‫חבל נחלתו כב נ‬

2021 ‫ במרץ‬Exported from Wikisource on 24

1
 ‫>> · חבל נחלתו · כב · נ‬

‫קונטרס י"ג מידות רחמים‬

‫א‪ .‬מהותן של י"ג מידות‪1‬‬

‫באר רבינו בחיי )שמות לד‪ ,‬ו‪-‬ז(‪:‬‬

‫על דרך הפשט המדות האלו מדות המלך אצל העם‪ ,‬כי כלם‬
‫נכללות במדת חסד 'ואמת'‪ ,‬כי יצטרך המלך להנהיג עבדיו‬
‫ואנשי מלכותו במדת החסד שירחם עליהם ויתנהג עמהם‬
‫לפנים משורת הדין‪ ,‬ויצטרך ג"כ שיעשה משפט ושיתנהג‬
‫לפעמים במדת הדין‪ ,‬והוא שאמר שלמה‪) :‬משלי כ‪ ,‬כח(‬
‫'חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו'‪ ,‬כי יכון מלכותו‬
‫במדות אלו ויצרוהו כאשר יקיים אותם‪.‬‬

‫סדרי הנהגות אלו הן כבי' הקוים המובילים במלכות ה'‬

‫בעולמו‪.‬‬

‫וכך כתב הרמח"ל בדעת תבונות )דרכי הנהגות המשפט‬

‫והאהבה – סי' קנד(‪:‬‬

‫נמצא‪ ,‬שכאשר נבחין פעולת האהבה הזאת‪ ,‬נמצא ששני‬

‫דברים יש בחוקה‪ :‬הא' – אהבת החסד והחפץ בברכה‬
‫וטובה‪ ,‬שזה עיקר ענינה; והוא פונה לשני ראשים‪ ,‬דהיינו‪:‬‬
‫הראש האחד פונה למתק המשפט והמוסר אפילו בעת‬
‫העשותו‪ ,‬שלא תבער אש הקנאה עברת ה' ח"ו‪ ,‬ולא יהיה‬
‫העולם כלה בו; והראש השני מביט להיות מעביר על הדין‬
‫‪2‬‬
 ‫לגמרי בשעה שיצטרך העולם לכך‪ .‬והוא הענין מה שהבאנו‬
‫פעמים רבות למעלה )ברכות ז א(‪'" :‬וחנותי את אשר אחון' –‬
‫אף על פי שאינו הגון"‪ .‬הלא זה ענין י"ג מידות של רחמים‬
‫שאינם חוזרות ריקם )ר"ה יז ב(‪ .‬ופשוטו של מקרא מוכיח‬
‫דכתיב )שמות לד‪ ,‬ו(‪" :‬ויעבור ה' על פניו"‪ ,‬דהיינו פנים של‬
‫זעם‪ ,‬וכענין שאמרו )ברכות ז א(‪'" :‬פני ילכו' – אלו פנים של‬
‫זעם"‪.‬‬

‫ב‪ .‬לסודן של המידות‬

‫המקובלים הרחיבו דבריהם בעניין י"ג מידות‪.‬‬

‫כתב הריקאנטי )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ועתה אפרש לך הארבעה חלוקי הרחמים שהם י"י אל רחום‬

‫וחנון‪ ,‬אלו הם ארבעה מדות רומזים למדת רחמים‪ ,‬כי השם‬
‫בי"ה ידעת שרומז לרחמים‪ ,‬אל הוא רחמים שנאמר ]תהלים‬
‫כ"ב‪ ,‬ב'[ אלי אלי למה עזבתני‪ ,‬רחום כמשמעו רחמים‪ ,‬וחנון‬
‫חנינה כי גם הוא רחמים‪ .‬והמדה הזאת יש בה ארבעה מיני‬
‫רחמים‪ .‬האחת‪ ,‬שהקב"ה סולח לאדם קודם שיבקש מחילה‬
‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬ובלבד שלא יוסיף עליהם‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫רז"ל ]ראש השנה י"ז ע"א[ ועון עצמו אינו נמחק‪ ,‬ר"ל כי‬
‫חוזר ונעור אם חטא אחרי כן‪ .‬השנית‪ ,‬שמוחל וסולח לשבים‬
‫בכל לבם‪ ,‬ויום הכפורים מכפר‪ .‬השלישית‪ ,‬שהתשובה ויום‬
‫הכפורים תולין וייסורין ממרקין‪ .‬הרביעית‪ ,‬שכולן תולין עד‬
‫המיתה ומיתה ממרקת‪ .‬ואל תתמה היאך קראנו החלוקות‬
‫האלו רחמים מאחר שנידון בהם במיתה ויסורין‪ ,‬לפי שהן‬
‫בנוהג שבעולם‪ ,‬והקב"ה סולח לו על ידיהן‪ ,‬אין לך רחמים‬
‫גדולים מאלו שניצול מדינה של גיהנם ע"י ייסורין ומיתה‬

‫‪3‬‬
 ‫שהם בנוהג העולם‪ ,‬ולא עוד אלא שזוכין לחיי העולם הבא‪,‬‬
‫ומקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדים‪.‬‬

‫ובכל אחד מאלו ארבעה חלוקי הרחמים ייחד לו שם אחד‬

‫מהשלש עשרה מדות לפי עניינו כראוי לו‪ ,‬כי השם הראשון‬
‫נזכר על חלוקה הראשונה שמוחל בלא תשובה כי הוא מדת‬
‫הרחמים‪ .‬השני‪ ,‬אל‪ ,‬מוחל בתשובה‪ ,‬שנאמר ]תהלים כ"ב‪,‬‬
‫ב'[ אלי אלי למה עזבתני‪ ,‬כלומר ודי לו בתשובה‪ ,‬שנאמר‬
‫]שם צ"ט‪ ,‬ח'[ י"י אלהינו אתה עניתם‪ ,‬שמוחל להם ע"י‬
‫תשובה‪ .‬השלישי‪ ,‬רחום‪ ,‬מוחל ע"י ייסורין‪ ,‬שנאמר ]שם ע"ח‪,‬‬
‫ל"ח[ והוא רחום יכפר עון ולא ישחית‪ ,‬כלומר לגמרי‪ ,‬מכלל‬
‫שהתחיל‪ ,‬ולשון השחתה נאמר בייסורין שנאמר ]ישעיה נ"ב‪,‬‬
‫י"ד[ כן משחת מאיש מראהו‪ ,‬וכתיב ]ישעיה נ"ג‪ ,‬ד'[ אכן‬
‫חליינו הוא נשא‪ .‬הרביעי‪ ,‬חנון‪ ,‬מכפר במיתה‪ ,‬שנאמר ]איוב‬
‫ל"ג‪ ,‬כ"ד[ ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר‪ ,‬ר"ל‬
‫מצאתי כופר שלא ימות‪ .‬ולפירוש זה על כן לא אמר מרחם‬
‫וחונן‪ ,‬לפי שאינו כל שעה‪ ,‬אלא פעמים שהוא כובש רחמנותו‬
‫וחנונו ממנו עד שידון אותו במיתה וייסורין‪.‬‬

‫ואחר שהזכיר במדת רחמים‪ ,‬פתח במדת החסד‪ ,‬כי מדה זו‬
‫דרכה לעשות חסד עם הבריות בין זכו בין לא זכו‪ .‬ומדה זו‬
‫מתחלקת לארבע חלוקות‪ ,‬ועל כן ייחס למדה זו ג"כ ארבע‬
‫שמות‪ ,‬והן ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים‪.‬‬
‫החסד הראשון‪ ,‬שעשה הב"ה עם דורות הראשונים כ"ו‬
‫דורות שהיו קודם מתן תורה‪ ,‬ועליהם אמר דוד המלך ע"ה‬
‫כ"ו פעמים כי לעולם חסדו‪ ,‬שאע"פ שלא זכו בתורה ובמצות‬
‫הקדוש ברוך הוא זן אותם בחסדו‪ ,‬שנאמר ]תהלים פ"ט‪ ,‬ג'[‬
‫עולם חסד יבנה‪ ,‬ועל החסד הזה נאמר ארך אפים‪ ,‬כי‬
‫מאריך הקדוש ברוך הוא אפו לרשעים‪ ,‬אף על פי שלא זכו‬

‫‪4‬‬
 ‫ממתין להם שמא יעשו תשובה‪ .‬החסד השני‪ ,‬הוא החסד‬
‫שעשה הקדוש ברוך הוא את ישראל שהוציאם ממצרים‬
‫מבית עבדים‪ ,‬וזה החסד נעשה לתשלום גמול שע"י ההוצאה‬
‫יקבלו עליהם אלהותו‪ ,‬ועל זה החסד נאמר ]ראש השנה י"ז‬
‫ע"א[ ורב חסד מטה כלפי חסד‪ .‬החסד השלישי‪ ,‬הוא החסד‬
‫שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל כשקבלו עליהם תורה‬
‫ומצות שנאמר ]ירמיה ב'‪ ,‬ב'[ זכרתי לך חסד נעוריך‪ .‬החסד‬
‫הרביעי‪ ,‬הוא החסד שעושה הקדוש ברוך הוא עם המתים‬
‫מלבישן ומכבדן ומלוה אותן כביכול‪ ,‬שזה החסד עשה‬
‫הקדוש ברוך הוא עם משה רבינו ע"ה שנאמר ]דברים ל"ד‪,‬‬
‫ו'[ ויקבור אותו בגי‪.‬‬

‫ואחר כן הזכיר נושא עון ופשע וחטאה ונקה‪ ,‬ארבע כנגד‬

‫ארבע מיני חלוקות דין‪ ,‬שהם ארבע מיתות בית דין סקילה‬
‫שריפה הרג וחנק‪ .‬עוד יש ארבעה חלוקי דינין‪ ,‬הראשון‪ ,‬דין‬
‫בן סורר ומורה שאמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב‬
‫]סנהדרין ע"א ע"ב[‪ ,‬זהו ענף ממדת הדין שעדיין לא חטא‬
‫חטא שיתחייב עליו מיתה וגם לא להיותו בסקילה החמורה‬
‫רק בחנק הקל‪ .‬הדין השני‪ ,‬הנהוג בבית דין בעדים והתראה‪.‬‬
‫הדין השלישי‪ ,‬מלקות ארבעים‪ .‬הדין הרביעי‪ ,‬מי שלקה ושנה‬
‫ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכרסו‬
‫נבקעת ]שם פ"א ע"ב[‪.‬‬

‫כלל הדברים כי הבורא יתעלה ויתברך פועל במדותיו כפי‬

‫רצונו ובמוסר אלהינו כלולים בו כל המדות שהם חסד ודין‬
‫ורחמים‪ ,‬והוא יתעלה פועל בהן כאומן בכליו‪ ,‬וכמו שלא‬
‫תתכן הפעולה זולתי הכלים‪ ,‬כך לא תתכן השגחתו על‬
‫ברואיו זולתי המדות למדוד לנו בהם כרצונו יתעלה‪ ,‬ועל כן‬
‫שלשה מדות האלו קראם הכתוב כסא‪ ,‬החסד‪ ,‬שנאמר‬

‫‪5‬‬
 ‫]ישעיה ט"ז‪ ,‬ה'[ והוכן בחסד כסא‪ ,‬וענין כסא כלומר שהוא‬
‫מיוחד לישיבת המלך‪ ,‬כך הקדוש ברוך הוא משפיע למדה‬
‫ההיא מאורו הגדול כדי לפעול פעולתה המיוחדת לה‪ .‬הדין‬
‫נקרא ג"כ כסא‪ ,‬שנאמר ]משלי כ'‪ ,‬ח'[ מלך יושב על כסא דין‪,‬‬
‫שהמלך הנזכר הוא הבורא יתעלה‪ ,‬שהרי כתיב אחריו מי‬
‫יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי‪ ,‬והקב"ה יתעלה לבדו הוא‬
‫הדן דינין שבלב ולא מלך בשר ודם‪ .‬מדת רחמים גם היא‬
‫נקראת כסא‪ ,‬שנאמר ]דניאל ז'‪ ,‬ט'[ עד די כרסוון רמיו‪,‬‬
‫ואמרו רז"ל ]חגיגה י"ד ע"א[ תרין כסאות הללו למה‪ ,‬אחת‬
‫לדין ואחת לצדקה‪ ,‬עוד דרשו אחת לו ואחת לשרפרף‪ ,‬עוד‬
‫אמרו אחת לו ואחת לדוד‪ ,‬הכוונה כולה היא לרמוז אחת‬
‫לרחמים ואחת למדת הדין‪.‬‬

‫ודע כי הכנויין שמותר למוחקן שאינן שמות הקודש כמו‬

‫רחום וחנון ודומיהם‪ ,‬הם כמו כלים לשמות הקודש שאסור‬
‫למוחקן‪ ,‬ובהם פועלים שמות הקודש פעולתן‪ ,‬כיצד‪ ,‬כי השם‬
‫הממונה על החסד שהוא אל‪ ,‬הכנויים שהם צורת חייליו הם‬
‫רחום וחנון‪ ,‬חסיד‪ ,‬רב חסד‪ ,‬סולח‪ ,‬ארך אפים‪ .‬והשם‬
‫הממונה על הדין שהוא אלהים‪ ,‬הכנויים שלו שהם צורת‬
‫חייליו הם קנא ונוקם‪ ,‬פוקד עון אבות‪ ,‬איש מלחמה‪ ,‬אדיר‪,‬‬
‫שופט‪ ,‬דיין‪ .‬והשם הממונה על הרחמים בן ארבע אותיות‪,‬‬
‫הכנויין שלו נושא עון‪ ,‬אמת‪ ,‬עובר על פשע‪ ,‬נוצר חסד‪,‬‬
‫ודומיהם‪.‬‬

‫ועתה אבאר לך בפרט איך הקדוש ברוך הוא כולל במדה‬

‫אחת כל המדות או מקצתן כפי צורך הפעולה‪ ,‬כשהקב"ה‬
‫עושה דין ברשעים באותו דין עצמו עושה חסד לצדיקים‪,‬‬
‫שנאמר ]תהלים נ"ח‪ ,‬י"א[ ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו‬
‫ירחץ בדם הרשע‪ ,‬הנה כי בדין הרשע מרחם על הצדיק‬

‫‪6‬‬
 ‫שהיה אותו רשע מיצר לו‪ .‬גם הטובה שעושה לצדיק פועל‬
‫בה לרשעים דין‪ ,‬שנאמר ]שם קי"ב‪ ,‬ט'[ פזר נתן לאביונים‪,‬‬
‫וכתיב בתריה ]פסוק י'[ רשע יראה וכעס‪ ,‬ועל זה אמרו רז"ל‬
‫]פסחים ס"ח ע"א[ מחצתי ואני ארפא ]דברים ל"ב‪ ,‬ל"ט[‪,‬‬
‫במה שאני מוחץ אני מרפא‪ ,‬וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה‬
‫שהיה יושב פתח האהל כחום היום לרפאות המילה‪ ,‬דרשו‬
‫רז"ל ]בבא מציעא פ"ו ע"ב[ שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה‬
‫מנרתיקה שלא להטריחו באורחים וכו'‪ ,‬והיה אותו השמש‬
‫מזיק לעולם ומרפא לאברהם‪ ,‬וכן לעתיד לבוא כתיב‬
‫]מלאכי ג'‪ ,‬כ'[ וזרחה לכם יראי שמי‪ ,‬לטובתן של צדיקים‬
‫והרשעים נשרפין בהם‪ ,‬כי העיקר אצלי כי המדות כלולות זו‬
‫בזו‪ ,‬שאם לא כן לא יתחברו לעולם‪ ,‬והרי ח"ו היחוד נפרד‪,‬‬
‫ונחש וחוה יוכיחו כשקללם ריחם עליהם‪ ,‬אמרו רז"ל ]יומא‬
‫ע"ה ע"א[ קלל את הנחש הרי פרנסתו מזומנת‪ ,‬קלל את‬
‫האשה הכל רצין אחריה‪.‬‬

‫ובספר הזוהר ]ח"ג קמ"ג ע"ב[ תני ]שיר השירים א'‪ ,‬י"א[‬
‫תורי זהב ונקודות כסף‪ ,‬אתבסמו דיני ורחמי דלית דינא דלא‬
‫הוו ביה רחמי‪ ,‬ועל דא כתיב ]שם י'[ נאוו לחייך בתורים‬
‫צוארך בחרוזים‪ ,‬בתורים כמה דאת אמר תורי זהב‪ ,‬בחרוזים‬
‫דכתיב עם נקודות הכסף‪ .‬הרי לך ראיה ברורה כי כשהקב"ה‬
‫פועל במדה אחת כולל בה כולן או מקצתן‪ ,‬והכל מכחו‬
‫יתעלה ויתברך שנאמר ]דברים ו'‪ ,‬ד'[ שמע ישראל י"י אלהינו‬
‫י"י אחד‪ ,‬הזכיר שלשה שמות כנגד שלשה אבות שהזכרנו‪,‬‬
‫ואחרי כן אמר אחד שהוא בגימטריא שלשה עשר‪ ,‬והענין‬
‫שאין מדותיו חלוקות ונפרדות רק כולן אחד‪ ,‬וזהו ייחוד שלם‬
‫ממיני הייחוד שאין המדה נפרדת וחלוקה רק כולן אדוקות‬
‫בו ופועל בכולן כרצונו‪ ,‬ולכך נקרא אחד שאין אחד כמותו‪,‬‬
‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬
‫‪7‬‬
 ‫וטעם על שלשים ועל רבעים‪ ,‬יתכן היות סודו בדרך ]איוב‬
‫ל"ג‪ ,‬כ"ט[ הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר‪ ,‬וכבר‬
‫פירשתיו‪.‬‬

‫וכך כתב רבינו בחיי )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫וע"ד הקבלה‪" :‬ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון‬
‫ארך אפים ורב חסד ואמת‪ ,‬נוצר חסד לאלפים נושא עון‬
‫ופשע וחטאה ונקה"‪ ,‬י"ג מדות אלו כלם הם נמשכות מן‬
‫הכתר שהרי לשון "מדות" כלים או מקבלים‪ ,‬וזה סדר קריאת‬
‫המידות בספירות‪" :‬ה' ה'"‪ ,‬החכמה והבינה‪" ,‬אל רחום"‬
‫הגדולה‪" ,‬וחנון ארך אפים" הגבורה‪" ,‬ורב חסד ואמת"‬
‫התפארת‪" ,‬נוצר חסד נושא עון" הנצח‪" ,‬ופשע וחטאה"‬
‫ההוד‪" ,‬ונקה" היסוד‪ ,‬לכל ספירה שתי מדות‪ ,‬חוץ מן היסוד‬
‫שאין לה במדות אלא אחת‪ ,‬והשם הנכבד שעבר על פניו‬
‫הוא הקורא י"ג מדות אלו הנמשכות מן הכתר‪.‬‬

‫אבל דעת הרמב"ן ז"ל וכוונתו בי"ג מדות‪ :‬כי ה' הראשון הוא‬
‫אל עליון‪ ,‬והשני והשלישי התפארת והכבוד‪ ,‬ושלשתם הרי‬
‫הם עצמותם של שם‪ ,‬ואחרי כן עשר מדות‪" .‬רחום וחנון ארך‬
‫אפים" הם באל עליון‪ ,‬לכך לא הזכיר מרחם מחונן ומאריך‬
‫כי הוא עצם פעול למדות ההם‪ ,‬והוא "רב חסד ואמת נוצר‬
‫חסד" בתפארתו "ונושא עון ופשע וחטאה ונקה" בכבודו‪.‬‬
‫וידוע כי בין השם הראשון והשני יש הפסק ביניהם‪ ,‬וכל מי‬
‫שלא הפסיק עתיד ליתן את הדין‪.‬‬

‫ועוד יש בענין י"ג מדות דרך אחרת לקצת בעלי הקבלה‪ ,‬כי‬
‫כל המדות כלן הולכות על ארבע ארבע‪ ,‬והוא כי אחר השם‬
‫הזה הראשון העליון שהמדות מתאחדות בו והוא אינו מדה‬

‫‪8‬‬
 ‫תמצא י"ב מדות והן מיוסדות לארבע ארבע‪ ,‬הזכיר תחלה‬
‫ארבע מדות למדת רחמים‪ ,‬ואחרי כן הזכיר ארבע מדות‬
‫למדות החסד‪ ,‬ואחרי כן ארבע מדות למדת הדין‪ ,‬והנה זה‬
‫על דרך שלשת הספירות שהם שלשת האבות שאמרו‬
‫עליהם חכמי האמת‪) :‬ב"ר מז‪ ,‬ח( הם הם המרכבה‪ ,‬ומכאן‬
‫תבין כי משה כששבח את ה' בג' שבחים‪ ,‬והוא שאמר‪:‬‬
‫)דברים י‪ ,‬יז( "האל הגדול הגבור והנורא"‪ ,‬כל י"ג מדות אלו‬
‫כלל בשלשתן‪ ,‬כי האל שהזכיר כנגד ה' ראשון שהוא עצם‬
‫ולא מדה‪ ,‬וכשהזכיר "הגדול" כלל בו ארבע מדות של חסד‪,‬‬
‫וכשהזכיר "הגבור" כלל בו ארבע מדות של מדת הדין‪,‬‬
‫וכשהזכיר "הנורא" כלל בו ארבע מדות של מדת רחמים‪,‬‬
‫והא למדת בג' שבחים אלה למשה הם כל י"ג מדות שנאמרו‬
‫לו בסיני‪ ,‬ומפני שהעובר על פניו של משה הוא הטוב‬
‫שהובטח בו למעלה‪" :‬אני אעביר כל טובי"‪ ,‬והוא הקורא י"ג‬
‫מדות כמו שהזכרתי כבר‪ ,‬על כן תמצא בספר תורה תגין‬
‫בשם של "ויעבור ה' על פניו" שני תגין בה"א ראשונה וב' תגין‬
‫בה"א אחרונה‪ ,‬אבל בשני השמות שהם "ה' ה'" אין בהם‬
‫שום תג‪ ,‬וידוע כי התגין בכל מקום שהם הם רמז להשגה‬
‫והתבוננות‪ ,‬והנה ההשגה אפשרית היא באמתת העובר‬
‫הקורא‪ ,‬ולא כן במי שאנו מיחסים לו המדות כי בו כשל כח‬
‫ההשגה‪ ,‬והבן זה‪.‬‬

‫וכתב רבינו האי גאון ז"ל‪ ,‬כי י"ג מדות אלו הם ענפי תולדות‬
‫נמשכו מעשר ספירות ואף על פי שאלו נקראים מדות ואלו‬
‫ספירות הכל נובע ממעין אחד‪ ,‬ואף על פי שמצינו "שלש‬
‫עשרה מדות" ולא מצינו שלש עשרה ספירות‪ ,‬סוד הענין‬
‫מפני שהשלש המאורות העליונות שהם על עשר ספירות אין‬
‫להם התחלה כי הם שם ועצם לשורש השרשים‪ ,‬וקבלת‬
‫הגאון בשמותיהם שהם‪ :‬אור קדמון‪ ,‬אור מצוחצח‪ ,‬אור צח‪,‬‬
‫‪9‬‬
 ‫ושלשת שמות אלו כלם ענין אחד ועצם אחד דבקים‪ .‬דבוק‬
‫אמיץ בשורש כל השרשים‪ ,‬ומשורש כל השרשים נאצלו עשר‬
‫ספירות‪ ,‬ועליו רמזו חכמי האמת בקוצו של יו"ד‪ ,‬וכבר‬
‫הזכרתי זה בסדר בראשית‪ ,‬והקב"ה ימחול לנו ויראנו‬
‫בתורתו נפלאות‪.‬‬

‫וכך כתב בשפתי כהן‪) 2‬שמות פרשת כי תשא לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫וכתב הריקאנטי ז"ל ויתיצב עמו שם‪ ,‬כענין כי שמי בקרבו‬

‫)שמות כ"ג‪ ,‬כ"א(‪ ,‬אמר כי השם הגדול ירד בענן הכבוד‪.‬‬
‫ויתיצב עמו שם‪ ,‬השם המיוחד נתיצב בכבודו‪ ,‬וזהו רמז מלת‬
‫שם כדאמר בספר הבהיר )סימן קפ"ז(‪ ,‬משם רועה אבן‬
‫ישראל הוא המקום שנקרא שם ושם חביון עוזו‪ ,‬ויקרא בשם‬
‫ה' רמז לסוד היחוד כי השכינה נקראת שם והזמין שם השם‬
‫המיוחד כמה דאת אמר כי שמי בקרבו עד כאן‪ .‬ויעבור ה' על‬
‫פניו‪ ,‬רמז על מדת הדין שכובש אותה בחזקה‪ ,‬וכן פירש רש"י‬
‫ז"ל )במדבר ו'‪ ,‬כ"ו( ישא ה' פניו אליך יכבוש כעסו‪ ,‬ויקרא ה'‬
‫ה' אל רחום וחנון‪ ,‬ה' ה' אל שלושה שמות‪ ,‬ה' קמא כנגד ו'‬
‫הויות הכמוסות באין סוף‪ ,‬ולזה יש פסיק שאין להאריך ואין‬
‫להרהר כי הן נעלמות ושם תר"ך עמודי אור הבאים לכתר‬
‫שהם אור צח אור מצוחצח אור קדמון‪ ,‬שלוש פעמים אור‪,‬‬
‫תרכ"א‪ ,‬כתר א'‪ ,‬היינו קדמון א'‪ ,‬אין להרהר אפילו במחשבה‬
‫אלא רצוא ושוב‪ ,‬ולזה פסיק טעמא וכל המהרהר בו הוא‬
‫נכרת‪ ,‬ולזה רואה שם הכתר שאם עלה למעלה הוא נכרת‪,‬‬
‫ולזה רמזו ז"ל )חגיגה י"א ב( מה למעלה מה למטה אינו חס‬
‫על כבוד קונו‪ ,‬ה' תנינא היא יו"ד ה"י וי"ו ה"י שנעלמו‪ ,‬ולזה‬
‫אמר ה' הוא אל והוא אל עליון‪ ,‬והוא אין סוף‪ .‬אל‪ ,‬אל"ף‬
‫למ"ד גימטריא עם המלה קו"ף‪ ,‬על זה אמר רבי עקיבא‬
‫קו"ף זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הנה השלושה שמות הם בהעלם‬

‫‪10‬‬
 ‫והם רחמים גמורים שאין בהם דין כלל‪ ,‬ואחר שמושכין מכאן‬
‫הכל חוזרים להיות רחמים אפילו מדת הפחד כמו שאמר על‬
‫פניו‪ ,‬ומי שמכוון בהם יפיק שאלתו‪ ,‬ועל זה אמרו ז"ל )ראש‬
‫השנה י"ז ב( ברית כרותה לשלוש עשרה מדות שאינם‬
‫חוזרות ריקם‪ ,‬הרי שלושה כמוסים‪ ,‬ועשר ספירות הרי שלוש‬
‫עשרה‪ ,‬ולזה וירד ה' בענן וגו' ויקרא מלשון זימון שזימנם‬
‫כולם בשם שהיא כנסת ישראל‪ ,‬ולזה אמר אחר כך ילך נא‬
‫ה' בקרבנו‪ ,‬ואחר שהודיעו השפעת הרחמים ממקור‬
‫הרחמים הגמורים אמר ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף‪,‬‬
‫אין אנו מפחדים מהדין שבה מאחר שידענו למשוך‬
‫להצינורות הרחמים‪ ,‬וסלחת לעווננו וכל שכן לחטאתינו כי‬
‫הכל רחמים גמורים ובמקום שיש רחמים יש סליחה שנאמר‬
‫)דניאל ט'‪ ,‬ט'( לה' אלהינו הרחמים והסליחות‪ ,‬ועל זה אמר‬
‫הנה אנכי כורת ברית‪ ,‬שכרת לו ברית שאינם חוזרות ריקם‪.‬‬

‫וכתב הרב רבי מנחם ריקאנטי ז"ל‪ ,‬ויאמר אם נא מצאתי חן‬

‫בעיניך אדנ"י ילך נא אדנ"י בקרבנו‪ .‬לא ידעתי למה נכתבו‬
‫השני שמות באל"ף דל"ת שהרמז בהם להשם הנכבד שהרי‬
‫משה לא נתרצה אלא בפנים המאירים עד כאן‪ .‬ולפי מה‬
‫שכתבנו לא יש קושי כי קודם שיגיע סדר המשכת הרחמים‬
‫מאיזה מקום פחד שלא תלך מהדין שבה שלא תפגע‬
‫בישראל‪ ,‬אבל אחר שידע הוא חילה שתלך שאמר ילך נא‬
‫אדנ"י‪ ,‬ואין נא אלא לשון בקשה‪ ,‬כאם שהבן מתחטא לה ויש‬
‫לו געגועים על אמו‪ ,‬אם כן שלוש עשרה מדות שלוש ה' ה'‬
‫אל ועשר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת‪ ,‬חמש נגד‬
‫ה' תנינא‪ ,‬כי ה' קדמאה אין להרהר בו אלא ברצוא ושוב‪,‬‬
‫נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה‪ ,‬חמש‬
‫אחרונות נגד אל‪ .‬וחמש ראשונות שהם נגד ה' מתחיל‬
‫ברחום כי הוא שם הרחמים ומסיים באמת כי חותמו אמת‪,‬‬
‫‪11‬‬
 ‫ולפי שאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי היה לו לומר על‬
‫זה הדרך חנון ורחום‪ ,‬אבל הקדים הרחמים לפי שהכל‬
‫ברחמים‪ ,‬והוא נקרא עולם הרחמים‪ ,‬וחנון פירוש חונן נותן‬
‫מתנת חנם אף על פי שאינו ראוי‪ ,‬ארך אפים פירוש מאריך‬
‫האף שלא יצא בקצרה אלא באריכות ומצד האריכות‬
‫כשיוצא מהאף בהילוכו נרפה ולא ימצא מקום לחול‬
‫ומתמתק ונעשה רחמים‪ ,‬כמו שאמר )ישעיה מ"ח‪ ,‬ט'( למען‬
‫שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך‪ ,‬אאריך החוטם שממנו‬
‫מאריך האף‪.‬‬

‫ובספר הזוהר )ח"ג רצ"ב ב( פירש ארך אפים מלשון ארוכה‪,‬‬

‫זה לשונו‪ ,‬כד מסתכלין אנפוי דזעיר אנפין באנפוי דעתיקא‬
‫קדישא כולא ארך אפים איקרי‪ ,‬מאי ארך אפים אסוותא‬
‫דאנפין דהא לא אשתכח אסוותא בעלמא אלא בזימנא‬
‫דאשגח באנפוי עד כאן‪ .‬ולזה אמר אפים ולא אמר ארך אף‬
‫שמסתכלין פני הרחמים בפני המשפט‪ ,‬אז כל הספירות‬
‫מתמלאות חסד ורחמים והלכו פנים של זעם‪ ,‬ואז כל הפנים‬
‫מאירים‪ ,‬והסוד אל ה' ויאר לנו )תהלים קי"ח‪ ,‬כ"ז(‪ ,‬האירה‬
‫פניך )שם ל"א‪ ,‬י"ז(‪ ,‬ישר יחזו פנימו )שם י"א‪ ,‬ז'(‪ ,‬פניו מיבעי‬
‫ליה‪ ,‬אלא בהיות עולם הרחמים ועולם הדין מסתכלים פנים‬
‫אל פנים‪ ,‬אז הכל ברחמים ובשלימות‪ ,‬וזהו סוד יאר ה' פניו‬
‫אליך ויחנך )במדבר ו'‪ ,‬כ"ה(‪ ,‬בהארת פנים עליונים יתן לך‬
‫מתנת חנם אף על פי שאינך ראוי‪ .‬כן כתב בעל שערי אורה‬
‫זצ"ל‪.‬‬

‫כתב הרב חיד"א )חומת אנך מיכה ז(‪:‬‬

‫מי אל כמוך וכו'‪ .‬רבינו הרמ"ק ז"ל האריך בספר תומר‬

‫דבורה‪ .‬ואכתוב איזה גרגיר מדברי הרב ז"ל בקצור מאד מי‬

‫‪12‬‬
 ‫אל כמוך מי אל חסד ותקיף כמוך שאתה סובל אשר ברוח‬
‫חיים שמשפיע הוא יתברך לעובדו משתמש בו לחטוא והיה‬
‫יכול השי"ת לפסוק רוח חיים כי בידו הכל ועם כל זה עושה‬
‫חסד וזהו מי אל תקיף ורב חסד כמוך‪ .‬נושא עון כביכול‬
‫דבעשיית העבירה נברא המקטרג ועולה למעלה ושואל‬
‫חיות והיה יכול לומר לו תקח נפש העבריין ותכף היה מת‬
‫וכביכול סובל עלבון זה וזהו נושא עון‪ .‬ועובר על פשע‬
‫שכאשר יחזור בתשובה וברוב רחמיו מקבלו הוא עצמו עובר‬
‫על פשע כדכתיב אם רחץ ה' צואת בנות ציון לשארית נחלתו‬
‫מלשון שאר כביכול ועוד הרחיב באר"ש טובה ורחבה ע"ש‬
‫באורך וברוחב הוא יתברך יזכנו לשוב בתשובה שלימה‬
‫ויעזרנו על דבר כבוד שמו עזרנו אלהי ישענו כי עמך מקור‬
‫חיים‪.‬‬

