‫‪7/27/2021‬‬ ‫פרויקט השו"ת ‪ -‬ספרות תורנית | ‪Responsa Project - Torah literature and Jewish texts‬‬

‫שו"ת הרא"ש כלל כב סימן ח‬

‫
‪ ‬‬
‫בענין המוקצה יש ארבעה דינין‪ .‬המין הראשון דבר המוקצה מחמת גופו כאבנים ועצים ומעות וכיוצא בהם‬
‫שאין להם תורת כלי‪ .‬המין השני דבר המוקצה מחמת איסורו כגון נר שהדליקו בה באותה שבת וכגון תרומה‬
‫טמאה וטבל וכל דבר שמחובר בין השמשות ונתלש ומחוסר צידה וניצוד וכן כיס שיש בה מעות‪ .‬וכן כלי‬
‫שנעשה בסיס לדבר המוקצה מחמת גופו כגון חבית שיש עליה אבן ומטה וכר שהניח עליו מעות‪ .‬המין‬
‫השלישי דבר המוקצה מחמת מצותו כעצי סוכה ונוייה‪ .‬המין הרביעי דבר המוקצה מחמת מלאכתו‪ ,‬כלומר‬
‫שיש עליו מלאכת איסור כקורנס הנפחים וכיוצא בהם‪ .‬שני המוקצים הראשונים שהם מוקצין מחמת גופם‬
‫כאבנים וכיוצא בהם ודבר המוקצה מחמת איסורו דין אחד להם ושוה דיניהם‪ .‬כנר שהדליקו בו באותו שבת‬
‫אע"פ שכבה וכן עצי סוכה שנפלו ביו"ט אפילו היתה רעועה מערב יו"ט אע"פ שאדם מצפה לכך אימתי תכבה‬
‫ולסוכה אימתי תפול אסורין הואיל והוקצו לבין השמשות‪ .‬או שנתלש או שנצוד בשבת או ביו"ט אסורים הואיל‬
‫והוקצו לבין השמשות‪ .‬וכן כל כלי שנעשה בסיס לדבר האסור והיה עליו בין השמשות אסורים לטלטל אפי'‬
‫נסתלק האסור מעליהן‪ .‬אלא שיצא מכללם טבל שאע"פ שהוקצה בה"ש =בין השמשות= מחמת איסורו אם‬
‫נתקן מותר‪ .‬כדאמרינן (שבת מג) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן‪ ,‬לפי שכל אדם יכול לתקנו‪.‬‬
‫ולא דמי לבכור בעל מום אע"פ שניכר בו מבעוד יום לפי שאין התרתו אלא על ידי חכם ומי יימר דמתרמי‪ ,‬באלו‬
‫השני דינין דינן שוה לאיסור שאינן ראוים לטלטלן אפילו ע"י ככר‪ ,‬שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד‪.‬‬
‫המין השלישי שהוא דבר המוקצה מחמת מצותו כגון עצי סוכה ונוייה אסורין‪ .‬והוא ששנינו (ביצה ל‪ ):‬אין‬
‫נוטלין עצים מן הסוכה‪ ,‬ומנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה‪ ,‬ותניא (שם ‪/‬ביצה ל‪ )/:‬סככה כהלכתה ועטרה‬
‫וכו'‪ ,‬אלא שלנויה מועיל תנאי כדקתני סיפא ואם התנה עליה הכל לפי תנאו‪ .‬אבל עצי סוכה אפילו רעועה לא‬
‫מהני תנאה‪ ,‬דלכל שבעה אתקצאי ואי נפלה הדר בני לה‪ ,‬זהו דעת הרב אלפסי ז"ל בפ' המביא‪ .‬והשלישי התם‬
‫(שם ‪/‬ביצה ל‪ )/:‬אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ורבי שמעון מתיר‪ ,‬ושוין בסוכת החג בחג שהיא‬
‫אסורה‪ ,‬ופריך ומי לא מהני בה תנאה‪ ,‬והתניא סככה כהלכתה ועטרה וכו' ואם התנה עליה הכל לפי תנאו‪.‬‬
‫ופריק אביי ורבא באומר איני בודל מהם כל בין השמשות‪ ,‬אבל עצי סוכה דחיילא עלייהו קדושה איתקצאי‬
‫לשבעה‪ .‬והרב אלפסי ז"ל לא חשש לפסוק פירוקא דרב נחמן בר יצחק לתרץ למתני' בסוכה רעועה משום‬
‫דאותו תירוץ אליבא דר' שמעון דשרי במותר שמן שבנר ולא קיי"ל בהא כרבא‪ .‬גם לא הזכיר תירוצו של שמואל‬
‫לתרץ לסיפא בסוכה דעלמא‪ .‬וזה היה דעתו לסמוך על תירוץ אביי ורבא דאמרי איני בודל מהן כל בין‬
