‫הפרכת קונספט התורה שבעל־פה‬

‫וחשיפת מקורותיה לאור המחקר האקדמי‬

‫מאת ד"ר איתן בר וד"ר גולן ברושי‬

‫‪www.oral.law‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬
‫הפרכת קונספט התורה שבעל־פה‬
‫וחשיפת מקורותיה לאור המחקר האקדמי‬

‫‪The Myth of the Oral Law‬‬

‫‪Exposing It's Origins in Light of Academic Research‬‬

‫ד"ר איתן בר וד"ר גולן ברושי‬

‫‪Dr. Eitan Bar and Dr. Golan Broshi‬‬

‫© ‪ .2020‬כל הזכויות שמורות לאיתן בר וגולן ברושי‪.‬‬

‫אין לשכפל או להעביר חלקים מספר זה בכל צורה שהיא או בכל אמצעי‬
‫שהוא – אלקטרוני או מכני‪ ,‬לרבות צילום‪ ,‬הקלטה‪ ,‬או כל אמצעי אחסון ואחזור‬
‫מידע אחר‪ ,‬ללא קבלת אישור בכתב מהמחברים‪.‬‬

‫כל הציטוטים מהברית החדשה לקוחים מהתרגום לעברית מודרנית‪.‬‬

‫© כל הזכויות לתרגום לעברית מודרנית שמורות לחברה לכתבי הקודש בישראל‪.‬‬

‫כל הציטוטים מהספרות הרבנית לקוחים‬

‫מהאתר ‪ ,Sefaria.org.il‬אלא אם כן צוין אחרת‪.‬‬

‫עריכה והגהה‪ :‬אורנה גרינמן ומאיה רכניצר‬

‫עימוד‪ :‬רות וינקלר‬
‫עיצוב עטיפה‪ :‬איתן בר ורות וינקלר‬
‫בהוצאת המכללה למקרא‬

‫מסת"ב ‪ISBN 7–114–599–965–978‬‬

‫נדפס בישראל‬
‫(גסטליט דיגיטל בע"מ‪ ,‬חיפה)‬
 ‫תוכן העניינים‬

‫‪11‬‬ ‫אודות הספר "מיתוס התורה שבעל־פה" ‬

‫‪13‬‬ ‫הקדמה ‬

‫פרק א ‬
‫‪17‬‬ ‫מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה ‬

‫‪19‬‬ ‫מתי החל להתגבש מעמדה של התורה שבעל־פה? ‬

‫‪23‬‬ ‫"עם הארץ" מול "תלמידי חכמים" ‬
‫‪25‬‬ ‫המעבר מיהדות התנ"ך ליהדות ההלכה הרבנית ‬
‫‪27‬‬ ‫חורבן הבית כמנוף לעלייתה של התורה שבעל־פה ‬
‫‪31‬‬ ‫לא בשמיים היא ‬
‫‪32‬‬ ‫"הרבנים" – צאצאיהם של הפרושים ‬
‫‪33‬‬ ‫מחלוקות בין הפרושים לצדוקים ולכוהנים ‬
‫‪34‬‬ ‫המהפכה הפרושית־רבנית ‬
‫‪35‬‬ ‫הפרושים והמרד ‬

‫פרק ב ‬
‫‪39‬‬ ‫הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה ‬

‫‪40‬‬ ‫ה‬
‫בלי תורה שבעל־פה אי אפשר להבין את התורה הכתובה ואת לשונ ‬ ‫טענה ‪:1‬‬
‫‪44‬‬ ‫ה‬
‫קדמותה של המסורת הרבנית מוכיחה את קיומה של תורה שבעל־פ ‬ ‫טענה ‪:2‬‬
‫‪45‬‬ ‫ּקֹותי וְ תֹור ָֹתי (בראשית כ"ו ‪ )5–4‬‬
‫ותי ֻח ַ‬ ‫ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצ ַ‬ ‫טענה ‪:3‬‬
‫‪47‬‬ ‫ַא ֲח ֵרי ַר ִּבים לְ ַהּטׂת (שמות כ"ג ‪ )2‬‬ ‫טענה ‪:4‬‬
‫‪49‬‬ ‫תֹורה וְ ַה ִּמ ְצוָ ה (שמות כ"ד ‪ )12‬‬
‫לֻ חֹת ָה ֶא ֶבן וְ ַה ָ‬ ‫טענה ‪:5‬‬
‫‪50‬‬ ‫ית ָּב ָהר (שמות כ"ו ‪ )30‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ָה ְר ֵא ָ‬ ‫טענה ‪:6‬‬
‫‪51‬‬ ‫ל־ּפי ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה (שמות ל"ד ‪ )27‬‬ ‫ַע ִ‬ ‫טענה ‪:7‬‬
‫‪52‬‬ ‫טענה ‪ :8‬מה עשה משה על ההר במשך ארבעים יום? ‬
‫‪53‬‬ ‫ּוׁש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי (ויקרא י"ח ‪ )30‬‬ ‫טענה ‪ְ :9‬‬
‫‪54‬‬ ‫טענה ‪ :10‬תֹורֹות (ויקרא כ"ו ‪ )46‬‬
‫‪56‬‬ ‫יתָך (דברים י"ב ‪ )21‬‬ ‫טענה ‪ַּ :11‬כ ֲא ֶׁשר ִצּוִ ִ‬
‫‪59‬‬ ‫יֹורּוָך (דברים י"ז ‪ )10‬‬ ‫טענה ‪ְּ :12‬ככֹל ֲא ֶׁשר ֽ‬
‫‪62‬‬ ‫ּושמֹאל (דברים י"ז ‪ )11‬‬ ‫טענה ‪ֹ :13‬לא ָתסּור ִמן ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יַ גִּידּו לְ ָך יָ ִמין ְ ׂ‬
‫‪65‬‬ ‫טענה ‪ֹ :14‬לא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא (דברים ל' ‪ )12‬‬
‫‪68‬‬ ‫טענה ‪ :15‬זְ כֹר יְ מֹות עֹולָ ם (דברים ל"ב ‪ )7‬‬
‫‪69‬‬ ‫טֹוטפֹת ֵּבין ֵעינֶ יָך) ‬
‫טענה ‪ :16‬תפילין (לְ ָ‬
‫‪77‬‬ ‫טענה ‪ :17‬ברית המילה ‬
‫‪79‬‬ ‫טענה ‪ :18‬המזוזה ‬
‫‪81‬‬ ‫טענה ‪ :19‬שבת ‬
‫‪85‬‬ ‫טענה ‪ :20‬ציצית ‬
‫‪86‬‬ ‫טענה ‪ :21‬נידה ‬
‫‪91‬‬ ‫טענה ‪ :22‬הלכות שחיטה ‬
‫‪93‬‬ ‫טענה ‪ :23‬סוכות וארבעת המינים ‬
‫‪95‬‬ ‫מֹוריָך (ישעיהו ל' ‪ )20‬‬ ‫טענה ‪ :24‬וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות ֶאת ֶ‬
‫‪97‬‬ ‫טענה ‪ :25‬ירמיהו מוכיח את קיומה של תורה שבעל־פה ‬
‫‪99‬‬ ‫טענה ‪ :26‬דניאל התפלל שלוש פעמים ביום בהתאם לתורה שבעל־פה ‬
‫‪102‬‬ ‫טענה ‪ :27‬רציפות בלתי פוסקת של התורה שבעל־פה מאז סיני ‬
‫‪105‬‬ ‫טענה ‪ :28‬תפילה מחליפה קורבנות – ּונְ ַׁשּלְ ָמה ָפ ִרים ְש ָׂפ ֵתינּו (הושע י"ד ‪ )3‬‬
‫‪114‬‬ ‫טענה ‪ :29‬הניקוד וצורת ההגייה של הטקסט המקראי ‬
‫‪117‬‬ ‫טענה ‪ :30‬הספרות החיצונית ‬
‫‪124‬‬ ‫טענה ‪ :31‬האם באמת היה לחז"ל ידע מדעי ייחודי ממקור שמימי? ‬

‫פרק ג ‬
‫‪127‬‬ ‫טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני ‬

‫‪128‬‬ ‫יהדות אתיופיה שוללת את התורה שבעל־פה ואת הרציפות שלה ‬ ‫טענה ‪:1‬‬
‫‪130‬‬ ‫סתירות בין התורה שבעל־פה לבין המדע ‬ ‫טענה ‪:2‬‬
‫‪135‬‬ ‫הכהונה שוללת את התורה שבעל־פה ‬ ‫טענה ‪:3‬‬
‫‪136‬‬ ‫האורים והתומים שוללים את התורה שבעל־פה ‬ ‫טענה ‪:4‬‬
‫‪137‬‬ ‫טענה ‪ :5‬שלושת אלפים הלכות שנשתכחו ‬
‫‪138‬‬ ‫טענה ‪ :6‬איזו תורה שבעל־פה? על בעיית נוסחי המשנה השונים ‬
‫‪143‬‬ ‫טענה ‪ :7‬מעמד האישה בתורה שבעל־פה ‬
‫‪151‬‬ ‫טענה ‪ :8‬כשרות בשר בחלב ‬
‫‪155‬‬ ‫טענה ‪ :9‬גזענות התורה שבעל־פה ‬
‫‪159‬‬ ‫טענה ‪ :10‬ההלכות התמוהות של התורה שבעל־פה ‬
‫‪164‬‬ ‫טענה ‪ :11‬כיצד גימדו חז"ל את אלוהים וביטלו את ההסתמכות על העל־טבע י‬
‫‪168‬‬ ‫טענה ‪ :12‬כוחה של מסורת – ההשפעה הפסיכולוגית ‬
‫‪171‬‬ ‫טענה ‪ֹ :13‬לא ת ִֹספּו ַעל ַה ָּד ָבר (דברים ד' ‪ )2‬‬
‫‪173‬‬ ‫טענה ‪ :14‬המניע והמנוע של התורה שבעל־פה ‬

‫פרק ד ‬
‫‪177‬‬ ‫התורה שבעל־פה והתנ" ך‬

‫‪178‬‬ ‫התנ"ך אינו מזכיר תורה שנמסרה בעל־פה ‬

‫‪179‬‬ ‫הכול ניתן בכתב ‬
‫‪180‬‬ ‫הכנסת התורה שבעל־פה בכוח אל תוך התורה שבכתב ‬
‫‪183‬‬ ‫סתירות בין התורה שבעל־פה לבין המקרא ‬
‫‪196‬‬ ‫שבעים פנים לתורה? ‬
‫‪196‬‬ ‫לוח השנה הרבני סותר את הלוח המקראי ‬

‫פרק ה‬
‫‪201‬‬ ‫המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה ‬

‫‪202‬‬ ‫שיטת הלימוד הרבנית ‬

‫‪204‬‬ ‫רבים מגיבורי התורה שבעל־פה היו גרים או בני גרים ‬
‫‪204‬‬ ‫המקורות הפגאניים של טקסי ההלכה הרבנית ‬

‫‪227‬‬ ‫אחרית דבר ‬

‫‪230‬‬ ‫ביבליוגרפיה ‬
10
 ‫אודות הספר‬

‫"מיתוס התורה שבעל־פה"‬

‫מטרתו של ספר זה‪ ,‬אם ננסה לתמצת אותה במשפט אחד‪ ,‬היא להוכיח כי אלוהי‬
‫ישראל לא מסר למשה תורה בעל־פה‪ ,‬אלא רק את התורה שבכתב‪.‬‬

‫הספר מתבסס על מחקרים מודרניים‪ ,‬פרי עטם של עשרות חוקרי מקרא‪,‬‬

‫היסטוריונים וארכיאולוגים‪ .‬כוונתנו להוכיח לאור המחקר המודרני‪ ,‬שלמרות‬
‫שעם ישראל מחזיק במסורות שונות (חלק בלתי מבוטל מהן‪ ,‬אגב‪ ,‬נשאב‬
‫ממקורות פגאניים‪ ,‬כפי שנראה בפרק ה')‪ ,‬האדם המשכיל לא יכול לקחת‬
‫ברצינות את הטענה כי במעמד הר סיני אלוהים מסר בעל־פה תורה נסתרת‪,‬‬
‫כזאת שכיום רק לרבנים יש סמכות ויכולת לפרשה‪.‬‬

‫בספר זה נמנה את כל הטענות הרווחות שהרבנים הפיצו לאורך השנים‬

‫האחרונות בכתביהם‪ ,‬בהרצאותיהם ובדרשותיהם‪ ,‬נפריך אותן ונחשוף את‬
‫הכשלים הלוגיים שמאחוריהן‪ .‬נציג טענות משלנו‪ ,‬המבקשות להוכיח כי קיומה‬
‫של תורה שבעל־פה שניתנה גם היא בסיני איננו אפשרי – לא מבחינה מקראית‪,‬‬
‫לא מבחינה היסטורית ולא מבחינה הגיונית‪ .‬כמו כן‪ ,‬נחשוף את מקורותיה ואת‬
‫מניעיה האמיתיים של התורה שבעל־פה‪.‬‬

‫כיום‪ ,‬ההלכה הרבנית מושתתת כולה על התפיסה לפיה בנוסף לתורה שבכתב‪,‬‬
‫העניק אלוהים לעם ישראל תורה נוספת "שבעל־פה"‪ .‬לפיכך‪ ,‬הפרכת קיומה‬
‫של תורה שכזו משמעה הפרכת היסודות החשובים ביותר של ההלכה הרבנית‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אין "איום גדול יותר על היהדות הרבנית מאשר הכחשת התורה שבעל־‬
‫‪1‬‬
‫פה כתורה שנמסרה למשה בסיני"‪.‬‬

‫ברצוננו להבהיר מראש שלושה דברים‪ .‬ראשית‪ ,‬בספר זה תיחשפו ללא מעט‬
‫תכנים מפתיעים ואולי אף כאלה שייתפסו בעיניכם כפרובוקטיביים‪ ,‬אך נציין‬
‫מראש כי הכול יגובה במחקר אקדמי‪ .‬אנחנו מפנים למאות מחקרים מהאקדמיה‬
‫העברית ומצטטים מתוך למעלה ממאתיים ספרים מחקריים שונים‪ ,‬רובם מאת‬

‫‪   1‬יורם ארדר‪ ,‬הקרע בין העדה הרבנית לעדה הקראית בתקופת הגאונים‪ ,‬ציון‪ ,‬החברה ההיסטורית הישראלית‪,‬‬
‫תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪.349–321‬‬
‫‪11‬‬
 ‫אודות הספר‬

‫חוקרים ישראלים־יהודים‪ .‬הספר נכתב מנקודת מבט מחקרית־אקדמית (ולכן‬

‫יש בו למעלה מאלף ומאתיים הערות שוליים‪ ,‬ציטוטים‪ ,‬מראי מקום והפניות‬
‫למחקרים)‪ ,‬והוא מציג טיעונים לוגיים‪ ,‬מקראיים והיסטוריים‪ ,‬זאת בהתבסס‬
‫על יצירותיהם של מיטב המוחות היהודיים‪ ,‬ושל האקדמיה הישראלית בפרט‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬השתדלנו לפשט את תכני הספר עד כמה שניתן על מנת לאפשר‬
‫קריאה נוחה עבור הקורא המזדמן והלאו־דווקא אקדמי‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬נבהיר כי אנחנו מעריכים מאוד את דבקותו של העם היהודי (שאנו חלק‬
‫ממנו) מזה אלפיים שנה באלוהינו ואת רצונו לקיים את מצוות התורה‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫אנחנו מכירים בכך שקיום המסורות סייע לשמור על קיומנו הנבדל בגולה; עם‬
‫זאת‪ ,‬מעציב לראות שרוב המסורות המבוססות על מה שנקרא "תורה שבעל־‬
‫פה"‪ ,‬הובילו למעשה ליצירת יהדות שונה עד בלי הכר מהיהדות המקראית‬
‫המקורית‪.‬‬

‫שלישית‪ ,‬אין אנו מבקשים לצאת בהתקפה נגד התנ"ך‪ ,‬וגם לא חלילה נגד עצם‬
‫קיומו של אלוהים‪ .‬אדרבא‪ ,‬בספר זה נבקש לערער רק על סמכותה של ההלכה‬
‫הרבנית‪ ,‬וזאת כאמור על ידי הפרכת הרעיון שעליו נשענת כל יהדות ההלכה‪,‬‬
‫הרי הוא "התורה שבעל־פה" – והצגתו כמיתוס‪.‬‬

‫בנוסף לספר‪ ,‬העמדנו לרשות הקורא מאמרים וסרטונים נוספים בנושא באתר‬
‫האינטרנט‪.www.oral.law :‬‬

‫(חוות דעת על הספר ניתן לשלוח אלינו דרך טופס יצירת הקשר באתר)‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫הקדמה‬

‫"התורה שבעל־פה כוללת בעיקר את הקבצים הבאים‪:‬‬

‫המשנה (אשר נערכה על ידי רבי יהודה הנשיא)‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫התלמודים (הבבלי והירושלמי) ומדרשי הלכה ואגדה"‪.‬‬

‫מונח "תורה שבעל־פה" אינו מופיע ב־‪ 929‬הפרקים של התנ"ך אפילו‬

‫לא פעם אחת – עובדה מדהימה בפני עצמה‪ .‬אך הדבר אינו מפריע‬
‫ליהדות ההלכה הרבנית‪ ,‬שהחלה בימי בית שני עם כת הפרושים‪ ,‬לטעון‬
‫כי בנוסף לתורה שבכתב אלוהים העניק למשה גם תורה בעל־פה‪ ,‬שבלעדיה‬
‫אי אפשר לכאורה להבין את זו שבכתב או לקיים אותה‪ .‬ואת זו שבעל־פה‪ ,‬כך‬
‫טוענים הרבנים‪ ,‬רק הם יכולים לפרש‪ ,‬שכן המפתחות נמצאים אך ורק בידיהם‪.‬‬
‫ה‬
‫כפועל יוצא מכך‪ ,‬גם הסמכות על עם ישראל נמצאת בידיהם‪ ,‬לצד כל ההשלכות‬
‫‪2‬‬
‫וההטבות הנלוות‪ :‬כוח רב‪ ,‬שליטה וממון רב‪.‬‬

‫באגדת העם הידועה "בגדי המלך החדשים" אומרים זוג הנוכלים למלך כי את‬
‫הבגדים שיכינו עבורו‪:‬‬

‫רק האיש הישר והחכם יראה אותם‪ ,‬ואם יביט אליהם אחד הפקידים‬
‫אשר לא יצלח לפקודתו או אחד הסכלים אשר לבו טח מהשכיל‪ ,‬והיו‬
‫‪3‬‬
‫הבגדים ּכֹלא־היו ונעלמו מנגד עיניו ולא יראה דבר‪.‬‬

‫‪  1‬המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח)‪ ,‬ערך התורה שבעל־פה‪.‬‬

‫‪  2‬ראו התייחסות לכך בסוף פרק ג' בסעיף "המניע והמנוע של התורה שבעל־פה"‪.‬‬
‫‪  3‬תורגם ע"י דוד פרישמן‪ ,‬מתוך "פרויקט בן יהודה"‪ ,‬בלינק‪.www.benyehuda.org/read/8233 :‬‬

‫‪13‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫יועציו הבכירים של המלך נשלחו להתרשם מעבודתם של זוג האורגים אך פחדו‬

‫לומר כי אינם רואים דבר‪ .‬אפילו המלך נאלץ לשתף פעולה ולהעמיד פנים כאילו‬
‫עוטה הוא את בגדיו החדשים‪ .‬רק כאשר יצא המלך והתהלך בחוצות העיר‬
‫ב"מלבושו" החדש‪ ,‬העז ילד קטן אחד לומר את האמת העירומה‪" :‬אבל אין כל‬
‫כסות למלך ואין כל בגד על בשרו"‪ .‬פתע פתאום נפקחו עיני ההמון וכולם קראו‬
‫יחדיו‪" :‬המלך עירום!"‬

‫חכמי המשנה והתלמוד "תפרו" את התורה שבעל־פה לפי מידותיו של העולם‬

‫היהודי שביקשו לעצב בדמותם‪ .‬אז מה אם אין לתורה שבעל־פה מקור או גיבוי‬
‫כתוב אמיתי שיגבה אותה; אז מה אם אין לה כל אזכור במקרא? מי שאינו‬
‫מבחין בקיומה ואינו נכנע למרותה‪ ,‬קבעו הרבנים‪ ,‬משול ל"עם הארץ" (כסיל‬
‫גמור)‪ ,‬הכופר לא רק בסמכות הרבנית‪ ,‬אלא גם בתורה שבכתב ולפיכך באלוהים‬
‫עצמו‪.‬‬

‫על כן‪ ,‬אין ברירה ליהודי‪ ,‬שאינו רוצה להיחשב לבור ועם הארץ‪ ,‬אלא לקבל‬
‫בעיוורון את אותה תורה שבעל־פה בלתי נראית‪ .‬בדומה לזוג השרלטנים‬
‫מהאגדה לעיל‪ ,‬גם היהדות הרבנית גורסת שהתורה שבעל־פה קיימת מאז‬
‫ומתמיד‪ ,‬ורק תלמיד חכם אמיתי ידע להבחין בה‪ .‬וזה אלפיים שנה שכמעט אין‬
‫על כך ויכוח‪ .‬אבל מי שיחליט לחקור את הנושא לעומק‪ ,‬מהר מאוד יגלה סיפור‬
‫שונה לחלוטין‪.‬‬

‫רּוׁשים‬
‫ַה ְּפ ִ‬
‫עם חורבן בית המקדש השני חדלה היהדות המקראית להתקיים‪ .‬הזרם הפרושי‬
‫השתלט בהדרגה וביסס את מעמדו על פני שאר הזרמים ביהדות‪ ,‬כשהוא מחסל‬
‫בזה אחר זה את יתר הזרמים‪ 4.‬העולם היהודי עבר מהפכה כפולה‪ .‬לא רק‬
‫שהיהדות המקראית המבוססת על הכהונה ועל עבודת המשכן חדלה לפתע‬
‫להתקיים בעקבות חורבן המקדש‪ ,‬אלא שהפלורליזם הדתי הוכחד על ידי‬
‫הזרם הפרושי‪ ,5‬שהשתלט מהר מאוד על היהדות‪ .‬יורשיהם של הפרושים‪ ,‬כפי‬
‫שההיסטוריה מלמדת‪ ,‬הם כידוע רבני ההלכה האורתודוקסית‪ ,‬אשר המציאו את‬
‫היהדות החדשה‪ ,‬הבנויה על שלושה עמודי תווך חדשים‪:‬‬
‫•הרבנים והרבנות (במקומם של הכוהנים והכהונה)‬ ‫ ‬
‫•הישיבה (במקום המקדש והמזבח)‬ ‫ ‬
‫•ההלכה שבעל־פה (במקום התורה שבכתב)‬ ‫ ‬
‫על שלושה יסודות אלה נשענת יהדות ההלכה הרבנית‪.‬‬

‫עם חורבן בית המקדש נוצר חלל גדול במרכזה של היהדות‪ ,‬ולכן נוצר צורך‬
‫מיידי בחלופה למשכן‪ ,‬לכהונה ולמערכת הקורבנות – כל אשר היוו את לב‬
‫ליבה של ברית סיני‪ .‬לפיכך‪ ,‬רבני הפרושים הגו רעיון מהפכני – לפיו הטקסים‪,‬‬

‫איל רגב‪ ,‬הצדוקים והלכתם‪ :‬על דת וחברה בימי בית שני‪ ,‬בהוצאת‪ :‬יד יצחק בן־צבי‪,2005 ,‬‬ ‫‪  4‬‬
‫עמ' ‪( 349‬הערת שוליים מס' ‪ )1‬ועמ' ‪.376‬‬
‫הפרושים אכן הצליחו להכחיד את הצדוקים‪ ,‬הסופרים והאיסיים‪ .‬זה לא קרה עם היהודים־המשיחיים‬ ‫‪  5‬‬
‫(שנקראים גם "נצרנים")‪ ,‬אבל הם כן הצליחו לגרשם מבתי הכנסת‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫הקדמה‬

‫המנהגים והמסורות שלהם אינם אלא תוצר של מסורת שהועברה בעל־פה‬

‫מדור לדור‪" :‬משה קיבל תורה מסיני‪ ,‬ומסרה ליהושע‪ ,‬ויהושע לזקנים‪ ,‬וזקנים‬
‫לנביאים‪ ,‬ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"‪ 6,‬ומשם היא הגיעה לחכמי‬
‫ההלכה‪ .‬לכן‪ ,‬רק הם מוסמכים ורשאים לפרש את התורה שבכתב‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬הם יצרו מצב לפיו יהודי שרוצה לעבוד את אלוהים – תלוי כליל ברבנים‬
‫ובהלכה הרבנית‪ ,‬המתמקדת בלימוד התורה שבעל־פה ובהגות בה‪ .‬עם הזמן‬
‫גברה הלכה זו שבעל־פה על התורה שבכתב‪ ,‬והפכה לבסיס שעליו נשענות כל‬
‫המסורות הרבניות‪ .‬בלי התורה שבעל־פה מאבדת היהדות הרבנית את תוקפה‬
‫ואת הבסיס לקיומה‪ 7.‬מכאן‪ ,‬שאם אלוהים אינו זה שנתן את התורה שבעל־פה‪,‬‬
‫ואם אכן מדובר אך ורק במיתוס ואגדת־עם‪ ,‬הרי שאין לרבנים ולהלכה שום‬
‫סמכות רוחנית אמיתית‪ ,‬ותורתם אינה מייצגת את רצון אלוהים אלא להפך –‬
‫נושאת את שמו לשווא על חשבונו של עם ישראל שמולך שולל‪ 8.‬ספר זה יעסוק‬
‫בדיוק בכך‪.‬‬

‫משנה‪ ,‬אבות א א‪ .‬ראו דיונים נוספים אצל שלום אלבק‪ ,‬מבוא למשפט העברי בימי התלמוד‪ ,‬הוצאת‬ ‫‪  6‬‬
‫אוניברסיטת בר־אילן‪ ,1999 ,‬עמ' ‪.17‬‬
‫צבי קורצווייל‪ ,‬שיטת הבחינות מאת הרב מרדכי ברויאר‪ ,‬בעריכת יוסף עופר‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.267‬‬ ‫‪  7‬‬
‫מיכאל בראון‪ ,‬שמעו ועשו‪ ,‬בעריכת סיד רות'‪ .1996 ,‬מהדורה עברית בהוצאת מעוז‪ ,‬תל אביב‪ ,2001 ,‬עמ' ‪.31‬‬ ‫‪  8‬‬

‫‪15‬‬
 ‫פרק א‬

‫מבוא להלכה הרבנית –‬

‫התורה שבכתב‬
‫מול זאת שבעל־פה‬

‫בפרק זה נסקור את התורה שבעל־פה על ידי הגדרתה‪,‬‬

‫הצגת ההתפתחות ההיסטורית שלה והדרכים בהן‬
‫הרבנים השליטו אותה בכוח על עם ישראל בעודם‬
‫דוחקים את רגלי היהדות המקראית ומבססים במקומה‬
‫את היהדות החדשה – ההלכה הרבנית "שבעל־פה"‪.‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫"אנו מאמינים שכאשר משה הוריד תורה מן השמים‪,‬‬

‫הוא לא הוריד רק תורה שבכתב אלא גם תורה שבעל־‬
‫פה‪ .‬אנו מאמינים שהתורה שבכתב וזו שבעל־פה ירדו‬
‫כרוכים יחד‪ ,‬ולכן אין להפרידן"‪( 1.‬הרב רמי ברכיהו)‬

‫"אין ספק שסמכות התורה שבעל־פה הינה סמכות‬

‫בלעדית‪ .‬רק מי שמאמין בדברי התורה שבעל־פה יש לו‬
‫את התורה שבכתב גם כן‪ ,‬וכל המכחש בתורה שבעל־‬
‫פה‪ ,‬אף את התורה שבכתב אין לו"‪( 2.‬הרב דניאל עשור)‬

‫"יהודים מעולם לא הלכו אחרי המילים המילוליות‬

‫שבתורה‪ ,‬אלא אחרי המסורות של הרבנים"‪( 3.‬עו"ד חיים‬
‫שימל‪ ,‬סופר חרדי)‬

‫יהודי הממוצע שאינו מודע להיסטוריה‪ ,‬מתייחס לכתבי הרבנים כאל‬

‫"תורה"‪ ,‬מבלי ממש לדעת את ההבדלים בין התורה שבכתב לבין זאת‬
‫שבעל־פה‪ .‬ודאי שמעתם פתגמים כמו‪" :‬הבא להורגך – השכם להורגו"‪,‬‬
‫או "עשה לך רב וקנה לך חבר"‪ ,‬בצירוף הטענה שמדובר בפסוקים מהתורה‪ .‬אבל‬
‫האמת היא שפתגמים אלה אינם מהתנ"ך‪ .‬הם משמשים דוגמה מצוינת לשטיפת‬
‫המוח שלתוכה כולנו נולדנו ולבלבול שהמסורת הצליחה לזרוע בכולנו‪ ,‬עד כדי‬
‫ה‬
‫כך שאיננו מבחינים עוד בין פסוקים שמקורם בתנ"ך לבין כאלה שמובאים מתוך‬
‫כתביהם של הרבנים (התורה שבעל־פה)‪.‬‬

‫הרבנים טוענים שללא התורה שבעל־פה‪ ,‬אי אפשר לשמור את התורה‪ ,‬כמו‬
‫לדוגמה את השבת‪ .‬בתנ"ך אלוהים אוסר עלינו לעבוד בשבת‪ ,‬אבל מה נחשב‬
‫בעיניו לעבודה? "הרי אלוהים לא יצווה עלינו דבר מה מבלי להסביר כיצד‬
‫לעשות זאת"‪ ,‬הם טוענים‪" ,‬ומכאן נחיצותה של התורה שבעל־פה"‪ .‬דוגמה זו‬
‫היא בעצם גם ההסבר לקיומו של "ארון הספרים היהודי"‪ .‬מדובר באוקיינוס אין‬
‫‪ 1‬ידיעות אחרונות‪ ,‬מוסף יהדות‪" ,‬למה צריך את התורה שבעל־פה"‪.8.5.2012 ,‬‬
‫‪  2‬משה בן דוד‪ ,‬על פתחה של רומי‪ ,‬הוצאה עצמאית‪ ,‬עמ' ‪.479‬‬
‫‪  3‬הקדמה לספרו של ‪H. Chaim Schimmel, The Oral Law: A Study of the Rabbinic Contribution to Torah‬‬
‫‪She–be–al–Peh (2nd, rev. ed.; Jerusalem/New York: Feldheim, 1996), n.p.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫סופי של ספרים‪ ,‬המסבירים ומפרשים כל היבט בחיי היום יום‪ ,‬כולל אלפי מקרים‬
‫היפותטיים ואף מוזרים ביותר שאין להם זכר בתורה שבכתב‪ .‬לדוגמה‪ :‬מה‬
‫‪4‬‬
‫אומרת ההלכה על תינוקות שנבלעו שלמים על ידי זאב ויצאו בחיים בצואתו?‬
‫באיזה סוג של צואת שור יכול הבעל למרוח ולקדש את אשתו; בצואתו של‬
‫שור המיועד לסקילה או בצואת שור של עובד כוכבים?‪ 5‬האם כוהן יכול לשאת‬
‫לאישה ילדה בת שתים עשרה שנבעלה על ידי כלב?‪ 6‬האם מותר להרוג ביצי‬
‫כינים בשבת?‪ 7‬ומה דינו של אדם שלפתע מצא קן ציפורים על ראשו‪ ,‬האם הוא‬
‫חייב במצוות שילוח הקן?‪ 8‬כמה כוסות יין יגרמו לאישה לרצות לשכב עם חמור‬
‫בשוק?‪ 9‬ועוד אין ספור הלכות שונות ומשונות (עליהן נרחיב בפרק ג'‪ ,‬טענה ‪:10‬‬
‫"ההלכות התמוהות של התורה שבעל־פה")‪.‬‬

‫כל זאת לומר‪ ,‬שהתורה שבעל־פה הופכת את הרבנים לשליחי ההלכות והמצוות‬
‫החדשות‪ ,‬וליוצריהן‪ .‬הם כמובן מסבירים שסמכות זו היא חלק מתוכניתו‬
‫המקורית של אלוהים‪ .‬הרב קרדוזו מסביר‪:‬‬

‫למעשה‪ ,‬אלוהים הגביל את עצמו מלהתערב בתהליך ההלכתי‪ .‬הוא‬

‫מעדיף תהליכים חוקתיים מסודרים על פני ניסים וקולות מן השמים‪.‬‬
‫כאשר מאפשרים לתופעות על־טבעיות להשפיע על החלטת הלכה‪,‬‬
‫כל מבנה לימוד התורה – העמוד עליו נשענת היהדות כולה – יתמוטט‪.‬‬
‫ברגע שמסירים את יכולתם של החכמים לפרש את התורה‪ ,‬הופכים את‬
‫‪10‬‬
‫הדיונים ואת דו השיח שבתלמוד לחסר משמעות‪.‬‬

‫מתי החל להתגבש מעמדה של התורה שבעל־פה?‬

‫המונח "תורה שבעל־פה" כולל את המשנה‪ ,‬התוספתא‪ ,‬התלמוד‪ ,‬ההלכה‪,‬‬
‫פסקי דין‪ ,‬אגדה‪ ,‬מדרש‪ ,‬ספרי מוסר‪ 11,‬ואפילו דברים שתלמיד ישיבה חכם בן‬
‫זמננו יגיד לפני רבו‪ 12.‬אם כך‪ ,‬יש לתורה שבעל־פה משמעות רחבה יותר ממה‬
‫שכתוב במשנה ובתלמוד‪ .‬בעצם מדובר במערכת משפטית אורגנית של חוקים‪,‬‬
‫‪13‬‬
‫הממשיכה להתרחב ולגדול‪ ,‬בהתאם לנסיבות המשתנות‪.‬‬

‫המונח "תורה שבעל־פה" נעדר לחלוטין מאלף וחמש מאות השנים שבהן‬
‫נכתב התנ"ך‪ ,‬ונזכר לראשונה רק בתלמוד (הבבלי)‪ ,‬בשלוש מסכתות בלבד‪ .‬זוהי‬
‫עובדה מפתיעה למדי‪ ,‬שהרי התלמוד אמור לקדם את רעיון התורה שבעל־פה‬
‫שלכאורה היה קיים עוד לפני כן‪ ,‬לכל אורך התנ"ך‪ 14.‬הכתבים הרבניים העתיקים‬
‫ביותר נכתבו רק למן המאה ה־‪ 3‬לספירה‪ ,‬ויש הטוענים אף לתאריך מאוחר‬

‫‪   4‬הרב מאיר שפרכר על מנחות ס"ט‪.‬‬

‫‪   5‬הרב אברהם גוגיג על בבא בתרא ט"ז‪.‬‬
‫‪   6‬הרב אריאל אלקובי על יבמות נ"ט‪.‬‬
‫‪   7‬שבת ק"ז ע"ב‪.‬‬
‫‪   8‬הרב מאיר שפרכר על חולין קל"ט‪.‬‬
‫‪   9‬הרב ישראל מאיר לאו על מסכת כתובות בלינק‪.https://youtu.be/yGchf15wCkE :‬‬
‫‪   10‬נתן ת' לופז קרדוזו‪ ,‬התורה שבכתב ושבעל־פה‪ ,‬ירושלים‪ ,1989 ,‬עמ' ‪.76‬‬
‫‪   11‬א' א' אורבך‪ ,‬חז"ל – פרקי אמונות ודעות‪ ,1976 ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪   12‬חננאל מאק‪ ,‬הפרשנות הקדומה למקרא‪ ,‬הוצאת משרד הביטחון‪ ,1993 ,‬עמ' ‪.94–93‬‬
‫‪   13‬מאיר רוט‪ ,‬אורתודוכסיה הומאנית‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.173–165‬‬
‫‪   14‬דן גרובר‪ ,‬משיחו של רבי עקיבא‪ ,‬עמ' ‪ .139–133‬ראו גם ורמן ושמש‪ ,‬עמ' ‪.86–83‬‬

‫‪19‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫יותר‪ :‬לקראת סוף המילניום הראשון‪ 15.‬דהיינו‪ ,‬אין בנמצא ולו גם מקור היסטורי‬
‫קדום אחד (שחובר לפני המאה ה־‪ 3‬לספ') ובו מופיע המונח "תורה שבעל־פה"‪,‬‬
‫בצורה בה הוא מקשר מפורשות בין המסורות של הפרושים לבין מתן תורה בהר‬
‫סיני‪ 16.‬אבל הרבנים מתעלמים מעובדה זו‪ ,‬וטוענים שיחד עם משה‪ ,‬שהכיר‪ ,‬למד‬
‫ולימד את התורה שבעל־פה‪ ,‬כך גם שאר גיבורי התנ"ך‪.‬‬

‫יחד עם התגבשותה לראשונה של "התורה שבעל־פה"‪ ,‬החלו להתגבש ולהתבסס‬

‫גם מעמדה וסמכותה‪ .‬ההלכה הרבנית מבוססת כל כולה על מסורות שעברו מפה‬
‫לאוזן‪ 17.‬החכמים עשו כל שביכולתם על מנת לרומם את מעמדה בקרב העם‬
‫ולשכנעם שאין דבר חשוב יותר מלימודה – "תלמוד תורה כנגד כולם" – יומם‬
‫וליל; כלומר‪ ,‬כל יום מחייו של הגבר היהודי‪ 18.‬הכתבים הרבניים משבחים את‬
‫מעלותיה של התורה שבעל־פה‪ ,‬עד כדי כך שעצם הלימוד הפך לערך עליון בפני‬
‫עצמו‪ .‬בתקופת התנ"ך‪ ,‬הקשר בין אדם לחברו ("ואהבת לרעך כמוך") הוא שגרם‬
‫לאדם לשאת חן בעיני אלוהים‪ .‬אך ההלכה הרבנית אינה מייחסת כל חשיבות‬
‫לטיבן של מערכות יחסים‪ .‬לימוד משנתם של הרבנים הוא לפי ההלכה מה‬
‫שמאפשר לאדם לשאת חן בעיני בוראו‪ .‬זו הסיבה שתלמידי הישיבות מקדישים‬
‫את חייהם לשינון ולימוד הגמרא‪ 19.‬ובאופן אירוני למדי‪ ,‬לעיתים קרובות זה בא‬
‫על חשבון "ואהבת לרעך כמוך" בעודם מתקוטטים בצורה אלימה ביותר בינם‬
‫‪20‬‬
‫לבין עצמם בגלל חוסר הסכמה על פרשנויות שונות לתורה שבעל־פה‪.‬‬

‫על־פי ההלכה‪ ,‬לימוד התורה שבעל־פה חשוב יותר מבניית בית המקדש‪ ,‬גדול‬
‫ממצוות כיבוד הורים ואף משמעותי יותר מהצלת חיים‪ 21.‬זהו כמובן טיעון‬
‫מעגלי שנועד לרומם את מעמדה של התורה שבעל־פה‪ .‬ההלכה הרבנית‬
‫מתמקדת בחינוך‪ 22,‬ולימוד התורה שבעל־פה נחשב למשימה קדושה בחסות‬
‫אלוהים‪ 23,‬למטרה הנעלה ביותר‪ 24,‬לאחריות שמוטלת על כתפי הלומדים‬
‫‪25‬‬
‫מלידתם ועד מותם‪.‬‬

‫בעבר לימדו הרבנים שבנים צריכים להתחיל בלימוד תורה עם הגיעם לגיל‬
‫חמש‪ 26,‬אבל הנורמה בעולם החרדי בימינו היא כבר מגיל שלוש‪ ,‬מהרגע בו נשלח‬
‫ּנּוקא ל"חדר"‪ .‬יש המרחיקים לכת וטוענים כי יש להתחיל את פעולת שינון‬‫הּיַ ָ‬
‫הגמרא כבר מרגע הלידה ואפילו כשהתינוק עודנו ברחם אימו‪ 27,‬מתוך אמונה‬
‫‪28‬‬
‫שמה שהילד לומד בגיל מוקדם יישאר בראשו לתמיד‪.‬‬
‫רחל אליאור‪ ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה‪ ,‬הוצאת מכון ון ליר בירושלים‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.153‬‬ ‫ ‬ ‫‪15‬‬
‫ורמן ושמש‪ ,‬עמ' ‪.87‬‬ ‫ ‬ ‫‪16‬‬
‫מיכאל בראון‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬ ‫ ‬ ‫‪17‬‬
‫אלי ויזל‪ ,‬הנשמה התלמודית‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות ספרים)‪ ,2014 ,‬עמ' ‪.372‬‬ ‫ ‬ ‫‪18‬‬
‫חננאל מאק‪ ,‬הפרשנות הקדומה למקרא‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪ ,‬רעננה‪ ,1993 ,‬עמ' ‪.93–92‬‬ ‫ ‬ ‫‪19‬‬
‫סוטה מ"ט ע"ב; בבא קמא פ"ג ע"א‪ .‬בתוך משה אברבך‪ ,‬החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד‪.130 :2008 ,‬‬ ‫ ‬ ‫‪20‬‬
‫מגילה ט"ז ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪21‬‬
‫אליעזר שטרן‪ ,‬אישים וכיוונים‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,1987 ,‬עמ' ‪.15‬‬ ‫ ‬ ‫‪22‬‬
‫יואל פינקלמן‪ ,‬חינוך לתפילה בעלת משמעות‪ ,‬הוצאת עתיד‪.2001 ,‬‬ ‫ ‬ ‫‪23‬‬
‫מדרש אבות דרבי נתן‪ ,‬פרק ארבעה עשר‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪24‬‬
‫בנימין שרנסקי‪ ,‬החינוך החרדי בימינו – מורשת סיני בדורנו‪ ,‬הוצאת משרד החינוך‪.1999 ,‬‬ ‫ ‬ ‫‪25‬‬
‫משנה‪ ,‬אבות ה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪26‬‬
‫אפרים קנרפוגל‪ ,‬החינוך והחברה היהודית באירופה הצפונית בימי הביניים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.2003 ,‬‬ ‫ ‬ ‫‪27‬‬
‫שבת כ"א ע"ב (הרבנים משתמשים בביטוי "גירסא דינוקא")‪ .‬למעשה‪ ,‬התלמוד הירושלמי מספר שאמו של‬ ‫ ‬ ‫‪28‬‬
‫רבי יהושע לקחה אותו לישיבה כאשר היה תינוק בעריסתו‪ ,‬רק כדי שיוכל לשמוע את התלמידים לומדים‬
‫את התורה שבעל־פה (יבמות ח' ע"ב)‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫אך למרבה האירוניה‪ ,‬המלומדים והמשכילים‪ ,‬גם כאלה שבאים מרקע דתי‪ ,‬כבר‬
‫מודים בפה מלא שהסיפור הוא אחר‪ ,‬וכי אין קשר ממשי בין הכתוב במקרא לבין‬
‫המסורות הרבניות‪ ,‬וכי מעמדה של התורה שבעל־פה החל להתגבש לא בסיני‪,‬‬
‫אלא מאוחר הרבה יותר‪ .‬לדוגמה‪ ,‬פרופסור אביגדור שנאן‪ ,‬מומחה לספרות חז"ל‬
‫‪29‬‬
‫מהאוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬הודה לאחרונה בראיון טלוויזיוני‪:‬‬

‫אני פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬ותחום העיסוק שלי זה‬

‫הספרות היהודית אחרי התנ"ך‪ ,‬כלומר כל מה שהתחבר בעם ישראל‬
‫מהמאה ה־‪ 2‬לפנה"ס‪ :‬משנה‪ ,‬תלמוד‪ ,‬סידור תפילה‪ ,‬כולל מדרשי אגדה‪,‬‬
‫כולל תרגומים לתנ"ך‪ .‬כל הספרות היהודית שנקראת 'ספרות חז"ל'‪,‬‬
‫הספרות הרבנית – היא אבן היסוד של היהדות‪ ,‬ולא התנ"ך‪.‬‬

‫התיאולוגיה שלנו היום היא לא התיאולוגיה של התנ"ך‪ .‬ההלכה שאנחנו‬

‫חיים לפיה היום היא לא ההלכה של התנ"ך‪ ,‬היא הלכה של חז"ל‪ .‬דוגמה‬
‫מאוד קיצונית‪ :‬לפי התנ"ך אדם שייך לעם ישראל על־פי האב‪ ,‬לא על־פי‬
‫האם‪ ,‬לכן כל הבנים של יעקב התחתנו עם נשים כנעניות‪ ,‬לכן יוסף מתחתן‬
‫עם אישה מצרייה‪ ,‬לכן משה מתחתן עם אישה מדיינית‪ .‬ונזכור‪ ,‬אשתו‬
‫המצרייה של יוסף היא אימא של אפרים ומנשה – שני שבטים גדולים בעם‬
‫ישראל‪ .‬משה התחתן עם אישה מדיינית‪ ,‬שלמה התחתן עם אישה עמונית‪,‬‬
‫שהיא אימו של רחבעם המלך שבא בעקבותיו‪ ,‬בועז מתחתן עם אישה‬
‫מואבית – רות‪ .‬לתנ"ך אין שום בעיה להכניס לעם ישראל נשים זרות‪,‬‬
‫והתינוק שנולד שייך לעם ישראל על־פי האב‪ .‬פתאום אתה מגיע לספרות‬
‫המשנה והתלמוד‪ ,‬והתמונה היא מאה שמונים מעלות להפך‪ .‬עכשיו ההלכה‬
‫אומרת שיהודי הוא מי שנולד לאישה יהודייה ללא קשר לאב‪.‬‬

‫ההלכה של היהודים – דיני שבת‪ ,‬דיני כשרות וכל דבר שעולה בדעתך –‬
‫היא לא מקראית‪ ,‬לא תנ"כית‪ .‬אין בתנ"ך 'בית כנסת'‪ ,‬אין בתנ"ך 'קדיש'‪ ,‬אין‬
‫בתנ"ך 'כל נדרי'‪ ,‬אין בתנ"ך 'בר מצווה'‪ ,‬אין בתנ"ך 'טלית'‪ .‬כל דבר שמישהו‬
‫מגדיר אותו כ'יהודי' ומתחיל לחפש את השורשים – זה לא התנ"ך‪ ,‬זה ספרות‬
‫חז"ל‪ ,‬שם התחיל הכול‪ .‬איפה יש בתנ"ך את היהדות? על משה לא נאמר‬
‫שהוא יהודי‪ ,‬על אברהם לא נאמר שהוא יהודי‪ ,‬על דוד גם לא‪ .‬רק על מרדכי‬
‫–'מרדכי היהודי'‪ .‬זה כבר סוף התנ"ך‪ ,‬זאת התקופה הפרסית‪.‬‬

‫יוסף בן מתתיהו‪ ,‬ההיסטוריון היהודי הגדול בן המאה ה־‪ 1‬לספ'‪ ,‬תיעד את‬
‫המנהגים והאמונות שרווחו ביהדות בתקופתו‪ .‬הוא אינו מזכיר במאומה את‬
‫קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה‪ .‬גם במגילות ים המלח מהמאה ה־‪ 2‬לפני‬
‫הספירה‪ ,‬לא נאמר דבר על תורה שבעל־פה שכזו‪ .‬למען האמת‪ ,‬בשום מסמך‬
‫היסטורי מתקופת בית שני לא מוזכרת תורה בעל־פה‪.‬‬

‫כך גם לפני כן‪ ,‬סיפורי התנ"ך אינם מזכירים כלל רבנים‪ ,‬ישיבות או אנשים‬
‫שלומדים תורה שתים עשרה שעות ביום‪ .‬בתקופת התנ"ך‪ ,‬מצוות התורה היו‬
‫חוקת המדינה‪ .‬העם ניהל את חייו לאורן‪ ,‬אבל לא הקדיש את כל זמנו להגות‬
‫באותם חוקים‪ ,‬ללימוד מתמשך שלהם או לניסיון לפרשם ולהמציא להם הלכות‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=9Li8YbeN2OE   29‬‬

‫‪21‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫חדשות‪ .‬יהיה זה משול לאדם בן ימינו שמבלה שתים עשרה שעות ביום בלימוד‬
‫של תמרורי הכבישים והתפלפלות על משמעותם‪.‬‬

‫ד"ר אליעזר דיימונד‪ ,‬פרופ' לתלמוד‪ ,‬אומר‪:‬‬

‫בהיסטוריה של העם היהודי‪ ,‬התקופה של היהדות הרבנית מתאפיינת‬

‫בטרנספורמציה מדהימה‪ .‬אילו ישראלי אחד מתקופת הבית הראשון היה‬
‫מועבר לשלהי המאה ה־‪ 2‬לספ'‪ ,‬הוא היה מוצא צורת יהדות כמעט בלתי‬
‫ניתנת לזיהוי‪ .‬במקומו של בית המקדש‪ ,‬הוא היה מוצא את בית הדין ואת‬
‫בית המדרש של רבי יהודה הנשיא‪ ,‬עורך המשנה‪ .‬הוא היה פוגש מלומדים‬
‫ומשכילים שתפסו את מקומם של הכוהנים‪ .‬במקום קורבנות הוא היה‬
‫מגלה אורח חיים דתי‪ ,‬שהתרכז סביב תפילה ולימוד ספרי התלמוד‬
‫והמשנה‪ ,‬ובסופו של דבר הוא היה מגלה‪ ,‬לתדהמתו הרבה‪ ,‬שההתגלות‬
‫שהנביא משה קיבל בהר סיני כוללת גם תורה שבעל־פה ולא אך ורק‬
‫‪30‬‬
‫חמשת חומשי תורה‪ ,‬דהיינו התורה שאלוהים ציווה על משה לכתוב‪.‬‬

‫הסופר החרדי חיים שימל‪ ,‬כותב‪:‬‬

‫העם היהודי נקרא לעיתים קרובות 'עם הספר'‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬אם מישהו היה‬
‫מחפש אנשים שמצייתים לספרי התנ"ך פשוטו כמשמעו‪ ,‬אפשר שהיה‬
‫מגיע אל השומרונים‪ ,‬שעדיין מקיימים את מצוות התורה בפאתי העיר‬
‫שכם‪ ,‬או אל הקראים‪ ,‬שהתיישבו באזור שמדרום לתל אביב המודרנית‪.‬‬
‫אבל הוא אף פעם לא היה מגיע בחיפושו לעם היהודי‪ .‬הרי היהודים אינם‬
‫נוהגים לפי התורה שבכתב באופן מילולי וקפדני‪ ,‬ולאמיתו של דבר‪ ,‬הם‬
‫אף פעם לא עשו זאת‪ .‬תודעתם ואורח חייהם עוצבו על ידי פירושים‬
‫מילוליים של התנ"ך‪ ,‬בעיקר של התורה אשר כוללת את שניהם – התורה‬
‫‪31‬‬
‫שבכתב והתורה שבעל־פה‪.‬‬

‫הפער העצום בין התנ"ך לתורה שבעל־פה הוליד הצהרות מבלבלות מצד‬
‫הרבנים‪ ,‬שניסו להסביר את הצורך בתורה שבעל־פה‪ .‬חלקם טוענים שהיא‬
‫מבארת את זו שבכתב‪" :‬תורה שבעל־פה היא הביאור לתורה שבכתב‪ ,‬שנמסר‬
‫מאת האלקים למשה רבינו בהר סיני יחד עם מסירת התורה שבכתב"‪ 32.‬מנגד יש‬
‫רבנים הטוענים שלתורה שבעל־פה אין כל קשר לזו שבכתב‪" :‬תורה שבעל־פה‬
‫‪33‬‬
‫איננה פרשנות של תורה שבכתב"‪.‬‬

‫ואילו רבנים אחרים כבר אינם מנסים להכחיש את הסתירה בין שתי הגישות‪.‬‬
‫בספרו "התורה שבעל־פה" מודה הרב יהושע ענבל כי בשל הסתירות שמכילה‬
‫התורה שבעל־פה מול זאת שבכתב‪ ,‬במקום להתאים את זאת שבעל־פה‬

‫‪Eliezer Diamond, "The World of the Talmud,” in Barry W. Holtz, ed., The Schocken Guide to Jewish   30‬‬
‫‪.Books (New York: Schocken Books, 1992), 47‬‬
‫‪   31‬הקדמה לספרו של ‪H. Chaim Schimmel, The Oral Law: A Study of the Rabbinic Contribution to Torah‬‬
‫‪.She–be–al–Peh (2nd rev. ed.; Jerusalem/New York: Feldheim, 1996), n.p‬‬
‫‪   32‬אתר ויקישיבה‪ ,‬הערך "תורה שבעל־פה"‪.‬‬
‫‪   33‬הרב יהושע ענבל‪ ,‬תורה שבעל־פה‪ ,‬סמכותה ודרכיה‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשע"ה‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬

‫‪22‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫למקורית שבכתב‪ ,‬עשו הרבנים בדיוק את ההפך‪ .‬הם התאימו את תורת משה‪,‬‬
‫לזאת שלהם‪:‬‬

‫כוחה של התורה שבעל־פה כה רב היה‪ ,‬שחכמינו התאימו את התורה‬

‫[שבכתב] אל ההלכה שבעל־פה‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬גם כאשר פסוקים מפורשים‬
‫נראים כסותרים את ההלכות המקובלות‪ ,‬טרחו חכמים ליישב את‬
‫‪34‬‬
‫הפסוקים כפי ההלכה ולא להיפך‪.‬‬

‫"עם הארץ" מול "תלמידי חכמים"‬

‫חז"ל נאלצו לכפות את ההלכה שבעל־פה על העם בכוח ובאיומי מוות‪ ,‬כדי‬
‫שפשוטי העם יקבלו ללא עוררין את ההלכה שבעל־פה‪ .‬הרמב"ם כתב‪:‬‬

‫מי שאינו מאמין בתורה שבעל־פה‪ ,‬אינו זקן ממרא האמור בתורה‪ ,‬אלא‬
‫הרי הוא בכלל המינים‪ ,‬ומיתתו ביד כל אדם‪ .‬מאחר שנתפרסם שהוא כופר‬
‫בתורה שבעל־פה – מורידין ולא מעלין‪ ,‬כשאר המינים והאפיקורוסין‬
‫והאומרין 'אין תורה מן השמים' והמוסרים והמשומדים‪ :‬כל אלו אינן‬
‫בכלל ישראל‪ ,‬ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל‬
‫‪35‬‬
‫ההורג אחד מהן‪ ,‬עשה מצווה גדולה והסיר מכשול‪.‬‬

‫חז"ל גזרו כיליון על מי שלא שמע בקולם ולא סר למרותם‪ ,‬באומרם‪" :‬הווי‬
‫מתחמם כנגד אורן של חכמים"‪ .‬הם איימו על המתנגדים‪" :‬והווי זהיר מגחלתן‬
‫שמא תיכווה – שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב‪ ,‬ולחישתן לחישת‬
‫שרף וכל דבריהם כגחלי אש"‪ 36.‬הם אף הוסיפו ש"כל העובר על דברי סופרים‬
‫חייב מיתה"‪ 37‬ומי שלא נכנע לסמכות של הרבנים "נידון בצואה רותחת"‪ 38.‬ולא‬
‫מדובר ברעיון עתיק שעבר מן העולם‪ ,‬גם בעת המודרנית ניתן למצוא הצהרות‬
‫דומות‪ ,‬כדוגמת זאת של המרן עובדיה יוסף שהצהיר כי "מותר להרוג מי שמזלזל‬
‫‪39‬‬
‫בבחורי הישיבות"‪.‬‬

‫מה אפוא דינם של אלה שבכל זאת מתעקשים שלא לקבל את סמכות ההלכה‬
‫הרבנית שבעל־פה או מסרבים להישמע לפסיקותיהם של הרבנים? אותם‬
‫"כופרים" נקראים בפי הרבנים "עם הארץ" – כינוי גנאי שחל על כל מי "שיש‬
‫לו בנים ואינו מגדלן לתורה"‪ 40.‬לדידם של החכמים‪ ,‬רק מי שמקבל את מרותם‬
‫ותומך בהם כספית‪ 41‬יכול להינצל מהבוז ומהתווית השלילית הזו‪ .‬תנו דעתכם‬
‫לאמירות הבאות‪:‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.41–40‬‬ ‫ ‬ ‫‪34‬‬

‫הלכות ממרים‪ ,‬פרק ג פסקה א‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪35‬‬
‫משנה‪ ,‬אבות ב יג‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪36‬‬
‫עירובין כ"א ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪37‬‬
‫עירובין כ"א ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪38‬‬
‫(ידיעות אחרונות‪ ,‬ספטמבר ‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–2744965,00.html )2003‬‬ ‫ ‬ ‫‪39‬‬
‫סוטה כ"ב ע"א‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪40‬‬
‫"כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין" (שם‪ ,‬ברכות‬ ‫ ‬ ‫‪41‬‬
‫י' ע"ב)‪ .‬או‪" :‬כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי בצל החכמה‬
‫בצל הכסף" (שם‪ ,‬פסחים נ"ג ע"ב)‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אמר רבי אליעזר‪ :‬עם הארץ אסור להתלוות עימו בדרך‪ ...‬לעולם ימכור‬
‫אדם כל מה שיש לו ויישא בת תלמיד חכם‪ ...‬ולא ישא בת עמי הארץ‬
‫מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ‪ .‬ועל בנותיהן הוא אומר‪ :‬ארור שוכב‬
‫עם כל בהמה‪ ...‬שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר‬
‫משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל‪ ...‬אמר רבי יוחנן‪ :‬עם הארץ‬
‫‪42‬‬
‫מותר לקורעו כדג‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬את אלה שאינם מקבלים את סמכות הרבנים‪ ,‬את עם הארץ הנחשבים‬
‫לשקץ‪ ,‬מותר לקרוע כדג! וכך נאלץ עם ישראל לקבל בפחד ובכפייה את ההלכה‬
‫שבעל־פה ולפעול על־פיה‪ .‬התוצאה היא שבימינו‪ ,‬גם אלה המבקשים לשמור‬
‫את מצוות התורה‪ ,‬למעשה מקיימים את המנהגים והמסורות של ההלכה‬
‫הרבנית‪ ,‬שלרובם המכריע אין כל זכר בתנ"ך‪.‬‬

‫לאורך הדורות‪ ,‬יהודים אשר סרבו לשלוח את בניהם לישיבות וסרבו להיכנע‬
‫המפלה ומנדה אותם‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫למרות הרבנים‪ ,‬זכו לכינוי המשפיל "עם הארץ"‪ַ 43,‬‬
‫בעיני החכמים‪ ,‬חוסר בקיאות בתלמוד משול לרשעות‪ ,‬ומי שדוחה את מסורת‬
‫‪45‬‬
‫הפרושים‪ ,‬לא מציית לה או סתם מתעלם ממנה‪ ,‬נחשב לבוּר חסר ערך‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬אלה הנחשבים ל"תלמידי חכמים"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לבקיאים בגמרא‪ ,‬זוכים‬
‫למעמד מרומם ולשלל הטבות‪ .‬אדם המארח תלמידי חכמים ומעניק להם‬
‫מנכסיו נחשב למי שמעלה קורבן לאלוהים‪ 46.‬מי שנותן כסף לתלמידי חכמים‪,‬‬
‫מובטח לו שיירש את מלכות שמיים‪ 47.‬בעבר‪ ,‬אף פטרו עצמם תלמידי חכמים‬
‫‪49‬‬
‫מתשלומי מיסים‪ 48.‬תלמידי חכמים ששימשו כשופטים מומחים בבית דין יהודי‬
‫היו פטורים מתשלום קנסות או מענישה בגין עבירות‪ .‬הם קיבלו זכות ראשונים‬
‫כשהציגו את מרכולתם למכירה בשוק‪ ,‬לפני שאר הרוכלים‪ 50.‬חז"ל קבעו שכל‬
‫עם ישראל מצוּוה ללמוד תורה‪ ,‬ואלה שלא יכלו לעשות זאת חויבו לתמוך‬
‫‪51‬‬
‫בתלמידי הישיבות‪.‬‬

‫ההערצה והכבוד האלה זיכו את תלמידי החכמים במעמד הרם ביותר בעולם‬
‫היהודי‪ .‬עד סוף המאה ה־‪ 2‬לספ' הפך מעמד זה לאידיאל שכולם שאפו אליו‪,‬‬
‫בידיעה שמי שמפגין בקיאות יוצאת דופן בתכניה של התורה שבעל־פה‪ ,‬יהפוך‬
‫בשלב מסוים למנהיג בקהילה‪ 52‬ויהנה מההטבות הכרוכות בכך‪.‬‬

‫פסחים מ"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪  42‬‬

‫בתנ"ך‪ ,‬משמעות הביטוי היא "העם החי בארץ" (ראו‪ :‬בראשית כ"ג ‪ ;12‬מ"ב ‪ ;6‬שמות ה' ‪ ;5‬במדבר י"ד ‪;9‬‬ ‫‪  43‬‬
‫מל"ב י"א ‪ .)14‬לעומת זאת‪ ,‬ביהדות הרבנית יש לביטוי משמעות שונה בתכלית‪ ,‬של בורות‪ .‬ראו‪ :‬וייס רוחמה‪,‬‬
‫"אוכלים לדעת‪ :‬תפקידן התרבותי של הסעודות בספרות חז"ל"‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,2010 ,‬עמ' ‪.273‬‬
‫סוטה כ"ב ע"א; פסחים מ"ט ע"ב‪ .‬לדיונים נוספים ראו רוחמה וייס‪ ,‬עמ' ‪.300–294‬‬ ‫ ‬ ‫‪44‬‬
‫א' א' ריבלין‪ ,‬כנגד כולם‪ :‬פדגוגיה של חז"ל‪ ,‬ספריית פועלים‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.37–36‬‬ ‫ ‬ ‫‪45‬‬
‫ברכות י' ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪46‬‬
‫פסחים נ"ג ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪47‬‬
‫מודי ברודצקי והלל וינר דוד‪ ,‬ואם תרצה אמור‪ :‬חברותא במדרש ובאגדה‪ ,‬הוצאת ראובן מס בע"מ‪ ,2007 ,‬עמ' ‪.138‬‬ ‫ ‬ ‫‪48‬‬
‫גרובר‪ ,‬עמ' ‪.435–434‬‬ ‫ ‬ ‫‪49‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪50‬‬
‫רבי יוסף קארו‪ ,‬שולחן ערוך‪ ,‬יורה דעה‪ ,‬מו‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪51‬‬
‫גרשם שלום‪ ,‬שלושה טיפוסים של יראת שמים יהודית‪ ,‬בתוך‪ :‬דברים בגו‪ ,1975 ,‬עמ' ‪.545–542‬‬ ‫ ‬ ‫‪52‬‬

‫‪24‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫על הפער העצום בין היהדות של התנ"ך ליהדות בת־זמננו‪ ,‬הלא היא ההלכה‬
‫הרבנית‪ ,‬אפשר ללמוד מאגדה המובאת בתלמוד הבבלי‪ ,‬מסכת מנחות כ"ט‪ .‬לפי‬
‫אגדה זו‪ ,‬באחד הימים הוריד אלוהים את משה מגן עדן ישירות לבית מדרשו‬
‫של רבי עקיבא‪ ,‬כדי שיראה במו עיניו כיצד לומדים שם תורה‪ .‬האבסורד מתגלה‬
‫כאשר משה מתואר כצופה בעקיבא מבאר את החומש ומתפלפל על כל אות‬
‫ותו‪ ,‬ואינו מבין כלל את פירושו של עקיבא‪ .‬כן כן‪ ,‬משה "רבנו" בכבודו ובעצמו‬
‫אינו מצליח להבין את התורה שהוא עצמו קיבל‪ ,‬כשהיא יוצאת מפיו של עקיבא‪.‬‬

‫כנאמר‪ ,‬אין יהדות רבנית ללא תורה שבעל־פה‪ ,‬והתורה שבעל־פה לא יכולה‬
‫להתקיים ללא רבנים שמלמדים אותה‪ .‬למעשה‪ ,‬אין כאמור "איום גדול יותר‬
‫על היהדות הרבנית מאשר הכחשת התורה שבעל־פה כתורה שנמסרה למשה‬
‫בסיני"‪ 53.‬הסרת מהימנותה של התורה שבעל־פה‪ ,‬שווה לשמיטת השטיח‬
‫מתחת לרגליהם של חכמי ההלכה‪ .‬לכן אין להתפלא על כך שחז"ל ביקשו‬
‫לרומם את מעמדה של התורה שבעל־פה; בעשותם זאת‪ ,‬הם בעצם רוממו‬
‫את מעמדם שלהם ותבעו מחסידיהם כבוד השמור למלכים‪ 54‬ואף לאלוהים‬
‫עצמו‪ 55.‬פסיקותיהם חשובות יותר מדברי הנביאים‪ 56,‬שכן מעמדו של רב גבוה‬
‫מזה של נביא‪ 57.‬על בסיס זה הם הרשו לעצמם לאיים כי כל מי שיעז לחלוק‬
‫על פסיקותיהם יוּצא להורג בעולם הזה וייענש בעולם הבא‪ 58.‬אך אם מקורה‬
‫של התורה שבעל־פה איננו באלוהים‪ ,‬משמע שכל הסמכות הזאת אשר העניקו‬
‫הרבנים לעצמם – אינה אלא בדיה‪.‬‬

‫המעבר מיהדות התנ"ך ליהדות ההלכה הרבנית‬

‫חמשת חומשי תורה מבהירים שעל עם ישראל היה ללמוד את התורה על מנת‬
‫לשמור ולעשות אותה‪ 59.‬זו אמורה להיות משמעותו האמיתית של המונח "יהודי‬
‫שומר מצוות"‪ .‬אלא שבפועל‪ ,‬חז"ל אינם מתכוונים למצוות התורה שבכתב‪,‬‬
‫אלא למצוות ההלכה‪ .‬הם לקחו את הפסוקים בתורת משה שמצווים ללמוד את‬
‫התורה הכתובה‪ ,‬וייחסו אותם לתורתם שבעל־פה‪.‬‬

‫חז"ל גם המעיטו בחשיבותה של העשייה‪ ,‬וכך נותרנו עם תלמוד תורה לשמו‪:‬‬

‫ללמוד בשביל ללמוד‪ ,‬שהרי זה ההסבר שההלכה נותנת למהותן של המצוות‪.‬‬
‫פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המחיש זאת כאשר לקח את "קריאת שמע" (דברים ו' ‪)9–6‬‬
‫– פסוקים המדברים על התורה הכתובה – והשליכם על התורה שבעל־פה‪ .‬בכך‬
‫‪60‬‬
‫הוא נתן משנה תוקף לקיומן של הישיבות התורניות‪ ,‬שמתמקדות בלימוד גמרא‪.‬‬

‫יורם ארדר‪ ,‬הקרע בין העדה הרבנית לעדה הקראית בתקופת הגאונים‪ ,‬ציון‪ ,‬החברה ההיסטורית הישראלית‪,‬‬ ‫‪  53‬‬
‫תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪.349–321‬‬
‫נ' ה' טור־סיני‪ ,‬הלשון והספר‪ :‬בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים – כרך הספר‪ ,‬מוסד ביאליק‪,‬‬ ‫‪  54‬‬
‫‪ ,1959‬עמ' ‪ .391‬למעשה‪ ,‬הרבנים חשבו את עצמם למלכים בפועל ודרשו שיתייחסו אליהם בהתאם‪ .‬ראו‬
‫עדין שטיינזלץ‪ ,‬מדריך לתלמוד‪ ,‬הוצאת כתר‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.24‬‬
‫פסחים כ"ב ע"ב; ק"ח ע"א‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪55‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬ברכות ח ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪56‬‬
‫בבא בתרא י"ב ע"א‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪57‬‬
‫עירובין כ"א ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪58‬‬
‫דברים ד' ‪ ;6–5‬ה' ‪ ;1‬ה' ‪.29‬‬ ‫ ‬ ‫‪59‬‬
‫ישעיהו ליבוביץ'‪ ,‬אמונה‪ ,‬היסטוריה וערכים‪ ,‬אקדמון‪ :‬בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים של‬ ‫ ‬ ‫‪60‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬

‫‪25‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫בעיקר התשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו פוסק הרמב"ם בנוגע לתורת משה‬
‫כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך‬
‫שמו"‪ .‬ולמרות זאת זנחו הרבנים את תורת משה והחליפו אותה בהלכה‪ .‬בפירושו‬
‫לדברים י"ג ‪ 1‬מציין אומנם הרמב"ם שאסור להוסיף על דברי התורה או לגרוע‬
‫מהם וכי יש "לקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה"‪ ,‬אך באותה נשימה הוא‬
‫מבהיר שהכוונה איננה רק לתורה הכתובה‪ ,‬אלא "בין בתורה שבכתב‪ ,‬בין בתורה‬
‫שבעל־פה"‪ 61.‬במילים אלה הוא השווה את התורה שבכתב לתורה שבעל־פה‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬חז"ל טוענים שלימוד התורה שבעל־פה עולה בערכו על זה של התורה‬

‫שבכתב‪:‬‬

‫העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה‪,‬‬

‫במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר‪,‬‬
‫‪62‬‬
‫בגמרא (תלמוד) – אין לך מידה גדולה מזו!‬

‫האם הרבנים שומרי המצוות מקיימים את תורת משה ודבקים בה בכל מאודם‪,‬‬
‫כפי שהם מתיימרים לעשות? התשובה לכך שלילית‪ .‬מעבר לעובדה שתורת משה‬
‫הכתובה איבדה מערכה בפועל‪ ,‬איש‪ ,‬גם לא היהודים הקראים‪ ,‬אינו יכול לשמור‬
‫– ללא כהונה‪ ,‬קורבנות ומקדש מתפקדים – את תורת משה ככתבה וכלשונה‪ ,‬גם‬
‫אם הוא חפץ בכך‪.‬‬

‫אבל יש שיגידו בתגובה כי דווקא משום שאלוהים ידע שאי אפשר לקיים את כל‬
‫המצוות‪ ,‬כל אחד חייב לשמור באדיקות את אלה שביכולתו לקיים‪ .‬אלא שגם‬
‫כאן יש בעיה‪ ,‬שהרי אפילו על־פי ההלכה הרבנית עצמה‪ ,‬דין פרוטה כדין מאה‪.‬‬
‫במסכת דרך ארץ זוטא נאמר מפורשות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה –‬
‫חייב כרת"‪ 63.‬חיזוק נוסף לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדואירו‪" :‬אפילו‬
‫‪64‬‬
‫צדיק גמור ועשה עבירה אחת‪ ,‬דומה לפניו כאילו שרף את התורה"‪.‬‬

‫לפיכך‪ ,‬חז"ל נאלצו להודות שהם אינם דבקים עוד בתורה הכתובה‪ ,‬ושעם ישראל‬
‫מעולם לא קיים אותה בהצלחה‪ ,‬אלא‪:‬‬

‫מאחר שעברנו על כל התורה מאל'ף ועד תי'ו‪ ,‬היה ראוי שיחרב העולם‬
‫כולו‪ ...‬והם [עם ישראל] עברו התורה מאל'ף ועד תי'ו כדברי חכמינו ז"ל‪...‬‬
‫ובראות שאף־על־פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו‪ ,‬נראה‬
‫שכוונת פסוק 'אם לא בריתי' אינו מדבר על התורה‪ ...‬ועכשיו לא עברו‪,‬‬

‫משנה תורה‪ ,‬שופטים‪ ,‬הלכות ממרים ב‪.‬‬ ‫‪  61‬‬

‫בבא מציעא ל"ג ע"א‪ .‬עוד במשנה (מסכת אבות ה') קבעו חז"ל את סדר הלימוד הבא‪" :‬בן חמש שנים –‬ ‫‪  62‬‬
‫למקרא‪ ,‬בן עשר – למשנה‪ ,‬בן שלוש עשרה – למצוות‪ ,‬בן חמש עשרה – לתלמוד"‪ .‬דהיינו‪ ,‬הלימוד הגבוה‬
‫בישיבה התרכז בגמרא (עיין‪ :‬ישראל לוין‪ ,‬בתוך‪ :‬מנחם שטרן [עורך]‪ ,‬ההיסטוריה של ארץ־ישראל – שלטון‬
‫רומי‪ :‬התקופה הרומית־ביזנטית‪ ,‬יד יצחק בן־צבי כתר הוצאה לאור‪.)219–218 :1984 ,‬‬
‫שם‪ ,‬פרק ח'‪ ,‬פיסקה חמישית‪ .‬ובמקום אחר נאמר ש"כל העובר על מה שכתוב בתורה‪ ,‬עוקר את עצמו מן‬ ‫‪  63‬‬
‫העולם הזה ומן העולם הבא" (מדרש תנא דבי אליהו‪ ,‬פרק טו קנט)‪.‬‬
‫פרק ראשון‪ ,‬עמ' ל"ט‪ .‬נראה שדברים אלה נכתבו בהשראת המאמר התלמודי‪" :‬כל העובר עבירה אפילו יום‬ ‫‪  64‬‬
‫אחד בשנה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה" (חגיגה ה' ע"ב)‪ .‬באיגרת יעקב שבברית החדשה‬
‫נאמר כי "איש אשר יקיים את כל התורה ונכשל באחת ממצוותיה‪ ,‬נידון על כולן" (יעקב ב' ‪.)10‬‬

‫‪26‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר‪ ...‬ואם היו עוברים גם על תורה‬
‫‪65‬‬
‫שבעל־פה שהיא בבחינת נקבה‪ ,‬הייתי מחריב גם שאר העולם‪.‬‬

‫חז"ל טוענים כאן שאלוהים לא החריב את העולם למרות שעם ישראל הפר את‬
‫התורה שבכתב‪ .‬מכך הם מסיקים שהוא לא באמת התכוון שהעם ישמור את‬
‫התורה הכתובה‪ ,‬אלא את זו שנמסרה בעל־פה‪ .‬מצד אחד הם טוענים שלא הצלחנו‬
‫לקיים את התורה שבכתב‪ 66,‬ומצד שני הם טוענים שעל זו שבעל־פה לא עברנו‪,‬‬
‫שכן אילו הפרנו גם אותה‪ ,‬היה הקב"ה מחריב את העולם‪ .‬מעבר לעובדה שמדובר‬
‫פה בטיעון שהלוגיקה שבו אינה עקבית‪ ,‬נמצא פה כשל לוגי מסוג "ברירה כוזבת"‬
‫(הצגה של מספר סיבות כאופציה בלעדית‪ ,‬בעוד שבפועל ישנן סיבות נוספות‪,‬‬
‫שאותן הטוען לא הציג)‪ .‬לצורך המחשה‪ ,‬בכשל לוגי זה יחטא גם אדם שיכריז‬
‫"אלוהים לא קיים‪ ,‬ואם אלוהים כן קיים – אז עכשיו ברק יכה בי מן השמים!"‪,‬‬
‫וכאשר לא קורה לו שום דבר‪ ,‬הוא מצהיר "הנה‪ ,‬אלוהים לא קיים!"‪.‬‬

‫אז איך ייתכן שמעולם לא שמרנו את התורה הכתובה? הרי היהודים שומרי‬
‫המצוות מתגאים בכך שהם מקפידים לשמור בקנאות את תרי"ג המצוות שמסר‬
‫משה‪ .‬אלא שעיון קצר באותן מצוות – כפי שערך אותן הרמב"ם‪ – 67‬מבהיר שגם‬
‫צדיק גמור לא יצליח לקיים את מצוות התורה כלשונן‪ .‬מדוע? רשימת מצוות‬
‫ה"לא תעשה" וה"עשה" שערך הרמב"ם מציירת מציאות עגומה למדי‪ :‬מתוך‬
‫‪ 613‬המצוות שהוא מנה‪ ,‬בלתי אפשרי לקיים לפחות רבע מהן‪ .‬הכוונה למצוות‬
‫התלויות במשכן‪ ,‬בכוהנים‪ ,‬בהקרבת קורבנות‪ ,‬במלך וכן הלאה‪ .‬מתוך ‪ 248‬מצוות‬
‫"עשה" אי אפשר לקיים קרוב למחצית‪ ,‬ואפילו מתוך ‪ 365‬מצוות "לא תעשה"‪,‬‬
‫בלתי אפשרי לקיים ‪ 21‬מצוות (כלומר‪ ,‬קרוב ל־‪.)6%‬‬

‫ניתן להמחיש נקודה זאת בעזרת החגים והמועדים שבלוח השנה המקראי‪.‬‬
‫עם ישראל אכן חוגג את המועדים המצוינים במקרא‪ ,‬אך ממש לא על־פי חוקי‬
‫התורה‪ .‬בפסח‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬חייב להיערך הטקס העיקרי של החג שמהווה בעצם את‬
‫לב ליבו – הקרבת קורבן הפסח‪ .‬אבל באין משכן או מקדש‪ ,‬אי אפשר לקיים את‬
‫הטקס‪ .‬וכך נותרנו עם ארוחת ערב וקריאה משותפת בהגדה (אשר לה‪ ,‬אגב‪ ,‬אין‬
‫זכר בתורה שבכתב)‪ ,‬אך ללא הבסיס המהותי של החג‪ .‬יום הכיפורים הוא דוגמה‬
‫נוספת; בניגוד לדעה הרווחת כיום‪ ,‬דילוג על שתי ארוחות אחת לשנה אינו‬
‫המוקד של יום הכיפורים‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬התורה אפילו אינה מצווה מפורשות‬
‫על צום בכיפור‪ .‬המוקד והתכלית של יום הכיפורים הוא קורבן הכיפורים‪ ,‬אשר‬
‫מכסה על חטאי העם‪ .‬אך גם במקרה זה‪ ,‬ללא המשכן‪ ,‬הכהונה והמזבח – עיקר‬
‫העיקרים של יום הכיפורים שמצווה בתורת משה‪ ,‬זאת אומרת קורבן הכיפורים‬
‫– לא מתקיים‪.‬‬

‫חורבן הבית כמנוף לעלייתה של התורה שבעל־פה‬

‫גם אם נניח לרגע שהלכה רבנית בעל־פה אכן נמסרה למשה משמיים‪ ,‬עדיין‬
‫ּתֹורה ַהּזֹאת‬
‫"ארּור ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ִקים ֶאת ִּד ְב ֵרי ַה ָ‬
‫נותרת המצווה המפורשת בתורה‪ָ :‬‬

‫‪   65‬רבי אליהו הכהן‪ ,‬ספר מנחת אליהו‪ ,‬פרק ב'‪ ,‬עמ' ‪.31–30‬‬
‫‪   66‬ובכך הם צודקים‪ ,‬שהרי לא לחינם ִהתוודה דניאל ואמר ש"כל ישראל עברו את תורתך" (דניאל ט' ‪.)11‬‬
‫‪   67‬בהקדמה לספרו משנה תורה‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אֹותם וְ ָא ַמר ָּכל ָה ָעם ָא ֵמן"‪ 68.‬אכן‪ ,‬קללה מרחפת על ראשו של כל מי‬
‫ָ‬ ‫לַ ֲעׂשֹות‬
‫שאינו מצליח לקיים את כל מצוות התורה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬כולנו כיהודים תחת‬
‫קללת התורה‪.‬‬

‫בתקופת התורה‪ ,‬חטאיו של עם ישראל כוסו הודות לדם הקורבנות שהוקרבו‬

‫במשכן (ראו לדוגמה ויקרא ט"ז ‪ ,16–14‬י"ז ‪ )11‬ואילו עם חורבן בית המקדש‪,‬‬
‫נוצר צורך בפתרון חלופי ומיידי לכפרה על חטא‪.‬‬

‫חלק משמעותי ממצוות התורה הכתובה עוסק ממש בכך – בקורבנות ובדינים‬
‫הקשורים לעבודת הכוהנים והמשכן‪ .‬העלאת הקורבנות נמשכה עד חורבן בית‬
‫המקדש השני בשנת ‪ 70‬לספ'‪ ,‬אך משעה שחרב הבית וחדלה עבודת הכוהנים‪,‬‬
‫היה ברור שדרושה חלופה‪ ,‬שתספק כפרה על חטאים‪ .‬הרי אלה (החטאים)‪ ,‬מן‬
‫הסתם‪ ,‬לא נעלמו עם חורבן הבית‪ .‬ואכן‪ ,‬מאז החורבן חדלה להתקיים היהדות‬
‫התנ"כית‪ ,‬והחלה במהירות מתפתחת יהדות מסוג אחר‪ .‬לא כזו המבוססת‬
‫על משכן‪ ,‬כהונה וקורבנות‪ ,‬אלא כזו שמבוססת על טקסים‪ ,‬מנהגים ומסורות‬
‫שרובם (כפי שנביא בפרק ה')‪ ,‬נשאבו בכלל מעמים גויים‪.‬‬

‫במסכת יומא (ל"ט ע"ב) חז"ל מספרים שכארבעים שנה לפני חורבן הבית‬
‫(כלומר‪ ,‬בסביבות שנת ‪ 30‬לספ')‪ ,‬החלו להופיע אותות משונים בבית המקדש‪:‬‬
‫הנר המערבי (שהיה אמור לדלוק כל הלילה) כבה; גורל של שם (הגורל שלפיו‬
‫נבחר השעיר שיועלה כקורבן ביום הכיפורים) היה עולה ביד שמאל ולא בימין‪,‬‬
‫כפי שהיה אמור לעלות; ודלתות המקדש נפתחו מעצמן‪ 69.‬תופעות אלה עוררו‬
‫דאגה רבה בקרב מנהיגי העם‪ ,‬כי הם הבינו שאלוהים חדל לספק ביום הכיפורים‬
‫את האישור לכך שהקורבן השנתי התקבל ברצון‪ .‬אחת התופעות המשמעותיות‬
‫ביותר הייתה "לשון הזהורית" שחדלה מלהלבין‪ ,‬דבר שבעיניהם של הרבנים‬
‫עצמם היווה עדות לכך שאלוהים נטש את בית המקדש‪" :‬משמעות הדבר‪ ,‬שבית‬
‫‪70‬‬
‫המקדש כמקום השראת שכינה חדל מלתפקד" (הרב אברהם סתיו)‪.‬‬

‫המעניין הוא‪ ,‬שכל האותות הללו‪ ,‬שאותם פירשו הרבנים כמסמנים כי אלוהים‬
‫עזב את המקדש‪ ,‬התרחשו בדיוק באותה התקופה שבה נצלב ישוע מנצרת‪ .‬בכל‬
‫אופן‪ ,‬לחז"ל היה ברור שיש למצוא חלופה לכפרת העוונות‪ ,‬וכך גם עשו‪:‬‬

‫פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים‪ ,‬והיה רבי יהושע הולך‬
‫אחריו‪ ,‬וראה בית המקדש חרב‪ .‬אמר רבי יהושע‪ :‬אוי לנו על זה שהוא‬
‫חרב‪ ,‬מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל‪ .‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬אל ירע‬
‫לך‪ ,‬יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה‪ ,‬ואיזה? זה גמילות חסדים‪ 71.‬מה‬
‫הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחּה‪,‬‬
‫ומלווה את המת‪ ,‬ונותן פרוטה לעני‪ ,‬ומתפלל שלוש פעמים בכל יום –‬
‫‪72‬‬
‫תפילתו מתקבלת ברצון‪.‬‬
‫דברים כ"ז ‪.26‬‬ ‫‪  68‬‬
‫טל אילן‪ ,‬בתוך‪ :‬טל אילן וורד נעם‪ ,‬בין יוספוס לחז"ל‪ :‬כרך ב – אגדות החורבן‪ ,‬בהוצאת יד יצחק בן־צבי‪,‬‬ ‫‪  69‬‬
‫‪ ,2017‬עמ' ‪.808‬‬
‫‪ .www.daat.ac.il/he–il/hagim/hodashim/yom_hakipurim/stav–lashon.htm‬הרחבה נוספת בנושא ראו להלן‬ ‫‪  70‬‬
‫בפרק ב'‪ ,‬טענה ‪ֹ :14‬לא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא (דברים ל' ‪.)12‬‬
‫אבות דרבי נתן‪ ,‬פרק רביעי‪ ,‬סימן ה‪.‬‬ ‫‪  71‬‬
‫שם‪ .‬גם בתלמוד נאמר ש"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו‪ ,‬מוחלין לו על כל עוונותיו"‬ ‫‪  72‬‬
‫(ברכות ה' א–ב); וגם‪" :‬גדולה תפילה יותר מן הקורבנות" (שם‪ ,‬ל"ב ע"ב)‪.‬‬
‫‪28‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫נוסף לגמילות חסדים מציגה ההלכה הרבנית דרכים נוספות לכפרה על עוונות‪:‬‬
‫•"בזמן שאין בית המקדש קיים‪ ,‬תלמידי חכמים הם כפרה להם‬ ‫ ‬
‫‪73‬‬
‫לישראל"‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫•"כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה‪ ,‬מנחה‪ ,‬חטאת ואשם"‪.‬‬ ‫ ‬
‫•"מי שדעתו ְשפלה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות‬ ‫ ‬
‫‪75‬‬
‫כולם"‪.‬‬
‫•"בזמן שאין בית המקדש קיים‪ ,‬מה תהא עליהם [על ישראל]? אמר‬ ‫ ‬
‫לו‪ :‬כבר תיקנתי להם סדר קורבנות [הפטרות]‪ ,‬בזמן שקוראין בהן‬
‫לפנַ י‪ ,‬מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל‬
‫‪76‬‬
‫עונותיהם"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬תורת משה חוזרת ומבהירה שכפרה וסליחה ניתנות אך ורק במחיר דמם‬
‫של קורבנות‪ 77.‬ואילו התורה שבעל־פה מוותרת אפוא על הקורבנות‪ ,‬ומסתפקת‬
‫בגמילות חסדים‪ ,‬בתלמוד תורה‪ ,‬בקריאת הפטרות ובתפילה (בעניין תפילה‬
‫מחליפה קורבנות – ראו פרק ב'‪ ,‬טענה ‪.)29‬‬

‫תורה – מה תהא עליה?‪ 78‬עכשיו שהרבנים כבר לא חפצים בתורה שבכתב‪ ,‬אלא‬
‫בזאת שבעל־פה‪ ,‬מה יהיה גורלה של התורה שבכתב? בהדרגה הלך והחמיר יחסם‬
‫של הרבנים לתורה שבכתב‪" :‬אותן שבפה – חביבין‪ ...‬חביבין הן הדברים הנדרשים‬
‫מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב"‪ 79.‬היה זה רק עניין של זמן עד שחז"ל‬
‫הגיעו לתובנה מרחיקת הלכת‪ ,‬לפיה התורה שבעל־פה החליפה לאלתר את‬
‫התנ"ך‪ :‬לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל־פה‪ 80.‬אימרה‬
‫חז"לית זו מציגה את התורה שבעל־פה בכל הדרה‪ ,‬על חשבונה של זו שבכתב‪.‬‬

‫יהדות חדשה נוצרה – לא עוד יהדות תנ"כית המונהגת על ידי הכהונה וסובבת‬
‫את המשכן (מה שהיווה את לב ליבה של ברית סיני ומצוותיה) אלא‪ ,‬יהדות‬
‫חדשה הסובבת את הישיבה ומונהגת על ידי הרבנות‪.‬‬

‫תורה חדשה הוצגה – לא עוד מצוות התורה‪ ,‬שסבבו את בית המקדש‪ ,‬את המזבח‪,‬‬
‫את הכהונה‪ ,‬את הקורבנות‪ ,‬את הזבחים‪ ,‬את המשכן ואת קודש הקודשים (והיוו‬
‫את לב ליבה של תורת משה) אלא‪ ,‬הלכות חדשות אשר מנותקות מהתורה‪,‬‬
‫ורובן בכלל נשאבו מעמים פאגאנים בקרבם חי עם ישראל – אך על כך נרחיב‬
‫בפרק ה'‪.‬‬
‫מדרש אליהו זוטא‪ ,‬פרק ב‪.‬‬ ‫‪  73‬‬
‫מנחות ק"י ע"א; או כפי שאמר הקב"ה לדוד המלך‪" :‬טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף‬ ‫‪  74‬‬
‫עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" (שבת ל' ע"א)‪ ,‬שהרי "גדול תלמוד תורה יותר‬
‫מהקרבת תמידין" (מגילה ג' ע"ב)‪.‬‬
‫סנהדרין מ"ג ע"ב; סוטה ה' ע"ב‪ .‬או‪" :‬כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה‬ ‫‪  75‬‬
‫מזבח והקריב עליו קרבן" (סוכה מ"ה ע"א); ובנוסף‪" :‬יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם" (ברכות ה' ע"א)‪.‬‬
‫תענית כ"ז ע"ב; חז"ל אף קבעו כי בכוחה של הגלות לכפר על חטאים‪ ,‬שהלא "גלות מכפרת עון‪ ...‬גלות‬ ‫‪  76‬‬
‫מכפרת על הכל" (סנהדרין ל"ז ע"ב); בספר "קדושת העיניים" נאמר ש"אם עוצם עיניו מראות ברע‪ ,‬אזי‬
‫נתכפרו לו כל עוונותיו" (פרק ה‪ ,‬עמ' תלה); ובספר מנחת אליהו מבטיחים לנו חכמינו ש"כל העוסק בתורת‬
‫עולה כאילו הקריב עולה" (מפתחות‪ ,‬תלמוד‪ ,‬עמ' ‪.)39‬‬
‫ראו שמות כ"ד ‪ ,8‬ויקרא ט"ז ‪ ,16–14‬ויקרא י"ז ‪.11‬‬ ‫ ‬ ‫‪77‬‬
‫בפארפרזה לכתוב בבבלי‪ ,‬ברכות ל"ה ע"ב; נזיר נ' ע"א; קידושין נ"ב ע"ב‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪78‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪79‬‬
‫גיטין ס' ע"ב (על סמך שמות ל"ד ‪.)27‬‬ ‫ ‬ ‫‪80‬‬
‫‪29‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫חז"ל לא הסתפקו בזאת‪ .‬על מנת להצדיק את קיומה של התורה שבעל־פה‪ ,‬הם‬
‫ביקשו לייחס לה תוקף היסטורי שהחל כבר בבראשית‪ .‬לדבריהם‪ ,‬התורה שבעל־‬
‫פה – לא רק שניתנה למשה על הר סיני‪ ,‬אלא שאפילו אברהם‪ 81‬ויצחק‪ 82‬כבר ידעו‬
‫אותה וקיימו את כולה‪ ,‬תפיסה אשר יוצרת לא מעט סתירות תיאולוגיות‪ ,‬כפי‬
‫שנראה בהמשך‪ .‬וכאילו אין בכך די‪ ,‬הם קבעו שאלוהים עצמו לומד את התורה‬
‫הרבנית; שהרי בכל יום הוא "יושב ועוסק בתורה"‪" 83‬בבית המדרש שלו"‪ 84,‬כמו‬
‫כל תלמיד ישיבה "שתורתו אומנותו"‪ 85.‬חז"ל אף הבטיחו ש"כל תלמיד חכם‬
‫‪86‬‬
‫שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה‪ ,‬הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עימו"‪.‬‬

‫בעזרת הצהרות מעין אלה צברו בעלי המסורת כוח והשפעה נרחבת‪ ,‬שאפשרו‬
‫להם לעצב את היהדות מחדש‪ .‬מצד אחד הם השמיעו ִאמרות כגון‪" :‬חביבים‬
‫דברי סופרים מדברי תורה"‪ ,‬ו"חמוּרים דברי זקנים מדברי נביאים" משום ש"דברי‬
‫תורה – יש בהן איסור ויש בהן היתר‪ .‬יש בהן קולין ויש בהן חומרים‪ ,‬אבל דברי‬
‫סופרים – כולן חמורין הן"‪ 87.‬מצד שני‪" ,‬בא רבי עקיבא ודרש [על דברים ו' יג]‪,‬‬
‫'את ה' אלהיך תירא'‪ ,‬לרבות תלמידי חכמים"‪ 88.‬באמצעות פסיקות כאלה החלו‬
‫‪90‬‬
‫הרבנים להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה‪ 89.‬אם "השמים – שמים לה' "‪,‬‬
‫הארץ – שייכת מעתה לרבנים‪ .‬הם המלכים החדשים‪" :‬מאן מלכי? רבנן"‪ 91.‬כלומר‪,‬‬
‫מי הם המלכים? הרבנים‪ .‬כל תלמיד ישיבה נצטווה "לכבד את רבו יותר מאשר‬
‫את אביו"‪ 92,‬ועל תרי"ג המצוות שבתורה הוסיפו חז"ל את המצווה "לשמוע דברי‬
‫‪95‬‬
‫חכמים"‪ 93‬והבהירו ש"כל העובר על דברי סופרים‪ – 94‬חייב מיתה"‪.‬‬

‫יומא כ"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪  81‬‬

‫מדרש תנא דבי אליהו‪ ,‬פרק ו‪ ,‬עמ' סה; למעשה‪ ,‬במדרש ויקרא רבא נאמר שגם יעקב‪ ,‬יהודה ויוסף קיימו‬ ‫‪  82‬‬
‫"מה שכתוב בתורה" (פרשה ב‪ ,‬סימן י); ושיעקב אבינו יושב היה בשני בתי מדרשות (בראשית רבה‪ ,‬תולדות‪,‬‬
‫י); למשה רבנו היה בית מדרש משלו (ירושלמי‪ ,‬עירובין לב ב; פרק ה‪ ,‬הלכה א); יהושע בן נון ננזף על ידי‬
‫מלאך ה' משום שהעז לצאת למלחמה וכך בטל מתלמוד תורה (בבלי‪ ,‬מגילה ג' ע"א); ודוד המלך‪ ,‬כשלמד‬
‫בישיבה‪" ,‬לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע"‪ ,‬ו"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן‬
‫עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (מועד קטן ט"ז ע"ב)‪ .‬דרך אגב‪ ,‬חכמינו‬
‫לשם‬‫לשת בנו‪ ,‬ואחר כך באה לידי חנוך‪ ,‬עד שבאה ֵ‬ ‫האמינו שגם "אדם הראשון ידע התורה‪ ,‬והניחה בקבלה ֵ‬
‫והיה מתעסק בה" (רבי מאיר בן גבאי‪ ,‬ספר עבודת הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬פרק כא)‪ .‬אפילו על בצלאל בן אורי נאמר‬
‫שמילא "אותו רוח אלהים בחכמה – שהיה חכם בתורה‪ ,‬בתבונה – שהיה מבין בהלכה‪ ,‬ובדעת – שהיה דעתו‬
‫מלאה תלמוד" (מדרש תנחומא‪ ,‬שמות‪ ,‬פרשת ויקהל פרק ה)‪.‬‬
‫עבודה זרה ג ב; וכן מדרש אליהו זוטא‪ ,‬פרק כ‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪83‬‬
‫מדרש תנא דבי אליהו‪ ,‬פרק ג‪ ,‬עמ' כה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪84‬‬
‫מדרש פלא יועץ‪ ,‬סימן הלכה‪ ,‬עמ' קפד‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪85‬‬
‫שם‪ ,‬פרק יח‪ ,‬עמ' קפג; או‪" :‬כל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים‪ ,‬זכה לישב בצילו של הקב"ה"‬ ‫ ‬ ‫‪86‬‬
‫(ירושלמי‪ ,‬תענית כא א)‪.‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬ברכות ח ב‪.‬‬ ‫‪  87‬‬
‫פסחים כ"ב ע"ב‪ .‬יש לפחד מהם עד מאוד מפני "שנשיכתן נשיכת שועל‪ ,‬ועקיצתן עקיצת עקרב‪ ,‬ולחישתן‬ ‫‪  88‬‬
‫לחישת שרף‪ ,‬וכל דבריהם כגחלי אש" (משנה‪ ,‬אבות ב יג)‪.‬‬
‫ככתוב‪" :‬מורא רבך כמורא שמים" (שם‪ ,‬ד טו)‪.‬‬ ‫‪  89‬‬
‫תהילים קט"ו ‪.16‬‬ ‫‪  90‬‬
‫עדין שטיינזלץ‪ ,‬מדריך לתלמוד‪ .26 :2002 ,‬על מעמדם ההולך ונחלש של הכוהנים ניתן ללמוד מהפתגם‬ ‫‪  91‬‬
‫התלמודי‪" :‬אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ‪ ,‬ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ"‬
‫(ירושלמי‪ ,‬הוריות יח ב‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה ה; בבלי‪ ,‬הוריות י"ג ע"א)‪ .‬עבור הרבנים היתה התורה שבעל־פה גדולה‬
‫"יותר מן הכהונה ומן המלכות" (משנה‪ ,‬אבות ו ו)‪.‬‬
‫משה אברבך‪ ,‬החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד‪ .55–53 :1982 ,‬יחסים אלו נשמרו גם בימי הביניים‪,‬‬ ‫‪  92‬‬
‫כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם‪" :‬אין לך כבוד גדול מכבוד הרב" (משנה תורה‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬פרק‬
‫ה‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫יבמות כ' ע"א; ולא רק לשמוע‪ ,‬אלא אף לשתות "בצמא את דבריהם" (אבות א ד)‪.‬‬ ‫‪  93‬‬
‫"סופר" משמעו "תלמיד חכם" (מדרש תנא דבי אליהו‪ ,‬פרק א‪ ,‬עמ' ז‪ ,‬בפירוש למטה)‪.‬‬ ‫‪  94‬‬
‫עירובין כ"א ע"ב; ואף גרוע מכך‪" :‬כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת" (גיטין נ"ז ע"א)‪.‬‬ ‫‪  95‬‬

‫‪30‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫לא בשמיים היא‬

‫אחד השיאים של התהליך שאותו הוליד חורבן בית המקדש‪ ,‬מתועד בוויכוח‬
‫שהפך למיתולוגי‪ .‬במסכת בבא מציעא (נ"ט ע"ב) מובא סיפור הממחיש איך‬
‫האפילה סמכותם של הרבנים על זו של אלוהים; בעצם‪ ,‬איך "הועברה" סמכותו‬
‫‪96‬‬
‫הריבונית של אלוהים לידיהם‪.‬‬

‫לאדם בשם עכנאי היה תנור חרס‪ .‬כשביקש להרחיבו‪ ,‬הוא חתך את התנור‬
‫לחוליות והדביקן מחדש באמצעות חול‪ .‬בפני הסנהדרין הועלתה השאלה‪:‬‬
‫האם התנור החדש כשר או טמא? התלמוד מספר שרבי אליעזר הביא "את כל‬
‫התשובות בעולם" והוכיח שהתנור כשר‪ .‬אבל רוב חכמי הסנהדרין לא קיבלו את‬
‫תשובותיו של רבי אליעזר וטענו שהתנור טמא‪ .‬רבי אליעזר לא ויתר‪ ,‬והוכיח את‬
‫טענתו בעזרת אותות על־טבעיים‪ :‬מסופר כי עץ תאנה נעקר משורשיו בדרך נס‬
‫וניטע מחדש בצידה האחר של החצר‪ ,‬ומים זרמו במעלה ההר‪ .‬ואם לא די בכך‪,‬‬
‫הוא הכריז‪" :‬אם הלכה כמותי‪ ,‬מן השמים יוכיחו"‪ .‬ואכן‪ ,‬אלוהים השמיע בת קול‬
‫מן השמיים ואמר‪" :‬מה לכם? אצל רבי אליעזר‪ ,‬שהלכה כמותו!"‪ 97‬כלומר‪ ,‬אלוהים‬
‫הבהיר שפסיקתו של רבי אליעזר היא הפסיקה הנכונה‪ .‬אבל אז קם רבי יהושע‬
‫והשמיע את אחת ההצהרות המשמעותיות ביותר בתלמוד ובעולם היהודי‪" :‬לא‬
‫בשמים היא!"‪ 98‬זאת אומרת‪ ,‬אלוהים לא אוחז עוד במושכות; המנדט מעכשיו‬
‫הוא בידי הרבנים‪ .‬רק הם יכולים לפסוק הלכה ולהחליט מה כשר ומה טמא‪.‬‬
‫ואלוהים? הוא נשאר בחוץ‪ .‬התלמוד ממשיך ומספר שאלוהים חייך בתגובה‬
‫ואמר‪" :‬נִ צחוני ָּבנַ י‪ ,‬נצחוני בני"‪ 99.‬כלומר‪ ,‬הוא נכנע לסמכותם של הרבנים והודה‬
‫שפסיקותיהם עולות על אלה של משה‪ ,‬ואפילו על שלו‪ .‬כך נפל דבר בישראל;‬
‫אלוהים הפסיק להתגלות לעם ישראל בדרך שבה נהג לאורך המקרא‪ ,‬ורצונו של‬
‫אלוהים‪ ,‬על־פי האגדה הרבנית הזאת‪ ,‬מתגלה מעתה ואילך אך ורק דרך חכמי‬
‫ההלכה – הרבנים עצמם‪.‬‬

‫בסיפור התלמודי הזה‪ ,‬שמהווה את שורש הסמכות של הרבנים‪ ,‬קל למדי לזהות‬
‫שיש כשל לוגי מסוג "טיעון מעגלי"‪ ,‬שהרי הטענה לסמכות הרבנית מגיעה‬
‫מהיכן? מתוך סיפור שאותו המציאו הרבנים בעצמם‪.‬‬

‫במקום אחר מתאר התלמוד‪ 100‬מחלוקת הלכתית שפרצה בין אלוהים לבין‬
‫הישיבה השמימית של נשמות הרבנים (מתיבתא דרקיעא) בנוגע לנגע מסוים‬
‫בעור; אלוהים טען שהנגע טהור‪ ,‬ברם הרבנים חלקו עליו‪ .‬כדי ליישב את‬
‫המחלוקת‪ ,‬הוזמן רבה בר נחמני לגן עדן על מנת להכריע בין אלוהים לבין‬
‫הרבנים‪ 101.‬אגדות תלמודיות כגון אלו מראות עד כמה רחוק מוכנים הרבנים‬
‫ללכת כדי להצדיק את קיומה של התורה שבעל־פה ואת עליונות סמכותם‪,‬‬

‫‪   96‬עיין‪ :‬מנחם פיש‪ ,‬ברית עימות‪ :‬קווים לפולמוס המחויבות הדתית בספרות חז"ל‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־‬
‫אילן‪ ,‬מכון שלום הרטמן‪ ,2019 ,‬עמ' ‪.45–32‬‬
‫‪   97‬בבא מציעא נ"ט ע"ב‪.‬‬
‫‪   98‬שם‪.‬‬
‫‪   99‬שם‪ .‬לכן נאלץ ה' להודות‪" :‬אני מושל באדם‪ .‬מי מושל בי? צדיק‪ ,‬שאני גוזר גזרה ו[הוא] מבטלה" (מועד קטן‬
‫ט"ז ע"ב)‪.‬‬
‫‪   100‬בבא מציעא פ"ו ע"א‪.‬‬
‫‪   101‬כשהצטרף הרמב"ם לדיון במחלוקת‪ ,‬הוא פסק לטובת הרבנים ונגד אלוהים‪ .‬ראו גם נבון חיים‪,‬‬
‫תיקו – ‪ 101‬ויכוחים גדולים של היהדות‪ ,‬הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד‪ ,2014 ,‬עמ' ‪.44–43‬‬

‫‪31‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אפילו על חשבון אלוהים עצמו‪ ,‬שכביכול הוא זה שמסר להם אותה‪ .‬בעוד שכפי‬
‫שציינו‪ ,‬ברמה הלוגית מדובר בכשל לוגי‪ .‬ברמה הרוחנית מדובר בנשיאת שם‬
‫אלוהים לשווא על ידי הרבנים‪.‬‬

‫"הרבנים" – צאצאיהם של הפרושים‬

‫באלף השנה האחרונות מזוהה המילה "יהדות" עם מסורות רבניות‪ ,‬ולהפך‪.‬‬
‫‪102‬‬

‫אך מהיכן צצו הרבנים? הרי המונחים "רב"‪" ,‬רבי" ו"הלכה רבנית" כלל אינם‬
‫קיימים בתנ"ך‪.‬‬

‫כידוע‪ ,‬הרבנים הם צאצאי כת הפרושים‪ – 103‬אחת הכיתות העיקריות שפעלו‬

‫בתקופת בית שני לצד הצדוקים‪ ,‬הסופרים והאיסיים‪ 104.‬חוקרי תקופת בית שני‬
‫מעריכים כי הפרושים התגבשו לכדי כת עצמאית בסביבות שנת ‪ 150‬לפנה"ס‬
‫(שמם אינו מוזכר בשום מקור היסטורי קדום יותר)‪ .‬גם מקורות שנכתבו אחרי‬
‫שנת ‪ 150‬לפנה"ס יוצרים את הרושם שהפרושים‪ ,‬הצדוקים והאיסיים התגבשו‬
‫באותה תקופה ולא קודם לכן‪ 105.‬כאמור‪ ,‬רק בתקופת בית שני החלה להיבנות‬
‫התיאולוגיה הרבנית והתפתחה לזו שמוכרת לנו היום‪ 106.‬מי שהצטרף לכת‬
‫הפרושים התחייב לקיים ארבע מצוות עיקריות‪ 107:‬לא לתת תרומות ומעשרות‬
‫לעם הארץ;‪ 108‬לא להיטהר אצל עם הארץ; לאכול חולין בטהרה;‪ 109‬וכמובן‪,‬‬
‫‪110‬‬
‫לקבל עליו להיות נאמן‪.‬‬

‫כת הפרושים כינתה את חבריה "חכמים" ונודעה בשל העברת משנתה בעל־‬
‫פה – מפה לאוזן‪ 111.‬לצורת ההעברה הזאת היו כמה סיבות‪ .‬ראשית‪ ,‬עם ישראל‬
‫החל להאמין לטיעון המעגלי – שהמפתחות לתורה שבעל־פה נמצאים רק בידי‬
‫הפרושים‪ ,‬שרק הם יודעים להסביר ולפרש אותה ורק בידם הסמכות לעשות‬
‫זאת; משמע‪ ,‬שפשוטי העם תלויים בהם וחייבים ללכת בעקבותיהם‪ .‬שנית‪,‬‬
‫הפרושים היו בעלי כוח וממון‪ ,‬ומי שלא הסכים איתם הסתכן בנידוי חברתי‬
‫ועסקי‪ .‬שלישית‪ ,‬עם חורבנו של המקדש בשנת ‪ 70‬לספ' מצאו עצמם הכוהנים‬
‫מחוסרי עבודה‪ ,‬על קרקע לא מוכרת בכל הנוגע לסמכותם ולמקור פרנסתם‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫הם איבדו את מנהיגותם ואת מעמדם‪ ,‬ולתוך הריק הזה נכנסו רבני הפרושים‪.‬‬
‫אבל האמת היא‪ ,‬כפי שמביא יוסף בן מתתיהו‪ ,‬שמאבק הכוחות בין הפרושים‬
‫לכוהנים החל מוקדם יותר‪.‬‬

‫דוד פלוסר‪ ,‬מגילות מדבר יהודה והאיסיים‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.14‬‬ ‫‪ 102‬‬
‫אלישע קימרון‪ ,‬מגילות מדבר יהודה‪ :‬החיבורים העבריים‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן־צבי‪ ,2010 ,‬עמ' ‪.243‬‬ ‫‪ 103‬‬
‫פלוסר‪ ,‬בתוך מ' אבי־יונה וצ' ברס (עורכים)‪ ,‬ההיסטוריה של עם ישראל – חברה ודת בימי בית שני‪ ,‬הוצאת‬ ‫‪ 104‬‬
‫עם עובד‪.1983 ,‬‬
‫י' ל' לוין‪ ,‬מחקרים בתולדות ישראל בתקופת בית שני‪ ,‬בעריכת דניאל שוורץ‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר‬ ‫‪ 105‬‬
‫תולדות העם היהודי‪ ,1996 ,‬עמ' ‪.290‬‬
‫פלוסר‪ ,‬יהדות בית שני‪ ,‬חכמיה וספרותה‪ ,‬הוצאת מאגנס‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.12‬‬ ‫‪ 106‬‬
‫פלוסר‪ ,‬מגילות מדבר יהודה והאיסיים‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.17‬‬ ‫‪ 107‬‬
‫למונח הרבני "עם הארץ" יש משמעות שלילית‪ .‬הוא מתייחס לאדם מישראל "שיש לו בנים ואינו מגדלן‬ ‫‪ 108‬‬
‫ללמוד תורה (שבע"פ)"‪ .‬סוטה‪ ,‬כ"ב ע"א; ברכות‪ ,‬מ"ז ע"ב‪.‬‬
‫המונח הרבני "אוכל חולין בטהרה" משמעו טיהור כל מאכל וכלי אוכל טרם האכילה‪ ,‬לרבות מצוות נטילת‬ ‫‪ 109‬‬
‫ידיים וכו'‪ .‬ראו‪ :‬שמואל ספראי‪ ,‬בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה‪ :‬פרקים בתולדות החברה והתרבות‪,‬‬
‫הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות העם היהודי‪ ,1983 ,‬עמ' ‪.131–130‬‬
‫תוספתא‪ ,‬מסכת דמאי‪ ,‬ב ב–ג‪.‬‬ ‫‪1 10‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.148‬‬ ‫‪1 11‬‬
‫גרובר‪ ,‬עמ' ‪.213‬‬ ‫‪1 12‬‬
‫‪32‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫מחלוקות בין הפרושים לצדוקים ולכוהנים‬

‫המחלוקת נסובה בראש ובראשונה סביב הסמכות על העם‪ 113.‬כיצד הצליחו‬
‫הפרושים לקבל לידיהם את הסמכות שתורת משה העניקה לכוהנים מזרע‬
‫אהרון?‪ 114‬איך הפכו לבעלי הסמכות הבלעדית ביהדות? איך הצליחה כת כה‬
‫קטנה לצבור כוח כה רב?‬

‫מגילות מדבר יהודה (המאה ה־‪ 2‬לפנה"ס) תיעדו את הסכסוך החריף בין שתי‬
‫תעי‬
‫"מ ֵ‬
‫הסיעות המובילות ביהדות של אותם ימים‪ .‬נאמר שם שהפרושים הם ַ‬
‫קרם ולשון כזביהם ושפת מרמה יתעו רבים"‪ 115.‬מנהיג‬ ‫פריִ ם אשר בתלמוד ִש ָ‬
‫ֶא ַ‬
‫הפרושים מתואר במגילות ים המלח כ"מטיף כזב" ו"איש לצון"‪ ,‬ומואשם בהטעיית‬
‫‪117‬‬
‫רבים באמצעות תורתו המזויפת‪ 116‬ואפילו בכך שמאס בתורה שבכתב‪.‬‬

‫ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו כתב כי הפרושים ציוו על ישראל מסורת שמעולם‬

‫לא הייתה חלק מהתורה הכתובה ושזו הסיבה שהכוהנים‪ ,‬שהיו מבית צדוק‬
‫ודרשו להיצמד לטקסט המקראי‪ ,‬דחו אותם‪ .‬יוסף בן מתתיהו מוסיף שבתגובה‬
‫לכך‪ ,‬פרצו ויכוחים וסכסוכים חריפים בין שתי הסיעות‪ 118.‬הוא תיעד גם את‬
‫היריבות הפוליטית בין המלך אלכסנדר ינאי‪ 119‬לבין הפרושים‪ ,‬יריבות שהובילה‬
‫לצליבתם של שמונה מאות פרושים‪ 120,‬לאחר שאלה הזמינו את המלך הסלוקי‬
‫לכבוש את ירושלים מידי אלכסנדר ינאי‪ 121.‬אולם הפרושים למעשה ניצלו את‬
‫הסלמת מאבק הירושה בין יורשיו של אלכסנדר ינאי‪ ,‬בהזמינם את הרומאים‬
‫לכבוש את ישראל במטרה לפרק את בית חשמונאי‪ .‬כך הם תכננו לסלול את‬
‫דרכה של ההנהגה הרבנית ולהשתלט על חשבונם של שאר הזרמים‪ 122.‬שלומציון‬
‫המלכה (המוכרת בשם אלכסנדרה)‪ 123‬נודעה באהדתה לפרושים‪ .‬היא אפשרה‬
‫להם להרחיב את השפעתם ובעצם להשליט את סמכותם על העם‪ 124.‬בתקופת‬
‫שלטונה הם החלו להפיץ את תורתם ולכפות אותה על מתנגדיהם‪ .‬יצירת‬
‫ה"זוגות"‪ 125‬נועדה לבסס את שלטון התורה הזו בישראל‪ ,‬לא רק במישור המדיני‪,‬‬
‫אלא גם בחיי היום יום‪ 126.‬בשלב זה נחשפה היריבות בין הצדוקים לפרושים‬
‫במלוא חומרתה‪ .‬יוסף בן מתתיהו כותב שאלכסנדרה העניקה לפרושים סמכות‬
‫מלאה על העם וחידשה את כל הפסיקות המסורתיות שלהם (שלפני כן בוטלו‬
‫גרובר‪ ,‬עמ' ‪.324‬‬ ‫‪1 13‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.150–153‬‬ ‫‪1 14‬‬
‫בלהה ניצן‪ ,‬מגילות קומראן‪ :‬מבואות ומחקרים – כרך ראשון‪ ,‬בעריכת מנחם קיסטר‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן־‬ ‫‪ 115‬‬
‫צבי‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.178‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.194–192‬‬ ‫‪1 16‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.178‬‬ ‫‪1 17‬‬
‫אליאור‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.153–152‬‬ ‫‪1 18‬‬
‫אלכסנדר ינאי מלך בין השנים ‪ 76–103‬לפנה"ס ותמך בצדוקים‪ ,‬על חשבון הפרושים‪ .‬ראו‪ :‬אייל רגב‪,‬‬ ‫‪1 19‬‬
‫הצדוקים והלכתם‪ :‬על דת וחברה בימי בית שני‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן־צבי‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.262–261‬‬
‫רגב‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.262‬‬ ‫‪1 20‬‬
‫לוין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.295‬‬ ‫‪1 21‬‬
‫יגאל עילם‪ ,‬מה התרחש כאן‪ ,‬עם עובד‪ ,2012 ,‬עמ' ‪.58–57‬‬ ‫‪1 22‬‬
‫אשתו של המלך אלכסנדר ינאי ויורשת העצר שלו לאחר מותו‪ .‬ראו‪ :‬א' רפפורט‪ ,‬בעריכת ד' ר' שוורץ‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 123‬‬
‫‪.283‬‬
‫ניצן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.179‬‬ ‫‪1 24‬‬
‫המונח "זוגות" מתייחס לשני החכמים ששלטו בסנהדרין וקיבלו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬את התורה שבעל־פה ממשה‬ ‫‪ 125‬‬
‫רבנו‪ .‬ראו‪ :‬רמב"ם‪ ,‬הקדמה לפירוש המשנה‪ ,‬עמ' ‪ ;24–22‬ראו גם‪ :‬ורמן ושמש‪ ,‬לגלות נסתרות‪ :‬פרשנות והלכה‬
‫במגילות קומראן‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,2011 ,‬עמ' ‪.94–83‬‬
‫אברבך‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬ ‫‪1 26‬‬

‫‪33‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫על ידי הורקנוס חמיה)‪ 127.‬אלכסנדרה העבירה את הכהונה לידי הורקנוס ה־‪2‬‬
‫ואת השליטה במערכת המשפט הפקידה בידי הפרושים‪ 128.‬הייתה זו נקודת‬
‫מפנה חשובה ביותר בעולם היהודי‪ ,‬ראשיתו של עידן שבו כל התפתחות דתית‬
‫כללה גם היבט משפטי‪ 129.‬מאותה העת נמצא הכוח באופן רשמי בידיהם של‬
‫רבני־הפרושים‪.‬‬

‫הפרושים היו המתנגדים הגדולים ביותר של הכוהנים הצדוקים – מתנגדים‬

‫אלימים‪ ,‬אכזריים וחסרי רחמים‪ .‬באחד המקרים הם טימאו אחד מהם בכוונה‪,‬‬
‫כדי שלא יוכל להעלות עוד קורבנות‪ .‬בפעם אחרת הם הורו לסקול למוות‬
‫כוהן שהעז להתנגד לתורתם‪ .‬קיים תיעוד של אחד הכוהנים‪ ,‬המספר שלמרות‬
‫שהצדוקים היו האחראים על בית המקדש באותה תקופה‪ ,‬הם חששו מפני‬
‫הפרושים‪ .‬ואכן‪ ,‬הפרושים דחו ופסלו רבים מהכללים שעל־פיהם פעלו הצדוקים‬
‫‪130‬‬
‫ואכפו מסורות חדשות שהכוהנים נאלצו להישמע להן‪.‬‬

‫המהפכה הפרושית־רבנית‬
‫חורבן הבית סיפק לפרושים את ההזדמנות להוציא לפועל את המהפכה הדתית‬
‫שלהם‪ .‬הם החליטו להקים גוף לאומי שלא נזקק למקדש גשמי‪ 131,‬גוף שיישלט‬
‫‪132‬‬
‫על ידי משנתם ויוכל להתקיים בכל מקום בעולם‪.‬‬

‫חז"ל הכחישו את חשיבותה של השושלת‪ ,‬שאפשרה לכוהנים מבית צדוק‬

‫להוריש את סמכותם מדור לדור‪ .‬הם דחו את הרעיון שרק צאצאיו של צדוק‬
‫הכוהן רשאים לשרת במקדש והכריזו שעידן הנבואה חלף מן העולם‪ ,‬ושכתביהם‬
‫של הכוהנים בטלים ומבוטלים‪ 133.‬לאחר החורבן הם אפילו לקחו לידיהם את‬
‫הסמכות לקביעת זמני החגים בלוח השנה – סמכות שעד אז הייתה נחלתם‬
‫‪134‬‬
‫הבלעדית של הכוהנים‪.‬‬

‫עצם קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה התבסס על נימוקים אנושיים ולכאורה‬

‫לוגיים שאפשרו לשכנע בקלות את פשוטי העם‪ ,‬שלא ידעו קרוא וכתוב ולכן‬
‫לא יכלו לבדוק בעצמם מה נאמר בכתבי הקודש‪ .‬כך הצליחו הפרושים לבסס‬
‫את מעמדם ולהכניס לתמונה מסגרת חדשה שבה התקבלו פסיקות משפטיות‪,‬‬
‫גם כשהן סתרו את התורה שבכתב וגם כאשר הן עמדו בניגוד גמור למעמד‬
‫‪135‬‬
‫הכהונה‪.‬‬

‫לוין‪ ,‬עמ' ‪.291‬‬ ‫‪1 27‬‬

‫רפפורט‪ ,‬עמ' ‪.283‬‬ ‫‪1 28‬‬
‫גרובר‪ ,‬עמ' ‪.435‬‬ ‫‪1 29‬‬
‫גרובר‪ ,‬עמ' ‪ .206‬ראו דוגמאות למחלוקות ההלכתיות בין הפרושים והצדוקים במשנה‪ ,‬ידיים ד ו–ד וגם ז‪.‬‬ ‫‪1 30‬‬
‫רפפורט‪ ,‬עמ' ‪.415–414‬‬ ‫‪1 31‬‬
‫אשר צבי הירש גינסבורג (ידוע גם כאחד העם)‪ ,‬בשר ורוח‪ ,‬בתוך על פרשת דרכים‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬חלק שלישי‪,1921 ,‬‬ ‫‪ 132‬‬
‫עמ' ‪.232–222‬‬
‫למעשה‪ ,‬הרבנים איגדו את כתבי הצדוקים והחשמונאים לספרים חיצוניים ואסרו על העם לקרוא בהם‪ .‬ראו‪:‬‬ ‫‪ 133‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.71 ,66‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.133–132‬‬ ‫‪1 34‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.150–136‬‬ ‫‪1 35‬‬

‫‪34‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫ההשתלטות הדתית של הרבנים על העולם היהודי הושלמה עם הטלת צנזורה‬

‫חריפה על כתבי הקודש באמצעות שיטת פרשנות חדשנית ומעוותת (עליה‬
‫נרחיב בפרק ב')‪ .‬לדוגמה‪ ,‬פיתוח שיטות דרש על מנת לשרת את מטרתם ואת‬
‫הרחבת תחומי סמכותם‪ .‬בסוף המאה ה־‪ 1‬לספ' הושלם ניצחונם של הפרושים‬
‫על הנבואה והכהונה ועל כל שאר הזרמים האחרים ביהדות‪ .‬היהדות חצתה את‬
‫נקודת האל־חזור‪ ,‬ולבשה את פניה של מסורת ההלכה‪ .‬לא עוד יהדות מקראית‪,‬‬
‫‪136‬‬
‫אלא מאותה העת – ההלכה הרבנית‪ .‬וכך נותרו פני הדברים עד ימינו אנו‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬חורבן הבית השני סיפק לפרושים את ההזדמנות שציפו לה‪" .‬קח את‬
‫ירושלים‪ ,‬אך תן לי את יבנה ואת חכמיה"‪ 137,‬התחנן רבי יוחנן בן זכאי בפני‬
‫הקיסר אספסיאנוס‪ .‬במילים אלה העלה בן זכאי את המקדש כקורבן על מזבחה‬
‫של ההלכה הרבנית־פרושית החדשה‪ 138‬וסתם את הגולל על היהדות המקראית‬
‫‪139‬‬
‫שכאמור‪ ,‬הייתה תלויה בעבודת המשכן והכוהנים‪.‬‬

‫הפרושים והמרד‬
‫תמיכתו של רבי עקיבא בבר־כוכבא הייתה צעד מחושב ששירת את המהפכה‬
‫הרבנית‪ .‬המרד של שנת ‪ 135‬לספ' חיסל כל סוג אחר של שאיפה יהודית‪ ,‬זולת‬
‫זו הרבנית‪ 140.‬כך הפכה דתם של הפרושים‪ ,‬התלויה לחלוטין ברבנים ובתורתם‪,‬‬
‫לדתו של העם כולו‪.‬‬

‫דת זו שגשגה בגלות‪ .‬לא למרות הגלות‪ ,‬אלא בזכותה‪ .‬הרבנים לא היו מצליחים‬
‫להטמיע את המסורות שלהם ללא התנתקות חסרת פשרות מהכהונה‪ ,‬מבית‬
‫המקדש ומירושלים‪ .‬שהרי כל עוד עמדו אלה על תילם‪ ,‬הונהג העולם היהודי‬
‫‪141‬‬
‫בידי כוהנים ומלכים‪.‬‬

‫אגב‪ ,‬חשוב לציין כי על אף ניסיונו של הרמב"ם‪ 142‬להסיט את האשמה לכישלון‬

‫במרד בר־כוכבא ובמרד הגדול מהפרושים‪ ,‬שנחלו כישלון חרוץ והמיטו על העם‬
‫חורבן נורא‪ ,‬ידוע וגלוי כי בראש שתי המרידות עמדו חסידי הפרושים וממשיכי‬
‫דרכם‪.‬‬

‫הזרם היחיד ביהדות ששרד ואפילו צבר תאוצה‪ ,‬מלבד הפרושים‪ ,‬הוא זה של‬
‫היהודים המשיחיים‪ 143‬תלמידי ישוע מנצרת‪ ,‬שנצלב בתחילת שנות ה־‪30‬‬
‫של המאה ה־‪ 1‬לספ'‪ .‬היה זה כמאה שנה לפני ששמעון בר־כוכבא הנהיג את‬
‫המרד השני ברומאים (בשנת ‪ 132‬לספ')‪ .‬בתחילת המרד הסכימו תלמידי ישוע‬
‫להצטרף למאבק‪ ,‬שנתפס כהגנה על ארץ־ישראל‪ .‬אבל בשלב מסוים הכריז‬
‫אברבך‪ ,‬עמ' ‪.300‬‬ ‫‪1 36‬‬
‫פרפרזה על הציטוט‪" :‬תן לי יבנה וחכמיה‪ ,‬ושושלת הנשיאות ורופא לר' צדוק"‪ .‬גיטין‪ ,‬ה‪ ,‬דף נ"ו ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 137‬‬
‫ראו דיונים אצל עזריה בייטנר‪ ,‬ביקור חולים וניחום אבלים‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪ ,2011 ,‬עמ' ‪.12–11‬‬ ‫‪ 138‬‬
‫אמנון שפירא‪ ,‬אנרכיזם יהודי דתי‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת אריאל‪ ,2015 ,‬עמ' ‪.197‬‬ ‫‪ 139‬‬
‫גרובר‪ ,‬עמ' ‪.436–435‬‬ ‫‪1 40‬‬
‫עילם‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬ ‫‪1 41‬‬
‫הרמב"ם ניסה להטיל את האשמה בכישלון המרד על תלמידי ישוע‪ .‬ראו משנה תורה‪ ,‬הלכות מלכים‬ ‫‪ 142‬‬
‫ומלחמות יא‪.‬‬
‫כתבי הברית החדשה מתעדים כי כך נקראו תלמידיו הראשונים של ישוע (ראו‪ :‬מע"ה י"א ‪ ;26‬פט"א ד' ‪.)16‬‬ ‫‪ 143‬‬
‫כינוי נוסף שדבק בתלמידי ישוע היה "נצרים" (ראו‪ :‬מע"ה כ"ד ‪ ;5‬כ"ו ‪.)28‬‬

‫‪35‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫רבי עקיבא שבר־כוכבא‪ ,‬איש מלחמה שנודע באכזריותו הקשה‪ ,‬הוא המשיח‪,‬‬
‫והכרזתו זו אילצה את אותם יהודים משיחיים לפרוש מהמרד‪ ,‬שהרי לא הסכימו‬
‫לקבל את משיחיותו של בר־כוכבא‪ .‬בתגובה תיקן רבי עקיבא‪ ,‬בשיתוף פעולה‬
‫עם הסנהדרין‪ ,‬רשימה ארוכה של תקנות שנועדו לנדות את תלמידי ישוע מתוך‬
‫היהדות הרבנית ולאסור על העם לבוא איתם במגע‪ .‬הדברים הגיעו לשיאם‬
‫כשהסנהדרין החליטה לגרש את היהודים המשיחיים גם מבתי הכנסת‪ .‬לשם‬
‫כך הוסיפו את "ברכת המינים"‪ 144‬לתפילת שמונה עשרה – התפילה שכל יהודי‬
‫אומר שלוש פעמים ביום בבית הכנסת‪ .‬ההיסטוריונית ד"ר קציעה אביאלי־‬
‫טביביאן מבהירה‪" :‬הברכה‪ ,‬שהיא למעשה קללה‪ ,‬מכוונת אל כל הנוצרים‪,‬‬
‫ולדעת אחרים היא מכוונת אל יהודים־נוצרים‪ ,‬יהודים שהאמינו במשיחיותו של‬
‫ישוע אך המשיכו להתפלל עם היהודים בבתי הכנסת‪ .‬לפי דעה זו ברכת המינים‬
‫‪145‬‬
‫נועדה להרחיקם ולמנוע מהם להשפיע על הציבור היהודי"‪.‬‬

‫בעקבות מהלך זה‪ ,‬היהודים המשיחיים מצאו את עצמם הולכים ונדחקים מן‬
‫היהדות הרבנית־פרושית‪ ,‬שהלכה והתעצמה‪ .‬תהליך דחיקתה של היהדות‬
‫המשיחית אל מחוץ לכותליה של היהדות לא התרחש בבת אחת‪ ,‬אלא לאורך‬
‫זמן‪ .‬רק במאה ה־‪ 3‬לספ' הצליחו הרבנים לנתק את תלמידיו היהודים של ישוע‬
‫משאר היהדות‪ ,‬באמצעות אגדה שהוכנסה לתורה שבעל־פה‪ .‬הם ידעו שהאגדה‬
‫תעורר בתלמידי ישוע אי נוחות ותוביל להרחקתם‪ .‬האגדה מופיעה במסכת‬
‫סנהדרין‪ 146.‬מסופר בה שישוע כישף‪ ,‬הסית והדיח את עם ישראל מאלוהי ישראל‬
‫לעבודת אלילים‪ .‬לפי אגדה זו היה ישוע תלמידו של רבי יהושע בן־פרחיה‪,‬‬
‫הסתכסך איתו‪ ,‬וכנקמה החליט ללמוד במצרים את מלאכת הכישוף‪ ,‬במטרה‬
‫להחטיא את עם ישראל‪.‬‬

‫אלא שלאגדה זו‪ ,‬שנכתבה על ידי הרבנים מאות שנים אחרי צליבתו של ישוע‪,‬‬
‫אין כל תימוכין מחוץ לתלמוד‪ ,‬מה גם שהיא לוקה בחוסר מהימנות כרונולוגי‬
‫מביך‪ .‬רבי יהושע בן־פרחיה חי ופעל במאה ה־‪ 2‬לפנה"ס‪ ,‬כמאתיים שנה לפני‬
‫שישוע נולד‪ .‬פרופ' אביגדור שנאן מתייחס לאגדה זו‪ ,‬באומרו‪" :‬בבריחתו [של‬
‫יהושע בן־פרחיה] למצרים התלווה אליו גם אחד מתלמידיו‪ ,‬הלא הוא ישוע (כן‪,‬‬
‫כן‪ ,‬הכוונה למחולל הנצרות המוכר גם בשם ישו‪ ,‬אף שמבחינה כרונולוגית הדבר‬
‫בלתי אפשרי!)"‪ 147.‬לאחרונה הודו כמה רבנים שהאגדה אכן בעייתית‪ .‬הרב מאיר‬
‫אליהו לדוגמה טען‪" :‬אין זה ישו הנוצרי האמור במסכת סנהדרין שהוציאו אותו‬
‫‪148‬‬
‫להורג בערב פסח‪ .‬זה לא אותו אחד שהוא התלמיד של יהושע בן פרחיה!"‬

‫תיאור נוסף של היהודים המשיחיים מובא במסכת עבודה זרה י"ז‪ ,‬שם מתוארת‬
‫שיחה בין רבי אליעזר ורבי עקיבא אודות תלמיד של ישוע‪ ,‬יהודי משיחי בשם‬
‫יעקב איש כפר סכניא‪ ,‬שהיה ידוע ביכולתו לרפא בשם ישוע‪ .‬בהמשך‪ ,‬בדף כ"ז‪,‬‬
‫מסופר שאחיינו של רבי ישמעאל הוכש על ידי נחש‪ .‬אותו יעקב הציע לרבי‬