‫וכך באר המלבי"ם )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויעבר‪ .‬עתה מפרש דבריו מ"ש וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם‪,‬‬
‫שסכך אותו בענן שזה היה בעת ההעברה מן הא"ס אל הוית‬
‫העולם דרך הצמצום ונקרת הצור‪ ,‬זה היה עד שעבר ה' על‬
‫פניו במעבר שיש בין הא"ס והבלתי גבול אל הבע"ת וגבול‪,‬‬
‫שבזה סכך עליו עננו כמ"ש ושכותי כפי עליך עד עברי‪ ,‬ויל"פ‬
‫שעל פניו ר"ל פני ה' שהוא המדרגה שנקרא פניו שהוא‬
‫המהות שאמר עליו לא תוכל לראות את פני‪ ,‬ועבר מן פניו‬
‫אל אחוריו שהוא הבריאה שנשתלשלה מאתו שאמר ע"ז‬
‫וראית את אחורי‪ ,‬מעבר הזה השיג דרך הענן והערפל שסכך‬
‫עליו בל יביט אל האלהים‪ ,‬ויקרא ה' זה מפרש מ"ש ויקרא‬
‫בשם ה'‪ ,‬שאחרי ההעברה שהתחיל גלוי העולמות התחילו‬
‫להתגלות שמותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וקרא לפניו השמות‬
‫שהם חיות וקיום של העולמות כמ"ש וקראתי בשם ה' לפניך‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫והנה העולמות שנתהוו במקום הצמצום הם ד' עולמות‬
‫אבי"ע‪ ,‬ונגד עולם האצילות בא שם הוי"ה הראשון‪ ,‬והוי"ה‬
‫השני הוא נגד עולם הבריאה ]וחז"ל אמרו אני ה' קודם‬
‫שיחטא ואני ה' לאחר שיחטא‪ ,‬כי השם השני ששולט בעולם‬
‫הכסא מקבל בעלי תשובה כמ"ש גדולה תשובה שמגעת עד‬
‫כסא הכבוד‪ ,‬כי תשובה באה מן הבינה כמ"ש )ישעיה ו'(‬
‫ולבבו יבין ושב‪ ,‬ואמא מקננת בכרסיא‪ ,‬והשם הראשון שהוא‬
‫בעולם האצילות הוא קודם שיחטא כי שם תקון ספירת‬
‫חכמה שהיא אינה מקבלת תשובה‪ ,‬כמ"ש במדרש שאלו‬
‫לחכמה נפש החוטאת מה תקנתה אמרה נפש החוטאת‬
‫היא תמות כי שם הוא מה"ד‪ ,‬ועז"א שעלה במחשבה‬
‫לבראות במה"ד כי חכמה מוחא היא מחשבה מלגו‪ ,‬ועל‬
‫מיתת ר"ע אמר שתוק כך עלה במחשבה לפני[‪ ,‬ושם אל‬
‫שולט בעולם היצירה שהמלאכים נלוה אל שמם שם אל‬
‫כנודע‪ .‬ומן רחום וחנון מתחיל הנהגת עולם העשיה לא‬
‫בעולמות שלמעלה שלא יצדק שם רחמים וחנינה וארך‬
‫אפים‪ ,‬ובעולם העשיה יש מדת רחום ומדת חנון‪ ,‬הרחמים‬
‫הוא מצד דכאות האיש שמעורר רחמים‪ ,‬וחנינה הוא מצד‬
‫מציאת חן כמ"ש )תהלים קב( אתה תקום תרחם ציון ]מצד‬
‫דכאותם ושפלותם בעת שיהיה קושי השעבוד[ כי עת לחננה‬
‫]מצד החנינה אף בלא קושי השעבוד[‪ ,‬הרחמים שייך על‬
‫הגוף והחנינה על הנפש כמ"ש על כן לא ירחמנו עושהו‬
‫ויוצרו לא יחוננו )ישעיה כ"ד( כמש"פ בפירושי שם‪ ,‬ארך‬
‫אפים בעת שהדין נותן להעניש אינו מעניש תכף רק מאריך‬
‫אף‪ ,‬שמא יחזור בתשובה‪ ,‬והוא פחות מן הסליחה‪ ,‬כמש"פ‬
‫בפסוק )משלי יט( שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על‬
‫פשע‪ ,‬עיין שם‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫ורב חסד ואמת‪ ,‬אמת הוא לקיים הבטחה או לעשות כפי‬
‫הדין והמשפט‪ ,‬והחסד לא ישקיף על זכות או הבטחה וגם‬
‫לא ישקיף על מציאת חן ורחמים רק יעשה מתוך חסדו כמו‬
‫בריאת העולמות שהיה מצד החסד כמ"ש )תהלים פט( כי‬
‫אמרתי עולם חסד יבנה‪ ,‬נוצר חסד לאלפים היא מדה אחרת‬
‫שנוצר חסדי אבות לבניהם שבזה לא שייך חנינה ורחמים כי‬
‫אינם עדיין בעולם רק מצד מדת חסדו‪ ,‬ויש שנוצר חסד‬
‫לאלף דור ויש לאלפים כמ"ש חז"ל כאן מאהבה כאן מיראה‪,‬‬
‫נושא עון ופשע וחטאה זו מדה אחרת על סליחת עון‪ ,‬ויש‬
‫בזה ג' ענינים‪ ,‬שהעון הוא מה שמעוה מצד השכל ע"י מינות‬
‫וכפירה‪ ,‬והפשע הוא מצד המרד‪ ,‬והחטא הוא מצד התאוה‪,‬‬
‫וכ"א היא מדה מיוחדת כמ"ש בכ"מ‪ .‬ונקה לא ינקה‪ ,‬פי' חז"ל‬
‫מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים‪ ,‬שכבר בארתי‬
‫בהתו"ה )שמיני סי' צה( שהמקור הבא לפני פעל הבא‬
‫בשלילה מורה שהיה ראוי להיות ולא היה‪ ,‬כמו )ויקרא יט(‬
‫והפדה לא נפדתה‪) ,‬ישעיה ל( בכה לא תבכה‪ ,‬ור"ל מה‬
‫שראוי שינקה לשבים לא ינקה כי להבלתי שבים בתשובה‬
‫אינו מנקה‪ ,‬פוקד עון אבות‪ ,‬היא מדה אחרת עפמ"ש בפי'‬
‫מלכים שבני זרע המלכים שחטאו לא נענשו אבל אם ג'‬
‫דורות חטאו נענשו‪ ,‬וחז"ל פי' שמה שפוקד עון אבות הוא‬
‫בשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם‪ ,‬ר"ל עון אבות שהוא‬
‫קיים על בנים ועל בני בנים שאז חטאו ג' דורות הוא פוקד‬
‫על שלשים ועל רבעים‪ ,‬ושלשים הם עצמם בני בנים‪ ,‬ע"כ‬
‫בעשרת הדברות ובפרשת שלח אמר פוקד עון אבות על‬
‫בנים על שלשים ועל רבעים‪ ,‬כי שם בא על הכונה שפוקד‬
‫עד ד' דורות עם החוטא‪ ,‬ועמ"ש בזה בפרשת יתרו‪.‬‬

‫ג‪ .‬יעשו לפני כסדר הזה‬

‫‪15‬‬
 ‫ייחודן של י"ג מידות שהן סדר תפילה היחידי שניתן לנו על ידי‬
‫הקב"ה‪ ,‬וניתן בהר סיני – כתורה עצמה‪ .‬אנו קוראים‬
‫בתפילותינו פיסקאות מן התורה אבל לא כתפילה אלא‬
‫כקיום מצוה – קריאת שמע בשלש פרשיותיה‪ ,‬וידוי מעשרות‬
‫ווידוי ביכורים‪ ,‬או אומרים פרשת העקידה או 'המלאך הגואל'‬
‫אבל אין כאן סדר תפילה שהקב"ה נתן לנו‪.‬‬

‫הבאנו לעיל מר"ה )יז ע"ב(‪:‬‬

‫והראה לו למשה סדר תפלה‪ .‬אמר לו‪ :‬כל זמן שישראל‬

‫חוטאין ‪ -‬יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם‪ .‬ה' ה' – אני‬
‫הוא קודם שיחטא האדם‪ ,‬ואני הוא לאחר שיחטא האדם‬
‫ויעשה תשובה‪ .‬אל רחום וחנון‪ ,‬אמר רב יהודה‪ :‬ברית כרותה‬
‫לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר הנה אנכי‬
‫כרת ברית‪.‬‬

‫פרש רש"י )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫ברית כרותה לשלש עשרה מדות – הללו‪ ,‬שאם יזכירום‬

‫ישראל בתפלת תעניתם – אינן חוזרות ריקם‪.‬‬

‫וכך כתב רבינו בחיי )שמות לד‪ ,‬ו‪-‬ז(‪:‬‬

‫וצריך אתה לדעת כי כל המבין שלש עשרה מדות ויודע‬

‫פירושן ועקרן ומתפלל בהם בכוונה‪ ,‬אין תפלתו חוזרת‬
‫ריקם‪ ,‬אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה‪ ,‬והנה בזמן‬
‫הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר על‬
‫חטאתינו‪ ,‬ולא מזבח להקריב עליו קרבנות‪ ,‬ולא בית‬
‫המקדש להתפלל בתוכו‪ ,‬לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם‬

‫‪16‬‬
‫תפלתנו וי"ג מדותיו‪ ,‬ומתוך י"ג מדות אלה למדנו סדרי תפלה‬
‫ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעלה‪.‬‬

‫וכן באר ר"מ הריקאנטי )שמות לג‪ ,‬כא(‪:‬‬

‫‪...‬ומסר לו בעברו כשליח ציבור עטוף בטליתו ומזכיר שלש‬

‫עשרה מדות רחמים שלא יחזור ריקם בתפלתו‪ ,‬ובי"ג מדות‬
‫אלו היו החסידים הראשונים מתפללין ולא חוזרין ריקם‪.‬‬
‫וכתב הרב רבי אלעזר ז"ל מויעבור עד ונקה השמות‬
‫בקריאתן ובכתיבתן‪ ,‬בגימטריא ברית כרותה לשלש עשרה‬
‫מדות שאינן חוזרות ריקם‪.‬‬

‫הסביר בחידושי אגדות למהר"ל )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫מלמד שנתעטף כו'‪ .‬פי'‪ ,‬אחר שהראה לו הקדוש ברוך הוא‬

‫סדר תפלה‪ ,‬שכן כתיב ויעבור ה' על פניו ויקרא‪ ,‬ואם ללמוד‬
‫]מה שיתפלל[ בלבד הוי ליה ללמדו כך וכך תקרא כמו שאר‬
‫כל התורה ]כולה[ שלא היה צריך לומר ויעבור ה' על פניו‬
‫ויקרא‪ ,‬אלא מלמד שהראה לו גם כן איך סדר תפילה ואיך‬
‫יתפלל‪ ,‬ולפיכך לא ]היה[ די במה שילמוד בלבד ]אליו[ סדר‬
‫תפילה אלא שהראה להם סדר תפילה‪ ,‬עוד כי מפני שאמר‬
‫משה הראיני נא כבודך )שמות ל"ג( בקש לעמוד על מדותיו‬
‫הטובות של הש"י‪ ,‬ואמר לו הקדוש ברוך הוא שיהיה מראה‬
‫לו טובו מה שאפשר לדעת‪ ,‬ולפיכך אמר לו אם יעשו לפני‬
‫ישראל כסדר ]הזה[ הרי ]אני[ מוחל להם וזהו מדת טובי‪,‬‬
‫והראה לו איך מדת טובו יתברך מרחם ומחנן עליהם כאשר‬
‫עושים לפניו כסדר הזה‪ ,‬ומאחר שבקש מרע"ה הראיה‪ ,‬לא‬
‫היה אפשר לו רק במעשה שהיה מראה לו כאשר עושין‬
‫כסדר הזה יפתחו להם מדת טובו‪ ,‬וממילא מאחר שהראה‬

‫‪17‬‬
 ‫לו סדר תפילה איך יתפלל‪ ,‬אם כן בודאי לגמרי הראה לו‬
‫האיך יתעטף ש"צ דהא הראה לו אם יעשה כסדר הזה וסדר‬
‫הזה בכללו הכל‪ ,‬ופי' זה עיקר‪ ,‬כי מרע"ה היה חפץ לדעת‬
‫לראות איך מדת טובו נוהג בעולם ודי מזה‪ ,‬ולפיכך הראה לו‬
‫על ידי ראיה והכל נרמז בלשון ויקרא הכתוב‪.‬‬

‫וכן באר רבינו בחיי )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫וע"ד המדרש‪) :‬ר"ה יז ב( "ויעבור ה' על פניו"‪ ,‬למד הקדוש‬

‫ברוך הוא למשה היאך ילמד סניגוריא על ישראל‪ ,‬אמר‬
‫לפניו‪ :‬רבש"ע אילו לא היה להם זכות היית מאבדם‪" ,‬זכור‬
‫לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך"‪ ,‬הוי אומר‪" :‬ה' ה' אל‬
‫רחום וחנון ארך אפים"‪ ,‬לצדיקים ולרשעים‪ ,‬א"ל משה‪:‬‬
‫רשעים יאבדו‪ ,‬א"ל הקדוש ברוך הוא‪ :‬חייך שתצטרך לכך‪.‬‬
‫כשאירע ענין המרגלים אמר משה‪) :‬במדבר יד‪ ,‬יז – יח(‬
‫"ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר‪ ,‬ה' ארך אפים"‪,‬‬
‫בין לצדיקים בין לרשעים‪.‬‬

‫ויש לך להתעורר במה שתרגם אונקלוס‪" :‬ארך אפים"‪,‬‬

‫מרחיק רגז‪ ,‬כי ירמוז למלאכים הממונים להשחית שהם‬
‫רחוקים ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬

‫וכן תמצא בירושלמי במסכת תענית‪) :‬ירושלמי תענית ב‪ ,‬א(‬

‫אמר רבי לוי מהו "ארך אפים" מרחיק רגז‪ ,‬משל למלך שהיו‬
‫לו שני לגיונין קשים‪ ,‬אמר המלך אם דרים הם עמי במדינה‬
‫עכשיו בני מדינה מכעיסין אותי והם באים ומכלים אותן‪ ,‬אלא‬
‫הריני משלחם לדרך רחוקה שאם יכעיסוני בני מדינה עד‬
‫שאני משלח אחריהם בני מדינה מפייסין אותי‪ .‬כך אמר‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬אף וחמה שני מלאכי חבלה‪ ,‬אם דרים הם‬

‫‪18‬‬
 ‫עמי עכשיו ישראל מכעיסין אותי והם מכלים אותם אלא‬
‫הריני משלחם לדרך רחוקה שאם יכעיסוני ישראל עד שאני‬
‫משלח אחריהם הם עושים תשובה ואני אקבלם‪ ,‬מה טעם‪,‬‬
‫שנאמר‪) :‬ישעיה יג‪ ,‬ה( "באים מארץ מרחק מקצה השמים‬
‫ה' וכלי זעמו"‪ .‬אמר רבי יצחק ולא עוד אלא שנועל לפניהם‪,‬‬
‫מה טעם‪ ,‬שנאמר‪) :‬ירמיה נ‪ ,‬כה( "פתח ה' את אוצרו ויוצא‬
‫את כלי זעמו"‪ ,‬עד די פתח עד די טריף רחמוהי קריבין‪ .‬תאנא‬
‫בשם רבי מאיר‪) :‬ישעיה כו‪ ,‬כא( "כי הנה ה' יוצא ממקומו"‬
‫יוצא לו ממדה למדה‪ ,‬יוצא לו ממדת הדין ובא לו למדת‬
‫רחמים‪ .‬ע"כ בירושלמי‪ .‬ודרשו רז"ל בספרי‪) :‬עי' ר"ה יז( ברית‬
‫כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"הנה אנכי כורת ברית"‪ ,‬ואם רבו עונות הופך מדותיו‪ ,‬הוא‬
‫שכתוב‪) :‬ישעיה א‪ ,‬ד( "עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל‬
‫נזורו אחור"‪ ,‬מאי "עזבו את ה'"‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬אני‬
‫קראתי‪" :‬ה' אל רחום וחנון"‪ ,‬ועתה בשביל עונותיכם נעשיתי‬
‫אכזרי והפכתם מדותי‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ :‬נזורו אחור נזורו‬
‫המדות אחור‪.‬‬

‫באר בשפתי כהן )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויעבור ה' על פניו ויקרא‪ .‬למד למשה היאך ילמד סניגוריא‬

‫על ישראל‪ ,‬אמר לו אמרת לי זכור לאברהם ליצחק‬
‫ולישראל ואילו לא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן אלא‬
‫מכאן ולהבא הוי אומר ה' ה' אל רחום וחנון וגו'‪ ,‬אמר הקדוש‬
‫ברוך הוא בעולם הזה למדתי למשה סנגוריא ולעתיד אני‬
‫מדבר בצדקה רב להושיע‪ .‬וכן אמרו בגמרא מסכת ראש‬
‫השנה )י"ז ב( אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר‬
‫לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור‬

‫‪19‬‬
‫וקרא לו למשה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאים לפני יעשו‬
‫כסדר הזה ואני מוחל להם‪.‬‬

‫ד‪ .‬מקור המספר – י"ג מידות‬

‫המספר – שלוש עשרה מידות רחמים לא נזכר בתורה ולא‬

‫בנביאים‪ ,‬אלא רק ממקורות של תורה שבעל פה אנו למדים‬
‫שמנויות לפנינו שלוש עשרה מידות רחמים‪.‬‬

‫נאמר בראש השנה )יז ע"ב(‪:‬‬

‫ויעבר ה' על פניו ויקרא‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ :‬אלמלא מקרא‬

‫כתוב אי אפשר לאומרו‪ ,‬מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא‬
‫כשליח צבור‪ ,‬והראה לו למשה סדר תפלה‪ .‬אמר לו‪ :‬כל זמן‬
‫שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם‪ .‬ה'‬
‫ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם‪ ,‬ואני הוא לאחר שיחטא‬
‫האדם ויעשה תשובה‪ .‬אל רחום וחנון‪ ,‬אמר רב יהודה‪ :‬ברית‬
‫כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר הנה‬
‫אנכי כרת ברית‪.‬‬

‫ובדומה בילקוט שמעוני )תורה פרשת כי תשא רמז שצח(‪:‬‬

‫ויעבר ה' על פניו אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי‬
‫אפשר לאמרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח‬
‫צבור והראה לו למשה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין לפני‬
‫יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬
‫הוא אם אני משמר לאדם עונותיו ראשונים אין העולם עומד‬
‫אלא עלי להעביר ראשונה וכך היא המדה‪ .‬עמד משה‬
‫בתפלה והעביר כל מה שחטאו שנאמר ויעבר ה' על פניו‬
‫]לד‪ ,‬ו[ אל תקרי ויעבור אלא ויעבר וכן הוא אומר‪ :‬מי אל‬
‫‪20‬‬
 ‫כמוך נושא עון ועובר על פשע‪ ,‬ה' ה' אני הוא קודם שחטא‬
‫אדם ואני הוא לאחר שחטא ויעשה תשובה‪ ,‬אמר רבי יהודה‬
‫ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם‬
‫שנאמר הנה אנכי כורת ברית ]לד‪ ,‬י[‪.‬‬

‫וכן בבמדבר רבה )וילנא‪ ,‬פינחס פרשה כא‪ ,‬טז(‪:‬‬

‫א"ר סימון י"ג מדות רחמים כתיב בי שנאמר )שמות לד(‬

‫ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' וגו'‪.‬‬

‫וכן בזוהר )הקדמה דף א ע"א(‪:‬‬

‫מה שושנה אית בה תליסר עלין אוף כנסת ישראל אית בה‬
‫תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא‪.‬‬

‫וכן בזוהר בעשרות מקומות‪.‬‬

‫מתבאר כי המספר י"ג אינו בכתובים אלא נמסר לנו‪ ,‬ככל‬

‫תורתנו‪ ,‬בתורה שבע"פ‪.‬‬

‫ה‪ .‬דרך מנין המידות‬

‫דרך מניית המידות שונה בין המפרשים השונים‪ .‬הובאו‬

‫מניינים מלאים וחלקיים מן המפרשים השונים‪.‬‬

‫נאמר בפסיקתא זוטרתא )לקח טוב‪ ,‬שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה‪ .‬נושע פשע‬
‫נושא חטאה עד ונקה הם שלש עשרה מדות‪ ,‬שבשעה‬
‫שישראל מזכירין אותן אין חוזרים ריקם‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫באר ר"א אבן עזרא )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויעבור ואל תתמה בעבור שהשם קורא השם‪ ,‬כי הוא לבדו‬
‫יודע ודעת וידוע‪ .‬וזה דבר עמוק הוא מאוד‪ .‬אמר הגאון‪ ,‬כי‬
‫השם הראשון דבק עם ויקרא‪ .‬ואלו היה כן‪ ,‬למה לא דבקו‬
‫בעל הטעמים‪ .‬והנכון כי השם שתי פעמים כמו אברהם‬
‫אברהם )ברא' כב‪ ,‬יא(‪ ,‬יעקב יעקב )שם מו‪ ,‬ב(‪ ,‬משה משה‬
‫)שמות ג‪ ,‬ד(‪ .‬ככה תקרא‪ .‬וכתוב‪ ,‬כי שלש עשרה מדות הם‪.‬‬
‫והגאון אמר‪ ,‬כי השם הנכבד במספר‪ .‬אם כן אינו מדה‪,‬‬
‫והשנית שהוא אדון‪ .‬וזאת טעות‪ ,‬כי הנכתב אינו אדון‪ ,‬רק כנוי‬
‫הוא כפי המדבר דרך כבוד‪ .‬ורב נסים אמר‪ ,‬כי מלת ארך‬
‫אפים שתי מדות לטובים ולרעים‪ .‬גם זה איננו נכון‪ ,‬כי לא‬
‫תוסיף המדה בעבור שינוי האדם‪ .‬ועוד‪ ,‬כי השם הוא ארך‬
‫אפים לרשעים‪ ,‬ולא לאשר לא חטאו‪ .‬והנה ונקה מדה בפני‬
‫עצמה‪ ,‬עד הנה מספר י"ג מדות‪ .‬ועל דרך הפשט‪ ,‬ונקה לא‬
‫ינקה מדה אחת‪ ,‬כי ונקה שם הפעל הוא‪ ,‬כמו אם ענה‬
‫תענה אותו )שמות כב‪ ,‬כב(‪ .‬רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה‬
‫שהוא לשובבים‪ ,‬רק לשבים ינקה כדברי הנביאים‪ ,‬על כן‬
‫הושמה מלת ונקה ממספר המדות‪ .‬ומלת פקד עון אבות –‬
‫גם היא מדת רחמים‪ .‬ודע‪ ,‬כי שבעה הם בגדי כהונה‪ ,‬ובעבור‬
‫שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר‪ .‬והנה אחד עשר שבטים‬
‫נולדו בפדן ארם‪ ,‬ובנימין לבדו נולד בארץ כנען‪ .‬והנה כתוב‬
‫על כולם אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם )ברא' לה‪,‬‬
‫כו(‪ ,‬כי אחר הרבים הלך ולא חש להוציא האחד‪ ,‬וככה‬
‫בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה )דבר' י‪ ,‬כב(‪ .‬ומנשה‬
‫ואפרים לא ירדו כי שם נולדו‪ .‬והנה השם הנכבד הכניסוהו‬
‫במדות והוא שם העצם‪ .‬וכבר הזכרתי בפ' ואלה שמות‪ ,‬כי‬
‫פעמים הוא שם התואר‪ ,‬ופעמים מדה‪ ,‬והם שתים‪ .‬ומלת אל‬
‫שלישית‪ .‬רחום רביעית‪ .‬וחנון חמישית‪ .‬ארך אפים ששית‪ .‬ורב‬
‫‪22‬‬
 ‫חסד שביעית‪ .‬ומלת רב תשרת בעבור אחרת‪ .‬ורב אמת‬
‫שמינית‪ .‬נוצר חסד לאלפים תשיעית‪ .‬נושא עון עשירית‪.‬‬
‫ונושא פשע אחת עשרה‪ .‬ונושא חטאה שתים עשרה‪ .‬ונקה‬
‫שלש עשרה‪ .‬והשם שהוא תאר כולל הנכבדים והגויות‬
‫ועליונים ושפלים‪ .‬ואל כמו תקיף‪ ,‬שיעשה הנכון בחכמה‪.‬‬
‫ורחום כדרך כרחם אב על בנים )תה' קג‪ ,‬יג(‪ ,‬שישמרם שלא‬
‫יפלו‪ .‬וחנון כדרך כי חנון אני )שמות כב‪ ,‬כו(‪ ,‬להושיע מי שנפל‬
‫ולא יוכל קום‪ .‬ארך אפים שלא יכעוס מהרה על הרשע‪ .‬ורב‬
‫חסד לצדיק ולרשע‪ .‬ורב אמת שימלא ויקיים דברו‪ .‬נוצר‬
‫חסד האב לבנים אם היו טובים‪ .‬נושא עון שים לבך לדברי‪.‬‬
‫הנה כתוב וחזקת והיית לאיש )מ"א ב‪ ,‬ב(‪ .‬והלא איש היה‪,‬‬
‫רק טעמו איש חיל ונודע‪ .‬והנה כתיב כי זקנתי מהיות לאיש‬
‫)רות א‪ ,‬יב(‪ .‬והפירוש מהיות בעולה‪ ,‬או אשה לאיש‪ ,‬כי נקבה‬
‫היתה‪ .‬והנה ואבואה אליה )ברא' כט‪ ,‬כא(‪ ,‬הוא המשכב‪ ,‬כי‬
‫נקבה היא‪ .‬והנה אשר באו אליך הלילה )שם יט‪ ,‬ה(‪ ,‬אינו‬
‫מזה הטעם‪ ,‬כי זכר הוא‪ .‬וככה החוטא ונשא עונו )ויקר' ה‪,‬‬
‫א(‪ ,‬לא יכופר החטא לו‪ ,‬רק העונש שיבא עליו‪ ,‬על דרך‬
‫ולצת לבדך תשא )משלי ט‪ ,‬יב(‪ .‬ועתה שא נא חטאתי )שמות‬
‫י‪ ,‬יז(‪ ,‬כי משה צדיק היה‪ .‬והכלל‪ ,‬כי הנושא עונו בעצמו הוא‬
‫לגנאי לעולם‪ .‬ונשיאת חטא על שני דרכים‪ .‬הדרך האחת‪,‬‬
‫שימחול לו‪ ,‬כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון‪ .‬והדרך‬
‫האחרת‪ ,‬שיהיה נושא העון אחד רשע‪ .‬והנה לנושא העון‬
‫יהיה לגנאי ולנשוא העון לשבח‪ ,‬כמו ונשא את עונה )במד' ל‪,‬‬
‫טז(‪ ,‬כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו‪ .‬ונושא פשע דע‪ ,‬כי‬
‫פשע קשה מעון‪ ,‬כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות‪ ,‬כמו‬
‫אז תפשע אדום מתחת יד יהודה )מ"ב ח‪ ,‬כב(‪ .‬והנה עון‬
‫פחות ממנו‪ ,‬והוא בזדון‪ .‬ומלת חטאה‪ .‬כמו חטאת‪ ,‬והוא שם‬
‫דבר‪ .‬ואיננה כמו הממלכה החטאה )עמוס ט‪ ,‬ח(‪ ,‬כי היא‬

‫‪23‬‬
‫תאר‪ .‬ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה‪ ,‬כי‬
‫עון במעשה או בלשון‪.‬‬

‫הוסיף וכתב ר"א אבן עזרא )הפירוש הקצר שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויש אומרים כי ה' הראשון הוא דבק עם ויקרא‪ .‬וכן פירשו‬

‫הגאון‪ ,‬על כן שם הפסק‪ .‬ואמר כי כן ה' צדקנו )ירמיה כג‪ ,‬ו(‪,‬‬
‫כי הקורא הוא השם‪ .‬וכאשר ספר שלש עשרה מדות סתר‬
‫דבריו‪ .‬בעבור שאמר‪ ,‬שהמדה הראשונה שהוא אדון;‬
‫והשנית‪ ,‬השם פעם אחרת להורות שהוא ראשון והוא אחרון;‬
‫והשלישית )אל(‪ ,‬גם הרביעית שהוא רחום; והחמישית שהוא‬
‫חנון; והששית – ארך אפים והשביעית – ורב חסד; והשמינית‬
‫– ואמת‪ ,‬כי ורב חסד מושך עצמו ואחר עמו‪ ,‬כאלו אמר ורב‬
‫אמת; והתשיעית – נוצר חסד לאלפים; והעשירית – נושא‬
‫עון; ועשתי עשרה – נושא פשע; ושתים עשרה – נושא‬
‫חטאה; ושלש עשרה – ונקה‪ ,‬ולא אמר כלום‪ .‬כי השם‬
‫הנכתב איננו אדון כאשר אמר‪ ,‬כי טעמו כעיני עבדים‬
‫)תהלים קכג‪ ,‬ב(‪ .‬ועוד‪ ,‬שהביא במספר שם העצם‪ ,‬והוא‬
‫השם הנכבד והנורא‪ ,‬ואיננו מדה‪ .‬ועוד‪ ,‬כי מלת ונקה הוא‬
‫שם הפועל‪ ,‬והוא דבק עם לא ינקה‪ .‬ואמרו אחרים‪ ,‬כי ארך‬
‫אפים – שנים‪ ,‬לרעים ולטובים‪ .‬גם אלה דברי רוח‪ ,‬כי לא‬
‫תרבה המדה כנגד הפעולים‪ .‬ואם כן רחום – עד אין מספר‬
‫אצלינו‪ ,‬כי הכתוב אמר ורחמיו על כל מעשיו )שם קמה‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫ואחרים אמרו‪ ,‬שמלת נוצר חסד לאלפים – מדות שנים‪,‬‬
‫לשורש ולבניו אחריו‪ .‬ואני אומר לך בדרך קצרה‪ ,‬אם היא‬
‫קבלה שהם שלש עשרה מדות‪ ,‬שהאחת השם‪ .‬וכבר פירשתי‬
‫לך שהוא סמוך אל 'צבאות'‪ .‬כי פעם הוא שם עצם‪ ,‬ופעם‬
‫הוא שם מדה‪ .‬וכן‪ :‬ויזכר ימי עולם משה עמו )ישעיה סג‪ ,‬יא(;‬
‫והשנית – )אל(; והשלישית – רחום; והרביעית – חנון;‬

‫‪24‬‬
 ‫והחמישית – ארך אפים; והששית – ורב חסד; והשביעית –‬
‫ואמת; והשמינית – נוצר חסד לאלפים; והתשיעית גם‬
‫העשירית גם האחת עשרה – נושא עון ופשע וחטאה;‬
‫והשתים עשרה – נקה לא ינקה; והשלש עשרה – פוקד עון‬
‫אבות‪ .‬ולפי דעתי שהיא דרך סברא‪ .‬כי הנה משה לא הזכיר‬
‫בתפלתו רק השש )במדבר יד‪ ,‬יח(‪ ,‬על כן יטעו כל האומרים‬
‫שחל ענו פניך מקדם‪ .‬ולפי דעתי שהשם שני פעמים כקורא‪,‬‬
‫להודיע משה איך יקרא בעת הצורך כטעם אברהם אברהם‪,‬‬
‫יעקב יעקב‪ ,‬גם שם פסקין‪ .‬וטעם אל – בעבור רחום‪ .‬כי יש‬
‫מרחם ואין יכולת לו‪ ,‬ואל – מגזרת כגבר אין איל )תהלים פח‪,‬‬
‫ה(‪ .‬ורחום ‪ ,-‬לולי אות הגרון היה דגוש‪ ,‬כי כל הנמצא הוא‬
‫מהבנין הכבד‪ ,‬חוץ ממלת ארחמך )שם יח‪ ,‬ב(‪ ,‬שפירושה‬
‫אבקש ממך רחמים‪ .‬וזאת מדת רחמים היא יוצאת‪ ,‬וכן חנון –‬
‫ובעין החמלה‪ ,‬והחנינה באזן כטעם ושמעתי כי חנון אני‬
‫)שמות כב‪ ,‬כו(‪ .‬והנה הטעם‪ ,‬שהוא רחום בנסתרות מבני‬
‫אדם‪ ,‬וחנון – לשמוע צעקת החמס‪ .‬ארך אפים – בעבור‬
‫הראות הקצף בנחירים אמר הכתוב חרה אפי בך )איוב מב‪,‬‬
‫ז(‪ .‬ועל דרך משל‪ ,‬מי שיהיו נחיריו ארוכים לא יקצוף מהרה‪.‬‬
‫וזה טעם ארך אפים‪ .‬וזה הפך‪ ,‬קצר אפים יעשה אולת‬
‫)משלי יד‪ ,‬יז(‪ .‬ורב חסד – יש רב כמו גדול‪ :‬על כל רב ביתו‬
‫)אסתר א‪ ,‬ח(‪ ,‬קרית מלך רב )תהלים מח‪ ,‬ג(‪ .‬וכן זה‪ .‬והעד‪,‬‬
‫שאמר משה כגדל חסדך )במדבר יד‪ ,‬יט(‪ .‬וכן דוד אמר וגדל‬
‫חסד )תהלים קמה‪ ,‬ח(‪ .‬והטעם‪ ,‬שהוא גדול מפאת חסד‬
‫שיעשה בלי חיוב‪ .‬גם אמת לקיים החסד‪.‬‬

‫באר הרמב"ן )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫וטעם ויעבר ה' על פניו – שקיים אני אעביר כל טובי על פניך‪.‬‬

‫ויקרא ה' ה' אל – שלש תיבות הללו הן שמות הקדש‪,‬‬

‫‪25‬‬
 ‫וחכמים יקראו אותן מדות )ר"ה יז ב(‪ ,‬כי הם מדת בעל‬
‫התשובה‪ ,‬ומדת רחמיו‪ ,‬ומדת טובו‪ ,‬והשם המיוחד לא יתרבה‬
‫בהן‪ .‬והנה המדות שהם מקרים באדם הן עשר מדות רחום‬
‫וחנון וכו'‪ ,‬והנה כולן מדות מצד אחד‪ ,‬ומצד אחר השלש הן‬
‫שמות עצם‪ ,‬והעשר מדות‪ .‬והמדות נאמרו על השמות‪ ,‬כי‬
‫רחום וחנון וארך אפים באל עליון‪ ,‬על כן לא אמר מרחם‬
‫וחונן ומאריך אפים‪ ,‬כי השם פעול למדות האלו‪ .‬ורב חסד‬
‫ואמת נוצר חסד לאלפים – במדת רחמים‪ ,‬שהוא מרבה‬
‫החסד על גבורתו ועוזו והאמת ברחמיו‪ ,‬ונוצר חסד לאלפים‪,‬‬
‫כי זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל )תהלים צח ג(‪ .‬או נוצר‪,‬‬
‫מצמיח‪ ,‬מן ונצר משרשיו יפרה )ישעיה יא א(‪ .‬ובטובו הוא‬
‫נושא עון ופשע וחטאה – מלשון אני עשיתי ואני אשא וגו'‬
‫)שם מו ד(‪ .‬ונקה לא ינקה ופוקד עון אבות על בנים – פירוש‬
‫לנשיאות‪ ,‬ויקרא מדה‪ ,‬כי ינקה אותו בפקידה ההיא‪ ,‬ומפני כי‬
‫הנשיאות איננו שוה בעון ופשע ובחטאה‪ ,‬אבל בכל אחד ענין‬
‫מיוחד לו‪ ,‬יקרא בכל אחד מדה אחת‪.‬‬

‫כתב הריקאנטי )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויעבור י"י על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב‬
‫חסד ואמת ]שם ו'[‪ .‬כבר ידעת כי באלו השלש עשרה מדות‬
‫נחלקו בו הגאונים ז"ל‪ ,‬יש אומרים כי פוקד עון אבות על‬
‫בנים מן המנין‪ ,‬ולפי דיבורם יהיה השם הראשון מן שם‬
‫הקריאה שבא להודיענו מי הקורא‪ .‬אמנם המנהג ברוב‬
‫המקומות שלא למנות רק עד ונקה‪ ,‬ומנהג של ישראל תורה‬
‫היא‪ ,‬כי השלש עשרה מדות הם רחמניות כולם‪ ,‬ואין להזכיר‬
‫בהם לא ינקה ופוקד עון אבות וגו'‪ .‬ועתה הבן פירוש הענין‬
‫וסודו‪ ,‬כאן קיים הקדוש ברוך הוא הבטחתו שאמר למשה‬
‫רבינו ע"ה ]לעיל ל"ג‪ ,‬י"ט[ אני אעביר כל טובי על פניך‪,‬‬

