪ ,‬ולא לבד כי הרשיון הזה גחן‬
‫לאנשים יחידים‪ ,‬כי א ם גם לעמים ועמים שוגים‪,‬‬
‫כמו אלח מקראים מלפנים בני איברו ובני פיתני‬
‫ובני סביני נקראים חיום בשם רומיים‪ .‬ואם לדעת‬
‫אפיק אין מן חנכק לקדוא בני אדם על ת ך ז ח ‪ ,‬אז‬
‫חובח עליו לחדול נ ם חוא מקרוא אח עצמו בימים‬
‫הבאים בשם אלכסנדת‪ .‬כי איככח יוכל לחקרא‬
‫אלכסנתיי גם חוא א ח ת נולד בלב אוץ מצרים ‪.‬‬
‫חלא לדעתו אץ רשות לכל אדם לעשוח כזאת‪,‬‬
‫כאשד לא יחפוץ לקרוא גם אוחנו בשם ח ו ח ‪ .‬ועוד‬
‫כי אלח חרומיים אשר ע ח ה מושלי כל בני חבל ח ם‬
‫כבר חוחית א ח חםצריים לבלחי חקרא על ש ם נל‬
‫עירוקדיח‪ .‬וחוא אפיץ חערום חלוקח כ מ ד לעצמו‬
‫מ מ הוה אשר חווחר עליו גם ח ו א ‪ ,‬מ ת א מ ץ‬
‫למצוא עלילות על העם אשד קבלו ה ש ם ה ו ה לנחלה‬
‫מאדוני חארץ‪ .‬חלא נודע מ לא בחר אלכסנדר‬
‫באנשי אומתנו לפקדם בץ אורחי חעיד ח ז א ח ‪,‬‬
‫אשר בעמל רב יםדח‪ ,‬בעבור ח ר מ ח מספר יושביוז‪,‬‬
‫מ א ם בעבור ת ת לחם גמול חלף מ ע ש י ח ס ‪ ,‬י ק‬
‫חקר ומצא כי אנשי אמונה חיו אחו כל ה י מ י ם ‪,‬‬
‫וכי א ן צדק דשו־ ת כ י ח ס ‪ .‬מ כן ד מ איקאטיאוס‬
‫על אודותינו‪ .‬אלכסנדתם כ מ א ת חעם חחוא מ א ד‬
‫עד כי חניח א ח חיחודים לשבת בארץ שמרון בלי‬
‫מ ס עובד בעבור צרקח לבבם וישרח דרכם‪ ,‬ו ק‬
‫יאמר גם בחלמיוס ק לאנוס על אלה חיחודים‬
‫חישבים באלכסנדתא‪ ,‬כי מבצרי מצרים נתן בידם‬
‫למשמר‪ ,‬יען בשח בחם כי ח מ ח יגינו עליהם בכל‬
‫‪.‬נפשם ולבבם‪ .‬ובעת נכסף לנחול בעדו ממשלת‬
‫קידינא וערים אחרוח בארץ ליביאו שלח אורחת‬
‫יהודי' להאהו ב ה ם ‪ .‬גם בחלמיוס הנקרא‪,‬פילדילפוש‬
‫לא ל מ מ חוציא למרחב רגלי כל השמיים אשר‬
‫ח ח ת ידו מ א ו ‪ ,‬עוד גחן כפר רב בעדם‪ .‬ואשר‬
‫הוא להפליא על כל אלח כי חשק מאד לדעת חקינו‪,‬‬
‫ולאסף באוצרו אח ספרי קדשנו‪ .‬ויבקש אנשי לב‬
‫לתרגם לפגע א ת חורחנו‪ .‬ולמגץ יעשח ח ד מ הזה‬
‫על נ מ ן לא הפץ ל ה ש ק על אנשי דלת העם א ך‬
‫צוהעלתמיפוייאופאלעיאו‪ ,‬ואנדתאם ואריסטיאם‬
‫לקהת א ת הדבר בידם‪ ,‬הדאשץ מאלה העת ח כ ם‬
‫לב ונבון ד מ מכל הדור ה ה ו א ‪ ,‬ומרעיו ה מ ה אשר‬
‫נבהו־ו להיוח בשומת נפשו‪ .‬כל א ש ירא רבץ כי‬
‫בחלמיוס לא היד‪ .‬מחאוח לדעח א ח חורחנו ווזכמוז‬
‫אומתנו אלו שנא א ת מחדקיח‪ ,‬ואלו לא יקרח‬
‫חורחנו בעיניו עד למרבח‪.‬‬
‫ערי יוניא‪ .‬כלם נקראים ברשיון חמלכים חמושלים‬
‫הנה אפיץ וח לא ידע ד מ מכל מלכי מוקדוניא‬
‫אשו למשפחוחיח יחיהש‪ ,‬כי כל אלד‪ .‬הטיבו עמנו‪,‬‬
‫‪20‬‬
‫להפקר בקחלם בעושי רשעה וחטאו!‪ .‬וכנראח חוא‬
‫הוד אפיץ יוציא וה ה ד מ מפיו נגדנו ]לאמו• כי‬
‫מצרים מ ל ד ח נ ו [ ‪ ,‬ל מ ק שלם נמול לאלה בני‬
‫אלכסנותא יען נחנו גם לו מ ש פ ט אורח בחובם‪.‬‬
‫גם יגיד איך ש נ א ו חאלכסנדתים אלח חיחודם‬
‫חיושבים בקרבם‪ .‬ו ש פ ו ך ח מ ח ו עליהם גם הוא‬
‫אף כי גם אנשים מצתי׳ בתוכם‪ .‬אמנם בשד אלח‬
‫אך איש ודץ ח ו א ‪.‬‬
‫ועחח נרא נא ונחבוג; על אלח חחטאים והפשעי'‬
‫אשר עליחם יחן אפיץ קולו ננד יחודי אלכסנרתא‪,‬‬
‫כי ק ד מ י ו ‪" ,‬חיחודים באו מארץ א ר ם ‪ ,‬ושבו על‬
‫ים סוער‪ ,‬קתב לשאץ הגלים‪ ".‬הנח אם נמצאח‬
‫במקוט שבחם ערוח ד מ מ ה ‪ ,‬הוא אפיין לא יבוה‬
‫א ת ארץ מולדחו ה א מ ח י ח ‪ ,‬כי א ם אח הארץ אשר‬
‫בחר לו ל מ ל ד ח ו ‪ ,‬וחיא אלכםנדריא‪ .‬כי ידוע‬
‫ומפורסם חוא מ פאוז העיי ההיא הקרובה לחוף‬
‫חים טובח מכל יחר חלקיה‪ .‬ועחח א ם היהודים‬
‫לכדו את הבל העיר ההיא בהוקה ויאהוו בה ע ו‬
‫חיום חוח ואץ מפיר ומשביח‪ ,‬וח יוכיח כי אך‬
‫אנשי כח ו ח ל ה מ ו ז ‪ .‬א ל ם באמח ח נ ח חלק חעיר‬
‫חואת נתן לחם מ א ח אלכסנדתס עצמו לשבח מ ‪,‬‬
‫ומשפט אחד עם יחו־ אזרחי מוסדוניא‪ .‬מי יודע‬
‫מ ה חיח דבר אפיון א ם אחווח חיחודים היחח‬
‫בניקרופול״ס‪ ,‬ולא חיו םמוכיפ לחצר חמלך כאשר‬
‫ח ם חיום‪ ,‬ואם לא נחנו עם חמוקדונים אח ש מ ם‬
‫וה גם ליחודים עד חיום ח ו ח ‪ .‬א ם ח א ש אפיץ‬
‫הזח חיח קורא ומתנונן נ נ ל ח ר נ ת ם חנחונים מ א ח‬
‫המלך אלנסנדרוס‪ ,‬או נאלח חכחוני׳ ניד נחלמיוס‬
‫ק לאנוס‪ ,‬או נאלה חנחונים ניד חמלמם אשר‬
‫כלבו א ח ו י ה ם ‪ ,‬או באלה ה ד נ ת ם חוזרוחים על‬
‫חעמור נ ק ת ת אלנסנותא על אוווח החקיס‬
‫והםשסטים אשר נחן יוליאו קיסר ליחווים‪ .‬ואם‬
‫א ח ת קראו כל אלה היה מנביד לנו ל ה נ ה ש ‪ .‬או‬
‫איננו ני אם איש נליעל‪ .‬א מ נ ם אם לא ירע ד מ‬
‫מכל אלה‪ ,‬הראה מ נ ת ני א ך נ ס ל ונער ה ו א ‪.‬‬
‫ואם יתפלא לאמו־ מדוע היהודים נקראו מוקדונים‬
‫הוא אות על א ל ת ו ‪ .‬כי כל אלה היוצאים לשנת‬
‫במרחבי תבל‪ ,‬אף אם רהוקים המוז איש מדעהו‬
‫בעדך א ו מ ח ם ‪ ,‬נקראו על שם חמביאים אותם‬
‫ל מ ח נדבר על אחרים‪,‬‬ ‫אל חמקומוח החדשים‪.‬‬
‫אחרי יוענו כי כל אלח חיחודים מאתנו חיושנים‬
‫באנפוניא נקראים א נ פ ו נ י י ם ‪ ,‬י ק סלוקוס מיפו‬
‫חעיר נחן לחם חלק ונחלח בתוך חעיר חחיא‪.‬‬
‫וכואח יעשץ אלה היחודים חשוכנים באיפעוס דחו־‬
‫בלעדיהם הנולדים שמה ראשונה ‪ .‬ועוד הנה חסדי‬
‫‪21‬‬ ‫ספר שני‬
‫צוובה‪ .‬והיה לו להושיע אותה ולא אותנו‪ .‬כי‬ ‫ני בותלמיופ השלישי הנקרא איורניפים אהרי ל כ ת‬
‫היא פעלה און וכל דרכיה עול וושע‪ ,‬הן ננד כל‬ ‫אח נל ארץ ארם ניד חוקה לא ה ק ת נ קרננות‬
‫קרוביה לבית אבותיה‪ ,‬וננד בעליה א פ ר נספים דבקה‬ ‫לאלחי מ צ ת ם על נצחונו‪ ,‬אכן נא יתשלימח‬
‫בה‪ ,‬והן ננד כל הרומיים וםלכיהם א פ ר עטיו ע פ ה‬ ‫ובמצות חורחנו ח ק ת נ קו־ננוח רכים על מ ו נ ח‬
‫חשד‪ .‬נ ם צוחח להמית את א ח ו ת ה ארסינו בבית‬ ‫אלחינו‪ .‬ויותנדנ נרנות רנות לכנות ננודל הצלחתו‪,‬‬
‫מקוש אחד על לא ח מ ם בכסה‪ .‬ותהרונ גם א ת‬ ‫נ ם נתלמיום פילומיפור ואשתו קליאופטרא נחנו כל‬
‫אהיח בסתר‪ .‬ותחרוס אח אלהי ארץ מולדחח‬ ‫םלנותפ ניד היחודיפ‪ ,‬ש נ י ש ת צ נ א ם חראשים‬
‫ומצבו' אנוחיח‪ ,‬ואחרי נחן לח חמלכוח מ א ח הקיסר‬ ‫היו יהודים‪ ,‬אוניאם ידוסחדאוס‪ ,‬ועליהפ ילענ‬
‫הראשון עור העיוה סניה לקשור קשר על בנו םסרםו‬ ‫אפיו;‪ .‬לו ח נ ם אפיון‪ ,‬ח ח ת חרפו אותם הלא היה‬
‫העשב על כסאו‪ .‬גם ח פ ח ח ברוח ונוניח א ח לב‬ ‫לו לחלל מעשיהם נ ש ע ר ‪ .‬ולנק־ איתם על אשר‬
‫אנםונינו וחםחחו לחיוח בחוך אויבי ארץ מולדחו‪.‬‬ ‫הצילו א ח אלנסנדתא נ א מ ת מ אחד א ז ת ד ח ח ו א ‪.‬‬
‫ולבנון־ בנד באוחבי נ פ ש ו ‪ .‬וחשחד על סיחו א ת שרי‬ ‫ני נעות נלהמו אנשי אלנסנדתא עם קליאופפרה‬
‫חפלכות‪ ,‬וחאלץ גם אחרים לקחח שכפ אחו־ ע מ ח‬ ‫ח מ ל נ ח ‪ ,‬ו נ מ ע ט נשחתו ואנדו נ ן הארץ‪ ,‬אז‬
‫בכל חפאו־חיח‪ .‬ולמה עוד ארבח שיח על הדבר‬ ‫היהודים ד מ ו על ל נ ס ש ל ו ם נעשו! ע מ ח ם על ידם‪,‬‬
‫ה ו ה ‪ ,‬אחרי ידענו כי בצאח אנפונינו למלחמח בים‪,‬‬ ‫ו מ א ת מלפו נפשוחם מ ח ר נ א ש נ ר ע ח ו ‪ .‬אמנם‬
‫יןז בי היה בעלה ואב לבניהפ‪ ,‬היא אלצתהו להסיר‬ ‫יוסיף אפיק לאפר ״ ני אוניאס חניא מ ת נ ת ק פ נ ח‬
‫חמשרח מעל ש כ מ ו ‪ ,‬ולעזוב את"כל חילו אחריו‪.‬‬ ‫אל חעיר נעור חירמוס ציר ה ת מ י ם נ ח ץ העיר‪ .‬״‬
‫וללבח אחריח מצרימח‪ .‬ועוד בלכוד יוליו קיסר א ת‬ ‫ק ונמן ה ו א ‪ .‬ני מולםיום פיסקו אחרי ס ו ח אחיו‬
‫אלכסנדדיא חחמרמרח בלי מעצור ותקרא לאמו• לו‬ ‫פילומיטור בא אל קיתנא‪ ,‬וינקש לגרש אות‬
‫יבולחי להרוג ולאבד אות היחודים אף כי בעצם ידי‪,‬‬ ‫קליאופטד׳ ונניח מארץ מלכוחם‪ ,‬ולשנח חחחיהם‬
‫כי או לא חפול ממלכחי‪ .‬חביפו וראו עז־ כמה‬ ‫על כסא ח מ ל מ ת ‪ .‬זח חדבר אשר ב ע נ ו ת יצא‬
‫ח ג י ע א מ ר ו ח ח ‪ ,‬ו א ץ כל םובה נ ש ח ה ‪ ,‬ועתה חיש‬ ‫אוניאם לחלחם עמו ולחסות אות קליאופטרח‪ .‬ולא‬
‫לנו לחכלם מ ר מ י אסיון ויאשר קפצה חמלכח הזאת‬ ‫אבה חללה לעזוב אות ביח חמלך אשר בטחו בו‬
‫את ירח מחשביר לנו בר בימי ח ר ע ב ‪ ,‬א ס נ ם כמ­‬ ‫בעת צרח וצוקח‪ .‬על כן נחן אלחיפ אוח מ י ח על‬
‫חושב נמולח מ א ש ח ‪ .‬ו מ ת אוסיף עוד לדבו־ על‬ ‫מעשה צדקתו‪ ,‬כי בעת הלחם פיסקו עפ מוזנח‬
‫אודוותינו היחודים‪. .‬שאלו נא אח סי חקיסר ח מ ו ל‬ ‫אוניאס‪ ,‬וכל יהות העיר אלכסנדתא נפלו בידו‪,‬‬
‫ויגידכם הוא עד כמה היינו לו ל ש ו ע ה ‪ .‬ועד כ מ ה‬
‫אנשים ונשים ו ט ף ‪ ,‬הוא סיסקו הציגם כלם‬
‫דבקנו מ באמונה גגו־ המצריים‪ .‬דישו גא מ א ת‬
‫ערומים ואסותם באזיקים להיות למרמס הסלים‬
‫ה פ ר ת מ ם ומאת ספרי תקיוזם ודתיהס‪ .‬ו מ א ת ס פ ת‬
‫וחשנחבים כ ת לחשילם לשיחת‪ .‬ו ש ק אות הסלים יין‬
‫אנוםפו הקיסר‪ ,‬וראיתם את כל אשר עשינו לפובת‬
‫ושבר למען ינועו עליחם נ ש מ ת ם בלי ח מ ל ה ‪ .‬א מ נ ם‬
‫הרומייפ ינוכהת‪ .‬הנה פ ן הנכון היה לאפיון לקתא‬
‫לא כאשר ו מ ם נ ע ש ה ‪ ,‬כי חפלים חאלח חניחו את‬
‫כל הספריפ ה א ל ה ‪ ,‬והיה לו להקוד זלדחש ה י פ נ‬
‫היהודים ה א ס ו ת ם לפניחם ויחנםלו בהימה שפוכה‬
‫אחר כל התעודות אשר נ כ ת מ לפונותנו תהות‬
‫על עדת פיםקו דמיתי רבים מקרבם‪ ,‬ואותת כן והנה‬
‫מפטילת אלנסנדרוס ינל מלכי חמזלםייפ‪ ,‬וכל אשר‬
‫שטן משחית נראה אל בתלמוס דצוהו לבלתי הרע‬
‫נכתב ונחתפ נ פ ג ע ת חפרתפייפ וכל מלכי רומי‬
‫לאנשים ה א ל ה ‪ .‬גם פילנשו אהובתו ) ש אשר‬
‫חגדולים‪ ,‬ואם לא היה לאל יד נרפניקוס לחטימר‬
‫יקראוה בשם איתקה‪ ,‬דש יאשר יקראו לה איתנא[‬
‫בר לכל יושמ אלנפנדריא‪ ,‬זאת תעיד נאםנדז מ ח‬
‫ה ת ה נ נ ה לפניו ו ת ס צ ר מ לבלי הטוא ה ט א ה הנוולה‬
‫חזק אז הרעב בארץ‪ ,‬ואיך היחה האדמח ש מ מ ה‬
‫ח ו א ת ‪ .‬ד ש מ ע בקולח וינחם על הרעה אשר עשה‬
‫מכל ה פ ה ושעורה‪ ,‬ואין מ ה כ ל רוסי ננדהיחודי'‪,‬‬
‫ואשו ו מ ל ע ש ו ת ‪ .‬על ק היה חיום חוח אום טוב‬
‫כי כל אשר ח ש מ הקיסריפ על יהודי אלכסנדריא‬
‫לכל יהודי אלכםנו־תא מ ת שנה ב ש נ ה ‪ ,‬כי ביום‬
‫הלא מדע הוא בשער‪ .‬וענין חדלס מ ה ש מ ד מ‬
‫הזה הצילם אלהים מכלי אויביהם‪ .‬ובכל ואח הנה‬
‫אל ה ע ם ‪ ,‬לא ליהודיילבד נעשה ו א ת כי א ם לכל ה ע ם‬
‫חיושב או באלכסנדריא‪ .‬ובכל אלה כאותו היהודים‬ ‫אסיק צוהר האדם מלא אח לבבו להאשים א ת‬
‫לחנן על כל אטד נתן לחם למטיטדת מ א ת ה ם ל מ ם‬ ‫היוזודיס על מ ל ח מ ת ם נ נ ו פיסקו‪ ,‬חוזות אשר היה‬
‫מלפנים‪ ,‬רצוני שכיחת ה נ ה ר ‪ ,‬ולא חטימ מ ל מ חדור‬ ‫לפאום ילשבהם בגלל הז־מ הוזז‪ .‬נ ם עמר האיטי‬
‫ההוא בכל עת חמן להעבירם מן ה מ ל ה הזאת‪.‬‬ ‫חזו! א ת קליאוסטתז מ ל נ ח אלכסנותא האחרונח‬
‫דדבר אותנו קשות‪ ,‬א ח ת היא שלמה לנו ועוז חחות‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪22‬‬
‫לענוו על חקי ודתי אוץ מולדתו‪ ,‬א מ נ ם נכונים‬ ‫אמנם פלבד זאח הנה אסיו; ימצא בנו עולה‬
‫ה מ ה חמיו לחכבו נאנשיחפ אם ח כ נ ו ו הזח‬ ‫לאםר‪ ,‬אם היהודים אורהי אלכסנדריא ה ם מדוע לא‬
‫ממקור נאמן יצא ולםי יטירת הקי ה מ נ נ ד י ם ‪ .‬כי‬ ‫ישתהוו לאלהי אלכסנדריי׳ גם המת? וזאת חשובחי‪,‬‬
‫ה מ ה לא ישאו ברכה לכל איטי א פ בעל כרהו יתן‬ ‫אם כלכם מצויים הנכם מדוע תמיד תנצו כלכם‬
‫לחם כבוד ויקר‪ .‬ולםי ו ח ‪ ,‬אחרי בעיני אלה היונים‬ ‫יהרו‪ ,‬ונלהמתם איש ברעהו על דבר תורת אלהיכם?‬
‫וטואר חעמים א ך פוב ונכון חדבר לעטיוח חםונוח‬ ‫לסי דבריך אין לנו לקרוא כלכם בשם מצריים‪,‬‬
‫ותבניות‪ ,‬ולבם תנל מאד אם יתארו חמוניח סני‬ ‫ובאמת גם בשם ה א ו ם אץ לקראכם‪ ,‬י ק את‬
‫אבותם ונשיהם ובניהם‪ .‬ייש אשר יבחרו להם גם‬ ‫בהמות שוי תגדלי אשר רותם ופבעם שונים מרוח‬
‫חמוניח אנשים ורים ל ה ם ‪ ,‬רש אשר יכספו נ ם‬ ‫ו ט נ ע ח א ו ם ‪ ,‬אף כי ח ח ו ט נ ע נל יצווי האדם‬
‫לחמונות עבדיהם ואמחיחיהם אשר א ה ב ו ‪ ,‬מי עוד‬ ‫תמיד ש ו ה ‪ .‬ועתח אם אחם חמצחים ננולחם‬
‫יחםלא בראותו אנשים כאלח חולקים כבוד זח נם‬ ‫נקי־ננם עו־ נ ה ‪ ,‬למה זה ת ת מ ה ו על אלה הנאים‬
‫למלכיהם וםושליהם‪ ,‬אכן מחוקקינו חוחירנו לבלחי‬ ‫לניד באלכסנדחא מארץ א ח ר ת ‪ ,‬אם ידנקון בתורת‬
‫עשוח כל פסל וכל ח מ ו נ ה ‪ ,‬לא מפני כי הפץ מראש‬ ‫אלחיחם ולכו בחקיתיהם ומשספיהם אשר חיו‬
‫למנוע את חככוד חוח ממושלי חרומיים‪ ,‬א ך‬ ‫לחם למורשח מאו וםקז־ם‪ ,‬אכן חוא יאשימנו נ ם‬
‫משנאתו נל דבר בלחי מועיל לאלחיס או ל א ד ם ‪,‬‬ ‫ב א ש מ ח א ח ר ח ‪ ,‬ויאמו כי אנשי מרו ומעל אנחנו‬
‫גם צונו לבלתי עשות תמונות בעד כל בשר‪ ,‬כאשר‬ ‫ואם א מ ת אשמחי ואח מרוע לא יאשים א ת כל‬
‫נוכיוו זה לפנינו‪ ,‬ואו• כי לאלהים לבדו אשר אץ‬ ‫קהלנו על ז ה ‪ ,‬הלא נווע ני בכל ויכינו כלנו נאיטו‬
‫בריאת בשרים לו‪ .‬בכל ואת לא הוהירנו מהוקקנו‬ ‫אחו־ א נ ח נ ו ‪ .‬ועוד‪ ,‬א ם חחקור ו ת ו ח ש ה י פ נ‬
‫בכל מקום לבא כבד ושבה את האנשים הראויים‬ ‫‪ .‬א ח ח דבחם נאלח חמצא ני נל חמוררים וקושח‬
‫לכבוד ותפארת‪ .‬אם לא תשבהות ותהלות אשר בהן‬ ‫קשר א ך מאזרחי אלנםנדחא נאסיץ חיו‪ .‬ני ביום‬
‫נפאר את האלהים בשמים ה נ ה ‪ .‬א מ נ ם בי־ומות‬ ‫משול חיונים וחמוקדונים בתוך חעיר נל אשמח‬
‫לאלה ה נ פ מכנדים ננפש הפיצה את קםרינו‪ ,‬ואת‬ ‫לא חובאח לאחלינו ואין איש מפריע אוחנו מהליך‬
‫עם רומי‪ ,‬חננו מ נ ך נ י ם נ״כ קרבנית בעדיהם יום‬ ‫א ח ח חורחנו ומנהגינו הקדושים לנו מימיי ימימה‪.‬‬
‫יום‪ ,‬אף א ם לא נקריב כל קרבן כזה המובא נהיצאוח‬ ‫אמנם אחרי רנו חמצחי' נ ח ו נ ח או גולח השערוחה‬
‫נל עדת ישראל נ ם לא בעד בנינו‪ ,‬בכל ואח לא‬ ‫ייסרצי חסירצים נ ה נ ח ו נ ח נ ה ‪ ,‬ורק אנחנו לנדנו‬
‫נהדל מעשות ואת לאות כנח־ מיוהד להקסרים‪ .‬אח‬ ‫נשארנו על עמדנו בלי מ ר מ ח ‪ .‬חן אלח חמצחים‬
‫אשר חגדחי עד נ ה יהי' די לאפיץ לתשונה כללית‬ ‫חיו מביאי חעמל חוח ל א א ח ר ‪ ,‬ח ח חמוקדונ־ם‬
‫לנל אשר אמר על אוווח יהודי אלנסנדריא‪.‬‬ ‫לא היה ב ם ‪ ,‬גם בינח חיונים ח ס ר ו ‪ ,‬על כן חלכו‬
‫בתועבות מ צ ח ם ‪ ,‬ויחרשו את שנאחם הישנה‬
‫חנני מחפלא מאד על פווידוניוס ועל אסולוניוס‬
‫ננדנו‪ ,‬כי כל העאלית הספירות סח גגונו וק סוי‬
‫מ ו ל ו ‪ ,‬המחברים אשר היו למקור לדברי אפיץ‪.‬‬
‫הקנאי; ה ן ‪ ,‬י ק ח ב ומצה היה בקהלם‪ ,‬ויע;‬
‫אלה האישים יאשימו איחנו על כי איננו עובדים‬
‫ובים מ ה ם לא וכי למשסט חאורחים ב ע ת ם ‪ ,‬קראו‬
‫האלהים אשר עמים אחרים יראים‪ ,‬ופיהם יפערי‬
‫לרבים ו ל ח ם אשר נחן חרשיץ חוח לכל ע ו ח ם‬
‫להתגולל עאנו עלילות שקר ומשאות שוא ו מ ו ו ח י ם‬
‫׳‬
‫מכבר‪ ,‬בשם נכרים‪ .‬בי כנראה לא אצלו חמלכים‬
‫ומדוע לא שמו על לב מ לבושת ולבאמה תחשב‬
‫מ ע ל ם א ח הכבוד הוה על המצריים כאשר לא עשו‬
‫לכל איש תסשי להסית בובים בכל עת ובכל ו מ ן ‪,‬‬
‫זה הקסריס חבאים איזריוזם בימינו‪ .‬ואחרי חביא‬
‫ובסרפ איך הרהיבו עוז להםא וברים אשר לא כ ן ‪,‬‬
‫אוחנו אלכפנררום אל חעיד חואח ראשונה‪ ,‬חנה‬
‫על נית מקדשנו‪ ,‬אשרתהלתו מלאה הארץ‪ ,‬וקידש‬
‫חמלטם עוד הרבו לעשוח עמנו ח ס ד ‪ ,‬גם לא‬
‫היה לנו נל היום ‪ 1‬אסיון נעוות מ צ ח א מ ר ‪ ,‬ני‬
‫הסחעו חו־וםיים בטובם א ת חברית ואת החסר‬
‫היחח־ים שמרו ראש חמור נמקדש סנימה דוסיף‬
‫הוה‪.‬‬
‫לאכזר‪ ,‬כי הדבר חוה ננלה נ ע ח אשר אנטיונוס‬
‫איםיםנום שלל את ביח אלהים‪ ,‬או מצאו שם אח‬ ‫גם ירשיענל אפיץ על אשר נ ה ו ל מהקים נל‬
‫ראש חמור כלו וחב פהור ויקר עו־ מ א ו ‪" .‬ואשית‬ ‫סמל לנל חנניח לנבור םלנינו ו ש ח נ ו ‪ ,‬כאלו לא ידעו‬
‫חשובחי לוח תחי׳ כי א ם היו םוצאים ראש כוח‬ ‫המלמם ה ה ם מזה ד נ ר ‪ ,‬ינאלי נצטרני נלם לאפיון‬
‫במקדשנו‪ ,‬אם היה הדבר א מ ת כדברי אסיון‪ ,‬כי‬ ‫לחיות להם ל פ ה ‪ .‬יגהפיך הוא ני היה לי לחמוה‬
‫עתה הי׳ לו לשום יד אל םיו ולבא הרעים עלינו‬ ‫ולחחפלא על רוחנ לנ ועניח צדק אשי לחרימיים‪,‬‬
‫בקולו‪ ,‬י ק מצרי ה ו א ‪ .‬והפור לא יגדע מחתול‬ ‫ני ננל מקומית ממשלחם לא יחפצו לאלץ נ ל איש‬
 ‫‪23‬‬
‫אחרת‪ ,‬למען הושיענו‪ .‬להשיב על דברי נוב כאלה‪/‬‬
‫די לי לומר‪ ,‬כי אלה האנשים אפור מצאו לבבם‬
‫לכתוב על אודות עבודת אלהים היה להם לסוום על‬
‫לבם ולוכור קוטוט ואמת א ל ה ‪ ,‬כי ה ח ט א לטייל‬
‫ולהתהלך בבתי מקדש לא יגדל כל כ ך ‪ ,‬כאשר להפא‬
‫עלילות שוא ומשאות רשע על כהגי המקדשים‪.‬‬
‫ו ע ת ה ‪ ,‬אנשים כאפיון יבחרו יותר לעשות בנפשם‬
‫שקר ולהצדיק מעשי מלך מחלל הקודש מלהגיד‬
‫דבר א מ ח וצדק על אודוחעו ומקדשגו‪ ,‬יען‬
‫נכספה ונם כלתה נפשם לוכוח פעלי אנטיוכוס‬
‫ולהסתיר ח ט א ו ת תרמית וחלול הקודש אשר ח מ א‬
‫בהצירו עלינו בעת אשר נצרך לכסף‪ ,‬לכן יבקשו‬
‫לחפש עולות ולדבר שיא בנו‪ ,‬ולהפיח כובים גם‬
‫בענינים חנונעים לימים חבאים‪ ,‬בפעם ההוא‬
‫אפיו; מחנבא בעד אחרים ואומר‪ ,‬אנטיוכוס מ צ א‬
‫במקדש סנימח א ש שוכב עלי מ ט ח ולפניו שלחן‬
‫מלא ם ט ע מ י ס ואוכל מדני' אשר בים ומעוף אשר‬
‫ביבשח‪ ,‬ו ח א ש חוח חחפלא מאד על חמאכלים‬
‫חאלח אשי• נערכו לפניו‪ .‬ומיד כאשר בא שם ה מ ל ך‬
‫מצא ח א ש חחוא אץ ותקוח בלבבו רקוח מ המלך‬
‫יושיט לו עורר! ולכן נפל על ברכיו ויושט יד ימינו‬
‫אל חמלך רעתו• רחחנן לו לחוציאו ממאסר חפשי‪,‬‬
‫המלך צוה לו לקום ולשבת‪ ,‬להגיד מדוע הנהו‬
‫י ש ב ש ם ‪ ,‬ומי הביאו ש ם ‪ ,‬ועל מ ה זה הםטעמים‬
‫וחמאכלים אשר לפניו? או באנחה ובדמעות על‬
‫לחיו ענח ח א ש ואמר לחמלך את רוב צ ר ח ו ‪ :‬עני‬
‫אנכי‪ ,‬וכאשר עברחי דרך חמרינח חזאח לשחר‬
‫טרפי‪ ,‬נתפשתי פתאום בידי נכרים רביאוני אל‬
‫ההיכל הוח ויסנרוני פ ח ‪ ,‬ואיש לא ראח אותי‪,‬‬
‫אולם להפר היה םעדנים ומאכלים וריס ה א ל ה ‪,‬‬
‫ובראשונה מאד שמחתי על מצבי•‪ ,‬אכן םעם‬
‫אחר פעם חשדתי את חאנשים ח ה ם סן ש בלבבם‬
‫דבר בליעל‪ ,‬ומאד נפלאחי עליחם‪ .‬ער כי שאלחי‬
‫את איוח מחמשרתים אשר באו אל ח ב י ח ‪ ,‬וחם‬
‫חנידו לי כי ל מ ק מלאוח חוק ומצוח מתורת‬
‫היהודים חביאיני פ ח ויאכילוני חמאכלים ח ח ם ‪,‬‬
‫ו מ אסור להם להניד א ת דבר ה מ צ ו ה ‪ ,‬וכי היהודי'‬
‫מדי שנה בשנה לעתים מווםנים תופשים איש‬
‫עני ראכלוחו רפנקו בשרו‪ ,‬ואחר‪ ,‬יביאוהו אל חעיר‬
‫רמיתיהו ש ם רקריבוהו כסי חוקיחם ודרכיחם ברוב‬
‫ה מ ץ ה ו נ ג ‪ .‬א ת מעיו יקהו מקרבו ר ט ע מ ו א ו ת ם ‪,‬‬
‫ועל הקרבת העני ההוא נשבעו ש מ ע ה מ לעולם‬
‫ש נ א ו א ת חיוגים חבליה ש נ א ה ‪ .‬ואחר וה שליבו‬
‫אח פגר העני חמומח אל אחד ח מ ד ו ת ״ ‪ .‬אפיון‬
‫יוסיף לאמר מ האיש ההוא בכלותו א ת ה ד מ י ם‬
‫ה ה ם חחחנן לפני המלך ויאמר כי בעוד ימים‬
‫ספר שני‬
‫ועו ובהמות אהרות אשר המצריים עובדים‬
‫ו ם ש ת ה ר ם ל ה ם ‪ .‬אמנם מלבר תשובתי ו א ת ‪,‬‬
‫נשנבה דעת ממני מ ה הי׳ לאסיץ אשר השבץ ל מ‬
‫ל א הבין כי ד מ מ ה אך עללח‪-‬שקר הוא ואץ‬
‫לו רגלים‪ ,‬אנהנו היהודים ששרנו ם ע ל ם ההוקים‬
‫אשר בידנו‪ ,‬ותורה אתת לנו כאו כ ע ת ה ‪ ,‬ואף כי‬
‫רעות ר מ ת מצאו נ ם את קרית ממשלתנו ]כאשר‬
‫ק ר ה לממשלות אתיות[ ואף כי תיאום‪ ,‬וסומםי‬
‫ה נ ד ל ‪ ,‬לקיניוס קרסום‪ ,‬ובסעמ האהרון טיטום‬
‫קיסר‪ ,‬גברו עלינו בםלהםות ואת םקדשנו שללו‬
‫שלל‪ ,‬בכל זאת אץ איש מ ה ם מ צ א שם ובר כזה‬
‫וגהםוך ה ו א ‪ ,‬כי כל ה ד מ י ם אשר ואו ומצאו הכל‬
‫היי כסי היואה והקדישה בלי ם צ ר י ם ‪ ,‬ד מ י ם אשר‬
‫אץ לנו לנלוח לעסיס אהרים‪ .‬ועל ו מ אנטיוכוס‬
‫איסיםנוס‪ ,‬יכל סבח נכונח ונאמנח לא חי׳ לו ל מ ו‬
‫ל ש ל ל מקום קדשנו‪ ,‬עינו ל ב ו לא חיח רק על‬
‫בצעו; ובעת אשר חסר כסף או בא ויצר עלינו‪,‬‬
‫מבלי קרוא למלחמוז לחניד כי שונא חוא לנו‬
‫מ ת מ ל שלשום‪ ,‬רק לסתע סחאום נסל עלינו בעת‬
‫אשר אוהביו ומיודעיו היינו‪ .‬ונם הוא לא מ צ א‬
‫עדות ד מ במקדש‪ ,‬ועל ואת יתנו עידיהן רבים‬
‫מסוסרים נכבדים‪ ,‬פוליבעס ם נ ל ו ס ל י ס ‪ ,‬ש מ ר מ‬
‫מקםודקיא‪,‬נקולי מדמשק‪ ,‬פומגנם‪ ,‬קסתור הסופר‬
‫ואסלודורוס ‪ ,‬כל אלח התכסיס מעידים ומנידיס‬
‫כי מחוסר כסף מלא אנטיובום א ת לבו לחפריע מ י ת‬
‫האהבה אשר העז לו עם ש ר א ל ‪ ,‬ל מ ח ר שלל ח ש‬
‫ל מ א אל המקוש אשר נמלא או כסף ווהב לרוב‪.‬‬
‫הלא היה לאפיון לשום עץ על כל ה ד מ י ם האלה‪ ,‬א ם‬
‫לבו לא הי׳ כלב ה ה מ ו ר ‪ ,‬וככלב עו נפש רוחו בקרבו‪,‬‬
‫ככלב אשר המצריים עובדים‪ ,‬כי לא היה לו שום‬
‫אמתלא לדמי ‪>9‬יקר ו מ ב אשר ד מ בנו‪ .‬ואנהנו‬
‫ה ע מ י ם ח ל ל ה לנו מכבד או מירוא המורים‪ ,‬והלילה‬
‫לנו לעשות כתועבות המצרים אשר נותנים כבור‬
‫ותפארת לתנינים וצפעונים‪ ,‬ומאד ינדל הכבוד‬
‫ה ז ח ‪ ,‬כי האנשים אשר התנינים פנעו ב ם ‪ ,‬או‬
‫אשו הצפעונים נשכו א ו ת ם ‪ ,‬נ ה ש מ בעיני המצוי'‬
‫לאנשים נכבוי אלהים‪ .‬ההמור הוא בעינינו כאשר‬
‫הוא בעיני כל אדם מ ש כ ל רשר‪ .‬המור ל מ ש א ‪,‬‬
‫ולעשות את מלאכתנו‪ ,‬ואם יטה הוא מדרכו‬
‫ויאכל ט ה ת מ א ה ‪ ,‬או בשוטים ניסוהו‪ ,‬ועתה אפיץ‬
‫הלוה‪ ,‬א ם מ לא מצא ידיו ורנליו לכתוב מאמרי‬
‫א ש מ ה כאלה‪ ,‬או אהרי אשר התהיל לכתוב‪-‬נכשל‬
‫בדרכו ולא עלוז בידו לנמור את אשר ה ה ל ‪ ,‬מץ כ•‬
‫לא הצליח עד מ ה בכל עללות רשע אשר ח ת נ ל ל‬
‫עלינו‪.‬‬
‫ומליצח יוניח‬ ‫עוד יוסיף להעריך דבר ט ו א ‪,‬‬
 ‫נגר אפיון‬ ‫‪24‬‬
‫ויקויבו א ת הקרבגות על פי החווה ו ה מ צ ו ח ‪ ,‬וכנה‬ ‫טעטיט •ובל גט הוא ל ס ו ח ‪ ,‬ולק עאיל נא ה מ ל ך‬
‫היו עושים בצהרים‪ ,‬ובערב באו לסגור הבית‪ .‬אסור‬ ‫למשוך חסרו עליו‪ ,‬ולעשות ואח לטען אלהי היונים‬
‫הי׳ ג״כ להביא כל כלי אל הבית פנימה‪ ,‬ולא נמצא‬ ‫אשר אנטיוכוס מכבד‪ ,‬ולחוציאו מחפוז אשר‬
‫בפנים חביח רק מובח לחקפוורח ושלחן ללהם הפנים‬ ‫חיהודים ‪•,‬ושי לנפשו‪ ,‬ולחצילו מ צ ד ח ו ‪ .‬חססור‬
‫וחםנווח כאשר כתוב בחורח מ ש ח ‪ ,‬ואח רק זאת‬ ‫ח מ ד ח ו ח ‪ ,‬מלא ו ש ע ה ועווח ה ו א ‪ .‬א מ נ ם כל‬
‫היא ת ו ו ת הבית ו מ ש פ ט ו ‪ ,‬וכל רבר סתר אשו לא‬ ‫האמור מ לא יכפר עון אנטיוכוס על אשר חלל‬
‫לנלוח ולדבר בחחמון‪ ,‬לא נמצא בו מעולם‪ ,‬גם‬ ‫הקודש‪ ,‬ואף ט מ ח מ י הספור ההוא דמו נפשוחם‬
‫כל מ ש ח ה וובח לא הוכנו בו מעולם‪ ,‬כל החזיון‬ ‫כי מ ה יכסו־ מעשיי הרעים‪ ,‬כי אנטיומס ‪£‬א ידע‬
‫הזח וכל הדברים אשר אמרתי נודעים לכל‪ ,‬וכל‬ ‫טרם מ א ו אל הקודש פנימה כי שם ימצא דוד מוז‪,‬‬
‫העם יחן עידיו להצדיק א ת דברי כי כנים ו א ם ח‬ ‫רק לפתע פתאום בבואו ש ם ‪ ,‬מ צ א ה ו ‪ ,‬ולק בכל‬
‫ח ם ‪ ,‬כי כל מעשי ועבודה המקדש גלוים ה ם ‪ .‬אף‬ ‫אופן שיחי׳ מומות לבי לבא אל המקדש רעים‬
‫כי חכחני' נחלקו לכ״ד משמרות ולכל מ ש מ י ומשטר‬ ‫וחטאים ה י ו ‪ ,‬ורק למלאות שרירות לבבו הרע‪,‬‬
‫יוחד מ ח מ ש א^ף א ש בכל ואח וק בימים קבועים‬
‫חללקדשנו‪ ,‬ובמעשיו חרעים ח ט א ל ח י ‪ .‬ואפיץ‬
‫עובדים הבחנים עבודחם‪ ,‬ובכלוח ימי עבודח כהני‬
‫אשר אך לשקר עשה ע ט ס ו פ ר ‪ ,‬כאשר רואה הקורא‬
‫משמר א ה ד ‪ ,‬בעלי המשמר השני ימלאו מקוטם‬
‫מכחביו‪ ,‬כתב גם מ ח את אשר אחבחו אל ה מ ב‬
‫רעבדו עבוי־ח הקודש הקרבח חקרבנוח‪ ,‬ואלה‬
‫ש מ ח גטי ע מ ו ‪ .‬לא לבו מחיונים נבולנו על ירי‬
‫יתאספו בצהרים לקוות מאנשי המשמר חראשון את‬
‫תורוחינו אבל ג פ מעמיפ אחריפ ובמים מחמצו‪-‬ם‪,‬‬
‫מפתהו׳ הבית וכלי הקודש‪ ,‬ואין שם כל דבר הנוגע‬
‫ובנל ואת נ מ י פ ממדינות שונות באיפ בארצנו‬
‫למאכל מ ש ק ה ‪ ,‬ואסור לנו להקריב על המזבת שום‬
‫רושביפ בתוכנו‪ ,‬וא״כ פ ה ואת כי רק לשנוא את‬
‫דבר מאכל וכדומה‪ ,‬הוץ מאשר מ ו ק להקרבנות‪.‬‬
‫היונים נשבענו ש ב ו ע ת ‪ ,‬ולשפוך רק ד מ ם נקשור‬
‫א״כ מ ה נאמר על אודות אנדון‪ ,‬א ט לא כי מ צ א‬ ‫קשר ? או ו ד ח ק כי נקהלו כל שראל להקרבת היוני‪,‬‬
‫אח לבבו לדבר בעניניט אשר לא ידע ולא ה ב ץ ‪,‬‬ ‫ומעי איש אהד יטעמו המון אלפים אנשים‪ ,‬ומדוע‬
‫וטעולם לא שט על לבבו לדרוש ולחקור אחריהט‪,‬‬ ‫לא ההדק אנפיונס באיש ההוא ]יהי מי ש מ ו‬
‫ורק דבר שקר השטיע על אודותם! ובאטח לחרפה‬ ‫לא היגד לני[ לטען הביאי מ א ו ן ינצהין אל‬
‫תחשב ל א ש טלומו כטוהו‪ ,‬אשר לא יצלח לכתוב‬ ‫אוץ אבותיו‪ ,‬כי אלו עשה כובד ה ז ה ‪ ,‬ט עתה‬
‫קווות א מ ת ‪ ,‬אלו יוע ה א ש חזח טשפטז קדושת‬ ‫היי נודע לירא אלהיס ואוהב היונים‪ ,‬ועי״ז כלט‬
‫גית מקדשנו כי עתה ש ם יד אל פיו מבלי הנר שמץ‬ ‫היו לו לעזר נ ג ו שונאיו היהודים‪ .‬ועתה אחדל‬
‫דבר על אווותיו‪ ,‬א מ נ ט הוא לא כן עשח וק ברה‬ ‫מהתוכח ע ו ד ‪ ,‬ט ענות כסיליט וק בטלים‪ ,‬ללא‬
‫טלבו ספור הבל ורעות רוה לאמד ט א ש יוני נתפש‬
‫יועיל ה ו א ‪ ,‬אולט טוב להעריך לפדהם הפעולות‬
‫ונסתר בקדשי הקושיט וטאכליוישם היו טעונים‬
‫וםעשח חצדקח‪ ,‬אשר עיניה׳ ינקרו ו מ מ ם בפניה׳‬
‫ונשי• עוף ודגים‪ ,‬נמקום אשר גם *מדלי בני שראל‬
‫יענו‪ .‬נל איש אשר עינו ראתת בנץ ב״ת םקישנו‬
‫אפור היה אזצינ כף רגלם‪ ,‬א ם לא היו מ ז נ י ם ‪,‬‬
‫יודע מ פ ש ו איך מעולם לא נתחללת ק ח ש ת ו ‪.‬‬
‫העלילה הואר בלב חורש רשע יסודה‪ ,‬ומדין‬
‫ארבעה חצרות חיו ל ח ם ק ו ש ‪ ,‬ולכל חצר וחצר בוז־‬
‫חפיח אפיון מ ב י ס אלח ל מ ק לקוח נפשות אלח‬
‫קודש‪ ,‬ועל פי תודתנו לנל חצר והצר מעלה‬
‫חאנשים א־ץר ממאנים לחקור ולרדיש אחרי מ ן ו ר‬
‫בקודש מיוחדת לו אשר על ייח יבולו ו ח ט ו ו ז ‪.‬‬
‫גל דבר ליעת א ם א ס ח הוא א ם ל א ‪ .‬וע״י עלילות‬
‫בחצר החיצון ]הראשון[ מיתר היי לנל א ש ל מ ו ם‬
‫שקר כאלת צ ו ו ת ו מ ת מצאו אותנו‪.‬‬
‫ואפילו לגנוים‪ ,‬חוץ מנשים בימי נ ו ח דוחס!‬
‫עוד חוסיף אפיץ דברי לענ ורעות רוח ויאטו•‬ ‫בחצר ח ש ד נכנסו כל נני שדאל עם נשותיחם ניטי‬
‫לחזק את ספורו על ו מ היוני כ ר מ י ם האלוז‪ ,‬אשר‬ ‫ט ח ר ת ם ‪ ,‬ובחצר השלישי לא נכנסו רק ח ו מ י ם‬
‫שם נפי היוני לאמו־‪ ,‬כ• בעת אשר היהודיט לחסו‬ ‫סבני ש ר א ל ‪ ,‬א ם פיזורים חיו‪ ,‬ובחצר חרביעי‬
‫טלחטות רנות עם היוומינים‪ ,‬או בא אליהם א ש‬ ‫נכנסו רק חנחנים לבושים בבגדי קדש‪ ,‬אולם לקושי‬
‫מ א ח ד ערי חידוטיניט ו ה א ש ההוא הי׳ עונד א ת‬ ‫הקדשים אסור היד‪ .‬לכל בן אדם לכנוס חוץ‬
‫אליל אפולו‪ .‬ה א ש ההוא ] ש מ ו הי׳ זנידום[ נ א‬ ‫םחכזזנים הגוזלים בבגדיהם המיוחדים ל ה ם ‪ .‬ו א ה‬
‫אל היהודים ויאמר להם ני יש עם ל נ מ להניא‬ ‫ע ו נ ט ה הניעה שטירת הבית בקדושתו ט הכהניס‬
‫ולמסור בידם א ח אפולו אלהי מ ר א ‪ ,‬וני מ פ ש י‬ ‫לא נ מ ס ו להביח ו ק לעתים מ ז מ ד ם ‪ ,‬בבוקר נ מ ס ו‬
‫לכנוס אל י‪,‬מקד ש ‪ ,‬א ם נל בני המון ש ו א ל יחפצו‬ ‫חכחניס שוטרי מ ש מ ד היום ג יפתחו ולחות הוזינל‬
 ‫‪25‬‬
‫ו י מ י ם ‪ ,‬לנטוי מ נ א ה בלבבנו נגד כל העמים‬
‫הנכרים ובםרטו גגד היונים"‪ .‬הלא היה לדובי‬