‫דוד רוקח‪ ,‬בתוך‪ :‬שמואל אלמוג (עורך)‪ ,‬שנאת ישראל לדורותיה‪ :‬קובץ מאמרים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר‬ ‫‪ 144‬‬
‫לחקר תולדות העם היהודי‪ ,1980 ,‬עמ' ‪.75‬‬
‫‪.www.lib.toldot.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18026‬‬ ‫‪1 45‬‬
‫סנהדרין ק"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 46‬‬
‫אביגדור שנאן‪ ,‬פרקי אבות‪ :‬פירוש ישראלי חדש‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬ספרי חמד‪ ,‬ירושלים‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.12‬‬ ‫‪1 47‬‬
‫הרב מאיר אליהו‪ ,‬יוני ‪.www.youtube.com/watch?v=dLOy63RbFTE :2019‬‬ ‫‪1 48‬‬

‫‪36‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫ישמעאל לרפא את בן אחותו בשמו של ישוע‪ ,‬אך הרבי‪ ,‬שאומנם הכיר ביכולתם‬
‫של תלמידי ישוע לרפא באופן על־טבעי בשמו של ישוע‪ ,‬סירב והעדיף שאחיינו‬
‫ימות‪.‬‬

‫אגב‪ ,‬באותו הנושא‪ ,‬חננאל מאק‪ ,‬פרופ' לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬מספר‬
‫שהרבנים עברו באופן שיטתי על כל נבואות התנ"ך המאשרות את משיחיותו‬
‫של ישוע מנצרת‪ ,‬והסירו אותן מקריאת ההפטרה בבתי הכנסת‪ .‬כל זאת כדי‬
‫שהעם לא יאמין באותו אחד שהיהודים המשיחיים מאמינים בו‪" .‬עיון בלוח‬
‫ההפטרות מגלה כי מתקניו נמנעו באופן שיטתי מלכלול בו את הפסוקים מן‬
‫‪149‬‬
‫המקרא שעליהם השתיתו הנוצרים את עיקרי אמונתם"‪.‬‬

‫למעוניינים‪ ,‬פרסמנו מאמר נפרד "הברית החדשה והתורה שבעל־פה"‪ ,‬שם‬

‫התייחסנו לטענות באשר לעדויות שלכאורה קיימות בברית החדשה לתורה‬
‫שבעל־פה‪.www.oral.law/new :‬‬

‫‪.https://www.haaretz.co.il/1.1032931‬‬ ‫‪ 149‬‬

‫‪37‬‬
38
 ‫פרק א‪ :‬מבוא להלכה הרבנית – התורה שבכתב מול זאת שבעל־פה‬

‫פרק ב‬

‫הפרכת טענות הרבנים‬

‫בנוגע למקורה של התורה‬
‫שבעל־פה‬

‫בשנים האחרונות הבינו הרבנים כי אינם יכולים להתעלם‬

‫מהאתגרים העומדים לפתחה של התורה שבעל־פה‪ ,‬בעיקר‬
‫בנושא מהימנותה‪ .‬לפיכך‪ ,‬רבים מהם החלו לנסות להגן‬
‫בפרסומיהם השונים על קדמותה‪ ,‬על תוקפה ועל מקורה‬
‫השמימי של המסורת‪ .‬פרק זה מספק מענה לטיעונים הנפוצים‬
‫והתכופים ביותר שמציגים הרבנים בפלטפורמות השונות‬
‫במטרה להגן על התורה שבעל־פה‪.‬‬

‫‪39‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪1‬‬
‫בלי תורה שבעל־פה אי אפשר להבין‬
‫את התורה הכתובה ואת לשונה‬

‫"אי אפשר להבין את פסוקי התורה בלי ידיעה מוקדמת‬

‫של התורה שבעל־פה"‪( 1.‬מכון שלמה אומן‪ ,‬הרב שמשון רפאל הירש)‬

‫"התורה שבעל־פה התקבלה ביחד עם התורה שבכתב‪.‬‬

‫אי אפשר לקיים מצווה אחת מהתורה שבכתב ללא‬
‫התורה שבעל־פה‪ ,‬אין כזה דבר"‪( 2.‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫"האמת היא שהחיוב לשמוע בקול הרבנים אינו נובע‬

‫ממצווה אחת מסוימת‪ ,‬אלא הוא דבר מחויב מכח המהלך‬
‫הכללי של החיים‪ ...‬הם פשוט מפרשים לנו מה רצון‬
‫הקב"ה במציאות החיים העכשווית"‪( 3.‬הרב אברהם פרידמן)‬

‫רבנים טוענים כי ללא תורה שנמסרה בעל־פה‪ ,‬בלתי אפשרי להבין‬

‫את מצוות התורה שבכתב‪ ,‬ושאין זה הגיוני שאלוהים ייתן תורה בלי‬
‫לספק לה פירוש מעשי‪ .‬טיעון זה יוצא מנקודת הנחה שאלוהים מצפה‬
‫שנקיים את מצוות התורה גם בימינו‪ ,‬עניין שפרשני מקרא רבים חלוקים לגביו‪.‬‬
‫ההיסטוריון דוד דישון כותב לדוגמה כי "יש מצוות לאומיות שאין בידינו לקיימן‬
‫היום מפני שהתשתית המציאותית חסרה לנו"‪ 4.‬אברהם מלמד‪ ,‬פרופ' למחשבת‬
‫ה‬
‫ישראל מאוניברסיטת חיפה‪ ,‬כותב‪:‬‬

‫‪.www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=24&id=912‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫‪.www.youtube.com/watch?v=zC92Tkxb35Q‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫‪.www.hidabroot.org/article/217324‬‬ ‫‪ 3‬‬
‫דוד דישון‪ ,‬ספקן באמונתו יחיה‪ :‬יהדות לאדם הביקורתי‪ ,‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.40‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫‪40‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ראשית באה האמונה‪ ,‬ורק לאחר מכן המצוות‪ ,‬הנתפסות כפועל יוצא‬
‫של האמונה; היוצרות התהפכו‪ ,‬ואילו המשמעות המקורית כ'חוק'‬
‫במשמעות האוניברסלית שלו‪ ,‬נעלמה לחלוטין‪ ,‬שוב אין לה רלוונטיות‬
‫עכשווית‪ ...‬היהדות [הפכה] מדת המבוססת על החיוב הקולקטיבי לקיים‬
‫מצוות מעשיות‪ ,‬לאמונה מופשטת ולעקרונות מוסר שהם עניין לבחירה‬
‫‪5‬‬
‫הרצונית של הפרט ברשות היחיד שלו‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬לא כולם מסכימים שמצוות התורה תקפות בימינו‪ 6.‬אבל גם אם כן נניח‬
‫שנחוץ לקיים בימינו את כל מצוות התורה‪ ,‬עדיין מדובר בכשל הלוגי "טיעון‬
‫מן השתיקה" (ארגומנטום אקס סילנטיו) מצד הרבנים‪ .‬זאת מאחר שהעובדה‬
‫שהתורה שבכתב שותקת ואינה מספקת הסברים למצווה כלשהי‪ ,‬אינה אומרת‬
‫שהיא מודה בקיומה של תורה שבעל־פה‪.‬‬

‫כשל לוגי נוסף שאותו מבצעים הרבנים נקרא "ברירה כוזבת"‪ ,‬שכן הם מציעים‬
‫שתי אפשרויות בלבד‪ :‬או שמשה שכח לכתוב חלק ממה שאלוהים מסר לו‪ ,‬או‬
‫שהוא העביר לו חלקים בעל־פה‪ .‬אלא שקיימות אפשרויות נוספות‪ .‬למשל‪ ,‬שכל‬
‫ההיבט הטכני של מצוות התורה כלל אינו חשוב לאלוהים‪ .‬או‪ ,‬שאופן הביצוע‬
‫של מצוות שונות כבר היה ידוע לקהל הרחב (לדוגמה‪ :‬ברית המילה – המנהג‬
‫היה נפוץ בקרב העמים עוד לפני זמנו של אברהם‪ .‬נרחיב על כך בפרק על ברית‬
‫המילה‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬בני ישראל ידעו כיצד לזבוח כי ראו איך המצרים זובחים‬
‫לאלילים שלהם)‪.‬‬

‫הטענה שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא תיווך הרבנים סותרת את‬
‫מהות התורה שבכתב‪:‬‬

‫ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַהזֹּאת ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצוְָּך ַהּיֹום ֹלא נִ ְפלֵ את ִהוא ִמ ְּמָך וְ ֹלא ְרח ָֹקה‬
‫ִהוא‪ֹ .‬לא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא לֵ אמֹר ִמי יַ ֲעלֶ ה ּלָ נּו ַה ָּׁש ַמיְ ָמה וְ יִ ָּק ֶח ָה ּלָ נּו וְ יַ ְׁש ִמ ֵענּו‬
‫א ָֹתּה וְ נַ ֲע ֶשׂנָּה‪ .‬וְ ֹלא ֵמ ֵע ֶבר לַ יָּם ִהוא לֵ אמֹר ִמי יַ ֲע ָבר לָ נּו ֶאל ֵע ֶבר ַהיָּם וְ יִ ָּק ֶח ָה‬
‫ּובלְ ָב ְבָך לַ ֲעשֹׂתֹו‬ ‫לָּנּו וְ יַ ְׁש ִמ ֵענּו א ָֹתּה וְ נַ ֲע ֶשׂנָּה‪ִּ .‬כי ָקרֹוב ֵאלֶ יָך ַה ָּד ָבר ְמאֹד ְּב ִפיָך ִ‬
‫(דברים ל' ‪.)15–11‬‬

‫התורה שבכתב מבהירה‪ :‬אלוהים העניק לאדם שכל ישר כדי שיוכל לחקור‬
‫ולהבין את מצוותיו‪ .‬הפסוקים הללו אינם מצווים על האדם להתייעץ עם רב‪,‬‬
‫אלא מבהירים שהמצווה אינה מסובכת או מורכבת‪ ,‬ושהאדם אינו תלוי במישהו‬
‫שיפרש לו אותה‪.‬‬

‫פעמיים בספר דברים‪ 7‬מזהיר אלוהים את עם ישראל שלא יוסיף על מצוותיו‬

‫ולא יגרע מהן‪ .‬לכן‪ ,‬גם אם מצוות מסוימות אינן ברורות דיין‪ ,‬אין בידינו רשות‬
‫להוסיף להן הלכות‪ ,‬חוקים ותקנות שמלכתחילה אינם מצויים בתורה‪ 8.‬יש לזכור‬
‫שמצוות התורה היוו חוקה מדינית ונועדו לייסד אומה חדשה‪ .‬ההקשר שבו נכתבו‬

‫אברהם מלמד‪ ,‬דת‪ :‬מחוק לאמונה – קורותיו של מינוח מכונן‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,2014 ,‬עמ' ‪.295–293‬‬ ‫‪ 5‬‬
‫אנחנו מסכימים והרחבנו על כך בסרטון ובמאמר‪ .‬ראו ‪.www.bible.ac/torah‬‬ ‫‪ 6‬‬
‫פרקים‪ :‬ד' ‪ ;2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫ ‪7‬‬
‫הרבנים הוסיפו בשמו המפורש של אלוהים מצוות שכלל לא קיימות בתורה‪ .‬למשל‪ :‬טלית‪ ,‬נטילת ידיים‪,‬‬ ‫‪ 8‬‬
‫הדלקת נרות‪ ,‬הפרשת חלה וכו' (קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימנים לה ב)‪.‬‬

‫‪41‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫הדברים‪ ,‬וגם השפה והתרבות שמרוחקים מאיתנו כיום‪ ,‬היו ברורים ומובנים לקהל‬
‫היעד המקורי שחי בתקופה שבה נכתבו הדברים‪ .‬מה הכוונה? בדיוק כפי שאדם‬
‫מעם ישראל‪ ,‬שחי בתקופת המקרא‪ ,‬לא היה מבין את הציווי "החזר את הדום‬
‫הרגליים למקומו להסעה‪ ,‬המראה ונחיתה" (מטוס בואינג ‪ 737-900‬של חברת‬
‫אל על) מאחר שמטוסים לא היו קיימים בזמנו‪ ,‬כך גם לנו‪ ,‬שחיים בפער של אלפי‬
‫שנים מאותה התרבות‪ ,‬אין לעיתים את ההקשר שבו נאמרו הדברים – הקשר‬
‫שלבני ישראל כן היה‪ ,‬ולכן אנחנו מצויים בפער תרבותי‪ ,‬לשוני‪ ,‬גיאוגרפי וכו'‪.‬‬

‫זאת אומרת שמה שנחוץ לנו על מנת להבין את הכתוב בתורה‪ ,‬אינו תורה‬
‫בעל־פה‪ ,‬אלא לשבת ללמוד; ללמוד היסטוריה‪ ,‬עברית מקראית‪ ,‬גיאוגרפיה‬
‫מקראית וכיוצא בזאת‪ .‬אבל אם לא שכנענו אתכם‪ ,‬אז שימו לב לזה‪ ,‬שלפחות‬
‫ארבע פעמים מספרת התורה שמשה לא ידע כיצד להתנהל במקרים מסוימים‬
‫ונזקק לעצתו של אלוהים‪ 9.‬מסתבר‪ ,‬אם כך‪ ,‬שלמשה לא הייתה תורה שבעל־פה‬
‫שפירשה עבורו את זו שבכתב‪ .‬היו דברים שהוא לא ידע מראש פשוט משום‬
‫שבהר סיני הוא לא קיבל הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום כל חוקי התורה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫כאשר משה נדרש לִ ְפסוק בעניין מסוים ולא היה ברשותו כל הידע הדרוש לשם‬
‫פסיקה‪ ,‬הוא לא פנה אל איזושהי תורה בעל־פה דמיונית שתחלץ אותו‪ ,‬אלא‬
‫"ע ְמדּו וְ ֶא ְׁש ְמ ָעה ַמה יְ ַצוֶּה ה' לָ ֶכם" (במדבר ט' ‪.)8‬‬
‫החליט להתייעץ עם אלוהים‪ִ :‬‬

‫מה עושים עם הפער הלשוני?‬

‫הרב זמיר כהן כתב‪" :‬דברים שהם רק כתובים ומועברים כך מדור לדור‪ ,‬עם הזמן‬
‫אנשים עלולים לטעות בהבנת הכתוב כי מילים מתחלפות במשך השנים"‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫ובאמת‪ ,‬מי אמור להשלים עבורנו את הפער הזה אלפי שנים אחרי שנכתבה‬
‫התורה? הרי בהחלט ייתכן שלא נבין לאשורן מילים מסוימות‪ ,‬או שנייחס להן‬
‫משמעות שונה מהמקור‪ .‬העברית המקראית אינה זהה לעברית המודרנית‪ .‬אבל‬
‫העובדה שאיננו מבינים מונח‪ ,‬ביטוי או מצווה מקראית‪ ,‬אין פירושה שמי שחי‬
‫בתקופת התורה לא הבין אותם‪ .‬מילים מקראיות יש לפרש בעזרת חוקי פרשנות‬
‫המקרא; על־פי ההקשר שלהן בתורה עצמה ולא לאור פרשנות התורה שבעל־‬
‫פה‪ ,‬שנכתבה אלפי שנים מאוחר יותר‪ .‬הרי התורה שבעל־פה עצמה נאבקת‬
‫ונכשלת בפירוש מילים מקראיות‪.‬‬

‫ביחזקאל‪ ,‬למשל‪ ,‬מופיעה המילה "חשמל"‪ .‬מתוך ההקשר שלה בטקסט ברור‬
‫שבתקופת יחזקאל הייתה לה משמעות שונה מזו שמיוחסת לה היום (שהרי‬
‫החשמל המוכר לנו הוא המצאה מודרנית)‪ .‬המסורת הרבנית חלוקה לגבי‬
‫הפירוש הנכון‪ :‬רש"י טען שחשמל הוא שם של מלאך‪" .‬רבינו בחיי" טען שחשמל‬
‫משמעו חיות‪ .‬ב"מצודת דוד" נטען שחשמל הוא להבת אש‪ ,‬ואילו אברבנל‬
‫טען שחשמל הוא נבואה‪ .‬המלבי"ם גרס שחשמל מסמל את השכינה ושאסור‬
‫לקבל את פרשנותו של רבי אברבנאל‪" :‬כעין חשמל – חלילה לקבל דעת מהר"י‬
‫אברבנאל"‪ 11.‬זוהי דוגמה טובה לכך שהתורה שבעל־פה לא מצליחה לספק‬
‫תשובות ונכשלת בפירוש מילים מקראיות‪ .‬הרי כל עוד חז"ל עצמם סותרים זה‬

‫ויקרא כ"ד ‪ ;23–10‬במדבר ט' ‪ ;8–6‬ט"ו ‪ ;36–32‬כ"ז ‪.4–1‬‬ ‫ ‪9‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=l4YPTLpM9pI‬‬ ‫‪1 0‬‬
‫פרשנות המלבי"ם על יחזקאל א' ‪.27‬‬ ‫‪1 1‬‬

‫‪42‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫את זה‪ ,‬אין דבריהם יכולים להיות דברי אלוהים חיים‪ .‬אילו הייתה התורה שבעל־‬
‫פה מה שהיא מתיימרת להיות‪ ,‬היא הייתה מספקת תשובה ברורה וניצחת‪ .‬אלא‬
‫שחז"ל – לא רק שלא השכילו לספק תשובה – הם העלו תהיות נוספות ועוררו‬
‫חוסר הסכמה ובלבול רב יותר‪.‬‬

‫איך בכל זאת ניתן להבין את משמעותן של מילים בתורה ללא עזרת התורה‬
‫שבעל־פה? ניתן לעשות זאת על־פי ההקשר‪ ,‬בעזרת מחקר פילולוגי ובאמצעות‬
‫שימוש בכללי הפרשנות המקראית‪ 12.‬הם אלה המבארים את כוונתו המקורית‬
‫של המחבר‪ .‬כמובן שאפשר לפנות לעזרתו של מי שלמד וחקר את הכתובים‪ ,‬אבל‬
‫אין מקום לתלות מתמדת באדם המתיימר להחזיק בסמכות הבלעדית לפרש‬
‫את הכתובים‪ ,‬כפי שהרבנים רוצים שנחשוב‪ .‬אם ניקח את המקרה הספציפי של‬
‫המילה "חשמל" כדוגמה‪ ,‬הרי שמתרגום השבעים‪ ,‬שבו תורגמה המילה חשמל‬
‫למילה "אלקטרון" ביוונית (‪ ,)ἤλεκτρον‬עולה שמשמעה – משהו שזוהר כמתכת‬
‫בוהקת או כצבע ענבר‪.‬‬

‫התורה מפרשת את עצמה‬

‫אם אלוהים בחר שלא להתייחס בתורתו לזווית‪ ,‬לצורה או לגודל של הסוכה‪ ,‬מי‬
‫אנחנו שנעשה זאת במקומו?! לאור זאת‪ ,‬נמצא כי‪ ‬הטענה הרבנית‪ ,‬לפיה חייבת‬
‫להיות תורה שבעל־פה כי בלעדיה לא נדע בדיוק באיזה אופן עלינו להקים‬
‫את הסוכה‪ ,‬היא כשל לוגי שנקרא "טיעון מן הּבוּרוּת"‪( ‬אד איגנורנטיאם)‪ ,‬או‬
‫"טיעון מהיעדר דמיון"‪ .‬הם בעצם טוענים שאם לא הוכח שמשהו הוא שקר‪,‬‬
‫הרי שהוא נכון‪ .‬לשיטתם‪ ,‬מאחר שמשהו לא הוכח כנכון‪ ,‬הרי שהוא כוזב‪ .‬זהו‬
‫מקרה מיוחד של דילמה כוזבת‪ ,‬מאחר שההנחה היא שכל הטענות ידועות‬
‫באמרה‪" :‬היעדר עדויות אינו‬‫כנכונות או ככוזבות‪ .‬טענה זו מתומצתת לעיתים ִ‬
‫עדות להיעדר"‪ .‬זוהי מניפולציה לוגית‪ ,‬היוצאת מתוך הנחה שכל עוד לא הוכח‬
‫שאין תורה שנמסרה בעל־פה‪ ,‬הרי שהיא קיימת‪ .‬הלוגיקה הזו באה לידי ביטוי‬
‫באמירות כמו‪" :‬אני לא יודע מהי עורלה ואיפה לחתוך אותה; איני יודע מהי‬
‫סוכה ובאיזה צבע‪ ,‬זווית או צורה לבנות אותה‪ ,‬ומכאן שחייבת להיות תורה‬
‫שבעל־פה שתסביר לי את שאיני יודע"‪.‬‬

‫נחזור רגע לטענתו של הרב יוסי מזרחי‪ ,‬שאמר‪" :‬אי אפשר לקיים מצווה אחת‬
‫"ּפרּו‬
‫מהתורה שבכתב ללא התורה שבעל־פה"‪ .‬כשאלוהים ציווה על אדם וחווה ְ‬
‫ְּורבּו"‪ 13,‬האם היה לצידם רב שהסביר בפירוט לאדם כיצד עליו לקיים יחסי אישות‬
‫עם חווה? איך ידעו אדם וחווה מה משמעות המצווה "פרו ורבו" ללא עזרתם‬
‫של רבנים וללא תורה שבעל־פה? הקושיה הזאת אולי נשמעת משעשעת‪ ,‬אולם‬
‫מטרתה להבהיר עד כמה מגוחכת הטענה שלא ניתן להבין את התורה ללא רב‬
‫‪14‬‬
‫ו‪/‬או תורה שהיא בעל־פה‪.‬‬

‫עוד על פרשנות המקרא‪.www.bible.ac/exegesis :‬‬ ‫‪1 2‬‬

‫בראשית א' ‪.28‬‬ ‫‪1 3‬‬
‫הרב מיכאל אברהם ערך רשימה של מצוות בתורה שלטענתו אי אפשר להבין ללא התורה שבעל־פה‪ .‬ראו‬ ‫‪ 14‬‬
‫את תשובתנו לרשימה‪.www.igod.co.il/list163 :‬‬

‫‪43‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪2‬‬
‫קדמותה של המסורת הרבנית מוכיחה את‬
‫קיומה של תורה שבעל־פה‬

‫"הגלויות שעם ישראל גלו – אף אומה ולשון‪ ,‬לא הסינים‪,‬‬

‫לא היפנים‪ ,‬לא הצ'רקסים‪ ,‬לא הערבים – אף אומה ולשון‬
‫לא עברה מה שעם ישראל עברו‪ .‬מכמה סיבות – סיבה‬
‫ראשונה‪ ,‬כי אנחנו עם ישראל העם העתיק בעולם! סיבה‬
‫שנייה‪ ,‬הרדיפות והשנאה של אומות העולם לעם ישראל –‬
‫‪15‬‬
‫זה הוכחה לאמיתות ודיוק במסורת התורה שבעל־פה"‪.‬‬

‫א ברור מה הקשר בין הרדיפות מהן סובל עם ישראל לבין מסירתה של‬
‫תורה בעל־פה‪ .‬זוהי קפיצה לוגית בלתי מבוססת וחסרת היגיון‪ .‬חוץ מזה‪,‬‬
‫עם ישראל אינו העם העתיק ביותר בעולם‪ .‬בבראשית ט"ו אלוהים מכונן‬
‫לראשונה את עם ישראל דרך הברית שכרת עם אברהם אבינו‪ .‬אפרים כחלון גורס‬
‫שעד אז‪ ,‬שום עם לא היה קיים‪ .‬אבל כמה פרקים לפני כן‪ ,‬בפרק י'‪ ,‬מסופר על‬
‫הערקים והסינים‪ ,‬לצד עמים אחרים‪.‬‬
‫היבוסים‪ ,‬האמורים‪ ,‬הגרגשים‪ ,‬החיווים‪ַ ,‬‬
‫ל‬
‫היוגה קיימת בהודו זה למעלה משלושת אלפים שנה‪ .‬ביפן מרכיבים סושי באותו‬
‫אופן זה אלפי שנים‪ .‬האם זה אומר שאלוהים הוא שהעניק להם את המסורות‬
‫האלה? לא‪ ,‬זה בסך הכול אומר כי מדובר במסורת עתיקה‪ ,‬ותו לא‪ .‬משך הזמן‬
‫שחלף אינו מהווה הוכחה לנכונותה של מסורת כזו או אחרת‪ .‬הרי התנ"ך מספר‬
‫שעם ישראל עבד את נחש הנחושת מימי משה ועד ימי חזקיהו‪ .‬הרב יהודה זולדן‬
‫מעיר על כך‪" :‬בדברי חז"ל יש שתי תמיהות על מעשהו של חזקיה‪ .‬האחת‪ ,‬איך‬
‫ייתכן שמשה צווה על הצבתו של נחש הנחושת‪ ,‬וחזקיה כיתת אותו? וכי עבודה‬
‫זרה היה? והלא משה רבינו עשאו? מלמד שטעו ישראל אחריו‪ ,‬עד שבא חזקיה‬
‫וגנזו"‪ 16.‬וגם‪..." :‬עד שבא חזקיהו והעבירו"‪ 17.‬אברהם הפנה עורף לעבודת האלילים‬
‫שגדל על ברכיה‪ ,‬וגדעון יצא כנגד המסורת של אביו‪ ,‬שעבד את הבעל‪ .‬העובדה‬
‫שאנחנו מחזיקים במשהו זמן רב אינה משמשת הוכחה לכך שזוהי אמת אלוהית‪.‬‬
‫הרב אפרים כחלון‪.www.youtube.com/watch?v=vl76kmylOHs ,‬‬ ‫‪1 5‬‬
‫תוספתא‪ ,‬עבודה זרה [צוקרמאנדל]‪ ,‬ג יט‪.‬‬ ‫‪ 16‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬עבודה זרה ג ג; מב עד‪ .‬ראו ‪.www.biu.ac.il/JH/Parasha/chukath/sol.html‬‬ ‫‪ 17‬‬

‫‪44‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪3‬‬
‫ֹותי ֻח ּק ַ‬
‫ֹותי וְ תֹור ָֹתי‬ ‫ִמ ׁ ְש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצ ַ‬
‫(בראשית כ"ו ‪)5-4‬‬

‫"מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד‬

‫שלא נתנה"‪( .‬קידושין ד יד)‬

‫"קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין‪ ,‬שנאמר‬

‫[וישמר משמרתי מצותי חקותי] ותורתי‪ ,‬אחת תורה‬
‫שבכתב ואחת תורה שבעל־פה"‪( 18.‬יומא כח עב)‬

‫‪19‬‬
‫"האבות קיימו את מצוות התורה עוד קודם לנתינתה בסיני"‪.‬‬

‫והי תפיסה בסיסית האופיינית למדרשי חז"ל‪ .‬כדי להוכיח שאברהם עצמו‬
‫שמר את התורה שבעל־פה ניצלו הרבנים את בראשית כ"ו ‪:5‬‬

‫כֹוכ ֵבי ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ נָ ַת ִּתי לְ זַ ְר ֲעָך ֵאת ָּכל ָה ֲא ָרצֹת ָה ֵאל‬
‫יתי ֶאת זַ ְר ֲעָך ְּכ ְ‬ ‫וְ ִה ְר ֵּב ִ‬
‫וְ ִה ְת ָּב ֲרכּו ְבזַ ְר ֲעָך ּכֹל ּגֹויֵ י ָה ָא ֶרץ‪ֵ .‬ע ֶקב ֲא ֶׁשר ָׁש ַמע ַא ְב ָר ָהם ְּבקֹלִ י וַ ּיִ ְׁשמֹר‬
‫ּקֹותי וְ תֹור ָֹתי‪.‬‬
‫ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצו ַֹתי ֻח ַ‬
‫ז‬
‫אם אברהם הכיר תורה שנמסרה בעל־פה‪ ,‬נוצרת סתירה‪ ,‬שכן בפרק י"ח אברהם‬
‫הגיש לאורחיו חלב ובשר יחדיו‪ ,‬דבר האסור על־פי ההלכה הרבנית (על כך נרחיב‬
‫בפרק המתייחס ל"כשרות")‪ .‬בנוסף‪ ,‬המילה תורותיי מופיעה ברבים‪ ,‬זאת אומרת‬
‫לפחות שתיים‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שגם אם נניח שאברהם ידע את התורה שבעל־פה‪,‬‬
‫זאת שבכתב הוענקה למשה מאות שנים מאוחר יותר‪ ,‬מכאן שלאברהם הייתה‬
‫רק תורה אחת בלבד (בעל־פה)‪ .‬אם כך נוצרת בעיה‪ :‬מה הן התורות ברבים‬
‫אביעזר רביצקי‪ ,‬אצל משה חלמיש‪ ,‬חנה כשר ויוחנן סילמן (עורכים)‪ ,‬אברהם אבי המאמינים‪ :‬דמותו בראי‬ ‫‪ 18‬‬
‫ההגות לדורותיה‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪.13 :2003 ,‬‬
‫שמואל ורגון‪ ,‬אצל משה בר־אשר‪ ,‬ברכיהו ליפשיץ‪ ,‬אריה אדרעי ויהודה לוינסון (עורכים)‪ ,‬מחקרים בתלמוד‬ ‫‪ 19‬‬
‫ובמדרש‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מוסד ביאליק‪.143 :2005 ,‬‬

‫‪45‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ּקֹותי וְ תֹור ָֹתי"?‬

‫"מ ְׁש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצו ַֹתי ֻח ַ‬
‫שאותן שמר אברהם? מה פירוש הביטוי ִ‬
‫הכוונה היא לכל אותן הוראות שאברהם קיבל מאלוהים‪ 20.‬משמעות המילה‬
‫"תורה" היא הוראה (הדרכה‪ ,‬תוראה‪ ,‬הנחיה)‪ .‬ה"תורות" ששמר אברהם הן‬
‫ההוראות השונות שקיבל מאלוהים במהלך חייו‪.‬‬

‫גם המחקר המודרני שולל את הרעיון שאברהם הכיר את התורה שבעל־פה‪.‬‬

‫חתן פרס ישראל למקרא‪ ,‬פרופ' משה ויינפלד‪ ,‬שלל פרשנות זו באופן נחרץ‬
‫וקבע‪" :‬עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי‪.‬‬
‫ליצחק עומדת זכות אבות‪ ,‬משום שאברהם ציית לפקודותיו של האל ומילא‬
‫אותן באמונה‪ ,‬ואין בשמירת מצוות זו משום כוונה לקיום מערכת החוקים של‬
‫‪21‬‬
‫תורת משה"‪.‬‬

‫גם שד"ל‪ 22‬דחה בתוקף את פרשנות חז"ל‪ .‬לדעתו‪" ,‬יש לפרש את כוונת הכתוב‪:‬‬
‫'מצותי' וגו' – 'כל צווי בין לדורות בין לשעה נקרא מצוה'‪ ,‬ואילו 'חוקה ותורה‬
‫אינן אלא לדורות'‪ .‬פשוטו של מקרא חייב לפרש את הכתוב בהקשרו ההיסטורי‪,‬‬
‫‪23‬‬
‫ובימי אברהם עדיין לא הייתה 'תורת משה'‪ ,‬ובוודאי לא התורה שבעל־פה"‪.‬‬

‫זאת אומרת שבראשית כ"ו ‪ 5‬אינו מתייחס כלל לתורה – לא שבכתב ולא שבעל־‬
‫פה‪ ,‬אלא לציוויים ולהוראות מפורשות שאברהם קיבל מאלוהים‪ 24‬ולחוקים בני‬
‫תקופתו אשר להם הוא היה מחויב‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬בראשית‪ ,‬פרקים‪ :‬י"ב‪ ,‬י"ז‪ ,‬כ"ב וכו'‪.‬‬ ‫‪ 20‬‬

‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך – בראשית‪ ,‬רעננה‪ ,‬הוצאת דברי הימים הוצאה לאור בע"מ‪.166 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 21‬‬
‫שמואל דוד לוצאטו‪ ,‬בן המאה ה־‪.19‬‬ ‫‪2 2‬‬
‫משה בר־אשר‪ ,‬מחקרים בתלמוד ובמדרש‪ ,‬עמ' ‪.143‬‬ ‫‪ 23‬‬
‫למשל‪ ,‬מצוות לך לך (בראשית י"ב ‪ ;)1‬מצוות המילה (י"ז ‪ ;)27–10‬והמצווה להעלות את יצחק לעולה (כ"ב ‪.)2‬‬ ‫‪ 24‬‬

‫‪46‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪4‬‬
‫ַא ֲח ֵרי ַר ִ ּבים ְל ַה ּטֹת‬
‫(שמות כ"ג ‪)2‬‬

‫"הכרעת ההלכה נקבעת ברוב ע"פ מה שנאמר‪' :‬אחרי‬

‫רבים להטות'‪ .‬קביעה זו היא הבסיס שממנו יונקת‬
‫הדמוקרטיה ההלכתית"‪( 25.‬הרב יעקב אריאל)‬

‫ַא ֲח ֵרי ַר ִּבים לְ ַהּטֹת"‪ .‬הפשט ברור‪ :‬יש להסתייג מדעת הרבים כשהם‬
‫להרע‪ .‬חציו השני של הפסוק מבהיר שבעת משפט‪ ,‬אל‬
‫לשופט לנטות אחרי דעת הרוב אם הוא יגרום בכך לעיוות דין‪ 26.‬אבל התלמוד‬
‫הירושלמי מתעלם לגמרי ממילת השלילה "לא" ומוציא לחלוטין את שלוש‬
‫המילים מהקשרן‪ .‬התלמוד פשוט בוחר להתעלם מהפשט‪ 27‬וקובע‪:‬‬
‫ֵ‬ ‫ב‬
‫שמות כ"ג ‪ 2‬כתוב‪ֹ" :‬לא ִת ְהיֶ ה ַא ֲח ֵרי ַר ִּבים לְ ָרעֹת וְ ֹלא ַת ֲענֶ ה ַעל ִרב לִ נְ טֹת‬

‫מתכוונים‬

‫מה טעם 'וידבר ה' אל משה'? אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬הודיעני היאך‬
‫היא ההלכה‪ .‬אמר לו‪' :‬אחרי רבים להטות'‪ ,‬רבו המזכין – זכו; רבו המחייבין‬
‫‪28‬‬
‫– חייבו‪ ,‬כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור‪.‬‬

‫אלא שבשמות כ"ג ‪ 2‬נאמר מפורשות שאין להטות – לסטות – אחרי רבים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם הרוב טועה‪ ,‬אין ללכת אחריו‪ .‬וזה‪ ,‬למרבה האירוניה‪ ,‬ההפך הגמור‬
‫ממה שהרבנים מבקשים מאיתנו שנבין מהפסוק‪.‬‬

‫מגמה זו נשנית במדרש תהלים י"ב‪ ,‬שם כתוב‪:‬‬

‫אמר לפניו‪' ,‬רבונו של עולם‪ ,‬עד מתי נעמוד על בירור של דבר?' אמר ליה‪,‬‬
‫'אחרי רבים להטות‪ .‬רבו המטמאין – טמא‪ ,‬רבו המטהרין – טהור'‪.‬‬

‫‪.www.daat.ac.il/daat/ezrachut/dat/rov–2.htm‬‬ ‫‪2 5‬‬

‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך – שמות‪.144 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 26‬‬
‫אלון מנחם‪ ,‬מעמד האישה‪ :‬משפט ושיפוט‪ ,‬מסורת ותמורה – ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית‪:2005 ,‬‬ ‫‪ 27‬‬
‫‪.385‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬כא ב‪ ,‬פרק ד הלכה ב‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 28‬‬

‫‪47‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫דהיינו‪ ,‬התורה מבהירה שכאשר הרוב טועה‪ ,‬אין ללכת אחריו‪ .‬אולם אצל חז"ל‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫תמיד יש ללכת בעיניים עצומות אחר רוב הפוסקים‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫כאמור‪ ,‬שמות כ"ג ‪ 2‬מדגיש כי אם הרשעים מטים משפט‪ ,‬אין ללכת בעקבותיהם‪.‬‬
‫אף־על־פי־כן‪ ,‬כדי לחדד את טיעונו בוויכוח הלכתי מול ר' אליעזר ולהוכיח כי‬
‫חובה ללכת אחרי רוב הפוסקים‪ ,‬השמיט ר' ירמיה את המילה "לא" מהקטע‪.‬‬
‫בכך הוא הפך את היוצרות ושינה את משמעותו של הפסוק (בבלי‪ ,‬בבא מציעא‬
‫‪31‬‬
‫נ"ט ע"ב)‪.‬‬

‫הרמב"ם מצטט את סוף שמות כ"ג ‪ 2‬ומפרש בהקשרים משפטיים את הציווי‬

‫"ללכת אחרי הרוב"‪ 32.‬לדבריו‪ ,‬דעת הרוב של החכמים מבטלת את פשר פסוקי‬
‫התורה‪ ,‬גם כשמדובר בדבר נבואה‪ .‬למעשה‪ ,‬על־פי הרמב"ם‪ ,‬אלף ואחד חכמים‬
‫‪33‬‬
‫מבטלים אלף נביאים‪ ,‬גם אם כל הנביאים הם בשיעור קומתו של אליהו הנביא‪.‬‬

‫הרב הרץ‪ ,‬שהיה רבה הראשי של אנגליה‪ ,‬הודה ש"הרבנים בחרו להתעלם‬
‫מהמשמעות המילולית של שלוש המילים האחרונות"‪ 34.‬למעשה‪ ,‬התלמוד‬
‫מצדיק את הפרשנות שלפיה דעה של רוב הרבנים מבטלת את קולו של אלוהים‪.‬‬
‫אלא שבשום מקום בתורה הכתובה אין פסוק אחד המאשש את העיקרון‬
‫המסולף הזה – "ללכת אחרי הרוב"‪.‬‬

‫שלום אלבק הוסיף‪" :‬וראוי להעיר‪ ,‬שהולכים אחר רוב החכמים [רבנים] שבדור דווקא‪ ,‬ולא אחר רוב הציבור‬ ‫‪ 29‬‬
‫או אחר רוב הדיינים או אחר רוב המנהיגים וכיוצא באלה" (בספרו‪ :‬בתי־הדין בימי התלמוד‪.)134 :1980 ,‬‬
‫דהיינו‪ ,‬לא זו בלבד שהרבנים סילפו את פשט התורה‪ ,‬הם אף קבעו שיש ללכת אך ורק אחריהם‪ ,‬ובכל מחיר‪.‬‬
‫רש"י‪'" :‬לא תהיה אחרי רבים לרעת' – אם ראית רשעים מטין משפט‪ ,‬לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה‬ ‫‪ 30‬‬
‫אחריהם"‪.‬‬
‫"אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין אנו משגיחין בבת קול‪ ,‬שכבר כתבת בהר סיני בתורה‬ ‫‪ 31‬‬
‫(שמות כ"ג)‪ :‬אחרי רבים להטות"‪.‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות סנהדרין ח‪.‬‬ ‫‪3 2‬‬
‫מיכאל בראון‪ ,‬עמ' ‪.138‬‬ ‫‪3 3‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.141–140‬‬ ‫‪3 4‬‬

‫‪48‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪5‬‬
‫ֻלחֹת ָה ֶא ֶבן וְ ַה ּתוׂ ָרה וְ ַה ּ ִמ ְצוָ ה‬
‫(שמות כ"ד ‪)12‬‬

‫"הוא אומר 'וְ ֶא ְּתנָ ה ְל ָך ֶאת ֻלחֹת ָה ֶא ֶבן וְ ַה ּת ָֹורה וְ ַה ּ ִמ ְצוָ ה'‪.‬‬
‫ֻ'לחֹת ָה ֶא ֶבן' זה עשרת הדברות‪' .‬וְ ַה ּת ָֹורה' זה התורה‬
‫שבכתב‪' ,‬וְ ַה ּ ִמ ְצוָ ה' זה תורה שבעל־פה"‪( 35.‬הרב זמיר כהן)‬

‫רב מצטט רק את החלק הראשון של שמות כ"ד ‪ ,12‬ומשמיט את שלוש‬

‫המילים האחרונות בפסוק‪ .‬הנה הפסוק המלא‪:‬‬

‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹׁשה ֲעלֵ ה ֵאלַ י ָה ָה ָרה וֶ ְהיֵ ה ָׁשם וְ ֶא ְּתנָ ה לְ ָך ֶאת לֻ חֹת ָה ֶא ֶבן‬
‫ּתֹורה וְ ַה ִּמ ְצוָ ה ֲא ֶׁשר ָּכ ַת ְב ִּתי לְ הֹור ָֹתם (שמות כ"ד ‪.)12‬‬
‫ה‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫וְ ַה ָ‬

‫שלוש המילים האחרונות בפסוק‪ ,‬מהן בחר הרב זמיר כהן להתעלם‪ ,‬מבהירות‬
‫"ה ִּמ ְצוָ ה ֲא ֶׁשר ָּכ ַת ְב ִּתי"‪ .‬אם כך‪ ,‬דבר לא הועבר בעל־פה‪,‬‬
‫ה"ּמ ְצוָ ה" נכתבה‪ַ :‬‬
‫שגם ִ‬
‫אלא להפך‪.‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=l4YPTLpM9pI‬‬ ‫‪3 5‬‬

‫‪49‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪6‬‬
‫ֲא ׁ ֶשר ָה ְר ֵא ָ‬
‫ית ָ ּב ָהר‬
‫(שמות כ"ו ‪)30‬‬

‫"עשה כאשר הראיתיך בהר‪ .‬כאשר הראיתיך בהר – בכלל‬

‫אשר הראה לך איך לבנות המשכן‪ .‬השם הראה למשה‬
‫דברים שהם לא כתובים בתורה‪ ,‬זה ראיה שיש תורה‬
‫שבעל־פה‪ .‬כתוב בלשון עבר‪ ,‬כאשר הראיתיך – כאשר‬
‫הראיתי לך אז"‪( 36.‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫זרחי מתייחס לשמות כ"ו‪ ,‬שם אלוהים מצווה על משה‪" :‬וַ ֲה ֵקמ ָֹת ֶאת‬
‫ית"‬
‫"ה ְר ֵא ָ‬
‫ית ָּב ָהר"‪ .‬לטענת מזרחי‪ ,‬הביטוי ָ‬
‫מ‬
‫ַה ִּמ ְׁש ָּכן ְּכ ִמ ְׁש ָּפטֹו ֲא ֶׁשר ָה ְר ֵא ָ‬
‫מלמד שמשה קיבל את הוראות המשכן בעל־פה‪ .‬ייתכן שמזרחי לא‬
‫שם לב שהוא בחר בפסוק שמוכיח את ההפך; הרי משה כן כתב בפרטי פרטים‬
‫את מצוות המשכן והן מתפרסות על פני פרקים רבים בתורה הכתובה‪ 37.‬משה‬
‫תיעד בכתב את כל מה שאלוהים הראה לו בהר‪ ,‬עד אחרון הפרטים‪ .‬הסיבה‬
‫אשר בזכותה אנחנו יכולים לקרוא על כך טמונה בעובדה שאלוהים ציווה על‬
‫‪38‬‬
‫משה והזקנים לכתוב את התורה‪.‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o‬‬ ‫‪3 6‬‬

‫שמות‪ ,‬פרקים‪ :‬כ"ה–ל'; ל"ה–מ'‪.‬‬ ‫‪ 37‬‬
‫דברים ל"א ‪.24‬‬ ‫‪3 8‬‬

‫‪50‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪7‬‬
‫ַע ּ ִ‬
‫ל־פי ַהדְּ ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה‬
‫(שמות ל"ד ‪)27‬‬

‫"אמר רבי יוחנן‪ :‬לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא‬

‫בשביל דברים שבעל־פה‪ ,‬שנאמר (שמות לד כז)‪' :‬כי על־‬
‫פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'"‪( .‬גיטין ס ב)‬

‫"ּכ ָתב לְ ָך ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ִּכי ַעל‬

‫שמות ל"ד ‪ 27‬אלוהים אומר למשה‪ְ :‬‬
‫ִּפי ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ָּכ ַר ִּתי ִא ְּתָך ְּב ִרית"‪ .‬כדי להוכיח את קיומה של תורה‬
‫שנמסרה בעל־פה המציאו הרבנים דרש חדש‪ ,‬שלפיו המילה "פי" בפסוק‬
‫הזה נגזרת מהמילה "פה"‪ .‬ולכן "על־פי" פירושו "על הפה"‪ .‬זוהי ההוכחה של‬
‫חז"ל לכך שאלוהים מסר למשה תורה בעל־פה‪.‬‬
‫ב‬
‫בתלמוד הירושלמי מגיע רבי חגי למסקנה ש"אותן שבפה חביבין"‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫"חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב"‪ 39.‬שימו‬
‫לב לתמרון הלשוני של המילים "על־פי"; רבי חגי פוסח על הפירוש הפשוט של‬
‫שתי המילים ונשען על הדמיון של "על־פי" ו"על־פה"‪ .‬חוקר המשפט העברי‪,‬‬
‫ד"ר מיכאל ויגודה‪ ,‬מודה שחז"ל עיוותו לחלוטין את המשמעות המקורית של‬
‫‪40‬‬
‫הפסוק ואומר‪" :‬דרשות אלה נראות כמתעלמות לחלוטין מפשוטו של מקרא"‪.‬‬

‫בעברית המקראית‪ ,‬ממש כמו בעברית המודרנית‪ ,‬צמד המילים "על־פי" אין‬
‫פירושו "על הפה" או "בעל־פה"‪ ,‬אלא "לפי"‪" ,‬בהתאם ל‪ ."...‬לדוגמה‪:‬‬

‫ית ַעל ִּפי ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יַ ּגִ ידּו לְ ָך ִמן ַה ָּמקֹום ַההּוא ֲא ֶׁשר יִ ְב ַחר ה' וְ ָׁש ַמ ְר ָּת‬
‫וְ ָע ִׂש ָ‬
‫ּתֹורה ֲא ֶׁשר יֹורּוָך וְ ַעל ַה ִּמ ְׁש ָּפט ֲא ֶׁשר‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ְּככֹל ֲא ֶׁשר יֹורּוָך; ַעל ִּפי ַה ָ‬
‫ּוׂשמֹאל (דברים‬ ‫ֹאמרּו לְ ָך ַּת ֲע ֶׂשה‪ֹ .‬לא ָתסּור ִמן ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יַ ּגִ ידּו לְ ָך יָ ִמין ְ‬ ‫י ְ‬
‫י"ז ‪.)11–10‬‬

‫יֹוסף‬
‫דוגמה נוספת‪ ,‬בבראשית מ"ה ‪ 21‬נכתב‪" :‬וַ ּיַ ֲעׂשּו ֵכן ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ּיִ ֵּתן לָ ֶהם ֵ‬
‫ֲעגָ לֹות ַעל ִּפי ַפ ְרעֹה וַ ּיִ ֵּתן לָ ֶהם ֵצ ָדה לַ ָּד ֶרְך"‪ .‬האם יוסף שם עגלות על־פיו של‬
‫פרעה? מובן שלא‪ ,‬אלא ש"על־פי" משמע "לפי"‪.‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬פאה יג ב‪ ,‬הלכה ד‪.‬‬ ‫‪3 9‬‬
‫‪.http://www.daat.ac.il/mishpat–ivri/skirot/244–2.htm‬‬ ‫‪4 0‬‬

‫‪51‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪8‬‬
‫מה עשה משה על ההר‬
‫במשך ארבעים יום?‬

‫"כפי שידוע לכולנו משה היה בהר סיני ארבעים יום וארבעים‬
‫לילה‪ .‬ומה הוא יעשה שם? לקחת את עשרת הדברות ולרדת‪,‬‬
‫הוא יכול לעשות את זה בשנייה אחת"‪( 41.‬הרב זמיר כהן)‬

‫טענת הרב‪ ,‬משה שהה ארבעים יום על ההר כדי ללמוד מאלוהים את‬
‫התורה שבעל־פה‪ .‬אבל גם הטענה הזו לוקה בכשל הלוגי הנקרא "טיעון‬
‫מן הבורות" (אד איגנורנטיאם)‪ .‬הרי באותה מידה יכול כל אחד לטעון‬
‫שמשה נחטף על ידי חייזרים למשך ארבעים יום‪ .‬והרי גם זו תהיה השערה בלבד‪,‬‬
‫בדיוק כמו טענתו של הרב זמיר כהן‪ ,‬היות שאין לדבריו כל הוכחה או תימוכין‬
‫בטקסט עצמו‪.‬‬
‫ל‬
‫אם נדרשו לאלוהים ארבעים יום כדי למסור למשה תורה בעל־פה‪ ,‬מה הוא‬
‫עשה בארבעים הימים הנוספים שבמהלכם שהה משה בהר פעם נוספת? האם‬
‫הוא למד אותה מחדש? או אולי קיבל תורה שבעל־פה שנייה? לאמיתו של דבר‬
‫התשובה נמצאת בגוף הטקסט המקראי‪ ,‬שמבהיר שמשה עסוק היה בכתיבה‬
‫במשך שהותו על ההר‪" :‬וַ יְ ִהי ָׁשם ִעם ה' ַא ְר ָּב ִעים יֹום וְ ַא ְר ָּב ִעים לַ יְ לָ ה‪ .‬לֶ ֶחם ֹלא‬
‫יִּכּתׁב ַעל ַהּלֻ חֹת ֵאת ִּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית ֲע ֶש ֶׂרת ַה ְּד ָב ִרים" (שמות‬ ‫ּומיִ ם ֹלא ָׁש ָתה וַ ְ‬
‫ָא ַכל ַ‬
‫ל"ד ‪.)28‬‬

‫מה‪ ,‬לטענת התורה‪ ,‬עשה משה על ההר? כתב‪ .‬מייד עם ירידתו מן ההר מתחיל‬
‫משה להסביר לעם ישראל שעליו לבנות משכן‪ 42.‬מפרק כ"ה עד פרק ל"א בשמות‬
‫הוא מפרט מצוות רבות‪ ,‬ומסביר בפרטי פרטים כיצד לעשות זאת‪ .‬בקיצור‪,‬‬
‫התורה מלמדת מה קיבל משה בהיותו על ההר‪ ,‬ואין כל אזכור או רמז לכך‬
‫שקיבל שם גם תורה כלשהי בעל־פה‪.‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=l4YPTLpM9pI‬‬ ‫‪4 1‬‬

‫שמות ל"ה ‪.11‬‬ ‫‪4 2‬‬

‫‪52‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪9‬‬
‫ו ׁ ְּש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִמ ׁ ְש ַמ ְר ִּתי‬
‫(ויקרא י"ח ‪)30‬‬

‫"משה רבינו לימד את התורה שבעל־פה ליהושע ולשאר‬

‫חכמי ישראל בדורו‪ ,‬והם לימדו לדורות הבאים אחריהם…‬
‫בכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה‬
‫בפירוש‪ .‬שנאמר‪ :‬ו ׁ ְּש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִמ ׁ ְש ַמ ְר ִּתי עשו משמרת‬
‫למשמרתי"‪( 43.‬מתוך האתר של מוסד הרב עדין שטיינזלץ)‬

‫ויקרא י"ח פותח עם אזהרה חמורה מפני עבודת אלילים‪:‬‬

‫ּוכ ַמ ֲע ֵׂשה ֶא ֶרץ ְּכנַ ַען ֲא ֶׁשר‬
‫ְּכ ַמ ֲע ֵׂשה ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ֲא ֶׁשר יְ ַׁש ְב ֶּתם ָּבּה ֹלא ַת ֲעׂשּו ְ‬
‫יהם ֹלא ֵתלֵ כּו‪ֶ .‬את ִמ ְׁש ָּפ ַטי ַּת ֲעׂשּו‬ ‫ּוב ֻחּק ֵֹת ֶ‬
‫ֲאנִ י ֵמ ִביא ֶא ְת ֶכם ָׁש ָּמה ֹלא ַת ֲעׂשּו ְ‬
‫יכם (פס' ‪.)4–3‬‬ ‫ֹלה ֶ‬
‫וְ ֶאת ֻחּק ַֹתי ִּת ְׁש ְמרּו לָ לֶ ֶכת ָּב ֶהם ֲאנִ י ה' ֱא ֵ‬
‫הפרק מסתיים באותה נימה בדיוק‪ ,‬עם האיסור על עבודת אלילים‪:‬‬
‫יכם‪...‬‬ ‫ַאל ִּת ַּט ְּמאּו ְּב ָכל ֵאּלֶ ה ִּכי ְב ָכל ֵאּלֶ ה נִ ְט ְמאּו ַהּגֹויִ ם ֲא ֶׁשר ֲאנִ י ְמ ַׁשּלֵ ַח ִמ ְּפנֵ ֶ‬
‫ּתֹועבֹת ָה ֵאּלֶ ה‬ ‫ּוׁש ַמ ְר ֶּתם ַא ֶּתם ֶאת ֻחּק ַֹתי וְ ֶאת ִמ ְׁש ָּפ ַטי וְ ֹלא ַת ֲעׂשּו ִמּכֹל ַה ֵ‬ ‫ְ‬
‫ּתֹועבֹת ָה ֵאל ָעׂשּו ַאנְ ֵׁשי ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר‬ ‫תֹוכ ֶכם‪ִּ .‬כי ֶאת ָּכל ַה ֵ‬ ‫ָה ֶאזְ ָרח וְ ַהּגֵ ר ַהּגָ ר ְּב ְ‬
‫ּוׁש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי לְ ִבלְ ִּתי ֲעׂשֹות ֵמ ֻחּקֹות‬ ‫יכם וַ ִּת ְט ָמא ָה ָא ֶרץ‪ְ ...‬‬ ‫לִ ְפנֵ ֶ‬
‫יכם (פס' ‪.)30–24‬‬ ‫ֹלה ֶ‬
‫יכם וְ ֹלא ִת ַּט ְּמאּו ָּב ֶהם ֲאנִ י ה' ֱא ֵ‬ ‫ּתֹועבֹת ֲא ֶׁשר נַ ֲעׂשּו לִ ְפנֵ ֶ‬
‫ַה ֵ‬
‫רבים מהפרשנים המסורתיים‪ ,‬כולל התלמוד‪ ,‬לא פירשו את הביטוי "ושמרתם‬
‫את משמרתי" בהתאם להקשר שלו‪" :‬ושמרתם את משמרתי – זאת המשמרת‬
‫והיא לבלתי עשות" (אבן עזרא); "ושמרתם את משמרתי‪ ,‬לבלתי עשות מחוקות‬
‫‪44‬‬
‫התועבות" (ספורנו)‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫הביטוי "לשמור את משמרתי" מופיע בתורה כמה פעמים‪ ,‬בהטיות שונות‪.‬‬
‫"משמרת" מופיע בכל פעם כמילה נרדפת למצווה‪ ,‬חוק או משפט‪ .‬אם כך‪ ,‬הציווי‬
‫"ושמרתם את משמרתי" מחזק את הדרישה לשמור את תורת משה ולציית‬
‫למצוותיה‪ ,‬ככתוב במילון העברית המקראית‪ 46.‬אין כאן שום קשר לתורה שהיא‬
‫בעל־פה‪.‬‬
‫‪.www.steinsaltz–center.org.il/document/68686,0,3233.aspx‬‬ ‫‪4 3‬‬
‫בבלי‪ ,‬חגיגה י"א י"ב; רש"י‪ ,‬בכור שור וכו'‪.‬‬ ‫‪ 44‬‬
‫למשל‪ ,‬בראשית כ"ו ‪ ;5‬ויקרא ח' ‪ ;35‬כ"ב ‪ ;9‬במדבר ג' ‪ ;8–7‬ח' ‪ ;26‬י"ח ‪ ;3‬דברים י"א ‪ 1‬ועוד‪.‬‬ ‫‪4 5‬‬
‫קדרי‪ ,‬עמ' ‪.678‬‬ ‫‪4 6‬‬
‫‪53‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪10‬‬
‫תוׂ רוׂ ת‬
‫(ויקרא כ"ו ‪)46‬‬

‫"בתורה שבכתב עצמה מופיע שמשה רבינו קיבל מאת‬

‫האלוקים שתי תורות‪ ,‬אחת תורה שבכתב ואחת שבעל־‬
‫'א ֶּלה ַה ֻח ִ ּקים וְ ַה ּ ִמ ׁ ְש ִ‬
‫פטים וְ ַה ּתוׂ רֹת'‪ .‬לא‬ ‫פה‪ ,‬שהרי כתוב‪ֵ :‬‬
‫כתוב 'תורה' בלשון יחיד‪' ,‬וְ ַה ּתוׂ רֹת ֲא ׁ ֶשר נָ ַתן ה' ְ ּב ַהר‬
‫ִסינַ י ְ ּביַ ד מ ׁ ֶֹשה'‪ .‬מה זה תורות? אחת תורה שבכתב ואחת‬
‫תורה שבעל־פה"‪( 47.‬הרב שלמה שבקס)‬

‫"אין כזה דבר תורה שבכתב בלי תורה שבעל־פה‪ .‬כתוב‬

‫'א ֶּלה ַה ּתוׂ רֹת ֲא ׁ ֶשר נָ ַתן ה' ְ ּביַ ד מ ׁ ֶֹשה'‪ ,‬לא 'תורה'‪.‬‬
‫מפורש‪ֵ :‬‬
‫תורות – תורה שבכתב‪ ,‬תורה שבעל־פה"‪( 48.‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫'תורות'‪ ,‬לטענת הרבנים‪ ,‬פירושן תורה שבכתב ותורה שבעל־פה‪ .‬טענה זו היא‬
‫קרוב לוודאי הנפוצה ביותר שהרבנים מעלים כהוכחה לכך שהתורה שבעל־פה‬
‫מוזכרת בתוך התורה שבכתב‪ .‬אלא שטענה זו מוציאה מהקשרה את המילה‪.‬‬
‫בויקרא כ"ו ‪ 46‬נאמר‪:‬‬

‫ּובין ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ַהר‬

‫ֵאּלֶ ה ַה ֻח ִּקים וְ ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים וְ ַהּתֹורֹת ֲא ֶׁשר נָ ַתן ה' ֵּבינֹו ֵ‬
‫ִסינַ י ְּביַ ד מ ֶֹׁשה‪.‬‬

‫אם אכן מדובר כאן בכמה תורות‪ ,‬מניין לנו שיש רק שתיים? מדוע לא חמש‪,‬‬
‫חמישים או חמש מאות תורות?‬
‫שימו לב שהמילה "תורות" מופיעה גם הרבה לפני משה‪ ,‬עוד בבראשית כ"ו ‪:5‬‬

‫ּקֹותי וְ תֹור ָֹתי‪.‬‬

‫ֵע ֶקב ֲא ֶׁשר ָׁש ַמע ַא ְב ָר ָהם ְּבקֹלִ י וַ ּיִ ְׁשמֹר ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצו‍ ַֹתי ֻח ַ‬

‫הרצאת וידאו‪ ,‬ערוץ היוטיוב "עולם היהדות והקבלה"‪ ,‬בסרטון "תורה שבעל־פה‪ ,‬הרב שלמה שבקס"‪14 ,‬‬ ‫‪ 47‬‬
‫בנובמבר‪.2011 ,‬‬
‫‪.www.youtube.com/watch?v=WSCsLfCCUVo‬‬ ‫‪ 48‬‬

‫‪54‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫האם התורה שבכתב עמדה לרשות אברהם? כמובן שלא‪ ,‬הרי היא ניתנה כמה‬
‫מאות שנים מאוחר יותר‪ .‬מההקשר ברור ש"תורות" הן הוראות‪ .‬תורה היא‬
‫הוראה‪ ,‬תוראה‪ ,‬הדרכה‪ ,‬הנחיה‪ .‬ההקשר של המילה ושל הקטע כולו מבהיר‬
‫שאברהם התברך משום שנשמע להוראות של אלוהים‪.‬‬
‫אז איך באמת אפשר לדעת על כמה תורות דיבר משה‪ ,‬ועל אילו תורות בדיוק?‬
‫לשמחתנו‪ ,‬משה בעצמו פירט בספר ויקרא לאילו תורות הוא מתכוון‪:‬‬
‫תורת העולָ ה (ו' ‪;)2‬‬
‫המנחה (ו' ‪;)7‬‬ ‫תורת ִ‬
‫הח ָּטאת (ו' ‪;)18‬‬ ‫תורת ַ‬
‫האשם (ז' ‪;)1‬‬ ‫תורת ָ‬
‫תורת זבח השלמים (ז' ‪;)11‬‬
‫תורת הבהמה והעוף (י"א ‪;)46‬‬
‫תורת היולדת (י"ב ‪;)7‬‬
‫תורת המצורע (י"ד ‪;)2‬‬
‫תורת הצרעת (י"ד ‪;)57‬‬
‫תורת הזב (ט"ו ‪.)32‬‬
‫אלו הן "התורות" שעליהן דיבר משה‪ ,‬ואת אף אחת מהן הוא לא כינה "תורת‬
‫הבעל־פה"‪ .‬בנוסף‪ ,‬אף אחת מהתורות שמשה ציין לא נמסרה בעל־פה‪ ,‬ולכן אין‬
‫כאן כל בסיס לטענה שהמונח המקראי "תורה" בצורת הרבים מתייחס לשתי‬
‫תורות – בכתב ובעל־פה‪.‬‬
‫אגב כך‪ ,‬רבי עקיבא דרש‪:‬‬
‫אלה החוקים והמשפטים והתורות‪ ...‬וכי שתי תורות היו להם לישראל?‬
‫והלא תורות הרבה ניתנו להם לישראל‪' :‬זאת תורת העולה'‪' ,‬זאת תורת‬
‫‪49‬‬
‫המנחה'‪' ,‬זאת תורת זבח השלמים'‪' ,‬זאת התורה אדם כי ימות באהל'‪.‬‬
‫בהתייחס לאמירה זו‪ ,‬העיר חוקר התלמוד‪ ,‬הרב פרופ' שמא יהודה פרידמן‪,‬‬
‫כי "ריבוי זה‪ ,‬טעמי תורה ודקדוקיה‪ ,‬אינו בחינת תורה שבעל־פה‪ ,‬אלא הוא‬
‫‪50‬‬
‫הפנימיות של התורה הכתובה עצמה"‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬אם‪ ,‬כפי שטוענים הרבנים‪ ,‬הביטוי "תורות" אכן מתייחס לתורה שבכתב‬
‫ולתורה שבעל־פה‪ ,‬מתקבלת סתירה עם טענה אחרת שמציגים הרבנים‪ :‬בספר‬
‫"מנחת אליהו" נאמר כי בני ישראל תמיד הפרו את התורה שבכתב‪ .‬אך אלוהים‬
‫חס עליהם מפני ששמרו בהצלחה את התורה שבעל־פה‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫מתוך "שתי התורות" בני ישראל תמיד שמרו אחת‪ ,‬את זו שבעל־פה‪ .‬לולא היו‬
‫‪51‬‬
‫מקיימים את התורה שבעל־פה‪ ,‬היה ה' משמיד את העולם‪.‬‬
‫הסתירה מתגלה כאשר משווים את מאמר הרבנים לדבריו של הנביא ישעיהו‪,‬‬
‫"ּכי ָע ְברּו תֹורֹת ָחלְ פּו חֹק ֵה ֵפרּו‬
‫שטען שעם ישראל הפר את התורות ברבים‪ִ :‬‬
‫ְּב ִרית עֹולָ ם" (ישעיהו כ"ד ‪.)5‬‬
‫ספרא‪ ,‬בחוקתי פרק ח; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת בחקותי‪.‬‬ ‫‪ 49‬‬
‫במאמרו‪" :‬ברית תורה"‪ :‬לפרשת הבריתות על קבלת התורה‪ ,‬סידרא‪ :‬כתב עת לחקר ספרות התורה‬ ‫‪ 50‬‬
‫שבעל־פה‪.155–181 :2011 ,‬‬
‫רבי אליהו הכהן‪ ,‬ספר מנחת אליהו‪ ,‬פרק ב'‪ ,‬עמ' ‪.31-30‬‬ ‫‪ 51‬‬

‫‪55‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪11‬‬
‫ית ָך‬
‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִצ ִּו ִ‬
‫(דברים י"ב ‪)21‬‬

‫'כי יִ ְר ַחק ִמ ּ ְמ ָך ַה ּ ָמקֹום ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ַחר ה'‬ ‫"התורה כותבת‪ִּ :‬‬

‫יך ָלשׂ וּם ׁ ְשמֹו ׁ ָשם וְ זָ ַב ְח ָּת ִמ ְ ּב ָק ְר ָך ו ִּמ ּצֹאנְ ָך ֲא ׁ ֶשר נָ ַתן‬ ‫ֱאל ֶֹה ָ‬
‫יך ְ ּבכֹל ַא ַּות נַ ְפ ׁ ֶש ָך'‬
‫ית ָך וְ ָאכַ ְל ָּת ִ ּב ׁ ְש ָע ֶר ָ‬ ‫ה' ְל ָך ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִצ ִּו ִ‬
‫(דברים יב כא)‪ .‬אין כל הסבר לא כאן ולא בכל התורה‬
‫כולה מהן הלכות שחיטה‪ .‬הלכות אלו ניתנו בתורה‬
‫שבעל־פה"‪( 52.‬הרב שמואל זעפרני)‬

‫"'כאשר ציוויתיך'‪ ,‬למרות שבכל התורה משה לא ֻצוָ ּה‬

‫בהליך הזה‪ ...‬יש פסוק על המנורה שהוא אמר לו איך‬
‫לעשות את המנורה ואין באף מקום הסברים איך‪ .‬והוא‬
‫אמר לו כאשר הראיתיך‪ .‬הוא אומר 'ראית את זה בעל־‬
‫פה'"‪( 53.‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫"היכן מופיע הציווי איך לזבוח את הקרבנות המופיע‬

‫צאנְ ָך ֲא ׁ ֶשר נָ ַתן‬ ‫בפסוק הבא? "‪...‬וְ זָ ַב ְח ָּת ִמ ְ ּב ָק ְר ָך ו ִּמ ּ ֹ‬
‫יך ְ ּבכֹל ַאוַ ּת נַ ְפ ׁ ֶש ָך"‬ ‫ּית ָך וְ ָאכַ ְל ָּת ִ ּב ׁ ְש ָע ֶר ָ‬
‫יְ –הוָ ה ְל ָך ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִצוִ ִ‬
‫(דברים י"ב‪ ,‬כ"א)‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬הא–ל מצווה אותנו על‬
‫שחיטה וזבח‪ ,‬לפי ציווי שמוזכר לפני כן‪ .‬אך התבוננות‬
‫קצרה על כל הפסוקים והפרקים הקודמים (ובכלל בכל‬
‫התנ"ך) אינם שופכים אור על הדרך של הזביחה‪ .‬ואז‬
‫מתעוררת שאלה חדשה‪ :‬או שהעניין הזה חסר בתורה‬
‫ומשה שכח לכתוב את הציווי על הדרך של השחיטה‬
‫והזבח‪ ,‬או שהתורה בעצם מעידה שיש מסורת בעל־פה‬
‫שמגיעה כהמשך לתורה שבכתב"‪( 54.‬הרב יואב רובינסון‪ ,‬יד לאחים)‬

‫‪.tinyurl.com/uw4owh3‬‬ ‫‪5 2‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o‬‬ ‫‪ 53‬‬
‫‪.tinyurl.com/vqa56xx‬‬ ‫‪ 54‬‬

‫‪56‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫א בכדי מכונה ספר ויקרא גם ספר "הפולחן"‪" ,‬הכוהנים" או "הקורבנות"‪,‬‬

‫שהרי הוא גדוש הוראות ומצוות שעניינן העלאת קורבנות‪ .‬הביטוי‬
‫יתָך" אינו מופיע בספר ויקרא‪ ,‬אלא בשמות כ"ג ודברים י"ב‪ .‬עם‬ ‫"ּכ ֲא ֶׁשר ִצּוִ ִ‬
‫זאת‪ ,‬לא נכון "שבכל התורה משה לא ֻצוָּה בהליך זה"; הרי בספר ויקרא פרקים‬
‫ד'‪ ,‬ו'‪ ,‬ז'‪ ,‬ח' כתוב בפירוש שמשה הורה לכוהנים לעשות כפי שציווה אלוהים‬
‫"ּכ ֲא ֶׁשר ִצּוָ ה") וחוץ מזה‪ ,‬ספר ויקרא‬
‫(בפרקים ח'–י' מופיע כעשר פעמים הביטוי ַ‬
‫ַ‬ ‫ל‬
‫‪55‬‬
‫מלא אזכורים לכך שמשה עשה בדיוק כפי שציווה עליו אלוהים‪.‬‬

‫מזרחי טוען שאין בתורה שום הסבר להכנת מנורת הזהב‪ .‬אך בניגוד לטענתו‪,‬‬
‫התורה מקדישה כעשרה פסוקים לאופן הכנת המנורה‪:‬‬

‫יה‬
‫יע ָ‬‫נֹורה יְ ֵר ָכּה וְ ָקנָ ּה ּגְ ִב ֶ‬ ‫ית ְמנ ַֹרת זָ ָהב ָטהֹור ִמ ְק ָׁשה ֵּת ָע ֶׂשה ַה ְּמ ָ‬ ‫וְ ָע ִׂש ָ‬
‫ֹלׁשה ְקנֵ י ְמנ ָֹרה‬ ‫יה ְׁש ָ‬‫יה ִמ ֶּמּנָ ה יִ ְהיּו; וְ ִׁש ָּׁשה ָקנִ ים י ְֹצ ִאים ִמ ִּצ ֶּד ָ‬
‫ּופ ָר ֶח ָ‬‫יה ְ‬‫ַּכ ְפּת ֶֹר ָ‬
‫ֹלׁשה גְ ִב ִעים ְמ ֻׁש ָּק ִדים‬ ‫ֹלׁשה ְקנֵ י ְמנ ָֹרה ִמ ִּצ ָּדּה ַה ֵּׁשנִ י; ְׁש ָ‬ ‫ּוׁש ָ‬‫ִמ ִּצ ָּדּה ָה ֶא ָחד ְ‬
‫ֹלׁשה גְ ִב ִעים ְמ ֻׁש ָּק ִדים ַּב ָּקנֶ ה ָה ֶא ָחד ַּכ ְפּתֹר‬ ‫ּוׁש ָ‬‫ַּב ָּקנֶ ה ָה ֶא ָחד ַּכ ְפּתֹר וָ ֶפ ַרח ְ‬
‫ּוב ְּמנ ָֹרה ַא ְר ָּב ָעה גְ ִב ִעים‬ ‫וָ ָפ ַרח ֵּכן לְ ֵׁש ֶׁשת ַה ָּקנִ ים ַהּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ְּמנ ָֹרה; ַ‬
‫יה; וְ ַכ ְפּתֹר ַּת ַחת ְׁשנֵ י ַה ָּקנִ ים ִמ ֶּמּנָ ה וְ ַכ ְפּתֹר‬ ‫ּופ ָר ֶח ָ‬
‫יה ְ‬ ‫ְמ ֻׁש ָּק ִדים ַּכ ְפּת ֶֹר ָ‬
‫ַּת ַחת ְׁשנֵ י ַה ָּקנִ ים ִמ ֶּמּנָ ה וְ ַכ ְפּתֹר ַּת ַחת ְׁשנֵ י ַה ָּקנִ ים ִמ ֶּמּנָ ה לְ ֵׁש ֶׁשת ַה ָּקנִ ים‬
‫ּוקנ ָֹתם ִמ ֶּמּנָ ה יִ ְהיּו ֻּכּלָ ּה ִמ ְק ָׁשה ַא ַחת זָ ָהב‬ ‫יהם ְ‬ ‫ַהּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ְּמנ ָֹרה; ַּכ ְפּת ֵֹר ֶ‬
‫יה;‬
‫יה וְ ֵה ִאיר ַעל ֵע ֶבר ָּפנֶ ָ‬ ‫יה ִׁש ְב ָעה וְ ֶה ֱעלָ ה ֶאת נֵ ר ֶֹת ָ‬ ‫ית ֶאת נֵ ר ֶֹת ָ‬ ‫ָטהֹור; וְ ָע ִׂש ָ‬
‫יה זָ ָהב ָטהֹור; ִּכ ָּכר זָ ָהב ָטהֹור יַ ֲע ֶׂשה א ָֹתּה ֵאת ָּכל‬ ‫ּומ ְחּת ֶֹת ָ‬ ‫יה ַ‬ ‫ּומלְ ָק ֶח ָ‬‫ַ‬
‫ַה ֵּכלִ ים ָה ֵאּלֶ ה (שמות כ"ה ‪.)39–31‬‬

‫נוסף על כך‪ ,‬למעלה מעשרה פרקים בספר שמות (כ"ה–ל"ז) מתייחסים באופן‬
‫‪56‬‬
‫מפורש למנורת הזהב ומתארים את תפקידה ואת מיקומה במשכן‪.‬‬

‫המצוות הקשורות בהכנת המנורה מנוסחות בגוף שני יחיד‪ ,‬לשון זכר; לדוגמה‪:‬‬
‫ית ְמנ ַֹרת זָ ָהב" (שמות כ"ה ‪ .)31‬כלומר‪ ,‬הדברים נכתבו בתורה בלשון‬
‫"וְ ָע ִׂש ָ‬
‫שבה דיבר אלוהים עם משה על ההר‪ .‬אין כאן כל פלא‪ ,‬שהרי משה כתב את כל‬
‫המצוות שאלוהים נתן לו על ההר ולא החסיר דבר (כפי שמתבהר מדברים ל"א‬
‫‪ ;24‬וגם מיהושע ח' ‪ ,35‬שם נאמר שיהושע בן נון קרא בפני העם את כל התורה‬
‫שציווה משה; אם יהושע קרא הכול – סימן שהכול הועלה על הכתב)‪.‬‬

‫טענתו של הרב יואב רובינסון שהתורה לא מסבירה כיצד לזבוח‪ ,‬ומכך משתמע‬
‫שחייבת להיות תורה בעל־פה‪ ,‬היא בעייתית‪ .‬ראשית‪ ,‬זהו כשל לוגי של "טיעון‬
‫מן השתיקה" (אקס סילנטיו)‪ .‬הרי לא ניתן לטעון משהו בהתבסס על מה שלא‬
‫נאמר (העובדה שהתורה שבכתב שותקת ולא מספקת הסבר למצווה כלשהי‪,‬‬
‫אין פירושה שהיא מודה בקיומה של תורה שנמסרה בעל־פה)‪.‬‬

‫הכשל הלוגי הנוסף הוא "ברירה כוזבת"‪ ,‬מאחר שהרב יואב רובינסון מציע שתי‬
‫אפשרויות בלבד‪ :‬או שמשה שכח לכתוב את הפרטים‪ ,‬או שיש תורה שבעל־פה‪.‬‬

‫למשל ט"ז ‪ ;34‬כ"ד ‪.23‬‬ ‫‪5 5‬‬

‫מנורת הזהב מוזכרת תדיר בתורה‪ ,‬משמות כ"ה עד במדבר ח'‪.‬‬ ‫‪ 56‬‬

‫‪57‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אבל כפי שכבר ציינו מוקדם יותר‪ ,‬יש עוד אפשרויות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬שההיבט הטכני של‬
‫המצווה פשוט לא עקרוני לאלוהים (זאת אומרת שלא משנה לאלוהים איך אתה‬
‫טכנית זובח‪ ,‬העיקר שאתה זובח)‪ ,‬או שהאופן שבו זובחים קורבן כבר היה ידוע לכל‬
‫בני ישראל‪ ,‬שראו שוב ושוב את המצרים זובחים לאליליהם והתחקו אחריהם‪.‬‬

‫וִּיתָך"‬
‫ש"ּכ ֲא ֶׁשר ִצ ִ‬
‫אגב‪ ,‬שד"ל התייחס לפסוק הזה בצורה שונה לחלוטין‪ .‬הוא טען ַ‬
‫‪57‬‬
‫מדבר בכלל על איסור הדם שמוזכר בפסוק ‪.16‬‬

‫תנ"ך עם פירוש דעת מקרא‪ ,‬ספר דברים‪ ,‬עמ' קצב (מוסד הרב קוק)‪.‬‬ ‫‪ 57‬‬

‫‪58‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪12‬‬
‫ְּככֹל ֲא ׁ ֶשר יוׂ רו ָּך‬
‫(דברים י"ז ‪)10‬‬

‫"אנו מוצאים אם כן במפורש בתנ"ך‪ ,‬שישנה לחכמים‬

‫סמכות להוסיף תקנות על גבי מצוות התורה‪"...‬וְ ׁ ָש ַמ ְר ָּת‬
‫רוך"‪ ...‬המקור לסמכות זו הוא מסורת‬ ‫ַל ֲעשות ְּככֹל ֲא ׁ ֶשר יוׂ ָ‬
‫שבעל־פה שנאמרה בסיני‪ ,‬ובה ניתנה לחכמים הסמכות‬
‫להוסיף תקנות וגזירות"‪( 58.‬הרב שמואל אריאל)‬

‫"'וְ ׁ ָש ַמ ְר ָּת ַל ֲעשׂ ֹות ְּככֹל ֲא ׁ ֶשר יוׂ רו ָּך'‪ ,‬כל מה שיגידו לך‬
‫אותם הרבנים‪ .‬אותם התלמידי חכמים"‪( 59.‬הרב אפרים כחלון)‬

‫די להוכיח את קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה משתמשים הרבנים‬

‫בביטוי "ככל אשר יורוך" שבספר דברים‪:‬‬

‫ית ַעל ִּפי ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יַ ּגִ ידּו לְ ָך ִמן ַה ָּמקֹום ַההּוא ֲא ֶׁשר יִ ְב ַחר ה' וְ ָׁש ַמ ְר ָּת‬
‫לַ ֲעׂשֹות ְּככֹל ֲא ֶׁשר יֹורּוָך (דברים י"ז ‪.)10‬‬
‫כ‬
‫וְ ָע ִׂש ָ‬

‫לשיטתם‪" ,‬ככל אשר יורוך" מתייחס לרבנים‪ ,‬כאשר ההיגיון הוא כי ישנה תורה‬
‫שבעל־פה‪ ,‬אשר בהתבסס עליה שופטים הרבנים‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬הכשל הלוגי בטיעון זה הוא מסוג "אישור הסוגר"‪ :‬נכונות הטענה‬
‫הפותחת (קיומן של הוראות נסתרות בעל־פה) משתמעת מהנכונות של‬
‫הטיעון הסוגר (לשופטים יש סמכות לשפוט)‪ .‬הרב שמואל אריאל מניח שאם‬
‫לשופט ניתנה סמכות לשפוט‪ ,‬בהכרח גם ניתנו לו הוראות בעל־פה שעליהן‬
‫הוא מסתמך‪ .‬אבל אין כל הצדקה להנחה הזו‪ ,‬לא לוגית ולא מן הטקסט‪ .‬שנית‪,‬‬
‫יש בה שני כשלים לוגיים‪" :‬ערפול" ו"עסקת חבילה"‪ ,‬זאת מכיוון שהפסוק אינו‬

‫‪.www.yeshiva.org.il/ask/113546‬‬ ‫‪ 58‬‬
‫הרצאת וידאו‪ ,‬ערוץ היוטיוב "הרב אפרים כחלון"‪ ,‬בסרטון "אמיתות התורה שבעל־פה"‪ 8 .‬ביוני‪.2018 ,‬‬ ‫‪ 59‬‬

‫‪59‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מדבר כלל על רבנים או על תלמידי חכמים‪ .‬כחלון ואריאל דחפו בכוח רבנים‬
‫ותלמידי חכמים לתוך הטקסט המקראי‪.‬‬

‫אבל אם לא על רבנים ותלמידי ישיבות מדובר‪ ,‬על מי כן מדבר הפסוק? התשובה‬

‫את ֶאל ַהּכ ֲֹהנִ ים ַהלְ וִ ּיִ ם וְ ֶאל ַהּׁש ֵֹפט‬ ‫"ּוב ָ‬‫ברורה מן ההקשר‪ ,‬פסוק אחד קודם לכן‪ָ :‬‬
‫ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם וְ ָד ַר ְׁש ָּת וְ ִהּגִ ידּו לְ ָך ֵאת ְּד ַבר ַה ִּמ ְׁש ָּפט" (דברים י"ז ‪ .)9‬כך גם‬
‫כמה פסוקים לפני כן‪ ,‬בסוף הפרק הקודם‪ׁ" :‬ש ְֹפ ִטים וְ ׁש ְֹט ִרים ִּת ֶּתן לְ ָך ְּב ָכל ְׁש ָע ֶריָך‬
‫ֹלהיָך נ ֵֹתן לְ ָך לִ ְׁש ָב ֶטיָך וְ ָׁש ְפטּו ֶאת ָה ָעם ִמ ְׁש ַּפט ֶצ ֶדק" (דברים ט"ז ‪.)18‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ‬

‫למה שופטים‪ ,‬שוטרים‪ ,‬כוהנים ולוויים כן‪ ,‬ואילו רבנים ותלמידי ישיבה לא? עם‬
‫ישראל זה עתה יצא ממצרים ועדיין המשרות האלה של שופטים ושוטרים לא‬
‫היו קיימות בקרב העם‪ .‬העם הלך וגדל‪ ,‬והתעורר הצורך המיידי ברשות מחוקקת‬
‫ובשומרי חוק – שוטרים‪ ,‬שופטים ואנשי צבא – שישמרו על הסדר‪ ,‬יגנו על‬
‫האזרחים‪ ,‬יעצרו עבריינים ויעמידו אותם למשפט‪ .‬בפרשה זו משה ממנה את‬
‫בעלי התפקידים האלה‪ .‬בדברים י"ט ישנה דוגמה מעשית ליישום המצווה הזאת‬
‫מדברים י"ז‪:‬‬

‫ִּכי יָ קּום ֵעד ָח ָמס ְּב ִאיׁש לַ ֲענֹות ּבֹו ָס ָרה׃ וְ ָע ְמדּו ְׁשנֵ י ָה ֲאנָ ִׁשים ֲא ֶׁשר לָ ֶהם‬
‫ָה ִריב לִ ְפנֵ י ה' לִ ְפנֵ י ַהּכ ֲֹהנִ ים וְ ַהּׁש ְֹפ ִטים ֲא ֶׁשר יִ ְהיּו ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם׃ וְ ָד ְרׁשּו‬
‫יטב וְ ִהּנֵ ה ֵעד ֶׁש ֶקר ָה ֵעד ֶׁש ֶקר ָענָ ה ְב ָא ִחיו (דברים י"ט ‪.)18–16‬‬ ‫ַהּׁש ְֹפ ִטים ֵה ֵ‬

‫לאחר מינוי השופטים והשוטרים מבקש משה מהעם להכיר בסמכותם ולשפוט‬
‫משפט צדק‪:‬‬

‫ּובין נֶ גַ ע לָ נֶ גַ ע‬‫ט‪ּ ‬בין ָּדם לְ ָדם ֵּבין ִּדין לְ ִדין ֵ‬ ‫ִּכי יִ ָּפלֵ א ִמ ְּמָך ָד ָבר‪ ‬לַ ִּמ ְׁש ָּפ ֵ‬
‫ֹלהיָך‬ ‫ית ֶאל ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר ְיִב ַחר ה' ֱא ֶ‬ ‫י‪ ‬ריבֹת‪( ‬מריבה) ִּב ְׁש ָע ֶריָך‪ ‬וְ ַק ְמ ָּת וְ ָעלִ ָ‬ ‫ִּד ְב ֵר ִ‬
‫ט‪ ‬א ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם וְ ָד ַר ְׁש ָּת‬
‫את ֶאל ַהּכ ֲֹהנִ ים ַהלְ וִ ּיִ ם וְ ֶאל ַהּׁש ֵֹפ ֲ‬ ‫ּבֹו׃‪ּ ‬וב ָ‬
‫ָ‬
‫ית ַעל ִּפי ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יַ ּגִ ידּו לְ ָך ִמן ַה ָּמקֹום‬ ‫וְ ִהּגִ ידּו לְ ָך ֵאת ְּד ַבר ַה ִּמ ְׁש ָּפט׃‪ ‬וְ ָע ִׂש ָ‬
‫ַההּוא ֲא ֶׁשר ְיִב ַחר ה'‪ ‬וְ ָׁש ַמ ְר ָּת לַ ֲעׂשֹות ְּככֹל ֲא ֶׁשר יֹורּוָך (דברים י"ז ‪.)10–8‬‬

‫אם רכושו של מישהו נגנב‪ ,‬בעליו היה יכול לפנות אל בעלי הסמכות השיפוטית‬
‫– לשוטר ולשופט‪ ,‬ואלה היו מסייעים לו להוציא את הצדק לאור ומאלצים את‬
‫הגנב להשיב לו את רכושו‪ .‬השוטרים והשופטים‪ ,‬שבדרך כלל היו כוהנים ולוויים‪,‬‬
‫"ּבין ָּדם לְ ָדם ֵּבין ִּדין לְ ִדין" (דברים י"ז ‪" .)8‬בין‬
‫הם בעלי הסמכות‪ .‬סמכות על מה? ֵ‬
‫דם לדם"‪ ,‬כמו לדוגמה רצח‪" .‬בין דין לדין"‪ ,‬כמו לדוגמה גניבה ומרמה‪.‬‬

‫גם בימינו‪ ,‬אם יגנבו למישהו את המכונית‪ ,‬הוא לא יפנה לעזרתם של הרבנים‪,‬‬
‫שהרי אין להם כל סמכות שיפוטית‪ .‬הוא יפנה בעניין זה למשטרה ולבית‬
‫המשפט‪ .‬העובדה שלשופטים הללו יש סמכות לגזור דין או לחייב את הגנב‬
‫להשיב את הגזלה‪ ,‬אין פירושה שאלוהים מסר להם הלכות בעל־פה‪ ,‬שבעזרתן‬
‫הם אמורים לשפוט‪ .‬טענה מעין זו מהווה קפיצה לוגית שאין לה כל בסיס‬
‫הגיוני‪ .‬הרי באותה מידה יכולנו לטעון שגם לשופטים בבג"ץ ניתנה תורה בעל־‬
‫פה‪ ,‬מתוקף סמכותם לשפוט‪.‬‬

‫‪60‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫אגב‪ ,‬התלמוד הבבלי‪ 60‬מוציא את הפסוק מהקשרו ומפרש את הביטוי בפסוק‬

‫"ּבין ָּדם לְ ָדם" – כאומר‪" :‬בענייני טהרה וטומאה‪ ,‬בין דם טהור לדם שאינו‬
‫‪ֵ –8‬‬
‫טהור"‪ .‬פרשנות זו אינה אלא ראיה ברורה לכך שהמסורת הרבנית אינה מייצגת‬
‫נאמנה את התורה שבכתב‪ ,‬אלא מעוותת את פסוקי התורה שבכתב על מנת‬
‫לקדם את האג'נדה הרבנית‪ ,‬שהרי הפסוק בהקשרו אינו עוסק בסוגים שונים של‬
‫דם‪ ,‬אלא במשפט פלילי‪ ,‬רצח‪ ,‬הריגה וכיוצא באלה‪ 61.‬זוהי הוכחה ברורה לכך‬
‫שפסוקים אלה אינם מקנים לרבנים סמכות כלשהי לחרוץ דין‪ ,‬שהרי הם אפילו‬
‫לא השכילו להבין את המשמעות המקורית בהקשרה‪.‬‬

‫בעזרת הפסוק הזה אפשר בסך הכול להוכיח כי לרשות המחוקקת יש סמכות‬
‫לשפוט‪ .‬על איזה בסיס הוא שופט? על אותו בסיס שמשמש כל שופט אחר‬
‫בהיסטוריה‪ :‬החוק שקבע המחוקק (אלוהים‪ ,‬במקרה של התורה)‪ ,‬השכלתו‪,‬‬
‫התבונה‪ ,‬הידע‪ ,‬ההיגיון הבריא‪ ,‬העדויות שמובאות בפניו וכמובן ניסיון החיים‬
‫שלו‪ ,‬עקרונות המוסר המקובלים ומצפון ישר‪ ,‬ולא על בסיס תורה שבעל־פה‬
‫(אשר כאמור‪ ,‬עצם קיומה נשען על כרעי תרנגולת)‪.‬‬

‫חוץ מזה‪ ,‬רב אינו בהכרח כוהן או לוי‪ .‬הכוהנים והלוויים היו צאצאי שבט לוי‪,‬‬
‫והם לא יכלו להעביר את סמכותם לרבנים‪ ,‬שהרי הרבנים אינם בהכרח משבט‬
‫לוי‪ .‬הרבנים שמואל אריאל ואפרים כחלון שצוטטו לעיל‪ ,‬למשל‪ ,‬אינם כוהנים‬
‫וגם לא לויים‪ .‬הם גם אינם שוטרים או שופטים‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬אין כל אזכור בפסוק הזה לאיזושהי תורה שהיא כביכול בעל־פה‪.‬‬

‫יתרה מכך‪ ,‬לפי הכתוב בדברים י"ז ‪ ,9–8‬האזרח הוא זה שאמור לבוא לשופט‪,‬‬
‫"ּכי‬
‫לא השופט אל האזרח‪ .‬היוזמה היא מצד האזרח‪ ,‬לא מצידו של השופט‪ִ :‬‬
‫את"‪ .‬אבל הרבנים כופים את הלכותיהם‬ ‫ּוב ָ‬
‫ית‪ָ ...‬‬
‫יִ ָּפלֵ א ִמ ְּמָך ָד ָבר‪ :‬וְ ַק ְמ ָּת‪ ...‬וְ ָעלִ ָ‬
‫על האזרחים‪ ,‬בניגוד לשופט שעוזר לאזרח לפתור בעיה שהוא (האזרח) שוטח‬
‫לפניו‪ .‬השופט אינו נכנס לביתו של הפרט וקובע מה עליו ללבוש‪ ,‬באיזה גודל‬
‫צריכים להיות העציצים במרפסת שלו‪ ,‬מה עליו לאכול‪ ,‬כיצד עליו להתפלל‪,‬‬
‫כמה ארוך הזקן שלו צריך להיות וכו'‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬אין כל קשר בין פסוק זה לבין הסמכות שלקחו על עצמם הרבנים‪,‬‬
‫להמציא ולקבוע הלכות‪ .‬הפסוק בסך הכול מבהיר שמי שקיבל סמכות לשפוט‪,‬‬
‫חייב להיות הגון וישר‪ ,‬ולא לעוות משפט‪ .‬למען האמת‪ ,‬עצם הדרישה לשפוט‬
‫בצדק‪ ,‬כבר יוצאת מתוך הנחה כי לשופט כן יש מרחב מסוים להפעלת שיקול‬
‫דעת‪ .‬קרי‪ ,‬שאינו נדרש לפעול בתוך מסגרת חוקים שלכאורה כבר הוענקו לו‬
‫מראש בעל־פה‪.‬‬

‫נידה י"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪6 0‬‬

‫יעקב טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא – דברים‪ ,‬כרך שני טז יח – לד יב‪ ,‬הוצאת האוניברסיטה‬ ‫‪ 61‬‬
‫העברית‪ ,‬עם עובד י"ל מאגנס‪ ,2016 ,‬עמ' ‪ .456‬וגם‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬הקדמה לפירוש המשנה‪ ,‬עמ' ‪ ;24–22‬ראו גם‪:‬‬
‫ורמן ושמש‪ ,‬לגלות נסתרות‪ :‬פרשנות והלכה במגילות קומראן‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,2011 ,‬עמ' ‪.142‬‬

‫‪61‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪13‬‬
‫לֹא ָתסוּר ִמן ַה ָ ּד ָבר ֲא ׁ ֶשר יַ ִ ּגיד ּו ְל ָך יָ ִמין ו ְ ׂ‬
‫ּשמֹאל‬
‫(דברים י"ז ‪)11‬‬

‫"מקובל לומר שהמקור לחיוב לשמוע בקול הרבנים‬

‫הוא מהפסוק 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬
‫ושמאל'"‪( 62.‬הרב אברהם פרידמן)‬

‫"התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין‬

‫הראשונה בהיסטוריה על־פי שליחות אלוקית‪ ,‬וזה היה‬
‫מוסד הרבנות הראשון של החכמים‪ ,‬שהמשיכו להסמיך‬
‫זה את זה מדור לדור‪ ,‬ולפסוק הלכה לבני ישראל‪.‬‬
‫עליהם נאמר בתורה‪' :‬ועשית ככל אשר יורוך‪ ,‬על־פי‬
‫‪63‬‬
‫התורה אשר יורוך‪ ...‬לא תסור מדבריהם ימין ושמאל'"‪.‬‬
‫(הרב דניאל בלס‪ ,‬הידברות)‬

‫"'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – אפילו‬

‫אם אמרו לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא‬
‫ימין‪ .‬לשון רש"י‪ .‬ועניינו‪ :‬אפילו תחשוב בלבך שהם‬
‫טועים‪ ,‬והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך‬
‫החלב‬‫לשמאלך – תעשה כמצוותם‪ .‬ואל תאמר‪ :‬איך אוכל ֵ‬
‫הגמור הזה‪ ,‬או אהרוג האיש הנקי הזה‪ ,‬אבל תאמר‪ :‬כך‬
‫ציווה אותי האדון המצווה על המצוות‪ ,‬שאעשה בכל‬
‫מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר‬
‫יבחר‪ .‬ועל משמעות דעתם נתן לי התורה‪ ,‬אפילו יטעו"‪.‬‬
‫(רמב"ן‪ ,‬בביאורו לדברים י"ז ‪)11‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/article/217324‬‬ ‫‪6 2‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/question/249098‬‬ ‫‪6 3‬‬

‫‪62‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ּתֹורה ֲא ֶׁשר יֹורּוָך וְ ַעל‬ ‫"על ִּפי ַה ָ‬ ‫רבנים לוקחים את דברים י"ז ‪ַ – 11‬‬
‫ֹאמרּו לְ ָך ַּת ֲע ֶשׂה ֹלא ָתסּור ִמן ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יַ גִּידּו לְ ָך יָ ִמין‬
‫ּושמֹאל" – ומסיקים שניתנה להם סמכות מוחלטת‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שלפי‬
‫הרמב"ן‪ ,‬אם הרב שלך יצווה עליך להרוג מישהו‪ ,‬עליך לעשות זאת גם אם אתה‬
‫ַה ִּמ ְׁש ָּפט ֲא ֶׁשר י ְ‬

‫מאמין שהוא חף מפשע‪.‬‬

‫ְׂ‬ ‫ה‬
‫ראשית‪ ,‬כהמשך ישיר לפסוקים שקדמו לפסוק‪ ,‬ברור מההקשר כי גם הדרישה‬
‫בפסוק זה היא לקבל את החלטתו של השופט ששפט את המקרה שלך‪ .‬אם‬
‫באת אל השוטר והשופט (פסוק ‪ )9‬מאחר שהשכן שלך גנב לך את החמור‪,‬‬
‫והשופט קבע כי על השכן שלך להחזיר לך את החמור בתוספת פיצוי כספי‪,‬‬
‫אז אין בסמכותו של השכן שלך לסור מהפסיקה אותה פסק השופט‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫שכנך לא יכול להביא לך חתול במקום החמור שגנב ממך בטענה כי "שקלתי‬
‫את פסיקתו של השופט‪ ,‬והחלטתי בכל זאת לא להחזיר לך את החמור שלך‪,‬‬
‫אבל הנה חתול"‪ .‬אלא שעליו לכבד את פסיקתו של השופט‪ .‬עיקרון זה תקף‬
‫גם בימינו‪ .‬אם שופט בית המשפט קבע כי עליך לפצות אדם אשר רכבו ניזוק‬
‫בתאונת דרכים שהיית מעורב בה‪ ,‬אין לך זכות להתעלם מפסיקתו של השופט‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬כמובן שיש צורך במנהיגים שידריכו את העם ויורו את הדרך‪ ,‬בדיוק כפי‬
‫שיש צורך במחוקקים‪ ,‬שופטים‪ ,‬מורים‪ ,‬ראשי ערים וסוגים אחרים של מנהיגים‪.‬‬
‫אבל עצם היותם בעלי סמכות (וגם אם קיבלו את סמכותם ישירות מאלוהים)‬
‫אין פירושו שהם תמיד צודקים או שאסור לערער עליהם‪ .‬הנביאים בתנ"ך‬
‫קוראים לעם שוב ושוב לבחון את מה שאומרים מנהיגיהם (הכוהנים‪ ,‬המלכים‬
‫והנביאים)‪ ,‬ומזהירים שלא ללכת בדרכיהם אם הם מסיטים אותם מדרך הישר‪.‬‬
‫לדוגמה‪:‬‬

‫ּתֹורה ֹלא יְ ָדעּונִ י וְ ָהר ִֹעים ָּפ ְׁשעּו ִבי‬

‫ַהּכ ֲֹהנִ ים ֹלא ָא ְמרּו ַאּיֵ ה ה' וְת ְֹפ ֵׂשי ַה ָ‬
‫יֹועלּו ָהלָ כּו; לָ ֵכן עֹד ָא ִריב ִא ְּת ֶכם נְ ֻאם ה'‬
‫וְ ַהּנְ ִב ִאים נִ ְּבאּו ַב ַּב ַעל וְ ַא ֲח ֵרי ֹלא ִ‬
‫יכם ָא ִריב (ירמיהו ב' ‪;)9–8‬‬ ‫וְ ֶאת ְּבנֵ י ְבנֵ ֶ‬

‫תֹורת ה' ִא ָּתנּו? ָא ֵכן ִהּנֵ ה לַ ֶּׁש ֶקר ָע ָׂשה ֵעט‬ ‫ֹאמרּו ֲח ָכ ִמים ֲאנַ ְחנּו וְ ַ‬ ‫יכה ת ְ‬ ‫ֵא ָ‬
‫ֶׁש ֶקר ס ְֹפ ִרים; ה ִֹבׁשּו ֲח ָכ ִמים ַחּתּו וַ ּיִ ּלָ ֵכדּו ִהּנֵ ה ִב ְד ַבר ה' ָמ ָאסּו וְ ָח ְכ ַמת ֶמה‬
‫יֹור ִׁשים ִּכי ִמ ָּקטֹן וְ ַעד ּגָ דֹול‬
‫יהם לְ ְ‬ ‫דֹות ֶ‬
‫יהם לַ ֲא ֵח ִרים ְׂש ֵ‬ ‫לָ ֶהם; לָ ֵכן ֶא ֵּתן ֶאת נְ ֵׁש ֶ‬
‫ֻּכֹּלה ּב ֵֹצ ַע ָּב ַצע ִמּנָ ִביא וְ ַעד ּכ ֵֹהן ֻּכֹּלה ע ֶֹׂשה ָּׁש ֶקר; וַ יְ ַרּפּו ֶאת ֶׁש ֶבר ַּבת ַע ִּמי ַעל‬
‫נְ ַקּלָ ה לֵ אמֹר ָׁשלֹום ָׁשלֹום וְ ֵאין ָׁשלֹום (ירמיהו ח' ‪;)11–8‬‬

‫ּוב ְׂש ָפ ָתיו ִּכ ְּבדּונִ י וְ לִ ּבֹו ִר ַחק ִמ ֶּמּנִ י‬

‫ֹאמר ֲאדֹנָ י יַ ַען ִּכי נִ ּגַ ׁש ָה ָעם ַהּזֶ ה ְּב ִפיו ִ‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫יֹוסף לְ ַה ְפלִ יא ֶאת ָה ָעם‬ ‫וַ ְּת ִהי יִ ְר ָא ָתם א ִֹתי ִמ ְצוַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה; לָ ֵכן ִהנְ נִ י ִ‬
‫ּובינַ ת נְ בֹנָ יו ִּת ְס ַּת ָּתר (ישעיהו כ"ט‬ ‫ַהּזֶ ה ַה ְפלֵ א וָ ֶפלֶ א וְ ָא ְב ָדה ָח ְכ ַמת ֲח ָכ ָמיו ִ‬
‫‪64‬‬
‫‪.)14–13‬‬

‫פסוקים אלה מבהירים שהעם לא היה אמור לקבל בצורה עיוורת את כל מה‬
‫שמנהיגי הדת אמרו‪ ,‬רק משום שניתנה להם סמכות‪ .‬אותם מנהיגים התרחקו‬

‫גם יחזקאל גוער בצורה דומה במנהיגי הדת (ל"ד ‪.)4–1‬‬ ‫‪ 64‬‬

‫‪63‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מאלוהים והסיטו את העם מדרך הישר‪ ,‬ולכן נאסר על העם להישמע להם‪ .‬תורת‬
‫משה מבהירה שיש מקום למנהיגות שמדריכה את העם בדרך הישר‪ ,‬אבל שלא‬
‫כמו התלמוד שדורש כניעה וצייתנות מלאה לרבנים‪ ,‬בני ישראל עדיין נדרשו‬
‫להפעיל שיקול דעת ולבחון אם המנהיגים מוליכים את העם בדרך הנכונה או‬
‫לא‪ .‬בשום מקום לא צווה העם לקבל בעיוורון כל מה שהמנהיגים ידרשו ממנו‪,‬‬
‫רק מתוקף היותם מנהיגים‪ .‬ובשום מקום לא נאמר שאותם מנהיגים רשאים‬
‫לפרש את התורה הכתובה‪ ,‬ושהפירוש שלהם חייב להתקבל ללא כל עוררין‪.‬‬

‫דרך אגב‪ ,‬אם לרגע "נזרום" עם טענתו של הרב דניאל בלס שטוען כי בפסוק‬
‫זה הוענקה לסנהדרין סמכות שיפוטית‪ ,‬אזי שעל־פי אותו ההיגיון‪ ,‬כיום‪,‬‬
‫כשהסנהדרין בטל ולא קיים – גם סמכותם של הרבנים בטלה ואינה קיימת‪.‬‬

‫‪64‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪14‬‬
‫לֹא ַב ׁ ּ ָש ַמיִ ם ִהוא‬
‫(דברים ל' ‪)12‬‬

‫"יסוד ברור הוא שהלכה נקבעת על־פי חכמים‪ ,‬ולפי כללי‬

‫פסק כמו 'אחרי רבים להטות'‪ ,‬ולא על־פי אות משמים‬
‫כמו בת קול‪' ,‬שאין משגיחין בבת קול'‪ ,‬ואפילו יבוא נביא‬
‫ויפסוק הלכה לא נשמע לו‪ ,‬שנאמר 'לא בשמים היא'‪,‬‬
‫לאמור‪ ,‬שתורה כבר נמסרה בסיני ומאז היא מסורה לשפוט‬
‫‪65‬‬
‫החכמים‪ ,‬ולהם ורק להם ניתן הכוח לפסוק הלכה"‪.‬‬
‫(הרב דוד דב לבנון)‬

‫ִּמ ְצוָ ה ַהּזֹאת ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצּוְ ָך ַהּיֹום ֹלא נִ ְפלֵ את ִהוא ִמ ְּמך וְ ֹלא ְרח ָֹקה ִהוא׃‬
‫ֹלא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא לֵ אמֹר ִמי יַ ֲעלֶ ה ּלָ נּו ַה ָּׁש ַמיְ ָמה וְ יִ ָּק ֶח ָה ּלָ נּו וְ יַ ְׁש ִמ ֵענּו א ָֹתּה‬
‫ּובלְ ָב ְבָך לַ ֲעשֹׂתֹו (דברים ל' ‪.)14–11‬‬ ‫ה‬
‫וְ נַ ֲע ֶׂשּנָ ה‪ִּ .‬כי ָקרֹוב ֵאלֶ יָך ַה ָּד ָבר ְמאֹד ְּב ִפיָך ִ‬

‫ראשית‪ ,‬הרב לקח שלוש מילים מן הפסוק – "ֹלא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא"‪ ,‬הוציא אותן‬
‫מהקשרן ונתן להן משמעות חדשה שמעוותת את המקורית‪ .‬לטענתו‪" ,‬לא‬
‫בשמים היא" פירושו שהכוח והשלטון כבר לא נמצאים בידי אלוהים‪ .‬ואפילו אם‬
‫אלוהים יצא בהכרזה כלשהי וישמיע את קולו מן השמיים‪ ,‬אין זה משנה‪ .‬הכוח‬
‫כבר לא בידיו‪ ,‬אלא בידי הרבנים‪ .‬הרבנים אכן ביטלו את כוחם של הנביאים‬
‫ואת כוחו של אלוהים עצמו (בת קול)‪ .‬אך השאלה היא כיצד עשו זאת ובאיזו‬
‫סמכות‪ ,‬ולכך נגיע תכף‪ .‬קודם כול חשוב לציין‪ ,‬הטענה שבפסוק כי "לא בשמים‬
‫היא" מתייחסת לכך שהמצווה שהעניק אלוהים איננה רחוקה ומסובכת‪ ,‬איננה‬
‫כזאת שאנחנו תלויים באיזה איש דת שיביא אותה אלינו ויפרש אותה עבורנו‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬שהיא קרובה אלינו מאוד – פשוטה להבנה ואפשרית ליישום‪ .‬אם לא‬
‫מוציאים את שלוש המילים מחוץ להקשרן‪ ,‬אזי פסוק זה‪ ,‬למרבה האירוניה‪,‬‬
‫בעצם טוען את ההפך הגמור ממה שטען הרב דוד דב לבנון‪ .‬פרופ' יהודה איזנברג‬
‫מהאוניברסיטה העברית מודה שכוונתו המקורית של הפסוק שונה מזו שהעניקו‬

‫‪.www.yeshiva.org.il/midrash/11419‬‬ ‫‪6 5‬‬

‫‪65‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫לו חז"ל‪" :‬הפסוק בהקשרו אינו מתכוון לכך‪ .‬הפסוק מתייחס לשמירת המצוות‪,‬‬
‫‪66‬‬
‫שהן אפשריות וקרובות"‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬הרב דוד דב לבנון אינו הראשון להוציא את שלוש המילים הללו מהקשרן‬
‫בפסוק על מנת לטעון לסמכותם של הרבנים‪ .‬חז"ל חטאו בכך עוד קודם לכן‪,‬‬
‫כבר בתלמוד‪ .‬למען האמת‪ ,‬אפשר לומר כי פרשנותם המעוותת של חז"ל לפסוק‪,‬‬
‫היוותה את נקודת הציון המשמעותית ביותר ביהדות‪ .‬על מנת להסביר את‬
‫כוונתנו‪ ,‬נשוב תחילה מספר צעדים לאחור‪.‬‬

‫אם לאורך תקופת המקרא היהדות סבבה את המשכן ואת בית המקדש‪ ,‬הרי‬
‫שלפני אלפיים שנה‪ ,‬כאשר נחרב בית המקדש‪ ,‬הרבנים נדרשו ברגע אחד‬
‫להמציא את היהדות מחדש‪ .‬קחו לדוגמה את יום הכיפורים‪ .‬על־פי המסורת‬
‫היהודית‪ ,‬בסיומו של יום הכיפורים‪ ,‬המתין העם לאישור מאלוהים לכך שחטאי‬
‫העם נמחלו ונסלחו‪ .‬מה היה האישור? רש"י‪ ,‬בפירושו על יומא ל"ט‪ ,‬מסביר כי‬
‫החוט האדום‪" ,‬לשון של זהורית"‪ ,‬הפך מצבע אדום לְ צבע לבן‪ ,‬מה שהיווה "סימן‬
‫שמחל הקדוש ברוך הוא לישראל"‪ .‬בקיצור ולעניין‪" ,‬תפקידה של הלשון היה‬
‫לברר האם התכפרו חטאיהם של ישראל" (הרב אברהם סתיו‪" ,‬תפקיד הלשון‬
‫‪67‬‬
‫של זהורית")‪.‬‬

‫אבל שימו לב לזה‪ :‬בגמרא‪ ,‬מסכת יומא פרק ד'‪ ,‬חז"ל מתארים כי כבר כארבעים‬
‫שנה לפני חורבן בית המקדש‪ ,‬אותו חוט אדום‪ ,‬לשון הזהורית‪ ,‬הפסיק להלבין‪,‬‬
‫ולכן גרם‪ ,‬יחד עם סימנים נוספים‪ 68,‬לדאגה רבה בקרב מנהיגי העם‪ .‬מאז שנת‬
‫שלושים לספירה הפסיק אלוהים לתת את האישור ביום הכיפורים‪ .‬לשון‬
‫הזהורית לא שינתה יותר את צבעה ללבן‪ ,‬זאת אומרת שרוח אלוהים עזבה‬
‫ולא שוכנת יותר בבית המקדש‪ ,‬וקורבן הכיפורים כבר לא מתקבל לשם סליחת‬
‫חטאים‪" :‬משמעות הדבר‪ ,‬שבית המקדש כמקום השראת שכינה חדל מלתפקד"‬
‫‪69‬‬
‫(הרב אברהם סתיו‪" ,‬תפקיד הלשון של זהורית")‪.‬‬

‫במילים אחרות – על־פי הרבנים עצמם – אלוהים אינו מוכן עוד לקבל את קורבן‬
‫יום הכיפורים‪ ,‬וחטאי ישראל אינם מכופרים‪ .‬משנת ‪ 30‬לספ' אלוהים הפסיק‬
‫לשכון בבית המקדש‪ 70,‬שארבעים שנה מאוחר יותר גם נחרב‪ .‬מאותה העת‪ ,‬ללא‬
‫בית המקדש‪ ,‬נוצר חלל ריק שאליו נכנסו הרבנים בניסיון להמציא את היהדות‬
‫מחדש‪ ,‬באופן שבו היא תוכל להמשיך לתפקד גם ללא בית המקדש‪ ,‬ללא הקרבת‬
‫הקורבנות‪ ,‬ללא סליחת חטאים וללא התערבותו של אלוהים‪ .‬ואת זאת הם אכן‬
‫עשו‪ .‬הם לא היו זקוקים עוד לאישורו של אלוהים‪ ,‬כי הם החליטו להוציא את‬
‫אלוהים מהמשוואה ולתפוס את מקומו בעצמם‪.‬‬

‫‪.www.daat.ac.il/he–il/kitveyet/michlol/eisenberg–lo.htm‬‬ ‫‪6 6‬‬

‫‪.www.daat.ac.il/he–il/hagim/hodashim/yom_hakipurim/stav–lashon.htm‬‬ ‫‪ 67‬‬
‫במסכת יומא (ל"ט ע"ב) חז"ל מספרים שכארבעים שנה לפני חורבן הבית (כלומר‪ ,‬בסביבות שנת ‪ 30‬לספ')‪,‬‬ ‫‪ 68‬‬
‫החלו להופיע אותות משונים בבית המקדש‪ :‬הנר המערבי (שהיה אמור לדלוק כל הלילה) כבה; גורל של‬
‫שם (הגורל שלפיו נבחר השעיר שיועלה כקורבן ביום הכיפורים) היה עולה ביד שמאל ולא בימין‪ ,‬כפי שהיה‬
‫אמור לעלות; ודלתות המקדש נפתחו מעצמן‪ .‬תופעות אלה עוררו דאגה רבה בקרב מנהיגי העם‪ ,‬כי הם‬
‫הבינו שאלוהים חדל לספק ביום הכיפורים את האישור לכך שהקורבן השנתי התקבל ברצון‪.‬‬
‫‪.www.daat.ac.il/he–il/hagim/hodashim/yom_hakipurim/stav–lashon.htm‬‬ ‫‪ 69‬‬
‫בדיוק באותה התקופה בה נצלב ישוע מנצרת‪ ,‬ראו הרחבה בנושא‪.www.iGod.co.il/m009 :‬‬ ‫‪ 70‬‬

‫‪66‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ואיך בדיוק הם עשו זאת? שימו לב לאגדה שהרבנים עצמם תיעדו בתלמוד‬
‫(בבא מציעא נ"ט)‪ .‬זהו ללא ספק הקטע התלמודי המשמעותי ביותר ביהדות‬
‫ההלכה‪ ,‬אשר ממחיש כיצד הדיחו הרבנים את אלוהים מתפקידו ולקחו לידיהם‬
‫את סמכותו‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הסיפור התלמודי מתייחס לוויכוח הקשור לשאלה הלכתית שולית למדי‪,‬‬
‫אשר הועלתה על ידי אדם בשם עכנאי‪ ,‬שהיה בעל תנור עשוי חרס; עכנאי פירק‬
‫והרחיב את התנור מחדש והשאלה ההלכתית שהביא בפני הסנהדרין הייתה‪:‬‬
‫האם התנור החדש כשר או טמא? התלמוד מפרט כי רבי אליעזר הביא "את כל‬
‫התשובות בעולם" כדי להוכיח כי התנור אכן כשר‪ .‬אבל שאר חכמי הסנהדרין‪,‬‬
‫בראשותו של רבי יהושע‪ ,‬לא קיבלו את התשובות וטענו כי התנור איננו כשר‪ .‬רבי‬
‫אליעזר מנגד המשיך והוכיח את טענתו בעזרת אותות על־טבעיים‪ :‬עץ תאנה‬
‫נקרע משורשיו בדרך נס וניטע מחדש בצידה האחר של החצר‪ ,‬מים זרמו במעלה‬
‫ההר בניגוד לכוח הכבידה וניסים נוספים – על מנת להוכיח שרבי אליעזר צודק‪.‬‬
‫השיא הגיע כאשר קרא רבי אליעזר לעזרתו של אלוהים‪:‬‬

‫אם הלכה כמותי‪ ,‬מן השמים יוכיחו‪.‬‬

‫ואז‪ ,‬השיב אלוהים דרך בת קול מהשמיים וצידד ברבי אליעזר‪:‬‬

‫מה לכם‪ ,‬אצל רבי אליעזר‪ ,‬שהלכה כמותו‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬אלוהים קרא בבת קול מן השמיים שהוא תומך ברבי אליעזר‪ .‬ואז‪ ,‬קם‬
‫רבי יהושע והצהיר את אחת ההצהרות המשמעותיות ביותר בתלמוד ובעולם‬
‫היהודי אי־פעם‪:‬‬

‫לא בשמים היא!‬

‫משמע‪ ,‬שהסמכות כבר לא בשמיים אצל אלוהים‪ .‬מעכשיו‪ ,‬המנדט עבר לידיהם‬
‫של הרבנים‪ .‬עכשיו הכוח והשליטה אצלם‪ .‬אבל לְ מרבה האירוניה‪ ,‬האגדה‬
‫שכתבו הרבנים לא מסתיימת פה‪ .‬התלמוד ממשיך ומספר כי לאחר שהרבנים‬
‫דחו את פסיקתו של אלוהים‪ ,‬אלוהים חייך בהכנעה ואמר‪:‬‬

‫נצחוני בני‪ ,‬נצחוני בני!‬

‫כלומר‪ ,‬על־פי האגדה הזאת שאותה הרבנים בעצמם המציאו‪ ,‬אלוהים הודה כי‬
‫הם ניצחו אותו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הרבנים המציאו סיפור‪ ,‬לפיו אלוהים העניק‬
‫להם את הסמכות האלוהית‪ .‬בסיפור התלמודי הזה‪ ,‬שמהווה שורש הסמכות‬
‫של הרבנים‪ ,‬קל למדי לזהות שיש כשל לוגי מסוג "טיעון מעגלי"‪ ,‬שהרי הטענה‬
‫לסמכות הרבנית מגיעה מהיכן? מתוך סיפור שאותו המציאו הרבנים בעצמם‪.‬‬
‫דוגמה לכשל של "הצדקה מעגלית" יותר חזקה – לא תמצאו בשום מקום‪.‬‬

‫‪67‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪15‬‬
‫זְ כֹר יְ מוׂ ת עוׂ ָלם‬
‫(דברים ל"ב ‪)7‬‬

‫"ספר דברים פרק ל"ב פסוק ז‪' :‬זְ כֹר יְ מוׂ ת עוׂ ָלם‪ּ ִ ,‬בינ ּו‬
‫ֹאמר ּו ָל ְך'‪ .‬תשאל‬ ‫יך וְ יַ ֵ ּג ְד ָך‪ ,‬זְ ֵקנֶ ָ‬
‫יך וְ י ְ‬ ‫ׁ ְשנוׂ ת דּ ֹר וָ דֹר ׁ ְש ַאל ָא ִב ָ‬
‫את אבא שלך והוא יבוא ויגיד לך את ההלכה‪ ,‬או זקניך –‬
‫אלו החכמים זקני הדור – זקני העדה"‪( 71.‬הרב אפרים כחלון)‬

‫רב אפרים כחלון טוען שפסוק זה מוכיח את קיומה של תורה שנמסרה‬

‫בעל־פה‪ .‬אך האמת היא שגם במקרה זה מדובר בפסוק שהוצא‬
‫מהקשרו‪ .‬אם הפסוק מדבר על סמכותה של ההלכה לִ פסוק‪ ,‬הרי שהוא‬
‫מצווה לשאול דווקא את האבא‪ ,‬לא את הרב‪ .‬האם זה אומר שלכל אב יש סמכות‬
‫לפסוק הלכות?‬
‫ה‬
‫במקרה דנן‪ ,‬הפסוק אינו מדבר על פסיקת הלכות‪ .‬המצווה היא "זְ כֹר יְ מֹות עֹולָ ם"‬
‫"ּב ַהנְ ֵחל ֶעלְ יֹון‬
‫– זכור את אשר קרה בעבר‪ .‬מה קרה בעבר? הפסוק הבא מסביר‪ְ :‬‬
‫ּגֹויִ ם ְּב ַה ְפ ִרידֹו ְּבנֵ י ָא ָדם"‪ .‬מדובר בסיפור מגדל בבל‪ ,‬כשאלוהים הפריד בין בני‬
‫האדם‪.‬‬

‫הפסוק שציטט הרב כחלון אינו מדבר כלל על סמכות רבנית‪ ,‬אלא על אירוע‬
‫מסוים בתולדות האנושות‪ .‬בשירת האזינו אומר משה שמי שרוצה לשמוע על‬
‫גדולתו של אלוהים במהלך ההיסטוריה‪ ,‬עליו להאזין להוריו ולזקניו‪ .‬מדוע?‬
‫מאותה הסיבה שמושיבים ילדים מול ניצולי שואה – כדי שיספרו להם על‬
‫ההיסטוריה‪ .‬גם הפעם‪ ,‬אם כך‪ ,‬אין שום קשר ואף לא רמז קלוש לתורה שהיא‬
‫בעל־פה‪.‬‬

‫הרצאת וידאו‪ ,‬ערוץ היוטיוב "הרב אפרים כחלון"‪ ,‬בסרטון "אמיתות התורה שבעל־פה"‪ 8 ,‬ביוני‪.2018 ,‬‬ ‫‪ 71‬‬

‫‪68‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪16‬‬
‫(לטוׂ ָטפֹת ֵ ּבין ֵעינֶ ָ‬
‫יך)‬ ‫תפילין ְ‬

‫"כל המצוות הינן תורה שבעל־פה‪ .‬ניקח לדוגמה את‬

‫מצוות תפילין‪ .‬בתורה כתוב‪' :‬וקשרתם לאות על ידיך‬
‫והיו לטוטפות בין עיניך'‪ .‬לא נאמר בשום מקום בתורה‬
‫שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור‬
‫בהמה על היד ועל המצח"‪( 72.‬הרב אורי שרקי)‬

‫"במצוות הנחת תפילין נאמר‪' :‬וְ ָהיָ ה ְלאֹות ַעל יָ ְדכָ ה‬

‫יאנ ּו ה' ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ ם'‬
‫הֹוצ ָ‬
‫ִ‬ ‫ו ְּלטוׂ ָטפֹת ֵ ּבין ֵעינֶ ָ‬
‫יך ִּכי ְ ּבחֹזֶ ק יָ ד‬
‫(שמות יג טז)‪ .‬לא מפורש מהו האות‪ ,‬ועל איזה יד‪,‬‬
‫ובאיזה מקום על היד? ומה משמעות המילה 'טוטפת'?‬
‫וכאן באה התורה שבע"פ שנמסרה מדור לדור‪ ,‬וכך אנו‬
‫יודעים כיצד לקיים את המצוה"‪( 73.‬הרב שמואל זעפרני)‬

‫"כל הלומד בתורה שבכתב ומבקש לעשות את רצון ה'‬

‫ולקיים את המצוות‪ ,‬עומד תמה ואינו מבין את כוונת‬
‫ההוראות שבה‪ ,‬ללא ליווי של הסבר בעל־פה‪ .‬לדוגמה‬
‫ניקח את הפסוק‪' :‬וקשרתם לאות על ידך' – הרי‬
‫מקריאה בלבד של הפסוקים לא מובן כלל את מה בדיוק‬
‫יש לקשור‪ ,‬במה לקשור וכיצד‪ .‬האם מדובר בספר תורה‬
‫שלם? היכן ביד? האם יש חשיבות לצבע או לצורה של‬
‫מה שקושרים על היד? ועוד שאלות רבות"‪( 74.‬הרב זמיר‬
‫כהן‪ ,‬הידברות‪ ,‬גיליון ‪)702‬‬

‫‪.tinyurl.com/u6dflwp‬‬ ‫‪7 2‬‬

‫‪.tinyurl.com/qv8repb‬‬ ‫‪ 73‬‬
‫‪.shorturl.at/aqvGY‬‬ ‫‪ 74‬‬

‫‪69‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ז"ל מצאו אסמכתא למצוות הנחת התפילין בדברים ו' ‪ ,9–4‬בקריאת‬

‫"ּוק ַׁש ְר ָּתם לְ אֹות ַעל יָ ֶדָך וְ ָהיּו לְ ט ָֹטפֹת ֵּבין ֵעינֶ יָך"‪.‬‬

‫יכם"‬ ‫טֹוטפֹת ֵּבין ֵעינֵ ֶ‬

‫השמע‪ .‬בפסוק ‪ 8‬כתוב‪ְ :‬‬
‫כמה פרקים לאחר מכן מופיע משפט דומה‪" :‬וְ ַׂש ְמ ֶּתם ֶאת ְּד ָב ַרי ֵאּלֶ ה ַעל‬
‫ּוק ַׁש ְר ֶּתם א ָֹתם לְ אֹות ַעל יֶ ְד ֶכם וְ ָהיּו לְ ָ‬
‫ח‬
‫לְ ַב ְב ֶכם וְ ַעל נַ ְפ ְׁש ֶכם ְ‬
‫(י"א ‪.)18‬‬

‫על בסיס שני פסוקים אלה בנו הרבנים תילי תילים של הלכות והנחיות מפורטות‬
‫העוסקות בצורת התפילין ובאופן ליפופן על הזרוע והראש‪ .‬כל זאת מתוך הנחה‬
‫שהמילה "טוטפות" מדברת על חפץ בעל רצועות עור הצבועות בשחור‪ .‬האם‬
‫אלוהים אכן התכוון לכך שהאדם יתקרב אליו באמצעות ליפוף רצועות צבועות‬
‫העשויות מעור בהמה על זרועו? אם כך אכן היה הדבר‪ ,‬איך זה שבשום מקום‬
‫בתנ"ך – והרי מדובר באלף וחמש מאות שנות היסטוריה של העם היהודי – אף‬
‫דמות מקראית מעולם לא מתוארת כמניחה תפילין ואף דמות איננה מתוארת‬
‫כמתייחסת למצוות התפילין הרבנית‪ ,‬אף לא פעם אחת?‬

‫מ"טֹוטפֹת"‬
‫ָ‬ ‫עובדה זו מעלה את השאלה המתבקשת – כיצד הגיעו הרבנים‬
‫ל"תפילין"? המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך‪ .‬חז"ל לקחו את המילה‬
‫"טֹוטפֹת"‪ 75,‬הוציאו אותה מהקשרה וטענו שמדובר בתפילין (תשמיש קדושה‬ ‫ָ‬
‫טֹוט ְפ ָּתא‪,‬‬
‫ֶ‬ ‫עשוי עור בהמה)‪ .‬אך מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה ארמי –‬
‫ופירושו תכשיט נשי‪ 76‬או קישוט‪ 77.‬זאת אומרת‪ ,‬שכפי שתכשיט יקר לליבך ולכן‬
‫לא תשכח מקיומו‪ ,‬כך גם באופן סמלי‪ ,‬על אלוהים להיות יקר לליבך ולמחשבותיך‬
‫כמו תכשיט‪ ,‬כך שתזכור את אלוהיך תמיד‪.‬‬

‫טֹוטפֹת אפשר גם להבין בקלות‬

‫את המשמעות המקראית המקורית של המילה ָ‬
‫בעזרת השוואה של שני הציוויים הכמעט זהים‪ ,‬המופיעים בשמות י"ג ‪:16 ,9‬‬

‫וְ ָהיָ ה לְ ָך לְ אֹות ַעל יָ ְדָך וּלְ זִ ָּכרֹון ֵּבין ֵעינֶ יָך (שמות י"ג ‪.)9‬‬

‫טֹוטפֹת ֵּבין ֵעינֶ יָך (שמות י"ג ‪.)16‬‬

‫וְ ָהיָ ה לְ אֹות ַעל יָ ְד ָכה וּלְ ָ‬

‫פסוק ‪ 9‬מפרש את פסוק ‪ ,16‬שהרי "טוטפת בין עיניך" מקביל ל"זכרון בין‬
‫עיניך"‪ .‬הפסוק אינו מדבר על תכשיט פיזי שיש לענוד בין העיניים‪ .‬אלא‪ ,‬כפי‬
‫שהאדם מקפיד לזכור לענוד את התכשיט היקר שהוא מתפאר בו‪ ,‬כך עליו לזכור‬
‫את האלוהים שהוציא אותו מארץ מצרים‪ .‬זה עתה הוציא אלוהים את העם‬
‫ממצרים באותות ובמופתים‪ ,‬לאחר שסבל והתענה שם במשך מאות בשנים‪.‬‬
‫פרק י"ג בספר שמות מדגיש את חשיבות הזיכרון לדורי דורות של מה שקרה‪.‬‬
‫המיקום המצוין בפסוק חשוב לא פחות‪ .‬האזור שבין העיניים מייצג את מרכז‬
‫החשיבה שלנו‪ ,‬והעיניים הן שמובילות אותנו‪ .‬הכוונה היא שהאמונה של העם‬
‫(ּבין ֵעינֶ יָך) ובלב‬
‫(על יָ ְדָך)‪ ,‬במחשבות ֵ‬
‫באלוהים צריכה לבוא לידי ביטוי במעשים ַ‬
‫(על לְ ָב ֶבָך)‪.‬‬
‫ַ‬

‫שמות י"ג ‪ ;16‬דברים ו' ‪ ;8‬י"א ‪.18‬‬ ‫‪7 5‬‬

‫לפי מילון העברית המקראית (קדרי‪ ,‬עמ' ‪.)377‬‬ ‫‪ 76‬‬
‫התלמוד מודה כי בתקופת בית שני היו נשים שנהגו לענוד תכשיט הקרוי "טוטפת" (בבלי‪ ,‬שבת נ"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪ 77‬‬
‫ביאור שטיינזלץ)‪.‬‬

‫‪70‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ברצוננו להפריך כאן את הקשר שיצרו חז"ל בין פסוקים אלה לבין הנחת תפילין‪.‬‬
‫אם אלוהים אכן דורש שנקיים מצווה זו מדי יום‪ ,‬אם היא אכן כה מרכזית‪ ,‬אז‬
‫כאמור‪ ,‬היה ראוי למצוא לאורך התנ"ך מאות תיאורים‪ ,‬אולי אפילו אלפים‪ ,‬של‬
‫בני ישראל כשהם מניחים תפילין; היינו מצפים לקרוא שמלכים כמו שאול‪ ,‬דוד‬
‫ושלמה הניחו תפילין; שנביאי התנ"ך עשו זאת‪ ,‬או לפחות הוכיחו את העם על‬
‫אי קיום מצווה זו‪ .‬אלא שלמעשה‪ ,‬אין אפילו אזכור אחד‪ ,‬ולו גם מרומז‪ ,‬לכך‬
‫שגיבור מקראי כלשהו הניח תפילין אי־פעם בחייו‪.‬‬

‫ההלכה הרבנית מיישמת את הפסוקים האלה באופן מילולי‪ .‬אלא שהבעיה‬

‫עם פירוש מילולי לפסוקים הללו היא שהם מצווים לשים טוטפות לא רק בין‬
‫ו"ּב ִפיָך"‪ .‬אם כך‪ ,‬מדוע הרבנים אינם‬ ‫"על לְ ָב ֶבָך" ְ‬
‫העיניים ועל היד‪ ,‬אלא גם ַ‬
‫"ח ֶסד וֶ ֱא ֶמת ַאל‬
‫קושרים רצועות עור גם על החזה ועל הפה? במשלי ג' ‪ 3‬נאמר‪ֶ :‬‬
‫לּוח לִ ֶּבָך"‪ .‬מדוע הרבנים לא מפרשים גם‬ ‫רֹותיָך ָּכ ְת ֵבם ַעל ַ‬
‫יַ ַעזְ ֻבָך ָק ְׁש ֵרם ַעל ּגַ ְרּגְ ֶ‬
‫פסוק זה באופן מילולי וקושרים תפילין על הגרון?‬

‫יש בעיה נוספת עם הפירוש הרבני לפסוקים משמות ודברים‪ .‬היא קשורה להיבט‬
‫הפילולוגי והמגדרי‪ .‬את מצוות התורה אפשר לחלק לקבוצות שונות‪ .‬למשל‪:‬‬
‫מצוות עשה מול מצוות אל תעשה; או מצוות שהזמן גרמן‪ ,‬מול מצוות שאינן‬
‫תלויות בזמן‪ .‬חלוקה נוספת נעשית לפי סוג הנמען (או המושא) שלהן‪ ,‬כלומר‬
‫לפי הקבוצות באוכלוסייה שאליהן המצוות פונות‪ .‬בדרך כלל מדובר בארבע‬
‫קבוצות‪ )1 :‬מצוות שנועדו לגברים בלבד; ‪ )2‬מצוות הפונות לנשים בלבד; ‪)3‬‬
‫מצוות הפונות אל קבוצה מוגדרת מתוך עם ישראל (כוהנים ונזירים למשל); ‪)4‬‬
‫מצוות הפונות לכלל ישראל‪.‬‬

‫לדוגמה‪ ,‬בספר ויקרא פרק י"ח מפורטות מספר מצוות הפונות לגברים בלבד‪,‬‬
‫וכך גם בויקרא י"ט ‪ .27‬בויקרא י"ב ובבמדבר ה' ‪ 31–12‬יש מצוות שנועדו לנשים‬
‫בלבד‪ .‬בויקרא ו' ובויקרא ט"ז ‪ 28–2‬יש מצוות שפונות לכוהנים ובפרק י"ד יש‬
‫מצוות שנועדו למצורעים‪ .‬כל מצווה שאינה שייכת לשלוש הקבוצות הראשונות‪,‬‬
‫נועדה אפוא לכל עדת ישראל – נשים וגברים כאחד‪ .‬וגם אם המצווה מנוסחת‬
‫בלשון זכר‪ ,‬אין זה אומר שהיא פונה אך ורק לגברים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הציוויים‪:‬‬
‫"זָ כֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו" (שמות כ' ‪ ,)8‬או‪ֹ" :‬לא ִת ְר ַצח" (פסוק ‪ – )13‬כמובן‬
‫שהדרישה לזכור את השבת והציווי "לא תרצח" שכתובים בלשון זכר‪ ,‬פונים הן‬
‫לגברים והן לנשים‪.‬‬