‫‪26‬‬
 ‫כלומר השכינה הנקראת אני‪ ,‬עבר על פניו‪ ,‬ועל כן תרגם‬
‫ואעבר י"י שכינתיה‪ .‬ויקרא‪ ,‬יש אומרים כי השכינה קרא אלו‬
‫המדות‪ ,‬ויש אומרים כי מדת רחמים אמרן‪ ,‬ויש אומרים כי‬
‫משה רבינו ע"ה אמרן‪ ,‬כי משם נבואת משה רבינו ע"ה‪ .‬י"י י"י‬
‫אל‪ ,‬שלש מדות הללו הם שמות‪ ,‬וקראו אותן רז"ל מדות‪,‬‬
‫והראשון מדת המלך בעל התשובה‪ ,‬והשני כסא המלך שהוא‬
‫תפארת ישראל‪ ,‬והשלישי מדת טובו הרומז לשכינת עוזו‪.‬‬
‫והעשרה הנותרים נכללים בשלשה שהזכרנו‪ ,‬כי רחום וחנון‬
‫וארך אפים לתשובה‪ ,‬ולא אמר מרחם ומחונן ומאריך אפים‪,‬‬
‫כי הוא יתעלה פועל במדות הללו‪ ,‬והוא הרחמים והרחמים‬
‫הוא החנינה והחנינה הוא אריכות אפים‪ ,‬ואף על פי שאנו‬
‫אומרים בשמונה עשרה המרחם כי לא תמו חסדיך‪ ,‬זה‬
‫כשאנו מזכירים אותו יתעלה על פעולותיו‪ ,‬אמנם כשאנו‬
‫מזכירין מדותיו הדבוקות בו כשלהבת הקשורה בגחלת‪ ,‬אז‬
‫יש לומר רחום וחנון‪ .‬ועוד יש לפרש‪ ,‬כי הרחמים והחנינה‬
‫נרמזים ברחום וחנון‪ ,‬ר"ל כי ממנו הרחמים והחנינה‬
‫הרומזים לדיו פרצופים‪ .‬ועוד אמרו שלשה מדות אחרים‬
‫לבעל הרחמים‪ ,‬והם ורב חסד‪ ,‬כי טובו מן החסד‪ ,‬וזהו ]ראש‬
‫השנה י"ז ע"א[ מטה כלפי חסד‪ ,‬כי הוא מרבה חסד באמת‬
‫על גבורתו ועוזו‪ ,‬ואמת כך שמו‪ .‬נוצר חסד לאלפים‪ ,‬כי זכר‬
‫חסדו ואמונתו לבית ישראל‪ ,‬או נוצר כמו מצמיח‪ ,‬כמו‬
‫]ישעיה י"א‪ ,‬א'[ נצר משרשיו יפרה‪ .‬עוד אמרו שלש )עשרה(‬
‫מדות אחרות למדת הטוב‪ ,‬והם נושא עון ופשע וחטאה‪,‬‬
‫וראיה לדבר ]ישעיה מ"ו‪ ,‬ד'[ אני עשיתי ואני אשא‪ ,‬כי אני הוא‬
‫הנושא‪ ,‬וכבר ידעת פירוש אני‪ .‬והמדה האחרונה היא ונקה‪,‬‬
‫רמז בו לסוד העיבור‪ ,‬כי ע"י הפקידה יתלבנו ויתנקו כתמי‬
‫הנפש‪ ,‬והשם יתעלה יסלח לנו העונות והפשעים‪ .‬ומפני כי‬
‫הנשיאות אינו שוה בעון ופשע וחטאה‪ ,‬כי כפי חטא האדם כך‬
‫היא פקודתו‪ ,‬ובכל אחד ענין אחד מיוחד‪ ,‬יקרא בכל אחד‬
‫‪27‬‬
 ‫מדה אחת‪ .‬והנה נרמזו בשלש עשרה מדות כל ההויות‪ ,‬כי‬
‫הענפים בכלל הזרועות‪ ,‬והמכריע שני בכלל הראשון‪ .‬זהו‬
‫דעת הרב הגדול ]הרמב"ן[ ז"ל בפירוש שלש עשרה מדות‬
‫]כאן[‪ ,‬ואחריו נטו רוב חכמי הקבלה‪.‬‬

‫ובספר הזוהר ]ח"ג רצ"ב ע"ב[ פי' ארך אפים‪ ,‬מלשון ארוכה‬
‫שפירושו רפואה‪ ,‬ואמרו שם כד מסתכלין אנפוי דזעיר אפין‬
‫באפוי דעתיקא קדישא כלא ארך אפים איקרי‪ ,‬מאי ארך‬
‫אפים‪ ,‬אסותא דאנפין‪ ,‬דהא לא אשתכח אסותא בעלמא‬
‫אלא בזמנין דאשגח באנפוי‪.‬‬

‫ויש עוד מבעלי הקבלה שפירשו פירוש י"ג מדות בענין אחר‪,‬‬
‫וזהו כוונתם‪ ,‬כי השם הראשון הוא עצם‪ ,‬ומה שמונה אותו‬
‫בכלל המדות אינו מצד עצמו כי אם ממה שמגיע לנו ממנו‬
‫יתברך בפעולותיו‪ ,‬כי הוא יתברך מקור ומעיין לכל פועל‬
‫במדותיו כפי רצונו‪ ,‬וכנגדו הזכיר משה רבינו ע"ה האל‬
‫בתחלת שבחיו‪ ,‬ואחר שהזכירו יתעלה הזכיר הנשארים סוד‬
‫מדותיו שהם י"ב מהי"ג‪ ,‬הארבעה ראשונים הם רחמים‪,‬‬
‫והארבעה שניים חסד‪ ,‬והארבעה שלשיים דין‪ ,‬כי אין מדה‬
‫אחרת זולת אלו‪ .‬והקדים להזכיר הארבעה של מדת רחמים‬
‫קודם אף כי היא אחרונה‪ ,‬וגם משה רבינו ע"ה הזכיר אותה‬
‫באחרונה כאמרו והנורא‪ ,‬לפי שנצטרך למדה זו משאר‬
‫המדות שעדיין לא עשו תשובה שלימה ולא נתכפר עונם‪,‬‬
‫פתח במדת הסליחה שנאמר ]תהלים ק"ל‪ ,‬ד'[ כי עמך‬
‫הסליחה למען תורא‪ ,‬אמר תורא‪ ,‬מגזירת נורא שהרמז‬
‫למדת רחמים‪ .‬וטעם לייחד כל מדה מן השלשה הנזכרים‬
‫ארבע מדות לכל אחת ואחת‪ ,‬מפני שמצינו כי השלשה מדות‬
‫כל אחת ואחת מהן מתחלק לארבעה כאשר נפרש‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫וכך מנה ר' חיים פלטיאל )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויקרא יי‪ .‬השם הראשון אינו מן שלש עשרה מדות אלא כך‬
‫הפי' ויקרא ]יי[ יי אל רחום וחנון כי השם קורא אל רחום‬
‫וחנון‪ ,‬לכך יש פסק בין שם לשם‪.‬‬

‫ויקרא יי יי‪ .‬פי' רב ניסים גאון דיש פסוק בין יי קמא ליי בתרא‬
‫וה"פ ויקרא יי אותם מידות דבתר הכי‪ ,‬ופשע וחטאה הוי תרי‬
‫מדות‪ ,‬פשע אילו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי‪.‬‬
‫והק' מהר"ח פלטיאל ז"ל דאמר במדרש ותאמר ציון עזבני יי‬
‫ויי שכחני‪ ,‬אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שתי‬
‫מדות שנתת לי בסיני יי שכחתני‪ ,‬וכן אמר בראש השנה יי‬
‫קודם שחטא יי אחר שחטא‪ ,‬אלא וודאי הם ב' מדות‪ .‬והקשה‬
‫מהר"ח דאמר יי קודם שחטא ומה שייך בזה מדה‪ ,‬ותירץ‬
‫משום דאמר יי קודם שחטא לשלם שכר יי אחר שחטא‬
‫ליפרע ממנו‪ .‬א"נ י"ל משום דאמ' פ"ק דקידושין כל עבירות‬
‫אין מחשבתם מצטרפים למעשה דכתיב און אם ראיתי בליבי‬
‫לא ישמע יי‪ ,‬חוץ מע"ז דכתיב למען תפוס את בית ישראל‬
‫בלבם‪ ,‬ולהכי הכא בע"ז היה גבי עגל‪ ,‬וזהו יי קודם שחטאו‬
‫במעשה רק במחשבה ויי אחר שחטאו במעשה‪.‬‬

‫כתב בהדר זקנים )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה'‪ .‬אני הוא שהייתי באין תחלה‬
‫אני הוא שהווה ואהיה באין סוף ותכלית‪ .‬ובשם ה' אני משלם‬
‫גמול טוב לצדיקים ואפרע מן הרשעים‪ .‬מן הרשעים שנא'‬
‫נוקם ה' ובעל חמה‪ .‬ומשלם גמול לצדיקים דכתיב ה' אוהב‬
‫צדיקים ולכך אמרו פעמים שהאחד מדת הדין ואחד מדת‬
‫הרחמים‪ .‬וי"מ ה' ה' אני הוא בעל הרחמים קודם שיחטא‬

‫‪29‬‬
 ‫האדם ואני הוא לאחר שיחטא‪ .‬וכן דורש בפסיקתא גבי‬
‫ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני‪ .‬בשתי מדות של רחמנות ה'‬
‫בהן שכחתני‪ .‬ולהך פירושא צריך לומר ה' ה' שתי מדות הם‬
‫וארך אפים מדה אחת‪ .‬אמנם נוצר חסד לאלפים אינו נמנה‬
‫רק לאחת וצריך עיון למה צריך רחמים קודם שיחטא‪ .‬וצריך‬
‫לומר דמ"מ צריך רחמים קודם לפי שגלוי וידוע לפני הקדוש‬
‫ברוך הוא שסופו לחטא‪ .‬וה"ר נסים מפרש נוצר חסד‬
‫לאלפים ב' מדות הן כי לאלפים מדה אחת היא‪ .‬ושם‬
‫הראשון אינו ממנין המדות‪ .‬ולפי' יש פסק בין ראשון לשני‪.‬‬
‫והכי פשטיה דקרא ויעבור ה' על פניו ויקרא ה'‪ .‬כלומר‬
‫הקדוש ברוך הוא קרא ואמר ה' ה' אל רחום וחנון אל דיין‬
‫ושופט כמו עד האלהים יבא דבר שניהם‪ .‬רחום שמרחם על‬
‫העניים וחנון שייך אף בעשירים‪ .‬שמי שנותן מתנה חונן כמו‬
‫אלהים יחנך בני‪ .‬ארך אפים לרשעים שאינו ממהר ליפרע‬
‫מהם אולי ישובו‪ .‬וארך אפים לצדיקים שאני ממתין להם כדי‬
‫לזכותם לחיי העולם הבא‪ .‬ורב חסד שאני מרבה חסד על‬
‫מדת פורענות ואמת‪ .‬מה שאני מבטיח אני עושה וכל דברי‬
‫אמת אם אין אדם פושע בעצמו שיחטא ויגרום החטא‪.‬‬

‫באר הריב"א‪) 3‬שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד לאלפים‬
‫נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על‬
‫בנים ועל בני בנים ועל שלשים ועל רבעים‪ .‬הרי לך הי"ג‬
‫מדות וזה לך פירושם על פי דברי רש"י ועל פי דברי התלמוד‬
‫והתוספות בפ"ק דר"ה אומר שמות הראשונים הם ב' מדות‬
‫כדאמרי' פ"ק דר"ה אני הוא קודם שיחטא לרחם עליו אני‬
‫הוא לאחר שיחטא אם ישוב והכי איתא בפסיקתא ותאמר‬
‫ציון עזבני ה' וה' שכחני אותם ב' מדות עזבוני ומ"מ כיון‬

‫‪30‬‬
‫ששניהם של רחמים אין כאן ב' מדות ע"כ נראה לפרש שהם‬
‫מדה אחת ואחת מהם שם התואר שכך מזכירים אותו על‬
‫שם אדנותו לפי שהוא אדון על כל כמו מלך על מלכותו‬
‫ואותו כנוי מדת רחמים הוא שלפי שהוא אדון על כל צריך‬
‫להתנהג עם הכל במדת רחמים הרי לך כאן מדה אחת‪.‬‬

‫הסביר רבינו בחיי )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ודע כי השם הראשון הוא עצם ולא מדה‪ ,‬והשם השני מדה‬
‫והוא מדת רחמים בלא תשובה ובלא שאלה אלא כאב רחמן‬
‫שהוא מרחם על בנו ויודע בו מה שהוא צריך ונותן לו מבלי‬
‫שישאל ממנו‪ ,‬וכן הוא יתעלה מרחם הוא על הרשע אפילו‬
‫בלא תשובה‪ ,‬שכן כתוב‪) :‬תהלים קמה‪ ,‬ט( "ורחמיו על כל‬
‫מעשיו"‪ ,‬ואפילו על העכו"ם‪ ,‬שכן דרשו רז"ל‪) :‬סנהדרין לט‬
‫ב( מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני‪ ,‬ואפי'‬
‫על הבהמות‪ ,‬שנאמר‪) :‬שם לו‪ ,‬ז( "אדם ובהמה תושיע ה'"‪.‬‬
‫"אל"‪ ,‬הוא מדת הסליחה בשאלה‪ ,‬וכן הכתוב אומר‪) :‬שם‬
‫צט‪ ,‬ח( "אל נושא היית להם"‪" .‬רחום וחנון"‪ ,‬הם שתי מדות‬
‫הסליחה בשאלה עם תשובה ויסורין‪ ,‬שכן מצינו לשונות אלו‬
‫נופלים על היסורין‪ ,‬הוא שכתוב‪) :‬שם עח‪ ,‬לח( "והוא רחום‬
‫יכפר עון ולא ישחית"‪ ,‬וזה יורה שהתחיל בו השחתה כבר‪.‬‬
‫ועוד מצינו‪) :‬דברים ד‪ ,‬לא( "כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך‬
‫ולא ישחיתך" ומצינו לשון השחתה ביסורים‪ ,‬שנאמר‪) :‬ישעיה‬
‫נב‪ ,‬יד( "כן משחת מאיש מראהו"‪ ,‬ופסוק מפורש‪) :‬איוב לג‪,‬‬
‫כד( "ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר"‪" .‬ארך‬
‫אפים" מדה כוללת הצדיקים והרשעים‪ ,‬וכן אמר משה לפני‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬יש לך לעשות למען מדה זו שיש בך‬
‫שאתה ארך אפים לכל‪ ,‬ואם אתה אומר שהם רשעים‬
‫גמורים ואינם ראויים לאריכות אף אלא הם חייבים כליה‪,‬‬

‫‪31‬‬
 ‫הנה אתה "רב חסד" ועשית חסד עם כ"ו דורות שהיו‬
‫מבריאת עולם עד מתן תורה שלא היו להם תורה ומצוה‬
‫וזנת וכלכלת אותם במדת החסד‪ ,‬ואם אתה אומר‪ :‬אותם כ"ו‬
‫דורות לא קבלו התורה ולא עברו עליה ולכך לא נתחייבו כל‬
‫כך כמו אלו שקבלו ועברו‪ ,‬יש לך לעשות למען מדה זו שיש‬
‫בך שהיא מדת "אמת" והוא חסד של אמת שאינו מצפה‬
‫לתגמול‪ ,‬ואם אינך מוחל להם בשביל מדה זו‪ ,‬הנה אתה‬
‫"נוצר חסד לאלפים" ויש לך למחול להם בזכות האבות‬
‫שאתה נוצר חסד לאלפים ויש לך לנצור לישראל חסד‬
‫האבות וזכותם‪ ,‬ואם אתה אומר‪ :‬תמה זכות אבות‪ ,‬עשה‬
‫למען מדה זו שבך שאתה "נושא עון" והם הזדונות‪" ,‬ופשע"‬
‫והם המרדים‪" ,‬וחטאה" והם השגגות‪" ,‬ונקה" והם הנסתרות‪,‬‬
‫והוא שכתוב‪) :‬תהלים יט‪ ,‬יג( "מנסתרות נקני"‪ ,‬והיה ראוי‬
‫להקדים "חטאה" ל"עון ופשע"‪ ,‬שהרי אם הוא סולח‬
‫הזדונות והמרדים אין צריך לומר השגגות‪ ,‬ודרשו רז"ל בזה‪:‬‬
‫)יומא לו ב( כי משה התפלל שהזדונות יחשב לשגגות‪ ,‬ולפיכך‬
‫הקדים זדונות לשגגות‪ .‬ועוד לטעם אחר כי עון העגל היה‬
‫תחלתו שוגג וסופו מזיד כמו שכתבתי למעלה‪ ,‬על כן לא‬
‫רצה משה להקדים השגגות כי תהיה תפלתו מזכרת עון‪ ,‬ועל‬
‫כן נכתבה מלת "וחטאה" באחרונה‪.‬‬

‫באר הר"ן על הרי"ף )ראש השנה ד ע"ב(‪:‬‬

‫וכתב הרב אלפסי ז"ל שזו היא מדה ששית משלש עשרה‬
‫מדות‪ .‬ונראה מדבריו שאינו מונה ה' ה' שתי מדות וכן פי'‬
‫רבינו נסים ז"ל דהשם הראשון הוא ספור דברים וה"ק ויקרא‬
‫ה' י"ג מדות ונמצא חסד זו מדה אחת ולאלפים מדה שנית‬
‫דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אבל ר"ת ז"ל כתב דשני‬
‫שמות הראשונים שתי מדות הן כדדרשינן בגמרא אני הוא‬

‫‪32‬‬
 ‫קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא וישוב כלומר שמרחם‬
‫קודם לכן ולאחר מכן"‪ .‬ועי' בדברי הר"ן לפני כן ועי' עשרה‬
‫מאמרות )מאמר חיקור הדין(‪.‬‬

‫וכך כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫ואמנם בהתר השאלה הי"ד שהיא במספר המדות האלה‪.‬‬

‫אומר שהם בלי ספק י"ג‪ .‬והם הא' ה' הראשון‪ .‬והב' ה' השני‪.‬‬
‫והג' אל‪ .‬והד' רחום‪ .‬והה' חנון‪ .‬והו' ארך אפים‪ .‬והז' ורב חסד‪.‬‬
‫והח' ואמת‪ .‬והט' נוצר חסד לאלפים‪ .‬והי' נושא עון ופשע‬
‫וחטאה‪ .‬והי"א ונקה‪ .‬הי"ב לא ינקה‪ .‬והי"ג פוקד עון אבות‪.‬‬
‫הרי לך מספרם שלם‪ .‬ואתה תראה שי"ג מספרו אחד והוא‬
‫המורה אחד המכונה בי"ג מדות האלה כי הא' שהוא השם‬
‫הראשון הוא שם העצם לבדו‪ .‬והח' הם שמונה מדות‬
‫מההטבה והחנינה שהם ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב‬
‫חסד ואמת נוצר חסד לאלפים‪ .‬והד' הם ארבעת המדות‬
‫האחרונות מהדין שיתערב בו מהרחמים‪ .‬והם נושא עון ופשע‬
‫וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות וגו' הנה הם י"ג והם‬
‫אחד‪.‬‬

‫כתבו תוספות )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫שלש עשרה מדות – אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים‬

‫הם שני מדות כדאמרינן הכא אני ה' קודם שיחטא לרחם‬
‫עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ה' מדת רחמים הוא‬
‫ולא כאלהים שהוא מדת הדין עון ופשע וחטאה ונקה הם‬
‫נמנים בד' כדאית' ביומא בפ' שני שעירים )דף לו‪ :‬ושם(‬
‫דעונות אלו זדונות פשעים אלו המרדים וחטאות אלו‬
‫השגגות ובמגלת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון‬

‫‪33‬‬
‫שיש פסיק בין השמות משום דהכי קאמר קרא הקדוש ברוך‬
‫הוא ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון ונוצר חסד לאלפים מונה‬
‫בשתי מדות דנוצר חסד היינו מדה אחת לאלפים מדה‬
‫אחרת שמדה טובה מרובה חמש מאות על מדת פורענות‬
‫דהתם כתיב על רבעים והכא כתיב לאלפים‪.‬‬

‫כתב בחידושי אגדות למהר"ל )ר"ה יז ע"ב(‪:‬‬

‫ברית כרותה וכו'‪ .‬תימה לי טובא‪ ,‬למה מפרש דבר זה על אל‬

‫רחום וחנון ולא על ה' כי הוא התחלת י"ג מדות‪] .‬ויש לתרץ‬
‫כי מה שכתוב רחום וחנון מורה כי נזכרים כאן מדות הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬וממילא כלם הם מדותיו ית' ולפיכך קבע על זה‬
‫רחום וחנון‪ .‬אך[ אומר אני כי משמעות הגמרא הוא כי‬
‫התחלת י"ג מדות הוא ]אל[ רחום וחנון‪ ,‬ושם אל ר"ל כי‬
‫הקדוש ברוך הוא מדותיו רחום וחנון‪ ,‬ופוקד עון אבות על‬
‫בנים היא מדה אחת על בני בנים מדה אחת על שלישים‬
‫היינו בני בנים‪ ,‬רק הוא מפרש מאי בני בנים וקאמר על‬
‫שלישים‪ ,‬ועל רבעים הוא גם כן מדה אחת הרי י"ג מדות וכן‬
‫יראה ממשמעות הכתוב‪.‬‬

‫אך מצאתי בספר הזוהר דמשמע בשני מקומות כדברי‪,‬‬

‫דכתב שם בפרשת נשא )קל"א ב'( דתניא תליסר מכילין‬
‫)רחומי רחמי( ]דרחמי[ מעתיק' קדישא‪ ,‬מי אל כמוך חד‪,‬‬
‫נשא עון תרי‪ ,‬ועובר על פשע ג'‪ ,‬לשארית נחלתו ד'‪ ,‬וכו'‬
‫לקבל דא אל רחום וחנון ואינן לתתאי‪ ,‬משמע די"ג מדות‬
‫התחלת מן אל רחום וחנון‪ .‬ועוד יש שם בפרשת נשא )ק"מ‬
‫א'( ובגין כך אמר משה זימנא אחרא ה' ארך אפים ורב חסד‪,‬‬
‫ואילו ואמת לא קאמר‪ ,‬משום רזא דמלה אינן תשעה מכילין‬
‫דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין וכד אמר משה זימנא תנינא‬

‫‪34‬‬
 ‫ט' תקונין אמר וכו'‪ ,‬משמע מדבריו כי מרע"ה אמר בפרשת‬
‫שלח ט' מדות‪ ,‬ולא מצאנו ט' מדות אלא עם פוקד עון אבות‬
‫על בנים וגו' ואז הם ט' מדות‪ ,‬אף על גב דהשתא נמי צריכין‬
‫למנות השם בט' מדות‪ ,‬חלוק גדול יש בטעם‪ ,‬כי ה' בפרשת‬
‫שלח הוא בטעם רביעי המפסיק‪ ,‬ואלו אל רחום הוא אחד‬
‫בטעם‪ ,‬וכל י"ג מדות כל אחד ואחד בטעם בפני עצמו‪ .‬ואחר‬
‫שמצאתי שני עדים בספר הזוהר נהגתי לומר י"ג מדות מן ה'‬
‫ה' עד רביעים‪ ,‬ואף אם י"ג מדות מתחילים מן ג' שמות למה‬
‫לא נאמר כך‪ ,‬הרי משה כשהיה מתפלל על ישראל בפרשת‬
‫שלח אמר כך‪ ,‬ולמה נגרע שלא לומר‪ ,‬ולפיכך נהגתי לומר‬
‫כמו שאמר משה רבינו ע"ה לגמור עד רבעים ודי בזה‪.‬‬

‫ואילו בטורי אבן )ר"ה יז ע"ב( העיר‪:‬‬

‫אל רחום וחנון אר"י ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות‬
‫ריקם‪ .‬מדאמר ר"י אאל רחום וחנון להא דברית כרותה לי"ג‬
‫מדות משמע דבכאן מתחיל מנין י"ג מדות וזה שלא כדברי‬
‫התוספות שפירשו שהמנין מתחיל או מהשם הראשון של ה'‬
‫ה' או מן השני‪.‬‬

‫כתב המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫ואמר ברית כרותה וכו'‪ ,‬תימא לי טובא למה מפרש דבר זה‬
‫על אל רחום וחנון ולא על ה' ה' כי הוא התחלת י"ג מדות‪,‬‬
‫ויש לתרץ כי מה שכתוב רחום וחנון מורה כי נזכרים כאן‬
‫מדות הקדוש ברוך הוא וממילא כלם הם מדותיו ית' ולפיכך‬
‫קבע על זה רחום וחנון‪ .‬אבל אומר אני כי משמעות הגמרא‬
‫הוא כי התחלת י"ג מדות הוא אל רחום וחנון וכך פירושו‬
‫ויקרא ה' ומה היה קורא אל רחום וחנון וגו' והתחלת המדות‬

‫‪35‬‬
 ‫מן רחום‪ ,‬ומעתה חסרים ג' מדות אבל פוקד עון אבות על‬
‫בנים הוא מדה אחת‪ ,‬ועל בני בנים עוד מדה אחת‪ ,‬על‬
‫שלשים היינו בני בנים רק הוא מפרש מאי בני בנים וקאמר‬
‫על שלשים וגם על רבעים הוא מדה אחת‪ ,‬הרי י"ג מדות‪.‬‬
‫ובפרשת יתרו )שמות כ'( כתיב על בנים על שלשים ועל‬
‫רבעים ובפרש שלח )במדבר י"ד( כתיב ג"כ על בנים על‬
‫שלשים ועל רבעים‪ ,‬וכך פירש הרמב"ן בפרשת יתרו כי אין‬
‫כאן רק בנים ובני בנים ובני בני בנים‪ ,‬ושלשים ורבעים דקרא‬
‫היינו שלשים ורבעים דחטא כי הבן הוא שני לחטא ובני בנים‬
‫שלשים לחטא ובני בני בנים רבעים לחטא‪ ,‬והרי הם י"ג‬
‫מדות‪.‬‬

‫ומה שזכר כאן אלו שלשה דהיינו פוקד עון אבות וגו' בכלל‬
‫י"ג מדות של רחמים הוא דעת המפרשים שהביא הרמב"ן‬
‫ז"ל בפרשת יתרו‪ ,‬שפרשו פוקד עון אבות על בנים היינו‬
‫שהוא זוכר עון על הבנים דהיינו אם יולד בן צדיק הקדוש‬
‫ברוך הוא מכפר על האב שחטא בשביל בניו‪ ,‬וכן עד רבעים‬
‫אם יולד בן צדיק מכפר על האב החוטא ואם כלם רשעים‬
‫נכרתו כלם ביחד‪ .‬והנה לפי זה בודאי פוקד עון אבות על‬
‫בנים הוא מדת הרחמים לגמרי‪ ,‬אבל הרמב"ן ז"ל הקשה על‬
‫פי' זה כמו שמבואר בדברי הרמב"ן ז"ל בפרש' יתרו שאם כן‬
‫למה אמר הכתוב הזכירה שהוא לטובה ולא יזכיר הנקמה‬
‫שתהיה אם לא ישובו מדרכם עד דור רביעי‪ ,‬ובאמת כי בודאי‬
‫זה קושיא‪ ,‬ועוד כי הכתוב אומר ועל רבעים לשונאי לא היה‬
‫לו להזכיר לשונאי‪ .‬אבל אם נפרש שבפרשת יתרו בודאי לא‬
‫הזכיר רק הפקידה שהיא לרעה בלבד לפקוד עון האב על‬
‫הבנים ולפיכך כתיב שם לשונאי‪ ,‬ואלו אצל י"ג מדות של‬
‫רחמים שהכתוב בא לומר רחמים של השם ית' ויאמר הכתוב‬
‫כי פוקד העון על הבנים ועל בני בנים‪ ,‬שאם יש בבנים או‬
‫‪36‬‬
 ‫בבני בנים עד רבעים בן צדיק אז השם ית' מוחל לו ומלה‬
‫זאת של פוקד משמש לטובה ומשמש לרעה כמו שאמרו‬
‫במדרש )ילקוט שמואל פ"ח( ופרשנו דבר זה אצל פקד‬
‫פקדתי אתכם ואת העשוי לכם בחבור גבורת ה' )פכ"ו(‪ ,‬ואם‬
‫כן אין כאן קשיא‪ .‬אבל מה שהקשה הרמב"ן ז"ל כי למה לא‬
‫יהיה נזכר העונש והנקמה אם לא יעשה תשובה‪ ,‬יש לתרץ‬
‫אם נפרש פקידה כמו שהוא משמע לשון פקידה לטובה‬
‫ולרעה ואמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים‬
‫והיינו אם הבן צדיק ימחול הקדוש ברוך הוא לאב ואם הבן‬
‫אין צדיק אז יפקוד לרעה‪ ,‬ועל כל פנים עון האב על הבן אם‬
‫צדיק יפקוד עון האב על הבן לטוב ואם אינו צדיק יפקוד עון‬
‫האב על הבן לרעה‪ .‬ולא קשיא ג"כ כי לשון על שייך אצל‬
‫פקידה לרעה ולא אצל פקידה לטובה‪ ,‬דקרא משמע כאן‬
‫לטובה ולרעה וכיון שמשמע לטובה ורעה כתיב לשון על‪,‬‬
‫ומעתה פוקד עון אבות על בנים מדת הרחמים הוא‪ .‬ועוד‬
‫אפי' אם הוא לרעה הוא מדה טובה כי פירוש עון אבות על‬
‫בנים שאם יפקוד על האב בלבד אין האב יכול לעמוד‬
‫ולפיכך פוקד עון האב על הבן ג"כ עד שאפשר לאב לעמוד‪,‬‬
‫ואם הבן צדיק אין עליו עונש כלל‪ ,‬וא"כ פוקד עון אבות על‬
‫בנים מדת טובו"‪...‬‬

‫אך כל אבות העולם גאונים ראשונים כולם מפרשים כי ג'‬

‫שמות הקדושים הם בכלל י"ג מדות‪ ,‬רק התוספות בשם‬
‫רבינו נסים גאון מפרשים כי השם הראשון אינו בכלל י"ג‬
‫מדות כי מפרש ויקרא ה' שהש"י הוא הקורא‪ ,‬והוא מחלק‬
‫נוצר חסד לאלפים לשתי מדות‪ ,‬אבל כולם הסכימו כי‬
‫השמות הם בכלל המדות‪ .‬אך מצאתי לי רב בספר הזוהר‬
‫דמשמע בשני מקומות כדברי‪ ,‬דכתיב שם בפרשת נשא )ח"ג‪,‬‬
‫קל"א‪ ,‬ב'( דתניא תליסר מכילין דרחמי מעתיקא קדישא מי‬
‫‪37‬‬
‫אל כמוך חד נושא עון תרי ועובר על פשע ג' לשארית נחלתו‬
‫ד' וכו' לקבל דא אל רחום וחנון ואינון לתתאי משמע די"ג‬
‫מדות התחלתן מן אל רחום וחנון‪ ,‬ועוד יש בפרשת נשא‬
‫)ק"מ‪ ,‬א'( ובגין כך אמר משה זימנא אחרא ה' ארך אפים‬
‫ורב חסד ואלו אמת לא קאמר משום רזא דא אינון תשעה‬
‫מכילין דנהרין מעתיק יומין לזעיר אנפין וכד אמר משה זימנא‬
‫תנינא ט' תיקונין אמר וכו'‪ .‬משמע מדבריו כי משה רבינו ע"ה‬
‫אמר בפרשת שלח כו' ט' מדות ולא מצאנו אלא עם פוקד‬
‫עון אבות על בנים וגו' ואז הם ט' מדות אף על גב דהשתא‬
‫נמי צריכין למנות השם בט' מדות חלוק גדול יש בטעם כי‬
‫השם בפרשת שלח הוא בטעם רביע המפסיק‪ ,‬ואלו אל‬
‫רחום הוא בטעם שאינו מפסיק‪ ,‬וכל י"ג מדות אלו כל אחד‬
‫ואחד טעם בפני עצמו‪ .‬ואחר שמצאתי שני עדים בספר‬
‫הזוהר נהגתי לומר י"ג מדות מן ה' ה' עד על שלשים ועל‬
‫רבעים‪ ,‬ואף אם י"ג מדות מתחילות מן השם הראשון למה‬
‫לא נאמר כך הרי משה כשהיה מתפלל על ישראל בפרשת‬
‫שלח אמר כך ולמה נגרע שלא לומר ולפיכך יש לנהוג לומר‬
‫כמו שאמר משה רבינו ע"ה לגמור עד רבעים‪ .‬ויש ליישב כי‬
‫שלש השמות הראשונים שהם ה' ה' אל אשר אלו שמות הם‬
‫שמות הרחמים והחסד מצד אלו ג' שמות מתפשט הרחמים‬
‫והחסד עד שמהם מתחייב ג' מדות של רחמים האחרונים‬
‫שאמר פוקד עון אבות על בנים וגו' שנזכר בזה הטוב מן‬
‫השם ית'‪ ,‬ומפני שאין להזכיר פוקד עון אבות על בנים דזה‬
‫הוא שהוא פוקד עון האב על הבן אף כי הוא לטוב אל האב‬
‫וגם אין נחשב שהשם ית' מעביר משפט הבן כי מתחלה לכך‬
‫נתן לו השם ית' הבן לפקוד עליו עונש הבן‪ ,‬מ"מ אין להזכיר‬
‫זה בתפלה כאלו הוא מבקש דבר זה בתפלתו ולכך אין‬
‫להזכיר זה בפירוש והוא נרמז בג' שמות הראשונים‪ ,‬ועם כל‬
‫זה נראה אלי לומר ג"כ פוקד עון אבות עד סוף הפסוק‪.‬‬
‫‪38‬‬
 ‫ו‪ .‬פירוש המידות‬

‫שם ראשון‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ה' ה' – מדת הרחמים היא‪ ,‬אחת קודם שיחטא‪ ,‬ואחת אחר‬
‫שיחטא וישוב‪.‬‬

‫כתב הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ה' ה'‪ :‬אני הוא שהייתי בלא תחילה‪ ,‬אני הוא שאהיה באין‬
‫סוף ותכלית‪ ,‬ובשם זה אני משלם גמול טוב לצדיקים‪ ,‬ונפרע‬
‫מן הרשעים‪ .‬ולכך אמרו ]ה' ה'[ שני פעמים‪ .‬נפרע מן‬
‫הרשעים‪ ,‬כדכתיב "נקם ה' ובעל חמה"‪ ,‬ומשלם שכר טוב‬
‫לצדיקים‪ ,‬דכתיב "ה' אוהב צדיקים"‪ ,‬וכתיב "דרך רשעים‬
‫יעות"‪ ,‬וכתיב "ה' איש מלחמה"‪ .‬אלא שהקב"ה פורע מן‬
‫הרשעים בשם זה‪ .‬וכתיב "מעודד ענוים ה' משפיל רשעים‬
‫עדי ארץ"‪] .‬השם[ האחד מידת הדין‪ ,‬והאחד מידת הרחמים‪,‬‬
‫ואני אדון בעולם הזה ולעולם הבא‪ .‬והגדה אומרת אני‬
‫ארחם קודם דין אני ארחם לאחר גמר דין‪ .‬ולכך יש מפרשים‬
‫שהם שתי מידות‪ ,‬ו"ארך אפים" מדה אחת‪ .‬ויש מפרשים‬
‫"ארך אפים" שתי מדות‪ ,‬וזו ]ה' ה'[ מדה אחת‪.‬‬

‫באר החזקוני )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ה' ה' פרש"י קודם שיחטא ואחת היא לאחר שיחטא‪ .‬פי' גבי‬
‫עגל דהוא ע"ז שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה‪ ,‬כתיב ביה‬
‫ה' ה' אחת קודם שיחטא דהוא חייב מן ההרהור כמעשה‬
‫כדכתיב גבי עבודת כוכבים למען תפוש את בני ישראל‬
‫‪39‬‬
‫בלבם‪ ,‬אבל גבי מרגלים דלא מיחייבי בהרהור קודם למעשה‬
‫רק לאחר מעשה כדכתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ה'‪,‬‬
‫לא כתיב שם ה' אלא פעם אחת‪.‬‬

‫כתב בדעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ויקרא ה' ה'‪ .‬אני הוא בעל הרחמים קודם שיחטא האדם‬
‫ולאחר שיחטא האדם כך מפרש ליה במסכת ר"ה וצריך עיון‬
‫מה צריך אדם רחמים קודם שיחטא‪ .‬וי"ל מ"מ הוא צריך‬
‫רחמים לפי שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שסופו‬
‫לחטוא ולפי זה השני שמות הם מי"ג מדות אמנם נוצר חסד‬
‫לאלפים אינו נמנה אלא באחד והרב ר' נסים ז"ל פי' נוצר‬
‫חסד לאלפים שתי מדות הם והשם ראשון אינו מן המנין‬
‫ופשטיה דקרא ויעבור ה' על פניו ויקרא בשם ה' ה' אל רחום‬
‫וגו' המדות הללו תקראו לפני בעת שיצטרכו לרחמים‪.‬‬