‫מקרים וה להגיד ״ ובסרט נגד המצריים ״ כי אלו‬
‫א מ ר כן‪ ,‬היו דברי מקר אלה )על אודות המבועה(‬
‫יותר מסכימים עם הכובים א מ ר הגיד מ ר א מ על‬
‫אבותינו‪ ,‬א ם באמת גורמו ממצרים לא על ח ט א‬
‫וסמע כי אם על דבר מחלות רעות ‪ .‬אבל מהיונים‬
‫חלא רחוקים אנחנו עד מ א ד ‪ ,‬דרכינו גבחו ורחקו‬
‫מדרכיהם וארצנו ם א ר צ י ח ם ‪ ,‬ועל כן כל מ נ א ה‬
‫ונקמה מעולם לא היו לנו נ נ ד ם ‪ .‬ונהפוך ה ו א !‬
‫מ פעמים רמת‪ ,‬נחיהדו רבים מהיונים‪ ,‬י מ‬
‫מ ה ם א מ ר מ מ ו ו דחי ימראל עד יום מ ו ת ם וימ‬
‫מ ה ם א מ ר נ מ ל נ ח הםנל להם נ מ ט י ר ת ה מ צ י ת ‪,‬‬
‫יחורו לדתיהם נ נ ר א מ ו נ ה ‪ .‬ימעילם לא מ מ ע‬
‫א י מ נוסח מ מ ע ח נ ו א ח בקרבנו‪ ..‬ונראח^ מ רק‬
‫אפיון חוא חיחיד א מ ר מ ס ע אח המבועה ח ז א ת ‪,‬‬
‫לחיוח כי הוא בעצמו מ ח ב ר ח ‪.‬‬
‫א ם ג ם מי וח לא יחסלא על גודל ח כ מ ח אפיון‬
‫א ם יממע מפיו דברים האלה‪ ,‬כי ראיה מ ו ר ה‬
‫ונצחח חיא כי חוקים לא טובים לנו‪ ,‬וגם דרכבו‬
‫בעבודת אלהים איננה נ כ ו נ ה ‪ ,‬כי לא סומלים‬
‫אנחנו רק םמועבדים למומלים ט ה נ ו י ם ‪ ,‬פעם‬
‫לגד זה ופעם לגוי א ח ר ‪ ,‬ז מ צרות רבות מצאי‬
‫א ח קריחנו‪ ,‬אבל לא כן חוא עם קריחט אלכסנדריא‪,‬‬
‫אטור טאו ומקדם ק ד ם ח ח קריח קםריח חיא ולא‬
‫נכנעוז ח ה ח הרומיים"‪ .‬אולם מ ה טיב היה לאפיון‬
‫א ם מ ם ידו אל פיו! כי כל אימ יאמר מ נ נ ד עצמי‬
‫דבר‪ .‬רק מ ע ט מועיר ח ם חעמים אשיר חצליחו‬
‫ב מ מ מ ל ח ם ר ו ת ח רבים בלי ח פ ם ק ‪ ,‬א מ נ ם סבות‬
‫ומקרי הזמן הכבידו אכפם עליהם והביאו צואריח׳‬
‫ח ח ח עול אחרים‪ ,‬ג ד ם רבים ועצומים נכנעו פעמיי‬
‫אין מ ס פ ר ‪ ,‬אולי המצריים ח מ ח לברם א מ ר יוכלו‬
‫לחחפאר נחצלחוז נפלאח כזאח ל א מ ר ‪ ,‬כי מעולם‬
‫לא נמתעבדו אל הםלנים מננטיו אדא ואירופא‪:‬‬
‫נ ע נ ו ר האםינם מ נל מ ח נ ה חאלחים נ א ו לגור‬
‫נ ת ו נ ם נדי לעמוד על נסשם נ ח ח ח ס מ ם במראוח‬
‫חיוח חטראוח‪ .‬וידוע כי אלח חמצריים מכל יתר‬
‫ח מ י ם א ך רעח ם צ א ח ם כל ח י ו ם ‪ ,‬ומקדם קדמתח‬
‫א ף ח ח ת מריחם וםומליחם גם יום א ח ד בפילוח‬
‫ו ה מ ק ט לא י מ ב ו ‪ .‬חלילה לי להכלימם ולחומח‬
‫אוחם על פניהם ולספר א ח הרעוח א מ ר עמו להם‬
‫חסי־םיים‪ ,‬כי לא פעם ומחים רק טעמים רמוז‬
‫חחריבו עריהם דוזדםו בתי מ ק ד מ י ח ם ובאלחיחם‬
‫ע מ ו מ ם ט י ם ו י מ ח ט ו א ו ח ס לעיניהם ‪ ,‬כי לא‬
‫לצו־קח ח ח מ ב לעמוח כמעמי אפיון‪ ,‬א מ ר לא‬
‫חעיר נחומיו על חחלאוח א מ ר מצאו אנמי‬
‫ת‬
‫ספר שני‬
‫לעלוח אחו יחדיו‪ .‬ו מ ר ו ם או הכץ לו איזה כלי‬
‫ע ץ ‪ ,‬והכלי חחוא מ ם כאוור סביב ל ו ‪ ,‬ובחיץ‬
‫חבלי מ ם מ ל מ םערכוח נריח דולקים וככה‬
‫חחחלך ח נ ח יחנח ו יחאנמים א מ ר מרחיק ראוהו‬
‫אמרי בלבבם כי כיכב מ מ ס י ם יחחלך בארץ ו זכי‬
‫היחידי׳ חרדו למהזה הזאת חרדח גדולח‪ ,‬ויעמדו‬
‫כלם כאלמים מרחוק‪ .‬וכאמר חחרימו היהירים‬
‫וחרדו למראח ח ו א ח ‪ ,‬או מוזר ו מ ר ו ם וח ויבוא‬
‫אל מקום חמקדטי סנימח ויגוול מ ם אח ראטי‬
‫החמור נלו ו ה נ וימחר ל מ ו נ לעיר דורא"‪ .‬נן‬
‫מסתותיך דובנוח אפיון? והגה הוא ח י נ מ א ח‬
‫ח ח מ ו ד ‪ ,‬וחוא נעצמו‪ .‬ח ח מ ו ר ‪ ,‬ו מ מ א ו ת מ ו א‬
‫ו ד מ י חנל ימים עליו‪ ,‬ני חוא נ י ח נ מ מ ק ו מ ו ח‬
‫א מ ר לא חיו! וםנלי דעח אח חערים א מ ר רנד‬
‫נ ם לנן ט מ נ ה חוא מ ק ו ם מ ע מ ד ם לאמר ני‬
‫אוץ א י ד ו ם יא ח גבול ארצנו חיא‪ ,‬וקרונח‬
‫לגוא‪ :‬ובכל חארץ חחיא אין למצוא עיר ו מ מ ח‬
‫דורא‪ :‬א ף כי באמח ימ עיר דודא בארץ כנען‬
‫קרוב להר הכרמל אבל רחוקה מארץ אידומיאה‬
‫כמחלך ארבעה ימים‪ .‬ומדוע וה ירמיע אוחנו‬
‫אפיון על כי אץ לנו חלק ונהלח עם אלילי ח ע מ י ם ‪,‬‬
‫א ם על נקלח אבוחינו האמינו כי בעיניהם ראו אח‬
‫אפולו בא בקרבם‪ ,‬וחחהלך בארץ בין הכוכבים‪,‬‬
‫ח ח מ ה ו ח מ ח י ‪ ,‬ה ע ם אסיר עומיז ובח וםסוחח‬
‫לרוב‪ ,‬ומאיר מנורוח לאין ס פ י ר ו ח ‪ ,‬ולפי ד מ י‬
‫האטימה ה ח י א ‪ ,‬בלחי ספק לא ראח חעם הזה‬
‫נר דולק מ ע ו ל ם ‪ ,‬ועוד חנדל חסליאח אחרי נסע‬
‫ומרום דרך חאוץ א מ ר ח מ ץ אלפי אנמים בח‬
‫ובכל ואת עץ אימ לא ראתה א ו ת ו ‪ ,‬וכל איטי לא‬
‫מ צ א אוחו ב ד ר כ ו ‪ ,‬וכדברי חםפור חנפלא נראה‬
‫נ״כ כי זכידים בא ירומלימה בעח מלחמוז ובכל‬
‫ואת אץ מ ו מ ר אץ טיוער ואץ אימ מ ל ח מ ה במערי‬
‫חעיו־ו ד י מ ה ! הן דלתות בית הקודמ מבעים‬
‫א מ ת קיםחם זעמרים א מ ה ר ח ב ם ‪ ,‬מצופים והב‬
‫ט ה ו ר ‪ ,‬יכמעט כלם מ ק מ ח זחב ח מ ח ‪ ,‬ילא פחית‬
‫מעמדים אימ נצטרכי בכל יים ד י ם לסגור א י ת ם ‪:‬‬
‫ולא היו רמאין להניח הדלתית פ ת י ח ו ת ‪ ,‬אח כי‬
‫ובידוס בעל הניות הלוה פ ת ח אותם כ י ג ע ‪ .‬אולי‬
‫פ ת ח א ו ה ם בחלומו‪ ,‬כ א מ ו הלם כי ג ם ו א מ‬
‫חמור בידו‪ .‬א ם וביוום חמיב א ת ו א מ חדזםור‬
‫ל ח ץ חמקרטי‪ ,‬אי א ם אפיין לקחחו ותביאו מבית‬
‫אל הקיומי פנימה למען ימצא איתי א נ ט י י מ ם ‪,‬‬
‫ולמען יתן יד לעללית וספיר הבל מנימל־אפיון‪,‬‬
‫כל אלה נעלטו ט א ת נ ו ‪.‬‬
‫עוד הוסימ אפיץ להפיח כובים באטוו ־*כי‬
‫"ממעה נ מ נ ע נ ו באלזזים ע ו מ ה איץ וממים‬
 ‫נגד אפיון‬
‫יתר המצריים‪ .‬אפיון מאשים אותנו על אטיו‬
‫מקריבים הננו בהמות לקרבנות‪ ,‬על כי לא נאכל‬
‫את בשר ה ח ד ר ‪ ,‬ויצהק בנו על כי נמול נשו־‬
‫עילתני‪ .‬א מ נ ם לא לנו בני ישראל רק וה ח מ נ ה נ‬
‫להקריב בהמות לקרבנות‪ ,‬אבל נ ס עמים אחרים‬
‫עוטים כמעשינו אלה ‪ 1‬בהשבו מעשה הקרבנות‬
‫להטא ועין הלא כל איש יבין מ ו ה כי מצדי הוא!‬
‫כי אם היה יוני א ו מקדוניי כאשר חחשאר בעצמו‪,‬‬
‫כי עתה לא דוה לבו על ו ה ‪ .‬כי אלה העמים‬
‫מקויבים נוור• מאות בהמות לאלהיהם‪ ,‬וכן יעשו‬
‫בכל חגיהם‪ ,‬ובכל ואת עוד נמצאו בהמות השדה‬
‫ער למרבה על פני ח א ר מ ח ‪ .‬ואם כן מ ח ח ח ר ו ח‬
‫חגדולח חואח אשר חרר אפיץ פן חכרח כל ב ה מ ה‬
‫מן הארץ‪ ,‬א מ נ ם אלו חלכו כל בני ארם בעקבוח‬
‫חמצריים כי או ב א ם ח אפסו אנשים וחחחיהם‬
‫מלאה חאומוז בהמוח וחיות ח ש ד ח ‪ ,‬יען כאלחי'‬
‫ה מ ה בעיניהם על כן ינוילום ביחו ש א ח ‪ ,‬אם‬
‫ישאל איטיאח אפיון לאמו מי מהםצויים הנחלים‬
‫בהכמוז ו מ ו ס ר ‪ ,‬או בלחי ספק יענח ויאמו כי‬
‫כהני ה מ צ ח ם ה ם ‪ .‬כי כן נאמר ברברי הימים‬
‫לבני מ צ ר י ם ‪ ,‬כי שחי מצוח נמסרו לכהניהם‬
‫מ א ח מלכיחם מ ק ו ם ‪ :‬עבורח האלהים‪ ,‬ולמור‬
‫הפלוםופיא ו ה ח כ מ ו ת ‪ .‬ואלה כהני ח מ צ ח י ם כלם‬
‫ונם‬ ‫נםולים ח ם ואינם אוכלים נ ש ו ח ח ו י ו ‪,‬‬
‫בחקדבח קרבנוחיה' אץ איש לעוור להם בוביחחם‪.‬‬
‫ואם כן איסוא מ ה היה לאפיון בהדשיעו רק‬
‫אוחנו ? אין ואח כי עיני שכלו הוכו ב ס נ ו ח ם ‪,‬‬
‫א ס רק בגלל חםצריים בקש תתבולות לשית עלינו‬
‫ח ט א ת ‪ ,‬ועור ה ו א מאשים גם א ח ח ם בלעדינו‪,‬‬
‫אשר לא לבר ח ם ע צ מ ם חיים על פי אלח חחקים‬
‫המתועבים בעיני אפיון‪ ,‬עוד לפי ערוח איוודוטו‬
‫ל מ ו ו גם לזולתם ל ה ט ל בשר ע ו ל ת ם ‪ .‬ו ב ט ח‬
‫אאמץ כי גסולו חושב בראשו‪ .‬יען ח ט א ח ט א‬
‫בהרשיעו א ח חירח עמו וארצו על ק היה גורלו‬
‫להםול בשר ערלחו גם ה ו א ‪ .‬כי פצוע דכא היה‬
‫במבושיו ויבקש מוור ותרופה ב מ ל א ת בשרו‪.‬‬
‫ואחרי לא עלחח לו ארוכח על ירי חםילה כי מכתו‬
‫אנושה מ ח במכאובים רבים‪ .‬כל איש ה ל ך ש ר‬
‫מ ח ד ב לשמוו ל ע ש ו ח ככל משפטי וחוקי ארצו‬
‫ואמונתו ל ח י ו ח ב ח ם ‪ ,‬ל א לדבר ס ו ה על חוווח‬
‫יתר ח ע ם י ם ‪ .‬אכן אפיץ ו ח חסר תורות ע מ ו ‪,‬‬
‫והאריך לשין ברבח בוב עלינו! כה היה קץ חיי‬
‫ובואה אשים קנצי למלין בתשובתי על‬ ‫אפיץ‪,‬‬
‫אורוחיו‪.‬‬
‫א מ נ ם יען אסולוניו מולו ליוימנוס ועור אחרים‬
‫כחכו ספרים על אודוח מ ש ח םחוקקנו ועל רבר‬
‫‪28‬‬
‫אחונא והלקידימונים‪ ,‬אלח האחרונים נודעו‬
‫לחוזלח ברב כ ח ם וםעוום‪ /‬ואלח בני אתונא נודעו‬
‫לחיותם צדיקים ב א ם ו נ ח ם ‪ .‬נ ס לא ארבה אמרים‬
‫על אודוח מלכים רבים ג ד ל י ם ‪ ,‬אשר נודעו לשם‬
‫ע׳׳י צ ד ק ח ם ‪ ,‬ו ב ח ו כ ם קריווס בפרט‪ ,‬ומחמון‬
‫חצרוח אשר מצאו אוחו בחייו‪ ,‬אחריש ג״כ‬
‫משריפח מ נ צ ר אחוגא ושחפח ניח מקרש עיר‬
‫איפיווס‪ ,‬ונית מקרש חלפי‪ ,‬ורננות ארםונים‬
‫מקרשים אהרים אשר היו לאש לאכלח‪ ,‬כי חלילח‬
‫לחרשיע חאוםללים סובל• צרוח ויגונוח‪ ,‬רק על‬
‫אלה הצוררים עושי הרשעה ה ח ל ו נ ח ‪ .‬ועחה הנה‬
‫השננו רנד לאפיון המרשיע אומתנו‪ ,‬ש ו נ ה אר‬
‫התלאות והצרות אשר מצאי את עמו ה מ צ ח י ם ‪,‬‬
‫אין ואת ני אם סויסטריס מלך מצרים ‪}-‬המחולל‬
‫נ ח נ ה ה ש נ ה ו ת נימי קרם[ אשו ה ל י ך רוחו‬
‫שולל‪ .‬אין נפשי להתפאר נ ע ת על מלנינו דוד‬
‫ושלמה אשר נ נ ש ו נ ד ם דנים ועצוסים‪ ,‬א מ נ ם‬
‫הלא נעלם מאפיון רנד אשר הנל יודעים‪ ,‬ני‬
‫המצריי' נשתענרו להסרסיי' ו א ה ח נ ן להםוקדונים‬
‫נהייתם מושלי א ד א ‪ ,‬וני היו להם לענרים‬
‫ולשסתות‪ ,‬ואנהנו לא לנר ני שוקטים היינו על‬
‫ש מ ח נ ו נימי ק ר ם ‪ .‬עור שרדנו נ נ ל המדינות‬
‫אשר סנינוהינו נ ט ו מ א ה ועשרים שנה עד בוא‬
‫סמפיוס הגדול‪ ,‬ונעת אשר נל המלני׳ נ נ ל מקום‬
‫נננשו נירי הרומיים א ך אנותינו שלמים היו את‬
‫הרומיים ולאוהנים נחטינו נעיניהם‪ ,‬יען ת נ י ד‬
‫רוחם נאמנה א ה ם •‬
‫אנן יאמר אסיון ני לא נמצא בקרב היחודים‬
‫אנשי שם אנשים ח נ ם י ם ו נ מ נ י ם ‪ ,‬מפוארים‬
‫על יוי מםעלי אוםניחם נ נ ל םלאנח או חמצאות‬
‫ח ו ש ו ח ‪ .‬ו א ה ו הולך ומונח אח ס ו ק ו א ט יסינו‪,‬‬
‫קליאנהיאו ושר אחרים נ ם ח ז ם ‪ ,‬ועל נל אלת‬
‫הוא מחלל אלנסנרחא יאמר איך מאושרח חיא‬
‫חשד חזאח אשר איש נ מ ו ה ו בקרבה• ואשר‬
‫חוא עד לחסליא‪ ,‬ני אחרי נל אלח חוא קורא‬
‫גם א ח שמו ומיחד נ נ ו ו ו נ ק ח ל ם ‪ .‬נ י מי נמוהו‬
‫ע ו נאמן ל ח ש ו על עצמו? א ח ח נ מ נווע גם‬
‫לאחח׳לאשבליעל אשו פעולותיו נ ו ב ח ו מ ש ח ח ם‬
‫נ ם ולא י ו צ ו ‪ .‬ובאמח יאםו לו א ד לאלנסנרחא‬
‫א ם על נן חיחח לחחלח יען א ז ו ח נ ם ו ח ו נקו־נה!‬
‫אנן ני נ ם נקרננו חיו אנשי שם טאו ומקום‬
‫נ מ ו נקרנ כל יתר ח נ ד ם יודח כל איש אשר קרא‬
‫אח ספרנו על חקדמוניות •‬
‫על רנד שאר חעללוח אשר אפיון ןעולל ננו‪,‬‬
‫א ו ס ח כי ט ו נ לחשוח חפעם מנלי חשינ ל! עליה'‬
‫ו נ ו ‪ ,‬ני ננל אלח מאשים א ך א ת עצמו ואח‬
 ‫‪27‬‬ ‫ספר שני‬
‫כאמור דברחי‪ ,‬אך בואח יחהלל המחוקק אמ ימציא‬ ‫הקינו ומשספוינו‪ ,‬ובכל דבריהם אץ א מ ח וצדק‪,‬‬
‫דרך חשו־ והטוב בו יתהלך האדם כל ימי חייו‪,‬‬ ‫אם לחסרון יו־יעחם בענינים ה א ל ה ‪ ,‬או מרוב‬
‫ולתת להם דעת להבין כי א ך טוב הוא הדרך ח ו ח ‪,‬‬ ‫רשעתם ננד אומחנו‪ .‬על מ ש ח יאמרו כי נביא‬
‫ולצוות את העם לשמרם ביתר ש א ת ‪ ,‬לבלתי המיר‬ ‫שקר חוא ו א ש מ ר מ ת ‪ ,‬וכי תורתנו תלמדנו ח ט א‬
‫דבר מכל חקוחיו‪ ,‬לא בימי חאושר וחהצלחה ולא‬ ‫ועץ‪ ,‬ואין בה מ א ו מ ה כץ הצדק והיושר‪ ,‬על ק‬
‫בימי הרעה‪ .‬ואני הנני מחסאר לאמר כי מ ש ח‬ ‫אםרחי להשיב דבחם אחדים כפי כחי ויכלחי על‬
‫מחוקקנו הוא הראשון מכל הםהוקקים אשר שמענו‬ ‫דבר יםודוח ממשלחנו וממלכחנו בכלל ובפרט‪.‬‬
‫ש מ ע ם ‪ ,‬כי אלח חליקורנוזים ומילונים וםליקוס‬ ‫לדעתי יתבאר מכל אלח כי חכליח חקינו ודחנו אך‬
‫לוקרנסיס וכל יחר הנביאים אשר חיו לאוח ולמופח‬ ‫מעלת ה צ ו ק ו ה ע נ ו ה ‪ ,‬אהבת וריעות בין איש‬
‫בעיני חיוני׳‪ ,‬כלם כמו ביום אחמול חיו בערך מ ש ח‬ ‫לרעהו‪ ,‬ולמען אהוב את כל ה א ו ם ‪ ,‬י ל מ ק חאמח‬
‫נביאנו‪ .‬עד כי אי; זכרון לשמוח ת ו ר ח ו ה ק ה‬ ‫ו ה מ ש פ ט ‪ ,‬ולסבול כל עמל ותלאה בלב ו נ פ ש ‪,‬‬
‫להיונים מאז ומקדם‪ .‬הלא אימירום יהיה לעד על‬ ‫ולשחוק ליום ה מ ו ת ‪ .‬והנני מנקש מכל קורא ו ב ח‬
‫אמתח דברי ז ה ‪ .‬כי בכל שיריו וספרי מליצותיו לא‬ ‫האלה לחחבונן בחם ב ח ח נ כ ו נ ח ‪ ,‬כ• אץ לני פח‬
‫חעלח חשמוח חאלח על שפחיו‪ ,‬כי באמח לא חיח‬ ‫לשבח ולפאר את אומתנו יותר מ ד י ‪ ,‬כי אם חשובה‬
‫בדורו כל חקח במציאות אצל יתר ח ע ם י ם ‪ ,‬וכל‬ ‫צודקת מ א ת נ ו ‪ ,‬לקווזח מחץ־ אלח חתורות והמצוי‬
‫קהליהם אך במשלי וקנים וישנים חחנהנו ועל סי‬ ‫א ש ו על פיחם אנו חיים‪ ,‬ננד ח מ ץ חחואנות שקר‬
‫מצות מלכיהם וםושליהם‪ ,‬םנהני בעל פ ה האלה‬ ‫אשר נמצאו ונכחבו עלינו‪ .‬ועוז־ לחיות אפולוניו‬
‫חיו לחם למשמרח לדורוח רבים אף כי פעמים רבוח‬ ‫הוה לא כמעשי אפיון אשר חתנולל בעל‪-‬לח א ח ת‬
‫חלפום והסירוס לסי צורך הזמנים‪ ,‬אמנם נביאנו‬ ‫גמלה עלינו‪ ,‬מ ת ה פ ך הנה ו ה נ ה ‪ ,‬עולה ויורד בכל‬
‫ומחוקקנו אשר לו ראשיח וקדימח על כל יתר‬
‫ספח־‪ ,‬פעם יוזן אותנו למכהשי אלהים‪ ,‬שונאי‬
‫חמחוקקים )כאשר יעידון גם מקנאינו ומחרפינו(‪,‬‬
‫ה א ד ם ‪ ,‬ופעם יוכיחנו על פנינו על היותנו אנשי‬
‫עמד לפני העם לחיות למושל ויועץ היוחר מ ש ו ב ח ‪,‬‬
‫מורך ו פ ח ר ‪ ,‬ופעם יחהסך להאשימנו כי אוהבי‬
‫וננל חקיו ומצוחיו למד אח חעם לבחור אח דרך‬
‫נאץ ונאוה אנחנו‪ ,‬וכ• בשנעון נחנחנ‪ .‬ועור יוסיף‬
‫חחיים ויצו עליחם לשמרם •לעשותם‪ ,‬ועד כה‬
‫לאמר כי ירדנו אחורניח מכל חעמים חנכרים ועל‬
‫חצליח בעצחו כי כל אלח אשר חכיח־ וידעו א ח‬
‫כן לא ח י מ מ ו דרכינו על פני חאדמח ל א ש ר האדם‪,‬‬
‫מצוחיו ש מ ת אוחם כבבח עיניחם וידבקו ב ם ‪.‬‬
‫אל כל אלח שמחי לבי ובטח אאמין כי אחרי חראוחי‬
‫ועתתנרא נא ונתבונן מ ה חיח ראשיח פעלו‪,‬‬ ‫במופת כי ואת התורח וחמצוח אשר חיא כל חיינו‪,‬‬
‫אתרי אבותינו נזרו אומר לעווב את ארץ מצרים‬ ‫תלמו־ אך הפך ר ב ח ו ‪ ,‬כי אז יתבטלו כל עלילותיו‬
‫לשוב לארץ א ח ו ו ח ס ‪ ,‬וח ח א ש מ ש ח לקח א ת‬ ‫ל נ צ ח ‪ .‬ואם א צ ט ו ך לחוכיו נ ם חקי עמים א ח ח ם‬
‫רבביח חאנשים ויציל נסשוחיח' מצרוח ורעוח רבוח‬ ‫חםחנגוים לוזקינו‪ ,‬חלא יבושו בשער אלח א ש ו‬
‫ויביאם לארצם לשלום‪ .‬רדוע אל נכון כי היה להם‬ ‫הואילו ל מ ו ת א ת חקינו בערך ח ק י ח ם ‪ .‬נ ם לא‬
‫ללכח דרך ארץ חרבה בלי מים מלאה הול למען‬ ‫יחיה אז עור סתהץ סח לומר כי אנו אץ לנו תקים‬
‫המלט מכף אויביהם‪ ,‬ועוד היח לחם לחציל בימי‬ ‫כאלה כלל‪ ,‬נאשר אספר לסניך חקורא בקצוו‬
‫מלחמח חאלח אח נשיה׳ וטסם ושללם‪ .‬ובכל אלה‬ ‫ו ב ח ם ‪ ,‬או כי אין אנחנו שומוים חחקים האלה‬
‫חחלאוח חיח חוא לחם לשר הצבא ויועץ משכיל‪,‬‬ ‫יוחד מעמים אחרים‪.‬‬
‫וכל חיום דאנ עליחם באמונח‪ ,‬ועד כח חצליח כי‬ ‫ולנמץ ח ת ראש לדבחנו אודיע בוזחלה ט כל‬
‫כל העם בטחו אך בו לבדו‪ ,‬ואף כי כלם שמעו אל‬ ‫אלח אשי" דבקח נסשם בדרכי י ש ר ו מ ש ס ט ‪ ,‬ואשר‬
‫כל מציתיו בכל ואת לא בקש עיו חועלח לנסשו‬ ‫בחרו לחיות על סני האדמח על סי חקים טובים‪,‬‬
‫בסרט‪ .‬ותהת אשר בימים כאלה הלא כל מושל‬ ‫ואפור היו הראשונים לעשותם‪ ,‬המד‪ ,‬הבחיחם‬
‫ה נ ח ל בהצלהתו ק ת כבוד לעצמו‪ ,‬רחאמץ למשול‬ ‫מכל יתר ה א ו ם ‪ ,‬על ו מ הצדקה ו ה י ש ד ‪ ,‬כי בנות‬
‫ב י ד ר מ ה ‪ ,‬ולתעבידאתבני עמו בסרך‪ ,‬הנה מ ש ה‬ ‫ה ט ב ע ה נ ה ‪ .‬כל ש ע ם והםצם היה לשנן לבני האדם‬
‫נביאנו אחרי גדלה הצלתתו מאז־ אמנם בקש לשנן‬ ‫ולתת אמץ בלבבם כי כל אלה המצות וההקים אשר‬
‫לנני עמו צוקה ו מ ש ס ט ‪ ,‬ולהמשיך עליחם חפו־‬ ‫נתנו־ להם למורשה כבר נצטוו מאו ומקדם‪ .‬ו ל מ ק‬
‫ורחמים‪ ,‬ונוה אמר ללמום על נ נ ץ מעלת העשו־‬ ‫לא יזזשמ בעיניהם כנמשכים אתרי וולוזם עושים‬
‫הנטועח בקרב לבו‪ ,‬ל מ ק י נ ט ח ו ט נל אלה אשר‬ ‫מעשי א ה ח ם ‪ .‬א ך יתראו כאנשים תניתנים הקיפ‬
‫שמוחו עליוזם למושל‪ ,‬אל נל זאח חיחה מטרתו‬ ‫טובים ר ש ח פ לחיי בניחם א ח ח ח ם ‪ .‬ואם כן חוא‬
 ‫נגד אפיון‬
‫גם אנקסנרום וסלפץ ויתר התיןזים אשד באו‬
‫אחריהם‪ ,‬ו כ פ ע פ כל שאריתם‪ ,‬כלם הודו ואמרו‬
‫כי א ך א מ ח כל מחשבוחינו על דבר האלהים‪ .‬ובכל‬
‫זאת יראו לנםשם לחמחיק סוד חוח כי אם ליחידי‬
‫סגלח‪ ,‬י ק כל חעם מחשבות סגול בלבבם‪ .‬אבל‬
‫מוזוקקנו אשר כל סעליו ומעשיו היו לשי חקיו‬
‫ומשסטויו‪ ,‬לא די כי חצליח להורות לכל אנשי דודו‬
‫להאפץ בכל חרעיונוח ה א ל ה ‪ ,‬עוד שנן האמובה‬
‫חואת באלחים גם לורעם אחריהם עד עולם לא‬
‫ח מ ו ש ‪ .‬והנה יחרץ חקי חודח מ ש ח לתועלח מ י‬
‫ארם בכלל על חקי ומשפפי יתר המחוקקים הוא‬
‫לסבה הזאת! יען הוא למד א ת ה ע ם דעת מ‬
‫חאמונח איננח חלק כץ היושר‪ ,‬רק בהפך מ היושר‬
‫חלק מן ה א מ ו נ ה ‪ ,‬רצוני הצוקח וחוזתאפצות‬
‫וחנדרוח כץ חמוחרוח וחאחבח בין איש לרעחו‪.‬‬
‫מ כל מעשינו וחורוחינו וכל דמינו ]לפי דח משח[‬
‫ילמדו יראה ה ' ‪ .‬לא חניח מאחוז מכל אלה בלי‬
‫מ ש פ ט ‪ ,‬מ שני דרכים ה ם אשר בהם יהיה חאדם‬
‫ףלמד דעתי‪ ,‬האהד הוא על פי הלימוד ב ד מ י ם ‪,‬‬
‫והשני על פי מעשה ה ד מ י ם בידים‪ .‬והנה מחוקקים‬
‫בלעדו הפרידו בלבבם שני הדרכים ה א ל ה ‪ ,‬רבחרו‬
‫א ך האחר משניחם לבדו‪ ,‬או ע״פ בחירת ח א ח ו‬
‫נעזב השני‪ .‬כה עשו הלקידיםוני׳ והקתטיפ נלמדם‬
‫את ה ע ם ע״פ המעשה ולא על פי ה ד מ י ם ‪ .‬לא כן‬
‫עמו אנשי א ת מ א וכמעט• ימי־ הימים‪ .‬ה מ ה נתנו‬
‫הקים ומשפטים אשר יעמו אי א מ ר לא יעמו‪.‬‬
‫א מ נ ם לא דאגו להביאם ב מ ר המעשה והנסיון‬
‫כאחד‪.‬‬
‫אבל םחוקקנו מכל א ת ידיו לשלב שני הדרכים‬
‫האלה יחדו‪ ,‬כי לא הניח חמצות להעמות מבא‬
‫למד אותן נ ם ב ד מ י ם ‪ ,‬ו ק לא הסתפק רק מ מ י ס‬
‫לבד מבלי עטדיחם בפועל‪ ,‬וצוה להתל אות; מימי‬
‫הילדוח‪ .‬גם ד מ ד מ על מאכלי כל א י מ ‪ ,‬ולא‬
‫המאיר מאומד; ביד אימ לעמית כאוח נפשו‪ .‬לסבה‬
‫הואח הניד לעמו מ ח חחיה מכל הבהמה א מ ד לא‬
‫יאכלו‪ ,‬ו מ ח חחיח א מ ד יאכלו‪ ,‬ואיך יחנהנו ע פ‬
‫אנשים אחריפ‪ ,‬ואיך ידאגו חמיו־ על כל מעמי‬
‫ידיהם‪ ,‬ו ס ח חימים חנחונים למלאנח ו מ ח הנהונים‬
‫ל מ נ י ת ח ‪ ,‬ונחעחנו על פי הדוקה והמצוה הזאת‬
‫היינו כלנו כמו נמדוסח א נ ואדץ ולא נ ח פ א לאלחים‬
‫לא בודק ולא נ ש ג נ ה ‪ ,‬מ לא חניח ה ש מ ה להיות‬
‫לנקיק העונש‪ ,‬והוא באר היפב כי התורה היא‬
‫הטובה והיותר פועילה פ נ ל תורות וולתה‪ ,‬מזניח‬
‫א ת ח ע פ ל ש מ ח פכל מלאכחפ לפ<ץ חקהל יהרו‬
‫לשמוע אח ד מ י חחורה ולמזץ הבין אוחח באר‬
‫ח י פ ב ‪ ,‬ל א פ ע פ אחו־ לבד‪ ,‬או סעפיפ ו ע ח י ‪ ,‬זולת‬
‫‪28‬‬
‫ה ט ו נ ה ‪ ,‬ואחריחראותו אוחוח ומוסחיפ גדוליפ‬
‫עח־לאיסלא מדוע כינו חלינו מ אח שנינו ו ח ש מ ו ה ו‬
‫לשר ומושל‪ ,‬איש אלהיפ‪ ,‬ויועץ פלא‪ ,‬ואחרי‬
‫האפץ כנפשו מ כל פעליו היו על פי האלהיפ‪ ,‬גור‬
‫נלננו אומר לדבר ה ד מ י ם ה ה ם באוני ה ע ם ‪ ,‬יען‬
‫נל אשר יאמץ ני עיני ה' פקוחוח על נל מצעו־י גבר‬
‫יירא מוזטוא‪ .‬בה היה מ ש ה נביאנו‪ .‬לא היה נביא‬
‫שקר‪ ,‬ו ל א א י ש ח נ מ ם ‪ ,‬נ א מ ד יאמרו עליו משנאיו‬
‫אלח עד מ צ ח ‪ ,‬אמנם חיח כאיש מינוס אמר‬
‫נשאוהו היודם עד לםעלח‪ ,‬וכמו מחוקקים אחרים‬
‫אחריו‪ ,‬בי יש בהם אשר ח ש מ כי חקיהם נחנו‬
‫להם מאלחי א מ ו ן ‪ ,‬ומינוס אמר כי שרמי חקיו־‬
‫מאלוזי אפולו יצאו‪ ,‬ומפי אוריו ותומיו בדילפי‪,‬‬
‫מי יודע אם אלח חמחוקקים חשבו בלבם מ מ ח‬
‫פיהם‪ .‬אילם מ א ח חצליחו כי כל העם האמינו‬
‫בחם כי כל ד מ י ה ם א מ ח ‪ .‬ועל ד מ םבהר חזזקים‬
‫ה א ל ה ב כ * ‪ ,‬לדעתאיוה ה ם היוחר מובים ונכונים‪,‬‬
‫ואפ יש פ ע פ להאמין כי איזה ם ה ם נתנו ס א ת‬
‫האלודפ‪ ,‬הלא יקל מאד ל מ ד ‪ ,‬אחרי תפלפ ותשקל‬
‫א ח הדוקים הסומים במאוד ה מ ש פ פ ‪ .‬בי כ מ‬
‫הגענו אל השאלה ההיא‪ .‬חנח ח ה מ ל י ם א ש ו בץ‬
‫ח מ ץ החקים ופשפטיפ אשר לבד א ו ם על סני‬
‫האדמה ד מ ם ה מ ה מאד‪ .‬אמנם כלם יחלקו‬
‫למחלוקית האלה‪ :‬יש מן המהוקקים א מ ר הרשו‬
‫לשום עליהם מ ל ך ‪ .‬דש אשר ישימו עליחם רומים‬
‫אחדים םםשסחוח ידועות לחיית לחם למושלים‪,‬‬
‫דש אמו־ יבחרו לחת הממשלה ניד העם )ריסונליק(‬
‫אמנם םחוקקנו לא ש ם ל מ אל נל אלה מיני‬
‫הממשלות‪ ,‬דצו ל מ ק מממלחנו על סי ה' ולא‬
‫א ח ר ‪ .‬מ אלהים לבדו הוא המושל וכל הכה‬
‫וחיכולח א ך מ ד ו ‪ .‬וכה דבד משח על לב העם‬
‫לאהוב אח האלהים‪ .‬מ הוא בורא הכל א מ ר מ‬
‫יהיה האדם בכלל ובפרט‪ ,‬ויוצר כל ד מ א מ ר בעבורו‬
‫יתפלל לפניו בצר לו‪ .‬הוא הודיע את עמו מ עיני‬
‫ה' מ ש ו פ פ ו ת בכל הארץ ואי איפמר לכל אדפ‬
‫ל ח ת נ א מ מ נ ו ‪ ,‬לא במעמוז ידינו ותהלומתינו‪ ,‬ולא‬
‫ב מ ח מ מ ת לבנינו‪ ,‬מלבד אלה הנה באר מ מ ה ני‬
‫חאלוזיפ איננו נולד או נוצר‪ ,‬ולא ימחנה עד נצח‬
‫נצהיפ‪ .‬והוא נעלח ונמנב על כל חוד וחוד אשר‬
‫ישעוזזו ק ח מ ו ח ח ‪ ,‬ואף א ם ידענו א ת ידו חחזקה‪,‬‬
‫חנח נעלם מסתר מאתנו עצמותו ואימתו‪ .‬אץ‬
‫ועוזי פה לנאו איך מ ח מ מ ת כאלה ממהות האלחים‬
‫יוועוח נמו ק לחנפי יץ ה מ ש ו נ ה י פ ‪ ,‬וני ה פ כ&ס‬
‫למדו ואח כץ חיסודוח אשר יסד אדונינו מ ש ח ‪.‬‬
‫א פ נ פ בפיח׳ יודו ייאמ־־ו כי צדק ואמח נכל מ ח מ מ י‬
‫האלה‪ ,‬דתכנו מאד ל ת ה אלהיס ולכבודו כי פיתנרוס‬
‫‪29‬‬ ‫ספר שני‬
‫אך יטירה ונפלאה היא‪ ,‬כי אם לא נעשו הדוקים‬
‫נשלימוח כואת‪ ,‬או א ך הקים לא טובים ה ס ה‬
‫וצריכים תקנה ‪.‬‬
‫אמנם אתרי כי כלנו מאמינים בלב ונפש תשיצה‬
‫כי התורה הנתונה לנו היא על פי רצון האלהים הלא‬
‫לחטא וספוע יתטב לנו א ם לא נלכה אחרי דמןה‬
‫ומשפטיה‪ ,‬כי מ ה הוא הדבר בהוכח אטור יחפוץ‬
‫איש לחמירו‪ ,‬ומי חוא יחדש דבר יותר מעולה‬
‫ממנח? ומח ח מ ח חחקים ממחוקקי' אחרים טובים‬
‫מתקי תורתנו? אולי יש אשר יחשבו כי ראוי‬
‫להחליף כל מםשלחנו באחרת‪ ,‬אמנם איח חורת‬
‫מוכח וצודקת יותר מחורחנו ? ח נ ח חיא חלמדנו‬
‫לחאמין כי א ך אלחים לבדו מושל כל חאר׳ן‪,‬‬
‫ונוחנח כח ויכולח בידי חכחנים למשול בכל דבי‬
‫חקשח‪ ,‬והמושל על כלם חוא חכוץ חנדול‪ .‬הכחני'‬
‫האלה לא חחנשאו אל המעלה ההיא על ‪0‬י משה‬
‫בעבור רוב עשדם ורכושם ועבודה ר ב ה ‪ .‬אולם נחן‬
‫כל עניני עבודת האלהים אל אלה האנשים אם ליעחו‬
‫נדלו בחכמה ודעת ומוסר על אלה הקודמים לפניה'‪,‬‬
‫להורות את חעם חדרך אשר לבון בו‪ .‬ביד האנשי׳‬
‫חאלח נחנה שמירח החירח וחקי ומשפטי העם‪,‬‬
‫כי רק חכחנים לבדם נצטוו לשום עיניחם אל נל‬
‫חנעשח‪ .‬ל ש פ ו ט את חעם בכל דבר ח ק ש ח ‪ ,‬וחם‬
‫לבדם יענשו את חחוטאים ־‬
‫א ם כן איטוא חיש ממשלח אחרת עוד קדושח‬
‫מ ו א ח ‪ ,‬היש עבודח אלחים טובח מעבודתנו‪ ,‬חלא‬
‫כל קהלנו ועדחנו בלנו קדושים לאלחים‪ ,‬והכהנים‬
‫חמיו־ על משמרה' יעמודו בלב טהור וחמים ובדאנה‬
‫יחרח‪ ,‬וכל ממשלחנו כוננה עלינו כאלו היחח בלח‬
‫רק קדש קדשים‪ ,‬מ כל אלח חחקים אשר חנכרים‬
‫בחננם חניחם אינם יכולים לקיים אף אש רק ימי‬
‫מספר ח מ ח ‪ ,‬ויקראו לחם בשם נסחרוח ותעתועי‬
‫התקדשות‪ ,‬חלא אנחנו נמלאם בעוננ ונחח כל ימי‬
‫חיותנו‪ .‬זץ אלה הדברים אשר עליהם נצטוינו אי‬
‫נותרנו מקלח ידועים ח ם לכל‪ .‬חדבר חראשון חוא‬
‫על אודות חאלחים‪ ,‬כי כל חיקום בו‪ ,‬וכי חוא שלם‬
‫וטוב בכל‪ ,‬חי וקים בהוויתו ומחיח את י ל ‪ ,‬היה‬
‫הוה ר ח י ח ‪ ,‬א ת טובתו נמר בכל דבר וענץ‪ ,‬ונדר‬
‫חוא על כל יצור‪ ,‬אמנם אין שיעור לבדלו וחואוו‪,‬‬
‫אץכליקריעדוךאחחבניחו‪ ,‬ואץ כל תואר ומחשבה‬
‫לשערהו‪ .‬לא נוכל לראות או לחשוב בלבבנו דבר‬
‫כמוהו‪ ,‬ואץ נכון לחעלות במחשבה תמונה או‬
‫תבנית כתבניתו‪ ,‬עינינו רואוח כל יצוריו ומעשי‬
‫ידו‪ ,‬האוד‪ ,‬השמים והארץ ‪ ,‬השמש וחירוז‬
‫וחמים‪ ,‬ותולדות כל החיים ופרי כל עץ‪ ,‬כל אלה‬
‫יד ה׳ עשחח‪ ,‬לא נידו ל א במלאכח ל א בזורח‬
‫מדי שנח נשנתו‪ ,‬אל נל וה לא שמו לנם המחוקקי׳‬
‫חאחרים נלעדו‪.‬‬
‫ובאםח חנח רונ נני אדם על פני חאדמוז רחקו‬
‫מאד מן חח‪:‬ןים אשר לחם עד כי כמעט החנכרו‬
‫אליחם‪ .‬ורק אחרי ח ט א ם ח ט א או ש מ ע ו מפי‬
‫ז‪$‬ןזרים כי עברו על חוזק והמשפט‪ ,‬ג ם א ל ח ח י ש ב י '‬
‫ואשונח נםלכוח בפיחם יורו כי לא נודעו לחם‬
‫הוזקים‪ ,‬ועל נן ש לחם ל ח ש י נ אנשים אחרים‬
‫היודעים אח חחקים לעשוח מ ש פ ט בארץ‪ ,‬לא נן‬
‫ח מ ח מ י עמנו‪ ,‬א ם שאל איש אח חאחד מאחנו‬
‫על דבר התודה וחחקים חוא שיבנו ד מ בנקלה‬
‫יותר מאשר יניד את ש מ ו ‪ ,‬נל וה הוא מפאת למדנו‬
‫א ו ת ם מאו ינלנו להנץ שמץ דבר מימי ל ח ת נ ו ‪.‬‬
‫וכלם כתרותים על לננו ה ם ‪ .‬ע ו נ ח ענירה אך מ ע ט‬
‫ה מ ה נקו־ננו‪ ,‬ונם אלה מעונש לא ימלטו‪.‬‬
‫הוא ה ד מ אשר מ א נקרנ נל עדהנו לנ אחד‪,‬‬
‫יען כלנו כ א ש אחד מאמינים ננל אלה חמחשנוח‬
‫נדנד האלהים‪ .‬ואין נל פוץ והנדל מ ל מנחגי‬
‫חיינו‪ ,‬ואלה המנהנים הניאו ה א ה נ ה והאחות‬
‫נקרננו מנל יתר ה א ד ם ‪ ,‬כי רק אנהנו ה ע מ י ם ל מ נ ו‬
‫חדלנו מפסוח על שתי השעיפים נ ר מ האלהים‪,‬‬
‫ולחשונ מחשנות סותרות וו את וו‪ ,‬ו מ א ת עוד‬
‫נ מ צ א הרנה נץ יחד ח ע מ ם ‪ ,‬ו נ א ט ח אץ וח ני‬
‫א ם בץ אנשי דלה העם לבו־ לפי רצץ איש ואיש‪,‬‬
‫אמנם גם רבים מהפלוםופים בהם ה ס נ ל ו מאר‬
‫בחקירחם ו ח כ ח ש ו איש אח רעהו‪ ,‬ואיוה מ ה ם‬
‫השוזמשו מ מ י ם ומלים אשר על ש ח ם חללו א ת‬
‫כבור אלהים‪ ,‬דש בהם אשר כפרו גם בחשגחחו‬
‫על יצור ה א ד ם ‪ .‬אכן אץ א ש אשר ימצא הבדל‬
‫רחרון בץ כל מנחגי חיינו‪ ,‬וכל מעשינו ופעלינו‬
‫אחרים ח ם לכלנו‪ ,‬רק דעח א ח ת אתנו ב ד מ האלחים‪,‬‬
‫והיא מ פ כ ם ח עם חורחנו‪ ,‬לאסר כי עיני י״י‬
‫משוטטות בכל חארץ‪ ,‬ורק פ ח אחו־ לכלנו מ ב ר‬
‫חיינו‪ ,‬לאמו־ מ סוף כל ד מ יראת י״י‪ ,‬ומאת גם‬
‫נשינו שפחוחינו ח מ ו ח ‪.‬‬
‫ובאמת הנה זה הוא מקיר האשמח אשר בה‬
‫יאשעזו אותנו מקנאינו לאמו־ כי מ ע ל ם לא נמצאו‬
‫בקרבנו אנשים חכמים ררועים ממציאי נדלות‬
‫י ח ו ש ו ת ‪ ,‬וכי נעדרו מאתנו ד ו מ י צחות וממני‬
‫חגיץ‪ ,‬כי ש אשר יאמרו בלבבם כי אין שוח חוא‬
‫לחתמנן בכל ד מ חנמסו־ להם מ א ח אבוחיחם מדור‬
‫דוד‪ ,‬ואך מאג! יתהללו א ס יעברו גבולי המסורה‬
‫והקבלה בלי מעצור‪ ,‬ונהפוך הוא בכל קהלינו‪ ,‬מ‬
‫א ך מ א ת כל חכמתנו וצו־קחנו לבלתי הרהר אחרי‬
‫מחשבות ורוח חשך חקינו ומשפטינו חואשונים‪,‬‬
‫ןמנחננו זח אות ננץ ואמח חוא מ נל חויתנו‬
 ‫נגד אפיט‬
‫בן לא יבעל איש בי א ס אשתו אשד לקזז‪ ,‬והשוכב‬
‫עם אשת רעהו ה ט א הוא‪ ,‬מ ו ת יומת‪ ,‬וכן משפטו‬
‫א ם יתויק איש נערה המאורשזז לאיש אתר ושכב‬
‫ע מ ה ‪ ,‬או א ם יפתה בעולת בעל‪ .‬גם תצונו התורה‬
‫לגדל את בנינו‪ ,‬ותוהיר את האשה לבלתי השחית‬
‫ורעה בבטנה או אחרי ל ד ת ה ‪ ,‬כל אשה העושה‬
‫נבלה כואת את ולדה היא מו־צתת‪ ,‬בחשחיתה‬
