‫בס"ד‬

‫ִסינַי‬
‫על מסכת שבת‬
‫סיכום קצר ומסודר של מסכת שבת‪,‬‬
‫ב'סינַי'‪.‬‬
‫על פי השיעורים ִ‬

‫ניתן להוריד את החוברת‪,‬‬

‫וכן לשמוע ולצפות בשיעורים‬
‫הקצרים על הדף יומי‬
‫בכתובת‪:‬‬
‫‪www.sinai.org.il‬‬
‫וכן בטלפונים‪0732951883-‬‬

‫(ניתן להעתיק או לצלם בשמחה‪ ,‬בתנאי שמשאירים את כתובת האתר למטה)‬

 ‫בס"ד‬

‫תוכן עניינים‬
‫דף ב ‪13...................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫דף ג ‪13....................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫דף ד ‪14...................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – רדיית פת לפני שיעבור על אפייה ‪14 .............................................................................................................................................‬‬

‫חזרה למשנה‪ :‬פשט העני את ידו‪14 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הרי צריך ד על ד טפחים ‪14 .........................................................................................................................................................‬‬

‫דף ה ‪15...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬אותו אדם שזרק וקיבל‪15 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬הכניס ידו וקיבל גשם והכניס‪/‬הוציא – חייב‪15 ..........................................................................................................................................‬‬

‫[ג‪ .‬אגב הנ"ל – דבר על גבי דבר – מתי נחשב נח? ‪16 ..................................................................................................................................‬‬

‫ד‪ .‬נכנס ויוצא כל היום – כדי להתחייב חייב לעמוד‪16 ....................................................................................................................................‬‬

‫דף ו ‪16....................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המוציא מרשות לרשות דרך כרמלית‪/‬מקום פטור‪16 .........................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – ברייתא‪ :‬הגדרת ד' רשויות לשבת ‪17 .............................................................................................................................................‬‬

‫דף ז ‪18....................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – כרמלית‪18 ................................................................................................................................................................................‬‬

‫המשך ביאור הברייתא‪18 ....................................................................................................................................................................... :‬‬

‫חלק ב – נושאים אגביים ("גופא")‪19 ..........................................................................................................................................................‬‬

‫דף ח ‪22...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – כוורת (סלסילה עגולה) ‪22 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – זרק על עמוד או גומא ‪22 .............................................................................................................................................................‬‬

‫חלקג ‪ -‬איסקופא‪23 .................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף ט ‪23...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך האיסקופא ‪23 ..................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – דברים שלא עושים סמוך למנחה ‪24 ..............................................................................................................................................‬‬

‫דף י ‪24....................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – תפילה מול תורה ‪24 ...................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – דין‪24 .......................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – תפילה בבית המרחץ ‪25 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ד – מימרות של רבא בר מחסיא – רב חמא בר גוריא – רב‪25 ............................................................................................................... :‬‬

‫דף יא ‪26..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א– מימרות של רבא בר מחסיא ‪26 .....................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב– הפסקה לקריאת שמע ותפילה ‪26 ..................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג– גזירות דרבנן שמא יעבור על איסור תורה ‪26 ....................................................................................................................................‬‬

‫דף יב ‪27..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬לגבי יציאה עם דברים סמוך לחשיכה ‪27 .................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬לא יפלה כינים ולא יקרא לאור הנר ‪27 ....................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬לא יקרא לאור הנר ‪28 ..........................................................................................................................................................................‬‬

‫דף יג ‪29...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – הרחקות בין אסורים בביאה‪29 .....................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון ‪30 ...............................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪1‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫דף יד ‪30..................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫מתוך ‪ 18‬הגזרות – מקרים שנעשה שני ‪30 .................................................................................................................................................‬‬

‫דף טו ‪31..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א –‪ 3‬מחלוקות שמאי והלל‪31 ............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב –טומאת ארץ העמים (לפסול תרומה) ‪32 ..........................................................................................................................................‬‬

‫דף טז ‪32..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬טומאת כלי זכוכית ‪33 ..........................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪( .‬יד‪ ):‬תקנת שמעון בן בטח שכלי מתכות יחזרו לטומאה ישנה‪33 .................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬גזירה על כלים ששכח והתמלאו מי גשמים ‪ -‬שנחשבים מים שאובים‪33 ........................................................................................................‬‬

‫דף יז ‪35...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך ‪ 18‬הגזרות ‪35 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬גזירת אוהל על מטלטלין ‪35 ..................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬בוצר ענבים לגת‪35 .............................................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬משנה בתרומות‪ :‬גידולי תרומה כתרומה‪36 ..............................................................................................................................................‬‬

‫ד‪ .‬משנה בהמשך (קנג‪ ):‬מי שבדרך ונכנסה שבת ויש לו דבר יקר בכיס‪36 ........................................................................................................‬‬

‫ה‪ .‬שאר הגזירות – ‪37 .............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף יח ‪37..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬שביתת כלים ‪37 .........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב –שהייה‪38 ...................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף יט ‪39..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א –מראית עין של אמירה לנכרי ‪39 .....................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – המשכת הוצאת המשקין מערב שבת לשבת ‪40 ................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג ‪ -‬מחלוקת רב ושמואל במוקצה ‪41 ....................................................................................................................................................‬‬

‫דף כ ‪41....................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬אסור להשהות צלי (בשר‪ ,‬בצל‪ ,‬ביצה) ‪41 ................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬במשנה‪ :‬אין נותנים פת לפני שבת אלא כדי ש‪42 .................................................................................................................................... :‬‬

‫ג‪ .‬במשנה‪ :‬מותר לשים פסח לצלייה לפני שבת ‪42 ........................................................................................................................................‬‬

‫דף כא ‪44..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – פרק במה מדליקין‪44 ..................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬דיונים כלליים ‪45 .................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – דיני חנוכה ‪46 ............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף כב ‪48..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף כג ‪48..................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫עוד דיני חנוכה ‪48 ...................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף כד ‪49..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א‪ :‬תוספות לתפילה ולברכת המזון חנוכה ומועדים‪49 .............................................................................................................................‬‬

‫חלק ב‪ :‬דברים האסורים בהדלקה בשבת‪/‬יום טוב‪50 .....................................................................................................................................‬‬

‫דף כה ‪51................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף כו ‪51...................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – המשך שמנים להדלקת נרות ‪51 ...................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – טומאת בגדים ‪52 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף כז ‪54..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬המשך טומאת בגדים – דעת ר' ישמעאל ‪54 ............................................................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪2‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫ב‪ .‬סכך בחוטי פשתן (שמקבל טומאה) ‪54 ...................................................................................................................................................‬‬

‫דף כח ‪55.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫ב‪ .‬טומאת אוהל –‪55 ...............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף כט ‪56.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה ‪56 ........................................................................................................................................................‬‬

‫דף ל ‪58....................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫הקדמה – מלאכת מחשבת אסרה התורה‪58 ...............................................................................................................................................‬‬

‫חלק א – לא יקוב אדם שפופרת ‪58 ............................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬אגב הנ"ל – דיון על דבר שאינ ו מתכוון (גרירת ספסל‪ ,‬לבישת כלאיים) ‪59 .....................................................................................................‬‬

‫חלק ב – המכבה את הנר ‪ +‬מלאכה שאינה צריכה לגופה‪60 ..........................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – אגדתא ‪ -‬סתירות בתהילים‪ ,‬קהלת‪ ,‬משלי‪61 ..................................................................................................................................:‬‬

‫דף לא ‪62..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – סיפורים על הלל ושמאי‪62 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – על לימוד תורה ויראת שמיים ‪62 ...................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – עוד דברים מוקשים בקהלת ‪63 .....................................................................................................................................................‬‬

‫דף לב ‪63..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬משנה ‪ -‬שלוש עבירות שנשים מתות בשעת לידתן ‪63 .......................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – עוונות ועונשם‪ ,‬מצוות ושכרם ‪64 ...................................................................................................................................................‬‬

‫דף לג ‪64..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬המשך – עוונות ועונשם ‪64 ...................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬עוד עונשים שונים לעבירות– הדרוקן ואסכרה‪64 ......................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬סיפור רשב"י ור"א בנו – ‪65 ...................................................................................................................................................................‬‬

‫דף לד ‪65..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫בין השמשות‪65 ......................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף לה ‪67.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך זמן בין השמשות ‪67 ......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף לו ‪68...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫מוקצה בשופר וחצוצרה ‪68 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף לז ‪69..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫שהייה והחזרה‪69 ...................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א –האם שהייה צריכה גו"ק ‪69 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב– המשך חלק א‪ :‬שיטות האמוראים ‪ +‬רמת הבישול‪70 .........................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – דינים שונים אגביים ‪70 ................................................................................................................................................................‬‬

‫דף לח ‪71.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬מעשה שבת בשהייה‪71 ...............................................................................................................................................................‬‬

‫(לח‪72 ............................................................................................................................................................................................)-2 .‬‬

‫חלק ב – החזרה ‪72 ................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג ‪ -‬תנור וכופח‪73 .............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף לט ‪73.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬בישול בשבת בתולדות האור ותולדות חמה‪73 .................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – גזירת מרחץ‪ ,‬בישול ביו"ט‪ ,‬והצינור בטבריה ‪75 ...............................................................................................................................‬‬

‫דף מ ‪76...................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬כשזה לא ממש כל גופו‪ ,‬לא גזרו גזירת מרחץ‪76 .....................................................................................................................................:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪3‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫ב‪ .‬ברייתא‪ :‬מרחץ שפקקו נקביו‪76 .............................................................................................................................................................‬‬

‫(ברייתא ארוכה עם הסברי ביניים של הגמרא)‪76 .........................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬חימום מים ושמן כנגד המדורה (אוסף ברייתות) ‪77 ................................................................................................................................. -‬‬

‫ד‪ .‬שני נושאים אגביים ‪78 ....................................................................................................................................................................... -‬‬

‫דף מא ‪80.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – עוד סיפורים על ר' זירא והמרחץ ‪80 .............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – מוליאר ואניטיכי ‪80 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג –מיחם שפינהו‪80 ..........................................................................................................................................................................‬‬

‫דף מב ‪81.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך מים חמים וקרים (מיחם שפינהו‪ ,‬אמבטי)‪81 .........................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – תבלינים ומלח בכלי ראשון ושני ‪82 ................................................................................................................................................‬‬

‫דף מג ‪82..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫אין כלי ניטל אלא לדבר שאינה ניטל‪ ,‬מבטל כלי מהיכנו ‪82 .............................................................................................................................‬‬

‫דף מד ‪84.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫סוגי מוקצה והאם אסור‪84 ........................................................................................................................................................................‬‬

‫דף מה ‪85.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬מקרים בהם (אולי) יש לר"ש מוקצה– כי דחאן בידיים ‪86 ...........................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬כמי ההלכה במוקצה? ( ‪ +‬מקרים נוספים בהם מודה ר"ש) ‪86 ....................................................................................................................‬‬

‫דף מו ‪87..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך מחלוקת ר"ש ור"י במוקצה ‪87 .........................................................................................................................................................‬‬

‫דף מז ‪89..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬בסיס לדבר האסור והמותר ‪89 ......................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הרכבה של כלים‪89 ....................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג –משנה ‪ -‬כלי תחת הנר לקבל ניצוצות‪90 ...........................................................................................................................................‬‬

‫דף מח ‪90.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬הטמנה בערב שבת ‪90 ................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – דינים נוספים בהקשר לחומרי ההטמנה ‪91 .....................................................................................................................................‬‬

‫דף מט ‪92.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬במשנה – דברים שטומנים בהם בערב שבת (אינם מוסיפים הבל) ‪92 ..........................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬הטמנה במוקצה ‪92 .............................................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬אבות מלאכות‪ ,‬ארבעים חסר אחת ‪93 .....................................................................................................................................................‬‬

‫דף נ ‪94....................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – הכנת מוקצה‪94 .........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב ‪ -‬המשך דיון בברייתת החול (שאינו מתכוון) ‪95 ..................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – הוצאה מהטמנה במוקצה ‪96 ........................................................................................................................................................‬‬

‫דף נא ‪96..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק ראשון– סיום פרק במה טומנין ‪96 .......................................................................................................................................................‬‬

‫החלק השני של השיעור ‪ -‬תחילת פרק במה בהמה יוצאה ‪98 .........................................................................................................................‬‬

‫דף נב ‪100................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך איסור טלטול של בהמה ‪100 ..............................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬יציאת עז‪100 .....................................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬המשך יציאה בשמירה יתירה‪100 ..........................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪" .‬וכל בעלי השיר (כלב) יוצאין בשיר ונמשכין בשיר"‪101 ..............................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – טומאה וטהרה בכלי הבהמות ‪101 ................................................................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪4‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫דף נג ‪103.................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – האם מותר לשים מרדעת על חמור בתוך רה"י? (הנושא‪ :‬טירחה בשביל בהמה) ‪103 ............................................................................‬‬

‫חלק ב – במה בהמה יוצאה‪105 ................................................................................................................................................................‬‬

‫דף נד ‪107................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫במה בהמה לא יוצאת‪107 ........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א – משנה ראשונה – גמל‪107 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – משנה שנייה‪ :‬חמור ‪108 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג ‪ -‬עוד חיות‪108 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף נה ‪109................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬החובה למחות בעוברי עבירה‪109 .................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב‪ -‬מתי תמה זכות אבות? ‪109 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג ‪ -‬האם יש מיתה וייסורים ללא עוון? ‪109 ............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ד ‪" -‬כל האומר ____ חטא‪ ,‬אינו אלא טועה" ‪110 .................................................................................................................................‬‬

‫דף נו ‪111.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף נז ‪113.................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫משנה‪ :‬דברים שאינם משוי‪ ,‬ובכ"ז אסורה לצאת בהן מדרבנן‪113 ................................................................................................................. :‬‬

‫חלק א – הדברים האסורים משום שהם חוצצים‪113 .....................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הדברים האסורים משום שמא תראה לחברתה‪114 .........................................................................................................................‬‬

‫דף נח ‪116................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬מה זה כבול?‪116 ...............................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬חותם של עבד‪/‬שפחה‪116 ....................................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬דיונים על המשך ברייתא ב‪ :‬זוג באדם וחותם בחיה‪117 .............................................................................................................................‬‬

‫דף נט ‪118................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬טומאת פעמון ללא ענבל ‪118 ........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – במה אישה יוצאה ‪118 ................................................................................................................................................................‬‬

‫דף ס ‪120.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬המשך דברים בהם אישה לא יוצאת‪120 .........................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬טבעת‪120 .........................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – דברים שלאיש אסור לצאת בהם מדרבנן – סנדל המסומר ‪120 ..........................................................................................................‬‬

‫דף סא ‪124.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫במה איש לא יצא‪124 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬לא בסנדל יחיד‪124 .............................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬ולא בתפילין‪ ,‬אך אין חטאת ‪124 ............................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬ולא בקמיע שאינו מן המומחה ‪124 .........................................................................................................................................................‬‬

‫ד‪ .‬ולא בשריון קסדה ומגפיים‪125 ............................................................................................................................................................. .‬‬

‫דף סב ‪125.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬עוד דברים שאשה לא תצא בהם ‪125 .............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – אגדתא‪ ,‬אגב נושא הבשמים ‪126 ...................................................................................................................................................‬‬

‫דף סג ‪127................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬כלי נשק לאיש‪127 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬שני תלמידי חכמים‪128 ...................................................................................................................................................................... :‬‬

‫ג‪ .‬בירית וכובלת ‪128 ...............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף סד ‪129.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – טומאת אריג‪ ,‬תכשיט ושק ‪129 .....................................................................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪5‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫חלק ב – עוד דברים שאשה יוצאת בהם ‪131 ...............................................................................................................................................‬‬

‫דף סה ‪132.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – עוד דברים שאישה יוצאת בהם ‪132 ..............................................................................................................................................‬‬

‫דף סו ‪134................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – ארבע הלכות לגבי אביזרי הליכה (של נכים) ‪134 .............................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬הלכה ‪ – 1‬קב של קיטע ‪134 .................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬שאר ההלכות‪135 ..............................................................................................................................................................................:‬‬

‫חלק ב – הבנים יוצאים בקשרים‪135 ..........................................................................................................................................................‬‬

‫דף סז ‪136................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף סח ‪139.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – למה כתוב "כלל גדול"?‪139 .........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – כמה חטאות חייב שוכח ‪140 ........................................................................................................................................................‬‬

‫דף סט ‪141.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫מה מוגדר כשכחת המלאכות? ‪141 ............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – מה עושה כשאינו יודע מתי שבת ‪142 ............................................................................................................................................‬‬

‫דף ע ‪142.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬המקור להבדל בין מקרה א ל‪-‬ב‪142 ......................................................................................................................................................:‬‬

‫ב‪ .‬מקרה ג – חייב על כל מלאכה ומלאכה ‪143 .............................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬העלם זה וזה בידו – מהו?‪143 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫דף עא ‪144.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫שלב א – חלוקה לחטאת ולהצטרפות‪144 ....................................................................................................................................................‬‬

‫שלב ב – האם חלוקה אחרי החטאים מחלקת? ‪144 .....................................................................................................................................‬‬

‫שלב ג – גרירת חטאת באכל זיתי חלב‪145 .................................................................................................................................................‬‬

‫שלב ד – קצר וטחן ושוב קצר וטחן ‪145 ......................................................................................................................................................‬‬

‫דף עב ‪147.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – האם יש חילוק חטאות באשם שפחה חרופה? ‪147 ..........................................................................................................................‬‬

‫כלומר‪ ,‬בעל ‪ 5‬בעילות – אם נודע לו רק בסוף – ברור שמביא אשם אחד‪ ,‬אבל אם נודע לו בין החטאים – האם הידיעה מחלקת כמו בחטאת? ‪147 .....‬‬

‫חלק ב – פטור מתעסק‪148 ......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף עג ‪151................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך מתעסק‪151 ....................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – משנת ל"ט מלאכות ‪151 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – דיון בזורע‪ ,‬חורש‪ ,‬קוצר מעמר ודש‪152 ..........................................................................................................................................‬‬

‫דף עד ‪153.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫הקדמה‪153 ...........................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬בורר ‪153 ..................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב –שאר המלאכות‪154 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫דף עה ‪154.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬אגב‪ ,‬מגוש וחישוב כוכבים ומזלות ‪154 ...........................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – המשך המלאכות (עורות) ‪154 ....................................................................................................................................................-‬‬

‫חלק ג – סיכום המשנה "הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת"‪155 .........................................................................................................‬‬

‫דף עו ‪155................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫הקדמה ‪ -‬משנה – על מה חייבים בהוצאה ‪155 ............................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬דוגמאות ‪155 .....................................................................................................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪6‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫‪ .B‬המשנה השנייה‪155 ............................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬אובייקטיבי או סובייקטיבי?‪156 .............................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬צירוף שיעורים שונים ‪156 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫דף עז ‪156................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫שיעורי הוצאה במשקים ‪156 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫דף עח ‪159.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך שיעורי משקאות ‪159 ........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב ‪ -‬שיעורי הוצאה נוספים‪160 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫דף עט ‪162.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך שיעורי הוצאה ‪162 ........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬עור ‪163 ....................................................................................................................................................................................‬‬

‫(עט‪164 ........................................................................................................................................................................................ )+1 :‬‬

‫חלק ב – שיעור הוצאה של קלף ‪164 ..........................................................................................................................................................‬‬

‫הקדמות –‪164 .......................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף פ ‪167.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך שיעורי הוצאה ‪167 ........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – עוד שיעורי הוצאה ‪167 ................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ד – משנה – עוד שיעורי הוצאה ‪168 ...................................................................................................................................................‬‬

‫דף פא ‪170.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬המשך שיעורי הוצאה ‪170 ............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – שיעורי אבנים של בית הכיסא ועוד ענייני בית הכיסא ‪170 .................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – המשך שיעורי הוצאה ‪ -‬חרס‪173 ...................................................................................................................................................‬‬

‫דף פב ‪174.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬טומאת עבודה זרה ‪174 ...............................................................................................................................................................‬‬

‫דף פג ‪176................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך הסוגיה מאתמול – טומאת ע"ז ‪176 ..................................................................................................................................................‬‬

‫דף פד ‪178.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬ספינה לא מקבלת טומאה ‪178............. ................................ ................................‬‬
‫חלק ב – מניין שאין מדרס בכלי חרס? ‪179 .................................................................................................................................................‬‬

‫דף פה ‪180.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫הקדמה‪180 ..........................................................................................................................................................................................:‬‬

‫זריעת כמה מינים בערוגה ‪180 ..................................................................................................................................................................‬‬

‫דיונים על זה בגמרא‪181 ........................................................................................................................................................................ :‬‬

‫דף פו ‪183................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫פולטת שכבת זרע ‪183 ............................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬הדעות‪183 ................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף פז ‪185................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – באיזה יום ניתנה התורה וזמן הפרישה ‪185 ....................................................................................................................................‬‬

‫דף פח ‪187.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫מדרשים על מתן תורה וחטא העגל‪187 ......................................................................................................................................................‬‬

‫דף פט ‪188.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך ענייני מתן תורה ‪188 ........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – לשון של זהורית ועניי ני תשובה ‪189 ..............................................................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪7‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫דף צ ‪190.................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫המשך שיעורי הוצאה ‪190 ........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א – משנה לגבי עצים‪ ,‬תבלינים‪ ,‬צבעים‪ ,‬חומרי כביסה ‪190 .....................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – משנה עם דברים ששיעורם בכלשהו ‪190 .......................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – משנה עם עוד שיעורי הוצאה‪191 ..................................................................................................................................................‬‬

‫דף צא ‪192.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬הוצאה – אובייקטיבי או סובייקטיבי‪192 ..................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬שיעורים משתנים‪193 ..........................................................................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬המעביר דרך האיסקופא (כרמלית)‪194 ...................................................................................................................................................‬‬

‫ד‪ .‬האם אגד כלי שמיה אגד? ‪194 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫דף צב ‪196................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬חייב רק אם הוציא כדרך המוציאין ‪196 ..........................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – ר' אלעזר‪ :‬המוציא או מושיט משואי מעל ‪ – 10‬חייב‪196 ...................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – המתכוון להוציא בצד אחד וזה הסתובב לצד האחר ‪197 ....................................................................................................................‬‬

‫דף צג ‪198................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף צד ‪199................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – בעניין חיוב או פטור על הכלי ‪199 .................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – בעניין חי נושא את עצמו ‪199 .......................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – הוצאת מת ומלאכה שאינה צריכה לגופה‪200 ..................................................................................................................................‬‬

‫חלק ד – לגבי חצי שיעור ‪200 ...................................................................................................................................................................‬‬

‫דף צה ‪202.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫מלאכות שונות שקשורות לטיפול בגוף‪202 ..................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א – מלאכות שונות שקשורות לטיפול בגוף‪202 .....................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – עוד מלאכות‪203 ........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – עציץ נקוב ושאינו נקוב‪204 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫שבת צו ‪205................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬המקור לאיסור הוצאה הכנסה וטלטול ד' אמות ‪206 .................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬אגב – המקושש‪ ,‬צלפחד‪ ,‬אהרן‪206 .......................................................................................................................................................‬‬

‫שבת צז ‪207................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬זורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רה"ר ‪207 .....................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬זורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד ‪208 .........................................................................................................................‬‬

‫ג‪ .‬האם מחייבים על תולדה במקום אב ‪208 .................................................................................................................................................‬‬

‫דף צח ‪209.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף צט ‪213.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – גודל וסידור העגלות ‪213 .............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הגדרת רשות היחיד‪214 .............................................................................................................................................................‬‬

‫דף ק ‪214.................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬זריקת ד' אמות באופן פוטר ומחייב‪214 ..........................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – זריקות חריגות ‪215 ....................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – נספחים ‪215 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קא ‪216.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – טלטול בין ספינה לים‪216 ............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – ספינת "ביצאתא דמישן" – רה"י או כרמלית?‪216 ............................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – טלטול מספינה לספינה ‪217 .........................................................................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪8‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫דף קב ‪217.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – חסרונות בהנחה‪217 ..................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – נזכר לאחר שזרק‪ ,‬תוך כדי שהחפץ באוויר‪217 ...............................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – פרק הבונה ‪218................................ ................................ ................................‬‬

‫דף קג ‪220................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – חורש‪ ,‬ומלקט עצים ועשבים‪220 ...................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – מלאכת כותב ‪220 ......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קד ‪222.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – דרשות התלמידים על אותיות הא"ב‪222 ........................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – המשך מלאכת כותב‪224 .............................................................................................................................................................‬‬

‫דף קה ‪227.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – שיעורי מלאכות הכנת הבגדים ‪227 ...............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – קורע שלא על מנת לתפור ‪227 .....................................................................................................................................................‬‬

‫דף קו ‪228................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬חובל ומבעיר בדרך קלקול‪228 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – צד‪228 .....................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קז ‪229................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך צידה (שניים שעשאוה) ‪229 ...............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – שמונה שרצים ‪229 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫(קז‪231 .......................................................................................................................................................................................... )-5 :‬‬

‫חלק ג – חיוב העוקר דבר מגידולו ‪231 .......................................................................................................................................................‬‬

‫דף קח ‪231.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬על מה כותבים תפילין? ‪231 .........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – דברים הקשורים למלאכת מעבד ‪233 ............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג ‪ -‬בדרך אגב – רפואה בשבת‪234 .....................................................................................................................................................‬‬

‫דף קט ‪235.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א –רפואה בשבת ‪235 ......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קי ‪237................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף קיא ‪238................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫דף קיב ‪239................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א ‪ -‬מלאכת קושר‪239 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב ‪ -‬סנדל שנפסק ‪239 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קיג ‪241.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך קושר ‪241 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – מוקצה של כלי האריגה (כלי קיואי)‪242 ..........................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – קיפול בגדים בשבת ‪242 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ד – כבוד שבת והפסוק "אם תשיב משבת רגלך‪242 ......................................................................................................................... "...‬‬

‫חלק ה ‪243 ..........................................................................................................................................................................................-‬‬

‫דף קיד ‪245.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – עוד ענייני בגדים מכובדים (ותלמידי חכמים)‪245 .............................................................................................................................‬‬

‫חלק ב ‪ -‬היחס בין קדושת שבת לקדושת יו"כ ‪246 ........................................................................................................................................‬‬

‫דף קטז ‪249................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪9‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫חלק א – האם מצילים גליונות ריקים?‪249 ..................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – ספרי מינים ‪249 .........................................................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬ברייתא – ‪249 ....................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – לא קוראים בכתובים בשבת ‪249 ...................................................................................................................................................‬‬

‫דף קיז ‪250.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬משנה – כשמצילים ספר תורה‪ ,‬מותר להציל גם את התיק‪ ,‬וגם אם יש בו כסף‪250 ................................................................................‬‬

‫חלק ב – להיכן מצילים את הספר תורה ‪252 ...............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – מציל ים מזון ג סעודות ‪253 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫דף קיח ‪254................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – סדר בציעת הפת בשבת ‪254 .......................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – כמה סעודות אוכלים בשבת?‪254 .................................................................................................................................................‬‬

‫דף קיט ‪258................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף קכב ‪261................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫חלק א – הנאה ממעשה נכרי‪261 ..............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – פרק כל הכלים (חזרה לדיני מוקצה)‪262 ........................................................................................................................................‬‬

‫דף קכג ‪262................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫הקדמה –‪262 ........................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬כלי שמלאכו לאיסור‪ ,‬מוקצה מחמת חסרון כיס‪262 ...........................................................................................................................‬‬

‫(קכג‪ .‬שליש) ‪264 ....................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – נושאים אגביים ‪264 ....................................................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬טלטול מן הצד‪264 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬מחט שנשבר חורה או חודה ‪264 ...........................................................................................................................................................‬‬

‫דף קכד ‪265................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬המשך סוגיית כלים ‪265 ...............................................................................................................................................................‬‬

‫דף קכה ‪267................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬שברי כלים ‪267 ..........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הפיכת מוקצה לכלי‪ ,‬ודין בסיס‪268 ................................................................................................................................................‬‬

‫דף קכו ‪269.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫דומה לבונה ‪269 .....................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק א – פקק החלון ‪269 .........................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – כיסויי הכלים ‪270 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קכז ‪270................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫א‪ .‬איסור טלטול של טירחה ‪271 ................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬מעלת הכנסת אורחים ‪271 ...................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קכח ‪273................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬מוקצה במאכלים שונים ‪273 .........................................................................................................................................................‬‬

‫סוגיה ראשונה‪273 ..................................................................................................................................................................................‬‬

‫‪ -‬מאכלים שאסורים או מותרים מבחינה הלכתית ‪273 ................................................................................................................................. -‬‬

‫סוגיה שנייה ‪ -‬מאכל שראוי לבהמה ‪274 .....................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – טיפול בבעלי חיים מוקצים ‪275 .....................................................................................................................................................‬‬

‫דף קכט ‪277................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – חילול שבת בשביל יולדת והתינוק‪277 ...........................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – ענייני הקזת דם ‪278 ...................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קל ‪280................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪10‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫המשך מילה בשבת‪280 ...........................................................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬הבאת הסכין בשבת לר"א – מגולה‪ ,‬ובסכנה – מכוסה על פי עדים‪280 ........................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬ר"א – גם ההכנות למילה דוחין שבת ‪280 ................................................................................................................................................‬‬

‫דף קלא ‪282................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫מקורות לשיטת ר' אליעזר שמכשירי מצווה דוחין שבת‪282 ............................................................................................................................‬‬

‫דף קלב ‪285................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המקור לדין שמילה דוחה שבת ‪285 ..............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – המקור לדין שמילה דוחה צרעת (גם לא בזמנה) ‪286 .......................................................................................................................‬‬

‫דף קלג ‪287................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫המשך ענייני ברית מילה בשבת ‪287 ..........................................................................................................................................................‬‬

‫א‪ .‬לגבי המקור שמילה דוחה צרעת ‪287 .....................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬מקור שמילה שלא בזמנה לא דוחה שבת ויו"ט‪287 ................................................................................................................................. .‬‬

‫ג‪ .‬ר"ע – רק מה שא"א לעשות לפני שבת דוחה את השבת‪287 ......................................................................................................................‬‬

‫ד‪ .‬ציצין ‪288 ...........................................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קלד ‪288................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך המשנה – מציצה‪ ,‬אספלנטית‪ ,‬יין ושמן ‪289 ..........................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – אגב‪ :‬עוד שני דיונים בין אביי ורב יוסף‪289 .................................................................................................................................... .‬‬

‫חלק ג – הכנת החלוק לאיבר ‪ +‬עוד אמירות של אימו של אביי ‪290 .................................................................................................................‬‬

‫חלק ד – רחיצת התינוק במים חמים לפני ואחרי הברית ‪290 ..........................................................................................................................‬‬

‫דף קלה ‪291................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – לא מלים ספק בשבת‪291 ............................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – מקרים שמלים מייד ולא ביום ה ‪292 ............................................................................................................................................8‬‬

‫דף קלו ‪293.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – ספק ‪294 ..................................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב ‪ -‬אנדרוגינוס‪295 ...........................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קלז ‪296................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫דף קלח ‪296................ ................................ ................................ ................................‬‬
‫א‪ .‬המחלוקת הבסיסית לגבי משמרת‪296 .................................................................................................................................................. :‬‬

‫ב‪ .‬המשך דיון לגבי אוהל ‪297 ....................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – ברירה במשמרת‪299 ..................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קלט ‪299................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – תורה ודיינים ‪299 .......................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – עוד ענייני אוהל ומשמרת‪301 .......................................................................................................................................................‬‬

‫דף קמ ‪302.................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – המשך משמרת – אוהל וברירה‪302 ..............................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הכנת מאכלים ‪303 .....................................................................................................................................................................‬‬

‫ב‪ .‬הכנת אנומלין (יין דבש ופלפל) ‪303 ........................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – נושאים אגביים – בגדים‪ ,‬מוקצה ואגדתא ‪304 .................................................................................................................................‬‬

‫דף קמא ‪305................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫לקט דינים בענייני מוקצה ומלאכות שונות ‪305 .............................................................................................................................................‬‬

‫דף קמב ‪309................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – טלטול אדם שמטלטל חפץ ‪309 ....................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב ‪ -‬דין בסיס ‪309 .............................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – ר"י במשנה – מותר להעלות את המדומע (‪ 1‬מ‪ )100‬בשבת ‪313 ........................................................................................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪11‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫תרומה בטלה ב‪ .100‬אם נפלה לפחות מ‪ – 100‬הכל נחשב תרומה (מדומע)‪ .‬אם נפלה ליותר מ‪ ,100‬עקרונית מותר‪ ,‬אבל צריך להוציא משם קודם את‬
‫הכמות של התרומה (שלא יפסיד הכהן)‪313 ................................................................................................................................................‬‬

‫דף קמג ‪313................. ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬המשך מוקצה ‪313 ......................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ב – סחיטה‪314 ...............................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קמד ‪315................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫ראיות לשיטת שמואל‪315 ....................................................................................................................................................................... :‬‬

‫א‪ .‬החשבה למשקה ‪316 ..........................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קמה ‪317................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א ‪ -‬המשך דיני סחיטה בשבת (=דש) – לתוך אוכל‪ ,‬כבשים ושלקות ‪317 ...................................................................................................‬‬

‫חלק ב – בישול אחר בישול ‪319 ................................................................................................................................................................‬‬

‫דף קמח ‪319................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – השאלה בשבת יו"ט‪319 ............................................................................................................................................................ .‬‬

‫חלק ב – דינים נוספים אגביים ‪320 ............................................................................................................................................................‬‬

‫דף קמט ‪322................ ................................ ................................ ................................‬‬

‫חלק א – משנה‪ :‬אסור לקרוא ברשימת אורחים או מנות לסעודה ‪322 ..............................................................................................................‬‬

‫חלק ב – הגרלות‪323 ..............................................................................................................................................................................‬‬

‫חלק ג – אגדתות (נבוכדנצר חורז את כולם)‪324 ..........................................................................................................................................‬‬

‫דף נ ‪325..................... ................................ ................................ ................................‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪12‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף ב‬
‫(ב‪ .‬תחילת פרק יציאות השבת – ג‪ .‬באמצע)‬
‫מבוא‪:‬‬
‫אב – הוצאה‪.‬‬
‫תולדה – הכנסה (מסברא)‪.‬‬
‫כדי להתחייב צריך עיקרה והנחה‪ ,‬אם עשה רק אחד מהם – פטור אבל אסור‪.‬‬
‫אם רק השתתף ללא עקירה והנחה – מותר‪.‬‬

‫א‪ .‬יציאות השבת שתיים שהן ארבע ‪ 8 -‬מקרי ההוצאה‬

‫הניח‬ ‫העביר‬ ‫עקר‬
‫אחד חייב‬ ‫העני הכניס לבד‬ ‫בחוץ‬
‫והשני מותר‬ ‫העני הוציא לבד‬
‫בעה"ב הוציא לבד‬ ‫בפנים‬
‫בעה"ב הכניס לבד‬
‫שניהם‬ ‫הכנסה‬ ‫בעה"ב‬ ‫העני‬ ‫בחוץ– העני‬
‫"פטור אבל‬ ‫העביר את‬
‫אסור"‪.‬‬ ‫הגבול‬
‫הוצאה‬ ‫העני‬ ‫בעה"ב‬
‫הוצאה‬ ‫העני‬ ‫בעה"ב‬ ‫בפנים–‬
‫בעה"ב העביר‬
‫את הגבול‬
‫הכנסה‬ ‫בעה"ב‬ ‫העני‬

‫ב‪ .‬למה בשבועות לא כתוב בפנים ובחוץ?‬

‫‪ .1‬שם לא הוזכרו התולדות (הכנסות)‪ ,‬כי זה הובא רק בדרך אגב‪,‬‬
‫ויוצא שעל שתי הוצאות חייב ועל שתיים פטור‪.‬‬
‫וזה קשה‪ ,‬כי אינו דומה לנגעים‪.‬‬
‫‪ .2‬רב פפא ‪ -‬לא הוזכרו מקרי הפטור‪,‬‬
‫אלא יציאות והכנסות של החיוב‪.‬‬
‫קשה – הרי כתוב "יציאות"?‬
‫תשובות –‬
‫‪ .a‬יציאות=יציאות והכנסות‪ .‬ראיות לזה‪ .1 :‬המשנה בדף עג‪.2 .‬‬
‫משנתנו‪.‬‬
‫‪ .b‬רבא –יציאות=רשויות‪.‬‬
‫ג‪ .‬שאלת רב מתנה – והרי זה ‪ 12‬מקרים?‬
‫(והיה צריך לכתוב שניים שהם ששה)‪.‬‬

‫תשובה – בספירה החשיבו את העקירות (שהן יכולות להגיע לידי חיוב חטאת)‪.‬‬

‫דף ג‬
‫(ג‪ .‬שורה ‪– 2‬ד‪)+6 .‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪13‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬הבהרות לדינים שעלו בדף הקודם‪:‬‬
‫‪ .1‬בארבעת המקרים הראשונים – השני פטור ומותר‪.‬‬
‫קשה – לשמואל תמיד "פטור" זה "פטור אבל אסור"?‬
‫תשובה – זה רק בעשה מעשה‪.‬‬
‫‪ .2‬בארבעת המקרים האחרונים שניהם "פטור אבל אסור"‪.‬‬
‫למה פטור?‬
‫רבי ‪( -‬וכן ר' חייא בר גמדא) "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותּה אחת ממצוות‬
‫ה' אשר לא תעשינה‪."...‬‬
‫ב‪ .‬שאלות הרחבה‬
‫‪ .1‬שאלת רב ‪ -‬האם גם בהטעינו על גופו נחשב כשניים שעשאוה או שהמוציא חייב?‬
‫רבי ‪ -‬חייב (ר' חייא – וכן מפורש בברייתא)‪.‬‬
‫‪ .2‬אביי‪:‬‬
‫‪ .a‬היד לא הולכת לפי מיקום הגוף‪.‬‬
‫אם העביר יד והתחרט‪ ,‬האם יכול להחזירה?(ג‪ :‬רבע)‬
‫(הנחות‪ :‬אם העביר והתכוון להחזיר – לכאורה מותר‪ .‬כל האיסור הוא כשזה חצי מפעולה שלימה‪ .‬אם התחרט‬
‫באמצע הפעולה‪ ,‬האם חז"ל גזרו שלא יוכל להחזירה?(על ידי הגדרתה ככרמלית)‪.‬‬

‫ברייתא ב ‪ -‬מותר‬ ‫ברייתא א – אסור‬

‫לא ככרמלית‬ ‫ככרמלית‬
‫(אסור)‬ ‫מעל עשרה‬ ‫למטה מעשרה‬ ‫‪1‬‬
‫אסור‬ ‫מבעוד יום‬ ‫בשבת‬ ‫‪2‬‬
‫אסור‬ ‫בשוגג‬ ‫במזיד‬ ‫‪3‬‬
‫אסור‬ ‫לא קנסו‬ ‫קנסו שוגג אטו מזיד‬ ‫‪4‬‬
‫מותר‬ ‫חזרה לחצר שלו‬ ‫לחצר אחרת‬ ‫‪5‬‬

‫מכאן שאנחנו לא עוזרים לחוטאים להימנע מלסיים את האיסור‪.‬‬

‫האם מזה נפשוט את שאלת רב ביבי ב"א – האם יכול לרדות את הפת לפני‬
‫שתאפה? כן‪.‬‬

‫דף ד‬
‫(ד‪ +6 .‬עד ה‪ .‬שליש תחתון)‬
‫חלק א – רדיית פת לפני שיעבור על אפייה‬
‫איך יעבור על חטאת – הרי נזכר באמצע?‬
‫‪ .1‬הכוונה שאחרים ירדו בשבילו‪.‬‬
‫דחייה – לא אומרים חטא בשביל שיזכה חברך‪.‬‬
‫‪ .2‬מדובר במזיד‪ ,‬ולהצילו מסקילה‪.‬‬

‫חזרה למשנה‪ :‬פשט העני את ידו‪...‬‬

‫חלק ב – הרי צריך ד על ד טפחים‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪14‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬הקדמה‬
‫‪ .1‬רה"ר רק עד י"ט‪ ,‬מעל זה – מקום פטור‪.‬‬
‫אם נח במקום הפטור – פטור‪.‬‬
‫אם הושיטו (או טלטלו ד"א) דרך מקום הפטור – חייב‪.‬‬
‫‪ .2‬גם בטלטול ד' אמות ברה"ר צריך את אותה עקירה והנחה‪.‬‬
‫ב‪ .‬למה חייב במשנתנו‪ ,‬והרי צריך עקירה והנחה מ‪/‬על ד' על ד' טפחים!‬
‫קבוצה א –לא צריך ד על ד‪:‬‬
‫‪ .1‬כר"ע – שקלוטה כמי שהונחה‪.‬‬
‫דחיות –‪ .1‬רבה התלבט בזה (שאולי ר"ע מחייב כי לומדים זריקה מהושטה)‪ .‬תשובה –‬
‫התלבט ואז פשט‪ .2 .‬מה עם העקירה?‬
‫‪ .2‬כרבי‪:‬‬
‫‪ .1‬נח על זיז חייב‪ .‬דחייה – מדובר בענף‪ ,‬וחייב כי הענף הולך לפי הגזע (שבו יש דע"ד)‪.‬‬
‫‪ .2‬קלוטה כמי שהונחה ועזיבת האויר כמי שנעקרה‪ .‬דחיה – זה דווקא במקורה‪.‬‬
‫‪ .3‬כאחרים –שזורק ליד חייב‪.‬‬
‫דחיות – ‪ .1‬זה רק ההנחה‪ .2 .‬גם לגבי ההנחה – אולי השני טופס בבגד של דע"ד‪.‬‬
‫קבוצה ב –צריך ד על ד‪ ,‬ויש‪:‬‬
‫‪ .4‬אולי מחזיקים סלים‪.‬‬
‫דחיות‪ .1 :‬זה לא מה שכתוב‪ .2 .‬אם זה מעל י"ט זה רשות היחיד (דחייה – נעמיד מתחת‬
‫י"ט)‪.‬‬
‫‪ .5‬מחזיק ידו סמוך לקרקע‪.‬‬
‫דחייה – לא סביר שעל זה דיברה המשנה‪.‬‬
‫‪ .6‬רי"ח – יד = ד' טפחים (גם אם לא התכוון לכך)‪.‬‬

‫דף ה‬
‫(ה‪ .‬רבע תחתון – ה‪ 5 :‬שורות מלמטה)‬
‫א‪ .‬אותו אדם שזרק וקיבל‬
‫נתון‪ :‬רי"ח (ואחרים בברייתא) אם זרקו לו חפץ וזז כדי לקבלו – נחשב שקיבל ושניהם פטורים‪.‬‬
‫שואל ר' יוחנן – אם זרק ורץ ותפס – האם גם פטור (שני כוחות באדם אחד)? תיקו‪.‬‬
‫(ה‪)-6 .‬‬
‫ב‪ .‬הכניס ידו וקיבל גשם והכניס‪/‬הוציא – חייב‬
‫והרי לא קלט ממנוחה על ד על ד טפחים?‬
‫‪ .1‬קלט מידו השנייה‪.‬‬
‫דחייה – אינה ד' על ד'‪.‬‬
‫‪ .2‬קלט מקיר משופע‪.‬‬
‫דחייה – לא נחשב מונח כי המים נוזלים‪.‬‬
‫‪ .3‬קלט מגומה‪.‬‬
‫והחידוש‪ :‬שמים על גבי מים נחשבים מונחים‪.‬‬

‫(ה‪ :‬שליש)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪15‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[ג‪ .‬אגב הנ"ל – דבר על גבי דבר – מתי נחשב נח?‬
‫מים על גבי מים – כן‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אגוז ע"ג מים – לא‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫אגוז בכלי שצף במים – תיקו‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫שמן על יין – מחלוקת‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫(ה‪ :‬מתחת לאמצע)‬
‫ד‪ .‬נכנס ויוצא כל היום – כדי להתחייב חייב לעמוד‬
‫‪ .1‬כדי להתחייב צריך שכבר בעקירה התכוון לצאת‪.‬‬
‫‪ .2‬עמידה שמפסיקה היא דווקא עמידה לפוש ולא עמידה לכתף‪.‬‬

‫דף ו‬
‫(ה‪ -5 :‬עד ו‪)-8 :‬‬
‫חלק א – המוציא מרשות לרשות דרך כרמלית‪/‬מקום פטור‬
‫בן עזאי – פטור‬
‫אפשר להציע ‪ 2‬סברות‪:‬‬
‫‪ .1‬כי מהלך כעומד‪ ,‬ונחשב שנעמד בכרמלית והניח ואז הרים שוב והוציא‪.‬‬
‫‪ .2‬כי לא מצינו בתורה שחייבים על הוצאה ברשות לרשות דרך מקום פטור‪.‬‬
‫רי"ח (ו‪ .‬לפני האמצע) – הסברא היא ‪ :1‬מהלך כעמוד‪.‬‬
‫ולכן רק אם החל פטור‪ ,‬אך אם הושיט או זרק – מודה בן עזאי שחייב‪.‬‬
‫רבנן – חייב‪.‬‬
‫כדי לחייב הם צריכים לחלוק על ‪ 2‬הסברות‪:‬‬
‫‪ .1‬מהלך לא כעומד‪.‬‬
‫‪ .2‬כן מצינו מצב כזה של העברה מרשות לרשות דרך מקום פטור‪.‬‬
‫איפה מצינו?‬
‫‪ .a‬בכל מעביר ד"א ברה"ר ‪-‬‬
‫הרי כל עוד לא מניח – הוא פטור‪ ,‬וכשמניח ‪ -‬פתאום חייב‪.‬‬
‫‪ .b‬במעביר מתחילת ד אמות לסוף ד אמות ‪-‬‬
‫הרי אם יניח באמצע – יהיה פטור‪.‬‬
‫דחייה דומה לשתי ההצעות‪:‬‬
‫שם זה לא מקום פטור‪ ,‬אלא רק פטור בשבילו‪ ,‬כי לא הוליך ד"א‪/‬לא הניח‪.‬‬
‫‪ .c‬במעביר ברשות לרשות דרך צידי רשות הרבים‪.‬‬
‫תוס' – גם במשכן עשו רווח בין האוהלים לרשות הרבים‪ ,‬ונקרא "צידי רה"ר"‪,‬‬
‫וכשהוציאו מהאוהל לרה"ר נחשב הוצאה‪ ,‬מכאן שגם היום במעביר דרך צידי‬
‫רה"ר חייב‪.‬‬
‫(ואמנם לר"א צידי רה"ר נחשב רה"ר ולא מקום פטור‪ ,‬אך גם הוא מודה‬
‫שאם יש "חיפופי" (עמודים להגן על הקיר) – זה נחשב כרמלית ובכ"ז חייב‪.‬‬
‫[וצ"ע – איך בן עזאי יסביר את צידי רה"ר?‬
‫יוצא לדעתו שבמשכן רק היה נחשב הוצאה אם זרקו או הושיטו‪.]...‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪16‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(ו‪ .‬באמצע)‬

‫חלק ב – ברייתא‪ :‬הגדרת ד' רשויות לשבת‬

‫ברירת המחדל זה טבע – ומהתורה זה מקום פטור‪ .‬הרשויות האסורות הם מעשה ידי אדם‪:‬‬
‫רה"ר – סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות מפולשים‪.‬‬
‫רה"י – שטח שנמצא בתוך רה"ר או כרמלית‪ ,‬והוא ‪ 4‬על ‪ 4‬טפחים‪ ,‬מחיצות ‪ 10‬טפחים‬
‫(למשל‪ :‬חריץ בעומק ‪ 10‬טפחים או כותל בגובה ‪ 10‬טפחים)‪.‬‬
‫גזירות חז"ל ‪ -‬ים‪ ,‬בקעה‪ ,‬אסטוונית‪ ,‬כרמלית = כרמלית‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬זה רשות עצמאית ‪ +‬רה"ר‪ .‬לכן לא מעבירים בינה לשאר הרשויות ‪ +‬לא‬
‫מעבירים בה ד"א‪.‬‬
‫מקום פטור (שלא גזרו עליו כרמלית) – מקום קטן מ‪ 4‬על ‪ 4‬טפחים (ובגובה ‪ 3‬ומעלה)‪.‬‬
‫כמו איסקופת הדלת (ומותר להעביר ממנו לבית ולרחוב‪ ,‬אבל חז"ל גזרו לא להעביר דרכו‬
‫ישירות בין הבית לרחוב)‪.‬‬
‫אחרים‪ :‬הדוגמא של האיסקופא לא טובה – כי היא מבתבטלת לרשות לידה היא‬
‫נמצאת (כרה"י כשהדלת פתוחה וכרה"ר כשהדלת סגורה)‪.‬‬
‫(הברייתא מזכירה גם את עירובי חצרות ושיתופי מבואות‪ ,‬נדבר על זה כשנגיע לזה בגמרא)‪.‬‬

‫ביאור הברייתא‪:‬‬
‫על רה"י הברייתא אמרה – "זוהי רשות היחיד גמורה"‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫למעוטי מאי?‬
‫למעט את ר"י שאומר שמהתורה מספיק ‪ 2‬מחיצות לרה"י‪ ,‬ולכן בשני בתים משני צידי‬
‫רה"ר השטח ביניהם מהתורה רה"י‪ ,‬ורק חז"ל דרשו שישים היכר – קורה או לחי משני‬
‫הצדדים‪ ,‬ואילו רבנן חולקים ואסור שם גם לטלטל בפנים וגם להעביר‪.‬‬
‫על רה"ר הברייתא אמרה – "זוהי רשות הרבים גמורה"‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫למעוטי מאי?‬
‫‪" .1‬גמורה" – שלא נחשוב שבאמת רבנן מודים לר"י שזה רה"י (ואסור לזרוק לשם מרה"ר‬
‫אחרת מן הדין)‪ ,‬וזה שאסור לטלטל שם ד"א זה רק גזירה‪.‬‬
‫קמ"ל שזה רה"ר מן הדין – וממילא לטלטל ד"א אסור מהתורה‪ ,‬ולזרוק לתוכה מרה"ר אחרת‬
‫מותר‪.‬‬
‫‪" .2‬זוהי רשות הרבים" ‪ -‬למעט את ר"י שאומר שפסי ביראות סביב באר עם רה"ר‬
‫שעוברת בהם גם נחשבים רה"ר‪,‬‬
‫ואילו לרבנן – פסי ביראות עדיין נחשבות רה"י ולא רה"ר‪.‬‬
‫למה המשנה לא הזכירה גם מדבר כרה"ר (כפי שהזכירה הברייתא)?‬ ‫ג‪.‬‬
‫הברייתא התכוונה רק כשעם ישראל היה במדבר‪.‬‬
‫הברייתא אמרה‪ :‬כשמעביר בין רה"י לרה"ר בשוגג חטאת במזיד כרת וסקילה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫פשיטא!‬
‫אלא בא ללמד ביחס לברייתא שבה אמר איסי בן יהודה‪:‬‬
‫‪ .1‬שאם עשה מלאכות שונות בהעלם אחד – חייב אחת‪.‬‬
‫דחייה – במשנה בדף עג‪ .‬נכתב מספר המלאכות (ארבעים חסר אחת) ללמד‬
‫שחייב על כל אחת ואחת!‬
‫‪ .2‬ללמד שלא זו המלאכה עליה אין סקילה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪17‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף ז‬
‫(ו‪ -8 :‬עד ח‪)+5 .‬‬
‫חלק א – כרמלית‬
‫הקדמה‪ :‬כמה סוגי כרמלית‪:‬‬
‫‪ .1‬מקום פטור שגזרו עליו כרמלית ‪ -‬שטח בטבע (ים‪ ,‬בקעה‪ ,‬אסטוונית‪ ,‬כרמלית)‪.‬‬
‫‪ .2‬שטח ברה"ר אך אינו חלק ממנו‪:‬‬
‫בליטה או חריץ עם רוחב ‪ 4‬על ‪ 4‬בגובה מעל ‪ 3‬ונמוך מ‪.10‬‬
‫מקומות בהם לא משתמשים‪/‬הולכים‪.‬‬
‫‪ .3‬רה"י שגזרו עליה כרמלית ‪ -‬קרפף של יותר מבית סאתיים (‪ )100X50‬שהוקף אך לא לדירה‪.‬‬

‫המשך ביאור הברייתא‪:‬‬

‫א‪ .‬בקעה היא כרמלית‪.‬‬
‫והרי במשנה בטהרות כתוב שבקעה היא רה"י?‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬עולא‪ :‬הכוונה שהיא אינה רה"ר (אלא כרמלית)‪.‬‬
‫ורב אשי – היה צריך לכתוב כרמלית‪...‬‬
‫‪ .2‬רב אשי‪ :‬מדובר בקרפף שהוקף‪ ,‬שמהתורה היא אכן רה"י‪ ,‬ורבנן גזרו כרמלית‪.‬‬
‫ועולא – היה צריך לכתוב קרפף‪...‬‬
‫ב‪" .‬ים ובקעה ואסטוונית וכרמלית" – מה "כרמלית" בא להוסיף?‬
‫קרן זווית הסמוכה לרה"ר – לפירוש השני ברש"י אחד הבתים בנוי באלכסון לכביש הראשי‪,‬‬
‫כך שבין הקיר שלו לכביש יש רווח עם ‪ 2‬מחיצות בצורת משולש‪ .‬השטח הוא פרטי‪ ,‬אבל‬
‫הרבים משתמשים שם אבל השימוש לא נח‪ ,‬לכן זה רק כרמלית (קצת מזכיר את "צידי רשות‬
‫הרבים" מאתמול)‪.‬‬
‫ג‪ .‬העמודים והאצטבאות ברחבת העיר –‬
‫הרחבה היא רה"ר (פלטיא בברייתא של אתמול)‪.‬‬
‫ברחבה היו מפוזרים עמודים עליהם תלו את הסחורה‪ ,‬ואצטבאות כדי לשבת עליהם‪.‬‬
‫האצטבא עצמה ודאי כרמלית – כי רחבה ‪ 4‬על ‪ 4‬וגבוהה מ‪( 3‬ונמוכה מ‪.)10‬‬
‫מה דין השטח שבין העמודים?‬
‫רב דימי‪-‬רי"ח – כרמלית‪ ,‬כי ההליכה שם לא נוחה‪.‬‬
‫ר' זירא‪-‬רב יהודה – רה"ר – כי זה לא כל כך לא נח‪.‬‬
‫(ז‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ד‪ .‬דברים נוספים באמצע רה"ר‪:‬‬

‫‪ .1‬דברים גבוהים מ‪ 3‬טפחים –‬
‫צר מ‪ 4‬על ‪ – 4‬מקום פטור‬
‫(וכן בהמשך רי"ח – אין כרמלית פחותה מארבעה)‬
‫רחב מ‪ 4‬על ‪ – 4‬כרמלית (אא"כ גבוה ‪ – 10‬שאז זה כבר רה"י)‪.‬‬
‫‪ .2‬דברים נמוכים מ‪ 3‬טפחים –‬
‫אביי ורבא – היזמי והיגי וצואה – כרמלית‪.‬‬
‫חייא בר רב – היזמי והיגי – רה"ר‪ ,‬צואה – כרמלית‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪18‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רב אשי – היזמי והיגי וצואה – רה"ר‪.‬‬

‫צואה‬ ‫היזמי והיגי‬

‫כרמלית‬ ‫כרמלית‬ ‫אביי ורבא‬
‫כרמלית‬ ‫רה"ר‬ ‫חייא בר רב‬
‫רה"ר‬ ‫רה"ר‬ ‫רב אשי‬

‫ה‪ .‬רב ששת – כרמלית תופסת עד עשרה‬

‫‪ .1‬שכרמלית צריכה מחיצות ‪.10‬‬
‫דחייה‪ :‬דין של רב‪ :‬בית שגגו נמוך מ‪ 10‬טפחים – השטח בפנים הוא כרמלית‪.‬‬
‫(ולכאורה גם בלי זה אפשר לדחות בקלות‪:‬‬
‫גם כי אם יש מחיצות זה רה"י (מלבד בקרפף כדלעיל)‪,‬‬
‫וגם שהרי כבר ראינו שים ובקעה‪ ,‬ומקומות לא נוחים ברה"ר נחשבים כרמלית‪ ,‬כלומר ברור‬
‫שלא צריך מחיצות!‬
‫‪ .2‬שהכרמלית עולה לשמיים רק עד ‪ 10‬טפחים‪ ,‬כמו רה"ר (משנה ק‪,).‬‬
‫אך רה"י עולה עד לרקיע‪.‬‬
‫וכן אמר שמואל‪.‬‬
‫ומה הנפק"מ –‬
‫רב חסדא‪ :‬אם זורק ונח על קנה גבוה ברה"י ‪ -‬חייב‪ ,‬כי רה"י עולה לשמיים‪.‬‬
‫משנה ק‪ - .‬אם זורק ונדבק לצדו של עמוד ברה"ר – פטור‪ ,‬כי זה מעל ‪.10‬‬
‫ומסכמת הגמרא ‪-‬‬
‫לכרמלית יש קולא של רה"י – שצריכה שטח ‪ 4‬על ‪ ,4‬אחרת זה מקום פטור‪,‬‬
‫וקולא של רה"ר – שעולה רק עד ‪ 10‬טפחים‪.‬‬

‫(ז‪ :‬רבע "גופא")‬

‫חלק ב – נושאים אגביים ("גופא")‬

‫א‪ .‬גופא – בית נמוך‬
‫שבגובהו הפנימי אין ‪ ,10‬אבל בגובהוו החיצוני (עם הגג) יש‪.‬‬
‫הבפנים ‪ -‬כרמלית‪ ,‬הגג ‪ -‬רה"י‪.‬‬
‫אביי – אם חקק בחלק מהגג כך לשיש גובה ‪,10‬‬
‫מותר לטלטל בכל הבית (גם במה שלא תחת החקיקה)‪ ,‬כי חורי רה"י כרה"י‪.‬‬

‫(ז‪ :‬שליש)‬

‫ב‪ .‬חורי רה"ר –‬

‫אביי – רה"ר‪,‬‬
‫רבא – לא רה"ר (אלא כרמליתצ‪/‬מקום פטור – תלוי בגודל)‪.‬‬
‫קושיות על אביי (רה"ר)‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪19‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬מההסבר על משנתנו שכרמלית זה קרן זווית הסמוכה לרה"ר ‪-‬‬
‫למה לא נחשב כחורי רה"ר ויהיה רה"ר?‬
‫תשובה ‪ -‬עונה אביי – שם לא נח ללכת‪ ,‬אך בחורי רה"ר נח להשתמש‪.‬‬
‫‪ .2‬מהמשנה הנ"ל בדף ק‪ - .‬הזורק לכותל ופגע מעל ‪ 10‬פטור‪ ,‬מתחת ל‪ 10‬חייב‪.‬‬
‫ושאלו שם (ק‪ – ).‬והרי החפץ שזרק צריך לנוח‪ ,‬וענו שזה דבילה שמנה ודביקה‪ ,‬ונדבקה‬
‫לקיר‪.‬‬
‫והרי – אם חורי רה"ר כרה"ר יכלו לענות שזרק צרור נח בחור שבתוך הכותל‪.‬‬
‫תשובה –‬
‫‪ .a‬אם זה צרור זה היה קופץ חזרה החוצה‪.‬‬
‫‪ .b‬סביר שמדובר בכותל ללא חור‪.‬‬
‫הראיה‪ :‬במקרה שנח מעל ‪ 10‬שפטור (כזורק באוויר)‪,‬‬
‫הרי אם נח בחור – אז זה רה"י!‬
‫[וגם אם בחור עצמו אין ‪ 4‬על ‪,4‬‬
‫הרי לפי ר"מ חוקקים להשלים‪,‬‬
‫אלא כנראה שאין כאן חור]‪.‬‬

‫(ז‪)-6 :‬‬

‫ג‪ .‬גופא‪ :‬רב חסדא‪ :‬זרק ונח על גבי קנה גבוה ברה"י חייב – כי רה"י עולה לרקיע‬
‫לעיל (ד‪ ):‬ראינו דיון האם צריך עקירה והנחה במקום שיש בו ד' על ד' טפחים‪,‬‬
‫וראינו שלכאורה זו מחלוקת תנאים –‬
‫זרק ד' אמות ברה"ר ונח על גבי זיז באוויר – רבי מחייב‪ ,‬חכמים פוטרים‪.‬‬
‫כעת‪ :‬רב חסדא שמחייב על קנה – לכאורה כדעה שלא צריך‪ .‬אז האם רב חסדא כרבי?‬
‫דחייה (לפי רש"י ‪ ,1‬וכפרי שפירש רש"י בדף ד‪ – ):‬רב חסדא לא כרבי ולא כרבנן!‬
‫כי באמת לפי שניהם צריך ד' על ד'‪,‬‬
‫וזה שרבי שם מחייב גם בלי – זה כי מדובר בענף של עץ‪ ,‬ולגזע יש ד' על ד'‪.‬‬
‫[אז מה רב חסדא יעשה?‬
‫תוס' – אולי יש לחלק בין רה"ר (שם צריך)‪ ,‬לרה"י (שם לא צריך‪ ,‬כי הבית נחשב‬
‫"מלא"‪ ,‬וכיאלו יש בכל האוויר ד' על ד')‪.‬‬

‫ג‬ ‫א‪.‬‬
‫ג‬ ‫ב‪.‬‬
‫ג‬ ‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪20‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪21‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף ח‬
‫(ח‪ - +5 .‬ט‪)+1 .‬‬
‫השיעור נכתב והוקלט על ידי ר' דובי שחור‪.‬‬
‫חלק א – כוורת (סלסילה עגולה)‬
‫הקדמה – מהתורה אין איסור להוציא דבר שהוא עצמו רה"י‪ .‬בדבר עגול‪ ,‬צריך שיהיה מספיק מקום‬
‫לרבע בתוכו ריבוע של ארבעה על ארבעה טפחים‪.‬‬

‫א‪ .‬מקרה ראשון‬

‫הסלסילה בגובה עשרה טפחים וקוטר שישה טפחים‪ .‬אם הוציאו אותה לרה"ר פטור‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫ב‪ .‬המקרה השני‬
‫אדם שהוציא בשבת סלסילה שגבוהה עשרה טפחים אבל הקוטר שלה פחות משישה טפחים‪:‬‬
‫אביי ‪ -‬חייב‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ורבא – פטור‪ ,‬כי יש בליטות של הנצרים מעל עשרה טפחים‪ ,‬ואז לא כל הכלי נמצא ברה"ר ולכן‬ ‫‪-‬‬
‫פטור (ולאביי הבליטות לא משמעותיות)‪.‬‬

‫ג‪ .‬המקרה השלישי‬

‫סלסלה בגובה של שבעה וחצי טפחים שהניחו הפוך‪.‬‬
‫אביי–פטור‪ ,‬מכיוון שדיני לבוד מחשיבים את הסלסילה כאילו היא נחה על הארץ עוד כשהייתה‬ ‫‪-‬‬
‫באוויר במרחק של פחות משלושה טפחים ואז חלק מהסלסילה נמצא מחוץ לרה"ר ולכן פטור‪.‬‬
‫רב אשי–חייב‪ ,‬כי דיני לבוד רלוונטיים בשימוש הרגיל של המחיצות ולא במקרה שבו הפכת את‬ ‫‪-‬‬
‫הסלסילה‪.‬‬

‫חלק ב – זרק על עמוד או גומא‬

‫א‪ .‬זורק על עמוד‬
‫אם אדם זרק חפץ מרשות היחיד לרה"ר והחפץ נפל על עמוד‪:‬‬
‫אם הוא פחות משלושה טפחים ‪ -‬חייב (טפל לקרקע)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אם העמוד בין ‪ 3-9‬טפחים – פטור (מקום פטור)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בעמוד של תשעה טפחים חייב כי הוא נועד לכתף ונחשב חלק מרה"ר‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ב‪ .‬גומא‬
‫גומא של תשעה טפחים ברה"ר‪.‬‬
‫רב יוסף ‪ -‬רה"ר (כי מצניעים שם)‪,‬‬ ‫‪-‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪22‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רבא גומא ‪ -‬לא נחשבת כרה"ר‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫(‪ 2‬קושיות על רבא ותירוצים‪ ,‬וראיה לשיטתו)‪.‬‬

‫ג‪ .‬חבילת קנים‬

‫רב יהודה ‪ -‬חבילת קנים שלא עקר אותה אף פעם ובכל זאת קידם אותה בבת אחת–פטור‪.‬‬

‫חלקג ‪ -‬איסקופא‬
‫הברייתא בדף ו' לימדה שאדם שעומד על המפתן מותר לו לקחת ולתת חפץ לאדם שנמצא בבית‬
‫וברה"ר‪.‬‬
‫מה מעמדו של המפתן עצמו? המפתן הוא מקום פטור ולכן מותר להעביר אליו וממנו חפצים ובלבד‬
‫שלא יעביר מרשות לרשות דרך מקום הפטור‪.‬‬
‫קשה על רבא – רבא חייב במטלטל חפץ ד"א ומרים מעל י"ט?‬
‫תשובה – בברייתא היתה הנחה במקום הפטור ואצל רבא לא היתה הנחה‪.‬‬

‫דף ט‬
‫(ט‪ +1 .‬עד י‪ .‬ברבע העליון)‬
‫חלק א – המשך האיסקופא‬
‫א‪ .‬דעת אחרים‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫מבוי סתום הוא רה"י מהתורה‪ ,‬אך מדרבנן אסור לטלטל בתוכו אא"כ עשו תיקון על ידי לחי‪ ,‬קורה או צורת הפתח‪.‬‬
‫לחי מתירה מדין היכר‪ ,‬ורק בשטח שעד הלחי לא כולל‪,‬‬
‫קורה או כי פי תקרה יורד וסותם (מחיצה) או היכר‪ ,‬ומתירה גם את השטח שתחת הקורה‪.‬‬
‫פי תקרה – דווקא כשיוצר שטח של לפחות ד על ד טפחים‪.‬‬

‫האיסקופא – השטח של פתח המבוי‪,‬‬

‫מדאורייתא היא חלק מהמבוי ומותרת בטלטול‪,‬‬
‫אך מדרבנן‪ ,‬צריכה תיקון כמו כל המבוי‪.‬‬
‫הגמרא מניחה (לרש"י) שזהו מבוי סתום‪ ,‬שתוקן על ידי לחי (הכתלים עצמם ליד הפתח – הם הלחי)‪.‬‬

‫כרה"ר(שאסור לטלטל בה‪ .‬אבל אין הכוונה‬ ‫אחרים‪ :‬דלת פתוחה – כרה"י(שמותר לטלטל בה)‪ ,‬דלת סגורה –‬
‫שאפשר להוציא מהאיסקופא אל רה"ר)‪.‬‬
‫(והלחי של המבוי אינו עוזר‪ ,‬כי הוא היכר רק כלפי פנים)‪.‬‬ ‫קשה ‪ -‬והרי רוחב הפתח צריך גם הוא לחי?‬
‫‪ .1‬ר"י‪-‬רב – מדובר שיש קורה‪ ,‬והקורה מתירה מצידה החיצוני (בניגוד ללחי)‪.‬‬
‫ואם הדלת (ללא משקוף) נעולה היא כבר לא משמשת כקורה‪ ,‬וממילא אין היתר לטלטל‬
‫תחתיה‪.‬‬
‫(מדובר שאין ברוחב הקורה ‪ ,4‬כי אם יש אז יש דין של פי תקרה ויהיה מותר ככל רה"י גם כשהדלת סגורה‪ .‬לכן‬
‫מעמידים שרק חלק מעובי הכותל מכוסה בקורה‪ ,‬כי הכותך כולו מן הסתם היה רחב ד' טפחים)‪.‬‬
‫רב אשי – מדובר באיסקופא ליד בית‪ ,‬וסה"כ יש בה ‪ 7‬טפחים‪ ,‬אלא שזה שתי קורות ובאמצע ‪ 2‬טפחים וע"י לבוד‬ ‫‪.2‬‬
‫יש כאן ‪ .4‬הדלת בדיוק באמצע ולכן כשסגורה מפריעה לדין הלבוד‪ ,‬ואז אין פי תקרה‪ .‬כשפתוחה יש לבוד ויש פי‬
‫תקרה יורד וסותם‪.‬‬
‫(הערה‪ :‬כשהקורה היא קורת מבוי‪ ,‬אינה צריכה ‪ 4‬על ‪ 4‬כדי להתיר תחתיה‪ ,‬אך בסתם קורה (בית) צריכה ‪ 4‬על ‪.)4‬‬

‫ב‪ .‬איסור טלטול מרה"י לרה"י ‪-‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪23‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫אם האיסקופא הנ"ל גבוהה י טפחים‪ ,‬אפילו שהיא רה"י‪ ,‬בכ"ז יש גזירה לא לטלטל ממנה לבית‪ ,‬שמא‬
‫יעשו כן גם בעמוד שבולט ברה"ר (תוס' – רק כשאין לו מחיצות ברורות‪ ,‬שאז יש חשש שלא ישימו לב ברה"ר שזה‬
‫בעצם רה"י‪ ,‬אך אם זה ברור שזה רה"י – מותר)‪.‬‬

‫חלק ב – דברים שלא עושים סמוך למנחה‬

‫במשנה ‪ -‬לא מסתפרים‪ ,‬אוכלים וכו' – שמא יפספס‪ ,‬ואם התחיל – לא חייב להפסיק אלא יתפלל‬
‫אח"כ‪.‬‬
‫א‪ .‬באיזו מנחה מדובר ולמה?‬
‫לפני מנחה קטנה – אם התחיל מפסיק!‬
‫אלא מדובר לפני מנחה גדולה‪ ,‬ואסור‪:‬‬
‫‪ .1‬דווקא בפעולות ארוכות‪.‬‬
‫‪ .2‬גם בקצרות‪ ,‬כי יכולה להיות תקלה שתגרום לעיכוב‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה נחשב "התחיל"?‬
‫שם סינר בתספורת‪ ,‬הפשיל שרוולים בבורסקי‪,‬‬
‫באוכל – בא"י נטל ידיו‪ ,‬בבבל – הוריד את החגורה‪.‬‬
‫רב ששת תוהה‪ .1 :‬שיחזיר החגורה‪ .2 .‬שיתפלל בלעדיה (ועונה הגמרא הגמרא "הכון‬
‫לקראת‪ ,"...‬ואגב זה מביאה שתי גישות בנושא ורב כהנא שתלה זאת במצב בעולם)‪.‬‬

‫ג‪ .‬אביי – בערבית (אם היא חובה) – אם התחיל מפסיק‬

‫למה? יש יותר חשש שיפספסו כי‪ .1 :‬משתכרים‪ .2 .‬יש יותר זמן‪.‬‬

‫דף י‬
‫(י‪ .‬רבע עליון ‪ -‬עד יא‪ .‬שורה ‪)3‬‬
‫חלק א – תפילה מול תורה‬
‫(אגב זה שהזכרנו שצריך להתפלל עם חגורה כחלק מההכנה לתפילה‪ ,‬מובאת סוגיה שמזכירה את ההכנה לתפילה על‬
‫חשבון לימוד תורה)‬

‫א‪ .‬האם טוב להאריך בתפילה על חשבון לימוד תורה?‬

‫רב המנונא היה מאריך‪ ,‬אמר – זמן תפילה לחוד זמן תורה לחוד‪.‬‬
‫רבא – לא! מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?‬
‫ב‪ .‬האם להתכונן לתפילה על חשבון הלימוד?‬
‫ר' ירמיה ‪ -‬מיהר בלימוד כדי להתכונן לתפילה‪,‬‬
‫ר' זירא – לא! מסיר אוזנו משמוע תורה‪ ,‬גם תפילתו תועבה (משלי כח)‪.‬‬

‫(י‪ .‬לפני האמצע)‬

‫חלק ב – דין‬
‫א‪ .‬מה נחשב תחילת הדין (שאם התחילו בערב שבת אין מפסיקים) –‬
‫אם כבר יושבים בדין – משיתחילו הצדדים בטענותיהם‬
‫אם זה הדין הראשון להיום – משיתעטפו בטליתותיהם‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪24‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬דין מול תורה‬
‫(מקביל לדיון הקודם על תפילה מול תורה) ‪-‬‬
‫‪ .1‬רב אמי ורב אסי היו מפסיקים בלימוד ומכריזים שמי שצריך לדון שיבוא‪.‬‬
‫‪ .2‬רב חסדא ורבה בר רב הונא – עסקו בדין כל היום ולא למדו והתעצבו (רש"י ‪,)1‬‬
‫עודד אותם רב חייא בר רב מדפתי שלומדים ממשה רבינו שכל דיין שדן דין אמת‬
‫לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית‪.‬‬
‫ג‪ .‬עד איזה שעה צריכים הדיינים לשבת בדין?‬
‫רב ששת – עד שעת הארוחה העיקרית של היום‪,‬‬
‫שלתלמידי חכמים זה בשעה השישית ("אשריך ארץ שמלכך בן חורים‪ ,‬ושרייך בעת יאכלו" (קהלת)‪.‬‬
‫[אגב זה – ברייתא‪ :‬פירוט של זמני הארוחה לאנשים שונים‪:‬‬
‫לודים – שעה ראשונה (רעבתנים)‬
‫גזלנים – ‪( 2‬רעבתנים אבל גם עייפים)‬
‫יורשים – ‪( 3‬לא עובדים)‪,‬‬
‫כל אדם – ‪,4‬‬
‫פועלים – ‪,5‬‬
‫ת"ח – ‪.6‬‬
‫מכאן ואילך כזורק אבן לחמת‪ ,‬אא"כ טעם משהו בבוקר‪.‬‬
‫(י‪ .‬רבע תחתון)‬

‫חלק ג – תפילה בבית המרחץ‬

‫(או לי אגב שהמשנה הזכירה לא להיכנס למרחץ סמוך למנחה‪ ,‬שמע יפספס את התפילה‪ ,‬אז עכשיו עוסקים בזה שיכול‬
‫להתפלל גם במרחץ עצמו)‪.‬‬

‫א‪ .‬רב אדא בר אהבה – מותר להתפלל בבית המרחץ‪.‬‬

‫קשה – בחדר השני (שחלק ערומים) והפנימי (שכולם ערומים) של בית המרחץ – אסור!‬
‫תשובה‪:‬‬
‫‪ .1‬רב אדא ב"א התכוון למרחץ ריק‪.‬‬
‫דחייה – גם זה אסור!‬
‫‪ .2‬רב אדא ב"א התכוון למרחץ חדש שרק הוזמן לזה‪.‬‬
‫דחייה – והרי לגבי שירותים גם זה ספק!‬
‫תשובה – בשירותים זה ספק‪ ,‬במרחץ זה מותר‪.‬‬
‫(י‪)+1 :‬‬

‫ב‪ .‬איסור שאילת שלום בבית המרחץ‬

‫הברייתא שאסרה תפילה בבית המרחץ אסרה גם שאילת שלום בחדר הפנימי (איפה‬
‫שכולם ערומים)‪.‬‬
‫וכן רב המנונא בשם עולא‪ ,‬כי שלום הוא שמו של ה' – "ויקרא לו ה' שלום" (שופטים)‪.‬‬
‫ואילו לומר נאמן מותר‪ ,‬כי זה לא שמו של ה' אלא רק תיאור – "הא‪-‬ל הנאמן" (דברים ז)‪.‬‬

‫מי שאמר שנאמן מותר הוא רבא בר מחסיא – רב חמא בר גוריא – רב‪.‬‬
‫אז עכשיו אגב זה נראה עוד מימרות שלו‪.‬‬

‫(י‪ :‬רבע)‬

‫חלק ד – מימרות של רבא בר מחסיא – רב חמא בר גוריא – רב‪:‬‬

‫א‪ .‬הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו‬
‫שה' אומר למשה להודיע לישראל על מתנת השבת (הכוונה לא לדיני שבת‪ ,‬שזה ברור שצריך לומר‬
‫להם‪ ,‬אחרת לא ידעו‪ ,‬אלא לכך שמדובר במתנה טובה) – "ואתה דבר אל בני ישראל לאמור‪ ,‬אך את שבתותי‬
‫תשמורו‪ ,‬כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם‪ ,‬לדעת כי אני ה' מקדישכם"‪.‬‬
‫וכן רשב"ג – הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאימו‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪25‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ואיך יודיע?‬
‫יעשה לו כחול סביב העין‪,‬‬
‫ואם חוששים לכשפים – יעשה עם המתנה שנתן‪.‬‬
‫אך קשה – רב חמא בר חנינא – אין צריך להודיעו‪ ,‬כפי שה' לא אמר למשה שקרן עור פניו!‬
‫תשובה – בדבר שעתיד להיגלות – לא צריך‪ ,‬בדבר שלא יתגלה (שכר השבת) – צריך‪.‬‬
‫[ואגב‪ ,‬רב חסדא הבטיח לתת מתנות כהונה שקיבל למי שסיפר לו מימרא בשם רב‪,‬‬
‫ורבא בר מחסיא סיפר את ההלכה הזו ונתן לו‪,‬‬
‫ואמר לו רבא ב"מ מימרא נוספת – המעיל יקר למי שרגיל ללובשו"‪ ,‬כך אתה עם המימרות של רב‪,‬‬
‫ואמר רבא ב"מ – המימרא השנייה יפה מהראשונה ואם היה לי עוד מתנות כהונה הייתי נותן לך‪.]...‬‬
‫(י‪ :‬רבע תחתון)‬

‫ב‪ .‬לא להעדיף אחד מהילדים (כמו יעקב ויוסף)‪.‬‬

‫ג‪ .‬עדיף לשבת בעיר חדשה מישנה (צברה פחות חטאים)‪,‬‬
‫כמו צוער שהיתה צעירה בשנה אחת מסדום (‪.)52 ,51‬‬

‫דף יא‬
‫(יא‪ .‬שורה ‪ 3‬עד יב‪ .‬שורה ‪)8‬‬
‫השיעור נכתב והוקלט על ידי ר' דובי שחור‪.‬‬
‫חלק א– מימרות של רבא בר מחסיא‬
‫חמש מימרות של רב שציטט רבא בר מחסיא בשם רב חמא בר גוריא שאין להם קשר ישיר למסכת‪.‬‬
‫אסור לבנות מעל גובה בית הכנסת‪ .‬אחרת העיר עלולה להיחרב‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫משמֵ ש אנשים שונים‪ :‬ישמעאלי‪ ,‬רומאי‪ ,‬חַ בָ ר‪ ,‬תלמיד‬
‫זהירות שנדרשת מאדם כאשר הוא ָ‬ ‫‪.2‬‬
‫חכם ובסוף יתום ואלמנה שאיתם צריך את הזהירות הגדולה ביותר‪.‬‬
‫מדרג של קשיים‪ :‬חולי מעיים‪,‬כאב לב‪ ,‬מחוש בראש ואישה רעה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫גודל האחריות של השלטון כלפי האזרחים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫תענית היא הדבר הטוב ביותר להטיב חלום רע‪ .‬והכי טוב להתענות באותו יום שנחלם‬ ‫‪.5‬‬
‫החלום אפילו בשבת‪.‬‬

‫חלק ב– הפסקה לקריאת שמע ותפילה‬

‫משנה‪ :‬אסור להתחיל להתעסק בדברים סמוך לזמן תפילת מנחה שמא ישכח להתפלל ויגיע הלילה‬
‫ויפסיד את התפילה‪.‬‬
‫ואם כבר התחילו לא חייבים להפסיק אבל לקריאת שמע מפסיקים את העיסוקים כי קריאת שמע היא‬
‫חיוב מהתורה‪.‬‬
‫יוצאי דופן‪:‬‬
‫‪ .1‬מי שתורתם אומנותם לא מפסיקים את הלימוד לתפילה‪ ,‬להבדיל משאר האנשים כמונו –‬
‫שאנחנו מפסיקים גם לתפילה וגם לקריאת שמע‪.‬‬
‫‪ .2‬חכמים שעסוקים בקביעת עיבור השנה והם לא מפסיקים אפילו לקריאת שמע‪.‬‬

‫חלק ג– גזירות דרבנן שמא יעבור על איסור תורה‬

‫א‪ .‬במשנה ארבע גזירות שנועדו למנוע מהאדם לעבור על איסור תורה בהיסח הדעת‪.‬‬
‫‪ .1‬אסור לחייט לצאת עם המחט שלו סמוך לכניסת השבת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪26‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬אסור ללבלר לצאת עם הקולמוס סמוך לכניסת השבת‪.‬‬
‫‪ .3‬אסור לאדם לפלות כינים ולקרוא מהספרבשבת לאור הנר כי יש חשש שהאדם יקרב את‬
‫הפתילה לשמן כדי לחזק את האור ויעבור על איסור תורה של הבערה‪ .‬והיתר לחזן‬
‫לראות איפה הילדים קוראים במבט חטוף אבל לא לקרוא ממש‪.‬‬
‫‪ .4‬אסרו חכמים לזב או לכל אדם לאכול עם הזבה ‪.‬‬
‫ב‪ .‬ראינו משנה שאוסרת לאדם שעומד ברשות היחיד לשתות מכלי שעומד ברשות הרבים וגם‬
‫להיפך‪ .‬ובסוף נאמר "וכן בגת"‪.‬‬

‫אביי ‪ -‬גם בגת שהיא כרמלית גזרו חכמים את אותה הגזירה‪.‬‬

‫רבא ‪ -‬הקישור לגת הוא רק לעניין פטור ממעשרות‪ .‬אבל בכרמלית חכמים לא גזרו גזירה‬
‫לגזירה‪.‬‬
‫ג‪ .‬סתירה בין שתי ברייתות לגבי יציאה בכיס הזב‪:‬‬

‫ברייתא אחת אסרה מדאוריתא לזב לצאת בכיס שלו והברייתא השנייה אסרה רק מדרבנן‪.‬‬
‫שלושה תירוצים‪:‬‬
‫‪ .1‬רב יוסף תירץ שזה תלוי במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם אומן שיוצא בכלי אומנותו‬
‫חייב או פטור‪.‬‬
‫אבל הגמרא דחתה והראתה שאין דמיון בין המקרים‪.‬‬
‫‪ .2‬רב המנונא תירץ ששתי הברייתות מתייחסות לשני זבים שונים– אחת לזב עם שתי‬
‫ראיות ואחת לזב עם שלוש ראיות‪.‬‬
‫אבל הגמרא דחתה גם את רב המנונא שגם שימוש למניעת לכלוך נחשב למשמעותי‪.‬‬
‫‪ .3‬אביי ורבא תירצו ששתי הברייתות הם שתי שיטות התנאים במחלוקת לגבי מלאכה‬
‫שאינה צריכה לגופה ‪ -‬לרבי שמעון פטור ולרבי יהודה חייב‪.‬‬

‫דף יב‬
‫(יב‪ +8 .‬עד יג‪)+5 .‬‬

‫המשך דיון בגזירות דרבנן שמא יעבור על איסור תורה‬

‫א‪ .‬לגבי יציאה עם דברים סמוך לחשיכה‬
‫‪ .1‬מותר לצאת בתפילין סמוך לשבתכיון שממילא חייב למשמש בהם ולא ישכח שהם עליו‬
‫(נלמד מהציץ)‪.‬‬
‫‪ .2‬תניא חנניא‪ :‬חייב למשמש בבגדיו עם חשיכה‪.‬‬

‫ב‪ .‬לא יפלה כינים ולא יקרא לאור הנר‬

‫א‪ .‬האם זה משום הנר או שלא יהרוג?‬
‫ברייתא – זה משום הנר(מותר ביום)‪.‬‬
‫הרחבה‪ :‬כל עיון לאור הנר אסור‪ ,‬אפילו להבדיל בין בגדיו לשל אשתו (רבא‪ :‬רק בדומים‪ ,‬כמו הזקנות של‬
‫מחוזא)‪.‬‬

‫ב‪ .‬אגב‪ ,‬הריגת כינים בשבת‬

‫‪ .B‬הדעות‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪27‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אסור מהתורה ‪-‬‬ ‫•‬
‫ר"א – כהורג גמל‪,‬‬
‫כן אבא שאול – נוטל וזורק‪ ,‬אך לא ימלול‪.‬‬
‫ב"ש – אסור‪,‬‬
‫אסור מדרבנן ‪-‬‬ ‫•‬
‫ת"ק בברייתא של אבא שאול – לכן מותר לו למלול ולזרוק‪ ,‬וכן רב הונא (גם ביום חול לא יהרוג)‪.‬‬
‫מותר לגמרי ‪-‬‬ ‫•‬
‫ב"ה‪,‬‬
‫רבא – זרק לכוס מים‪,‬‬
‫רבה רב ששת ור"נ –הרגו ממש‪.‬‬

‫ג‪ .‬כבוד ‪-‬‬

‫ברייתא – אין פולין ברה"ר‪,‬‬
‫רב הונא – לא הורג כי לא מכובד‪.‬‬
‫(יב‪)-4 .‬‬

‫ד‪ .‬ממצוא חפצך – ולא חפצי שמיים‬

‫בברייתא ב' הובאה אגב עוד מחלוקת‪:‬‬
‫שידוך בת או מלמד תורה ואומנות‪ ,‬ניחום אבלים וביקור חולים‪ :‬ב"ש – אסור‪ ,‬ב"ה – מותר חפצי‬
‫שמיים)‪.‬‬
‫אגב זה –חמישה ניסוחים שונים‬
‫‪ .1‬ר' חנינא – בקושי התירו לבקר ולנחם‬
‫‪ .2‬חמישה ניסוחים בברייתא לביקור חולים‬
‫‪ +‬ר' חנינא (כר' יוסי) – בתוך חולי ישראל‪,‬‬
‫‪ +‬ר' אלעזר –יפקודך‪/‬ידכרינך לשלום (אפשר ארמית כי השכינה שם ואין צורך במלאכים)‪.‬‬

‫(יב‪ :‬באמצע)‬

‫ג‪ .‬לא יקרא לאור הנר‬

‫רבה – אפילו נר נורא גבוה (רש"י –לא פלוג)‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שניים‪ :‬משנתנו – מותר (בעניין אחד)‪ ,‬ברייתא – אסור (שני עניינים)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ובמדורה – אפילו ‪ 10‬אסורים‪.‬‬
‫רבא ‪ -‬אדם חשובמותר(גם בחול אינו מטה)‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫והרי רי"ש ב"א (כמעט) הטה? תשובה – כדי ללמוד תורה לא דואג לכבודו ומטה‪.‬‬
‫שמש– האם בודק כוסות לאור הנר?‬ ‫‪.4‬‬

‫שמש קבוע‬
‫(מסריח)‬ ‫נפט‬ ‫לא קבוע‬ ‫ברייתא א – מותר‬
‫שמן‬ ‫קבוע‬ ‫ברייתא ב ‪ -‬אסור‬
‫שמש לא קבוע בשמן – מותר‪,‬‬
‫רב – לא מורין (ורב אסי)‪.‬‬
‫ר' ירמיה ב"א – מורין (וסיפור ששמשו‬
‫עשה כך)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪28‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .5‬החזן (מלמד)‬
‫רואה היכן אך לא יקרא ‪ -‬הכוונה‪ :‬שרואה את ראשי הפרשיות כדי שיזכור למחר כשילמדם‪.‬‬
‫קשה –התינוקות מסדרין פרשיותיהם לאור הנר?‬
‫‪ .3‬הכוונה לראשי הפרשיות כנ"ל‪.‬‬
‫‪ . 4‬לחזן אסור אך לתלמידים מותר (אימת רבם עליהם)‪.‬‬

‫דף יג‬
‫(יג‪ +5 .‬עד יג‪)-9 :‬‬
‫חלק א – הרחקות בין אסורים בביאה‬
‫א‪ .‬לא יאכל הזב עם הזבה‬
‫לא יאכלו עם אסור‪/‬ה שמא יבואו לידי איסור‪,‬‬
‫ולמה כתוב זב עם זבה? כי בטהור עם זבה ממילא החמירו שלא תטמא החולין‪ ,‬ומכאן אמר ר"ש ב"א‬
‫בברייתא "בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל!"‪.‬‬
‫ב‪ .‬באותה ברייתא –לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ‬
‫‪ .1‬אביי – שמא יאכילנו פירות לא מעושרים‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – שמא בפעם הבאה (כשהפרוש יהיה כבר טהור) יאכילנו דבר טמא‪.‬‬

‫ג‪ .‬האם לנידה מותר לישון עם בעלה בבגדים?‬

‫ראיות שאסור ‪-‬‬
‫‪ .1‬ת"ש ‪-‬‬
‫‪ .a‬ב"ה –לאחדאסור להעלות עוף וגבינה על השולחן שמא יאכלו‪.‬‬
‫‪ .b‬רשב"ג –לשנייםמותר לאכול עוף וגבינה (אבל מבארים שבמכירים – אסור)‪.‬‬
‫לפי זה (יש שתי גרסאות אך העיקרון זהה)‪:‬‬
‫עם נידה זה שניים (סיבה להקל) שמכירים (סיבה להחמיר) ואמורים להיות אסורים‪,‬‬
‫אך דוחים –שניים ‪ +‬שינוי(בגדים) –מקלים‪.‬‬
‫‪ .2‬משנתנו ‪-‬‬
‫לא יאכל הזב עם הזבה‪.‬‬
‫דחייה – שם אין שינוי‪.‬‬
‫‪ .3‬בתיאור של יחזקאל – "ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב"‪ ,‬כמו שבאשת‬
‫רעהו אסורים גם בבגדים‪ ,‬כך גם עם נידה‪.‬‬
‫ר' פדת – מותר‬
‫"לא תקרבו לגלות ערווה" – מהתורה רק ביאה ממש אסורה בכל העריות‪ ,‬ומדרבנן גם שאר קרבה‪,‬‬
‫אך בבגדים מותר‪.‬‬
‫[שני סיפורים על זה‪:‬‬
‫‪ .1‬עולא – מצד אחד החמיר שאסור שום קרבה (על פי העיקרון של נזיר שיתרחק מהכרם)‪,‬‬
‫מצד שני נשק לאחיותיו על בית החזה‪/‬יד (תוס' – כי הכיר בעצמו שלא יבוא להרהור)‪.‬‬
‫‪ .2‬תלמיד אחד ת"ח שמת כי בימי ליבונה היה בקרוב בשר‪.‬‬
‫[לא ממש‪ ,‬אלא‪ :‬רב דימי ‪ -‬במיטה אחת רחבה‪ ,‬במערבא – סינר מפריד‪,‬‬
‫וחשב שימי ליבונה ‪ +‬מיטה‪/‬סינר מותר]‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪29‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון‬
‫א‪ .‬ברייתא ‪ -‬ואלו‬
‫כלומר שהכוונה להלכות שהוזכרו במשנה הקודמת (לא יקרא לאור הנר)‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד על חנניה ב"ח ב"ג‬
‫‪ .1‬כתב את מגילת תענית‪ ,‬שהיו מחבבים את ניסי ההצלה מהצרות‪.‬‬
‫[רשב"ג – אנחנו לא כתבנו כי‪:‬‬
‫‪ )1‬יותר מדי‪.‬‬
‫‪ )2‬אין שוטה נפגע‪.‬‬
‫‪ )3‬אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל‪.‬‬
‫‪ .2‬פירש את ספר יחזקאל כך שיסתדר עם התורה‪ ,‬אחרת היה נגנז‪.‬‬

‫דף יד‬
‫(יג‪ -9 :‬עד טו‪)+4 .‬‬
‫מתוך ‪ 18‬הגזרות – מקרים שנעשה שני‬
‫המשנה בזבין מביאה רשימה של ‪ 10‬גזרות‪ ,‬מתוכן נמחק את טבול יום (יד‪ )+3 :‬כי זה דאורייתא‪ ,‬ואת‬
‫השאר נחלק ל‪ 5-‬קבוצות‪.‬‬
‫א‪ 3( .‬גזירות) אוכל או שותה ‪ 1‬או ‪ – 2‬נעשה שני‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬באוכל זה כר' יהושע (אך לר"א – אוכל ראשון נעשה ראשון)‪.‬‬
‫‪ .2‬סיבת הגזירה – שמא יכניס לפה גם תרומה ותיפסל‪ ,‬לכן גזרו שהוא שני שיתרחק מתרומה‪.‬‬
‫(ומה הפרידו בין אוכל ומשקה‪ ,‬כי שותה ואוכל פחות שכיח)‪.‬‬
‫‪( .3‬רש"י – אינו צריך הערב שמש)‪.‬‬
‫ב‪ 2( .‬גזירות) מים שאובים‬
‫‪ .1‬מים שאובים אחרי טבילה – כי התחילו לחשוב ש‪:‬‬
‫אביי – צריך טבילה ‪ +‬מים שאובים‪.‬‬
‫רבא – שצריך רק מים שאובים‪.‬‬
‫‪ .2‬טהור שנפלו עליו שאובים‪ ,‬כדי לשמור על הגזירה הקודמת‪.‬‬
‫ג‪ .‬ספרי הקודש – שלא ישימו לידם תרומה ויפגעו הספרים מהעכברים‪.‬‬
‫ד‪ 2( .‬גזרות) אוכל וכלים שנפלו עליהם מים (‪ 1‬או ‪)2‬‬
‫אטו אם נפל עליהם משקה שנגע בשרץ (שמטמא אוכל)‪/‬הזב (שמטמא כלי)‪.‬‬
‫ה‪ .‬ידיים‬
‫(יד‪)-7 .‬‬
‫‪ .1‬סיבת הגזירה – עסקניות הן‪ ,‬וזה מאוס‪.‬‬
‫‪ .2‬לפני הגזירה הכללית‪ ,‬גזרו על ידיים שנגעו בספרי הקודש‪ ,‬שלא יבואו לגעת בס"ת "ערום"‬
‫(כדינו של ר' פרנך)‪.‬‬
‫‪ .3‬תהליך הגזירה‬
‫וכי ב"ש וב"ה גזרו‪ ,‬והרי גזרו לפניהם‪ ,‬אלא‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪30‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬ר"י‪-‬שמואל – שלמה גזר על קדשים‪.‬‬
‫‪ .2‬שמאי והלל עצמם גזרו אך לא קיבלו מהם‪.‬‬
‫(וברור שלא היו ב‪ 18‬הגזרות‪ ,‬כי מפורש שבתחילה נחלקו ורק אח"כ הושוו)‪.‬‬
‫‪ .3‬ב"ש וב"ה נחלקו‪ ,‬גזרו ובסוף הושוו‪.‬‬
‫(וכאמור‪ ,‬תחילה על ידיים שנגעו בספרי הקודש ובסוף על כל ידיים)‪.‬‬

‫דף טו‬
‫(טו‪ +5 .‬עד טו‪ :‬ברבע התחתון)‬
‫נושאים אגביים לדף הקודם –‬
‫חלק א –‪ 3‬מחלוקות שמאי והלל‬
‫רב הונא‪:‬‬
‫‪ .1‬שיעור חלה – כמה קבים (בערך ליטר ורבע)‪:‬‬
‫בתחילה‪ :‬שמאי– ‪ ,1‬חכמים – ‪ ,1.5‬הלל– ‪,2‬‬
‫משהגדילו המידות‪ :‬אמרו – ‪ ,1.25‬רי"ס – ‪.+1.25‬‬
‫‪ . 2‬שיעור מים שאובים שפוסלים(כשניתנו לפני ה‪ 40‬סאה (‪ 240‬קבין) הכשרים)‬
‫הלל – ‪ 3‬קבין (הין)‪ ,‬חכמים – ‪ ,4.5‬שמאי – ‪9‬‬
‫‪ .3‬חשש למפרע בראתה דם‬
‫שמאי – לא חוששים‪ ,‬חכמים – ‪ 24‬שעות או פקידה אחרונה‪ ,‬הלל – חוששים עד פקידה‬
‫אחרונה‪.‬‬
‫והרי יש עוד‪:‬‬
‫‪ .4‬סמיכה ביו"ט על הקרבן – הלל – סומכים‪ ,‬שמאי לא‪.‬‬
‫תשובה ‪ -‬לא הוזכר כי במחלוקת זו נחלקו כל הזוגות גם לפני שמאי והלל (משנה בחגיגה ב‪,‬ב)‪.‬‬
‫‪ . 5‬הבוצר לגת – האם הוכשרו לטומאה? (רוצה יין‪ ,‬אך לא כרגע בסל) ‪-‬‬
‫שמאי – הוכשר‪ ,‬הלל – לא הוכשר‪.‬‬
‫תשובה– שם הודה הלל לשמאי‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪31‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב –טומאת ארץ העמים (לפסול תרומה)‬
‫עולה מהגמרא שטעם הגזירה שמא יש שם קבר‪ ,‬כי בחו"ל לא קברו בצורה מסודרת‪.‬‬
‫תוס' בנזיר מוסיפים שמטרת הגזירה שלא יעזבו את הארץ‪.‬‬
‫א‪ .‬מי ומתי תיקן?‬
‫‪ .1‬בברייתא (יד‪ – ):‬יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן‬
‫(קדמו להלל ‪ 4‬דורות‪ ,‬והלל היה ‪ 100‬שנה לפני החורבן)‬
‫‪ .2‬ר' ישמעאל בר' יוסי – רבנן ‪ 80‬שנה לפני החורבן‪.‬‬
‫‪ .3‬משנה בטהרות– באושא (אחרי החורבן) – שפוסל תרומה אפילו שזה רק ספק‪.‬‬

‫אויר‬ ‫גוש עפר‬

‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫(בעקבות‬ ‫(בעקבות‬
‫אושא)‬ ‫אילפא)‬

‫כלום‬ ‫כלום‬ ‫כלום‬ ‫לשרוף לתלות לתלות‬ ‫יוסי בן יועזר‬

‫לתלות לתלות לתלות‬ ‫לשרוף לא‬ ‫לא‬ ‫‪ 80‬לפני‬
‫שינו‬ ‫שינו‬ ‫החורבן‬
‫לא‬ ‫לשרוף‬ ‫אושא‬
‫שינו‬

‫על כלי זכוכית הגמרא לא דנה‪ ,‬וראה תוס' 'אתו'‪.‬‬

‫דף טז‬
‫(טו‪ :‬רבע תחתון – טז‪.)-2 :‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪32‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬טומאת כלי זכוכית‬
‫האם פשוטי‬ ‫האם חוזרים‬ ‫טומאה‬ ‫טומאה‬ ‫טהרה‬
‫כלים מקבלים?‬ ‫לטומאה ישנה‬ ‫מהאוויר‬ ‫מגבן‬ ‫במקוה?‬ ‫‪1‬‬
‫סוג הכלי‬
‫לא‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫כן‬ ‫עץ‪ ,‬עור‬
‫ועצם‬
‫כן‬ ‫כן‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫כן‬ ‫מתכת‬
‫לא‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫חרס‬
‫לא‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫כן‬ ‫זכוכית‬
‫כמו עץ‬ ‫כמו עץ‬ ‫כמו מתכת‬ ‫כמו מתכת‬ ‫כמו‪:‬‬
‫עשו היכר שלא‬ ‫טומאה ישנה‬ ‫‪ .1‬אמנם יסוד הגזירה‬ ‫מדובר שהיה‬ ‫הסבר‪:‬‬
‫ישרפו תרומה‬ ‫דרבנן ולא‬ ‫מחרס (חול) אבל אופי‬ ‫חור‪ ,‬ובטל‬ ‫גזרו כי‬
‫מתורת כלי‪,‬‬
‫(כי זה רק‬ ‫גזרו גזירה‬ ‫הטומאה כשל מתכת (כי‬
‫וסתמו במתכת‪,‬‬
‫דומה‬
‫דרבנן)‬ ‫לגזירה‬ ‫אפשר לתקן אם נשברו)‬ ‫וכעת נחשב כלי‬ ‫לחרס‪,‬‬
‫מתכת (כר"מ)‬ ‫אבל ‪-‬‬
‫כחרס‬ ‫כחרס‬ ‫‪ .2‬רב אשי (טז‪– )+1 :‬רק‬
‫כחרס‪ ,‬אך מטמא מגבו כי‬
‫הוא שקוף‪.‬‬
‫(ולמה לא מטמא מאוירו?)‬

‫(טז‪)+3 :‬‬

‫ב‪( .‬יד‪ ):‬תקנת שמעון בן בטח שכלי מתכות יחזרו לטומאה ישנה‬
‫טעם הגזירה ונפקא מינה‪:‬‬
‫‪ .3‬רבא ‪ -‬שלא יאמרו‬ ‫‪ .2‬אביי ‪ -‬שמא לא‬ ‫‪ .1‬גזירה שלא ישכחו‬
‫שנטהרים בלי הערב‬ ‫ישבור מספיק‬ ‫מי חטאת‬
‫שמש‬
‫בכל הטומאות‬ ‫דווקא בטומאת מת‬ ‫באיזו טומאה‬
‫(זה מחלוקת‪ ,‬אך רש"י לא‬
‫יודע איפה)‬

‫גזרו‬ ‫לא גזרו‬ ‫ריתך לגמרי‬

‫(לא גזרו – כי ניכר)‬ ‫גזרו בכל מקרה‬

‫(טז‪ :‬באמצע)‬
‫המשך ‪ 18‬הגזרות‬
‫שאובים(מקואות ד‪,‬א)‬ ‫ג‪ .‬גזירה על כלים ששכח והתמלאו מי גשמים ‪ -‬שנחשבים מים‬
‫‪ .A‬מתי נחלקו ‪-‬רב משרשיא דבי רב ‪-‬‬
‫אם השאיר בכוונה שיכנס הגשם – פוסל‪,‬‬

‫‪1‬יש עוד סוגי כלים‪ :‬כלי אבנים גללים ואדמה לא נטמאים כלל‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪33‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אם השאיר בשמיים בהירים – לא פוסל‪,‬‬
‫אם היו עננים‪ ,‬התפזרו וחזרו – ב"ש פוסלים וב"ה מכשירים‪.‬‬
‫סוף המחלוקת ‪-‬‬
‫ר"מ – נמנו וגמרו כבית שמאי‪.‬‬
‫ר"יס – עדיין היא מחלוקת‪.‬‬
‫יוצא שלר' יוסי חסרה לנו גזירה‪.‬‬

‫‪ .B‬גזירה נוספת – כותיות טמאות נידה משעת לידתן‬

‫כי לא שמעו לדרשת חז"ל שגם תינוקת יכולה להיטמא נידה‪ ,‬וממילא מספק יש להחמיר בכל‬
‫תינוקותיהם‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪34‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף יז‬
‫(טז‪ -2 :‬עד יז‪ :‬במשנה)‬
‫המשך ‪ 18‬הגזרות‬
‫א‪ .‬גזירת אוהל על מטלטלין‬
‫הקדמה – כשכלי מאהיל על המת הוא נהיה אב הטומאה (וטמא שבעה)‪ ,‬גם בכלי כלשהו‪.‬‬
‫יש שני מצבים בהם יכול לטמא גם אדם (או כלים ואוכל)‪:‬‬
‫א‪ .‬במגע ‪ -‬אם אדם נוגע בכלי שהאהיל‪.‬‬
‫האדם נגע באב ונעשה ראשון‪ ,‬וטמא טומאת ערב‪.‬‬
‫הדין כאמור גם בכלי כלשהו‪.‬‬
‫ב‪ .‬באוהל ‪ -‬אם הכלי מאהיל גם על המת וגם על אדם‪,‬‬
‫הטומאה עוברת דרך האוהל ישירות לאדם‪ ,‬והאדם אב הטומאה וטמא שבעה‪.‬‬
‫תנאי‪ :‬דווקא כשיש לו רוחב טפח‪ ,‬פחות מזה אינו אוהל‪.‬‬
‫משנה באהלות‪:‬‬
‫חכמים – מרדע (כמו מקל מטאטא) שיש לו רוחב שליש טפח והיקף טפח –‬
‫אם מאהיל על המת ועל אדם ‪ -‬מהתורה הוא לא אוהל כי אין טפח‪,‬‬
‫אבל גזרו שיהיה אוהל ויטמא את האדם שתחתיו טומאת שבעה‪ ,‬שמא יתבלבלו עם מקרה של רוחב‬
‫טפח‪.‬‬
‫ר"ט – לא גזרו!‬
‫ומה שאמרו שמטמא זה לא באוהל אלא במגע‪ ,‬שאז באמת מטמא בכלשהו‪ ,‬טומאת ערב‪.‬‬
‫ר"ע – עושה פשרה‪:‬‬
‫אם רק מאהיל על האדם ‪ -‬לא מטמא – כר"ט‪,‬‬
‫אם גם נוגע וגם מאהיל – מהתורה מטמא טומאת ערב בגלל המגע‪,‬‬
‫אבל חז"ל גזרו שיטמא גם טומאת שבעה (כחכמים)‪.‬‬
‫למה? כיון שמי שנוגע נטמא מהמגע מהתורה‪ ,‬הוא עלול לטעות שנטמא לא בגלל המגע אלא‬
‫בגלל האוהל‪ ,‬ואם נאמר שנטמא רק טומאת ערב – יטעה לחשוב שטומאת אוהל מטמאת רק‬
‫טומאת ערב‪ ,‬לכן גזרו טומאת שבעה‪.‬‬

‫[ולפי ר"ט שאין את הגזירה הזו – חסרה לו גזירה ל‪ 18‬גזירות!‬

‫נדבר על זה בסוף]‪.‬‬

‫(יז‪ .‬מעל האמצע)‬

‫ב‪ .‬בוצר ענבים לגת‬

‫הקדמה‪:‬‬
‫פירות מקבלים טומאה רק אם הוכשרו באחד משבעת המשקים (מים‪ ,‬יין‪ ,‬שמן וכו')‪.‬‬
‫המשקה צריך להינתן על הפרי מדעתו של האדם (כלומר שיהיה מרוצה מהימצאות המשקה)‪.‬‬
‫ברייתא‪:‬‬
‫מי שבוצר (קוטף) ענבים ויוצא קצת יין‪ ,‬האדם לא מרוצה כי זה יין שמתבזבז‪ ,‬ולכן מהתורה לא‬
‫מכשיר את הענבים‪.‬‬
‫שמאי – גזרו שכן מכשיר‪ ,‬וממילא צריך לבצור לתוך כלים טהורים‪ ,‬כדי שהכלי לא יטמא את הענבים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪35‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(דילוג לרבע התחתון של העמוד)‬ ‫ולמה גזרו?‬
‫זעירי ‪ -‬שמא יבצרו את הענבים לתוך כלים טמאים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫[למה זה בעיה? הרי המשקים יצאו שלא לרצון ולא מכשירים?‬
‫אלא שיש דעה בתנאים שמשקים שנכנסו לכלי טמא – אפילו שלא לרצון – הכלי "חושב"‬
‫(=מחשיב) אותם כאילו ניתנו לרצון והם נטמאים ומכשירים אוכלין‪.‬‬
‫כאן גזרו כלים טהורים אטו כלים טמאים‪.‬‬
‫אבל זה כאמור רק לדעה הנ"ל‪.‬‬
‫זעירי ‪ -‬שמא יבצור בכלי עם זפת‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כשבוצר לכלי עם זפת הוא מראה שהוא רוצה לשמור את המשקים שיוצאים מהענבים‪,‬‬
‫וזה נחשב שהמשקים שם לרצונו ומכשירים לקבל טומאה‪.‬‬
‫רבא – גזירה משום הנושבות‬ ‫‪.3‬‬
‫(אשכולות מחוברים‪ ,‬והבוצר מפריד אותם בכח ויודע שזה ודאי יוציא מיץ‪ ,‬וכיוון שיודע זה‬
‫נחשב לרצונו)‪.‬‬
‫ר"נ – כי לפעמים בעל השדה סוחט בכוונה לראות אם האשכול מוכן‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫והמשקה עדיין על הפרי אח"כ כשבוצר‪.‬‬

‫סיפור רקע‪:‬‬
‫הגזירה הנ"ל היא של שמאי‪.‬‬
‫הלל תחילה חלק ואמר שלא גזרו‪ ,‬ולכן לא צריך כלים טהורים‪.‬‬
‫הלל לשמאי – למה בזיתים לא גזרת?‬
‫שמאי – אם תקניטני אגזור גם בזיתים!‬
‫(מצד האמת – הנוזל שיוצא מהזיתים במסיק אינו שמן ולא מכשיר‪ ,‬ולכן לא גזר (תוס')‪ ,‬אבל שמאי‬
‫אומר – אם לדעתך אין הבדל‪ ,‬אז באמת צריך לגזור גם בשמן כדי שלא יתבלבלו בין ענבים לשמן‪.‬‬

‫ונעצו חרב בבית המדרש כדי שלא יצאו חכמים‪ ,‬והיה רוב לשמאי‪ ,‬וגזרו (ואותו היום היה‬
‫קשה כיום חטא העגל)‪ ,‬אך העם לא קיבל את הגזירה‪ ,‬אך אח"כ תלמידיהם שוב גזרו (ביום‬
‫של גזירת ‪ 18‬הגזירות)‪ ,‬ואז העם כן קיבל‪.‬‬

‫(יז‪)+1 :‬‬

‫ג‪ .‬משנה בתרומות‪ :‬גידולי תרומה כתרומה‬

‫מהתורה אם זרעתי זרעי תרומה – מה שגודל הוא חולין גמור וטהור‪ .‬אבל חז"ל גזרו כי‪:‬‬
‫‪ .1‬ר' חנינא – שמא ישראל קמצן לא יתן את התרומה לכהן אלא יזרע אותה לעצמו‪.‬‬
‫דוחה רבא – ישראלי קמצן יכול להפריש גרעין אחד כתרומה‪ ,‬אין לו צורך בטריקים‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – שמא כהן יקח תרומה שנטמאה כדי "לחלן" ולטהר אותה‪.‬‬
‫מה הבעיה ב זה? שבינתיים משאיר את הזרעים אצלו לא שורפם‪ ,‬וחוששים שישכח‬
‫ויאכל אותם‪ .‬לכן גזרו שגם אם יזרע – זה יישאר כפי שהיה‪ ,‬ואם היה תרומה טמאה‬
‫גם הגידולים יהיו תרומה טמאה‪.‬‬
‫(יז‪)+9 :‬‬

‫ד‪ .‬משנה בהמשך (קנג‪ ):‬מי שבדרך ונכנסה שבת ויש לו דבר יקר בכיס‬
‫עקרונית יש לו שתי אפשרויות‪:‬‬
‫‪ .1‬לומר לנכרי – שזה איסור דרבנן‪.‬‬
‫‪ .2‬לטלטל פחות פחות מד' אמות – שזה לכאורה מותר‪.‬‬
‫באו חז"ל ועשו שני דברים‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪36‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬גזרו שלא יטלטל‪ ,‬שמא ילך ד' אמות שזה איסור תורה‪.‬‬
‫‪ .2‬התירו לו לומר לנכרי – כי לאסור לו לגמרי לא רצו‪ ,‬כי "אין אדם מעמיד עצמו על ממונו"‪.‬‬

‫ה‪ .‬שאר הגזירות –‬

‫‪ .A‬גזירה אחת‪:‬‬
‫פת ושמן של גויים אסור באכילה – שמא ישתו גם יין‪,‬‬
‫סתם יינם אסור גם בהנאה – משום בנותיהם (‪ +‬משום יין נסך)‪.‬‬
‫גזרו ייחוד עם בנותיהם – משום ע"ז‪.‬‬

‫‪ .B‬ועוד גזירה‪ :‬שגוי קטן נחשב זב – שמא יבואו למשכב זכור עם גויים‪.‬‬
‫(מהתורה לגוי אין טומאת זיבה‪ ,‬אבל גזרו עליו שאם ראה אז טמא‬
‫ועכשיו גזרו שאפילו לא ראה‪ ,‬ואפילו תינוק – טמא)‪.‬‬
‫למה צריך עוד גזירה?‬
‫בואו נסכם‪:‬‬
‫‪ 9‬גזרות של שני לטומאה (יג‪):‬‬
‫‪ 2‬גזירות של שבת – אין פולין ואין קורין לאור הנר‬
‫‪ 5‬גזירות שראינו היום‬
‫(מרדע (ור"ט חולק)‪ ,‬בוצר ענבים‪ ,‬גידולי תרומה‪ ,‬מי שנכנסה שבת‪ ,‬דברים של גוי)‪.‬‬
‫‪ - 2‬לגבי עוד ‪ 2‬או ‪ 3‬גזירות‪:‬‬
‫‪ .A‬יש את גזירת כלי תחת הצינור ובנות כותים‪:‬‬
‫לעיל הבנו ‪ -‬שר"מ מוסיף את כלי תחת ורי"ס את בנות כותים‪,‬‬
‫ואז חסרה גזירה לשניהם‪.‬‬
‫‪ .B‬ראינו שם גם את ר"ט‪ ,‬שחלק על גזירת מרדע‪,‬‬
‫וכדי שלא יהיה בפיגור אמרנו שסובר גם כר"מ וגם כרי"ס‪.‬‬
‫אבל זה רק עושה שהוא יהיה כמותם‪ ,‬אז גם להם וגם לו חסרה גזירה אחת‪.‬‬
‫‪ .C‬בסוף הסוגיה הגמרא משנה קצת‪ ,‬ומבינה שלר"מ יש את שניהם‪,‬‬
‫כך שרק לרי"ס ור"ט חסרה גזירה‪.‬‬
‫למי שחסרה גזירה מוסיפים את גזירת זיבה על גוים קטנים‪,‬‬
‫ולר"מ שלא חסרה גזירה – איחדנו שתי גזירות של ה"שני לטומאה"‪.‬‬

‫דף יח‬
‫(יז‪ :‬במשנה – יח‪)-10 :‬‬
‫חלק א ‪ -‬שביתת כלים‬
‫ב"ש – יש איסור‪ ,‬ב"ה – מותר‪.‬‬
‫א‪ .‬המקרים במשנה ‪-‬‬
‫שריית דיו‪ ,‬סימנים (צבע) וכרשינים (קטניות)‬
‫הכנסת אוני פשתן לתנור‪ ,‬צמר ליורה עם צבע‪,‬‬
‫מצודות חיה‪ ,‬עופות ודגים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪37‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(להלן בברייתא (סעיף ג) נראה מקרים נוספות)‪.‬‬

‫ב‪ .‬דווקא במלאכה שיש עליה חטאת בשבת עצמה‬

‫‪ .1‬סוף המשנה –מותר לב"ש לטעון קורות בית הבד (זיתים) ואת עיגולי הגת (ענבים)‪ ,‬כי גם‬
‫בשבת עצמה זה לא חטאת (כי כבר טחנו‪/‬דרכו לפני כן)‪.‬‬
‫‪ .2‬שריית הדיו במים – מגבל‪ ,‬ואסור משום לש‪.‬‬
‫רב יוסף – זה נתון במחלוקת לגבי נתינת קמח למים‪:‬‬
‫רבי – חייב‪,‬‬
‫ר' יוסי – עד שיגבל (ואומר זאת גם בדבר שלא צריך גיבול‪ ,‬כמו אפר‪ ,‬וממילא גם בצבע ודיו)‪.‬‬

‫ג‪ .‬מגבלות על ההיתר והאיסור‬

‫‪ .A‬ברייתא‪:‬‬
‫מותר –‬
‫פתיחת פקק לגינה ומתמלאת מים‪,‬‬
‫מוגמר‪/‬גופרית תחת הכלים‬
‫קילור על העין‪ ,‬איספלנית על המכה‪.‬‬
‫אסור ‪-‬‬
‫חיטין לריחיים של מים‬
‫כמי הברייתא ולמה מותר‪/‬אסור‪:‬‬
‫‪ .1‬רבה –ב"ה‪ ,‬ובחיטין אסור כי עושה רעש וזה זלזול בשבת‪.‬‬
‫‪ .2‬רב יוסף –ב"ה‪ :‬כשלא עושה מעשה (אין תזוזה) מותר‪ ,‬וכשעושה מעשה (חיטים) אסור‪.‬‬
‫דחייה –רב אושעיא – ב"ה מתירים גם כשעושה מעשה‪.‬‬
‫‪ .3‬רב יוסף –ב"ש‪ ,‬ומותר כשמונח על הקרקע‪.‬‬
‫(יח‪)+2 :‬‬

‫‪ .B‬הרי ברור שגם לב"ש מותר להדליק נר בערב שבת!‬

‫וכן שעורין לשכר‪ ,‬קדירה על האש ושיפוד בתנור (שהייה)‪ ,‬שמצטמק והולך‪.‬‬
‫למה זה מותר?‬
‫תשובה – מותר דווקא אם מפקיר!‬

‫חלק ב –שהייה‬
‫(תחילת הסוגיה בבישול‪ ,‬בהמשך (‪– )d‬צלייה)‪.‬‬

‫ברייתא – אסור למלא קדירה עססיות או נחתום של מים ולשים בתנור‪/‬על האש‪.‬‬
‫למה?‬
‫‪ .1‬כב"ש (שביתת כלים‪ ,‬אא"כ הפקיר)‪.‬‬
‫‪ . 2‬כב"ה – שמא יחתה בגחלים (צריכים הרבה בישול‪ ,‬אפילו יותר מהלילה והיום)‬
‫ולמה במקרים הבאים לא אסרו‪:‬‬
‫‪ .a‬ממילא לא ירצה לחתות‪:‬‬
‫במוגמר וגופרית (ברייתא יח‪ –).‬העשן רע‪.‬‬
‫אונין של פשתן (משנה יז‪– ):‬הרוח קשה‪.‬‬
‫‪ .b‬בצמר ליורה(משנה יז‪:):‬‬
‫שלא יחתה–עקורה(למעשה אפשר גם גרוף וקטום‪ ,‬או קש וגבבה)‪.‬‬
‫שלא יגיס– שהמכסה מחובר בטיט‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪38‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .c‬רמות שונות של בישול‪:‬‬
‫• חי לגמרי – מותר (קדרא חייתא) כיון שממילא ללילה לא יספיק וליום כן‪,‬‬
‫לא יחתה‪.‬‬
‫• מבושל כל צרכו –מותר‪,‬‬
‫• מבושל ולא מבושל – אסור‪ ,‬אא"כ זרק שם גם חתיכה חיה‬
‫‪ .d‬צלי ‪-‬‬
‫צליית גדי ואייל בתוך תנור‪ ,‬יש ‪ 2‬איכא דאמרי לגבי הכנסה לתנור (החשש‬
‫הוא שמא יפתח התנור ויחתה בתוכו)‪:‬‬
‫גדי (הרוח מזיקה) אייל‬
‫‪ .1‬מחלוקת‬ ‫מותר‬ ‫סגור בטיט‬
‫‪ .2‬מותר‬
‫‪ .1‬אסור‬ ‫‪ .1‬מחלוקת‬ ‫לא סגור בטיט‬
‫‪ .2‬מחלוקת‬ ‫‪ .2‬מותר‬
‫המחלוקת‪:‬‬
‫ר' ירמיה – אסור‪,‬‬
‫רב אשי מתיר‪,‬‬
‫ומקשים על רב אשי מהמשנה הבאה (יט‪ ):‬שלא‬
‫צוליםבשר וכו' אלא אם יצלה מבעוד יום‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫‪ .1‬באיל בלי טיט – כלומר זה כמו אייל‪.‬‬
‫‪ .2‬שם זה על גחלים ולא בתוך תנור‪ ,‬אז יותר סיכוי‬
‫שיחתה‪.‬‬

‫דף יט‬
‫(יח‪ -10 :‬עד יט‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א –מראית עין של אמירה לנכרי‬
‫א‪ .‬לתת לכובס ‪-‬‬
‫ב"ה – מותר (כי קצץ לו דמים)‪ ,‬ב"ש – אסור‪.‬‬
‫בית ר"ג החמירו כב"ש‪ ,‬ולכן בכלי לבן נתנו ‪ 3‬ימים לפני כי קשים לכיבוס‪.‬‬
‫סיפור על אביי‪.‬‬
‫ב‪ .‬הוצאה וטלטול ‪ -‬במשנה ובברייתא‪:‬‬
‫ב"ש– לא יתן‪/‬ימכור‪/‬ילווה בצורה שיטלטל או יוציא בשבת עצמה‪ ,‬אלא שיגיע לביתו מבע"י‪.‬‬
‫ב"ה– ת"ק – כדי שיגיע לבית הראשון במקומו‪.‬‬
‫ב"ה– ר"ע – כדי שיצא מבית היהודי‪.‬‬
‫[אגב‪ ,‬מכירת חמץ‬
‫ב"ש – רק אם הנוכרי יגמור לפני הפסח‪ ,‬ב"ה – מותר למכור עד צמוד לפסח‪].‬‬
‫ג‪ .‬לתת בשבת עצמה ‪-‬‬
‫תוס' – אם יודע שיצא – אסור (גם לב"ה)‪,‬‬
‫אם שם לו אוכל בחצר‪ ,‬והניח שלא יצא‪ ,‬אם יצא – זה בסדר‪(.‬וכן בבע"ח‪ ,‬והחידוש בגוי שמותר‬
‫אפילו שאינו אמור להאכילו)‪.‬‬
‫ד‪ .‬לא ישכיר לנכרי כלי בערב שבת‪ ,‬אלא בימים ד‪-‬ה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪39‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רש"י – נראה שמשכיר לו לצורך שבת‪( ,‬וכאילו אומר לו לעשות בשבת מלאכה)‪.‬‬
‫(אפילו ששכר שבת בהבלעה מותר‪ ,‬כן שזה ערב שבת נראה כשכר שבת ואסור)‪.‬‬ ‫תוס' – גם לב"ה‪ ,‬נראה כנוטל שכר שבת‬
‫רי"ף – מדין שביתת כלים‪.‬‬
‫ה‪ .‬שליחת איגרת ע"י גוי (נראה כאילו אמר לו להוליך בשבת)‬
‫בימים ד‪-‬ה מותר‪ ,‬כי לא נראה כך (ברייתא א)‪,‬‬
‫בערב שבת–(ברייתא א ובעיקר ב)‬
‫לב"ש בכל מקרה אסור‪ ,‬אא"כ יכול להגיע ליעד לפני שבת‪.‬‬
‫לב"ה ‪-‬‬
‫אם קצץ דמים – מותר (אם יוצא מהבית לפני שבת)‪,‬‬
‫אם לא קצץ‪ ,‬אז מספיק שיספיק לבית הראשון(כי יחשבו שזה היעד)– סיפא‪.‬‬
‫(אך אם הוא לא קבוע שם– אסור בכ"מ (כי השליח ימשיך לחפשו‬
‫בשבת) –רישא)‪.‬‬
‫(יט‪ .‬באמצע)‬
‫ו‪ .‬הפלגה בספינה‪ 3‬ימים לפני שבת‬
‫[הבעיה (ב"ה אורח חיים רמח) ‪ -‬רמב"ן – שהגוי עושה בשבילו חילול שבת‪,‬‬
‫עוד‪ :‬ר"ח – יציאה מתחום שבת (במים רדודים פחות מ‪ 10‬טפחים)‪ ,‬רי"ף – כי אינו עונג שבת‪ ,‬תוס' – חלק‬
‫מאיסור שחייה‪ ,‬בעה"מ – שמא יצטרך לחלל שבת אם יהיה פיקוח נפש‪ .‬ההכנה לשבת מתחילה שלושה‬
‫ימים לפני‪.‬‬
‫לרשות – אסור‪,‬‬
‫למצווה – מותר‪,‬‬
‫ת"ק ‪ -‬פוסק עמו שיעצור בשבת גם אם ברור שלא יעצור (שפת אמת –עניין סמלי)‪.‬‬
‫רשב"ג – לא צריך לפסוק שיעצור‪.‬‬
‫[אגב‪ ,‬לא צרים על עיר‪,‬‬
‫[הבעיה – רי"ף – עונג שבת‪ ,‬בעה"מ – יאלצו לחלל שבת‪,‬‬
‫ואם התחילו לא מפסיקים "עד רידתה"(שפ"א – אפילו שאין סכנת חיים)]‪.‬‬

‫(יט‪)-6 .‬‬
‫חלק ב –המשכת הוצאת המשקין מערב שבת לשבת‬
‫א‪ .‬במשנה – גם לב"ש מותר לשים הקורות על הזיתים‪,‬‬
‫כי גם אם יעשה בשבת עצמה – לא חייב‪,‬‬
‫כי כבר התחיל לטחון לפני כך‪ ,‬ועכשיו רק מוציא השאריות‪ ,‬והשאריות ממילא היו יוצאות מעצמן‪.‬‬
‫כמי זה?‬
‫‪ .1‬רי"ס בר"ח –ר' ישמעאל במשנה בעדויות‪:‬‬
‫טחן ענבי בוסר ורוצה להניח עליהם משהו כבד בערב שבת שיצא הנוזל בשבת‪:‬‬
‫רי"ש – מותר‪,‬‬
‫ר"ע – אסור‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬רי"ח העמיד את המחלוקת בנידוחו היטב‪ ,‬ורק מחוסרים שחיקה‪,‬‬
‫ואילו אצלנו לא רוסקו כל כך‪.‬‬
‫‪ .2‬ר"א –ר"א במשנה (קמג‪- ):‬‬
‫ריסק חלות דבש לפני שבת‪ ,‬האם הדבש שזב בשבת מותר?‬
‫ת"ק – אסור‪ ,‬שמא יסחוט בשבת‪,‬‬
‫ר"א – מותר‪ ,‬כי גם אם יסחוט זה לא דאורייתא‪.‬‬
‫דחייה ‪ -‬כאן זה אוכל מאוכל ולכן אינו דאורייתא‪.‬‬
‫תשובה– יש ברייתא נוספת של רב הושעיא מנהרדעא ששם ר"א (ור"ש)‬
‫התירו כנ"ל גם בזיתים וענבים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪40‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(יט‪ :‬באמצע)‬
‫אגב הזכרת השמן שזב‪:‬‬
‫חלק ג ‪ -‬מחלוקת רב ושמואל במוקצה‬
‫בדברים שיש להם שימוש בשבת‪ ,‬אבל ייעדו אותם לשימוש אחר שאינו לשבת‪ ,‬האם הם מוקצה‪:‬‬
‫ר"י‪ ,‬רב –מוקצה‪,‬‬
‫ר"ש‪ ,‬שמואל –לא מוקצה‪.‬‬
‫המקרים‪:‬‬
‫שמן של בבדין – שאריות השמן בבית הבד‪,‬‬
‫מחצלות של בבדין – שמכסים איתם את הזיתים‪,‬‬
‫עז לחלבה‪ ,‬ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה‪ ,‬ותורי דרידיא‪ ,‬ותמרי דעיסקא‪.‬‬

‫דף כ‬
‫(יט‪ :‬במשנה – כ‪ :‬סיום הפרק יציאות השבת)‬
‫תזכורת‪:‬‬
‫למדנו בדף יז‪ :‬לפי ב"ה – אין איסור שביתת כלים‪,‬‬
‫אבל גם הם מודים שיש איסור שהייה של תבשיל על האש‪/‬בתנור – שמא יחתה בגחלים‪.‬‬
‫וראינו שם מצבים שמותר‪:‬‬
‫אם ברור שלא ירצה לחתה – ‪ .1‬אם העשן רע‪ .2 .‬אם הרוח קשה‪ .3 .‬מבושל או חי‪.‬‬
‫ולגבי צלי בתנור ראינו מחלוקת‪ :‬ר' ירמיה – אסור‪ ,‬רב אשי – מותר‪,‬‬
‫וראינו שתי גרסאות במה המחלוקת‪:‬‬
‫אייל‬ ‫(הרוח מזיקה)‬ ‫גדי‬
‫‪ .1‬מחלוקת‬ ‫מותר‬ ‫סגור בטיט‬
‫‪ .2‬מותר‬
‫‪ .1‬אסור‬ ‫‪ .1‬מחלוקת‬ ‫לא סגור בטיט‬
‫‪ .2‬מחלוקת‬ ‫‪ .2‬מותר‬
‫(רב אשי מתיר אפילו כאן כי עד שיפתח את‬
‫התנור ייזכר)‬

‫ועכשיו למשנתנו – המשנה אוסרת שהייה‪ ,‬אא"כ זה נצלה‪/‬הוכן מבעוד יום‪,‬‬

‫ונראה על זה חמישה סעיפים‪:‬‬
‫א‪ .‬אסור להשהות צלי (בשר‪ ,‬בצל‪ ,‬ביצה)‬
‫‪ .A‬ראינו לעיל יח‪ - :‬איך יסבירו את זה האמוראים?‬
‫ר' ירמיה – מדובר שלא סגור בטיט או דבר שהוא כמו אייל (שהרוח לא מזיקה)‪.‬‬
‫רב אשי – מדובר שזה צלייה על גחלים ולא בתנור‪.‬‬
‫‪ .B‬אצלנו – כמה שצריך שייצולו מבעוד יום כדי להתיר?‬
‫רב – כמאכל בן דרוסאי (שליש)‪( ,‬וכן רי"ח ור' חנינא‪.)2‬‬

‫‪ 2‬ר' חנינא דיבר על כירה‪ ,‬ויש אומרים שזה נכון גם לצלייה אך יש אומרים שבצלייה יחמיר יותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪41‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬במשנה‪ :‬אין נותנים פת לפני שבת אלא כדי ש‪:‬‬
‫ת"ק – יקרמו פניה מבעוד יום‪,‬‬
‫ר"א – כדי שיקרום התחתון‪.‬‬
‫והגמרא מתלבטת‪:‬‬
‫מקל‪ :‬מספיק החלק שפונה לכיוון האש‪.‬‬
‫מחמיר‪ :‬החלק שצמוד לדופן התנור‪ – .‬וכך מוכר מברייתא‪.‬‬
‫ג‪ .‬במשנה‪ :‬מותר לשים פסח לצלייה לפני שבת‬
‫משום שבני חבורה זריזים הם‪.‬‬
‫למה צריך את הסיבה הנ"ל‪ ,‬הרי בגדי ממילא התרנו (לפי כולם‪/‬לפי רב אשי – ראו בהקדמה)‬
‫תשובה‪ :‬שם מדובר בגדי מנותח (שהרוח מזיקה לו)‪,‬‬
‫כאן (פסח) בגדי שלם – שהרוח פחות מזיקה לו‪.‬‬
‫ד‪ .‬במשנה‪ :‬התחלת מדורה סמוך לשבת‬
‫במקדש (מדורת בית המוקד) – מותר סמוך‪,‬‬
‫בגבולין – כדי שתאחז האש ברובו (ור"י – בפחמים מספיק כלשהו כי אין צורך לחתות)‪.‬‬
‫‪ .A‬למה במקדש מותר?‬
‫‪ .1‬כי במקדש מותר להדליק אש (לא תבערו אש בכל מושבותיכם)‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬אז שהמשנה תתיר גם בשבת עצמה‪.‬‬
‫‪ . 2‬מדובר בכהנים בזמן עבודתם (שריפת האיברים של תמיד של בין הערביים של שיום‬
‫שישי)‪ ,‬וכהנים זריזים ולא יחתו (כמו לגבי הפסח)‪.‬‬
‫‪ .B‬בגבולין (=מחוץ למקדש) כדי שתאחז האש ברובן‪:‬‬
‫רב – רוב כל עץ ועץ‬
‫שמואל (מקל) – כדי שלא יאמרו הבא עצים ונניח תחתיהם (וכן בברייתא של ר' חייא)‪.‬‬
‫‪ .C‬מה לגבי גזע עץ יחיד?‬
‫שתי גרסאות ברב – רוב עוביו או רוב היקפו (ורב פפא מחמיר ומצריך את שניהם)‪,‬‬
‫ובעצם זו מחלוקת תנאים‪ :‬ר' חייא – רוב עוביו‪ ,‬ר"י בן בתירא – רוב היקפו‪.‬‬
‫(דילוג של ‪ 5‬שורות של מדרש פסוקים)‬
‫‪ .D‬מדורת קנים וגרעינים‪:‬‬
‫רב הונא – בשניהם‪:‬‬
‫מפוזרים – לא צריכים רוב (נשרפים בקלות)‪,‬‬
‫מחוברים – צריכים רוב (האש לא נכנסת לבפנים בקלות)‬
‫רב חסדא – להפך בשניה‪:‬‬
‫מפוזרים – צריכים רוב כי לאש איןי במה להאחז‪,‬‬
‫מחוברים – לא צריכים רוב‪.‬‬
‫רב כהנא מחלק‪:‬‬
‫קנים – כרב הונא‪,‬‬
‫גרעינים – כרב חסדא‪.‬‬
‫‪ .E‬עוד מדורות שלא צריכים רוב – חומרים דליקים במיוחד‪:‬‬
‫תני רב יוסף‪ :‬עצים עם זפת‪ ,‬גופרית‪ ,‬גבינה‪ ,‬רבב (דברים ניתכים כמו שומן‪ ,‬שעווה)‪,‬‬
‫ובברייתא‪ :‬גם קש וגבבא‪,‬‬
‫רי"ח – עצי בבל‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪42‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רב יוסף – שוכא דארזא (ענף ארז יבש ודק)‪,‬‬
‫רמי בר אבא – זאזא (טחב שצומח סביב העץ)‪.‬‬
‫הדרן עלך יציאות השבת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪43‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף כא‬
‫(כ‪ :‬תחילת פרק במה מדיליקין – כא‪)-1 :‬‬
‫חלק א – פרק במה מדליקין‬
‫משנה – במה לא מדליקים –‬
‫פתילות – לכש‪ ,‬חוסן‪ ,‬כלך‪ ,‬פתילת האידן‪ ,‬פתילת המדבר‪ ,‬ירוקה שעל פני המים‪.‬‬
‫שמנים – זפת‪ ,‬שעווה‪ ,‬שמן קיק‪ ,‬שמן שריפה‪ ,‬אליה‪ ,‬חלב‪ .‬חלב מבושל – מחום המדי – כן‪ ,‬חכמים‬
‫לא (גוזרים אטו לא מבושל)‪.‬‬