‫כעת נשוב למצווה בדברים ו' ‪:9–4‬‬

‫ּוב ָכל נַ ְפ ְׁשָך‬‫ֹלהיָך ְּב ָכל לְ ָב ְבָך ְ‬‫ֹלהינּו ה' ֶא ָחד‪ .‬וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה' ֱא ֶ‬ ‫ְׁש ַמע יִ ְׂש ָר ֵאל ה' ֱא ֵ‬
‫ּוב ָכל ְמא ֶֹדָך‪ .‬וְ ָהיּו ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצּוְ ָך ַהּיֹום ַעל לְ ָב ֶבָך‪ .‬וְ ִׁשּנַ נְ ָּתם‬ ‫ְ‬
‫ּוק ַׁש ְר ָּתם‬‫קּומָך‪ְ .‬‬ ‫ּוב ֶ‬ ‫ּוב ָׁש ְכ ְּבָך ְ‬
‫ּובלֶ ְכ ְּתָך ַב ֶּד ֶרְך ְ‬
‫יתָך ְ‬‫לְ ָבנֶ יָך וְ ִד ַּב ְר ָּת ָּבם ְּב ִׁש ְב ְּתָך ְּב ֵב ֶ‬
‫ּוב ְׁש ָע ֶריָך‪.‬‬
‫יתָך ִ‬ ‫ּוכ ַת ְב ָּתם ַעל ְמזֻ זֹות ֵּב ֶ‬ ‫לְ אֹות ַעל יָ ֶדָך וְ ָהיּו לְ ט ָֹטפֹת ֵּבין ֵעינֶ יָך‪ְ .‬‬

‫ברור מההקשר כי ציווי זה פונה אל כלל ישראל‪ ,‬גברים ונשים כאחד‪ .‬אלא‬
‫שבנקודה זו מתעוררת בעיה הקשורה בהנחת התפילין‪ ,‬שנגזרת מפסוק ‪ .8‬הרי‬

‫‪71‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫על־פי ההלכה‪ ,‬רק גברים מניחים תפילין‪ 78.‬נאמר מפורשות‪" :‬נשים פטורות‬
‫מלהניח תפילין‪ .‬ואם רוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין‪ ,‬יש למחות‬
‫בידן"‪ 79.‬אבל אם הטוטפות (התפילין) המוזכרות בפסוק ‪ 8‬נועדו לגברים בלבד‪,‬‬
‫מדוע צריכות נשים לקיים את יתר המצוות המפורטות באותם פסוקים? האם‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬הן פטורות מן המצווה לאהוב את אלוהים בכל ליבן (פסוק ‪ ?)5‬יש כאן‬
‫‪80‬‬
‫חוסר עקביות המעיד על הוצאה גסה של פסוק מהקשרו‪.‬‬

‫פרופ' יהודה אליצור מזכיר את פרשנותו של רשב"ם למילים "לְ אֹות ַעל יָ ְדָך"‬
‫משמות י"ג ‪ ,9‬פרשנות שצונזרה על ידי הרבנים‪ 81.‬הרשב"ם טען כי‪" :‬לפי עומק‬
‫פשוטו‪ :‬יהיה לך לזכרון תמיד‪ ,‬כאילו כתוב על ידך"‪ .‬אליצור מוסיף שלמרות‬
‫שהרוב סבורים שפשוטו של מקרא עוסק במצוות תפילין‪" ,‬רשב"ם חולק על‬
‫הדעה הרווחת… ומדגיש‪ ,‬כי מצוות תפילין היא אך מדרשו של הכתוב ואילו‬
‫פשוטו אחר"‪ 82.‬כלומר‪ ,‬אפילו בין הרבנים היו כאלה שראו כאן מצווה סמלית‬
‫בלבד‪ .‬אבל את הפרשנות הזו דחו הרבנים האחרים וצנזרו אותה‪ .‬גם הרב ד"ר‬
‫שרון שלום מודה כי רק בתקופה מאוחרת יותר החליטו הרבנים לא להסתפק‬
‫בממד הסמלי של המצווה ולשוות למצווה נופך מעשי חדש‪  83.‬‬

‫החוקרים מלמדים שמנהג קשירת התפילין רווח בעם עוד לפני תקופת התנאים‪.‬‬
‫מסתבר שקמעות הדומים בצורתם לתפילין היו נפוצים בתרבויות עתיקות של‬
‫עובדי אלילים‪ ,‬ובעיקר באגן הים התיכון‪ 84.‬פרופ' מנחם הרן מציין כי "במקורם‬
‫נתפסו ה'טוטפת' וה'אות' כסמלים מאגיים דימוניים‪ ,‬ושימוש בקמעים מעין‬
‫‪85‬‬
‫אלה‪ ,‬שהיו מוצמדים לראש או לזרוע‪ ,‬היה נוהג בעולם העתיק"‪.‬‬
‫נשות הכותל ספגו ביקורת קשה בשל מאבקן להניח תפילין ולהתעטף בטלית‪ .‬מעניינים הם דבריו של הרב‬ ‫‪ 78‬‬
‫מרדכי צבי‪ ,‬שמצד אחד יוצר תקדים ומתיר הנחת תפילין על ידי נשים ומצד שני פוסל את נשות הכותל‬
‫על הסף‪" :‬ונשאל למה למחות בפניהן ‪ /‬הרי יש תקדימים למעשיהן ‪ /‬וכי בנותיו של שאול המלך או רש"י‬
‫לא הניחו תפילין ‪ /‬וכי אשתו של יונה הנביא שונה מהן כשעלתה לרגל וחכמינו לא היו מוחין ‪ /‬אלא יש‬
‫להבין דבר בסיסי ‪ /‬ואין כאן לא פיקנטריה ולא לשון הרע עסיסי ‪ /‬פשוט מאד והמעמיק יראה נכוחה ‪ /‬שיש‬
‫וחכמים מצאו לנכון למחות או היתה דעתם נוחה ‪ /‬אם הכוונה היא מעלין בקודש בנוסף לקיום המצות‬
‫החיוביות ‪ /‬יהיה קשה למנוע עשייה בידי הנשים הצדקניות ‪ /‬אך דא עקא שלא קשה לראות בעליל ‪ /‬שזאת‬
‫התרסה וצורה של תרגיל ‪ /‬לקעקע את הממסד הקיים מתוך ידיעה ‪ /‬ואפשר להביא הוכחות לזה ולהרחיב‬
‫היריעה ‪ /‬וכבר הזכרנו בראשית המאמר ומעלה אני חשד ‪ /‬שמישהו בכל הסיפור הזה נשמע משוחד ‪ /‬וכי‬
‫נוכל להעיד עליהן אמת ובתמים ‪ /‬שפיהן וליבן שווים וזה מעשה תמים ‪ /‬הרי מטבע הדברים הדברים יעוררו‬
‫סערה בקרב הציבור ‪ /‬והאם צעקות ועתונות ושערוריות עדיפות על דיבור ‪ /‬כל ההסברים וכל הטענות ‪ /‬לא‬
‫יכסו את המגמה והכוונות ‪ /‬ויש מי שעוד יקרא לזה חוסר הבנות ‪ /‬ולא יהיה למי למה ואיך לענות ‪ /‬מדוע‪ ,‬אני‬
‫שואל‪ ,‬להרוס במקום לבנות ‪ /‬וכי על ידי זה נוכל את בית המקדש לבנות"‪ .‬נלקח מאתר‪.www.kooker.co.il :‬‬
‫באתר של נשות הכותל נאמר‪" :‬המאבק של נשות הכותל התחיל בדצמבר ‪ 1988‬לאחר הכנס הבינלאומי‬
‫הראשון של פמיניסטיות יהודיות"‪ .‬במסגרת הכנס תכננו המשתתפות לשאת תפילת הודיה לשלום המדינה‬
‫ברחבת הכותל‪ ,‬עם ספר תורה‪ .‬כאשר החלו לקרוא בתורה הגיבו הגברים באלימות‪ .‬הם ירקו עליהן‪ ,‬תקפו אותן‬
‫מילולית ולקחו בכוח את ספרי הסידור מידיהן‪ .‬בתגובה אמר רב הכותל דאז‪ ,‬מאיר גץ עליו השלום‪ ,‬ברדיו קול‬
‫ישראל‪" :‬מה שעשו נשות הכותל זו פרובוקציה זולה וזה כמו להביא חזיר אל רחבת הכותל המערבי‪ .‬נשים‬
‫בכותל זה כמו חזיר בכותל"‪.womenofthewall.org.il/he .‬‬
‫ילקוט יוסף‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬הלכות תפילין‪ ,‬סימן ל"ח‪ ,‬א'‪.‬‬ ‫‪ 79‬‬
‫אגב‪ ,‬הדברים נכונים גם לגבי הפסוקים המקבילים בשמות י"ג ודברים י"א; גם שם ברור מעל לכל ספק‬ ‫‪ 80‬‬
‫שההקשר הוא כלל ישראל – גברים ונשים‪.‬‬
‫רבי שמואל בן מאיר‪ ,‬פרשן המקרא בן המאה ה־‪ 11‬ונכדו של רש"י‪.‬‬ ‫‪ 81‬‬
‫יהודה אליצור‪ ,‬ישראל והמקרא‪ :‬מחקרים גיאוגרפיים‪ ,‬היסטוריים והגותיים‪.16 :2000 ,‬‬ ‫‪ 82‬‬
‫שרון שלום‪ ,‬בתוך – מסיני לאתיופיה‪ :‬עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה‪ ,2012 ,‬עמ' ‪( 363‬הערת‬ ‫‪ 83‬‬
‫שוליים מס' ‪.)168‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ח'‪.888–886 :1982 ,‬‬ ‫‪ 84‬‬
‫מנחם הרן‪ ,‬האסופה המקראית‪ :‬תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים‪,‬‬ ‫‪ 85‬‬
‫חלק ב‪.180 :2003 ,‬‬

‫‪72‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫מה שקרה עם קמעות אחרים קרה כנראה גם כאן‪ .‬רבני הפרושים ראו את‬
‫הטקסים הנהוגים בקרב עובדי האלילים ואימצו חלקים מהם‪ ,‬תוך גיורם‪ .‬שימוש‬
‫‪86‬‬
‫בקמעות הנקשרים לגוף רווח בתרבויות פגאניות רבות באזור מסופוטמיה‪.‬‬
‫במצרים‪ ,‬למשל‪ ,‬נהגו לכתוב מילים על פפירוס‪ ,‬לקפל את הנייר ולתחוב אותו‬
‫בתוך אריגי פשתן תפורים לקופסה‪ ,‬מתוך אמונה שהקמעות האלה ניחנו ביכולת‬
‫‪87‬‬
‫לברך את מי שהם נמצאים בבעלותו‪.‬‬

‫מצוות הנחת תפילין מתבססת על כך שחפץ דומם (רצועות עור) הופך בעת‬
‫כריכתו סביב הזרוע לקמע קדוש שניחן בסגולה על־טבעית‪ ,‬מעין חיבור מיסטי‬
‫בין המתפלל לבין אלוהים‪ .‬ואכן‪ ,‬חז"ל ראו בתפילין קמע בעל כוח אפוטרופאי‪,‬‬
‫שיכול להרחיק רוחות רעות ושדים‪ 88.‬פרופ' טור־סיני מעלה את האפשרות‬
‫שהתפילין‪ ,‬בצורה שנקבעה על ידי חז"ל‪ ,‬נשאלו ממצרים העתיקה‪ ,‬שם קשרו‬
‫על הראש נחש קדוש כקמע שמזכיר את התפילין‪ 89.‬פרופ' יהושע בלאו הראה‬
‫שאפילו בכתבי הרמב"ם (שלכאורה סלד מהשימוש בקמעות) מתגלה זיקה בין‬
‫‪90‬‬
‫הקמע לתפילין‪.‬‬

‫הרב ד"ר שרון שלום‪ ,‬חוקר יהדות מאוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬מבהיר שהקהילה‬
‫האתיופית הדתית כלל לא הכירה את המסורת התלמודית של הנחת תפילין‪.‬‬
‫העובדה שלמנהג אין זכר בלקסיקון הדתי שלהם מעלה תהיות רבות לגבי‬
‫ההיסטוריה של המצווה‪ .‬מסתבר שזהו מנהג המקודש אך ורק בהלכה הרבנית‬
‫ואין לו כל תיעוד בטקסט קדום אחר‪ 91.‬העובדה שטקס הנחת התפילין נעדר‬

‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ח‪ :‬שם‪ ,‬תתני‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫‪ 86‬‬
‫מוסד ביאליק‪.886 :1982 ,‬‬
‫‪Kaiser, W. C., Jr. (2008). Exodus. In T. Longman III & D. E. Garland (Eds.), The Expositor’s Bible‬‬ ‫‪ 87‬‬
‫‪.Commentary: Genesis–Leviticus (Revised Edition) (Vol. 1, p. 437). Grand Rapids, MI: Zondervan‬‬
‫ראו בעניין זה את מאמרו של חיות יוסף‪" ,‬רבי משה זכות מגרש הרוחות‪ :‬קבלה מאגיה ורפואה בראשית‬ ‫‪ 88‬‬
‫העת החדשה"‪ ,‬פעמים‪ :‬רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח‪ ,‬קיץ תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.142–121‬‬
‫טור־סיני‪ ,‬הלשון והספר‪ :‬בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים‪ ,‬כרך האמונות והדעות‪:1955 ,‬‬ ‫‪ 89‬‬
‫עמ' ‪.127‬‬
‫יהושע בלאו (עורך)‪ ,‬תשובות הרמב"ם‪ ,‬כרך ב'‪ :1989 ,‬עמ' ‪ .539‬ראו גם במשנה תורה‪ ,‬הלכות תפילין ומזוזה‬ ‫‪ 90‬‬
‫וספר תורה‪ ,‬פרק י ה‪.‬‬
‫שרון שלום‪ ,‬מסיני לאתיופיה‪ :‬עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה‪.108 :2012 ,‬‬ ‫‪ 91‬‬

‫‪73‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מיהדות אתיופיה מהווה עדות לכך שהוא טקס שחדר לעם ישראל רק לאחר‬
‫חורבן בית המקדש הראשון‪ ,‬מה שגם נתמך על ידי פרופ' נעם זהר מאוניברסיטת‬
‫בר־אילן‪ ,‬שמודה שחז"ל גיבשו את מצוות התפילין רק בשלהי בית שני; עד אז‪,‬‬
‫הוא טוען‪ ,‬הפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" התפרש‬
‫‪92‬‬
‫באופן אלגורי בלבד‪ ,‬דהיינו כי המצוות תהיינה חקוקות וקשורות בלב ובמוח‪.‬‬
‫רק בתקופה מאוחרת יותר החליטו הרבנים להוסיף למצווה ביטוי מעשי‪ .‬פרופ'‬
‫זהר בעצמו מביא כראיה את העובדה שיהדות אתיופיה כלל לא הכירה את‬
‫המנהג‪ 93.‬באנציקלופדיה המקראית נאמר כי לפי פשט הכתוב בדברים ו' ‪" ,8‬אין‬
‫‪94‬‬
‫כוונתם [של הטוטפות] לחפצים ממשיים‪ ,‬אלא למטאפורות לזכירה"‪.‬‬

‫ראה כיצד לאחר אלפיים שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם‬
‫‪95‬‬
‫אותן תפילין‪( .‬הרב דניאל בלס)‬

‫כשמצאו את התפילין של ראש במערות קומראן‪ ...‬אלפיים ומאתיים‬

‫שנה והתפילין לא השתנו‪ .‬עם ישראל מדייק‪ ,‬כי כמו שקיבלנו בדיוק ככה‬
‫אנחנו מעבירים לדור הבא‪ ...‬אותן פרשיות של היום הן אותן הפרשיות‬
‫שנמצאו אז‪ .‬לא יותר ולא פחות‪ .‬הכל מדויק‪ .‬זה לא פלא‪ .‬מה שמשה‬
‫קיבל בסיני העביר לדור הבא והם לדור הבא וכך עד עצם היום הזה‪( .‬הרב‬
‫‪96‬‬
‫זמיר כהן)‬

‫ראשית‪ ,‬בשפה הפילוסופית מדובר בכשל לוגי שנקרא "נון סקוויטור" ("אינו נובע‬
‫מכך") – המסקנה בטיעון (כי תורה שבעל־פה נמסרה על הר סיני) אינה נובעת‬
‫מהנחת המוצא (כי מנהג התפילין הוא עתיק)‪ .‬הוותק של מסורת כלשהי אינו‬
‫מוכיח את "אלוהותה"‪ .‬בנוסף‪ ,‬כפי שמייד נראה‪ ,‬דווקא לא כל התפילין זהות‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬אכן‪ ,‬בשנת ‪ 2014‬התפרסמה כתבה שכותרתה "התפילין העתיקות‬

‫והקטנות ביותר"‪ 97,‬והכוונה לתפילין שגילן כאלפיים ומאתיים שנה‪ .‬יש רבנים‬
‫הטוענים שהממצא מוכיח כי התפילין קדמו לכתיבת התלמוד‪ ,‬והיות שכך‪ ,‬הן‬
‫מהוות הוכחה לתורה מדויקת שהועברה בעל־פה ממשה בסיני ונשמרה עד‬
‫ימינו באדיקות וללא סטיות‪ .‬הלא ההלכה לגבי התפילין ברורה וכתובה במשנה‪,‬‬
‫במשנה תורה של הרמב"ם ובשולחן ערוך (הלכות תפילין)‪ .‬בקיצור שולחן ערוך‬
‫אף נאמר כי "מי שמניח תפילין פסולין‪ ,‬לא בלבד שאינו מקיים את המצווה‪ ,‬אלא‬
‫שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה‪ ,‬שהוא עוון גדול"‪ 98.‬בהמשך מציינת ההלכה‬
‫בדיוק רב כיצד אמורים להיראות התפילין שלכאורה הועברו מדור לדור‪ ,‬החל‬
‫במשה וכלה ברבנים‪.‬‬

‫אך זוהי טעות אומללה‪ .‬ד"ר יונתן אדלר חקר את אותן תפילין ומצא כי קיימים‬
‫הבדלים מהותיים בינן לבין התפילין כיום‪ :‬גודלן שונה‪ ,‬הצורה והצבע שונים‬
‫טֹוטפֹת‬
‫אליבא דיהושע השל‪ ,‬שורשיה של מצוות התפילין אינם בתורה שבכתב; הוא סבור שכוונת הביטוי "לְ ָ‬ ‫‪ 92‬‬
‫יכם" היא "בדרך משל ומליצה‪ ,‬והמובן העיקרי בהם שלא ימושו מזכרונם תמיד" (שור יהושע השל‪:‬‬ ‫ֵּבין ֵעינֵ ֶ‬
‫מאמרים‪ :1972 ,‬עמ' ‪.)193‬‬
‫שרון שלום‪ ,‬עמ' ‪( 363‬הערת שוליים מס' ‪.)168‬‬ ‫‪9 3‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ח'‪ :1982 ,‬עמ' ‪.893‬‬ ‫‪ 94‬‬
‫‪.www.hidabroot.org/question/214938‬‬ ‫‪ 95‬‬
‫‪.www.youtube.com/watch?v=l4YPTLpM9pI & www.youtube.com/watch?v=DkJ4Qfe–aNs‬‬ ‫‪ 96‬‬
‫‪.www.nrg.co.il/online/1/ART2/573/445.html‬‬ ‫‪ 97‬‬
‫הלכות תפילין‪ ,‬סימן י‪.‬‬ ‫‪9 8‬‬

‫‪74‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫‪99‬‬
‫ואפילו פסוקי התורה בתוכן אינם זהים לפסוקים המשולבים בתפילין כיום!‬
‫אם כך‪ ,‬התפילין העתיקות (או לחלופין‪ ,‬התפילין כיום) אינן כשרות כלל וכלל‪.‬‬
‫זאת אומרת שכל מה שחשיפת התפילין העתיקות מוכיחה זה כי קמעות מסוג‬
‫זה היו קיימים בקרב עם ישראל עוד לפני כתיבת התלמוד‪ ,‬וכי התפילין של היום‬
‫שונות מהתפילין של אז ולכן קיומן בעצם רק מהווה סתירה לקיומה של תורה‬
‫שהיא בעל־פה‪ ,‬שכן ההבדלים בינן לבין התפילין הרבניות מבהירים שההוראות‬
‫בנוגע לתפילין לא הועברו ברצף מושלם מסיני‪ .‬וכך הופכת ההישענות עליהן‬
‫כהוכחה לקיומה של תורה שבעל־פה ל"שער עצמי"‪.‬‬

‫אומנם ייתכן שהעיסוק במאגיה‪ ,‬כשפים וקמעות למיניהם הגיע לשיאו בקרב‬
‫חוגים רבניים רק בשלהי ימי הביניים‪ ,‬כפי שגורס פרופ' גדעון בוהק‪ 100,‬אך ידוע‬
‫שכבר בתקופת בית שני החלה תעשיית הקמעות לקבל הכרה מצד חז"ל;‬
‫ולראיה‪ ,‬המשנה‪ 101‬חושפת – אולי בלי משים – שהתפילין היוו חלק בלתי מבוטל‬
‫‪102‬‬
‫מתעשיית הקמעות האלילית שהייתה נהוגה בקרב הגויים‪.‬‬

‫הילת התפילין‬
‫בעקבות מחקר "מדעי" שהתפרסם בנושא השפעתה של הנחת התפילין על‬
‫הראש‪ 103,‬הרבנים אוהבים לדבר על מה שנקרא "הילת התפילין"‪ .‬לדבריהם‪,‬‬
‫כשאדם מניח תפילין‪ ,‬רמתו הרוחנית עולה‪ .‬האם יש ממש בטענה זו? ואם כן‪,‬‬
‫מה משמעותה?‬

‫חסידי אותו מחקר מדווחים שהממצאים גילו כי כמות האנרגיה הרוחנית עלתה‬
‫כאשר משתתפי המחקר הניחו תפילין לראשם‪ .‬ד"ר סטיבן שרם פרסם מחקר‬
‫אחר‪ ,‬המראה שנקודות המגע של התפילין בראש וביד חופפות את נקודות‬
‫הדיקור הסיני‪ ,‬ושבאמצעותן ניתן לרומם לכאורה את האנרגיה הרוחנית‪.‬‬
‫מחקרו אף הוכיח שהדרך שבה מניחים את התפילין הולמת את דרך הטיפול של‬
‫‪104‬‬
‫הרפואה הסינית‪.‬‬

‫אולם אם תוצאות מחקר זה אכן נכונות‪ ,‬המשמעות היא שלא התפילין הן‬
‫שמעלות את האנרגיה; לתפילין עצמן אין כל השפעה רוחנית; מקום הנחתן‬
‫הוא שמשנה את המצב‪ .‬כלומר‪ ,‬אם נכרוך את התפילין על הרגל או סביב הבטן‪,‬‬
‫לא תהיה להן כל השפעה אנרגטית יוצאת דופן‪ .‬במקביל‪ ,‬אם נכרוך על הראש‬
‫ועל היד פקק שעם של בקבוק יין‪ ,‬או נעל בית – גם כן נקבל את אותה התוצאה‬
‫בדיוק של "הילה"‪.‬‬

‫בראיון לאתר ‪ NRG‬בתאריך ‪:18.04.2014‬‬ ‫‪9 9‬‬

‫‪ . www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/573/445.html‬כמו כן‪ ,‬ראו‪ :‬דוד נחמן‪ ,‬בתוך מגילות קומראן‬
‫מבואות ומחקרים בעריכת מנחם קיסטר‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן־צבי‪.143 :2009 ,‬‬
‫‪.http://vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi–bakempus/episode–4‬‬ ‫‪1 00‬‬
‫במסכת שבת‪.‬‬ ‫‪1 01‬‬
‫בפרק ח (משנה‪ ,‬שבת) מקשרים חז"ל בין "עור"‪" ,‬קמע" ו"תפילין"‪" :‬המוציא חבל‪ ,‬כדי לעשות אוזן לקופה‪...‬‬ ‫‪ 102‬‬
‫נייר‪ ,‬כדי לכתוב עליו קשר מוכסין‪ ...‬עור‪ ,‬כדי לעשות קמיע‪ .‬קלף‪ ,‬כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין‪,‬‬
‫שהיא 'שמע ישראל' (דברים ו' ‪.")4‬‬
‫לפרטי המחקר‪.https://tinyurl.com/vdnuyby :‬‬ ‫‪1 03‬‬
‫‪Steven Schram, Tefillin: An Ancient Acupuncture Point Prescription For Mental Clarity, Journal‬‬ ‫‪ 104‬‬
‫‪.Of Chinese Medicine, No. 70, October 2002‬‬

‫‪75‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫יש להודות על האמת‪ :‬בסך הכול‪ ,‬מדובר בתעשייה שמגלגלת מיליונים מדי‬
‫שנה‪ .‬החומרים שמהם עשויות התפילין אינם יקרים‪ ,‬אך היות שמדובר בתשמיש‬
‫קדושה‪ ,‬עליהן לקבל חותמת רבנית‪ .‬מחירן של תפילין נע בין ‪ 750‬ל־‪1,500‬‬
‫ש"ח‪ 105.‬נוסף על כך‪ ,‬הרבנים מעודדים את חסידיהם לבדוק את התפילין שלהם‬
‫מדי שנה ולהחליף את אלה שהוכרזו כלא כשרות‪ 106.‬כאמור‪ ,‬מדובר בתעשייה‬
‫המגלגלת לפתחה מיליונים בכל שנה‪.‬‬

‫‪.www.mezuza.net‬‬ ‫‪1 05‬‬

‫"מנְ ָהג טֹוב לִ ְבּדֹוק ֶאת ַה ְּת ִפּלִ ין וְ ֶאת ַה ְּמזּוזֹות ָּכל ָׁשנָ ה ְּבח ֶֹדׁש ֱאלּול"‬
‫ִ‬ ‫‪ 106‬‬
‫‪ www.hidabroot.org/article/149155‬וגם‪.www.jdn.co.il/breakingnews/549129 :‬‬

‫‪76‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪17‬‬
‫ברית המילה‬

‫"מצוות ברית מילה‪ ,‬אשר עונש כרת בצידה‪ ,‬נכתבה כך‬

‫בתורה‪' :‬ונמלתם את בשר עורלתכם' (בראשית יז‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫ללא תורה שבעל־פה לא היינו יודעים כיצד מבצעים‬
‫מצווה זו"‪( 107.‬הרב מנשה בן פורת)‬

‫"מצוות מילה‪ ...‬לולא התורה שבעל־פה אנחנו לא מבינים‬

‫איך מקיימים את המצווה‪ ...‬מה חותכים? לפי התורה‬
‫שבכתב 'בבשר של העורלה שלהם'‪ .‬מה זה? אולי זה‬
‫הבשר הזה של האוזן? אולי באף? אולי מעל העין? מה‬
‫זה הבשר של העורלה?"‪( 108‬הרב אפרים כחלון)‬

‫פרים כחלון טוען כי בלי תורה שהיא בעל־פה אי אפשר היה להבין את‬
‫משמעות המילה "עורלה"‪ .‬אך מה שכחלון כנראה שכח‪ ,‬זה שמצוות‬
‫המילה ניתנה לאברהם עוד לפני מתן תורה בהר סיני‪ .‬האם גם אברהם‬
‫נזקק לפרשנות רבנית בעל־פה על מנת למול את בני ביתו?‬

‫כמו כחלון‪ ,‬בהרצאה שנשא הרב יוסי מזרחי בינואר ‪ ,2017‬הוא העלה את אותה‬
‫א‬
‫הטענה בדיוק‪" :‬איך כולם ידעו איפה חותכים?"‪ 109‬הרי שלכאורה ללא תורה‬
‫שבעל־פה לא ניתן לדעת היכן לחתוך במהלך הטקס‪ .‬מדובר כאן בכשל לוגי‬
‫מסוג "ברירה כוזבת"‪ ,‬כשל לוגי שבו האפשרויות מוצגות כבלעדיות (בעוד המצב‬
‫בפועל אינו כזה)‪ .‬במקרה הזה‪ ,‬הכשל נובע מתוך בורות היסטורית‪.‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/article/57900‬‬ ‫‪1 07‬‬

‫‪.Youtu.be/gr5w8FIlVQQ‬‬ ‫‪1 08‬‬
‫‪.Youtu.be/SphnPYSox_o‬‬ ‫‪1 09‬‬

‫‪77‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫המחקר המודרני כבר הוכיח שמילת זכרים לא הייתה ייחודית לעם ישראל‪ .‬זהו‬
‫מנהג עתיק שרווח במקומות רבים‪ .‬פרופ' בנימין מזר מביא עדויות ממצרים‪,‬‬
‫‪110‬‬
‫סוריה ואסיה הקטנה לכך שכבר באלף השלישי לפנה"ס מלו שם גברים‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬סביר להניח כי אברהם הכיר את טקס ברית המילה‪ ,‬כי הוא היה נהוג‬
‫בתקופתו ברחבי העולם‪.‬‬

‫פרופ' ניסן רובין מרחיב‪:‬‬

‫מילת בן זכר לשמונה ימים היא מהמצוות הראשונות שנהגו בהם ישראל‬
‫עוד לפני קבלת התורה‪ .‬אך בעולם העתיק מילת זכרים לא הייתה תופעה‬
‫יחודית לישראל… ממצרים מצויה עדות מאמצע האלף השלישי לפני‬
‫הספירה‪ ,‬על גבי תבליט‪ ,‬המראה תהליך של מילה‪ .‬ממצרים מצויות עוד‬
‫עדויות מתמונות ומפסלים של גברים עירומים‪ .‬מבין החנוטים המצריים‬
‫חלק נמצאו נימולים וחלק אינם נימולים‪ ,‬ואולי לא הייתה במצרים‬
‫חובת מילה על הכול‪ ,‬אלא רק על כוהנים‪ .‬הרודוטוס מספר על המילה‬
‫אצל המצרים‪ ,‬אצל הסורים ואצל עמי אסיה הקטנה‪ .‬כן נהגה המילה‬
‫אצל הערבים‪ ,‬החבשים והפיניקים… גם המקרא מעיד על קיום המילה‬
‫בקרב עמי הסביבה‪ ,‬כמו בין המצרים‪ ,‬בין יושבי עבר הירדן המזרחי ובין‬
‫הצידונים‪ ...‬המילה הייתה איפוא תופעה די נפוצה בעולם העתיק ומוכרת‬
‫‪111‬‬
‫בתרבויות רבות‪.‬‬

‫רק בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה‪ ,‬בעקבות השפעתן של תרבויות פרס ויוון‪,‬‬
‫הפסיקו העמים השכנים לישראל למול את בניהם והתופעה זוהתה בעיקר עם‬
‫‪112‬‬
‫העם היהודי‪.‬‬

‫ומה לגבי המצווה התלמודית המוטלת על המוהל? "מוהלין‪ ,‬ופורעין‪ ,‬ומוצצין‬

‫[את איבר המין של היילוד]‪ ,‬ונותנין עליה אספלנית וכמון"‪ 113.‬הרי בתורה אין‬
‫אפילו רמז לפרטים האלה‪ .‬לא רק שהמצווה הרבנית (והלא היגיינית) למצוץ‬
‫את איבר מינו של התינוק לא קיימת בתורה‪ ,‬עצם העדרותה מהתורה‪ ,‬משמע‬
‫שהרבנים הוסיפו אותה‪ ,‬ולכן סותרת את התורה‪ֹ" :‬לא ת ִֹספּו ַעל ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי‬
‫ְמ ַצּוֶ ה ֶא ְת ֶכם" (דברים ד' ‪.)2‬‬

‫בנימין מזר‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ד‪.898–896 :1962 ,‬‬ ‫‪ 110‬‬
‫ניסן רובין‪ ,‬ראשית החיים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.78–77 :2005 ,‬‬ ‫‪ 111‬‬
‫בנימין מזר‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ד‪.898–896 :1962 ,‬‬ ‫‪ 112‬‬
‫משנה‪ ,‬שבת יט ב‪.‬‬ ‫‪1 13‬‬

‫‪78‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪18‬‬
‫המזוזה‬

‫"לא כתוב בתורה שבכתב מה כותבים במזוזה‪ .‬מי המציא‬

‫את זה?"‪( 114‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫בדברים י"א ‪ 22–13‬נאמר‪:‬‬

‫וְ ָהיָ ה ִאם ָׁשמ ַֹע ִּת ְׁש ְמעּו ֶאל ִמ ְצו ַֹתי ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצּוֶ ה ֶא ְת ֶכם ַהּיֹום לְ ַא ֲה ָבה ֶאת‬
‫ּוב ָכל נַ ְפ ְׁש ֶכם׃ וְ נָ ַת ִּתי ְמ ַטר ַא ְר ְצ ֶכם ְּב ִעּתֹו‬ ‫יכם ּולְ ָע ְבדֹו ְּב ָכל לְ ַב ְב ֶכם ְ‬ ‫ֹלה ֶ‬ ‫ה' ֱא ֵ‬
‫ּומלְ קֹוׁש וְ ָא ַס ְפ ָּת ְדגָ נֶ ָך וְ ִתיר ְֹׁשָך וְ יִ ְצ ָה ֶרָך׃ וְ נָ ַת ִּתי ֵע ֶׂשב ְּב ָׂש ְדָך לִ ְב ֶה ְמ ֶּתָך‬ ‫יֹורה ַ‬ ‫ֶ‬
‫ֹלהים‬ ‫וְ ָא ַכלְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת׃ ִה ָּׁש ְמרּו לָ ֶכם ֶּפן יִ ְפ ֶּתה לְ ַב ְב ֶכם וְ ַס ְר ֶּתם וַ ֲע ַב ְד ֶּתם ֱא ִ‬
‫יתם לָ ֶהם׃ וְ ָח ָרה ַאף ה' ָּב ֶכם וְ ָע ַצר ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה‬ ‫ֲא ֵח ִרים וְ ִה ְׁש ַּת ֲחוִ ֶ‬
‫ָמ ָטר וְ ָה ֲא ָד ָמה ֹלא ִת ֵּתן ֶאת יְ בּולָ ּה וַ ֲא ַב ְד ֶּתם ְמ ֵה ָרה ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר‬
‫ּוק ַׁש ְר ֶּתם א ָֹתם‬ ‫ה' נ ֵֹתן לָ ֶכם׃ וְ ַׂש ְמ ֶּתם ֶאת ְּד ָב ַרי ֵאּלֶ ה ַעל לְ ַב ְב ֶכם וְ ַעל נַ ְפ ְׁש ֶכם ְ‬
‫יכם לְ ַד ֵּבר‬ ‫יכם׃ וְ לִ ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ְּבנֵ ֶ‬ ‫טֹוטפֹת ֵּבין ֵעינֵ ֶ‬ ‫לְ אֹות ַעל יֶ ְד ֶכם וְ ָהיּו לְ ָ‬
‫ּוכ ַת ְב ָּתם ַעל ְמזּוזֹות‬ ‫קּומָך׃ ְ‬ ‫ּוב ֶ‬ ‫ּוב ָׁש ְכ ְּבָך ְ‬‫ּובלֶ ְכ ְּתָך ַב ֶּד ֶרְך ְ‬ ‫יתָך ְ‬ ‫ָּבם ְּב ִׁש ְב ְּתָך ְּב ֵב ֶ‬
‫יכם ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע ה'‬ ‫ימי ְבנֵ ֶ‬ ‫יכם וִ ֵ‬ ‫ּוב ְׁש ָע ֶריָך׃ לְ ַמ ַען יִ ְרּבּו יְ ֵמ ֶ‬ ‫יתָך ִ‬ ‫ֵּב ֶ‬
‫ימי ַה ָּׁש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ׃ ִּכי ִאם ָׁשמֹר ִּת ְׁש ְמרּון ֶאת ָּכל‬ ‫יכם לָ ֵתת לָ ֶהם ִּכ ֵ‬ ‫לַ ֲאב ֵֹת ֶ‬
‫יכם‬ ‫ֹלה ֶ‬‫ַה ִּמ ְצוָ ה ַהּזֹאת ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצּוֶ ה ֶא ְת ֶכם לַ ֲעׂש ָֹתּה לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה' ֱא ֵ‬
‫לָ לֶ ֶכת ְּב ָכל ְּד ָר ָכיו ּולְ ָד ְב ָקה בֹו‪.‬‬

‫לעומת המשמעות אותה העניקו הרבנים למילה "מזוזה"‪ ,‬מילון העברית‬

‫המקראית מגדיר "מזוזה" ככל אחת משתי קורות העץ שבפתח הבית‪ ,‬או עמודי‬
‫האבן שמצידי הפתח‪ 115.‬אם נתעקש שהמזוזות הן קופסאות עם קלף‪ ,‬תתעורר‬
‫"ּב ַדלְ תֹות ַׁש ַער‬
‫בעיה לא פשוטה‪ .‬בספר שופטים ט"ז ‪ 3‬מסופר כי שמשון אחז ְ‬
‫יח וַ ּיָ ֶׂשם ַעל ְּכ ֵת ָפיו וַ ּיַ ֲעלֵ ם ֶאל רֹאׁש‬
‫ּוב ְׁש ֵּתי ַה ְּמזּוזֹות וַ ּיִ ָּס ֵעם ִעם ַה ְּב ִר ַ‬
‫[עּזָ ה] ִ‬
‫ָה ִעיר ַ‬
‫ָה ָהר ֲא ֶׁשר ַעל ְּפנֵ י ֶח ְברֹון"‪ .‬האם זה אומר שתושבי עזה הפלשתים הקפידו על‬
‫מצוות המזוזה הרבנית? בוודאי שלא‪ .‬משמעות המילה "מזוזות" ברורה מן‬
‫ההקשר – אלה הם העמודים‪ ,‬או המשקופים‪ ,‬המהווים מסגרת לדלתות‪ .‬שמשון‬
‫אחז בהם כאשר עקר את דלתות העיר‪.‬‬

‫הרבנים הוציאו את המונח "מזוזה" מהקשרו המקורי והלבישו עליו משמעות‬

‫חדשה‪ .‬אומנם אין כל רע בהדבקה של קופסה על דופן הדלת‪ ,‬כסמל ליהדותנו‪.‬‬

‫‪.Youtu.be/SphnPYSox_o‬‬ ‫‪1 14‬‬

‫קדרי‪ ,‬עמ' ‪.595‬‬ ‫‪1 15‬‬
‫‪79‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫הבעיה מתעוררת כשהטקס נעשה בכפייה ובשם אלוהים‪ ,‬וכשמייחסים לאותן‬

‫קופסאות סגולות על־טבעיות‪ .‬גם כאן מדובר בתעשייה שמשלשלת סכומים‬
‫גדולים לכיסי הרבנים‪ 116.‬יש לזכור כי הרבנים מעודדים את צאן מרעיתם להזמין‬
‫בדיקה "מקצועית" (בתשלום) של קמע המזוזה מעת לעת ואת החלפתה‪ ,‬אם‬
‫‪117‬‬
‫היא כביכול איבדה את כשרותה‪.‬‬

‫המנהג לייחס לחפץ דומם סגולות מיסטיות‪ ,‬שנכנסות לפעולה במיוחד‬

‫כשנוגעים בו או מנשקים אותו‪ ,‬אינו אלא אלילי־פגאני‪ .‬ארכיאולוגים וחוקרי‬
‫תקופת המקרא מבהירים כי בימי קדם‪ ,‬עמים פגאנים שחיו באזור מסופוטמיה‬
‫נהגו לסמן את בתיהם באמצעות קמעות שהוצמדו לדופנות הדלת והכילו סמלי‬
‫אלילים‪ .‬על משקופי בתים במצרים ובאזור הקשת הפורייה נמצאו קמעות‬
‫שנשאו שמות של אלילים‪ ,‬מפני ששוכני הבית האמינו שהקמעות גורמים‬
‫‪118‬‬
‫לאלילים להגן עליהם מפני רעות חולות‪.‬‬

‫גם למזוזה מייחסים כוח מאגי להגנה על הבית או על העיר‪ .‬בתלמוד הירושלמי‬
‫מסופר שר' יהודה הנשיא שלח למלך הפרתי‪ ,‬ארטבן‪ ,‬מזוזה והבטיח לו שתשמור‬
‫עליו‪ 119.‬תפקודה של המזוזה כקמע צרם לכמה רבנים מודרניים‪ ,‬ביניהם הרב‬
‫קופמן קוהלר‪ ,‬שאינם מהססים לכנות את פולחן המזוזות בשם "חוקת הגוי"‬
‫‪120‬‬
‫ומתארים את המזוזה כקמע הזהה למריחת דם כאקט הגנה מפני רוחות רעות‪.‬‬

‫הפסוקים מספר דברים פרק י"א פותחים וסוגרים עם המצווה לאהוב את‬
‫אלוהים‪ .‬המחבר מבקש להדגיש שאהבה לאלוהים והליכה בדרכיו צריכות לבוא‬
‫לידי ביטוי בכל תחומי החיים‪ :‬במעמקי הלב (לְ ַב ְב ֶכם)‪ ,‬בנפש (נַ ְפ ְׁש ֶכם)‪ ,‬במעשים‬
‫(ּב ִׁש ְב ְּתָך)‪ ,‬יקיצה‬
‫(ב ָׁש ְכ ְּבָך)‪ ,‬ישיבה ְ‬
‫יכם)‪ ,‬בשעת מנוחה ְ‬
‫(ּבין ֵעינֵ ֶ‬ ‫(יֶ ְד ֶכם)‪ ,‬במחשבות ֵ‬
‫(ב ְׁש ָע ֶריָך)‪.‬‬
‫יתָך) ומחוצה לו ִ‬ ‫(ּב ֶ‬
‫(בלֶ ְכ ְּתָך)‪ ,‬בתוך הבית ֵ‬
‫קּומָך)‪ ,‬בדרכים ְ‬
‫(ב ֶ‬‫ְ‬

‫כמעט מיותר לציין כי לכל אורך התנ"ך אין אף תיאור ואף לא רמז לדמות כלשהי‬
‫אשר התקינה בפתח ביתה מזוזה‪ .‬דברים כ"ב מביא מצוות הקשורות בבניית בית‬
‫חדש‪ .‬אם הצדק עם הרבנים‪ ,‬מן הראוי שתהא שם התייחסות למצוות המזוזה‪,‬‬
‫אלא שאין לה כל זכר‪ .‬אם מצוות המזוזה הרבנית אכן כה חשובה‪ ,‬כפי שטוענים‬
‫חז"ל‪ 121,‬מדוע אין היא מצוינת בפרק כ"ב? האם המעקה חשוב מן המזוזה?‬
‫הרי לפי התלמוד‪" ,‬כל שאין מזוזה על פתחו" נחשב לעם הארץ‪ 122,‬עובר עבירה‬
‫כפולה‪ 123‬ודמו בראשו‪.‬‬

‫הפירוש הנכון והטוב ביותר של התורה לא נמצא אצל הרבנים‪ ,‬אלא בתנ"ך‬
‫עצמו‪ .‬המקרא מבהיר שמזוזה היא הדופן או עמוד העץ שמצד הדלת; מזוזות‬
‫‪126‬‬
‫יש בכל בית שדלת ניצבת בפתחו‪ .‬כך היה במצרים‪ 124,‬בעזה‪ 125‬ובבית המקדש‪.‬‬
‫באתר חב"ד נאמר שמחירי מזוזות פשוטות (שאינן מהודרות) נעים בין ‪ 150‬ל־‪ 600‬ש"ח‪.‬‬ ‫‪1 16‬‬
‫עיין‪ :‬דב שוורץ‪ ,‬סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.243‬‬ ‫‪ 117‬‬
‫בנימין מזר‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ד‪.782–780 :1962 ,‬‬ ‫‪ 118‬‬
‫יעקב חיים טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא‪ ,‬דברים‪ ,‬כרך ראשון א' א‪-‬טז‪ ,‬יז‪.280 :2016 ,‬‬ ‫‪ 119‬‬
‫אבינועם רוזנק‪ ,‬היהדות הרפורמית‪ :‬הגות‪ ,‬תרבות וחברה‪.344 :2014 ,‬‬ ‫‪ 120‬‬
‫קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימן יא (הלכות מזוזה)‪.‬‬ ‫‪ 121‬‬
‫ברכות מ"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 22‬‬
‫מנחות מ"ד ע"א‪.‬‬ ‫‪1 23‬‬
‫שמות י"ב ‪ ;7‬כ"ב–כ"ג‪.‬‬ ‫‪1 24‬‬
‫שופטים ט"ז ‪.3‬‬ ‫‪1 25‬‬
‫מל"א ו' ‪.33–31‬‬ ‫‪1 26‬‬
‫‪80‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪19‬‬
‫שבת‬

‫שה ְמ ָלאכָ ה‪,‬‬ ‫'ש ׁ ֶשת יָ ִמים ֵּת ָע ֶ ׂ‬ ‫"התורה שבכתב ציותה‪ֵ ׁ :‬‬
‫ו ַּב ּיוׂ ם ַה ׁ ּ ְש ִב ִ‬
‫יעי יִ ְהיֶ ה ָלכֶ ם ק ֶֹד ׁש‪ַ ׁ ,‬ש ַ ּבת ׁ ַש ָ ּבתוׂ ן ַלה'‪ָּ ,‬כל‬
‫ֹשה בו ְמ ָלאכָ ה יו ָּמת' (שמות לה ב)‪ .‬לפי הנאמר‬ ‫ָהע ֶ ׂ‬
‫בפסוק לבד‪ ,‬איך נדע איזו פעולה מוגדרת כ'מלאכה'?‬
‫כיצד נוכל לקיים איסור זה‪ ,‬בזמן שכלל לא ברור מה‬
‫נאסר? והאם זה הוגן והגיוני לענוש בעונש מיתה החמור‬
‫– אם יופר האיסור‪ ,‬בלא להודיע בדיוק מה נאסר? מכאן‬
‫מוכח‪ ,‬כי יחד עם הפסוק‪ ,‬נמסר למשה בעל־פה מפי ה'‬
‫‪127‬‬
‫– פירוט הפעולות הנכללות במושג זה של 'מלאכה'"‪.‬‬
‫(הרב מנשה בן פורת)‬

‫"לא כתוב בתורה מה זה בכלל חילול שבת‪ .‬לא כתוב‬

‫בתורה מה זה מלאכה"‪( 128.‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫זרחי ובן פורת גורסים כי ללא התורה שבעל־פה‪ ,‬אין אפשרות לדעת‬
‫מה משמעות ההוראה "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"‪.‬‬
‫הם אינם מעלים על דעתם את האפשרות שמשה דיבר אל העם בשפה‬
‫שהייתה מובנת וברורה להם‪ .‬מזרחי מתעלם מפתגם מפורסם של חז"ל‪ ,‬לפיו‪:‬‬
‫"דיברה תורה כלשון בני אדם"‪ 129.‬דהיינו‪ ,‬התורה נכתבה בלשון ובמילים מוכרות‪,‬‬
‫מובנות וידידותיות לעם ישראל‪ ,‬ולא בצופן סתרים שרק תלמידי חכמים יודעי‬
‫מ‬
‫ח"ן מסוגלים לפצחו‪.‬‬

‫בהמשך‪ ,‬בספר במדבר ט"ו ‪ 36–32‬נכתב‪:‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/article/57900‬‬ ‫‪1 27‬‬
‫‪.www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o‬‬ ‫‪1 28‬‬
‫נדרים ג' ע"א‪.‬‬ ‫‪1 29‬‬

‫‪81‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫וַ ּיִ ְהיּו ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּמ ְד ָּבר וַ ּיִ ְמ ְצאּו ִאיׁש ְמק ֵֹׁשׁש ֵע ִצים ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ .‬וַ ּיַ ְק ִריבּו‬
‫אֹתֹו ַהּמ ְֹצ ִאים אֹתֹו ְמק ֵֹׁשׁש ֵע ִצים ֶאל מ ֶֹׁשה וְ ֶאל ַא ֲהרֹן‪ ,‬וְ ֶאל ָּכל ָה ֵע ָדה‪ .‬וַ ּיַ ּנִ יחּו‬
‫יּומת ָה ִאיׁש‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹׁשה מֹות ַ‬ ‫אֹתֹו ַּב ִּמ ְׁש ָמר ִּכי ֹלא פ ַֹרׁש ַמה ּיֵ ָע ֶׂשה לֹו‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫ָרגֹום אֹתֹו ָב ֲא ָבנִ ים ָּכל ָה ֵע ָדה ִמחּוץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה‪ .‬וַ ּי ִֹציאּו אֹתֹו ָּכל ָה ֵע ָדה ֶאל‬
‫ִמחּוץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה וַ ּיִ ְרּגְ מּו אֹתֹו ָּב ֲא ָבנִ ים וַ ּיָ מֹת ַּכ ֲא ֶׁשר ִצּוָ ה ה' ֶאת מ ֶֹׁשה‪.‬‬

‫משה לא ידע מה לעשות באיש שקושש עצים בשבת‪ ,‬ולכן חיכה למוצא פיו של‬
‫אלוהים בעניין‪ .‬אבל אם משה כבר קיבל בסיני את התורה שבעל־פה‪ ,‬המפרשת‬
‫את כל מצוות התורה‪ ,‬לשם מה היה עליו לחכות לפסיקתו של האל בעניין זה?‬
‫הרי התורה שבעל־פה מפרטת את ל"ט המלאכות האסורות בשבת‪ :‬אין לגזור‪,‬‬
‫לחתוך‪ ,‬לנסר או לקושש עצים ביום זה‪ 130.‬הסיפור הזה התרחש לאחר קבלת‬
‫התורה מסיני‪ ,‬ולכן משה היה אמור לדעת כיצד לנהוג במחלל השבת שעבר על‬
‫אחת משלושים ותשע המלאכות האסורות‪.‬‬

‫"ּכי ֹלא פ ַֹרׁש ַמה ּיֵ ָע ֶׂשה לֹו"‪ 131‬מתייחס רק‬

‫אך חז"ל מתחכמים וקובעים שהמשפט ִ‬
‫לסוג המיתה שהגיעה לעבריין‪ ,‬ולא לשאלה אם להענישו‪ 132.‬רש"י מאשר זאת‬
‫ואומר‪" :‬כי לא פורש מה יעשה לו – באיזו מיתה ימות‪ ,‬אבל יודעים היו שמחלל‬
‫שבת [חייב] במיתה"‪ .‬אלא שגם את הטענה הזו אפשר להפריך בקלות‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫משום שהמענה של אלוהים מוכיח שמשה לא ידע שהאיש חייב במוות‪ ,‬ככתוב‪:‬‬
‫יּומת ָה ִאיׁש"‪ 133.‬אם היה ברור למשה שיש להמית את‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹׁשה מֹות ַ‬
‫"וַ ּי ֶ‬
‫מחלל השבת‪ ,‬מדוע קבע אלוהים‪" ,‬מות יומת"? שנית‪ ,‬בעקבות הפירוש הרבני‪,‬‬
‫מתעוררת בעיה נוספת; התלמוד וכל הפרשנים בעקבותיו קבעו שמשה לא ידע‬
‫באיזה סוג מיתה יש להרוג את האיש‪ .‬אבל אם משה אכן קיבל על הר סיני תורה‬
‫בעל־פה‪ ,‬הוא היה חייב לדעת כבר בשלב זה שחילול שבת במזיד מחייב מוות‬
‫בסקילה‪ 134.‬היה עליו לדעת גם את העונש וגם את אופן ביצועו‪ ,‬שהלא הכול‬
‫‪135‬‬
‫מפורט שם עד דק‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬מהי מלאכה האסורה בשבת?‬

‫‪136‬‬
‫יכם ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת"‪.‬‬‫ניקח לדוגמה את המצווה‪ֹ" :‬לא ְת ַב ֲערּו ֵאׁש ְּבכֹל מ ְֹׁשב ֵֹת ֶ‬
‫האיסור כאן הוא על הפעולה – הבערה‪ .‬לא האש היא הבעיה‪ ,‬אלא פעולת‬
‫"ׁש ֶׁשת‬
‫ההבערה‪ .‬מדוע היא בעייתית? ההקשר מבאר זאת‪ .‬בפסוק הקודם נאמר‪ֵ :‬‬
‫יעי יִ ְהיֶ ה לָ ֶכם ק ֶֹדׁש ַׁש ַּבת ַׁש ָּבתֹון לַ ה' ָּכל ָהע ֶֹׂשה בֹו‬
‫ּובּיֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫אכה ַ‬
‫יָ ִמים ֵּת ָע ֶׂשה ְמלָ ָ‬
‫יּומת"‪ 137.‬נושא הפסוק ברור‪ ,‬שהרי המילה "מלאכה" חוזרת בו פעמיים‪.‬‬ ‫אכה ָ‬ ‫ְמלָ ָ‬

‫במצרים עם ישראל עבד ללא הרף‪ ,‬ואפשר לתאר אילו השלכות היו לכך‪ .‬עם מתן‬
‫תורה נדרש העם לנוח יום אחד בשבוע‪ ,‬ולהקדיש את היום לאלוהים‪ ,‬למשפחה‬

‫משנה תורה‪ ,‬הלכות שבת ב‪.‬‬ ‫‪1 30‬‬

‫במדבר ט"ו ‪.24‬‬ ‫‪1 31‬‬
‫סנהדרין ע"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 32‬‬
‫פסוק ‪.35‬‬ ‫‪1 33‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות שבת א‪.‬‬ ‫‪1 34‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬מגילה כח א‪ ,‬פרק ד‪ ,‬הלכה א‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 135‬‬
‫שמות ל"ה ‪.3‬‬ ‫‪1 36‬‬
‫שם‪ ,‬פס' ‪.2‬‬ ‫‪1 37‬‬

‫‪82‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ולמנוחה‪ .‬פעולת ההבערה מקבילה למלאכה לא משום שאלוהים רואה באש‬

‫משהו בעייתי‪ 138,‬אלא משום שהפעולה עצמה היא פיזית ומעייפת‪ .‬בתקופת‬
‫המקרא‪ ,‬מי שביקש להבעיר אש היה צריך ללכת לחטוב עצים‪ ,‬לסחוב אותם‬
‫למחנה‪ ,‬לקצוץ אותם לחתיכות קטנות‪ ,‬לסדר ערימה ולנסות להפיח בה אש‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬מדובר בשעות של עבודה קשה‪ ,‬לכן אלוהים דרש שהיא לא תיעשה‬
‫בשבת‪.‬‬

‫התוספות שהכניסה ההלכה‪ ,‬כגון האיסור לחתוך ולהפריד גביעי יוגורט בשבת‪,‬‬
‫לקרוע נייר טואלט‪ ,‬להתנגב‪ ,‬להביט בראי (פן נמצא שערה לבנה ונרצה לתלוש‬
‫אותה‪ ,‬חלילה) – לצד תילי תילים של אין סוף הלכות נוספות – מעציבות את‬
‫ליבו של הבורא‪ ,‬מחטיאות את העיקר ויוצרות מצב הפוך‪ .‬במקום לנוח בשבת‪,‬‬
‫האנשים מתעסקים באיסורים וחוששים מהפרתם‪.‬‬

‫המצווה הגדולה שהתורה מצווה אותנו‪ ,‬שמירת שבת‪ ...‬אם התורה הייתה‬
‫רוצה להגיד בסך הכול ש'אל תתאמץ'‪' ,‬אל תוציא אש'‪ ,‬אז התורה פשוט‬
‫‪139‬‬
‫הייתה אומרת‪' :‬תנוח'‪' .‬אל תעשה כלום' (הרב אפרים כחלון)‪.‬‬

‫אפרים כחלון מעלה את הטענה – אם אלוהים העניק את השבת בסך הכול‬

‫כדי שננוח בה‪ ,‬מדוע התורה לא אומרת זאת בפשטות? למרבה האירוניה‪ ,‬זה‬
‫יעי‬
‫אכ ֶּתָך; וְ יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫ית ָּכל ְמלַ ְ‬ ‫"ׁש ֶׁשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִׂש ָ‬‫בדיוק מה שכתוב בתורה‪ֵ :‬‬
‫ׁשֹורָך‬
‫ּוב ֶּתָך וְ ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ֶתָך וְ ְ‬
‫ּובנְ ָך ִ‬
‫אכה ַא ָּתה ִ‬ ‫ֹלהיָך ֹלא ַת ֲע ֶׂשה ָכל ְמלָ ָ‬ ‫ַׁש ָּבת לַ ה' ֱא ֶ‬
‫נּוח ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ָּכמֹוָך" (דברים‬ ‫וַ ֲחמ ְֹרָך וְ ָכל ְּב ֶה ְמ ֶּתָך וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך לְ ַמ ַען יָ ַ‬
‫ה' ‪.)13–12‬‬

‫אגב‪ ,‬רוב תלמידי הישיבות כיום מפרים את מצוות השבת ברגל גסה‪ ,‬משני‬
‫טעמים פשוטים‪:‬‬

‫אכ ֶּתָך׃‬
‫ית ָּכל ְמלַ ְ‬
‫"ׁש ֶׁשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִׂש ָ‬
‫ראשית‪ ,‬התורה אומרת באופן מפורש‪ֵ :‬‬
‫אכה‪( "...‬שמות כ' ‪ .)10–9‬אך בכל‬ ‫ֹלהיָך ֹלא ַת ֲע ֶׂשה ָכל ְמלָ ָ‬
‫יעי ַׁש ָּבת לַ ה' ֱא ֶ‬
‫וְ יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫פעם שתלמידי הישיבות לומדים תורה ביום השביעי‪ ,‬הם חוטאים למצוות השבת‬
‫משום שלפי שיטתם התורה שעליה הם שוקדים כל השבוע נחשבת למלאכתם‪,‬‬
‫במובן של "תורתם אומנותם"‪ 140.‬לפי היגיון זה‪ ,‬עליהם לשבות מתלמוד הגמרא‬
‫בשבת‪ ,‬שהלא הם עמלים בתורה במשך כל ימות השבוע וזו מלאכתם‪.‬‬

‫ּוב ֶּתָך ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך‬

‫ּובנְ ָך ִ‬
‫אכה ַא ָּתה ִ‬
‫שנית‪ ,‬בתורה נאמר‪ֹ..." :‬לא ַת ֲע ֶׂשה ָכל ְמלָ ָ‬
‫ּוב ֶה ְמ ֶּתָך וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך" (שמות כ' ‪ .)10‬חז"ל סילפו את פירושו של "הגר"‬ ‫ְ‬
‫וקבעו כי מדובר במי שהתגייר‪ 141.‬אך משמעותו של הגר במקרה זה (ובאופן כללי‬

‫לראיה‪ ,‬במשכן דלק נר התמיד גם בשבת ומכאן‪ ,‬אגב‪ ,‬המסורת הרבנית להדלקת נרות שבת (ראו‪ :‬יצחק ד'‬ ‫‪ 138‬‬
‫גילת‪ ,‬פרקים בהשתלשלות ההלכה‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪.)335 :1992 ,‬‬
‫‪.www.youtube.com/watch?v=gr5w8FIlVQQ‬‬ ‫‪ 139‬‬
‫עיין‪ :‬ישראל ברטל‪ ,‬בתוך‪ :‬אבי בראלי וגדעון כ"ץ‪ ,‬עיונים בתקומת ישראל‪ :‬מאסף לבעיות הציונות‪ ,‬היישוב‬ ‫‪ 140‬‬
‫ומדינת ישראל – עיונים בתקומת ישראל‪ :‬כרך ‪ ,14‬בהוצאת‪ :‬מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות‪,‬‬
‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪.53–35 :2004 ,‬‬
‫כלומר‪ :‬ב"גר צדק"‪ .‬למשל‪ ,‬במכילתא דרבי ישמעאל (משפטים‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬פרשה כ); מכילתא דרבי‬ ‫‪ 141‬‬
‫שמעון בר יוחאי (פרק כ); וילקוט שמעוני (פרשות‪ :‬משפטים‪ ,‬ואתחנן) ובדברי פרשונתם של‪ :‬הרמב"ן (בן‬
‫המאה ה־‪ ;)13‬המלבי"ם (פרשן בן המאה ה־‪ ;)19‬והרש"ר הירש (בן המאה ה־‪.)19‬‬

‫‪83‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫במקרא) איננה אלא זר ונוכרי‪ 142.‬על אף הציווי הברור לא להעסיק את הנוכרי‬

‫אשר בקרבנו בשבת‪ 143,‬המציאו הרבנים‪ ,‬יש מאין‪ ,‬את המונח "גוי של שבת"‬
‫‪144‬‬

‫וקבעו כי אומנם אסור לבקש מהגוי לעשות מלאכה באופן מפורש‪ 145,‬אך לומר‬
‫לנוכרי ברמז – מותר!‪ 146‬הבנתם את הפלפול?‪ ...‬אסור לומר‪ ,‬מותר לרמוז!‪ 147‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬הביטוי "גוי של שבת" מדגים נכוחה כיצד הוסיפו חז"ל חטא על פשע‬
‫כאשר מצד אחד סילפו את משמעותו הברורה של הביטוי "גר"; ומצד שני מנעו‬
‫ממנו לנוח בשבת‪ ,‬כפי שציוותה התורה‪ 148.‬דבר נוסף‪ ,‬בעוד התורה מצווה גם על‬
‫הנוכרי לשמור את מצוות השבת‪ ,‬חז"ל קבעו בדיוק ההפך מכך‪" :‬גוי ששבת חייב‬
‫‪149‬‬
‫מיתה" (סנהדרין נ"ח ע"ב)‪.‬‬

‫וכך מאשרים‪ :‬מילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪ ;)164 :2007 ,‬ודעת מקרא לשמות כ' (מפורש ע"י עמוס‬ ‫‪ 142‬‬
‫חכם‪ ,‬מוסד הרבה קוק‪ ,‬עמ' שפ"ה)‪.‬‬
‫לחידוד ולהרחבה‪ ,‬ראו דבריה של וייס בלינק‪ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4513139,00.html :‬ובלינק‪:‬‬ ‫‪ 143‬‬
‫‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4480611,00.html‬‬
‫ָרוַ וח בקרב יהודי אירופה בכינויו ביידיש – "שאבעס גוי"‪.‬‬ ‫‪ 144‬‬
‫ראו למשל‪ :‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות שבת פרק ו‪" :‬אסור לומר לגוי‪ ,‬לעשות לנו מלאכה בשבת"‪.‬‬ ‫‪ 145‬‬
‫דברי ר' יצחק בן יוסף‪ ,‬בלינק‪ www.yeshiva.org.il/ask/91349 :‬דברי ר' נפתלי הרצל‪ ,‬בלינק‪:‬‬ ‫‪1 46‬‬
‫‪ www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50509_342.pdf‬ודברי האתר "כושרות" (עליו ממונה‬
‫ר' אליקים לבנון)‪ ,‬בלינק‪.www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=42013 :‬‬
‫ראוי לציין כי הרבנים המאפשרים לרמוז לגוי לבצע מלאכה בשבת‪ ,‬עוברים בגסות על ההלכה בקיצור שולחן‬ ‫‪ 147‬‬
‫ערוך‪ ,‬הקובעת‪" :‬ואפילו לרמוז לו [לגוי] לעשות‪ ,‬אסור" (סימן צ‪ ,‬סעיף יד)‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬גוי אשר מעז לשמור שבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב; משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות‬ ‫‪ 148‬‬
‫מלכים ומלחמות פרק י)‪.‬‬
‫ראו בעניין זה‪ :‬הרב יוסף יצחק ליפשיץ‪ ,‬רזא דשבת‪ :‬השתיקה והדיבור‪ ,‬הוצאת שלם‪.22–21 :2010 ,‬‬ ‫‪ 149‬‬

‫‪84‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪20‬‬
‫ציצית‬
‫"מצוות ציצית כתובה בתורה בפרשת 'שלח'‪ .‬בספר‬
‫במדבר פרק ט"ו פסוק ל"ח אומר הקב"ה למשה‪' :‬דַּ ֵ ּבר‬
‫ֶאל ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲא ֵל ֶהם וְ ָעשׂ ּו ָל ֶהם ִצ ִ‬
‫יצת ַעל ַּכנְ ֵפי‬
‫יצת ַה ָּכנָ ף‪ְ ּ ,‬פ ִתיל ְּתכֵ ֶלת‬
‫יהם‪ְ ,‬ל ֹדר ָֹתם וְ נָ ְתנ ּו ַעל ִצ ִ‬ ‫ִבגְ ֵד ֶ‬
‫יצת'‪ .‬תכלת של מה? תכלת בגוון ירוק?‬ ‫וְ ָהיָ ה ָלכֶ ם ְל ִצ ִ‬
‫תכלת בגוון כחול? מה זה התכלת? מצוות הציצית הזאת‬
‫שהתורה כותבת עליה‪ ,‬לא נוכל לקיים גם אותה בלי‬
‫התיאור הפרטני של חז"ל"‪( 150.‬הרב אפרים כחלון)‬

‫לי תורה שבעל־פה איך באמת אפשר לדעת מהו הגוון המדויק של‬
‫תכלת? ראשית‪ ,‬הרב כחלון יוצא מנקודת הנחה כי לאלוהים אכפת אם‬
‫האדם שומר המצוות יבחר בגוון כחלחל או ירקרק‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬אם תורה מפורטת אכן נמסרה למשה בעל־פה במעמד הר סיני‪ ,‬איך זה‬
‫שהציצית של חב"ד שונה מזו של הרמב"ם‪ ,‬או מזו של רבי עמרם גאון‪ ,‬שנראית‬
‫ב‬
‫אחרת מזו של הרבא"ד ושל בעלי התוספות?‬

‫למעשה‪ ,‬עיון בערכים "ציצית"‪ 151‬ו"ארבע כנפות"‪ 152‬מגלה שאין כל צורך בתורה‬
‫שבעל־פה כדי לקיים את מצוות ציצית כהלכתה‪ .‬כל הפרטים החשובים לקיום‬
‫המצווה מופיעים בתנ"ך‪ .‬הרב אברהם צ'יל מסביר זאת ביתר פירוט ואף רומז כי‬
‫‪153‬‬
‫חז"ל הרחיבו והוסיפו למצווה הנוכחית פסיקות מדרבנן‪.‬‬
‫‪.www.youtube.com/watch?v=vl76kmylOHs‬‬ ‫‪1 50‬‬
‫לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות‪.210 :1987 ,‬‬ ‫‪1 51‬‬
‫שם‪.26 :1987 ,‬‬ ‫‪1 52‬‬
‫הרב אברהם צ'יל‪ ,‬המצוות וטעמיהן‪.228 :1988 ,‬‬ ‫‪1 53‬‬

‫‪85‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪21‬‬
‫נידה‬
‫"מצוות נידה‪ ,‬בספר ויקרא פרק טו פסוק יט‪' :‬וְ ִא ׁ ּ ָשה ִּכי‬
‫'דם יִ ְהיֶ ה ז ָֹב ּה ִ ּב ְבשָׂ ָר ּה' ‪-‬‬ ‫ִת ְהיֶ ה זָ ָבה ָ ּדם יִ ְהיֶ ה ז ָֹב ּה ִ ּב ְבשָׂ ָר ּה'‪ּ ָ .‬‬
‫'ש ְב ַעת יָ ִמים ִּת ְהיֶ ה ְבנִ דָּ ָת ּה וְ כָ ל ַה ּנֹגֵ ַע‬ ‫אישה שיורד לה דם‪ִ ׁ ,‬‬
‫ָ ּב ּה יִ ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב'‪ .‬בסדר‪ ,‬אישה שיורד לה דם הדם‬
‫שלה זב‪ .‬מאיפה? לא כתוב‪ ...‬אולי מהאף? אולי מהאצבע?‬
‫אולי מהאוזן? מאיפה? אז אנחנו מוכרחים‪ ,‬מוכרחים‪,‬‬
‫מוכרחים – לתורה שבעל־פה"‪( 154.‬הרב אפרים כחלון)‬

‫ם כל הכבוד למסורת הרבנית‪ ,‬אישה אינה זקוקה לתורה שבעל־פה כדי‬

‫לדעת מהיכן היא מדממת פעם בחודש‪ .‬בכל אופן‪ ,‬פרק ט"ו בוויקרא‬
‫מפרט את מצוות הנידה‪:‬‬

‫וְ ִא ָּׁשה ִּכי ִת ְהיֶ ה זָ ָבה ָּדם יִ ְהיֶ ה ז ָֹבּה ִּב ְב ָׂש ָרּה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ִּת ְהיֶ ה ְבנִ ָּד ָתּה‬
‫וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ָּבּה יִ ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ כֹל ֲא ֶׁשר ִּת ְׁש ַּכב ָעלָ יו ְּבנִ ָּד ָתּה יִ ְט ָמא וְ כֹל‬
‫ע‬
‫ֲא ֶׁשר ֵּת ֵׁשב ָעלָ יו יִ ְט ָמא‪ .‬וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ְּב ִמ ְׁש ָּכ ָבּה יְ ַכ ֵּבס ְּבגָ ָדיו וְ ָר ַחץ ַּב ַּמיִ ם וְ ָט ֵמא‬
‫ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ְּב ָכל ְּכלִ י ֲא ֶׁשר ֵּת ֵׁשב ָעלָ יו יְ ַכ ֵּבס ְּבגָ ָדיו וְ ָר ַחץ ַּב ַּמיִ ם‬
‫וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ִאם ַעל ַה ִּמ ְׁש ָּכב הּוא אֹו ַעל ַה ְּכלִ י ֲא ֶׁשר ִהוא י ֶֹׁש ֶבת ָעלָ יו‬
‫ּות ִהי נִ ָּד ָתּה ָעלָ יו‬ ‫ְּבנָ גְ עֹו בֹו יִ ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ִאם ָׁשכֹב יִ ְׁש ַּכב ִאיׁש א ָֹתּה ְ‬
‫וְ ָט ֵמא ִׁש ְב ַעת יָ ִמים וְ ָכל ַה ִּמ ְׁש ָּכב ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ָעלָ יו יִ ְט ָמא‪ .‬וְ ִא ָּׁשה ִּכי יָ זּוב זֹוב‬
‫ָּד ָמּה יָ ִמים ַר ִּבים ְּבֹלא ֶעת נִ ָּד ָתּה אֹו ִכי ָתזּוב ַעל נִ ָּד ָתּה ָּכל יְ ֵמי זֹוב ֻט ְמ ָא ָתּה‬
‫זֹובּה‬
‫ימי נִ ָּד ָתּה ִּת ְהיֶ ה ְט ֵמ ָאה ִהוא‪ָּ .‬כל ַה ִּמ ְׁש ָּכב ֲא ֶׁשר ִּת ְׁש ַּכב ָעלָ יו ָּכל יְ ֵמי ָ‬ ‫ִּכ ֵ‬
‫ְּכ ִמ ְׁש ַּכב נִ ָּד ָתּה יִ ְהיֶ ה ּלָ ּה וְ ָכל ַה ְּכלִ י ֲא ֶׁשר ֵּת ֵׁשב ָעלָ יו ָט ֵמא יִ ְהיֶ ה ְּכ ֻט ְמ ַאת‬
‫נִ ָּד ָתּה‪ .‬וְ ָכל ַהּנֹוגֵ ַע ָּבם יִ ְט ָמא וְ ִכ ֶּבס ְּבגָ ָדיו וְ ָר ַחץ ַּב ַּמיִ ם וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ִאם‬
‫ּובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ִּת ַּקח לָ ּה‬
‫ּזֹובּה וְ ָס ְפ ָרה ּלָ ּה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים וְ ַא ַחר ִּת ְט ָהר‪ַ .‬‬ ‫ָט ֲה ָרה ִמ ָ‬
‫מֹועד‪.‬‬‫אֹותם ֶאל ַהּכ ֵֹהן ֶאל ֶּפ ַתח א ֶֹהל ֵ‬ ‫יאה ָ‬ ‫ְׁש ֵּתי ת ִֹרים אֹו ְׁשנֵ י ְּבנֵ י יֹונָ ה וְ ֵה ִב ָ‬
‫יה ַהּכ ֵֹהן לִ ְפנֵ י ה'‬ ‫וְ ָע ָׂשה ַהּכ ֵֹהן ֶאת ָה ֶא ָחד ַח ָּטאת וְ ֶאת ָה ֶא ָחד עֹלָ ה וְ ִכ ֶּפר ָעלֶ ָ‬
‫ִמּזֹוב ֻט ְמ ָא ָתּה (ויקרא ט"ו ‪.)30–19‬‬

‫פסוקים אלה מלמדים על שלושה מאפיינים חשובים של מצוות הנידה‪:‬‬

‫ ‪1 .‬אין לבוא במגע ישיר או עקיף עם אישה השרויה בנידתה;‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=vl76kmylOHs‬‬ ‫‪1 54‬‬

‫‪86‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ ‪2 .‬כל מי שבא עימה במגע נחשב טמא במשך שבעה ימים;‬

‫ ‪3 .‬בסוף ימי הנידה צריכה האישה לספור שבעה ימי טהרה ואחריהם‬
‫להעלות קורבן‪ .‬בוויקרא י"ח ‪ 19‬מודגש שוב שאין לשכב עם אישה‬
‫בתקופת נידתה‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬כיצד נוכל לדעת מה פשר המילה "נידה" ללא פרשנות חז"ל? התורה‬
‫מבהירה‪" :‬וְ ִא ָּׁשה ִּכי ִת ְהיֶ ה זָ ָבה ָּדם יִ ְהיֶ ה ז ָֹבּה ִּב ְב ָׂש ָרּה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ִּת ְהיֶ ה ְבנִ ָּד ָתּה"‬
‫(ויקרא ט"ו ‪ .)19‬ברור שהנידה מתארת תקופה שבה האשה "זָ ָבה ָּדם"‪ .‬כל אישה‬
‫יודעת בדיוק מתי חלה תקופה זו‪ .‬הוכחה לכך יש כבר בספר בראשית‪ ,‬שם‬
‫מסבירה שרה מדוע היא לא מאמינה שתוכל להרות‪:‬‬

‫וְ ַא ְב ָר ָהם וְ ָׂש ָרה זְ ֵקנִ ים ָּב ִאים ַּבּיָ ִמים ָח ַדל לִ ְהיֹות לְ ָׂש ָרה א ַֹרח ַּכּנָ ִׁשים‪ .‬וַ ִּת ְצ ַחק‬
‫ֹלתי ָהיְ ָתה ּלִ י ֶע ְדנָ ה וַ אדֹנִ י זָ ֵקן (בראשית י"ח‬ ‫ָׂש ָרה ְּב ִק ְר ָּבּה לֵ אמֹר ַא ֲח ֵרי ְב ִ‬
‫‪.)12–11‬‬

‫שרה‪ ,‬שחיה מאות שנים לפני מעמד הר סיני‪ ,‬ידעה אפוא טוב מאוד מהי נידה‬
‫ומה הן השלכותיה‪.‬‬

‫פרופ' בנימין מזר מוכיח שמצוות הנידה במקרא נהירה ומובנת לאשורה גם ללא‬
‫המסורת הרבנית‪ .‬הוא אף מעיר כי "את מקור ההשקפה על טומאת הנידה‪ ...‬יש‬
‫לבקש במושגי טומאה הקשורים בלידה‪ ,‬והנמצאים אצל עמים רבים‪ ,‬ובייחוד‬
‫אצל עמים פרימיטיביים"‪ 155.‬דהיינו‪ ,‬תקופת הנידה והלכותיה היו מוכרות לעמי‬
‫האזור עוד לפני שניתנה התורה ולכן יש להניח שלא הייתה לבני ישראל כל‬
‫בעיה להבינה וליישמה‪.‬‬

‫התורה‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬אינה מפרטת את הסיבה לנידויין של נשים בעונתן‪ .‬חז"ל‬
‫באים ומלמדים שהאישה נענשה ונתחייבה במצוות נידה משום ששפכה את‬
‫דמו של אדם בגן עדן‪ 156.‬הם הפכו את הנידה לקללה ולעונש‪ ,‬ואף איימו שאישה‬
‫שלא תקפיד על מצוות הנידה‪ ,‬תמות בשעת הלידה‪ 157.‬חשוב לציין שכל הפרטים‬
‫האלה הם תוספות רבניות‪ ,‬משוללות כל סימוכין בתורה‪.‬‬

‫הנה מספר דוגמאות נוספות לסילוף שעשו חז"ל למצוות הנידה‪:‬‬

‫•ספר ויקרא ט"ו מפרט את דיני אישה נידה‪ 158,‬אבל בשום מקום לא‬ ‫ ‬
‫נאמר שבעת נידתה האישה חייבת בלבוש מיוחד‪ .‬ובכל זאת קבעו‬
‫חכמי ההלכה‪" :‬כפי ששנינו בברייתא על הנאמר 'והדוה בנדתה' (ויקרא‬
‫טו לג)‪ ,‬זקנים הראשונים אמרו שפסוק זה בא ללמדנו שתהא הנדה‬
‫מרוחקת מבעלה בכל הדברים‪ ,‬שלא תכחול את עיניה בכחול‪ ,‬ושלא‬
‫תפקוס בצבע אדום בפניה ולא תתקשט בבגדי צבעונין"‪ 159.‬חז"ל‬

‫אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬כרך ה'‪.785 :1968 ,‬‬ ‫‪ 155‬‬
‫בראשית רבה יז‪.‬‬ ‫‪1 56‬‬
‫רחל קרן (עורכת)‪ ,‬השמיעיני את קולך‪ :‬עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע‪ ,‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫‪ 157‬‬
‫‪ ,2009‬עמ' ‪.236‬‬
‫ראו גם י"ח ‪.19‬‬ ‫‪1 58‬‬
‫שבת ס"ד ע"ב‪ ,‬ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪ 159‬‬

‫‪87‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫סותרים כאן את התורה פעמיים‪:‬‬

‫ ‪1 .‬הם הוסיפו למצוות הנידה איסורים שאינם מפורשים בתורה;‬
‫ ‪2 .‬הם הכניסו פירוש משלהם לפס' ‪ 160,33‬שבמקור כלל אינו עוסק באיפור‬
‫‪161‬‬
‫או בלבוש‪ .‬הוא בסך הכול נועד לסכם את תורת הזב (ראו פס' ‪.)32‬‬
‫התורה מבהירה שבמהלך הנידה האישה "טמאה שבעת ימים ומטמאה‬
‫במגע‪ ,‬ומטמאה מושב ומשכב; והנטמא ממנה בטומאת מגע‪ ,‬מושב‬
‫ומשכב טמא עד הערב וחייב בטבילה ובכיבוס בגדים"‪ 162.‬אולם חז"ל‬
‫התעלמו מהאיסור להוסיף על מצוות התורה‪ 163‬והוסיפו הגבלות‬
‫נוספות‪ ,‬חסרות בסיס מקראי‪ ,‬כפי שמתאר זאת הרמב"ן‪:‬‬
‫כמו שהזכירו רז"ל בברייתא של מסכת נידה תלמיד אסור לשאול‬
‫בשלומה של נידה‪ ,‬ר' נחמיה אומר אפילו הדיבור שהוא יוצא מפיה‬
‫הוא טמא‪ .‬אמר ר' יוחנן‪ :‬אסור לאדם להלך אחר הנידה ולדרוס‬
‫‪164‬‬
‫את עפרה‪ ,‬שהוא טמא כמת‪.‬‬
‫לפי התורה‪ ,‬על האישה לפרוש מבעלה רק בזמן שבעת ימי הווסת‪.‬‬
‫‪165‬‬

‫"בתורה אישה נידה אינה צריכה להיטהר לאחר שבעת ימי נידתה‪ ,‬והיא‬
‫מותרת לבעלה"‪ 166.‬אבל חכמי ההלכה החמירו והוסיפו עוד "שבעה‬
‫נקיים" לתקופת הפרישות‪ 167.‬הרמב"ם פסק ש"כל אישה שהיא ספק‬
‫נידה ספק זבה‪ ,‬צריכה לישב שבעת ימי נקיים מספק‪ ,‬וטובלת בליל‬
‫שמיני‪ ,‬ואחר כך תהיה מותרת לבעלה"‪ 168.‬ד"ר דניאל רוזנק‪ ,‬אדם דתי‬
‫בעצמו‪ ,‬הודה שבהחמרה זו (המכונה גם "חומרת ר' זירא")‪ ,‬לא רק‬
‫שסטו חז"ל מכוונת התורה‪ ,‬הם אף הביאו למחיקת "חלק ניכר מימי‬
‫תשוקתה הטבעית [של האישה] לבן זוגה בשל חומרת שבעת הימים‬
‫הנקיים הנוספים לימי הנידה"‪ 169.‬לדידו‪ ,‬הפרישות מהבעל מתייחסת‬
‫"‪...‬לשבעת ימי הנידה מדין התורה‪ ,‬ולא לשבעת הימים הנקיים הבאים‬
‫לאחר הווסת‪ ...‬מחקרים העלו שדווקא ִשבעת הימים הנקיים‪ ,‬הימים‬
‫הבאים לאחר שהסתיים דימום המחזור‪ ,‬הם ימי השיא במשיכה המינית‬
‫‪170‬‬
‫של האישה לבן זוגה"‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬על אף האיסור להוסיף על מצוות התורה‪ 171‬הענישו הרבנים‬
‫את האישה על לא עוול בכפה‪ ,‬כאשר קבעה ההלכה "שבעה נקיים"‬
‫‪172‬‬
‫נוספים וכך סירסה את שיאו של תהליך הפריון הנשי‪.‬‬
‫דניאל שפרבר‪ ,‬דרכה של הלכה‪ :‬קריאת נשים בתורה‪ ,‬פרקים במדיניות פסיקה‪ ,‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫‪ 160‬‬
‫‪( 77 :2007‬וכן עמ' ‪ ,187‬הערת שוליים מס' ‪.)290‬‬
‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך‪ ,‬ויקרא‪.106 ,84–83 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 161‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ה‪ :‬ממוכן – סתרי‪.785 :1968 ,‬‬ ‫‪ 162‬‬
‫דברים ד' ‪ ;2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫‪1 63‬‬
‫אצל‪ :‬שפרבר‪ ,‬עמ' ‪.186‬‬ ‫‪1 64‬‬
‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך‪ ,‬ויקרא‪.104 ,84 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 165‬‬
‫נילי בוכמן־סלונימסקי‪ ,‬מין אסור‪ ,‬מין מותר‪ :‬מה אסרה התורה ומה השתבש בדרך אלינו‪.70 :2017 ,‬‬ ‫‪ 166‬‬
‫בהשראת התלמוד הבבלי‪ ,‬נידה ס"ו ע"א; ס"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪ 167‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה ו‪.‬‬ ‫‪1 68‬‬
‫דניאל רוזנק‪ ,‬להחזיר טהרה ליושנה‪ :‬חומרת "שבעת הנקיים" והשלכותיה – היבטים רפואיים‪ ,‬הלכתיים‪,‬‬ ‫‪ 169‬‬
‫ערכיים ולאומיים‪.106 :2011 ,‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪1 70‬‬
‫דברים ד' ‪ ;2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫‪1 71‬‬
‫ראו דיון נרחב בנושא בספרו של רוזנק‪ ,‬עמ' ‪.110–98‬‬ ‫‪ 172‬‬

‫‪88‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫יה וַ ּיַ ּגִ ידּו לָ ּה‬ ‫•במגילת אסתר מסופר‪" :‬וַ ָּתבֹואנָ ה נַ ֲערֹות ֶא ְס ֵּתר וְ ָס ִר ֶ‬
‫יס ָ‬ ‫ ‬
‫וַ ִּת ְת ַחלְ ַחל ַה ַּמלְ ָּכה ְמאֹד"‪ 173.‬הביטוי "וַ ִּת ְת ַחלְ ַחל" מתאר את תגובתה של‬
‫אסתר למעשיו של מרדכי‪ ,‬המתוארים בפס' ‪" .3–1‬וַ ִּת ְת ַחלְ ַחל" בהקשר‬
‫זה פירושו‪" :‬אחוזה חיל ורעדה"‪ 174.‬השמועה על זעקתו של מרדכי ועל‬
‫בגדי האבל שלבש זעזעה את אסתר‪ 175.‬אבל חז"ל סטו מהמשמעות‬
‫המקראית וקבעו‪" :‬וַ ִּת ְת ַחלְ ַחל‪ְ ,‬מלַ ֵּמד ֶׁש ֵּפ ְר ָסה נִ ָּדה"‪ 176.‬הפירוש הרבני‬
‫סותר את דעת המקרא‪ ,‬שכן המילה "חלחלה"‪ ,‬על נגזרותיה השונות‪,‬‬
‫מופיעה לפחות ארבע פעמים נוספות בתנ"ך ובשום מקרה אינה רומזת‬
‫"חלְ ָחלָ ה"‪ 177.‬האם‬ ‫לדם נידה‪ .‬ישעיהו הנביא מספר שחזון שראה גרם לו ַ‬
‫גם ישעיהו חווה תקופה של נידה?‬
‫•בבראשית י"ח ‪ 8–6‬כתוב‪:‬‬ ‫ ‬
‫ֹאמר ַמ ֲה ִרי ְׁשֹלׁש ְס ִאים ֶק ַמח‬ ‫וַ יְ ַמ ֵהר ַא ְב ָר ָהם ָהא ֱֹהלָ ה ֶאל ָׂש ָרה וַ ּי ֶ‬
‫ּובן ַה ָּב ָקר ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‬
‫לּוׁשי וַ ֲע ִׂשי ֻעגֹות‪ ...‬וַ ּיִ ַּקח ֶח ְמ ָאה וְ ָחלָ ב ֶ‬
‫סֹלֶ ת ִ‬
‫ֹאכלּו‪.‬‬
‫יהם ַּת ַחת ָה ֵעץ וַ ּי ֵ‬ ‫יהם וְ הּוא ע ֵֹמד ֲעלֵ ֶ‬ ‫וַ ּיִ ֵּתן לִ ְפנֵ ֶ‬

‫בהמשך‪ ,‬בפס' ‪ 12–10‬כתוב‪:‬‬

‫ֹאמר ׁשֹוב ָאׁשּוב ֵאלֶ יָך ָּכ ֵעת ַחּיָ ה וְ ִהּנֵ ה ֵבן לְ ָׂש ָרה ִא ְׁש ֶּתָך וְ ָׂש ָרה‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫ׁש ַֹמ ַעת ֶּפ ַתח ָהא ֶֹהל וְ הּוא ַא ֲח ָריו‪ .‬וְ ַא ְב ָר ָהם וְ ָׂש ָרה זְ ֵקנִ ים ָּב ִאים‬
‫ַּבּיָ ִמים ָח ַדל לִ ְהיֹות לְ ָׂש ָרה א ַֹרח ַּכּנָ ִׁשים‪ .‬וַ ִּת ְצ ַחק ָׂש ָרה ְּב ִק ְר ָּבּה לֵ אמֹר‬
‫‪178‬‬
‫ֹלתי ָהיְ ָתה ּלִ י ֶע ְדנָ ה וַ אדֹנִ י זָ ֵקן‪.‬‬
‫ַא ֲח ֵרי ְב ִ‬

‫שרה צחקה מדברי הנבואה משום שנידתה חדלה‪ 179.‬אבל התלמוד‬

‫הבבלי‪ 180‬לא התרשם מכך וקבע‪'" :‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר'‪ ,‬ואילו‬
‫לחם לא‪ ...‬אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה‪ ,‬ושרה אמנו אותו‬
‫היום פירסה נדה"‪ .‬רש"י טען שאברהם לא הגיש לאורחיו את הלחם‬
‫נָּׁשים אֹותֹו‬
‫אֹורח ַּכ ִ‬
‫שהכינה אשתו "לְ ִפי ֶׁש ַּפ ְר ָסה ָׂש ָרה נִ ָּדה‪ֶׁ ,‬ש ָחזַ ר לָ ּה ַ‬
‫ַהּיֹום וְ נִ ְט ֵמאת ָה ִע ָּסה"‪ .‬וכך יוצא שחז"ל סותרים את התורה ביד גסה‪.‬‬
‫הם טוענים שבאותו יום הייתה שרה בנידה ולכן טימאה את עיסת‬
‫הלחם‪ ,‬אלא שהתורה אומרת בפירוש שהיא צחקה לשמע הנבואה‬
‫אודות הריונה הצפוי‪ ,‬דווקא מפני שחדלה לקבל את המחזור החודשי‬
‫‪181‬‬
‫("ח ַדל לִ ְהיֹות לְ ָׂש ָרה א ַֹרח ַּכּנָ ִׁשים")‪.‬‬
‫ָ‬
‫אסתר ד' ‪.4‬‬ ‫‪1 73‬‬
‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך – מגילות‪ ;246 :1996–1993 ,‬לפי מילון העברית המקראית‪ ,‬הכוונה היא ל"רעדה‬ ‫‪ 174‬‬
‫מכאב‪ ,‬זעזוע" (קדרי‪ ,‬עמ' ‪.)304‬‬
‫מרגלית שילה‪ ,‬בתוך‪ :‬רחל קרן‪ ,‬עמ' ‪.201‬‬ ‫‪ 175‬‬
‫"ּפ ְר ָסה נִ ָּדה" – הכוונה לתקופת המחזור החודשי של האישה (הרב משיח אמיר‪,‬‬ ‫אסתר רבה‪ ,‬פרשה ז‪ֵ .‬‬ ‫‪ 176‬‬
‫הלכה בתמורות הזמן במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך‪ .)64 :2013 ,‬אגב‪ ,‬המדרש מצטט רבנים אחרים‬
‫ּומ ָּׁש ָעה ֶׁש ִה ִּפילָ ה ׁשּוב ֹלא יָ לְ ָדה" (אסתר רבה‪ ,‬פרשה ח)‪ ,‬אבל‬
‫"ה ִּפילָ ה ֻע ָּב ָרּה‪ִ ,‬‬
‫הסבורים כי "וַ ִּת ְת ַחלְ ַחל" משמעו ִ‬
‫גם לפירוש זה אין כל אסמכתא מקראית‪.‬‬
‫ישעיהו כ"א ‪.3‬‬ ‫‪1 77‬‬
‫"א ַֹרח ַּכּנָ ִׁשים" פירושו הווסת‪ ,‬הנידה של האשה‪ .‬ראו מילון העברית המקראית‪ ;69 :2007 ,‬וגם‪ :‬פירוש‬ ‫‪ 178‬‬
‫קאסוטו ודעת מקרא לבראשית י"ח ‪.11‬‬
‫במילים אחרות‪" ,‬שרה צחקה כי הבחינה באי התאמה בין מצבה וגילה הפיזיולוגיים ובין ההבטחה שתלד‬ ‫‪ 179‬‬
‫בן"‪ .‬אריה סובר‪ ,‬הומור‪ :‬בדרכו של האדם הצוחק‪.18 :2009 ,‬‬
‫בבא מציעא פ"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 80‬‬
‫כלומר‪ ,‬בניגוד לדעת חז"ל הסיפור המקראי מבהיר "שלשרה בת התשעים לא היתה וסת והיא כבר לא יכלה‬ ‫‪ 181‬‬
‫להרות באופן טבעי"‪ .‬דוד יעקבסון‪ ,‬משיבי הרוח‪ :‬מרד ספרותי ורוחני במעוזי גוש אמונים‪.141 :2013 ,‬‬
‫‪89‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫•על־פי ההלכה‪" ,‬כל הבא על אשה בטומאתה [בנידה] חייב כרת וכן‬ ‫ ‬
‫היא חייבת כרת"‪ 182.‬גם פסיקה זו סוטה ִמ ַּכּוָ ונַ ת התורה‪ ,‬המפרטת את‬
‫טקס ההיטהרות הנדרש ממי שמקיים יחסי מין עם אישה בנידתה‪ ,‬אך‬
‫אינה מדברת על עונש כרת במקרה זה‪" 183.‬השוכב עם אשה בנידתה‬
‫נטמא כמותה וחייב בשבעת ימי היטהרות"‪ ,‬ותו לא‪ 184.‬מרבית העבירות‬
‫בתורה שחייבות בעונש כרת הן בעלות אופי פולחני‪ :‬מצוות המילה‪,‬‬
‫עשיית הפסח ואכילת חמץ‪ ,‬טומאת מת‪ ,‬אכילת שלמים בטומאה‬
‫ואכילת דם קורבנות‪ ,‬שחיטה מחוץ למקדש‪ ,‬דיני עריות ועוד‪ 185.‬ברם‬
‫בניגוד להלכה הרבנית‪ ,‬תורת משה אינה גוזרת כרת על מי שבא על‬
‫‪186‬‬
‫אישה בנידתה‪.‬‬

‫•בספר ויקרא י"ב ‪ 7–2‬נאמר‪:‬‬ ‫ ‬

‫ֹלׁשים יֹום‬‫ּוׁש ִ‬
‫יע וְ יָ לְ ָדה זָ ָכר וְ ָט ְמ ָאה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים‪ְ ...‬‬ ‫ִא ָּׁשה ִּכי ַתזְ ִר ַ‬
‫ּוב ְמֹלאת יְ ֵמי ָט ֳה ָרּה לְ ֵבן אֹו לְ ַבת‬ ‫ֹלׁשת יָ ִמים ֵּת ֵׁשב ִּב ְד ֵמי ָט ֳה ָרה‪ִ ...‬‬ ‫ּוׁש ֶ‬‫ְ‬
‫ּובן יֹונָ ה אֹו תֹר לְ ַח ָּטאת ֶאל ֶּפ ַתח א ֶֹהל‬ ‫ָּת ִביא ֶּכ ֶבׂש ֶּבן ְׁשנָ תֹו לְ עֹלָ ה ֶ‬
‫יה‪.‬‬
‫יה וְ ָט ֲה ָרה ִמ ְּמקֹר ָּד ֶמ ָ‬
‫מֹועד ֶאל ַהּכ ֵֹהן‪ .‬וְ ִה ְק ִריבֹו לִ ְפנֵ י ה' וְ ִכ ֶּפר ָעלֶ ָ‬
‫ֵ‬

‫סוף פסוק ‪ 7‬מבהיר שעל היולדת להביא קורבן כדי להיטהר מדם נידתה‪.‬‬
‫מחבר קיצור שולחן ערוך התייחס לכך וקבע ש"כל אשה שנעקרה‬
‫ממקורה טיפת דם‪ ...‬הרי היא טמאה נידה‪ ,‬עד שתספור שבעה נקיים‬
‫ותטבול כראוי"‪ .‬כלומר‪ ,‬טקס הטהרה נדרש בשל דם הנידה‪ .‬ולמרות‬
‫שנקודה זו פשוטה וברורה‪ ,‬החליט התלמוד לתת סיבה אחרת‪:‬‬
‫שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי‪ :‬מפני מה אמרה תורה‬
‫'יולדת מביאה קרבן'? אמר להן‪ :‬בשעה שכורעת לילד קופצת‬
‫‪187‬‬
‫ונשבעת שלא תזקק לבעלה‪ ,‬לפיכך אמרה תורה‪ :‬תביא קרבן‪.‬‬

‫דהיינו‪ ,‬בסתירה גמורה לתורה ואפילו להלכה בקיצור שולחן ערוך‪ ,‬קבע‬
‫הרשב"י שהאישה חייבת להביא קורבן מפני שבלידתה היא נודרת שלא‬
‫תזדקק עוד לבעלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא תלד עוד לעולם‪.‬‬

‫קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימן קנג א‪.‬‬ ‫‪1 82‬‬

‫ויקרא ט"ו ‪ ;24‬כ"ט–ל"ג‪.‬‬ ‫‪1 83‬‬
‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך – ויקרא‪.105 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 184‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ד‪ :‬כבד – מלתחה‪:1962 ,‬‬ ‫‪ 185‬‬
‫‪.332–330‬‬
‫ראו דיון מקיף בנושא אצל רוזנק‪ ,‬עמ' ‪.36–31‬‬ ‫‪ 186‬‬
‫נידה ל"א ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 87‬‬

‫‪90‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪22‬‬
‫הלכות שחיטה‬

‫"התורה שבעל־פה מבוססת על התורה שבכתב‪ ,‬ולא‬

‫הייתה נפרדת ממנה‪ .‬כלומר‪ ,‬אבא שהיה לומד עם ילדו‬
‫פסוק כמו 'וזבחת כאשר ציויתיך' היה מסביר לבנו את‬
‫הלכות שחיטה במקום"‪( 188.‬הרב דניאל בלס)‬

‫רבנים טוענים כי ללא תורה שבעל־פה‪ ,‬אי אפשר לדעת כיצד לשחוט‪.‬‬
‫טענה זו מבוססת על הנחת יסוד שגויה‪ ,‬שלפיה לומדים לשחוט‬
‫באמצעות התורה שבעל־פה‪ .‬אלא שבפועל‪ ,‬המציאות מורכבת יותר‪.‬‬
‫בתורת משה אין אפילו מצווה אחת העוסקת בהלכות שחיטה כשרה לעומת‬
‫שחיטה שאינה כשרה‪ .‬כאשר מוזכרת שחיטה בתורה‪ 189,‬מדובר במלאכתם‬
‫של הכוהנים‪ 190.‬הלכות השחיטה שקבעו חז"ל הן דוגמה נוספת אפוא להררי‬
‫ה‬
‫‪191‬‬
‫המצוות שהם תיקנו‪ ,‬בניגוד לתורת משה‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬התורה שבעל־פה אינה מפרטת כיצד יש לשחוט בהמה כשרה‪ .‬גם‬
‫מי שמתמחה בגמרא ויודע אותה על בוריה‪ ,‬עדיין אינו מסוגל לשחוט על־פי‬
‫ההלכה ואינו רשאי לעסוק בכך‪ ,‬אלא אם כן יעבור הכשרה מקצועית ייעודית‬
‫ורשמית‪ .‬ינסה־נא הקורא לעיין בסדר "טהרות" במשנה או בהלכות שחיטה‬
‫בקיצור שולחן ערוך‪ 192‬ויבחן את עצמו‪ :‬האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק הוא‬
‫יכול ומוכן לבצע שחיטה כהלכתה? ודאי שלא‪ .‬התורה שבעל־פה אינה מכשירה‬
‫‪193‬‬
‫איש לשחוט בפועל‪.‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/question/214938‬‬ ‫‪1 88‬‬

‫למשל בשמות כ"ט או בוויקרא ג'‪.‬‬ ‫‪1 89‬‬
‫ראו ספרו של הרב צ'יל‪ ,‬המצוות וטעמיהן‪ ,‬עמ' ‪.59–58‬‬ ‫‪ 190‬‬
‫ראו דברים ד' ‪ ;2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫‪1 91‬‬
‫סימן לו וסימן קעז‪.‬‬ ‫‪1 92‬‬
‫אפילו הפירוט הרב שנמצא במשנה תורה לרמב"ם (הלכות שחיטה) מהווה מידע תיאורטי בלבד והוא לוקה‬ ‫‪ 193‬‬
‫בחסר‪ .‬אין בו כדי להכשיר איש למשרת שוחט מוסמך‪ .‬מעניין שבפרק ד' של הלכות השחיטה הרמב"ם עצמו‬
‫רומז בחצי פה שאין די בהוראותיו כדי לבצע שחיטה כשרה‪.‬‬

‫‪91‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫בעיה זו קיימת גם בנושא הכשרות; עיון בדיני הכשרות המפורטים בתורה שבעל־‬
‫פה לא יהפכו איש למשגיח כשרות‪ .‬אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת‬
‫אבות"‪ 194‬מציע תוכניות הכשרה במגוון מקצועות תורניים‪ :‬קורס שחיטה‪ ,‬קורס‬
‫משגיחי כשרות‪ ,‬קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים‪ .‬הלימוד העיוני נעזר‬
‫אומנם בהלכה הרבנית‪ ,‬אך מציע מידע רב נוסף והדרכה מעשית כדי להשלים‬
‫את החסך הגדול שמותירה התורה שבעל־פה בתחום‪ .‬אילו כללה התורה‬
‫שבעל־פה את כל התכנים הללו‪ ,‬לא היה צורך בקורסים ייעודיים לשוחטים‪,‬‬
‫משגיחי כשרות‪ ,‬מוהלים וכו'‪.‬‬

‫דוגמה נוספת היא בגדי הכוהן הגדול‪ ,‬כפי שהם מתוארים בתורה; התורה מצווה‬
‫על לבישת "בגדי שרד" ו"אפוד זהב"‪ 195,‬אבל אינה מספרת כיצד יש לתפור אותם‪.‬‬
‫התורה מספקת מושג לגבי מהותו של הבגד‪ ,‬אך אינה מכשירה איש לעסוק‬
‫בתפירה מקצועית‪ .‬גם התורה שבעל־פה לא מועילה כלל במקרה זה; על כך‬
‫מעידות הלכות כלי המקדש‪ 196.‬המידע המפורט שם אינו מכשיר איש לתפור את‬
‫בגדי הקודש‪ .‬מי שאינו חייט מקצועי‪ ,‬לא ימצא שם את ידיו ואת רגליו‪.‬‬

‫ההכשרות המקצועיות השונות מעידות על אוזלת ידה של התורה שבעל־פה‬

‫במישור המעשי‪ .‬היא אולי מספקת מידע מפורט בתחומים מעשיים פשוטים‪,‬‬
‫כמו הקמת סוכה‪ ,‬אך בעניינים מורכבים יותר (שחיטה‪ ,‬כשרות‪ ,‬בניית מבנים‬
‫וגשרים‪ ,‬סלילת דרכים) יש צורך בקורסים ייעודיים המציעים "תורה שבעל־פה"‬
‫נוספת‪ ,‬או בתעודה רשמית מטעם המדינה‪.‬‬

‫וכך יוצא שכדי לקיים את שירותי הדת השונים‪ ,‬אין מנוס מלהוסיף לתורה‬
‫שבעל־פה תורה נוספת – מקצועית‪ ,‬מוסמכת‪ ,‬מעשית ומפורטת יותר‪ .‬זאת‬
‫משום שהתורה שבעל־פה מכילה ידע תיאורטי הנלמד במתכונת פילוסופית‪.‬‬
‫תלמוד התורה בבתי המדרש לא נועד להביא את הלומד לעשייה כלשהי‪ .‬תמצית‬
‫‪197‬‬
‫תלמוד הגמרא‪ ,‬לרבות סגנון השקלא וטריא‪ ,‬שאלות ותשובות‪ ,‬פלפול וויכוח‬
‫‪198‬‬
‫מכוונת למטרה אחת בלבד‪ :‬תלמוד תורה לשמה‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬אם ברצונך להיות שוחט‪ ,‬משגיח כשרות‪ ,‬בנאי‪ ,‬מוהל‪ ,‬גנן או חייט‪ ,‬אין‬
‫לך מה לחפש בגמרא; מוטב שתירשם למסגרת המציעה התמחות בנושאים‬
‫הקרובים לליבך‪.‬‬

‫‪.http://moreshetavot.org.il‬‬ ‫‪1 94‬‬

‫שמות כ"ח–ל"ט‪.‬‬ ‫‪1 95‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות כלי מקדש‪ ,‬פרק ט‪.‬‬ ‫‪ 196‬‬
‫משה אברבך‪ ,‬החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬עמ' ‪.130‬‬ ‫‪ 197‬‬
‫עמנואל אטקס‪ ,‬יחיד בדורו‪ :‬הגאון מווילנא – דמות ודימוי‪ ,1998 ,‬עמ' ‪.183–180 ,156‬‬ ‫‪ 198‬‬

‫‪92‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪23‬‬
‫סוכות וארבעת המינים‬

‫"כפי שקורה תכופות במצוות‪ ,‬התורה נותנת את המצווה‬

‫בכמה מלים מסתוריות‪ ,‬ומשאירה ל'תורה שבעל־פה'‬
‫לפענח את משמעותן‪ .‬כלשון הפסוק בתורה שבכתב‬
‫‪199‬‬
‫הנוגע לארבעת המינים"‪.‬‬

‫"מה זה פרי הדר? כתוב שצריך ארבע‪ ,‬ארבעת המינים"‪.‬‬

‫‪200‬‬
‫(הרב יוסי מזרחי)‬

‫דוע אפוא לא סיפק אלוהים הנחיות מדויקות לגבי אופן הקמת סוכה‬
‫ולגבי הסוג המדויק של פרי ההדר הנכלל בארבעת המינים? מאותה‬
‫סיבה שהתורה אינה מפרטת באיזה גובה‪ ,‬זווית‪ ,‬כיוון‪ ,‬צבע או צורה‬
‫עלינו לבנות את הסוכה‪ .‬אולי משום שאלוהים העדיף לעודד את היצירתיות‬
‫שלנו‪ ,‬ולא רצה שנהיה מקובעים על זן ספציפי אחד של פרי הדר או על דגם יחיד‬
‫של סוכה? עיקר החג אינו צורת הסוכה‪ ,‬אלא כפי שכתוב בתורה‪" :‬לְ ַמ ַען יֵ ְדעּו‬
‫מ‬
‫אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם" (ויקרא‬
‫יאי ָ‬
‫הֹוצ ִ‬
‫הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִ‬
‫יכם ִּכי ַב ֻּסּכֹות ַ‬
‫דֹר ֵֹת ֶ‬
‫כ"ג ‪ .)43‬התורה שבעל־פה מפרטת הלכות סוכה רבות‪ 201,‬אך משמיטה אחרות‪.‬‬
‫מדוע לא קבעו חז"ל מה יהיה צבע הדפנות של הסוכה‪ ,‬או באילו קישוטים יש‬
‫לעטר אותה? מדוע יש מקום ליצירתיות דווקא בעניינים אלה?‬

‫ארבעת המינים‪ 202‬מוזכרים בתנ"ך כאלף שנה מאוחר יותר‪ ,‬בספר נחמיה‪:‬‬

‫ירּוׁשלַ ִם לֵ אמֹר ְצאּו ָה ָהר וְ ָה ִביאּו ֲעלֵ י זַ יִ ת וַ ֲעלֵ י‬

‫ּוב ָ‬ ‫יהם ִ‬
‫וְ יַ ֲע ִבירּו קֹול ְּב ָכל ָע ֵר ֶ‬
‫ֵעץ ֶׁש ֶמן וַ ֲעלֵ י ֲה ַדס וַ ֲעלֵ י ְת ָמ ִרים וַ ֲעלֵ י ֵעץ ָעבֹת לַ ֲעׂשֹת ֻסּכֹת ַּכ ָּכתּוב (ח' ‪.)15‬‬

‫‪.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/998116‬‬ ‫‪1 99‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o‬‬ ‫‪2 00‬‬
‫למשל במשנה‪ ,‬סוכה; או בקיצור שלוחן ערוך‪ ,‬סימן קלד–קלז‪.‬‬ ‫‪ 201‬‬
‫ויקרא כ"ג ‪.40‬‬ ‫‪2 02‬‬

‫‪93‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫גם במקרה זה לא טרח המחבר המקראי לפרט את כוונתו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬בלי שום‬
‫רמז לתורה שבעל־פה או לסיועם של הרבנים‪ ,‬הבינו בני ישראל את כוונת‬
‫הכוהנים והלוויים‪ .‬מיד לאחר מכן מסופר‪" :‬וַ ּיֵ ְצאּו ָה ָעם וַ ּיָ ִביאּו וַ ּיַ ֲעׂשּו לָ ֶהם ֻסּכֹות‬
‫יהם‪( "...‬פס' ‪.)16‬‬
‫ּוב ַח ְצר ֵֹת ֶ‬
‫ִאיׁש ַעל ּגַ ּגֹו ְ‬

‫קשה להשתחרר מהתחושה שהשליטה של הרבנים בהלכות חג הסוכות ובשאר‬

‫אורחות החיים‪ ,‬קשורה איך שהוא לא רק לרצון לסייע לעם ישראל לקיים מצוות‬
‫בצורה נכונה (לפחות בעיניהם)‪ ,‬אלא גם לכוח וכסף‪ .‬הם נוטלים לידיהם את‬
‫הסמכות הבלעדית לקבוע לעם שלם מהי סוכה כשרה ומה הם ארבעת המינים‪.‬‬
‫ובכלל‪ ,‬מה יעשו סוחרי האתרוגים ללא קהל לקוחות השבוי בכבלי ההלכה? אין‬
‫מנוס מלהודות כי הדת הרבנית היא עסק משתלם ביותר‪ .‬ערוץ ‪ ,7‬הערוץ הדתי־‬
‫לאומי‪ ,‬למשל‪ ,‬מדווח כי "שוק ארבעת המינים מגלגל עשרות מיליונים בשנה‪ ,‬על‬
‫אף שמדובר בעסק שפעיל במשך שבוע אחד בלבד‪ ...‬על־פי ההערכות‪[ ,‬הוא]‬
‫‪203‬‬
‫עומד על כשבעים מיליון שקלים"‪.‬‬

‫‪.www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11011‬‬ ‫‪2 03‬‬

‫‪94‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪24‬‬
‫יך רֹאוׂ ת ֶאת מוׂ ֶר ָ‬
‫יך‬ ‫וְ ָהי ּו ֵעינֶ ָ‬
‫(ישעיהו ל' ‪)20‬‬

‫"בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה ממנו‪ ,‬מתעוררת נפשו‬

‫אל הכוונה השלימה ונחה עליו רוח ה'‪ ,‬וכל שכן בהיותו‬
‫מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו‪ ,‬תתקשר נפשו בנפשו‬
‫ויחול עליו שפע קדוש‪ ,‬וכמו שנאמר (ישעיה ל כ)‪' :‬וְ ָהי ּו‬
‫יך רֹאוׂ ת ֶאת מוׂ ֶר ָ‬
‫יך'"‪( 204.‬הרב מרדכי מנדל‪ ,‬מוקד תהילים)‬ ‫ֵעינֶ ָ‬

‫"על ידי ראיית פני הצדיק מקבל ממנו ברכת שפע וטובה‬
‫וברכה כי עליו חל ושורה אור השכינה"‪( 205.‬רבי שמאי גרוס)‬

‫ענה זו איננה מתייחסת באופן ישיר לתורה שבעל־פה‪ ,‬אלא למעמדם‬

‫הרם של הרבנים‪ .‬בכל אופן‪ ,‬גם פה מדובר על הוצאת פסוק מהקשרו‪ .‬אין‬
‫שום קשר לתמונות (איקונות) של רבנים קדושים‪ ,‬דבר אשר כשלעצמו‬
‫סותר את ציווי התורה‪ֹ" :‬לא ַת ֲע ֶשׂה לְ ָך ֶפ ֶסל וְ ָכל ְּתמּונָ ה" (שמות כ ‪ .)3‬בישעיהו ל'‬
‫‪ 20‬ניתנת הבטחה כי בעתיד יראה עם ישראל את אלוהים במו עיניו‪" :‬וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך‬
‫"מֹוריָך" (למרות שנכתבה‬ ‫ֶ‬ ‫מֹוריָך"‪ .‬ממבנה הפסוק‪ ,‬ברור למדי כי המילה‬ ‫רֹאֹות ֶאת ֶ‬
‫ט‬
‫בצורת רבים) מתייחסת לאלהים בעצמו‪ ,‬כפי שפירש רש"י בצדק‪" :‬מוריך‪ ,‬הקב"ה‬
‫המלמדך להועיל"‪ .‬אולם למרות המשמעות הברורה שנושא פסוק זה‪ ,‬הצליחו‬
‫רבנים מסוימים לעוותו‪ .‬האתר "השפה העברית" מסביר כי‪:‬‬
‫בחברה החרדית‪ ,‬המובן המקובל של הפסוק הזה הוא שעל האדם לראות‬
‫באופן מוחשי את מוריו ורבותיו‪ .‬אי לכך‪ ,‬נוהגים רבים לתלות בבתיהם‬
‫דיוקנאות של רבנים חשובים ועליהם כתוב הפסוק הנ"ל‪ .‬אבל זה לא‬
‫פשט הפסוק‪ :‬הפסוק בישעיהו לא מדבר כלל על מורים רבים אלא על‬
‫מורה יחיד‪ ,‬ואינו מדבר על מורה בשר ודם‪ ,‬אלא על האלוהים‪ :‬וְ נָ ַתן לָ ֶכם‬
‫מֹוריָך‬
‫מֹוריָך‪ ,‬וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות ֶאת ֶ‬
‫ּומיִ ם לָ ַחץ; וְ ֹלא יִ ָּכנֵ ף עֹוד ֶ‬
‫ֲאדֹנָ י לֶ ֶחם ָצר‪ַ ,‬‬
‫(ישעיהו ל כ)‪ .‬הנביא אומר שלעתיד לבוא הקב"ה לא יהיה עוד נסתר‬
‫‪.www.tehillim–center.co.il/article/2509‬‬ ‫‪2 04‬‬
‫‪.beinenu.com/sites/default/files/alonim/119_50_74.pdf‬‬ ‫‪ 205‬‬
‫‪95‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מֹוריָך') – אלא הוא יהיה נגלה לעיני כל ('וְ ָהיּו‬

‫מהאדם ('וְ ֹלא יִ ָּכנֵ ף עֹוד ֶ‬
‫‪206‬‬
‫מֹוריָך')‪.‬‬
‫ֵעינֶ יָך רֹאֹות ֶאת ֶ‬
‫אומנם נדיר‪ ,‬אך ניתן למצוא גם רבנים שמודים באופן מפתיע כי הפסוק אינו‬
‫מתייחס לרבנים‪ ,‬אלא‪" :‬על־פי הפשט זוהי נבואה שלעתיד לבוא נזכה לראות‬
‫‪207‬‬
‫את פני השכינה" (הרב בנימין שמואלי)‪.‬‬
‫קמעות יכולים להופיע בצורות רבות‪ ,‬אשר אחת מהמפורסמות שבהן היא‬
‫תליית תמונותיהם של קדושים על הקירות‪ .‬פולחן מסוג זה מקובל ברוב הדתות‬
‫‪208‬‬
‫אך מקורו נעוץ במסורות פגאניות‪ ,‬ובעיקר בפולחן האלילים הקדום של רומי‪.‬‬
‫בנצרות הקתולית העתיקה נקראו אותם תמונות או ציורים של קדושים בשם‬
‫"איקונות"‪ 209‬והם כיכבו בירידים או קרנבלים שכללו תהלוכה נוצרית הנושאת‬
‫‪210‬‬
‫את תמונות הקדושים לקול תשואות ההמון הנרגש‪.‬‬
‫חז"ל לא היססו לאמץ את פולחן האיקונות הפגאני ואף גיבו אותו בפרשנות‬
‫דחוקה לפסוק בודד מישעיהו ל' ‪ ,30‬כפי שציינו לעיל‪..." :‬וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות ֶאת‬
‫"מֹוריָך" מכוונות לקב"ה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫מֹוריָך"‪ .‬כאמור‪ ,‬מההקשר של הפסוק ברור כי המילים‬
‫ֶ‬
‫וכך כאמור‪ ,‬פירשו רש"י‪ 211‬ורוב הפרשנים אחריו‪ .‬אך כאשר נוברים עמוק יותר‬
‫באוקיינוס הספרות הרבנית‪ ,‬נחשפים על־נקלה לפירוש מגמתי ושונה בתכלית‪:‬‬
‫בשו"ת "יביע אומר"‪ ,‬חלק ו'‪ ,‬נאמר כי כאשר אדם "מתכוין אל רבו ונותן אליו‬
‫לבו‪ ,‬תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו שפע קדוש‪ ,‬כמו שנאמר‪ :‬והיו עיניך רואות‬
‫את מוריך"‪ .‬בשו"ת "יחוה דעת"‪ ,‬חלק ג' סימן י"ט‪ ,‬מזוהה המילה "מוריך" עם‬
‫הזקנים והחכמים; ובשו"ת "עטרת פז" חלק א'‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬כתוב כי האדם מבין יותר‬
‫בתורה כשרואה פני הרב‪ ,‬כדכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך"‪ .‬דהיינו‪ ,‬במרוצת‬
‫הדורות נטשו הרבנים את הפירוש המסורתי הנכון של הפסוק ושל המילה‬
‫"מֹוריָך" ופירשוהו באופן חדש וחסר ענווה – על עצמם‪ 212.‬למרות שעשרת‬ ‫ֶ‬
‫הדיברות אוסרים על העם להשתחוות לתמונות‪ ,‬לקחו הרבנים פסוק מהתנ"ך‪,‬‬
‫הוציאו אותו מהקשרו‪ ,‬עיוותו את משמעותו המקורית ויצרו ציווי חדש‪ :‬על‬
‫העם לכבד תמונות וצלמים‪ .‬שלהם!‬
‫‪.www.safa–ivrit.org/expressions/more.php‬‬ ‫‪2 06‬‬
‫‪.www.hidabroot.org/question/192133‬‬ ‫‪ 207‬‬
‫משה פלאי‪ ,‬עטרה ליושנה‪ :‬המאבק ליצירת יהדות ההשכלה‪.67–66 :2012 ,‬‬ ‫‪ 208‬‬
‫ראו‪ :‬גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל – נצרות ונוצרים בארץ־‬ ‫‪ 209‬‬
‫ישראל‪ ;257–255 ,66–65 :2002 ,‬פלאי‪ ,‬עטרה ליושנה‪ :‬המאבק ליצירת יהדות ההשכלה‪;67–66 :2012 ,‬‬
‫סקר־‬
‫אבידב ליפסקר‪ ,‬שיר אדום שיר כחול‪ :‬שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על שירת ֶאלזֶ ה לַ ֶ‬
‫ׁשילֶ ר‪.106 :2010 ,‬‬
‫גרשון שקד‪ ,‬זהות ‪ :‬ספרויות יהודיות בלשונות לעז‪ ;86 :2006 ,‬עד היום מלאים אתרי הקדושה הקתוליים‪,‬‬ ‫‪ 210‬‬
‫וביניהם כנסיית הקבר בעיר העתיקה של ירושלים‪ ,‬בתמונות קדושים (יהושע בן־אריה‪ ,‬עיר בראי תקופה‬
‫– ירושלים במאה התשע־עשרה‪ ;259–242 :1977 ,‬יעקב בורקהארט‪ ,‬תרבות הריניסאנס באיטליה‪ ,‬מתוך‬
‫הסדרה‪ :‬ספרי מופת ותרבות העולם‪.)482–479 ,460 :1949 ,‬‬
‫"מוריך – הקב"ה המלמדך להועיל" (רש"י על ישעיהו ל' ‪.)20‬‬ ‫‪ 211‬‬
‫עיין‪ :‬בבלי‪ ,‬כריתות ו' ע"א; שם – בהתבסס על הפסוק מישעיהו ל' ‪ – 20‬אומר רב משרשיא לבנו כי בעת הלימוד‬ ‫‪ 212‬‬
‫עליו להביט בפני מורו ("א"ל רב משרשיא לבניה‪ ...‬וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון‪ ,‬שנאמר [ישעיהו‬
‫ל‪ ,‬כ] 'והיו עיניך רואות את מוריך' ")‪ .‬גם מסכת חגיגה ה' ע"ב מדברת בשבח ראיית פניהם של החכמים‪:‬‬
‫"‪...‬ר' יעקב איש כפר חיטייא היה מקביל את פני רבו בכל יום‪ ,‬כאשר הזדקן ר' יעקב אמר לו רבו‪ :‬אל יצטער‬
‫אדוני שאין אדוני יכול להתאמץ‪ ,‬ומוטב שלא יבקר אותי‪ .‬אמר לו‪ :‬האם קטן מה שנאמר בהם בחכמים 'ויחי‬
‫עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו' (תהלים מט‪ ,‬י–יא)‪ ,‬ונלמד קל וחומר‪ :‬ומה הרואה חכמים‬
‫במיתתן יחיה – הרואה אותם בחייהן על אחת כמה וכמה‪ ,‬ומכאן למד העוור כמה גדולה הקבלת פני תלמידי‬
‫חכמים" (ביאור שטיינזלץ)‪ .‬גם בעירובין י"ג ע"ב מפורש ישעיהו ל' ‪ 20‬באופן כזה הרומז כי "ראיית פני רב‬
‫מועילה להבנה ולחידוד" (ביאור שטיינזלץ)‪.‬‬

‫‪96‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪25‬‬
‫ירמיהו מוכיח את קיומה של תורה שבעל־פה‬

‫"כך כותב הנביא ירמיהו פרק י"ז פס' כ"א‪' :‬כּ ֹה ָא ַמר‬
‫שא ְ ּביוׂ ם ַה ׁ ּ ַש ָ ּבת‬
‫שא ּו ַמ ּ ָ ׂ‬
‫ה' ִה ׁ ּ ָש ְמר ּו ְ ּבנַ ְפ ׁשוׂ ֵתיכֶ ם וְ ַאל ִּת ְ ׂ‬
‫אתם ְ ּב ׁ ַש ֲע ֵרי יְ רו ׁ ָּש ִָלם‪ '...‬הנביא מדבר על מצוות‬ ‫וַ ֲה ֵב ֶ‬
‫דאורייתא המפורשות בתורה שבעל־פה דווקא‪ .‬היא‬
‫נתנה לאבותינו בסיני יחד עם התורה שבכתב‪ .‬לכן יכול‬
‫לבוא הנביא בטענה קשה זו"‪( 213.‬הרב דניאל עשור)‬

‫מה בעצם כתב ירמיהו?‬

‫רּוׁשלָ ִם‬
‫הּודה וְ כֹל י ְֹׁש ֵבי יְ ָ‬ ‫הּודה וְ ָכל יְ ָ‬‫יהם ִׁש ְמעּו ְד ַבר ה' ַמלְ ֵכי יְ ָ‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶ‬
‫יכם וְ ַאל ִּת ְׂשאּו ַמ ָּׂשא‬ ‫ׁשֹות ֶ‬
‫ַה ָּב ִאים ַּב ְּׁש ָע ִרים ָה ֵאּלֶ ה; ּכֹה ָא ַמר ה' ִה ָּׁש ְמרּו ְּבנַ ְפ ֵ‬
‫יכם ְּביֹום‬ ‫תֹוציאּו ַמ ָּׂשא ִמ ָּב ֵּת ֶ‬
‫רּוׁשלָ ִם; וְ ֹלא ִ‬ ‫אתם ְּב ַׁש ֲע ֵרי יְ ָ‬‫ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת וַ ֲה ֵב ֶ‬
‫יתי ֶאת‬ ‫אכה ֹלא ַת ֲעׂשּו וְ ִק ַּד ְׁש ֶּתם ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת ַּכ ֲא ֶׁשר ִצּוִ ִ‬ ‫ַה ַּׁש ָּבת וְ ָכל ְמלָ ָ‬
‫יכם (י"ז ‪.)22–20‬‬ ‫בֹות ֶ‬
‫ֲא ֵ‬

‫הרב דניאל עשור טוען כי ירמיהו דיבר על כך שרק בעזרת התורה שבעל־פה‬
‫הבין העם את האיסורים בנוגע להבאת משאות בשערי העיר ביום השבת‪ .‬אבל‬
‫זוהי טענה לא סבירה‪ ,‬שכן בעת מתן תורה בהר סיני‪ ,‬נדד העם במדבר‪ .‬מה לו‬
‫ולאיסורים כאלה‪ ,‬בתקופה שעדיין אין בחזקתו בתים או שערים? ירמיהו לא‬
‫ציטט איסור המופיע בתורה שבעל־פה‪ ,‬משום שלא היה צורך באיסור הזה טרם‬
‫התיישב העם בארצו‪.‬‬

‫אכה ֹלא‬
‫יכם" מתייחס לאמרה הקודמת‪" :‬וְ ָכל ְמלָ ָ‬
‫בֹות ֶ‬
‫יתי ֶאת ֲא ֵ‬ ‫"ּכ ֲא ֶׁשר ִצּוִ ִ‬
‫הביטוי ַ‬
‫ַת ֲעׂשּו וְ ִק ַּד ְׁש ֶּתם ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת"‪ .‬כל השאר מבהיר לעם כיצד ליישם את האיסור‬
‫בתחומי ירושלים‪ ,‬ומפרט איזו מלאכה אסורה בשבת‪.‬‬

‫אפילו הפרשנים המסורתיים סותרים לחלוטין את טענתו של הרב דניאל עשור‪,‬‬

‫בעודם מודים שאין כל קשר בין דבריו אלה של ירמיהו לבין התורה שבעל־פה‪.‬‬
‫רד"ק מסביר כי מצווה זו חלה רק על מי שמתגורר בירושלים‪:‬‬
‫משה בן דוד‪ ,‬על פתחה של רומי‪ ,‬הוצאה עצמאית‪ ,‬עמ' ‪.467–466‬‬ ‫‪ 213‬‬

‫‪97‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ומה שאמר לו לקרא בשערים – לפי שהיו מכניסין ומוציאין דרך השערים‬
‫ביום השבת‪ .‬ולא הזהירם אלא בכניסה והוצאה דרך השערים חוץ לעיר‪,‬‬
‫כי בתוך העיר לא היו חייבים‪ ,‬כי ירושלם – דלתותיה ננעלות בלילה‬
‫ואין חייבין עליה משום רשות הרבים;‪ 214‬לפיכך אמר 'והבאתם בשערי‬
‫ירושלם' (להלן כא); 'לבלתי הביא משא בשערי העיר' (להלן כד); ואמר‬
‫'ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם' (להלן כז)‪ .‬ומה שאמר 'ולא‬
‫תוציאו משא מבתיכם ביום השבת' (להלן כב) – רוצה לומר‪ :‬להוציא חוץ‬
‫לעיר‪ .‬ומה שזכר ההבאה יותר מן ההוצאה – לפי שירושלם היה כרך גדול‪,‬‬
‫ובכרך המביאים משא הם יותר מן המוציאים‪ ,‬כי מביאים בני העיירות‬
‫והכפרים לעיר תבואה ופירות וכל ממכר (ע"פ נחמ' יג כ)‪ .‬וכן כתוב בספר‬
‫עזרא‪ ,‬כשהוכיחם נחמיה על יום השבת‪ ,‬אמר‪' :‬ומביאים ירושלם ביום‬
‫השבת' (שם‪ ,‬טו)‪ ,‬ואמר‪' :‬ויסגרו הדלתות ואומרה אשר לא יפתחום עד‬
‫אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת'‬
‫(שם‪ ,‬יט) – הנה לא הזהירם אלא מחוץ לעיר‪ ,‬לא בתוך העיר‪ ,‬כי לא‬
‫היו חייבין בהכנסה ובהוצאה מבתיהם בתוך ירושלם‪ ,‬לפי שהיו דלתותיה‬
‫‪215‬‬
‫ננעלות בלילה ואין חייבין עליה משום רשות הרבים‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬פסוקים אלה אינם מתארים מצווה שנמסרה לירמיהו בעל־פה ושהוא‬
‫העבירה לעם ישראל‪ ,‬אלא מצווה נקודתית שהעם נדרש לקיימה בתנאים‬
‫מסוימים‪.‬‬

‫ראו עירובין ו' ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 14‬‬

‫פרשנות רד"ק על ירמיהו י"ז ‪ ,19‬מקראות גדולות‪.‬‬ ‫‪2 15‬‬

‫‪98‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪26‬‬
‫דניאל התפלל שלוש פעמים ביום‬
‫בהתאם לתורה שבעל־פה‬

‫"מדוע מסר דניאל את נפשו על מצוות התפילה דווקא‬

‫שלוש פעמים ביום? היכן מצווה זו מופיעה בתורה‬
‫שדווקא שלש פעמים ביום ודוקא לכוון ירושלים יש‬
‫להתפלל? דניאל מסר נפשו על מצוה מהתורה שבעל־פה‬
‫ועל־פי ההוראות המדוקדקות של התורה שבעל־פה‪ .‬אם‬
‫כן הדבר‪ ,‬הרי שהתורה שבעל־פה מוכחת מתוך תוכחת‬
‫הנביאים לישראל ואף מצד מסירת נפשם של הנביאים‬
‫על מצוות שאינם כתובים בתורה אלא הינם מצוות‬
‫התורה שבעל־פה מובהקות בלבד‪ ...‬מדוע ביקש דניאל‬
‫יחד עם חבריו חנניה משאל ועזריה לאכול זרעונים‬
‫ולשתות מים במקום פת בג המלך‪ ...‬התשובה היא שעל־‬
‫פי מצוות התורה שבעל־פה ישנו איסור מדרבנן לאכול‬
‫בישולי גויים‪ ...‬נמצא איפא שדניאל חנניה משאל ועזריה‬
‫שומרים בקפידה על מצוות מדרבנן שיסודם מתוך‬
‫התורה שבעל־פה דווקא"‪( 216.‬הרב דניאל עשור)‬

‫ניסיון להוכיח שדמויות מקראיות שמרו את הלכות התורה שבעל־פה‬

‫מביא הרב עשור כדוגמה גם את הנביא דניאל‪ .‬הוא טוען שדניאל התפלל‬
‫שלוש פעמים ביום לפי הנחיות חז"ל ושמר (יחד עם שלושת חבריו)‬
‫כשרות למהדרין‪ .‬אבל הפרשנות של הרב עשור לוקה בחסר‪ .‬אין בתנ"ך כל רמז‬
‫לכך שדניאל וחבריו אכלו זרעים ושתו מים במטרה לשמור כשרות הלכתית‪.‬‬
‫ּוביֵ ין ִמ ְׁש ָּתיו וַ יְ ַב ֵּקׁש ִמ ַּׂשר‬
‫"א ֶׁשר ֹלא יִ ְתּגָ ַאל ְּב ַפת ַּבג ַה ֶּמלֶ ְך ְ‬
‫ב‬
‫מסופר שדניאל החליט ֲ‬
‫בן דוד‪ ,‬על פתחה של רומי‪ ,‬עמ' ‪.470–469‬‬ ‫‪2 16‬‬

‫‪99‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫יסים ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ְתּגָ ָאל" (דניאל א' ‪" .)8‬יתגאל" פירושו "יטמא"‪ 217.‬ייתכן כי‬
‫ַה ָּס ִר ִ‬
‫דניאל וחבריו לא רצו להיטמא על ידי בשר שהוקרב קודם לכן לאלילים ובכל‬
‫מקרה ביקשו להתרחק מבשר פיגולים (בהתאם לדינים בויקרא י"א ובדברים‬
‫‪218‬‬
‫י"ד)‪.‬‬