‫נפש ח י ‪ ,‬ו מ מ ע ט ת א ת מץ ה א ד ם ‪ .‬על כן א ם‬
‫ימצא איש טורף ומרצה כזה ט מ א ה ו א ‪ .‬ועוד‬
‫הנה החורח חצוח כי כל א ש ואשה אחדי נחנו‬
‫שכבוזם יחדו כדרך כל הארץ לרחוץ בשדם במים‬
‫ו ט ח ו ז ‪ .‬כי את חבריאזז חללו בנפשם ובבשרם‪,‬‬
‫כאלו חלכו לארץ א ח ר ה ‪ ,‬כי באמח אחרי רבקח‬
‫הנשמה בבשר ח א ד ם וחיו ל א ח ד ‪ ,‬מלאח עמל ורוגז‬
‫חיא‪ ,‬ולא חצא לחפשי עד יום׳ ח מ ו ח ‪ ,‬על ק‬
‫הזהירה התורה על ה ט ה ר ה ה ז א ת ‪.‬‬
‫ועוד הנה התורה הזהירה אותנו לבלתי קרוא ח נ‬
‫ועצרה ביום הולדת בנינו‪ ,‬למען לא תרב ה מ ש ת ה ‪,‬‬
‫א מ נ ם חצונו ני ראשיות יאנתנו חהיה להנך הילדים‬
‫מנועי לחדול מכל משקח‪ ,‬ולחיות חמיד וכים‬
‫וחמימים גם חצונו ללמד אח בנינו חורח ו מ ו ס ר ‪,‬‬
‫ולחננם נקיים חמצוווז‪ ,‬לחודיעם אח כל מעשי‬
‫אנווזיהם‪ ,‬ולמען ינדלו נהקי התורה מיום חולדם‪,‬‬
‫לבלי עבוד עליהם‪ ,‬ולבל יאמרו ני בלי דעת עברו‬
‫עליהם‪.‬‬
‫גם דאנת תורתנו על רבד קבורת מתינו‪ .‬מבלי‬
‫העמיס עלינו הוצאות בסף רב בעבור ו ה ‪ .‬ולא בקשה‬
‫מאתנו להקים אבני מצבה גדולים ויקרים‪ ,‬ותצו‬
‫כי כל קרוביהם ש א ו ולוו א ת מתיהם •לקבריהם‬
‫לספוד להם ל נ כ ו ת ם ‪ .‬והלמד הקה אותת לכלנו‪,,‬‬
‫כו כל א ש חעובר נ ע ת קנורת אחד ה ע ם חובה עליי‬
‫ללכח אחרי ח מ ת לחיוח בחוך חאכלים גם ח ו א ‪.‬‬
‫ג ם תצוה לטהר את חביח ושונניו אחרי קבורת‬
‫ח מ ת ‪ ,‬למען לא יחשוב איש בלבבו ני ח ף ה ו א‬
‫מפשע א ס רוצת נפש ח ו א ‪.‬‬
‫גם צוחח חתורח על כבוד אב ואם לחיות שני‬
‫לכבוד האלהים‪ .‬וכל נן סורר ומורה חממאן לגמול‬
‫טובת אביו ואמו ת ו ם ירנטוהו באנני' ו מ ת ‪ .‬התודח‬
‫גם ק תבקש ט כל צעית ימים ינבדו ויהדת פני‬
‫וקן וטייבה‪ .‬כי אלוזים זקן כל היצותם‪ .‬היא לא‬
‫תרשה אותנו להעלים דבר מ א ת אוהבינו‪ .‬כי אין‬
‫זאת אהבה נאמנה אם לא נבטו! בהם בכל לבבנו‪.‬‬
‫גם תוהיר לבלתי גלות סוד אח א ם שנאה ואיבה‬
‫ביניהם‪ .‬ואם השוסט יקה שוהד מ ש פ ט מות לו‪.‬‬
‫יכל הקיפ־} ידי מאחיי האביין י ש לו רשע ה ו א ‪.‬‬
‫אין לבקש דבר מ א ת רעהו א ם לא נתן מאימה לפקוק‬
‫‪30‬‬
‫אחרים בלעדו‪ .‬רק רצוגו וחפצו חיה לבריא נל דבר‬
‫כ ל ו ט ו ב ‪ ,‬ומזי כ ן ‪ .‬על כן מן חנכון ט כל לאמים‬
‫ש ב ח ו ה ו ‪ ,‬וכל ברך יכרע לפנע‪ ,‬ואין עבודח קדושה‬
‫כעבודה חואוז‪.‬‬
‫ג ם אין לבנוח כי א ם מ ק ו ש א ה ו לאלהים ה א ה ד ‪.‬‬
‫בי חשויוןחםיד יסוד חאמח והצוק‪ .‬ח מ ק ו ש חוח‬
‫נכון לחיות בית תפלח לכל בשר‪ ,‬כל כחניו יעמדו‬
‫חמיד לשדח ב ו ‪ .‬והכהן ה ג ו ל מאחיו בשנות חייו‬
‫יהיה עליחם חמיו לראש‪ .‬כל מלאנחו חהיה א ך‬
‫להקריב קדמית לאלהים עם הנהנים הנלוים אלע‬
‫יחדי‪ .‬ילשו־םעיניחםעלמעשחחחקים‪ ,‬לפוזורכל‬
‫דבר ח ק ש ח ‪ .‬ולחרוץ עונש על חחיטאים ימי אשר‬
‫לא יביא ד מ ו לפניו ענוש יענש גם ח ו א ‪ ,‬באלו‬
‫חטאלאלחים ל מ ו ‪ ,‬ואם אנחנו טבוח לאלחינו‪,‬‬
‫לא למען רבוח במאכל ובמשחח ח ו א ‪ ,‬כי ביתרוניח‬
‫כאלה מ א ס האלהים‪ ,‬י ק ח מ ה משח־חו׳ א ח האדם‪,‬‬
‫אנל חסיד אנחנו נעותם וזנים‪ ,‬ונכונים לכל •תר‬
‫מלאנוחינו‪ ,‬ונשאים אנחנו מיותר האדם‪ .‬ונם‬
‫בחקרנח הלץבנות חומזנו חמיד ראשונח לחחפלל‬
‫בעד א ש ד כל ה ע ם ‪ ,‬ואחר בעד אושר נפשותינו‪.‬‬
‫כי בלנו נ מ א נ ו לאחוב א ש אח רעהו‪ ,‬וכל מי אשר‬
‫יבוז• להתפלל בעד הכלל מחחפלל בעדו אחוב הוא‬
‫ואם נפיל תתנותילו‬ ‫בעיני אלהים על ז ל ת ו ‪,‬‬
‫ותפלותינו לפני האלהים‪ ,‬אץ לבבנו א ך ל מ ק בקש‬
‫טוב וחסד מ מ נ ו ‪ .‬ט כ מ תיטיב ומיטיב עמנו ועם‬
‫כל ה ע ם ‪ ,‬כי טוב ורחום ח ו א ‪ ,‬א מ נ ם למען קבל‬
‫א ת חטוב מ מ נ ו ‪ ,‬ואזחויק מ א ח ת קבלנו אוחו‪.‬‬
‫והנוזחחורח צוחח אותנו רחיצות וטהרות אצל‬
‫ה ק ד מ ו ת ‪ ,‬ואחת חלוית ח מ ח ‪ ,‬ו א ח ת מקרה בלחי‬
‫טוזור‪,‬ואחרישכבחנו עם נשותינו‪ ,‬גם ממני'רבים‬
‫מלבד א ל ה ‪ ,‬אשר לא אוכל למנותם פ ח ‪ .‬ואת חיא‬
‫התורה אשד למדנו על ד מ האלהים וקדשת‬
‫עבודתנו‪ ,‬ונזאת חצונו תודתנו ״יעשוה נל חיטים‪.‬‬
‫א מ נ ם הביטו נא וראו ט ה היא אצלנו תודת‬
‫הארושין? ואת התורה תוהיד אותנו לבלי קתת לנו‬
‫נשים כי אמ ע׳׳פ הקי הטבע אשר בץ א ש ואשתו‪.‬‬
‫ווה לתכלית תולדות הבנים‪ ,‬א מ נ ם כל משבב וכר‬
‫שקץ וחועבה ה ו א ‪ .‬וכל העושה חתועבה הואת‬
‫מ ש פ ט מ ו ת לו‪ .‬ובקחתנו לנו אשה היא תוחיו אותנו‬
‫לבלחי שוט עינינו במוחו־ ומותן‪ ,‬ולבלתי קחוז אוחה‬
‫‪.‬באונס‪ ,‬לבלתי פוזות אוהה בערמוז‪ ,‬כי אם בשאלח‬
‫פי אביה או אדוניה אשר לו היכלת יתתה ל א ש לפי‬
‫קירוב ה מ ש פ ה ה ‪ .‬כי כן אמר הכתוב "ואל אישך‬
‫תשוקתך והוא ימשל ב ך " ‪ .‬על ק עליה לשמוע‬
‫בקולו‪ ,‬ובכל ואת בל י מ ה א ו ת ה ‪ ,‬וק ת ו ע הובתה‬
‫לבעלה‪ .‬כי האלהים נתן המשרה ביו <־אש‪ .‬על‬
 ‫‪31‬‬
‫ספר שני‬
‫ח־פי מחר למוח יונשו‪ .‬אכן נל אלח חחולכים אחרי‬
‫חחקים נחום לנ לא נווזנ וכסף יונמלו‪ ,‬לא מור‬
‫עלי דח או א ו ו נ או נאוח נ מ ו אחר נאלח לחיוח‬
‫(‬
‫לו לתחלח נעיני ח ע ד ח ‪ ,‬וולח נל איש צחק דשו‬
‫כשרון ועחו יגיונו‪ ,‬נונוח ת ח ננואח מחוקקנו‪,‬‬
‫ונאמונחנו וחקוחו נאלחים‪ ,‬ני יש גמול לנל שומר‬
‫חחקים חאלח‪ ,‬אף א ם נ ע נ ו ו ם ישליך מנגר נפשו‪,‬‬
‫אחדי ימים ישונו לחחיחם‪ ,‬ואחרי חקופוח וסוער‬
‫מועו־ים ייטיבו חייו מאשר חיו מלפנים לא לשוא‬
‫(‬
‫וריחי נוחנ ח ר מ י ם חאלח נפעם הזאת‪ ,‬אלו נמ­‬
‫לא נודע נשער נ ת ונים מ חמין חאנשים נ ק ו נ נ ו‬
‫פעמים אין מספר מסרו נקהל נפשם נשער עד‬
‫צואו־יחם‪ ,‬לנלתי דבר ו נ ר או שיהה קלה ננד‬
‫קדושת תורתנו‪.‬‬
‫ועוד נ א מ ת ‪ ,‬א ם אומתנו לא היתה נודעת‬
‫ומפורסמת כאשר היא היום בין נל נני הלך‪ ,‬ואם‬
‫כל חקינו ומשנזטעו לא חיו גלרם לכל כאשו ח ם‬
‫ה י ו ם ‪ ,‬ואם היהח לאמונח ני איש אחד נסתר נ ח נ‬
‫נל ד מ י חורחנו מ ל מ ‪ ,‬ויקראם נאוני היונים‪ ,‬אי‬
‫א ם אמר ני מצא אנשים מעל גמלי הארצות‬
‫חידועוח וחננלוח לנו‪ ,‬ההושבים מ ה ש מ ׳ נשננוח‬
‫נאלח על ח ד ח האלחים‪ ,‬וחדבקים מדור דור באהבה‬
‫עצומח נחקים נאלח חנחונים נ ח ו ח ז נ ו ‪ ,‬לדעחי‬
‫או נל לאווזים נאיש אחר א ך יהללום דפארום ער‬
‫למעלח‪ .‬נונרם א ת גורל חקיחס עם נל חתמורוח‬
‫וחליפות ח ר מ ת אשר נעשו נ ם מפעם אל פ ע ם ‪,‬‬
‫ונל אלח לעוז מ א ח אשר נסו סופרים ומחוקקים‬
‫דנים לעשור‪ ,‬חקים נ מ ו ה ם נ ע ו ממשלוח עמיהם‪.‬‬
‫ונל חעם נ ד ם ולוענים לאמר ני אך חנל וחעחועיפ‬
‫נל יגיעחם וחפצם‪ ,‬וני אין נינולח איש לבצע מעשה‬
‫ח ו א ת ‪ ,‬ולא אוכיר ד מ מנל יתר החנמים אשר נ נ ר‬
‫חואלו לכחונ נ ס פ ח ה ם על א ו ח ח הענץ ה ז ח ‪ .‬אף‬
‫אפלטון עצמו‪ ,‬חמפואר ומחולל מאד נעיד חיוניס‬
‫על ד מ נל חחלונוחיו וצחוח לשונו‪ ,‬ועל ד מ נ ח ו‬
‫דנלחו למשוך אח לנוח שומעי וקוראי ד נ ת ו מנל‬
‫יתר החנמים נלעדו‪ ,‬חיח לשחוק נ ם הוא נעיני‬
‫הנמים דנים וולתו אשר להם לנ להנץ עניני ממשלה‬
‫)פוליטיק(‪ .‬אף כי כל קורא דברו בעינים פקוהות‬
‫ימצא כי מצוחיו וחקיו נאים ה ם ‪ ,‬וקרובים כ מ ע ט‬
‫למנהגי כל המון ה א ד ם ‪ .‬ועוד‪ ,‬אפלטץ עצמו יודח‬
‫כי אץ נמן להודיע להמון האדם תסרי דעת ותבונה‬
‫הרעיון האמתי בדבר האלהים‪ ,‬ובכל ואת בעיני‬
‫רבים לא טובו חקז־וח אפלטץ מחקיחת הבל אחרות‬
‫המזובות נתחמלות איש ומזמוחיו‪ .‬אמנם אקורנוס‬
‫המהוקק רם ונשא הוא בעיניהם‪ ,‬וכן יפארו כלם‬
‫את ססרטא המהוקק על אשד לא נטה מכל חקווזיי‬
‫כידו‪ .‬אסוד לשלוח יד בכל ד מ ר ע ה ו ‪ .‬א ם כסף‬
‫•לוח איש אח אחיו נשך וחרביח לא יקזז‪ .‬אלח הם‬
‫חוזקים ועוד רנים נ א א ז חמאמצים ומחוקים קשד‬
‫קחלינו י ח ח ו ‪.‬‬
‫גם ננון וראר לחודיע אח חחקים הישחם אשד‬
‫חנחלנו םחוקקנו נ ד מ חהלומחינו עם ח נ מ י ם ‪.‬‬
‫מ מ ת ו ך אלח תראח ו ח ש נ ל נ י לא היח לאל ידו‬
‫לעשות הקים מונים מ ח ם ‪ .‬מנלי לחרוס את חקי‬
‫מ מ ש ל ח נ ו ‪ ,‬ומנלי לנוש קנאח נגד אלח חמנקשים‬
‫לחיות שלמים אתנו י ו נ ח נחננו מחוקקנו לקנל‬
‫ב ת ו מ ו נל אלח חנאוחים ללנח א ח ח חקינו לעשוח‬
‫א ו ת ם ‪ ,‬רק א ם על ר ו ך א ח נ ה וחיבח ח ם ‪ .‬כאלו‬
‫היינו נלנו נ ר א ח ד ‪ ,‬לא ל מ נ נ ל מקנח ורכוש אשר‬
‫א ת נ ו ‪ ,‬אנן נ ם בנל מקנה ורמש נל אלה חנאוחים‬
‫לשנת אוזנו יחדו‪ .‬א מ נ ם לא יחן מחוקקנו אחוות‬
‫מזוננו לנל אלה הנאים ו ק נמקרה ר ו ך ננולינו‪.‬‬
‫אולם מלנד אלה עוד אתנו הקים אחרים אשד‬
‫ח נ ח ל נ ו מחוקקנו מ ר א ש ‪ ,‬לעשותם נ נ ל עוז חנץ‬
‫אל כל נ ד ח א ד ם ‪ ,‬לחח אש ומים ומזון לנל‬
‫מ נ ק ש י ח ם ‪ ,‬לחורוח לחם הדרנים‪ ,‬לנלחי חניח‬
‫מ ח י ח פ נלי קנורוז‪ ,‬וצונו לזזיטינ נ ם לארנינו‪ .‬מ‬
‫לא חניח אוחנו לשרוף עריחם‪ ,‬או לחשחיח עצי‬
‫פריחםלנדח עליחם נרון‪ ,‬נ ם לא ח ד ח מדינו לשלל‬
‫ל ב ו ו א ת חרוני מ ל ח מ ח ‪ .‬נם דאנ בעד טובח חשמיי'‬
‫לנל חמצאם רעח נ ח ו נ נ ו ‪ ,‬ונפרט תנשים חשבדות‬
‫ל נ א ע נ ו ח ם ‪ ,‬הנח נ א מ ת עד נ ח למד אותנו מדוח‬
‫ט ו מ ת וישדוח עד ני נח; חמלחו נ ם לנחמה וחיה‪,‬‬
‫לבלתי עבוד נ ה ם נ פ ר ך ‪ ,‬לא מדינו ל א נירי אחרים‪,‬‬
‫גם אץ לנו רשות להרנם א ם יבואו אל פתתינו לבקש‬
‫ט ר ף ‪ ,‬או להמיח א ם וילדיה‪ ,‬ונהפוך הוא בי גם‬
‫בארץ אדננו חמיו־ עלינו לחים על אלה הברואים‬
‫לעבוד כעו ה א ו ם ‪ ,‬כה חורו! אווזנו מחוקקנו ללכח‬
‫בדרך חישד‪ ,‬בלמוו אוחנו דקים טובים כאלה אשר‬
‫מ ח ם יצא לקח ט ו ב ‪ ,‬ויצוח לענוש לכל ע ו מ י חחקים‬
‫האלה מבלי הניחם לכסוח פשעיחם‪.‬‬
‫ה נ ה רוב החטאים אצלנו גדולים ונוראים ה ס‬
‫מ א ד ‪ ,‬כמו הנואף‪ ,‬ומאנס חבחולוז‪ ,‬והשוכב‬
‫משכבי זכר‪ ,‬או חנוח; אח ו מ לשכב עמו‪ ,‬מ ש פ ט‬
‫מוח ל ה ם ‪ ,‬גם יש אחנו בעד חעבדים חקים דומים‬
‫לאלה‪ ,‬מ אי איפשר בלעדם‪ ,‬ועוד אם יונח איש‬
‫א ת עמיחו נ מ ר ח או במשקל‪ ,‬או במקנח וקנץ‬
‫יונחו‪ ,‬או א ם יננונ איש ו מ ועוזו‪ ,‬או שלוז ידו‬
‫מ מ ועוזו אשו לא נותן לו לפקחן‪ .‬נל אלח ישאו‬
‫ח ט א ם ‪ ,‬לא נעונשים נץ יחו חעמים‪ ,‬ני א ם נ ו ל י '‬
‫וקשים מ א ל ח ‪ .‬א מ נ ם אם יחטא איש נ א מ ו ואמו‪,‬‬
‫או אס א ת חאלחים יקלל‪ ,‬אף אם לא כלוטעשיח'‪,‬‬
 ‫נגד אפיון‬ ‫‪32‬‬
‫ולא לאבול במקרה לתאבון‪ ,‬ולנלתי טיסב אח נשינו‬ ‫יםץ ש מ א ל ימים ו נ י ם ‪ .‬מנל אלה ואינו ולמרנו‬
‫במטות שן שלא כדת ורץ‪ ,‬ולשמור כל שבתותינו‪,‬‬ ‫מ טוב ו נ נ ק חוא חמיו־ להיות דבקים אל הוזקים‪,‬‬
‫יען אלח מלומדי מלחמה הםנדעים את אויביהם‬ ‫אכן נל אלה המפליאים ומהללים אח הלאקידימונים‬
‫חחחיחם נ מ צ ו ר ‪ ,‬לא יאחבו לחיות כחיותנו ובדרכנו‪,‬‬ ‫ע מ ו ניא א ח מ ס פ ר הימים אשר ע מ ו מיום נחנו‬
‫אמנם אנחנו כבר חסנננו מעווני אל חחקי׳ האלה‪,‬‬ ‫הקיהם רערכים עם מספר אלפים שנה מיום היינו‬
‫על כן יש חמיו־ ביכלתנו לחוהיב עוו כנסשנו בכל‬ ‫למםלנח ג ר ‪ ,‬גם יחנו אל לנם כי אלה הלאקיוימוני'‬
‫עת ח מ ן ‪.‬‬ ‫אף ני ש מ ת א ת הקיהם וםשפטיחם נתמימוח נל‬
‫עם כל אלח ח נ ח ליזימאכוס ופולץ ועוד סושרים‬ ‫ימי ההוסש אשר ל ה ם ‪ ,‬ויהי א ך נפלו מגודלם‬
‫אחרים ]יולדי שקר וצורי לנוח חנערים חבוערים‬ ‫וממשלתם נ מ ע ט שנחו נל תורת חקיהם‪ .‬לא ק‬
‫במוחם[ דוברים עלינו סרח ואומרים כי כלנו רשעים‬ ‫א נ ה נ ו ‪ ,‬האומנם נתקו רגלינו רבבות פעמים מ מ צ נ נ ו‬
‫אנחנו ‪ 0‬נ ל •חר בני ה א ו ם ‪ .‬ה נ ח און לבבי ה פ ע ם‬ ‫וםאשרנו‪ ,‬עיים המאורעות אשד קדובץ מלב• א ד א ‪,‬‬
‫לחקור ולדרוש אחרי חקי עמים א ה ר ם ‪ .‬כי ואח‬ ‫בכל זאת לא סרנו מחקינו בכל תלאותנו וצרוחנו‪,‬‬
‫חקת ארצנו לשמור ולעשות א ת מצוחינו מבלי‬ ‫לא מרפיץ ידים ולא ל מ ק בצוע ב צ ע ‪ .‬ועוד‪ ,‬אם‬
‫האשים אחרים בלעדינו על דבר חקותיהס‪ .‬ועוד מ‬ ‫ש י ם הקורא אל ל מ מ גדלו התלאות אשר מצאונו‬
‫מחוקקנו הזהירנו באר היטב לבלתי שהוק ולענ‬ ‫מכל אשר מ צ א את הלאק־דימונים ג מ ח ה ל ‪ ,‬כי‬
‫לאיזזי נכר א ם כאלחים נחשבו נעיני עמים אוזרים‪,‬‬ ‫ה מ ה א ת שדותיהם לא ה ר ש ו ואת הארץ לא‬
‫משני קדושח ה ש ם הזה אשר יחנו לאליליחם‪,‬‬ ‫סתרו‪ .‬רק ישמ שקטים שאננים נ ק ר ת ם ‪ ,‬הפשים‬
‫אמנם אחו־י או‪-‬בינו אלח יתאמצו לחרפנו על דבר‬ ‫מכל עמל ו מ ש א ‪ ,‬אוכלים ש ו ח י ם מ ט ו נ הארץ‪,‬‬
‫ה מ ל י ה ו ת ו ת בינינו‪ ,‬לא אוכל חחאפק עוד מבלי‬ ‫ומנקשיס חמיו־ לנסות כחם וגבורתם בתהמלות‬
‫השיבם דבר‪ .‬ובסוט כי כל הרברים אשר בפי‬ ‫שונוח מ י לחזק גויוחיחם‪ ,‬ואת כל מלאכתם יעשו‬
‫ל ה כ ה ש ם ‪ ,‬הלא כבר נאמרו מפי רבים זה כ מ ה ‪,‬‬ ‫בידי א ח ח ם חעומדים לשרתם בכל עד; וחפץ לצרמ‬
‫ו ה ם היו חכמים ינבונים דדועים‪ ,‬ני מי מן היונים‬
‫ם ח י ח ם ‪ ,‬גם כל מאכלם הוכן ע׳׳י אנשי ז ל ח ם ‪.‬‬
‫אשד בחכמתו נודע לשם ולהזזלה כבר לא הוכיח‬
‫וכל ־המעשים האלה היו עושים למען יוכלו לכל‬
‫על מ י אלה המשוודים המפוארים וחמחוקקים‬
‫אויביחם ח מ ת נ ו י ם אחם ב מ ל ח מ ה ‪ .‬ואינגי צ ח ך‬
‫המפורסמים על אשר ערבו לבם להפיוז כובים בין‬
‫להוסיף פ ה כי בכל ואת לא היה בידם מאו לשמור‬
‫ה ע ם בדבר האלהים ? כמו אלה המהשבית הורות‬
‫ולעשות תקיהם כ מ ש פ ט ם ‪ ,‬ל א מהי מספר לבד כי‬
‫לאכזר מ ש ו ש ו ח לכל א ו ם לחשוב מ האלוזים רבים‬
‫אם המונים ח מ ו ד י מ ח ם ע מ ו על ח ק י ה ם ‪ ,‬ו מ ס ר ו ‪,‬‬
‫המיז אץ ם ס פ ו ‪ ,‬וכי האלהיס פוים וובים‪ ,‬וכי ש‬
‫נפשותם נ ח ר נ ר ונקשתם בידי הצר ו א ד נ ‪.‬‬
‫ו מ ו ת ותבנית לבלם בפי שיסבול ה א ו ם במחשבתו‪.‬‬
‫והנה נ ד מ אומתנו יש לאל ידי להחליט מ לא‬
‫גם יתנו להם ם ה ל מ ם בץ החיים‪ ,‬להגיד לכל אלוה‬
‫נמצא בקרבנו מאז ו מ ק ו ם יותר מאתר אי ש ד ם‬
‫ואלוה א ת ד ר מ ‪ ,‬נאשר ימילו נץ מיני חחיח‬
‫אשר הללו א ת תורתנו‪ ,‬לא מאימת מ ו ת פתאומי‬
‫ו ה ב ה מ ח ‪ .‬ויאמרו מ ש אלהים דנים במצולות‬
‫כמות חללי חרב ב מ ל ח מ ה ‪ ,‬רק מחרדת מות הבא‬
‫י ם ‪ ,‬ועודאלהיםאחרים בבטון ה א ד מ ה ‪ ,‬והיותר‬
‫ביסוחם וענויים קשים‪ ,‬ואשר יראה בעיד חאדם‬
‫וקנים מ ה מ ו ן האלהים אסורים בשאול ואבדון‪ ,‬וני‬
‫היותר קשו! מכל מיתות משונוח ידועות‪ .‬ואני‬
‫ש אב;*וזד לכל אלה האלוהים העשבים מ ן עוץ‪,‬‬
‫אחשונ מ כל אלח אשר נצחו אותנו לא למען‬
‫והוא אווי נ ם א מ ר בגל ורביו‪ .‬וכי בעת ידוע ח נ ח‬
‫הראיתנו א ח תנלית שנאתם גגדנו אחרי נפלנו נירם‬
‫אשתו ואו‪.‬יו ו ב ת ו ) א ש ר יצר מ ח ו ך ואשי( פתאום‬
‫המיתו את אנשינו נמיתות קשות ורעות‪ ,‬רק נ ע ו ר‬
‫קשרו עליו קשר י ח ד ו ‪ ,‬רלכדוהו ושימותו במאסר ‪/‬‬
‫פלאות חאווזם לחוות מ ח ז ח מ ל ׳ ונפלאח‪ ,‬יחיא‪,‬‬
‫נאשר עשח גם הוא בימים מלפנים‪ ,‬בתתו א ח‬
‫לדעת הנמצא א ש אשר יאמין כי אץ ח נ ה גו־ולח‬
‫אבע בבית ה ס ו ח ר ‪.‬‬
‫בארץ מלחכחיד את תורת דתו או ל נ פ א שיחה קלה‬
‫ונצדק נבר התלוננו דנים ונן שלמים על מחטימ'‬ ‫ננד חקי אמינתי באונס יבעל כ ח ז ו ‪ .‬וכמו כן אל‬
‫ודוח כאלו!‪ .‬גם לעגו אל נל אלח החושנים נלבגם‬ ‫יחמח איש עלינו‪ ,‬א פ ש מ ע ני חמיו־ נמנים אנחנו‬
‫כי ראוי להאמין כי ש בהמון האלהים צעירי ימים‬ ‫לסוף ל מ ע נ ע ו ח ו ח ת ע יוחד מנל ה א ד פ על פני‬
‫בלי ז ק ‪ ,‬י ש ‪ .‬א ו ז ר י ם שבעי •ימים ובעדי זקן‪ .‬וכי‬ ‫ה א ר מ ח ‪ .‬כי יחר האנשים לא ננקלה יחפצו לעשור‪.‬‬
‫מ ל א מ ח שונוח לכל אלוה ואלוה‪ .‬האוזו־ לוטש‬ ‫אח אשר נעשה אנחנו‪ ,‬נטי לעשות מלאכה נ י ח ם ‪,‬‬
‫נ ח ל ונחושת‪ ,‬והאחרת אורגח‪ .‬האחד מושן־‬ ‫ולהמעיט נ א כ ל ה ‪ ,‬ולקנועעתים מוומניםלסעודחינו‬
 ‫‪33‬‬ ‫ס‪3‬ר שני‬
‫נס המתארים בשרו‪ ,‬ועושי פסילים הרמים‪ ,‬כלם‬
‫בתתבולותיהס מצאו להם כה ויד בין עם היונים‪,‬‬
‫האחד יעשה פסל מ ח מ ר ‪ ,‬והשני אך תאר פניו‬
‫יחאר‪ .‬א מ נ ם כל אלה אומני יו אשר מצאו חן ואשר‬
‫היו לפלא בעיני ה ע ם ‪ ,‬להם הביאו חמיד שן ווהב‬
‫לרוב לעשות אלהים חדשים ׳ זה הוא הדבר כי ש‬
‫ממקדשיהם העומדים הרבים ושוםמים‪ ,‬ו ש אשר‬
‫עודם היום לכבוד ולחהלה בעיני ה ע ם ‪ ,‬וםהודדים‬
‫ומפוארים בכל מיני קדושה ומהרה‪ .‬מלבר ז א ח ‪,‬‬
‫הנה חאלחים חראשונים אשר חלקו להם כבוד והדר‬
‫מאז ומקדם‪ ,‬כבר זקנו ובאו בימים‪ ,‬ואלד! האלהים‬
‫אשר מלפנים חיו במעלו! חשניח ]בחרחי בלשון‬
‫כבוד באשו יכולחי[ באו תחחיחם לחיוח ראשונה‬
‫במלכות‪ .‬ועוד אלהים חדשים מקרוב באו אשר‬
‫אליחם ש ח ח ו ו ‪ ,‬ובכל ואח נ ם מםקדשיהם יש אשר‬
‫כבר שוממי וחרבו‪ ,‬דש אשר שובו לבנוח אחרים‬
‫ח ח ח י ח ם ‪ .‬הכל כרצון וחאוחחאנשים‪ ,‬ת ת ת א ש ר‬
‫היה לחם לדבוק חסיד באמונחם באלחים מבלי כל‬
‫חלות ו ח מ ו ו ו ז ‪.‬‬
‫ועתח הביטו ודאו‪ .‬הנה אפולוניום םולו היח‬
‫אחד סכל אלה הסתנאים ובוקר׳ ל ב ‪ .‬אסנס סבל‬
‫אלח אשד אסרתי עד חנה לא נעלם סאוסה נם‬
‫סהפילוםופים האסתים בקרב חיוניים‪ .‬ה ס ה ירעו‬
‫סאר ס ב ל סשאות שוא ותעתועי הבל האלה וע״ב‬
‫נעלה נפשם בם‪ .‬ובלם כאחד הסכימו אתנו בכל‬
‫דעותיהם בדבד האלהים‪ .‬לזאת היתה דעת אפלטון‬
‫לבלתי בחור באחד המשוררים ח‪1‬־!ם להפקר בין‬
‫‪:‬זינשבים ב ס ס ש ל ה ‪ .‬ואף כבוד אומידוס עצמי‬
‫הסוכתר בכתר המעלות על ראשו וסשוח בשסן‬
‫בל תחד בקהלם‪ .‬פן רעותיו בדבר האלה׳ם‬
‫תשח׳תנח את לב האדם‪ .‬ועוד‪ ,‬הנה הוא אפלטון‬
‫סלא אחדי מחוקקנו בדבר הוה נם הוא לאמד ני‬
‫כל איש ישמור ויעשה את הםצוה הזאת‪ .‬ללמוד‬
‫ולצן״ם את בל החקים כמשפטם ‪:‬ם הזהיר אותם‬
‫לבל יתערבו עם אנשים ותם פתאום לסע; תהיה‬
‫םסשלתם תסיר נקיה סכל דופי‪ .‬ואך אלה יהיו‬
‫בין שריח ושופטיה הסתאסצי' לשמור את כל חקיה׳‬
‫בלי ס ע צ ו ר ‪ .‬אפולונ׳ום בחעלילו עלילות נגדנו לא‬
‫נתן את לבו אל כל ואת‪ ,‬ולא התבונן איך אנחנו‬
‫מדחיקים את כל אלה האנשים הנבדלים במחשבתי‬
‫ובדעתי מעסגו ברבר איכות האלהים ובי אין לבבנו‬
‫נס להתרועע עם אלה ההולכים בנתיבות אשד לא‬
‫יצעדו בהם אשורינו‪ .‬והנה •^א אנחנו לבדנו בחרנו‬
‫בדרך הזה‪ ,‬כ׳ כן נם מעשה כל בני אדם בלעדינו‪.‬‬
‫לא בין ה ס ק היונים‪ ,‬אמנם נם בין ייניס כאלה‬
‫הנודעים בקרבם לשם ולתהלה‪ .‬ועוד‪ ,‬חלקיתסונים‬
‫בקשח ולוחם עם׳ בני א ש ‪ ,‬ואחרים בעלי כנור‬
‫ועונב‪ ,‬ומלבד אלה‪ ,‬פעמים רבוח יסיחו א ש אח‬
‫אהיו‪ ,‬נ ם ינצו יחדו על דברת בני א ד ם ‪ ,‬עד כי לא‬
‫לבד אשר לפעמים ימחצו איש את רעהו‪ ,‬עור‬
‫ימהצום נם בני א ד ם ‪ .‬וכי יתאוננו ויקוננו על הדבר‬
‫ה ז ה ‪ .‬ואשר חזא לזרא מכל מ ה ש נ ו ת האולר‪ ,‬האלה‬
‫ה ו א ‪ ,‬התאוו! וההפ׳ן אשר יש לדעתם כמעט לנל‬
‫האלהי' ולאהונותיהם‪ ,‬ועור הנה אני כל אלהיהם‪,‬‬
‫נ ם אניהם הראשון ע צ מ ו ‪ ,‬עוצם עינו מננות‬
‫האלחים אשר כבר נפלו בושתו ותהרין ל ו ‪ ,‬והוא‬
‫ש ם אוחן במשמר‪ ,‬או טובע אוחן במצולוח י ם ‪.‬‬
‫ואיך ירד פלאים כי אין כיכלחו להציל יוצאי חלציו‬
‫מ ת ח ש ח ת ‪ ,‬נ ם לא יוכל התאפק לבלי הותז־ דמעות‬
‫עח ח נ ו ע נ ח ‪ .‬חן מ ח טובו ומוז נעמו חרעיונוח‬
‫האלה! וכמוהם נם יחר א מ ו נ ח מ אשר נוכיר פ ח‬
‫לפנינו‪ .‬הנה עד כה נפלאה מעשה חואח בעיני‬
‫האלהים‪ ,‬עז־ כי איזה מ ה ם בפיהם הודו ולא בושו‬
‫כי נדלה קנאתם מאד באלה הנתפשים בעח צמידה'‬
‫יחדו‪ .‬ומדוע לא יקנאו זאת‪ ,‬בוכרנו כי גם אלזזיה׳‬
‫הבכור ואשר חוא גם למלך עליחם‪ ,‬לא יוכל גם‬
‫הוא לכבש את תאותו העוה לבלתי שכוב א ת אשתי‬
‫בכל פעם יבואו לחדר מ ש כ ב ם ‪ .‬ש מהאלהים אשר‬
‫ישרתו א ת בני חאדם בשכר‪ ,‬פעם יחיו לחם בוני'‪,‬‬
‫ופעם ת ע י מ ק נ ח ‪ ,‬ו א ח ת ם מ ה ם אסורים בבית‬
‫נ ח ש ח י ם נמטימר‪ ,‬מי הוא ח א ש חזך בשכלו לא‬
‫־קוץ בדברי ת ה נאלה‪ ,‬ולא יחרף את נוו־איהם‪,‬‬
‫ולא ש ח ק לאולח אלה הנותנים לב להאמינם ? גם‬
‫יש אטור אמרו ני מורא וסהר ושנעון ומרמה ניחר‬
‫תאוות הרעות נלן נטועוה נלנות האלהים‪ .‬גם‬
‫הריהו ערים נתלו' להקתב קרנדת להאלהי' הנהית'‬
‫נ ה ם ‪ ,‬ועל נן ה נ ד ל ו לאמר ני יש אלהים ע ש י ט ו נ ‪,‬‬
‫ו ש אלהים עושי ר ע ‪ ,‬נ ם ינסו לנסר פניהם נ מ נ ה ה ‪,‬‬
‫נאשר יבפת סני איש בליעל‪ ,‬וכ**לו יראו לנסשותיה'‬
‫סן יקרם אםץ א ם נסר לא יתנו ל ה ם ‪.‬‬
‫על נן ראוי הוא להקור ל ת ת ל נ לדעת מ ה היא‬
‫ה ס נ ה אשר הניאה נל התעתועים האלה בלבנם‪.‬‬
‫ונל החרפות והנאצות האלה נרנר האלהים‪ .‬לרעתי‬
‫הסטה היא‪ ,‬י!ץ מהוקקי הנוים נימים מקדם לא‬
‫ידעו דבר מ א מ ח ח אינוח האלהים‪ .‬ולא דאגו לבאר‬
‫לפני העם נ ם ה מ ע ט אשר הבינו עצמם מן חאלחו׳‪,‬‬
‫ל א ס ר ת א ת חקי‪.‬ממשלתם על פי רעתם ז א ת ‪,‬‬
‫דעובו א ת הדבר הזה כאלו ללא ׳ועל ה ו א ‪ .‬דתנו‬
‫ביד מדוברי השיתם להזכיר אלהים דבים כלבבם‪.‬‬
‫וכלם מלאי תאוות שונות‪ ,‬נ ם הניחו את המליצים‬
‫והמדברים בשער לבקש רשיון ויכלת מ א ת העם‬
‫לחח נחלה ואהווה לאלהים נ כ ד ם האלה בתוכם‪.‬‬
 ‫נגד אפיון‬
‫אלהי עמים אחדים לא אלהים ה מ ה ‪ .‬מ לולא ואות‬
‫לא חחקנאו באלה המדנים מסטר האלהים על אלה‬
‫אשד הע לחם מחמול שלשום‪ .‬וזאח היא חמשרח‬
‫חמבורכח בכל מעטיי בני א ת ו נ א ‪ ,‬והנה חשיטיים‬
‫ימצאו נחח בחריגח בני א ד ם ‪ ,‬ולא פוובים ח ם מחיית‬
‫חטודח‪ ,‬ובכל זאת יאמדו בלבבם כי נכון לשפוד‬
‫הקיחיאלח‪ .‬ה מ ה הרנו אח אנכאריס בטוובו לארצי‪,‬‬
‫חנודע לטיס ולתפארה בין היונים‪ ,‬יען נראה בעיניה׳‬
‫דבק בהקי היונים‪ .‬נ ם נענטיו בעבור וח רבים בץ‬
‫הפרסיים‪ .‬הקי הפרסיים מצאו דץ בעיני אפולוניו‬
‫עד לחסליא‪ ,‬י ק טואבו חענים ממעיני יפוועחם‪.‬‬
‫ודעתם בדבר האלילי׳ א ח ח חיתד• עם דעחם‪ .‬כאטיד‬
‫הוכיהו וה בשריפה הםקדשים‪ ,‬ובעוז לבבם בבואם‬
‫על א ד מ ת ם ‪ ,‬וכמעט לעבדים ולשפוזות היו להם‬
‫היונים‪ .‬א מ נ ם ‪ ,‬אפולוניו א ה נ ללכת אהרי כל הקי‬
‫הפרסיים‪ ,‬נהפצו לאנס נשי אנשים אתרים‪ .‬ויסרס‬
‫את בניו יוצאי ירכו‪ .‬ובעינינו לתועבה תהשב אם‬
‫כזאח יעשח איש אף לחית השדה‪ .‬ואנהנו‪ ,‬לא‬
‫יראח מושלינו ולא חחאוח ללכח בחקוח יחי־ הגוים‬
‫היקרים בעיניהם‪ ,‬חפינה אח לבבנו לסור מחקי‬
‫חורחנו ימין ושמאל • גם לא חחאםצנו מעולם ולא‬
‫אודנו כח לחחנרוח במלחמח למען חרבוח רכושנו‪,‬‬
‫רק בעבור שמירת תורתנו‪ .‬ואם תלאוח רבוח אחרוח‬
‫חמצאינח אותנו‪ ,‬ואיש יאלצנו לעווב את תורתנו‪,‬‬
‫או בלב ונפש נקרא מ ל ח מ ח ‪ ,‬אף אם חלשו ידינו‬
‫לעמוד לפני חאויב‪ .‬ואו חננו נכונים לסבול כל עמל‬
‫בכח וחיל‪ .‬ובאמח למוז חערוג נפשנו אל חקי יתר‬
‫חגוים‪ ,‬אחרי בעינינו נראח כי גם מהוקקיחיעצמם‬
‫אותם לא י נ צ ו ח ‪ ,‬ולמה לא יתגו הלקידימונים אח‬
‫לבם לבטל תורת ממשלתם‪ ,‬המותרת אותם לבלי‬
‫חתועעע אח עמים אחרים והמואסת בלקיהת נשיי‪,‬‬
‫ולמח לא יחילו האליאנים והחיביאנים מן חחאווז‬
‫חרעח לשכוב משכבי וכר‪ .‬ואץ אוח נאמן נקרנם‬
‫כי ינחמו מכל חתועבות חאל אטור אבוחיהם מראש‬
‫חשבו לגדולות ונפלאוח‪ ,‬עד עובם כלם בימים‬
‫חבאיס באץ חפוגוח‪ .‬ונחפוך חוא כי כל הדברים‬
‫חאלח חיו לחם למצוות חעיקריוח בקרב ע ד ח ם ‪,‬‬
‫ועד כח יקרו מלפנים בעיני חיוגים עד כי חשבו כל‬
‫םעשי סדום חאלח מאליליחפ באו‪ .‬וכי ח מ ח אוח‬
‫על לנחם נדרך חישר‪ .‬וני באמח על חדרך חוח‬
‫עצמו לקחו האללים אח אחוחיחם לחם לנשים‪.‬‬
‫ורק בעבור זח נקשו חיונים לחצטדק נדנד אלח‬
‫חחענונים חנאלחים והנלווים במענלוח ח ט ב ע ‪.‬‬
‫חן אחריש בדבר חעונשים אשר שמו לחוק לבני‬
‫ע מ ם ‪ .‬וכמח ח ם חחחנולוח שונוח אשר המציאו‬
‫רוב םהוקקיהם לחחוטאים כדיילחמלט מן העונש‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫לא חדלו סלנרש את נ ל בני נכד מעל אדמתם‪,‬‬
‫ונם לא הניחו אחד העם םאנשיהס לסחור בארץ‬
‫גנריות ני יראו לנפשם פן ביום ס ח ר תהיה זאת‬
‫למכשול לדוקי ארצם‪ .‬ואולי יש טעם נכון לוזוניח‬
‫את הלקידיסונים על פניהם בעבור זרועם הקשח‪,‬‬
‫יען לא נתנו משפט אזרח לנל בן נ כ ד ‪ ,‬נם לא‬
‫נתנוהו לשנת בקרכם‪ ,‬ואנחנו אף כ׳ אץ נפשנו‬
‫^לםת בעקבי עמים אחדים‪ ,‬נ נ ל ואת תמיד נבונים‬
‫אנחנו לקבל בתוכנו כל בני נכר אם ישמעו אל חקינו‬
‫וסשפטינו‪ .‬ווה אות וסופת כ׳ אך ח פ ל ת נבר תסיר‬
‫כלככנו‪ ,‬ורוח נאמן בי; איש לרעהו כל מ א ת ו ‪.‬‬
‫הנה כליתי בוה את דברי על אודות הלקידימוני'‪,‬‬
‫ועל דנו־ נני אתינא המתפארים לאכזר ני ה מ ה נאור י‬
‫לתת נהלה ואהוזה נעירם לנל נני א ד ם ‪ ,‬יהי מ י ‪.‬‬
‫הנה אפולוניו לא ידע כי נלי המלה היו עונשים‬
‫תמיד את נל איש החנו־ סרה נתורתם על האלילי'‪,‬‬
‫ני מ ח חיותח חטאות סוקרטום אשר הוחדוחו ש ח ת ‪,‬‬
‫חנח חוא לא עכר אות נני עירו לפני חאוינ‪ ,‬גם חף‬
‫מנל פשע מלהלל קדשי מקדשיחם‪ .‬רק נענור וח‪,‬‬
‫יען נשבע נשנועוח חדשות‪ ,‬רען הודיע מ ב י ט‬
‫)אם לתומתו או אך נמצחק חיח( ני חשטן חמוד‬
‫נראה אליו ומוחירחו נאותות נאמנים על נל דנו־‬
‫אשר לא יעשה‪ ,‬ננלל הדנר הוה אלצוהו לשחות‬
‫נוס תרעלה לאנר אח נפשו נץ הארץ‪ .‬גם הוסיף‬
‫האיש חמחאנח לו לאמי ני ש ח ת םוקרט את לנות‬
‫ח נ ח ו ח ם צעיח ימים‪ ,‬נלמיו אותם לשנוא א ת דח‬
‫הממשלח וחקי עיים י ק חיח עונש ס ו ק י א פ אזרח‬
‫אחונא ‪ 1‬וכמוהו נ מ ע ט חיח גם גויל אנקסניום‪,‬‬
‫אף ני ק קלאוומינא ח י ח ‪ .‬ננל ואות‪ ,‬י ק ערנ‬
‫בנפשו להניד דעתו כי השמש א ך כדור אש חוא‪,‬‬
‫לא כמחשבת מ י אחונא אשר חשבוהו לאלוה‪,‬‬
‫אמרו לחרגחו‪ ,‬לולא ר מ חמוכים על חמודיבים‬
‫במתי ססטר‪ .‬גם בשרו בשער בח רבים לאמו־‪,‬‬
‫״ חאיש אשר יחחג את ח א ע ר ס ממילוס שקל כסף‬
‫יחיח שכרו"‪ .‬יען קול נשמע עליו כי מ ח אח‬
‫נסחו־וחיחם‪ .‬גם אח סודטאגורס חפשו חיים‪,‬‬
‫בשמעם כ׳ חוא בחב ד מ י ם אשר לא נ ח ש מ לאמיתי׳‬
‫בעיני בני אחונא על אודוח אליליחם‪ ,‬וחיו ממיתים‬
‫אוחו אם פחאום לא נמלט לנפשו משחיחוחם‪.‬‬
‫ובאמת אץ לחמיה על מעשיח' אלח לאנשים נכבח׳‪.‬‬
‫אחרי ידעגו כי גם על חנשים שפכו ח מ ת ם ‪ .‬כי זח‬
‫ימים לא כביחם ה ר פ אשה נביאה‪ ,‬מפני מ איש‬
‫אחר שם לח עלילות ד מ י ם לאמר כי למדה בני אדם‬
‫לחשחחוות לאלחים א ח ח ם ‪ ,‬ח ח חיח נגד חקיחם‪,‬‬
‫מ כל חמאמץ באלח• נכר מוח יומו!‪ .‬ומער מוח‬
‫כי אלח אשר שמו לחם ואת לחוק‪ ,‬מאמינים כי‬
 ‫‪35‬‬ ‫ספר שני‬
‫דברח׳‪ ,‬ועל כ; מן הנכון הוא לגזוד אחה משחים‪,‬‬
‫אם לקלל את כל האדם אשר יצרו רק רע מנעוריו‪,‬‬
‫אהרי רואינו כי התאוו חאוה ללכח בחורוח אחרוח‬
‫הםוורות ורעות בעיניהם מתמול שלשום‪ ,‬מללכת‬
‫אחרי חקי עמס הטובים ויםים מ ה ם ‪ ,‬או יהרלו‬
‫חמתאנים וישימו יד לםיחם לבלחי דבר סרח עור‬