‫א‪ .‬הסבר המקרים‪:‬‬

‫‪ .A‬שמנים ‪-‬‬
‫‪ .1‬לכש – הצמר שתחת הקליפה של הארז‬
‫‪ .2‬חוסן ‪-‬‬
‫כשמכינים פשתן תחילה חובטים את הגבעולים ואז מנפצים (מברקים) כדי להפריד את‬
‫הסיבים‪.‬‬
‫רב יוסף – נעורת פשתן – חבטו וניפצו‪ ,‬ויש סיבים שהם קצרים ושבורים‪.‬‬
‫אביי – פשתן שנחבט אבל עוד לא נופץ‪.‬‬
‫‪ .3‬כלך –‬
‫שמואל‪ :‬יורדי הים אמרו שזה כולכא (סיב דומה לצמר שמצוי על אבנים בים)‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫רי"צ בר זעירא‪ :‬גושקרא‪ ,‬כלומר סוג של משי‪.‬‬
‫רבין לאביי – מה שרב נחמיה לובש ("מטכסא") זה כלך של המשנה (ולכאורה לא‬
‫הפסולת)‪ ,‬ואביי מסכים ואומר שקוראים לזה גם "שירא פרנדא" (לפי ר"י בתוס')‪.‬‬
‫וקשה מברייתא ‪ -‬השיראים‪ ,‬הכלך והסיריקין (סוגי משי) חייבים בציצית‪,‬‬
‫מכאן שכלך ושיראים זה דברים נפרדים‪.‬‬
‫תשובות ‪-‬‬
‫‪ .i‬אכן תיובתא‬
‫‪ .ii‬כלך = שירא פרנדא‪,‬‬
‫ואילו שיראים זה סוג אחר‪.‬‬
‫‪ .4‬פתילת האידן – סיבי צמר מתחת לקליפת עץ הערבה‬
‫‪ .5‬פתילת המדבר ‪ -‬שברא (סוג של עשב)‬
‫‪ .6‬ירוקה שעל פני המים – הירוקת שתחת הספינות (אבל הירוקת שבתעלות מתפוררת וממילא‬
‫א"א להכין ממנה פתילות)‪.‬‬
‫הוספות הברייתא‬
‫‪ .7‬צמר – מתכווץ ולא דולק‬
‫‪ .8‬שיער ‪ -‬נשרף‬
‫‪ .B‬ברייתא – עד כאן פסול פתילות‪ ,‬מכאן ואילך פסול שמנים‬

‫‪ 3‬רש"י מפרש כאן – פסולת משי‪.‬‬

‫תולעת המשי מכינה פקעת שמקיפה אותה והופכת לגולם ובסוף הופכת לפרפר ויוצאת‪ .‬אחר כך לוקחים את‬
‫הפקעת‪ ,‬מבשלים אותו‪ ,‬וגוללים ממנו את החוט‪ .‬לפי רש"י הגמרא מחלקת כאן בין עיקר המשי לבין פסולת‬
‫המשי (גושקרא) ולא ברור לי למה הכוונה בפסולת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪44‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מה זה מחדש?‬
‫ששעווה שעוד רגע נראה שאסורה כשמן‪ ,‬אינה אסורה כפתילה (כלומר כמו הנרות שלנו)‪.‬‬
‫‪ .C‬שמנים –‬
‫‪ .1‬זפת ‪ -‬נוזל שיוצא מעצים‬
‫‪ .2‬שעווה ‪ -‬קירותא – השעווה של חלת הדבש שעושים הדבורים‬
‫רמי בר אבין – עטרן זה פסולת הזפת‪ ,‬שעוה זה פסולת הדבש‪.‬‬
‫מה הנפק"מ? (הרי כבר הסברנו מה זה שעווה)‬
‫למקח וממכר‪.‬‬
‫(דילוג כא‪ .1 .‬עד ‪)+6‬‬
‫‪ .3‬שמן קיק –‬
‫שמואל בשם נחותי ימא ‪ -‬שמן של עוף קיק‬
‫רב יצחק בריה דרב יהודה – שמן של קאזא (גרעיני צמר גפן)‬
‫ר"ל – שמן של עץ קיקיון דיונה‬
‫(ואגב רבה בב"ח מספר שראה שמשתמשים בקיקיון לצל מעל החנויות בארץ ישראל)‪.‬‬
‫‪ .4‬שמן שריפה – שמן של תרומה שנפסלה‬
‫‪ .5‬אליה – השומן שבאליה‬
‫‪ .6‬חלב ‪-‬‬
‫חלב מבושל – נחום המדי – כן‪ ,‬חכמים לא (גוזרים אטו לא מבושל)‪.‬‬

‫ב‪ .‬דיונים כלליים‬

‫(כא‪ .‬שליש)‬
‫א‪ .‬רבה‪ :‬סברת האיסור ‪-‬‬
‫הפתילות – כי האש מסכסכת בהן‪,‬‬
‫השמנים – כי לא נמשכים אחר הפתילה‪.‬‬
‫ולמה זה רע?‬
‫רש"י – שמא יטה‪,‬‬
‫ריב"ן – שמא יכבה ויישאר ללא נר‪.‬‬
‫(כא‪)+1 .‬‬
‫ב‪ .‬ת"ר – נר אסור‪ ,‬אבל מדורה מותר‪.‬‬
‫שאין חשש שיכבה ויטה‪.‬‬

‫(כא‪ .‬מעל האמצע)‬

‫ג‪ .‬רבה – אסור גם ע"י ערבוב‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם יערבב שמן‪/‬פתילה אסורים עם מותרים‪ ,‬ומבחינה מציאותית זה יעשה שהאש‬
‫תדלק יפה‪ ,‬בכל זאת גזרו שמא ישתמש שלא בערבוב‪.‬‬
‫קושיות‪:‬‬
‫‪ .1‬אביי מקשה מברייתא על פתילות – כרך פתילה מותרת ופתילה אסורה –‬
‫ת"ק – אסור‪,‬‬
‫של בית רבן גמליאל היו כורכים על גבי אגוז (ואמנם ת"ק אסר‪ ,‬אך "מעשה רב" זה‬
‫חזק יותר וממנו הוא מקשה)‪.‬‬
‫תשובה – שם האגוז לא שימש כפתילה אלא רק "להקפות" (להציף את הפתילה)‪.‬‬
‫ולמה ת"ק אסר? הוא לא אוסר‪ ,‬אלא חסורי מחסרא‪:‬‬
‫כרך פתילה מותרת עם אסורה – אסור‪,‬‬
‫אבל אם בשביל להקפות – מותר‪ ,‬כפי שעשו בבית ר"ג‪.‬‬
‫(כא‪ .‬שליש תחתון)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪45‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬איני? והרי ת"ק אסר חלק מבושל‪ ,‬ורב התיר לערבב איתו שמן כשר ולהדליק?‬
‫תשובה ‪ :‬חלק מבושל הרי דולק יפה‪ ,‬וכל האיסור הוא גזירה אטו לא מבושל‪,‬‬
‫ולכן לא עושים גזירה לגזירה וגוזרים גם אם יערבב‪.‬‬
‫(כא‪)-8 .‬‬

‫ד‪ .‬תני רמי בר חמא – פתילות ושמנים שאסורים בשבת אסורים במקדש‪.‬‬
‫"להעלות נר תמיד" – שתהא שלהבת עולה מאליה‪ ,‬בלי שתצטרך עזרה‪.‬‬
‫קושיות‪:‬‬
‫‪ .1‬במשנה סוכה נא‪ – .‬את המנורות בעזרת הנשים הדליקו עם בליי הגדי כהונה (והרי‬
‫האבנט עשוי מפשתן ומצמר‪ ,‬ולמדנו בברייתא שצמר פסול!)‬
‫תשובה – רק על המנורה נאמר "להעלות"‪ ,‬ולא על התאורה לשמחת בית השואבה‪.‬‬
‫‪ .2‬תני רבה בר מתנה – השתמשו בבללי בכדי כהונה גם לפתילות במנורה!‬
‫תשובה – השתמשו רק בבוץ (פשתן‪ ,‬כמו המכנסיים)‪ ,‬ולא באבנט‪.‬‬

‫(כא‪)-3 .‬‬

‫חלק ב – דיני חנוכה‬

‫א‪ .‬האם הפתילות והשמנים מותרים בחנוכה?‬
‫בחול –‬
‫רב הונא – אסור‪ ,‬כי כבתה זקוק לה‪ ,‬כלומר צריך להדליק נר שישרוד (ע"פ תוס')‪.‬‬
‫רב חסדא ורב‪/‬רב מתנא – מותר‪ ,‬כי כבתה אין זקוק לה‪ ,‬ואם יכבה יכבה‪.‬‬
‫בשבת –‬
‫רב הונא ורב חסדא – אסור‪ ,‬כי יש טעם נוסף‪ :‬מותר להשתמש לאורה‪ ,‬ושמא יטה‪.‬‬
‫רב‪/‬רב מתנא – מותר‪ ,‬כי אסור להשתמש לאורה וממילא אין חשש שיטה‪.‬‬
‫(כא‪ :‬רבע)‬

‫ב‪ .‬כבתה – האם זקוק לה?‬

‫כאמור‪ :‬לרב חסדא ורב‪/‬רב מתנא – כבתה אין זקוק לה‪.‬‬
‫(רי"ח‪ -‬רגל דתרמודאי‪ ,‬רי"ף – חצי שעה מצה"כ)‬ ‫וקשה – זמן נר חנוכה מהשקיעה ועד שתכלה רגל מן השוק‬
‫האם אין הכוונה שצריך לדאוג שתדלק על הזמן?‬
‫לא‪ ,‬אלא‪:‬‬
‫‪ .1‬שזה זמן תחילת ההדלקה‪.‬‬
‫‪ .2‬שצריך לשים שיעור שמן שיספיק לזמן זה‪ ,‬אבל אם כבתה אין זקוק לה‪.‬‬

‫ג‪ .‬ת"ר – מצוות חנוכה ‪-‬‬

‫רגיל – נר איש וביתו‪,‬‬
‫והמהדרין – נר לכל אחד ואחד‪,‬‬
‫והמהדרין מן המהדרין – לב"ש פוחת והולך‪ ,‬לב"ה מוסיף והולך‪.‬‬
‫טעמי המחלוקת‪:‬‬
‫(הימים שעברו)‪.‬‬ ‫‪ .1‬ב"ש ‪ -‬כנגד ימים הנכנסים (הימים שנשארו)‪ ,‬ב"ה – כנגד ימים היוצאים‬
‫‪ .2‬ב"ש – כנגד פרי החג (‪ 13‬ומטה)‪ ,‬ב"ה – מעלין בקודש ואין מורידין‪.‬‬
‫(כא‪ :‬שליש תחתון)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪46‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ד‪ .‬איפה מניחים‬
‫‪ .A‬ת"ר – פתח ביתו מבחוץ‪,‬‬
‫ואם דר בעלייה – בחלון‪,‬‬
‫ובשעת הסכנה – בבית‪.‬‬
‫‪( .B‬דילוג לקראת סוף העמוד) – גובה הנר –‬
‫משנה בבבא קמא ‪ -‬גמל שטעון פשתן ונכנס הפשתן לחנות ונלדק והדליק בית – בעל הגמל חייב‪,‬‬
‫אבל אם הנר היה ברחוב – החנווני חייב‪ ,‬אבל ר"י ‪ -‬בנר חנוכה – עדיין בעל הגמל חייב‪.‬‬
‫ולמה לא יאמר בעל הגמל שהיה צריך להדליק גבוה מגמל?‬
‫אלא מכאן שצריך לשים נמוך (בתוך ‪ 10‬טפחים) (רא"ש – שאז ניכר שזה למצווה ולא לאור)‪.‬‬

‫דחייה – אולי לא חייבים אלא יכולים להניח נמוך‪ ,‬כדי שלא להטריח להדליק גבוה ויימנעו‬
‫מלהדליק‪.‬‬
‫ה‪ .‬שמש ‪-‬‬
‫רבא – צריך עוד נר‪ ,‬שיהיה ניכר שזה לשם המצווה ולא לאור‪.‬‬
‫ואם יש מדורה לא צריך (ואם הוא אדם חשוב שלא משתמש במדורה – עדיין צריך)‪.‬‬
‫ו‪ .‬מאי חנוכה?‬
‫ת"ר – בכ"ה בכסליו‪ ...‬שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים‪."...‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪47‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף כב‬
‫(כא‪ -1 :‬עד כג‪)12 .‬‬
‫עוד על ‪-‬המיקום של החנוכייה‬
‫‪ .1‬אסור להניח את החנוכייה מעל עשרים אמה‪.‬‬
‫‪ .2‬צריך להניח את החנוכייה במרחק של עד טפח מהפתח‪.‬‬
‫‪ .3‬באיזה צד של הפתח מניחים החנוכייה‪ :‬צד ימין או צד שמאל ולהלכה בצד שמאל שנהייה‬
‫מסובבים במצוות – מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל‪.‬‬

‫איסור ההנאה מנרות חנוכה‬

‫‪ .1‬האם מותר לספור כסף ליד החנוכייה?‬
‫‪ -‬רב אסי‪ :‬אסור ‪ -‬ראייה מכיסוי הדם – שלא יהיו המצוות בזויות בעיניו‪.‬‬
‫‪ -‬שמואל‪ :‬מותר‬
‫‪ .2‬האם מותר להדליק מנר חנוכה אחד נר לשני?‬
‫‪ -‬רב – אוסר‪ .‬או שיש פה בעיה של ביזוי מצווה או בעייה של הכחשת המצווה‪.‬‬
‫‪ -‬ושמואל מתיר‪.‬‬
‫‪ -‬הנפק"מ בין השיטות תהיה כשמדליק ישירות מנר לנר ללא שמש‪.‬‬

‫הגמרא הקשתה שתי קושיות ונשארנו בקושיא על השיטה של הכחשה‪.‬‬

‫גדר המצווה של נר חנוכה‬
‫השאלה האם מותר או אסור להדליק מנר לנר קשורה בשאלה האם הדלקה עושה‬ ‫‪-‬‬
‫מצווה או הנחה עושה מצווה‪ .‬למסקנה הדלקה עושה מצווה‪.‬‬
‫נשים חייבות בנר חנוכה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫דף כג‬
‫(כג‪ +12 .‬עד כג‪)-9 :‬‬

‫עוד דיני חנוכה‬

‫א‪ .‬אורח‬
‫רב ששת ‪ -‬ידליק‪,‬‬
‫רב ששת – לא ידליק אם‪ :‬משלם או אשתו מדליקה בבית‪.‬‬

‫ב‪ .‬שמן זית זה הכי טוב‪ ,‬אך גם השאר כשרים‪.‬‬

‫ג‪ .‬הברכה‬

‫‪ .1‬מי ומה מברך ‪-‬‬

‫המדליק מברך קדשנו וציוונו להדליק‪ ,‬שעשה‪ ,‬שהחיינו (ביום הראשון)‪,‬‬
‫הרואה – כנ"ל‪ ,‬אך ללא הברכה הראשונה‪.‬‬
‫‪ .2‬ברכה על מצוות דרבנן‪:‬‬
‫‪ .1‬היכן "ציוונו" –ציוונו לשמוע לדברי חכמים (לא תסור‪ ,‬זקניך ויאמרו לך)‬
‫‪ .2‬למה בדמאי לא מברכים? ‪ .1‬אביי ‪ -‬זה רק מספק‪ .2 .‬רבא – רוב עמי הארץ מעשרים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪48‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ד‪ .‬מראית עין בשני פתחים ‪-‬‬
‫אם שני הפתחים צמודים – מספיק להדליק באחד‪,‬‬
‫אם בשני צידי הבית – ידליק בשניהם משום מראית עין‪.‬‬

‫מקור לחשש של מראית עין – מכך את הפאה משאירים בסוף ולא בהתחלה‪ ,‬כדי‬
‫שאף אחד לא יחשוד בו שלא השאיר‪.‬‬

‫ה‪ .‬קערה עם שתי פתילות– שניים‪,‬‬

‫אבל בעיגול – רק אם יש מכסה‪.‬‬

‫ו‪ .‬מה עדיף?‬

‫נר שבת > נר חנוכה וקידוש (בגלל שלום בית)‪.‬‬
‫נר חנוכה> קידוש (תחילה התלבט ואז הכריע מצד פרסומי ניסא)‪.‬‬

‫ז‪ .‬אגדתא‬

‫‪ .1‬הרגיל בנר חנוכה – ת"ח‪.‬‬

‫‪ .2‬זמן נרות שבת– לא מוקדם ולא מאוחר מדי‪.‬‬
‫‪ .3‬שכר האוהב‪/‬מכבד‪/‬ירא תלמידי חכמים‪.‬‬

‫דף כד‬
‫(כג‪ -9 :‬עד כה‪)+2 .‬‬
‫השיעור הוכן והועבר על ידי הרב סיני לוי‪.‬‬

‫חלק א‪ :‬תוספות לתפילה ולברכת המזון חנוכה ומועדים‬

‫שלוש שאלות‪:‬‬
‫א‪ .‬האם להזכיר על הניסים בחנוכה בברכת המזון?‬
‫סברה להגיד שלא – שהרי חנוכה מדרבנן‬
‫רב הונא‪.‬‬
‫ואם רוצה יש לשלב בברכת ״נודה לך״ (וגם רב ששת)‬
‫סברה להגיד שכן – כי יש בכך פרסום הנס‬
‫ב‪ .‬האם להזכיר את ראש חודש (יעלה ויבוא) בברכת המזון?‬
‫סברה להגיד שכן – כי זה חיוב מהתורה‬
‫רב‬
‫רב זריקא מוכיח מברייתא שהלכה כרב‬
‫סברה להגיד שלא – אין בו איסור מלאכה‬
‫רבי חנינא‬
‫ג‪ .‬האם להגיד על הניסים במוסף של שבת חנוכה?‬
‫סברה להגיד שלא – תפילת מוסף לא קשורה לחנוכה‬
‫רב הונא ורב יהודה‬
‫תמיכה מ‪ 2-‬מימרות של רב‪:‬‬
‫‪ .1‬בהפטרה של שבת שחל בראש חודש אין להזכיר בברכת ההפטרה‬
‫את ראש חודש‬
‫דחייה ‪ -‬שאין כלל קריאת נביאים בראש חודש‬
‫‪ .2‬בברכה בהפטרה במנחה של יום טוב שחל בשבת שאין צריך להזכיר‬
‫את יום טוב‬
‫סברה להגיד שכן – והרי זה חנוכה‬
‫רב נחמן ורבי יוחנן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪49‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫הגמרא אומרת שכך ההלכה‪,‬‬
‫שהרי בתפילת נעילה מזכירים את קדושת השבת‬
‫קושיא ‪ -‬מדברי רבא תפילת שמעין שבע בליל השבת שחל בחג‬
‫שליח ציבור לא מזכיר את המועד‬
‫תשובה‪ :‬אין חזרת הש״ץ בתפילת ערבית והתקינו את הברכות האלו‬
‫משום החשש שמי שמאריך בתפילתו יהיה לבד‪ ,‬לכן אי אפשר ללמוד‬
‫משם‪.‬‬

‫חלק ב‪ :‬דברים האסורים בהדלקה בשבת‪/‬יום טוב‬

‫א‪ .‬משנה‪ :‬חלב‪.‬‬
‫ת"ק ‪ -‬לא מדליקים בחלב‪.‬‬
‫נחום המדי‪ :‬מדליקים בחלב מבושל (כי דולק כראוי)‬
‫חכמים‪ :‬לא מדליקים גם במבושל‪.‬‬
‫קשה‪ :‬הרי זה כמו ת"ק?‬
‫תשובה‪ :‬נחלקו לגבי הדלקת חלב שעירב בו שמן‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא מדליקים בשמן שריפה ביום טוב (שמן תרומה שנטמאה שצריך לשרוף)‬
‫הטעם‪ :‬שאין שורפים ביום טוב קודשים פסולים‬
‫מקור‪:‬‬
‫‪ .1‬חזקיה – "ולא תותירו ממנו עד בוקר‪ ...‬עד בוקר"– הכפילות מלמדת שהנותר ביום‬
‫טוב לא נשרף בבוקר הסמוך (שהוא יו"ט) אלא בבוקר שלאחריו‪.‬‬
‫‪ .2‬אביי – "עולת שבת בשבתו" – דווקא קורבנות שבת (ולא של חול)‬
‫‪ .3‬רבא – ״הוא לבדו יעשה לכם״ לכאורה מיותר ובא ללמד‪:‬‬
‫שמותר לעשות מלאכות לצורך אוכל נפש אך לא מכשירי אוכל נפש‪,‬‬
‫ושאסור למול תינוק שלא בזמנו (למשל שנדחה בגלל מחלה)‪.‬‬
‫מכאן יש ללמוד שאין עושים ביום טוב מצוה שיש בו מלאכה‪ ,‬אם הוא‬
‫יכול לקיים את המצווה ביום אחר (וכך לגבי שריפת קודשים)‪.‬‬
‫‪ .4‬רב אשי – אין עשה דוחה לא תעשה ‪ +‬עשה (המקור לעשה‪ :‬״באחד לחודש יהיה לכם‬
‫שבתון״)‪.‬‬

‫ג‪ .‬המשך ‪ -‬אין מדליקים בשמן שריפה בשבת‬

‫למה?‬
‫‪ .1‬רבה ‪ -‬כיוון שמצווה לבער את שמן השריפה יש חשש שמא יטה את הנר‬
‫שואל אביי‪ :‬אם כך למה אסור גם ביו"ט (הרי ביו"ט מותר להטות את הנר)‬
‫תשובה‪ :‬ביו"ט גזרו אטו שבת‬
‫‪ .2‬רב חסדא ‪ -‬הבעיה רק ביום טוב שחל ביום שישי כי לא שורפים קודשים ביום טוב‪.‬‬
‫מקשה הגמרא – הרי במשניות יש שני מקרים‪ :‬משנה א – שבת‪ ,‬משנה ב‬
‫‪ -‬ויו"ט‪ ,‬משמע שבמשנה א מדובר בשבת שאינה יו"ט‪.‬‬
‫עונה רב חנינא ‪ -‬לא מדובר בשתי הלכות שונות‪ ,‬אלא משנה ב זה הטעם‬
‫של משנה א‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪50‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף כה‬
‫השיעור הוכן והעובר על ידי ר' דובי שחור‬

‫(כה‪ +2 .‬עד כה‪)-4 :‬‬

‫חלק ראשון‪ -‬המקור להיתר הנאה משרפת תרומה טמאה‪.‬‬

‫שלושה מקורות‪:‬‬
‫רב נחמן בשם רבה בר אבוה‪" :‬וַאֲ נִי ִהנֵה נ ַָת ִתי לְ ָך‪ ,‬אֶ ת‪ִ -‬מ ְשמֶ ֶרת ְתרּומ ָֹתי" – "תרומותי" ‪-‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שתי תרומות‪ :‬תרומה טהורה לאכילה ותרומה טמאה הנאה בשריפה‪.‬‬
‫רב נחמן בר יצחק‪" :‬תיתן לו" ‪" -‬לו ולא לאּורּו" לישראל אסור לתת לכהן תרומה טמאה‬ ‫‪.2‬‬
‫אבל לכהן עצמו מותר ליהנות מהבערה של התרומה הטמאה‪.‬‬
‫רבי אבהו בשם רבי יוחנן‪ְ " :‬ול ֹא‪ִ -‬בעַ ְר ִתי ִממֶ נּו ְבטָ מֵ א" דווקא ממנו מהמעשר שני לא נהניתי‬ ‫‪.3‬‬
‫אבל מהשריפה של התרומה הטמאה מותר ליהנות‪.‬‬
‫‪ -‬למה שלא נתיר הנאה בשרפת קודש ונאסור בתרומה?‬
‫א‪ .‬לקודש שש חומרות מול תרומה (פיגול‪,‬נותר‪,‬קרבן‪,‬מעילה‪,‬כרת‪,‬אונן)לעומת רק ארבע‬
‫חומרות בתרומה (מיתה‪,‬חומש‪,‬פדיון‪,‬זרים) מול קודש‪.‬‬
‫ב‪ .‬בקודש יש איסורי כרת ובתרומה אין‪.‬‬

‫חלק שני ‪ -‬מצות בכניסת השבת‬

‫‪ .1‬איסור הדלקת נרות שבת בעטרן‪.‬‬
‫רבי ישמעאל אסר במשנה להדליק בעטרן‪ .‬ורבא הסביר שכשמדליקים נר בעטרן יש ריח רע‬
‫וחכמים חששו שאנשים פשוט יעזבו את החדר ‪ -‬ויש מצווה להדליק דווקא איפה שאוכלים‬
‫וזה יפגע בכבוד השבת‪.‬‬
‫‪ .2‬רחיצת הרגליים והידיים במים חמים לפני שבת‬
‫א‪ .‬רבא ‪ -‬רשות ולא חובה‪.‬‬
‫ב‪ .‬רב נחמן ‪ -‬מצווה ולא רשות‪.‬‬

‫רבי יהודה בר עילאי היה רוחץ לפני שבת ונראה כמו מלאך‪.‬‬
‫‪ .3‬האם להטיל ציצית על בגד פשתן או שיש בעיה של שעטנז‪.‬‬
‫א‪ .‬רבי יהודה סובר שצריך להטיל ציצית בבגד פשתן‪.‬‬
‫ב‪ .‬התלמידים של רבי יהודה ‪ -‬למרות דעת בית הלל שסברו שיש להטיל ציצית בבגד פשתן‬
‫הם סברו שחכמים גזרו כדי שלא יתבלבלו עם כסות לילה‪.‬‬

‫דף כו‬
‫(כה‪ -3 :‬עד כז‪ .‬שליש עליון)‬

‫חלק א – המשך שמנים להדלקת נרות‬

‫בצרי(שרף עצי הקטף‪ ,‬שמן אפרסמון)‬ ‫א‪ .‬רשב"א ‪ -‬לא מדליקים‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪51‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬אביי –עף (סכנה) (ובברייתא בהמשך גם לא בנפט לבן מאותה סיבה)‬
‫‪ .2‬רבה –מוסיף שריחו טוב ושמא יקח ממנו‪.‬‬
‫‪ .3‬בהמשך מובאת כל הברייתא (אמצע עמוד א) כיון שאינו פרי אלא שרף ("כל היוצא מן העץ אין‬
‫מדליקים בו")‪ ,‬וכן רי"ש ורי"ש בן ברוקה – שכל היוצא מן העץ לא מדליקים בו אלא מו הפרי‪.‬‬

‫עוד דעות‪:‬‬
‫ר' טרפון– רק שמן זית‪,‬‬
‫ר' יוחנן בן נורי– כל השמנים! ואפילו נפט‪ ,‬שמן דגים‪ ,‬עטרן אפילו שבא מזפט)‪ ,‬וכן ר' שמעון שזורי (שמן‬
‫פקועות‪ ,‬נפט)‪.‬‬
‫חלב ‪ -‬במשנה ‪ -‬חכמים– לא‪ ,‬נחום המדי – במבושל כן‪.‬‬
‫בברייתא –סומכוס– חלב לא‪ ,‬שמן דגים כן (וההבדל בינו לחכמים זה שאחד מהם מתיר אם‬
‫מערבבים קצת שמן דגים בחלב‪ ,‬ואחד אוסר ומתיר שמן דגים רק בתערובת)‪.‬‬

‫אגב זה(כו‪:)+3 .‬‬

‫‪ .1‬סיפור ההתנקשות של החמות בכלה על ידי השמן‪.‬‬

‫‪ .2‬נבוזראדן השאיר כורמים (מלקטי אפרסמון) ויוגבים (סוחטי חלזונות)‪.‬‬

‫(כו‪ .‬רבע)‬ ‫ב‪ .‬שמן טבל טמא‬

‫רואים את הטבל כערבוב של תרומה עם חולין‪ ,‬ממילא ‪-‬‬

‫לישראל ודאי אסור להנות ממנו (תרומה)‪,‬‬
‫לכהן אסור כי נתונים לו רק משעת הרמה (לומדים מהיקש מתרומה טהורה – "משמרת תרומותי")‪.‬‬

‫חלק ב – טומאת בגדים‬

‫(מובא אגב "כל היוצא מן העץ")‬

‫הקדמה‬

‫יש שתי טומאות בבגד – נגעים וטומאה מבחוץ (למשל שרץ)‪.‬‬ ‫•‬
‫בנגעים יש חומרא שנטמא כבר בחוטים (שתי וערב)‪ ,‬בשרץ יש חומרא שנטמא בכעדשה‪.‬‬
‫מבחינת הגודל וסוג הבגד – אין הבדל‪.‬‬
‫בטומאות שנוגעות בבגד אין פרוט לגבי סוג הבגד‪ ,‬אלא כתוב – "או בגד או עור" וכד'‪.‬‬ ‫•‬
‫בטומאת צרעת הבגד כתוב (ויקרא יג) ‪-‬‬
‫צָרעַ ת‪ְּ :‬בבֶּ גֶּד צֶּ ֶּמר‪ ,‬אֹו ְּבבֶּ גֶּד ִּפ ְּש ִּתים‪.‬‬
‫מז והַ בֶּ גֶּד‪ ,‬כִ י‪-‬י ְִהיֶה בֹו ֶנגַע ָ‬
‫מח אֹו ִּב ְּש ִּתי אֹו ְּבעֵ ֶּרב‪ ,‬לַ פִ ְש ִתים וְלַ צָמֶ ר; אֹו ְבעֹור‪ ,‬אֹו ְבכָל‪ְ -‬מלֶ אכֶת עֹור‪...‬‬
‫צָרעַ ת בֶּ גֶּד הַ צֶּ ֶּמר אֹו הַ ִּפ ְּש ִּתים‪ ,‬אֹו הַ ְש ִתי אֹו הָ עֵ ֶרב‪ ,‬אֹו ‪,‬כָל‪-‬כְ לִ י‪-‬עֹור‪--‬לְ טַ הֲ רֹו‪ ,‬אֹו לְ טַ ְמאֹו‪.‬‬
‫תֹורת ֶנגַע‪ַ -‬‬‫נט ז ֹאת ַ‬

‫א‪ .‬האם בגד גדול משאר המינים נטמא?‬

‫(גדול – פשט ‪+‬קל וחומר‪ ,‬קטן – "והבגד" – לרבות קטן)‪.‬‬ ‫בבגד קטן– לפי כולם רק צמר ופשתים‬
‫בבגד גדול ‪-‬‬
‫אביי – כנ"ל‪,‬‬
‫רבא– רי"ש – צמר ופשתים‪ ,‬רשב"א – שאר מינים ("או בבגד" לרבות)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪52‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫נפרט יותר בטבלה‪:‬‬

‫שרצים‬ ‫מקורות‬ ‫רי"ש‬ ‫רשב"א‬

‫לומדים טומאות‬ ‫"כל היוצא מן‬
‫בגד קטן‬ ‫בגד גדול‬ ‫מנגעים‪ ,‬שזה‬ ‫העץ (מלבד‬
‫דווקא בצמר‬ ‫פשתים) אין בו‬
‫ופשתים‪.‬‬ ‫משום שלוש על‬
‫שלוש‬
‫(אצבעות)"‪.‬‬

‫או בבגד – לרבות‬ ‫קשה‪:‬‬ ‫"והבגד"–‬ ‫פשט ‪ +‬קל‬ ‫דווקא צמר ופשתים‪,‬‬ ‫אביי‬
‫שלומדים מכאן‬ ‫‪ .1‬אולי "והבגד"‬ ‫לרבות קטן‬ ‫וחומר משתי או‬ ‫בקטן וגדול‬
‫מרבה שאר‬
‫לשרצים‪.‬‬ ‫מינים?‬
‫ערב‬
‫(לא ניתן ללמוד‬ ‫תשובה– כתוב‬ ‫(וכיון שמיועדים גם‬
‫מאחד לשני כי נגעים‬ ‫צמר ופשתים‪.‬‬ ‫לעשירים‪ ,‬לומדים‬
‫חמור שמטמא‬ ‫גדול שמיועד גם‬
‫בשתי‪/‬ערב‪ ,‬ושרץ‬ ‫‪ .2‬אולי מרבה‬ ‫לעשירים)‬
‫חמור שמטמא‬ ‫שא מינים‬
‫בכעדשה ונגעים‬ ‫גדולים?‬
‫בכגריס)‬ ‫תשובה– כתוב‬
‫פעמיים צמר‬
‫ופשתים‪.‬‬

‫בניין אב מנגעים‬ ‫"או בבגד" –‬ ‫דווקא צמר‬ ‫‪ 1‬בקטן– צמר‬ ‫רבא‬

‫(לא צריך לימוד)‪.‬‬ ‫לרבות גדול‬ ‫ופשתים‪,‬‬ ‫ופשתים‬
‫(אם שרץ חמור יותר‪,‬‬ ‫בשאר‬ ‫גם בקטן וגם‬ ‫בגדול– כל‬
‫התורה היתה מרבה‬
‫מינים‪.‬‬ ‫בגדול‬ ‫המינים‬
‫בגד קטן בשרץ‬
‫ולומדת משם‪ ,‬אלא‬
‫מזה שכתבה את הדין‬
‫בנגעים‬

‫נראה מחר‪.‬‬ ‫בקטן– צמר ופשתים‬ ‫‪2‬‬

‫בגדול – כל המינים‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪53‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף כז‬
‫(כז‪ .‬שליש עליון עד כז‪ :‬במשנה)‬

‫א‪ .‬המשך טומאת בגדים – דעת ר' ישמעאל‬

‫בברייתא אתמול ראינו שקטן וגדול –דווקא בצמר ופשתים‪ .‬היום נראה שיש בזה סתירה‪:‬‬

‫הערות‬ ‫ברייתא ב ‪" -‬או בבגד" –‬ ‫ברייתא א ‪ -‬לומדים מנגעים‬

‫לרבות שאר מינים‪.‬‬ ‫שבגד זה דווקא בצמר‬
‫ופשתים– "אף כל צמר‬
‫ופשתים"‪.‬‬

‫סתירה!‬ ‫אביי ‪-‬‬

‫רבא חזר בו‪ ,‬או שזה היה‬ ‫כמו דעתו ברשב"א‪ ,‬עכשיו גם ברי"ש‪:‬‬ ‫‪ .1‬רבא‬
‫רב פפא‬ ‫(‪)2‬‬

‫גדול – כל המינים‬ ‫קטן – צמר ופשתים‬

‫דחייה – זה מפורש‬ ‫מתייחס לאיסור כלאיים‬ ‫‪ .2‬רב‬

‫בפסוקים של שעטנז‬ ‫פפא‬
‫לגבי לבישה (וכל שכן שלגבי‬
‫העלאה)‪.‬‬

‫דברים כב ‪-‬‬ ‫התייחס לחיוב ציצית‬ ‫‪ .3‬ר"נ‬

‫יא ל ֹא ִתלְ בַ ש ַשעַ ְּטנֵז‪ ,‬צֶמֶ ר‬ ‫בר יצחק‬
‫ּופִ ְש ִתים י ְַח ָדו‪.‬‬
‫באמת יש בשאר מינים‬
‫ֲשה‪-‬לָ ְך‪ ,‬עַ ל‪-‬אַ ְרבַ ע‬ ‫יבגְּ ִּד ִּלים‪ַ ,‬תע ֶ‬
‫אֲשר ְתכַסֶ ה‪-‬‬ ‫סּותָך‪ֶ ,‬‬ ‫כַנְ פֹות כְ ְ‬ ‫רש"י – גם לבגדים קטנים‬
‫בָ ה ‪.‬‬
‫רבא – כל המינים חייבים‪,‬‬
‫אלא שצו"פ פוטרים את כל‬
‫המינים‪ ,‬אך אשאר המינים‬
‫פוטרים רק את עצמם‪.‬‬
‫ר"נ בי"צ – רק צו"פ חייב‬
‫בציצית‪,‬‬
‫ומה מרבה מ"אשר תכסה בה"‬
‫– לרבות כסות סומא‪.‬‬

‫ב‪ .‬סכך בחוטי פשתן (שמקבל טומאה)‬

‫‪ .A‬פשתן פסול לסכך‬
‫כאמור‪ ,‬חוטי פשתן נטמאים בנגעים אך לא בשרץ (עד שיארגו מהם בד)‪.‬‬
‫ואפילו שנטמאים רק בנגעים‪ ,‬כבר אסור לסכך בהם‪:‬‬
‫רשב"א בברייתא (כו‪ .‬למטה)–כל שאר המינים לא מקבלים טומאה‪ ,‬ומסככין בהן‪,‬‬
‫חוץ מפשתן שמקבל טומאת נגעים‪ ,‬וממילא – לא מסככין בו‪.‬‬
‫אביי – וכן סומכוס‪ :‬בפשתן טווי לא מסככין‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪54‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .B‬ממתי מקבלים טומאה‬
‫לאחר טוויית החוטים‪ ,‬היו‪ .1 :‬שולקים במים חמים‪ .2 .‬מלבנים בתנור‪.‬‬
‫במשנה בנגעים (יא‪,‬ח)‪:‬‬
‫הערב‪ :‬מיד בטוויה‪.‬‬
‫השתי‪ :‬ר"מ ‪ -‬מיד‪ ,‬ר"י – אחרי השליקה‪.‬‬

‫מלשונו של סומכוס (רש"י ‪ )1‬משמע שסובר כר"מ‪.‬‬

‫דף כח‬
‫(כז‪ :‬במשנה – כח‪ :‬במשנה)‬

‫א‪ .‬משנה – כל היוצא מן העץ אין מדליקים בו (פתילה)‪ ,4‬כי האש אינה דולקת יפה‪ ,‬חוץ מפשתן‪.‬‬

‫ב‪ .‬טומאת אוהל –‬

‫באוהל קבע– האוהל עצמו לא נטמא מהמת שבתוכו‪.‬‬

‫באוהל ארעי–גם האוהל עצמו נטמא‪ ,‬בתנאי שעשוי מחומר שמוגדר כאוהל‪ .‬את ההגדרה לומדים‬
‫מהקש לאוהל מועד ("ויפרוש את האוהל על המשכן")‪.‬‬

‫במשכן היו – ‪ 10‬יריעות שש (פשתן)‪ 11 ,‬יריעות עיזים‪ ,‬עורות אלים מאודמים ועורות‬
‫תחשים‪ .‬ולכן‪:‬‬

‫לא טמא‪:‬‬

‫קרשים‬ ‫•‬
‫קשה – הרי האהל עשוי גם מקרשים? תשובה– "ועשית קרשים למשכן"‪.‬‬

‫טמאים‪:‬‬

‫‪ .1‬פשתן(יריעות שש)‪.‬‬
‫(אך לא צריך שזור וכפול שש‪ ,‬כי יש ריבוי בפרשיית טומאת אהל ‪" -‬אהל"‬
‫"אהל")‪.‬‬
‫‪ .2‬עורות של בהמה טהורה (עורות אילים)‪.‬‬
‫לגמרא ברור שזה מטמא‪ ,‬כי ר"א מתלבט לגבי בהמה טמאה‪ ,‬משמע‬
‫שבטהורה כן‪.‬‬
‫קשה– "ועשית מכסה לאהל" (כמו בקרשים)‬
‫תשובה–יש הקש בין הכיסויים השונים "ונשאו את יריעות המשכן ואת‬
‫אוהל מועד‪ ,‬מכסהו ומכסה התחש אשר עליו"‪.‬‬
‫‪ .3‬בהמשך הגמרא ‪ -‬נוצות עיזים (יריעות עיזים)‪.‬‬

‫מחלוקת ‪ -‬עורות בהמה טמאה‪.‬‬

‫‪ .1‬לימוד מהתחש – תלוי האם היה בהמה טמאה‪:‬‬

‫‪ .a‬ר"אמתלבט בזה (לפי רב אדא ב"א)‪,‬‬
‫‪ .b‬רב יוסף– ודאי שהיה בהמה טהורה‪,‬‬

‫‪4‬נשים לב שבדפים האחרונים ראינו‪ :‬כל היוצא מן העץ‪ .1 :‬אין מדליקים בו (שרף עצי הקטף)‪ 2 .‬אינו מקבל‬
‫טומאה חוץ מפשתן‪ .‬ועכשיו – ‪ .3‬אין מדליקים בו (כפתילה)‪ .4 .‬אינו מקבל טומאת אוהלים‪ ,‬חוץ מפשתן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪55‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫שהרי בברייתא – "לא הוכשרו למלאכת שמיים אלא עור בהמה טהורה‬
‫בלבד"– וזה מה שבא ללמד!‬
‫[‪ .c‬ר' אבא– ודאי שהיה טמא‪,‬‬
‫שהרי ר' נחמיה אמר בברייתא שהיה מנומר כמו "תלא אילן" (ממשפחת‬
‫החתולים)‪.‬דחייה– הכוונה שהוא כמותו רק לעניין גיוון הצבעים‪].‬‬

‫‪ .2‬רבא –נטמא‪,‬‬
‫נלמד בהצד השווה מזה שבנגעים ובשרץ לא חילקנו בין עור בהמה טמאה‬
‫לטהורה‪.‬‬
‫צָרעַ ת‪ְ ,‬בבֶ גֶד צֶמר‪ ...‬אֹו ְּבעֹור"‬‫בטומאת נגעים לומד מ "והַ בֶּ גֶּד‪ ,‬כִ י‪-‬י ְִהיֶה בֹו ֶנגַע ָ‬
‫פירכא– נטמא כבר בחוטים (שתי וערב)‪,‬‬
‫אֲשריִפֹלעָ לָ יו מֵ הֶ ם ְבמ ָֹתם י ְִטמָ א‪ִ ,‬מכָלכְ לִ יעֵ ץ אֹו בֶ ֶגד אועֹור אֹו ָשק"‬
‫בשרץ לומד מ" ְוכֹל ֶ‬
‫פירכא – מטמא בכעדשה‪.‬‬
‫דחייה– שניהם נטמא בפחות מכזית (שרץ – עדשה‪ ,‬צרעת – גריס‪ ,‬מת – כזית)‪.‬‬

‫‪ .3‬רבא מברניש –נטמא‪,‬‬

‫קל וחומר מנוצת עיזים‪.‬‬
‫(לרוב הדעות בדף כו זה רק בצמר ופשתים ועור)‪,‬‬ ‫נוצת עיזים לא נטמאת בנגעים‬
‫עור – כן‪ ,‬קל וחומר שייטמא כאוהל המת‪.‬‬

‫(כח‪)+4 :‬‬

‫ג‪ .‬נספחים‬

‫‪" .A‬לא הוכשרו למלאכת שמיים אלא עור בהמה טהורה בלבד"‪,‬‬
‫לרב יוסף כאמור בא ללמד שהתחש היה מבהמה טמאה‪ ,‬ובהמה טמאה לא נטמא באוהל‪.‬‬
‫לפי המטמאים‪ ,‬מה בא ללמד? שרצועות התפילין מבהמה טהורה (כל שאר חלקי התפילין שבאים‬
‫מבהמה טהורה כבר נלמד מהלכה למשה מסיני‪.‬‬

‫(כח‪ :‬שליש)‬

‫‪ .B‬תחש‬
‫ר"מ –בריה בפני עצמה‪ ,‬או חיה או בהמה‪ ,‬עם קרן אחת במצחו‪.‬‬

‫מכאן ניתן לפשוט שהיה טהור (אך לא האם הוא בהמה או חיה)‪:‬‬
‫וכיון שגם אדם הראשון הקריב שור (בהמה) עם קרן אחת (דרשת רב יהודה "מקרן")‪,‬‬
‫וגם יש חיה טהורה בשם קרש עם קרן אחת‪.‬‬

‫דף כט‬
‫(כח‪ :‬במשנה כט‪ :‬במשנה הראשונה)‬

‫פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה‬

‫חלק א ‪ -‬לעניין טומאה‬
‫ר"א – טמאה‪ ,‬ר"ע – טהורה‪.‬‬
‫א‪ .‬הסברים‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪56‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬האם הקיפול מבטלה מתורת בגד ‪-‬‬
‫לר"א – לא מבטלה (אא"כ הבהב)‪,‬‬
‫לר"ע – מבטלה‪.‬‬
‫‪ . 2‬רב המנונא ‪ -‬מתי קולי מטלניות טמאים(כט‪)-10 .‬‬
‫מטלית שהשתמש בה לשימוש בזוי‪ ,‬מתי חוזר ומחשיבה כבגד (ומקבל טומאה) ומתי לא‪:‬‬

‫קופסא‬ ‫מגוד (יתד)‬ ‫אחורי הדלת‬ ‫אשפה‬

‫"מוכן"‬ ‫"לא מוכן"‬
‫טמא‬ ‫טמא‬ ‫טמא‬ ‫טהור‬ ‫ר"א‬
‫טמא‬ ‫טהור‬ ‫ר"ע‬
‫טהור‬ ‫טהור‬ ‫ר' יהושע‬

‫שתי אפשרויות להעמיד את המחלוקת‪:‬‬

‫‪ .1‬רב המנונא – באחורי הדלת‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – גם במגוד‪ ,‬כי ר"ע חזר בו וסובר כר' יהושע (מדייק ממשנתנו‪ ,‬שתמיד נשארת פתילת‬
‫הבגד‪.‬‬

‫חלק ב – לעניין הדלקה בשבת‬

‫ר"א – אין מדליקים‪ ,‬ר"ע – מדליקים‪.‬‬
‫א‪ .‬הסבר המחלוקת‪:‬‬
‫‪ .A‬ר' אדא ב"א – בעיית נולד‬
‫הנחות יסוד‪:‬‬
‫‪ .1‬במה מדובר‪ :‬מדובר בשלוש על שלוש בדיוק‪ ,‬מדובר ביו"ט שחל ערב שבת‪ ,‬וקיפל לפני‬
‫כניסת יו"ט‪.‬‬
‫‪ .2‬כר"י– שברי כלים הם נולד (מוקצה)‪ ,‬ואין מסיקים בהם‪ ,‬בניגוד לר"ש‪.‬‬
‫‪ .3‬כעולא– שצרך להדליק את רוב הפתילה (כך שכשממשיך להדליק‪ ,‬זה כבר שבר כלי)‪.‬‬

‫המחלוקת‪:‬‬
‫האם הקיפול מבטלו מכלי?‬
‫ר"א – מבטלו‪ ,‬ממילא אינו שבר כלי ואינו מוקצה‪ ,‬ומדליקים‪,‬‬
‫ר"ע – לא מבטלו‪ ,‬ממילא בערב שבת נהיה שבר כלי ומוקצה‪ ,‬ולא מדליקים‪.‬‬
‫‪ .B‬רבא – ר"א –כי אינו דולק יפה אם לא חרך את הפתילה‪.‬‬

‫[הערה על שני ההסברים‪:‬‬

‫רב יוסף אמר‪" :‬שלוש על שלוש מצומצמות"‪,‬‬
‫לרב אדא – דיבר על משנתנו‪,‬‬
‫לרבא – דיבר על משנה בכלים‪ ,‬שפסק שמספיק ‪ 3‬מדויק ולא צריך קצת יותר‬
‫בשביל אזור התפירה]‪.‬‬
‫ב‪.‬הערות על מחלוקת ר"י ור"ש וההסבר הראשון‪:‬‬
‫‪ .1‬רב אדא ב"א עצמו לא סובר כר"י (נולד) אלא כר"ש‪,‬‬
‫שהרי פסק‪ :‬נכרי יצר ביו"ט כלי עץ‪ ,‬ישראל מדליק בה ואינה מוקצה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪57‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬ר"י‪-‬רב‪ :‬שלוש מחלוקות ר"י ור"ש לגבי נולד והצריכותא שלהן‪:‬‬
‫‪ .A‬המקרים‪:‬‬
‫‪ .1‬שברי כלים‪.‬‬
‫‪ .2‬גרעיני תמרים (שנאכלו בשבת) ‪-‬‬
‫ר"י אוסר אפילו שהיו קיימים לפני כן‪.‬‬
‫‪ . 3‬קליפות אגוזים (שנאכלו בשבת)‬
‫ר"י אוסר אפילו שהיו גם גלויים לפני כן‪.‬‬
‫‪ .B‬דעת רב לגבי גרעינים‪ ,‬לא אמר בפירוש‪ ,‬אלא יש שני סיפורים‪:‬‬
‫‪ .1‬רב זרק ביום חול את הגרעינים לכירה‪,‬‬
‫ור' חייא אמר שביו"ט זה מוקצה‪.‬‬
‫לא ברור ‪ -‬האם רב "קיבלה מיניה"?‬
‫‪ .2‬בבבל רב זרק את הגרעינים לחיות (כלומר שאינם מוקצה)‪ .‬יש שתי אפשרויות‪:‬‬
‫‪ .a‬בתמרי "פרסיאתה" שהגרעינים אינם אכילים‪ ,‬וסובר שאינם מוקצה‪.‬‬
‫‪ .b‬בתמרי "ארמיאתא" שהגרעינים ראויים‪ ,‬אך אולי בגרעינים רגילים –כן מוקצה‪.‬‬
‫‪.3‬הגבלה לר"י שמתיר בכלים שלמים‬
‫הבעיה‪ :‬הרי אחרי שיישרפו קצת הם יהיו שברי כלים‪ ,‬אז כיצד מהפך בהם?‬
‫תשובה‪ :‬אכן צריך לערבם עם עצים מוכנים שאינם מוקצה‪ ,‬כדי שיהיו בטלים ברוב‪.‬‬

‫דף ל‬
‫(כט‪ :‬במשנה הראשונה – ל‪ :‬שורה אחרונה)‬
‫הקדמה – מלאכת מחשבת אסרה התורה‬
‫הקדמה‪ :‬באיסורי שבת יש לכוונת האדם הרבה משמעות (זה נקרא בגמרא – מלאכת מחשבת אסרה התורה)‪ .‬יש לעיקרון‬
‫הזה כמה השלכות‪ ,‬היום נראה שניים מהם – דבר שאינו מתכוון ומלאכה שאינה צריכה לגופה‪:‬‬
‫דבר שאינו מתכוון ‪-‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אם אני עושה פעולה אחת‪ ,‬ואגב פעולה זו יקרה משהו אחר שאליו כלל לא התכוונתי‪ .‬למשל – גורר מיטה על‬
‫האדמה – רציתי להזיז את המיטה ואגב זה גם חרשתי‪.‬‬
‫ר"י – אסור (יש מפרשים שרק מדרבנן)‪ ,‬ר"ש – מותר‪.‬‬
‫מלאכה שאינה צריכה לגופה ‪-‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שמלאכה שאינה צריכה לגופה‪ :‬לר"ש – פטור (אבל אסור)‪ ,‬לר"י – חייב‪.‬‬
‫יש לזה כמה פירושים‪ .‬הרמב"ן‪ ,‬הרשב"א ועוד פירשו‪ :‬מלאכה שצריכה לגופה ‪ -‬מלאכה שנעשתה למטרה חיובית‬
‫– (להרוג בעל חי כי רוצה את גופתה)‪ .‬מלאכה שאינה צריכה לגופה ‪ -‬מלאכה שנעשתה למטרה שלילית (להרוג‬
‫בעל חי כי מפחד ממנו)‪.‬‬
‫(בניגוד לדבר שאינו מתכוון – כאן לא קורה משהו אחר אגב הפעולה שעשיתי‪ ,‬אלא הפעולה עצמה מוגדרת‬
‫למטרה שלילית)‪.‬‬

‫חלק א – לא יקוב אדם שפופרת‬

‫הקדמה‪ :‬אם לוקחים שמן מנר דולק עוברים על מלאכת כיבוי (אפילו שזה רק סוג של גרמא)‪.‬‬
‫(בחלק הבא נראה שזה מלאכה שאינה צריכה לגופה ולר"ש רק אסור מדרבנן)‪.‬‬
‫למרות שאסור לקחת מהשמן‪ ,‬חז"ל לא אסרו שימוש בנרות בשבת שמא יקח שמן (אחרת נשב בחושך!)‬

‫אבל – אם לאדם יש נר שמן קטן‪ ,‬ורוצה להוסיף שמן נוסף בכלי אחר (ביצה‪/‬שפופרת חרס שמנטפות שמן לנר‪ ,‬או קערה‬
‫לצד הנר שהפתילה נכנסת גם לנר וגם לקערה) –‬

‫חכמים – אסור ‪ ,‬כי חוששים שכיון שזה לא חלק מהנר עצמו הוא ישכח ויקח מהשמן‪.‬‬
‫ר"י – לא חוששים ומותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪58‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דיונים בגמרא‪:‬‬
‫‪ .A‬מה הצריכותא של שלושת המקרים?‬
‫כלי חרס מאוס מביצה‪ ,‬ולכן יש פחות סיכוי שיקחו ממנו שמן (נוטה לר"י)‪.‬‬
‫בכלי נפרד יש יותר סיכוי שיקחו מאשר בכלי מנטף (נוטה לחכמים)‪.‬‬
‫ולכן צריך להשמיע שנחלקו ב‪ 3‬המקרים‪.‬‬
‫‪ .B‬אם חיבר את הכלים אז מותר גם לחכמים‪.‬‬
‫איזה רמת חיבור?‬
‫במשנה – "חיברה היוצר"‪.‬‬
‫בברייתא – סיד וחרסית (חיבור פשוט)‪.‬‬
‫תירוץ – מספיק שבע"הב חיבר אבל שיהיה חיבור טוב‪.‬‬
‫‪ .C‬סיפור על המחלוקת‪:‬‬
‫ר"י התארח בשבת בלוד בבית נתזה‪ ,‬ועשה כנ"ל ור' טרפון והחכמים לא העירו להם‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫אך עונים חכמים – זה דווקא בבית נזתה שהם זריזים ולא יטעו‪ ,‬אבל על שאר העולם גזרו‪.‬‬

‫ב‪ .‬אגב הנ"ל – דיון על דבר שאינו מתכוון (גרירת ספסל‪ ,‬לבישת כלאיים)‬
‫(זה מובא כאן גם בגלל שבדיון שנראה עוד רגע מתייחסים לסיפור של ר"י בבית נתזה‪ ,‬אבל אולי גם כי גם כיבוי‬
‫נר על ידי לקיחת השמן זה סוג של דבר שאינו מתכוון)‪.‬‬

‫גרירת ספסל בשבת על אדמה אולי חורשת‪ ,‬וכיון שזה דבר שאינו מתכוון‪:‬‬
‫לר"י – אסור‪ ,‬לר"ש – מותר‪.‬‬
‫שני דיונים על זה‪:‬‬
‫‪ .A‬לפי ר"י שאסור‪ ,‬האם גזרו שיהיה אסור גם על רצפת שיש‪ ,‬שמא יגררו על אדמה?‬
‫אבין ציפוראה גרר על רצפת שיש‪,‬‬
‫ורי"צ בן אלעזר חשב שאסור‪ ,‬ואמר שלא ישתוק לו כמו ששתקו החכמים לפני ר"י בנר‪,‬‬
‫כדי שלא יטעו לחשוב שזה מותר (אולי לאבין עצמו היה מותר כי היה זהיר‪ ,‬אבל לשאר לא)‪.‬‬

‫‪ .B‬הגבלת מחלוקת ר"ש ור"י (ספספל גדול‪/‬קטן)‪:‬‬

‫ר' ירמיה רבה (כך אמר לריש כנישתא בבצרה שגרר) (מחמיר)‪:‬‬
‫המחלוקת בגדולים‪ ,‬שקשה להרים‪,‬‬
‫אבל בקטנים שאפשר להרים – גם ר"ש אוסר‪.‬‬
‫עולא – להפך (מקל)‪:‬‬
‫המחלוקת בקטנים (שאפילו שיכול להרים – ר"ש מתיר לגרור)‪,‬‬
‫אבל בגדולים‪ ,‬שקשה להרים – אפילו ר"י מתיר (מכאן ברור שגם כשר"י אוסר זה רק‬
‫מדרבנן)‪.‬‬

‫קושיות‪:‬‬
‫‪ .1‬רב יוסף מקשה על שניהם‪:‬‬
‫ר"ש – גורר מיטה כיסא וספסל (ומשמע שר"י חולק)‪ .‬ומשמע שנחחלקו גם בגדולים‬
‫(מיטה) וגם בקטנים (כיסא)‪.‬‬
‫תשובות‪ :‬הכוונה למיטה קטנה או לכיסא גדול‪.‬‬

‫‪ 5‬החלוקה הזו בין זריזים ולשאר העולם צריכה עיון‪ .‬הרי בזה בדיוק טעה ר' ישמעאל בן אלישע כשאמר "אני‬
‫אקרא ולא אטה" (שבת יב‪.):‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪59‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬רבה מקשה על רבי ירמיה רבה ממשנה בכלאיים‪:‬‬
‫מוכרי כסות יכולים ללבוש צמר ופשתים בשביל להראות את הסחורה‬
‫‪6‬‬
‫כר"ש ש‪0‬דבר שאינו מתכוון מותר‪.‬‬
‫והרי יש להם פתרון לעשות את זה בלי לעבור על האיסור (כפי שהצנועים היו עושים‪,‬‬
‫ע"י מקל)‪ ,‬ובכ"ז ר"ש מתיר לכתחילה!‬

‫חלק ב – המכבה את הנר ‪ +‬מלאכה שאינה צריכה לגופה‬

‫המכבה את הנר‪ ,‬יש כמה אפשרויות‪:‬‬
‫‪ .1‬מפני סכנה (גוים‪ ,‬לסטים‪ ,‬רוח רעה‪ ,‬חולה שיישן)‪:‬‬
‫סכנת נפשות – מותר‪,‬‬
‫לא נפשות – זו מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ ,‬לר"י – חייב‪ ,‬לר"ש – פטור‪.‬‬
‫‪ .2‬חס על נר‪ ,‬השמן או הפתילה‪ ,‬זו מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ :‬לר"י – חייב‪ ,‬לר"ש – פטור‪.‬‬
‫‪ .3‬פתילה חדשה שצריך להבהב – חייב לפי כולם (‪Z‬ו מלאכה שצריכה לגופה)‪.‬‬
‫עכשיו נראה את הדעות‪:‬‬
‫‪ .1‬ת"ק במשנה – סכנה – פטור‪ ,‬חס על הנר‪/‬השמן‪/‬פתילה – חייב‪.‬‬
‫מכך שחייב כשחס – מוכח שזה ר"י‪ ,‬ממילא כדי לפטור בסכנה צריך להניח שזה‬
‫סכנת נפשות‪ ,‬אז אם כן למה כתוב "פטור" ולא "מותר"?‬
‫תשובה‪ :‬אכן הכוונה שמותר‪ ,‬ורק כתוב פשטור אגב שבהמשך כתוב חייב‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא של ר' אושעיא ‪ -‬בשביל החולה – פטור אבל אסור‪.‬‬
‫זה כשיטת ר"ש ולא בכסנת נפשות‪ ,‬ולכן זה מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור‬
‫אבל אסור‪.‬‬
‫‪ .3‬רי"ס במשנה – בחס – פטור‪" ,‬חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם"‪.‬‬
‫(לא‪ :‬שליש תחתון)‪ :‬בהו"א הכוונה שמחיב בחס על הפתילה‪ ,‬ולכן קשה‪ :‬אם כר"ש – צריך‬
‫לפטור בהכל‪ ,‬ואם כר"י צריך לחייב בהכל‪.‬‬
‫שתי הבנות‪:‬‬
‫‪ .a‬עולא ‪ -‬סובר כר"י‪.‬‬
‫הקדמה‪ :‬אמנם ר"י מחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה‪ ,‬אבל גם הוא מודה‬
‫שבמקלקל פטור‪ ,‬אלא אם כן הוא מקלקל על מנת לתקן (או בלשון הגמרא כאן ‪-‬‬
‫סותר על מנת לבנות)‪ .‬אבל מחדש עולא – חייב רק בסותר על מנת לבנות באותו‬
‫מקום‪ .‬אבל אם סותר ולוקח את חוברי הבניין ובונה במקום אחר – פטור על‬
‫הסתירה‪.‬‬
‫לענייננו‪:‬‬
‫כשמכבה את האש – זה נקרא סותר‪ .‬אם עושה זאת כדי לחסוך ולהדליק בפעם‬
‫אחרת – זה סותר על מנת לבנות וחייב‪.‬‬
‫אבל‪:‬‬
‫אם כיבה כי חס על השמן או הנר – אך את הפתילה זורק‪,‬‬
‫אז כיון שאת ההדלקה הבאה יעשה בקום אחר (=בפתילה אחרת) – פטור‪.‬‬
‫אם כיבה כי חס על הפתילה‪ ,‬וממילא גם בהדלקה הבאה ישתמש באותה‬
‫פתילה – זה סותר על מנת לבנות באותו מקום וחייב על הסתירה‪.‬‬

‫‪ 6‬וקשה‪ ,‬הרי כאן זה פסיק רישא‪ ,‬שזה לא שאולי יהנה אלא ודאי יהנה‪.‬‬
‫ותירצו בראשונים שכיון שלובש עוד בגדים‪ ,‬הוא לא ודאי יהנה אלא רק אם יחשוב על כך שרוצה להנות גם‬
‫מהבגדים שמוכר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪60‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .b‬רי"ח ‪ -‬סובר כר"ש‪,‬‬
‫ובפתילה מדובר במהבהב פתילה חדשה‪ ,‬שזה מלאכה שצריכה לגופה וחייב‪,‬‬
‫וכן מדויק – "מפני שהוא עושה פחם" – שזו המטרה שלו בכיבוי‪.‬‬
‫מדרש להתיר כיבוי מפני הסכנה –‬
‫(ל‪ +8 .‬עד ל‪– )+11 :‬‬
‫שאלו את ר תנחום אם מותר‪ ,‬ור' תנחום נכנס לדרשה ארוכה על פסוקים בתהילים וקהלת‪,‬‬
‫ולבסוף ענה שמותר כי‪ :‬נשמת אדם קרויה נר‪ ,‬מוטב תכבה נר פיזי מאשר את נר הנשמה‪.‬‬

‫(ל‪)+8 .‬‬

‫חלק ג – אגדתא ‪ -‬סתירות בתהילים‪ ,‬קהלת‪ ,‬משלי‪:‬‬

‫א‪ .‬סתירה בקהלת ותהלים‪:‬‬
‫‪ .A‬לא המתים יהללויה – שאחרי המיתה אין תורה ומצוות‪,‬‬
‫‪ .B‬ושבח אני את המתים –‬
‫‪ .1‬שמשה נענה בזכות האבות שמתו‪,‬‬
‫‪ .2‬שעם ישראל מקיים את גזרות משה גם לאחר מותו‬
‫‪ .3‬שדלתות ההיכל נפתחו בזכות דוד שכבר מת (וזה היה סימן‬
‫שנמחל לו עוון בת שבע)‪.‬‬
‫‪ .C‬כי לכל חי מן האריה המת – שדוד נפטר בשבת ע"י טריק של מלאך המוות‪ ,‬ואת גופת דוד‬
‫נאלצו לטלטל על ידי תינוק או לחם‪ ,‬ואילו לכלבים יכלו לתת נבלות לאכול בלי טריקים‪.‬‬
‫(ל‪ :‬שליש)‬

‫ב‪ .‬ביקשו לגנוז את קהלת‬

‫בסוף לא גנזו – כי מתחיל בתורה ומסתיים ביראת שמיים‬
‫תחילתו ‪ -‬מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש – אך בעמל בתורה (לפני השמש‪,‬‬
‫קדמה לעולם) יש יתרון‪.‬‬
‫סופו – את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם‪.‬‬
‫‪ .1‬העולם נברא בשביל זה‪.‬‬
‫‪ .2‬שקול זה כנגד כל העולם‪.‬‬
‫‪ .3‬העולם נברא לצוות לזה‪.‬‬
‫למה ביקשו בהתחלה לגנוז? כי סתירה לגבי שחוק‪ .‬הבתירה והתירוץ‪:‬‬
‫טוב כעס משחוק – לצדיקים בעוה"ז‪ ,‬ולשחוק אמרתי מהולל – לרשעים בעוה"ז‪.‬‬
‫ושבחתי אני את השמחה – שמחה של מצווה‪ ,‬ולשמחה מה זו עושה – שמחה לא של מצווה‪.‬‬
‫וכן לנבואה ולימוד תורה – צריך שמחה‬
‫וזה שכתוב "שפתותיו‪ ...‬מר עובר" –‬
‫‪ .1‬לרב צריך שמחה ולתלמיד מר‪.‬‬
‫‪ .2‬גם אצל הרב – בתחילה שמחה ואח"כ רצינות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביקשו לגנוז את משלי‬
‫(כפי שרבי ור' חייא לא ענו למי שטען שהוא‪/‬ילדיו ממזרים)‪.‬‬ ‫אל תען כסיל כאיוולתו – במילי דעלמא‬
‫(כפי שר"ג ענה לתלמיד ששאל איך יתכן שיקרו דברים חדשים בעוה"ב)‬ ‫ענה כסיל כאוולתו – בדברי תורה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪61‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף לא‬
‫(ל‪ -1 :‬עד לא‪ :‬שליש תחתון)‬
‫אגדות אגב דברים שראינו אתמול‪:‬‬
‫חלק א – סיפורים על הלל ושמאי‬
‫א‪ .‬האיש שהתערב שיצליח לעצבן את הלל‬
‫(מובא אגב "אל תען כסיל כאיוולתו")‪.‬‬
‫ראשי הבבליים סגלגלות – כי המיילדות לא טובות‬
‫עיני התרמודיים תרוטות – כי גרים בחולות‬
‫רגלי האפריקיים רחבות – כי גרים בין בצעי המים‬
‫ב‪ .‬נוכרים שבאו להתגייר עם בקשות מוזרות‪:‬‬
‫‪ .A‬שביקש ללמוד רק תורה שבכתב‬
‫שמאי גירשו‪,‬‬
‫הלל לימדו א‪,‬ב‪,‬ג‪,‬ד ולמחרת הפוך‪ ,‬וכך הראה לו שאין ברירה אלא לסמוך על‬
‫מסורות שבע"פ‪.‬‬
‫‪ .B‬ביקש להתגייר כשהוא לומד את כל התורה על רגל אחת‬
‫שמאי גירשו‪,‬‬
‫הלל לימדו ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ואידך פירושא הוא‪ ,‬זיל גמור‪.‬‬
‫‪ .C‬ביקש להתגייר על מנת שיעשוהו כהן גדול‬
‫שמאי גירשו‪,‬‬
‫הלל לימדו תורה‪ ,‬עד שהבין מהעצמו ש"והזר הקרב יומת"‪.‬‬
‫לימים נפגשו שלושתם ואמרו – קפדנותו של שמאי ביקשה לטורדנו מן העולם‪ ,‬ענוותנותו של‬
‫הלל קרבנו תחת כנפי השכינה‪.‬‬
‫(לא‪)-7 .‬‬

‫חלק ב – על לימוד תורה ויראת שמיים‬

‫(אגב הפסוק בקהלת (ל‪ :‬באמצע) – "ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם")‬

‫אֹוצָרֹו" (ישעיהו לג)‬

‫ֽ‬ ‫א‪" .‬וְהָ יָה֙ אֱמּונַ ַ֣ת עִ ֶּ֔ ֶתיָך חֹֹ֥ סֶ ן יְשּועֹֹ֖ ת חָ כְ ַ ַ֣מת ו ָ ָָ֑דעַ ת י ְִר ַ ֹ֥את ה' ִ ֹ֥היא‬
‫ר"ל – תחילת הפסוק רומז ל‪ 6‬סדרי משנה‪,‬‬
‫רבא – רומז לחלקים שונים של חיי בן תורה (נשאת ונתת באמומנה‪ ,‬קבעת עיתים לתורה)‬
‫אבל בלי "יראת ה' היא אוצרו" זה לא שווה‪.‬‬
‫כמו להכניס כור חיטים בלי להכניס חומטון (מלח‪ ,‬חומר משמר)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מי שיש לו תורה בלי יראת שמיים‪:‬‬
‫‪ .1‬רבה בר רב הונא – תורה בלי יראת שמיים זה כמו לקבל את המפתחות הפנימיות בלי‬
‫החיצוניות‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' ינאי (אפילו יותר מחמיר) – זה כמו לבנות שער לחצר בלי שיש לך חצר!‬
‫ג‪ .‬רב יהודה – "והאלוקים עשה שיראו מפניו" (קהלת ג) – בשביל זה נברא העולם!‬
‫ד‪ .‬ר' סימון ור' אלעזר שהתווכחו למה לעמוד מפני ר' יעקב בר אחא –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪62‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כי הוא ירא חטא או כי הוא בר אוריין‪.‬‬
‫ומסתבר שר"א הוא ששיבח את יראת החטא‪ ,‬כי גם אמר – "אין לו לקב"ה בעולמו אלא יראת‬
‫שמיים בלבד"‬
‫מקורות‪:‬‬
‫"ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'‪( "...‬דברים י)‪,‬‬
‫"הן יראת ה' היא חכמה‪( "...‬איוב כח) – "הן" = אחת‪ .‬כלומר – יראת ה' היא אחת‪,‬‬
‫הדבר היחיד בעולם‪...‬‬
‫(לא‪ :‬באמצע)‬

‫חלק ג – עוד דברים מוקשים בקהלת‬

‫"אל תרשע הרבה" (קהלת ז) – מעט מותר להרשיע?!‬
‫אלא מסביר רב עולא‪ :‬מי שאכל שום יחזור ויאכל עוד שום? (אל תתייאש ותחשוב שבגלל שחטאת אז‬
‫תחטא עוד)‪.‬‬
‫ואגב זה עוד שתי דרשות על פסוקים בתהלים על רשעים וחטאיהם‪.‬‬
‫את המשך הגמרא (לא‪ :‬שליש תחתון עד המשנה) ראינו אתמול‪.‬‬

‫דף לב‬
‫(לא‪ :‬במשנה –לב‪)-3 :‬‬
‫חלק א ‪ -‬משנה ‪ -‬שלוש עבירות שנשים מתות בשעת לידתן‬
‫א‪ .‬הקשר בין עברות אלו למיתה ‪-‬‬
‫‪ .1‬רב ביצחק – היא קלקלה בחדרי ביטנה‪ ,‬לוקה בחדרי ביטנה‪.‬‬
‫דחייה – זה טוב רק לנידה‪.‬‬
‫‪ .2‬נתתי לכם‪ :‬רביעית דם – נידה‪ ,‬ראשית – חלה‪ ,‬נשמה – נר‪.‬‬
‫ב‪ .‬ולמה דווקא בשעת לידתן?‬
‫הסבר האמוראים‪ ,‬שכולם סגנון שונה לעיקרון של השטן מקטרג בשעת הסכנה‪:‬‬
‫כשהשור נופל‪ ,‬מנצלים את זה לשוחטו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫האדון נפרע מכל פשעי האישה בבת אחת‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫בסכנה (שכרות) מספיק לא לעזור לו וכבר נפגע‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫הרועה מעניש את העיזים שברחו בתוך הדיר‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫בשעת הביזיון נעלמים האחים‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫ג‪ .‬מחלוקת בגירסת המשנה –‬
‫ת"ק – מתות בלידה‪ ,‬כשמנתנו‪.‬‬
‫ר"א – ילדות – כשהן ילדות‪.‬‬
‫[עוד שתי דעות – שמכבסות בשבת‪ ,‬שקוראות לארון הקודש ארון (וכן עמי הארצות)]‪.‬‬

‫והגמרא מביאה עוד שתי ברייתות בהן יש גרסאות כת"ק וכר"א‪.‬‬

‫ד‪ .‬גברים‬
‫‪ .1‬במה נבדקים הגברים – בסכנה (כמעבר על הגשר)‪.‬‬
‫‪ .2‬סיפורים על אמוראים שנזהרו מסכנות‪.‬‬
‫‪ .3‬מצבים שבהם אדם בסכנה וצריך להתוודות‪/‬לעשות תשובה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪63‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – עוונות ועונשם‪ ,‬מצוות ושכרם‬
‫נדרים –‬ ‫א‪.‬‬
‫מתה אישתו‬
‫רבי ‪ -‬מתים בניו‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪.1‬קושיא ‪ -‬בברייתא אומר שזה בעוון ביטול תורה‪,‬‬
‫תשובה– אצלנו זה אחרי שחזר בו כי שמע זאת מר"א בר"ש שזה בעוון נדרים‪.‬‬
‫(המקור לשתי הדעות מאותו פסוק)‪.‬‬
‫‪ .2‬עבירות נוספות שבעוונם בנים מתים‪ :‬ביטול תורה‪ ,‬מזוזה‪ ,‬ציצית‪.‬‬
‫[אגב זה – השכר על ציצית]‪.‬‬
‫שנאת חינם – אשתו מפלת‪ ,‬מריבה בבית וכו'‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ביטול חלה – אין ברכה במכונס וכו'‪ ,‬ואם שומרים – מתברכים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫ביטול תרומות ומעשרות – אין ברכה וכו'‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫דף לג‬
‫(לב‪ -3 :‬עד לד‪ .‬במשנה)‬
‫א‪ .‬המשך – עוונות ועונשם‬
‫גזל– גובאי (גזם)‪ ,‬רעב‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫עינוי הדין‪ ,‬ביטול תורה– חרב וביזה‪ ,‬דבר ובצורת‬ ‫‪.2‬‬
‫שבועת שוא‪/‬שקר‪ ,‬חילול ה'‪ ,‬חילול שבת– חיה רעה‪ ,‬בהמה כלה‪ ,‬בנ"א מתמעטים‬ ‫‪.3‬‬
‫שפיכות דמים– ביהמ"ק חרב‪ ,‬ושכינה מסתלקת‬ ‫‪.4‬‬
‫גילוי עריות‪ ,‬ע"ז‪ ,‬שמיטה ויובל ‪ -‬גלות‬ ‫‪.5‬‬
‫ניבול פה–צרות וגזירות יתומים ואלמנות(וכן הופכים לו גזר דינו לרעה ומעמיקים לו את הגיהנום‪ ,‬וזה גם‬ ‫‪.6‬‬
‫למי ששמע ושתק)‪.‬‬
‫(לג‪)-9 .‬‬

‫ב‪ .‬עוד עונשים שונים לעבירות– הדרוקן ואסכרה‬

‫‪ .1‬הדרוקן‬
‫‪ .b‬עבירת זנות ‪ -‬רב אושעיא– הממרק עצמו לעבירה – מקבל פצעים והדרוקן‪ .‬וכן רב‬
‫נחמן– הדרוקן זה סימן לעבירה‪ .‬וכן בברייתאא ‪ +‬ב בהמשך‪.‬‬
‫‪ .c‬ת"ר(ברייתא א) – שלושה סוגים‪:‬‬
‫של עבירה– עבה (בצקת בכל הגוף)‪ ,‬של רעב– תפוח (בעיקר בבטן)‪ ,‬של כשפים–‬
‫דק (הבשר נהיה דק וכחוש)‪( .‬ויש עוד סיבה –משהה נקביו)‪.‬‬
‫‪ .d‬חולים מפורסמים‪:‬‬
‫שמואל הקטן (בברייתאא)– אמר לה' "מי מפיס?"‪ ,‬והתרפא‪.‬‬
‫אביי – רבא אמר עליו שזה כי מרעיב עצמו‪.‬‬
‫רבא –כי השהה נקביו בשיעור‪.‬‬

‫בברייתא ב הוזכרו גם ירקון (שנאת חינם)‪ ,‬עניות (גסות רוח) ואסכרה‪ ,‬שעליה נרחיב עכשיו‪:‬‬
‫‪ .2‬אסכרה‬
‫על מה באה‪:‬‬
‫‪ .1‬לה"ר(בברייתא ב ‪ +‬ר' אלעזר ברי"ס בברייתא ג ‪ +‬ר' יהודה בר' אילעי בברייתא ד)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪64‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מעשר(ת"ק בברייתא ג ‪ +‬ר' אלעזר ברי"ס בברייתא ד)‬ ‫‪ .2‬בטול‬
‫‪ . 3‬ביטול תורה(ר"ש בברייתא ד‪ .‬וזה שיש את זה לנשים‪ ,‬גוים וילדים – כי מבטלים את הגברים‪,‬‬
‫ותינוקות של בית רבן נענשים בעוון הדור ("ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים"))‪.‬‬

‫ג‪ .‬סיפור רשב"י ור"א בנו –‬

‫(מובא אגב ברייתא ד‪ ,‬שם כונה ר"י בר' אילעי "ראש המדברים בכל מקום")‪.‬‬

‫הדיון של ר"י ר"ש ורי"ס על הרומאים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫הבריחה למערה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫היציאה הראשונה מהמערה – "עוסקים בחיי שעה?!"‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫היציאה השנייה מהמערה – ר"ש מרפא את מכות ר"א (די לעולם בי ובך‪ ,‬חביבות המצוות)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫הפגישה עם ר' פנחס בן יאיר‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫תיקון לכוהני העיר‪" ,‬הריגת" ההוא סבא‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫"הריגת" יהודה בן גרים‪.‬‬ ‫‪.7‬‬

‫דף לד‬
‫(לד‪ .‬במשנה – לה‪ .‬באמצע)‬
‫בין השמשות‬
‫במשנה–‬
‫צריך להזכיר לפני בין השמשות על מעשר ועירוב‪( ,‬גמרא –בניחותא)‪,‬‬
‫דיני בין השמשות הוא ספק‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫א‪ .‬בין השמשות הוא ספק‪ .‬שלושה דיונים על זה‪:‬‬
‫‪ .a‬מקלים באיסורי רבנן‬
‫‪ .1‬אין מדליקים נרות‪.‬‬
‫‪ .2‬מעשרים דמאי אך לא ודאי טבל‪.‬‬
‫‪ .3‬לא מטבילים כלים (שבות גמור‪ ,‬נראה כמתקן כלי)‪.‬‬
‫‪ .4‬מערבים עירובי חצרות(סיפא) אך לא עירובי תחומין(רישא‪ ,‬על פי רב בגמרא‪ ,‬כי זה דאורייתא‬
‫או דרבנן עם אסמכתא מהפסוקים)‪.‬‬
‫‪ .5‬טומנים את החמין‪.‬‬
‫‪ .b‬ספקות סותרים ‪ -‬רבא – בדרבנן מקלים גם בספקות סותרים (לד‪)-11 .‬‬
‫עירב לשניים (ר"ת – חצרות)‪ ,‬לאחד לפני ביה"ש ונאכל בבן השמשות‪ ,‬ולשני בבין‬
‫השמשות ונאכל אח"כ –שני העירובים תופסים‪.‬‬
‫‪ .c‬ת"ר– הספק הוא יום‪/‬לילה‪/‬יום ולילה‪.‬‬
‫(ר"ת – זה חצי חצי‪ ,‬אך הגבול לא ידוע)‪.‬‬
‫לכן (רב הונא בר"ד יהושע– משנה בזבים) ראה זיבה פעמיים בביה"ש –‬
‫או שהראשון יום והשני לילה –טהור‪,‬‬
‫או ששניהם דומים –טמא (‪ 2‬ימים רצופים)‪.‬‬
‫או ששניהם גם וגם –קרבן (‪ 3‬ימים)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪65‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬ת"ר ‪ -‬איזהו בין השמשות‬
‫‪7‬‬
‫סדר הזמנים‪:‬‬
‫הלכו לשיטתם‪:‬‬ ‫ב‪ .‬הכסיף גם העליון‬ ‫א‪ .‬מהשקיעה ועד‬
‫שפני מזרח‬
‫מפסיקים להאדים‬
‫(=הכסיף התחתון‬
‫ולא העליון)‬

‫לילה‬ ‫ביה"ש‬ ‫רישא‬

‫"כל זמן שפני‬
‫מזרח מאדימים"‬

‫ביה"ש‬ ‫סיפא‬
‫"הכסיף התחתון‬
‫ולא העליון –‬
‫ביה"ש"‪.‬‬

‫‪ 2/3‬מיל‬ ‫ביה"ש‬ ‫יום‬ ‫רב יוסף‬

‫(‪ 12‬דקות)‬

‫‪ 3/4‬מיל‬ ‫ביה"ש‬ ‫רבה‬

‫(‪ 13.5‬דקות)‬
‫ההפרש‪:‬‬
‫‪ 1/12‬מיל‬
‫(דקה וחצי)‬

‫הערות‪:‬‬
‫‪" .1‬פני מזרח מאדימים"‬
‫אביי– כפשוטו‪,‬‬
‫רבא– הכוונה שיש אור במערב‪ ,‬ויש זהרורי חמה שמאירים את המזרח‪.‬‬
‫[ויש ‪ 2‬איכא דאמרי על הדו שיח בין אביי לרבא]‪.‬‬
‫‪ .2‬בגודל כוורת זה להפך‪:‬‬
‫ממתי כוורת גדולה מדי שאז אסור לטלטלה‪ ,‬אם מחזיקה כורים‪:‬‬
‫רב יוסף (מקל) – ‪ 3‬כלי‪ 4 ,‬לא כלי‪.‬‬ ‫•‬
‫רבה – ‪ 2‬כלי‪ 3 ,‬לא כלי‪.‬‬ ‫•‬
‫אביי – למעשה רבה החמיר גם ב‪,2-‬‬
‫[על פי תנא בכלים שהקל בטומאה בכלי שמחזיק ‪ 2‬כורים שאינו מקבל טומאה]‪.‬‬
‫‪ .3‬הטמנה‬
‫(לד‪ -3 .‬עד לד‪)+4 :‬‬

‫לפני שבת– אסור בדבר שמוסיף הבל‪ ,‬שמא יטמין בגחלים ‪ +‬שמא יחתה בגחלים‪.‬‬
‫בשבת עצמה– אסור לטמון גם בדבר שלא מוסיף הבל‪ ,‬שמא לפני שיטמין ירצהקודם לחממה‪,‬‬
‫(ובבין השמשות אין חשש כזה‪ ,‬כי בדרך כלל הקדרה עדיין חמה)‪.‬‬

‫‪7‬לפי השיטה המקובל שהליכת מיל = ‪ 18‬דקות‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪66‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף לה‬
‫(לה‪ .‬באמצע – לה‪)-2 :‬‬
‫המשך זמן בין השמשות‬
‫א‪ .‬דעות נוספות בברייתא‪:‬‬
‫‪ .1‬ר' נחמיה‪ :‬מהשקיעה‪ ,‬ועד זמן הליכת חצי מיל (‪ 9‬דקות)‪.‬‬
‫ר' חנינא – סימן – הזמן שלוקח לרדת מהכרמל‪ ,‬לטבול בים ולחזור‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' יוסי – כהרף עין‪.‬‬
‫ר"י‪-‬שמואל – הזמן של ר' יוסי הוא אחרי סיום הזמן של ר"י ( הכסיף העליון)‪,‬‬
‫כך שלרי"ס‪ ,‬בבין השמשות של ר"י כהנים עדיין טובלים‪.‬‬
‫ב‪ .‬הלכה –‬
‫רבה בב"ח‪-‬רי"ח –מחמירים‪:‬‬
‫בכניסת שבת – כר"י‪,‬‬
‫באכילת תרומה (ובמוצ"ש) מאחרים כרי"ס (תוס' – זה לא מוסיף רק "כהרף עין"‪ ,‬אלא מעט יותר)‪.‬‬
‫(לה‪)+3 :‬‬

‫ג‪ .‬סימנים נוספים‪:‬‬

‫‪ .a‬ר"י‪-‬שמואל (בשיטת ר"י) ‪ -‬סימן נוסף – מספר הכוכבים‬
‫‪– 1‬יום‪– 2 ,‬ביה"ש‪ - 3 ,‬לילה‪.‬‬
‫ר' יוסי בר' אבין ‪ -‬בכוכבים בינוניים‪.‬‬

‫שבת(לפני בין השמשות)‬ ‫סימנים לכניסת‬

‫‪ .b‬רבא לשמשו –ליתר ביטחון‪ ,‬תדליקו נרות כשהשמש בראשי הדקלים‪ ,‬התרנגול על הגדר וכו'‪.‬‬
‫(לה‪ :‬רבע)‬
‫‪ .c‬התקיעות בערב שבת‪ ,‬שתי ברייתות‪:‬‬
‫(תנא דבי רי"ש‪ ,‬לה‪ :‬שליש תחתון)‬ ‫ברייתא ב‬ ‫ברייתא א‬ ‫תקיעה‬
‫מרחיב‪ :‬מלעדור ולחרוש וכו'‪,‬‬ ‫להבטיל את העם ממלאכה‬ ‫‪1‬‬
‫וכולם נכנסים לעיר יחד‪.‬‬ ‫שבשדות‬
‫להבטיל עיר וחנויות‬ ‫‪2‬‬
‫מסלקים הקדירות‪ ,‬מטמינים וכו'‪.‬‬ ‫רבי – לחלוץ‬ ‫ר' נתן – נר‬ ‫‪3‬‬
‫נר‪.‬‬ ‫תפילין‪,‬‬ ‫(וכן מתני ר"י‬
‫(ונר בתקיעה‬ ‫לרי"צ בריה)‪.‬‬
‫הבאה)‪.‬‬

‫שוהה כדי לצלות דג‪ ,‬להדביק‬

‫בצק בתנור‬
‫כמו בא"י‪.‬‬ ‫בא"י – תוקע מריע ותוקע ושובת‪.‬‬ ‫‪4-5-6‬‬
‫רשב"ג‪ :‬בבבל – תוקע‪ ,‬תוקע‪,‬‬
‫מריע‪( .‬מנהג אבותיהם בידיהם)‪.‬‬

‫(לה‪)-8 :‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪67‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אחרי התקיעות‪:‬‬
‫זמן(כדי שיביא התוקע את השופר לביתו)‬‫ר' יוסי בר"ח – יש עוד קצת‬
‫אמר לו –אין עוד זמן (אם כן‪ ,‬נתת דבריך לשיעורים‪ ,‬ואת השופר היה מצניע במקום התקיעה)‪.‬‬
‫(לה‪)+8 :‬‬

‫ד‪ .‬עוד משהו לגבי הספק של ביה"ש ‪-‬‬

‫ר' יוסי ב"ז – העושה מלאכה בביה"ש בכניסת וצאת שבת‪ ,‬חייב חטאת ממה נפשך‪.‬‬

‫דף לו‬
‫(לה‪ -2 :‬עד סוף פרק במה מדליקין)‬
‫מוקצה בשופר וחצוצרה‬
‫שופר וחצוצרה הם כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ובגמרא יש כמה מקורות האם הם מותרים בטלטול‪:‬‬
‫הסבר ב‬ ‫חצוצרה הסבר א‬ ‫שופר‬

‫ר' נחמיה‬ ‫שניהם כלי‬ ‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫ר' יוסי בר"ח‬

‫שמלאכתו‬
‫רש"י– בכל כלי (אפילו כלי של היתר) מותר לטלטל רק לצורך‬ ‫לאיסור‪ ,‬אך‬
‫השימוש העיקרי שלו‪.‬‬ ‫שופר משמש גם‬
‫תוס' – האיסור דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ומותר כל תשמיש‬ ‫להיתר אם זה‬
‫שרגילים לו בימי החול (גם אם אינו העיקרי)‪.‬‬
‫של‬
‫ר"י‬ ‫יחיד(להשקות‬ ‫אסור‬ ‫מותר‬ ‫ברייתא א‬
‫תינוק)‪.‬‬
‫רש"י– חצוצרה זה רק כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬שופר – גם להיתר‪,‬‬ ‫דחייה– גם של‬
‫ואינו מוקצה כלל (גם לטלטל סתם)‪.‬‬ ‫ציבור משמש‬
‫תוס' – שניהם נחשבים כלי לאיסור‪ ,‬ומותר לצורך גופו או מקומו‪,‬‬ ‫להשקות עניים‪.‬‬
‫אך מחצוצרה מסיח דעתו יותר ואסור לגמרי‪.‬‬

‫ר"ש‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫ברייתא ב‬

‫רש"י– אין לו בכלל מוקצה (סביר שרש"י מתכוון שאין לו כלי‬
‫שמלאכתו לאיסור)‪.‬‬
‫תוס'– גם הוא מתיר רק לצורך גופו או מקומו‪.‬‬

‫שאלת ניסוח‪ :‬ולמה בר' יוסי בר"ח שאסור‪ ,‬כתוב קודם שופר ואח"כ חצוצרה?‬
‫תשובה– השמות שמשתמשים בהם התהפכו‪ ,‬ואכן זה בעצם קודם חצוצרה ואח"כ שופר‪.‬‬
‫אגב זה‪ ,‬עוד דברים ששמותיהם התחלפו‪:‬‬
‫ערבה וצפצפה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פתורא ופתורתה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫הובלילא ובי כסי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫בבל ובורסיף‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪68‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף לז‬
‫(לו‪ :‬פרק כירה עד לז‪ :‬שורה אחרונה)‬
‫שהייה והחזרה‬
‫ראינו בדף יח ‪-‬‬
‫חי או מבושל לגמרי – מותר‪.‬‬
‫הדיון שלנו הוא במבושל בינוני(בן דורסאי‪/‬קרמו פניה ומעלה)‪.‬‬

‫חלק א –האם שהייה צריכה גו"ק‬

‫המשנה‪:‬‬
‫א‪ .‬בקש ובגבבה – נותנים תבשיל‪,‬‬
‫בגפת ובעצים –צריך לגרוף‪/‬לקטום באפר‪.‬‬
‫ב‪ .‬חמין – כן‪.‬‬
‫תבשיל – ב"ש לא‪ ,‬ב"ה כן‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם מחזירים ‪ -‬ב"ש לא‪ ,‬ב"ה כן‪.‬‬
‫למה התייחסה הרישא‪:‬‬
‫‪( .1‬חנניה) להחזרה– שצריך גו"ק‪,‬‬
‫אך בשהייה לא צריך גו"ק (בתנאי שכבר התבשל כמאכל בן דרוסאי)‪.‬‬
‫‪ .2‬לשהייה – שגם בשהייה צריך גו"ק (וכש"כ שבהחזרה)‪.‬‬
‫תא שמע‪:‬‬
‫‪ .1‬האמצע– מחלוקת ב"ה וב"ש לגבי חמין‪,‬‬
‫בפשטות האמצע ממשיך את הרישא‪,‬‬
‫כלומר‪:‬‬
‫ל‪ 2-‬בשהייה‪,‬‬
‫ל‪ 1-‬בהחזרה‪ ,‬ולב"ש אסור בתבשיל‪ ,‬ונניח שלזה התכוונו גם בסיפא‪ ,‬וקשה למה‬
‫יש כפלות של אמצע וסיפא‪.‬‬
‫תשובה – גם ל‪ 1-‬האמצע מתייחס לשהייה‪.‬‬
‫יוצא כך‪:‬‬
‫החזרה–‬
‫ב"ה – מותר בגו"ק‪,‬‬
‫ב"ש –אסור בכל מקרה‪.‬‬
‫שהייה–‬
‫‪ .1‬האם צריך גו"ק‪:‬‬
‫חנניה– לא‪ ,‬לדעה השנייה– צריך‪.‬‬
‫‪ .2‬מה משהין ‪-‬‬
‫חמין – כן‪,‬‬
‫תבשיל – ב"ש לא‪ ,‬ב"ה כן‪.‬‬

‫‪ .2‬רב – מה שהתרנו זה רק על גבה ולא בתוכה‪.‬‬

‫החלוקה סבירה רק בהחזרה‪ ,‬וסביר שדיבר על הרישא‪ ,‬כמו ‪.1‬‬
‫תשובה– דיבר על הסיפא (החזרה)‪.‬‬
‫‪ .3‬שיטת ר"י בברייתא – בדיוק כמו משנתנו לפי אפשרות ‪,2‬‬
‫(שצריך גו"ק בשהייה)‪ ,‬אז כמי אפשרות ‪?1‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪69‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה– המשנה שיטה שלישית‪.‬‬

‫(דילוג מלז‪ .‬שליש תחתון עד לז‪ :‬רבע)‬

‫חלק ב– המשך חלק א‪ :‬שיטות האמוראים ‪ +‬רמת הבישול‬

‫הנושאים בחלק זה‪:‬‬
‫‪ .1‬מה דעת האמוראים האם להשהות צריך גו"ק‪.‬‬
‫‪ .2‬בהנחה שצריך‪ ,‬האם מצטמק ויפה לו נחשב מבושל לגמרי ולא צריך גו"ק‪.‬‬

‫הערות‬ ‫האמוראים‬ ‫הדעה בתנאים‬

‫רב ששת‪-‬רי"ח ‪-‬‬ ‫חנניה –לא צריך גו"ק‬
‫מותר לשהות גם בלי גו"ק‬ ‫(צריך בישול ראשוני (בן דורסאי‪,‬‬
‫קרמו פניה))‪.‬‬
‫(רב ששת אמר זאת כי‬ ‫רבא – זאת משנה (יט‪- ):‬‬
‫שם זה דיוק ולא‬ ‫מדויק שנותנים פת לתנור אם קרמו‬
‫מפורש)‪.‬‬ ‫פניה‪ ,‬אפילו שאינו מבושל כל צרכו‪.‬‬
‫בהמשך ‪-‬‬
‫רב יוסף לאביי‪ :‬רב נחמן ברי"צ‬
‫משהה‪ ,‬וכמוהו בסורא‪.‬‬
‫(ומשמע שהכוונה כחנניה)‪.‬‬

‫רב עוקבא – אנחנו‬ ‫מצטמק ויפה לו‪:‬‬ ‫הדעה השנייה –‬

‫כרי"ח‪,‬‬ ‫רב שמואל ב"י‪-‬ר' יוחנן–מותר‪,‬‬ ‫לא כל צרכו ‪ -‬גו"ק‪,‬‬
‫ואתם (רב אשי) כרב‬ ‫וכן רב נחמן‪,‬‬ ‫כל צרכו – מותר‪.‬‬
‫ושמואל (כי קרובים‬ ‫רב ושמואל – אסור‪.‬‬
‫אליהם)‪.‬‬ ‫רב הונא השהה כסא דהרסנא‪,‬‬
‫ורב אשי התלבט זה כי מצטמק ויפה‬
‫לו מותר‪ ,‬או שזה נחשב רע לו כי יש‬
‫לו קמח‪.‬‬
‫ר"נ – סוגי מאכלים‪ ,‬מתי נחשב‬
‫יפה‪/‬רע לו‪:‬‬
‫‪ .1‬יש קמח – רע‪.‬‬
‫מלבד תבשיל לפת עם בשר כשאין לו‬
‫אורחים‪.‬‬
‫‪ .2‬לפדא (תבשיל תאנים)‪ ,‬דייסא‪,‬‬
‫תמרי – מצטמק ורע להם‪.‬‬

‫(לז‪ .‬שליש תחתון)‬

‫חלק ג – דינים שונים אגביים‬

‫א‪ .‬האם לסמוך לכירה מותר כשאינו גו"ק?‬
‫(אגב הברייתא של ר"י‪ ,‬ראה להלן ‪.)1‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪70‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬בברייתא של ר"י –מותר‪:‬‬
‫המקרה‪ 2 :‬כירות צמודות‪ ,‬משהה על זו שגרופה ליד זו שלא‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬שם הסיר על הכירה‪ ,‬ואנחנו שואלים לסמוך למטה על הקרקע לצד הכירה‪.‬‬
‫‪ .2‬ראיה מרב ספרא רב חייא –אסור‪:‬‬
‫קטמה ונתלבנה – נחשבת קטומה‪ ,‬וממילא מותר לשהות ולסמוך‪.‬‬
‫ניסיון דחייה ודחיית הניסיון‪.‬‬
‫‪ .3‬ת"ש – כירה לא גרופה סומכין לה–מותר‪.‬‬
‫(לז‪)-2 .‬‬

‫ב‪ .‬קטמה ונתלבנה‬

‫בסעיף א‪ :‬רב ספרא‪-‬רב חייא = קטומה‪.‬‬ ‫•‬
‫רי"צ בר נחמני‪-‬ר' אושעיא ובהמשך רבה בב"ח‪-‬רי"ח –‬ ‫•‬
‫קטומה שהובערה– מותר לשים מצטמק ויפה לו‪.‬‬
‫‪ .1‬בהו"א מותר כי מצטמק ויפה לו נחשב מבושל כל צרכו‪.‬‬
‫‪ .2‬תשובה – בגלל שקטומהוהובערה = קטומה‪.‬‬
‫(והחידוש של רי"ח – שאפילו בגחלי רותם)‪.‬‬

‫לרש"י ותוס' לר"מ ור"י אסור להשהות גם במבושל כל צרכו‪ ,‬בניגוד לדעות בלח‪,:‬‬
‫לרשב"א לר"י מותר (לבדוק לגבי ר"מ)‪.‬‬

‫דף לח‬
‫(לז‪ -1 :‬עד לח‪ :‬במשנה השנייה)‬
‫חלק א ‪ -‬מעשה שבת בשהייה‬
‫הקדמה ‪ -‬אם בישל בשבת‪ ,‬בתוספתא –‬
‫מזיד‬ ‫שוגג‬
‫לא יאכל‬ ‫יאכל‬ ‫ר"מ‬
‫לא יאכל‬ ‫יאכל במוצ"ש‬ ‫ר"י‬
‫לאף אחד‬ ‫לאחרים במוצ"ש‬ ‫רי"ח הסנדלר‬
‫כאן הגמרא מניחה כר"מ‪ ,‬ושואלת מה הדין אם השהה ובישלה בשבת –‬

‫א‪ .‬בעו מיניה‪ ,‬ר' חייא –בשהייה אין הבדל בין שוגג למזיד‪.‬‬
‫‪ .1‬רבה ורב יוסף –תמיד מותר‪ ,‬כיון שלא עשה מעשה בשבת‪.‬‬
‫‪ .2‬ר"נ בי"צ –תמיד אסור‪ ,‬כדי שלא יבואו להערים‪.‬‬
‫[וכן בהמשך בשם רב‪ ,‬בתחילה היו מתירים בשוגג‪ ,‬אך משרבו המערימים‪ ,‬גזרו עליהם]‪.‬‬
‫קשה מברייתא ‪ -‬ר"מ‪ :‬יש הבדל –שוגג יאכל‪ ,‬מזיד לא יאכל‪.‬‬
‫[ר"מ דיבר על כשהשהה באיסור‪ ,‬כלומר בלא מבושל כל צרכו‪.‬‬
‫במבושל כל צרכו‪ ,‬שמותר להשהות (חמין ותבשיל) יאכל גם במזיד‪.‬‬
‫ר"י – מצטמק ויפה לו אסור‪ ,‬לכן חמין מותר אך תבשיל לא]‪.‬‬

‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬לר"נ בי"צ – הברייתא לפני הגזירה שאוסרת‪.‬‬
‫‪ .2‬לרבה ורב יוסף –קשיא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪71‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬דיונים על המשך הברייתא‪:‬‬
‫‪ .1‬סתירה מהברייתא של לז‪– .‬‬
‫הסבר על היום‬ ‫(לח‪).‬‬ ‫היום‬ ‫(לז‪).‬‬ ‫אתמול‬
‫היום זה בלי‬ ‫תבשיל לא‪ ,‬כי‬ ‫גו"ק‪ ,‬חמין‬ ‫ר"י‬
‫גו"ק‪ ,‬ובגלל שזה‬ ‫זה מצטמק ויפה‬ ‫ותבשיל‬
‫מצטמק ויפה לו‪.‬‬ ‫לו‬
‫(תוס' – צריך לומר‬ ‫היום הנושא זה‬ ‫בכל צרכו‪ ,‬מתיר‬ ‫גו"ק ‪ +‬רק חמין‬ ‫ר"מ‬
‫שר"מ שאסר‬ ‫בדיעבד‪.‬‬ ‫חמין ותבשיל‬
‫בברייתא דיבר אפילו‬
‫על מבושל כל צרכו‪,‬‬
‫אחרת אין שום‬
‫קושיא)‪.‬‬

‫‪ .2‬איבעיא להו – עבר ושהה‪ ,‬האם קנסוהו?‬

‫הסבר השאלה (רי"ף) –לר"י שאסר במצטמק ויפה לו בדיעבד במזיד‪ ,‬האם כשגוזרים על שוגג‪ ,‬האם‬
‫גוזרים גם על מצטמק ויפה לו?‬
‫ת"ש– רי"ס אסר באכילה ביצים שהושהו בשוגג‪ ,‬אפילו שהיו מבושלות‪ ,‬כיון שהם מצטמק ויפה לו‪.‬‬
‫דחייה– הוא לא אסראת הביצים‪ ,‬אלא רק אמר לא לעשות כן לכתחילה פעם הבאה‪.‬‬

‫(לח‪)-2 .‬‬
‫חלק ב – החזרה‬
‫בדף הקודם ראינו שלב"ה מותר להחזיר בגרוף או קטום‪.‬‬
‫תנאים‬
‫‪ .1‬רב ששת ‪ -‬מחזירין אפילו ביום בשבת (רש"י)‪.‬‬
‫וכן רב אושעיא (שראה את ר' חייא)‪.‬‬
‫החידוש לרש"י – אפילו שזה לא ברור כשמוריד שמתכוון להחזיר‪ ,‬שהרי אין לו עוד סעודה‪.‬‬
‫‪ .2‬האם צריך שעדיין יהיה בידו?‬
‫ר' זריקא –צריך‪,‬‬
‫ר' חייא‪-‬רי"ח –לא צריך‪.‬‬
‫(וכן מחלוקת בדעת ר' אלעזר)‪.‬‬
‫‪ .3‬אביי– צריך דעתו להחזיר‬
‫שתי הבנות‪:‬‬
‫‪ .a‬חומרא ‪ -‬צריך ידו ‪ +‬דעת‪ ,‬אך על הקרקע אסור‪.‬‬
‫‪ .b‬פחות חומרא‪ :‬או –קרקע ‪ +‬דעת‪ ,‬או ידו ובלי דעת‪.‬‬

‫שאלות על התנאים הנ"ל‪:‬‬

‫‪ .1‬ר' ירמיה ‪ -‬בהנחה שאסור על גבי קרקע‪,‬‬
‫האם מותר לתלות על מקל‪ ,‬מיטה וכד'?‬
‫‪ .2‬רב אשי – האם מותר להעביר את המים ממיחם למיחם ואז להחזיר לכירה?‬
‫תיקו‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪72‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ג ‪ -‬תנור וכופח‬
‫א‪ .‬ביאור המציאות‪:‬‬
‫כיריים – שני סירים‪ ,‬כופח – סיר אחר‪.‬‬
‫הסדר מהחם לקר‪ :‬תנור‪ ,‬כופח‪ ,‬כיריים‪.‬‬
‫כיוון שחם יותר‪ ,‬מחמירים יותר‪ ,‬שהרי לא ניתן לגרוף לחלוטין ועדיין יש חשש שיחתה (רמב"ם)‪.‬‬
‫ב‪ .‬הדינים‪:‬‬
‫‪ .1‬שהייה בתנור – אסור‪ ,‬אפילו בקש או גו"ק‪.‬‬
‫‪ .2‬סמיכה לתנור‪:‬‬
‫לרב יוסף (ורב אדא ב"א) –מותר‪ ,‬אפילו כשאינו גרוף‪,‬‬
‫אביי–אסור‪ ,‬אפילו בקש‪/‬גו"ק‬
‫‪ .3‬כופח‪:‬‬
‫בקש – ככיריים‪ ,‬בעצים – כתנור‪.‬‬
‫אביי– לגבי סמיכה‪ ,‬שבעצים לא גרופים אסור לסמוך (כתנור‪ ,‬שבו אסור גם‬
‫בגרוף‪/‬קש)‪.‬‬
‫רב אדא ב"א– לגבי שהייה‪ ,‬שבעצים‪ ,‬אפילו גרופים‪ ,‬אסור כמו בתנור‪ ,‬בקש מותר‬
‫לשהות‪ ,‬אך (רב אדא ב"א כרב יוסף‪ ,‬שגם בתנור מותר לסמוך‪ ,‬לכן פרש אחרת)‪.‬‬

‫דף לט‬
‫(לח‪ :‬משנה שנייה – מ‪)+3 .‬‬
‫חלק א ‪ -‬בישול בשבת בתולדות האור ותולדות חמה‬
‫א‪ .‬בתולדות האור אסור לפי כולם‪.‬‬
‫לכן במשנה‪ :‬אסור לשים ביצה ליד מיחם אפילו אם זה רק כדי שתתגלגל‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ובגמרא – רב יוסף‪ :‬אם גלגל חייב חטאת – אפילו שזה רק תולדות האש‬
‫וראיה – משנה קמה‪ - :‬שגם בישול בכלי ראשון הורד מהאש מחייב חטאת‪.‬‬
‫[נפרט את המשנה‪ :‬הנושא שלה זה שאין בישול אחר בישול‪:‬‬
‫כל דבר שלא בא בחמין לפני שבת (כלומר עוד לא בושל) ‪-‬‬
‫אפשר להדיח אותו בחמין (כלומר עירוי מכלי ראשון‪ ,‬שזה בעצם כלי שני (רשב"א))‪ ,‬מלבד קולייס‬
‫האיספנין‪,‬‬
‫אבל אסור לשים אותו בתוך כלי ראשון עצמו‪ ,‬אפילו שהורד מהאש‪.‬‬
‫אבל אם כבר הובא בחמין לפני שבת – מותר לבשל בשבת בכלי ראשון‪ ,‬כי אין בישול אחר בישול]‪.‬‬
‫(לט‪)+5 .‬‬

‫ב‪ .‬תולדות חמה‬

‫במשנה‪ :‬לשבור ביצה על סודר שחומם בשמש ‪-‬‬
‫לחכמים – אסור‪ ,‬גזירה אטו תולדות האור‪.‬‬
‫לרי"ס – מותר‪.‬‬

‫‪ 8‬יש מחלוק ת בראשונים האם החידוש הוא שחמי האור מחייבים חטאת (ריטב"א)‪ ,‬או שגם גלגול ביצה (שזה‬
‫לא ממש בישול) מחייב חטאת (רש"י)‪ .‬אנחנו מפרשים כאן לפי הריטב"א‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪73‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬משנה קמו‪ - :‬מותר לחמם מים בשמש‪.‬‬
‫האם זה כרי"ס?‬
‫רב נחמן – זה לפי כולם‪ .‬כי המחלוקת בתולדות חמה‪ ,‬שרבנן גוזרים =אטו תולדות האור‪ ,‬אבל בחמה‬
‫עצמה מותר לפי כולם‪.‬‬
‫ב‪ .‬במשנה ‪ -‬מודה רי"ס בחול שחומם בשמש אסור‪.‬‬
‫למה?‬
‫‪ .1‬רב יוסף – כי מזיז את החול (שזה חופר‪ ,‬או מוקצה)‪.‬‬
‫‪ .2‬רבה – שמא יטמין ברמץ‪ ,‬ואז שמא יחתה‪.‬‬
‫[ברש"י משמע שזה חשש עצמאי‪,‬‬
‫אבל רוב הראשונים – הכוונה כאן בעצם לדין הכללי של איסור הטמנה בדבר‬
‫שמוסיף הבל‪ ,‬וממילא זה אסור גם מלפני שבת]‪.‬‬
‫נפק"מ – בעפר תיחוח‪ ,‬וכן במים קרים בכלי שמוטמנים במים חמים –‬
‫לרב יוסף מותר‪ ,‬כי אין חשש שיזיז חול‪,‬‬
‫לרבה אסור – כי זה עדיין הטמנה בדבר שמוסיף הבל‪.‬‬

‫(לט‪ .‬מתחת לאמצע)‬

‫קושיות על רב יוסף –‬
‫‪ .1‬ברייתא – רשב"ג – מותר לגלגל על גג רותח‪.‬‬
‫והגמרא מניחה שבגג יש עפר‪ ,‬אבל האדם לא מטמי בתוך החול שם אלא רק מניח‪.‬‬
‫לכן לרבה מובן שלא גוזרים‪ ,‬כי אין כאו הטמנה‪,‬‬
‫אבל לרב יוסף – הרי עדיין ייתכן שיזיז חול!‬
‫תשובה – אין חול בגג‪.‬‬
‫‪ .2‬משנתנו ‪-‬‬
‫המשנה מספרת על אנשי טבריה שהיה להם מעיין של מים נקיים ליד מעיין של מים חמים‪,‬‬
‫אז בנו צינור סוגר שהעביר את המים הנקיים דרך המים החמים כדי לחמם אותם‪,‬‬
‫וחכמים אסרו להם את זה בשבת‪ ,‬ומשמע שאסור גם לרי"ס‪.‬‬
‫למה אסרו (ולמה גם לרי"ס)?‬
‫‪ .1‬המים הם תולדות חמה‪ ,‬וכאן רי"ס מודה שאסור כי זה כמו החול‪.‬‬
‫ומכאן ראיה לרבה שהבעיה היא הטמנה (שזה שייך גם במים)‪ ,‬ולא שמא יזי‬
‫חול (שזה לא שייך כאן)‪.‬‬
‫‪ .2‬דחייה ‪-‬‬
‫רבנן במשנה אכן סוברים שזה תולדות חמה‪ ,‬ומכאן רצו להוכיח שאסור‪,‬‬
‫אבל ר' יוסי – זה תולדות האור (חולפים על פתח גיהנום)‪ ,‬ולכן אסור‪ ,‬ואין‬
‫מכאן שום ראיה לגבי הטמנה בתולדות חמה‪.‬‬

‫[ולהלכה ‪-‬‬
‫רב חסדא כמו ההו"א לפי רבה‪ ,‬שזה אסור גם לר' יוסי מדין הטמנה‪ ,‬ומכאן שאסור‬
‫להטמין‪.‬‬
‫עולא – הלכה כאנשי טבריה שזה מותר (כר' יוסי‪ ,‬ושאין איסור הטמנה בזה)‪,‬‬
‫אך רב נחמן – אנשי טבריה עצמם שברו את הסילון‪.]...‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪74‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(לט‪)+5 :‬‬

‫חלק ב – גזירת מרחץ‪ ,‬בישול ביו"ט‪ ,‬והצינור בטבריה‬

‫הקדמות‪:‬‬

‫איסור בישול ביו"ט ‪-‬‬ ‫א‪.‬‬

‫מותר לבשל ביו"ט לצורך אכילה ושתייה ("אוכל נפש")‪.‬‬
‫לגבי לחמם מים לרחיצה –‬
‫ב"ש – אסור‪ ,‬כי זה לא אוכל נפש‪,‬‬
‫ב"ה – מותר‪ ,‬כי מתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר גם שלא לצורך‪.‬‬
‫אבל רק פניו ידיו ורגליו ולא כל גופו (משום שלא נחשב "דבר השווה לכל נפש" (תוספות))‪.‬‬
‫גזירת מרחץ –‬ ‫ב‪.‬‬
‫גם מים שחוממו לפני שבת‪ ,‬וגם כשאין איסור שהייה או הטמנה‪,‬‬
‫שמן הדין מותרים לרחיצה בשבת‪,‬‬
‫באו חז"ל וגזרו שאסור לרחוץ כל גופו במים חמים (אטו בלנים שהיו מחממים בשבת)‪,‬‬
‫אבל אם זה לא כל גופו מותר (נפרט בהמשך)‪.‬‬

‫חזרה לסיפור הצינור של אנשי טבריה ‪-‬‬

‫במשנה כתוב שאסרו להם‪ ,‬ואמרו שהמים שיוצאים מהצינור ‪-‬‬
‫בשבת – אסורים בשתייה ורחיצה‪ ,‬כמו מים שחוממו בשבת‪,‬‬
‫ביו"ט – מותרים בשתייה‪ ,‬ואסורים רק ברחיצה‪ ,‬כמו מים שחוממו ביו"ט‪.‬‬
‫הגמרא מתמקדת ב"כמו" (החלק עם הקו התחתון)‪:‬‬
‫במה מדובר?‬
‫לגבי יו"ט ‪-‬‬
‫לב"ה ‪ -‬מדובר ברחיצת כל גופו‪ ,‬שהרי לרחיצת פניו ידיו ורגליו מותר לחמם מים ביו"ט‪.‬‬
‫לב"ש – מדובר גם בפניו ידיו ורגליו‪ ,‬שגם לזה אסור לחמם ביו"ט‪.‬‬
‫לגבי שבת ‪-‬‬
‫אם רחיצת כל גופו – הרי גם מים שחוממו לפני שבת אסורים לכל גופו (גזירת מרחץ)‪,‬‬
‫אלא מדובר בפניו וידיו ורגליו‪.‬‬
‫ולפי זה את יו"ט חייבים להעמיד דווקא כב"ש‪ .‬וזה קשה‪.‬‬
‫עונה רב איקא בר חנניא‪:‬‬
‫המשנה כב"ה‪ ,‬אלא שלא מדובר ברחיצת כל גופו (אמבטיה) אלא שטיפת כל גופו (מקלחת)‪,‬‬
‫לגבי יו"ט – זה אסור גם לב"ה‪( ,‬לכן המשנה אסרה ביו"ט)‪.‬‬
‫לגבי גזירת מרחץ – כר"ש שזה מותר (לכן לגבי שבת כתוב כמים שחוממו בשבת עצמה)‪.‬‬

‫דתניא‪ :‬האם גזירת מרחצאות כוללת שטיפה?‬

‫ר"מ – אסור‪ ,‬אפילו בצונן!‬
‫ר"י – אסור בחם‪.‬‬
‫ר"ש – מותר אפילו בחם!‬
‫ורב חסדא – המחלוקת בכלי‪ ,‬אבל בקרקע מותר לכולם‪.‬‬
‫אך קשה – הרי מעשה טבריא היה בקרקע‪ ,‬ואסרו‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫ומסביר הפנ"י – אמנם הנושא כאן הוא גזירת מרחצאות‪ ,‬ואילו‬

‫‪ 9‬השאלה מאוד קשה‪ .‬הרי מטרת הגמרא כרגע לומר שבטבריה לא היתה גזירת מרחץ‪ ,‬אלא רק משום‬
‫הטמנה‪/‬השהיה‪ ,‬ולכן ר' איקא בר חנניא העמיד כר"ש‪ ,‬כדי לומר שאין גזירת מרחץ‪.‬‬
‫ואילו כאן נשמע שטבריה אסרו דווקא בגלל גזירת מרחץ‪ ,‬ולא כר"ש‪ ,‬אלא דווקא כר"מ ור"י שאסרו!‬
‫ראו בתוס' את תירוצו‪ ,‬ובגוף הסיכום כתבנו את תירוץ הפנ"י‪.‬‬
‫ואולי אפשר להבין אחרת‪ :‬הרי רב איקא העמיד דווקא כר"ש‪ ,‬ולא כר"מ ור"י‪ .‬אבל אם אומרים שבקרקע כולם‬
‫מודים שמותר – אז יכל להעמיד גם כר"מ ור"י שאין גזירת מרחצאות במקרה של טבריא‪ .‬אבל אני מודה שזה‬
‫לא לגמרי נכנס למילים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪75‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בטבריה לא היה משום גזירת מרחצאות (כי מדובר בשטיפה‪,‬‬
‫וכר"ש‪ ,‬אלא משום הטמנה)‪ ,.‬אבל אם אין גזירת מרחצאות‬
‫בקרקע‪ ,‬כי קרקע לא נחשב "חמין"‪ ,‬אז גם אין איסור הטמנה‬
‫בקרקע‪.‬‬
‫אלא להפך – המחלוקת בקרקע‪ ,‬אבל בכלי אסור לכולם‪.‬‬

‫דף מ‬
‫(מ‪ +3 .‬עד מא‪)+1 .‬‬
‫א‪ .‬כשזה לא ממש כל גופו‪ ,‬לא גזרו גזירת מרחץ‪:‬‬
‫שמואל – מותר אם זה רק פניו ידיו ורגליו‬
‫רב (מקל‪ .‬יש מחלוקת עד כמה מקל) –‬
‫‪ .1‬מותר כל גופו איבר איבר‪.‬‬
‫‪ .2‬מותר כל גופו אם משייר איבר אחד‪.‬‬
‫דיונים על המחלוקת‪:‬‬
‫‪ .A‬קושיות על רב‪:‬‬
‫שלוש ברייתות שכתוב שרוחץ פניו ידיו ורגליו‪.‬‬
‫(ללישנא הראשונה ברב‪ ,‬את ‪ 2‬הברייתות הראשונות אפשר לתרץ‪ ,‬שהכוונה "כעין פניו ידיו ורגליו"‪,‬‬
‫אבל הברייתא ה‪ 3‬מפורשת לגמרי – שלא כל גופו איבר איבר)‪.‬‬
‫תיובתא‪.‬‬
‫‪ .B‬רב יוסף לאביי‪ :‬כמי פסק רבה?‬
‫דיונים על עצם השאלה‪:‬‬
‫‪ .a‬מצד אחד ‪ -‬רבה היה תמיד פוסק כרב‪,‬‬
‫מצד שני – זה כשרב לחומרא‪ ,‬ואילו כאן הוא לקולא‪ ,‬אז אולי לא?‪.‬‬
‫‪ .b‬למה התלבט? הרי הקשנו עליו מברייתות?‬
‫תשובה‪ :‬רב יוסף‪/‬רבה לא ידע על אותן ברייתות‪.‬‬
‫ועונה אביי‪ :‬אני לא יודע‪.‬‬

‫(מ‪ .‬מתחת לאמצע)‬

‫ב‪ .‬ברייתא‪ :‬מרחץ שפקקו נקביו‬

‫(ברייתא ארוכה עם הסברי ביניים של הגמרא)‪.‬‬

‫הקדמה – עוד שתי חומרות של גזירת מרחץ‪:‬‬

‫‪ .1‬גזרו גם שלא ייכנס להזיע (רשב"א)‪.‬‬
‫‪ .2‬גזרו גם על מוצ"ש "בכדי שיעשו" (כדי שהבלנים לא יחתו בגחלים בשבת עצמה)‪.‬‬
‫מה זה מרחץ שפקקו נקביו?‬
‫מתחת ל בית המרחץ היה מרתף עם אש‪ ,‬שחימם גם את בריכות המים‪ ,‬וגם את הרצפה שליד‬
‫האמבטיות‪ .‬האש היתה בתוך בורות‪ ,‬ו"מרחץ שפקקו נקביו" זה שכיסו את אותן בורות של אש‬
‫(לפירוש השני ברש"י‪ ,‬לפי ספר "פירוש חי")‪.‬‬
‫למה מועיל הפקיקה?‬
‫(לגבי עצם איסור הרחיצה – הפקיקה לא מועילה‪ ,‬שהרי גם מים שחוממו לפני שבת אסורים)‪.‬‬

‫אבל זה כן מועיל לשתי החומרות‪:‬‬

‫‪ .1‬לא צריך "בכדי שיעשו" במוצ"ש‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪76‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬מותר להיכנס להזיע בשבת‪.‬‬
‫עוד שלושה דיונים‪:‬‬
‫‪ .1‬מותר גם לשטוף (בבית החיצון‪ ,‬בפקקו נקביו)‪:‬‬
‫תוס'‪ :‬הרי אתמול ראינו שזו מחלוקת?‬
‫תשובה (‪ :)2‬הכוונה במים קרים‪ ,‬וכר"י שם שהתיר‪.‬‬
‫‪ .2‬מעשה בבני ברק שעשו כדברי הברייתא‪:‬‬
‫מרחץ שפקקו נקביו‪ ,‬הזיעו בפנים ושטפו בחוץ במים קרים‪.‬‬
‫(שם גם כיסו את המים עצמם בכיסוי‪ ,‬אך אין בזה צורך)‪.‬‬
‫‪ .3‬עוד גזירות על זיעה‪:‬‬
‫אמרנו שאם פקקו אז מותר להזיע‪,‬‬
‫אבל כיוון שעדיין אנשים רימו (רחצו ואמרו שרק הזיעו)‪ ,‬גזרו על זיעה גם כשפקקו (אא"כ‬
‫זה אמבטיות גדולות של כרכים ששם לא כ"כ מזיעים)‪.‬‬
‫ולסיכום בסוגריים הגמרא מביאה את ר"ש בן פזי – ריב"ל – בר קפרא שמפרט את תהליך הגזירות‪:‬‬
‫שלב ראשון – גזירת מרחץ הבסיסית‪:‬‬
‫אסרו מרחץ בחמים‪ ,‬כי הבלנים חיממו בשבת ואומרים שחיממו לפני‪,‬‬
‫ואסרו זיעה‪ ,‬אא"כ פקקו נקביו‪.‬‬
‫שלב שני – אסרו זיעה גם כשפקקו נקביו‪ ,‬כי אנשים רחצו ואמרו שהזיעו‪,‬‬
‫שלב שלישי ‪ -‬אסרו גם את חמי טבריה‪ ,‬כי אנשים רחצו וטענו שרחצו שם‪ ,‬אבל העם לא עמד בזה אז‬
‫התירו‪.‬‬
‫(מ‪)+4 :‬‬

‫ג‪ .‬חימום מים ושמן כנגד המדורה (אוסף ברייתות) ‪-‬‬

‫(לרש"י – שתי הברייתות הראשונות עוסקות בגזירת מרחץ) ‪-‬‬
‫‪ .1‬אסור להשתטף במים ואז להתחמם כנגד המדורה ‪ -‬כי "מפשיר מים שעליו‪.‬‬
‫רש"י – לא מדין בישול‪ ,‬אלא שנראה כרוחץ בחמים‪.‬‬
‫‪ .2‬לא ישים קומקום מים חמים על הבטן‬
‫רש"י – שמא ישפך ואז רוחץ בחמים‬
‫(אך יש מפרשים משום רפואה או סחיטה של האלונטית)‪.‬‬
‫(הברייתא ה‪ 3‬לא קשורה לגזירת מרחץ אלא לבישול) ‪-‬‬
‫‪ .3‬חימום מים ושמן‪:‬‬
‫מהתורה ברור שחייב על בישול של נוזל רק אם מגיע ל"יד סולדת" (יד"ס‪ ,‬שהבטן של תינוק נכווית)‪.‬‬
‫אם מחמם לפחות מיד"ס ("להפשיר") ‪ -‬האם אסור מדרבנן?‬

‫מים – לפי כולם מותר להפשיר כנגד המדורה‪ ,‬בלי שיגיע ליד"ס (יד סולדת – שכריסו של‬
‫תינוק נכווית)‪.‬‬
‫(לרש"י – אפילו סמוך‪ ,‬ויסיר לפני שיגיע ליד"ס‪,‬‬
‫ראשונים – ישים רק במרחק שלא יכול להגיע ליד"ס)‪.‬‬
‫שמן –‬
‫ר"י – כמו במים‪ ,‬מותר להפשיר‪.‬‬
‫רשב"ג – דומה לר"י שמותר להפשיר‪,‬‬
‫אבל רק בשינוי ‪ -‬על גב היד‪ ,‬כי גזרו ש"הפשרו זהו בישולו" (פנ"י)‪.‬‬
‫ת"ק – שתי דעות קיצוניות‪:‬‬
‫רבה ורב יוסף‪ :‬מקל יותר ממים – שמותר אפילו יד"ס‪.‬‬
‫רנבי"צ‪ :‬מחמיר יותר ממים – שאסור להפשיר אפילו בשינוי‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪77‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫ולהלכה‪ :‬ר"י‪-‬שמואל – הלכה כר"י‪ ,‬ששמן זה כמו מים‪ :‬יד"ס אסור‪ ,‬להפשיר מותר‪.‬‬
‫(מ‪ :‬שליש תחתון)‬

‫סיפור על זה‪:‬‬
‫רבי נכנס למרחץ (רבינא – הכוונה לחמי טבריא‪ ,‬שהרי במרחץ רגיל אסור)‬
‫ורי"צ בר אבדימי רצה לחמם לו כלי שמן במים‪,‬‬
‫ואמר רבי‪ :‬שים בכלי שני‪.‬‬
‫ומכאן לומדים כמה דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬יש בשמן בישול‪ ,‬כמו במים (כמו שכבר סיכמנו)‪.‬‬
‫‪ .2‬כלי שני לא מבשל‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪( .3‬לגרסת הרי"ף) הפשרו של שמן לא נחשב בישול‪,‬‬
‫כלומר כמו ר"י שמותר להפשיר שמן (כי אם היה אסור ‪ -‬היה‬
‫אסור גם בכלי שני)‪.‬‬
‫(דילוג של ‪ 7‬שורות)‬
‫‪ .4‬רבינא – גם חמי טבריה מבשלים‪.‬‬
‫באיזה רמה?‬
‫מצד אחד ‪ -‬רבינא אמר "חייב"‪ ,‬לכאורה משמע שמהתורה‪,‬‬
‫אך מצד שני ‪ -‬רב חסדא – המבשל בחמי טבריה פטור‪ ,‬משמע רק‬
‫דרבנן‪.‬‬
‫תשובה – נכון‪ ,‬זה רק מדרבנן‪ ,‬ומה שרבינא אמר שחייב‬
‫הכוונה למכת מרדות‪ ,‬ובכל זאת צריך כלי שני‪.‬‬
‫ד‪ .‬שני נושאים אגביים ‪-‬‬
‫(ל‪ 7‬השורות שדילגנו (מ‪ :‬רבע תחתון))‬

‫‪ .A‬הוראת הלכה בבית המרחץ‬

‫איך רבי הורה הלכה לרי"צ ב"א בבית המרחץ? הרי אסור להרהר בבית המרחץ בדברי תורה!‬
‫תשובה‪ :‬להפריש מאיסור מותר (כפי שר"מ אמר לתלמידו לא לרחוץ ולסוך את קרקע בית המרחץ שמא ישווה‬
‫גומות)‪.‬‬

‫(מ‪)-3 :‬‬

‫‪ .B‬גזירת שחייה‬
‫הקדמה‪ :‬חז"ל גזרו שלא לשחות בשבת (כשהרגליים מורמות מהקרקע) שמא יעשה חבית של שייטים‪.‬‬
‫הגזירה כולל נהרות‪ ,‬בריכות וכו'‪.‬‬

‫ר' זירא ראה את ר' אבהו שוחה באמבטי‪ ,‬והתלבט האם הרים את רגליו (כלומר התלבט האם גזרו‬
‫גם באמבטי)?‬
‫ולמה התבלט – הרי הגזירה כוללת אמבטיאות?‬
‫תשובה‪ :‬באמבטי בלי גידודי (שפה נמוכה) – ברור שגזרו‪.‬‬
‫באמבטי עם גידודי – בזה ר' זירא התלבט‪.‬‬

‫אצלנו הגירסה היא שהפשרו כן בישולו‪ ,‬ואז הסבר הגמרא הוא אחר‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪78‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪79‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף מא‬
‫(מא‪ +1 .‬עד מב‪ .‬בשליש העליון)‬
‫חלק א – עוד סיפורים על ר' זירא והמרחץ‬
‫א‪ .‬צניעות עם איבר המילה‬
‫ר' זירא ראה את ר' אבהו שהניח ידיו למטה כשרחץ‪ ,‬ולא ידע עם נגע‪.‬‬
‫איך מסתדר עם‪:‬‬
‫‪ .1‬והרי ברור שאסור לגעת (ר"א – כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול)?‬
‫תשובה –כשעסוק בפחד מליפול לנהר אין הרהור ומותר (כמו בולשת)‪.‬‬
‫‪ .2‬והרי גם לכסות אסור? (ר' אבא‪-‬רב הונא – כל המניח ידיו כלפי מטה כאילו כופר בעיקר)‬
‫תשובה –כשיורד לנהר אסור‪ ,‬כשעולה (ורואים אותו) מותר מצד צניעות‪.‬‬
‫ב‪ .‬ר' זירא למד מר"י "הלכות בית המרחץ"‬
‫‪ .1‬הביאו נתר– מותר לשון הקודש לדברי חול בבית המרחץ‪.‬‬
‫‪ .2‬פתחו את הפה– ההבל של ביהמ"ר נכנס ומוציא הזיעה‪.‬‬
‫‪ .3‬שתו מים מבית המרחץ‪ ,‬כברייתא להסיק מבחוץ ומבפנים‪.‬‬

‫חלק ב – מוליאר ואניטיכי‬

‫מוליאר גרוף – מותר להשהות מים ולשתותם‪.‬‬
‫כלי עם מים‪ ,‬ומחובר בצדו כלי עם גחלים‪.‬‬
‫אניטיכי –חם יותר ואסור‪ .‬מה זה‪:‬‬
‫רבה מקל – רק בי כירי (שדופן הכירה עם מים)‪.‬‬
‫ר"נ בי"צ מחמיר – אפילו בי דודי (דוד מים מעל דוד גחלים)‬
‫מה הבעיה‪:‬‬
‫‪ .1‬רש"י – דיני השהייה והחזרה (כמו כיריים ותנור‪ .‬קשור למשניו הקודמות)‪.‬‬
‫‪ .2‬תוס' – האם המים חמים מספיק כדי לבשל יין ששופכם עליו (קשור למשנההבאה)‪.‬‬

‫חלק ג –מיחם שפינהו‬

‫א‪ .‬המשנה‬
‫קצת מים – אסור‪ ,‬כי יתבשלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬במה מדובר –‬
‫ר' אדא ב"מ – מיחם שפינה ממנו את המים‪.‬‬
‫אביי – מיחם שפינהו מהאש‪ ,‬ועדיין המים החמים בתוכו‪.‬‬
‫נקודת המחלוקת‪:‬‬
‫‪ .1‬פירוש המילה "פיהו"‪.‬‬
‫‪ .2‬דבר שאינו מתכוון (צירוף המיחם)‪,‬‬
‫ר"א ב"מ כמו ר"ש שמותר‪,‬‬
‫אביי כמו ר"י שאסור‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪80‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ג‪ .‬רב ושמואל‬
‫מפרשים כרב אדא במיחם ריק‪,‬‬
‫רב כר"י‪ ,‬ולכן לא ימלא מים בשיעור של צירוף‪,‬‬
‫שמואל כר"ש ויכול למלא בשיעור צירוף‪.‬‬
‫והרי לגבי מלאכה שאינה צריכה לגופה (כיבוי גחלת עץ) שמואל אסר כר"י?‬
‫תשובה– אין תלות בין שני הנושאים‪.‬‬
‫[אגב‪ ,‬כיבוי גחלת מתכת מותר‪ ,‬כי זה דרבנן ולא גזרו במקום נזק‪ ,‬ורבינא מרחיב‬
‫זאת גם לטלטול פחות פחות מד' אמות ולטלטול בכרמלית]‪.‬‬

‫דף מב‬
‫(מב‪ .‬שליש עליון – מב‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א – המשך מים חמים וקרים (מיחם שפינהו‪ ,‬אמבטי)‬
‫[תזכורת מהדף הקודם‪ :‬מותר הרבה מים קרים לחמים‪ ,‬אך לא הרבה מעט]‪.‬‬
‫א‪ .‬פשט הברייתא‪:‬‬
‫(מקרא‪ :‬חצי – מותר רק חם לקר‪ ,‬מותר – מותר לשני הכיוונים‪ ,‬אסור – אסור לשני הכיוונים)‪.‬‬
‫ב"ש– חצי‪,‬‬
‫ב"ה– באמבטי – חצי‪ ,‬בכוס – מותר‪,‬‬
‫ר"ש ב"מ –‪ .1‬מחמיר באמבטי שאסור‪ .2 .‬מחמיר בכוס שב"ה כב"ש‪.‬‬
‫ב‪ .‬היחס לדף הקודם והסבר הברייתא לפי תוס' ‪-‬‬
‫גם כאן‪ ,‬כמו בדף הקודם‪ ,‬בכלי ראשון מה שקובע זה הכמות (אלא שבדר"כ שופכים את‬ ‫•‬
‫המעט אל היותר)‪.‬‬
‫מדובר בכלי שני‪ ,‬כך שעקרונית אמור להיות מותר לגמרי‪.‬‬ ‫•‬
‫ב"ש גוזרים אטו כלי ראשון‪.‬‬ ‫•‬
‫ב"ה גוזרים רק באמבטי‪ ,‬שם יש לו עניין לחממה במיוחד‪.‬‬
‫ג‪ .‬השלמות‬
‫‪ .1‬שינינו את דעת ר"ש‪ ,‬כיי היתה הו"א שספל=אמבטי‪ ,‬ואם מחמיר לגמרי באמבטי‪ ,‬א"א‬
‫להשתמש בספל בשבת‪ ,‬בהנחה כר"נ שהלכה כר"ש‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא כב"ה לפי ההבנה המקלה (שבכוס מותר לגמרי)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪81‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – תבלינים ומלח בכלי ראשון ושני‬
‫א‪ .‬תבלין‬
‫כלי ‪2‬‬ ‫כלי ‪1‬‬
‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫ר"י ‪1‬‬
‫(בתנאי שאין חומץ‪/‬ציר‪ ,‬ותוס' – מקל‬
‫דווקא)‬

‫מותר‬ ‫אסור‬ ‫ת"ק ‪ -‬רגיל‬

‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫ר"י ‪2‬‬
‫אם יש חומץ‪/‬ציר‬

‫ב‪ .‬מלח‬
‫(טבלה דומה לזו של תבלין‪ ,‬רק עם בעלי דעות שונים)‬
‫כלי ‪2‬‬ ‫כלי ‪1‬‬
‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫ר"נ ‪ +‬ר' חייא ‪2‬‬
‫מותר‬ ‫אסור‬ ‫רב יוסף –רגיל‬
‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫ר' חייא ‪1‬‬

‫דף מג‬
‫(מב‪ :‬במשנה – מד‪ .‬במשנה)‬
‫אין כלי ניטל אלא לדבר שאינה ניטל‪ ,‬מבטל כלי מהיכנו‬
‫א‪ .‬השמן בנר מוקצה‬
‫למה? הוקצה להדלקה‪ ,‬וכי אם יקח יכבה‪.‬‬
‫למי? לר"י תמיד‪ ,‬לר"ש (תוס') – כל עוד דולק (משנה הבאה))‪.‬‬
‫לכן‪:‬‬
‫‪ .a‬מותר השמן אסור‪ :‬לר"י – אסור‪ ,‬לר"ש – מותר (מד‪ .‬למעלה)‪.‬‬
‫‪.b‬אסור לשים כלי בשבת לאסוף השמן‪.‬‬
‫ב‪ .‬סיבת האיסור לשים כלי‪:‬‬
‫‪ .1‬רב חסדא לפי רבה‪ -‬אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל‪ ,‬ולהצלה מצויה– מותר‪.‬‬
‫(זה לרש"י‪ .‬לתוס'–טורח (אסור גם לדבר הניטל)‪ ,‬ולהצלה מצויה מותר)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב חסדא לרב יוסף – מבטל כלי מהיכנו‪.‬‬
‫(רש"י כאן – בונה‪ ,‬רש"י קנד‪ - :‬סותר)‪.‬‬
‫‪ .3‬רב יצחק – אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל‪ ,‬וגם בהצלה מצויה אסור‪.‬‬
‫נפקא מינות וקושיות‪:‬‬
‫רב חסדא‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪82‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רב יצחק‬ ‫רב יוסף‬ ‫רבה‬
‫לדבר הניטל‪,‬‬ ‫מבטל כלי מהיכנו‬ ‫לדבר הניטל‪,‬‬
‫גם בהצלה מצויה אסור‪.‬‬ ‫ובהצלה מצויה מותר‬
‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫לשים כלי לקבל ביצת‬
‫(מטילה‬ ‫אינו הצלה מצויה‬ ‫תרנגולת במדרון‬
‫באשפה ולא במדרון)‬

‫אסור‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫לשים כלי לכסות הביצה‬