‫האריך בפירושו הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫ואמנם פי' המדות אשר זכר הנה‪ .‬הנה הוא לדעתי כפי מה‬
‫שאומר ה'‪ .‬כתב הגאון שהנכון אצלי ששם ה' הראשון הוא‬
‫עצם והב' הוא תואר מגזרת אדנות ולדבריו היה ראוי שיהיה‬
‫הראשון בן ארבע אותיות והב' אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד‪ .‬ואמנם‬
‫הרמב"ן כתב שהיו שלושת השמות הראשונים ה' ה' אל‬
‫שמות העצם והעשרה הם מדות וגם בזה לדעתי אם קבלה‬
‫היא נקבל ואם לדין יש תשובה כי אין העצם רק השם‬
‫הראשון וכמו שאזכור‪ .‬והרלב"ג כתב ששני השמות‬
‫הראשונים ה' ה' הם שם אחד ושהכונות בהם היותו נמצא‬
‫תמיד על ענין אחד‪ .‬ואחרים פירשו שלשת המדות הראשונים‬
‫ה' ה' אל כנגד שלשה עולמות כי אל נאמר על העולם‬

‫‪40‬‬
 ‫התחתון שהוא משתנה מדין לרחמים‪ .‬אבל הנכון בעיני בזה‬
‫הוא שהשם יתברך כשנתבונן במציאותו יהיו לנו בו שלשה‬
‫אופנים מהתבוננות‪ .‬הא' מהם הוא לפי מציאותו בעצמו‬
‫אשר לא יכילהו רעיון ולא ישלוט בו לשון והוא יקרא השם‬
‫הנכבד ה' כי ההויות והמציאות אחד וכאלו ענינו המציאות‬
‫העליון החלטי כי מציאותו יתברך בעצמו הוא תמידי לא סר‬
‫ולא יסור ואין בהתמדתו המשכות זמני כי הוא מציאות‬
‫מהאחד וזה הוא השם המפורש שהיה נקרא במקדש ככתבו‬
‫ובמדינה בכנוי‪ .‬ואמרו במסכת קדושין אמר ר' יוחנן שם בן ד'‬
‫אותיות חכמים היו מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת‬
‫בשבוע‪ .‬ופירש רש"י שהיה הלמוד אופן הקריאה והפירוש‬
‫וכמו שהביאו ראיה ממה שאמר זה שמי לעולם לעלם כתיב‬
‫שהיה ראוי להעלימו‪ .‬וכתב הרב המורה בפס"ה ח"א שלכן‬
‫נקרא שם המפורש להיותו מורה על עצמו הוראה מבוארת‬
‫אין השתתפות בה‪ .‬וכתב עוד ואפשר שיורה זה כפי הלשון‬
‫אשר אתנו היום ממנה כי אם דבר מועט‪ .‬וכמו שאחז"ל שמי‬
‫המיוחד לי‪ .‬ואמנם שם בן י"ב אותיות ושם מ"ב שזכרו בגמרא‬
‫כתב הרב שלא היה שם אחד כי אם שתים או שלש תיבות‬
‫שהיו מכניס בהם ענין האלהות ההוא ית'‪ .‬ולכן היו השמות‬
‫ההם למטה בקדושה מהשם המפורש האלהי הנזכר ועם‬
‫היות שמציאותו ועצמותו יתברך בלתי מושג‪ .‬הנה השם‬
‫המקודש ההוא יורה על מציאותו החלטי הבלתי נודע כי אם‬
‫לעצמו יתברך‪ .‬ובמסכת יומא פרק אמר להם הממונה נאמר‬
‫במשנה בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב ופירשו‬
‫בגמר' שהיה החכם ההוא נוטל חמשה קולמסין בחמש‬
‫אצבעותיו ואם היתה תיבה בן ד' אותיות היה כותבם בבת‬
‫אחת ופירש שם רש"י שהיה זה כדי לכתוב שם בן ד' אותיות‬
‫כאחד‪ .‬וזה יורה על אחדותו ופשיטותו‪ .‬ואין ספק אצלי‬
‫שמשה אדוננו לא הגיע לשם המקודש הזה שהוא שם העצם‬
‫‪41‬‬
 ‫האלהי יתברך מזה המעמד מפיו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫ושעליו אמר וקראתי בשם ה' לפניך שהוא יתברך למדו והיה‬
‫קורא בו כרב הקורא לתלמיד כי הנה מה שנמצא בתחלת‬
‫נבואתו במראה הסנה שאמר לו יתברך אהיה אשר אהיה אין‬
‫ענינו השם המפורש‪ .‬אלא שהיה מחוייב המציאות ושלא היה‬
‫מציאותו תלוי בדבר אחר‪ .‬אבל מציאות כל אחד מהנמצאים‬
‫היה תלוי שזה ענין מחוייב המציאות‪ .‬אך השם המפורש‬
‫שהוא רמז למהותו ועצמותו ועליו נאמר ושמי ה' לא נודעתי‬
‫להם היה למעלה מזה‪ .‬והנה משה רבינו למד השם בקריאת‬
‫שמו המפורש הקדוש הזה והוא אומרו ויקרא ה' ולכן הטיבו‬
‫אשר דברו שהיה שם ה' הראשון שם העצם‪.‬‬

‫כתב המהר"ל בגור אריה )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫אחת קודם שיחטא‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬בשלמא במדות האחרות‬

‫"אל" "ארך אפים" יש חילוק בשמות‪ ,‬ומשום כך יש חילוק גם‬
‫כן במדות‪ ,‬אבל כאן דשני שמות ]שוים[ הם‪ ,‬איך יתכן לחלק‬
‫ביניהם לומר כי השם האחרון יותר מדת רחמים מן הראשון‪,‬‬
‫ואני אומר כי גם בזה יש חילוק‪ ,‬וכך פירושו; כי הוא יתברך‬
‫לא ישתנה לעולם‪ ,‬כי אף אם חטא האדם נגדו – עדיין הוא‬
‫ברחמים‪ ,‬לא כבשר ודם כאשר חבירו חטא נגדו נתרחק‬
‫דעתו ושוב לא יקבלו‪ ,‬אבל השם יתברך הווייתו נצחית‪ ,‬ואף‬
‫אחר שחטא – הוא ברחמים‪ ,‬ולפיכך השם השני‪ ,‬שהוא שם‬
‫הויה‪ ,‬פירושו אשר הווייתו נצחית לא ישתנה‪ ,‬אף אם חטא‬
‫ועשה התשובה מרחם עליו‪.‬‬

‫וכך כתוב באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫‪42‬‬
 ‫ה' ה'‪ .‬פסיק טעמא וכמ"ש בריש ת"כ ד"א משה משה כו'‪.‬‬
‫והענין הוא כמ"ש דכולהו לאו בתרא כקדמאי בר ממשה‪ .‬וכן‬
‫כאן וכמ"ש בזהר רחמין שלימין כו' א"א וז"א‪ .‬והענין הוא‬
‫כמ"ש הראשון רחמים קודם שיחטא ור"ל אף על גב שגלוי‬
‫לפניו כמ"ש ע"פ ראה ראיתי את עני עמי כו' ב' ראיות כו'‬
‫והב' לאחר שיחטא והוא רחמין שלימין‪.‬‬

‫שם שני‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ה' ה' – מדת הרחמים היא‪ ,‬אחת קודם שיחטא‪ ,‬ואחת אחר‬
‫שיחטא וישוב‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫יי הוא השם השני והנרצה בו הוא המציאות האלהי אשר לו‬
‫יתברך בנמצאים במה שהוא יתברך בראם והמציאם‬
‫ומעמידם ומתמיד מציאותם הכל הוא ממנו יתברך וכאלו‬
‫נשאר ממנו שני מציאיות רוצה לומר המציאות אשר לו‬
‫מעצמו והמציאות אשר לו בדברים מאשר הוא ממציאם‬
‫ולכן שני השמות המורים על שני המציאויות האלה נכתבים‬
‫כאחד להיות ההוראה בשם ענין המציאות אם לא שהראשון‬
‫מורה על מציאותו יתברך בעצמו‪ .‬והב' על מציאותו בדברים‬
‫הנבראים והנאצלים ממנו‪ .‬ולכן השם הראשון הנזכר לא‬
‫יסמך ולא הצטרף לדבר מה כי הוא השם המפורש הנבדל‬
‫והבלתי מתיחס לנמצא מה‪ .‬וכבר אמרו המדקדקים ששם‬
‫העצם לא יסמך‪ .‬אמנם השם הב' להיותו מתיחס לנבראים‬
‫היה הוא נסמך ומצורף אליהם ונקרא ה' אלהי צבאות כאלו‬

‫‪43‬‬
‫אמר הממציא והמהוה צבאות השמים והארץ וגם כן המהוה‬
‫השכלי' הנבדלים שהם מניעי הצבאות השמימיית ועל זה‬
‫אמר הנביא וה' אלהי הצבאות ה' זכרו רוצה לומר שהשם‬
‫הנכבד שהוא המיוחד אליו‪ .‬והשם המקדש השני הזה גם כן‬
‫הגיע אליו אדון הנביאים במעמד הנבחר הזה כמו שנרמז לו‬
‫באמרו יתברך ונצבת על הצור כפי דעת הרב המורה שיבין‬
‫וישיג היותו יתברך צור עולמים והתחלת הנמצאות‪ .‬ועל שני‬
‫השמות האלה הקדושים אמר דוד המלך ע"ה כשרצה לדבר‬
‫בי"ג המדות ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו‪.‬‬
‫שאמר זה על שם המפורש הראשון הנזכר‪ .‬ולכך אמר בו את‬
‫השם"‪.‬‬

‫כתב בחידושי אגדות למהר"ל )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא‪ .‬הקשה‬

‫הרא"ש ]ז"ל[ והלא קודם שיחטא אין צריך למדת הרחמים‬
‫שלא חטא עדיין‪ ,‬ותירץ הרא"ש דחשב לחטוא אלא שלא‬
‫חטא‪] ,‬ובחטא ע"ז[ איירי דהקב"ה מצרפ' למעשה ואפ"ה‬
‫קודם שיחטא מתנהג עמו במדת הרחמים ולאחר שיחטא‬
‫מצרפה למעשה ע"כ דברי הרא"ש‪ ,‬ומשמע מדבריו כי קודם‬
‫שיחטא בע"ז אין כאן עונש כלל רק מדת הרחמים‪ ,‬וזה אינו‬
‫דבחולין בסופו )קמ"ב א'( ובקדושין )ל"ט ב'( מקשה ודלמא‬
‫מהרהר בע"ז הוי וכו'‪ ,‬משמע דהרהור בלבד אף על גב דלא‬
‫עשה מעשה מיד הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה‪] .‬ויש‬
‫לפרש דהכי פירושו שלא חטא שום חטא רק בהרהור ע"ז‬
‫בלבד‪ ,‬ואז הקדוש ברוך הוא מוחל לו על ידי שהוא יתברך‬
‫נוהג עמו במדת רחמים‪ ,‬ואם חטא שאר חטאים וחטא‬
‫בהרהור ע"ז צריך תשובה‪ .‬אבל קשה דכיון שהקב"ה מצרף‬
‫מחשבת ע"ז למעשה‪ ,‬מאי שנא חטא זה משאר חטאים[‪.‬‬

‫‪44‬‬
 ‫אבל דברים פשוטים הם‪ ,‬כי אלו י"ג מדות הם דרכי ה'‬
‫במציאות והם מדות טובו מה שעושה טוב לאדם‪ ,‬ואדם שלא‬
‫חטא גם כן צריך למדת טובו כי אין לבריה על בוראה יתברך‬
‫רק חסד ]ורחמים[ ואין כאן חוב‪ ,‬לכך קאמר שהוא נוהג ]עם‬
‫האדם[ במדת הרחמים קודם שיחטא‪ ,‬ואחר שיחטא ]ועשה‬
‫תשובה[ גם כן נוהג במדת הרחמים גם כן‪ ,‬ומי שלא חטא גם‬
‫כן הוא בכלל הזה שהוא צריך למדת טובו אלא שהוא ראשון‬
‫קודם לכל למדת טובו‪.‬‬

‫אני ה' קודם שיחטא וכו'‪ .‬יראה לי פירושו כך‪ ,‬כי הוא יתברך‬
‫נקרא בשמו המיוחד שם הויה מבלי שיובט אל המעשה רק‬
‫הויה‪ ,‬ולפיכך הרשע ששב בתשובה והרי עתה הוא צדיק הרי‬
‫בצדקתו הוא שוה למי שלא חטא‪ ,‬וזה השם הוא שמורה על‬
‫הויה פשוטה שכך הוא מבלי בחינת מעשה‪ ,‬לכך אמר אני ה'‬
‫קודם שיחטא ואחר שיחטא‪ ,‬כי אחר ]שההויה[ הוא שוה‬
‫בשניהם שהם בלי חטא הנה ]הש"י[ מצטרף לשניהם ]בשם‬
‫הויה[‪ ,‬כי שם הזה הוא שמורה על הויה פשוטה שהוא הוה‬
‫כך‪ ,‬ולפי זה דאמרינן כי י"ג מדות התחלתם מן השם הראשון‬
‫יתברך הוא שם ]אל[ גם כן מן המדות‪ ,‬ולא נתפרש בגמרא‬
‫השם הזה ]על[ מה ]מורה[‪ ,‬ובשני שמות הראשונים כבר‬
‫פרשו מה הם המדות האחד קודם שיחטא והשני לאחר‬
‫שיחטא ]ויעשה תשובה[ אמנם לא פרשו על מדת אל‪ ,‬ויראה‬
‫לומר דשם הזה הוא חסד והוא ידוע כך‪ ,‬כי שם הזה ]מדת‬
‫חסד כמו שאמר הכתוב )תהלים כ"ב( אלי אלי למה עזבתני[‬
‫כך הוא‪ ,‬והוא לחסידים שלא די שלא חטאו אלא שהם‬
‫מוסיפים מעשים טובים כמו אברהם ]ושאר חסידים[‬
‫ודומיהם‪ ,‬עם אלו נוהג במדה הזאת שהוא חסד גמור‪.‬‬
‫ולפיכך יש לומר למפרשים במדות כי אלו ג' הראשונים הם‬
‫שמות קדושים‪ ,‬מפני כי הם מורים על עיקרי המדות והם‬
‫‪45‬‬
‫שלא חטאו ושעשו תשובה וחסידים ]לגמרי[‪ ,‬ומפני כי אלו אין‬
‫צריך לעשות להם לפנים משורת הדין רק הראוי ]לעשות[‬
‫עמהם שאינו נכנס לפנים משורת הדין‪ ,‬וכל מדות שהם‬
‫מדות שכך ראוי שיהיה ולפיכך הם שמות שאינם נמחקים‪.‬‬
‫אבל רחום וחנון וגו' הם שמות נמחקים שהם מדותיו בלבד‬
‫והבן זה היטב‪.‬‬

‫א‪-‬ל‬

‫פרש רש"י‪:‬‬

‫אל – אף זו מדת רחמים‪ ,‬וכן הוא אומר )תהלים כב ב( אלי‬

‫אלי למה עזבתני‪ ,‬ואין לומר למדת הדין למה עזבתני כך‬
‫מצאתי במכילתא‪.‬‬

‫באר הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫אל‪ :‬דיין ושופט צדק‪ ,‬כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם"‪.‬‬

‫כתב הריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫אל הוא מדת חוזק כי ביד חזקה הוא מכין מזון לכל כדכתו'‬
‫הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ורש"י פיר' כאן‬
‫וז"ל אל זו מדת רחמים וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני‬
‫כך מצאתי במכילתא עכ"ל‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫והנה השם השלישי הוא אל וענינו בחינה שלישית נבחין בו‬

‫יתברך מהצד שהוא מניע הגלגל העליון ומנהיג העולם כלו‪.‬‬

‫‪46‬‬
 ‫והנה נקרא יתברך מפאת הבחינה הזאת אל לפי שהוא שם‬
‫נגזר מהיכולת כי הוא רוצה לומר ההנעה וההנהגה ההיא‬
‫תכלית היכולת המוחלט ועליו אמר מרע"ה אין כאל ישרון‬
‫רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים וכתב הרב המורה פס"ט‬
‫ח"א שלכן נקרא רוכב להיותו מניעם ומנהיגם בכללותם‬
‫ושאמר ובגאותו שחקים על ההנעה העליונה מהגלגל‬
‫העליון המקיף בכל שהוא מניעו‪ .‬ועליו אמר מעונה אלהי‬
‫קדם שהיה הגלגל העליון מעונה לאל הקדמון‪ .‬ועל זה אמר‬
‫גם כן האל הגדול הגבור והנורא‪ .‬להגיד שהוא יתברך מניע‬
‫מנהיג ומשפיע בכל שלשת העולמות שאמר הגדול על‬
‫הנהגת העולם השפל כמאמר דוד ע"ה מה גדלו מעשיך ה'‪.‬‬
‫ואמר הגבור על הנעת עולם הגלגלים כמו שאמר עליהם‬
‫גבורי כח עושי דברו ואמר הנורא כנגד השכלים הנבדלים‬
‫שהוא בוראם ומשפיע עליהם כמו שנאמר )תהלים פ"ט ד'(‬
‫אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו‪ .‬ולהיות שם‬
‫אל נאמר על ההנעה והנהגה נקראו השכלים הנבדלים‬
‫אלהים‪ .‬והוא יתברך אלהי האלהים כמו שאמר הודו לאלהי‬
‫האלהים וכן דרשוהו במכילתא על המלאכים‪ .‬ולכן בא זה‬
‫השם פעמים רבות סמוך לשם צבאות‪ .‬אלהים צבאות לפי‬
‫שהשכלים הנבדלים הם מניעי צבאות השמים‪ .‬ונראה לי‬
‫שכל זה למדנו בפרשת היחוד בפסוק שמע ישראל וגו'‬
‫שענינו כאלו אמר הטה אזנך ישראל ושמע פקח עיניך וראה‬
‫ושום שכל כי ה' שהוא ממציא הדברים ובוראם ומהוה אותם‬
‫ואלהינו שהוא מניע הגלגל העליון שהם ב' שמות המורים על‬
‫היחס אשר לו יתברך עמנו וי"י שהוא השם המפורש המורה‬
‫על מציאותו בעצמו הכל דבר אחד הוא ואין בו חלוף כלל כי‬
‫עם היותם שמות ובחינות מתחלפות הנושא והענין האמתי‬
‫אחד הוא בהם‪ .‬הנה התבאר מזה ששלשת השמות‬
‫הראשונים ה' ה' אל הראשון מהם הוא שם עצמותו ה' והשני‬
‫‪47‬‬
 ‫ענינו המהוה והבורא והממציא כל דבר‪ .‬והשם השלישי‬
‫שהוא אל ענינו המניע הגלגל העליון‪ .‬ואמנם שלשת השמות‬
‫שאחריהם רחום וחנון ארך אפים הם מהמדות אשר בהם‬
‫ינהיג את בני אדם‪ .‬וכתב הרב המורה שנקראו מדות כלשון‬
‫בני אדם כמו שאמרו ארבע מדות בנותני צדקה‪ .‬ויותר נראה‬
‫לפרש שהוא מלשון עמד וימודד ארץ שהם המדות שהקדוש‬
‫ברוך הוא בהם מודד את האנשים איש במדתו הראויה אליו‪.‬‬
‫ומפני שכבר זכר שם אל שנרצה בו מניע ומנהיג הגלגל‬
‫העליון וכל מה שבתוכו ביאר אופן הנהגתו בבני אדם ואמר‬
‫שראשונה תבחן הנהגתו בתולדת האיש והויתו ועל זה אמר‬
‫רחום וכמו שכ' הרב המורה כי כאשר הושגה דקות הנהגתו‬
‫בהיות העובר מהב"ח והמצאת הכחות בו וכמו שיגדלהו‬
‫אחר לידתו והצלתו מן המות ומן החוליים ושמירתו מכל נזק‬
‫ותועלתו בשמושיו ההכרחיים יצאה לנו מדת רחום שהוא‬
‫ענין הרחמנות באמת‪.‬‬

‫הסביר הגור אריה )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫אף זו מדת הרחמים כו'‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬והא כבר נזכר מדת‬
‫רחמים‪ ,‬ולמה עוד מדת רחמים‪ ,‬ואין זה קשיא‪ ,‬כי "אל" הוא‬
‫טובה יתירה שנותן לאדם טובות וחסדים גדולים‪ ,‬כי שם "ה'"‬
‫הוא הנותן טובות לאדם כפי הצריך לו‪ ,‬ולא יחסר לו כל‪ .‬אבל‬
‫שם "אל" הוא שנותן לו טובות מרובות וחסדים גדולים‪ ,‬כמו‬
‫שהיה לאברהם ושרה‪ ,‬בירך אותם "בכל" )בראשית כד‪ ,‬א(‪,‬‬
‫וזהו ענין "אל"‪.‬‬

‫כתב המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫‪48‬‬
‫‪...‬ולא נתפרש בגמרא )ר"ה יז ע"ב( אל הכתוב אח"כ על מה‬
‫הוא מורה‪ ,‬ובשני שמות הראשונים כבר פרשו מה הם‬
‫המדות האחד קודם שיחטא והשני לאחר שיחטא ויעשה‬
‫תשובה‪ ,‬ולא פרשו על מדת אל‪ .‬ויראה לומר שם הזה הוא‬
‫חסד והוא ידוע כי שם הזה מדת חסד כמו שאמר הכתוב‬
‫)תלים כ"ב( אלי אלי למה עזבתני‪ ,‬והמדה הזאת הוא חסד‬
‫עליון שהש"י עושה בעולמו ועושה טוב שהוא גדול מאוד‪.‬‬

‫כתוב באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫אל‪ .‬בעל כח גדול שאל בכ"מ מורה על כח ור"ל כאן כח‬

‫לכבוש כעסו ולרחם והוא רחמים גדולים‪.‬‬

‫רחום‬

‫כתב הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫רחום‪ :‬שמרחם על עניים ומצירים‪ ,‬זו היא מדת רחמנות‪.‬‬

‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫רחום‪ .‬שמרחם על העניים ומצילם‪.‬‬

‫הסביר הריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫רחום גם הוא מדת רחמים ולא כמדת ה' כי הרחמים חלוקים‬

‫כדקאמרי' פ"ק דר"ה קודם תשובה ואחר תשובה‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫‪49‬‬
 ‫רחום כמו שנאמר כרחם אב על בנים ואמר וחמלתי עליכם‬
‫כאשר יחמול איש על בנו וגו' ומפני שהאם מרחמת על בניה‬
‫ברחמים גדולים כמו שאמר )ישעיה מ"ט ט"ו( התשכח אשה‬
‫עולה מרחם בן בטנה לכן קראו לחמלה רחמים מלשון רחם‬
‫המיוחדת אל האשה ותהיה מדת רחום בו יתברך מורה על‬
‫הטובות שעשה עם העובר בהיותו ברחם האם בהתהוותו‬
‫וגדולו שמה‪.‬‬

‫כתב בחידושי אגדות למהר"ל )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫ולפי דבר זה פירשו רחום וחנון שני מדות‪ ,‬האחד )לעשות(‬

‫]להיות[ רחום עם מי שאינו יכול לקיים במדת הדין‪ ,‬וחנון ענין‬
‫זה הנתינה לאדם שאינו ראוי במדת הדין ליתן והוא יתב' נותן‬
‫לו דרך חנינה‪ ,‬וזה יותר מן רחום‪ ,‬כי רחום לרחם על הברי'‬
‫שלא יאבד שלא יהיה נעשה בו הדין‪ ,‬וחנון הוא מתנות חנם‪,‬‬
‫]ועוד כי רחום למי שראוי לרחם עליו וחנון שמחנן למי שאין‬
‫ראוי ונותן לו דרך חנינה וזהו וחנון[ ופשוט הוא‪.‬‬

‫באר המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫ואמר רחום וחנון שתי מדות הם‪ ,‬האחד לעשות רחמים עם‬
‫מי שאינו יכול לעמוד במדת הדין‪ ,‬וחנון ענין זה החנינה‬
‫לאדם שהש"י נותן מתנת חנם לאדם אף שאינו ראוי ליתן לו‬
‫והוא ית' נותן לו דרך חנינה‪ ,‬וזה יותר מן רחום כי רחום לרחם‬
‫על הבריה שלא יאבד שלא יהיה נעשה בו הדין‪ ,‬וחנון הוא‬
‫מתנת חנם‪.‬‬

‫הסביר באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫‪50‬‬
 ‫רחום וחנון‪ .‬שניהם לשון רחמנות כמ"ש יחנך בני אלא שב'‬
‫רחמנות הן א' מצד כאבו שהוא עשוק או בחוסר מזונות‬
‫וכיוצא‪ .‬ב' מצד אהבתו אליו כמו האב לבנו וכיוצא שנושא חן‬
‫בעיניו ונותן לו כל משאלותיו‪ .‬וגדר הראשון רחמים והשני‬
‫חנינה‪ .‬והשי"ת מרחם ע"כ בריה וכל בריה נושאת חן בעיניו‬
‫לחנן אותה והוא מרחם על כל בריה ואין שום בריה בזויה‬
‫בעיניו וכן כתוב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את וכו'‪:‬‬

‫חנון‬

‫כתב הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫חנון‪ :‬שייך לומר אפילו לעשירים ושאינם מצירים כמו "וצדיק‬

‫חונן ונותן"‪ ,‬שמי שנותן מתנה‪ :‬חונן‪ ,‬כמו "אלהים יחנך בני"‪.‬‬
‫וכן "יאר ה' פניו אליך ויחונך"‪ ,‬שאני נותן לכל חי די מחסורו‪.‬‬

‫באר דעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫וחנון‪ .‬אפילו לעשירים שכל מי שנותן מתנה חונן כמו וצדיק‬

‫חונן ונותן‪.‬‬

‫באר הריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫וחנון גם הוא מענין אחד כי מדת רחום הוא בעת צרה כי‬
‫בטרם תגיע צרה הוא מרחם שלא תבא אבל תחנון הוא‬
‫שחונן בשעת הדוחק לגמול הצועק כדכתוב חנון יחנך לקול‬
‫זעקך ומדה זו כביכול שבעל כרחי יש לי לחוס על הצועק אף‬
‫לא כדין שנ' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כלומ' אף‬
‫על פי שבדין בא העבוט בידך כי הלוית עליו מעותיך אעפ"כ‬
‫תשיבנו לו כי אם יצעק אלי המדה היה כן שאשמע צעקתו‬
‫‪51‬‬
 ‫לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו וגם יש בלשון חנון‬
‫מתנת חנם כדאמ' בברכות וחנותי את אשר אחון אף על פי‬
‫שאינו הגון‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫וחנון נאמר על ההשכלה והדעת אשר יחונן השם לאדם‬

‫אחרי בריאתו כמו שאמרו אתה חונן לאדם דעת והנה נאמר‬
‫חנינה בדעת לפי שההשכלה והדעת הם מטבע הנבדלים‬
‫כמו שאמר כי אל דעות ה' ונתנה לאדם מתנת חנם וידענו‬
‫עם זה שרחום וחנון אינו כפל ענין במלות שונות כי הם שמות‬
‫מיוחדים לפעולות מתחלפות‪.‬‬

‫ארך אפים‬

‫כתב הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ו"ארך אפים" לצדיקים‪ ,‬שאני מאריך ומגריל עליהם כדי‬

‫לזכותם לחיי העולם הבא‪ .‬ארך אפים‪ :‬לפי הפשט‪ ,‬שאיני‬
‫ממהר ליקח נקמתי מן החוטא‪ ,‬שאיני ירא שינצל מידי‪ ,‬כי כל‬
‫זמן שארצה אקח נקמתי‪ ,‬שאין מידי מציל‪ ,‬אבל עני בן אדם‬
‫כשהוא שולט על חבירו שעשה לו רעה לוקח מיד נקמתו‪,‬‬
‫אם יוכל‪ ,‬לפי שאינו יודע אם יהיה יכולת בידו למחר‪.‬‬

‫באר דעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ארך אפים‪ .‬לרשעים שאינו ממהר ליפרע מהם‪.‬‬

‫פרש ריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪.‬‬

‫‪52‬‬
‫וארך אפים‪ .‬לצדיקים ולרשעים והם ב' מדות לפי שהם משני‬
‫בני אדם והוא מדה טובה שהקב"ה מאריך אפו ואינו ממהר‬
‫ליפרע ומתוך כך חוזרין בתשובה‪ .‬ובירוש' מתרג' מרחק רגז‬
‫שהוא מרחיק ממנו לגיונות הרעים כדכתוב פתח ה' את‬
‫אוצרו ויוציא כלי זעמו באים מארץ מרחק‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪.‬‬

‫ארך אפים הוא גם כן מענין רחמיו בהיות האדם‪ .‬ואחשוב‬

‫שלא נאמר זה על האדם החוטא שיאריך לו השם אפו‬
‫כשיחטא אלא על הנער שלא נעשה בר עונשין בתחלת‬
‫ילדותו כי אם בהיותו בן י"ג שנה ויום אחד בב"ד של מטה‪ .‬ובן‬
‫עשרים שנה לבית דין של מעלה‪ .‬והיה זה לפי שהקב"ה אינו‬
‫נח לכעוס אבל הוא מאריך אפו ולכן ברוב חסדיו ורחמיו‬
‫מאריך זמן העונש לאדם כפי התורה בבית דין של מטה‬
‫ובבית דין של מעלה ולהיות מדת ארך אפים בבחינת ילדות‬
‫האדם לא היה זה ממדת הדין אלא ממדת הרחמים‪ .‬ולא היו‬
‫מפני זה לאדם שלשת המדות האלה רחום וחנון ארך אפים‬
‫בשכר מעשיו כי אם בחסד אלהים ורצונו ומטבע ההטבה‪.‬‬
‫ובעבור זה באו שלשת המדות האלה בלשון פעול כאלו יורה‬
‫שהם ממנו יתברך ורצונו‪ .‬ואינם כפי המקבלים כי אינם עדין‬
‫ראוי' לשכר ולא לעונש כפי ימיהם‪ .‬הנה התבאר ממה‬
‫שביארתי למה בזכרון המדות זכר השם הנכבד ה' ה' שתי‬
‫פעמים ולמה לא באו המדות והשמות האלה כלם בלשון‬
‫אחד לשון פועל‪ .‬ובאו שלשה מהם בלשון פעול רחום וחנון‬
‫ארך אפים שהנה היה זה להודיע ששלשת המדות ההן הן‬
‫מחסד השם ורצונו לא מצד המקבלים אמנם במדות‬
‫האחרות שזכר בלשון פועל היו כפי הכנת המקבלים‪ .‬ומצד‬
‫היותו ית' פועל בהם כפי הכנתם‪.‬‬

‫‪53‬‬
 ‫באר המהר"ל בחידושי אגדות )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫]ארך אפים[ פי' שהוא מאריך באפו שלא ישחית מיד‪ ,‬ורב‬
‫חסד‪ ,‬פי' כי כאשר יתברך משלם הטוב לאדם משלם ברוב‬
‫טוב‪ ,‬לאפוקי מדת הפורענות שאינו משלם ברוב רע כמו‬
‫שהוא משלם ברוב טוב‪ .‬ומפני זה דרשו גם כן רב חסד מטה‬
‫ידו כלפי חסד‪ ,‬כי כאשר הטובות והזכיות שוים מכריע לכף‬
‫זכות מפני רבוי הטוב שנמצא אצלו יתברך‪ .‬ואמת‪ ,‬פי' כי הוא‬
‫אף על גב שאינו משלם השכר לצדיקים מיד הוא אמת‬
‫לשלם להם לבסוף‪ ,‬ובזה מדותיו יתברך אמת כאשר בסוף‬
‫ישלם להם‪] .‬נוצר[ חסד‪ ,‬שאף לבניהם לאלפים ישלם להם‪,‬‬
‫וזהו יותר מן הראשון עוד‪ .‬וכל אלו מדות לעולם האחת יותר‬
‫מן השניה שאחריה‪ ,‬ודברים גדולים הם אלו דברים‬
‫למשכילים‪.‬‬

‫עוד כתב המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫ואמר ארך אפים פי' שהוא מאריך באפו שלא להשחית‬

‫האדם מיד אף כי הוא חוטא מ"מ מאריך לו אף אולי ישוב‪.‬‬

‫הסביר באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ארך אפים‪ .‬כמשמעו מאריך אף‪ .‬ואל הוא סמוך לרחום וחנון‬
‫ור"ל שבעל כח הוא לרחם ולחנות ולכן כתיב וחנון בוא"ו‬
‫וארך אפים בלא וא"ו מפני שהוא בפ"ע‪.‬‬

‫רב חסד‪) ,‬אמת‪ ,‬נוצר חסד לאלפים(‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫‪54‬‬
 ‫ורב חסד – לצריכים חסד‪ ,‬שאין להם זכיות כל כך‪.‬‬

‫כתב הרי"ף )ראש השנה ד ע"א(‪:‬‬

‫פ"א לגאון וששאלתם הא דתנא דבי ר' ישמעאל מעביר‬

‫ראשון ראשון וכך היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו‬
‫נמחק הא דרבי ישמעאל קיימא באדם ירא שמים שהוא‬
‫קבוע בעשיית מצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות‬
‫מדתו של הקדוש ברוך הוא עמו שהוא מעביר ראשון ראשון‬
‫ומוחלו ובתורת צדיקים הוא ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי‬
‫ועומד עד שעה שימות באותה שעה מחשבין אם זכיותיו‬
‫מרובין מאותן העונות הרי עברו עונותיו ראשון ראשון ואינן‬
‫חשובין עליו ודומה כאילו לא עשאן אבל אם גברו אותן‬
‫עונות ונמצאו מעשיו כולן כשמצטרפין נשקלין זה עם זה‬
‫רובן חובות הרי כל א' וא' נחשב וזו היא המדה המנויה בדרכי‬
‫ה' וזהו פירוש מדה ששית של י"ג מדות שבפרשת ויעבור‪ .‬ורב‬
‫חסד בה"א מטה כלפי חסד ופי' רבי יוחנן מעביר וקי"ל דה"מ‬
‫כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה אין‬
‫מזכירין לו שום דבר מעונותיו שנאמר ורשעת הרשע לא‬
‫יכשל בה ביום שובו מרשעו אלא הקדוש ברוך הוא מוחל על‬
‫כל עונותיו ונותנו במחיצתן של צדיקים‪.‬‬

‫כתב הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ורב חסד‪ :‬שאני מרבה מדת חסד על מדת פורענות‪ ,‬כמו‬

‫שאמרו רבותינו מרובה מידה טובה ממדת פורענות‪ ,‬ואני‬
‫מכריע כף החסד לזכות בני אדם‪ .‬ואמת‪ :‬מה שאני מבטיח‬
‫אני מקיים‪ ,‬וכל דברי אמת‪ ,‬אם אין אדם פושע בעצמו‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ורב חסד‪ .‬שמרבה חסדו על מדת הפורענות כמו שאמרו‬

‫חכמינו ז"ל מדה טובה מרובה על מדת פורענות‪.‬‬

‫הסביר הריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ורב חסד ואמת‪ .‬הם שתים כדדרשינן כתו' ורב חסד וכתו'‬
‫ואמת הא כיצד בתחלה באמת וכשרואה שאין העולם‬
‫מתקיים בחסד וכן תפרש שני מדות הללו ורב חסד לצריכי‬
‫חסד שאין להם זכיות כל כך כלומ' כשאדם שקול מחצה‬
‫זכיות ומחצה חובות הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו מטה כלפי‬
‫חסד הזכיות‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים הודיע באלו השלשה‬