‫עלינו‪ .‬נ ם בואח לא חטאנו נגדם בחליכוחנו ולא‬
‫חעבוד עליחם רוח קנאח אם נחלק כבוד וחדר‬
‫למחוקקנו‪ ,‬ואם נאמין כי חוא לבדו וע״י נבואתו‬
‫םעל בתוכנו כל אלה ברבר אמונת האלהים‪ .‬ואף א ם‬
‫לא היה ביכלתנו להבין ק ר ת תקי תורתנו כ מ ש ס פ ם ‪,‬‬
‫בכל ואח אלח חמון יתר העמים הכוספים ללכת‬
‫אחריחם ולשמרם‪ ,‬אך יצדקו אוחנו אם בחם כלבי‬
‫נוזסאד‪.‬‬
‫א מ נ ם על דבר הדוקים והמשסםים אשר בהם‬
‫ננחנ אח ממשלתנו‪ ,‬כבר חזכרחים כלם בספרי על‬
‫חקדמוניוח‪ ,‬ועודםעם שגיחי מ ח ם נם במקום חזה‬
‫לחכליח חענין חכחוב ם ה ‪ .‬מבלי שום לבי לחרף‬
‫ולמוח חקי עמים אחרים‪ ,‬או לחרבוח בשבח‬
‫וחחלח על חקי א ו מ ח נ ו ‪ .‬כל לבי היחח לחוכיח על‬
‫פני חכותבים שטנח עלינו שלא בצדק‪ ,‬ובתחמיוח‬
‫מ ר מ ח יכחדו אח ח א מ ח ח ח ח לשונם‪ .‬ולדעחי כבר‬
‫מייאחי בספריי חאלח אח אשר יעצוני כליוח׳ מראש‪.‬‬
‫י ק מאשימינו אמדו ב׳ אומחנו חיחה לנוי אך בדור‬
‫אהרון‪ ,‬הנה חוכתתי כי קדומח היא מ א ד ‪ .‬ולעדי'‬
‫נאמנים לקחח׳ לי סופרי' חקדמוני' מ ע ד ח ם ‪ .‬ה מ ה‬
‫חוכירו אח שמינו בכל ספריהם‪ ,‬אף כי המאשימים‬
‫אמרי כי לא העלו את שמוחנו על שסחם‪ ,‬ח מ ח‬
‫נזרו אומר כי מן המצריים הוצבנו כלנו‪ ,‬ואני‬
‫הראיתי כי מארץ אתרת באנו למצרים‪ ,‬ה מ ה א מ ח‬
‫כי גורשנו מ ש פ על דבר מתלות בבשחנו‪ ,‬ואני‬
‫הוכתתי ני אנתנו שבנו לארץ מולדתנו כתפץ לבבנו‬
‫בריאים ושלמים‪ .‬אלח חמאשימים בקשו לחרף את‬
‫משה נביאנו לקרוא עליו ח מ ם ‪ ,‬וחאלחים בדור קדם‬
‫כבר חעיד על חומחו לאמר כי אך צ ד ק וישר ה ו א ‪.‬‬
‫וגם מאו שמעני החעודח חואח הלא יום ליום יביע‬
‫אומר כי כן ה ו א ‪.‬‬
‫הנה לא יהיח לחועלח לחרבוח דברים עוד על‬
‫אודוחההקים בכלל‪ ,‬אם טובים ה ם אם לא‪ .‬ה מ ה‬
‫יחוו דעח בפני ע צ מ ם ‪ .‬זאח ידענו כי כל עולה לא‬
‫נמצא בהודחנו‪ .‬א ך א מ ח וצדק יהנח ח כ ה ‪ .‬על‬
‫פיה לא ישנא איש א ת ר ע ה ו ‪ ,‬א ך חיבר על ל מ ת‬
‫בני אדם לחיוח באחבח וחעות יחדו‪ .‬כל ה מ ס‬
‫ורשע חשנא‪ ,‬אך צרקח יחסו־ ת א ח ב ‪ ,‬לדום עצלות‬
‫ופזור הון ח מ א ם ‪ ,‬ולכל איש חלמו־ לשמוח בחלקו‪,‬‬
‫ולאחוב אח ח מ ל א כ ח ‪ .‬חוהיר לבלתי קרוא מלהמה‬
‫בשיחם עליחם חשלומי כסף לכפרח חטאוח זנוניח'‬
‫ולקתח אח הבחולוח לנשים א ח ח נלו אח עריהן‪,‬‬
‫ראוחו למצוא וכוח לכל אלה חמכתישים את ה א מ ת‬
‫א ח ח חקרו ודרשו על חועבותיחם‪ .‬וכי יש מן‬
‫העמים שונים אשר כל לבם ומנמתם הוא לחמציא‬
‫תחבולוח איך לעבור על חקיהם ומצווחיהם‪ .‬לא‬
‫כן בקרבנו‪ ,‬אף אם אבדנו אח כל רכושנו ועחנו‬
‫ויחו־ מקננו וקניננו‪ ,‬אמנם חקי חזרתנו לעולם לא‬
‫ימושו מקרבנו‪ ..‬וכל איש עברי אף א ם ירחק מארץ‬
‫מולדחו חרחק מאד לשנח ה ח ח שבט אדונים קשח‪,‬‬
‫נכל זאת א ת חקי חורהו לא יעזונ‪ .‬ואם נ ח חוא‬
‫ישענו והפצנו כל היום בדבר מבחר תודתנו‪ ,‬יודו‬
‫נא כל חעפיפ ו י א פ ח כי אך ט ו ב ח וישרה היא‪.‬‬
‫ואם אחרי ואוחם אוחנו דבקים באמונח בכל‬
‫חקותינו‪ ,‬ובכל ואח יחשבו אותם לחקים לא טובים‪,‬‬
‫א פ ק מ ח גדלח ח מ א ת אלה חעוזבים אח חקיחם‬
‫אשר בנפשם ירפו כי פובים ומעולים ח מ ה מחקי‬
‫עמנו? מלבר זאת‪ ,‬א פ רוב יפים הוא אוח ומופת‬
‫להבתץ בין א מ ת ושקר‪ ,‬אז אביאהו לי לעד נאמן‬
‫על ק ר ת ה ועל פ ו ב לקהה בדבר האלהים‪ .‬י ק כבו־‬
‫עברו ימים רבים להיות לאבן בוהן לכל הקי העפים‬
‫שונים‪ ,‬יואל נא איש להעריך זקנתם עם הדוקים‬
‫חנעשים בידי מחוקקים א ה ח ם ‪ ,‬אז ידע וישכיל כי‬
‫א ך מחוקקנו עולח על כלם‪.‬‬
‫כבו־ חוכחנו כי עד כה נפלאו חקינו מ א ו ‪ ,‬כי כל‬
‫חעמים ב ח ח בם לחיוח לחם לעינים‪ .‬גם קדמוני‬
‫פילוסופי היונים אף אם למראה חלכו אחרי תקוח‬
‫ארצותם‪ ,‬בכל ואת בקרב ל מ ח ם ‪ ,‬ובכל חורחס‬
‫הפילוסופית‪ ,‬שמרו א ת דת נביאנו‪ .‬ו ח ו ח א ת בני‬
‫ארם לתיות בספוק ולאהוב איש את רעהו‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫הנה המון האדם הטו א ת לבבנו ימים רבים ללכת‬
‫אחרי דת תורתנו‪ .‬כי אץ עיר ואהתה בץ היונים‬
‫או הברבריים או נץ עמים אחרים‪ ,‬אשר לא קיימו‬
‫וקבלו עליחם ל ש מ ח בכל יום השביעי ־ ואשר לא‬
‫קבלו נ ם צומוחינו רמי ח ח נ ו כ ח ‪ .‬ואשר לא חדלו‬
‫גם כמונו כמוחם יחאמצו‬ ‫פםאכלים א פ ו ח ם ‪.‬‬
‫לאהוב איש א ת ר ע ח ו ‪ ,‬ולעשות צדקח וחסו־ ע פ‬
‫חאביונים‪ .‬ולחשכל בכל מלאכת כסונו‪ .‬ולסבול‬
‫כעם ומכאובוח בעבור חקינו ותורתנו‪ .‬ואשר הוא‬
‫לפלא מכל אשר חזכרנו‪ .‬כי אין בתורחנו שמץ עוננ‬
‫ונחת אשר בעבורח ת מ צ א חן בעיניחם כדיי ללכח‬
‫בנתימחיח‪ ,‬והיא בכח והזקה על כנח ע ו מ ד ת ‪.‬‬
‫וכאשר מלא חאלחים כל הארץ כבודו‪ ,‬כ; מלאח‬
‫נם תורתנו כבודה על כל פני ח א ר מ ח ‪ .‬יואל‬
‫נא כל איש לזכור א ת אוץ מולדתו‪ ,‬ומשפחת‬
‫בית אבותיו‪ ,‬או בכל לבו יודח כי א ך א מ ת וצרק‬
 ‫בנין הורדוס‬
‫את האדמה‪ .‬ובכל דרכינו ומעניינו תםיד בטווחים‬
‫אנחנו כי האלהים בתוכנו‪ ,‬אם היו הדברים האלה‬
‫כתובים ראשונה‪ ,‬או היו שמורים בירי אחרים‬
‫לפנינו‪ ,‬או היינו מברכים אותם כתובת חחלמע•‬
‫אצל רבו‪ .‬ועתה א ס ברור הוא לעין כל כי אנהנו‬
‫שמרנו את המצוות האל ביתר שאת מכל ה א ד ם ‪,‬‬
‫ואם בתר הוא כמו כן כי אנתנו מצאנום ראשונת‪.‬‬
‫או יבושו בשער אפיון ומולו ויחר אחוזת מרעיהם‬
‫הששים ושמחים לקראח דברי שקר וכוב‪ .‬וחיו‪.‬‬
‫למשל ולשנינה‪ .‬יהיו נא שני הספרים האלה נחוני'‬
‫לכבודךאיפאפרודיטס‪ .‬כירק אח ח א מ ח אחבח‪.‬‬
‫ועל ידך למדו גם אלח אשר כמוך כמוחם מחאוים‬
‫לרעת את דרכי אומתנו‪.‬‬
‫בנץ הירדום‬
‫) יקוח פ‪00‬ר חפש עשרו! ליודטופ פרז( י״א (‬
‫לנס אוזח אחרו‪ .‬מ נמוני נ מ ו נ ם ייעחם א ו ח ם ‪.‬‬
‫א מ נ ם אח אשר גמרחי נלני חיום לעשוח‪ ,‬ואשר‬
‫יחשב לנו לצדקוז נדולח לענץחיוחר נננד נינלחנו‪,‬‬
‫חנני לנלווז אונכם‪ .‬חנח אבותינו א ח ת שובם מארץ‬
‫בנל בנו חביח חוח לאלחים‪ ,‬א ך קטן חוא בגבחו‬
‫ששיס א מ ח <_ץ חביח חראשץ אשר בנח שלמח‪.‬‬
‫א מ נ ם אל ישת איש ת ט א ת על אנוחינו בדבר ח ו ה ‪.‬‬
‫כי לא נ ם חאשמח על אשר לא חנניחו את חנית‬
‫יותר גבוח‪ .‬כי כורש ודתוש בן אחשורוש שניחם‬
‫יחדו חרצו חמשפט על דבר מדוח חבית החדש‬
‫ויען אבותינו חיו ח ח ח ממשלחם וממשלח בניחם‬
‫ואחרי ק ח ח ח ממשלח חםוקדונים‪ ,‬על ק לא חיח‬
‫נינלחם אהרי זה להנניחו לנונח חראשון‪ .‬אמנם‬
‫אחרי נרצה אלחים חייחי עלינם לראש‪ ,‬ושלום היוז‬
‫במעוננו יםים רבים‪ ,‬גם קניתי חון ועושר רב ומסי'‬
‫מ מ ת נ ו ח ‪ ,‬ועל נל אלה הלא שלמים אחי חרומיים‬
‫חמושלים כםעט בכל םרחני ח נ ל ‪ ,‬חנני חיום ל ח ק‬
‫אח חמעויח‪ ,‬אשר נעשה אז לצוז־ך השעח לפי‬
‫מצבנו‪ ,‬ויען חיינו משועבדי' בימים מ ק ד ם ‪ .‬ועחח‬
‫חנני לחשיב חודה לאלהינו בלב ח מ י ם ‪ ,‬על חסדו‬
‫ואמתו אשר עשה עמדי‪ ,‬בתתו אח חממלכח חזאח‬
‫בידי‪ .‬בבנותי את בית מקדשו על מתכוהחו כפי‬
‫שאח ידי וכחי‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫למען קבץ הון ועושר‪ .‬אמנם חצוח לשנס מתנים‬
‫לעמוד על חקיח‪ .‬לא חהשוך שבטה נץ חחוטאי'‪.‬‬
‫ל א ת ט ח אוץ לרבת ערמח לחפר נונוח'‪ ,‬חמעשי'‬
‫עצםם יקומו לעדים‪ .‬יותר נשים לבנו אל חםעשים‬
‫מלנקשם נץ דברים בתוניס נ ס פ ר ‪ ,‬על נן חנני‬
‫מחפאר‪ ,‬באנו אל ה נ ת ל ה הזאח‪ ,‬יחורוח א ת חדרך‬
‫גם לעמים אהרים בענינים אץ מ ס פ ר ‪ ,‬ואך חטוב‬
‫והיקר נלמדם‪ .‬כי ם ה טוב ם ה ס ד וצדקה ? מ ה ננון‬
‫יוהר מדבוק בהקי התורה‪ ,‬ומה יקר יותר מ א ה נ ה‬
‫ואחוה בץ איש לרעהו‪ ,‬ושלא להפרד לחחלק‬
‫לגדודים גדד־ים ביום ר ע ה ‪ ,‬ושלא לקנא איש ברעהו‬
‫בימי‪*.‬ושד וחצלחח‪ ,‬לשחוק אל ח ם ו ח ביום קרב‪.‬‬
‫ונימי שלום להשכל לחחנונן ננל מ ל א נ ח ‪ .‬לחרוש‬
‫דחי במלוך חורתס שמונח עשוה ש נ ח ‪ ,‬ואחרי‬
‫נל חםעשים אשר כבר זכרנו‪ ,‬רחש לבו דבר טוב‬
‫ונכבד‪ .‬לבנוח ביוז ל ח ׳ ‪ .‬ולעשותו רחב ידים וננוה‬
‫בשמים עד להפליא‪ .‬כי אמר בלבבו כי בואח יעשח‬
‫חיל מכל מפעליו אשר פעל בימי הייי‪ .‬בהכעו אח‬
‫חביח חזה עד חומו בשלימוח יחרה‪ .‬וכן חיח‬
‫ב א ם ח ‪ ,‬וראוי הוא בעבור יה להיוח לשם ולחחלח‬
‫עד ת ר אחרץ‪ .‬אמנם אחרי ידע מאד א ת לבב ת ב‬
‫נ ד עמו כי לא יאוחו לחמוך אח ידיו בדבר חנכבד‬
‫ה ו ה ‪ .‬אמר לדנו‪ -‬על לנם ראשונח ד נ ת ם נעימים‪.‬‬
‫ואחרי כן לחחל אח המלאכה בעצמו‪ .‬וידבר אליה'‬
‫כדברים האלח ו שמעוני אתם בני ארצי ו הנה‬
‫אחשוב בלבי הפעם על המעשים אשר עשיחי סיום‬
‫שבתי על כסא המלוכה‪ ,‬אף כי לרעתי נעשו נל אלח‬
‫א ך למעווכם ומשנבכם יותר מלנשאות את כבודי‪.‬‬
‫!‪.‬י נ ם בצוק העתים לא הנהוזי ידי כל ה ע ם מהמציא‬
‫חחבלוחמועילו לצרכיכם‪ ,‬גם לא בניתי הארםונו׳‬
‫לסעד כי א ם לשםרכם מכל ר ע ‪ .‬ואאםץ כי בעורח‬
‫שו‪-‬י חן חתמותי ק ק ישראל למעלת חחצלדוח אשר‬
‫לא חיו כח מאו ומקדם‪ .‬והיכלי סנולח אשר‬
‫בארצכם‪ ,‬ועריכם אשר חיו לנו לנחלח זח ימים לא‬
‫כביתם‪ ,‬הבנויות לחלסיוח בכל חור ו ח ד ר ‪ ,‬חלא חיו‬
‫לחפאר' אומתכ'‪ .‬ולמותר יחיה אם אספר אח כלם‬
 ‫‪37‬‬ ‫בנין ד ורדום‬
‫‪,‬‬
‫אי נץ משכיל‪ .‬נם בקצה ההד םלםטד! בנה ק !־‪,‬‬
‫מוקפת בקעה עמוקה‪ .‬ובעבר האחת לפאת תימנה‬
‫עםוח נל אבנים גדול ויחבר אותם בעופרת להיות‬
‫ונם האבנים החיכונים נשלבו יחדו עד כי‬ ‫אחד‬
‫גבה הנל הוח עד לםרבח‪ .‬ורבוע חבנין וקומחו גם‬
‫ה מ ה נדלי עד מ א ד ‪ ,‬עד כי פני האבנים הגדולים‬
‫וחעצוםים נראו מבחוץ‪ ,‬וגם נאחזו האבני' האלה‬
‫בבריחי ברול מביח לבל חזח מחברחם עד עולם‪,‬‬
‫אחדי כלוח מלאכח חיסור באופן חאמור‪ ,‬וחובר עם‬
‫דאפו חחד בחונרח‪ ,‬עשח אוחם למיפווד א ח ד ‪.‬‬
‫וימלא גם א ח כל בדקי ח ח ו ם ח ‪ ,‬ויעש כלח ימרה‬
‫ונכונה‪ .‬ההר הודז הוקף בחומו• ארבע פיסאות‬
‫סביב‪ ,‬אורך כל פאח פרלזח א ח ת ‪ .‬אמנם בתוך‬
‫ה ח ו מ ח חואח בראפוח ממעל לח בנח עוד קיר אמי'‬
‫אחרח וחיכל כפול לפאח קדמה כאורך הקיר‪,‬‬
‫ובתיכונה נבנה הבית הקדוש‪ .‬פני החיכל חוח חיו‬
‫מול שערי המקדש ונהדר מלפנים על ידי המלכי'‪.‬‬
‫וסביב כל חמקדש שמו במערכח אח חמלקגזז והשלל‬
‫אשר לקזזו מ א ת חנוים‪ .‬כל אלח חקדשו לבנין‬
‫הוח־וס מלבר אשר לקח חוא בבות מאת הערביים‬
‫בידו ה ח ו ק ה ‪.‬‬
‫ולפאח צפונה מ; הביחחיה ביח מצוד‪ ,‬וכוחליו‬
‫רבועים וחוקים מאד מאד ‪ .‬המצור הוה נבנח על‬
‫פי מלכי החשמונאים אשר היו כהנים לפני הורדוס‬
‫נ ם ה מ ה ‪ .‬אשר בשם מנדל קראוהו‪ .‬ובחוך המצור‬
‫חוה היו ממוני׳ בנדי השרד אשר ילבש הכהן הגדול‬
‫בחקריבו קרבן לח׳ ‪ .‬בנדי שרר חאלח הניח חוררוס‬
‫במקום ה ו ח ‪ ,‬ואחרי מוחו היו בידי חרומיים‪ ,‬עד‬
‫בוא חיבידיוס קיסר אשר בימי מלכוחו בבוא ביטיליוס‬
‫שד ארם ליתשלים וכאשר תחמון יצאו לקוחתו‬
‫לכבדהו‪ ,‬נדב לבו לעשוח א ח ם חםך על טוב לבבם‬
‫אשר הראוהו‪ .‬ועל כן כאשר שאלו ממנו לתת אח‬
‫בנדי הכהונה בידם‪ ,‬או כתב על אודותם לתיביריוס‬
‫קיסר‪ ,‬והוא מלא את בקשתו‪ .‬וכה נשארו אלה‬
‫בנדי השוד בידי העברים עד מ ו ת מלך אגריפוס‪.‬‬
‫או קאםיוס לאננינוס שר ארם בימיי ה ה ם ‪ ,‬וקושסיוס‬
‫פאדוס פקיד ארץ יהודה‪ ,‬צוו את היהודים להביא‬
‫את הכנדים לתוך מנדל אנטוניו‪ .‬באמרם כי מן‬
‫הנכון להטמינם בידם כאשר היו מ ק ד ם ‪ .‬א מ נ ם‬
‫חיחודים שלחו צירים אל קלדיוס קיסר לפצור בו‬
‫לחניחם במקום׳‪ ,‬ובבואם ש מ ח ח נ ח מלך אנריפוס‬
‫הצעיד היושב אז ברומי שזזך פני הקיסי גם הוא‬
‫ויעש כדבריהם‪ ,‬הצו לביטיליוס שי• ארם לחניהם‬
‫בידם כלבבי‪ ,‬לפני היום ההוא היו טמונים ונצידיים‬
‫נחהים בטבעו! חכזץ חנדול ובטבעח אוצרוח בית‬
‫המקדש‪ .‬אלה האוצרוח שולחו חמיד לפני החניס‬
‫כזאחהיהדבו ‪;,‬ורדום אל בני עמו‪ .‬ורבים מ ה ם‬
‫נבהלו מאד לכל הדברים האלה‪ .‬יען בסתע פחאום‬
‫באו לחוך אוניהם‪ .‬ויען לא נחנו בם אמון עיי כן‬
‫לא עלץ לבם בקרבם כי אם רוח עוצב בם‪ .‬כי יראו‬
‫לנפשם פן יחרוס אח הביח העומד מבלי יכולת‬
‫להשיבו על כנו במלואו כמחשבח לבו‪ .‬ובעיניח' חיח‬
‫חפחר חוח גדול מנשיא‪ .‬כי לדעח׳ חיחה המלאכה‬
‫הואוז דבח מאד בלי מצרים‪ .‬ויה• בנטוח לב ה ע ם‬
‫כח וכה‪ ,‬וידבר אליהם המלך לאמר‪ :‬כי הוא לא‬
‫יהרוס אח הביח הישן טרם יהיח נכון בידו כל דבר‬
‫וחפץ לחחע בנינו על חלו‪ .‬וכאשר הבטיח א ו ח ם‬
‫זאוז מראש כן מלא אח ח ב ט ח ח ו ‪ .‬ויאסוף אלף‬
‫ענלות לשאח בתוכם אבנים לבנץ‪ ,‬ויבחר עשדח‬
‫אלפים א ש חכמי לב עושי בםלאכח‪ ,‬ויקן אלף בנדי‬
‫שרד לאלף בחנים לשרת נקדש‪ ,‬ומחם נחן ללמוד‬
‫מלאכח חרשח אבן וחרשח עץ‪ ,‬ואחרי הכינו כל‬
‫דבר לצרכו ראשונה אז החלה המלאכה ‪.‬‬
‫או הרס הוררוס את אבני היסוד ה ש ן ויסיע‬
‫אבנים אהרים ת ה ת י ה ם ‪ .‬ועליהם בנה את הבית‬
‫הקדוש‪ .‬ארכו מ א ה א מ ה וקומתו עם עשרים א מ ה‬
‫יותר אלה חעשרים אמח אתרי רפו אשיותיהם‬
‫נהרסו‪ ,‬ואלה המוז אשר חתאמצנו לכונן עוד פעם‬
‫בימי נירון‪ .‬והנה האבנים אשר מ ה ם נבנה הביח‬
‫חיו לבנים וקשים‪ .‬אורך כל א ח ח מהן חמשה‬
‫ועשרים א מ ח קומחה שמונה באמוז ורחבה כמו‬
‫שתים עשרח א מ ח ‪ .‬וכל מבנח חביח נ ם מבנח‬
‫אפדן המלך נפחתו בקומחס מעבריחם‪ ,‬אמנם‬
‫באמצעם ננבחו מאד עד כי נשקפו לכל חשוכנים‬
‫בארץ הרבה פרסאוח למרחוק‪ .‬ובפרט לאלח‬
‫חשוכנים מ מ ו ) ם ‪ ,‬ולאלח ההולכים וקרבים נ כ ח ם ‪.‬‬
‫דלחוח חיו לביח וספים עליהם כקוםח חביח‪ .‬כלם‬
‫חיי חדירים בקליעות ו ק מ ח ופרחי ארגכץ ועמודים‬
‫מרוקמיס ‪ .‬ועל ראשיתם מ ח ח ח מעשר‪ .‬חכותרוח‬
‫רקמת כרם ו ה ב ‪ ,‬ותיםוריחם חיו חלויים מגובח‬
‫גרויי‪ .‬נדלם ומלאכת׳ היו מעשת פלא לעין כל א ד ם ‪,‬‬
‫בהביסם אל עצמם ואל המלאכה הרבה וכל הנכלל‬
‫נ ה ם ‪ .‬א ח נל חביח הקיף נהינלים נוזלים ועצומים‬
‫נעו־נם ליפוח אח ח נ י ח ‪ ,‬והוציא עליהם נ ס ף לרונ‬
‫מכל אשר חיו לפניו‪ ,‬עד כי לא נמצא א ש לפניו‬
‫אשר פאר אח חביח כ מ ו ה ו ‪ .‬קיר גדולח נעשוז נץ‬
‫שני החיכלים‪ ,‬וחקיר חואת עצמו! חיתח גדולח‬
‫מ א ד ‪ ,‬וכמלאכתה לא נשמע מלפנים ‪ .‬חיזר היה‬
‫צור חוק עולה בנכעוז‪ ,‬ושפתו יורדת במדרנה‬
‫לקראת חעיד קדמח עד כי חיח למישור‪ ,‬חוא חחר‬
‫אשר על פי ח' חקיפי שלכמז מלכנו חראשון בחומו!‪.‬‬
‫וראש ח ח ו מ ה ממעל לה סביב סביב היח מעשה‬
 ‫בנץ הורדוס‬
‫םקלעח שקעו' ושפוורי ציצים‪ .‬ו א ש הגג גבה הרבה‬
‫מאטיד היה בירבחים‪ .‬וקיר פני הבית מסוארה‬
‫בקדקדה עמ קורות רובצות על העםולים השקועים‬
‫בתוךחקיר‪ .‬ופני חקיר עשוי מאבני' חלקי׳ לטוטיי׳‪.‬‬
‫והנדל יפעחה מאז־ עד כי כל השומע לח לא חאמין‬
‫בייננו‪ .‬וכל תאיה השחומםו בכל פ ע ם ‪ .‬ק חיח‬
‫חחצר חחיצון‪ .‬ובפנים חחצר חוח לא רחק ממנו‬
‫החצר תשני‪ ,‬אשר יעלו אליו נ מ ע ט מעלות‪ .‬סביב‬
‫החצר חפנימי חוח קיר אנניפ ועליה כתונ לאמר ני‬
‫נל ור לא יקרנ אל חוכי פן מ ו ח ע מ ת ‪ .‬נ ה צ ר הפנימי‬
‫חוח שלשח שערים נקיר חדרוםי ושלשח שערים‬
‫בקיר חצפוני‪ ,‬נלם ננדלים וח מוח מרחק ש ו ח ‪.‬‬
‫אמנם לפאח קדמה מורחה שער גדול‪ .‬בו ינואו‬
‫הנהנים ונשיהם‪ .‬אך לא נחן רח לנשים לענור‬
‫ה ג ב ל בפנים החצר ח ו ח ‪ ,‬ועוד חלאח מ ו ח היח‬
‫חצו־ שלישי ובו לא יבוא איש נ• א ם הכהן ה נ ת ל ‪.‬‬
‫שם היח חמקדש‪ ,‬לפניו חיח מזבח אשד עליו‬
‫נקריב קרבנוחינו ועלוחנו לאלחים י חמלך ח י ת ו ם‬
‫לא בא אל כל השלשה הצרות‪ ,‬מ לא היה כ ה ן ‪.‬‬
‫אמנם חנץ על חדבית' ויתר חצרוח חבית‪ .‬כל אלח‬
‫בנה ה ו ת ו ם בשמונה שנים‪.‬‬
‫אמנם הבית לבדו נבנה בידי הכהני' בשנה אתת‬
‫וששח חדשים‪ .‬ובכלות חבנין כל חעם שמחו מאד‬
‫ויחנו חודה אל האלהים ראשונח‪ ,‬ואחרונח אל‬
‫חמלך על רוב שקידחו‪ .‬כלם חיו שמחים וטובי לנ‬
‫ו ה ו נ נ י ׳ ע ל מ נ נ ה ה נ י ת ה ה ד ש ‪ .‬ויונה המלך ובהים‬
‫לאלהים נקר שלש מאות‪ ,‬ו ק עשו נל ה ע ם נל איש‬
‫נאשר תשינ ידו‪ .‬לא יספרו הונהי׳ ל א ימנו מ ת נ ‪.‬‬
‫ני אץ ניכלתנו להגיד את כ ל ם ‪ ,‬יען היום אשר נ ו‬
‫בלו א ת מלאנת הנית היה גם יום ש נ ת המלך על‬
‫נ מ * מלנותו‪ .‬ובו יהוגו העם הג מדי שנה בשנה‪.‬‬
‫ואחרי היח ח ח ג פי שנים ע״כ גדלה נ ו חשמחדז‬
‫שנעחים‪.‬‬
‫נ ם בנה המלך נתיב נסתר ההולך מהיכל המלך‬
‫להצר הקדש הפנימי דרך שער ה מ ו ר ח ‪ .‬וע^ ראשו‬
‫מגדל צ ו פ ה ‪ ,‬למען יוכל ללכת ר ו ך מערח אל‬
‫המקדש‪ ,‬להיות למבטח למעיו בכל עוז ימצאו‬
‫ק ש ת ם נ ע ם למרוד נמלכיה'‪ .‬גם יסופר כי נל ימי‬
‫מבנה הביות לא ירד גשם ומטר ביום‪ ,‬ותן בלילה היו‬
‫יורה ומלקש על ק לא הדלה הגלאכה‪ .‬נואת ספרו‬
‫לנו אנותינו‪ ,‬ובל המאמץ מרוע אלהיפ יודע נ ט ח‬
‫כי לא חקצד ידו םעשוח ה ד מ הזח ‪.‬‬
‫צלעותיו‪ .‬ח מ י ם נעשו נ ח ו ש ת עץ עז־ להפליא‬
‫\חשל‪ 0‬מלאכת זזביח הקדוש‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫והמועדי' אל טור צבא הרומי אפוד על ש ו מ ת הבית‪.‬‬
‫והוא הקר אהרי תותמת׳ וקבל א ת הבגדים‪ .‬ובכלות‬
‫החג הוטובו כלם למקומם‪ ,‬אחרי נתקרה ה ת ו ת מ ת‬
‫שניות על פי חשד צבא חרומי לחכיר א ם ח ו ח מ ח‬
‫טבעחו היא‪ ,‬ואו חונחו ש מ ח ‪ .‬וחנח כל התלאות‬
‫אשד מצאוגו באחריה הימים בגללם הלא תעידנה‬
‫על נכון ני א מ ת דברתי‪ .‬והמצור חוח אשר חחחוק‬
‫ע״י ח ו ת ו ם ניחר שאח מאשר היה מקדם להיוח‬
‫למשגנ ולמהםה לשומרי הנית הקדוש‪ ,‬קרא מנדל‬
‫אנטוניו‪ ,‬על שם אוהני אנטוניו מושל ח ת מ י ‪.‬‬
‫לפאת ימח מחצרות הנית ארנעה שערים‪ .‬מן‬
‫השער הראשון דק־ להינל חמלך‪ .‬מ ש ם אורח‬
‫ישר מעל ח ע ם ק ‪ .‬בשני שערים יבואו אל מנרשי‬
‫חעיר‪ .‬ובשער חאחרון יבואו אל העיר • ב מ ו ת‬
‫במדרגות רבות דרך העמק ומשם יעפילו לעלות שוב‬
‫דדך חנבעח‪ .‬כי תבנית העיר תיתה כמעגל מ ל‬
‫חביות ומוקפות עמקים נתלים לכל פאח הימנה‪ .‬ופני‬
‫הבית בכותל הרביעי לפנות ננבה ב ' ש ע ת י באמצעה‬
‫גם היכל ח מ ל ך ‪ .‬ושלשח ארוזות הלכים לארכם מן‬
‫עמק קדם אל עמק ים‪ .‬ושם טפו חמו ל א יגיעז‬
‫למקו' א ה ר ‪ .‬ונכק היא להזכיר את ההיכל הוה מ כ ל‬
‫חיכל אחו־ ח ה ת השמש‪ .‬כי א ה ת היה העמק אשר‬
‫עלע עמוק עמוק מ א ד ‪ ,‬עד כי קרקע חארץ נסותרח‬
‫מעץחאדם בחביסו לתוך חלל חעמק מ מ ע ל ‪ ,‬חנח‬
‫ההיכל נקומתו חעצומח בנוי לחלפיוח על ראש‬
‫העמק‪ ,‬ואם ישקיף איש ממרומי קרתו‪ ,‬או אל‬
‫גונה שתי הקומות‪ ,‬ישנה אות ט ע מ ו ‪ ,‬ומראה עיניי‬
‫לא תוכל השיג את העמק הנורא ה ז ה ‪ .‬ארנעה‬
‫ט ו ת עמודים לדניר הוה אלה קנל אלה‪ .‬והטור‬
‫הרביעי שקוע בתוך הקיר הננוית נ מ ו ק מאננים •‬
‫ו ק היח עוני כל אחד העםודי' עד ני שלשת אנשים‬
‫נפרוש ותעיהם לארנם ובאחוו ידיחם יחדו יםובו‬
‫עמוד אחד ס ב י נ ‪ .‬וגנה' חיח מ א ח וששי' ש נ י ם ‪,‬‬
‫גלות הכותרות אשר על ראש העמודים נעשו כעין‬
‫חושות בני חקותנותים‪ ,‬ויהיו לנס לפלא נעיני‬
‫חו־ואים על גודל כל היקום אשר ב ה ם ‪ .‬בין ארבע‬
‫ט י ת העמודים האלה היו שלש נתינות להתהלך‬
‫בהם בלב הוזינל השנים מ ה ם היו וזז קנל ו ח ‪,‬‬
‫ותנניח אחד ל ח ם ‪ .‬רוחנ נל אחד שלשי' רנל וארכו‬
‫פרסה וקומתו המשים רנל‪ .‬א מ נ ם הלק התימני‬
‫גץ ההיכל גדול מ ח נ ו עם חחצי על ת ה נ הנותימ'‪,‬‬
‫וקומתו חיחה נפלים ‪ ,‬ני גנה מאד על גונה‬
 ‫•־‬ ‫•‬ ‫—‬

‫אגרת רב שרירא גאון‪:‬‬

‫בני בחירא עליהם לנשיא אמר להם מ‪,‬י גרם לכם‬
‫שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתח‬
‫׳‬
‫״•־‬ ‫ואשד שאלחם כיצד נכחבח חמשנח אם אנשי‬
‫כנםח חנדולח תתחילי לכחבח ימקצחח כחבו כל‬
‫בכם שלא ש מ ש ת ם נדולי הדור שמעיה ואבסליון‬ ‫חכמי ת ר ודור עד שבא רבי וחשלימח‪ ,‬ח נ ח‬
‫)םםהים ם ו ( ‪ .‬כן היה ה ד ב ר ‪ ,‬הראשונים לא‬ ‫רובה ם ח מ א חיא ‪ .‬וסחם מחניחין רבי מאיר‪.‬‬
‫נודעי שמיחס כי אם שמוח הנשיאים ואביה ב״ד‬ ‫ורוב חכמי חחלמור אשד שמוחם בח מפורשים‬
‫בלבד‪ .‬מפני כי כל מחלוקח לא חיח ביניחם אלא‬ ‫ה ם ר' מאיר ודי יחווה ור׳ יוסי ור' שמעון ובלם‬
‫כל טעמי חחורח וחמשנח חיו ידועים לחם ידיעח‬ ‫חלמית ר׳ עקיבא ה ם ‪ ,‬והכללים שלמדונו ת ״ ל‬
‫ברורח‪ ,‬וחחלמירי' א( נם כן חיו ידועי' לחם ידיעח‬ ‫בחלמור‪ :‬חלכח כרי עקיבא מחבירו וכרי יוסי‬
‫ברווה וחוייוח ודקדוקי' במשנחן על כל דבר ורבר •‬ ‫מחבירו וכרי מ ח ב י ת )עירובין מ ״ ו ( ‪ ,‬וכלם חיו‬
‫כמו שאמרו בבבא בחרא ]קלר״א[ שמוני' חלמירי'‬ ‫בסוף ביח שני‪.‬‬
‫חיו לחלל חוקן שלשי' מ ח ם ראויין שחשחיז עליהם‬ ‫ומדוע הניהו ההכמים הראשונים אח חרוב‬
‫שכינה כמשה רבינו ושלשים מ ח ם ראויין שתעמוד‬ ‫לאחרונים‪ ,‬וכש״כ א ם לא נכחב כלום מן המשנה‬
‫להם השמש מ ה ו ש ע ועשת' ביוונים‪ .‬נדול שבכלי‬ ‫עד סוף ימיו של רבי‪.‬‬
‫יונחןבן עוויאל‪ ,‬קטן שבכלם רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫ועוד אם סדור חמסכחוח מסודר בחונן מדוע‬
‫אמרו עליו על רבן יוחנן בן זנאי שלא חניח מקרא‬
‫עשום כ נ ח ‪ ,‬מדיע חקדיםו כפורים לשקלים ומוכח‬
‫מ ש נ ח ‪ ,‬תלמוד חלכוח ו ח נ ת ח ‪ ,‬דקדוקי חורח‬
‫ליו״ט ושחיחן לראש חשנח וכן עם יחד חמסכחוח‬
‫ודקדוקי ם ו פ ת ם ‪ ,‬קלין ו ח מ ו ת ן נורוח ש ו ו ח ‪,‬‬
‫שלא נסררו וו אצל וו לפי חענין‪.‬‬
‫חקופוח ו נ י מ ט ת א ו ח ‪ ,‬משלוח כובםין ומשלוח‬
‫ועור חחוםפחא ששמענו כי ר' חייא כחבח‬
‫שועלים‪ ,‬שיחת דקלים שיחח שרים ש ח ח מלאכי‬
‫א ם לאחר ח ח י מ ח ח מ ש נ ח נכתבח או בומן אחד‬
‫חשרח רבר נ ת ל ודבר ק ט ן ‪ ,‬דבר נ ת ל מעשח‬
‫ע מ ח ‪ .‬ימח ראח ר' חייא לכתבה‪ .‬א ם ל ח ו ם פ ח‬
‫מרכבח ורבר קטן חויוח דאביי ורבא‪ .‬להודיעך‬
‫ר ב ת ם לפרש את עניני ח מ ש נ ח ‪ ,‬א׳יכ למח חניחן‬
‫ראפילו הויי דאביי ורבא לא מרעתם ה י ו ‪ ,‬י י‬
‫ר' ולא כחבן הלא כלם נוכרי בשם חכמי ח מ ש נ ח ‪.‬‬
‫ברודים יהיו כלם להראשונים‪ ,‬ובעוד בית המקדש‬
‫קיים כבר ל מ ת וזהכמים כל אחד ואהד לתלמידיו‬ ‫וכן ח ב ת ח ו ח כיצד נכחבו‪ /‬וכןחחלמוד כיצד‬
‫את טעמי חחורה ו ה מ ש נ ה והתלמוד בדבתם‬ ‫נכתב‪.‬‬
‫שחיו מחוברים בימים ח ח ם ‪ .‬וחורו אח חלמידיה׳‬ ‫וכן ד מ ן סבוראי כיצר נסדרו אחרי רנינא ומי‬
‫כפי שחבינו בלבם‪ .‬ואו נחרבה ח ח כ מ ח ולא‬ ‫מ ל ך אחי־יחם‪ ,‬וכטח שנים מלכו מאוחו חומן‬
‫הצטרכו לטרחוח א ח ר ו ח ‪ .‬ומחלוקח חםמיכח‬ ‫עד היום ומד• ?‬
‫ל נ ת ז חיחה ביניחם‪ .‬ו נ ם משבאו שמאי וחלל‬ ‫תשובה ‪ .‬הנה ראינו כי ששה סדרי משנה‬
‫לא נפלנו כי א ם בשלשח דברים‪ .‬כמו שאמרו‬ ‫ודאי רבינו הקדוש ס ד ר ם ‪ .‬כאשר למדו א ו ח ם‬
‫בשבח ]יד״ב[ א״ר הונא בשלשח מקומוח נחלקו‬ ‫הלנח אחר הלבה‪ ,‬ועליהם אץ להוסיף ו מ ה ם‬
‫שמאי וחלל ואחד שחרב כיח חמקדש וחלכו לביתר‬ ‫אץ לגרוע‪ .‬ונן אמרו ננמרא רינמוח )םר״א(‬
‫א( בו״ק כהוכ וחלמוד‪ .‬אי נמי וכוי‪ .‬ובח״ט כמוע‬ ‫מחניתץ אימת אתקין בימי רבי‪ .‬ואשר אמדחם‬
‫חלמורח נמי‪ ,‬וברור הוא כי היה כחוצ ראעימז‬ ‫מדוע הניחו הראשונים אח הרוב לאחרונים לא‬
‫וחלמידאי נ מ י ‪ ,‬כדסוכח נ‪ 0‬סדברי חנםרא להלן‬ ‫כן ה ו א ‪ .‬כי לא חניחו הראשוני'חרונ לאחרונים‪,‬‬
‫שטווים תלטידים חיי להלל הוקן וכוי ולפ״ו תדנפחי‬ ‫רק למדו כלם א ת הרבדים אשר הגו נ ם הראשונים‬
‫יהתלפידי' נ״כ‪,‬‬ ‫ודק ט ע מ י ה ם ש נ ו ‪ ,‬ה ת חלל הוקן כשמינוהו‬
 ‫אגרת‬ ‫‪40‬‬
‫וגס חרבה ביתר ונתפזרו ההבטי׳ אז לנל צד ועבר‪ ,‬עודנו נער < ואחרי ר' עקיבא ס מ ך את השאר ר׳‬
‫יחודח בן בבא‪ ,‬והוא ס מ ך גם ר׳ מאיר עוד פ ע ם ‪,‬‬ ‫ובעבור אלח חמחומור‪ .‬ונורות וחלאוח שהיו בומן‬
‫במו סואמרו )בסנחדרין יג( א״ר יחודח אמר רב‬ ‫ה ה ו א ‪ ,‬לא שמשו חחלכדדים נל צ ר נ ן ‪ ,‬וחרב‬
‫ברם וכור אותו האיש לפוב רבי יהודח ב; בבא‬ ‫חמחלוקת נישראל‪ .‬מ ש מ ת רנן יוחנן נןוכאי ועוד‬
‫שמו שאלמלא הוא בטלו דיני ק נ ס ו ת בישראל‬ ‫רנן גמליאל חי ורני דוםא נן חרכינס וגם אחרים‬
‫שפעם א ח ח גורח מלכוח הרשעה על ישראל שכל‬ ‫מאלח חראשינים חיתח חמחלוקח נין ניח שמאי‬
‫ה ס ו מ ך יהרג ובל ה נ ס מ ך יהרג ועיר שםומבין‬ ‫וכיח חלל‪ .‬ואע״ג דאדחו ניח שמאי וחחלנח‬
‫יו יעקר‪ ,‬מ ה עשה ר׳ יהודה בן בנא הלך וישנ‬ ‫נקנעח נ פ ח חלל‪ ,‬חיחה מחלוקה אחרח בדורו‬
‫לו נין שני הרים גדולים ובץ שחי עירוח נדולוח‬ ‫של רנן נםליאל נדברים א ח ר י ם ‪ .‬נין ריי אליעור‬
‫)נין שתי תחומי שנה( נין אושא לשפרעם ושם‬ ‫אשר חחרימו ובין׳ דבי יהושע כי חלם־די רנן‬
‫ס מ ך ח מ ש ח וקנים ר׳ מאיר ור׳ יחודח יו* יוסי‬ ‫יוחנן בן וכאי חיו‪ .‬בדור חחוא חיו כמו בן רבו‬
‫ורבי שמעון ורבי אלעור נן ש מ ו ע ‪ .‬ורנ אויא‬ ‫יוסי הגלילי ור׳ אלעור בן עוריח ור׳ יוחנן בן נורי‬
‫מוסיף אף רבי נחם־ח‪ .‬וחקשו שם וחאםר רבח‬ ‫ודי יוחנן בן ברוקא ור׳ חנ־נא בן חרדיון ור׳ אלעור‬
‫בר בר ח נ ח א מ י ר׳ יוחנן בל חאומר רבי מאיר‬ ‫בן חרדיון ור׳ אלעור ח ס מ א ואבא חלפחא ור׳ יוסי‬
‫לא ס מ נ ו ר׳ עקיבא אינו אלא טועח ומסקינן שם‬ ‫בן ק ס מ א ‪ ,‬ולפניחם שמעון בן עואי ושמעון בן‬
‫ממניה ר' עקיבא ולא קבלוהו דיניק ה ו ה והדר‬ ‫זומא וחכמים אחרים רבים שחיו ב ו ו ו ה ה ו א‬
‫ס מ נ י ה ר׳ יהודה ב; בבא וקבלוהו‪ .‬ובדור ההוא‬ ‫ושניים ל ה ם ‪ ,‬כ׳ היו תלמידים ואחר בך נהיו‬
‫א( שהיה בו רנן שמעון נן גמליאל נשיא עלה רנ‬ ‫להם חברים בימיהם‪ .‬כמו רבן עקיבא ורבי אליעזר‬
‫נחן הבבלי מבבל והיה א״בד בדמפרש בגמרא‬ ‫המודעי ור׳ יהודה בן בבא ור׳ ישמעאל‪ .‬ובעח‬
‫דחוריוח אמר ליח רב; שפעו; ב; גמליאל לרבי‬ ‫ההיא עוד היה רני ׳הייה בנציבין‪ ,‬ואף על פי‬
‫נח; נהי דאחני לך קמרא דאבוך לשויך אב בית‬ ‫שהיח שם גם מ מ ן ר‪,‬ביח עוד נשאר שם גם אהר‬
‫דין למהוי נשיא מי אהני לך )יג״ב(‪ .‬ורבי מאיר‬ ‫חחי־בן‪ .‬וומן השוב היה או שהוא אהר שקיפח;‬
‫היה הכם הדור כדמפרש ש ם ‪ :‬כי הוו עיילי‬ ‫מחורבן חביח‪ ,‬ובאוחו ומן ישבו לאחוז הלכותיהם‬
‫רני נחן ורני מאיר קיימי נלא מחיבחא םקםייהו‪.‬‬ ‫ש כ מ ע פ נאבדו בהמון הנורוח ו ה צ מ ח ומחלוקת‬
‫נימים ח ח ם חיו ח נ מ י ם גדולים אחרים חוגים‬ ‫בית שמאי וביח חלל‪ .‬בעח ההיא היו חנמים‬
‫בתורה המיר‪ ,‬נ מ ו רני ישמעאל ננו של רני‬ ‫דנים‪ ,‬מ ה ם אשר חיו לחם נ ס א ו ח מ י ח המדרש‬
‫יוהנן נן ברוקא‪ ,‬ורני יהושע‪ .‬בן קריזה‪ ,‬ודני‬ ‫וישנו עליהם‪ ,‬ו מ ה ם רננים אחרים אשר ישנו‬
‫אלעור נן יהודא‪ ,‬ורני שמעון נן י ה ו ו ה ‪ ,‬ו ר פ‬ ‫לפניחם ‪ .‬כ• ניום חחנשא רני אלעזר נ; עוריה‬
‫אלעור בר שמעון‪ ,.‬ורבי‪,‬יעקב איש נפר היטיא‪,‬‬ ‫אמרו נ נ ר נ ו ח ההוא יומא איחוספו נ מ ה ספסלי ני‬