‫ההחלטה של דניאל וחבריו מזכירה נדר כדוגמת זה שנדר יפתח לפני צאתו‬
‫למלחמה‪ 219,‬או את נדר הנאמנות של יעקב לאלוהים לגבי מתן מעשר‪ 220.‬דניאל‬
‫וחבריו הגבילו את עצמם מרצון‪ ,‬לא כדי לקיים מצווה מסוימת‪ .‬גם יעקב הרי‬
‫השתחווה שבע פעמים בפני אחיו ֵע ָשׂו (בראשית ל"ג ‪ .)3‬האם בהתאם להיגיון‬
‫של הרב עשור‪ ,‬זה אומר שישנה מצווה בעל־פה שדורשת מיהודי להשתחוות‬
‫בפני אחיו הבכור שבע פעמים בכל פעם שהם נפגשים – רק בגלל שיעקב מתואר‬
‫כעושה מנהג זה בתורה?‬

‫חז"ל בעצמם לא אמרו שדניאל וחבריו עשו זאת כדי לקיים מצווה שנמסרה‬
‫בעל־פה‪ ,‬אלא דיברו על התרחקות מזבחי אלילים‪ .‬לעומת הרב עשור‪ ,‬הרבא"ע‬
‫סבר כי הסיבה לסירוב של דניאל וחבריו קשורה בעבודת אלילים ולא בקיום‬
‫מצוות לא ידועות שניתנו בעל־פה בסיני‪:‬‬

‫וישם – פת בג המלך אסורה גם היין אסור‪ ,‬וכתוב‪ :‬אמר לנסכא ליה‬

‫‪221‬‬
‫למשפטם לאלהיהם‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬המזון והשתייה שהוגשו בארמון ככל הנראה הוקדשו לאלילים‪ ,‬ועל רקע‬
‫זה יש להבין את סירובם של דניאל ורעיו לאוכלם‪ .‬כך משתמע גם מפירושם של‬
‫המלבי"ם ו"מצודת דוד"‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אם נלך לשיטתו של הרב עשור ונצא מתוך‬
‫הנחה שדניאל שמר על מסורת שבעל־פה ולכן לא אכל תבשילי גויים‪ ,‬ניתקל‬
‫בבעיה אחרת; מדוע לא מצויין באותו אופן‪ ,‬כיצד יוסף ומשה (בארמון פרעה)‪,‬‬
‫אליהו הנביא (אצל האישה הצידונית)‪ ,‬נחמיה (בארמון ארתחשסתא) ומרדכי‬
‫(בארמון אחשוורוש) נמנעו מלאכול תבשילי גויים‪ ,‬בדומה לדניאל וחבריו? האם‬
‫הם לא התחשבו בתורה שבעל־פה‪ ,‬או שמא לא ידעו כלל על קיומה?‬

‫הטיעון הרבני רואה במנהגו של דניאל להתפלל שלוש פעמים ביום הוכחה‬
‫לקיומה של תורה בעל־פה‪ .‬אבל התורה שבעל־פה נכתבה מאות שנים אחרי‬
‫ספר דניאל‪ .‬דניאל לא העתיק ממנה‪ ,‬אלא להפך; הגיוני אם כבר שחז"ל הם‬
‫שהושפעו ולמדו מסיפורו של דניאל‪.‬‬

‫דניאל אומנם התפלל שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים‪ 222,‬אבל אם הוא קיים‬
‫תורה שבעל־פה‪ ,‬מדוע לא התפלל על־פי הנוסח שמופיע בסידור התפילה?‬

‫יהושע אורנשטיין‪ ,‬תורה נביאים כתובים‪ ,‬כרך דניאל עזרא ונחמיה‪ ,‬הוצאת יבנה בע"מ (‪ ,)1992‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪ 217‬‬
‫אברהם הולץ‪ ,‬בתוך‪ :‬שמואל גליק‪ ,‬אוולין מ‪ .‬כהן וסיני תוראן (עורכים)‪ ,‬מחווה למנחם‪ :‬אסופת מחקרים‬ ‫‪ 218‬‬
‫לכבוד מנחם חיים שמלצר‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה‪,2019 ,‬‬
‫עמ' ‪( 124‬עיין הערת שוליים מס' ‪.)40‬‬
‫שופטים י"א ‪.31–30‬‬ ‫‪2 19‬‬
‫בראשית כ"ח ‪.22–20‬‬ ‫‪2 20‬‬
‫רבא"ע על דניאל א' ‪ ,8‬מקראות גדולות‪.‬‬ ‫‪2 21‬‬
‫דניאל ו' ‪.14–11‬‬ ‫‪2 22‬‬

‫‪100‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫התנ"ך גם מספר שדניאל כרע ברך כשהתפלל‪ 223,‬אך במסורת הרבנית התפילה‬
‫נעשית בעמידה‪.‬‬
‫דוד המלך מעיד על עצמו כי התפלל שבע פעמים ביום‪ 224,‬והוא הרי חי לפני‬
‫דניאל‪ .‬אם כך‪ ,‬או שהתורה שבעל־פה סותרת את עצמה (בנוגע למנהגם של דוד‬
‫ודניאל)‪ ,‬או שאחד משני גיבורי התנ"ך האלה הפר את התורה שבעל־פה‪ .‬אבל‬
‫ישנה אפשרות נוספת‪ :‬התנ"ך אינו מחייב מספר מסוים של תפילות ביום וגיבורי‬
‫‪225‬‬
‫התנ"ך לא הכירו שום תורה שבעל־פה‪.‬‬
‫"התועלת השביעי" לרלב"ג‪ 226‬מסביר שלפי התורה מספיק להתפלל פעם ביום‪,‬‬
‫אבל בהשראת המנהג של דניאל קבעו חז"ל שיש להתפלל שלוש פעמים‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫חז"ל הם שהעתיקו מדניאל‪ ,‬ולא דניאל הוא זה שהלך אחרי תורה בעל־פה‪.‬‬
‫בתנ"ך אין כל הוכחה לכך שדניאל קיים מצוות שניתנו בעל־פה בסיני‪ .‬נאמר שזה‬
‫היה מנהגו "מן קדמת דנה"‪ .‬האם ייתכן שדניאל סיגל לעצמו מרצונו החופשי‬
‫מנהג שנועד להזכיר לו את בית המקדש ואת ירושלים? התפילה בכיוון ירושלים‬
‫הזכירה לו את העיר הקדושה‪ ,‬ושלוש התפילות הזכירו את אלה שנאמרו בבית‬
‫"ע ֶרב וָ ב ֶֹקר‬
‫המקדש ואת המחויבות שלו לאלוהים‪ .‬גם דוד אמר בתהילים נ"ה ‪ֶ :18‬‬
‫יחה וְ ֶא ֱה ֶמה וַ ּיִ ְׁש ַמע קֹולִ י"‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬העובדה כי דניאל התפלל לכיוון‬
‫וְ ָצ ֳה ַריִ ם ָא ִׂש ָ‬
‫ירושלים מעידה על היותו איש אלוהים המציית בנאמנות לדברו‪ ,‬שהרי בספר‬
‫מל"א ח' (ובדה"ב ו') נאמר כי אלוהים ישמע את תחנוני עמו ישראל כאשר הם‬
‫יהיו בגלות ויתפללו לכיוון בית המקדש‪:‬‬
‫ִּכי יֶ ֶח ְטאּו לָ ְך ִּכי ֵאין ָא ָדם ֲא ֶׁשר ֹלא־יֶ ֱח ָטא וְ ָאנַ ְפ ָּת ָבם ּונְ ַת ָּתם לִ ְפנֵ י אֹויֵ ב‬
‫רֹובה׃ וְ ֵה ִׁשיבּו ֶאל לִ ָּבם ָּב ָא ֶרץ‬ ‫חֹוקה אֹו ְק ָ‬ ‫יהם ֶאל ֶא ֶרץ ָהאֹויֵ ב ְר ָ‬ ‫וְ ָׁשבּום ׁש ֵֹב ֶ‬
‫יהם לֵ אמֹר ָח ָטאנּו וְ ֶה ֱעוִ ינּו‬ ‫ֲא ֶׁשר נִ ְׁשּבּו ָׁשם וְ ָׁשבּו וְ ִה ְת ַחּנְ נּו ֵאלֶ יָך ְּב ֶא ֶרץ ׁש ֵֹב ֶ‬
‫יהם ֲא ֶׁשר ָׁשבּו א ָֹתם‬ ‫ּוב ָכל נַ ְפ ָׁשם ְּב ֶא ֶרץ אֹיְ ֵב ֶ‬
‫ָר ָׁש ְענּו׃ וְ ָׁשבּו ֵאלֶ יָך ְּב ָכל לְ ָב ָבם ְ‬
‫בֹותם ָה ִעיר ֲא ֶׁשר ָּב ַח ְר ָּת וְ ַה ַּביִ ת‬ ‫וְ ִה ְת ַּפלְ לּו ֵאלֶ יָך ֶּד ֶרְך ַא ְר ָצם ֲא ֶׁשר נָ ַת ָּתה לַ ֲא ָ‬
‫יתי לִ ְׁש ֶמָך׃ וְ ָׁש ַמ ְע ָּת ַה ָּׁש ַמיִ ם ְמכֹון ִׁש ְב ְּתָך ֶאת ְּת ִפּלָ ָתם וְ ֶאת ְּת ִחּנָ ָתם‬ ‫ֲא ֶׁשר ָּבנִ ִ‬
‫ית ִמ ְׁש ָּפ ָטם (פס' ‪.)49–46‬‬ ‫וְ ָע ִׂש ָ‬

‫ו"ה ַּביִ ת ַהּזֶ ה" מופיעים בתפילת שלמה למעלה‬

‫"ה ָּמקֹום ַהּזֶ ה" ַ‬
‫למעשה‪ ,‬הצירופים ַ‬
‫מעשר פעמים כדי להדגיש כי כאשר יהיו ישראל בגולה ויתפללו לכיוון בית‬
‫המקדש‪ ,‬אלוהים ישמע אותם‪.‬‬

‫שם‪ ,‬פס' ‪.11‬‬ ‫‪2 23‬‬

‫תהילים קי"ט ‪.164‬‬ ‫‪2 24‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬אין בתורת משה מצוות המתייחסות לתפילה‪ ,‬אך התורה שבעל־פה הקדישה מסכת שלמה‬ ‫‪ 225‬‬
‫להלכות תפילה (מסכת ברכות)‪.‬‬
‫"התועלת השביעי הוא להודיע שראוי שיתפלל האדם לה'‪ ,‬ושראוי גם כן להודות השם אחר התפלה‪ .‬וראוי‬ ‫‪2 26‬‬
‫גם כן לכוין ולהתפלל כנגד בית המקדש‪ ,‬כי בהתפללו נגד ירושלם הוא מתפלל כנגד בית המקדש‪ .‬וכל זה‬
‫למדנו באמרו‪' ,‬וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם' – שהוא מתפלל נגד המקדש‪' ,‬וזמנין תלתא ביומא‬
‫הוה ברך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהה' (דנ' ו יא); למדנו שאחר התפלה היה אומר דברי הודאה‪.‬‬
‫ואולם קודם התפלה ראוי לומר דברי שבח כמו שביארנוהו במקומות רבים‪ .‬ולזה תקנו חכמים להתפלל שלש‬
‫פעמים ביום‪ ,‬ואף־על־פי שמן התורה יספיק בפעם אחת; ותקנו שתהיה התפלה כנגד ירושלם‪ .‬ותקנו דברי‬
‫התפלה שיש בהתחלתם דברי שבח‪ ,‬ובסופם דברי הודאה" (תועלות לרלב"ג על דניאל ה' ‪ ,1‬מקראות גדולות)‪.‬‬

‫‪101‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪27‬‬
‫רציפות בלתי פוסקת של התורה‬
‫שבעל־פה מאז סיני‬

‫"מיד ברדת משה מהר סיני‪' ,‬צירף' הבורא לטקסט הכתוב‬

‫פירוש בעל־פה‪ ,‬אותו מסר למשה רבנו בהר סיני‪ ,‬משה‬
‫מסר אותו לתלמידו־ממשיכו יהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬
‫והשרשרת הזו לא נותקה ולו ליום אחד וממשיכה עד‬
‫לימינו‪ ...‬התורה שבעל־פה ניתנה ישירות מהקדוש ברוך‬
‫הוא למשה בסיני ונמסרה באופן רציף"‪( 227.‬הרב יחזקאל סופר)‬

‫"מדור לדור הועברה עלינו מסורת אמיתות התורה‪ .‬אין‬

‫אנו מסוגלים לדלג על פני הדורות ולאשש את נכונותה‬
‫בדרך אחרת"‪( 228.‬הרב יובל שרלו)‬

‫"כאשר נשאל יהודי מניין הוא יודע שהיהדות אמת‪ ,‬הוא‬

‫יאמר שכך קיבל מאבותיו‪ ,‬ואבותיו מאבותיהם‪ ,‬וכן הלאה‬
‫עד לאבות אבותיו שיצאו ממצרים ועמדו כולם לפני הר‬
‫סיני‪ .‬כל יהודי שחי כיום הוא ממשיכה של המסורת‬
‫שעברה מאב לבן לאורך הדורות‪ ,‬עד דור יוצאי מצרים‪...‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬היהדות מבוססת על מסורת שעברה‬
‫מאב לבנו‪ ,‬דרך עם שלם‪ ,‬לאורך הדורות‪ ,‬מהדור שראה‬
‫את מעמד סיני בעיניו ועד דורנו"‪( 229.‬הרב משה רט)‬

‫מגזין "מחפשים"‪ :‬גיליון ‪ ,4‬עמ' ‪ ;22‬גיליון ‪ ,5‬עמ' ‪( 20‬הוצאת יד לאחים)‪.‬‬ ‫‪2 27‬‬
‫‪.tinyurl.com/qs6yofa‬‬ ‫‪2 28‬‬
‫‪.tinyurl.com/tywcrkl‬‬ ‫‪2 29‬‬

‫‪102‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫רבנים מלמדים כי התורה והמסורות הועברו בעל־פה מדור לדור‪" ,‬תוך‬

‫שמירה על רציפות היסטורית בלתי פוסקת"‪ 230.‬אלא שמדובר במיתוס‬
‫שלא רק שאין לו תימוכין במקרא‪ ,‬אלא שהוא מיתוס שקל למדי‬
‫להפריכו דווקא באמצעות המקרא עצמו‪ .‬אין ספק כי לאורך ההיסטוריה אימץ‬
‫עם ישראל מנהגים‪ ,‬טקסים ומסורות שונות‪ ,‬שלא ניתנו לו במעמד הר סיני‪.‬‬
‫ה‬
‫לפי המקרא‪ ,‬במאה ה־‪ 7‬לפנה"ס מצא הכוהן הגדול חלקיהו בן שלום את "ספר‬
‫התורה" או "ספר הברית" בבית המקדש‪ .‬הוא העביר אותו לשפן הסופר‪ ,‬וזה‬
‫הקריא אותו באוזני המלך יאשיהו‪ .‬לשמע הדברים קרע המלך את בגדיו ופסק‪:‬‬

‫נִּמ ָצא‬
‫הּודה ַעל ִּד ְב ֵרי ַה ֵּס ֶפר ַה ְ‬
‫ּוב ַעד ָּכל יְ ָ‬
‫ּוב ַעד ָה ָעם ְ‬‫לְ כּו ִד ְרׁשּו ֶאת ה' ַּב ֲע ִדי ְ‬
‫ַהזֶּה ִּכי גְ דֹולָ ה ֲח ַמת ה' ֲא ֶׁשר ִהיא נִ ְּצ ָתה ָבנּו ַעל ֲא ֶׁשר ֹלא ָׁש ְמעּו ֲאב ֵֹתינּו ַעל‬
‫ִּד ְב ֵרי ַה ֵּס ֶפר ַהזֶּה לַ ֲעׂשֹות ְּכ ָכל ַה ָּכתּוב ָעלֵ ינּו (מל"ב כ"ב ‪.)13‬‬

‫ואכן‪ ,‬הספר הוקרא באוזני העם‪ ,‬ובטקס מרשים נכרתה מחדש הברית לפני‬
‫אלוהים‪ ,‬כשהעם מתחייב לקיים את הדברים הכתובים בספר – "לַ ֲעׂשֹות ְּכ ָכל‬
‫ַה ָּכתּוב ָעלֵ ינּו"‪ .‬אין בסיפור הזה שום אזכור לקיומה של תורה שנמסרה בעל־פה‪.‬‬

‫מאוחר יותר ביער יאשיהו את עבודת האלילים מהמקדש ומרחבי הממלכה‪,‬‬

‫וחגג את הפסח כפי שלא נחוג מימי השופטים‪:‬‬

‫יכם ַּכ ָּכתּוב ַעל ֵס ֶפר‬

‫ֹלה ֶ‬
‫וַ יְ ַצו ַה ֶּמלֶ ְך ֶאת ָּכל ָה ָעם לֵ אמֹר ֲעׂשּו ֶפ ַסח לַ ה' ֱא ֵ‬
‫ימי ַהּׁש ְֹפ ִטים ֲא ֶׁשר ָׁש ְפטּו ֶאת‬
‫ַה ְּב ִרית ַהּזֶ ה; ִּכי ֹלא נַ ֲע ָׂשה ַּכ ֶּפ ַסח ַהּזֶ ה ִמ ֵ‬
‫הּודה (מל"ב כ"ג ‪.)23–21‬‬ ‫ּומלְ ֵכי יְ ָ‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל וְ כֹל יְ ֵמי ַמלְ ֵכי יִ ְׂש ָר ֵאל ַ‬

‫אילו הכירו שפן הסופר‪ ,‬חלקיהו הכוהן‪ ,‬יאשיהו המלך או מישהו אחר בעם‬
‫ישראל את התורה שבעל־פה‪ ,‬שלכאורה עברה ברצף בלי שנותקה‪ ,‬איך ייתכן‬
‫שהם לא ידעו כיצד לחגוג את הפסח או לעבוד את אלוהים? חוסר הידיעה שבא‬
‫לידי ביטוי בסיפור הזה מוכיח שלא הייתה כל מסורת שהועברה לידיהם בעל־‬
‫פה וברצף‪ .‬אם יטענו הרבנים שהעם ידע את התורה שבעל־פה‪ ,‬ושרק המלך‪,‬‬
‫הכוהן והסופר לא הכירו אותה‪ ,‬דומה תהיה הטענה‪ ,‬לטענה שבני ישראל לא‬
‫היו מסוגלים לספור מ־‪ 1‬עד ‪ ,100‬אבל שלטו היטב באלגברה לינארית ובחשבון‬
‫דיפרנציאלי‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬מה שאירע בימיו של יאשיהו חזר על עצמו לאורך כל התנ"ך‪ .‬לא‬
‫רק שאין כל עדות לקיומה של תורה בעל־פה‪ ,‬אלא שמדי פעם נחשפה ּבוּרוּת‬
‫מבישה של העם בנוגע למצוותיו הכתובות של אלוהים‪ .‬ואם הבורות בנוגע‬
‫לתורה הייתה כה בוטה‪ ,‬איך אפשר להאמין שהעם הקפיד דווקא על תורה‬
‫שהועברה לכאורה בעל־פה?‬

‫לאורך כל ההיסטוריה הפרו רבים ממנהיגי העם את מצוות התורה שבכתב ולא‬
‫הקפידו על מועדי ה'‪ .‬פסח וסוכות לא נחוגו באופן קבוע‪ ,‬ופה ושם יש בתנ"ך‬

‫מרדכי נויגרשל‪ ,‬מסע אל פסגת הר סיני‪ ,‬בהוצאת יהדות מזוית שונה‪ ,‬עמ' ‪.47–11‬‬ ‫‪ 230‬‬

‫‪103‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אזכור של חילול שבת של העם כולו‪ ,‬לצד בורות מוחלטת שהעם הפגין בנוגע‬
‫למצוות התורה שבכתב‪ .‬אפילו מצוות ברית המילה לא נשמרה כהלכה (כמסופר‬
‫ביהושע ה')‪ .‬קשה אם כן להאמין שלאורך כל התקופות הללו דווקא התורה‬
‫שבעל־פה נשתמרה והועברה בנאמנות‪.‬‬

‫פרופ' אלן אוורי־פק‪ ,‬חוקר יהדות ומומחה לספרות חז"ל אומר כי‬

‫הרעיון הרבני של תורה שבעל־פה לא יכול באופן רציני להיחשב כקובץ‬

‫של חוקים ופרשנויות שבאמת היה קיים לכל אורך ההיסטוריה של עם‬
‫ישראל‪ .‬יהודים בתקופות ומקומות שונים אכן שמרו את כתבי הקודש‬
‫בהתאם לפרשנויות טקסטואליות‪ ,‬אשר חלקן אולי עברו מדור לדור‪ ,‬אבל‬
‫אין עדות לכך שמסורות אלו היו קיימות כקובץ מסורות מאוחד אשר‬
‫‪231‬‬
‫נמתח בחזרה עד לסיני‪.‬‬

‫כתבי הקודש חוזרים ומדגישים כי אנשי ישראל ויהודה הזניחו את התורה‬

‫שבכתב‪ .‬הדין‪ ,‬המשפט והעונש הנורא שאלוהים גזר על שתי הממלכות מבהירים‬
‫שהעם לא קיים את מצוות התורה‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬בתלמוד מסופר כי בימיו של‬
‫חזקיהו‪:‬‬

‫בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו… תינוק ותינוקת‪ ,‬איש ואשה‪ ,‬שלא‬
‫‪232‬‬
‫היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה‪.‬‬

‫איך זה ייתכן? הרי העם היה כה מרוחק משמירת המצוות‪ ,‬עד שעל מנת לחוג‬
‫את הפסח היה צורך לצוות עליו להתאסף‪ .‬אם כך‪ ,‬איך ייתכן שהם היו בקיאים‬
‫בדיני טהרה?‬

‫דרך אגב‪ ,‬הרמב"ם מציין במפורש‪ 233‬כי ירמיהו הנביא קיבל את התורה שבעל־‬
‫פה ומסר אותה הלאה‪ .‬אך ירמיהו מודה בספרו (א' ‪ )2‬כי הוא התנבא בתקופת‬
‫יאשיהו ולכן תמוה חוסר היכולת של עם ישראל טרם מציאת ספר התורה לקיים‬
‫את המצוות ולחגוג את החגים‪ ,‬כאשר התורה שבעל־פה (שכאמור כוללת את‬
‫התורה שבכתב)‪ ,‬לכאורה הייתה כל העת בנמצא‪ ,‬ביד הנביאים‪.‬‬

‫ראו הרחבה נוספת לטיעון זה בפרק ד'‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‪.‬‬

‫‪Allan J. Avery-Peck, Oral Tradition (Judaism), in David Noel Freedman, ed., Anchor Dictionary‬‬ ‫‪ 231‬‬
‫‪.of the Bible (New York: Doubleday, 1992), Vol. 5, p. 37‬‬
‫סנהדרין צ"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 32‬‬
‫בהקדמתו למשנה תורה‪.‬‬ ‫‪2 33‬‬

‫‪104‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪28‬‬
‫תפילה מחליפה קורבנות –‬
‫וּנְ ׁ ַש ְּל ָמה ָפ ִרים ְ ׂ‬
‫ש ָפ ֵתינ ּו (הושע י"ד ‪)3‬‬

‫"אחרי חורבן הבית נקבעו התפילות במקום קרבנות‪,‬‬

‫שנאמר 'ונשלמה פרים שפתינו'"‪( 234.‬האנציקלופדיה היהודית "דעת")‬

‫"משבטלה האפשרות להקריב קרבנות‪ ,‬עם חורבן הבית‪ ,‬הציעו‬

‫חכמים את הפתרון של 'נְ ׁ ַש ְּל ָמה ָפ ִרים ְ ׂ‬
‫ש ָפ ֵתינוּ'‪ ...‬התפילה‬
‫(הרב יהודה ברנדס)‬ ‫‪235‬‬
‫כולה היא תחליף לעבודת הקרבנות"‪.‬‬

‫פי טענה זו‪ ,‬אין עוד צורך בהקרבת קורבנות בעבור סליחת חטאים הואיל‬
‫והתפילות אשר תיקנו הרבנים החליפו את הצורך הזה‪ .‬אומנם לא מדובר‬
‫פה בטענה ישירה לתורה שבעל־פה‪ ,‬אך זו טענה מרכזית שעליה התורה‬
‫שבעל־פה נשענת‪ .‬על מנת להשיב לטענה זאת‪ ,‬ניקח תחילה צעד אחורנית‪,‬‬
‫וזאת על מנת להבין את מרכזיותו של דם הקורבנות‪.‬‬
‫ל‬
‫ערב יציאתם של בני ישראל ממצרים היה זה דמו של שה הפסח‪ ,‬שנמרח על‬
‫משקוף הבית והמזוזות‪ ,‬ששימש אות למלאך המוות‪:‬‬

‫ּופ ַס ְח ִּתי‬
‫יתי ֶאת ַה ָּדם ָ‬
‫וְ ָהיָ ה ַה ָּדם לָ ֶכם לְ אֹת ַעל ַה ָּב ִּתים ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם ָׁשם וְ ָר ִא ִ‬
‫ֲעלֵ ֶכם וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה ָב ֶכם נֶ גֶ ף לְ ַמ ְׁש ִחית ְּב ַהּכ ִֹתי ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם (שמות י"ב ‪.)13‬‬

‫המצווה הייתה מפורשת ומפורטת‪:‬‬

‫ּוקחּו לָ ֶכם צֹאן‬ ‫ֹאמר ֲאלֵ ֶהם ִמ ְׁשכּו ְ‬ ‫וַ ּיִ ְק ָרא מ ֶֹׁשה לְ ָכל זִ ְקנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ּי ֶ‬
‫ּוט ַבלְ ֶּתם ַּב ָּדם ֲא ֶׁשר‬
‫יכם וְ ַׁש ֲחטּו ַה ָּפ ַסח; ּולְ ַק ְח ֶּתם ֲאגֻ ַּדת ֵאזֹוב ְ‬ ‫לְ ִמ ְׁש ְּפח ֵֹת ֶ‬
‫ַּב ַּסף וְ ִהּגַ ְע ֶּתם ֶאל ַה ַּמ ְׁשקֹוף וְ ֶאל ְׁש ֵּתי ַה ְּמזּוזֹת ִמן ַה ָּדם ֲא ֶׁשר ַּב ָּסף וְ ַא ֶּתם ֹלא‬
‫ֵת ְצאּו ִאיׁש ִמ ֶּפ ַתח ֵּביתֹו ַעד ּב ֶֹקר; וְ ָע ַבר ה' לִ נְ ּגֹף ֶאת ִמ ְצ ַריִ ם וְ ָר ָאה ֶאת ַה ָּדם‬
‫(שמות י"ב ‪.)23–21‬‬
‫‪.www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2549‬‬ ‫‪2 34‬‬
‫‪.www.bmj.org.il/show_article/626‬‬ ‫‪2 35‬‬

‫‪105‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫כאשר אלוהים כרת את ברית סיני‪ ,‬העם "טוהר" בדם‪ ,‬והברית כולה נכרתה בדם‪:‬‬

‫וַ ּיִ ַּקח מ ֶֹׁשה ֲח ִצי ַה ָּדם וַ ּיָ ֶׂשם ָּב ַאּגָ נֹת וַ ֲח ִצי ַה ָּדם זָ ַרק ַעל ַה ִּמזְ ֵּב ַח וַ ּיִ ַּקח ֵס ֶפר‬
‫ֹאמרּו ּכֹל ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ה' נַ ֲע ֶׂשה וְ נִ ְׁש ָמע וַ ּיִ ַּקח‬ ‫ַה ְּב ִרית וַ ּיִ ְק ָרא ְּב ָאזְ נֵ י ָה ָעם וַ ּי ְ‬
‫ֹאמר ִהּנֵ ה ַדם ַה ְּב ִרית ֲא ֶׁשר ָּכ ַרת ה' ִע ָּמ ֶכם‬ ‫מ ֶֹׁשה ֶאת ַה ָּדם וַ ּיִ זְ רֹק ַעל ָה ָעם וַ ּי ֶ‬
‫ַעל ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה (שמות כ"ד ‪.)8–6‬‬

‫תרגום אונקלוס הוא התרגום החשוב ביותר של התורה לארמית‪ .‬הוא שימש‬
‫בבתי הכנסת במאות הראשונות לספירה‪ .‬בשמות כ"ד הוא כולל את המילה‬
‫"כפרה"‪" :‬ונסיב משה ית דמא‪ ,‬וזרק על מדבחא לכפרא על עמא"‪"( 236‬וייקח‬
‫משה את הדם‪ ,‬ויזרוק על המזבח לכפרה על העם")‪ .‬בפרק כ"ט מתוארות מצוות‬
‫‪238‬‬
‫המזבח‪ ,‬המבהירות שדם הקורבן הוא שמטהר את המזבח‪ 237‬ואת הכוהנים‪.‬‬

‫בספר שמות מוזכר לראשונה בתורה יום הכיפורים‪" :‬וְ ִכ ֶּפר ַא ֲהרֹן ַעל ַק ְרנ ָֹתיו ַא ַחת‬
‫יכם ק ֶֹדׁש ָק ָד ִׁשים הּוא‬ ‫ַּב ָּׁשנָ ה ִמ ַּדם ַח ַּטאת ַה ִּכ ֻּפ ִרים ַא ַחת ַּב ָּׁשנָ ה יְ ַכ ֵּפר ָעלָ יו לְ דֹר ֵֹת ֶ‬
‫לַ ה'" (שמות ל' ‪ 239.)10‬אין כאן כל התייחסות לתפילה או לצום‪ .‬מדובר אך ורק‬
‫על קורבן דם‪ ,‬קורבן שדמו נשפך‪ .‬גם חז"ל הכירו בכך‪ .‬ילקוט שמעוני על שמות‬
‫כ"ט אומר‪" :‬הלא אין כפרה אלא בדם"; ביומא ה' ע"א נאמר‪" :‬וסמך ונרצה וכי‬
‫סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם"‪ .‬ורש"י אמר‪" :‬וכיפר – דאין כפרה‬
‫‪240‬‬
‫אלא בדם"‪ .‬ובכן‪ ,‬חז"ל בעצמם הכירו בעיקרון זה‪.‬‬

‫אלוהים מסביר למשה שחטאי העם ייסלחו באמצעות דם שיוקרב על המזבח‬

‫ויזו ממנו על הכפורת‪ ,‬ככפרה‪:‬‬

‫וְ לָ ַקח ִמ ַּדם ַה ָּפר וְ ִהּזָ ה ְב ֶא ְצ ָּבעֹו ַעל ְּפנֵ י ַה ַּכּפ ֶֹרת ֵק ְד ָמה וְ לִ ְפנֵ י ַה ַּכּפ ֶֹרת יַ ּזֶ ה‬
‫ֶׁש ַבע ְּפ ָע ִמים ִמן ַה ָּדם ְּב ֶא ְצ ָּבעֹו וְ ָׁש ַחט ֶאת ְׂש ִעיר ַה ַח ָּטאת ֲא ֶׁשר לָ ָעם‬
‫וְ ֵה ִביא ֶאת ָּדמוֹ ֶאל ִמ ֵּבית לַ ָּפר ֶֹכת וְ ָע ָׂשה ֶאת ָּדמֹו ַּכ ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה לְ ַדם ַה ָּפר‬
‫וְ ִהּזָ ה אֹתֹו ַעל ַה ַּכּפ ֶֹרת וְ לִ ְפנֵ י ַה ַּכּפ ֶֹרת וְ ִכ ֶּפר ַעל ַהּק ֶֹדׁש ִמ ֻּט ְמאֹת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫מֹועד ַהּׁש ֵֹכן ִא ָּתם ְּבתֹוְך ֻט ְמא ָֹתם‬ ‫ֹאתם וְ ֵכן יַ ֲע ֶׂשה לְ א ֶֹהל ֵ‬ ‫יהם לְ ָכל ַחּט ָ‬ ‫ּומ ִּפ ְׁש ֵע ֶ‬
‫ִ‬
‫(ויקרא ט"ז ‪.)16–14‬‬

‫קטעים ארוכים בפרק י"ז מוקדשים לעבודת אלוהים באמצעות קורבנות‪ .‬בפסוק‬
‫יכם‬
‫"ּכי נֶ ֶפׁש ַה ָּב ָׂשר ַּב ָּדם ִהוא וַ ֲאנִ י נְ ַת ִּתיו לָ ֶכם ַעל ַה ִּמזְ ֵּב ַח לְ ַכ ֵּפר ַעל נַ ְפׁש ֵֹת ֶ‬
‫‪ 11‬נאמר‪ִ :‬‬
‫ִּכי ַה ָּדם הּוא ַּבּנֶ ֶפׁש יְ ַכ ֵּפר"‪ .‬זאת אומרת שללא קורבנות דם‪ ,‬אין כפרה‪ .‬זו היא גם‬
‫ההבנה התלמודית לפסוק‪" :‬והלא אין כפרה אלא בדם‪ ,‬שנאמר (ויקרא יז יא) כי‬
‫‪241‬‬
‫הדם הוא בנפש יכפר"‪.‬‬

‫פרופ' גזה ורמש‪ ,‬מומחה יהודי למקרא מאוניברסיטת אוקספורד‪ ,‬כתב‪:‬‬

‫אונקלוס לשמות כ"ד ‪.8‬‬ ‫‪2 36‬‬

‫פס' ‪.20–12‬‬ ‫‪2 37‬‬
‫פס' ‪.21–20‬‬ ‫‪2 38‬‬
‫השוו עם כ"ט ‪.36‬‬ ‫‪2 39‬‬
‫השוו גם עם זבחים ו'; מנחות צ"ג; סיפרא ד‪.‬‬ ‫‪ 240‬‬
‫יומא ה' ע"א‪.‬‬ ‫‪2 41‬‬

‫‪106‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫‪242‬‬
‫לפי התפיסה היהודית‪ ,‬לא יכולה להיות כפרה בלי שדם יישפך‪.‬‬

‫גם המומחה למקרא‪ ,‬פרופ' ברוך לוין‪ ,‬כותב בפרשנותו לספר ויקרא‪:‬‬

‫כפרה באמצעות פולחן דם מן החי היא הדרישה הבסיסית למי שמעוניין‬

‫‪243‬‬
‫להבטיח את מחילתו של אלוהים‪ .‬כדברי הרבנים‪' ,‬אין כפרה אלא בדם'‪.‬‬

‫שבוע לפני יום הכיפורים פרש הכוהן הגדול מביתו למקום שקט שבו הוא הכין‬
‫את עצמו רוחנית‪ .‬בליל יום כיפור הוא לא ישן‪ ,‬ובמהלך היום העלה קורבנות‪,‬‬
‫והּזָ ה שם מדם הקורבנות;‬
‫נכנס לקודש הקודשים בפעם האחת והיחידה בשנה ִ‬
‫תחילה היה עליו להקריב עבור עצמו‪ ,‬ואז הוא הקריב שעיר שנועד לכפר על‬
‫חטאי העם‪ .‬במקביל‪ ,‬וכאות הזדהות למה שמתרחש בבית המקדש‪ ,‬היה עם‬
‫ישראל מענה את נפשו על ידי צום ותפילה‪ .‬הצום והתפילה עצמם לא כיסו את‬
‫‪244‬‬
‫חטאי העם לאותה שנה‪ ,‬רק דמו של הקורבן עשה זאת‪.‬‬

‫בויקרא ט"ז ‪ 8‬מסופר שהכוהן הגדול ִהפיל גורלות בין שני שעירי עיזים‪ .‬האחד‬
‫הועלה כקורבן בבית המקדש‪ ,‬והשני נשלח לעזאזל‪ ,‬למדבר‪ ,‬על ידי שליח מיוחד‪,‬‬
‫"איׁש ִע ִּתי"‪ 245,‬לאחר שהכוהן הגדול סמך את ידיו על ראש אותו שעיר‬
‫שנקרא ִ‬
‫והתוודה על כל חטאי העם ופשעיו‪.‬‬

‫על־פי המסורת התלמודית‪ ,‬בסופו של יום הכיפורים ולאחר כל הטקסים המתין‬

‫העם לאישור שאלוהים קיבל את הקורבן ושחטאי העם כוסו לשנה נוספת‪.‬‬
‫התלמוד מספר על חוט אדום‪ ,‬שנקרא "לשון של זהורית"‪ 246.‬את החוט תלו‬
‫בבית המקדש‪ ,‬ובמהלך יום הכיפורים הוא הלבין – אות לכך שאלוהים קיבל‬
‫את הקורבן ברצון‪ .‬בתגובה העם שמח‪ ,‬שר ורקד‪ ,‬וליווה את הכוהן הגדול לביתו‬
‫בחגיגה גדולה‪.‬‬

‫בגמרא‪ ,‬מסכת יומא פרק ד‪ ,‬חז"ל מתארים כי כבר כארבעים שנה לפני חורבן‬
‫בית המקדש‪ ,‬אותו חוט אדום‪ ,‬לשון הזהורית‪ ,‬הפסיק להלבין ולכן גרם‪ ,‬יחד עם‬
‫סימנים נוספים‪ 247,‬לדאגה רבה בקרב מנהיגי העם‪ .‬מאז שנת שלושים לספירה‬
‫הפסיק אלוהים לתת את האישור ביום הכיפורים‪ .‬לשון הזהורית לא שינתה‬
‫יותר את צבעה ללבן‪ ,‬זאת אומרת שרוח אלוהים עזבה ואינה שוכנת עוד בבית‬
‫המקדש‪ ,‬וקורבן הכיפורים כבר לא מתקבל לשם סליחת חטאים‪" :‬משמעות‬

‫‪Geza Vermes, Redemption and Geneses xxii: The Binding of Isaac and the Sacrifice of Jesus‬‬ ‫‪2 42‬‬
‫בתוך ספרו ‪Scripture and Tradition in Judaism, Studia Post–Biblica 4 (Leiden: E. J. Brill, 1961),#‬‬
‫‪( 193–227‬קטע זה מופיע בעמוד ‪.)205‬‬
‫‪.Brown, Answering Jewish Objections to Jesus, Volume 2, Theological Objections, p. 109‬‬ ‫‪2 43‬‬
‫ויקרא י"ז ‪.11‬‬ ‫‪2 44‬‬
‫עיין‪ :‬שמואל אחיטוב‪ ,‬בתוך‪ :‬בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‬ ‫‪ 245‬‬
‫– ו‪ :‬עבד – צרתן‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪.416–415 :1971 ,‬‬
‫יומא ל"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪2 46‬‬
‫במסכת יומא (ל"ט ע"ב) חז"ל מספרים שכארבעים שנה לפני חורבן הבית (כלומר‪ ,‬בסביבות שנת ‪ 30‬לספ')‪,‬‬ ‫‪ 247‬‬
‫החלו להופיע אותות משונים בבית המקדש‪ :‬הנר המערבי (שהיה אמור לדלוק כל הלילה) כבה; גורל של‬
‫שם (הגורל שלפיו נבחר השעיר שיועלה כקורבן ביום הכיפורים) היה עולה ביד שמאל ולא בימין‪ ,‬כפי שהיה‬
‫אמור לעלות; ודלתות המקדש נפתחו מעצמן‪ .‬תופעות אלה עוררו דאגה רבה בקרב מנהיגי העם‪ ,‬כי הם‬
‫הבינו שאלוהים חדל לספק ביום הכיפורים את האישור לכך שהקורבן השנתי התקבל ברצון‪.‬‬

‫‪107‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫הדבר‪ ,‬שבית המקדש כמקום השראת שכינה חדל מלתפקד" (הרב אברהם סתיו‪,‬‬
‫‪248‬‬
‫"תפקיד הלשון של זהורית")‪.‬‬

‫במילים אחרות – על־פי הרבנים עצמם – אלוהים לא מוכן עוד לקבל את קורבן‬
‫יום הכיפורים וחטאי ישראל לא מכופרים‪ .‬משנת שלושים אלוהים הפסיק לשכון‬
‫בבית המקדש‪ 249.‬לכן‪ ,‬נאלצו הרבנים למצוא דרך עקיפה לסליחת חטאים – ללא‬
‫שפיכת דם הקורבנות שבבית המקדש‪:‬‬

‫את מערכת הקורבנות החליפה התפילה 'ּונְ ַׁשּלְ ָמה ָפ ִרים ְש ָׂפ ֵתינּו'‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫תחת הקרבת פרים בבית המקדש בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬בחורבנו‬
‫'ּונ ַׁשּלְ ָמה ָפ ִרים ְש ָׂפ ֵתינּו'‪ ,‬כלומר תחת‬ ‫מתקרבים לה' דרך שפתינו‪ְ ...‬‬
‫הקורבנות לחטאת ולאשם – תפילה‪ ,‬תשובה ולימוד‪( 250.‬הרב דניאל עשור)‬

‫היהדות הרבנית טוענת כי תפילה שווה בערכה לקורבנות‪ ,‬ולכן באה במקומם‪.‬‬
‫תפילת שחרית‪ ,‬למשל‪ ,‬נועדה להחליף את קורבן הבוקר‪ 251.‬הלכה זו מבוססת על‬
‫שלוש מילים מספר הושע י"ד ‪:3‬‬

‫ְקחּו ִע ָּמ ֶכם ְּד ָב ִרים וְ ׁשּובּו ֶאל ה'‪ִ .‬א ְמרּו ֵאלָ יו ָּכל ִּת ָּׂשא ָעוֹן וְ ַקח טֹוב ּונְ ַׁשּלְ ָמה‬
‫ָפ ִרים ְש ָׂפ ֵתינ ּו (נוסח המסורה להושע י"ד ‪.)3‬‬

‫מעניין שלעומת הרבנים שטוענים כי הושע הציע דרך חדשה לכפר על חטאים‪:‬‬
‫תפילה ("שפתינו") במקום קורבנות ("פרים")‪ ,‬בכל זאת יש ביהדות הרבנית‬
‫זרמים שרואים בדם מרכיב הכרחי‪ ,‬ולכן אנחנו עדים לפולחן "תרנגול הכפרות"‬
‫הנהוג ביום הכיפורים‪ .‬גם הפרשנות המוכרת ביותר בקרב יהדות ארה"ב מכירה‬
‫‪252‬‬
‫בכך‪.‬‬

‫פרשנותו של הרמב"ם‪ 253,‬לפיה אלוהים הרשה לעם ישראל לזבוח רק בגלל‬

‫שהגויים זבחו לאלילים שלהם‪ ,‬מנוגדת לחלוטין לאופיו של אלוהים כפי שהוא‬
‫עולה מן התנ"ך; אלוהים הוא אלוהי אמת‪ ,‬ששונא שקר ועבודת אלילים‪ .‬הוא‬
‫אינו מתפשר בענייני קדושה ובטח שלא כשמדובר בעבודה זרה‪ .‬הוא לא היה‬
‫מאפשר לבני ישראל להעלות קורבנות אילו היה זה טקס אלילי בלבד‪ ,‬ואין ספק‬
‫שהוא לא היה מקדיש לכך כל כך הרבה פרקים בתורה‪ .‬אפילו הרמב"ן‪ 254‬יצא‬
‫בחריפות נגד פרשנותו של הרמב"ם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬על־פי התורה‪ ,‬אלוהים הוא זה‬
‫יכם ִּכי ַה ָּדם‬
‫שדורש את הקורבנות‪" :‬וַ ֲאנִ י נְ ַת ִּתיו לָ ֶכם ַעל ַה ִּמזְ ֵּב ַח לְ ַכ ֵּפר ַעל נַ ְפׁש ֵֹת ֶ‬
‫הּוא ַּבּנֶ ֶפׁש יְ ַכ ֵּפר" (ויקרא י"ז ‪.)11‬‬

‫‪.www.daat.ac.il/he–il/hagim/hodashim/yom_hakipurim/stav–lashon.htm‬‬ ‫‪2 48‬‬

‫בדיוק באותה התקופה בה נצלב ישוע מנצרת‪ ,‬ראו הרחבה בנושא‪.www.iGod.co.il/m009 :‬‬ ‫‪ 249‬‬
‫בן דוד‪ ,‬עמ' ‪.483‬‬ ‫‪2 50‬‬
‫ליקוטי תורה במדבר עמ' עה‪ ,‬מדרש פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬כד יט‪.‬‬ ‫‪ 251‬‬
‫‪.Fishbane, M. A. (2002). Haftarot (p. 46). Philadelphia: The Jewish Publication Society‬‬ ‫‪2 52‬‬
‫מורה נבוכים‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק לב‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות מעילה ח ח‪.‬‬ ‫‪ 253‬‬
‫בפרשנותו לוויקרא א' ‪.9‬‬ ‫‪2 54‬‬

‫‪108‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫אלא שלנגד עיניו של הרמב"ם עמדה מציאות עגומה כשכתב את הדברים‪ :‬במשך‬
‫למעלה מאלף שנה לא היו לעם בית מקדש‪ ,‬מזבחות וכהונה‪ ,‬ולכן גם לא הייתה‬
‫כל דרך להקריב קורבנות‪ .‬הרבנים נדרשו למצוא פתרון שלא יכלול קורבנות‪.‬‬

‫הפסוק מהושע מופיע בנוסחי המקרא בשתי צורות שונות‪:‬‬

‫•"ונשלמה פרים שפתינו"‪( 255‬פרים במובן של החיה‪ :‬שור)‪.‬‬ ‫ ‬

‫•"ונשלמה פרי משפתיו" ‪( 256‬פרי במובן של הצומח‪ :‬פירות)‪.‬‬ ‫ ‬

‫מחברי מגילות ים המלח ("מגילות קומראן")‪ 257‬נודעו בתקופת בית שני בשנאתם‬
‫למעמד הכהונה ששירת במקדש באותה עת‪ 258.‬הכוהנים המושחתים נתפסו‬
‫בעיניהם של מחברי מגילות ים המלח כנציגי השטן‪ ,‬ובכתביהם הם מכנים אותם‬
‫"בני עוול" ו"בני החושך"‪ 259.‬בשלב מסוים הדיח המלך הורדוס את הכוהן הגדול‬
‫משושלת אהרון מתפקידו‪ ,‬והחל למכור את המשרה לכל המרבה במחיר‪ .‬לפי‬
‫ההיסטוריון ד"ר פ' מור‪:‬‬

‫קרוב לעשור שלם התבצעה השחיתות הנוראה הזו‪ ,‬אשר כללה את‬
‫מכירת משרת הכוהן הגדול‪ .‬משרת הכהונה הגדולה‪ ,‬אשר נשמרה‬
‫למעלה מחמישה עשר עשורים ועברה באותה משפחה בהתאם למצווה‬
‫האלוהית‪ ,‬הפכה להיות מושא של התערבות מסחרית בתקופה שבה נולד‬
‫ישוע‪ .‬הורדוס כפה את השינויים הללו ולאחר שיהודה נהפכה להיות שטח‬
‫רומי‪ ,‬מינוי הכוהן הגדול נעשה בכל שנה בירושלים‪ .‬נציגים מטעם בעלי‬
‫הכוח היו ממנים ומפטרים אותו לפי רצונם של שליטי האזור‪ .‬בתלמוד‬
‫עניין זה גם מוזכר בצער כמעשה שחיתות שהתקיים בכל שנה‪ .‬המשרה‬
‫הקדושה הזו ניתנה לאדם שהציע את המחיר הגבוה ביותר עבורה‬
‫‪260‬‬
‫ואימהות התאמצו להשיג את המשרה המכובדת הזו עבור בניהן‪.‬‬

‫מחברי מגילות קומראן ניסו לעקוף את הצורך בשיתוף פעולה כלשהו עם‬
‫הכהונה ובית המקדש‪ ,‬ועשו זאת על ידי עיוות קל של הטקסט בהושע י"ד ‪ .3‬לא‬
‫ברור אם הם היו הראשונים שעשו זאת‪ ,‬או שהעיוות של הטקסט היה קיים עוד‬
‫לפני כן והם רק אימצו אותו‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬שינוי קטן זה בטקסט הכניס תמורה‬
‫עצומה במשמעות‪ .‬הם העבירו את האות מ' שבראשית המילה "משפתינו" אל‬
‫סופה של המילה שלפניה – "פרי"‪ ,‬כך שיתקבלו המילים "פרים שפתינו"‪ .‬כך‬
‫שינו את המשמעות כדי שישתמע שהקורבנות הם מה שיוצא משפתינו‪( .‬יש‬
‫לזכור שבעבר הרחוק הטקסט נכתב ללא רווחים בין המילים‪ ,‬מה שייתכן שסייע‬
‫במקרה זה לחלוקה שונה ומגמתית למילים‪ ,‬שהתקבעה במסורת הקריאה)‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬נוסח המסורה‪.‬‬ ‫‪2 55‬‬
‫לדוגמה‪ :‬תרגום השבעים (יוונית‪ )ἀνταποδώσομεν καρπὸν χειλέων ἡμῶν :‬ותרגום הפשיטתא (סורית‪:‬‬ ‫‪2 56‬‬
‫ܘܢܦܪܘܥܟܘܢ ܦܐܪ̈ܐ ܕܣ̈ܦܘܬܟܘܢ "וישלם לכם את ֵּפרֹות שפתיכם")‪.‬‬
‫יש חוקרים הסבורים כי מחברי המגילות נמנו עם חברי כת האיסיים (ראו לדוגמה‪ :‬דוד פלוסר‪ ,‬מגילות‬ ‫‪ 257‬‬
‫מדבר יהודה והאיסיים‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,1985 ,‬עמ' ‪ ;)7‬ואחרים סבורים כי הם היו הכוהנים לבית צדוק אשר‬
‫ברחו מהכוהנים המושחתים בירושלים (לדוגמה‪ :‬רחל אליאור‪ ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד‪.)52–39 :2009 ,‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬ ‫‪2 58‬‬
‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.40‬‬ ‫‪2 59‬‬
‫‪Moore, Phillip. The End of History – Messiah Conspiracy, Vol. I, Atlanta: Ramshead Press‬‬ ‫‪ 260‬‬
‫‪.International Corporation, 1996, p. 71‬‬

‫‪109‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ונשלמה פרי משפתינו > ונשלמה פרים שפתינו‬

‫מאוחר יותר בחרו הרבנים לאמץ את העיוות הזה ולכלול אותו בנוסח המסורה‪,‬‬
‫שכן הוא שירת את התיאולוגיה שלהם‪ .‬הרי גם היהדות הרבנית נזקקה לפתרון‬
‫כנגד הצורך בהקרבת קורבנות ובבית מקדש‪ .‬בעלי המסורה בחרו ללכת עם‬
‫השינוי שהנהיגו בקומראן‪ ,‬ולכן בנוסח המסורה‪ ,‬המשמש ברוב ספרי התנ"ך‪,‬‬
‫מופיע הפסוק בנוסח "ּונְ ַׁשּלְ ָמה ָפ ִרים ְׂש ָפ ֵתינּו" – "נעלה קורבנות באמצעות‬
‫המילים שלנו"‪ .‬אלא שיש בעיות רבות עם השינוי שהכניסו מחברי מגילות‬
‫קומראן ובעלי המסורה (נתייחס אליהן בהמשך)‪.‬‬

‫חוקר המקרא היהודי‪ ,‬הפרופ' ראובן גורדיס‪ ,‬טוען שהקריאה הנכונה של הטקסט‬
‫אינה זו שבנוסח המסורה‪ ,‬וכי יש לקרוא את המילה "פרים" כ"פירות"‪ ,‬כפי שהיא‬
‫‪261‬‬
‫מופיעה בנוסח תרגום השבעים ובפשיטתא‪.‬‬

‫פרופ' אלכסנדר רופא‪ ,‬מומחה למדעי היהדות מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬בחן את‬
‫נוסחי המקרא השונים וקבע כי "את 'פרים שפתינו' הלא מובן יש לתקן כ'פרי‬
‫‪262‬‬
‫שפתינו'‪ ,‬לפי תרגום השבעים ופרפראזה במגילת ההודיות מקומראן"‪.‬‬

‫חוקר המקרא‪ ,‬פרופ' יעקב שלום ליכט‪ ,‬בחן את מגילות מדבר יהודה לעומק‪ .‬גם‬
‫הוא מציין כי קריאת המסורה אינה מתיישבת עם מגילת ההודיות‪ ,‬עם תרגום‬
‫השבעים או עם האיגרת אל העברים (בברית החדשה)‪ ,‬שמהם ניתן להבין‬
‫שהפסוק הוא "ונשלמה פרי שפתינו"‪ .‬לדבריו‪ ,‬המונח שמופיע במגילת ההודיות‬
‫– "פרי שפתים"‪ 263,‬מקורו בהושע י"ד ‪ 264.3‬פרופ' ליכט אף מזכיר את תפילות‬
‫מוסף ראש השנה למנהג אשכנז‪ ,‬המחזקות את הנוסח אשר בא לידי ביטוי‬
‫‪265‬‬
‫בתרגום השבעים‪.‬‬

‫לדברי פרופ' דוד פרידמן‪ ,‬הושע דיבר על "שבועות והבטחות שנעשו"‪ 266.‬המומחה‬
‫לשפות שמיות‪ ,‬פרופ' מיכאל פישבין‪ ,‬מודה שהעברית בנוסח המסורה מעורפלת‪.‬‬
‫‪267‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬גם הוא נוטה לקבל את הנוסח "פרי משפתינו"‪ ,‬כאמין יותר‪.‬‬

‫פרופ' אהרן הראל פיש מאוניברסיטת בר־אילן מסביר שבכל מקרה‪ ,‬שינוי הנוסח‬
‫של הושע י"ד ‪ 3‬אינו משנה את משמעות הפסוק‪ ,‬שכן‪:‬‬

‫בספרו‪.Robert Gordis, "The Text Meaning of Hosea XIV 3”, Vetus Testamentum 5 (1955):88–90 ,‬‬ ‫‪2 61‬‬
‫נדפס מחדש אצל המחבר‪ ;The Word and the Book (New York: Ktav, 1976) ,347–349 ,‬ראו גם אצל‬
‫‪( Menahem Mansoor, Revue de Qumran (1961):391–92‬מנסור חיבר דקדוק עברי מקראי שמשמש בקנה‬
‫מידה רחב; גורדיס היה רב וחוקר מקרא מכובד בסמינר היהודי־תיאולוגי ‪.)Jewish Theological Seminary‬‬
‫אלכסנדר רופא‪ ,‬מבוא לספרות המקרא‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת כרמל‪( 292 :2006 ,‬והערת שוליים מס' ‪.)14‬‬ ‫‪ 262‬‬
‫הודיה א' ‪.28‬‬ ‫‪2 63‬‬
‫יעקב שלום ליכט‪ ,‬מגילת ההודיות‪ :‬ממגילות מדבר יהודה‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,1996 .‬עמ' ‪.62‬‬ ‫‪ 264‬‬
‫ליכט‪ ,‬מגילת הסרכים‪ :‬ממגילות מדבר יהודה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מוסד ביאליק‪.189 :1996 ,‬‬ ‫‪ 265‬‬
‫‪Andersen, F. I., & Freedman, D. N. (2008). Hosea: a new translation with introduction and‬‬ ‫‪ 266‬‬
‫‪.commentary (Vol. 24, p. 645). New Haven; London: Yale University Press‬‬
‫‪.Fishbane, M. A. (2002). Haftarot (p. 46). Philadelphia: The Jewish Publication Society‬‬ ‫‪ 267‬‬

‫‪110‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫במקדש היו מקריבים את פרי האדמה‪ ,‬מן החי או מן הצומח‪ ,‬כדי להודות‬
‫לבורא או להפיל לפניו תחינה‪ ...‬בתהלים [נו יג‪ ,‬סו יג] הסימנים המילוליים‬
‫‪268‬‬
‫המתייחסים ל'פירות' אלה הם הקרבנות‪.‬‬

‫זאת אומרת שגם אם נקבל את השינוי שהוכנס במגילות קומראן ובמסורה‪,‬‬

‫עדיין יש לפרש שקורבנות הפירות הם המוחלפים על ידי תפילה‪ ,‬ולא קורבנות‬
‫הדם – דבר הסותר את הפרשנות הרבנית‪.‬‬

‫גם פרשנותו של קאסוטו אינה מתיישבת עם זו של המסורת הרבנית‪" :‬נשלם את‬

‫‪269‬‬
‫נדרינו‪ ,‬נביא את הקרבנות שנדרנו להביא"‪.‬‬

‫האנציקלופדיה "עולם התנ"ך" מעלה על נס את נוסח תרגום השבעים‪ ,‬בו נאמר‪:‬‬

‫"נשלם פרי משפתינו"‪ ,‬ומזכירה את מזמור ס"ט ‪ .32–31‬האנציקלופדיה מציינת‬
‫שייתכן כי האות מ' במילה "פרים" נדחקה לתוך הטקסט (תופעה שנקראת‬
‫בבלשנות מ"ם אנקליטית‪ ,‬או מ"ם נדחקת)‪ ,‬ולכן אפשר להניח שמקורה במילה‬
‫‪270‬‬
‫שבאה אחריה‪ .‬לדבריהם‪ ,‬פרשנותו של רש"י יכולה לחזק טענה זו‪.‬‬

‫הבעיה התיאולוגית‪ :‬גם אם נניח לרגע שהפסוק בהושע אכן אומר שהתפילות‬
‫מחליפות את הקורבנות‪ ,‬עולות מספר בעיות תיאולוגיות‪.‬‬

‫‪ 1‬היהדות הרבנית הרי טוענת שמצוות התורה אינן ניתנות לשינוי‪ ,‬ושאין‬ ‫ ‪.‬‬
‫לגרוע מהן‪ 271.‬אם הנוסח שלה נכון‪ ,‬יכול להשתמע מכך כי הושע ביטל‬
‫את הצורך בקורבן דם כדי לכסות על חטאים‪ 272‬ובכך סתר את התורה‪.‬‬

‫‪2‬לפי אחת ההערכות‪ ,‬כשליש מהתורה עוסק בעבודת המקדש‪ ,‬הקורבנות‬ ‫ ‪.‬‬
‫והכהונה‪ .‬אם הושע אכן טען להחלפת הקורבנות בתפילה‪ ,‬היה סביר‬
‫לצפות שכבר בתקופתו (במאה ה־‪ 8‬לפנה"ס) היו מפסיקים כליל את‬
‫כל הקורבנות בבית המקדש‪ .‬אלא שהקרבת הקורבנות נמשכה מאות‬
‫רבות אחריו‪ ,‬עד לחורבן הבית השני‪ .‬זו היא הוכחה לכך שכוהני העם‪,‬‬
‫וגם הנביאים והמלכים בתקופת התנ"ך‪ ,‬לא הבינו את הפסוק הזה כפי‬
‫שהרבנים בימינו מבקשים שנבינו‪.‬‬

‫‪3‬עיון זהיר בטקסט מבהיר שלפסוק אין כל קשר להעלאת קורבנות‪ ,‬היות‬ ‫ ‪.‬‬
‫שהפועל "שילם" אינו משמש בשום מקום בתנ"ך בהקשר של העלאת‬
‫קורבן מן החי‪.‬‬

‫אהרן הראל פיש‪ ,‬שירת מקרא‪ :‬עדות ופואטיקה‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪.128 :1993 ,‬‬ ‫‪ 268‬‬
‫יהושע אורנשטיין‪ ,‬תורה נביאים כתובים‪ ,‬תרי עשר‪ ,‬הוצאת יבנה בע"מ (‪ ,)1992‬עמ' ‪.39‬‬ ‫‪ 269‬‬
‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך – תרי עשר א'‪.81 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 270‬‬
‫משנה לתורה‪ ,‬הקדמה‪ ,‬מצוות לא תעשה‪ ,‬שיד‪.‬‬ ‫‪ 271‬‬
‫ויקרא י"ז ‪.11‬‬ ‫‪2 72‬‬

‫‪111‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫בעיית ההקשר‪ .‬הנביא הושע בן־בארי חי בממלכת ישראל בתקופת הבית‬

‫הראשון‪ .‬באותה תקופה הועלו על מזבח בית המקדש קורבנות – כ־‪150,000‬‬
‫‪273‬‬
‫לפחות‪ .‬שלמה המלך עצמו הקריב כ־‪ 120,000‬בני צאן ו־‪ 22,000‬בני בקר‪.‬‬
‫המקדש פעל בעוד הושע מתנבא וקורא לעם לשוב לאלוהים ולסור מעבודת‬
‫האלילים שפשתה בקרבו‪ .‬הושע התחנן לחסדו של אלוהים‪ ,‬שהרי קורבנות‬
‫ללא חרטה אמיתית אינם בעלי ערך בעיניו‪ 274.‬בפסוק ‪ 3‬הוא ממליץ לעם לומר‬
‫"ּכל ִּת ָּׂשא ָעוֹן וְ ַקח טֹוב" (סלח על כל חטאינו‪ ,‬וקבל אותנו בטובך)‪ ,‬על‬
‫לאלוהים‪ָ :‬‬
‫מנת ש"נְ ַׁשּלְ ָמה ְּפ ִרי ְׂש ָפ ֵתינּו" (כדי שנוכל להודות לך בתמורה)‪ .‬יהיה זה מופרך‬
‫ומנותק לחלוטין מן ההקשר לטעון שהושע ביקש לבטל את העלאת הקורבנות‪.‬‬

‫הבעיה הדקדוקית‪ .‬כדי שנוסח המסורה לפסוק זה יתקבל כעברית מקראית‬

‫"ּפ ֵרי ְש ָׂפ ֵתינּו"‬
‫תקנית‪ ,‬המילה "פרים" צריכה להיות בסמיכות למילה "שפתינו" – ַ‬
‫"פ ִּרים ְׂש ָפ ֵתינּו")‪ ,‬כך ש"הפרים של שפתינו" יקבילו ל"קורבנות של‬ ‫(במקום ָ‬
‫‪275‬‬
‫תפילתנו"‪ .‬אך זה כמובן לא מה שכתוב‪.‬‬

‫בעברית מודרנית‪ ,‬הצירוף "פרי מעמלנו"‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬משמעותו "תוצר של פועלנו"‪.‬‬

‫התנ"ך משתמש במילה "פרי" שוב ושוב כמילה נרדפת ל"תוצר"‪ .‬לא רק שהמילה‬
‫"פרים" לא מופיעה כלל בספר הושע‪ ,‬אלא שהושע חוזר ומשתמש במונח "פרי"‬
‫כמה וכמה פעמים‪ ,‬ואף פעם לא בתור בני בקר‪ ,‬אלא תמיד במשמעות החקלאית‬
‫"ה ָּכה‬‫"ח ַר ְׁש ֶּתם ֶר ַׁשע ַעוְ לָ ָתה ְק ַצ ְר ֶּתם ֲא ַכלְ ֶּתם ְּפ ִרי ָכ ַחׁש" (י' ‪ֻ ;)13‬‬ ‫של המילה‪ֲ :‬‬
‫"אנִ י ִּכ ְברֹוׁש ַר ֲענָ ן‬
‫ּבֹוקק יִ ְׂש ָר ֵאל ְּפ ִרי" (י' ‪ֲ ;)1‬‬
‫ֶא ְפ ַריִ ם ָׁש ְר ָׁשם יָ ֵבׁש ְּפ ִרי" (ט' ‪ּ" ;)16‬גֶ ֶפן ֵ‬
‫ִמ ֶּמּנִ י ֶּפ ְריְ ָך נִ ְמ ָצא" (י"ד ‪.)9‬‬

‫"ּפ ִרי‬
‫גם במקומות אחרים בתנ"ך מופיעה המילה "פרי" במשמעות זו‪ .‬למשל‪ְ :‬‬
‫"ּפ ִרי ַצ ִּדיק ֵעץ‬
‫ֹאכלּו ִמ ְּפ ִרי ַד ְר ָּכם" (משלי א' ‪ְ ;)31‬‬
‫בֹותם" (ירמיהו ו' ‪" ;)19‬וְ י ְ‬ ‫ַמ ְח ְׁש ָ‬
‫"ׂש ָכר ְּפ ִרי ַה ָּב ֶטן" (תהילים‬
‫יהם" (ישעיהו ג' ‪ָ ;)10‬‬ ‫"פ ִרי ַמ ַעלְ לֵ ֶ‬
‫ַחּיִ ים" (שם‪ ,‬י"א ‪ְ ;)30‬‬
‫"מ ְּפ ִרי ִפי ִאיׁש ִּת ְׂש ַּבע ִּב ְטנֹו" (משלי י"ח ‪.)20‬‬
‫קכ"ז ‪ִ ;)3‬‬

‫בקיצור‪ ,‬המילה "פרי" שגורה במקרא‪ ,‬ותמיד משמעותה "תוצר של משהו"‪.‬‬

‫את "פרים שפתינו"‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא ניתן למצוא בשום מקום אחר בתנ"ך‪ .‬גם‬
‫"ּפ ִרי ְׂש ָפ ֵתינּו"‪ ,‬בהקשר של‬
‫בכתבים היסטוריים קדומים אחרים מופיע הביטוי ְ‬
‫הבעת תודה‪ 276.‬ולמען האמת‪ ,‬ניתן למצוא גם רבנים בודדים המודים בשינוי‬
‫‪277‬‬
‫שנעשה בפסוק‪ ,‬אם כי מספרם מועט‪.‬‬

‫התופעה של שינוי אותיות והזזתן במטרה לשנות את משמעות הכתוב היא‬

‫תופעה מוכרת (שנקראת "תיקון סופרים")‪ .‬במקומות נוספים בתנ"ך בחרו בעלי‬

‫דברי הימים ב' ז' ‪.5‬‬ ‫‪2 73‬‬

‫ישעיהו א' ‪.17–10‬‬ ‫‪2 74‬‬
‫יה"‪.‬‬
‫"ח ְרבּו ָּכל ָּפ ֶר ָ‬
‫דוגמה לכך ניתן למצוא בירמיהו נ' ‪ִ :27‬‬ ‫‪2 75‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬מחבר האיגרת אל העברים (המאה ה־‪ 1‬לספ') השתמש במושג "פרי שפתינו" במובן של מילים‬ ‫‪ 276‬‬
‫ּתֹודה לִ ְׁשמֹו" (האיגרת אל העברים י"ג ‪ ,15‬הברית החדשה)‪ .‬כותב‬ ‫"ּפ ִרי ְׂש ָפ ֵתינּו ַהּנ ְֹתנֹות ָ‬
‫המביעות תודה‪ְ :‬‬
‫האיגרת כנראה הסתמך על תרגום השבעים או על מקור עברי שזה היה הנוסח שלו‪.‬‬
‫למשל‪" :‬אמר ר' יצחק‪ ,‬תא חזי‪ ,‬הקיום של העולם‪ ,‬של העליונים ושל התחתונים הוא קרבן‪ ,‬שהוא נחת של‬ ‫‪ 277‬‬
‫הקב"ה‪ ,‬ומי ראוי להקריב לפניו נחת הזה‪ ,‬הוי אומר שהוא האדם בתפילתו 'ונשלמה פרים שפתינו'‪ .‬נכתב‬
‫במקור 'ונשלמה פרי משפתינו' במטרה לשנות את הכוונה כי התפילות באות במקום הקורבן"‪.‬‬
‫(הרב בר־נתן שלום‪ ,‬ספר הגאולה‪ ,‬פרק צ"ט‪ ,‬חלק מג על רבי יצחק)‪.‬‬

‫‪112‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫ד"ר לאה מזור‪ ,‬מהחוג‬ ‫‪278‬‬

‫המסורה לשנות את הריווח והניקוד‪ ,‬מסיבות שונות‪.‬‬
‫למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬מרחיבה‪:‬‬

‫בספרות חז"ל נשתמרו כמה רשימות מקובצות של מראי מקומות מן‬

‫המקרא שבהם שינו סופרים מדעתם את הכתוב‪ ...‬במדרש התנחומא‬
‫(לשמות טו ז) נמצא הכינוי 'תיקון סופרים אנשי הכנסת הגדולה'‪ ,‬ושם גם‬
‫מצויה הרשימה הארוכה ביותר בספרות חז"ל של תיקונים כאלה‪ ,‬שישה־‬
‫עשר במספר‪ ,‬שנעשו בידי מעתיקי המקרא הקדומים‪ ,‬הם ה'סופרים'‪.‬‬
‫‪279‬‬
‫בסופו של דבר מונה המסורה שמונה־עשר תיקונים‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬מבחינה תיאולוגית‪ ,‬מבחינה דקדוקית‪ ,‬מבחינה הקשרית וגם לאור‬

‫המחקר האקדמי‪ ,‬אין ספק שהקריאה הנכונה של הושע י"ד ‪ 3‬צריכה להיות‬
‫"ונשלמה פרי משפתינו"‪ .‬וכך מתנפצת הפרשנות התלמודית הנשענת על פסוק‬
‫זה כדי לטעון שהתפילות הרבניות החליפו את הקורבנות‪.‬‬

‫סּוסים ִאם יַ ֲחרֹוׁש ַּב ְּב ָק ִרים" (במקור בבקר ים)‪ .‬המחבר שואל שתי‬ ‫לדוגמה‪ ,‬עמוס ו' ‪ַ ”:12‬היְ ֻרצּון ַּב ֶּסלַ ע ִ‬ ‫‪2 78‬‬
‫שאלות רטוריות‪ :)1 :‬האם סוסים רצים על סלע? (התשובה היא לא)‪ )2 .‬האם בקר חורש בתוך הים?‬
‫"ּבּיֹום ַההּוא יַ ְׁשלִ יְך ָה ָא ָדם ֵאת ֱאלִ ילֵ י ַכ ְסּפֹו וְ ֵאת ֱאלִ ילֵ י‬
‫(התשובה היא לא)‪ .‬דוגמה נוספת‪ ,‬ישעיהו ב' ‪ַ :20‬‬
‫זְ ָהבֹו ֲא ֶׁשר ָעׂשּו לֹו לְ ִה ְׁש ַּת ֲחוֹת לַ ְחּפֹר ֵּפרֹות וְ לָ ֲע ַטּלֵ ִפים" (במקור‪" :‬לחפרפרות"‪ ,‬ולא לחפור פירות)‪ .‬הביטוי‬
‫"לחפור פירות" אינו קיים‪ ,‬וגם אינו הגיוני בהקשרו של קטע זה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יש היגיון במשפט "להשתחוות‬
‫לחפרפרות ולעטלפים" (אלילי זהב)‪.‬‬
‫‪.mikrarevivim.blogspot.com/2011/07/blog–post_06.html‬‬ ‫‪ 279‬‬

‫‪113‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪29‬‬
‫הניקוד וצורת ההגייה של הטקסט המקראי‬

‫"התורה שבכתב אינה מנוקדת‪ .‬כך נכתבים ספרי התורה‬

‫מאז ומעולם ועד עצם היום הזה‪ .‬צורת הקריאה הנכונה‬
‫עוברת מדור לדור בתורה שבעל־פה‪ .‬והנה‪ ,‬קיימות‬
‫אפשרויות רבות לקריאת פסוקים שאינם מנוקדים‪ ,‬ולמרבה‬
‫הפלא‪ ,‬הגיעו היהודים לאחר אלפיים שנות גלות מכל‬
‫קצוות תבל‪ ,‬וכולם קוראים את הפסוקים באותו ניקוד‪ .‬אם‬
‫נאמר שניתנה רק תורה שבכתב‪ ,‬מהיכן בכלל הם ידעו את‬
‫הניקוד הנכון של הפסוקים? עוד הוכחה בידינו‪ ,‬שיחד עם‬
‫תורה שבכתב ניתנה תורה שבעל־פה"‪( 280.‬הרב מנשה בן פורת)‬

‫"התורה לא מנוקדת‪ .‬בלי תורה שבעל־פה שתסביר לך –‬

‫איך בדיוק קוראים?"‪( 281‬הרב זמיר כהן)‬

‫רבנים טוענים כי ללא תורה מפרשת שנמסרה בעל־פה‪ ,‬לא נדע כיצד‬
‫לקרוא את התנ"ך‪ .‬מבחינתם‪ ,‬צורת ההגייה של המילים (הניקוד‪,‬‬
‫התנועות) הועברה בעל־פה כבר מראשית‪ ,‬וחכמי המסורה‪ ,‬כשביקשו‬
‫להגות נכונה (ולפיכך לנקד נכונה)‪ ,‬הסתמכו על המסורת הקדומה שהועברה‬
‫בעל־פה ונשתמרה על ידי הרבנים‪.‬‬
‫ה‬
‫אלא שטענות אלו אינן עומדות במבחן ההיסטורי־בלשני‪ .‬בניגוד לדבריו של‬
‫הרב מנשה בן פורת המצוטטים לעיל‪ ,‬דווקא כן קיים הבדל בין נוסחי התורה‬
‫השונים‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬אפילו בתוך אותו הנוסח ממש‪ .‬לדוגמה‪ ,‬שימו לב לבראשית‬
‫פרק ט' פסוק ‪:29‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/article/57900‬‬ ‫‪2 80‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=sVX7VPhsTcY‬‬ ‫‪2 81‬‬

‫‪114‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫וַ יְ ִהי ָּכל יְ ֵמי נ ַֹח (נוסח המסורה‪ ,‬אשכנז)‬

‫יִּהיּו ָּכל יְ ֵמי נ ַֹח (נוסח המסורה‪ ,‬תימן)‬
‫וַ ְ‬

‫דוגמה נוספת‪ ,‬דברים פרק כ"ג פסוק ‪:2‬‬

‫צּוע ַּד ָּכה (נוסח המסורה‪ ,‬אשכנז)‬

‫ְפ ַ‬
‫צּוע ַּד ָּכא (נוסח המסורה‪ ,‬תימן)‬
‫ְפ ַ‬

‫למען האמת‪ ,‬פרופ' מזר מבחין בין שתי מסורות ניקוד שונות המתחרות זו בזו‪:‬‬

‫מסורת המקרא הבבלית והניקוד הבבלי שימשו בעדת תימן כמה מאות‬
‫שנים‪ ,‬עד שהתחילה מסורת המקרא הטברנית דוחה את מסורת המקרא‬
‫‪282‬‬
‫הבבלית‪.‬‬

‫חוקרים בתחום מצאו כי לסופרים שהיו אמונים על העתקת התורה לא הייתה‬

‫יד בניקוד‪:‬‬

‫הסופר הזה רגיל היה להעתיק את המקרא בלבד‪ ,‬וחכם מסורת ונקדן היה‬
‫‪283‬‬
‫מוסיף את הניקוד והמסורה‪.‬‬

‫ובכל מקרה‪ ,‬פרופ' נפתלי הרץ טור־סיני‪ ,‬שהיה נשיא האקדמיה ללשון העברית‪,‬‬
‫פילולוג וחוקר מקרא ולשונות שמיות עתיקות‪ ,‬קבע באופן נחרץ‪:‬‬

‫הרי אין הניקוד אלא פירוש‪ ,‬המביע את הבנת הנקדנים‪ ,‬ולא מסורת‬
‫‪284‬‬
‫קדומה‪.‬‬

‫חוקר היהדות‪ ,‬פרופ' בנימין מזר‪ ,‬הוסיף שקשה לקבוע מתי בדיוק הופיע הניקוד‬
‫לראשונה‪:‬‬

‫אין בידנו לקבוע בדיוק את התקופה שבה נוצרו שיטות הניקוד; הקדום‬
‫שבכתבי היד המקראיים המנוקדים שזמנם ידוע לנו הריהו מצרף (קודכס)‬
‫הנביאים שנשתמר בבית הכנסת הקראי בקאהיר‪ .‬לפי הקולופון שבו‪,‬‬
‫נכתב מצרף זה בידי משה בן אשר בטבריה בשנת ‪ 895‬לסה"נ ונראה שזמן‬
‫‪285‬‬
‫ניקודו והטעמתו שווים לזמן כתיבתו‪.‬‬

‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ה‪ :‬ממוכן – סתרי‪,‬‬ ‫‪ 282‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,1968 ,‬עמ' ‪.845–842‬‬
‫חגי צורף וימימה רוזנטל (עורכים)‪ ,‬יצחק בן־צבי‪ :‬הנשיא השני‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת ארכיון המדינה‪ ,1998 ,‬עמ'‬ ‫‪ 283‬‬
‫‪.506‬‬
‫נפתלי הרץ טור־סיני‪ ,‬הלשון והספר‪ :‬בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים‪ ,‬כרך הספר‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫‪ 284‬‬
‫מוסד ביאליק‪ ,1959 ,‬עמ' ‪.16‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ה‪ :‬ממוכן – סתרי‪,‬‬ ‫‪ 285‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,1968 ,‬עמ' ‪.841–840‬‬

‫‪115‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מרבית החוקרים מסכימים על כך שבמהלך תולדותיה הייתה טבריה מרכז רוחני‬

‫ומינהלי חשוב‪ .‬היא שימשה מושב לסנהדרין ומרכז לחכמים נודעים‪ .‬בטבריה‬
‫‪286‬‬
‫נחתם התלמוד הירושלמי ובה גם הומצא הניקוד העברי לראשונה‪.‬‬

‫פרופ' מזר מוסיף שברור לחלוטין שאין מקורו של הניקוד במסורת חז"ל‪ ,‬שהרי‬
‫אין לו זכר בתלמוד‪:‬‬

‫ואשר לתחילת התפתחותו של הניקוד‪ ,‬ברור שזמנה לאחר חתימת‬

‫‪287‬‬
‫התלמוד‪ ,‬שהרי אין הניקוד מוזכר בתלמוד‪.‬‬

‫על־פי פרופ' מרים גילי־קרליבך‪ ,‬מאוניברסיטת בר־אילן‪,‬‬

‫הכתב העברי הוא כתב עיצורי‪ ,‬והטקסטים במקורותינו העתיקים אינם‬

‫מנוקדים‪ ...‬הניקוד‪ ,‬דהיינו‪ :‬הסימון הגראפי של התנועות‪ ,‬לא הוזכר‬
‫בתלמוד‪ .‬לפי הידיעות אשר בידינו אפשר להניח‪ ,‬ששיטות ניקוד שונות‬
‫התהוו בין המאה ה־‪ 6‬לספה"נ לבין המחצית הראשונה של המאה ה־‪7‬‬
‫‪288‬‬
‫לספה"נ‪.‬‬

‫עוד מעניין לציין כי פרופ' רחל אליאור כבר הוכיחה שעל־פי התנ"ך‪ ,‬הכוהנים‬
‫לבדם היו אמונים על שמירת התורה‪ ,‬על העברתה מדור לדור ועל קריאתה‬
‫באוזני העם‪ .‬לכן ברור שגם אם הייתה מסורת ניקוד שהועברה בעל־פה‪ ,‬היא‬
‫הייתה נשמרת בידי הכוהנים (הצדוקים) ולא בידי הפרושים (הרבנים)‪ ,‬שעלו על‬
‫‪289‬‬
‫בימת ההיסטוריה רק בשלהי תקופת בית שני ולא לפני כן‪.‬‬

‫דרך אגב‪ ,‬אהרון בן־אשר הוא הראשון שניקד את התנ"ך‪ .‬אך למרבה האירוניה‪,‬‬
‫ככל הנראה בן־אשר עצמו היה קראי‪ ,‬כך לפחות סוברים מספר חוקרים‪ 290.‬אם‬
‫אכן כך הדבר‪ ,‬האירוניה פה כפולה ומכופלת מאחר שהקראים היו המתנגדים‬
‫הנחרצים ביותר להלכה הרבנית ולקונספט של תורה שהיא בעל־פה ודחו אותה‬
‫ואת סמכותה לחלוטין‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬חשוב לציין‪ ,‬אין במשנה ולו גם מסכת אחת‬
‫אשר מסבירה כיצד יש לנקד או להגות את מילות התנ"ך (וכאמור לעיל‪ ,‬אין‬
‫הניקוד מוזכר בתלמוד ואפילו לא במסכת סופרים)‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם שיטת הניקוד‬
‫עברה בעל־פה‪ ,‬כנראה שמדובר בתורה שבעל־פה נוספת‪ ,‬נסתרת‪ ,‬שלא עמדה‬
‫לרשותם של חכמי המשנה‪.‬‬

‫ישראל קמחי‪ ,‬בתוך‪ :‬גדעון ביגר ואלי שילר (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל – טבריה‬ ‫‪ 286‬‬
‫וסביבתה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪ ,1987 ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ה‪ :‬ממוכן – סתרי‪,‬‬ ‫‪ 287‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,1968 ,‬עמ' ‪.845–842‬‬
‫מרים גיליס‪ ,‬היבטים חדשים בהוראה מתקנת‪ ,‬הוצאת דקל – פרסומים אקדמיים בע"מ‪ ,1978 ,‬עמ' ‪.19‬‬ ‫‪ 288‬‬
‫רחל אליאור‪ ,‬עמ' ‪.152–150‬‬ ‫‪2 89‬‬
‫"סבורים שאפילו אהרן בן־אשר‪ ,‬בעל המסורה המפורסם‪ ,‬שהרמב"ם קבע את סמכותו כהלכה‪ ,‬היה קראי"‬ ‫‪ 290‬‬
‫(פרופ' מיכאל קורינאלדי‪ ,‬המעמד האישי של הקראים‪ ,‬הוצאת ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪ ,1984 ,‬עמ' ‪ .)3‬כמו‬
‫כן‪ :‬פרופ' חגי בן־שמאי‪ ,‬מפעלו של מנהיג‪ :‬עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג‪ ,‬מוסד ביאליק‪,‬‬
‫‪ ,2015‬עמ' ‪.17‬‬

‫‪116‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪30‬‬
‫הספרות החיצונית‬

‫"ספר יהודית מן התקופה הפרסית מכיר בהלכות שאינן‬

‫מפורשות במקרא‪ ,‬כגון איסור הצום בערבי שבתות וערבי‬
‫ראשי חדשים‪ ,‬ובשבתות‪ ,‬ראשי חדשים‪ ,‬מועדים וימי‬
‫‪291‬‬
‫שמחה"‪.‬‬

‫ניסיון לבסס את קדמותה של התורה שבעל־פה – ובכך לרמוז למקורה‬

‫השמימי – מציגים כמה רבנים‪ 292‬טענות שמתבססות על הספרים‬
‫החיצוניים‪ .‬הם החליטו שלא לצטט מספר יהודית‪ ,‬אולי משום שאין‬
‫בו כל אזכור לתורה שבעל־פה‪ ,‬אלא רק לטעון טענה חסרת בסיס מבלי לגבות‬
‫אותה‪ .‬הנה הקטעים בספר יהודית העוסקים בצום‪:‬‬
‫ב‬
‫תצא כל לילה ולילה אל הערבה אשר לפני בתול‪ ,‬ותרחץ‪ ,‬ותתפלל אל‬
‫ה' להצליח דרכה ולפדות את עמה‪ ,‬ואחרי כן שבה האהלה ותצום עד‬
‫הערב‪ ...‬ותעש לה חדר קטן בעליית ביתה‪ ,‬ותשב שם חגורת שק‪ ,‬ותצם‬
‫יום יום בבגדי אלמנותה‪ ,‬מלבד שבתות ה'‪ ,‬ומלבד ראשי החודשים ומועדי‬
‫‪293‬‬
‫בני ישראל‪.‬‬
‫כמובן שאין כאן שום זכר לרבנים‪ ,‬למסורת הלכתית או לתורה שבעל־פה‪ .‬אך מעבר‬
‫לכך‪ ,‬פרופ' יצחק ד' גילת‪ ,‬מהחוג לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬בחן את עניין‬
‫הצומות בנבכי ההלכה הרבנית ומצא שחלק מהמקורות מתעדים יהודים הצמים‬
‫בשבת‪ 294.‬יתרה מכך‪ ,‬בניגוד למעשיה של יהודית (שלא צמה בראשי חודשים‬
‫ובמועדים)‪ ,‬פרופ' גילת מספר על חכמים (תנאים ואמוראים) שצמו באופן קבוע‬
‫בשבתות ובימים טובים‪ 295.‬אם מנהגיה של יהודית תואמים את הנאמר בתורה‬
‫שבעל־פה‪ ,‬יוצא שחז"ל עצמם הפרו את ההלכה שלדעתם ניתנה מסיני‪.‬‬
‫המאמר קיים בשני אתרים כמעט זהים בתוכנם‪:‬‬ ‫‪ 291‬‬
‫י–המסורת–בישראל‪;www.rationalbelief.org.il/‬‬
‫תורה–שבעל־פה‪/‬קדמות–מסורת–חז–ל–לקט‪.www.knowingfaith.co.il/‬‬
‫למשל באתרי האינטרנט‪"ַ :‬רציוֹ" ו"לדעת להאמין"‪ .‬צוות "רציו" מונה שבעה רבנים‪ ,‬צוות "לדעת להאמין"‬ ‫‪ 292‬‬
‫כולל עשרה רבנים ושמונה רבות‪.‬‬
‫חברי‪-‬המכון‪; www.knowingfaith.co.il/‬אודות‪-‬ערכים‪-‬בחזית‪.www.rationalbelief.org.il/2-2-2-‬‬
‫ספר יהודית‪ ,‬פרק שמיני‪ ,‬בתוך‪ :‬יהושע מ' גרינץ‪ ,‬ספר יהודית‪ :‬תחזורת הנוסח המקורי בצירוף מבוא‪ ,‬פירושים‬ ‫‪ 293‬‬
‫ומפתחות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,1986 ,‬עמ' ‪.132-129‬‬
‫בספרו פרקים בהשתלשלות ההלכה‪ ,1992 ,‬עמ' ‪.111-110‬‬ ‫‪2 94‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.113‬‬ ‫‪2 95‬‬
‫‪117‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫פילון האלכסנדרוני מסביר את טעם הרציעה באוזן של עבד שאינו רוצה‬

‫להשתחרר בהסבר הידוע של 'אוזן ששמעה לא תגנוב על הר סיני והלך‬
‫‪296‬‬
‫זה וגנב – תירצע'‪ ,‬בהתאם למסורת חז"ל‪.‬‬
‫מעניין כי בהסתמך על אותם מקורות‪ ,‬הגיע פרופ' אביגדור שנאן‪ ,‬אדם חובש‬
‫כיפה‪ ,‬למסקנה מעט שונה; לדבריו‪ ,‬פילון משקף מסורות יהודיות רבות שככל‬
‫הנראה רווחו בבתי הכנסת שבהם ביקר‪ .‬פרופ' שנאן מכנה מסורות אלה‬
‫כ"אגדתיות"‪ ,‬ומסביר שהן מצאו אחיזה אצל חז"ל מאות שנים לאחר מכן‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬פרופ' שנאן רומז כי מבחינה‪ ‬היסטוריוגרפית‪ ,‬חז"ל הם שהעתיקו אגדות‬
‫ומסורות בהתאם לפילון ולכתבים אחרים‪ ,‬ולא להפך‪ 297.‬ושימו לב‪ ,‬הוא דואג‬
‫להשתמש במילים "אגדות" ו"מסורות"‪ .‬איך‪ ,‬מדוע ובאיזו סמכות‪ ,‬הפכה כת‬
‫ההלכה את אותן אגדות ומסורות להלכות המחייבות את כלל הציבור?‬
‫בספר טוביה (א ז) מוזכר המושג ההלכתי 'מעשר שני'‪ .‬ושם (ז יג יד)‬
‫מוזכרים נישואין 'על־פי תורת משה' על ידי כתיבת ספר וחתימה‪ .‬הכוונה‬
‫כנראה לכתובה‪ ,‬או לשטר קדושין‪ ,‬ששניהם נתפרשו רק בדברי חז"ל (רבני‬
‫‪298‬‬
‫"רציו" ו"לדעת להאמין")‪.‬‬
‫נתפרשו רק בדברי חז"ל? אבל טקס הנישואין או ייבום‪ ,‬הכולל הסכם מפורש‪,‬‬
‫מוזכר כבר בתנ"ך‪:‬‬
‫מּורה לְ ַקּיֵ ם ָּכל ָּד ָבר ָׁשלַ ף ִאיׁש‬
‫וְ זֹאת לְ ָפנִ ים ְּביִ ְׂש ָר ֵאל ַעל ַהּגְ אּוּלָ ה וְ ַעל ַה ְּת ָ‬
‫עּודה ְּביִ ְׂש ָר ֵאל (רות ד' ‪.)7‬‬ ‫נַ ֲעלֹו וְ נָ ַתן לְ ֵר ֵעהּו וְ זֹאת ַה ְּת ָ‬
‫פרופ' שלום אלבק‪ ,‬חוקר תלמוד דתי מאוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬כותב שפסוק זה‬
‫מתאר את מעשה הקניין שעשה בועז‪ 299.‬אם כך‪ ,‬בניגוד לטענה לעיל‪ ,‬נישואין‬
‫באמצעות טקס הכולל עדים (תעודה) וייתכן גם חתימה בכתב (במילון העברית‬
‫המקראית‪ ,‬כתוב‪" :‬תעודה‪ :‬עדות כתובה"‪ ,)300‬אינם בחזקת תקדים חז"לי; המנהג‬
‫מתועד במקרא‪ ,‬וכנראה שחז"ל שכללוהו במסגרת ההלכה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬מדובר‬
‫במנהג‪ .‬להפוך מנהג להלכה מחייבת‪" ,‬כזה ראה וקדש"‪ ,‬זה סיפור אחר לגמרי‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬מה יאמרו רבני "רציו" על ה"גיור" לכאורה שעברה רות בפרק א' ‪16-‬‬
‫‪ ?17‬האם באמת נערך שם גיור לפי המסורת הרבנית‪ ,‬כפי שנרמז בתלמוד (יבמות‬
‫מ"ז ע"ב) ובמדרש (רות רבה ב')? היכן הראיות בטקסט להלכות הגיור שלימדה‬
‫נעמי את רות‪ ,‬כפי שטוענים חז"ל? ויתרה מכך‪ ,‬מה שווה גיור זה ללא עדים‪,‬‬
‫שהרי אי אפשר לסמוך על עדותה‪ ‬של נעמי ("נשים פסולות לעדות"‪ ,‬משנה‪,‬‬
‫עדות ט')? על כל פנים‪ ,‬נמצא שחז"ל נאחזו במקור קדום (במקרה זה התנ"ך) על‬
‫מנת לפתח ולשכלל את ההלכה שפסקו‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬העילה לנתינת גט לפי ספר דברים כ"ד יכולה להיות רק זנות או‬
‫ניאוף‪ 301.‬למרות דברים ברורים אלה‪ ,‬באו בית הלל ולימדו כי בעל יכול לגרש את‬

‫מתוך האתר החרד"לי‪" :‬לדעת להאמין"‪ ,‬במאמר תחת הכותרת‪" ,‬קדמות מסורת חז"ל (לקט)"‪.‬‬ ‫‪ 296‬‬
‫בספרו עולמה של ספרות האגדה‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,‬ההוצאה לאור‪ ,1987 ,‬עמ' ‪.38-37‬‬ ‫‪ 297‬‬
‫מתוך האתר‪" :‬לדעת להאמין"‪.‬‬ ‫‪2 98‬‬
‫בספרו יסודות דיני הנישואין בתלמוד‪ ,2010 ,‬עמ' ‪.199-198‬‬ ‫‪2 99‬‬
‫מאת‪ :‬מ"צ קדרי‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪ ,2007 ,‬עמ' ‪.1177‬‬ ‫‪ 300‬‬
‫בספר מלאכי ב' פס' ‪ 16-14‬נאמר כי ה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' ‪.)19-18‬‬ ‫‪3 01‬‬

‫‪118‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫אשתו אפילו אם "הקדיחה תבשילו‪ ."...‬ורבי עקיבא פסק‪" :‬אפילו מצא אחרת‬
‫נאה הימנה" (בבלי‪ ,‬גיטין צ' ע"א)‪ 302.‬במסכת כתובות נ"ט ע"ב‪ ,‬קבע רבן שמעון‬
‫בן גמליאל כי "אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה – יגרש אותה ויתן לה‬
‫כתובה‪ .‬ומדוע – שהבטלה מביאה לידי שיעמום" (ביאור שטיינזלץ)‪ .‬בדף ע"ה‬
‫ע"א של אותה מסכת נאמר כי אישה בעלת קול בס עבה‪ ,‬נחשבת לבעלת מום‬
‫ומותר לגרשה; כמו כן‪ ,‬אישה אשר שדיה גדולים מדי או שהרווח ביניהם עולה‬
‫על טפח‪ ,‬מותר לגרשה‪ .‬וכאילו אין די בכך‪ ,‬בעמוד ב' נדרשים חז"ל לשאלה האם‬
‫מותר וראוי לגרש אישה המרימה קולה בעת קיום התשמיש‪ .‬האם גם הדברים‬
‫לעיל נאמרו למשה בסיני?‬
‫באגרת אריסטיאס קמ"ו מוזכר כי העופות הטמאים הם דורסים (סימן‬
‫טהרה שמוזכר רק בחז"ל)‪ .‬ועל מצות תפילין הוא אומר‪' :‬וכן ציוה‬
‫‪303‬‬
‫המחוקק בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד'‪.‬‬

‫איגרת אריסטיאס‪ 304‬הועתקה מיוונית‪ ,‬וגם בתרגומה לעברית לא מופיע‬

‫הביטוי "עופות דורסים"‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬באיגרת נאמר‪" :‬ואף ציווה בדברים‬
‫ברורים לקשור את האות סביב היד" (סימן קנ"ט)‪ .‬זהו ציטוט כמעט‬
‫"ּוק ַׁש ְר ָּתם לְ אֹות ַעל יָ ֶדָך"‪ .‬האיגרת אינה מזכירה‬
‫מדויק מדברים ו' ‪ְ :8‬‬
‫את המונח "תפילין"‪ ,‬אינה מתארת מנהג שכזה ואינה מתייחסת כלל‬
‫לתורה שבעל־פה; היא פשוט חוזרת ומציינת פסוק מתוך תורת משה‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬עצם העובדה שלצד הפסוק המצוטט לא נאמר דבר אודות‬
‫תפילין‪ ,‬מוכיחה מציאות הפוכה מזו שמתארים הרבנים‪.‬‬
‫האיגרת נכתבה ככל הנראה במאות ה־‪ 2-3‬לפנה"ס‪ ,‬ואין פלא שמתועדים‬
‫בה מספר מנהגים ומסורות שהרבנים אימצו כעבור מאות שנים‪ .‬ידוע‬
‫שהאיגרת נפוצה במזרח הקדום‪ ,‬ושסופרים אחרים‪ ,‬כגון יוסף בן מתתיהו‪,‬‬
‫‪305‬‬
‫עשו בה שימוש‪.‬‬
‫בן סירא כותב (כג ט)‪' :‬באזכרת השם הקדוש אל תרגיל'‪ ,‬וכן בספרי‬
‫מקבים לא מוזכר אלא הכינוי 'שמים' בהתאם להלכה (אבות דרבי נתן‬
‫‪306‬‬
‫פרק לו)‪.‬‬
‫העובדה שספרים חיצוניים מצדדים בכך שאין להזכיר את שמו המפורש של‬
‫אלוהים אינה מלמדת דבר על קדמותה של תורה שבעל־פה‪ ,‬אלא רק על כך‬
‫שזרמים שונים ביהדות לא נהגו לבטא את שם אלוהים המפורש לשווא (פרשנות‬
‫נפוצה לשמות כ' ‪ .)6‬פרופ' אוריאל רפפורט מסביר שההימנעות מאזכור שמו‬
‫המפורש של אלוהים והחלפתו בכינוי "שמיים" מוכרת מאותה תקופה ואינה‬
‫קשורה דווקא למסורת הרבנית‪ 307.‬מדרש "אבות דרבי נתן" נכתב כאלף שנה‬
‫לפי מסכת כתובות ע"ה ע"א‪ ,‬מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה והרווח ביניהם‪.‬‬ ‫‪ 302‬‬
‫מהאתר "לדעת להאמין"‪.‬‬ ‫‪3 03‬‬
‫איגרת שנכתבה ככל הנראה על ידי יהודי אלכסנדרוני במאה ה־‪ 2-3‬לפנה"ס‪ .‬הרבנים משתמשים בה‬ ‫‪ 304‬‬
‫כהוכחה קדומה לאמיתות התורה שבעל־פה (עוד על האיגרת אצל דניאל שוורץ‪ ,‬בתוך‪ :‬מנחם קיסטר‬
‫[עורך]‪ ,‬מגילות קומראן מבואות ומחקרים ‪ -‬כרך שני‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.)619‬‬
‫מנחם שטרן‪ ,‬בתוך היסטוריונים ואסכולות היסטוריות‪ :‬קובץ מאמרים‪ ,1962 ,‬עמ' ‪.25‬‬ ‫‪ 305‬‬
‫מהאתר "לדעת להאמין"‪.‬‬ ‫‪3 06‬‬
‫אוריאל רפפורט‪ ,‬ספר מקבים א‪ :‬מבוא‪ ,‬תרגום ופירוש‪ ,‬בהוצאת יד יצחק בן־צבי‪ ,2004 ,‬עמ' ‪.50‬‬ ‫‪ 307‬‬
‫‪119‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫לאחר ספר בן סירא‪ ,‬ולכן אין סיבה להניח כי ההלכה הנרמזת ממנו קשורה בהכרח‬
‫לתקופת בית שני‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬התלות בספרים החיצוניים להצדקת קיומה של‬
‫תורה שבעל־פה אינה מסתדרת עם האיסור המפורש של חז"ל לקרוא בספרים‬
‫‪308‬‬
‫אלה ובטח שלא עם האיום שמי שיקרא בהם יאבד את חלקו בעולם הבא‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬בן סירא כתב בדרך עצה "אל תרגיל"‪ .‬חז"ל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אסרו‬
‫באופן גורף את הזכרת השם המפורש ואיימו כי מי שיעז לעשות כן‪ ,‬אין לו חלק‬
‫בעולם הבא (משנה‪ ,‬סנהדרין י'; בבלי‪ ,‬עבודה זרה י"ח ע"א)‪ .‬האם גם זו מסורת‬
‫שקיבלו בירושה ממשה?‪ ‬‬
‫‪309‬‬
‫בחזיונות הסיבילות (סד כד) מוזכרת ברכה קודם האוכל‪.‬‬
‫כמובן שאין לעניין זה יד ורגל עם תורה שבעל־פה‪ .‬אבל אם מדברים על מזון‬
‫וברכותיו‪ ,‬חשוב לציין כי ספרות חז"ל עצמה מתעדת חוסר הסכמה מהותי‬
‫כמעט בנוגע לכל עניין הקשור בברכות לפני או אחרי הסעודה‪ 310.‬מה שמבהיר‬
‫שאין מסורת אחת מחייבת שניתנה בסיני ועברה בעל־פה מדור לדור‪ .‬נוסף על‬
‫כך‪ ,‬הספרות החיצונית נכתבה ביוונית והועתקה בעיקר על ידי יהודים "נוצרים"‬
‫(משיחיים) וגויים נוצרים‪ .‬הגיוני יותר להסיק שהקטע מחזיונות הסיבילות‪,‬‬
‫שנכתב במאות הראשונות לספ'‪ ,‬מתבסס על האמונה הנוצרית ועל כתבי הברית‬
‫החדשה‪ ,‬שם מסופר שישוע התפלל וברך לפני האוכל‪" :‬הּוא ִצּוָ ה ֶאת ָה ָעם לָ ֶׁש ֶבת‬
‫ַעל ַה ֶּד ֶׁשא‪ ,‬לָ ַקח ֶאת ֲח ֵמׁש ִּכ ְּכרֹות ַהּלֶ ֶחם וְ ֶאת ְׁשנֵ י ַה ָּדגִ ים‪ ,‬נָ ָׂשא ֵעינָ יו ַה ָּׁש ַמיְ ָמה‬
‫ּוב ֵרְך" (בשורת מתי י"ד ‪.)19‬‬ ‫ֵ‬
‫ברכה לפני או אחרי האוכל אינה אסמכתא למסורת שעברה בקרב חוג חכמים‬
‫מסוים‪ ,‬אלא על קיומם של מנהגים בקרב זרמים שונים בעם‪ ,‬ביניהם גם כאלה‬
‫שדחו את התורה שבעל־פה ואת סמכות הרבנים‪ .‬פרופ' שמואל ספראי מציין כי‬
‫לרוב הכיתות בתקופת בית שני היו נוסחים שונים של ברכות שיש לומר בשגרת‬
‫היום יום‪ .‬הנוסחה בחזיונות הסיבילות היא רק אחת מיני רבות‪ 311.‬למותר לציין‪,‬‬
‫אין בתרי"ג מצוות התורה נוסח אחד אשר על־פיו יש לברך לפני או אחרי המזון‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אין בתורה ולו גם מצווה אחת הקשורה לתפילה‪ .‬מה יש בה? בדברים‬
‫ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר נָ ַתן‬
‫ּוב ַר ְכ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ‬
‫ח' ‪ 10‬נאמר‪" :‬וְ ָא ַכלְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵ‬
‫לָ ְך"‪ .‬מי שרוצה לחבר תילי תילים של הלכות‪ ,‬ברכות ותפילות על בסיס פסוק‬
‫אחד‪ ,‬מוזמן לעשות כן‪ ,‬רק במחילה‪ ,‬שלא ייחס זאת למשה בסיני ולא יכפה זאת‬
‫על הזולת‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬גם ב"חזיונות הסיבילות" מתואר משיח שמימי שירד אל בני האדם‪ ,‬סילק‬
‫את חטאי העולם והוציא את בני האדם לחופשי‪ 312.‬לכן אין ספק ששני הרעיונות‬

‫סנהדרין ק' ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 08‬‬

‫באתר "לדעת להאמין"‪.‬‬ ‫‪3 09‬‬
‫ראו למשל‪ ,‬ויכוח בין הלל לשמאי על עיתוי הברכה על היין (ירושלמי‪ ,‬ברכות דף נו‪ ,‬ב פרק ח הלכה א‬ ‫‪ 310‬‬
‫משנה); על עיתוי נטילת ידיים ביחס למזיגת הכוס (שם‪ ,‬דף נז‪ ,‬ב פרק ח הלכה ב משנה); או על נוסח ואופן‬
‫קיום ההבדלה (שם‪ ,‬דף ס‪ ,‬א פרק ח הלכה ה משנה)‪ .‬למחלוקות אחרות בנושא הקשורות לארוחה‪ ,‬ראו‪ :‬עזגד‬
‫גולד‪ ,‬השמאים‪ :‬אישיות‪ ,‬פילוסופיה והלכה‪ ,2011 ,‬עמ' ‪ ;48-47‬וגם‪ :‬ששה סדרי משנה‪ :‬מפורשים בידי חנוך‬
‫אלבק ומנוקדים בידי חנוך ילון ‪ -‬סדר זרעים‪ ,1957 ,‬עמ' ‪ .12‬דוגמה לחוסר הסכמה מסוג כזה קיימת במשנה‪,‬‬
‫מסכת ברכות‪ ,‬פרקים ג ו‪-‬ח‪.‬‬
‫שמואל ספראי‪ ,‬בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה‪ :‬פרקים בתולדות החברה והתרבות‪ ,1983 ,‬עמ' ‪.112-111‬‬ ‫‪3 11‬‬
‫ברנרד לזר‪ ,‬בתוך‪ :‬יעקב גורן וחיים זליגמן [עורכים]‪ ,‬אנרכיסטים יהודים‪ ,‬קובץ ב'‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.39‬‬ ‫‪ 312‬‬
‫‪120‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫נשאבו מאותו מקור – הברית החדשה – ולא מתוך ספרות חז"ל‪.‬‬

‫בספר מקבים (ב' מ"ה) מופיעים‪ ...‬מילה בכפייה של בנים שלא נימולו‪ ,‬כפי‬
‫‪313‬‬
‫שמצווה ההלכה (קידושין כט עא)‪.‬‬
‫לברית המילה המוזכרת בספר מקבים אין שום קשר להלכה של כת הפרושים‪.‬‬
‫לפי ההקשר ברי כי מתתיהו ורעיו מלו את הילדים בכפייה מפני שהילדים לא רצו‬
‫בכך (ככל הנראה מפחד היוונים שאסרו את המילה)‪ .‬אגב‪ ,‬בתרגום מיוונית של‬
‫יצחק זעקיל פרענקיל לא מופיעה המילה "בכוח"‪" ,‬בחוזקה" או "בכפייה"‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬הנקודה שמנסה מחבר ספר מקבים להעביר היא שעל אף האיסור שקבע‬
‫אנטיוכוס על קיום המילה‪ ,‬מתתיהו דבק בתורת משה ועשה זאת לילדים שלא‬
‫נימולו‪ 314.‬כאמור‪ ,‬שום קשר להלכה או לתורה שבעל־פה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬מתתיהו‬
‫היה כוהן‪ ,‬והכוהנים כזכור‪ ,‬התנגדו למסורת הפרושים ולתורה שבעל־פה‪.‬‬
‫בתורת משה נאמר‪:‬‬
‫יע וְ יָ לְ ָדה זָ ָכר וְ ָט ְמ ָאה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים‬
‫ַּד ֵּבר ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל לֵ אמֹר ִא ָּׁשה ִּכי ַתזְ ִר ַ‬
‫ּובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י יִ ּמֹול ְּב ַׂשר ָע ְרלָ תֹו (ויקרא י"ב ‪.)3-2‬‬ ‫ימי נִ ַּדת ְּדו ָֹתּה ִּת ְט ָמא‪ַ .‬‬
‫ִּכ ֵ‬
‫"ּובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י יִ ּמֹול"‪ .‬התינוק‬
‫לא נאמר שם שרק האב יכול למול את בנו‪ ,‬אלא ַ‬
‫חייב בברית מילה‪ ,‬אבל לא בהכרח על ידי אביו‪ .‬הפסוק אפילו אינו מזכיר את‬
‫האב‪ ,‬ומשתמע שאם האב לא מל את בנו‪ ,‬מישהו אחר חייב לעשות זאת‪ .‬אין כל‬
‫צורך בהלכה שתבהיר את הנקודה‪ ,‬שכן היא ברורה כשמש מתוך הפשט‪ .‬עובדה‬
‫שיהושע בן נון ומתתיהו הכוהן הבינו זאת היטב ולא נזקקו לתורה שבעל־פה‪.‬‬
‫רבני "רציו" יכולים לטעון כי במקור אמנם כתוב שהאב חייב למול את בנו‪ ,‬ככתוב‬
‫על אברהם בבראשית י"ז‪ ,‬אך ציווי זה ניתן טרם מתן תורה‪ .‬בשמות ד' עורכת‬
‫ציפורה‪ ,‬אשת משה‪ ,‬ברית לבנה‪ ,‬אך גם זה אינו חלק מתרי"ג המצוות ולכן רצוי‬
‫לא לבנות על כך מנהגים והלכות‪ .‬אגב‪ ,‬חז"ל סתרו את התורה גם במקרה של‬
‫ציפורה‪ ,‬כאשר קבעו כי היא נעזרה במישהו אחר שיעשה זאת במקומה (בבלי‪,‬‬
‫עבודה זרה כ"ז‪ ‬ע"א)‪ .‬אך הטקסט בספר שמות ד' ‪ 25‬אומר בפירוש‪" :‬וַ ִּת ַּקח‬
‫ת־ע ְרלַ ת ְּבנָ ּה‪."...‬‬
‫ִצּפ ָֹרה צֹר וַ ִּת ְכרֹת ֶא ָ‬
‫בספר מקבים מופיעים‪ ...‬סדר תענית התואם את דברי המשנה במסכת‬
‫‪315‬‬
‫תענית (מקבים א' ג')‪.‬‬
‫בספר מקבים א' ג' מ"ז כתוב‪" :‬ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על‬
‫ראשם ויקרעו את בגדיהם"‪ .‬מהיכן שאבו המקבים את הרעיון? מהתנ"ך כמובן!‬
‫במקומות רבים בתנ"ך מסופר שאנשים אבלים צמו‪ ,‬לבשו שק‪ ,‬העלו אפר על‬
‫ראשם וקרעו את בגדיהם‪ 316.‬מה הקשר לסדר תענית? איפה בספר מקבים מופיע‬
‫אפילו רמז לסדר תענית שבמשנה? אגב‪ ,‬אם מתתיהו היה טרוד בלימוד התורה‬
‫שבעל־פה בבית המדרש (לרבות מסכת תענית) מבוקר עד ערב‪ ,‬כמו כת תלמידי‬

‫באתר "לדעת להאמין"‪ .‬ההפניה שם לספר מקבים שגויה‪ .‬ההתייחסות מופיעה במקבים א' ב מז‪.‬‬ ‫‪ 313‬‬
‫‪.Benedikt Eckhardt ,Jewish Identity and Politics between the Maccabees and Bar Kokhba, BRILL, 2011, p. 109‬‬ ‫‪ 314‬‬
‫באתר‪" :‬לדעת להאמין"‪.‬‬ ‫‪3 15‬‬
‫ראו למשל בראשית ל"ז ‪ ;34‬יהושע ז' ‪ ;6‬ישעיהו ל"ז ‪ ;1‬ירמיהו ו' ‪ ;26‬יונה ג' ‪ ;6‬איוב א' ‪ ;20‬ב' ‪ ;12‬אסתר ד' ‪.16-1‬‬ ‫‪3 16‬‬
‫‪121‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫החכמים‪ ,‬הוא ודאי היה מסרב לשרת בצבא ולהילחם לצד אחיו‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬ההלכה המתוארת במשנה גורסת כי‬
‫סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה לרחובה של עיר; ונותנין אפר‬
‫מקלה על גבי התיבה‪ ,‬ובראש הנשיא‪ ,‬ובראש אב בית דין‪ ,‬וכל אחד ואחד‬
‫נוטל ונותן בראשו‪ .‬והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושים ‪ -‬אחינו‪,‬‬
‫לא נאמר באנשי נינווה‪ ,‬וירא האלוהים את שקם ואת תעניתם‪ ,‬אלא‬
‫'וירא האלוהים את מעשיהם‪ ,‬כי שבו מדרכם הרעה' (יונה ג י); ובקבלה‬
‫הוא אומר‪' ,‬וקרעו לבבכם ואל בגדיכם‪ ,‬ושובו אל ה' אלוהיכם‪ :‬כי חנון‬
‫‪317‬‬
‫ורחום הוא‪ ,‬ארך אפיים ורב חסד‪ ,‬וניחם על הרעה' (יואל ב יג)‪.‬‬
‫ברור כי התענית המתוארת במקבים התנהלה ברוח תיאורי האבלות בתנ"ך‪,‬‬
‫שכן המקבים אימצו את מנהגי האבל של גיבורי התנ"ך‪ .‬בניגוד לתורה שבעל־‬
‫פה‪ ,‬הם לא הוסיפו הלכות המתארות את אופן העינוי‪ .‬המשנה מבהירה שחז"ל‬
‫לקחו את מנהגי האבלות מן התנ"ך והפכו אותם להלכות שחובה לקיימן‪ ,‬גם אם‬
‫‪318‬‬
‫באופן שגרתי ומכני‪.‬‬
‫ההשוואה הזאת מעלה את השאלה‪ :‬כיצד תומכת בחירתם של המקבים‬
‫להתענות כנהוג במקרא‪ ,‬בקיומה של תורה שנמסרה בעל־פה? הרי ההבדלים‬
‫המהותיים בין התענית הרבנית למנהגי האבלות של המקרא והמקבים דווקא‬
‫מדגישים את התהום הפעורה בין התורה הכתובה לזו שבעל־פה‪.‬‬

‫התורה שבעל־פה נעדרת לחלוטין ממסמכים היסטוריים‬

‫לאורך ההיסטוריה נשתמרה ספרות חיצונית עתיקה‪ ,‬המבהירה שאנשים לא ראו‬
‫במסורת הרבנית תורה שאלוהים עומד מאחוריה‪ .‬אילו הייתה נמסרת למשה‬
‫תורה בעל־פה על הר סיני‪ ,‬היה צפוי שהמסמכים ההיסטוריים המפורטים להלן‬
‫יתייחסו לקיומה‪.‬‬
‫הספרים החיצוניים‪ .‬מדובר באסופה הכוללת את ספר אדם וחווה‪ ,‬מקבים‪ ,‬בן‬
‫סירא‪ ,‬חוכמת שלמה‪ ,‬ספר טוביה‪ ,‬צוואת השבטים ועוד‪ .‬ספרים אלה נכתבו‬
‫ביוונית בין השנים ‪ 100-200‬לפנה"ס‪ ,‬כלומר בתקופת בית שני‪ .‬אין בהם כל‬
‫אזכור לקיומה של תורה בעל־פה או למעמד חברתי של רבנים‪.‬‬
‫מגילות ים המלח‪ .‬נכתבו ברובן בעברית בין השנים ‪ 100-200‬לפנה"ס‪ .‬הן כוללות‬
‫חלקים מכמעט כל ספרי התנ"ך‪ ,‬וכן מספר מגילות אחרות (קטעים מהספרים‬
‫החיצוניים‪ ,‬תיאורים של חיי הכת ורשימות אסכטולוגיות)‪ .‬גם בהן אין כל‬
‫התייחסות לתורה שנמסרה בעל־פה או לקיומם של רבנים‪.‬‬
‫ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת גולי בבל‪ .‬הגולים חיו בבבל בתקופת בית שני‪,‬‬
‫ותעודות שונות שנמצאו מבהירות שלא הייתה להם מסורת רבנית־הלכתית‬
‫ושהם לא הכירו תורה שבעל־פה‪ .‬מגילות גולי בבל הן אוסף בן אלפיים וחמש‬
‫מאות שנה (משנת ‪ 500‬לפנה"ס)‪ ,‬של עשרות לוחות טין הכתובים בכתב יתדות‪.‬‬
‫תענית ב‪.‬‬ ‫‪3 17‬‬
‫יעל שמש‪ ,‬אבלות במקרא‪ :‬דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית‪ ,2015 ,‬עמ' ‪.84-81‬‬ ‫‪ 318‬‬
‫‪122‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫לוחות הטין מהווים את העדות הכתובה הקדומה ביותר המתארת את‬

‫חיי היהודים בבבל‪ ,‬ושופכים אור חדש על‪  ‬אורחות חייהם של יהודים‬
‫‪319‬‬
‫בגלות‪ ,‬יחסיהם עם השלטון הבבלי והמבנה החברתי של יהדות בבל‪.‬‬

‫התעודות של גולי בבל מהוות עדות חזקה דווקא נגד ההלכה הרבנית והתורה‬
‫שבעל־פה‪ .‬פרופ' פינקל‪ ,‬היסטוריון ובלשן יהודי‪ ,‬מעיר‪:‬‬

‫הזהות היהודית שלהם הייתה מעוצבת בראשם‪ .‬לא היה להם פסל שהיה‬
‫אפשר לראות או למשש‪ ,‬ואפילו לא מקדש‪ .‬הזהות היהודית שלהם‬
‫‪320‬‬
‫הייתה בתוכם‪ .‬הדת הייתה בתוכם ללא שום סממן חיצוני או הוכחה‪.‬‬

‫כתבי יוסף בן מתתיהו‪ .‬אלה הם חיבורים היסטוריים שנכתבו ביוונית בין השנים‬
‫‪ 80-70‬לספ'‪ .‬חיבוריו המרכזיים‪ :‬מלחמות היהודים‪ ,‬קדמוניות היהודים ונגד‬
‫אפיון‪ .‬נוכח התקופה שבה הוא כתב מן הראוי היה למצוא בהם שפע של אזכורים‬
‫לתורה שבעל־פה‪ ,‬אלא שאין בהם כל התייחסות מפורשת לכך‪ .‬רמז דק למסורת‬
‫רבנית יש בקדמוניות היהודים‪ ,‬ספר ד'‪ ,‬פרק ח'‪ ,‬שם מתוארת ככל הנראה מסורת‬
‫כלשהי המזכירה הנחת תפילין‪ ,‬אם כי לא בדרך הנהוגה כיום על־פי ההלכה‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬השימוש בספרים החיצוניים לטובת התורה שבעל־פה נראה ניסיון‬

‫נואש למצוא למסורת הרבנית סימוכין מחוץ לספרות חז"ל‪ ,‬וזאת משני טעמים‬
‫עיקריים‪ :‬ראשית‪ ,‬לחפש סימנים לתורה שבעל־פה בנבכי הספרות החיצונית זה‬
‫כמו לנסות לאתר מחט בערמה של שחת; מי שיקרא את הספרים החיצוניים‬
‫כולם יגלה על נקלה כי הם חסרים כל הפניה מפורשת לפרושים‪ ,‬להלכה הרבנית‪,‬‬
‫למשנה‪ ‬ולתורה שבעל־פה‪ .‬שנית‪ ,‬אם הספרות החיצונית אכן היתה מכילה‬
‫הפניות (אפילו מרומזות) לתורה שבעל־פה‪ ,‬מדוע מצא לנכון רבי עקיבא להזהיר‬
‫כי מי שיעז לקרוא בה יאבד את חלקו בעולם הבא?‪ 321‬האם רבני "רציו" כל כך‬
‫נואשים עד כי הם מוכנים להתעלם מדבריו של עקיבא ובלבד שימצאו ראיה‬
‫למסורתם?‪ ‬‬

‫דבריו של יהודה קפלן‪ ,‬מנהל מחלקת חינוך והדרכה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים‪ ,‬שם הוצגו הלוחות‪.‬‬ ‫‪ 319‬‬
‫‪.www.nrg.co.il/online/55/ART2/673/972.html‬‬
‫ארווינג פינקל‪ ,‬אוצר במוזיאון הלאומי הבריטי‪ .‬הכתבה פורסמה בידיעות אחרונות‪' " ,‬מגילות קומראן'‬ ‫‪ 320‬‬
‫הבבליות‪ :‬ד"ש מהגולים"‪ ,‬פברואר ‪.2015‬‬
‫בבלי‪ ,‬סנהדרין ק' ע"ב; ירושלמי‪ ,‬פאה דף ה‪ ,‬א פרק א הלכה א גמרא‪.‬‬ ‫‪ 321‬‬

‫‪123‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪31‬‬
‫האם באמת היה לחז"ל ידע מדעי‬
‫ייחודי ממקור שמימי?‬

‫"הרב זמיר כהן מבקש להוכיח בספרו 'מסע אל האמת'‬

‫‪322‬‬

‫שהידע של חז"ל בתחומי המדע נבע ממקור שמימי‪ ,‬שהרי‬

‫לא עמדו לרשותם האמצעים הטכנולוגיים שקיימים היום"‪.‬‬

‫יום ברור לחוקרי תקופת בית שני (מרביתם דתיים‪ ,‬אגב)‪ ,‬שחז"ל שאבו‬
‫והעתיקו מחכמי הגויים‪ ,‬בעיקר מחכמי יוון ובבל‪ ,‬את כל ידיעותיהם‬
‫בתחום המתמטיקה‪ ,‬האנטומיה‪ ,‬האסטרונומיה ועוד‪ .‬חוקרים רבים‬
‫כתבו על כך בהרחבה‪ ,‬ביניהם פרופ' שאול ליברמן‪ 323,‬פרופ' א' א' הלוי‪ 324,‬פרופ'‬
‫מאיר בר אילן‪ 325,‬פרופ' א' א' אורבך‪ 326‬ועוד‪ .‬אפילו הרמב"ם הודה שידיעותיהם‬
‫‪327‬‬
‫של חז"ל במדעים לקוחות מהגויים‪ ,‬בעיקר באסטרונומיה‪.‬‬
‫ה‬
‫מאחר שכבר קיימת ספרות ענפה בנושא הזמינה לקורא‪ ,‬נביא פה רק דוגמה‬
‫אחת‪ 328‬ומוכרת שבה רבנים מחזירים בתשובה אוהבים להשתמש כדי להבהיר‬
‫כיצד "גילו" חז"ל אמיתות מדעיות‪ .‬זמיר כהן מעלה על נס את חישובי חידוש‬
‫הלבנה שרבן גמליאל מזכיר במסכת ראש השנה כ"ה ע"א‪ .‬כך הוא מבקש להוכיח‬
‫שמקור החוכמה של חז"ל הוא על־טבעי‪ 329.‬אבל הוא שוכח שבאותה גמרא‬
‫בדיוק מובא הסיפור הבא‪:‬‬

‫מעשה שבאו שניים להעיד על החודש‪ ,‬ואמרו‪ :‬ראינוהו את הירח הישן‬

‫שחרית בצד מזרח‪ ,‬וערבית ראינו את הירח החדש בצד מערב‪ .‬אמר ר'‬
‫יוחנן בן נורי‪ :‬עדי שקר הם‪ ,‬שלא יתכן שראו המולד זמן קצר כל כך‬
‫זמיר כהן‪ ,‬מסע אל האמת‪ ,‬הפרק "תורה ומדע"‪ ,‬הוצאת הידברות‪ ,‬ירושלים (‪ ,)2001‬עמ' ‪.63‬‬ ‫‪ 322‬‬
‫יוונית ויוונות בארץ־ישראל‪.1962 ,‬‬ ‫‪3 23‬‬
‫עולמה של האגדה‪ :‬האגדה לאור מקורות יווניים‪ ;1972 ,‬האגדה ההיסטורית־ביוגרפית‪ ;1975 ,‬אגדות‬ ‫‪ 324‬‬
‫האמוראים‪ :‬האגדה הביוגרפית של אמוראי ארץ־ישראל ובבל לאור מקורות יווניים ולאטיניים‪.1977 ,‬‬
‫אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ־ישראל בתקופות ההלניסטית־רומית והביזאנטית‪.2011 ,‬‬ ‫‪ 325‬‬
‫חז"ל – פרקי אמונות ודעות‪.1976 ,‬‬ ‫‪3 26‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות קידוש החודש‪.‬‬ ‫‪3 27‬‬
‫להפרכת טענות נוספות בנושא‪ ,‬ראו באתר ‪.www.oral.law‬‬ ‫‪ 328‬‬
‫כהן‪ ,‬עמ' ‪.67-65‬‬ ‫‪3 29‬‬

‫‪124‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬הפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל־פה‬

‫לאחר סוף החודש הקודם‪ ,‬ואין לסמוך עליהם‪ .‬וכשבאו ליבנה קיבלן רבן‬
‫גמליאל כעדים‪ ,‬ולא חשש (ראש השנה כה עא‪ .‬ביאור שטיינזלץ)‪.‬‬

‫מסתבר שרבן גמליאל מבטל כאן את עמדתו של ר' יוחנן בנוגע לחישוב החודש‪.‬‬
‫הגמרא ממשיכה ומספרת שרבן גמליאל שלל גם את דעתו של ר' דוסא‪ .‬אבל‬
‫הרי לדברי כהן‪ ,‬חז"ל הם גאונים שקיבלו את משנתם משמיים‪ .‬אם כך‪ ,‬איך זה‬
‫ששיטת החישוב של שניים מהם מתבטלת מפני עמדתו של גמליאל? פרופ'‬
‫אמנון שפירא מסביר שבאופן כללי חז"ל התנגדו לחישובים קבועים מראש של‬
‫חידוש הלבנה‪ ,‬והסתמכו רק על עדות ראייה‪ 330.‬אם כך‪ ,‬רבן גמליאל יוצא חוצץ‬
‫כנגד מסורת ההלכה‪ .‬כהן מבקש להוכיח את חוכמתם של חז"ל באמצעות‬
‫חישוב הלבנה‪ ,‬ויוצא שהוא מוכיח בדיוק את ההפך‪.‬‬

‫שימו לב לתיאור הבא‪:‬‬

‫תנו רבנן [שנו חכמים]‪ :‬פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית כעין‬
‫דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש‪ ,‬כסבורים העם לומר לאור זה כי‬
‫ראש החדש הוא‪ ,‬ובקשו בית הדין לקדשו‪ .‬אמר להם רבן גמליאל‪ :‬כך‬
‫מקובלני מבית אבי אבא‪ :‬אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה‬
‫יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים (של אחד מאלף‬
‫‪331‬‬
‫ושמונים בשעה)‪.‬‬

‫גם במקרה זה חכמי התלמוד טוענים דבר אחד‪ ,‬ואז בא רבן גמליאל וסותר אותם‬
‫באומרו שהחישוב שלמד בבית אביו נכון יותר‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬הגמרא ממשיכה‬
‫ומספרת שטעותו של גמליאל הייתה כה מרה‪ ,‬עד שהיא גרמה לרבי יהושע‬
‫לשקוע בדיכאון‪ .‬אז ניגש רבי עקיבא לנחמו ואמר לו כי אינו צריך להתאבל‪,‬‬
‫מפני ש‪...‬‬

‫אפילו שוגגין‪ ,‬שבשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי‪ ...‬אפילו הייתם‬
‫מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו‪ ...‬אפילו הייתם מוטעין על‬
‫ידי עדי שקר‪ .‬ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש – הרי הוא מקודש‪,‬‬
‫‪332‬‬
‫ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם‪.‬‬

‫במילים אחרות‪ ,‬למרות שכולם יודעים שרבן גמליאל טעה‪ ,‬אין צורך להתאבל‬
‫שהרי אלוהים בכבודו ובעצמו מיישר קו עם טעותם של הרבנים ומאמצה‪.‬‬

‫ובכל זאת‪ ,‬אם החישוב שעשה גמליאל זהה לחישוב של נאס"א‪ ,‬מניין היה לו‬
‫הידע האסטרונומי המדויק הזה? כדי לענות על שאלה זו‪ ,‬ראוי לזכור מי היו‬
‫המומחים באסטרונומיה באותה תקופה‪ .‬פרופ' שאול ליברמן‪ 333‬כותב שקשריהם‬
‫של חז"ל עם חכמי הגויים גרמו להם לאמץ אצטגנינות‪ 334,‬כישוף ואמונות‬

‫אמנון שפירא‪ ,‬אנרכיזם יהודי דתי‪.211 :2015 ,‬‬ ‫‪ 330‬‬

‫ראש השנה כ"ה ע"א‪ .‬ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪ 331‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪3 32‬‬
‫ליברמן‪ ,‬יוונית ויוונות בארץ־ישראל‪.73 :1962 ,‬‬ ‫‪ 333‬‬
‫אצטגנינות‪ ,‬משמע "חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות" (רש"י בפירוש לבבלי‪ ,‬סוטה ל"ו ע"ב)‪.‬‬ ‫‪ 334‬‬

‫‪125‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טפלות הזרות לחלוטין לרוח המקרא‪ .‬לדידו של פרופ' א' א' אורבך‪ 335,‬האמונה‬
‫באסטרולוגיה מצאה לה אחיזה איתנה בחוגים רחבים בתקופת האמוראים‪,‬‬
‫למרות שמקורה בדת הבבלית המאוחרת‪ .‬הוא מסביר שהאסטרולוגיה נטמעה‬
‫‪336‬‬
‫בפילוסופיות שונות‪ ,‬וכי חז"ל ראו שאין להם ברירה אלא להתפשר ולקבלה‪.‬‬

‫עד כמה הושפע רבן גמליאל מהעולם ההלניסטי? מחקריו הענפים של פרופ' א'‬
‫א' הלוי‪ 337‬מוכיחים שעיקר הגותו של רבן גמליאל נשען על אמירות עתיקות של‬
‫חכמי יוון‪.‬‬

‫הרב זמיר כהן מראה כי החישוב של גמליאל עומד על ‪ 29.53059‬יום‪ .‬מעניין שרבן‬
‫גמליאל עצמו אינו אומר שקיבל את החישוב הזה משמיים‪ .‬לדבריו‪" ,‬כך מקובלני‬
‫מבית אבי אבא"‪ ;338‬דהיינו‪ ,‬ידע זה היה קיים עוד לפניו‪ .‬מי הוא אותו "אבא"‬
‫שממנו שאב גמליאל את המידע? האסטרונום והמתמטיקאי הבבלי נבו רימנו‬
‫(חי בשנת ‪ 500‬לפנה"ס בקירוב) הצליח לחשב את אורכו הממוצע של החודש‬
‫הסינודי‪ ,‬והגיע ל־‪ 29.530614‬יום‪ .‬ממשיך דרכו היה קידינו‪ ,‬שחי מאות שנים‬
‫לפני גמליאל‪ .‬קידינו שכלל ושיפר את אופן חישוב אורך החודש הסינודי‪ ,‬והגיע‬
‫לתוצאה של ‪ 29.530594‬יום – ערך זהה כמעט בדיוק לזה שנקב רבן גמליאל!‬
‫האסטרונום היווני היפרכוס‪ ,‬שחי כמאתיים וחמישים שנה לפני גמליאל‪ ,‬חקר‬
‫את מסלול תנועתו של הירח‪ ,‬והגיע למסקנה שאורך החודש הסינודי שווה‬
‫‪339‬‬
‫־‪ ,29.530594‬וכך אישר את התוצאה שאליה הגיעו קודמיו‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬חז"ל בסך הכול העתיקו מחכמי הגויים‪ ,‬שמאות שנים לפניהם כבר הגיעו‬
‫למסקנות האמורות‪ ,‬וזו הסיבה לקיומן של אמיתות מדעיות בספרות חז"ל‪ .‬אלא‬
‫שלצידן של אמיתות אלו (שכאמור נשאבו מן הגויים)‪ ,‬ניתן למצוא בספרות‬
‫חז"ל גם סתירות רבות מול המדע – עליהן נרחיב בפרק "סתירות בין התורה‬
‫שבעל־פה לבין המדע"‪.‬‬

‫אורבך‪ ,‬חז"ל – פרקי אמונות ודעות‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,1976 ,‬עמ' ‪.245‬‬ ‫‪ 335‬‬
‫אורבך‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪3 36‬‬
‫ובעיקר מספרו האגדה ההיסטורית־ביוגרפית‪.314–285 :1975 ,‬‬ ‫‪ 337‬‬
‫ראש השנה כ"ה ע"א‪.‬‬ ‫‪3 38‬‬
‫ראו מאמר ב‪.www.hofesh.org.il/religion_merchants/metifim/DR2_Dont_Believe_Them_2.html :‬‬ ‫‪3 39‬‬

‫‪126‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫פרק ג‬

‫טענות נגד קיומה של‬

‫תורה שנמסרה‬
‫בעל־פה במעמד הר סיני‬
‫פרק זה מרכז ראיות מעולם המדע‪ ,‬ההיסטוריה‪,‬‬
‫המקרא‪ ,‬ספרות חז"ל ועוד‪ ,‬המוכיחות מעבר‬
‫לכל ספק כי התורה שבעל־פה איננה אלא אגדה‬
‫אורבנית שאין לקחת ברצינות‪ ,‬אשר צצה רק‬
‫בימיהם של הפרושים‪.‬‬