‫מדות הקדוש ברוך הוא למשה שאחרי היות האדם שלם‬
‫בימיו ובשניו הנה לא ימלט מהיותו צדיק וישר או רשע וחוטא‬
‫ואם יהיה ירא אלהים וסר מרע ביאר ששכרו יוכלל בשלשה‬
‫סוגים‪ .‬הא' שיהיה יתברך לו רב חסד כלומר שמלבד שיקבל‬
‫שכר מעשיו הנה עוד יעשה השי"ת עמו חסד גדול‪ .‬ועל זה‬
‫אמר ורב חסד ובעבור זה אמר המשורר וגדל חסד רוצה‬
‫לומר שחסדיו גדולים‪ .‬והב' הוא אמרו ואמת ר"ל שמלבד‬
‫החסדים שיעשה לטובים ולישרים בלבותם הנה עוד יעשה‬
‫עמו השם חשבון אמתי לתת לו שכר פעולותיו משלם על פי‬
‫המשפט והראוי וכמו שאמר המשורר )תהלים ל"ח כ'( אהבו‬
‫את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ומשלם על יתר עושה גאוה‬
‫חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'‪ .‬רוצה לומר אהבו את‬

‫‪56‬‬
 ‫השם חסידיו לפי שהוא משלם השכר והחסדים כפלי כפלים‬
‫מהראוי‪ .‬וביאר זה עוד באמרו אמונים נוצר ה' שאינו מקפח‬
‫שכר כל בריה ובריה ומלבד זה הוא משלם על יתר שעושה‬
‫חסד יותר ורב מהראוי לו כפי מעשיו ובזה באמת עושה גאוה‬
‫ומעלה רמה ולכן חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' כי יש‬
‫שכר גדול לפעולתם‪ .‬והנביא גם כן על זה הדרך אמר )מיכה‬
‫ז' כ'( תתן אמת ליעקב חסד לאברהם רוצה לומר שיקים מה‬
‫שיעד ליעקב והוא החסד שאמר לעשות לאברהם שמאותו‬
‫חסד יתן האמת והקיום ליעקב ובניו שהוא זרע אברהם‬
‫הנבחר וזה ענין ורב חסד ואמת‪ .‬ולפי שהאדם קצר ימים‬
‫ושבע רוגז ואולי בימיו לא יוכל לאכול כל פרי מעשיו הטובים‬
‫באה מדה אחרת נוצר חסד לאלפים כלומר שישמור הקדוש‬
‫ברוך הוא שכרו לבניו ובני בניו עד אלף דור‪ .‬ובזה הדרך‬
‫עצמו אמר המשורר )תהלים ק"ג ד'( אנוש כחציר ימיו כציץ‬
‫השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו‪.‬‬
‫וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים ר"ל‬
‫אף על פי שאנוש כחציר ימיו עכ"ז לא תחשוב שיאבד שכרו‬
‫בעוה"ז כי הנה עם היות שהוא לא יקבלהו הנה יקבלוהו בניו‬
‫ובני בניו כי חסד ה' הוא שמור מעול' ועד עולם על יראיו‬
‫וצדקתו לבני בנים בהיותם זוכרי בריתו ושומרי מצותיו‬
‫לעשותם והמדה הזאת צריכה מאד בישוב בני אדם כי כמו‬
‫שפעמים יולדו בבני העשירים בנים עשירים כן יולדו שם‬
‫פעמים רבות בנים שפלי יד ובלתי מצליחים בממונם‪ .‬ואם‬
‫לא ירשו ממון אבותיהם ימותו ברעב או יהיו חוזרים על‬
‫הפתחים‪ .‬כן יש ויש מי שאין לו תקומה במעשיהם ויועילו‬
‫להם מעשה אבותיהם ולזה היה הקדוש ברוך הוא כפי‬
‫המדה הזאת שומר קצת חסדי הראשונים לפקדון לבניהם‬
‫אחריהם וכמ"ש )תהלים י"ז( ישבעו בנים והניחו יתרם‬
‫לעולליהם‪ .‬וזו היא המדה שזכר משה לפניו יתברך במעשה‬
‫‪57‬‬
‫העגל בראשונה זכור לאברהם וגומר ואחר זה זכר כאן ית' ג'‬
‫מדות אחרות והם נושא עון ופשע וחטאה ונקה פוקד עון‬
‫אבות על בנים‪ .‬כי אחרי שזכר המדות המתיחסות לצדקם‬
‫הודיעו מדותיו איך ינהיג את האדם בהיותו חוטא‪ .‬והמדות‬
‫האלה באמת כשיעויינו יש בהם מהרחמים כי כמו שאמר‬
‫המשורר כל אורחות ה' חסד ואמת‪ .‬ואמר לה' אלהינו‬
‫הרחמים והסליחות‪ .‬לפי שבכלם יש מהרחמים‪.‬‬

‫הסביר המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫ורב חסד פי' כאשר הוא יתברך משלם הטוב לאדם ומשלם‬
‫ברוב טוב אף כי יש כאן דבר שלא יעשה עמו חסד מ"מ מצד‬
‫רבוי החסד שהוא עם הש"י גובר החסד שהוא אצל הש"י‪,‬‬
‫ומפני זה דרשו רב חסד מטה ידו כלפי חסד כי כאשר הזכיות‬
‫והעונות שוים הש"י מכריע לכף זכות מפני רבוי הטוב‬
‫שנמצא אצלו ית'‪.‬‬

‫כתוב באדרת אליהו‪:‬‬

‫ורב חסד‪ .‬חסד הוא שנותן לאדם יותר מן המגיע לו בשכרו‪.‬‬

‫ורב חסד הוא שנותן לכ"א יותר מצרכיו וכמ"ש על כל מה‬
‫שבראת להחיות כו'‪.‬‬

‫ואמת‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ואמת – לשלם שכר טוב לעושי רצונו‪.‬‬

‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫‪58‬‬
 ‫ואמת‪ .‬מה שאני מבטיח אם עושה טובה לבריות אם לא‬
‫יפשע האדם בעצמו שיחטא ויגרום החטא‪.‬‬

‫כתב הריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ואמת לשלם שכר טוב לעושי רצונו ולאמת דברו לטובה‬

‫שלא יחזור ריקם דיבור טוב שאמ' הקדוש ברוך הוא לישראל‬
‫כמו שמצינו במשה שאמ' לו הקדוש ברוך הוא ואעשך לגוי‬
‫גדול וכתו' ובני רחביה רבו למעלה אבל לרעה אינו כן כמו‬
‫שמצינו בנינוה שאמר הקדוש ברוך הוא עוד ארבעים יום‬
‫ונינוה נהפכת וירא אלהים כי שבו מדרכם הרעה וינחם‪.‬‬

‫באר המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫ואמת פי' אף ע"ג שאינו משלם השכר טוב לצדיקים מיד הוא‬
‫אמת לשלם להם לבסוף‪ ,‬ובזה מדותיו ית' אמת כאשר בסוף‬
‫ישלם להם‪.‬‬

‫כתב באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ואמת‪ .‬לקיים הבטחתו אף אם הוא דבר גדול שאין נותן‬

‫לאדם אחר‪.‬‬

‫נוצר חסד לאלפים‬

‫פרש רש"י‪:‬‬

‫נצר חסד – שהאדם עושה לפניו‪.‬‬

‫לאלפים – לשני אלפים דורות‪.‬‬

‫‪59‬‬
 ‫באר ר"א אבן עזרא )הפירוש הקצר; שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נוצר חסד – ומי שיעשה חסד יצור חסדו ולא ישנה לדורות‬
‫רק לאוהביו‪ ,‬כי כן כתוב‪.‬‬

‫הסביר הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נוצר חסד לאלפים‪ :‬אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבני‬
‫בניו לטוב‪ ,‬אפילו לכמה אלפים‪.‬‬

‫כתב ר' חיים פלטיאל )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬לפי הפשט קשה מהאי קרא להאי קרא‬
‫כדכתיב בואתחנן שומר הברית והחסד לאלף ]וכאן הוא‬
‫אומר[ לאלפים‪ .‬ורשב"ם פי' דלאלפים ובמשנה תורה היינו‬
‫לאלף דור כמו שקרא לדור ]שלישי[ שלשים ולדור ]רביעי[‬
‫רבעים כמו כן קורא לאלף דור אלפים ובמשנה תורה אאריך‬
‫בו יותר‪.‬‬

‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬ובואתחנן כתיב לאלף דור‪ ,‬אמר רבי'‬

‫)שלמה( ]שמואל[ דלאלפים דהכא היינו לאלף כמו שקורין‬
‫לדור שלישי שלישים ורביעי ]רביעים[ כן קורין לאלף אלפים‪.‬‬

‫כתב בהדר זקנים )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבניו‬
‫ולבני בניו לכמה אלפים‪ .‬ולפי הפשט קשה מהאי קרא להאי‬
‫קרא דואתחנן דכתיב שומר הברית והחסד לאלף דור‪.‬‬
‫ואומר רש"י דאלפים דהכא היינו לאלף דור כמו שקורא‬
‫שלישי שלישים ולדור רביעי רבעים כן קורא לדור אלפים‬

‫‪60‬‬
 ‫אלף אלפים‪ .‬ובלאו הכי נמי לפי' רש"י שמפרש לקמן לא‬
‫קשיא מידי‪.‬‬

‫באר המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫נוצר חסד שאף לבניהם לאלפים דור ישלם להם וזהו יותר‬
‫מן הראשון‪ .‬ובגמרא קאמר אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב‬
‫ואמת ומתרץ בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד‪ ,‬פי' בודאי‬
‫רצון הש"י שיהי' נוהג על פי האמת ועל פי הדין ואם אינו יכול‬
‫לעמוד מצד האמת אז הש"י עושה עמו חסד‪ ,‬ובודאי יותר‬
‫טוב אם אפשר שיכול לעמוד מצד האמת‪ ,‬ודברים גדולים‬
‫הם אלו דברים למשכילים‪.‬‬

‫באר באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫נצר חסד לאלפים‪ .‬הוא זכות אבות‪.‬‬

‫נושא עון ופשע וחטאה‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫עון ופשע – עונות אלו הזדונות‪ .‬פשעים אלו המרדים‪ ,‬שאדם‬

‫עושה להכעיס‪.‬‬

‫באר ר"א אבן עזרא )הפירוש הקצר‪ ,‬שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונשיאת העון שישאנו מהחוטא‪ .‬והטעם יסירנו‪ ,‬כי אין העון‬

‫עצם עד שינשא‪ ,‬רק הוא מקרה‪ .‬ועון – כל שנעשה בזדון‪.‬‬
‫ופשע – גדול ממנו כי הוא כיוצא מתחת הרשות‪ .‬וחטאה –‬

‫‪61‬‬
‫שם כלל ורובה שגגה‪ ,‬כמו ולא יחטיא )שופטים כ‪ ,‬טז(‪ .‬ואלה‬
‫המדות כנגד השנים‪.‬‬

‫כתב הבכור שור )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נושא עון‪" :‬נושא" שבדי"ר בלע"ז‪ .‬עון‪ :‬זהו אדם שחוטא על‬
‫ידי יצר הרע שמכריחו לחטא‪ .‬ופשע‪ :‬מרד שמורד להכעיס‪,‬‬
‫כמו "מלך מואב פשע בי"‪ .‬וחטאה‪ :‬שוגג‪ ,‬כמו "נפש כי תחטא‬
‫]בשגגה["‪ .‬כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם מיד‪ ,‬שיפרי"ש‬
‫בלע"ז‪ ,‬אבל איני מנקה אותו לגמרי‪ ,‬אם לא על ידי תשובה‬
‫ומעשים טובים‪ .‬וכן דרשו רבותינו מנקה הוא לשבים‪ ,‬ואינו‬
‫מנקה לשאינם שבים‪ ,‬אלא פוקד עון אבות שאני נושא עון‬
‫הרשעים עד דור רביעי‪ ,‬וכיון שהוחזקו אני מכלה דור הרביעי‬
‫מן העולם‪ ,‬ולא יהיה שום חמישי‪ ,‬ועון אבותיו גרמו לו להיות‬
‫רביעי‪ ,‬והקב"ה פורע עוונותיו ממנו‪ .‬אבל עון אבותיו איני‬
‫פורע ממנו‪ ,‬דכתיב "איש בחטאו יומתו"‪ ,‬וכן פירשתי בוישמע‬
‫יתרו‪ .‬ורבותינו פירשו "נושא עון"‪ ,‬שנושא כף העוונות כדי‬
‫שיכריעו הזכיות‪ .‬ויש לפרש ונקה לא ינקה‪ :‬שלא ינקה ויעביר‬
‫מן העולם את החוטא עד דור רביעי‪ ,‬כמו "ויסרתיך למשפט‬
‫ונקה לא אנקך"‪ ,‬מן העולם‪.‬‬

‫באר החזקוני )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נשא עון ופשע לשון משוא פנים דפורטנ"ט בלע"ז‪ ,‬נושא‬

‫פנים לשבים‪.‬‬

‫הסביר ר' חיים פלטיאל )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נושא עון‪ .‬זה שחוטא ע"י יצר הרע ומכריחו לחטוא‪] .‬ופשע‬
‫מרד שמורד להכעיס כמו מלך מואב פשע בי‪ [.‬וחטאה שוגג‬
‫‪62‬‬
 ‫שנ' וחטא]ה[ בשגגה‪ ,‬כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם‬
‫אבל איני מנקה אותם לגמרי אם לא ע"י תשובה ומעשים‬
‫טובים‪ ,‬הק' מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים אלא‬
‫פוקד עון אבות וגו'‪.‬‬

‫באר ריב"א )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫נושא עון ופשע וחטאה‪ .‬הם ג' מדות עונות אלו הזדונות‬
‫פשעים אלו המרדים כלומ' שאדם עושה להכעיס‪ .‬חטאים‬
‫אלו השגגות כך הוא נדרש במס' יומא פרק אמר להם‬
‫הממונה‪ .‬ולשון נושא נדרש בפ"ק דר"ה לומר כשהקב"ה‬
‫שוקל מעשיו של אדם במאזני' ומכריע כף של זכיות הוא‬
‫מגביה כף של עונות וממילא הזכיות מכריעים‪ .‬ואיכא מאן‬
‫דאמ' התם שהוא כובש כף של עונות ומכריע כף של זכיות‬
‫ודורש כן מדכתוב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ועו' נדרש שם‬
‫לומ' שמעבי' ראשון ראשון כלומ' עון שבראשוני' הבאים‬
‫לתתם בכף מעבירו ושומטו שאם היו מחצה על מחצה כגון‬
‫שחסר אחד יכריעו הזכיות כך פרש"י שם‪ .‬עוד מפרש שם‬
‫שהעון עצמו אינו נמחק כלומ' אלא הוא טמון לצד אחד ואם‬
‫לא יכריעו ויהיו מחצה על מחצה בלא אותו עון זה יהיה‬
‫נמנה ככף מלא עונות להכריעם‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫נושא עון ופשע וחטאה ג' מדות ולבבי לא כן יחשוב כמו‬

‫שזכרתי בשאלות כי מדה אחת היא ועליה אמר נושא ולא‬
‫תתרבה ברבוי העונות ולא תתחלף בהתחלפותם‪ .‬האמנם‬
‫ראה ית' לזכור כאן ג' מיני עונות בלשונות מתחלפים עון‬
‫ופשע וחטאה לאחת משתי סבות‪ .‬הא' לפי שכלל העונות‬

‫‪63‬‬
 ‫יהיו אם במעשה ר"ל בפעולות שיפעל האדם בגופו ואבריו‪.‬‬
‫ואם במחשבתו ואמונותיו שנושאם הוא הנפש‪ .‬ואם בדבורו‬
‫ומאמריו שנושאם הוא הלשון והפה וכמו שאמר אדוננו משה‬
‫בפיך ובלבבך לעשותו וכדי להעיר על שלשת נאמר בזאת‬
‫המדה נושא עון ופשע וחטאה ר"ל שהוא נושא ומכפר כלל‬
‫העבירות בין שיהיו מהמעשיות שנקראות עון‪ .‬או מהאמונות‬
‫והמחשבות הנפשיות הנקראות פשע לכובד הענין‪ .‬ובין שיהיו‬
‫מהלשון שנקראו בשם חטא כמ"ש )ויקרא ה' ד'( ונפש כי‬
‫תחטא לבטא בשפתים הנה מאי זה אופן ומאי זה מין מאלה‬
‫הש"י פעמים מסיר אותם מהאדם בשובו מדרכיו והטיבו‬
‫אותם עד שישאר טהור ונקי מהם כאלו לא נמצאו בו‬
‫מעולם‪ .‬ונושא הוא מלשון אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי‬
‫אדם לא יחשוב ה' לו עון שכללם יחד‪ .‬והסבה השנית היא‬
‫לפי שקבלו חכמינו ז"ל הקדושים ז"ל שממדותיו יתברך אחת‬
‫הוא שמעביר ראשון ראשון וששלשה עונות הראשונים‬
‫שהחוטא עושה אינם נמנים לו כי הוא יתברך מכפר אותם‬
‫ואינו מענישו עליהם וכמ"ש אליהו )איוב ל"ג( הן כל אלה‬
‫יפעל אל פעמים שלש עם גבר‪ .‬וחז"ל סמכו המדה ההיא‬
‫לאמרו )מיכה י'( מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ויש מי‬
‫שסמך אותה אל רב חסד שהוא מטה כלפי חסד‪ .‬ואני אומר‬
‫שבאמת לא נרמזה המדה ההיא אלא כאן באמרו נושא עון‬
‫ופשע וחטאה שהגיד יתברך למשה שאף את החוטא‬
‫כשיחטא אינו מענישו על שלשת העבירות הראשונות אשר‬
‫עשה ולזה זכר שלשת אלה שענינם החמור והיותר חמור‬
‫והיותר קל‪ .‬לפי שהעון לא ימלט שיהיה נעשה בבחירה ורצון‬
‫או מבלתי בחירה ורצון שהוא בשוגג ואם הי' ברצון או יהיה‬
‫לתגבורת התאוה והיצר הגופני או יהי' לרוע הנפש שיודעת‬
‫את רבונה ומכונת למרוד בו‪ .‬והנה מה שעשה ברצון מגבורת‬
‫התאוה הגשמית יקרא עון וכמ"ש עון עקבי יסובני‪ .‬ומה‬
‫‪64‬‬
 ‫שנעשה במרד ורוע הנפש ומיעוט האמונה יקרא פשע כי‬
‫האדם אז פושע למלכו ואלהיו‪ .‬ואמנם מה שעשה בשוגג‬
‫יקרא חטאת‪ .‬וא"כ נזכרו כאן שלשת השמות האלה להיותם‬
‫כוללים כל סוג העונות וסבתם וכאשר תתבונן במה שאח"ל‬
‫)במסכת יומא דף ל"ו( תמצאהו מסכים למה שפרשתי בזה‬
‫כי שם נזכרו בזה דעות‪ .‬מהם אמרו שהכוונה נושא וסובל לא‬
‫העון בלבד כי גם הפשע שהוא המרד ואין צריך לומר החטא‬
‫שהוא השוגג‪ .‬ואמרו שראוי לזכרם כן בוידוי עויתי פשעתי‬
‫חטאתי בזאת הכוונה עצמה‪ .‬ובמדרש אמרו שאם ישראל‬
‫עושין תשובה כל העונות והפשעים נעשה להם כשגגות ולפי‬
‫זה תהיה כוונת הכתוב נושא עון ופשע כחטאה ואמרו שכן‬
‫ראוי שיהיה בזה )הדבר( ]הסדר[ הוידוי ובמאמר המשורר‬
‫)תהלים ק"ו ו'( חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו‪ .‬וזכר‬
‫יתברך שלשת המדות האלה לפי שהיו בישראל שלשתם‬
‫במעשה העגל שמהם היו מורדים גמורים ומהם מזידים‬
‫ומהם שוגגים וכל אחת מהכתות היתה צריכה למדה בפני‬
‫עצמה לשאת עונשה‪ .‬וכלל הענין שהקב"ה מעביר ראשון‬
‫ראשון‪ .‬שלש' מכל אחד מהמינים האלה‪ .‬ועם מה שפרשתי‬
‫בזה תדע סבת החלוף שבא בדברי הנביאים‪ .‬כי הנה‬
‫משרע"ה אמר וסלחת לעוננו ולחטאתינו ונחלתנו לא זכר‬
‫פשע לפי שמפני ענותנותו כל עצמו אמרו לעוננו ולחטאתנו‬
‫ולכך לא זכר הפשע כי לא היה שישראל חלילה וחס יעשה‬
‫פשע במעשה העגל בידיעת רבונם ומכוונים למרות בו אלו‬
‫היו עושים כן לא היו ראוים לכפרה‪ .‬וכ"ש הוא עצמו יוכלל‬
‫בפשע‪ .‬אבל היה מבקש סליחה מהעונות שעשו מתגבורת‬
‫היצר והתאוה ומהחטאות שהם השגגות‪ .‬אמנם הנביא מיכה‬
‫היה משבח את הקדוש ברוך הוא ומדותיו האלהיות בסליחה‬
‫ובכפרה‪ .‬ולכך אמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע‬
‫שהם היותר חמורים שבכל העבירות העון והפשע שאתה‬
‫‪65‬‬
 ‫נושא כי זה הוא תכלית מעלת הכפרה‪ .‬ולא זכר החטאת‬
‫שהיא השגגה לפי שמשורת הדין אין ראוי שיענש האדם על‬
‫השוגג כיון שלא עשהו בדעתו ורצונו‪ .‬אבל דוד הע"ה עם‬
‫היות שאמר חטאת נעורי ופשעי אל תזכור אל תחשוב‬
‫ששכח והשמיט העון כי מיד אמר אחריו למען שמך אדוני‬
‫וסלחת לעוני כי רב הוא‪ .‬הרי שזכר כל שלשת' חטאת וגו'‬
‫ופשע כמו שזכרה משה רבינו‪.‬‬

‫וכך כתב בחידושי אגדות למהר"ל )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫נושא עון ו)עובר על( פשע וחטאה‪ ,‬עון הוא מזיד‪ ,‬ופשע‬
‫]מורדים[‪ ,‬וחטאה שוגג‪ ,‬ודבר הכתוב שלא כסדר מפני‬
‫שהכתוב ר"ל כי חטא עון אין ראוי שישא ויסבול הקדוש ברוך‬
‫הוא והוא יתברך סובל עון שלו‪ ,‬ואצל עון שייך לומר נושא כי‬
‫הש"י סובל עון שלו‪ ,‬ואח"כ אמר שהוא עובר על פשע דהיינו‬
‫שמרד בו יתברך ואין ראוי לעבור והש"י עובר על זה‪ ,‬ודבר‬
‫זה בודאי יעשה‪ ,‬ומ"מ אינו עושה רק שעובר על מה שמרד‬
‫ואין דן אותו כמורד‪ ,‬אבל שיהיה נקי לגמרי זה אינו‪ ,‬אבל‬
‫כאשר אמר וחטאה דהיינו שעובר על השוגג ובודאי דבר זה‬
‫יותר ויותר‪ ,‬כי מה שעובר על מרדו שלא לעשות בו משפט‬
‫גדול‪ ,‬ואח"כ אומר אפילו על חטאה דהיינו שוגג שלא לעשות‬
‫בו דין כלל ג"כ עושה"‪.‬‬

‫כי הפרש יש בין עובר ובין נושא‪ ,‬כי נושא הוא לגמרי‪ ,‬אבל‬
‫עובר רק העברה בעלמא שאינו יורד עמו לעומקא דדינא‬
‫רק עובר לו על פשעיו‪ ,‬ומפני שאינו כל כך הרבה כמו נושא‬
‫קאמר וחטאה דקאמר דהיינו שוגג הוא יותר מנושא‪ ,‬כי‬
‫נושא שאינו משלם לו כמדתו וזה נושא ונכנס עמו לפנים‬
‫משורת הדין‪ ,‬ומכל מקום נקרא איש שחטא והקב"ה נכנס‬

‫‪66‬‬
 ‫לפנים משורת הדין ומנכין לו מזכיותיו אשר עשה‪ ,‬אבל‬
‫וחטאה הוא לגמרי מוחל ואין מנכה לו מזכיותיו‪ ,‬וכל אשר‬
‫נאמר בו נושא‪ ,‬נכנס לפנים משורת הדין יוצא בזה לכל‬
‫הפחות זכיות שלו אבל לא גבי חטאה כן‪ .‬אך לפי אשר‬
‫פרשנו דכל אחד יותר מדת חסד מן הראשון‪ ,‬צריך לומר‬
‫דנושא אינו נושא רק שלא יהיה חוטא חייב כליה‪ ,‬וזה נושא‬
‫שהוא נושא חלקו ומוותר הש"י חלקו‪ ,‬כמו שאמרינן לקמן כי‬
‫נושא עון יאמר הכתוב חלקי מחול לך פייס חבירך ה"נ פי'‬
‫נושא והקב"ה מוותר חלקו‪ ,‬ומכל מקום העון הוא חקוק על‬
‫עצמותו שהוא איש עון וחסר השלימות ובזה הצד נושא עון‬
‫הוא יותר קל מכלם‪ ,‬ועובר על פשע יותר וזה ידוע כי פשע‬
‫הוא המורד‪ ,‬וחטאה יותר גמור לפי שהחטא בשוגג לא עשה‬
‫דבר כלום נגד הש"י שיאמר בזה נושא חטאה רק שגג ושגגה‬
‫זאת צריך יותר כפרה מפני שהיא בנפש האדם‪ .‬וכן ונקה‬
‫הכתוב אחריו הוא נקוי האדם מן החטא עד שלא ימצא בו‬
‫שום כתם חטא והוא יותר מהכל‪.‬‬

‫כלל הדבר כל חטא שהוא יותר קרוב אל נפש האדם‪,‬‬

‫המחילה שהיא הסרה היא יותר רחוקה ממנו והוא ברחמיו‬
‫מסיר‪ ,‬לפיכך המזיד הוא יותר קל לענין זה שהש"י סר ממנו‬
‫דהיינו ענין המזיד כלומר שמה שהוא חטא בכונה וזה לא‬
‫עשה להמריד רק בשביל תאותו‪ ,‬וענין הסרה הזאת היא‬
‫אינה גם כן שלא ימצא רושם החטא בחוטא רק שהוא נושא‬
‫לו חלקו וזה הוא יותר קל שהוא יתברך נושא לו חלקו‪,‬‬
‫אמנם עובר על פשע הוא יותר קשה מפני שהוא היה מתכוין‬
‫להמריד ולהקניט ועבירה זאת דבוקה בו יותר‪ ,‬וכבר אמרנו‬
‫למעלה כי החטאים מחילתם לפי שהוא עשה החטא בכונה‬
‫והפושע המתכוין הוא מכוין להמריד לפיכך יותר רחוק‬
‫למחילה‪ ,‬ואפילו הכי במדת טובו הש"י מוחל לו‪ ,‬אמנם מי‬
‫‪67‬‬
 ‫שהוא שוגג אף על גב דלענין החטא שוגג הוא מחילתו יותר‬
‫רחוק לפי שזאת החטא יותר עצמי הוא לאדם מאשר עשה‬
‫אותו לפי תומו ואם ימחול לו הקדוש ברוך הוא השוגג הרי‬
‫מחל חטא שהיא קלה וקשה אל המחילה‪ ,‬וטעמא שהיא‬
‫קשה אל המחילה‪ ,‬מפני כי המזיד מחילתו שיאמר טעיתי‬
‫חרטתי על המעשה‪ ,‬אבל השוגג הוא קרוב אל האדם‬
‫מאשר לפי תומו עשה ולא על פי המחשבה ואין לתלות‬
‫במחשבה טועה כמו )השוגג( ]המזיד[ ודבר ידוע הוא‬
‫למשכילים‪ .‬אמנם ונקה הוא דבר יותר שהוא מנקה ומטהר‬
‫את החוטא מן החטא‪ ,‬וזה לא נזכר בכל י"ג מדות שהוא‬
‫מנקה ומטהר את האדם‪ ,‬אבל לבלתי טובים לא ינקה ודבר‬
‫ידוע הוא פי' זה כי ונקה הוא יותר מכל שהוא נקוי לגמרי‪.‬‬
‫והנה אלו שזוכר נושא עון ופשע ונקה הם ד' מדות‪ ,‬שכל‬
‫אחת ואחת היא יותר מחילה בה מן הראשונים ביותר מחילה‬
‫יש בין ועובר על פשע מאשר יש מחילה בראשון והוא נושא‬
‫עון‪ ,‬כי כל אחת החטא יותר מתיחס לו ומפני זה המחילה‬
‫היא יותר קשה מן אותה שאחריה‪.‬‬

‫באר בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫נושא עון ופשע וחטאה‪ ,‬עון הוא מזיד ופשע מרדים וחטאה‬
‫שוגג‪ ,‬וזכר הכתוב שלא כסדר כי מה שעובר על פשע שאם‬
‫ידין אותו על פשע לגודל הפשע לא יוכל להתקיים ולכך‬
‫עובר על פשע‪ ,‬אבל עונש השוגג אינו כל כך שתאמר שאם‬
‫היה דן אותו על השוגג לא היה לו קיום‪ ,‬ולפיכך מה שעובר‬
‫על חטא שהוא שוגג הוא יותר חסד מכל‪.‬‬

‫רמז באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫‪68‬‬
 ‫נושא עון ופשע וחטאה‪ .‬הוא כסדר תתן אמת כו'‪.‬‬

‫ונקה לא ינקה‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה – לפי פשוטו משמע‪ ,‬שאינו מוותר על העון‬

‫לגמרי‪ ,‬אלא נפרע ממנו מעט מעט‪ .‬ורבותינו דרשו מנקה‬
‫הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים"‪.‬‬

‫באר ר"א אבן עזרא )הפירוש הקצר‪ ,‬שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה – לאשר אינם שבים‪ .‬על כן פסקו הקדמונים‬

‫)יומא פו‪ ,‬א( במלת ונקה‪ ,‬כי מזה למדו שמנקה לשבים‪ .‬ולפי‬
‫דעתי שהוא דבק‪ .‬והטעם‪ ,‬אף על פי שישא העון לא ינקה‬
‫בסוף‪ .‬ואם מת החוטא ולא הענישו לשלם גמולו בראשו‪,‬‬
‫והיה בנו כמוהו‪ ,‬יפקד עון האב על הבן‪ .‬וכבר פירשתיו‬
‫בפרשת וישמע )שמות כ‪ ,‬ה(‪ ,‬גם זאת מדת רחמים‪ ,‬שיאריך‬
‫לאב עד בוא הבן‪ .‬ואם הבן טוב לא יפקד עון האב עליו‪ .‬אם‬
‫כן מה טעם ונקה לא ינקה? יש להשיב‪ ,‬כי על הרוב דבר‬
‫הכתוב‪ ,‬כמו‪ :‬יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה‬
‫)משלי י‪ ,‬כז(‪ ,‬והפך הדבר‪ ,‬יש צדיק אבד בצדקו‪ ,‬על כן כתוב‬
‫מלת יש‪ ,‬כי הוא המעט‪ .‬וכן יש מפזר ונוסף עוד )שם יא‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫ויש אשר יהיה הענן )במדבר ט‪ ,‬כ(‪ ,‬כי המנהג שיעמד שנים‪.‬‬

‫כתב החזקוני )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה לגמרי‪ ,‬אם לא ייטיבו מעלליהם‪ .‬פקד עון‬

‫אבות שהרי משאו הכבד לאחד נוח לשנים והכבד לשנים נוח‬
‫לג' שאם ילקה אדם על עונו אין העולם מתקיים‪ ,‬אלא הוא‬
‫‪69‬‬
 ‫לוקה במקצת וזרעו לוקה במקצת והוא מדת שלש עשרה‬
‫שגם היא לטובה‪ .‬והא דכתיב לא יומתו אבות על בנים התם‬
‫בב"ד של מטה והכא בב"ד של מעלה‪] .‬על שלשים ועל‬
‫רבעים כך דרכו של הקדוש ברוך הוא ליפרע מן האדם בדור‬
‫רביעי לו‪ ,‬כדכתיב על שלשים ועל רבעים כלומר על‬
‫השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם[‪.‬‬

‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה‪ .‬שאינו מנקה אותם לגמרי אם לא על ידי‬

‫תשובה ומעשים טובים וכן אחז"ל ונקה לשבים ואינו מנקה‬
‫לשאינן שבים אלא פוקד עון אבות על בנים וגו'‪.‬‬

‫הסביר ריב"א )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה מדה אחת היא ורש"י פי' כאן וז"ל לפי פשוטו‬
‫משמע שאינו מותר על עון לגמרי אלא נפרע מעט מעט‬
‫ורבותי' דרשו ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים עכ"ל‬
‫ורבינו ניסים פי' שה' קמא אינו מן המנין של י"ג מדות שכך‬
‫פתרון המקרא ויקרא ה' את הי"ג מדות‪ .‬וראיה לדבר שיש‬
‫נגינת פסק בין ה' קמא לבתרא‪ .‬אבל הוא נוצר חסד‬
‫לאלפים לב' מדות לפי שנוצר לבד היינו לאלף דור ומוסב‬
‫על עושה מיראה ולאלפים על עושה מאהבה כמו שפרש"י‬
‫לעיל ומונה ארך אפים למדה אחת‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה פירשו המפרשים שענין המדה הזאת הוא‬

‫שה' יתברך נושא עון ופשע וחטאה אבל אינו סולח אותם‬
‫לגמרי אלא נושא שישא את החטא מזמן לזמן כמו שאמר‬
‫‪70‬‬
 ‫וביום פקדי ופקדתי ושזה ענין ונקה לא ינקה שלא ינקה‬
‫ויסלח לחוטא בהחלט כי היושר והסליחה מבלי תשובה‬
‫סותרים זה לזה וכן אחז"ל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן‬
‫יתותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה‪ .‬אבל הם ז"ל‬
‫הבדילו המדה הזאת ואמרו ונקה לשבים לא ינקה לשאינם‬
‫שבים והרב המורה פירש המדה הזאת כלה מהרחמים‬
‫ושהיא מלשון ונקתה לארץ תשב ונקה לא אנקך רוצה לומר‬
‫שלא יכרית החוטא על חטאו‪ .‬אבל ייסרהו כאשר ייסר איש‬
‫את בנו ולי נראה שהם על כל פנים שתי מדות ושיש בהם‬
‫מהרחמים וביאור זה הוא באחד משני פנים‪ .‬הא' שיהיה‬
‫ונקה מדה אחת‪ .‬וענינה שהודיע יתברך שמלבד שלא יענש‬
‫החוטא על שלשת העונות בהיותו מעביר ראשון ראשון‪ .‬הנה‬
‫עוד ירחם עליו שאע"פ שיחטא עונות הרבה אם יעשה זכיות‬
‫מרובים מהם ינקה אותו וישאר נקי וצדיק מכל חטא לפי‬
‫שהוא יתברך מטה כלפי חסד ועמו הסליחה כאשר יהיו רובם‬
‫זכיות‪ .‬והמדה השנית היא לא ינקה רוצה לומר שאע"פ‬
‫שיהיה לחוטא רובו עונות ומעוטו זכיות הנה לא יכריתהו‬
‫השם יתברך ולא יעשה בו כליה‪ .‬אך ייסרהו במשפט ולא‬
‫ינקה ולא יכרית אותו לגמרי‪ .‬ויהיה לפי זה ונקה מלשון נקי‬
‫ולא ינקה מלשון כריתה‪ .‬והם שתי מדות טובות ומתחלפות‪.‬‬
‫וכבר ביאר הנביא המדה הזאת באמרו )ירמיה ל'( ואתה אל‬
‫תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני כי אעשה כלה בכל‬
‫הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך‬
‫למשפט ונקה לא אנקך‪ .‬והאופן השני מהפירוש בזה‬
‫המאמר הוא שהודיע הקדוש ברוך הוא בזה שתי הודעות‬
‫עצומות האחת שישראל עם היותם רעים וחטאים לה' מאד‬
‫ועם כל אורך גלותם‪ .‬הנה הוא ינקה ויציל אותם מצרותיהם‬
‫ויוציאם מגלותם באחרית הזעם‪ .‬והבבליים שהעבידום והרעו‬
‫להם ידין ה' עמו וינקום נקמתו מהם‪ .‬ועל זה אמר כאן ונקה‬
‫‪71‬‬
 ‫לא ינקה ר"ל אנקה אותך מצרות הגלות ולא אנקה את‬
‫אויביך ומסכים לזה אמר יואל הנביא מצרים לשממה תהיה‬
‫וגומר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ויהודה‬
‫לעולם תשב וירושלם לדור ודור ונקתי דמם לא נקתי וה'‬
‫שוכן בציון רוצה לומר שהאומות שהגלו את ישראל יהיו‬
‫לשממה מפני החמס שעשו לבני יהודה בארצם‪ .‬אבל יהודה‬
‫וירושלי' ישבו לעולם ונתקיים המדה שנאמרה למשה שינקה‬
‫ליהודה מגלותו וצרתו‪ .‬אבל דמו לא ינקה מהאומות אשר‬
‫שפכו אותו לפי שה' שוכן בציון וראוי שישגיח על עמו‪.‬‬