‫ר׳ פרידה ור׳ פרת ק מ א ה ‪ ,‬ור׳ וכריה בן ה ק צ ב ‪,‬‬ ‫מדרשא ואמר רני יוחנן פליגי נ ח אנא יוסי נ ן‬
‫ור׳&תיא בן ה ר ש ‪ ,‬ואלעור בן ירמיה‪ ,‬והנן בן‬ ‫דוםחאי ורננן חד אמר ארנע מאוח ספסלי ו ח י‬
‫פ נ ה ס ‪ ,‬ואנא הנן ופלימו וסומבום‪ ,‬ור׳ שמעון‬ ‫אמר שנע מאות ) כ ח ״ א ( ‪ .‬ועחח א ם כך היחד‪.‬‬
‫נ ן אלעור‪ ,‬ודי הנינא נ; גמליאל‪ ,‬ור׳ יהודה נ ן‬ ‫ההוספה מ ה היה מ ס פ ר העיקרי‪ :‬ור׳ עקינא מ ס ר‬
‫גמלא‪ ,‬ור׳ אלעור נן ת ד א י ‪ ,‬ור׳ פ נ ח ס בן יאיר‪,‬‬ ‫א ח נפשו למות אחרי מ ו ת ר' יוס• נן ק ס מ א ‪.‬‬
‫ורבי עקיבא נן דוסא‪ ,‬יאיםי נן יחודח‪ ,‬ורני‬ ‫ונחרג רני חנינא נן תרדיון ו נ ת פ ע פ ה ה ת נ פ ה‬
‫חנניא בן חכינאי‪ ,‬וי׳ יפיבב חםופר‪ ,‬ור׳ אלעור‬ ‫אחריהם‪ .‬והעמיר רני עקינא חלמידים ה ר ב ה ‪.‬‬
‫הקפר‪ ,‬ור׳ ראונ; האצטרונלי ועוד חכמי׳ בלעדם‪,‬‬ ‫וחיחה גזרח על חחלםידים של רני עקינא‪ ,‬או‬
‫וכל ימיו של רשנ״נ נדל רנינו הקדוש נ נ ו לחלמוד‬ ‫חיתוגחסמיכח בישראל על החלמידים שניים של‬
‫ת ו ר ה ‪ ,‬דקאמרינן נמציעא כד הוו יתני רשב״ג‬ ‫רבי עקיבא‪ ,‬דאמרו שנים עשר אלף חלמיךים‬
‫ור׳ יהושע נ; קרהה אםפםלי הוו יתני קםייהו‬ ‫חיו לו לד׳ עקיבא מ ג ב ח ועד אנטיפרס‪ .‬וכלם‬
‫רבי ור׳ אלעור נרי שמעון אארעא והוו מקשי‬ ‫מ ת ו מ פ ס ח וער עצרח וחיח חעילס ש מ ם וחולך‬
‫ומפרקי אמרי מימיהם אנו שותים ו ה ם יושבים‬ ‫ער שבאו אצל רמתינו שבדרום לשונאה להם ר׳‬
‫על נבי קרקע עברי להו ספסלי ואםקינהו)פד״ב( •‬ ‫מאיר ור׳ יוסי ור׳ יהורה ור׳ שמעון ור אלעור‬
‫ושמש רבי אותם החכמים דאמר רבי נשהייני‬ ‫נ ן ש מ ו ע ‪ ,‬והם העמידוה באותה שעה כדאיתא‬
‫א( כד״ק כתוב ובהדין דהויז רשב״ג‪ ,‬ו‪1‬ג"ל ומזיין דוי‬ ‫בינמות ]םנ״נ[ ‪ .‬ורני מאיר הוה נמיר והריף‬
‫דחוה וכוי ‪ ,‬וק בח״ס וש״ג‪.‬‬ ‫ומחדר פ פ ׳ מבלהו;‪ ,‬וסמכי ר' עקיבא א ף הי או‬
 ‫‪41‬‬ ‫רב שרירא‬
‫אוחח נ ס ת ם אף ני נודע לו כ׳ ליחיד ה ו א ‪ .‬וו!מרו‬
‫חיינ אדם לומר בלשון ד נ ו ‪ ,‬ויש שפונו מאי‬
‫רםסחברא ליח חרא כי האי חנא וחרא ני חי*י‬
‫ח נ א ‪ .‬ועל כן מפרשין ס( בנמרא על כמח משניוח‬
‫חא מני ר' פלוני ח ו א ‪ ,‬ו א מ ת מאן חנא לחא‬
‫דחנו רננן וכוי כמאן כי חאי חנא‪ .‬ובכמח מקומו'‬
‫אמרו מי ששנח זו לא שנח ז ו ‪ ,‬וחיו מדקדקים‬
‫נ מ ש נ ה נ נ ל מלח ומלח ש נ ח ‪ .‬וחסבימי ני ת ש א‬
‫בחר חנא וסיפא בחד ח נ א ‪ .‬ואלח חמשניוח נלן‬
‫נקראו מ י י ח ו ח א ח ת סדר רבי משניוח ת ל נ א ‪,‬‬
‫ו א מ ת חראשונים כי שלש עשיח פנים חיו בין‬
‫ח ח כ ם י ם ב מ ש נ ח ‪ .‬ורבי חקר אמ כ ל ם ‪ .‬כמו‬
‫ש א מ ת מ ד ת ם רבי הוח נמיר תליםר אפי חלכחא‬
‫א ג מ ת ח לרבי חייא שבע מ ד י ח ו ‪ ,‬חלש רבי‬
‫ואעקרוי מיניוז‪ ,‬אחדר רבי חייא קמיח ח נ ך שבע‬
‫אפי ראגמריח וחנך שיח אחריני אורו ל ח ו ‪ ,‬ח ו ח‬
‫ההוא קצרא דחוד‪ ,‬ש מ ע לחו לרבי כדהוה בריס‬
‫לחו אול ר׳ חייא ונמר יחהון קמיה קצרא‪ .‬ואחא‬
‫ואחדר יחחון קמיח רבי‪ .‬כד חוח חזי ליה רבי‬
‫לההוא קצרא אמר ליח א ת ח עשיח אוחי ואח‬
‫הייא‪ .‬איכא דאמוי הכי קאמר ליה אתה עשיח‬
‫א ת חייא וחייא עשה אותי)מא״א(‪ .‬וכאשר ראה‬
‫רני ני נמצאים שנוים כל כ ך ב ר מ י חחכמים‬
‫אף על פי שטעמיהם עולים לרנד א ח ד ‪ ,‬דאג‬
‫לבל תבוא חקלח על ידי חדבר ח ח ו א ‪ ,‬בראוחו ני‬
‫ח ה כ ס ה חולכח ו מ ח מ ע ט ח ונסתמו מעינותיה‬
‫ווזחויה נ ש כ ח ה ‪ ,‬נ;מו שאמרו אי קמאי מ ל א מ‬
‫אנן בני אינשי ואי קמאי בני אינשי אנן ח מ ת ‪,‬‬
‫וכמו שאמר ר׳ יוחנן בעירובץ לבן של ראשונים‬
‫כפתחו של אולם ושל אחרונים כ פ ח ח ו ש ל ח י כ ל ‪.‬‬
‫ואמרו מאן ראשונים ר' עקיבא ואחרונים ר׳ אלעור‬
‫בן שמוע ) נ ג ״ א ( ‪ .‬ובמקום אחר אמרו ט ו נ ה‬
‫צסרנן של ראשונים מ כ ת ס ן של אחרונים • וחטיבו‬
‫לרבי מ ן השמים ויהי חלקו חורח וגרולח כאחד‪.‬‬
‫ושמעו אליו כל הדור ההוא מכל המקומות כל‬
‫השנים‪ .‬כטו שאטרו בגטין אמר רבה ב ת ה דרבא‬
‫ואי תימא רבי הלל בדיה דרבי ואלם טיסות מ ש ה‬
‫ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אהד‬
‫) נ ט ״ א ( ‪ .‬ביטי דני ש נ ו החכמים לבטח ולא‬
‫היחה מ ר ח מפני ח א ח מ ז ו( שחיחה בין אנטונינום‬
‫ורבי‪ .‬והסכימו ז( לסרר חחלכוח כ ת ש י י ט ת‬
‫ההכטים אותן פ ה א ח ד ולשון א ה ד ‪ .‬ולמען לא‬
‫ילמיד כל א ח ד ואחד בלשונו כלבבו‪ ,‬מ אלח‬
‫ס( בד״ק החוב וסשום הכי פישןי‬ ‫בטעיח ד ט ו ט ח ץ ‪.‬‬
‫ו( בד״ק דחפגיחא חליל חיפוי* לפו בח״פ‪.‬‬ ‫בטעוח‪.‬‬
‫ז( בדייק (*•‪.‬סכי וצ״ל ואהרפו‪ ,‬ובח״פ ואסיט‪.‬‬
‫למרץ תורה אצל ר׳ שמעון בתקוע וכוי‪ .‬והלכות‬
‫המשניית למד מ ח ם ‪ ,‬דאמרו נ י נ מ ו ת אמר רבי‬
‫כשהלנחי ללמוד חורח אצל ר׳ אלעור נן שמוע‬
‫ח מ ו עלי חלמידיו נחרננולין של ניח נקיא‪ ,‬ולא‬
‫חנחוני ללמד אלא ד מ אחר ב מ ש נ ח נ ו ‪ ,‬אנתונינם‬
‫חייבין עליו סקילח כזכר‪ .‬וכאשר מ ל ך א ח ת אביו‬
‫חיו אצלו בני אוחן ח ח כ ם י ם ‪ .‬כסו ר׳ ישמעאל‬
‫בר׳ יוסי‪ ,‬ור' יוסי מ יהודח‪ ,‬ור' יעקב איש‬
‫כפר חטייא‪ ,‬ותלמידים א ח ת ם כמו רבי חייא‬
‫שעלח מ ב ב ל ‪ ,‬ורבי חנינא מ ח מ א ורבי א פ ס ‪,‬‬
‫ורנן נמליאל‪ ,‬ורבי שמעון בנו של רבינו ח ק ת ש ‪,‬‬
‫ור׳ ינאי כלם חרניצו חותז ח ר נ ח ‪ .‬וננל השנים‬
‫האלח נ ח ב א ת כל החלכוח שחיו חלדוח בכל נחי‬
‫ח מ ר ו ש מ פ ח ת א( הפסד הגדול שהיה בהרבן‬
‫חבית וחספקוח שחיו לחם באוחן ה מ ה ו ם ו ח ‪.‬‬
‫וכל חמחלוקו' שנולדו בשלשח דורוח חללו נפסקה‬
‫הלכה ביניהם דברי חיחידים ודבת הרבים א ח ת‬
‫יגעו חחכםים בהם יגיעוח רבוח ודקדקו בהם‬
‫ביתר שאת ודקדקו חרבח בכל השמועו׳ והמשניות‬
‫לחקנן חיטב ולא תוסיפו ד מ על מאמרי חראשוני'‬
‫מאנשי כנסת ח ג ד ו ל ח ‪ ,‬רק יגעו יניעוח רבות‬
‫ודקדקו חרבח דקדוקים עד שחעלו מ ח נ( שאמרו‬
‫אלהחראשונים ו מ ח שחיו עושים‪ ,‬עד ש נ ח מ ת‬
‫לחם כל חססקוח ולא היה אחד מן חראשונים‬
‫שכחב מ א ו מ ח ער סוף ימי רבינו חקדוש ‪ ,‬וכן‬
‫לא היו לומדים כלם בפה אחד ולשון א ח ד ‪ ,‬רק‬
‫טעמיהם היו ידועים ל ה ם ‪ .‬וכלם דעח א ח ח היח‬
‫ביניחם ולא חיחח כל מחלוקה בלמודם‪ .‬וידעו‬
‫כלם מ ה ו רבת ה כ ל ‪ ,‬ומחו ש ש מ מחלוקה‪,‬‬
‫וטחו ליחיד ו מ ה ו לרבים‪ ,‬ולא היו להם ד ב ת ם‬
‫טחוקנים וטשנח ידועח שחכל שונין אוחח בפח‬
‫אחו־ ולשון אחו־ רק אותן ח ט ע ם י ם וחשטועות‬
‫שחיו יודעין‪ .‬ואע׳׳פ שהחכטים כלם חיו שוים‬
‫בהם נל א ה ד ואתו־ שנה לתלמידיו נאיוה דנור נ(‬
‫דבאיוה דרך שירצה ש שאהו דרך קצרה נ ט ו‬
‫ש א ט ת בעירונץ מ ש נ ת רבי אליעור ק יעקב קב‬
‫ו נ ק י ) ס ״ ב ( ‪ .‬ו א ם ת לעולם ש נ ה אדם לתלמידיו‬
‫דרך קצרה )ססוזים נ ( ‪ ,‬ש אשר שנו בכלל‪,‬‬
‫ו ש אשר ש מ בסרט ד ש אשר הרחיבו ‪ (7‬ובררו‬
‫דבתה' בחקשים ו מ ת ח שווח‪ ,‬וכל אחו־ מהחכמי'‬
‫שנח בדרך שלמדו ר ב ו ‪ ,‬ה א ח ד מקדים ל ר מ‬
‫והשני מ א ח ר ה ‪ ,‬ח א ח ד מקצר לשונו והשני ם ר ח י נ‬
‫דבריו‪ ,‬ד ש ג״ג מי שרבו יחיד שאמר דבר ושנה‬
‫א( בוליפ כתיב פאחרי חחפסר‪ .‬ג( בח״פ עד דאםיקי‬
‫סאי טעפא רוויו אפיץ‪ .‬נ( בד״ק ח מ ד בםעוח‪.‬‬
‫'(הרהיבו ןחוא לפי ח״פ מוחין ו וץ‪ ,‬אבל בי״ק החוב‬
 ‫אגרת‬
‫מאנרין לא מ ש ח נ ש כגון אבר א ב ר ‪ ,‬ומאן דתנ•‬
‫מעברי ן לא ט ש ח נ ש בגון אשח ע ו ב ר ה ‪ .‬ט י ח‬
‫ידעבו מ בלשון הזה נאמר כבר לסני ר ב י * •ש‬
‫ששנו בך ומי ששנו כך ‪ .‬ו ה ט ס נ ת ו ח ג״נ היו‬
‫טסושקות כבר לפני רבי‪ .‬מרקאטר ליה ר׳ מירר‬
‫לי׳ נתן מהוריות ניםא ליה לרנן ש נ ״ ג ס ת ח חני‬
‫בעוקצ־ן דלית ליה‪ .‬ומעשה ודני יעקנ נ ן קושאי‬
‫ו א ד ל ויתיב להוא כוותא ועליתא דהיה יתיב בה‬
‫ו ש ב ״ נ נרם ותנא ג י ס ותנא עוקצין ו א מ י מאי‬
‫דקמא יוזיב דעתיח ו מ ס ח ) י נ ״ ב ( ‪ .‬ר ש מקומית‬
‫שהוסיף בהם ובי ב א ו ד ם ‪ ,‬כמו מ ה נמזגו‬
‫הבנים יתנאין בקשרים ובני מלכים מ ו ג י ם ‪ .‬בן לטו­‬
‫פסי הראשונים‪ ,‬אבל רבי הוסיף גוז באוד לאמר‬
‫ונל ארם רק שדברו הכטים ב ה ו ו ה ‪ .‬לגד * ן‬
‫ח ו ב ת ם שנשנו מ ו מ ו וניום שאחריו‪ ,‬נ ט א מ ר ם‬
‫וו מפונה ראשונה ווו משנה אחרונח א מ ת יכו׳‪.‬‬
‫במו מסכת עדיות דנשנח ביום שהעלו את רבי‬
‫אלעזר בן עוויה ‪ ,‬דאטתנן אף עדיות בו ביום‬
‫נשנית ‪ /‬ש נ י נ י כל בי מ ו ם הוא יום ה ח נ ש א ו ת‬
‫ו ' אלעזו בן עזתה משינה ‪ .‬ו א ח ת זה למד ד'‬
‫איתני ה ו נ ת ם שנשנו מ ט י אביו‪ ,‬נ ט ו ו נ י יוסי‬
‫א ו ט ו ששה ו נ ת ם טקולי ב״ש ו ט ח י ט ת נ׳׳ח‬
‫ו כ ו ׳ ‪ .‬ונטו שאטר רבי י ה ו ד ה ) ברבות י ם ( חייו‬
‫שעקניא נן מהללאל נתנדה שאין עורה ננעלת‬
‫נ ה נ מ ה ומראות ה פ א על נל ארם בשראל נ ע ק מ א‬
‫בן מהללאל‪ .‬אבל יתר ה מ ם נ ת ו ת א ף ני ה ה נ ט י ם‬
‫הראשונים כבר שנו ט ע מ י ה ם ‪ ,‬ה נ ה רבי סדר‬
‫הלכותיהם‪ .‬ש מ ה ם אשד שנה בלשון הראשון‬
‫ר ש מ ה ם אשר שנה בלשו; ע צ מ ו ‪ .‬ו ס ת ם םתטחין‬
‫יראי ר' טאיר‪ ,‬יא* א ט ו ם ם ל נ ו ‪ ,‬דק נאיתי הדרן׳‬
‫שלמד מיי מאיר למד גם לאחריהם‪ .‬ונאיחי‬
‫ה ד ר ן שהיה שונח יבי מאיד לתלמידיי אחו רבי‬
‫גם הוא וקבע אותו ללמו לנל בני א ו ם ‪ .‬ורבי‬
‫מאיו אחז ד ר ן הגמרא שלי מר׳ עקיבא רבו‪ ,‬ו ו ׳‬
‫עקיבא קבלם ט ר מ ת י ו הראשוני׳ דאמרינן סנהדתן‬
‫)פו( א״ר יוחנן ס ת ם טתניתץ ר׳ מ א י ר ‪ ,‬ס ת ם‬
‫תוספתא ר׳ נ ח מ י ה ‪ ,‬ס ת ם ספרא ר׳ יהודה‪ ,‬ס ת ם‬
‫ספרי ר׳ שטעון‪ ,‬ונלהו אליבארר' עקיבא‪ .‬ואלו‬
‫ה ב ת ת נ ת ותוספתא וססרא וססדי ה ם אשר כבד‬
‫ל ט ו ו ס בלם החכמים הראשונים‪ ,‬ובאו ר' יהווה‬
‫וו׳ נהםיה ור׳ שטעון ולקטום‪ .‬נ ל אחד לקט‬
‫א ח ש ל ו ‪ .‬ת ו ס פ ח א ר ׳ נ ח מ י ה ‪ ,‬ספרא ר׳ י ה ו ו ה ‪,‬‬
‫ס פ ת ר׳ שטעון ומתניחין ר׳ מ א י ר ‪ ,‬ונלם לפי‬
‫ר׳ עקינא ני תלטידיי היו‪ .‬אנל על נתתוות ח א ח ת ׳‬
‫‪ (0‬בד״ק ולא שתניח‪.‬‬ ‫ב‪0‬קו‪ 0‬ייב״ו כתוב ק עזאיי‪.‬‬
‫ומז״ש ולא שגיח‪ ,‬י( בז־״ק יאםר ר נ י ‪,‬‬
‫‪42‬‬
‫חואשונים ©זדו לפני חרבן חנית לא הצטרכו‬
‫ל ו ה ‪ ,‬ח ו א ל י ח י ו ח שבעל פ ח חיא ולא שנו‬
‫טעמיהס מ ב ת ם ידועים כמו חורה שבכתב‪ ,‬ו ק‬
‫היו יודעיפ ולוםוים ה ט ע מ י ם בלבנם‪ ,‬וכל א ח ו‬
‫ואחד לימד לתלםיתו כ א ו ס ה ט ם פ ו לחברו‬
‫ומלמדהו באיזה לשון שירצח‪ .‬וכאשר נקהלו‬
‫בלשכת ה נ ר ת א( ובנתי מדרשות היו ט ם ו ו ת ם‬
‫ביום נ ( ‪ ,‬והיה להם רשות וממשלה לעשות נן‬
‫בלי ט ו ו א ו ס ח ו ‪ ,‬ומן השמים היו בעוזריהם‪ .‬וכל‬
‫פעטי התורה היו ברותם בפיהם כהלכה לטשה‬
‫מסיני‪ ,‬ולא היה נל חלוף וםחלוקה ניניהם‪ .‬כמו‬
‫שאמרו בםנהותן אמר רבי יוסי נ ת ח ל ח לא היה‬
‫מחלוקת ב ש ו א ל אלא ו ״ ד של שבעים ו א ח ו ודו‬
‫י ש נ י ם גלשנת הנוית ושני בחי תנין של ב ״ נ ‪,‬‬
‫אחד י ש ב על פ ח ח חר חניות ואחר י ש ב על ס ת ח‬
‫העורח‪ ,‬ושאר בחי תנין של ב״נ י ש מ ם בערי‬
‫ש ו א ל הוצרך הדבר לשאול ונולה ב ת ח א ‪ ,‬עד‬
‫אחרי ש ר מ חלמית שמאי והלל שלא שמשו כל‬
‫צרכן אי נתרנח חטחלוקת נ ש ר א ל ‪ ,‬ונעשחח‬
‫ח ח ו י ה כשיד ת ו ד ו ת ‪ ,‬וחחכטיס שאחריהם שחיו‬
‫מ ט י רנן נטליאלנ( ורנן שטעון בנו עוד נשאו‬
‫ינחנו מניהם ומחזיקים נטחלוקת התנאים זה ע ם‬
‫ז ה ‪ ,‬ולא חיה מ נ ל ח ם ללםוד נ פ ה אחז־ ולשון‬
‫אחר‪.‬‬
‫א ט נ ם מ ט י רני נ מ של ו ש ג ״ ג עלחדל נירו‬
‫לסדרם ו ל נ ו ע ם ‪ ,‬וחיו אז ר ב ת ה ט ש נ ה נאשר‬
‫מ ס ו ס ט ש ה טפי ה נ נ ו ד ח ‪ ,‬יזזוניח א מ ת ת ם נאות‬
‫ו נ מ י פ ת ‪ ,‬ולא ט ל מ חנו• נ ל ם ‪ ,‬רק הן הן ה ו מ י ם‬
‫אשו ל ט ו ו ס אלה הראשונים שלפניו‪ ,‬ומנל;‬
‫מדחנן נ ם נ ה ו ת ן ט ע ש ה ו נ ו ק נ ן ונאי נעוקצי‬
‫ואמרי נן בנמו־א ט ס ח נ ר א דנן ונאי‬ ‫חאנים‪.‬‬
‫ד ע ל מ א ‪ ,‬דאי סלקא ד ע ח ך רבן יוחנן בן זנאי‬
‫הוא הימ קרו ליה ה נ א בן זנאי וחבא רבן יוחנן‬
‫בן וגאי‪ ,‬ומקשינן והחביא נ ח ת א מ ע ש ה ינדק‬
‫רנן יוחנן;בן ו נ א י י ( בעוקצי תאנים ואסקינן‬
‫אלא תלמיד היישנ לפני ר מ ה ו ה ואמר מלתא‬
‫ואסתגר פעמיה לרביד! וקנעיה נ ש ט י ה ) ט ״ א ( ‪.‬‬
‫חנח טימוח הלל ש מ א י מ ה ששנו חכמים מעשה‬
‫ובדק גן ובאי בעוקצי תאנים נ ח נ ובי ג״ג גמשנה‬
‫ולא שנה ה ו נ ת ם מ ל מ ‪ .(0‬ועוו מדתנן בעיתבין‬
‫ואייו א נ א י( אינא אינש ולשאיל להו לנני יהודה‬
‫די״קי לישנא טאנרין תנן או ט ע נ ת ן ת נ ן ‪ ,‬אמוו‬
‫תנן או עמיו ח נ ן ‪ ,‬הלא תראה ני נ ם לרני עצמו‬
‫מסדר המשנה נשאר הספק הוה ואמר מאי וחני‬
‫*( בחיים כתוב בבית• הטקדמ‪ .‬נ( נד״ק פח־‪ ,‬יי\י"‪0‬‬
‫‪ 0‬ד ‪ ,‬י*"ל כירט ‪ .‬ג( בד״ק דב• ‪ 1‬היל‪ (7 .‬גו״ק‬
 ‫‪43‬‬
‫כמו הברייתא רק לעיין נ ם כמו טומעיץ במסוע או‬
‫בלטיון אריכות דברים נ(‪ .‬אבל עיקר ה ס מ ך בשו׳אל‬
‫היה על אלה ההלכות‪ .‬וקנלום כלם באמונה כאסור‬
‫הבינו ולא נמצא אדם הולק עליהם ‪.‬‬
‫בדרך הוה סדר רבי את פוטוה סדרי מטונה‪ ,‬לא‬
‫שחניחו הראשונים רוב הדברים לאחרונים רק‬
‫שהראשונים לא נצפורבו לספריס כי דברי שבעל פח‬
‫ה מ ה ‪ ,‬ובל אחד ואחד מן החכמים חיח יודעם‬
‫בקבלח‪ ,‬ולא נצטרכולבחבס בספר‪ ,‬עד שחרב בית‬
‫חמקדש וקמו סלמידיחם של אותן חראשונים אשר‬
‫לא ידעו כ מ ו ה ם ‪ ,‬ה מ ה הצטרכו לססרים‪ .‬הלא ר'‬
‫אליעור בן הורקנום שהיה ראש תלמידי ו ק יחזנן‬
‫בן זכאי באשד שאלוהו על אלה הדברים המפורשים‬
‫ביומא ]םו[ חלהסלני כבשה ממור ובית א ט ם ‪ ,‬לא‬
‫השיב להם דבר רק דחה א ו ת ם ‪ .‬ושנינו כי לא מפני‬
‫שהסלינן בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמע‬
‫מסי רבו לעולם‪ .‬ועל כן מ מ ו ך רבי לכחבם בספר‬
‫ולהבר ששה סורי מ ש נ ה אחר שעברו ש ד ח ד ו ח‬
‫טנודת הרבן הביח‪.‬‬
‫ועל דבר המסכתות אשר ראיתם בהם מוקדם‬
‫ומאותר דעו כי כאשד סדר רבי את המשניות לא‬
‫סדר אוחן לפי חמסכתא ‪1‬ו אחר יו אלא שנה‬
‫כל א ח ת בסד ע צ מ ח ‪ ,‬מי שחפץ להקדים מקדימה‬
‫ומי שחפץ לאחר מ א ח ר ה ‪ .‬ולא ידענו איוו םסכחא‬
‫למד רני ראשונוז‪ ,‬אבל חודיכוח ופוקי כל מסכחא‬
‫ומסכתא סדר רני אחוז אחוז‪ ,‬דאמרינן רנ הונא‬
‫אמר בדודא מסנוזא לא אסדינן אץ סח־ למשנח‬
‫אבל בחרתי מסכייחא אסרינן אץ סדר למשנח‪ ,‬ועל‬
‫כל אחת מהן ש לומר כי רבי למרה ראשונה‪ .‬וכל‬
‫מקום שנמצא ס ת ם ואחר כך מחלוקת במסכת א ת ת‬
‫אסרינן אין חלכח ב ס ח ס ‪ ,‬או מחלוקת ואח״׳כ ס ת ם‬
‫במסכת אחוז אמרינן הלמה כ ס ת ם באחוז‪ ,‬אבל‬
‫בשתי מסכתות לא אמדינן מ ע י מ אין ליזן סחר‪.‬‬
‫ורנ יוסף נסי הכי םנידא ליה‪ ,‬מ ה ו אטריק א נ נ א‬
‫דחדא מסבתא היא‪.‬‬
‫ואשר אמרחם למה הקדימו ממדים לשקלים‪,‬‬
‫ה נ ה אנחנו ק למדנו אצל החכמים שקלים ואח״כ‬
‫ב מ ד י ם ‪ ,‬אבל וואי םכח לפד יו״ט ואחרי ק ראש‬
‫ה מ נ ה ‪ ,‬ואיפשר מלמדו אותם בחלון!‪ ,‬אמנם ש‬
‫לומד מ ראוי להקדים מסכת שבת תחלה מ היא‬
‫ו א מ ו נ ה במעלה‪ ,‬ואחריה מ נ ע ת עזרובץ הדומה‬
‫אליה ועדנה א ח ר ‪ .‬ואחריה מ ס כ ת פסחים מפני מ‬
‫חשסח ואמון לכל המועוים וחזזנים לכל ה מ נ ה ‪.‬‬
‫ואתריה שקלים שהיא לפני חמשח וכאחד םעדניי •‬
‫ואחר מקלים ש ללימוד ס ו ד ע מ א ה ו ו מ ה לשבח‬
‫וג״ל בליןונ• ו י ח י כסי בח"‪.0‬‬ ‫׳‬ ‫‪ {1‬גד״ח בלישנ• ונדוד‬
‫רב שרירא‬
‫מלבד אלה לא נדאג כיוס ‪ .‬מפני כ׳ ילה אשר‬
‫לקסום ו ה מ ו ם הע בהירי החכמים והם היו חלמיד׳‬
‫י׳ עקינא‪ .‬ונך אמר ר׳ שמעץ לתלמידיו נ ד שנו‬
‫מדוחי מחרמוזי ני חרומוח מדוחיו של ר׳ עקיבא‬
‫ו ץ ‪ .‬וכנר אמרו לנן של ראשונים נפתחו של אולם‬
‫ו א ח ו ו ד ם כפחחו של חינל‪ .‬וקא מפרשינן ואמוד*‬
‫והו ר' עקיבא‪ .‬ועוז־ חוסיפו חחנמים לומו ואפילו‬
‫אדם הראשון ש מ ח בחכמת ר' עקיבא בשהראהו‬
‫הקב״ה דוד דוד והבםיו‪ .‬ונם ר׳ דוםא בן הרכינס‬
‫אמר לר׳ עקיבא א ת ה הוא עקיבא בן יוסף ששמן־‬
‫הולך מסוף העולם יעד סוסו ביבמות ] ט ז [ ‪ .‬והגדול‬
‫בחכמה נכל תלמידי ר׳ עקיבא היה ר׳ מאיר‪ .‬כמו‬
‫שאמדו בעירובץ א״ר אחא מ הנינא נלד דרוע לפני‬
‫מי מ א מ ר והיה העולם מאץ מ ו ד ו מ ל רבי מייד‬
‫כמותו ומפני מ ה לא קבעו הלכה כמותו לפי מהיה‬
‫אומר על ט מ א טהור ועל פוהוד ט מ א ומראה פנים‬
‫לשניהם‪ .‬ול׳כ חיח אהוב וחביב בעיד ר מ עקיבא‬
‫וסמנו בנערותו‪ .‬והנח רבי אחו בהלבה מ ר ך ר מ‬
‫מאיר והוא ודה נ״כ דדך ו' עקינא׳ וזהלפישחאה‬
‫ו מ מ דדך ר מ מאיר קצר ו ק ת נ ללמד‪ ,‬ודמיו‬
‫מ ח ו מ י ם הבור יפה‪ ,‬כל ד נ ו עם ה ו ו מ ה לו‪ .‬ודמיו‬
‫מדוקוקץ הרמז יותר מכל חכמי התנאים ואץ בהם‬
‫שמע י ה ד ‪ .‬ופל ענץ עולה בפועמו מבלי הרמת‬
‫ד מ י ם אמר אץ להם צ י ו ך ‪ ,‬ומאומה לא החסיר‬
‫ולא העדיף רק הכל בא במקום צר ודרך קצר‪ .‬ובכלי‬
‫כל מלה ומלה גדולות ונפלאוח ב ה ‪ .‬ולא כל אדם‬
‫ח כ ם ידע ל ח מ ם ק ‪ .‬מכתיב לאדם מעדני לב ומדי‬
‫מענה למון‪ .‬יאע׳׳שמכלחחכמיימדםבטעםיחם‪.‬‬
‫אכן אחרי ודה ר׳ עקיבא רחב ל ב ‪ ,‬יחלטידו רבי‬
‫מאיד ג״כ רחב ל ב ‪ ,‬ע״כ חיח סרודם משיבח טנל‬
‫החנאים ח א ח ר ו ד ם ‪ .‬ולסבה ואח לקט רבי ו ה ו ס ף‬
‫בה גם גם מוז מ מ נ ו ביומו וסדרה לפי בינתו‪,‬‬
‫ונדרש נ ח נ״כ נל חורפי א( ועקוי מחלוקות ה ח כ ס י ‪/‬‬
‫מפני מ היא היה מאותן החככדם משמעו מ ר מ ת ם‬
‫החולקים‪ .‬ועוד א ם נמצאו כמו כן יז וירים חחולקי׳‬
‫ולומדים דבריהםבסתם‪ ,‬ו א ש ה מ ו מ ע את ו מ י ה ם‬
‫* ל י יבוא ליוי ט ע ו ת ‪ ,‬ע ׳ ׳ כ פ י ר מ מ ק ה י ה ח ו ־ מ‬
‫כדי לבטל א ת ח ם פ ק ‪ .‬ד ח ק בעדיות א״ר יהווה למה‬
‫מסדו דברי יחיד בץ המרובים לבטלן מ א ם יאמר‬
‫אדם כך אני מקובל יאמר לו שמא מברי א ש סלוד‬
‫מ ט ע ת ] פ״א משנה ו׳ [ ‪ .‬ואחרי המנו נני אדם‬
‫תועלת סדור ה מ ש נ ה ואמתח הטעםי ה ה ם ודקדוקי‬
‫הדברים‪ ,‬קנדי אלוה המשניותאמו־ מ ג ה ונתפשפוו‬
‫אלו ההלכות בכל א י ץ ש ר א ל ‪ ,‬ואלה הן החלמת‬
‫דילנא‪ .‬וכל מ א ר ההלכות הניחו ונחמבי בעיניהם‬
 ‫אגרת‬
‫ויגעים והיו מתעקרץ נ ( ‪ ,‬אכן רני תקן ונתב עיקר‬
‫הדנרים דדך בלל נ( ונלטוון קצר‪ ,‬מ אםלו אתו־‬
‫הדנרים יש ללמוד ממנו נ מ ה טעמים ותלי תלים‬
‫של הלנות והגרות גחלות ונפלאות‪ .‬ני נעורת‬
‫העליון התלמדה ה מ ש ג ת ‪ ,‬ו נ א רני חייא ונאר‬
‫ננרייחא סרטים ופנים לאלה העקרים והכללים‪ .‬רונ‬
‫הטעמים הםנוארים ד( באריכות בנריתא שרשיהס‬
‫נ ם ש נ ה ‪ .‬ועליהם אנו נסכזכין‪ .‬נו׳אמרינן נתעניות‬
‫אילסא תלא נסשיה באסקריא ס( דםסינתא אמר אי‬
‫אינא אינש דשאיל מינאי מלתא במתניתא דדי הייא‬
‫ורבי אושעיא ולא סשיטנא ליה טטחניחץ נסילנא‬
‫טאסקריא וטבענא )כא״א(‪ .‬הלא ראינו ני נל מ ח‬
‫שנמצא ברני ר׳ חייא ודי אושעיא יש נידנו לבארם‬
‫מתוך ה מ ש נ ה ‪ .‬ונא אלפא להראות ח נ ט ת ו ע״ם‬
‫הענץ הוה לפני ר' יוהנן • וכאשר בא ההוא סבא י(‬
‫ולמדו האומר תנו שקל לבני בשבת ו ה ם ראויים לתת‬
‫להם סלע נותנין להם סלע וכוי הא מני ואוקםה בר׳‬
‫מאיר דאטר מצווד לקיים דברי ה מ ת ‪ .‬ואם היה בא‬
‫רבי תייא לוזלוק בברייתא על רבי אין שומעין ל ו ‪,‬‬
‫כנץ דנו־ שראוז אותה רבי הלבה ו ס ת מ ה במשנה‬
‫אע״פ שהיתה בה מחלוקת בראשונה‪ .‬וכאשר נ א‬
‫ר* חייא לפרש כי היחה בוז מחלוקת בראשונה אע״ס‬
‫שבמשנה היא ב ס ת ם ‪ ,‬ה נ ח אנחנו הולכים אחד‬
‫ה מ ש נ ה ‪ ,‬ואין אנו חוששין אל הסוניא היוצאת פון‬
‫המחלוקת‪ •,‬דרבי מאיד ורני יוסי כי פליגי חרריחו‬
‫הלכת מ ' יוסי‪ .‬וכמקום שהסכים רבי במשנה מ נ י‬
‫מאיר אנו עושים ב ה ס כ מ ת ו ‪ ,‬אבל א ם יפוש ר מ‬
‫המחלוקת במשנה או אנו פ ו מ מ ן על הכלל כגון ר׳‬
‫מאיר אומר כך ודי יוסי אומד כך הלכה! מ ב י יוסי‪.‬‬
‫ואט מ צ א ר׳ חייא אח ה ט ע ם מדוע חלק רבי מאיי‬
‫על ר׳ יוסי נ ם ש נ ה והסכים בברייתא כרבי מאיו־ לא‬
‫נקבל מ מ נ ו ‪ .‬מ ב ע י טיניח נ ח ו ס שטעיח דר׳ אבחו‬
‫מרבי אבהו ס ת מ א במתניתן ומחלוקת בברייתא מאי‬
‫אמר ליה חלכח כ ס ת ם ‪ ,‬מחלוקת במחניתץ ו ס ח ט א‬
‫בבריחא מאי אייל וכי ו' לא שנאח ו ׳ חייא מניין לו‬
‫יבמו׳מב׳׳ב(‪ .‬מ ר׳ חייא תלמיד ר' חיח ואשר למדו‬
‫רבי חוא ה ד מ א מ ר מ נ ח ר' חייא ואין ט א ו מ ח לר׳‬
‫חייא אלא מ ה שהיה לרבי ואםילו דיוקי דדבד ח מ מ נ ׳‬
‫ה מ י ע כטירומ נברייחא‪ .‬כההיא שלוגתא נעירונץ‬
‫ד מ מ י ס ר ק כעומד ואטוינן חיובתא וחלכחא מ ו ת י ח‬
‫דרנ פ ס א ‪ ,‬ומקטויק תיזנתא וחלכתא וטפרקינן אין‬
‫מ מ ו ם דדייקא טוזניתין מ ו ת י ה ‪ ,‬דקתני מלא יחיו‬
‫פרצות יתרות על חמין)יו״נ(‪ .‬וספרא וספרי דדוטיי‬
‫ולדומ נל מ ה מ ג מ נ ח נימיו היו ה ר מ י ם ארוכים‬
‫ד( חממארים חיא לם׳ ‪1‬ל"ט דטשימין‪ ,‬ובד־ק ונטישץ‬
‫בטעוח‪ .‬ס( בחייט בחוב בקרסא בעיבורא‪ .‬ו( כחנו חי׳‬
‫חחוא סבא י״ס דכ״פ שהוא סוגיו‪ -‬ההוא סבא חיא אליחי‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ועיחיכץ‪ ,‬להיות יום הכפירים רומח ל מ נ ת ואע״ס‬
‫מבסדור מ נ ה ודא אחר ראש הטונה בכל ואת עדיטד‪,‬‬
‫היא מ מ נ ה ‪ ,‬כי כמעביר קול לפני יום הכפודים הוא‪.‬‬
‫ואחר סדר יומא ש ללמוד מסכת סכה להיהזו אחרי‬
‫יום הנפורים וחג נ ד ל הוא ודוםח ל פ ס ח ‪ ,‬ושנינו‬
‫מ יום טוב כעין מ ב ת הוא‪ .‬ואחר מ ס ב ת סכה ש‬
‫ללמוד מ ס נ ח יו״ט כי ענינם א ח ד ‪ .‬ואחר יו״ט ש‬
‫ללמוד ס ם נ ת ראש ה מ נ ח מ י ללמוד אחדיח מ ס נ ח‬
‫חעניח מפני שאחר ראש ה מ נ ה ומן דניעה וימן‬
‫וריעוז‪ ,‬ונלם נעגץ אחו־ ה ם ‪ .‬ק חודגלו החכמים‬
‫ללמוד‪ ,‬וטי שירצה להקדים או לאחר הדשוח נירו‪.‬‬
‫ואע״ס שראינו במסנחו' שאמרו מכדי תנא ממםכח‬
‫פלוני סליק‪ ,‬כנון מ ס כ ת ס ו ט ח דקאטרינן ננמרא‬
‫מכדי תנא מ מ ס כ ת נדר קא ס ל ק ‪ ,‬וכנון טסכת‬
‫מ מ ע ו ת דקאמו־ינן טכדי תנא מ מ מ ח קא סליק‪,‬‬
‫אלמא ד ש לחם ס ו ד ‪ .‬ומאימתי קורץ על פסקא‬
‫וקרא‪.‬‬
‫ולענץחוספחא דד׳ חייא ודאי הוא מ ס ד ר ה ‪ ,‬ל א‬
‫י מ נ ו בניחיראם נימי רני םדרח א ו אחריו‪ ,‬אנל אץ‬
‫ספק כי אחר מנסדרו ה ל מ ׳ ה ם מ נ ׳ סודדח חתוספח׳‬
‫ומער מ דבריח טאוחוים כץ ה ט מ נ ה ח ם ‪ .‬אטנם‬
‫לא נודע על נ מ ן אם מ ח ר׳ חייא בימי רבי או אחריו‬
‫נ ט ו מחקרו בבחומח דכי חנינא מ ח מ א ימב‬
‫מ א מ ‪ ,‬והא הוח ר' חייא דעדיף מ נ י ח ‪ .‬ומחוץ נ ח‬
‫גפמיה דד׳ הייא‪ .‬ואע״ג דםקמינן ה ח ם והאמר ו ׳‬
‫הייא אני ראיתי ק מ ו מ ל רני והורדתי עליו ד מ ע ו ת ‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬אמר רני תייא אותו היום מ מ ת ר מ בטלה‬
‫כהונה‪ .‬ועוד‪ ,‬כמהלוז רני נכנס רני חייא לנקרו‬
‫ו נ ו ׳ ‪ ,‬ואמריק אי נעית אימא איפוך ואי נעית‬
‫אימא לא חיפוך ניץ דרי הייא עוסק נמצו׳ הוה ם נ ר‬
‫לא אפגריה ]קג״נ[‪ .‬הלא נראה מ ו ה כי ה ד מ עודנו‬
‫נ ס פ ק ‪ .‬א מ נ ם וה אמרו ההכטי׳ מ נימי רני סודרה‬
‫התוספתא ל ט ו ע ה מן הומן ההוא נ מ ו ד מ ו מ ל ו ' ‪.‬‬
‫‪ .‬ונראה מההיא דאטרו נתגיגה ו ה נ ה ו תוי אלטי דהוו‬
‫נמנבותיוז א[ דד׳ נני מ ת י ה ו ו י עוונן נ ן נוונוא‬
‫ואמרי לח נני אחתיוז ודבי יווזנן וכל אימת רהוה‬
‫עייל ו נ י לני מ ו ו ש א חורעיילי רתני קמייהו יסניידי‬
‫נרשייהו ומרחשץ מפוותייחו ובעי ובי ו ח מ י עלייחו‬
‫ואיתסו‪ ,‬יאמתכח ו ח י י גמיויהלכחא וספרא הטרי‬
‫ותוספתא ומלה תלמווא ] ג ״ א [ ‪.‬‬
‫ואמר אסרתם מוז ו א ח ו ׳ חייא לכתבי ולמה לא‬
‫כחכם ר' ע צ ט ו ‪ ,‬וח ט ע מ ו ‪ .‬כי אלו בקמ ר׳ לנתונ‬
‫א( ר״ל בשכינתו״ חרנום סשכנחה םשבבתח‪ ,‬נ( בחייט‬
‫נ( בו״ק ובגוץ‬ ‫כחוב איחקרן‪ ,‬ובד״ק איתעקרן‪.‬‬
‫יןלוח ובח״ס וכנון כללות וק בש״ז‪.‬‬
‫‪4‬‬
 ‫‪45‬‬ ‫רב שרירא‬
‫כמו‪,‬מפונתנו‪ ,‬ימומן תקונה נחםשטה בכל ישראל‬
‫אלא ל י קלי‪ .‬כדאמרינן ביבמוח א״ל ר׳ יוחנן לתש‬
‫לקיש ראיחי לבן סרח שיושב ודורש כמפוח מסי‬
‫חנבורה‪ ,‬ואיל לאו רידיה היא מתניתא וחיכי חני‬
‫לח בתורח בחני'‪ ,‬נסק ר׳ יוחנן חנייחבחלחאיומי‪,‬‬
‫וסברח בחלחא ירחי ]ענ״ב[ ‪ .‬ואחרי כן קבעו ספרא‬
‫וםפת וחוססתא וכל חחלמוד ‪ .‬ואין קץ ח( לאלח‬
‫חבתיחיח וכל אחד מן חחכמי׳ למד אוחם מפי ר מ‬
‫כמו ש א מ ת בםציעא אשכחיח רב פפא בר אבא‬
‫לרבח בר שמואל א״ל חני מ ר מידי בשכיר אמר ליח‬
‫חנינא ‪ .‬וחכמי חאםוראים שחיו א ח ת רבי נצטרכו‬
‫יוחר לאלו חבתיחוח‪ ,‬כי מ ח ם חוציאו כל הדבתם‬
‫חעםוקים אשר נאמרו במשנח בלשון קצר וברמזים‬
‫ובכללים‪ ,‬ומחם יצאו ענפים וחדושים וחולדוח‪,‬‬
‫כי רבי לא חוכיר כי א ס עקריחם ולא תביא את‬
‫ה נ ו ת ת ש ו ו ת אשר ל ה ם ‪ .‬ועל כ;חצטרכוחתכמים‬
‫לסלסל וםברא ‪ .‬ותצטרכו אל אותן הדברים כ ת‬
‫לדמותן אל הדומה ל ה ם ‪ ,‬ולהביאם בכללי עיקתה׳‪.‬‬
‫דאמתנן בעיתבץ רב חסדא ורב ששח כד חוו םנעי‬
‫בהדרי רב חסדא מרתע ממתניתיח דרב ששח ורב‬
‫ששח מרחעמפלפוליחדרבחםרא)םו(‪ .‬ושבחו רבנן‬
‫למאי רנמיר טובא רמנליין ליה טעמי תורה דכיון‬
‫רנמיר וירע כמה חניני חני מלתא רקייט ליח ומלחא‬
‫רמרווחלי׳ומלחארעמיקאבמשנחזובתרהבמשנ'‬
‫א ח ר ה ‪ ,‬כההיא רםנהררץ ראמר רב אחא בר תנינא‬
‫איד אמי א״ר אםי א״ר יותנן מאי רכתיב כי בחחבולו׳‬
‫תעשה לך מלהמה במי אתה מוצא מלתמתה של‬
‫תורה במי שיש בידו תנילות של מ ש נ ה ‪ ,‬קרי רב‬
‫יוםף אנפשיה ורב תבואות בכת שור ] מ ב ״ א [ ‪.‬‬
‫ואע׳׳פ מי שלומד ואינו יודע לפלפל אי זה הדוש ואי‬
‫וה נולד בא מ מ נ ו ‪ ,‬מפני שלא שנה את המשנה‬
‫בבאור‪ ,‬ולא ידע לרמות ענץ לעדן ולהוציא עיקר‬
‫שלו מ ת ו ך ה מ ש נ ה ‪ ,‬בכל ואת טוב הוא ממי‬
‫שמפלסל ולומד מסברא ואינו נמיר במה שלמד ואינו‬
‫יודע‪.‬מה שאמר‪ .‬מפני שבעל הנמרא יכל להורות‬
‫אלה הדברים ששמעם הלכה למעשה‪ .‬ומי שלומד‬
‫מסברא לא יכול‪ ,‬מפלי שמי שאינו נמיר מוציא‬
‫הרץ בסברא‪ ,‬אבל מי שהוא גמיר כאמור הוא יודע‬
‫איך להוציא הרץ מנמרא ט(‪.‬‬
‫ובכל מקום שתולקים אמוראים וסוגיא בעלמא‬
‫כאהר מ ה ם ובבתהא שנו כדעת השני‪ .‬או אנו‬
‫עושים כאמורא ההוא אשי• גם המשנה חלמי‬
‫ה( בח״ם חין‬ ‫גחלקה חיבת דבבלאי לשדם דבבל אי‪.‬‬
‫םר״עוחבונה חיז םתלםידיר״ע‪ ,‬י( כן כחוב בח״ם ובש״צ‬
‫אבל כד״ק דבי שםואל ‪ ,‬י( בד״ק כחוב וחנא חונא‪ .‬ח(‬
‫בח״ם כיניב הוה לחו לןן בטעוח‪ .‬ני( בח״פ םםכארא‪.‬‬
‫המקוא ה ם ‪ ,‬להורות איך נרמזו ההלכות במקרא ‪.‬‬
‫ומלפנים בביח שני בימי חחכמים חראשונים _ ק‬
‫חיו לומדים אוחם לסי הדרך ה ו ה ‪ .‬וכאשר ראו‬
‫חחכםים רבבתתות אחרות שלא מרבי חייא ורבי‬
‫אושעיא יש בהם שבושים‪ ,‬רש בהם סרטי הלכות‬
‫חדומים לכללי יחידים ודברם בלחי מדויקים‪ ,‬וכי‬
‫אלח חבריחוח המסודתם טיבי חייא ורבי אושעיא‬
‫טובים מ כ ל ם ‪ ,‬לקטום חחכמי* ושנו אוחם ברבים‪,‬‬