‫(והברייתא שמתירה –‬ ‫אינו מבטל את הכלי‬ ‫מצוי שתטיל באשפה‬
‫בצריך למקומו)‬
‫מקרים שבהם מותר‪:‬‬
‫בחלק מהם‬ ‫נטל את‬ ‫טבל נחשב מוכן (כי‬ ‫בחביות חדשות שמצוי‬ ‫מביא כלי להציל הטבל‪.‬‬
‫אפשר לפרש‬ ‫הכלי‬ ‫אם עבר ותיקנו מותר‪.‬‬ ‫שנשברות‬
‫כרב יוסף‬ ‫בהיתר‬ ‫רשב"א‪ ,‬זה מוקצה‪ ,‬אבל‬
‫שמדובר בדבר‬ ‫(לצורך‬ ‫חלש ואינו "מבטל כלי")‪.‬‬
‫ראוי‬ ‫מקומו)‪,‬‬ ‫ניצוצות לא נחשבות‬ ‫ניצוצות זה דבר מצוי‬ ‫כלי תחת הנר לקבל‬
‫ואז כבר‬ ‫ניצוצות‬
‫מותר‬
‫(מובן)‬ ‫בבית נמוך‪ ,‬שזה מצוי‬ ‫כופין קערה על הנר שלא‬
‫להמשיך‬
‫ידליק את הגג‬
‫לטלטל‬
‫הקורות רופפות‪ ,‬ויכול‬ ‫בקורה חדשה שמצוי‬ ‫סומכים קורה שנשברה‬
‫לקחתם‬ ‫שנשברת‬ ‫בספסל‬
‫הדלף אינו מוקצה‬ ‫בבית חדש שמצוי‬ ‫כלי לקבל הדלף‬
‫(בדלף הראוי לשתייה)‬ ‫הדלף‬
‫כיון שיורדים לבד מיד‪,‬‬ ‫לשים כלי בשביל‬
‫אינו מבטל הכלי (אא"כ‬ ‫האפרוחים‬
‫היו שם כל ביה"ש) תוס'‬
‫– אפילו למי שסובר יש‬
‫מוקצה לחצי שבת‪.‬‬

‫באבנים ראויות (עם חוד‪,‬‬ ‫פורסין מחצלות על אבנים‬

‫ראויות לבית הכסא)‬
‫הכוורת ראויה (יש בה דבש)‪.‬‬ ‫פורסין מחצלות על כוורת‬
‫ובחורף שאין דבש‪:‬‬ ‫מפני החמה‪/‬גשם‬
‫‪ .1‬בהתכוון מלפני שבת‬
‫לאכול את הדבש שבשתי‬
‫חלות הדבש המרכזיות)‪.‬‬
‫ולמרות שהברייתא יכלה לחלק‬
‫ולומר שבלא חישב – אסור‪,‬‬
‫רצתה לחדש שאסור לכוון לצוד‪.‬‬

‫‪ .2‬רב אשי – מדובר בניסן‬

‫ותשרי‪ ,‬שיש דבש‪ ,‬ויש גם‬
‫חום וגם גשם‪.‬‬

‫(מג‪ :‬באמצע)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪83‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ג‪ .‬חיזוק לרב יצחק – שלא מטלטלין בשביל מוקצה‬
‫רב הונא (ע"פ רב שמואל ב"י) – עושים מחיצה למת רק על ידי שעושים אותה קודם לחי‪ ,‬ואגב זה למת‪.‬‬
‫ד‪ .‬אגב זה‪ ,‬טלטול מת המוטל בחמה‬
‫‪ .1‬על ידי כיכר או תינוק – מותר‪.‬‬
‫‪ .2‬על ידי טלטול מן הצד (ממיטה למיטה)‪ :‬ר"י‪-‬שמואל –מותר‪ ,‬רב חנינא ב"ש –אסור‪.‬‬
‫לימא כתנאי‪:‬‬
‫האם מצילים מת מפני הדליקה‪ :‬ת"ק – לא‪ ,‬ר"י בן לקיש – כן‪.‬‬
‫אם יש תינוק או כיכר – ודאי מותר‪.‬‬
‫אלא שהמחלוקת כשאין‪ ,‬ונחלקו אם מותר לטלטל מן הצד‪.‬‬
‫דחייה – יתכן שלכו"ע אסור מן הצד‪ ,‬ור"י ב"ל התיר כי בהול על מתו‪ ,‬ואם לא אז יכבה את‬
‫אש (משאין כן במוטל בחמה)‪.‬‬

‫דף מד‬
‫(מד‪ .‬במשנה – מה‪ .‬רבע עליון)‬
‫סוגי מוקצה והאם אסור‬
‫הקדמה‬
‫במוקצה יש שתי רמות‪:‬‬
‫‪ .1‬דבר שהסחתי ממנו את דעתו – אסור בטלטול‪.‬‬
‫יש סיבות שונות להסחת דעת – כמו מחמת מיאוס‪ ,‬איסור וכו'‪ ,‬אך משמע בתוס' שהסיווג‬
‫פחות משנה‪.‬‬
‫‪ .2‬בנוסף – לר"י צריך שיהיה מוכן לפני שבת (אחרת –מיגו דאתקצאי לביה"ש‪ ,‬אתקצאי‬
‫לכוליה יומא)‪.‬‬
‫בדעת ר"ש נראה מחלוקת אמוראים האם אין לו בכלל מיגו דאתקתאי או שבדבר שהוא לא‬
‫יכל לחשוב שהנסיבות ישתנו גם ר"ש מודה שיש‪.‬‬

‫א‪ .‬ת"ר‪ ,‬נר חרס‪:‬‬

‫‪ .1‬נר ישן (מוקצה מחמת מיאוס)‬
‫ר"י –אסור‪ ,‬ר"מ ור"ש מתירים(עדיין יש לו שימוש על ידי הדחק)‬
‫(נר חרס חדש – מותר לפי כולם‪ ,‬אפילו שמיוחד להדלקה‪.‬‬
‫אחרי שהשתמשו בו‪ ,‬למה אינו כלי שמלאכתו לאיסור לר"ש? אולי הוא כן‪ ...‬ומותר לגופו ומקומו)‪.‬‬
‫‪ .2‬נר דולק–‬
‫לר"י ודאי אסור (והנר והשמן בסיס לשלהבת(מז‪ ,).‬והשמן מוקצה מחמת איסור‪/‬הוקצה למצווה)‪.‬‬
‫גם לר"ש אסורבטלטול (בפשטות מסכים שזה מוקצה לאותו זמן)‪.‬‬
‫ר"א בר"ש –מותר אפילו כשדולק (אם נטף)‪.‬‬
‫‪ .3‬נר שדלק בביה"ש וכבה –האם יש מיגו דאתקצאי?‬
‫ר"מ (ובברייתא נוספת – גם ר"י) –אסור‪,‬‬
‫ר"ש – מותר‪,‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪84‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אבל כוס לא‪:‬‬
‫עולא– זה לר"י‪.‬‬
‫מר זוטרא– גם לר"ש [אם מדובר בנר קטן‪ ,‬דעתו אליו שיכבה ומותר‪,‬‬
‫אך בגדול שאין דעתו עליו – מיגו דאתקצאי(ומה שהתיר "מותר השמן" זה בגודל נר)‪( .‬כמו‬
‫שנראה בדף מו‪ :‬שמותר כי "יושב ומצפה")]‪.‬‬
‫‪ .4‬ר' זירא –פמוט(נר מתכת)‬
‫• אם לא דלק בערב שבת (אפילו ישן) –מותר‪.‬‬
‫(אינו מאוס‪ ,‬ויש לו עוד שימושים (תוס') (לכן גם אינו כלי שמלאכתו לאיסור?))‪.‬‬
‫אם דלק בכניסת שבת –תלוי במיגו דאתקצאי‬ ‫•‬
‫‪ .a‬הו"א‪ :‬ר"מ אוסר‪ ,‬ר"י מתיר‪,‬‬
‫אך דוחים – גם לר"י יש מוקצה מחמת איסור‪ ,‬אלא‪:‬‬
‫‪.b‬למסקנה ‪ -‬גם לר"מ וגם לר"י אסור(מוקצה מחמת איסור ‪ +‬מיגו דאתקצאי)‪.‬‬
‫(מד‪)-2 .‬‬

‫ב‪ .‬ר"י‪-‬רב ‪ -‬מיטה עם מעות‬

‫‪ .A‬ייחוד למוקצה‬
‫‪ .1‬הייחודמספיק לאסור‪.‬‬
‫דחייה – נר חרס חדש מותר‬
‫(אפילו שמיועד לאיסור‪ ,‬אינו נאסר עד שמשתמשים בו‪ ,‬אז כש"כ שמיטה מותרת! נשים לב שההשוואה כאן היא‬
‫לסוג מוקצה אחר (מאוס)‪ ,‬אך העיקרון אותו עיקרון – אתה רק מסיח דעתך ממנו אחרי שהשתמשת פעם אחת)‪.‬‬
‫‪ .2‬צריך ייחוד ‪ +‬שימוש פעם אחת (ואז אסור גם ללא המעות)‪.‬‬
‫‪ .B‬בסיס ומיגו דאתקצאי‬
‫אם לא ייחדה למעות‪:‬‬
‫אין עליה מעות – מותר‪,‬‬
‫יש עליה מעות – אסור (תוס' – אפילו ששם באמצע שבת)‪,‬‬
‫היו עליה מעות בביה"ש – אסור‪.‬‬
‫קשה(כלים)‪ :‬מוכני שלה‪ ,‬אם יש עליה מעות לא מטלטלין‪,‬‬
‫משמע שאם היה ועכשיו אין –מותר‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬זה ר"ש‪ ,‬ואילו רב כר"י שיש מיגו דאתקצאי‪.‬‬
‫‪ .1‬ראיה‪ :‬רב מתיר לשים נר על עץ בשבת אך לא ביו"ט‪,‬‬
‫כי בשבת אתקצאי לכל היום אז לא יטפס על העץ להורידו‪.‬‬
‫‪ .2‬קושיא‪ :‬הרי התיר לטלטל נרות חנוכה אחרי שכבו שלא יראום הגוים‪.‬‬
‫תשובה – כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק‪.‬‬

‫דף מה‬
‫(מה‪ .‬רבע עליון –מו‪)-14 :‬‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫ראינו בדף הקודם שלמר זוטרא‪ ,‬גם לר"ש יש מיגו דאתקצאי בנר גדול‪.‬‬
‫היום נראה עוד מקרים בהם אולי ר"ש מודה‪:‬‬
‫נר ושמן כשדולק‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫נויי סוכה (מחמת מצווה)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫גרוגרות וצימוקים (דחייה ‪ +‬לא ראויים)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪85‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בעל חי מת שאינו ראוי גם לכלב (מחמת גופו)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מנורה גדולה (הואיל וקובע לה מקום (חסרון כיס))‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫א‪ .‬מקרים בהם (אולי) יש לר"ש מוקצה– כי דחאן בידיים‬

‫‪ .1‬חיטים שזרען וביצה ששם תחת התרנגולת‬
‫ר' יוחנן – לר"ש יש מוקצה רק בשמן שבנר בזמן שדולק ששם יש סיבה נוספת‪,‬‬
‫אך בחיטים – אינו מוקצה‪ ,‬ואם מתחרט יכול להוציא‪.‬‬
‫(גם אם נלמד מנר‪ ,‬היה ניתן להחמיר יותר ולאסור במגו דאתקצאי‪ ,‬שהרי בנר הדחייה נעלמת מעצמה‪ ,‬אך‬
‫בחיטים ניתן היה לומר שכיון שהדחייה בידיים לא נעלמת מעצמה‪ ,‬אסור)‪.‬‬
‫למה השמן שנטף מהנר מוקצה‪:‬‬
‫לאיסור(שאם יטלטל יכבה)‬ ‫‪ .A‬הוקצה למצוותו‪ +‬הוקצה‬
‫והרי ר"ש מודה בנויי סוכה שאסורים כל החג?‬
‫‪ .B‬הוקצה למצוותו‪ ,‬וממילא נהיה אסור‪.‬‬
‫(ריטב"א – יש מגו דאתקצאי‪ ,‬תוס' – אין)‪.‬‬

‫‪ .2‬גרוגרות וצימוקים‬
‫ר"י‪-‬שמואל – אין מוקצה לר"ש אלא בגרוגרות וצימוקים –דחייה בידיים ‪ +‬לא ראויים‪.‬‬
‫(וכאן יש לו גם מיגו דאתקצאי)‬
‫האם אין עוד?‬
‫‪ .A‬קשה– הברייתא אוסרת גם באפרסקים‪ ,‬הרי שם תמיד ראויים?‬
‫תשובה –הברייתא היא ר"י‪,‬‬
‫ומה החידוש? (אפילו סתם שם במחסן נהיה מוקצה)‪,‬‬
‫היינו חושבים שאפילו שהעלה תוך כדי סעודה את מה שנותר‪ ,‬ואולי עוד יתחרט‬
‫וירצה לאכול עוד‪ ,‬קמ"ל שגם זה הקצאה מדעתו לר"י‪.‬‬
‫(מה‪)-1 .‬‬
‫‪ .B‬פצעילי תמרה לר"ש?‬
‫(תמרי בוסר שנשרו ומתבשלים בסל וקשים לאכילה)‬
‫רבי–לא מוקצה‪ .‬אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקים‪.‬‬
‫קשה‪ :‬והרי לרבי יש מוקצה‪:‬‬
‫שאין שוחטין את המדבריות (מוקצה)‪,‬‬
‫[ת"ק ‪ -‬שישנות בטבע כל הקיץ‪ ,‬רבי – קיץ ‪ +‬חורף]‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬בזה ר"ש מודה‪ ,‬כמו בצימוקים (דחאן בידיים ‪ +‬טורח לקחתם (=אינן רואיות))‪.‬‬
‫‪ .2‬אכן רבי כר"י‪ ,‬ולגבי פצעילי תמרה רק ענה לשיטת ר"ש‪.‬‬
‫‪ .3‬אכן כר"ש‪ ,‬ולגבי מדבריות רק הגיב לרבנן‪.‬‬
‫(מה‪ :‬שליש עליון)‬

‫ב‪ .‬כמי ההלכה במוקצה? ( ‪ +‬מקרים נוספים בהם מודה ר"ש)‬

‫דעת רי"ח‬
‫כר"ש (רבה בב"ח בהוה אמינא‪ ,‬אך רב יוסף דוחה ומבאר שרבה בב"ח אמר בשם רי"ח "אמרו" אבל זו לא‬ ‫‪.A‬‬
‫דעתו של רי"ח)‬

‫והרי רי"ח אסר קן של תרנגולת כי "כלום עשוי אלא לתרנגולין"‪.‬‬

‫תשובות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪86‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬שיש שם אפרוח מת‪.‬‬
‫דחייה – זה תלוי במחלוקת בדעת רבא מה דעת ר"ש בבע"ח מת‪:‬‬
‫מר ב"א – מוקצה (אא"כ היה חולה לפני שבת)‪,‬‬
‫מר בריה דרי"ס – לא מוקצה (כי ראוי להאכלה לכלבים)‪.‬‬
‫‪ .2‬שיש ביצה עם אפרוח (לא ראוי גם לכלבים)‪.‬‬

‫‪ .B‬רב יצחק ברי"ס – כר"י‬

‫ריב"ל – כר"ש‪.‬‬

‫דף מו‬
‫(מה‪ -14 :‬עד מז‪)+1 .‬‬
‫הקדמה ‪ -‬שני הנושאים העיקריים שנראה‪:‬‬
‫‪ .1‬עוד מקרים בהם (אולי) מודה ר"ש‪ :‬מנורה (קובע לה מקום‪ ,‬לרב יוסף)‪ ,‬בנפט (לרב יהודה)‪ ,‬באבנים (לכולם)‪.‬‬
‫‪ . 2‬המשך דיון מי פסק כר"י ומי כר"ש‪.‬‬

‫המשך מחלוקת ר"ש ור"י במוקצה‬

‫א‪ .‬אביי מביא ראיה שרי"ח כר"י‪:‬‬
‫שהרי ר' אסי (תלמיד רי"ח) לא טלטל מנורה שנפלה על גלימתו – כר"י‪.‬‬
‫דחיית רב יוסף–במנורה גם לר"ש יש מוקצה (הואיל וקובע לה מקום) – כר"ש‪.‬‬
‫דחיית אביי–אין דין של קובע לו מקום (הראיה שמותר לטלטל כילת‬
‫חתנים)‪ ,‬אלא האיסור לטלטל מנורה שמא יבנה (חוזר לר"י)‪.‬‬

‫• [המחלוקת במנורה‪:‬‬
‫ר"ל – אם ניטלת ב‪ 2‬אסור‪ ,‬רי"ח – גם אם ניטלת ביד ‪.1‬‬
‫א‪ .‬רי"ח – בנר כר"ש (רש"י– במוקצה מחמת מיאוס‪ ,‬רמב"ן– ר"ש‬
‫מתיר רק בנר‪ ,‬אך במנורה אוסר כנ"ל)]‪.‬‬
‫(מו‪)+8 .‬‬

‫עוד דיונים סביב זה‪:‬‬

‫קשה– הרי בסתם משנה (כלים) משמע שאין דין של בסיס?‬ ‫‪.A‬‬
‫[לגבי עגלה‪ ,‬שאם יש עליה מעות לא גוררים אותה‪ ,‬ומדויק – שאם היו עליה מעות מותר]‪.‬‬

‫תשובות‪:‬‬
‫בדף מד‪ - :‬המשנה כר"ש‪ ,‬אך זה לא יעזור לרי"ח‪ ,‬שהרי פוסק כסתם משנה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .2‬ר' זירא – המשנה כר"י‪ ,‬הדיוק לא נכון‪ ,‬אלא "יש עליה מעות" בבין השמשות – אז‬
‫אסור לטלטל‪ ,‬אין – מותר‪.‬‬
‫(מו‪ .‬באמצע)‬

‫‪ .B‬ריב"ל‪ :‬רבי "הורה במנורה כר"ש בנר"‪.‬‬

‫(רש"י – מחמת מיאוס)‪.‬‬ ‫בנר מתיר כר"ש‬
‫במנורה –שתי הבנות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪87‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬התיר גם במנורה‪ ,‬כמו נר‪.‬‬
‫‪ .2‬במנורה אסר (בגלל בעיית החידקי) בניגוד לנר‪.‬‬
‫תיקו‪.‬‬

‫ב‪ .‬דעות אמוראים בנר שכבה‬

‫הקפידו על המתירים‪ ,‬כר"י‬ ‫התירו כר"ש‬
‫ר' שמלאי‬ ‫רב מלכיא‬
‫ר' יוסי בר' חנינא‬ ‫ר' יוסי גלילאה‬
‫ר' אבהו אצל ר' יוחנן (אך רק משום כבודו)‪.‬‬ ‫ר' אבהו – אצל ריב"ל‬
‫רב יהודה כר"ש‬

‫ג‪ .‬נר נפט‬

‫רב יהודה – בזה גם ר"שאוסר כי מאוס מאוד‪.‬‬
‫רבה ורב יוסף –מותר (לר"ש)‪ ,‬כיון שראוי לכסות כלי‪.‬‬
‫שאל רבא – אז כל אבן מותר לטלטל? רב אויא – צריך תורת כלי (אבן היא מוקצה גם‬
‫לר"ש)‪.‬‬
‫(בראשונים – ייתכן שהם לא כר"ש‪ ,‬ורק סוברים כמותו במיאוס)‪.‬‬

‫(מו‪)+6 :‬‬

‫ד‪ .‬מוקצה בבכור לר"ש‬

‫קשה –אם מום הבכור לא היה ניכר לפני יו"ט – מוקצה‪.‬‬
‫תשובה– בנר "יושב ומצפה" שיכבה‪ ,‬אך בבכור לא (אולי לא יהיה מום קבוע‪ ,‬ואם יהיה – לא‬
‫לא ימצא חכם)‪.‬‬
‫קשה – מפרים נדרים של צורך שבת בשבת‪ .‬והרי זה מוקצה (אולי לא ימצא חכם?)‬
‫תשובה –שם הוא לא תלוי בחכם‪:‬‬
‫‪ .1‬בנדרי אשה – נודרת על דעת בעלה ומניחה שיפר לה‪.‬‬
‫‪ .2‬יכול להפר ע"י ‪ 3‬הדיוטות‪.‬‬
‫(מו‪)-9 :‬‬

‫ה‪ .‬למה כשהנר דולק אסור לטלטל‬

‫‪ .1‬שמא יכבה בטלטול‪.‬‬
‫דחיית אביי – הרי לר"ש דבר שאין מתכוון מותר?‬
‫ניסיון תשובה – באיסור תורה (מכבה לצורך הפתילה)‪ ,‬באינו מתכוון זה דרבנן‪.‬‬
‫דחיית התשובה – ר"ש מתיר למוכרי כסות ללבוש כלאיים אם אינם מתכוונים‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – הנר‪ ,‬השמן והפתילה בסיס לשלהבת‪.‬‬
‫(זה לגבי השמן שבנר‪ ,‬אך השמן שנטף אסור מדין מוקצה מחמת מצווה גם לר"ש)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪88‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף מז‬
‫(מז‪ +1 .‬עד מז‪ :‬סוף פרק כירה)‬
‫חלק א ‪ -‬בסיס לדבר האסור והמותר‬
‫הקדמה– ראינו שגם לר"ש‪ ,‬כל עוד הנר דולק יש דין בסיס‪.‬‬
‫היום נראה שבסיס לדבר האסור והמותר – מותר‪ ,‬בתנאי שהמותר חשוב יותר מהאסור‪.‬‬

‫נאמר בשם רבי רומנוס – רבי התיר לי לטלטל מחתה עם שאריות האפר‪.‬‬
‫(רבי כר"ש‪ ,‬אך גם לר"ש אסור לטלטל בסיס כשהמוקצה עדיין עליו (נר))‪.‬‬

‫שתי הבנות‪:‬‬
‫א‪ .‬האפר הוא מוקצה‪.‬‬
‫מקשים – משנה‪ :‬מטלטלים סל עם אבן‪ ,‬בתנאי (רי"ח) שהיא מלאה פירות‪,‬‬
‫כלומר מותר רק בסיס לדבר האסור והמותר‪ ,‬שהמותר עיקר‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬גם כאן זה בסיס לאסור ומותר (שאריות לבונה)‪.‬‬
‫דחייה – שאריות הלבונה אינן נחשבות לאיש עשיר כרבי (והולכים לפי העושר של‬
‫כל אחד)‪.‬‬
‫‪ . 2‬כמו שמותר לטלטל גרף של רעי (כלי עם צואה)‪.‬‬
‫דחייה‪ .1 :‬שם זה מאוס‪ .2 .‬שם זה לא מכוסה‪.‬‬
‫ב‪ .‬האפר הוא המותר(הכינו כדי לכסות רוק) ומטלטלים אתו שברי עצים(מוקצה‪ ,‬אך פחות חשובים)‪.‬‬
‫קשה – גם לר"ש אסור לטלטל נר שנשארו בו חלקי פתילה?‬
‫תשובה– זה בגליל שחלקי פתילה חשובים יותר‪.‬‬

‫חלק ב – הרכבה של כלים‬

‫א‪ .‬המחלוקת‪:‬‬
‫אם מכניס חזק– חטאת‪,‬‬
‫אם רפוי–‬
‫ר' אבא ורב הונא ב"ח‪ ,‬בי רב חמא (כרשב"ג) –מתירים‪,‬‬
‫רב ושמואל (כת"ק) –פטור אבל אסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬המקרים שנדבר עליהם (והאם מרכיבים בצורה רפויה או חזקה)‪:‬‬
‫מיטה של טרסיים (רפוי או חזק)‬ ‫‪.1‬‬
‫ברייתא ‪-‬‬ ‫‪.2‬‬
‫קנה מנורה (חזק)‬
‫קנה סיידים (רפוי)‬
‫קרן עגולה (חזק) קרן פשוטה (רפוי)‬
‫ברייתא ‪-‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מלבנות וכרעות המיטה‪,‬‬
‫לווחים של סקיבס (רפוי או חזק)‬
‫מיטת גללינתא (רפוי)‬ ‫‪.4‬‬

‫ג‪ .‬סדר הסוגיה‪:‬‬

‫‪ .1‬מיטה של טרסיים בחיבור רפוי‪:‬‬
‫ר' אבא התיר‪ ,‬אך רב ושמואל אמרו שבכוח יש חטאת‪ ,‬אז ברפוי – אסור מדרבנן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪89‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬מקשים מברייתא על המתירים‪:‬‬
‫קנה מנורה (חזק) – חייב‪ ,‬קנה סיידים (רפוי) –פטור אבל אסור(וכן קרן עגולה ופשוטה)‪.‬‬
‫תשובה –המתירים כרשב"ג‪ ,‬והאוסרים כת"ק‪ ,‬בברייתא לגבי מלבנות המיטה שנחלקו שם‬
‫ברפוי)‪.‬‬
‫‪ .3‬בי רב חמא התירו במיטת גללינתא‪ ,‬והסבירו ל"ההוא מרבנן" שהם כרשב"ג‪.‬‬

‫חלק ג –משנה ‪ -‬כלי תחת הנר לקבל ניצוצות‬

‫א‪ .‬נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות‪.‬‬
‫(לרב חסדא לפי רב יוסף בדף מג זה אסור)‬ ‫והרי מבטל כלי מהיכנו?‬
‫תשובה – ניצות לא חשיבי‪.‬‬
‫ב‪ .‬אבל לא יתן מים בכלי‪.‬‬
‫בברייתא– אפילו בערב שבת‪.‬‬
‫לכאורה זה מחלוקת רבנן ור' יוסי אם מותר לשים בשריפה כלי מים שהאש תנפץ והמים יכבו ‪-‬‬
‫לרי"ס – אסור‪ ,‬לרבנן מותר‪.‬‬
‫דחייה–משנתנו גם לרבנן‪ ,‬כי שם זה גרמא‪,‬‬
‫אך כאן הוא שם מים והאש נכנסת ישירות אליהם‪ ,‬ונחשב כמכבה ממש‪,‬‬
‫הראיה שאצלנו אסור אפילו לפני שבת אטו שבת עצמה‪.‬‬

‫דף מח‬
‫נ(תחילת פרק במה טומנין עד מט‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬הטמנה בערב שבת‬
‫א‪ .‬האיסור‪ :‬בערב שבת‪ ,‬טומנים רק בדבר שאינו מוסיף הבל‪,‬‬
‫סיבת האיסור– שמא יטמין ברמץ‪ ,‬ואז שמא יחתה‪.‬‬
‫ב‪ .‬חומרים שמוסיפים הבל‪:‬‬
‫• בין לח בין יבש‪ :‬גפת‪ ,‬זבל‪ ,‬מלח‪ ,‬סיד‪ ,‬חול‪.‬‬
‫• רק לח‪ :‬תבן‪ ,‬זגין‪ ,‬מוכין‪ ,‬עשבין‪.‬‬
‫דיונים על החומרים‪:‬‬
‫‪" .A‬גפת" ‪ -‬האם גם גפת שומשומין או רק גפת זיתים?‬
‫ת"ש שזיתים– ר' זירא‪ :‬עם טמן במוכין‪ ,‬ואז שם הכל מעל גפת זיתים– אסור ("הטמנה‬
‫במקצת")‪.‬‬
‫דחייה– אולי זה דווקא ב"הטמנה במקצת"‪ ,‬אך בהטמנה ממש – אולי גם בשומשומין‪.‬‬

‫[אגב "הטמנה במקצת" (מעל הגפת)‪,‬‬

‫• מים מעל מים ‪-‬‬
‫עבד הריש גלותא הניח כוס מים קרים מעל המיחם‪ ,‬וגער בו רבה‪,‬‬
‫והסביר לר' זירא‪ :‬מיחם על גבי מיחם מותר כשזה כבר חם ורק שומר על‬
‫החום‪ ,‬אך כאן זה קר‪ ,‬ואם יישאר שם יכול להגיע ליד סולדת (תוס')‪.‬‬
‫• העבד שם סודר מעל פי הקנקן‪ ,‬וגער בו כי אחר כך יסחט את הסודר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪90‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(דילוג ממח‪ .‬שליש – מט‪)+4 .‬‬

‫‪" .B‬בזמן שהן לחים"‬

‫איבעיא להו ‪ -‬לחים מחמת עצמן או גם מחמת דבר אחר?‬
‫ראיה ממוכין וכסות שיכול להיות רק לח מדבר אחר‪.‬‬
‫דחייה –לחים מזיעת הבהמה (נחשב מחמת עצמן)‪.‬‬

‫(מח‪ .‬שליש)‬

‫חלק ב – דינים נוספים בהקשר לחומרי ההטמנה‬

‫א‪ .‬מוקצה במוכין‬
‫סתם מוכין הם מוקצה‪ ,‬אך אם מטמין בהם זה נחשב "הכנה" ואינם מוקצה‪.‬‬
‫האם מספיק שהטמין פעם אחת?‬
‫אביי – לא‪ ,‬השימוש להטמנה היה חד פעמי‪ ,‬כי אדם מעדיף תבן‪.‬‬
‫ניסיון ראיה – "טומנין בגיזי צמר‪ ...‬ואין מטלטלין"‪.‬‬
‫דחייה – אולי זה אם לא הטמין (והחידוש‪ :‬שהם מוקצה למרות שניתן לשבת עליהם)‪.‬‬

‫ב‪ .‬אגב‪,‬מכה בפטיש בכלים‬

‫‪ .A‬הכנסת צמר לכרית ‪-‬‬
‫רב חסדא –מותר (תשובה‪ :‬בישן‪ ,‬שהיו שם ונפלו ומחזירם)‪,‬‬
‫ברייתא –אסור (תשובה‪ :‬בחדש)‪.‬‬
‫(וכן מפורש בברייתא נוספת החילוק בין ישם לחדש)‬

‫‪ .B‬פותח בית צוואר‬

‫בברייתא הנ"ל – מתירין אבל לא פותחין‪ ,‬וכן רב –חטאת (תשובה‪ :‬זה חיבור (חלק מהבגד))‬
‫מתקיף רב כהנא (ברייתא קמו‪–).‬מותר להוריד מגופת חבית (תשובה‪ :‬זה אינו חיבור‪ ,‬אלא מודבק‬
‫מבחוץ))‪.‬‬

‫(מח‪)+2 :‬‬

‫ג‪ .‬אגב הנ"ל‪ ,‬חיבור זמני לעניין טומאה והיטהרות מטומאה‬

‫הקדמה – הקריטריונים שנבדוק‪ .1 :‬שעת מלאכה או אחריה‪ .2 .‬אחריה – האםפ יש לו עדיין קצת עניין בחיבור‪ .3 .‬האם‬
‫החיבור מהתוי (כמו במספריים) או לא (כמו בשלל של כובסים)‪.‬‬
‫(מח‪ :‬שליש תחתון)‬

‫‪ .C‬ת"ר ‪ -‬מספרים של פרקים–חיבור לטומאה אך לא להזאה‬

‫מקשים –ממה נפשך!‬
‫תשובה רבא ‪-‬‬
‫בשעת מלאכה –חיבור לשניהם מן הדין‪.‬‬ ‫•‬
‫שלא בשעת מלאכה – אינו חיבור לשניהם‪.‬‬ ‫•‬
‫וגוזרים בשניהם לחומרא (בשעת מלאכה אינו חיבור להזאה‪ ,‬שלא בשעת ממלאכה‬
‫חיבור לטומאה)‪.‬‬
‫(מח‪ :‬שליש)‬

‫‪ .B‬תאי אחסון מחוץ לכירה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪91‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כאן החיבור לא מהותי ולכן מקלים יותר‪:‬‬
‫מחלוקת ר"מ ור"ש(משנה בכלים) –תאי אחסון שמחוברים לכירה מבחוץ‬
‫ר"ש–אין חיבור כלל‬
‫ר"מ–יש חיבור חלקי (נטמאים במגע אך לא באוויר (למרות שזה כלי חרס)‪.‬‬
‫מקשים עליו – ממה נפשך!‬
‫תשובה–זאת רק גזירה דרבנן‪ ,‬ולא גזרו על האויר‪ ,‬כדי שיזכרו שזה דרבנן ולא ישרפו על זה‬
‫תרומה‪(.‬כאן לא שייך הזאה)‬

‫‪ .A‬שלל של כובסים ומקל של קרדום –‬

‫בשעת מלאכה –הכובסים כמו הכירה (רק לר"מ ורק מדרבנן) והמקל כמו המספריים (מדאורייתא)‪.‬‬
‫שלא בשעת מלאכה ‪-‬‬
‫משנה בעוקצין‪/‬פרה ‪ -‬שלל של כובסים – חיבור (גם שלא בשעת מלאכה (אחרי הכיבוס)‪.‬‬
‫משנה בכלים – מקל כידית לקורדום – חיבור רק בשעת מלאכה‪.‬‬
‫תשובת ר' זירא –יש הבדל מציאותי‪:‬‬
‫בשלל– נוח לו שישארו קשורים (שאם יתלכלך יכבס שוב)‪,‬‬
‫במקל– מיד אחרי המלאכה אין לו צורך במקל וזורקו‪.‬‬

‫דף מט‬
‫(מט‪ .‬משנה – מט‪)-5 :‬‬
‫א‪ .‬במשנה – דברים שטומנים בהם בערב שבת (אינם מוסיפים הבל)‬
‫כנפי יונה–‬ ‫•‬
‫אגב זה‪ ,‬תפילים צריכים גוף נקי (שלא ישן‪/‬יפיח בהם)‪ ,‬כאלישע בעל כנפיים‪,‬‬
‫שהיתה לו מסירות נפש להנחת תפלין ונעשה לו נס ונהפכו לכנפי יונה‪.‬‬
‫ר"י אוסר בדקה– הכרעה שר"י דיבר רק על נעורת של פשתן (ולא על נסורת של חרשים)‪.‬‬ ‫•‬
‫ב‪ .‬הטמנה במוקצה‬
‫במשנה–‬
‫עורות– לא מוקצה [גיזי צמר – מוקצה‪( ,‬ומותר להטמין)]‪.‬‬
‫של בעה"ב– ודאי לא מוקצה‪.‬‬
‫של אומן (איבעיא להו) –‬
‫‪ .A‬מחלוקת אמוראים‪:‬‬
‫ר' יונתן ב"א – מוקצה‪,‬‬
‫קשה‪:‬‬
‫עורות‪ ,‬בין עבודין בין לא –מותרים‪.‬‬
‫לכאורה הכוונה גם לשל אומן‪.‬‬
‫תשובה–דווקא בשל בעה"ב‪.‬‬
‫(בשם רי"ש ברי"ס שהעיד על אביו שהיה אומן ושלח להביא עורות בשבת‬ ‫ר' חנינא בר חמא ‪ -‬לא מוקצה‬
‫לשבת עליהם)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪92‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫קשה‪:‬‬
‫נסרים של בעה"ב לא מוקצה‪ ,‬של אומן מוקצה‪.‬‬
‫תשובה– בנסרים מקפיד יותר‪ ,‬שמא יתקלקלו‪.‬‬
‫‪ .B‬ברייתא עם מחלוקת תנאים‪:‬‬
‫ת"ק –מוקצה‪,‬‬
‫רי"ס –לא מוקצה‪.‬‬

‫אגב‪ ,‬עוד מחלוקת ביניהם‪:‬‬

‫ג‪ .‬אבות מלאכות‪ ,‬ארבעים חסר אחת‬
‫‪ .A‬כנגד מה?‬
‫ר' חנינא בר חמא –עבודות המשכן‪.‬‬
‫ר' יונתן בר"א – בשם רי"ש בר"יס – כנגד ‪ 39‬פעמים שיש מלאכה בתורה‪.‬‬
‫‪ .B‬רב יוסף מתלבט איזו "מלאכה" לא להחשיב בספירה‪:‬‬
‫או – "והמלאכה היתה דים" (או – מלאכת ההבאה‪ ,‬או שעשו את מלאכת הבנייה)‬
‫או – "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" (או – לשכב עמה‪ ,‬או – מלאכה ממש)‪.‬‬
‫‪ .C‬ברייתא לטובת "כנגד עבודות המשכן" –‬
‫אין חייבים אלא על מלאכה שכנגדה היתה במשכן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪93‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף נ‬
‫(מט‪ – 5 :‬עד נא‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א – הכנת מוקצה‬
‫סוגי ההכנה‪ :‬מעשה > ייחוד במחשבה > שימוש‪.‬‬
‫(לרוב הראשונים)‪.‬‬

‫עד כמה יש קשר בין הסוגיות שנראה‪:‬‬

‫מוכין וצמר‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תוס' – נעמיד שם בהפתק‪ .‬רמב"ן – מוכין זה יקר יותר ודורש יותר משימוש אחד כדי לשנות את ייעודו)‬
‫צמר וחריות‪:‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ריטב"א – אפשר לחלק‪ :‬מצד אחד צמר יקר יותר אז אולי נחמיר יותר‪ ,‬מצד שני חריות פחות מיועדות לישיבה אז‬
‫אולי נחמיר יותר‪.‬‬

‫(בדף קכה יש המשך לנושא זה)‪.‬‬

‫שימוש‬ ‫מחשבה‬ ‫מעשה‬

‫א‪ .‬צמר שהטמינו בו‬
‫אביי ‪ -‬שימוש של פעם‬ ‫אביי (מח‪ ).‬לגבי מוכין‬
‫אחת לא מספיק‬
‫‪ .1‬מספיק שטמן פעם אחת‪.‬‬ ‫‪ .2‬צריך ייחוד‬ ‫רבא אצלנו‬
‫קשה ממשנתנו שזה מוקצה‬ ‫ובמשנתנו לא היה‬
‫ומטלטל מן הצד‪.‬‬ ‫ייחוד‪.‬‬
‫רבינא‪ :‬במשנה מדובר בשל‬
‫הפתק (לסחורה)‪.‬‬
‫רשב"ג –לא צריך‬ ‫ת"ק –צריך לקושרם‬ ‫ב‪ .‬חריות דקל‬
‫לקשור‪.‬‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫שנועדו להסקה‪ ,‬ונמלך‬
‫עליהם לפני שבת‬
‫לישיבה‪.‬‬
‫ברייתא‪:‬‬
‫רב אסי –מספיק שישב‬ ‫שמואל – חושב‬ ‫רב ‪ -‬קושר‬ ‫באמוראים‬
‫עליהם אפילו בלי לחשוב‪.‬‬
‫רב אסי כברייתא זו‪:‬‬ ‫זה ר' חנינא בן יעקב‪,‬‬ ‫עוד תנאים‪:‬‬
‫אם יצא בפקורין (פשתן סרוק‬ ‫שהתיר לשבת על‬
‫שמיועד לטוייה) שעה אחת‬ ‫חריות דקל על ידי‬
‫לפני שבת‪ ,‬אינו מוקצה ונחשב‬ ‫מחשבה בשביל‬
‫לבוש ויוצא בהן גם בשבת‪.‬‬ ‫משתה‪/‬אבל‪ ,‬ומדויק‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪94‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫שאחרת צריך‬
‫מעשה‪.‬‬
‫רב אשי –כך גם במשנה‪:‬‬
‫הקש על המיטה הוא מוקצה‪,‬‬
‫אא"כ שכב עליו מבעוד יום‪.‬‬
‫ג‪ .‬חול‬
‫רבנן לפני רב פפא –‬ ‫רב פפא ‪-‬‬ ‫כמי רב יהודה –אם‬
‫כרשב"ג‪ ,‬שמספיקה‬ ‫אפשר גם לרבנן‪,‬‬ ‫הכניס עפר לבית וייחד‬
‫מחשבה‪.‬‬ ‫כיון שכאן אין מעשה‬ ‫לו מקום (שלא יתבטל‬
‫שיכול לעשות‪ ,‬אז‬ ‫לקרקע)‪ ,‬אינו מוקצה‪.‬‬
‫מספיקה מחשבה‪.‬‬
‫הברייתא שמתירה‬ ‫הברייתא שאוסרת‬ ‫נימא כתנאי–מחלוקת‬
‫(בניגוד לרב פפא)‬ ‫בין הברייתות אם מותר‬
‫לשפשף כלי כסף בנתר‬
‫וחול‪.‬‬
‫הגמרא מבינה‬
‫שהמחלוקת בדיני‬
‫מוקצה בחול‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬המחלוקת קשורה לדבר שאינו מתכוון‬
‫(שימחק את הכלי)‪.‬‬

‫חלק ב ‪ -‬המשך דיון בברייתת החול (שאינו מתכוון)‬

‫א‪ .‬ביאור הברייתא שמתירה‬
‫‪ .1‬כר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר‪.‬‬
‫אך זה קשה מהאמצע‪.‬‬
‫‪ .2‬כר"י‬
‫ולדעת ברייתא זו חולל לא ממחק כלי כסף (מחלוקת‬
‫מציאותית)‪.‬‬
‫כר"י‪ ,‬שהרי לר"ש מותר‪.‬‬
‫לכאורה כר"ש‪,‬‬
‫ומתרצים כר"י ‪ -‬בקטן או סריס‪.‬‬
‫רישא –בכל חפין את הכלים‪,‬‬
‫חוץ מכלי כסף בגרתקון‪ ,‬אך‬
‫בנתר וחול מותר‪.‬‬
‫(ובברייתא אחרת –אסור)‪.‬‬
‫אמצע–לא יחוף את ראשו‬
‫בחול‪.‬‬
‫סיפא– פניו ידיו ורגליו מותר‪.‬‬

‫(נ‪)+8 :‬‬
‫ב‪ .‬נספחים לנ"ל‪:‬‬
‫‪ .1‬חומרים נוספים שמותרים לר"ש – עפר לבנה‪ ,‬פסולת שומשום‪ ,‬אבק פלפל‪ ,‬ברדא‪.‬‬
‫[מה זה ברדא‪:‬‬
‫רב יוסף – שלושה שלישים של‪ :‬אהלא (עשב)‪ ,‬הדס‪ ,‬סיגלי‪.‬‬
‫רב נחמיה ב"י – העיקר שהאהלא אינו הרוב‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪95‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬הרחבה על הברדא ‪-‬‬
‫הביאו לפניהם ברדא בשבת‪,‬‬
‫אמימר ורב אשי לקחו‪,‬‬
‫מר זוטרא לא לקח‪ ,‬והסביר רב מרדכי – זה כי אוסר גם בחול אוסר‪,‬‬
‫המחלוקת היא האם מותר לגבר ליפות עצמו ‪-‬‬
‫בר זוטרא אסר (רש"י – לא ילבש)‪ ,‬וכן ברייתא לגבי גלדי צואה‪.‬‬
‫רב אשי התיר (כל פעל ה' למענהו)‪.‬‬
‫‪ .3‬פציעת זיתי בשבת‬
‫(מובא כי גם כאן אמרו שאף בחול אסור) ‪-‬‬
‫שאלו את רב ששת אם מותר בשבת‪,‬‬
‫וענה רב ששת – גם בחול אסור‪ ,‬משום הפסד אוכלין‪.‬‬
‫(ואפילו שבפת מותר‪ ,‬שם אינו נמאס)‪.‬‬
‫(נ‪ :‬שליש תחתון)‬

‫חלק ג – הוצאה מהטמנה במוקצה‬

‫א‪ .‬לגבי המכסה– מרים והגיזות נופלות (טלטול מן הצד)‪.‬‬
‫(קכג‪ .‬נחלקו תנאים לגבי טלטול מן הצד‪ ,‬אך כאן שלא מרים המוקצה לפי כולם מותר)‪.‬‬
‫(‪)-9‬‬

‫בהמשך ‪ -‬מצב דומה למכסה –סליקוסתא וסכין שבין הלבנים‪,‬‬

‫שרק אם כבר הכניס והוציא לפני שבת‪ ,‬יכול להוציא בשבת‪ ,‬אחרת אסור (רש"י – מוקצה)‪.‬‬
‫קשה– הרי מותר להוציא ולטלטל מן הצד? (כמשנה בכלאיים שמותר להוציא הלפת‬
‫(וכמשנתנו)‪ .‬תיובתא‪.‬‬
‫(לתוס' הנושא זה חופר‪ ,‬ולכן מובן למה לא הקשו ממשנתנו)‪.‬‬

‫ב‪ .‬לגבי הסיר –‬

‫חכמים– לוקח ומחזיר‪.‬‬
‫ר"א ב"ע– מטה על צידה‪,‬‬
‫כי אם יוציא אולי תיסגר הגומא ולא יוכל להחזיר‪.‬‬
‫במה נחלקו‪:‬‬
‫‪ .1‬הו"א ‪ -‬אם התקלקלה הגומא‪ ,‬האם מותר להחזיר (לחכמים – כן‪ ,‬לר"א ב"ע – לא)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב אשי ‪ -‬גם לחכמים‪ ,‬אם נתקלקלה הגומא לא יחזיר‪,‬‬
‫והמחלוקת –האם חוששים שמא תתקלקל הגומא‪.‬‬

‫דף נא‬
‫(נא‪ .‬במשנה עד נב‪)+3 .‬‬

‫השיעור הוכן‪ ,‬סוכם והוקלט על יד ר' נפתלי רמתי‪.‬‬

‫חלק ראשון– סיום פרק במה טומנין‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪96‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬במשנה ‪ -‬שני דינים‪:‬‬

‫‪ .1‬אין לטמון אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל לאחר כניסת שבת (משחשיכה)‪ ,‬שמא ימצא‬
‫קדירתו צוננת ועלול להרתיח לפני שיטמון (דף לד‪.).‬‬
‫אבל אם כיסה מבעוד יום ונתגלה הכיסוי מותר להחזיר הכיסוי‪.‬‬

‫‪ .2‬מותר להטמין צונן על מנת לשמור על הקור שלו‪ ,‬ולא גוזרים שמא יבוא להטמין דברים‬
‫חמים (רש"י)‪.‬‬

‫ב‪ .‬דיונים על הטמנת צונן‪:‬‬

‫‪ .1‬איזה צונן מותר להטמין?‬

‫שמואל‪ :‬מותר להטמין צונן‪ .‬אביי‪ :‬ההדגשה אפי' תבשיל‬

‫‪ .2‬סתירה בדברי רבי‪:‬‬

‫רב הונא בשם רבי‪ :‬אסור להטמין צונן‪,‬‬
‫ברייתא ‪ :‬רבי התיר להטמין צונן‪.‬‬

‫תירוץ הסתירה‪ :‬רבי חזר בו לאחר ששמע מרבי ישמעאל ברי"ס שרבי יוסי עצמו התיר‬
‫להטמין את הצונן‪.‬‬

‫רב פפא מראה עד כמה היו החכמים הללו מחבבין זה את זה‪:‬‬

‫שאע"פ שרבי יוסי היה גדול מרבי היה יושב כפוף לפניו‪ ,‬ובכל זאת חזר בו וקיבל רבי‬
‫את דבריו של רבי יוסי ואמר "כבר הורה זקן"‪.‬‬

‫‪ .3‬אגב הדין של הטמנת צונן מביאה הגמרא שני מעשים שהקל בהם רב נחמן‪,‬ורבי אמי‬
‫שסבראדם חשוב שאני וצריך להחמיר‪.‬‬

‫‪ .1‬רב נחמן ביקש מדרו עבדו שיטמין צונן בשבת‪.‬‬

‫‪ .2‬רב נחמן ביקש מדרו עבדו שיביא לו מים שחימם נחתום גוי‪.‬‬
‫רב יוסף תמה מדוע הקפיד רב אמי שהרי בשני המקרים רב נחמן נהג כרבותיו‪:‬‬

‫‪ .1‬כשמואל ‪ -‬לעניין הטמנת צונן‬

‫‪ .2‬כרב ‪ -‬לעניין דבר שנאכל חי שאין בו משום בישולי עכו"ם‪.‬‬

‫ג‪.‬הברייתא בסיום הפרק מונה שבעה דינים (וביניהם הדינים של משנתינו)‪:‬‬

‫‪ .1‬ת"ק‪ :‬אף שאסור להטמין משחשיכה באינו מוסיף הבל‪,‬מותר להוסיף על כיסוי קיים‪.‬‬
‫רשב"ג מיקל אף יותר‪ :‬מותר להחליף כיסויים דהיינו סדין בשמיכה ולהיפך‪.‬‬
‫‪ .2‬רשב"ג‪ :‬הטמנה בכלי שני מותרת‪ :‬אם פינה ממיחם למיחם מותר להטמין את השני‪.‬‬
‫‪ .3‬כיצד להוציא את הקדירה מהטמנתה בשבת‪:‬‬
‫אם הקדירה מוקפת כולה ב'חומר הטמנה' שאינו בר טלטול אין אפשרות להוציאה‪.‬‬ ‫•‬
‫אבל לקולא‪:‬‬

‫אם היא מוקפת ב'חומר' בר טלטול (למשל כשייחד אותם להטמנה)‪,‬‬ ‫•‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪97‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫או‪ ,‬לפחות שהמכסה מכוסה ב'חומר' בר טלטול‬ ‫•‬
‫או‪ ,‬שהמכסה לא מכוסה לגמרי ויש אליו גישה לאחוז אותו –‬ ‫•‬
‫יכול ליטול אותו וה'מוקצה' נופל מאליו‪.‬‬
‫‪ .4‬רבי יהודה‪ :‬נעורת דקה של פשתן נחשבת כדבר המוסיף הבל כזבל‪.‬‬
‫‪ .5‬בתנאי שרק משמר את החום ולא מוסיף חום הותרו האפשרויות הבאות‪:‬‬
‫להניח מיחם על גבי קדירה ועל גבי מיחם ולהיפך – כגירסת התוספתא‪,‬‬ ‫•‬
‫לטוח (=לאטום) את פי הקדירה בבצק שנילוש כבר מבעו"י‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ .6‬ת"ק אוסר להטמין צונן ורבי מתיר‪.‬‬
‫‪ .7‬איסור מוליד מדרבנן שדומה למלאכה שכביכול יוצר דבר חדש‪:‬‬
‫אסור לרסק קרחוכד'‪ ,‬על מנת ליצור מים‪ ,‬אבל אם מניח את הקרח בתוך נוזל והוא הופך‬
‫מים וזה לא ניכר לא אסרו חכמים ומותר‪.‬‬

‫החלק השני של השיעור ‪ -‬תחילת פרק במה בהמה יוצאה‬

‫הקדמה‪ :‬יהודי מצווה על שביתת בהמתו‪.‬‬
‫יש דעות שונות לגבי המקור‪ ,‬בפשט הדברים נאמר "לא תעשה כל מלאכה ‪ ...‬ובהמתך וגרך וכו'"‪.‬‬
‫בפרק שלנו מדובר על מלאכת הוצאה‪.‬‬

‫א‪ .‬משנה ‪ -‬היתר יציאה ב"אביזרי שמירה" –‬

‫מה שהוא חלק מהבהמה ולצרכיה‪ ,‬כגון מלבוש או אביזר לשמירתה מותר בהוצאה‪,‬‬
‫ומה שהוא נפרד ממנה ולא נזקק לצרכה נחשב משא ואסור בהוצאה‪.‬‬

‫דוגמאות ל"אביזרי שמירה" שמותרים ביציאה‪:‬‬

‫‪ .1‬הגמל יוצא באפסר – סוג של חבל או רצועה סביב ראשו‪.‬‬

‫‪ .2‬הנאקה נקיבת הגמל בחטם(=טבעת זמם ברזל שתחובה לה באף)‪ ,‬הגמ' מבארת שמדובר‬
‫על נאקה לבנה שהיא קשה יותר לשמירה‪.‬‬
‫‪ .3‬הלובדקים – חמורים לוביים משובחים וחזקים בפרומביא – רסן מברזל‪.‬‬
‫הגמרא מספרת שלוי שלח כסף לבי חוזאי לרכוש משם חמור לובי‪ ,‬והם החזירו לו‬
‫את צרור הכסף ביחד עם שעורים‪ ,‬ורמזו לו שכל חמור שיאכל טוב ייתן עבודה‬
‫משובחת‪.‬‬
‫‪ .4‬סוס וכל בעלי השיר כגון כלבים יוצאים בשיר‪ ,‬צמיד סביב הצואר שיש בו טבעת ובה נותנים‬
‫חבל‪ ,‬ולכן מותר גם למשוך את בעה"ח הללו בחבל זה בשבת‪ .‬וכן מזין וטובלין את השיר‬
‫הזה לצורך טהרה על גבי הבהמה ולא צריך להורידו‪.‬‬

‫ב‪ .‬דין אביזר שמירה פחותה‪/‬יתירה‬

‫שמואל‪ :‬שאלו את רבי באופן הפוך ממשנתינו האם גמל בחטם ונאקה באפסר מותר להוציא?‬

‫לגמ' פשוט שנאקה באפסר כיוון שהוא לא מספיק לצורך שמירתה הוא בודאי נחשב משא‬
‫ואסור‪,‬‬
‫השאלה היא לגבי שמירה חזקה יותר כמו גמל בחטם‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪98‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬רבי ישמעאל בר' יוסי ניסה לדייק מדברי אביו‪ ,‬שגמל דווקא באפסר אבל לא בחטם‪ ,‬אבל‬
‫הגמרא דחתה את הדיוק הזה‪.‬‬
‫‪ .2‬גמרא הביאה מחלוקת תנאים בנושא זה‪:‬‬

‫ת"ק אומר שחיה לא תצא בסוגר‪ ,‬וחנניה מתיר‪.‬‬

‫הגמ' מסבירה שהם לא חולקים לגבי חיה גדולה שזה בודאי לא מהווה שמירה‬
‫לגביה ולכן זה אסור‪ ,‬וכן לגבי חיה קטנה כמו נמיה שלגביה זה בודאי שמירה ומותר‪.‬‬

‫המחלוקת היא לגבי חיה עוד יותר קטנה כמו חתול שמספיק לו חבל דק האם‬
‫שמירה יתירה של סוגר נחשבת משא ואסורה‪.‬‬

‫‪ .3‬להלכה‪:‬‬
‫שמואל פסק בגמרא שהלכה כחנניה שמותר‪.‬‬
‫‪ .4‬מעשה בעניין זה‪:‬‬
‫לוי בנו של ר' הונא בריה דר' חייא ורבה ב"ר הונא רכבו בדרך‪ ,‬וחמורו של לבר"ה עקף את‬
‫חמורו של רבר"ה‪ ,‬חלשה דעתו של רבר"ה‪ ,‬לבר"ה רצה לפייס אותו ברמז ושאל אותו חמור ‪-‬‬
‫לא ממושמע כגון זה האם מותר להוציאו בפרומביא בשבת? והשיב לו רבב"ה כך אמר אביך‬
‫בשם שמואל שהלכה כחנניה ואפילו אם נאמר שזו שמירה יתירה מותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪99‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף נב‬
‫(נב‪ +4 .‬עד נב‪ :‬במשנה למטה)‬

‫חלק א – המשך איסור טלטול של בהמה‬

‫תזכורת‪:‬‬
‫א‪ .‬גם לבהמה אסור לטלטל או להוציא‪ ,‬אך מותר דבר שהוא‪ .1 :‬לצורך שמירתה‪ .2 .‬נוי (לרש"י)‪.‬‬

‫א‪ .‬יציאת עז‬

‫עז לא יוצאת באפסר‪:‬‬

‫‪ .1‬סיבה שהגמרא לא מזכירה – זה לא שמירה מספיקה לה‪.‬‬

‫‪ .2‬כי תנער את האפסר ואז הבעלים יטלטל ד"א ברה"ר‪.‬‬

‫אבל אם עשה חור בקרן ושם העביר את הרצועה – מותר (כי לא תנער)‪.‬‬

‫שואל רב יוסף‪ :‬ואם קשר לזקן שלו‪ ,‬כך שזה יכאב לעז לנער? תיקו (כי לפעמים בכ"ז מתרפה‬
‫ונופל)‪.‬‬

‫(נב‪)+9 .‬‬

‫ב‪ .‬המשך יציאה בשמירה יתירה‬

‫תזכורת‪ :‬ראינו מחלוקת אם דבר שהוא שמירה יתירה מותר‪.‬‬

‫"מחליפין לפני רבי" ‪-‬‬ ‫‪.1‬‬

‫רב יהודה‪-‬שמואל סיפר ששאלו את רבי לגבי גמל בחתם במקום באפסר‪,‬‬
‫ורי"ש ברי"ס הביא את דברי אביו שארבע בהמות יוצאות באפסר (סוס פרד גמל חמור)‪ ,‬ומדויק שגמל‬
‫לא יוצא בחתם‪.‬‬
‫אך דחה רבי‪ :‬ניתן לדייק שנאקה לא יוצאת באפסר (כי זה לא שמירה מספיקה)‪.‬‬

‫ברייתא לגבי "חיה בסוגר" ‪-‬‬ ‫‪.2‬‬

‫והסברנו שהמחלוקת בחתול בסוגר במקום בחבל‪,‬‬

‫ת"ק – אוסר‪,‬‬
‫חנניה מתיר‪ ,‬ושמואל‪ :‬הלכה כחנניה‪.‬‬

‫מעכשיו נראה מקרה נוסף‪ ,‬ונברר עוד את דעת שמואל‪:‬‬

‫במשנה נד‪ – .‬הפרה לא יוצאת "ברצועה שבין קרניה"‬

‫במה מדובר?‬
‫רצועה לנוי – ודאי אסור (רש"י – כי אין דרכה של פרה בכך)‪.‬‬
‫רצועה לשמירה – ונחלקו רב ושמואל‪ ,‬כי זו שמירה יתירה (פרה לא צריכה כלום)‪.‬‬

‫‪ .A‬מה שמואל אמר?‬

‫רב יוסף‪ :‬שמואל הוא המתיר‪,‬‬

‫שהרי במקרה של החתול‪ :‬רב הונא בר חייא – שמואל‪ :‬הלכה כחנניה שמותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪100‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אביי‪ :‬שמואל הוא האוסר‪,‬‬
‫שהרי רב יהודה‪-‬שמואל הביא את המקרה של גמל בחתם‪ ,‬ושם רי"ש ברי"ס ניסה‬
‫להוכיח מרי"ס שאסור‪.‬‬

‫מכריעה הגמרא‪ :‬שמואל הוא המתיר‪,‬‬

‫כי רב חייא בר אבין אמר במפורש בשם שמואל שבפרה מותר‪.‬‬
‫(ועוד – שהרי באמת רבי דחה את הראיה של ריש" ברי"ס)‪.‬‬

‫(נב‪ .‬באמצע)‬

‫‪ .B‬מיתיבי – קושיא רב שאוסר בפרה‪:‬‬

‫ברייתא – קשר את הפרה האדומה במוסרה (אפסר) – כשרה‪,‬‬

‫מכאן שלא נחשב משוי‪.‬‬

‫תשובה – בדרך כלל זה שמירה מיותרת ונחשב משוי‪ ,‬אבל כאן לא‪:‬‬

‫‪ .1‬אביי – בתוך העיר זה משוי‪ ,‬מעיר לעיר צריך יותר שמירה וזה לא משוי‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – פרה אדומה דמיה יקרין‪ ,‬אז שומרים עליה טוב יותר‪.‬‬
‫‪ .3‬רבינא – מדובר בפרה מורדת‪.‬‬

‫(נב‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ג‪" .‬וכל בעלי השיר (כלב) יוצאין בשיר ונמשכין בשיר"‬

‫א‪ .‬המחלוקת‪:‬‬
‫רב הונא – ‪ .1‬יוצאין כרוכין – נוי‪ .2 .‬נשמכים בשיר – שמירה‪.‬‬
‫שמואל – לנוי אסור‪ .‬יוצאים נמשכים – שמירה‪.‬‬
‫וכן ברייתא‪ :‬יוצאין כרוכין לימשך‪.‬‬
‫ב‪ .‬למעשה‪:‬‬
‫‪ .A‬רב יוסף‪ :‬העגלים של בית רב הונא היו יוצאים כרוכים (נוי) – רב הונא לשיטתו‪.‬‬
‫‪ .B‬כשהגיע רב דימי – ר' חנינא‪ :‬מולאות (פרד) של רבי יצאו באפסר‪.‬‬
‫איבעיא להו‪ :‬כורכים או נמשכים?‬
‫ת"ש‪ :‬כשהגיע רב שמואל בר יהודה – ר' חנינא‪ :‬כרוכים‪.‬‬
‫שאלו התלמידים את רב אסי‪:‬‬
‫לכאורה זה ברור גם בלי רב שמואל בר יהודה‪ ,‬שהרי כבר ראינו לעיל שרי"ש ברי"ס ‪-‬‬
‫רי"ס שפרד יוצא באפסר (ארבעה בהמות יוצאות באפסר‪ :‬סוס‪ ,‬פרד‪ ,‬גמל‪ ,‬חמור)‪,‬‬
‫אז ודאי שרב דימי בא לחדש משהו – שיוצאות גם כרוכים‪.‬‬
‫דוחה רב אסי‪ :‬אולי רבי לא קיבל את הוראת ר' יוסי‪,‬‬
‫לכן צריך את עדות רב דימי ‪ +‬עדות רב שמואל בר יהודה‪.‬‬

‫(נב‪)-2 .‬‬

‫חלק ב – טומאה וטהרה בכלי הבהמות‬

‫במשנה (לגבי שיר) – ומזין עליהן וטובלן במקומן‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪101‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬איך בכלל מקבלים טומאה‬
‫הרי במשנה בכלים (יב‪ ,‬א) – טבעת בהמה לא מקבלת טומאה (רק רק כלי או תכשיט אדם מקבל)‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬רי"צ – נטמאו כשהיו מיועדים לתכשיט אדם‪ ,‬ואז ייחדם לבהמה בעודם טמאים‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫‪ .2‬רב יוסף – כיון שמושך בהם נחשבים גם כלי אדם‪ ,‬ומקבלים טומאה‪.‬‬

‫ב‪ .‬איך מטבילים אותו על צוואר הבהמה – הרי יש חציצה!‬

‫(לרש"י – בין טבעת השיר לשיר עצמו‪ ,‬לתוס' – בין השיר לצוואר)‪.‬‬

‫תשובות‪ :‬מדובר שאין חציצה‪:‬‬

‫‪ .1‬ר' אמי – בשריתכן (הרחיב‪ ,‬כך שאין חציצה)‪.‬‬
‫אך קשה‪ :‬זה מסתדר לרב יוסף מהסעיף הקודם‪,‬‬
‫אבל לרי"צ – הרי אם ריתכן – זה "שינוי מעשה" – ואז הטומאה הקודמת פוקעת‬
‫ולא צריכים טבילה!‬
‫תשובה‪ :‬סובר כר' יהודה – שרק מעשה שמקלקל מפקיע טומאה‪,‬‬
‫אבל כן זה "מעשה לתקן" (משפר את הכלי לייעוד החדש שלו) ולא מפקיע‪.‬‬
‫‪ .2‬במתניתא תני – "במחוללים" – שכבר מההתחלה היה "חלל" (רווח)‪.‬‬

‫(נב‪ :‬באמצע) – שאל תלמיד אחד מגליל העליון‪)...‬‬

‫ג‪ .‬בדרך אגב – הרחבה על טומאת טבעות שונות‬

‫בסעיף א ראינו משנה בכלים‪:‬‬
‫טבעת אדם טמאה‪ ,‬טבעת בהמה‪ ,‬כלים‪ ,‬ושאר טבעות (כמו של דלת) – טהורות‪.‬‬
‫עכשיו נראה ברייתא באותו עניין‪:‬‬
‫‪ .A‬שאל תלמיד מהגליל העליון את ר"א‪ :‬שמעתי שיש חילוק בין סוגי טבעות‪ ,‬ולא יודע לאיזה‬
‫עניין‪.‬‬
‫(טבעת עם חותם – משוי‪ ,‬טבעת בלי חותם – תכשיט (ומותר לטלטל)‪.‬‬ ‫ר"א – זה לגבי טלטול בשבת‬
‫אבל לגבי טומאה אין חילוק‪.‬‬
‫שאלות על ר"א‪:‬‬
‫‪ .1‬המשנה הנ"ל בכלים (יב‪ ,‬א) שחילקה בין טבעת אדם לכל השאר‪.‬‬
‫תשובה – ר"א התכוון שאין חילוק בתוך טבעות אדם‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא – טבעת לחגור מותניו ולהפשיל שרובליו לא מקבלת טומאה – כי זה‬
‫משמש את הבגד ולא את האדם‪ ,‬אלא רק טבעת אצבע מקבלת טומאה‪.‬‬
‫תשובה – ר"א התכוון שאין חילוק בתוך טבעות האצבע (בניגוד לשבת‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫כנ"ל)‪.‬‬
‫‪ .3‬משנה אחרת בכלים (יג‪ ,‬ו) ‪ -‬טבעת מתכת מקבלת‪ ,‬טבעת אלמוג – לא (כי זה‬
‫פשוטי כלי עץ)‪.‬‬

‫‪ 11‬כך לרש"י‪.‬‬
‫אבל תוס' – גם אם ייחדום לבהמה ורק אח"כ נטמאו – כיון שלא עשה בהם מעשה‪ ,‬אז הם עדיין מקבלים‬
‫טומאה‪.‬‬
‫‪ 12‬לכאורה אפשר לענות כמו בשאלה הקודמת – שהטבעות הנ"ל הם לא טבעות אדם אלא טבעות כלים‪ ,‬ועל זה‬
‫ר"א לא דיבר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪102‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה – ר"א התייחס לטבעות מתכת‪.‬‬
‫ואם כבר‪ ,‬הגמרא מביאה את המשך הברייתא‪:‬‬

‫‪ .B‬מחטים‬
‫שאל התלמיד – שמעתי שחולקים בין מחט למחט‪,‬‬
‫ושוב ענה ר"א – זה לגבי טלטול בשבת –‬
‫מחט עם נקב – משוי‪ ,‬מחט בלי נקב – תכשיט ומותר בטלולו‪.‬‬
‫אבל לגבי טומאה אין הבדל בין מחט למחט‪.‬‬
‫שאלות על ר"א‪:‬‬
‫‪ .1‬משנה בכלים יג – מחט שניטל החור או העוקץ (חוד) טהורה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬ר"א התייחס למחטים שלמים‪.‬‬
‫‪ .2‬שם – מחט שהעלתה חלודה שמעכבת את התפירה (ר' ינאי – עד כדי כך‬
‫ש"רישומה ניכר" – שמשאיר חלודה על הגד) – טהורה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬ר"א התייחס למחט ללא חלודה ("שיפא" – משויפת)‪.‬‬
‫‪ .3‬ברייתא – מחט בלי חור לא טמאה!‬
‫(מרומי שדה – אמנם זה תכשיט‪ ,‬אבל בהו"א הבינו שזה משמש את הבגד ולא את האדם)‪.‬‬
‫תשובה – הכוונה שם "בגלמי" – גולם של מחט‪ ,‬כלומר שעומד להינקב ועוד‬
‫לא ניקב‪ ,‬ואילו ר"א דיבר על מחטים גמורים‪.‬‬

‫דף נג‬
‫(נב‪ :‬משנה – נד‪ .‬במשנה למטה)‬

‫(נג‪ .‬רבע)‬

‫חלק א – האם מותר לשים מרדעת על חמור בתוך רה"י? (הנושא‪ :‬טירחה בשביל בהמה)‬
‫כאן לא מדובר בכלל בדיני הוצאה‪ ,‬אלא לפי התוס' באיסור טירחה‪.‬‬
‫והשאלה – האם מותר טירחא יתירה בשביל למנוע צער לבהמה ו‪/‬או בשביל לתת לה תענוג‪.‬‬

‫‪ .A‬מרדעת (למנוע צער)‬

‫ר' חייא בר רב אשי – מרדעת מותר‪ ,‬וכן רב (לפי קל וחומר של ר' זירא) ושמואל‪.‬‬

‫‪ .B‬טרסקל (תענוג) –‬

‫רב – מותר‪,‬‬
‫שמואל – אסור (וכן שמע ר' זירא מר' בנימין בר יפת בשם רי"ח)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪103‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .C‬אוכף‬

‫ברייתא (בסעיף ‪ – )A‬לא מורידים אוכף בידיים אלא נותנים לה ליפול‪.‬‬

‫בגמרא‪:‬‬

‫(נג‪ .‬שליש עליון‪ ,‬לעיל ‪)A‬‬

‫שלב א ‪-‬‬
‫רב אסי בר נתן הבין שזה משום טירחא‪,‬‬
‫וממילא – אם אסור להוריד‪ ,‬כל שכן שגם אסור לשים‪.‬‬
‫ולכן שאל את ר' חייא בר רב אשי – למה לשים מרדעת מותר ולשים אוכף אסור?‬
‫לגמרא אין כאן תשובה‪ ,‬אלא רק שר' חייא בר רב אשי סובר כרב (אז אולי רב תנא ופליג)‪.‬‬

‫(נג‪ .‬שליש תחתון)‬

‫שלב ב –‬
‫הגמרא עצמה שואלת את אותה השאלה על כל המתירים במרדעת‪.‬‬

‫‪ .1‬באמת מותר גם לשים אוכף‬

‫(או כי מותר לתענוג‪ ,‬או כי גם זה נחשב מניעת צער)‬
‫ורק להוריד אסור לטרוח‪ ,‬כי אפשר בלי (יתן לזה ליפול)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב פפא (כדעת שמואל ורי"ח)‪:‬‬
‫למניעת צער מותר (מרדעת)‪ ,‬לתענוג אסור (אוכף)‪.‬‬

‫‪ .D‬קושיות על הדעות השונות‪:‬‬

‫‪ .1‬ברייתא א – קושיא על האוסרים טרסקל‬

‫לא יצא הסוס וכו'‪ ...‬ולא סייחים בטרסקלים שבפיהם‪.‬‬
‫משמע שברה"י מותר – משום תענוג‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬מדובר בסייחים קטנים‪ ,‬ואצלם זה לא לתענוג אלא למניעת צער‪.‬‬
‫(דילוג נג‪ +1 :‬עד ‪)+10‬‬
‫‪ .2‬ברייתא ב ‪-‬‬
‫טיפול במכה‪ :‬מותר לסוך ולפרכס מכת אדם‪ ,‬אך לא של בהמה‪.‬‬
‫משמע שבבהמה אסור גם בצער (קשה על כולם)‬
‫תשובה‪ :‬מדובר בסוף ריפוי המכה‪ ,‬ומשום תענוג אסור – כשמואל ורי"ח (ורב תנא ופליג)‪.‬‬
‫‪ .3‬ברייתא ג ‪-‬‬
‫אדם או בהמה שאחזם דם‪ ,‬האם מותר להעמידם במים קרים ‪-‬‬
‫אדם – מותר‪ ,‬בהמה – אסור‪.‬‬
‫שוב משמע שלבהמה אסור גם במקום צער‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬שם האיסור לא משום טירחה‪ ,‬אלא איסור רפואה בשבת (משום שחיקת סממנים)‪,‬‬
‫ולאדם מותר כי נראה כמיקר‪ ,‬אל בבהמה לא‪ ,‬כי אינה נוהגת להקר‪.‬‬
‫(אך קשה‪:‬‬
‫‪ .A‬הרי כשיש חשש שיפסיד את בהמתו חז"ל לא גזרו?‬
‫(לכן אם הבהמה מחוץ לתחום‪ ,‬קורא לה‪ ,‬ולא חוששים שיצא מתחום שבת להביאה‬
‫בידיו)‪.‬‬
‫תשובה ‪ :‬מדובר שהיא בתחום שלו אך לא בשלה‪ ,‬ועדיין אסור לו להביאה בידיו‪ ,‬אך‬
‫זהו איסור פחות ולא חששו מזה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪104‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪13‬‬
‫‪ .B‬יש מחלוקת האם בכלל גזרו שחיקת סממנים בבהמה ‪-‬‬
‫ת"ק אוסר‪ ,‬ר' אושעיא מתיר‪ ,‬והלכה כר' אושעיא‪.‬‬

‫חלק ב – במה בהמה יוצאה‬

‫(נב‪ :‬למטה)‬ ‫א‪ .‬המשנה‬

‫ת"ק ‪-‬‬
‫‪ .1‬חמור יוצא במרדעת קשורה (נועדה לחמם – לבוש)‪.‬‬
‫אם לא קשורה – חוששים שיפול ויטלטל ד' אמות‪.‬‬
‫הגבלות בגמרא‪( :‬נג‪)+1 .‬‬
‫‪ .a‬שמואל‪ :‬והוא שקשורה מלפני שבת‪ ,‬אחרת נראה כמשוי (רש"י)‪.‬‬
‫וכן מוכח מהמשנה ‪ +‬ברייתא מפורשת‪.‬‬
‫‪ .b‬אוכף – בברייתא הנ"ל (נועד לישיבה‪ ,‬וגם קצת מחמם) –‬
‫ת"ק – לא (משוי)‪,‬‬
‫רשב"ג – מותר (כי גם מחמם)‪,‬‬
‫אבל שלא יקשור מסריכן או עם רצועה תחת זנבו‪ ,‬שנראה כעומד לשאת‬
‫משוי‪.‬‬
‫‪ .2‬זכרים יוצאים לבובים –‬
‫בגמרא (לג‪: )-10 :‬‬
‫רב הונא – קשורים בזוגות‪,‬‬
‫עולא – עור שמגן על ליבם מזאבים (והגמרא מסבירה שהזכרים צעמבנים את‬
‫הזאבים בהליכתם הגאוותנית)‪.‬‬
‫רנבי"צ – עור שמכסה את זכרותם‪ ,‬שלא יעלו על נקבות‪.‬‬
‫‪ .3‬רחלות‬
‫שחוזות – קושרים האליה למעלה‪ ,‬כדי שיעלו עליהם הזכרים (לג‪)-4 :‬‬
‫כבולות ‪ -‬שקושרים האליה למטה‪ ,‬שלא יבואו עליה הזכרים (וכן התלונן חירם‬
‫לשלמה על הערים שנתן לו‪ ,‬ונקראו "ארץ כבול"‪ ,‬שלרנבי"צ הכוונה שהקרקע לא עושה פירות)‪.‬‬
‫כבונות – מכסים את הצמר שלא יתלכלך‪.‬‬
‫‪ .4‬עיזים צרורות – מכסים את דדיהם לייבוש החלב או לשמירת החלב‪.‬‬
‫ר' יוסי ‪-‬‬
‫הכל אסור‬
‫(אולי שמא יפול‪ ,‬ואולי כי דברים כאלה לא נחשבים שמירה‪ ,‬ואולי כי דבר שנועד לשמירה‬
‫לדעתו נחשב משוי)‪.‬‬

‫חוץ מרחלים כבונות – שנועד לשמור על הצמר‬

‫ר"י –‬
‫עקרונית כת"ק‪,‬‬
‫אבל לגבי עיזים צרורות הוא מחלק‪:‬‬
‫צרורות לייבש – מותר‪,‬‬
‫צרורות לחלב – אסור‪ ,‬כי לא קושרים מהודק ושמא יפול ויטלטל‪.‬‬
‫ולהלכה‪:‬‬

‫‪ 13‬ה גמרא לא מביאה את זה כקושיא‪ ,‬אך בפועל יותא שזו קושיא על התירוץ שמדובר באיסור שחיקת סממנים‪,‬‬
‫שהרי להלכה אין איסור כזה בבהמה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪105‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(נד‪ .‬באמצע)‬

‫רב ‪ -‬הלכה כר"י‪,‬‬

‫שמואל – ‪ 2‬גרסאות‪:‬‬
‫‪ .A‬הלכה כרי"ס‪.‬‬
‫‪ .B‬כר"י בן בתירא בברייתא – שעקרונית סובר כר"י‪,‬‬
‫אך כיוון שאנשים לא ידעו למה שם את הכיסוי – לכן גזרו ששני המצבים‬
‫אסורים‪.‬‬
‫(ויש גורסים שלא אמרו כמו מי הם במשנה‪ ,‬אלא פשוט אמרו את הדינים שמתאימים לאותם תנאים)‪.‬‬

‫רבין‪-‬רי"ח – הלכה כת"ק‪.‬‬

‫(נג‪ .‬רבע תחתון)‬ ‫בברייתא א –‬

‫יוצא‪:‬‬
‫אגד על מכה וקשישין על שבר ‪ -‬הבהמה עצמה צריכה אותם‪ ,‬זה כמו לבוש‬
‫שליא מדולדלת – נחשב חלק מהגוף‪.‬‬

‫לא יוצא‪:‬‬
‫סוס בזהרורית שבין עיניו – לנוי – משוי (רשב"א‪ :‬כי זה לא הנוי הרגיל אצל סוסים)‬ ‫‪.1‬‬
‫(בן אדם זב בכיס שלו – ברור שזה משוי)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫סייחים בטרסקל – משוי‬ ‫‪.3‬‬
‫בהמה בסנדל – אמנם זה לבוש‪ ,‬אבל שמא יפול ויטלטל‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫ולא בקמע‪ ,‬אע"פ שהוא מומחה‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫וזו חומר בבהמה מבאדם‪.‬‬
‫(נג‪)+1 :‬‬

‫שואלת הגמרא – הרי במשנה בדף ס‪ .‬משמע שאדם יוצא בקמע מומחה?‬
‫תשובה – מדבר בקמע שמומחה לאדם אך לא לבהמה‪,‬‬
‫כי לבהמה אין "מזל" וזה לא עושה כלום‪ ,‬ונחשב משוי‪.‬‬
‫ואם כן – במה הדין של בהמה חמור יותר?‬
‫הכוונה שהוא חמור לעניין סנדל‪ ,‬לא לעניין קבע‪.‬‬
‫‪ .6‬עיזים בכיס שבדדיהם‪,‬‬
‫(נג‪ :‬באמצע)‬
‫הגמרא מקשה מזה שיש ברייתא שאומרת שכן יוצאות‪,‬‬
‫(וכן אפשר להקשות מת"ק במשנתנו!)‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .A‬עקרונית יוצאות‪ ,‬אלא ש‪:‬‬
‫‪ .1‬בברייתא האוסרת הכיס לא קשור טוב וחוששים שיפול‪.‬‬
‫‪ .2‬הברייתות כר"י‪ :‬הברייתא המתירה בלייבש‪ ,‬הברייתא האוסרת בלחלב‪.‬‬
‫‪ .B‬רב יוסף‪ :‬זה מחלוקת עקרונית‪:‬‬
‫זה בדיוק המחלוקת במשנתנו‪ :‬לת"ק יוצאות‪ ,‬לר"יס נחשב משוי‪.‬‬

‫‪ .7‬פרה במחסום שבפיה‪,‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪106‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .8‬סוס בזנב שועל – נגד עין הרע‪.‬‬
‫התירוץ של רב יוסף יעזור לנו גם להבין למה לאסור את פרה במחסום וסוס בזנב‬
‫שועל – שהברייתא כר' יוסי)‪.‬‬
‫לשאר התירוצים נצטרך לומר שמא יפול‪.‬‬

‫דף נד‬
‫(נד‪ .‬במשנה – נד‪)-10 :‬‬

‫במה בהמה לא יוצאת‬

‫הרוב אסור שמא יפול ויטלטל‪ ,‬מלבד כמה מקרים שאסורים משום משוי‪ ,‬או שנראה כהולך לחינגא‬
‫(שוק)‪( .‬נראה שתי משניות עם פירושי הגמרא תוך כדי)‪.‬‬

‫חלק א – משנה ראשונה – גמל‬

‫א‪ .‬גמל במטולטלת (מרדעת)‪.‬‬
‫גמרא ‪ -‬אם זה קשור גם מקדימה וגם מאחורה – מותר‪ ,‬כי לא יפול‪.‬‬
‫וכן רבה בר רב הונא מתיר כשקשורה לשליתה שיוצאת – כי הגמל יזהר שלא לזוז כי זה‬
‫מכאיב‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא עקוד ורגול (קשירת ידיים ורגליים) –‬
‫רגול – קשירת הרגל מקופלת לעצמה‪.‬‬
‫עקוד – יש שלוש ברייתות במה מדובר‪:‬‬
‫‪ .1‬שתי הידיים קשורות זו לזו ושתי הרגליים זו לזו‪.‬‬
‫‪ .2‬או כנ"ל‪ ,‬או יד לרגל‪.‬‬
‫‪ .3‬עקידת יד ורגל (כיצחק בן אברהם)‪.‬‬
‫הגמרא בהסבר של רב יהודה‪ ,‬ואומרת שהוא מתאים לברייתא האחרונה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אגב‪ :‬החזקת גמלים‪:‬‬
‫‪ .A‬לא יעשה שיירת גמלים – כי נראה כהולך לחינגא (למכור בשוק)‪,‬‬
‫אלא יחזיק את כל החבלים ישירות בידו‪.‬‬
‫‪" .B‬ובלבד שלא יכרוך" – רב אשי‪:‬‬
‫כשמחזיק את החבלים ואחד צמר ואחד פשתן – ידאג לא להחזיק ולקשור‬
‫אותם (כלאיים)‪.‬‬
‫‪ .C‬החבל – גזירות שלא יראה כמשוי‪:‬‬
‫שמואל – לא יצא מתחת ידו טפח (כלומר שלא ישאיר יותר מטפח שארית מאחורי ידו)‪.‬‬
‫קשה‪:‬‬
‫‪ .1‬תנא דבי שמואל – טפחיים?‬
‫עונה אביי‪ :‬באמת מותר טפחיים‪ ,‬אך שמואל גזר טפח‪.‬‬
‫‪ .2‬והתניא – ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח?‬
‫תשובה‪ :‬שם הכוונה לחבל שבין היד לגמל‪ ,‬שצריך שיהיה באוויר ולא צמוד‬
‫לקרקע‪.‬‬
‫(לסיכום‪:‬‬
‫החבל שמאחורי ידו – מן הדין טפחיים‪ ,‬למעשה צריך להחמיר טפח‪.‬‬
‫החבל שבין היד לגמל – יכול להיום ארוך‪ ,‬אך שיהיה גבוה טפח מהקרקע)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪107‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(נד‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ב – משנה שנייה‪ :‬חמור‬

‫א‪ .‬חמור במרדעת שאינה קשורה לו‬

‫וראינו בגמרא אתמול (נב‪– ):‬‬
‫• אם לא קשורה כלל – ודאי שאסור (שמא יפול)‪,‬‬
‫• אבל גם אם קשורה‪ ,‬אם לא קשורה מלפני שבת – אסור (תוס' – נראה כמשוי)‪.‬‬
‫ב‪ .‬זוג (פעמון)‪ ,‬גם אם פקוק ‪-‬‬
‫לפי רש"י עקרונית מותר כי זה נוי‪ ,‬אך אסור כי נראה כהולך לחינגא (שוק)‪.‬‬
‫ג‪ .‬סולם בצוואר החמור ‪-‬‬
‫רב הונא – כשיש לחמור מכה‪ ,‬מונע ממנו לגעת במכה עם שיניו‪.‬‬
‫(ואילו בקרשים לשבר שראינו אתמול שמותר‪ ,‬שם זה זול ולא יטרח לטלטל (רש"י))‪.‬‬
‫ד‪ .‬רצועה ברגלו – להרחיק הרגליים שלא יתנגשו (גיזרא)‪.‬‬

‫(נד‪ :‬באמצע)‬
‫חלק ג ‪ -‬עוד חיות‬
‫א‪ .‬תרנגולים‬
‫‪ .1‬חוטים (לסימון איזה תרנגול שייך למי)‬
‫‪ .2‬ברצועה (כמו אזיקי רגליים‪ ,‬שלא ירים רגליו מדי וישבור כלים)‪.‬‬
‫ב‪ .‬זכרים בעגלה (מחזיקה את האליה שלא תקבל מכה)‬
‫ג‪ .‬רחלים חנונות‬
‫מה זה?‬
‫‪ .1‬צמר גפן עם שמן ששים לה אחרי הגזיזה‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬זה מנהג עשירים כמו מר עוקבא‪ ,‬לא מנהג כבשים‪.‬‬
‫‪ .2‬צמר גפן עם שמן כשיולדת (על הפדחת ועל הרחם)‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬גם זה מנהג עשירים (כמו ילתא)‪.‬‬
‫‪ .3‬ששים קיסם (של עץ רותם או חנון) בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו התולעים‪.‬‬
‫(ולזכרים לא צריך‪ ,‬כי נוגחים זה בזה וזה מפיל התולעים)‪.‬‬

‫ולמה נקרא חנונות?‬

‫לדעה שזה עץ חנון זה מובן‪,‬‬
‫לשאר הדעות מלשון "חנון ורחום"‪.‬‬
‫למה אסור? כאן בפשטות זה לא שמא יפול אלא שזה משוי‪.‬‬
‫ד‪ .‬עגל בגימון‬
‫רב הונא – בר נירא (עול קטן‪ ,‬להרגיל אותו בכפיפת ראשו ("הלכוף כאגמון ראשו"))‪.‬‬
‫ה‪ .‬פרה –‬
‫‪ .1‬בעור הקופר (קיפוד) – שלא ינקו ממנה "יאלי" (עלוקות‪/‬תולעים‪/‬נחשים)‪.‬‬
‫‪ .2‬פרה ברצועה שבין קרניה –‬
‫וראינו בדף נב‪– .‬‬

‫רצועה לנוי – ודאי אסור (רש"י – כי אין דרכה של פרה בכך)‪.‬‬ ‫•‬
‫רצועה לשמירה – לרב אסור (שמירה יתירה‪ ,‬כי פרה לא צריכה כלום)‪ ,‬לשמואל מותר‪.‬‬ ‫•‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪108‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף נה‬
‫(נד‪ – 10 :‬נה‪)-1 :‬‬
‫חלק א ‪ -‬החובה למחות בעוברי עבירה‬
‫פרתו של ראב"ע היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים‪.‬‬
‫וכי פרה אחת היתה לו?‬
‫אלא היתה של שכנתו‪ ,‬וכיוון שלא מיחה בה נחשב כאילו היתה שלו‪.‬‬

‫הערות נוספות‪:‬‬
‫‪ .A‬מי שיכול למחות באנשי ביתו‪/‬עירו‪/‬העולם – ולא מוחה‪ ,‬נתפס בעוונם‪,‬‬
‫וכן רב פפא – ריש גלותא נתפס בעוון כל העולם‪.‬‬
‫‪ .B‬האם צריך למחות במי שלא יקבל את התוכחה?‬
‫מצד אחד ‪ -‬רב יהודה שאל את שמואל רבו למה לא עוזר לאישה שבאה למחות על עוול‪.,‬‬
‫ואמר לו שאין לו איך לעזור לה‪ ,‬אבל מר עוקבא אכן יענש כי הוא ראש בית הדין וריש גלותא‪.‬‬
‫אך מצד שני ‪ -‬ר' זירא לר' סימון – אתה צריך להוכיח את אנשי הריש גלותא גם אם לא‬
‫יקבלו‪.‬‬
‫וראיה ממדרש של ר' אחא בר' חנינא על ספר יחזקאל – שתחילה ה' רצה לוותר‬
‫לצדיקים‪ ,‬אך מידת הדין אמרה שהיו צריכים להוכיח‪ ,‬כי הם לא יכולים לדעת האם‬
‫יקבלו מהם את התוכחה‪ ,‬ולכן העונש התחיל דווקא בהם ובלויים‪.‬‬

‫עוד פרטים‪:‬‬
‫• ששת ה"אנשים" שביצעו את העונש‪ :‬קצף‪ ,‬אף‪ ,‬חימה‪ ,‬משחית‪ ,‬משבר‪,‬‬
‫מכלה‪.‬‬
‫• סימנו בתיו את החיים והמתים‪ .‬למה תיו?‬
‫‪ .1‬תחיה‪ ,‬תמות‬
‫‪ .2‬שמואל ‪ -‬תמה זכות אבות (לרשעים‪ ,‬תוס')‪.‬‬
‫‪ .3‬תחון זכות אבות (לצדיקים)‬
‫‪ .4‬אמת‪ ,‬שזו חותמו של הקב"ה‪.‬‬
‫‪ .5‬בני אדם שקיימו את התורה מ‪-‬א' ועד ת' (לצדיקים)‪.‬‬
‫(נה‪ .‬רבע תחתון)‬
‫בהמשך לדברי שמואל שתמה זכות אבות‬

‫חלק ב‪ -‬מתי תמה זכות אבות?‬

‫רב – הושע בן בארי‬ ‫‪.1‬‬
‫שמואל – חזאל‬ ‫‪.2‬‬
‫ריב"ל – אליהו‬ ‫‪.3‬‬
‫רי"ח – חזקיהו‬ ‫‪.4‬‬

‫(נה‪)-3 .‬‬
‫(בהקשר לזה שגם צדיקים יכולים להיענש)‬

‫חלק ג ‪ -‬האם יש מיתה וייסורים ללא עוון?‬

‫ר' אמי – אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עוון‪ ,‬ומביא שני מקורות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪109‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫קושיות‪:‬‬
‫‪ .1‬ברייתא – אמרו מלאכי השרת למה משה ואהרן מתו‪ ,‬הרי אין להם עוון?‬
‫וענה ה'‪" :‬מקרה אחד לצדיק ולרשע" – כלומר יש מיתה ללא עוון‪.‬‬
‫תשובה ‪ :‬הוא כמו ר"ש ב"א בברייתא אחרת‪ ,‬שאומר שמשה והרן מתו בחטאם‪.‬‬
‫‪ .2‬ארבעה מתו בעטיו של נחש (כלומר ללא עוון) – בנימין בן יעקב‪ ,‬עמרם אבי משה‪ ,‬ישי‬
‫אבי דוד‪ ,‬וכלאב בן דוד‪.‬‬
‫(כולם ממסורת‪ ,‬מלבד ישי שרמוז בפסוק‪ :‬שהפסוק קורא לאביגיל ביתו "בת נחש")‪.‬‬
‫והברייתא הזו קשה פעמיים‪:‬‬
‫‪ .A‬רואים שיש מיתה בלא עוון‪.‬‬
‫‪ .B‬הגמרא מניחה שגם רשב"א חייב להסכים לאחת מהברייתות האלו‪ ,‬וממילא‬
‫כיון שהוא לא כמו הברייתא הראשונה אז הוא כמו השנייה‪ ,‬ויוצא שאפילו‬
‫לרשב"א יש מיתה בלא עוון (בארבעה שמתו בעטיו של נחש)‪.‬‬
‫(נה‪ :‬שליש)‬
‫(אגב האפשרות של עונש בלא חטא‪ ,‬ואגב האפשרות שמשה וארבן לא חטאו)‬

‫חלק ד ‪" -‬כל האומר ____ חטא‪ ,‬אינו אלא טועה"‬

‫א‪ .‬ראובן‬
‫"וילך ראובן ןישכב את בלהה פילגש אביו"‬
‫ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן – כל האומר שראובן חטא אינו אלא טועה‪,‬‬
‫שהרי כתוב "ויהיו בני יעקב שנים עשר"‪,‬‬
‫אלא בלבל יצועי אביו‪.‬‬
‫ברייתא א – בדיוק כך‪ ,‬אלא שמוסיפה שני דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬לא יתכן שחטא‪ ,‬שהרי זרעו עתיד לומר על הר עיבל "ארור שוכב עם‬
‫אשת אביו"‪.‬‬
‫‪ .2‬גם בלבל את השכינה‪.‬‬
‫ברייתא ב – זו מחלוקת האם חטא‪ .‬המחלוקת סביב ראשי התיבות של פח"ז‪:‬‬
‫ר"א ור' יהושע – הראשי תיבות הם של חטא‪.‬‬
‫ר"ג ור"א המודעי – הראשי תיבות הם שרצה לחטוא אך התפלל והתגבר‪.‬‬
‫ב‪ .‬בני עלי‬
‫"ועלי זקן מאוד‪ ,‬ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל‪ ,‬ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל‬
‫מועד" (שמואל א‪ ,‬א)‪.‬‬

‫רב – רק חפני חטא אך לא פנחס‪.‬‬

‫ן־פינְּ חָ ס בֶ ן־עֵ לִ י כֹהֵ ן ה' ְב ִשלֹו‪( "...‬שמ"א יד) –‬
‫אֲחי ִאיכָבֹוד בֶּ ִּ‬
‫ן־אֲחטּוב ִ‬
‫ִ‬ ‫מקור‪" :‬וַאֲ ִחיָה בֶ‬
‫לא ייתכן שהכתוב ייחס כוהן לכהן שחטא‪.‬‬
‫קשיים‪:‬‬
‫‪ .1‬הרי כתוב בלשון רבים‪ :‬ישכבון‪ ,‬אל בני‪ ,‬מעבירים‬
‫תשובה‪ :‬קוראים את זה בצורת יחיד (ישכבן‪ ,‬בני‪ ,‬מעברים)‪.‬‬
‫‪ .2‬כתוב "בני בליעל"?‬
‫תשובה‪ :‬פנחס חטא בזה שלא מיחה‪.‬‬
‫("כל האומר‪ ...‬אינו אלא טועה")‬ ‫ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן – שניהם לא חטאו‬
‫מקור‪ :‬לגבי פנחס – סובר כמו רב‪ .‬ולומד את חפני מפנחס בהיקש‪.‬‬
‫קושיא‪ :‬הרי כתוב ששכבו?! תשובה‪ :‬ששהו קיניהם‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪110‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף נו‬
‫(נה‪ -1 :‬נו‪ -1 :‬סיום פרק במה בהמה)‬

‫ג‪ .‬בני שמואל‬

‫ַאֲשר ז ֵָקן ְשמּואֵ ל וַי ֶָשם אֶ ת־בָ נָיו שֹפְ ִטים לְ י ְִש ָראֵ ל‪ ...‬וְּל ֹא־הָ ְּלכּו בָ נָיו ִּב ְּד ָרכָיו וַיִּטּו אַ חֲ ֵרי‬
‫שמ"א ח – "וַי ְִהי כ ֶ‬
‫הַ בָ צַ ע וַיִ ְקחּו־שֹחַ ד וַיַּטּו ִמ ְשפָ ט"‪.‬‬
‫‪ .A‬ר' שמואל ב"נ – לא חטאו‪.‬‬
‫מקור‪ :‬שהרי כתוב שלא הלכו בדרכיו‪ ,‬אבל גם לא חטאו‪.‬‬
‫קשה‪ :‬הרי כתוב שנטו אחרי הבצע וכו'? תשובה‪ :‬הכוונה שישבו בעריהם כדי להרוויח‬
‫כסף לכל העסק של בתי הדין‪.‬‬
‫‪ .B‬זו מחלוקת תנאים (וַיִ ּטּו אַ חֲ ֵרי הַ בָ צַע) –‬
‫ר"י – חטאו‪ :‬מלאי הטילו על בעלי בתים (נתנו להם סחורה שיסחרו בה‪ ,‬וזה שוחד)‪.‬‬
‫שאר הדעות – לא חטאו בהטיית משפט באופן ישיר‪ ,‬אלא‪:‬‬
‫‪ .1‬ר"מ – ביקשו לקבל מעשר ראשון‬
‫‪ .2‬ר"ע – לקחו מעשר בכח‪ ,‬ויותר ממעשר‪.‬‬
‫‪ .3‬רי"ס – לקחו מתנות כהונה בכח (אפילו שהיו לויים ולא כהנים)‪.‬‬
‫ד‪ .‬דוד‬
‫נדבר על שלושה חטאים – חטא בת שבע (אשת איש)‪ ,‬הריגת בעלה אוריה החיתי‪ ,‬לשון‬
‫הרע‪.‬‬
‫‪ .A‬ר' שמואל בר נחמני – לא חטא באשת איש‪.‬‬
‫מקור‪" :‬ויהי דוד לכל דרכיו משכיל‪ ,‬וה' עמו"‪ ,‬לכן לא יתכן שחטא‪.‬‬
‫קשה‪ :‬נתן הנביא אומר לו "מדוע בזית את דבר ה'‪ ?"...‬תשובה‪ :‬ביקש לחטוא אך יצא‬
‫שלא חטא‪.‬‬
‫איך לא חטא? שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט על תנאי לאשתו‪ ,‬וכיון שאוריה‬
‫מת אז היא מגורשת למפרע‪.‬‬
‫ראית רב יוסף – ואת ערובתם תיקח‬
‫‪ .B‬רב בשם רבי – לא חטא באשת איש ‪ +‬בהריגת אוריה‪:‬‬
‫‪ .1‬את אוריה החיתי היכית בחרב – שהיה לך לדונו בבית דין‪.‬‬
‫‪ .2‬ואת אשתו לקחת לך לאישה – ליקוחין יש לך בה‪.‬‬
‫‪ . 3‬ואותו הרגת בחרב בני עמון – שאינך נענש על זה‪ ,‬כי נחשב מורד במלכות (שלא‬
‫הסכים ללכת לביתו)‪.‬‬
‫‪ .C‬רב ‪-‬‬
‫קשיא‪:‬‬
‫מצד אחד – דוד חטא רק בהריגת אוריה‪.‬‬
‫(מל"א טו)‪.‬‬ ‫אּוריָה הַ ִח ִתי"‬
‫מקור‪ְ " :‬ול ֹא־סָ ר ִמכֹל אֲ ֶשר־צִ ּוָהּו כֹל יְמֵ י חַ יָיו ַרק ִב ְדבַ ר ִ‬
‫מצד שני – דוד גם חטא בלשון הרע‪.‬‬
‫‪ .1‬קיבל לשון הרע שאינו ת"ח –‬
‫כשעלה דוד למלוכה חיפש צאצאים של שאול‪ ,‬וציבא אומר לו שיש את מפיבושת בן יונתן בן‬
‫שאול‪.‬‬
‫ציבא אומר שהוא בא מ"בלו (בלא) דבר"‪ ,‬שרומז שאינו ת"ח‪,‬‬
‫אך כשמפיבושת בא הוא מגיע מ"מלו (מלא) דבר" – כלומר מלא בתורה‪.‬‬
‫‪ .2‬קיבל לשון הרע שלא דבק בדוד כשברח מאבשלום‬
‫כעבור שנים‪ ,‬כשאבשלום מרד בדוד‪ ,‬שאל דוד את ציבא עבד מפיבושת איפה מפיבושת‪,‬‬
‫ואמר שהלך לירושלים בתקווה שיתנו לו את המלוכה כצאצא של שאול‪ ,‬דוד קיבל את‬
‫הלה"ר ונתן את השדה לציבא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪111‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫שמואל – בהתחלה לא ממש קיבל‪ ,‬אבל כשחזר מהקרב היתה לו סיבה‬
‫לקבל (בסעיף הבא)‪.‬‬
‫‪ .3‬הפגישה לאחר המלחמה‬
‫כשניצח את אבשלום וחזר‪ ,‬פגש את מפיבושת‪ .‬מפיבושת לא עשה שפמו ולא כיבס בגדיו‪.‬‬
‫שמואל ‪ -‬דוד הבין מההזנחה של מפיבושת שזה כי לא שמח שדוד ניצח‪,‬‬
‫(אך האמת היתה להפך‪ ,‬שמאז שדוד ברח מאבשלום מפיבושת נהג עצמו‬
‫באבלות)‪.‬‬
‫דוד שואל אותו למה לא בא‪ ,‬מפיבושת מסביר שרצה לבוא אך ציבא נטש אותו והוא פיסח‪.‬‬

‫‪ .4‬דוד חילק את השדה בין שניהם (כלומר קצת קיבל את הלה"ר)‪.‬‬

‫תגובת מפיבושת‪" :‬גם את הכל יקח‪ ,‬אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום"‬
‫בפשט – אני כל כך שמח שבאת‪ ,‬למי אכפת מהשדה?‬
‫אך הגמרא – אני כל כך רציתי שתחזור‪ ,‬וככה אתה עושה לי?!‬
‫(שאני מאבד חצי שדה)‪ ,‬יש לי תרעומת על הקב"ה שהביאך‬
‫בשלום‪.‬‬
‫ולכן נקרא בדברי הימים "מריב בעל" ‪ -‬שעשה מריבה עם‬
‫ה' שהחזיר את דוד בשלום‪.‬‬
‫ויצתה בת קול וקראה לו נצא בר נצא‪ ,‬שגם שאול‬
‫רב עם ה' – "ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב‬
‫בנחל" – שאם על הריגת אדם אחד הקב"ה‬
‫עושה עניין שלם של עגלה ערופה בנחל‪ ,‬איך לא‬
‫חס על עם שלם (עמלק)?‬
‫ר"י‪-‬רב‪ :‬בגלל שקצת קיבל את הלה"ר וחילק – יצתה בת קול שרחבעם‬
‫וירבעם יחלקו את הממלכה (וזה הוביל לע"ז‪ ,‬וזה הוביל לגלות‪.)...‬‬
‫ה‪ .‬שלמה‬
‫אֱֹלקיו‬
‫ָ‬ ‫ֹלהים אֲ חֵ ִרים וְל ֹא־הָ יָה לְ בָ בֹו ָשלֵ ם עִ ם־ה'‬‫" וַי ְִהי לְ עֵ ת זִ ְקנַת ְשֹלמֹה נ ָָשיו ִהּטּו אֶ ת־לְ בָ בֹו אַ חֲ ֵרי אֱ ִ‬
‫כִּ ְּלבַ ב ָדוִּיד אָ ִּביו‪ .‬וַיֵלֶ ְך ְשֹלמֹה אַ חֲ ֵרי עַ ְשת ֶֹרת אֱ ֹלהֵ י צִ דֹנִים וְאַ חֲ ֵרי ִמלְ ֹכם ִשקֻּ ץ עַ מֹנִים‪ַ .‬ויַעַ ׂש ְּשֹלמֹה הָ ַרע‬
‫אֲשר עַ ל־פְ נֵי‬
‫ְּבעֵ ינֵי ה' וְל ֹא ִמלֵ א אַ חֲ ֵרי ה' כְ ָדוִד אָ ִביו‪ .‬אָ ז י ְִּּבנֶּה ְּשֹלמֹה בָ ָמה ִּלכְּ מֹוש ִּש ֻּקץ מֹואָ ב בָ הָ ר ֶ‬
‫ְרּושלָ ִם ּולְ מֹלֶ ְך ִשקֻּ ץ ְבנֵי עַ מֹון" (מל"א יא)‬
‫י ָ‬

‫ר' שמואל ב"נ‪-‬ר' יונתן – שרק לא היה כדוד‪ ,‬אבל לא חטא בפועל‪,‬‬
‫ואת הפסוקים שחטא מסביר‪:‬‬
‫ת־לבָ בֹו – ניסו להטותו אך לא נטה‪,‬‬ ‫ְּ‬ ‫ָשיו ִּהּטּו אֶּ‬‫‪ .1‬נ ָ‬
‫‪ .2‬אָ ז י ְִּּבנֶּה ְּשֹלמֹה בָ ָמה ִּלכְּ מֹוש ִּש ֻּקץ מֹואָ ב – ביקש לבנות ולא בנה‪.‬‬
‫הראיה‪:‬‬
‫‪ .A‬כתוב בלשון עתיד‬
‫(דחייה – האם כשכתוב ביהושע "אז יבנה יהושע מזבח לה'" גם‬
‫נסביר כך?!)‪.‬‬
‫‪ .B‬מר' יוסי בברייתא‪:‬‬
‫כתוב שיאשיהו השמיד את הבמות שבנה שלמה‪ .‬ואיך ייתכן שאסא‬
‫ויהושפט לא השמידום עוד לפני יאשיהו? אלא שאכן הם כבר‬
‫השמידום‪ ,‬והפסוק רק תולה את הזכות ביאשיהו‪ .‬ממילא אותו דבר‬
‫נאמר גם על הבנייה – שהפסוק רק תולה את הבנייה בשלמה)‪.‬‬
‫‪ .3‬ויעש שלמה הרע – שהיה צריך למחות בנשיו ולא מחה‪.‬‬
‫(וכן רב יהודה‪-‬שמואל‪ :‬שלמה נשא את בת פרעה והכניסה מיני‬
‫זמר לעבודות זרה השונות‪ ,‬ולא מחה)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪112‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(ואגב‪ ,‬שכנשא אותה‪ ,‬גבריאל נעץ יתד בים ושם נוצרה‬
‫רומי‪,‬‬
‫(ואגב אגב‪ ,‬הצריף הראשון של רומי נבנה כשירבעם בנה‬
‫את שני העגלים בבית אל ובדן)‪.‬‬
‫יאשיהו‬ ‫ו‪.‬‬
‫מצד אחד ‪" -‬ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך אביו‪,"...‬‬
‫אבל מצד שני – "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל מאודו" –‬
‫ר' שמואל ב"נ–ר' יונתן – לא חטא‪ ,‬אלא החזיר כספים של דינים שדן לפני ‪.18‬‬
‫רב – חטא וחזר בתשובה‬
‫(וכן אביו או דודו של ר' ירמיה בר אבא‪,‬‬
‫וכן עוקבא בר נחמיה הריש גלותא)‪.‬‬

‫דף נז‬
‫(נז‪ .‬תחילת פרק במה אישה – נז‪ :‬רבע תחתון)‬
‫משנה‪:‬‬
‫דברים שאינם משוי‪ ,‬ובכ"ז אסורה לצאת בהן מדרבנן‪:‬‬
‫‪ .A‬שמא תלך לטבול ותסיר כי הם חוצצים‪ ,‬ולא תחזיר ותטלטל –‬
‫חוטי צמר‪ ,‬פשתן ורצועות‪ ,‬ששמים חזק על השיער‪,‬‬
‫‪ .B‬שמא תראה לחברה ותטלטל –‬
‫טוטפת וסרביטין (שאינם תפורים)‪,‬‬
‫כבול (כובע צמר)‪,‬‬
‫עיר של זהב (תכשיט)‬
‫קטלא (סינר מקושט שנקשר מהצוואר)‬
‫נזמים‪,‬‬
‫טבעת ללא חותם ומחט לא נקובה (אחרת זה משוי ואסור מהתורה)‪.‬‬

‫חלק א – הדברים האסורים משום שהם חוצצים‬

‫א‪ .‬ביאור ניסוח המשנה –‬
‫למה המשנה פותחת באיסור לצאת בחוטים‪,‬‬
‫ואז לפתע עוברת לדיני חציצה – שחוטים אלו חוצצים?‬
‫מסביר רנבי"צ‪-‬רבב"א – "מה טעם קאמר"‪ ,‬כלומר העובדה שזה חוצץ היא הסיבה שאוסר‬
‫לה לצאת בהן‪.‬‬
‫(נז‪ .‬שליש)‬

‫ב‪ .‬שואל רב כהנא את רב‪ :‬האם חוטים קלועים כמו אריג חוצצים?‬
‫רב – לא חוצץ (ולכן מותרת לצאת בהן)‪,‬‬
‫רב הונא בריה דרב יהושע‪:‬‬
‫‪ .1‬כנ"ל – לא חוצץ ולכן לא גזרו‪.‬‬
‫‪ .2‬האחיות שלי לא מקפידות על זה‪.‬‬
‫נפק"מ בין הגרסאות ברב הונא בר"י – אם הצמר מלוכלך‬
‫(אמנם לא חוצץ‪ ,‬אך כן מקפידה להוריד שלא ילכלך אותה)‪:‬‬
‫‪ .1‬לפי ‪ – 1‬כיוון שמן הדין לא חוצץ‪ ,‬חז"ל לא גזרו שלא תצא בזה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪113‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬לפי ‪ – 2‬כיוון שסוף סוף סיכוי טוב שהיא תוריד – חז"ל גזרו גם על זה‪.‬‬
‫(נז‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ג‪ .‬תנן התם (משנה במקוואות) – מחלוקת האם החוטים הנ"ל חוצצים‪:‬‬
‫ת"ק (כמו משנתנו) – חוטי צמר‪ ,‬חוטי פשתן ורצועות חוצצים‪.‬‬
‫ר"י – חוטי צמר ושערות לא חוצצים‪.‬‬
‫דיונים על המשנה‪:‬‬
‫‪ .A‬רב הונא – וכולן בראשי הבנות (כלומר חוצץ רק כשקושרים לשיער ולא לצוואר למשל)‪.‬‬
‫מקשה רב יוסף – והרי הצוואר רך‪ ,‬וממילא עוד יותר חוצץ!‬
‫עונה רב יוסף – בצוואר היא שמה רפוי‪ ,‬שאין אישה חונקת את עצמה‪.‬‬
‫איתיביה אביי מברייתא‪ :‬בנות לא יוצאות בחבקין שבצואריהן‪ ,‬כי כן חונקת‬
‫את עצמה וחוצץ‪.‬‬
‫עונה רבינא‪ :‬תלוי במה מדובר‪:‬‬
‫במשנה במקוואות מדובר בחוטים צרים‪ ,‬ולא מהדקת – לא חוצץ‪,‬‬
‫בברייתא מדובר בחבקין של קטלא (רצועות רחבות שמהדקת כדי‬
‫שתיראה שמנה) – חוצץ‪.‬‬
‫[ואגב‪ ,‬גם במשנה ראינו שבקטלא אסור‪,‬‬
‫אבל מסיבה נוספת וזה שמא תראה לחברתה]‪.‬‬
‫(נז‪)+2 :‬‬
‫‪ .B‬ר"י‪-‬שמואל – הלכה כר"י בשיער (שלא חוצץ)‪.‬‬
‫מקשה אביי – והרי ת"ק לא חלק עליו לגבי שיער?‬
‫ניסיון תירוץ‪ :‬מזה שר"י דיבר על שיער‪ ,‬כנראה שידע שת"ק אמר שגם‬
‫שיער חוצץ‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬אולי ר"י רק הזכיר שיער כדי לומר שכשם שברור לכולם‬
‫ששיער לא חוצץ‪ ,‬כך גם תודו לי בצמר‪.‬‬
‫חיזוק הקושיא‪:‬‬
‫ר"נ‪-‬שמואל‪ ,‬ברייתא‪ ,‬וכן משנה (בדף סד‪ – ):‬שגם לת"ק שיער לא חוצץ‪.‬‬
‫שמע מינה‪.‬‬
‫(נז‪ :‬באמצע)‬

‫חלק ב – הדברים האסורים משום שמא תראה לחברתה‬

‫א‪ .‬טוטפת וסרביטין –‬
‫אם לא קשורות – אסור‪ ,‬שמא תסיר‪ ,‬אם קשורות – מותר‪.‬‬
‫במה מדובר?‬
‫‪ .A‬טוטפת ‪-‬‬
‫‪ .1‬רב יוסף – חומרתא דקטיפתא (קשר בצוואר שמשמש כקמע)‪.‬‬
‫דוחה אביי – הרי מותר לצאת בקמע מומחה (נג‪):‬‬
‫‪ .2‬ר"י‪-‬אביי – אפוזיינו (תכשיט זהב על המצח‪ ,‬שאפשר לקשור לסבכה)‪.‬‬
‫וכן מפורש בברייתא שהטוטפת והסרביטין הם על הסבכה‪.‬‬
‫‪ .B‬מה ההבדל ביניהם? ר' אבהו –‬
‫טוטפת מקיפה מאוזן לאוזן‪,‬‬
‫סרביטין יורד גם ללחיים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪114‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .C‬ממה עשויות?‬
‫רב הונא – עניות – מחוטים צבעוניים‪ ,‬עשירות – כסף וזהב‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪115‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף נח‬
‫(נז‪ :‬רבע תחתון – נח‪ :‬שליש תחתון)‬

‫(המשך דברים שלא יוצאת בהם שמא תראה לחברתה)‬

‫א‪ .‬מה זה כבול?‬

‫ר' אבהו – הכוונה לכיפת צמר‬
‫וכן מוכח בברייתא (שזה תחת השיער)‪:‬‬
‫ת"ק – כמו משנתנו שאסורה לצאת לרה"ר בכבול ובאיסטמא‪.‬‬
‫ר"ש מתיר – כי זה תחת השיער‪ ,‬ולא תסיר שמא יראו שערותיה‪.‬‬
‫[אגב הברייתא‪:‬‬
‫מה זה איסתמא? כליא פרוחי (סרט שמכסה שערות סוררות)‪.‬‬
‫וזה עשוי לבד (חוטים שנדחקים יחד ללא טוייה‪ ,‬ולכן אין בו איסור כלאיים וטומאת‬
‫נגעים‪ ,‬ולר"ש גם מותר לכלה ללבוש עטרת איסתמא גם אחרי החורבן]‪.‬‬
‫שמואל – כבלא דעבדא‪.‬‬
‫[חותם (סימן) שעושים לעבד סביב הצוואר או על הבגד (כמו דיסקיט של חייל‪ ,‬להבדיל)]‪.‬‬

‫(נח‪)+2 .‬‬

‫ב‪ .‬חותם של עבד‪/‬שפחה‬

‫‪ .A‬מה החשש בחותם‪ ,‬ומתי החשש קיים‪:‬‬
‫‪ .1‬שהעבד יוריד מעצמו כדי להיראות בן חורין ויטלטל‪.‬‬
‫שייך גם בצוואר וגם בבגד‪.‬‬
‫שייך רק בחותם שעשה בעצמו‪ ,‬אך לא בחותם שעשה רבו (כי חושש להוריד)‬
‫‪ .2‬שהחותם ייפול‪ ,‬והעבד יחזיר את החותם לאדונו‪.‬‬
‫שייך גם בצוואר וגם בבגד‪,‬‬
‫שייך גם בחותם שעשה רבו‬
‫שייך רק בחותם מתכת (בחותם טיט הוא יישבר‪ ,‬והשברים לא שווים כלום ולא יחזיר אותם‬
‫לאדונו)‪.‬‬
‫‪ .3‬שהחותם יפול‪ ,‬והעבד יקפל את בגדו על כתפו כדי שהאדון לא ישים לב‪.‬‬
‫שייך גם בחותם שעשה רבו‬
‫שייך בין בטיט ובין במתכת‪.‬‬
‫שייך רק בבגד ולא בצוואר‪.‬‬
‫‪ .B‬הסתירות‬
‫‪ . 1‬בדעת שמואל (נח‪)+2 .‬‬
‫בהסבר המשנה – אסור בין בצוואר בין בבגד‪.‬‬
‫שמואל עצמו – מותר בצוואר‪ ,‬אסור בבגד‪.‬‬
‫‪ . 2‬בברייתות (נח‪ .‬שליש)‬
‫ברייתא א (כמו שמואל עצמו) – מותר בצוואר‪ ,‬אסור בבגד‬
‫ברייתא ב (כמו שמואל במשנה) ‪ -‬אסור בין בצוואר בין בבגד‪.‬‬
‫‪ .C‬תירוצי הגמרא‬
‫את הדעה שמותר בצוואר ואסור בבגד נעמיד‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪116‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בחותם שעשה רבו (לכן אין חשש שהוא עצמו יוריד)‬
‫‪ +‬בטיט (לכן אין חשש שיחזיר את החותם שנפל הביתה)‪,‬‬
‫ולכן כל החשש רק שיקפל את בגדו – שזה שייך רק בבגד‪.‬‬

‫את הדעה שאוסרת בין בבגד בין בצוואר נעמיד‪:‬‬

‫‪ .1‬המשנה לפי שמואל – בחותם טיט‪/‬מתכת שהעבד עשה בעצמו (ואז חוששים שיוריד)‪.‬‬
‫(ומעדיפים לא להעמיד במתכת‪ ,‬כי רוב החותמות מטיט)‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא ב – בחותם מתכת‪( ,‬ואז חוששים שיפול ויקח לאדונו)‪.‬‬
‫(נח‪ .‬שליש תחתון)‬
‫(מעדיפים להעמיד במתכת כי הברייתא ממשיכה שהחותם לא מקבל טומאה‪ .‬והרי‬
‫אם מדובר בטיט ברור שלא מקבל טומאה!)‪.‬‬
‫(נח‪ .‬רבע תחתון)‬

‫ג‪ .‬דיונים על המשך ברייתא ב‪ :‬זוג באדם וחותם בחיה‬

‫‪ .A‬לגבי יציאה בשבת‪:‬‬
‫זוג (פעמון) –‬
‫בצוואר אסור (שמא יפול)‪,‬‬
‫בבגד מותר (גמרא‪ :‬כי תופרים טוב ולא יפול (ריטב"א))‪.‬‬
‫בבהמה –‬
‫הכל אסור – גם חותם וגם זוג‪ ,‬גם בבגד וגם בצוואר‪.‬‬
‫ברוב המקרים ‪ -‬שמא יפול‪,‬‬
‫זוג בבגד – כי נראה כהולך לחינגא (לשוק)‪.‬‬
‫(נח‪)-5 .‬‬

‫‪ .B‬לגבי קבלת טומאה‬

‫חותם – לא מקבל טומאה (אינו כלי ואינו תכשיט)‪.‬‬
‫זוג – באדם מקבל טומאה‪ ,‬בבהמה לא‬
‫קשה מברייתא ג‪ :‬זוג בהמה מקבל טומאה‪.‬‬
‫תשובה –‬
‫ברייתא ב כשאין ענבל (ואז זה רק תכשיט‪ ,‬ורק לאדם יש תכשיט)‪.‬‬
‫ברייתא ג כשיש ענבל (ואז זה כלי עבור האדם (איפה הבהמה) – ולכן מקבל טומאה)‪.‬‬
‫(נח‪)+10 :‬‬
‫מקור שכשמשמיע קול זה כלי ומקבל טומאה‪" :‬כל דבר אשר יבוא באש"‪.‬‬
‫(נח‪ .‬שליש)‬
‫קשה על התשובה מברייתא ד‪ :‬זוג בלי ענבל ששמים לתינוק לא מקבל טומאה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬תינוק שונה ממבוגר ודומה לבהמה (אין לו תכשיט‪ ,‬אלא זה כלי שנועד‬
‫ליידע איפה התינוק‪ ,‬ולכן מקבל טומאה רק עם ענבל)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪117‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף נט‬
‫(נח‪ :‬שליש תחתון – נט‪)-7 :‬‬
‫חלק א ‪ -‬טומאת פעמון ללא ענבל‬
‫בדף הקודם‪:‬‬
‫בפעמון למבוגר – טמא ללא ענבל (תכשיט)‪,‬‬
‫בפעמון ילד או בהמה – רק כששמו את הענבל‪.‬‬

‫אם כבר שמו את הענבל‪ ,‬אם נפל – עדיין טמא‪.‬‬

‫למה?‬
‫‪ .A‬אביי– כי הדיוט יכול להחזירו‪ ,‬נחשב עדיין מחובר‪.‬‬
‫בפועל(כמו שראינו לגבי מספריים (מח‪ ):‬שמן‬ ‫קשה‪ :‬הזוג והענבל חיבור‪ ,‬וזה רק כשהם מחוברים‬
‫הדין חיבור רק "בשעת מלאכה")‪.‬‬
‫לפני שני ההסברים הבאים אכן זה לא נחשב מחובר‪ ,‬אך בכל זאת הפעמון עצמו נחשב לכלי כי‪:‬‬

‫‪ .B‬רבא‪ ,‬רי"ס בר"ח– עדיין יש לו את השימוש המקורי‪ ,‬שיכול להשמיע קול גם בלי הענבל‪ ,‬ע"י‬
‫הקשה‪.‬‬
‫‪ .C‬ר' יוחנן–מספיק שיש לו שימוש אחר (לגמע מים) וטמא‪.‬‬

‫קשה – לכאורה רי"ח הוא שמצריך מעין מלאכתו הראשונה‪:‬‬

‫‪ .a‬לגבי כלי שנשבר ומיועד לשימוש אחר‪ ,‬האם נטהר מטומאת מת‪ :‬רי"ח – טהור‪ ,‬ר"א‬
‫– טמא‪.‬‬
‫‪ .b‬סנדל של מתכת של בהמה טמא כי‪:‬‬
‫• רב ור' חנינא – יש לו שימוש אחר (לשתות‪ ,‬לסוך שמן) (נפק"מ במאוס)‪.‬‬
‫• רי"ח – יש לו מעין מלאכתו הראשונה(שם על רגליו ורץ) (בתנאי שאינו כבד)‬

‫תשובה – נהפוך אצלנו את רבא ורי"ח‪.‬‬

‫חלק ב – במה אישה יוצאה‬

‫הקדמה‪ :‬הבעיות שצריך לפתור כדי להתיר‪ .1 :‬שלא יהיה משוי (דאורייתא)‪ .2 .‬שיהיה מהודק ולא‬
‫יפול‪ .3 .‬שלא יהיה יפה מדי שתרצה והלראות לחברתה ותטלטל (באיזה חשובה‪ ,‬או משהו קריטי‬
‫ללבוש – אין חשש)‪.‬‬
‫א‪ .‬עיר של זהב (משנה)‬
‫‪ .A‬מה זה‪.‬‬
‫‪ .B‬הדין‪:‬‬
‫משנתנו – לא תצא‪.‬‬
‫בברייתא‪:‬‬
‫ר"מ –חטאת (משאוי)‬
‫חכמים –אסור מדרבנן (תכשיט‪ ,‬אך גזרו שמא תראה לחברתה ותטלטל)‪.‬‬
‫ר"א –מותר (אישה חשובה לא תשלוף כדי להראות)‪.‬‬
‫(נט‪)+10 :‬‬

‫ב‪ .‬כלילא (עטרה מזהב)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪118‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מחלוקת‪ :‬רב ‪ -‬אסור‪ ,‬שמואל –מותר‪,‬‬
‫במה מדובר?‬
‫משי עם זהב (ארוקתא)‬ ‫עשויה כולה זהב (אניסכא)‬
‫מחלוקת‬ ‫אסור‬ ‫הסבר ‪1‬‬
‫מותר‬ ‫מחלוקת‬ ‫הסבר ‪( 2‬רב אשי)‬
‫וכן רב יוסף (לפני שחלה) אמר שרב התיר‪,‬‬
‫ונעמיד בארוקתא‪.‬‬

‫אמוראים נוספים שהתירו‪:‬‬

‫‪ .3‬לוי בנהרדעא‪,‬‬
‫ובעקבות ההיתר יצאו ‪ 24‬נשים בכל העיר עם כלילא‪.‬‬
‫(סיפרו לו שאדם גבוה וצולע בא לנהרדעא והתיר‪ ,‬ורב הבין שזהו לוי ושר' אפס ראש הישיבה נפטר)‪.‬‬
‫‪ .4‬רבה בר אבוה במחוזא ‪-‬‬
‫ובעקבות ההתר יצאו הרבה יותר נשים בכלילה (‪ 18‬ממבוי אחד)‪.‬‬

‫ג‪ .‬רב ‪ -‬קמרא (אבנט) – מותר‬

‫לא יוריד להראות‪ ,‬כי אז יפלו בגדיו‪,‬‬
‫אך מה לגבי משוי? רב ספרא‪:‬‬
‫‪ .1‬ארוקתא – כמו שמותר טלית עם זהב (זה לבוש מקובל)‪,‬‬
‫‪ .2‬אניסכא – כמו אבנט של מלכים‪ ,‬וכל ישראל בני מלכים‪.‬‬
‫קמרא מעל חגורה? רב אשי – אסור (רש"י‪ ,‬ואפילו משוי (דאורייתא?))‪.‬‬ ‫•‬
‫רסוקא (זוג של טלית‪-‬מעיל לנשים) מותר רק אם יש לו רצועות שלא יפול‪.‬‬ ‫•‬
‫ד‪ .‬קטלא (משנה) (תוס' – תכשיט) – אסור‪ ,‬שמא תראה‪.‬‬
‫ה‪ .‬נזמים (משנה) – אסור‪.‬‬
‫גמרא – של האף‪ ,‬אך של האוזן מותר (כי קשה להוציא)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪119‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף ס‬
‫(נט‪ -7 :‬עד ס‪)-1 :‬‬
‫חלק א ‪ -‬המשך דברים בהם אישה לא יוצאת‬
‫א‪ .‬טבעת‬
‫במשנה‪ :‬טבעת שאין עליה חותם – תכשיט‪ ,‬ואסור מדרבנן‪ ,‬שמא תוריד להראות לחברה‪.‬‬
‫מכאן מדויק‪ :‬טבעת עם חותם – משוי (ולא תכשיט)‪ ,‬ואסור מהתורה‪.‬‬
‫וקשה‪ :‬במשנה בכלים טבעת נחשבת תכשיט ומקבלת טומאה בין כשאין עליה חותם ובין‬
‫כשיש‪.‬‬
‫‪ .A‬ר' זירא ‪ -‬זו מחלוקת ר' נחמיה ורבנן מה עיקר הטבעת‪:‬‬
‫טבעת מעץ אלמוג שהחותם ממתכת –‬
‫רבנן – טהורה (כי העיקר הטבעת (המעמיד)) –‬
‫וכך המשנה בכלים – ולכן זה עדיין תכשיט‪.‬‬
‫ר' נחמיה – טמאה (כי העיקר החותם (החלק הסופי של הכלי)) –‬
‫וכך משנתנו‪ ,‬ולכן זה משוי‪.‬‬
‫‪ .B‬אין בכלל סתירה‪:‬‬
‫גם המשנה בכלים מסכימה שעם חותם זה לא תכשיט אישה‪.‬‬
‫וכשהיא אמרה שזה מקבל טומאה זה כי זה‪:‬‬
‫‪ .1‬רבא – תכשיט איש (ולא אישה)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב נחמן בי"צ – כלי מעשה (ולא תכשיט)‪.‬‬
‫(ס‪ .‬רבע)‬

‫ב‪ .‬אסורה לצאת במחט שאינה נקובה‬

‫זה נחשב תכשיט (ולא משוי)‪ ,‬לכן רק אסורה מדרבנן‪.‬‬
‫למה זה תכשיט? (מה עושים עם זה?)‬
‫‪ .1‬רב יוסף – איסוף השיער שיוצא מהסבכה‪.‬‬
‫דוחה אביי – אין חשש שתוריד להראות לחברה כי אז שערה יתפזר‬
‫(כפי שאין חשש שתוריד בירית שמחזיקה את הגרביים שלא ירדו)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב אדא נרשאה לפי הסבר רבא‪ :‬שמה תכשיט על המצח בקו שבו השיער מתחלק ימינה‬
‫ושמאלה‪.‬‬
‫(ובימי חול משתמש בקצה החד כדי לחלק השיער ימינה ושמאלה)‪.‬‬
‫(ס‪ .‬במשנה)‬

‫חלק ב – דברים שלאיש אסור לצאת בהם מדרבנן – סנדל המסומר‬

‫א‪ .‬למה גזרו?‬
‫בזמן גזירות השמד שאחרי מרד בר כוכבא התחבאו יהודים ("שילפי הגזירה" – בורחים מפני הגזירה)‬
‫במערה (או בבית הכנסת) ולבשו סנדלים מסומרים‪.‬‬
‫וחשבו שהאויבים גילו אותם (או כי אחד לבש את סנדליו הפוך וחשבו (לפי העקבות) שמישהו יצא‪ ,‬או‬
‫כי שמעו קול)‪,‬‬
‫ונבהלו לברוח ודחקו זה בזה ונהרגו רבים בגלל המסמרים שבסנדלים‪.‬‬
‫לכן גזרו שלא ללובשם (כי הם מסוכנים או כי מזכירים את מה שקרה)‪.‬‬
‫אז למה גזרו רק בשבת?‬
‫כי המעשה ארע בשבת‪ ,‬אז לא גזרו מעבר לזה‪.‬‬
‫(ובירושלמי – כיוון שאסרו בשבת‪ ,‬לרוב האנשים ממילא לא יהיה עוד זוג סנדלים‪ ,‬וכל יימנעו מזה גם בחול)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪120‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אז למה אסרו גם ביו"ט? (כמו שמשמע ממשנה בביצה שלא שולחים לחבר סנדל מסומר‬
‫ביו"ט‪ ,‬כי אין לזה שימוש ביו"ט – כי אסור בלבישה)‪,‬‬
‫תשובה‪ :‬כי דומה לשבת – שיש התכנסות‪.‬‬
‫אז למה לא אסרו בתענית? (גם שם יש התכנסות)‬
‫תשובה‪ :‬כי גזרו רק על יום התכנסות שיש בו איסור מלאכה‪ ,‬כמו שבת‪.‬‬
‫(ס‪)+6 :‬‬

‫וזה מובן אפילו לר' חנינא בן עקיבא (שבהקשר אחר אמר שכשגוזרים אטו מעשה שהיה‪,‬‬
‫גוזרים רק בדיוק כעין המעשה‪ ,‬גם הוא מודה ששבת ויו"ט דומים‪ ,‬ולכן גזרו גם על יו"ט)‪.‬‬

‫(ס‪ :‬רבע)‬

‫ב‪ .‬מצבים שבהם מותר‪:‬‬

‫‪ .A‬כשיש מעט מסמרים‬
‫‪ .a‬סוגיא א‪ :‬ר"י‪-‬שמואל – רק כשהמסמרים נועדו לחזק את הסוליה‪.‬‬
‫אך אם נועדו לנוי – מותר‪.‬‬
‫כמה נחשב נוי?‬
‫‪14‬‬
‫ר' חנינא – אפשר עד ‪( 7‬אחד בעקב ושלושה בשני הצדדים)‪.‬‬
‫רי"ח – עד ‪ 5‬בכל סנדל (אחד בעקב ושניים בשני הצדדים)‪.‬‬
‫קשה על רי"ח מברייתא‪ :‬סנדל נוטה‪ ,‬מגביהים את הצד הנמוך עם מסמרים‪,‬‬
‫ר' נתן – עד ‪,7‬‬
‫רבי – עד ‪.13‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬הוא כר' נהוראי שאמר בפירוש ‪.5‬‬
‫‪( .2‬ס‪" )-7 :‬נוטה שאני" – כשזה בשביל לתקן מותר יותר ממצב רגיל‪.‬‬
‫(ס‪ :‬לפני האמצע)‬
‫כמי ההלכה?‬
‫איפה‪ :‬שתלמידי רי"ח יחמירו כרי"ח‪ ,‬אך אנחנו נקל כר' חנינא‪.‬‬
‫וכן רב אשי לרב הונא‪ :‬מותר ‪.7‬‬
‫(ס‪ :‬שליש תחתון)‬

‫‪ .b‬סוגיא ב‪ :‬בברייתא – נשרו מסמרים‬

‫"נשרו רוב מסמרותיו‪ ,‬ונשתייר בו ד או ה – מותר‪ .‬ורבי מתיר עד שבע"‪.‬‬
‫שלב א – הא גופא קשיא‪:‬‬
‫מצד אחד‪ :‬נשרו רוב מסמרותיו‪ ,‬משמע אפילו נשארו הרבה – מותר‪,‬‬
‫מצד שני‪ :‬צריך שלא יהיו יותר מ‪4,5,7‬‬

‫‪ 14‬ראו ציור‪ ,‬מתוך פירוש חי‪ ,‬באישור הרב במחבר‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪121‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה‪:‬‬
‫אם רק נגממו אך עדיי‪ i‬תקועים בעץ – אפילו שיש יותר מ‪ 5‬מותר‪ ,‬כי רואים שזה לא‬
‫סנדל מסומר רגיל‪.‬‬
‫אם ממש נעקרו – אז המספר הרגיל (‪.)4,5‬‬
‫שלב ב – צריך שלא יהיו יותר מ‪ 4‬או ‪.5‬‬
‫תחליט! ‪ 4‬או ‪?5‬‬
‫תשובה‪ :‬בסנגל גדול ‪ ,5‬בסנדל קטן ‪.4‬‬
‫שלב ג – רבי מתיר עד ‪.7‬‬
‫והרי לעיל (סוגיא א) רבי אמר עד ‪!13‬‬
‫תשובה‪ :‬נוטה שאני (שאפשר יותר)‪.‬‬
‫(דילוג ל‪)-4‬‬

‫שלב ד ‪ -‬ר' חייא‪ :‬אני הייתי מתיר יותר (סורא – ‪ ,22‬פומפדיתא – ‪.)24‬‬

‫(ס‪ :‬באמצע)‬

‫‪ .B‬שאל רצען את ר' אמי – תפרו מבפנים?‬

‫(הוסיף נעל פנימית בתוך הסנדל (כמו הגרב הקשיחה הנשלפת של רולר‪-‬בליידס) ‪-‬‬
‫ר' אמי – שמעתי שמותר‪,‬‬
‫ומסביר רב אשי – כי אז זה מנעל ולא סנדל‪.‬‬
‫‪ .C‬הכניס מסמרים בצורת כלבוס ‪ -‬עם שני ראשים (כמו של אקדח סיכות)?‬
‫ר' אבא בר אבינא – מותר (כי לא כך היה המעשה)‪.‬‬
‫‪ .D‬רב ששת – חיפה הכל במסמרים – מותר‪,‬‬
‫כי אז המסמרים נועדו להגן על הסוליה ולא לחזקה‪.‬‬
‫וכן בברייתא (שכבר קפצנו אליה קודם) – חיפהו כולו במסמרות – מותר‪.‬‬
‫‪ .E‬עוד דינים באותה ברייתא‪:‬‬
‫חיפה בעור למטה‪ ,‬ותקע מסמרים מלמעלה להחזיק את העור – מותר‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שם מסמרים יוצאי דופן – כלבוס‪ ,‬טס (ראש שטוח)‪ ,‬יתד (ראש חד) – מותר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫אפילו בתוך הבית אסור‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫האם מותר לטלטלו לצרכים אחרים (לסמוך מיטה)?‬ ‫‪.4‬‬
‫רבנן – מותר (זה הרי כלי‪ ,‬לא מוקצה)‪,‬‬
‫ר"א בר"ש – אסור (שמא ינעל אותו)‪.‬‬
‫(ס‪)-6 :‬‬
‫וכמי ההלכה?‬
‫רב מתנא – אין הלכה כר"א בר"ש‪.‬‬
‫פשיטא? (הרי הלכה כרבים)‬
‫היינו חושבים שכיון שטעמו מסתבר‪ ,‬אולי הלכה כמותו‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪122‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪123‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף סא‬
‫(ס‪ -1 :‬עד סב‪ .‬במשנה)‬
‫במה איש לא יצא‬
‫סיבות שנראה‪ :‬מעין משוי‪ ,‬שמא יוריד (צחוק‪ ,‬שירותים)‪ ,‬מראית עין‪.‬‬
‫א‪ .‬לא בסנדל יחיד‬
‫‪ .A‬טעם האיסור‪:‬‬
‫רש"י – ‪ .1‬מראית עין ‪ -‬שלא יחשדו בו שאת השני סוחב‪ .2 .‬שלא יצחקו עליו ויוריד ויטלטל‪.‬‬
‫(שאז אין את הסיבות הנ"ל)‬ ‫‪.B‬אם יש לו מכה מותר‬
‫באיזו רגל‪:‬‬
‫רב הונא –של המכה (הסנדל למניעת צער מהקרקע)‪,‬‬
‫חייא בר רב –בלי המכה (הסנדל לעונג‪ ,‬ובמכה זה מפריע)‬
‫ראיה מרי"ח ‪-‬‬
‫ביקש את סנדליו והביאו לו של ימין‪ ,‬ואמר "עשיתו מכה"‪.‬‬
‫דחייה – אוי התכוון שעשיתו לרגל שמאל של מכה‪.‬‬
‫‪ .C‬סדר נעילת הנעליים‬
‫(כתפילין‪ .‬וכן בסיפור הנ"ל‪ ,‬שלא רצה את של ימין ראשון)‪.‬‬ ‫רי"ח –שמאל קודם‬
‫–ימין(וכן בסיכה‪ ,‬אא"כ סך כל הגוף ואז מתחיל בראש)‪.‬‬ ‫ברייתא‬
‫להלכה (מהקל לכבד)‪:‬‬
‫רב אשי על רב כהנא שלא הקפיד‬ ‫•‬
‫רב יוסף– אפשר כך ואפשר כך‪.‬‬ ‫•‬
‫(אביי– ‪ .1‬אילו ידע רי"ח על הברייתא אולי היה חוזר בו‪ .2 .‬עדיף כר"נ בי"צ‪):‬‬ ‫•‬
‫ר"נ בי"צ– יר"ש יוצא ידי שניהם (נועל של ימין וקושר של שמאל)‪.‬‬ ‫•‬