‫השמשות‪ ,‬אלמא איכא לאיפלוגי עליה בין עצי סוכה לנויה‪ .‬הילכך לא צריכא לתרוצי בסוכה דעלמא אלא‬
‫בסוכה דמצוה דסיפא אתאן לנויה‪ .‬ואף ע"פ שלא הוזכרו נוייה בברייתא כיון שהזכיר ברישא מן הסמוך לה‬
‫אסורייתא‪ .‬כדפריש רב מנשיא (שם ‪/‬ביצה ל‪ )/:‬גבי מתני' וקאמר דבסוכת החג שאסורה כלומר הסמוך לה‬
‫ונוייהן הדומין לה וקאמר דאם התנה עליהן אע"ג דלעצי סוכה לא מהני תנאה לנוייהן מהני תנאה‪ ,‬וכל שכן‬
‫לאסורייתא‪ .‬וזה הדרך נוטה למה שאמר בירושלמי על זו המשנה אמרינן בשם שמואל בשלא נתכוון לעבותה‬
‫אבל נתכוון לעבותה אסור בשלא התנה אבל התנה מותר‪( .‬כי) רב נחמן ברבי יעקב בעי וכי אדם מתנה לסתור‬
‫אהלים‪ ,‬אמרינן בשם שמואל בטפלי פירוש מה שטפל לה לסוכה דהיינו אסורייתא דלהכי מהני תנאה ובלא‬
‫תנאה אסור במכוין לעבותה‪ .‬הרי נתברר דלנוייה מהני תנאה אבל לעצי סוכה לא מהני תנאה ואפילו בסוכה‬
‫רעועה‪ .‬משום דדמי למותר שמן שבנר ושבקערה (שבת מד) שאף ע"פ שאדם מצפה אימתי תכבה נרו אסור‪.‬‬
‫המין הרביעי דבר המוקצה מחמת מלאכתו שהיא מלאכת איסור כקורנס הנפחים וכיוצא בהן מותר לטלטל‬
‫לצורך גופו ולצורך מקומו אבל מחמה לצל על ידו לא‪ ,‬אבל יש לו היתר אפילו מחמה לצל על ידי ככר או תינוק‪.‬‬
‫וזהו ששנינו (שם ‪/‬שבת‪ /‬קכג) מדוכה אם יש עליה שום מטלטלין‪ .‬ואע"ג דלא אמרו (שם ‪/‬שבת‪ /‬קמב‪ ):‬ככר או‬
‫תינוק אלא במת התם במוקצה מחמת מלאכה אבל במדוכה כיון שיש עליה תורת כלי שרי לטלטלה אגב‬
‫אוכלין שעליה‪ .‬כך נראה לרבינו אב"ן‪ .‬הא דמטלטלין לשמואל (שם ‪/‬שבת‪ /‬קמג) גרעיני תמרי פרסייתא אגב‬
‫ריפתא‪ ,‬באתריה דשמואל לא היו הבהמות אוכלין אותן אבל אם היו אוכלין אותן לא היו צריכין לכך דהא‬
‫שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דלית ליה מוקצה‪ .‬אבל יש לתמוה אם אינן ראויין אפילו אגב ריפתא היכי‬
‫מטלטלין‪ ,‬ורבינו יעקב אומר דמחמיר על עצמו היה‪ ,‬כדאמרינן בפרק נוטל (שם ‪/‬שבת‪ /‬קמב‪ ):‬אי לאו דאדם‬
‫חשוב אנא כפא אכיפי למה לי או סכינא אבר יונה‪ ,‬דעל כרחך הני גרעינין חזו לבהמה ואכלי דאי לא חזו כאבן‬
‫חשבי וכי מטלטלין אבן אגב פת זולתי אם היה בכלי כהנהו דנוטל‪ ,‬ועוד דההיא דמגביהין מן השלחן מוכח‬
‫בפרק נוטל (שם ‪/‬שבת‪ /‬קמג) שהם מאכל בהמה‪ ,‬ומוקי לה בגמרא כרבי שמעון‪ ,‬וזה טעם להגבהת עצמות‬
‫וקליפין דחזו למאכל בהמה‪ .‬והתירוץ הוא דגרעינין בטלין כמו עץ אבל כל מילי לא בטלי לגבי פת‪ ,‬וכל היכא‬
‫דליכא עליה תורת כלי לא שרי ליה אגב ריפתא‪ .‬ויש מי שמתרץ מדוכה היינו טעמא דשרי לטלטולה אגב שום‬
‫(דבר) שעליה מפני שהמדוכה לשום כקדירה לתבשיל שהוא תשמיש לשום מבעוד יום‪ ,‬הילכך שרי לטלטולה‬
‫אפילו מחמה לצל‪ .‬אלו דיני המוקצה מחמת מלאכתן שהוא מותר לצורך גופו ולצורך מקומו כיון שיש עליו‬
‫תורת כלי‪ .‬ויש דבר מוקצה מחמת מלאכתו והוא כמוקצה מחמת גופו והוא מחמת חסרון כיס כקורנס‬
‫‪https://www.responsa.co.il/default.aspx?action=toggleLogin‬‬ ‫‪1/2‬‬