‫ועליחם אמרו בנמרא ח נ ו ר ב נ ן ‪ .‬בכל ואח חיו‬
‫מצואי' נ״כ בתיחוח אחרות אשר חנו בם חחכםים‬
‫כל אחד ואחד כפי שלמדו ר מ ‪ ,‬ונם חתנאים למדו‬
‫אוחם ביניחם‪ ,‬כנץ אתי תנא רבי רבי חייא‪ ,‬בר‬
‫אשיין חנא רבי רבי אמי‪ ,‬ובר קפרא נ ם כן חנא‬
‫משניות א ח ר ו ח ‪ .‬ובכמה מקוםוח אמרו כדקאמר‬
‫לוי במתניחץ‪ ,‬ורד׳ ח״א ור׳ אושעיא עלו על כלם‪,‬‬
‫וכל אהר ואהר היה‪.‬לו םרביתיו ברייתא על כל‬
‫מסבתא ומסבתא ‪ .‬כמו שאמרו תנא רבי שרביא א(‬
‫בקדושין דבי לוי‪ ,‬כי נ ם חוא ממשמשי נ( רבי חיח‬
‫כבר קסרא וכרי חייא וכרי אושעיא‪ .‬וחכמי בבל אשר‬
‫היו לפני רבינו הקרוש נ( היחה המשנה עםהם‪ .,‬כי‬
‫היתה ביניהם חורח חרבה שחרביצו במקומוח‬
‫חישיבח‪ .‬כמו ש א מ ת ביבמוח אמר רבי עקיבא‬
‫כשיתתי לנהרדעא לעבר ש נ ה ‪ ,‬ובפומבתתא שדיה‬
‫בת תנניא בן אתי רבי יהישע ]קט״ו[ ‪ .‬ואמרו‬
‫בםנהדתן צדק צדק תרדוף הלך אחר ביח דין יסיז‬
‫ומפרשץ אתר רבי הנינא בן רבי יהושע לנלה והוא‬
‫שקראוה נולה משום רהתם היו משיאין משואות‪,‬‬
‫כדתנן בראש השנה עד שרואה את כל ה נ ל ה לפניו‬
‫כמדורת אש ואמתנן עלה מאי נולה אמר אביי‬
‫פומבדיתא ‪ .‬הלל הזק; עלה מבבל והיה נשיא בארץ‬
‫ישראל ‪ .‬ובימי רבי ואהריו היו קותן בארץ ישראל‬
‫לאלת המשניות דנני בבל י( בשם משנת רבי נ ת ן ‪.‬‬
‫ומדשמואל א מ ת נ ם כן בכמה מקומות תנא דבי‬
‫שמואל‪ ,‬ואלה המשניות אשר למדו תלמידי הכמי'‬
‫הראשונים לא נאמרו בשם ר' עקיבא ס( ‪ .‬ראמרינן‬
‫בכמה מקומות תנא דבי רבי ישמעאל ו ( ‪ ,‬והיו‬
‫בוייתות ג״כ לראשוני ראשונים כדאמרינן בעיתבין‬
‫תני רבה בר מ ת בדבי רבן יוהנן בן זכאי‪ ,‬וכל‬
‫הברייתית האלה לא קבעו ללמד׳ לכל בני אדם‪ ,‬כמו‬
‫שנקבעה ברייתא רר' תייא ודר׳ אישעיא‪ ,‬ולא נאמר‬
‫בהם ת נ ו ר ב נ ן אלא ת נ י א ‪ ,‬ו ת נ א ‪ ,‬ושנא ו(‪.‬‬
‫וססרא וספרי גם כן לא גתפשטו אצל ההכמים‬
‫נ(‬ ‫א( בד״ק פשרמא ‪ .‬עייל שרביא כםו בחיים וש״צ‪.‬‬
‫בחיים דהוא נםי שםעיח דרבי‪ ,‬ובד״ק והוא גסי ככר‬
‫שםעינן דדי‪ .‬נ( כד״ק ודבק דבבא דחיו קםיח רבנן‪,‬‬
‫ל( כד״ק‬ ‫יבח״ם ורבנן דבבל קפיה יבינו הקדוש ‪.‬‬
 ‫אגרת‬ ‫‪46‬‬
‫מרבותיו‪ ,‬אמנם הלכותיהם וטעמיהם שוים אע״ס‬ ‫כמוהו‪ .‬נהחיא דאמרינן בזבחים רב יצחק בריח דרב‬
‫טוגרםתפ מחולק וה מ ו ה ‪ .‬והשקר־׳ שלהם היו קלין‬ ‫יהודה חוח שכיח קמיה דרמי בר ח מ א שבקיה ואויל‬
‫וחמורין ונימטריאות וםנים טול מדרשות‪ ,‬ו מ ה ם‬ ‫לקמיח דרב ש ש ח ‪ ,‬יומא חד פנע ביה אמר ליה רמי‬
‫טולטי עטורה מדוח יייהיח ר׳ יטומעאל דורסו‪ ,‬ו מ ח ם‬ ‫בר ח מ א אלקסתא א( נקטן ריחא אחי לח ליד מ ש ו ם‬
‫כללם אחרים כגוי םרוס מקרא ויחור מקרא‪ ,‬ורבויין‬ ‫דאולת לקמיח דרב ששח חויח לך כרב ש ש ח ‪ ,‬אמר‬
‫ומיעוטין ודורטדן םמוכין ה( וחקש שני כחובים‬ ‫ליח לאו משום חכי אלא מר כי נעינא מ ל ת א מיניה‬
‫חבאים כאחד אין מלמדין‪ ,‬ולמד עליון מ ת ח ת ו ן ‪,‬‬ ‫פשיט לי מסברא ואי משכחנא מתניתין פרכא לח רב‬
‫וחשישח מו־ובח ותפישת מ ו ע ט ‪ ,‬ודרישח ט ע ם ו(‬ ‫ששח כי בעינא מילחא מיניח פשיט לי ממחניחא דכי‬
‫מקרא וגורעץ ומוסיסין ודורטוין‪ ,‬ויש א ם למקרא‬ ‫נמי משכחת מתניחא ופרכא מחניחא ומחניחא חיא‪,‬‬
‫ויש אם למסורח ‪ ,‬נאמר כאן ונאמר לחלן‪ ,‬מקרא‬ ‫איל בעי מיני מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא בעא‬
‫נדרש ל נ מ ח טעמים י ( ‪ ,‬ואין מקרא יוצא מידי‬ ‫מיניח בשל במקצח כלי אי טעון מריקח ושטיפת או‬
‫פשוטו‪ ,‬אין מוקדם ומאותו־ בתורח‪ .‬דברה תודח‬ ‫אין טעון‪ ,‬א״ל אינו טעון מידי דהוה אהואח וכוי‪.‬‬
‫כלשון בני א ד ם ‪ ,‬דבר שנאמר בוה ובזה ואינו ענץ‬ ‫וחא לא תנא חכי בבריחא‪ ,‬דחניא נשל במקצה כלי‬
‫לו תנחו ענץ לחבירו‪ .‬דברשוזביו־ו מוכיח עליו‪,‬‬ ‫טעון מריקח ושטיפח כל חבלי נ( מר‪ .‬שאץ כן‬
‫דבר שנאמר בוח וחוא חדין לחבירו‪ .‬םרשח שנאמר'‬ ‫בהואח ‪ ,‬א״ל אי חניא חניא ]צו״ב[ ‪ .‬ומשום חכי‬
‫ונשניח לא נשניח אלא בשבל דבר שנתחדש ב ח ‪.‬‬ ‫בסוף חוריוח כי איבעיא להו סיני ועוקר הרים איזה‬
‫חן מינח ומינח ואוקי באתרא‪ ,‬ודיו לבא מ ן חדין‬ ‫מ ח ם עתף כדאצפריך עלמא לרבח ו ה ו א עוקר‬
‫לחיוח כנדון‪ .‬ודברים רבים כאלה ‪ .‬כשהיו אומרים‬
‫ה ת ם ולרב עסף דהוח סיני‪ ,‬דחא אמרינן דקרי‬
‫חראשונים חלכוחיחם כל אחד ואחד כסי ש ל מ ק ‪,‬‬
‫אנפשיח ותב חבואוח בכה שור )סנהדרץ מב״א(‪.‬‬
‫היו אלה הכללים לחלםודם‪ .‬כדי לחוציא ט ע מ י‬
‫שלהו ליה מ ת ם סיני עדיף דהכל צריכין ל מ ת חטייא‬
‫חחורה‪ .‬כדאמר רבי אבדזו אמר רבי יוחנן בעירובין‬
‫רוח חוא גמרח‪ .‬ראח ר' חייא וסדר לבתיתות שלו‪,‬‬
‫חלמיז־ אחד חיח לרבי מאיר וםומכום שמו שהיה‬
‫ו ח ם אלח אשר עחח למדו בם חחכמים ביחוד‪,‬‬
‫אומר על כל דבר ודבר של טומאח ארבעים ושמונח‬
‫מפני כי נאלח חראשונים רבו חויכוחים והתשובות‬
‫טעמי ט ו מ א ח ‪ ,‬ועל כל דבר ורבר של ט ח ר ח ארבעי׳‬
‫עד מאז־‪ .‬ואשר חצטרכו חחכםים לרבריחם אמרו‬
‫ש מ ו נ ה טעמי ט ה ר ה ‪ .‬וכן ש להם גם כן פנים‬
‫ג( בנמרא ודקדקו בחם והוציאו א ת תמציתם‬
‫אחרים לחלמוד׳‪ .‬לחראוח חרושי׳ וענםי׳‪,‬־הולדוח‪,‬‬
‫והשאר מצאו כי לא חצטרכו לחם‪ ,‬ואע״פ וברייתא‬
‫איך דיניחם ואיך אופני חחקשים‪ ,‬ואיך ש לחחויר‬
‫דרב שמואל שהיתח בבבל חיחהמדוקדקח ומסודרח‬
‫את חענף לעיקרו‪.‬‬
‫כמו שאמרו בסדר יומא על פר העולה ושעיר‬
‫והראיון ח( כי היח חתלמוד בידם כי על רבן יוחנן‬ ‫חנעשח בחוץ אמר רבא לא מפוכחת מתרצא אלא‬
‫בן וכאי אמרו דעד חוויוח ראביי ורבא הוה גכור‬ ‫או ר׳ אליעזר דכי שמואל או רבי עקיבא דתוססחא‪,‬‬
‫)בחרא קלו׳׳א(‪ ,‬ונם למז־נו רבי יחודא אומר חוי‬ ‫ואעס״כ חניחו אלח דבי ש מ ו א ל ‪ ,‬ואם מצאו‬
‫זהיר בתלמוד ששננח חלמוד ע ל ח ודון)אבוח פ״ר‬ ‫נוסחאוח חברייחא לא נ ס מ ך עליחם‪ ,‬דלא נשנו‬
‫מי״ג(‪ ,‬וח״ר במציעא חעוסק במקרא מדח שאעח‬ ‫ולא ידענו אם אמחים ה ם ‪ ,‬רק אלה דר׳ ח״א לבד‬
‫מ ר ח ‪ ,‬במשנח מרח שמקבלץ עליחשכר‪ ,‬בתלמוד‬ ‫היו לומדי׳ ה ח כ מ י ׳ ‪ .‬וכן בברייתוח אחרוח הנקראו׳‬
‫אין לך ם ד ח ג ד ל ח מוו )לג״א(‪ .‬ואחרי סדר ר׳ אח‬ ‫קטנות ל(‪ ,‬כי אץ לחותח מ ה ן ‪ ,‬כגון הלכוח דרך‬
‫ההלכה ו ה מ ש נ ה ‪ ,‬היה לחם חחלמוד אשר בו היו‬ ‫ארץ וועדות א ח ת ח ‪.‬‬
‫מםרשים דקדוקי ה מ ש נ ה ‪ ,‬ופרטי וכללי וטעמי‬ ‫וחחלמוד נ״כ ששאלח׳ עלע‪ ,‬חנח אסלו ראשוני‬
‫המו־רשים‪ ,‬כדתנו רבנן לעולם הוה רץ למשנה יותר‬ ‫ראשונים היו יודעי' אוחו‪ ,‬כי א מ ת כי חיחה נידם‬
‫כץ התלמוד‪ ,‬ואמרינן עלה הא גופא קשיא אטרת‬ ‫חלכוח המסורות ל ה ט ‪ ,‬כאשר הוכית מעשה ובדק‬
‫בתלמוד אץ לך מרה גדולה מוו והדר אמרת הוי רץ‬ ‫נן ונאי בעוקצי חאנים‪ ,‬ואף כי לא למדו כלם נסח‬
‫למשנח יזהר מן חחלמוד‪ .‬אמר ר׳ יוחנן בימי ר׳ צו(‬ ‫אחד ולשון אחד אנל הטעמים ידועים ש ה ם שוים‬
‫נשניח משנה ו ו ‪ .‬שבקו כולי עלמא מחניחין ואלי‬ ‫וכלם אך ענץ אחד ח ם ‪ .‬ונל אחו־ ואחד שנח‬
‫בתר חלםוד‪ .‬חדר דרש לחו לעולם חוי רץ למטונח‬ ‫לחלםידיו הבותם משונים וה מוח ‪ .‬כסי שקבל‬
‫ס( בח״ם םשםעיו דורטק ררישח סםוכץ‪ .‬ו( בד״ק ודרישח‬ ‫א( פ•' דיכם‪ ,‬ובח״ם ארקפטח ‪ ,‬נ( בד״ק כחוב פי‬
‫שבעים טעם‪ ,‬ו( בד׳׳ק פקרא נדרש לסניו ומגי םמו‪.‬‬ ‫חבלי‪ .‬ובח״ס הוא כםו בגםרא דיז־ן כל הכלי‪.‬‬
‫ח( בלשע הנאק הוא וסכלן‪ ,‬ט( בח״ס ר׳ עקיבא ‪.‬‬ ‫נ( בחיים כחוב אםורא ‪ ,‬ד( בו־״ק כתוב קנרעיח ‪.‬‬
 ‫‪*7‬‬ ‫רב ש ־ירא‬
‫יהיד מחני שנראח לו כי ההלכה כמותו ולא נראה‬
‫בן לדזכמימ האהרונים ‪ .‬כההיא דמצוח הליצה‪,‬‬
‫דכשאמר יחיד דבר מ ה וראה רבו פועמו כי ההלכה‬
‫כמוחו שנח אוחח ב ס ת ם ‪ ,‬כדאמרינן באלמנח‬
‫דכחובוח מחניחץ מני ר' שמעון חיא‪ .‬ובמי שמח‬
‫לענין מקנה משכיב מדע בשבח מחניחין ר׳ יהודה‬
‫חיא‪ .‬ובחוציאו לו נמי מ ו ח סימן‪ ,‬ורבוח כאלה‪.‬‬
‫דאמד לך מני דבי סלוני היא ואוזני לח ביחידאח‪.‬‬
‫אע״ג ד ם ת מ ח רבי לא עבחנן כוחיה ‪ .‬ובמקום‬
‫שםחם במחלוקח עדיף ט ס י ‪ ,‬כחחיא דחליצח‬
‫והמיאונים בשלשה דמסרש במצות ח ל י צ ח ‪ .‬אי‬
‫נמי דתני לה למימרא חהידאה בלשון הכמים כי‬
‫חימ דלעבדון בותיה דאמר ר׳ תייא בר אבא א?ר‬
‫יוחנן ראה רבי דבריו של רבי מאיד באותו ואת בנו‬
‫ושנאן בלשון חכמים‪ ,‬וראח דברע של רבי שמעון‬
‫בכסוי חדם ושנאן בלשון חכמים )חולין ס ״ ח ( ‪.‬‬
‫ומכאן למדו דסתם ר׳ מאיר לאו דיליה חוא להיוחו‬
‫יתיז־ אבל הוא לרבותיו לסי רבי עקיבא רבו‪ .‬ועל כן‬
‫כאשר ירע רבי שהמאמר ההוא לר״מ באותו ואת‬
‫בנו הוא לרבותיו שנה אותו בלשון הכמי'‪ .‬וכחהיא‬
‫דשאוד ישרף דתנן וחכמים אומרים זה ח ה האוכלו‬
‫חייב כרת ולא שנאו בשם רבי מאיד שרבי יחווה‬
‫׳‬
‫חולק עליו‪ .‬כדי שלא נטעח לומר בכלל כי ר' מאע•‬
‫ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהווה וחלכח כר׳ מאיר‪ .‬דאמר‬
‫דבא מאי ט ע מ א דרבי מאיר אץ לך כל סדק וסדק‬
‫מלמעלה וכולי ש מ ע ח א ‪ ,‬ותניא נטי הכי‪ .‬על כן‬
‫באו הכמי האמוראים של התלמוד וסרשו אלה‬
‫הענינים‪ .‬במקום שהבינו כי כן הבין רבי וכי ההלכה‬
‫כאוחו יחיד נילו אח הדבר ה ה ו א ‪ ,‬ובמקום שלא‬
‫חבינו לא נלו אח הדבר כלל‪ .‬כחחיא והמביא במסי‬
‫יו״טאמר רב יהודה אמר שמואל אץ מביאץ עצים‬
‫אלא מן המוכנץ שבקרםף‪ .‬ומקשינן והא אנן חנן‬
‫כץ הקרסף ואפילו מן חמסוור‪ ,‬חיובחא דשמואל‪,‬‬
‫ומסרקינן מחניחץ יחידאח ו ד א ‪ ,‬ומניאין לח םיוע‬
‫נץ חברייחא )לא׳׳א( ‪ .‬ובמקום שמצאנו במשנח‬
‫דבר משונש וצריך לגמור ממנו דנו־ שיש נ ו קושיא‬
‫ולא סליק אמחנן נמור מכאן כך ו כ ך ‪ .‬כחחיא‬
‫דאוחו ואח ננו דאמחנן א״ר חייא א״ר יוחנן סרח‬
‫ח ט א ח אינה מ ש נ ח ‪ ,‬ענלח ערוסח אינח מ ש נ ה ‪,‬‬
‫חלא ראינו כי סליק כץ חמשנח ולא סליק כץ הנחיחא‬
‫נ ( ‪ .‬ולסעמי׳ חרוזה המשנה נולה ס ן הםנרא לבד‪.‬‬
‫כההיא ששניט נ ט ה מ ח מסרק של פשחן שניטלו‬
‫שיני‪) 1‬כלים סי״נ מ ״ ח ( ‪ ,‬ואמחנן בחחולץ ר׳ עחנן‬
‫ו ח ש ל ק ש ד א מ ח תרוייהו וו אינה מ ש נ ח )מנ״א(‪,‬‬
‫ססברא וטבי״חא‪ .‬יבד״ק אלטא אי סלקא בחניודן ולא‬
‫םלקא םבדייחא‪.‬‬
‫יותר מן התלמוד‪ .‬מאי דרש כדדרש רבי יהודה בר‬
‫אלעאי‪ ,‬והנד לעמי רשעם ולבית יעקב ת ט א ת ם ‪,‬‬
‫הגר לעמי השעם אלו תלמידי הכמים ששננות‬
‫נעשית להס כודונות ‪ ,‬ולבית יעקב ת ט א ת ס אלו‬
‫עמי הארץ שאסילו זדונות נעשות להם כשגנות ‪.‬‬
‫והיינו דתנן דבי יחידה אומר הוי זהיד בתלמוד‬
‫ששגנת תלמוד עולה ו ח ן ) ש ם לנ״ב(‪ .‬ותלמוד הוא‬
‫ח כ מ ת הראשונים בי בתוכו יגלו טעמי ה מ ש נ ה ‪,‬‬
‫דחנו רבנן רבו שאמרו לא רבו שלמרו מקרא ולא‬
‫רבו שלמדו משנח אלא רבו ש ל מ ח חלמוד דברי ר׳‬
‫י ה ו ד ח ‪ ,‬דגי מאיד אומי כל שרוב חכמחו מ מ נ י ‪,‬‬
‫רבי עסי אומר אםלו לא האיר עיניו אלא במשנה‬
‫א ח ת והו רבו‪ ,‬ואמר רבא כגץ רב סוזורה דאסבר‬
‫לי ווהםא לםטרץ ) ש ם ( ‪.‬‬
‫ולאלה הראשונים לא היה התלמוד כתוב בספר‬
‫והיו לומדים אותו בעל פ ה ‪ .‬כמו סירושי הכתובים‬
‫אשר אנהנו מסדשים היום להלמיח ח ל נ א ‪ ,‬כי בלם‬
‫למדו ב ו ‪ ,‬זח למד באוסן אחד ח ה למד באופן‬
‫א ח ר ‪ .‬כן היו מםו־שים משנחם‪ .‬וקראו לפיחשיחס‬
‫בשם תלמוד‪ ,‬והיח לחרחבח לב ‪ ,‬ולא חצטרכו‬
‫אלא לעקרים‪ .‬וכאשר נשלמה ה מ ש נ ת ורבי מ ת ‪,‬‬
‫נ ת מ ע ט ה תבונה' ונצטרכו ללקט התלמוד וללמוהו‬
‫וחוסיסו בו כ מ ה דרכים אתרים‪ ,‬ותקנו בו כמו אלה‬
‫ראשוני ראשונים‪ ,‬כדאמרינן מנא חני מילי ודרשינן‬
‫קראי‪ ,‬וחקנו בו חרושים וחולדוח דבר ידבר כמו‬
‫שחיח בימי חקדמוני'‪ ,‬גם חקנו בו מוז שלא נצטרכו‬
‫אליו אלח חראשונים‪ ,‬כמו סירושי דבחם עמוקים‪,‬‬
‫כי אלח חראשוניילחיוח חבונחם גדולח לא הצטרכו‬
‫לפרשם‪ .‬א ך א ה ח ח ם נ ח מ ע ט ח ח ח כ מ ו ז ‪ .‬כמו‬
‫ששנינו בסוטה מ ש מ ח וביאליעור נעו ספר ח ו ר ה ‪,‬‬
‫מ ש מ ח רבי יהושע בטלה עצה ומהשבוז מ ש מ ח‬
‫ר׳ עקיבא בטלו וחעי ח ו ר ח ‪ ,‬ונסחחמו מעיינוח‬
‫ה ח כ מ ה ) מ ט ״ ב ( ‪ .‬וכן היח גם כן בימי רבי‪ ,‬שתקנו‬
‫בה דקדוקים א ח ח ם וזז אחר זה בכל מ ה ש ש נ ו ‪.‬‬
‫ואמרו מ מ י חנא ליח חא למוז לי למיחני ה א ‪,‬‬
‫ובמקום שלא יכלו לחרצח א( אמו־ינן ביבמות באן‬
‫שנח רבי משנח שאינח צריכא‪ ,‬ומפקינן אצרכחא‬
‫דבל מלחא ומלחא ‪ ,‬ואמרינן מאי קמ״ל‪ ,‬ופרטו‬
‫סרטים ו ח ק ש ו חקשים לכל חי־בחם חאלח‪ ,‬ובימי‬
‫רבי חיח חוא מפרש לחם פירושי כל ד מ ו ד מ‬
‫כחלכתו‪ ,‬ו ח ם חצטרכו לרבחם אחרים אשר לא‬
‫נ צ ט ד מ להם הראשונים‪ .‬כנון במקום שחבץ רבי‬
‫דבר מ ה ולא הבינוהו חחכמים חאחרונים‪ ,‬פירש‬
‫לחם כדי שלא יסמכו עליו‪ ,‬כגון דםחם רבי ד מ י‬
‫א( בח״מ וחיכי דלא ראיק כולי האי‪ .‬ובד״ק וחיכי דלא‬
‫נ( בחיים אלםא קערא ולא סלקא‬ ‫יביע' לחרמנח ‪.‬‬
 ‫אגרת‬
‫לסומי ררב ומםומי׳ ררב לסומיה דרבי ולא הוה ידענא‬
‫מאי קאמרי)קלו(‪ .‬ובכמה מקומות אםרינן רב תנא‬
‫הוה וסליג‪ .‬והיו ג״כ^הכמים אהרים ©היו אמוראי'‬
‫לבר כגון טומואל ורב טוילא ורבה בר בר הנא ורב‬
‫כהנא קמא ורב אםי ובסוף ימיהם רב ארא נר אהבה‬
‫ורנה נר אנהו זקננו‪ ,‬ומנית הנשיאים היה‪ ,‬כי כ;‬
‫קנלה נידינו ני מנית נשיאים א נ ת נ ו ‪ .‬ומודע רנה‬
‫נר א נ ה ו ‪ ,‬ואהרי נן ר' הנינא ה ה ם ורני ינאי ודני‬
‫יותנן ורני שמעון נן לקיש ורני יהושע נן לוי ורני‬
‫שטעו; נ ן אלעור שהיה מ ש מ ש ם ומשמש ררנ‬
‫ושמואל ב נ נ ל ‪ ,‬וננל זאת גדלה ה ה נ מ ה נ נ נ ל עד‬
‫מ א ד ‪ .‬ואהרי הדורות האלה היו רב נהמן ורב יהודא‬
‫ורב הונא ורב חסדא ורנ ששת ננבל ‪ ,‬והנמים‬
‫אהרים שהיו באים ושבים‪ ,‬נ מ ו רבי אבא שהיה‬
‫משארית הראשונים ורבי יצהק נםהא ור' וירא ורבי‬
‫ירמיה ורבי אבהו ורבי חנינא בר פסי‪ ,‬ואזזי׳י ק‬
‫אביי ורבא‪ ,‬ותרב הנוירה בארץ ישראל ונתמעטה‬
‫שם ההוראה מאד ושבו אלה שהיו ש ם נץ הבבלי׳‬
‫כמי רבץ ורב ריסי ובלם ירדו ה נ ה ‪ .‬ובכל דור ודור‬
‫נץ הדורות האלו היו להם הלכות אשר היו לומדים‬
‫ההכמים ומסדרים אותן תמיד‪ .‬כדאםרינן בברכות‬
‫רב חייא בר אבא הוה מהדר תלמודיה כל תלתץ‬
‫יומין)ל״ת ב( ואמרינן בסםהים נמי רב ששת הוה‬
‫מהדר תלמודיה כל תלתץ יומץ ומתלי בעבורא‬
‫רדפוא ואמר הראי נפשאי הראי נפשאי לך קראי‬
‫לך תנאי)םת״ב(‪ .‬ומכל אלה הדברים שהיו לומדים‬
‫כלם כל רב ורב היה מפרש אותם לתלמידו עם‬
‫פירושים אהרים ודקדוקים נוספים‪ ,‬והיו םהדטרם‬
‫גם כן הלכות לםעשה בכל השאלות שבאו לפניהם‪,‬‬
‫ונשאו ונתנו ב ה ם ‪ .‬והיה להם מהלוקת בץ איש‬
‫להבירו‪ .‬ובבוא דור אהר נ ת מ ע ט ה ה ה כ ם ה עור‪.‬‬
‫ואלו הדברים אשר נתבררו לאלה הראשונים ואשר‬
‫פרשום לתלמידיהם כגון הפירושים שאינם מצטרכי׳‬
‫כל בני אדם ללמדם ולקבעם בנםדא‪ ,‬והמנו כי יש‬
‫בהם ספיקות וצריכים לקבוע אותם בנירסא אמרום‬
‫בישיבות וקבעום בגמרא וכל ההכמים למדו א ו ת ם ‪,‬‬
‫כדאמרינן בעירובץ לענץ עירוב שנתבו ב א ל ן ‪ ,‬יתיב‬
‫רבי חייא בר אבא ורבי יווזנן ויתיב רב נחנץ גבייתו‬
‫ויתבי וקאמרי האי אלן דקאי היכא אליםא דקאי‬
‫ברשות היהיד וכוי ואמרי בסופא איל רב נהמן יישר‬
‫וכן אמר שמואל‪ ,‬איל םתריתו בה כולי האי אמר‬
‫להו אנתץ נטי סתריתו בה טובא אלא הכי אמר‬
‫להו קבעיתו לה נמי בנטרא)ל״ב ב(‪ .‬ובכל ח ר אהר‬
‫ל( לפי ח״ט ראחנ״ן יבד״ק ראיודנץ‬ ‫ובו״ק פםיין‪.‬‬
‫ואולי כיוין לופר דאיח איגץ פי' אשר חס ‪.‬‬
‫נ( בח״פ לחנסישיי בד״ק ארםי‪ .‬בח״ס סתניתן כנכון‪,‬‬
‫‪46‬‬
‫ל א עבדינן כוותה‪ ,‬אלא טשום רםסיימי בה דווקני‬
‫וכוי)שם(‪ .‬ואי צריכא םתניתין להסורי מ ה ס ח נ ן‬
‫ל ה ‪ ,‬ואי צריכא לתרוצי םתרצינן לה ואם נמצא‬
‫טעות במשנה והברייתא מתוקנת יותר מ מ נ ה או‬
‫יש לברר הדבר ה ה ו א ‪ .‬כדתנן בבכורות בית מימאי‬
‫איטרים לא ימנה ישראל עם ה נ ה ן על הבכור ובית‬
‫הלל מתירין ואסלו נוי ואמרי;; עלה נ״ה רםתניתץ‬
‫רמ עקינא וברייתא ה י א ‪ ,‬והלנה נרני עקינא א(‬
‫רנרייתא ראמר אפילו זרים ואסילו גוי ) לנ״נ ( ‪.‬‬
‫ואם נמצא תנאים הולקים‪ ,‬אמרינן נמאי קא מיסלני‬
‫ומפרשינן ט ע ם נל אהד מ ה ם ונחסש אהר נרייתא‬
‫מצואה כרי לנרד ההלכה‪ ,‬או להוציא מ ה ן ה ס פ ;‬
‫ההוא‪ .‬ואומרים להם היבא רמשכהינןלהו‪ .‬כההיא‬
‫ד ה ש ל ח במסכת נ פ ץ איל רבי ירמיה לרבי וירא נ(‬
‫סוק עיין בה במכלהך ] מ ד ״ א [ ‪ .‬ודקדקו בה והעלו‬
‫כי כל אהר ואתו־ לטעמו ל ה ל כ ת ו ‪ ,‬ועל כל א ת ת‬
‫ואדוות מי א מ ר ה ‪ ,‬וכדעת מי ה ם ‪ ,‬הוץ מסלוגהא‬
‫וקושייהון ושינוייהון ותיובתיהץ‬ ‫דאםוז־אים‪.‬‬
‫וסירוקיהץ ודהיותיהץ ואוקםתהון ולאסושי נ( ‪,‬‬
‫ל מ כ ת ב א ח ד ‪ (7‬רתלמור רנסישי ט ו ב א ‪ ,‬וכן היה‬
‫בוטן הכמים הראשונים כאשר אנהנו םםרשים את‬
‫הסידושים שלפ ה י ו ם ‪ ,‬כל אהר ואהד מרבותיו‬
‫כראוי ונכון‪ ,‬והוא שונה לכל אהר מהתלמידים כסי‬
‫הצורך וכפי ודכולת ש ב ה ם ‪ .‬יש שאמרו להם רק‬
‫ראשי רבחם ועקרים והשאר הבינוי מ ד ע ת ם ‪ .‬מ ה ם‬
‫אשר הצטרכו לבאור והרחיבו את דבריהם ל ה ם ‪,‬‬
‫בהקיש להם הקשים ורמיונים‪ ,‬והא ראמרינן ער‬
‫דאיפטר רבי ג מ ח ח ץ רכולחי תלמידי כל הד והר‬
‫תלמיד לפני רבו חוח וקאי דאהריץ מחניחין‪ ,‬כל‬
‫חד וחד תימוו־ו לפי משנתו ח י ח ‪ .‬ואחר שנסדרח‬
‫כל ימי רבי באר לחם חמשניוח ס( וגמר לחם טעמי‬
‫ה ה ל פ ת ש ל ו ‪ ,‬ו א ת ח מוח רבי הצטרכו ללקטם‬
‫וללמדם בפח אחד לשון א ה ד ‪ .‬ואהרי רבי היו‬
‫תנאים מ ה ח ם כגון ר׳ נחן ור' שמעון ורבן גמליאל‬
‫ב ר פ ‪ ,‬וםהכא בנון ר' יאשיה דמן חוצל‪ ,‬אמנם‬
‫לא למדו מאומה מן המשנה אלא מ ח שחיו לומדי'‬
‫לפני זה‪ .‬נדמשורש נספרו של אדם הדאשק במציעא‬
‫רבי ורני נותן סוף משנה ) ש ( ‪ .‬והיו גם נן הנמים‬
‫א ח ר ׳ ם ש ל מ ד ם י ( ‪ ,‬תנאים ואמוראים‪ ,‬כנץ רבי‬
‫הנינא ורבי ינאי ה ת ם ורב הכא שהע תלמידי רבי‪,‬‬
‫ל מ ד ו מרבי ורבי הייא‪ .‬ראמחנן בהולץ א״ר יוחנן‬
‫נהירנא כד הוינא יחבץ שבע עשרה שורן א ה ו ח ררנ‬
‫ורב קמיה דרבי והוו נסקץ וקוקין רנוד מפומי דרבי‬
‫א( בוז״פ כתוב כבית חלל וברייתא‪ .‬נ( בח״פ לר' עקיבא‬
‫ובנםוז* דידן לר' וריקא וצ״ל לר' ירא‪.‬‬
‫׳‬
‫‪49‬‬ ‫רב שרירא‬
‫החכמים האחיינים ‪ .‬לא טטני שלא ידעו אחזם‬
‫החכמים הראשונים אמנם הניחום להדור הבא‬
‫אחריהם להתנדר בהם ולא נצטרכו לחם בני אדם‬
‫מניחם‪ .‬כמו שאמרו חחכםים בחולין העיד רבי‬
‫יהושע בן ודוו בן ח מ ו של ר׳ מאיר למי רמ על ר׳‬
‫מאיר שאנל עלה ידק בבית שאן והחיו• רבי את מת‬
‫שאן כלו על ידו ח מ ו עליו אחיו ובית אמו אמרו לו‬
‫מקום שאבותיך ואבות אמתין נחנו בו איסור ואתה‬
‫תנהוג בו היתר דוש לוזו םקוא הוה וכתת נחמי‬
‫הנחושת אשד עשה משה מ עד ודמים חדס היו‬
‫שואל מקםורים לו ויקרא לו נחשחןאיםשרנאאסא‬
‫ולא מ ע ת והלא כל ע״ו שנעולם אנמ דחומפמ‬
‫מערום אלא מקום הניחו לו אבותיו להתנדד מ א ף‬
‫אני נםי מקום הניחו לו אמתי להתנדר מ ‪ .‬מכאן‬
‫לתלמיד הכם שאמר דמי הלכה שאץ מוניחין אוחו‬
‫ואמת לח אץ מויחין אותו ואמרי לה אין מוחיחין‬
‫אוחו‪ .‬מאן דאמו־ אין מוניחין אותו דכתיב מ לא‬
‫יזנח לעולם ח׳ מאן דאמר אין םויוזץ דבחיב ולא‬
‫יוח החסון ומאן ואמר אץ נוח ויחץ אוחו וחנן‬
‫משדמ וחווי הלב רבו טחלוקות משראל ]ו״ב[‪.‬‬
‫זאת חיא חתשובח למוז שאםרחם מווע הניחו‬
‫החכמים חראשונים אח הרוב לאחרונים הלא‬
‫מצאתם דבר מושלג שאמרוהו אחרונים והניחוחי‬
‫הקדמונים להתגדר מ ‪ ,‬ולהאריך באלו חדבתם אשר‬
‫מהם מסף החלמוד דור אחר ת ד ‪ .‬כמו שאמרו‬
‫בםנהדוץ שבע מאה בעיי נעו דואנ ואודתוסל‬
‫בממל חפורח בארד ואמר ובא נמדתא י( לםנעא‬
‫בעיי והא בשני דוב יהודה כלהו חנרי הוו בנףקץ‬
‫ואלו אנן קא םתנינן ארבעח‪-‬םדרי' ה( ואלו רב יחווה‬
‫כד הוה ממי חאשח שכובשת ירק בקודה ואמת לח‬
‫זיתים שכבשן בטוםיהץ טהורים אמר הוייא חיב‬
‫ושמואל קא חזינן הכא ואלו אנן מתנינן י( תליסר‬
‫מחיבחא ואלו רב יוזורח כד חוח שליף מסאניח‬
‫אחא מימרא ואנן קא מצערינן נסשין וליכא דאמנת‬
‫בן אלא קב״ח לבא בעי דכחיב וח׳ יראו! ללבב)ק״ו(‪.‬‬
‫לשי זד! גולה ההודאה דור אחר ת ר עד רמנא‬
‫ואחר רנינא נספקה‪ ,‬כמו מהמן שמואל ידחינאה‬
‫נספרו של אדם הראשון מחיה כחוב מ רב אשי‬
‫ורנינא סוף הוראח‪ .‬ואחת ק אליפ מלא היה‬
‫חוואח היו מםרמי פיתשי׳ וסטיות הקתמת להודאה‬
‫וחס נקראו רבנן סבוראי‪ .‬וכל מח שהיה תלרבססק‬
‫>( פרשוהו‪ .‬כמן רחומי ירב יוסף ורב אחאי םבי‬
‫חחיט דאטי׳יגן בגטין‪ ,‬סיוש וצקלג ומי ובי חחים‬
‫חוידש״י כשם שהאצבע גתו ליבנם בסי יגביר • ‪ (7‬בנסחו‬
‫ייוץ כחוב י מ ח א ‪ .‬ס( תחת אהבעח מיי־יש ‪3‬י*‪ 3‬בנסרא‬
‫דירןמיקצין‪ ,‬י( בנשר* דיין כתיב בעיקיץ‪ .‬ז( בי״ק‬
‫דור היחה חחכטח ו?ולכת וםתטעטח‪ ,‬דאטד רבי‬
‫יוחנן בעידובץ ואנו לבנו כנקב סחט םוקיח ואמר‬
‫אמי ואבן כםיכתא מירא ס( לגמרא ואמר ת א ואנן‬
‫כאצפעחא בקיואנ( לסברא יאםו רב אשי ואנן‬
‫כאצבעתא בברזאנ( לשכחוז)נ״גא(‪ .‬ובל מח‬
‫מחתטעטח החכמה ונחלוליםשיקזת‪ ,‬אלוסיוזשי‬
‫הראשונים שלא היו קבועים מםיוזם קבעום עכמיו‬
‫ולמדו' והיו עושים כהלמח אלו חחכמי׳ הראשונים‬
‫ונטשנו עתו! ננםוא‪ .‬ואם ההבטים בלם מטעו‬
‫לאיזו הלבה ואמתה כאהד ולא נמצא ניניהם טי‬
‫שקדם לאמרה אז נאסרה נסחס• ואם הקדים אחד‬
‫אמר שמעה ואטרח או נאמרה במטו אמר רמ‬
‫פלמי‪ .‬דאםתקבפסחים עולא איקלע לפוטבדיחא‬
‫איל רב יהודה לרב יצחק בתה יל אנמי לי כלכלה‬
‫ופירי וחזי חיכי ממיל אזל מדתה לאמי מ אחא‬
‫א״ל המבדיל בץ קושי לחול ותו לא אחא לקמיה‬
‫דאבוח א״ל חיכי אמר איל אנא לא אולי אנא‬
‫מיתחיח לאמי ואטד א חמנתל בץ קוש למל א״ל‬
‫רברמוחיח דםר ישוז ויחיו? דמו־ נרמוז ליוו לטי־ ולא‬
‫חיטא שמעתיו! מסוטיוז ]ק״ד ב[• ותמיד כמדקדק‬
‫חכט ואסר חלכח מסי רבו לא טסי אחדים אז זדתח‬
‫הלכתו רצויח יחזר‪ .‬דאמריק בברכות אטד רב נחנץ‬
‫בר יצחק קבעה עולא למבשתיה כדמ מימין בר יפת‬
‫תהי בה רבי דרא וכי םח ענץ רבי מימין מ יפת‬
‫אצל ר' חייא מ אבא ות״ק ונמו־ שמעתתא מפימיה‬
‫ודביח ודני מימין רב יפת לא תיק ]לוז ב [ ‪ .‬ועוד‬
‫אם אמד בשם רב אחד הוא משובח עתר‪ .‬דאמדינן‬
‫בחולין מ סליק רמ דדא אכל מוגרטת דרב ומטואל‬
‫אמת ליה לאו מאחת דדב ושמואל אח א״ל מאן‬
‫אטתז יוסף בר חייא מסף מ חייא מכולי עלמא‬
‫מדר מטע רב עסף ואיקסו־ אטד אנא מכולי עלמא‬
‫ימידנא אנא מרב יחודא נמידנא דאס־לו םםיקי דננרא‬
‫גויס ואטד רב יהודה א״ד ירמיה מ אבא ספק‬
‫משמיה הרב ספק םמםיח ושמואל מלמה טחידין‬
‫את ועמד נמקוס מאץ טוטחח ]יח ב[‪ .‬ובמקום‬
‫מאמרו החכמים כלם ד מ אחד נאמר נלמון אמת‬
‫לה‪ ,‬וכזאת נאמר מ נ ת ם האלה נםוף התלמוד דור‬
‫אחר דוד‪ ,‬מ בל ת ר ודור קנעו נתיך התלמוד מן‬
‫הםטיסוח אמר החחושו להם ומעשים ושאלות‬
‫מבאי לפניהם‪ ,‬כהחיא וסנהדרץ ואמת רנ כחנא‬
‫ורב ספרא חנו להו סנהדרין בי רבה אמרי ליה ומאי‬
‫אמרינן בסנהדרץ נרידחא וכולי מטעחחא )סא״ב(‬
‫וחוכיחו ב״כ הוכחות וקי׳מיוח שהוסיפו וחומו‬
‫נדר״שי כיתר שנועצין אוחו בכיוול בנקב גר ונכנס‬
‫ברוחק • ו( מיי ב‪0‬ח)וח קש‪ 0‬שאיך האצבע י‪0‬ול ליכנם‬
‫נ( בבדזא‪ ,‬בנשר* דמץ כחוב בבידא‪,‬‬ ‫בחובה‪.‬‬
 ‫אגרת‬ ‫‪60‬‬
‫ש ם שני ראשי סנהורץ מ ק שמעון הצדיק ואנטיננום‬ ‫היא עע• בסבימח נ ה ר ו ע א ‪ ,‬ורב רבאי מרוב דספיש‬
‫איש שונו ושאר הזונות ‪ (7‬רובם עלו מבבל ‪ .‬גם‬ ‫במסי סנהדרין דאמר רבי היוצא ליהרג משקץ אוחו‬
‫הלל הזקן עלה ע מ ה ם ‪ .‬עם כל זה עוד היו מרביצי'‬ ‫קורט של לבנה נדי שתטרף דעתו עלע משום‬
‫תורה גם בכאן‪ .‬והיה להם ראש גויה מבית דוד‪.‬‬ ‫שנאמר תנו מ נ ו לאובד דין למרי נפש ותנא נשים‬
‫אבל ראשי ישיבה וסנהדרין ה( לא היו ביניהם‪ .‬כי‬ ‫יקרות שבירושלים היו מ ת נ ד מ ח אותן טשלהן‪,‬‬
‫כלם ל ד מ אהד כוונו שלא היו רק מן המקום אשר‬ ‫ובעינן ואם אינן מ ת נ ד מ ת משלהן משל מ י ‪ ,‬א מ ר‬
‫יבחר ה ׳ ‪ .‬ועד ש מ ת רבי מ א ש י גלות הוו נהיני;‬ ‫ר ו רבאי דמן רוב א( מסתברא משל צבור משום‬
‫בבבל ולא מ א ש י ישיבוח ונשיאים שחם חיו ראשי‬ ‫שנאנ •י תנו ]מ״ג א [ ‪ .‬וגם ח ב עירו של רב רבאי‬
‫םנחדרין בארץ ישראל‪ ,‬מ מ ס ר ש באבות עד חלל‬ ‫היתה‪ ,‬שבימת ש י מ ח נהררעא‪ .‬ו א מ ת רבנן דרב‬
‫ושמאי ואחריו שמעון בנו ואחריו רבן גמליאל חוקן‬ ‫רבא* נ• ן היה והאריך ש ד ם ר מ ת וכמה ס ב ת ת‬
‫בנו • יאחריי רבן שמעון בן נמליאל קמא שנחרג‬ ‫נכנסו ‪ :‬ם ו א אשו ח ס מחכמים א ה ת נ י ם ‪ ,‬כמו‬
‫לפני חרבן חביח • ורבי ישמעאל בן אלישע היה כחן‬ ‫רב עיי* רב םימונא‪ .‬ולמדנו מן חראשונים מ מ ר א‬
‫גדול ואלו ארבעה ר ו מ ח חיו בכלל אלח ה מ א ה‬ ‫דהאשד‪ ,‬נקנית ו ש ד נ ו מ ש א טנא חני נילי וכו׳ עד‬
‫שנים‪ .‬דאמרינן בשבת חלל ושמעון גמליאל ושמעון‬ ‫בכסף טנא לן‪ ,‬בל אלח חקושיוח והחשובות שהוצו‬
‫נחנו נשיאותן בפני חבית מ א ח שנח ] פ״ו א [ •‬ ‫בנםוא חוצו' וחכניסום ובנן ס מ ו א י חאחרונים‪.‬‬
‫ואחרי רשב״ג שנחרג מחרוגי מלכות היה רבן יוחנן‬ ‫ואשר נ ח נ ח ם מ צ ו ננחכח חמשנח וכיצד‬
‫בן זכאי והוא היה בימי חרבן ה נ י ח ‪ ,‬והוציאיהו‬ ‫נ נ ת נ ח ת ל מ ו ו ‪ ,‬ה נ ח חלמוו ומשנח לא נ נ ח ב ו ‪,‬‬
‫לפני אספסינוס קיסר נכנסו עמו רבי אלעזר ורבי‬ ‫רק חחרוצים חיו מ ם ד ת ם ‪ ,‬ונזהרו ח ח נ מ י ם ללמום‬
‫יהושע תלמידיו ובקשו ממנו שושלחא דרבן גמליאל‬ ‫נעל ס ה אבי לא נ( מניסחאות נ ת ו מ ח ‪ ,‬דאמרינן‬
‫ואהרי שקפו רבן יודזנן בן זכאי‬ ‫ויבנה וחכמיה‬ ‫בתמורה רבתם שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם‬
‫ודמן ביבנה תקנו להם עשר תקנות• יחנן משחרב‬ ‫בכתב שנאמר כי על פי ה ד מ י ם האלה מ ת י אתך‬
‫בית המקדש התקין ריב״ז‪ .‬ואחריו רבן נםליאל בט‬ ‫ב ת ת ‪ ,‬בתת אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות‬
‫של רשב״ג חוקן שנהרג עם עשרה הרוגי מ ל מ ת‬ ‫]י״ר ב[ ‪ .‬ואשר שאלתם רבנן סבוראי היאך נ ס ו ת‬
‫ואותו ר״ג חיה נשיא ביבנה ורבי יחושע אב בית‬ ‫א ח ת רבינא ומי מלך אחריהם מאיתו ומן ועד‬
‫רץ י ו מ ק דצעריה רבן גמליאל לרבי יהושע תלתא‬ ‫עכשיו‪ .‬ראינו לבאר לכם ענץ ח ד ב ר ‪ .‬ואיך היו‬
‫דמני ע מ ו ה ואוקמוח לרבי אלעור בן עוריח שהיה‬ ‫הימים הראשודם לישראל מ ק ו ם ‪ ,‬ואיך נמלקו שתי‬
‫עשיר והוא עשירי לעזרא הסופר והדר פייסיה‬ ‫ישימת בעמר דנר משונש נ ( ‪.‬‬
‫ואהרריה לרבן גמליאל ולא ע מ ז ה לרבי אלעזר בן‬
‫דעו כי מ א ש ו נ ה כשגלו ישראל בגלות ימיה‬
‫עזריה אלא רבן גמליאל תדחי שבתא ודבי אלעזד בן‬
‫ו ה ח ו ש ו ה ם ס ג ו וגביאים ובים ע ם ה ם הובאו‬