‫הוסיף המהר"ל בחידושי אגדות )ראש השנה יז ע"ב(‪:‬‬

‫ואח"כ אמר ונקה דהיינו שמנקה לשבים שהוא מנקה לגמרי‬

‫לטהר אותם לגמרי מן החטא ולזכותן וזה נקרא ונקה‪ ,‬כי‬
‫צריך לכל חטא לנקות אותו בתשובה‪ .‬וקשה הרי כבר מנה‬
‫במדות שם הויה לאחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬ויש לתרץ‬
‫דתשובה דלעיל תשובה לגמרי וכאן איירי שעשה תשובה‬
‫אבל לא עשה תשובה לגמרי‪ ,‬ומפני מדת טובו הקדוש ברוך‬
‫הוא מוחל וסולח אליו ומנקה לו‪ ,‬וכן אמרו בפרק שבועת‬
‫הדיינין )שבועות ל"ט א'( ונקה לא ינקה אמר ר"א אי אפשר‬
‫לומר ונקה שכבר כתוב לא ינקה ואי אפשר לומר שלא ינקה‬
‫שכבר כתוב ונקה הא כיצד מנקה לשבים ואינו מנקה‬
‫לשאינם שבים ע"כ וכך פירוש י"ג מדות‪.‬‬

‫כתב המהר"ל בנתיבות עולם )נתיב התשובה פרק ו(‪:‬‬

‫ואח"כ אמר ונקה דהיינו שמנקה לשבים לגמרי מן החטא‬

‫וזה נקרא ונקה‪ ,‬וקשה הרי כבר מנה במדות אני ה' קודם‬
‫שיחטא אני ה' לאחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬ויש לתרץ דמה‬

‫‪72‬‬
‫שכתוב אחר שיחטא ויעשה תשובה דהיינו שעשה תשובה על‬
‫כל חטאיו עד שהוא כמו צדיק גמור ועם זה הש"י נוהג במדת‬
‫הרחמים לגמרי‪ ,‬ולכך אמר אני הוא אחר שיחטא ויעשה‬
‫תשובה‪ ,‬אבל כאן מדבר שעשה תשובה על קצת עבירות‬
‫ואותם מנקה ועל קצת לא עשה תשובה ואותם אינו מנקה‪.‬‬
‫ובפרק שבועת הדיינין )שבועות ל"ט‪ ,‬א'( ונקה לא ינקה אמר‬
‫ר' אלעזר א"א לומר ונקה שכבר כתיב לא ינקה ואי אפשר‬
‫לומר לא ינקה שכבר כתיב ונקה הא כיצד מנקה לשבים‬
‫ואינו מנקה לשאינם שבים ע"כ‪ .‬וזה גם כן ממדת טובו שאם‬
‫עשה תשובה על מקצת חטאיו אף שלא עשה תשובה על כל‬
‫חטאיו וזהו ונקה לא ינקה ופרשו ז"ל מנקה לשבים ואינו‬
‫מנקה לאינן שבים‪ ,‬וקשה פשיטא כי למה ינקה לאינם שבים‪,‬‬
‫אבל מדבר הכתוב בחוטא ששב על מקצת חטאיו ועל‬
‫מקצת חטאיו לא שב והיה ראוי כי מאחר שלא שב על הכל‬
‫לא ינקה לו לכך אמר ונקה‪ ,‬ושלא תאמר ששב על מקצת‬
‫מנקה לו אף אותם שלא שב ולכך אמר לא ינקה‪:‬‬

‫כתב באדרת אליהו )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה‪ .‬כפשטי' הוא הכל אחד וכדרך שם הפועל עם‬

‫הפעלים וכמ"ש בפ"ה דב"ק כל האומר וכו'‪ .‬אבל בעלי‬
‫קבלה וזהר והעולם נקטו את התרגום ומכילתא מנקה הוא‬
‫כו' הוא מדה אחת‪ .‬רחמים גדולים שמנקה אותו כאלו לא‬
‫חטא מעולם והוא יותר על הכל‪) .‬ע"כ([‪.‬‬

‫פרש בהעמק דבר )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫ונקה לא ינקה‪ .‬אפילו למי שאינו מנקה להעניש כפי הדין‬

‫מחמת איזה זכות שיש לו‪ ,‬מכ"מ מנקה אותו מעט מעט כאב‬

‫‪73‬‬
 ‫המייסר את בנו שמעניש מעט מעט כדאי' במס' ע"ז ד"ד א'‪,‬‬
‫וכן הוא המדה בסוטה ששתתה ויש לה זכות שלא יגיע לה‬
‫העונש המבואר במקומו‪ ,‬ומכ"מ היא מתנוונה והולכת כדאי'‬
‫בסוטה פ"א ]דף ו'[‪ ,‬ומזה למדנו בכל הענינים‪ ,‬וזה מיקרי‬
‫שהוא מנקה ולא ינקה‪ ,‬והיינו שמוסיף ע"ז המדה‪ ,‬פוקד וגו'‪.‬‬
‫מלבד שמעניש אותו מעט מעט‪ ,‬עוד הוא פוקד עון אבות על‬
‫בנים‪ ,‬זהו פשטו של מדה זו‪ ,‬והדרש ג"כ אמת וברור‪.‬‬

‫פוקד עון אבות‬

‫נאמר במדרש אגדה )בובר‪ ,‬שמות לד סימן ז(‪:‬‬

‫פוקד עון אבות על בנים‪ .‬כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם‪.‬‬

‫פרש רש"י )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫פקד עון אבות על בנים – כשאוחזים מעשה אבותיהם‬

‫בידיהם‪ ,‬שכבר פירש במקרא אחר )שמות כ ה( לשונאי‪.‬‬

‫ועל רבעים – דור רביעי‪ ,‬נמצאת מדה טובה מרובה על מדת‬

‫פורענות אחת לחמש מאות‪ ,‬שבמדה טובה הוא אומר נוצר‬
‫חסד לאלפים‪.‬‬

‫באר דעת זקנים מבעלי התוספות )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫פוקד‪ .‬גם זו ממדת רחמיו של הקדוש ברוך הוא שאינו ממהר‬

‫ליפרע אלא ממתין עד יום פקודה דכתיב וביום פקדי אכן‬
‫אינו מן מנין י"ג מדות וזה קשה לדברי האומר כי וימהר משה‬
‫לפי שהיה ירא פן יוסיף על דור חמישי ואדרבה לפי מה שפי'‬
‫זו היא מדת רחמים שאינו משלם לאיש כפעלו‪.‬‬

‫‪74‬‬
 ‫כתב ריב"א )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים‪ .‬פירש"י כשהם אוחזים‬
‫מעשה אבותיהם שכבר פירשו במקום אחר לשונאי עכ"ל‪.‬‬
‫ומה שנא' בפ' תצא לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו‬
‫על אבות איש בחטאו יומתו‪ .‬סוף המקרא כשאין אוחזים‬
‫מעשה אבותיהם בידיהם‪ .‬וראש המקרא בא ללמד שקרובים‬
‫פסולין לעדות וכה פתרונו לא יומתו אבות בעדות בנים כך‬
‫הוא נדרש בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות‪ .‬ומדה זו פוקד‬
‫אינה מי"ג מדות אלא הוא בכלל ארך אפים שפי' הקדוש‬
‫ברוך הוא מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע עד יום פקודה‬
‫שנא' והיה ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ובתוך כך‬
‫חוזרין בתשובה‪ .‬הנה נשלם פי' של י"ג מדות‪.‬‬

‫הסביר רבינו בחיי )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלישים ועל‬

‫רבעים‪ .‬הכתוב הזה מצאנוהו בתורה בארבעה מקומות‪:‬‬
‫שתים בעשרת הדברות ראשונות ואחרונות‪ ,‬ושתים במדותיו‬
‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬האחד ב"כי תשא"‪ ,‬והשני בסדר "שלח‬
‫לך" בענין מרגלים‪ ,‬אותם שבעשרת הדברות הם פקודת‬
‫נקמה להכריתם ולמחות שמם מן העולם‪ ,‬שכן כתוב בו‬
‫)לעיל כ‪ ,‬ה( "לשונאי"‪ ,‬אבל השתים שבמדותיו של הקדוש‬
‫ברוך הוא הם פקודת עונש להוסיף ולהרבות להם יסורים‬
‫שיהיו כפרת עונותם וכדי להיטיבם באחריתם‪.‬‬

‫ואמנם מה שהקב"ה פוקד עון האב על הבנים‪ ,‬יש לתמוה‪,‬‬

‫כי נראה כי אין זה משפט צדק והלא הקדוש ברוך הוא צוה‬

‫‪75‬‬
 ‫בתורה‪) :‬דברים כד‪ ,‬טז( "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא‬
‫יומתו על אבות איש בחטאו יומתו"‪.‬‬

‫אבל הענין הזה כבר בארוהו לנו רז"ל )ברכות ז א( שהכתוב‬

‫הזה של "פוקד עון אבות" מדבר כשאוחזין מעשה אבותיהם‬
‫בידיהם‪ ,‬ויזכיר הכתוב שהפקידה הזאת נמשך ארבעה‬
‫דורות‪ ,‬והטעם לפי שאפשר שיאריכו ימיו של אדם ויראה‬
‫ארבעה דורות‪ ,‬כענין שכתוב באיוב‪) :‬איוב מב‪ ,‬יז( "ויראה את‬
‫בניו ואת בני בניו ארבעה דורות"‪ ,‬וכן כתוב ביוסף‪) :‬בראשית‬
‫נ‪ ,‬כג( "וירא יוסף לאפרים בני שלשים"‪ ,‬מלת "בני" סמוכה‬
‫והם רבעים‪ ,‬והודיענו הכתוב עד היכן גבול הקורבה‪ ,‬כי‬
‫חמלת האבות עד פה תבא ולא תוסיף‪ .‬ועל כן הרשע אשר‬
‫ראה אביו ואבי אביו וזקנו שהיו עושי רשעה‪ ,‬והנה גם הוא‬
‫אחריהם אוחז הדרך ההוא ומתחזק ברשע כמותם‪ ,‬ראוי‬
‫להביא עליו יסורין ולפקוד עליו עון כלם‪ .‬וכאן הבן שואל‪ ,‬כיון‬
‫שהמדה כך היא שהפקידה הזאת עד ארבעה דורות ולא‬
‫יותר‪ ,‬אם כן מדוע אמר הכתוב‪) :‬לעיל לב‪ ,‬לד( "וביום פקדי‬
‫ופקדתי עליהם"‪ ,‬ודרשו רז"ל‪) :‬ירושלמי תענית ד‪ ,‬ה( אין לך‬
‫דור ודור שלא יהא בו אונקיא מעון העגל‪ ,‬ובלשון אחר‬
‫הזכירו במקום אחר‪ :‬אין לך פורענות שבאה על ישראל שאין‬
‫בה קצת מפורענות של עגל‪ .‬וא"כ איך יפקוד הקדוש ברוך‬
‫הוא בכל דור ודור קצת מאותו עון‪ ,‬ומדת הפקידה ואף‬
‫כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אינה מתפשטת אלא עד‬
‫ד' דורות‪ ,‬והתשובה בזה כי מה שאמור "פקדי ופקדתי" אין‬
‫זה לשון פקידה בכאן אלא לשון זכירה שהקב"ה זוכר עון‬
‫העגל כשהדור חוטא‪ ,‬אבל אינו פוקדו‪ ,‬כי בחרבן בית‬
‫המקדש נפקד הכל ונמחה העון לגמרי‪ ,‬כי בודאי היה החרבן‬
‫ההוא והאבדה ההיא העצומה שאבדו ישראל שיתמרקו בה‬
‫עונותיהם ולא ישאר להם מעון העגל כלום‪ .‬והנה מצינו‬
‫‪76‬‬
‫בחרבן בהמ"ק שכתוב‪) :‬יחזקאל ט‪ ,‬א( "קרבו פקודות העיר‬
‫ואיש כלי משחתו בידו"‪ ,‬ובמלת "פקודות" רמז מקרא זה‪:‬‬
‫"וביום פקדי ופקדתי"‪.‬‬

‫וכן מצאתי במדרש איכה‪) :‬מדרש איכה רבה ב‪ ,‬ג( עד היכן‬

‫חטאו של עגל קיים‪ ,‬ר' ברכיה אומר עד עגלי ירבעם‪,‬‬
‫שנאמר‪) :‬הושע ז‪ ,‬א( "כרפאי לישראל ונגלה" וגו'‪ ,‬ר' שמואל‬
‫בר נחמני אומר עד חרבן בהמ"ק‪ ,‬שנאמר‪) :‬יחזקאל ט‪ ,‬א(‬
‫"קרבו פקודות העיר" הזאת‪ .‬הא למדת שאין עון העגל‬
‫נפקד כלל מחרבן הבית ואילך‪ ,‬ואף על פי שאינו נפקד נזכר‬
‫הוא שהקב"ה זוכרו‪ ,‬וזהו שדרשו רז"ל בפ' אין דורשין‪) :‬חגיגה‬
‫יג ב( כשחרב בהמ"ק נתמעטו כנפי החיות‪ ,‬אותן שמכסות‬
‫בהן רגליהם‪ ,‬שנאמר‪) :‬יחזקאל א‪ ,‬ז( "וכף רגליהם ככף רגל‬
‫עגל"‪ ,‬אי לא אתמעיט מנא ידע ליה‪ ,‬דילמא דגלאי ואחוי ליה‪,‬‬
‫דאי לא תימא הכי‪) ,‬שם‪ ,‬י( "ודמות פניהם פני אדם"‪ ,‬הכי נמי‬
‫דאימעוט‪ ,‬אלא דגלאי וכו'‪ ,‬הכי השתא‪ ,‬בשלמא אפיה אורח‬
‫ארעא לגלויי קמי רביה‪ ,‬אלא כרעי לאו אורח ארעא לגלויי‬
‫קמי רביה‪ .‬ולכך נתמעטו כנפי הרגלים‪ .‬והטעם כדי להזכיר‬
‫עון העגל‪ ,‬ועוד אזכיר במצות ציצית מספר הכנפים‬
‫שנתמעטו‪ ,‬וא"כ הרי העון נזכר שאם לא היה זוכר היה‬
‫מתנהג עמהם במדת רחמים‪ ,‬והזכירה ההיא מונעת‬
‫הרחמים‪ ,‬אבל לעתיד לבא ישכחנו לגמרי‪ ,‬שכן הבטיחנו ע"י‬
‫נביאו‪) :‬ישעיה מט‪ ,‬טו( "גם אלה תשכחנה ואנכי לא‬
‫אשכחך"‪.‬‬

‫וע"ד הקבלה‪" :‬פוקד עון אבות על בנים" זהו סוד העבור‪ ,‬כי‬
‫יפקוד על הרשע פעמים שלש עם גבר ועמו הן רבעים‪ ,‬והדין‬
‫הזה הוא ענין המחשבות שאמרה התקועית לדוד שהקב"ה‬
‫מחשב‪) :‬שמואל – ב‪ ,‬יד‪ ,‬יד( "לבלתי ידח ממנו נדח"‪.‬‬

‫‪77‬‬
 ‫ויש לך לקנות לב ולהבין המאמר הנמרץ שבספר הבהיר‪:‬‬
‫)אות טז( א"ר רחומאי האור קודם לבריאת העולם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫)בראשית א‪ ,‬ג( "יהי אור ויהי אור"‪ ,‬אמרו לו קודם יצירת בנך‬
‫תעשה לו עטרה‪ ,‬אמר להם‪ ,‬משל למה הדבר דומה למלך‬
‫שהתאוה לבן ומצא עטרה נאה ומקלסה‪ ,‬אמר‪ :‬זה לבני‬
‫לראשו‪ .‬אמרו לו‪ :‬ויודע הוא שבנו ראוי‪ ,‬אמר להם‪ :‬שתקו‪ ,‬כך‬
‫עלה במחשבה עלה ונודע‪ ,‬שנאמר‪) :‬שמואל – ב יד‪ ,‬יד(‬
‫"וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא חסד‬
‫הש"י לישראל שלא יהיו אובדין מן העולם הבא אלא שיזכו‬
‫הכל לפניו‪ ,‬ומפורש אמרו‪) :‬סנהדרין צ א( כל ישראל יש להם‬
‫חלק לעוה"ב‪ ,‬שנאמר‪) :‬ישעיה ס‪ ,‬כא( "ועמך כלם צדיקים‬
‫לעולם יירשו ארץ"‪ .‬ואל הסוד הזה רמז שלמה המלך ע"ה‬
‫באמרו‪) :‬קהלת א‪ ,‬ט( "מה שהיה הוא שיהיה" וגו' ואמר‪:‬‬
‫)שם‪ ,‬ד( "דור הולך ודור בא" וגו'‪ ,‬כי ע"ד הפשט היה ראוי‬
‫שיאמר "דור בא ודור הולך" לפי שהנולדים הם באים‬
‫והמתים הם הולכים‪ ,‬אבל אמר‪" :‬דור הולך ודור בא"‪ ,‬כי‬
‫ההולך הוא בא‪ ,‬וזהו לשון "דור" שהוא מלשון‪) :‬ישעיה כב‪,‬‬
‫יח( "כדור אל ארץ רחבת ידים"‪ ,‬וזה מבואר‪.‬‬

‫באר במשיבת נפש )שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫פקד עון אבות על בנים כו'‪ .‬פירש"י שמידה טובה יתירה על‬
‫מידות הפורענות כו'‪ ,‬וכן איתא בכמה דוכתין והבאתי בפ'‬
‫ויקרא‪ .‬ותימא בעיני שהרי בפ' בחוקותי איתא ורדפו מכם‬
‫חמשה מאה כו'‪ ,‬ובפורענות נאמר ונסתם ואין רודף‪ ,‬א"כ‬
‫מידות פורענות יתירה שינוסו בלי רודפים‪ .‬אמנם יש בכאן‬
‫לתרץ שהאמת ינוסו בלי רודף‪ ,‬אכן אין כתוב שיפלו בחרב‬
‫בניסה זו‪ ,‬ואח"כ בסרחון רביעי‪ ,‬ואם בזאת לת"ל‪ ,‬נאמר‬
‫ורדף אותם קול עלה נדף‪ ,‬ונאמר ונפלו ואין רודף‪ ,‬אינו‬

‫‪78‬‬
 ‫סותר דברי רש"י‪ ,‬כי העונש מרובה מחמת כפילות העבירה‬
‫וביסורים הראשונים לא נכנעו ראוי להוסיף עליהם עונש‬
‫יותר להכניע לבם הערל‪ ,‬כמו שנוהג הרב עם תלמידו והאב‬
‫עם בנו מייסרו בשבט קטן ואם לא יפנה לזה מייסרו בשוטים‪,‬‬
‫וכן פרעה הוסיפו לו מכה על מכה עד שנכנע וד"ל‪ .‬אכן‬
‫תימא לי ממה שנאמר בישעי' ספר משא בהמות נגב אלף‬
‫אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה‪ .‬ופירש"י אלף ינוסו‬
‫מפני אחד וכל ישראל מפני חמשה‪ ,‬א"כ מדות פורענות‬
‫יתירה ממידה טובה ולכל הצדדין סותר התוכחות שבפ'‬
‫בחוקותי וצ"ע‪ .‬שאל אביך ויגדך‪ .‬ואחרי כתבי ניחמתי כי בפ'‬
‫האזינו אמר איכה ירדוף אחד אלף ושנים ינוסו רבבה‪ ,‬והוי‬
‫פורענות יתירה‪ .‬אמנם צריכין אנחנו לומר שבהאזינו‬
‫ובישעיה לא הזכיר נפילה רק ינוסו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫פוקד עון אבות וגומר זו היא המדה האחרונה מהמדות‬

‫האלה כי הנה אחרי שאמר ולמד למשה הנהגתו לחוטא‬
‫שנושא לו עון ופשע וחטאה בהעבירו ראשון ראשון‪ .‬ושעל‬
‫שאר העונות נקה לא ינקה ולא יכרית את החוטא לגמרי‬
‫אבל ייסרהו ביסורים‪ .‬הודיעו עוד שגם באותם היסורים‬
‫שיעניש בהם את החוטא לא יענישהו בבת אחת כי אולי לא‬
‫יוכל לסובלן או ישחת השורש ויכלהו ולא יהיה לו עוד שום‬
‫ענף ולכך יטה אליו רחמים שיענישהו בקצת העונש ולבניו‬
‫בקצתו ולבני בניו בקצתו וכן על הדור הרביעי מזרעו כדי‬
‫שכל אחד מהדורות יקבל קצת מהעונש ולא יקבל כלו אחד‬
‫מהם‪ .‬ובזה יהיה נקל לסבול העונש ההו'‪ .‬ומזה הצד יהיה זה‬
‫מדת רחמים‪ .‬אך חז"ל קראוה מדה של פורענות לפי‬
‫שענינה חלוק העונש ואין המדה כולה שכר כמו ועושה חסד‬

‫‪79‬‬
 ‫לאלפים‪ .‬והרלב"ג כתב שענין פוקד עון אבות על בנים הוא‬
‫שיענשו הבנים בעונש אביהם‪ .‬אבל שזה הוא במקרה כי‬
‫כשיעבור טוב מה מהאבות יקרה לבניהם אחריהם שלא‬
‫יהיה בידם הטוב ההו' במקרה מפני שהופקד מן האבות כי‬
‫לולי הופקד מהם היו בניהם מחזיקין בו ונסתייע בזה ממ"ש‬
‫)איכה ה"ה( אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו‬
‫שפי' עונותיהם עונשיהם‪ .‬ודעתו זה לא ייטב בעיני ה' ואין‬
‫ראוי לקבלו כל איש אשר בשם ישראל יכנה‪ .‬לפי שאין המדה‬
‫האלהית נקראת מקרה אלא עונש נמשך בעצם ואמת לא‬
‫לבד לאבות אלא גם לבנים שיקומו אחריהם ומ"ש הנביא‬
‫אבותינו חטאו וגומר לא כיון למה שפירש בו החכם‪ .‬אך‬
‫פירושו הוא אבותינו חטאו ואינם שמתו בעונם ועכ"ז לא‬
‫לקחנו מוסר‪ .‬אבל עונותיהם סבלנו ר"ל לקחנו אותם על‬
‫עצמנו והחזקנו בהם לעשות' והוא מלשון עון וחטא‪ .‬ואינו‬
‫מלשון עונש‪ .‬ואמנם המתרגם ושאר המפרשים כלם פירשו‬
‫פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבות בידיהם‪.‬‬
‫והודיע הכתוב הזה שהפקידה הזאת נמשכת על ד' דורות‪.‬‬
‫והטעם בזה הוא שאפילו שיאריכו ימיו של האדם החוטא‬
‫ויראה ד' דורות כענין שכתוב )באיוב מ"ב( וירא את בניו ואת‬
‫בני בניו ד' דורות וכ"כ ביוסף וירא יוסף לאפרים בני שלשים‬
‫ומלת בני סמוכה והם רבעים יראה ענשם תמיד והודיענו‬
‫הכתוב הזה עד היכן מגיע גבול הקורבה כי חמלת האבות‬
‫עד פה תבוא ולא תוסיף וע"כ הרשע שראה אביו ואבי אביו‬
‫וזקנו שהיו עושי רשעה והנה גם הוא אחריהם ראוי להביא‬
‫עליו יסורין ולפקוד עליו עון כלם‪ .‬מפני שהבנים כשאוחזים‬
‫עון אבותיהם בידיהם לעשותם ראוי שיענשו שבע על‬
‫חטאתיהם מפני הסתבכותם באותם העונות שלכך יצטרכו‬
‫מוסר יותר חזק‪ .‬אבל עכ"פ יקשה איך יהיה משורת הדין‬
‫שיעשה הבן החוטא כדי רשעתו וגם כדי רשעת אביו‪ .‬כי הנה‬
‫‪80‬‬
 ‫חוזק ההסתבכות יחויב שיענש הרבה החוטא‪ .‬אבל לא‬
‫בבחינת אביו ואבי אביו כי אם בבחינת עצמו‪ .‬ובעבור זה‬
‫הדרך היותר ישר בעיני בזה הוא מה שכבר כתבתי בפי'‬
‫עשרת הדברות בפרשת יתרו‪ .‬שהבנים הקטנים כמו שלא‬
‫יחשב להם עון להענישם עליו כן לא יחשבו להם זכיות‪ .‬אבל‬
‫הם כאברי האב וחלקיו‪ .‬ובהיותם קטנים יענשו בעבור זה‬
‫בעון אבותיהם ואבות אבותיהם‪ .‬לפי שזה העונש ייוחס לאבו'‬
‫ולא לילדי' ומפני זה הגביל לזה ד' דורות כי תכלית מה‬
‫שאפשר לאד' שיראה מזרעו מימיו הוא עד הדור הד' וכמ"ש‬
‫הרב המורה וכאשר ימותו הבנים והבני בנים גם שלשים גם‬
‫רבעים החי יתן אל לבו וגם הזקן יאמר בשלי הרעה הזאת‬
‫לנו וישוב אל ה' וירחמהו וכבר ביאר זה הנביא הושע באמרו‬
‫אפרי' כעוף יעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון כי אם יגדלו‬
‫את בניהם ושכלתי' מאדם ר"ל שאפרים בעבור עונותיו כעוף‬
‫נתעופף כבודם שהם הבני'‪ .‬וזה בהיותם קטנים מלדה ר"ל‬
‫שימותו בזמן הלדה או מבטן שיפילם המלאה או מהריון‬
‫שיושחתו בבטן‪ .‬ואם יגדלו את בניהם הנה לא יגיעו אל גבול‬
‫אנשים כי אני אשכלם מאדם‪.‬‬

‫עוד כתב הר"י אברבנאל )שמות לד(‪:‬‬

‫ואתה תמצא הפסוק הזה פוקד עון אבות וגומר בתורה בד'‬
‫מקומות‪ .‬ב' מהם בי' הדברות הראשונות והאחרונו' וא'‬
‫בפרשת המרגלים‪ .‬ואחד כאן בזכרון המדות האלה‪ .‬האמנם‬
‫בעשרת הדברות נאמר בהם לשונאי לפי שהפקידה ההיא‬
‫היא בענין ע"א להכרית ולמחות שם העובד אותה מישראל‬
‫כי הוא שונא ואויב חרף ה'‪ .‬אבל שתים האחרים אין בהם‬
‫לשנאו כי הם כוללים שאר העונות ואינם לכליה אלא לפקוד‬
‫עונש‪ .‬וראיתי מי שהקשה בזה כיון שהמדה היא שהפקידה‬

‫‪81‬‬
 ‫תהיה עד ד' דורות ולא יותר מדוע אם כן אמר הכתוב וביום‬
‫פקדי ופקדתי עליהם‪ .‬ודרשו חז"ל אין לך דור ודור שלא יהיה‬
‫בו אוקיא מעון העגל ובלשון אחר הזכירו במקום אחר אין‬
‫לך פורענות שבאה על ישראל שאין בו קצת מפורענות של‬
‫עגל ויתחייב מזה שיהיה פוקד עון אבות אין הפקידה ההיא‬
‫אלא לשון זכירה שהקב"ה זוכר עון העגל כשהדור חוטא‪.‬‬
‫אבל אינו פוקד שיעניש עליו כי בחורבן בית המקדש נפקד‬
‫הכל ונמחה העון לגמרי כי בודאי היה החורבן ההוא די בו‬
‫למרק עונותיהם ושלא ישאר להם מעון העגל כלום והנה‬
‫יורה על זה שנאמר בחורבן בית המקדש קרבו פקודות העיר‬
‫ובמלת פקודות רמז מה שכתוב כאן וביום פקדי ופקדתי‪ .‬וכן‬
‫אחז"ל במדרש איכה עד היכן עון העגל קיים ר' ברכיה אומר‬
‫עד עגלי ירבעם שנאמר )הושע י'( כרפאי לישראל ונגלה עון‬
‫אפרים וגו' רבי שמואל בר נחמני אומר עד חורבן בית‬
‫המקדש )יחזקאל ט( שנאמר קרבו פקודות העיר הא למדת‬
‫שאין עון העגל נפקד כלל מחורבן הבית ואילך ואף על פי‬
‫שאינו נפקד נזכר הוא זה הוא הדרך אשר כתבו אנשים בענין‬
‫הזה ולא נתישבה בזה דעתי לפי שאם היה ביום פקדי‬
‫ופקדתי נגמר בחורבן בהמ"ק הרי היו יותר מד' דורות מעון‬
‫העגל עד החורבן ההוא ואיך יסכים אם כן הכתוב הזה עם‬
‫המדה שהגבילה על שלשים ועל רבעים‪ .‬ועוד שהנה הזכרון‬
‫והפקידה אחד הם שלא יזכיר השם דבר לבטלה אלא‬
‫לפקוד כמו שהוא‪ .‬אבל היותר נכון אצלי הוא כפי דעת חז"ל‬
‫שעון העגל שהיה קודם זכרון המדות האלה גזר עליו יתברך‬
‫וביום פקדי ופקדתי ואמרו חז"ל שהיה בכל דור ודור ובכל‬
‫פורענות ופוענות זכר מהעון ההוא‪ .‬אבל אחרי כן נתרצה‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה רבינו להודיעו דרכיו אשר בהם‬
‫ינהיג את ישראל משם והלאה‪ .‬ואז הגביל המדה הזאת עד‬
‫הדור הד' ולא נכלל עון העגל במדה הזו כי הוא קודם אליה‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫הנה התבאר שי"ג המדות שנזכרו בכאן באו בסדר ראוי והגון‬
‫מאד כי הנה זכר ראשונ' שם העצם שהוא ה' ראשון ואחריו‬
‫ה' השני שהוא מהוה העולם בורא אותו‪ .‬ואחריו שם אל‬
‫המורה על היותו מניע הגלגל העליון‪ .‬והיו אם כן שלשה‬
‫שמות הקדושים האלה מתיחסים אליו יתברך‪ .‬ואחר זה זכר‬
‫שלש מדות אחרות שעושה הקדוש ברוך הוא עם האדם‬
‫בתחלתו רוצה לומר במעי אמו ובגדולו והם רחום וחנון ארך‬
‫אפים‪ .‬ואחר כן זכר מה שיעשה עמו אחרי היותו אדם וזה אם‬
‫היה צדיק וישר ינהגהו בשלש מדות והם רב חסד ואמת נוצר‬
‫חסד לאלפים‪ .‬ואם היה רשע וחוטא ינהג אותו בהיותו ית'‬
‫נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות‬
‫ובמדות האלה שזכר נכללו כל שאר המדות האלהיות‬
‫הבאות מן הרחמים‪ .‬כי הנה אמרו האל הגדול הגבור והנורא‬
‫ענינו שהוא מנהיג שלשת העולמות ונכללו במדת אל‪.‬‬
‫ואמנם שדי ואלהי הצבאות ענינם שהוא מניע צבאות‬
‫השמים ומנהיגם וכל זה נכלל בשם אל‪ .‬וכן צור עולמים‬
‫הרצון בו נותן הצורה והמציאות לכל הנבראים והוא נכלל‬
‫בשם ה' השני וכן הטוב והמטיב חי וקיים כלם יוכללו בשמות‬
‫אשר זכר במדות האלו‪ .‬וכן מוחל וסולח נכללו בנושא עון‬
‫ופשע וחטאה‪ .‬וצדיק וישר אפשר שנכלל במדת אמת‪.‬‬
‫והכוונה בכל המדות האלה היה ללמד למשה שמותיו‬
‫ומדותיו האלהיות שימשך מהם הטוב והרחמים תמיד ולכן‬
‫לא זכר קנא ונוקם ובעל חמה לפי שלא היו ממדות‬
‫הרחמים‪ .‬והותרו במה שביארתי בזה שתי שאלות הי"ב והי"ג‪.‬‬
‫וחכמי הקבלה אמרו שהי"ג מדות הולכות על ד' ד'‪ .‬כי אחרי‬
‫שזכר השם הראשון העליון שהמדות מתאחדות בו והוא אינו‬
‫מדה תמצא י"ב מדות‪ .‬ד' מהם ממדת הרחמים‪ .‬וד' מהם‬
‫ממדת החסד‪ .‬וד' מהם ממדת הדין‪.‬‬

‫‪83‬‬
 ‫ז‪ .‬תפילות בתנ"ך הכוללות י"ג מידות‬

‫בתפילות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה איננו נפגשים בי"ג‬

‫מידות‪ ,‬הן הוכנסו הרבה יותר מאוחר בתחנונים שאחר‬
‫תפילת עמידה‪ ,‬בסליחות כתפילה‪ ,‬וכן בפתיחת היכל בימים‬
‫טובים‪ .‬אף בתנ"ך נמצא השימוש בי"ג מידות בתפילה במידה‬
‫מועטת לעומת חשיבותן הגדולה‪.‬‬

‫נאמר לאחר חטא המרגלים )במדבר יד‪ ,‬יז‪-‬כ( בתפילת משה‬

‫רבינו‪:‬‬

‫ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר‪ :‬ה' ארך אפים‬

‫ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על‬
‫בנים על שלשים ועל רבעים‪ :‬סלח נא לעון העם הזה כגדל‬
‫חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה‪ :‬ויאמר ה'‬
‫סלחתי כדברך"‪.‬‬

‫בתפילה זו לא הובאו כל י"ג מידות‪.‬‬

‫באר ר"א אבן עזרא )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫והנה הסתכלנו תפלת משה על דבר המרגלים )במד' יד‪ ,‬יח(‬