‫‪127‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪1‬‬
‫יהדות אתיופיה שוללת את התורה‬
‫שבעל־פה ואת הרציפות שלה‬

‫הילת "ביתא ישראל" מהווה עדות נוספת לכך שהתורה שבעל־פה לא‬
‫ניתנה בסיני‪ ,‬אלא שהיא התגבשה מאוחר יותר על ידי חז"ל‪ .‬קהילות‬
‫היהודים באתיופיה הן דתיות ביותר‪ ,‬אך אינן מכירות את מסורות‬
‫התורה שבעל־פה‪ .‬הכיצד? הסיבה נעוצה בכך שהיהודים גלו לאתיופיה לפני‬
‫תקופת בית שני ולכן לא נחשפו למסורת הרבנית שהחלה להתגבש רק לקראת‬
‫ק‬
‫המאה ה־‪ 1‬לספ'‪ .‬פרופ' דניאל שפרבר סובר שקהילות היהודים באתיופיה‪ ,‬שגלו‬
‫מארץ־ישראל בתקופת בית ראשון‪ ,‬קיימו מסורת משלהם; מנהגיהם מבוססים‬
‫‪1‬‬
‫על המקרא וקודמים לתקופת חז"ל ולפרשנותם‪.‬‬

‫בספרו "יהדות אתיופיה – זהות ומסורת" מדגיש פרופ' מיכאל קורינאלדי‪,‬‬

‫מומחה ליהדות אתיופיה‪ ,‬שהמשנה והתלמוד‪ ,‬לצד יתר כתבי התורה שבעל־פה‪,‬‬
‫לא היו ידועים כלל לעדה האתיופית‪ 2.‬הוא מוסיף ש"מקורות התורה שבעל־פה‬
‫אינם ידועים להם כי בבית שני נתחברו ולא השיגום"‪.‬‬

‫ד"ר יוסי זיו‪ 3‬חקר במשך שמונה עשרה שנה את חייהם הדתיים של יהודי‬
‫אתיופיה‪ .‬לפי ממצאיו‪ ,‬היהודים שגלו לאתיופיה התנתקו מישראל טרם הפכה‬
‫המסורת הפרושית־רבנית למונופול‪ 4.‬הוא מסביר כי יהודי אתיופיה חיו בגלות‬
‫כשהם מנותקים מעם ישראל‪ ,‬ושם הם המשיכו לשמור את מנהג אבותיהם‬
‫עד ימינו‪ .‬ממצאיו של ד"ר זיו מבהירים שבקהילה האתיופית יש הלכות רבות‬
‫המנוגדות להלכה הרבנית המקובלת היום‪ ,‬אך דומות לאלה שמופיעות במגילות‬
‫ובספרות בית שני‪ .‬כמו כן נמצאו סתירות משמעותיות בין ההלכה‬ ‫ִ‬ ‫קומראן‬
‫הרבנית‪ ,‬הנהוגה על־פי השולחן ערוך‪ ,‬לבין ההלכה של הקייסים‪ 5.‬למשל‪ ,‬יהודי‬
‫אתיופיה אינם מדליקים נרות שבת משום שהם מקפידים על איסור הבערת‬
‫האש‪ ,‬גם אם מבעירים אותה לפני כניסת השבת‪.‬‬

‫דוגמאות נוספות‪ :‬במסורת הרבנית נתפסים יחסי אישות כחלק מעונג שבת‪,‬‬
‫אבל בהלכה האתיופית הם נתפסים כמטמאים את הגוף ולכן הם אסורים בשבת‪.‬‬
‫הלכה זו מופיעה במגילות קומראן וגם בספר היובלים‪ .‬ההלכה הרבנית אוסרת‬
‫על אבלים להסתפר ולגלח את זקנם‪ 6,‬ואילו בעדה האתיופית המנהג הפוך‪ .‬שם‬
‫יש להתגלח ולהסתפר קצוץ‪ .‬גם בנקודה זו מצא ד"ר זיו שורשים למנהג שקיים‬
‫שרון שלום‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫מיכאל קורינאלדי‪ ,‬יהדות אתיופיה‪ :‬זהות ומסורת‪.62 :2005 ,‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫זיו הציג את מחקרו ביום עיון שנערך בבית ספר שדה כפר עציון‪ ,‬לרגל חג הסיגד – החשוב בחגי יהדות‬ ‫ ‪3‬‬
‫אתיופיה‪.‬‬
‫מאמר מתאריך ‪ ,30.11.16‬נגיש ב–‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4886218,00.html‬‬ ‫ ‪4‬‬
‫"קייס" – מנהיג דת באתיופיה‪.‬‬ ‫ ‪5‬‬
‫עיין‪ :‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות אבל‪ ,‬פרק ה‪.‬‬ ‫‪ 6‬‬

‫‪128‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫בתנ"ך‪ :‬כשהבשורות הרעות הגיעו אל איוב‪ ,‬הוא גזז את שערות ראשו; בכמה‬
‫מנבואות ישעיהו ויחזקאל מסופר על יהודים שגזזו את שערות ראשם לאות‬
‫אבל‪ .‬פערים נוספים בין ההלכה האתיופית לבין הלכות שולחן ערוך התגלו גם‬
‫בהלכות שחיטה ונידה‪.‬‬

‫למרבה האירוניה‪ ,‬ומבלי לשים לב‪ ,‬אתר "הידברות" פרסם כתבה על יהדות‬
‫אתיופיה‪ ,‬בה הוא מודה כי התורה שבעל־פה היא המצאה מאוחרת‪:‬‬

‫מכיוון שקהילת יהודי אתיופיה התנתקה משאר עם ישראל לפני חורבן‬

‫בית שני‪ ,‬היא לא הייתה מודעת לתורה שבעל־פה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לא נהגו‬
‫יהודי אתיופיה לחגוג את חג החנוכה‪ .‬הם ניהלו את חייהם לפי דברי‬
‫‪7‬‬
‫התורה ככתבם וכלשונם‪ ,‬כולל הקרבת קרבנות וכדומה‪.‬‬

‫"הגדת אתיופיה" (הגדה לפסח של יהודי אתיופיה בעריכת הרב מנחם ולדמן)‬
‫מבהירה שהרבנים באתיופיה לא נהגו להתלבש לפי הסממנים החיצוניים‬
‫המוכרים כיום ביהדות ההלכה הרבנית‪ ,‬אלא הקפידו על לבוש שונה לחלוטין‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫כמו שאפשר לראות בתצלומים משנת ‪:1937‬‬

‫בשלהי המאה ה־‪ 20‬הצליחו כמאה אלף יהודים אתיופים להגשים את חלומם‬
‫ולעלות לארץ־ישראל לאחר אלפיים שנות גלות‪ ,‬שבמהלכן הם חיו שם בבידוד‬
‫יחסי‪ .‬למרות שבאתיופיה הם לא שמרו את התורה שבעל־פה ואף לא ידעו דבר‬
‫אודותיה‪ ,‬הם הקפידו על חיי הקהילה המתוארים בתורת משה; הם שרדו למעלה‬
‫מאלפיים שנה בשל היותם קבוצה ייחודית‪ ,‬המתבדלת מהגויים שסביבה‪ .‬הם‬
‫לא נעלמו ולא נמחקו‪ ,‬הקפידו על העלאת קורבנות‪ ,‬שמרו על הלכות טהרה‬
‫מחמירות (נידה ויולדת‪ ,‬טומאת שרץ ונבלה‪ ,‬טומאת המת והגוי)‪ ,‬וגם על כמה‬
‫מלאכות של הכהונה‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬מנהגים כמו הנחת תפילין‪ ,‬הדלקת נרות ותפילת שמונה עשרה‬
‫נתפסו על ידם כזרים ומשונים‪ ,‬ולכן הם לא התקבלו כאן כיהודים טהורים דיים‪.‬‬
‫עם הגיעם לארץ‪ ,‬אפילו מנהיגי הקהילה‪ ,‬הקייסים‪ ,‬נאלצו להשתתף בתוכנית‬
‫לימודים מייגעת שנמשכה שבע שנים‪ ,‬ולעיתים אף להתגייר‪ ,‬לפני שהותר להם‬
‫לקבל את הסמכות הדתית על קהילותיהם‪.‬‬

‫‪.www.hidabroot.org/article/118711‬‬ ‫ ‪7‬‬
‫רבני יהדות אתיופיה‪ .‬צולם בשנת ‪ .1937‬מתוך הספר "הגדת אתיופיה” בעריכת מנחם ולדמן‪.‬‬ ‫ ‪8‬‬

‫‪129‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪2‬‬
‫סתירות בין התורה שבעל־פה‬
‫לבין המדע‬

‫"מדע‪ ,‬הרבה פעמים הוא מסתמך על דברים שהם השערות‪.‬‬

‫אנחנו [הרבנים] נהיה מדע מתקדם – לא על דברים שהם‬
‫השערות‪ ,‬על מדע מדויק‪ ,‬על דברים מדויקים במסורת;‬
‫במיוחד במסורת היהודית שהוכיחה לכל העמים שהיא‬
‫המסורת המדויקת ביותר‪ .‬הדיוק האמיתי של ספרות חז"ל‬
‫הוא הדיוק המדהים ביותר"‪( 9.‬הרב אפרים כחלון)‬

‫אם המסורת שעליה מדבר הרב כחלון‪ ,‬כלומר התורה שבעל־פה‪ ,‬אכן‬
‫מדויקת ביותר מבחינה מדעית? הדוגמאות המוזרות והמביכות שנביא‬
‫עכשיו הן רק טעימה מתוך מאות רבות של סתירות‪ ,‬שדי בה על מנת‬
‫לסתור בעליל את הצהרתו של הרב אפרים כחלון‪.‬‬

‫•כיצד בודקים אם אישה היא בתולה או לא? התלמוד‪ 10‬מספר שרבן‬

‫ה‬ ‫ ‬
‫גמליאל‪ ,‬בנו של רבי יהודה הנשיא‪ ,‬ביקש להביא לפניו שתי שפחות‪,‬‬
‫האחת בתולה והשנייה בעולה‪ .‬הוא הושיבן על־פי חבית יין כשאיבר‬
‫מינן חשוף‪ ,‬ואחר כך הריח את פיהן של שתי השפחות‪ .‬כשהריח את‬
‫פי הבתולה‪ ,‬לא עלה באפו ריח של יין שכן בתוליה חוסמים את מעבר‬
‫הריח אל פיה‪ .‬הריח את פיה של הבעולה וריח של יין עלה באפו‪ ,‬שכן‬
‫לבעולה אין קרום בתולים שיכול לחסום את מעבר הריח אל פיה‪.‬‬

‫כשהרב אריה שטרן‪ ,‬שהיה רבה הראשי של ירושלים‪ ,‬נתקל בקטע‬

‫המביך הזה‪ ,‬הוא ניסה לתרץ את השיטה הנואלת הזו במילים הבאות‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫"אין לנו יכולת להסביר‪ ,‬ואולי הטבעים היו שונים אז"‪.‬‬

‫הרצאת וידאו‪ ,‬ערוץ היוטיוב "הרב אפרים כחלון"‪ ,‬בסרטון "אמיתות התורה שבעל־פה"‪ 8 ,‬ביוני‪.2018 ,‬‬ ‫‪ 9‬‬
‫כתובות י' ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 0‬‬
‫‪.tinyurl.com/wank44h1‬‬ ‫‪ 11‬‬

‫‪130‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫•התלמוד‪ 12‬מלמד שמריחת דם עטלפים על העיניים מרפאת מחלות‪.‬‬ ‫ ‬

‫אלא שאין כל מזור במריחת דם עטלפים‪ .‬זהו מנהג פגאני עתיק יומין‪,‬‬
‫שמתועד בפפירוס קדום מימי הפרעונים‪ 13.‬משם כנראה העתיקו‬
‫‪14‬‬
‫הרבנים את המנהג‪ .‬אגב‪ ,‬גם באסלאם קיים מנהג דומה‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 15,‬קול הרעם‪ ,‬מקורו בחיכוך של עננים עם כוכבים בשמיים‪.‬‬ ‫ ‬

‫העננים שופכים מים זה על זה וכך נוצר הרעם‪ .‬הסבר נוסף שהתלמוד‬
‫נותן‪ :‬הברק שובר גושי קרח בענן וכך גורם לרעמים‪ .‬בעננים יש נקבים‬
‫דמויי חליל‪ ,‬וכשהרוח נושבת דרכם‪ ,‬הם מפיקים את הרעש‪ .‬אלא‬
‫שהרעם נוצר כאשר ברקים מחממים את האוויר שסביבם לטמפרטורה‬
‫גבוהה ביותר‪ .‬האוויר מתפשט במהירות ואז מתקרר ומתכווץ‪ .‬פעולת‬
‫ההתרחבות וההתכווצות היא שגורמת להיווצרות גלי הקול המכונים‬
‫רעמים‪.‬‬

‫•אחד מחכמי התלמוד עמד בתוקף על כך שלתרנגולות אין ריאות‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫ ‬
‫היום ידוע כמובן שהריאות הן חלק בלתי נפרד מאיבריו הפנימיים של‬
‫העוף‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 17,‬כינים נוצרות מזיעת אדם‪ ,‬מבשר אדם או מבגדים‬ ‫ ‬

‫ישנים‪ .‬אלא שהכינים הן סוג של חרקים טפילים‪ ,‬הנוצרים כמו יתר‬
‫בעלי החיים – כתוצאה מהזדווגות‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 18‬קיים סוג של עכבר שחציו בשר וחציו אדמה‪ .‬גם הוא‬ ‫ ‬
‫אינו נוצר על ידי זיווג‪ ,‬אלא מהאדמה (כך פירש רש"י את הקטע)‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 19,‬מציפורניהם של החתול‪ ,‬הזאב והאריה יוצא ארס‬ ‫ ‬

‫שעלול לטמא חיות כשרות (ראו גם פירוש רש"י לעניין)‪ .‬אלא שחיות‬
‫אלה לא באמת מפיקות ארס מציפורניהן‪ .‬אין להן ארס כלל‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 20,‬קנה הנשימה מתפצל לשלושה איברים‪ :‬ריאה‪ ,‬כבד ולב‪.‬‬ ‫ ‬
‫אלא שכל צילום רנטגן פשוט מוכיח שקנה הנשימה מגיע אל הריאות‬
‫בלבד ומתפצל שם לשניים‪ :‬לריאה השמאלית ולימנית‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 21,‬לאישה מיניקה אין וסת כי ה"דם נעכר ונעשה חלב"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫ ‬
‫החלב שיונק התינוק איננו אלא דם עכור‪ .‬כמובן שאין לקביעה הזו שחר‪.‬‬
‫אישה שמיניקה בדרך כלל אינה מבייצת‪ ,‬וזו הסיבה שאין לה וסת‪.‬‬

‫שבת ע"ח ע"א‪.‬‬ ‫‪1 2‬‬

‫מחקר בנושא‪.www.ceson.org/vespertilio/16/249_270_Riccucci.pdf :‬‬ ‫‪1 3‬‬
‫‪.www.israelhayom.co.il/article/665771‬‬ ‫‪ 14‬‬
‫ברכות נ"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪1 5‬‬
‫חולין נ"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 6‬‬
‫שבת ק"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 7‬‬
‫חולין קכ"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 8‬‬
‫חולין נ"ב ע"ב – נ"ג ע"א‪.‬‬ ‫‪1 9‬‬
‫חולין מ"ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 0‬‬
‫נידה ט' ע"א‪.‬‬ ‫‪2 1‬‬

‫‪131‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫•לפי התלמוד‪ 22,‬אישה יכולה להתעבר פעם נוספת בהיותה בהריון‪.‬‬ ‫ ‬

‫אולם ידוע כי בזמן ההריון האישה אינה מבייצת ולכן לא ייתכן הריון‬
‫נוסף ללא הליך רפואי מיוחד‪.‬‬

‫•רבי יהודה קבע שבים חיים יצורים שחציים גוף אדם וחציים גוף‬ ‫ ‬
‫דג‪ .‬רש"י כינה אותם בפרשנותו למסכת בכורות‪ 23‬בשם "סירנות"‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫בספרא‪ 24‬נאמר שהסירנות הן פרי זיווג של דולפינים עם בני אדם‪.‬‬
‫בניסיון להוכיח שיצור מיתולוגי זה אכן קיים במציאות‪ ,‬מפנה הרב‬
‫אפרים כחלון‪ 26‬לסרטון דוקומנטרי ששודר בערוץ "אנימל פלנט"‪ ,‬וזכה‬
‫למיליוני צפיות‪ .‬הסרטון מספר על תיעוד לכאורה של דג־אדם‪ .‬אלא‬
‫‪27‬‬
‫שהרב כחלון לא שם לב שאין זה סרטון דוקומנטרי‪ ,‬אלא מוקומנטרי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ערוץ זה הפיק סרטון בדיוני במטרה ללעוג לכל אלה שמאמינים‬
‫בקיומם של דגי־אדם‪ .‬הרב כחלון לא הבין שמדובר בסרטון סטירי‪,‬‬
‫והשתמש בו כהוכחה מדעית לקיומם של דגי־אדם‪ 28.‬במציאות אין‬
‫סירנות‪ .‬מקור המונח מצוי במילה "סירנאס" (‪ ,)Σειρήν‬מהמיתולוגיה‬
‫היוונית‪ .‬הסירנאס מתוארות שם כנימפות ים שחציין דג‪ ,‬חציין אדם‪.‬‬
‫התיאור של אותו יצור דמיוני זהה לחלוטין לזה שהעתיקו חז"ל‪,‬‬
‫בהבדל אחד‪ :‬בתרבות היוונית כולם ידעו כי מדובר במיתולוגיה‪ ,‬באגדת‬
‫עם‪ .‬חז"ל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לימדו שהיצור קיים‪ .‬ומאחר שהרבנים מלמדים‬
‫שספרות חז"ל נמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‪ ,‬אין להם ברירה אלא‬
‫להאמין כי דברי התלמוד ורש"י נכונים‪ .‬גם אם משמעות הדבר‪ ,‬במקרה‬
‫דנן‪ ,‬היא שעליהם להאמין שקיימים בעולמנו יצורים שהם חצי דולפין‬
‫וחצי אדם‪.‬‬

‫•הרמב"ם טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי‬ ‫ ‬
‫הלכת סובבים אותו‪" :‬כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו הן‬
‫עגולין כדור‪ ,‬והארץ תלויה באמצע"‪ 29.‬אבל המדע מבהיר שכדור הארץ‬
‫הוא זה שנע סביב השמש ואינו שוכן במרכז היקום‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 30,‬על מנת להחלים מקדחת יש לשבת על פרשת דרכים‬ ‫ ‬

‫ולתפוס נמלים‪ .‬החולה צריך להכניס את הנמלה שלכד לתוך שפופרת‬
‫נחושת‪ ,‬ולומר לה‪" :‬משאי ומשאך עלייך"‪ .‬ואם לא תועיל סגולה זו‪,‬‬
‫יישא החולה כד חדש‪ ,‬ילך לנהר ויאמר לו‪" :‬נהר‪ ,‬נהר‪ ,‬הלווה לי כד מים‬
‫לאורח שהזדמן לי"‪ .‬אחר כך יסובב את הכד שבע פעמים מעל ראשו‪,‬‬
‫ישפכנו לאחוריו ויאמר‪" :‬נהר‪ ,‬נהר‪ ,‬קח את המים שנתת לי‪ ,‬שהאורח‬
‫שהזדמן לי‪ ,‬ביומו בא וביומו הלך"‪ 31.‬היום ברור שמחלת הקדחת נגרמת‬

‫כתובות ל"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪2 2‬‬

‫בכורות ח' ע"א‪.‬‬ ‫‪2 3‬‬
‫מדרש הלכה על ספר ויקרא‪.‬‬ ‫‪2 4‬‬
‫‪.www.bac.org.il/specials/article/mermaid‬‬ ‫‪2 5‬‬
‫‪.youtu.be/2a_yul62n5o‬‬ ‫‪2 6‬‬
‫מהמילה "‪ = "mock‬ללעוג‪ ,‬לזייף‪ ,‬לחקות‪ ,‬לצחוק‪.‬‬ ‫‪2 7‬‬
‫‪ .youtu.be/2a_yul62n5o‬הרחבנו על כך בסרטון קצר בנושא‪.‬‬ ‫‪2 8‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות יסודי תורה‪ ,‬פרק ג‪.‬‬ ‫‪ 29‬‬
‫שבת ס"ו ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 0‬‬
‫ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪3 1‬‬

‫‪132‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫על ידי יתושים שמעבירים את הטפילים מאדם חולה לאדם בריא‪,‬‬

‫וההחלמה מתבצעת בעזרת תרופה המופקת מעץ הכינין‪.‬‬

‫•במשנה‪ 32‬נקבע שבגוף האדם יש "אחת עשרה צלעות"‪ .‬אבל ידוע‬ ‫ ‬

‫שקיימות בגוף שתים עשרה צלעות‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 33‬יש "שמונה עשרה חוליות שבשדרה"‪ .‬אך למעשה‪ ,‬עמוד‬ ‫ ‬
‫השדרה מורכב מעשרים וארבע חוליות‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ ,‬היקף כדור הארץ הוא ‪ 24,000‬ק"מ (ששת אלפים פרסה)‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ ‬
‫המדע המודרני מבהיר שקוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על‬
‫‪ 12,742‬ק"מ‪ ,‬והיקפו בקו המשווה מגיע ל־‪ 40,075‬ק"מ‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 35,‬יצירתו של עובר זכר נשלמת לאחר ארבעים ימי הריון‪,‬‬ ‫ ‬
‫בעוד שיצירת עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר שמונים יום‪ .‬אבל‬
‫המדע מוכיח כי רק לאחר השבוע השביעי להריון‪ ,‬מתחילה ההתפתחות‬
‫המואצת של איברי המין‪ .‬כלומר‪ ,‬גם אצל עובר זכר וגם אצל עובר נקבה‬
‫איברי המין מושלמים בסביבות השבוע השמיני להריון‪.‬‬

‫•התלמוד קובע שלושה גורמים למחלת הנפילה (אפילפסיה)‪ 36:‬העומד‬ ‫ ‬

‫בפני הנר ערום‪ ...‬והמשמש מיטתו לאור הנר‪ ...‬המשמש מיטתו על‬
‫מיטה שתינוק ישן עליה‪ .‬אלא שמבחינה רפואית ידוע שאף לא אחת‬
‫מהסיבות האלה אינה גורמת לאפילפסיה‪ .‬מדובר בהפרעה נוירולוגית‬
‫הנובעת מפעילות חריגה של תאי עצב בקליפת המוח‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 37,‬אכילת דגים פוגמת בראייה‪ .‬מבחינה מדעית‪ ,‬אכילת‬ ‫ ‬

‫‪38‬‬
‫דגים דווקא בריאה לגוף וגם לעיניים‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 39,‬כדי להירפא מכלבת יש ליצור קמע מעור של צבוֹע‬ ‫ ‬

‫ולכתוב עליו את הלחש הבא‪" :‬כנתי כנתי קלירוס"‪ .‬מבחינה רפואית‪,‬‬
‫כלבת היא מחלה זיהומית שנגרמת על ידי נגיף הכלבת והמחלה‬
‫מטופלת באמצעות חיסון‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 40,‬חובה על המוהל למצוץ במו פיו את הדם מאיבר מינו‬ ‫ ‬
‫של התינוק הנימול‪ .‬והתלמוד אף מזהיר‪" :‬האי אומנא דלא מייץ‪ ,‬סכנה‬
‫הוא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מוהל שלא מוצץ – סכנה היא לתינוק‪ .‬אלא שהמנהג‬
‫הזה דווקא עלול לזהם את הפצע הפתוח ולסכן את חיי התינוק‪ .‬זו‬

‫אוהלות א'‪.‬‬ ‫‪3 2‬‬

‫ברכות כ"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 3‬‬
‫פסחים צ"ד ע"א‪.‬‬ ‫‪3 4‬‬
‫נידה ל' ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 5‬‬
‫מחלה המוזכרת בתלמוד בשם "נכפה" (ראו ביאור שטיינזלץ לפסחים קי"ב ע"ב)‪.‬‬ ‫‪ 36‬‬
‫נדרים נ"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 7‬‬
‫יואל רפל‪ ,‬מועדי ישראל‪ :‬אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג‪.73 :1990 ,‬‬ ‫‪ 38‬‬
‫יומא פ"ד ע"א‪.‬‬ ‫‪3 9‬‬
‫שבת קל"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪4 0‬‬

‫‪133‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫הסיבה שאיגוד רופאי הילדים פנה למשרד הבריאות בדרישה להורות‬

‫על הפסקתו‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 41,‬הריון של קיפודה נמשך שלוש שנים‪ .‬זו טעות – הריונה‬ ‫ ‬
‫של הקיפודה אינו עולה על שבעה חודשים‪.‬‬

‫•התלמוד‪ 42‬טוען שאצל בנות המתגוררות בעיר‪ ,‬צומח שער הערווה לפני‬ ‫ ‬
‫שהחזה מתחיל להתפתח‪ ,‬בעוד שאצל בנות הכפר מקדימה התפתחות‬
‫הׁשד‬
‫החזה את צמיחת הערווה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אצל בנות העיר מקדים ָ‬
‫הימני את גדילתו של השמאלי בעוד שבקרב בנות הכפר התהליך‬
‫הוא הפוך‪ .‬מיותר לציין שמדובר בעורבא פרח‪ ,‬באמירה המשוללת כל‬
‫אחיזה במציאות‪.‬‬

‫•לפי התלמוד הירושלמי‪ 43,‬אחת לשבע שנים הקב"ה מחליף את עולמו‪:‬‬ ‫ ‬

‫הכינה הופכת לעקרב; צבוע זכר הופך לנקבה; ועכבר ההרים הופך‬
‫לחזיר בר‪ .‬ברור שאין כל סימוכין מדעיים לטענה הזו‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 44,‬עורבים מתרבים כשהזכר מעביר את זרעו אל פיה של‬ ‫ ‬

‫הנקבה‪ ,‬ולא כדרך יתר בעלי הכנף‪ 45.‬אבל העורב אינו מתרבה בדרך זו‪,‬‬
‫אלא משמש את הנקבה כשאר העופות‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪ 46,‬העטלף מטיל ביצים‪ .‬זוהי טעות‪ .‬העטלפים‪ ,‬בדומה‬ ‫ ‬

‫לשאר היונקים‪ ,‬אינם מטילים ביצים‪.‬‬

‫אלה הן רק כמה דוגמאות הממחישות את הסתירות בין התורה שבעל־פה‬

‫למדע‪ .‬רשימה מלאה אפשר למצוא ב–‪.www.oral.law‬‬

‫בראשית רבה כ‪.‬‬ ‫‪4 1‬‬

‫נידה מ"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪4 2‬‬
‫שבת ח א‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ג‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 43‬‬
‫סנהדרין ק"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪4 4‬‬
‫"שלושה שמשו בתיבה וכולם לקו‪ ,‬כלב ועורב וחם‪ :‬כלב נקשר; עורב רק; חם לקה בעורו" (סנהדרין ק"ח‬ ‫‪ 45‬‬
‫ע"ב)‪ .‬לפי פירוש רש"י‪" :‬רק – רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה"‪.‬‬
‫בכורות ז' ע"ב‪.‬‬ ‫‪4 6‬‬

‫‪134‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪3‬‬
‫הכהונה שוללת את התורה‬
‫שבעל־פה‬

‫ם תורה שבעל־פה אכן הוענקה למשה בסיני‪ ,‬הכוהנים והצדוקים היו‬

‫אמורים להכיר אותה‪ ,‬שהרי שמירת התורה הופקדה בידיהם‪ ,‬לצד‬
‫הקנייתה לעם וההקפדה על ישומה‪ .‬העובדה שהתורה שבעל־פה היא‬
‫נחלתה הבלעדית של כת הפרושים מוכיחה שמקורה אינו בסיני‪ .‬פרופ' רחל‬
‫אליאור‪ ,‬מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬עמדה על כך שלכוהנים משבט לוי ניתנה‬
‫‪47‬‬
‫משמיים רק התורה שבכתב‪ ,‬והם היו הממונים על הוראתה והנחלתה לעם‪.‬‬
‫א‬
‫‪48‬‬
‫עובדה זו חוזרת על עצמה כמובן לאורך התנ"ך כולו‪.‬‬

‫אילו ניתנה תורה שבעל־פה לצד התורה שבכתב היא הייתה חייבת להימסר‬
‫לכוהנים‪ .‬אולם לא רק שהכוהנים מעולם לא קיבלו אותה‪ ,‬אלא שהם יצאו נגד‬
‫הרעיון וטענו שמדובר בסילוף שהמציאו הפרושים‪ .‬פרופ' מנחם קיסטר‪ ,‬חוקר‬
‫ספרות בית שני וספרות חז"ל מהאוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬מסביר שמנהיג‬
‫‪49‬‬
‫הפרושים מכונה במגילות הפשרים "איש הכזב"‪" ,‬מטיף הכזב" ו"איש הלצון"‪,‬‬
‫ושהוא מואשם שם בהתעיית הרבים באמצעות הלכות כוזבות‪ 50.‬בפשר נחום‬
‫פריִ ם אשר בתלמוד שקרם ולשון כזביהם‬ ‫תעי ֶא ַ‬
‫"מ ֵ‬
‫נכתב שרבני הפרושים הם ַ‬
‫‪51‬‬
‫ושפת מרמה יתעו רבים"‪.‬‬

‫יוסף בן מתתיהו חיזק זאת כאשר כתב כי‬

‫הפרושים מסרו לעם כמה הלכות ממסורת אבות שלא נכתבו בתורת‬
‫משה‪ ,‬ומשום כך דוחה אותם כת הצדוקים‪ ,‬האומרת שיש לחשוב לחוקים‬
‫‪52‬‬
‫רק את הכתובים‪ ,‬ואילו אלה שממסורת אבות – אין חובה לשמור‪.‬‬

‫אליאור‪ ,‬עמ' ‪.153–150‬‬ ‫‪4 7‬‬

‫ויקרא י' ‪ ;11–8‬דברים י' ‪ ;8‬י"ז ‪ ;18–15‬כ"ד ‪ ;8‬ל"א ‪ ;9‬ל"ג ‪ ;10–8‬ירמיהו י"ח ‪ ;18‬כ"ד ‪ ;18‬יחזקאל ז' ‪ ;26‬מ"ד‬ ‫‪4 8‬‬
‫‪ ;23–15‬הושע ד' ‪ ;6‬חגי ב' ‪ ;11‬צפניה ג' ‪ ;4‬מלאכי ב' ‪ ;7–4‬דה"ב י"ז ‪ 9–7‬ועוד‪.‬‬
‫כפי שגם הסברנו במבוא‪ .‬ראו פשר חבקוק‪ ,1QpHab ,‬טור ב‪ ,‬שורות ‪.15–14‬‬ ‫‪ 49‬‬
‫ראו אצל קיסטר‪ ,‬מגילות קומראן מבואות ומחקרים – כרך ראשון‪ :2009 ,‬עמ' ‪.178‬‬ ‫‪ 50‬‬
‫‪ ,169Q4 40169‬קטעים ‪ ,4–3‬טור ב‪ ,‬שורה ‪.8‬‬ ‫‪ 51‬‬
‫אצל יורם ארדר‪ ,‬אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן‪ :‬לתולדות חלופה ליהדות הרבנית‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫‪ 52‬‬
‫‪ ,2004‬עמ' ‪.121‬‬

‫‪135‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪4‬‬
‫האורים והתומים שוללים את התורה‬
‫שבעל־פה‬

‫תורת משה מתוארים לפחות ארבעה מקרים שבהם נאלצו משה ואהרון‬
‫‪53‬‬
‫לשמוע ישירות מפי אלוהים כשלא ידעו כיצד לנהוג בנסיבות מסוימות‪.‬‬
‫עובדה זו מבהירה שמשה לא קיבל תורה נוספת‪ ,‬בעל־פה‪ ,‬שפירשה‪,‬‬
‫ביארה והרחיבה את המצוות הכתובות‪ .‬אילו קיבל תורה כזו‪ ,‬הוא לא היה צריך‬
‫לפנות שוב לאלוהים‪.‬‬
‫ב‬
‫יתרה מכך‪ ,‬אלוהים סיפק לכוהנים אמצעי נוסף שהדריך אותם כשהגיעו למבוי‬
‫סתום‪ .‬ולא‪ ,‬אין מדובר בתורה שבעל־פה‪ .‬בשמות כ"ח ‪ 30‬כתוב‪:‬‬

‫אּורים וְ ֶאת ַה ֻּת ִּמים וְ ָהיּו ַעל לֵ ב ַא ֲהרֹן ְּבבֹאֹו‬ ‫וְ נָ ַת ָּת ֶאל ח ֶֹׁשן ַה ִּמ ְׁש ָּפט ֶאת ָה ִ‬
‫‪54‬‬
‫לִ ְפנֵ י ה' וְ נָ ָׂשא ַא ֲהרֹן ֶאת ִמ ְׁש ַּפט ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ַעל לִ ּבֹו לִ ְפנֵ י ה' ָּת ִמיד‪.‬‬

‫בדברים י"ז ‪ 11–8‬נאמר מפורשות שהכוהנים קיבלו את הסמכות הבלעדית‬

‫לשפוט את העם על־פי התורה‪ 55.‬כשהיה עליהם לשאול את פי אלוהים בעניין‬
‫מסוים‪ ,‬הם נעזרו באורים ובתומים‪ 56.‬חוקרי המקרא מניחים שאלה הם‪:‬‬

‫שני שמות ניגודיים – האחד בגדר תשובה שלילית והשני בגדר תשובה‬
‫חיובית; והשואל ב'אורים ותומים' צריך היה לנסח את שאלתו כך‬
‫שתאפשר תשובה של 'הן' או 'לאו'‪ .‬בכל פעם ניתנה תשובה רק על שאלה‬
‫‪57‬‬
‫אחת‪ ,‬וזו הועברה לעם כפסק דין מטעם אלוהים‪.‬‬

‫אבל אילו הייתה ברשות הכוהנים תורה שנמסרה להם בעל־פה ושמבארת את‬
‫מצוות התורה הכתובה‪ ,‬לשם מה להם אורים ותומים?‬

‫ויקרא כ"ד ‪ ;12‬במדבר ט' ‪ ;8‬ט"ז ‪ ;5‬כ"ז ‪.5‬‬ ‫‪5 3‬‬

‫ראו גם ויקרא ח' ‪ ;8‬במדבר כ"ז ‪ ;21‬דברים ל"ג ‪.8‬‬ ‫‪5 4‬‬
‫משה וינפלד ודוד כהן־צמח (עורכים)‪ ,‬אנציקלופדית עולם התנ"ך – דברים‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.142‬‬ ‫‪ 55‬‬
‫משה דוד קאסוטו (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – א ‪ :‬אב – אתרים‪,‬‬ ‫‪ 56‬‬
‫‪ ,1950‬עמ' ‪.180–179‬‬
‫אנציקלופדית עולם התנ"ך – שמות‪.173–172 :1996–1993 ,‬‬ ‫‪ 57‬‬

‫‪136‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪5‬‬
‫שלושת אלפים הלכות שנשתכחו‬

‫תירוץ הרבני לכך שבשלב מסוים העלו חז"ל את התורה שבעל־פה על‬
‫הכתב מתועד בתלמוד הבבלי‪ 58.‬נאמר שם שלמרות שבהתחלה נאסר‬
‫לכתוב את התורה שבעל־פה‪ ,‬הם נאלצו לעשות זאת לאחר חורבן‬
‫הבית השני מחשש שתישכח‪ .‬זהו תירוץ תמוה משני טעמים‪ :‬ראשית‪ ,‬רבי חנינא‬
‫התרברב שאם תישכח התורה מישראל‪ ,‬הוא יוכל להחזירה ללא קושי באמצעות‬
‫פלפוליו‪ 59.‬אם יכול רבי חנינא להיזכר בכל התורה על ידי פלפוליו בהלכה‪ ,‬מדוע‬
‫ה‬
‫היה צורך להעלות אותה על הכתב? שנית‪ ,‬מסופר שעתניאל בן קנז הצליח‬
‫להחזיר את ההלכות האבודות האלה מתוך פלפולו‪ 60.‬ואם הוא הצליח לעשות‬
‫זאת‪ ,‬מדוע לא עשו זאת רבי חנינא וחבריו בתקופת בית שני? מדוע דווקא אז‬
‫לא הייתה ברירה אלא להעלות אותה על הכתב?‬

‫בתלמוד מסופר‪ 61‬שלאחר פטירתו של משה נשתכחו שלושת אלפים הלכות‪,‬‬

‫‪62‬‬

‫בנוסף לשבע מאות ספקות שצצו אצל יהושע בן נון ושלוש מאות הלכות‬
‫שנשתכחו ממנו‪ .‬מדוע לא כתבו כבר אז את התורה שבעל־פה‪ ,‬כאשר כל כך‬
‫הרבה הלכות החלו להשתכח מישראל? מדוע חיכו חז"ל דווקא עד תקופת בית‬
‫שני ורק אז נרתמו למלאכה?‬

‫יתרה מכך‪ ,‬אם כבר בימיו של משה‪ ,‬המנהיג הדגול שלכאורה קיבל ישירות‬
‫מאלוהים את התורה שבעל־פה‪ ,‬נשתכחו שלושת אלפים הלכות‪ ,‬מה זה אומר‬
‫על הדורות שבאו אחריו? כמה הלכות יכלו הם לשכוח?‬

‫גיטין ס' ע"א‪.‬‬ ‫‪5 8‬‬

‫בבא מציעא פ"ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪5 9‬‬
‫ראו הרחבה אצל מנחם לורברבוים‪ ,‬מיכאל וולצר‪ ,‬נעם זהר ויאיר לורברבוים (עורכים)‪ ,‬המסורת הפוליטית‬ ‫‪ 60‬‬
‫היהודית – כרך א‪ :‬סמכות‪ ,2007 ,‬עמ' ‪.189‬‬
‫תמורה ט"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪6 1‬‬
‫ראו הרב יצחק שילת (עורך)‪ ,‬הקדמות הרמב"ם למשנה‪.71 :1996 ,‬‬ ‫‪ 62‬‬

‫‪137‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪6‬‬
‫איזו תורה שבעל־פה?‬
‫על בעיית נוסחי המשנה השונים‬

‫רבנים טוענים שחוקי המשנה הועברו מדור לדור‪ ,‬החל ממשה בסיני‬
‫וכלה בחכמי התלמוד‪ 63.‬השאלה היא לאיזו משנה הם מתכוונים‪ .‬אומנם‬
‫רבים סבורים שקיימת משנה אחת ויחידה‪ ,‬אבל המחקר בתחום מצא‬
‫כי יש לפחות שלושה כתבי יד קדומים של המשנה – נוסחים הסותרים זה את‬
‫זה פעמים רבות ובאופנים שונים‪.‬‬
‫ה‬
‫פרופ' שמעון שרביט‪ ,‬בלשן וחוקר ספרות חז"ל‪ ,‬מפרט את שלושת כתבי היד‬
‫‪64‬‬
‫הקדומים והשלמים של המשנה‪:‬‬
‫ ‪1 .‬כתב יד "קאופמן"‪ ,‬מן המאה ה־‪ 11‬או ה־‪ ,12‬שנעתק באיטליה‪.‬‬
‫ ‪2 .‬כתב יד "פארמה" א'‪ ,‬מן המאה ה־‪ 11‬או ה־‪ 65,13‬שנעתק באיטליה‪.‬‬
‫ ‪3 .‬כתב יד "לו"‪ ,‬בן המאה ה־‪ ,14‬שנעתק ביוון‪.‬‬

‫שרביט מפרט את ההבדלים הרבים בין הנוסחים השונים בניקוד‪ ,‬באיות‬

‫ובמהות‪ 66.‬ד"ר ישראל צבי פיינטוך נבר בעומקן של נוסחאות התלמוד וניתח‬
‫את כתבי היד השונים של המשנה‪ .‬הוא מציין כי מהדורת פארמה שונה‬
‫ממהדורת קאופמן‪ 67‬בעשרות מקרים‪ .‬אין מדובר בשגיאות העתקה זוטרות‪,‬‬
‫כי אם בהבדלים וסתירות בין הנוסחאות ובערבוב מסורות שונות של הלכה‪,‬‬
‫שככל הנראה עמדו לרשות המחבר‪/‬ים בעת שעסק‪/‬ו בהעתקה‪ 68.‬במקרים‬
‫אחרים נמצאו הבדלים בלשון ובתוכן בין נוסחאות פארמה וקאופמן לבין כתבי‬
‫‪69‬‬
‫יד אחרים של המשנה‪.‬‬

‫פרופ' משה בר־אשר‪ ,‬נשיא האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬הקדיש שנים רבות לחקר‬
‫הצורות השונות של לשון המשנה‪ .‬הוא מצא שההבדלים בין כתבי היד השונים‬
‫ניכרים לא רק בעניינים חיצוניים‪ ,‬כגון דרכי הכתיב ושיטות הניקוד‪ ,‬אלא בעיקר‬
‫‪70‬‬
‫בענייני לשון‪ ,‬הגה וצורות‪.‬‬

‫משנה‪ ,‬אבות א‪ ,‬עדויות ח ופאה ב‪ .‬עיין‪ :‬דוד רוזנטל‪ ,‬בתוך‪ :‬דוד רוזנטל‪ ,‬ורד נעם‪ ,‬מנחם קיסטר ומנחם כהנא‬ ‫‪ 63‬‬
‫(עורכים)‪ ,‬ספרות חז"ל הארץ־ישראלית‪ :‬כרך ראשון – מבואות לחיבורי ספרות חז"ל‪ ,2018 ,‬עמ' ‪.67–66‬‬
‫שמעון שרביט‪ ,‬פרקי מחקר בלשון חכמים‪ ,2008 ,‬עמ' ‪.340‬‬ ‫‪ 64‬‬
‫מן המאה ה־‪ ,13‬לפי ישראל צבי פיינטוך‪ ,‬מסורות ונוסחאות בתלמוד‪ :‬מחקרים‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.87‬‬ ‫‪6 5‬‬
‫שמעון שרביט‪ ,‬עמ' ‪.364–341‬‬ ‫‪6 6‬‬
‫או "קויפמן"‪ ,‬בשמה האחר‪.‬‬ ‫‪6 7‬‬
‫פיינטוך‪ ,‬עמ' ‪.107–88‬‬ ‫‪6 8‬‬
‫מאיר איילי‪ ,‬אוצר כינויי עובדים‪ :‬בספרות התלמוד והמדרש‪ ,2001 ,‬עמ' ‪ .56‬דוגמאות נוספות לשוני בין‬ ‫‪ 69‬‬
‫הנוסחאות ראו אצל הרב יוסף תבורי‪ ,‬פסח דורות‪ :‬פרקים בתולדות ליל הסדר‪ ,2002 ,‬עמ' ‪( 74–73‬הערות‬
‫שוליים מס' ‪ ,)161 ,155‬ועמ' ‪.261‬‬
‫משה בר־אשר‪ ,‬תורת הצורות של לשון המשנה‪ :‬פרקי מבוא ותצורת שם העצם – חלק ראשון‪ ,‬כרך א‪,2015 ,‬‬ ‫‪ 70‬‬
‫עמ' ‪.6‬‬
‫‪138‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫פרופ' דוד רוזנטל‪ ,‬מהחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית‪ ,‬בחן את בעיית נוסח‬
‫המשנה באופן יסודי‪ .‬הוא קבע שהגרסאות הסותרות של נוסחאות המשנה‬
‫מקשות להכריע איזו מהן מקורית ואיזו משנית‪ .‬רוזנטל מראה כי אפילו התלמוד‬
‫שהּתּנָ ִאים עצמם לא ידעו‬
‫ַ‬ ‫מכיל עדויות לסתירות בין נוסחי המשנה – סתירות‬
‫כיצד ליישבן‪ .‬אותן סתירות‪ ,‬שחז"ל נחלקו בדעתם לגביהן‪ ,‬אינן מסתכמות‬
‫‪71‬‬
‫באותיות בלבד‪ ,‬אלא בענייני הלכה ממש‪.‬‬

‫סתירות מהותיות בין התלמוד הירושלמי לבבלי‬

‫נוסף להבדלים המהותיים בין עותקי המשנה מצאו חוקרי התלמוד מחלוקות‬
‫וסתירות בין התלמוד הירושלמי‪ ,‬הנחשב לעתיק יותר‪ ,‬לבין הבבלי‪ .‬חוקר המשנה‬
‫מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬פרופ' שלום אלבק‪ ,‬מביא דוגמה מהלכות נזקים‪:‬‬

‫ואם היו שניהם‪ ,‬הניזק והמזיק‪ ,‬רגילים באותה מידה בהתנהגותם‪ ,‬או‬
‫שהיו שניהם לא רגילים באותה מידה‪ ,‬דינם לפי התלמוד הבבלי שלעולם‬
‫המזיק פטור‪ ,‬ולפי התלמוד הירושלמי חלוקים התנאים בדין זה‪ ,‬יש מי‬
‫‪72‬‬
‫שמחייב את המזיק ויש מי שפוטרו‪.‬‬

‫הרב אברהם צ'יל‪ ,‬תלמידו של הרב קוק‪ ,‬מביא דוגמאות נוספות לחוסר ההסכמה‬
‫המהותי בין שני התלמודים‪ ,‬למשל בעניין הבעילה הראשונה‪ 73.‬הרב שלמה גורן‪,‬‬
‫לשעבר הרב הראשי לישראל‪ ,‬מודה שהתלמוד הבבלי חולק על הירושלמי בנושא‬
‫‪74‬‬
‫הירידה למצרים לשם ענייני מסחר‪.‬‬

‫המחלוקות בין חכמי ארץ־ישראל לבין חכמי בבל מלמדות שלא תיתכן שרשרת‬
‫רצופה של תורה שהועברה בעל־פה ממשה בסיני‪ .‬עובדה ששני התלמודים‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫שלכאורה אמורים לייצג הלכה שמימית וקוהרנטית‪ ,‬אינם מסכימים זה עם זה‪.‬‬

‫ר' אשר בן יחיאל‪ ,‬בן המאה ה־‪ ,13‬הודה בגילוי לב כי‬

‫אמוראים האחרונים פעמים חולקין על הראשונים‪ ...‬וכיוצא בזה מצינו‪,‬‬

‫אין למדין הלכה מפי הש"ס אלא מדברי האמוראים אנו למדין פסקי‬
‫‪76‬‬
‫הלכות‪ ,‬אע"פ שהתנאים היו גדולים יותר מהאמוראים‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬נאמר לפני רבי ירמיה‪:‬‬

‫חכמי בבל הם טיפשים; משום שהם גרים בארץ חשוכה‪ ,‬נמוכה‪ ,‬הם‬
‫‪77‬‬
‫אומרים הלכות חשוכות ובלתי הגיוניות‪.‬‬

‫רוזנטל‪ ,‬עמ' ‪.71–67‬‬ ‫‪7 1‬‬

‫שלום אלבק‪ ,‬מבוא למשפט העברי בימי התלמוד‪ ,1999 ,‬עמ' ‪.276‬‬ ‫‪ 72‬‬
‫צ'יל‪ ,‬המצוות וטעמיהן‪ ,1988 ,‬עמ' ‪.303‬‬ ‫‪7 3‬‬
‫שלמה גורן‪ ,‬תרומת הגורן תשובות בהלכה‪ :‬חלק שני יורה דעה‪ ,2012 ,‬עמ' ‪.161‬‬ ‫‪ 74‬‬
‫למחלוקות נוספות ראו פינקלשטיין מנחם‪ ,‬הגיור‪ :‬הלכה ומעשה‪ ,1994 ,‬עמ' ‪.167–165‬‬ ‫‪ 75‬‬
‫אלבק‪ ,‬בתי־הדין בימי התלמוד‪.132 :1980 ,‬‬ ‫‪7 6‬‬
‫יומא נ"ז ע"א (ביאור שטיינזלץ)‪ .‬בהמשך אותה גמרא‪ ,‬מחזק זאת רבא באומרו‪" :‬עד עכשיו קראו לנו בבליים‬ ‫‪ 77‬‬
‫טפשים ועכשיו יקראו לנו טפשים שבטפשים"‪.‬‬

‫‪139‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫בעוד שבן יחיאל צידד בחכמי בבל וקבע שיש ללמוד הלכה רק מפיהם‪ ,‬ראינו כי‬
‫בפני ר' ירמיה נאמר שהם טיפשים ושפסיקותיהם אינן הגיוניות‪ .‬הייתכן שדעות‬
‫סותרות כאלה מעידות על מסורת הלכתית רצופה אחת שהוענקה מאלוהים‪ ,‬או‬
‫שמא מדובר בחוכמת אנשים מלומדים ותו לא?‬

‫יואב שורק‪ ,‬פובליציסט וסופר דתי‪ ,‬מודה שאופן קביעת ההלכה בידי החכמים‬
‫נטול כל ממד שמימי‪" :‬מקור הסמכות להכרעה בתורה אינו השראה אלוהית‬
‫‪78‬‬
‫אלא הכרעה אנושית לאומית"‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬חוסר ההסכמה בין החכמים לגבי נוסחי ההלכה השונים מהווה עדות‬
‫לכך שמקורם אינו בשמיים‪.‬‬

‫איזו תורה שבעל־פה שיננו משה והתנאים?‬

‫אם התורה שבעל־פה ניתנה למשה במעמד סיני‪ ,‬ואולי אף קודם לכן – לאבות‪,‬‬
‫‪79‬‬

‫מה בדיוק הם שיננו? ומה שיננו התנאים?‬

‫פרופ' יעקב ניוזנר‪ ,‬חוקר יהדות בעל שם עולמי‪ ,‬נודע בשל עמדתו שאין לקבל‬
‫את הנחת רציפותן או קדמוניותן של המסורות בספרות חז"ל‪ .‬באחד ממאמריו‪,‬‬
‫הּתּנָ ִאים?" ובסיכומו של דבר נאלץ להודות כי‬
‫הוא נדרש לשאלה "מה שיננו ַ‬
‫במובן האקדמי הטהור‪ ,‬אין ביכולתו לתת מענה מספק לשאלה זו בשל חוסר‬
‫‪80‬‬
‫ראיות היסטוריוגרפיות‪.‬‬

‫פרופ' יעקב זוסמן‪ ,‬חתן פרס ישראל לחקר התלמוד‪ ,‬מעלה שאלה דומה‪ .‬הוא‬
‫מבקש לבחון מה נלמד בבתי המדרש של התנאים לפני המאה ה־‪ 1‬לספ'‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬גם אם מתעלמים מחילופי הנוסחאות של המשנה ומריבוי ההבדלים בין‬
‫הנוסחים השונים שבידינו‪ ,‬עדיין נותרת השאלה "איזו משנה שיננו טרם זמנם‬
‫‪81‬‬
‫של הזוגות וראשוני התנאים?"‪ ,‬בלתי פתורה‪.‬‬

‫כבר בתחילת דרכה של הרבנות כרסמו בה מחלוקות ופילוגים שתהום פעורה‬

‫ביניהם‪.‬‬

‫עצם קיומו של ויכוח עז ביותר בתוך היהדות בנוגע לדיני הליבה שבתורה ועבודת‬
‫האלוהים הבסיסית ביותר‪ ,‬מהווה עדות גם לעוינות שבין כת הפרושים לכת‬
‫הצדוקים‪ ,‬וגם לכך שלא הייתה מסורת או תורה בעל־פה אחידה המבארת את‬
‫הדינים הללו בצורה המקובלת על כל מנהיגיה של הדת היהודית‪ .‬ד"ר אברהם‬

‫יואב שורק‪ ,‬הברית הישראלית‪ :‬על האפשרות וההכרח לכונן יהדות ישראלית כחוליה עכשווית של המסורת‬ ‫‪ 78‬‬
‫והברית‪ ,2015 ,‬עמ' ‪.223‬‬
‫לפי חז"ל‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב למדו גמרא (עיין‪ :‬ניסן רובין‪ ,‬מסגרות מתעקמות‪ :‬תהליכים של שינוי במסורת חז"ל‪,‬‬ ‫‪ 79‬‬
‫בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד עמותת הילל בן חיים‪ ,2019 ,‬עמ' ‪ ,138‬ראו הערת שוליים מס' ‪.)29‬‬
‫‪Neusner, Jacob, The Rabbinic Traditions about the Pharisees before A.D. 70: The Problem of‬‬ ‫‪ 80‬‬
‫‪.Oral Transmission, Journal of Jewish Studies, 1971, vol. 22, no. 1–4, pp. 001–018‬‬
‫יעקב זוסמן‪" ,‬תורה שבעל־פה" פשוטה כמשמעה‪ ,‬הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫‪ 81‬‬
‫ירושלים‪.15–4 :2019 ,‬‬

‫‪140‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫גייגר מקדיש בספרו פרק שלם המתאר את הקונפליקטים הרבים שבין פרשנות‬
‫המסורת הפרושית לזאת הצדוקית‪ .‬ניתן לסכם את עמדתו בציטוט הבא‪:‬‬

‫אנו מוצאים אפוא ידיעות על חילוקי דעות בין צדוקים ופרושים בשלושת‬
‫המקצועות של הדינים‪ :‬בדיני טומאה וטהרה‪ ,‬בדיני הקרבנות ועבודת‬
‫‪82‬‬
‫המקדש‪ ,‬ובדיני עונשים‪.‬‬

‫על ההשלכות של המחלוקות בין תלמידי הלל לתלמידי שמאי‪ ,‬כתוב בתלמוד‪:‬‬

‫תנא ר' יהושע אונייא‪ :‬תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין‬
‫בתלמידי בית הלל‪ .‬תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות‬
‫‪83‬‬
‫וברמחים‪.‬‬

‫המאבקים האלה לא היו יוצאי דופן‪ ,‬אלא נתפסו כאידיאל‪:‬‬

‫ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק‪ :‬כל תלמיד חכם שאינו נוקם‬
‫‪84‬‬
‫ונוטר כנחש‪ ,‬אינו תלמיד חכם‪.‬‬

‫ההלכה הרבנית וספרות חז"ל הושפעו מהפילוסופיה של אפלטון ואריסטו‪.‬‬

‫לכן אין להתפלא על ריבוי הסתירות‪ ,‬המחלוקות והפלפולים שבהן‪ 85.‬המפגש‬
‫העיקרי והמשפיע ביותר בין היהדות הרבנית לפילוסופיה היוונית התקיים‬
‫באלכסנדריה שבמצרים‪ .‬שם חיו התנאים שהכשירו את הקרקע לאופי פעולתם‬
‫של חכמי בבל‪ 86.‬שיטת ה"שקלא וטריא" (משא ומתן בשיטת תן וקח) המאפיינת‬
‫את התלמוד מכירה בכך שחיפוש האמת אינו מונולוג או ויכוח שנועד להוביל‬
‫להכרעה‪ .‬מטרת הפלפול היא להרחיב את הידע על ידי בחינה של ריבוי‬
‫האפשרויות‪ 87.‬שיטה זו דומה להפליא לפילוסופיה הסכולאסטית‪ ,‬העוסקת‬
‫בפלפול ובשקלא וטריא מופשטים‪ 88.‬במאה ה־‪ 1‬לספ'‪ ,‬ייסד רבן גמליאל בית‬
‫ספר בביתו ולפי עדותו של בנו‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬ביקרו בבית ספר זה כאלף‬
‫‪89‬‬
‫ילדים‪" ,‬חמש מאות למדו תורה‪ ,‬חמש מאות למדו חכמה יונית"‪.‬‬

‫זו הסיבה שלימוד הגמרא בישיבות נעשה על דרך של שאלות ותשובות‪ ,‬ולפעמים‬
‫גם במסגרת ויכוחים סוערים בין הלומדים‪ ,‬עד כדי אלימות‪ 90.‬בתלמוד נאמר‬
‫ש"ּב ֲעלֵ י ֲא ֻסּפֹות" הם אותם "תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין‬
‫ַ‬
‫בתורה‪ ,‬הללו מטמאין והללו מטהרין‪ ,‬הללו אוסרין והללו מתירין‪ ,‬הללו פוסלין‬

‫אברהם גייגר‪ ,‬המקרא ותרגומיו בזיקתם להתפתחותה הפנימית של היהדות‪ .‬הוצאת מוסד ביאליק ירושלים‬ ‫‪ 82‬‬
‫תש"ט‪ ,‬ירושלים‪ .1949 ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬שבת ט א‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ד‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 83‬‬
‫יומא כ"ב ע"ב‪.‬‬ ‫‪8 4‬‬
‫אלכסנדר אבן־חן‪ ,‬עקדת יצחק‪ :‬בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא‪.55 :2006 ,‬‬ ‫‪ 85‬‬
‫אליעזר שביד‪ ,‬הפילוסופים הגדולים שלנו‪ :‬הפילוסופיה היהודית בימי הביניים‪.12 :2009 ,‬‬ ‫‪ 86‬‬
‫הרב סטיבן גרינברג‪ ,‬עם אלוהים ועם אנשים‪ :‬הומוסקסואליות במסורת היהודית‪.205 :2013 ,‬‬ ‫‪ 87‬‬
‫מאמר של שלמה אבינרי‪ ,‬בתוך יהושע ויינשטיין (עורך)‪ ,‬אי־ציות ודמוקרטיה‪.167 :1998 ,‬‬ ‫‪ 88‬‬
‫סוטה מ"ט ע"ב; בבא קמא פ"ג ע"א‪ .‬בתוך משה אברבך‪ ,‬החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד‪:2008 ,‬‬ ‫‪ 89‬‬
‫‪.28‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.130‬‬ ‫‪9 0‬‬

‫‪141‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫והללו מכשירין"‪ 91.‬הפלפול וההתפלספות הגיעו לרמה כזו שהרבנים לא היו‬

‫‪92‬‬
‫"מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה"‪.‬‬

‫המשנה היא בעצם ויכוח הלכתי בלתי פוסק‪ ,‬מלא דעות סותרות‪ ,‬עד כדי כך‬
‫‪93‬‬
‫שהרב רונן נויבירט הודה ש"כל הש"ס הנו למעשה מחלוקת אחת גדולה"‪.‬‬

‫כיצד נפתחת המשנה?‬

‫מאימתי קורין את שמע בערבין‪ :‬משעה שהכוהנים נכנסין לאכול‬

‫בתרומתן‪ ,‬עד סוף האשמורת הראשונה‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ .‬וחכמים‬
‫‪94‬‬
‫אומרין‪ ,‬עד חצות‪ .‬רבן גמליאל אומר‪ ,‬עד שיעלה עמוד השחר‪.‬‬

‫קובצי המשנה מזוהים עם הכתבים המוקדמים ביותר בספרות חז"ל‪ .‬והנה‪ ,‬כבר‬
‫בראשיתה נתגלעה מחלוקת משולשת בנושא המועד האחרון לקריאת השמע‬
‫בערבית‪ .‬המשנה מצטטת את רבי אליעזר‪ ,‬את החכמים ואת גמליאל‪ .‬אליעזר‬
‫וגמליאל חיו ופעלו באמצע המאה ה־‪ 1‬לספ'‪ .‬אם כך‪ ,‬מה שיננו משה ויהושע‪ ,‬או‬
‫התנאים וכל החכמים שחיו לפני אליעזר וגמליאל? אם התורה שבעל־פה מכילה‬
‫את דבריהם של רבי אליעזר‪ ,‬רבן גמליאל‪ ,‬רבי עקיבא ואחרים‪ ,‬איך למדו כל אלה‬
‫שחיו לפניהם? היות שהם חיו לפני חז"ל‪ ,‬כיצד הם יכלו לשנן את כתביהם של‬
‫חז"ל? קיימת פה סתירה לוגית‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬כל מי שיכניס את ראשו לדפי ההיסטוריה‪ ,‬יגלה שלעומת הטענה‬

‫הרבנית המודרנית לתורה שבעל־פה אחידה‪ ,‬לפני אלפיים שנה‪ ,‬הייתה האמת‬
‫ההפך הגמור ממסורת אחידה‪ .‬היה ויכוח חריף ואף אלים בין שלוש מסורות‬
‫שונות ביהדות‪ ,‬ובעיקר נע בין הצדוקים לפרושים‪ ,‬כאשר כל כיתה טענה שהאמת‬
‫האלוהית בצד שלה‪.‬‬

‫חגיגה ג' ע"א‪.‬‬ ‫‪9 1‬‬

‫סנהדרין י"ז ע"א‪ .‬ראו גם חנן גפני‪ ,‬פשוטה של משנה‪ :‬עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה‪.134 :2011 ,‬‬ ‫‪ 92‬‬
‫רונן נויבירט‪ ,‬לגעת בזמן‪ :‬החגים כחוויה בעולם המדרש‪.152 :2016 ,‬‬ ‫‪ 93‬‬
‫ברכות א' א'‪.‬‬ ‫‪9 4‬‬

‫‪142‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪7‬‬
‫מעמד האישה בתורה שבעל־פה‬

‫עידן הפמיניסטי שבו אנחנו חיים‪ ,‬הרבנים מתאמצים להתאים את‬

‫משנתם לרוח התקופה ועל מנת שלא לחטוף אש‪ ,‬לעיתים יוצאים‬
‫בהצהרות חיוביות אודות נשים ומעמדן‪ .‬רובם אינם מעיזים לצטט את‬
‫צידו השני והמכוער של המטבע שנפרס לכל אורך ספרות חז"ל‪ .‬אנחנו מתנצלים‬
‫‪95‬‬
‫מראש על הדברים הבוטים שעולים מתוך הדוגמאות המפורטות בסעיף זה‪.‬‬
‫ב‬
‫על־פי התלמוד‪ ,‬תכלית האישה אינה אלא להיות שפחת המין של בעלה‪" :‬היה לו‬
‫‪96‬‬
‫לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו [ליחסי מין]"‪.‬‬

‫הרמב"ם קבע‪:‬‬

‫כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן‪,‬‬

‫‪97‬‬
‫כופין אותה ועושה‪ ,‬אפילו בשוט‪.‬‬

‫הרב הראשי לישראל אימץ את גישתו של הרמב"ם כשפסק‪" :‬נשים משועבדות‬

‫‪98‬‬
‫לבעלים שלהן – לבשל להם‪ ,‬לכבס להם" (הראשל"צ יצחק יוסף)‪.‬‬

‫הרמב"ם אף עודד כפייה מינית באלימות‪" :‬כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו‪,‬‬
‫עושה‪ :‬בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובא עליה כדרכה‬
‫‪99‬‬
‫ושלא כדרכה"‪.‬‬

‫הרמב"ן חיזק את משנתו של הרמב"ם באומרו‪" :‬אפשר לכופה בשוטים לעשות‬

‫‪100‬‬
‫מלאכה‪ ...‬וגם אפשר לו למנוע תשמישה ומזונותיה עד שתחזור בה"‪.‬‬

‫לא מדובר בפסיקה חריגה‪ .‬גם רבנים אחרים התירו הכאת האישה לשם חינוכה‪.‬‬
‫‪101‬‬

‫בשולחן ערוך נאמר‪" :‬אם מקללתו בחינם או מזלזלת באביו ואמו והוכיחה בדברים‬
‫‪102‬‬
‫ואינה משגחת עליו‪ ,‬יש אומרים דמותר להכותה"‪.‬‬

‫חשוב לציין שעל אף שהציטוטים האלה חריפים דיים‪ ,‬יש בספרות חז"ל אמירות חמורות וגסות בהרבה‬ ‫‪ 95‬‬
‫בנוגע לתשמיש האישה‪ .‬ראו למשל‪ ,‬רכלבסקי‪ ,‬חמורו של משיח‪.183–182 :1998 ,‬‬
‫סנהדרין ל"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪9 6‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק כא‪.‬‬ ‫‪ 97‬‬
‫‪.youtu.be/wFCiLNMr2Ew‬‬ ‫‪ 98‬‬
‫הלכות איסורי ביאה כא‪.‬‬ ‫‪9 9‬‬
‫חידושי הרמב"ן‪ ,‬כתובות סג עא‪.‬‬ ‫‪1 00‬‬
‫שו"ת הרשב"א‪ ,‬סימן קיב; ר' יצחק מוינה‪ ,‬ספר אור זרוע‪ ,‬חלק ג‪ ,‬פסקי בבא קמא סימן שמז‪.‬‬ ‫‪ 101‬‬
‫שולחן ערוך‪ ,‬אהע קטו‪.‬‬ ‫‪1 02‬‬

‫‪143‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫והרדב"ז הכריז‪" :‬אם עושה דברים בלתי הגונים לפי תורתנו‪ ,‬יש לו רשות לייסרה‬
‫‪103‬‬
‫ולהכותה ולהחזירה למוטב כיוון שהיא ברשותו"‪.‬‬

‫שמונים נשים באשקלון ביום אחד‪ ,‬כי‬ ‫‪105‬‬

‫התנא שמעון בן שטח‪ 104‬תלה וצלב‬
‫‪106‬‬
‫חשד שהן עוסקות בכישוף‪.‬‬

‫ֹלהים ֶאת ָּכל ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה וְ ִהּנֵ ה טֹוב‬

‫לאחר בריאת האיש והאישה נאמר‪" :‬וַ ּיַ ְרא ֱא ִ‬
‫ְמאֹד‪( "...‬בראשית א' ‪ .)31‬גם מבראשית ב' ‪ 24–18‬ברור שהאישה נחשבת לדבר‬
‫"מ ָצא ִא ָּׁשה ָמ ָצא טֹוב וַ ּיָ ֶפק ָרצֹון מה'"‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫טוב‪ .‬במשלי י"ח ‪ 22‬כתוב‪ָ :‬‬
‫למרות שהתנ"ך מעלה את קרנה של האישה ומתאר אותה כברכה‪ ,‬חז"ל עורכים‬
‫השוואה ברורה ולא מחמיאה בין האישה לגוי ולעבד‪ ,‬ומצווים על כל גבר לומר‬
‫בכל בוקר‪" :‬ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי‪ ...‬שלא עשני‬
‫עבד‪ ...‬שלא עשני אשה"‪ 107.‬יש תירוצים והסברים שונים שכתבו רבנים מודרניים‬
‫במטרה להצדיק ברכה זו‪ ,‬אבל רבי אברהם סבע‪ ,‬מקובל מתקופת גירוש ספרד‪,‬‬
‫‪108‬‬
‫הסביר ללא בושה‪" :‬שלא עשני ִאשה‪ ,‬שהאשה סימן קללה"‪.‬‬

‫בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬המיוחסים במסורת לרבי אליעזר בן הורקנוס‪ ,‬נאמר כי חווה‬
‫קיימה יחסי מין עם הנחש‪ ,‬ושקין נולד מזיווגם‪ 109.‬חז"ל התבססו על בראשית‬
‫ב' ‪ 20–19‬כשקבעו בגסות גרוטסקית שאדם קיים יחסי מין עם כל החיות ורק‬
‫‪110‬‬
‫בחווה מצא סיפוק מיני הולם‪.‬‬

‫בתלמוד נקבע שעל האישה לכסות את אצבעותיה‪ ,‬שוקיה ושערה; ושאסור לה‬
‫‪111‬‬
‫בשום אופן לשיר‪ ,‬שמא תהווה פיתוי לגבר‪.‬‬

‫עוד נקבע בתלמוד ש"לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך‪ ,‬ואפילו אשתו נזדמנה לו על‬
‫‪112‬‬
‫הגשר יסלקנה לצדדין‪ .‬וכל העובר אחורי אשה בנהר – אין לו חלק לעולם הבא"‪.‬‬

‫במשנה פסקו חז"ל‪" :‬אל תרבה שיחה עם האשה – באשתו אמרו; קל וחומר‬
‫באשת חברו‪ .‬מכאן אמרו חכמים‪ :‬כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו‬
‫‪113‬‬
‫ובטל מדברי תורה‪ ,‬וסופו יירש גיהינום"‪.‬‬

‫בעלי התוספות קבעו שרק הגבר מורשה לבדוק שאין חמץ בבית‪ ,‬מאחר שהאישה‬
‫‪114‬‬
‫עצלנית מטבעה ואי אפשר לסמוך עליה שתדקדק בבדיקה‪.‬‬
‫ר' דוד בן זמרא‪ ,‬נולד בספרד‪ ,‬במאה ה־‪ 15‬לספ'‪.‬‬ ‫‪1 03‬‬
‫מגדולי התנאים במאה ה־‪ 1‬לפנה"ס‪ ,‬בתקופת המלך אלכסנדר ינאי גיסו‪.‬‬ ‫‪1 04‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬חגיגה יא ב‪ ,‬פרק ב‪ ,‬הלכה ב‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 105‬‬
‫משנה‪ ,‬סנהדרין ו‪.‬‬ ‫‪1 06‬‬
‫סידור התפילה‪ ,‬ברכות הבוקר‪.‬‬ ‫‪1 07‬‬
‫רבי אברהם סבע‪ ,‬צרור המור‪ ,‬בראשית פרק ז‪ ,‬פרשת ויצא‪.‬‬ ‫‪ 108‬‬
‫וע ְּברה את קין ואחר כך‪ ,‬בא‬
‫"האישה הזאת [חוה]‪ ,‬כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה רוכב נחש ִ‬ ‫‪ 109‬‬
‫וע ְּברה את הבל" (פרקי דרבי אליעזר כא)‪.‬‬ ‫אליה אדם ִ‬
‫ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ב סימן כד‪" .‬מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על‬ ‫‪ 110‬‬
‫חוה" (יבמות ס"ג ע"א)‪.‬‬
‫"כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף‪ ...‬שוק באשה ערוה‪ ...‬קול באשה ערוה‪...‬‬ ‫‪ 111‬‬
‫שער באשה ערוה" (ברכות כ"ד ע"א)‪.‬‬
‫ברכות ס"א ע"א‪ .‬ראו גם עירובין י"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 112‬‬
‫משנה‪ ,‬אבות א‪.‬‬ ‫‪1 13‬‬
‫בעלי התוספות‪ ,‬פסחים דק עב‪.‬‬ ‫‪1 14‬‬

‫‪144‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫חז"ל גזרו על נשים מצוות שאינן מוזכרות בתנ"ך ואכפו אותן באמצעות הפחדה‪:‬‬
‫"על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪ :‬על שאינן זהירות בנידה‪ ,‬ובחלה‪,‬‬
‫ובהדלקת הנר"‪ 115.‬לא זו בלבד שחז"ל גזרו על הנשים שתי מצוות שאינן קיימות‬
‫כלל בתורה (חלה והדלקת נרות)‪ ,‬הם אף איימו בעונש שאין לו זכר בתורה‪ .‬הם‬
‫קבעו שנידה‪ ,‬מצוות חלה ומצוות נר השבת הן עונש שמגיע להן מאחר שהאישה‬
‫‪116‬‬
‫קלקלה את הגבר‪ ,‬שפכה את דמו של אדם הראשון וכיבתה את נשמתו‪.‬‬

‫שמה של ערפה‪ ,‬כלתה של נעמי‪ ,‬מופיע בתנ"ך פעמיים‪ ,‬באופן קצר ושולי‪ 117.‬אך‬
‫חז"ל נתנו דרור לדמיונם הפרוע‪ ,‬וקבעו בגסות ששמה של ערפה ניתן לה מפני‬
‫שקיימה יחסי מין כאשר עורפּה היה מול פני הגבר‪ 118.‬רבי יצחק לא הסתפק‬
‫בכך והוסיף מלוא חופניים גסות רוח משלו‪" :‬כל אותו הלילה שפרשה ערפה‬
‫‪119‬‬
‫מחמותה‪ ,‬נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם"‪.‬‬

‫לפי התורה‪ 120,‬ברגע שראה פנחס כי זמרי קירב את האישה המדיינית אל אחיו‪,‬‬
‫הוא לקח את הרומח בידו ודקר אותם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל חז"ל הספיק זמרי‬
‫‪121‬‬
‫לבעול את האישה ארבע מאות עשרים וארבע פעם לפני שנדקר‪.‬‬

‫הרמב"ם אישר קיום יחסי מין עם ילדות בנות שלוש – פדופיליה בימינו‪:‬‬

‫אם הייתה [האשה] פחותה מזה [מגיל שלוש] הרי שניהן פטורין‪ ,‬שאין‬
‫ביאתה ביאה‪ .‬וכן אשה גדולה שבא עליה קטן‪ ...‬אם היה בן תשע שנים‬
‫‪122‬‬
‫ולמטה‪ ,‬שניהם פטורין‪.‬‬

‫במשנה נפסק כי "בת שלוש שנים ויום אחד‪ ,‬מתקדשת בביאה"‪ 123.‬דהיינו‪ ,‬פעוטה‬
‫מגיל שלוש ומעלה מותרת לנישואין ולבעילה‪ .‬רש"י אף מצא לכך תקדים בתורה‪,‬‬
‫כאשר קבע שיצחק נישא לרבקה כשהייתה בת שלוש‪ 124.‬בהתבסס על תורה זו‬

‫משנה‪ ,‬שבת פרק ב‪ .‬בבבלי‪ ,‬שבת דף ל"א–ל"ב‪ ,‬מפורטים האיום‪ ,‬החטא ועונשו‪ .‬יש לציין שאין שום ראיה‬ ‫‪ 115‬‬
‫מקראית לכך שמצוות התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו ‪ )21–17‬מיוחסת לנשים בלבד‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין פלא‬
‫שהתנ"ך לא מזכיר את העונש הנורא שהמציאו הרבנים‪.‬‬
‫מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח‪" :‬מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה? אמר להן‪ :‬לאחד שעבר‬ ‫‪1 16‬‬
‫עבירה והוא מתבייש מבני אדם‪ ,‬לפיכך יוצאת וראשה מכוסה‪ .‬ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה? אמר‬
‫להם‪ :‬על ידי שגרמו מיתה לעולם‪ ,‬לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה‪ ,‬הדא הוא דכתיב (איוב כא)‪ :‬ואחריו כל‬
‫אדם ימשוך‪ .‬ומפני מה ניתן לה מצות נדה? ע"י ששפכה דמו של אדם הראשון‪ ,‬לפיכך ניתן לה מצות נדה‪ .‬ומפני‬
‫מה ניתן לה מצות חלה? על ידי שקלקלה את אדם הראשון‪ ,‬שהיה גמר חלתו של עולם‪ ,‬לפיכך ניתן לה מצות‬
‫חלה‪ .‬ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת? אמר להן‪ :‬על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון‪ .‬לפיכך‪ ,‬ניתן לה‬
‫מצות נר שבת"‪.‬‬
‫רות א' ‪.14 ,4‬‬ ‫‪1 17‬‬
‫"שהכל עורפין אותה מאחריה"; ומשום "שהכל דשין אותה" (סוטה מ"ב ע"ב)‪.‬‬ ‫‪ 118‬‬
‫מדרש רות רבה‪ ,‬פרשה ב‪.‬‬ ‫‪1 19‬‬
‫במדבר כ"ה‪.‬‬ ‫‪1 20‬‬
‫"ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום‪ ,‬והמתין לו פינחס מבחוץ כדי שיתשש‬ ‫‪ 121‬‬
‫כחו" (ילקוט שמעוני‪ ,‬במדבר כה סימן תשעב)‪.‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה א‪.‬‬ ‫‪ 122‬‬
‫נידה ה‪.‬‬ ‫‪1 23‬‬
‫בפרשנותו על בראשית כ"ה ‪ .20‬להלן הציטוט במלואו‪" :‬הרי ליצחק ל"ז שנים‪ ,‬ובו בפרק נולדה רבקה‪ .‬המתין‬ ‫‪1 24‬‬
‫לה עד שתהא ראויה לביאה [ובהגיעה לגיל] ג' שנים ונשאה"‪ .‬חשוב לציין שרש"י אינו מבטא דעת יחיד‬
‫בעניין גילה של רבקה; בפרקי דרבי אליעזר טז נאמר שכאשר עזבה רבקה את ביתה כדי לפגוש את יצחק‪,‬‬
‫יצאה עימה דבורה – המינקת שלה‪.‬‬

‫‪145‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫יש רבנים מודרניים המלמדים שניתן לקיים יחסי מין עם ילדות החל מגיל שלוש‪:‬‬
‫‪125‬‬
‫"באה [יחסי מין] זה מגיל שלוש‪ ,‬אבל לא עיבור" (הרב מאיר אליהו)‪.‬‬

‫על־פי ההלכה‪ ,‬המכניס את איבר מינו בילדה קטנה מגיל שלוש‪ ,‬בתוליה נקרעים‬
‫וחוזרים ומתאחים‪ ,‬ולכן אין זה באמת נחשב לביאה‪:‬‬

‫כלומר‪ ,‬ביאה של קטנה בת פחות משלוש שנים אינה נחשבת כביאה‬

‫‪126‬‬
‫(הרב אברהם סתיו על נידה מד)‬

‫ולכן‪ ,‬על־פי ההלכה הרבנית‪ ,‬האונס ילדה מתחת לגיל שלוש‪ ,‬פטור מהעונש המלא‪:‬‬

‫ואם היתה פחותה מזה [גיל שלוש] הרי שניהן פטורין [מעונש] שאין‬
‫ביאתה ביאה (הלכות איסורי ביאה א יג)‬

‫גם אם כל הדיון הזה הוא התפלפלות הלכתית תיאורטית‪ ,‬עדיין מזעזע לראות‬
‫מה בדיוק מכניסים הרבנים לראשם של בחורי הישיבות בבית מדרשם‪ .‬אגב‪,‬‬
‫מיותר אף לציין כי בניגוד להלכה‪ ,‬מבחינה מדעית מדובר בהבל גמור‪ ,‬שכן קרום‬
‫הבתולין של ילדה מתחת לגיל שלוש לא נרקם בחזרה‪.‬‬

‫מסכת קידושין א במשנה מבהירה שהאישה נקנית כמו עבד או בהמה ‪ -‬בכסף‬
‫ובשטר (הסכם קנייה)‪ ,‬בהבדל אחד‪ :‬את האישה ניתן לקנות גם על ידי בעילה;‬
‫את העבד והבהמה – לא‪.‬‬

‫בנושא הגירושין נאמר בתורה‪:‬‬

‫ּוב ָעלָ ּה וְ ָהיָ ה ִאם ֹלא ִת ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינָ יו ִּכי ָמ ָצא ָבּה ֶע ְרוַ ת‬
‫ִּכי יִ ַּקח ִאיׁש ִא ָּׁשה ְ‬
‫יתת וְ נָ ַתן ְּביָ ָדּה וְ ִׁשּלְ ָחּה ִמ ֵּביתֹו (דברים כ"ד ‪.)1‬‬
‫ָּד ָבר וְ ָכ ַתב לָ ּה ֵס ֶפר ְּכ ִר ֻ‬

‫כלומר‪ :‬העילה היחידה לגט היא זנות או ניאוף‪ 127.‬למרות הדברים הברורים‬
‫האלה‪ ,‬בית הלל באו ולימדו שהבעל יכול לגרש את אשתו אפילו אם "הקדיחה‬
‫‪128‬‬
‫תבשילו"‪ ,‬ורבי עקיבא פסק‪" :‬אפילו מצא אחרת נאה הימנה"‪.‬‬

‫חז"ל פסקו בעזות מצח שדינה "גרמה לעצמה שיבוא עליה שכם בן חמור"‪.‬‬
‫‪129‬‬

‫הגדיל לעשות בעל מדרש אגדה‪ 130,‬הטוען ללא כל קשר לכתוב במקרא כי "כשם‬
‫שהיתה לאה יצאנית‪ ...‬כך היתה דינה יצאנית" (פרוצה)‪ 131.‬זאת אומרת‪ ,‬בעוד‬
‫שהתורה מלמדת שאחיה של דינה האשימו את שכם באונס אחותם והשיבו לו‬
‫כגמולו‪ 132,‬חז"ל הטילו את האחריות ואת האשמה באונס דווקא על הקורבן‪.‬‬

‫‪.www.facebook.com/watch/?v=1870379319863361‬‬ ‫‪1 25‬‬

‫‪.https://tzion.gush.net/vbm/archive/yomyom/dafyomyomi/2012–07–04.php‬‬ ‫‪1 26‬‬
‫בספר מלאכי ב' ‪ 16–14‬נאמר שה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' ‪.)19–18‬‬ ‫‪1 27‬‬
‫גיטין צ' ע"א‪ .‬לפי כתובות ע"ה ע"א‪ ,‬מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה‪.‬‬ ‫‪ 128‬‬
‫קהלת רבה‪ ,‬פרשה י‪.‬‬ ‫‪1 29‬‬
‫פרשת וישלח‪.‬‬ ‫‪1 30‬‬
‫במדרש "ילמדנו" (ילקוט תלמוד תורה‪ ,‬בראשית אות קמט) מכונה דינה "יצאנית בת יצאנית"‪.‬‬ ‫‪ 131‬‬
‫בראשית ל"ד ‪.31–25 ,7‬‬ ‫‪1 32‬‬

‫‪146‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫התלמוד הירושלמי מבהיר שלימוד התורה הוא מעבר ליכולתה של האישה‪:‬‬

‫מוטב ש"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"‪ 133.‬ועל־פי מדרש במדבר רבה יז‪:‬‬
‫"נשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן"‪.‬‬

‫על־פי הרמב"ם‪ ,‬לא ראוי שאישה תהיה מחוץ לבית‪ ,‬ולכן על הבעל לכלוא את‬
‫אשתו ולא לתת לה לצאת יותר מפעם בחודש‪:‬‬

‫גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאת תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות‪ ,‬ויש לבעל‬
‫למנוע אשתו מזה‪ ,‬ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או‬
‫‪134‬‬
‫פעמיים בחודש‪ ,‬כפי הצורך‪ ,‬שאין יופי לאשה אלא לישב בזווית ביתה‪.‬‬

‫על־פי רבי יהושע‪ ,‬האישה‪ ,‬לעומת הגבר‪ ,‬מסריחה מטבעה ולכן עליה להתבשם‪.‬‬
‫‪135‬‬

‫ראש ישיבת ההסדר מעלות הסכים איתו‪" :‬האישה באופן טבעי צריכה את הדבר‬
‫‪136‬‬
‫הזה [להתבשם] כיוון שבאופן טבעי הריח שלה הוא פחות טוב"‪.‬‬

‫בתלמוד הירושלמי כתב רבי שמעון בן אלעזר שאין לתת לאישה תכשיטים‪,‬‬
‫‪137‬‬
‫מאחר שהדבר יהפוך אותה לשחצנית‪.‬‬

‫על־פי התלמוד‪ ,‬אישה במחזור שעוברת בין שני גברים‪ ,‬אם היא בתחילת‬
‫המחזור – הרי היא גורמת למותו של אחד מהם; אם היא בסופו – הרי שתביא‬
‫למריבה ביניהם‪ 138.‬על־פי הרב רביד נגר‪" :‬אישה בנידה שמשקה צמח‪ ,‬הוא יכול‬
‫למות‪ .‬יש מחקר שנעשה; גוי קיבל פרחים‪ ,‬הביא את זה למזכירה שלו‪ ,‬שמה את‬
‫‪139‬‬
‫זה באגרטל – הפרחים מתו"‪.‬‬

‫והנה אישור הלכתי לבגידה באישה ולזנות בחסות ההלכה‪:‬‬

‫שאלו התלמידים‪ :‬והלא אחד החכמים‪ ,‬רב שמו‪ ,‬כשהלך ממקום מגוריו‬
‫למקום מרוחק אחר היה מפרסם ברבים‪' :‬מי רוצה להיות אשתו ליום‬
‫אחד?' כך נהג חכם נוסף‪ ,‬רב נחמן שמו (בבלי‪ ,‬יבמות ל"ז ע"ב)‪.‬‬

‫נוסף על כך‪ ,‬לפי ההלכה‪" :‬אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו‪ ...‬ילבש שחורים‬
‫ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ" (חידושי‬
‫הריטב"א‪ ,‬ראש השנה א)‪ .‬ובאמת‪" ,‬אמרו עליו‪ ,‬על ר' אליעזר בן־דורדיא‪ ,‬שלא‬
‫הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה" (בבלי‪ ,‬עבודה זרה י"ז ע"א)‪.‬‬

‫ירושלמי‪ ,‬סוטה טז א‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה ד‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 133‬‬

‫משנה תורה‪ ,‬הלכות אישות יג‪.‬‬ ‫‪1 34‬‬
‫"שאלו את ר' יהושע‪ ...‬מפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם? אמר להם‪ :‬אדם נברא‬ ‫‪1 35‬‬
‫מאדמה‪ ,‬והאדמה אינה מסרחת לעולם‪ .‬ואשה נבראה מעצם‪ .‬משל‪ :‬אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח –‬
‫מיד הוא מסריח" (מדרש בראשית רבה יז)‪.‬‬
‫הרב יהושע ויצמן על מסכת כתובות‪ ,‬בלינק‪.www.youtube.com/watch?v=lIF2Q0ek4yM :‬‬ ‫‪1 36‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬שבת ו לג‪ .‬כנראה רבי עקיבא לא לקח את דבריו של ר' שמעון בן אלעזר ברצינות‪ ,‬שהרי מסופר כי‬ ‫‪1 37‬‬
‫העניק לאשתו את התכשיט היקר ביותר דאז ובכך גרם לעמיתיו לקנא (עיין‪ :‬שמואל ספראי‪ ,‬ר' עקיבא בן־יוסף‬
‫חייו ומשנתו‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪.)16 :1970 ,‬‬
‫"הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה‪ ,‬אם תחלת נדתה היא – הורגת אחד מהן‪ ,‬אם סוף נדתה היא – מריבה‬ ‫‪ 138‬‬
‫עושה ביניהן" (פסחים קי"א ע"א)‪.‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1964566460444646‬‬ ‫‪ 139‬‬

‫‪147‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫על־פי התלמוד‪ ,‬בעל יכול לקדש את אשתו עם צואת שור‪" :‬המקדש אשה‬
‫בצואת שור‪ ,‬אם הצואה נלקחה משור שנעבד לעבודה זרה – אינה מקודשת; אם‬
‫‪140‬‬
‫נלקחה משור שדינו מוות – האשה מקודשת"‪.‬‬

‫חז"ל קבעו שאם גבר ואישה טובעים בנהר‪ ,‬חובה להציל את הגבר לפני האישה‪:‬‬
‫‪141‬‬
‫"האיש קודם לאשה להחיות [להציל] ולהשיב אבדה"‪.‬‬

‫חז"ל‪ ,‬שידעו שנשים אינן מורגלות בקריאת התלמוד‪ ,‬הרשו לעצמם להתבטא‬
‫‪142‬‬
‫באופן משפיל כשקבעו‪" :‬אשרי מי שבניו זכרים‪ ,‬אוי למי שבנותיו נקבות"‪.‬‬

‫"רבנו בחיי" קבע‪" :‬כיוון שנבראה אישה‪ ,‬נברא שטן עימה"‪.‬‬

‫‪143‬‬

‫ושימו לב לתלמיד הישיבה שהעז ושאל את רבו באשר לפירוש הקטע‪:‬‬

‫שאלתי את הרב לפרשנות הפסוק והוא אמר לי שהרוע והאכזריות‬

‫המוחלטת והקשה ביותר יכולה להימצא רק באישה‪ .‬לפי דבריו האישה‬
‫מטבעה היא אכזרית‪ .‬דהיינו שהאכזריות היא טבועה בכל אישה יהודייה‬
‫וגוייה‪ ...‬רק אישה יכולה להגיע לשורש המוחלט של הרוע‪.‬‬

‫דהינו שכל הצרות וכל הבעיות בעולם נובעות מגורם אחד = אישה‪.‬‬
‫לאחר ששאלתי את הר"ם למה אישה נבראה אם היא כל כך רעה הוא‬
‫הביא לי תשובה‪ :‬לשרת את הגבר שומר המצוות ("שאל את הרב"‪ ,‬אתר‬
‫‪144‬‬
‫כיפה‪ ,‬ספטמבר ‪.)2007‬‬

‫האמורא‪ ,‬הרב אשי‪ ,‬טען כי בעל יכול להתגרש מאשתו אם גילה שהרווח בין‬
‫שדיה גדול מדי ולא לטעמו‪ :‬רווח זה הוא גנאי לה ולכן נחשב כמום שמותר‬
‫‪145‬‬
‫לגרשה ללא זכויות‪.‬‬

‫רבי יצחק לוריא‪ ,‬מגדולי ההוגים בקבלה‪ ,‬נהג לירוק על נשים‪" :‬הארי הקדוש היה‬
‫יורק כל פעם בראותו אשה חצופה‪ ,‬וסגולה גדולה היא לירוק‪ ,‬כשרואים אשה‬
‫‪146‬‬
‫לא צנועה"‪.‬‬

‫גם בעידן המודרני נשמעות הצהרות דומות‪ .‬מי שהיה הרב הראשי לישראל‪ ,‬אמר‬
‫שאישה שתשתה ארבע כוסות יין תרצה לשכב עם חמור בשוק‪:‬‬

‫היא ניתנת לשליטה של היצר הרע ששולט בה ולא יכולה לעצור בעצמה‬
‫– אין לה שליטה עצמית‪ ,‬שלוש כוסות יין גורמות לה לאבד שליטה‪.‬‬
‫ארבע‪ ,‬אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת‪ .‬חמור לעיני כול‪ .‬אין לה‬
‫‪147‬‬
‫שום שליטה‪ ,‬שיכורה אין שום בקרה אצלה (הרב ישראל מאיר לאו)‪.‬‬
‫עבודה זרה ל"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 40‬‬
‫שולחן ערוך‪ ,‬יורה דעה‪ ,‬הוריות יג עא‪.‬‬ ‫‪ 141‬‬
‫סנהדרין ק' ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 42‬‬
‫רבנו בחיי ורש"י בפירושם על קידושין פ'‪.‬‬ ‫‪ 143‬‬
‫‪.tinyurl.com/vk95xhs‬‬ ‫‪1 44‬‬
‫כתובות ע"ה ע"א‪.‬‬ ‫‪1 45‬‬
‫רכלבסקי‪ ,‬עמ' ‪.182‬‬ ‫‪1 46‬‬
‫‪.https://youtu.be/yGchf15wCkE‬‬ ‫‪1 47‬‬

‫‪148‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫הרב איתן בגדדי מתרעם על הפמיניזם ומבקש להזכיר לנשים את מקומן‪" :‬אישה‬
‫בוגדת בבעלה היו מוציאים אותה שורפים אותה במקום‪ ...‬שורפים אותה בכיכר‬
‫‪148‬‬
‫העיר למען יראו וייראו"‪.‬‬

‫הרב מנשה לוין‪" :‬וכשנכנס בעלה מן החוץ חייבת האישה לעמוד על רגליה‪ ,‬ואין‬
‫לה רשות לישב עד שישב בעלה‪ .‬ואין לה רשות להרים קולה עליו‪ ,‬ואפילו מכה‬
‫‪149‬‬
‫אותה – תשתוק כדרך שנשים צנועות עושות"‪.‬‬

‫על־פי הרב משה ועקנין‪ ,‬אם הבעל רצח את אשתו – היא אשמה בכך‪" :‬יש נשים‬
‫‪150‬‬
‫סתומות‪ ,‬אל תתפלאו למה גברים רוצחים נשים"‪.‬‬

‫הרב יצחק כהן‪" :‬בעולם האמת יראו – אישה זה נאד מלא צואה"‪.‬‬
‫‪151‬‬

‫בתלמוד נכתב שעל אף שאישה דומה לכלי מלא צואה ודם‪ ,‬בכל זאת כל הגברים‬
‫רודפים אחריה‪" :‬אשה חמת מלא צואה‪ ,‬ופיה מלא דם והכל רצין אחריה" (שבת‬
‫קנב עא)‪ .‬הרב יובל שרלו לא ניסה לתרץ את הנאמר‪ ,‬אלא הודה כי "האמורא‬
‫שאמר זאת כנראה סבר שיש לראות בנשים דבר בזוי ובכל זאת גברים רצים‬
‫‪152‬‬
‫אחריהן"‪.‬‬

‫הרב הצבאי הראשי‪" :‬בעת מלחמה מותר לספק את יצר הרע באמצעות משכב‬
‫עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן"‪ 153.‬הרב אייל קרים‪ ,‬שהיה מיועד למשרת‬
‫‪154‬‬
‫הרב הצבאי הראשי‪ ,‬אמר‪" :‬מותר לאנוס במלחמה"‪.‬‬

‫על־פי הרב רונן שאולוב‪ ,‬בתי החולים מלאים בילדים חולים ומתים פשוט משום‬
‫שנשים לא אוספות את שערן‪:‬‬

‫כל ילד שנפטר בבתי חולים‪ ,‬כל ילד חולה בבתי חולים‪ ,‬זה כי רק דבר אחד‬
‫– כי את שיחקת עם השיער שלך‪ .‬את לא מתביישת? את רואה כל יום‬
‫ילדים נפטרים‪ ,‬ילדים מתים‪ ,‬ילדים נקברים‪ ,‬שתדעי לך זה השיער שלך‬
‫‪155‬‬
‫שלא אספת אותו‪.‬‬

‫על־פי הרב ברוך גזהיי‪:‬‬

‫כתוב בספרים של המקובלים‪ ,‬אישה שהייתה רגילה לגלות את החלק‬

‫העליון שלה‪ ,‬בדרך כלל היו מחזירים אותה בגלגול של פרה‪ .‬וזאת גם אחת‬
‫‪156‬‬
‫הסיבות שנשים סובלות מסרטן השד‪ .‬למה? כי העיניים של כולם שמה‪.‬‬

‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1735787763322518‬‬ ‫‪1 48‬‬

‫אוצר הגאונים כרך ח' לכתובות‪ ,‬עמ' ‪.170–169‬‬ ‫‪ 149‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/vb.1577022065865756/1904438476457445‬‬ ‫‪1 50‬‬
‫בדרשה על שבת קנ"ב ע"א‪.‬‬ ‫‪ 151‬‬
‫‪.tinyurl.com/yxysy88v‬‬ ‫‪1 52‬‬
‫‪.www.yediot.co.il/articles/0,7340,L–4827141,00.html‬‬ ‫‪1 53‬‬
‫‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4826978,00.html‬‬ ‫‪1 54‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1962237304010895‬‬ ‫‪1 55‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1883554178545875‬‬ ‫‪1 56‬‬

‫‪149‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מנהיג פלג "שובו בנים" בחסידות ברסלב‪ ,‬הרב אליעזר ברלנד‪ ,‬טען ש"אישה היא‬
‫בלי שכל‪ ,‬עדיף קיגעל"‪ 157,‬וכי "אדם צריך לדעת שאישה זה חמור‪ ,‬שאדם מתחתן‬
‫הוא מתחתן עם חמור‪ ,‬הוא לא מתחתן עם בן אדם"‪.‬‬

‫הרב יוסי מזרחי‪" :‬אנס אישה והכניסה להריון? קיים מצוות פרו ורבו‪ .‬והאנס?‬
‫נחשב לו [האונס] למצווה"‪ 158.‬הגרי"ש אלישיב‪" :‬מותר לבזות אישה בקווי‬
‫‪159‬‬
‫מהדרין"‪.‬‬

‫על־פי הרב יצחק פנגר‪ ,‬הסיבה העיקרית שבגללה על האישה לכסות את ראשה‬
‫היא כי‬

‫יש כוחות חיצוניים‪ ,‬כוחות שהתפקיד שלהם לינוק מהקדושה‪ ...‬אבל‬

‫לצערנו הרב‪ ,‬אישה שלא מכסה את שערה‪ ,‬אומר הזוהר ישנם כוחות‬
‫‪160‬‬
‫חיצוניים שיונקים משערה את כל השפע שזורם דרכה‪.‬‬

‫המחזיר בתשובה‪ ,‬הרב אמנון יצחק‪ ,‬טוען כי לאישה אסור לנהוג ברכב‪.‬‬
‫‪161‬‬

‫הרב יוסי מזרחי‪ ,‬טוען שלנשים אין רשות להשמין‪" :‬אם בעלה 'אלרגי' לשומן‪,‬‬
‫הוא לא אוהב‪ ,‬אז אין לה רשות להשמין‪ .‬אין לה רשות‪ .‬היא חייבת להילחם‬
‫‪162‬‬
‫ביצרים שלה כי זה הורס את השלום בית"‪.‬‬

‫בדרשה אחרת טען הרב מזרחי שאישה שאיבדה את בתוליה היא כמו בקבוק‬
‫קוקה קולה משומש‪" :‬אישה הפכה למוצר משומש‪ ,‬הערך שלה לפי רצון השם‬
‫‪163‬‬
‫יורד פלאים"‪.‬‬

‫‪.www.israelhayom.co.il/article/626867‬‬ ‫‪1 57‬‬

‫‪.www.1vsdat.org/index.php/2010–08–24–09–51–15/item/1370‬‬ ‫‪ 158‬‬
‫‪.tinyurl.com/yx78l7w2‬‬ ‫‪ 159‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1814672882100672‬‬ ‫‪ 160‬‬
‫‪.www.judaism.walla.co.il/item/2694248‬‬ ‫‪ 161‬‬
‫‪.www.facebook.com/watch/?v=1679948445573117‬‬ ‫‪ 162‬‬
‫‪.www.facebook.com/watch/?v=1711482949086333‬‬ ‫‪ 163‬‬

‫‪150‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪8‬‬
‫כשרות בשר בחלב‬

‫גְּדי ַּב ֲחלֵ ב ִאּמֹו" (שמות כ"ג ‪ ,19‬ל"ד ‪ ;26‬דברים י"ד‬

‫תנ"ך נאמר‪ֹ" :‬לא ְת ַב ֵּׁשל ִ‬
‫‪ .)21‬על פסוק זה נבנו במהלך הדורות אין ספור הלכות ודינים‪ ,‬שנכרכו‬
‫יחד תחת ההגדרה הידועה "כשרות"‪ ,‬ובפרט הפרדה בין בשר וחלב‪.‬‬

‫עולם הכשרות הרבני מגלגל שלושה עד ארבעה מיליארד שקלים בשנה‪ 164,‬בעיקר‬
‫בשל האיסור הקפדני ביותר בהלכה‪ 165,‬המבוסס לכאורה על הפסוק לעיל‪ .‬אלא‬
‫ב‬
‫שבניגוד גמור למסורת הרבנית‪ ,‬אין בתורה כל איסור על אכילת בשר בחלב‪.‬‬
‫חז"ל אומרים שעצם העובדה שהפסוק מופיע שלוש פעמים בתורה מעיד על‬
‫כך ש"אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול"‪ 166.‬הפסוק‬
‫אכן חוזר על עצמו שלוש פעמים ללא כל שינוי בניסוח‪ ,‬אך חז"ל קבעו שהוא לא‬
‫חל רק על בשר גדי‪ ,‬אלא על כל בהמה טהורה‪.‬‬

‫היום זה אולי יישמע מוזר‪ ,‬אבל חז"ל הודו כי הציווי בתורה אינו מכוון לאיסור‬
‫בישול עוף בחלב‪ ,‬ורש"י אישר זאת‪ ,‬באומרו‪" :‬פרט לעוף‪ ,‬שאין לו חלב‪ .‬שאין‬
‫איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים"‪ 167.‬גם אבן־עזרא סבר שכוונתו האמיתית‬
‫של הפסוק אינה אלא לגדי בלבד‪" :‬וחכמים קיבלו שלא יאכלו ישראל בשר‬
‫וחלב"‪ 168.‬אולם הרמב"ם חשש שיבוא פלוני ויאמר‪:‬‬

‫בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה‪ ,‬כך החיה מותרת שהרי לא‬
‫נתפרשה; ויבוא אחר לומר‪ :‬אף בשר בהמה מותר‪ ,‬חוץ מן העז; ויבוא אחר‬
‫לומר‪ :‬אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה‪ ,‬שלא נאמר אלא אמו‪.‬‬

‫ולפיכך קבע הרמב"ם כי "נאסור כל בשר בחלב‪ ,‬ואפילו בשר עוף‪ .‬אין זה מוסיף‪,‬‬
‫אלא עושה סייג לתורה"‪ 169.‬והרי עשיית סייג לתורה‪ 170,‬כידוע‪ ,‬משמשת כאחד‬
‫הכלים החשובים ביותר בידי חז"ל להרחבת התקנות וההלכות המהוות את‬
‫‪171‬‬
‫מסורת התורה שבעל־פה הבלתי נגמרת‪.‬‬

‫‪.www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001250072‬‬ ‫‪ 164‬‬
‫"אין לך איסור‪ ,‬שיהודי שומר מצוות כה מרבה לדקדק בו ולהחמיר בו בחיי יום יום‪ ,‬כמו איסור בשר בחלב"‬ ‫‪ 165‬‬
‫(אברהם ארזי)‪.www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/basar.htm ,‬‬
‫חולין קט"ו ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 66‬‬
‫בפרשנותו לשמות ל"ד ‪ .26‬בקשר לזאת‪ ,‬מעניין שהתלמוד מציין ש"במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים‬ ‫‪1 67‬‬
‫בשר עוף בחלב‪ .‬במקומו של רבי אליעזר – ִאין (כלומר‪ :‬כן)‪ .‬במקומו של רבי עקיבא – לא" (יבמות י"ד ע"א)‪.‬‬
‫בפרשנותו לשמות כ"ג ‪.19‬‬ ‫‪1 68‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות ממרים פרק ב‪.‬‬ ‫‪1 69‬‬
‫"היו מתונים בדין‪ ,‬והעמידו תלמידים הרבה‪ ,‬ועשו סייג לתורה" (משנה‪ ,‬אבות א א)‪ .‬ורבי עקיבא היה אומר‪:‬‬ ‫‪ 170‬‬
‫"מסורת – סייג לתורה" (שם‪ ,‬ג יג)‪.‬‬
‫כפי שהדגיש רבי אליעזר פאפו בספרו "פלא יועץ"‪" :‬סיג לתורה ִצוותה עליו התורה‪ ,‬כמאמר הכתוב (ויקרא‬ ‫‪ 171‬‬
‫יח ל)‪ :‬ושמרתם את משמרתי‪ ,‬עשו משמרת למשמרתי‪ ,‬וכבר רבותינו הקדושים עשו גדרים וסייגים במסמרות‬

‫‪151‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫לעומת פרשנותם של חז"ל‪ ,‬חוקרי תקופת המקרא מסכימים כי מנהג בישול גדי‬
‫בחלב אמו רווח בקרב עמי האזור כפולחן אלילי (למשל‪ ,‬בקרב תושבי אוגרית‪,‬‬
‫ששכנה בסוריה הצפונית)‪ 172.‬אוגרית חרבה לפני יותר משלושת אלפים שנה‪,‬‬
‫במאות ה־‪ 15–12‬לפנה"ס‪ ,‬אך לוחות טין הכתובים אוגריתית נתגלו בשנת‬
‫‪ 1929‬והם מספרים על כמה מהמנהגים הדתיים של תושביה‪ 173.‬באחד משירי‬
‫אוגרית מופיע הפסוק הבא‪" :‬על האש שים שפע נוזלים‪ .‬טבח גדי בחלב‪ ,‬טלה‬
‫‪174‬‬
‫בחמאה"‪.‬‬

‫על פסוק זה כותב גינזברג כי‬

‫זהו אותו מנהג אלילי שהתורה אוסרתו‪ ...‬האיסור מובא בפירוש אצל‬
‫מועדי ישראל‪ ,‬אצל מועד הביכורים‪ .‬מכיוון שבארץ־ישראל העיזים‬
‫ממליטות על־פי רוב בימי הגשמים‪ ,‬הרי חג שבועות [הוא] זמן מתאים‬
‫‪175‬‬
‫לזבח הגדי המבושל בחלב‪.‬‬

‫גם קאסוטו מאשר זאת ומסביר כי הפסוק "טבח גדי בחלב‪ ,‬טלה בחמאה" מרמז‬
‫על מנהג כנעני של בישול גדי בחלב במסגרת "טכס פולחני שהיה מכוון למשוך‬
‫את ברכת הפריון לאדמה"‪ 176.‬קאסוטו אף מציין שבעקבות פולחן אלילי זה‬

‫מתברר גם הקשר שבכתובים המקראיים בין הבאת הביכורים ובין‬

‫האיסור הנ"ל (שמות כג יט)‪' :‬ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך‬
‫[להביע לו את תודתך על תבואת האדמה אשר הוא נותן לך‪ ,‬אבל הישמר‬
‫‪177‬‬
‫לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען‪ ,‬ולפיכך] לא תבשל גדי בחלב אמו'‪.‬‬

‫חמישה פסוקים אחר כך מתבררת הסיבה לאיסור אכילת גדי בחלב אמו‪ֹ" :‬לא‬
‫יהם וְ ֹלא ָת ָע ְב ֵדם" (שמות כ"ג ‪ .)24‬המחבר לא אסר על אכילת‬ ‫אֹלה ֶ‬
‫ֵ‬ ‫ִת ְׁש ַּת ֲחוֶ ה לֵ‬
‫סוג מסוים של מזון‪ ,‬אלא על חיקוי מנהגיהם של עובדי האלילים‪ .‬אילו התכוונה‬
‫המצווה לאסור על אכילת תפריט מסוים‪ ,‬היינו מוצאים את הפסוק הזה דווקא‬
‫בין פסוקים אחרים המדברים על סוגי מזון אסורים ומותרים‪ .‬בשני הפרקים‬
‫בתורה הדנים בנושא‪ 178‬מופיע השורש אכ"ל שלושים וחמש פעם‪ .‬המצווה "ֹלא‬
‫גְּדי ַּב ֲחלֵ ב ִאּמֹו" מופיעה פעמיים‪ ,‬בלי כל קשר ליתר המצוות שעניינן‬ ‫ְת ַב ֵּׁשל ִ‬
‫תזונה‪ .‬ובפעם היחידה שהיא כן מופיעה בסמיכות לשאר המצוות העוסקות‬
‫בתזונה‪ 179,‬המחבר לא השתמש בשורש אכ"ל‪ ,‬אלא בשורש בש"ל‪ .‬זאת לעומת‬
‫שאר המצוות בפרקים האלה‪ ,‬שבהן המחבר משתמש שוב ושוב בשורש אכ"ל‪.‬‬
‫ֹאכלּו" (ויקרא י"א ‪" ,)4‬הּוא ֹלא יֵ ָא ֵכל" (ויקרא י"א ‪,)41‬‬‫"את זֶ ה ֹלא ת ְ‬‫לדוגמה‪ֶ :‬‬
‫ֹאכלּו"‬
‫ֹאכל" (דברים י"ד ‪ֹ" ,)3‬לא ת ֵ‬‫"ה ַחּיָ ה ֲא ֶׁשר ֹלא ֵת ָא ֵכל" (ויקרא י"א ‪ֹ" ,)47‬לא ת ַ‬ ‫ַ‬
‫ֹאכלּו ֵמ ֶהם" (דברים י"ד ‪.)12‬‬
‫(דברים י"ד ‪ֹ" ,)10‬לא ת ְ‬

‫נטועים‪ ,‬חמורים דברי סופרים מדברי תורה" (סימן סיג‪ ,‬עמוד תל)‪.‬‬
‫ליד הנמל הקטן מינת אל־ביצ'א‪.‬‬ ‫‪1 72‬‬
‫קאסוטו‪ ,‬האלה ענת‪ ,‬בהוצאת מוסד ביאליק‪ ,1951 ,‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪ 173‬‬
‫לוח "אלמ נעממ ויסממ"‪ ,‬פסוק ‪ ;14‬או אצל חיים גינזברג‪ ,‬כתבי אוגרית‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,1936 ,‬עמ' ‪.79‬‬ ‫‪1 74‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬ ‫‪1 75‬‬
‫קאסוטו‪ ,‬האלה ענת‪ ,‬עמ' ‪.40‬‬ ‫‪1 76‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪1 77‬‬
‫ויקרא י"א; דברים י"ד‪.‬‬ ‫‪1 78‬‬
‫דברים י"ד‪.‬‬ ‫‪1 79‬‬

‫‪152‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫זה ככל הנראה גם מה שהבין כל מי שחי בתקופת המקרא‪ ,‬שהרי לא רק שבתנ"ך‬

‫אין כל התייחסות‪ ,‬רמז או הנחיה לגבי הכשרות הנהוגה בהלכה‪ ,‬אלא שאין גם‬
‫שום סיפור על מנהיג‪ ,‬נביא‪ ,‬מלך או דמות אחרת שהקפידה ברמה כלשהי על‬
‫"ּוד ַבׁש‬
‫הפרדה בין בשר לחלב‪ .‬אדרבא‪ ,‬דוד המלך אכל בשר וחלב באותה ארוחה‪ְ :‬‬
‫ּוׁשפֹות ָּב ָקר ִהּגִ יׁשּו לְ ָדוִ ד וְ לָ ָעם ֲא ֶׁשר ִאּתֹו לֶ ֱאכֹול ִּכי ָא ְמרּו ָה ָעם ָר ֵעב‬
‫וְ ֶח ְמ ָאה וְ צֹאן ְ‬
‫וְ ָעיֵ ף וְ ָצ ֵמא ַּב ִּמ ְד ָּבר" (שמ"ב י"ז ‪.)29‬‬

‫מה הגיש אברהם אבינו לשלושת האורחים שבישרו לו על הולדת יצחק? "וַ ּיִ ַּקח‬
‫יהם ַּת ַחת ָה ֵעץ‬ ‫יהם; וְ הּוא ע ֵֹמד ֲעלֵ ֶ‬
‫ּובן ַה ָּב ָקר ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה וַ ּיִ ֵּתן לִ ְפנֵ ֶ‬
‫ֶח ְמ ָאה וְ ָחלָ ב ֶ‬
‫ֹאכלּו" (בראשית י"ח ‪ .)8‬חלב ובשר באותה ארוחה‪ .‬יש המסבירים זאת בכך‬ ‫וַ ּי ֵ‬
‫שבימיו של אברהם עדיין לא ניתנה התורה ולכן הוא לא היה כפוף לציווי "ֹלא‬
‫ְת ַב ֵּׁשל ּגְ ִדי ַּב ֲחלֵ ב ִאּמֹו"‪ .‬אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה‪ .‬אם מקבלים את סמכותם‬
‫של חז"ל ואת פירושם‪ ,‬יש לקבל גם את מה שהם אומרים על אברהם‪:‬‬

‫קיים אברהם אבינו כל התורה כולה‪ ,‬שנאמר (בראשית כו)‪ :‬עקב אשר‬
‫שמע אברהם בקולי וגו'‪ ...‬אמר רב אשי‪ :‬קיים אברהם אבינו אפילו עירובי‬
‫‪180‬‬
‫תבשילין‪ ,‬שנאמר‪ :‬תורותי – אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל־פה‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬לפי התלמוד הבבלי‪ ,‬לא זו בלבד שאברהם קיים את תורתו הכתובה של‬
‫משה במלואה‪ ,‬הוא אף הכיר את התורה שבעל־פה ומילא את הלכותיה‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬מדוע הגיש אברהם לאורחיו חלב ובשר גם יחד‪ ,‬אם ידע (לפי חז"ל)‬
‫שהתורה שבכתב והתורה שבעל־פה אוסרות זאת? יש כאן סתירה ברורה‬
‫במשנתם של חז"ל‪ .‬בניסיון ליישב אותה‪ ,‬הם ציטטו את בראשית י"ח ‪" :8‬וְ הּוא‬
‫ֹאכלּו"‪ ,‬ושואלים‪" :‬וכי אוכלין היו"? ומיד עונים‪[" :‬לא‪],‬‬
‫יהם ַּת ַחת ָה ֵעץ וַ ּי ֵ‬
‫ע ֵֹמד ֲעלֵ ֶ‬
‫אלא נראין כאוכלין‪ ,‬ראשון ראשון מסתלק"‪ 181.‬במילים אחרות‪ ,‬למרות שהכתוב‬
‫ֹאכלּו"‪ ,‬חז"ל טוענים שאורחיו של אברהם רק העמידו פנים‪,‬‬ ‫אומר במפורש "וַ ּי ֵ‬
‫ולא באמת אכלו‪ .‬לא נותרה לחז"ל ברירה אלא לכפות על הטקסט משמעות‬
‫חדשה והפוכה לפשט התורה‪ .‬משה‪ ,‬שכתב את הסיפור‪ ,‬בחר להדגיש ששלושת‬
‫אורחיו של אברהם אכלו‪ ,‬בעוד שחז"ל בחרו לסתור את דבריו בגאון‪.‬‬

‫אפילו אם נקבל את הטענה שאורחיו של אברהם לא אכלו‪ ,‬מדוע בכל זאת הגיש‬
‫להם אברהם בשר וחלב‪ ,‬כשמלכתחילה ידע שהדבר אסור? הפירוש הקיצוני הזה‬
‫של חז"ל לא רק שסותר את הכתוב במקרא‪ ,‬אלא גם מדרש רבני אחר‪ ,‬האומר‬
‫במפורש ששלושת האורחים אכלו גם אכלו‪ .‬לפי אותו מדרש‪ ,‬כאשר נשברו‬
‫לוחות הברית‪,‬‬

‫שמחו מלאכי השרת ואמרו‪ :‬עכשיו תחזור התורה אלינו‪ .‬וכשעלה משה‬
‫לקבלה פעם שניה‪ ,‬אמרו מלאכי השרת‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬והלא [רק]‬
‫אתמול עברו עליה‪ ,‬שכתב בה 'לא יהיה לך אלהים אחרים' (שמות כ ג)‪.‬‬
‫אמר להם הקב"ה‪ :‬בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל‪[ ,‬האם] לא‬

‫יומא כח ב‪ .‬בתוספתא‪ ,‬קידושין פרק ה‪ ,‬נאמר שנוסף על התורה שבכתב נתגלו לו לאברהם "טעמי תורה‬ ‫‪ 180‬‬
‫ודקדוקיה"; במדרש בראשית רבה‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬נאמר שאברהם ידע אפילו הלכות של בית דין של מעלה‪.‬‬
‫מדרש בראשית רבה‪ ,‬פרשת וירא‪.‬‬ ‫‪ 181‬‬

‫‪153‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אתם שירדתם אצל אברהם‪ ,‬אכלתם בשר וחלב? שנאמר‪' :‬ויקח חמאה‬
‫וחלב ובן הבקר' וגו' ויאכלו (מדרש "שוחר טוב" על תהילים ח')‪.‬‬

‫את הסתירה הזו אפשר לפתור רק על ידי שלילת פרשנותם של חז"ל‪ .‬אברהם‬
‫אבינו לא חטא‪ ,‬לא רק משום שלא הכיר את התורה שבעל־פה‪ ,‬אלא כי אין כל‬
‫רע באכילת בשר בחלב‪ .‬המצווה הכתובה בתורת משה נועדה למנוע עבודת‬
‫אלילים‪ ,‬ולא אכילת בשר בחלב‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬אם אלוהים בכל זאת התכוון לאסור עלינו ערבוב של בשר וחלב מכל‬
‫סוג שהוא‪ ,‬מדוע לא נאמר מפורשות‪" :‬לא תבשל בשר בחלב"? או "לא תאכל‬
‫בשר בחלב"? מדוע מדבר הכתוב רק על בישול גדי בחלב אמו? כאמור‪ ,‬הפסוק‬
‫מופיע בהקשר הבאת ביכורים ושחיטת זבחים‪ 182.‬אלוהים הוריש לעם את‬
‫‪184‬‬
‫הארץ מפני ִרשעת הגויים‪ 183‬והזהיר אותם מפני חיקוי הפולחן האלילי שלהם‪.‬‬
‫חלק מאותם טקסים כללו הבאת ביכורים לאלילים ובישול גדיים בחלב אמם‪.‬‬
‫המצווה הזו נועדה למנוע מהעם העלאת קורבנות כדרך הפולחן האלילי‪ .‬וכך‬
‫מתברר שהאיסור על בישול גדי בחלב אמו אינו קשור לאכילת צ'יזבורגרים‪ ,‬אלא‬
‫לעבודה זרה ואמונות טפלות‪.‬‬

‫שמות כ"ג ‪ ;19‬ל"ד ‪.26‬‬ ‫‪1 82‬‬

‫דברים ט' ‪.5‬‬ ‫‪1 83‬‬
‫דברים י"ב ‪.4‬‬ ‫‪1 84‬‬

‫‪154‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪9‬‬
‫גזענות התורה שבעל־פה‬

‫חסם של חז"ל אל הגוי נובע מפחד מהול בבוז‪ .‬המבנה הכיתתי של יהדות‬
‫ההלכה הפך אותה לחברה בתוך חברה‪ ,‬עם גבולות אתניים בלתי חדירים‬
‫בינה לבין הגויים‪ .‬אחת התוצאות המצערות ביותר היא הבוז והזלזול שהם‬
‫‪186‬‬
‫רחשו כלפי גויים‪ 185.‬אגב‪ ,‬פינסקר כתב בצדק כי רגשות אלה היו הדדיים‪.‬‬
‫השנאה של ההלכה הרבנית כלפי גויים והיחס שהתלמוד מפגין כלפיהם ליבו‬
‫את האנטישמיות‪ ,‬וזו הזינה בחזרה את כתבי חז"ל במעין לולאה של עוינות‬
‫י‬
‫הדדית‪ .‬בפרק זה נשווה בין היחס של המקרא לגוי (לנוכרי‪/‬לגר)‪ ,‬ובין היחס של‬
‫ספרות חז"ל אליו‪ .‬זאת במטרה להראות כי מקור ביטויי הגזענות של חז"ל אינו‬
‫מאלוהים‪.‬‬

‫בתורה שבכתב בני ישראל מצוּוים לאהוב את הגרים החיים בקרבם‪:‬‬

‫וְ ִכי יָ גּור ִא ְּתָך ּגֵ ר ְּב ַא ְר ְצ ֶכם ֹלא תֹונּו אֹתֹו‪ְּ .‬כ ֶאזְ ָרח ִמ ֶּכם יִ ְהיֶ ה לָ ֶכם ַהּגֵ ר ַהּגָ ר‬
‫יכם‬ ‫ֹלה ֶ‬
‫יתם ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם; ֲאנִ י ה' ֱא ֵ‬ ‫ִא ְּת ֶכם וְ ָא ַה ְב ָּת לֹו ָּכמֹוָך ִּכי גֵ ִרים ֱהיִ ֶ‬
‫יתם ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‬ ‫(ויקרא י"ט ‪ ;)34–33‬וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת ַהּגֵ ר ִּכי גֵ ִרים ֱהיִ ֶ‬
‫(דברים י' ‪.)19‬‬

‫הנביא יחזקאל מבהיר שיש להקצות לגוי נחלה‪:‬‬

‫תֹוכ ֶכם ֲא ֶׁשר הֹולִ דּו ָבנִ ים‬

‫אֹותּה ְּבנַ ֲחלָ ה לָ ֶכם ּולְ ַהּגֵ ִרים ַהּגָ ִרים ְּב ְ‬ ‫וְ ָהיָ ה ַּת ִּפלּו ָ‬
‫תֹוכ ֶכם וְ ָהיּו לָ ֶכם ְּכ ֶאזְ ָרח ִּב ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ִא ְּת ֶכם יִ ְּפלּו ְבנַ ֲחלָ ה ְּבתֹוְך ִׁש ְב ֵטי‬
‫ְּב ְ‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל (יחזקאל מ"ז ‪.)22‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬הנה כמה ציטוטים המלמדים על יחסם של חז"ל לגויים‪:‬‬

‫הרמב"ם כתב‪" :‬הגונב את הגוי (מהגוי)‪ ...‬אינו משלם"; "אבדת גוי עובד עבודה‬
‫זרה מותרת‪ ...‬והמחזירה‪ ,‬הרי זה עובר עבירה"; "ואם לא קבלו שבע מצוות‬
‫(בני נח)‪ ,‬עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים‪ ,‬ובוזזין כל ממונם";‬
‫"הנוצרים‪ ,‬עובדי כוכבים ומזלות הם‪ ,‬וסתם יינם אסור בהנאה"; "וכל יין שיגע‬
‫בו הגוי‪ ,‬הרי זה אסור"; "גוי שעסק בתורה‪ ,‬חייב מיתה‪ .‬לא יעסוק אלא בשבע‬
‫מצוות (בני נח)‪ ...‬אם עשהו לעצמו כמו שבת‪ ,‬חייב מיתה"‪ 187.‬ובמקום אחר הוא‬
‫‪188‬‬
‫כתב‪" :‬הגוי אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם‪ ,‬קרי ליהודי"‪.‬‬
‫‪.Alexander McCaul, 2002: 24–31‬‬ ‫‪ 185‬‬
‫"בעיני החיים – היהודי חשוב כמת‪ ,‬בעיני האזרחים הוא גר‪ ,‬בעיני התושבים – נע ונד‪ ,‬בעיני העשירים –‬ ‫‪ 186‬‬
‫קבצן‪ ,‬בעיני העניים – עשיר מנצל‪ ,‬בעיני הפטריוט – חסר ארץ מולדת‪ ,‬ובעיני הכל – מתחרה שנוא"‪ .‬מצוטט‬
‫במאמר של א' ב' יהושע ב"מעריב"‪ ,8.4.2005 ,‬מוסף שבת‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬
‫מתוך משנה תורה‪ ,‬הלכות עבודה זרה‪ .‬הציטוטים נלקחו מהספר ‪The Old Paths, Alexander McCaul,‬‬ ‫‪ 187‬‬
‫‪.2002: 35–22, 419–421‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פרשנות לבבא קמא ד‪.‬‬ ‫‪1 88‬‬

‫‪155‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ההלכה הרבנית קובעת כי‬

‫הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה‪ ...‬אסור להצילן; אם נטו למות‪ ,‬כגון‬
‫שראה אחד מהן שנפל לים‪ ,‬אינו מעלהו‪ ,‬שנאמר‪' :‬לא תעמוד על דם‬
‫‪189‬‬
‫ריעך' (ויקרא יט)‪ ,‬ו[הגוי] אין זה ריעך‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬כאשר רואים גוי שעומד לטבוע‪ ,‬אפילו אם אין בינינו לבינו מלחמה‪,‬‬
‫אסור לנסות להצילו ואין לסייע לו‪ .‬מדוע? מפני שהוא גוי‪.‬‬

‫הרב קוק כתב‪" :‬בין האדם והבהמה יש הבדל כמותי‪ ,‬אך בין היהודי לגוי שורר‬
‫‪190‬‬
‫הבדל עצמי איכותי"‪.‬‬

‫המהר"ל כתב‪" :‬אין אומות העולם קרויים אדם‪ .‬אתם [היהודים] קרויים אדם‬
‫‪191‬‬
‫ואין האומות קרויים אדם"‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫הראב"ד כתב‪" :‬גויים הם כבהמות‪ .‬עם הדומה לחמור"‪.‬‬

‫לדברי רבי צדוק הכהן מלובלין‪" :‬רק ישראל קרויים אדם‪ .‬כלפי ישראל‪ ,‬כל הגויים‬
‫‪193‬‬
‫בכלל הם כבהמה בדמות אדם"‪.‬‬

‫האר"י כתב‪" :‬אין בגויים רוח או נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה‬
‫‪194‬‬
‫למאכל‪ ,‬אלא מטה ממנה"‪.‬‬
‫‪195‬‬
‫רבי ישמעאל כתב‪" :‬טוב שבגויים הרוג"‪.‬‬

‫לפי התלמוד‪ ,‬אסור ליהודי לאכול בחברת גוי ואין להזמינו אל תוך ביתו‪.‬‬
‫‪196‬‬

‫בסדר אליהו רבה נאמר כי האוכל עם הגוי עובד עבודה זרה ואוכל זבחי מתים‪.‬‬
‫‪197‬‬

‫בפרקי דרבי אליעזר כתוב כי כל האוכל עם הערל (הגוי)‪ ,‬כאילו אוכל עם הכלב;‬
‫ומי שנוגע בערל כנוגע במת; וכל הרוחץ עימו כרוחץ עם המצורע‪ .‬עוד נאמר שם‬
‫‪198‬‬
‫שהגויים נחשבים בחייהם כמתים‪ ,‬ובמותם כנבלות השדה‪.‬‬

‫בעוד שהתורה אוסרת לשקר‪ 199,‬חז"ל מלמדים שלפעמים דווקא מותר ואף‬
‫‪200‬‬
‫מתבקש לא לומר את האמת‪ ,‬בעיקר כשמדובר בגויים‪.‬‬

‫ספר ההלכה "תורת המלך" מביא את המניפסט הרבני בכל הקשור למדינה‬
‫שתהא תחת ריבונות הלכתית; בפרק א'‪ ,‬המתייחס לאיסור לא תרצח‪ ,‬נאמר‪:‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות רוצח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪1 89‬‬
‫הרב קוק‪ ,‬אורות ישראל ה‪.‬‬ ‫‪1 90‬‬
‫רבי יהודה ליווא בן בצלאל‪ ,‬בפירושו למסכת אבות קמו ובחיבורו נצח ישראל‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪ 191‬‬
‫בן דוד אברהם מפושקירה‪ ,‬הלכות שחיטה ד‪.‬‬ ‫‪ 192‬‬
‫פוקד עקרים דף יט טור ג‪.‬‬ ‫‪1 93‬‬
‫רבי יצחק בן שלמה לוריא‪ ,‬עץ החיים‪ ,‬היכל אבי"ע שער הקליפות ב‪.‬‬ ‫‪ 194‬‬
‫מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬מסכתא דויהי בשלח‪ ,‬פא‪.‬‬ ‫‪ 195‬‬
‫סנהדרין ק"ד ע"א‪.‬‬ ‫‪1 96‬‬
‫תנא דבי אליהו‪ ,‬סדר אליהו רבה פט‪.‬‬ ‫‪1 97‬‬
‫פרקי דרבי אליעזר כט‪.‬‬ ‫‪1 98‬‬
‫שמות כ"ג ‪ ;7‬ויקרא י"ט ‪.11‬‬ ‫‪1 99‬‬
‫יבמות ס"ה ע"ב; בבא מציעא כג עב; אבות דרבי נתן יב ג; חידושי הריטב"א‪ ,‬חולין פרק ז; שו"ת שארית יוסף‪ ,‬חלק ב‪.‬‬ ‫‪ 200‬‬

‫‪156‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫איסור זה מתייחס רק ליהודי שהורג יהודי‪ ...‬הריגת גוי אינה כלולה‬

‫באיסור המיוחד של 'לא תרצח'‪.‬‬

‫בפרק ב' של "תורת המלך" נאמר‪:‬‬

‫כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך‬
‫‪201‬‬
‫אכפתיות מקיום שבע המצוות‪ ,‬אין שום איסור בדבר‪.‬‬

‫גישה זו חלחלה גם לרבנים בני־זמננו‪ .‬הנה מספר דוגמאות‪:‬‬

‫מה זה אבידת גוי מותרת? ‪ ...‬אחיך אתה חייב להחזיר‪ ,‬גוי אתה לא חייב‬
‫להחזיר‪ ...‬תגיד לי‪ ,‬כשגוי מאבד משהו‪ ,‬הוא חושב שמישהו יחזיר לו? הוא‬
‫כבר התייאש לגמרי‪ ,‬מי יחזיר לו? לא מחזירים אף פעם! (הרב שמואל‬
‫‪202‬‬
‫אליהו)‪.‬‬

‫בעל "המשנה ברורה"‪ ,‬מסביר כי בשבת לא צריך ליילד את הכותית (גויה)‪,‬‬

‫אפשר להסביר לה‪ ,‬שאנחנו שומרים שבת – לא מחללים שבת (הרב אריה‬
‫‪203‬‬
‫זילברשטיין)‪.‬‬

‫הרב יוסי מזרחי טוען‪:‬‬

‫יש הבדל גדול בין זרע של יהודי לזרע של גוי‪ .‬זרע של יהודי מוריד נשמות‬
‫טהורות לעולם – זה דבר קדוש מאוד‪ .‬אתה נהפך לשותף של הקב"ה‬
‫‪204‬‬
‫בבריאה‪ ...‬נשמה של גוי היא הרבה יותר נמוכה ברמה‪.‬‬

‫הרב איתן בגדדי מוסיף‪:‬‬

‫אל תשאיר את הבהמה שלך עם הגוי – הגמרא אומרת לך‪ .‬יש לך בהמה‬
‫אל תשאיר אותה עם הגוי שמא יבוא יאנוס את הבהמה‪ .‬חביבה להם‬
‫‪205‬‬
‫בהמתם של ישראל יותר מנשותיהם של היהודים‪...‬‬

‫איפה הנשמה שלו [של הגוי] נמצאת? למטה פה בעולם הזה‪ .‬היא לא‬
‫מגיעה לשורשים‪ ,‬היא נשמה של גוי‪ ,‬בשר חמורים בשרם וזרימת סוסים‬
‫‪206‬‬
‫זרימתם! (יחזקאל כ"ג‪ ,‬כ)‪ .‬מי הם הגויים לעומת היהודים? שום דבר‪...‬‬

‫לקט הלכות שחיברו ר' יצחק שפירא ור' יוסי אליצור‪ ,‬בהמלצותיהם של ר' יעקב יוסף‪ ,‬ר' דב ליאור ור' יצחק‬ ‫‪ 201‬‬
‫גינזבורג‪ .‬הרבנים החתומים על הספר כמעט הועמדו לדין בגין עבירות של הסתה וגזענות‪.‬‬
‫‪.youtu.be/WlugJcCbA8U‬‬ ‫‪2 02‬‬
‫‪.youtu.be/u38vL04du8U‬‬ ‫‪ 203‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1805374969697130‬‬ ‫‪ 204‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1728162650751696‬‬ ‫‪2 05‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1694843307416964‬‬ ‫‪2 06‬‬

‫‪157‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫יש לך מערכת יחסים עם גויה? ‪ ...‬כולך נהיה שד‪ ,‬מלאך חבלה אתה נהיה‬
‫‪207‬‬
‫ברגע שהתקרבת לגויה‪....‬‬

‫יש לך דבר אתה לא צריך אותו? זרוק אותו לפח – אל תתן לגוי‪ .‬אלא אם‬
‫‪208‬‬
‫כן‪ ,‬זה גוי שיש לך אינטרסט ממנו‪.‬‬

‫גם הרב רפאל זר אינו טומן ידו בצלחת‪:‬‬

‫ברחוב היום מלא גויות‪ .‬מלא‪ .‬בארץ־ישראל לפי ק"ג מוכרים אותן‪ .‬על‬
‫משקל‪ ,‬תחת כל עץ רענן – רוסיות‪ ,‬אינדיאניות‪ ,‬קמבודיות‪ ,‬חרבאטיות‪,‬‬
‫ג'אנומיות‪ ,‬לא יודע מה‪ ...‬היה עם חמורה‪ ,‬לא היה עם 'סבטלנה'‪ ,‬היה עם‬
‫‪209‬‬
‫חמורה‪ .‬הגמרא אומרת 'בשר חמורים בשרם'‪.‬‬

‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/2008944072673551‬‬ ‫‪2 07‬‬

‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1748581092043185‬‬ ‫‪2 08‬‬
‫‪.www.facebook.com/mehartetim/videos/1725307707703857‬‬ ‫‪2 09‬‬

‫‪158‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪10‬‬
‫ההלכות התמוהות של התורה שבעל־פה‬

‫קטע זה ליקטנו דוגמאות ל"פנינים" מתוך התורה שבעל־פה‪ .‬קשה להבין‬

‫איך ניתן לכלול אמירות שכאלו בתורה שבעל־פה‪ ,‬אם מקורה מתיימר‬
‫להיות אלוהי‪ .‬הנכם מוזמנים לשפוט בעצמכם האם ייתכן כי המשפטים‬
‫הבאים באמת מייצגים נאמנה את אלוהים‪.‬‬

‫חז"ל בוראים עגלה לארוחת ערב‪ .‬התלמוד מתאר שרבא ברא אדם של ממש‪,‬‬
‫ב‬
‫אך לא היה בו כוח הדיבור‪ .‬רב חנינא ורבי אושעיא עסקו ב”ספר יצירה" ובראו‬
‫עגלה משולשת מדי ערב שבת ואז אכלו אותה בתיאבון‪ 210.‬מדובר בסיפור יומרני‬
‫במיוחד לאור העובדה שלפי התנ”ך‪ ,‬איש אינו יכול לברוא‪ .‬מלאכה זו שמורה‬
‫לאלוהים לבדו‪.‬‬

‫הזוהר‪ :‬קיימים שני אלוהים – האחד זכר והשני נקבה‪ .‬בבראשית א' ‪ 27‬נאמר‪:‬‬
‫ֹלהים ָּב ָרא אֹתֹו זָ ָכר ּונְ ֵק ָבה ָּב ָרא א ָֹתם"‪.‬‬
‫ֹלהים ֶאת ָה ָא ָדם ְּב ַצלְ מֹו ְּב ֶצלֶ ם ֱא ִ‬
‫"וַ ּיִ ְב ָרא ֱא ִ‬
‫מחבר ספר הזוהר התקשה להבין כיצד אלוהים אחד יברא בצלמו ובדמותו שני‬
‫יצורים שונים – זכר ונקבה‪ .‬פירוש "מסורת הזוהר" ביקש להסביר‪" :‬מוסיף תרי‬
‫אלהים‪ :‬הכא חד כלפי זכר‪ ,‬וחד כלפי נקבה"‪ .‬ובתרגום חופשי‪" :‬שני אלהים כאן‪:‬‬
‫אחד כלפי זכר‪ ,‬אחד כלפי נקבה"‪ .‬כלומר‪ ,‬קיימים שני אלוהים – האחד זכר והשני‬
‫‪211‬‬
‫נקבה‪.‬‬

‫מומלץ לקיים יחסי מין בחצות כי זו השעה שבה הקב"ה מקיים תשמיש עם‬
‫השכינה‪ .‬לפי הקבלה‪ ,‬יחסי האישות בין האיש לאישה משקפים את זיווגם של‬
‫הקב”ה והשכינה‪ 212.‬צריך כל אדם לכוון את שעת תשמיש המיטה לשעת הזיווג‬
‫האלוהי – בחצות הלילה בכל ימות השבוע‪ ,‬כי אז מקיים הקב”ה תשמיש עם‬
‫‪213‬‬
‫השכינה בגן עדן‪ .‬לפי הזוהר‪ ,‬כך באמת נוהגים תלמידי חכמים‪.‬‬

‫קין והבל נולדו מייד בתום ההזדווגות של אדם וחווה‪ .‬לפי התלמוד‪ ,‬חלפה שעה‬
‫אחת בלבד מרגע שאדם וחווה הזדווגו ועד שנולדו קין והבל‪" .‬הכניסה להריון‬
‫והלידה התמזגו לרגע אחד‪ .‬מציאות כזו אכן התקיימה אצל אדם וחוה קודם‬
‫החטא‪ .‬קין והבל נולדו ביום השישי‪ ,‬הוא יום בריאת האדם‪ ,‬וכלשון הגמרא‬
‫‪214‬‬
‫(סנהדרין לח עב)‪' :‬עלו למיטה שנים וירדו ארבעה' "‪.‬‬

‫סנהדרין ס"ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 10‬‬

‫פירוש מסורת הזוהר "על הזוהר"‪ ,‬פרשת יתרו לה‪.‬‬ ‫‪ 211‬‬
‫זוהר חא נה עב‪.‬‬ ‫‪2 12‬‬
‫זוהר חג קעז עב‪.‬‬ ‫‪2 13‬‬
‫מודי ברודצקי והרב הלל וינר דוד‪ ,‬ואם תרצה אמור‪ :‬חברותא במדרש ובאגדה‪.139 :2007 ,‬‬ ‫‪ 214‬‬

‫‪159‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫רֹוע ֻעּזֹו‬
‫ּובזְ ַ‬ ‫ימינֹו ִ‬ ‫הקב"ה מניח תפילין מדי יום‪ .‬בישעיהו ס"ב ‪ 8‬כתוב‪" :‬נִ ְׁש ַּבע ה' ִּב ִ‬
‫ירֹוׁשְך ֲא ֶׁשר יָ גַ ַע ְּת ּבֹו"‪.‬‬
‫ִאם ֶא ֵּתן ֶאת ְּדגָ נֵ ְך עֹוד ַמ ֲא ָכל לְ אֹיְ ַביִ ְך וְ ִאם יִ ְׁשּתּו ְבנֵ י נֵ ָכר ִּת ֵ‬
‫רבי יצחק התייחס לכך ואמר‪" :‬מנין שהקב”ה מניח תפילין? שנאמר (ישעיהו סב)‪:‬‬
‫רֹוע ֻעּזֹו"‬
‫ּובזְ ַ‬ ‫ימינֹו ִ‬ ‫"ּב ִ‬
‫נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו"‪ 215.‬ר' יצחק לא תפס את הביטוי ִ‬
‫באופן מטאפורי‪ ,‬אלא בצורה מילולית‪ .‬בכך הוא טעה פעמיים‪ :‬ראשית‪ ,‬כשרמז‬
‫‪216‬‬
‫כי לאלוהים יש זרוע פיזית ממש‪ .‬שנית‪ ,‬כשקבע כי אלוהים מניח תפילין‪.‬‬

‫המזוזה שומרת על הבית מפני שדים‪ .‬ללא כל סימוכין מהמקרא קובעת הקבלה‬
‫שסמוך לפתח הבית מזומן שד שיש לו רשות להשחית‪ .‬הוא עומד לצד שמאל‪.‬‬
‫‪217‬‬
‫אבל אם אדם זוקף עיניו ורואה את סוד המזוזה‪ ,‬אין השד יכול להרע לו‪.‬‬

‫חווה שכבה עם הנחש וכך נולד קין‪ .‬בבראשית ד' ‪ 2–1‬כתוב‪" :‬וְ ָה ָא ָדם יָ ַדע ֶאת‬
‫ַחּוָ ה ִא ְׁשּתֹו וַ ַּת ַהר וַ ֵּתלֶ ד ֶאת ַקיִ ן‪ .‬וַ ּת ֶֹסף לָ לֶ ֶדת ֶאת ָא ִחיו ֶאת ָה ֶבל"‪ .‬כלומר‪ ,‬חווה‬
‫ילדה את קין ואת הבל מאדם‪ .‬מה מלמדת התורה שבעל־פה? "האשה הזאת‬
‫[חווה]‪ ,‬כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה רוכב נחש ועיברה את‬
‫‪218‬‬
‫קין ואחר כך‪ ,‬בא אליה אדם ועיברה את הבל"‪.‬‬

‫גבר השוכב עם בהמה מתה פטור מעונש‪ .‬חז"ל דנו בכובד ראש בדיני בעילת‬
‫בהמות ופסקו שגבר השוכב עם בהמה חייב מיתה! אך אם הוא שוכב עם בהמה‬
‫מתה – הוא פטור‪ .‬האמוראי אביי נחמני התייחס ברצינות תהומית להלכה הזו‪,‬‬
‫עד כי מספרים שנזהר שלא לשהות במחיצת בהמות‪ ,‬שמא יתגבר עליו יצרו‬
‫‪219‬‬
‫והוא ינסה לבעול אותן‪.‬‬

‫כל המים בעולם נהפכים לדם פעם בשנה‪ .‬ללא כל סימוכין מהמקרא נאמר‬
‫בקיצור שולחן ערוך‪ 220‬שבמהלך השנה יש כחצי שעה שבה אסור בשום פנים‬
‫ואופן לשתות מים‪" ,‬כי אז נהפכים כל המים שבעולם לדם"‪ .‬מדוע? כי בדיוק‬
‫אז מתבצע חילוף משמרות של מלאכים‪ ,‬ויש חשש שבשעה שמלאך אחד עולה‬
‫לשמירה והשני יורד‪ ,‬לא יהיה מי שישמור על המים מפני מלאך המוות‪.‬‬

‫המכניס איבר מינו לישבנו שלו מתחייב פעמיים‪ .‬חכמי ההלכה עסקו בשאלה‬
‫"חשובה" ו"הרת גורל"‪ :‬מה דינו של זה שמכניס את איבר מינו לנקב ישבנו?‬
‫האם הוא עובר בכך על איסור משכב זכר? רב אשי אמר כי כאשר האיבר קשה‬
‫הדבר אומנם בלתי אפשרי‪ ,‬אך כשהוא רפוי – זה אפשרי‪ .‬וכך הוחלט כי המצליח‬
‫‪221‬‬
‫מתחייב פעמיים – גם כבועל וגם כנבעל ("מחייב אשוכב ואנשכב")‪.‬‬

‫ברכות ו' ע"א‪.‬‬ ‫‪2 15‬‬

‫גם לפי מדרש ילקוט שמעוני (שמות לג‪ ,‬סימן שצו)‪" :‬מניח אלהים תפילין‪ :‬הסירותי את כפי וראית את‬ ‫‪ 216‬‬
‫אחורי – מלמד שהראה לו הקב”ה קשר של תפלין"‪.‬‬
‫ישעיה תשבי‪ ,‬פרקי זוהר – מבחר מאמרי הזוהר מתורגמים עברית‪ ,‬כרך ב‪ ,1985 ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪.215‬‬ ‫‪ 217‬‬
‫פרקי דרבי אליעזר כא‪.‬‬ ‫‪2 18‬‬
‫קידושין פ"א ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 19‬‬
‫שולחן ערוך המקוצר‪ ,‬סימן קלט‪.‬‬ ‫‪2 20‬‬
‫סנהדרין נ"ה ע"א‪.‬‬ ‫‪2 21‬‬

‫‪160‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫בתולת הים אינה כשרה למאכל‪ .‬תיאור הבריאה בבראשית א' מבהיר שדגת‬
‫הים נבראה ביום החמישי‪ 222‬ובני האדם ביום השישי‪ 223.‬יש הבחנה ברורה בין דגים‬
‫לבני אדם ומדובר בשני סוגי בריאה שונים לגמרי‪ .‬ובכל זאת הרבנים מאמינים‬
‫בקיומן של בתולות ים – יצורים שחציים אדם וחציים צורת דג‪ 224.‬רש"י‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫מכנה אותם "סירנות‪ 225".‬אגב‪ ,‬ההלכה בעניין זה קובעת כי בת הים אינה כשרה‬
‫‪226‬‬
‫למאכל‪.‬‬

‫כשפים ואמונות טפלות‪ .‬כיצד ניתן להירפא מהכשת נחש? הרבנים האמינו‬
‫שמי שהכישו נחש צריך לקחת עוּּבר של אתון לבנה ולהניחו על גופו‪ .‬יש לוודא‬
‫שהאתון בריאה‪ ,‬ללא מחלות וללא מום‪ .‬רק עובר של אתון מושלמת יצלח‬
‫‪227‬‬
‫לצורך זה‪.‬‬

‫ּוב ֲחמֹר‬
‫דין החורש את שדהו עם עז ודג‪ .‬בדברים כ"ב ‪ 10‬נכתב‪ֹ" :‬לא ַת ֲחרֹׁש ְּבׁשֹור ַ‬
‫יַ ְח ָּדו"‪ .‬הרב רחבה הוטרד בשל סוגיה הלכתית מעט חריגה‪ :‬מה דין החורש עם‬
‫עז ודג? מצד אחד‪ ,‬העז אינה מהלכת בים והדג אינו מהלך ביבשה ולכן אינם‬
‫חורשים בצוותא אלא כל אחד בנפרד; מצד שני‪ ,‬הוא בעצמו הרי חורש בדג ובעז‬
‫‪228‬‬
‫יחדיו‪ ,‬אז מהו הדין? סוגיה מסובכת וחשובה זו נותרה ללא הכרעה‪.‬‬

‫ישיבה של חכמים עולה על זו של אלוהים‪ .‬הרבנים מאמינים שבכוחם לגבור‬

‫על אלוהים במחלוקות הלכתיות‪ .‬בתלמוד הבבלי‪ 229‬מתואר ויכוח הלכתי סביב‬
‫מקרה סבוך של נגע בעור‪ :‬האם נגע כזה נחשב טמא או טהור? בעלי המחלוקת‬
‫היו אלוהים מצד אחד וישיבת השמיים ("מתיבתא דרקיעא") של נשמות‬
‫הצדיקים בצד השני‪ .‬אלוהים פסק שהנגע טהור‪ ,‬אבל הצדיקים סברו שהוא‬
‫טמא‪ .‬כדי להכריע בוויכוח זימנו לשמיים את רבה בר נחמני‪ ,‬שקבע‪ :‬טהור!‬
‫‪230‬‬
‫כאשר נדרש הרמב"ם לסוגיה זו‪ ,‬גם הוא פסק נגד אלוהים‪.‬‬

‫אלוהים לומד בישיבה ומשנן משניות חז"ל‪ .‬במדרש במדבר רבה‪ 231‬מסופר‬
‫שבשעה שעלה משה למרום‪ ,‬שמע את הקב"ה יושב ולומד את פרשת פרה‬
‫אדומה‪ ,‬כמו תלמיד חכם בישיבה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬משה שמע את הקב"ה אומר הלכה‬
‫בשם רבי אליעזר‪ ,‬כלומר‪ :‬לומד ממנו ומצטטו‪.‬‬

‫בראשית א' ‪.22–20‬‬ ‫‪2 22‬‬

‫שם‪ ,‬פס' ‪.27‬‬ ‫‪2 23‬‬
‫בכורות ח' ע"א‪.‬‬ ‫‪2 24‬‬
‫ראו פרשנותו של רש”י לקטע‪" :‬בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע”ז שריינ”א"‪.‬‬ ‫‪2 25‬‬
‫ר' יוסף וייצן מסביר שמדובר ב”יצור שנולד מזיווג של בני אדם ודולפינים"‪ .‬במדרש ספרא (שמיני פרשה ג ז)‬ ‫‪ 226‬‬
‫על האמור בוויקרא‪" :‬ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם" וז”ל‪" :‬חיה – זו חית הים‪ .‬הנפש – להביא‬
‫את הסירונית‪ .‬יכול תהא מטמא באהל כדברי ר' חנינא‪ ,‬תלמוד לומר ואת"‪ .‬כלומר‪ ,‬אסור לאכול סירונית מן‬
‫הטעם שחיה זו היא דג‪ ,‬אך יחד עם זאת כשתמות‪ ,‬תטמא באהל כאילו היתה אדם"‪ .‬מתוך‪www.yeshiva.‬‬
‫‪. org.il/ask/49593‬‬
‫שבת ק"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 27‬‬
‫בבא קמא נ"ה ע"א‪.‬‬ ‫‪2 28‬‬
‫בבא מציעא פ"ו ע"א‪.‬‬ ‫‪2 29‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות צרעת ב‪.‬‬ ‫‪2 30‬‬
‫סדר חקת‪ ,‬פרשה יט‪.‬‬ ‫‪2 31‬‬

‫‪161‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫העורבת מתעברת בעזרת רוק העורב‪ .‬התלמוד מלמד שבתיבת נוח קיימו העורב‬
‫והעורבת יחסי מין‪ ,‬וזאת על אף שלכאורה נאסר על כל החיות לעשות זאת‬
‫בעודן בתיבה‪ .‬מה היה עונשם? שלא יזכו עוד בהנאת המשגל; במקום לקיים‬
‫‪232‬‬
‫יחסי מין‪ ,‬יעביר העורב את זרעו לנקבה באמצעות הרוק שבפיו‪.‬‬

‫הלכות הטלת שתן‪ .‬ההלכה אוסרת על גבר המטיל את מימיו לאחוז באיבר מינו‪,‬‬
‫שמא יבוא לידי גירוי מיני ויפלוט זרע לבטלה‪ .‬אבל אם הגבר מטיל את מימיו מגג‬
‫בית הכנסת‪ ,‬הוא יכול לאחוז באיבר מינו‪ ,‬מפני שבמקרה כזה השכינה תרתיע‬
‫‪233‬‬
‫אותו מלהתגרות‪.‬‬

‫השמש טובלת באוקיינוס‪ .‬הקבלה מלמדת שגלגל השמש מבדיל בין המים‬
‫שמתחת לאוקיינוס לבין המים ההולכים למעלה‪ ,‬במטרה לעכב את סילון המים‬
‫היוצא מהגיהינום‪ ,‬פן יזיק לבני האדם‪ .‬רבי אליעזר האמין שהשמש רוחצת במי‬
‫האוקיינוס ואמר‪" :‬אלמלא טבל השמש בים האוקיינוס‪ ,‬היה שורף ומבעיר את‬
‫‪234‬‬
‫כל העולם"‪.‬‬

‫איסור על דרישה בשלומו של אדם בלילה מפני השדים‪ .‬אמר רבי יהושע בן לוי‪:‬‬
‫‪235‬‬
‫"אסור לאדם שייתן שלום לחברו בלילה; חוששים אנו שמא שד הוא"‪.‬‬

‫נשים היושבות בצומת הן מכשפות‪ .‬שתי נשים שיושבות בפרשת דרכים‪ ,‬אחת‬
‫בצד זה והאחת בצד הזה ופניהן מכוונות זו לזו – בידוע שעסוקות בכשפים‪.‬‬
‫מה תקנתו? אם יש דרך אחרת‪ ,‬ילך בה‪ .‬ואם אין דרך אחרת – אם יש אדם אחר‬
‫עימו‪ ,‬יחזיקו זה בידו של זה ויעברו; ואם אין אדם אחר‪ ,‬יאמר כך‪" :‬אגרת‪ ,‬אזלת‪,‬‬
‫‪236‬‬
‫אוסיא‪ ,‬בלוסיא מתקטלין בחץ קבל"‪.‬‬

‫אסור לאלמנה לגדל כלב‪ .‬לפי התלמוד‪ ,‬לאלמנה יהודייה אסור לגדל כלב מחשש‬
‫שתזדקק לבעילתו‪ 237.‬הרמב"ם חיזק זאת כשקבע שאלמנה אסורה בגידול כלב‬
‫‪238‬‬
‫מפני החשד‪.‬‬

‫מותר לתקשר עם המתים‪ .‬בתלמוד הבבלי דנו החכמים בשני סוגים של בעלי‬
‫אוב‪ :‬אחד‪ ,‬המעלה את המת מקברו ומושיבו על איבר מינו‪ .‬השני‪ ,‬המדבר‬
‫עם המת כאשר הגולגולת שלו מוטלת על הארץ‪ .‬הדיון מפרט את ההבדלים‬
‫‪239‬‬
‫המהותיים בין השניים ובהקשרם ליום השבת‪.‬‬

‫סנהדרין ק"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 32‬‬

‫נידה י"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 33‬‬
‫זוהר חדש‪ ,‬בראשית כו א‪ ,‬מספרו של ישעיה תשבי‪ ,‬פרקי זוהר – מבחר מאמרי הזוהר מתורגמים עברית‬ ‫‪ 234‬‬
‫בצירוף מבואות וביאורים‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,1969 ,‬עמ' ‪.281‬‬
‫מגילה ג' א'‪.‬‬ ‫‪2 35‬‬
‫פסחים קי"א ע"א‪.‬‬ ‫‪2 36‬‬
‫בבא מציעא ע"א ע"א‪.‬‬ ‫‪2 37‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬איסורי ביאה ב‪.‬‬ ‫‪2 38‬‬
‫סנהדרין ס"ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 39‬‬

‫‪162‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫של מי גדול יותר? חז"ל התווכחו למי יש איבר מין גדול יותר‪" .‬אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫איבריה דרבי ישמעאל [ברבי יוסי] כחמת בת תשע קבין‪ .‬אמר רב פפא‪ :‬איבריה‬
‫דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין‪ .‬דרב פפא גופיה כי‬
‫דקורי דהרפנאי"‪ 240.‬בעברית פשוטה‪" :‬אמר רבי יוחנן‪ :‬איבר מינו של רבי ישמעאל‬
‫בן רבי יוסי כמו חמת בת תשע קבין‪ .‬אמר רב פפא‪ :‬איברו של רבי יוחנן כמו חמת‬
‫בת חמישה קבין‪ ,‬ויש אומרים בת שלשה קבין‪ .‬של רב פפא בעצמו כמו הסלים‬
‫‪241‬‬
‫שעושים בהרפנא"‪.‬‬

‫אפשר לשכב עם נשים מבלי לקרוע את קרום הבתולים שלהן‪ .‬רב שמואל‬
‫התרברב שהוא מסוגל "לבעול כמה בעילות בלא דם"‪ ,‬דהיינו‪" ,‬לבעול אישה בלא‬
‫‪242‬‬
‫שהבתולים יפגעו"‪.‬‬

‫בבא מציעא פ"ד ע"א‪.‬‬ ‫‪2 40‬‬

‫אליבא דרות קלדרון‪ ,‬אלפא ביתא תלמודי‪.183 :2014 ,‬‬ ‫‪2 41‬‬
‫ביאור שטיינזלץ לבבלי‪ ,‬חגיגה ט"ו ע"א‪.‬‬ ‫‪ 242‬‬

‫‪163‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪11‬‬
‫כיצד גימדו חז"ל את אלוהים וביטלו את‬
‫ההסתמכות על העל־טבעי‬

‫אתאיזם מתעלם מקיומו של אלוהים‪ .‬למרבה האירוניה‪ ,‬כך פועלת‬

‫גם ההלכה הרבנית‪ .‬בעודה עושה שימוש במונחים שלקוחים מעולם‬
‫האמונה‪ ,‬היא מתפקדת ללא כל צורך בהתערבותו של אלוהים‪ ,‬ויותר‬
‫מכך‪ ,‬היא מונעת ממנו להתערב‪ .‬ההלכה נשענת על פסיקותיהם של הרבנים‬
‫ומבטלת את הצורך בממד על־טבעי ובבורא‪ .‬במובן הזה‪ ,‬הן האתאיזם והן ההלכה‬
‫הרבנית מחזיקות בהשקפת עולם הומניסטית לגמרי; אלא שההלכה מתוחכמת‬
‫ה‬
‫יותר כי למרות שהיא הוציאה את אלוהים מן המשחק‪ ,‬היא משתמשת באוצר‬
‫מילים מקראי ובלקסיקון דתי‪ ,‬המאפשרים לחסידיה להסתובב "בלי" ולהרגיש‬
‫"עם"‪ .‬הנה מספר דוגמאות למהפכה האתאיסטית של חז"ל‪ ,‬שאפשרה להם‬ ‫ִ‬
‫לבסס את מעמדם על חשבונו של אלוהים‪.‬‬

‫ביטול רוח הקודש‪ .‬בתוספתא קבעו הרבנים כי "משמתו נביאים אחרונים חגי‬
‫זכריה ומלאכי‪ ,‬פסקה רוח הקודש מישראל"‪ 243.‬לאורך התנ"ך יש לרוח הקודש‬
‫– רוח אלוהים – תפקיד מכריע‪ ,‬החל מבריאת העולם‪ ,‬דרך הדרכת עם ישראל‬
‫‪244‬‬
‫ביציאת מצרים‪ ,‬שם מאציל משה את רוח הקודש על שבעים מזקני העם‪,‬‬
‫וכלה בספר שופטים ובנביאים שבאו אחריהם‪ .‬אם חז"ל טוענים כי תקופת חכמי‬
‫ההלכה אינה אלא המשך טבעי לתנ"ך‪ ,‬מדוע פתע פתאום פסקה הרוח מישראל?‬

‫ביטול הנבואה‪ .‬בתלמוד הבבלי הוחלט ש"מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה‬
‫מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות"‪ 245.‬בלקסיקון התלמודי‪ ,‬שוטים משמעו‬
‫"משוגעים"‪ 246.‬הנביא בתנ"ך הוא מי שאינו בוחל מלהביא את דברי התוכחה‬
‫של אלוהים לבריות‪ .‬הוא מתפקד כמעין מתווך בין אלוהים לאדם‪ .‬חלק בלתי‬
‫מבוטל מהדמויות המרכזיות בתנ"ך הם נביאים‪ ,‬כולל משה ורבים מן המלכים‪.‬‬
‫התנ"ך מעלה את הנבואה על נס‪ ,‬עד כדי כך שמשה עצמו קיווה שכל ישראל‬
‫יהיו לנביאים;‪ 247‬גם יואל ניבא את הימים שבהם אלוהים ישפוך את רוחו על כל‬
‫ישראל והם יחלו להתנבא‪ 248.‬אך מאז שהסמכות הרוחנית נלקחה מידי אלוהים‬
‫והועברה לידי הרבנים‪ ,‬בטלה גם הנבואה‪.‬‬

‫אין נשמעים יותר לבת קול מהשמיים‪ .‬בוויכוח המפורסם בין חכמי התלמוד‬
‫סביב תנורו של עכנאי‪ ,‬נעמד רבי יהושע על רגליו והכריז‪" :‬לא בשמים היא! מאי‬
‫סוטה‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪2 43‬‬
‫במדבר י"א‪.‬‬ ‫‪2 44‬‬
‫בבא בתרא י"ב ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 45‬‬
‫ראו דיני ה"שוטה" במשנה (בבא קמא ד') לאור ספרו של שלום אלבק‪ ,‬הראיות בדיני התלמוד‪;93 :1987 ,‬‬ ‫‪ 246‬‬
‫צבי מרק‪ ,‬מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב‪ ;58 :2003 ,‬אודיה צוריאלי‪ ,‬הנבא בן־אדם‪ :‬על הנבואה‬
‫כאפשרות ממשית‪.26 :2006 ,‬‬
‫במדבר י"א ‪.29‬‬ ‫‪2 47‬‬
‫יואל ג' ‪.1‬‬ ‫‪2 48‬‬

‫‪164‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫לא בשמים היא‪ ,‬אמר רבי ירמיה‪ :‬שכבר נתנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין אנו משגיחין‬
‫בבת קול‪ ,‬שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטות' "‪ 249.‬כלומר‪ ,‬תחת‬
‫שלטון הרבנים אין מתחשבים עוד בבת קול מהשמיים‪ .‬חז"ל אומנם הודו שבת‬
‫הקול משקפת את רצון אלוהים‪ 250,‬ובכל זאת בחרו לבטלה ולהסתמך על דעתם‬
‫של רוב החכמים‪.‬‬

‫ביטול התלות בעל־טבעי‪ .‬ההלכה הרבנית מבטלת כל התבטאות רוחנית של‬

‫אלוהים (רוח הקודש‪ ,‬נבואה ובת קול)‪ ,‬ונטלה לידיה את המושכות‪ .‬התהליך שבו‬
‫העבירו חז"ל את הסמכות מידי הנביאים אל הרבנים וההלכות שהם ממציאים‪,‬‬
‫‪251‬‬
‫שחרר אותם מכל תלות בכוחות על־טבעיים‪.‬‬

‫הפיכתו של אלוהים לתלמיד ישיבה מן השורה‪ .‬כשם שלא הייתה לחז"ל כל‬
‫בעיה לקבוע שאלוהים מניח תפילין ומתפלל‪ 252,‬כך לא הייתה להם בעיה לקבוע‬
‫‪253‬‬
‫שהוא לומד גמרא בישיבה של מעלה ואפילו אומר הלכה בשם רבי אליעזר‪.‬‬

‫הרבנים הכתירו את עצמם לממלאי מקומו של אלוהים‪ .‬התלמוד הבבלי‪ 254‬מספר‬

‫על נחמיה העמסוני שדרש בתורה; כאשר הגיע לפסוק "את ה' אלהיך תירא"‬
‫(דברים י' ‪ ,)20‬ביקשו תלמידיו לשמוע את פירושו‪ .‬נחמיה האמין שהפרשנות‬
‫הנכונה מחייבת אותו לקבוע שיש לירוא תלמידי חכמים באותה מידה‪ .‬רבי‬
‫עקיבא הכריז‪" :‬עד שבא רבי עקיבא ודרש‪' :‬את ה' אלהיך תירא'‪ ,‬לרבות תלמידי‬
‫חכמים"‪ .‬חז"ל לא היססו להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה עצמו‪ ,‬ככתוב‬
‫בפרקי אבות‪" :‬מורא רבך כמורא שמים"‪ 255.‬ולכן‪ ,‬בעוד השמיים היו שייכים‬
‫לאלוהים‪ 256,‬הארץ הייתה בחזקת הרבנים; הם הפכו את עצמם למלכים החדשים‬
‫‪257‬‬
‫"כמאמר החכמים‪' :‬מאן מלכי – רבנן'‪ ,‬מי הם המלכים – חכמים"‪.‬‬

‫המהפכה הרבנית הושלמה בתקופת התנאים; אז ביטלו חז"ל את תוקפן של‬

‫הנבואה‪ ,‬של רוח הקודש ושל בת הקול מן השמיים‪ ,‬ומנעו כל ניסיון להתערבותו‬
‫של האל בדת החדשה שיצרו‪ .‬התנ"ך הפך בידיהם לקרקע פורייה שהם עושים‬
‫בה ככל העולה על רוחם‪ ,‬כשהם מוציאים פסוקים מהקשרם ומקנים משמעות‬
‫חדשה בשיטת הדרש‪ ,‬בהתאם לפתגם התלמודי "סרס המקרא ודרשהו"‪ 258.‬כך‬
‫נוצרה דת משפטית והלכתית גדושה בחוקים‪ ,‬סמלים וטקסים‪ ,‬אך מיותמת מכל‬
‫ביטוי נבואי או על־טבעי של רוח אלוהים וקולו‪.‬‬

‫הרבנים יצרו טיעון מעגלי ("הנחת המבוקש")‪ :‬מניין לנו שהסמכות הועברה‬
‫לידינו? כי כך כתוב בתורה שבעל־פה (שהם עצמם כתבו)‪ .‬כבר ראינו שבמסכת‬
‫סנהדרין פ"ט נאמר שאפילו אם רב אומר לך על יד ימין שלך שהיא בעצם יד‬
‫בבא מציעא נ"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 49‬‬
‫ברכות י"ז ע"ב‪ .‬ראו עוד בספרו של הרן מנחם‪ ,‬האסופה המקראית‪ :‬תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני‬ ‫‪ 250‬‬
‫ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים‪ ,‬חלק א‪.352 :1996 ,‬‬
‫אמנון שפירא‪ ,‬אנרכיזם יהודי דתי‪.209 :2015 ,‬‬ ‫‪ 251‬‬
‫ברכות ו' ע"א; ז' ע"א‪ .‬בנוסף בברכות ז' ע"א מסופר שכאשר הפנה אלוהים למשה את אחוריו (שמות ל"ג‬ ‫‪ 252‬‬
‫‪ ,)23‬ראה משה את קשר התפילין על ראשו של אלוהים‪.‬‬
‫במדבר רבה‪ ,‬סדר חקת‪ ,‬פרשה יט‪ ,‬ראו גם בבא מציעא פו עא‪.‬‬ ‫‪ 253‬‬
‫פסחים כ"ב ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 54‬‬
‫פרק ד טו‪.‬‬ ‫‪2 55‬‬
‫תהילים קט"ו ‪.16‬‬ ‫‪2 56‬‬
‫שטיינזלץ‪ ,‬מדריך לתלמוד‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.26‬‬ ‫‪2 57‬‬
‫בבא בתרא קי"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 58‬‬
‫‪165‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫שמאל‪ ,‬ואתה יודע שהוא טועה‪ ,‬עליך לקבל את דבריו‪ .‬ואם הרב אומר לך לאכול‬
‫משהו שאלוהים אסר‪ ,‬או אפילו להרוג אדם שאתה יודע שהוא חף מפשע‪ ,‬עליך‬
‫להישמע לו‪ .‬עם כוח וסמכות כאלה הרבנים יכולים לעשות כל העולה על רוחם‪,‬‬
‫כולל עיוות הטקסט המקראי ופרשנותו כך שיתאים לשיטה שלהם‪.‬‬

‫ראוי לציין גם את ההערצה ופולחן האישיות שמטפחים הרבנים בקרב חסידיהם‪.‬‬

‫ֹלהים ֲא ֵח ִרים ַעל ָּפנָ י"‪ 259,‬ומדגישה שאין‬ ‫התורה שבכתב מצווה‪ֹ" :‬לא יִ ְהיֶ ה לְ ָך ֱא ִ‬
‫"פ ֶסל וְ ָכל ְּתמּונָ ה ֲא ֶׁשר ַּב ָּׁש ַמיִ ם ִמ ַּמ ַעל וַ ֲא ֶׁשר ָּב ָא ֶרץ‬ ‫ֹלהי ַמ ֵּס ָכה"‪ֶ 260,‬‬
‫"א ֵ‬‫לעשות ֱ‬
‫ִמ ָּת ַחת וַ ֲא ֶׁשר ַּב ַּמיִ ם ִמ ַּת ַחת לָ ָא ֶרץ‪ֹ .‬לא ִת ְׁש ַּת ְחוֶ ה לָ ֶהם וְ ֹלא ָת ָע ְב ֵדם ִּכי ָאנ ִֹכי ה'‬
‫ֹלהיָך ֵאל ַקּנָ א"‪ 261.‬היהודי הדתי אומנם אינו משתחווה לפסלי אבן בדמות בודהה‬ ‫ֱא ֶ‬
‫או אלילים אחרים‪ ,‬אך הוא סוגד לפסלים חיים‪ ,‬לרבנים הקדושים‪ ,‬לאדמו"רים‪,‬‬
‫לצדיקים‪ ,‬למקובלים – אלה שעודם בחיים ואלה שכבר נפטרו‪ .‬הסגידה הזאת‬
‫נעשית במסגרת הילולות‪ ,‬תמונות התלויות על קירות הבתים‪ ,‬השתטחות על‬
‫‪262‬‬
‫קברי "צדיקים" וכו'‪.‬‬

‫בנוסף לכך‪ ,‬מתירה ההלכה את השימוש בקמעות‪ 263.‬ניתן לראות דוגמאות‬

‫מאלפות לכך בהרצאותו של פרופ' גדעון בוהק על ספר כשפים יהודי מהמאה‬
‫ה־‪ 264,15‬ב"ספר רזיאל" וב"ספר המזלות"‪ 265.‬הרבנים הפכו את עצמם ואת‬
‫שמותיהם לקמעות בעלי סגולות פלא‪ .‬הם קבעו שכדי למצוא אבידה יש לתת‬
‫צדקה (למוסד דתי כמובן) ולחזור שלוש פעמים על מנטרה מסוימת‪ .‬דוגמה‬
‫נוספת היא חזרה על שמו של ר' נחמן מברסלב‪ ,‬שאמורה לקרב את הגאולה‬
‫ולהביא ישועה והצלחה‪.‬‬

‫הקמע יכול להיות ציור‪ ,‬תחריט או מנטרה‪ ,‬או טקס שמתבצע על קברותיהם של‬
‫צדיקים‪ .‬כתבת "ישראל היום"‪ ,‬חגית רבינוביץ'‪ 266,‬יצאה לטיול מאורגן למעוכבי‬
‫זיווג – מסע גלילי במספר קברים‪ ,‬ביניהם קבר יונתן בן עוזיאל‪ 267,‬המומחה הידוע‬
‫לזיווג; קבר הרשב"י‪ ,‬ובונוס – קברו של ר' יהודה בר אלעאי‪ ,‬שיש להקיפו שבע‬
‫פעמים תוך תפילה על פרנסה‪ .‬כמובן שהרבנית בן ישי‪ ,‬מארגנת הטיול‪ ,‬מקפידה‬
‫למכור קמעות "על הדרך"‪ :‬צמידים‪ ,‬נר ישועות וכו'‪.‬‬

‫הרב אשר סבג מתוודה‪ 268‬ומספר‪" :‬כילד למשפחה שעלתה ממרוקו‪ ,‬גדלתי 'בזכות'‬
‫הרבה 'סגולות'‪ ,‬חמסות למיניהם‪ ,‬עין הרע ועוד‪ ...‬אך לא היה דבר גדול יותר‬
‫או חזק יותר מ'זכותם של הצדיקים'‪ .‬אני זוכר את אמי מתפללת בדביקות מול‬
‫הנרות של הצדיקים‪ ,‬את אבי מנשק את המזוזה בכל פעם שהוא יוצא מהבית‪,‬‬
‫ומתפלל דקות ארוכות‪ ,‬וממלמל את שמות הצדיקים"‪.‬‬
‫שמות כ' ‪.3‬‬ ‫‪2 59‬‬
‫שמות ל"ד ‪.17‬‬ ‫‪2 60‬‬
‫שמות כ' ‪.5-4‬‬ ‫‪2 61‬‬
‫ראו לדוגמה את תוכניתו של אמנון לוי (ערוץ ‪ )10‬על הבאבות או על עולם המקובלים‪ ,‬ב–‪http://10tv.‬‬ ‫‪ 262‬‬
‫‪.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600230&sid=169&pid=58‬‬
‫בבלי‪ ,‬שבת דף ס' ע"א ודף ע"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪2 63‬‬
‫‪.http://vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi–bakempus/episode–4‬‬ ‫‪2 64‬‬
‫ספרי קבלה הגדושים במתכונים להכנה ושימוש בקמעות מסוגים שונים‪.‬‬ ‫‪ 265‬‬
‫כתבה מיום ‪.4.7.2014‬‬ ‫‪2 66‬‬
‫"הרבי ילך לבקש אצל השם בקשה עבור שלומית"‪ ,‬מסבירה הרבנית בן ישי‪" ,‬הוא הצינור אל השם‪ .‬וביום‬ ‫‪2 67‬‬
‫הפטירה שלו מספרים שרוחו שורה על הקבר והוא נענה לכל הבקשות‪ .‬עכשיו קחי אבן ושימי על כיפת הקבר"‪.‬‬
‫‪.www.nrg.co.il/online/11/ART2/579/646.html‬‬ ‫‪ 268‬‬

‫‪166‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫סבג ממשיך ומספר‪" :‬ריה"ל‪ 269,‬בספר הכוזרי‪ ,‬מסביר שחידושו הגדול של עם ישראל‬
‫לא היה אמונה באל‪ ,‬אלא דווקא האמונה בבני האדם‪ .‬אמונה ביכולת של האדם‬
‫להגיע למדריגה אלוקית הקרובה למדרגת המלאכים ואולי אף עולה עליה"‪ .‬ואז‬
‫מגלה סבג את מסקנתו‪" :‬שפע ה'סגולות'‪' ,‬זכויות הצדיקים'‪' ,‬קמעות' וכדו'‪,‬‬
‫מצד אחד מעורר אצלנו דחיה וחשש מפני נטיה לעבודה זרה‪ ,‬אך האמת היא‬
‫שזו היא סגולתם האמיתית של ישראל המתעוררת לאיטה‪ ,‬ומחפשת 'לדרוש‬
‫אלקים' בכל עניניה בכלל ובפרט‪ ,‬מתוך אמונה תמימה ופשוטה שבכחם של‬
‫נושאי התורה לבצע את מה שהיו יכולים לעשות נביאי ישראל"‪.‬‬

‫הפולחן האלילי הזה מותר בשל פרשנות מגמתית ומטעה של החלק השני של‬
‫מֹוריָך‪ ,‬וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫ּומיִ ם לָ ַחץ וְ ֹלא יִ ָּכנֵ ף עֹוד ֶ‬
‫הפסוק "וְ נָ ַתן לָ ֶכם ֲאדֹנָ י לֶ ֶחם ָצר ַ‬
‫מֹוריָך" (ישעיהו ל' ‪ .)20‬מההקשר וממבנה הפסוק‪ ,‬ברור שהמילים "מוריך"‬ ‫ֶאת ֶ‬
‫מדברות על אלוהים עצמו‪ ,‬כפי שהראינו מוקדם יותר‪ .‬אבל אין זה מונע מהרבנים‬
‫להשתמש בפסוק כדי לשכנע את קהל ישראל שתמונותיהם יברכו את ביתם‪:‬‬

‫ומשום כך מחזיקים רבים וטובים תמונות צדיקים ומציבים אותן בבתי‬

‫מדרש‪ ,‬כדי לקיים מה שכתוב‪' :‬והיו עיניך רואות את מוריך'‪ ,‬דוגמת ה'חפץ‬
‫חיים'‪ ,‬שהחזיק תמונת הצדיק ר' נחומקא מהורודנא זצ"ל והביט בה יום‬
‫יום‪ .‬ויתר על כן‪' ...‬כל מי שהיה אצל הרבי ביחידות – יצייר לעצמו את פני‬
‫הרבי‪ '...‬ואלה שלא ראו את הרבי‪ ,‬יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות‬
‫‪270‬‬
‫תמונה‪.‬‬

‫ר' אליעזר שלמה שיק נשאל‪" :‬האם גם כשמביטים בתמונה מצולמת של צדיק‬
‫יש בכוחה להשפיע קדושה על המתבונן?" ותשובתו הייתה‪:‬‬

‫שמעתי שהחזון איש זי"ע יעץ למנהלים שכן יכניסו בכיתות שלהם‬
‫תמונות של צדיקים‪ ,‬כדי שהילדים יתעוררו ויראו לכל הפחות את פני‬
‫הצדיקים‪ ,‬והחוש מראה שהכיתות הן של הבנים והן של הבנות שתלויות‬
‫‪271‬‬
‫שמה תמונות של צדיקים מפורסמים‪ ,‬זה מעורר יראת הכבוד בלבם‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬חסידי הרבנים אומנם אינם משתחווים לפסלים מאבן או עץ‪ ,‬אך כאשר‬
‫הם מוסיפים זה לזה את שמות התואר "צדיק"‪" ,‬מקובל"‪" ,‬אדמו"ר" (אדוננו‪,‬‬
‫מורנו ורבנו) ו"קדוש"‪ ,‬הם סוגדים ומעריצים את עצמם – אלילים‪ ,‬פסלים‬
‫ומסכות חיים‪.‬‬

‫לא מדובר פה רק בניסיון לנכס לעצמם סמכות ושליטה‪ ,‬אלא גם במשאב כלכלי‬
‫לא מבוטל‪ .‬ברחבי רשת האינטרנט ניתן לרכוש אין ספור תשמישי קדושה רבניים‪,‬‬
‫שלכאורה משפיעים ברכה על הקונים – החל בדיוקנאות של רבנים בשווי אלפי‬
‫‪273‬‬
‫שקלים‪ 272‬וכלה בפתקים שרבנים כתבו עליהם‪ ,‬בשווי עשרות אלפי שקלים‪.‬‬

‫רבי יהודה הלוי (מחבר ספר הכוזרי)‪.‬‬ ‫‪2 69‬‬

‫‪ .www.hageula.com/study/books/2981.html‬קישור לסרטון המעודד פולחן תמונות‪:‬‬ ‫‪2 70‬‬
‫‪.www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=1488&ArticleID=9929‬‬
‫באתר מוסדות ברסלב‪.tinyurl.com/v5khs8y :‬‬ ‫‪2 71‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬דיוקן של רבי מייזליש נמכר ב־‪ 1,900‬דולר‪.tinyurl.com/wtr98do :‬‬ ‫‪ 272‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬מכתב של הרב ישראל מרן נמכר ב־‪ 9,600‬דולר‪.tinyurl.com/vbszc73 :‬‬ ‫‪ 273‬‬
‫‪167‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טענה ‪12‬‬
‫כוחה של מסורת –‬
‫ההשפעה הפסיכולוגית‬

‫אשר טבע רבי עקיבא את הביטוי‪" :‬מסורת – סייג לתורה"‪ 274,‬ספק אם‬
‫שיער מה תהא השפעתה של המסורת על עם ישראל במרוצת הדורות‪.‬‬
‫אלפי שנים של שלטון ההלכה בעולם היהודי הצליחו למחוק כמעט‬
‫לחלוטין את השפעתם של זרמים אחרים שפעלו בתקופת בית שני‪ 275.‬כאלפיים‬
‫שנה חלפו מאז שכת הפרושים השתלטה על העולם היהודי‪ ,‬ומאז היהדות‬
‫מזוהה עם המסורת הרבנית על כל הלכותיה‪ ,‬סמליה ומנהגיה‪ .‬לא יועילו טיעונים‬
‫כ‬
‫הגיוניים המוכיחים ששום תורה לא נמסרה בעל־פה על הר סיני‪ .‬כאלפיים שנה‬
‫קשורה מסורת זו בעבותות פסיכולוגיים עם הנפש היהודית‪ ,‬עד כדי שטיפת מוח‬
‫יסודית‪ ,‬או כהגדרתה הפסיכולוגית – "הטיית אישור"‪.‬‬

‫הטיית אישור היא הנטייה לחפש‪ ,‬לפרש‪ ,‬להעדיף ולזכור מידע באופן‬
‫שמאשר אמונות או השערות‪ ,‬תוך מתן תשומת לב פחותה במידה בלתי־‬
‫פרופורציונלית למידע שתומך באפשרויות חלופיות‪ .‬זהו סוג של הטיה‬
‫קוגניטיבית ושגיאה שיטתית בחשיבה אינדוקטיבית‪ .‬אנשים נוטים להציג‬
‫הטיה זו כאשר הם אוספים או זוכרים מידע באופן סלקטיבי‪ ,‬או כאשר‬
‫הם מפרשים את המידע בצורה מגמתית‪ .‬ההשפעה חזקה יותר בנושאים‬
‫טעונים רגשית וכאשר מדובר באמונות שמושרשות עמוק‪ .‬אנשים גם‬
‫‪276‬‬
‫נוטים לפרש ראיות דו־משמעיות כאילו הן תומכות רק בעמדה שלהם‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬לא משנה מה הן העובדות‪ ,‬בשל מניעים פסיכולוגים וחברתיים האדם‬

‫משכנע את עצמו שעליו להאמין בדרך מסוימת גם כשמוצגות בפניו כל העובדות‬
‫שסותרות אותה‪.‬‬

‫חוקרים שנדרשו לשאלת מעמדו של הפרט אל מול נחשול של מסורת בת אלפי‬

‫שנים מצאו שהמסורת הדתית משקפת את הצטברותם של ערכים ונכסים‬
‫תרבותיים‪ ,‬רוחניים ורגשיים‪ ,‬והופכת את האדם "למעין עבד של מסורות‬
‫ומנהגים קפואים‪ ,‬ושל דעות ואמונות מקובלות מימים ימימה‪ ,‬אשר במקרים‬
‫רבים משמעותם כבר אינה נהירה ומובנת לו"‪ 277.‬המסורת הדתית הפכה לעוגן‬
‫מרכזי‪ ,‬המקנה לאדם אורחות חיים‪ ,‬הרגלי מחשבה‪ ,‬תרבות‪ ,‬ציפייה חברתית‬

‫משנה‪ ,‬אבות ג טז [יג]‪.‬‬ ‫‪2 74‬‬

‫יעקוב מלכין‪ ,‬במה מאמינים יהודים חילוניים?‪ ,‬רעננה‪ ,‬ספרית פועלים‪.35 :2000 ,‬‬ ‫‪ 275‬‬
‫‪Scott Plous, The Psychology of Judgment and Decision Making, McGraw–Hill Education,‬‬ ‫‪ 276‬‬
‫‪ .1993, Page 233‬ראו גם ‪ .Miller, Frederic P (2009). Confirmation Bias. VDM Publishing‬ראו גם‬
‫הטיית_אישור‪.https://he.wikipedia.org/wiki/‬‬
‫יהושע רש (עורך)‪ ,‬כזה ראה וחדש‪ :‬היהודי החפשי ומורשתו‪ ,‬ספרית פועלים‪ ,‬רעננה‪.57 :1986 ,‬‬ ‫‪ 277‬‬

‫‪168‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫ודפוסי התנהגות מוכרים שאת היסודות שלהם כוננו אבותיו‪ ,‬ועתה הם‬
‫מכתיבים לו מלידה כיצד לחשוב ולהאמין‪ .‬אין פלא שהיהודים בישראל‪ ,‬גם אם‬
‫אינם מגדירים את עצמם כדתיים‪ ,‬מתרפקים על המסורת הדתית כברירת מחדל‬
‫‪278‬‬
‫שמגבה את הבסיס הפסיכולוגי של זהותם היהודית‪.‬‬

‫המסורת מהווה קשר חשוב בין העבר להווה‪ 279.‬היחס למסורת מושפע גם‬
‫מתחושה פסבדו־אינסטינקטיבית שלכל מסורת עתיקה ובעלת משקל יש‬
‫סמכות שאסור להפר‪ .‬התלמוד ניסח זאת כך‪" :‬אם ראשונים בני מלאכים אנו‬
‫בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים"‪ 280.‬משום כך‪ ,‬חובה לקבל את‬
‫המרות והמסורת של חז"ל‪ ,‬כי הפרתן תיחשב לחילול הקודש‪ ,‬לחטא ולסטייה‬
‫מרוח היהדות‪ 281.‬וכך‪ ,‬אפילו יהודים חילוניים שזיקתם למסורת הדתית רופפת‪,‬‬
‫עלולים לחוש תלישות וייסורי מצפון‪ ,‬ואפילו להתגונן מפני כל דבר חדש שעלול‬
‫‪282‬‬
‫לאיים על אותה מסורת עתיקה שעימה הם מזוהים‪.‬‬

‫כוחה של מסורת דתית והשפעתה נובעים דווקא מהאופי השמרני והנוקשה‬

‫שלה; אפילו אדם חילוני שמתנגד נחרצות לדת מושפע באופן פסיכולוגי עמוק‪,‬‬
‫‪283‬‬
‫בעל כורחו ולעיתים בבלי דעת‪ ,‬מהמסורת הדתית שאליה השתייכו אבותיו‪.‬‬
‫שורשיה הפסיכולוגיים של הדת אינם נמחקים בנקל‪ ,‬ואורח החיים החילוני‬
‫במדינה מודרנית אינו גואל את האדם לחלוטין ממסורת שאותה הוא מזהה‬
‫ככור מחצבתו‪ 284.‬לכן לא מפתיע למצוא יהודים רבים שהתנתקו מאורח החיים‬
‫האורתודוקסי ומהאמונה באלוהים חיים‪ ,‬אך שומרים על מנהגי ההלכה מתוך‬
‫פחד חברתי או מחויבות להמשיך את מסורת אבותיהם‪ ,‬ומתוך רצון לשמר את‬
‫אחדות המשפחה‪ ,‬החברה והעם‪ 285.‬תחת מרותה של היהדות הרבנית התבטא‬
‫ייחודו של עם ישראל במיזוג בין הדת ללאומיות‪ ,‬כך שיהודי שסר ממרות ההלכה‬
‫– יהדותו הועמדה בספק‪ .‬כיום‪ ,‬מיזוג זה אינו קיים עוד באותה עוצמה ולכן‬
‫החילוני עדיין נחשב כבן ללאום היהודי‪ .‬עם זאת‪ ,‬הצורך של החילוני בזיקה‬
‫‪286‬‬
‫למורשת היהודית של העם מתעלת אותו חזרה לחיקה של מסורת הרבנים‪.‬‬

‫גם היהודי הדתי אינו נדרש לאמת את מסורת הרבנים או לדרוש הוכחות‬
‫לסמכותה הרוחנית‪ .‬אלפיים שנות מסורת גורמות גם לו לשמור את מצוות‬
‫ההלכה באופן אוטומטי‪ ,‬כדבר שבהרגל‪ ,‬גם כשהיא מוציאה לגמרי את אלוהים‬
‫מן התמונה‪ 287.‬הרגשות היהודיים שמעורבים בתהליך הפסיכולוגי שמייצר את‬
‫הזיקה למסורת הרבנית‪ ,‬די בהם כדי להצדיק את האמונה העיוורת בתורה שבעל־‬
‫פה ובדת ההלכה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬דחייתה של כל אמונה הנתפסת כמאיימת או כזרה‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.58‬‬ ‫‪2 78‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.64‬‬ ‫‪2 79‬‬
‫שבת קי"ב ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 80‬‬
‫יהושע רש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.59‬‬ ‫‪2 81‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬ ‫‪2 82‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.70‬‬ ‫‪2 83‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬ ‫‪2 84‬‬
‫מלכין‪ ,‬עמ' ‪.32‬‬ ‫‪2 85‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.37 ,34‬‬ ‫‪2 86‬‬
‫כפי שכתב רוני בר לב‪ ,‬שחקר את אמונת החסידות‪ ,‬בספרו אמונה רדיקלית‪ :‬אוונגרד האמונה של רבי נחמן‬ ‫‪ 287‬‬
‫מברסלב‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪ .22 :2017 ,‬ראו ביטוי לרעיון זה גם בספרו של אריך פרום‪ ,‬והייתם‬
‫כאלהים‪ ,‬הוצאת א' רובינשטיין‪ ,‬ירושלים‪ ,1975 ,‬עמ' ‪.22‬‬

‫‪169‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫למסורת הרבנית‪ ,‬מחזקת ביהודי – דתי או חילוני – את הרגשות הכמוסים ביותר‬

‫שדרכם הוא שומר על זהותו היהודית‪ .‬לפיכך‪ ,‬נטייה לכיוון המסורת הרבנית‪ ,‬די‬
‫‪288‬‬
‫בה כדי לתת ליהודי בן זמננו את התחושה שזהותו היהודית עומדת איתן‪.‬‬

‫חז"ל קבעו ש"כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי"‪ ;289‬צדו השני של המטבע הוא‬
‫שכל הכופר במסורת הרבנית אינו יהודי‪ .‬השחרור מעוּלה הכבד של התורה‬
‫שבעל־פה מצריך לא רק את הפרכתה במישור ההגיוני‪ .‬העם היהודי עודנו‬
‫אזוק למסורת זו בכבלים היסטוריים‪ ,‬תרבותיים ופסיכולוגיים‪ ,‬ונדמה שקשה‬
‫‪290‬‬
‫להשתחרר מהם‪.‬‬

‫ראו דיון נרחב בספרם של אבי שגיא וצבי זוהר‪ ,‬מעגלי זהות יהודית בספרות ההלכתית‪ ,‬רעננה‪ ,‬הוצאת הקיבוץ‬ ‫‪2 88‬‬
‫המאוחד‪.57–33 ,11–9 :2000 ,‬‬
‫מגילה י"ג ע"א‪.‬‬ ‫‪2 89‬‬
‫על כן אין להתפלא על מספרם הרב של אלה המכנים עצמם "מסורתיים"‪ ,‬או בעלי מידה של זיקה למסורת‪,‬‬ ‫‪2 90‬‬
‫אף־על־פי שאינם דתיים אלא מגדירם עצמם חילוניים (כפי שהעיר יעקב ידגר בספרו מעבר לחילון‪ :‬מסורתיות‬
‫וביקורת החילוניות בישראל‪ ,‬רעננה‪ ,‬מכון ון ליר בירושלים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.)128 ,47 :2012 ,‬‬

‫‪170‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪13‬‬
‫לֹא ת ִֹספ ּו ַעל ַהדָּ ָבר (דברים ד' ‪)2‬‬

‫עוד המקרא אוסר בתכלית האיסור להוסיף מצוות‪ 291,‬הרבנים ממשיכים‬

‫לפסוק הלכות ומצוות ללא סוף‪ ,‬על אף שאין להן כל ביסוס או רמז‬
‫במקרא‪ .‬הנה כמה דוגמאות‪.‬‬

‫טוב ללמוד מלעשות‪ .‬חז"ל קבעו שמי שלומד דף גמרא אחד ביום‪" ,‬מקיים כמה‬
‫מאות מצוות‪ .‬ואם כן בודאי יותר טוב לקיים מאה מצוות (על ידי לימוד) ממצוה‬
‫ב‬
‫אחת (בפועל)"‪ 292.‬כן‪ ,‬בדיוק כך‪ :‬לפי חז"ל‪ ,‬טוב יותר ללמוד דף גמרא מאשר לקיים‬
‫מצווה אחת מהתורה בפועל! הרבנים פסקו‪" :‬כל השונה הלכות בכל יום מובטח‬
‫לו שהוא בן העולם הבא"‪ .‬כאן מבטיחים חז"ל שמי שילמד גמרא ינחל חיי‬
‫עולם‪ 293.‬האם יש להבטחה זו גושפנקא מקראית כל שהיא?‬

‫הבדלה‪ .‬ההלכה הרבנית קבעה‪ ,‬יש מאין‪ ,‬שהתורה מצווה לעשות הבדלה במוצאי‬
‫שבת‪ 294.‬אולם בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה‪.‬‬

‫עד דלא ידע‪ .‬בניגוד לכתוב במגילת אסתר פסקו חז"ל שחייב אדם להשתכר‬
‫‪295‬‬
‫בפורים‪ ,‬עד שלא ידע להבחין בין מרדכי להמן‪.‬‬

‫מציצת איבר מינו של הילוד‪ .‬מה תגידו לגבי המצווה התלמודית המוטלת על‬
‫המוהל? "מוהלין‪ ,‬ופורעין‪ ,‬ומוצצין [את איבר המין של היילוד]‪ ,‬ונותנין עליה‬
‫אספלנית וכמון"‪ 296.‬הרי בתורה אין אפילו רמז לפרטים האלה‪ .‬המצווה הרבנית‬
‫(והלא היגיינית) למצוץ את איבר מינו של התינוק לא קיימת בתורה‪.‬‬

‫מצוות נוספות‪ .‬הרבנים הוסיפו בשמו המפורש של הקב"ה מצוות שלא מהתורה‪,‬‬
‫ביניהן‪ :‬טלית‪ ,‬נטילת ידיים‪ ,‬הדלקת נרות והפרשת חלה‪ 297,‬וקבעו שהאדם חייב‬
‫‪298‬‬
‫לברך בכל יום מאה ברכות‪.‬‬

‫דברים ד' ‪ ;2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫‪2 91‬‬

‫הרב משה צוריאל‪ ,‬אוצרות המוסר‪ ,‬חלק ב'‪ ,2002 ,‬פרק השקידה וההתמדה‪.‬‬ ‫‪ 292‬‬
‫נידה ע"ג ע"א‪.‬‬ ‫‪2 93‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות שבת כט‪.‬‬ ‫‪2 94‬‬
‫מגילה ז' ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 95‬‬
‫משנה‪ ,‬שבת יט ב‪.‬‬ ‫‪2 96‬‬
‫קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימנים לה ב‪.‬‬ ‫‪2 97‬‬
‫רבנו בחיי‪ ,‬על פרשת עקב‪ ,‬פרק י‪ .‬כמובן שאפשר להוסיף לכך גם את שלל הלכות התפילה (במסכת ברכות)‬ ‫‪ 298‬‬
‫ואת מצוות חג החנוכה‪ ,‬שציוו חז"ל לעשות ממש בשם ה'‪ ,‬למרות שאינן מוזכרות בתנ"ך‪.‬‬

‫‪171‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫הלכות נגד נשים‪ .‬הרבנים קבעו שנשים פסולות לעדות‪ 299,‬למרות שהתנ"ך מלמד‬
‫בדיוק ההפך‪ 300.‬ללא כל אסמכתא מהתנ"ך קבעו חז"ל שאסור לאדם ללכת אחרי‬
‫‪301‬‬
‫אשתו‪ ,‬אלא רק לפניה‪.‬‬

‫ילדים‪ .‬למרות שאין לכך כל צידוק מקראי‪ ,‬על־פי ההלכה חייב כל גבר להביא‬
‫‪302‬‬
‫לעולם לפחות שני ילדים – זכר ונקבה‪.‬‬

‫ארבע כוסות‪ .‬חז"ל הוציאו מההקשר את משלי כ"ג ‪ ,31‬וקבעו מצווה חדשה‬
‫שאינה מן התורה‪ ,‬ולפיה חובה על כל אדם (אפילו ילדים) לשתות ארבע כוסות‬
‫יין בערב פסח‪.‬‬

‫משנה תורה‪ ,‬הלכות עדות ט‪.‬‬ ‫‪2 99‬‬

‫במדבר כ"ז ‪ ;5–1‬מלכים ב' ג' ‪.27–16‬‬ ‫‪3 00‬‬
‫ברכות ס"א ע"א‪.‬‬ ‫‪3 01‬‬
‫יבמות ס"א ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 02‬‬

‫‪172‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫טענה ‪14‬‬
‫המניע והמנוע של התורה שבעל־פה‬

‫"איזה אינטרס יש לחכמים להמציא עשרות אלפי‬

‫הלכות?"‪( 303‬הרב יוסי מזרחי)‬

‫ומנם אף אדם לא מתעורר בבוקר ורוצה להיות רב רק כדי לגרוף לעצמו‬

‫הון או מתוך רצון לשלוט‪ .‬אלה הם רעיונות הגובלים באנטישמיות‪.‬‬
‫אין ספק שמניע ראשי לחשיבות שמייחסים הרבנים לקיום המסורות‬
‫וההלכות הוא האמונה שזהו רצון האל וכי כך על עם ישראל לנהוג‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫המערכת הדתית עצמה (בכל העולם ובכל דת) בנויה באופן שהופך אותה למכונה‬
‫משומנת של עשיית כספים‪ ,‬שכן בידי כוהני הדת נתונה הסמכות הבלעדית לקבוע‬
‫א‬
‫מה תקין ומה לא‪ ,‬מה כשר ומה טמא‪ .‬ברגע שבו חסידיהם מאמינים שתשמישי‬
‫הקדושה הנמכרים להם מסוגלים להביא ברכה או למנוע קללה‪ ,‬נוצרת תלות‬
‫רוחנית־כספית בין כוהן הדת לחסידיו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬להיות כוהן דת פירושו‬
‫ביטחון כלכלי‪.‬‬

‫התורה שבעל־פה מעודדת תמיכה כספית ברבנים ובתלמידי חכמים‪ ,‬ומבטיחה‬

‫פנסיון מלא לתלמידי ישיבות‪ ,‬לרבות חשבון הוצאות‪" :‬כל המארח תלמיד חכם‬
‫בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין"‪ 304.‬את‬
‫התמיכה הכלכלית הם מעודדים באמצעות הבטחה‪" :‬כל המטיל מלאי לכיס‬
‫תלמידי חכמים‪ ,‬זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר‪ :‬כי בצל החכמה בצל‬
‫‪305‬‬
‫הכסף"‪.‬‬

‫הרבנים נהנים גם מפטור ממלאכת כפיים וממיסים‪ ,‬כולל ארנונה‪" :‬אמר ריש‬
‫לקיש‪ :‬רבנן לא צריכי נטירותא‪ ...‬ואמר רב יהודה‪ :‬מנדה – זו מנת המלך; בלו – זו‬
‫‪306‬‬
‫כסף גולגלתא; והלך – זו ארנונא"‪.‬‬

‫הרמב"ם (משנה תורה‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬פרק ו') קבע כי‪:‬‬

‫‪.www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o‬‬ ‫‪3 03‬‬

‫ברכות י' ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 04‬‬
‫פסחים נ"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 05‬‬
‫בבא בתרא ז' ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 06‬‬

‫‪173‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫תלמידי חכמים – אינן יוצאין לעשות בעצמן עם כל הקהל בבניין וחפירה‬

‫של מדינה וכיוצא בהן‪ ,‬כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ‪ .‬ואין גובין מהן‬
‫לבניין החומות ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן‪ ,‬ולא לתשורת‬
‫המלך‪ .‬ואין מחייבין אותן ליתן המס‪ ,‬בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין‬
‫מס שהוא קצוב על כל איש ואיש‪.‬‬

‫בעולם המסחר והעסקים מופלים תלמידי חכמים לטובה‪" :‬וכן אם הייתה‬

‫סחורה לתלמיד חכמים‪ ,‬מניחין אותו למכור תחילה; ואין מניחין אחד מבני‬
‫‪307‬‬
‫השוק למכור‪ ,‬עד שימכור הוא"‪.‬‬

‫ישיבות תורניות זוכות למימון‪" .‬כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה‪ ...‬ומי שאי‬
‫אפשר לו ללמוד‪ ,‬מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו‪ ,‬יספיק‬
‫‪308‬‬
‫לאחרים הלומדים"‪.‬‬

‫לפי התלמוד והמדרשים‪ ,‬לפני שרבי עקיבא החל ללמוד תורה הוא היה עני מרוד‪.‬‬
‫אך בערוב ימיו הוא‪:‬‬

‫לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה‬
‫למטתו בסולמות של זהב‪ .‬היתה אשתו יוצאת בקרדוטין [נעלי זהב]‬
‫‪309‬‬
‫ובעיר של זהב [תכשיט זהב יוקרתי]‪.‬‬

‫איך הפך אדם כעקיבא‪ ,‬שהקדיש את חייו לתלמוד תורה‪ ,‬לעשיר כקורח? עושרו‬
‫בא לו ממסעותיו הרבים לגיוס כספים ומהמתנות שקיבל מן היהודים בתפוצות‬
‫‪310‬‬
‫מתוקף היותו תלמיד חכם‪.‬‬

‫ההשלכות המודרניות של הסמכות המיוחסת לתורה שבעל־פה‬

‫ההיבט הממשלתי־כלכלי‪" .‬העלות הכוללת של הדת בישראל תגיע ב־‪2016‬‬
‫לכ־‪ 8.7‬מיליארד שקל"‪ 311.‬ב־‪ 2019‬הגיע תקציבו של המשרד לשירותי דת ל־‪1.1‬‬
‫‪312‬‬
‫מיליארד שקלים (עלייה של ‪ 96%‬מאז ‪.)2014‬‬

‫עיתון "הארץ" פרסם את עלות שכרם השנתי של רבני הערים בישראל לשנת‬
‫‪313‬‬
‫‪ .2013‬הרשימה שלהלן מעידה על היקף התופעה‪:‬‬
‫•רב העיר קריית מוצקין (כ־‪ 41,000‬תושבים)‪ 1.07 :‬מיליון ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב היישוב אבן יהודה (כ־‪ 14,000‬תושבים)‪ 954,000 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב היישוב גן יבנה (כ־‪ 21,000‬תושבים)‪ 928,843 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב היישוב אלקנה בשומרון (כ־‪ 3,800‬תושבים)‪ 765,377 :‬ש"ח‬ ‫ ‬

‫משנה תורה‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪3 07‬‬

‫שולחן ערוך‪ ,‬יוד סימן רמו‪.‬‬ ‫‪3 08‬‬
‫שמואל ספראי‪ ,‬ר' עקיבא בן־יוסף‪ ,‬חייו ומשנתו‪.66 :1970 ,‬‬ ‫‪ 309‬‬
‫ספראי‪ ,‬עמ' ‪( 101‬בהערת השוליים)‪.‬‬ ‫‪3 10‬‬
‫‪.www.themarker.com/magazine/MAGAZINE–1.2910489‬‬ ‫‪ 311‬‬
‫‪.www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L–3759747,00.html‬‬ ‫‪ 312‬‬
‫"הארץ"‪.20.8.2013 ,‬‬ ‫‪3 13‬‬

‫‪174‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬טענות נגד קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה במעמד הר סיני‬

‫•רב העיר יבנה (כ־‪ 34,000‬תושבים)‪ 724,343 :‬ש"ח‬ ‫ ‬

‫•רב היישוב קרני שומרון (כ־‪ 6,500‬תושבים)‪ 688,171 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב העיר יקנעם עילית (כ־‪ 20,000‬תושבים)‪ 685,000 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב היישוב אזור (כ־‪ 12,000‬תושבים)‪ 604,000 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב העיר ראש העין (כ־‪ 41,000‬תושבים)‪ 603,000 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב העיר קרית אונו (כ־‪ 34,000‬תושבים)‪ 588,000 :‬ש"ח‬ ‫ ‬
‫•רב העיר בת ים (כ־‪ 129,000‬תושבים)‪ 581,000 :‬ש"ח‬ ‫ ‬

‫בשוק הפרטי‪" .‬שוק ארבעת המינים מגלגל עשרות מיליונים בשנה‪ ,‬על אף‬
‫שמדובר בעסק שפעיל במשך שבוע אחד בלבד‪ ...‬על־פי ההערכות עומד על‬
‫כשבעים מיליון שקלים"‪ 314.‬וכבר ציינו שעולם הכשרות הרבני מגלגל בין שלושה‬
‫לארבעה מיליארד שקלים בשנה‪ 315,‬והזכרנו את מחירן הגבוה של תפילין‪ ,‬למרות‬
‫‪316‬‬
‫שמדובר במוצר שעשוי מחומרי גלם זולים‪.‬‬

‫ליד כל קבר של "צדיק" ניצב דוכן לממכר נרות קדושים – תעשייה המגלגלת‬
‫עשרות מיליוני שקלים בשנה לכיסם של האדמו"רים‪ ,‬על חשבונם של מעוטי‬
‫היכולת התמימים‪ ,‬שבטוחים שהדלקתו של נר כזה תעניק להם סגולה על־‬
‫טבעית‪ .‬נרו של הרשב"י‪ ,‬לדוגמה‪ 317,‬עולה ‪ 1,128‬ש"ח‪ .‬כשמכפילים את המחיר‬
‫הזה ב־‪ 21,756‬הנרות שלפי "עלון הנר הקדוש" נרכשו בל"ג בעומר ‪ ,2018‬יוצא‬
‫שחסידי הרשב"י שלשלו לכיסם למעלה מ־‪ 24‬מיליון שקלים!‬

‫קבר רחל מושך אליו מאות אלפי יהודים‪ ,‬שמוכנים לשלם ממיטב כספם תמורת‬
‫הבטחות ל"ביטול גזירות רעות‪ ,‬ניסים וישועות בפרי בטן‪ ,‬בבריאות‪ ,‬בנחת ובזיווג‬
‫הגון"‪ 318.‬פנייה למספר הטלפון המצוין בתחתית המודעה מלמדת שתמורת ‪1,848‬‬
‫ש"ח ניתן לקבל קמע מזוזה ש"עבר תיקון" על ידי המקובלים באתר הקדוש‪.‬‬
‫תודות לכך רשמה עמותת "מוסדות קבר רחל" הכנסות של שישה מיליון שקל‬
‫‪319‬‬
‫בשנת ‪ 2017‬בלבד‪.‬‬

‫תחקיר שערך "ידיעות אחרונות"‪ 320‬מתמקד בתעשיית הכסף השחור של מנגנוני‬

‫הכשרות‪ .‬מסתבר שמפקח בכיר במועצה הדתית איים בשלילת תעודת הכשרות‬
‫של עסקים שסירבו לשלם "בשחור"; כמו כן נגבו עשרות עדויות על עבירות‬
‫פליליות ועבירות מס‪ ,‬סחיטה באיומים‪ ,‬הונאות מס בחסות הרבנות‪ ,‬משגיח‬
‫הקובע את שכרו תוך איומים‪ ,‬נפוטיזם ושוק פרוע‪ ,‬ושיימינג לעסקים המעזים‬
‫להתלונן‪.‬‬

‫דו"ח מבקר המדינה לשנת ‪ 2014‬שופך אור על מקובלים ובד"צים (גופי כשרות‬
‫פרטיים) המעלימים מס באופן שיטתי ועקבי‪:‬‬

‫‪.www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11011‬‬ ‫‪3 14‬‬

‫‪.www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001250072‬‬ ‫‪3 15‬‬
‫‪.www.mezuza.net‬‬ ‫‪3 16‬‬
‫‪.www.miron.org.il‬‬ ‫‪3 17‬‬
‫פורסם במודעה מטעם מוסדות קבר רחל ב"ישראל היום"‪ ,24.10.2017 ,‬עמ' ‪.23‬‬ ‫‪ 318‬‬
‫‪.www.guidestar.org.il/organization/580437473‬‬ ‫‪3 19‬‬
‫‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4889101,00.html‬‬ ‫‪3 20‬‬

‫‪175‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫‪ 27‬גופי כשרות פרטיים (בד"צים) ועשרות מקובלים מכניסים מיליארדי‬

‫שקלים מבלי לשלם מס כחוק‪ ,‬בטענה שמקור הכספים הוא מתנות‬
‫או תרומות‪ .‬כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם היום‪ .‬ישנו חשש‬
‫שפעילותם משמשת להלבנת הון‪.‬‬

‫על־פי הדו"ח‪ ,‬ברשות לאיסור הלבנת הון התקבלו מאז ‪ 2002‬כ־‪240‬‬

‫דיווחים 'בלתי רגילים' לגבי ‪ 11‬מקובלים ו־‪ 6‬בד"צים‪ .‬דיווחים אלה‬
‫נוגעים לפעולות פיננסיות חשודות‪ ,‬בהיקף של למעלה ממיליארד שקל‪,‬‬
‫‪321‬‬
‫שמתוכם כ־‪ 877‬מיליון שקל נוגעים למקובל אחד‪.‬‬

‫מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על רשות המיסים‪ ,‬שאינה פועלת נגד מקובלים‬
‫ובד"צים המרוויחים מיליארדי שקלים בשנה מבלי לשלם מס כחוק‪" .‬ללא מיסוי‬
‫על פעילותם – נגרם הפסד כספי למדינה"‪ .‬מהדו"ח גם עולה שמקובלים ובד"צים‬
‫מספקים שירותים לתושבי חוץ ולתאגידים הרשומים בחו"ל‪.‬‬

‫לפי הדיווח‪ ,‬גם רבני "צהר"‪ 322‬אינם מדווחים כחוק על כל הכנסותיהם‪ .‬ח"כ דוד‬
‫אזולאי הגיב על כך ואמר‪:‬‬

‫הם [רבני צהר] גובים כסף‪ .‬הרבה מאוד כסף‪ .‬אצל רשם נישואין של‬
‫הרבנות בני הזוג משלמים אגרה שהולכת למועצה הדתית; אצל רבני‬
‫צהר אני לא יודע לאן הולכים הכספים‪ .‬אף אחד לא מקבל דיווח לאן זה‬
‫‪323‬‬
‫הולך‪ ,‬וזה לא תקין‪.‬‬

‫‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4585797,00.html‬‬ ‫‪3 21‬‬

‫‪.www.tzohar.org.il/wp–content/uploads/2015/05/13398–6–amoud–israel.pdf‬‬ ‫‪3 22‬‬
‫בכתבה מאת יהודה שלזינגר‪" ,‬ישראל היום"‪.26.06.2015 ,‬‬ ‫‪ 323‬‬

‫‪176‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫פרק ד‬

‫התורה שבעל־פה‬
‫והתנ"ך‬

‫בפרק זה נראה כי לא רק שרעיון התורה שבעל־‬

‫פה אינו מוזכר בתנ"ך כלל‪ ,‬אלא שהתנ"ך אף יוצא‬
‫מגדרו במטרה להוכיח כי התורה כולה נכתבה‬
‫והועברה בכתב בלבד מדור לדור‪.‬‬

‫נראה עד כמה שונה מסורת חז"ל מספרות התנ"ך‬

‫ונביא מספר דוגמאות לסתירות ברורות ביניהן‪.‬‬

‫‪177‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫התנ"ך אינו מזכיר תורה שנמסרה בעל־פה‬

‫כל אחד מהמונחים "אלוהים" ו"ישראל" מופיע בתנ"ך למעלה מאלפיים וחמש‬
‫מאות פעם‪ .‬כלומר‪ ,‬אלה הם נושאים מרכזיים‪ .‬היינו מצפים שמונחים כמו "תורה‬
‫שבעל־פה" או "הלכה רבנית" יופיעו גם הם אלפי פעמים לאורך המקרא‪ ,‬אלא‬
‫שהמונחים האלה אינם נזכרים בו כלל – אף לא פעם אחת‪.‬‬

‫אם משה‪ ,‬יהושע‪ ,‬הכוהנים‪ ,‬השופטים‪ ,‬הנביאים‪ ,‬המלכים והעם כולו האמינו‬
‫בתורה שבעל־פה‪ ,‬למדו אותה‪ ,‬לימדו עליה ושפטו על־פיה‪ ,‬איך זה שהמונח‬
‫לא מופיע אפילו פעם אחת במקרא? לאורך אלפי שנות המקרא לא התייחסה‬
‫אף דמות בתנ"ך לתורה שנמסרה בעל־פה ולא ציטטה מתוכה‪ .‬אף אחד גם לא‬
‫נאשם על הפרת מצווה המופיעה בתורה שבעל־פה (על אחת כמה וכמה על‬
‫המצוות החשובות ביותר בהלכה הרבנית‪ ,‬כגון‪ :‬הנחת תפילין‪ ,‬הפרדה בין בשר‬
‫וחלב‪ ,‬תלמוד הגמרא‪ ,‬הדלקת נרות‪ ,‬שגם הן נעדרות לגמרי מהמקרא)‪.‬‬

‫תהינו מוקדם יותר איך זה שאפילו משה‪ ,‬האדם שלכאורה קיבל מאלוהים את‬
‫התורה שבעל־פה‪ ,‬פנה לעזרת אלוהים בארבעה מקרים לפחות‪ ,‬כשלא ידע איך‬
‫ליישם מצווה מסוימת‪ 1.‬התשובה‪ :‬מסתבר כי לא עמדה לרשותו תורה שנמסרה‬
‫לו בעל־פה ובה הסבר מקיף בנוגע לחוקי התורה‪ .‬ואם נכונה הטענה שמשה‬
‫"שכח" פה ושם כמה הלכות‪ ,‬הרי שאחריו נשכחו אין ספור תקנות נוספות‪ ,‬שהרי‬
‫‪2‬‬
‫המשנה גדושה במצוות משוללות כל בסיס מקראי‪.‬‬

‫בתנ"ך לא מסופר אפילו על דמות אחת שקיימה הלכות שנמסרו בעל־פה‪ ,‬או על‬
‫מישהו שלמד או לימד הלכה בעל־פה‪ .‬אפילו עזרא הסופר‪ ,‬שהחיה את התורה‬
‫בקרב העם לפני כאלפיים וחמש מאות שנה‪ ,‬לא הזכיר דבר וחצי דבר על תורה‬
‫שנמסרה בעל־פה‪ .‬אף אחד מהנביאים או המלכים לא הזכיר הלכה בכתביו‪,‬‬
‫אפילו לא ברמז‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין בתנ"ך כולו דוגמה למישהו שנענש‪ ,‬ננזף או הואשם‬
‫בהפרת הלכה כזו‪.‬‬

‫אם לימוד התורה שבעל־פה הוא ערך עליון‪ ,‬כפי שקבעו החכמים‪ 3,‬מדוע אינו‬
‫קיים בתנ"ך? הסיבה ברורה‪ :‬התורה שבעל־פה אינה קיימת בתנ"ך‪ .‬במקרה‬
‫הטוב‪ ,‬מדובר בהצטברות של מסורות שנאספו עם השנים; במקרה הרע‪ ,‬מדובר‬
‫‪4‬‬
‫במיתוס‪.‬‬

‫לא רק שמסורות‪ ,‬הלכות ומצוות שנמסרו בעל־פה נעדרות כליל מן המקרא‪,‬‬

‫אלא שאלוהים גוער ומזהיר את העם מפני האפשרות שחכמים ימציאו מצוות‬
‫משלהם‪ .‬ישעיהו הנביא מגנה את מצוותיהם של החכמים בימיו ומדבר על הקשר‬
‫בין הריחוק של העם מאלוהים לבין דבקותו במסורות חכמים‪:‬‬

‫ויקרא כ"ד ‪ ;23–10‬במדבר ט"ו ‪ ;36–32‬ט' ‪ ;8–6‬כ"ז ‪.4–1‬‬ ‫ ‪1‬‬

‫דוד הרטמן‪ ,‬מסיני לציון‪ :‬התחדשותה של ברית‪ ,‬בהוצאת עם עובד‪ ,1992 ,‬עמ' ‪.48‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫בבא מציעא ל"ג ע"א; קידושין ל"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 3‬‬
‫זאת חרף טענתם של חז"ל שהמקרא מהווה את הבסיס לתורה שבעל־פה (למשל‪ :‬מנחות כ"ט ע"ב; הקדמת‬ ‫‪ 4‬‬
‫הרמב"ם לפרק "חלק"‪ ,‬שלושה עשר עיקרי האמונה‪ ,‬היסוד התשיעי)‪.‬‬

‫‪178‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫ּוב ְׂש ָפ ָתיו ִּכ ְּבדּונִ י וְ לִ ּבֹו ִר ַחק ִמ ֶּמּנִ י וַ ְּת ִהי יִ ְר ָא ָתם א ִֹתי‬
‫נִ ּגַ ׁש ָה ָעם ַהּזֶ ה ְּב ִפיו ִ‬
‫‪5‬‬
‫ִמ ְצוַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה (ישעיהו כ"ט ‪.)13‬‬

‫הכול ניתן בכתב‬

‫בעוד המקרא שותק בכל הנוגע לתורה שנמסרה בעל־פה‪ ,‬הרי שהוא שב ומדגיש‬
‫כי התורה שניתנה למשה נכתבה כולה‪ ,‬ושברית סיני התבססה על הכתוב‪.‬‬

‫נניח שאתם חותמים על חוזה שכירות ארוך טווח עם בעל הבית‪ .‬כעבור כעשרים‬
‫שנה הוא דופק בדלת ודורש את מכוניתכם‪ ,‬בטענה שבמעמד החתימה על חוזה‬
‫השכירות הכתוב‪ ,‬הסכמתם בעל־פה לסעיף נוסף‪ ,‬המעניק לו חזקה על רכבכם‪.‬‬
‫ובמסגרת אותו "סעיף שסיכמתם בעל־פה" הוא גם אוסר עליכם לפתוח את‬
‫הברזים בימי רביעי‪ .‬תשאלו כמובן‪ ,‬ובצדק‪" ,‬כיצד ייתכן כי במשך עשרים שנה‬
‫לא הזכרת אפילו פעם אחת את הסעיפים האלה‪ ,‬וגם לא התייחסת אליהם‬
‫בשום תכתובת בינינו?" זה כמובן נשמע חסר היגיון לחלוטין‪ ,‬אך זה הוא בדיוק‬
‫ההיגיון שעומד מאחורי התורה שבעל־פה‪.‬‬

‫הברית שנכרתה בסיני היא הסכם בין אלוהים לעם‪ .‬כל תנאיה וכל סעיפיה‬
‫הועלו על הכתב‪ ,‬והיא לא כללה הוראות עתידיות שנמסרו באופן אחר‪ .‬הנה‬
‫כמה הוכחות‪:‬‬

‫"וַ ּיִ ְכּתֹב מ ֶֹׁשה ֵאת ָּכל ִּד ְב ֵרי ה'" (שמות כ"ד ‪ .)4‬משה העלה על הכתב את כל מה‬
‫שאלוהים נתן לו‪ .‬דבר לא נמסר בעל־פה‪.‬‬

‫ֹאמרּו ּכֹל ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ה' נַ ֲע ֶׂשה וְ נִ ְׁש ָמע"‬

‫"וַ ּיִ ַּקח ֵס ֶפר ַה ְּב ִרית וַ ּיִ ְק ָרא ְּב ָאזְ נֵ י ָה ָעם וַ ּי ְ‬
‫(שמות כ"ד ‪ .)7‬משה הקריא מתוך הכתוב את כל מה שאלוהים דיבר‪.‬‬

‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹׁשה ְּכ ָתב לְ ָך ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ִּכי ַעל ִּפי ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ָּכ ַר ִּתי‬
‫"וַ ּי ֶ‬
‫ִא ְּתָך ְּב ִרית וְ ֶאת יִ ְׂש ָר ֵאל" (שמות ל"ד ‪ .)27‬הברית כללה את הדברים שכתב משה‪.‬‬

‫ּתֹורה ַהּזֹאת וַ ּיִ ְּתנָ ּה ֶאל ַהּכ ֲֹהנִ ים ְּבנֵ י לֵ וִ י ַהּנ ְֹׂש ִאים ֶאת ֲארֹון‬
‫"וַ ּיִ ְכּתֹב מ ֶֹׁשה ֶאת ַה ָ‬
‫ְּב ִרית ה' וְ ֶאל ָּכל זִ ְקנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל" (דברים ל"א ‪ .)9‬משה כתב את התורה‪ ,‬ואז נתן‬
‫אותה לכוהנים‪ ,‬ללוויים ולזקני ישראל‪.‬‬

‫ּתֹורה ַהּזֹאת ַעל ֵס ֶפר ַעד ֻּת ָּמם" (דברים ל"א‬

‫"וַ יְ ִהי ְּכ ַכּלֹות מ ֶֹׁשה לִ ְכּתֹב ֶאת ִּד ְב ֵרי ַה ָ‬
‫‪ .)24‬משה כתב את התורה שקיבל עד שסיים את המלאכה‪.‬‬

‫יֹומם וָ לַ יְ לָ ה לְ ַמ ַען ִּת ְׁשמֹר לַ ֲעׂשֹות ְּכ ָכל‬

‫ית ּבֹו ָ‬
‫ּתֹורה ַהּזֶ ה ִמ ִּפיָך וְ ָהגִ ָ‬
‫"ֹלא יָ מּוׁש ֵס ֶפר ַה ָ‬
‫יח ֶאת ְּד ָר ֶכָך וְ ָאז ַּת ְׂש ִּכיל" (יהושע א' ‪ .)8‬התנ"ך מצווה עלינו‬ ‫ַה ָּכתּוב ּבֹו‪ִּ ,‬כי ָאז ַּת ְצלִ ַ‬
‫לשמור את כל הכתוב‪ ,‬ולא אומר מילה על משהו שהועבר בעל־פה‪.‬‬

‫ּתֹורה‪.‬‬
‫ּתֹורה ַה ְּב ָר ָכה וְ ַה ְּקלָ לָ ה ְּכ ָכל ַה ָּכתּוב ְּב ֵס ֶפר ַה ָ‬
‫"וְ ַא ֲח ֵרי ֵכן ָק ָרא ֶאת ָּכל ִּד ְב ֵרי ַה ָ‬
‫הֹוׁש ַע נֶ גֶ ד ָּכל ְק ַהל יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫ֹלא ָהיָ ה ָד ָבר ִמּכֹל ֲא ֶׁשר ִצּוָ ה מ ֶֹׁשה ֲא ֶׁשר ֹלא ָק ָרא יְ ֻ‬

‫ראו גם שם‪ ,‬כ"ח ‪.13–10‬‬ ‫ ‪5‬‬

‫‪179‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫וְ ַהּנָ ִׁשים וְ ַה ַּטף וְ ַהּגֵ ר ַההֹלֵ ְך ְּב ִק ְר ָּבם" (יהושע ח' ‪ .)35–34‬יהושע קרא את כל דברי‬
‫התורה הכתובה‪ .‬לא היה משהו שמשה ציווה ויהושע לא קרא‪.‬‬

‫ּתֹורת מ ֶֹׁשה לְ ִבלְ ִּתי סּור ִמ ֶּמּנּו‬

‫"וַ ֲחזַ ְק ֶּתם ְמאֹד לִ ְׁשמֹר וְ לַ ֲעׂשֹות ֵאת ָּכל ַה ָּכתּוב ְּב ֵס ֶפר ַ‬
‫ּוׂשמֹאול" (יהושע כ"ג ‪ .)6‬שוב‪ ,‬המצווה היא לשמור לעשות את כל הכתוב‪.‬‬ ‫יָ ִמין ְ‬

‫ֹלהים" (יהושע כ"ד ‪ .)26‬גם‬

‫ּתֹורת ֱא ִ‬
‫הֹוׁש ַע ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ְּב ֵס ֶפר ַ‬
‫"וַ ּיִ ְכּתֹב יְ ֻ‬
‫יהושע‪ ,‬כמו משה‪ ,‬כתב את תורת אלוהים כולה‪.‬‬

‫ּומ ְׁש ָּפ ָטיו‬

‫ֹלהיָך לָ לֶ ֶכת ִּב ְד ָר ָכיו לִ ְׁשמֹר ֻחּק ָֹתיו ִמ ְצו ָֹתיו ִ‬
‫"וְ ָׁש ַמ ְר ָּת ֶאת ִמ ְׁש ֶמ ֶרת ה' ֱא ֶ‬
‫תֹורת מ ֶֹׁשה" (מל"א ב' ‪ .)2‬המצווה היא לשמור את החוקים‪,‬‬ ‫וְ ֵע ְדו ָֹתיו ַּכ ָּכתּוב ְּב ַ‬
‫המצוות‪ ,‬המשפטים והעדות הכתובים בתורת משה‪.‬‬

‫הכנסת התורה שבעל־פה בכוח אל תוך התורה שבכתב‬

‫לאחר שהרבנים נטלו לעצמם את הסמכות הרוחנית והפקיעו אותה מידי‬
‫אלוהים‪ ,‬היה עליהם למצוא הצדקה מתוך הטקסט המקראי לעצם קיומה של‬
‫תורה שבעל־פה‪ .‬הם עשו זאת באמצעות הוצאת פסוקים מהקשרם‪ ,‬עיוות‬
‫משמעותם וסילופם הבלתי נמנע‪ .‬הנה כמה דוגמאות‪:‬‬

‫"ּכ ָתב לְ ָך" את הדברים האלה‪ ,‬שכן‬ ‫בשמות ל"ד ‪ 27‬כתוב שאלוהים אמר למשה ְ‬
‫"על ִּפי" דברים אלה הוא יכרות ברית עם ישראל‪ .‬בפסוק ‪ 28‬נאמר‪" :‬וַ ּיִ ְכּתֹב ַעל‬‫ַ‬
‫ַהּלֻ חֹת ֵאת ִּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית"‪ .‬ההקשר מבהיר שהצירוף "על־פי" פירושו שהברית‬
‫נכרתה בהתאם לדברים שנכתבו‪ 6.‬ובכל זאת התלמוד מתעלם מהמשמעות‬
‫הברורה‪ ,‬ועל סמך פסוק זה טוען שהברית נכרתה בעל־פה ולא בכתב‪ 7.‬ההסבר‬
‫התלמודי‪ :‬הביטוי "על־פי" (שפירושו "לפי‪ ,‬בהתאם ל‪ )"...‬דומה למילה "פה"‪.‬‬
‫התלמוד ניתק אותו מהקשרו והשתמש בו כהוכחה לכך שהתורה לא נכרתה על‬
‫בסיס זו שבכתב‪ ,‬אלא זו שבעל־פה‪.‬‬

‫התנ"ך מבהיר אפוא שוב ושוב שספר התורה השלם הועלה על הכתב‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬מדרש הנקרא "דגל מחנה אפרים" טוען שהתורה שבכתב אינה שלמה ללא‬
‫התורה שבעל־פה‪ ,‬אלא מהווה רק מחצית ממנה‪ .‬כלומר‪ ,‬התורה שלמה רק אם‬
‫משלבים בין זו שבכתב לזו שבעל־פה‪ 8.‬מדרש שמואל‪ 9‬מסביר שאלוהים לא‬
‫נתן למשה את התורה כולה כי משה לא היה מספיק מוכן לכך‪ .‬לפיכך‪ ,‬התורה‬
‫הכתובה מהווה רק חלקיק של התורה השלמה‪ ,‬הכוללת גם תורה נרחבת שניתנה‬
‫‪10‬‬
‫לכאורה בעל־פה‪.‬‬

‫קדרי‪ ,‬מילון העברית המקראית‪ ,‬עמ' ‪.848 ,799‬‬ ‫‪ 6‬‬

‫גיטין ס' ע"ב‪.‬‬ ‫ ‪7‬‬
‫אמנון בזק‪ ,‬עד היום הזה‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות ספרים)‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.416‬‬ ‫‪ 8‬‬
‫מדרש שמואל על אבות א‪.‬‬ ‫ ‪9‬‬
‫שמעון ראבידוביץ‪ ,‬עיונים במחשבת ישראל – כרך ראשון‪ ,‬ראובן מס בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪.47–46‬‬ ‫‪ 10‬‬

‫‪180‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫ּתֹור ֶתָך" (קי"ט ‪ .)126‬המזמור כולו‬

‫"עת לַ ֲעׂשֹות לַ ה' ֵה ֵפרּו ָ‬
‫בספר תהילים כתוב‪ֵ :‬‬
‫משבח את מצוותיו של אלוהים‪ ,‬וההקשר מבהיר את כוונת פסוק ‪ :126‬במקום‬
‫לעשות את רצון אלוהים‪ ,‬הם (עם ישראל) הפרו את תורתו‪ 11.‬אבל התלמוד‬
‫עיוות משמעות זו לחלוטין וטען שהפסוק מתייחס לתורה שבעל־פה‪ :‬למרות‬
‫שנאסר להעלות אותה על הכתב‪ ,‬חז"ל נאלצו להפר את האיסור ולכתוב אותה‬
‫פן תישכח‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לפעמים אין ברירה אלא להפר את מצוות התורה‬
‫על מנת לשמור אותן‪ 12.‬פתרון תלמודי זה מעלה שאלה אחרת‪ :‬אם ניתן לשכוח‬
‫את התורה שבעל־פה‪ ,‬איך נוכל להיות בטוחים שהגירסה המצויה בידינו היום‬
‫אינה שגויה או לוקה בחסר?‬

‫"צ ֶדק ֶצ ֶדק ִּת ְרּדֹף לְ ַמ ַען ִּת ְחיֶ ה וְ יָ ַר ְׁש ָּת ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר‬
‫בספר דברים ט"ז ‪ 20‬נאמר‪ֶ :‬‬
‫ֹלהיָך נ ֵֹתן לָ ְך"‪ .‬הפיסקה מדברת על צדק משפטי ועל הדרישות הבסיסיות‬ ‫ה' ֱא ֶ‬
‫מהשופט ומשומרי החוק‪ ,‬שהוזכרו בפסוק ‪ .18‬עליהם לעשות כמיטב יכולתם‬
‫כדי לשמור על מערכת צדק אמינה ובלתי מתפשרת‪ 13.‬אבל חז"ל התעלמו‬
‫‪14‬‬
‫מההיגיון הפשוט והשתמשו בפסוק כדי לצוות על חסידיהם ללמוד בישיבות‪.‬‬
‫התורה מצווה "רדפו צדק"‪ ,‬אבל הרבנים אומרים‪ :‬רדפו אחרי הצדק שלנו‪ ,‬היישר‬
‫‪15‬‬
‫אל שערי הישיבה‪.‬‬

‫ימה ּגַ ם ָּבחּור ּגַ ם ְּבתּולָ ה‬

‫ּומ ֲח ָד ִרים ֵא ָ‬
‫"מחּוץ ְּת ַׁש ֶּכל ֶח ֶרב ֵ‬
‫בספר דברים ל"ב ‪ 25‬כתוב‪ִ :‬‬
‫יבה"‪ .‬המשמעות הפשוטה היא האבל והאימה שיכו גברים‪ ,‬נשים‪,‬‬ ‫יֹונֵ ק ִעם ִאיׁש ֵׂש ָ‬
‫ילדים וקשישים‪ .‬אלא שמדרש תנאים הוסיף למילה "שיבה" את האות יו"ד והפך‬
‫אותה ל"ישיבה"‪ .‬ואם כך‪" ,‬כולם חייבים ללכת לישיבה"‪ .‬הרבנים שינו הן את‬
‫הכוונה והן את הטקסט עצמו כדי שיתאימו למטרתם‪.‬‬

‫בספר בראשית מ"ט ‪ 14–13‬כתוב‪" :‬זְ בּולֻ ן לְ חֹוף יַ ִּמים יִ ְׁשּכֹן וְ הּוא לְ חֹוף ֳאנִ ּיֹות‬
‫"ה ִּמ ְׁש ְּפ ָתיִ ם"‬
‫שכר ֲחמֹר ּגָ ֶרם ר ֵֹבץ ֵּבין ַה ִּמ ְׁש ְּפ ָתיִ ם"‪ .‬את המילה ַ‬
‫וְ יַ ְר ָכתֹו ַעל ִצידֹן‪ .‬יִ ָּׂש ָ‬
‫ניתן לפרש כ"דירי כבשים" או כ"תנורי אפייה"‪ 16.‬אך זה לא מנע מחז"ל לפרש את‬
‫הפסוק כאילו יש בו רמז לכך שיששכר למד תלמוד בישיבה‪ ,‬בעוד שאחיו מימן‬
‫את לימודיו‪ 17.‬הרבנים לקחו את הפסוק צעד נוסף קדימה‪ ,‬והפכו את ההסכם‬
‫לכאורה בין שני האחים לתקדים‪ ,‬שעד עצם היום הזה מאפשר לתלמידי ישיבה‬
‫‪18‬‬
‫לעסוק בתלמוד על חשבון אחרים‪.‬‬

‫נחום מ' סרנה (עורך)‪ ,‬עולם התנ"ך – תהלים ב‪ ,‬הוצאת דברי הימים הוצאה לאור בע"מ‪ ,1996–1993 ,‬עמ' ‪.209‬‬ ‫‪ 11‬‬
‫תמורה י"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 2‬‬
‫משה וינפלד ודוד כהן־צמח (עורכים)‪ ,‬עולם התנ"ך – דברים‪ ,‬הוצאת דברי הימים הוצאה לאור בע"מ‪,2002 ,‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫עמ' ‪.139‬‬
‫סנהדרין ל"ב ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 4‬‬
‫בן־ציון רוזנפלד‪ ,‬בתוך מנחם שטרן‪ ,‬ישעיהו גפני ואהרן אופנהיימר (עורכים)‪ ,‬יהודים ויהדות בימי בית שני‪,‬‬ ‫‪ 15‬‬
‫המשנה והתלמוד‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן־צבי‪ ,1993 ,‬עמ' ‪.159‬‬
‫קדרי‪ ,‬עמ' ‪.680‬‬ ‫‪1 6‬‬
‫מדרש בראשית רבה‪ ,‬פרשת ויחי צח–צט‪.‬‬ ‫‪ 17‬‬
‫חיים זיכרמן‪ ,‬שחור כחול לבן‪ :‬מסע אל תוך החברה החרדית בישראל‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות ספרים)‪,2014 ,‬‬ ‫‪ 18‬‬
‫עמ' ‪.191‬‬

‫‪181‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫לֹוה ִּת ְמ ָצא ִאם ַעד ַּת ְכלִ ית ַׁש ַּדי ִּת ְמ ָצא‪ּ .‬גָ ְב ֵהי‬
‫"ה ֵח ֶקר ֱא ַ‬
‫בספר איוב י"א ‪ 9–7‬כתוב‪ַ :‬‬
‫ָׁש ַמיִ ם ַמה ִּת ְפ ָעל ֲע ֻמ ָּקה ִמ ְּׁשאֹול ַמה ֵּת ָדע‪ֲ .‬א ֻר ָּכה ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ָּדּה ְּור ָח ָבה ִמּנִ י יָ ם"‪.‬‬
‫משמעות הפסוק היא שתבונתו של אלוהים גדולה מהארץ ורחבה מן הים‪ 19.‬אך‬
‫במסגרת מאמציהם של חז"ל להצדיק את לימודי התלמוד בישיבות‪ ,‬הם פירשו‬
‫את פסוק ‪ 9‬כמתייחס לתורה שבעל־פה‪ 20.‬בכך הם חטאו לתנ"ך בשלוש דרכים‬
‫לפחות‪ )1 :‬הם התעלמו מהמשמעות של הפסוק‪ )2 .‬הם הטמינו את רעיון התורה‬
‫שבעל־פה בתוך ספר איוב‪ ,‬למרות שאין לכך אפילו רמז קלוש בטקסט‪)3 21.‬‬
‫הרבנים מצטטים במדרש פסוק מדבריו של צופר הנעמתי‪ ,‬אחד מרעיו של איוב‬
‫(פסוק ‪ ,)1‬ומביאים אותו כאסמכתא‪ .‬אבל אלוהים הרי אמר לאליפז התימני‬
‫שהוא ושני רעיו (כולל צופר) לא אמרו לאיוב את הדברים הנכונים‪ 22.‬כלומר‪ ,‬גם‬
‫אם פרשנותם של הרבנים תקפה‪ ,‬היא מבוססת על עמדה בלתי נכונה‪.‬‬

‫ּובלֶ ְכ ְּתָך ַב ֶּד ֶרְך‬

‫יתָך ְ‬
‫בספר דברים ו' ‪ 7‬כתוב‪" :‬וְ ִׁשּנַ נְ ָּתם לְ ָבנֶ יָך וְ ִד ַּב ְר ָּת ָּבם ְּב ִׁש ְב ְּתָך ְּב ֵב ֶ‬
‫"ׁשלַ ְׁש ָתם" (שלוש‬ ‫"ׁשּנַ נְ ָּתם" למילה ִ‬ ‫קּומָך"‪ .‬הרבנים שינו את המילה ִ‬ ‫ּוב ֶ‬
‫ּוב ָׁש ְכ ְּבָך ְ‬
‫ְ‬
‫פעמים)‪ .‬מדוע שלוש? כי על האדם לחלק את יומו לשלושה חלקים‪ :‬שליש אחד‬
‫יוקדש לתורה‪ ,‬שליש שני למשנה‪ ,‬ושליש שלישי לתלמוד (קידושין ל' ע"א)‪ .‬כך‬
‫מנצלים הרבנים את הטקסט המקראי למטרותיהם‪ .‬לא זו בלבד שהם משנים‬
‫מילים מהכתובים‪ ,‬הם אף מוסיפים מצווה שאינה קיימת במקור‪.‬‬

‫בספר במדבר ל"א ‪ 5–3‬כתוב‪:‬‬

‫וַ יְ ַד ֵּבר מ ֶֹׁשה ֶאל ָה ָעם לֵ אמֹר ֵה ָחלְ צּו ֵמ ִא ְּת ֶכם ֲאנָ ִׁשים לַ ָּצ ָבא וְ יִ ְהיּו ַעל ִמ ְדיָ ן‬
‫לָ ֵתת נִ ְק ַמת ה' ְּב ִמ ְדיָ ן‪ֶ .‬אלֶ ף לַ ַּמ ֶּטה ֶאלֶ ף לַ ַּמ ֶּטה לְ כֹל ַמּטֹות יִ ְׂש ָר ֵאל ִּת ְׁשלְ חּו‬
‫לּוצי ָצ ָבא‪.‬‬
‫לַ ָּצ ָבא‪ .‬וַ ּיִ ָּמ ְסרּו ֵמ ַאלְ ֵפי יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאלֶ ף לַ ַּמ ֶּטה ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ֶאלֶ ף ֲח ֵ‬

‫מדרש במדבר רבה כ"ב סותר את הכתוב וטוען שמשה שלח אלפיים‪ ,‬אפילו‬
‫שלושת אלפים איש מכל שבט‪ ,‬ולא אלף ככתוב בתורה‪ .‬מדוע? כי חז"ל החליטו‬
‫להשתמש בפסוקים אלה כהוכחה לכך שהניצחון במלחמה תלוי בתלמידי‬
‫‪23‬‬
‫ישיבה הלומדים תלמוד‪.‬‬

‫בספר תהילים ט"ו ‪ 4‬כתוב‪" :‬נִ ְבזֶ ה ְּב ֵעינָ יו נִ ְמ ָאס וְ ֶאת יִ ְר ֵאי ה' יְ ַכ ֵּבד נִ ְׁש ַּבע לְ ָה ַרע‬
‫וְ ֹלא יָ ִמר"‪ .‬תוך כדי התעלמות בוטה מההקשר קבע התלמוד שהפסוק מתייחס‬
‫למלך יהושפט‪ .‬לטענת חז"ל‪" ,‬כשהיה רואה תלמיד חכם‪ ,‬היה עומד מכסאו‬
‫‪24‬‬
‫ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי"‪.‬‬

‫ּובן ַה ָּב ָקר ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה וַ ּיִ ֵּתן‬

‫בספר בראשית י"ח ‪ 8‬כתוב‪" :‬וַ ּיִ ַּקח ֶח ְמ ָאה וְ ָחלָ ב ֶ‬
‫ֹאכלּו"‪ .‬ברור שאברהם עמד בפני אורחיו‬ ‫יהם ַּת ַחת ָה ֵעץ וַ ּי ֵ‬
‫יהם וְ הּוא ע ֵֹמד ֲעלֵ ֶ‬
‫לִ ְפנֵ ֶ‬
‫בעודם סועדים את ארוחתם‪ .‬אך על מנת להוכיח באמצעות התנ"ך שעל כל‬

‫ישעיהו נבנצל‪ ,‬איש תם וישר‪ :‬לימוד ועיון בספר איוב‪ ,‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪ ,2008 ,‬עמ' ‪.143‬‬ ‫‪ 19‬‬
‫מדרש תנחומא נח ג‪.‬‬ ‫‪2 0‬‬
‫ספר איוב נכתב ככל הנראה לפני זמנו של משה‪ ,‬ולכן אינו מציין אפילו את התורה שבכתב‪ ,‬לא כל שכן תורה‬ ‫‪ 21‬‬
‫שבעל־פה‪ .‬ראו‪ :‬עולם התנ"ך – איוב‪ ,‬דברי הימים‪ ,‬הוצאת דברי הימים הוצאה לאור בע"מ‪ ,1996–1993 ,‬עמ'‬
‫‪.16‬‬
‫איוב מ"ב ‪.7‬‬ ‫‪2 2‬‬
‫זיכרמן‪ ,‬עמ' ‪.320‬‬ ‫‪2 3‬‬
‫כתובות ק"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 4‬‬

‫‪182‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫אדם לעמוד על רגליו בראותו רב‪ ,‬לקחו חז"ל את הפסוק והפכו אותו‪ 25.‬לטענתם‪,‬‬
‫אברהם לא עומד כאן לצידו של אלוהים‪ ,‬אלא השכינה עומדת לפני אברהם‪.‬‬
‫וכך יוצא שאלוהים עצמו קיים את מצוות הרבנים לעמוד בפני רב‪ ,‬ונתן דוגמה‬
‫‪26‬‬
‫לדורות הבאים לגבי מידת הכבוד שיש לנהוג בהם‪.‬‬

‫בספר במדבר כ"ז ‪ 21–18‬כתוב‪:‬‬

‫רּוח ּבֹו וְ ָס ַמ ְכ ָּת ֶאת‬‫הֹוׁש ַע ִּבן נּון ִאיׁש ֲא ֶׁשר ַ‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹׁשה ַקח לְ ָך ֶאת יְ ֻ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫יתה אֹתֹו‬ ‫יָ ְדָך ָעלָ יו‪ .‬וְ ַה ֲע ַמ ְד ָּת אֹתֹו לִ ְפנֵ י ֶאלְ ָעזָ ר ַהּכ ֵֹהן וְ לִ ְפנֵ י ָּכל ָה ֵע ָדה וְ ִצּוִ ָ‬
‫הֹודָך ָעלָ יו לְ ַמ ַען יִ ְׁש ְמעּו ָּכל ֲע ַדת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‪ .‬וְ לִ ְפנֵ י‬ ‫יהם‪ .‬וְ נָ ַת ָּתה ֵמ ְ‬ ‫לְ ֵעינֵ ֶ‬
‫אּורים לִ ְפנֵ י ה' ַעל ִּפיו יֵ ְצאּו וְ ַעל ִּפיו‬ ‫ֶאלְ ָעזָ ר ַהּכ ֵֹהן יַ ֲעמֹד וְ ָׁש ַאל לֹו ְּב ִמ ְׁש ַּפט ָה ִ‬
‫יָ בֹאּו הּוא וְ ָכל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ִאּתֹו וְ ָכל ָה ֵע ָדה‪.‬‬

‫הביטוי "כל העדה" מתייחס לכל בני ישראל‪ 27.‬רצו חז"ל להצדיק את תפקידה של‬
‫הסנהדרין‪ ,‬שהייתה כפופה למרותם‪ 28,‬וטענו כי "כל העדה" היא הסנהדרין‪ 29.‬זוהי‬
‫פרשנות קיצונית ביותר בהתחשב בעובדה שלאורך התנ"ך כולו‪ ,‬המילים "כל‬
‫העדה" מתייחסות אך ורק לישראל‪ ,‬לא לגוף נפרד כלשהו‪ .‬אך זה לא מנע מחז"ל‬
‫לחזור על אותה קביעה בבואם לפרש את שמות י"ט ‪ .3‬גם שם הם טוענים‬
‫ש"בית יעקב" הוא הסנהדרין‪ 30.‬כמובן שבמקור‪ ,‬גם "בית יעקב" אינו מתייחס‬
‫אלא לבני ישראל‪.‬‬

‫דוגמאות אלה מעידות על פרשנות מעוּותת של התנ"ך‪ ,‬ועל סילוף מכוּון של‬
‫המשמעות; לרבנים אין כל בעיה לעוות את התורה‪ ,‬כל עוד הדבר משרת את‬
‫מטרתם‪ .‬כדי לבסס את טענותיהם ביחס לסמכותם ולקיומה של התורה שבעל־‬
‫‪31‬‬
‫פה‪ ,‬הם מרחיקים לכת ומסלפים אפילו את הטקסט המקודש‪.‬‬

‫סתירות בין התורה שבעל־פה לבין המקרא‬

‫להלן רשימה חלקית‪ 32,‬ובה חמישים סתירות לדוגמה‪ ,‬בין התורה שבעל־פה לזו‬
‫שבכתב‪:‬‬
‫•בספר מל"א י"ח ‪ 39–36‬נאמר‪:‬‬ ‫ ‬

‫ֹאמר‪ֲ ...‬ענֵ נִ י ה' ֲענֵ נִ י וְ יֵ ְדעּו ָה ָעם ַהּזֶ ה ִּכי ַא ָּתה ה'‬
‫‪...‬וַ ּיִ ּגַ ׁש ֵאלִ ּיָ הּו ַהּנָ ִביא וַ ּי ַ‬
‫ֹאכל ֶאת ָהעֹלָ ה וְ ֶאת ָה ֵע ִצים וְ ֶאת ָה ֲא ָבנִ ים‬ ‫ֹלהים‪ ...‬וַ ִּתּפֹל ֵאׁש ה' וַ ּת ַ‬ ‫ָה ֱא ִ‬
‫ֹלהים‬‫ֹאמרּו ה' הּוא ָה ֱא ִ‬ ‫יהם וַ ּי ְ‬ ‫וְ ֶאת ֶה ָע ָפר‪ ...‬וַ ּיַ ְרא ָּכל ָה ָעם וַ ּיִ ְּפלּו ַעל ְּפנֵ ֶ‬
‫ֹלהים‪.‬‬ ‫ה' הּוא ָה ֱא ִ‬

‫מדרש בראשית רבה מח‪.‬‬ ‫‪2 5‬‬

‫חוק זה נקרא "עמידת זקן"‪ .‬ראו משה אברבך‪ ,‬החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬ראובן מס בע"מ‪,‬‬ ‫‪ 26‬‬
‫‪ ,2008‬עמ' ‪.169‬‬
‫ראו לאור פס' ‪.20 ,2‬‬ ‫‪2 7‬‬
‫י' ל' לוין אצל ג' ברקאי וא' שילר (עורכים)‪ ,‬עמ' ‪.138–136‬‬ ‫‪ 28‬‬
‫יומא ע"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 9‬‬
‫מדרש שמות רבה‪ ,‬סדר יתרו‪ ,‬פרשה כח‪.‬‬ ‫‪ 30‬‬
‫חנן גפני‪ ,‬פשוטה של משנה‪ :‬עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,2011 ,‬עמ' ‪.192‬‬ ‫‪ 31‬‬
‫רשימה עם מאות סתירות מובאת ב–‪.www.oral.law‬‬ ‫‪3 2‬‬
‫‪183‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫סדר האירועים היה כלהלן‪ :‬אליהו התפלל; בתגובה נפלה אש מהשמיים‪,‬‬

‫ורק לאחר מכן העם הודה שה' הוא האלוהים‪ .‬רבי יהושע בן לוי החליט‬
‫לשנות את הסדר‪" :‬מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל (מלכים‬
‫א' יח) ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים‪ ,‬לא ירדה האש מן השמים ושרפה‬
‫את הקרבנות"‪ 33.‬בקיצור‪ ,‬קודם העם הודה ורק אז ירדה האש‪.‬‬
‫•אחד מחכמי התלמוד קבע שהנביא "מלאכי זה מרדכי"; רב אחר החליט‬ ‫ ‬
‫ש"מלאכי זה עזרא"‪ 34.‬חז"ל אינם מסתפקים בסתירת התנ"ך‪ ,‬הם גם‬
‫מבטלים איש את דברי רעהו‪ .‬במקרא אין כל רמז לכך שהנביא מלאכי‬
‫הוא מרדכי היהודי או עזרא הסופר‪.‬‬
‫•מגילת אסתר שבה ומדגישה שלהמן היו עשרה בנים‪ 35.‬חז"ל החליטו‬ ‫ ‬
‫‪36‬‬
‫ש"מאה בנים היו לו להמן"‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫•בתלמוד הבבלי נקבע ש"איוב לא היה ולא נברא‪ ,‬אלא משל היה"‪.‬‬ ‫ ‬
‫טענה זו סותרת את המקרא‪ .‬הנביא יחזקאל הרי מזכיר את איוב לצד‬
‫נוח ודניאל‪ ,‬ומתאר את השלושה כצדיקים‪ 38.‬השוואתו של איוב לשתי‬
‫דמויות היסטוריות כנוח ודניאל מחלישה את הנאמר בתלמוד‪ ,‬כאילו‬
‫היה משל בלבד‪ .‬למעשה‪ ,‬התלמוד הירושלמי‪ 39‬טופח על פניו של הבבלי‬
‫ואומר כי איוב נישא לדינה‪ ,‬בתו של יעקב‪ 40.‬הרי לכם סתירה פנימית‬
‫בתוך ספרות חז"ל; איך יכולה דמות אגדית כאיוב להינשא לדמות‬
‫היסטורית כדינה? אם איוב הוא בסך הכול משל‪ ,‬טועים אלה שאומרים‬
‫שהוא נישא לדינה; אבל אם איוב נישא לדינה‪ ,‬טועים החכמים‬
‫‪41‬‬
‫שחשבוהו למשל בלבד‪.‬‬
‫•בשמות ד' ‪ 25‬נאמר‪" :‬וַ ִּת ַּקח ִצּפ ָֹרה צֹר וַ ִּת ְכרֹת ֶאת ָע ְרלַ ת ְּבנָ ּה"‪ .‬שחור‬ ‫ ‬
‫ומלָ ה את עורלת בנה‪ .‬חכמי התלמוד‬ ‫על גבי לבן כתוב שציפורה כרתה ָ‬
‫התקשו לקבל את העובדה שאישה מבצעת את טקס המילה‪ .‬בסתירה‬
‫גמורה לנאמר בתורה הם קבעו‪" :‬וַ ִּת ַּקח – כלומר‪ ,‬שלא לקחה בעצמה‪,‬‬
‫‪42‬‬
‫אלא אמרה לאחר לעשות זאת‪ ...‬וַ ִּת ְכרֹת – שאמרה לאיש אחר ועשה"‪.‬‬
‫כך סותר התלמוד לא את התורה לבדה כי אם גם את מדרש שמות‬
‫רבה‪ ,‬שבו נאמר שציפורה – ולא מישהו אחר – היא שכרתה את עורלת‬
‫‪43‬‬
‫בנה‪.‬‬

‫ירושלמי‪ ,‬תענית טו א‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה ד‪ ,‬גמרא‪.‬‬ ‫‪ 33‬‬

‫מגילה ט"ו ע"א‪.‬‬ ‫‪3 4‬‬
‫אסתר ט' ‪.14–10‬‬ ‫‪3 5‬‬
‫מדרש שוחר טוב כב (נקרא גם "מדרש תהלים")‪.‬‬ ‫‪ 36‬‬
‫בבא בתרא ט"ו ע"א‪ .‬גם הרמב"ם תמך בדיעה שאיוב היה משל בלבד‪ ,‬בספרו מורה נבוכים (אצל ישעיהו‬ ‫‪ 37‬‬
‫נבנצל‪ ,‬איש תם וישר‪ :‬לימוד ועיון בספר איוב‪.)1 :2008 ,‬‬
‫יחזקאל י"ד ‪.20–14‬‬ ‫‪3 8‬‬
‫סוטה כ"ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪3 9‬‬
‫הטענה שדינה נישאה לאיוב מופיעה גם במדרש בראשית רבה (פרשה יט) וגם בתלמוד הבבלי (בבא בתרא‬ ‫‪ 40‬‬
‫ט"ו ע"ב)‪.‬‬
‫חשוב לציין שבעניין איוב‪ ,‬חז"ל סותרים הן את התנ"ך והן את עצמם‪ ,‬כפי שהודה הרמב"ם (בספרו מורה‬ ‫‪ 41‬‬
‫נבוכים)‪" :‬אחד מן החכמים אמר שהיה [איוב] בימי האבות‪ ,‬ואחד אמר שהיה בימי משה‪ ,‬ואחד אמר שהיה‬
‫בימי דוד‪ ,‬ואחד אמר שהוא היה מעולי בבל" (אצל ישעיהו נבנצל‪.)1 :2008 ,‬‬
‫עבודה זרה כ"ז ע"א‪ .‬ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪ 42‬‬
‫סדר שמות‪ ,‬פרשה ה‪ .‬גם פרשנים כמו רשב"ם‪ ,‬ראב"ע ושד"ל התנגדו לדברי התלמוד וקבעו‪ ,‬בהתאם לתורה‪,‬‬ ‫‪ 43‬‬

‫‪184‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫•בבראשית ו' ‪ 20–13‬כתוב‪:‬‬ ‫ ‬

‫ֹלהים לְ נ ַֹח ֵקץ ָּכל ָּב ָׂשר ָּבא לְ ָפנַ י‪ֲ ...‬ע ֵׂשה לְ ָך ֵּת ַבת ֲע ֵצי ג ֶֹפר‬ ‫ֹאמר ֱא ִ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫ּומחּוץ ַּבּכ ֶֹפר‪ ...‬וַ ּיַ ַעׂש נ ַֹח‬
‫ִקּנִ ים ַּת ֲע ֶׂשה ֶאת ַה ֵּת ָבה וְ ָכ ַפ ְר ָּת א ָֹתּה ִמ ַּביִ ת ִ‬
‫ֹלהים ֵּכן ָע ָׂשה‪.‬‬ ‫ְּככֹל ֲא ֶׁשר ִצּוָ ה אֹתֹו ֱא ִ‬

‫חז"ל קבעו שנוח בנה את התיבה במשך מאה ועשרים שנה‪ 44.‬רש"י נתן‬
‫לכך גושפנקא ואמר‪" :‬ולמה הטריחו בבניין זה? כדי שיראוהו אנשי‬
‫דור המבול עוסק בה ק"כ שנה"‪ 45.‬אבל מהטקסט המקראי עולה חישוב‬
‫אחר‪ .‬לפני שנוח החל לבנות את התיבה כבר נולדו שלושת בניו – שם‪,‬‬
‫חם ויפת‪ ;46‬כולם יצאו מן התיבה שנתיים לאחר המבול‪ ,‬כששם היה בן‬
‫מאה‪ 47.‬לפי החישוב של חז"ל‪ ,‬שם היה חייב להיות לכל הפחות בן מאה‬
‫עשרים ואחת‪ 48‬בצאתו מן התיבה‪ ,‬אבל התנ"ך נוקב בגיל מפורש של‬
‫מאה שנה בלבד!‬

‫•בבראשית י"ח ‪ 8‬נאמר במפורש ששלושת אורחיו של אברהם אכלו‬ ‫ ‬

‫ֹאכלּו"‪ .‬אך‬
‫יהם ַּת ַחת ָה ֵעץ וַ ּי ֵ‬
‫מהתקרובת שהגיש להם‪" :‬וְ הּוא ע ֵֹמד ֲעלֵ ֶ‬
‫‪49‬‬
‫כפי שהראנו קודם לכן‪ ,‬חז"ל טוענים שהם לא אכלו כלל‪.‬‬

‫•התורה אוסרת על גילוי עריות ועל נישואין של קרובי משפחה‪ִ :‬‬

‫"איׁש‬ ‫ ‬
‫ִאיׁש ֶאל ָּכל ְׁש ֵאר ְּב ָׂשרֹו ֹלא ִת ְק ְרבּו לְ גַ ּלֹות ֶע ְרוָ ה" (ויקרא י"ח ‪ .)17–6‬אף־‬
‫על־פי־כן פוסקת הלכה רבנית‪" :‬מצוה לישא [להתחתן עם] בת אחותו‬
‫‪50‬‬
‫או בת אחיו"‪.‬‬

‫•כמה מחכמי התלמוד לימדו כי משה לא מת‪ 51‬למרות שבדברים ל"ד ‪6–5‬‬ ‫ ‬
‫כתוב במפורש שהוא מת ונקבר בארץ מואב‪.‬‬

‫•התלמוד מפרש את תהילים ק"ד כאילו ששלוש שעות ביום אלוהים‬ ‫ ‬

‫יושב "ומשחק עם לוויתן"‪ 52.‬אבל מזמור ק"ד ‪ ,26–25‬שבו נאמר‪" :‬לִ וְ יָ ָתן‬
‫זֶ ה יָ ַצ ְר ָּת לְ ַׂש ֶחק ּבֹו"‪ ,‬מדבר על הלוויתן שמשחק "בו" – בים הגדול‪.‬‬

‫•לפי חז"ל‪ ,‬כל האומר שבניו של שמואל הנביא חטאו – טועה‪ 53.‬וזאת‬ ‫ ‬
‫למרות שבתנ"ך כתוב בפירוש‪" :‬וַ ּיִ ּטּו ַא ֲח ֵרי ַה ָּב ַצע וַ ּיִ ְקחּו ׁש ַֹחד וַ ּיַ ּטּו‬
‫ִמ ְׁש ָּפט" (שמ"א ח' ‪.)3‬‬

‫שציפורה מלה את עורלת בנה‪.‬‬

‫ראו בין היתר בבראשית רבה‪ ,‬נח‪ ,‬פרשה ל; מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת נח‪.‬‬ ‫‪ 44‬‬
‫בפרשנותו לבראשית ו' ‪.14‬‬ ‫‪4 5‬‬
‫בראשית ו' ‪.10‬‬ ‫‪4 6‬‬
‫שם‪ ,‬י"א ‪.10‬‬ ‫‪4 7‬‬
‫שם היה חייב להיות לפחות כבן מאה עשרים ואחת כי לפי המקרא‪ ,‬הם שהו בתיבה למעלה משנה‪.‬‬ ‫‪ 48‬‬
‫בראשית רבה‪ ,‬פרשת וירא‪.‬‬ ‫‪4 9‬‬
‫קיצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות אישות קמה ט – בהשראת הגמרא בבבלי‪ ,‬בבא בתרא ק"י ע"א‪.‬‬ ‫‪ 50‬‬
‫וטה י"ג ע"ב; ספר "משך חכמה"‪ ,‬פרשת וזאת הברכה; וספר "דף על הדף"‪ ,‬כתובות‪ :‬ספר "מנחת אליהו"‬ ‫‪ 51‬‬
‫מפתח "תלמיד"‪ ,‬עמ' ‪ .34‬הרמב"ם חוזר על כך בפירושו למשנה‪" :‬וכן אמרו (סוטה יג ב)‪ :‬משה רבנו ע"ה לא‬
‫מת‪ ,‬אלא עלה ומשמש במרום"‪.‬‬
‫עבודה זרה ג' ע"ב‪.‬‬ ‫‪5 2‬‬
‫בספר ילקוט שמעוני (שמואל א')‪.‬‬ ‫‪ 53‬‬

‫‪185‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫•בתלמוד‪ 54‬נאמר שמי שאומר שבניו של עלי חטאו – טועה‪ .‬אך בשמואל‬ ‫ ‬
‫"ּבנֵ י ְבלִ ּיָ ַעל [ש]ֹלא יָ ְדעּו ֶאת ה'" (שמ"א ב'‬
‫כתוב מפורשות שהם היו ְ‬
‫‪ ;)12‬וגם‪" :‬וַ ְּת ִהי ַח ַּטאת ַהּנְ ָע ִרים ּגְ דֹולָ ה ְמאֹד" (פס' ‪ ;)17‬בהמשך מסופר‬
‫מֹועד" (פס'‬
‫ֵ‬ ‫"הּנָ ִׁשים ַהּצ ְֹבאֹות ֶּפ ַתח א ֶֹהל‬
‫שהם אפילו העזו לשכב עם ַ‬
‫‪ ;)22‬שלושה פסוקים לאחר מכן אומר להם אביהם שהם חטאו‪ ;55‬ואם‬
‫לא די בכך‪ ,‬בפסוק ‪ 34‬נאמר לעלי ששני בניו ימותו ביום אחד בשל‬
‫מעשיהם הרעים (נבואה שהתגשמה בפרק ד')‪.‬‬

‫•לפי התלמוד‪" 56,‬כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"‪ .‬אולם בשמואל‬ ‫ ‬
‫ב' כתוב‪" :‬וַ ּיֵ ַרע ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה ָדוִ ד ְּב ֵעינֵ י ה'" (שמ"ב י"א ‪ ;)27‬בפרק‬
‫אתי לַ ה'" (פס' ‪ )13‬ונענש; ובמזמור נ"א‬ ‫"ח ָט ִ‬
‫י"ב מתוודה דוד בפני נתן‪ָ :‬‬
‫אתי וְ ָה ַרע ְּב ֵעינֶ יָך‬
‫דוד מתחנן לאלוהים שימחק את פשעו‪" :‬לְ ָך לְ ַב ְּדָך ָח ָט ִ‬
‫יתי" (פס' ‪.)6‬‬
‫ָע ִׂש ִ‬

‫•בילקוט שמעוני‪ 57‬נאמר שטועה כל האומר ששלמה המלך חטא‪ .‬אך‬ ‫ ‬

‫ש"ה ֶּמלֶ ְך ְׁשֹלמֹה ָא ַהב נָ ִׁשים נָ ְכ ִרּיֹות ַרּבֹות‪ֲ ...‬א ֶׁשר‬
‫ַ‬ ‫במלכים א' כתוב‬
‫ָא ַמר ה' ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ֹלא ָתבֹאּו ָב ֶהם" (י"א ‪ ;)2–1‬הוא הרבה לעצמו‬
‫סוסים‪ 58‬ונשים‪ 59,‬שהיטו את לבבו אחר אלוהים אחרים‪ .‬בפסוק ‪6‬‬
‫נכתב ששלמה עשה הרע בעיני אלוהים; ובפסוק ‪ 7‬נכתב שהוא הקים‬
‫מזבחות לאלילים; בפסוק ‪ 9‬כתוב‪" :‬וַ ּיִ ְת ַאּנַ ף ה' ִּב ְׁשֹלמֹה ִּכי נָ ָטה לְ ָבבֹו‬
‫ֹלהי יִ ְׂש ָר ֵאל"; ובפסוק ‪ 14‬נכתב שבעקבות מעלליו אלוהים‬ ‫ֵמ ִעם ה' ֱא ֵ‬
‫הקים לו שטן‪.‬‬

‫•בבראשית ט' ‪ 7–1‬אלוהים מצווה על בני נוח ארבע מצוות לכל היותר‪.‬‬ ‫ ‬
‫חז"ל בדו מליבם מצוות נוספות – שבע "מצוות בני נוח"‪ 60,‬שרק שתיים‬
‫מתוכן מופיעות במקרא‪ .‬כל השאר הוכנסו לרשימה על אפה ועל‬
‫חמתה של התורה! במקום אחר טוענים הרבנים שבני נוח אפילו קיבלו‬
‫‪61‬‬
‫שלושים מצוות‪ ,‬לא רק שבע‪.‬‬

‫ּוב ָעלָ ּה וְ ָהיָ ה ִאם ֹלא‬ ‫"ּכי יִ ַּקח ִאיׁש ִא ָּׁשה ְ‬ ‫•בנושא הגירושין נאמר בתורה‪ִ :‬‬ ‫ ‬
‫יתת וְ נָ ַתן ְּביָ ָדּה‬
‫ִת ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינָ יו ִּכי ָמ ָצא ָבּה ֶע ְרוַ ת ָּד ָבר וְ ָכ ַתב לָ ּה ֵס ֶפר ְּכ ִר ֻ‬
‫וְ ִׁשּלְ ָחּה ִמ ֵּביתֹו" (דברים כ"ד ‪ .)1‬על־פי התורה‪ ,‬רק זנות או ניאוף יכולים‬
‫לשמש עילה לגט‪ 62.‬למרות זאת לימדו בית הלל שבעל יכול לגרש את‬
‫אשתו אפילו אם "הקדיחה תבשילו"‪ .‬ורבי עקיבא פסק‪" :‬אפילו מצא‬
‫אחרת נאה הימנה"‪ 63.‬במסכת כתובות ע"ב ע"ב נדרשים חז"ל לעסוק‬
‫בשאלה אם מותר וראוי לגרש אישה המרימה קולה בעת קיום התשמיש‪.‬‬

‫יומא ט' ע"א‪.‬‬ ‫‪5 4‬‬

‫פס' ‪.25‬‬ ‫‪5 5‬‬
‫שבת נ"ו ע"א‪.‬‬ ‫‪5 6‬‬
‫ר' יצחק‪ ,‬ילקוט שמעוני על מלכים א' יא‪.‬‬ ‫‪ 57‬‬
‫דברי הימים ב' ט' ‪.25‬‬ ‫‪5 8‬‬
‫מלכים א' י"א ‪ .3‬זאת בניגוד למצּווה בתורת המלך (דברים י"ז ‪.)17–16‬‬ ‫‪5 9‬‬
‫סנהדרין נ"ו ע"א‪.‬‬ ‫‪6 0‬‬
‫מדרש ילקוט שמעוני לזכריה יא‪ ,‬סימן תקעח‪.‬‬ ‫‪ 61‬‬
‫בספר מלאכי ב' ‪ 16–14‬נאמר שה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' ‪.)19–18‬‬ ‫‪6 2‬‬
‫גיטין צ' ע"א‪ .‬לפי כתובות ע"ה ע"א‪ ,‬מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה‪.‬‬ ‫‪ 63‬‬