‫עוריוז חדא שבתא כדמפו־ש בגמרא ותפלת ה ש ח ר ‪.‬‬
‫לנהודעא‪ ,‬ו מ ה י נ ד ה מלך יהווה וכל הנלוים אליו‬
‫ואחריו רבי שמעון בנו חיח נשיא‪ .‬ואחריו רבעו‬
‫ביח ננסיןז דסדוה באננים ועפר שהניאו עמהם‬
‫הקדוש בנו שהיח בצפורי וביח שערים •‬
‫מנית המקדש לקיים עליהם מ ה שנאמר כי רצו‬
‫ובימי רבי היה רב הונא קמא ריש גליתא בבבל‪,‬‬ ‫עבדיך אח אנניח ואת עפרה יהננו‪ ,‬וקראו־ ל מ ת‬
‫היינו דאמרינן בהוריות בעא מיניה רבי מרבי חייא‬ ‫כנסיה ההיא בית הכנסת ו ש ף ויתיב • בלומר שנסע‬
‫מ ו ן א ד מ ה אני בשעיר א״ל הרי צרתך בבבל ימנו‬ ‫בית המקדש ו ש ב כאן בנהרדעא‪ .‬והשכינה חיחה‬
‫רב הונא ומתני רב ספרא ו ה ת ם שבט והכא מהוקק‪,‬‬ ‫עמהם כראמתנן במגילה בבל חיכא ש ח א שמנה‬
‫כדאמרינן בסנהדרין לא יסוד ש ב ט מיהודה ומחוקק‬ ‫בה רב א מ ו בכדשחא והוצל שמואל אמר בכגשתא‬
‫מבץ רגליו לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליית‬ ‫ו ש ף יתיב בנחרדעא‪ .‬לא חימא הכא ולא הבא‬
‫שבבבל שרודין אח ש ו א ל במקל • ומחוקק מבין‬ ‫אלא ומנץ דכא המנץ ה כ א ‪ ,‬א מ ר אביי תיתי לי‬
‫רגליו אלו בני בניו של חלל שמלמדץ חודח ברבים‬ ‫ו מ מרחקנא שרםה ה ת ם מצלינא ] כ ט ״ א [ ‪ .‬והיא‬
‫]י״א ב [ ‪ .‬חלא ראינו כי אלח מבבל טובים יוהד‬ ‫ח מ ח חכנסח והוצל קוובח לבית מררשו של עווא‬
‫מ פ ד כי שבט ח ם ‪ .‬ובימי רבי מ ת רב חונא בבבל‪,‬‬ ‫הסופר למטה ט נ ה ר ד ע א ‪ .‬ו א ח ת עלוח עזוא‬
‫ומפרשי רבנן בירושלמי דכלאים וכתומח שהיה רבי‬ ‫תוובבל ‪ (7‬והנולה עמהם ינבנה בית המקדש היו‬
‫נ( בוז״פ‬ ‫ב( בד״ק חטיח טלח לא‪ ,‬ונפצאת בחייט‪.‬‬ ‫כחוב דחוח חלי וקא פדשוח ובחיים דהר תלי וקאי פיי כי‬
‫כחוב פשום דאיח בח בטילתא שבשחא ‪ ,‬ובו״ק חםרח פלח‬ ‫‪-‬א( בגמרא דיו־] לא נט‪1‬א‬ ‫חיח חלו• וקים בספק‪,‬‬
‫ד( בד״ק סבבל‪ .‬ה( בחיים וח־ורוח‪.‬‬ ‫שבשחא‪.‬‬ ‫שם הגאון הדח רק בלשון הא ודאי בלי שם אוסרו‪.‬‬
 ‫‪51‬‬ ‫רב שרירא‬
‫י מ ס ו ר * גש׳ יוס הכסורים ]פז ב[ וקנייה דב לגינחיה‬
‫יני י נ בצורחא דחויא נכסי ה ג י ונניף ה ח ם חלמית'‬
‫טובא וינץ ש ם ח ו י ה ה י נ ח וקבע סוס ניח י ץ ‪.‬‬
‫וחיו נ נ נ ל שני נחי דינים נחילים ח א ח י בנהתעא‬
‫שחיח נ נ ר והאחר בפורא שקבעו ר נ ‪ ,‬וחיינו ראמר‬
‫שמואל לא נחנינן סרוונול אלא או נני רינא רסווא‬
‫או בני דינא רנהרדעא‪ .‬והיו לרנ ושמואל שתי‬
‫ישיבוח־ ראמרינן בחמביא נ מ ממדינת בבל רב א מ י‬
‫הרי היא כארץ ישראל לנפץ ישמואל אמר כחוצה‬
‫לארץ׳ ופשטינן ררב סבו־ כיץ ראיכא מתיבתא‬
‫מ ש ב ח שכיחי ושמואל ם נ ר מתיבתא בגירסייהו‬
‫שרידי )ו׳ א ( ‪ .‬ולסרקים חוו חוו רב ושמואל‬
‫אהדת‪.‬‬
‫ד מ ח רב בשנח חקנ״ח והוא ארבע אלפים חי‬
‫ליציר׳ ב( ונחנ שמואל אחריו לבדו שבע שנים וחיח'‬
‫ש י ב ה אחוז‪ .‬וכל כ מ ח שחיח רב מקיים אינרחא‬
‫דמערבא ה ע באים לפנע כי היו יודעים אוחו •‬
‫ואחריו באו לפני שמואל‪ .‬ראמרינן בהולץ כלהי‬
‫שני ררנ חוח נחב רבי יוחנן לקדם רנינו שכנבל •‬
‫ובחר רנח נסשיח ררב חוח כחיב ליזז רני יוחנן‬
‫לשמואל לקדם חברנו שבבבל ־ אמר אכתי לא ידע‬
‫דאנא רביח בחב ושדר ליח עבורא רשתץ שנץ אמר‬
‫חשחא ה ש ב נ א בעלמא הוא רידע כחב ושדר ליח‬
‫מעין חליםו־ גמלי סטיקי טרפוח אמר שמע מינה‬
‫איח לי רבח בבבל איקום אעל איחויה )צ״ה ב ( ‪.‬‬
‫ומת שמואל בשנח חקס״ר )נח״מ חקס״ח(‪ ,‬וחיא‬
‫שנח ר׳ אלםים וי״ר )בד״ק ויי( ליצירח‪ .‬ותלמידיו‬
‫היו רב נחמן בנחרדעא ורב יחורח בסומבדיתא ורב‬
‫ששח בשלחי‪ .‬ובשנח חק״ע בא ספא בר נצר‬
‫וחחריב לנחרדעא וילך רבח בר א נ ח ו זקננו לשכנציב‬
‫ולשלהי ולמחווא‪ ,‬והיה שם רב יוסף בר ח מ א‬
‫אביו של דבא ושאר חכמיהם בסומבדיחא‪ .‬כי מימי‬
‫ביח שני היתח חעיר חואח עיקר ה נ ו ל ח ‪ .‬כמו‬
‫ששנינו בראש חשנח ער שרואח אח חגולה לסניו‬
‫נמרורח אש ואמר אביי גולח היא פומבריחא‪.‬‬
‫ואחרי שמואל מלך ר נ חונא שהיח מנני חנשיאים‬
‫ומלך ארנעים שנח וחרניץ חורה ה ר נ ה ‪ ,‬ראםרינן‬
‫בבחובוה כד חוו מספורי רבנן מבי רב חונא חוו‬
‫סיישי חמני מ א ה רבנן רב חונא חוח דו־יש בתליםר‬
‫אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דדב הונא‬
‫ונפצי גלימייוזו הוה סליק אבקא ומכםי ליה ליומא‬
‫ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא ררב הונא בבלאי‬
‫)ק״ו א ( ‪ .‬וכדאמרינן ביבמות רב אבא בר וברא ודג‬
‫ששת ורב חלבו ורב נדל ורב א ח א בר תנינא כלהו‬
‫נ( בח״ם לא ננמאח שנח חיצירח‪,‬‬
‫ענו ביוחר חזיח דבי אומד כל מ ח שיאמר לי אדם‬
‫אני ע ש ח חוץ מ מ ה שעשו זקני בחירח לוקני ושרון‬
‫גרמיחון מנשיאוחא ומניאוניח‪ .‬ואי סליק רב חונא‬
‫ריש נלוחא להבא אנא מוחיבנא ליח' לעיל מינאי‬
‫דהוא מ ש ב ט יהודח ואנא משבפז בנימין‪ ,‬חוא מ;‬
‫רברביא ריחודח מן רוכריא ואנא נץ רקחא מנוקבחא‬
‫חד ומן עייל רבי הייא רבה לגביה א״ל הא רב חונא‬
‫לבר נחכרכמו פניו של רבי א״ל ארונו בא א״ל רבי‬
‫לדבי חייא פיק חזי כץ בעי לך לבד דק ולא אשכח בר‬
‫נש יידע רבי הייא רכעס ע ל ה רבי ונחג נויסוחא‬
‫בנפשיח חילחין יומין א״ר יוסי בר בץ בהילץ חלחץ‬
‫יומץ יליף רב מיניזז כל כלליא ראורייחא‪ .‬אוזר רב‬
‫חונא נוזמנח בבבל מר רב עוקבא‪ .‬כשחיו לומדים‬
‫ש ב מ ר רב עוקבא לפני שמואל בארבע אמות שלו‬
‫וכשהיה יושב בדץ ש ב שמואל לפני מר עוקבא‬
‫בארבע אמות שלו‪ .‬ואמרינן בשבח א״ל שמואל לרב‬
‫הונא שננא רישך בקרירי ורישא דרשן• בחמיסי‪,‬‬
‫ח א מר עוקבא יביח דינו קיים וכחיב בהו כה אמר‬
‫ח ' ר י מ לבקר משפט־‪.‬‬
‫ובימי רבי ירד רב לבבל בשנת חק״ל למלכוח יון‬
‫דרנילנא בית שנת שלשת אלפים ותוזקע״ט ליצירה‪,‬‬
‫והיה כאן רבי טילי• ראש התכמים אתרי רבי‪ ,‬והיה‬
‫ראמרינן רב‬ ‫ראש חחכמים נקרא ריש סדרא‪.‬‬
‫איקלע לאחריה דרבי שילא קם עליח באמורא‪ .‬אחרי‬
‫מוח רבי שילא חיו כאן רב ש מ ו א ל ‪ ,‬וחשיב רב‬
‫א ח שמואל לפניו‪ ,‬ולא רצח רב לחיוח לראש עליו‬
‫ולחשיב אח שמואל לפניו‪ ,‬נ ם לא רצח שמואל‬
‫להיות לראש עליו ולחשיב אח רב לסניו כי רב חיח‬
‫וקן יוחד משמואל‪ ,‬כחהיא ראמרינן בגמרא רמרובה‬
‫רב ש מ ו א ל ורב אסי אקלעו לבי שבוע חבן ואמרי לח‬
‫לבי ש ו ע הבן רב לא עייל קמיה ושמואל שמואל‬
‫לא עייל מקמיה דרב ורב אסי לא ע י < מקמיוז דדב‬
‫אמרי מאן נפורר וכוי‪ .‬על כן חניח רב לשמואל‬
‫בנחרדעא שחוא מקומו והוא מקום חודו!‪ ,‬והוא‬
‫חחרחק למקום שלא חיח בו חורה והוא סורא‬
‫הנקראת מ ח א מ ח ס י א ‪ ,‬ושם חיו בני שראל ל ת ב ‪,‬‬
‫ואפילו אסור והיתר לא היו יודעים‪ .‬ואמר רב סה‬
‫אשב כדי שתהא תורה במקום הוה‪ ,‬כההיא מעשח‬
‫דמפיושודבפ׳ כל הבשר רב בקעה מצא וגרר בה‬
‫גדר ו ט איקלע לטטלפזש שנה והורה א י ח ס בסירא‬
‫אסור כהל )ק״י א ( ‪ .‬ונקרא אצליהם ריש סדרא‪,‬‬
‫דקאמר ליה רבי יוחנן לאיסי בן יהודה א( מאן ריש‬
‫סדרא בבבל א״ל אבא אריכא‪ ,‬והתקיים בו החלום‬
‫שראח רבי חנינא ת ק פ ו ה ה ת ם בבבל ב( כי היכי‬
‫ד( בנםרא די‪1‬ן תקפוח‬ ‫א( בי״ק כחוב לאיטי בר חיני‪.‬‬
‫בדיקלא‪ ,‬פי' •חליויחי באילן דסליט‪.‬‬
 ‫אגרת‬ ‫‪$2‬‬
‫ל ח ו מ ת ולומד ב• רב הונא בר ה״א ו ה ו א בעצמו‬ ‫איחעקת טסוקיה דרב הונא אמר רב אחא בר יעקב‬
‫מזניו זאת המימרא ל מ ט ה ‪.‬‬ ‫שחץ סבי הרנן וכלהו איעקת מפרקיה ורב הונא‬
‫ונשמת ]רב הונא בר תייא[ ונצטרך הדבר שיהא‬ ‫לנר מינאי ואיקיימי מפשאי ח ח כ מ ה תחיה בעליה‬
‫רבה לראש קבל עלע הראשות בוי שלא תתבטל ת ו ו ח‬ ‫)לוד(‪ .‬ובימי רב הייא מ ת ר' יוחנן בארץ ש ר א ל ‪.‬‬
‫בישיבת פוטנריתא ני ת נ ההנמיט רשראל היו ש ט‬ ‫ואטרינן מ שמונים שנח מלך ר׳ יוחנן נא׳׳י אחר‬
‫יטלך ו ב ה שהוא ו ב ה מ נהטני בפיטבתחא ורבץ‬ ‫רבי חנינא שהיה א ח ת ו ׳ אפס שהיה א ח ת ומגי‬
‫שם תודה ה ר ב ה ‪ .‬ר מ ת בימי ה ט ר ה שיצאה על‬ ‫חקדיש כדמטיוש בסרק ה מ ש א ) ק ״ נ ב( • ובשנת‬
‫התורה‪ .‬כי הלשינו עליו לאטד שהוא טבטל ש ד ם‬ ‫‪,‬‬
‫תקיץ מ ת ר יוחנן ודי אלעור בשנה א ח ת ומלך ר׳‬
‫עשו אלף איש ירח א ח ו בקיץ ר ו ח א ח ו בסתו שהן‬ ‫א מ י ‪ ,‬ונבר רב הונא יותר כי היה מן חנשיאים‪,‬‬
‫ח ת ירחי דכלח א ו ר ואלול‪ .‬ו ע ם מ! פרםתקא‬ ‫ומלך ר' אטי ור׳ י ה ת ת טסוטבתתא ותלמידו לפניו‬
‫לאגמא ד ט ח ש ם ‪ .‬ונפלה אנרת מן השמים בפום‬ ‫ר מ א לואוד‪ .‬את רב הונא לפרקים‪ .‬ורב נחמן‬
‫בדיחא לאמו• כי רבה בר נחמני נתבקש בשיבת של‬ ‫בשלהי ונטחיזא עט חנמי נ ה ו ד ע א ‪ .‬ולא מצינו‬
‫טעלה וכל ה ט ע ש ח מלח כמו שמפורש בגמרא‬ ‫שבא רב נחמן יפני רנ חונא אלא נ ב מ ווגא היו‪.‬‬
‫וטציעא לפו א ( ‪ .‬ובשנים האלו שהיה רבה בר‬ ‫מ בכמח טקוטוח אטד רב נחכץ חונא ח מ ץ מוקים‬
‫נהטני בפוטבריחא היה רבה מ רב הונא )בי״ק‬ ‫לח בטילי א( א ח ר י ‪ ,‬ובעז טדושו של רב חונא היח‬
‫ויייא( טדכיץ חירח בסידא‪ .‬ואחרי רדה בר נחמני‬ ‫ק ת ב למחא מחסיא ורב חסדא חיח חבר לרב הונא‬
‫מלך רב •וסף בפוטבתחא שתי שנים וטוזצה ו ט ח‬ ‫ובסורא ח י ח ‪ .‬ובימוח רב חונא מ ה רב ח ס ו א ביות‬
‫בשנת תול״ד‪ .‬ו א ח ת ו טלך אביי שתים עשרח שנח‬ ‫רב בשנת חר״ר‪ ,‬ומח רב חונא בשנת חר״׳וז‬
‫וטח כשנח ח ר ט ״ ט ‪ .‬וכן חוא טפורש בגטין האי‬ ‫ותעלו את א ת נ ו לארץ ש ו א ל נ מ ו שמפורש באלו‬
‫שיפווא הוה מעיקרא בי רב יהודזז ולבסוף בי רבח‬ ‫טנלחין במועד קטן איך חעמיד ר נ א ת ארונו נקנו•‬
‫ולבסוף מ רב יוסף ולבסוף בי א מ י ) ס ״ ד א( כלומר‬ ‫ד' חייא‪ .‬ואמרינן שם האי רלא מענשי דני ת ש‬
‫כי בל אלח חיו ראשי ש י מ ח ‪ .‬ושיפורא היא קופא‬ ‫גלומא משום תקיף ארונו דוב ח ו נ א ‪ .‬רחי רנ‬
‫דחכטי הישינה דמאי ואתי להון מישראל מ ו ח מ‬ ‫יהווה אתריו שחי שנים וכל החכמים באי לפניו‬
‫בנוה כדחנן נשקליכ שלש עשרה ש ו פ ת ת חיו‬ ‫ל פ ו ט מ י ת א ‪ .‬ואחר רב יחווח שמת בשנת תר״י‬
‫בטקוש וכחוב עליהן תקלץ הרתץ ו ת ל ץ עחיקץ)פ׳‬ ‫מ ל ך רב חסרא בםורא עשר שנים וטת בשנת תר״ך‬
‫ו ׳ ( ‪ .‬ו א ח ת אביי מלך ובא בטחווא רטן פ ו מ ב ת ח א‬ ‫ורבח ורב יוסף שחיו בםומבדיחא אחרי רב יהודה‬
‫ח י ה ‪ .‬כדמסרטו בברכות בר ח ת א מפרש ח ל ט ץ ח ו ח‬ ‫היה כל אחד ואחד אוטו• לחבית טלק־ אחוז‪ .‬ולא‬
‫ו מ ׳ ) נ ו א( עד דנח נפשיח ראכיי ואתיא מתיבתא‬ ‫קבלו עליהם ר מ ו ת להיות לראש כמפורש בסוף טס׳‬
‫לקמן־ ורנק רכולי עלמא איכנפו לקםיח ‪ .‬ואף כי‬
‫הוריות ובסוף ט ס ׳ מ כ ו ת דרבה ורב יוסף איצםדיכא‬
‫ט ש מ ח ר נ ח ס ד א לא חיח נאון בסירא ע ם נל זח‬
‫לחו שעחא י ושלחו מ ת ם רב יוסף ק ת דהוא מ נ י‬
‫היחה טטשלח רבה נדולח יותר והיה שליט ר ב ‪.‬‬
‫והכל צרינץ ל ט ת חיטייא ואפילו חכי לא קר‪ .‬עליו‬
‫ונתקיים מ ברכת יוסף כדאטתנן בסדק הוציאו לו‬
‫רב יוסףדאמת בלואי לאפייה רםלץ־ רב יוסף חרחץ‬
‫רבא כד הו‪,‬־ז אסטר טבי רב יוסח טםגי ואזיל‬
‫שנץ ופלנא טלך ר נ ח נ״נ זנים ואחתו מלך רב‬
‫לאהודיה וטנקף להו למעיה וטחווסן אםקפתא‬
‫יוסף שחי שנים ו ט ח צ ה וניץ שנל א ח ד ואחר חיח‬
‫דבי רב עםף ד מ א ‪ ,‬אתו ואטרי ליה לרב יוסף א מ ר‬
‫מ ד ח ח לחבית קם ר נ ה מלפניהם והלך אצל ר נ‬
‫ליה יהא רעוא ד י ת ת ם ת ש ך אמלא כרכא )נג א ( ‪.‬‬
‫ח ס ו א לםווא כמה שנים‪ .‬ובסוף ימי דדב חסדא‬
‫וכל שני מלכות ו ב א היו ארבע עשרה שנה ר מ ת‬
‫כשראה רבח וצויכא ליח שעחא נ פ ו מ נ ת ח א ב( קבל‬
‫בשנת תרס״ג‪ .‬נ נ ל השני' האלו של רבא לא היתה‬
‫חראשות על עצמו ומלך כ״ב שנים ו מ ח בשנות‬
‫אלא שיבה א ח ת ואחרי מות רבא נחחלקו לשתי‬
‫חרל״א‪ .‬ושמענו מרבנן וילנא מ באלה חשני׳ אחרי‬
‫ש י מ ת ‪ ,‬רב נ ח מ ן בר יצתק בסומבדיתא ארבע שנים‬
‫רב יחווח שלא סבל חראשוח טלך רב הונא בר חייא‬
‫ומת בשנת תרם״ו‪ .‬ורב פפא שהיה בנוש קרוב‬
‫בםומבדעזא והיה לו ש ם בית ט ד ו ש גריל‪.‬‬
‫לםורא תשע עמיד)גי״ק חד״םד( שנימ ו ט ח בשנת‬
‫א ס ר שיש חיטא לדבריהם דאטר״נן בגטין ההוא‬
‫חרפ״ו‪ .‬ואחר רב נחמן בר יצחק מ ל מ בפוטבתתא‬
‫שיפווא דחוה מ רב יחוחז ולבסוף מ רבה ולבסוף‬
‫כ מ ה נאונים‪ ,‬רב ה מ א בנהרדעא ו ט ח בשני תרפ״ח‬
‫בי רב עסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי ובא ואם‬
‫והיינו ו א מ ת נ ן בס׳ כל הנשבעץ ההוא תינא רעביד‬
‫איתא לדוב חונא בר חייא קודם רבה חיה לו לתלמוד‬
‫ב( בי״ק דאצטריכא ליח סלחא מובא‪.‬‬
‫א( נייק בסלא‪.‬‬
 ‫‪53‬‬ ‫רב שרירא‬
‫אצלם לבית משתין;ם‪ .‬א מ נ ם באמצע ימי ש ט ע ‪-‬‬
‫אלים בימי דוד בן זכאי )ביז״מ בן יתחיד‪ ,‬חמיא( יורד‬
‫כ ת ממשלתם מ א ת המלכות ולא הלכו עוד ראשי‬
‫עדת פומבדיתא אתריהם‪ .‬אכן כאשר בחרו להם‬
‫הנשיאים לעשות רגל גפומבתחא הלכו לשם וקבעו‬
‫א ו ת ו ‪ .‬והיום לא נשאר מכל בית הנשיאים אף יונק‬
‫אהד או רבנן א ( ‪ .‬ונהג רב אשי השידה בשיבתו‬
‫קרוב לששים ש נ ה ‪ .‬והיינו דאמר בם' מי שמת‬
‫במהדורא קמא דרב אשי אמר לן ה מ ובמהדיוא‬
‫בתרא דרב אשי אמר לן באנפא אחרי‪ .‬כי כן תקנו‬
‫חחכמים ללמוד בכל שנה ש נ ח י שתי מסכחוח הן‬
‫חסר והן י ח ד ‪ .‬כרי לגמור בל ההלמוד בשלשימ‬
‫ש נ ה ‪ .‬וכיון דרב אשי מלך קרוב לששים שנח ע״כ‬
‫חיו שחי המחדורוח ה א ל ה ‪ .‬והוא מ ת בשנת‬
‫חשל״ח‪ .‬ומלך אחריו במחא מחסיא רב ימו־ וןשת‬
‫בשגח ח ש מ ״ נ ‪ .‬ואחריו רב אידי בר אבץ וימת‬
‫בשנת חשס״ג‪ .‬ואחריו רב נחמן בר רב חונא ומת‬
‫בשגת תשס״ו י ואז גגורח גזוזז מאת יודנרד לבטל‬
‫ש ב ח ‪ .‬וטלך בטחסיא רב טביוטי דהוא מר בר רב‬
‫אשי ו ט ח בשנח חשע״ט במוצאי יום הכפורים‪.‬‬
‫ואחריו רבה תיספאה ומת בשנת תשס״א )בח״מ‬
‫תשפ״ח(‪ .‬וברביעי בשבח שחוא י״ג בכסלו שנת‬
‫תתי״׳א מ ת רבנא אביגא בריח דרב חוגא והוא‬
‫יבינא וחוא סוף חוראח‪.‬‬
‫ובאלו השגים מלכו בשומבדיחא‪.‬רב גביהא מבי־‬
‫כ ח ל ו מ ח בשגח תשמ״ד )?( ואהריו רפרם מסוס‬
‫בדיחא ו מ ח בשנח חשנ״ו־‪ ,‬ורב רחומי רש מחלשין‬
‫רחומאי ומת תשנ״ו בעור חשמד מנוחת יודנרד‬
‫קיימת‪ .‬ואחריו מלך רב ס מ א בריח ררנא‪ .‬ושמענו‬
‫מן הראשונים גם ראינו כתוב בספרי זנרונוחיחם כי‬
‫בימי רב ס מ א הוה ובימי מ ר בר רב אשי בקשו‬
‫רחמים רבלע תנין ליזדגוד המלך בהדר משכבו‬
‫ונתבטלה הגזרה‪ .‬ובימי רב ם מ א הזה בשבע בטבח‬
‫בשנת תשם״א נמסרו רבנא אמימר בר ינוקא והונא‬
‫מר בר רב אשי ראש הגולה ומשושיא בר פקוד‪.‬‬
‫ובשמונה עשר להוש ההיא נהרגו הונא מרי בר‬
‫מ ר ווטרא נשיא ומשושיא‪ .‬ובאדר בשנה ההיא‬
‫נ ח ת ו רבנא אטימד בר מר ינקא‪ .‬ובשנת תשס׳׳ה‬
‫)מ־״ק חשפ״א( ש מ ח בח רבח חוספאה נמסרו כל‬
‫בית ה מ ס ת בבבל והובלו לדי בני יהודה לאמגושי‪.‬‬
‫ובשנת תשפ״ו מ ת רב ס ט א ב ת ה דרבא‪ .‬ואחרי‬
‫טלך רב יוסי ובימיו סוף הוראה ונגמר התלמוד‪.‬‬
‫ורוב ר ב ק סבוראי מ ת ו בשנים מעטים מ ק ספרו‬
‫לנו הגאונים ב ס פ ת וכרונותיהם ברבת הימים‪ .‬בשי‬
‫תתט״ו ט ח רבנא ס ט א נ ת ח דרבנא יהודאי בסיון‪.‬‬
‫על ק לא היי יכולים ראשי ה ע ם לחתל מללכת‬
‫א( בי״ק לא אשחייד ‪ . . ,‬אלא חי״יק •‬
‫כר׳ אלעור ח ו ח חחוא צידבא מרבנן התם אטד‬
‫אנא מייתינא אנרתא טטעדבא דלית הלכתא כיב׳‬
‫אלעזר אתא לקטיה דרב חמא ואייל ד״נא דעביד כר׳‬
‫אלעזר עביזי)טח ב ( ‪ .‬ואחתו טלך רב זביד בפום‬
‫נדיחא ומת בשנת חרצ״ו‪ .‬ואחתו מלך רב ת ם י‬
‫מנחדדעא ומת נ ש נ ח חרצ״ט‪ .‬ואחריו מלך דפרס‬
‫י מ ת נשנות ת ש ״ ו ‪ .‬ואחריו ר נ נ ח נ א ומת נ ש נ ת‬
‫חשכ״ח )בש"‪ 1‬יי־כ״ב(‪ .‬ואחריו מ ר ווטו׳א ו מ ת‬
‫תשכ״ו‪ .‬ובו ביום חיתח זועה גדולח בעולם ונורועח‬
‫הארץ‪ .‬ואחתי מלך רב אחא בריח דרבא )בס״צ‬
‫ורבונא( ר מ ח בשנח חש״ל‪ .‬ובכל השנים האלו‬
‫א ח ת רב פפא חיח ד נ אשי גאון בסורא ובא למתא‬
‫מחסיא והרם א ת בית חכנסות דבי רב ובנה אותח‬
‫שוב כדאטרינן בחשותפין)ג׳ ב( ועשח כמה תקנו׳‬
‫טובות וקנע להם ונלים ותעניות שלא היו אלא‬
‫לראשי גליוח ובנהרדעא הקן רגל דראש הגולה טפני‬
‫שהיה מופלג ותורתו ו מ ל ת ו רבה מ א ד ‪.‬‬
‫וחונא בר נתן שהיה ראש גולה באלו הימים‬
‫יטרימר מ זיטוא שחיח אחריו חיו שומעץ לרב‬
‫אטד ועשו רנליהם נ מ ח א מחםיא דאטרינן מ ט י ן‬
‫אמר רב אחא בריח דרנא אף אנו נאמר טיםוח רני‬
‫עד רב אשי לא מציגו תורה וגדולה במקום אחד ‪.‬‬
‫והא הוה הונא בר נתן שאני הונא מ נותן דמירף‬
‫הוה נייף לרב אשי)נ׳׳ט א ( ‪ .‬וכיון שתקנו רגלי‬
‫ד ר ש נלותא נ מ ת א מהםיא ו ה צ ט ר מ ואשי פוס‬
‫ב ת ת א לילך לשם בשבת לך לך ני נ ש נ ת ההוא היה‬
‫הרגל של ראש הנולה וקבעו ת ב ראשי הנלוז ללכת‬
‫ש ם ‪ .‬וכל מ ה שפסק רנ אשי לא נתנטל אהר כך‬
‫כטו שנתנטל ביטי רב יהודה ורבה ורב יוסף‬
‫ואביי ורבא י כי לא היתה או כי אם שיבה א ת ת‬
‫ב פ ו מ ב ת ת א ‪ .‬ואחר רב אשי היו שתי ישיבות‪ .‬וזהי‬
‫שאמר דב אשי במסכת שבח אנא עבת לה לטהא‬
‫מחסיא ולא אחרבה ) י״א א ( ‪ .‬ובכל שנה ש נ ה‬
‫כשהיה ראש הגזלה במתא טחסיא שנקבע הרגל‬
‫בבי רב באו אצלו ראשי חעיר וחבטי פ ו מ ב ת ח א ‪.‬‬
‫וכן החגהג הממזג ה ו ה עד כטו טאתים שנה ט ן‬
‫ח י ו ם ‪ .‬מפגי שהיה לראשי הגולה יד רמה ושלטון‬
‫רב בימי הפרסיים וגימי השמעאלים אשר קנו לעצמם‬
‫ואשי חמלה ברטים יקרים‪ .‬והיו בתוכם אשד ת פ ו‬
‫אמנם‬ ‫א ח ח ח כ ט י ם ח ו ב ה והצית להם מ א ו ‪.‬‬
‫א מ ו ז דלנא ע ז מ כל אלה ארוזות הנשיאות חעקלקלו'‬
‫וחלכו ע ם ח ח נ מ י ם נ ש י נ ח לנקש ענווז שפלות‬
‫ו נ מ י מ ת ‪ .‬ולא ]לחתפאר ל ו מ ר [ כי מ מ י מסוזנאי‬
‫אנחנו אלא כבר לפני וה חיו עולים וקנינו ע ם‬
‫חדזכמי'בשיבה‪ .‬וכיון שהיה השלטון ביד חנשיאי'‬
 ‫אגרת‬
‫התנו מוהיה מתחתן ברגית נשיאה‪ ,‬הוא החדק‬
‫ממשלתו על הכטי הישיבה ונרלזו מ ה ם לםורא‬
‫עד יום מות מר רב ינקא ופ*ו ףו לישיביתיהם‪.‬‬
‫ואהריו מלך מר רב יהודה‪ ^ .‬ואתריו מלך מר רב‬
‫יוסף דהוו; ידוע כבר מתנאי)מ‪-‬״ק בכל כתוחא׳(‬
‫בשנת אלף והמשים‪ .‬ואהריו מלך מר רב שמואל‬
‫בר רב מ ר בשנת אלף ונ״פ‪ ,‬ואחריו מלך מ ר רב‬
‫נ פ ת י כחנא בר• מר רב אמונח והוא חיח מן‬
‫בנדאד ומן הוחירא ברא‪ .‬ובימיו עלח רב א ח א‬
‫משבחא לארץ ישראל כי מר רב נטרוי היה משרתו‬
‫וכאשר הנהינו הנשיא ע ל י ו עלה ל ש ם ‪ .‬ואחריו‬
‫מלך מר רב אברהם כ ה נ א ‪ .‬ואהריו מלך מ ר‬
‫רב רודאי בר מר רב נחמן בשנח אלף וע״נ‬
‫ואחריו‬ ‫וחוא אחוחי רמר רב יחודאי נ א ץ ‪.‬‬
‫מלך רב חנניח בר רב משרשיא כשנח אלף‬
‫ואחריו מלך מר רב מלנא בר מר‬ ‫וע״ח‪.‬‬
‫רב אחא בשנח אלף וס״ב‪ .‬והוא חוריד לרב‬
‫נמרונאי בר חביבאי נשיא בן ובינאי במחלוקח על‬
‫ובאי בר מר רב אחונאי שהיד! נשיא לסני זה‬
‫כמח שנים‪ .‬ונקחלו שחי ש י נ ו ח עם זכאי זיןנשיא‬
‫וחעבירו לנפורונאי‪ .‬ואספור מר רב מלכא לנן עדן‬
‫ורב נפ*ענאי נשיא חלך למערבא‪ .‬ואחר רב מלכא‬
‫מר רב רבא )בח״ס אבא( חורנו בדיה דרב דודאי וקננו‬
‫ואחריו מלך מ ר רב שנונא‬ ‫בשנח אלף וסייר •‬
‫)בחיים שיניי( ולא חאריך‪ .‬ואחריו מלך מ ר רב‬
‫הנינאי נאון כהנא בר מר רב אברהם נאון בשנח‬
‫אלף וצ״נ‪ .‬והעביח הנשיא וקם במקימו מר רב‬
‫חונא ומר רב חלוי בר מר רב יצחק בשנח אלף‬
‫וצ״ו‪ .‬ובימיו תקנו לגבות כתובח אשח ובעל חוב‬
‫מיתומים אפילו מ פ פ ל פ ל ץ ‪ .‬ואתריו בשנת צ״פ‬
‫מלך מר רב מנשח בר מ ר רב יוסף וגובאח היה‬
‫מבני ע ק ג ח )בד״ק עוקבא(‪ .‬א מ נ ם כל מססר‬
‫חגאונים שחיו במתא מחסיא עד שנח אלף לא‬
‫ידענו לסדרם כלם על נכון‪ .‬והיו בתוכם גס כן‬
‫תוםנתא ונפזורתא )בח*ם נסכאתא יטריאחא( דנשיאים‬
‫ו מ ח שברור לנו כבר‬ ‫שחעבירום והושיבום‪.‬‬
‫כתבנוהו‪ ,‬אבל משנת אלף ואילך ידענו א ו ח פ‬
‫היפוב‪ .‬ובאלו מ א ה השניח אחדי שנת חאלף אשר‬
‫סרטגו א ו ח פ היו הגאונים ש מ ל מ בשומבריחא‪.‬‬
‫ובמורא מלכו חנאונים חאלח‪ :‬מר רב חנינאי‬
‫)בח״פ חנניה( מנהר פקוד י״ח שנים‪ .‬אחריו מר‬
‫רב שמואל י״ח שנים י ומישימזנו של פומבדיחא‬
‫ומבני בניו של אמימר ח י ח ‪ .‬ואביו של מ ר‬
‫שמואל זוז היח ג ״ י ש ל מ ר ־ ר נ רבא )בח״םרבה(‬
‫נאץ שכתבנו שהיד גאון פומבדיתא‪ .‬ועמו היה‬
‫ב( בח״ט לא מכרה שנוד היצירה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ואמרו רריינא רבבא ה ו ה ‪ .‬ובאתר בשבת שהוא‬
‫ארבע לחדש אדר בשנת חחי״ו מ ח רב אחא י )בח״ט‬
‫אחי( בר רב הונא‪ .‬ובניסן דשנה חחיא מ ח יב‬
‫נחומי ר ש מחלםץ רב נחומאי‪ .‬ובשנת חחי״ו‬
‫)בח״ם תחי״ח( בכסלו מ ח רב שמואל בר יחורח דמן‬
‫םומבו׳יחא‪ .‬ובאדר מ ת רבינא בר אמוציא )בה״ם‬
‫אוטוא(‪ .‬ובשני! חחי״ט מ ח רב חונא ריש גלותא‪.‬‬
‫ובשנת חחכ״ב ביוה״כ חיח אבל נדול ני בו ביום מ ח‬
‫רב אחאי בדיה דרבה בר אבוה א ( ‪ .‬ובשנת תתכ״ו‬
‫מ ת ו רב תחנא ופר וופרא בני רב חנינא ונשאר‬
‫רבח עסי)בד״ק יוסף( גאון בשיבוח כ מ ח שנים‪.‬‬
‫ואחרי כן רב עיבא בסורא ורב םימונא בםומבדיחא‪.‬‬
‫ו א ח ת כן רב רבאי מ ת כ ומישיבח שלנו חיח ו א מ ת‬
‫כי היה גאון‪ .‬והיו או ימי שמד וצרות בסוף מלכות‬
‫הפרס״׳ ולא היו יבולי׳ לקבוע תלמודם ובאו לשיבה‬
‫ונהגו מנהג גאוני׳ עד א ה ת כמה שנים שבאו רבנן‬
‫תלנא מסומבריתא לסביבות נהרדעא למדינה דפרוז‬
‫שאבור‪ ,‬ואלו הנאונים שהיו ב מ ת נ ה שלנו נפום‬
‫בתחא א ח ת חדברים חאלוז בדזיף מלכות פרסיים‬
‫משנת ח״ש שנח מ ל ך מר חנן מאשקייא‪,‬‬
‫ואחריו מלך מר רב מרי וקננו בריח רמר רב‬
‫ת מ י חותנו )בד״ין םוינו( ובית מדרשו ^ודע‬
‫בפרת שאבוד עד היום נקרא בי רב מרי‪ .‬ובימיו‬
‫מלך בםורא רב מר בר רב הונא בשנת תתק״ב‬
‫)בדק״ר חתיןכ״ח(‪ .‬ואחרי הורינו רב מ ת גאון מלך‬
‫בנהודעא מר רב חיננאי ) בחיים הנינא( כץ בי‬
‫גיחרא ובימיו יצא מ ח מ ד )בחיים טשינע( לעולם‪,‬‬
‫שנח ארבע אלפים ושע״ד ליצירח ב ( ‪ .‬ו א מ ת כי‬
‫בעת ההיא היח בםורא רב חיננאי ורב חנא )בחיים‬
‫רב חנניה ופר רב חנח( נאי; פ ו מ ב ת ת א ומר רב יצהק‬
‫נאון והוא שהיה בפתי ש א פ ר עת שכבשה עלי בן‬
‫אבופאלב רצא מר רב יצהק מ ן פ ת ו שאבור‬
‫לקראתו להקביל פניו וקבלו עלי בן אבופאלב‬
‫ב ם מ פנים יפיח‪ .‬ואו היו בפרוו שאמר תשעים‬
‫אלף א ש מישראל‪ .‬ואהריו ס ר רב דאבה )בי״ין‬
‫רבא( שחקנו ממיו לתת ג פ לאלתר לאשח ולאו‬
‫כשמעתא דכלתו של רב זביד‪ .‬ובימיו היה בםורא‬
‫מ ר רב הונאי ואהתו מר רב רבה מר רב בוםאי‬
‫)בד״ק כוםתנאי( ובימיו היה בםורא מר רב ששנא‬
‫הוא שכחב על חומרתא משרשיח בר חחליפא‪.‬‬
‫ו א ח ת מ ר רב מסאי בפומבדיחא מר רב הונא‬
‫ואחריו מר‬ ‫מ ת ב; מר רב יוסף בשנה אלף‪.‬‬
‫ירב חייא ממישן ואהתו מ ר רב אבייה )בד״ק םר‬
‫הביא(‪ .‬ואחריו פ ר רב נפרונאי בר מר רב נהמיה‬
‫ומלך נשנת אלף ש ל ש י ם ‪ ,‬וידוע בשם רב ינקא‬
‫א( בח״ם רב אחא דאבוח‪.‬‬
 ‫‪65‬‬
‫רב שרירא‬
‫מותו היה זעף גדול ונודזעה הארץ‪ ,‬גם מצינו‬
‫כי היה מצער נפשו מאד על לימודו בנערותו‬
‫וברך אותו רבו מר רב שינוי נאון ואמר לו תזכה‬
‫להנהינ אומתך‪ ,‬ושתי שנים מלך‪ .‬וקם אתריו‬
‫מר רב אברהם בר רב שרירא בשנת קפ״ו ומלך‬
‫י״ב שנים ואו היה מר רב יוסף בר מר רב‬
‫תייא לאב ב׳׳ד ובמחלוקת של דניאל ודוד בן‬
‫יהודה א( חנשיאים נתכבד מר רב יוסף בנאונוח‪,‬‬
‫ולבסוף עשו שלום בינו ובין מר רב אברהם‬
‫והסכימו כי שניהם ר״ל מר רב יוסף ומר רב‬
‫אברהם יקראו נאונים‪ ,‬אמנם כאשר הזדמנו‬
‫שניהם למקום אהר למר מר רב אברהם ומר‬
‫רב יוסף ישב לפניו‪ ,‬וטעם אחר באו לבנדאד‬
‫ונזדמן בביח חכנסח דבר נשלח 'בכולא רבחי‬
‫וכאשר קם חשלידז צבור וחכרע לאמו־ שמעו‬
‫איך יבינו ראשי הישיבה אח חמאמר בכו ישראל‬
‫כי לא נשמע כואח מלפנים‪ ,‬וכאשר חור ואמר‬
‫ראשי הישיבח ונם מר רב יוסף נודוע רקם על‬
‫רגליו ויאמר חנני מסיר חנאונוח ממני והזר‬
‫לחיוח אב ב״ד וברכו מר רב אברהם לאמר‬
‫]ר״ל השמים יסייעוך‬ ‫רחמנא ליוכך לדילח‪.‬‬
‫למעלה חזאת [ ‪ .‬ואחרי מ ר רב אברהם מלך מר‬
‫רב יוסף רנן בשנה קל״פ שש שנים‪ .‬ואחריו‬
‫בשנח קמ׳׳ר מלך מר רב יצדק בר מר רב חייא‬
‫)בד״ק חמיא( והורידוהו בשביל מ ר רב יוסף בר‬
‫מר רב הייא הכם נדול והוא היה בן דורנו בן‬
‫בנו של מר רב אבהו זקננו‪ .‬ומר רב יצהק היה‬
‫וקן מ מ נ ו וכאשר סמכו דוד בן יהודה )בי״ק גן‬
‫הונא( הנשיא למר רב יצהק קשה למר רב יוסף‬
‫שהיה דיינא דבבא ובא רב יצהק אליו ואמר‬
‫לו אל יקשה לך דיינא דבבא כי נרבה ורב יוסף‬
‫אנחנו‪ ,‬ואמר חנך ב ט ו ח כי חחיח וחונה אהרי‬
‫וקבלו רב יוסף והתרצה אליו לפני ראש הישיבה‬
‫ומלך שש שנים‪ .‬ואתריו בשנת ק״נ מלך רב‬
‫יוסף דנן בר מר רב רבי שתי ש נ י ם ‪ .‬ואתריו‬
‫בשנת קנ״נ מלך מר רב סלטוי בר מד רב אביי‬
‫י״ו ש נ ה ‪ ,‬ואחריו בשנת קס״פ מ ר רב אחא‬
‫כה נא בר מר רב ששה הדשיפ‪ .‬יאחרו ודתה‬
‫מהלוקה שנה י מ ח צ ה בין מר רב מ נ ת ם נאין‬
‫בריה רמר רב יוסף נאין בו־ רב חייא ובהיר׳‬
‫חתכמים עמו ובין מ ר רב מתהיח בר מ ר רב‬
‫רבי וחכמים אחרים ש ע מ ו ‪ .‬וימת מר רב מ נ ח ם‬
‫נ ש נ ח ק ע ״ א ‪ ,‬וחזרו כל חחכמים אחרי כן למר‬
‫רב מתתיח עשר שנים • ואחריו מר רנ רבח‬
‫)בי״יז אבא( בר מר ר נ אמי נ ש נ ת ק״פ יחז׳א בן‬
‫א( בד״ק בפקיס ודוד בן יהידח יחיב ודור ריר ‪,‬‬
‫רב הונא דמתא מהסיא בשעת תקנת ה נ פ ‪.‬‬
‫וכיון שלא היה או במדוםיא מופלנ קבלו שלמה‬
‫בר הםדא ראש הנולה למר רב מר ומינהו‬
‫וחכם נדול חיה ובניו בפומבדיתא‬ ‫במחםיא‪.‬‬
‫ומורעו נמצאו היום לפנינו בשיבה‪ ,‬ויש מ ח ם‬
‫אשר ה ת ת ת נ ו ע מ נ ו ‪ .‬ואהריו מר רב מרי הכהן‬
‫מנהר פקוד שמונה ש נ י ם ‪ .‬ואהויו מר רב אהא‬
‫הצי ש נ ה ‪ ,‬ואהריו מר רב יהודאי בר מו־ רב‬
‫נחנץ שלש שנים ו מ ה צ ה ונם הוא מפומבדיתא‬
‫ולא נמצא בסורא מסלינ ב ח נ מ ח נ מ ו ח ו ‪ .‬נ ם‬
‫אוחו לקח שלמה הנשיא ומינהו לחתם ומאור‬
‫והוא ואהיו היו נאונים בשחי‬ ‫עינים ח י ח ‪.‬‬
‫שיבות בזמן אחד ובימים ה ח ם יצא ענן‪.‬‬
‫]אש״ש כתוב בסי קבלת חחסיר רענן זוז ש א ו ל‬
‫בנו שרים היו מורע ביח דוד ולא סייעוהו מן‬
‫השמים לסמיכה ונעשה וקן מםרא על פ־ ביח‬
‫דין וחיזק אמונת הקראים[‪.‬‬
‫ואחריו מ ר רב אהינאי כחנא בר מר רב פפא‬
‫שמונח שנים‪ ,‬ואחריו מר רב חנינאי כהנא בר‬
‫מר רב חונא ח' )בד״ק חי( שנים‪ .‬ואחריו מר‬
‫רב מרי חלוי בר רב שלש שנים ו מ ח צ ח ‪ .‬ואחריו‬
‫מר רב ביבוי חלוי בר מ ר רבא )בת״פ רב אבא(‬
‫מנחר פקוד )בח״פ מנהר קידה( עשר שנים )בד״ק‬
‫ופחצח(‪ ,‬והוא חיח עם מ ר רב חונא ועם מר‬
‫רב מנשח נאוני סומבדיהא כשחקנו לנבוח לכחובה‬
‫ובעל חוב ממפלפלץ ואלה השלימו מ א ה ש נ ח ‪.‬‬
‫ואחריחם )בד״ק ום־יהין( מנאוני פומבדיחא מ ר‬
‫רב ש ע י ה חלוי בר מר רב אבא ומן כלודאי‬
‫זדה עיר הקרובה לבגדאד ומלך בשנה ק״ו‪.‬‬