‫ויאמר ד' שהוא שם העצם‪ ,‬והמדות תהיינה עליו נאמרות‪.‬‬
‫ולא הזכיר השם השני שהוא תאר‪ ,‬כי השם רצה להשמיד‪,‬‬
‫ולא אל‪ ,‬כי אין צורך להזכיר המדה הזאת‪ ,‬ולא רחום‪ .‬כי‬
‫ישראל לא היו פתאים‪ .‬ולא חנון‪ .‬כי לא נעשה להם חמס‬
‫שיצעקו אל השם להושיעם‪ .‬והזכיר ארך אפים‪ .‬כי היו‬
‫רשעים‪ .‬ורב חסד‪ .‬לכל הוא‪ .‬ולא הזכיר ואמת‪ ,‬כי היו חייבים‪.‬‬
‫והזכיר נושא עון ופשע‪ .‬ולא הזכיר וחטאה‪ ,‬כי לא היו שוגגים‪.‬‬
‫ומרוב הענוה‪ ,‬שהיתה במשה‪ ,‬הכניס נפשו עם ישראל לאמר‬
‫‪84‬‬
 ‫וסלחת לעונינו ולחטאתינו‪ ,‬ולא הזכיר פשעינו‪ ,‬בעבור גודל‬
‫מעלתו‪ ,‬שלא יתכן שיפשע"‪.‬‬

‫וכך מסביר בפירוש בכור שור )במדבר יד‪ ,‬יח( לגבי תפילת‬
‫משה לאחר חטא המרגלים‪:‬‬

‫ה' ארך אפים‪ .‬כבר פירשתי ב"כי תשא" שה' מידת הדין ומדת‬
‫רחמנות‪ ,‬ולכך הזכיר ה' ה'‪ .‬וכאן שלא בא אלא על מידת‬
‫רחמנות‪ ,‬לא הזכיר את השם אלא פעם אחת‪ .‬ו"אל" לא‬
‫הזכיר כאן‪ ,‬מפני שהוא לשון "דיין" וחוזק‪ ,‬כדכתיב "ואת אילי‬
‫הארץ לקח"‪ ,‬ורחום וחנון ]שלא הזכיר[ שאינו מבקש שירחם‬
‫לחונן ולתת להם כלום‪ ,‬כדכתיב "וצדיק חונן ונותן"‪ :‬כלומר‪:‬‬
‫חונן ומרחם‪ ,‬ראשונה‪ :‬לשון מתנה‪ ,‬והוא לא היה מבקש‬
‫אלא שיסלח להם‪ ,‬אבל ארך אפים לשון רחמנות‪ ,‬שמאריך‬
‫אפים לבריותיו‪ ,‬שאין מידת הקדוש ברוך הוא כמידת בשר‬
‫ודם‪ ,‬שאדם כשבא לו מקום לנקום מאויבו אינו מאריך אפו‪,‬‬
‫שאינו יודע אם יבוא לו מקום‪ ,‬אבל הקדוש ברוך הוא מאריך‬
‫אפו‪ ,‬שכל זמן שירצה יגבה חובו‪ ,‬ואין מידו מציל‪ ,‬כי הכל בידו‬
‫והכל עבדיו‪ .‬ורב חסד‪ :‬שמרבה חסדו עם בריותיו‪ ,‬אבל אמת‬
‫לא הזכיר כאן‪ ,‬שלא יבא עמהם באמיתת הדין‪ ,‬ולא היה‬
‫רוצה שיאמת עליהם דבריו‪ ,‬שאמר‪" :‬אכנו בדבר"‪ .‬ונוצר‬
‫חסד לאלפים לא שייך הכא‪ ,‬דהם לא עשו חסד שינצור‬
‫להם‪ ,‬אלא שפשעו‪ .‬נושא עון ופשע‪ ,‬ו"חטאה" לא הזכיר‪,‬‬
‫שחטא לשון שוגג‪ ,‬דכתיב "נפש כי תחטא בשגגה"‪ ,‬ואילו‬
‫מזידים ומורדים היו‪ ,‬כדכתיב "אך בה' אל תמרודו" ולכך‬
‫הזכיר "פשע ועון"‪ .‬ונקה לא ינקה – שאינו מנקה הפושעים‬
‫מן העולם‪ ,‬אלא מוחל להם‪ ,‬כדכתיב "ויסרתיך למשפט‪,‬‬
‫ונקה לא אנקך" מן העולם‪ .‬ומכאן אתה למד כי "נקה לא‬
‫ינקה" מדת רחמים‪ ,‬כמו שפירשתי בכי תשא‪ .‬מדהזכירו כאן‬

‫‪85‬‬
 ‫פוקד עון אבות על בנים‪ ,‬גם זה מדת רחמנות‪ ,‬שאינו פורע‬
‫לא מהראשון ולא מהשיני עד הרביעי‪ .‬ובכי תשא שבא למניין‬
‫המידות‪ ,‬אמר "על בנים ועל בני בנים"‪ ,‬אבל בכאן לא חש‬
‫להאריך‪.‬‬

‫פרש החזקוני )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ה' ה' פרש"י קודם שיחטא ואחת היא לאחר שיחטא‪ .‬פי' גבי‬
‫עגל דהוא ע"ז שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה‪ ,‬כתיב ביה‬
‫ה' ה' אחת קודם שיחטא דהוא חייב מן ההרהור כמעשה‬
‫כדכתיב גבי עבודת כוכבים למען תפוש את בני ישראל‬
‫בלבם‪ ,‬אבל גבי מרגלים דלא מיחייבי בהרהור קודם למעשה‬
‫רק לאחר מעשה כדכתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ה'‪,‬‬
‫לא כתיב שם ה' אלא פעם אחת‪...‬‬

‫כתב ריב"א )שמות לד‪ ,‬ו(‪:‬‬

‫ה' ה'‪ .‬פירש"י הוא מדת רחמים אחת קודם שיחטא ואחת אף‬
‫לאחר שיחטא וישוב‪ .‬וא"ת וכי צריך לרחמים קודם שיחטא‪.‬‬
‫וי"ל שצריך לרחמים לפי שבענין העגל היו חייבים מן‬
‫ההרהור כמעשה כדכתי' למען תפוש את ישראל בלבם ולכך‬
‫נאמר בו ה' ה' ב' פעמים אבל בענין המרגלים לא היו חייבים‬
‫מן ההרהור אלא במעשה ועל כן לא נאמר שם ה' אלא פעם‬
‫אחת לומר שמכפר עליו אחר שיחטא וישוב‪.‬‬

‫וכך כתב הרמב"ן )במדבר יד‪ ,‬יז( לגבי תפילת משה בחטא‬
‫המרגלים‪:‬‬

‫ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר – ומהו הדבור‪' ,‬ה'‬

‫ארך אפים' לצדיקים ולרשעים‪ .‬כשעלה משה למרום מצאו‬
‫‪86‬‬
 ‫להקב"ה שהיה כותב ה' ארך אפים‪ ,‬אמר לו לצדיקים‪ ,‬אמר‬
‫לו אף לרשעים‪ ,‬אמר לו רשעים יאבדו‪ ,‬אמר לו חייך‬
‫שתצטרך בדבר זה‪ .‬כשחטאו בעגל ובמרגלים ונתפלל לפניו‬
‫בארך אפים‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא והלא אמרת לי‬
‫לצדיקים‪ ,‬אמר לו והלא אמרת לי אף לרשעים‪ ,‬יגדל נא כח‬
‫ה' לעשות דבורך‪ ,‬לשון רש"י מדברי אגדה )סנהדרין קיא א(‪.‬‬

‫ודרך האמת תכיר מפני שהשם במקום הזה כתוב באל'ף‬

‫דל'ת‪ ,‬ויאמר שיהיה הגדולה בכח רחמים‪ ,‬כי מדת הדין היא‬
‫שמתוחה כנגדם‪ .‬והזכיר במדות 'ארך אפים ורב חסד' ולא‬
‫הזכיר 'אמת'‪ ,‬כי במדת אמת יהיו חייבים‪ .‬ולא הזכיר 'נוצר‬
‫חסד לאלפים'‪ ,‬כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא‬
‫הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל‪ .‬והטעם‬
‫בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה‪ ,‬והם מורדים‬
‫באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו‬
‫בוחרים בה מאד‪ ,‬והיאך יאמר 'אשר נשבעת להם בך וגו' וכל‬
‫הארץ הזאת אתן לזרעכם' )שמות לב יג( והם אומרים אי‬
‫אפשנו במתנה זו‪.‬‬

‫ולא הזכיר 'וחטאה'‪ ,‬בעבור שאלו מזידים ופושעים‪ .‬ולא‬

‫ידעתי למה לא הזכיר 'רחום וחנון'‪ ,‬אולי ידע משה כי הדין‬
‫מתוח עליהם ולא ימחול לעולם‪ ,‬לכן לא ביקש רק אריכות‬
‫אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר‬
‫שימותו במגפה‪ ,‬ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים‬
‫אמר לו 'סלחתי כדבריך' שאהיה להם ארך אפים ורב חסד‪.‬‬
‫והזכיר 'פוקד עון אבות'‪ ,‬לאמר שאם יראה שלא למחות‬
‫עונם יפקוד עון אבות על בניהם ולארך אפים יקחם‪ ,‬ומזה‬
‫היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה כי פקד‬
‫עונם על זרעם‪.‬‬

‫‪87‬‬
 ‫ואמר ר'א כי בעבור שמצאנו אם יראו את הארץ אחר‬
‫סלחתי כדברך‪ ,‬ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף‪ ,‬וכן‬
‫'ונסלח לו'‪ ,‬עד שיעשה תשובה שלימה‪ .‬והנכון בעיני כי‬
‫סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס‪ ,‬והקרבנות מעלים‬
‫עונש השוגג מעליו‪ ,‬וכן טוב וסלח )תהלים פו ה(‪ ,‬ואמר‬
‫'סלחתי כדברך' לעם בכללן שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה‬
‫אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם וזרעם יאבדו מן הארץ‪ ,‬אבל‬
‫יסלח להם שיירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה‪,‬‬
‫וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבא יומו‪.‬‬

‫והנה במשנה תורה הזכיר משה במעשה העגל תפלתו אשר‬

‫התפלל עליהם‪ ,‬ואמר )דברים ט יח( ואתנפל לפני השם‬
‫כראשונה וגו'‪ ,‬ופירש שם )פסוק כו( תפלתו ואתפלל אל ה'‬
‫ואומר וגו'‪ ,‬והזכיר גם כן תפלתו על אהרן )פסוק כ(‪ ,‬ולא‬
‫הזכיר להם במרגלים שהתפלל עליהם כלל‪ .‬וכל זה מן‬
‫הטעם שהזכרתי‪ ,‬כי הוא לא התפלל למחול להם אלא‬
‫שישא להם ויאריך אפו ויפקוד עון אבות על בנים‪ ,‬ולא היתה‬
‫תפלתו שלימה עליהם‪ ,‬ועל כן לא הזכירה להם כי היו יכולין‬
‫לטעון עליו‪.‬‬

‫הריקאנטי )במדבר יד‪ ,‬יח( מתמודד עם הסבר הרמב"ן‪:‬‬

‫יי' ארך אפים ורב חסד וגו' ]שם יח[‪ .‬והנך רואה כי משה רבינו‬
‫ע"ה לא ישלים כאן הי"ג מדות רק דילג מקצתן‪ .‬ופירש הרב‬
‫הגדול ]הרמב"ן[ ז"ל כי לא הזכיר אמת‪ ,‬כי במדת אמת יהיו‬
‫חייבים‪ .‬ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים‪ ,‬כי לא בזכות אבות‬
‫נתפלל משה עכשיו‪ .‬ולא הזכיר בתפלה זו אברהם יצחק‬
‫ויעקב‪ ,‬והטעם שהארץ ניתנה להם ומהם יירשוה‪ ,‬והן מורדין‬
‫באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם‪ .‬ולא הזכיר וחטאה‪,‬‬

‫‪88‬‬
 ‫בעבור שאלו מזידין ופושעים‪ .‬ולא ידעתי למה לא הזכיר‬
‫רחום וחנון‪ ,‬ואולי ידע משה רבינו ע"ה כי הדין מתוח עליהם‬
‫ולא יחמול לעולם‪ ,‬על כן לא בקש רק אריכות אפים שלא‬
‫ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן מדבר שימותו במגפה‪,‬‬
‫ובעבור שלא בקש רק אריכות אפים אמר לו סלחתי כדברך‪,‬‬
‫שאהיה להם אל ארך אפים ורב חסד‪ .‬והזכיר פוקד עון‬
‫אבות‪ ,‬שאם יראה שלא למחול עונם יפקוד עון אבות על‬
‫בניהם‪ ,‬ומזה היתה להם גזרה לקבוע עליהם בכייה לדורות‬
‫בלילה הזה‪ ,‬כי פקד עונם על זרעם‪ .‬אלו דבריו ז"ל‪.‬‬

‫ותמהתי על אומרו כי במדת אמת יהיו חייבים‪ ,‬כי במלת אמת‬

‫בכל מקום נרמז לרחמים‪ .‬אמנם יש ליישב כוונתו כי בכל‬
‫מקום יחשוב הרב ז"ל כי מלת אמת נרמז למכריע שני‪ ,‬וזאת‬
‫היא כוונתו במדת יעקב אבינו ע"ה‪ .‬ומעתה לא יקשה לך כי‬
‫ידוע כי מכריע שני אינו מלא רחמים כראשון‪ ,‬כרמוז ]חבקוק‬
‫ג‪ ,‬ה[ לפניו ילך דבר‪ .‬אמנם הרב עצמו פירש מלת אמת‬
‫האמורה בי"ג מדות שהרמז למכריע ראשון‪ ,‬וגם זה יש ליישב‬
‫כי המכריעים שוים בשם ובפעולה‪ .‬ועדיין לא יישב הרב הכל‪,‬‬
‫כי עדיין יקשה מדוע לא הזכיר אל שהוא מדה אחת‪ ,‬גם השם‬
‫ביו"ד ה"א לא הזכירו רק פעם אחת ודילג האחד‪ .‬והחכם‬
‫רבי עזרא ז"ל כתב‪ :‬צריך אתה לדעת כי כל י"ג מדות הם‬
‫רחמניות כמו שתמצא באלה שמות רבא ]מה[‪ ,‬אעפ"כ כולן‬
‫רחמניות מן התשובה‪ ,‬כמו שיש באדם דברים רוחנים‬
‫וגופנים‪ ,‬והשם הראשון התשובה והשני מדת רחמים‪ ,‬ואח"כ‬
‫מדות רחמניות‪ ,‬לכך נאמר ]שמות לד‪ ,‬ה[ ויקרא בשם יי'‪,‬‬
‫מדת רחמים‪ ,‬וכן דעת המתרגם וקרא בשמא דיי'‪ ,‬והוצרך‬
‫לומר שני פעמים יי' יי'‪ ,‬אבל בפרשת שלח לך היה מדבר עם‬
‫השכינה לא אמר אלא פעם אחת יי'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬

‫‪89‬‬
 ‫ובספר הזוהר ]ח"ג קלא ע"ב[ אמר ואי תימר משה היך לא‬
‫אמרן אילין עילאין‪ ,‬אלא משה לא איצטריך אלא לאתר‬
‫דדינא אישתכח ובאתר דדינא אישתכח בעי למימר הכי‪,‬‬
‫ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חבו ודינא הוה תלייא‪,‬‬
‫ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח‪ .‬ובמקום‬
‫אחר מספר הזוהר ]שם קמ ע"א[ אמר בתשעה תיקונין‬
‫איתתקן האי דיקנא דזעיר אפין וכו'‪ ,‬וכל הני תשעה כד נהרין‬
‫כחדא כולהו אתחזיין ברחמים‪ ,‬ובגיני כך אמר משה זימנא‬
‫אחרא יי' ארך אפים ורב חסד‪ ,‬ואלו אמת לא קאמר‪ ,‬משום‬
‫דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין‪ ,‬וכד‬
‫אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמרן לזעיר אפין‬
‫ואינהו תיקוני דיקנא דמשתכחן בזעיר אפין ונחתן מעתיק‬
‫יומין ונהרין ביה‪ ,‬ובגיני כך אמת דתליא בעתיקא השתא לא‬
‫אמר משה‪.‬‬

‫ואם כוונת רז"ל שהמדות שהוזכרו כאן הן תשעה כנגד‬

‫תשעה תיקונין שהזכיר‪ ,‬צריך עיון איך הם תשעה‪ .‬וצריך‬
‫לומר כי אלו הם‪ .‬יי' א'‪ ,‬ארך אפים ב'‪ ,‬ורב חסד ג'‪ ,‬נושא עון‬
‫ופשע ד'‪ ,‬ונקה ה'‪ ,‬לא ינקה ו'‪ ,‬פוקד עון אבות על בנים ז'‪ ,‬על‬
‫שלשים ח'‪ ,‬על רבעים ט'‪ ,‬נמצא שחסרין ד' מי"ג מדות והם‬
‫אל רחום א'‪ ,‬וחנון ב'‪ ,‬אמת ג'‪ ,‬נוצר חסד לאלפים ד'‪ ,‬ויחשוב‬
‫אל רחום אחד כמו ]דברים ד‪ ,‬לא[ כי אל רחום יי' אלהיך‪,‬‬
‫והשם הגדול הראשון שבפסוק ויעבור אינו מן המנין רק שם‬
‫הקריאה‪ .‬ולפי זה היה זה מנין הי"ג מדות‪ ,‬יי' א'‪ ,‬אל רחום ב'‪,‬‬
‫וחנון ג'‪ ,‬ארך אפים ד'‪ ,‬ורב חסד ה'‪ ,‬ואמת ו'‪ ,‬נוצר חסד‬
‫לאלפים ז'‪ ,‬נושא עון ופשע וחטאה ח'‪ ,‬ונקה ט'‪ ,‬לא ינקה י'‪,‬‬
‫פוקד עון אבות על בנים י"א‪ ,‬על שלשים י"ב‪ ,‬ועל רבעים י"ג‪.‬‬
‫ולולי שאני ירא לחלוק על הקבלה הייתי אומר כי שום אחד‬

‫‪90‬‬
‫מהשמות אינו ממספר הי"ג רק המספר מתחיל מרחום וחנון‬
‫עד סוף הפסוק והם י"ג‪.‬‬

‫בנביאים‪ ,‬אנו מוצאים הזכרת המידות ללא תפילה בהן‪.‬‬

‫ביואל )ב‪ ,‬יג(‪:‬‬

‫וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון‬

‫ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה‪.‬‬

‫וכן ביונה )ד‪ ,‬ב(‪:‬‬

‫ויתפלל אל ה' ויאמר אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על‬

‫אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל‬
‫חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה‪.‬‬

‫בכתובים אנו מוצאים בתהלים אזכור להודעת המידות‬

‫למשה‪.‬‬

‫נאמר בתהלים )קג‪ ,‬ז‪-‬ח(‪:‬‬

‫יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו‪ :‬רחום וחנון ה' ארך‬
‫אפים ורב חסד‪.‬‬

‫באר ר"א אבן עזרא‪:‬‬

‫רחום – הזכיר מהשלש עשרה מדות מה שצריך לו על דבר‬

‫תחלואיו כאשר עשה משה בעת תפלתו כי לא הזכיר רחום‬
‫וחנון ולא ה' נוצר חסד לאלפים וכבר פירשתי הטעם‬
‫במקומו ודוד הזכיר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד והזכיר‬

‫‪91‬‬
‫נוצר חסד לאלפים וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו‬
‫והזכיר נושא עון ופשע וחטאה וזהו לא כחטאינו ולא‬
‫כעונותינו הרחיק ממנו את פשעינו וטעם רחום שיתכן‬
‫עלילות לשמור עבדו טרם בוא הרעה עליו חנון להושיעו‬
‫בצעקו אליו וארך אפים להאריך לו ורב חסד שלא יפסיק‬
‫חסדו‪.‬‬

‫באר הרד"ק‪:‬‬

‫רחום וחנון וגו'‪ ,‬ולא הזכירם כולם אלא דרכי הרחמים שהוא‬
‫מתנהג עמנו בגלות‪ .‬רחום‪ ,‬שהוא מרחם עלינו בגלות‪ ,‬ונותן‬
‫אותנו לרחמים לפני שובינו ואינם מכלים אותנו‪ .‬וחנון‪ ,‬שחונן‬
‫אותנו בהזמנת מחיתנו‪ .‬ארך אפים‪ ,‬שמאריך אפו ואינו‬
‫מענישנו בעת החטא אלא מאריך עלינו אולי נשוב בתשובה‪.‬‬
‫ורב חסד‪ ,‬שמרבה בכל יום חסדו עמנו‪.‬‬

‫כתב ר"מ אלשיך‪:‬‬

‫יודיע דרכיו למשה וכו'‪ .‬הנה אמרו רבותינו ז"ל )ר"ה יז ב( כי‬
‫על שאלת משה רבנו ע"ה הודיעני נא את דרכיך )שמות לג(‪,‬‬
‫ועשה כן הוא יתברך כמו שאמרו ז"ל שכביכול נתעטף כש"ץ‬
‫ואמר ה' ה' א – ל רחום וכו'‪ ,‬ואמר עשו לפני כסדר הזה‪,‬‬
‫וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם‪ .‬והנה על אשר‬
‫יקשה כי הלא כמה פעמים אומרים י"ג מדות ואין נענים‪,‬‬
‫שמעתי בשם בעל ספר לבנת הספיר שמדקדק אומרו 'עשו‬
‫לפני וכו ולא אמרו ז"ל שאמר 'אמרו לפני'‪ ,‬שרמז כי לא חפץ‬
‫ד' בהזכיר מדותיו יתברך בפה ולא יעשה אותם בפועל‪ ,‬כי‬
‫אם שגם יהיו עושין אותם כי המדות הנאמרים רחום וחנון וכו'‬
‫יהיו עושים המזכירים אותן‪ ,‬וזהו 'עשו לפני'‪ .‬והנני מוסיף על‬

‫‪92‬‬
 ‫דבריו למה לא אמר 'עשה לפני'‪ ,‬כי אם 'עשו' לשון רבים עם‬
‫היות שעם משה ידבר‪ ,‬אך הוא כי למשה אין צריך רק הודעה‬
‫לאומרם‪ ,‬כי הוא לא חסרו ממנו עשות המדות ההם‪ .‬ובזה‬
‫נבא אל הענין‪ ,‬והוא כי לזה אמר דעי נפשי כי הן אמת כי‬
‫למשה לא היה צריך רק הודעת דרכיו אשר שאל 'הודיעני נא‬
‫את דרכיך' שהם הי"ג מדות‪ ,‬אך לבני ישראל היה צריך פועל‬
‫שיעשו ויפעלו אותם כמדובר מלשון אומרו עשו לפני וכו'‪,‬‬
‫וזהו יודיע דרכיו למשה כי למשה הודעה תספיק‪ ,‬אך לבני‬
‫ישראל צריך עלילותיו יתברך שיפעלו אותן ממש‪ .‬ופירש‬
‫ואמר מה הן עלילותיו שבי"ג מדות שאני אומר שצריך יהיו‬
‫בפועל בבני ישראל‪ ,‬הלא הוא רחום וחנון ה' ארך אפים ורב‬
‫חסד שהן הן מדות ה' שבי"ג מדות השייכות בבני אדם‪ ,‬רחום‬
‫וחנון ארך אפים ורב חסד‪.‬‬

‫פעם נוספת נזכרו חלק מן המידות בתהלים )פו‪ ,‬טו(‪:‬‬

‫ואתה אדני אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת‪.‬‬

‫מבאר ר"מ אלשיך‪:‬‬

‫)טו – טז( לכן אתה ה' על פי מדותיך שעל ידן תחון את אשר‬
‫תחון כמה דאת אמר וקראתי בשם כו' וחנותי את אשר אחון‬
‫)שמות לג יט( אעפ"י שאינו הגון )ברכות ז א(‪ ,‬במדות ההם‬
‫שהם א – ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת הארך‬
‫לעריצים בל תפנה אליהם להענישם בעבורי‪ ,‬כי אם פנה אלי‬
‫וחנני להצילני מידם אך לא להרע להם‪ .‬והענין אשר לך‬
‫להאריך להם‪ ,‬אחלה פניך תנה עוזך המיוחד לך לעבדך‪,‬‬
‫הוא עצור כח לסבול כענין מאמרם ז"ל )יומא סט ב( על גוים‬
‫מרקדים כו' הן הן גבורותיו‪ ,‬וכן עם כל יחיד או רבים בל‬

‫‪93‬‬
 ‫אקצוף ואהרגם‪ ,‬וכן ניתן לו זה כי על כן התאפק לבלתי‬
‫הרוג את שאול במערה בקחתו החנית והצפחת )עי' שמואל‬
‫– א כד‪ ,‬שם כו(‪ ,‬ובדואג ואחיתופל באמור אליו הבא על‬
‫אשת איש כו' )ב"מ נט א(‪ .‬ואחר כך לא תצילני על ידי הפיל‬
‫אותם‪ ,‬כי לא אחפוץ בצרת זולתי‪ ,‬רק והושיעה למי‬
‫שבהוושעו ידמה אל היותו בן אמתך היא תמר שיותר היתה‬
‫חפצה ישליכוה לתוך כבשן האש מלבייש את יהודה‪ ,‬והוא‬
‫מה שאמרו ז"ל )ב"מ נט א( ישליך אדם עצמו אל כבשן האש‬
‫ואל ילבין פני חברו‪ ,‬כי עד היות האש מתחלת בה לא דברה‪,‬‬
‫שהוא אצלי שפירוש היא מוצת )בראשית לח כה( כמה דאת‬
‫אמר ויצת אש בציון )איכה ד יא(‪ ,‬מה גם עתה ליוושע על ידי‬
‫מיתת זולתי מישראל‪.‬‬

‫מקום בפני עצמו לפסוקים בסוף מיכה )ז‪ ,‬יח‪-‬כ( אשר על פי‬
‫הם סידר הרמ"ק את הפרק הראשון בספרו תומר דבורה‬
‫בהקבלה לי"ג מידות רחמים‪:‬‬

‫מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא‬

‫החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא‪ .‬ישוב ירחמנו יכבש עונתינו‬
‫ותשליך במצלות ים כל חטאותם‪ .‬תתן אמת ליעקב חסד‬
‫לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם‪.‬‬

‫תרגם יונתן )מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ(‪:‬‬

‫)יח( לית בר מנך את הוא אלהא שביק לעוין ומעבר על חובין‬

‫לשארא דאחסנתיה לא מוריך לעלמין רוגזיה ארי רעי‬
‫לאיטבא הוא‪.‬‬

‫‪94‬‬
 ‫)יט( יתוב מימרי לרחמא עלנא ויכבוש על חובנא ברחמתיה‬
‫וירמי לעומקי ימא כל חטאי ישראל‪.‬‬

‫)כ( תתיהיב קושטיה דיעקב לבנוהי כמא דקימתא ליה בבית‬

‫אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמא דקימתא ליה בין‬
‫בתריא תדכר לנא עקידת יצחק דאתעקד על גבי מדבחא‬
‫קדמך תעביד עמנא טבון דקימתא לאבהתנא מיומי קדם‪.‬‬

‫פרש רש"י )מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ(‪:‬‬

‫תתן אמת ליעקב – ת"י תתיהב קושטיה דיעקב לבנוהי כמה‬

‫דקיימתא ליה בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה‬
‫דקיימתא ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק תתן לנו‬
‫באמת אשר הבטחת ליעקב האמת לנו דבריך אשר הבטחת‬
‫ליעקב כי לא אעזבך )בראשית כח(‪:‬‬

‫חסד לאברהם – שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו‬

‫לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ולכך לא נאמר וחסד‬
‫אלא חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא תהיה‬
‫תשלום גמול חסדו של אברהם‪:‬‬

‫אשר נשבעת – בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה' יען‬

‫אשר עשית וגומר‪:‬‬

‫באר ר"א אבן עזרא )מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ(‪:‬‬

‫מי – אז יאמרו הגוים או ידבר על לשון אנשי הגלות‬

‫המבקשים ה' לסלוח להם אין אל שיעשה טוב לנחלתו כמוך‪.‬‬

‫‪95‬‬
 ‫ישוב – מלת הוא תשרת אחרת והוא ישוב ירחמנו וטעם‬
‫יכבוש הפוך דברי עונות גברו מני שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם‬
‫חטאתם שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע‬
‫וחטאת‪.‬‬

‫תתן – יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו כי לא יתערבו גוים‬

‫אחרים עמנו על כן כתוב אלהי ישראל אבינו לכולנו ולא‬
‫הזכיר יצחק כי גם הוא אבי אדום ובעבור כי אברהם החל‬
‫לקרא בשם השם הפך אבותיו הקרובים אליו והשם כרת‬
‫עמו ברית בתחלה ע"כ הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר‬
‫יצחק והטעם תתן אמתך ליעקב ומה היא אשר נשבעת‬
‫לאבותינו מימי קדם‪.‬‬

‫כתב הרד"ק )מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ(‪:‬‬

‫מי אל כמוך – דברי הנביא כנגד האל יתברך‪.‬‬

‫לשארית נחלתו – לאותם שישארו בבוא הגואל‪.‬‬

‫לא החזיק לעד אפו – אף על פי שהיו חייבים שלא יצאו‬

‫מהגלות לרוע מעשיהם שעשו לא יפנה לעד אל מעשיהם‪.‬‬

‫כי חפץ חסד הוא – כמו שכתוב בתורה ורב חסד וחסדו יגבר‬
‫על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה‪.‬‬

‫ישוב – אמר ישוב ירחמנו ואמר ותשליך כן דרך המקרא‬

‫במקומות רבים לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד וכן אמר‬
‫עונותינו ואמר חטאתם יכבוש כאדם שכובש דבר תחת רגליו‬
‫שלא יראה וזהו שאמר ותשליך במצולות ים‪.‬‬

‫‪96‬‬
 ‫נושא – כאדם שמסלק דבר ממקומו‪.‬‬

‫במצולות – בשורק הצד"י והמצולה הוא עומק הים‪.‬‬

‫תתן אמת ליעקב – החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו‬

‫הארץ ולבניו אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי‬
‫אחר שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים המתנה‬
‫ולבניו כי הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור‪.‬‬

‫אשר נשבעת לאבותינו – כלל שלשת האבות אברהם יצחק‬

‫ויעקב כי לשלשתם נשבע‪.‬‬

‫באר מהר"ם אלשיך )מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ(‪:‬‬

‫מי אל כמוך נושא עוון כו'‪ .‬ראוי לשים לב א‪ .‬למה בעון אמר‬
‫נושא עון ובפשע אמר עובר‪ .‬ב‪ .‬כי אומרו לא החזיק לעד‬
‫אפו‪ ,‬יורה כי אינו עושה רק סילוק החזיק ולא בעצם‪ ,‬כי אם‬
‫שאין האף לעד‪ ,‬ובבואו לתת טעם אומר כי חפץ חסד הוא‬
‫שהוא אהבת תועלת‪ .‬ג‪ .‬אומרו ישוב ירחמנו‪ .‬כי על דרך‬
‫הפסוק הקודם הראוי יאמר ישוב ירחמם‪ .‬ד‪ .‬אומרו תכבוש‬
‫עונותינו מה כבישה תצדק בעונות‪ .‬ה‪ .‬כי למעלה אמר נושא‬
‫עון ופה אמר יכבוש‪ .‬ו‪ .‬אומרו ותשליך לנוכח ולא אמר וישליך‬
‫כאומרו יכבוש‪ .‬ז‪ .‬אומרו כל חטאתם ולא אמר כל חטאתינו‪.‬‬
‫ח‪ .‬איך מתקשר לזה פסוק תתן אמת וכו'‪ .‬ט‪ .‬מה היא נתינת‬
‫אמת ונתינת חסד‪ .‬י‪ .‬אומרו נשבעת לאבותינו ולא אמר להם‬
‫ויחזור אל הנזכרים‪ .‬יא‪ .‬למה מזכיר פה ענין השבועה אחר‬
‫שלא על תת להם חסד ואמת היתה השבועה‪.‬‬

‫הנה דרך העולם‪ ,‬שאם יחטא איש לאחד האדם או למלך‬

‫בשר ודם עון א' ופשע רב‪ ,‬ויחלו פניו יכפר העון לא יעשה‪ ,‬כי‬
‫‪97‬‬
 ‫בבואו לכפר העון יתן אל לבו הפשע כי רב הוא‪ ,‬ויתחמם‬
‫לבבו באמת באמור האיש אשר ערב אל לבו לעשות פשע‪,‬‬
‫ארצה בו לכפר לו את העון‪ ,‬ומה גם עתה את הפשע‪ ,‬אמר‬
‫הדור אתם ראו זה חסדו יתברך‪ ,‬אשר יפליא לעשות בדור‬
‫האחרון לשארית נחלתו‪ ,‬מי אל כמוהו נושא עון מעל האדם‬
‫לגמרי‪ ,‬וכדי שלא יעכב הפשע שלא יכפר העון עובר על‬
‫הפשע‪ ,‬כי לו לא היה לבל יהיה עיכוב לכפר העון‪.‬‬

‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יעבור על פשע והלא לפניו משמאלים‬

‫מלאכי משחית‪ ,‬כאף וחימה עברה וזעם ודומיהם שיזכירוהו‬
‫ויקטרגו עליו‪ ,‬הלא הוא כי האף שהוא המשחית הגדול‬
‫שבהם‪ ,‬בראות שהוא יתברך חפץ לעשות חסד שהרי הוא‬
‫עובר על פשע‪ ,‬גם הוא מרפה ידו מהחזיק להזכירו‪ ,‬וזהו לא‬
‫החזיק לעד אפו‪ ,‬בראות כי חפץ חסד הוא האל הנזכר‪,‬‬
‫ואחר שיהיה עובר על פשע כדי לנשוא עון‪ ,‬ישוב ירחמנו‬
‫לכפר על הפשע‪ ,‬הנה כל הטובה הזאת עתיד להיטיב לנו‬
‫עתה‪ ,‬לא נשאל כ"כ כי אם יכבוש עונותינו‪ ,‬והוא כי הנה‬
‫בגמרא רמי דריש לקיש אדריש לקיש‪ ,‬שאמר גדולה תשובה‬
‫שזדונות נעשים כשגגות‪ ,‬והאמר ריש לקיש גדולה תשובה‬
‫שזדונות נעשים כזכיות‪ ,‬ומשני כאן מאהבה כאן מיראה‪ ,‬כי‬
‫כאשר היא מאהבה נעשים כזכיות‪ ,‬וכאשר היא מיראה כי אז‬
‫אין העון מתבטל ונמחה‪ ,‬כי אם שיותש כחו ועיצום כח איכותו‬
‫עד כי נחשב לשוגג‪.‬‬

‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר הלא אמרתי כי לעתיד נושא לגמרי‬

‫העון גם בהיות פשע‪ ,‬עתה בזמן הזה לא נשאל כי אם מי יתן‬
‫יכבוש עונותינו שלא יחשבם לזכיות‪ ,‬וגם לא שיסלקם לגמרי‬
‫כי אם שיכבוש ויתיש כחם‪ ,‬כדבר הנכבש שהוא שיעשה‬
‫הזדונות כשגגות‪ ,‬ואחר העשותם כשגגות תשוב תרחם‬

‫‪98‬‬
‫ותשליך במצולות ים כל השגגות ההם‪ ,‬וזהו ותשליך במצולות‬
‫ים כל חטאתם של עונותינו הנזכרים‪ ,‬שהוא החטאות שנעשו‬
‫מהזדונות שיכבושו‪.‬‬