‫‪186‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫•המקרא מעיד שדניאל וחבריו היו "יְ לָ ִדים ֲא ֶׁשר ֵאין ָּב ֶהם ָּכל מאּום וְ ֵ‬
‫טֹובי‬ ‫ ‬
‫ּומ ִבינֵ י ַמ ָּדע" (דניאל א' ‪.)4‬‬ ‫ּומ ְׂש ִּכלִ ים ְּב ָכל ָח ְכ ָמה וְ י ְֹד ֵעי ַד ַעת ְ‬
‫ַמ ְר ֶאה ַ‬
‫ֹלהים ַמ ָּדע וְ ַה ְׂש ֵּכל ְּב ָכל ֵס ֶפר‬
‫"וְ ַהיְ לָ ִדים ָה ֵאּלֶ ה ַא ְר ַּב ְע ָּתם‪ ,‬נָ ַתן לָ ֶהם ָה ֱא ִ‬
‫וְ ָח ְכ ָמה‪ .‬וְ ָדנִ ּיֵ אל ֵה ִבין ְּב ָכל ָחזֹון וַ ֲחֹלמֹות" (פס' ‪ .)17‬התנ"ך מעלה על‬
‫נס את חוכמתו של דניאל‪ ,‬ובכל זאת טוען רבא ש"דניאל טעה בהאי‬
‫חושבנא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬בחשבון שערך בפרק ט'‪ 64.‬על מה מסתמך רבא? על‬
‫"ּבינ ִֹתי"‪ .‬לדעת רבא פירושה "טעיתי"‪.‬‬ ‫פרק ט' ‪ ,2‬וליתר דיוק על המילה ִ‬
‫זאת למרות שלאורך כל ספר דניאל השורש בנ"ה קשור לחוכמה‪,‬‬
‫‪65‬‬
‫השכלה וידע‪.‬‬

‫ֹלהים‬ ‫•בתורת משה כתוב‪" :‬וְ ַהּלֻ חֹת ַמ ֲע ֵׂשה ֱא ִ‬

‫ֹלהים ֵה ָּמה וְ ַה ִּמ ְכ ָּתב ִמ ְכ ַּתב ֱא ִ‬ ‫ ‬
‫הּוא‪ָ ,‬חרּות ַעל ַהּלֻ חֹת" (שמות ל"ב ‪ .)16‬פסוק זה מבהיר שהתורה‬
‫נחרתה על אבן‪ ,‬מה שמדגיש את אופיין המחייב של המצוות‪ .‬אך כדי‬
‫להצדיק את החירות שהרבנים נטלו לעצמם לפרש את התורה כאוות‬
‫‪66‬‬
‫נפשם‪ ,‬הם שינו את הכתוב וקבעו‪" :‬אל תקרא 'חרות' אלא 'חירות'"‪.‬‬

‫יּומתּו ַעל‬ ‫ּובנִ ים ֹלא ְ‬ ‫יּומתּו ָאבֹות ַעל ָּבנִ ים ָ‬ ‫•בדברים כ"ד ‪ 15‬כתוב‪ֹ" :‬לא ְ‬ ‫ ‬
‫"הּנֶ ֶפׁש ַהח ֵֹטאת‬ ‫יּומתּו"‪ .‬ביחזקאל י"ח ‪ 20 ,4‬נאמר‪ַ :‬‬ ‫ָאבֹות‪ִ .‬איׁש ְּב ֶח ְטאֹו ָ‬
‫ִהיא ָתמּות‪ֵּ ...‬בן ֹלא יִ ָּׂשא ַּב ֲעוֹן ָה ָאב וְ ָאב ֹלא יִ ָּׂשא ַּב ֲעוֹן ַה ֵּבן ִצ ְד ַקת ַה ַּצ ִּדיק‬
‫ָעלָ יו ִּת ְהיֶ ה וְ ִר ְׁש ַעת ָר ָׁשע ָעלָ יו ִּת ְהיֶ ה"‪ .‬בניגוד למסר הברור של המקרא‬
‫לימדו חז"ל ש"בעוון נדרים מתה אשה של אדם‪ ...‬בעוון נדרים בנים‬
‫מתים כשהן קטנים"‪ 67.‬הרד"ק קבע ש"הבנים הקטנים מתים בעוון‬
‫‪69‬‬
‫אבותם"‪ 68‬ורש"י העיר ש"הקטנים מתים בעוון אבותם בידי שמים"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬התנ"ך אומר שבנים לא יומתו בעוון אבותיהם; התלמוד ובכירי‬
‫הפרשנים המסורתיים מלמדים את ההפך‪.‬‬

‫•התורה אוסרת על קיום משכב זכר ומכנה זאת תועבה‪ 70.‬ואילו‬ ‫ ‬

‫הרמב"ם קובע‪" :‬הבא על הזכור‪ ...‬אם היה הזכור בן תשע או פחות‪,‬‬
‫שניהן פטורין"‪ 71.‬הווה אומר‪ ,‬הרמב"ם מתיר יחסי מין בין שני זכרים‪,‬‬
‫ובלבד שלאחד מהם עדיין לא מלאו תשע‪ .‬בפסיקה זו הוא מתיר‬
‫הומוסקסואליות ופדופיליה גם יחד‪.‬‬

‫•כאמור‪ ,‬במשנה נפסק ש"בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה"‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫ ‬
‫פעוטה שמלאו לה שלוש מותרת לנישואין ולבעילה!‪ 73‬רש"י אף מצא‬
‫מגילה י"ב ע"א‪.‬‬ ‫‪6 4‬‬
‫לדוגמה‪ :‬דניאל א' ‪ ;20 ,4‬ב' ‪ ;21‬ח' ‪.15‬‬ ‫‪6 5‬‬
‫פרקי אבות ו‪.‬‬ ‫‪6 6‬‬
‫שבת ל"ב ע"ב‪.‬‬ ‫‪6 7‬‬
‫בפירושו ליחזקאל י"ח‪.‬‬ ‫‪6 8‬‬
‫בפירושו לדברים כ"ד‪.‬‬ ‫‪6 9‬‬
‫ּתֹוע ָבה ִהוא" (ויקרא י"ח ‪" ;)22‬וְ ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ֶאת זָ ָכר ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה‪,‬‬
‫"וְ ֶאת זָ ָכר ֹלא ִת ְׁש ַּכב ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה‪ֵ ,‬‬ ‫‪7 0‬‬
‫יהם ָּבם" (שם‪ ,‬כ' ‪.)13‬‬
‫יּומתּו‪ְּ ,‬ד ֵמ ֶ‬
‫יהם‪ .‬מֹות ָ‬ ‫ּתֹוע ָבה ָעׂשּו ְׁשנֵ ֶ‬
‫ֵ‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ 71‬‬
‫משנה‪ ,‬נידה ה ד‪.‬‬ ‫‪7 2‬‬
‫והרמב"ם מרחיב בנושא‪" :‬כל אישה אסורה מאלו‪ :‬אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה‪ ,‬גדול הבא‬ ‫‪ 73‬‬
‫עליה‪ ,‬חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום‪ ,‬אלא אם כן הייתה גדולה‪ .‬ואם הייתה פחותה‬
‫מזה‪ ,‬הרי שניהן פטורין‪ ,‬שאין ביאתה ביאה‪ .‬וכן אישה גדולה שבא עליה קטן‪ ,‬אם היה בן תשע שנים ויום‬
‫אחד ומעלה‪ ,‬היא חייבת כרת‪ ,‬או מיתה‪ ,‬או מלקות; והוא פטור‪ .‬ואם היה בן תשע שנים ולמטה‪ ,‬שניהם‬

‫‪187‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫‪74‬‬
‫לכך תקדים בתורה וקבע שיצחק נישא לרבקה כשהייתה בת שלוש‪.‬‬
‫אך שימו לב לתיאור של רבקה בבראשית כ"ד ‪:20–15‬‬

‫וְ ִהּנֵ ה ִר ְב ָקה י ֵֹצאת‪ ...‬וְ ַכ ָּדּה ַעל ִׁש ְכ ָמּה‪ .‬וְ ַהּנַ ֲע ָר ט ַֹבת ַמ ְר ֶאה ְמאֹד‪,‬‬
‫ְּבתּולָ ה וְ ִאיׁש ֹלא יְ ָד ָעּה וַ ֵּת ֶרד ָה ַעיְ נָ ה וַ ְּת ַמּלֵ א ַכ ָּדּה וַ ָּת ַעל‪ .‬וַ ּיָ ָרץ ָה ֶע ֶבד‬
‫ֹאמר‪ְׁ :‬ש ֵתה ֲאדֹנִ י‬ ‫יאינִ י נָ א ְמ ַעט ַמיִ ם ִמ ַּכ ֵּדְך‪ .‬וַ ּת ֶ‬ ‫ֹאמר‪ַ :‬הגְ ִמ ִ‬
‫אתּה וַ ּי ֶ‬
‫לִ ְק ָר ָ‬
‫ֹאמר ּגַ ם‬‫וַ ְּת ַמ ֵהר וַ ּת ֶֹרד ַּכ ָּדּה ַעל יָ ָדּה וַ ַּת ְׁש ֵקהּו‪ .‬וַ ְּת ַכל לְ ַה ְׁשקֹתֹו וַ ּת ֶ‬
‫לִ גְ ַמּלֶ יָך ֶא ְׁש ָאב ַעד ִאם ִּכּלּו לִ ְׁשּתֹת‪ .‬וַ ְּת ַמ ֵהר‪ ,‬וַ ְּת ַער ַּכ ָּדּה ֶאל ַהּׁש ֶֹקת‬
‫וַ ָּת ָרץ עֹוד ֶאל ַה ְּב ֵאר לִ ְׁשאֹב וַ ִּת ְׁש ַאב לְ ָכל ּגְ ַמּלָ יו‪.‬‬

‫האם כך מתנהגת ילדה בת שלוש? גם תיאור המפגש הראשון שלה עם‬

‫יצחק מבהיר שכבר הייתה אישה או נערה בוגרת‪:‬‬

‫ֹאמר‬
‫יה וַ ֵּת ֶרא ֶאת יִ ְצ ָחק וַ ִּתּפֹל ֵמ ַעל ַהּגָ ָמל‪ .‬וַ ּת ֶ‬ ‫וַ ִּת ָּׂשא ִר ְב ָקה ֶאת ֵעינֶ ָ‬
‫ֹאמר ָה ֶע ֶבד הּוא‬‫אתנּו וַ ּי ֶ‬
‫ֶאל ָה ֶע ֶבד ִמי ָה ִאיׁש ַהּלָ זֶ ה ַההֹלֵ ְך ַּב ָּׂש ֶדה לִ ְק ָר ֵ‬
‫ֲאדֹנִ י וַ ִּת ַּקח ַה ָּצ ִעיף וַ ִּת ְת ָּכס (פס' ‪.)65–64‬‬

‫•מבראשית י"ח‪ 75‬ברור שאחד משלושת אורחיו של אברהם היה אלוהים‬ ‫ ‬

‫(אדֹנָ י) עצמו‪ 76.‬אבל פשוטו של המקרא לא מנע מחז"ל לקבוע ששלושת‬ ‫ֲ‬
‫האנשים היו "מיכאל וגבריאל ורפאל"‪ .‬על מנת שלא להודות במובן‬
‫‪77‬‬

‫מאליו נאלצו הרבנים להמציא מלאך בשם "רפאל"‪ ,‬שאינו מוזכר כלל‬
‫בתנ"ך‪ .‬בבראשית י"ח ‪ 3–2‬מתואר ביקורם באלוני ממרא‪ .‬אברהם אץ‬
‫אתי‬‫ֹאמר ֲאדֹנָ י ִאם נָ א ָמ ָצ ִ‬
‫אתם ִמ ֶּפ ַתח ָהא ֶֹהל וַ ּיִ ְׁש ַּתחּו ָא ְר ָצה‪ .‬וַ ּי ַ‬
‫"לִ ְק ָר ָ‬
‫ֵחן ְּב ֵעינֶ יָך ַאל נָ א ַת ֲעבֹר ֵמ ַעל ַע ְב ֶּדָך"‪ .‬ברור שאברהם זיהה אחד מהם‬
‫‪78‬‬
‫"אדֹנָ י"‪.‬‬
‫כאלוהים‪ ,‬שהרי הוא מדבר בלשון יחיד ואינו מהסס לכנותו ֲ‬
‫אבל זה לא מנע מרש"י (בפרשנותו לפס' ‪ )4‬לקבוע שאברהם חשב את‬
‫שלושת האנשים לערבים עובדי אלילים‪.‬‬

‫•התורה מבהירה שעלינו לזכור ולשמור את יום השבת ולקדשו‪ .‬ולא רק‬ ‫ ‬
‫אנחנו‪ ,‬אלא גם כל בני ביתנו‪ ,‬לרבות "גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך" (שמות כ' ‪;10‬‬
‫דברים ה' ‪ .)14‬חז"ל סילפו את פירוש המילה "גר" וקבעו שמדובר במי‬

‫פטורין" (משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה א)‪.‬‬

‫בפרשנותו לבראשית כ"ה ‪ .20‬להלן הציטוט במלואו‪" :‬הרי ליצחק ל"ז שנים‪ ,‬ובו בפרק נולדה רבקה‪ .‬המתין‬ ‫‪7 4‬‬
‫לה עד שתהא ראויה לביאה [ובהגיעה לגיל] ג' שנים ונשאה"‪ .‬חשוב לציין שרש"י אינו מבטא דעת יחיד‬
‫בעניין גילה של רבקה; בפרקי דרבי אליעזר טז נאמר שכאשר עזבה רבקה את ביתה כדי לפגוש את יצחק‪,‬‬
‫יצאה עימה דבורה – המינקת שלה‪.‬‬
‫פס' ‪.22–16 ,3–1‬‬ ‫‪7 5‬‬
‫"אדֹנָ י"; בכל המקרא כולו‪ ,‬כאשר מילה זו מנוקדת כך‪ ,‬כוונתה לה' לבדו!‬ ‫בפס' ‪ 3‬פונה אליו אברהם בתואר ֲ‬ ‫‪7 6‬‬
‫"עֹודּנּו‬
‫ֶ‬ ‫בפסוק ‪ 22‬נאמר ששניים מהאנשים ירדו לסדום (ראו גם י"ט ‪ )1‬ואברהם נותר עם השלישי‪ ,‬ככתוב‪:‬‬
‫ע ֵֹמד לִ ְפנֵ י ה' "‪ ,‬כלומר השם המפורש‪.‬‬
‫בבא מציעא פ"ו ע"ב‪ .‬במדרש בראשית רבה (פרשת וירא) קבעו הרבנים שהאיש האמצעי היה מיכאל ואליו‬ ‫‪ 77‬‬
‫"אדֹנָ י"‪.‬‬
‫פנה אברהם בתואר ֲ‬
‫במקרא מתייחס שם תואר זה – עם קמץ תחת האות נו"ן – אך ורק לאלוהי ישראל‪ .‬כך הבינו זאת גם מ' צ' קדרי‬ ‫‪7 8‬‬
‫(מילון העברית המקראית‪ )12 :2007 ,‬וגם אבן־שושן‪ .‬עובדה זו מקבלת חיזוק בבראשית י"ח ‪ ,22‬כאשר מסופר‬
‫עֹודּנּו ע ֵֹמד לִ ְפנֵ י ה' "‪.‬‬
‫שלאחר המפגש עם אברהם באלוני ממרא‪" ,‬וַ ּיִ ְפנּו ִמ ָּׁשם ָה ֲאנָ ִׁשים וַ ּיֵ לְ כּו ְסד ָֹמה וְ ַא ְב ָר ָהם ֶ‬

‫‪188‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫‪80‬‬
‫שהתגייר‪ 79,‬אבל "גר" במקרה זה (ובאופן כללי במקרא) הוא זר ונוכרי‪.‬‬
‫על אף הציווי לא להעסיק בשבת את הנוכרי שבקרבנו‪ 81‬המציאו‬
‫הרבנים את הביטוי "גוי של שבת"‪ 82,‬ופסקו שאומנם אסור לבקש‬
‫‪84‬‬
‫באופן מפורש מהגוי לעשות מלאכה‪ 83,‬אך לומר לנוכרי ברמז – מותר‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬הרבנים שמאפשרים לרמוז לגוי לבצע מלאכה בשבת עוברים על‬
‫הלכה בקיצור שולחן ערוך‪ ,‬הקובעת‪" :‬ואפילו לרמוז לו [לגוי] לעשות‪,‬‬
‫אסור"‪ 85.‬הביטוי "גוי של שבת" ממחיש כיצד הוסיפו חז"ל חטא על‬
‫פשע כשמצד אחד סילפו את משמעותו הברורה של המונח "גר" ומצד‬
‫‪86‬‬
‫שני מנעו ממנו לנוח בשבת‪ ,‬כפי שציווה אלוהים‪.‬‬

‫•כבר דיברנו על כך שבבראשית ד' ‪ 2–1‬כתוב מפורשות‪" :‬וְ ָה ָא ָדם יָ ַדע ֶאת‬ ‫ ‬
‫ַחּוָ ה ִא ְׁשּתֹו וַ ַּת ַהר וַ ֵּתלֶ ד ֶאת ַקיִ ן‪ .‬וַ ּת ֶֹסף לָ לֶ ֶדת ֶאת ָא ִחיו ֶאת ָה ֶבל"‪ .‬חז"ל‬
‫לא הצליחו לרסן את דמיונם הפרוע וסתרו את התורה גם במקרה זה‪:‬‬
‫"האשה הזאת [חוה]‪ ,‬כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה‬
‫‪87‬‬
‫רוכב נחש ועיברה את קין ואחר כך‪ ,‬בא אליה אדם ועברה את הבל"‪.‬‬
‫התורה קבעה שקין והבל נולדו מאדם וחווה; אבל לפי חז"ל‪ ,‬הבל אכן‬
‫נולד מאדם וחווה‪ ,‬ואילו קין נולד מזיווגם של חווה והנחש‪.‬‬

‫•כאמור‪ ,‬חז"ל התעלמו מהאיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות‬ ‫ ‬

‫התורה‪ 88‬וגזרו על נשים מצוות שאינן מוזכרות בתנ"ך כמצוות לנשים‬
‫בלבד‪" :‬על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪ :‬על שאינן זהירות‬
‫בנידה‪ ,‬ובחלה‪ ,‬ובהדלקת הנר" (משנה‪ ,‬שבת ב)‪ 89.‬לא זו בלבד שהרבנים‬
‫גזרו על הנשים שתי מצוות חדשות לגמרי (חלה והדלקת נרות)‪ ,‬הם אף‬
‫איימו בעונש שאין לו זכר בתורה‪.‬‬

‫•ראינו גם‪ ,‬כי בניגוד לאיסור בשמות כ' ‪ 3‬על עשיית פסל או תמונה לשם‬ ‫ ‬
‫פולחן‪ ,‬ילקוט יוסף‪ 90‬טוען שדווקא מותר ואף ראוי להדביק תמונות‬
‫רבנים על קירות הבית וכי מצווה זו תביא ברכה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ב"גר צדק"‪ .‬למשל‪ ,‬במכילתא דרבי ישמעאל (משפטים‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬פרשה כ); מכילתא דרבי‬ ‫‪ 79‬‬
‫שמעון בר יוחאי (פרק כ); וילקוט שמעוני (פרשות‪ :‬משפטים‪ ,‬ואתחנן) ובדברי פרשנותם של הרמב"ן (בן‬
‫המאה ה־‪ ,)13‬המלבי"ם (פרשן בן המאה ה־‪ )19‬והרש"ר הירש (בן המאה ה־‪.)19‬‬
‫וכך מאשרים מילון העברית המקראית (מ' צ' קדרי‪ ;)164 :2007 ,‬ודעת מקרא לשמות כ' (מפורש על ידי‬ ‫‪ 80‬‬
‫עמוס חכם‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ' שפ"ה)‪.‬‬
‫לחידוד ולהרחבה ראו דבריה של וייס‪,www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4513139,00.html :‬‬ ‫‪8 1‬‬
‫וב–‪.www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4480611,00.html‬‬
‫ָרוַ וח בקרב יהודי אירופה בכינויו ביידיש "שאבעס גוי"‪.‬‬ ‫‪ 82‬‬
‫ראו למשל‪ :‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות שבת פרק ו‪" :‬אסור לומר לגוי‪ ,‬לעשות לנו מלאכה בשבת"‪.‬‬ ‫‪ 83‬‬
‫דברי ר' יצחק בן יוסף‪ .www.yeshiva.org.il/ask/91349 :‬דברי ר' נפתלי הרצל‪:‬‬ ‫‪8 4‬‬
‫‪ www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50509_342.pdf‬ודברי האתר "כושרות"‬
‫(עליו ממונה ר' אליקים לבנון)‪.www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=42013 :‬‬
‫סימן צ‪ ,‬סעיף יד‪.‬‬ ‫‪8 5‬‬
‫למעשה‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬גוי שמעז לשמור שבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב; משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות‬ ‫‪ 86‬‬
‫מלכים ומלחמות פרק י)‪.‬‬
‫פרקי דרבי אליעזר כא‪.‬‬ ‫‪8 7‬‬
‫דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫‪8 8‬‬
‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬שבת ל"א–ל"ב‪ ,‬מפורטים האיום‪ ,‬החטא ועונשו‪ .‬יש לציין שאין כל רמז במקרא לכך שמצוות‬ ‫‪ 89‬‬
‫התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו ‪ )21–17‬מיוחסת לנשים בלבד‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬אין פלא שהתנ"ך לא מזכיר את‬
‫העונש הנורא שהמציאו הרבנים‪.‬‬
‫לר' יצחק יוסף‪.‬‬ ‫‪9 0‬‬

‫‪189‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ֹלהים ַּת ְר ֵּד ָמה ַעל‬ ‫•לפי בראשית ב' ‪ ,22–21‬לפני יצירתה של חווה הפיל ֱ‬
‫"א ִ‬ ‫ ‬
‫ֹלהים ֶאת ַה ֵּצלָ ע ֲא ֶׁשר לָ ַקח‬
‫יׁשן וַ ּיִ ַּקח ַא ַחת ִמ ַּצלְ ע ָֹתיו‪ ...‬וַ ּיִ ֶבן ה' ֱא ִ‬
‫ָה ָא ָדם וַ ּיִ ָ‬
‫ִמן ָה ָא ָדם לְ ִא ָּׁשה"‪ .‬חז"ל‪ ,‬משום מה‪ ,‬בחרו גירסה שונה וקבעו שאלוהים‬
‫ברא את חווה מזנבו של אדם‪ 91.‬הפסוק מציין באופן מפורש את המילה‬
‫"ּצלָ ע"‪ ,‬ואילו הרבנים אומרים "זנב"‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫•לפי במדבר י"ט ‪" ,16‬וְ כֹל ֲא ֶׁשר יִ ּגַ ע ַעל ְּפנֵ י ַה ָּׂש ֶדה ַּב ֲחלַ ל ֶח ֶרב אֹו ְב ֵמת אֹו‬ ‫ ‬
‫ְב ֶע ֶצם ָא ָדם אֹו ְב ָק ֶבר יִ ְט ָמא ִׁש ְב ַעת יָ ִמים"‪ .‬לכן מעודדת אותנו התורה‬
‫להימנע ממגע במת או בקברו‪ ,‬קל וחומר לדרוש אל המתים‪ 92.‬ואילו‬
‫חז"ל מעודדים את חסידיהם להשתטח על קברי צדיקים‪ 93‬ולדרוש אל‬
‫‪95‬‬
‫המתים‪ 94.‬רוב הרבנים מעודדים את המנהג‪.‬‬

‫•בדניאל י"ב ‪ 3–1‬נאמר‪:‬‬ ‫ ‬

‫ּוב ֵעת ַה ִהיא יִ ָּמלֵ ט ַע ְּמָך ָּכל ַהּנִ ְמ ָצא ָּכתּוב ַּב ֵּס ֶפר‪ .‬וְ ַר ִּבים ִמּיְ ֵׁשנֵ י‬ ‫ָ‬
‫ַא ְד ַמת ָע ָפר יָ ִקיצּו ֵאּלֶ ה לְ ַחּיֵ י עֹולָ ם וְ ֵאּלֶ ה לַ ֲח ָרפֹות לְ ִד ְראֹון עֹולָ ם‪.‬‬
‫ּכֹוכ ִבים לְ עֹולָ ם‬ ‫ּומ ְצ ִּד ֵיקי ָה ַר ִּבים ַּכ ָ‬
‫יע ַ‬ ‫וְ ַה ַּמ ְׂש ִּכלִ ים יַ זְ ִהרּו ְּכז ַֹהר ָה ָר ִק ַ‬
‫וָ ֶעד‪.‬‬

‫בניגוד לצדיקים שיקיצו לחיי עולם ויזהירו כזוהר הרקיע לעולם ועד‪,‬‬
‫ינחלו הרשעים דיראון עולם‪ ,‬כלומר חרפה נצחית‪ 96.‬אבל רבי עקיבא‬
‫לא התרשם כנראה מדבר אלוהים וקבע‪" :‬משפט רשעים בגיהינם‪ ,‬שנים‬
‫עשר חודש"‪ 97.‬המקרא אומר "לְ ִד ְראֹון עֹולָ ם"; רבי עקיבא קבע שמדובר‬
‫במספר חודשים בלבד‪.‬‬

‫•בנחמיה ח' ‪ 15‬נאמר‪ְ :‬‬

‫"צאּו ָה ָהר וְ ָה ִביאּו ֲעלֵ י זַ יִ ת וַ ֲעלֵ י ֵעץ ֶׁש ֶמן וַ ֲעלֵ י ֲה ַדס‬ ‫ ‬
‫‪98‬‬
‫וַ ֲעלֵ י ְת ָמ ִרים וַ ֲעלֵ י ֵעץ ָעבֹת לַ ֲעׂשֹת ֻסּכֹת ַּכ ָּכתּוב"‪ .‬הדס אינו עץ עבות!‬
‫אך למרות שהפסוק מונה סוגי עצים שונים ומבדיל בין הדס לעץ עבות‪,‬‬

‫עירובין י"ח ע"א‪" .‬רב ושמואל‪ :‬חד אמר פרצוף וחד אמר זנב‪ .‬בשלמא למ"ד פרצוף‪ ,‬היינו דכתיב‪ :‬אחור וקדם‬ ‫‪ 91‬‬
‫צרתני‪ ,‬אלא למ"ד זנב מאי אחור וקדם צרתני"‪.‬‬
‫דברים י"ח ‪.11‬‬ ‫‪9 2‬‬
‫מסכתות קטנות‪ ,‬שמחות ח; בבלי‪ ,‬תענית ט"ז ע"א; תענית כ"ג ע"ב; סוטה ל"ד ע"ב (בתוספת פרשנותו של‬ ‫‪ 93‬‬
‫רש"י לבמדבר י"ד ‪.)22‬‬
‫ספרות חז"ל מספקת לא מעט דוגמאות לרבנים שעודדו השתטחות על קברי צדיקים ואף עשו זאת בעצמם‪:‬‬ ‫‪ 94‬‬
‫בבא מציעא פ"ה ע"ב; סוטה י"ד ע"א; עבודה זרה י"ח ע"א–ב; חגיגה כ"ג ע"ב; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת בשלח‪.‬‬
‫כיום ניתן לראות זאת בהילולות הפגאניות ל"צדיקים"‪" ,‬מקובלים" ו"קדושים"‪ .‬חז"ל גם פסקו שדמויות‬
‫מקראיות – כיהושע וכלב – השתטחו על קברי צדיקים (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב]‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת שלח‬
‫לך)‪.‬‬
‫ראו למשל ב"תיקון הכללי"‪ ,‬המיוחס לר' נחמן מברסלב‪ ,‬שם נמצא העידוד "להשתטח על קבר הצדיק האמת‬ ‫‪ 95‬‬
‫הקדוש הזה"; וגם באתרים‪http://din.org.il/wp–content/uploads/newsletter/he_61.pdf. www.breslev. :‬‬
‫‪,org/pages.php?subaction=showfull&id=1182187161&ucat=36‬‬
‫‪.www.biu.ac.il/jh/parasha/shlach/klei.html‬‬
‫מילון אבן שושן על הביטוי "דראון עולם"; גם קדרי מ' צ' (מילון העברית המקראית‪ )782 :2007 ,‬הבין את‬ ‫‪ 96‬‬
‫המילה "עולם" כזמן בלתי מוגבל‪.‬‬
‫משנה‪ ,‬עדויות ב י‪.‬‬ ‫‪9 7‬‬
‫בדיקה במילון העברית המקראית (קדרי‪ )773 ,204 :2007 ,‬מעלה שאכן מדובר בשני מינים שונים של עצים‪.‬‬ ‫‪ 98‬‬
‫גם עיון בתרגום השבעים (לנחמיה ח' ‪ )15‬מראה שהפסוק מבדיל בין הדס לבין עץ עבות‪.‬‬

‫‪190‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫טענו חז"ל‪" :‬היינו הדס היינו עץ עבות"‪ 99.‬כלומר‪ ,‬הדס ועץ עבות הם‬
‫‪100‬‬
‫היינו הך‪.‬‬
‫•מגילת אסתר מדגישה כי בשל מות אביה ואמה אימץ מרדכי את אסתר‬ ‫ ‬
‫יה‬
‫ּובמֹות ָא ִב ָ‬
‫כבתו והיה לה לאומן‪" :‬וַ יְ ִהי א ֵֹמן ֶאת ֲה ַד ָּסה ִהיא ֶא ְס ֵּתר‪ְ ...‬‬
‫וְ ִא ָּמּה לְ ָק ָחּה ָמ ְר ֳּד ַכי לֹו לְ ַבת" (אסתר ב' ‪ .)20 ,15 ,7‬חז"ל לא נרתעו‬
‫מלסתור את הכתוב וקבעו שמרדכי נשא את אסתר לאישה וקיים‬
‫עימה יחסי אישות‪" :‬היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת‬
‫ויושבת בחיקו של מרדכי"‪ 101.‬הם אף סילפו את המילה האחרונה וקבעו‪:‬‬
‫"אל תקרי לבת אלא לבית"‪.‬‬
‫•ההלכה הרבנית קבעה שהתורה מצווה על הבדלה במוצאי שבת‪:‬‬ ‫ ‬
‫"מצוות עשה מן התורה‪ ,‬לקדש יום השבת בדברים‪ ...‬וצריך לזוכרהו‬
‫בכניסתו‪ ,‬וביציאתו; בכניסתו בקידוש היום‪ ,‬וביציאתו בהבדלה"‪ 102.‬אבל‬
‫‪103‬‬
‫בכל המקומות בחומש המצווים על שמירת שבת אין זכר למצווה זו‪.‬‬
‫שוב‪ ,‬למרות האזהרה שלא להוסיף מצוות לתורה‪ 104‬הוסיפו הרבנים‬
‫מצווה משלהם‪.‬‬
‫•התורה אוסרת על מי שמלווה כספים לבני עמו לקחת מהם ריבית‬ ‫ ‬
‫‪106‬‬
‫ונשך‪ 105.‬אבל חז"ל התירו לבני הישיבות להלוות עם ריבית‪.‬‬
‫•בבראשית ח' ‪ 7–6‬כתוב‪" :‬וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ ַא ְר ָּב ִעים יֹום וַ ּיִ ְפ ַּתח נ ַֹח ֶאת ַחּלֹון‬ ‫ ‬
‫ַה ֵּת ָבה ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‪ .‬וַ יְ ַׁשּלַ ח ֶאת ָהע ֵֹרב וַ ּיֵ ֵצא יָ צֹוא וָ ׁשֹוב ַעד יְ ב ֶֹׁשת ַה ַּמיִ ם‬
‫ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ"‪ .‬חז"ל טוענים‪ 107‬שהעורב האשים את נוח על ששלח אותו‬
‫מן התיבה רק על מנת שהוא‪ ,‬נוח‪ ,‬יוכל לבצע את זממו באשתו העורבת‪.‬‬
‫בתלמוד‪ 108‬ובפרשנות רש"י על בראשית ח' ‪ 7‬נרמז שנוח אכן התאווה‬
‫לשמש את אשת העורב‪.‬‬
‫•בתלמוד נאמר ש"עשרת השבטים אינן עתידין לחזור" לארץ־ישראל‬ ‫ ‬
‫לאחר הגלות‪ .‬עמדה זו סותרת את דעת המקרא‪ ,‬לפיה ה' עתיד לקבץ‬
‫‪109‬‬
‫את "כל משפחות ישראל" ולהשיבם לארץ‪.‬‬
‫•רבי שמעון בר יוחאי קבע‪" :‬אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים [גוים]‬ ‫ ‬
‫קרויין אדם"‪ 110.‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לישראל‪ ,‬אין הגויים מגיעים למעמד של‬
‫אדם ולכן הם אינם בני אדם‪ .‬האמירה הזו נשמעת מוזרה ביותר בעיקר‬

‫סוכה י"ב ע"א‪.‬‬ ‫‪9 9‬‬

‫מעניין שבעל הפירוש "תורה תמימה" (ר' אפשטיין ברוך הלוי‪ ,‬בן המאה ה־‪ )19‬הודה בטעותם וקבע‪" :‬עלי‬ ‫‪ 100‬‬
‫הדס ועלי עץ עבות‪ ,‬ומבואר דשני מינים הם" (הערות על ויקרא כ"ג)‪.‬‬
‫מגילה י"ג ע"א–ב‪.‬‬ ‫‪1 01‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות שבת כט‪.‬‬ ‫‪1 02‬‬
‫ראו למשל‪ :‬בראשית ב'; שמות כ'; ל"א; ל"ה; ויקרא י"ט; כ"ג; במדבר כ"ח; דברים ה'‪.‬‬ ‫‪ 103‬‬
‫דברים ד' ‪ ;2‬י"ג ‪.1‬‬ ‫‪1 04‬‬
‫שמות כ"ב ‪ ;24‬ויקרא כ"ה ‪ ;37‬דברים כ"ג ‪.20‬‬ ‫‪1 05‬‬
‫בבא מציעא ע"ה ע"א‪.‬‬ ‫‪1 06‬‬
‫ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ח‪ ,‬סימן נח‪.‬‬ ‫‪ 107‬‬
‫סנהדרין ק"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 08‬‬
‫ירמיהו כ"ט ‪ ;14–1‬ל"א ‪.8–1‬‬ ‫‪1 09‬‬
‫בבא מציעא קי"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 10‬‬

‫‪191‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫מפני שבתנ"ך אלוהים קורא גם ללא־יהודים "אדם"‪ .‬אדם וחווה נקראו‬

‫"אדם";‪ 111‬אלוהים קרא לגויים "אדם" הן לפני המבול והן אחריו‪,‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫מצרים כאל "אדם"‪.‬‬
‫ומתייחס לַ ִ‬

‫ּוׁשֹלׁש‬ ‫•בבראשית ה' ‪ 24–23‬כתוב‪" :‬וַ יְ ִהי ָּכל יְ ֵמי ֲחנֹוְך ָח ֵמׁש וְ ִׁש ִּׁשים ָׁשנָ ה ְ‬ ‫ ‬
‫ֹלהים"‪.‬‬ ‫ֹלהים וְ ֵאינֶ ּנּו ִּכי לָ ַקח אֹתֹו ֱא ִ‬ ‫ֵמאֹות ָׁשנָ ה‪ .‬וַ ּיִ ְת ַהּלֵ ְך ֲחנֹוְך ֶאת ָה ֱא ִ‬
‫למרות שהמילה "התהלך" מופיעה בתורה במובן חיובי בלבד (לדוגמה‪:‬‬
‫ֹלהים ִה ְת ַהּלֶ ְך‬
‫"אּלֶ ה ּתֹולְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח ִאיׁש ַצ ִּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְּבדֹר ָֹתיו ֶאת ָה ֱא ִ‬ ‫ֵ‬
‫נ ַֹח")‪ 114,‬קבעו חז"ל שחנוך "חנף היה – פעמים צדיק פעמים רשע"‪ ,‬ולכן‬
‫"אינו נכתב בתוך טימוסן [ספרם] של צדיקים‪ ,‬אלא בתוך טימוסן של‬
‫רשעים"‪ 115.‬התורה מתארת את חנוך באור חיובי בלבד‪ ,‬ואילו הרבנים‬
‫טוענים שהאיש היה גם רשע ולכן נכתב בספר הרשעים‪.‬‬

‫•בבראשית מ"ט ‪ 33‬כתוב‪" :‬וַ יְ ַכל יַ ֲעקֹב לְ ַצּוֹת ֶאת ָּבנָ יו וַ ּיֶ ֱאסֹף ַרגְ לָ יו ֶאל‬ ‫ ‬
‫ַה ִּמ ָּטה וַ ּיִ גְ וַ ע וַ ּיֵ ָא ֶסף ֶאל ַע ָּמיו"‪ .‬בפרק נ' ‪ 7–5‬אומר יוסף לפרעה‪:‬‬

‫יתי לִ י ְּב ֶא ֶרץ‬

‫יענִ י לֵ אמֹר ִהּנֵ ה ָאנ ִֹכי ֵמת ְּב ִק ְב ִרי ֲא ֶׁשר ָּכ ִר ִ‬ ‫ָא ִבי ִה ְׁש ִּב ַ‬
‫ׁשּובה‪.‬‬
‫ְּכנַ ַען ָׁש ָּמה ִּת ְק ְּב ֵרנִ י וְ ַע ָּתה ֶא ֱעלֶ ה ּנָ א וְ ֶא ְק ְּב ָרה ֶאת ָא ִבי וְ ָא ָ‬
‫יֹוסף לִ ְקּבֹר‬‫יעָך‪ .‬וַ ּיַ ַעל ֵ‬
‫ּוקבֹר ֶאת ָא ִביָך ַּכ ֲא ֶׁשר ִה ְׁש ִּב ֶ‬
‫ֹאמר ַּפ ְרעֹה ֲעלֵ ה ְ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫ֶאת ָא ִביו‪.‬‬

‫כל הקטעים האלה מבהירים שיעקב מת‪ .‬רבי יוחנן לא השתכנע וקבע‬
‫‪116‬‬
‫על דעת עצמו‪" :‬יעקב אבינו לא מת"‪.‬‬

‫•התורה אוסרת מכול וכול את העיסוק בכישוף‪ .‬בשמות כ"ב ‪ 17‬נאמר‪:‬‬ ‫ ‬

‫"מ ַכ ֵּׁש ָפה ֹלא ְת ַחּיֶ ה" ובדברים י"ח ‪ 10‬כתוב‪ֹ" :‬לא יִ ָּמ ֵצא ְבָך ַמ ֲע ִביר ְּבנֹו‬ ‫ְ‬
‫ּומ ַכ ֵּׁשף"‪ .‬אבל למרות יחסה‬ ‫ּומנַ ֵחׁש ְ‬
‫ּובּתֹו ָּב ֵאׁש ק ֵֹסם ְק ָס ִמים ְמעֹונֵ ן ְ‬
‫ִ‬
‫השלילי של התורה לכישוף‪ ,‬מסתבר שהתופעה רווחה ופרחה אצל‬
‫חז"ל‪ .‬הרבנים עצמם הודו בכך‪" :‬אני רואה בגמרא דברים רבים… שהתירו‬
‫מכלל הנחשים והלחשים ומן המכשפים"‪ 117.‬התלמוד רווי בדוגמאות של‬
‫רבנים שהשתמשו בכשפים ונתנו להם היתר‪ 118,‬ואף מודה שהרבנים‬
‫‪119‬‬
‫שכיהנו בסנהדרין היו "בעלי כשפים"‪.‬‬

‫בראשית ה' ‪.2‬‬ ‫‪1 11‬‬

‫בראשית ו'–ט'‪.‬‬ ‫‪1 12‬‬
‫שמות ח' ‪.14–13‬‬ ‫‪1 13‬‬
‫בראשית ו' ‪.9‬‬ ‫‪1 14‬‬
‫בראשית רבה ה כד–כה‪.‬‬ ‫‪1 15‬‬
‫תענית ה' ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 16‬‬
‫שו"ת הרשב"א‪ ,‬חלק א סימן תיג‪.‬‬ ‫‪1 17‬‬
‫למשל קידושין ל"ט ע"ב; גיטין מ"ה ע"א; סנהדרין ס"ה ע"ב; ס"ז ע"ב; ס"ח ע"א‪.‬‬ ‫‪ 118‬‬
‫סנהדרין י"ז ע"א; מנחות ס"ה ע"א‪.‬‬ ‫‪ 119‬‬

‫‪192‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫•בבראשית א' ‪ 10–6‬נאמר‪:‬‬ ‫ ‬

‫יהי ַמ ְב ִּדיל ֵּבין ַמיִ ם לָ ָמיִ ם‪.‬‬ ‫יע ְּבתֹוְך ַה ָּמיִ ם וִ ִ‬ ‫ֹלהים יְ ִהי ָר ִק ַ‬‫ֹאמר ֱא ִ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫ּובין‬
‫יע ֵ‬ ‫יע וַ ּיַ ְב ֵּדל ֵּבין ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר ִמ ַּת ַחת לָ ָר ִק ַ‬ ‫ֹלהים ֶאת ָה ָר ִק ַ‬ ‫וַ ּיַ ַעׂש ֱא ִ‬
‫יע ָׁש ָמיִ ם וַ יְ ִהי‬
‫ֹלהים לָ ָר ִק ַ‬
‫יע וַ יְ ִהי ֵכן‪ .‬וַ ּיִ ְק ָרא ֱא ִ‬ ‫ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר ֵמ ַעל לָ ָר ִק ַ‬
‫ֹלהים יִ ָּקוּו ַה ַּמיִ ם ִמ ַּת ַחת ַה ָּׁש ַמיִ ם‬‫ֹאמר ֱא ִ‬ ‫ֶע ֶרב וַ יְ ִהי ב ֶֹקר יֹום ֵׁשנִ י‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫ֹלהים לַ ּיַ ָּב ָׁשה ֶא ֶרץ‬
‫ֶאל ָמקֹום ֶא ָחד וְ ֵת ָר ֶאה ַהּיַ ָּב ָׁשה וַ יְ ִהי ֵכן‪ .‬וַ ּיִ ְק ָרא ֱא ִ‬
‫ּולְ ִמ ְקוֵ ה ַה ַּמיִ ם ָק ָרא יַ ִּמים‪.‬‬

‫כך מתוארת אפוא היווצרות המים והים; אלוהים עשה זאת לבדו‪ ,‬ללא‬
‫התערבות של גורם חיצוני‪ .‬אבל חז"ל פסקו שכאשר ביקש אלוהים‬
‫‪120‬‬
‫לברוא את הים‪ ,‬היה עליו להתעמת תחילה עם אל הים‪" ,‬רהב" שמו‪.‬‬

‫•שלושת חבריו של דניאל – שדרך (חנניה)‪ ,‬מישך (מישאל) ועבד נגו‬ ‫ ‬

‫(עזריה) – הושלכו אל כבשן אש משום שסירבו להשתחוות לצלם‪ .‬ברור‬
‫שהדבר נעשה בכוח ובניגוד לרצונם‪ 121.‬אף־על־פי־כן‪ ,‬קבעו חז"ל כי‬
‫‪122‬‬
‫השלושה ניסו להתאבד‪.‬‬

‫•איוב מתואר בתנ"ך כאדם צדיק‪ 123‬וכאיש אשר אין כמוהו בכל הארץ‪,‬‬ ‫ ‬
‫ֹלהים וְ ָסר ֵמ ָרע" (איוב א' ‪ ,8–1‬ב' ‪ ,)3‬כמי שלא חטא‬
‫"ּתם וְ יָ ָׁשר וִ ֵירא ֱא ִ‬
‫ָ‬
‫בשפתיו‪ 124,‬כי אם דיבר נכונה אל אלוהים‪ 125.‬אבל רבא ורבי אליעזר לא‬
‫התרשמו במיוחד מתיאורים אלה וטענו שאיוב חטא בליבו ואף ביקש‬
‫"להפוך קערה על־פיה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לכפור באלוהים‪ 126.‬במילים אחרות‪,‬‬
‫המקרא הצדיק את איוב‪ ,‬חז"ל הפלילוהו‪.‬‬

‫•בבראשית י"א ‪ 9–7‬מסופר מה עשה אלוהים לבוני מגדל בבל‪:‬‬ ‫ ‬

‫ָה ָבה נֵ ְר ָדה וְ נָ ְבלָ ה ָׁשם ְׂש ָפ ָתם ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ְׁש ְמעּו ִאיׁש ְׂש ַפת ֵר ֵעהּו‪.‬‬
‫ּומ ָּׁשם‬
‫וַ ּיָ ֶפץ ה' א ָֹתם ִמ ָּׁשם ַעל ְּפנֵ י ָכל ָה ָא ֶרץ וַ ּיַ ְח ְּדלּו לִ ְבנֹת ָה ִעיר‪ִ ...‬‬
‫יצם ה' ַעל ְּפנֵ י ָּכל ָה ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֱה ִפ ָ‬

‫על אף התיאור הברור לעיל‪ ,‬קבעו חז"ל כי אלוהים העניש רבים מהם‬
‫והפכם לקופים‪ 127.‬כלומר‪ :‬התורה אומרת שה' בלבל את שפתם והפיצם‬
‫על פני כל הארץ; המדרש קובע שאלוהים הפך אותם לקופים‪.‬‬

‫בבא בתרא ע"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 20‬‬

‫דניאל ד' ‪.24–15‬‬ ‫‪1 21‬‬
‫בראשית רבה נח‪ ,‬פרשה לד; פסחים נ"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 122‬‬
‫יחזקאל י"ד ‪.20–14‬‬ ‫‪1 23‬‬
‫איוב א' ‪ ;22‬ב' ‪.10‬‬ ‫‪1 24‬‬
‫איוב מ"ב ‪.7‬‬ ‫‪1 25‬‬
‫בבא בתרא ט"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 26‬‬
‫מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח יח‪.‬‬ ‫‪1 27‬‬

‫‪193‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫•בשמות ל"ב ‪ 1‬כתוב‪:‬‬ ‫ ‬

‫וַ ּיַ ְרא ָה ָעם ִּכי ב ֵֹׁשׁש מ ֶֹׁשה לָ ֶר ֶדת ִמן ָה ָהר וַ ּיִ ָּק ֵהל ָה ָעם ַעל ַא ֲהרֹן‬
‫ֹלהים ֲא ֶׁשר יֵ לְ כּו לְ ָפנֵ ינּו ִּכי זֶ ה מ ֶֹׁשה‬
‫ֹאמרּו ֵאלָ יו קּום ֲע ֵׂשה לָ נּו ֱא ִ‬ ‫וַ ּי ְ‬
‫ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֶה ֱעלָ נּו ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ֹלא יָ ַד ְענּו ֶמה ָהיָ ה לֹו‪.‬‬

‫ברור שהמילה "בושש" פירושה "התעכב"‪ ,‬וכך מפורש גם במילון‬

‫העברית המקראית‪ .‬חז"ל סילפו את המשמעות לגמרי‪" :‬אל תקרי‬
‫בושש‪ ,‬אלא באו שש; בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל‪:‬‬
‫‪128‬‬
‫לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא"‪.‬‬

‫•בתלמוד הבבלי‪ 129‬נקבע ש"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה"‪ .‬אך‬ ‫ ‬

‫המקרא מספר שאברהם נשא לאישה את אחותו – בת אביו‪ 130,‬על אף‬
‫‪131‬‬
‫שהתורה אוסרת זאת‪.‬‬

‫•בתלמוד נאמר שהאישה היחידה שאלוהים שוחח איתה אי־פעם היא‬ ‫ ‬

‫שרה‪ 132.‬אולם זוהי סתירה של סיפורי המקרא‪ .‬הרי הוא דיבר עם חווה‪:‬‬
‫"אל ָה ִא ָּׁשה ָא ַמר‪( "...‬בראשית ג' ‪ ;)16‬עם הגר‪" :‬וַ ִּת ְק ָרא ֵׁשם ה' ַהּד ֵֹבר‬ ‫ֶ‬
‫ֹאמר ה' לָ ּה" (כ"ה ‪.)23‬‬ ‫יה ַא ָּתה ֵאל ֳר ִאי" (ט"ז ‪ ;)13‬עם רבקה‪" :‬וּי ֶ‬ ‫ֵאלֶ ָ‬
‫‪133‬‬
‫אולם חז"ל פסקו שלא היה זה אלא מלאך‪.‬‬

‫•רב הונא קבע‪" :‬לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב; ולאדם רע אין‬ ‫ ‬
‫מראין לו חלום רע"‪ 134.‬בניגוד לקביעתו הנחרצת של רב הונא נותן התנ"ך‬
‫לפחות שתי דוגמאות של אנשים טובים שחלמו חלומות טובים‪ :‬יעקב‪,‬‬
‫שראה בחלומו שאלוהים ירבה את זרעו‪ ,‬ייתן לו את ארץ כנען לנחלה‬
‫ולא יעזוב אותו לבדו;‪ 135‬יוסף ראה בחלומו שאחיו ישתחוו לו והוא‬
‫ימלוך עליהם‪ ;136‬לעומת זאת‪ ,‬פרעה חלם שני חלומות שהיו טובים‬
‫ורעים גם יחד‪ 137.‬אגב‪ ,‬התלמוד מוסיף ומבטיח ש"הרואה חטים בחלום‬
‫– ראה שלום";‪ 138‬אך בחלומו של פרעה בישרו שיבולי החיטה הן על‬
‫‪139‬‬
‫שבע שנים טובות והן על שבע שנים רעות‪.‬‬

‫שבת פ"ט ע"א‪.‬‬ ‫‪1 28‬‬

‫יומא כ"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 29‬‬
‫בראשית כ' ‪.12‬‬ ‫‪1 30‬‬
‫ויקרא י"ח ‪.9–6‬‬ ‫‪1 31‬‬
‫בראשית רבה‪ ,‬סדר וירא‪ ,‬פרשה מח‪ .‬ראו קטע מקביל במדרש ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת וירא‪.‬‬ ‫‪ 132‬‬
‫בראשית רבה‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪1 33‬‬
‫ברכות נ"ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 34‬‬
‫בראשית כ"ח ‪ .15–12‬גם מדרשי חז"ל התייחסו לחלומו של יעקב באור חיובי (ראו‪ :‬ספרם של עמירה ערן‪,‬‬ ‫‪1 35‬‬
‫בלהה פלדמן ורינה שלף‪ ,‬החלום כסולם וכסמל‪ :‬חלומות ופתרונם בהגות היהודית וביצירה בת־זמננו‪:2006 ,‬‬
‫‪.)99–92‬‬
‫בראשית ל"ז ‪.9–5‬‬ ‫‪1 36‬‬
‫בראשית מ"א ‪.7–1‬‬ ‫‪1 37‬‬
‫ברכות נ"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 38‬‬
‫בראשית מ"א ‪.27–25‬‬ ‫‪1 39‬‬

‫‪194‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫•בבראשית א' ‪ 27‬כתוב שאלוהים ברא את אדם וחווה ביום השישי ולאחר‬ ‫ ‬
‫מכן קבע שכל אשר עשה היה טוב מאוד‪ 140.‬ביום השביעי‪ ,‬כך נאמר‪ ,‬שבת‬
‫אלוהים מכל מלאכתו אשר עשה‪ 141.‬בפרק ג' ‪ 24‬נאמר שאלוהים גירש‬
‫ש"ה ָא ָדם יָ ַדע ֶאת‬
‫ָ‬ ‫את האדם מהגן ורק בפרק ד'‪ ,‬לאחר הגירוש‪ ,‬מסופר‬
‫ַחּוָ ה ִא ְׁשּתֹו וַ ַּת ַהר וַ ֵּתלֶ ד ֶאת ַקיִ ן‪ ...‬וַ ּת ֶֹסף לָ לֶ ֶדת ֶאת ָא ִחיו ֶאת ָה ֶבל" (פס'‬
‫‪ .)2–1‬אם כך‪ ,‬קין והבל נולדו מחוץ לגן עדן‪ ,‬אחרי השבת ולאחר חטאם‬
‫של אדם וחווה‪ .‬אבל חז"ל קבעו שבשעה השמינית של היום השישי‬
‫לבריאת העולם (טרם כניסת השבת) הזדווגו אדם וחווה ושילדיהם‬
‫נולדו בתוך הגן‪ ,‬עוד לפני שחטאו‪ 142.‬יתרה מכך החליטו חז"ל שאדם‬
‫וחווה גורשו מגן העדן בין השמשות‪ ,‬רגע לפני כניסת השבת‪ 143.‬וכבר‬
‫הזכרנו קודם שללא כל סימוכין מהתורה‪ ,‬התלמוד קבע כי חלפה לכל‬
‫היותר שעה אחת בלבד מהרגע שבו אדם וחווה הזדווגו ועד שקין והבל‬
‫‪144‬‬
‫נולדו‪.‬‬

‫•במשנה קבעו חז"ל שעל הגבר להינשא בגיל שמונה עשרה‪ 145,‬ושאלוהים‬ ‫ ‬
‫יהרוג את מי שלא יינשא עד גיל עשרים‪:‬‬

‫עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה; כיון שהגיע‬
‫‪146‬‬
‫כ' ולא נשא‪ ,‬אומר‪ :‬תיפח עצמותיו‪.‬‬

‫אבל עיקרון זה כלל אינו מוזכר במקרא ואף סותר את התורה ְּב ֵריׁש‬
‫ּגְ לֵ י‪ :‬יצחק נישא לרבקה בהיותו כבן ארבעים;‪ 147‬יוסף היה בן שלושים‬
‫כשנישא לאסנת;‪ 148‬משה התחתן עם ציפורה בגיל ארבעים‪ 149.‬כמובן‬
‫‪150‬‬
‫שאיש מהם לא הוקע בשל נישואיו בגיל כה מאוחר‪.‬‬

‫בראשית א' ‪.31‬‬ ‫‪1 40‬‬

‫בראשית ב' ‪.2‬‬ ‫‪1 41‬‬
‫סנהדרין ל"ח ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 42‬‬
‫פרקי דרבי אליעזר יט‪.‬‬ ‫‪1 43‬‬
‫כלומר הכניסה להריון והלידה התמזגו לרגע אחד‪ .‬מציאות כזו אכן התקיימה אצל אדם וחווה קודם החטא‪.‬‬ ‫‪ 144‬‬
‫לפי התלמוד‪ ,‬קין והבל נולדו ביום השישי‪ ,‬הוא יום בריאת האדם‪ ,‬וכלשון הגמרא (סנהדרין ל"ח ע''ב)‪" :‬עלו‬
‫למיטה שנים וירדו ארבעה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם נולדו מייד לאחר ההזדווגות של אדם וחוה (ברודצקי מודי והרב וינר‬
‫דוד הלל‪ ,‬ואם תרצה אמור‪ :‬חברותא במדרש ובאגדה‪.)139 :2007 ,‬‬
‫אבות פרק ה‪.‬‬ ‫‪1 45‬‬
‫קידושין כ"ט ע"ב‪ .‬ראו גם מדרש קהלת רבה פרשה ג‪ .‬כמו כן משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות אישות טו‪:‬‬ ‫‪1 46‬‬
‫"האיש מצווה על פרייה ורבייה‪ ,‬אבל לא האישה‪ .‬ומאימתי יתחייב האיש במצווה זו? מבן שש עשרה שנה‬
‫או מבן שבע עשרה שנה‪ .‬וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אישה‪ ,‬הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה"‪.‬‬
‫בראשית כ"ה ‪.20‬‬ ‫‪1 47‬‬
‫בראשית מ"א ‪.46–45‬‬ ‫‪1 48‬‬
‫ראו שמות ז' ‪ 7‬וגם מדרש תנאים (לדברים ל"ד); וילקוט שמעוני (פרשת וזאת הברכה)‪.‬‬ ‫‪1 49‬‬
‫מעניין שלפי מסורת חז"ל ניתן להסיק שרבי עקיבא נישא לרחל כשהיה כבר בן ארבעים (בראשית רבה‪,‬‬ ‫‪ 150‬‬
‫פרשה ק)‪.‬‬

‫‪195‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫שבעים פנים לתורה?‬

‫קיומן של מאות סתירות תיאולוגיות‪ ,‬פילוסופיות ופילולוגיות בין ספרות‬
‫חז"ל לתנ"ך הוא דבר ידוע‪ .‬התורה אומרת על נושאים שונים דבר אחד‪ ,‬בעוד‬
‫שהרבנים אומרים את היפוכו‪ .‬בניסיון לתרץ את הסתירות הרבות מלמדים‬
‫הרבנים שלטקסט אחד עשויים להיות אפילו שבעים פירושים שונים‪ ,‬שסותרים‬
‫זה את זה‪.‬‬

‫הביטוי "שבעים פנים לתורה" לא מופיע כלל בתנ"ך;‪ ‬הוא נטבע לראשונה על ידי‬
‫הפרשן אברהם אבן־עזרא‪ ,‬בן המאה ה־‪ 12–11‬לספ'‪ .‬אבן־עזרא חי בקרב גויים‪,‬‬
‫והשתתף בפולמוסים נגד היהדות הקראית‪ ,‬שלא האמינה בתורה שבעל־פה‪ ,‬וגם‬
‫נגד הנצרות‪ .‬ככל הנראה טבע את המונח כשנקלע למצב שבו לא הצליח למצוא‬
‫‪151‬‬
‫מענה לסתירות שהוצגו בפניו בין התורה שבעל־פה לתורה שבכתב‪.‬‬

‫על המחלוקת והסתירות בין תלמידי הלל לשמאי נאמר בתלמוד‪ :‬‬

‫שלוש שנים נחלקו ב"ש וב"ה;‪ ‬הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים‬
‫‪152‬‬
‫הלכה כמותנו‪ .‬יצאה בת קול ואמרה‪ :‬אלו ואלו דברי אלהים חיים‪.‬‬

‫הרעיון שלתורה יש שבעים פנים יוצר בעיה קשה‪ .‬החזון איש ניסח זאת מעט‬
‫אחרת ואמר ש"כל דברי ראשונים נאמנים עלינו כנתינתם מסיני‪ ...‬ואין מקום‬
‫לנטות מדבריהם"‪ 153.‬אבל קביעות כאלה מחללות את שם אלוהים;‪ ‬הרי אם רב‬
‫אחד טוען שמשהו הוא "לבן" ורב אחר אומר על אותו דבר בדיוק שהוא "שחור"‪,‬‬
‫ושניהם מדברים בשם אלוהים‪ ,‬יוצא שיש מחלוקת בתוך האלוהות עצמה‪.‬‬

‫התפיסה שלפיה יש לתורה שבעים פנים יוצרת מצב משולל כל היגיון‪ ,‬לפיו‪:‬‬
‫‪ 2+2‬הם לאו דווקא ‪ ,4‬כי לתרגיל הפשוט הזה עשויות להיות שבעים תשובות‬
‫שונות‪ 7 ,6 ,5 :‬ועוד‪ .‬אם אמיתות רבות סותרות זו את זו‪ ,‬הרי שאין אמת אחת‬
‫מוחלטת‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬למושג "שבעים פנים לתורה" אין משמעות אמיתית‪ .‬הדת‬
‫הרבנית היא מערכת משפטית־הלכתית‪ ,‬ובפועל הרי לא ייתכן שיהיו שבעים‬
‫היבטים לחוק אחד‪.‬‬

‫לוח השנה הרבני סותר את הלוח המקראי‬

‫ראש השנה‪ .‬לפי התורה‪ ,‬חודש האביב (ניסן) הוא הראשון בשנה‪ ,‬ראש‬
‫‪154‬‬
‫‪156‬‬
‫החודשים‪ 155.‬אבל הרבנים קבעו שהשנה תחל דווקא בחודש השביעי‪ ,‬בתשרי‪.‬‬

‫אברהם גרוסמן‪ ,‬תמורות בחברה היהודית בימי הביניים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,2017 ,‬עמ' ‪ .391–389‬ראו‬ ‫‪ 151‬‬
‫גם‪ :‬חוה לצרוס־יפה‪ ,‬עולמות שזורים‪ :‬ביקורת המקרא המוסלמית בימי הביניים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪ ,1998‬עמ' ‪ ;18–16‬דוד אוחנה‪ ,‬משיחיות וממלכתיות‪ :‬בן־גוריון והאינטלקטואלים בין חזון מדיני לתאולוגיה‬
‫פוליטית‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ ,‬המרכז למורשת בן גוריון‪ ,2003 ,‬עמ' ‪.263‬‬
‫עירובין י"ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 52‬‬
‫אברהם ישעיהו קרליץ‪ ,‬חזון האיש‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון פתחי מגדים‪ ,‬ירושלים‪ ,1997 ,‬עמ' ‪.201‬‬ ‫‪ 153‬‬
‫שמות י"ב ‪ ;2‬י"ג ‪ ;4‬ויקרא כ"ג ‪ .5‬מרבית חוקרי המקרא מסכימים ש"מונים את החודשים במקרא לעולם‬ ‫‪1 54‬‬
‫מניסן" (בנימין מזר‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ז'‪ ;301 :1976 ,‬ליכט‪,‬‬
‫מועדי ישראל‪ :‬זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני‪.)105 :1988 ,‬‬
‫יואל רפל‪ ,‬מועדי ישראל‪ :‬אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג‪.352 :1990 ,‬‬ ‫‪ 155‬‬
‫קיצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות ראש השנה‪ .‬המשנה (מסכת ראש השנה א') נותנת דוגמה לסתירה של הרבנים זה‬ ‫‪ 156‬‬

‫‪196‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫בדיקה היסטורית מעלה שלא בכדי קבעו חז"ל את ראשית השנה בסתיו; מסתבר‬
‫‪157‬‬
‫כי הם למעשה אימצו מנהג פגאני של עמים שחיו בסביבות ארץ־ישראל‪.‬‬

‫חלק מהחוקרים סבורים שההלכה הרבנית התפשרה בעניין זה עם מסורת כנענית‬

‫עתיקה‪ .‬אחרים מאמינים כי א' בתשרי הפך "להיות ראש השנה היחיד והמוכר‬
‫בהשפעת מניין השטרות‪ ,‬כלומר מימי בית סלבקוס"‪ 158.‬הרבנים קבעו את ראש‬
‫השנה לאחד בתשרי בהתאם למחזור השנה החקלאי ולחלוקת השנה לארבע‬
‫עונות‪ 159,‬כמנהג הלוח הבבלי‪ ,‬האכדי‪ ,‬המצרי והכנעני‪ 160.‬עם ישראל משתמש‬
‫היום "בשמות החודשים של לוח השנה הבבלי המאוחר שנתקבל בישראל" על‬
‫‪162‬‬
‫ידי חז"ל‪ 161.‬אגב‪" ,‬תשרי" בבבלית פירושו "ראשית‪ ,‬התחלה"‪.‬‬

‫כמה מוזר! מצד אחד‪ ,‬הרבנים פוסלים את סוף השנה האזרחית (שמצוין בלילה‬
‫שבין ה־‪ 31‬בדצמבר ל־‪ 1‬בינואר) בטענה כי מדובר במנהג אלילי וזר ליהדות;‬
‫מצד שני‪ ,‬הם דחו את ראש השנה המקראי (שחל בניסן) והחליפו אותו בראש‬
‫‪163‬‬
‫השנה האכדי‪ ,‬שחל בתשרי‪.‬‬

‫חז"ל גם קבעו‪:‬‬

‫שלשה ספרים נפתחין בראש השנה‪ :‬אחד של רשעים גמורין ואחד של‬
‫צדיקים גמורין ואחד של בינוניים‪( ...‬שמות לב)‪' :‬ואם אין מחני נא מספרך‬
‫אשר כתבת'; מחני נא – זה ספרן של רשעים; מספרך – זה ספרן של‬
‫‪164‬‬
‫צדיקים; אשר כתבת – זה ספרן של בינוניים (בבלי‪ ,‬ראש השנה ט"ז ע"ב)‪.‬‬

‫טענה זו סוטה מהתורה‪ .‬הרי מדובר בה בפירוש על ספר אחד‪ 165.‬בניגוד לדברי‬
‫התלמוד‪ ,‬אין בתנ"ך ולו גם רמז דק לכך שבראש השנה נפתחים בשמיים ספרים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הרעיון של ספרים שונים שבהם נרשם גורלם של בני האדם נפוץ‬
‫בתרבויות פגאניות באזור מסופוטמיה‪:‬‬

‫[באחת התעודות הקדומות שנמצאו] מוזכרת בקשת המלך שישברו‬

‫לוחות חטאותיו‪ .‬מכאן שהאמינו במסופוטמיה שחטאותיהם של בני‬
‫אדם‪ ,‬ואפשר גם צדקותיהם‪ ,‬נרשמים על לוחות השמים‪ .‬ביטולם של‬
‫‪166‬‬
‫הרישומים מתבטא בשבירת הלוחות‪.‬‬

‫את זה בנוגע לקביעת תאריך ראש השנה‪.‬‬

‫משה ויינפלד‪ ,‬בתוך‪ :‬יצחק אבישור ויעקב מילגרום (עורכים)‪ ,‬אנציקלופדיית עולם התנ"ך – במדבר‪ ,‬דברי‬ ‫‪ 157‬‬
‫הימים הוצאה לאור בע"מ‪.174 :1997 ,‬‬
‫ליכט‪ ,‬מועדי ישראל‪ :‬זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני‪.108 :1988 ,‬‬ ‫‪ 158‬‬
‫ראו מאמרה של מתיה קם‪" ,‬חודשי השנה בלוח העברי"‪.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7730 :‬‬ ‫‪ 159‬‬
‫בנימין מזר‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ז'‪.311–305 :1976 ,‬‬ ‫‪ 160‬‬
‫משה ענבר‪ ,‬נבואות‪ ,‬בריתות ושבטים בתעודות מארי‪.4 :2007 ,‬‬ ‫‪ 161‬‬
‫גבריאל זלדין‪ ,‬בראשית הדרך‪ :‬על מועדי החודש השביעי העבריים במקרא‪ ,‬הוצאת ראובן מס בע"מ‪,‬‬ ‫‪ 162‬‬
‫ירושלים‪.110 :2010 ,‬‬
‫אגב‪ ,‬חודש תשרי אינו מוזכר בתנ"ך (ראו ליכט‪.)116 :1988 ,‬‬ ‫‪ 163‬‬
‫הטענה שבראש השנה נפתחים ספרים מופיעה במקומות נוספים בספרות חז"ל‪ ,‬כפי שהראה יואל‬ ‫‪1 64‬‬
‫רפל‪ ,‬בספרו מועדי ישראל‪ :‬אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג – למעיין‪ ,‬לסטודנט‪ ,‬לתלמיד‪.354 :1990 ,‬‬
‫שמות ל"ב ‪ ;32–31‬ישעיהו ד' ‪ ;3‬תהילים ס"ט ‪ ;29‬דניאל י"ב ‪.1‬‬ ‫‪1 65‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ה‪ :‬ממוכן – סתרי‪:1968 ,‬‬ ‫‪ 166‬‬
‫‪.1087‬‬

‫‪197‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫חז"ל העתיקו אמונה זו כמעט כלשונה ופסקו שכאשר משה שבר את הלוחות‪,‬‬
‫הוא לימד "משום סניגוריה על העם‪ :‬כל עוד התקיימו הלוחות‪ ,‬היה מקום‬
‫לדון את ישראל על־פי החוקים החקוקים בהם; ברגע שנשתברו‪ ,‬נוצרו נסיבות‬
‫‪167‬‬
‫מקלות‪ ,‬ונפתח לישראל פתח תשובה"‪.‬‬

‫יום כיפור‪ .‬בוויקרא כ"ג ‪ 2‬מפורטים מועדי ישראל‪ ,‬כפי שאלוהים קבע אותם‪.‬‬
‫ב"מֹוע ֵדי ה' ֲא ֶׁשר ִּת ְק ְראּו א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁש ֵאּלֶ ה ֵהם‬‫ֲ‬ ‫הכתוב מדגיש שמדובר‬
‫מֹוע ָדי"‪ .‬המועדים שייכים לאלוהים‪ ,‬והוא שקבע את התאריך המדויק של‬ ‫ֲ‬
‫יעי ַהּזֶ ה יֹום ַה ִּכ ֻּפ ִרים‬
‫"אְך ֶּב ָעׂשֹור לַ ח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫כל אחד מהם‪ .‬בפס' ‪ 27‬נאמר‪ַ :‬‬
‫הּוא ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש יִ ְהיֶ ה לָ ֶכם"‪ .‬יום כיפור‪ ,‬אם כן‪ ,‬חייב לחול בכל שנה בדיוק‬
‫בי' בתשרי‪ 168.‬אבל עובדה זו לא מנעה מחז"ל לחלל את יום הכיפורים במצח‬
‫נחושה ולשנות את התאריך לי"א בתשרי‪ 169,‬למרות שמדובר בטעות‪ 170.‬הרמב"ם‬
‫טען שלא משנה אם חז"ל טעו בחישוב או לא‪ ,‬פסיקתם גוברת‪" :‬בין שוגגין‪,‬‬
‫בין מוטעין‪ ,‬בין אנוסין – הרי זה מקודש‪ ,‬וחייבין הכול לתקן המועדות על יום‬
‫‪171‬‬
‫שקידשו בו‪ :‬אף־על־פי שזה ידע שטעו‪ ,‬חייב לסמוך עליהם"‪.‬‬

‫נּופה ֶׁש ַבע‬

‫יא ֶכם ֶאת ע ֶֹמר ַה ְּת ָ‬
‫"ּוס ַפ ְר ֶּתם לָ ֶכם ִמ ָּמ ֳח ַרת ַה ַּׁש ָּבת ִמּיֹום ֲה ִב ֲ‬
‫שבועות‪ְ .‬‬
‫ַׁש ָּבתֹות ְּת ִמימֹת ִּת ְהיֶ ינָ ה" (ויקרא כ"ג ‪ .)15‬ספירת העומר אמורה להתחיל ביום‬
‫הראשון בשבוע‪ ,‬בתוך חג המצות‪ .‬פרופ' יעקב חיים טיגאי מבהיר‪:‬‬

‫על־פי ההקשר נראה שמדובר ביום הראשון בשבוע שחל אחרי קציר‬
‫העומר הראשון‪ ,‬ללא תלות בתאריך מסוים‪ ,‬במהלך חג המצות או אחריו‪...‬‬
‫הפרושים פירשו את 'ממחרת השבת' כמכוון לא ליום ראשון בשבוע אלא‬
‫למחרת 'שבת'‪ ,‬יום שבו שובתים ממלאכה‪ ,‬והוא היום הראשון בשבעת‬
‫ימי חג המצות‪ .‬כך הונחו היסודות להלכת חז"ל שהקרבת העומר חלה –‬
‫וספירת העומר מתחילה – ביום השני של חג המצות‪ ,‬בשישה עשר בניסן‪,‬‬
‫‪172‬‬
‫ועל כן חג השבועות חל בשישה בסיוון‪.‬‬

‫ההלכה שינתה את המועד וקבעה שיש להתחיל את הספירה "ממחרת יום טוב"‬
‫(רש"י)‪ ,‬בט"ז בניסן‪ .‬פירוש זה מייצר שני קשיים‪ :‬הפשט המקראי מצווה ממחרת‬
‫"השבת"‪ ,‬ובכל מקום בתורה שכתוב "השבת" בה"א הידיעה הכוונה היא ליום‬
‫השביעי בשבוע‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬גם הרבנים מודים שבניגוד לשאר המועדים בתורה‪,‬‬
‫אין לחג השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע‪ ,‬ושהוא תלוי בסיום ספירת‬

‫אנציקלופדיית עולם התנ"ך – שמות‪ ;195 :1996–1993 ,‬מבוסס על מדרש שמות רבה‪ ,‬פרשה מג‪.‬‬ ‫‪ 167‬‬
‫המועד של יום כיפור‪ ,‬בי' בחודש בשביעי‪ ,‬מוזכר לכל אורך התורה (ויקרא ט"ז ‪ ;29‬כ"ה ‪ ;9‬במדבר כ"ט ‪.)7‬‬ ‫‪1 68‬‬
‫אגב‪ ,‬מדרש תהילים ד' מגלה שדין זה חל גם על מועדים אחרים‪ ,‬כגון ראש השנה‪" :‬הקב"ה‪ ,‬מה שהסנהדרין‬ ‫‪ 169‬‬
‫של מטה גוזרין‪ ,‬הוא מקיים‪ ,‬ואימתי? בראש השנה‪ ,‬כשהסנהדרין יושבין ואומרים‪ :‬נעשה ראש השנה בשני‬
‫בשבת‪ ,‬או בשלישי בשבת‪ ,‬מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת‪ ...‬ואותו היום שישראל‬
‫גזרו הוא יום ראש השנה אף לאלהי יעקב‪ ,‬שהוא מקיים גזירתם‪ ,‬ומסכים על ידם"‪.‬‬
‫ראש השנה כ"ה ע"א‪ .‬במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד נאמר‪" :‬כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה‪,‬‬ ‫‪ 170‬‬
‫שלח לו רבן גמליאל‪ :‬גוזרני עליך שתבוא אצלי‪ ...‬ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך‪ ,‬שהוא לפי‬
‫חשבוננו אחד עשר בתשרי‪ .‬הלך ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את‬
‫יום הכיפורים לפי חשבונו‪ .‬אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע‪ :‬יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש‬
‫החודש הריהו עשוי"‪.‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות קידוש החודש‪ ,‬פרק ב‪.‬‬ ‫‪ 171‬‬
‫יעקב חיים טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא – דברים‪ ,‬כרך ראשון א‪ ,‬א – טז‪ ,‬יז‪ ,‬האוניברסיטה‬ ‫‪ 172‬‬
‫העברית בירושלים – עם עובד – י"ל מאגנס‪ ,2016 ,‬עמ' ‪.441‬‬

‫‪198‬‬
 ‫פרק ד‪ :‬התורה שבעל־פה והתנ"ך‬

‫העומר‪ 173.‬אך היות שההלכה קבעה שבכל שנה יש להתחיל את הספירה בט"ז‬
‫בניסן‪ ,‬חג השבועות חל דרך קבע בו' בסיוון! וכך‪ ,‬בשל פרשנות שגויה של חז"ל‬
‫לביטוי "ממחרת השבת"‪ ,‬מי שפועל לפי שיטתם מניף את העומר בתאריך שגוי;‬
‫הרבנים סתרו את הכתוב כשקבעו לשבועות מועד קבוע ועיקרו את הצורך‬
‫בספירת העומר‪.‬‬

‫הרב שרון שלום מציין שיהודי אתיופיה נהגו להתחיל את ספירת העומר‬
‫רּושׁים‪ ,‬שהסתמכו על‬
‫הּפ ִ‬‫בתאריך שונה מזה שקבעו חז"ל‪ .‬הוא מסביר כי ְ‬
‫מסורת שהועברה בעל־פה‪ ,‬ציינו את קציר העומר והקרבתו בטקס רב רושם‬
‫שדחה אפילו את השבת‪ ,‬וזאת במאמץ הפגנתי וחסר פשרות להשריש בעם את‬
‫‪174‬‬
‫חשיבותה של התורה שבעל־פה‪.‬‬

‫הרב אמנון בזק‪ ,‬עד היום הזה‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬ספרי חמד‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.419–417‬‬ ‫‪ 173‬‬
‫שרון שלום‪ ,‬עמ' ‪.182‬‬ ‫‪1 74‬‬

‫‪199‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫פרק ה‬

‫המקורות הפגאניים של‬

‫התורה שבעל־פה‬
‫כיוון שהתורה שבעל־פה איננה המשכו הטבעי (או העל־‬
‫טבעי) של התנ"ך‪ ,‬מעניין לבחון מה הם אפוא המקורות של‬
‫מסורת ההלכה הרבנית‪ .‬פרק זה מרכז כמה דוגמאות ל"גיור"‬
‫שעשו חז"ל למנהגים‪ ,‬לאמונות ולטקסים פגאניים שאימצו‬
‫מקרב העמים האליליים אשר חיו במחיצתם‪.‬‬

‫‪201‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫שיטת הלימוד הרבנית‬

‫הקשרים ההדוקים בין הכת הפרושית לעולם ההלניסטי גרמו להם לאמץ מנהגים‬
‫רבים של הגויים‪ ,‬ביניהם מעשי כישוף וטקסים המבוססים על אמונות טפלות‪,‬‬
‫שזרות לחלוטין לכתבי הקודש ואף סותרות אותם‪ .‬כדי להתמודד עם המציאות‬
‫המורכבת הזו הם נאלצו להכשיר כמה דפוסי התנהגות פגאניים‪ ,‬ולשלבם בתוך‬
‫היהדות שהם גיבשו‪ 1.‬בפרק זה נסקור כמה מהפילוסופיות הזרות שחדרו להלכה‬
‫הרבנית‪.‬‬

‫שיטות פילוסופיות ללימוד התורה שבעל־פה‪ .‬ההלכות הרבניות‪ ,‬ולמעשה‬

‫ספרות חז"ל כולה‪ ,‬הושפעו מאפלטון ומאריסטו‪ .‬זו הסיבה לכך ששיטת‬
‫‪2‬‬
‫הלימודים בישיבה מתאפיינת באין סוף סתירות‪ ,‬ויכוחים ודיונים נרחבים‪.‬‬
‫המפגש החשוב ביותר בין היהדות הרבנית לפילוסופיה היוונית התרחש ככל‬
‫‪3‬‬
‫הנראה באלכסנדריה‪ ,‬שם הוכשרה הקרקע לדפוס הפעולה של חכמי העתיד‪.‬‬

‫כבר הזכרנו את שיטת הלימוד המקובלת בישיבה – שקלא וטריא‪ – 4‬היוצאת‬

‫מתוך הנחה שהחיפוש אחר האמת אינו מונולוג‪ ,‬ושלא נועד להגיע בסופו‬
‫של דבר להחלטה אחת פסקנית‪ .‬הסברנו שמטרת ההתפלפלות אינה להגיע‬
‫להסכמה‪ ,‬אלא להרחיב את הדעת באמצעות ריבוי של אפשרויות‪ 5.‬שיטה זו‬
‫דומה להפליא לפילוסופיה הסכולסטית‪ 6,‬הדוגלת בהתפלפלות ובמשא ומתן‬
‫‪7‬‬
‫דיאלקטי מופשט‪.‬‬

‫התלמוד הבבלי‪ 8‬מספר שבבית מדרשו של רבי שמעון למדו אלף וחמש‬
‫מאות תלמידים‪ ,‬וששליש מתוכם למדו את חוכמת יוון‪ 9.‬כל ישיבה רבנית‬
‫נודעת בוויכוחים הלוהטים המתקיימים בה בענייני הלכה ומדרש‪ .‬יש הגורסים‬
‫‪10‬‬
‫שהמשנה כולה אינה אלא מצגת אחת גדולה של ויכוחים‪.‬‬

‫שאול ליברמן‪ ,‬יוונים ויוונות בארץ־ישראל‪ ,‬מוסד ביאליק‪ 1962 ,‬עמ' ‪.74–73‬‬ ‫‪ 1‬‬
‫א' אבן־חן‪ ,‬עקדת יצחק‪ :‬בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות‪ ‬ספרים)‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 2‬‬
‫‪.55‬‬
‫שביד‪ ,‬הפילוסופים הגדולים שלנו‪ :‬הפילוסופיה היהודית בימי הביניים‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות ספרים)‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 3‬‬
‫‪.12‬‬
‫עיקרון לימוד שפירושו‪ :‬תן וקח‪ ,‬כסוג של משא ומתן דיאלקטי אינטלקטואלי‪ .‬ראו‪ :‬רות קלדרון‪ ,‬אצל נמרוד‬ ‫‪ 4‬‬
‫אלוני (עורך)‪ ,‬דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬עמ' ‪.122‬‬
‫סטיבן גרינברג‪ ,‬עם אלוהים ועם אנשים‪ :‬הומוסקסואליות במסורת היהודית‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬עמ' ‪.205‬‬ ‫‪ 5‬‬
‫הפילוסופיה הסכולסטית הייתה מסורת חינוכית ושיטת מחשבה שהתפתחה בתחילת ימי הביניים;‬ ‫‪ 6‬‬
‫בבסיסה עומד הניסיון הפילוסופי־תיאולוגי לחפש את האמת האלוהית דרך הבנה אינטלקטואלית‬
‫ומערכתית‪ .‬מתוך פראוור יהושע (עורך ראשי)‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך ‪ ,25‬חברה להוצאת‬
‫אנציקלופדיות בע"מ‪ ,1974 ,‬עמ' ‪.996‬‬
‫ש' אבינרי בתוך יהושע ויינשטיין (עורך)‪ ,‬אי־ציות ודמוקרטיה‪ ,‬הוצאת שלם‪ ,1998 ,‬עמ' ‪ .167‬ראו גם‪ :‬יהודה‬ ‫‪ 7‬‬
‫פרידלנדר‪ ,‬בין הלכה להשכלה‪ :‬מקומן של סוגיות הלכתיות במרקם סוגות ספרותיות‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת‬
‫בר־אילן‪ ,2004 ,‬עמ' ‪.20‬‬
‫סוטה מ"ט ע"ב; בבא קמא פ"ג ע"א‪.‬‬ ‫‪ 8‬‬
‫אברבך‪ ,‬עמ' ‪.28‬‬ ‫ ‪9‬‬
‫רונן נויבירט‪ ,‬לגעת בזמן‪ :‬החגים כחוויה בעולם המדרש‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות‪ ‬ספרים)‪ ,2016 ,‬עמ' ‪.152‬‬ ‫‪ 10‬‬

‫‪202‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫י"ג שיטות הלמידה‪ .‬הרבנים טוענים שבמעמד הר סיני‪ 11‬משה קיבל י"ג מידות‬
‫‪12‬‬
‫שהתורה נדרשת בהן‪ .‬מדובר בשלוש עשרה דרכי פרשנות של מצוות התורה‪.‬‬
‫הבעיה היא שלא ניתן למצוא אותן בשום מקום בתנ"ך‪ ,‬ולעומת זאת הן כן‬
‫רווחות בעולם ההלניסטי‪ .‬כל י"ג השיטות הן שעתוק של מונחים ששימשו את‬
‫הפילוסופים והמשוררים היוונים בספרות הקלאסית שנכתבה טרם זמנם של‬
‫‪13‬‬
‫חז"ל‪ .‬הלל הזקן ביסס את שיטות הפרשנות שלו על דפוסים יווניים מוכרים‪,‬‬
‫ועובדה זו גרמה למספר חוקרי תלמוד והלכה בימינו לראות את השפעתו‬
‫של הלך המחשבה היווני־אריסטוטלי על שיטות הפרשנות של חז"ל כעובדה‬
‫‪14‬‬
‫מוחלטת‪.‬‬

‫אקדמיה יוונית בתוך הישיבה התלמודית‪ .‬כל המרכיבים האלה – שלטון הרבנים‬
‫על־פי המודל האפלטוני של המדינה האוטופית‪ ,‬ריבונותם של הפילוסופים‪,‬‬
‫‪15‬‬

‫שיטות למידה הזהות לדפוסים הפילוסופיים והלימודיים האריסטוטליים של‬

‫חקירה אינטלקטואלית‪ ,‬נוסף על כך שהרבנים מדברים על לימוד כעל ערך‬
‫פילוסופי ומוסרי בפני עצמו ("תלמוד תורה לשמה")‪ 16‬וכעל חובה שמטרתה היא‬
‫מעשה הלימוד עצמו‪ – 17‬כל אלה מתקיימים בתוך הישיבות עצמן‪.‬‬

‫על־פי התורה שבכתב‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לימוד המצוות נועד להניע אותנו לפעולה‬
‫– למידה לשם קיום התורה‪ .‬בכל פעם שהציווי "למד" או "שמור" (על הטיותיהם‬
‫השונות) מופיע בכתובים‪ ,‬מופיע באותו הקשר גם הציווי "עשה"‪ 18.‬משה הדגיש‬
‫את הצורך ללמוד‪ ,‬לשמור ולעשות את חוקי התורה‪ ,‬אך מעולם לא קידם את‬
‫לימוד התורה לשם לימוד בלבד‪ .‬המסורת הרבנית הפכה את הלימוד לעבודה‬
‫בפני עצמה ("תורתו אמנותו")‪ ,‬וכיוון שכך מדובר בעיסוק בלתי נגמר‪ ,‬שמעניק‬
‫‪19‬‬
‫נקודות זכות בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬

‫"עבודה" זו נעשית מן הסתם בישיבות‪ ,‬שבנויות על־פי המודל של האקדמיה‬

‫היוונית‪ 20.‬על התלמידים בישיבה להשקיע את כל זמנם בלימוד התלמוד מתוך‬
‫אותם מניעים שאפיינו את האקדמיה‪ ,‬באמצעות שיטות דומות‪ ,‬ולעיתים אף על‬
‫‪21‬‬
‫ידי דקלום ההצהרות שדקלמו הפילוסופים‪.‬‬

‫יוסף שפירא‪ ,‬הגות‪ ,‬הלכה וציונות‪ :‬על עולמו הרוחני של הרב יצחק יעקב ריינס‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫‪ 11‬‬
‫‪ ,2002‬עמ' ‪.257‬‬
‫י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן‪.‬‬ ‫‪ 12‬‬
‫י' ל' לוין‪ ,‬אצל ג' ברקאי וא' שילר (עורכים)‪ ,‬עמ' ‪.162–160‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫א' רביצקי‪ ,‬אצל אבינועם רוזנק (עורך)‪ ,‬הלכה‪ ,‬מטה־הלכה ופילוסופיה‪ :‬עיון רב־תחומי‪ ,‬הוצאת מאגנס‪,‬‬ ‫‪ 14‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,2011 ,‬עמ' ‪.242‬‬
‫על הדמיון בין הדיאלוגים של אפלטון לבין השיח התלמודי‪ ,‬ראו אצל ג'ייקוב האולנד‪ ,‬אפלטון והתלמוד‪,‬‬ ‫‪ 15‬‬
‫הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'‪.2010 ,‬‬
‫א' א' ריבלין‪ ,‬כנגד כולם‪ :‬פדגוגיה של חז"ל‪ ,‬ספריית הפועלים‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.24‬‬ ‫‪ 16‬‬
‫מרדכי ברויאר‪ ,‬פרקי מקראות‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.349–348‬‬ ‫‪ 17‬‬
‫לדוגמה‪ :‬דברים ד' ‪ ;14–10 ,6–5 ,1‬ה' ‪ ;29–25 ,1‬ו' ‪ ;1‬י"א ‪ ;22–19‬י"ז ‪ ;19‬ל"א ‪.12‬‬ ‫‪1 8‬‬
‫מדרש פלא יועץ‪ ,‬פרק הלכה‪ ,‬עמ' ‪.222 ,184‬‬ ‫‪ 19‬‬
‫מידע נוסף בנוגע לדמיון בין האקדמיה לישיבה ניתן בראיון עם עוז אלמוג בעיתון "ישראל היום"‬ ‫‪ 20‬‬
‫מ־‪.15.2.2013‬‬
‫דוגמאות‪ :‬אלימלך הלוי‪ ,‬האגדה ההיסטורית־ביוגרפית‪ ,‬לאור מקורות יווניים ולטיניים‪ ,‬אוניברסיטת תל‬ ‫‪ 21‬‬
‫אביב‪.1975 ,‬‬

‫‪203‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫רבים מגיבורי התורה שבעל־פה היו גרים או בני גרים‬

‫רבים מהמנהגים‪ ,‬הטקסים והמסורות שכלולים בהלכה הרבנית – מקורם‬
‫בטקסים אליליים‪ .‬אין כאן כל פלא‪ ,‬שהרי בין מייסדי ההלכה היו גויים שהתגיירו‬
‫בהתאם לגיור הרבני‪ .‬הרב המפורסם והמשפיע ביותר בתלמוד הוא רבי עקיבא‪.‬‬
‫על שמו נקראת תנועת הנוער בני עקיבא‪ ,‬בשל השפעתו העצומה על עיצוב‬
‫ההלכה‪ .‬הגדוּלה שמייחסים לו הגיעה לידי כך שלפי המסורת‪ ,‬משה עצמו טען‬
‫שהתורה הייתה צריכה להיות מוענקת על ידו‪ 22.‬והנה‪ ,‬אותו עקיבא עצמו היה בנו‬
‫של גר בשם יוסף‪ 23‬ואף נאמר עליו‪:‬‬

‫כאשר סיסרא בא על יעל היא נכנסה להריון שכתוצאה ממנו נולד ילד‬
‫‪24‬‬
‫שמצאצאיו נולד רבי עקיבא (ד"ר גלעד חסקין)‪.‬‬

‫התורה מלמדת שגם כשמדובר בבן של גרים‪ ,‬אין לו חלק בקהל ישראל במשך‬
‫שלושה דורות לפחות‪ 25.‬עקיבא היה דור ראשון או שני של גרים ולכן‪ ,‬לפי התורה‬
‫הוא נחשב גוי לכל דבר ואינו נמנה עם עדת ישראל‪ .‬דהיינו‪ ,‬עמוד התווך של‬
‫התורה בעל־פה‪ ,‬מי שאחראי על חלק גדול של עיצובה ומעמדה‪ ,‬היה גוי‪.‬‬

‫הזוג שמעיה ואבטליון הם דוגמה נוספת‪ .‬לפי חז"ל השניים היוו חוליה חשובה‬
‫בהעברת התורה שבעל־פה במרוצת הדורות‪ .‬מסתבר ששניהם היו גרים‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫‪27‬‬
‫גויים‪ 26.‬וגם רבי מאיר‪ ,‬מגדולי התנאים בתקופתו‪ ,‬היה גוי כשר למהדרין‪.‬‬

‫המקורות הפגאניים של טקסי ההלכה הרבנית‬

‫להלן רשימה חלקית‪ 28‬של טקסים ידועים במסורת הרבנית‪ ,‬והסבר לגבי מקורם‬
‫האותנטי‪.‬‬
‫(חינָ ה) נערך לפני החתונה ונהוג בקרב‬
‫החנָ ה ִ‬
‫ֶחנָ ה‪ .‬באתר ויקיפדיה כתוב כי טקס ֶ‬
‫עמים שונים במזרח התיכון‪ ,‬בצפון אפריקה ובאסיה‪ .‬במהלכו מורחים על כפות‬
‫ידיהם של החתן והכלה חומר אדום־כתום‪ ,‬המופק מעלי הכופר הלבן‪ .‬החומר‬
‫נמרח בצורת מטבע‪ ,‬כסמל לשפע וכסימן למזל טוב‪.‬‬
‫באתר "כיפה" שאל מישהו‪" :‬שאלתי היא בנוגע לטקס החינה‪ .‬מה מקורו ביהדות‬
‫(אם בכלל)? שמעתי שמנהג ישראל – דין הוא"‪ 29.‬הרב יוסף אלנקווה חשב‬
‫שהכותב מתנגד לטקס‪ ,‬ולכן ענה‪:‬‬
‫מנהג זה כמו מנהגים רבים הוא קדוש וטהור‪ ,‬ויסודו בקודש וטעמו הלכתי והוא‬
‫מנהג קדום ביותר‪ .‬מי שהשמיע לך מה שהשמיע כתב לך דברים בטלים ומכוערים‬
‫ואין בהם לחלוחית של אמת רק עם ארציות‪.‬‬
‫מנחות כ"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 2‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הקדמה למשנה תורה ט‪.‬‬ ‫‪2 3‬‬
‫‪.tinyurl.com/wbgaosl‬‬ ‫‪2 4‬‬
‫דברים כ"ג ‪.9‬‬ ‫‪2 5‬‬
‫גיטין י"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪2 6‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הקדמה למשנה תורה‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪2 7‬‬
‫רשימה מלאה ניתן למצוא באתר ‪.www.oral.law‬‬ ‫‪2 8‬‬
‫שאל–את–הרב‪/‬טקס–חינה–‪.www.kipa.co.il./2‬‬ ‫‪2 9‬‬

‫‪204‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫אלא שמנהג החינה אינו מופיע בשום מקום בתנ"ך‪ ,‬אפילו לא ברמז‪ .‬מעניין‬
‫שהטקס נפוץ רק בקרב יהודים שחיו בארצות האסלאם‪ ,‬כמו מרוקו‪ ,‬הודו‬
‫ותימן‪ 30.‬הסיבה ברורה‪ :‬היהודים שם אימצו מנהג שרווח אצל שכניהם הגויים‪,‬‬
‫שכן המוסלמים מייחסים לחינה סגולות של קדושה‪ 31.‬בערבית המנהג נקרא‬
‫"חנא"‪ 32‬וביהדות עורכים את הטקס בדיוק כמו שעושים זאת באסלאם‪ 33,‬כולל‬
‫ההתייחסות לסגולות של קדושה ומזל‪ 34 .‬השוואה של טקס חנא מוסלמי עם‬
‫‪35‬‬
‫טקס חינה יהודי מבהירה זאת היטב‪.‬‬

‫שדים בשירותים‪ .‬לפי ההלכה‪ ,‬כשנכנסים לשירותים יש להקפיד להגיף את‬

‫הדלת‪ ,‬חל איסור מוחלט לדבר או להתפלל שם וכמובן שאין להיכנס עם‬
‫תשמישי קדושה‪ 36.‬האיסור נשמע לכאורה ברור ומובן מפאת הצניעות‪ ,‬אבל יש‬
‫סיבה אחרת להקפדה היתרה על הלכות אלה‪ .‬היא נעוצה באמונה קדומה של‬
‫חז"ל בקיומם של שדים ורוחות רעות השוהים בשירותים‪.‬‬

‫בדברי מרן החיד"א ועוד מהפוסקים המפורסמים מתבאר‪ ,‬שמלבד עניין‬

‫הצניעות‪ ,‬יש בזה גם חשש סכנה מפני מזיקים [שדים] השוהים בבית‬
‫הכסא ועלולים לגרום נזק למי שמדבר שם‪ .‬ולפי טעם זה נראה לכאורה‬
‫‪37‬‬
‫שאין להקל בזה אפילו במקום צורך גדול‪ ,‬שהרי יש בזה חשש סכנה‪.‬‬

‫מספרים שרבי יוחנן ורב נחמן "לא היו מוסרים את תפיליהם לתלמידיהם על מנת‬
‫שישמרו עליהם בכניסתם [לשירותים]‪ ...‬רש"י מפרש‪ ,‬שהם הכניסו את התפילין‬
‫[יחד איתם] על מנת שהתפילין ישמרו עליהם מהמזיקים"‪ 38.‬שני הרבנים קיבלו‬
‫היתר להיכנס לשירותים עם התפילין שלהם כדי שישמרו עליהם כקמע מפני‬
‫השדים המצויים שם‪ .‬התלמוד הבבלי אף מספק לחש קסמים מיוחד להגנה מפני‬
‫השד של בית הכיסא‪" :‬אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר‬
‫שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה"‪ 39.‬בתלמוד גם‬
‫נאמר שעל הגבר להימנע מלשכב עם אשתו מייד כשהוא יוצא מהשירותים מפני‬
‫‪40‬‬
‫שהשד של בית הכיסא מלווה אותו‪ .‬ואם לא יזהר‪ ,‬יחלו בניו במחלת הנפילה‪.‬‬

‫ד"ר חגי דגן חקר את עניין השדים בספרות חז"ל‪ ,‬ומצא שלפי הרבנים‪" ,‬מרבית‬
‫הזמן נהגו השדים לשהות בעיקר בבתים ריקים‪ ,‬חורבות‪ ,‬בתי שימוש" וכו'‪.‬‬
‫‪41‬‬

‫לדבריו‪" ,‬בבית הכיסא נהגו להסתופף שדים משדים שונים‪ ,‬אבל במיוחד הרבה‬
‫דבורה אמיר‪ ,‬דפנה מוסקוביץ וצאלח סואעד‪ ,‬לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד‪ :‬מעגלי הזמן בשלוש‬ ‫‪ 30‬‬
‫הדתות‪ ,‬מט"ח‪ :‬המרכז לטכנולוגיה חינוכית‪ ,2006 ,‬עמ' ‪.115‬‬
‫אמיר‪ ,‬מוסקוביץ וסואעד‪ ,‬עמ' ‪.123–122‬‬ ‫‪3 1‬‬
‫שרון שלום‪ ,‬עמ' ‪.234–233‬‬ ‫‪3 2‬‬
‫אמיר‪ ,‬מוסקוביץ וסואעד‪ ,‬עמ' ‪.122‬‬ ‫‪3 3‬‬
‫מנעם חדאד‪ ,‬אמונות‪ ,‬מנהגים וטקסים הקשורים בנישואין בפקיעין‪ ,‬קתדרה‪ :‬לתולדות ארץ־ישראל ויישובה‪,‎‬‬ ‫‪ 34‬‬
‫חוברת‪ ,1984 ,32 ,‬עמ' ‪.79–75‬‬
‫ראיות חותכות ראו אצל נעם סטילמן‪ ,‬סמיוטיקה ופואטיקה בחתונה היהודית במרוקו‪ ,‬פעמים‪ :‬רבעון‬ ‫‪ 35‬‬
‫לחקר קהילות ישראל במזרח‪ ,‎‬חוברת ‪ ,100‬חלוצי המחקר‪ ‎,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;179–177‬אורי שרביט‪ ,‬המסורות‬
‫המוסיקאליות שבעל־פה בקרב קהילות ישראל‪ :‬דרכי בדיקה וכיווני מחקר‪ ,‬פעמים‪ :‬רבעון לחקר קהילות‬
‫ישראל במזרח‪ ,‎‬חוברת ‪ ,1987 ,31‬עמ' ‪.153–132‬‬
‫ברכות כ"ג ע"א; ס"ב ע"א–ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 36‬‬
‫‪.halachayomit.co.il/he/ReadHalacha.aspx?HalachaID=498‬‬ ‫‪ 37‬‬
‫ביאורו של הרב הלל בן שלמה על בבלי‪ ,‬ברכות כג עא–ב‪.daf–yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=18272:‬‬ ‫‪ 38‬‬
‫שבת ס"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪3 9‬‬
‫גיטין ע' ע"א‪ .‬ראו גם‪ :‬מודי ברודצקי והלל וינר דוד‪ ,‬ואם תרצה אמור‪ :‬חברותא במדרש ובאגדה‪.161 :2007 ,‬‬ ‫‪4 0‬‬
‫בספרו המיתולוגיה היהודית‪ ,2003 ,‬עמ' ‪.81‬‬ ‫‪4 1‬‬

‫‪205‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫לשכון שם שד מיוחד שנקרא שד בית הכיסא‪ .‬כאשר היה אחד החכמים פוגש לא‬
‫עלינו את השד ההוא בעת שהייתו הבלתי נמנעת בבית הכיסא‪ ,‬היה מתעשת‪,‬‬
‫אוזר בעוז חלציו ומסנן בפרצופו הנדהם של השד את הלחש הבא‪ ...‬אז היה שד‬
‫בית הכיסא שב ומצטנף אחר כבוד בחור ממנו הגיח"‪ 42.‬עוד מסופר בתלמוד על‬
‫שירותים בטבריה‪ ,‬שכאשר היו נכנסים בהם שניים‪ ,‬אפילו ביום‪ ,‬היו ניזוקים על‬
‫‪44‬‬
‫ידי השדים‪ 43.‬ובמקום אחר מדווח כי היה בבית הכיסא שד הדומה בצורתו לגדי‪.‬‬

‫גם הרב בנימין לאו מביא בספרו "ממרן עד מרן" ראיות לכך שהאיסור ההלכתי‬
‫לדבר בשירותים נובע מסכנת רוחות רעות ושדים שמצויים שם‪ .‬לאו מצטט את‬
‫הרב עובדיה יוסף‪ ,‬שכתב כי בבתי שימוש הנשטפים תמיד ונותרים נקיים אין‬
‫סכנה להימצאות רוח רעה‪ ,‬מפני שאותן רוחות רעות אינן מתאוות אלא ללכלוך‬
‫ולטינופת‪ .‬קביעה זו של הרב עובדיה עוררה ביקורת קשה מצד מקובלים שונים‪,‬‬
‫שטענו שאפילו בימינו‪ ,‬רוחות רעות עדיין שורות בבתי הכיסא‪ 45.‬הסופרת יערה‬
‫ענבר מביאה בספרה "חלום בין השמשות" ציטוטים מן התלמוד‪ ,‬מהמדרשים‬
‫והזוהר‪ ,‬המזהירים מפני סכנת שד בית הכיסא‪ 46.‬הרב דניאל פריש הסביר שלפני‬
‫הזיווג חייבים בני הזוג ללכת לבית השימוש‪ ,‬אך "לעומת זאת‪ ,‬לא יתחילו מיד‬
‫במעשה לאחר בית השימוש‪ ,‬אלא ימתינו כמה דקות‪ ,‬כדי ששד בית הכיסא לא‬
‫‪47‬‬
‫יתלווה אליהם"‪.‬‬

‫מניין הגיעו חז"ל לתובנה הזו על שדים השוהים בשירותים? הרי בתנ"ך אין‬
‫אפילו רמז לכך‪ .‬לעומת זאת היא קיימת בקרב עמים אחרים‪ .‬הרבנים אימצו‬
‫מסורות פגאניות קדומות של עמים שהאמינו בקיומם של שדים בבתי השימוש‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫הנה רשימה של כמה שדים עתיקים שנהגו לרבוץ בשירותים‪:‬‬
‫•השד הבבלי "סולאק"‪ :‬בטקסט בבלי עתיק מתואר סולאק כשד שתחביבו‬ ‫ ‬
‫להסתתר בבית הכיסא ולהדביק את קורבנותיו במחלות קשות‪.‬‬
‫•השד היפני "קווה נו־קאמי"‪ ,‬שידוע במסורת היפנית כאל השירותים‪.‬‬ ‫ ‬
‫•השד הסיני "זי־גו"‪ :‬שד סיני עתיק ממין נקבה‪ ,‬שהפך לאימת בתי השימוש‬ ‫ ‬
‫בארצו‪.‬‬
‫•השד המואבי "בלפגור"‪ :‬שד מזרח תיכוני שלפי המסורת התעורר לחיים‬ ‫ ‬
‫בשירותים‪.‬‬
‫•השדים "קלואסינה"‪" ,‬סטרסטיוס" ו"קרפיטוס"‪ :‬שדים מתקופת רומא‬ ‫ ‬
‫העתיקה‪ ,‬שנהגו לשהות בבתי שימוש‪.‬‬
‫•השד הערבי "ג'ין" או "ג'ניוס"‪ :‬שדים מהמסורת המוסלמית‪ ,‬שלפי הקוראן‬ ‫ ‬
‫נהנים להתחבא בבית הכיסא‪.‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.82‬‬ ‫‪4 2‬‬

‫ברכות ס"ב ע"א‪.‬‬ ‫‪4 3‬‬
‫ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪4 4‬‬
‫בנימין לאו‪ ,‬ממרן עד מרן‪ :‬משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף‪.314–310 :2005 ,‬‬ ‫‪ 45‬‬
‫יערה ענבר‪ ,‬חלום של בין השמשות‪ :‬עיון ודרישה בסיפורים תלמודיים‪ ,‬ידיעות אחרונות – ספרי חמד‪,2013 ,‬‬ ‫‪ 46‬‬
‫עמ' ‪.141–140‬‬
‫אמנון לוי‪ ,‬החרדים‪.133 :1988 ,‬‬ ‫‪4 7‬‬
‫הרחבה בנושא‪.listverse.com/2014/04/27/10–toilet–demons–and–deities–from–around–the–world :‬‬ ‫‪ 48‬‬

‫‪206‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫לילית‪ :‬היא אינה מוזכרת במקרא‪ ,‬אך שמה נפוץ בתרבויות המזרח העתיק‬
‫כשדה המפתה גברים‪ .‬לילית האכדית מצאה את דרכה אל ספרות חז"ל‪ ,‬ושם‬
‫היא משמשת אמצעי לקביעת גבולות דתיים וחברתיים למיניות ולהעצמת כוחו‬
‫‪49‬‬
‫של הממסד הדתי־גברי‪.‬‬

‫"ּופגְ ׁשּו ִצּיִ ים ֶאת ִאּיִ ים וְ ָׂש ִעיר ַעל ֵר ֵעהּו יִ ְק ָרא ַאְך ָׁשם‬
‫בישעיהו לד ‪ 14‬כתוב‪ָ :‬‬
‫נֹוח"‪ .‬הפסוק מדבר על בעל כנף הפעיל בעיקר‬ ‫ּומ ְצ ָאה לָ ּה ָמ ַ‬
‫יעה ּלִ ילִ ית ָ‬
‫ִה ְרּגִ ָ‬
‫בלילות‪ ,‬כפי שפירש אבן עזרא‪ .‬הפרשן מצודת ציון‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬חרג מהפשט‬
‫וקבע ש"לילית היא אם השדים"‪ .‬בתלמוד‪ 50‬מתוארת לילית כשדה בעלת פרצוף‬
‫אדם וזוג כנפיים (ראו פרשנות רש"י לקטע)‪ .‬לפי "אלפא ביתא דבן סירא"‪ ,‬מדרש‬
‫רבני מתקופת גאוני המזרח‪ ,‬לילית היא האישה הראשונה שניתנה לאדם‪ ,‬עוד‬
‫בטרם נבראה חווה‪ .‬אבל לילית סירבה לקבל את מרותו של אדם‪ ,‬ולכן הוחלפה‬
‫‪51‬‬
‫בחווה והפכה לשדה שהורגת זכרים בלידתם‪.‬‬

‫אגדות מעין אלה אינן מופיעות בספרות המקרא‪ ,‬אך הן רווחו במיתולוגיה‬
‫‪52‬‬
‫המסופוטמית של עמי המזרח הקדום ובעיקר באכד ובאימפריה האשורית‪.‬‬

‫סגולות וקמעות חרס כנגד פעילותה הזדונית של לילית קיימים בספרות פגאנית‬
‫ובספרות חז"ל‪ ,‬שנכתבה מאות שנים לאחר מכן‪ 53.‬מספר חוקרים סבורים‬
‫שחז"ל ניצלו את המיתוס על לילית כדי ליצור אנטיתזה לדמותה של חווה‪.‬‬
‫לילית מייצגת דמות שלילית בעלת מאפיינים שהדת ביקשה לדכא‪ .‬היא האישה‬
‫המרדנית‪ ,‬השווה במעמדה לאדם‪ .‬היא אינה מקבלת את מרותו‪ ,‬מרשה לעצמה‬
‫חופש מיני‪ ,‬מוכנה לוותר על אמהותה אבל לא על חרותה ועצמאותה ואינה‬
‫מקובעת למרחב הביתי‪ ,‬אלא פורחת באוויר‪ .‬את כל אלה ביקשו חז"ל להציג‬
‫באור שלילי‪ ,‬בניגוד לדמותה הצייתנית והתלותית של חווה‪ ,‬המייצגת לשיטתם‬
‫‪54‬‬
‫את הדמות הנשית האידיאלית שאותה צריכה כל אישה לחקות‪.‬‬

‫שבירת כוס בחתונה‪ .‬רבי מנחם ריקאנטי‪ 55‬ביקש לרדת לעומקו של המנהג‪ .‬לאחר‬
‫חקירה כנה הודה כי הסיבות המסורתיות (זכר לחורבן המקדש‪ ,‬למשל) אינן‬
‫מספקות‪ .‬המנהג‪ ,‬לדעתו‪ ,‬נועד לשבור את כוחות הרשע השטניים ששואפים‬
‫לדבוק בהתחלות חדשות כגון חתונה‪ .‬רבי יעקב מולין (מהרי"ל)‪ 56‬הוסיף ואמר‬
‫שככל הידוע לו‪ ,‬מנהג שבירת הכוס התחיל על ידי הטחת כלי זכוכית בקיר‪ ,‬וכי‬
‫אין כל קשר בינו לבין חורבן הבית‪.‬‬

‫בוכמן־סלונימסקי‪ ,2017 ,‬עמ' ‪.78‬‬ ‫‪4 9‬‬

‫נידה כ"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪5 0‬‬
‫ניסן רובין‪ ,‬ראשית החיים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.58 :2005 ,‬‬ ‫‪ 51‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬ד‪ :‬כבד – מלתחה‪ ,‬מוסד‬ ‫‪ 52‬‬
‫ביאליק‪.499–498 ,359 :1962 ,‬‬
‫רובין‪ ,‬עמ' ‪.58‬‬ ‫‪5 3‬‬
‫עמירה ערן ועינת רמון‪ ,‬הצלע השלישית‪ :‬היחס אל האישה במשנה‪ ,‬בהגות ימי הביניים ובשירת נשים‬ ‫‪ 54‬‬
‫בת־זמננו‪ ,‬הוצאת מכון מופ"ת‪.36–33 :2001 ,‬‬
‫בפרשנותו על דברים כ' ‪( 5‬ריקאנטי היה מקובל ופוסק הלכה שחי באיטליה במאה ה־‪.)13‬‬ ‫‪5 5‬‬
‫בספרו על מנהגים והלכות נישואין (מהרי"ל היה פרשן ופוסק בן המאה ה־‪ ,14‬גרמניה; נחשב למנהיגה‬ ‫‪ 56‬‬
‫הרוחני של יהדות אשכנז)‪.‬‬

‫‪207‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫לטענת רבי אלון לבקוביץ‪ 57,‬המנהג אינו יהודי במקור‪ ,‬אלא קרוב יותר לחג הפגאני‬
‫"ליל כל הקדושים"‪ .‬לדבריו‪ ,‬בימי הביניים האמינו ההמונים ששדים תוקפים‬
‫אותנו במפתיע‪ ,‬דווקא בעיתות שמחה‪ .‬שבירת זכוכיות היא תעלול רוחני שנועד‬
‫להערים על השדים ולגרום להם להאמין שבעצם אסון מתחולל לנגד עיניהם‪,‬‬
‫ולא אירוע משמח; או אז יעזבו השדים את הזוג ולא יזיקו להם‪ .‬רבי לבקוביץ‬
‫גם מציין שבימי הביניים נהגו בקהילות היהודיות בגרמניה להשליך במהלך‬
‫החתונה זכוכית כנגד אבן מיוחדת שהוטבעה על הקיר החיצוני של בית הכנסת‪.‬‬

‫חזרה על מנטרות‪ .‬מנטרה היא צירוף של הברות‪ ,‬מילים ומשפטים שחוזרים‬

‫עליהם שוב ושוב‪ ,‬מתוך אמונה שיש לפעולה הזו כוחות רוחניים‪ .‬מקור המנטרות‬
‫הוא ככל הנראה בהינדואיזם‪ ,‬ובמקור הן נאמרו בסנסקריט‪ 58.‬כיום‪ ,‬לרוב הדתות‬
‫יש מנטרות המשמשות בתפילות הסדירות‪ .‬ההלכה הכניסה לשימוש מנטרות‬
‫ייעודיות שמשמשות כקמע בשעת צורך‪ .‬הנה מספר דוגמאות‪:‬‬

‫כשמחפשים אבידה יש לומר שלוש פעמים‪" :‬אמר רבי בנימין‪ :‬הכל בחזקת סומין‪,‬‬
‫עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם‪ .‬מן הכא‪ ,‬ויפקח אלוקים את עיניה‬
‫ותרא באר מים‪ ,‬ותלך ותמלא את החמת‪ .‬אלהא דמאיר ענני‪ ,‬אלהא דמאיר ענני‪,‬‬
‫אלהא דמאיר ענני‪ .‬בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס‪,‬‬
‫זכותו יגן עלינו‪ ,‬למצוא את האבידה שאיבדתי"‪ 59.‬הביטוי "אלהא דמאיר ענני"‪,‬‬
‫החוזר שלוש פעמים ברצף‪ ,‬הוא טעון ביותר בשל הרמיזה שיש בו לאלוהותו‬
‫של רבי מאיר‪ 60.‬ואכן‪ ,‬רשת האינטרנט מלאה בניסיונות של רבנים למצוא הסבר‬
‫‪61‬‬
‫למבוכה הזו‪.‬‬

‫לטענתו של הרב אודסר‪ ,‬עצם האמירה או השירה של "נ נח נחמ נחמן מאומן"‬
‫מקרבת את הגאולה‪ .‬מדובר ב"סגולה נפלאה שהובאה בפתק שנשלח מהשמים‬
‫על ידי רבנו רבי נחמן מברסלב‪ ,‬שהבטיח בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'‬
‫‪62‬‬
‫שעתיד להתגלות שיר של חסד פשוט"‪.‬‬

‫על מנת להישמר מפני נזקים מציע ספר הזוהר סגולה מיוחדת‪ :‬לומר בכל יום‬
‫‪63‬‬
‫"למנצח בנגינות"‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫לפני שיוצאים לדרך יש לומר את פרשת העקדה‪.‬‬

‫"א ָּתה ֵס ֶתר‬

‫כדי להינצל מצרה יש לומר פסוקים הפותחים באותיות אב"י‪ ,‬כגון‪ַ :‬‬
‫סֹוב ֵבנִ י ֶסלָ ה‪ִּ ...‬ב ְטחּו ַבייָ ֲע ֵדי ַעד ִּכי ְּביָ ּה ה' צּור עֹולָ ִמים‪...‬‬
‫לִ י ִמ ַּצר ִּת ְּצ ֵרנִ י ָרּנֵ י ַפּלֵ ט ְּת ְ‬
‫ה' עֹוז לְ ַעּמֹו יִ ֵּתן ה' יְ ָב ֵרְך ֶאת ַעּמֹו ַב ָּׁשלֹום‪ 65"...‬אפשר לחלופין לומר י"ג פעמים‬
‫במאמרו‪.”How are Halloween and the Jewish Wedding Ceremony Connected", (2013( :‬‬ ‫‪5 7‬‬
‫שפה עתיקה ממשפחת השפות ההודו־אירופיות (המאה ה־‪ 4‬לפנה"ס בקירוב)‪ ,‬נמנית עם אחת מעשרות‬ ‫‪ 58‬‬
‫השפות הרשמיות בהודו‪.‬‬
‫מבוסס על עבודה זרה י"ח ע"א–ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 59‬‬
‫מעניין שאין להם בעיה עם "אלוהותם" של רבנים אחרים‪ ,‬כדוגמת הרשב"י‪ ,‬הנקרא בפי הדתיים "התנא‬ ‫‪ 60‬‬
‫האלוקי" (מעל קברו מתנוסס הכיתוב‪" :‬התנא האלקי ר' שמעון בר יוחאי")‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬באתר "כיפה"‪.tinyurl.com/se2fbtb :‬‬ ‫‪6 1‬‬
‫מתוך ויקיפדיה‪ ,‬תחת הערך "נ נח נחמ נחמן מאומן"‪.‬‬ ‫‪ 62‬‬
‫מתוך האתר הדתי של מוסדות שמ"ע‪.www.seumarom.org/safeguarding.html :‬‬ ‫‪6 3‬‬
‫מתוך "ליקוטי סגולות"‪ ,‬הוצאת נקודה טובה‪.‬‬ ‫‪ 64‬‬
‫עבודת הקודש לחיד"א‪ .‬הרב חיים יוסף דוד אזולאי היה מקובל ופוסק הלכה‪ ,‬נולד בירושלים במאה ה־‪.18‬‬ ‫‪6 5‬‬

‫‪208‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫ֹלהים ַעל ֶה ָע ִרים‬

‫יִּּסעּו וַ יְ ִהי ִח ַּתת ֱא ִ‬
‫את הפסוק הבא‪ ,‬וכך יינצל האדם מכל צרה‪" :‬וַ ָ‬
‫‪66‬‬
‫יהם וְ ֹלא ָר ְדפּו ַא ֲח ֵרי ְּבנֵ י יַ ֲעקֹב" (מאת הרב שלמה עופר שליט"א)‪.‬‬
‫ֲא ֶׁשר ְס ִביב ֵֹת ֶ‬

‫מי שרוצה להצליח צריך לומר ג' פעמים פסוק זה ישר והפוך‪" :‬וַ ֲאנִ י ָא ִׁשיר ֻעּזֶ ָך‬
‫ּומנֹוס ְּביֹום ַצר לִ י‪ ...‬ואחר כך יאמר‪ :‬יִ ְהיּו‬
‫ית ִמ ְׂשּגָ ב לִ י ָ‬
‫וַ ֲא ַרּנֵ ן לַ ּב ֶֹקר ַח ְס ֶּדָך ִּכי ָהיִ ָ‬
‫צּורי וְ ג ֲֹאלִ י" (מתוך עבודת הקודש לחיד"א)‪.‬‬ ‫לְ ָרצֹון ִא ְמ ֵרי ִפי וְ ֶהגְ יֹון לִ ִּבי לְ ָפנֶ יָך ה' ִ‬

‫"אמר ריש לקיש‪ :‬כל העונה אמן בכל כוחו‪ ,‬פותחין לו שערי גן עדן" (שבת קי"ט‬
‫ע"ב)‪ .‬מסתבר שמנטרה זו תביא את מי שאומר אותה ישירות לגן עדן‪.‬‬

‫"לפני שהוא הולך לישון‪ ,‬אומר כל יהודי את סדר 'קריאת שמע שעל המיטה'‪,‬‬
‫הכוללת הודעת מחילה לכל מי שהכעיס אותנו במשך היום‪ ...‬סגולה להנצל‬
‫מרוחות רעות‪ ,‬סגולה לשמירה – וכמובן‪ ,‬לחיזוק הקשר שבינינו לבין אבינו‬
‫‪67‬‬
‫הרחמן‪ ,‬בורא העולם"‪.‬‬

‫זוהי רשימה חלקית בלבד מתוך מאגר רבני של אין ספור מנטרות‪ ,‬המשמשות‬
‫כקמעות בעלי סגולה מיוחדת לכל תכלית‪ .‬השיטה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שאולה ממקורות‬
‫פגאניים מובהקים‪ ,‬ואין בינה לבין היהדות התנ"כית כל מכנה משותף‪ .‬חזרה על‬
‫מנטרות לא קיימת כלל בתנ"ך‪ ,‬ולא מסופר על שום דמות מקראית שנהגה כך‪.‬‬

‫אסטרולוגיה ומזל‪ .‬ירמיהו הנביא מדבר בשם אלוהים ומזהיר את בית ישראל‪:‬‬
‫ּומאֹתֹות ַה ָּׁש ַמיִ ם ַאל ֵּת ָחּתּו ִּכי יֵ ַחּתּו ַהּגֹויִ ם ֵמ ֵה ָּמה"‬ ‫"אל ֶּד ֶרְך ַהּגֹויִ ם ַאל ִּתלְ ָמדּו ֵ‬
‫ֶ‬
‫(י' ‪ .)2‬בספר מלכים ב' כ"ג ‪ 5‬מסופר כיצד טיהר המלך יאשיהו את בית המקדש‬
‫"את ַה ְמ ַק ְּט ִרים לַ ַּב ַעל לַ ֶּׁש ֶמׁש וְ לַ ּיָ ֵר ַח וְ לַ ַּמּזָ לֹות ּולְ כֹל‬
‫משלל מרעין־בישין‪ ,‬וביניהם ֶ‬
‫ְצ ָבא ַה ָּׁש ָמיִ ם"‪.‬‬

‫הסגידה למזלות והעיסוק בהם (אסטרולוגיה) אפיינו עמים פגאניים רבים‪,‬‬

‫ביניהם הבבלים במסופוטמיה והמצרים הקדומים‪ 68.‬ד"ר חגי דגן הקדיש ספר‬
‫שלם למחקר המיתוסים ביהדות הרבנית‪ .‬הוא מציין שלדברי חז"ל‪ ,‬חלק בלתי‬
‫מבוטל מהשדים "היו עובדי כוכבים ומזלות ובעלי משיכה טבעית לעורלות‪ .‬לכן‬
‫מי שנימול או נולד נימול היה פטור מהם‪ .‬אבל מרבית השדים שליוו את חיי‬
‫היהודים בימי הביניים היו שדים יהודיים ומהם אי אפשר היה להשתחרר על‬
‫ידי מילה"‪ 69.‬ד"ר דגן מוסיף שחסידי אשכנז האמינו שעולם המלאכים מחולק‬
‫לשתי שכבות‪ :‬בעליונה שכנו המלאכים רמי המעלה‪ ,‬שהיו חלק מעולם המרכבה‬
‫המקיף את כס הכבוד; בשכבה התחתונה שכנו המלאכים הממונים על כל אדם‬
‫‪70‬‬
‫ואומה והם נקראים גם בשם "מזל"‪.‬‬

‫הקשרים ההדוקים בין היהודים שחיו בארץ־ישראל לבין הגויים‪ ,‬כותב פרופ'‬
‫שאול ליברמן‪ 71,‬גרמו לראשונים להאמין באצטגנינות‪ 72,‬בכישוף ובאמונות‬

‫מתוך האתר הדתי של מוסדות שמ"ע‪.http://www.seumarom.org/safeguarding.html :‬‬ ‫‪6 6‬‬

‫מתוך אתר האינטרנט הדתי "סידור תפילה" (שם תוכלו למצוא מנטרות ייעודיות נוספות)‪:‬‬ ‫‪ 67‬‬
‫‪.http://www.tfilah.org/brachot/kriat_shma‬‬
‫בנימין מזר (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬כרך ד'‪.48–47 :1962 ,‬‬ ‫‪ 68‬‬
‫חגי דגן‪ ,‬המיתולוגיה היהודית‪.87 :2003 ,‬‬ ‫‪6 9‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬ ‫‪7 0‬‬
‫ליברמן‪ ,‬יוונית ויוונות בארץ־ישראל‪ ,1962 ,‬עמ' ‪.73‬‬ ‫‪ 71‬‬
‫אצטגנינות משמע "חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות" (רש"י‪ ,‬בפירוש לבבלי‪ ,‬סוטה ל"ו ע"ב)‪.‬‬ ‫‪ 72‬‬

‫‪209‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫‪73‬‬
‫טפלות אחרות‪ ,‬הזרות לחלוטין ליהדות המקראית‪ .‬פרופ' א' א' אורבך מציין‬
‫שהאמונה באסטרולוגיה מצאה לה מהלכים בחוגים רחבים בתקופת האמוראים‪,‬‬
‫למרות שמקורה בדת הבבלית המאוחרת‪ .‬אורבך מסביר שהאסטרולוגיה מאמינה‬
‫שכוחות מופשטים מצייתים לחוקי הטבע הקבועים‪ .‬האסטרולוגיה נקלטה בכל‬
‫מיני שיטות מחשבתיות דווקא משום שלא נתפסה כדת‪ ,‬והדתות השונות הבינו‬
‫‪74‬‬
‫שאין להן ברירה אלא להתפשר עימה‪.‬‬

‫חז"ל ייחסו לאברהם אבינו ידע רב באסטרולוגיה‪ ,‬ואף טענו שהוא זה שהמציא‬
‫אותה והעביר את ידיעותיו לבבל ולמצרים‪ 75.‬פרופ' יובל הררי‪ 76‬מציין שבקרב‬
‫חז"ל היו כאלה שהפגינו שליטה מלאה בתורת האצטגנינות‪ ,‬למרות הקשר‬
‫שלה לעובדי כוכבים ומזלות פגאניים‪ .‬אחד החכמים‪ ,‬שהעיד על עצמו כמומחה‬
‫בתחום‪ ,‬היה שמואל‪ ,‬שאמר‪" :‬נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא‪ ,‬לבר‬
‫מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו" (ברורים לי שבילי השמיים כשבילי העיר‬
‫‪77‬‬
‫נהרדעא עירי‪ ,‬חוץ מכוכב השביט שאין אני יודע מה הוא)‪.‬‬

‫האמונה במזל רווחה בקרב רבים מחכמי ההלכה‪ 78,‬ביניהם רבי יהושע בן לוי‪ ,‬רבי‬
‫אפס‪ ,‬רבי מאיר‪ ,‬רבי יאשיה‪ ,‬רבי שמעון ורבי יוסף‪ 79.‬תנו דעתכם לחלק מהדברים‬
‫שהיו כתובים "על פנקסו של ר' יהושע בן לוי‪ :‬מי [שנולד] באחד בשבת‪ ,‬יהא‬
‫אדם כלו טוב או כלו רע‪ ...‬בשני בשבת‪ ,‬יהא אדם רגזן‪ ...‬בשלישי בשבת‪ ...‬לא מזל‬
‫‪80‬‬
‫יום גורם‪ ,‬אלא מזל שעה גורם‪ ...‬מזל מחכים‪ ,‬מזל מעשיר – ויש מזל לישראל"‪.‬‬

‫מכאן ועד תחזית הורוסקופית קצרה הדרך‪ .‬ואכן‪ ,‬בספרו "יהודי בבל בתקופת‬
‫התלמוד" כותב פרופ' ישעיהו גפני שחישוב מהלך כוכבי הלכת נתפס אצל‬
‫הרבנים כדבר מועיל לצורך מעשים שהאדם עתיד לעשות; כדוגמה הוא מביא‬
‫מדברי רב פפא‪ 81,‬שמציע לא לבוא בדין עם גויים בחודש אב מחשש למזל רע‪ ,‬כי‬
‫אם בחודש אדר‪ ,‬הנחשב לבעל מזל שפיר‪ 82.‬לפי מסורת רבנית אחרת‪ ,‬מי שינום‬
‫‪83‬‬
‫בראש השנה בצהריים – סופו שמזלו יישן לאורך השנה כולה‪.‬‬

‫גם רבא‪ ,‬מגדולי אמוראי בבל במאה ה־‪ 4‬לספ'‪ ,‬לא טמן ידו בצלחת וקבע‪" :‬חיי‪,‬‬
‫בני ומזוני – לא בזכות האדם תלוי הדבר‪ ,‬אלא במזל תלוי הדבר"‪ 84.‬לדידו‪ ,‬חייו‪,‬‬

‫אורבך‪ ,1976 ,‬עמ' ‪.245‬‬ ‫‪7 3‬‬

‫שם‪.‬‬ ‫‪7 4‬‬
‫מאיר בר אילן‪ ,‬אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ־ישראל בתקופות ההלניסטית־רומית‬ ‫‪ 75‬‬
‫והביזאנטית‪.26 :2011 ,‬‬
‫‪.Yuval Harari, 2006, The Sages And The Occult, pp. 521–561‬‬ ‫‪ 76‬‬
‫ברכות נ"ח ע"ב‪ .‬ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪ 77‬‬
‫ראו אצל ליברמן‪ ,‬יוונית ויוונות בארץ־ישראל‪ ,1962 ,‬עמ' ‪ ;73‬אורבך‪ ,‬פרקי אמונות ודעות‪ ,1976 ,‬עמ' ‪.245‬‬ ‫‪ 78‬‬
‫‪.Yuval Harari, 2006, The Sages And The Occult, pp. 521–561‬‬ ‫‪ 79‬‬
‫שבת קנ"ו ע"א‪ ,‬מתורגם מארמית על ידי ביאליק ורבניצקי‪ ,1962 ,‬ספר האגדה‪ ,‬הוצאת דביר‪ ,‬תל אביב‪ ,‬עמוד‬ ‫‪ 80‬‬
‫תר"כ‪.‬‬
‫רב מהדור החמישי של אמוראי בבל‪ ,‬כיהן כראש ישיבה‪.‬‬ ‫‪ 81‬‬
‫ישעיהו גפני‪ ,‬יהודי בבל בתקופת התלמוד‪ :‬חיי החברה והרוח‪ .167 :1990 ,‬הרב אלעזר בראדט כותב שלפי‬ ‫‪ 82‬‬
‫התלמוד הירושלמי‪" ,‬דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"‪ ,‬כלומר‪ :‬אין לישון בערב ראש השנה כי מי שיישן‪ ,‬יישן‬
‫מזלו (יהיה לו מזל רע)‪.‬‬
‫ראו‪.http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_13607_146.pdf :‬‬
‫ראו‪ :‬הרב חיים זיכרמן‪ ,‬שחור כחול לבן‪ :‬מסע אל תוך החברה החרדית בישראל‪ ;141 :2014 ,‬וגם‪ :‬רחל‬ ‫‪ 83‬‬
‫שרעבי‪ ,‬חג המימונה‪ :‬מהפריפריה אל המרכז‪.63 :2009 ,‬‬
‫מועד קטן כ"ח ע"א‪ ,‬ביאור שטיינזלץ‪ .‬חז"ל התייחסו אפילו לאברהם אבינו כאל אסטרולוג (בבא בתרא ט"ז‬ ‫‪ 84‬‬

‫‪210‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫ילדיו ופרנסתו תלויים אך ורק במזלות! אם כך סבר גדול האמוראים בבבל‪,‬‬

‫אפשר רק לשער את השפעתו על תלמידיו ועל צביונה של היהדות הרבנית‬
‫בנושא מזלות ואסטרולוגיה‪ .‬עם יחס אוהד שכזה לעבודת כוכבים‪ ,‬אין להתפלא‬
‫כיצד הפכה הברכה הנפוצה ביותר ביהדות הרבנית ל"מזל טוב"‪.‬‬

‫גימטריה‪ .‬בספרו "הנחת יסוד‪ :‬מאה מושגים ביהדות"‪ ,‬מקדיש הרב ישראל לאו‬
‫פרק שלם לחוכמת הגימטריה‪ .‬לטענתו‪ ,‬שיטה זו מפרשת מילים בתנ"ך על־‬
‫פי הערך המספרי של האותיות המרכיבות אותן‪ .‬הוא מוסיף ואומר שהתורה‬
‫שבעל־פה הפכה את הגימטריה לכוח חשוב בתחום הדרש‪ ,‬הרמז והסוד ומודה‬
‫‪85‬‬
‫ששורשיה נעוצים בתרבות יוון ושאינם מיסודות התורה‪.‬‬

‫שמעון שרביט‪ ,‬פרופ' ללשון העברית וחבר האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬מציין‬
‫שהגימטריה נחשבה אצל חז"ל לאחת מל"ב המידות שהתורה נדרשת בהן‪ .‬אבל‬
‫הוא מעיר שמקורה בתרבות היוונית‪ ,‬שם צירפו הפילוסופים שם של אות לשם‬
‫של מספר‪ .‬המונח "גימטריה" עצמו מורכב משתי מילים יווניות‪" :‬גמה" (האות‬
‫‪86‬‬
‫השלישית ביוונית) ו"טרייה" (הספרה ‪ 3‬ביוונית)‪ .‬כלומר‪ :‬ג=‪.3‬‬