‫ואחריו מר רב יוסף בר מר רב שילא משלהי‬
‫בשנה ק ״ מ ‪ ,‬ואהריו מר רב כהנא גאון בר מר‬
‫ואחריו מ ר רב‬ ‫רב חנינאי גאון בשנח קט״ו‪.‬‬
‫איבומאי גאון אחי אביו רמר )בד״ק ב ״ ז דפר(‬
‫רב אנוזזם גאון בשנת קנ״א‪ ,‬ואחריו מר רב‬
‫יוסף ברירי רמר רב אבא בשנת קכ״ה ולא היה‬
‫ו ח מקומו כי היה מ ר רב אהרן לפניו שתית‬
‫אב בית רץ והיח גמיר ועדיף יותר מ מ נ ו רק‬
‫ע״י חלום הגה־גו למר רב יוסף גאון והיה תסיר‬
‫גדול וזקן מ א ד ‪ ,‬שנינו כי אליהו ו״ל חיח בא‬
‫אצלו רשב בישיבתו כל הימים‪ ,‬יומא ח ד אמר‬
‫להו לרבנן כד סיב ואשטיף ארוחו ליה לגברא‬
‫סבא דאחא לגביה ולא חזו ליה רבנן וידעי‬
‫דאליחו ז״ל חוח וארוחו ליח טובא וחאי דמרוחין‬
‫חשתא מצי־ ימץ מםנ‪4‬ר ד ש א מהחוא מ ע ש ח‬
‫הוא דעברי‪ .‬ואני גאון אבי אבינו חיח סוסרו‬
‫ועומד בכי צורך השיבה שלו כל יפיו‪ ,‬ומ‪1‬ט‬
 ‫אגרת‬
‫עלה בדעתם לבטל א ת מ ת א מחסיא ולהביא את‬
‫הנמאריס בה לסומבדיהא ולבסוף הסכימו לסמוך‬
‫למר רב נתן אלוף אחי אבינו בן מר רב יהודה‬
‫גאון אבינו ב מ ט גאונות םחסיא כדי טלא יתבטל‬
‫מ מ ה ובץ כך ט ח ‪ ,‬והביא דוד הנשיא את מ ר‬
‫רבינו סעדיה גאון בר מר רב יוסף‪ ,‬והוא לא‬
‫היה מוזנמי היטייבה רק מ מ צ י י ם היה רדוע‬
‫נפחומי‪ ,‬וסמך אותו בדורש אייר שנח רל״ט‬
‫והקחיל אח בל הנשארים מבניהם של חכמי מחםיא‬
‫ומן עלולי שסמכו על רבנן דפוםבדיחא והושיב‬
‫ישיבת מ ת א מתסיא שחי שניט‪ ,‬והריב עם יוד‬
‫הנשיא וקרא ליאשיחו חתן אחיו של דור הנשיא‬
‫לחיוח לנשיא ולא עלחח בידו‪ ,‬ונדחה יאשיהו‬
‫לכושאן)מ‪-‬״ק לבהאסן( וע^א דור חנשיא לסחםיא‬
‫לרב יוסף בן מ ר יעקב גאון הנודע בבר סטיא‬
‫בשט גאון והוא היה רך בשניט וחלמו• קטן‬
‫חיח בערך מ ר רב סעדיח גאון‪ ,‬ונחבא ט ר רב‬
‫סעדיח כמי! שנים מפני דוד חנשיא ורכ יוסף‬
‫ה ח נ ה נ בגאונות נ מ ו מ י א ‪ ,‬ולבסוף חתרצח עם‬
‫דוד הנשיא ורב יוסף חיח במקומו‪ ,‬כל חשניכ‬
‫של מר רב סעדיה חיו יין־ )בד״ק תרתי סרי(‪,‬‬
‫ויטח מ ר רב סעדיד! אחדי דוד הנשיא בימי‬
‫גאון אביט נשגח מ״ג )כד״ק רי״נ(‪ ,‬ונשאר רב‬
‫יוסף לבדו ו מ ח א מחבוא ורפח ידו ולא חיח לו‬
‫פתחון פ ה אפילו אצל רב א ה ק נאון‪ ,‬ועזב לבבל‬
‫ואחריו מ ר רב עמרם בר ששנא י״ח‬
‫ולמתא טחסיא וחלך לשבת במדינת בצרה מ מ ת‬
‫שנים ולפני זה היה רב עמרם מופלג מטנו‬
‫ש ם ‪ ,‬אחרי כןלאהיתח שיבח עור במתא מחסיא‪.‬‬
‫ינקרא נאון וירד מפניו ואחרי ק מלך כמו שפירשנו‬
‫ובאלו מאה שנים האחרות מלכו בפוםבדיתא‬
‫הגאונים האלה אחרי רב חאיי גאון בר מ ו‬
‫רב דוד‪ ,‬מ ר רג קימו• בר מ ר רב אחי גאון‬
‫בשנת ר״ח יידו י ( שנים וםדוצח‪ .‬ואחריו מלך‬
‫מ ר רכ יהודה וקנני שחוא אבי אבינו בר מר רב‬
‫שמואל ואש בלח בראש שנח רי״ו אחז־ עשרה‬
‫שנח ומחצה ר מ ת באדר שנח ו כ י ח ‪ ,‬וחיחח‬
‫מחלוקת בץ ו ע מ י השיבה‪ ,‬או נקחלו וקראו למר‬
‫רב מבשר נ ה נ א גאון מ מ ר רב קימר ג א ו ן ‪.‬‬
‫ודוד הנשיא קרא למר רב כהן צדק כהנא מ­‬
‫ט ר רב יוסף ועמיה הטתלוקה עד הדש אלול‬
‫ש פ ז יל״נ ואו נעשה שלום בין דוד הנשיא‬
‫ובין מ ר רב מבשר גאון‪ ,‬ר ש נ וב מ נ ש ר נאון‬
‫וחכםיו ל מ ם ובחיוי ח ח נ מ י ם חיו א ח ו ‪ .‬ומי־‬
‫וב כחן צ ו ק וחכםיו ש ב ו ל ב ו ם ‪ .‬ובפינת ול״ו‬
‫בכסלו ט ת וב טנשר נאון ונאו חכמיו למר וב‬
‫נ( בד״ק חסד שם גיעו‪.‬‬
‫‪ (-.‬בד״יז בשנת כ״ט חסני טי' זילין יפלנא ובח״ם נחי׳‬
‫כזונת י״ח חישנץ ופלנא ‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ע ו של מ ו בן שמואל ששמחו שלמה ב ו ח ס ו י י‬
‫ואש הגולה לגאון במתא מחסיא כמו שםיושנו‬
‫למעלה ומלך שתי שתיט ו מ ח צ ה א ( ‪ .‬ואחויו‬
‫בשנת קפ״ג מ ר רב צ מ ח גאון מ מ ד רב פלטו׳‬
‫יחיא אבי אמו של גאון אבינו ומלך‬ ‫גאון‪.‬‬
‫חשע עשר שניט‪ .‬ואחריו בשנח ר״א מלך מר‬
‫וב האיי מ מר רב דוד שבע שניט ומחצו!‬
‫ונאלח המאח שנימ עמדו במוזםיא גאוניט מ ו‬
‫רב הלא׳ בר מד רב מארי חשע שנים‪ ,‬ואחריו‬
‫מר רב יעקב הנהן מ מר רב מרדני י״ר שנים ב ( ‪.‬‬
‫ואחריו מר רב איממאי אהיו בר טר רב מוז־מ‬
‫שמונח שנים‪ .‬ואחריו מר רב צדיק מ מ ר רב‬
‫ואחריו מ ר רב‬ ‫אשי)כח״ם ישי( שתי שניט‪.‬‬
‫חילאי בר מד רב חנניה )בי־״ק חמא( שז‪/‬י שנים‬
‫ו מ ח צ ה ‪ .‬ואחריו מר רב קימר מ מר רב אשי‬
‫שלש שניט ו ט ח צ ה ‪ ,‬והיחה םחלוקוז שלא העז‬
‫ואחריו ט ר רנ םשרשיא‬ ‫מי להסמך עליהט‪.‬‬
‫)בח״ס םשח( כהנא בי מד רנ יעקנ עטיו• שנים‬
‫ומחצה‪ .‬ועמדו או שחי שבים בא* גאון‪ ,‬אחרי‬
‫נן נסמך מ ד רנ נחן צדק גאון מ מ ר רב‬
‫אינומאי גאון עשר שנים ומחצה• ואחריו מ ­‬
‫רב שלום )בח״מ רב שר שלים( בר נמ־ רנ מ ע ז נ(‬
‫עטיר ש נ י ם ‪ ,‬ואחריי מ ר רב נטרונאי בר מ ­‬
‫י ג חילאי גאון מ מד רב מארי ש מ ת ח )מ‪-‬״ק יי(‬
‫סני־‬
‫י מ ת ‪ .‬ואחריו טר רג נחשון גאון גר מ ר רג צדוק‬
‫נאין שטונה שניט‪ ,‬ואחריו ט ר רג צ מ ח גר ס ר דג‬
‫חיים אחיו של מ ר רנ נחשון גאון שגע שנים‪,‬‬
‫ואחריו מ ר ו נ מלכא ח ו ש אחד דאסןי לגן עדן‪.‬‬
‫וינועו דמותו ח נ חוקנים של מ ת א מחסיא נמטוך‬
‫ש א י ה ה ו ש י ם ‪ ,‬ונסמך אחר נך מ ר רב האיי גאון‬
‫בן םר רנ נחשון גאון עשי־ שנים‪ .‬ואחריו מ ר רב‬
‫הילאנאון מ מ ר ת נסחונאי גאון שמונח ש ד ם ‪.‬‬
‫ואחרו מ ר רג שלום נ ר רב נישאל ש נ ע שניט‪.‬‬
‫ואחריו נחלשה התודה ה ר נ ה נ מ ת א מחטיא ולא‬
‫נשארו נ ח חנטים )בח״ט חכםח(‪ .‬ואחריו נ י נ ו‬
‫למר רב יעקב בר רב נטרו נאי גאון י״ב )בד״ק ׳ינ(‬
‫שנה‪ .‬ולא נמצא אחרי וח איש ר א ד ‪ ,‬ו ס מ ך‬
‫דוד הנשיא את מ ר רב יום טוב כהנא בר מר‬
‫ר ב יעקב והוא היה אווג מפני מאו לא היו שם‬
‫הנמים כל כך ומלך ד׳)בי״ח יי( מ נ י ם ‪ .‬ואחריו‬
‫א( בי״ין חסרה םלת וטחזניז‪ ,‬והיא נגעאת בח״ס נם‬
‫בדפוס קיסטנסינאפלו‪ .‬כ( הפאםי חאחיון הוי‪ .‬נשפט‬
‫בדפוס קיאק* והוא נפגא בח״ס נם בדפי; קיםט' ‪.‬‬
 ‫‪57‬‬
‫רב שרירא‬
‫ההכמים מ מ נ ו ‪ .‬ואחדי מוח רב א ה ק בסוף‬
‫שנח רע״א חורו קצת חחכמים לחיוח עם מר‬
‫רב נ ח מ י ח ‪ .‬ואנחנו וכמח תכסיס מאחנו לא‬
‫חחחברנו עמו ולא חלכנו אליו וחיינו בעת חחיא‬
‫אבוח ב׳׳ד ולא קבלנו נאונוח עד מוח מר רב‬
‫נחמיה‪ .‬ובשנת רע״פו נםמכצו בנאונוח וסםכנו‬
‫את האיי בננו באבוח בית רץ משיעור כ׳ )בד״ק ב(‬
‫יחי רצון מלפני חקב״ח שיתן אוחנו‬ ‫שנים‪.‬‬
‫לחפקד עם חכחובים לחיים‪ ,‬רובנו לחנחיג ביח‬
‫ישראל בדרך אמח כראוי ונכץ רביא למשיח בן‬
‫דור במחרח ובונץ קרוב בחיינו ובחייכם ובחיי‬
‫רכל ביח ישראל אבץ‪.‬‬
‫‪ (.-.‬בד״ק פפכיח בדלא דבק ובח׳׳ט בדאדא יבא‬
‫ובנוסח קיסטנטינאסלו בולא יבא‪ .‬ונראח בי נוסח וזח״פ‬
‫פתוקנח ופירושו כי קראו לו בשם רב ולא בשפ נאק‪.‬‬
‫הערה מאת החכם ר׳ דוב גא<!דבערג‪.‬‬
‫פסוק הנבואה הוא על ידי סדר עולם שכתב ]בפרק‬
‫לי[ והצפין‪ -‬השעיר מלך יץ וכולי הוא אלנסנדרוט‬
‫מוקדץ שמלך י״נ שנה עד כאן היו הנביאים‬
‫םתננאים נרמז ה ק ד ש מינן ואילך ה ט אוניך‬
‫ש מ ע דנרי הכםים שנאמר כי נעים ני תשמרם‬
‫בבטנך וכולי וכן נ ת נ רנינו אנרהם נר הייא‬
‫הספרדי בספר העבור ]דפוס לונדון שנת תורה[‬
‫בשער ה' צ י ‪ 99‬כתב שם ואומר כי םנץ שפרות‬
‫אשר הוא תתלת מלכות אלכסנדרום מקרון הוא‬
‫חתיםת החזון אשר נ ח ח ם בימי חני וכריה ומלאכי‬
‫אחר ארבעים שנח מבנץ ביח שני וחוא ראשית‬
‫ימי אנשי כנםח חנדולח וחיא שנח ו‪• '.‬אלפים וארבע‬
‫מאוח וחמשים לבריאח עולם למנץ אשר א פ‬
‫ח ש ב י ם עליו לבחר״ר ע״כל‪ .‬בסכ״י אשר בפריס‬
‫קבוץ ח ש ן נומר ‪0‬ך‪ 1‬נקרא מבוא חחלםוד חיברו‬
‫רבינו יוסף בן רבינו יעקב חדיץ ברצלוני ז״ל ]אשד‬
‫לדעת ח נ ם אחר הוא רבעו יוסף עקנץ חלמיד‬
‫ה ר מ נ פ [ אמר שמואל נן הפני הכזץ ז״ל נספרו‬
‫הנויע שמו מ נ ו א מספר מ כיצד ירדו חכמי‬
‫חמשנח ואמר שרנ חלך לננל נחיי רני ולרשותו‬
‫שנח חק״ל לשפדוח ענ״ל‪ .‬ונ; מעיד ה ס פ י‬
‫יוחסין צד ‪ 83‬וצד ‪ 198‬בשפ רבינו שפואל נ ן‬
‫חפני וכתב שם צד ‪ 83‬ובעל חכוזרי ס מ ך על רב‬
‫שמואל בן חפני כי בשנת חק״ל ל ש פ ח ת שנח ק״ן‬
‫כוץ צדק וימח בשנח רמ״ו‪ ,‬ואחריו מלך מר‬
‫רב צ מ ח גאון בר מר רב כפנאי שחי שנים‬
‫ומדזצח וימח בראש שנח רמ״ט‪ .‬ובטבח דשנח‬
‫ההיא מלך רב חנניח גאון אבינו בן מר רב‬
‫יחודח גאון ח מ ש שנים ומחצח וימח נשנח‬
‫ואחריו נסמך מר רב אהרן בר מר רב‬ ‫רנ׳׳ד ‪.‬‬
‫יוסף הכהן והוא לא היה מבני החכמים ח!‬
‫מאנשים סוהרים היה‪ ,‬ומר רב מבשר סמכו‬
‫ברור רב י‪ (.‬בישיבה ולא מפני שהיה ראוי‬
‫לנאונוח אהר אבינו הגאון רק שהיה מקום למר‬
‫רב עמרם אחי אמנו ראש כלח וקצף עליו מר‬
‫רב אהרן והוא היח חוק מאד ויירא מפניו מר‬
‫רב עמרם וחלך לו‪ ,‬ואחר ונץ חחחוק עליו מר‬
‫רנ נהמיה בר מר רב כהן צדק אחרי שישב‬
‫לפניו‪ .‬ומר רנ אהרן היה עדיף ממנו ולא פרשו‬
‫רבינו נסים בן רבינו יעקב גאון בעיר קיחויץ‬
‫כחב בספרו ח ם ס ח ח ]ופוס ווץ שנח חר״ו[ ד״ב‬
‫ע״ב ולא סרח חאומח מוח חמנחג עד מיסות‬
‫משה ועד אהר הדורנן ב־ח שני בק״נ שנח בימי‬
‫ר׳ יהודה הנשיא אשר נקרא רני ורנינו הקדוש‬
‫נאשר נאמר נחלמוד יחשלםי סנהדרץ פ׳ הנהנקץ‬
‫חלנח ג׳ אמר ר׳ אנחו חוא ר פ חוא ר׳ יחודח‬
‫הנשיא הוא רנינו הקדוש והוא מזרע חלל ה ז ק‬
‫וחיה נימי אנטונינום מלך ארום חזיה אצלו נמעלה‬
‫גדולח ונשררח יחירח נאשר אנאר מקצח מ ח‬
‫שאמצא לו נספר סדר מקנלי חוזורח אשר אני‬
‫עתיד לזזגרו נעורח שדי‪ .‬ונדף נ׳ ע״א שם כתב‬
‫נוח וחיתח יחדתו ]ר״ל של רנ[ לננל נשנות ת״ק‬
‫שנח לפסוק חננואח אשר חוא חחלח אלסננדר‬
‫כי אלסכנדך חיחח חחלת מלכוחו ]איוה טייס ש‬
‫ננאן[ ו נ נ ר חלך מיישונ ניח שני ש״ס ]ר״ל ה ח ו נ ן‬
‫חיח נשנות ש״ם לחשנון אלסננדר שחוא חשבון‬
‫שמרוח ני חוא מנואר נסייע פרק ל' ונע״ו ד״פ[‬
‫וקינ שנח אחר חחרנן חנ״ל חקץ שנח ונאוחו‬
‫הונץ נ נ ח נ ה המשנח נאשר חקדמנו ענ״ל והנח‬
‫אנחנו רואים ש מ ח שכתב בחחלח והיתד‪ .‬יחדחי‬
‫לבבל בשנת ת״ק שהוא טלם וצ״ל בשנת חק״ל‬
‫כאשר כתב נ פ י ח ש בסוף דבחו •‬
‫ו ס ח שקורא ר מ ו נסים לתחלת חשבון שפרות‬
 ‫אגרת‬ ‫‪68‬‬
‫מקבלי התות; והוא וה הספר מראהו רטנו ה מ א י ח‬ ‫לחרבן בית ה מ ק י ש שני היה חבור המשנה עכ״ל‪.‬‬
‫והבל על דאבדין[‪.‬‬
‫כהערה אני הכותב ראיתי בספר השושימ כ״י‬
‫רבינו שמשון מקינון בספר כחתית ]דפוס וירונא‬
‫לר׳ יונה ק גנה בלשון ערבי בשרש ד ר ש הביא‬
‫טינת ת״ו[ ‪3‬ד נייח ע״ב נתב רב וטומואל ורבי‬
‫גט הוא את ט׳ מבוא התלטוד לר׳ שמיאל בן‬
‫יוהנן קבלו מרי תייא בטינת תק״ל יפרט ש ט ח ת‬
‫הפני ואולי זה היא בעצטו ס' מ מ א התלטוד לדי‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫שמואל חנגיד שנדפס בנטרא ברכות שלפנינו וידוע‬
‫ה ח נ ם ה נ ח ל רבי סעדיה אבן דנון מארץ אסריקי‬
‫שאין לנו מבוא חחלמוד הוה בשלימות ואולי‬
‫טיכתנ ספר על ה ש מ ן ה ד ו ח ה בשנת אלף ותטיש״ד‬
‫בטעוח בנוהו לד׳ שמואל חנגיד ח ח ח ר׳ שמואל‬
‫לשטרות ביום ב׳ בשבת י״א לחודטו םיון הםנובד‬ ‫•גן חפני חכחן מחיה חותנו מ ל רב חאי גאץ[‪.‬‬
‫]ווזיא טינת ה׳ אלפים רל״ג ליצירה וםינץ טינחח‬
‫היתה הש״ג טעיברת ור׳׳ה סיון היה או ו׳ בשבוע‬ ‫ובינו מ נ ח ם ח מ א י ח שכחב ספריו בשנח ס״ד‬
‫)ולא נ מ ו שנדפס בם' המרה גנחה קאנינםבעדג‬ ‫לאלף חששי כוזב בחקדמח פירושו למסכת אבוח‬
‫שנת ונחר״ת צ ד ‪ 18‬שווה ו׳ מ ל מ ט ה הוא ד״א‬ ‫וו״ל ובסדר‬ ‫]דפוס ויין חרי״ד[ צד ט״ו ע׳יב‬
‫רל״נ לנ״ע( שיש נאן שני טעוחים אחד טעיח‬ ‫הקבלחשל רבינו נסים מצינו כייחדת רב לבבל‬
‫הדפום ואחד טעוח נחשנון[ ו נ ח נ שם צד ‪*5‬‬ ‫חיחח בשנח חק״ל ל ש ט ח ה שהוא ק״ן לאחר‬
‫ונשנח נ׳ ח ח ק מ ״ ט ליצירה שחיא שנח תייק‬ ‫חחרבן ש ה ח ש״פ מ נ ה קודם התרבן ס ת ת ל מנץ‬
‫לשטרוח חבר רבינו חקדוש אח המשנח וחיח‬ ‫למלכוח היונים ע כ ״ ל ‪] .‬הערה אנחנו‬ ‫השטרוח‬
‫א ח ״ כ שלמים שנה ונפטר שנת ג' תתקע״ט וכולי‬ ‫רואים שומנו נסים קיים הבטחתי מ א מ ר בהקדמת‬
‫וסמוך לספירח רבינו חקדוש ירד רב לנבל ע כ ״ ל ‪.‬‬ ‫ספר הטסתה שלו שהבאת• למעלה שינחוב סדר‬

‫אנרת ר אברהם פריצול בענין ןלמרת השבטים‪.‬‬

‫ווה כי היהודי‬ ‫וה ה מ ש ה וארבעים שנה ו״ל‪.‬‬
‫הזה מכת שני השבטים לסי הנשמע מדבריו‬
‫שאמר שהוא מן העומדים מיושבים במדברות‬
‫ה ה ם בבני הרכבים באהליהם ומצבו במדבר חבור‬
‫באמיאה מאי״וח ולמטה מ ה ם והלאה חשלום‬
‫כל העשרה שבטים ו ה ם ‪ .‬ס מ ו ך למי־ברוח ללכת‬
‫לאמיק״וז וגוד״א אשר על ים פוף ולהם ולכולם‬
‫ש טלכיט ש ח ט ועטים רבים כחול א מ ר על מ ס ת‬
‫ה י ם ‪ .‬ומוצא הבממים והסלסל והסמים הסטיו מים‬
‫נקראי׳ בלשץ לועו שימס״ליצי ונל טוב הנמצאות‬
‫בידם נאמד נכתוב עוד במקומו‪ .‬ה א מ נ ם בץ‬
‫מני הכתות מ ה י ה ו ד ט חאלה ש ביניהם מן‬
‫השטעאלים אומח חוקה ותקיפה ועט מלבים‬
‫רביט להט יויקו לכת מהיהודים האלה ולא יניחוט‬
‫לעמר ולהתקרב וה אל ו ה ‪ .‬לפי מכבר ו ח ימים‬
‫רבים ש נ י ם ש ח ע טחרחבים ובאים להתקרב וה‬
‫אל וה ולא עלח לידם וסוף דבריו נ ו ה ויהי מ ה‬
‫ח בגלותנו‬ ‫כי יהיו דבחו נאטנים או ל א ‪,‬‬
‫העט הוה ובנלילותינו אשר נ ת א מ ת למלכים ומדים‬
‫וסרנים בתוצות ח ט י אשר עריץ ש מציאות‬
‫למבטי שחאל ח ר מ ם מאד ומלכים רבים להם‬
‫וכוי! עוד כתב ס ו ף פ פ ״ ו ז״ל‪ .‬ושםבקא״ליקופ‬
‫הוא מוצא כנוס הבמםיס הבאים טרחוק ט ט ק ו פ ו ת‬
‫חושות אני מגיר א מ ר מצאתי בספר ארחווו‬
‫עולם מהעחיק ו ח מ הרב רבי אבחזם פויצול חוא‬
‫בעל סי' איוב‪ .‬ראיתי ל ח מ ו לספר יוחסין לחבוש‬
‫ולהחיוח לב נרכאי חנלוח המר וחנמחד והארוך‬
‫הזוז אשר בעו״ח זח אלף חקי״ב מ נ ח ‪ .‬א מ ר‬
‫מננרי חוחזנו ה ק ד ש ה ואויבינו לענו לנו לומר‬
‫כ מ אבדה תקותנו ננזרנו לנו‪ .‬ואץ לנו עוד‬
‫נביא ל א אתנו יודע עד מ ה ‪ .‬מעב עם הדרת‬
‫מלך ובאפס לאוט מ ת ת ת ח ו ן ‪ .‬והנה בע״וח‬
‫נשארנו ט ע ט מהרבה אץ מלך ואין מ ר וגוי‪.‬‬
‫ונם מ נועק ונמוע ש ו ש לנו אחינו גואלינו‬
‫עשרת השבטים ו מ ם סלך שרים ועט ועט וכוי‪.‬‬
‫ו ה ח לפניכם מלכים ב' קפיטל י״ח מנחם בחלח‬
‫ו ח מ ר נהר מון וערי טדי ומ׳ או עסיסו ס ר ה ‪.‬‬
‫)ימו יסחחו בנאות יביעו ירמו עחק י נ מ ו צרימו‬
‫לומר חרוצה לשקר ירחיק עדיו וכוי‪:‬‬
‫כחב פ״ט מספרו הנ״ל ז״ל‪ .‬ומלכות טיחקא‬
‫הגדול והנסלא ארץ מדברות ויערים נמלים ובשמים‬
‫וחיוח ועוסוח ורוח עש גיללילות היורדץ לצפון‬
‫חנקרא סיקיטניאח איםט״ירח בתוך מפיך חדים‬
‫רבים וארוכים ויהודים נםנרים שם לדעת‬
‫הכותבים‪ .‬עיר נתב בפ״ד מ ס פ ח הנ״ל כאשר‬
‫ד מ על ענייני דור ראיבני שבא ממניני ובימינו‬
 ‫ר׳ אברהם פריצול‬
‫סמבטיון יוכיח ובו׳‪ .‬ואיש מילא יתרצה באלה‬
‫אומר עליו בני אם לא חהרצח נטנחבי הקודש‬
‫עלה נא וראח מ ה שבחוב במכתביחם בספריהם‬
‫ובדפוסיהם ליוסף בן נוריון הנדול להם נקרא יוזיף‬
‫בי״לא יודייק״ח ר״ל מלחמה היהודים‪ .‬ושם בחלק‬
‫שני בספר אחרון קפיטול ל ״ ח ‪ .‬בשוב טיטוס‬
‫מן פ י ס ומן מדי אמר שחלך ומצא א ת זדחודים‬
‫האלה מעבר לנחר םמנטיון חשונח יום אחד מימי‬
‫חשבוע וחמחין שביחחו ועבר מעבר לנהר סמבטיון‬
‫והיהודים ה ה ם כבדוהו וקבלוחו בכבוד וקרא שם‬
‫ווה מ ה ״ שארצה לדבר עתה‬ ‫הנהר סאבטינו‪.‬‬
‫כדרוש חלו מהיהודים ה ה ם ומלכיהם‪ .‬ועושר‬
‫הבשמים וזהבם וכספם‪ .‬ונם מנהר סמבטיון אשר‬
‫הוא והם בנלילוח ח ו ד ו ‪ .‬ר״ל קצחם מ ה ם ימי היך‬
‫ינשח קא״ליקוט למעלח מזה כאשר ביארחי היטב‬
‫בספרי אשר חנרחי לויכוח קראחי שמו מנן אברהם‬
‫כשמי ודברי ח ״ ל ח ם אמח ודבריהם אמח‪ :‬וככר‬
‫כחב ה ח נ ם הנוצרי הנ״ו ני מצא יהודים רבים‬
‫סוחרים בקאליק״וט מכל מיני בושם ודברים אחרים‬
‫וחם מן חשבטים אשר למעלח מקאליק״וט בין‬
‫חדי נוון ונחחו ושם לסעלח מ ח ם נחר סמבטיון‬
‫ועל יבשח‪.‬גליל‬ ‫הנקרא ה ס נ ד ל נץ האינדיאני‪.‬‬
‫לאס״יק שם מדנר הבור מן הצד האהר היותר‬
‫קרונ לנו‪ .‬ונין נ׳ חכחוח האלה מהיהודים אשר‬
‫מ צ נ ם נץ ה ח נוון ונהריו‪ .‬ונץ היחוחס אשר‬
‫בחבור מ ת ח ה ארניאה פיליק־ש יש ישוניס ונלילוח‬
‫רבות ומפוורוח מכח חישמעאלים אשר יויקו‬
‫וימנעו חיחודים חאלח לחרבק יחריו כאשר ביארתי‬
‫למע&יז וכוי‪ .‬עוד כחב בפרק ליה זח לשונו‪.‬‬
‫מצאתי כחוב בספחזזם ובפרק נייח מחםפר השני‬
‫מחםפר חנקרא עולם חדש כי אליסנונ״ח ראשיח‬
‫מ מ ל נ ח פורטונ״אל עי קאליק״וש אשר באשיאח‬
‫נתחלח חודו יש נ' אלפים וח״ח פרסאוח שהם‬
‫נ מ ו ט״ו אלף ור׳ מילין והוא מהלך י״ו חדש‬
‫לפחוח נוכץ חנון ללכה ולשונ וכן נפרק הוה‬
‫מפרש ואומר שהסריטג״יואני הוא נמצא למעלה‬
‫בקאליקו״ט בינשח נמדינות חטליונח חרחוקות‬
‫מ ח י ם ‪ .‬וואח ראיח אמחיח וידיעח מפורסמת‬
‫על חיחודים חנמצאים שמח בקרוב אל פי־״יטי‬
‫גיוא״ני כאשר שמענו כל ימינו מסי ח נ ו מ ח ם‬
‫השחוחם אשר באו ונאים כל חיום ומגידים‬
‫ואלה‬ ‫בבירור מציאוח יהוחם רבים א צ ל ם ‪.‬‬
‫חכומרים יש נרומ״ח כ ח א ח ח ממספר קרוב‬
‫לשלשים •ושבים בבמח חדשה נתיסדוז מחדש‬
‫ל ש מ ם ‪ .‬וכל אלח שמעתי מאנשים חכמים אשד‬
‫חיו בקאליק״וט בשני ימים בשני סעמיפ והגידו‬
‫אחרות ומאיי חים אשר סביב בים חנדול ההוא‬
‫אשר לפי הנמצא כחוב בספרי הםלהים ה ה ם יש‬
‫יותר מאלף ותייק איים רש שם נ ם כן יהודים‬
‫רבים באיים ה ה ם בקצתם‪ .‬עוד כתב בשכ״ד‬
‫ו״ל‪ .‬א ס נ ם לבאר פרטות הראשיות אשר על‬
‫שפת הים הודו ר ם אוקיינוס הוה ואשר למעלה‬
‫מ ה ם ביבשה היא האינדיאה הנרולה נצטרך לחוור‬
‫בראשונח כסדר חוח ונאמר כי אחר מעבר הנ״ולסו‬
‫חנוכר לכו ויגיעו ליבשת מחוו גלל לאמיק״ח‬
‫אשר קרוב לים ח ו ד ו ‪ .‬ואם ירצו לעלות בנלל‬
‫הזח העליון אשר ביבשה הואת שם ימצאו‬
‫מדברות נדלות ו נ ם שובים מהיהוחם העשבים‬
‫על נהר נאני״וס הוא נהר נוון כאשר כנר גתנתי‬
‫על זה וכסו שנתנאר לנוצרים‪ .‬וכן כתונ נספרים‬
‫הוזי ש׳ ם כי ננלילות האלה אשר לסעלה םננולות‬
‫לאט״יק וכן למעלה מ מ י ב י ו ת קליקייוט נמצאו שם‬
‫זזודים יביס לאין ס ם פ י ומלכות מלכים רבים‬
‫לחם ונבדלים ודחוקים אלה מאלה היינו בי; היהודי'‬
‫א ש י למעלה מן לאמ״יק ובין היהודי' למעלח על‬
‫קאליק״וט כי יש מ ח ל ך יב ביניהם‪ .‬אולם בץ‬
‫האיים אשר בתוך ים חודו אין קצח לסםפרם‬
‫ולהם בים וביבשה ע ש ר זהב ובשמים ואם יאסרו‬
‫סכותבי הנוצרים האלה במכתביהם כי אם יש‬
‫במקוסות רבים כאלה היהודים שהשסעאלים‬
‫והשהורים ה ה ם יצערו אותם ויבוום דרדםום‪,‬‬
‫טבל מקום די לוטר שש" ליהודים להם מציאות‬
‫בודאי בעושר וכבוד ומלוכה ומציאות דברים‬
‫ובשמים יקרים וחשובים בידם‪ .‬וכן כתב ה ה נ ם‬
‫חנוצרי חוזוקד בספר עולם חדש נדפס וזז ימים‬
‫ואם ט יעלימו כל אלח‪.‬‬ ‫רבים נורניציאח‪.‬‬
‫וכן כתב בספרו עולם חדש בספר ב׳קאפיטול‬
‫ט׳ אסר שם שנתנלה לחם סציאוח יחודים רבים‬
‫ומלכים גדולים עליהם ומציאות בשמים רבים‬
‫ו ח ב חפלפל בידם‪ .‬ו מ ת ח ל הקאסיטל בלשונם‬
‫סביבות ענייני חאינדיאח‪ .‬וכן נבאר מוצא נחר‬
‫סמבטיון בגללות האינדיאוז הואח העליונה בץ‬
‫נהרי גאנ״יום אשר בלשונינו גוון כאמרו וינל‬
‫קעזז מ ' בחלח והבור נהר גוון וערי מ ד י ‪.‬‬
‫והמקומות האלה ה ם למעלה ביבשה על לאמ״יק‬
‫ועל האליק״ופז‪ .‬ונהר סםבטיץ למעלה בקליק״וט‬
‫מוצאו ומפסיק בין האינדיאני הוזם אל קצת מלכות‬
‫היהודים ש ם תמצאנו נודאי‪ .‬ומי שיכפור בוזז‬
‫רסכל עניינו רהתל ברברי עשר נאמר עליו שיכפור‬
‫ברברי ח״ל בתלמוד במסכת‪ .‬שאל טוןעום רופוס‬
‫לר' עקיבא מ ה יום סיומים איל מאי גבר מנוברץ‬
‫וכוי ואחר הטשא והמתן והרכות השיבו נהר‬
 ‫אגרת‬ ‫‪60‬‬
‫מעפו‪ .‬קיקיטואם‪ .‬ריג״יאולא״ק‪ .‬ס מ ו ך לגבול‬ ‫הנה לסני הדוכוס אירקילום כהיו' םה םירא״רה‬
‫אינדיאה מיספויר״ה מ ל מ ת בא״לול הנרול העליון‬ ‫ענץ קאליקופו ולאמ״יק והםר״יפוי גיוא״ני ונם רוב‬
‫לכל אלה אסור כתבו הסוסריפ אצלו שהיהודים‬ ‫היהודים הנמצאים טוס ומלכיהם ומעטויהם וכוי‪.‬‬
‫רבים סגורים בו והוא מצר המורהי צסוגי‪:‬‬ ‫עור כתב בסי כ״ו זה לעוונו‪ .‬אמוד מצאתי כתוב‬
‫עב׳׳ל‪.‬‬ ‫בססריהם‪ .‬ריגיאוסאק״א‪ .‬ו נ ם פזולומיאו הוכירו‬

‫אגרת יהושע בן גון •‬

‫אמד ש״ש מצאתי ראיתי נםסר וכרוני הכותיים וזכרו שראו אותו במדרש אהד של היהודים ה ה שאחר‬
‫כבישת יהושע ארץ ישראל והריגת ל״א מלכים קרה שמלך אהד מ ה ם היה לו נן מלך על ארמיניא הקמנה‬
‫ושמו שובך ועמד וקבץ מלכי סרס ומרי מ״ה מלכים ולקחו עמהם יסת הנבור אשר היה עורר חניתו על‬
‫כמה אנשים ויקבצו חיל כתול אשר על שםת זדם רשלחו מכהב אל יהושע ווה נ ו ס ח האגדת‪.‬‬

‫טהקבוץ הנבחר המאושר מלבי פרס גצהתי ולא הבהילני ועל זה המקרה‬
‫קראני פתר ורעדה ובשמעם התעצבו‬ ‫ומדי אליך יהושע בן נח שלום‪.‬‬
‫אתה זאב ערבות ידענו מה שעשית האנשים ונתפקקו בל חוליותיהם וארבו־‬
‫בקרובינו׳ ההרבת טירותינו טבחת ולא בותם דא לדא גקשן הורידו לארץ ראשם‬
‫המלת מנער ועד זקן אבותינו הרגת ויאמרו אל יהושע באשר שמענו לטשה‬
‫בהרב ובל עריהם השמות ולבן שמענה נשמע אליך השר קה לך נליון שלה אצבע‬
‫ואתה דע לך בי מהיום ועד ל׳ יום אנחנו וכתוב עליו בהרט ‪$5‬נוש והשב לשביגינו‬
‫נגיע אליך ונשיג עדיך בגבול נהלתך בהד הפושעים והמורדים דברים קשים בגידים‬
‫אפרים אנה נו מ״ה מלבים עצומים ולבל ויאמר אליהם יהושע עמדו ואשמעה‬
‫אחד ואחד ס׳ אלף גבורים מהזיקים אופן הכתב אשר סדרתי ואם יבשר‬
‫בחצים ובקשת בלם אחוזי חרב מלומדי בעיניכם אשלהה אליהם ויאמרו בל העם‬
‫מלחמה ובעזרתנו יפת הגבור אשר זברגו פתח פיך ראית דבריך‪ .‬ויקרא ויאמר‬
‫ולזה הבון והכן לך בלי מלהמתך ולא בשם ה׳ אלהי ישראל אשד הוא מחליש‬
‫תאמר אחד כך בי באנו עליך בפתע הנבורים הזדים וממית הרשעים הטורדים‬
‫פתאום ע׳׳כ‪ .‬ומסרו הכתב ביד שליח ומפריד הבורי ההטאים השודדים ומהבר‬
‫אחד נבק והכם ובא השליח ומצא יהושע פרודי הצדיקים וההסידים הוא אלהי‬
‫יושב על כסא מלכותו ובל העם נצב האלהים ואדוני האדונים אלהי אברהם‬
‫עליו ויצו יהושע להביאו לפניו ולא הביט יצהק ויעקב ה׳ איש מלהמה ממני יהושע‬
‫יהושע אליו עד השלימו לשפוט את עבד האל ומהקהלה הסדושה הנבחרת‬
‫בני ישראל אהר כך לקה המכתב והעדה המאושרת קהל עדת ישראל‬
‫מידו ויקראהו בית יי׳ בצום ובבי ומספד בני אברהם יצהק ויעקב אל האומה‬
‫וישמור אותה בביתו עד עבור הג המרשעת והקהלה המנוגעתעובדי פסילים‬
‫השבועות בי קרוב הוא ולא רצה להעציב ומשתהוים אל האלילים אין שלום אמר‬
‫את העם אבל הוא שמר את הדבר ואהד אלהי דעו לבם בי הרעותם אשר עשיתם‬
‫עבור תג שבועות הקהיל את בל העם להקיץ הארי הנרדם ולהעיר הלבגא בי‬
‫ויקרא את הכתב באזגיהם ויאמר אליה׳ יתאדם לתת הרב בידם אנכי אנכי‬
‫הגה במה מלהמות גלהמתי וכמה מלכים העירותי בצדק להשיב גמולכם בראשכם‬
‫‪61‬‬
‫אה״ב קם יהושע עם י״ב אלף גבורי היל‬
‫וילך בתוך ן׳ ימים אליהם וכראות שובך‬
‫םרור התיל תמה עד מאד ואמו המרשעת‬
‫היתה מכשפה ותאמר אליהם אל תיראו‬
‫בי אני אסגרם בהוך ז׳ הומות של בחל‬
‫ואל ידעו מקו׳ אים ותעש בלהטיר‪.‬‬
‫ובבשופיה ותםגרם תוך ז׳ הומות׳ וכראות‬
‫יהושע זה צעק לבו אל יי* ויתיעץ בנפשו‬
‫ויכתוב בהב ליגיה ממשפהת דאובן אשר‬
‫היה טלך על ב׳ השבטים וחצי אשד בעבר‬
‫הירק שיבא הוא עם הייליו ויביא את‬
‫פנחס וחצוצרות התרועה בית ותבא אל‬
‫יהושע יונה אהת לעת ערב ויקשור יהושע‬
‫את הכתב בכנפיה ותקמ היונה ותלך אל‬
‫יניה ובראותה משש בכנפיה ויקה הכתב‬
‫ויקראהו ויקם על עטח ויצעק צעקה‬
‫וירכב על םוםו ויכריז בבל טהנהו הרב‬
‫ליי׳ ויאספו אליו טכל צד וישלה ויקרא‬
‫את פנחס וילבו שניהם וכראות אמו של‬
‫שובך ההיל הזה אמרה לבנה ראיתי‬
‫כוכב עולה טטזרח ואין הבטה ואין עצה‬
‫בהבטתי בי נכונותי לעצור בה בננה‬
‫ובשטוע בנה שובך היטב חרה לו ויצו‬
‫להפילה מעל ההומה ויבא יגיה ויערוך‬
‫טלהטח עם שובך ויהרגהו ויבא פנהם‬
‫לתקוע בחצוצרות ובבל תרועה היתה‬
‫נפתהה הוטה אתת עד שנפתהו כלם‬
‫ויצאו ויהרגו בשונאיהם עד לא השאיר‬
‫להם שריד ופליט‪ .‬אטר שטואל שולם‬
‫אגי מצאתי סימן בפסוק עד אשר יגיה‬
‫ה׳ לאהיכס בכם‪ .‬סליק‪:‬‬
‫ה ש ט פ ו ח ‪ .‬ביד ‪ >;4‬ע״ב בממלכת הגאונים מני לתקן כזזז‪.‬‬
‫ובסודא מ ל מ הגאונים ה א ל ה ‪ .‬מד רב הנינאי)בח״פ חניה( מנהר סקור ח מ ש שנים‪ .‬מר רב נהיליי‬
‫הלוי מנושי י״ח שנים‪ .‬ואחו׳ו מד רב יעקב הנהן מנהר פקוד י״ח שנים‪ .‬אתריו מר רב שמואל ו מ ׳‬
‫‪:‬בן נון‬
‫ומה לכם לבוא במקום קדוש ותבאו‬
‫ותטמאו אה ארצי הכיגו עצמכם ואל‬
‫תצאו ממקומכם בי לשבעת הימי׳ אגכי‬
‫אבוא אליכם ואהרוג גבוריב׳ ואבד מגום‬
‫מכס הגה אתם תתפארו בי אתם מ״ה‬
‫מלכים ועם כל אחד ם׳ אלף גבורים‬
‫ואגבי לא אתפאר בי עטגו טלכי האדטה‬
‫רק מלאכי הטרום אשר אהד טהם הפך‬
‫סדום ועטורה ואהד הביא את הטבול‬
‫ואהד הפלינ ייאח לע׳ אוטות ועטי אשר‬
‫עטי ת״ר אלף גבורי היל עברו בים‬
‫וביבשה וה׳הולך לפגיהס לילה ויומם‬
‫בעטוד עגן ועטור אש והטובהרים שבהם‬
‫י״ב אלן* הרגו ה׳ מלבי טדין ואת בלעם‬
‫בן בעור ויהרגו כל זבד ולא גפקד מהם‬
‫איש ובהן אהד שטו פגחם וחצוצרות‬
‫התרועה בידו כאשר יריע אף יצריה כל‬
‫אויביגו גופלים לפגיגו הלא שמעתם פרעה‬
‫וכל הטוגו טבעו בים ואגהגו עובדים‬
‫ביבשה הלא הוגד לבם טח שעשיגו לעמלק‬
‫ועטו הלא ראיתם טה שעשיגו לםיחון‬
‫ולעוג שגי מלכי האמורי ואם עטכם יפת‬
‫הגבור עמגו גבוד הגבוהים גבוה מעל‬
‫גבוה‪ .‬ובשמוע בגיישראל הדברים האלה‬
‫עמדו על עמדפ ושלה יהושע השליח‬
‫לארצו וילך אליהם ויספר להם מה‬
‫שראה מסידור העם ושיעור קומת יהושע‬
‫שחיתה ה׳ אמות ומלובש תכלת וארגמן‬
‫ובתר מלבותבדאשו ושם ה׳ כתוב עליו‬
‫וכשמעם נפלו ארצה ויאמרו מה זאת‬
‫עשינו אגהנו הםיבוט עליגו את כל הרעה‬
‫‪:‬‬
 ‫‪62‬‬
‫ח ח ג ם ר׳ רפאל קירבהייס אחרי צאת חלק ראשון לספר‬ ‫התיקוגימ געשי ע״י‬ ‫אמו‬
‫יוחסין השלם לאור‬
‫ק בכיי בלי צורך‪ .‬קע״נ מעכתי מים קו החמיהזז‪.‬‬ ‫‪ 47‬א‪ .‬בחלק חוה‪.‬חואשם ס׳ אחד לר׳ יוזחם‪.‬‬
‫‪ 55‬ב"‪ .‬במעשה יד׳ צדיק צ״ל ר׳ שמעון בטי !‪ !7‬ב‪ .‬מ נתן ביראה)כתובות ם״ה( כן צ״ל‪.‬‬
‫‪ !94‬א‪ .‬רב שמן טסיברא‪ .‬סיברא שם מקום‪.‬‬ ‫שבחוב בנ״י ולא ר' יהושע‪.‬‬
‫עיין חילץ י״ח‪.‬‬ ‫‪ 116‬א‪ .‬בהגהת יעב״ץ אומנתו של אבייהיוזח •‬
‫‪ !95‬א‪ .‬שטעון חעטסוני‪ ,‬וכן שם ע״ב ר' שמעון‬ ‫שמח אם ולא אסי‪.‬‬
‫תשקמוני מקומם בץ התנאי' ולא נץ האמוראים‪.‬‬ ‫‪ 167‬א‪ .‬ש למתוק בס׳ החכלח מר וגו׳‪.‬‬
‫‪ 170‬א‪ .‬נחקשחהח׳ר׳רםאלעלמלת]בב״ר?[ ‪ 119‬א‪ .‬בשנת לידת הרט״בם ש לגרום תת״צח‬
‫תחת ח‪11‬ק"צזו‪.‬‬ ‫ולא הבין ני נסגוד שם נל ידי אזיווזם כתובים‬