‫ב‪ .‬ולא בתפילין‪ ,‬אך אין חטאת‬

‫(יש מחלוקת בעירובין אם מניחים תפילין בשבת)‬
‫רב ספרא ‪-‬‬
‫‪ .1‬למה לא יוצאים‪:‬‬
‫אם אינו זמן תפילין – ברור‪ ,‬זה דומה משוי‪.‬‬
‫אפילו אם זה זמן תפילין – שמא יוריד כשנכנס לשירותים ויטלטל‪.‬‬
‫‪ .2‬למה אין חטאת‪:‬‬
‫אם זה זמן תפילין – ודאי שאין (רק גזירה)‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫ג‪ .‬ולא בקמיע שאינו מן המומחה‬

‫בקמיע מומחה אין חשש שיוריד‪ ,‬וכן זה כלבוש ואינו כמשוי‪.‬‬
‫א‪ .‬הוספות בברייתא א –‬
‫כתב או עיקרין‪.‬‬ ‫•‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪124‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫גם כשאיו בו סכנה‪.‬‬ ‫•‬
‫גם כשזה רק למניעה‪.‬‬ ‫•‬
‫מותר לקשור ולהתיר ברה"ר‪ ,‬ולא חוששים שיטלטל‪.‬‬ ‫•‬
‫לא יקשור בשיר או טבעת‪ ,‬שאז נראה כתכשיט והרי אינו‪ ,‬ונראה כמשוי‪.‬‬ ‫•‬
‫ב‪ .‬מומחה‪:‬‬
‫‪ .A‬רב פפא – מספיק שהאיש מומחה‪,‬‬
‫(ומשמע שגם אם הקמיע מומחה)‪.‬‬
‫‪ .B‬מתי נהיה מומחה‪:‬‬
‫‪ .1‬סתירה בין ברייתא א לב –‬
‫ברייתא א – קמיע אחד‪ ,‬שריפא ‪ 3‬פעמים אותו אדם (וכל שכן ‪ 3‬אנשים‪ ,‬באותה מחלה)‪.‬‬
‫תשובה–הקמיע מומחה‪.‬‬
‫ברייתא ב – שריפא שלושה אנשים‪.‬‬
‫תשובה–האדם מומחה‪ ,‬וצריך לרפא ‪ 3‬מחלות שונות ל‪ 3‬אנשים‪.‬‬
‫‪ .2‬שואל רב פפא –אם ריפא ‪ 3‬מחלות שונות (ב‪ 3-‬קמיעים) לאותו אדם? תיקו‪.‬‬

‫(סא‪ :‬שליש)‬

‫ג‪ .‬האם יש בקמיעות קדושה‪:‬‬

‫לגבי מה‪:‬‬
‫‪ .a‬להציל מדליקה לחצר לא מעורבת – לא מצילים‪.‬‬
‫‪ .b‬לגנוז – גוזרים וגונזים את השמות ואת השאר זורקים‪.‬‬
‫‪ .c‬אלא האם מותר להיכנס לבית הכסא?‬
‫ראיה ממשנתנו שמותר‪ ,‬שהרי אם אסור‪ ,‬למה מותר לטלטל (כמו תפילין‪ ,‬שמא יכנס לשירותים)‪.‬‬
‫דחיות‪:‬‬
‫‪ .1‬מותר להחזיק הקמיע ביד‪ ,‬ולכן גם אם יטלטל זה בסדר‪.‬‬
‫דחייה– ר' אושעיא – אסור ביד‪.‬‬
‫אכן במשנה מותר להיכנס לשירותים‪ ,‬אך זה דווקא כי‪:‬‬
‫‪ .2‬במשנה מדובר בקמיע של עיקרין‪.‬‬
‫דחייה– ברייתא א – גם של כתב‪.‬‬
‫‪ .3‬במשנה זה דווקא בחולה שיש בו סכנהולכן התירו להיכנסעם זה לשירותים‪.‬‬
‫דחייה– ברייתא א – גם בחולה שאין בו סכנה‪.‬‬
‫‪ .4‬במשנה מדובר במכוסה עור ובזה מותר להיכנס לשירותים‪.‬‬
‫(ואילו בתפילין אסו ר‪ ,‬כי יש את האות שין שהיא הלמ"ס)‪.‬‬
‫ד‪ .‬ולא בשריון קסדה ומגפיים‪.‬‬

‫דף סב‬
‫שי – אל תעשה‬
‫(סב‪ .‬במשנה עד סג‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬עוד דברים שאשה לא תצא בהם‬
‫א‪ .‬טבעת לאישה‪ :‬חותם – חטאת‪ ,‬ללא חותם – מותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪125‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .A‬עולא –באיש להפך‪.‬‬
‫קשה– הרי גם כשמתאים לחלק מהאנשים‪ ,‬מותר לכולם לצאת‪:‬‬
‫‪ .1‬רב יוסף ‪ -‬כולם יוצאים בשקים בגלל הרועים‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬נשים – עם בפני עצמן‪.‬‬
‫‪ .2‬אביי – אישה מכניסה תפילין (בגלל האיש)‪.‬‬
‫תשובה ‪ :‬כר"מ שנשים חייבות בתפילין (כי שייך בלילה ושבת ואינו "זמן גרמא")‪.‬‬
‫‪ .B‬למה בכלל יש חיוב על טבעת‪ ,‬הרי זה "כלאחר יד"?‬
‫תשובה‪ :‬גם למי שאינו שייך בטבעת‪ ,‬יש מצבים שבהם לובש כך ואינו כלאחר יד‪.‬‬
‫אישה – באשה גזברית‪ ,‬או כשמביאה לבעלה את הטבעת שלו‪.‬‬
‫איש – כשמביא את הטבעת של אשתו לתקן‪.‬‬

‫ב‪ .‬שקית עם בושם ‪( -‬כובלת (חומרתא דפילון) וצלוחית של פלייטון)‬

‫במשנה וברייתא (כמו עיר של זהב בדף נט)‪:‬‬
‫ר"מ –חטאת (משוי)‬
‫חכמים –פטור (תכשיט‪ ,‬שמא תראה)‬
‫ר"א –מותר (לא תראה כי זה גנאי)‪.‬‬

‫ר"א מוזכר בשתי ברייתות‪:‬‬

‫ברייתא א– בה רבנן מוזכרים‪ ,‬אומר מותר‪.‬‬
‫ברייתא ב– בה רק ר"מ מוזכר‪ ,‬אז ביחס אליו אומר פטור‪ ,‬אך באמת סובר מותר‪.‬‬

‫דיונים על ברייתא ב‪:‬‬

‫‪ .1‬למה אמר "פטור"? כי התייחס לר"מ‪.‬‬
‫‪ .2‬חסורי מחסרא –‬
‫הברייתא התחילה במפתח ופתאום עברה לכך שר"א פוטר בשקית בושם‪,‬‬
‫עונה הגמרא – חסורי מחסרא‪.‬‬
‫‪ .3‬אם אין בושם‪ ,‬לפי כולם חייב‪.‬‬
‫והרי יש ריח גם בכלי עצמו? אלא שכיון שזהו "פחות מכשיעור"‪ ,‬הכלי אינו‬
‫בטל אליו‪.‬‬
‫רב אדא ב"א–מכאן שגם בכלי עם אוכל‪ ,‬אם האוכל פחות מהשיעור – חייב‬
‫על הכלי‪.‬‬
‫דחייה– בבושם אין שום ממשות‪ ,‬לכן חייב‪ ,‬אך באוכל פחות מכשיעור אולי‬
‫עדיין פטור על הכלי‪.‬‬
‫(סב‪)+9 :‬‬

‫חלק ב –אגדתא‪ ,‬אגב נושא הבשמים‬

‫נבואה בספר עמוס על עמ"י שלא מתייחס לנבואות החורבן ורק מתעסק בתענוג והוללות‪.‬‬
‫א‪" .‬וראשית שמנים ימשחו" ‪ -‬שהיו מתענגים בשמן פלייטון‪.‬‬
‫[רב יוסף ‪ -‬למה לא גזרו על זה אחרי החורבן?‬
‫אביי ‪ -‬כי גזרו על תענוג ‪ +‬שמחה‪,‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪126‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(כמו שגם לא גזרו על קנישקנין של יין ("השותים במזרקי יין" – לפי אחת הדעות)‪.‬‬
‫הפסוק הקודם שם ‪-‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"השוכבים על מיטות שן‪ ,‬וסרוחים על ערשותם"‪.‬‬
‫‪ .1‬רי"ס בר"ח – שמשתינים לפני מיטותיהם‪.‬‬
‫ר' אבהו – זה לא מצדיק גלות‪...‬‬
‫‪ .2‬ר' אבהו – מחליפים נשיהם‪ ,‬ומסריחים מיטותיהם בזרע לא שלהם‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬משתין לפני מיטתו – (ר' אבהו‪/‬ברייתא) אחד משלושה דברים שמביא לידי עניות‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫‪ .1‬משתין לפני מיטתו‬
‫דווקא עם הפנים למיטה ולא בכלי‪.‬‬
‫‪ .2‬מזלזל בנט"י‬
‫דווקא שאינו נוטל כלל‪ ,‬אך אם מצמצם – בסדר‪.‬‬
‫אך רב חסדא – אם מצמצם נהיה עני (והוא שנטל בשפע התעשר)‪.‬‬
‫‪ .3‬שאשתו מקללתו‬
‫רבא – שיש לו כסף לקנות לה תכשיטים ואינו קונה‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬על חוסר צניעותן של בנות ישראל (ישעיה ג) ‪-‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫"ויאמר ה' – יען כי גבהו בנות ציון" – קומה זקופה‪,‬‬
‫"נטויות גרון" –הולכות עקב בצד אגודל (לאט‪ ,‬כדי שיסתכלו בהן)‪,‬‬
‫"ומשקרות עיניים" – כחול בעיניים ומרמזות לבחורים‪,‬‬
‫"הלוך וטפוף" – גבוה ליד קצרה‪ ,‬והגבוהה נראית כמרחפת‪.‬‬
‫"וברגליהן תעכסנה" – זורקות בושם לבחרים עם רגליהן‪ ,‬כארס של נחש‬
‫ועונשם בהמשך שם מידה כנגד מידה‪ ,‬שכל מקום של יופי התקלקל‪.‬‬
‫עוד על חטאי דור החורבן –‬ ‫ה‪.‬‬
‫ר"י‪-‬רב – היו שואלים זה לזה על ענייני זנות בלשון מרומזת‪.‬‬
‫עצי ההסקה בירושלים עשו ריח טוב לכל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫אחרי החורבן נשארה חתיכה קטנה אצל המלכה צמצמאי‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬

‫דף סג‬
‫(סג‪ .‬במשנה – סד‪)+1 .‬‬
‫א‪ .‬כלי נשק לאיש‬
‫הקדמה ‪ -‬האם בימות המשיח יהיו מלחמות‪:‬‬
‫יהיו‬ ‫לא יהיו‬
‫שמואל – אין בין העולם הזה לימות המשיח‬ ‫רבנן במשנתנו – "וכתתו חרבותם לאיתים"‬
‫אלא שיעבוד מלכותיות‪.‬‬
‫"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ"‪.‬‬
‫ר"א ‪(– 1‬באותו פסוק) "לא ישא גוי אל גוי חרב"‬
‫ר' חייא – כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות‬
‫המשיח"‪.‬‬

‫האם יוצא בכלי נשק‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪127‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ת"ק – לא יצא‪ ,‬חכמים – גנאי (וכתתו חרבותם לאיתים)‪.‬‬
‫ר"א – יוצאים (תכשיטים)‪.‬‬
‫דיונים בדעת ר"א‪:‬‬
‫‪ .A‬והרי יהיו בטלים לעתיד לבוא?‬
‫‪ .1‬נכון‪ ,‬אבל עכשיו הם נצרכים‪ ,‬ובעתיד יהיו בטלים (שרגא בטיהרא)‪.‬‬
‫‪ .2‬לא יהיו בטלים – כשמואל‪.‬‬
‫‪ .B‬המקור – "חגור חרבך על ירך‪ ,‬גיבור הודך והדרך"‪.‬‬
‫רב כהנא ‪ -‬והרי זה נדרש על דברי תורה?‬
‫מר בריה דרב הונא – אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪.‬‬
‫והגיב רב כהנא – כבר סיימתי את כל הש"ס ולא ידעתי זאת‪ ,‬מכאן ש"ליגמר איניש‬
‫והדר ליסבר"‪.‬‬
‫(סג‪ .‬באמצע)‪.‬‬
‫אגב תהילים מה‪ ,‬דרשה על הפסוק הבא שם‪:‬‬
‫ב‪ .‬שני תלמידי חכמים‪:‬‬
‫‪ .A‬שני תלמידי חכמים‬
‫‪ .1‬ר' ירמיה – ר"א‪ :‬המחדדים זה את זה בהלכה– הקב"ה מצליח להם‪.‬‬
‫"והדרך צלח"‪ ,‬וכן – עולים לגדולה‪ ,‬וזוכים לתורה‪/‬דברים שנאמרו בימינה של תורה‬
‫(אורך ימים עושר וכבוד)‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' ירמיה – ר"ל‪ :‬הנוחין זה לזה בהלכה– הקב"ה מקשיב להם‪.‬‬
‫"אז נדברו יראי ה'"‪ ,‬ודיבור לשון השפלה (ידבר עמים תחתינו)‪.‬‬
‫(אגב‪" ,‬ולחושבי שמו" – אפילו חשב לעשות מצווה‪,‬‬
‫ואגב‪ ,‬העושה מצווה כמאמרה אין מבשרים אותו רע ואפילו מבטלים גזירות עליו)‪.‬‬
‫‪ .3‬ר' אבא‪-‬ר"ל‪ :‬המקשיבין זה לזה בהלכה– הקב"ה מקשיב להם‪.‬‬
‫היושבת בגנים חברים מקשיבים‪ .‬ואם לא – שכינה מסתלקת‪.‬‬
‫‪ .4‬ר' אבא‪-‬ר"ל‪ :‬המדגילים זה לזה בהלכה– הקב"ה אוהבם‪.‬‬
‫בתנאי שיודעים את הביסי‪ ,‬ושאין שם רב ללמוד ממנו‪.‬‬
‫‪ .B‬עוד דרשות של ר"ל –‬
‫מעלות בצדקה‪ :‬מטיל בכיס > מלווה > צדקה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ת"ח שנוקם ונוטר >עם הארץ חסיד‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫המגדל כלב רע מונע חסד ("למס מרעהו חסד")‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ר"נ – גם פורק יראת שמיים‪.‬‬
‫סיפור על האישה שהפילה‪.‬‬
‫"שמח בחור בילדותך‪ ...‬ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט"‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫רב הונא – ההתחלה דברי היצר הרע‪ ,‬ההמשך יצר טוב‪.‬‬
‫ר"ל – ההתחלה בדברי תורה‪ ,‬ההמשך אם לא עושה חסד‪.‬‬

‫(סג‪ :‬שליש)‬

‫ג‪ .‬בירית וכובלת‬

‫‪ .A‬בירית – טהורה ויוצאים בה‪.‬‬
‫‪ .1‬מה זה‪:‬‬
‫ר"י ‪ – 1‬אצעדה (צמיד)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪128‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רב יוסף – והרי טמאה!‬
‫ר"י ‪– 2‬אצעדה ברגיל להחזיק הגרביים‪.‬‬
‫‪ .2‬הדין‪:‬‬
‫טהורה– כלי שמשמש כלי‪.‬‬
‫יוצאים– לבוש‪ ,‬ולא תוריד כי יפלו לה הגרביים‪.‬‬
‫‪ .B‬כובלת –טמאה ואין יוצאים בה‪.‬‬
‫‪ .1‬מה זה‪:‬‬
‫רבין – ‪ 2‬אצעדות‪.‬‬
‫למה טמאה?‬
‫רב הונא – ‪ 2‬עם שרשרת‪.‬‬
‫‪ .2‬הדין‪:‬‬
‫טמאה –‪ .1‬כי עושה קול‪ .‬דחייה – אין תועלת בקול‪ .2 .‬כי מונעת פיסוק גדול מדי ומצילה את‬
‫בתלויה‪.‬‬
‫לא יוצאים – רש"י – שמא תוציא השרשרת להראות לחברתה‪.‬‬

‫דף סד‬
‫(סג‪ :‬שליש תחתון –סה‪)+2 .‬‬
‫חלק א – טומאת אריג‪ ,‬תכשיט ושק‬
‫הפסוקים‪:‬‬
‫לגבי שרץ–ויקרא יא‪ ,‬לב‪:‬‬
‫אֲשר‪-‬יֵעָ ֶשה ְּמלָ אכָה בָ הֶ ם ;בַ מַ יִם יּובָ א‬
‫אֲשר‪-‬יִפֹל‪-‬עָ לָ יו מֵ הֶ ם ְבמ ָֹתם י ְִטמָ א‪ִ ,‬מכָל‪-‬כְ לִ י‪-‬עֵ ץ אֹו בֶּ גֶּד אֹו‪-‬עֹור אֹו ָׂשק‪ ,‬כָל‪-‬כְּ ִּלי‪ֶ ,‬‬
‫" ְוכֹל ֶ‬
‫וְטָ מֵ א עַ ד‪-‬הָ עֶ ֶרב‪ ,‬וְטָ הֵ ר"‪.‬‬
‫לגבי מת–במדבר לא‪ ,‬כ (מלחמת מדין)‪:‬‬
‫ֲשה ִּעזִּ ים ְוכָל‪-‬כְ לִ י‪-‬עֵ ץ ִת ְתחַ ּטָ אּו‪.‬‬‫כ ְוכָל‪-‬בֶּ גֶּד ְוכָל‪-‬כְ לִ י‪-‬עֹור ְוכָל‪-‬מַ ע ֵ‬
‫עֲׂשה ‪.‬‬
‫ֹשה וְאֶ לְ עָ זָר הַ כֹהֵ ן אֶ ת‪-‬הַ זָ הָ ב מֵ ִא ָתם כֹל כְּ ִּלי ַמ ֶּ‬ ‫ַיִקח מ ֶ‬ ‫נא ו ַ‬

‫א‪ .‬שיעור אריג ותכשיט ‪-‬‬

‫ברייתא א (‪+‬רי"ח)‬
‫(רי"ח ורבא)‬ ‫מקור בשרץ‬ ‫המקרה‬
‫‪ .1‬רב דימי – בהתחלה – ציץ‪ .‬נדחה כי הציץ אינו אריג‪.‬‬ ‫אריג כלשהו‬
‫בגד"(בשרץ)‬ ‫‪( .2‬רי"ח ורבא) ‪" -‬או‬ ‫(בראשונים ‪ -‬בהנחה שזה הגודל הסופי שלו‪,‬‬
‫אך אריג שרוצים להגדילו או נחתך מבד גדול‬
‫– צריך ‪ 3‬אצבעות)‪.‬‬

‫ציץ‬ ‫תכשיט כלשהו‬

‫במת – "כל כלי מעשה"‪.‬‬ ‫אריג ‪ +‬תכשיט כלשהו‬
‫אך א"א ללמוד ממת לשרץ‪,‬‬
‫אלא ע"י גזירה שווה– כלי כלי‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪129‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬עיזים‬
‫‪ .A‬ברייתא ב –‬
‫מת‬ ‫שרץ‬
‫"וכל מעשה עיזים"‬ ‫"שק"‬ ‫א‪ .‬שק‬
‫‪" .1‬או שק"‬ ‫ב‪ .‬לרבות קלקלי‬
‫"וכל מעשה עיזים"‬ ‫‪ .2‬גז"ש– בגד‬ ‫וחבק‪.‬‬
‫(קלקלי – מושכות‪,‬‬
‫ועור ממת‬ ‫חבק – קושר את‬
‫(מובא אחרי ג)‬ ‫האוכף)‪.‬‬

‫גז"ש– בגד ועור‬ ‫"שק" – למעט‬ ‫ג‪ .‬למעט חבלים‬

‫משרץ‬ ‫מה שאינו טווי‬ ‫ומשיחות‬
‫וארוג‬
‫גז"ש– בגד ועור‬ ‫"או שק"‬ ‫ד‪ .‬לרבות מזנב‬
‫משרץ‬ ‫(כיון שהבאנו את ב‪1‬‬ ‫הסוס והפרה‬
‫והלימוד התפנה)‪.‬‬

‫הערות לגבי הגזירה שווה‪:‬‬

‫‪ .1‬א"א ללמוד בבניין אב מאחד לשני כי אפשר לפרוך‪:‬‬
‫מת חמור כי זה טומאת מת‪,‬‬
‫שרץ חמור – כי טומאת ערב יותר נפוצה ‪ +‬מטמאת בכעדשה‪.‬‬
‫לכן חייבים גזירה שווה‪.‬‬
‫‪ .2‬חייבים לומר שהגזירה שווה מופנה‪,‬‬
‫(יש מחלוקת אם צריך מופנה מצד אחד או‬ ‫כי אחרת עדיין אפשר לפרוך‪ .‬ואכן כאן היא מופנה משני הצדדים‬
‫שני צדדים)‬

‫יש היקש בין מת ושרץ לשכבת זרע (ויקרא כב)‬

‫אֲשר‪ֵ -‬תצֵא ִממֶ נּו ִּשכְּ בַ ת‪-‬ז ַָרע"‪,‬‬
‫פסוק ד– "‪...‬וְהַ ֹנגֵעַ ‪ְ ,‬בכָל‪ְּ -‬ט ֵמא‪-‬נֶּפֶּ ש‪ ,‬אֹו ִאיש‪ֶ ,‬‬
‫אֲשר י ְִטמָ א‪-‬לֹו"‬
‫אֲשר ִיגַע‪ְ ,‬בכָל‪ֶּ -‬ש ֶּרץ ֶ‬
‫פסוקה – "אֹו‪ִ -‬איש ֶ‬

‫ובשכבת זרע כתוב (ויקרא טו‪ ,‬יז) – " ְוכָל‪-‬בֶּ גֶּד ְּוכָל‪-‬עֹור‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬י ְִהיֶה עָ לָ יו ִשכְ בַ ת‪-‬ז ַָרע‪ְ --‬וכֻּבַ ס‬
‫בַ מַ יִם‪ ,‬וְטָ מֵ א עַ ד‪-‬הָ עָ ֶרב"‪.‬‬

‫‪ .B‬ברייתא א – שק עיזים‬
‫"מוסף שק על הבגד‪ ,‬שטמא משום אריג"‪ ,‬ומסבירים – שק עיזים טמא‪ ,‬אפילו אם אינו אריג‪,‬‬
‫למשל בת עני משתמשת ב‪ 3‬שערות קשורות כקישוט‪.‬‬
‫היחס בין הברייתות ‪-‬‬
‫רש"י – גם לברייתא א צריך טווי וארוג‪ ,‬ומדובר שהחוטים טויים‪ ,‬וקליעתם נחשבת אריגה‪.‬‬

‫ג‪ .‬כלי מדין‬

‫אֲשר מָ צָ א כְ לִ י‪ָ -‬זהָ ב אֶ צְ עָ ָדה וְצָ ִמיד טַ בַ עַ ת עָ גִ יל וְכּומָ ז לְ כַפֵ ר‬
‫במדבר לא‪ ,‬נ‪":‬וַנ ְַק ֵרב אֶ ת‪ָ -‬ק ְרבַ ן ה' ִאיש ֶ‬
‫ֹתינּו לִ פְ נֵי ה'"‪.‬‬
‫עַ ל‪-‬נַפְ ש ֵ‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪130‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כומז הוא למקום הערווה‪ ,‬ובנ"י חטאו במלחמה בהרהור ועל כך רצו לכפר‪.‬‬

‫חלק ב – עוד דברים שאשה יוצאת בהם‬

‫המשנה מובאת כניגוד למשנה הראשונה בפרק‪:‬‬
‫סד‪ - :‬כן יוצאת‬ ‫נז‪ - .‬לא תצא‬
‫יוצאה אישה בחוטי שיער‪ ,‬בין משלה ובין משל‬ ‫לא בחוטי צמר‪ ,‬ולא בחוטי פשתן‪ ,‬ולא ברצועות‪,‬‬
‫חברתה ובין משל בהמה‬ ‫שבראשה;‬
‫בטוטפת ובסרביטין בזמן שהן תפורין;‬ ‫ולא בטוטפת‪ ,‬ולא בסרביטין‪ ,‬בזמן שאינן תפורין‬
‫ובכבול ובפיאה נוכרית בחצר;‬ ‫ולא בכבול ברשות הרבים‬
‫(נז‪ - :‬כיפת צמר למטה מן הסבכה‪ ,‬לת"ק לא תצא לרה"ר‪,‬‬
‫לרשב"א – תצא)‪.‬‬

‫א‪ .‬שערות‬
‫‪ .A‬הצריכותא – אפילו של זרה ואפילו של בהמה שמאוסים‪ ,‬לא חוששים שתוריד ותטלטל‪.‬‬
‫‪ .B‬אך לא זקנה עם של צעירה ולהפך‪ ,‬כי אז חוששים‪.‬‬
‫(ולמה שצעירה תוסיף לעצמה שערות שיבה? אכן אין סיבה‪ ,‬ורק נשנה אגב המקרה ההפוך)‪.‬‬

‫ב‪ .‬יציאה לחצר‪:‬‬

‫בכבול ופאה נכרית – מותר‪,‬‬
‫בשאר‪:‬‬
‫ובפאה וכבול התירו שלא תתגנה על בעלה‪ ,‬כשיטת ר"ע בנידה‪.‬‬ ‫רב – אסור (כמדויק ממנשתנו)‪,‬‬
‫ולמה אסור‪ :‬רש"י – שמא תצא לרה"ר‪ .‬תוס' – בחצר לא מעורבת‬

‫רי"ש ברי"ס – מותר (תנא ופליג על משנתנו)‪.‬‬

‫לתוס' – מתיר גם בלא מעורבת‪ ,‬וממילא גם בכרמלית‪ ,‬וזה אחת הסיבות שמתירים היום‪.‬‬

‫ג‪ .‬מראית עין– אפילו בחדרי חדרים?‬

‫ראינו לעיל דיני הוצאה משום מראית עין (כמו סנדל אחד‪ ,‬קמיע שקשור בשיר‪ ,‬שריון)‪,‬‬
‫האם זה אסור גם בחדרי חדרים?‬
‫רב – אסור‪.‬‬
‫בתנאים‪:‬‬
‫‪ .1‬בהמה עם זוג (פעמון) פקוק (שאינו מרעיש) ‪-‬‬
‫לרה"ר אסור‪ ,‬משום מראית עין (שהולך לשוק)‪,‬‬
‫לחצר – ברייתא א – אוסרת‪ ,‬ברייתא ב – מתירה‪.‬‬
‫‪ .2‬מי שהתרטבו בגדיו‪ ,‬האם יכול לתלות אותם כבשמש כדי ליבשם‪:‬‬
‫מול אנשים – אסור (מראית עין שכיבס בשבת)‪,‬‬
‫לא מול אנשים – ת"ק מתיר‪ ,‬ר"א ור"ש אוסרים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪131‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף סה‬
‫(סה‪ +2 .‬עד סה‪)-1 :‬‬
‫חלק א – עוד דברים שאישה יוצאת בהם‬
‫(דברים שהם צורך הגוף‪ ,‬לכן לא נחשבים משא‪ ,‬אלא כמו תכשיט)‪.‬‬
‫א‪ .‬מוך באוזן‪ ,‬בסנדל‪ ,‬לנידתה‪.‬‬
‫רמי בר יחזקאל – בתנאי שקשור‪ ,‬שלא יפול ואז תטלטל‪.‬‬
‫הקלות‪:‬‬
‫‪ .A‬רבא – לנידתה לא צריך קשור‪ ,‬כי מאוס ולא תרים‬
‫אם יש למוך בית יד (פחות מאוס)?‬
‫ר' אבא ‪ +‬רי"ח‪ :‬עדיין לא תרים‪ ,‬ומותר לצאת בזה‪.‬‬
‫‪ .B‬רי"ח הקל בלי לקשור כשהמוך דחוק באוזן (כך שלא יפול)‪ ,‬ויצא לרה"ר‪,‬‬
‫וחלוקים עליו חבריו‪.‬‬
‫‪ .C‬ר' ינאי הקל (בלי לקשור ובלא דחוק) בכרמלית‪,‬‬
‫וחלוקים עליו כל דורו‪.‬‬
‫ב‪ .‬בפלפל‪ ,‬מלח‪ ,‬ובכל דבר ששמה לפיה מבעוד יום‪,‬‬
‫מותר כי לא תוציא מהפה כי זה לצורך (ריח טוב‪ ,‬כאב שיניים)‪.‬‬
‫הערות בגמרא‪:‬‬
‫לשים בשבת עצמה אסור – כי יחשבו שזה בשביל להוציא ‪ /‬משום איסור רפואה‪.‬‬
‫"ובכל דבר" – לרבות למשל זנגביל ודרצונא (קינמון)‪.‬‬
‫ג‪ .‬שן תותבת –‬
‫למסקנת הגמרא‪:‬‬
‫שן כסף –‬
‫מותר‪ ,‬כי זה גנות לה והיא לא תוציא להראות‪.‬‬
‫שן זהב –‬
‫חכמים אוסרים (שמא תוציא ותראה‪ ,‬כי שן זהב זה יפה)‪,‬‬
‫רבי מתיר (לא חושש שתוציא‪ ,‬כי זה גנאי לה)‪.‬‬
‫אביי – ר"א ורשב"א גם אמרו שכל דבר שגנאי לה היא לא תוציא‪:‬‬
‫ר"א – מתיר לאישה לצאת בצלוחית פלייטון (בושם)‪ ,‬כי זה גנאי‬
‫לה שבלי זה יש לה ריח רע‬
‫(סב‪ ,.‬ושם ראינו דעה שמחייבת ודעה שפטורה‬
‫אבל אסורה)‪.‬‬
‫רשב"א – (נז‪ ):‬לגבי כבול (כובע צמר) שהתיר לה לצאת בזה‪ ,‬כי‬
‫כל שהוא מתחת לסבכה יוצאה בו‪.‬‬
‫(מכאן זה במשנה ובגמרא סה‪).‬‬

‫ד‪ .‬יוצאה בסלע על הצינית (מטבע על מכה בעקב)‬

‫ואביי מסכם שבמטבע יש ‪ 3‬תועלות‪:‬‬
‫קשה (מגינה מקוצים וכד')‪,‬‬
‫מוציאה לחלוחית שמרפאת (בניגוד לחרס)‪,‬‬
‫הצורה הטבועה בה מועילה‪.‬‬
‫ה‪ .‬בנות יוצאות בחוטים‪/‬קיסמים בחורים של העגילים‪ ,‬כדי שהחורים לא ייסתמו‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪132‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אך אבוה דשמואל לא הרשה לבנותיו לצאת בזה‬
‫(בחוטים צבעוניים‪ ,‬שמא תראה לחברתה)‬
‫[ועוד דברים שעשה לבנותיו‪:‬‬
‫‪ .a‬לא הרשה להן לישון יחד‬
‫(כרב‬ ‫הבנה ‪ - 1‬שמא יהיו "המסוללות זו בזו" – דרך זנות‬
‫הונא‪ ,‬שפוסלן לכהונה)‪.‬‬
‫הבנה ‪ – 2‬שלא יתרגלו לצורך בגוף נוסף‪ ,‬ואז ירצו גבר‪.‬‬
‫‪ .b‬עשה להן מקווה בימי ניסן‪ ,‬כלומר (כמו שראינו נידה סו‪- ):‬‬
‫מעיין (או נהר שיוצא ממעיין) מטהר גם במים זוחלים (זורמים)‪,‬‬
‫מקווה ‪ -‬מים שהתאספו מהגשם מטהרים רק בעומדים מכונסים‪.‬‬
‫בימי ניסן שיש הרבה גשם‪ ,‬אז רוב המים בנהר בא מהגשם ולא‬
‫ממעיינות‪ ,‬ולכן יש להם דין מקווה‪ ,‬וכדי לטבול צריך שיעמדו‪ ,‬ולכן‬
‫אבוה דשמואל הזרים מים מהנהר לבורות כדי שהמים יעמדו‪.‬‬
‫ואילו שמואל עצמו סותר את עצמו בדין זה‪:‬‬
‫מצד אחד – נהרא מכיפיה מיברך – רוב המים בנהר הם‬
‫מהאדמה ולא מהגשם‪.‬‬
‫מצד שני – בנהר פרת אפשר לטבול בזוחלים רק בתשרי‬
‫– שאז אין הרבה מי גשמים‪.‬‬
‫(סה‪ :‬שליש)‬

‫ו‪ .‬ערביות יוצאות רעולות‪ ,‬מדיות – פרופות (אבן שמשמשת ככפתור)‪,‬‬

‫ואפשר לפרוף על אבן או אגוז או מטבע‪ ,‬אבל לא לכתחילה בשבת‪.‬‬
‫‪ .A‬סתירה‪ :‬תחילה כתוב שפורפת (משמע‪ :‬גם בשבת)‪ ,‬ואח"כ כתוב שאסור!‬
‫ת ובה‪ :‬מדובר באבן או מטבע שרוצה להשתמש רק לשבת זו‪,‬‬
‫ובאבן מספיקה מחשבה כדי שלא תהיה מוקצה‪,‬‬
‫אך במטבע זה לא מספיק אלא רק אם תשמש בזה בפועל כך‪.‬‬
‫‪ .B‬האם מותר להערים ולפרוף על אגוז כדי להוציאו לצורך בנה?‬
‫( מהתורה מותר‪ ,‬כי סוף סוף כרגע זה נחשב מלבוש‪ ,‬אבל האם חז"ל אסרו כי באמת התכוונה להוציא‪ ,‬ושמא‬
‫יגרום לכך שאנשים יוציאו באיסור)‪.‬‬
‫תיקו‪.‬‬
‫[מחלוקת קשורה‪:‬‬
‫אם יש שריפה בבית ורוצה להוציא כלים מהבית לחצר‪ ,‬מהתורה מותר אך‬
‫חז"ל גזרו שמא יכבה‪ ,‬אך בגדים מותר לו להוציא‪ .‬האם יכול להערים‬
‫וללבוש הרבה בגדים?‬
‫ר"מ – מערים‪,‬‬
‫ר"י – לא מערים]‪.‬‬
‫הספק לגבי אגוז נכון לשתי הדעות‪:‬‬
‫אולי אסור אפילו לר"מ (כי שם יש חשש שאם נאסור עליו יותר מדי‪ ,‬בסוף‬
‫יכבה)‪,‬‬
‫או שאולי מותר אפילו לר"י (כי שם לבישת בגדים מיותרים נראית כהוצאה‬
‫(מדרבנן)‪ ,‬אבל כאן פריפה באגוז לא נראית כלפי חוץ כהוצאה‪ ,‬ורק היא זו‬
‫שמתכוונת להוצאה)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪133‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף סו‬
‫(סה‪ -1 :‬במשנה עד סו‪ :‬שליש תחתון)‬
‫חלק א – ארבע הלכות לגבי אביזרי הליכה (של נכים)‬
‫א‪ .‬הלכה ‪ – 1‬קב של קיטע‬
‫‪ .A‬הגירסה הנכונה במחלוקת האם יוצאים בזה בשבת‪:‬‬
‫גרסתנו – ר"מ מתיר‪ ,‬רי"ס אוסר‪.‬‬
‫רבא התלבט‪,‬‬
‫שמואל ורב הונא גרסו להפך‪,‬‬
‫אך רב גרס כמו גרסתנו (וסימן לזכור – ר' יוסי אוסר)‪.‬‬
‫ובסוף גם שמואל ורב הונא חזרו בהם‪.‬‬
‫‪ .B‬סברות המחלוקת‬
‫ר"מ – נעל עץ נחשבת נעל‪,‬‬
‫רי"ס – היא לא נחשבת נעל‬
‫(ולמה לא לומר שיוצאים בזה כי זה תכשיט או דבר שמועיל לגוף?‬
‫זה לא תכשיט כי הרוב לא הולכים כך‪,‬‬
‫וזה לא מועיל לגוף כי זה לא בשביל ללכת אלא רק לכסות את המום)‪.‬‬
‫‪ .C‬מניין ששמואל ורב הונא חזרו בהם?‬
‫שמואל – המשנה ביבמות אומרת שעושים חליצה בנעל עץ‪,‬‬
‫ושמואל אמר שזה כר"מ (שנעל עץ נחשבת נעל)‪.‬‬
‫רב הונא – בברייתא אמר ר"ע שנעליים של סיידים נחשבים נעליים (יוצאים בהם בשבת‪,‬‬
‫עושים חליצה‪ ,‬מקבלים טומאת מדרס)‪ .‬יש חכמים שחולקים עליו ויש שמסכימים‪.‬‬
‫רב הונא אמר שהמסכימים זה ר"מ‪ ,‬והחולקים זה רי"ס‪.‬‬
‫‪ .D‬טומאת מדרס ‪ +‬דעת החולקים בנעליים של סיידים‬
‫לר"ע – נעל סיידים גם מקבלת טומאת מדרס‪.‬‬
‫‪ .a‬למה‪ ,‬הרי הם רק לובשים אותם בשביל להגן על הנעליים‪ ,‬לא בשביל לעמוד?‬
‫תשובה‪ :‬כי אחרי העבודה הם ממשיכים ללכת איתם הביתה‪.‬‬
‫‪ .b‬דעת החולקים על ר"ע‪:‬‬
‫רב הונא (כאמור) – ר' יוסי ‪ -‬שסובר שנעלי עץ לא נחשבים נעליים‪.‬‬
‫רב יוסף – ר' יוחנן בן נורי – קש בכלל לא מקבל טומאה‪.‬‬
‫(סו‪)-7 .‬‬

‫‪ .E‬טומאה בקב של קיטע‬

‫במשנה – אם יש לו בית קיבול לכתיתים – מקבל טומאה‪.‬‬
‫לגבי טומאת מגע – מובן‪.‬‬
‫לגבי טומאת מדרס –‬
‫גם בשביל טומאת מדרס צריך בית קיבול (תוס')‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫למה? הרי פשוטי כלי עץ כן מקבלים טומאת מדרס!‬
‫תשובה – כי בלי כתיתים זה פשוט לא נח ולא ראוי להניח את רגלו‪.‬‬
‫אם יש בית קיבול ‪ -‬האם בכלל טמא טומאת מדרס?‬ ‫ב‪.‬‬
‫הספק‪ :‬האם דבר שרק לפעמים נשען עליו נחשב מדרס –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪134‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רבא – כן‪,‬‬
‫ראיה‪ :‬עגלה של קטן שלפעמים שמים בה את הקטן – טמאה מדרס‪.‬‬
‫דחייה – זה יותר תדיר מאשר במקרה של הקב‪.‬‬
‫אביי – לא‪,‬‬
‫ראיה‪ :‬מקל של זקן לא מקבל טומאת מדרס‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬שם הוא לא נשען על זה בשביל להישען אלא רק לתקן את מסלולו‪.‬‬

‫(סו‪)+2 :‬‬

‫ב‪ .‬שאר ההלכות‪:‬‬

‫‪ .2‬סמוכות של מי שאין לו שתי כפות רגליים ‪-‬‬
‫נטמאים מדרס‪,‬‬
‫יוצאים איתם בשבת‪.‬‬
‫לא נחשבים נעליים (נכנסים לעזרה)‪,‬‬
‫‪ .3‬מי שרגליו משותקות ויש לו סמוכות ברגליים‪,‬‬
‫נטמאים מדרס‪,‬‬
‫נחשבים נעליים (לא נכנסים לעזרה)‪,‬‬
‫לא יוצאים איתם בשבת (שמא יפלו)‪.‬‬
‫‪ .4‬לוקטמין ‪-‬‬
‫לא כלי ולכן לא נטמא‪,‬‬
‫משוי‪ ,‬ואסור לצאת איתון בשבת‪.‬‬
‫מה זה? דבר של ליצנים‪:‬‬
‫‪ .a‬חמור‬
‫‪ .b‬קביים גבוהות‬
‫‪ .c‬מסיכה‬
‫(סו‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ב – הבנים יוצאים בקשרים‬

‫מה זה?‬
‫‪ .1‬קישורי פואה (צמח שקושרים לרפואה)‪.‬‬
‫דחייה – גם בנות וגם גדולים עושים את זה!‬
‫אמו המאמצת של אביי – ‪ 3‬קשרים עוצרים את המחלה‪ – 5 ,‬מרפא‪ – 7 ,‬אפילו‬
‫לכשפים‪.‬‬
‫אבל רב אחא בר יעקב – יש לזה הרבה תנאים‪.‬‬
‫‪ .2‬קשר להרגעת געגועים (רצועה מנעל ימין על יד שמאל)‪.‬‬
‫וזה רק לבנים קטנים‪.‬‬
‫מי שאמר את זה הוא אבין בר הונא בשם רב חמא בר גוריא‪,‬‬
‫ועכשיו מביאים עוד ‪ 4‬מימרות שלו על רפואה בשבת‪:‬‬
‫מצבים בהם לא שייך שחיקת סממנים‪ ,‬ולכן במקום צער מותר‪:‬‬
‫‪ .a‬כוס חמה לכאב בטן‪,‬‬
‫‪.b‬החזרת חוליה בצוואר באמצעות תלייה‬
‫‪ .c‬חיבור אברי התינוק בעזרת קשירה (רב זביד‪ :‬את זה אמר רבה בב"ח)‪.‬‬
‫והיתר נוסף –‬
‫‪ .d‬מריחת זמן ומלח להורדת השכרות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪135‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף סז‬
‫(סו‪ :‬שליש תחתון – סז‪ :‬סוף הפרק)‬
‫א‪ .‬עוד מאימו המאמצת של אביי לאביי‪:‬‬
‫‪ .1‬לחשים – פלוני בן פלונית‪.‬‬
‫קשרים – על יד שמאל‪.‬‬
‫‪ .2‬מספר הלחשים ‪-‬‬
‫אם אין מספר אחר אז ‪.41‬‬
‫(דילוג ‪ 5‬שורות)‬
‫‪ .3‬ריפוי שחפת יומית –‬
‫‪ .a‬לתלות מלח על עם שערה על הצוואר‪.‬‬
‫‪ .b‬לומר לנמלה "טעונאי וטעונך עלייך"‪.‬‬
‫‪ .c‬לקחת מים מהנהר ולומר לנהר לקחת את המחלה‪.‬‬
‫(סז‪)+1 .‬‬

‫ב‪ .‬עוד סגולות לתרופות –‬

‫‪ .1‬אשתא תילתא (שחפת אחת לשלושה ימים) ‪-‬‬
‫‪ 7‬ענפים ו‪ 7‬קיסמים וכו' – ולשים על הצוואר‪.‬‬
‫‪ .2‬אשתא צמירתא (קדחת) ‪-‬‬
‫לחרות כל יום קצת מעץ סנה‪ ,‬ולומר פסוקים ממשה והסנה‪.‬‬
‫(סז‪ .‬באמצע)‬

‫סימטא (שחין) ‪ -‬לומר "בז בזייה מס מסייה‪"...‬‬ ‫‪.3‬‬

‫כיפה (אבעבועות) – לומר חרב שלופה וכו'‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שד – לומר "הוית דפקיק‪ ,‬דפקיקי הוית‪."...‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שד בית הכיסא – לומר "אקרקפי דארי‪."...‬‬ ‫‪.6‬‬

‫ג‪ .‬עוד דברים שיוצאים או לא יוצאים‪:‬‬

‫(סו‪ :‬שליש תחתון)‬

‫‪ .1‬ת"ר‪ :‬יוצאים אבן תקומא – אבן מיוחדת שמגנה מהפלות‪.‬‬

‫וגם אישה שלא הפילה בעבר‪ ,‬וגם אם לא יודעת שהיא בהריון אלא רק חוששת‪.‬‬
‫ר"מ – גם בדבר אחר ששקלו ושוקל בדיוק כמו אבן תקומה‪.‬‬
‫האם גם בדבר ששוקל כמו הדבר ששוקל? תיקו‪.‬‬
‫‪ .2‬מהמשנה‪:‬‬
‫בני מלכים יוצאים בזגים‪.‬‬
‫ולאו דווקא הם‪ ,‬אלא כל ישראל‪ ,‬אלא שדיברה המשנה בהווה‪.‬‬
‫כמי המשנה?‬
‫(אמנ ם זה לא משוי‪ ,‬אבל הרי עני שלובש פעמון אולי יתבייש ויוריד ויחביא או להפך – יראה ויטלטל)‬

‫ר' אושעיא‪ :‬זה כר"ש שכל ישראל בני מלכים‬

‫(שמתיר לעני לסוף שמן יקר על מכה‪ ,‬אפילו שלא היה עושה כן בחול ולכאורה נראה כעושה את זה‬
‫לרפואה)‪.‬‬
‫רבא – מדובר שהפעמון קשור‪ ,‬ולכן מותר לכולם‪ ,‬כי לא יראה ולא יחביא‪.‬‬
‫(סז‪ .‬במשנה)‬

‫ד‪ .‬ר' מאיר – עוד דברים שיוצאים בהם שנועדו לצורך הגוף‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪136‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ביצת חרגול – סגולה לכאבי אוזניים‪,‬‬
‫שן שועל – סגולה לבעיות שינה (משועל חי – מעורר‪ ,‬משועל מת – מרדים)‪,‬‬
‫מסמר של צלוב – סגולה לנפיחות של מכה‪.‬‬
‫ה‪ .‬מחלוקת לגבי דרכי האמורי ‪-‬‬
‫‪ .A‬במשנה‪:‬‬
‫לר"מ – כאמור – יוצאים בנ"ל בשבת‪.‬‬
‫אך חכמים ‪ -‬דברים אלו אסורים גם בחול‪ ,‬משום דרכי האמורי‪.‬‬
‫‪ .B‬אביי ורבא‪:‬‬
‫אם יש בזה היגיון טבעי ("משום רפואה") – מותר‪,‬‬
‫אם לא‪ ,‬זה דרכי האחורי ואסור‪.‬‬
‫קשה‪ :‬אילן שמשיר פירות מוקדם‪ ,‬צובעים באדום ושמים אבנים כבדות‪.‬‬
‫למה מותר לצבוע באדום?‬
‫תשובה‪ :‬זה כדי שיראו אנשים ויתפללו עליו (כמו "טמא טמא יקרא")‪.‬‬
‫‪ .C‬ברייתא עם דוגמאות רבות לאיסור (וקצת להיתר)‪:‬‬
‫‪ .a‬ר' חייא בר אבין – מקרים שאינם "דרכי אמורי"‪:‬‬
‫‪ .1‬הוצאת עצם בגרון ע"י לשים עצם על הראש ולומר "חד חד נחית בלע‪."...‬‬
‫‪ .2‬הוצאת עצם דג מהוושט – לומר "ננעצת כמחט‪."...‬‬
‫(סז‪)+1 :‬‬

‫‪ .b‬אמירות שונות שאסורות משום דרכי האמורי‪:‬‬

‫גד גדי‪...‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ר"י – זה לא רק דרכי אמורי אלא שם ע"ז‪.‬‬
‫החלפת שמות של האיש והאישה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫דונו דני (התחזקו החביות!)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ר"י – דן זה שם ע"ז‪.‬‬
‫האומר לעורב צרח‪ ,‬ולעורבת – החזירי זנבך לטובה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שחטו תרנגול זה שקרא כמו עורב או תרנגולת שקראה כתרנגול‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫אשתה ואותיר‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫אבל‪ :‬בסוף הברייתא (‪ -5‬מסוף הגמרא) – לומר "חמרא וחיי לפום רבנן" – מותר‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫וכן עשה ר"ע במשתה שעשה לבנו‪.‬‬
‫‪ .c‬מעשים שאסורים משום דרכי האמורי‪:‬‬
‫‪ .1‬לשמור על האפרוחים שלא ימותו‪:‬‬
‫שוברת ביצים‪/‬מגיס בקדירה‪/‬רוקדת בפני האפרוחים‪,‬‬
‫סופרת ‪.71‬‬
‫‪ .2‬דברים שעושים בהכנת האוכל‪:‬‬
‫רוקדת לפני הכותח‪,‬‬
‫משתיקה את כולם בפני העדשים‪,‬‬
‫מצווחת לגריסים‪.‬‬
‫משתינה בפני הקדירה‪.‬‬
‫אבל ‪ :‬מותר קיסם מעץ תות ושברי זכוכית בקדירה כדי שתתבשל מהר‪.‬‬
‫(וחכמים אוסרים בשברי זכוכית כי זה מסוכן)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪137‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .d‬עוד ברייתא עם היתרים‪:‬‬
‫מותר לתת מלח בשמן שיידלק יפה‪,‬‬
‫וכן טיט בתחתית כלי השמן‪ ,‬כדי שידלק זמן רב (מצנן השמן)‪.‬‬
‫[ואגב‪ :‬רב זוטרא‪ :‬המכסה שמן כדי שידלק מהר יותר – אסור משום בל תשחית]‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪138‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף סח‬
‫(סז‪ :‬תחילת פרק כלל גדול – סט‪)+6 .‬‬
‫חלק א – למה כתוב "כלל גדול"?‬
‫הגמרא משווה ‪ 4‬מקומות בהם כתוב כלל גדול או כלל‪:‬‬
‫פאה ד‪,‬א – כלל‬ ‫מעשרות א‪,‬א –‬ ‫שביעית ז‪,‬א – כלל‬ ‫אצלנו – כלל‬
‫אמרו בפאה‪:‬‬ ‫כלל אמרו‬ ‫גדול אמרו‬ ‫גדול אמרו‬
‫במעשרות‪:‬‬ ‫בשביעית‪ :‬כל שהוא‬ ‫בשבת‪.‬‬
‫כל שהוא אוכל ונשמר‬ ‫כל שהוא אוכל ונשמר‬ ‫מאכל אדם ומאכל בהמה‬
‫וגידוליו מן הארץ ולקיטתו‬ ‫וגדוליו מן הארץ חייב‬ ‫וממין הצובעים ואינו‬ ‫(ובמשנה בעה‪" – :‬ועוד‬
‫כאחת ומכניסו לקיום‬ ‫במעשרות…‬ ‫מתקיים בארץ‪ ,‬יש לו‬ ‫כלל אחר אמרו…")‪.‬‬
‫חייב בפאה‪.‬‬ ‫שביעית ולדמיו שביעית יש‬
‫לו ביעור ולדמיו ביעור‪.‬‬
‫בר קפרא גורס –‬ ‫ובמשנה אח"כ – "ועוד כלל‬ ‫(ובמשנה בעה‪" – :‬ועוד‬
‫אחר אמרו…"‪.‬‬ ‫כלל אחר אמרו…")‪.‬‬
‫גדול‪.‬‬

‫בהמשך המשנה – "ועוד‬

‫כלל אחר אמרו"‬
‫לרבנן – לא מובן‪.‬‬ ‫מובן‬ ‫מובן‬ ‫‪" .1‬גדול"‬
‫כשאח"כ יש‬
‫לבר קפרא מובן‪.‬‬ ‫כלל נוסף‬
‫לבר קפרא קשה‪.‬‬ ‫אבות ותולדות‬ ‫אבות ותולדות‬ ‫‪ .2‬רי"ס‬
‫בר"א‬
‫(אין פאה ב‪:‬‬ ‫מעשר חמור כי‬ ‫שביעית חמורה‬ ‫שבת חמורה‬ ‫‪ .3‬לפי‬
‫שייך גם בתאנים‬ ‫ממעשר‪ ,‬שקדושת‬ ‫משביעית –‬ ‫החומרא‬
‫‪ .1‬תאנים – כי אין‬ ‫וירקות‪.‬‬ ‫שביעית שייכת גם‬ ‫ששייכת גם במה‬
‫לקיטתו כאחת‬ ‫במאכל בהמה‪.‬‬ ‫שהיה תלוש לפני‬
‫(באותו זמן)‪.‬‬ ‫שבת‪.‬‬

‫‪ .2‬ירק – אינו‬
‫מכניסו לקיום‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪139‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – כמה חטאות חייב שוכח‬
‫א‪ .‬ביאור המשנה‪:‬‬
‫עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה‪:‬‬
‫( בשיעור המוקלט תיארנו את שלושת ההבנות במקרה א‪ ,‬ואחר כך הבאנו שני דיונים על מקרה א‪:‬‬
‫הראשון הוא החלק המודגש כאן בירוק‪ ,‬השני הוא סעיף ב להלן)‪.‬‬
‫ג‪ .‬יודע שהוא שבת‬ ‫ב‪ .‬יודע עיקר שבת‬ ‫א‪ .‬שכח עיקר שבת‬
‫‪ 1‬על כל מלאכה (אך‬ ‫‪ 1‬על כל שבת‬ ‫‪1‬‬ ‫הדין‬
‫לא לכל שבת)‪.‬‬
‫‪ .B‬הכיר‬ ‫‪ .A‬תינוק‬
‫ושכח‬ ‫שנשבה‬
‫דחייה ‪ -‬למה לא כתבו את‬ ‫דחייה ‪ -‬למה לא כתבו את‬ ‫על כל‬ ‫‪1‬‬ ‫רב ושמואל ‪1‬‬
‫המקרה הקודם (ב)?‬ ‫המקרה הקודם (א‪?)B‬‬ ‫שבת‬ ‫(שהיה‬
‫תשובה ‪ -‬כתבו! ("יודע‬ ‫"שכוח‬
‫עיקר שבת" – שידע‬ ‫מעיקרו")‬
‫בילדותו)‪.‬‬
‫ואילו במקרה ב – חייב על‬
‫כל מלאה‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫רב ושמואל ‪2‬‬

‫אפילו כאן‬
‫חייב‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫רי"ח ור"ל‬

‫ב‪ .‬המחלוקת לגבי תינוק שנשבה‬

‫הכיר ושכח – ‪.1‬‬

‫תינוק שנשבה– רב ושמואל –חייב‪,‬‬

‫רי"ח ור"ל –פטור‪.‬‬
‫‪ .A‬מיתיבי מברייתא שמביאה דוגמא ל שוכח עיקר שבת מתינוק שנשבה‪:‬‬
‫רבנן– חייב – כרב ושמואל‪.‬‬
‫מונבז– פטור –תשובה –כרי"ח ור"ל‪.‬‬
‫‪ .B‬סברת מונבז ‪-‬‬
‫יש קשר בין מזיד לשוגג‪ ,‬ולכן גם שוגג צריך ידיעה מסוימת‪.‬‬
‫למה יש קשר‪:‬‬
‫‪ .1‬בברייתא – (גז"ש) שניהם נקראים "חוטא"‪.‬‬
‫זְרח ִב ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל וְלַ גֵר הַ גָר‬
‫‪ .2‬בגמרא – (דרשה‪/‬היקש)– (במדבר טו‪ ,‬כט‪-‬ל) ‪ " -‬הָ אֶ ָ‬
‫ֹשה ִּב ְּש ָגגָה‪.‬‬‫תֹורה אַ חַ ת י ְִהיֶה לָ כֶם לָ ע ֶ‬
‫ְבתֹוכָם ָ‬
‫ּומן־הַ גֵר את ה' הּוא ְמג ֵַדף ְונִכְ ְר ָתה‬ ‫זְרח ִ‬ ‫ר־ת ֲע ֶשה ְּביָד ָר ָמה ִמן־הָ אֶ ָ‬ ‫וְהַ נֶפֶ ש אֲ ֶש ַ‬
‫הַ נֶפֶ ש הַ ִהוא ִמ ֶק ֶרב עַ מָ ה׃‬
‫ורבנן – הפרשייה מדברת על ע"ז‪ ,‬שבה יש בשוגג חטאת ובמזיד כרת‪,‬‬
‫כך גם בשאר עבירות שיש במזיד כרת‪ ,‬יש בשוגג חטאת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪140‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף סט‬
‫(סט‪ +6 .‬עד סט‪)-6 :‬‬
‫הקדמה‪ :‬בדף הקודם ראינו מחלוקת לגבי מקרה א (שוכח עיקר שבת)‪ .‬היום נדבר על מקרה ג – יודע שהוא שבת‪ ,‬ושכח את‬
‫המלאכות‪.‬‬

‫מה מוגדר כשכחת המלאכות?‬

‫ראינו בברייתא בדף הקודם ‪-‬‬
‫מונבז – אפילו שהיה גם קצת מזיד‪.‬‬
‫ר"ע – זה נקרא מזיד‪.‬‬
‫ועכשיו נסביר‪:‬‬

‫א‪ .‬שיטת מונבז – גם שכחת הקרבן נחשבת שכחה‪.‬‬

‫הסבר ‪ :‬כלומר‪ ,‬אפילו שהוא כרגע חוטא במזיד‪ ,‬כיון שלא ידע את תוצאות החטא בשוגג‬
‫(קרבן) – נחשב שוגג‪.‬‬
‫רבא (סט‪ :‬שליש) –כנ"ל לגבי חומש בתרומה‪.‬‬
‫ברייתות לשיטתו‪:‬‬
‫‪ .1‬סט‪ .‬שליש תחתון ‪" -‬מאן תנא להא דתנו רבנן‪ ...‬אמר יודע אני שמלאכה זו אסורה אבל‬
‫איני יודע שחייבין עליה קרבן או לא‪ ,‬חייב"‪.‬‬
‫‪ .2‬סט‪" - +1 :‬מיתיבי – איזשהו שגגת שבועת ביטוי לשעבר? שאם אמר יודע אני‬
‫ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן או לא‪ ,‬חייב"‪.‬‬

‫ב‪ .‬שיטת ר"ע– שגגת קרבן אינה שגגה‪ .‬אבל מה כן?‬

‫כלומר ‪-‬‬
‫כשלא ידע את תוצאות השוגג – אינו שוגג‪.‬‬
‫אך מה אם לא ידע את תוצאות המזיד? (למשל כרת)‪.‬‬
‫רי"ח –אם שגג בכרת – שוגג‪.‬‬
‫‪ .1‬מקור (רש"י) – הפסוק שראינו בדף הקודם מלמד שהשגגה מוסבת על הכרת‪:‬‬
‫(במדברטו‪ ,‬כט‪-‬ל)‬
‫ֹשה ִּב ְּש ָגגָה‪.‬‬
‫תֹורהאַ חַ תי ְִהיֶהלָ כֶםלָ ע ֶ‬
‫ָרבתֹוכָם ָ‬ ‫חב ְבנֵיי ְִש ָראֵ לוְלַ גֵרהַ ג ְ‬
‫זְר ִ‬
‫"הָ אֶ ָ‬
‫ָדר ָמה‬
‫ֲשה ְּבי ָ‬ ‫רתע ֶ‬ ‫ְוהַ נֶפֶ שאֲ ֶש ַ‬
‫ואמ ֶק ֶרבעַ מָ ה‪."...:‬‬
‫תה'הּואמג ֵַדףוְּנִּ כְּ ְּר ָתההַ נֶפֶ שהַ ִה ִ‬
‫ְ‬ ‫חּומןהַ גֵראֶ‬
‫זְר ִ‬‫ִמןהָ אֶ ָ‬
‫‪ .2‬מצבים בהם רי"ח מודה שאינו שוגג‪:‬‬
‫‪( .a‬סט‪ )-8 .‬אביי ‪ -‬בשבועת ביטוי חייב לשגוג בלא עצמו‪.‬‬
‫פשיטא – בשבועת ביטוי אין כרת!‬
‫תשובה – כיון ששם הקרבן יוצא דופן (שיש חטאת עולה ויורד‬
‫למרות שאין במזיד כרת אלא מלקות)‪ ,‬היינו חושבים שאולי כאן‬
‫שגגת הקרבן מספיקה‪ ,‬קמ"ל שלא‪.‬‬
‫(ומשמע שגם שגגת המלקות אינה מספיקה)‪.‬‬
‫‪( .b‬סט‪ )+9 :‬בתרומה– שיש מיתה ולא כרת‪ ,‬האם שגגה במיתה‬
‫מספיקה‪:‬‬
‫אביי– לא שוגג‪,‬‬
‫רבא– שוגג (מיתה = כרת)‪.‬‬

‫ר"ל – מזיד (כדי שיהיה שוגג צריך שוגג גם בעצם האיסור)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪141‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬מקור– בפסוק של חטאת אדם רגיל (ויקרא ד' כז‪-‬כח)‪:‬‬
‫"ו ְִאם‪-‬נֶפֶ ש אַ חַ ת ֶתחֱ טָ א ִּב ְּש ָגגָה‪ ,‬מֵ עַ ם הָ אָ ֶרץ‪ :‬בַ ֲעש ָֹתה אַ חַ ת ִמ ִמצְ ֹות ה' אֲ ֶשר‬
‫הֹודע אֵ לָ יו‪ ,‬חַ ּטָ אתֹו אֲ ֶשר חָ טָ א‪--‬וְהֵ ִביא ָק ְרבָ נֹו‬
‫ל ֹא‪ֵ -‬תעָ ֶּׂשינָהוְּאָ ֵשם ‪.‬כח אֹו ַ‬
‫ְשעִ ַירת עִ זִ ים‪ְ ,‬ת ִמימָ ה נ ְֵקבָ ה ‪,‬עַ ל‪-‬חַ ּטָ אתֹו‪ ,‬אֲ ֶשר חָ טָ א"‪.‬‬
‫השגגה היא גם על ה"לא תעשינה"‪.‬‬
‫ואילו רי"ח – פרט למומר‪.‬‬
‫(אשר לא תעשינה‪ ...‬או הודע – רק אדם שאם היו מודיעים לו שזה חטא לפני‬
‫שחטא היה נמנע‪ ,‬מביא חטאת)‪.‬‬
‫‪ .2‬קושיא מהמשנה בעג‪– .‬‬
‫המשנה מפרטת את מספר המלאכות (‪ ,) 39‬והגמרא מסבירה שזה כדי ללמד שגם אם יעבור על‬
‫כל המלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות‪ ,‬אם זה בהעלם אחד חייב על כל מלאכה‪.‬‬
‫וצריך להבין – אם שכח את כל המלאכות‪ ,‬איך יתכן שזה זדון שבת?(מה הוא‬
‫ידע?)‬
‫לרי"ח –ידע את הלאו ושכח את הכרת‪,‬‬
‫לר"ל – ידע את איסור תחומין (לר"ע שזה מהתורה‪ ,‬אך אינו בל"ט אבות)‪.‬‬
‫(סט‪ :‬שליש)‬

‫חלק ב – מה עושה כשאינו יודע מתי שבת‬

‫רב הונא – מונה שישה ושומר יום – כברייתו של עולם‪.‬‬
‫הערות רבא‪:‬‬
‫‪ .1‬איך עושה פרנסתו ואיך שומר את ה"שבת"‪:‬‬
‫‪ .d‬בכל יום מלבד יום אחד עושה פרנסתו‪ ,‬וביום "שישי" עושה פעמיים‪.‬‬
‫דחייה – אולי שישי זה שבת?‬
‫‪ .e‬בכל יום עושה פרנסתו‪ ,‬ושומר"שבת" בקידוש והבדלה‪,‬‬
‫רש"י – לזכרון‪ ,‬שלא תשכח שבת ממנו‪.‬‬
‫‪ .2‬אם יודע שיצא לפני ‪ 3‬ימים‪ ,‬סופר ‪ 6‬ימים‪ ,‬כך שביום ה‪ 9‬זה "שבת"‪,‬‬
‫חייא בר רב – שומר יום ומונה שישה – כאדם הראשון‪.‬‬
‫שתי קושיות עליו‪:‬‬
‫‪" .1‬משמר יום אחד לשישה" (ולא כתוב "משמר יום אחד ומונה ששה")‪.‬‬
‫‪" .2‬מונה ששה ומשמר יום אחד"‪.‬‬
‫תיובתא‪.‬‬

‫דף ע‬
‫(סט‪ -6 :‬עד ‪)-7‬‬
‫תזכורת מדף סח‪:‬‬
‫ג‪ .‬יודע שהוא שבת‬ ‫ב‪ .‬יודע עיקר שבת‬ ‫א‪ .‬שכח עיקר שבת‬
‫‪ 1‬על כל מלאכה‬ ‫‪ 1‬על כל שבת‬ ‫‪1‬‬ ‫הדין‬
‫(אך לא לכל שבת)‪.‬‬

‫א‪ .‬המקור להבדל בין מקרה א ל‪-‬ב‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪142‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ר"נבי"צ‬ ‫רב נחמן‬
‫מקרה ב – חטאת על‬ ‫מקרה א – חטאת‬ ‫ושמרו בני ישראל את‬
‫כל שבת בפני עצמה‬ ‫אחת‬ ‫השבת–יחיד‬
‫מקרה א – שמירה‬ ‫מקראה ב – כמה‬ ‫ואת שבתותי תשמורו‬
‫אחת לכמה שבתות‬ ‫חטאות‬ ‫‪ -‬רבים‬

‫(סט‪)-1 :‬‬
‫ב‪ .‬מקרה ג – חייב על כל מלאכה ומלאכה‬
‫שלב א –הסברא לחלק בין מקרה ב ל‪-‬ג‪:‬‬
‫רב ספרא – לפי מספר הידיעות שהפרישו אותו מהחטא‪.‬‬
‫דחיית ר"נ – בכל מקרה כדי שיפרוש צריך לדעת גם את השבת וגם את המלאכות‪.‬‬
‫רב נחמן – לפי מספר הדברים ששכח‪.‬‬
‫שלב ב – המקור מהפסוקים שמביא חטאת על כל מלאכה‪:‬‬
‫‪ .1‬שמואל –מחלליה מות יומת מות יומת‪.‬‬
‫ואם אינו עניין למזיד‪ ,‬תנהו לחטאת של שוגג‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' נתן – הבערה לחלק יצאת‪.‬‬
‫"אלה הדברים (= ‪ ...)39‬לא תבערו אש"‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .a‬למה לא למד מ"בחריש ובקציר תשבות"? ‪ .1‬זה עשה‪ .2 .‬הם שניים‪.‬‬
‫ומה לומדים מחריש וקציר‪ .1 :‬לגבי שמיטה‪ .2 .‬שקצירת העומר מותרת בשבת‪.‬‬
‫‪ .b‬רי"ס חולק – הבערה ללאו יצאת‪.‬‬
‫‪ .3‬ר' יוסי –"ועשה מאחת מהנה" –אחת (יחיד) שהיא הנה‬
‫(רבים – חטאת על כל מלאכה)‪.‬‬
‫בנוסף הוא לומד‪:‬‬
‫• הנה שהיא אחת – מקרה ב (אפילו שעבר על כמה מלאכות‪ ,‬מביא חטאת אחת)‪.‬‬
‫• מאחת מהנה – שחייב גם על שם משמואל‪.‬‬
‫• מאחת מהנה – חייב גם על התולדות‪.‬‬

‫ג‪ .‬העלם זה וזה בידו – מהו?‬

‫כלומר שגם שכח ששבת היום וגם שכח את המלאכות‪:‬‬
‫‪ .1‬ר"נ – חטאת אחת‬
‫‪ . 2‬גמרא – על כל מלאכה (ריטב"א – לא יתכן שירוויח מזה ששכח גם את השבת)‪.‬‬
‫‪ .3‬רב אשי – נראה מה גרם לו בפועל לפרוש מהחטא – הזכרת השבת או המלאכות‪.‬‬
‫רבינא דוחה – בכל מקרה כדי שיפרוש צריך לדעת את שניהם‪.‬‬
‫קושיה על ר"נ ‪-‬‬
‫במשנה בעג‪ .‬הדגישו את המספר ‪ 39‬ללמד שגם אם שכח את כל ה‪ ,39‬מביא על כל מלאכה‪.‬‬
‫ולכאורה אדם כזה גם שכח את השבת (כי במה זוכרה?)‪ ,‬והנה מביא על כל מלאכה!‬
‫תשובה – שם לא שכח את השבת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪143‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫במה ידע אותה‪:‬‬
‫לרי"ח – זכר את הלאוים ושכח את הכרתות‪.‬‬
‫לר"ל – שכח הכל מלבד תחומין(וכר"ע שתחומין דאורייתא)‪.‬‬

‫דף עא‬
‫(ע‪ -7 :‬עד עא‪)-1 :‬‬

‫שלב א –חלוקה לחטאת ולהצטרפות‬

‫(עא‪ :‬שליש תחתון "וכל היכא" – עא‪)+5 :‬‬

‫מבוא – כשחוטא פעמיים באותו חטא‪ ,‬אם זה בהעלם אחד הם מתחברים‪ ,‬ואם לא‪ ,‬מחולקים‪.‬‬
‫נפק"מ‪:‬‬
‫חטא בשני חצאי שיעור‬ ‫חטא בשני שיעורים שלמים‬
‫קולא – פטור‪.‬‬ ‫חומרא – חייב ‪2‬‬ ‫שני העלמות‬
‫חומרא – חייב (‪.)1‬‬ ‫קולא – חייב ‪1‬‬ ‫העלם אחד‬

‫דין שני תמחויים‬

‫לגבי חטאת–מחלק (ר' יהושוע) – חומרא‪.‬‬
‫לגבי צירוף‪:‬‬
‫משנה בכריתות – אכל שני חצאים‪ :‬ממין אחד חייב‪ ,‬משני מינים(חלב ודם) פטור‪.‬‬
‫קושיא (פשיטא) ותשובת ר"ל (שתי אפשרויות)–‬
‫‪ .1‬הרישא "ממין אחד חייב" פשיטא!‬
‫ר"ל ‪ -‬מדובר בשני תמחויים‪,‬‬
‫והחידוש שלגבי חטאת מחלק(לחומרא‪ .‬ר' יהושע)‪ ,‬אך לגבי צירוף לא מחלקומחמירים‪.‬‬
‫כלומר ר' יהושוע רק לחומרא‪.‬‬
‫‪ .2‬הסיפא "משני מינים פטור" פשיטא!‬
‫ר"ל – באמת מדובר במין אחד‪,‬‬
‫ברישא זה בתמחוי אחד – ומצטרף‪ ,‬בסיפא – בשני תמחויים – ולא מצטרף‪.‬‬
‫ויוצא ששני תמחויים מחלקים גם לחטאת וגם לצירוף‪,‬‬
‫כלומר ‪ -‬ר' יהושע לחומרא ולקולא שמחלק‪.‬‬
‫(והחידוש ברישא – היתה לו ידיעה בינתיים‪ ,‬ואין ידיעה לחצי שיעור (ר"ג))‪.‬‬

‫שלב ב – האם חלוקה אחרי החטאים מחלקת?‬

‫(עא‪ +5 :‬עד עא‪)-1 :‬‬

‫אם נודע בין ובין – ודאי שמחלק‪.‬‬

‫אם לא נודע בין ובין (העלם אחד)‪ ,‬אך אחרי שחטא היה משהו שחילק‪:‬‬
‫רי"ח – מחלק ("על חטאתו")‪[ .‬ו"מחטאתו"– לגבי צירוף אחד וחצי וחצי‪ ,‬ראה להלן]‪.‬‬
‫ר"ל – לא מחלק ("מחטאתו") [ו"על חטאתו" שמחלק– לאחר כפרה]‪.‬‬
‫רבינא מעלה שלוש אפשרויות במה נחלקו‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪144‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ג‪ .‬נודע לו אחר כך‬ ‫ב‪ .‬נודע לו אחר כך‬ ‫א‪ .‬נודע לו אחר כך‬
‫אחד אחד‪,‬‬ ‫אחד אחד‪,‬‬ ‫אחד אחד‬
‫והפריש קרבן‬ ‫והפריש קרבן‬
‫רב אשי דוחה‪:‬‬ ‫והקריב אותו‬
‫למה ר"ל העמיד את‬ ‫מחלק‬ ‫מחלק‬ ‫מחלוקת‬ ‫‪1‬‬
‫הפסוק "על חטאתו"‬
‫שמחלק לאחר כפרה‪.‬‬
‫שיעמיד לאחר הפרשה‬
‫(ב)‪.‬‬
‫למה לא העמיד רי"ח‬ ‫מחלק‬ ‫מחלוקת‬ ‫לא מחלק‬ ‫‪2‬‬
‫את "מחטאתו" שלא‬
‫מחלק בלפני הפרשה‬
‫(א)‪.‬‬
‫מחלק‬ ‫מחלוקת‬ ‫מחלוקת‬ ‫‪3‬‬

‫רבינא לרב אשי ‪ -‬אולי גם מי שהביא את המחלוקת הסתפק בכך‪ ,‬ולכן הביא את האפשרויות‬
‫הקיצוניות‪.‬‬
‫מ"מחטאתו"(עא‪ +13 :‬לשלוש שורות)‬ ‫נספח‪ :‬הדין של "אחד וחצי" שרי"ח לומד‬
‫אכל ‪,1.5‬‬
‫נודע לו על ‪,1‬‬
‫אכל עוד ‪( 0.5‬בהעלם אחד עם החצי ששנשאר)‪,‬‬
‫רי"ח – שני החצאים לא מצטרפים( רש"י – כי החצי הראשון כבר התכפר‪ .‬וזה מה שלומד רי"ח‬
‫מ"מחטאתו"‪ ,‬שמכפר רק על חלק‪ ,‬ועל השאר אין צורך)‪.‬‬

‫(ע‪ -7 :‬עא‪ .‬שליש תחתון)‬

‫שלב ג – גרירת חטאת באכל זיתי חלב‬

‫הקדמה‪:‬‬
‫הגמרא כאן שמניחה שאם חטא פעמיים בהעלם אחד‪ ,‬אפילו שנודע לו בנפרד‪ ,‬מביא אחד‪ ,‬סוברת שהידיעות שאחרי לא‬
‫מחלקות‪ ,‬שזה או כר"ל או גם כרי"ח לעיל בשלב א‪.‬‬

‫אכל שני זיתי חלב‪,‬‬

‫נודע לו על הראשון‬
‫אכל עוד זית‪,‬‬
‫נודע לו על השני והשלישי‪.‬‬
‫הדין‪:‬‬
‫הביא על ‪ ,2‬גם ‪ 3 + 1‬כלולים‪.‬‬
‫הביא על ‪ 1‬או ‪ 2 – 3‬כלול‪ ,‬האם גם ‪ 3‬או ‪ 1‬נגררים?‬
‫רבא – לא‪ ,‬אביי – כן (גרירה)‪ .‬ורבא הודה לאביי‪.‬‬

‫שלב ד – קצר וטחן ושוב קצר וטחן‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪145‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בהעלם אחד‪ ,‬אך עם שינוי מסוים‪:‬‬
‫פעם ראשונה בשגגת שבת (חייב ‪,)1‬‬
‫פעם שנייה בשגגת מלאכות (חייב ‪.)2‬‬

‫דיון א – האם נחשב העלם אחד?‬

‫רבא ואביי – כן‪,‬‬
‫(ואמנם באמצע נודע לו ששבת‪ ,‬עדיין לא נודע לו שחטא כי באותו רגע כבר שכח את איסור המלאכות‪ ,‬וממילא לא‬
‫ידע שחטא)‬

‫ר' זירא מתלבט‪,‬‬

‫רב אסי – לא (והדגיש שלא לגבי חטאת ולא לגבי צירוף)‪,‬‬
‫שהרי הידיעה שלו השתנתה בין החטאים‪.‬‬
‫[והקשו עליו האם תמיד חטאות וצירוף הולכים יחד‪ ,‬וענה שכן (שלב ב לעיל)]‪.‬‬

‫דיון ב ‪ -‬גרירה לגרירה (בדעת רבא ואביי)‬

‫כאמור‪ ,‬רבא ואביי – החטאות של זוג אחד כוללות את השני‪.‬‬
‫לכן‪:‬‬
‫אם נודע לו קודם על הזוג הראשון‪ ,‬הם כוללים את הזוג השני‪.‬‬ ‫•‬
‫אם נודע לו קודם על אחד מהשני (קצירה)‪ ,‬הוא כולל את הדומה לו בראשון‪ ,‬והוא גורר את‬ ‫•‬
‫הטחינה‪.‬‬
‫לגבי הטחינה בשני‪:‬‬
‫רבא –לא (זו גרירה לגרירה)‪,‬‬
‫אביי –כן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪146‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף עב‬
‫(עא‪ -1 :‬עד עג‪)+9 .‬‬

‫הקדמות‪:‬‬
‫חילוק חטאות (תזכורת מאתמול) ‪-‬‬ ‫א‪.‬‬
‫חטא בשני העלמות (כלומר ידע בין חטא לחטא) – חייב ‪.2‬‬
‫חטא בשני חטאים בהעלם אחד – חייב ‪.1‬‬
‫אבל אח"כ נודע לו על כל חטא בנפרד‪:‬‬
‫רי"ח – מחלק‬
‫ר"ל – לא מחלק‪.‬‬
‫אשמות‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪ .A‬ישנם שלושה חטאים שמביאים עליהם אשם ודאי‪:‬‬
‫‪ .1‬אשם מעילות בשגגה (יחד עם תשלום קרן וחומש)‪.‬‬
‫‪ .2‬אשם הבא על שפחה חרופה (שפחה כנענית שכבר יועדה לעבד עברי) – מזיד ושוגג‪.‬‬
‫‪ .3‬אשם גזלות (נשבע לשקר על ממון וחזר בו)‪.‬‬
‫‪ .B‬עוד סוג של אשם הוא אשם תלוי – מי שספק חייב קרבן חטאת‪.‬‬
‫האשם תלוי הוא רק זמני‪ .‬כלומר שאם בהמשך יתברר שאכן חטא – יביא חטאת‪.‬‬
‫‪ .C‬מה עושה מי שספק חייב אשם (מעילות)?‬
‫(כריתות כב‪).‬‬
‫ר"ע – כמו בחטאת‪ :‬מביא אשם תלוי‪,‬‬
‫ואם יתברר שאכן חטא – יביא אשם ודאי וקרן וחומש‪.‬‬
‫ר"ט – מביא אשם עם תנאי‪:‬‬
‫אם יתברר שאכן חטא – זה אשם ודאי‪ ,‬והכסף הוא קרן וחומש‪.‬‬
‫אם לא יתברר – זה אשם תלוי‪ ,‬והכסף הוא נדבה‪.‬‬
‫יוצא‪ :‬האם צריך ידיעה שחטא כדי להביא קרבן אשם?‬
‫לר"ע – צריך ידיעה‬
‫לר"ט – לא צריך ידיעה‪.‬‬

‫חלק א – האם יש חילוק חטאות באשם שפחה חרופה?‬

‫כלומר‪ ,‬בעל ‪ 5‬בעילות –‬
‫אם נודע לו רק בסוף – ברור שמביא אשם אחד‪,‬‬
‫אבל אם נודע לו בין החטאים – האם הידיעה מחלקת כמו בחטאת?‬
‫‪ .A‬עולא‪ :‬זה תלוי במחלוקת ר"ט ור"ע האם לידיעה באשם יש משמעות‪:‬‬
‫לר"ט הידיעה לא מחלקת‪ ,‬וחייב אחד‬
‫(כי לר"ט לא צריך ידיעה באשם‪ ,‬ולכן אין לה משמעות)‪.‬‬
‫[ומשמע שלר"ע הידיעה כן מחלקת‪,‬‬
‫(כי לר"ע צריך ידיעה באשם‪ ,‬ויש לידיעה משמעות)]‪.‬‬
‫מתקיף רב המנונא‪:‬‬
‫האם לר"ט תאמר שגם אחרי שהפריש קרבן זה לא יחלק?!‬
‫עונה עולא – לא‪ ,‬בזה אני מודה שגם לר"ט זה מחלק‪.‬‬
‫‪ .B‬רב דימי ‪-‬‬
‫בהתחלה אמר כמו עולא‪ ,‬אבל מהזווית של ר"ע‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪147‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫לר"ע – מחלק‪,‬‬
‫[ומשמע‪ :‬לר"ט – לא מחלק]‪.‬‬
‫אבל מקשה אביי מחטאת – למה לר"ע אתה אומר שהידיעה מחלקת‪,‬‬
‫הרי אפילו בחטאת הידיעה אחרי החטאים לא מחלקת לפי ר"ל!‬
‫‪15‬‬
‫נסביר (רש"י)‪:‬‬
‫‪ .a‬למה בחטאת ברור שהידיעה מחלקת ובאשם שפחה חרופה לא ברור?‬
‫כי בחטאת – חייבים על עצם השגגה‪ ,‬ואם נודע בין ובין – זו שגגה‬
‫נפרדת‪.‬‬
‫באשם שפחה – כיון שחייבים גם על מזיד‪ ,‬מה שמחייב זה המעשה‬
‫ולא השגגה‪ ,‬ולידיעה אין שום יכולת לחלק בין המעשים‪.‬‬
‫אז איך בכל זאת ידיעה יכולה לחלק? רק אם נוכיח שהיא‬
‫משמעותית‪ ,‬והיא נחשבת כמו הקרבת קרבן‪ ,‬שזה ודאי מחלק‪.‬‬
‫‪ .b‬אז האם ידיעה נחשבת כמו קרבן?‬
‫בחטאת זה תלוי ברי"ח ור"ל – האם ידיעה אחרי המעשים מחלקת‪:‬‬
‫לרי"ח – מחלקת ‪ -‬הידיעה נחשבת כמו קרבן‪,‬‬
‫לר"ל – לא מחלקת ‪ -‬הידיעה אינה כקרבן‪.‬‬
‫‪ .c‬חזרה לאשם‪:‬‬
‫לפי ר"ט‪ ,‬שבאשם לא צריך ידיעה‪ ,‬ודאי שלידיעה אין משמעות‪ ,‬ולא‬
‫ניתן ללמוד מחטאת לאשם‪.‬‬
‫אבל לפי ר"ע – שצריך ידיעה באשם‪ ,‬זה כמו שחטאת שגם שם צריך‬
‫ידיעה‪.‬‬
‫ממילא‪ ,‬צריכים לבדוק מה הדין בחטאת‪:‬‬
‫לרי"ח שהידיעה כקרבן (ולכן מחלקת אחרי המעשים) – גם באשם‬
‫היא תחלק בין המעשים‪.‬‬
‫אבל לר"ל שהידיעה אינה כקרבן (ולא מחלקת אחרי) – באשם‬
‫היא גם לא תחלק בין המעשים‪.‬‬
‫ואומר רב דימי – נכון‪ ,‬ואכן התכוונתי שלר"ע הידיעה מחלקת רק אחרי הפרשת‬
‫הקרבן‪.‬‬
‫(ולכאורה יוצא שלר"ט – אפילו אחרי הפרשת קרבן – לא מחלק‪ ,‬בניגוד לרב המנונא לעיל)‪.‬‬

‫‪ .C‬ובא רבין ומסכם‪:‬‬

‫‪ .a‬הכל מודים שלא מחלק‪:‬‬
‫לפי ר"ט שאין לידיעה משמעות באשם‪ ,‬וזה נכון גם לרי"ח‪.‬‬
‫‪ .b‬הכל מודים שמחלק‪:‬‬
‫אם הפריש קרבן (כמו רב המנונא‪ ,‬וגם לר"ל)‪.‬‬
‫‪ .c‬והמחלוקת בתוך דעת ר"ע (שצריך ידיעה)‪:‬‬
‫שלרי"ח – מחלק (כי ידיעה היא כמו קרבן)‪,‬‬
‫ולר"ל – לא מחלק (ידיעה אינה כקרבן)‪.‬‬
‫(עב‪)-1 .‬‬

‫חלק ב – פטור מתעסק‬

‫הקדמה – רמות של כוונה‪:‬‬

‫‪ 15‬למרות ההסבר המפורט עדיין כמה דברים פחות ברורים לי‪:‬‬

‫לא ברור לי מה הכוונה שהידיעה היא כקרבן‪ ,‬לא ברור לפי רב דימי מה דעת ר"ט – האם גם אחרי הפרשת‬
‫הקרבן זה לא יחלק? ולא ברור מה דעת עולא – האם לדעתו בדעת ר"ע הידיעה כן מחלקת?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪148‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬מזיד – התכוון לפעולה שעשה וידע שהיא אסורה‪.‬‬
‫‪ .2‬שוגג – התכוון לפעולה שעשה אך לא ידע שהיא אסורה או לא ידע ששבת – חטאת‪.‬‬
‫‪ .3‬מתעסק – לא התכוון לפעולה שעשה – בזה נתמקד‪.‬‬
‫א‪ .‬איתמר‪:‬‬
‫"התכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר" – פטור‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬נפלה לו סכין והרים אותה‪ ,‬ובטעות חתך צמח – פטור‪.‬‬

‫כי כלל לא התכוון לפעולה (כמו מישהו שבטעות נשען על מפסק החשמל)‪.‬‬
‫אבל – התכוון לחתוך תלוש‪ ,‬וחתך מחובר –‬
‫(רש"י – טעות פיזית – התכוון לחתוך גבעול אחד ובטעות חתך גבעול אחר‪.‬‬
‫תוס' – טעות בידיעת הנסיבות ‪ -‬שהתכוון לחתוך צמח מסוים‪ ,‬אלא שחשב שהוא כבר תלוש‪ ,‬והתברר שהוא‬
‫מחובר) ‪-‬‬
‫רבא – פטור – שהרי לא התכוון לפעולה אסורה‪.‬‬
‫אביי – חייב – שהרי התכוון לעצם הפעולה‪.‬‬
‫(עב‪)+6 :‬‬

‫ב‪ .‬ראיית רבא מברייתא‪:‬‬

‫רישא – חומר שבת משאר מצווה‪ :‬שבשבת שתי מלאכות בהעלם אחד – חייב ‪ ,2‬ובשאר מצוות – ‪.1‬‬
‫סיפא – חומר שאר מצוות משבת – שבשאר מצוות שגג בלא מתכוון – חייב‪ ,‬ובשבת – פטור‪.‬‬
‫(דילוג לעג‪)+1 .‬‬

‫נתמקד בסיפא למסקנה – אביי ורבא מבינים שמדובר במתעסק‪.‬‬

‫ואמנם גם בשאר האיסורים מתעסק פטור‪ ,‬אך בדברים שיש בהם הנאת גופו – חייב‪.‬‬
‫ובמה מדובר‪:‬‬
‫רבא – הכוונה למקרה של המחלוקת (שהתכוון לפעולה וטעה בנסיבות) –‬
‫בשאר מצוות – חשב שאוכל שומן והתברר שזה חלב – חייב‪.‬‬
‫ובשבת – חשב שחותך תלוש וחתך מחובר – פטור – מכאן ראיה לרבא‪.‬‬
‫אך אביי (עג‪ - )+5 .‬הכוונה שלא התכוון לפעולה כלל‪:‬‬
‫בשאר במצוות – בלע רוק והתברר שיש לו בפה חלב (מאירי) – חייב (נהנה)‬
‫ואילו בשבת – התכוון להגביה את הסכין ובטעות תלש – פטור – שבזה כולם‬
‫מסכימים‪.‬‬
‫(עב‪ :‬שליש)‬

‫ג‪ .‬אמר מר – נחזור להתחלה ונבין את כלל הברייתא‪:‬‬

‫רישא – "חומר שבת משאר מצוות‪ :‬בשבת שתי מלאכות בהעלם אחד – חייב ‪ ,2‬בשאר מצוות – ‪."1‬‬
‫במה מדובר?‬
‫אם הכוונה לאיסורים באופן כללי (כמו חלב) – אין הבדל בינם לשבת‪,‬‬
‫אלא מדובר בעבודה זרה‪:‬‬
‫שאר מצוות = ע"ז – שאם זיבח‪ ,‬קיטר וניסך בהעלם אחד – חייב ‪.1‬‬
‫ואילו בשבת אם קצר וטחן בהעלם אחד – חייב ‪.2‬‬
‫(עב‪ :‬שליש תחתון)‬

‫סיפא ‪ -‬חומר שאר מצוות משבת – שבשאר מצוות שגג בלא מתכוון – חייב‪ ,‬ובשבת – פטור‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪149‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫במה מדובר?‬
‫[למסקנה‪ ,‬כאמור (סעיף ב)‪ ,‬הכוונה למתעסק בחלב ומתעסק בשבת‪.‬‬
‫אבל זה קצת קשה – כי הרי ברישא הכוונה לע"ז‪ ,‬אז יותר סביר שגם בסיפא‪.‬‬
‫אז הגמרא מנסה להסביר שהכוונה לע"ז אבל דוחה]‬

‫‪ .1‬אם הכוונה לע"ז –‬

‫‪ .A‬אם הכוונה שטעה בהבנת המציאות (חשב שזה בית כנסת והשתחווה) –‬
‫דחייה‪ :‬גם בע"ז פטור‪.‬‬
‫‪ .B‬ואם הכוונה שטעה בהלכה ‪-‬‬
‫‪ .a‬השתחווה לאנדרטה של מלך וחשב שמותר‪ ,‬שחייב ‪-‬‬
‫דחייה‪:‬‬
‫הרי אם התכוון לקבלו לאלוה – זה מזיד‪,‬‬
‫ואם לא – פטור‪.‬‬
‫‪ .b‬השתחווה לפסל מיראה‪ ,‬וחשב שזה מותר‪ ,‬שחייב –‬
‫דחייה‪ :‬זו מחלוקת בסנהדרין (סא‪- ):‬‬
‫לאביי – אכן חייב‪,‬‬
‫אך לרבא – פטור‪.‬‬
‫‪ .c‬באומר שמותר לעבוד ע"ז‪ ,‬שחייב‪,‬‬
‫דחייה‪ :‬באומר מותר גם בשבת חייב! (כמו שלמדנו ע‪):‬‬
‫(נדמה שזה דחייה גם ל‪ b‬לפי אביי)‬
‫‪ .2‬אלא‪ ,‬כאמור‪ ,‬בסיפא הכוונה לא לע"ז אלא לשאר מצוות (אכל חלב וחשב שזה שומן)‪,‬‬
‫כדלעיל בסעיף ב‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪150‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף עג‬
‫לא גמור‬
‫(עג‪ +9 .‬עד עג‪)-3 :‬‬
‫חלק א – המשך מתעסק‬
‫(מתעסק‪ .‬לא טעה מחוסר ידיעה והתעסק במלאכת היתר)‬ ‫התכוון להגביה ובטעות תלש – פטור מחטאת‬
‫אבל במקרים הבאים יש מחלוקת‪:‬‬
‫רבא–פטור‪ ,‬לא התכוון לפעולת איסור‪.‬‬
‫אביי–חייב‪ ,‬התכוון לפעולה שעשה‪.‬‬
‫רש"י – התכוון לחפץ א ויצא לו על חפץ ב‪.‬‬
‫תוס' – התכוון ועשה בחפץ א‪ ,‬אלא שטעה באופיו של חפץ א (ואילו במקרה של רש"י פטור לפי כולם (שמואל בכריתות‬
‫יט‪ ,):‬ואילו לפי רש"י אביי חולק על שמואל)‪.‬‬

‫הצריכותא‬ ‫המקרה‬
‫התכוון לחתוך תלוש והתברר‬
‫שזה היה מחובר‬
‫פטור אפילו שה‪ 2‬חלק מה‪.4‬‬ ‫התכוון לזרוק ‪ 2‬וזרק ‪4‬‬
‫פטור אפילו שעשה פעולה שלימה של‬ ‫סבור שמטלטל ‪ 4‬אמות ברה"י‬
‫טלטול ד"א‪ ,‬ורק טעה בהגדרת המקום‬ ‫והתברר שזה רה"ר‬

‫קשה לרבא –‬
‫במשנה הבאה משמע שיכול לעבור על כל לט מלאכות‪ ,‬ועדיין לדעת ששבת‪.‬‬
‫במה יודע ששבת‪:‬‬
‫לאביי – שידע שאסור‪ ,‬אלא שהתכוון להיתר ועשה על איסור‪.‬‬
‫לרבא –לרי"ח– ידע את הלאוים וטעה בכרתות‪ .‬ר"ל– ידע את איסור תחומין‪.‬‬

‫חלק ב – משנת ל"ט מלאכות‬

‫זֹורה‪.‬‬
‫חֹורש ‪ .3 .‬וְהַ קֹוצֵר‪ .4 .‬וְהַ ְמעַ מֵ ר‪ .5 .‬הַ ָדש‪ .6 .‬וְהַ ֶ‬ ‫זֹורעַ ‪ְ .2 .‬והַ ֵ‬
‫‪ .1‬הַ ֵ‬ ‫‪ 11‬מלאכות של‬
‫בֹורר‪ .8 .‬הַ ּטֹוחֵ ן‪ .9 .‬וְהַ ְמ ַר ֵקד‪ .10 .‬וְהַ לָ ש‪ .11 .‬וְהָ אֹופֶ ה‪.‬‬
‫‪ .7‬הַ ֵ‬ ‫אפיית פת‬
‫צֹובעֹו‪ .5 .‬וְהַ ּטֹווֶה‪.‬‬
‫‪ 13‬מלאכות של הכנת ‪ .1‬הַ גֹוזֵז אֶ ת הַ צֶ מֶ ר‪ .2 .‬הַ ְמלַ ְבנֹו‪ 3 .‬וְהַ ְמנַפְ צֹו‪ְ .4 .‬והַ ְ‬
‫חּוטין‪.9 .‬‬
‫ִ‬ ‫אֹורג ְשנֵי‬
‫עֹושה ְש ֵתי בָ ֵתי נ ִִירין‪ .8 .‬וְהָ ֵ‬‫‪ .6‬וְהַ מֵ יסֵ ְך‪ .7 .‬וְהַ ֶ‬ ‫בגד‬
‫קֹושר‪ .11 .‬וְהַ מַ ִתיר‪ .12 .‬וְהֵ תֹופֵ ר ְש ֵתי‬ ‫חּוטין‪ .10 .‬הַ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫וְהַ פֹוצֵ עַ ְשנֵי‬
‫קֹורעַ עַ ל ְמנַת לִ ְתפֹור ְש ֵתי ְתפִ ירֹות‪.‬‬
‫ְתפִ ירֹות‪ .13 .‬הַ ֵ‬
‫‪ .1‬הַ צָד צְ ִבי‪ .2 .‬הַ שֹוחֲ טֹו‪.3 .‬וְהַ מַ פְ ִשיטֹו‪ .4 .‬וְהַ ְמעַ בֵ ד אֶ ת עֹורֹו‪.5 .‬‬ ‫‪ 9‬מלאכות של כתיבה‬
‫אֹותיֹות‪.9 .‬‬
‫כֹותב ְש ֵתי ִ‬ ‫וְהַ מֹוחֲ קֹו‪ .6 .‬המשרטטו‪ .7 .‬וְהַ ְמחַ ְתכֹו‪ .8 .‬הַ ֵ‬ ‫על קלף‬
‫אֹותיֹות‪.‬‬
‫וְהַ מֹוחֵ ק עַ ל ְמנַת לִ כְ תֹוב ְש ֵתי ִ‬
‫סֹותר‪ .3 .‬הַ ְמכַבֶ ה‪ .4 .‬וְּהַ ַמ ְּב ִּעיר‪ .5 .‬הַ מַ כֶה ְבפַ ִּטיש‪.6 .‬‬
‫‪ .1‬הַ בֹונֶה‪ .2 .‬וְהַ ֵ‬ ‫‪ 6‬מלאכות נוספות של‬
‫הַ מֹוצִ יא מֵ ְרשּות לִ ְרשּות‪.‬‬ ‫בניית בתים‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪151‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫משמעות החלוקה לאבות מלאכה‪:‬‬
‫‪ .a‬כאמור כמה פעמים –‬
‫רי"ח– אם עשה כמה אבות בהעלם אחד – חייב על כל אחת‪.‬‬
‫(והמשנה הדגישה לט כדי ללמד שאפילו על כולם בבת אחת חייב לט)‪.‬‬
‫‪ .b‬לאבות מלאכה יש‪:‬‬
‫‪ .1‬אבות נוספים דומים וכלולים בהם‪.‬‬
‫‪ .2‬תולדות‪.‬‬
‫בשניהם‪ ,‬אם עושה תולדה ואב‪ ,‬שתי תולדות‪ ,‬אבות דומים – חייב אחת‪.‬‬

‫חלק ג – דיון בזורע‪ ,‬חורש‪ ,‬קוצר מעמר ודש‬

‫א‪ .‬מלאכות הזריעה‬
‫‪ .1‬אבות מקבילים בברייתא‪ :‬זורע‪ ,‬זומר‪ ,‬נוטע‪ ,‬מבריך‪ ,‬מרכיב –כולן מלאכה אחת‪ ,‬ואם עשאן‬
‫בהעלם אחד – חייב חטאת אחת‪.‬‬
‫ר' אחא מחלק(רש"י)‪:‬‬
‫האב נוטע‪ ,‬תולדות‪ :‬זומר‬
‫השאר (נוטע‪ ,‬מבריך‪ ,‬מרכיב) הם אבות מקבילים לזורע (כמובן שגם דומים לנוטע‪ ,‬אך גם לזורע)‪.‬‬
‫‪ .2‬נאמר זריעה לפני חרישה כי מדובר בארץ ישראל‪.‬‬
‫‪ .3‬רב כהנא – זומר וצריך לעצים חייב שתיים (קצירה וזמירה)‪.‬‬
‫(וכן בשחת וקניבת סלק)‪.‬‬

‫ב‪ .‬חרישה‬
‫‪ .1‬אבות מקבילים בברייתא‪ :‬חורש‪ ,‬חופר וחורץ – מלאכה אחת‬
‫(רמב"ם – כולם אבות‪ ,‬רש"י –‬
‫תולדות של חורש)‪.‬‬
‫‪ .2‬הוריד גבשושית או מילא בעפר עפר‪:‬‬
‫בבית – בונה‪ ,‬בשדה – חרישה (רמב"ם ‪ -‬הכשרה לזריעה‪ ,‬רש"י – ריכוך הקרקע)‪.‬‬
‫‪ .3‬ר' אבא‪ :‬חופר כי צריך לעפר– פטור‪ ,‬ואפילו אינו מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ ,‬כי זה מקלקל‪.‬‬
‫ג‪ .‬קצירה‬
‫‪ .1‬אבות מקבילים בברייתא– שאר תלישת פירות בעצים שונים (בוצר‪ ,‬מסיק וכו')‪.‬‬
‫תולש – תולדה‪.‬‬
‫‪ .2‬זרק אבן על דקל והוריד תמר‬
‫רב פפא – חייב שניים (תולש(את האשכול מהעץ)‪ ,‬מפרק (תולדת דש‪ .‬מפרק התמרים מהאשכול)‪.‬‬
‫רב אשי – פטור‪ ,‬כי זה לא הדרך הרגילה‪.‬‬
‫ד‪ .‬מעמר‬
‫עושה ערימה של התבואה בשדה‪.‬‬
‫אוסף מלח ‪-‬‬
‫רבא– חייב‪ ,‬אביי– פטור (מעמר זהרק בגידולי קרקע)‪.‬‬
‫ה‪ .‬דש‬
‫מפריד את הגרעינים מהשיבולים‬
‫אבות מקבילים– מנפץ פשתן (להסירו מהגבעול (לא מנפץ הרגיל))‪ ,‬מנפט צמר גפן (להוציא הגרעינים)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪152‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף עד‬
‫(עג‪ -3 :‬עד עד‪)-3 :‬‬
‫הקדמה‬
‫אפשר לראות את רשימת המלאכות במשנה‪ .1 :‬כמלאכות להכנת פת‪ ,‬בגד וכו'‪ .2 .‬כמלאכות להכנת‬
‫המשכן (יצירת הצבעים‪ ,‬יריעות הבד‪ ,‬יריעות העור וההקמה עצמה)‪.‬‬
‫בגמרא יש שתי התייחסויות למתח הזה‪:‬‬
‫‪ .1‬למה הוזכרו גם זורה ומרקד? כי היו במשכן‪.‬‬
‫אז למה כותש לא הוזכר? כי לא כולם כותשים כשמכינים פת‪.‬‬
‫(יוצא שצריך להיות בשתי ה"רשימות" כדי להופיע במשנה)‪.‬‬
‫("סידורא‬ ‫‪ .2‬כתוב במשנה אופה ולא מבשל‪ ,‬כי עיקר המשנה לפי הרשימה של הכנת הלחם‬
‫דפת")‪.‬‬

‫חלק א ‪ -‬בורר‬
‫מתי מותר לברור?‬
‫א‪ .‬ברייתא–‬
‫הערות ודחיות‬ ‫ואם בירר חייב‬ ‫ולא יברור‬ ‫בורר ואוכל‬
‫חטאת‬ ‫(לעצמו)‬
‫בורר ומניח‬
‫(לאחרים)‬
‫דחייה– וכי לבשל מותר‬ ‫למחר‬ ‫לבו ביום‬ ‫עולא‬
‫לבו ביום‪/‬פחות‬ ‫כשיעור‬ ‫פחות משיעור‬ ‫רב חסדא‬
‫מכשיעור?‬
‫בנפה וכברה‬ ‫בקנון ותמחוי‬ ‫ביד‬ ‫רב יוסף‬
‫דחייה – זה לא כתוב‬
‫פסולת מאוכל‬ ‫אוכל מפסולת‬ ‫רב המנונא‬
‫להמשך היום‬ ‫מיד‬ ‫אביי‬
‫ריטב"א – באמת כולם הסכימו לתנאים להתיר ולחייב‪ ,‬ושאם חסר תנאי אחד חייב‪ ,‬הם רק נחלקו‬
‫בפירוש הברייתא‪.‬‬
‫ב‪ .‬מקרים באמוראים–‬
‫‪ .1‬היו לפניו שני מינים ובירר‪ ,‬ר' ירמיה – חייב‪ ,‬רב אשי –פטור‪.‬‬
‫תירוץ – מדובר בברייתא בקנון או תמחוי‪.‬‬
‫(לכאורה בזה מפרש כרב יוסף‪ ,‬אולם הר"ח מפרש שמסכים גם לאביי)‪.‬‬
‫‪ .2‬אמוראים שאולי סוברים שאסור גם אוכל מפסול‪:‬‬
‫‪ .d‬רב ביבי זרק את הפירות לפניהם כך שלא יצטרכו לברור הפירות מהעלים‪,‬‬
‫ולא ברור אם כי סובר שאפילו אוכל מפסולת ביד ולאלתר – אסור‪,‬‬
‫או משום עין יפה‪.‬‬
‫‪ .e‬חזקיה – בורר תורמוסים מהקליפה חייב‪.‬‬
‫דחייה– שם זה כפסולת מאוכל‪ ,‬כי כיון שבושלו הרבה‪ ,‬אם לא יקח יסריח‪.‬‬
‫(עד‪)+2 :‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪153‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב –שאר המלאכות‬
‫א‪ .‬טוחן‬
‫הרחבה לקציצת ירקות או עצים‪ ,‬ואם חותך במידה אז גם מחתך‪.‬‬
‫ב‪ .‬אופה ומבשל‬
‫דווקא כשעושהו רך‪,‬‬
‫ואם תחילה נהיה רך ובסוף קשה – חייב (כמו יתד בתנור וזפת)‪.‬‬
‫ג‪ .‬פעולות שיש בהן מלאכות הרבה‬
‫מייצר כלי חרס(‪ )7-8‬או סל של קנים (‪.)11-13‬‬
‫ד‪ .‬גוזז‪ ,‬מלבן‪ ,‬מנפץ‪ ,‬צובע וטווה‬
‫פוטר(והנשים שהביאו למשכן יוצאות דופן בחכמתן)‪.‬‬
‫‪ .1‬אם עדיין מחובר‪ :‬רי"ח מחייב‪ ,‬רב כהנא‬
‫‪ .2‬מכין נוצות לכרית עובר על גזיזה‪ ,‬מחתך וממחק‪.‬‬
‫ה‪ .‬קושר ומתיר‬
‫איפה היה במשכן?‬
‫‪ .1‬רבא – קשירת החבלים ליתדות‪.‬‬
‫דחייה – אינו קשר של קיימא‪.‬‬
‫‪ .2‬אביי – קשירת חוט שנקרע (באריגת היריעות)‪.‬‬
‫דחייה – אין התרה‪.‬‬
‫‪ .3‬רבא – להכנת הרשתות לצידת החלזונות לתכלת‪.‬‬
‫ו‪ .‬תופר וקורע‬
‫‪ .1‬שתי תפירות ‪ -‬בתנאי שיהיה מתקיים (על ידי קשירת הקצוות‪ .‬בשלוש תפירות אין צורך‬
‫בקשירות)‪.‬‬
‫‪ .2‬קריעה – במשכן היו קורעים כדי לתקן בד שנפלו בו תולעים‪.‬‬
‫‪ .3‬רב זוטרא בר טוביה‪-‬רב‪ :‬המותח את חוט התפירה וכך מקרב את הבדים – חייב‪.‬‬

‫דף עה‬
‫(עה‪ +4 .‬עה‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬אגב‪ ,‬מגוש וחישוב כוכבים ומזלות‬
‫המשך דברי רב זוטרא בר טוביה‪-‬רב‪:‬‬
‫‪ .1‬אסור ללמוד שום דבר ממגוש (למסקנה = מין שמסית לע"ז‪ ,‬ולא כשמואל שזה מכשף)‪.‬‬
‫‪ . 2‬מי שיודע לחשב כוכבים ומזלות (‪ .1‬להראות חכמת הבריאה‪ .2 .‬להראות חכמת עמ"י)‪.‬‬

‫חלק ב – המשך המלאכות (עורות) ‪-‬‬

‫א‪ .‬צד‬
‫צד חילזון –‬
‫‪ .1‬אם פוצע להוצאת הדם‪ :‬ר"י – דש‪ ,‬רבנן – דש זה רק בגידולי קרקע‪.‬‬
‫‪ .2‬למה אינו "נטילת נשמה"?‬
‫‪ .a‬רי"ח ‪ -‬פצע אחרי שהחלזון כבר מת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪154‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .b‬רבא – זה דבר שאינו מתכוון (פסיק רישא דלא ניחא ליה)‪.‬‬
‫ב‪ .‬שוחט‬
‫‪ .1‬נטילת נשמה‪.‬‬
‫‪ .2‬רב – גם צובע (מעוניין שיראו שנשחט היום)‪.‬‬
‫ג‪ .‬מולח מעבד (ומשרטט)‬
‫‪ .1‬למה כתוב מליחה‪ ,‬הרי זה חלק מהעיבוד? אלא מוחקים את מליחה ומוסיפים את משרטט‪.‬‬
‫‪ . 2‬האם יש איסור למלוח בשר? רבא – לא‪ ,‬רבה בר"ה – כן (אם שם הרבה‪ ,‬למשל שיוצא לדרך)‬

‫ד‪ .‬ממחק ומחתך‬

‫‪ .1‬ממחק – גם במחליק את הקרקע‬
‫‪ .2‬ממחק – גם במחליק תחבושת‪.‬‬
‫‪ .3‬מחתך – גם במשייף ראשי כלונסאות‪.‬‬
‫ה‪ .‬מכה בפטיש‬
‫‪ .1‬מסתת אבן‬
‫‪ .2‬צר צורה‪ ,‬מנפח כלי זכוכית‪ ,‬מוריד את בליטות הצמר בבגד‪.‬‬
‫‪ .3‬רבא ור' זירא – כל גמר מלאכה‪.‬‬
‫ו‪ .‬כותב שתי אותיות‬
‫כתיבה– ‪ 2‬אותיות‪ ,‬מחיקה– אפילו אות אחת שבמקומה יכול לכתוב ‪ 2‬אותיות בינוניות‪.‬‬

‫חלק ג – סיכום המשנה "הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת"‬
‫‪" .1‬אלו" – לאפוקי מר"א שמחייב על אב ותולדה שלו שתי חטאות‪.‬‬
‫‪ .2‬ארבעים חסר אחת – לאפוקי מר"י שלדעתו יש ‪( 41‬מוסיף שובט ומדקדק)‪.‬‬

‫דף עו‬
‫(עה‪ :‬במשנה עד עו‪ :‬סוף פרק כלל גדול)‬
‫הקדמה ‪ -‬משנה – על מה חייבים בהוצאה‬
‫‪ .1‬כשר להצניע (חשוב מספיק)‬
‫‪" .2‬ומוציאין כמותו" שיעור חשוב‪.‬‬

‫א‪ .‬דוגמאות‬
‫‪.A‬כשר להצניע (חשוב מספיק) – הגמרא הראשונה‪ :‬לאפוקי ‪-‬‬
‫מר עוקבא – עצי אשירה (אך דם נידה נותן לחתולה‪ .‬ואילו רב פפא – לא נותן כי מחליש)‪.‬‬
‫רב פפא – דם נידה‪ ,‬וכש"כ עצי אשירה‪.‬‬
‫‪ .B‬המשנה השנייה‬
‫עצה – גמל‪ ,‬תבן – פרה‪ ,‬עמיר – טלה (=גרוגרת)‪ ,‬עלי שום לחים – גרוגרת (אדם)‪ ,‬עשבים ועלי שום‬
‫יבשים –גדי‪.‬‬
‫‪ .C‬המשנה השלישית‬
‫‪ .1‬סובין ומורסן לא מצטרף כי הרוב לא אוכלים אותם (אך לחלה כן‪ ,‬כי העניים כן אוכלים)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪155‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬קליפות העדשים מצטרפות (ושל פולין – רק בחדשים)‪.‬‬

‫ב‪ .‬אובייקטיבי או סובייקטיבי?‬

‫דיון א ‪-‬‬
‫ר"ש –רק סובייקטיבי‬ ‫•‬
‫כל השיעורים נאמרו רק למצניעיהם‪.‬‬
‫משנתנו ‪ -‬לחומרא‬ ‫•‬
‫אם אחרים מוציאין (אובייקטיבי) – כולם חייבים‪,‬‬
‫אם רק הוא מוציא (סובייקטיבי) –הוא חייב‪.‬‬
‫ר"ש ב"א (לגבי החשיבות) – מחמיר עוד יותר ‪-‬‬ ‫•‬
‫אפילו שאחד החשיבו‪ ,‬גם אחרים שיוציאו חייבים‪.‬‬
‫דיון ב (משנה שנייה) –‬
‫רב דימי ‪ -‬המוציא תבן (מאכל פרה) בשיעור פרה‪ ,‬לגמל–‬ ‫•‬
‫ר"ל ורב יוסף ורי"ח (‪–)2‬פטור (סובייקטיבי)‪.‬‬
‫רי"ח (‪ )1‬ואביי ורבין –חייב (אובייקטיבי)‪.‬‬
‫רבין– מוציא עצה (מאכל גמל) בשיעור של פרה (קטן) לפרה ‪-‬‬ ‫•‬
‫ר"ל –חייב (מחמירים לפי הסובייקטיבי)‬
‫רי"ח –פטור(אכילה על ידי הדחק אינה אכילה)‪.‬‬

‫ג‪ .‬צירוף שיעורים שונים‬

‫במשנה– השיעורים לא מצטרפים‪.‬‬
‫ר' יוסי בר חנינא – החמור מצטרף אל הקל לשיעור הקל‪.‬‬
‫למשל – תבן מצטרף לעצה להשלים לשיעור גמל‪ ,‬אך לא להפך‪.‬‬
‫קשה – בצירוף צמר (‪ 3‬טפחים) ושק (‪ 4‬טפחים)‪ ,‬הקל מצטרף לחמור רק כי לפעמים שמים‬
‫אותם באמת ביחד (בטלאי למרדעת)!‬
‫תשובה – גם כאן שמים אותם ביחד כשמציג דוגמא לקונים‪ ,‬שלא יעופו)‪.‬‬
‫במשנה השלישית –מאכלי אדם שונים מצטרפים לגרוגרת‪.‬‬

‫דף עז‬
‫(עו‪ :‬תחילת פרק המוציא – עח‪)+7 .‬‬

‫שיעורי הוצאה במשקים‬

‫(אתמול ראינו ששיעור הוצאה במאכל הוא גרוגרת‪ ,‬היום נדבר על משקים)‪.‬‬

‫במשנה‪ :‬ברירת המחדל היא רביעית‪ ,‬אך יש יוצאי דופן שהשיעור קטן יותר)‪:‬‬
‫יין‪ ,‬חלב‪ ,‬דבש‪ ,‬שמן ומים‪.‬‬
‫א‪ .‬יין‬
‫‪ .A‬יין חי – כדי מזיגת הכוס‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪156‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כמה זה כוס? בברייתא – מזיגת כוס יפה – כוס של ברכה‪,‬‬
‫וכמה יין חי צריך לזה? ר"נ – רובע רביעית (כי כשמוזגים שמים ‪ 1‬יין ו‪ 3‬מים)‪.‬‬
‫וכן רבא – כך משמע גם ממשנתנו – שברירת המחדל היא רביעית‪ ,‬אז סביר שגם‬
‫ביין הכוונה שאם ימזגו יהיה רביעית‪ ,‬שזה רובע רביעית‪.‬‬
‫מקשה אביי‪:‬‬
‫‪ .1‬במשנה בנידה כתוב שהיחס אחר‪ 1 :‬יין ו‪ 2‬מים‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬גם זה ביין השרוני שהוא חלש יותר‪.‬‬
‫‪ .b‬שם הנושא זה מראה היין (כדי להשוות למראה הדם) – ‪.1-2‬‬
‫אך לעניין טעם היין שמים ‪.1-3‬‬
‫‪ .2‬מה ההיגיון להחשיב את המים שהוא עוד לא מזג ועיין בכד?‬
‫תשובה‪ :‬מה שקובע זה החשיבות‪ ,‬ואם יש בזה כדי מזיגה זה חשוב‪.‬‬
‫(עז‪ .‬באמצע)‬

‫‪ .B‬ברייתא‪ :‬יין שהתייבש – ר' נתן – כזית‪.‬‬

‫הסבר‪ :‬כי כשרביעית יין מתייבשת היא עומדת על כזית‪.‬‬
‫ומרחיב רב יוסף‪ :‬גם רי"ס בר"י סובר כר' נתן‪ ,‬לגבי דם‪:‬‬
‫שלפי ב"ה לא רק בשר הנבלה מטמא בטומאת נבלה אלא גם הדם‪,‬‬
‫ואומר רי"ס בר"י ‪ -‬הישוער הנדרש הוא כמו בבשר – רביעית דם‪,‬‬
‫כשרביעית מתייבשת זה יוצא כזית‪.‬‬
‫אך דוחה אביי‪ :‬ייתכן שהשיעור בדם (סמיך) וביין (קליש) שונים‪.‬‬
‫כלומר אולי ר' נתן יאמר שבדם מספיק פחות מרביעית כדי להגיע לכזית‪,‬‬
‫ואולי רי"ס בר"י יאמר שביין גם פחות מכזית יוצא רביעית‪.‬‬
‫(עז‪)-3 .‬‬

‫ב‪ .‬חלב – כדי גמיעה (לגימה אחת)‬

‫‪ .A‬ענייני לשון –‬
‫גמיאה ולא גמיעה ("הגמיאיני נא")‬ ‫‪.1‬‬
‫גרעינים ולא גראינים ("ונגרע מערכך")‬ ‫‪.2‬‬
‫עוממות ולא אוממות ("ארזים לא עממוהו")‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מעמצין ולא מאמצין ("ועוצם עיניו‪.)"...‬‬ ‫‪.4‬‬
‫(עז‪)+6 :‬‬

‫‪ .B‬ת"ר – חלב אישה ועוד דברים‬

‫חלב אישה ולובן ביצה – כדי לתת בקילור (לערבב עם חומר שנקרא קילור כדי ליצור‪,‬‬
‫(קילור ‪ -‬כדי לשוף במים‪,‬‬
‫ושואל רב אשי ‪ -‬איבעיא להו – האם רק הכמות המדויקת שצריך‪ ,‬או להוסיף עוד‬
‫קצת שנשאר על אצבע?‬
‫תיקו)‪.‬‬

‫(עז‪ :‬רבע)‬

‫ג‪ .‬דבש – כדי לתת על הכתית (פצעים בגב הגמל)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪157‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .A‬ברייתא – הכוונה ל"פי כתית"‪.‬‬
‫שואל רב אשי – הברייתא באה להקטין את השיעור (רק בקצה הפצע) או להגדיל (כל‬
‫הפצע)?‬
‫תיקו‪.‬‬
‫‪ .B‬עוד תרופה לכתית –‬
‫ר"י‪-‬רב – כל מה שברא הקב"ה לא ברא דבר אחד לבטלה ‪-‬‬
‫שבלול לכתית‪ ,‬זבוב לצירעה‪ ,‬יתוש לנחש‪ ,‬נחש לחפפית (שחין)‪ ,‬סממית (עכביש) לעקרב‪.‬‬
‫‪ .C‬אגדתא אגבית‪:‬‬
‫אגב שהזכרנו סממית ועקרב –‬ ‫‪.a‬‬
‫ת"ר – חמש אימות יש של גיבור מהחלש – שאחד מהם זה עקרב מסממית‪.‬‬
‫אגב שרב יהודה אמר שהכל נברא עם סיבה ‪-‬‬ ‫‪.b‬‬
‫ר' זירא מצאו את רב כשהוא במצב רוח טוב ושאל אותו שאלות שונות למה דברים מסוימים‬
‫הם כך בטבע‪.‬‬
‫למשל – למה העיזים הולכים לפני הכבשים?‬
‫כי החושך בא לפני האור‪.‬‬
‫אולי אגב ענייני הלשון לעיל‪ ,‬ואולי זה עוד שאלות ששאל ר' זירא את ר"י ‪-‬‬ ‫‪.c‬‬
‫הסברים ל‪ 22‬מילים בארמית שהם סוג של נוטריקון‪:‬‬
‫למשל – "דשא" (דלת) – דרך שם‪ ,‬דרגא (סולם לגג) – דרך גג‪.‬‬
‫אולי אגב שהזכרנו נחש וטבע בעלי חיים ‪-‬‬ ‫‪.d‬‬
‫שלושה בע"ח שככל שמזקינים מתחזקים – דג‪ ,‬נחש‪ ,‬חזיר‪.‬‬

‫(עז‪)-8 :‬‬

‫ד‪ .‬שמן – כדי לסוך בו איבר קטן‬

‫הקדמה‪ :‬אפשר לדבר על כמה גדלים של איברים (מהקטן לגדול) –‬
‫‪ .1‬איבר קטן של קטן (פרק אצבע קטנה של תינוק)‪,‬‬
‫‪ .2‬איבר גדול של קטן (שוק של תינוק)‪,‬‬
‫‪ .3‬איבר קטן של גדול (פרק אצבע של גדול)‪,‬‬
‫לגבי ‪ – 2-3‬ייתכן שהם שווים‪ ,‬וייתכן ש‪ 2‬קטן מ‪ ,3‬כפי שנראה‪.‬‬
‫(הסבר‪ :‬העור של תינוק רך ואפילו באיבר גדול שלו מספיק מעט שמן ‪ -‬כמו איבר‬
‫קטן של גדול או פחות ממנו)‬
‫למה הכוונה אצלנו?‬
‫‪ .A‬דבי ר' ינאי – ‪ – 1‬קטן של קטן‪.‬‬
‫‪ .B‬מיתיבי – "איבר קטן‪ ,‬וקטן בן יומו" – לכאורה הכוונה ל‪ 2‬ו‪ ,3‬והכוונה שהם שווים‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬הכוונה ל‪ :1‬איבר קטן של קטן בן יומו‪.‬‬
‫‪ .C‬מחלוקת ברייתא ‪-‬‬
‫ר' שמעון ב"א – כמו בברייתא הקודמת‪" :‬איבר קטן‪ ,‬וקטן בן יומו" –‬
‫ר' נתן – "איבר קטן" –‬
‫לכאורה הכוונה‪:‬‬
‫ר' שמעון ב"א – כמו ר' ינאי (‪,)1‬‬
‫ר' נתן ‪ 2 -‬ו‪( 3‬בהנחה שהם שווים)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪158‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דחייה – אולי כולם לא כר' ינאי‪:‬‬
‫ר' שמעון ב"א – ‪ 2‬ו‪( 3‬בהנחה שהם שווים)‪,‬‬
‫ר' נתן – ‪ ,3‬אבל ‪ 1‬ו‪ 2‬קטנים מדי‪.‬‬
‫‪ .D‬תא שמע דתניא –‬
‫ר"ש ב"א – איבר קטן של קטן (‪.)1‬‬

‫דף עח‬
‫(עח‪ +7 .‬עד עט‪)+7 .‬‬

‫חלק א – המשך שיעורי משקאות‬

‫(דיון תוך כדי הקושיה‪):‬‬

‫[א‪ .‬כשיש כמה שימושים – לפי מה הולכים? (‪+‬דוגמאות)‬

‫‪ .A‬שכיח ולא שכיח – הולכים לפי השכיח –‬
‫דוגמאות לקולא‪ :‬יין וחלב – לפי שתייה (רובע רביעית‪ ,‬גמיעה)) ולא לפי רפואה (מה שצריך‬
‫לקילור)‪.‬‬
‫‪ .B‬שכיח ושכיח – הולכים לחומרא‬
‫דוגמה‪ :‬דבש ‪ -‬אכילתו שכיחה (רביעית) ורפואתו שכיחה (כתית) – הולכים לחומרא לפי‬
‫רפואתו‪.‬‬

‫(כאמור אתמול‪ ,‬רוב המשקאות ברביעית‪ ,‬אך יש יוצאי דופן‪ ,‬היום נדב רעל האחרון – מים)‪.‬‬

‫ב‪ .‬מים – כדי לשוף את הקילור‬

‫קשה – הרי כאמור‪ ,‬כשיש לדבר כמה שימושים‪ ,‬ואחד שכיח (שתייה) ואחד לא (קילור עם מים) –‬
‫הולכים לפי השכיח!‬
‫תשובה – מים בקילור זה כן שכיח‪ .‬למה?‬
‫‪ .1‬אביי ‪ -‬מדובר בגליל שהם עניים ושפים במים‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא ‪ -‬בכל מקום מעדיפים לשוף במים‪ ,‬כי לא משאיר גלד‪.‬‬

‫(עח‪ .‬באמצע)‬

‫ג‪ .‬שאר משקאות ברביעית‬

‫ת"ר – דם ברביעית‪,‬‬
‫אבל יש שני דמים יוצאי דופן שבפחות‪:‬‬
‫רשב"א – בדם תרנגולת בר כוחלים את העין לבירקית (בעיה חיצונית על פני העין)‪,‬‬
‫רשב"ג – בד ם כרושתינא (חפרפרת) כוחלים את העין ליארוד (בעיה פנימית בעין)‪.‬‬

‫ד‪ .‬מוציאיהם או מצניעיהם?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪159‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(משנתנו ‪ +‬ברייתא)‬ ‫‪ .A‬הדעות‬
‫ר"ש מקל –‬
‫כל השיעורים יוצאי הדופן זה למי שהצניע כמות כזו לפני שבת (מראה שזו כמות חשובה)‪.‬‬
‫אבל לסתם אדם ‪ -‬רביעית‪.‬‬
‫רבנן מחמירים –‬
‫השיעורים הנ"ל הם לסתם אדם‪,‬‬
‫‪16‬‬
‫ואילו מי שהצניע – חייב בכלשהו!‬

‫(כדי להבין את ההמשך נוסיף עוד משהו‪):‬‬

‫‪ .B‬תזכורת למחלוקת נוספת שראינו בדף עה‪-:‬עו‪- .‬‬

‫אם מישהו אחד הצניע ומישהו אחר הוציא‪:‬‬
‫ר"ש וחמכים – המוציא לא נחשב מצניע‬
‫(ולכן שיעורו‪ :‬לר"ש – רביעית‪ ,‬לחכמים – השיעורים המיוחדים)‪.‬‬
‫אך רשב"א – המוציא נחשב כאילו הוא הצניע‪ ,‬וחייב כמו המצניע‪.‬‬

‫‪ .C‬הניסוח של ת"ק‪ :‬במה דברים אמורים – במוציא‪ ,‬אבל במצניע – כלשהו‪.‬‬

‫קשה ‪ :‬הרי גם המצניע בסוף הוציא‪ ,‬אז היה צריך לכתוב "במה דברים אמורים – במי שהוציא‬
‫בלי להצניע‪ ,‬אבל מי שהצניע‪"...‬‬
‫תשובה‪ :‬הברייתא ניסחה כך כדי לחדש שגם אם מי שהוציא הוא לא מי שהצניע – המוציא‬
‫חייב כאילו הוא הצניע ‪ -‬כשיטת רשב"א (עז‪ ,).‬למשל תלמיד שפינה משהו שרבו הצניע‪.‬‬

‫‪ .D‬מודים חכמים לר"ש במוציא שופכים ‪ -‬רביעית‬

‫מה עושים במים סרוחים? מגבלים טיט‪.‬‬
‫קשה – הרי שיעור טיט הוא כדי לסתום חור בתנור (פחות מרביעית)!‬
‫תשובה‪ :‬בטיט מוכן – משתמשים גם בפחות תמרביעית‪ ,‬אבל במים לגבל טיט – לא טורחים‬
‫לגבל בפחות מרביעית‪.‬‬

‫חלק ב ‪ -‬שיעורי הוצאה נוספים‬

‫א‪ .‬חבל וגמי‬
‫חבל – כדי לעשות ידית לקופה (ולא נפה וכברה – כי זה קשה ושורט)‪.‬‬
‫גמי – כדי לעשות ידית לנפה וכברה‬
‫ב‪ .‬ברייתא‪:‬‬
‫הוצין (עלי לולב) – אוזן לסל‬
‫סיב דקל – כדי ליצור מסננת ליין‬

‫‪ 16‬האם ההחמרה במצניעיהם (בין לרבנן ובין לר"ש) היא דווקא כשהוציא את הדבר עצמו שהצניע (כלומר ממש‬
‫את אותם מים למשל)‪ ,‬או שברגע שמצניע מים בכמות כזו‪ ,‬אז גם אם הוציא מים אחרים בכמות כזו – חייב?‬
‫והאם מי שמצניע זה דווקא כשה צניע לצורך השימוש שאמרנו (למשל קילור) או שגם אם משום מה הוא מצניע‬
‫לצורך אחר?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪160‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫רבב (שומן) – כדי לשים תחת הבצק שלא יידבק (גודל הבצק – גרוגר‪ ,‬שטח הפנים – סלע)‪.‬‬
‫מוכין – ליצור כדור בגודל אגוז‪.‬‬
‫ג‪ .‬נייר – כדי לכתוב עליו קשר מוכסין ‪ 2 -‬אותיות גדולות‪.‬‬
‫קשה מברייתא – כדי לכתוב ‪ 2‬אותיות (משמע‪ :‬אותיות רגילות)‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬רב ששת – גם הברייתא התכוונה לאותיות גדולות (קשר מוכסין)‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – הכוונה לאותיות גדולות עם הרווח שסביבם (כדי להחזיק בנייר)‪ ,‬וזה יוצא שווה‬
‫לקשר מוכסין‪.‬‬
‫קשה‪ :‬נייר מחוק – אם יש ברווח שסביבו מקום לשתי אותיות – חייב‪.‬‬
‫ולכאורה הכוונה לאותן שתי אותיות מהברייתא הקודמת‪,‬‬
‫לרב ששת מובן‪ ,‬אך לרבא – כאן לכאורה לא צריך את הרווח שמסביב‪.‬‬
‫קשיא‪.‬‬
‫(עח‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ד‪ .‬קשר מוכסין – חייב‪.‬‬

‫ואם כבר הראהו למוכס?‬
‫רבנן – פטור ‪ -‬כי אין לו שימוש‪.‬‬
‫ר"י – חייב ‪ -‬עדיין יש לו שימוש‪.‬‬
‫איזה שימוש?‬
‫‪ .1‬אביי – להראות לפקחים ("רהיטי מוכסא") שמסתובבים בעיר‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – מדובר שהראה למוכס הראשי והלה נתן לו סיסמה למוכס הקטן‪ ,‬לכן‬
‫לרבנן אין לו צורך באישור הכתוב אך לר"י הוא עדיין חושש שמשהו יסתבך‬
‫ולכן שומרו‪.‬‬
‫‪ .3‬רב אשי – הוא מראה למוכסים בעיר אחרת כדי שיראו שהוא אחד שמשלם‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪161‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ה‪ .‬שטר חוב‬
‫לפני שפרעו – חייב (כי זה חשוב)‪,‬‬
‫אחרי שפרעו –‬
‫רבנן – פטור (אין לו סיבה לשמור את זה)‪,‬‬
‫ר"י – חייב (יש לו סיבה לשמור את זה)‪.‬‬
‫במה נחלקו?‬
‫‪ .A‬מדובר במלווה‪:‬‬
‫מדובר שהלווה פרע את החוב‪ ,‬והמלווה לא החזיר לו את השטר‪ .‬והמחלוקת היא האם‬
‫למלווה יש עניין לשמור את השטר‪ ,‬וממילא – אם הוציאו המלווה בשבת האם חייב‪:‬‬
‫‪ .1‬רב יוסף – מדובר שהלווה פשוט סמך עליו שלא יתבענו שוב‪.‬‬
‫לר"י – יש לזה שימוש למלווה ‪ -‬לצור ע"פ צלוחיתו‬
‫כי מותר למלווה להמשיך להחזיק את השטר אצלו ככה סתם‪.‬‬
‫לרבנן – אין לזה שימוש‪,‬‬
‫כי אסור למלווה להחזיק אצלו את השטר ("אל תשכן באוהלך עוולה" (רש"י)‪,‬‬
‫וגם הלווה לא ירצה להחזיק את זה (שמא יאבד והמלווה ימצא)‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – לפי כולם אסור למלווה להשאיר את זה אצלו סתם‪,‬‬
‫וכן ‪ -‬הלווה אמנם סמך עליו באותו יום‪ ,‬אבל עדיין חוששים שיתבע שוב‪ ,‬לכן‪:‬‬
‫לר"י – המלווה חייב להחזיר את השטר ללווה – לכן שומר על השטר‪ ,‬ולכן חייב‪.‬‬
‫לרבנן – הוא לא חייב להחזיר את השטר ללווה‪ ,‬אלא יכול במקום זה לכתוב שובר‬
‫(קבלה)‪ .‬לכן אין לו צורך בשטר ופטור (ואסור לו להשאיר את זה אצלו לצור ע"פ‬
‫צלוחיתו)‪.‬‬
‫‪ .3‬אביי – הסבר אחר לגמרי‪:‬‬
‫מדובר שיש למלווה בעיה‪ :‬הלווה אמנם מודה בהלוואה אך טוען שכבר פרע‬
‫(וזו הכוונה "משפרעו" – לא שיודעים שפרע‪ ,‬אלא שטוען שפרע)‪.‬‬
‫אם היה מדובר בשטר מקוים – אין ללווה מה לעשות והוא יצטרך לשלם‪.‬‬
‫אך כאן השטר לא מקוים‪ ,‬אז ללווה יש "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – שרק‬
‫בזכות זה שמודה יש תוקף לשטר‪ ,‬ולכן שנאמין לו שאכן פרע‪.‬‬
‫רבנן – מאמינים ללווה‪ ,‬ולכן החוב הלך‪ ,‬ולכן השטר חסר חשיבות ופטור‪.‬‬
‫ר"י – לא מאמינים לו‪ ,‬והחוב קיים‪ ,‬ולכן חייב‪.‬‬

‫‪ .B‬מדובר בלווה‬
‫‪ .4‬רב אשי ‪-‬‬
‫הלווה פרע את החוב ואכן קיבל חזרה את השטר‪,‬‬
‫לרבנן – מרגע זה כבר אין לו מה לעשות עם השטר ולכן אם הוציאו פטור‪.‬‬
‫ר"י – הוא שומר על השטר כדי להראות בעתיד שהוא אחד שמחזיר חובות ( ‪credit‬‬
‫‪ ,)score‬ולכן חייב‪.‬‬

‫דף עט‬
‫(עט‪ +7 .‬עד עט‪)-1 :‬‬
‫המשך שיעורי הוצאה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪162‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק א ‪ -‬עור‬
‫הקדמה‪ :‬בעיבוד העור יש ארבעה שלבים –‬
‫ייבוש‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מליחה – לייבש את העור עוד יותר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫השרייה במים עם קמח – להחליק את העור‬ ‫‪.3‬‬
‫השרייה במי עפצים (חומר שנוצר על ידי חרקים של עצים שונים (אלון) – גורם לדיו להידבק‬ ‫‪.4‬‬
‫טוב בקלף‪.‬‬
‫רק אחרי השלב השלישי העור נקרא קלף‪.‬‬

‫שיעור הוצאת עור‪:‬‬

‫במשנה – כדי לעשות קמע‪,‬‬
‫וכן אומר ר"נ לרבא‪ ,‬והוא מוסיף‪ :‬שגם אם עוד לא עובד‪ ,‬ואפילו אם לא התכוון לעבדו – זה אותו‬
‫שיעור‪.‬‬
‫ראיה שכיוון שזה מיועד למלאכה מסוימת‪ ,‬השיעור הוא כמו אחרי אותה מלאכה‪:‬‬
‫משנה קה‪ - :‬כל מלאכות הכנת החוטים הם אותו שיעור (במלוא רוחב סיט כפול) ‪-‬‬
‫מלבן‪ ,‬מנפץ‪ ,‬צובע‪ ,‬טווה‪.‬‬
‫קושיות‪:‬‬
‫‪ .A‬קושיות על ג ‪ -‬ממקרים שבהם השיעור "לפני" גדול יותר מהשיעור "אחרי"‪:‬‬
‫‪ .1‬שיעור ההוצאה של סימני צבע (קליפות אגוזים ורימונים וכד') ‪-‬‬
‫אם כבר שרויים – כדי לצבוע דוגמה ללקוחות (ברייתא)‬
‫לפני ששרויים השיעור גדול יותר – כדי לצבוע בגד קטן לסבכה (משנה פט‪):‬‬
‫‪ .2‬שיעור הוצאה של זרעונים ‪-‬‬
‫אחרי שזרויים – מי שמוציא עבורם משהו (זבל) – בשביל לזבל דבר אחד (ר"ע –‬
‫קלח כרוב‪ ,‬חכמים – כרישא)‪.‬‬
‫לפני שזרויים – השיעור גדול יותר‪ :‬רבנן – מעט פחות מגרוגרת זרעים‪ ,‬ר"י בן‬
‫בתירא – ‪ 5‬זרעים‪.‬‬
‫‪ .3‬טיט (ראינו אתמול) ‪-‬‬
‫אחרי שהטיט מוכן – השיעור כדי לסתום חור קטן בתנור הצורפים‪.‬‬
‫לפני שהטיט מוכן השיעור גדול יותר ‪ -‬המוציא מים לגיבול טיט השיעור ברביעית‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫במקרים אלו אנשים לא טורחים בשביל להכין כמות קטנה‪,‬‬
‫בעור – אדם טורח לעבד עור בכמות כזו‪.‬‬