‫‪7/27/2021‬‬ ‫פרויקט השו"ת ‪ -‬ספרות תורנית | ‪Responsa Project - Torah literature and Jewish texts‬‬

‫הזהבים ובשמים (שם קכג) שאסור לטלטל אפילו לצורך גופו‪ .‬ומסר הגדול ויתד של מחרישה וסיכי זיירי ומזורי‬
‫וכן ארזי ואשוחי (שמותר) [שאסור] להסיקן בי"ט‪ .‬ואחרי שביארנו דיני המוקצה הוצרכנו לפרש דיני הטלטול‪,‬‬
‫שיש כמה דברים שמותר בהם לטלטל‪ .‬אפילו דבר המוקצה מחמת גופו או מחמת איסורו יש מהם שמותר‬
‫לטלטלן בעצמם ויש מהם על ידי דבר אחר‪ ,‬ומצאתי בהם עשרה דרכים‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הא' מצינו שהתירו לטלטל האיסור מצד ההתר‪ ,‬כחררה שהטמינה בגחלים שהתירו לתחוב בכוש או‬
‫בכרכר ולנערה‪ .‬ודוקא בשוכח אבל במניח נעשית החררה בסיס לדבר האסור‪ ,‬א"נ אפילו במניח ושאני הכא‬
‫דלא נעשה החררה בסיס אלא לצורך האפייה לסלקה‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הב' שאין צריך לטלטל האיסור מן הצד לנערו אלא מותר לטלטל ההיתר בעוד שהאיסור עליו‪ .‬הוא‬
‫ששנינו (שם ‪/‬שבת‪ /‬קמא‪ ):‬נוטל אדם את בנו והאבן בידו‪ ,‬ואוקימנא בתינוק שיש לו געגועין על אביו‪ ,‬והטעם‬
‫משום צערא דינוקא שרו ליה‪ .‬והני מילי ברשות היחיד‪ ,‬ודוקא אבן אבל דינר לא דילמא נפיל ואתי לאתוייה‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הג' שמותר לטלטל ההיתר בעוד שהאיסור עליו ואפילו במניח שנעשה בסיס לו‪ .‬והוא שיהיה בסיס כמו‬
‫כן לדבר ההיתר‪ ,‬והוא ששנינו מטלטלים תרומה טמאה עם תרומה טהורה‪ ,‬ודוקא כשהטהורה למטה דלא‬
‫מצי שקיל להטהורה‪ .‬ודוקא בפירות המיטנפין דאי אפשר למשדינהו ולמינקט תרומה טהורה‪ ,‬הילכך מטלטל‬
‫להו בתוך הכלכלה עד דזריק לכולהו לפתורא ושקיל ליה לטהורה ואכיל לה‪ .‬לפי שכל דבר המוקצה מחמת‬
‫גופו כתרומה טמאה וכאבן ודבר המוקצה מחמת איסור כנר שהדליקו בו בשבת דאתקצאי לבין השמשות אינו‬
‫מותר לטלטלו אפילו עם ההיתר כל היכא דמצינו לנעוריה ולמשדיה ולמנקטיה‪ .‬והני מילי לצורך גופו כלומר‬
‫שאין צריך אלא לתרומה טהורה‪ ,‬ואם צריך לכלכלה נמי הרי יכול לנער הכל וליטול הכלכלה‪ ,‬כדאמרי' (שם‬
‫‪/‬שבת‪ /‬קמב) לינערינהו נעורי‪ .‬אבל אם צריך למקום הכלכלה דאי נמי מנער למה שבתוכה צריך למקומה‪,‬‬
‫מטלטלה עם הכל‪ ,‬כיון שנעשית בסיס אף לדבר המותר מותר לטלטל הכל לצרכו‪ .‬וכנונא אגב קטמיה שהתירו‬
‫(שם ‪/‬שבת‪ /‬מז) אע"ג דאיכא עליה שברי עצים משום דנעשית הכנונא בסיס לדבר האסור דהיינו שברי עצים‬
‫ולדבר המותר דהיינו האפר שמותר לכפות בו צואה‪ .‬משום דלא איפשר למינקט קיטמא לחודה אפילו אי שדי‬
‫ליה מכנונא‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הד' שהתירו לטלטל ההיתר אפילו שהאיסור עליו ואפילו במניח‪ .‬והוא ששנינו (שם ‪/‬שבת‪ /‬קכה) האבן‬
‫שבקירויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאים בה‪ ,‬וכדמפרש טעמא דכיון דהדקה שוויה דופן לקירויה‪ .‬וכן‬