‫תתן אמת ליעקב וכו'‪ .‬הנה ידוע כי לאברהם מדת חסד‬

‫וליצחק גבורת דין‪ ,‬וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים‪,‬‬
‫אמר כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א' דורש מדתו‪ ,‬תתן‬
‫מדת אמת ליעקב שהם ב' דברים‪ ,‬א'‪ ,‬שתתחיל מיעקב‬
‫שמטתו שלמה שהוא עזר גדול להתחיל ממנו‪ ,‬ככתוב אצלנו‬
‫על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב כו'‪ .‬ועוד שתתן לו מדתו וכן‬
‫לאברהם תתן מדת חסד‪ ,‬אך ליצחק לא תתן לו מדתו‬
‫להתנהג בה בהזכיר אותו כי מדתו רוגז‪ ,‬כמשז"ל בב"ר שצוה‬
‫את עשו הוא אדום‪ ,‬שאם לא יקיים יעקב את התורה שיגזור‬
‫עליו גזרות‪:‬‬

‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יתכן לבלתי תת מדתו ליצחק הלא כי כן‬

‫דרכך‪ ,‬כי אתה הוא אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם‪ ,‬והוא‬
‫הכתוב אצלנו כי הוא יתברך נשבע לאברהם בפני עצמו וכן‬
‫ליעקב אבל לא ליצחק‪ ,‬כי אם שאמר אליו והקמותי את‬
‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך‪ ,‬ולמה עשה כך‪ ,‬אך‬
‫הוא‪ ,‬כי לבלתי תת לו מדתו בהשבע לו אשר אמר והקמותי‬
‫את השבועה אשר נשבעתי לאברהם‪ ,‬שהוא על פי בחינתו‬
‫שהוא חסד ולא על פי מדתך שהיא דין‪ ,‬כן גם עתה אל תתן‬
‫בחינת גבורה ליצחק כי חפץ חסד אתה ה'‪.‬‬

‫כך באר המלבי"ם )מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ(‪:‬‬

‫מי אל כמוך‪ .‬בסיום דבריו יתן הודיה להשם על סליחת‬

‫העונות שישא ה' פשע עמו‪ ,‬אומר אתה אל! מי כמוך‪ ,‬נושא‬

‫‪99‬‬
 ‫עון ר"ל הגם שתחלה יסרתם בעונם‪ ,‬אבל לשארית נחלתו‬
‫להדור שישארו בקץ הימין להם הוא נושא עון ועובר על‬
‫פשע‪ ,‬והנה בי"ג מדות אמר נושא עון ופשע וחטאה‬
‫שהנשיאה הוא שישא ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכ"ז הוא‬
‫שמור אצלו לעת מצוא‪ ,‬כמ"ש ונקה לא ינקה‪ ,‬ובזמן העתיד‬
‫יהיה שינוי שאת הפשע שהוא המרד שאינו עון‪ ,‬ר"ל שלא‬
‫נעשה ע"י מינות ועוות השכל יעביר לגמרי‪ ,‬ורק את העון לא‬
‫יעביר מן המציאות וישאר כמו שהיה מקודם שהיה נושא‬
‫וסובל אותו ולא העבירו‪ ,‬והנה מדת ארך אפים נסתבב ע"י‬
‫שנושא עון ופשע ואינו מעבירו לגמרי רק שסובל אותו‬
‫ומאריך אף שלא להעניש תיכף‪ ,‬ולעתיד שאת הפשע יעביר‬
‫לגמרי לא ימצא מדת ארך אפים רק על העון שאותו לא‬
‫יעביר רק ישא אותו ויאריך אף‪ ,‬ובזה הוסיף לא החזיק לעד‬
‫אפו‪ ,‬שגם על העון שעליו מאריך אפים והעון שמור אצלו‪,‬‬
‫לא יחזיק את האף לעד‪ ,‬וזה יהיה ע"י שני מדות אחרות‬
‫שיתעוררו שהם מדת רחום ומדת רב חסד‪ ,‬ועז"א כי חפץ‬
‫חסד הוא וימחול מצד החסד‪ ,‬וגם‪.‬‬

‫ישוב ירחמנו‪ .‬וימחול מצד הרחמים וע"י המדות האלה יכבוש‬

‫עונותינו‪ ,‬לא ישא את העון כמשא וסבל‪ ,‬רק יכבוש אותו‬
‫שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד‪) ,‬וכבר ידעת בפלוגתא חד‬
‫אמר כובש וחד אמר נושא‪ ,‬ועון עצמו אינו נמחק(‪ ,‬ותשליך‬
‫במצולות ים כל חטאתם אבל החטא שהוא הבא בשוגג או‬
‫בסבת התאוה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו‬
‫במצולות ים שלא ימצא כלל‪.‬‬

‫תתן‪ .‬אחר שחשב כל המדות בא אל מדת אמת ומדת נוצר‬

‫חסד לאלפים‪ ,‬ואמר שמדת אמת הוא שתקיים הבטחתך‪,‬‬
‫תתן האמת וההבטחה שהבטחת ליעקב שהבטיחו והיה‬

‫‪100‬‬
 ‫זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה‪ ,‬שר"ל אחרי הגלות‬
‫שתדבק לעפר נפשם אז יקום לעזרה למו ויפרצו בנחלה‬
‫בלי מצרים ותקיים הבטחה זו מצד מדת אמת שלך‪ ,‬וגם תתן‬
‫החסד שהבטחת לאברהם )שאל אברהם לא נתחייב עדיין‬
‫מצד הבטחה קודמת ונקרא חסד‪ ,‬ולא יעקב שכבר נתחייב‬
‫לקיים השבועה שנשבע לאברהם ויצחק נקרא אמת( עד‬
‫שתשמור אשר נשבעת לאבותינו הגם שהשבועה היא מימי‬
‫קדם תצור חסד לאלפים‪.‬‬

‫פירוש י"ג מידות בתומר דבורה )פרק א(‬

‫האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה‬

‫צלם ודמות שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות הרי הוא מכזיב‬
‫הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים שהרי עיקר‬
‫הצלם והדמות העליון הן פעולותיו ומה יועיל לו היותו כצורה‬
‫העליונה דמות תבנית אבריו ובפעולות לא ידמה לקונו‪,‬‬
‫לפיכך ראוי שידמה אל פעולות הכתר שהן י"ג מדות של‬
‫רחמים עליונות ורמוזות בסוד הפסוקים מי אל כמוך‪ ,‬ישוב‬
‫ירחמנו‪ ,‬תתן אמת‪ ,‬אם כן ראוי שתמצאנה בו י"ג מדות אלו‪,‬‬
‫ועכשיו נפרש אותן הפעולות י"ג שראוי שתהיינה בו‪.‬‬

‫הא' מי אל כמוך‪ ,‬הורה על היות הקדוש ברוך הוא מלך‬

‫נעלב סובל עלבון מה שלא יכילהו רעיון‪ ,‬הרי אין דבר נסתר‬
‫מהשגחתו בלי ספק ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון‬
‫ומתקיים מכח עליון השופע עליו והרי תמצא שמעולם לא‬
‫חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע‬
‫שפע קיומו ותנועת אבריו ועם היות שהאדם חוטא בכח‬
‫ההוא לא מנעו ממנו כלל אלא סובל הקדוש ברוך הוא‬
‫עלבון כזה להיות משפיע בו כח תנועת אבריו והוא מוציא‬

‫‪101‬‬
 ‫אותו כח באותו רגע בחטא ועון ומכעיס והקב"ה סובל‪ ,‬ולא‬
‫תאמר שאינו יכול למנוע ממנו הטוב ההוא ח"ו שהרי בכחו‬
‫ברגע כמימריה ליבש ידיו ורגליו כעין שעשה לירבעם ועכ"ז‬
‫שהכח בידו להחזיר הכח הנשפע ההוא והיה לו לומר כיון‬
‫שאתה חוטא נגדי תחטא בשלך לא בשלי לא מפני זה מנע‬
‫טובו מן האדם אלא סבל עלבון והשפיע הכח והטיב לאדם‬
‫טובו והרי זה עלבון וסבלנות מה שלא ישוער ועל זה קוראים‬
‫מלאכי השרת להקב"ה מלך עלוב והיינו אומרו מי אל כמוך‬
‫אתה אל בעל חסד המטיב אל בעל כח לינקם ולאסוף את‬
‫שלך ועכ"ז אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה‪ ,‬הרי זו מדה‬
‫שצריך האדם להתנהג בה רצוני הסבלנות וכן היותו נעלב‬
‫אפילו למדרגה זו ועכ"ז לא יאסוף טובתו מן המקבל‪.‬‬

‫הב' נושא עון‪ ,‬והרי זה גדול מהקודם שהרי לא יעשה האדם‬

‫עון שלא יברא משחית כדתנן העובר עבירה אחת קנה לו‬
‫קטגור אחד והרי אותו קטגור עומד לפני הקדוש ברוך הוא‬
‫ואומר פלוני עשאני ואין בריה מתקיימת בעולם אלא בשפעו‬
‫של הקדוש ברוך הוא והרי המשחית הזה עומד לפניו ובמה‬
‫מתקיים‪ ,‬הדין נותן שיאמר הקדוש ברוך הוא איני זן‬
‫משחיתים ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו והיה המשחית‬
‫יורד מיד ונוטל נשמתו או כורתו או נענש עליו כפי עונשו עד‬
‫שיתבטל המשחית ההוא ואין הקדוש ברוך הוא עושה כן‬
‫אלא נושא וסובל העון וכמו שהוא זן העולם כולו זן ומפרנס‬
‫המשחית הזה עד שיהיה אחד משלשה דברים‪ ,‬או שישוב‬
‫החוטא בתשובה ויעכלהו ויבטלהו בסגופיו‪ ,‬או יבטלהו שופט‬
‫צדק ביסורים ומיתה‪ ,‬או ילך בגיהנם ושם יפרע חובו‪ ,‬והיינו‬
‫שאמר קין גדול עוני מנשוא ופירשו רז"ל כל העולם כולו‬
‫אתה סובל ירצה זן ומפרנס ועוני כבד שאין אתה יכול‬
‫לסובלו פירוש לפרנסו עד שאשוב ואתקן‪ ,‬אם כן הרי זו מדת‬
‫‪102‬‬
 ‫סבלנות גדולה שיזון ויפרנס בריה רעה שברא החוטא עד‬
‫שישוב‪ ,‬ילמוד האדם כמה צריך שיהיה סבלן‪ ,‬יסבול עול‬
‫חבירו ורעותיו שהריע עד שיעור כזה שעדיין רעתו קיימת‬
‫שחטא נגדו והוא יסבול עד יתקן חבירו או עד שיתבטל‬
‫מאליו וכיוצא‪.‬‬

‫הג' ועובר על פשע‪ ,‬זו מדה גדולה שהרי אין המחילה על ידי‬
‫שליח אלא על ידו ממש של הקדוש ברוך הוא כדכתיב כי‬
‫עמך הסליחה וגו' ומה היא הסליחה שהוא רוחץ העון‬
‫כדכתיב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו' וכן כתיב וזרקתי‬
‫עליכם מים טהורים וגו' והיינו ועובר על פשע שולח מימי‬
‫רחיצה ועובר ורוחץ הפשע‪ ,‬הנה ממש כדמות זה צריך‬
‫להיות האדם שלא יאמר וכי אני מתקן מה שפלוני חטא או‬
‫השחית‪ ,‬לא יאמר כך שהרי האדם חטא והקב"ה בעצמו‬
‫שלא על ידי שליח מתקן את מעוותו ורוחץ צואת עונו‪ ,‬ומכאן‬
‫יתבייש האדם לשוב לחטא שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך‬
‫בגדיו‪.‬‬

‫הד' לשארית נחלתו‪ ,‬הנה הקדוש ברוך הוא מתנהג עם‬

‫ישראל בדרך זה‪ ,‬אומר מה אעשה לישראל והם קרובי שאר‬
‫בשר יש לי עמהם שהם בת זוג להקב"ה וקורא לה בתי‪,‬‬
‫אחותי‪ ,‬אמי‪ ,‬כדפירשו ז"ל‪ ,‬וכתיב ישראל עם קרובו ממש‬
‫קורבה יש לו עמהם ובניו הם‪ ,‬והיינו לשארית נחלתו לשון‬
‫שאר בשר וסוף סוף הם נחלתו‪ ,‬ומה אומר אם אענישם הרי‬
‫הכאב עלי כדכתיב בכל צרתם לא צר‪ ,‬כתיב באלף לומר‬
‫שצערם מגיע לפלא העליון וכל שכן לדו פרצופין שבהן‬
‫עיקר ההנהגה‪ ,‬דקרינן בוא"ו לו צר‪ ,‬וכתיב ותקצר נפשו‬
‫בעמל ישראל לפיכך אינו סובל צערם וקלונם מפני שהם‬
‫שארית נחלתו‪ ,‬כך האדם עם חבירו כל ישראל הם שאר‬

‫‪103‬‬
 ‫בשר אלו עם אלו מפני שהנשמות כלולות יחד יש בזה חלק‬
‫זה ובזה חלק זה ולכך אינו דומה מרובים העושים את‬
‫המצוה וכו' מפני כללותם‪ ,‬ולכך פירשו רז"ל על הנמנה‬
‫מעשרה ראשונים בבית הכנסת אפילו מאה באים אחריו‬
‫מקבל שכר כנגד כלם מאה ממש כמשמעו מפני שהעשרה‬
‫הם כלולים אלו באלו הרי הם י' פעמים י' מאה וכל אחד‬
‫מהם כלול ממאה אם כן אפילו יבואו מאה הוא יש לו שכר‬
‫מאה‪ ,‬וכן מטעם זה ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש‬
‫בכל אחד חלק אבר מחבירו וכשחוטא האחד פוגם את‬
‫עצמו ופוגם חלק אשר לחבירו בו נמצא מצד החלק ההוא‬
‫חבירו ערב עליו אם כן הם שאר זה עם זה‪ ,‬ולכך ראוי לאדם‬
‫להיותו חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חבירו‬
‫וכבודו יהיה חביב עליו כשלו שהרי הוא הוא ממש ומטעם זה‬
‫נצטוינו ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא‬
‫ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו כדרך שאין הקדוש ברוך הוא‬
‫רוצה בגנותנו ולא בצערנו מטעם הקורבה‪ ,‬אף הוא לא‬
‫ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו וירע לו ממנו‬
‫כאילו הוא ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה‪.‬‬

‫הה' לא החזיק לעד אפו‪ ,‬זו מדה אחרת שאפילו שהאדם‬

‫מחזיק בחטא אין הקדוש ברוך הוא מחזיק אף ואם יחזיק‬
‫לא לעד אלא יבטל כעסו אפילו שלא ישוב האדם‪ ,‬כמו‬
‫שמצינו בימי ירבעם בן יואש שהחזיר הקדוש ברוך הוא גבול‬
‫ישראל והם היו עובדים עגלים ורחם עליהם ולא שבו‪ ,‬אם כן‬
‫למה רחם בשביל מדה זו שלא החזיק לעד אפו אדרבא‬
‫מחליש אפו עם היות שעדיין החטא קיים אינו מעניש אלא‬
‫מצפה ומרחם אולי ישובו והיינו כי לא לנצח אריב ולא‬
‫לעולם אטור‪ ,‬אלא הקדוש ברוך הוא מתנהג ברכות ובקשות‬
‫הכל לטובת ישראל‪ ,‬וזו מדה ראויה לאדם להתנהג בה על‬
‫‪104‬‬
 ‫חבירו אפילו שהוא רשאי להוכיח ביסורים את חבירו או את‬
‫בניו והם מתיסרים לא מפני זה ירבה תוכחתו ולא יחזיק‬
‫כעסו אפילו שכעס אלא יבטלנו ולא יחזיק לעד אפו‪ ,‬גם אם‬
‫הוא אף המותר לאדם כעין שפירשו כי תראה חמור שונאך‬
‫וגו' ופירשו מה הוא השנאה הזאת שראה אותו עובר עבירה‬
‫והוא יחיד אינו יכול להעיד ושונא אותו על דבר עבירה‬
‫ואפילו הכי אמרה תורה עזוב תעזוב עמו שבוק ית דבלבך‪,‬‬
‫אלא מצוה לקרב אותו באהבה אולי יועיל בדרך זה דהיינו‬
‫ממש מדה זו לא החזיק לעד אפו‪.‬‬

‫הו' כי חפץ חסד הוא‪ ,‬כבר פירשנו במקומו שיש בהיכל ידוע‬
‫מלאכים ממונים לקבל גמילות חסד שאדם עושה בעולם‬
‫הזה וכאשר מדת הדין מקטרגת על ישראל מיד אותם‬
‫המלאכים מראים החסד ההוא והקב"ה מרחם על ישראל‬
‫מפני שהוא חפץ בחסד ועם היות שהם חייבים אם הם‬
‫גומלים חסד זה לזה מרחם עליהם וכמו שהיה בזמן החרבן‬
‫שנאמר לגבריאל בא אל בינות לגלגל וגו' כי הוא שר הדין‬
‫והגבורה ונתן לו רשות לקבל כוחות הדין בינות לגלגל מתחת‬
‫לכרובים מאש המזבח דהיינו דין גבורת המלכות והיה הדין‬
‫מתחזק עד שבקש לכלות את הכל לקעקע ביצתן של‬
‫ישראל מפני שנתחייבו כליה וכתיב וירא לכרובים תבנית יד‬
‫אדם תחת כנפיהם והיינו שאמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל‬
‫הם גומלים חסדים אלו עם אלו ואף אם הם חייבים נצולו‬
‫והיה להם שארית‪ ,‬והטעם מפני מדה זו כי חפץ חסד הוא‬
‫רוצה במה שישראל גומלים חסד ואותו צד מזכיר להם עם‬
‫היות שאינם כשרים בצד אחר‪ ,‬אם כן במדה זו ראוי האדם‬
‫להתנהג אף אם יראה שאדם עושה לו רע ומכעיסו אם יש בו‬
‫צד טובה שמטיב לאחרים או מדה טובה שמתנהג כשורה‬
‫יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו וירצה לבו עמו ויחפוץ‬
‫‪105‬‬
‫חסד ויאמר די לי בטובה זו שיש לו‪ ,‬וכל שכן באשתו כדפירשו‬
‫רז"ל דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא כך‬
‫יאמר על כל אדם די לי בטובה פלונית שעשה לי או שעשה‬
‫עם פלוני או מדה טובה פלונית שיש לו יהיה חפץ חסד‪.‬‬

‫הז' ישוב ירחמנו‪ ,‬הנה אין הקדוש ברוך הוא מתנהג כמדת‬
‫בשר ודם שאם הכעיסו חבירו כשהוא מתרצה עמו מתרצה‬
‫מעט לא כאהבה הקודמת‪ ,‬אבל אם חטא אדם ועשה‬
‫תשובה מעלתו יותר גדולה עם הקדוש ברוך הוא והיינו‬
‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין‬
‫לעמוד‪ ,‬והטעם כדפירשו בפרק הבונה בענין ה' למה היא‬
‫עשויה כאכסדרא שכל הרוצה לצאת מעולמו יצא‪ ,‬פירוש‬
‫העולם נברא בה' והקב"ה ברא העולם פתוח לצד הרע‬
‫והחטא לרוחה אין צד שאין חומר ויצר הרע ופגם כמין‬
‫אכסדרא אינו בעל גדרים אלא פרצה גדולה פרוצה לצד‬
‫הרע לצד מטה כל מי שירצה לצאת מעולמו כמה פתחין לו‬
‫לא יפנה לצד שלא ימצא צד חטא ועון ליכנס אל החצונים‬
‫והיא פתוחה מלמעלה שאם ישוב יקבלוהו‪ ,‬והקשו ולהדרוה‬
‫בהאי לא מסתייעא מילתא‪ ,‬רצו בזה שהשב בתשובה לא‬
‫יספיק לו שיהיה נגדר בעון כגדר הצדיקים מפני שהצדיקים‬
‫שלא חטאו גדר מעט יספיק אליהם אמנם החוטא שחטא‬
‫ושב לא יספיק לו גדר מעט אלא צריך להגדיר עצמו כמה‬
‫גדרים קשים מפני שאותו הגדר המעט כבר נפרץ פעם אחת‬
‫אם יתקרב שם בקל יפתהו יצרו אלא צריך להתרחק הרחק‬
‫גדול מאד ולזה לא יכנס דרך פתח האכסדרא שהפרצה שם‬
‫אלא יתעלה ויכנס דרך פתח צר ויעשה כמה צרות וסגופים‬
‫לעצמו ויסתום הפרצות‪ ,‬ומטעם זה במקום שבעלי תשובה‬
‫עומדים וכו' מפני שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים כדי שיהיו‬
‫עם הצדיקים אלא נצטערו ועלו דרך פתח העליון וסגפו‬
‫‪106‬‬
 ‫עצמן ונבדלו מן החטא יותר ויותר מן הצדיקים לכך עלו‬
‫ועמדו במדרגת ה' היכל חמישי שבגן עדן דהיינו גג הה"א‬
‫וצדיקים בפתח הה"א בכניסת האכסדרא ולזה כאשר האדם‬
‫יעשה תשובה דהיינו תשוב ה' אל מקומה ויחזיר הקדוש ברוך‬
‫הוא שכינתו עליו אינו שב כאהבה הראשונה בלבד אלא יותר‬
‫ויותר‪ ,‬והיינו ישוב ירחמנו שיוסיף רחמים לישראל ויתקנם‬
‫ויקרבם יותר‪ ,‬וכך האדם צריך להתנהג עם חבירו לא יהיה‬
‫נוטר איבה מהכעס הקודם אלא כשיראה שחבירו מבקש‬
‫אהבתו יהיה לו במדרגת רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם‬
‫ויאמר הרי הוא לי כבעלי תשובה שאין צדיקים גמורים יכולים‬
‫לעמוד אצלם ויקרבהו תכלית קורבה יותר ממה שמקרב‬
‫אותם שהם צדיקים גמורים עמו שלא חטאו אצלו‪.‬‬

‫הח' יכבוש עונותינו‪ ,‬הרי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל‬

‫במדה זו והיא סוד כבישת העון‪ ,‬כי הנה המצוה היא כפורחת‬
‫עלתה נצה‪ ,‬ובוקעת ועולה עד אין תכלית להכנס לפניו‬
‫יתברך‪ ,‬אמנם העונות אין להם כניסה שם ח"ו אלא כובשם‬
‫שלא יכנסו כדכתיב לא יגורך רע לא יגור במגורך רע‪ ,‬אם כן‬
‫אין העון נכנס פנימה‪ ,‬ומטעם זה שכר מצוות בהאי עלמא‬
‫ליכא מפני שהם לפניו יתברך והאיך יתן לו ממה שלפניו שכר‬
‫רוחני בעולם גשמי והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת‬
‫ולקורת רוח אשר לפניו‪ ,‬ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות‬
‫המשל בזה אין הקדוש ברוך הוא אומר עשה ארבעים מצוות‬
‫ועשר עבירות נשארו שלשים מצוות וילכו י' בי' חס ושלום‬
‫אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת דומה לפניו כאילו‬
‫שרף את התורה עד שירצה חובו ואחר כך יקבל שכר כל‬
‫מצוותיו‪ ,‬וזה חסד גדול שעושה הקדוש ברוך הוא עם‬
‫הצדיקים שאינו מנכה מפני שהמצוות חשובות מאד‬
‫ומתעלות עד לפניו יתברך והאיך ינכו מהן בשביל העבירות‬
‫‪107‬‬
 ‫כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנם מהנבזה והמצוות שכרן‬
‫מהנכבד זיו שכינה האיך ינכה אלו נגד אלו אלא הקדוש‬
‫ברוך הוא גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל המצוות‪ ,‬והיינו‬
‫יכבוש עונותינו שאין העונות מתגברים לפניו כמצוות אלא‬
‫כובש אותם שלא יתעלו ולא יכנסו עם היות שהוא משגיח על‬
‫דרכי איש הטוב והרע עם כל זה הטוב אינו כובשו אלא פורח‬
‫ועולה עד למאד ונכלל מצוה במצוה ונבנה ממנו בנין ולבוש‬
‫נכבד והעונות אין להם סגולה זו אלא כובש אותם שלא‬
‫יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה ואף מדה זו צריך האדם‬
‫להתנהג בה שלא יכבוש טובת חבירו ויזכור רעתו שגמלהו‬
‫אלא אדרבה יכבוש הרע וישכחהו ויזניחהו ולא יגור במגורו‬
‫רע ותהיה הטובה סדורה תמיד לפניו ויזכור לו הטובה‬
‫ויגבירה לו על כל המעשים שיעשה לו ולא ינכה בלבו ויאמר‬
‫אם עשה לי טובה הרי עשה לי רעה וישכח הטובה‪ ,‬לא יעשה‬
‫כן אלא ברעה יתרצה כל דרך רצוי שיוכל והטובה אל יזניחה‬
‫לעולם מבין עיניו ויעלים עינו מן הרעה כל מה שיוכל כדרך‬
‫שהקב"ה כובש עונות כדפירשתי‪.‬‬

‫הט' ותשליך במצולות ים כל חטאתם‪ ,‬זו מדה טובה להקב"ה‬

‫שהרי ישראל חטאו מסרם ביד פרעה ושבו בתשובה למה‬
‫יעניש פרעה וכן סנחריב וכן המן ודומיהם אין הקדוש ברוך‬
‫הוא מתנחם בלבד לומר שבו בתשובה אם כן לא יהיה להם‬
‫עוד רעה אם כן יסתלק המן מעליהם או פרעה או סנחריב‬
‫זה לא יספיק אלא ישוב עמל המן על ראשו וכן פרעה וכן‬
‫סנחריב והטעם להנהגה זו היא בסוד ונשא השעיר עליו את‬
‫כל עונתם אל ארץ גזרה‪ ,‬ופירושו שהשעיר נושא עונות ממש‬
‫וזה קשה מאד וכי ישראל חטאו והשעיר נושא‪ ,‬אלא המדה‬
‫היא כך האדם מתודה וכונתו בוידוי לקבל עליו טהרה כענין‬
‫שאמר דוד הרב כבסני מעוני‪ ,‬וכן הוא אמרינו מרוק ברחמיך‬
‫‪108‬‬
‫הרבים אינו מתפלל אלא שיהיו יסורים קלים שלא יהיה בהם‬
‫בטול תורה‪ ,‬וז"ש אבל לא על ידי יסורים רעים וכך הוא מכוין‬
‫בהיותו אומר ואתה צדיק על כל הבא עלי ממש הוא מקבל‬
‫יסורים בסבר פנים יפות להתכפר מפני שיש עונות שיסורים‬
‫ממרקים או מיתה ממרקת‪ ,‬וכך היא המדה מיד שזה מתודה‬
‫בתפלתו ופירשו בזוהר בפרשת פקודי שהוא חלק סמאל‬
‫כעין השעיר‪ ,‬מהו חלקו שהקב"ה גוזר עליו יסורים ומיד‬
‫מזדמן שם סמאל והולך וגובה חובו והרי נושא השעיר‬
‫העונות שהקב"ה נותן לו רשות לגבות חובו וישראל‬
‫מתטהרים והנה הכל יתגלגל על סמאל והטעם שהקב"ה‬
‫גזר על עולמו שכל מי שיעשה כן יתבטל‪ ,‬וזה טעם ואת‬
‫הבהמה תהרוגו וכן האבן של מצות הנסקלין והסייף של‬
‫מצות הנהרגין טעונין קבורה לבטל מציאותם וכוחם אחר‬
‫שנגמר דינם‪ ,‬והרי בזה ממש סוד הצלם של נבוכדנצר‪,‬‬
‫נמסרו ישראל ביד מלך בבל רישא די דהבא נכנע ההוא‬
‫רישא ונמסרו ביד פרס שהן חדוהי ודרעוהי די כסף‪ ,‬וכן נדחו‬
‫אלו מפני אלו עד שירדו ישראל לרגלוהי מנהון די פרזל‬
‫ומנהון די חסף ומה יהיה תכלית הטוב בסוף הקדוש ברוך‬
‫הוא מעמידם ועושה בהם דין כדכתיב חצי אכלה בם חצי‬
‫כלים וישראל אינם כלים באדין דקו כחדא דהבא כספא‬
‫ונחשא וכו' הנה בהתחלה כתיב ומחת לצלמא על רגלוהי אין‬
‫מכל הצלם אלא רגליו שכבר נתבטל כחם ועברו ראש‬
‫ודרעוהי ומעוהי ועם כל זה בסוף דקו כחדא עתיד הקדוש‬
‫ברוך הוא להעמיד סמאל והרשעים עושי מעשיו ופעולותיו‬
‫ויעשה בהם הדין‪ ,‬והיינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם‪,‬‬
‫ירצה משליך כח הדין להפעל על ידי אלו שהם מצולות ים‬
‫והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש‬
‫וטיט אלו הם העושים דין בישראל שישוב אחר כך כל גמולם‬
‫בראשם‪ ,‬והטעם מפני שאחר שישראל קבלו הדין הקדוש‬
‫‪109‬‬
 ‫ברוך הוא מתנחם אפילו על מה שקדם ותובע עלבונם ולא‬
‫די אלא אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה‪ ,‬גם במדה זו‬
‫צריך להתנהג האדם עם חבירו אפילו שיהיה רשע מדוכא‬
‫ביסורין אל ישנאהו שאחר שנקלה הרי הוא כאחיך ויקרב‬
‫המרודים והנענשים וירחם עליהם ואדרבה יצילם מיד אויב‬
‫ואל יאמר עונו גרם לו אלא ירחמהו במדה זו כדפירשתי‪.‬‬

‫הי' תתן אמת ליעקב‪ ,‬מדה זו היא שיש בישראל מעלה‪,‬‬

‫אותם הבינוניים שאינם יודעים להתנהג לפנים משורת הדין‬
‫והם נקראים יעקב מפני שאינם מתנהגים אלא עם הנהגה‬
‫אמתית‪ ,‬גם הקדוש ברוך הוא יש לו מדת אמת שהוא על צד‬
‫מציאות המשפט הישר ואלו הם המתנהגים בעולם ביושר‬
‫והקב"ה מתנהג עמהם באמת מרחם עליהם על צד היושר‬
‫והמשפט‪ ,‬גם כן האדם צריך להתנהג עם חבירו על צד‬
‫היושר והאמת בלי להטות משפט חבירו לרחם עליו באמת‬
‫כמו שהשם יתברך מרחם על הבריות הבינוניות במדת אמת‬
‫לתקן אותם‪.‬‬

‫הי"א חסד לאברהם‪ ,‬הם המתנהגים בעולם לפנים משורת‬

‫הדין כאברהם אבינו גם הקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם‬
‫לפנים משורת הדין אינו מעמיד עמהם הדין על תוקפו אף‬
‫לא בדרך היושר אלא נכנס עמהם לפנים מן הישר כמו שהם‬
‫מתנהגים והיינו חסד לאברהם הקדוש ברוך הוא מתנהג‬
‫במדת חסד עם אותם שהם כמו אברהם בהנהגתם‪ ,‬גם‬
‫האדם עם היות שעם כל אדם יהיה מתנהג בצדק וביושר‬
‫ובמשפט עם הטובים והחסידים תהיה הנהגתו לפנים משורת‬
‫הדין‪ ,‬ואם לשאר האדם היה סבלן קצת לאלו יותר ויותר‬
‫וירחם עליהם ליכנס עמהם לפנים משורת הדין שהוא‬

‫‪110‬‬
 ‫מתנהג בה עם שאר האדם וצריך שיהיו אלו חשובים לפניו‬
‫מאד מאד וחביבים לו והם יהיו מאנשי חברתו‪.‬‬

‫הי"ב אשר נשבעת לאבותינו‪ ,‬יש בני אדם שאינם הגונים‬

‫והקב"ה מרחם על כלם ופירשו בגמרא וחנותי את אשר‬
‫אחון אמר הקדוש ברוך הוא אוצר זה לאותם שאינם הגונים‬
‫יש אוצר תחנונים שהקב"ה חונן ונותן להם מתנת חנם לפי‬
‫שאמר הקדוש ברוך הוא הרי יש להם זכות אבות אני‬
‫נשבעתי לאבות אם כן עם היות שאינם הגונים יזכו בשביל‬
‫שהם מזרע האבות שנשבעתי להם לפיכך אנהילם ואנהיגם‬
‫עד שיתוקנו‪ ,‬וכך יהיה האדם אף אם יפגע ברשעים אל‬
‫יתאכזר כנגדם או יחרפם וכיוצא אלא ירחם עליהם ויאמר‬
‫סוף סוף הם בני אברהם יצחק ויעקב אם הם אינם כשרים‬
‫אבותיהם כשרים והגונים והמבזה הבנים מבזה האבות אין‬
‫רצוני שיתבזו אבותיהם על ידי ומכסה עלבונם ומתקנם כפי‬
‫כחו‪.‬‬

‫הי"ג מימי קדם‪ ,‬הרי מדה שיש להקב"ה עם ישראל כשתמה‬

‫זכות וכיוצא מה יעשה והרי הם מצד עצמם אינם הגונים‪,‬‬
‫כתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך‪ ,‬ממש זוכר‬
‫הקדוש ברוך הוא ימים קדמונים אהבה שהיה מקדם ומרחם‬
‫על ישראל ובזה יזכור להם כל המצוות שעשו מיום שנולדו‬
‫וכל הטובות וכל מדות טובות שהקב"ה מנהיג בהם עולמו‬
‫ומכלם עושה סגלה לרחם בשבילם והרי זו המדה כוללת כל‬
‫המדות כלם כדפירשו באדרא‪ ,‬כך האדם יתקן הנהגתו עם‬
‫בני אדם שאפילו שלא ימצא טענה מאלו הנזכרות יאמר‬
‫כבר היו שעה קודם שלא חטאו והרי אותה שעה או בימים‬
‫קדמונים היו כשרים ויזכור להם הטובה שעשו בקטנותם‬

‫‪111‬‬
‫ויזכור להם אהבת גמולי מחלב עתיקי משדים ובזה לא ימצא‬
‫אדם שאינו ראוי להטיבו ולהתפלל על שלומו ולרחם עליו‪.‬‬

‫עד כאן הגיעו י"ג מדות שבהן יהיה האדם דומה אל קונו שהן‬
‫מדות של רחמים עליונות‪ ,‬וסגולתן כמו שיהיה האדם מתנהג‬
‫למטה כך יזכה לפתוח לו מדה עליונה מלמעלה ממש כפי‬
‫מה שיתנהג כך משפיע מלמעלה וגורם שאותה המדה תאיר‬
‫בעולם‪ ,‬ולכך אל ילוזו מעיני השכל י"ג מדות אלו והפסוק לא‬
‫יסוף מפיו כדי שיהיה לו למזכרת כאשר יבא לו מעשה‬
‫שיצטרך להשתמש במדה אחת מהן יזכור ויאמר הרי דבר זה‬
‫תלוי במדה פלונית איני רוצה לזוז ממנה שלא תתעלה‬
‫ותסתלק המדה ההיא מן העולם‪.‬‬

‫‪112‬‬
About this digital edition
This e-book comes from the online library Wikisource[1].
This multilingual digital library, built by volunteers, is
committed to developing a free accessible collection of
publications of every kind: novels, poems, magazines,
letters...

We distribute our books for free, starting from works not

copyrighted or published under a free license. You are free
to use our e-books for any purpose (including commercial
exploitation), under the terms of the Creative Commons
Attribution-ShareAlike 3.0 Unported[2] license or, at your
choice, those of the GNU FDL[3].

Wikisource is constantly looking for new members. During

the realization of this book, it's possible that we made some
errors. You can report them at this page[4].

The following users contributed to this book:

Uziel302

1. ↑ https://wikisource.org
2. ↑ https://www.creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0

113
3. ↑ https://www.gnu.org/copyleft/fdl.html
4. ↑ https://wikisource.org/wiki/Wikisource:Scriptorium

114