‫(עט‪ .‬רבע תחתון)‬

‫‪ .B‬קושיות ישירות על השיעור בעור‪:‬‬

‫‪ .4‬עולא‪ :‬עור שלא עובד כלל ("מצה") שיעורו לא קמע אלא כדי לעטוף משקולת‬
‫קטנה של עופרת (קטן מקמע)‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫עולא דיבר על עור שלא יובש כלל ( עדי לעטוף משקולת)‪,‬‬
‫ר"נ דיבר על עור שיובש באוויר אך לא נמלח – כדי לעשות קמע‪.‬‬
‫‪ .5‬משנה בכלים ‪ -‬השיעור של עור הוא ה על ה טפחים (לטומאת מדרס ולהוצאה)!‬
‫ומשמע כל עור‪ ,‬וזה קשה על ר"נ ועל המשנה!‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪163‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה‪ :‬שם מדובר בקורטובלא (שבישלו את העור עד שהתקשה לגמרי כדי‬
‫שישמש כמצע)‪.‬‬
‫(עט‪)+1 :‬‬

‫חלק ב – שיעור הוצאה של קלף‬

‫הקדמות –‬
‫‪ .A‬שכבות העור‪:‬‬
‫את העור המוכן אפשר לחלק ל‪ 2‬שכבות‪:‬‬
‫‪ .1‬שכבה חיצונית – קלף (מלשון קליפה)‬
‫‪ .2‬שכבה פנימית – דוכסוסטוס‪,‬‬
‫‪ .3‬שתי השכבות ביחד – גויל‪.‬‬
‫‪ .B‬מה כותבים ‪-‬‬
‫‪ .1‬במזוזה יש קלף אחד עם ‪ 2‬פרשיות – שמע ‪ +‬והיה‪.‬‬
‫‪ .2‬בתפילין של ראש יש ‪ 4‬קלפים עם ‪ 4‬פרשיות‪ ,‬הקטנה בהן היא ק"ש‪.‬‬
‫‪ .C‬על מה כותבים סת"ם?‬
‫מזוזה – בהתחלה הגמרא מניחה שרק על דוכסוסטוס‪ ,‬אך בהמשך נראה דעה שגם על קלף‪.‬‬
‫תפילין – על קלף‪ ,‬ובהמשך נראה שלפי רב גם על דוכסוסטוס‪.‬‬
‫ספר תורה – לכתחילה גויל‪ ,‬אבל נראה בהמשך שכשר בכולם‪.‬‬

‫א‪ .‬שיעור הוצאת קלף ‪-‬‬

‫במשנה – כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין – ק"ש‪.‬‬
‫ורמינהו – קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה (ק"ש ‪ +‬והיה)‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫‪ .1‬הכוונה לק"ש ("מזוזה שבתפילין" – כלומר פרשה אחת מהפרשיות של התפילין)‪.‬‬
‫ראיה שגם פרישות תפילין נקראות מזוזה‪:‬‬
‫לגבי גזרת טומאה של כתבי הקודש‪ ,‬יש מחלוקת איזה חלק מהתפילין מטמאים את‬
‫הידיים‪ ,‬ור' זכאי אומר שרק הקלף עצמו – ובניסוח שלו "מזוזה"‪.‬‬
‫קושיה – בהמשך הברייתא כתוב שיעור אחר – השיעור של משנתנו (ק"ש)‪ ,‬מכאן‬
‫שברישא הכוונה למשהו אחר (מזוזה – ‪ 2‬פרשיות)‪.‬‬
‫וממילא קשה‪ :‬א – יש סתירה בין הרישא לסיפא‪ .‬ב – הרישא סותרת את משנתנו‪.‬‬
‫‪ .2‬הברייתא מחלקת בין קלף לדוכסוסטוס ‪-‬‬
‫ברישא דוכסוסטוס (השכבה הפנימית) – כדי לכתוב מזוזה (‪ 2‬פרשיות)‬
‫בסיפא קלף (השכבה החיצונית) – כדי לכתוב ק"ש – כמו משנתנו‪.‬‬

‫(עט‪ :‬שליש)‬

‫ב‪ .‬האם אפשר לכתוב תפילין על דוכסוסטוס? (ומזוזה על קלף?)‬

‫רב ‪ -‬דוכסוסטוס הרי הוא כקלף‪.‬‬
‫הבנה ראשונה ברב ‪ -‬שאפשר לכתוב תפילין גם על דוכסוסטוס‪.‬‬
‫‪ .A‬קושיות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪164‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬משנתנו – קלף – כדי לכתוב עליו פרשיית ק"ש מהתפילין‪.‬‬
‫משמע שעל דוכסוסטוס לא כותבים תפילין‪ ,‬אלא השיעור גדול יותר – מזוזה‪.‬‬
‫(וכן אפשר להקשות מהברייתא הנ"ל)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬למצווה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬זה כשר לתפילין‪ ,‬אבל מצווה מן המובחר לכתוב על קלף‪ ,‬ואת שיעור ההוצאה‬
‫קובעים כאן לפי המצווה מן המובחר‪ ,‬כי כך עושים רוב האנשים‪.‬‬
‫(עט‪ :‬באמצע)‬
‫‪ .2‬ת"ש – הלמ"ס תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס‪.‬‬
‫(ומוסיפה הברייתא‪ :‬בקלף כותבים על הצד הפנימי‪ ,‬בדוכסוסטוס על החיצוני)‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬למצווה‪.‬‬
‫והרי כתוב שאם שינה פסול!‬
‫תשובה – זה לגבי מזוזה (שצריך דווקא דוכסוסטוס)‪.‬‬
‫והרי כתוב "שינה בזה ובזה פסול" – משמע גם אם כתב תפילין על‬
‫דוכסוסטוס‪.‬‬
‫תשובה – הכוונה אם שינה במזוזה‪:‬‬
‫‪ .1‬אם כתב אותה על קלף‪.‬‬
‫‪ .2‬אם כתב על דוכסוסטוס בצד הלא נכון (בצד שפונה לבשר)‪.‬‬
‫(עט‪ :‬שליש תחתון)‬

‫‪ .b‬זו מחלוקת תנאים‪ ,‬ורב הוא כמו התנא שמכשיר‪:‬‬

‫‪ .1‬ברייתא שבה ת"ק אומר שאם שינה בזה ובזה פסול‪,‬‬
‫אבל ר' אחא‪/‬ר' אחי בר חנינא‪/‬ר' יעקב בר' חנינא – מכשיר‪.‬‬
‫‪ .2‬רב פפא – רב כמו תנא דבי מנשה‪ :‬שאם כתבה על גויל‪ ,‬קלף או דוכסוסטוס‬
‫כשרה‪.‬‬
‫ובמה מדובר?‬
‫במזוזה לא‪ ,‬כי לא כותבים מזוזה על קלף‪,‬‬
‫אלא בתפילין‪ ,‬והנה דעה שכותבים גם על דוכסוסטוס‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬כתוב שם שגם כותבים על גויל‪ ,‬והרי לא כותבים תפילין על‬
‫גויל! אלא מדובר בספר תורה‪.‬‬
‫(עט‪)-8 :‬‬

‫‪ .B‬ראיה לרב –‬
‫ברייתא‪ :‬תפילין וס"ת שבלה – האם אפשר לגזור את פרשיית שמע ו‪/‬או והיה ולעשות מזה‬
‫מזוזה? (לרש"י – לתפור את שתיהן יחד‪ ,‬תוס' – לקחת אחת‪ ,‬ואת השנייה להשלים ברווח ליד)‪.‬‬

‫אסור‪ ,‬כי לא מורידים בקודש‪.‬‬

‫ומשמע‪ :‬לולי סיבה זו ‪ -‬היה מותר‪ ,‬כלומר שמבחינת הדבר שעליו זה כתוב אין בעיה‪.‬‬
‫על מה זה כתוב? לכאורה – מדובר בתפילין שכתובים על דוכסוסטוס‪ ,‬כשיטת רב‪ ,‬וכך‬
‫יכול לכתוב עליהם מזוזה‪.‬‬
‫דחייה – אפשר להעמיד שזה תפילין שכתובות על קלף‪,‬‬
‫ושהברייתא כר"מ שכותבים מזוזה גם על קלף‪.‬‬

‫השתא דאתית להכי‪ ,‬שיש דעה שמזוזה אפשר על קלף‪ ,‬אפשר גם לפרש את רב אחרת‪:‬‬
‫הבנה שנייה ברב ‪ -‬שאפשר לכתוב מזוזה גם על קלף‪.‬‬
‫(ואילו תפילין – רק על קלף ולא דוכסוסטוס)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪165‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫לסיכום‪:‬‬
‫רב ‪- 2‬‬ ‫רב ‪- 1‬‬
‫רק קלף‪.‬‬ ‫קלף (עדיף)‪.‬‬ ‫תפילין‬
‫ודוכסוסטוס‪.‬‬
‫קלף‬ ‫רק דוכסוסטוס‬ ‫מזוזה‬
‫ודוכסוסטוס‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪166‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פ‬
‫(פ‪ +1 .‬עד פ‪)-1 :‬‬
‫המשך שיעורי הוצאה‬
‫א‪ .‬חלק א ‪ -‬שיעור הוצאה בדיו – כדי לכתוב ‪ 2‬אותיות‪.‬‬
‫תנא – בין אם זה דיו יבש‪ ,‬בין אם זה דיו רטוב (בקולמוס או בקלמרין (קסת))‪.‬‬
‫רבא – הוציא ‪ 2‬אותיות וכתבן על נייר תוך כדי הליכה – זה נחשב הנחה וחייב‪.‬‬

‫ב‪ .‬חלק ב – צירופי הוצאות (באותיות ובאוכל)‪.‬‬

‫(‪ 4‬מימרות של רבא ואח"כ ברייתא‪ .‬אנחנו נתחיל קודם בברייתא)‪.‬‬

‫‪ .A‬ת"ר – הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד – זה מצטרף וחייב‪.‬‬
‫רי"ס – אם הוציא לשתי רשויות הרבים נפרדות – פטור‪.‬‬
‫מה מפריד ביניהם?‬
‫רבה – רה"י‪.‬‬
‫אביי – אפילו כרמלית‪.‬‬
‫רבא – אפילו פיסלא (גזע עץ שהוא "מקום פטור") – כמו שבגיטין מקום פטור נחשב‬
‫רשות עצמאית‪.‬‬
‫‪ .B‬רבא‪:‬‬
‫שאלה – אם הוציא אות אחת יבשה ואות אחת רטובה? תיקו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הוציא אות אחת וכתבה‪ ,‬ואח"כ עוד אותו וכתבה – פטור‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כי עד שמוציא את השניה‪ ,‬הראשונה התייבשה‪ ,‬ואז כבר אין בה את השיעור‪.‬‬
‫הוציא חצי גורגרת אוכל והניח‪ ,‬ואז שוב הגביה‪ ,‬ואז הוציא עוד חצי גרוגרת – ההגבה‬ ‫‪.3‬‬
‫מפרידה ופטור‪.‬‬
‫הוציא חצי גורגרת והניחה‪ ,‬ואז הוציא עוד חצי ולא הניח אלא העביר מעל החצי הראשון‬ ‫‪.4‬‬
‫בתוך ‪ 3‬טפחים – נחשבת כאילו הניח וחייב‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫למה‪ ,‬הרי לא הפסיק ללכת ולא הניח?‬
‫כי גם לרבנן‪ ,‬שלא אומרים "קלוטה כמי שהונחה" בתוך ‪ 10‬טפחים‪ ,‬אם זה ביד שלו‬
‫‪ +‬בתוך ‪ 3‬טפחים – אז כן נחשב מונח (כי יש לבוד)‪.‬‬
‫וכאן החידוש שגם אם זה מעל ‪ 3‬טפחים מהקרקע‪ ,‬אבל בתוך ‪ 3‬לחצי הראשון – גם‬
‫נחשב מונח‪.‬‬
‫(פ‪ .‬שליש תחתון)‬

‫חלק ג – עוד שיעורי הוצאה‬

‫‪ 17‬נזכיר מדף ד‪- .‬‬

‫רשות הרבים עולה עד ‪ 10‬טפחים‪ .‬זה אומר שאם זרקתי מעל ‪ 10‬טפחים וזה נח מעל ‪ 10‬טפחים – פטור‪.‬‬
‫אם הושטתי מעל ‪ 10‬טפחים (למשל הושטתי מרה"י לרה"י דרך רה"ר) – חייב (גזירת הכתוב)‪.‬‬
‫אם זרקתי‪ ,‬יש מחלוקת רבנן ור"ע‪ ,‬ורבה מתלבט במה נחלקו‪:‬‬
‫‪ .A‬מעל ‪ 10‬טפחים לפי כולם פטור (כי זה מעל אוויר רה"ר)‪,‬והמחלוקת במתחת ל‪– 10‬‬
‫לר"ע ‪-‬קלוטה כמי שהונחה‪ ,‬לרבנן לא‪.‬‬
‫‪ .B‬מתחת ל‪ 10‬לפי כולם חייב – קלוטה כמי שהונחה‪,‬‬
‫והמחלוקת מעל ‪ – 10‬לר"ע לומדים זורק ממושיט‪ ,‬לרבנן לא‪.‬‬
‫למסקנה רבה מכריע כמו ‪ , A‬שלר"ע אומרים קלוטה כמי שהונחה ולרבנן לא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪167‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬כחול – כדי לכחול עין ‪.1‬‬
‫והרי כוחלות ‪ 2‬עיניים?‬
‫תשובה‪ :‬בצנועות שמסתירות את הפנים מלבד עין ‪.1‬‬
‫והרי בברייתא כתוב ‪ 2‬עיניים?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בעיר תנועות יותר ומסתירות עין ‪,1‬‬
‫בכפרים פחות צריך צניעות וחושפות ‪ 2‬עיניים‪.‬‬
‫שעווה – לסתום נקב קטן בכלי של יין‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫דבק – כדי לשים על קרש כמלכודת לציפורים‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫זפת וגופרית – לסתום כלי של כספית‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫חרסית –‬ ‫‪.5‬‬
‫רבנן ‪ -‬כדי לתחוב את המפוח בכור ולסתום את הרווח‪.‬‬
‫ר"י – כדי פטפות (חצובה של כירה)‪.‬‬
‫והרי ר"י כעיקרון מחמיר ודורש שיעור קטן יותר (כמו בגמי)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬הכוונה כאן זה לסתום סדקים בחצובה‪ ,‬שזה אכן שיעור קטן יותר‪.‬‬
‫סובין – להזיק מתחת לכור צורפים‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫בברייתא – שיער – לגבל טיט‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫בברייתא הנ"ל ‪ -‬טיט – לסתום פי כור (כמו בחרסית)‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫סיד –‬ ‫‪.9‬‬
‫רבנן – לסוד אצבע קטנה של בת‬
‫[אגדתא‪:‬‬
‫‪ .a‬הסרת שיער‪:‬‬
‫עניות – סיד‪ ,‬עשירות – סולת‪ ,‬בנות מלכים – שמן המור (שמן סטכת או שמן זית‬
‫שלא הביא שליש)‪.‬‬
‫‪ .b‬רב ביבי סד את ביתו והרוויח ‪ 400‬זוז‪ ,‬השכן עשה כך בבת אחת והבת מתה‪.‬‬
‫‪ .c‬רב נחמן – בנותינו לא צריכות כי איננו שותים שיכר]‪.‬‬
‫ר"י – לסוד צדעא (כלכול ‪ -‬שיער שעל הרקה)‪.‬‬
‫ר' נחמיה – בת צדעה‬
‫‪ .a‬בת צדעא (השיער שתחת הרקה)‪.‬‬
‫קשה‪:‬‬
‫יוצא שר' נחמיה מחמיר מר"י‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫תשובה‪ :‬זה בסדר‪ .‬העיקר שר"י מחמיר מרבנן‪.‬‬
‫רבי אמר שבטיט עם מעט מים אומרים כר' נחמיה‪ .‬והרי לפי‬ ‫‪.ii‬‬
‫הסבר זה אין סיבה להצריך פחות מים‪.‬‬
‫‪ .b‬אאנדיפא (תחתית לכלי יין)‪.‬‬
‫דחייה – היין יזול החוצה‪.‬‬
‫‪ .c‬סימן של שנתות‪.‬‬
‫‪ .d‬אפותא – ליפות את המצח (ובזה אכן שמים פחות מים)‪.‬‬
‫(וראיה שכך קוראים למצח)‪.‬‬
‫(פ‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ד – משנה – עוד שיעורי הוצאה‬

‫‪ .1‬אדמה – לעשות חותם –‬
‫ר"ע – לשק הסוחרים‪ ,‬רבנן (מחמירים) – לאיגרת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪168‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬זבל וחול הדק כדי לזבל‪:‬‬
‫ר"ע – כרוב‪ ,‬רבנן (מחמירים) – כרישא‪.‬‬
‫‪ .3‬חול – כדי לתת על מלוא כף סיד‪.‬‬
‫רב חסדא – זה כר"י שהחול מחזק את הסיד (ולכן אסור לערב חול בסיד אחרי‬
‫החורבן)‪.‬‬
‫רבא – זה גם כרבנן (שאמנם לא מחזק‪ ,‬אבל כן מוריד את הלובן‪ ,‬וזה מה שמתיר‬
‫להשתמש בסיד אחרי החורבן)‪.‬‬
‫‪ .4‬קנה ‪-‬‬
‫דק ושלם – כדי לעשות קולמוס‬
‫שיגיע לקשרי האצבעות (ושואל רב אשי – לאיזה קשר – העליון או זה שתחתיו?‬
‫תיקו)‪.‬‬
‫לא דק או לא שלם – להסקה תחת חביתה‬
‫‪ .a‬של איזה עוף?‬
‫הבן של מר בריה דרבינא – צלצלא‬
‫בר בריה דרבינא – תרנגולת‬
‫‪ .b‬כשהוא כבר מעורבב בשמן במחבת‪.‬‬
‫‪ .c‬הכוונה לגרוגרת מתוך הביצה‪ ,‬ולא לכל הביצה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪169‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פא‬
‫(פא‪ +1 .‬במשנה – פב‪ .‬סוף פרק המוציא יין)‬
‫חלק א ‪ -‬המשך שיעורי הוצאה‬
‫א‪ .‬עצם –‬
‫‪ .A‬השיעור‪:‬‬
‫רבנן – כדי לעשות תרווד‬
‫ר"י – לעשות חף‬
‫הבנה ‪ – 1‬מנעול עם שיניים מעצם‪.‬‬
‫דחייה – זה שיעור גדול יותר משל רבנן (והרי ר"י מחמיר בשיעורי הוצאה)‪.‬‬
‫הבנה ‪ – 2‬הכוונה רק לשיני העצם שבתוך המנעול‪.‬‬
‫[‪ .B‬אגב – טומאת מנעול‬
‫במנעול עם שיני עצם ‪-‬‬
‫לפני שקבע את השיניים במנעול – טהורות (לא כלי)‪,‬‬
‫אחרי שקבע במנעול – טמאות (כלי‪ ,‬והמנעול עצמו מעץ עם בית קיבול)‪.‬‬
‫ואם קבע את המנעול בשער – כיון שמחובר לקרקע כל המנעול טהור‪.‬‬
‫ב‪ .‬זכוכית –‬
‫במשנה ‪ -‬כדי לגרד (לחדד) את ראש הכרכר (מקל חד שמפרידים בו חוטי שתי שהסתבכו)‪.‬‬
‫בברייתא – כדי לחתוך את האורך המיותר של ‪ 2‬חוטי שתי שבנול‪.‬‬
‫ג‪ .‬צרור או אבן –‬
‫רבנן – כדי לזרוק בעוף‪,‬‬
‫ר"א – כדי לזרוק בבהמה (רי"ח – שהבהמה תרגיש)‪,‬‬

‫(פא‪ .‬שליש)‬
‫חלק ב – שיעורי אבנים של בית הכיסא ועוד ענייני בית הכיסא‬
‫א‪ .‬סוג וכמות אבני בית הכיסא‬
‫הנושא‪:‬‬
‫עיקר הנושא הוא מוקצה – שעקרונית אבנים הם מוקצה‪ ,‬אבל על מה שצריך לנגב לא גזרו‪.‬‬
‫אך זה רלונטי גם לגבי הוצאה – שאבן שמיועדת לבית הכיסא היא חשובה ואסור להוציאה‪,‬‬
‫ואם מוציא אבן שלא מיועדת לניגוב או פחות מהשיעור – פטור‪.‬‬

‫‪ .A‬מספר וגודל האבנים‬

‫‪ .a‬זונין שאל בבית המדרש ואמרו לו –‬
‫כזית‪ ,‬עובר לכאגוז‪ ,‬עובר לכביצה‪.‬‬
‫אמר להם – והכי יביא טורטני (משקולת)?‬
‫לכן נמנו וגמרו – מלוא היד‪.‬‬
‫רש"י – כמה אבנים שמכניס בידו‪,‬‬
‫לא משנה הגודל‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪170‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[וגם רי"ס עובר את אותו מהפך‪:‬‬
‫רי"ס – כזית – כאגוז – כביצה‬
‫ר"ש ברי"ס משום רי"ס – מלוא היד‪.‬‬

‫‪ .b‬בברייתא – מותר ‪ 3‬אבנים מקורזלות‪ ,‬ושיעורם‪:‬‬

‫ר"מ – אגוז‪,‬‬
‫ר"י – ביצה‪.‬‬

‫(דילוג מהאמצע לשליש תחתון)‬

‫‪ .c‬ר' ינאי‪ :‬תלוי ‪-‬‬
‫אם לא – כהכרע (=אגוז‪ ,‬המידה האמצעית)‪( .‬וכמה? מאירי – ‪.)1‬‬
‫אם זה בית כיסא קבוע – מלוא היד‪,‬‬
‫כי אם ישארו לו אבנים‪ ,‬ישתמש בהם מחר‪.‬‬

‫‪ .B‬שימוש במדוכת בשמים לצורך קינוח‬

‫רב ששת‪ :‬אסור‪ ,‬כיון שמיועדת לכתישה היא מוקצה (כלי שמלאכתו לאיסור ‪ +‬חסרון כיס)‪.‬‬
‫אא"כ‪ :‬השתמש בה כבר לניגוב ויש עליה "עד" (נשארו שאריות)‪,‬‬
‫הסבר‪ :‬שאז כבר לא ישתמש בה לבשמים (מאוס) וממילא מיועדת לניגוב ואינה‬
‫מוקצה‪.‬‬
‫שאלות‪:‬‬
‫‪ .a‬איך מנגב בדבר שכבר ניגבו בו? הרי זה אחד מהדברים שמביא לידי תחתוניות‬
‫(טחורים)‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬בלח מסוכן‪ ,‬ביבש לו‪.‬‬
‫‪ .b‬משתמש בצד השני‪.‬‬
‫‪ .c‬של חברו מסוכן‪ ,‬שלו לא‪.‬‬
‫‪ .b‬אביי‪ :‬ירדו גשמים ומחקו את השאריות? רב יוסף – אם רישומן ניכר מותר‪.‬‬
‫(חזרה לפא‪ .‬מתחת לאמצע)‬
‫‪ .C‬רב יהודה – לא את הפאייס (אדמה בבלית – מתפוררת וא"א לקנח)‪.‬‬

‫ב‪ .‬עוד בעיות הלכתיות שקשורות לבית הכיסא‪:‬‬

‫(פא‪ .‬שם)‬
‫‪ .A‬תלישת שערות‪:‬‬
‫משמוש לפתיחת עצירות‪:‬‬
‫רבא – אסור בשבת אלא כלאחר יד (כי תולש שערות)‪.‬‬
‫שבשינוי זה איסור דרבנן‪ ,‬ולא גזרו כאן משום סכנה (שפ"א)‪.‬‬
‫(פא‪)+1 :‬‬

‫‪ .B‬טירחא יתירה‪:‬‬
‫רבה בר רב שילא‪ :‬האם מותר לסחוב אבנים לגג להתפנות שם‪ ,‬או שזה טירחא יתירתא?‬
‫רב חסדא‪ :‬מותר – גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה‪.‬‬
‫מקשה רבינא‪ :‬למה לרבנן אסור לקחת קיסם מוקצה לחצות שיניו להוציא‬
‫בשר תקוע (וגם זה כבוד הבריות)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬קיסם יכל להכין לפני שבת‪ ,‬אך אבנים לא‪ ,‬כי לא יודע איפה‬
‫יצטרך להתפנות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪171‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(פא‪)+9 :‬‬

‫‪ .C‬חורש ‪ +‬תולש‪:‬‬
‫רב הונא ‪ -‬אסור להתפנות בשדה חרוש‬
‫למה?‬
‫‪ .1‬כי כשדורך הורס את החרישה (מזיק חברו)‪.‬‬
‫דחייה – זה אסור גם בחול‪.‬‬
‫‪ .2‬כי תולש עשבים שדבוקים לאבן (מקום גידולם)‪.‬‬
‫דחייה – ר"ל‪ :‬זה דבר שאינו מתכוון ומותר לר"ש‪.‬‬
‫[ומה עם תלישת העשבים מהקרקע עצמה? (אמנם לא מחוברים לה‪ ,‬אבל‬
‫יונקים גם ממנה)‪.‬‬
‫מכאן לומד רב פפי – שמותר לטלטל פרפיסא (עציץ נקוב)‪.‬‬
‫אך דוחה רב כהנא – זה איסור דרבנן‪ ,‬ומה שהתיר ר"ל זה משום שזה‬
‫צורך (כבוד הבריות)‪.‬‬
‫וכן אביי – מי שמרים עציץ נקוב – תולש (מדרבנן!)‪,‬‬
‫ומי שמניחו – נוטע (מדרבנן!)]‪.‬‬
‫‪ .3‬שמא ישים את האבן בחור באדמה כדי להשוות את גובהה (חורש‪ ,‬שמכין אותה‬
‫לזריעה)‪.‬‬

‫(פא‪ :‬שליש תחתון)‬

‫‪ .D‬כשפים וסכנה‪:‬‬
‫‪ .a‬רי"ח – אסור לקנח בחרס בשבת‬
‫למה?‬
‫‪ .1‬אם משום השרת שערות – הרי זה לא מתכוון (ולא פסיק רישא)‪ ,‬ומותר לר"ש‪.‬‬
‫[רבא‪ :‬ראיה שרי"ח כר"ש – שפוסק כסתם משנה שנזיר חופף ומפספס‪,‬‬
‫אך לא סורק]‪.‬‬
‫‪ .2‬משום סכנה (חותך) או כשפים‪.‬‬
‫אם כן – גם בחול אסור!‬
‫עונה רב נתן בר אושעיא‪ :‬נכון‪ ,‬אך היינו חושבים שבשבת עדיף חרס‬
‫(שאינה מוקצה) מאשר להקל באבן שעקרונית היא מוקצה‪,‬‬
‫קמ"ל‪ :‬אבן > חרס‪.‬‬
‫(דילוג פא‪ -6 :‬עד פב‪ .‬רבע)‬

‫וכן רב הונא – סובר כרי"ח‪ ,‬שאבן > חרס‪.‬‬

‫אך רב חסדא חולק – חרס > אבן‪.‬‬
‫מיתיבי על רב הונא (ורי"ח) ‪ -‬חרס > אבן‪,‬‬
‫תשובה – שם מדובר באוגני כלים (צד הכלי‪ ,‬חלק‪ ,‬ולא יחתוך ואין כשפים)‪.‬‬
‫(המשך)‬

‫‪ .b‬אבן או עשבים?‬
‫מחלוקת רב חסדא ורב המנונא מה עדיף (האם בעשבים יש סכנה של חיתוך ורעל)‪.‬‬
‫מיתיבי – מסוכן לקנח בדבר שהאור שולטת בו‪.‬‬
‫תשובה – שם זה עשבים יבשים‪ ,‬ואילו המחלוקת בלחים‪.‬‬

‫ג‪ .‬השלמות (אגדתא)‬

‫(פא‪)-6 :‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪172‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .A‬אגב סכנת כשפים בחרס –‬
‫סיפור על רב חסדא ורבה בר רב הונא שניצחו מכשפה‪ ,‬בין השאר כי לא ניגבו בחרס שבור‪.‬‬
‫(פב‪)+3 .‬‬

‫‪ .B‬החשיבות של לימוד ענייני בית הכיסא (‪ +‬עצות)‬

‫רבה בר רב הונא אמר שלא רוצה ללמוד אצל רב חסדא כי מדבר איתו על מילי דעלמא (איך‬
‫ללכת לשירותים – לא לשבת מהר מדי‪ ,‬לא ללחוץ חזק מדי)‪.‬‬
‫אמר לו אביו – זה לא מילי דעלמא זה עיסוק בחיי הבריות‪ ,‬כל שכן שצריך ללמוד אצלו!‬
‫(פב‪ .‬קצת מעל האמצע)‬

‫‪ .C‬אזהרות ועצות שונות ‪-‬‬

‫‪ .a‬מי שמתאפק‪ :‬מחלוקת רב חסדא ורבינא – האם רוח רעה או רוח זוהמא שולטת בו‬
‫(ובברייתא – זוהמא)‪.‬‬
‫‪ .b‬עצות לפתיחת עצירות –‬
‫‪ . 1‬רב חסדא – יעמוד וישב יעמוד וישב (וכן ראה רב ירמיה מדפתי שכך עשה ההוא טייעא)‬
‫‪ .2‬רב חנן מנהרדעא ‪-‬ילך לצד (למקום אחר)‪.‬‬
‫‪ . 3‬רב המנונא – ימשמש בצרור (וראינו לעיל שבשבת מותר רק בשינוי)‬
‫‪ .4‬רבנן – יסיח דעתו (מדברים אחרים)‪.‬‬
‫‪ .5‬ת"ר (עצה להתפנות לפני סעודה) – ילך ‪ 10‬פעמים ‪ 4‬אמות או ‪ 4‬פעמים ‪ 10‬אמות‪.‬‬

‫(פב‪ .‬במשנה)‬

‫חלק ג – המשך שיעורי הוצאה ‪ -‬חרס‬

‫א‪ .‬הדעות במשנה –‬
‫ר"י – כדי לשים בין הפצים (קרשים‪ ,‬במקומות שיש רווחים)‬
‫ר"מ – לחתות את האש (להעביר גחלת) –‬
‫ּושבָ ָרה כְ ֵשבֶ ר נֵבֶ ל יֹוצְ ִרים כָתּות‪ ,‬ל ֹא י ְַחמֹל‪ְ ,‬ול ֹא־יִמָ צֵ א ִב ְמכִ ָתתֹו חֶ ֶרש לַ ְּחתֹות אֵ ש‬
‫" ְ‬
‫ִּמיָקּוד‪"...‬‬
‫רי"ס – לקבל רביעית משקה –‬
‫(ישעיהו ל)‪.‬‬ ‫המשך הפסוק‪..." :‬וְלַ ְחשֹף מַ יִם ִמגֶבֶ א"‬
‫ב‪ .‬איזה שיעור גדול יותר?‬
‫לגבי ר"מ ורי"ס – יש בעיה‪:‬‬
‫מצד אחד מסברא – של רי"ס גדול (כי להזיז גחלת מספיק פחות מרביעית)‪,‬‬
‫מצד שני מהפסוק – של ר"מ גדול (כי סביר שהפסוק מסודר בלא זו אף זו)‪,‬‬
‫עונה אביי – של ר"מ גדול‪ ,‬ומדובר בלחתות אש ממדורה גדולה‪.‬‬
‫ג‪ .‬איך עונה ר"מ לרי"ס לגבי הפסוק? (הרי הפסוק מזכיר גם את המים בתור שימוש)‪.‬‬
‫באמת רק לחרס שניתן להעביר בו גחלת יש חשיבות‪,‬‬
‫והפסוק מזכיר גם את המים לומר שלא יישאר מהחרס אפילו דבר שאין לו חשיבות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪173‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פב‬
‫(פב‪ .‬תחילת פרק אמר ר' עקיבא – פג‪)+8 .‬‬
‫הקדמות –‬
‫א‪ .‬למה המשנה מובאת כאן?‬
‫אולי כי במשנה הקודמת ראינו פסוק מישעיהו ל וגם במשנה הזו‪.‬‬
‫ואגב משנה זו‪ ,‬מובאות שאר המשניות שפותחות בסגנון של "מניין ל‪."...‬‬
‫(רק בפט‪ :‬חוזרים לשיעורי הוצאה)‪.‬‬
‫ב‪ .‬דרכי העברת טומאה‪– 18‬‬
‫מגע – כל הטמאים (גם שרץ)‪.‬‬
‫משא – אדם טהור שנושא טמא‪.‬‬
‫שייך ב‪ :‬מת‪ ,‬נבלה‪ ,‬זב‪ ,‬זבה‪ ,‬נידה‪ ,‬יולדת‪ ,‬מצורעים‪ ,‬אבל לא שרץ וקרי‪.‬‬
‫אבן מסמאה – שדרוג של טומאת משא‪ :‬אם הטומאה מעל הטהור‪ ,‬אפילו שאינה מכבידה‬
‫עליו (למשל שהיא על יתדות) – מטמאת אותו‪.‬‬
‫שייך ב‪ :‬זב‪ ,‬זבה‪ ,‬נידה‪ ,‬יולדת‪.‬‬

‫היום נעסוק בשלושה טמאים‪:‬‬

‫נידה – מטמאת במשא ‪ +‬אבן מסמא‪.‬‬
‫נבלה – משא כן‪ ,‬אבן מסמא – לא‪,‬‬
‫שרץ – לא משא ולא אבן מסמא‪ ,‬אלא רק מגע‪.‬‬

‫חלק א ‪ -‬טומאת עבודה זרה‬

‫במשנתנו ‪ -‬ר"ע – עבודה זרה מטמאת כמו נידה (גם במשא)‬
‫זְרם כְ מֹו ָדוָה צֵ א‬
‫אתם אֶ ת־צִ פּוי פְ ִסי לֵ י כ ְַספֶ ָך וְאֶ ת־אֲ פ ַֻּדת מַ סֵ כַת זְהָ בֶ ָך ִת ֵ‬
‫אסמכתא‪" :‬ו ְִטמֵ ֶ‬
‫‪19‬‬
‫ת ֹאמַ ר לֹו" (ישעיהו ל‪ ,‬כב)‬
‫במשנה בע"ז זה מחלוקת‪ :‬בית שהיה לו כותל משותף לבית ע"ז‪ ,‬ונפל‬
‫בעל הבית בנה אותו לפני שהשכן שם ע"ז‪ ,‬לכן כל עוד לא נפל – יכול להשאירו‪,‬‬
‫אחרי שנפל – כונס לתוך שלו ‪ 4‬אמות ובונה‪.‬‬
‫הדיון שלנו‪ :‬מה דין טומאת האבנים?‬

‫‪ .A‬הדעות המשנה‪:‬‬
‫זְרם כְ מֹו ָדוָה") – מטמאים במשא‪,‬‬
‫ר"ע – כנידה (" ִת ֵ‬
‫רבנן – כשרץ ("שקץ תשקצנו") – במגע ולא במשא‪.‬‬

‫‪ 18‬יש עוד דרכים להעברת טומא הללא מוגע‪ ,‬עליהם לא נדבר היום‪:‬‬
‫אוהל – מת‪,‬‬
‫מדרס – כיוון דומה למשא‪ :‬מדרס טהור שטמא עומד עליו‪( .‬רק זבה‪ ,‬זבה‪ ,‬יולדת‪ ,‬מצורע)‪.‬‬
‫היסט – כיוון הפוך ממשא‪ :‬טמא שמסיט או נושא דבר טהור מטמא אותו (רק זב‪ ,‬זבה‪ ,‬נידה‪ ,‬יולדת)‪.‬‬
‫‪ 19‬זה אותו פרק שהמשנה הקודמת (בסוף הפרק הקודם) הביאה ממנו פסוק לגבי שברי כלי חרס‪ ,‬ואולי בגלל‬
‫זה המשנה הזו מובאת כאן (ואגב המשנה הזו‪ ,‬גם המשניות הבאות שדומות לה בסגנון)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪174‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .B‬באמוראים‪:‬‬
‫אבן מסמא‬ ‫משא‬
‫פה המחלוקת‬ ‫לכו"ע מטמא‬ ‫(פב‪)+7 :‬‬ ‫רבה‬
‫לכו"ע לא מטמא‬ ‫פה המחלוקת‬ ‫(פב‪)-8 :‬‬ ‫ר' אלעזר‬

‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬משמשיה – לכו"ע רק במגע‪.‬‬
‫‪ .2‬איבר של ע"ז – רב חמא בר גוריא התלבט בזה‪ ,‬אך נראה להלן שלרוב הדעות לא מטמא‬
‫כמו הע"ז עצמה‪.‬‬
‫‪ .C‬הלימודים‪:‬‬
‫הגמרא מניחה שבאמת כל צד לומד משהו גם מהלימוד של השני‪:‬‬
‫שרץ‬ ‫נידה‬
‫משמשיה רק במגע‬ ‫משא ‪ +‬אבן‬ ‫ר"ע‬ ‫רבה‬
‫(משא ‪ +‬אבן)‬

‫אבן לא‪.‬‬ ‫משא‬ ‫רבנן‬

‫(רק משא)‬

‫שמשמשיה רק במגע‪,‬‬ ‫משא‬ ‫ר"ע‬ ‫ר' אלעזר‬

‫ושלא באבן מסמא‬ ‫(רק משא)‬

‫שמטמא במגע‬ ‫שאינה לאיברים‬ ‫רבנן‬

‫(רק מגע)‬
‫הערה כללית‪:‬‬
‫לדעות האמצעיות (משא כן‪ ,‬אבן מסמאה לא) ‪-‬‬
‫למה לא הקישו פשוט לנבלה? (דינה‪ :‬משא כן‪ ,‬אבן לא)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬ללמד שאינה מטמאה לאיברים (כנידה)‪.‬‬
‫[והרי רב חמא בר גוריא (פג‪ ):‬התלבט בזה?‬
‫תשובה‪ :‬הוא התלבט רב לר"ע לפי רבה]‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪175‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פג‬
‫(פג‪ +8 .‬עד פג‪ :‬במשנה)‬
‫המשך הסוגיה מאתמול – טומאת ע"ז‬
‫תזכורת‪ :‬משנה בע"ז‪ :‬ע"ז מטמאת כ‪:‬‬
‫ר"ע – נידה‪,‬‬
‫רבנן – שרץ‪,‬‬
‫וראינו מחלוקת במה נחלקו‪:‬‬
‫אבן מסמא‬ ‫משא‬
‫פה המחלוקת‬ ‫לכו"ע מטמא‬ ‫(פב‪)+7 :‬‬ ‫רבה‬
‫לכו"ע לא מטמא‬ ‫פה המחלוקת‬ ‫(פב‪)-8 :‬‬ ‫ר' אלעזר‬
‫משמשי ע"ז רק במגע (כמו שרץ)‬

‫א‪ .‬קושיות על רבה‪:‬‬

‫‪ .1‬מיתיבי – לר"ע ע"ז כנידה‪ ,‬לרבנן כמו שרץ‪.‬‬
‫תשובה‪( :‬בדיוק כמו שרבה הסביר את רבנן שבמשנה) – הכוונה רק שלא מטמאת באבן‬
‫מסמא‪.‬‬
‫‪ .2‬מיתיבי ‪-‬‬
‫נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה – הן ולא הסטן‪.‬‬
‫ר"ע – הן והסטן‪.‬‬
‫בהו"א הגמרא מבינה‪:‬‬
‫"הן" – טומאת מגע‪,‬‬
‫"הסטן" – טומאת משא (שאדם טהור נשא טמא)‪( ,‬ואין הכוונה לטומאת היסט)‬
‫ויוצא‪:‬‬
‫לרבנן – ע"ז מטמאת במגע ולא במשא – קשה לרבה‪.‬‬
‫לר"ע – מטמאת במגע ובמשא‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬הברייתא משובשת‪:‬‬
‫שהרי גויים ודאי שכן מטמאים לכו"ע מדרבנן גם במשא‪.‬‬
‫ממילא‪ ,‬נוסיף לברייתא גם את אבן מסמא ונסדר את הברייתא כך‪:‬‬
‫נכרי ונכרית הם לגמרי כמו זב‪ :‬מגע‪ ,‬משא‪ ,‬אבן מסמא‪.‬‬
‫משמשי ע"ז – רק "הן" (מגע)‪,‬‬
‫ע"ז – מגע ומשא לפי כולם ("הן והסטן")‪ ,‬ומחלוקת באבן מסמא‪.‬‬
‫(ור"א‪ :‬מגע לפי כולם כן‪ ,‬אבן מסמא לפי כולם לא‪ ,‬והמחלוקת במשא‬
‫("הסטן")‪.‬‬
‫‪ .b‬רב אשי ‪-‬‬
‫"הן" לא מתכוון ל"מגע"‪ ,‬שהרי אם יש מחלוקת אם מטמא במשא – ברור שמטמא‬
‫במגע (זה הבסיס!)‪.‬‬
‫אלא‪:‬‬
‫"הן" – טומאת משא (אדם טהור נשא‪/‬הזיז את הטמא)‪.‬‬
‫"הסטן" – טומאת הסט (הטמא נשא‪/‬הזיז אדם טהור)‪.‬‬
‫ומסביר לפי רבה‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪176‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫נכרי ונכרית מטמאים בהכל (מגע‪ ,‬משא‪ ,‬היסט)‪.‬‬
‫משמשי ע"ז – רק מגע (לא משא ולא היסט)‪.‬‬
‫ע"ז –‬
‫"הן" – כלומר במשא ‪ -‬מטמאים לפי כולם‪.‬‬
‫"היסטן" זה מחלוקת‪ :‬לר"ע כן‪ ,‬לרבנן לא‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .a‬יוצא שלפי רבה נחלקו גם לגבי אבן מסמא וגם לגבי היסט‪.‬‬
‫‪ .b‬איך עז יכולה להסיט? ע"י מאזניים‪.‬‬
‫(פג‪)+1 :‬‬

‫‪ .c‬ברייתא כרבנן – רק בזב יש טומאת היסט‪ ,‬משמע שבע"ז אין‪.‬‬

‫דחייה‪ :‬הכוונה לזב‪ ,‬חבריו (זבה‪ ,‬נידה‪ ,‬יולדת)‪ ,‬וכן למה‬
‫שנלמד מהם (ע"ז שנלמדת מנידה)‪.‬‬
‫(פג‪)+6 :‬‬

‫ב‪ .‬טומאת ע"ז לאיברים‬

‫בעי רב חמא בר גוריא – האם טומאת ע"ז ישנה לאיברים?‬
‫רש"י – הכוונה לע"ז שעשויה חוליות שהתפרקו‪ .‬אבל אם זה גוש אחד שנשבר – לא מטמא‪.‬‬

‫במה הספק‪:‬‬
‫‪ .1‬אם הדיוט יכול להחזירה – ודאי שמטמאת (נחשבת מחוברת)‪.‬‬
‫הספק אם לא יכול להחזירה‪:‬‬
‫האם כיון שנפל איבר – נחשבת שבורה‪,‬‬
‫או שכיוון שרק נפל אך לא נשבר לחתיכות – לא נחשב שבור‪.‬‬
‫‪ .2‬אם הדיוט לא יכול להחזיר – ודאי לא מטמא (נחשבת שבורה)‪,‬‬
‫הספק אם יכול להחזירה‪:‬‬
‫כיון שיכול להחזיר – נחשבת מחובר‪,‬‬
‫או שכיוון שסוף סוף כרגע מפורק – לא נחשב מחובר ולא מטמא‪.‬‬
‫(הערות‪:‬‬
‫אתמול ראינו לימודים מנידה שלא מטמאת לאיברים‪ ,‬ושהשאלה מתאימה רק לר"ע בשיטת רבה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫וזה קשה‪ ,‬הרי בנידה לא מדובר בחוליה שהתפרקה אלא ממש בשבר (יד נתלשה!)‪ ,‬ובודאי שלא הדיוט וגם לא‬
‫אומן יכול להחזיר את היד‪ ,‬אז איך אפשר ללמוד משם לע"ז? (הרי ברור שבמצב מקביל בע"ז (לרש"י) זה לא‬
‫מטמא‪ ,‬כי זה ע"ז שנשברה‪.‬‬
‫האם כשלא מטמא – הכוונה גם שאין בזה איסור ע"ז?‬ ‫‪.2‬‬

‫(פג‪ :‬שליש)‬

‫ג‪ .‬בעי רב אחדבוי – ע"ז פחותה מכזית?‬

‫לגבי איסור הנאה – ודאי שאסור‬
‫כמו הזבוב של עקרון שהיה ע"ז‪.‬‬
‫לגבי טומאה – האם נאמר שנלמד משרץ שמטמא בכעדשה?‬
‫ת"ש מברייתא שלא‪ ,‬כי ע"ז הוקשה גם למת‪ ,‬ומת מטמא בכזית‪.‬‬
‫ההיקש‪ :‬יאשיהו זורק את חתיכות הע"ז על הקברים‪ ,‬אז יש היקש בינם למתים‪.‬‬
‫(פג‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ד‪ .‬שאלה על ר"א לפי רבנן –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪177‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫למה אתה לוקח את כל ההיקשים לקולא (שרץ – רק במגע‪ ,‬נידה – שאינה לאיברים‪ ,‬מת – כזית)‪,‬‬
‫למה לא לחומרא (שרץ – כעדשה‪ ,‬נידה – אבן מסמאה‪ ,‬מת – אוהל)?‬
‫תשובה‪ :‬מדובר בגזירה דרבנן‪ ,‬לכן הולכים לקולא‪.‬‬

‫דף פד‬
‫(פג‪ :‬במשנה – פד‪ :‬במשנה)‬

‫חלק א ‪ -‬ספינה לא מקבלת טומאה‬

‫א‪ .‬הסברים ונפקא מינות‬
‫הסברים‪:‬‬
‫‪ .1‬המשנה – היקש לים – "דרך אניה בלב ים" (אולי כי נחשבת מחוברת לים)‬
‫‪ .2‬חנניה בברייתא – כי אינה מיטלטלת מלא וריקן‪.‬‬
‫מ ָתם י ְִטמָ א ִמכָל־כְ לִ י־עֵ ץ אֹו‬‫היקש לשק – שמיטלטל מלא וריקן (" ְוכֹל אֲ ֶשר־ ִיפֹל־עָ לָ יו מֵ הֶ ם ְב ֹ‬
‫בֶּ גֶּד אֹו־עֹור אֹו ָׂשק כָל־כְ לִ י אֲ ֶשר־יֵעָ ֶשה ְמלָ אכָה בָ הֶ ם בַ מַ יִם יּובָ א וְטָ מֵ א עַ ד־הָ עֶ ֶרב וְטָ הֵ ר"‬
‫(ויקרא יא‪ ,‬לב))‬
‫נפקא מינות‪:‬‬
‫‪ .1‬ספינת חרס‬
‫לפי המשנה – טהורה (כי עדיין הוקשה לים)‪,‬‬
‫לפי חנניה טמאה (כי חרס לא הוזכר בפסוק של שק)‪.‬‬
‫‪ .2‬ספינה קטנה (כמו ספינת הירדן‪ ,‬שמיטלטלת גם מלאה) ‪-‬‬
‫לפי המשנה טהורה (כי עדיין הוקשה לים)‪.‬‬
‫לפי חנינה טמאה (כי מיטלטלת)‪.‬‬
‫(וכן אומר ר' חנינא בן עקביא‪ ,‬ורב יהודה‪-‬רב אומר שאל ימנע אדם את עצמו מבית‬
‫המדרש אפילו שעה אחת‪ ,‬אחרת היה מפספס את ההסבר של ר' חנינא בן עקביא‬
‫לדין של ספינת הירדן שטמאה)‪.‬‬
‫(פד‪)+1 .‬‬

‫ב‪ .‬הערת רבא ‪-‬‬

‫הטהרה של דבר שאינו מיטלטל זה לא רק לגבי ספינה‪ ,‬אלא גם לגבי למשל תיבה‪.‬‬ ‫•‬
‫גם טלטול ע"י שוורים וגלגלים נחשב טלטול‪ ,‬ומקבלת טומאה‪.‬‬ ‫•‬
‫ראיה‪:‬‬
‫המשניות בכלים (פרק כד) בכלים מתאר סוגי עגלות וסוגי תיבות‪.‬‬
‫אחד מסוגי התיבות זה "הבאה במידה" (גדולה מדי ולא מיטלטלת) שהיא טהורה‪.‬‬
‫לגבי עגלה זה לא מוזכר‪ ,‬ומכאן שגם עגלה גדולה טמאה‪ ,‬כיון שמיטלטלת בעזרת‬
‫הגלגלים ושוורים‪.‬‬
‫(פד‪ .‬שליש)‬

‫ג‪ .‬ביאור ברייתא לגבי ספינה (עם מחלוקת ת"ק ורי"ס)‬

‫ת"ק – מדרס הזב על כלי חרס טהור‪.‬‬
‫רי"ס – אף הספינה‪.‬‬
‫הסברים‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪178‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רב זביד – הם נחלקו במחלוקת על ספינת חרס –‬
‫ת"ק מטמא (כחנניה)‪,‬‬
‫רי"ס מטהר (כמשנה)‪.‬‬

‫הסבר‪ :‬מדור בספינת חרס‪:‬‬

‫ת"ק – מדרס כלי חרס טהור‪ ,‬אבל מגע כלי חרס טמא‪.‬‬
‫וכן ספינת חרס טמאה – טמאה (כחנניה)‪,‬‬
‫רי"ס – אף ספינת חרס טהורה (כמשנה)‪.‬‬
‫מתקיף רב פפא – מאי "אף"? (הרי ת"ק לא טיהר)‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫רב פפא – הופך את השיטות‪ ,‬ומעביר את המחלוקת לספינת הירדן‪:‬‬
‫ת"ק – מטהר (כמשנה)‬
‫רי"ס – מטמא (כחנניה)‬
‫הסבר‪ :‬מדובר בספינת הירדן‪:‬‬
‫ת"ק – מדרס כלי חרס טהור‪ ,‬מגע טמא‪ ,‬וכן מגע עץ טמא‪ ,‬אך ספינת הירדן‬
‫טהורה (כמשנה)‪.‬‬
‫רי"ס – אף ספינה טמאה (כמו מגע כלי חרס ומגע כלי עץ)‪.‬‬

‫(פד‪ .‬שליש תחתון)‬

‫חלק ב – מניין שאין מדרס בכלי חרס?‬

‫‪ .1‬היקש בין האדם הטמא לבין המדרס ‪-‬‬
‫כמו שאת האדם אפשר לטהר במקווה‪ ,‬כך צריך שלמדרס יהיה טהרה במקווה‪ ,‬ולחרס אין‪.‬‬
‫‪ .A‬מאיפה ההיקש?‬
‫‪ .a‬חזקיה – במשכבו (של הזב)‬
‫‪ .b‬דבי ר' ישמעאל – כמשכב נידתה‬
‫‪ .B‬מקשה ר' אילעא – מפץ קנים מקבלת מדרס‪ ,‬וממילא (בקו"ח) מקבלת גם טומאת מגע‪,‬‬
‫וזה למקות שאי אפשר לטהר את זה במקווה‪.‬‬
‫עונה ר' חנינא – בעץ יש טהרה במקווה "במינו" (כלי עץ אחרים)‬
‫וגם מוכיח מפסוקים‪:‬‬
‫שמצד אחד "משכבו" – מקיש את המדרס לאדם הטמא‪.‬‬
‫אך מצד שני "המשכב" – לא מקיש‪ ,‬מכאן שמספיק "במינו"‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – מכך שכלי חרס מצילים מפני טומאת אוהל ‪-‬‬
‫כל כלי חרס אטום מציל על מה שבתוכו‪ .‬והרי אולי אישה נידה ישבה עליו וטימאה אותו ואז‬
‫כבר לא חוצץ? אלא כנראה שגם אם תשב – זה לא יטמא‪ ,‬כי אין טומאת מדרס בכלי חרס‪.‬‬

‫‪ 20‬וצ"ע למה לא מסתפק בלהפוך את השיטות‪ ,‬כלומר למה גם מוסיף את מקרה המגע עץ ולמה מעביר את‬
‫המחלוקת לספינת הירדן (וראה תוס' שלכן מסבירים אחרת)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪179‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פה‬
‫(פד‪ :‬במשנה – פו‪ .‬במשנה)‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫בצמחים יש ‪ 3‬איסורים כלאיים‪:‬‬
‫כלאי אילנות (איסור להרכיב אילנות שונים)‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫כלאי הכרם – איסור לזרוע תבואה או ירקות ליד גפנים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כלאי זרעים – איסור לזרוע זרעים שונים זה ליד זה (לרש"י האיסור הוא דרבנן)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫היום נתמקד בכלאי זרעים‪:‬‬
‫מה שמגדיר את האיסור הוא המראה‪ :‬אם ניכר שזה נפרד – מותר‪ ,‬נראה מעורבב – אסור‪.‬‬ ‫•‬
‫מה יוצר הפרדה? למשל‪:‬‬ ‫•‬
‫גדר (אפילו אם מצמידים לגדר‪ ,‬ומתחת לגדר יש יניקה משותפת (כי כאמור – הכל תלוי במראה)‪( .‬לא נעסוק בזה היום)‪.‬‬
‫כיוון זריעה שונה (כדלקמן)‬
‫מרחק של ‪ 3‬טפחים (המרחק נקבע לפי מרחק היניקה של שני הזרעים (טפח וחצי ‪ ,) 2 X‬אבל היניקה היא רק מדד ל"ניכר"‪ ,‬ולא כי יש בעיה‬
‫ביניקה)‪.‬‬
‫תלם (חפירה לאורך השדה של רוחב טפח ועומק טפח)‪.‬‬
‫דוגמאות להפרדה בשדה (שדה גדול = ‪ 10.2‬אמות על ‪ 10.2‬אמות) ‪-‬‬ ‫•‬
‫‪ .1‬ראש תור –‬
‫אם זורע שתי שדות זו ליד זו‪ ,‬אם הם מקבילות זו לזו ‪ -‬צריך להרחיק‪,‬‬
‫אבל אם אחת נכנסת לשני באלכסון (כמו משולש) – אפשר להצמיד‪ ,‬כי ההבדל ניכר‪.‬‬

‫ציור ‪1‬‬

‫שתי שורות ותלם (כלאיים ג‪ ,‬ד)‬ ‫‪.2‬‬

‫אם זורע שתי שדות ממין אחד‪ ,‬חופר תלם‪ ,‬ואז עוד שתי שורות ממין אחר – מותר (כל ‪ 2‬שורות נחשבות‬
‫שדה‪ ,‬ובזכות התלם ההבדל ניכר)‪.‬‬
‫אבל אם רק שורה אחת – אסור‪.‬‬

‫זריעת כמה מינים בערוגה‬

‫משנה‪ :‬כדי לזרוע חמישה סוגי זרעים בערוגה‪ ,‬צריכים ערוגה של ששה על ששה‪,‬‬
‫ואז זורעים זרע שונה בכל צלע (מלבד ממש בפינות)‪ ,‬ועוד זרע אחד באמצע‪.‬‬

‫הסבר‪:‬‬
‫הזרעים שבצלעות הם בכיוונים שונים‪ ,‬לכן לא צריכים הרחקה‪,‬‬
‫מלבד ממש בפינות כדי שלא יתערבבו שם‪.‬‬
‫הזרע שבאמצע הוא בלי כיוון‪ ,‬ולכן צריך הרחקת ‪ 3‬מכולם‪ ,‬לכן צריכים ערוגה של ‪.6‬‬

‫ציור ‪2‬‬

‫מקור‪ :‬אסמכתא מפסוק ‪" -‬כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח"‬
‫(ישעיהו סא)‪.‬‬
‫רב יהודה‪ :‬תוציא – ‪ ,1‬צמחה – ‪ ,1‬זרועיה – ‪ ,2‬תצמיח – ‪ ,1‬סה"כ‪.5 :‬‬
‫ומקובל לחז"ל שבשביל זה צריכים ‪ 6‬על ‪ 6‬טפחים‪ ,‬כדי שהאמצעי לא יינק (שזה גודל‬
‫ההרחקה כדי שיהיה ניכר)‪.‬‬
‫ומנין לחז"ל ידיעות על יניקת הצמח וכד'? מה"ראשונים" ‪' -‬לא תסיג גבול רעך אשר‬
‫גבלו ראשונים" ‪ -‬אלה "בני שעיר החורי יושבי הארץ"‪.‬‬
‫(פה‪ .‬שליש תחתון)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪180‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דיונים על זה בגמרא‪:‬‬
‫א‪ .‬רב אסי ‪ -‬הכוונה לששה לא כולל הגבול (טפח)‬
‫כי אם זה כולל את הגבול – לא יהיה מרחק של ‪ 3‬בין הזרע האמצעי לבין הצלעות‪.‬‬
‫מקור – "והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים יא) – ורוחב הרגל הוא טפח‪.‬‬

‫ציור ‪3‬‬

‫(פה‪)-4 .‬‬

‫ב‪ .‬האם אפשר ערוגה בין ערוגות?‬

‫(פה‪)+5 :‬‬

‫שמואל – כן‪" ,‬נוטה שורה לכאן ושורה לכאן"‬

‫ולא זורעים את הצלעות עד הסוף‪ ,‬אלא רק ‪ 2.5‬טפחים‪ ,‬ודואגים בכל שתי צלעות שכנות‬
‫לזרוע את ה‪ 2.5‬האחרים‪.‬‬
‫וכיוון שבכל צלע מכסה ‪ ,2.5‬יוצא שהמרחק בין ‪ 2‬הקצוות הוא ‪,1‬‬
‫וכיוון שיש ‪ 2‬טפחים של גבול בין ערוגה לערוגה‪ ,‬סה"כ יוצא בין הקצוות אלכסון של יותר מ‪2‬‬
‫טפחים (אלכסון של מלבן ברוחב טפח ואורך ‪ 2‬טפחים הוא ‪ ,)2.24‬וזה מספיק לרש"י‪.‬‬

‫‪2.2‬‬ ‫ציור ‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫(פה‪)-4 .‬‬

‫רב – לא‪ ,‬אלא מדובר בערוגה בחורבה (בודדת)‬

‫‪ .1‬ולמה לא כשמואל?‬
‫תשובה‪ :‬גזירה שמא ימלא‪.‬‬
‫(לכאורה ניתן לפרש שהכוונה שמא שימלא כמו שהסברנו במשנה‪,‬‬
‫אך רש"י מפרש שימלא ‪ 2‬צלעות נגדיות לגמרי‪ ,‬וב‪ 2‬הצלעות האחרות יזרע רק קצת באמצע)‪.‬‬

‫ציור ‪5‬‬

‫‪ .2‬למה לא נחשב ראש תור?‬

‫ציור ‪6‬‬ ‫תשובה‪ :‬אין ראש תור בערוגה‪ ,‬כי זה קטן וההבדל בין הערוגות לא ניכר‪.‬‬
‫(השאלה לפי רש"י היא על המצב שרש"י תיאר בציור ‪:)5‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪181‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(פה‪ :‬שליש)‬

‫ג‪ .‬האם תלם חפור בערוגה יוצר היכר?‬

‫ואז מותר לזרוע בתלם ממין אחר‪ ,‬אפילו שאין מרחק ‪ 3‬טפחים בין התלם לצלעות‪.‬‬
‫רב ששת – לא מועיל (נחשב מעורבב)‪,‬‬
‫רב אשי – מועיל (נחשב שיש הבדל ניכר)‪.‬‬
‫איתיביה רבינא לרב אשי‪ :‬הרי ראינו לעיל (בהקדמה) שבשדה תלם מועיל רק אם‬
‫יש ‪ 2‬שורות (="שדה")‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬שם יש שראכה (קישואין‪ ,‬דילועין וכד'‪ ,‬שיש להם עלים ארוכים‬
‫שמסתבכים‪ ,‬לכן תלם לא תמיד מועיל)‪.‬‬

‫(פה‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ד‪ .‬זריעה בעיגול‬

‫רי"ח – הרוצה למלאות כל גינתו ירק –‬
‫את הצלעות עושה צר יותר (חצי טפח)‪ ,‬ואת הזרע האמצעי עושה עיגול גדול בקוטר ‪ .5‬במקרה כזה‬
‫לא צריך רווח ‪ 3‬בין האמצע לצלעות‪ ,‬כי עצם הזריעה בעיגול היא שונה ויוצרת הבדל ניכר‪,‬‬
‫ומשמע שאפשר לעשות הרבה ערוגות כאלו (כשמואל לעיל‪ ,‬ואולי גם רב יסכים – כי הצורה העגולה‬
‫יוצרת הבדל ניכר גם בין הערוגות)‪.‬‬

‫ציור ‪6‬‬

‫שאלות‪:‬‬
‫‪ .1‬והרי זה עדיין לא ממש "כל גינתו"?‬
‫(שהרי יש את ה"ביני ביני" – שני הטפחים בין הערוגות)‪.‬‬
‫דבי ר' ינאי – אכן זה לא ממש "כל שדהו"‪.‬‬
‫רב אשי – אפשר גם לזרוע את הגבולות – אם הצלעות זרועים שתי‪ ,‬יזרע ערב‪.‬‬
‫‪ .2‬מקשה רבינא‪ 21‬מברייתא‪" :‬עבודת ירק בירק אחר – ששה טפחים‪ ,‬ורואין אותן כטבלא מרובעת" –‬
‫משמע שהקולא לזרוע ‪ 5‬מינים זה דווקא בריבוע (כלומר בעיגול – לא רק שאין קולא‪ ,‬אלא יש‬
‫חומרא!)‬
‫תשובה – שם הנושא זה הקולא של ראש תור ‪-‬‬
‫שאם יש ראש תור של שדה שנוגע בערוגה – מקלים רק בערוגה מרובעת‪.‬‬

‫‪ 21‬הוא מקשה לרב אשי‪ ,‬אבל הריטב"א מבאר שזו קושיא על רי"ח‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪182‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פו‬
‫פולטת שכבת זרע‬
‫(פו‪ .‬במשנה – פו‪ :‬שליש תחתון)‬

‫שמות יט‬
‫ֹלתם׃‬‫ֹשה לֵ ְך אֶ ל־הָ עָ ם ו ְִק ַד ְש ָתם הַ יֹום ּומָ חָ ר וְכִ ְבסּו ִש ְמ ָ‬‫י ‪ -‬וַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל־מ ֶ‬
‫ישי י ֵֵרד ה' לְ עֵ ינֵי כָל־הָ עָ ם עַ ל־הַ ר ִסינָי׃‬ ‫ישי כִ י בַ יֹום הַ ְשלִ ִ‬‫יא ‪ -‬וְהָ יּו ְנ ֹכנִים לַ יֹום הַ ְשלִ ִ‬
‫ֹלתם׃‬ ‫ֹשה ִמן־הָ הָ ר אֶ ל־הָ עָ ם וַי ְַק ֵדש אֶ ת־הָ עָ ם וַ ְיכ ְַבסּו ִש ְמ ָ‬ ‫יד ‪ -‬וַי ֵֶרד מ ֶ‬
‫ל־א ָשה׃‬
‫ל־תגְ שּו אֶ ִ‬ ‫ֹלשת י ִָמים אַ ִ‬ ‫טו ‪ -‬וַי ֹאמֶ ר אֶ ל־הָ עָ ם הֱ יּו ְנ ֹכנִים לִ ְש ֶ‬
‫שפָ ר חָ זָק ְמאֹד וַיֶחֱ ַרד‬‫ּוב ָר ִקים וְעָ נָן כָבֵ ד עַ ל־הָ הָ ר וְקֹ ל ֹ‬
‫ישי ִב ְהיֹ ת הַ ב ֶֹקר וַי ְִהי קֹ ֹלת ְ‬‫טז ‪ -‬וַי ְִהי בַ יֹום הַ ְשלִ ִ‬
‫כָל־הָ עָ ם אֲ ֶשר בַ מַ חֲ נֶה׃‬

‫חלק א ‪ -‬הדעות‬
‫שבת‬ ‫שישי‬ ‫חמישי‬ ‫רביעי‬ ‫שלישי‬
‫יום‬ ‫לילה‬ ‫יום‬ ‫לילה‬ ‫יום‬ ‫לילה‬ ‫יום‬ ‫לילה‬ ‫יום‬ ‫לילה‬
‫טהורים– מתן‬ ‫רבנן– פרשו‬ ‫רי"ס– פרשו‬ ‫מתי פרשו‬
‫תורה‪.‬‬ ‫בחמישי (ליום‬ ‫ברביעי (ליום‬ ‫במתן תורה‬
‫(צריכה להיות‬ ‫השלישי – כולל‬ ‫השלישי – לא כולל‬
‫טהורה בלילה‬ ‫היום הפרישה‬ ‫יום הקבלה)‪.‬‬
‫ויום הקבלה)‪.‬‬
‫כדי לטבול)‪.‬‬
‫ראב"ע–‬ ‫רי"ש– לפרוש‬ ‫ברייתא –‬
‫לפרוש‬ ‫מתישהו ביום‬ ‫כמה זמן‬
‫מתישהו ביום‬ ‫רביעי‪ ,‬כך שיש‬ ‫טמאה אם‬
‫חמישי‪ ,‬כך‬ ‫יומיים שלמים‬ ‫פולטת‬
‫שיש יום שלם‬ ‫(‪ 4-6‬עונות)‪.‬‬ ‫שכבת זרע‬
‫(‪ +2‬עונות)‪.‬‬
‫חכמים ר"ע –‬
‫צריכה‬ ‫–‬
‫‪5‬‬ ‫צריכה‬
‫‪ 6‬עונות עונות‬
‫שלמות שלמות‪,‬‬
‫ומשה‬
‫הפרישן‬
‫מיד‬
‫בהשכמה‬

‫חלק ב– דיונים על הדעות הנ"ל לגבי הפרישה לפני מתן תורה‬

‫‪( .1‬פו‪ )-5 .‬לר"ע שהפרישן בבוקר‪ ,‬קשה– והרי ממילא קדושים ולא משמשים בבוקר?‬
‫תשובה – מותר ב‪ .1 :‬בית אפל‪ .2 .‬ת"ח מאפיל בטליתו‪.‬‬
‫‪( .2‬פו‪ )+1 :‬עקרונית ‪ -‬צריכות היו לטבול אחרי שבטוח אינן טמאות‪ ,‬כלומר בערב שבת‪.‬‬
‫אך קשה ‪ -‬איך טבלו בלילה‪ ,‬הרי צריכה הערב שמש?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪183‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה –לקבלת תורה לא צריך הערב שמש‪.‬‬
‫[מרימר ‪ -‬בפועל – טבלו לפני הלילה‪ ,‬ואם היו פולטות היו טובלות שוב]‪.‬‬
‫‪ .3‬למה קיבלו את התורה רק בבוקר ולא בתחילת הלילה? אלא כנראה שצריך עוד עונה‬
‫טהורה (תוס' – קשה לכולם)‪.‬‬
‫תשובה– קיבלו בבוקר מסיבה רוחנית‪ ,‬ללא קשר לטומאה‪.‬‬
‫יֹותה ָשם אָ נִי וְעַ ָתה אֲ ֹדנָי‬
‫(ישעיהו מח‪,‬טז‪-‬יז) – " ִק ְרבּו אֵ לַ י ִש ְמעּו ז ֹאת ל ֹא מֵ ר ֹאש בַ סֵ ֶּתר ִדבַ ְר ִתי מֵ עֵת הֱ ָ‬
‫אֱֹלקיָך ְּמלַ ֶּמ ְּדך לְ הֹועִ יל מַ ְד ִריכֲָך ְב ֶד ֶרְך ֵתלֵ ְך"‪.‬‬
‫ֶ‬ ‫יְקֹ וִק ְשלָ חַ נִי וְרּוחֹו… אֲנִי יְקֹ וָק‬
‫‪ .4‬לר"ע– שיפרשו בסוף יום רביעי ויטבלו בשבת בבוקר?‬
‫תשובה– לא מכובד שבבוקר מתן תורה חלק ילכו לטבול‪.‬‬
‫חלק ג ‪ -‬דיונים על עצם הטומאה‬
‫‪ .5‬רב חסדא ‪ -‬המחלוקת בשכבת זרע שפירשה מן האשה‪,‬‬
‫אך שכבת זרע מהאיש טמאה כל עוד לחה‪.‬‬
‫(מקשה רב ששת‪ ,‬ומתרצים שהכוונה לזרע מהאישה)‪.‬‬
‫‪ .6‬רב פפא ‪ -‬שכבת זרה ממעי כותית‪/‬בהמה‪ ,‬האם גם מסרחת בזמן קצר כל כך?‬
‫מה מחמם את השכ"ז‪:‬‬
‫דווקא מישראלית שגופה חם בגלל עול המצוות‪,‬‬
‫או גם כותית כי‪:‬‬
‫‪ .1‬אוכלת שקצים ורמשים (ואז גם בהמה)‪,‬‬
‫‪( .2‬גם) יש לה פרוזדור (ואז בהמה לא)‪.‬‬
‫תיקו‪.‬‬
‫חלק ד – חזרה למשנה‬
‫קשה‪:‬‬
‫הרישא לא כראב"ע ‪ -‬שטמאה ביום השלישי‪,‬‬
‫הסיפא כן כראב"ע ‪ -‬שמרחיצין את המילה זה כראב"ע‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬נשנה את הרישא ל"טהורה"‪ ,‬כראב"ע‪.‬‬
‫‪ .2‬אכן יש שני תנאים במשנה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪184‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף פז‬
‫(פו‪ :‬שליש תחתון – פח‪ .‬שליש עליון)‬
‫הקדמה‪ ,‬הפסוקים‪:‬‬
‫שמות פרק יט‬

‫ישי לְ צֵאת ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם בַ יֹום הַ זֶה בָ אּו ִמ ְדבַ ר‬ ‫ביום הראשון – (א) בַ חֹ ֶדש הַ ְשלִ ִ‬
‫ִסינָי‪.‬‬
‫(ב) וַיִ ְסעּו מֵ ְרפִ ִידים וַ ָיבֹאּו ִמ ְדבַ ר ִסינַי וַיַחֲ נּו בַ ִמ ְדבָ ר וַיִ חַ ן ָשם י ְִש ָראֵ ל ֶנגֶד הָ הָ ר‪.‬‬

‫ֹאמר ְלבֵ ית‬ ‫מר כֹה ת ַ‬ ‫ֹלהים וַיִ ְק ָרא אֵ לָ י ו ְיקֹ וָק ִמן הָ הָ ר לֵ א ֹ‬
‫ֹשה עָ לָ ה אֶּ ל הָ אֱ ִּ‬ ‫ביום השני – (ג) ּומ ֶּ‬
‫יַעֲקֹב וְתַ גֵיד לִ ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל‪.‬‬
‫(ו) וְאַ תֶ ם ִת ְהיּו לִ י ַמ ְּמלֶּ כֶּת כֹהֲ נִּ ים וְּגֹוי ָקדֹוש אֵ לֶ ה הַ ְדבָ ִרים אֲ ֶשר ְת ַדבֵ ר אֶ ל ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל‪.‬‬
‫ֹשה וַיִּ ְּק ָרא ְּלזִּ ְּק ֵני הָ עָ ם וַ ָי ֶשם לִ פְ נֵיהֶ ם אֵ ת כָל הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶ ה אֲ ֶשר צִ ּוָהּו יְקֹ וָק‪.‬‬
‫(ז) ַו ָיב ֹא מ ֶּ‬
‫ֲשה‪.‬‬‫ֹאמרּו כֹל אֲ ֶשר ִדבֶ ר יְקֹ וָק ַנע ֶ‬ ‫(ח) וַ ַיעֲנּו כָל הָ עָ ם י ְַח ָדו וַי ְ‬

‫ֹשה אֶּ ת ִּד ְּב ֵרי הָ עָ ם אֶ ל יְקֹ וָק‪.‬‬

‫ָשב מ ֶּ‬‫ביום השלישי – ַוי ֶּ‬
‫ֹשה ִה ֵנ ה אָ נֹכִ י בָ א אֵ לֶ יָך ְבעַ ב הֶ עָ נָן בַ עֲבּור י ְִש ַמע הָ עָ ם ְב ַד ְב ִרי ִע ָמְך ְוגַם‬‫ֹאמר ְּי ֹקוָק אֶּ ל מ ֶּ‬
‫(ט) ַוי ֶּ‬
‫ְבָך יַאֲ ִמינּו לְ עֹולָ ם‪.‬‬

‫ֹשה אֶּ ת ִּד ְּב ֵרי הָ עָ ם אֶ ל יְקֹ וָק [רש"י – את הסכמתם להגבלה]‪.‬‬ ‫ביום הרביעי – ַו ַי ֵגד מ ֶּ‬
‫ֹלתם‪:‬‬
‫ּומחָ ר וְכִ ְבסּו ִש ְמ ָ‬ ‫ֹשה לֵ ְך אֶ ל הָ עָ ם ְּו ִּק ַד ְּש ָתם הַ יֹום ָ‬‫(י) וַי ֹאמֶ ר ְיקֹ וָק אֶ ל מ ֶ‬
‫ישי כִ י בַ יֹום הַ ְשלִ ִשי י ֵֵרד יְקֹ וָק לְ עֵ י ֵני כָל הָ עָ ם עַ ל הַ ר ִסינָי‪:‬‬
‫(יא) וְהָ יּו ְנ ֹכנִים לַ יֹום הַ ְשלִ ִ‬

‫[ביום השלישי– (יב) ו ְִהגְ בַ לְ תָ אֶ ת הָ עָ ם סָ ִביב לֵ אמֹר ִה ָש ְמרּו לָ כֶם עֲלֹות בָ הָ ר ּונְגֹ עַ ְב ָקצֵהּו כָל‬
‫הַ ֹנגֵעַ בָ הָ ר מֹות יּומָ ת‪( :‬יג) ל ֹא ִתגַע בֹו יָד כִ י סָ קֹול יִסָ ֵקל אֹו יָרֹה ִיי ֶָרה ִאם ְבהֵ ָמה ִאם ִאיש ל ֹא‬
‫י ְִחיֶה ִב ְמשְֹך הַ יֹ בֵ ל הֵ מָ ה יַעֲלּו בָ הָ ר‪]:‬‬

‫ֹלתם‪:‬‬
‫ֹשה ִּמן הָ הָ ר אֶּ ל הָ עָ ם ַוי ְַּק ֵדש אֶּ ת ָהעָ ם וַ ְיכ ְַבסּו ִש ְמ ָ‬ ‫ביום הרביעי (יד) ַוי ֵֶּרד מ ֶּ‬
‫ֹלשת י ִָמים אַ ל ִתגְ שּו אֶ ל ִא ָשה‪:‬‬ ‫(טו) וַי ֹאמֶ ר אֶ ל הָ עָ ם הֱ יּו ְנ ֹכנִים לִ ְש ֶ‬
‫ּוב ָר ִקים וְעָ נָן כָבֵ ד עַ ל הָ הָ ר וְקֹ ל שֹפָ ר חָ זָק ְמאֹ ד‬
‫ישי ִּב ְּהיֹ ת הַ ב ֶֹּקר וַי ְִהי קֹֹלת ְ‬
‫(טז) ַו ְּי ִּהי בַ יֹום הַ ְּש ִּל ִּ‬
‫וַיֶחֱ ַרד כָל הָ עָ ם אֲ ֶשר בַ מַ חֲ נֶה‪:‬‬

‫חלק א – באיזה יום ניתנה התורה וזמן הפרישה‬

‫המספרים הם התאריך בחודש סיון‪.‬‬

‫שבת‬ ‫שישי‬ ‫חמישי‬ ‫רביעי‬ ‫שלישי‬ ‫שני‬ ‫ראשון‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫רבנן‬
‫פרישה‬ ‫הגבלה‬ ‫ממלכת‬ ‫הגעה‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ר' יוסי‬
‫יום שמשה‬ ‫פרישה‬ ‫הגבלה‬ ‫ממלכת‬ ‫הגעה‬
‫הוסיף‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪185‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כולם מסכימים‪:‬‬
‫מתן תורה היה בשבת‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫סדר הדברים‪:‬‬ ‫‪.2‬‬
‫א' סיוון – הגעה‪.‬‬
‫ב – ממלכת כהנים‪,‬‬
‫ג – הגבלה‬
‫ד – פרישה‬
‫המחלוקת‪:‬‬
‫באיזו יום היה ראש חודש‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫זמן הפרישה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫באיזה תאריך בחודש ניתנה התורה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫להלן טבלת עזר להבנת הקושיות‪:‬‬

‫הקושיות‪:‬‬
‫ישי"‪.‬‬
‫ֹלתם… וְהָ יּו ְנ ֹכנִים לַ יֹום הַ ְּש ִּל ִּ‬
‫ּומחָ ר וְכִ ְבסּו ִש ְמ ָ‬
‫‪ .1‬קושיות לרי"ס מהפשט – "ו ְִּּק ַד ְּש ָתם הַ יֹום ָ‬
‫תשובה– אכן ה' אמר שתינתן תורה ביום שישי‪ ,‬אך משה הוסיף יום לפרישה‪.‬‬
‫דרש‪" :‬היום כמחר"‪ ,‬שצריך יומיים שלימים (לילה ויום)‪ ,‬והקב"ה הסכים לו (שהרי‬
‫שרתה שכינה על ההר בשבת)‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬עוד שני דברים שעשה משה מדעתו – פרש מאשתו ושבר את הלוחות‪.‬‬

‫‪ .2‬קושיות לרבנן מברייתות‪:‬‬

‫"שלישי‪ ,‬שלישי בחודש ושלישי בשבת"‪" ,‬שישי‪ ,‬שישי בחודש שישי לשבת"‪.‬‬
‫תשובה– הברייתות אכן כרי"ס‪.‬‬
‫[דיון בברייתות‪,‬‬
‫היום השלישי–מה קרה בשלישי? רי"ס בר"י – ההגבלה‪ ,‬רבי – שהזהירם תחילה‬
‫ב"וישב" (ובשלישי אמר לה' שהסכימו) ואח"כ ב"ויגד" (וברביעי אמר לה' שהסכימו)‪.‬‬
‫היום השישי–לחנייתן‪ ,‬אב אחא ב"י – גם למסען (יצאו ביום ראשון‪ ,‬כי כבר נאסרו‬
‫על תחומין במרה)‪.‬‬
‫(פז‪)+6 :‬‬
‫‪ .3‬קשה לרבנן ‪ -‬ברייתא שט"ו בניסן שבו יצאו ממצרים היה יום חמישי‪ ,‬ממילא ר"ח סיון ביום‬
‫ראשון‪.‬‬
‫(הסבר – ניסן תמיד מלא (‪ ,)30‬כך שהיום ה‪ 30‬יוצא יום אחרי חמישי – בשישי‪.‬‬
‫ממילא ‪ -‬ר"ח אייר בשבת‪.‬‬
‫ולכאורה ‪ -‬אייר היה חסר (בדרך כלל יש תחלופה)‪ ,‬כך שהיום ה‪ 29‬בשבת‪ ,‬ור"ח סיון בראשון)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪186‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה ‪ -‬אייר היה מלא‪ ,‬היום השלושים בראשון‪ ,‬ור"ח סיון בשני‪.‬‬
‫דחייה– ברייתא נוספת דומה שממשיכה ואומרת שאייר היה חסר ור"ח סיון היה‬
‫בראשון‪.‬‬
‫תשובה– הברייתא ההיא אכן כר' יוסי‪.‬‬

‫‪ .4‬רב פפא ‪ -‬קשה לרבנן–משמות טז משמע שחמישה עשר אייר היה בשבת‪.‬‬
‫צֵאתם מֵ אֶ ֶרץ‬‫ָ‬ ‫"וַיִ ְסעּו מֵ אֵ ילִ ם וַ ָיבֹאּו כָל ע ֲַדת ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל אֶ ל ִמ ְדבַ ר ִסין …בַ חֲ ִּמ ָשה עָ ָׂשר יֹום לַ חֹ ֶּדש הַ ֵשנִּ י לְ‬
‫ֹשה ִהנְנִי‬ ‫ִמצְ ָריִם ‪.‬וַיִּ ּלֹונּו כָל ע ֲַדת ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל… לְ הָ ִמית אֶ ת כָל הַ ָקהָ ל הַ זֶ ה בָ ָרעָ ב‪ .‬וַי ֹאמֶ ר יְקֹ וָק אֶ ל מ ֶ‬
‫אֲשר יִלְ ְקטּו יֹום‬ ‫אֲשר י ִָביאּו וְהָ יָה ִמ ְשנֶה עַ ל ֶ‬ ‫מַ ְמ ִטיר לָ כֶם לֶ חֶ ם ִמן הַ ָשמָ יִם …וְּהָ יָה בַ יֹום הַ ִּש ִּשי וְהֵ כִ ינּו אֵ ת ֶ‬
‫ֹשה ִאכְ לֻּהּו הַ יֹום כִ י ַשבָ ת הַ יֹום לַ יקֹ וָק הַ יֹום ל ֹא ִת ְמצָאֻּ הּו בַ ָש ֶדה ‪ֵ .‬ש ֶּשת י ִָּמים ִּת ְּל ְּקטֻּ הּו‬ ‫יֹום… וַי ֹאמֶ ר מ ֶ‬
‫ּובַ יֹום הַ ְש ִביעִ י ַשבָ ת ל ֹא י ְִהיֶה בֹו‪.‬‬

‫תשובה –נכון‪ 15 ,‬בשבת‪ ,‬אך אייר היה מלא‪.‬‬

‫(פז‪ :‬שליש תחתון)‬

‫‪ .5‬קשה לכולם‪ :‬ברייתא שר"ח ניסן של השנה השנייה היה ביום ראשון‪,‬‬
‫ממילא –ר"ח ניסן בשנה הראשונה היה ביום רביעי‬
‫(כי בין שנה לשנה יש ‪ 50‬שבועות ו‪ 4‬ימים (=‪ ,)354‬ואז ר"ח אייר ביום שישי‪,‬‬
‫ור"ח סיון‪ :‬אם אייר חסר‬ ‫–בשבת‪.‬‬
‫תשובה ‪-‬‬
‫ההפרש של ‪ 4‬ימים זה בנחה שיש ‪ 6‬חודשים חסרים‪ .‬אבל יכול להיות שהיו יותר‪:‬‬
‫לר' יוסי היו ‪( 7‬וכך ר"ח בראשון)‪.‬‬
‫לרבנן היו ‪( 8‬וכך ר"ח בשני‪ .‬אם נאמר שאייר היה מעובר כנ"ל‪ ,‬אז אפשר לומר שהיו ‪.)7‬‬
‫(פח‪)+1 .‬‬
‫‪ .6‬קשה לרי"ס ‪ -‬ברייתא–ט"ו ניסן ביום שישי‪,‬‬
‫ממילא ר"ח אייר ביום ראשון‪,‬‬
‫ממילא אם אייר חסר‪ ,‬ר"ח סיון ביום שני‪.‬‬
‫תשובה –הברייתא כרבנן‪.‬‬
‫‪ .7‬קשה לרי"ס מרי"ס ‪-‬‬
‫בשישי "לא היה לו פנאי"‪ ,‬לכאורה כי קיבלו תורה‪.‬‬
‫תשובה– משום טורח שבת‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬בלוח שלנו ניסן מלא ואייר חסר‪ ,‬כך ששבועות תמיד ב‪-‬ו' ניסן‪.‬‬

‫דף פח‬
‫(פח‪ .‬שליש – פח‪)-11 :‬‬
‫מדרשים על מתן תורה וחטא העגל‬
‫א‪ .‬הכפייה לקבל את התורה‪:‬‬
‫‪ .1‬כפה עליהם הר כגיגית‪.‬‬
‫‪" .2‬ארץ יראה ושקטה"– אם לא יקבלו את התורה ה' מחזיר את העולם לתוהו‪.‬‬
‫(שליש תחתון)‬

‫ב‪ .‬נעשה ונשמע‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪187‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מלאכים קשרו שני כתרים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫זהו הרז של מלכאי השרת – "‪...‬עושי דברו‪ ,‬לשמוע בקול דברו"‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫נמשלו לתפוח שפריו קודם לעליו‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫רבא והצדוקי– "תומת ישרים תנחם"‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מצד שני‪ :‬לבבתיני –כשרק קיבלו זה רק "אחת מעינייך"‪ ,‬וכשקיימו ‪ -‬שתיים‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫(פח‪)+7 :‬‬

‫ג‪ .‬חטא העגל‬

‫‪ .1‬עולא ‪ -‬עלובה כלה מזנה בתוך חופתה ("נתן ריחו"‪ .‬רבא – אך לא הסריחו)‪.‬‬
‫[הנעלבים ואינם עולבים]‬
‫‪ .2‬ריב"ל (מההמשך) –צרור המור דודי לי (אע"פ שמיצר לי) בין שדי ילין ‪.‬‬
‫וכן ‪ -‬אשכול הכופר (מכפר לנו) דודי לי בכרמי עין גדי (על חטא העגל)‪.‬‬

‫(פח‪ :‬רבע)‬

‫ד‪ .‬כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה‬

‫‪ .1‬נחלק לשבעים לשונות‪.‬‬
‫רי"ח –"ה' יתן אומר‪ ,‬המבשרות צבא רב"‪.‬‬
‫ר' ישמעאל –"הלואכהדבריכאש‪ ,‬נאוםה'‪ ,‬וכפטיש‪ ,‬יפוצץסלע"‪.‬‬
‫‪ .2‬רב חננאל בר פפא ‪ -‬קושרים לו שני כתרים‪.‬‬
‫(למד מ"שימעו‪ ,‬כי נגידים אדבר"‪ ,‬ובפירוש הראשון פרש שד"ת נמשלו לנגיד שיש בו להמית‬
‫ולהחיות)‪.‬‬
‫‪ .3‬ריב"ל–‬
‫‪ .a‬נתמלא כל העולם בשמים – "לחייו כערוגת הבושם"‬
‫‪ .b‬יצתה נשמתן של ישראל – "נפשי יצאה בדברו"‬
‫‪ .c‬חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל – "מלאכי צבאות יידודון יידודון"‪.‬‬

‫דף פט‬
‫(פח‪ -11 :‬עד פט‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א – המשך ענייני מתן תורה‬
‫א‪ .‬עוד מדרשי ריב"ל על מתן תורה –‬
‫בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה ביננו‪...‬‬ ‫‪.1‬‬
‫בשעה שירד משה מלפני הקב"ה‪ ,‬בא השטן ואמר תורה היכן היא?‬ ‫‪.2‬‬
‫בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬מצאו לקב"ה קושר כתרים לאותיות‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫בשעה שעלה משה למרום אמר להם בסוף ‪ 40‬יום בתחילת ‪ 6‬אני יורד‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫(פט‪)-7 .‬‬

‫ב‪ .‬שמות הר סיני ומשמעותם‪:‬‬

‫‪ .A‬סיני –‬
‫‪ .e‬ניסים‪,‬‬
‫‪ .f‬סימן טוב‬
‫‪ .g‬שנאת העכו"ם‬
‫‪ .B‬ה' שמות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪188‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫צין – נצטוו‬ ‫‪.1‬‬
‫קדש – נתקדשו‬ ‫‪.2‬‬
‫קדמות – ניתנה התורה הקדומה‬ ‫‪.3‬‬
‫סיני – שנאה כנ"ל‪/‬שמו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫חורב – שמו‪/‬חורבה לגויים‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫(פט‪)+5 :‬‬

‫חלק ב – לשון של זהורית וענייני תשובה‬

‫במשנה – מניין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח‪ ,‬שנאמר – "אם יהיו חטאיכם‬
‫כשנים‪ ,‬כשלג ילבינו"‪.‬‬
‫דיונים על הפסוק הנ"ל‪:‬‬
‫כשני מבעיא ליה‪ .‬רב יצחק –‬ ‫א‪.‬‬
‫למה זה בלשון עתיד ולמה "לכו"? רבא –‬ ‫ב‪.‬‬
‫עוד שני דיונים אגב זה‪:‬‬
‫‪ .3‬אגב זה – ר"ש ב"נ –אברהם ויעקב לא ביקשו רחמים על ישראל‪ ,‬אך‬
‫יצחק כן‪ .1 :‬הם בניך גם כשחוטאים‪ .2 .‬גם אדם שחוטא כל חייו – זה‬
‫רק ‪ 12.5‬שנים‪...‬‬
‫‪ .4‬ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות ברזל‪ ,‬אלא שעמדה לו‬
‫זכותו‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪189‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף צ‬
‫(פט‪ :‬במשנה – צ‪ :‬סוף הפרק)‬
‫המשך שיעורי הוצאה‬
‫חלק א – משנה לגבי עצים‪ ,‬תבלינים‪ ,‬צבעים‪ ,‬חומרי כביסה‬
‫א‪ .‬עצים – כדי לבשל ביצת תרנגולת (שכבר טרופה במחבת עם שמן)‪.‬‬
‫והרי כבר אמרנו את זה לגבי קנה (פ‪?):‬‬
‫תשובה – יכולנו לחשוב שלעצים יש שיעור קטן יותר (שן מפתח) אולי נלך לפיו‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬תבלינים ‪ -‬כדי לתבל ביצה‪ ,‬ומצטרפים זה עם זה‪.‬‬
‫ורמינהו – לגבי צירוף תבלינים לשיעור איסור אכילה (למשל ערלה)‪ ,‬אמר חזקיה שזה דווקא‬
‫כששני התבלינים ממתקים (כך שיש להם מטרה משותפת)‪.‬‬
‫תשובה – גם כאן הכוונה ששניהם ממתקים‪( ,‬אחרת אין בהם כדי לתבל‪ ,‬שהרי לא‬
‫משתמשים בהם יחד)‪.‬‬
‫ג‪ .‬סימני צבעים (קליפי אגוזים‪ ,‬רימונים וכד'‪ ,‬ראינו את כל זה בדף עט‪- ).‬‬
‫במשנה – כדי לצבוע בגד קטן בראש הסבכה – תשובה‪ :‬בסימנים לא שרויים (שאין אדם טורח)‬
‫ורמינהו – כדי לצבוע דוגמא (שזה קטן יותר) – תשובה‪ :‬בסימנים שכבר שרויים‪.‬‬
‫ד‪ .‬חומרי כביסה – מי רגליים‪ ,‬נתר‪ ,‬בורית‪ ,‬קימוליא‪ ,‬אשלג ‪-‬‬
‫ת"ק – כדי לכבס כבגד קטן בראש הסבכה‪ ,‬ר"י (קטן יותר) – כדי לכבס כתם דם (לטהר את הבגד)‪.‬‬
‫זיהוי החומרים –‬
‫מי רגליים – אחרי ששהו ‪ 40‬יום והחמיצו‪.‬‬ ‫‪.A‬‬
‫נתר – סוג אדמה שבא מאלכסנדריה ולא נתר אנפנטרין (לא מכבס)‪.‬‬ ‫‪.B‬‬
‫בורית –‬ ‫‪.C‬‬
‫‪ .1‬רב יהודה – חול‪.‬‬
‫דחייה מברייתא – החול והבורית‪.‬‬
‫‪ .2‬כבריתא (גופרית)‪.‬‬
‫דחייה מברייתא ‪ -‬בורית ואהל חייבים בדיני שביעית – משמע שזה צמח ולא‬
‫מחצב‪.‬‬
‫‪ .3‬אהלא (עשב)‪.‬‬
‫דחייה מברייתא – כתוב גם בורית וגם אהל‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬יש שני סוג אהלא – אחד הוא בורית ואחד הוא צמח אחר‪.‬‬
‫קימוליא – שלוף דוץ (רמב"ם – עשב סבוני)‪.‬‬ ‫‪.D‬‬
‫אשלג – נחותי ימא אמרו שזהו חומר שיש בנקב של המרגליות‪.‬‬ ‫‪.E‬‬

‫(צ‪ .‬במשנה הראשונה)‬

‫חלק ב – משנה עם דברים ששיעורם בכלשהו‬

‫א‪ .‬פלפלת (ירק) – משתמשים בכלשהו לריח הפה‪.‬‬
‫ב‪ .‬עיטרן (נוזל כמו שמן שמזוקק מנפט) – לצליחתא (כאב חצי הראש)‪.‬‬
‫ג‪ .‬בשמים – והברייתא מרחיבה גם ריח טוב וגם ריח רע‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪190‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫ד‪ .‬מיני מתכות – רשב"א – כי אפשר להכין מזה דרבן קטן (בראש המקל אתו מובילים את הבקר)‪.22‬‬
‫[ת"ר – גם במי שנודר להביא חומר לבדק הבית‪ ,‬אך לא אמר כמה‪ ,‬מניחים שהתכוון לשיעור‬
‫שיש לו חשיבות מינימלית לבדק הבית‪ ,‬ממילא צריכים לדון מה החשיבות המינימלית של כל‬
‫חומר‪:‬‬
‫מתכת – אמה על אמה‪ ,‬שמכינים מזה "כלייא עורב" (מתכת חדה עם חודים כדי שעורבים‬
‫לא ישבו מעל המקדש)‪.‬‬
‫נחושת –‬
‫הברייתא נ"ל ‪ -‬בשווי מעה כסף (שישית דינר)‬
‫ר"א – תימור (מזלג) קטן של נחושת (מחטטים ומקנחים את הנרות במנורה)‪.‬‬
‫ה‪ .‬כלשהו מאבני המזבח (שנשברו) או העפר שבתוך יסוד המזבח‪ ,‬או מקק (רקב) ספרים ומטפחות‬
‫(כיסוי לכתבי הקודש) – כיוון שצריכים לגנוז אפילו כלשהו‪.‬‬
‫אגב זה ‪ -‬רב יהודה מתאר חמישה סוגי תולעים ושהם סכנה לאוכלם‪:‬‬
‫של ספרים‪ ,‬מטפחות‪ ,‬ענבים‪ ,‬תאנים ורימונים (ולכל תולעת שם אחר)‪.‬‬
‫ואגב זה‪ ,‬סיפור על תלמיד רי"ח שאכל תאנים עם תולעים ורי"ח אמר שזה יהרוג‬
‫אותו‪.‬‬

‫(צ‪ .‬משנה שנייה)‬

‫חלק ג – משנה עם עוד שיעורי הוצאה‬

‫א‪ .‬זרעוני גינה ‪-‬‬
‫קושיה ותשובה‪:‬‬
‫(כדלעיל עט‪ ,.‬כמו שראינו גם בחלק א לגבי צבעים)‬
‫במשנה שלנו – זרעוני גינה קצת פחות מגרוגרת‪ ,‬ר"י ב"ב – ‪,5‬‬
‫תשובה ‪ -‬לפני שזרע‪ ,‬שלא טורחים בפחות‪.‬‬
‫במשנה בדף פ‪ – :‬מי שמוציא זבל כדי לזבל קלח אחד של כרוב (ר"ע) ‪ /‬כרישה (רבנן)‬
‫תשובה ‪ -‬אחרי שזרע‪ ,‬שאז טורחים גם בפחות‪.‬‬

‫ב‪ .‬זרעים נוספים (הם יותר חשובים מזרעוני גינה‪ ,‬לכן שיעורם קטן יותר) ‪ -‬קישואין‪ ,‬דילועין‪ ,‬פול – ‪,2‬‬
‫אגב זה – ברייתא לגבי גרעיני תמרים –‬
‫אם עומדים לזריעה – ‪( 2‬כמו זרעים)‪,‬‬
‫אם לאכילת חזיר – כמלוא פי חזיר (‪,)1‬‬
‫להסקה – כמו עצים – כדי לבשל ביצה קלה‪,‬‬
‫לחשבון (ספירה) – ת"ק – ‪ ,2‬אחרים – ‪( 5‬כי פחות מזה אנשים סופרים קבוצות גם בלי גרעינים)‪.‬‬

‫ג‪ .‬ברייתא ‪-‬‬

‫שערות של בע"ח –‬
‫של זנב פרה וסוס ‪( 2‬עושים מהם מלכודת עופות)‪ ,‬מגב חזיר – ‪( 1‬זה שיער קשה‪ ,‬וסנדלרים‬
‫משתמשים כמחט)‪,‬‬

‫משמע שכלשהו זה לא ממש כלשהו‪ ,‬אלא פשוט שיעור נורא קטן‪.‬‬ ‫‪22‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪191‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלקי דקל –‬
‫עלי דקל לאריגת סל – ‪( 2‬פחות מ‪ 2‬א"א לארוג)‪ ,‬סיב סביב גזע הדקל – ‪( 1‬מאירי – לשימוש בתור‬
‫שוט)‪.‬‬

‫ד‪ .‬חגבים ‪-‬‬

‫‪ .A‬ציפורת כרמים (סוג חגב) – בין חיה בין מתה – כלשהו‪ ,23‬כי מצניעים לרפואה‪.‬‬
‫זיהוי – רב‪ :‬פחיא ביארי‪ ,‬אביי – נמצא בדקל צעיר שעדיין יש לו רק סיב אחד‪.‬‬
‫שימוש – משתמשים בחגב להחכים‪ ,‬ועושים כך‪ :‬את החצי הימני אוכל‪ ,‬את החצי השמאלי אוטם‬
‫בקנה נחושת ותולה בזרוע שמאל‪ ,‬וכשמרגיש שהחכים מספיק – מוציא ואוכל גם את החצי הזה‬
‫(אחרת ישכח הכל)‪.‬‬

‫‪ .B‬חגב רגיל –‬
‫חגב מת‪ :‬טהור – כגרוגרת‪ ,‬טמא – לא כתוב‪ ,‬ובירושלמי – כמלוא פי כלב‪.‬‬
‫חגב חי‪ :‬נותנים לילד לשחק (לכן כלשהו)‪.‬‬
‫ר"י – בין טהור בין טמא (נותנים לילד לשחק בשניהם)‬
‫ת"ק ‪ -‬רק בטהור (כי לא נותנים לו טמא‪ ,‬שמא יאכל)‪.‬‬
‫אי הכי – הרי גם טהור עלול לאכול‪ ,‬ואסור לאכול חגב כשהוא חי‬
‫(כמו שאמר רב לרב כהנא שיש בזה איסור בל תשקצו – דברים מגעילים)‪.‬‬
‫תשובה – החשש הוא שמא ימות החגב ואז הקטן יאכל‪ ,‬ולכן החשש רק בטמא‪.‬‬
‫(ואילו ר"י לא חושש‪ ,‬כי אם ימות – הקטן לא יאכל אותו אלא יספוד לו)‪.‬‬
‫הדרן עלך אמר ר' עקיבא‪.‬‬

‫דף צא‬
‫(צ‪ :‬תחילת פרק המצניע – צב‪ .‬במשנה)‬
‫א‪ .‬הוצאה – אובייקטיבי או סובייקטיבי‬
‫תזכורת מדף עו ‪-‬‬
‫ר"ש – סובייקטיבי לקולא ולחומרא‬ ‫•‬
‫כל השיעורים נאמרו רק למצניעיהם‪.‬‬
‫רבנן בדף עה‪ :‬במשנה ואצלנו ‪ -‬לחומרא רק לחומרא‬ ‫•‬
‫אם אחרים מוציאין (אובייקטיבי) – כולם חייבים‪,‬‬
‫אם רק הוא מוציא (סובייקטיבי) –הוא חייב‪.‬‬
‫ר"ש ב"א (לגבי החשיבות) – מחמיר עוד יותר ‪-‬‬ ‫•‬
‫אפילו שאחד החשיבו‪ ,‬גם אחרים שיוציאו חייבים‪.‬‬
‫משנתנו – כמו המשנה שם‪ :‬המצניע כל שהוא– חייב על הוצאתו (סובייקטיבי לחומרא)‪.‬‬

‫‪ 23‬משמע שאין הכוונה לחלק מהחגב‪ ,‬אלא לחגב שלם אפילו קטן מאוד‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪192‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דגשים‪:‬‬
‫‪ .a‬רק המצניע עצמו חייב אם הוציא‪.‬‬
‫‪ .b‬אם ביטל את ההצנעה – חוזר להיות ככל אדם שפטור על זה‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬למה דווקא במצניע? אביי – אכן לאו דווקא‪,‬‬
‫והמשנה מחדשת שאפילו שהצניע ושכח למה‪ ,‬והוציאו – חייב‪.‬‬
‫‪ . 2‬ר"י‪-‬שמואל – אפילו גרגיר אחד (לא רק שלא צריך גרוגרת‪ ,‬אפילו לא כזית)‪.‬‬
‫‪ . 3‬מתקיף רב יצחק – אם הכל תלוי בדעתו‪ ,‬למה לא לקולא? (שהוא מחשיב רק בית שלם)‬
‫תשובה – לקולא בטלה דעתו אצל כל אדם‪.‬‬
‫(יש מחלוקת רש"י תוס' האם ההתקפה על ‪ 1‬או ‪.)2‬‬
‫‪ .4‬המשנה לא כר"א בר"ש הנ"ל (שסובר שאם מישהו הוציא את מה שאני מצניע – הוא‬
‫חייב)‪.‬‬
‫‪( .5‬צא‪ )5 :‬כשביטל ההצנעה חוזר להיות ככל אדם‪.‬‬
‫מה החידוש? אביי – גם אם לא אמר בפירוש שהוא מבטל את ההצנעה‪ ,‬ואפילו שהם‬
‫עדיין קצת בצד‪.‬‬
‫(צא‪ -7 .‬עד צא‪)5 :‬‬
‫‪ .6‬שאלת רבא – האם החשבה לתחום אחר מחשיבה גם להוצאה בשבת?‬
‫(אם זרקתי כזית מהרחוב לבית‪ ,‬שהצטרף לעוד אוכל לעניין שיעור טומאה‪ ,‬האם‬
‫ההחשבה לעניין טומאה מחשיבה את הכזית גם לגבי איסור ההוצאה?)‬
‫ר"נ – ראיה שלא חייב‪ :‬מי שמוציא את לחם הפנים פוסל אותה כשהוציא כזית‪,‬‬
‫ובכל זאת לא חייב על ההוצאה אלא רק כשהוציא גרוגרת‪.‬‬
‫דוחה רבא‪ :‬שם זה לא קורה בו זמנית (הפסילה זה ביציאה מהחיל‪ ,‬ואילו איסור‬
‫שבת כשיצא מהר הבית)‪.‬‬

‫(צא‪ .‬שליש)‬

‫ב‪ .‬שיעורים משתנים‬

‫העיקרון‪ :‬דעת האדם קובעת ייעוד של דבר – למשל –‬
‫זרעים שמייעד לזריעה – שיעורם ב‪ 5‬או בפחות מגרוגרת‪.‬‬
‫זרעים לאכילה – שיעורם בגרוגרת‪.‬‬
‫מקרים פחות ברורים‪:‬‬
‫הדין או הספק‬ ‫הנחה‬ ‫באמצע‬ ‫עקירה‬
‫חייב‪ ,‬שהרי בכל‬ ‫גרוגרת‬ ‫שינה דעתו מאכילה‬ ‫גרוגרת‬
‫מקרה היה שיעור‪.‬‬ ‫לזריעה או להפך‬
‫החידוש‪ :‬אין צורך‬
‫במחשבה אחידה‪.‬‬
‫מצד אחד – אין‬ ‫גרגרת לאכילה‬ ‫תפחה לגרוגרת‬ ‫חצי גרוגרת לזריעה‬
‫רצף (בהתחלה אין‬
‫את השיעור של‬
‫האכילה)‪.‬‬
‫מצד שני – בכל‬
‫צד יש שיעור‪ ,‬ואם‬
‫לא היה משנה‬
‫דעתו ודאי היה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪193‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חייב‪ ,‬ועכשיו‬
‫ששינה ויש שיעור‬
‫– חייב‪.‬‬
‫מצד אחד – כאן‬ ‫חצי גרוגרת‬ ‫הצטמקה‬ ‫גרוגרת לאכילה‬
‫אם היה שותק היה‬ ‫לזריעה‬
‫פטור‪,‬‬
‫מצד שני – בכל‬
‫צד יש שיעור‬
‫האם יש דיחוי?‬ ‫גרוגרת לאכילה‬ ‫הצטמקה ותפחה‬ ‫גרוגרת לאכילה‬

‫תיקו‪.‬‬
‫(צא‪ :‬במשנה)‬

‫ג‪ .‬המעביר דרך האיסקופא (כרמלית)‬

‫תזכורת‪:‬‬
‫מהתורה מקום שאינו רה"ר או רה"י הוא מקום פטור‪,‬‬
‫אך חז"ל גזרו כרמלית על מקומות שונים‪ ,‬ואסור להעביר מהם לא לרה"ר ולא לרה"י‪.‬‬
‫דוגמא לכרמלית – בליטה ברה"ר ברוחב ‪ 4‬על ‪ 4‬בגובה ‪ 3‬עד ‪ ,9‬למשל איסקופא‪.‬‬
‫במשנה‪ :‬אם העביר חפץ דרך האיסקופא ונעצר כמה שניות באיסקופא – פטור‪.‬‬
‫אך מה אם העביר דרך האיסקופא בלי לעצור?‬
‫מהמשנה מדויק – חייב (כי לא נעצר באיסקופא)‪.‬‬
‫אך בן עזאי – פטור (מהלך כעומד)‪.‬‬

‫(צא‪ :‬במשנה ‪ +‬בגמרא מתחת לאמצע)‬

‫ד‪ .‬האם אגד כלי שמיה אגד?‬

‫הקדמה – חייב על הוצאה רק אם הוציא את כל החפץ‪.‬‬
‫המחלוקת ‪ -‬מה קורה אם יש כלי מלא בגרגירי חרדל‪ ,‬שהוציא רק חלק מהכלי?‬
‫רי"ח – פטור (כי "אגד כלי שמיה אגד"‪ ,‬ומסתכלים על הכלי – ולא כולו יצא)‪.‬‬
‫חזקיה – חייב ("לאו שמיה אגד"‪ ,‬ומסתכלים על הגרגירים‪ ,‬ויש גרוגרת של גרגירים שיצאו)‪.‬‬
‫דיונים‪:‬‬
‫‪ .A‬המשנה –‬
‫שלב א – קושיה לחזקיה‬
‫לכאורה המשנה בדיוק כרי"ח – כמו המקרה של החרדל רק עם קופה של פירות‪ ,‬ופטור‪ ,‬עד‬
‫שיוציא את כל הקופה‪.‬‬
‫דוחה חזקיה – מדובר בפירות ארוכים (קישואים) – כך שגם לא כל אורך הפרי יצא‪ ,‬אך‬
‫בחרדל יהיה חייב‪.‬‬

‫שלב ב – קושיה לשניהם ‪-‬‬

‫יש בעיית ניסוח במשנה – "אף על פי שרוב פירות מבחוץ פטור‪ ,‬עד שיוציא את כל הקופה"‪,‬‬
‫וקשה ‪ -‬שבהתחלה תלוי בפירות ובסוף תלוי בקופה‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪194‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫לרי"ח – הכל תלוי בקופה ("שמיה אגד")‪,‬‬
‫ובתחילת המשפט הכוונה היא שאפילו שרוב הפירות בחוץ‪ ,‬ואפילו שכל הפירות‬
‫בחוץ – עדיין פטור‪ ,‬עד שיוציא את כל הקופה‪.‬‬
‫חזקיה – הכל תלוי בפירות (ומדובר בפירות ארוכים‪ ,‬וצריך שכולם יצאו כנ"ל)‪,‬‬
‫וכוונת המשנה ב"עד שתצא כל הקופה" היא שאם יצאו כל הפירות זה נחשב כאילו‬
‫יצאה כל הקופה (גם אם לא באמת יצאה‪ ,‬כי לא אכפת לנו מהקופה)‪.‬‬
‫‪ .B‬קושיא על חזקיה ‪-‬‬
‫ברייתא – בדיוק כמו המשנה‪ ,‬אבל מדברת על בשמים‪ ,‬שלכאורה הם טחונים ולא ארוכים!‬
‫דחייה – גם כאן הכוונה לעשבי בשמים ארוכים שלא נטחנו‪.‬‬
‫‪ .C‬קושיא לרי"ח ‪-‬‬
‫הגונב בשבת ומוציא יש לו "קים ליה בדרבה מיניה" ופטור על הגניבה‪.‬‬
‫בשביל "קים ליה"‪ ,‬צריך ששני החיובים יקרו באותו זמן‪:‬‬
‫לגבי הגניבה מסתכלים על החפצים (לאו שמיה אגד) – וברגע שחפץ אחד בתוך‬
‫השק יצא חייב‪.‬‬
‫לגבי שבת‪ :‬לחזקיה – גם לפי החפצים‪ ,‬אך לרי"ח – רק כשיצא כל השק‪,‬‬
‫יוצא שלרי"ח החיוב על הגניבה קודם לחיוב על שבת‪ ,‬אז למה יש פטור קים ליה?‬
‫תשובה ‪ -‬גם על הגניבה לא חייב עד שיוציא את כל השק‪ ,‬למה?‬
‫‪ .1‬מדובר שמוציא את השק מהצד‪ ,‬וכיוון שעוד לא יכול להוציא חפצים‬
‫מהשק – פטור עד שיוציא גם את הפיה‪.‬‬
‫דחייה – גם כשמוציא מהצד נחשב שגנב‪ ,‬כי יכול לפרום ולהוציא את‬
‫החפץ‪.‬‬
‫‪ .2‬מדובר שבשק יש חפצים ארוכים‪.‬‬
‫(ומהשאנצים מתעלמים)‬
‫‪ .D‬מחלוקת מקבילה בין רבא ואביי ‪-‬‬
‫בהתחלה רבא כחזקיה ואביי כרי"ח‪.‬‬
‫אך בסוף חזרו בהם ‪ -‬אביי כחזקיה ורבא כרי"ח‪.‬‬
‫[אגב ‪ -‬מחלוקת נוספת ביניהם ‪-‬‬
‫אם עומד ברשות אחת ומוציא את היד לרשות האחרת בלי להניח –‬
‫מעל ‪ 3‬טפחים – פטור‪,‬‬
‫אך מתחת ל‪ 3‬טפחים – מחלוקת (למסקנה‪ :‬רבא מחייב‪ ,‬אביי פוטר)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪195‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף צב‬
‫( צב‪ .‬במשנה – צב‪ :‬במשנה השנייה)‬
‫חלק א ‪ -‬חייב רק אם הוציא כדרך המוציאין‬
‫דיונים‪:‬‬
‫א‪ .‬במשנה‪:‬‬
‫ביד ימין או שמאל או בחיקו – חייב‪,‬‬
‫על הכתפיים – זה לא כדרך המוציאין אבל כיון שכך הוציאו בני קהת – חייב‪.‬‬
‫כלאחר ידו‪ ,‬ברגלו ופיו וכו' – פטור‪.‬‬
‫(צב‪)-9 .‬‬

‫ב‪ .‬רב ‪ -‬המוציא משוי על ראשו‪:‬‬

‫‪ .1‬חייב‪ ,‬שהרי בהוצל כך נושאים‪.‬‬
‫דחייה – האם הוצל זה רוב העולם?‬
‫‪ .2‬רק בהוצל חייב‪.‬‬
‫דחייה – למה לא בטלה דעתם אצל כל אדם?‬
‫‪24‬‬
‫‪ .3‬פטור גם בהוצל‪,‬‬
‫כי בטלה דעתם אצל כל אדם‪.‬‬
‫(צב‪ :‬באמצע)‬

‫ג‪ .‬המוציא כסף בדרך לא שמורה ‪-‬‬

‫דתניא –‬
‫הוציא מעות בארנק עם הפיה למעלה – חייב (כדרך המוציאים)‪,‬‬
‫פיה למטה – ר"י – חייב‪ ,‬חכמים ‪ -‬פטור‪.‬‬
‫אמר ר"י לחכמים – אתם לא מודים שאם הוציא מאחורה חייב?‬
‫אמרו חכמים – אתה לא מודה שאם הוציא כלאחר ידו פטור?‬
‫הבנה ראשונה – חכמים אכן פוטרים גם בלאחוריו‪ ,‬ויוצא שאחוריו זה מחלוקת‪:‬‬
‫ר"י – חייב‪ ,‬חכמים – פטור‪.‬‬
‫דחייה – אם כך מפרשים את חכמים בתגובה לר"י‪ ,‬כך צריך לפרש גם את‬
‫ר"י בתגובה לחכמים – שיחייב גם בלאחר ידו‪ .‬וזה ברור שלא נכון‪.‬‬
‫הבנה שניה – באחוריו לכו"ע חייב (זה לא כל כך לא שמור)‪ ,‬ולאחר ידו לכו"ע פטור‪,‬‬
‫והמחלוקת רק בפיה למטה – האם זה דומה לאחוריו או לאחר ידו‪.‬‬
‫(הגענו כמעט למשנה בעמוד ב)‬

‫(צב‪ .‬תחילת בגמרא)‬

‫חלק ב – ר' אלעזר‪ :‬המוציא או מושיט משואי מעל ‪ – 10‬חייב‬

‫אמנם רה"ר עולה רק עד ‪ 10‬טפחים (ולכן מי שזורק‪ ,‬ונח על גבי יתד מעל ‪ – 10‬פטור)‪,‬‬
‫במוליך או מושיט חייב (שכן רגליו על הארץ‪ ,‬ונחשב כאילו הניח על הארץ (חזו"א)‪.‬‬

‫‪ 24‬אתמול ראינו שלגבי שיעור ההוצאה כן הולכים לפי כל אדם‪ ,‬ואילו כאן לגבי דרך ההוצאה – בטלה דעתם‪.‬‬
‫אז או שצריך לחלק בין הנושאים‪ ,‬או שכאן זה מיעוט קטן יותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪196‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מקור – שכן בני קהת הרימו מעל ‪ 10‬טפחים‪:‬‬
‫‪ .1‬מהרמת המזבח‪:‬‬
‫המשכן היה גבוה ‪ 10‬אמות (שכן זה אורך קרשי המשכן)‪.‬‬
‫המזבח היה גבוה ‪ 10‬אמות (שכן כתוב שקלעי החצר הם "על המשכן ועל המזבח" – מכסים‬
‫את שניהם‪ ,‬ושניהם אותו גובה)‪.‬‬
‫משה היה גבוה ‪ 10‬אמות (שהרי פרס את האוהל מעל המשכן)‪,‬‬
‫מכאן שגם שאר הלויים היו גבוהים ‪ 10‬אמות‪.‬‬
‫כשמרימים משהו בכתף – שליש ממנו מעל הכתף ושני שליש מתחת‪.‬‬
‫ממילא – ‪ 6‬ושני שליש מתחת לכתף‪ ,‬וזה משאיר מהקרקע ‪ 3‬ושליש (פחות ראש)‪ ,‬שזה‬
‫יותר מ‪ 10‬טפחים‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬משה היה גבוה אבל אולי שאר הלויים לא‪.‬‬
‫‪ .2‬מהרמת הארון‬
‫הארון גבוה ‪ 10‬טפחים‪,‬‬
‫הלויים בגובה רגיל (‪ 18‬טפחים עד הכתפיים)‪,‬‬
‫כשמרימים מהכתפיים יש שליש מעל ושני שליש מתחת‪,‬‬
‫יוצא שמתחת לכתפיים יש ‪ 6‬ושני שליש‪ ,‬כך שעד הקרקע נשארו ‪ 11‬ושליש‪ ,‬שזה יותר מ‪.10‬‬
‫(הגענו לצב‪)-9 .‬‬

‫(צב‪ :‬במשנה למעלה)‬

‫חלק ג – המתכוון להוציא בצד אחד וזה הסתובב לצד האחר‬

‫במשנה –‬
‫לפניו ובא לאחוריו – פטור‪,‬‬
‫לאחוריו ובא לפניו – חייב‪.‬‬
‫‪ .A‬למה יש הבדל?‬
‫‪ .1‬ר' אלעזר – אכן אין הבדל‪ ,‬ובשניהם הדין זהה‪ ,‬וזה מחלוקת תנאים‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – יש הבדל ‪-‬‬
‫לפניו ובא לאחוריו – זה שמירה פחותה ולזה לא התכוון – ופטור‪,‬‬
‫לאחוריו ובא לפניו זה שמירה טובה יותר – חייב (אפילו שלא בדיוק נעשתה מחשבתו)‪.‬‬
‫‪ .B‬לפי רבא – ר' אלעזר אמר את דברין על נושא קצת אחר‪ :‬התכוון לאחוריו ונשאר לאחוריו ‪-‬‬
‫לכאורה יש סתירה‪:‬‬
‫שמהרישא מדויק – דווקא כשהתכוון לפניו ובא לאחוריו פטור –‬
‫אך התכון לאחוריו ונשאר לאחוריו – חייב‪.‬‬
‫ומהסיפא מדויק – דווקא התכוון לאחוריו ועבר ללפניו – חייב‪,‬‬
‫אך התכוון לאחוריו ונשאר לאחוריו – פטור‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬ר' אלעזר – זו מחלוקת תנאים‪.‬‬
‫‪ .2‬רב אשי – אין מחלוקת‪ ,‬ובאמת חייב (כמו הדיוק מהרישא)‪,‬‬
‫ומהסיפא אל תדייק שפטור אלא תאמר כך – לא רק כשהתכוון לאחוריו ונשאר לאחוריו חייב‪,‬‬
‫אלא אפילו התכוון לאחוריו ועבר ללפניו (שלא נעשתה מחשבתו) – חייב‪.‬‬
‫כאן הגמרא מביא את רבנן ור"י שכבר ראינו (שאולי זה מחלוקת תנאים)‪.‬‬
‫‪ .C‬סינר אישה‪ ,‬ולר"י גם מחזיק הפתקים של שליחי המלך –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪197‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כיון שאצלם זה תמיד מסתובב גם אחורה‪ ,‬ויודעים זאת מראש‪ ,‬אז בכל מקרה חייבים‪.‬‬
‫ולגבי אישה – כך ההלכה‪.‬‬

‫דף צג‬
‫(צב‪ :‬משנה – צג‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬שניים שעשאוה‬
‫א‪ .‬הדעות ‪-‬‬
‫אחד יכול לא ואחד לא‬ ‫שניהם לא יכולים‬ ‫שניהם יכולים לבדם‬
‫לבדם‬
‫חייב‬ ‫חייב‬ ‫חייב‬ ‫ר"מ‬
‫חייב‬ ‫פטור‬ ‫ר"י‬
‫חייב‬ ‫פטור‬ ‫פטור‬ ‫ר"ש‬

‫ב‪ .‬דיון בשיטת ר"י –‬

‫‪ .1‬סברא לפטור ב"זה יכול וזה יכול" ‪ -‬הם לא הפעילו את כל יכולתם‪.‬‬
‫‪ .2‬מקור– ויקרא ד‪,‬כז ‪" -‬בעשותה" – את כולה ולא מקצתה‪.‬‬
‫‪ .3‬דוגמאות–‬
‫ששנים היכולים לבד ‪ -‬שניים שאוחזים במלגז‪ ,‬קלקל‪ ,‬קולמוס‪ ,‬מוציאים קורה‪.‬‬
‫שלא יכולים לבד – אוחזים בעיגול דבלה‪.‬‬

‫ג‪ .‬דיון מורחב במקור –‬

‫בעשותה‬ ‫אחת‬ ‫נפש‬
‫למעט יחיד שעשה‬ ‫למעט זה עוקר וזה‬ ‫ר"מ‬
‫בהוראת בית דין‬ ‫מניח‬
‫למעט זה יכול וזה יכול‬ ‫ר"י‬
‫למעט ששניהם לא‬ ‫למעט זה יכול וזה יכול‬ ‫ר"ש‬
‫יכולים‬

‫חלק ב ‪ -‬באחד יכול ואחד לא – ר"ש מחייב‪ ,‬מי חייב?‬

‫זה שיכול ודאי חייב‪ ,‬ואילו השני פטור –מסייע אין בו ממש‪.‬‬
‫‪ .1‬ראיית רב זביד – בזב על בהמה‪ ,‬הרגל הרביעית רק מסעיית‪ ,‬ולכן הטליתות תחת‬
‫הרגליים טהורות (בניגוד למיטה)‪.‬‬

‫דחייה – אולי זה דווקא בבהמה‪ ,‬שאינה תמיד עומדת על כל רגליה? דחייה – אי קביעות‬
‫העמידה אינה משפיעה‪ ,‬הראיה מזב ששוכב לרוחב חמישה ספסלים – טהורים‪ ,‬אך אם‬
‫יסתובב לאורך – יטמא‪ ,‬אפילו שזה לא קבוע‪.‬‬
‫‪ .2‬לרי"ס – טלית מתחת לרגליים של סוס טהורה‪ ,‬כי הן רק מסייעות‪.‬‬
‫‪ .3‬כהן שרק רגל אחת נשענת על כלי (חציצה)‪ ,‬לא נחשב חציצה‪ ,‬כי זה רק מסייע‬
‫לעמידתו‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪198‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .4‬כהן שקיבל דם ביד ימין וןיד שמאל מסעיית – כשר‪.‬‬

‫חלק ג ‪ -‬כששניהם חייבים –מספיק שיעור אחד‬

‫ראיות –‬
‫ארבע הטליתות טמאות אף שישב עליהם רק זב אחד‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שניים שצדו צבי אחד– חייבים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שותפים שגנבו וטבחו‪ ,‬חייבים קנס ודו"ה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫קנה של גרדי (לאריגה)‪ ,‬אף שהוציאו אחד‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫דחייה – בקנה יש שיעור לשניהם (שניתן לארוג מפית של ג על ג לכל אחד)‪.‬‬

‫דף צד‬
‫(צג‪ :‬במשנה – צד‪ :‬במשנה)‬

‫משנה –‬
‫המוציא פחות מכזית בכלי – פטור על הכלי‪,‬‬
‫המוציא חי במיטה – פטור על החי (חי נושא את עצמו) ועל המיטה (כי בטלה לחי)‪.‬‬
‫אבל המוציא את המת –‬
‫ת"ק (ר"י) – חייב‪,‬‬
‫ר"ש – פטור‪ ,‬כי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה‬

‫חלק א – בעניין חיוב או פטור על הכלי‬

‫ברייתא – המוציא אוכלים בכלי‪ ,‬ובכלי יש שיעור ‪ +‬צריך גם את הכלי – חייב גם על הכלי‪.‬‬
‫לכאורה הכוונה שחייב שתי חטאות‪,‬‬
‫למה שיתחייב ‪ ?2‬הרי המוציא למשל קופת רוכלים חייב ‪ ,1‬אפילו שיש בתוכה הרבה דברים‪.‬‬
‫תשובה –‬
‫‪ .1‬רב ששת ‪ -‬מדובר ששגג באוכל (חטאת) והזיד בכלי (סקילה)‪.‬‬
‫דחייה – כתוב "חייב אף על הכלי" – משמע שבשניהם זה אותו חיוב (חטאת)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב אשי ‪ -‬מדובר שנודע לו על האוכל והפריש קרבן (ולר"ל – הפריש והקריב)‪,‬‬
‫ואח"כ נודע לו גם על הכלי – ההפרשה‪/‬הקרבה מחלקת ומביא שתיים (לפי תוס')‪.‬‬
‫(את מחלוקת רי"ח ור"ל ראינו בדף עא)‪.‬‬
‫(צד‪)+5 .‬‬

‫חלק ב – בעניין חי נושא את עצמו‬

‫במשנה – המוציא אדם חי פטור‪ ,‬כי חי נושא את עצמו‪.‬‬
‫לכאורה המשנה כר' נתן בברייתא‪:‬‬
‫המוציא בהמה חיה ועופות חיים –‬
‫חכמים – חייב‪,‬‬
‫ר' נתן – פטור‪ ,‬כי חי נושא את עצמו‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪199‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דחייה – חכמים מודים באדם שפטור‪ ,‬ורק בבהמה חייב כי הבהמה החיה מכבידה את‬
‫עצמה‪.‬‬
‫קשה ‪ -‬לכאורה חכמים חולקים גם באדם ‪-‬‬
‫משנה בספחים – שאסור למכור בהמה גסה לגוי‪ ,‬שמה ישאילו לו בהמה‪ ,‬ואז יעבוד‬
‫עמה בשבת (ואז עובר על שביתת בהמתו)‪ .‬ובן בתירא מתיר בסוס‪ ,‬כי הוא‬
‫לרכיבה‪ ,‬והחי (=האדם הרוכב על הסוס) נושא את עצמו (כך שהסוס לא עושה‬
‫מלאכה)‪.‬‬
‫ואמר רי"ח – זה כשיטת ר' נתן‪ .‬משמע שחכמים חולקים על ר' נתן גם על אדם‪.‬‬
‫תשובה – ר' נתן מתיר גם בציידים‪ ,‬שחוץ מהרוכב יש על הסוס גם עופות‪.‬‬
‫‪ .B‬רי"ח – מודה ר' נתן בבע"ח כפות שאסור (לא נושא את עצמו)‪.‬‬
‫אז למה מותר למכור סוס לפרסים? הרי הם כמו כפותים‪.‬‬
‫תשובה – הם לא באמת כפותים‪ ,‬וגם אצלם החי נושא את עצמו‪.‬‬

‫(צד‪)-3 .‬‬

‫חלק ג – הוצאת מת ומלאכה שאינה צריכה לגופה‬

‫במשנה – המוציא מת (מלאכה שאצ"ג) –‬
‫ר"י – מחייב‪,‬‬
‫ר"ש – פוטר‪.‬‬
‫מקרים נוספים‪:‬‬
‫‪ .1‬רי"ח – ר"ש פוטר גם במוציא מת לקוברו‬
‫(אפילו שזה לא רק כי לא רוצה אותו בבית‪ ,‬אלא כן רוצה אותו בחוץ כדי לקוברו)‪.‬‬
‫אבל – במוציא מעדר לחפור בו או ס"ת להגיה בו‪,‬‬
‫החידוש – שלא צריך לגופו ‪ +‬לגופה‬
‫(שמוציא לא לצורך המעדר אלא כדי לחפור‪ ,‬ומוציא לצורך הס"ת ולא לצורך עצמו)‪.‬‬
‫‪ .2‬המקרה בדרקורא –‬
‫גם לר"ש יש איסור דרבנן במלאכה שאצ"ג‪ ,‬אך קרה שר"נ ברי"צ התיר להוציא מת‬
‫לכרמלית‪ ,‬כי גדול כבוד הבריות‪.‬‬

‫(צד‪ :‬שליש)‬

‫חלק ד – לגבי חצי שיעור‬

‫במשנה – המוציא כזית מן המת חייב‪.‬‬
‫משנה קשורה (בנגעים) – שתי שערות הם סימן צרעת‪ .‬התולש שערה אחת מהן עובר על איסור‬
‫תלישת נגע הצרעת ("הישמר בנכע הצרעת")‪.‬‬
‫התולש אחת משלוש שערות –‬
‫רב ששת – פטור‪,‬‬
‫רב נחמן – חייב (כי אם יבוא עוד אדם ויתלוש אז יוצא שתלש הכל)‪.‬‬
‫ראיה לרב ששת ממשנתנו –‬
‫כי לכאורה יש סתירה‪:‬‬
‫במשנה אצלנו – רק המוציא כזית מן המת חייב‪ ,‬משמע‪ :‬חצי זית פטור‪,‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪200‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אך בברייתא – המוציא חצי זית מן המת חייב‪,‬‬
‫ומתרצים –‬
‫שבברייתא מדובר שמוציא חצי זית מכזית‪ ,‬ובזה טיהר את הבית – חייב‪,‬‬
‫ואילו במשנה הוציא חצי זית מכזית וחצי‪ ,‬כך שלא טיהר את הבית – פטור‪,‬‬
‫מכאן (מהמשנה) מוכח שלא אומרים שיהיה חייב כי אולי אח"כ יבוא עוד מישהו‬
‫ויוציא עוד חצי‪.‬‬
‫דחיית ר"נ – במשנה מדובר במוציא ממת גדול‪ ,‬שגם אם יבוא עוד מישהו‪ ,‬עדיין‬
‫תישאר טומאה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪201‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף צה‬
‫(צד‪ :‬במשנה – צו‪ .‬סוף הפרק)‬
‫מלאכות שונות שקשורות לטיפול בגוף‬

‫חלק א – מלאכות שונות שקשורות לטיפול בגוף‬

‫א‪ .‬נטילת ציפורניים‬
‫‪ .A‬ר' אלעזר בגמרא ‪-‬‬
‫‪ .1‬נטל בכלי – חייב לפי כולם‬
‫ויש בזה חידוש שיש גזיזה בבן אדם‪.‬‬
‫‪ .2‬נוטל זו בזו לעצמו – מחלוקת במשנה‪ :‬ר"א – חייב‪ ,‬חכמים – פטור אבל אסור‪.‬‬
‫‪ .3‬נוטל למישהו אחר ביד – לפי כולם פטור‪.‬‬
‫ויש בזה חידוש‪ ,‬שהיינו חושבים שר"א יחייב גם בזה‪ ,‬וזה שהמשנה דיברה על‬
‫שנוטל לעצמו זה לחדש שגם בזה חכמים פוטרים‪.‬‬
‫‪ .B‬תניא רשב"א ‪ -‬בשיטת רבנן – אם ציפורן פרשה ברובה –‬
‫בכלי זה רק איסור דרבנן‪,‬‬
‫וביד זה מותר‪.‬‬
‫רי"ח – דווקא בפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו‪ ,‬ומשום הצער לא גזרו‪.‬‬

‫ב‪ .‬גזיזת שיער‬

‫במשנה ‪ -‬כמו בציפורניים‪:‬‬
‫בכלי – חטאת‪,‬‬
‫ביד – ר"א מחייב‪ ,‬חכמים פוטרים‪.‬‬
‫כמה שערות?‬
‫ברייתא א – "הנוטל (בשבת) מלא פי הזוג‪ ,‬ול(איסור) קרחה שתיים"‪.‬‬
‫רב יהודה – גם מלוא פי הזוג זה ‪ ,2‬וצריך לגרוס "וכן לקרחה ‪."2‬‬
‫ברייתא ב יותר מפורשת – ת"ק – ‪ ,2‬ר"א – ‪.1‬‬
‫ומודים חכמים לר"א במלקט לבנה בין שחורות ולהפך – ‪( 1‬וזה גם אסור משום "לא ילבש")‪.‬‬

‫ג‪ .‬טיפולי קוסמטיקה ‪ -‬גודלת‪ ,‬כוחלת‪ ,‬פוקסת‪,‬‬

‫(קולעת שיער‪ ,‬איפור כחול‪ ,‬מסרקת (עם שמן))‪.‬‬
‫חכמים – פטורה‪ ,‬ר"א – חייבת‪.‬‬
‫‪ .A‬הסבר המחלוקת‪:‬‬
‫כאן המחלוקת לא אם זה נחשב שינוי‪ ,‬אלא האם בכלל זה מלאכה‪.‬‬
‫משום מה מחייב ר"א?‬
‫פוקסת‬ ‫גודלת‬ ‫כוחלת‬
‫טווה‬ ‫אורגת‬ ‫כותבת‬ ‫ר' אבין‬
‫בונה‬ ‫בונה‬ ‫צובעת‬ ‫ר' יוסי בר"ח‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪202‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(ויבן ה' אלוקים‬
‫את הצלע" –‬
‫מלמד שקלע את‬
‫שערה)‬

‫‪ .B‬רשב"א בברייתא‪:‬‬
‫‪ .1‬לר"א חייבת רק כשעושה לחברתה‪.‬‬
‫‪ .2‬אסור גם להעביר סרק על פניה משום צובעת‪.‬‬

‫(צה‪ .‬רבע – תנו רבנן)‬

‫חלק ב – עוד מלאכות‬

‫א‪ .‬מלאכות החלב‪ :‬חולב‪ ,‬מחבץ‪ ,‬מגבן‬
‫‪ .A‬במה מדובר?‬
‫כדי להכין גבינה יש ‪ 3‬שלבים‪:‬‬
‫‪ .1‬שמים חתיכת קיבה בחלב כדי שיקרוש‪.‬‬
‫‪ .2‬מחבץ ‪ -‬את החלב הקפוי מעבירים למסננת של נצרים כדי להוציא את מי החלב‪.‬‬
‫‪ .3‬מגבן ‪ -‬מחברים כמה גושי חלב יחד‪.‬‬
‫‪ .B‬החיוב ‪-‬‬
‫בפשטות מלאכות אלו הם מדאורייתא לפי כולם‪.‬‬
‫משום איזה מלאכה? (שאלו את רב נחמן בר גוריא ולא ידע ושאל בבית המדרש) ‪-‬‬
‫‪ .1‬חולב – מפרק (דש)‪.‬‬
‫‪ .2‬מחבץ – בורר (את מי החלב החוצה)‪.‬‬
‫‪ .3‬מגבן – בונה (שמחבר את גושי החלב)‪.‬‬

‫ב‪ .‬רודה חלות דבש‬

‫דומה לתולש‪.‬‬
‫לחכמים – רק מדרבנן‪,‬‬
‫לר"א – מדאורייתא‪.‬‬
‫ראיה – ויטבול אותה ביערת הדבש (הרי שנחשב כמו יער‪ ,‬ששייך בו תלישה)‪.‬‬
‫ג‪ .‬מכבד ומרבץ‬
‫(מטאטא או מזלף מים‪ ,‬על רצפת אדמה)‪.‬‬
‫מכבד – בונה (מהתורה לפי כולם)‪,‬‬
‫כי בוודאי משווה גומות‪ ,‬וזה פסיק רישא‪.‬‬
‫מרבץ – לחכמים מדרבנן‪ ,‬לר"א מהתורה‪.‬‬
‫הסבר – שניהם כר"י שדבר שאינו מתכוון אסור‪,‬‬
‫לחכמים זה לא פסיק רישא‪ ,‬ולכן אסור רק מדרבנן‪,‬‬
‫לר"א זה פסיק רישא‪ ,‬ואסור מהתורה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪203‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫קולות‪:‬‬
‫‪ .1‬ברצפת אבנים מותר‬
‫(אמימר שרא זילחא במחוזא)‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא ‪ -‬לרבנן אפשר לעשות הערמה (ליטול ידיו במקומות שונים בחדר)‪,‬‬
‫וכן המליצו אמוראים‪.‬‬
‫‪ .3‬היום‪ ,‬שפוסקים כר"ש – מותר לרבץ גם בלי הערמה‪ ,‬כי זה לא פסיק רישא‪.‬‬