‫כלכלה פחותה ונסתם דופן באבן מותר לטלטלה שהרי נעשית כדופן לכלכלה‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הה' הוא שהתירו לטלטל האיסור על ידי היתר שעליו‪ ,‬וזה הותר במת בלבד ע"י ככר או תינוק‪ .‬אע"פ‬
‫שהתירו עצמות או קליפין או גרעינין של תמרה אגב ריפתא משום דלא חשיבי ובטלי לגבי פת כדפרישנא לעיל‬
‫(בזה הסימן)‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הו' הוא שהתירו גבי מת אפילו טלטול כאורחיה בלא ככר או תינוק אי לא מצי למעבד‪ ,‬וזה לא הותר‬
‫אלא להצילו מן הדליקה דמתוך שהוא בהול על מתו וכו'‪ .‬אבל במוטל בחמה לא מיבעי כאורחיה דאסור אלא‬
‫אפי' טלטול מן הצד אסור‪ .‬ואע"ג דבעלמא שרי טלטול מן הצד הני מילי לצורך היתר אבל לצורך איסור כי האי‬
‫אסור‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הז' הוא שהתירו שברי כלים לטלטלן בעצמן אע"ג דדמו לצרורות ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה‪ ,‬כגון‬
‫שברי עריבה לכסות בהן החבית אע"ג דליכא עלייהו תורת כלי כיון דהוו שברי כלי שרו‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הח' הוא שהתירו לטלטל גרף של רעי בעצמו בלא שום דבר‪ .‬כדאמרינן פרק משילין (לו‪ ):‬גבי עכברא‬
‫דאשתכח באספרמקי דרב אשי אמר להו נקטוה בצוציתיה ואפקוה‪ .‬והני מילי בבית אבל בחצר או במקום‬
‫שאין אדם מקפיד עליו לא‪ .‬ואסור לעשות גרף של רעי לכתחלה‪ ,‬אבל אם הוא במקום שאדם מקפיד מותר‬
‫להכניס מטתו או כלי תשמישו לגרום להיותו גרף להוציאו‪ .‬והכי מוכח בפרק משילין (שם ‪/‬לו‪ )/:‬בי רחיא דאביי‬
‫דלוף אמר ליה רבא דלייה לפורייך התם וכו'‪ ,‬אדהכי נפל אמר ליה תיתי לי דעברי אדמר‪ .‬אלמא כי האי גוונא‬
‫לא עשוי גרף לכתחלה הוא הואיל וממילא מתעביד‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הט' הוא שהתירו אבנים מקורזלות לטלטולי לבית הכסא ומשום כבוד הבריות הוא דשרו‪.‬‬
‫‪ ‬הדרך הי' הוא שהתירו לטלטל המוקצה מחמת גופו‪ ,‬יש מהם בהכנסה לבדה ויש מהם בישיבה לבדה ויש‬
‫מהם בשפשוף או בלמוד‪ .‬בהכנסה כגון עפר לכסות בו צואה‪ .‬כדאמרינן (שבת נ) מכניס אדם מלא קופתו עפר‬
‫ועושה בו כל צרכיו והוא שיחד לו קרן זוית‪ .‬ויש מהם בישיבה כגון חריות של דקל (שם ‪/‬שבת‪ /‬קכה‪ ):‬שגדרן‬
‫לעצים ונמלך עליהם לישיבה דלא סגי בהכנסה אלא בעינן שישב שם מבעוד יום‪ .‬ויש מהם בשפשוף או בלמוד‬
‫כגון נדבך של אבנים (שם ‪/‬שבת קכה‪ )/:‬בפלוגתא דרבי אמי ורבי אסי‪ ,‬ויש מי שקבע כרבי אמי ויש מי שקבע‬
‫כרבי אסי‪ .‬ולבני דאשתייר מבנינא דחזו למזגא עלייהו סגי בנמלך עלייהו לזה משום דלהני עבידי נמי‪ ,‬אבל אי‬
‫שרגינהו או אקצינהו אסיר‪ .‬כל אלו והדומין להם לאו בני מעבד מעשה לשויי עלייהו תורת כלי ומשום הכי‬
‫שרו בהני אורחי דכתבינן‪ .‬ותשמישי כלים ותשמישי קרקעות הוא דבעינן תורת כלי כלומר למעבד בהו מעשה‬
‫דמתחזי למאי דמתקני וזה תואר כלי שלהן‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪https://www.responsa.co.il/default.aspx?action=toggleLogin‬‬ ‫‪2/2‬‬