‫(צה‪ .‬במשנה למטה)‬

‫חלק ג – עציץ נקוב ושאינו נקוב‬

‫משנה‬
‫עציץ לא נקוב – נחשב תלוש‪,‬‬
‫וממילא התולש ממנו פטור‪.‬‬
‫עציץ נקוב –‬
‫ת"ק – נחשב מחובר‪ ,‬וחייב‪.‬‬
‫ר"ש – נחשב תלוש‪ ,‬ופטור‪.‬‬
‫וכן בעוד תחומים כמו פרוזבול‪ ,‬קניין משיכה (רש"י)‪.‬‬

‫א‪ .‬דיונים על ר"ש‪:‬‬

‫‪ .A‬קשה על ר"ש (לרש"י) –‬
‫כשר"ש פוטר כתוב "ר"ש פוטר בזה ובזה"‪ ,‬מכאן משמע שזו אמירה כללית‪ ,‬שתמיד נחשב תלוש‪.‬‬
‫והרי בברייתא מודה ר"ש שלגבי הכשר זרעים לקבל טומאה הנקב כן משפיע (שנחשב מחובר‪ ,‬וא"א‬
‫להכשיר שם זרעים)‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫שם יש לימוד מיוחד שמרבה טהרה ("וְכִ י ִיפֹל ִמנ ְִבלָ ָתם עַ ל־כָל־ז ֶַּרע זֵרּועַ אֲ ֶּשר ִּיז ֵָרעַ טָ הֹור הּוא")‪,‬‬

‫‪ .B‬ר' זירא –‬
‫‪ .1‬מודה ר"ש בחור כמוציא זיתים (שזה גודל שמבטל שם כלי ומטהר את הכלי אם היה טמא)‪.‬‬
‫‪ .2‬שאל ההוא סבא את ר' זירא – האם ר"ש יודה ששורש מול הנקב יחשב מחובר?‬
‫ר' זירא לא ענה (כי הסתפק)‪,‬‬
‫למה כאן מתלבט ובמוציא זיתים לא?‬
‫מסביר אביי ‪-‬‬
‫בחור שמוציא זיתים שלמטה מרביעית (שזה מבטל את הכלי משם כלי לגמרי) –‬
‫לא מתלבט וזה נחשב מחובר‪.‬‬
‫בחור זיתים מעל רביעית – בזה אכן מתלבט‪.‬‬
‫(צה‪ :‬באמצע)‬

‫ג‪ .‬גדלים של חורים שונים‬

‫רבא מדבר על כמה גדלים של חורים (מהקטן לגדול) –‬
‫חור כמוציא משקה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫חור כמכניס משקה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כשורש קטן‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫להוציא זיתים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪204‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .5‬להוציא רימונים‪.‬‬
‫‪ .6‬נפחת רובו של הכלי‪.‬‬
‫רבא מלמד איזה חור משפיע על איזה תחום‪:‬‬
‫לטהר כלים ‪-‬‬ ‫‪.1‬‬
‫כאמור‪ ,‬כלי חרס נטהר רק אם נשבר‪.‬‬
‫חור קטן לא מטהר אותו‪ ,‬אלא רק חור כמוציא זיתים (‪.)4‬‬
‫אבל – גם אם יש לו חור כזה‪ ,‬עדיין יש שתי אפשרויות שטמא‪:‬‬
‫אם ייעד אותו לרימונים – יקבל טומאה‪ ,‬עד שיהיה לו חור של כמוציא רימונים (‪,)5‬‬
‫אם ייעד את השבר לגיסטרא יקבל טומאה‪ ,‬עד שיינקב אפילו בהכי קטן (‪ -1‬כמוציא משקה)‪.‬‬
‫ומסביר רב אסי (צו‪ – )+1 .‬לפי שאין אומרים "הבא גיסטרא לגיסטרא"‪ ,‬אלא‬
‫זורקים לפח‪.‬‬
‫הכשר זרעים‬ ‫‪.2‬‬
‫זרעים שנמצאים בעציץ מחובר לא מוכשרים לקבל טומאה‪.‬‬
‫בעציץ שננקב – אפילו בחור די קטן (‪ – 3‬כשורש קטן) – כבר לא יכולים להיות מוכשרים‬
‫(כי כמו שראינו – התורה ריבתה כאן טהרה‪ ,‬לכן החור שדרוש כאן קטן יותר)‪.‬‬
‫לקדש מי חטאת‬ ‫‪.3‬‬
‫כאן צריך כלי שראוי לקבל מים‪ ,‬ונקב דרגה ‪ 2‬פוסל אותו (‪ - 2‬כמכניס משקה)‪.‬‬
‫לבטל את ההצלה של כלי עם צמיד פתיל מטומאת אוהל‬ ‫‪.4‬‬
‫סתירה‪:‬‬
‫מצד אחד רבא ‪ -‬עד שייפחת רובו (‪.)6‬‬
‫מצד שני רב אסי (לפי ההסבר של רבא) ‪ -‬שיעורו במוציא רימון‪,‬‬
‫תשובה‪ :‬זה תלוי בגודל הכלי‪:‬‬
‫בכלי גדול – שיעורו בנפחת רובו‪,‬‬
‫בכלי קטן – לא מספיק רובו אלא צריך כמוציא רימון‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫חור כמוציא משקה – משפיע רק על גיסטרא‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫חור כמכניס משקה – משפיע רק על כלי של מי חטאת ולא על השאר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כשורש קטן – משפיע רק על הכשר זרעים (שלא יכשיר)‪ ,‬ולא על טהרת כלים‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫להוציא זיתים – משפיע גם על הטהרת עלים‪ ,‬אא"כ זה‪:‬‬ ‫‪.4‬‬
‫להוציא רימונים – משפיע על כלי שמיועד לרימונים‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫ובכלי קטן – לבטל צמיד פתיל‪.‬‬
‫נפחת רובו של הכלי – לבטל צמיד פתיל בכלי גדול‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫(צו‪)+6 .‬‬

‫דעות חולקות ‪-‬‬

‫‪ .1‬לגבי הכשר זרעים ‪-‬‬
‫רבא כאמור אמר – כשורש קטן‪.‬‬
‫אך עולא‪ :‬זו מחלוקת קיצונית ר' יוסי בר' אבין ור' יוסי בר זבדא –‬
‫שאחד אכן אומר שורש קטן ("ממעיט")‪ ,‬והשני אומר רימון ("מרבה")‪.‬‬
‫‪ .2‬לגבי כלי שמיועד לרימונים ‪-‬‬
‫מר קשישא בריה דרבה בשם ר' אליעזר – גם הוא נטהר במוציא זיתים‪.‬‬

‫שבת צו‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪205‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(צו‪ .‬תחילת פרק הזורק –צז‪ .‬שליש עליון)‬
‫במשנה יש מחלוקת לגבי זורק דרך רה"ר‪ ,‬שבה נעסוק רק בדף הבא‪ .‬הדף שלנו עוסק ביסודות של‬
‫העברה מרשות לרשות וד"א ברה"ר‪.‬‬
‫א‪ .‬המקור לאיסור הוצאה הכנסה וטלטול ד' אמות‬
‫‪ .A‬הוצאה –‬
‫[קשה‪ ,‬הרי כבר יש שני מקורות‪:‬‬
‫במשנה ‪ -‬הושטה מרה"י לרה"י דרך רה"ר – כך היה במשכן (כמו כל המלאכות שנלמדו מהמשכן)‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (ללקוט מן)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫(הרי כדי לבנות את המשכן גם הלכו‪.)...‬‬ ‫לגבי ‪(– 1‬בראשונים) נכון שהיה במשכן‪ ,‬אבל זה עדיין לא אומר זו "מלאכה"‬
‫לגבי ‪(– 2‬פנ"י) זה מלמד שאסור ללכת עם החפץ‪ ,‬אך מניין שגם להושיט או לזרוק?]‪.‬‬

‫רי"ח ‪ -‬שמותלו‪,‬ו –‬
‫םמהָ ִּביא"‬
‫ַעֲׂשּועֹודמלָ אכָהלִ ְתרּומַ תהַ קֹ ֶדשוַיִּ כָלֵ אהָ עָ ֵ‬
‫ְּ‬ ‫ֹראישו ְִא ָשהאַ לי‬
‫ֹשה ַויַעֲ ִּבירּוקֹולבַ מַ חֲ נֶהלֵ אמ ִ‬
‫"וַיְצַומ ֶ‬
‫(ולומדים גז"ש מ"והעברת שופר תרועה" שזה ביום אסור)‪.‬‬
‫‪ .B‬תולדות‪:‬‬
‫(אך היא רק תולדה כמו שראינו בתחילת הסמכת "שתיים שהן‬ ‫‪ .1‬הכנסה – מסברא‪ ,‬דומה להוצאה‬
‫ארבע"))‪.‬‬
‫‪ .2‬טלטול ד' אמות ברשות הרבים –‬
‫‪ .a‬ר' יאשיה ‪ -‬מתופרי היריעות שהיו מעבירים מחטים זה לזה‪.‬‬
‫דחייה – אולי ישבו מספיק קרוב?‬
‫‪ .b‬רב חסדא ‪ -‬מהעברת הבוכייאר‬
‫‪ .1‬דרך השתי‪.‬‬
‫דחייה – הרי הקצה בידו‪ ,‬כך שלא נחשב שהעביר ד"א‪.‬‬
‫האחרון שהיה נעשה באוויר‪.‬‬
‫דחייה – הבד שעל הנול נחשב מקום פטור‪.‬‬
‫‪ .2‬מאחד לשני‪.‬‬
‫דחיות –‬
‫‪ .1‬אולי ישבו קרוב זה לזה (לסירוגין)‪.‬‬
‫‪ . 2‬כל אחד הביא את מה שצריך למלאכתו (ממלאכתו אשר המה עושים)‪.‬‬
‫‪ .c‬הלכה למשה מסיני‪.‬‬

‫[מה הנפק"מ שזה תולדה?‬

‫‪ .1‬לחכמים– שאם עשאן בהעלם אחד חייב אחד‪.‬‬
‫שכתוב(גם בלי‬ ‫‪ .2‬לר"א אין נפק"מ‪ ,‬ופשוט קוראים אב למה שהיה חשובבמשכן או למה‬
‫שחשוב‪ ,‬כמו הוצאה (ראשונים))‪.‬‬

‫(צו‪ :‬רבע תחתון)‬

‫ב‪ .‬אגב – המקושש‪ ,‬צלפחד‪ ,‬אהרן‬
‫א‪ .‬על מה עבר המקושש?‬
‫‪ .1‬מעביר ד' אמות‪.‬‬
‫‪ .2‬תולש‪.‬‬
‫‪ .3‬מעמר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪206‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫נפק"מ שעל אב זה ודאי יש מיתה (איסי בן יהודה אמר שעל אחד מהם אין מיתה‪ ,‬ולא יודעים על איזה)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מי זה המקושש?‬
‫ר"ע – צלפחד (גז"ש במדבר במדבר)‪.‬‬
‫ר"י ב"ב – אם אתה צודק – התורה כיסתו‪ .‬אם לא – מוציא שם רע (אינו דורש את הגז"ש)‪.‬‬
‫אגב‪:‬‬
‫‪ .1‬אם אינו צלפחד‪ ,‬אז מה היה חטאו של צלפחד? היה מהמעפילים‪.‬‬
‫‪ .2‬מחלוקת דומה לגבי שר"ע אומר שגם אהרן נצטרע עם מרים ("ויפן" – שפנה מצרעתו‪,‬‬
‫"בם" – בשניהם)‪.‬‬
‫‪ .3‬החושד בכשרים לוקה בגופו (ממשה רבינו שלקה בצרעת)‪.‬‬
‫אגב הצרעת של משה (ואהרן ומרים) –שמידה טובה ממהרת מפורענות]‪.‬‬

‫שבת צז‬
‫(צז‪ .‬שליש – צח‪)+3 .‬‬
‫א‪ .‬זורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רה"ר‬
‫[הקדמות‪:‬‬
‫רה"ר רק עד י' טפחים‪ .‬רה"י – עד הרקיע‪.‬‬ ‫•‬
‫מוליך ברה"ר‪ ,‬אפילו שמחזיק מעל י'‪ ,‬חייב (כמשא בני קהת)‪.‬‬
‫מושיט מרה"י לרה"י באותו צד – חייב (כמו שהושיטו את הקרשים במשכן)]‪.‬‬ ‫•‬

‫זורק דרך רה"ר‬

‫א‪ .‬האם חייב ‪ -‬חכמים פוטרים ור"ע מחייב‪.‬‬
‫שתי אפשרויות‪:‬‬
‫מעל י'‬ ‫למטה מ‪-‬י'‬
‫רבה‪ ,‬רב חלקיה בר טובי וברייתא– פטור‬ ‫מחלוקת‬ ‫א‬
‫האם אומרים קלוטה כמי שהונחה‪.‬‬
‫נהוראי(מדייק מ"ברשות הרבים עצמה")‪.‬‬ ‫ר'‬
‫רב חלקיה בר טובי וברייתא–המחלוקת בין‬
‫ג ל‪-‬י‪ ,‬אך מתחת לג קלוטה כמי שהונחה‪.‬‬

‫מחלוקת ‪-‬‬ ‫רבה– כולם מחייבים (קלוטה כמי שהונחה)‪.‬‬ ‫ב‬

‫האם לומדים זורק ממושיט‪.‬‬ ‫ר"א– מחלוקת (לרבנן‪ :‬לא קלוטה כהונחה ולא‬
‫ר"א– ר"ע מחייב גם מעל י'‪.‬‬ ‫זורק ממושיט‪ .‬ר"ע – ממושיט‪ ,‬ואולי גם קלוטה)‪.‬‬

‫הערות‪:‬‬
‫יוצא שהכרענו כ‪-‬א בגלל הברייתא‪ ,‬ולא לומדים זורק ממושיט‪.‬‬ ‫•‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪207‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫וקשה על רב שאסר‪ ,‬תשובה– שם שתי הגזוזטראות לא באותו גובה‪ ,‬וחוששים שיפול וילך‬ ‫•‬
‫להביא‪.‬‬
‫גם כשאין איסור תורה‪ ,‬עדיין יש צורך בעירובי חצרות‪ ,‬אא"כ שתיהן שלו‪.‬‬ ‫•‬
‫למה בפחות מ‪-‬ג' ברור שקלוטה כהונחה? מדין לבוד‪.‬‬ ‫•‬
‫מה המקור ללבוד‪:‬‬
‫‪( .1‬ברה"ר הנ"ל – לא יתכן שרה"ר תהיה שטוחה לגמרי (קשה – גם ג'!))‬
‫‪( .2‬בתחתית דופן סוכה – אין גדיים בוקעין בה)‪.‬‬
‫‪ .3‬בין הדופן לסכך –לבוד הלכה למשה מסיני‪.‬‬

‫(צז‪)-5 .‬‬
‫ב‪ .‬זורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד‬
‫(כאמור – לא אומרים קלוטה כמי שהונחה)‪,‬‬ ‫חכמים פוטרים‬
‫רבי מחייב (רב ושמואל – גם מסכים שאין קלוטה כהונחה‪ ,‬ומחייב רק ברה"י מקורה‪ ,‬שנחשבת מלאה)‪.‬‬
‫וכן בברייתא (צז‪ ,)-2 :‬אך אם עבר ברה"ר ‪ 4‬או ‪ ,2+2‬מצטרפים וחייב‪.‬‬

‫ג‪ .‬האם מחייבים על תולדה במקום אב‬

‫(א‪ .‬ראינו בדף צו‪ :‬שר"א מחייב על תולדה במקום אב וחכמים לא))‪.‬‬
‫ב‪ .‬שמואל ‪ -‬חייב ‪ .2‬למי שמואל התייחס‪:‬‬
‫‪ .1‬רב חנא– על רבי הנ"ל שזורק דרך רה"י חייב על הכנסה והוצאה‪.‬‬
‫וקשה– הרי רבי למד מ"אלה הדברים" לט אבות‪ ,‬ושחייב רק עליהן ולא יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬רב יוסף– על ר"י‪ ,‬אדם שזרק מרה"י לרה"ר ונח רק אחרי ‪ 4‬אמות (הוציא ‪ +‬טלטל)‪.‬‬
‫חכמים ‪ -‬פטור‬ ‫ר"י – חייב‬
‫שהרי לא יתכן שרבנן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫שמואל‬
‫פוטרים לגמרי גם‬ ‫(רק הוצאה)‪.‬‬ ‫(הוצאה ‪ +‬טלטול)‬
‫מההוצאה‪.‬‬ ‫מחייב רק על האב‪.‬‬ ‫מחייב על תולדה‬
‫במקום אב‬
‫באמר שרוצה שתנוח‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫דחיית‬
‫כשתגיע לרה"ר‪,‬‬ ‫לא נחשב שנחה‪.‬‬ ‫(הוצאה)‪.‬‬ ‫שמואל‬
‫והמחלוקת היא אם‬ ‫נחשב שנחה‬
‫קלוטה כמי שהונחה‪.‬‬ ‫כשהגיעה לרה"ר‪.‬‬

‫ולשניהם לא חייב על‬

‫תולדה במקום אב‪.‬‬

‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬ניסיון ראיה לשמואל ‪-‬‬
‫ר"י מחייב גם על שובט ומדקדק‪ ,‬לכאורה הכוונה שמחייב על תולדה במקום אב‪.‬‬
‫דחייה– הכוונה שמוסיף אותם כאב מלאכה‪.‬‬
‫‪ .2‬רבה ורב יוסף כאפשרות השנייה שר"י חייב ‪.1‬‬
‫‪ .3‬רבינא– להו"א שחייב ‪ ,2‬איך יתכן‪ ,‬הרי רצה שיגיע או לתחילת רה"ר או לסוף ד"א?‬
‫רב אשי–לא היה אכפת לו לאן תגיע‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪208‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .4‬אגב זה‪:‬‬
‫התכוון ל‪ 4-‬וזרק ‪8‬‬ ‫התכוון ל‪ 8-‬וזרק ‪4‬‬
‫ספק‬ ‫ודאי חייב‬ ‫גמרא‬
‫כמו שם משמואל‬
‫פטור– צריך כוונה למקום הנחיתה (כרב אשי)‬ ‫דחייה‬
‫ואינו דומה לשם‬
‫משמואל‪,‬‬
‫כי נחיתה ב‪ 4-‬אינה חלק‬
‫מה‪.8-‬‬

‫דף צח‬
‫(צח‪ +3 .‬עד צט‪)+9 .‬‬
‫כיוון שראינו שלמדים את הוצאה וטלטול מהמשכן‪ ,‬וכיון שדיברנו על רה"י מקורה‪:‬‬
‫א‪ .‬רב שמואל ב"י – רב –רה"ר מקורה אינה רה"ר‪.‬‬
‫קשה ‪ -‬והרי רב אמר שמתחת ומסביב לעגלות היה רה"ר!‬
‫תשובה ‪-‬‬
‫זה תלוי איך ישבו הקרשים‪:‬‬
‫היו ‪ 48‬קרשים‪ .‬על כל עגלה ‪.12‬‬
‫העגלות היו עם פלטה של ‪ 5‬אמות אורך ו‪ 2.5‬רוחב‪.‬‬
‫המשטח של העגלה עצמה – לא לוח אלא יתדות מרוחקות (שמואל)‪.‬‬
‫הקרשים‪ :‬גובה – ‪ ,10‬אורך – ‪ ,1.5‬רוחב – ‪.1‬‬
‫לגבי הצד של ה‪ :1.5‬לר"י הוא משולש‪ ,‬לרבנן – מלבן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪209‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬לא טוב‪ :‬השכיבו על אורכם ‪ 3‬ערימות‪ ,‬יוצא שתופס ‪ 4.5‬מתוך ‪.5‬‬
‫בהנחה שפיזרו אותם‪ ,‬יוצא לבוד (‪ 2‬רווחים של רבע אמה) (ציור ‪)1‬‬

‫‪ .2‬השכיבו אותם על רוחבם ‪ 4‬ערימות‪ ,‬יוצא שתופס ‪ 4‬מתוך ‪,5‬‬

‫ובהנחה שפיזרו אותם‬
‫אם הקרשים היו מלבנים –לא טוב‪ :‬יוצא לבוד (‪ 3‬רווחים של שליש אמה)‪.‬‬
‫אם הקרשים היו משלושים ‪ -‬טוב‪ :‬שלקראת הקצוות היה רווח של כמעט אמה‪.‬‬

‫‪( .3‬רב כהנא) כנ"ל‪ ,‬והקרשים היו מלבנים‪,‬‬

‫אבל לא פיזרו אלא הצמידו כל ‪ 2‬ערימות‪,‬‬
‫כך שבאמצע היה רווח אמה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪210‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(צח‪)+1 :‬‬
‫ב‪ .‬צורת קרשי המשכן‬
‫נתונים‪:‬‬
‫שטח המשכן מבפנים (לא כולל הקרשים) – ‪ 10‬על ‪.30‬‬
‫הקרשים מוסיפים עוד אמה לכל רוח‪.‬‬
‫היו ‪ 10‬יריעות משכן של ‪ 28‬על ‪( 4‬סה"כ – ‪ 28‬על ‪.)40‬‬
‫היו ‪ 11‬יריעות עיזים של ‪ 30‬על ‪( 4‬סה"כ ‪ 30‬על ‪.)44‬‬

‫ר' נחמיה ‪ -‬מלבנים‬ ‫ר"י– משולשים‬

‫יחדיו – אותה מידה לכל אורכו‪.‬‬ ‫תמים – מלשון כליה‪ ,‬שהולך ונגמר‪.‬‬ ‫ויהיו תואמים מלמטה‬
‫תמים – שלא יביאו נסרים‪.‬‬ ‫יחדיו – שיהיו בקו ישר‪.‬‬ ‫ויחדיו יהיו תמים על‬
‫ראשו אל הטבעת‬
‫האחת"‪.‬‬
‫מובן‬ ‫קשה – הרי הקרש של הצד יבלוט‬ ‫הקרשים בפינות‬
‫מהצד‪.‬‬ ‫הירכתיים‬
‫תשובה – היה משופע משני הצדדים‪.‬‬

‫עוד ‪ 1+1‬לעובי הקרשים בצד‪,‬‬ ‫‪ 9‬לכל צד‪ ,‬והרק האדנים גלויים‪.‬‬ ‫רוחבן ‪.28‬‬ ‫יריעות‬
‫נשארו ‪ 8‬לכל צד‪,‬‬ ‫(צד ימין בציור)‬ ‫‪ 10‬לגג‪,‬‬ ‫המשכן‬
‫האדנים ‪ +‬אמה קרש גלויים‪.‬‬ ‫ונשארו ‪.18‬‬
‫(צד שמאל בציור)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪211‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ 1‬לעובי הקרשים‪,‬‬ ‫‪ 10‬לכל הצד האחורי‪,‬‬ ‫אורכן ‪,40‬‬
‫‪ 9‬לצד האחורי‪,‬‬ ‫לא גלוי כלום (צבע ירוק שמאלי בציור)‬ ‫‪ 30‬לגג‪,‬‬
‫‪ 1‬של האדנים גלויים (צבע צהוב‬ ‫נשארו ‪.10‬‬
‫בציור)‬

‫‪ 1+1‬לעובי הקרשים‪,‬‬ ‫‪ 10‬לכל צד‪ ,‬לא גלוי כלום‬ ‫רוחבן ‪,30‬‬ ‫יריעות‬
‫‪ 9‬לכל צד‪ ,‬האדנים (‪ )1‬גלויים‪.‬‬ ‫(מכסה את האדנים) (צד ימין בציור)‬ ‫‪ 10‬לגג‪,‬‬ ‫העיזים‬
‫(מכסה את האמה של הקרשים‬ ‫נשארו ‪20‬‬
‫הגלויים)‬ ‫לצדדים‪.‬‬
‫(צד שמאל בציור)‬ ‫"והאמה מזה‬
‫והאמה מזה‬
‫יהיה סרוח על‬
‫צידי המשכן‬
‫לכסותו"‪.‬‬

‫‪ 1‬לעובי הקרשים‪,‬‬ ‫‪ 10‬לצד האחורי‪,‬‬ ‫אורכן ‪,44‬‬

‫‪ 10‬לצד האחורי‪,‬‬ ‫‪( 2‬חצי יריעה) נסרחים מאחור ‪" -‬חצי‬ ‫‪ 30‬לגג‪,‬‬
‫היריעה העודפת תסרח על אחורי‬ ‫‪ 2‬סרוח‬
‫‪ 1‬נסרח מאחור‬ ‫מקדימה‪,‬‬
‫(וכוונת הפסוק שיש חצי יריעה (‪)2‬‬ ‫המשכן"‪.‬‬
‫(ורוד ימני בציור לעיל)‬ ‫נשארו ‪12‬‬
‫יותר מיריעות המשכן)‪.‬‬ ‫לצד‬
‫(ורוד שמאלי בציור)‬ ‫האחורי‪.‬‬

‫עוד על המשכן‪:‬‬
‫הבריח התיכון היה עומד בנס‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הסרח העודף מאחורה דומה לאישה ששיפולי בגדיה נסרחים אחריה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫חרצו ידות לאדנים מלטה (דפנות האדנים ברוחה רבע אמה)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫קרסי היריעות נראים ככוכבים ברקיע‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫יריעות התחתונות מצמר (תכלת‪ ,‬ארגמן ותולעת שני) ושש‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫יריעות העליונות משער עיזים‪ ,‬ודווקא הוא דרש יותר חכמה כי טוו את החוטים במחובר‬
‫לעיזים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪212‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף צט‬
‫(צט‪ +9 .‬עד צט‪.)-2 :‬‬
‫חלק א – גודל וסידור העגלות‬

‫‪10‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪3.75‬‬ ‫‪3.75‬‬

‫‪5‬‬
‫‪1.25‬‬ ‫‪1.25‬‬

‫‪5+1‬‬
‫גלגל‬

‫‪2.5‬‬

‫‪5‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫אורך העגלה –‪,5‬‬ ‫‪.1‬‬

‫למרות שמספיק ‪ ,4.5‬אבל לא רצו שיהיה דחוק‪.‬‬
‫רוחב העגלה ‪,2.5‬‬ ‫‪.2‬‬
‫למרות שעקרונית מספיק ‪( 1.5‬אם ישימו לאורכו)‪,‬‬
‫אך כששמים לרוחב יכול ליפול בתזוזות לכן צריך בסיס רחב יותר‪.‬‬
‫צידי העגלות – ‪ 2.5‬ביחד (‪ 1.25‬לכל צד)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫המרחק שחייבים בין העגלות הוא ‪.5‬‬ ‫‪.4‬‬
‫ממילא הרוחב המינימלי של כל השיירה ‪,)5 + 5 + 5( 15‬‬ ‫‪.5‬‬
‫אך עשו רווח של אמה נוספת‪ ,‬בשביל בן לוי שיסדר את הקרשים תוך כדי‪.‬‬
‫לכן רשות הרבים צריכה ‪ 16‬אמות‪.‬‬
‫(ולא צריך ‪ ,20‬כי מחשבים רק את מה שהיה מתחת ל‪-‬י' טפחים (רש"י))‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪213‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – הגדרת רשות היחיד‬

‫מ"פ‬
‫רה"י‬
‫רה"י‬ ‫מקום פטור‬
‫‪10‬‬ ‫כרמלית‬
‫‪9‬‬ ‫דיון ג‬ ‫מ"פ‬
‫‪8‬‬ ‫כאן‬
‫‪7‬‬ ‫רה"י‬ ‫הגובה‬
‫‪6‬‬ ‫לא‬
‫‪5‬‬ ‫משנה‬
‫‪4‬‬ ‫(בתנאי‬
‫‪3‬‬ ‫שמעל‬ ‫רה"ר‬
‫דיון א –‬ ‫‪)3‬‬
‫‪2‬‬ ‫חוליית‬
‫‪1‬‬ ‫רה"ר‬
‫הבור‬
‫מצטרפת‬
‫לבור עצמו‬

‫א‪ .‬חוליית הבור והסלע ‪ -‬החוליה מצטרפת לבור לעשרה‪.‬‬

‫ב‪ .‬רב מרדכי ‪ -‬כשזורק לעמוד שהוא מעל ‪ ,10‬שעבר במקום פטור ורק אז נחת על העמוד‪ ,‬האם‬
‫חייב?(תוס' – כיון שעלה וירד‪ ,‬אולי נחשב שנח במקום הפטור)‪.‬‬
‫כל האמוראים חייבו ממשנתנו‪,‬‬
‫אך רב מרדכי דחה – אולי משנתנו כשנח טיפה מתחת ל‪ 10‬על בליטה או סדק (שזה חורי רה"י)‪.‬‬
‫ג‪.‬כותל קטן מ‪-‬ד'‪ ,‬שיוצר רה"י‪ ,‬האם גם השטח שלו הוא רה"י? עולא – כן‪.‬‬
‫ד‪ .‬איבעיות של "באין כאחד"‪:‬‬
‫‪ .1‬רי"ח ‪ -‬עקר אבן מבור ‪9‬‬
‫בעקירה אין י'‪ ,‬בהוצאה והנחה יש‪.‬‬
‫‪ .2‬להפך – הכניס אבן לבור י'‪.‬‬
‫בעקירה והכנסה יש י'‪ ,‬בהנחה אין‪.‬‬
‫‪ .3‬רבא ‪ -‬אם ב‪ 1-‬פטור‪,‬‬
‫זרק פלטה על עמודים י'‪ ,‬ועל הפלטה יש חפץ‪ ,‬האם חייב על החפץ‪.‬‬
‫תיקו‪.‬‬

‫דף ק‬
‫השיעור הוכן והעבר על ידי ר' יצחק הופמן‪.‬‬
‫(משנה ק‪ .‬עד המשנה השנייה בדף ק‪):‬‬
‫המשך דיני זריקה‬
‫חלק א ‪ -‬זריקת ד' אמות באופן פוטר ומחייב‬
‫מקרים שבהם פטור‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪214‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫‪ .1‬זורק ד"א באוויר למעלה מי"ט והחפץ נשאר למעלה‪ ,‬פטור (אך אסור)‪ ,‬כי מעל י"ט זהו מקום‬
‫פטור‪.‬‬
‫אם נחת – חייב‪ ,‬אפילו שעבר דרך מקום פטור‪.‬‬
‫אם מהלך אם חפץ‪ ,‬אפילו שהחפץ למעלה – חייב‪.‬‬
‫‪( .2‬במשנה בעמוד ב) זורק ד"א בים פטור (ים = כרמלית‪ ,‬ואסור ממנה לרה"ר ורה"י‪ ,‬וכן אסור ד"א‬
‫בתוכה)‪.‬‬
‫גם שלולית היא כרמלית‪.‬‬
‫מקרים שבהם חייב‬
‫‪ .1‬ברה"ר למטה מעשרה‪.‬‬
‫‪ .2‬מרה"י לרה"י לרה"ר באמצע‬
‫(משנה צו‪ .‬שלר"ע חייב‪ ,‬ולמסקנה כי קלוטה כמי שהונחה ולרבנן פטור‪,‬‬
‫ומחדש רבא שפטור אפילו שהיה מתחת לג' טפחים (בניגוד לרב חלקיה ב"ט והברייתא בדף צז)‪.‬‬
‫[אם נח ברה"ר אך נזכר באיסור לפני שנח – פטור גם לר"י‪ .‬ומחדש רבא – אפילו שנזכר‬
‫כשכבר נזכר לג"ט]‪.‬‬

‫חלק ב – זריקות חריגות‬

‫א‪ .‬חריגה מצד מקום מנוחת החפץ‬
‫‪ .1‬נח בחור בקיר‬
‫ר"מ– חייב (חוקקים להשלים)‪ ,‬רבנן פוטרים (לא אומרים חוקקים להשלים)‪.‬‬
‫‪ . 2‬נח על תל המתלקט (שיפוע של ‪ 25‬מעלות (‪ 4‬אמות בגובה ‪ 10‬טפחים) – חייב (נחשב רה"י כי הרבים‬
‫לא הולכים עליו)‪.‬‬
‫‪ .3‬רקק מים שרבים מהלכים בו – רה"ר (אפילו שזה הילוך על ידי הדחק)‪.‬‬
‫ב‪ .‬חריגה מצד עצם הזריקה‬
‫‪ .1‬זרק ‪ 2‬אמות והרוח הוסיפה עוד ‪ 2‬אמות – פטור‪.‬‬
‫‪ .2‬להפך – זרק מחוץ לד"א‪ ,‬והרוח החזירתו‪.‬‬
‫אם החפץ נח ואז חזר – חייב‪.‬‬
‫אם החפץ חזר מיד – פטור‪.‬‬

‫חלק ג – נספחים‬
‫א‪ .‬מבוי גבוה או נמוך‬
‫מדאורייתא – רה"י‪ ,‬אך מדרבן אסור לטלטל בו ללא הכר (לחי או קורה)‪.‬‬
‫הגמרא מחדשת שאם המבוי גבוה או נמוך ‪ 10‬טפחים‪ ,‬אין צורך בהיכר (כשיש תל המתלקט)‪.‬‬
‫ב‪ .‬שלולית שרשות הרבים מהלכת בו‬
‫‪ .1‬למה כתוב פעמיים הילוך‬
‫אחד ללמד שאפילו שמהלכים שם על ידי הדחק‪.‬‬
‫השני – תשמיש על ידי הדחק אינו תשמיש (בבור שהרבים משתמשים בו על ידי הדחק הוא עדיין‬
‫רה"י)‪.‬‬
‫‪ .2‬למה כתוב רקק פעמיים? (למה לא חידשו את הדין של "הילוך על ידי הדחק" בציור אחר?)‬
‫‪ . a‬להשמיע בין בימות החמה (שרוצים להתקרר) בין בימות הגשמים (שממילא רטובים)‪.‬‬
‫‪ . b‬רבא ‪ -‬שאפילו שהיא רק ד' אמות (שאז אנשים מקיפים אותה בדר"כ)‪.‬‬
‫‪ .c‬רב אשי – אפילו שקטנה מד"א‪ ,‬שאז מדלגים עליה‪ ,‬אפילו אז היא רה"ר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪215‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קא‬
‫(ק‪ :‬במשנה השנייה – קא‪)-1 :‬‬
‫השיעור היום הוכן והועבר על ידי הרב יצחק הופמן‪.‬‬
‫חלק א – טלטול בין ספינה לים‬
‫ספינה שהדפנות נמוכות מ‪ 10‬טפחים – היא עצמה כרמלית‪ ,‬ומותר לטלטל בינה לים‬ ‫•‬
‫(כרמלית)‪.‬‬
‫ספינה שגובהה מעל המים ‪ 10‬טפחים – היא רה"י‪ ,‬והשטח מעל הדפנות הוא מקום פטור‪,‬‬ ‫•‬
‫וכיון שמטלטל מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור (מעל הדפנות) – מותר‪.‬‬
‫כל הנידון בספינה שגובהה ‪ 10‬טפחים‪ ,‬אך היא שקועה במים והדפנות לא מעל ‪ 10‬טפחים‬ ‫•‬
‫מהמים – כיון ששקועה – לא עובר דרך מקום פטור‪ ,‬והשאלה האם היא נחשבת ככרמלית או‬
‫כמקום פטור?‬
‫המחלוקת‪:‬‬
‫כולם מסכימים שכרמלית מגיעה רק עד גובה ‪ 10‬טפחים (כמו רה"ר)‪ ,‬ומעל זה מקום פטור‪.‬‬
‫רב הונא – מודדים מקרקעית הים‪.‬‬
‫ממילא פני המים סביב הספינה זה בדרך כלל מקום פטור‪ ,‬ואפשר מן הדין לטלטל‬
‫לספינה (רה"י)‪ ,‬אבל בכל זאת עושים זיז בשביל היכר‪.‬‬
‫רבה בר רב הונא ורב חסדא – מודדים מגובה המים‪ ,‬וממילא פני המים הם‬
‫כרמלית‪ ,‬ואז זה בעיה לטלטל מהים (כרמלית) לספינה (רה"י)‪ ,‬לכן‪:‬‬
‫‪ .a‬מכין מחיצה תלויה של ארבעה על ארבעה‪ ,‬וכך המים שתחת המחיצה זה‬
‫רה"י (גוד אחית)‪.‬‬
‫אבל עדיין בעיה לטלטל שופכים מהמים לים – כי זה ימאיס את‬
‫המים שם‪.‬‬
‫‪ .b‬רב חסדא – יכול לשפוך על דופן הספינה‪ ,‬וכוחו באיסור דרבנן לא גזרו‪.‬‬
‫(קא‪)+7 .‬‬

‫חלק ב – ספינת "ביצאתא דמישן" – רה"י או כרמלית?‬

‫הקדמה‪:‬‬
‫גוד אחית – כשיש מחצה תלויה באוויר‪ ,‬נחשב כאילו הדופן יורדת עד הקרקע‪.‬‬
‫ואם גדיים עוברים תחת המחיצה (לגבי טרסקל ברה"ר) –‬
‫רי"ס בר"י – הטרסקל נחשב רה"י‪ ,‬אפילו שגדיים עוברים מתחת‪.‬‬
‫רבנן – לא נחשב רה"י‪ ,‬כי לא אומרים גוד אחית כשגדיים עוברים מתחת‪.‬‬
‫ואם יש דגים ששוחים מתחת –‬
‫לרי"ס בר"י – ודאי שאומרים גוד אחית‪ ,‬ונחשב רה"י‪.‬‬
‫לרבנן – שבגדיים לא אומרים‪ ,‬מה לגבי דגים‪:‬‬
‫רב הונא‪ ,‬רב יוסף ורב אחא בריה דרבא – נחשב בקיעה‪ ,‬ולא אומרים גוד‬
‫אחית‪ ,‬ולא נחשב רה"י‪.‬‬
‫ר"נ‪ ,‬אביי‪ ,‬רב אשי – לא נחשב בקיעה‪ ,‬ואומרים גוד אחית‪ ,‬ונחשב רה"י‪.‬‬

‫דין הספינה ‪ -‬ספינה שהתחתית שלה הוא חוד ולא ישר (כמו הספינות היום)‪ ,‬ורק אחרי שעולה‬
‫מהחוד יותר מ‪ 3‬טפחים – רק אז יש רוחב בין הדפנות ‪ 4‬טפחים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪216‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫יוצא שהחלק של הדפנות שיש ביניהם רוחב ‪ 4‬טפחים רחוק מתחתית הספינה ביותר מ‪ 3‬טפחים (כך‬
‫שאין לבוד)‪ ,‬וכדי שיחשב מחיצה צריכים להשתמש בכלל של "גוד אחית"‪ ,‬ובזה יש מחלוקת‪:‬‬
‫רב הונא – הספינה כרמלית ולא רה"י‪ ,‬כי לא אומרים גוד אחית כשדגים בוקעים‪,‬‬
‫‪25‬‬
‫ואסור לטלטל בתוכה‪ ,‬ומותר ממנה לים‪.‬‬
‫ר"נ – הספינה רה"י‪ ,‬כי אומרים גוד אחית‪ ,‬ונחשב שכל הדפנות מקיפות רוחב ‪ 4‬טפחים‪.‬‬

‫(קא‪)+3 :‬‬

‫חלק ג – טלטול מספינה לספינה‬

‫א‪ .‬קשר את הספינות מערב שבת –‬
‫צריך שני דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬חבל חזק‪.‬‬
‫אבל לא צריך קשירה בחוט ברזל עד כדי שלא תיטלטל כלל‬
‫(כפי שכן צריך לגבי אוהל המת – להביא טומאה ממת שנמצא תחת הספינה לכלים‬
‫שתחת הספינה)‪.‬‬
‫‪ .2‬שיעשו עירוב ביניהם (ע"י פת)‪.‬‬
‫ב‪ .‬כשקשר בשבת‬
‫בין אם קשר בשבת ובין אם במזיד – מותר‪.‬‬
‫וזה שונה ממי שיצר מחיצה בשבת במזיד ברה"ר – שגזרו שלא יטלטל שם ד"א‪.‬‬
‫בים לא גזרו כי כאן כל האיסור זה רק דרבנן (כרמלית)‪.‬‬

‫דף קב‬
‫(קב‪ .‬במשנה –קג‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א – חסרונות בהנחה‬
‫‪ .1‬מישהו אחר זז ותפס‪.‬‬
‫‪ .2‬כלב תפס (קטן מד על ד)‪.‬‬
‫‪ .3‬נשרף בתנור‪.‬‬
‫לגבי ‪ :2-3‬רבא מחייב אם התכוונתי לכך‪ ,‬כי בזה נתתי חשיבות להנחה כזו (וכן ר"מ לגבי מוציא‬
‫אוכל בפיו)‪.‬‬
‫‪ .4‬בסוף ההליכה נזכר והיה מזיד– פטור‪.‬‬

‫חלק ב – נזכר לאחר שזרק‪ ,‬תוך כדי שהחפץ באוויר‬

‫שלב א – ‪ 2‬אמות בשוגג‪ 2 ,‬אמות במזיד‬

‫‪ 25‬תוס' שואלים – איך זה כרמלית ולא מקום פטור? והריטב"א מפרש שכיון שבחלק העליון זה כן מקיף ‪4‬‬
‫טפחים‪ ,‬החמירו שישחב כרמלית‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪217‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫סתירה במשנה –‬
‫ברישא– מדויק שעדיין חייב (כי משמע שפטור רק אם נחת בפה הכלב וכו')‪.‬‬
‫בסיפא–פטור (צריך שיהיה שוגג בהתחלה ובסוף כדי להתחייב)‪.‬‬
‫תירוצים‪:‬‬
‫הרישא צודקת – חייב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ואילו הסיפא‪:‬‬
‫‪ .1‬חפץ עם חוט (שאז יש לו שליטה באמצע האוויר ולכן גם הזכירה באויר משפיעה)‪.‬‬
‫דחייה – אם יש חוט לא נחשב טלטול‪.‬‬
‫תיקון – מדובר על זריקה וחבלה‪.‬‬
‫דחייה – זה כבר כתוב במשנה‪.‬‬
‫‪ .2‬מדובר בהליכה ולא זריקה‪.‬‬
‫דחייה – הסיפא ממשיכה את המקרה של הרישא (זריקה)‪.‬‬
‫הסיפא צודקת – פטור‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ואילו הרישא‪:‬‬
‫‪ .1‬רב אשי –בשוגג‪ ,‬מזיד‪ ,‬שוגג– חייב‪.‬‬
‫‪ .2‬גם הרישא פוטרת‪ ,‬והדיוק שלנו בה לא היה נכון‪.‬‬

‫שלב ב – ‪ 2‬אמות שוגג‪ 2 ,‬אמות מזיד‪ 2 ,‬אמות שוגג‬

‫רבה –בהליכה פטור‬ ‫א‪.‬‬
‫• כדלעיל (חלק א‪ – )4,‬נזכר כשיש לו שליטה‪ ,‬ונחשב שסיים את ה‪ 4‬במזיד‪ ,‬וזה‬
‫"צובע" גם את ההמשך כמזיד וכפטור‪.‬‬
‫• ואפילו לרשב"ג שאין ידיעה לחצי שיעור‪ ,‬כאן הידיעה מלווה את המשך‬
‫ההליכה‪ ,‬וסיים את ההליכה מתוך הידיעה‪.‬‬
‫רבא – חייב בזריקה‬ ‫ב‪.‬‬
‫• כרב אשי (חלק ב‪ ,‬שלב א‪ ,‬ב‪ .)1,‬ונראה לומר שכאן הזכירה באוויר לא‬
‫משפיעה‪ ,‬כי כדי "לצבוע" את כל הפעולה כמזיד (כמו בהליכה)‪ ,‬צריך יכולת‬
‫לחלק את ה‪ 4-‬ראשונות מהשאר‪ ,‬ובזריקה אין אפשרות‪.‬‬
‫• ואפילו לרבנן שיש ידיעה לחצי שיעור‪ ,‬זה כשיכל להיעצר באמצע‪ ,‬בניגוד‬
‫לזריקה‪.‬‬

‫חלק ג – פרק הבונה‬

‫א‪ .‬מלאכת בונה‬
‫‪ .1‬חייב אפילו על כלשהו‪.‬‬
‫‪ .a‬ר' ירמיה – גומא להחבאת מטבעות (ובמשכן – גומא להחבאת המחטים)‪.‬‬
‫‪ .b‬אביי – בניית חצובה קטנה מאבנים (ובמשכן – כנ"ל לצורך הכנת צבע חסר)‪.‬‬
‫‪ .c‬ר' אחא ב"י – סתימת חור בקיר (ובמשכן – סתימת חור בקרש)‪.‬‬
‫‪ .2‬מתי עובר על הוספת אבן לבניית קיר‪:‬‬
‫‪ .a‬בשורה התחתונה– הנחת האבן וצידוד בעפר‪.‬‬
‫‪ .b‬בשאר השורות – אבן ‪ +‬טיט‪.‬‬
‫‪ .c‬בשורה העליונה– הנחת האבן בלבד‪.‬‬
‫‪ .3‬אם חוקק בחומר חלק ממה שמתכוון לחקוק – חייב‪.‬‬
‫‪ .4‬דופק עם הפטיש על הסדן גם בונה –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪218‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רבה ורב יוסף – כי מתאמן בבנייה‪.‬‬
‫אביי ורבא –כי מחליק את הפטיש כדי שלא ישבור את הכלי שמכין (בונה‪ ,‬ובדפיקה האחרונה‬
‫– מכה בפטיש)‪.‬‬

‫ב‪ .‬בונה מול מכה בפטיש‬

‫במקרים הבאים‪ :‬רב –בונה‪ ,‬שמואל –מכה בפטיש‪.‬‬
‫‪ .1‬מסתת אבן‬
‫‪ .2‬נקב בלול‬
‫‪ .3‬מחזק את הידית של המעדר ע"י חתיכת עץ‬
‫(הצריכותא‪ :‬מהמקרה שהכי דומה לבניין למקרה שהכי פחות)‪.‬‬
‫‪ .4‬קודח (מהמשנה) – לשמואל זה מכה בפטיש רק כשיכניס לחור שקדח מסמר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪219‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קג‬
‫(קג‪ .‬במשנה למעלה – קד‪ .‬רבע)‬
‫חלק א – חורש‪ ,‬ומלקט עצים ועשבים‬
‫א‪ .‬חורש (חופר) – כלשהו‬
‫למשל שעושה גומה קטנה בשביל להכניס זרע אחד של דלעת‬
‫(רש"י ‪ -‬ואמנם ראינו בדף צ‪ :‬שאין אדם טורח לזרע אחד‪ ,‬שם זה לגבי הוצאה‪ ,‬אך החרישה – כל גומא עושה‬
‫בפני עצמה)‪.‬‬

‫ב‪ .‬מלקט עצים ועשבים – השיעור תלוי במטרה –‬

‫במשנה ובברייתא –‬
‫כשעושה לתיקון העץ (זורע) או הקרקע (חורש) – השיעור כלשהו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫להסיק – כדי לבשל ביצת תרנגולת‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫להאכיל בהמה – כמלוא פי הגדי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫והברייתא מוסיפה – לאכילת אדם – כגרוגרת‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫ומקשים – הרי גם כשמכוון לאכילה‪ ,‬סוף סוך הרי גם חורש‪ ,‬וזה פסיק רישא ואסור!‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬רבה ורב יוסף – זה באגם (בטבע) – שהקרקע לא צריכה תיקון‪.‬‬
‫‪ .b‬אביי ‪ -‬זה פסיק רישא דלא ניחא ליה – בשדה חברו שלא אוהבו‪.‬‬

‫(קג‪ .‬במשנה השנייה)‬

‫חלק ב – מלאכת כותב‬

‫א‪ .‬אופי האיסור ‪-‬‬
‫רבנן – כותב (אותיות)‬
‫ר' יוסי – רושם (גם שני סימנים חסרי פשר)‬
‫ב‪ .‬באיזה יד?‬
‫במשנה – חייב גם בימין וגם בשמאל‪.‬‬
‫מקשים‪ :‬והרי זה לא דרך כתיבה?‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬ר' ירמיה ‪ -‬הכוונה באיטר‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬אז למה חייב גם בימין וגם בשמאל?‬
‫‪ .2‬אביי – בשולט בשתי ידיו‪.‬‬
‫‪ .3‬רב יעקב ‪ -‬זה דעת ר' יוסי – כי רישום סימנים עושים גם בשמאל‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫לרי"ס – חייב בשתי הידיים כי מספיק לעשות סימנים‪.‬‬
‫לרבנן – חייב רק ביד החזקה (ימין‪ ,‬שמאל או שתיהן)‪.‬‬

‫ג‪ .‬מה וכמה צריך לכתוב?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪220‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אם כתב את מה שהתכוון לכתוב‪:‬‬
‫שתי אותיות ‪ ,‬מכל שפה‪ ,‬אפילו בלי משמעות של מילה (משנ"ב)‪ ,‬בין אם אותה אות (אא)‪,‬‬
‫בין אם אותיות שונות (גא)‪.‬‬
‫אם התכוון לכתוב מילה ארוכה ובסוף נעצר אחרי ‪ 2‬אותיות‪:‬‬
‫‪ .A‬במשנה –‬
‫ר"י – שני תנאים כדי לחייב‪:‬‬
‫‪ .1‬רק אם ל‪ 2‬האותיות יש משמעות – כמו שם משמואל‬
‫(כמו במשנה בקב‪ :‬שזו מלאכה שאחרים עושים כמותה ונעצרים שם)‪.‬‬
‫‪ .2‬ורק אלו אותיות שונות (ולא שש מששך)‪.‬‬
‫(רג‪)-4 .‬‬

‫‪ .B‬בברייתא –‬
‫התנאים דורשים את הפסוק – "ועשה מאחת מהנה" – שמשמע שחייב גם על חלק ממלאכה‬
‫שלימה‪:‬‬
‫ת"ק – כמו ר"י במשנה – שם משמאול‪ ,‬גד מגדיאל וכד'‪.‬‬
‫ר"י – גם אותיות שונות כמו שש מששך‪.‬‬
‫ר"ש – עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת (לכאורה כר"י)‪.‬‬
‫[רי"ס – חייב בכל מקרה‪ ,‬שהרי חיב גם על סימני חסרי פשר‪.‬‬
‫ועוד דרשה – שחייב גם על אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת‪ ,‬נסביר להלן]‪.‬‬
‫(קג‪ :‬שליש)‬

‫הערות וקשיים‪:‬‬
‫‪ .1‬סתירה בין ר"י במשנה לר"י בברייתא‬
‫תשובה – ר"י בברייתא זה משום רבו ר"ג‪.‬‬
‫‪ .2‬מה ההבדל בין ההבדל בין ר"ש ות"ק (כלומר ר"י)?‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬ר"ש מחמיר – ומחייב גם כשכותב דבר שיש לו משמעות רק בקמיעות (אא מתוך‬
‫אאעזרך)‪.‬‬
‫דחייה – במלאכות אחרות ר"ש המקל‪:‬‬
‫שלת"ק – הקודח או מעבד רק חלק מהעץ‪/‬עור – חייב בכלשהו‪,‬‬
‫ולר"ש – צריך לקדוח או לעבד את כל החתיכה‪.‬‬
‫‪ .b‬ר"ש מקל – ומחייב רק אם כתב את כל המילה שהתכוון לכתוב‬
‫(ולומד מ"אחת מהנה" שמספיק מילה אחת ולא צריך לכתוב את כל הפסוק)‪.‬‬
‫‪ .3‬הסבר דרשת רי"ס הנוספת ‪-‬‬
‫אחת שהיא הנה – זדון שבת ושגגת מלאכות (שמביא חטאת על כל מלאכה)‪,‬‬
‫הנה שהיא אחת – זדון מלאכות ושגגת שבת (שחייב רק אחת)‪.‬‬
‫(קג‪ :‬רבע תחתון)‬

‫‪ .C‬שאלה על שם משמואל – למה חייב‪ ,‬הרי כתב עם מ פתוחה ולא עם ם סתומה‪.‬‬

‫עונה רב חסדא – מכאן שזה לא משנה‪ ,‬וסתומה שעשאה פתוחה כשר (גם בספר תורה)‪.‬‬
‫מיתיבי – "וכתבתם" – שתהא כתבה תמה‪ ,‬ובין השאר – שלא יעשה סתומים‬
‫פתוחים או פתוחים סתומים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪221‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תשובה – זה מחלוקת תנאים‪ ,‬ויש תנא שמכשיר ‪-‬‬
‫ר"י ב"ב לומד מפסוקי קורבנות סוכות רמז לניסוך המים ‪-‬‬
‫"ונסכיהם"‪ ,‬ונסכיה‪ ,‬כמשפטם" – םים – מים‪.‬‬
‫רואים שאפשר לעשות פתוחה סתומה‪,‬‬
‫וממילא גם להפך‪ :‬שמ משמעון‪.‬‬
‫(קד‪)+1 .‬‬

‫דחייה – אפשר לעשות פתוחה סתומה‪ ,‬אבל להפך לא‪,‬‬

‫כי הסתומות קדושות יותר –‬
‫ראיה‪:‬‬
‫‪ .1‬רב ירמיה ‪ -‬את האותיות מנצפך חידשו הנביאים‪ ,‬כלומר תחילה‬
‫היה רק סוג אחד והם עשו שני סוגים‪.‬‬
‫‪ .2‬מם וסמך בלוחות עמדו בנס (וניתן לקרוא גם מאחורה‪ ,‬בכתב‬
‫ראי)‪ ,‬כלומר בלוחות היו רק מם סתומות‪ ,‬וממילא הן קדושות‬
‫יותר‪.‬‬
‫דחיית הדחייה – הסתומות לא קדושות יותר‪.‬‬
‫הנביאים הם לא חידשו את המנצפך (שהרי "אלה המצוות" – ואין נביא‬
‫רשאי לחדש בה דבר)‪ ,‬אלא רק שכחום ויסדום‪,‬‬
‫וממילא גם בלוחות היו פתוחות‪.‬‬

‫דף קד‬
‫(קד‪ .‬רבע – קה‪ .‬סוף פרק האורג)‬
‫חלק א – דרשות התלמידים על אותיות הא"ב‬
‫א‪ .‬דרשות על הסדר הרגיל של הא"ב –‬
‫א‪,‬ב – אלף (תלמד) בינה‪,‬‬
‫ג‪,‬ד – גמול דלים‪,‬‬
‫[הרגל של ג לכיוון ד‪ ,‬שכך צריך לגמול חסדים – לרוץ אחרי הדל‪,‬‬
‫אך גם הרגל של ד נוטה ימינה ל‪-‬ג‪ ,‬שגם הדל ימציא את עצמו‪,‬‬
‫אך הוא עם הגב ל‪-‬ג‪ ,‬כדי שזה יהיה מתן בסתר]‪.‬‬
‫ואם אתה גומל דלים‪ ,‬אז‪:‬‬
‫ה‪,‬ו‪,‬ז‪,‬ח‪,‬ט‪,‬י‪,‬כ‪,‬ל – ה‪,‬ו (הקב"ה) זן אותך‪ ,‬וחן אותך‪ ,‬ומטיב לך‪ ,‬ונותן לך ירושה‪ ,‬וקושר לך‬
‫כתר לעולם הבא‪.‬‬
‫מ‪,‬ם – יש מאמרים פתוחים בתורה ויש מאמרים סתומים‪,‬‬
‫נ‪,‬ן‪,‬צ‪,‬ץ – נאמן צריך להיות כפוף‪ ,‬ולעולם הבא יהיה זקוף‪ .‬וכן צדיק‪ ,‬מכאן שצריך ענווה‬
‫יתירה (מנוד ראש)‪.‬‬
‫ס‪,‬ע – סמוך עניים‪ ,‬או סימנים עשה בתורה (כדי לזכור)‪.‬‬
‫פ‪,‬ף – כשאין מי שידבר צריך פה פתוח‪ ,‬כשיש – פה סגור‪.‬‬
‫ק‪,‬ר – היחס של הקב"ה לרשעים‪:‬‬
‫ר עם גב לקב"ה‪ ,‬כי הקב"ה לא יכול להסתכל עליו‪,‬‬
‫התג של ק לכיוון ר‪ ,‬שהקב"ה בא לקראת הרשע שיחזור בו‪ ,‬לכן גם הרגל באוויר‬
‫(פתח)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪222‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ש‪,‬ת – היחס בין שקר ואמת‪:‬‬
‫שקר הם אותיות סמוכות‪ ,‬ואמ"ת הם אותיות רחוקות – להראות שהשקר שכיח‪.‬‬
‫לאותיות אמת יש בסיס רחב‪ ,‬ואילו לשקר אין רגליים – להראות שאין לו קיום‪.‬‬
‫(קד‪)-10 .‬‬

‫ב‪ .‬דרשה בסדרים שונים‪:‬‬

‫נראה שלושה סדרים שונים (מתוך ספר יצירה) –‬
‫‪ .1‬א"ת ב"ש – האות הראשונה מההתחלה והראשונה מהסוף‪ ,‬האות ה‪ 2‬מההתחלה וה‪ 2‬מהסוף וכן‬
‫הלאה‪.‬‬
‫כ‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫א‬
‫ל‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫פ‬ ‫צ‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ת‬

‫על הרשעים‪:‬‬
‫את ‪ -‬אותי תיעב‪ ,‬אתאווה לו?‬
‫בש ‪ -‬בי לא חשק‪ ,‬שמי יחול עליו?‬
‫גר ‪ -‬גופו טימא‪ ,‬ארחם עליו?‬
‫דק ‪ -‬דלתותי נעל‪ ,‬קרניו לא אגדע?‬
‫על הצדיקים‪:‬‬
‫את בש ‪ -‬אם אתה בוש מלחטוא‬
‫גר דק ‪ -‬גור בדוק – גור בשמיים‪ ,‬תחת כיסא הכבוד‪.‬‬
‫הץ וף – חציצה תהיה בינך לאף‪.‬‬
‫זע חס‪-‬טן – ואין אתה מזדעזע מן השטן‪.‬‬
‫שר של גהנום לה'‪:‬‬
‫ים כל – השטן לה'‪ :‬לזרוק לים הכל‪.‬‬

‫‪ .B‬שיטת אח"ס‪ ,‬בט"ע ‪ -‬חלוקת האותיות ל‪ 3‬קבוצות‪ ,‬האות הראשונה מכל הקבוצה‪ ,‬השנייה מכל‬
‫קבוצה וכו'‪:‬‬
‫ז‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫א‬
‫נ‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ח‬
‫ש‪,‬ת‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫צ‬ ‫פ‬ ‫ע‬ ‫ס‬
‫ענה הקב"ה לגהינום‪:‬‬
‫אחס בטע גיף – אני חס עליהם כי בעטו בגיף (ניאוף)‪,‬‬
‫דכץ הלק – ישראל הם דכים‪ ,‬כנים‪ ,‬צדיקים‪ ,‬אין לך השטן חלק בהם‪,‬‬
‫עונה הגהינום‪:‬‬
‫ומר זן שת – ואמר השטן‪ ,‬זוניני מזרעו של שת‪,‬‬

‫‪ .C‬שיטת א"ל‪ ,‬ב"מ ‪ -‬חלוקת האותיות ל‪ 2‬קבוצות‪ ,‬האות הראשונה מכל הקבוצה‪ ,‬השנייה מכל‬
‫קבוצה וכו'‪:‬‬
‫כ‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫א‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪223‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫צ‬ ‫פ‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ל‬

‫ה' לגהינום‪:‬‬
‫אל בם – אל יהא לך חלק בהם‪,‬‬
‫גן דס – אוליכם לגן הדס (גן עדן)‪,‬‬
‫גיהנום לה'‪:‬‬
‫הע ופ – הנני עייף (רעב)‪,‬‬
‫עונה הקב"ה‪:‬‬
‫זץ חק – הם זרעו של יצחק‪,‬‬
‫טר יש כת – טר (שמור‪ ,‬המתן)‪ ,‬יש לי כיתות כיתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך‪.‬‬

‫(קד‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ב – המשך מלאכת כותב‬

‫א‪ .‬דיו (וכתיבה ללא דיו)‬
‫‪ .A‬דיו שחייב עליו ‪-‬‬
‫דיו – דיותא – שחור (מי עפצים‪ ,‬שרף‪ ,‬קנקנתום (סוג של אבן)‪.‬‬
‫סם – סמא – צהוב ממתכת ארסן‪.‬‬
‫סיקרא – אדום – מתחמוצת עופרת‪.‬‬
‫קומוס – קומא – משרף אילן‪.‬‬
‫קנקנתום – השחור של הרצענים‬
‫ובכל דבר שהוא רושם – לרבות מי טריא ואפצא (פרי מסוים ועפצים‪ .‬כמו שכשר בגט)‪,‬‬
‫וכן אבר (עופרת)‪ ,‬שחור (פחם) כשרים לגט ואסורים בשבת‪.‬‬
‫אבל בדבר שאינו מתקיים – פטור –‬
‫מי פירות‪ ,‬אבק דרכים וכו'‪.‬‬
‫‪ .B‬משרט על בשרו (ללא דיו) –‬
‫ר"א מחייב – שכן בן סטדא שרט על בשרו את סודות הכשפים של מצרים‪ ,‬מכאן שזו דרך‬
‫כתיבה‪,‬‬
‫חכמים פוטרים – אין מביאים ראיה מן השוטים‪.‬‬
‫‪( .C‬מחיקה – בהמשך נראה שגם מחיקת חלק של אות כדי לתקן אותה יכול לחייב)‪.‬‬

‫ג‪ .‬דיני שתי אותיות‬

‫אפשר לראות באופן כללי אפשר לראות שני כיוונים – האם ‪ 2‬אותיות זה עניין של כמות‪ ,‬או משמעות‬
‫(ואז ייתכן שגם לאות אחת תהיה משמעות)‪.‬‬
‫‪ .A‬כתב אות אחת ‪-‬‬
‫‪ .1‬סמוך לכתב –‬
‫במשנה ‪ -‬פטור‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫גמרא – ר"א מחייב (שכן מחייב (קה‪ ).‬בארג חוט אחד על אריג קיים)‪.‬‬

‫‪ 26‬האם זה דווקא כשיש משמעות ל‪ 2‬האותיות (האות הקיימת והאות החדשה)?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪224‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אות אחת שהשלימה את הספר או ארג חוט אחד שהשלים את הבגד) – חייב‪.‬‬
‫רבא בר רב הונא – זה כר"א הנ"ל‪.‬‬
‫רב אשי – זה גם לרבנן‪ ,‬כי כשמשלים את הבגד זה נותן לאות חשיבות‪.‬‬
‫‪ .2‬תנא – הגיה אות אחת חייב‪.‬‬
‫הסבר – מחק חלק מאות כדי להפוך אותו למשהו שמחייב ‪-‬‬
‫‪ . a‬רב ששת – הפך ח לשני זז (לא בספר תורה‪ ,‬שם תיקום כזה פסול‪ ,‬אלא צריך למחוק ולכתוב)‪.‬‬
‫‪ .b‬רבא – הפך ד לאות ר‪ ,‬ובזה הכשיר את הספר‪.‬‬
‫(קה‪)+4 .‬‬

‫‪( .3‬במשנה) כתב אות אחת נוטריקון –‬

‫ר' יהושע בן בתירא – חייב‪,‬‬
‫חכמים – פטור‪.‬‬
‫(וכאן הגמרא מביאה דוגמאות לנוטריקונים)‪.‬‬
‫(קד‪)-10 :‬‬

‫‪ .B‬קירבה בין האותיות‬

‫במשנה – כתב על ‪ 2‬כותלי הבית או ‪ 2‬דפי פנקס ‪-‬‬
‫אם נהגים זה עם זה – חייב‪,‬‬
‫אם לא – פטור‪.‬‬
‫ר' אמי – כתב אות בטבריה ואות בציפורי חייב‪.‬‬
‫כי כאן מחוסר רק קריבה‪ ,‬ואילו במשנה צריך לקרוע את הדפים או לשבור את הכותל כדי‬
‫לקרב‪.‬‬

‫(קד‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ד‪ .‬כתב על גבי כתב –‬

‫במשנה – פטור‪.‬‬
‫בגמרא – ר"י מחייב‪,‬‬
‫(כי ר"י אומר שאם כתב שם ה' בלי שהתכוון לכך (התכוון לכתוב יהודה)‪ ,‬יכול לעבור עליו‬
‫שוב וזה נחשב וכשר)‪.‬‬

‫(קד‪)-1 :‬‬

‫ה‪ .‬התכוון לכתוב ח וכתב זז?‬

‫במשנה – פטור – בספר תורה‪ ,‬שצריך לעשות תגים (זיוני)‬
‫בברייתא חייב – כשלא צריך לעשות תגים‪.‬‬

‫(קה‪ .‬במשנה באמצע)‬

‫‪27‬‬
‫ו‪ .‬כתב שתי אותיות בשני העלמות – האם מצטרף?‬
‫ר"ג – חייב – אין ידיעה לחצי שיעור‪.‬‬
‫חכמים – פטור – יש ידיעה לחצי שיעור‪.‬‬

‫‪ 27‬פירשנו לפי תוס'‪ ,‬שלא משנה פרק הזמן שעבר אלא רק האם זה העלם אחד או שני העלמות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪225‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קה‪)+4 .‬‬

‫ז‪ .‬דוגמאות לנוטריקונים בתורה ‪-‬‬

‫"אב המון גויים נתתיך" –‬ ‫‪.1‬‬
‫אב לאומות‪,‬‬
‫בחור לאומות‪,‬‬
‫חביב באומות (ח=ה)‪,‬‬
‫מלך לאומות‪,‬‬
‫ותיק לאומות‪,‬‬
‫נאמן לאומות‪,‬‬
‫אנכי –‬ ‫‪.2‬‬
‫רי"ח ‪ -‬אנא נפשי כתיבת יהבית (אני עצמי כתבתי ונתתי)‬
‫רבנן – אמירה נעימה כתיבה יהיבה (נתונה)‪,‬‬
‫יש אומרים בסדר הפוך – יהיבה כתיבה (נתונה כתובה)‪ ,‬נאמנים אמריה‪.‬‬
‫המלאך לבלעם – כי ירט הדרך לנגדי – יראה‪ ,‬ראתה‪ ,‬נטטה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מנחת העומר באה גרש כרמל – כר מלא (כלומר להביא את המנחה כשהזרעים לחים)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫דוד על שמעי בן גרא – והא קיללני קללה נמרצת – פירוט הקללה‪:‬‬ ‫‪.5‬‬
‫נואף‪ ,‬מואבי‪ ,‬רוצח‪ ,‬צורר‪ ,‬תועבה‪.‬‬
‫אחי יוסף – "מה נדבר ומה נצטדק"‪ -‬אנחנו נכונים‪ ,‬צדיקים‪ ,‬טהורים‪ ,‬דכים (נקיים)‪ ,‬קדושים‪.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪226‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קה‬
‫(קה‪ .‬תחילת פרק האורג–קו‪)+3 .‬‬
‫חלק א – שיעורי מלאכות הכנת הבגדים‬
‫א‪ .‬מלאכות האריגה‬
‫‪ .1‬שיעורי אריגה‪:‬‬
‫‪ .A‬הכנסת חוטי הערב הראשונים–‬
‫חכמים– ‪2‬‬
‫ר"א– במשנה – ‪ ,3‬בברייתא – ‪,2‬‬
‫ותירצו שזה תלוי אם זה חוטים עבים או דקים‪.‬‬
‫‪ .B‬על אריג קיים–‬
‫חכמים – ‪2‬‬
‫ר"א – ‪( 1‬או מה שישלים לשלוש)‪.‬‬
‫‪ .C‬רוחב – סיט (טפח)‪.‬‬
‫יוצא דופן ‪ -‬בשפה (שמים בצדדים חוטי שתי ממין אחר‪ ,‬ברוחב ‪ 3‬בתי נירין)‪ ,‬ושם‬
‫חייב גם ברוחב זה (אפילו שאינו סיט)‪ ,‬כמו כשאורגים חגורה צרה ברוחב ‪ 3‬בתי נירין‪.‬‬
‫(דין זה כתוב בשתי ברייתות‪ ,‬הראשונה סתמא כר"א והשנייה סתמא כרבנן)‪.‬‬
‫‪ .2‬שני בתי נירים – העברת שני חוטי שתי במקומות המתאימים בנול‪.‬‬
‫‪ .a‬אביי–פעמיים בבתי הניר ואחד בניר‪ ,‬כלומר שחיבר לשני הגלילים ודרך הלולאה של‬
‫הניר שבאמצע‪.‬‬
‫‪ .b‬בקירוס – רמב"ם במסרק שנועד להדק את חוטי הערב בשתי‪.‬‬
‫‪ .3‬תופר שתי תפירות – נכנס עם המחט פעמיים בבד (כך שיש תפירה אחת)‪.‬‬
‫קורע על מנת לתפור – למשל שיצא לו בליטה והוא קורע ותופר שוב‪.‬‬
‫שני דינים אלו הובאו רק בשביל המשנה הבאה – קורע בחמתו‪...‬‬
‫(קה‪)+1 :‬‬

‫חלק ב – קורע שלא על מנת לתפור‬

‫המקרים‪:‬‬
‫בקורע סתם – מקלקל ופטור‪.‬‬ ‫•‬
‫בקורע עם תועלת צדדית מסוימת‪ :‬משאצ"ג – ר"י מחייב ור"ש פוטר‪.‬‬ ‫•‬
‫למשל‪:‬‬
‫בקורע על מתו שחייב לקרוע (לרש"י)‬
‫בקורע בחמתו (לא באמת‪ ,‬אלא לחנך את בני ביתו)‬
‫בקורע על מנת לתפור – ודאי חייב‪.‬‬ ‫•‬
‫הסתירות בין משנתנו לברייתא‪:‬‬
‫‪ .1‬לגבי קורע על מתו‬
‫עליו(רש"י – רק לר"י‪ ,‬תוס' – גם לר"ש)‪.‬‬ ‫בברייתא חייב– במי שחייב לקרוע‬
‫במשנה פטור– במי שלא חייב לקרוע עליו (אינו‪ :‬משבעת קרובים‪ ,‬חכם‪ ,‬כשר‪ ,‬ולא היה בשעת יציאת‬
‫נשמה)‪ .‬כיון שאין תועלת זה כמקלקל ופטור לפי כולם‪.‬‬
‫(רש"י – יכלו גם לתרץ שזה במי שחייב‪ ,‬ונתון במחלוקת ר"י ור"ש)‪.‬‬
‫‪ .2‬לגבי קורע בחמתו‬
‫מדובר שיש תועלת מסוימת‪ ,‬וזה המחלוקת במשאצ"ג‪.‬‬
‫מה התועלת‪:‬‬
‫‪ .1‬שעושה נחת רוח ליצרו‪.‬‬
‫דחייה – הרי זה אסור וכעובד ע"ז‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪227‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬להטיל אימה על אנשי ביתו‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬מדרשים על שצריך לבכות על אדם כשר ולא להתעצל בהספד של חכם‪.‬‬

‫דף קו‬
‫(קו‪ +3 .‬עד קו‪ :‬במשנה)‬
‫א‪ .‬חובל ומבעיר בדרך קלקול‬
‫בצריך לדם או לאפר – חייב‪.‬‬
‫בדרך קלקול–‬
‫–פטור(כפשט המשנה‪ ,‬ולכאורה סובר כר"י)‬ ‫רי"ח‬
‫ר' אבהו – ברייתא שחייב (יוצא דופן משאר המלאכות)‪ .‬ואיך מסתדר עם המשנה?‬
‫לר"ש–חייב–הברייתא‪ ,‬ורש"י מביא עוד שתי משניות‪,‬‬

‫לר"י–פטור–המשנה‪" ,‬כל המקלקלין פטורים"‬

‫(רש"י תולה את זה במחלוקתם ההפוכה במשאצ"ג)‪.‬‬

‫מקור המחלוקת‬
‫יש לימוד מיוחד שכן מלים בשבת‪ ,‬ושלא הורגים בשריפה בשבת‪.‬‬
‫והרי שם מדובר בקלקול ללא שצריך לדם או לאפר‪.‬‬
‫ר"ש – ממילה למדים מדיוק – מכך שיש לימוד להתיר‪ ,‬משמע שאחרת אסור‪.‬‬
‫בהבערה – לומדים מבניין אב שאסור להבעיר גם ללא תיקון‪.‬‬
‫ר"י – בשניהם יש תיקון‪.‬‬
‫חלק ב – צד‬
‫יש שתי נפק"מ הפוכות למצב שנחשב ניצוד‪ .1 :‬אם מכניס למצב הזה חייב‪ .2 .‬אם מוציא מהמצב‬
‫הזה פטור (כי הוא כבר ניצוד)‪.‬‬
‫א‪ .‬מתי נחשב צידה‬
‫העיקרון של רשב"ג‬
‫(קו‪ :‬באמצע)‬
‫רשב"ג – אם הכניסו למקום שבו מחוסר צידה – פטור‪ ,‬אם לא מחוסר צידה – חייב‪.‬‬
‫רב יוסף – הלכה כמותו‪ ,‬אביי – כולם מסכימים לזה‪.‬‬
‫‪ .A‬דוגמאות לתלות במקום‪:‬‬
‫‪ .1‬עופות‬
‫במשנה – ציפור למגדל‪( ,‬אך לביבר (אפילו מקורה) אינו צד) – בציפור דרור‬
‫משנה בביצה– מותר להוציא עוף מהביברין (ניצוד) – בביבר מקורה‬
‫ברייתא – אסור להוציא עוף מהביברין (לא ניצוד) – בביבר לא מקורה‪.‬‬
‫‪ .2‬חיות‬
‫במשנה נחשב ניצוד ‪-‬‬
‫חכמים –לביבר‬
‫ר"י – דווקא לבית‬
‫משנה בביצה – מותר להוציא מהביברין (ניצוד) ‪ -‬כרבנן‬
‫ברייתא– אסור להוציא מהביברין (לא ניצוד) – ‪ .1‬כר"י‪ .2 .‬בביבר גדול‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪228‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫הגדרת קטן‪ .1 :‬שתופסו בשחייה אחת‪ .2 .‬צל הכתלים חופף‪ .3 .‬אין פינות‬
‫להתחבא‪.‬‬
‫(קו‪ :‬שליש תחתון)‬
‫‪ .B‬דוגמא לתלות בבעל חי‬
‫‪ .1‬כאמור – ציפור דרור – מגדל‪ ,‬עוף – ביבר מקורה‪.‬‬
‫‪ .2‬ת"ר‪ :‬חיגר זקו וחולה – פטור‪,‬‬
‫סומא או ישן – חייב (כי יכול לברוח)‪.‬‬
‫‪ .C‬דוגמא לתלות בנסיבות‬
‫חגביםבהנחה שיש בהם דין צידה –‬
‫אלעזר בן מהבאי – אם מקלחות ובאות והוא פשוט לוקח אותם מהאויר – פטור (נחשבים‬
‫ניצודים)‪.‬‬
‫ב‪ .‬באלו בעל חיים שייכת צידה‬
‫חגבים –ר"מ מחייב‪ ,‬חכמים פוטרים כי אין במינו ניצוד‪.‬‬

‫דף קז‬
‫(קו‪ :‬במשנה למטה – קח‪)+4 .‬‬
‫השיעור הוכן והועבר על ידי הרב יצחק הופמן‪.‬‬
‫חלק א – המשך צידה (שניים שעשאוה)‬
‫א‪ .‬זה אינו יכול וזה אינו יכול‬
‫לרבנן – שניהם חייבים‬
‫ר"ש – פוטר‬
‫ב‪ .‬שניים שסגרו את הדלת בגופם –‬
‫אם אחד סגר חצי והשני חצי – הראשון מותר‪ ,‬השני חייב‪.‬‬
‫אם הראשון סגר הכל והשני ישב מאחוריו והראשון הלך – הראשון חייב והשני פטור (ומותר‬
‫– כי רק שומר על בע"ח שכבר ניצוד)‪.‬‬
‫כמו מי שסוגר את הדלת מפני הגנבים ונמצא צבי בתוך הבית שניצוד מאליו‪.‬‬
‫ג‪ .‬צד בע"ח אך הבע"ח יכול לברוח – לא נקרא צידה‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד אופנים שמותרים בשבת‪:‬‬
‫‪ .1‬מה שלמדנו לעיל – אחד סתם את הפתח ואחיד עמד מאחוריו‪.‬‬
‫‪ .2‬פותח פתח למוגלה‪:‬‬
‫אם פתח פתח שמוציא ומכניס אוויר – חייב משום בונה או מתקן‪,‬‬
‫אם רק מוציא מוגלה – פטור (משאצ"ג במקום צער – לא גזרו לר"ש)‪.‬‬
‫‪ .3‬צד נחש ‪-‬‬
‫אם לרפואה – חייב‪,‬‬
‫שלא יישכנו – פטור (משאצ"ג‪ ,‬ובמקום צער מותר לכתחילה)‪.‬‬

‫(קז‪ .‬תחילת פרק שמונה שרצים)‬

‫חלק ב – שמונה שרצים‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪229‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬ההבדל בין ‪ 8‬השרצים לבין השאר בעניין חובל וצד‬
‫‪ .A‬הפסוקים‪:‬‬
‫כט ‪ְ -‬וזֶה לָ כֶם הַ ּטָ מֵ א בַ ֶש ֶרץ הַ ש ֵֹרץ עַ ל־הָ אָ ֶרץ הַ חֹ לֶ ד וְהָ עַ כְ בָ ר וְהַ צָ ב לְ ִמינֵהּו‪.‬‬
‫ְשמֶ ת‪.‬‬‫ל ‪ -‬וְהָ אֲ נ ָָקה וְהַ כֹחַ וְהַ לְ טָ אָ ה וְהַ חֹ מֶ ט וְהַ ִתנ ָ‬
‫לא ‪ -‬אֵ לֶ ה הַ ְּטמֵ ִאים לָ כֶם ְבכָל־הַ ָש ֶרץ כָל־הַ ֹנגֵעַ בָ הֶ ם ְבמ ָֹתם י ְִטמָ א עַ ד־הָ עָ ֶרב׃‬

‫‪ .B‬הקדמה (מסכת חולין) ‪ -‬האם עור השרץ מטמא כמו הבשר?‬

‫רי"ח ב"נ – לא מטמא (כי יש לו עור‪ ,‬ולא נחשב בשר)‪,‬‬
‫רבנן – חלק מהשרצים עורותיהם מטמאים (לטאה‪ ,‬אנקה‪ ,‬כח‪ ,‬חומט (לזכרון‪ :‬לא כח))‪.‬‬
‫למה?‬
‫גמרא ‪ -‬כי לארבעה שרצים אין עור אלא העור נחשב בשר‪ ,‬ומטמא‪ ,‬ולארבעה‬
‫האחרים יש עור‪.‬‬
‫רב – מהפסוק‪ :‬הטמאים לכם – לרבות שגם לעור יש טומאה‪ ,‬אלה – למעט – רק‬
‫אלו שמוזכרים בפסוק ל העור שלהם מטמא (כולל התנשמת)‪.‬‬
‫יוצא נפק"מ – האם עור התנשמת מטמאת –‬
‫להסבר הראשון – לא טמא‪.‬‬
‫לרב – טמא‪.‬‬
‫‪ .C‬עכשיו לחובל –‬
‫אם חבל והוציא דם – ודאי חייב בכל סוגי השרצים (תולדת שוחט)‪.‬‬
‫הנושא שלנו שהדם נצרר אבל לא יצא‪.‬‬
‫[למה בכלל חייב?‬
‫רש"י – ‪ .1‬חבורה שאינה חוזרת זה תולדת שוחט‪ .2 .‬תולדת צובע‪ .3 .‬רמב"ם –‬
‫מפרק]‪.‬‬
‫המשנה ‪ -‬חייב דווקא בשמונה שרצים – כי יש להם עור‪.‬‬
‫כמי זה במסכת חולין?‬
‫שמואל – כרי"ח ב"נ‪ ,‬שאמר שבכל ה‪ 8‬שרצים יש עור ולכן לא מטמא‪.‬‬
‫אבל לרבנן – רק ל‪ 4‬יש עור (שעורם טהור)‪ ,‬ובשאר גם החובל פטור‪.‬‬
‫רב (כשיטתו בחולין) – המשנה גם לרבנן‪ ,‬שגם לדעתם לכל ה‪ 8‬יש עור‪,‬‬
‫והסיבה שיש ‪ 5‬שהעור מטמא – זה גזירת הכתוב‪.‬‬

‫‪ .D‬דעת ר"י בלטאה ‪-‬‬

‫סובר כשמואל שלרבנן חייב בחובל רק על אלו שעורם טהור (שיש להם עור)‪,‬‬
‫אך חולק על לטאה‪ ,‬ואומר שדומה לחולד‪ :‬יש לה עור (עורה טהור‪ ,‬והחובל בה חייב)‪.‬‬

‫(קז‪ :‬באמצע)‬

‫ב‪ .‬הריגת שרץ‪ ,‬כינה‪ ,‬פרעוש‪ ,‬דג‬

‫‪ .A‬ההורג כינה‬
‫ר"א – חייב‪ ,‬כהורג גמל‪,‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪230‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(כאילים – כל דבר שיש בו נשמה)‪.‬‬
‫רבנן – מותר‬
‫(אך כינים של‬ ‫(כאילים – שפרים ורבים‪ ,‬וכינה לא פרה ורבה‪ ,‬אלא נוצרת מן הזיעה‬
‫היום שנוצרים מביצים אולי חייב)‪.‬‬

‫‪ .B‬הריגת פרעוש‬
‫בזה כולם מודים שחייב‪.‬‬
‫אך לגבי צידה‪ :‬ר"א – מחייב‪ ,‬ר' יהושע – פטור (כי אין במינו ניצוד)‪.‬‬
‫‪ .C‬הריגת דג‬
‫שמואל – מרגע שיבש בו רוחב סלע – חייב‪.‬‬
‫רי"ס בר אבין – בין הסנפירים‪ ,‬ולא צריך יבש לגמרי אלא מספיק שלא נמשך ריר‪.‬‬

‫(קז‪)-5 :‬‬

‫חלק ג – חיוב העוקר דבר מגידולו‬

‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬שמואל – המושיט יד ועוקר את העובר (אפילו שלא מת מיד)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב ששת – התולש כשות מקוצים (אפילו שלא מחובר ישירות לקרקע)‪.‬‬
‫‪ .3‬אביי – העוקר פטריות מעל גבי כלי‪.‬‬
‫אבל – העוקר מעציץ שאינו נקוב – פטור‪ ,‬כי זה לא הדרך לגדל שם‪.‬‬
‫אופי האיסור‪:‬‬
‫ירושלמי – קוצר‪,‬‬
‫רמב"ן – בעובר לא שייך קוצר אלא נטילת נשמה‪.‬‬

‫דף קח‬
‫(קח‪ +4 .‬עד קט‪)+7 .‬‬

‫(בסעיף ב זה יתקשר למשנה)‬

‫חלק א ‪ -‬על מה כותבים תפילין?‬

‫(קח‪ -8 .‬נתחיל מהסוף)‬

‫ד‪ .‬ת"ר – כותבים על גבי עור של בהמה וחיה טהורים‪ ,‬אבל לא על בע"ח טמאים‪.‬‬
‫גם אם הם נבלות וטרפות מותר‪.‬‬
‫אך בחיות ובהמות טמאות אסור‪ ,‬גם אם נשחטו‪.‬‬
‫מקור – ר' יהושע הגרסי –‬
‫"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך‪ ,‬למען תהיה תורת ה' בפיך" – מן המותר בפיך‪.‬‬
‫ושאל בייתוסי – אז למה נבלות וטרפות מותר‪ ,‬הרי הם לא מותרים בפיך!‬
‫וענה במשל – שמי שנהרג ישירות על ידי המלך (הקב"ה) חשוב יותר ממי שנהרג‬
‫בידי אדם (שחיטה)‪.‬‬
‫ושוב שאל ‪ -‬אז למה אסור לאכול אותם?‬
‫וענה ‪ -‬כי בזה יש פסוק מפורש שאסור (אבל אכן מסברא היה מקום להתיר)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪231‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ואמר הבייתוסי – קאלוס (יפה!)‪.‬‬
‫(נחזור למעלה – קח‪)+4 .‬‬

‫א‪ .‬רי"ח – כותבים גם על עור עוף טהור‪.‬‬

‫‪ .A‬שואל רב הונא – מה החידוש?‬
‫הרי ראינו במשנה אתמול שהחובל בעוף‪ ,‬ויש שטף דם‪ ,‬חייב‪.‬‬
‫מה שמוכיח שהעור שלהם נחשב עור (אחרת היה חייב רק אם הדם יצא ממש החוצה)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬נכון שיש להם עור‪ ,‬אבל היינו חושבים שלא כותבים תפילין כי יש נקבים של הנוצות‪.‬‬
‫קמ"ל שכיון שהדיו מכסה אותם זה כשר‪.‬‬

‫‪ .B‬דיון על האם אכן העור שלהם נחשב עור?‬

‫הקדמה‪:‬‬
‫‪ .1‬בעולת בהמה לא מקריבים את העור‪.‬‬
‫‪ .2‬בעולת העוף יש לימוד שמקריבים את העור – "ושיסע אותו בכנפיו (נוצותיו)" ‪ -‬שמוקרב עם העור‬
‫והנוצות‪.‬‬
‫שתי גרסאות לגבי הדיון‪:‬‬
‫‪ .a‬ר' זירא‪ :‬ראיה שאינו עור´שהרי אם זה עור איך מקריבים אותו?‬
‫דוחה אביי‪ :‬זה עור‪ ,‬וגזירת הכתוב שבכל זאת מקריבים‪.‬‬
‫‪ .b‬ר' זירא‪ :‬ראיה שזה עור‪ ,‬שהרי אם אינו עור‪ ,‬למה צריך לימוד שמקריבים אותו?‬
‫דוחה אביי‪ :‬זה לא עור‪ ,‬וצריך לימוד שמקריבים כי היינו חושבים שהוא מאוס להקרבה בגלל‬
‫הנקבים‪.‬‬

‫(קח‪ .‬מעל האמצע)‬

‫ב‪ .‬מר בריה דרבינא – האם כותבים על עור דג טהור?‬

‫רב נחמן בר יצחק – נחכה שאליהו הנביא יאמר לנו‪...‬‬
‫למה צריך את אליהו הנביא?‬
‫זה שיש להם עור – ברור שיש‪:‬‬
‫‪ .a‬רואים שזה עור‪.‬‬
‫‪ .b‬העור של דגים ועפות מציל מפני הטומאה באוהל המת (בניגוד לעור בהמה וחיה)‪,‬‬
‫והרי אם לא היה נחשב עור אלא בשר – בשר הרי מקבל טומאה (=אוכל)‪ ,‬ואינו‬
‫מציל מאוהל המת‪.‬‬
‫אלא השאלה אם פסקה זוהמתם‪.‬‬
‫יש מפרשים זוהמה פיזית (האם עיבוד העור נחשב שמסיר את הזוהמא)‪,‬‬
‫ויש מפרשים זוהמא רוחנית‪.‬‬
‫(קח‪ .‬מתחת לאמצע)‬

‫ג‪ .‬סיפור שקשור לכתיבת תפילין על בע"ח טהורים‬

‫רב הגיע לבבל (בהוראת ר' חייא דודו)‪.‬‬
‫שמואל וקרנא ישבו על הנהר‪ ,‬וראו שהמים עולים גבוה ועכורים‪,‬‬
‫שמואל הבין שאדם גדול מגיע וחש במעיו‪ ,‬והמים עלו כדי לתת לו פרטיות בשירותים‪.‬‬
‫קרנא הלך לתהות על קנקנו‪ ,‬ושאל אותו ‪ 3‬שאלות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪232‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬מניין שכותבים תפילים רק על עור בהמה טהורה?‬
‫למען תהיה תורת ה' בפיך ‪ -‬מן המותר בפיך‪.‬‬
‫‪ .2‬מניין לדם שהוא אדום (שרק צבעי אדום מטמאים את האישה)?‬
‫"ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם"‪.‬‬
‫‪ .3‬מניין שברית מילה זה דווקא באותו מקום?‬
‫גזירה שווה‪" :‬בשר ערלתו" – "וערלתם ערלתו את פריו" – דבר שעושה פרי‪.‬‬
‫למה לא ללמוד מ"ערלת לבבכם"‪ ,‬או "ערלה אזנם"?‬
‫תשובה‪ :‬שם כתוב ערלה עם תוספת (לב‪ ,‬אוזן)‪ ,‬ואילו בברית ובערלה פשוט כתוב‬
‫"ערלתו"‪.‬‬
‫[כתנאי‪:‬‬
‫ר' יאשיה כמו רב‪,‬‬
‫אך ר' נתן – וערל זכר אשר לא ימול‪ – "...‬מקום שניכר בין זכרות לנקבות]‪.‬‬
‫רב כעס שקרנא בוחן אותו וקילל אותו שתצא לו קרן בעינו‪.‬‬
‫שמואל מארח את רב ונותן פת שעורים וכסא דהרסנא (דג‪ ,‬שמן וקמח) ושיכר‪ ,‬כדי שיצטרך לשלשל‬
‫וזה ירפא אותו‪.‬‬
‫רב חשב ששמואל מנסה לצער אותו וקילל אותו שיהיו לו רק בנות‪.‬‬
‫(מסופר במגילה שכשהבין שזה היה לטובתו כיבדו כל חייו)‪.‬‬

‫(קח‪ .‬במשנה למטה)‬

‫חלק ב – דברים הקשורים למלאכת מעבד‬

‫במשנה הקודמת דיברנו על חובל (תולדת שוחט)‪ ,‬כעת עוברים לדברים הקושרים למלאכה הבאה – מעבד‪.‬‬

‫א‪ .‬המשנה ‪ +‬הסבר הגמרא‬

‫הקדמה‪:‬‬
‫חז"ל אסרו לכבוש ירקות במלח משום שדומה למעבד‪,‬‬
‫ואסרו אפילו להכין את מי המלח לצורך הכבישה‪.‬‬
‫במשנה שלנו מדובר על אדם שלא מתכוון לכבוד אלא לטבול פתו‪.‬‬
‫ת"ק (לפי הסבר שמואל) –‬
‫להכין מי מלח מרובים (הילמי) ‪ -‬אסור (כי נראה שעושה לעיבוד‪ ,‬אפילו שלא)‪.‬‬
‫להכין מי מלח מועטים – מותר (שניכר שזה לא לצורך עיבוד)‪ ,‬וגם טובל בהם פיתו‪.‬‬
‫ר' יוסי – אין הבדל בין הרבה למעט‪,‬‬
‫וההיתר היחיד זה אם לפני שהמלח נוגע במים שם באחד מהם שמן‪.‬‬
‫כשר' יוסי אמר שאין הבדל בין הרבה למעט – הוא התכוון להתיר או לאסור?‬
‫רב יהודה – להתיר בשניהם (אחרת היה כתוב "ר' יוסי אוסר")‪.‬‬
‫רבה ורי"ח – לאסור בשניהם (שהרי מפורש אח"כ שההיתר היחיד זה עם שמן)‪,‬‬
‫וכן מפורש בברייתא‪,‬‬
‫‪28‬‬

‫אחרת‪ ,‬יאמרו שמלאכה מרובה אסורה‪ ,‬מלאכה מועטת מותרת‪.‬‬

‫(קח‪ :‬רבע)‬

‫‪ 28‬בברייתא כתוב שלא עושים מי מלח מרובים לתת לתוך כבשים‪ ,‬אך כאמור – באמת גם עצם עשיית מי מלח מרובים‬
‫בשביל לטבול פתו אסור‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪233‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬ברייתות של ר' יהודה בר חביבא‪:‬‬
‫‪ .A‬אין עושים מי מלח עזים‬
‫(שביצה צפה בהם‪ ,‬וזה שני שליש מלח שני שליש מים‪ ,‬ועושים את זה לכבישת דגים)‪.‬‬
‫מה היחס דין זה לבין המשנה?‬
‫לשני ההסברים הברייתא מתייחסת לת"ק במשנה‪:‬‬
‫ר' חננאל – חולק על ההסבר שראינו בת"ק (כמות)‪ ,‬ולדעתו לא הכמות משנה אלא הריכוז‪.‬‬
‫ר"ן – לא חולק‪ ,‬אלא בא להוסיף איסור‪ :‬שגם במי מלח מועטים‪ ,‬אם זה מאוד מרוכז אסור‪.‬‬
‫‪ .B‬מליחת מאכלים בשבת‪.‬‬
‫(הקדמה‪:‬‬
‫למדנו כבר שאסור מדרבנן לכבוש ירקות‪.‬‬
‫מה לגבי נתינת מלח?‬
‫סתם לשים מלח על ירק שאוכל – ודאי מותר (זה בשביל הטעם‪ ,‬ולא נראה כמעבד)‪.‬‬
‫אבל יש דברים בהם המלח לא רק מוסיף טעם אלא מתקן‪ ,‬ואם עושה בצורה של‬
‫תיקון (מלח כמה בבת אחת) – אסור‪:‬‬
‫הברייתא – אין מולחים כמה צנונים וביצים (זה מתקן את האוכל ונראה כמעבד)‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬רב חזקיה מתיר בביצה‪.‬‬
‫‪ .2‬רב נחמן בהתחלה היה מולח בצנון כמה חתיכות‪ ,‬אך כששמע שזה מתקן הפסיק‬
‫כמו הברייתא‪.‬‬
‫‪ .C‬ברייתא אגבית (בגלל שהזכרנו צנון וביצה) ‪-‬‬
‫אתרוג‪ ,‬צנון וביצה – אילמלא קליפתם לא היו יוצאים (נדבקים בתוך המעיים)‪.‬‬

‫(קח‪ :‬באמצע)‬

‫חלק ג ‪ -‬בדרך אגב – רפואה בשבת‬

‫העיקרון‪ :‬מי שיש לו מיחוש (ולא נפל למשכב)‪ ,‬אסור רפואה שמא ישחוק סממנים‪ .‬אבל‪ ,‬אם זה‬
‫"מאכל בריאים"‪ ,‬כלומר דבר או דרך שגם בריאים עושים – מותר‪.‬‬

‫א‪ .‬רב דימי – מעולם לא טבע אדם בים סדום (המלח)‪.‬‬

‫רב יוסף‪ :‬ועץ כן טבע?‬
‫אביי‪ :‬הכוונה שאפילו אדם לא טבע (וברור שגם לא עץ)‪.‬‬
‫מה בא להשמיענו? ללמד שמי ים המלח כל כך מלוחים‪ ,‬שיכולים לרפא‪,‬‬
‫ולכן‪:‬‬
‫מי שרוחץ בהם עיניו בצורה רגילה – מותר‪,‬‬
‫אבל מי שממצמץ כך שמוכח שזה לרפואה – אסור‪.‬‬
‫הדין מובא בסיפור הבא‪:‬‬
‫רבין ור' ירמיה טיילו על שפת ים המלח‪.‬‬
‫רבין‪ :‬האם מותר לרחוץ עיניו בים המלח? ר' ירמיה‪ :‬מותר‪,‬‬
‫רבין‪ :‬האם מותר גם למצמץ? ר' ירמיה‪ :‬לא שמעתי במפורש‪ ,‬אבל שמעתי משהו‬
‫דומה שרואים שאם זה מוכח שזה לרפואה אז אסור‪:‬‬
‫שתי הלכות של ר' זירא בשם אבוה דשמואל ובשם לוי‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪234‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬מותר לרחוץ עם יין על גב העין אך לא בפנים (לא למצמץ)‪,‬‬
‫כי אז מוכח שזה לרפואה‪.‬‬
‫‪ .2‬ברוק תפל אסור גם על גב העין‪,‬‬
‫כי זה תמיד רק לרפואה‪.‬‬
‫[הגמרא מנסה להוכיח שאבוה דשמואל הוא שאמר את ההלכה‬
‫הראשונה‪ ,‬מכך שגם שמואל אמר אותה‪ ,‬אבל דוחה‪ ,‬כי הרי‬
‫שמואל גם אמר את ההלכה השנייה]‪.‬‬
‫(קח‪)-9 :‬‬

‫ב‪ .‬מר עוקבא – שמואל – מותר לתת קילורין על גב העין‬

‫אמנם קילורין עושים רק לרפואה‪,‬‬
‫אבל כיוון שמי שיראה יחשוב שזה יין‪ ,‬לא מוכח שזה לרפואה ומותר‪.‬‬
‫אבל כאן יש תנאי נוסף – לשרות את הקילורין עצמם מערב שבת‪ ,‬וזה כי המתרפא עצמו הרי‬
‫יודע שזה קילורין‪ ,‬אז צריכים לעשות גם היכר בשבילו‪ ,‬ולעשות מערב שבת זה ההיכר‬
‫(משנ"ב שכח‪ ,‬סט)‪.‬‬
‫אבל (כמו ביין) – אמר בר ליואיי למר עוקבא שלא ימצמץ‪.‬‬
‫(קח‪)-7 :‬‬

‫ג‪ .‬ענייני רפואה‪ ,‬רוח רעה ועוד‬

‫ר' ינאי ביקש ממר עוקבא שישלח לו את הקילורין של שמואל‪.‬‬ ‫‪.A‬‬
‫ר' ינאי‪ ,‬אשלח‪ ,‬אבל תדע שהכי טוב זה לשטוף עיניים במים קרים בבוקר ולשטוף ידיים‬
‫ורגליים בחמים בערב‪.‬‬
‫וכן בברייתא‪.‬‬
‫אגב שטיפת ידיים – הברייתא מוסיפה על נטילת ידיים של הבוקר ורוח רעה‪:‬‬ ‫‪.B‬‬
‫יד שלא נטלה ידיים ונגעה במקומות הבאים תיקצץ‪:‬‬
‫עין (מעוור)‪,‬‬
‫חוטם ופה (פוליפוס (ריח רע))‪,‬‬
‫אוזן (מחריש)‪,‬‬
‫חסודה (פצע של הקזת דם)‪,‬‬
‫אמה ופי הטבעת‪,‬‬
‫גיגית שכר‪.‬‬
‫תניא ר' נתן – כדי להעביר רוח רעה צריכים ליטול ידיו ‪ 3‬פעמים‪.‬‬ ‫‪.C‬‬
‫ר' יוחנן (וכן בברייתא) – פוך (סוג של כחול) מתקן את הנזק של הרוח רעה‬ ‫‪.D‬‬
‫(וגם ממעיט דמעות ומגדל את שערות העפעפיים)‪.‬‬

‫דף קט‬
‫(קט‪ +7 .‬במשנה –קט‪)-7 :‬‬
‫חלק א –רפואה בשבת‬
‫העיקרון‪ :‬מי שיש לו מיחוש (ולא נפל למשכב)‪ ,‬אסור רפואה שמא ישחוק סממנים‪ .‬אם זה "מאכל‬
‫בריאים"‪ ,‬כלומר דבר שגם בריאים עושים או אוכלים – מותר‪.‬‬
‫בדף הזה נראה לזה עוד דוגמאות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪235‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
‫שמואל –מאכלים מותרים באכילה (‪ .1‬לא מרפאים‪ .2 .‬מאכל בריאים)‪ :‬עלין‪ ,‬כוסברתא‪ ,‬כשות‬ ‫‪.1‬‬
‫(שמואל – מלבד כשות מטרוזא שאינו מאכל בריאים)‪.‬‬
‫גרגירא – מועיל (וכנראה בכ"ז מותר כי הוא מאכל בריאים)‪.‬‬
‫לפי הר"ח גם בזה מדובר ברפואה בשבת‪:‬‬ ‫‪.2‬‬
‫פעפועי ביצים (מעורבבים) – אסור‪.‬‬
‫שריקא טויא (ר"ח – מי אבטיח) רב חסדא ‪ -‬טובים לשלשול ומותרים (זעירי גם התיר‪,‬‬
‫הוסברה – כיון שנאכל גם ללא סינון על ידי בריאים‪ ,‬הסינון לא משנה)‪.‬‬
‫עצירת דם‬ ‫‪.3‬‬
‫‪ .a‬ביין ‪ -‬מר עוקבא – מי שקיבל מכה פתוחה‪ ,‬מפסיק את הדם עם יין (אינה רפואה‬
‫גמורה)‪.‬‬
‫רבא – בני מחוזא המפונקים – גם יין מרפא ואסור‪.‬‬
‫‪ .b‬בחומץ ‪-‬‬
‫איבעיא להו מה עם חומץ? רב הילל‪-‬רב כהנא –לא‪.‬‬
‫רב אשי כן עצר בחומץ‪/‬יין (אפילו שהוא מפונק) כי בגב היד או הרגל מסוכן (שאפילו‬
‫מחללים עליה את השבת‪ ,‬כי היא כמכה של חלל)‪.‬‬
‫רחצה בים ומעיינות‬ ‫‪.4‬‬
‫מי משרה‪ ,‬בים המלח – אסור (כי בריאים לא רוחצים שם)‬
‫שתי ברייתות ‪ -‬במים מלוחים קצת (כמו מי טבריה)– מותר‪,‬‬
‫בים הגדול‪ :‬ברייתא א – אסור‪ ,‬ברייתא ב – מותר‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬רי"ח ‪ -‬זאת מחלוקת תנאים‪ ,‬לגבי הגדרת מקוה‪:‬‬
‫הים הגדול – מקוה‪,‬‬
‫שאר הימים הפנימיים (כינרת) – ר"מ – מקוה‪ ,‬ר"י – לא מקווה(ורי"ס באמצע –‬
‫מקוה לעניין זב אך מותר מים זוחלים)‪.‬‬
‫ברייתא א – כר"י שמבדיל‪ ,‬ברייתא ב – כר"מ שלא מבדיל‪.‬‬
‫דחייה – אין קשר בין התחומים‪.‬‬
‫‪ .2‬רנבי"צ – שהה – אסור‪ ,‬לא שהה – מותר‪.‬‬
‫דחייה – אם לא שהה‪ ,‬אפילו במי משרה מותר!‬
‫‪ . 3‬במים היפים שבו – מותר‪ ,‬ברעים שבו – אסור (אם שוהה)‪.‬‬
‫במשנה ‪-‬‬ ‫‪.5‬‬
‫כל מאכלי ומשקאות הבריאים שותה‪.‬‬
‫‪ .a‬מי דקלים (מעיין מסוים) וכוס של עיקרים – לרפואה אסור‪ ,‬אך אם אינו חולה – מותר‪.‬‬
‫‪ .b‬איזוביון–אסור (אברתה בר הינג – אזוב שגדל ליד שיחים קוצניים)‬
‫טוב לקוקאיני (תולעים במעיים‪ ,‬שבאים מקח שישב ‪ 40‬יום) כשנאכל עם תמרים שחורות‬
‫מהו האזוב שבתורה (במצורע‪ ,‬במי חטאת‪ ,‬בדם פסח)‪:‬‬
‫רב יוסף –אברתה בר המג (אזוב שגדל ליד צמחי גמי)‪,‬‬
‫עולא – מרוא לבנה‬
‫רב פפי – שומשוק (וכן מסתבר כי רק בו יש שלושה גבעולים כר"י במשנה בפרה)‬
‫‪ .c‬יועזר‪ ,‬אבוברואה – מותר (גם מאכל בריאים)‪.‬‬
‫יועזר– פותנק (מנטה) ונאכל עם תמרים לבנות נגד תולעי הכבד (ארקתא)‪ ,‬שנגרמים מאכילת מאכלים‬
‫כבדים על בטן ריקה (בשר ועוד)‪.‬‬
‫שיטות אחרות – שחליים לבנים‪ ,‬תענית‪ ,‬קליפה משיח הסנה‪.‬‬
‫אבוברואה – עץ יחידי (גזע ללא ענפים)‪ ,‬ומועיל למים מגולים‪.‬‬
‫שיטות אחרות למים מגולים‪:‬‬
‫‪ .1‬חמישה ורדים‬
‫‪ .2‬רביעית חלב עז לבנה‬
‫‪ .3‬אתרוג מתוק‬
‫‪ .4‬מי רגלים בני ‪ 40‬יום‬
‫‪ .5‬אניגרון או אבנגר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪236‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קי‬
‫(קט‪ -7 :‬עד קיא‪ .‬במשנה)‬
‫א‪ .‬המשך רפואה לנחשים‬
‫מי שבלע נחש– לאכול כשות ולרוץ‬ ‫‪.1‬‬
‫מי שנשכו נחש– עובר של אתון‬ ‫‪.2‬‬
‫מי שכרכו נחש– סל שיחצוץ בין הראש לנחש‬ ‫‪.3‬‬
‫מי שנחש מקנא בו (ורודף אותו לפי ריחו)– יקטע את העקבות‬ ‫‪.4‬‬
‫מי שנחש רודף אחריו– ירוץ בחולות‬ ‫‪.5‬‬
‫אישה שנחש מסתכל עליה – תבדוק אם מתאווה ואז תשמש או תזרוק עליו שער וציפורניים‬ ‫‪.6‬‬
‫אישה שנחש נכנס בתוכה– מפתים אותו לצאת עם בשר צלוי‬ ‫‪.7‬‬

‫ב‪ .‬במשנה‪ :‬מאכל ומשקה בריאים מותר בשבת‪ .‬לרבות –‬

‫מאכל –גם דברים שמועילים וקשים (טחול וכרשינין)‬ ‫‪.1‬‬
‫משקה –גם דברים שרק מעט בריאים שותים (מי צלפים)‬ ‫‪.2‬‬
‫ספק לגבי מי רגלים ונפשט שאסור‪.‬‬

‫ג‪ .‬מהמשנה –מי דקלים‪/‬דקרים אסורים בשבת‪:‬‬

‫מי דקלים –מים ממעיין מבין שני דקלים‪ ,‬ומשלשל‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מי דקרים –מפחית את המרה ומשלשל ומחזק‪ ,‬וזה זיתום המצרי‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫ד‪ .‬מהמשנה ‪ -‬כוס של עיקרין אסור בשבת‬

‫שרף צריף וכרכום‪,‬‬
‫לזבה משתמשים בשלושתם‪,‬‬
‫לירקון רק בשניים וזה מעקר‪.‬‬
‫‪ 11 .A‬פתרונות נוספים לזבה‪:‬‬
‫‪ .2‬בישול בצלים ביין‬
‫‪ .3‬יבהילו אותה בצומת דרכים‬
‫‪ .4‬כמון כרכום ותלתן‬
‫‪ .5‬טיט מהחביות‪.‬‬
‫‪ .6‬עשב פשטינא‪.‬‬
‫‪ .7‬אפר עשב חרנוגא‬
‫‪ .8‬תשב בשבעה בורות עם כוס יין‬
‫‪ .9‬אפשר ביצת יענה‬
‫‪ .10‬יפתחו לכבודה חבית יין‬
‫‪ .11‬תחזיק שעורה מגללי פרידה לשלושה ימים‬
‫‪ 7.B‬פתרונות נוספים לירקון‪:‬‬
‫ישתה ראש שיבוטא שבושל עם שכ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ישפשף גופו בציר בחום‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫תמרים שעווה ואהלא‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫דם של עיר בחלק מגולח בראשו‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫ראש איל בחומץ ושכר‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫ישימו עליו חזיר מנומר קרוע‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫יאכל כרישים חריפים‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪ .C‬קשה – הרי יש איסור עיקור?‬
‫בעקיפין‬ ‫‪.1‬‬
‫נדחה – אסור (ורי"ח שהתיר‪ ,‬זה בעקבות הפגיעה הגופנית)‪.‬‬
‫בסריס‬ ‫‪.2‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪237‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫נדחה – אסור גם סירוש אחרי סירוס‪.‬‬
‫בזקן‬ ‫‪.3‬‬
‫נדחה– עוד יכול לחזור ולהוליד‪.‬‬
‫באישה(לרבנן אינה מצווה על פו"ר)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫דחייה חלקית – לרי"ח ב"ב גם אישה מצווה בפרו ורבו‪.‬‬
‫באישה זקנה או עקרה‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫דף קיא‬
‫(קיא‪ .‬במשנה – קיא‪ :‬במשנה – סוף פרק שמנה שרצים)‪.‬‬
‫א‪ .‬החושש בשיניו‬
‫לא יגמע חומץ‪ ,‬אך טובל כדרכו‪.‬‬
‫‪ .A‬קשה ‪ -‬מכאן שחומץ מועיל לשיניים‪ ,‬והרי "כחומץ לשיניים"!‬
‫‪ .1‬שם זה בקיוהא דפרי‪.‬‬
‫‪ .2‬כשאין מכה‪ ,‬אז החומץ קשה‪.‬‬
‫‪ .B‬קשה – הברייתא מתירה לגמעולבלוע?‬
‫‪ .1‬אביי – גם משנתנו שאסרה התכוונה למגמע ופולט‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא ‪ -‬לפני הסעודה וטבילת החומץ – מותר לגמע ולבלוע (הברייתא)‪,‬‬
‫אחרי הסעודה – אסור (משנתנו)‪.‬‬
‫דחייה– רבא סובר "הואיל" שמותר לפני הסעודה מותר אחרי‬
‫(כמו לגבי טבילה ביו"כ‪ ,‬שלא נאסר הואיל ובשבת לא נאסר כי נראה כמיקר‪ ,‬לכן גם)‬
‫ואכן רבא חזר בו מתשובה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬החושש במותניו‬
‫המשנה ‪-‬‬
‫לא סך חומץ ויין‪,‬‬
‫כן סך שמן זית‪.‬‬
‫שמן וורדים –בני מלכים מותרים‪,‬‬
‫שאר אנשים‪ :‬רבנן – לא‪ ,‬ר"ש – כן‪.‬‬
‫רש"י – חז"ל לא חילקו בין יהודים שונים‪.‬‬
‫תוס' – ר"ש מתיר אם סך לא כדי לרפא אלא להתענג‪ ,‬ודבר שאין מתכוון מותר‪.‬‬
‫(קיא‪)-4 .‬‬

‫פסיקת רב לגבי שמן וורדים‪:‬‬

‫ר' אבא ב"ז – רב‪ :‬כר' שמעון שמותר‪.‬‬
‫והרי לגבי דבר שאין מתכוון פסק כר"י‪:‬‬
‫‪ .1‬לא לדחוף מטלית לרווח של הברז כי סוחט‪.‬‬
‫שם זה "פסיק רישא"‪.‬‬
‫‪ .2‬אמוראים בשמו אמרו בפירוש שפסק כר"י!‬
‫תשובה‪ :‬אצלנו התיר בשמן וורדים כר"ש‪ ,‬אך לא מטעמו‪:‬‬
‫‪ .1‬כי לדעתו אינו מרפא‪.‬‬
‫דחייה– ברור מהמשנה שמרפא‪.‬‬
‫‪ .2‬באמת סובר כר"י‪ ,‬אלא שהתיר דווקא במקום שבו השמן מצוי‪ ,‬ואז זה מותר כמו בשמן זית‬
‫(שלא נראה שעושה לרפואה)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪238‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קיב‬
‫(קיא‪ :‬במשנה תחילת פרק ואלו קשרים עד קיג‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬מלאכת קושר‬
‫א‪ .‬השיטות‪:‬‬
‫שיטת רבנן– תלוי ב"מתקיים"‬
‫לפי רש"י – הכל תלוי בזמן שהקשר יתקיים‪:‬‬
‫זמן קצר (בו ביום‪ ,‬עד שבוע) – מותר‪.‬‬ ‫•‬
‫זמן בינוני (שבוע עד חודש‪ ,‬או לא לעולם) – פטור אבל אסור‪.‬‬ ‫•‬
‫ארוך (יותר מחודש‪ ,‬לעולם) – חייב‪( .‬ראשונים אחרים מחייבים רק אם זה גם קשר של אומן)‪.‬‬ ‫•‬
‫שיטת ר"מ – אם יכול להתיר ביד אחת – פטור‪.‬‬
‫בעי רב אחדוי – האם זה סימן לקשר מהודק‪ ,‬או סיבה? נפקא מינה לקשר לולאה‪.‬‬

‫ב‪ .‬דוגמאות לשיטת רבנן‬

‫‪ .1‬קשר הגמלים והספנים ‪-‬‬
‫הרצועה שמחוברת לגמל‪/‬ספינה – חייב (המשנה הראשונה)‪.‬‬
‫החבל שקושרים לאותה רצועה – פטור אבל אסור (הרישא של המשנה שנייה לפי הגמרא)‪.‬‬
‫‪ .2‬קשרים שמותרים (הסיפא במשנה השנייה) ‪-‬‬
‫‪ .a‬מפתח חלוקה‪ ,‬אפילו שיש שני קשרים ואולי אחד לא תתיר‪.‬‬
‫‪ .b‬חוטי סבכה– אפילו שיכולה להוריד בלי להתיר‪.‬‬
‫(דילוג מ‪ -‬קיב‪ +10 .‬עד קיב‪)-8 :‬‬
‫‪ .c‬נודות יין‪ ,‬אפילו שיש פתח נוסף‬
‫‪ .d‬קדירה של בשר – אפילו שיש לו פתח נוסף‪.‬‬
‫‪ .e‬ר"א – קושר חבל בפתח הבהמה – אפילו שיש קשר משני הצדדים‪ ,‬ואולי אחד מהם‬
‫יבטל שם (רב יוסף – הלכה כמותו‪ ,‬אביי – מי חולק?)‪.‬‬

‫(חזרה אחורה ל‪ -‬קיב‪)+10 .‬‬

‫‪ .3‬סנדל ומנעל‬
‫במשנה– מותר‪ .‬בברייתות– חייב‪ ,‬פטור‪ ,‬מותר‪ .‬אלא שתלוי במה מדובר‪:‬‬
‫חייב– בקשר של היצרן‪,‬‬
‫פטור– בקשר של רצועות שנועד לזמן בינוני (במנעל – בדרבנן‪ ,‬בסנדל – קשירה רגילה)‬
‫מותר– בקשירה שפותחים בו ביום (במנעל – של בני מחוזא‪ ,‬בסנדל – סנדל של שני אנשים‪ ,‬כסיפור על‬
‫רב יהודה)‪.‬‬

‫(קיא‪ .‬באמצע‪ ,‬נדלג מאמצע עמו דא לרבע התחתון)‬

‫חלק ב ‪ -‬סנדל שנפסק‬
‫[מבנה הסנדל –‬
‫בסוליה היו טבעות (תרסיות) שאליהן קושרים את הרצועות‪.‬‬
‫בנוסף בחלק האחרוי היו אוזניים‪ ,‬שלפי רש"י הן דיות להחזקת הסנדל כשלובשים אותו]‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪239‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ברייתא ‪ -‬סנדל שהיה טמא‪ ,‬ואז‪:‬‬
‫נפסקו שתי התרסיות‪/‬אוזניים‪ ,‬כל הכף – טהור‪.‬‬
‫אם רוב הכף – נשאר טמא‪.‬‬
‫אם אחת מתוך שתיים –‬
‫אם הפנימית– נשאר טמא‪ ,‬כי יכול לתקן וזה לא מביישו‪.‬‬
‫אם החיצונית– ר"י –טהור(כי לא יתקן‪ ,‬כי זה מביישו)‪ ,‬רבנן –טמא(יכול להפוך ולתקן)‪.‬‬

‫א‪ .‬חליצה‬
‫עולא‪-‬רי"ח–המחלוקת גם לגבי שבת‪ ,‬אך לא לחליצה‪.‬‬
‫נקדים שבחליצה צריכה לחלוץ לאח מרגל ימין‪ ,‬והמשנה מתירה לו לבוש שם את סנדל שמאל‪ .‬לפי זה‪:‬‬
‫סברא א ‪ -‬לכאורה גם בנפסקה החיצונה אפשר להפוך וכשר‪,‬‬
‫מצד שני ‪-‬סברא ב– אולי לא כשר‪ ,‬כי אפשר להפוך רק כשזה שמיש לייעוד המקורי שלו (רגל שמאל)‪.‬‬

‫תגובה‬ ‫לא לחליצה‬ ‫האפשרויות‪:‬‬

‫דחייה ‪ -‬והרי‬ ‫לא נחשב כלי‬ ‫לגבי רבנן‬
‫המשנה ביבמות‬
‫מתירה! (סברא א)‬
‫דחייה – סברא ב‪.‬‬ ‫לחליצה כשר‬ ‫לגבי ר"י‬
‫בגלל סברא ב‬ ‫וכן לחליצה אינה‬ ‫המסקנה ‪ -‬לגבי ר"י‬
‫כשרה לר"י‪.‬‬

‫(קיב‪)+2 :‬‬
‫ב‪ .‬פסיקת רי"ח – מחלוקת אמוראים‪:‬‬
‫עולא – רי"חכאמור התייחס לר"י לגבי חליצה‪ ,‬כלומר שפסק כר"י‪.‬‬
‫קשה מסתם משנה בכלים– נפסקה אחת מאוזניו נשאר טמא‪ ,‬משמע שבכל מקרה‪.‬‬
‫תשובה– דווקא בנפסקה הפנימית‪ ,‬אך נפסקה החיצונית – טהור‪.‬‬
‫קשה – למה בהמשך כשמביאים מקרה שטהור מביאים את "נפסקה גם השנייה"‪,‬‬
‫ולא את "נפסקה החיצונית"?‬
‫תשובת רי"צ בן יוסף – המשנה כשיש שתי אוזניים בכל צד‪ ,‬והסיפא בנספקו שתי‬
‫החיצוניות שאז טהור‪.‬‬
‫רבין– רי"ח כרבנן‪.‬‬
‫(קיב‪ :‬באמצע– קיב‪)-7 :‬‬
‫[אגב ‪ -‬פנים חדשות באו לכאן‬
‫בסיפא של המשנה הנ"ל בכלים – נפסקה אוזן אחת – טמא‪ ,‬תיקן אותה ונפסקה השנייה –‬
‫טהור‪.‬‬
‫והסביר רי"ח לחזקיה ‪ -‬כי "פנים חדשות באו לכאן"‪ ,‬ולכן גם בניקב כלי כזית ותיקן שוב ושוב‬
‫עד שניקב כרימון – טהור]‪.‬‬

‫ג‪ .‬שבת – האם הסנדל מוקצה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪240‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .A‬רי"ח לעיל – המחלוקת גם לגבי שבת‪,‬‬
‫בנפסקה הפנימית – עדיין סנדל ולא מוקצה‪,‬‬
‫בחיצונית – לרבנן – לא מוקצה‪ ,‬לר"י – מוקצה‪.‬‬
‫(קיב‪ .‬באמצע)‬
‫‪ .B‬לאביי נפסק הסנדל בצד החיצוני‪ ,‬ורב יוסף אמר לו שזה מוקצה‪.‬‬
‫אביי שאל – והרי אפשר להפוך?‬
‫ענה רב יוסף –רי"ח פסק כר"יכנ"ל‪.‬‬
‫[ואגב‪ ,‬בסיפור דומה ר' אבהו התיר לר' ירמיה לטלטל‪ ,‬כי היה בכרמלית‪ ,‬ואפ ישאיר שם זה‬
‫יאבד]‪.‬‬

‫דף קיג‬
‫(קיג‪ .‬במשנה – קיג‪)-5 :‬‬
‫חלק א – המשך קושר‬
‫א‪ .‬במשנה – קשירת דלי –‬
‫בפסקיא מותר (חגורה‪ ,‬כיון שצריך אותו‪ ,‬זה קשירה לזמן קצר)‪.‬‬
‫בחבל מחלוקת‪,‬‬
‫ומסבירה הגמרא‪:‬‬
‫בפסקיא מותר‪,‬‬
‫בחבל רגיל – ודאי אסור‪ ,‬כי זה קשר לזמן ארוך‪.‬‬
‫המחלוקת בחבל גרדי (חבל של אורגים) –‬
‫ר"י – מותר (כי זה לזמן קצר)‪.‬‬
‫רבנן – אסור‪ ,‬גזירה אטו חבל‪.‬‬
‫וקשה מברייתא – חבל דלי שנפסק – האם מותר לעונבו? כאן הדעות הפוכות‪:‬‬
‫ר"י – אסור‪,‬‬
‫רבנן – מותר‪.‬‬
‫תשובה –‬
‫לר"י – עניבה אסורה לא מגזירה אלא כי נחשב קשר‪.‬‬
‫לרבנן – עניבה לא נחשבת קשר‪ ,‬ולא גוזרים כי לא יתבלבלו עם קשר‪,‬‬
‫בניגוד לחבל גרדי שכן יתבלבלו עם חבל רגיל‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫בחבל רגיל – אסור‪,‬‬
‫בפסקיא – מותר‪,‬‬
‫חבל גרדי‪ :‬ר"י מתיר‪ ,‬ורבנן אוסרים בגזירה‪,‬‬
‫בעניבה להפך‪ :‬ר"י אוסר (מן הדין) ורבנן מתירים‪.‬‬
‫(קיג‪ .‬שליש)‬

‫ב‪ .‬קשירת הפרה לאבוס‬

‫רב – מותר לקשור פרה לאבוס משני הצדדים (ולא חוששים שישאיר צד אחד לתמיד)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪241‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫קשה – מותר לקשור רק אם צד אחד כבר היה קשור (שאז ההנחה היא שכל פעם פותח‬
‫את אותו צד ולכן זה קשר לזמן קצר)‪.‬‬
‫תשובה –‬
‫בחבל רגיל – צד אחד‪.‬‬
‫בחבל גרדי – שני צדדים (כר"י לעיל שבגרדי לא חוששים (תוס'))‪.‬‬

‫(קיד‪ .‬באמצע)‬
‫(אגב הלימוד על חבל הגרדי)‬

‫חלק ב – מוקצה של כלי האריגה (כלי קיואי)‬

‫(מאירי‪ :‬ברור שהם כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬וממילא ודאי שאם כבר מותרים‪ ,‬זה רק לצורך גופו או מקומו‪.‬‬
‫כל הדיון האם הם גם מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬ואז אסורים כמוקצה לגמרי)‪.‬‬

‫א‪ .‬קני עץ שאיתם מסדר את החוטים ‪ -‬שמואל‪ :‬אינם מוקצה‪.‬‬

‫(הגלילים אליהם מחברים את חוטי השתי למעלה ולמטה) –‬ ‫ב‪ .‬הכובד העליון והתחתון‬
‫רב יהודה התלבט‪,‬‬
‫ר"נ‪-‬שמואל – לא מוקצה‪,‬‬
‫ר' יהודה בר ליואי – מוקצה‪.‬‬
‫ג‪ .‬העמודים שתקועים באדמה שמחזיקים את כל הנול – פה גם שמואל מודה שאסור לטלטלם‪.‬‬
‫למה? לא כי הם יותר מוקצה מהכובד‪ ,‬אלא כי אחרי שיוציא תישאר גומא ויבוא להשוות‬
‫אותה‪.‬‬
‫קשה‪ :‬הרי המשנה בכלאיים מתירה להוציא צנון תלוש מהאדמה‪ ,‬ולא חוששים‬
‫שיבוא אח"כ להשוות את הגומא‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬בשדה לא חוששים‪ ,‬בבית חוששים‪.‬‬

‫(קיג‪ .‬משנה למטה)‬

‫חלק ג – קיפול בגדים בשבת‬

‫בקיפול בגדים יש שתי בעיות‪:‬‬
‫‪ .1‬במשנה‪ :‬הכנה מקודש לחול‬
‫(שרוצה לשמור שלא יתקמט ללבישה הבאה)‬
‫מקרים שמותר‪ :‬לבו ביום‪ ,‬לשבת הבאה‪( ,‬לרי"ש – גם ביו"כ לשבת‪ ,‬ור"ע אוסר)‪.‬‬
‫‪ .2‬בגמרא‪ :‬נראה כמתקן כלי‬
‫(שומר מקמטים ושלא ידהה הצבע)‬
‫כדי להתיר צריך את כל התנאים הבאים‪:‬‬
‫• איש ‪( 1‬שכך לא מקפל כל כך טוב כי לא מותח)‪,‬‬
‫• לבן (שם הקיפול פחות חשוב כי לא צריך לשמור על הצבע)‪,‬‬
‫• חדש (פחות מקומט‪ ,‬והקיפול פחות חשוב)‪,‬‬
‫• אין לו אחר (שאם יש לו בגד אחר להחלפה‪ ,‬אין צורך להקל לו)‪.‬‬
‫(קיג‪)-6 .‬‬

‫חלק ד – כבוד שבת והפסוק "אם תשיב משבת רגלך‪"...‬‬

‫א‪ .‬בגדים מיוחדים לשבת‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪242‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .A‬רב הונא – מי שיש לו בגדים מיוחדים – יחליף אליהם‪.‬‬
‫מי שאין לו – שיאריך את הבגד לכיוון הרצפה (כפי שעושים העשירים שלא מקפלים אותם כי‬
‫לא עוסקים במלאכה)‪.‬‬
‫והרי זה נראה כיוהרא?‬
‫תשובה – כיון שעושה זאת רק בשבת – זה לא‪.‬‬
‫‪" .B‬וכבדתו מעשות דרכך" – שלא יהיה המלבוש של שבת כמלבוש בחול‪.‬‬
‫(דילוג קיג‪ -2 .‬עד קיג‪ :‬מעל האמצע)‬
‫‪ .C‬נעמי לרות "ורחצת וסכת ושמת שימלותייך" – לשים בגדי שבת‪.‬‬
‫(קיג‪)-1 .‬‬

‫ב‪ .‬הסבר שאר הפסוק של "אם תשיב" –‬

‫"וכבדתו מעשות דרכך‪ ,‬ממצוא חפצך‪ ,‬ודבר דבר"‬
‫‪ .A‬מעשות דרכך – שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול‬
‫‪ .1‬שלא לדלג מעל אמת מים‪.‬‬
‫דוחה רבא – אז מה יעשה? ילך מסביב או יתרטב? זה יותר גרוע (מאמץ‪,‬‬
‫סחיטה)‪.‬‬
‫‪ .2‬שלא יפסע הליכה גסה‬
‫(וכפי ששאל רבי את רי"ש ברי"ס אם מותר פסיעה גסה בשבת‪ ,‬וענה לו‬
‫שאסור‪ ,‬אבל שגם ביום חול זה רע (נוטל ‪ 1‬מ‪ 500‬ממאור עיניו (והפתרון – שתיית‬
‫יין מקידוש ליל שבת))‪.‬‬

‫‪ .B‬ממצוא חפצך ‪ -‬חפציך אסורים‪ ,‬חפצי שמיים מותרים‪.‬‬

‫‪ .C‬ודבר דבר – שלא יהיה ידבורך בשבת כדיבורך בחול (דיבור על ענייני חול)‪,‬‬
‫אבל בהרהור מותר‪.‬‬
‫(קיג‪ :‬רבע)‬

‫חלק ה ‪-‬‬
‫א‪ .‬אכילת אדמה‬
‫מובא אגב הדיון בין רבי לרי"ש ברי"ס ‪-‬‬
‫שאל רבי את רי"ש ברי"ס אם מותר לאכול אדמה בשבת (לרפואה)‪,‬‬
‫וענה לו כנ"ל – שגם ביום חול זה סכנה (מלקה)‪.‬‬

‫(קיג‪ :‬מעל האמצע)‬

‫ב‪ .‬עוד דרשות על רות‬

‫חכמת רות‬
‫‪" .1‬תן לחכם ויחכם עוד" ‪ -‬שרחצה וסכה רק כשהגיעה לגורן‪.‬‬
‫(ובהמשך – שידעה שלא מלקטים יותר מ‪ 2‬שיבולים)‪.‬‬
‫צדקת רות‬
‫‪" .2‬ותלך ותבוא" – שחיפשה שדה עם אנשים מהוגנים‪.‬‬
‫‪" .3‬למי הנערה הזאת?" – מה ראה בה?‬
‫ר' אלעזר – את חוכמתה בתורה ‪ -‬שידעה שלא מלקטים יותר מ‪ 2‬שיבולים‪.‬‬
‫במתניתא – את צינעותה – שלא התכופפה‪.‬‬
‫‪" .4‬וכה תדבקין עם נערותי" – שראה שדבקה בנעמי לכן רצה לדבוק בה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪243‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫צאצאי רות‬
‫"הלום" – שיצא ממנה דוד‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫"וטבלת פתך בחומץ" ‪-‬‬ ‫‪.6‬‬
‫ר"א – שהיה יום חם‪.‬‬
‫רשב"נ – שיצא ממנה מנשה‪.‬‬
‫שהקוצרים הפרידו בין בועז לרות – רמז לפיצול ממלכת דוד‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫"ותאכל ותשבע ותותר" ‪-‬‬ ‫‪.8‬‬
‫רמז לעושר בימי דוד‪ ,‬שלמה וחזקיה‪,‬‬
‫ויש אומרים גם רבי‪,‬‬
‫ובמתניתא – בעוה"ז‪ ,‬בימות המשיח ובעולם הבא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪244‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קיד‬
‫(קיג‪ -5 :‬עד קטו‪ .‬סוף פרק ואלו קשרים)‬

‫חלק א – עוד ענייני בגדים מכובדים (ותלמידי חכמים)‬

‫א‪ .‬בנבואה על מפלת סנחריב – "ו ְַתחַ ת כְ בֹדֹו י ֵַקד יְקֹד כִ יקֹוד אֵ ש"‬
‫כיוון א – גופם יישרף –‬
‫רי"ח‪ :‬כבודו = בגדים‪ .‬תחת כבודו – הגוף שנמצא תחת הבגדים יישרף‪.‬‬
‫ר' אלעזר‪ :‬כבודו = הגוף‪ .‬תחת כבודו – במקום הגוף תהיה אש‪.‬‬
‫כיוון ב – הנשמה תישרף‪.‬‬
‫ר' שמואל בר נחמני‪ :‬כבודו = גוף‪ .‬תחת כבודו – הנשמה שנמצאת תחת (בתוך)‬
‫הגוף תישרף‪.‬‬
‫ב‪ .‬מקור מהתורה ששינוי בגדים מכבד את האירוע ‪-‬‬
‫שמי שמוציא את הדשן מחליף לבגדי כהונה פשוטים ובלויים יותר‬
‫(לימדך תורה דרך ארץ‪ :‬בגדים שבישל בהן קדירה לרבו‪ ,‬אל ימזוג בהן כוס לרבו)‪.‬‬
‫(קיד‪)+5 .‬‬

‫ג‪ .‬רי"ח‪ :‬בגדי ת"ח –‬

‫‪ .1‬גנאי לת"ח לצאת עם נעל מטולא‪.‬‬
‫והרי ר' אחא בר חנינא הלך כך?‬
‫תשובה‪ :‬אסור רק טלאי על גבי טלאי‪.‬‬
‫‪ .2‬ת"ח שנמצא רבב (שומן) על בגדו – חייב מיתה (כי גורם לשנוא את ה')‪.‬‬
‫רבינא – זה בבגד העליון‪,‬‬
‫בבגד התחתון רק אם נמצא שכבת זרע חייב מיתה‪.‬‬
‫ְשעְ יָהּו עָ רֹום ְּויָחֵ ף ָשֹלש ָשנִים אֹות ּומֹופֵ ת עַ ל־‬
‫ד‪ .‬נאמר על ישעיהו – "וַי ֹאמֶ ר ה' כַאֲ ֶשר הָ לַ ְך עַ ְב ִדי י ַ‬
‫ִמצְ ַריִם וְעַ ל־כּוש" – הכוונה לבגדים ונעליים מטולאים‪.‬‬
‫ה‪ .‬רבב חוצץ בטבילה בבגד של ת"ח –‬
‫במשנה במקוואות‪:‬‬
‫רבב על בגדים –‬
‫ת"ק ‪ -‬מצד אחד לא חוצץ‪ ,‬משני צדדים חוצץ‪.‬‬
‫רי"ש –‬
‫ר"י בשמו ‪ -‬גם מצד אחד חוצץ‪.‬‬
‫רי"ס בשמו – תלוי באיזה בגד‪:‬‬
‫של בנאין (יותר מקפידים) – גם צד אחד‪,‬‬
‫של בור – שני צדדים‪.‬‬
‫(מה זה בנאין?‬
‫רי"ח – תלמידי חכמים‪ ,‬שעוסקים בבניינו של עולם‪.‬‬
‫ר"ל (בהמשך) – כלים האוליירין (בלני בית המרחץ) לבנים‪,‬‬
‫שמקפידים עליהם שיהיו נקיים במיוחד‪.‬‬
‫(והרי ר' ינאי ביקש להיקבר בהם‪ ,‬והדגיש שהם לא לבנים‬
‫(שלא יהיה כחתן בין האבלים)?‬
‫תשובה – שם הכוונה לחלוק העליון‪ ,‬אבל התחתון היה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪245‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫לבן‪.‬‬

‫על מרדעת –‬
‫ת"ק – רבב חוצץ (רשב"ג – רק אם הוא בגודל איסר האיטלקי)‪.‬‬
‫ושאל ר"ל – האם זה מצד אחד או שני צדדים?‬
‫וענה ר' חנינא – שני צדדים (אם בגד של עם הארץ צריך שני צדדים‪ ,‬בטח‬
‫שבמרדעת)‪.‬‬
‫ו‪ .‬רי"ח – איזהו ת"ח שמחזירים לו אבידה על פי טביעות עין?‬
‫שמקפיד שהחלוק לא יהיה הפוך‪.‬‬
‫ואגב זה ‪-‬‬
‫‪ .A‬איזהו ת"ח שממנים אותו פרנס?‬
‫אם יודע לענות במקום שבו לא לומד (וכמה שורות אח"כ יש פירוט) ‪-‬‬
‫באותה מסכת – רב מקומי‪,‬‬
‫בכל מסכת – ריש מתיבתא‪.‬‬
‫‪ .B‬איזהו ת"ח שהציבור מפרנס אותו באוכל?‬
‫שמניח חפצו ועוסק בצרכי שמיים‪.‬‬

‫(קיד‪)-6 .‬‬

‫חלק ב ‪ -‬היחס בין קדושת שבת לקדושת יו"כ‬

‫א‪ .‬ר"ע‪ :‬שבת = יו"כ‪.‬‬
‫רי"ש‪ :‬שבת > יו"כ‪.‬‬

‫נפקא מינות‪:‬‬
‫‪ .A‬הכנה מיו"כ לשבת (קיפול בגדים)‬
‫לר"ע ‪ -‬אסור לקפל מיו"כ לשבת או משבת ליו"כ‪,‬‬
‫לרי"ש ‪ -‬מותר מיו"כ לשבת‪.‬‬

‫‪ .B‬הקרבת חלבי אימורים ביום שאחרי‬

‫(אם שחטנו קרבן היום‪ ,‬והדם נזרק על המז בח‪ ,‬את האימורים אפשר להקריב גם בלילה‪.‬‬
‫ואם יש הבדל בקדושה בין היום ללילה ‪ -‬אם היום הקדוש יותר הוא הראשון ‪ -‬מותר (כלומר מותר להקריב בלילה‬
‫חלבים של קרבן שנעשו ביום קדוש יותר מעכשיו))‪.‬‬
‫לכן ‪-‬‬
‫שבת ואח"כ יום חול או יו"ט ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫יו"ט או חול ואח"כ שבת ‪ -‬אסור‪.‬‬

‫מה לגבי שבת ויו"כ?‬

‫לר"ע ‪ -‬אסור בשני הכיוונים‪.‬‬
‫לרי"ש ‪ -‬משבת ליו"כ מותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪246‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קיד‪)-1 .‬‬
‫‪ .C‬תקיעת שופר בכניסת ימים קדושים‬
‫בכניסת שבת תוקעים בשופר כדי להזהיר את העם מהמלאכות האסורות‪.‬‬
‫גם מחול ליו"ט ומיו"ט לשבת תוקעים (נוספו איסורים) (אפילו שתקיעת שופר בשבת ויו"ט זה איסור שבות‪ ,‬אבל‬
‫התירו כדי להזהיר את העם)‪.‬‬
‫משבת ליו"כ לא תוקעים (לא נוספו איסורים)‪.‬‬

‫מה לגבי מיו"כ לשבת?‬

‫לכאורה לא נוספו איסורים אז לא אמורים לתקוע‪.‬‬
‫אבל נראה שתי סיבות לכאורה לתקוע‪:‬‬
‫‪ .1‬הקרבת החלבים לפי רי"ש‪.‬‬
‫לגבי לתקוע השנה ‪ -‬אין צורך להזכיר לעם‪ ,‬כי את החלבים של יו"כ אסור להקריב בשבת‬
‫בכל מקרה (גם אם היינו אומרים שהקדושה שלהם שווה כמו ר"ע)‪,‬‬
‫אבל אולי כן צריך לתקוע כדי שיזכרו שבאמת הקדושה לא שווה‪ ,‬וכך בשנה אחרת כששבת‬
‫תצא לפני יו"כ ‪ -‬ידעו שאפשר (וחייבים) להקריב את חלבי השבת גם ביו"כ‪.‬‬
‫אז האם תוקעים?‬
‫הברייתא אומרת שלא‪,‬‬
‫יהודה בן ר"ש בן פזי – לרי"ש כן תוקעים‪ ,‬והברייתא כר"ע‪,‬‬
‫ר' זירא – לפי כולם לא תוקעים‪ ,‬כי כהנים זריזים והם לא צריכים תזכורות‪.‬‬
‫(והרי את התקיעות עשו במקדש‪ ,‬אז מן הסתם זה בשביל הכהנים? לא‪,‬‬
‫זה לעם שבירושלים)‪.‬‬

‫‪ .2‬תקיעה לקניבת ירק‬

‫[קניבת ירק זה לחתוך את העלים כדי שיהיה מוכן לבישול‪ .‬אסור לעשות את זה בשבת כדי לבשל במוצ"ש כי זה‬
‫הכנה מקודש לחול (הגמרא מביאה בהמשך פסוק‪ ,‬אבל התוס' ‪ -‬זה איסור דרבנן והפסוק אסמכתא)‪.‬‬
‫ביו"כ חז"ל התירו מן המנחה ולמעלה‪ ,‬משום "עגמת נפש" (יש מפרשים ‪ -‬להגביא את הקושי של הצום שרואה‬
‫אוכל ואסור לו‪ ,‬יש מפרשים ‪ -‬להפך ‪ -‬כדי שבמוצאי הצום יוכל לבשל מהר ולאכול ולא יתענה מדי)‪.‬‬

‫האם לתקוע על זה מיו"כ לשבת?‬

‫עקרונית צריך‪ ,‬כי זו חומרא‪ ,‬אבל ספציפית מיו"כ לשבת אין סיבה לתקוע כי בשנה כזו גם ביו"כ אסור‪ ,‬שהרי בכל‬
‫מקרה לא יהיה אפשר לבשל את הירקות במוצאי יו"כ כי זה שבת‪.‬‬

‫אבל אולי בכ"ז צריכים לתקוע‪ ,‬כדי שנזכור שזו חומרא שיש בשבת ולא ביו"כ‪ ,‬וכך בשנים‬
‫אחרות שיו"כ יוצא באמצע השבוע ‪ -‬נזכור שמותר‪.‬‬
‫אז למה לא תוקעים?‬
‫‪ .1‬רב יוסף ‪ -‬לא התירו תקיעת שופר ביו"כ (איסור שבות) כדי להזכיר שמשהו מותר‪.‬‬
‫‪ .2‬רב שישא בן רב אידי ‪ -‬התירו גם למשהו מותר‪ ,‬אבל לא התירו לשבת רחוקה (לא‬
‫להשנה אלא לשנה הבאה)‪.‬‬
‫(דחייה ‪ -‬הרי לא תוקעים בין שבת ליו"ט כדי להזכיר שביו"ט מותר אוכל נפש‪.)...‬‬

‫(קיד‪ :‬שליש תחתון)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪247‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ב‪ .‬קניבת ירק ביו"כ שחל בשבת עצמה‬
‫רב מנא ‪ -‬אסור‬
‫(ומביא ברייתא ‪" -‬שבתון" ‪ -‬מכאן שאסור קניבת ירק‪ ,‬ודורשים את זה ליו"כ שחל בשבת‪ ,‬כי‬
‫הרי בסתם שבת ודאי אסור)‪.‬‬
‫רי"ח ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫(ולגבי הברייתא ‪" -‬שבתון" אולי כן מלמד לשבת בלבד‪ ,‬ופשוט בא להוסיף "עשה")‪.‬‬
‫וכן יש ברייתא לטובת רי"ח שמותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪248‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קטז‬
‫(קטז‪ .‬רבע – קטז‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א – האם מצילים גליונות ריקים?‬
‫כמו השוליים שמעל ומסביבי לעמודות‪.‬‬
‫ראיות‪:‬‬
‫‪ - 1-3‬ראיה שלא‪ :‬ספר תורה שבלה או נמחק‪ ,‬אם אין ‪ 85‬אותיות לא מצילים‪.‬‬
‫רואים שלא מצילים בגלל החלק הריק‪.‬‬
‫דחייה‪:‬‬
‫‪ .1‬אם בלה‪ ,‬גם הגיליון בלה‪ ,‬וברור שלא מצילים‪.‬‬
‫‪ .2‬אם נמחק‪ ,‬השטח של המקום שהיו אותיות ודאי מאבד מקדושתו‪.‬‬
‫‪ .3‬ומה עם השוליים? מדובר שאין שוליים‪.‬‬
‫‪ – 4‬ראיה שכן‪ :‬השוליים מטמאים את הידיים‪.‬‬
‫דחייה – שם השוליים הם חלק מספר תורה שלם‪.‬‬
‫‪ – 5‬ראיה שלא‪ :‬הגליונין וספרי מינין – לא מצילים‪.‬‬
‫דחייה‪:‬‬
‫‪ .1‬הכוונה לגיליונים של ספרי מינים‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬פשיטא!‬
‫‪ .2‬הכוונה שספרי מינים הם כמו הגיליונים שלהם – שלא מצילים‪.‬‬
‫אבל גיליונין של ספרים כשרים – אולי כן‪.‬‬

‫(קטז‪ .‬מתחת לאמצע)‬

‫חלק ב – ספרי מינים‬

‫א‪ .‬ברייתא –‬
‫האם מצילים? ת"ק – לא‪.‬‬
‫גם לא ממים ומפולת‪ ,‬ורש"י – גם לא ביום חול‪.‬‬
‫האם שורפים באופן יזום?‬
‫ת"ק – משמע שלא‪.‬‬
‫רי"ס – שורפים‪ ,‬ללא האזכרות (אותן גונזים)‪.‬‬
‫ר"ט ‪ -‬שורפים עם האזכרות (אין באזכרות קדושה)‪.‬‬
‫רי"ש – שורפים כולל האזכרות (אולי יש קדושה‪ ,‬אבל מוחקים כדי להשכין שלום בין עם‬
‫ישראל וה'‪ ,‬קל וחומר משמוחקים את מגילת הסוטה)‪.‬‬

‫ב‪ .‬דיונים‬
‫‪ .A‬האם שורפים את ספרי בי אבידן? לא ברור‪.‬‬
‫‪ .B‬בי אבידן – רב ורבא לא הלכו‪ ,‬שמואל ומר בר יוסף הלכו (וזה סכנה)‪.‬‬
‫‪ . C‬סיפור‪ :‬ר"ש ואחותו (אימא שלום) הוכיחו שפילוסוף אחד כן לוקח שוחד בדין‪.‬‬

‫(קטז‪ :‬רבע)‬

‫חלק ג – לא קוראים בכתובים בשבת‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪249‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬סברות ‪-‬‬
‫במשנה – שלא יתבטלו משיעור ההלכה בבית המדרש‪.‬‬
‫ר' נחמיה (מסוף הסוגיא) – להפנים שאסור לקרוא בשטרי הדיוטות‪.‬‬
‫ב‪ .‬הקלות‬
‫רב – אחרי השיעור מותר‪.‬‬
‫ושמואל – גם אחרי אסור‪.‬‬
‫והרי בנהרדעא כן קראו במנחה‪ ,‬אז ודאי ששמואל התיר?‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬צריך לשנות‪:‬‬
‫רב – מותר מחוץ לבית המדרש‪,‬‬
‫שמואל – מותר אחרי השיעור‪ ,‬וכן עשו בנהדרעא‪.‬‬
‫‪ .2‬לא צריך לשנות‪,‬‬
‫ובאמת שמואל כרב שמותר אחרי השיעור‪.‬‬
‫ומה ששמואל אמר שאסור – זה לשיטת ר' נחמיה‪ ,‬שהסברא משום שטרי הדיוטות‪,‬‬
‫וזה אסור כל השבת ובכל מקום‪.‬‬

‫דף קיז‬
‫(קטז‪ :‬במשנה – קיח‪)-10 :‬‬
‫חלק א ‪ -‬משנה – כשמצילים ספר תורה‪ ,‬מותר להציל גם את התיק‪ ,‬וגם אם יש בו כסף‪.‬‬
‫א‪ .‬הפשטת קרבן פסח בערב פסח שחל בשבת –‬
‫בשנה רגילה‪ ,‬מפשיטים את כל הקרבן‪ ,‬מוציאים את האימורים ומקריבים‪ ,‬ושאר הבשר מחכה ללילה (ליל הסדר)‬
‫עד שנוכל לצלות אותו ולאכול‪.‬‬

‫ביד ניסן שיוצא בשבת‪ ,‬הקרבת הפסח אמנם דוחה שבת‪ ,‬ולכן שוחטים ומפשיטים גם‬
‫בשבת‪ ,‬אבל ברגע שהגענו לחזה ואפשר להוציא את האימורים מהבטן‪ ,‬האם ממשיכים‬
‫להפשיט עד הסוף?‬
‫רי"ש בן רי"ח ב"ב – מפשיטים רק עד החזה‪.‬‬
‫חכמים – מפשיטים הכל‪.‬‬
‫הסבר המחלוקת‪:‬‬
‫שלב א ‪-‬‬
‫דעת חכמים –‬
‫רבה בב"ח – רי"ח – "כל פעל ה' למענהו" – זה כבוד ה'‪.‬‬
‫מה כבוד ה' בזה? (הסבר ‪ +‬נפק"מ)‬
‫רב יוסף – שלא יסריח‬
‫(שייך בשולחן זהב‪ ,‬לא שייך ביום נעים)‬
‫רבא – שלא יהיו קודשי שמיים מוטלים בביזיון‪.‬‬
‫(לא שייך בשולחן זהב‪ ,‬שייך גם ביום נעים)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪250‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ורי"ש – גם מסכים לצורך בכבוד‪ ,‬אך המשך ההפשטה זה כבר לא לצורך כבוד‬
‫הקרבן אלא לצורך האדם – שלא יסריח בשבילו‪.‬‬
‫ומכבדים בזה שלא מוציאים בלי הפשטה (כי אז יידבקו נימים של צמר‬
‫לחלבים)‪.‬‬

‫שלב ב – רב חסדא‪:‬‬
‫גם רבנן מודים שבהפשטה יש גם צורך גבוה וגם צורך הדיוט‪ ,‬אלא שהם אומרים שכשיש‬
‫שני צרכים – מותר‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫ומביאים ראיה ממשנתנו‪:‬‬
‫מותר להציל תיק ספר תורה (צורך גבוה)‬
‫גם אם על הדרך מציל מעות (צורך הדיוט)‪.‬‬
‫דחייה‪:‬‬
‫והרי שם זה רק איסור דרבנן של טלטול‪ ,‬ואצלנו איסור תורה של מלאכת הפשטה?‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬רב אשי‪ :‬רבנן ורי"ש נחלקו בשני דברים ‪-‬‬
‫גם לגבי הפשטה וגם לגבי טלטול הבהמה לצל‪,‬‬
‫ואת הראיה ממשנתנו הביאו לגבי טלטול‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬והרי בספר מטלטל את התיק עם ספר תורה ומעות – בסיס לדבר‬
‫האסור והמותר‪,‬‬
‫ואילו אצלנו הכל מוקצה – גם העור וגם הבשר‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬הראיה מכך שמביאים תיק עם מעות בלבד כדי להציל‪ ,‬שזה רק‬
‫מוקצה‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬מי אמר שמטלטלים את התיק עם מעות בלבד? שינער‬
‫את המעות תוך כדי הבאת התיק‪.‬‬
‫‪ .2‬מר בר רב אשי‪ :‬גם אצלנו לא מדובר על איסור תורה‪.‬‬
‫למה?‬
‫‪ .a‬כיון שלא רוצה את העור – זה דבר שאינו מתכוון ומותר‪.‬‬
‫‪30‬‬

‫דחייה – זה פסיק רישא‪.‬‬

‫‪ .b‬מדובר שמפשיט בחתיכות קטנות ("ברזי") שלא כדרכה‪ ,‬ולכן זה‬
‫איסור דרבנן‪.‬‬

‫‪ 29‬הראיה של רב חסדא קצת קשה‪ :‬הרי גם רי"ש בן רי"ח ב"ב אולי מסכים שאם באמת מדובר גם בצורך גבוה‬
‫וגם בצורך הדיוט – מותר‪ ,‬אלא שלדעתו זה לא באמת צורך גבוה אלא בעיקר צורך הדיוט‪ ,‬ולכן הוא מתיר‪.‬‬
‫משא"כ בהצלת ספר תורה שהצורך העיקרי הוא צורך גבוה‪.‬‬
‫‪ 30‬כולם מקשים כאן – הרי זה לא נחשב דבר שאינו מתכוון אלא מלאכה שאינה צריכה לגופה‪.‬‬
‫ועד יש להקשות – אם זה אכן דבר שאינו מתכוון‪ ,‬לר"ש זה מותר (כלומר אפילו אין איסור דרבנן)‪ ,‬ואם כך –‬
‫למה צריך ראיה ממשנתנו להוכיח שזה מותר‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬הכיוון הזה נדחה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪251‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קיז‪ .‬באמצע)‬

‫חלק ב – להיכן מצילים את הספר תורה‬

‫א‪ .‬הקדמה – תיקוני מבואות‪:‬‬
‫‪ .A‬דעת רבנן – מהתורה רשות היחיד צריכה ‪ 3‬מחיצות‬
‫ורבנן הצריכו "לתקן" גם את המחיצה הרביעית כך (משנה עירובין יא‪- ):‬‬
‫ב"ש – לחי ‪ +‬קורה‪.‬‬
‫ולר"א בדעת ב"ש – שני לחיים (אחד בכל צד)‪.‬‬
‫ב"ה – לחי או קורה‪.‬‬
‫‪ .B‬דעת ר"י – לרשות היחיד מספיק שתי מחיצות מקבילות (כמו שני בתים משני צידי רה"ר)‪,‬‬
‫ורבנן הצריכו לתקן את שני הצדדים הפתוחים על ידי לחי או קורה‪.‬‬
‫חשוב‪ :‬גם אחרי שתיקנו את פתח המבוי‪ ,‬עדיין כדי לטלטל בו ואליו צריכים לעשות "שיתוף מבואות"‪.‬‬

‫ב‪ .‬לאן מצילים ספר תורה ואוכל‬

‫משנתנו ‪ -‬ספר תורה‪:‬‬
‫רבנן – מצילים למבוי לא מפולש‪,‬‬
‫בן בתירא – אפילו למבוי מפולש‪.‬‬
‫במשנה בדף קכ‪ – .‬בהצלת אוכל מחמירים יותר‪:‬‬
‫למבוי הנ"ל – לא מצילים‪,‬‬
‫אלא רק לחצר‪:‬‬
‫רבנן – לחצר מעורבת‪,‬‬
‫בן בתירא – גם לחצר לא מעורבת‪.‬‬

‫מה הכוונה אצלנו "מפולש"?‬

‫ברור לגמרא שלא מוציאים למפולש ממש‪ ,‬וברור שלפי כולם מדובר ברשות היחיד מהתורה‪,‬‬
‫וכל המחלוקת עד כמה מקלים כאן מהתקנות הנוספות של חז"ל‪:‬‬
‫כיוון ראשון – לרבנן זה מתוקן לגמרי (תיקון הפתח ‪ +‬עירוב)‬
‫ורק בן בתירא מקל יותר בדרישות של חז"ל‪:‬‬
‫‪ .1‬רב חסדא – שניהם סוברים כר"א‪,‬‬
‫לרבנן – צריך שני לחיים (=מתוקן לגמרי)‪,‬‬
‫לבן בתירא – פה הסתפקו בלחי אחת‪.‬‬

‫דוחה רבה‪ :‬לזה אתה קורה מפולש?‬

‫(ויש עוד דחייה שמשותפת לכל הכיוון הראשון‪ ,‬להלן)‪.‬‬

‫‪ .2‬רבה – שניהם סוברים כר"י‬

‫לרבנן – צריך לחי בכל צד (=מתוקן לגמרי)‬
‫לבן בתירא – מספיק לחי בצד אחד (וכך מובן למה זה נקרא מפולש)‪.‬‬
‫דחיית הכיוון הראשון – אם לרבנן זה מתוקן לגמרי‪ ,‬למה לא לטלטל לשם גם‬
‫מזון?‬
‫כיוון שני – רב אשי‪ :‬גם לרבנן וגם לבן בתירא יש כאן הקלה בדרישות (ולשניהם גם אין‬
‫שיתוף מבואות) ‪-‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪252‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫שניהם סוברים כר"א שצריך לחי מכל צד‪ ,‬אלא שכאן הקלו ‪-‬‬
‫לרבנן – מספיק לחי אחת‪,‬‬
‫לבן בתירא – לא צריך שום לחי!‬
‫(לפי זה הקושיות מתורצות‪:‬‬
‫‪ .1‬שבמזון לא הקלו (כי לא מתוקן לגמרי)‪.‬‬
‫‪ .2‬לבן בתירא נקרא "מפולש" (כי הוא פתוח לגמרי בצד ה‪.)4‬‬
‫(קיז‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ג – מצילים מזון ג סעודות‬

‫ת"ק – מצילים לפי מספר הסעודות שנשארו‪.‬‬
‫רי"ס – בכל מקרה ‪ 3‬סעודות‪.‬‬
‫א‪ .‬למה רק ‪ 3‬סעודות?‬
‫כי בהול על ממונו וחוששים שיבה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הצלת יין דולף‬
‫מותר להביא כלי אחד‪ ,‬אסור להשתמש בכמה כלים‪.‬‬
‫למה? שמא יביא כלים דרך רה"ר‪.‬‬

‫(קיז‪ :‬שליש)‬

‫גופא‪:‬‬
‫אם באו אורחים – מותר כמה כלים‪.‬‬
‫האם מותר להזמין אורחים שלא צמאים (להערים)?‬
‫ת"ק – לא מערימים‪ ,‬ר' יוסי בר יהודה – מערימין‪.‬‬
‫לכאורה זה כמו המחלוקת באותו ואת בנו שנפלו לבור ‪-‬‬
‫ר"א – לא מערימין (שוחט את הראשון‪ ,‬והשני נשאר למטה)‪,‬‬
‫ר' יהושע – מערימין (מעלה את שניהם)‪.‬‬
‫דחייה – זה לא אותה מחלוקת‪:‬‬
‫אולי אצלנו ר"א יודה שמערימין – כי אחרת ודאי יפסיד (ואילו שם מפרנס את הכבש‬
‫בתוך הבור)‪.‬‬
‫אולי אצלנו ר' יהושע יאסור (ואילו שם מתיר בגלל צער בעלי חיים)‪.‬‬
‫(קיז‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ג‪ .‬ברייתא ‪ -‬עוד דינים בהצלת מזון ‪-‬‬

‫‪ .A‬הציל פת הדראה (קמח מלא – פחות טוב)‪ ,‬יכול להציל אחר כך פת נקייה‪.‬‬
‫‪ .B‬מצילים רק לאותו יום‪,‬‬
‫לא למוצ"ש‪ ,‬לא משבת ליו"כ (שיהיה לו מה לאכול במוצ"ש) או ליו"ט – כי יוכל להשיג לזה אוכל אחרי‬
‫שבת‪/‬יו"כ)‪.‬‬
‫אבל – מצילים מיו"כ לשבת (בפשטות – כי לא יוכל להשיג אוכל)‪.‬‬
‫(ויש מפרשים שזה עניין של רמות קדושה)‪.‬‬

‫ד‪ .‬הצלת אוכל מלהישרף בתנור‬

‫שכח פת בתנור – מותר להציל רק מזון ג סעודות (רמב"ן – שמא יכבה)‪,‬‬
‫וגם זה עושים בשינוי (סכין ולא מרדה)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪253‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫למה? הרי רדיית פת היא לא מלאכה?‬
‫תשובה‪ :‬זה לא מלאכה אבל נראה כדרך חול‪ ,‬לכן מה שאפשר לשנות משנים‪.‬‬
‫(יש מחלוקת בראשונים האם זה אסור מדרבנן‪ ,‬כאן פירשמנו כפשטות רש"י שזה רק עניין של "דרך חול")‪.‬‬

‫דף קיח‬
‫(קיז‪ -10 :‬עד קיט‪)+6 .‬‬
‫[במשנה ראינו שמצילים מזון ‪ 3‬סעודות‪ .‬בהקשר לזה חלק ב עוסק ב‪ 3‬סעודות ולומד מהפסוקים של המן‪ .‬אגב זה מובא גם‬
‫חלק א על בציעת הפת בשבת – שגם זה נלמד מפסוקי המן]‬

‫חלק א – סדר בציעת הפת בשבת‬

‫וַי ְִהי בַ יֹום הַ ִש ִשי לָ ְּקטּו לֶּ חֶּ ם ִּמ ְּשנֶּה‪( "...‬שמות טז) –‬
‫ר' אבא ‪ -‬מצד אחד – צריכים שני לחמים (משנה)‪,‬‬
‫רב כהנא ‪ -‬מצד שני – רק שמים שניים (לקטו)‪ ,‬אבל את הבציעה עושים על אחד‪.‬‬
‫ועוד דינים בבציעה –‬
‫ר' זירא בצע יחתיכה גדולה שמספיקה לכל הסעודה (ולא נראה רעבתנות‪ ,‬כי עושה כך רק‬
‫בשבת)‪.‬‬
‫ר' אמי ור' אבי העדיפו לבצוע על לחם שהיה העירוב (לעשות ‪ 2‬מצוות על אותו לחם)‪.‬‬

‫(קיז‪)-3 :‬‬

‫חלק ב – כמה סעודות אוכלים בשבת?‬

‫א‪ .‬ת"ר‪:‬‬
‫(‪ 1‬בלילה ו‪ 2‬ביום‪ ,‬לא כולל סעודת הלילה של מוצ"ש (מלווה מלכה)‪,‬‬ ‫רבנן – ‪3‬‬
‫ר' חידקא – ‪ 1( 4‬בלילה ו‪ 3‬ביום‪ ,‬לא כולל מלווה מלכה כנ"ל)‪.‬‬

‫י־שבָ ת הַ יֹום לַ ה' הַ יֹום ל ֹא ִת ְמצָ אֻּ הּו בַ ָש ֶדה"‪.‬‬

‫ֹשה ִאכְ לֻּהּו הַ יֹום כִ ַ‬
‫ב‪ .‬מקור‪ :‬מפסוקי המן – "וַי ֹאמֶ ר מ ֶ‬
‫‪ 3‬פעמים "היום"‪:‬‬
‫רבנן – כולל סעודת ערב שבת‪,‬‬
‫ר' חידקא – לא כולל סעודת ערב שבת‪.‬‬
‫ג‪ .‬משניות וברייתא לכאן ולכאן‪:‬‬
‫‪ .a‬משנתנו כרבנן – שמציל מזון ‪ 3‬סעודות‪:‬‬
‫את דעת ת"ק אפשר לסדר עם ר' חידקא‪ ,‬כי אולי הכוונה שכבר אכל סעודה אחת‪ ,‬ומציל‬
‫עוד ‪.3‬‬
‫אבל את דעת ר' יוסי א"א להבין כך‪ ,‬כי לדעתו תמיד מציל ‪ ,3‬לא משנה מתי‪.‬‬
‫‪ .b‬משנה בפאה‪:‬‬
‫הסיפא של המשנה לכאורה קשה לכולם‪:‬‬
‫מי שיש לו כסף או מזון ל‪ 14‬סעודות‪ ,‬לא יטול מהצדקה‪ ,‬כי זה מה שאוכלים בשבוע‪.‬‬
‫והרי לכאורה צריכים ‪ 15‬או ‪ 16‬סעודות!‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬מדובר שמוותר על ארוחות של חול‪:‬‬
‫לרבנן – הוא מוותר על מלוהו מלכה וכך אוכל ‪ 3‬סעודות‪.‬‬
‫לר' חידקא – הוא מוותר גם על ארוחת בוקר ביום שישי‪ ,‬וכך אוכל ‪ 4‬סעודות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪254‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דחייה – לא הגיוני שיהיה בצום כל היום ביום שישי‪.‬‬
‫‪ .2‬לשניהם – כר"ע – עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות‬
‫(כלומר באמת צריך ‪ 15‬או ‪ , 16‬אך הוא לא עושה כך על חשבון הבריות)‪.‬‬
‫הרישא של המשנה – לכאורה כרבנן‪:‬‬
‫אם מגיע עני לשבת דואגים לו למזון ‪ 3‬סעודות‪.‬‬
‫תשובה לר' חידקא – מדובר שהגיע עם ארוחה אחת‪ ,‬ואותה אוכל בשישי בלילה ונותנים לו‬
‫‪ 3‬סעודות ליום שבת‪ ,‬ומוותר על מלווה מלכה‪ ,‬וכשיוצא משם ביום ראשון נותנים לו סעודה‬
‫נוספת לדרך‪.‬‬
‫‪ .c‬ברייתא (שלכאורה כר' חידקא) ‪-‬‬
‫מותר לשטוף כלים רק לצורך סעודות השבת – בבוקר בשביל סעודת הצהריים‪ ,‬ובצהריים‬
‫לסעודת המנחה – משמע שיש ‪ 3‬סעודות ביום‪.‬‬
‫דוחה התוס' רי"ד שזה גם כרבנן – הכוונה שאם רוצה סעודה נוספת יכול לשטוף‬
‫בשבילה‪ ,‬אך לא שחייבים‪.‬‬
‫(קיח‪)-10 .‬‬

‫ד‪ .‬מעלת מי שמקפיד על ‪ 3‬סעודות‪:‬‬

‫‪ .A‬ריב"ל – בר קפרא – כל המקיים שלוש סעודות ניצול משלוש פורעניות (נלמד מ"היום") –‬
‫חבלו של משיח (לפני בוא יום ה')‬
‫דינה של גהנום (יום עברה היום ההוא)‪,‬‬
‫מלחמת גוג ומגוג (ביום בוא גוג)‪.‬‬
‫ואגב זה‪:‬‬
‫‪ .a‬כל המענג את השבת‪:‬‬
‫את לַ ַשבָ ת עֹ נֶּג לִ ְקדֹוש יְהוָה ְמכֻּבָ ד וְכִ בַ ְדתֹו‬
‫ם־ת ִשיב ִמ ַשבָ ת ַרגְ לֶ ָך עֲשֹות חֲ פָ צֶיָך ְביֹום ָק ְד ִשי ו ְָּק ָר ָ‬ ‫ִא ָ‬
‫מֵ עֲשֹות ְד ָרכֶיָך ִמ ְמצֹוא חֶ פְ צְ ָך ו ְַדבֵ ר ָדבָ ר‪.‬‬
‫ותי אָ ֶּרץ ְוהַ אֲ כַלְ ִתיָך נַחֲ לַ ת יַעֲ קֹ ב אָ ִביָך כִ י פִ י ה' ִדבֵ ר (ישעיהו‬ ‫אָ ז ִת ְתעַ נַג עַ ל־ה' ו ְִה ְר ַכ ְב ִתיָך עַ ל־בָ מֳ ֵ‬
‫נח)‪.‬‬

‫‪ .1‬רי"ח – רי"ס – נותנים לו נחלה בלי מיצרים (נחלת יעקב ‪ -‬ופרצת ימה‬
‫וקדמה)‪.‬‬
‫‪ .2‬רנבי"צ – ניצול משיעבוד גלויות (והרכבתיך על במותי ארץ – ואתה על‬
‫במותימו תדרוך)‪.‬‬
‫‪ .3‬רב יהודה‪-‬רב‪ :‬נותנים לו משאלות ליבו (וקראת לשבת עונג ‪ -‬והתענג על‬
‫ה' ויתן לך משאלות ליבך (תהלים))‪.‬‬
‫ובמה מענגים את השבת?‬
‫רב יהודה בן רב שמואל – רב‪ :‬בדברים חשובים כמו דגים גדולים‪.‬‬
‫ר' חייא בר אשי – רב‪ :‬גם בדברים קטנים (כסא דהרסנא)‪ ,‬אם עשה לכבוד‬
‫שבת‪.‬‬
‫‪ .b‬מעלת שמירת שבת‪:‬‬
‫‪ .1‬רי"ח – כל המשמר שבת כהלכתו – אפילו עובד ע"ז כבימי אנוש –‬
‫מוחלים לו‪.‬‬
‫(מקור מישעיהו נו (מה שקוראים בתענית במנחה)‪:‬‬
‫ֲשה־ז ֹאת ּובֶ ן־אָ ָדם יַחֲ זִ יק בָ ה שֹמֵ ר ַשבָ ת ֵמחַ ְּּללֹו" ‪-‬‬
‫אַ ְש ֵרי אֱ נֹוש יַע ֶ‬
‫אנוש‪ ...‬מחול לו‪.‬‬
‫‪ .2‬רב – אילו שמרו על השבת הראשונה (עם המן) לא שלטו בהם האומות‪.‬‬
‫כי מיד אחרי שיצאו ללקוט בשבת "ויבוא עמלק"‪.‬‬
‫‪ .3‬רי"ח‪-‬רשב"י – אם ישמרו שבת אחת מיד נגאלין‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪255‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בישעיהו שם ‪-‬‬
‫יאֹותים אֶ ל־הַ ר‬
‫תֹותי‪ ...‬וַהֲ ִב ִ‬
‫ת־ש ְב ַ‬
‫ַ‬ ‫יסים אֲ ֶשר י ְִש ְמרּו אֶ‬
‫כִ י־כֹה אָ מַ ר ה' לַ סָ ִר ִ‬
‫ָק ְד ִשי ו ְִשמַ ְח ִתים ְבבֵ ית ְתפִ לָ ִתי‪."...‬‬

‫(קיח‪ :‬באמצע)‬

‫‪ .B‬ר' יוסי – יהא חלקי מאוכלי שלוש סעודות ביום‪.‬‬

‫ואגב זה מובאים עוד ‪ 8‬אמירות ש ר' יוסי של "יהא חלקי"‪:‬‬
‫מגומרי הלל (פסוקי דזימרא)‬ ‫‪.1‬‬
‫מתפללים עם דמדומי חמה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫מתים בחולי מעיים‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מתים בדרך מצווה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מקדימים את הבת כמו בטבריא ומאחרים את מוצ"ש כמו בציפורי‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫ממושיבי ביהמ"ד ולא ממעמידי ביהמ"ד‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫ועוד ‪ 6‬אמירות כלליות של ר' יוסי‪:‬‬
‫חמש בעילות בעל (ושנה) ויצאו ממנו חמישה גדולי עולם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫קרא לאשתו ביתו‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫לא הסתכל במילה (ואילו רבי גם לא הוריד ידו תחת החגורה)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫פשט חלוקו בצניעות‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫לא עבר על דברי חברו‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫לא אמר דבר שלא רוצה שמושא הדיבור לא ישמע‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫(קיח‪)-6 :‬‬

‫‪ .C‬רב נחמן – תיתי לי‪ ,‬דקיימית ג' סעודות ביום‪.‬‬

‫ואגב זה מובאים עוד ‪ 6‬אמירות "תיתי לי"‪:‬‬
‫רב יהודה קיים עיון תפילה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫רב הונא לא הלך ד"א בגילוי ראש‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫רב ששת – כנ"ל לגבי תפילין‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ר"נ – כנ"ל לגבי ציצית (ואגב – סיפור על רבה)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫אביי – עשה סעודת סיום בסיום מסכת‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫רבא – לא נרדם לפני שהיפך בזכותו של ת"ח שבא לדון‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫(ואילו מר בר רב אשי נמנע מלדון בדין כזה)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪256‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪257‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קיט‬
‫(קיט‪ +6 .‬עד קכ‪.)+12 .‬‬
‫השיעור הוכן הועבר על ידי ר' נפתלי רמתי‪.‬‬
‫א‪ .‬מעשי האמוראים בהכנות לשבת וכיבוד השבת‪:‬‬
‫‪ .1‬רבי חנינא ורבי ינאי היו לובשים בגדים נאים בגדי שבת בכניסת שבת‪ ,‬רבי חנינא היה אומר‬
‫בואו נצא לקראת שבת המלכה ורבי ינאי היה אומר בואי כלה בואי כלה‪ .‬השבת נחשבת‬
‫ככלה של עם ישראל‪.‬‬

‫‪ .2‬רבה בר רב הונא הזדמן באקראי לשבת לבית רבה ב"ר נחמן והביאו לו מאכלים מאד‬
‫מכובדים‪ ,‬התפלא על איכות האירוח‪ ,‬האם ידעתם שאני צפוי להגיע? והם השיבו לו שההכנה‬
‫היתה לשבת‪.‬‬

‫ב‪ .‬עוד ‪ 11‬תאורים שמדגישים עד כמה האמוראים כיבדו את השבת בגופם ממש וזהו כבודם‪:‬‬
‫‪ .1‬רבי אבא היה קונה בשר לשבת ממגוון של שלושה עשר טבחים‪ ,‬וכשהיה מביא את הקניה‬
‫הביתה היה מוסרה ישירות למשרתים שמכינים את סעודתו ולא היה נכנס לביתו‪ ,‬ומזרז את‬
‫המשרתים שיכינו מהר את הבשר כי עוד מעט הוא מביא עוד‪.‬‬
‫‪ .2‬רבי אבהו שהיה עשיר ישב על שולחן משן פיל=שנהב והיה מנפח בעצמו את האש לצורך‬
‫הבישול‪.‬‬
‫‪ .3‬רב ענן היה לובש ביום שישי בגדים שחורים = בגדי עבודה להדגיש שהיום מבשלים‬
‫ומתלכלכים לכבוד שבת‪.‬‬
‫‪ .4‬רב ספרא היה בעצמו חורך את ראש הבהמה להוריד שערותיה לפני הבישול‪.‬‬
‫‪ .5‬רבא היה בעצמו מולח את דג השיבוטא‪,‬‬
‫‪ .6‬רב הונא היה בעצמו מדליק את הנרות לכבוד שבת (חוץ מהנרות שהדליקה אשתו)‬
‫‪ .7‬רב פפא היה מכין את הפתילות לנרות‪.‬‬
‫‪ .8‬רב חסדא היה חותך את הסילקא לחתיכות קטנות‪.‬‬
‫‪ .9‬רבה ורב יוסף היו מבקעים עצים לכבוד שבת‪.‬‬
‫‪ .10‬רבי זירא היה מדליק את האש בעצים הדקים שמהם היו מדליקים את העצים העבים לאש‬
‫הגדולה‪.‬‬
‫‪ .11‬רב נחמן ב"ר יצחק היה נושא משאות ומצרכים לכבוד שבת על כתיפו ומוציא ומכניס לביתו‪,‬‬
‫ומסביר שאילו רבי אמי ורבי אסי היו מזדמנים לבקרני האם לא הייתי טורח כך? ובודאי ראוי‬
‫לנהוג כך עבור השבת‪( .‬גירסא דומה לסיפור ר"א ור"א כיתפו לכבוד שבת והסבירו שבודאי‬
‫היו נוהגים כך לכבודו של ר"י)‬

‫ג‪ .‬שכרם של מכבדי שבתות‬

‫מעשה ביוסף מוקיר שבתות שזכה בעושר שכנו העשיר בזכות כיבוד השבת‪.‬‬
‫פגש את יוסף ההוא סבא ואמר לו מי שלווה לכבוד השבת השבת פורעת לו‪.‬‬

‫ד‪ .‬במה זוכים לעושר‪:‬‬

‫בתשובה לשאלתו של רבי ענה לו ר"י בר' יוסי‪,‬‬
‫שעשירין שבארץ ישראל זוכין לעשרם בזכות המעשרות שדרשו חז"ל הכפילות עשר תעשר – עשר‬
‫בשביל שתתעשר‪ .‬שבבבל בזכות שמכבדים את התורה ובשאר העולם בזכות שמכבדין את השבת‬
‫וראיה לכך שבכיבוד השבת זוכים לעושר‪ ,‬שסיפר ר' חייא בר אבא פעם אחת התארח אצל בעה"ב‬
‫בלודקיא והיה עשיר גדול ‪ ...‬ושאל אותו ר' חייא ב"א במה זכה לכך‪ ,‬וענה לו שהיה קצב ומכל בהמה‬
‫נאה בחר חלק יפה לשבת ובירכו ר' חייא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪258‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ה‪ .‬הברכה במאכלי השבת‪:‬‬
‫שאל הקיסר את ר"י בן חנניא מפני מה ריחם של מאכלי שבת נודף‪ ,‬והשיב לו שאנו מכניסים תבלין‬
‫מיוחד ששמו שבת לתוכם‪ ,‬ביקש הקיסר לקבל ממנו‪ ,‬השיבו ר' יהושע שהתבלין לא פועל על מי שאינו‬
‫משמר את השבת‪.‬‬

‫ו‪ .‬איך מכבדים את יום הכיפורים?‪:‬‬

‫שאל ריש גלותא את רב המנונא על פירוש הפסוק בישעיה‪ :‬וקראת לשבת עונג מדבר על השבת‪ ,‬על‬
‫מה מדובר בהמשך הפסוק ולקדוש ד' מכובד‪ :‬ענה לו שזהו יום הכיפורים שאסור במאכל ומשתה ועל‬
‫כן מכבדו בבגדים נקיים‪.‬‬

‫ז‪ .‬זמן סעודת השבת שונה מסעודת החול‪:‬‬

‫המשך הפסוק "וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר" חוזר לעניין שבת שהרי לגבי יוה"כ‬
‫כבר הוזכר כיבוד‪:‬‬
‫רב הכוונה וכיבדתו –להקדים את זמן סעודת השבת לעומת חול‬ ‫‪.1‬‬
‫ושמואל פירש לאחר ע"מ שיתאווה לסעודה וזהו כבודו‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫רב פפא אמר לבני רב פפא בר אבא ששאלו אותו שאצלם רגילים בבשר ויין כל השבוע כיצד‬ ‫‪.3‬‬
‫צריך לנהוג על מנת לכבד את השבת? והשיב להם שאם הם רגילים להקדים בחול כעת‬
‫יאחרו ולהיפך וכך תתייחד השבת‪.‬‬
‫רב ששת היה סומא ולא יכל בזמן שדרש לדעת מתי הגיע זמן הסעודה לכן נהג כך‪ :‬בקיץ‬ ‫‪.4‬‬
‫היה מושיב את התלמידים במקום שכשתגיע השמש תציק להם ויקומו מהר לסעודת השבת‪,‬‬
‫בסתיו נהג הפוך והושיבם במקום הצל שכשיגיע זמן הסעודה יקומו מהר מחמת הקור‪.‬‬

‫‪ .5‬רבי זירא היה מחפש זוגות תלמידים המדברין ד"ת ומאיץ בהם להפסיק ע"מ לא לחלל שבת‬
‫בביטול עונג שלה‪.‬‬

‫ח‪ .‬שבח האומר ויכולו בתפילת ער"ש‪:‬‬

‫רבא או ר"י בן לוי אמר‪ :‬שגם המתפלל ביחידות בער"ש אומר ויכולו‪ ,‬המקור‪:‬דרשת רב המנונא שכל‬
‫מי שאומר ויכלו בער"ש כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬מפני שללא ניקוד ניתן לקרוא‬
‫את המילה ויכלו‪ ,‬כלומר כילו ביחד אותו שמספר בשבחו של הקב"ה והשבת‪ ,‬עם הקב"ה‪.‬‬
‫רבי אלעזר לומד שגם הדיבור נחשב כמעשה מהפסוק בתהילים בדבר ד' שמים נעשו‪ .‬לכן האומר‬
‫ויכולו נחשב כשותף בעשיה‪.‬‬
‫רב חסדא בשם מר עוקבא אמר‪ :‬שכל המתפלל ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין אותו מניחין‬
‫ידיהם על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכופר"‪.‬‬
‫בעניין מלאכי השרת הגמ' מביאה ברייתא מפורסמת שכשחוזר אדם לביתו מביהכנ"ס בליל שבת‬
‫ומוצא נר דלוק ומטה מוצעת מלאך הטוב שליווהו אומר יה"ר שתהא כך לשבת הבאה ומלאך הרע‬
‫אומר אמן בע"כ ולהיפך אם לא מצא נרו דלוק ומטתו מוצעת‪.‬‬
‫רבי אלעזר מוסיף שאדם צריך לערוך שולחנו באופן מכובד ומלא מער"ש ואף אם אינו אוכל אלא‬
‫כזית‪.‬‬
‫רבי חנינא‪ :‬כן הדין גם במוצ"ש שאדם צריך לערוך שולחנו באופן מלא ללוות את השבת כמו את‬
‫המלך "מלווה דמלכא" גם אם הוא אינו רעב אלא לכזית‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪259‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ט‪ .‬עוד מאמרים על כיבוד השבת ביציאתה‪:‬‬
‫מים חמים לשתיה ורחיצה במוצ"ש נחשבים מלוגמא – רפואה וכנ"ל פת חמה‪.‬‬
‫לרבי אבהו היו מכינים למלווה דמלכא עגל משולש – הולד השלישי של הפרה הזו שהוא מובחר‬
‫והיה אוכל ממנו את הכלייה‪ ,‬כשגדל בנו אבימי אמר לאביו שחבל על הבזבוז לשחוט עגל שלם בשביל‬
‫כלייה אחת‪ ,‬עדיף לשמור את הכלייה מהעגל ששחטו בער"ש‪ .‬בשבוע לאחר מכן באמת נהגו כך אבל‬
‫אז הגיע אריה וטרף את העגל שהם ניסו לחסוך במוצ"ש‪.‬‬

‫י‪ .‬מעלת אמירת אמן‪:‬‬

‫הקשר הוא שיש שכר דומה לאמירת אמן לאמירת ויכולו‪.‬‬
‫א"ר יהושע ב"ל כל העונה אמן יש"ר בכל כוחו– הכוונה בכל כוח כוונתו כרש"י או בקול רם‬ ‫‪.1‬‬
‫לר"י‪ ,‬זה מבטל גזירה רעה שנגזרה עליו‪ .‬המקור בשירת דבורה בפרוע פרעות בישראל‬
‫(הכוונה ביטול הפרעות) בהתנדב עם ברכו ד'‪ ,‬כלומר זה בגלל שהתנדבו עם ישראל לברך‬
‫את ד'‪.‬‬
‫ר' חייא בר אבא בשם ר"י‪ :‬אפילו שמץ של ע"ז מוחלין לו‪ ,‬לשון ב"פרוע" כבחטא העגל‬ ‫‪.2‬‬
‫ריש לקיש ‪ :‬כל העונה אמן בכ"כ פותחין לו שערי ג"ע‪ ,‬שנאמר פתחו שערים‪...‬שומר אמונים =‬ ‫‪.3‬‬
‫שאומרים אמן‪.‬‬
‫ר' חנינא מסביר שפירוש המילה אמן הוא אל מלך נאמן שעל זה מעיד העונה אמן‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫יא‪ .‬העונשים על חילול שבת‪:‬‬

‫‪ .1‬רב יהודה בנו של רב שמואל בשם רב‪ :‬העונש על חילול שבת הוא שתפרוץ דליקה שלא‬
‫תכבה = בשעה שאין אנשים מצויים לכבותה – הכוונה בשבת (כך מסביר רנב"י) המקור‬
‫בפסוק בירמיה שקושר בין אי שמירת שבת לשריפה שתאכל את ארמונות ירושלים ולא‬
‫תכבה‪.‬‬
‫‪ .2‬אביי ‪ :‬חילול שבת גרם לחורבן ירושלים‪ ,‬רואים זאת מהפסוק ביחזקאל ומשבתותי העלימו‬
‫עיניהם ואחל בתוכם‪.‬‬
‫בעקבות אביי הגמרא מביאה אמוראים נוספים שאמרו‬

‫יב‪ .‬על מה חרבה ירושלים‪:‬‬

‫רבי אבהו ‪ :‬לא חרבה אלא בשביל שבטלו ק"ש שחרית וערבית‪...‬ולכן גלה עמי מבלי דעת‬ ‫‪.2‬‬
‫(בלי דעת את ד')‬
‫רב המנונא‪ :‬אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫עולא‪ :‬אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה בעשותם עבירות ושחיתות‬ ‫‪.4‬‬
‫רבי יצחק‪ :‬אלא מפני שהושוו קטן וגדול‪ - ,‬לא נתנו כבוד לגדולים ולחכמים‬ ‫‪.5‬‬
‫רב עמרם בשם אביו רבי שמעון בר אבא בשם רבי חנינא‪ :‬בשביל שלא הוכיחו זא"ז‬ ‫‪.6‬‬
‫רב יהודה ‪ :‬אלא בשביל שבזו בה ת"ח‪ ,‬רב יהודה בשם רב‪ :‬המבזה ת"ח אין רפואה למכתו‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫רבא‪ :‬אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה‪ .‬הגמ' מקשה מדברי רב קטינא שאמר שאפילו‬ ‫‪.8‬‬
‫בשעת החורבן לא פסקו מירושלים אנשי אמנה‪ ..‬הגמרא מתרצת שבענייני משא ומתן בטלו‬
‫אנשי אמנה ואילו רב קטינא דיבר על ענייני תורה‪( .‬במאמר מוסגר הגמרא מביאה את‬
‫המקור של רב קטינא)‬

‫יג‪ .‬מעלת לימוד התורה של תשב"ר‪:‬‬

‫רב יהודה בשם רב‪ :‬על הפסוק בדה"י‪ ,‬אל תגעו במשיחי אלו תשב"ר (שדרך למשחם בשמן) ובנביאי‬
‫אל תרעו אלו ת"ח ר"ל משום רבי יהודה נשיאה‪ :‬אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהן של‬
‫תשב"ר‪ .‬שאל ר"פ את אביי שלי ושלך מאי‪ ,‬ענה לו אביי אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו‬
‫חטא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪260‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫עוד אמר ר"ל לרבי יהודה נשיאה‪ :‬כך מקובלני מאבותי (או מאבותיך) כל עיר שאין בה תשב"ר‬
‫מחריבין אותה‪ ,‬רבינא גורס מחרימין אותה‪ ,‬כלומר להבדיל ממחריבין במחרימין לא נשאר אפילו זכר‪.‬‬

‫דף קכב‬
‫(קכב‪ .‬במשנה – קכג‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א – הנאה ממעשה נכרי‬
‫חז"ל גזרו לא רק לומר לנכרי‪ ,‬אלא גם לא להנות ממעשיו אם עשאו בשבילו‪ ,‬שמא יאמר לו‪.‬‬

‫הדין במשנה ‪-‬‬

‫עשה לעצמו‪ ,‬מותר להנות‪,‬‬
‫עשה בשביל ישראל– אסור‪.‬‬

‫א‪.‬דוגמאות וצריכותא‪:‬‬
‫פעולות שעוזרות גם למאה‪:‬‬
‫‪ .1‬נר‪.‬‬
‫‪ .2‬כבש–כמו נר‪ ,‬והובא בשביל הסיפור של ר"ג (שאכן ירדו בכבש כזה שעשה נכרי)‪.‬‬
‫פעולות שלכאורה יש חשש שירבה‪:‬‬
‫‪ .3‬מים– שלא גוזריםשמא ירבה בשבילו (בניגוד לנר‪ ,‬שם נר לאחד נר למאה)‬
‫‪ .4‬בברייתא – תלש עשבים לבהמתו (כמו מים)‪.‬‬
‫והרי זה מוקצה? (ואמנם הוא לא מרים אלא רק מביא את הבהמה לעשבים‪ ,‬אך גם זה‬
‫אסור‪ ,‬שמא ירים) ועונים – הוא רק גורם לה ללכת לשם אך הוא עצמו לא קרוב‬
‫לעשבים‪.‬‬
‫ב‪.‬בברייתא הנ"ל –במכירו אסור‪.‬‬
‫הכירו?(פשוט כי היו בספינה יחד)‬ ‫והרי בסיפור של ר"ג‬
‫‪ .1‬אביי – אם שלא בפניו מותר‪.‬‬
‫(לאביי בנר וכבש‪ ,‬אם עושה גם בשביל היהודי ‪ -‬אסור‪ ,‬לכן במכירו ‪ +‬בפניו אסור)‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא ‪ -‬אפילו בפניו ומכירו‪ ,‬אסור רק בעשבים‪/‬מים‪ ,‬אך בנר‪/‬כבש מותר‪.‬‬
‫(לרבא בנר וכבש‪ ,‬אם עושה גם בשביל היהודי – מותר‪ ,‬לכן גם במכירו ובפניו מותר‪ ,‬והחשש של מכירו הוא לגבי‬
‫עשבים ומים – שמא ירבה)‪.‬‬
‫קושיות על רבא (ואביי)‪:‬‬
‫‪ .a‬בברייתא‪" :‬אמר להם ר"ג‪ ,‬הואיל ושלא בפנינו עשאו נרד בו"‪.‬‬
‫תשובה –משנים גירסה‪" :‬הואיל ועשאו‪."...‬‬
‫‪ .b‬אם הגוים חיממו מרחץ‪,‬‬
‫וכן נר שהדליקו במסיבה‪,‬‬
‫אם הרוב ישראל (בעיר‪ ,‬במסיבה) ‪ -‬אסור להשתמש‪.‬‬
‫הנחות‪:‬‬
‫שני המקרים הם בקבוצה הראשונה (נר ך‪ 1‬נר ל‪)100‬‬ ‫•‬
‫• רוב יהודי =מכירו(כיון שהם הרוב)‬
‫• במרחץ גם חיממו שלא בפני היהודים‪.‬‬
‫המרחץ קשה על כולם‪ ,‬המסיבה קשה על רבא‪.‬‬
‫תשובה– שם חמור כי מחממים על דעת הרוב‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪261‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – פרק כל הכלים (חזרה לדיני מוקצה)‬
‫א‪ .‬דלת שהתפרקה‬
‫של בית – מוקצה‪,‬‬
‫של כלי (כמו ארון) –לא מוקצה‪ ,‬כי עוד יחזיר אותה ועדיין נחשבת כלי‪.‬‬
‫‪ .A‬מתי התפרקה‬
‫הנחת הגמרא‪ :‬אם התפרקה לפני שבת זה יותר חידוש להתיר מאשר בהתפרקה בשבת‪.‬‬
‫על זה קשה מהמשנה – "כל הכלים ניטלים בשבת אע"פ שהתפרקו"‪ ,‬לכאורה בא לחדש‬
‫שאפילו שהתפרקו בשבת‪.‬‬
‫תשובה – בא לחדש שאפילו שהתפרקו (בלי להתייחס למתי התפרקו)‪.‬‬
‫‪ .B‬אגב‪ ,‬פירוק והרכבת דלת‪:‬‬
‫ממבנה מחובר לקרקע – אסור (בנייה וסתירה)‪.‬‬
‫מארון – לפרק מותר להרכיב אסור‪:‬‬
‫אביי– שניהם אסורים (יש בנייה וסתירה בכלים)‬
‫רבא– אין בנייה וסתירה‪ ,‬ואסור להרכיב שמא יתקע (מכה בפטיש)‪.‬‬

‫דף קכג‬
‫(קכב‪ -8 :‬עד קכד‪ .‬במשנה)‬
‫הקדמה –‬
‫א‪ .‬סוגי כלים (מהקל לחמור)‪:‬‬
‫בכלי שמלאכתו להיתר‬ ‫•‬
‫בכלי שמלאכתו לאיסור‬ ‫•‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור ומקפיד עליו (מוקצה מחמת חסרון כיס לפי כולם)‬ ‫•‬
‫ב‪ .‬סוגי טלטול (מהקל לחמור)‪:‬‬
‫לצורך גופו‬ ‫•‬
‫לצורך מקומו‬ ‫•‬
‫מחמה לצל‬ ‫•‬
‫ג‪ .‬לר' נחמיה –אפילו מלאכתו להיתר‪ ,‬מותר רק לשימושו העיקרי‪ ,‬ממילא כלי שמלאכתו לאיסור אסור‬
‫לכל טלטול‪.‬‬

‫חלק א ‪ -‬כלי שמלאכו לאיסור‪ ,‬מוקצה מחמת חסרון כיס‬

‫בגמרא יש שני דיונים (תחילת עמוד א ואמצע עמוד ב)‪ ,‬ועל כל אחד מהם אותן קושיות‪ ,‬לכן נשלב‬
‫אותם יחד‪.‬‬
‫א‪ .‬הדעות‪:‬‬
‫‪ .A‬במשנה ‪ -‬מותר לקחת קורנס לפצע אגוזים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪262‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ר"י– דווקא בקורנס של אגוזים (מלאכתו להיתר‪ ,‬אך כלי שמלאכתו לאיסור – אסור)‪.‬‬
‫רבה– קורנס של נפחים ‪-‬‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬מותר למלאכת היתר (צורך גופו‪ ,‬משמע שלצורך מקומו אסור)‪.‬‬
‫(ר' יוחנן – של זהבים‪ ,‬רב שמן ב"א – של בשמים (אך של זהבים זה מוקצה כי מקפיד)‪.‬‬

‫‪ .B‬תהליך גזירת כלים‬

‫רבא –‬ ‫אביי (ורבה)‬
‫אין הבדל בין גופו למקומו‬
‫בברייתא‪:‬‬
‫בימי נחמיה גזרו על כל הכלים‪,‬‬
‫מלבד ‪ 3‬כלים תדירים‪,‬‬
‫(ריטב"א – ומלבד כלי אוכל)‪.‬‬
‫כלי שמלאכתו להיתר‬ ‫כלי שמלאכתו להיתר‬ ‫התירו‬
‫לצורך גופו ומקומו‬ ‫לצורך גופו‪.‬‬
‫כלי שמלאכתו להיתר‬ ‫כלי שמלאכתו להיתר‬ ‫וחזרו והתירו‬
‫גם מחמה לצל‬ ‫לצורך גופו ומקומו‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור‬ ‫כלי שמלאכתו לאיסור‬ ‫וחזרו והתירו‬
‫לצורך גופו ‪ +‬מקומו‬ ‫לצורך גופו‪,‬‬
‫(אך לא מחמה לצל)‬
‫מותר גם כלי גדול (שדורש שני‬ ‫מותר גם כלי גדול‬ ‫עד שאמרו – כל הכלים ניטלים‬
‫אנשים)‪,‬‬ ‫(שדורש שתי ידיים)‪,‬‬ ‫חוץ ממסר ויתד (משנתנו)‪.‬‬
‫חוץ ממסר הגדול וכו'‪.‬‬ ‫חוץ ממסר הגדול וכו'‪.‬‬
‫לצורך גופו ‪ +‬מקומו‬ ‫לצורך גופו‬ ‫למסקנה‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור‬

‫יוצא‪:‬‬
‫רבא‬ ‫אביי (ורבה)‬ ‫רב יהודה‬
‫גופו ‪ +‬מקומו ‪ +‬מחמה‬ ‫גופו ‪ +‬מקומו‬ ‫כלי שמלאכתו להיתר‬
‫לצל‬
‫גופו ‪ +‬מקומו‬ ‫לגופו‬ ‫כלי שמלאכתו לאיסור אסור‬

‫ב‪ .‬קושיות‪:‬‬
‫‪ .A‬קושיות על כלי שמלאכתו לאיסור ‪ -‬האיסור לטלטל מדוכה ועלי‬
‫זו שיטת ר' נחמיה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫זה מוקצה מחמת חסרון כיס‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫רבא – זה מחמה לצל (ואביי – או לצורך מקומו)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ר' אלעזר – זאת ברייתא קדומה מלפני התרת הכלים (לגבי שום)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪263‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .B‬קושיות על כלי שמלאכתו להיתר ‪-‬‬
‫משניות קנים‪ ,‬מקלות‪ ,‬נגר שאסורים בטלטול אפילו שמדובר בכלי שמלאכתו להיתר‪.‬‬
‫‪ .1‬ר' אלעזר – ברייתא קדומה‪,‬‬
‫‪ .2‬רבה –בקנים ומקלות‪ :‬הטלטול לא הכרחי (לא יתעפשו כ"כ מהר‪ ,‬יכולים להפשיט על‬
‫הידיים)‪ ,‬בנגר ‪ -‬שם הבעיה היא טלטול מהבית לחצר(והתירו בגרירה‪ ,‬כי לוקח מהפתח לחצר ולא‬
‫ממש מתוך הבית)‪.‬‬

‫(קכג‪ .‬שליש)‬

‫חלק ב – נושאים אגביים‬

‫א‪ .‬טלטול מן הצד‬
‫הוצאת דבר שמכוסה בעפר –‬
‫אם מגולה והעפר לא מתרומם אלא נופל– לא נחשב אפילו טלטול מהצד ומותר לפי כולם‪.‬‬ ‫•‬
‫אם העפר יתרומם – טלטול מן הצד‬ ‫•‬
‫(למשל – פגה טמונה בעפר ומכניס קיסם להוציאה‪ ,‬פוגלה (צנון שטמון עם החלק הרחב למטה)‬

‫ת"ק –אסור‪,‬‬
‫ר"א בן תדאי –מתיר‪,‬‬
‫וכן רב נחמן‪ ,‬ואמנם אסר בצנון אך חזר בו‪.‬‬

‫ב‪ .‬מחט שנשבר חורה או חודה‬

‫השימוש העיקרי (תפירה) התבטל‪ ,‬אך השימוש המשני של היתר קיים (הוצאת קוץ)‪.‬‬
‫רב יוסף – לא מוקצה‪.‬‬
‫קשה – מחט כזו טהורה‪.‬‬
‫תשובה – יש להבדיל בין שבת (שימוש) לטומאה (כלי מעשה)‪.‬‬
‫רבא – מוקצה‪.‬‬
‫לא מבדיל בין שבת לטומאה‪.‬‬
‫קשה – מחט לא נקובה‪ ,‬לא מוקצה (כלי) אך טהורה (לא כלי)‪.‬‬
‫תשובת אביי – שם מדובר במחט שעוד לא עשו בה חור‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬קנה של זיתים ‪-‬‬
‫משנה בעמוד ב – עוד דוגמא להבדלה בין שבת לטומאה‪:‬‬
‫יש בליטה ‪ -‬כלי לטומאה (שיש בית קיבול קטן לשמן שבודק)‬
‫אין בליטה – טהור כפשוטי כלי עץ‪ ,‬אך אינו מוקצה]‪.‬‬
‫ג‪ .‬אסובי ינוקא והוצאת קוץ‬
‫רב נחמן – אסור (דומה למתקן‪ ,‬כמו איסור עשיית אפיקטיויזין)‬
‫רב ששת – מותר (כמו הוצאת קוץ במשנתנו)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪264‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קכד‬
‫(קכד‪ .‬במשנה –קכד‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬המשך סוגיית כלים‬
‫א‪ .‬הדעות (כולל ר' נחמיה)‬
‫רבא –‬ ‫אביי (ורבה)‬
‫אין הבדל בין גופו למקומו‬
‫גם מחמה לצל‬ ‫לצורך גופו ומקומו‬ ‫רבנן‬ ‫כלי שמלאכתו‬
‫גופו ומקומו‬ ‫רק גופו‬ ‫ר' נחמיה‬ ‫להיתר‬

‫לצורך גופו ‪ +‬מקומו‬ ‫לצורך גופו‬ ‫רבנן‬ ‫כלי שמלאכתו‬

‫הכל אסור‬ ‫ר' נחמיה‬ ‫לאיסור‬

‫(כי מותר רק לצורך שימושו העיקרי‪ ,‬והרי שימושו העיקרי אסור)‬

‫הבהרה בר' נחמיה – "לצורך גופו" זה דווקא הצורך המיוחד לו‪.‬‬

‫ב‪ .‬קושיות‬
‫‪ .1‬קושייה לאביי‬
‫לר' נחמיה – איך מפנים את כלי האוכל?‬
‫תשובה– זה גרף של רעי‪.‬‬
‫‪ .2‬קושיות לרבא(הקושיות שראינו בדף הקודם כבר פעמיים) ‪-‬‬
‫לרבנן‪ ,‬למה אסור מדוכת שום ועלי?‬
‫תשובה–שם זה מחמה לצל(וראינו אתמול תשובות נוספות)‪.‬‬
‫‪ .3‬קושייה לשניהם ‪-‬‬
‫לא מטלטלים בקעת עץ ביו"ט (כלי שמלאכתו להיתר) לצורך גופו (לסמוך קדירה)?‬
‫תשובה– שם זה גזירה אטו שבת (בשבת הבקעת היא מוקצה‪ ,‬ושם אינה "כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור"‪ ,‬כיון שאינה כלי כלל)‪.‬‬
‫[מאמר מוסגר(קכד‪)-10 .‬‬
‫האם גוזרים בטלטול יו"ט אטו שבת? (למסקנה – רק לב"ש)‬
‫מצד שני גוזרים–‬ ‫מצד אחד לא גוזרים–‬
‫בשבת לא משילין פירות מהגג (טרחה) אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש‪,‬‬
‫אך לגבי טלטול – גוזרים גם ביו"ט‪.‬‬ ‫ביו"ט משילין פירות‬

‫ר' אליעזר– לא מעלים‬ ‫ר' יהושע ‪ -‬מעלים‬ ‫רב יוסף–‬

‫דחייה – אולי שם כי יכול לתת לו אוכל‬ ‫כשהוא ובנו נפלו לבור‪,‬‬
‫בבור‪.‬‬ ‫האם מעלה את שניהם?‬
‫בשבת – לא (טרחה)‪.‬‬
‫ביו"ט ‪-‬‬
‫ב"ש– יש איסור‪,‬‬ ‫ב"ה– אין איסור‬ ‫רב פפא – האם‬
‫וממילא מחמירים גם באופן כללי‬ ‫ביו"ט יש איסור‬
‫בטלטול ביו"ט (גם של טרחה או אטו‬ ‫תורה להוציא לרה"ר‬
‫שבת)‪.‬‬ ‫דבר שאינו אוכל‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪265‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ג‪ .‬אמוראים נוספים‬
‫‪ .1‬רב–‬
‫‪ .A‬אסר להזיז מעדר (=מלאכתו לאיסור) שלא יגנב (=שלא יגנב)‪ ,‬משמע שלגופו ומקומו‬
‫מותר‪.‬‬
‫קשה– אמר להביא לרב כהנא 'מלכודת' (כלי שמלאכתו לאיסור)‪ ,‬והדגיש שזה כדי‬
‫שישב עליו‪ ,‬משמע שלמקומו אסור‪.‬‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .a‬משנים את הסיפור – אמר להזיזאת המלכודת שלא יפריע לו (=מותר לצורך‬
‫מקומו)‪.‬‬
‫‪ .b‬זה היה בחמה‪ ,‬ורצה להדגיש שאסור מחמה לצל‪.‬‬
‫‪ .B‬מכבדות (מטאטא) ‪-‬‬
‫רך – מותר מחמה לצל‪,‬‬
‫גס – אסור מחמה לצל (זה כלי שמלאכתו לאיסור כי מטאטא הקרקע ומשווה גומות)‪.‬‬
‫ור"א כותב "אף של תמרה"‪ ,‬לכאורה הכוונה שמתיר גם במחמה לצל‪ ,‬אך דוחים ואומרים שמסכים‬
‫לרב‪.‬‬

‫‪ .2‬רב מרי בר רחל ‪-‬‬

‫שאל לגבי מצעים (כלי שמלאכתו להיתר) שהיו בשמש‪,‬‬
‫רבא – מותר‪.‬‬
‫רב מרי – אסור‪ ,‬כי סובר כרבה (אם יכל לטלטל כדי להשתמש הוא או אורחי היה מותר‪ ,‬אך היו לו מספיק‬
‫מצעים אחרים)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪266‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קכה‬
‫(קכד‪ :‬במשנה – קכה‪ 8 :‬שורות מלמטה)‬
‫חלק א ‪ -‬שברי כלים‬
‫(תזכורת – לגבי דלת שנשברה‪ ,‬אינה מוקצה (וראינו שיותר מסתבר שאם נשברה בשבת עצמה אינה מוקצה משר לפני‬
‫שבת))‪.‬‬

‫א‪ .‬המחלוקת– שברי כלים אינם מוקצה בתנאי שעושין‪:‬‬

‫רבנן – מעין מלאכה‪ ,‬ר"י – מעין מלאכתן‬
‫(גם לר"י‪ ,‬אם זה בר ור מלפני שבת שזה השימוש החדש שלהם‪ ,‬אינו מוקצה‪ ,‬אך כל עוד לא ברור – מוקצה)‪.‬‬

‫‪ .A‬ר"י‪-‬שמואל ‪ -‬במה נחלקו‪:‬‬

‫תגובה‬ ‫נשבר בשבת‬ ‫נשבר לפני שבת‬
‫קשה‪:‬‬ ‫מותרים‬ ‫מחלוקת‬ ‫הסבר ‪1‬‬
‫ביו"ט לא מסיקין בשברי כלים‪,‬‬
‫(מוכנים אגב אביהן)‬
‫והרי אם נשברו בערב יו"ט ודאי שמסיקין גם‬
‫לר"י‪ ,‬שהרי ואי ששימושם החדש הוא הסקה‪.‬‬
‫אלא מדובר ביו"ט עצמו וכתוב שאסור‪ ,‬ויוצא‬
‫שאין תנא שסובר כך‪.‬‬
‫והברייתא הנ"ל על שלא מסיקין בשברי כלים‬ ‫מחלוקת‬ ‫מותרים‬ ‫הסבר ‪2‬‬
‫היא ר"י‪.‬‬
‫רבנן – מוכנים‪ ,‬ר"י ‪ -‬נולד‬ ‫הוכנו מבעוד יום‬

‫(קכד‪)-12 :‬‬
‫ב‪ .‬דוגמאות שונות לכלים לפי רבנן‪/‬ר"י‬
‫‪ .1‬האם מסיקים בשברי כלי עץ‬
‫אם נשברו לפני יו"ט‪ ,‬כאמור – מותר‪.‬‬
‫אם נשברו ביו"ט‪:‬‬
‫‪ .1‬ברייתא שאוסרת‪ :‬ר"י‪ ,‬שהרי אינם ראויים למלאכתם‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא שמתירה –ר"ש‪ ,‬כרבנן (ולהלן ‪ -‬ר"מ)‪ ,‬שהרי ראויים למלאכה אחרת‪.‬‬
‫‪ . 3‬ברייתא שאוסרת אפילו בכלים שלמים –ר' נחמיה(שגם כלי שמלאכתו להיתר מותר רק‬
‫לשימושו העיקרי)‪.‬‬
‫‪ .2‬ר"נ ‪ -‬לבנים שנשארו מהבניין מותרים‪ ,‬כי ראויים לישיבה(אולי גם לר"י‪ ,‬שהרי זה מלפני שבת)‪.‬‬
‫ואם סדרם בערימות לבנייה – אסור‪.‬‬
‫‪ .3‬חרס קטנה–לשיטת רבנן שאינה מוקצה כי יכול לכסות בה‪,‬‬
‫ר"נ ושמואל –דווקא במקום שיש סיכוי שיכסה משהו (ר"נ – בחצר‪ ,‬שמואל – גם כרמלית)‬
‫רבא – גם ברה"ר (כיון שזה כלי בחצר‪ ,‬זה כלי בכל מקום)‪.‬‬
‫‪ .4‬ר"י‪-‬שמואל ‪ -‬כיסוי של חבית‪ ,‬שהחבית נשברה‬
‫מותרת בטלטול כמו שברי כלים‪ ,‬כי יכול לכסות בה (גם לר"י)‬
‫אך אם זרקה באשפה מבעוד יום אסורה‪,‬‬
‫(בניגוד לבגד שגם אם יזרוק אינו מוקצה‪ ,‬כאן זה שבר כלי‪ ,‬ואם זרק גילה דעתו שלא ישתמש בזה)‪.‬‬
‫‪ .5‬שמואל – קרומיות של מחצלת אינם מוקצה כי יש להם שימוש‪.‬‬
‫(למשל לכסות טינופת (לר"י)‪ ,‬אך אפשר גם שימוש אחר (לרבנן))‪.‬‬
‫‪ .6‬רב –שאריות בד אסורות‪ ,‬אביי – בקטנות מ‪ 3‬על ‪( 3‬רוה"ר – כי אין להם שום שימוש‬
‫וזורקים אותם‪ ,‬גם לרבנן)‪.‬‬
‫(קכה‪)+9 .‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪267‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .7‬שברי תנור ישן–‬
‫ר"מ –ניטלים‪ ,‬ר"י –אין ניטלים‪.‬‬
‫המחלוקת‪:‬‬
‫‪ .A‬אביי – במחלוקת הנ"ל‪ ,‬בכלים שראויים למלאכה אחרת אך לא למלאכתן‪.‬‬
‫מקשה רבא– אז למה נחלקו דווקא בתנור?‬
‫עונה רב אשי –מדובר בעושין משהו שדומה למעין מלאכתן (אפשר לחמם עליהם אך לא‬
‫בתוכם)‪ ,‬ור"מ רצה שר"י יודה לו לפחות בזה‪ ,‬ור"י בכ"ז חולק כי זה עדיין שונה מתנור (זה‬
‫לא בתוכו ולא בעמידה)‪.‬‬
‫‪ .B‬רבא–מדובר בתנור מיוחד‪ ,‬שבפעם הראשונה שהוסק לא היה על הקרקע אלא מעל‬
‫בור‪ ,‬והאש בתוך הבור‪ ,‬ומדובר במצב כזה שאין מספיק חום בתנור‪:‬‬
‫לרבנן – כלי ומקבל טומאה (ואינו מוקצה)‪,‬‬
‫לר"י – אינו כלי ואינו מקבל טומאה (והוא כן מוקצה)‪ ,‬כי צריך שיחשב כמחובר לקרקע‪.‬‬
‫מקשה רב אשי –אז למה נחלקו בשברי תנור‪ ,‬שיחלקו בתנור עצמו?‬

‫חלק ב – הפיכת מוקצה לכלי‪ ,‬ודין בסיס‬

‫א‪ .‬הפיכת אבנים לכלי‪:‬‬
‫(והשווה דף נ‪ ,‬שגם שם למדנו על האם צריך מעשה או מחשבה כדי שלא יהיה מוקצה)‪.‬‬
‫מספיק רק לחשוב‬ ‫מספיק מעשה קטן‬ ‫צריך מעשה‬
‫רב יוסף‪-‬רבי אסי –‬ ‫רבה‪-‬ר' אמי ‪ -‬החבית‬ ‫רי"ח ‪ -‬אבן על פי‬
‫האבן הפכה לכלי בזה‬ ‫בסיס‪,‬‬ ‫החבית‪,‬‬
‫ששם אותה על החבית‬ ‫כי כאן לא היה מעשה‬ ‫אם שכח – מטה על‬
‫צידה ונופלת‪.‬‬
‫אם בכוונה‪:‬‬
‫לכאורה קשה‪ ,‬שהרי דווקא‬ ‫לכאורה קשה (שאם לא‬ ‫משנתנו ‪-‬‬
‫כשקשורה הופכת לכלי‪.‬‬ ‫נופלת אינה מוקצה)‪,‬‬ ‫אבן שבקירויה‬
‫אך לא קשה‪:‬‬ ‫אך לא קשה‪:‬‬ ‫(להכבדת דלעת למילוי מים)‬
‫שם כיון שאם לא‬ ‫שם קשורה (=מעשה)‪.‬‬
‫אם לא נופלת–‬
‫יקשור תיפול‪ ,‬חייבים‬ ‫אינה מוקצה‬
‫קשירה‪,‬‬
‫אם נופלת–‬
‫אך בחבית לא צריך‬
‫עדיין מוצקה‪.‬‬
‫מעשה‪.‬‬
‫ר' חנינא – לא צריך‬ ‫רבי אסי – הצריכן‬ ‫רבי אמי – צריך מעשה‬ ‫נדבך של אבנים– רבי‬
‫שום מעשה‪.‬‬ ‫מעשה קטן (לשפשף‬ ‫גדול‪,‬‬ ‫אמר‪ :‬צאו וחישבו כדי‬
‫האבנים)‬ ‫וכיוון שלא היה זמן‪ ,‬פשוט‬ ‫שנשב עליהם למחר‪.‬‬
‫אמר להם לסדר את האבנים‬
‫מראש שלא יצטרכו‬
‫לטלטלם‪.‬‬

‫רשב"ג –לא צריך‬ ‫(בדף נ – מספיק שישב‬ ‫ת"ק –צריך לקושרם‬ ‫חריות דקל‬
‫(דף נ)‬
‫לקשור‪.‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬גם בלי לחשוב)‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫שנועדו להסקה‪ ,‬ונמלך‬
‫ריטב"א – זה רב אסי‬ ‫עליהם לפני שבת‬
‫לשיטתו‪ ,‬שמספיק מעשה‬
‫לישיבה‪.‬‬
‫קטן או שימוש‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪268‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫וזה קצת קשה‪ ,‬כי שם היה‬
‫ברור שייחוד במחשבה חזק‬
‫יותר משימוש ללא מחשבה‪.‬‬

‫איך יסתדר עם‬ ‫מובן‬ ‫משנתנו ‪ -‬זמורה‬

‫רשב"ג?‬ ‫שקשורה לכד ליד‬
‫(אולי יכלו אולי גם‬ ‫מעיין‪ ,‬ממלאים בכד‬
‫להקשות על רב אסי אך‬ ‫בשבת‪.‬‬
‫עדיף להקשות על תנא)‪.‬‬
‫ומשמע שאם לא היתה‬
‫‪ .1‬כאן מדובר‬ ‫קשורה‪ ,‬לא יכול‬
‫בזמורה מחוברת‪,‬‬ ‫לקושרה בשבת (גם‬
‫לכן צריכה יותר‬ ‫אם אין איסור קשירה)‬
‫הכנה‪.‬‬ ‫ואפילו אם חשב לפני‬
‫‪ .2‬רב אשי – כי‬ ‫כן‪.‬‬
‫חוששים שמא‬
‫יקטום כדי להתאים‬
‫את אורכה‪.‬‬
‫‪ .3‬לכאורה אפשר להציע‬
‫– כאן כל האפשרות‬
‫להשתמש בה עם‬
‫החבית היא על ידי‬
‫קשירה‪ ,‬והקשירה כלל‬
‫לא נועדה למנוע מוקצה!‬

‫דף קכו‬
‫(קכה‪ -8 :‬עד קכו‪ :‬סוף פרק כל הכלים)‬
‫דומה לבונה‬
‫חלק א – פקק החלון‬
‫פקק החלון –‬
‫ר"א – קשור ‪ +‬תלוי‪.‬‬
‫רבנן – בכל מקרה מותר‪.‬‬
‫א‪ .‬האפשרויות בדעת רבנן‪:‬‬
‫אפשרות א –קשור אך לא תלוי‪.‬‬
‫אפשרות ב –לא קשור ולא תלוי‪.‬‬
‫‪ .A‬חיפוש בתנאים‪:‬‬
‫‪ .1‬משנה בעירובין ‪ -‬נגר הנגרר‪ ,‬במדינה‬
‫לא קשור (="מונח") – אסור‪.‬‬
‫ת"ק – קשור ‪ +‬תלוי (נגרר אסור)‪,‬‬
‫ר"י–קשור ("נגרר")‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא ‪ -‬קנה לנעילה במזוזה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪269‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ת"ק – קשור ‪ +‬תלוי‪,‬‬
‫רשב"ג –לא קשור ולא תלוי‪.‬‬
‫‪ .3‬סתם משנה בדף קנז–מעשה שפקקו חלון בחרס לא קשור‪.‬‬

‫‪ .B‬באמוראים‪ ,‬מי הם רבנן במשנתנו‪:‬‬

‫ר' אבא‪-‬רב כהנא –(‪ )2‬רשב"ג (לא קשור)‪,‬‬
‫רבה בב"ח‪-‬רי"ח‪ ,‬ר' יהושע ב"א‪-‬עולא –(‪ )1‬ר"י(קשור ולא תלוי)‪.‬‬
‫(קכו‪)-3 .‬‬

‫ב‪ .‬להלכה ‪ +‬בעיית מוקצה‬

‫‪ .1‬רב אסי‪-‬רי"ח –כרשב"ג‪ ,‬שגם בלא קשור ולא תלוי‪.‬‬
‫[אך מבחינת מוקצה‪ ,‬רי"ח דורש שתהיה "תורת כלי" (במשנה שנראה בחלק ב)‪ ,‬ואילו‬
‫לרשב"ג מספיק להכין את הכיסוי במחשבתו]‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' יצחק נפחא –כר"א (קשור ‪ +‬תלוי‪ ,‬כסתם משנה של נגר הנגרר (אביי))‪.‬‬
‫‪ .3‬מקשה רב עמרם –כרשב"ג‪ ,‬כסתם משנה בדף קנז‪ ,‬וזה עדיף על המשנה בנגר‪ ,‬כי יש בה‬
‫מעשה‪.‬‬

‫המחלוקת(סוף קכה‪):‬‬ ‫ג‪ .‬רבה בב"ח ‪ -‬סברת‬

‫המחלוקת בהוספה ארעית על בנייה אסורה‪:‬‬
‫למשל ‪ -‬הוספה על גג של אוהל ארעי‪ ,‬או הוספה על מחיצה של מבנה קבע (קיר)‪ ,‬כמו במשנתנו –‬
‫הוספת פקק לחלון‪.‬‬
‫ר"א–אסור (אא"כ קשור ‪ +‬תלוי‪ ,‬שאז לא נחשב שמוסיף כי זה כבר היה)‪.‬‬
‫רבנן–מותר להוסיף‪.‬‬
‫לכאורה משמע שמותר לגמרי‪,‬‬
‫אך רי"ח לשיטתו שצריך קשור‪ ,‬לכן מסביר הגר"א שבלא קשור זה נראה כהוספה‬
‫של קבע‪.‬‬

‫חלק ב – כיסויי הכלים‬

‫א‪ .‬רב אסי‪-‬רי"ח – צריך תורת כלי‪ ,‬אחרת זה מוקצה‪.‬‬
‫רש"י – שמשמש לעוד משהו‪.‬‬
‫תוס' – שהוכן לשימוש במעשה (קטן?)‪.‬‬
‫ב‪ .‬בית אחיזה ‪-‬‬
‫(כיון שיש תורת כלי‪ ,‬הצורך בבית אחיזה הוא מצד בונה)‪ ,‬וזה תלוי‪:‬‬
‫(אין בנייה בכלים או שאין "דומה לבניין" בכלים)‬ ‫בכלים– לא צריך‬
‫בבור בקרקע– צריך‪ ,‬אחרת נראה כבונה‪.‬‬
‫באמצע ‪ -‬בכלי שמחובר לקרקע‪:‬ת"ק – צריך בית אחיזה‪ ,‬ר' יוסי – לא צריך‪.‬‬

‫דף קכז‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪270‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קכו‪ :‬תחילת פרק מפנין עד קכז‪)-11 :‬‬
‫א‪ .‬איסור טלטול של טירחה‬
‫המשנה ‪-‬‬
‫יש איסור טלטול של טירחה‪ ,‬למשל קופות תבואה‪,‬‬
‫‪31‬‬

‫אא"כ זה לצורך מצווה(הכנסת אורחים או לימוד תורה) שאז מותר אפילו כמות של‪ 4‬ו‪ 5-‬קופות‪,‬‬
‫אבל לא את האוצר‪.‬‬
‫הסבר המשנה‪:‬‬
‫האם יש באוצר‬ ‫אבל לא את‬ ‫חמש‬ ‫ארבע‬
‫מוקצה?‬ ‫האוצר‬
‫כשיטת ר"י שיש‬ ‫(לא יכול לפרש את‬ ‫לא יפנה יותר‬ ‫אם יש חמש‪,‬‬ ‫רב חסדא‬
‫מוקצה באוצר‬ ‫כל האוצר משום‬ ‫מחמש‪ ,‬אפילו‬ ‫יפנה רק ארבע‪,‬‬
‫גומות‪ ,‬כי זה כבר‬
‫נכתב)‪.‬‬
‫שיש שם יותר‪,‬‬ ‫כי אם יפנה הכל‬
‫אוצר שלא‬ ‫משום טירחה‬ ‫שמא ישווה‬
‫התחיל לאכול‬ ‫גומות‬
‫ממנו הוא מוקצה‬
‫כשיטת ר"ש‬ ‫לא הכל‪ ,‬שמא‬ ‫ארבע וחמש‪ ,‬כדאמרי אינשי‪,‬‬ ‫שמואל‬
‫שאין מוקצה‬ ‫ישווה גומות‬ ‫ואפשר גם יותר‬
‫באוצר‬ ‫(אין איסור טירחה כלל)‪.‬‬

‫דיונים על זה‪:‬‬
‫‪ .1‬יכול לעשות באוצר שביל ברגליו (טלטול כלאחר יד)‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' אחא כר"י‪,‬‬
‫וסתם תבואה צבורה של לתך (‪ 15‬סאה) היא לאוצר (פחות מכך לא)‪.‬‬
‫(זה בדיוק מתאים ל‪ 5‬קופות של ‪ 3‬סאים כל אחת)‪.‬‬
‫‪ .3‬שתי שאלות על שיטת רב חסדא שהגביל ל‪ 5‬קופות‪:‬‬
‫‪ .a‬האם יכול גם למעט במשוי(כלים קטנים יותר) ולהרבות בהליכה (יותר פעמים)?‬
‫ת"ש– לגבי פינוי כדי יין ושמן‪,‬‬
‫ברייתא א – חמש קופות‪,‬‬
‫ברייתא ב – עשר‪-‬חמש עשרה‪.‬‬
‫לכאורה ברייתא ב –מרבה בהילוך וממעטת במשוי‪.‬‬
‫דחייה– ברייתא ב מדברת על ‪ 5‬קופות שבתוך כל קופה ‪ 3‬כדים‪.‬‬
‫‪ .b‬האם אסור יותר מ‪ 5-‬גם כשיש הרבה אורחים?‬
‫ואם מותר‪ ,‬האם מותר לאחד לפנות הרבה‪ ,‬או שכל אחד מוגבל ב‪ 5-‬קופות?‬
‫ת"ש– רבי‪/‬ר' חייא פינה עומרים רבים מהשדה לצורך הדרשה‪.‬‬
‫(אך אין ראיה שאחד עושה את זה‪ ,‬שהרי מסתמא רבי ביקש מאחרים לפנות)‪.‬‬
‫(קכז‪)-10 .‬‬

‫ב‪ .‬מעלת הכנסת אורחים‬

‫א‪ .‬גדולה הכנסת אורחים‪:‬‬
‫‪ .1‬כ‪/‬יותר מ‪ -‬השכמת בית המדרש‪.‬‬
‫‪ .2‬מהקבלת פני שכינה‪.‬‬

‫‪31‬ראינו את זה גם בדף קכד – שלא משילין פירות מהגג לבית בשבת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪271‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .3‬אוכל פירותיה בעוה"ז (להלן בסעיף ב)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלו דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב‬
‫ר' יוחנן‬ ‫משנה בפאה‬
‫כיבוד אב ואם‬
‫הכנסת אורחים‬ ‫גמילות חסדים‬
‫ביקור חולים‬
‫עיון תפילה‬
‫(שמתפלל שה' יעשה חסד עמו)‪.‬‬
‫דן חברו לכף זכות‬ ‫הבאת שלום‬
‫השכמת בית המדרש‬ ‫תלמוד תורה‬
‫מגדל בניו לתלמוד תורה‬

‫(קכז‪)+2 :‬‬
‫ג‪ .‬שלוש ברייתות על דן חברו לכף זכות‬
‫‪ .1‬המעביד שלא נחשד כשאמר שאין לו‪.‬‬
‫‪ .2‬החסיד שלא נחשד כשהנערה שפדו ישנה למרגלותיו וטבל למחרת‪.‬‬
‫‪ .3‬ר' יהושע שלא נחשד כשהתייחד עם הגויה וטבל לאחר מכן‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪272‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קכח‬
‫(קכז‪ -11 :‬עד קכח‪ :‬רבע תחתון)‬

‫חלק א ‪ -‬מוקצה במאכלים שונים‬

‫סוגיה ראשונה‬
‫‪ -‬מאכלים שאסורים או מותרים מבחינה הלכתית ‪-‬‬
‫במשנה –‬
‫מאכלים שראויים לאכילה מבחינה הלכתית – מפנים (לא מוקצה) ‪-‬‬
‫תרומה טהורה‪ ,‬דמאי‪ ,‬מעשר ראשון שניטלה תרומתו‪ ,‬מעשר שני והקדש שנפדו‪.‬‬
‫דברים שלא ראויים לאכילה מבחינה הלכתית – לא מפנים (מוקצה) ‪-‬‬
‫טבל‪ ,‬מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו‪ ,‬מע"ש והקדש שלא נפדו‪.‬‬
‫מה החידוש?‬
‫בראויים לאכילה – שגם אם יש בעיה הלכתית במסוימת – בכל זאת ראויים‪,‬‬
‫ובלא ראויים – שגם אם לכאורה אין בעיה – בכ"ז יש בעיה והם לא ראויים‪.‬‬
‫ונפרט‪:‬‬
‫מאכלים שראויים לאכילה –‬
‫תרומה – גם אצל ישראל אינה מוקצה‪ ,‬כי ראויה לכהן‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫דמאי (כאן לא שואלים פשיטא אלא פשוט למה) – כי יכול להפקיר נכסיו ולהיחשב עני‬ ‫‪.2‬‬
‫ואז ראוי לאכילה‪( 32‬לפי ב"ה)‪.‬‬
‫מע"ר שניטלה תרומתו – לחדש שאם הלוי הקדים את הכהן לפני המירוח‪ ,‬בזה נפתר‬ ‫‪.3‬‬
‫מחובת תרומה גדולה – ונחשב ראוי לאכילה‪.‬‬
‫מע"ש שנפדה – אפילו שנתן קרן ללא חומש – לא מעכב וראוי לאכילה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מאכלים שלא ראויים לאכילה –‬
‫‪ .5‬טבל – אפילו טבל דרבנן נחשב לא ראוי (עציץ לא נקוב)‪.‬‬
‫‪ .6‬מע"ר שלא ניטלה תרומתו – אפילו אם ניטלה תרומת מעשר‪ ,‬אלא שהקדים הלוי ולקח‬
‫לפני תרומה גדולה כשהתבואה כבר התחייבה – שאז חייב להפריש תרומה גדולה ולכן‬
‫אינו ראוי‪.‬‬
‫‪ .7‬מע"ש והקדש שלא נפדו – אפילו אם נפדו אך לא נפדו טוב (פדו מע"ש על מטבע ללא‬
‫צורה‪ ,‬חיללו הקדש על אדמה)‪.‬‬

‫‪ 32‬למה בכהן מספיק שראוי לאדם אחר (כהן) כדי שלא יהיה מוקצה‪,‬‬
‫ואילו בדמאי צריך שיהיה לבעל הפירות פוטנציאל שיהיה ראוי לו עצמו? למה לא מספיק שיש אנשים שזה ראוי‬
‫להם לאכילה (עניים)?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪273‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קכח‪ .‬רבע)‬

‫סוגיה שנייה ‪ -‬מאכל שראוי לבהמה‬

‫‪33‬‬
‫א‪ .‬צמחים שיש חיות שאוכלות אותם‬
‫במשנה ‪-‬‬
‫ת"ק ‪-‬‬
‫תורמוס יבש אינו מוקצה – כי ראוי למאכל עיזים (גמרא‪ :‬לח הוא מריר ולא ראוי)‪.‬‬
‫לוף וחרדל – מוקצה‪.‬‬
‫רשב"ג – לוף מותר‪ ,‬כי זה מאכל עורבים‪.‬‬
‫ברייתא –‬
‫ת"ק ‪ -‬חצב וחרדל – לא מוקצה (מאכל צביים ויונים)‪.‬‬
‫רשב"ג – גם שברי זכוכית – מאכל נעמיות (יען)‪.‬‬

‫ביאור השיטות‪:‬‬
‫דעת רבנן – צריך שיהיה בע"ח שאנשים נורמלים רגילים לגדל באותו אזור (גם אם לו עצמו אין)‪,‬‬
‫לגבי חרדל לכאורה יש סתירה‪,‬‬
‫ומבאר הר"ן –‬
‫באזור התנא של המשנה לא היו מגדלים יונים‪,‬‬
‫באזור התנא של הברייתא היו רגילים לגדל יונים‪.‬‬
‫דעת רשב"ג ‪-‬‬
‫רשב"ג מוריד את הרף‪ ,‬ומספיק שבני מלכים נוהגים לגדל חיה מסוימת כדי שהאוכל שלה לא יהיה‬
‫מוקצה‪( .‬וכל ישראל ראויים להיות בני מלכים)‪.‬‬
‫‪ .A‬שואל ר' נתן – אז למה חבילי זמורות הם מוקצה‪ ,‬הרי זה מאכל פילים?‬
‫תשובה – נעמיות שכיחי‪ ,‬פילים לא שכיחי (גם אצל בני מלכים באותו אזור)‪.‬‬
‫‪ .B‬אמימר – בתנאי שיש לו נעמיות‪.‬‬
‫דוחה רב אשי – אם יש לו אז ודאי שלא מוקצה לפי אף אחד (כמו שאם יש לו פילים אז‬
‫גם הזמורות לא מוקצה)‪.‬‬
‫‪ .C‬אביי – מצינו עוד תנאים שסוברים שכל ישראל בני מלכים –‬
‫‪ .1‬ר"ש – שמתיר לכל ישראל לסוך בשבת שמן וורדים (אפילו שרק בני מלכים‬
‫עושים כך כשאינם חולים)‪.‬‬
‫‪ .2‬רי"ש – שגם אם חייב כסף לאחרים‪ ,‬ואפשר להכריח אותו למכור את רכושו כדי‬
‫לשלם מלבד מה שצריך ללבוש‪ ,‬בכל זאת לא מכריחים אותו למכור את בגדו‬
‫היקר‪ ,‬גם אם אנשים ברמתו לא לובשים כזה‪.‬‬

‫(קכח‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ב‪ .‬צמחים שיש להם כמה ייעודים‬

‫במשנה – חבילי קש וזרדים‬

‫‪ 33‬לכא ורה זה כר"ש להלן‪ .‬שהרי אמנם כרגע א"א לאכול את התורמוס‪ ,‬אלב אחרי שבת יהיה אפשר לבשל‬
‫ולאוכלו‪ ,‬אז גם אם עכשיו ראוי לחיות‪ ,‬מי אמר שהוא מתכוון באמת לתת לחיות? אולי הוא מתכוון לאכול אותם‬
‫אחרי שבת? אלא שזה כר"ש‪ ,‬שגם אם מתכוון לאכול ולא לתת לחיות‪ ,‬בכ"ז כיון שזה ראוי לחיות – זה לא‬
‫מוקצה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪274‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪34‬‬
‫בסתם – מוקצה (מיועדים להסקה)‪ ,‬אבל אם התקינם למאכל – לא מוקצה‪,‬‬
‫(תוס') ‪-‬‬ ‫בברייתא – חבילי סאה אזוב וקורנית הדין הפוך‬
‫בסתם – אינם מוקצה (מאכל)‪ ,‬אבל הכניסם לאוצר (לייבש להסקה) – מוקצה‪.‬‬
‫[ואגב‪ ,‬עוד דינים באכילה שלהם‪:‬‬
‫‪ .1‬חיתוך – אפשר לחתוך דק אך לא בכלי (טוחן)‪.‬‬
‫‪ .2‬כשמפרק את הגרעינים מתוך השרביטים ‪-‬‬
‫ר"י – יכול בכלי‪ ,‬אך מעט מעט‪.‬‬
‫רבנן – צריך ביד ‪ +‬מעט]‪.‬‬
‫(קכח‪)-10 .‬‬

‫ג‪ .‬בשר ועצמות‬

‫אם מבושל או מלוח זה ראוי למאכל אדם ואינו מוקצה‪.‬‬
‫הנושא שלנו כשראוי (כרגע) רק לכלב‪.‬‬
‫‪ .A‬איתמר ‪ -‬בשר תפל (ראוי לכלב‪ ,‬אך כרגע מיועד לאדם) –‬
‫רב חסדא – מוקצה (סובר כר"י‪ ,‬ורק אם מיועד לכלב זה מתיר בטלטול)‪.‬‬
‫רב הונא – לא מוקצה (סובר כר"ש‪ ,‬שמספיק שראוי לכלב גם אם לא התכוונתי לתת לכלב)‪.‬‬
‫קושיות על שניהם‪:‬‬
‫‪ .1‬והרי רב הונא פוסק כר"י?‬
‫תשובה‪ :‬באכילה פוסק כר"י‪ ,‬אך כשזה רק טלטול – מקל כר"ש‪.‬‬
‫‪ .2‬והרי רב חסדא התיר לטלטל בשר אווז?‬
‫תשובה‪ :‬בשר אווז הוא רך וראוי לאכילה לאדם‪.‬‬
‫(קכח‪)-3 .‬‬

‫‪ .B‬ת"ר –‬
‫בשר תפל – לא מוקצה כר"ש‪.‬‬
‫דג תפל – מוקצה (כי לא ראוי אפילו לכלבים (תוס' ‪.))1‬‬

‫‪ .C‬ת"ר ‪-‬‬
‫עצמות ובשר תפוח (מסריח) – לא מוקצה כי ראוי לכלבים‪.‬‬
‫(וזה לכאורה גם לר"י‪ ,‬כי מיועד לכך מלפני שבת)‪.‬‬

‫(קכח‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ב – טיפול בבעלי חיים מוקצים‬

‫בעלי חיים הם מוקצה בשבת‪ ,‬וזה גורם לבעיות שונות בטיפול בהם‪:‬‬

‫א‪ .‬במשנה‪ :‬מותר לשים סל הפוך כדי לעזור לאפרוחים לעלות ללול‬
‫מקרה דומה בברייתא‪ :‬בהמה שנפלה לאמת המים ‪ -‬יכול לשים כרים וכסתות כדי שתעלה עליהם‬
‫ותצא‪.‬‬
‫קושיות‪:‬‬

‫‪ 34‬לכאורה זה כשיטת ר"י שנראה להלן לגבי בשר‪ .‬אך לר"ש‪ ,‬גם אם לא תכנן להשתמש בזה לאכילה לשבת‪,‬‬
‫בכל זאת – כיון שזה ראוי לכך‪ ,‬זה לא מוקצה (כמו בשר חי שראוי למאכל כלב אך לא תכנן לתת לכלב)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪275‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬סתירה‪ :‬בברייתא אחרת כתוב שמפרנסה במקומה‪ ,‬כלומר לא שם כרים!‬
‫תשובה‪ :‬תלוי מה אפשרי‪ :‬אם אפשר לפרנס כדי למנוע צער‪ ,‬יפרנס‪ ,‬ואם לא – יביא‬
‫כרים‪.‬‬
‫‪ .2‬הרי הוא מבטל כלי מהיכנו?‬
‫(כאן‪ ,‬בניגוד לאפרוחים‪ ,‬הבהמה יכולה לעלות על הכרים ולהישאר שם (רשב"א))‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬זה איסור דרבנן‪ ,‬וצער בעלי חיים דאורייתא גובר‪.‬‬
‫‪( .3‬שאלה שנשאלה בדף מג – יש דעה שאסור לטלטל כלי לצורך מוקצה‪.‬‬
‫תשובה (שם) – מדובר שהרים לצורך אחר‪ ,‬ואז כבר יכול גם להניח לאפרוח‪/‬בהמה‪.‬‬
‫(ואולי עוד תשובה – הקלו משום צער בעלי חיים)‪.‬‬

‫(קכח‪ :‬שליש)‬

‫ב‪ .‬הזזת בעלי חיים‬

‫‪ .A‬נדבר על ‪ 3‬שיטות להזזת בע"ח (מהחמור לקל) ‪-‬‬
‫‪ .1‬עקירה ממש (זה ודאי אסור (בהנחה שלא אומרים חי נושא את עצמו (צד‪.))).‬‬
‫‪ .2‬דידוי (מחזיק ומושך‪ ,‬והבהמה הולכת ברגליה)‪ .‬זה חמור יותר כי יש חשש שיגביה‪.‬‬
‫‪ .3‬דחייה (דחיפה)‪.‬‬
‫‪ .B‬יש שתי בעיות בהזזת בעל חיים –‬
‫‪ .1‬בחצר – מוקצה (דרבנן) –‬
‫במשנה‪:‬‬
‫עגלים וסייחים – מותר לדדות (להחזיק אותם ולמשוך‪ ,‬והם הולכים ברגליהם)‪,‬‬
‫אבל תרנגולת לא מדדים אלא רק דוחים (דוחפים) – אביי‪ :‬כי אם יחזיק והיא‬
‫בדיוק תעלה את עצמה לאוויר – נמצא שהוא ממש מרים אותה‪.‬‬
‫וכן בברייתא א וברייתא ג‪.‬‬
‫(ברייתא ג טיפה מורכבת ‪-‬‬
‫כי ברישא מדויק שמדדים‪ ,‬ובסיפא כתוב שדוחים‪,‬‬
‫ומסביר אביי שהסיפא לגבי תרנגולת)‪.‬‬
‫‪ .2‬ברה"ר – טלטול ד"א (דאורייתא) –‬
‫ברייתא ב – בזה מחמירים גם בבהמה וחיה שדוחים ולא מדדים‪.‬‬
‫‪ .C‬במאמר מוסגר – טלטול ילד‬
‫עקירה – מהתורה מותר (חי נושא את עצמו)‪ ,‬אך חז"ל אסור‪,‬‬
‫דידוי מותר גם ברה"ר (כי גם אם תעקור – כאמור זה רק איסור דרבנן)‪.‬‬

‫(קכח‪ :‬במשנה השנייה)‬

‫ג‪ .‬סיוע ללידת בהמה‬
‫לא מיילדים את הבהמה (לא מושכים את הוולד) ‪-‬‬
‫‪35‬‬
‫(ראשונים‪ :‬משום טירחה יתירה‪ ,‬או מכה בפטיש)‪.‬‬
‫אבל מסעדים –‬
‫רב נחמן – דוחק בבשר האם כדי שיצא‪.‬‬
‫רב יהודה ‪ -‬מקבלים את הוולד כשיצא‪ ,‬שלא יפול‪,‬‬
‫וכן בברייתא‪,‬‬

‫‪ 35‬למה אין כאן בעיה של מוקצה?‬

‫אולי כי צער בעל חיים (דאורייתא) גובר?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪276‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫והברייתא מוסיפה שגם נופח בחוטמו לפתוח את האף‪ ,‬ונותן לו דד שיינק‪,‬‬
‫ורשב"ג – גם מרחם עליו‪ ,‬כלומר גורם לאימו לאהוב אותו כדי שתטפל בו‬
‫(אביי – שם מלח ברחם האם כדי שתזכור את צער הלידה ותרחם עליו‪,‬‬
‫ושם מי שליא על הוולד כדי שתזהה את ריחו)‪.‬‬

‫דף קכט‬
‫(קכח‪ :‬רבע תחתון – סוף הפרק)‬

‫חלק א – חילול שבת בשביל יולדת והתינוק‬

‫אתמול למדנו על הסיוע ללידה של בהמה (לא מיילדים אבל מסעדים)‪,‬‬
‫אגב זה נלמד על סיוע ליולדת‪.‬‬

‫א‪ .‬מחללים עליה שבת‬

‫במשנה – מיילדים‪ ,‬וקוראים לחכמה (מחוץ לתחום)‪ ,‬ומחללים עליה שבת‪.‬‬
‫מה בא להוסיף "מחללים שבת"?‬
‫תשובה‪ :‬את מה שנאמר בברייתא – שמדליקים לה נר ומטלטלים לה שמן (ואם אפשר‬
‫עושים בשינוי – ע"י סיכה ביד או בשיער)‪.‬‬
‫והרי זה עדיין פשיטא? תשובה‪ :‬אפילו לעיוורת‪.‬‬
‫[לגבי השמן בשיער‪:‬‬
‫אם יעשו בשיער יעברו על סחיטה? לא עדיף לטלטל רגיל?‬
‫‪ .a‬רבה ורב יוסף ‪ -‬אין סחיטה בשיער‪.‬‬
‫‪ .b‬רב אשי ‪ -‬הכוונה שיתלו את הכלי בשיער (שינוי)]‪.‬‬
‫(קכח‪)-2 :‬‬

‫ב‪ .‬על סמך מי מחללים עליה שבת‪ ,‬ועד מתי?‬

‫רב יהודה‪-‬שמואל‪:‬‬
‫רב אשי‪:‬‬
‫כשהקבר פתוח – היא או חברותיה (והיא שותקת)‪,‬‬
‫נסתם הקבר – לא מחללים‪.‬‬
‫מר זוטרא מקל בשני דברים (וכן הלכה‪ ,‬כי ספק נפשות להקל)‬
‫כשהקבר פתוח – היא או חברותיה (ואפילו אומרת שאינה צריכה)‪,‬‬
‫נסתם הקבר – היא‪.‬‬
‫ממתי נחשב פתיחת הקבר –‬
‫‪ .1‬אביי – משתשב על המשבר‪.‬‬
‫‪ .2‬רב הונא בריה דרב יהושע – משעה שהדם שותת‪.‬‬
‫‪ .3‬ואמרי לה ‪ -‬משעה שצריכה את עזרת חברותיה ללכת‪.‬‬
‫נהרדעי ‪ -‬עד מתי נחשב קבר פתוח ומה הדין אח"כ?‬
‫קבר פתוח – ‪ 3‬ימים‬
‫נסתם הקבר – ‪ 7‬ימים (כמר זוטרא)‬
‫‪ 30‬יום – מחללים עליה שבת באמצעות אמירה לגוי‪.‬‬
‫(וכן בכל חולה‪ ,‬שאם זה לא טיפול של פיקוח נפש מותר על ידי גוי)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪277‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קכט‪ .‬באמצע)‬

‫ג‪ .‬עוד הלכות של רב יהודה – שמואל‪:‬‬

‫‪ .1‬לחיה שלושים יום – שלא תטבול לפני ‪ 30‬כי תצטנן (אא"כ היא עם העלה ואז הוא יחמם‬
‫אותה)‪.‬‬
‫‪ .2‬עושין מדורה לחיה בשבת‪.‬‬
‫ומבהירים – גם לכל חולה (כמו מי שהקיז דם)‪ ,‬וגם בקיץ‪.‬‬
‫(שלושה סיפורים עד כמה חשובה מדורה למקיז דם – שכשלא היה עץ לקחו‬
‫רהיטים יקרים למדורה‪,‬‬
‫ושאל אביי – זה לא בל תשחית? רבה – בל תשחית של הגוף חשוב‬
‫יותר!)‪.‬‬
‫(דילוג קכט‪ .‬שליש תחתון – קכט‪ :‬רבע תחתון)‬

‫ד‪ .‬טיפול בתינוק ‪-‬‬

‫‪ .A‬הטבור – ת"ק – קושרים‪ ,‬רי"ס חותכים‪.‬‬
‫והלכה כרי"ס‪,‬‬
‫ומודים חכמים בתאומים שמחוברים יחד לחבל אחד‪ ,‬שלא ימשכו זה לזה‪.‬‬
‫‪ .B‬השליה – קוברים בשבת כדי שיחם הולד (סגולה)‪.‬‬
‫במה קוברים?‬
‫ביום חול‪ :‬באדמה (ר' חננאל)‪.‬‬
‫בשבת‪ :‬תלוי בכמה כסף יש לך – בשמן‪ ,‬בצמר‪ ,‬במוכין‪.‬‬
‫‪ .C‬עוד טיפולים‪:‬‬
‫בשם רב – כל האמור בפרשת תוכחה ביחזקאל טז ‪-‬‬
‫ּוב ַמיִּם ל ֹא־רֻּ חַ צְּ ְּת ְּל ִּמ ְּש ִּעי וְּהָ ְּמלֵ חַ ל ֹא הֻּ ְּמלַ חַ ְּת וְּהָ ְּח ֵתל‬
‫אֹתְך ל ֹא־כ ַָרת ָש ֵרְך ְּ‬ ‫דֹותיְִּך ְּביֹום הּוּלֶּ ֶּדת ָ‬ ‫ּומֹול ַ‬‫ְּ‬ ‫"‬
‫ל ֹא חֻּ ָת ְּל ְּת‪ ...‬וָאֶּ עֱ ֹב ר עָ לַ יְִּך וָאֶּ ְּראֵ ְך ִּמ ְּתבֹוסֶּ סֶּ ת ְּב ָד ָמיְִּך וָאֹ ַמר לָ ְך ְּב ָד ַמיְִּך חֲ יִּי וָאֹ ַמר לָ ְך ְּב ָד ַמיְִּך חֲ יִּי"‪.‬‬
‫ל ֹא־כ ַָרת ָש ֵרְך – לא חתכו את הטבור‪.‬‬
‫ּוב ַמיִּם ל ֹא־רֻּ חַ צְּ ְּת ְּל ִּמ ְּש ִּעי – רחיצת התינוק‪.‬‬
‫ְּ‬
‫וְּהָ ְּמלֵ חַ ל ֹא הֻּ ְּמלַ חַ ְּת – מליחת תינוק לחיזוק העור (במלח‪ ,‬רמב"ם ‪ -‬אבק הדס)‪.‬‬
‫וְּהָ ְּח ֵתל ל ֹא חֻּ ָת ְּל ְּת – מלפפים בבדים לחיזוק האיברים וליישור הגוף‪.‬‬

‫לגבי שלושת האחרונים ‪-‬‬

‫תוס' – זה רק למניעת צער‪ ,‬והתירו רק איסורי דרבנן‪,‬‬
‫רמב"ם – זה פיקוח נפש‪ ,‬והתירו גם איסורי תורה‪.‬‬

‫(קכט‪ .‬שליש תחתון)‬

‫חלק ב – ענייני הקזת דם‬

‫א‪ .‬סעודה אחרי הקזת דם‬
‫‪ .A‬לעולם ימכור אדם נעליו כדי לקנות סעודה אחרי ההקזה‪.‬‬
‫‪ .B‬איזה סעודה?‬
‫רב – בשר (נפש תמורת נפש)‪,‬‬
‫שמואל – יין (אדום תמורת אדום)‪.‬‬
‫‪ .C‬סיפורים על זה‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪278‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫שמואל עשה תבשיל טחול (גם בשר וגם אדום (מהרש"א))‬
‫אמוראים ששתו הרבה –‬
‫רי"ח שתה עד שיצא ריח מאוזניו‪,‬‬
‫רב יוסף עד שיצא מנקב ההקזה‪,‬‬
‫רב נחמן – עד שהטחול שלו צף ביין‪,‬‬
‫רבא – הקפיד על יין בן ‪ 3‬שנים‪.‬‬
‫‪ .D‬הערמה לגבי הסעודה ‪-‬‬
‫‪ .1‬רנבי"צ – אמר לתלמידים לומר לנשותיהם שהוא מגיע לארוחה (וכך יעשו‬
‫ארוחה יפה)‪( .‬ויש מפרשים שזה רק סימן לכמה אוכל צריך)‪.‬‬
‫‪ .2‬טריק למי שאין לו כסף – לצאת לסיבוב של טעימות יין במטבע לא שמיש‪.‬‬
‫ומי שאין לו מטבע – יאכל ‪ 7‬תמרים שחורים‪ ,‬יסוך שמן ברקותיו וישב בשמש‪.‬‬
‫(סיפור שאבלט מצא את שמואל יושב בשמש ואמר שזה לא בריא‪,‬‬
‫וענה לו שהקיז דם (אך האמת היא שבאותו יום זה כן בריא‪ ,‬ולא רצה‬
‫שאבלט ידע)‪.‬‬
‫‪ .E‬עצות ואמירות של רב ושמואל –‬
‫‪ .1‬המקל בסעודה זו מקלים לא מזונותיו (הוא לא חס על חייו‪ ,‬אני אחוס עליו?)‬
‫‪ .2‬לטעום משהו עוד לפני שיוצא מבית הקזת הדם‪.‬‬
‫ועוד עצות שלהם בלי קשר לאוכל‪:‬‬
‫‪ .3‬לא להיות במקום עם רוח‪.‬‬
‫(לכן שמואל הקיז דם במקום עם חומה מאוד עבה שלא יהיה קר (‪ 7‬לבנים‬
‫ואריח – בערך שני מטר)‪.‬‬
‫‪ .4‬לא לקום מיד אחרי ההקזה (וכן אחרי אכילה‪ ,‬שתייה ותשמיש)‪.‬‬
‫(דילוג רכט‪ +6 :‬עד קכט‪ :‬אחרי האמצע)‬

‫‪ .F‬שמואל – אכל חיטה לפני ההקזה ‪-‬‬

‫אם הקיז בשביל רפואה – זה הורס‪,‬‬
‫אם בשביל להקל – עדיין מקל‪.‬‬
‫‪ .G‬את השתייה אחרי צריך מיד‪ ,‬את האוכל עד זמן הליכה של חצי מיל‪.‬‬
‫האם לפני או אחרי זה מזיק או רק לא מועיל? תיקו‪.‬‬
‫‪[ .H‬אגב שדיברנו על מאכלים שונים‪:‬‬
‫רב – דלועים וראשי בהמה תקנה רק אם הם מאוד זולים (‪ 100‬בזוז)‪,‬‬
‫אבל שפם בהמה (שפתיים) אל תקנה גם בזול‬
‫(לכן ליום שבוזבז קוראים יום שפם‪.)...‬‬
‫(קכט‪)+6 :‬‬

‫ב‪ .‬זמני הקזת דם‬

‫‪ .A‬שמואל‪ :‬כל כמה זמן? (שמואל)‬
‫עד גיל ארבעים – פעם בחודש‪,‬‬
‫מגיל ‪"( 40‬בין הפרקים") – ימעט (פעם בחודשיים)‪,‬‬
‫מגיל ‪"( 60‬בין הפרקים") – יחזור וימעט (פעם ב‪ 3‬חודשים)‪.‬‬
‫‪ .B‬שמואל‪ :‬באיזה ימים בשבוע? ראשון‪ ,‬רביעי‪ ,‬שישי‪.‬‬
‫למה?‬
‫שני וחמישי לא – כי הם ימים של דין‪,‬‬
‫שלישי לא – כי מזל מאדים שולט בשעה זוגית (בשעה ה‪ 8‬של היום)‪.‬‬
‫והרי גם ברביעי ושישי זה קורה?‬
‫ברביעי – זה קורה לקראת סוף היום‪ ,‬ואנשים לא מקיזים בערב (מפרשים)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪279‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בשישי – כיוון שדשו בזה רבים (ככה אוכלים בשבת וחוסכים סעודה) – שומר‬
‫פתאים ה'‪.‬‬
‫‪ .C‬באיזה ימים בחודש לא מקיזים?‬
‫חולשה ‪-‬‬
‫‪ 1,2‬לחודש‪ ,‬ערב יו"ט‪,‬‬

‫סכנה ‪-‬‬
‫כשיום רביעי יוצא ב‪ 14‬או ב‪ 24‬לחודש‪ ,‬או בסוף החודש (שאין אחריו ‪ 4‬ימים לחודש)‪,‬‬
‫‪ 3‬לחודש‪,‬‬
‫ערב שבועות (וגזרו גם על שאר ערב יו"ט) – שיש בו שד שהיה אמור להזיק לישראל אם‬
‫לא היו מקבלים את התורה‪.‬‬

‫דף קל‬
‫(קל‪ .‬תחילת פרק רבי אליעזר דמילה – קלא‪)+10 .‬‬
‫המשך מילה בשבת‬
‫א‪ .‬הבאת הסכין בשבת לר"א – מגולה‪ ,‬ובסכנה – מכוסה על פי עדים‪.‬‬
‫‪ .A‬איבעיא להו– האם זה רק משום החשד או גם משום חיבוב מצווה?‬
‫(נפק"מ – אם גם כשאין סכנה יכול לכסות ע"פ עדים)‪.‬‬

‫ראיות שזה גם חיבוב מצווה‪:‬‬

‫ר' לוי – גם משום חיבוב‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תניא – "מגולה‪ ,‬ואין מביאו מכוסה"‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫משנתנו – רק בסכנה מביאו מכוסה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫תניא אידך – ר"א – מכוסה ולא מגולה‪ ,‬ר"י‪-‬ר"א – בשעת הסכנה מביאין מכוסה ע"פ עדים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ .B‬איבעיא להו –האם השליח עצמו הוא חלק מהעדים?‬
‫(השאלה היא על ‪ ,4A‬שם זה לא ברור)‪.‬‬
‫תשובה– ממשנתנו משמע שהשליח לא כלול‪.‬‬
‫"מכסהו על פי עדים"‪ ,‬משמע שהוא לא חלק מהעדים‪ ,‬שהרי לא יכול להעיד על עצמו‪.‬‬
‫דחייה– לא צריך כאן "עדות" במובן הרגיל‪.‬‬

‫(קל‪ .‬באמצע)‬
‫ב‪ .‬ר"א –גם ההכנות למילה דוחין שבת‬
‫א‪ .‬יש שנהגו כר"א‪ ,‬אפילו שר"א היה מיעוט‪,‬‬
‫‪ .A‬ת"ר – במקומו של ר"א נהגו כמותו – "לא תסור" (ריטב"א)‪.‬‬
‫(כמו שבמקומו של רי"ס הג' נהגו כמותו ובישלו לכתחילה עוף בחלב)‪.‬‬
‫‪ .B‬תר' יצחק – באותו מקום האריכו ימים ולא גזרו בה על המילה (מתוך שהפגינו את חביבות‬
‫המצווה בשבת)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪280‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[אגב‪ ,‬עוד על חביבות המילה‪,‬‬
‫כל מצווה ש‪:‬‬
‫‪ .3‬קיבלו בשמחה‪ ,‬עדיין עושים בשמחה (מילה)‪.‬‬
‫(בניגוד לעריות)‪.‬‬
‫‪ .4‬שמסרו ישראל עצמן עליה (מילה‪ ,‬עכו"ם)‪ ,‬עדיין מוחזקת בידם‪.‬‬
‫(בניגוד לתפילין שרפויה‪ ,‬שלא מקפידים על גוף נקי כאלישע בעל כנפיים)‪.‬‬

‫ב‪ .‬שני סיפורים ששכחו את האיזמל והביאו בשבת‪:‬‬

‫‪.A‬דרך גגות וחצרות‬
‫ר' אבא בר"א ‪ -‬פעם שכחו להביא את האיזמל לפני שבת‪ ,‬והביאו בשבת דרך גגות וחצרות‪ ,‬שלא‬
‫ברצון ר"א‪.‬‬
‫מקשה רב יוסף ‪ -‬והרי זה כן ברצון ר"א!‬
‫ברה"ר(כשההבאה דרך החצרות מאחרת את המצווה)‪.‬‬ ‫תשובה– שלא ברצון ר"א שמתיר אפילו‬
‫אלא ברצון מי? רבנן‪.‬‬
‫קשה– רבנן אוסרים את ההכנות גם במקום שבות‪.‬‬
‫תשובה ‪ -‬כר"ש‪ ,‬שמותר לטלטל בין הגגות‪/‬חצרות‪/‬קרפיפות באופן חופשי‪.‬‬

‫(קל‪ :‬רבע)‬

‫‪ .B‬דרך מבוי‬
‫סיפר ר"ל‪-‬רבי – פעם שכחו את הסכין והביאוהו בשבת‪,‬‬
‫וחכמים הקשו – למה עשו כר"א? ‪ .1‬הוא שמותי‪ .2 .‬יחיד מול רבים‪.‬‬
‫וענה ר' אושעיא – זה לא היה ברה"ר אלא מצד לצד במבוי שלא עשו בו שיתוף מבואות‪.‬‬

‫זה מוביל לדיון הבא –‬

‫ג‪ .‬נספחים לגבי איסורי דרבנן בטלטול ברשות היחיד‬
‫‪ .A‬טלטול בין חצרות וגגות (הסיפור הראשון)‬
‫הקדמה– בתים‪ ,‬גגות‪ ,‬חצרות וקרפיפות הם רה"י‪ ,‬ומדאורייתא מותר לטלטל ביניהם גם כששייכים‬
‫לאנשים שונים‪.‬‬
‫אך מדרבנן – בין הבית לחצר צריך עירוב‪.‬‬
‫לגבי גג‪ ,‬חצר (וקרפף) כיון שאין שימושם תדיר‪ ,‬נחלקו‪:‬‬
‫ר"ש‬ ‫ר"מ‬ ‫חכמים‬
‫צריך‬ ‫צריך‬ ‫צריך‬ ‫בית לבית‪/‬חצר‬
‫לא צריך‬ ‫לא צריך‬ ‫לא צריך‬ ‫חצר לחצר‬
‫לא צריך‬ ‫צריך‬ ‫לא צריך‬ ‫גג לחצר‬
‫לא צריך‬ ‫לא צריך‬ ‫צריך‬ ‫גג לגג‬

‫‪ .B‬האם מותר לטלטל במבוי מתוקן(הסיפור השני)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪281‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[מבוי מהתורה הוא רה"י‪.‬‬
‫מדרבנן צריך שני דברים‪ . 1 :‬לחי או קורה (כדי לטלטל ד' אמות)‪ .2 .‬שיתוף מבואות (כמו עירוב חצרות) כדי לטלטל‬
‫מהחצרות למבוי]‪.‬‬

‫ר' זירא שאל‪ :‬אם עשו לחי‪/‬קורה‪ ,‬אך לא עשו שיתוף מבואות‪,‬‬
‫האם מותר לטלטל ד"א במבוי?‬
‫ר' אסי – מותר (כשנזכר בסיפור של ר"ל (סיפור ‪))2‬‬
‫ר' זירא–רב – אסור‪.‬‬
‫אביי – ר' זירא‪-‬רב – תלוי‪:‬‬
‫אם עשו עירוב חצרות‪ ,‬אסור לטלטל במבוי בלי שיתוף מבואות‪,‬‬
‫אם לא עשו עירוב חצרות‪ ,‬מותר לטלטל במבוי‪.‬‬
‫הסברים‪:‬‬
‫‪ .1‬ר' חנינא חוזאה – אם עשו עירוב חצרות‪ ,‬זה נחשב שהחצרות בטלות לבתים‪ ,‬ואז יש‬
‫רק בתים במבוי בלי חצרות ולפי רב לחי‪/‬קורה לא מתירים כשאין שתי חצרות עם שני‬
‫בתים בכל אחת‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬לפי ההיגיון הזה‪ ,‬גם אם לא עשו עירוב חצרות השיתוף מבואות לא יועיל‪.‬‬
‫שהרי אם לא עירבו חצרות‪ ,‬א"א לטלטל בין הבית לחצר‪ ,‬ויוצא שמה שמחובר למבוי‬
‫זה בעצם רק חצרות ולא בתים‪ ,‬כך שגם אז שיתוף המבואות לא יועיל‪.‬‬
‫ניסיון דחיית הדחייה‪ :‬אם לא עשו עירוב‪ ,‬יכולים לבטל רשותם לפי תורות‪,‬‬
‫וכך כל פעם בית אחר יכול לטלטל לחצר‪.‬‬
‫דחיית הניסיון – עדיין אין פה שני בתים שמחוברים לחצר בו‬
‫זמנית‪.‬‬
‫אלא באמת כל הסברא של ר' חנינא לא נכונה‪:‬‬
‫כיוון שפיזית יש שתי חצרות ושני בתים – השיתוף מועיל‬
‫וזה לא נחשב שאין בתים‪.‬‬

‫‪ .2‬רב אשי – אם עשו עירוב חצרות‪ ,‬יש חפצים של הבית בחצר‪ ,‬ויש חשש שיעבירו‬
‫למבוי‪ ,‬לכן גזרו (לר"ש) שלא להעביר למבוי ללא שיתוף מבואות‪ ,‬וממילא גזרו גם על‬
‫טלטול במבוי עצמו‪.‬‬

‫דף קלא‬
‫(קלא‪ +11 .‬עד קלב‪)+6 .‬‬
‫מקורות לשיטת ר' אליעזר שמכשירי מצווה דוחין שבת‬
‫פתיחת ר' יוחנן – שני חידושים‪:‬‬
‫‪ .1‬מצד אחד ‪ -‬שיטת ר"א אינה רק במילה אלא גם במצוות נוספות שנוהגות בשבת (שמכשירי‬
‫מצווה דוחין את השבת)‪.‬‬
‫חשוב‪ :‬מדובר לא רק במצוות שבמצווה עצמה יש מלאכה אסורה ושהיא דוחה שבת‪ ,‬אלא גם‬
‫במצוות שאין במצווה עצמה שום חילול שבת‪ ,‬בכל זאת מכשירי המצווה דוחין שבת‪.‬‬
‫‪ .2‬מצד שני – זה לא לכל המצוות‪ ,‬כלומר לא למדים בניין אב ממלה לשאר‪ ,‬אלא צריך מקור‬
‫נפרד לכל מצווה‪.‬‬
‫הראיה – שבשתי הלחם צריך מקור מיוחד‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪282‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬מצוות שבהן מכשירי מצווה אינם דוחים – מזוזה וציצית‬
‫המלאכות –‬
‫ציצית – קושר‪ ,‬מזוזה – כותב‪ ,‬בונה (כששם בבית)‪.‬‬
‫המקור ‪-‬‬
‫אין צורך במקור שלא דוחה‪ ,‬אלא להפך – יש צורך במקור שכן דוחה‪.‬‬
‫הסברא –‬
‫(למה כאן התורה לא קבעה שדוחה?)‬
‫‪ .1‬רב יוסף – כי אין להם זמן‪.‬‬
‫אז למה לעשות דווקא בשבת?‬
‫דחיית אביי – אדרבה – כל שעה ושעה שלא קובע מזוזה או שם ציצית עובר על מצוות‬
‫עשה‪.‬‬
‫(בזמן שגר בבית‪ ,‬ובזמן שלובש את הבגד (למסקנה שציצית חובת גברא))‪.‬‬
‫‪ .2‬רב נחמן בי"צ – הואיל ויכול להפקירן ויפטר‪ ,‬כך שהחיוב אינו גמור‪.‬‬
‫‪ .3‬ראשונים – פשוט‪ :‬הואיל ויכול לצאת מהבית או להוריד את הבגד‪.‬‬
‫הגמרא לא הביאה את זה כי יש דעה במנחות שציצית חובת הבגד (מנא) גם אינו לבוש בו‪.‬‬
‫(תחילת הסוגיה ואז קלא‪)+3 :‬‬
‫ב‪ .‬מצוות שבהן מכשירי המצווה דוחין‬
‫הערה‪:‬‬
‫במילה‪ ,‬עומר ושתי הלחם – במצווה עצמה יש מלאכה אסורה בשבת‪ ,‬והיא דוחה שבת לפי כולם‪ ,‬והחידוש של ר"א הוא‬
‫שגם המכשירין דוחין‪.‬‬
‫בלולב‪ ,‬סוכה‪ ,‬מצה ושופר – במצווה עצמה אין שום מלאכה אסורה‪ ,‬ובכ" ז גם כאן מחדש ר"א שמכשירי המצווה דוחין!‬

‫הערות ‪ /‬דעת רבנן שחולקים‬ ‫המקור במצווה זו‬ ‫למה אי אפשר‬ ‫המצווה‬
‫ללמוד ממנה‬
‫לשאר בבניין אב‬
‫"בחריש ובקציר תשבות"‬ ‫בעומר חייב‬ ‫העומר‬
‫(שמות לד‪,‬כא) – כמו‬ ‫לקצור לשמה‬ ‫(משלב הקצירה)‬
‫שהחריש הוא של רשות‪,‬‬ ‫(ואם מצא קצור –‬
‫גם הקציר של רשות‪,‬‬ ‫קוצר)‪.‬‬
‫לאפוקי קצירת העומר‬ ‫צורך גבוה‬
‫שהיא של מצווה‬
‫(וממילא מתירים גם את‬
‫שאר הפעולות כמו‬
‫ההרקדה והטחינה)‪.‬‬
‫חייבים לומר שהגז"ש מופנה‬ ‫גזירה שווה מהעומר‪:‬‬ ‫צורך גבוה‬ ‫שתי הלחם‬
‫(כי אפשר לפרוך כנ"ל)‪:‬‬ ‫בעומר‪" :‬מיום הביאכם‬ ‫((למשל) אפייתם)‬
‫בעומר כתוב לפנ"כ –‬ ‫את עומר התנופה"‪.‬‬
‫"והבאתם את עומר ראשית‬ ‫בשתי הלחם‪" :‬תביאו‬
‫קצירכם"‪.‬‬ ‫לחם תנופה שתיים"‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪283‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בשתי הלחם בתחילת אותו‬
‫פסוק "והקרבתם מנחה חדשה‬
‫לה'"‪.‬‬

‫רבנן – ביום ולא בלילה‪.‬‬ ‫ולקחתם לכם ביום‬ ‫מה ללולב שכן‬ ‫לולב‬
‫ור"א – "ושמחתם לפני ה'‬ ‫הראשון – אפילו בשבת‪.‬‬ ‫טעון ארבעה‬ ‫קציצתו‬
‫אלוקיכם שבעת ימים"‪ ,‬אך רבנן‬ ‫וכיון שבעצם הנטילה אין‬ ‫מינים (לעיכובא)‬
‫– שם היה אפשר לחשוב שזה‬ ‫איסור ממילא (מוקצה זה‬
‫גם בלילה (כמו ישיבת סוכה)‪.‬‬ ‫דרבנן)‪ ,‬כנראה בא‬
‫להתיר את הקציצה‪.‬‬
‫כאן לא צריך גזירה שווה‬ ‫גזירה שווה מלולב‪:‬‬ ‫נוהגת לילות‬ ‫סוכה‬
‫מופנה‪ ,‬כי אינו מלמד דין חדש‬ ‫לולב – "ושמחתם לפני‬ ‫כימים‬ ‫כריתת העצים‪,‬‬
‫אלא גילוי מילתא שגם כאן‬ ‫ה' אלוקיכם שבעת‬ ‫בניית הסוכה‬
‫דוחה שבת (רש"י ועוד)‪.‬‬ ‫ימים"‪,‬‬
‫סוכה – "בסוכות תשבו‬
‫שבעת ימים"‪.‬‬
‫(ראשונים – כאן הגז"ש כן‬ ‫גזירה שווה מסוכה‪:‬‬ ‫גם נשים חייבות‬ ‫מצה‬
‫מופנה (למרות שלכאורה גם‬ ‫פסח – "ובחמישה עשר‬ ‫מקצירת החיטים‬
‫כאן אין צורך))‪.‬‬ ‫לחודש הזה חג המצות"‪.‬‬ ‫עד אפיית המצה‬

‫סוכות – "אך בחמישה‬

‫עשר יום לחודש‬
‫השביעי‪."...‬‬
‫רבנן – ביום ולא בלילה‪.‬‬ ‫"ובחודש השביעי באחד‬ ‫לתקיעות יש‬ ‫שופר‬
‫ור"א ‪ -‬בשופר של יובל כתוב‬ ‫חשיבות גדולה – לחודש‪ ...‬יום תרועה‬ ‫קציצתו (גוזז)‬
‫"והעברת שופר תרועה בחודש‬ ‫מכניסות זכרונינו יהיה לכם"‪ ,‬וכיון‬ ‫והכנתו (מכה‬
‫השביעי בעשור לחודש ביום‬ ‫לפני ה'‪ ,‬משחרר שהתקיעה עצמה ממילא‬ ‫בפטיש)‬
‫הכיפורים"‪.‬‬ ‫אינה מלאכה (אלא‬ ‫את‬
‫העבדים‪/‬קרקעות חכמה)‪ ,‬בא להתיר את‬
‫יום הכיפורים מיותר – מלמד‬ ‫המכשירין‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬
‫דווקא יום‪.‬‬
‫ומשם בהיקש נלמד גם‬
‫בעשור לחודש מיותר – מלמד‬ ‫לשופר של יובל‪.‬‬
‫להקיש את כל השופרות של‬
‫תשרי זה לזה‪.‬‬
‫(ורבנן – אמנם יש היקש לעניין‬
‫כמה הלכות בתקיעה‪ ,‬אך לא‬
‫לגבי הזמן שהרי זמנם שונה‬
‫(זה בא' תשרי וזה בי')‪.‬‬
‫"וביום השמיני ימול בשר‬ ‫(עוד דבר שיש‬ ‫מילה‬
‫בשאר ואין במילה ערלתו"‬ ‫הכנת הסכין‪,‬‬
‫– אי אפשר‬ ‫הבאתו וכו'‪.‬‬
‫להשלים אחר כך‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪284‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(מזכיר את סברת‬
‫רב יוסף לעיל)‬

‫על המילה נכרתו‬

‫‪ 13‬בריתות‬
‫(הוזכר בפרשייה‬
‫‪ 13‬פעמים)‪.‬‬

‫דף קלב‬
‫(קלב‪ +6 .‬עד קלג‪)+4 .‬‬
‫הפסוקים‬
‫בראשית יז‪:‬‬
‫יתי אֲ ֶשר ִת ְש ְמרּו‪ ,‬בֵ ינִי ּובֵ ינֵיכֶם‪ּ ,‬ובֵ ין ז ְַרעֲָך‪ ,‬אַ חֲ ֶריָך‪ִּ :‬המֹול לָ כֶּם‪ ,‬כָל‪ָ -‬זכָר ‪.‬יא ּונְמַ לְ ֶתם‪ ,‬אֵ ת‬ ‫י ז ֹאת ְּב ִּר ִּ‬
‫ֹתיכֶּם‬ ‫מנַת י ִָּמים‪ ,‬יִמֹול לָ כֶם כָל‪ָ -‬זכָר— ְּל ֹדר ֵ‬ ‫ְּב ַׂשר עָ ְרלַ ְתכֶם; וְהָ יָה ְּלאֹות ְּב ִּרית‪ ,‬בֵ י ִני ּובֵ ינֵיכֶם ‪.‬יב ּובֶּ ן‪ְּ -‬ש ֹ‬
‫ּומ ְקנַת כ ְַספֶ ָך וְהָ י ְָתה‬
‫יתָך ִ‬
‫ּומ ְקנַת‪-‬כֶסֶ ף ִמכֹל בֶ ן‪ֵ -‬נכָר אֲ ֶשר ל ֹא ִמז ְַרעֲָך הּוא ‪.‬יג ִהמֹול יִמֹול יְלִ יד בֵ ְ‬ ‫יְלִ יד בָ יִת ִ‬
‫יתי ִב ְב ַש ְרכֶם לִ ְב ִרית עֹולָ ם ‪.‬יד וְּעָ ֵרל ָזכָר אֲ ֶּשר ל ֹא‪-‬יִּמֹול אֶּ ת‪ְּ -‬ב ַׂשר עָ ְרלָ תֹו ְונִכְ ְר ָתה הַ נֶפֶ ש הַ ִהוא‬ ‫ְב ִר ִ‬
‫יתי הֵ פַ ר ‪.‬‬‫מֵ עַ מֶ יהָ אֶ ת‪ְ -‬ב ִר ִ‬
‫ויקרא יב‪:‬‬
‫זְריעַ ‪ְ ,‬ויָלְ ָדה ָזכָר‪--‬וְטָ ְמאָ ה ִש ְבעַ ת‬
‫ֹשה לֵ אמֹר ‪.‬ב ַדבֵ ר אֶ ל‪ְ -‬בנֵי י ְִש ָראֵ ל ‪,‬לֵ אמֹר‪ִ ,‬א ָשה כִ י ַת ִ‬ ‫א וַי ְַדבֵ ר ה'‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֶ‬
‫י ִָמים‪ ,‬כִ ימֵ י נ ִַדת ְדֹו ָתה ִת ְטמָ א ‪.‬ג ּובַ יֹום‪ ,‬הַ ְּש ִּמינִּ י‪ ,‬יִמֹול‪ְ ,‬ב ַשר עָ ְרלָ תֹו‪...‬‬

‫חלק א – המקור לדין שמילה דוחה שבת‬

‫עולא ‪ -‬הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫(לא טוב לר"א בן עזריה שלומד ממילה את המקור לזה שפיקוח נפש דוחה שבת)‪.‬‬
‫ר"א – גזירה שווה מ‪-‬אות‪ ,‬ברית ודורות‬ ‫‪.2‬‬
‫רי"ח – ביום השמיני‬ ‫‪.3‬‬
‫לא טוב לר' אליעזר שלומד מ"יום" למכשירי מילה‪.‬‬
‫במחוסרי כפרה ביום בא ללמד שזה ביום ולא בלילה‪.‬‬
‫רב אחא ב"י – ביום השמיני‬ ‫‪.4‬‬
‫דחייה – שני הפעמים של שמיני באים ללמד שזה ביום השמיני – לא לפני ולא אחרי‪.‬‬
‫תחילת הברייתא הנ"ל – (קלב‪)-4 .‬‬ ‫‪.5‬‬
‫רבא‪:‬‬
‫מילה> צרעת > עבודה > שבת (כר' יאשיה)‬
‫= מילה > שבת‬
‫דחיית הברייתא‪( :‬כר' יונתן)‬
‫שבת > צרעת‬

‫מאמר מוסגר‪:‬‬
‫ר' יאשיה‪ ,‬רב ספרא‪( ,‬רבא בהתחלה) ‪ :‬צרעת > עבודה > שבת‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪285‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ר' יונתן‪ ,‬רבא בהמשך ‪ -‬עבודה > צרעת‬
‫וכן שבת > צרעת ‪( -‬שהרי בשבת יש עונשים ואזהרות הרבה)‬
‫אך בכל זאת לא קוצץ את הבהרת כדי לעבוד‪ ,‬כי‪:‬‬
‫‪ .a‬רבא – זה יעזור רק למחר (מחוסר טבילה)‪.‬‬
‫דחייה – ומה עם נגע טהור?‬
‫‪ .b‬רב אשי – דוחים רק כשהמצווה באה יחד עם האיסור וכאן זה רק אחריו‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫חלק ב – המקור לדין שמילה דוחה צרעת (גם לא בזמנה)‬

‫ברייתא –‬
‫שלב א – ימול בשר ערלתו‪ ,‬אפילו שיש שם צרעת‪.‬‬
‫לרבא יש שתי הצעות במה מדובר (מקור א ומקור ב)‪.‬‬
‫דחייה – אולי לא‪...‬‬
‫שלב ב' – "בשר" בא לרבות (מקור ג)‬

‫פירוט לגבי המקורות‪:‬‬

‫‪ .1‬מקור א ‪-‬‬
‫קו"ח משבת‪:‬‬
‫מילה > שבת‬
‫שבת > צרעת ‪ -‬כר' יונתן‪,‬‬
‫=מילה > צרעת‪.‬‬
‫ואולי לא‪:‬‬
‫צרעת > שבת (צרעת > עבודה > שבת) – כר' יאשיה‪.‬‬
‫‪ .2‬עשה (מילה) > לא תעשה (צרעת)‪.‬‬
‫אולי לא‪:‬‬
‫צרעת = עשה ‪ +‬לא תעשה‪.‬‬
‫‪ .3‬ייתור של "בשר"‪.‬‬
‫קשה‪ :‬זה טוב לברית בזמנה – "ּובַ יֹום‪ ,‬הַ ְש ִמינִי‪ ,‬יִמֹול‪ְ ,‬ב ַשר עָ ְרלָ תֹו"‪,‬‬
‫ולברית שלא בזמנה בגדול – "וְעָ ֵרל ָזכָר אֲ ֶשר ל ֹא‪-‬יִמֹול אֶ ת‪ְ -‬ב ַשר‪"...‬‬
‫אך בבינוני שלא בזמנו לא כתוב בשר (" ִהמֹול לָ כֶם‪ ,‬כָל‪ָ -‬זכָר")‪.‬‬
‫‪ .a‬אביי ‪ -‬אתיא מביננא (הצד השווה – בגדול יש כרת‪ ,‬קטן זה בזמנו)‪.‬‬
‫‪ .b‬רבא ‪ -‬קטן נלמד ממקור א‪ ,‬ובינוני מ"בשר"‪.‬‬

‫דחייה‪:‬‬
‫באמת עבודה > צרעת‪,‬‬
‫אך בכל זאת לא קוצץ את הבהרת כדי לעבוד‪ ,‬כי‪:‬‬
‫‪ .c‬רבא –הוא פשוט לא ראוי לעבודה‪( .‬ואמנם יכול לקוץ את הצרעת‪ ,‬אך‬
‫עדיין מחוסר טבילה ויטהר רק מחר)‪.‬‬
‫דחייה – ומה עם נגע טהור? (הרי גם זה דוחה את העבודה‪ ,‬ושם‬
‫זה לא כי מחוסר טבילה)‬
‫‪ .d‬רב אשי – בזה לא אומרים שעשה דוחה לא תעשה‪ ,‬כי העשה של‬
‫העבודה לא בא מיד עם הלאו‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪286‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קלג‬
‫(קלג‪ +4 .‬עד קלג‪)-10 :‬‬
‫המשך ענייני ברית מילה בשבת‬
‫א‪ .‬לגבי המקור שמילה דוחה צרעת‬
‫‪ .A‬למה צריך מקור שמילה דוחה צרעת ("בשר" אע"פ שיש שם בהרת)‪,‬‬
‫הרי הורדת הבהרת זה דבר שאינו מתכוון‪ ,‬ור"ש מתיר?‬
‫‪ .1‬אביי – אכן צריך מקור רק לר"י שאוסר דבר שאינו מתכוון‪.‬‬
‫‪ .2‬רבא – כאן זה פסיק רישא‪ ,‬וגם ר"ש מודה שאסור‪ ,‬לכן צריך לכו"ע מקור להתיר‪.‬‬
‫(קלג‪ .‬באמצע)‬

‫‪ .B‬אם באמת לא צריך מקור (ר"י לפי אביי) ‪ -‬מה לומדים מ"בשר"?‬
‫למקרה שבו כן מתכוון (שאז כמובן שאין פטור של דבר שאינו מתכוון)‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .a‬וצריך לימוד נפרד למילת קטן ומילת גדול‪.‬‬
‫‪ .b‬ולמה לתת לו למול ולא לתת למישהו אחר שלא מתכוון?‬
‫תשובה‪ :‬אכן עדיף אחר‪ ,‬ורק אם אין אחר אז ימולו הם‪.‬‬
‫(קלג‪ .‬רבע)‬

‫‪ .C‬גירסה אחרת באביי ורבא ‪-‬‬

‫הם לא התייחסו למילה‪ ,‬אלא להיתר לעשות מלאכה גם אם זה מוריד את הבהרת ("ולעשות")‪.‬‬
‫שעל זה שאלו – למה צריך מקור‪ ,‬הרי זה דבר שאינו מתכוון‪,‬‬
‫וענו כנ"ל‪.‬‬

‫(קלג‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ב‪ .‬מקור שמילה שלא בזמנה לא דוחה שבת ויו"ט‪.‬‬

‫לכאורה יש קל וחומר שכן דוחה‪ :‬שהרי מילה שלא בזמנה כן דוחה צרעת‪,‬‬
‫וצרעת > עבודה > שבת‪.‬‬
‫מה המקור שבכ"ז לא דוחה?‬
‫‪ .A‬מקרבנות – שלא עושים בשבת דברים של קרבנות של יום חול‪ ,‬כך גם לא מלים בשבת‬
‫ברית ששייכת ליום חול –‬
‫‪ .1‬חזקיה – שלא שורפים את הנותר מהפסח בבוקר יו"ט אלא בחוה"מ‪.‬‬
‫‪ .2‬אביי ‪ -‬עולת שבת בשבתו – שורפים בשבת רק את של שבת‪.‬‬
‫‪ .B‬רבא ‪ -‬מהיתר אוכל נפש – "הוא לבדו יעשה לכם" – "לבדו" ולא מילה‪.‬‬
‫‪ .C‬רב אשי – ברירת המחדל היא שלא דוחה (שהרי אין עשה של מילה דוחה עשה ‪ +‬לא‬
‫תעשה של יו"ט)‪ ,‬ורק בזמנה כן דוחה כי יש לימוד מ"יום"‪.‬‬

‫(קלג‪ .‬רבע תחתון)‬

‫ג‪ .‬ר"ע – רק מה שא"א לעשות לפני שבת דוחה את השבת‬

‫‪ .A‬הלכה כר"ע‪.‬‬
‫‪ .B‬ר"ע אמר את זה גם לגבי קרבן פסח בשבת‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪287‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ולמה צריך להשמיע פעמיים?‬
‫בברית של קטן אין כרת – אז אולי דווקא שם לא דוחה‪,‬‬
‫בפסח אין י"ג בריתות – אז אולי דווקא שם לא דוחה‪.‬‬
‫(קלג‪ .‬במשנה למטה)‬

‫ד‪ .‬ציצין‬
‫במשנה ‪ -‬עושים כל צרכי מילה בשבת – מוהלין‪ ,‬ופורעין ומוצצים‪.‬‬
‫מה בא להוסיף "כל צרכי מילה"?‬
‫שגם אם הפסיק לחתוך‪ ,‬חוזר בשבת בשביל שבת בשביל ציצין המעכבין (שמכסים רוב‬
‫היקף או רוב גובה העטרה)‪.‬‬
‫אבל לא חוזר בשביל ציצין שאין מעכבין‪.‬‬
‫(קלג‪)+8 :‬‬
‫‪ .A‬מי התנא שסובר שההפסקה נחשבת כמילה חדשה?‬
‫‪ .1‬רבה בב"ח‪ :‬זה ר' ישמעאל בן רי"ח ב"ב לגבי הפשטת הפסח‪:‬‬
‫שערב פסח שיוצא בשבת‪ ,‬אחרי שהפשיט עד החזה וההפסיק כי להוציא האימורים‪,‬‬
‫לא יכול להמשיך ולהפשיט כי זה הפשטה חדשה‬
‫דחייה – שם לא ממשיך כי לדעתו אין בזה עוד כיבוד המצווה‪,‬‬
‫כאן בציצין יש בזה הידור מצווה‪ ,‬אז אולי כן‪.‬‬
‫‪ .2‬רב אשי – זה ר' יוסי לגבי קידוש לבנה‪:‬‬
‫שאם נראתה הלבנה בצורה ברורה – עדים אל מחללים שבת כי אין צורך בהם‪,‬‬
‫וכך גם בציצין – כיון שאין צורך בהורדתם – לא דוחים‪.‬‬
‫דחייה – שם אומרים להם לא לחלל כלל‪,‬‬
‫כאן לעומת זאת הרי לעצם המילה כן מחלל‪ ,‬אז אולי יכול לחזור שוב לציצין‪.‬‬
‫‪ .3‬נהרדעי – זה רבנן לגבי לחם התמיד‪:‬‬
‫איך מחליפים את לחם הפנים בשבת?‬
‫רי"ס – מורידים את הישן ושמים את החדש‪,‬‬
‫רבנן – מורידים ושמים בו זמנית ("תמיד")‪ ,‬אחרת זה יחשב כדבר חדש‪.‬‬
‫(קלג‪ :‬שליש תחתון)‬
‫‪ .B‬ברייתא לגבי ציצין‬
‫ת"ר – אם לא ליקט (חתך) את הציצין המעכבין חייב כרת‪.‬‬
‫מי חייב כרת ולמה?‬
‫רב פפא – הכוונה לגדול שמל את עצמו‪ ,‬ואם לא ליקט לא יצא יד"ח וחייב כרת כי ביטל‬
‫מצוות מילה‪.‬‬
‫רב כהנא – מדובר במילת קטן בשבת‪ ,‬וחייב כרת כי אם לא ליקט לא יצא יד"ח ויוצא שסתם‬
‫עשה חבורה וחייב כרת על חילול שבת‪.‬‬
‫והרי יכול לטעון שהוא התחיל במצווה ושמישהו אחר יסיים?‬
‫רב אשי – מדובר שהתחיל רגע לפני בין השמשות‪ ,‬כך שברור שאף אחד לא יוכל‬
‫לסיים אחריו‪.‬‬

‫דף קלד‬
‫(קלג‪ - -8 :‬קלד‪)-1 :‬‬
‫המשך ברית מילה בשבת – פעולות שעושים מסיבות רפואיות‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪288‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק א – המשך המשנה – מציצה‪ ,‬אספלנטית‪ ,‬יין ושמן‬
‫א‪ .‬המציצה מוציאה דם – למה היא מותרת בשבת?‬
‫או כי זה משום סכנה (פקוח נפש)‬
‫או כי הדם לא בלוע אלא מופקד (ואין איסור כלל)‪.‬‬
‫רב פפא – כמו הסיבה הראשונה‪ ,‬כמו אספלנית‪ ,‬ולכן מפטרים מוהל שלא מוצץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬אספלנית – במשנה עם כמון‪,‬‬
‫אביי בשם אמו – ‪ 7‬חלב ושעווה‬
‫רבא – שעווה ושרף עץ לבן‬
‫(והרופאים התעמצבו ורבא גילה להם טריק רפואי נוסף)‪.‬‬
‫ג‪ .‬הכנת הכמון והיין והשמן‪.‬‬
‫במשנה‪ :‬עושים בשינוי כשאפשר‪ :‬בשבת לועסים בשיניים‪ ,‬ואת היין והדבש לא מערבבים אלא שמים‬
‫אחד על השני‪.‬‬
‫בגמרא‪:‬‬
‫‪ .A‬ביו"ט מותר כרגיל (מתוך שהותרה לצורך‪.)...‬‬
‫‪ .B‬לגבי הערבוב ‪-‬‬
‫מקשה אביי – הרי ר"מ אמר שמערבבים ללא שינוי‪.‬‬
‫תשובה – שם זה בשאר פצעים שלא צריך לערבב כ"כ טוב‪.‬‬
‫אז שנערבב כאן כמו בשאר פצעים?‬
‫תשובה‪ :‬אכן זו כוונת המשנה‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬ביו"ט כרגיל‪ ,‬בשבת – מערבבים קצת‪.‬‬

‫חלק ב – אגב‪ :‬עוד שני דיונים בין אביי ורב יוסף‪.‬‬

‫א‪ .‬ברייתא – בשבת ויו"ט לא מסננים חרדל ולא ממתקין בגחלת רותחת – כי יכול לעשות לפני יו"ט‪.‬‬
‫שאלות‪:‬‬
‫‪ .1‬אביי – למה ביצה מותר?‬
‫עונה רב יוסף‪ :‬כי סינון ביצה לא דומה לבורר (הכל יורד במסננת)‪.‬‬
‫‪ .2‬הרי יש ברייתא שמתירה למתק?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בגחלת ברזל – מותר (אפילו שיכל מעיו"ט)‬
‫בגחלת עץ – אסור‪.‬‬
‫והרי כשצולים על האש זה גם מכבה ומותר?‬
‫שם מותר כי לא יכל מערב יו"ט‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫לסנן חרדל אסור ביו"ט (כי דומה לבורר ויכל לפני)‪ ,‬לסנן ביצה מותר כי לא דומה לבורר‪.‬‬
‫למתק בגחלת מתכת מותר‪,‬‬
‫בגחלת עץ – אם יכל לפני יו"ט אסור‪ ,‬אם לא יכל (מנגל) – מותר‪.‬‬
‫ב‪ .‬למה ללוש מותר ביו"ט ולגבן אסור?‬
‫כי ללוש ללא יכל לפני יו"ט ולגבן יכל‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪289‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קלד‪ .‬באמצע)‬

‫חלק ג – הכנת החלוק לאיבר ‪ +‬עוד אמירות של אימו של אביי‬

‫במשנה ‪ -‬לא מכינים את החלוק בשבת‪ ,‬ואם אין – משתמשים בבדים‪ ,‬ומותר להביאם‬ ‫‪.1‬‬
‫מרשות אחרת‪.‬‬
‫ואמרה אמו של אביי – צריכים לדאוג שלא יהיו חוטים בצד של הפצע‪.‬‬
‫תינוק שפי הטבעת סתום – שמים שמן ובמקום שבו שקוף עושים חור עם גרעין שעורה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫תינוק שלא יונק – מחממים את השפתיים שלו ליד כוס גחלים‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫תינוק שלא ישן טוב – מניפים עליו מניפה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫תינוק דלא מעווי – מחליקים את השלייה על בשר התינוק‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫נולד קטן מדי או גדול מדי – מחליקים עליו את השלייה מהצד הצר לרחב או להפך‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫תינוק שנולד אדום מדי או צהוב לא מוהלים בינתיים (כי הדפ לא נבלע‪/‬לא נפל)‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫וכך הציל ר' נתן שני תינוקים‪.‬‬

‫(קלד‪ :‬במשנה)‬

‫חלק ד – רחיצת התינוק במים חמים לפני ואחרי הברית‬

‫האם גזרו גזרת מרחץ גם על התינוק?‬
‫א‪ .‬הדעות‬
‫ראב"ע – מותר ביום הראשון ובשלישי לרחוץ‪.‬‬
‫ת"ק – לכאורה סתירה ‪ -‬ברישא‪ :‬רוחצים ביום הראשון‪ .‬בסיפא‪ :‬מזלפים‪.‬‬
‫תירוצים‪:‬‬
‫רב יהודה – מזלפים ביום הראשון‪ ,‬וביום השלישי כלום‪.‬‬
‫רבא – ביום הראשון רוחצים‪ ,‬ביום השלישי מזלפים‪.‬‬
‫ב‪ .‬כמי ההלכה‪:‬‬
‫לגבי ת"ק‪:‬‬
‫מצד אחד – ברייתא מפורשת כרבא‪,‬‬
‫אך מצד שני – כשרבא פסק לקולא כשיטתו הוא חלה ונבהל שזו היתה טעות‪,‬‬
‫כי מהמשנה משמע כרב יהודה (כי לשיטתו ראב"ע היה צריך לומר "אף רוחצים"‪,‬‬
‫כמרחיב את הקולא של ת"ק ברחיצה)‪.‬‬
‫אך למעשה ‪-‬רב דימי – ההלכה לא כת"ק אלא כראב"ע‪.‬‬

‫ג‪ .‬שאלו במערבא‪ :‬האם הכוונה לרחיצת כל הגוף או אותו מקום?‬

‫‪ .A‬דעות‪:‬‬
‫ר' יעקב – כל הגוף (כי הרי את מקום הפצע מותר לרחוץ גם בשאר פצעים)‪.‬‬
‫דוחה רב יוסף – אולי גם כאן זה רק אותו מקום (והחידוש כאן על פני שאר פצעים זה שמותר גם‬
‫במים שחוממו בשבת עצמה)‪.‬‬
‫‪ .B‬ולמעשה בשם ר"א או רי"ח‪:‬‬
‫‪ .1‬הלכה כראב"ע‪.‬‬
‫‪ .2‬מותר גם במים שחוממו בשבת עצמה‪.‬‬
‫‪ .3‬רוחצים את כל הגוף‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪290‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[‪ .C‬לגבי מים שחוממו בשבת –‬
‫האם הכוונה דווקא שחוממו על ידי גוי‪,‬‬
‫או שאפשר גם לחמם ע"י יהודי?‬
‫למים שלפני הברית – זה כמו מכשירי מילה (ר"ע – אסור‪ ,‬ר"א – מותר)‪,‬‬
‫למים שאחרי – זה סכנה ומותר (ואם ידעו מראש שלא יהיו מים אחרי ויצטרכו‬
‫לחמם – מחלוקת ראשונים)‪.‬‬
‫ד‪ .‬גופא‪ :‬לגבי מים על שאר פצעים –‬
‫רב – שוטפים את מקום הפצע‪,‬‬
‫שמואל – שמים מים ליד וזה יזול לפצע (בגלל גזירת רפואה בשבת)‪.‬‬
‫‪ 3‬ברייתות נגד רב‪,‬‬
‫את שתי הברייתו הראשונות אפשר לתרץ שזה משום סחיטה‪,‬‬
‫את הברייתא ה‪ 3‬א"א לתרץ‪.‬‬
‫ואגב‪,‬‬
‫מוך יבש וספוג יבש מותר‪,‬‬
‫אך גמי וכתיתים יבשים אסור כי מרפאים‪.‬‬
‫[והרי מוך וכתיתים זה אותו דבר?‬
‫אלא‪:‬‬
‫בישנים – מותר‪,‬‬
‫בחדשים אסור כי מרפאים]‪.‬‬

‫דף קלה‬
‫(קלד‪ -1 :‬עד קלה‪)-5 :‬‬
‫חלק א – לא מלים ספק בשבת‬
‫א‪ .‬בברייתא‪:‬‬
‫מקור‪" :‬ערלתו" ודאי‪ ,‬ואל ספק‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫אנדרוגינוס‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫נולד בין השמשות בין שישי לשבת או בין שבת לראשון‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫תינוק שנולד כשמהול‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ספק נולד בחודש ה‪ 7‬או ה‪.8‬‬ ‫‪.4‬‬
‫(לה‪ .‬באמצע)‬

‫ב‪ .‬תינוק שנולד כשהוא מהול‬

‫‪ .A‬הקדמה ‪-‬‬
‫כשעושים ברית עושים שני דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬חיתוך הערלה ופריעה (גילוי העטרה)‬
‫לא שייך בתינוק שנול מהול‪.‬‬
‫‪ .2‬הוצאת דם מהערלה – ויש בזה עניין בפני עצמו (מדאורייתא‪/‬מדרבנן)‪.‬‬
‫האם שייך בתינוק שנולד מהול?‬
‫אם מבינים שאין לו ערלה כלל – אין טעם‪.‬‬
‫אבל אם מבינים שיש לו ערלה כבושה – צריך לעשות הטפת דם ברית‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪291‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .B‬הדעות בברייתא – במה נחלקו בה וב"ש‬
‫ת"ק – המחלוקת האם צריך להטיף דם –‬
‫לב"ה – לא‪.‬‬
‫לב"ש כן (מספק)‪,‬‬
‫(והברייתא הביאה את ב"ש כדוגמה לספק שלא עושים בשבת)‪.‬‬
‫רשב"א – לשניהם צריך להטיף דם‪,‬‬
‫והמחלוקת אם גם בגוי שמל והתגייר צריך להטיף (על אף שאין לו ערלה כבושה)‪.‬‬
‫רבה – שניהם בתורת ספק‪,‬‬
‫רב יוסף – שניהם בתורת ודאי‪.‬‬
‫[הראיה‪ :‬ר' אלעזר הקפר מתייחס לרשב"א‪ ,‬ולכן לא ייתכן שלרשב"א זה‬
‫ספק‪ ,‬כי אז יוצא שר"א הקפר משנה רק את ב"ש‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬אולי מתייחס לת"ק‪ ,‬ואז משנה גם את ב"ה – שכן מטיפים]‪.‬‬
‫(קלה‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ר' אליעזר הקפר – לשניהם צריך להטיף דם‪,‬‬

‫והמחלוקת‪ :‬לב"ש – בתורת ודאי (ועושים גם בשבת)‪ ,‬לב"ה – בתורת ספק (ולא בשבת)‪.‬‬

‫(קלה‪ .‬אמצע)‬

‫‪ .C‬להלכה ‪-‬‬
‫רב – הלכה כת"ק (ואז לב"ה לא מטיפים גם ביום חול)‪.‬‬
‫שמואל – הלכה כרשב"א (ואז לב"ה מטיפים‪ ,‬לרבה ספק‪ ,‬לרב יוסף ודאי)‪.‬‬
‫ומסופר על רב אדא ב"א שהטיף בשבת ופצע את התינוק ומאר שזה עונש שלא פסק כרב‪,‬‬
‫ושואל רב נחמן – הרי גם לשמואל לא עושים בשבת (מניח שזה ספק)?‬
‫תשובה‪ :‬זה מחלוקת (כאמור) לרבה לא עושים בשבת (ספק)‪ ,‬לרב יוסף גם בשבת (ודאי)‪.‬‬

‫(קלה‪)-5 .‬‬

‫חלק ב – מקרים שמלים מייד ולא ביום ה‪8‬‬

‫בקצרה‪:‬‬
‫‪ .1‬רב אסי – אם לאימא אין טומאת לידה‪.‬‬
‫‪ .2‬עבד כנעני שלא דומה ל"לכם"‪.‬‬
‫ועכשיו נפרט‪.‬‬

‫א‪ .‬רב אסי – אם האימא לא טמאה לידה לא מחכים ליום ה‪.8‬‬

‫למשל – יוצא דופן‪.‬‬
‫מקור – "אישה כי תזריע‪ ...‬וטמאה‪ ...‬וביום השמיני ימול בשר ערלתו"‪.‬‬
‫ב‪ .‬קושיות‪:‬‬
‫‪ .1‬אביי‪ :‬הרי האבות מלו לפני מתן תורה ביום ה‪?8‬‬
‫תשובה‪ :‬אחרי מתן תורה הדין השתנה‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪292‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬מחלוקת ביוצא דופן האם מלים בשבת‪,‬‬
‫ומשמע שלפי כולם מלים ביום ה‪.8‬‬
‫תשובה‪ :‬המחלוקת היא בשני הנושאים‪ :‬האם מלים ביום ה‪ ,8‬וממילא – האם מלים בשבת‪.‬‬
‫ויוצא שרב אסי נתון במחלוקת אמוראים‪.‬‬
‫(קלה‪)+6 :‬‬

‫ג‪ .‬זו מחלוקת תנאים‪:‬‬

‫‪ .A‬מתי מלים עבד כנעני תינוק ‪-‬‬
‫במצב רגיל – נימול ב‪,8‬‬
‫אבל אם האימא עוד לא טבלה (וממילא גם אין לה טומאת לידה) ‪-‬‬
‫לפי רב חמא – מלים מייד‪ ,‬כמו רב אסי‪,‬‬
‫לפי ת"ק – מלים ב‪ ,8‬נגד רב אסי‪.‬‬

‫עוד פירוט‪:‬‬

‫‪ .B‬יש שני סוגי עבדים‪:‬‬

‫והמחלוקת בין ת"ק לרב חמא היא לגבי שניהם‪:‬‬
‫מקנת כסף – נקנה אחרי שנולד או כשהיה בבטן‪.‬‬
‫יליד בית – שקנה את האימא‪ ,‬והתעברה רק אחר כך‪.‬‬

‫‪ .C‬גם בפסוקים עולה שיש עבד שנימול מיד‪:‬‬

‫מצד אחד – "ובן שמונת ימים ימול לכם‪ ...‬יליד בית ומקנת כסף‪"...‬‬
‫אך מצד שני פסוק אח"כ לא כתוב שמונה ימים – "הימול ימול יליד ביתך ומקנת כספך‪."...‬‬
‫באיזה מקרה נימול מיד?‬
‫לפי רב חמא – כבר אמרנו – כשאימא לא טבלה‪.‬‬
‫לפי ת"ק (וגם רב חמא) – כשלא דומה ל"לכם"‪:‬‬
‫‪ .a‬במקנת כסף –‬
‫‪ .1‬קנה את העבד ואימו מיד אחרי שנולד (כי לא דומה ל"לכם")‪.‬‬
‫‪ .2‬אחד קנה את האימא ואחד את הוולד‪.‬‬
‫‪ .b‬ביליד בית –‬
‫‪ .1‬רב ירמיה – שקנה אותה לוולדותיה‬
‫(רק בהנחה שקניין פירות לאו כקניין הגוף)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב משרשיא – קנה את האימא שלא על מנת להטבילה‪.‬‬

‫דף קלו‬
‫(קלה‪ -5 :‬עד קלז‪ .‬במשנה)‬
‫ראינו שלא מלים ספק ואנדרוגינוס בשבת‪ ,‬ובהתאם לזה נראה שני חלקים‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪293‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק א – ספק‬
‫רשב"ג בברייתא – מתי יוצא מידי ספק נפל‪:‬‬
‫‪ .1‬באדם – ‪ 30‬יום‪.‬‬
‫מזה שבכור נפדה ב‪ 30‬יום‪.‬‬
‫‪ .2‬בבהמה – ‪ 8‬ימים‪.‬‬
‫מזה שירצה לקרבן רק מהיום ה‪.8‬‬
‫קושיות‪:‬‬
‫א‪ .‬לגבי אדם – יוצא שבברית התינוק ספק נפל‪ ,‬אז למה מחללים שבת?‬
‫עונה רב אדא בר אהבה ‪ -‬ממה נפשך‪:‬‬
‫אם הוא בן קיימא – מלים‪,‬‬
‫ואם הוא נפל – הוא כבר נחשב מת וזה לא חבורא ולא אסור‪.‬‬
‫דיונים על זה‪:‬‬
‫‪ .A‬אז למה ספק נולד ב‪ 7‬או ‪ 8‬לא מלים? גם שם נאמר ממה נפשך‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬אכן למשנה מלים‪ ,‬ומה שאמרנו שלא – זה רק לגבי מכשירי‬
‫מילה לר"א‪ ,‬שבזה יודה שאסור‪.‬‬
‫‪ .B‬האם באמת נפל נחשב מת?‬
‫אביי – זו מחלוקת תנאים‪:‬‬
‫ולד בהמה שנולד ל‪ 8‬חודשים (נפל) שנשחט‪:‬‬
‫ת"ק – טמא כנבלה‪ ,‬כלומר נפל=מת‪ ,‬כמו רב אדא ב"א‪.‬‬
‫רי"ס בר"י ור"א – נחשב שחוט (לא טמא)‪.‬‬
‫רבא – זו לא המחלוקת‪ ,‬כי אם כן – שיחלקו האם מותר באכילה‪,‬‬
‫אלא באמת לפי כולם נחשב מת כרב אדא ב"א‪,‬‬
‫והמחלוקת האם לדמות לטריפה‪:‬‬
‫רי"ס בר"י ור"א – טהורה‪ ,‬כמו ששחיטה מטהרת טריפה‪,‬‬
‫ת"ק – טריפה טהורה כי היתה לה שעת הכושר‪.‬‬
‫והרי יש טריפה שנולדה כך?‬
‫תשובה‪ :‬בכל זאת – יש לה אפשרות עקרונית לשעת‬
‫הכושר‪.‬‬
‫(קלו‪ .‬באמצע)‬

‫ב‪ .‬האם הלכה כרשב"ג והאם יש חולקים עליו?‬

‫‪ .1‬עגל שנולד ביו"ט שוחטים ביו"ט‪.‬‬
‫(הוא לא מוקצה – כי מוכן אגב אימו)‪.‬‬
‫והרי עוד לא עברו ‪ 8‬ימים‪ ,‬הרי לרשב"ג הוא ספק נפל ואסור באכילה?‬
‫תשובה‪ :‬מדובר שיודעים בוודאות שכלו חודשיו‪.‬‬
‫‪ .2‬נולד עם מום – גם לר"ש מותר באכילה‪.‬‬
‫והרי הוא ספק נפל?‬
‫תשובה‪ :‬כנ"ל ‪ -‬מדובר שיודעים בוודאות שכלו חודשיו‪.‬‬
‫‪ .3‬ר"י‪-‬שמואל – הלכה כרשב"ג‪ ,‬מכאן שרבנן חולקים‪.‬‬
‫(קלו‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ג‪ .‬במה נחלקו‪:‬‬

‫בפיהק ומת או אפילו בנפל מהגג?‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪294‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫אביי – בנפל מהגג לכו"ע אינו נפל‪,‬‬
‫והמחלוקת רק בפיהק ומת‪.‬‬
‫נפק"מ‪ :‬שאם נפל מהגג ‪:‬‬
‫‪ .1‬יפתור את אימו מייבום‪.‬‬
‫‪ .2‬סתם בהמה מותרת באכילה לפני ‪ 8‬ימים‪ ,‬כיון שבסוף מתה משחיטה‪.‬‬
‫קשה על אביי‪ :‬רב פפא ועוד לא אכלו בהמה לפני ‪ 8‬ימים‪.‬‬
‫אלא – "פיהק ומת" נחשב נפל לכו"ע‪,‬‬
‫והמחלוקת רק "בנפל מהגג" (או נשחט)‪ ,‬ולכן רב פפא החמיר כי פסק כרשב"ג‪.‬‬

‫ד‪ .‬שני מעשים בתינוק שמת קודם ‪ 30‬יום‪:‬‬

‫‪ .1‬לבן של רב דימי בר יוסף נפטר בן לפני ‪ 30‬והתאבל‪,‬‬
‫והסביר לאביו שברור לו שכלו חודשיו‪.‬‬
‫‪ .2‬וכן רב כהנא התאבל על בנו כנ"ל‪,‬‬
‫והסביר לרב אשי כנ"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬תינוק בן יחיד שמת תוך ‪ 30‬יום‪ ,‬ואימו התקדשה לאחר‪ ,‬האם צריכה ייבום או חליצה?‬
‫רבינא בשם רבא – צריכה חליצה‪ ,‬שמא היה נפל‪.‬‬
‫אך אם התחתנה עם כהן – זה יאסור אותה על בעלה‪ ,‬ואז סומכים על רבנן שאינו נפל ולא‬
‫תחלוץ‪.‬‬
‫רב שרביא – גם אשת כהן תחלוץ‪.‬‬
‫רבינא לרב שרביא – בבוקר רבא חזר בו‪.‬‬
‫ורב שרביא הגיב בהקפדה – יהי רצון שתתירו גם חלב!‬
‫(פרי צדיק – באמת רבא לא חזר בו‪ ,‬ואמר יהיה רצון שיכשל בטעות אחרת (חלב)‬
‫וכך יבין שטעה גם בחליצה)‪.‬‬
‫(קלה‪ :‬באמצע)‬

‫חלק ב ‪ -‬אנדרוגינוס‬
‫במשנה ‪-‬‬
‫ת"ק – ספק‪ ,‬ולא מלים בשבת‪.‬‬
‫ר"י – זכר‪ ,‬ומלים בשבת‪.‬‬
‫בגמרא – גם לר"י הוא לא זכר בכל התחומים‪:‬‬
‫‪ .1‬סתם ברייתא בת"כ לגבי ערכין – לאנדרוגינוס אין ערך‪.‬‬
‫‪ .2‬ר"י – אנדרוגינוס לא מקדש‪.‬‬
‫אז למה בברית מילה כן? מהריבוי "כל זכר"‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪295‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קלז‬
‫(קלז‪ .‬במשנה – קלז‪ :‬סיום פרק ר' אליעזר דמילה)‬
‫א‪ .‬מל בשוגג בשבת‬
‫ר"א – חייב‪ ,‬ר' יהושע ‪ -‬פטור‬
‫הקדים מראשון לשבת‬ ‫איחר משישי לשבת‬
‫טעה בדבר מצווה ולא‬ ‫טעה בדבר מצווה‬
‫עשה מצווה‬ ‫ועשה מצווה‬
‫חייב‬ ‫מחלוקת‬ ‫רשב"א‬
‫מחלוקת‬ ‫פטור‬ ‫ר"מ‬
‫טעה בדבר מצווה‬
‫ועשה מצווה פטור‬
‫פטור – כי מל עוד‬ ‫חייב – כי לא מל עוד‬ ‫ר' חייא‪-‬ר"מ‬
‫תינוק באותה שבת‬ ‫תינוק באותה שבת‬

‫ב‪ .‬קטן נימול ל‪9-12 ,8-‬‬

‫אם נולד בבין השמשות ויש שבת‪/‬חג ראש השנה‪.‬‬
‫ג‪ .‬חולה לא מל‬
‫וכשבריא‪ ,‬מל בשמיני להבראה (והגמרא מתלבטת אם צריך מעת לעת)‪.‬‬
‫ד‪ .‬מל ולא פרע – כאילו לא מל‬
‫ואם יש ציצין סביב רוב היקף או גובה העטרה ‪ -‬מתקן‪.‬‬
‫ואם יש מראית עין שלא מל (כשהאיבר קשה) – מתקן מפני מראית עין‪.‬‬
‫ואם נראה ואינו נראה‪ :‬שמואל – מתקן‪ ,‬רשב‪,‬ג – לא‪.‬‬
‫ה‪ .‬ברכות ואמירות המילה‪.‬‬

‫דף קלח‬
‫(קלז‪ :‬תחילת פרק תולין – קלט‪)+1 .‬‬
‫שמרים הם סוג של פטריה שמפרקת סוכר וכך עוזרים להתסיס את היין‪ .‬יש שמרים טבעיים על הענבים‪ ,‬וביין הם מצטברים‬
‫כשכבה יותר מוצקה שספוגה ביין‪ .‬כדי להוציא מהם את היין שמים אותם על מסננת מעל כלי‪ ,‬והיין שבתוכן זב החוצה‪.‬‬
‫בשבת יש בזה שתי בעיות‪:‬‬
‫לשים את המשמרת – אוהל‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫להשתמש במשמרת – ברירה (או מרקד)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫א‪ .‬המחלוקת הבסיסית לגבי משמרת‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪296‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫הערות לגבי התלייה‬ ‫שימוש במשמרת‬ ‫תליית המשמרת‬
‫(ברירה)‬ ‫(אוהל)‬
‫מתיר ביו"ט כי אף מכשירי‬ ‫כן (אינו דרך ברירה)‬ ‫ביו"ט – כן‬ ‫ר"א‬
‫אוכל נפש (הכנת הכלים) שיכל‬ ‫שבת – לא‬
‫לעשותם מלפני יו"ט‪.‬‬
‫(יש ‪ 3‬רמות באוכל נפש‪:‬‬
‫חכמים – רק מלאכת אוכל נפש עצמה‪,‬‬
‫ר"י – גם מכשירים‪,‬‬
‫ר"א – גם מכשירים שיכל לעשות לפני‬
‫(תוס' – רק באיסור דרבנן))‪.‬‬

‫ביו"ט – מותר‬ ‫אסור‬ ‫חכמים‬

‫בשבת ‪ -‬אסור‬

‫ב‪ .‬המשך דיון לגבי אוהל‬

‫א‪ .‬רמות האיסור‬
‫‪ .A‬תלה מאי?‬
‫רב יוסף – חטאת‬
‫אביי – דרבנן‬
‫(רש"י – עובדין דחול‪,‬‬
‫רמב"ן – משום אהל ארעי (מיוחס לר"ן – דומה לאוהל ארעי)‪.‬‬

‫‪ .B‬אביי – שלוש רמות באוהל‬

‫חייב חטאת – אוהל קבע ‪.‬‬
‫פטור אבל אסור – אוהל ארעי‪ .‬דוגמאות –‬
‫גוד (שק עור מלא יין על ‪ 4‬יתדות)‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫משמרת (כנ"ל לפי הרמב"ן שזה אוהל ארעי)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כילה (שיש לה טפח‪ ,‬אחרת מותר (לרש"י))‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫כיסא של גלין (לתוס' מיטה או כסא של עור שפורס את העור בשבת)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מותר –‬
‫‪ .1‬אוהל שכבר עשוי והוא רק מושיב אותו (מיטה‪ ,‬כיסא‪ ,‬אסלה)‪.‬‬
‫(כילה ללא טפח למעלה – להלן כילת חתנים)‬ ‫‪.2‬‬
‫אם שם אוהל ארעי‪ ,‬וקודם את הגג ורק אז את הרגליים (תוס' לגבי כיסא))‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫(דילוג ‪ +7‬עד רבע תחתון (תני רב חזקאל))‬

‫היתרים נוספים‪:‬‬
‫ב‪ .‬חוט או משיכה – כי נחשב שרק מוסיף‪,‬‬
‫הגמרא מביאה היתר זה כמה פעמים‪:‬‬
‫‪ .1‬טלית כפולה‬
‫לפרוש טלית על ‪ 4‬יתדות‪ ,‬והטלית גולשת בצדדים ככתלים (משמע כאן שיש צורך גם בכתלים כדי לאסור‪ ,‬אך‬
‫במקרים של אביי זה לא ברור)‪.‬‬
‫רמי בר יחזקאל ‪ -‬אסור מדרבנן‪,‬‬
‫אך א יש חוט או משיכה – מותר (ואפילו שלא היה בגג טפח‪ ,‬כיוון שקל לפרוש אותו (תוס'))‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪297‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .2‬כילה‬
‫רב לרב כהנא – ברגיל – אסור‪ ,‬אך אם יש חוט או משיכה – מותר‪.‬‬
‫וכן מספר רב יוסף שבבית רב הונא היו מפרקים הכילות בבוקר‪ ,‬ומסביר תוס' שזה כי היה‬
‫חוט (משמע שכשיש חוט מותר לא רק לפרוס ולקפל‪ ,‬אלא גם לפרק לגמרי את הכילה‪ ,‬אך המאירי מפרש שרק‬
‫הסיטו הכילה על החוט ולא פירקו הכל)‪.‬‬
‫(ואגב רב אמר גם‪ :‬בכיסא של גלין (קרמנאי) – אסור‪ ,‬אך אם רק מושיב כיסא קיים – מותר‪,‬‬
‫כדלעיל)‪.‬‬
‫(קלח‪)-3 .‬‬
‫ג‪ .‬ר' חייא ‪ -‬מחיצה אנכית ארעית ללא גג מותרת‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬וילון ארעי‬
‫(ראשונים – אא"כ יש לו השלכה הלכתית כמו מחיצה בפני ס"ת)‪.‬‬
‫‪ .2‬כילת חתנים (משולשת)‬
‫רב ששת בר"א ‪ -‬בתנאי שאין בגג טפח (גם לא סמוך ל‪ 3‬מהקודקוד)‪,‬‬
‫וגם שאין בשיפוע טפח‬
‫(רש"י – זה לא נועד לשכיבה‪ ,‬רשי" בעירובין (קב‪ ):‬שמו כמה כילות כאלה והם לא הגיעו עד המיטה‬
‫וישן תחתיהן‪ ,‬מהרש"ל – הכוונה רק תוך י"ט מהקודקוד))‪.‬‬
‫המאירי לא גורס תנאי זה‪ ,‬וכן הרמב"ם לא הביא תנאי זה‪ ,‬כיון שבסוכה (יט‪ ):‬זו מחלוקת האם‬
‫השיפוע נחשב כגג ולדעתו נפסק שלא‪.‬‬

‫ואסור שהבד ירד מתחת לגובה המיטה – שאז יוצר אוהל מתחת למיטה‪.‬‬
‫אך שמיכה רגילה מותרת‪ ,‬רק בכילה אסור כי נועדה לאוהל (ראשונים)‪.‬‬
‫לכאורה קשה (וכן הקשה בשפ"א) – שהרי קודם שם את הגג ואז את ה"כתלים"‪ ,‬וי"ל כדלעיל – שכיון‬
‫שהבד נעשה לשם אוהל יש בו חומרה מיוחדת‪.‬‬

‫(קלח‪)+10 :‬‬
‫ד‪ .‬כובע (סיאנא) עם שוליים‬
‫רב ששת בר"א – מתיר‪.‬‬
‫והרי אסור?‬
‫‪ .1‬שם אין בשוליים טפח‪.‬‬
‫אז אם שם טלית על ראשו עם שוליים טפח אסור?!‬
‫‪ .2‬ראשונים – אסור משום אוהל אם השוליים טפח ‪ +‬קשה (="מהודק")‪.‬‬
‫רש"י – אכן אין כלל בעיית אוהל בכובע אלא רק חשש שיעוף ברה"ר‪ ,‬והחשש רק‬
‫כשאינו מהודק‪.‬‬

‫(קלח‪ :‬שליש)‬
‫ה‪ .‬שניים שעשאוה‬
‫רב הונא לרמי בר יחזקאל לגבי הגוד – בשניים מותר באחד לא‪.‬‬
‫לרא"ה (בשם הרמב"ן (בריטב"א)) – מותר מדין שניים שעשאוה מותר כיון שכל האיסור רק‬
‫דרבנן)‪ ,‬אבל בכילה לא‪ ,‬כי ודאי כל אחד גם משך קצת לבד‪ ,‬אז אסור‪.‬‬
‫לרש"י – זה תנאי בנושא של "חוט או משיכה"‪ ,‬שכאן זה דווקא בשניים (ריטב"א כי אחד יהדק יותר מדי)‪.‬‬

‫ו‪ .‬אגב‪ ,‬עוד דברים ששלח רב הונא לרמי בר יחזקאל ‪-‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪298‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫כירה שנפלו לה שני רגליים – אסורה בטלטול שמא יתקע‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫רגל אחת – רב הונא מתיר‪ ,‬רב אוסר‪.‬‬
‫לגבי שכחת התורה – נראה בדף הבא‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫חלק ג – ברירה במשמרת‬

‫כאמור בשבת ‪ -‬ר"א מתיר‪ ,‬רבנן אוסרים‪.‬‬
‫א‪ .‬לרבנן – מה רמת האיסור?‬
‫רב כהנא – חטאת‪.‬‬
‫רב ששת – דרבנן‬
‫שהרי לא יתכן שחולקים בקיצוניות כזו על ר"א‪,‬‬
‫דחייה – לגבי יציאה בעיר של זהב יש ‪ 3‬דעות (תורה‪ ,‬דרבנן‪ ,‬ור"א מתיר)‪.‬‬
‫תשובת אביי – שם כשאוסרים זה ביחס לדרגה האמצעית‪.‬‬
‫ב‪ .‬משום מה מתרים בו?‬
‫לפי כולם מרקד‪,‬‬
‫האם גם בורר?‬
‫לרבה – כן (שהרי נוטל אל האוכל ומניח את הפסולת)‪.‬‬
‫ר' זירא לא (שהרי הפסולת נשארת למטה)‪.‬‬

‫דף קלט‬
‫(קלח‪ :‬מתחת לאמצע – קלט‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א – תורה ודיינים‬
‫אתמול בהקשר לאוהל ראינו ‪ 3‬דברים שרב הונא היה רגיל לומר בשם רב‪ .‬שניים מהם היו קשורים לשבת‪ ,‬והשלישי אגדתא‬
‫לגבי תורה‪:‬‬

‫א‪ .‬רב הונא – רב‪ :‬עתידה תורה שתשתכח מישראל‬

‫״ו ְִּּה ְּפלָ א ה׳ אֶ ת מַ כ ְֹתָך״ (דברים כח)‬
‫יֹוסף ְּלהַ ְּפ ִּליא אֶ ת־הָ עָ ם־הַ זֶה הַ פְ לֵ א וָפֶ לֶ א וְּאָ ְּב ָדה חָ כְּ ַמת חֲ כ ָָמיו‪( "...‬ישעיהו כט)‪.‬‬
‫"לָ כֵן ִה ְננִי ִ‬
‫וכן‪ :‬ת"ר – כך גם אמרו כשנכנסו חכמים ליבנה שעתידה תורה להשתכח‪:‬‬
‫ֹא־רעָ ב לַ לֶ חֶ ם ְול ֹא־צָמָ א לַ מַ יִם כִ י ִאם־‬
‫" ִהנֵה י ִָמים בָ ִאים נְאֻּם ה' אלוקים ו ְִה ְשלַ ְח ִתי ָרעָ ב בָ אָ ֶרץ ל ָ‬
‫ְשֹוטטּו לְ בַ ֵקש אֶ ת־ ְּדבַ ר־ה' ְול ֹא‬‫זְרח י ְ‬
‫ד־מ ָ‬‫ּומצָ פֹון וְעַ ִ‬‫לִ ְשמֹעַ אֵ ת ִד ְב ֵרי ה'‪ְ .‬ונָעּו ִמיָם עַ ד־יָם ִ‬
‫י ְִמצָ אּו" (עמוס ח)‪,‬‬
‫ודבר ה' – זו הלכה‪( ,‬והקץ ונבואה)‪.‬‬
‫ומה הם לא ידעו?‬
‫שאישה תתלבט לגבי כיכר טהורה שהיתה בכלי חרס יחד עם שרץ‪ ,‬ואף אחד לא‬
‫ידע לתת לה תשובה‪:‬‬
‫שאמנם פסוק מפורש שהככר טמאה‪,‬‬
‫ואמנם משנה מפורשת שהכיכר שניה לטומאה ולא ראשונה לטומאה‪,‬‬
‫אבל האישה תשאל למה לא אומרים שהתנור כאילו מלא‪ ,‬ואז הכיכר ראשונה‬
‫לטומאה (כאילו נטמאה ישירות מהשרץ ולא מהתנור)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪299‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ומניין באמת שהכלי חרס לא נחשב מלא?‬
‫כי אם זה כאילו מלא‪ ,‬אז גם כלי בתוך הכלי חרס יוכל להיטמא‪ ,‬כי מקבל‬
‫ישירות מהשרץ‪,‬‬
‫והרי הפסוק מדבר דווקא על אוכל ‪ִ -‬מכָל־הָ ֹאכֶל אֲ ֶשר יֵאָ כֵל" (ויקרא יא)‪.‬‬
‫אבל‪ :‬תניא – רשב"י – חס ושלום שתשתכח תורה מישראל‪,‬‬
‫והפסוק הנ"ל מתכוון שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה (כלומר הלכה‪/‬משנה שאין‬
‫לגביהן מחלוקת לגבי טעמיה‪/‬גירסתה)‪.‬‬

‫אגב זה‪ ,‬עוסקים באופן כללי בחשיבות פסיקת הדין האמיתי על פי התורה‪:‬‬

‫ב‪ .‬מדרשים על דייני שקר‬

‫‪ .A‬תניא‪ :‬ר' יוסי בן אלישע – צרות באות בגלל שדייני ישראל מעוותים את הדין‪:‬‬
‫ְש ָרה‬
‫ּוקצִ ינֵי בֵ ית י ְִש ָראֵ ל הַ מֲ ַתע ֲִבים ִמ ְשפָ ט וְאֵ ת כָל־הַ י ָ‬ ‫אשי בֵ ית יַעֲקֹ ב ְ‬ ‫" ִש ְמעּו־נָא ז ֹאת ָר ֵ‬
‫אשיהָ ְבשֹחַ ד י ְִשפֹטּו ְּוכֹהֲ נֶּיהָ ִב ְמ ִחיר יֹורּו ּונְּ ִּביאֶּ יהָ ְבכֶסֶ ף י ְִקסֹ מּו"‬
‫יְעַ ֵקשּו‪ָ ...‬ר ֶּ‬
‫וכנגד זה יגיעו ‪ 3‬פורעניות‪:‬‬
‫ִּירּושלַ ִּם עִ יִין ִת ְהיֶה וְּהַ ר הַ בַ יִּת לְ בָ מֹות יָעַ ר" (מיכה ג)‪.‬‬
‫ָ‬ ‫"לָ כֵן ִבגְ לַ לְ כֶם צִּ יֹון ָש ֶדה ֵתחָ ֵרש ו‬
‫ואין הקב"ה משרה שכינתו עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים‪:‬‬
‫ָל־ב ִדילָ יְִך (הסרת הסיגים (נחושת) והבדיל‬ ‫וְאָ ִשיבָ ה י ִָדי עָ לַ יְִך וְּאֶּ צְּ רֹף ַכבֹר ִּסי ָגיְִּך וְאָ ִס ָירה כ ְ‬
‫מתוך הכסף ‪ -‬הפושעים)‪,‬‬
‫שנָה וְיֹ עֲצַ יְִך כְ בַ ְת ִחלָ ה ‪ -‬אַ חֲ ֵרי־כֵן י ִָק ֵרא לָ ְך ִּעיר הַ צֶּ ֶּדק ִּק ְּריָה נֶּאֱ ָמנָה –‬
‫וְּאָ ִּשיבָ ה ש ְֹּפטַ יְִּך כְּ בָ ִּרא ֹ‬
‫שאז תהיה ראויה לשכינה‪.‬‬
‫ובאמוראים על אותם פסוקים‪:‬‬
‫ְשבֶ יהָ‬
‫עולא מהפסוק הבא – אין ירושלים נפדית אלא בצדקה‪ :‬צִ יֹון ְב ִמ ְשפָ ט ִתפָ ֶדה ו ָ‬
‫ִבצְ ָד ָקה׃‬
‫רב פפא ‪-‬‬
‫וְאֶ צְ רֹף ַכבֹר ִּסי ָגיְִּך – אסיר את היהירים (סיגייך מלשון גובה‪" ,‬ישגה")‪,‬‬
‫ָל־ב ִּדילָ יְִּך" – אסיר את האמגושים שמבדילים ביניכם לקב"ה‬
‫אז – "וְאָ ִס ָירה כ ְּ‬
‫(שמנסים להחטיא אתכם)‪.‬‬
‫וכן פסוק בצפניה – "הֵ ִסיר ה' ִּמ ְּשפָ טַ יְִּך פִ נָה אֹ יְּבֵ ְך"‪.‬‬
‫(קלט‪ .‬באמצע)‬

‫‪ .B‬ר' מלאי משום ר' אלעזר בר' שמעון ‪-‬‬

‫" ָשבַ ר ה' מַ ּטֵ ה ְר ָשעִ ים ֵשבֶ ט מ ְֹשלִ ים" (ישעיהו יד) ‪-‬‬
‫מטה רשעים – אלו הדיינים (שהם מקל ביד משמיהם (שמקשיבים לשמשים במקום להפך)‪,‬‬
‫שבט מושלים –‬
‫‪ .1‬ר' מלאי ‪ -‬ת"ח במשפחות הדיינים שדאגו למינוי שלהם ומחפים עליהם‪.‬‬
‫‪ .2‬מר זוטרא – ת"ח שמלמדים את הדיינים הלכות ציבור (דינים כלליים ולא מעבר‬
‫לכך‪ ,‬ומניחים שהדיינים יבואו לשאול אותם (את ת"ח)‪ ,‬ובסוף הם לא באים לשאול)‪.‬‬
‫רּו־ש ֶקר לְ שֹו ְנכֶם‬
‫ֶ‬ ‫תֹותיכֶם ִד ְב‬
‫ֵ‬ ‫עֹותיכֶם בֶ עָ וֹ ן ִשפְ‬
‫‪ .C‬ר' אלעזר בן מלאי – ר"ל‪ :‬כִ י כַפֵ יכֶם ְנגֹ אֲ לּו בַ ָדם וְאֶ צְ ְב ֵ‬
‫עַ וְלָ ה ֶת ְהגֶה (ישעיהו נט) –‬
‫כִ י כַפֵ יכֶם נְגֹ אֲ לּו בַ ָדם – דיינים שמקבלים שוחד בדין‪,‬‬
‫עֹותיכֶם בֶ עָ וֹן – סופרי הדיינים שכותבים שטרות מזויפים‪,‬‬
‫וְאֶ צְ ְב ֵ‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪300‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רּו־ש ֶקר – עורכי דין‪ ,‬שמלמדים את בעלי הדין לשקר‪,‬‬
‫ֶ‬ ‫תֹותיכֶם ִד ְב‬
‫ֵ‬ ‫ִשפְ‬
‫לְ שֹו ְנכֶם עַ וְלָ ה ֶת ְהגֶה – בעלי הדין שמשקרים בדין‪.‬‬

‫(קלט‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ג‪ .‬אגב – עוד דרשות של ר' מלאי ‪-‬‬

‫‪ .1‬מיום שפרש יוסף מאחיו לא טעם יין ("נזיר אחיו")‬
‫ר' יוסי בר"ח – גם האחים לא ("וישכרו עמו")‪.‬‬
‫אך ר' מלאי – האחים לא השתכרו‪ ,‬אך כן טעמו‪.‬‬
‫‪ .2‬בשכר "וראך ושמח בליבו"‪ ,‬זכה אהרן לחושן שנמצא על הלב‪.‬‬

‫(קלט‪)-10 .‬‬

‫חלק ב – עוד ענייני אוהל ומשמרת‬

‫א‪ .‬שלוש שאלות ששאלו בני בשכר את לוי ‪-‬‬
‫על כל השאלות ענה שאסור‪,‬‬
‫ועל כל שאלות שואלת הגמרא – הרי יש צד שמותר‪,‬‬
‫וענתה הגמרא‪ :‬בני בשכר לא היו בני תורה‪ ,‬לכן החמיר‪.‬‬
‫פירוט השאלות ומתי מותר‪:‬‬
‫‪ .1‬האם מותר לנטות כילה בשבת‪.‬‬
‫מותר אם יש שם חוט ומשיכה (אתמול – קלח‪.).‬‬
‫‪ .2‬האם מותר לזרוע כשות עם גפן (כלאיים)?‬
‫זו מחלוקת‪ :‬חכמים – כלאיים‪ ,‬ר"ט – לא כלאיים‪ ,‬ובחו"ל מקלים כר"ט‪.‬‬
‫וכן הכריז רב שמותר‪,‬‬
‫אך רב עמרם היה מלקה על זה (כי אינם בני תורה)‪,‬‬
‫ורב משרשיא היה משלם לקטן נוכרי (כדי שלא יתבלבלו עם גדול ישראל)‪.‬‬
‫‪ .3‬האם מותר לקבור מת ביו"ט?‬
‫‪ .A‬רי"ח התיר ע"י גויים בבית כנסת במעון‪.‬‬
‫זה היה יו"ט סמוך לשבת‪ ,‬ורבי אסי לא יודע מה המקרה‪:‬‬
‫חידוש יותר גדול‪ :‬יו"ט לפני שבת – שאפילו שעוד לא הסריח‪ ,‬אבל‬
‫חוששים שמחר יסריח‪ ,‬ולכן מותר היום‪,‬‬
‫או חידוש קטן יותר‪ :‬רק בשבת לפני יו"ט‪ ,‬שמת אתמול‪ ,‬והיום כבר‬
‫מסריח‪ ,‬ולכן התיר‪.‬‬
‫אבל בסתם יו"ט באמצע השבוע – משמע שאסור‪.‬‬
‫‪ .B‬רבא – מקל גם ביו"ט אמצע שבוע (לפי רוב הראשונים‪ ,‬ובניגוד לרש"י) ‪-‬‬
‫ביו"ט ראשון – ע"י גוים‪,‬‬
‫ביו"ט שני (שהוא רק החמרה) – גם ע"י יהודים‪.‬‬
‫(קלט‪)+6 :‬‬

‫ב‪ .‬רב אבין בר רב הונא – מותר ללבוש כילה‪ ,‬אפילו שיש עליה רצועות‪.‬‬
‫והרי אסור ללבוש ציצית עם חסרה ציצית – כי מטלטל הציצית‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬הציצית חשובה‪ ,‬לכן לא בטלה לבגד‪.‬‬
‫(קלט‪ :‬שליש)‬

‫ג‪ .‬הערמה במשמרת ובעוד תחומים‬

‫למדנו אתמול שלפי חכמים אסור לתלות משמרת גם ביו"ט (עובדין דחול ‪ /‬דומה לאוהל)‪ .‬אבל ‪-‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪301‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רבה בר רב הונא – מותר להערים בתליית משמרת‪ ,‬כלומר שיתלה בשביל רימונים ואח"כ ישים‬
‫שמרים‪.‬‬
‫‪ .A‬למה זה מותר אם זה לרימונים?‬
‫לפי ההסבר שהבעיה בעובדין דחול של סינון (רש"י) – כאן זה לא עובדים דחול‪.‬‬
‫לפי ההסבר שזה דומה לעשיית אוהל – כאן לא תולה בשביל החלל שמתחת אלא לחלל‬
‫שמעל (רשב"א)‪.‬‬
‫‪ .B‬ומגביל רב אשי – בתנאי שבאמת קודם תולה בה רימונים‪ ,‬כדי להראות שלזה התכוון‪.‬‬
‫למה צריך להראות? הרי התירו להערים גם בבישול שכר ביו"ט (שמותר לבשל‬
‫‪36‬‬
‫חדש לצורך המועד‪ ,‬גם אם כבר יש לו)‪ ,‬ושם לא צריך להראות שום דבר‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בשיכר ‪ -‬מי שרואה יניח שאין לו עוד שכר ושעושה באמת ליו"ט‪,‬‬
‫במשמרת – מי שרואה יניח שזה בשביל סינון‪ ,‬כי זה מה שעושים עם‬
‫משמרת‪.‬‬
‫‪ .C‬עוד בעניין הערמה‪:‬‬
‫באו להלשין בפני רב אשי על ת"ח אחד שעושה הערמות‪:‬‬
‫‪ .1‬סתם נקב בכלי בעזרת שום‪ ,‬ואמר שמתכוון להצניע את השום ולא לסתום נקב‬
‫(כיון שזה לא סתימה טובה זה רק אסור מדרבנן)‪.‬‬
‫‪ .2‬נכנס למעבורת כאילו בשביל לישון‪ ,‬והמעבורת העבירה אותו לצד השני (איסור‬
‫דרבנן לשוט)‪ ,‬ושם הלך לשמור על פירותיו‪.‬‬
‫ואמר רב אשי – מותר כי‪ :‬מדובר באיסורי דרבנן ‪ +‬ת"ח (ואין חשש שיעשה בלי‬
‫הערמה)‪.‬‬

‫דף קמ‬
‫(קלט‪ :‬במשנה עד קמ‪ :‬במשנה)‬
‫חלק א – המשך משמרת – אוהל וברירה‬
‫א‪ .‬קולות וחומרא בברירה‬
‫לרבנן שאסור לשים את השמרים על המסננת בשבת עצמה‪,‬‬
‫‪ .1‬מותר לשפוך מים על השמרים שכבר שם‪ ,‬שיהיה צלול יותר ויזוב כל היין‪.‬‬
‫‪ .2‬מותר לסנן דבר שכבר נקי‪:‬‬
‫‪ .a‬מסננים יין בסודרים וכפיפיה מצרית‪.‬‬
‫(יש ביין ‪ 3‬דרגות‪:‬‬
‫עכור מאוד (שלא שותים כך) – איסור תורה במשמרת‪ ,‬ואיסור דרבנן בסודרים‪.‬‬
‫עכור בינוני (יש ששותים) – אין איסור תורה‪ ,‬יש איסור דרבנן במשמרת ומותר‬
‫בסודרים‪.‬‬
‫צלול – (שותים כך) מותר אפילו במשמרת‪.‬‬
‫לגבי המשנה – ש מפרשים שזה עכור בינוני ומותר רק בשינוי‪ ,‬וי"מ שזה עכור‬
‫מעט ומותר אפילו במשמרת)‪.‬‬
‫זעירי – שופך יין צלולים למשמרת‪ ,‬משמע שמדבר על הרמה השלישית‪.‬‬

‫‪ 36‬קצת לא ברור לי‪ ,‬שהרי בשכר באמת שותה מהשכר החדש‪ ,‬שזה הסימן הכי גדול שבאמת עשה לצורך‬
‫המועד‪ ,‬לכן מובן שלא צריך שם סימן נוסף‪ .‬אצלנו לעומת זאת בסופו של דבר הוא מסנן‪ ,‬לכן צריך גם את הסימן‬
‫שישים קודם רימונים‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪302‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫מיתיבי – רשב"ג מתיר גם לשפוך יין עם השמרים למשמרת!‬
‫(דרגה ‪)2‬‬
‫תשובה – כשכל היינות מלוכלכים ונשתים גם כך (בין הגיתות)‪.‬‬
‫‪ .b‬נותנים ביצה במסננת עם חרדל‪ ,‬כך שרק החלמון ירד‪ ,‬כי עו שים זאת בשביל הצבע ולא‬
‫כי החלבון אינו אוכל (אבל אם לוקח אחד כדי לאכול והשני לא – אסור כי במחינתו‬
‫השני אינו אוכל)‪.‬‬
‫‪ .3‬דבי רב פפא – מותר להעביר יין מכלי לכלי והלכלוך נשאר בדופני הכלי (נחשב כברירה ביד)‪.‬‬
‫והרי יש ניצוצות (טיפות אחרונות שיוצאות מהפסולת)?‬
‫תשובה‪ :‬לרב פפא הניצוצות לא חשובים‪.‬‬

‫חומרא – רב פפא – לא ישים קיסמים בפיית הבקבוק‪ ,‬נראה כמשמרת (מדובר ביין בדרגה ‪,2‬‬ ‫‪.4‬‬
‫וקיסמים אלו ממילא לא עוזרי ם לקמחים ולשמרים‪ ,‬אך כיון שעוזרים ללכלוכים גדולים יותר‪ ,‬אז גם כשאין לכלוכים‬
‫אלו – אסור)‪.‬‬

‫ב‪ .‬בעיות אוהל‬

‫‪ .1‬רב‪ :‬כשמסננן בכפיפה מצרית – רב – שלא יהיה טפח בין תחתית הכפיפה לכלי (אוהל)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב‪ :‬פרונקא – מותר לכסות עד אמצע הכלי‪.‬‬
‫רש"י – משום אוהל (אם יש טפח‪ ,‬וכיון שהכלי רחב)‪ ,‬ריטב"א – שנראה כמשמרת‪.‬‬

‫(קמ‪)+1 .‬‬

‫חלק ב – הכנת מאכלים‬

‫א‪ .‬אגב – לישת חרדל‬

‫חרדל שכבר לשו אותו בערב שבת בפני עצמו‪ ,‬ורוצה למחות עוד עם מים‪.‬‬
‫הקדמה – לגבי עצם נתינת המים‪ ,‬זאת מחלוקת קנה‪ ,:‬אם אסור – נניח שכאן שם את הנוזל לפני שבת‪.‬‬
‫בה"ל – אם זו לישה דאורייתא‪ ,‬שינוי לא יועיל‪ ,‬אלא כאן מדובר שכבר נילוש בנוזל אחר או בנוזל שלו בע"ש‪ ,‬ולכן מקלים‬
‫כדלקמן‪.‬‬

‫רב ושמואל – צריך שינוי‪:‬‬

‫רב – בכלי ולא ביד (כי היד נילוש טוב יותר)‪,‬‬
‫שמואל – ביד ולא בכלי (למרות שביד נילוש טוב יותר‪ ,‬נוהגים בד"כ בכלי)‪.‬‬
‫ר"א (בהו"א) – בשניהם אסור‪,‬‬
‫(רבינא – בחש עם קלח השום)‪.‬‬
‫רי"ח (בהו"א) – בשניהם מותר‪.‬‬
‫מר זוטרא‪ :‬הלכה – מותר בשניהם אך יערבב לאט‪.‬‬
‫וכן לגבי שחליים ושום ששחק בע"ש‪ ,‬מערבב עם חומרים בשבת ומערבב לאט‪.‬‬

‫ב‪ .‬הכנת אנומלין (יין דבש ופלפל)‬

‫‪ .A‬משנתנו – כמה מותר להכין (טירחא) –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪303‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫ר"י – בשבת כוס‪,‬‬
‫ר' צדוק – כמה שצריך‪,‬‬
‫ת"ק – כמה שרוצה‪.‬‬
‫‪ .B‬אלונטית אסור‪ ,‬כי זה לרפואה (לקרר אחרי המרחץ)‪.‬‬

‫ג‪ .‬משנה – לא שורין חילתית בפושרין‬

‫‪ .A‬רמת האיסור –‬
‫רב אדא – חטאת (אולי כמו בישול‪ ,‬שהרי זה מכשירו לאכילה)‪,‬‬
‫אביי – דרבנן ‪,‬‬
‫נועד לרפואה לכובד הלב‪ ,‬אביי – כדרך שעושה בחול (ומשמע שאינו ממש רפואה‪ ,‬כי לשתות‬
‫מותר ורק להכין אסור‪ ,‬לכן צירפו את "כדרך חול")‪.‬‬
‫‪ .B‬בצונן –‬
‫ר' יוחנן – ממשנתנו משמע שמותר‪,‬‬
‫ר' ינאי לרי"ח – זו מחלוקת תנאים‪ :‬רבנן – אסור‪ ,‬רי"ס – מותר‪.‬‬
‫רב לרב חייא בר אבין (וסיפר לרב אחא בר יוסף שהרגיש כובד בלב) שמותר בצונן ואז יחמם בחמה‪.‬‬
‫אולי זה גם לרבנן‪ ,‬כי מדובר שהתחיל בטיפול כבר לפני שבת ואם לא יקח בשבת יסתכן (או‬
‫יצטער הרבה)‪.‬‬

‫(קמ‪)-6 .‬‬

‫ד‪ .‬המשך המשנה – שימו שבכברה‬

‫חלק ג – נושאים אגביים – בגדים‪ ,‬מוקצה ואגדתא‬

‫א‪ .‬שפשוף כותנת פשתן אחרי כביסה‬
‫(מובא אגב הסיפור על רב אחא בר יוסף)‪.‬‬
‫שאל רב אחא ב"י – מה העיקר? ריכוך – מותר‪ ,‬הלבנה – אסור‪.‬‬
‫בסודר – רב הונא אסר (כי שם חשוב לו שיהיה לבן)‪,‬‬
‫בכותונת – רב ספרא התיר‪.‬‬
‫ב‪ .‬מוקצה‬
‫‪ .1‬רב חסדא – המקל עליו תולים את הכותונת‬
‫בקנה שמיועד להסקה – מוקצה (ויוריד הבגד ולא את המקל‬
‫בקנה אורגים – כלי ואינו מוקצה‪.‬‬
‫‪ .2‬רב חסדא – כישתא דירקא (אגודת ירק מסריחה‪.‬‬
‫אם ראוי לבהמה – מותר‪.‬‬
‫‪ .3‬העץ שתולים עליו –‬
‫בשר – אינו מוקצה (כלי)‬
‫דג – מוקצה (כי נמאס‪ ,‬ועושים בו שימוש חד פעמי ואז חוזר להיות מיועד להסקה)‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪304‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[כך בתוספות (נדפס בדף קלט‪ ,):‬ברש"י הנושא זה הבשר עצמו‪ ,‬שעל זה למדנו בדף קכח]‪.‬‬

‫ג‪ .‬אגדתא – ‪ 15‬מימרות של רב חסדא‬

‫(הובא אגב כישתא דירקא‪ ,‬ובהמשך גם בשר חי וכתונת‪ .‬המימרא הראשונה שהיא רב קטינא‪ ,‬לפי הרש"ש זה רב חסדא‪-‬רב‬
‫קטינא)‪ .‬המימרא האחרונה נאמרה ישירות לבנותיו‪.‬‬

‫‪ .A‬נשים‬
‫‪ )1( .1‬רב קטינא – העומד על מיטת אישה כאילו עומד בכריסה (הרהור)‪.‬‬
‫‪ )14( .2‬לא יתן בגדו לכביסה לבעת האכסניה‪ ,‬שמא תראה קרי בבגדו‪.‬‬
‫‪ )15( .3‬רב חסדא לבנותיו – תתנהגו בעדינות ושלא תתגנו על בעליכן‪ ,‬ותהיו "קשות להשגה"‬
‫בתשמיש‪.‬‬
‫‪ .B‬חיסכון בקניות ואיך יסתדר בלי‬
‫(‪ )2-3‬כשקונה אגודת ירק או חבילת עצים‪ ,‬העובי אותו עובי אז שיקח ארוכים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫(‪ )10‬אם אין לו שמן ישתמש במים עם ירוקת‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫(‪ )12‬כשקונה כותונת יקנה פשתן מנהר אבא‪ ,‬ויכבס רק אחת לחודש‪ ,‬וכך ישרוד שנה‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫(‪ )13‬לא ישב על מחצלת גמי‪ ,‬כי יהרוס את הבגד‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ .C‬אכילה לעני‬
‫‪ )4-5( .8‬עני לא יאכל ירק כי מעורר תיאבון (והרי אין לו)‪.‬‬
‫רב חסדא לא אכל גם בעשירותו‪ ,‬כי למה לאכול ירקות כשאפשר לאכול בשר?‬
‫‪ )6( .9‬עני לא יבצע על הלחם‪ :‬יחכה שיאסוף מספיק ויאכל יחד‪.‬‬
‫‪ )7,8( .10‬לא יהיה הבוצע כי יתן בעין רעה (אלא אם כן בדק וראה שיש לו מספיק אז יכול)‪.‬‬
‫‪ )9( .11‬מי שמסתדר עם שעורים ואוכל חיטים – בל תשחית‪.‬‬
‫דחייה – בל תשחית דגופי העדיף‪.‬‬
‫‪ )11( .12‬כשקונה בשר יקנה מהצוואר (יש בו שלושה מינים)‪.‬‬

‫דף קמא‬
‫(קמ‪ :‬במשנה – קמא‪ :‬במשנה)‬
‫לקט דינים בענייני מוקצה ומלאכות שונות‬
‫אלו האיסורים שנפגוש‪ :‬טירחה לחינם‪ ,‬מוקצה‪ ,‬טלטלול ברה"ר‪ ,‬שמא ישווה גומות‪ ,‬עיבוד ומיחוק עור‪,‬‬
‫סחיטה‪ ,‬מלבן‪ ,‬טוחן‪ ,‬בונה‪.‬‬

‫א‪ .‬משנה ‪-‬‬

‫(אגב המשנה הקודמת שידברה על הולכת כברה לאבוס של בהמה)‬

‫‪ .A‬חכמים אוסרים לגרוף אבוס ולסלק הקש בשביל שמוביל לאבוס‪.‬‬

‫ור' דוסא מתיר‪.‬‬
‫בגמרא‪:‬‬
‫המחלוקת בשני המקרים‪,‬‬
‫וסברות המחלוקת‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪305‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בסילוק התבן – שמא חלק מהתבן כבר נמאס מדריכת השור ונחשב מוקצה‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בגריפת האבוס – משום השוואת גומות‪.‬‬
‫רב חסדא‪:‬‬
‫‪ .1‬המחלוקת באבוס קרקע‪ ,‬אבל באבוס כלי מותר (אין חשש השוואת גומות )‪.‬‬
‫דחייה‪ :‬לא ייתכן שר' דוסא מתיר באבוס קרקע‪.‬‬
‫‪ .2‬מחמיר‪ :‬באבוס קרקע אסור לכו"ע‪,‬‬
‫והמחלוקת באבוס כלי – שלחכמים גוזרים אטו אבוס כלי‪.‬‬
‫‪ .B‬עוד מקרה של מיאוס ‪-‬‬
‫במשנה – מותר להעביר אוכל מבהמה אחת לאחרת‪,‬‬
‫אך הגמרא מגבילה – מותר רק להעביר מחמור לשור‪ ,‬אך לא להפך‪,‬‬
‫כי לפרה יש ריר וממאיס את האוכל והחמור לא יאכל‪ ,‬ויוצא שמטלטל וטורח לחינם‪.‬‬

‫(קמא‪ .‬במשנה)‬

‫ב‪ .‬טלטול בגופו ומן הצד‬

‫‪ .A‬אם יש קש על המיטה ‪-‬‬
‫אם הוא מאכל בהמה‪ ,‬או אם שם לפני שבת כרית‪/‬סדין – אינו מוקצה כלל‪.‬‬
‫אחרת – הקש מוקצה‪ .‬ואם רוצה לסדר אותו –‬
‫אסור לטלטל ביד‪ ,‬אך מותר לטלטל בגופו (לשכב ואז לסדר)‪.‬‬

‫‪ .B‬בגמרא – ר"נ ‪ -‬אם קבר צנון עם החלק הרחב למטה‪ ,‬אסור להוציא בשבת כי מטלטל החול‪.‬‬
‫והרי ראינו במשנה שטלטול מן הצד מותר?‬
‫תשובה – אכן קשה על ר"נ‪.‬‬
‫(ואולי יש להבדיל בין טלטול מן הצד (בעזרת הצנון) שאסור‪,‬‬
‫לבין טלטול בגופו שמותר‪ ,‬וראה בראשונים)‪.‬‬
‫(קמא‪ .‬שליש)‬

‫ג‪ .‬לקט הלכות של רב יהודה‪:‬‬

‫‪ .1‬צריך לחתוך פלפלים בשינוי‪ ,‬שלא יראה כטוחן‬
‫רב יהודה – אחד אחד ‪ +‬קת הסכין‪.‬‬
‫רבא – מספיק קת הסכין‪ ,‬ואפשר הרבה‪.‬‬
‫‪( .2‬כרמלית) – יתנגב לפני ותוך כדי שיוצא‪ ,‬שלא יטלטל מים‪.‬‬
‫ולמה כשנכנס לא חוששים שידחוף זרם מים ‪ 4‬אמות?‬
‫לא גזרו בטלטול ע"י כוחו‪.‬‬
‫‪ .3‬טיט‬
‫על הרגל – האם מותר לקנח על‪:‬‬
‫רב יהודה (ומר בריה דרבינא)‪:‬‬
‫אדמה – אסור‪ ,‬שמא ישווה גומות‪,‬‬
‫כותל בית אסור ‪( -‬שנראה כמוסיף טיט לכותל ובונה)‬
‫אז על מה ינקה? בול עץ‪.‬‬

‫‪ 37‬ולמה אין איסור של טלטול מוקצה (החול שמטאטא)? אולי כי זה טלטול מן הצד (בעזרת מטאטא)‪ ,‬ואולי‬
‫נחשב גרף של רעי שמותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪306‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫רבא – אדמה אכן אסור‪ ,‬אך בבית מותר (כי לא שמו טיט על הכתלים אלא סיד)‪.‬‬
‫רב פפא – שניהם מותרים (בבית – כרבא‪ ,‬ובאדמה – לא מתכוון‪ ,‬וכר"ש שמותר)‪.‬‬
‫(ואילו מי שאוסר – חוששים שמא יתכוון)‪.‬‬

‫(דילוג בשליש התחתון ‪ 7‬שורות)‬

‫על בגדו –‬
‫רב כהנא – מסכסכו (משפשף) מבפנים ולא מבחוץ (נראה כמלבן)‪.‬‬
‫מיתיבי – מגררו בציפורן‪ ,‬אבל לא יכסכס‪.‬‬
‫תשובה – הכוונה שלא יכסכס מבחוץ‪.‬‬
‫על נעלו –‬
‫בברייתא הנ"ל – מגררו בגב הסכין‬
‫ר' אבהו – מותר רק בנעל חדשה‪ ,‬אך בישנה אסור בכלל‪.‬‬
‫כי בסכין או בנעל החדשה זה ממחק את העור של הנעל (החלקת העור)‪.‬‬
‫תני ר' חייא – מחמיר‪ :‬גם בחדש הכל אסור‪.‬‬

‫[ועוד באותה ברייתא‪:‬‬

‫אסור לסוך רגלו בשמן כשהוא לובש נעל (כי מעבד את העור)‪,‬‬
‫אבל מותר לסוך רגלו ואז ללבוש הנעל‪.‬‬
‫ומגביל רב חסדא (למסקנת הגמרא) –‬
‫‪ .1‬שמותר רק כשלא מתכוון לעבד (איסור דאורייתא) או לצחצח‬
‫(איסור דרבנן)‬
‫‪ .2‬וכן רק בכמות של צחצוח העור‪ ,‬אבל לא בכמות שיכולה לעבד‪.‬‬
‫(בעה"מ – כר"י שדבר שאינו מתכוון אסור‪,‬‬
‫רי"ף – גם לר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר (אולי סוג של פסיק‬
‫רישא))‪.‬‬
‫(דילוג חזרה מקמא‪ :‬שליש עליון לקמא‪ .‬שליש תחתון)‬

‫ד‪ .‬הלכות של רבא‬

‫‪ .1‬לא לשבת עם חפץ בפתח מבוי ליד הלחי‪ ,‬כי אין שם היכר‪ ,‬וחוששים שהפחץ יפול וילך‬
‫להביאו ויטלטל‪.‬‬
‫‪ .2‬לא יצדד גיגית מים‪ ,‬שמא ישווה גומות‪.‬‬
‫‪ .3‬לא יהדק בדים בפייה של פח משקה‪ ,‬שמא ילחץ ויסחוט (תולדת מלבן ו‪/‬או דש)‪.‬‬

‫(דילוג חזרה מקמא‪ -7 .‬עד קמא‪ :‬שליש)‬

‫ה‪ .‬טלטול נעליים‬

‫‪ .1‬ת"ר – לא יצא קטן בנעל גדולה ואישה לא בנעל מרופטת או חדשה‪ ,‬שמא יורידו ויטלטלו‪.‬‬
‫בר קפרא – אם לבשה את הנעל החדשה שעה לפני שבת מותר‪.‬‬
‫‪ .2‬האם מותר להוריד את הנעל מהאימוס (הדפוס של הסנדלר)?‬
‫‪ .A‬סתירה בברייתות‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬זו מחלוקת רבנן ור"א אם הנעל על אימוס כבר נחשבת נעל –‬
‫ר"א – מטהר (אינה נעל)‪ ,‬ולכן אסור (מוקצה)‪.‬‬
‫חכמים – טמא (נעל)‪ ,‬ולכן מותר להסיר (לא מוקצה)‪.‬‬
‫‪ .B‬והרי יש עוד בעיה – שמזיז את האימוס עצמו (כלי שמלאכתו לאיסור)?‬
‫לרבא אין בעיה – כי מותר לצורך גופו ומקומו‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪307‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(וכאן נחשב מקומו – כי האימוס מפריע לו להכניס את הרגל)‪.‬‬
‫אך לאביי אסור (מותר רק לצורך גופו)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬נעמיד ברפוי‪ ,‬שיכול להוציא את הנעל בלי להזיז את האימוס‪.‬‬
‫וכן מפורש בברייתא שמדובר ברפוי‪.‬‬
‫אז עכשיו קשה לרבא – למה צריך להעמיד ברפוי?‬
‫תשובה‪ :‬צריך שיהיה רפוי לא בגלל טלטול האימוס‪ ,‬אלא שאז גם‬
‫לר"א נחשב נעל ומותר לטלטל‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪308‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫דף קמב‬
‫(קמא‪ :‬במשנה – קמג‪ .‬במשנה)‬

‫חלק א – טלטול אדם שמטלטל חפץ‬

‫רבא – הוציא תינוק עם כיס על צווארו –‬
‫אם התינוק מת –‬
‫על התינוק פטור כי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה (כר"ש שפטור)‪.‬‬
‫על הכיס פטור כי בטל אל התינוק (יקבור איתו‪ ,‬כמו בגדיו)‬
‫אם התינוק חי –‬
‫על התינוק פטור כי חי נושא את עצמו‪.‬‬
‫על הכיס חייב (כלומר המרים את הילד נחשב כמרים את האבן)‪.‬‬
‫ראיה מברייתא‪:‬‬
‫הוציא אדם שלובש בגדים – פטור‪,‬‬
‫ומשמע‪ :‬הוצאיאדם שמחזיק בגדים – חייב‪.‬‬
‫קושיות‪:‬‬
‫‪ .1‬הוציא חי במיטה – פטור גם על המיטה‪ ,‬כי המיטה טפלה לו‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬המיטה בטלה (כי צריכים אותה כדי לסוחבו)‪ ,‬הכיס לא‪.‬‬
‫‪ .2‬קשה ממשנתנו‪ :‬בדיני מוקצה – מותר להרים ילד עם אבן בידו‪.‬‬
‫כלומר זה לא נחשב שהמרים את הילד מרים את האבן‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬עקרונית אסור‪ ,‬אך מדובר בתינוק שיש לו געגועין‪ ,‬ויחלה אם יקחו לו‬
‫את האבן‪ ,‬וכיון שזה איסור דרבנן ‪ +‬הרמה עקיפה – הקלו‪.‬‬
‫אך בדינר אסור – שמא יפול והאבא ירים את הדינר עצמו‪.‬‬

‫(קמב‪)+9 .‬‬

‫חלק ב ‪ -‬דין בסיס‬

‫א‪ .‬במשנה‪ :‬מותר לטלטל כלכלה עם אבן‪.‬‬
‫‪ .1‬והרי זה בסיס לדבר האסור?‬
‫תשובה‪ :‬מדובר בכלכלה עם אבן ופירות (בסיס לדבר האסור והמותר)‪.‬‬
‫‪ .2‬שיפיל הכל וירים את הפירות?‬
‫(כלומר‪ :‬גם בבסיס לדבר האסור והמותר – עדיף לנסות להימנע מטלטול)‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬זה יטנף אותם‪.‬‬
‫‪ .3‬שינער בצורה כזו שהאבן תזוז לצד אחד ויפיל רק אותה?‬
‫תשובה‪ :‬האבן תקועה בחור בדופן הכלי (ולא תיפול‪/‬משמשת את הדופן והיא כלל לא‬
‫מוקצה)‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרמת סל פירות תרומה טמאים וטהורים (מוקצה ולא מוקצה בהתאמה)‬
‫רב חסדא – מותר דווקא כשהטהורים למטה‪,‬‬
‫אך אם הטהורים למעלה – שירים אותם וזהו‪ ,‬ולא יצטרך לטלטל את המוקצה‪.‬‬
‫(כלומר‪ :‬גם בבסיס לדבר האסור והמותר – עדיף לנסות להימנע מטלטול המוקצה)‪.‬‬
‫קושיות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪309‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬קושיה לחומרא‪ :‬והרי גם כשהם למטה יכול להפיל לרצפה ולקחת את הטהורים?‬
‫תשובה‪ :‬הם ייטנפו‪.‬‬
‫‪ .2‬קושיא לקולא‪ :‬מיתיבי – מותר לטלטל גם כשהטהורים למעלה?‬
‫תשובה‪ :‬שם מטלטל לצורך מקומו‪ ,‬ורוצה להוציא משם את כל הסל‪,‬‬
‫ואילו אצלנו רק רוצה את הפירות (לצורך גופו)‪ ,‬ולכן אם הם למעלה – שיקח את‬
‫הטהורים וזהו‪.‬‬

‫[בדרך כלל אנחנו מכירים את "לצרך גופו ומקומו" מכלי שמלאכתו לאיסור‪.‬‬
‫כאן מדובר בבסיס לדבר האסור והמותר‪ ,‬ומותר לטלטלו‪,‬‬
‫והשימוש ב"לצורך גופו ומקומו" הוא רק כדי לומר שאם יש דרך לטלטל בלי לטלטל את המוקצה – אז‬
‫עדיף‪ ,‬לכן‪ :‬לצורך גופו – אסור (כי יכול פשוט לקחת את הטהורים)‪ ,‬לצורך מקומו – מותר]‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬
‫לצורך מקומו – יכול להזיז את כל הסל‪ ,‬לא משנה איפה הטהורים‪.‬‬
‫לצורך גופו – אם הטהורים למעלה – שיקח אותם‪ ,‬אם הם למטה – יכול לטלטל הכל‪.‬‬
‫ולמה רב חסדא מעמיד את המשנה דווקא ב"לצורך גופו"?‬
‫כי גם המשנה הבאה שמתירה לנער כר מהמטבעות מדברת על לצורך גופו (שרוצה את‬
‫הכר)‪ ,‬אך אם רוצה להזיז את הכר (לצורך מקומו) יכול להזיזו עם המטבעות בלי לנער אותם‪.‬‬

‫(דילוג קמב‪ .‬שליש תחתון ‪ -‬קמב‪ :‬במשנה)‬

‫ג‪ .‬אבן על פי החבית ומעות על הכר‬

‫‪ .A‬במשנה‪ :‬מותר להטות את החבית והכר ולהוריד את המוקצה‪.‬‬
‫והרי זה בסיס לדבר האסור?‬
‫רב הונא רב‪ :‬מדובר בשוכח (שלא התכוון להשאיר שם את האבן‪/‬מעות בשבת)‪.‬‬
‫‪ .B‬אם החבית ליד עוד חביות – מרים את כולה החוצה‪ ,‬ושם מטה ומפיל את האבן‪.‬‬
‫שאלה – לכאורה צריך להיות מותר להרים גם את האבן עצמה!‬
‫נסביר לפי החזו"א (שבת מז‪ ,‬טו)‪:‬‬
‫במשנה בביצה יד‪ - :‬אם יש תערובת של אבנים בתוך פירות ‪-‬‬
‫לב"ה מותר לברור אותם החוצה (כי ברירה ביו"ט לאוכל נפש מותרת)‪.‬‬
‫אך מה עם איסור מוקצה? (בפשטות – אין היתר מוקצה באוכל נפש)‪.‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שלא מטלטל את האבנים כדי לטלטל אותם‪ ,‬אלא כדי לתקן את האוכל – לא גזרו‬
‫מוקצה (גם לא בשבת)‪.‬‬
‫אא"כ האבנים הם הרוב‪ ,‬שאז כבר א"א לומר שאתה רק מתקן את האוכל ולא מזיז את‬
‫המוקצה‪.‬‬
‫ממילא – גם אצלנו אפשר להסתכל על החביות והאבן באופן דומה‪ :‬יש פה אבן שמפריעה‬
‫לי לשתות מהחביות‪ ,‬למה אי אפשר פשוט להוציא אותה בעצמה בלי החבית? הרי האבן‬
‫היא מיעוט‪.‬‬
‫תשובה – האבן לא נחשבת מיעוט‪ .‬כי אמנם בגודל – היא מיעוט‪ ,‬אבל במהות – היא מונעת לגמרי‬
‫את השימוש בחבית‪ ,‬ולכן היא כמו רוב‪ ,‬ולכן אסור להזיזה בפני עצמה‪.‬‬

‫(קמב‪ :‬שליש תחתון)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪310‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .C‬כשזה לא בסיס (כי שכח את המוקצה שם) ‪-‬‬
‫כמו שראינו בעמוד א – רבה בב"ח‪ -‬רי"ח‪ :‬אם רוצה את מקומו של הכר – יכול להזיז הכל ולא לנער‪.‬‬

‫ד‪ .‬היתר כיכר או תינוק (בסיס הפוך) –‬

‫מותר לקחת דבר היתר (כיר‪ ,‬תינוק)‪ ,‬להניח מעל המוקצה‪ ,‬וכך לטלטל את המוקצה‪.‬‬
‫ריטב"א – המוקצה נעשה בסיס לכיכר (וכיון שלא היה בסיס בערב שבת – מותר)‪.‬‬
‫מג"א – גם בלי בסיס‪ ,‬ויכול לשים ליד ולאו דווקא מתחת‪.‬‬
‫מי אמר כך‪ :‬רב אושעיא‪ ,‬רב יצחק‪ ,‬ר' יוחנן (וכן אביי ורבא להלן)‪.‬‬
‫אך מגביל מר זוטרא‪ :‬דווקא כששכח שם את המוקצה‪.‬‬
‫ומגביל רב אשי‪ :‬ההיתר רק לצורך טלטול מת – וכן הלכה‪.‬‬
‫סיפור‪ :‬אביי ורבא הקלו כך כדי לטלטל עומרים‪/‬בשר יונה‪.‬‬
‫והקשה רב יוסף – הרי הקולא רק בשכח? (וכן לרב אשי – רק למת!)‬
‫וענו – כאן לא היה מדובר באמת במוקצה‪ ,‬ורק החמרנו (העומרים ראויים לשכיבה‪ ,‬את‬
‫הבשר יונה אפשר לאכול חי)‪.‬‬

‫ה‪ .‬אגב – לגבי בשר יונה ‪-‬‬

‫אמרנו שלא מוקצה כי ראוי לאומצא (לאכול חי)‪.‬‬
‫והרי לכאורה‪ ,‬גם אם לא ראוי לאכול חי‪ ,‬הוא ראוי לכלב‪ ,‬אלא שהאדם לא התכוון לתתו לכלב אלא‬
‫לבשלו אחרי שבת‪ .‬במקרה כזה‪:‬‬
‫ר"י – מוקצה‪,‬‬
‫ר"ש – לא מוקצה‪.‬‬
‫ומזה שרבא הסביר שראוי לאכול חי‪ ,‬ולא אמר שראוי לכלב‪ ,‬משמע שסובר כר"י‪.‬‬
‫וקשה‪ :‬במקרה אחר אמר לצלות לו בשר אווז ואת המעיים לתת לחתול‪.‬‬
‫המעיים עקרונית ראויים גם לאדם‪ ,‬אלב ביו"ט לא אוכלים אותם (לא משובחים)‪ ,‬אלא‬
‫שומרים לאחרי יו"ט‪ .‬ממילא – לר"י זה אמור להיות מוקצה‪ .‬אז איך נתן לחתול?‬
‫תשובה‪ :‬אכן רבא כר"י‪,‬‬
‫ובאווז מדובר שמראש כך התכוון – לא לשמור לאחרי יו"ט (כי יסריח) אלא לתת לחתול‪,‬‬
‫ולכן אינו מוקצה‪.‬‬
‫ראיה שרבא כר"י‪:‬‬
‫שאם ייעדו עץ לחיתוי בגחלים ביו"ט‪ ,‬והעץ נשבר ביו"ט‪ ,‬הוא מוקצה‪ ,‬כי הפך ביו"ט‬
‫מעץ לחיתוי לעץ להסקה (רש"י – נולד)‪ .‬וגם זה רק לר"י‪.‬‬

‫סיכום חידושים שראינו היום‪:‬‬

‫לגבי בסיס‪:‬‬
‫‪ .1‬כשזה בסיס לדבר אסור ומותר‪ ,‬או כששכח את המוקצה – מותר‪.‬‬
‫‪ .2‬גם כשמותר – אם אפשר להימנע אז יימנע‪.‬‬
‫‪" .3‬בסיס הפוך"‪ :‬כששם את הבסיס בשבת עצמה (כיכר או תינוק)‪ ,‬אך רב אשי – דווקא במת‪.‬‬
‫קולות חדשות‪:‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪311‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .1‬קולא בתינוק שיש לו געגועים – הקלו להרים את התינוק שמחזיק אבן‪.‬‬
‫‪ .2‬הקולא של רשב"ג בביצה – שאם מוציא את האבנים כדי לתקן את האוכל מותר‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪312‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קמב‪ .‬שליש תחתון)‬

‫חלק ג – ר"י במשנה – מותר להעלות את המדומע (‪ 1‬מ‪ )100‬בשבת‬

‫תרומה בטלה ב‪.100‬‬
‫אם נפלה לפחות מ‪ – 100‬הכל נחשב תרומה (מדומע)‪.‬‬
‫אם נפלה ליותר מ‪ , 100‬עקרונית מותר‪ ,‬אבל צריך להוציא משם קודם את הכמות של התרומה (שלא יפסיד‬
‫הכהן)‪.‬‬

‫ר"י במשנה – מותר להעלות את המדומע (‪ 1‬מ‪ )100‬בשבת‪.‬‬

‫והרי הוא מתקן את התערובת?‬
‫‪ .A‬זה לא נחשב מתקן‪ ,‬כי תרומה שנפלה לחולין לא "צובעת" את כל התערובת באיסור‪ ,‬אלא‬
‫היא פשוט מונחת שם (וכמו שאם נפלה חתיכת חזיר לתערובת – הוא יכול להוציא אותה‬
‫בשבת)‪.‬‬
‫מי אומר כך?‬
‫‪ .1‬ר"א‪:‬‬
‫במקרה שהיו שתי נפילות‪:‬‬
‫‪ .1‬נפלה תרומה לפחות ממאה‪ .2 .‬נפלה מהתערובת לחולין אחרים‪.‬‬
‫חכמים – בנפילה השנייה מניחים שיש במה שנפל רק את האחוזים שהיו בנפילה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫ר"א – מניחים שכל החלק שנפל בנפילה השנייה הוא החלק המקורי שנפל בנפילה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫מכאן שמה שנפל עדיין "יושב שם" כגוש בפני עצמו‪.‬‬
‫דחייה – ר"א אמר את זה כחשש לחומרא‪,‬‬
‫אך לא ניתן ללמוד מזה גם לקולא – שנניח שכל מה שמרים מהיותר מ‪100‬‬
‫הוא מה שנפ‪0‬ל בהתחלה‪.‬‬
‫‪ .2‬ר"ש‪:‬‬
‫במקרה שהיו ‪ 2‬נפילות‪:‬‬
‫‪ .1‬נפלה תרומה ל‪ .2 .100‬נפלה עוד תרומה ל‪.100‬‬
‫חכמים – אסור‪ ,‬כי התרומה הראשונה "חוזרת וניעורה"‪ ,‬וביחד הם יותר מ‪.1/100‬‬
‫ר"ש – מותר‪.‬‬
‫למה?‬
‫כנראה כי התרומה הראשונה לא "צובעת" את כל התערובת‪ ,‬אלא פשוט‬
‫"יושבת שם"‪ ,‬וכך גם התרומה השנייה‪.‬‬
‫דחייה – אפשר להסביר אחרת‪ :‬התרומה כן צובעת‪ ,‬אלא שלא אומרים‬
‫"חוזר וניעור"‪.‬‬
‫‪ .B‬סובר כרשב"א שלא חייבים להעלות בפועל‪ ,‬אלא מספיק "לתת עיניו בצד זה ולאכול מהצד‬
‫השני"‪ ,‬וזה מראה שההעלאה לא באמת מתקנת‪ ,‬ולכן מותר‪.‬‬
‫ואמנם רשב"א עצמו סובר שבכ"ז אסור להעלות בשבת (אך לתת עיניו מותר)‪,‬‬
‫אך ר"י מקל ממנו‪.‬‬

‫דף קמג‬
‫(קמג‪ .‬במשנה – קמג‪ :‬בשליש התחתון)‬
‫חלק א ‪ -‬המשך מוקצה‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪313‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫א‪ .‬מוקצה בדברים שראויים לבהמה‪:‬‬
‫‪ .1‬מוקצה בעצמות וקליפות‬
‫היו ראויים בכניסת שבת‪ ,‬אך נהיו לא ראויים‪.‬‬
‫ר"ש – לא מוקצה (תוס' – כי ראויים עכשיו לכלב)‬
‫ר"י – מוקצה‪ ,‬כי אי אפשר לשנות ייעוד מאדם לכלב (נולד)‬
‫ב"ה וב"ש נחלקו באותה מחלוקת (לפי המשנה ב"ה כר"י‪ ,‬רב נחמן – ב"ה כר"ש)‪.‬‬
‫‪ .2‬עוד דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .a‬פירורין‬
‫אפילו קטנים מכזית אינם מוקצה‪ ,‬כי ראויים לכלב‪.‬‬
‫(ומכאן ראיה שאסור לאבד גם פירורים קטנים)‪.‬‬
‫‪ .b‬שיער של אפונים‬
‫במשנה – אינו מוקצה כי הוא מאכל בהמה‬
‫בגמרא – זה כר"ש‪ ,‬ור"י אוסר‪.‬‬
‫‪ .c‬גרעיני תמרים‬
‫לר"ש מותר כי הגרעינים ראויים לכלב‪.‬‬
‫לר"י אסור כנ"ל (בפרסייתא)‬
‫אבל בתמרי ארמייתא‪ ,‬שהם רעים ומראש מיועדים (גם) לבהמה – מותר‪.‬‬

‫ב‪ .‬שיטות להיפטר מהגרעינים‬

‫‪ .1‬טלטול אגב משהו מותר‪,‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .a‬במשנה – מטלטל הקליפות אגב השולחן (לר"י)‪.‬‬
‫‪ .b‬שמואל אגב הלחם (החמיר על עצמו אפילו שהוא כר"ש)‪,‬‬
‫רבא אגב ספל מים‪.‬‬
‫‪ .2‬רב הונא בר"י – עשאן בכוונה גרף של רעי‪.‬‬
‫רב אשי דוחה – לא עושים גרף של רעי לכתחילה‪.‬‬
‫‪ .3‬לא טלטלו‪ ,‬אלא‪:‬‬
‫רב ששת – ירק עם מפיו למקום רחוק‪.‬‬
‫רב פפא לאחורי המיטה‪ ,‬וכן ר זכריה בן אבקולס (שענוותנותו שרפה את ההיכל)‪.‬‬

‫חלק ב – סחיטה‬
‫רש"י – תולדה של דש‪.‬‬
‫נדבר על איסור סחיטה ועל דברים שאסורים שמא יסחוט‪.‬‬

‫א‪ .‬ספוג – סחיטה ומוקצה‬

‫(מובא אגב ענייני ניקוי השולחן)‬

‫‪ .A‬האם מותר בשימוש?‬

‫אם יש בית אחיזה – מותר‪.‬‬
‫אם אין – אסור (סחיטה)‪.‬‬
‫בתחילה הגמרא הבינה שזה לר"י‪ ,‬שדבר שאין מתכוון אסור‪,‬‬
‫אך למסקנה גם לר"ש‪ ,‬כי זה פסיק רישא‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪314‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫‪ .B‬בכל מקרה אינו מוקצה (אלא כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ומותר לגופו ומקומו)‪.‬‬
‫הדרן עלך נוטל אדם את בנו‪.‬‬

‫ב‪ .‬חבית שנשברה‬

‫ראינו במשנה בדף קכ‪ .‬שכשיש שריפה‪ ,‬מצילים מזון ‪ 3‬סעודות ולא יותר‪ ,‬מתוך שבהול שמא יכבה‪.‬‬
‫במשנתנו – כשחבית נשברת גם כן מצילים ‪ 3‬סעודות ולא יותר‪ ,‬מתוך שבהול שמא יוציא‪.‬‬
‫ובכלי אחד מותר כמה שרוצה‪.‬‬

‫ובלבד שלא יספוג כדי להציל‪,‬‬

‫‪ .1‬רש"י – שמא יסחוט‬
‫תוס' – גם שלא יעשה כדרך שעושה בחול‬ ‫‪.2‬‬
‫בגמרא – בשמן לא יטפח בידיו‪ ,‬שלא יעשה כמו בחול‬
‫(ואגב‪ ,‬התפזרו פירותיו‪ ,‬לא יכניס לסל אלא ילקט ויאכל‪ ,‬שלא יעשה כמו בחול)‪.‬‬

‫ג‪ .‬פירות שזבו – מתי גוזרים שמא יסחוט‬

‫חכמים – אסור‪,‬‬
‫ר"י – תלוי במטרת הפירות‪ :‬למשקין – אסור‪ ,‬לאוכל – מותר (כי אינו מרוצה מזה שהם זבים‪ ,‬ואין חשש‬
‫שיסחט עוד כדי שיזובו עוד)‪.‬‬

‫במה נחלקו? יש שלוש רמות‪:‬‬

‫‪ .1‬זיתים וענבים – רוב העולם מייעד לסחיטה‪ .‬כאן יותר סביר כחכמים‬
‫‪ .2‬תותים ורימונים – יש ויש‬
‫‪ .3‬שאר פירות – רוב העולם לא מייעד לסחיטה‪ .‬כאן יותר סביר כר"י‪.‬‬
‫עולא ורי"ח – נחלקו בהכל‪ ,‬אלא שאנחנו פוסקים בזיתים כחכמים וכר"י בשאר‪.‬‬
‫שמואל – הם עצמם נחלקו רק בתותים ורימונים‪ ,‬ואילו בשני הקיצוניים מסכימים‪.‬‬

‫דף קמד‬
‫(קמג‪ -10 :‬קמד‪)-7 :‬‬

‫המשך הדף הקודם‬

‫ראיות לשיטת שמואל‪:‬‬
‫‪ .D‬ברייתא שלא נחלקו בזיתים אלא רק בתותים ורימונים‪.‬‬

‫[דין סתם‪:‬‬
‫בברייתא אומר ר"י שסתם = משקים ואסור‪.‬‬
‫והתנן ‪ -‬סלי זיתים וענבים‪ ,‬משקים היוצאים מהם לרצון – מכשירים לקבל טומאה‪,‬‬
‫שלא לרצון (סתם) – לא מכשירים‪.‬‬
‫אז כש"כ לענייננו שסתם תותים = שלא לרצון‪ ,‬ואין חשש סחיטה‪.‬‬
‫דחייה‪:‬‬
‫‪ .1‬שם‪ :‬לרצון = סתם‪ ,‬שלא לרצון = גילוי דעת שלילי‪.‬‬
‫‪ .2‬שם מדובר בסל שמה שיוצא נוזל לקרקע‪ ,‬לכן יש יותר נטייה ל"שלא‬
‫לרצון"‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪315‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קמד‪)-1 .‬‬
‫‪ .E‬ברייתא שלא נחלקו בשאר פירות‪:‬‬
‫הברייתא מוסיפה קולא‪ ,‬שבשאר פירות‪ ,‬לא רק שהמשקין שיצאו מעצמם מותרים‪,‬‬
‫אלא מותר לסחוט לכתחילה פירות שאינן בני סחיטה‪.‬‬

‫(קמד‪ :‬רבע)‬
‫באותה ברייתא‪:‬‬
‫עוזרדין – מותר‪,‬‬
‫רימונים – אסור‪ ,‬שהרי הם כן בני סחיטה‪ ,‬הראיה שבית מנשיא סוחטים‬
‫רימונים ביום חול‪.‬‬
‫[ר"נ – הלכה כבית מנשיא‪ ,‬כלומר אכן אסור לסחוט רימונים כי הם "בני‬
‫סחיטה"]‪.‬‬
‫האם בית מנשיא הם רוב העולם?‬
‫תשובה‬
‫‪ .1‬אכן מספיק קצת אנשים כדי להגדיר אותם כבני סחיטה‪.‬‬
‫הראיה ממשנה בכלאיים ‪ -‬לר"א‪ ,‬המקיים קוצים בכרם קידש‬
‫(כלאי הכרם)‪ ,‬אפילו שרוב העולם לא מקיים קוצים‪ ,‬בערביא‬
‫מקיימים (וחכמים חולקים)‪.‬‬
‫דחייה –‬
‫‪ .a‬תוס' – זה רק לר"א ולא לרבנן‪.‬‬
‫‪ .b‬ערביא זה מקום שלם‪ ,‬לא רק משפחה אחת‪.‬‬
‫(קמד‪ :‬באמצע)‬
‫‪( .2‬לרמב"ן) ‪ -‬מי שסוחט תותים ורימונים מחשיבם כמשקה ‪+‬‬
‫‪38‬‬
‫יש כאלה שסוחטים (כמו בית מנשיא)‪.‬‬
‫‪( .3‬הכוונה לא שבגלל בית מנשיא אסור‪ ,‬אלא בית מנשיא הם רק‬
‫דוגמא‪ ,‬ובאמת יש עוד הרבה שכך עושים)‪.‬‬

‫נספחים‪:‬‬
‫א‪ .‬החשבה למשקה‬
‫‪ .A‬רב חסדא – מי תרדין פוסלים את המקווה‪.‬‬
‫גמרא – צריך שיוגדרו כמשקה‪ ,‬והם מוגדרים כך כי מחשיבם‪.‬‬
‫רב פפא ‪ -‬לא צריך יוגדרו כמשקה‪.‬‬
‫‪ .B‬האם כדי לפסול מקווה צריך משקה ‪-‬‬
‫מוחל ששינה צבע המקווה פוסל‪,‬‬
‫אביי – כי זה משקה (כר' יעקב להלן)‪,‬‬
‫רבא – גם בלי שזה משקה (כר"ש להלן)‪.‬‬
‫‪ .C‬האם מוחל נחשב משקה‬
‫ר' יעקב – משקה‪,‬‬
‫ר"ש – לא‪.‬‬

‫‪ 38‬רש"י מסביר את התשובה השנייה באופן מאוד שונה‪ ,‬שבאמת אסור לסחוט לצורך משקה כל סוג של פרי‬
‫(שהרי החשיבו)‪ ,‬ומה שהברייתא התירה זה רק כדי למתק את הפרי (ע"י שמוציא ממנו המיץ)‪ .‬ובדברים שיש‬
‫שסוחטים אותם למשקה (כמו תותים ורימונים)‪ ,‬גזרו שלא יסחוט למתק שמא יסחוט למשקה‪ ,‬אך בעוזרדין‬
‫וכד' אין חשש כזה ולא גזרו שלא ימתק‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪316‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(והנפ"ק ביניהם לגבי הכשרה לקבלת טומאה רק במוחל של השלב השני‬
‫שלו)‪.‬‬
‫(קמג‪)-9 :‬‬
‫ב‪ .‬האם חלב בהמה מטמא גם כשיצא שלא לרצון? (חלב אישה מטמא גם שלא לרצון)‪.‬‬
‫חכמים – טהור‪,‬‬
‫ר"ע – טמא‪ ,‬לומד קל וחומר מאישה‪.‬‬
‫שלב ב‬ ‫שלב א‬
‫חלב בהמה‬ ‫חלב אשה‬
‫בבהמה‪:‬‬ ‫קטנים וגדולים‬ ‫<‬ ‫רק לקטנים‬ ‫ר"ע‬
‫חלב >דם‬
‫כמו שבענבים‬ ‫רק דם שחיטה‬ ‫>‬ ‫דם מכה מטמא‬ ‫חכמים‬
‫וזיתים זה רק‬ ‫(רצון)‬ ‫(שלא לרצון)‬
‫לרצון‪.‬‬

‫דף קמה‬
‫(קמד‪ -7 :‬עד קמו‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א ‪ -‬המשך דיני סחיטה בשבת (=דש) – לתוך אוכל‪ ,‬כבשים ושלקות‬
‫א‪ .‬שמואל – מותר לסחוט לתוך קדירת אוכל‬
‫רב חסדא‪:‬‬
‫‪ .1‬סברא‪ :‬משקה הבא לתוך אוכל – אוכל הוא‪ ,‬וסחיטה זה רק א מתוך ב‪ ,‬ולא א מתוך א‪.‬‬
‫‪ .2‬וכן בחליבה (=דש)‪.‬‬
‫חשוב ‪ :‬הגמרא מניחה שמשקה‪/‬אוכל לעניין סחיטה הוא גם משקה‪/‬אוכל לעניין הצורך בהכשר והיכולת להכשיר לטומאה‪.‬‬

‫‪ .A‬קושיות‬
‫אם טמא חלב‪/‬סחט‪ ,‬החלב‪/‬שמן טמא‪ .‬ואם זה אוכל‪ ,‬במה הוכשר לקבל טומאה?‬
‫תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬לגבי חלב – הטיפה הראשונה הנה משקה‪ ,‬ומכשירה את השאר‪.‬‬
‫‪ .2‬לגבי השמן ‪ -‬בסוחט לתוך קערה‪.‬‬
‫‪ .B‬ר' ירמיה – זה מחלוקת תנאים‪:‬‬
‫סחט ענבים מעל פת‪ ,‬האם הכשיר את הפת לטומאה?‬
‫ת"ק – לא הכשיר (אוכל)‪ ,‬ר"י – הכשיר (משקה)‪.‬‬
‫דחייה – לכו"ע משקה‪ ,‬והמחלוקת ב‪:‬‬
‫‪ .1‬רב פפא ‪ -‬האם משקה שהולך לאיבוד (כי נשרף באש) מכשיר‪.‬‬
‫(וכמחלוקת זו – מי שמפצע זיתים לראות אם בשלים‪ ,‬זהו משקה שיוצא לרצונו אך‬
‫הולך לאיבוד‪ ,‬ולת"ק לא מכשיר ולר"י מכשיר)‪.‬‬
‫‪ .2‬רב הונא בר"ד יהושע ‪ -‬האם משקה שנועד רק לצחצח נחשב משקה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬למרות שהרגע הצענו שכולם סוברים שזה משקה‪ ,‬הגמרא מביאה גם את רב שאומר כדעת‬
‫שמואל שזה אוכל ומותר לסחוט‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪317‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קמה‪ .‬שליש)‬

‫ב‪ .‬סחיטת נוזלים חיצוניים‪ :‬ציר דגים‪ ,‬כבשים ושלקות‬

‫ציר = מי בישול איטי של דג במים‪ .‬כבשים = ירקות שכבש בחוץ וכד'‪ .‬שלקות – ירקות שבישל במים‪.‬‬
‫ברש"י עולות שתי סברות להקל‪ .1 :‬זה משקה חיצוני ולא גדל בהם‪ .2 .‬הנוזל הוא אוכל ולא משקה‪.‬‬
‫‪ .A‬רב או שמואל – מותר לסחוט ציר דגים‪.‬‬
‫‪ .B‬כבשים ושלקות‪:‬‬
‫לגופן – מותר‪,‬‬
‫למימיהן – מחלוקת‪:‬‬
‫רי"ח‬ ‫שמואל‬ ‫רב‬
‫חייב‬ ‫פטור אבל אסור‬ ‫פטור אבל אסור‬ ‫כבשים‬
‫(משקה חיצוני‪ ,‬ונאסר אטו‬
‫זיתים)‬

‫חייב‬ ‫פטור אבל אסור‬ ‫מותר‬ ‫שלקות (דומה לציר)‪.‬‬

‫(אוכל ולא משקה)‬

‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬אם את ‪ A‬אמר רב‪ ,‬זה מסתדר טוב עם ‪( B‬שגם בשלקות רב התיר לכתחילה)‪.‬‬
‫(קמה‪ .‬שליש תחתון)‬
‫‪ .2‬קשה על שלושתם ‪ -‬מיתיבי – "סוחטים כבשים בשבת לצורך השבת"‪.‬‬
‫תשובה – מדובר שסוחט לגופן‪.‬‬

‫ג‪ .‬רב – מהתורה רק סחיטת זיתים וענבים אסורים‪.‬‬

‫כל השאר (תותים ורימונים‪ ,‬כבשים וכו') דרבנן‪.‬‬
‫(כמו שמספיק עד ‪ 1‬פסול)‬ ‫אגב‪ ,‬באותה מימרא‪ :‬עד מפי עד כשר לעדות אישה להיתר עגונות‬
‫רש"י – אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה‪,‬‬
‫ביבמות – סומכים על זה שהאשה תדייק ותבדוק (כדי שלא תצטרך לצאת מבניהם אם יתברר שבעלה לא מת‬
‫(ולריטב"א זהו היתר מדאורייתא))‪.‬‬

‫האם גם להעיד שהכהן לא הטיל מום בבכור שקיבל? (גם שם מספיק עד ‪ 1‬פסול)‪.‬‬
‫רב אמי (ומרימר) – לא‪ ,‬רב אסי (ורב יימר‪ ,‬והלכתא) – כן‪.‬‬
‫קשה – אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד"‪.‬‬
‫תשובה – "‪...‬אלא לעדות שאישה כשירה לה"‪.‬‬

‫ד‪ .‬דבר שריסקו‬

‫חלות דבש ‪-‬‬
‫במשנה (קמג‪ – ):‬ריסקן בע"ש ויצא הדבש בשבת ‪-‬‬
‫חכמים אוסרים (אטו אינם מרוסקים)‪,‬‬
‫ר"א מתיר (‪ .1‬שאין הדרך לסוחטם‪ .2 .‬כיון שכבר רוסק אינו "מפרק"‪ .3 .‬הדבש שיוצא זה אוכל מתוך אוכל)‪.‬‬
‫רב הושעיא הביא ברייתא שכנ"ל לגבי זיתים וענבים (ור"ש כר"א)‪,‬‬
‫ומסביר אביי שמחדש שאפילו ששם זה משקה מתוך אוכל‪ ,‬ומותר כי אינו מפרק כנ"ל‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪318‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫חלק ב – בישול אחר בישול‬
‫‪ .1‬אין בישול אחר בישול‪.‬‬
‫‪ .2‬מותר להדיח (רשב"א – מכלי ראשון‪ ,‬ר"ת – רק מכלי שני)‪.‬‬
‫‪ .3‬בדג מליח אסור גם להדיח (רש"י – בישול‪ ,‬פמ"ג – מכה בפטיש)‪.‬‬

‫אגדתא – על ארץ ישראל ובבל‬

‫א‪ .‬דוגמא לבישול אחר בישול – התרנגולת של ר' אבא (א"י)‪.‬‬
‫רב ספרא (בבל) נגעל מתרנגולת זו (א"י)‪,‬‬
‫רי"ח (א"י) ירק את כותח הבבלי‪,‬‬
‫מצד שני רב יוסף (בבל)‪ .1 :‬אנחנו גם נירק כשנאכל את התרנגול הנ"ל‪ .2 .‬רב גזא סיפר‬
‫שחולי ארץ ישראל נעזרו בכותח הבבלי שהכין‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאלות רבי חייא ב"א‬
‫תשובת רי"ח‬ ‫תשובת רבי אסי‬ ‫השאלות‬
‫כי לא גלו‬ ‫הם לא‪...‬‬ ‫למה העופות בבבל שמנים יותר‬
‫כי א"י התקללה בהשבתת‬ ‫כי הם עניים כל השנה‬ ‫למה המועדים בבבל שמחים יותר‬
‫השמחה‬
‫כי גלו ממקומם ולא מכירים‬ ‫אינם ת"ח‪...‬‬ ‫למה ת"ח של בבל מתקשטים‬
‫אותם ואחרת לא יכבדו אותם‬
‫לא פסקה מהם זוהמת‬ ‫כי אוכלים שקצים ורמשים‬ ‫למה עובדי כוכבים מזוהמים?‬
‫הנחש‬

‫דף קמח‬
‫(קמח‪ .‬תחילת פרק השואל – קמח‪ :‬במשנה למטה)‬
‫הקדמה‪ :‬חז"ל אסרו מקח וממכר בשבת‪,‬‬
‫‪" .1‬וכבדתו מעשות דרכך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח)‪.‬‬
‫‪ .2‬שמא יכתוב‪.‬‬
‫חלק א – השאלה בשבת יו"ט‪.‬‬
‫א‪ .‬הכלל – מותר בלשון השאלה‪ ,‬אסור בלשון הלוואה‪.‬‬

‫‪ .A‬דוגמאות‪ :‬כדי יין‪ ,‬שמן‪ ,‬כיכרות‪ ,‬קרבן פסח‪.‬‬

‫אפילו תמורת החזר כספי‪.‬‬
‫‪ .B‬מה ההבדל?‬
‫מסביר אביי לרבא בר רב חנן –‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪319‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫בהלוואה – חוששים שיכתוב (רש"י – כי סתם הלוואה זה לזמן ארוך יותר)‬
‫בהשאלה – לא חוששים שיכתוב‪ ,‬ומותר‪.‬‬
‫שואל רבא בר רב חנן ‪ -‬והרי גם בחול לפעמים קוראים להלוואה השאלה?‬
‫עונה אביי‪ :‬עצם זה שבשבת אסור לומר הלווני – זה יזכיר לאנשים לא לכתוב‪.‬‬

‫ב‪ .‬אם אינו מאמינו (שלא סומך עליו שיחזיר)‬

‫במשנה ‪ -‬מותר לקחת משכון (טלית)‪ ,‬ויתחשבנו אחרי שבת‪.‬‬
‫ראשונים – לא יאמר במפורש שזה משכון‪.‬‬
‫(קמח‪ :‬שליש תחתון)‬

‫כך עשה רב אויא‪.‬‬

‫רבה בר עולא היא עושה הערמה (מבקש משהו בתמימות ואז שומר עליו כמשכון)‪.‬‬

‫(קמח‪ :‬באמצע)‬

‫ג‪ .‬האם אפשר לתבוע הלוואת יום טוב או שבת בבית דין?‬
‫רב יוסף – לא ניתן לתבוע – אחרת זה נהיה רציני מדי ולא משהו קטן בין שכנים ויבואו לכתוב‪.‬‬
‫רבה – ניתן לתבוע – אחרת יימנעו משמחת יום טוב כי ייתקעו בלי ביצים‪.‬‬
‫ראיות‪:‬‬
‫‪ .1‬במשנה – אם אינו מאמינו לוקח משכון‪.‬‬
‫והרי אם יכול לתבוע בבית דין – בשביל מה צריך גם משכון?‬
‫(כנראה מניחים שברור שהשואל לא ישקר בבית דין)‪.‬‬
‫תשובה – יכול לתבוע‪ ,‬אבל לא רוצה לטרוח להתעסק עם תביעה‪.‬‬
‫‪ .2‬משנה בשביעית ‪-‬‬
‫אדם שחט פרה בראש השנה של מוצאי שביעית (ל אלול) ונתן לחבריו בהקפה‪.‬‬
‫אם התברר שעיברו את החודש‪ ,‬וזה ל אלול – הרי שהחוב הושמט‪.‬‬
‫אם קידשו את החודש – וזה א תשרי – החוב לא יושמט‪.‬‬
‫ולכאורה – אם ממילא א"א לתבוע הלוואת יו"ט‪ ,‬מה זה משנה אם זה משמט או לא‪,‬‬
‫ממילא א"א לתבוע! אלא מכאן שאפשר לתבוע‪.‬‬
‫דחיות‪:‬‬
‫מהמקרה הראשון אין ראיה – שם התברר שזה בכלל לא יו"ט‪.‬‬
‫ומשני המקרים אין ראיה – כי גם אם א"א לתבוע בבי"ד‪ ,‬החוב עדיין קיים‪,‬‬
‫ולכן אם לא משמט יוכל לגשת ולבקש‪,‬‬
‫ואם כן משמט לא יוכל לגשת ולבקש (וגם אם השני יבוא ביוזמתו – יצטרך לומר‬
‫משמט אני לך ורק אם מתעקש לתת אז יקח)‪.‬‬

‫חלק ב – דינים נוספים אגביים‬

‫(קמח‪)-4 .‬‬
‫אגב חלק א סעיף א ‪-‬‬

‫א‪ .‬דיונים נוספים בין אביי לרבא בר רב חנן (על משניות בביצה) –‬
‫‪ .A‬שינוי במלאכות של יו"ט‪:‬‬
‫רבא בר רב חנן – למדנו במשנה בביצה כט‪ :‬שגם כשעושים מלאכת אוכל נפש ביו"ט – צריכים‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪320‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫לשנות מהדרך שבימי חול – לכן כשמביא כדי יין יביא אחד אחד ולא כמה ביחד בסל‪.‬‬
‫אז למה נשים המביאות כדי מים מהבאר לא משנות?‬
‫עונה אביי – כי א"א לשנות‪:‬‬
‫כדים גדולים יותר – מכביד (טירחא יתירה)‪,‬‬
‫כדים קטנים יותר – יצטרכו ללכת יותר פעמים (טירחא יתירה)‪,‬‬
‫לכסות בבד – שמא יבואו לסחוט‪,‬‬
‫לכסות במכסה עץ – שמא הקשר של המכסה יקרע והם יקשרו‪.‬‬
‫(קמח‪)+3 :‬‬

‫‪ .B‬מחיאת כף וריקוד ביו"ט ‪-‬‬

‫רבא בר רב חנן – למדנו במשנה במשנה בביצה לו‪ :‬שלא מוחאים כפיים ורוקדים ביו"ט‪ ,‬למה לא‬
‫מקפידים על זה היום?‬
‫עונה אביי – הנח להם לישראל‪ ,‬מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין‪.‬‬
‫כפי שלא מעירים למי שיושב על פתח המבוי עם חפץ בידו‪ ,‬למרות שזה אסור (שמא יפול‬
‫החפץ ויביא אותו)‪,‬‬
‫וגם בדאורייתא לא תמיד מעירים‪ ,‬כפי שלא מעירים על תוספת יום כיפור‪.‬‬

‫(קמח‪ :‬שליש)‬

‫ב‪ .‬השאלת ככרות (אחת הדוגמאות במשנה)‬

‫והרי במשנה ב"מ עה‪ .‬הלל אוסר השאלת ככרות‪ ,‬שמא המחיר יעלה ונמצא שנותן ריבית!‬
‫תשובה‪ :‬מדובר שערך הלחמים ברור לכולם‪ ,‬ואם המחיר יעלה – פשוט תחזיר כסף ולא לחם‪.‬‬
‫[ולמה הקשו על לחם ולא כדי יין ושמן?‬
‫רע"א – בלחם בדרך כלל מחזיר לחם‪ ,‬לכן יש חשש‪ ,‬אבל ביין ושמן כולם יודעים את הערףך והרבה פעמים פשוט‬
‫מחזיר כסף]‪.‬‬

‫(קמח‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ג‪ .‬רי"ח – מותר להקדיש את פסחו בערב פסח שחל בשבת‪.‬‬

‫(קמח‪ 4 - :‬שורות לפני המשנה)‬

‫‪ .A‬קשה‬
‫קשה מסתם משנה ‪ -‬לא מקדישים ביו"ט ושבת (ביצה לו‪):‬‬
‫ורי"ח פוסק כסתם משנה‪.‬‬
‫תשובה –‬
‫בקרבן שאין לו זמן קבוע – אסור‪.‬‬
‫בקרבן שקבוע לו זמן – מותר‪.‬‬
‫‪ .B‬ראיות‪:‬‬
‫‪ .1‬ממשנתנו – אפשר להשאיל קרבן בערב פסח שחל בשבת‪,‬‬
‫ולכאורה הכוונה ששואל קרבן שלא הוקדש‪ ,‬והולך להקדישו היום בשבת‪.‬‬
‫דחיית הסיוע – מדובר שיש כבר חבורה שקנתה והקדישה לפני שבת‪,‬‬
‫ובא אדם בשבת לפני השחיטה‪ ,‬ורוצה להימנות על הפסח שלהם‪ ,‬ונותן להם את טליתו‬
‫כמשכון עד שישלם אחרי החג‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪321‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫תוס' לא גורסים את הקטע הבא‪:‬‬
‫[דחיית הדחייה – והרי לא נמנים על בהמה בשבת ויו"ט? (משנה ביצה כז‪ ,:‬כלומר לא‬
‫קונים בהמה ביו"ט‪ ,‬לא בקבוצה ולא ביחיד)‪.‬נראה כמקח וממכר)‪.‬‬

‫תשובה – מדובר שרגיל אצלו (כל שנה קונה אצלו)‪ ,‬ולכן נחשב כאילו קנה כבר לפני‬
‫שבת‪ ,‬ולא נראה כמקח וממכר בשבת]‪.‬‬
‫‪ .2‬ברייתא – הולך אדם לרועה הרגיל אצלו ולוקח טלה לפסחו ומקדישו ויוצא בו‪.‬‬
‫דחיית הסיוע – מדובר שרועה שרגיל אצלו‪ ,‬והרועה יודע שיבוא אז הקדיש מלפני‬
‫‪39‬‬
‫שבת‪.‬‬
‫והרי כתוב שהקונה מקדיש!‬
‫תשובה‪ :‬הרועה הקדיש‪ ,‬ויש מעלה מדרבנן שהקונה יקדיש שוב‪.‬‬

‫דף קמט‬
‫(קמח‪ :‬במשנה למטה – קנ‪ .‬במשנה)‬
‫חלק א – משנה‪ :‬אסור לקרוא ברשימת אורחים או מנות לסעודה‬
‫א‪ .‬למה?‬
‫רב ביבי – שמא ימחק‪,‬‬
‫אביי – שמא יקרא בשטרי הדיוטות (רש"י כאן – של מקח וממכר)‪.‬‬
‫מאי בינייהו?‬
‫שמא יקרא‬ ‫שמא ימחק‬
‫חוששים‬ ‫לא חוששים‬ ‫א‪ .‬כתוב במקום גבוה (בכותל)‬

‫הנחות‪:‬‬
‫‪ .1‬לא חוששים למחיקה במקום גבוה‪.‬‬
‫‪ .2‬כותל דומה לשטר‪.‬‬

‫קשה – רבה (יב‪ ):‬אמר שיש לא פלוג (לגבי‬

‫שלא קוראים לאור הנר שמא יטה‪ ,‬גם בנר‬
‫גבוה)‪.‬‬
‫ועוד – בהמשך נראה ברייתא שבכתוב‬
‫בכותל אין גזירה שמא יקרא‪ ,‬כי לא דומה‬
‫לשטרי הדיוטות‪.‬‬
‫לא חוששים‬ ‫חוששים‬ ‫ב‪ .‬כשכתוב במקום נמוך בכותל‬
‫(כי כותל לא דומה‬ ‫הנחות‪:‬‬
‫לשטר)‬ ‫‪ . 1‬חוששים למחיקה במקום גבוה (לא פלוג)‪.‬‬
‫‪ .2‬כותל לא דומה לשטר‪.‬‬

‫חוששים‬ ‫לא חוששים‬ ‫ג‪ .‬כשחקוק בלוח ולא בדיו‪.‬‬

‫ומשמע שהרועה לא נמנה עמו על הקרבן‪ .‬כלומר שהאדם שהקדיש לא חייב להיות אחד מהמנויים‪.‬‬ ‫‪39‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪322‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫[וכן מוכח בברייתא‬ ‫הנחות‪:‬‬
‫שבחקוק בכותל לא גזרו‬ ‫‪ .1‬בחקוק בפנקס ודאי אין חשש מחיקה‪.‬‬
‫‪ .2‬פנקס דומה לשטרות‪.‬‬
‫(כי לא דומה לשטר‪ ,‬ואין‬
‫חשש שימחק)‪ ,‬אבל‬
‫בטבלה גזרו (כי דומה‬
‫לשטר)]‪.‬‬

‫דחיית כל האפשרויות‪:‬‬
‫למה שלא נאמר ששני החששות קיימים?‬
‫לכן הגמרא חוזר ת לאפשרות הראשונה‪ ,‬אבל הפעם עם הסבר לנקודת המחלוקת‪:‬‬

‫אין חשש‬ ‫אביי‪:‬‬ ‫רב ביבי‪:‬‬ ‫ד‪ .‬כתוב במקום גבוה בכותל‬
‫(לא דומה לשטרות)‪.‬‬ ‫לא גוזרים‬ ‫גוזרים‬ ‫הנחות‪:‬‬
‫שמא יכתוב‬ ‫שמא‬ ‫‪ .1‬כותל לא דומה לשטר‪ ,‬לכן אין חשש שמא יקרא‪.‬‬
‫(לא אומרים‬ ‫יכתוב‬ ‫‪ . 2‬המחלוקת האם בכתב גבוה גוזרים בכל זאת שמא‬
‫לא פלוג)‬ ‫(לא לפוג)‬ ‫ימחוק‪.‬‬

‫ר' אחא ‪-‬‬ ‫ת"ק –‬ ‫ואיך הם חולקים על רבה שאמר שיש "לא פלוג"?‬
‫מותר‬ ‫אסור‬ ‫זו מחלוקת תנאים בברייתא (שהגמרא מסבירה‬
‫שמדובר בכתב גבוה בכותל) ‪-‬‬

‫ר"מ –‬ ‫ת"ק –‬ ‫ומצינו מחלוקת דומה בתחום אחר‪:‬‬

‫מותר (לא‬ ‫אסור (לא‬ ‫אסור להסתכל במראה ממתכת לא קבועה‪,‬‬
‫אומרים לא‬ ‫פלוג)‪,‬‬ ‫שמא יחתוך שערה עם שפת המראה‪.‬‬
‫פלוג)‪.‬‬ ‫האם מותר במראה קבועה‪:‬‬

‫(קמט‪)-10 .‬‬
‫אגב האיסור שמא יקרא בשטרי הדיוטות‬

‫ב‪ .‬ת"ר – דיוקן והכתב שמתחתיו ‪-‬‬

‫בדיוקן אסור להסתכל גם ביום חול ‪" -‬אל תפנו אל האלילים" – אל תפנו אל דבר הבא‬
‫מדעתכם (שבני אדם המציאו אותם‪ .‬אלילים – חלילים – חללי הלב) (רש"י)‪.‬‬
‫בכתב שתחת הדיוקן אסור לקרוא בשבת – שמא יקרא בשטרי הדיוטות‪.‬‬
‫מכאן שאיסור הקריאה רחב מאוד (לא רק בענייני מקח וממכר)‪.‬‬

‫(קמט‪)-4 .‬‬

‫חלק ב – הגרלות‬
‫א‪ .‬הגרלת מנות בסעודה‬
‫במשנה‪:‬‬
‫מותר לעשות הגרלה על מנות בתוך המשפחה‪ ,‬אבל לא מנה גדולה מול קטנה‪,‬‬
‫אך אם זה לא בתוך המשפחה – אסור גם במנות דומות‪.‬‬
‫סברא‪:‬‬
‫כיון שעושים הגרלה‪ ,‬בזה מראים שמקפידים זה על זה‪,‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪323‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫וכיוון שמקפידים – אז אמר ר"י‪-‬שמואל שאנשים שמקפידים שיושבים לסעודת שבת יכולים לעבור על‬
‫איסור מידה‪ ,‬משקל מנין‪ ,‬לווים ופורעים ונותנים ריבית (אם לווים סאה בסאה)‪.‬‬
‫שאלות‪:‬‬
‫‪ .1‬אם מקפידים‪ ,‬אז גם במשפחה אסור?‬
‫תשובה‪ :‬במשפחה הכל שייך לאבא‪,‬‬
‫[הראיה‪ :‬שבתוך המשפחה מותר לאבא לקחת ריבית‪ ,‬כי ממילא הכל שלו]‬
‫ולכן (שני הסברים בראשונים) ‪-‬‬
‫או ‪ -‬לא יבואו לחלק במידה מדויקת או ללוות וכו'‪.‬‬
‫או ‪ -‬כיון שהכל של האבא – מותר למדוד‪ ,‬כי זה לא לצורך מקח וממכר‪.‬‬

‫‪ .2‬אם כך‪ ,‬למה אסור מנה גדולה מול קטנה?‬

‫תשובה‪ :‬אכן במשפחה מותר גם את זה‪.‬‬
‫ומה שכתוב שאסור – זה מחוץ למשפחה‪ ,‬וזה אסור גם ביום חול – מדין‬
‫משחק בקוביא‪.‬‬

‫ב‪ .‬הגרלות בקודשים‬

‫"מטילין חלשים על הקודשים" ‪-‬‬
‫מותר לכהנים לחלק את מנות הבשר ביניהם בהגרלה‪.‬‬
‫כי אמנם עקרונית אמור להיות אסור כנ"ל‪,‬‬
‫אבל חז"ל לא רוצים שיריבו סביב החלוקה‪ ,‬לכן התירו הגרלה ("ועמך כמריבי כהן" –‬
‫הכהנים נוטים לריב)‪.‬‬
‫"אבל לא את המנות"‬
‫ר' יעקב בריה דבת יעקב‪ :‬אסור הגרלה על מנות של קרבנות מאתמול (‬
‫סברות בראשונים‪:‬‬
‫‪ .1‬היו צריכים להגריל אתמול‬
‫‪ .2‬רק קרבן שעשייתו דוחה יו"ט מגרילים ביו"ט)‪.‬‬
‫פשיטא?‬
‫תשובה‪ :‬אולי רוצים למנוע מריבה גם במצב כזה‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬

‫(קמט‪ :‬שליש)‬

‫חלק ג – אגדתות (נבוכדנצר חורז את כולם)‬

‫א‪ .‬עוד מאמר מר' יעקב בריה דבת יעקב –‬
‫אדם שגרם לאחר להיענש (גם אם בצדק) – אין מכניסים אותו למחיצתו של הקב"ה‪.‬‬
‫מקור‪:‬‬
‫‪ .1‬רוחו של נבות שגרמה עונש לאחאב והוצאה ממחיצתו של הקב"ה‪.‬‬
‫דחייה – אולי שם זה כי שיקר לאחאב‪.‬‬
‫‪ .2‬צדקיהו שגרם עונש לנבוכדנצר‪ ,‬שאנס אותו‪.‬‬
‫דחייה –‬
‫‪ .c‬הפסוק מדבר רק על נבוכדנצר‪.‬‬
‫‪ .d‬צדקיה נאנס ולא עשה שום דבר שגרם לעונש לנבוכדנצר‪.‬‬
‫‪" .3‬גם ענוש לצדיק לא טוב"‪.‬‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪324‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬
 ‫(קמט‪ :‬שליש תחתון)‬

‫ב‪ .‬מניין שחלשים זה הגרלה‬

‫"חולש על גויים" – שנבוכדנצר היה עושה הגרלה איזה מלך ישכב עמו משכב זכור בכל יום‪.‬‬

‫ג‪ .‬עוד על נבוכדנצר –‬

‫רי"ח ‪-‬‬
‫‪ .A‬רי"ח – כל ימין של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה‪.‬‬
‫‪ .B‬אסור לעמוד בביתו של אותו רשע‪.‬‬
‫רב יהודה – רב‪:‬‬
‫כשביקש לשכב עם צדקיהו‪ ,‬נמשכה ערלתו ‪ 300‬אמה‪.‬‬ ‫‪.A‬‬
‫כשהלך לגיהנום נבהלו שאר יושבי הגהנום שמא בא למשול עליהם‪.‬‬ ‫‪.B‬‬
‫יצתה בת קול שהוא הולך להיות איתם ולא במצב נעים יותר מהם‪.‬ד‬
‫איך שבת נוגש‪ ,‬שבתה מדהבה – מתייחס לביטול המס של בבל –‬ ‫‪.C‬‬
‫‪" .1‬מדהבה" – מדוד והבא (את המס)‬
‫‪ .2‬מאוד מאוד הבא בלא מידה‪.‬‬
‫ר"י‪-‬רב ירמיה ב"א ‪" -‬ורבו יתירה הוספת לי" (דניאל ד) – מלמד שקיבלת כח חדש מיוחד‬ ‫‪.D‬‬
‫על החיות‪ ,‬לכן רכב על אריה והשתמש בנחש כאפסר‪.‬‬

‫דף נ‬
‫(נ‪ .‬במשנה עד _____________)‬

‫מסכת שבת להורדת החוברת‪ ,‬ולשיעורי הגמרא להאזנה וצפייה בעשר דקות ‪-‬‬
‫עמוד ‪325‬‬ ‫‪ www. sinai.org.il‬ובטל' ‪0732951883 -‬‬