‫גם יאיר זקוביץ‪ ,‬פרופ' למקרא באוניברסיטה העברית‪ ,‬מודה שהגימטריה חדרה‬
‫ליהדות מהעולם הפגאני ונתפסה ככלי פרשנות של המקרא‪ .‬זקוביץ מציין‬
‫שפרופ' שאול ליברמן‪ ,‬מגדולי חוקרי ספרות חז"ל וחתן פרס ישראל למדעי‬
‫‪87‬‬
‫היהדות‪ ,‬כבר עמד על כך שיסודות הגימטריה נעוצים בתרבות היוונית‪.‬‬

‫פרופ' נפתלי טור־סיני‪ ,‬פילולוג וחוקר מקרא ששימש כנשיא האקדמיה ללשון‬
‫העברית‪ ,‬כותב שבניגוד לטענת חז"ל‪ ,‬אין לגימטריה כל זכר בספרות המקרא וגם‬
‫לא בדורות הראשונים של בית שני‪ .‬הוא מציין שהשימוש הנפוץ של הגימטריה‬
‫בספרות חז"ל היא דרשנות מאוחרת בלבד‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬פירושי המילים‬
‫והעניינים במקרא שמתבססים על גימטריה זרים לתנ"ך‪ ,‬ואומצו על ידי חז"ל‬
‫‪88‬‬
‫ישירות מהספרות ההלניסטית־הפגאנית‪.‬‬

‫גלגולי נשמות‪ .‬אמונתם של המקובלים בגלגול נשמות מושרשת בספרי הקבלה‬

‫לאורך הדורות‪ .‬הבעיה היא שהיא זרה לחלוטין ליהדות התנ"כית‪ .‬שורשיה‬
‫נמצאים בקרב עמים פגאניים‪ 89.‬המקובלים‪ ,‬שהאמינו בגלגולים‪ ,‬ניסו להצדיק את‬
‫‪90‬‬
‫תפיסתם באמצעות פרשנות שנתנו לטקסטים מוקדמים‪ ,‬כגון תלמוד ומדרשים‪.‬‬
‫דוגמאות רבות ניתן למצוא ב"ספר גלגולי נשמות" – חיבורו של רבי מנחם עזריה‬
‫מפאנו‪ ,‬גדול המקובלים באיטליה‪ ,‬בן המאה ה־‪ ,16‬שם מביא המחבר ציטוטים‬
‫ע"ב; מדרש זוטא‪ ,‬שיר השירים פרק א‪ ,‬סימן א)‪ .‬ספרות חז"ל מלאה דוגמאות המעידות על תלות הרבנים‬
‫באסטרולוגיה‪ .‬ראו מאמר תמציתי‪.http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=15 :‬‬
‫ישראל מאיר לאו‪ ,‬הנחת יסוד‪ :‬מאה מושגים ביהדות‪ ,‬הוצאת משכל (ידיעות ספרים)‪ ,2008 ,‬עמ' ‪.47–45‬‬ ‫‪ 85‬‬
‫שמעון שרביט‪ ,‬פרקי מחקר בלשון חכמים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.52‬‬ ‫‪ 86‬‬
‫יאיר זקוביץ‪ ,‬בתוך‪ :‬ציפורה טלשיר (עורכת)‪ ,‬ספרות המקרא‪ :‬מבואות ומחקרים – כרך ראשון‪ ,‬יד יצחק בן־‬ ‫‪ 87‬‬
‫צבי‪ ,2011 ,‬עמ' ‪( 437‬הערת שוליים מס' ‪.)26‬‬
‫טור־סיני‪ ,‬בתוך משה דוד קאסוטו (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו‪ ,‬א‪:‬‬ ‫‪ 88‬‬
‫אב – אתרים‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,1950 ,‬עמ' ‪.399–398‬‬
‫כפי שהודה המקובל אברהם בן חנניה יגל (איטליה‪ ,‬המאה ה־‪ ,)16‬בספרו גיא חזיון‪ ,‬בהוצאת מרכז זלמן שזר‪,‬‬ ‫‪ 89‬‬
‫ירושלים‪.104 :1997 ,‬‬
‫ר' סעדיה גאון (המאה ה־‪ ,)9‬שקדם לתקופת המקובלים במאות שנים‪ ,‬מספר על יהודים שהאמינו בגלגולי‬ ‫‪9 0‬‬
‫נשמות (בספרו של חגי בן־שמאי‪" ,‬מפעלו של מנהיג‪ :‬עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג"‪.)189 :2015 ,‬‬

‫‪211‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫‪91‬‬
‫מן התלמוד והמדרשים במטרה להצדיק את אמונתו בגלגולי נשמות‪.‬‬

‫האמונה הרבנית בגלגולים מצאה את ביטויה גם בספרו המכונן של רבי חיים‬

‫ויטאל‪ ,‬גם הוא בן המאה ה־‪" – 16‬שער הגלגולים"‪ ,‬שם הוא מסביר שמטרת‬
‫הגלגולים לתקן את הנפש החוטאת‪ 92,‬וגם הוא מנסה למצוא בכתבי חז"ל רמזים‬
‫והצדקות לאמונתו‪ .‬הוא גורס שלכל חטא יש גלגול משלו בתור עונש או תיקון‪:‬‬
‫"הבא על הבהמה‪ ,‬יתגלגל בעטלף‪ .‬הבא על הנדה‪ ,‬יתגלגל בגויה‪ .‬הבא על אשת‬
‫איש‪ ,‬יתגלגל בחמור‪ ...‬הבא על כלתו‪ ,‬יתגלגל בפרדה‪ .‬הבא על הגויה‪ ,‬יתגלגל‬
‫בקדשה יהודית‪ .‬הבא על אשת אביו‪ ,‬יתגלגל בגמל‪ .‬הבא על אשת אחיו‪ ,‬יתגלגל‬
‫בפרד זכר‪ .‬הבא על אחותו בת אביו או בת אמו‪ ,‬יתגלגל בחסידה" (הקדמה כב)‪.‬‬

‫הגדיל לעשות האר"י‪ ,‬בן המאה ה־‪ 16‬ורבו של חיים ויטאל‪ ,‬כשפירט את מהות‬
‫הגלגולים ולימד שמושא הגלגול נקבע ביחס ישיר למידת חטאיו של האדם‪" :‬יש‬
‫רשע שאחר מותו מתגלגל באבן דומם‪ ,‬כפי מה שחטא בחייו‪ ,‬ויש רשע שמתגלגל‬
‫בצומח ויש שמתגלגל בבעלי חיים‪ ,‬כי ע"י עוונם נמשל כבהמות נדמו‪ ,‬ובמעלה‬
‫אחת הם עומדים ונדמים זה לזה‪ .‬והנה אלו המתגלגלים בגלגולים אלו‪ ,‬יושבים‬
‫שם זמן קבוע‪ ,‬עד שימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח‪ ,‬וככלות זמנו עולה‬
‫‪93‬‬
‫ומתגלגל בבעל חי‪ ,‬וככלות זמנו עולה ומתגלגל באדם ממש"‪.‬‬

‫שלושת המחברים האלה פעלו בתור הזהב של הקבלה‪ 94,‬והם נחשבים לעמודי‬
‫התווך של הספרות הקבלית‪ .‬עד היום הם זוכים לכבוד ולקדושה עליונה‪ ,‬לא רק‬
‫בקרב המקובלים‪ ,‬כי אם בציבור המסורתי כולו‪.‬‬

‫בספר "פלא יועץ" של ר' אליעזר פאפו נאמר‪:‬‬

‫אמונת הגלגול היא תעורר את האדם הרוצה לתן לב ליראה את ה' יראת‬
‫הענש‪ ...‬כגון המדבר לשון הרע‪ ,‬שמתגלגל בכלב נובח‪ ...‬והמסתכל בעריות‬
‫בא בגלגול עוף‪ ...‬והרב האריז"ל ראה פעם אחת נפש חסיד אחד שנתגלגל‬
‫בעז על ששמש מטתו לאור הנר וגרם כפיה לבניו (גלגול‪ ,‬עמ' צה)‪.‬‬

‫האמונה בגלגול נשמות אינה המצאה רבנית‪ .‬עיינו בערך "גלגול נשמות" בכל‬
‫אנציקלופדיה‪ 95,‬ותגלו שהאמונה הזו משותפת ליהדות הרבנית‪ ,‬לרוב דתות‬
‫המזרח‪ ,‬ליוון העתיקה‪ ,‬לכתות השיעים באסלאם‪ 96‬וגם לדרוזים‪ 97.‬בתנ"ך‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬הרעיון אינו קיים‪.‬‬

‫ספר שמואל א' כ"ח ‪ 16–7‬מגלה סיבה נוספת להפרכת האמונה בגלגול נשמות‪.‬‬

‫ראו למשל‪ :‬אות א ד–יד‪.‬‬ ‫‪9 1‬‬

‫הקדמה א'‪.‬‬ ‫‪9 2‬‬
‫להרחבה בנושא ראו ספרו של הרב יוסף אביב"י‪ ,‬קבלת האר"י – כרך ראשון – כתיבות האר"י ותלמידיו‪,‬‬ ‫‪ 93‬‬
‫‪.2008‬‬
‫ניתן להוסיף לפנתיאון זה גם את ר' מאיר בן גבאי (בן המאות ה־‪ )16–15‬וספרו "עבודת הקודש"‪ ,‬בו הוא‬ ‫‪ 94‬‬
‫מפרט את משנתו באמונת גלגולי נשמות (למשל‪ ,‬בחלק ב' פרקים ל"ב–ל"ג); ואולי אף את ר' אליעזר יצחק‬
‫פאפו (המאות ה־‪ ,)19–18‬שביטא גם הוא את אמונתו המוצקה בגלגולי נשמות ("פלא יועץ"‪ ,‬גלגול‪ ,‬עמ' צה)‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך עשירי‪.753–751 :1969 ,‬‬ ‫‪ 95‬‬
‫כפי שמראה חגי בן־שמאי‪ ,‬מפעלו של מנהיג‪ :‬עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג‪.180 :2015 ,‬‬ ‫‪9 6‬‬
‫ראו ספרו של ניסים דנה‪ ,‬הדרוזים‪ ;34 :1998 ,‬וכפי שמזכיר אמוץ דפני‪ ,‬עצים מקודשים בישראל‪.39 :2010 ,‬‬ ‫‪ 97‬‬

‫‪212‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫באחד הימים ביקש שאול המלך להעלות את שמואל באוב‪ ,‬בניגוד למצווה‬
‫המפורשת בדברים י"ח ‪ .11‬בעלת האוב מספקת לו את מבוקשו‪ .‬כיצד יכול‬
‫שאול להעלות על דעתו לדרוש בשמואל (שכבר מת לפני כן)‪ ,‬אם נשמתו של‬
‫שמואל התגלגלה ליצור אחר? אם האמונה בגלגול נשמות נכונה‪ ,‬איך היה אפשר‬
‫להעלותו באוב?‬

‫סיפור מקראי נוסף שמעמיד בספק את הרעיון של גלגול נשמות הוא זה של הבן‬
‫הראשון שנולד לדוד ובת שבע כתוצאה מניאוף‪ .‬עם מות הילד מוחה דוד את‬
‫"אנִ י הֹלֵ ְך ֵאלָ יו‪ ,‬וְ הּוא ֹלא יָ ׁשּוב‬
‫דמעותיו ומסביר לעבדיו שכעת‪ ,‬משהילד מת‪ֲ ,‬‬
‫ֵאלָ י" (שמ"ב י"ב ‪ .)23–22‬אילו האמין דוד בגלגול נשמות‪ ,‬סביר להניח שהיה‬
‫מתנחם מעצם הידיעה שבנו יתגלגל וישוב אליו (אולי בדמותו של שלמה‪ ,‬בנם‬
‫השני)‪ .‬אבל לא רק שאינו חושב כך‪ ,‬הוא אף מכריז את ההפך‪ :‬הילד לא ישוב‬
‫ארצה‪ ,‬אבל אני הוא זה שיצטרף אליו‪.‬‬

‫יש סתירה פנימית בין האמונה הקבלית בגלגול נשמות לבין כתבים רבניים‬
‫אחרים‪ .‬כדי להבין זאת‪ ,‬יש לעמוד על יחסה של הספרות הרבנית למעמדו של‬
‫הגוי‪ .‬בספרו "חמורו של משיח"‪ 98‬חושף ספי רכלבסקי את האמת המטרידה הזו‪,‬‬
‫ומביא ציטוטים רבניים המתארים את מעמדו של הגוי בספרות ההלכה והמדרש‪.‬‬
‫להלן מספר דוגמאות‪ :‬לדברי הראב"ד‪ ,‬המהר"ל ור' יהודה הלוי‪ ,‬הגויים שווים‬
‫לבהמות ואינם ראויים להיקרא אדם; גם הרמב"ם כותב שהגוי אינו אדם באמת‪,‬‬
‫ושכל תכליתו איננה אלא לשמש את היהודי; לפי ר' צדיק הכהן מלובלין‪ ,‬כל‬
‫הגויים הם כבהמה בדמות אדם; לפי הזוהר‪ ,‬בניגוד ליהודים שיש להם נפש חיה‪,‬‬
‫שאר העמים אינם נפש חיה; לדברי האר"י‪ ,‬אין בגויים רוח או נשמה והם אינם‬
‫שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל‪ ,‬אלא מטה ממנה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אין‬
‫לגויים נפש או נשמה (שני מושגים נרדפים)‪ .‬רכלבסקי מוסיף ציטוטים אחרים‪,‬‬
‫אך נדמה שהתמונה ברורה‪.‬‬

‫חשובה במיוחד קביעתו של האר"י שאין לגוי נשמה‪ .‬כאן בדיוק טמונה הסתירה‬
‫הפנימית‪ :‬אם אין לגויים נשמה‪ ,‬כיצד יכול האר"י להאמין בגלגול נשמות? הרי‬
‫כל היהודים‪ ,‬ושאר בני המין האנושי‪ ,‬הם צאצאים של נוח ושל אדם הראשון‪,‬‬
‫שהיו גויים‪ .‬אם לגויים אין נשמה‪ ,‬מהיכן התגלגלה נשמתם של היהודים? מאין‬
‫באה? יתרה מכך‪ ,‬כיצד יכול האר"י לטעון שמצד אחד לגויים אין נשמה‪ ,‬ומצד‬
‫שני שנשמתו של בלעם התגלגלה לנבל הכרמלי? האם לבלעם הייתה נשמה‬
‫למרות היותו גוי? אחר כך מסביר האר"י כי נפשו של המצרי שמשה הרג נדבקה‬
‫ליתרו‪ ,‬ושנפשו של קין נתגלגלה לקורח‪ .‬האם למצרי ולקין היו נפש ונשמה‬
‫למרות היותם גויים? אם כן‪ ,‬יש כאן סתירה; אם לא‪ ,‬איך אפשר לשייך להם‬
‫גלגול נשמות? ומה לגבי הבל‪ ,‬איוב‪ ,‬בנות לוט ואחרים‪ ,‬שלפי האר"י התגלגלה‬
‫נשמתם הלאה?‬

‫גם רבי מנחם עזריה מפאנו ור' חיים ויטאל חוטאים בסתירה זו כשהם מזכירים‬
‫בחיבוריהם את אבימלך מלך גרר‪ ,‬תרח‪ ,‬בני בלעם‪ ,‬הקיסר נירון‪ ,‬קין והבל‪,‬‬
‫נוח‪ ,‬המצרי שהרג משה‪ ,‬יתרו‪ ,‬איוב ואחרים‪ .‬בלתי אפשרי לאחוז במקל בשני‬
‫קצותיו‪ :‬או שיש לגויים נפש ונשמה‪ ,‬ואז האמונה בגלגולי נשמות לפחות נשמעת‬
‫פרק ‪ ,7‬עמ' ‪.113–104‬‬ ‫‪9 8‬‬

‫‪213‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫קוהרנטית; או שאין להם נפש ונשמה‪ ,‬ואז יוצא שהאמונה בגלגולים נשענת על‬
‫כרעי תרנגולת‪ .‬במקרה זה נוצרת התחושה ששנאתם לגוי "קלקלה את השורה"‪,‬‬
‫‪99‬‬

‫וגרמה להם להתעלם מהשכל הישר ולסתור את עצמם‪.‬‬

‫בת הים הקטנה‪ .‬הזכרנו זאת קודם‪ ,‬אך חשוב להבין כי האגדות על בתולות‬
‫ים‪ ,‬שידועות גם כסירנות או נימפות‪ ,‬משובצות במיתולוגיה היוונית ובמיוחד‬
‫בחיבוריו של הומרוס‪ 100,‬והופיעו לראשונה במיתולוגיה של יוון ורומא‪ 101.‬ד"ר‬
‫בנימין מזר‪ 102‬סבור כי האגדות אודותיהן נוצרו בהשראתו של סוג של דולפין‬
‫שנקרא "תחס"‪ 103.‬על דבר אחד אין עוררין‪ ,‬מדובר ביצור מיתולוגי‪ ,‬באגדה שנולדה‬
‫במחוזות הפנטזיה והליריקה‪ ,‬פרי דמיונם של סופרים קדומים‪ .‬אין כל פלא‬
‫שהתנ"ך ועולם המדע דוחים את קיומם של יצורים כאלה‪ .‬אבל למרות שמדובר‬
‫ביציר כפיה של המיתולוגיה היוונית מצאה לה הסירנה אחיזה בקודש הקודשים‬
‫של היהדות הרבנית – בתלמוד‪ ,‬שם קבע ר' יהודה שקיימים בים יצורים שחציים‬
‫אדם וחציים דג‪ 104.‬רש"י אישש זאת בפירושו לקטע זה בתלמוד‪ 105.‬ההלכה‬
‫הרבנית‪ ,‬שבדרך כלל מתרחקת מאגדות אורבניות ומתמקדת בחוקים גרידא‪,‬‬
‫התייחסה לכך ברצינות וקבעה שבת הים אינה כשרה למאכל‪ .‬כך קיבל יצור‬
‫דמיוני מהמיתולוגיה של יוון דריסת רגל בתורה שבעל־פה‪ ,‬ואף זכה להתייחסות‬
‫‪106‬‬
‫הלכתית מחייבת בנושא הכשרות‪.‬‬

‫אומנות הכישוף‪ .‬כשפים‪ ,‬קסמים ומאגיה היו נחלתן של תרבויות פרימיטיביות‬

‫רבות‪ 107‬והעיסוק בהם רווח בעולם העתיק‪ ,‬גם בארץ־ישראל‪ 108.‬התנ"ך אוסר‬
‫על כך ומגנה בחריפות את העוסקים בכישוף‪ 109.‬והנה‪ ,‬למרות האיסור המקראי‬
‫הגורף‪ ,‬הציפו חז"ל את התלמוד בעדויות ובמעשיות על כוחם של קסמים‪,‬‬
‫אחיזת עיניים ומיני לחשים‪ 110.‬אמרתו של ר' חנינא‪" :‬אין עוד מלבד [הקב"ה]‬
‫– ואפילו לדבר כשפים"‪ 111,‬מבטאת את האמונה העמוקה בכישוף ואת העובדה‬
‫‪112‬‬
‫שהוא קיבל הכשר מן הרבנים‪.‬‬

‫בולטת במיוחד אמרתו של אביי‪" :‬הלכות כשפים כהלכות שבת‪ ...‬יש מהן פטור‬
‫הביטוי מופיע במדרש בראשית רבה‪ ,‬וירא‪ ,‬פרשה נה סימן ח‪.‬‬ ‫‪ 99‬‬
‫הומרוס היה גדול משורריה וסופריה של יוון העתיקה‪ .‬ראו אצל אהרון שבתאי‪ ,‬המיתולוגיה היוונית‪,‬‬ ‫‪ 100‬‬
‫בהוצאת מפה – מיפוי והוצאה לאור‪ ,‬תל אביב‪ ,2000 ,‬עמ' ‪.218–217‬‬
‫האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך עשרים וחמישה‪.989 :1974 ,‬‬ ‫‪ 101‬‬
‫באנגלית ידוע דולפין זה בשם ‪ .Dugong dugon‬מזר בנימין (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות‬ ‫‪1 02‬‬
‫של המקרא ותקופתו‪.520 :1982 ,‬‬
‫גם בספרם של מנדלסון היינריך ויום טוב יורם (עורכים)‪ ,‬החי והצומח של ארץ־ישראל‪ ,240 :1988 ,‬נאמר‬ ‫‪ 103‬‬
‫שה"תחס" (או תחש) הוא המקור לסירנה במיתולוגיה היוונית‪.‬‬
‫בכורות ח' ע"א‪.‬‬ ‫‪1 04‬‬
‫ראו פרשנותו של רש"י לקטע‪" :‬בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א"‪.‬‬ ‫‪ 105‬‬
‫ר' יוסף וייצן מסביר שמדובר ב"יצור שנולד מזיווג של בני אדם ודולפינים"‪ .‬במדרש ספרא (שמיני פרשה ג ז)‬ ‫‪ 106‬‬
‫על האמור בוויקרא‪" :‬ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם" וז"ל‪" :‬חיה – זו חית הים‪ .‬הנפש – להביא‬
‫את הסירונית‪ .‬יכול תהא מטמא באהל כדברי ר’ חנינא‪ ,‬תלמוד לומר 'ואת' "‪ .‬כלומר‪ ,‬אסור לאכול סירונית‪,‬‬
‫מן הטעם שחיה זו היא דג‪ ,‬אך יחד עם זאת כשתמות‪ ,‬תטמא באהל כאילו היתה אדם"‪ .‬מתוך ‪www.yeshiva.‬‬
‫‪.org.il/ask/49593‬‬
‫האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך עשרים‪.1079 :1971 ,‬‬ ‫‪ 107‬‬
‫דוד הר משה‪ ,‬ההיסטוריה של ארץ־ישראל‪.185 :1985 ,‬‬ ‫‪ 108‬‬
‫כפי שכתוב מפורשות בשמות כ"ב ‪ ;17‬דברים י"ח ‪ ;10‬מיכה ה' ‪ ;11‬מלאכי ג' ‪ 5‬ובמקומות נוספים‪.‬‬ ‫‪1 09‬‬
‫יעקב בזק‪ ,‬הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים‪ ,‬שנתון בר־אילן ו'‪.1968 ,‬‬ ‫‪ 110‬‬
‫סנהדרין ס"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 11‬‬
‫האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך עשרים‪.1089 :1971 ,‬‬ ‫‪ 112‬‬

‫‪214‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה"‪ 113.‬הוא מזכיר שני רבנים שהיו עוסקים‬
‫בהלכות יצירה‪ ,‬בראו עגל ואכלוהו בשבת‪ 114,‬ומפרט הלכות מסוימות העוסקות‬
‫בכישוף‪ .‬לא זו בלבד שחז"ל אימצו את העיסוק במאגיה‪ ,‬הם אף שכללו אותו‬
‫לכדי תעסוקה שלמה‪ .‬התלמוד מציין שהרבנים שעסקו בכישוף לקו מעט בחסר‪,‬‬
‫‪115‬‬
‫שכן חכם בשם רבא ברא אדם של ממש‪ ,‬אך לא היה בו כוח הדיבור‪...‬‬

‫במאמרו "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים" מבהיר פרופ' יעקב בזק‬
‫שהביטוי "נטיעת קישואים" שימש כצופן סודי שהיה ידוע רק לבעלי ח"ן‪ 116,‬וכי‬
‫פירושו "הלכות כשפים"‪ .‬פרופ' בזק כותב‪:‬‬

‫במסכת סנהדרין (סח עא) מביאה הברייתא את דבריו של רבי אליעזר‬

‫בן הורקנוס על שלוש מאות הלכות שהיה שונה בנטיעת קישואין‪ .‬לפי‬
‫פירושו של רש"י אלו הם 'הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל‬
‫‪117‬‬
‫השדה קישואים'‪.‬‬

‫בתלמוד‪ 118‬מצוטט רבי עקיבא כמי שאמר‪" :‬גדרי הלכות כשפים ונטיעת‬
‫קישואים על ידי כישוף"‪ 119.‬בהמשך הקטע מתרברב ר' אליעזר‪ 120‬בכך שהוא‬
‫עוסק ב"שלושת אלפים הלכות בנטיעת קישואין על ידי כשפים"‪ .‬מייד לאחר‬
‫מכן הוא מספר מה קרה כשעקיבא ביקש ללמוד ממנו את הלכות הכשפים‪:‬‬

‫פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך‪ ,‬אמר לי‪ :‬רבי‪ ,‬למדני בנטיעת‬
‫קשואין‪ .‬אמרתי דבר אחד של כשפים ונתמלאה כל השדה קשואין‪ .‬אמר‬
‫לי‪ :‬רבי‪ ,‬למדתני נטיעתן‪ ,‬למדני עקירתן! אמרתי דבר אחד‪ ,‬נקבצו כולן‬
‫למקום אחד"‪.‬‬

‫בסוף הגמרא מתועדת התמיהה כיצד הרשה לעצמו ר' אליעזר לעסוק במעשי‬
‫כישוף‪ ,‬שהרי לכאורה הדבר אסור; אבל המסקנה התלמודית היא "שאם רוצה‬
‫‪121‬‬
‫אדם ללמוד דבר ולא להשתמש בו‪ ,‬אלא כדי לדעת אותו – מותר לו"‪.‬‬

‫פרופ' בזק מוסיף ואומר‪:‬‬

‫במסכת חגיגה (טו ב) מביא רבי יהודה את דברי המדרש על החכמים שהיו‬
‫שונין שלוש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר (וראה אחד הפירושים‬
‫של רש"י בסנהדרין קו ב)‪' ,‬לעשות כישוף להעמיד מגדל באוויר‪ .‬כגון‬
‫‪122‬‬
‫שלוש מאות הלכות בנטיעת קישואין'‪.‬‬

‫אחד מגדולי האמוראים המוזכרים בתלמוד‪ ,‬כיהן כראש ישיבה בבבל‪.‬‬ ‫‪ 113‬‬
‫סנהדרין ס"ו‪ .‬עזריה בייטנר‪ ,‬סיפורי יבנה‪ :‬ביקור חולים וניחום אבלים‪.330–329 :2011 ,‬‬ ‫‪ 114‬‬
‫סנהדרין ס"ה ע"ב – ס"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 15‬‬
‫ח"ן = חכמת הנסתר‪.‬‬ ‫‪1 16‬‬
‫בזק‪.1968 ,‬‬ ‫‪1 17‬‬
‫סנהדרין ס"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 18‬‬
‫ביאור שטיינזלץ לסנהדרין ס"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 119‬‬
‫ר' אליעזר‪ ,‬ר' יהושע ור' עקיבא היו שלושת החכמים שהוזכרו כבקיאים בהלכות כשפים (בזק‪" ,‬הלכות‬ ‫‪ 120‬‬
‫כשפים והלכות נטיעת קישואים"‪.)1968 ,‬‬
‫ביאור שטיינזלץ לסנהדרין ס"ז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 121‬‬
‫בזק‪ ,‬הערת שוליים ‪ 26‬ד‪.‬‬ ‫‪1 22‬‬

‫‪215‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫במקום אחר בתלמוד‪ 123‬נתנו חז"ל הכשר לשימוש בלחשים ובסגולות למטרות‬
‫רפואה‪.‬‬

‫אמונות טפלות‪ .‬ספרות חז"ל מלאה באמונות טפלות שלכאורה‪ ,‬בכוחן למנוע‬
‫עין הרע‪ .‬התלמוד הבבלי‪ 124‬מתעד אמונה טפלה מפורסמת שרווחה אז וקיימת‬
‫גם היום‪ :‬אין להשליך ציפורניים על הרצפה משום שאם תדרוך עליהן אישה הרה‪,‬‬
‫היא תפיל את עוברה‪ 125.‬ספרות חז"ל מתעדת אמונות טפלות נוספות‪ :‬הישמרות‬
‫מפני עין הרע‪ 126,‬קשירת נעל ימין בתחילה כמתכון לברכה ולהצלחה‪ 127,‬טבילת‬
‫‪128‬‬
‫אצבע במלח כסגולה להשבת חוכמת הלימוד‪.‬‬

‫התלמוד גדוש בדוגמאות לטיפול במחלות בעזרת אמונות טפלות וכישופים‪ :‬כדי‬
‫להירפא מנזלת חריפה יש לאכול צואת כלבים מעורבבת בשרף; לריפוי מתופעת‬
‫"סנוורים של לילה" ייקח החולה קווצת שיער ויקשור בה רגל אחת שלו ורגל‬
‫אחת של כלב‪ .‬ילדים יזרקו חרס אחריו ויאמרו לחש מתאים; למיגור דם שזולג‬
‫מהנחיריים יש להביא אדם ששמו "לוי" ולכתוב את שמו במהופך‪ ,‬או להביא סתם‬
‫אדם ולכתוב סוג של לחש במהופך‪ 129.‬חז"ל האמינו שאם פרצה מגיפת ֶד ֶבר‪ ,‬אין‬
‫להלך באמצע הדרך "מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים‪ ...‬דבר בעיר‪ ,‬אל‬
‫יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המוות מפקיד שם כליו"‪ 130.‬ואם כלבים בוכים‬
‫‪131‬‬
‫– סימן שמלאך המוות בא לעיר; כלבים משחקים – סימן שאליהו הנביא בא‪.‬‬

‫הרבנים ניסו לטשטש את עיסוקם בכישוף‪ ,‬לחשים ואמונות טפלות בעזרת‬

‫מילים "מכובסות" כגון "קישואים"‪" ,‬סגולות" ו"ניסים"‪ ,‬אבל כשבוחנים את‬
‫טיבם של המעשים מבינים שמדובר בכשפים גרידא‪ .‬תופעת הכישוף רווחה עד‬
‫כדי כך שאפילו חברי הסנהדרין הוגדרו כ"בעלי כשפים"‪ 132.‬רש"י מאשר שהם‬
‫אכן היו בקיאים בכישוף‪ 133.‬שנים מאוחר יותר ניסה הרמב"ם להילחם בתופעה‬
‫‪134‬‬
‫וגינה אותה בכל תוקף‪ ,‬אבל תנו דעתכם לתגובתו של הגר"א‪:‬‬

‫והוא [הרמב"ם] נמשך אחרי הפילוסופיה הארורה ולכן כתב שכשפים‬

‫ושמות ולחשים ושדים וקמעות הכל הוא שקר‪ .‬אבל כבר היכו אותו על‬
‫קדקודו‪ ,‬שהרי מצינו הרבה מעשים בגמרא‪ .‬וכן קמעין בהרבה מקומות‪,‬‬
‫‪135‬‬
‫ולחשים רבו מלספור‪.‬‬

‫שבת ס"ו ע"ב – ס"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 23‬‬

‫מועד קטן י"ח ע"א; נידה י"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪ 124‬‬
‫על קיומה של אמונה טפלה זו בימינו ראו באתר "ישיבה"‪.www.yeshiva.org.il/ask/87221 :‬‬ ‫‪ 125‬‬
‫ראו לדוגמה בבלי‪ ,‬בבא מציעא ק"ז ע"ב; בראשית רבה‪ ,‬פרשת מקץ צא‪ .‬ראו פרשנותו של הרב יצחק בן יוסף‪:‬‬ ‫‪1 26‬‬
‫‪.www.yeshiva.org.il/ask/100562‬‬
‫שבת ס"א ע"א; קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימן ג‪ ,‬סעיף ד‪ .‬ראו נימוקיו של הרב ירון דוראני‪:‬‬ ‫‪ 127‬‬
‫‪.http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L–4519217,00.html‬‬
‫הוריות י"ג ע"ב‪ .‬דוגמאות לאמונות טפלות נוספות בתלמוד ראו אצל אשר ריבלין‪ ,‬כנגד כולם‪ :‬פדגוגיה‬ ‫‪1 28‬‬
‫של חז"ל‪ ;27-26 :1985 ,‬ישעיהו גפני‪ ,‬יהודי בבל בתקופת התלמוד‪ :‬חיי החברה והרוח‪.172 ,164 :1990 ,‬‬
‫ביאור שטיינזלץ לבבלי‪ ,‬גיטין ס"ט ע"א–ע"ב (גיטין ס"ח–ס"ט גדושה במתכונים מוזרים ביותר לריפוי מחלות‬ ‫‪ 129‬‬
‫שכיחות בעזרת אמונות טפלות)‪.‬‬
‫במקרה של מגיפת דבר אין להיכנס לבית הכנסת‪ ,‬אלא אם כן מצויים בו לפחות עשרה מתפללים‪.‬‬ ‫‪ 130‬‬
‫בבא קמא ס' ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 31‬‬
‫סנהדרין י"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪1 32‬‬
‫מאמרו של בזק‪.‬‬ ‫‪1 33‬‬
‫ר' זלמן אליהו בן שלמה (ידוע בכינוי "הגאון מווילנה")‪ ,‬בן המאה ה־‪.18‬‬ ‫‪ 134‬‬
‫בתוך מאמרו של בזק‪ ,‬הערת שוליים מס' ‪.4‬‬ ‫‪ 135‬‬

‫‪216‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫כך נשמעת התנגדותו של הרמב"ם בקול ענות חלושה נוכח הנחשול העצום של‬
‫עיסוק בכישוף בקרב חז"ל והמקובלים‪ .‬היום כבר קיימת אינפלציה במכשפים‬
‫‪136‬‬
‫שמתפרנסים מקבלה מעשית ומשרתים ציבור רחב מכל הזרמים במגזר הדתי‪.‬‬

‫רהב‪ ,‬אל הים‪ .‬במיתולוגיות העתיקות ובאגדות עם פגאניות קיים מיתוס על אל‬
‫שקיבל לידיו את השלטון על הים‪ 137.‬במיתולוגיה היוונית והרומית הוא נקרא אל‬
‫הים הזועף "נפטון" ו"פוסידון"‪ 138,‬והוא מככב בסיפוריו של הומרוס כמי שרדף‬
‫אחר אודיסאוס בחלק ממסעותיו‪ 139.‬והנה הוא מצא מקום של כבוד בקודש‬
‫הקודשים של הספרות הרבנית – התלמוד‪ .‬במסכת בבא בתרא‪ 140‬קבעו חז"ל‬
‫שכאשר ביקש אלוהים לברוא את הים‪ ,‬היה עליו להתעמת תחילה עם אל הים‪,‬‬
‫"רהב" שמו‪ 141.‬ניכר שהתלמוד אימץ אגדה זו היישר מתוך המיתולוגיה היוונית‬
‫ופשוט החליף את "פוסידון" ב"רהב"‪ .‬בהמשך הוא קיבל את הכינוי "מכסים"‬
‫‪142‬‬
‫(בגלל פרשנות קלוקלת לישעיהו י"א ‪.)9‬‬

‫התנ"ך שולל לחלוטין את קיומו של אל ים כלשהו‪ ,‬ומתאר את יצירת הים באופן‬

‫שאינו משתמע לשני פנים‪ 143.‬התנ"ך מבהיר שאלוהים עשה את הים ללא כל‬
‫התערבות של גורם חיצוני‪ ,‬ושהוא לא מינה אל מיוחד שישלוט בו‪.‬‬

‫קדיש לעילוי נשמות‪ .‬בדתות קדומות שהאמינו בעולם הבא לא הייתה‬

‫הפרדה מוחלטת בין מתים לחיים‪ .‬עובדי האלילים האמינו שמעשיהם בעולם‬
‫הזה משפיעים על נפשם ונשמתם של המתים בעולם הבא‪ .‬אמונה זו הולידה‬
‫פולחנים שנועדו להעלות את נשמות המתים למנוחת עדן‪ .‬היא רווחה בקרב‬
‫המצרים והיוונים הקדמונים ואף חלחלה אל הנצרות הקתולית‪ ,‬שם מתבטא‬
‫החיבור בין עולם החיים לעולם המתים בתפילות ובהדלקת נרות לעילוי נשמות‬
‫‪144‬‬
‫המתים‪ ,‬וכן בקניית שטרות מחילה שנועדו לשכך ולו במעט את ייסוריהן‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬התפילה המיוחדת לעילוי נשמת מתים ולזכרם היוותה חלק בלתי נפרד‬
‫‪145‬‬
‫מהפולחן של דתות קדומות רבות‪.‬‬

‫יהדות ההלכה והרבנים אימצו פולחן זה ואף הקדישו לכך תפילה מיוחדת‬
‫שנקראת "קדיש יתום"‪ .‬תפילה זו הפכה לנוהג מקובל וממוסד רק בימי הביניים‪,‬‬
‫‪146‬‬

‫לוי‪ ,‬החרדים‪ ,1988 ,‬עמ' ‪.30–25‬‬ ‫‪1 36‬‬

‫שבתאי‪ ,‬המיתולוגיה היוונית‪ ,2000 ,‬עמ' ‪.12‬‬ ‫‪1 37‬‬
‫גדעון פוקס‪ ,‬עיר רבת ימים‪ :‬אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית‪.110 :2001 ,‬‬ ‫‪ 138‬‬
‫פנחס גינוסר‪ ,‬עיונים בתקומת ישראל‪ ,‬כרך ‪.457 :1999 ,9‬‬ ‫‪ 139‬‬
‫בבא בתרא ע"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 40‬‬
‫"ּב ָׁש ָעה ֶׁש ָּב ָרא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֶאת ָהעֹולָ ם‪ָ ,‬א ַמר לֵ יּה לְ ַׂשר‬
‫ראו גם במדרש תנחומא (במדבר‪ ,‬פרשת חקת א)‪ְ :‬‬ ‫‪ 141‬‬
‫מֹוצא ֶׁש ַּׂשר ֶׁשל יָ ם‪ַ ,‬ר ַהב ְׁשמֹו"‪.‬‬ ‫אׁשית‪ַ ...‬א ְּת ֵ‬
‫ימי ְּב ֵר ִ‬
‫ּובלַ ע ָּכל ֵמ ֵ‬
‫ֶׁשל יָ ם‪ְּ ,‬פ ַתח ִּפיָך ְ‬
‫להלן הציטוט המלא מבבלי‪ ,‬בבא בתרא עד עב‪" :‬בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם‪ ,‬אמר לו לשר‬ ‫‪ 142‬‬
‫של ים‪ :‬פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם‪ .‬אמר לפניו רבש"ע‪ :‬די שאעמוד בשלי‪ ,‬מיד בעט בו והרגו‪ ,‬שנאמר‬
‫(איוב כו)‪ :‬בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב‪ .‬אמר ר' יצחק‪ :‬ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין‬
‫אותו‪ ,‬אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו‪ ,‬שנאמר (ישעיהו יא)‪ :‬לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'‪ .‬כמים‬
‫לים מכסים‪ ,‬אל תקרי לים מכסים‪ ,‬אלא לשרה של ים מכסים"‪.‬‬
‫בראשית א' ‪ ;10–6‬ישעיהו מ"ד ‪ ;24‬יונה א' ‪ 9‬ועוד‪.‬‬ ‫‪1 43‬‬
‫ערן קמחי‪ ,‬שחרור המקום‪ :‬דרך למהגר בעולם‪.124–123 :2016 ,‬‬ ‫‪ 144‬‬
‫"קונג פו–צה" (עורך‪ :‬מ' מ' בובר)‪ ,‬מאמרות‪ ,‬מוסד ביאליק‪.36 :1960 ,‬‬ ‫‪ 145‬‬
‫אניטה שפירא‪ ,‬מדינה בדרך‪ :‬החברה הישראלית בעשורים הראשונים‪.197 :2001 ,‬‬ ‫‪ 146‬‬

‫‪217‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫אם כי יש המוצאים לו רמז כבר בתלמוד הבבלי‪ 147‬ובמסכת סופרים‪ 148.‬האגדה‬

‫מספרת שרבי עקיבא מצא תיקון לנשמתו של עבריין שנידון לייסורים בעולם‬
‫‪149‬‬
‫הבא כשלימד את בנו של אותו פושע לומר עליו קדיש‪.‬‬

‫אמירת קדיש לעילוי נשמת המת הפכה בימינו לדרך נוספת שמאפשרת לעסקני‬
‫הדת לשאוב את כספי חסידיהם‪ .‬בזכות תרומה חודשית מובטח שיכללו‬
‫קדיש יתום‪ ‬בכל התפילות ביום‪ ,‬ילמדו משנה לעילוי הנשמה עד למלאת שנה‬
‫לפטירתה‪ ,‬ידליקו נר נשמה בקברות צדיקים בימי הילולה וכדומה‪ 150.‬מעניין‬
‫שכבר במאה ה־‪ 1‬לספ' יש התייחסות יהודית שלילית כלפי טקסים שמטרתם‬
‫‪151‬‬
‫להביא לעילוי נשמות המתים‪.‬‬

‫קמעות למזל‪ .‬קמעות הם אותיות שכתובות על נייר‪ ,‬קלף או חפץ מסוים‪ .‬הם‬
‫אמורים לשמש סגולה או לרפא את מי שנושא אותם ומאמין בכוחם‪ .‬מקורם‬
‫בתרבויות אליליות מרחבי העולם‪ 152,‬וזו אולי הסיבה המרכזית שהמקרא יוצא‬
‫‪153‬‬
‫חוצץ נגדם‪.‬‬

‫למרות מוצאם האלילי וההסתייגות המקראית מצאו הקמעות קרקע פורייה‬

‫ואחיזה איתנה אצל חז"ל‪ .‬חכמי המשנה והתלמוד‪ ,‬שלמדו כיצד להשתמש‬
‫בקמעות משכניהם הגויים בגלות בבל ומן הערב הרב שגר בארץ־ישראל‪ ,‬החלו‬
‫משלבים אותם בתשמישי קדושה‪ .‬בתקופת התלמוד היו רוב הקמעות מגילות‬
‫עור שעליהן נכתבו פסוקים מהמקרא או טקסטים אחרים שיוחסו להם כוחות‬
‫מאגיים‪ .‬האדם נדרש לענוד אותם על גופו או להניחם במקום מסוים בביתו‬
‫או בבית הכנסת‪ 154.‬דוגמאות רבות יש במסכת שבת‪ 155.‬בהרצאה המאלפת של‬
‫פרופ' גדעון בוהק על ספר כשפים יהודי מהמאה ה־‪ 15‬יש פירוט של קמעות‬
‫‪157‬‬
‫כאלה‪ 156,‬וגם ב"ספר רזיאל" וב"ספר המזלות"‪.‬‬

‫הרמב"ם הבין שהעיסוק בקמעות מנוגד לרוח התנ"ך‪ ,‬ולכן כתב‪:‬‬

‫אלו שכותבין בה [במזוזה] מבפנים שמות מלאכים‪ ,‬או שמות קדושים‪ ,‬או‬
‫פסוק‪ ,‬או חותמות – הרי הן בכלל מי שאין להן חלק לעולם הבא‪ :‬שאלו‬
‫הטיפשים; לא די להם שביטלו המצווה‪ ,‬אלא שעושין‪ ...‬ייחוד שמו של‬
‫‪158‬‬
‫הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו‪ ,‬כאילו היא קמע‪.‬‬

‫שבת קי"ט ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 47‬‬

‫סופרים‪ ,‬סוף פרק ט'‪ .‬חננאל מאק‪ ,‬מבוא לתפילות ישראל‪ ,‬משרד הביטחון‪.101 :2001 ,‬‬ ‫‪ 148‬‬
‫שם‪ .‬ראו גם‪ :‬עליזה שנהר־אלרעי‪ ,‬קוראת במקור‪ :‬על אגדות עתיקות וחדשות‪.118 :2016 ,‬‬ ‫‪ 149‬‬
‫‪.tinyurl.com/u86aw4k‬‬ ‫‪ 150‬‬
‫הראשונה לקורינתים ט"ו ‪.29‬‬ ‫‪1 51‬‬
‫ברקאי ושילר (עורכים)‪ ,‬קמעות ברפואה העממית בקרב הבדווים בנגב‪ ,‬בתוך‪ :‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת‬ ‫‪1 52‬‬
‫ארץ־ישראל‪ ,‬גיליון ‪ .6 :2006 ,174‬כתב העת מביא דוגמאות רבות לקמעות משלל סוגים‪ ,‬שהיו נפוצים בקרב‬
‫הבדווים‪ ,‬ובהם חמסות המסמלות מזל ומעוטרות בפסוקים מכתביהם הקדושים (עמ' ‪.)12–11‬‬
‫למשל בירמיהו ב' ‪.28–26‬‬ ‫‪1 53‬‬
‫שמואל אחיטוב ועמיחי מזר (עורכים)‪ ,‬ספר ירושלים – תקופת המקרא‪( 291 :2000 ,‬הערת שוליים מס' ‪.)92‬‬ ‫‪ 154‬‬
‫דף ס'‪ ,‬דף ע"ט ועוד‪.‬‬ ‫‪1 55‬‬
‫‪ .vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi–bakempus/episode–4‬ראו גם מאמרו של בוהק (באנגלית) אצל‬ ‫‪ 156‬‬
‫ירחמיאל ברודי ודוד סקליר דוד‪" ,‬גנזי קדם‪ :‬שנתון לחקר הגניזה"‪ ,‬כרך א‪ :2005 ,‬עמוד‪.A9 :‬‬
‫ספרי קבלה הגדושים במתכונים להכנה ושימוש בקמעות מסוגים שונים‪.‬‬ ‫‪ 157‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה‪ ,‬פרק ה‪.‬‬ ‫‪ 158‬‬

‫‪218‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫הרבנים שכללו את העיסוק בקמעות לכדי מיומנות וממיינים את הקמעות‬

‫השונים לסוגים‪" :‬קמע של כתב" מול "קמע של עיקרין"; "קמע מומחה" כנגד‬
‫"קמע שאין מומחה"‪ 159.‬במסכת שבת ס' ע"א נאמר שאין לצאת מהבית עם‬
‫קמע "בזמן שאינו מן המומחה"‪ .‬מהו קמע מומחה? "כל שריפא ושנה ושלש‪,‬‬
‫אחד קמע של כתב ואחד קמע של עיקרין" (שם‪ ,‬ס"א ע"א)‪ ,‬כלומר קמע שחז"ל‬
‫הכשירו ושנעשה על ידי מומחה מטעמם‪ .‬חז"ל נתנו לקמעות הכשר‪ ,‬והעלו את‬
‫העיסוק בהם לדרגת שיטה מאורגנת‪ ,‬עם הלכות מפורטות לטובת המומחה‬
‫העוסק בתחום‪.‬‬

‫בפירושם ל"תורת המלך"‪ 160‬קבעו חז"ל שעל המלך לכתוב לעצמו‬

‫שתי תורות‪ :‬אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית‬
‫גנזיו‪ .‬אותה שיוצאה ונכנסת עמו‪ ,‬עושה אותה קטנה מאוד והיא לו כמין‬
‫‪161‬‬
‫קמע ותולה אותה בזרועו"‪.‬‬

‫הפיכתה של התורה לקמע מתוארת גם במדרש ויקרא רבה‪ ,‬שם מדמים הרבנים‬
‫‪162‬‬
‫את התורה למקל בעל כוח מאגי‪ ,‬שתפקידו להגן מפני יצר הרע‪.‬‬

‫אימוץ החמסה כקמע הוא מעניין ביותר‪ ,‬שכן היא נפוצה בכתות שונות‬
‫באסלאם‪ 163,‬ושורשיה ככל הנראה באלילה צפון אפריקנית עתיקה‪ 164.‬לדעת כמה‬
‫חוקרים‪ ,‬החמסה מייצגת את ידה של פאטמה‪ ,‬בתו של מוחמד‪ .‬חמש האצבעות‬
‫מסמלות את חמשת עמודי האסלאם‪ :‬הכרזת האמונה‪ ,‬התפילה‪ ,‬הצדקה‪ ,‬הצום‬
‫והעלייה לרגל‪ 165.‬אגב‪ ,‬בהילולת הרשב"י בהר מירון מוכרים חמסות שביכולתן‬
‫‪166‬‬
‫לשחרר מנעולי עגלות של סופרמרקט‪.‬‬

‫נרות קדושים‪ .‬בקרב עמים פגאניים ודתות אליליות תמיד הלכו נרות‬
‫השעווה‪ ‬הקדושים יד ביד עם קמעות של מזל‪ 167.‬פרופ' משה פלאי מציין‬
‫שהשימוש בנרות לקידוש‪ ‬ולעילוי נשמות המתים לקוח ישירות‪ ‬ממנהגיהם‬
‫של‪ ‬עובדי האלילים‪ 168.‬כיום יש ליד קברי הצדיקים דוכנים‪ ‬לממכר נרות‪ ,‬מים‬
‫קדושים וקמעות‪ .‬כך הפכו הנרות הקדושים לחלק מפולחן היהדות הרבנית‬
‫‪169‬‬
‫וסגולתם יכולה להביא לריפוי ולקדושה‪.‬‬

‫גפני‪ ,‬עמ' ‪( 172‬הערת שוליים מס' ‪.)119‬‬ ‫‪1 59‬‬

‫דברים י"ז ‪.20–15‬‬ ‫‪1 60‬‬
‫סנהדרין כ"א ע"ב‪ ,‬ביאור שטיינזלץ‪.‬‬ ‫‪ 161‬‬
‫צבי מרק‪ ,‬מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב‪.61–59 :2003 ,‬‬ ‫‪ 162‬‬
‫ברקאי ושילר (עורכים)‪ ,‬קמעות ברפואה העממית בקרב הבדווים בנגב‪ ,‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל‪ ,‬גיליון‬ ‫‪ 163‬‬
‫‪.12–11 :2006 ,174‬‬
‫ראו מאמרו של יורם שורק‪.http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=366317 :‬‬ ‫‪1 64‬‬
‫הדס שדר וליאת ורדי‪ ,‬אצל גדעון כ"ץ‪ ,‬שלום רצבי ויעקב ידגר (עורכים)‪ ,‬מעבר להלכה‪ :‬מסורתיות‪ ,‬חילוניות‬ ‫‪ 165‬‬
‫ותרבות העידן החדש בישראל‪ ,‬הוצאת מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות‪ ,‬אוניברסיטת בן–גוריון בנגב‪,‬‬
‫‪ ,2014‬עמ' ‪.395‬‬
‫חמוטל בר־יוסף‪ ,‬קריאות ושריקות‪ :‬מסות ומאמרים‪.242 :2005 ,‬‬ ‫‪ 166‬‬
‫גדעון ביגר ואלי שילר (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל – אתרים ומקומות בארץ־ישראל‪,‬‬ ‫‪ 167‬‬
‫‪.96 :1988‬‬
‫משה פלאי‪ ,‬עטרה ליושנה‪ :‬המאבק ליצירת יהדות ההשכלה‪.182 ,66 :2012 ,‬‬ ‫‪ 168‬‬
‫גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל – צפת ואתריה‪.38–37 :2002 ,‬‬ ‫‪1 69‬‬

‫‪219‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫פרופ' יצחק גילת מציין שבתקופת בית שני אימצו הרבנים את רעיון השימוש‬
‫בנרות שבת כסוג של קמע‪ ,‬שביכולתו להשכין שלום בית‪ .‬הרעיון מופיע כבר‬
‫בספרות חז"ל המוקדמת‪ .‬מתואר‪ ‬שם ויכוח בין החכמים‪ :‬האם יש להדליק‬
‫נר אחד או שניים‪ .‬כדרכם של הרבנים הם הוסיפו מצווה שלא מהתורה‪ ,‬ואף‬
‫‪170‬‬
‫איימו‪ ‬שעונשה של אישה שלא תדליק נרות בשבת הוא מוות בלידה‪.‬‬

‫קרנבל פורים‪ .‬המקור הקדום ביותר שבו עלינו לחפש את מנהגי חג הפורים הוא‬
‫מגילת אסתר‪ .‬בפרק ט' מתוארים שלושת מאפייני החג‪" :‬יֹום ִמ ְׁש ֶּתה וְ ִׂש ְמ ָחה"‬
‫"ּומ ָּתנֹות לָ ֶא ְביֹונִ ים" (פס' ‪.)22‬‬
‫לֹוח ָמנֹות ִאיׁש לְ ֵר ֵעהּו" (פס' ‪ַ )19‬‬
‫"מ ְׁש ַ‬
‫(פס' ‪ִ ,)17‬‬
‫שלושה דברים בולטים בהיעדרם‪ :‬מסיכות ותחפושות‪ ,‬תהלוכת עדלאידע‬
‫והחובה לשתות לשוכרה‪.‬‬

‫ברם חכמי ההלכה לא הסתפקו במנהגי החג המפורטים במגילה והוסיפו‬

‫מסורות משלהם‪ ,‬בהשראת קרנבלים ונשפים אליליים‪ 171.‬מתברר שחגיגות‬
‫הפורים המסורתיות הושפעו במידה ניכרת מהילולות פגאניות שהיו נהוגות‬
‫בימי הביניים ומקרנבל נוצרי עירוני שרווח באירופה‪ 172.‬הנה כמה מקבילות בין‬
‫‪173‬‬
‫מנהגי הפורים של הרבנים לבין הקרנבל הפגאני‪:‬‬

‫לבישת המסכות בפורים שאובה מנשפי המסכות הפגאניים שנהגו באירופה‬

‫העתיקה‪ 174.‬למשל נשף ה"קלנדס"‪ 175‬המוזכר בתלמוד‪ 176.‬תהלוכת העדלאידע‬
‫הודבקה לפורים מתוך תהלוכת הרחוב הקרנבלית שרווחה בימי הביניים‪ ,‬בעיקר‬
‫בפסטיבלים חילוניים אבל גם בחוגים נוצריים‪ 177.‬גם תהלוכות אלה כללו‬
‫‪178‬‬
‫תחפושות שנועדו לבדר וללעוג לעולם הרשמי והשגרתי‪.‬‬

‫בפורים קיים מנהג רבני נוסף‪ :‬להשליך בובות בדמותו של המן לתוך מדורה גדולה‬
‫ולרקוד סביבה‪ 179.‬התלמוד מקשר מנהג זה עם עבודת המולך‪ ,‬שם שרפו אדם‬
‫ממש‪ .‬בבבלי‪ 180‬מתואר ויכוח בין החכמים סביב השאלה עד כמה דומה המסורת‬
‫של פורים למנהג הפגאני של העברת בנים באש‪ 181.‬כמובן שגם מנהג זה‪ ,‬של‬
‫שריפת הצלם בפורים וריקוד סביב הלהבות‪ ,‬אינו אלא שריד עתיק של מסורות‬

‫משנה‪ ,‬שבת פרק ב‪ .‬יצחק גילת‪ ,‬פרקים בהשתלשלות ההלכה‪( 342–336 :1992 ,‬ראו גם הערות שוליים מס'‬ ‫‪ 170‬‬
‫‪ .)53–51‬לגבי הדלקת נרות בשבת קבעו חז"ל שמדובר במצווה מן התורה שבכתב (מדרש תנחומא‪ ,‬נח א;‬
‫ותנחומא‪ ,‬מצורע ט)‪.‬‬
‫אלי בר־נביא (עורך)‪ ,‬האטלס ההיסטורי של תולדות עם ישראל‪.72 :1993 ,‬‬ ‫‪ 171‬‬
‫ענת הלמן‪ ,‬אור וים הקיפוה‪ :‬תרבות תל אביבית בתקופת המנדט‪.85 :2007 ,‬‬ ‫‪ 172‬‬
‫ראו לעניין זה מאמרה של שרה שוב‪ ,‬מגלת אסתר – מגלה של קרנבל‪ ,‬בתוך‪ :‬מחקרי חג‪.42 :1982 ,‬‬ ‫‪ 173‬‬
‫אהובה בלקין‪ ,‬הפורים שפיל‪ :‬עיונים בתאטרון היהודי העממי‪ ;61–60 :2002 ,‬ראו גם‪ :‬שמואל אחיטוב‬ ‫‪ 174‬‬
‫(עורך)‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא‪.8 :2001 ,‬‬
‫עוד על חג זה ראו‪ :‬דוד פלוסר‪ ,‬ספר יוסיפון – כרך ראשון‪ :‬גוף הספר ופירושו‪( 13 :1981 ,‬הערת שוליים מס' ‪.)51‬‬ ‫‪ 175‬‬
‫עבודה זרה ו' ע"א; ח' ע"א‪.‬‬ ‫‪1 76‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .62‬ראו גם‪ :‬אנציקלופדיה כללית מסדה‪ ,‬כרך חמישי‪.365 :1959 ,‬‬ ‫‪1 77‬‬
‫מוטי רגב‪ ,‬סוציולוגיה של התרבות‪ :‬מבוא כללי‪.383 ,269 :2011 ,‬‬ ‫‪ 178‬‬
‫האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך עשרים ושבעה‪ ;541 :1975 ,‬ראו גם‪ :‬יואל רפל‪ ,‬מועדי ישראל‪ :‬אנצקלופדיה‬ ‫‪ 179‬‬
‫שימושית לשבת ולחג‪.229 :1990 ,‬‬
‫סנהדרין ס"ד ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 80‬‬
‫במהדורת שטיינזלץ לתלמוד (סנהדרין ס"ד ע"ב)‪ ,‬בפירוש "החיים"‪ ,‬נאמר‪" :‬בימי פורים‪ ,‬היו הנערים עושים‬ ‫‪ 181‬‬
‫בובה מעץ‪ ...‬של המן‪ ...‬והיו שורפים אותה במדורה‪ ,‬ומעל לאש היו תולים טבעת ובה היו נאחזים וקופצים‬
‫מצד לצד בתוך האש לשם השעשוע והשמחה"‪.‬‬

‫‪220‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫‪182‬‬
‫פגאניות‪ ,‬מעמים שערכו הילולות סביב מדורה ואף העלו קורבנות אדם‪.‬‬

‫כמה חוקרים הצביעו על כך שמקורן של אוזני המן‪ ,‬על צורתן הייחודית שכלל‬
‫אינה דומה לאוזן‪ ,‬הוא בעוגיות מזל שנהגו לאכול עמים פגאניים‪ .‬אותן עוגיות‬
‫מזכירות בצורתן את איבר מינה של אלת הפריון‪ ,‬ומילוי העוגייה בנקודות‬
‫‪183‬‬
‫שחורות סימל את הזרעים שבחיקה‪.‬‬

‫הילולות והשתטחות על קברי צדיקים‪" .‬נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר‬
‫תפילת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים" (קיצור שולחן‬
‫ערוך‪ ,‬קכח יג)‪.‬‬

‫ולא רק להשתטח על הקבר של המת‪ ,‬אלא גם לדבר איתו‪:‬‬

‫אפשר גם לבקש מן המתים בעצמם שיעוררו עלינו רחמים‪ ...‬הרי‪ ,‬שמעלת‬

‫ההשתטחות על קברי צדיקים גדולה ועצומה היא עד מאד‪ .‬כי על כן‪ ,‬הרי‬
‫זה אחד מעיקרי העבודה ְּבברסלב – להשתטח על קברי צדיקים! (אתר‬
‫‪184‬‬
‫חסידות ברסלב)‪.‬‬

‫בתורה לעומת זאת‪ ,‬לא תמצאו אף אחד משתטח על קברים‪ ,‬ובניגוד לאגדות‬
‫חז"ל‪ ,‬גם כלב בן יפונה לא עשה זאת‪ .‬לא רק שאף אחד בתנ"ך לא משתטח על‬
‫קברים‪ ,‬אלא שהתורה בכלל אוסרת זאת בתכלית האיסור ומגדירה זאת כדבר‬
‫טמא ואסור‪:‬‬

‫וְ כֹל ֲא ֶׁשר יִ ּגַ ע ַעל ְּפנֵ י ַה ָּׂש ֶדה ַּב ֲחלַ ל ֶח ֶרב אֹו ְב ֵמת אֹו ְב ֶע ֶצם ָא ָדם אֹו ְב ָק ֶבר‬
‫יִ ְט ָמא ִׁש ְב ַעת יָ ִמים (במדבר י"ט ‪.)16‬‬

‫אז איך הפך פולחן עבודת המתים מדבר אסור וטמא למרכזי ביותר ביהדות‬
‫של ימינו? בגלל שהרבנים אימצו את המנהג האלילי הזה מהאיסלאם והחדירו‬
‫אותו ליהדות לפני כחמש מאות שנה‪ .‬פרופסור ליכטנשטיין‪ ,‬חוקר יהדות‬
‫מאוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬מודה‪:‬‬

‫בעיקר בגלל השפעות חיצוניות‪ :‬המנהג העתיק‪ ,‬שהיה 'עבודה זרה'‬

‫(למשל במצרים)‪ ,‬החל לחלחל לעם היהודי‪ ...‬ה'זִ יָ ארה' (בערבית‪:‬‬
‫מסע אל הקברים)‪ ,‬שהייתה מקובלת בתרבות האיסלאם‪ ,‬התפשטה‬
‫לקהילות יהודיות בתפוצות ולאחר מכן גם בארץ־ישראל (ד"ר יחזקאל‬
‫‪185‬‬
‫ליכטנשטיין)‪.‬‬

‫בלקין‪ ,‬עמ' ‪ ;42–41‬ראו גם‪ :‬ספרו של האנתרופולוג הבריטי ג'ורג' פרייזר ג'יימס‪ ,‬ענף הזהב (באנגלית "‪The‬‬ ‫‪1 82‬‬
‫‪ ,)"Golden Bough‬שם הוא מסביר את מקורם של פסטיבלי האש בקרב עמים פגאניים עתיקים‪.‬‬
‫מתוך‪Susan Schnur, From Prehistoric Cave Art to Your Cookie Pan, Lilith Magazine, Spring, :‬‬ ‫‪1 83‬‬
‫‪.1998‬‬
‫‪.https://tinyurl.com/rp7pndm‬‬ ‫‪1 84‬‬
‫‪.z.ynet.co.il/short/content/2017/kivrey_tzadikim/articles/article.aspx?id=5032471‬‬ ‫‪ 185‬‬

‫‪221‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫פולחן קברי הקדושים וההילולות אומצו בחום רב על ידי היהדות הרבנית‪,‬‬

‫שכן הוא ממנף את מעמדם ומרים אותם מעם‪ .‬גם כאן מדובר במנהג ששורשיו‬
‫פגאניים עתיקים‪ 186.‬מנהג העלייה לקברי הצדיקים רווח בקרב כתות נוצריות עוד‬
‫לפני שאומץ על ידי הרבנים‪ .‬אותן הילולות כללו הדלקת מדורת ענק‪ ,‬שלתוכה‬
‫‪187‬‬
‫הושלכו נרות כסמל לשלל אמונות טפלות‪.‬‬

‫העלייה לקברי קדושים אינה מיוחדת להלכה‪ .‬היא רווחת בקרב מוסלמים‪,‬‬
‫נוצרים ובני דתות אחרות‪ 188‬ויש הקבלות ברורות בין החגיגות שנערכות על‬
‫קברי הקדושים המוסלמים לבין ההילולות הרבניות‪ 189.‬אגן הים התיכון ואפריקה‬
‫הצפונית משופעים בקברי קדושים‪ .‬באירופה התפתחו מרכזי פולחן רבים‬
‫שעולים אליהם לרגל‪ .‬באסלאם וביהדות הרבנית מקובל פולחן הקברים על כל‬
‫הפלגים והעדות‪ ,‬והוא אהוד במיוחד על ציבור הנשים‪ 190,‬שבדרך כלל מוּדרות‬
‫מהתפילה במסגד ובבתי הכנסת‪ .‬ההילולה על הקבר מאפשרת להן לבטא את‬
‫רגשותיהן הדתיים ללא תחושת הפליה‪ ,‬במיוחד כשבמתחם הקבר יש חללים‬
‫‪191‬‬
‫נפרדים לשני המינים‪.‬‬

‫המנהג לפקוד את קברי הקדושים ולהשתטח עליהם מתועד בתלמוד‪ 192.‬כיום‬

‫זוכה התופעה לעדנה מחודשת‪ ,‬הן בארץ והן בחו"ל‪ 193.‬בישראל לבדה יש‬
‫‪194‬‬
‫כמאתיים קברי צדיקים‪ ,‬שמאות אלפי חסידים עולים אליהם לרגל מדי שנה‪.‬‬
‫תעשיית הקברים משגשגת‪ ,‬ואוטובוסים מאורגנים אוספים את קהל היעד‬
‫מרחבי הארץ ויוצאים למסע שבמהלכו מדלגים מקבר אחד למשנהו כאשר‬
‫לכל קבר מיוחסת סגולה אחרת‪ .‬ביקור בקבר יונתן בן עוזיאל‪ 195,‬לדוגמה‪ ,‬ידוע‬
‫כסגולה טובה לזיווג; בקבר הרשב"י – לפרנסה; קבר רחל מבטיח "ביטול גזירות‬
‫‪196‬‬
‫רעות ולזכות לניסים וישועות בפרי בטן‪ ,‬בבריאות‪ ,‬בנחת ובזיווג הגון"‪.‬‬

‫רפל מצא שבמנהג ההליכה לבית הקברות טמונים יסודות פגאניים של פולחן המתים (בספרו‪" :‬מועדי‬ ‫‪ 186‬‬
‫ישראל‪ :‬אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג" ‪ ;)448 :1990‬מזר בנימין (עורך)‪" ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר‬
‫הידיעות של המקרא ותקופתו" – ד‪.760–759 :1962 ,‬‬
‫רפל‪ ,‬עמ' ‪ ;206‬מושון גבאי (עורך)‪ ,‬מדריך ישראל החדש‪ :‬אנציקלופדיה‪ ,‬מסלולי טיול – כרך ‪ : 3‬הגליל העליון‬ ‫‪1 87‬‬
‫וחופו‪ ;277 :2001 ,‬יורם בילו‪ ,‬שושביני הקדושים‪ :‬חולמים‪ ,‬מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל‪:2005 ,‬‬
‫‪.35–34‬‬
‫יעקב ש' שפיגל‪ ,‬בתוך‪ :‬יוסף הקר (עורך)‪ ,‬שלם‪ :‬מחקרים בתולדות ארץ־ישראל ויישובה היהודי – ספר שמיני‪,‬‬ ‫‪ 188‬‬
‫‪.327 :2008‬‬
‫וביתר שאת באסלאם המרוקאי‪ ,‬כפי שמעיר בילו בספרו שושביני הקדושים‪ :‬חולמים‪ ,‬מרפאות וצדיקים‬ ‫‪ 189‬‬
‫בספר העירוני בישראל‪.33 ,29 :2005 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬ ‫‪1 90‬‬
‫אברהם שטאל‪ ,‬העליה לרגל לקברי קדושים בישראל ובעמים‪ ,‬אצל אלי שילר (עורך)‪ ,‬אריאל ‪ :‬כתב עת‬ ‫‪ 191‬‬
‫לידיעת ארץ־ישראל – דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ־ישראל‪ ,‬גיליון מס' ‪.20 ,18 ,14 :1996 ,117‬‬
‫בעניין הנוכחות הנשית הבולטת בהילולות‪ ,‬ראו גם אצל בילו‪ ,‬עמ' ‪.35‬‬
‫ראו למשל‪ ,‬תענית ט"ז ע"א; סוטה ל"ד ע"ב; וגם‪ :‬אברהם שטאל‪ ,‬העליה לרגל לקברי קדושים בישראל‬ ‫‪ 192‬‬
‫ובעמים‪ ,‬אצל אלי שילר (עורך)‪ ,‬אריאל ‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל – דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים‬
‫בארץ־ישראל‪ ,‬גיליון מס' ‪ ;14 :1996 ,117‬ראו עוד בספרו של יחזקאל שרגא ליכטנשטיין‪ ,‬מטומאה לקדושה‪,‬‬
‫‪.2007‬‬
‫בגולה קיימים מאות קברי קדושים (שטאל‪ ,‬עמ' ‪.)14‬‬ ‫‪ 193‬‬
‫מנחם מיכלסון‪ ,‬יהודה סלומון ומשה וילנר‪ ,‬מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ־ישראל‪.11 :2000 ,‬‬ ‫‪ 194‬‬
‫"הרבי ילך לבקש אצל השם בקשה עבור שלומית"‪ ,‬מסבירה הרבנית בן ישי‪" ,‬הוא הצינור אל השם‪ .‬וביום‬ ‫‪ 195‬‬
‫הפטירה שלו מספרים שרוחו שורה על הקבר והוא נענה לכל הבקשות‪ .‬עכשיו קחי אבן ושימי על כיפת‬
‫הקבר"‪.‬‬
‫פורסם במודעה מטעם מוסדות קבר רחל‪ ,‬ב"ישראל היום"‪ ,24.10.2017 ,‬עמ' ‪.23‬‬ ‫‪ 196‬‬

‫‪222‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫השתטחות על קברו של צדיק היא מרכיב עיקרי בהילולה‪ .‬בעוד שהתורה‬

‫מזהירה מפני טומאת המת‪ 197,‬חז"ל מחשיבים את הצדיקים המתים יותר מן‬
‫החיים; התורה מבהירה שהמתים מטמאים את החיים‪ ,‬אבל בקברי הצדיקים‬
‫– איפכא מסתברא – החסידים שמבקרים במקום נטהרים בזכות המת‪ 198.‬ספר‬
‫הזוהר ביקש להכשיר את ההשתטחות על קברים ואת הפנייה לנפטר‪ ,‬ולכן‪,‬‬
‫למרות האיסור התורני לדרוש אל המתים‪ 199,‬קבע שהאיסור חל‪...‬‬

‫[רק על גויים] שלעולם נקראים מתים‪ ,‬אפילו בחייהם‪ ...‬ואילו ישראל‬

‫הולכים אצל מתיהם בתשובה ותענית‪ ,‬וכוונתם שנשמות המתים יתפללו‬
‫‪200‬‬
‫לה' עליהם‪.‬‬

‫צדק ד"ר אלכסנדר קליין כשהודה ש"פירושו של הזוהר אינו תואם את פשוטו‬
‫‪201‬‬
‫של מקרא"‪.‬‬

‫על העץ שגדל בסמוך לקבר בנו של האר"י נתלו בקשות בתוך שקיות פלסטיק‪,‬‬
‫צעיפים‪ ,‬סרטים צבעוניים‪ ,‬מגבת ובגדים‪ .‬כשר' שמואל אליהו‪ ,‬רבה של צפת‪,‬‬
‫נדרש לכך‪ ,‬הוא נאלץ להודות ש"זה מעשה גויים" ושכנראה יהודים מצפון‬
‫‪202‬‬
‫אפריקה העתיקו את המנהג מהאסלאם‪.‬‬

‫להילולות על קברי צדיקים יש עוד תפקיד חשוב בדת הרבנית‪ ,‬והוא קשור‬
‫לתעשיית הכספים המתגלגלת שם‪ 203.‬ההילולות הן קרקע פורייה לסחיטת כספים‬
‫מציבור החסידים הפוקדים את המקום‪ ,‬שיעשו כמעט הכול על מנת לזכות בסגולה‪,‬‬
‫מזל וברכה קדושה‪ 204.‬הפקת ההילולות כרוכה בהוצאות כספיות גבוהות‪ ,‬ואת‬
‫ההשקעה הזו מכסים מתרומות החסידים הפוקדים את המקום ומכספי המועצה‬
‫‪206‬‬
‫המקומית (כלומר‪ ,‬מכספי משלם המיסים)‪ 205‬שברשותה נמצא המתחם‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬התופעה הפגאנית של פולחן קברי מתים מצאה לה מקום של כבוד‬

‫ביהדות חז"ל‪ .‬הרבנים מעודדים סגידה של אדמו"רים קדושים‪ ,‬צדיקים ומקובלים‬
‫– גם בחייהם ובעיקר לאחר מותם‪ .‬ההילולות וההשתטחות על הקבר משרתות‬
‫היטב את העסק שנקרא "דת"‪ ,‬ומזינות את מאווייהם העמוקים של החסידים‬

‫במדבר י"ט‪.‬‬ ‫‪1 97‬‬

‫שלי גולדברג‪ ,‬מסע הנשמה‪ :‬נשמת הצדיק ונצחיות הנשמה במשנת חב"ד‪.117 :2009 ,‬‬ ‫‪ 198‬‬
‫דברים י"ח‪.‬‬ ‫‪1 99‬‬
‫זוהר‪ ,‬כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות‪ ,‬דף עא‪.‬‬ ‫‪ 200‬‬
‫במאמרו‪ :‬בעניין הביקור בקברי צדיקים‪ ,‬בתוך‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬דף שבועי‪ ,‬מאת היחידה ללימודי יסוד‬ ‫‪ 201‬‬
‫ביהדות‪ ,‬מס' ‪ ,813‬פרשת שלח לך‪.2009 ,‬‬
‫ראו‪.http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shlach/klei.html#_ftn8 :‬‬
‫דפני‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬ ‫‪2 02‬‬
‫ראו דוגמאות בספרו של אילן שחר‪ ,‬חרדים בע"מ‪ :‬התקציבים‪ ,‬ההשתמטות ורמיסת החוק‪;104 :2000 ,‬‬ ‫‪ 203‬‬
‫ובספרו של בילו‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.50‬‬
‫יוסף הקר וירון הראל (עורכים)‪ ,‬לא יסור שבט מיהודה‪ :‬הנהגה‪ ,‬רבנות וקהילה בתולדות ישראל‪:2011 ,‬‬ ‫‪ 204‬‬
‫‪ ;398–397‬בילו‪ ,‬עמ' ‪ .114‬מכירה פומבית של כוסות עראק‪ ,‬נרות צבעוניים‪ ,‬תמונות של קדושים ושאר ירקות‬
‫מהווה חלק בלתי נפרד מתעשיית הקברים (בילו‪ ,‬עמ' ‪ ,175‬הערת שוליים מס' ‪.)6‬‬
‫לאחרונה החלה המדינה בתהליכי מיסוד של אתרי קברי הצדיקים שביססו את מעמדם כמקומות קדושים‬ ‫‪ 205‬‬
‫(בילו‪ ,‬עמ' ‪ .)115‬זה אומר שציבור משלמי המיסים בארץ יממן חלקית את תחזוקת האתרים ואת ההוצאות‬
‫הכרוכות בהפקת ההילולות המתקיימות סביבם‪ .‬ראו דוגמה לחלוקת תקציב משרד הדתות לטובת‬
‫ההילולות בספרו של שחר אילן‪ ,‬עמ' ‪.332‬‬
‫בילו‪ ,‬עמ' ‪.115–114‬‬ ‫‪2 06‬‬

‫‪223‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫העולים לרגל בהמוניהם‪ ,‬בתקווה שהמת ישמש מליץ יושר ויביא להם פרנסה‪,‬‬
‫‪207‬‬
‫בריאות‪ ,‬מזל‪ ,‬הצלחה וישועה‪.‬‬

‫יש להזכיר גם את מנהג הנחת אבנים על הקבר‪ .‬מדובר במנהג עתיק יומין שרווח‬
‫בקרב עמים שחיו במדבריות המזרח התיכון‪ .‬הבדואים שחיו בנגב נהגו להניח‬
‫אבנים על קברים מתוך אמונה שהמנוח יגיע בשלום ליעדו‪ 208.‬מנהג פגאני זה‬
‫מצא קרקע פורייה ביהדות חז"ל והיכה שורשים במסורת הרבנית‪ .‬הרב ישראל‬
‫לאו מסביר שבתום ימי השבעה נוהגים להניח אבן על קברו של הנפטר על מנת‬
‫להביע השתתפות בצער המשפחה וללמד זכות על הנפטר – "זכות זו תעמוד לו‪,‬‬
‫אנו מאמינים‪ ,‬בעולם האמת"‪ 209.‬אבל חשוב לציין שהמנהג זר לחלוטין לתנ"ך‪.‬‬

‫תמונות קדושים‪ .‬קמעות יכולים להופיע בצורות רבות‪ .‬אחת המפורסמות היא‬
‫תמונותיהם של קדושים‪ ,‬וכבר הסברנו שמנהג זה מנוגד לאיסור המפורש בתורה‬
‫על עשיית כל פסל וכל תמונה‪ .‬הפולחן מצוי ברוב הדתות‪ ,‬ומקורו במסורות‬
‫פגאניות ובעיקר בפולחן האלילים של רומי‪ 210.‬בנצרות הקתולית העתיקה‬
‫נקראים תמונות או ציורים של קדושים "איקונות"‪ 211,‬ואלה כיכבו בעבר‪ ,‬ועדיין‬
‫מככבים‪ ,‬בירידים ובקרנבלים שכוללים תהלוכה‪ ,‬שבמהלכה נישאות תמונות‬
‫‪212‬‬
‫הקדושים לקול תשואות ההמון הנרגש‪.‬‬

‫הפרשת חלה‪ .‬בבמדבר ט"ו ‪ 21–18‬כתוב‪:‬‬

‫ַּד ֵּבר ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶהם ְּבב ֲֹא ֶכם ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ֲאנִ י ֵמ ִביא ֶא ְת ֶכם‬
‫אׁשית ֲע ִרס ֵֹת ֶכם‬
‫רּומה לַ ה'‪ֵ .‬ר ִ‬ ‫ָׁש ָּמה וְ ָהיָ ה ַּב ֲא ָכלְ ֶכם ִמּלֶ ֶחם ָה ָא ֶרץ ָּת ִרימּו ְת ָ‬
‫יכם‬‫אׁשית ֲע ִרס ֵֹת ֶ‬ ‫רּומת ּג ֶֹרן ֵּכן ָּת ִרימּו א ָֹתּה‪ֵ .‬מ ֵר ִ‬‫רּומה ִּכ ְת ַ‬ ‫ַחּלָ ה ָּת ִרימּו ְת ָ‬
‫יכם‪.‬‬ ‫רּומה לְ דֹר ֵֹת ֶ‬‫ִּת ְּתנּו לַ ה' ְּת ָ‬

‫הרבנים עיוותו מצווה זו ופסקו‪" :‬על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪:‬‬
‫על שאינן זהירות בנידה‪ ,‬ובחלה‪ ,‬ובהדלקת הנר"‪ 213.‬לא זו בלבד שחז"ל גזרו‬
‫על הנשים מצווה שמלכתחילה ניתנה לעם כולו‪ ,‬הם אף איימו בעונש אכזרי‬
‫שאין לו זכר בתורה‪ .‬מצוות הפרשת חלה הפכה לאירוע ציבורי לנשים הכולל‬
‫דמי השתתפות‪ ,‬סיפורי ניסים‪ ,‬ברכות‪ ,‬שירה ומכירת קמעות ותשמישי קדושה‪.‬‬
‫תחקיר שנעשה על ערבי הפרשת חלה (ו"סעודות אמנים") מלמד שמדובר בעסק‬

‫מיכלסון‪ ,‬סלומון ווילנר‪ ,‬עמ' ‪.151 ,13–12‬‬ ‫‪2 07‬‬

‫דפני‪ ,‬עמ' ‪.105‬‬ ‫‪2 08‬‬
‫ישראל מאיר לאו‪ ,‬בספרו הנחת יסוד‪ :‬מאה מושגים ביהדות‪.152 :2008 ,‬‬ ‫‪ 209‬‬
‫משה פלאי‪ ,‬עטרה ליושנה‪ :‬המאבק ליצירת יהדות ההשכלה‪.67–66 :2012 ,‬‬ ‫‪ 210‬‬
‫ראו‪ :‬גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל – נצרות ונוצרים בארץ־‬ ‫‪ 211‬‬
‫ישראל‪ ;257–255 ,66–65 :2002 ,‬פלאי‪ ,‬עמ' ‪ ;67–66‬אבידב ליפסקר‪ ,‬שיר אדום שיר כחול‪ :‬שבע מסות על‬
‫סקר־ׁשילֶ ר‪.106 :2010 ,‬‬
‫שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על שירת ֶאלזֶ ה לַ ֶ‬
‫גרשון שקד‪ ,‬זהות ‪ :‬ספרויות יהודיות בלשונות לעז‪ ,‬הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה‪ ;86 :2006 ,‬עד‬ ‫‪ 212‬‬
‫היום מלאים אתרי הקדושה הקתוליים‪ ,‬וביניהם כנסיית הקבר בעיר העתיקה בירושלים‪ ,‬בתמונות קדושים‬
‫(יהושע בן־אריה‪ ,‬עיר בראי תקופה – ירושלים במאה התשע־עשרה‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן־צבי‪:1977 ,‬‬
‫‪ ;259–242‬יעקב בורקהארט‪ ,‬תרבות הריניסאנס באיטליה‪ ,‬מתוך הסדרה‪ :‬ספרי מופת ותרבות העולם‪ ,‬מוסד‬
‫ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.)482–479 ,460 :1949 ,‬‬
‫משנה‪ ,‬שבת ב‪.‬‬ ‫‪2 13‬‬

‫‪224‬‬
 ‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫כלכלי‪ ,‬המשוּוק כחוויה דתית‪ ,‬ומנצל את הרגשות הדתיים העמוקים ביותר‬

‫‪214‬‬
‫לצבירת הון‪.‬‬

‫פרופ' תמר אלאור‪ ,‬שחקרה את טקסי הפרשת החלה‪ ,‬מציינת שאירועי נשים‬
‫מעין אלה נפוצים בתרבויות ובדתות אחרות‪ .‬היא מביאה כדוגמה את טקס‬
‫"הביבי שאשאנהב"‪ ,‬שבמהלכו נאספות נשים מבוגרות סביב שולחן שעליו מונח‬
‫לוח מרובע ללישת בצק‪,‬‬

‫ובארבע כנפותיו מונחות שבע חתיכות של לחם מטוגן‪ ,‬קערה של קמח‪,‬‬

‫קערה של פודינג חלבי ושבע קערות קטנות‪ .‬מנהלת הטקס מדליקה‬
‫‪215‬‬
‫שבעה נרות וקוראת סורות מן הקוראן‪.‬‬

‫לדברי פרופ' אלאור‪ ,‬טקס זה ואירועים דומים הפכו ברחבי ברית המועצות‬
‫לשעבר בעידן הפוסט סובייטי להמוניים‪ ,‬ראוותניים וגדולים יותר‪ 216,‬כפי שאירע‬
‫בעשורים האחרונים לטקסי הפרשת החלה בסצנה הדתית בישראל‪.‬‬

‫ליל הסדר והסימפוזיון‪ .‬השפעתו של הסימפוזיון (המשתה) ההלניסטי על סדר‬

‫הפסח שתיקנו חז"ל לא נעלמה מעיניהם של חוקרים רבים‪ .‬במרכזו של חג‬
‫הפסח המקראי עמדו קורבן הפסח ואכילתו‪ ,‬לזכר ליל השימורים שקדם ליציאת‬
‫מצרים‪ 217.‬אבל חג הפסח של חז"ל לבש נופך אחר לגמרי‪ .‬הוא נטול קורבן‬
‫ולעומת זאת מלא בגינונים רטוריים ומיתיים השאובים מתרבות זרה‪.‬‬

‫פרופ' שמואל ספראי‪ ,‬היסטוריון של תקופת בית שני מהאוניברסיטה העברית‪,‬‬

‫מציין שסדר הפסח הרבני נערך במקור במתכונת של סעודה חגיגית‪ ,‬כמנהג‬
‫העולם ההלניסטי‪ :‬פתיחת הערב בכוס ראשונה‪ ,‬אכילת שאר ירקות‪ ,‬קריאה‬
‫בהגדה ואמירת הלל‪ ,‬בדומה לסימפוזיונים של סעודות היוונים‪ 218.‬לישראל לוין‪,‬‬
‫פרופ' לתולדות עם ישראל ולארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬אין ספק‬
‫שחז"ל שאבו את ההשראה ממרכיבים שהיו חלק מהסימפוזיון היווני־רומי‬
‫‪219‬‬
‫ושגם קוויה העיקריים של ההגדה נטבעו ברוח הסימפוזיון‪.‬‬

‫פרופ' יעקב מלכין מאוניברסיטת תל אביב טוען שמסורת ליל הסדר הושפעה‬
‫ללא ספק מהסימפוזיון היווני ושאלה ממנו היבטים רבים‪ 220.‬פרופ' יוסף תבורי‬
‫מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן מציין שבתוך ההגדה הרבנית יש‬
‫קטעים סימפוזיוניים מובהקים‪ ,‬כמו זה שמספר על ר' אליעזר וחבריו‪ ,‬ומתאר‬
‫את מסיבת החכמים בבני ברק‪.‬‬

‫ראו‪.http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600230 :‬‬ ‫‪2 14‬‬

‫תמר אלאור‪ ,‬מקומות שמורים‪ :‬מגדר ואתניות במחוזות הדת והתשובה‪ ,‬הוצאת עם עובד‪.59–58 :2006 ,‬‬ ‫‪ 215‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.61‬‬ ‫‪2 16‬‬
‫שמות י"ב; ויקרא כ"ג‪.‬‬ ‫‪2 17‬‬
‫שמואל ספראי‪ ,‬בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה‪ :‬פרקים בתולדות החברה והתרבות‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן‬ ‫‪ 218‬‬
‫שזר לחקר תולדות העם היהודי ישראל‪ ,‬משרד החינוך‪.117 :1983 ,‬‬
‫ישראל ל' לוין‪ ,‬יהדות ויוונות בעת העתיקה‪ :‬עימות או מיזוג?‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם‬ ‫‪ 219‬‬
‫היהודי‪.103 :2000 ,‬‬
‫יעקב מלכין‪ ,‬במה מאמינים יהודים חילוניים?‪ ,‬ספרית פועלים‪.23 :2000 ,‬‬ ‫‪ 220‬‬

‫‪225‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫הנה כמה הקבלות בין הסימפוזיון לבין ליל הסדר ההלכתי‪ 221:‬קידוש היין מקביל‬
‫לניסוך יין לאלים‪ ,‬והוא נעשה בליווי שירת שבח והלל; בשני הטקסים כולם‬
‫מסובים לחגיגה‪ ,‬כולל נשים‪ ,‬עבדים וילדים; ַשמש מכין את השולחן ומשרת את‬
‫המסובים לפי סדר ברור; מתנות מחולקות לבני המשפחה; שני הטקסים כוללים‬
‫משחקים באגוזים; לשני האירועים יש היבט ספרותי ומטרה חינוכית‪ ,‬שמושגת‬
‫בעזרת שאלות ומיני מזונות‪.‬‬

‫יש הסבורים שאפילו מסורת האפיקומן מקורה בסימפוזיון היווני‪ .‬אמיר אור‬
‫מפרט‪:‬‬

‫זו אזהרה מפני ה'אפי־קומוס' – התהוללות שיכורים שהתחוללה לא‬

‫פעם בתום המשתה‪ .‬נהוג היה שחבורות יוונים הוללים היו נודדות‬
‫ממקומן ופולשות לבתי אחרים‪ ,‬ושם‪ ,‬בספק צחוק‪ ,‬הם היו מרעישים‪,‬‬
‫מקימים מהומה ותובעים לקבל מטעמים ומתנות‪ .‬זכר לזה אפשר‬
‫למצוא גם בדברי רש"י שעדיין דורש את מובנו של האפיקומן כ'אפיקו‬
‫מן' (=הוציאו מטעמים) ומסביר‪' ,‬כדרך שבימי קדם היו מסיימים את‬
‫‪222‬‬
‫סעודתם במטעמים' "‪.‬‬

‫הרב פרופ' שאול ליברמן‪ ,‬מחשובי חוקרי התלמוד והתורה שבעל־פה‪ ,‬הוכיח‬
‫שהמילה 'אפיקומן' היא מילה יוונית הקשורה לפעילויות שנעשו בסוף הסימפוזיון‬
‫– "שתייה לשכרה‪ ,‬מעבר החוגגים מבית לבית והטרדת נשים ברחובות תוך כדי‬
‫‪223‬‬
‫הוללות והתנהגות גסה"‪.‬‬

‫יוסף תבורי‪ ,‬פסח דורות‪ :‬פרקים בתולדות ליל הסדר‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.377–368 :2002 ,‬‬ ‫‪ 221‬‬
‫עיתון "הארץ"‪ .29.3.2010 ,‬ראו‪.www.haaretz.co.il/1.1195297 :‬‬ ‫‪2 22‬‬
‫בתוך‪ :‬ישראל ל' לוין‪ ,‬יהדות ויוונות בעת העתיקה‪ :‬עימות או מיזוג?‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות‬ ‫‪ 223‬‬
‫העם היהודי‪.104 :2000 ,‬‬

‫‪226‬‬
‫פרק ה‪ :‬המקורות הפגאניים של התורה שבעל־פה‬

‫אחרית דבר‬

‫‪227‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫וח בלהות מהלכת בעולם היהודי זה למעלה מאלפיים שנה – רוחה של‬
‫ההלכה הרבנית‪ .‬מדובר בדת מעשה ידי אדם‪ ,‬במסורת אשר פיתחה‬
‫מערכת חוקים משלה הנבדלת ונפרדת מזו של התנ"ך; במנהגים שכובלים‬ ‫ר‬
‫את העם באזיקים הלכתיים מאז חורבן הבית השני ואינם מרפים‪.‬‬

‫אף אחד אינו מטיל ספק בקיומן של הלכות ומסורות שבעל־פה‪ .‬מקורן הוא זה‬
‫שעומד למבחן‪ .‬חז"ל טוענים שמשה קיבל על הר סיני תורה כתובה וגם תורה‬
‫בעל־פה‪ ,‬אך מחקר מעמיק של המקרא ושל הפירושים שנוספו לו במרוצת הזמן‬
‫מבהיר שהמסורות שהועברו בעל־פה אינן קיימות כלל בתנ"ך‪ ,‬ושהן הגיעו אלינו‬
‫מהרבנים לאחר שהללו אימצו רבות מהן מהעמים שבקרבם חיו‪.‬‬

‫ספר זה מסביר מתי וכיצד קמה תנועת הפרושים‪ ,‬אילו נסיבות היסטוריות וגיאו־‬
‫פוליטיות סללו את הדרך לפריחתה ואילו אמצעים עמדו לרשותה‪ ,‬שאפשרו לה‬
‫לדחוק הצידה את מתחריה‪ .‬הסברנו שהדבר נעשה באמצעות יצירת קשרים‬
‫עם הדרגים המדיניים הגבוהים ביותר (השלטונות הרומאים)‪ .‬הסברנו גם כיצד‬
‫הצליחה כת קטנה ורבת עוצמה לכפות את מסורותיה ואת האידאולוגיה שלה‬
‫על עם שלם‪ ,‬באמצעות פיתוח תורה שלמה וקידומה למעמד של מערכת קדושה‪,‬‬
‫שלכאורה נמסרה ישירות מפי אלוהים‪.‬‬

‫הספר מבהיר שהרבנים נטלו מן התורה שבכתב את חשיבותה וסמכותה‪ ,‬והמירו‬

‫זאת במסורות ובכתבים מעשה ידיהם – בתורה שבעל־פה‪ .‬חז"ל מימשו את‬
‫חזונם המהפכני באמצעות רפורמה שהתחוללה בשלוש חזיתות עיקריות‪:‬‬
‫‪ )1‬הרבנים החליפו את הכוהנים; ‪ )2‬הישיבות החליפו את בית המקדש;‬
‫‪ )3‬סמכותו של התנ"ך הוכפפה לזו של התורה שבעל־פה‪ .‬דא עקא‪ ,‬בעזרת‬
‫עדויות מקראיות‪ ,‬היסטוריות ומדעיות הוכחנו מדוע לא ייתכן כי מקורה של‬
‫התורה שבעל־פה בשמיים‪.‬‬

‫ראינו כי התנ"ך מעיד באופן ברור שהברית של אלוהים עם ישראל מבוססת אך‬
‫ורק על התורה שהוא ציווה על משה לכתוב‪ .‬בטקסט שמשה כתב אין אזכור‬
‫מפורש או מרומז לתורה שנמסרה בעל־פה‪ ,‬ולאורך כל ההיסטוריה המקראית‬
‫לא הייתה כל עדות לקיומה של תורה כזו‪ .‬ראינו שהניסיונות להוכיח את קיומה‬
‫– הן מתוך הטקסט המקראי והן על בסיס טיעונים לוגיים – אינם מבוססים‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬אפשר להפריכם בקלות‪.‬‬

‫העלינו טיעונים נגד תוקפה השמימי של התורה שבעל־פה וראינו שבמקרים‬

‫רבים הפירושים שנותנת התורה שבעל־פה נוגדים‪ ,‬סותרים ואף מסלפים במכוון‬
‫את הטקסט המקראי‪ .‬ראינו שפירושים אלה אינם מייצגים באופן נאמן את‬
‫אופיו של אלוהים‪ ,‬אלא מציגים הלכות ופירושים משונים‪ ,‬פרימיטיביים‪ ,‬פגאניים‬
‫ולעיתים בלתי מוסריים בעליל‪ .‬כמו כן פירטנו סתירות רבות בין התורה שבעל־‬
‫פה לזו שבכתב‪ ,‬ובינה לבין המדע‪.‬‬

‫נוסף על כל אלה‪ ,‬עמדנו על ההשפעות הפגאניות והיווניות שחז"ל אימצו‬

‫בכוונה תחילה‪ ,‬במטרה למלא את הפער שנוצר עם דעיכתה של היהדות‬

‫‪228‬‬
 ‫אחרית דבר‬

‫המקראית‪ ,‬שהייתה מבוססת על עבודת אלוהים במקדש‪ .‬ולבסוף הדגמנו כיצד‬

‫הגיעה הרפורמה הרבנית לשיאה תוך אלפיים שנה‪ .‬המסורות הפכו לדת המדינה‬
‫והרבנים עצמם פועלים בחסות המדינה‪ ,‬בעודם ממשיכים להרחיב את השפעתם‬
‫בעולם היהודי ולהתנהג כבעלי הבית וכשומרי הסף‪.‬‬

‫ביהדות של ימינו משמיעים שוב ושוב את הפתגם הידוע‪" :‬בית המקדש נחרב‬
‫בגלל שנאת חינם" (יומא ט' ע"ב)‪ .‬האמת היא ששנאת החינם הזו באה לידי ביטוי‬
‫במספר דרכים‪ .‬הייתה זו שנאת חינם פנימית‪ ,‬שנבעה מהשתלטותה של היהדות‬
‫הפרושית־רבנית ומהכחדה כמעט מוחלטת של כל הזרמים האחרים ביהדות‪.‬‬
‫והייתה זו גם שנאת חינם כלפי חוץ (לגויים)‪ ,‬שאפשרה ליהדות הפרושית־רבנית‬
‫לפרוח‪ .‬איננו טוענים‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬שאת האשם לרדיפות האנטישמיות לאורך‬
‫ההיסטוריה יש לתלות ביהדות הרבנית‪ ,‬אולם יש לזכור כי האנטגוניזם בין‬
‫ישראל לגויים היה הדדי‪.‬‬

‫שנאת החינם הזו צריכה להביא כל יהודי למסקנה פשוטה‪ :‬בתורה‪ 1‬הבטיח‬
‫אלוהים‪ ,‬מצד אחד שישמור וישגיח על עם ישראל כל עוד נלך בדרכיו; ומצד‬
‫שני‪ ,‬הבטיח רדיפות‪ ,‬סבל ומוות אם נמאן ללכת בדרכיו‪ .‬המסקנה המתבקשת‬
‫לאור חורבן הבית וכישלון המרידות בתקופת בית שני‪ ,‬היא שלא הלכנו בדרכיו‪.‬‬
‫אלוהים לא היה לצידה של היהדות הפרושית־רבנית‪ ,‬שתחת סמכותה חרב בית‬
‫המקדש‪ ,‬ומזה אלפיים שנה עם ישראל נרדף שוב ושוב‪ ,‬ולא זוכה לאותה השגחה‬
‫שמימית‪ .‬האל שמר עלינו למרות שלטון הרבנים ולאו דווקא בזכותו‪.‬‬

‫הרבנים וחסידיהם ממשיכים לקיים בעיוורון זה אלפיים שנה את מסורת‬

‫הפרושים‪ .‬לא לחינם נאמר עליהם‪ ,‬כבר לפני כאלפיים שנה‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫יהם יִ ְּפלּו לַ ּבֹור‪.‬‬
‫מֹורי ֶד ֶרְך ִעוְ ִרים ֵהם לְ ִעוְ ִרים; וְ ִאם ִעּוֵ ר ַמ ְד ִריְך ֶאת ָה ִעּוֵ ר ֲה ֵרי ְׁשנֵ ֶ‬
‫ֵ‬

‫ויקרא כ"ו; דברים כ"ח‪.‬‬ ‫ ‪1‬‬

‫הבשורה על־פי מתי ט"ו ‪ ,14‬הברית החדשה‪.‬‬ ‫ ‪2‬‬

‫‪229‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫אבן גבאי‪ ,‬מאיר‪ ,‬ספר עבודת הקודש‪ ,‬ירושלים‪.1973 ,‬‬

‫אבן־חן‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עקדת יצחק‪ :‬בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪.2006 ,‬‬
‫אברבך‪ ,‬משה‪ ,‬החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬ראובן מס‬
‫בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2008 ,‬‬
‫אופנהיימר‪ ,‬אהרון‪ ,‬רבי יהודה הנשיא‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות‬
‫העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.2007 ,‬‬
‫אורבך‪ ,‬אפרים אלימלך‪ ,‬חז"ל – פרקי אמונות ודעות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬י"ל מאגנס‪,‬‬
‫‪.1976‬‬
‫אחיטוב‪ ,‬יוסף‪ ,‬משבי רוח‪ :‬דברי הגות ומחשבה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון שלום הרטמן‪,‬‬
‫‪.2013‬‬
‫אילן‪ ,‬טל ונעם‪ ,‬ורד‪ ,‬בין יוספוס לחז"ל‪ :‬כרך ב – אגדות החורבן‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫יד יצחק בן־צבי‪.2017 ,‬‬
‫אילן‪ ,‬נחם‪ ,‬קפלן‪ ,‬קימי והורוביץ‪ ,‬כרמי (עורכים)‪ ,‬דורש טוב לעמו‪ :‬הדרשן‪,‬‬
‫הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר‬
‫תולדות העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.2012 ,‬‬
‫אלאור‪ ,‬תמר‪ ,‬מקומות שמורים‪ :‬מגדר ואתניות במחוזות הדת והתשובה‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬עם עובד‪ ,‬רעננה‪.2006 ,‬‬
‫אלבק‪ ,‬שלום‪ ,‬מבוא למשפט העברי בימי התלמוד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־‬
‫אילן‪.1999 ,‬‬
‫אלון‪ ,‬ארי‪ ,‬עלמא די‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪.2011 ,‬‬
‫אלוני‪ ,‬נמרוד (עורך)‪ ,‬דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ‬
‫המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2008 ,‬‬
‫אליאור‪ ,‬רחל‪ ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון ון‬
‫ליר בירושלים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.2009 ,‬‬
‫אליצור‪ ,‬יהודה‪ ,‬ישראל והמקרא‪ :‬מחקרים גיאוגרפיים‪ ,‬היסטוריים והגותיים‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪.2000 ,‬‬
‫אמינוף‪ ,‬עירית‪ ,‬אבנים טובות ומיני סדקית‪ :‬עיונים בתלמוד ובמדרש‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2011 ,‬‬

‫‪230‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫ארדר‪ ,‬יורם‪ ,‬אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן‪ :‬לתולדות חלופה ליהדות‬
‫הרבנית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2004 ,‬‬
‫ארדר‪ ,‬יורם‪" ,‬הקרע בין העדה הרבנית לעדה הקראית בתקופת הגאונים"‪ ,‬ציון‪,‬‬
‫החברה ההיסטורית הישראלית‪ ,‬תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪.349-321‬‬
‫ארדר‪ ,‬יורם‪ ,‬דרכים בהלכה הקראית הקדומה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬
‫רעננה‪.2012 ,‬‬
‫בזק‪ ,‬אמנון‪ ,‬עד היום הזה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪.2013 ,‬‬
‫בזק‪ ,‬יעקב‪ ,‬הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת‬
‫בר־אילן‪ ,‬ו'‪.1968 ,‬‬
‫ביאליק‪ ,‬ח' ורבניצקי‪ ,‬י'‪ ,‬ספר האגדה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬דביר‪ ,‬תל אביב‪.1962 ,‬‬
‫ביגר‪ ,‬גדעון ושילר‪ ,‬אלי (עורכים)‪ ,‬אריאל ‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל ‪-‬‬
‫אתרים ומקומות בארץ־ישראל‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪.1988 ,‬‬
‫בייטנר‪ ,‬עזריה‪ ,‬סיפורי יבנה‪ :‬ביקור חולים וניחום אבלים‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫אוניברסיטת בר־אילן‪.2011 ,‬‬
‫בילו‪ ,‬יורם‪ ,‬שושביני הקדושים‪ :‬חולמים‪ ,‬מרפאות וצדיקים בספר העירוני‬
‫בישראל‪ ,‬הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה‪.2005 ,‬‬
‫בילו‪ ,‬יורם‪ ,‬אתנו יותר מתמיד‪ :‬הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪.2017 ,‬‬
‫בן־נון‪ ,‬יואל‪ ,‬פרקי האבות‪ :‬עיונים בפרשיות האבות בספר בראשית‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫תבונות‪.2003 ,‬‬
‫בראון‪ ,‬בנימין‪ ,‬חרדים מ"שלטון העם"‪ :‬ביקורת חרדית על הדמוקרטיה‬
‫הישראלית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‪.2012 ,‬‬
‫בר־אילן‪ ,‬מאיר‪ ,‬אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ־ישראל‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪.2001 ,‬‬
‫ברודצקי‪ ,‬מודי ווינר‪ ,‬דוד הלל‪ ,‬ואם תרצה אמור‪ :‬חברותא במדרש ובאגדה‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2007 ,‬‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‪ ,‬פרקי מקראות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬תבונות‪.2009 ,‬‬
‫ברזיס‪ ,‬דוד‪ ,‬בין קנאות לחסד‪ :‬מגמות אנטי־קנאיות במחשבת חז״ל‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫אוניברסיטת בר־אילן‪.2015 ,‬‬
‫ברלוביץ‪ ,‬יפה (עורכת)‪ ,‬לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה‪ :‬עיון בין‬
‫התקופות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2010 ,‬‬
‫בר־נביא‪ ,‬אלי (עורך)‪ ,‬האטלס ההיסטורי של תולדות עם ישראל‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫ידיעות אחרונות‪ ,‬ספרי חמד‪.1993 ,‬‬
‫ברקאי‪ ,‬גבריאל ושילר‪ ,‬אלי (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל ‪-‬‬
‫ירושלים בתפארתה‪ ,‬תולדות ירושלים בימי בית שני‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪.1996 ,‬‬

‫‪231‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ברקאי‪ ,‬גבריאל ושילר‪ ,‬אלי (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל ‪-‬‬
‫קמעות ברפואה העממית בקרב הבדווים בנגב‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪.2006 ,‬‬
‫גאנצפריד‪ ,‬שלמה‪ ,‬קיצור שולחן ערוך‪ ,‬בהוצאת‪ :‬שי למורא‪ ,‬ירושלים‪.2009 ,‬‬
‫גבאי‪ ,‬מושון (עורך)‪ ,‬מדריך ישראל החדש‪ :‬אנציקלופדיה‪ ,‬מסלולי טיול ‪ -‬כרך ‪:3‬‬
‫הגליל העליון וחופו‪ ,‬כתר הוצאה לאור‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬משרד הביטחון‪.2001 ,‬‬
‫גורן‪ ,‬זכריה ודרור‪ ,‬מרים‪ ,‬על סידור התפילה (מדריך דידקטי)‪ ,‬מכון מופ"ת‪,‬‬
‫רעננה‪.2000 ,‬‬
‫גיליס‪ ,‬מרים‪ ,‬היבטים חדשים בהוראה מתקנת‪ ,‬בהוצאת‪ :‬דקל ‪ -‬פרסומים‬
‫אקדמיים בע"מ‪.1978 ,‬‬
‫גילת‪ ,‬יצחק ד'‪ ,‬פרקים בהשתלשלות ההלכה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪,‬‬
‫‪.1992‬‬
‫גינזברג‪ ,‬חיים‪ ,‬כתבי אוגרית‪ ,‬הוצאת מוסד ביאליק‪.1936 ,‬‬
‫גינצברג‪ ,‬אשר צבי ('אחד העם')‪" ,‬בשר ורוח"‪ ,‬בתוך‪ :‬על פרשת דרכים‪ ,‬כרך ב'‪,‬‬
‫חלק שלישי‪ ,‬ברלין‪.1921 ,‬‬
‫גמליאל‪ ,‬חנוך‪ ,‬רש"י כפרשן וכבלשן‪ :‬תפיסות תחביריות בפירוש רש"י לתורה‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.2010 ,‬‬
‫גפני‪ ,‬חנן‪' ,‬פשוטה של משנה'‪ :‬עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2011 ,‬‬
‫גפני‪ ,‬ישעיהו‪ ,‬יהודי בבל בתקופת התלמוד‪ :‬חיי החברה והרוח‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז‬
‫זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.1990 ,‬‬
‫גרובר‪ ,‬דן‪ ,‬משיחו של רבי עקיבא‪ :‬שורשי סמכותה של היהדות הרבנית־‬
‫תלמודית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מעוז‪ ,‬תל אביב‪.2002 ,‬‬
‫גרוס‪ ,‬מיכאל בן יהוידע‪ ,‬עיונים בפירושי הרב יוסף חיים לאגדות התלמוד‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬תבונות‪.2019 ,‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬אברהם וקפלן‪ ,‬יוסף (עורכים)‪ ,‬קהל ישראל‪ :‬השלטון העצמי היהודי‬
‫לדורותיו ‪ -‬ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת (כרך ב)‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן‬
‫שזר לחקר תולדות העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.2004 ,‬‬
‫גרינברג‪ ,‬סטיבן‪ ,‬עם אלוהים ועם אנשים‪ :‬הומוסקסואליות במסורת היהודית‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2013 ,‬‬
‫דגן‪ ,‬חגי‪ ,‬המיתולוגיה היהודית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מפה – מיפוי והוצאה לאור‪.2003 ,‬‬
‫דינור‪ ,‬בן־ציון‪ ,‬דורות ורשומות‪ :‬מחקרים ועיונים בהיסטוריוגראפיה‬
‫הישראלית – כרך רביעי‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪.1978 ,‬‬
‫דן‪ ,‬יוסף‪ ,‬ר' יהודה החסיד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם‬
‫היהודי‪ ,‬ירושלים‪.2006 ,‬‬
‫דפני‪ ,‬אמוץ‪ ,‬עצים מקודשים בישראל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2010 ,‬‬

‫‪232‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫הלוי‪ ,‬אלימלך‪ ,‬האגדה ההיסטורית־ביוגרפית‪ :‬לאור מקורות יווניים ולאטיניים‪,‬‬

‫תל אביב‪.1975 ,‬‬
‫הקר‪ ,‬יוסף והראל‪ ,‬ירון (עורכים)‪ ,‬לא יסור שבט מיהודה‪ :‬הנהגה‪ ,‬רבנות וקהילה‬
‫בתולדות ישראל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.2011 ,‬‬
‫הר‪ ,‬משה דוד (עורך)‪ ,‬ההיסטוריה של ארץ־ישראל ‪ -‬תקופת המשנה והתלמוד‬
‫והשלטון הביזנטי (‪ ,)640-70‬יד יצחק בן־צבי כתר הוצאה לאור‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1985‬‬
‫הרטמן‪ ,‬דוד‪ ,‬מסיני לציון‪ :‬התחדשותה של ברית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬עם עובד‪ ,‬רעננה‪,‬‬
‫‪.1992‬‬
‫הרן‪ ,‬מנחם‪ ,‬האסופה המקראית‪ :‬תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי‬
‫הצורה עד מוצאי ימי הביניים ‪ -‬חלק א‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬י"ל מאגנס‪.1996 ,‬‬
‫הרן‪ ,‬מנחם‪ ,‬האסופה המקראית‪ :‬תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי‬
‫הצורה עד מוצאי ימי הביניים ‪ -‬חלק ב‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬י"ל מאגנס‪.2003 ,‬‬
‫וולפיש‪ ,‬אברהם‪ ,‬מרבדי משנה – פרקי ברכות‪ :‬עיון ספרותי ורעיוני במשנה‬
‫מסכת ברכות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬תבונות‪.2018 ,‬‬
‫וולקוב‪ ,‬שולמית‪ ,‬יובל‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬צבן‪ ,‬יאיר‪ ,‬שחם‪ ,‬דוד וויינפלד‪ ,‬מורטון (עורכים)‪,‬‬
‫זמן יהודי חדש‪ :‬תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי – כרך רביעי‪:‬‬
‫יהודים ולא־יהודים בזמן החדש; חיים יהודים מודרניים בתפוצות; מדינת‬
‫ישראל כמפעל יהודי מודרני‪ ,‬כתר הוצאה לאור למדא – עמותה לתרבות‬
‫יהודית מודרנית ע"ר‪.2007 ,‬‬
‫ויזל‪ ,‬אלי‪ ,‬הנשמה התלמודית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪.2014 ,‬‬
‫ויינשטיין‪ ,‬יהושע (עורך)‪ ,‬אי־ציות ודמוקרטיה‪ ,‬הוצאת שלם‪ ,‬ירושלים‪.1998 ,‬‬
‫וייס‪ ,‬רוחמה‪ ,‬אוכלים לדעת‪ :‬תפקידן התרבותי של הסעודות בספרות חז"ל‪,‬‬
‫בהוצאת הקיבוץ המאוחד‪.2010 ,‬‬
‫וינפלד‪ ,‬משה וכהן־צמח דוד (עורכים)‪ ,‬עולם התנ"ך‪ :‬דברים‪ ,‬דברי הימים‬
‫הוצאה לאור בע"מ‪ ,‬רעננה‪.2002 ,‬‬
‫ורמן‪ ,‬כנה ושמש‪ ,‬אהרן‪ ,‬לגלות נסתרות‪ :‬פרשנות והלכה במגילות קומראן‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.2011 ,‬‬
‫זיו‪ ,‬יוסי‪ ,‬חג ומועד בביתא ישראל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון בן־צבי לחקר קהילות‬
‫ישראל במזרח‪ ,‬בשיתוף מכון מופ"ת‪.2017 ,‬‬
‫זיכרמן‪ ,‬חיים‪ ,‬שחור כחול לבן‪ :‬מסע אל תוך החברה החרדית בישראל‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪.2014 ,‬‬
‫טובי‪ ,‬יוסף‪ ,‬ברנאי‪ ,‬יעקב ובר־אשר‪ ,‬שלום‪ ,‬תולדות היהודים בארצות האיסלאם‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.1981 ,‬‬

‫‪233‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫טור־סיני‪ ,‬נ' ה'‪ ,‬הלשון והספר‪ :‬בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה‬
‫הספרותיים ‪ -‬כרך האמונות והדעות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1955 ,‬‬
‫טור־סיני‪ ,‬נ' ה'‪ ,‬הלשון והספר‪ :‬בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה‬
‫הספרותיים ‪ -‬כרך הספר‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1959 ,‬‬
‫טיגאי‪ ,‬יעקב חיים‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא ‪ -‬מקרא לישראל‪:‬‬
‫דברים ‪ -‬כרך ראשון א‪ ,‬א‪-‬טז‪ ,‬יז‪ ,‬בהוצאת‪ :‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬
‫עם עובד י"ל מאגנס‪.2016 ,‬‬
‫טפר‪ ,‬יגאל וטפר‪ ,‬יותם‪ ,‬דרכים נושאות עם‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪,‬‬
‫‪.2013‬‬
‫יגל‪ ,‬אברהם בן חנניה‪ ,‬ספר גיא חזיון‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות‬
‫העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.1997 ,‬‬
‫לאו‪ ,‬בנימין‪ ,‬חכמים ‪ -‬כרך שלישי‪ :‬ימי גליל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪,‬‬
‫‪.2008‬‬
‫לאו‪ ,‬בנימין‪ ,‬חכמים ‪ -‬כרך רביעי‪ :‬ממשנה לתלמוד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות‬
‫ספרים)‪.2012 ,‬‬
‫לאו‪ ,‬בנימין‪ ,‬ממרן עד מרן‪ :‬משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫משכל (ידיעות ספרים)‪.2005 ,‬‬
‫לאו‪ ,‬ישראל מאיר‪ ,‬הנחת יסוד‪ :‬מאה מושגים ביהדות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות‬
‫ספרים)‪.2008 ,‬‬
‫לביא‪ ,‬ענת שפירא‪ ,‬חז"ל עכשיו‪ :‬מסע בשבילי הסיפור התלמודי‪ ,‬פרדס הוצאה‬
‫לאור בע"מ‪.2017 ,‬‬
‫לובקוביץ‪ ,‬יוהנס קרמואל‪ ,‬על האתאיזם של הרבנים‪ ,‬תרגום מלטינית‪ :‬מרסל‬
‫דיבואה‪ ,‬אביטל וולמן‪ ,‬יוסף שוורץ‪ ,‬בהוצאת‪ :‬י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלים‪.2005 ,‬‬
‫לוי‪ ,‬אמנון‪ ,‬החרדים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬כתר‪ ,‬ירושלים‪.1988 ,‬‬
‫לוי‪ ,‬יגיל ושריג‪ ,‬אתי (עורכים)‪ ,‬השלטון המקומי ‪ -‬בין המדינה‪ ,‬הקהילה וכלכלת‬
‫השוק‪ :‬כרך א‪ ,‬בהוצאת‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬רעננה‪.2014 ,‬‬
‫לוינגר‪ ,‬יעקב‪ ,‬הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1989‬‬
‫ליבוביץ'‪ ,‬ישעיהו‪ ,‬אמונה‪ ,‬היסטוריה וערכים‪ ,‬אקדמון‪ :‬בית ההוצאה של‬
‫הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשמ"ב‪.‬‬
‫ליברמן‪ ,‬שאול‪ ,‬יוונים ויוונות בארץ־ישראל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1962‬‬
‫ליכט‪ ,‬יעקב שלום‪( ,‬עורך)‪ ,‬מועדי ישראל‪ :‬זמנים ומועדים בתקופת המקרא‬
‫ובימי בית שני‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1988 ,‬‬
‫ליכטנשטיין‪ ,‬אהרן‪ ,‬באור פניך יהלכון‪ :‬מידות וערכים בעבודת ה'‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫משכל (ידיעות ספרים)‪.2012 ,‬‬

‫‪234‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫ליפסקר‪ ,‬אבידב וקושלבסקי‪ ,‬רלה (עורכים)‪ ,‬מעשה סיפור ‪ -‬מחקרים בסיפורת‬

‫היהודית‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪.2006 ,‬‬
‫מאק‪ ,‬חננאל‪ ,‬הפרשנות הקדומה למקרא‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪ ,‬רעננה‪,‬‬
‫‪.1993‬‬
‫מאק‪ ,‬חננאל‪" ,‬קתדרה דמשה וקתדרה דדרושה"‪ ,‬קתדרה‪ :‬כתב עת לתולדות‬
‫ארץ־ישראל ויישובה‪ ,‬חוברת ‪ ,72‬יוני ‪.1994‬‬
‫מאק‪ ,‬חננאל‪ ,‬תפילה ותפילות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2008 ,‬‬
‫מזר‪ ,‬בנימין (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא‬
‫ותקופתו ‪ -‬ד‪ :‬כבד – מלתחה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1962 ,‬‬
‫מזר‪ ,‬בנימין (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא‬
‫ותקופתו ‪ -‬ה‪ :‬ממוכן – סתרי‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1968 ,‬‬
‫מזר‪ ,‬בנימין (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא‬
‫ותקופתו – ו‪ :‬עבד – צרתן‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪.1971 ,‬‬
‫מזר‪ ,‬בנימין (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ :‬אוצר הידיעות של המקרא‬
‫ותקופתו ‪ -‬ח‪ :‬שם – תתני‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1982 ,‬‬
‫מיכלסון‪ ,‬מנחם‪ ,‬סלומון‪ ,‬יהודה ומילנר‪ ,‬משה‪ ,‬מקומות קדושים וקברי צדיקים‬
‫בארץ־ישראל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪.2000 ,‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬היינריך ויום טוב‪ ,‬יורם (עורכים)‪ ,‬החי והצומח של ארץ־ישראל‪:‬‬
‫אנציקלופדיה שימושית מאויירת ‪ -‬כרך ‪ - 7‬יונקים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪,‬‬
‫רעננה‪.1988 ,‬‬
‫מרצבך‪ ,‬עלי‪ ,‬הגיון הגורל‪ :‬משמעות הפיס והאקראיות ביהדות‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2009 ,‬‬
‫נאור‪ ,‬מרדכי (עורך)‪ ,‬המלך הורדוס ותקופתו‪ :‬מקורות‪ ,‬סיכומים‪ ,‬פרשיות‬
‫נבחרות וחומר עזר‪ ,‬בהוצאת‪ :‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.1987 ,‬‬
‫נבון‪ ,‬חיים‪ ,‬תיקו ‪ 101 -‬ויכוחים גדולים של היהדות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬ידיעות אחרונות‬
‫וספרי חמד‪.2014 ,‬‬
‫נבנצל‪ ,‬ישעיהו‪ ,‬איש תם וישר‪ :‬לימוד ועיון בספר איוב‪ ,‬הוצאת ראובן מס‬
‫בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2008 ,‬‬
‫נויבירט‪ ,‬רונן‪ ,‬לגעת בזמן‪ :‬החגים כחוויה בעולם המדרש‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משכל‬
‫(ידיעות ספרים)‪.2016 ,‬‬
‫ספראי‪ ,‬שמואל‪ ,‬בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה‪ :‬פרקים בתולדות החברה‬
‫והתרבות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1983‬‬
‫סרנה‪ ,‬נחום מ' (עורך)‪ ,‬עולם התנ"ך ‪ -‬תהלים ב'‪ ,‬דברי הימים הוצאה לאור‬
‫בע"מ‪ ,‬רעננה‪.1996-1993 ,‬‬
‫עילם‪ ,‬יגאל‪ ,‬מה התרחש כאן‪ ,‬בהוצאת‪ :‬עם עובד‪ ,‬רעננה‪.2012 ,‬‬

‫‪235‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫ענבל‪ ,‬יהושוע‪ ,‬תורה שבעל־פה‪ ,‬סמכותה ודרכיה‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תשע"ה‪.‬‬
‫פייקאז'‪ ,‬מנדל‪ ,‬חסידות פולין‪ :‬מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות ובגזרות‬
‫ת"ש‪-‬תש"ה (ה'שואה')‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.1990 ,‬‬
‫פיש‪ ,‬מנחם‪ ,‬ברית עימות‪ :‬קווים לפולמוס המחויבות הדתית בספרות חז"ל‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬מכון שלום הרטמן‪.2019 ,‬‬
‫פלאי‪ ,‬משה‪ ,‬עטרה ליושנה‪ :‬המאבק ליצירת יהדות ההשכלה‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ‬
‫המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2012 ,‬‬
‫פלוסר‪ ,‬דוד‪" ,‬דת ישראל בתקופת בית שני"‪ ,‬בתוך‪ :‬אבי־יונה‪ ,‬מ‪ .‬וברס‪ ,‬צ‪.‬‬
‫(עורכים)‪ ,‬ההיסטוריה של עם ישראל ‪ -‬חברה ודת בימי בית שני‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫הוצאה לאור עם עובד‪.1983 ,‬‬
‫פלוסר‪ ,‬דוד‪ ,‬יהדות בית שני‪ ,‬חכמיה וספרותה‪ ,‬הוצאת מאגנס‪ ,‬ירושלים‪.2002 ,‬‬
‫פלוסר‪ ,‬דוד‪ ,‬מגילות מדבר יהודה והאיסיים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪ ,‬רעננה‪,‬‬
‫‪.1985‬‬
‫פראוור‪ ,‬יהושע‪( ,‬עורך ראשי)‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך עשרים וחמישה‪,‬‬
‫חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ‪.1974 ,‬‬
‫פרידלנדר‪ ,‬יהודה‪ ,‬בין הלכה להשכלה‪ :‬מקומן של סוגיות הלכתיות במרקם‬
‫סוגות ספרותיות‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪.2004 ,‬‬
‫פרידמן‪ ,‬מנחם‪ ,‬החברה החרדית – מקורות‪ ,‬מגמות ותהליכים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון‬
‫ירושלים לחקר ישראל‪.1991 ,‬‬
‫פרס‪ ,‬יוחנן ובן־רפאל‪ ,‬אליעזר‪ ,‬קירבה ומריבה‪ :‬שסעים בחברה הישראלית‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬עם עובד‪.2006 ,‬‬
‫צורף‪ ,‬חגי ורוזנטל‪ ,‬ימימה (עורכים)‪ ,‬יצחק בן־צבי‪ :‬הנשיא השני‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫ארכיון המדינה‪.1998 ,‬‬
‫קאסוטו‪ ,‬מ' ד'‪ ,‬האלה ענת‪ :‬שירי עלילה כנעניים בתקופת האבות‪ ,‬הוצאת‬
‫מוסד ביאליק‪.1950 ,‬‬
‫קדרי‪ ,‬מ' צ'‪ ,‬מילון העברית המקראית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת גן‪,‬‬
‫‪.2007‬‬
‫קורינאלדי‪ ,‬מיכאל‪ ,‬יהדות אתיופיה‪ :‬זהות ומסורת‪ ,‬בהוצאת‪ :‬ראובן מס בע"מ‪,‬‬
‫ירושלים‪.2005 ,‬‬
‫קורצווייל‪ ,‬צבי‪ ,‬בתוך‪ :‬יוסף עופר (עורך)‪' ,‬שיטת הבחינות' של הרב מרדכי‬
‫ברויאר‪ ,‬בהוצאת‪ :‬תבונות‪.2005 ,‬‬
‫קימרון‪ ,‬אלישע‪ ,‬מגילות מדבר יהודה‪ :‬החיבורים העבריים ‪ -‬כרך ראשון‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.2010 ,‬‬
‫קיסטר‪ ,‬מנחם (עורך)‪ ,‬מגילות קומראן מבואות ומחקרים ‪ -‬כרך ראשון‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.2009 ,‬‬

‫‪236‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫קמחי‪ ,‬ישראל‪ ,‬בתוך‪ :‬גדעון ביגר ואלי שילר (עורכים)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת‬
‫ארץ־ישראל – טבריה וסביבתה‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪ ,‬ירושלים‪.1987 ,‬‬
‫קמחי‪ ,‬ערן‪ ,‬שחרור המקום‪ :‬דרך למהגר בעולם‪ ,‬בהוצאת‪ :‬פרדס הוצאה לאור‬
‫בע"מ‪.2016 ,‬‬
‫קנרפוגל‪ ,‬אפרים‪ ,‬החינוך והחברה היהודית באירופה הצפונית בימי הביניים‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב‪.2003 ,‬‬
‫קפלן‪ ,‬קימי וסיון‪ ,‬עמנואל (עורכים)‪ ,‬חרדים ישראלים‪ :‬השתלבות בלא טמיעה?‬
‫בהוצאת‪ :‬מכון ון ליר בירושלים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.2003 ,‬‬
‫קרדוזו‪ ,‬נתן ת' לופז‪ ,‬התורה שבכתב ושבעל־פה‪ ,‬ירושלים‪.1989 ,‬‬
‫קרליץ‪ ,‬אברהם ישעיהו‪ ,‬חזון האיש‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מכון פתחי מגדים‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1997‬‬
‫קרן‪ ,‬רחל (עורכת)‪ ,‬השמיעיני את קולך‪ :‬עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬ראובן מס בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.2009 ,‬‬
‫ראבידוביץ‪ ,‬שמעון‪ ,‬עיונים במחשבת ישראל – כרך ראשון‪ ,‬הוצאת ראובן מס‬
‫בע"מ‪ ,‬ירושלים‪.1969 ,‬‬
‫רביצקי‪ ,‬אביעזר (עורך)‪ ,‬דת ומדינה‪ :‬בהגות היהודית במאה העשרים‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫המכון הישראלי לדמוקרטיה‪.2005 ,‬‬
‫רביצקי‪ ,‬אביעזר (עורך)‪ ,‬הרמב"ם‪ :‬שמרנות‪ ,‬מקוריות‪ ,‬מהפכנות ‪ -‬הגות‬
‫וחדשנות (כרך ב)‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי‪,‬‬
‫ירושלים‪.2009 ,‬‬
‫רגב‪ ,‬איל‪ ,‬הצדוקים והלכתם‪ :‬על דת וחברה בימי בית שני‪ ,‬בהוצאת‪ :‬יד יצחק‬
‫בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.2005 ,‬‬
‫רובין‪ ,‬ניסן‪ ,‬ראשית החיים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2005 ,‬‬
‫רוזנברג‪ ,‬שלום‪ ,‬לא בשמים היא‪ :‬תורה שבעל־פה ‪ -‬מסורת וחידוש‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫תבונות‪.1997 ,‬‬
‫רוזנטל‪ ,‬רוביק‪ ,‬הלקסיקון של החיים‪ :‬שפות במרחב הישראלי‪ ,‬בהוצאת‪ :‬כתר‬
‫ספרים בע"מ‪.2007 ,‬‬
‫רוזנק‪ ,‬אבינועם (עורך)‪ ,‬היהדות הרפורמית‪ :‬הגות‪ ,‬תרבות וחברה‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫מכון ון ליר בירושלים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.2014 ,‬‬
‫רוזנק‪ ,‬אבינועם (עורך)‪ ,‬הלכה‪ ,‬מטה־הלכה ופילוסופיה‪ :‬עיון רב־תחומי‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מאגנס‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.2011 ,‬‬
‫רוט‪ ,‬מאיר‪ ,‬אורתודוקסיה הומאנית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬רעננה‪.2013 ,‬‬
‫רות'‪ ,‬סיד (עורך)‪ ,‬שמעו ועשו‪ ,‬מהדורה עברית בהוצאת‪ :‬מעוז‪ ,‬תל אביב‪.2001 ,‬‬
‫ריבלין‪ ,‬אשר א'‪ ,‬כנגד כולם‪ :‬פדגוגיה של חז"ל‪ ,‬בהוצאת‪ :‬ספרית פועלים‪,‬‬
‫רעננה‪.1985 ,‬‬

‫‪237‬‬
 ‫מיתוס התורה שבעל־פה‬

‫רפל‪ ,‬יואל‪ ,‬מועדי ישראל‪ :‬אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג ‪ -‬למעיין‪,‬‬

‫לסטודנט‪ ,‬לתלמיד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪ ,‬רעננה‪.1990 ,‬‬
‫שביד‪ ,‬אליעזר‪ ,‬הפילוסופים הגדולים שלנו‪ :‬הפילוסופיה היהודית בימי הביניים‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬משכל (ידיעות ספרים)‪.2009 ,‬‬
‫שבתאי‪ ,‬אהרון‪ ,‬המיתולוגיה היוונית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מפה ‪ -‬מיפוי והוצאה לאור‪ ,‬תל‬
‫אביב‪.2000 ,‬‬
‫שוורץ‪ ,‬דב‪ ,‬סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫אוניברסיטת בר־אילן‪.2002 ,‬‬
‫שוורץ‪ ,‬דב‪ ,‬מחשבת חב"ד‪ :‬מראשית ועד אחרית‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־‬
‫אילן‪.2010 ,‬‬
‫שוורץ‪ ,‬דניאל (עורך)‪ ,‬מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני‪,‬‬
‫בהוצאת‪ :‬מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי‪ ,‬ירושלים‪.1996 ,‬‬
‫שור‪ ,‬יהושע השיל (עורך)‪ ,‬יהושע השיל שור‪ :‬מאמרים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪,‬‬
‫ירושלים‪.1972 ,‬‬
‫שור‪ ,‬נתן‪ ,‬תולדות הקראים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪.2003 ,‬‬
‫שחר‪ ,‬אילן‪ ,‬חרדים בע"מ‪ :‬התקציבים‪ ,‬ההשתמטות ורמיסת החוק‪ ,‬בהוצאת‪:‬‬
‫כתר‪ ,‬ירושלים‪.2000 ,‬‬
‫שטיינזלץ‪ ,‬עדין‪ ,‬מדריך לתלמוד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬כתר‪ ,‬ירושלים‪.2002 ,‬‬
‫שטרן‪ ,‬אליעזר‪ ,‬אישים וכיוונים‪ ,‬בהוצאת‪ :‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת גן‪,1987 ,‬‬
‫עמ' ‪.15‬‬
‫שטרן‪ ,‬מנחם‪( ,‬עורך)‪ ,‬ההיסטוריה של ארץ־ישראל – התקופה ההלניסטית‬
‫ומדינת החשמונאים (‪ 37-332‬לפני הספירה)‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬כתר הוצאה‬
‫לאור‪ ,‬ירושלים‪.1981 ,‬‬
‫שטרן‪ ,‬מנחם (עורך)‪ ,‬ההיסטוריה של ארץ־ישראל – שלטון רומי‪ :‬התקופה‬
‫הרומית־ביזנטית‪ ,‬יד יצחק בן־צבי כתר הוצאה לאור‪.1984 ,‬‬
‫שטרן‪ ,‬מנחם‪ ,‬מלכותו של הורדוס‪ ,‬בהוצאת‪ :‬משרד הביטחון‪ ,‬רעננה‪.1992 ,‬‬
‫שטרן‪ ,‬מנחם‪ ,‬גפני‪ ,‬ישעיהו ואופנהיימר‪ ,‬אהרן‪( ,‬עורכים)‪ ,‬יהודים ויהדות בימי‬
‫בית שני‪ ,‬המשנה והתלמוד‪ ,‬בהוצאת‪ :‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.1993 ,‬‬
‫שילר‪ ,‬אלי (עורך)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל ‪ -‬בתי־כנסת בגליל‬
‫ובגולן‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪ ,‬ירושלים‪.1987 ,‬‬
‫שילר‪ ,‬אלי (עורך)‪ ,‬אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ־ישראל ‪ -‬דת ופולחן וקברי‬
‫קדושים מוסלמים בארץ־ישראל‪ ,‬הוצאת ספרים אריאל‪ ,‬ירושלים‪.1996 ,‬‬
‫שלום‪ ,‬גרשם‪" ,‬שלושה טיפוסים של יראת שמים יהודית"‪ ,‬בתוך‪ :‬דברים בגו‪ ,‬תל‬
‫אביב‪.1975 ,‬‬

‫‪238‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

,‫ עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה‬:‫ מסיני לאתיופיה‬,‫ שרון‬,‫שלום‬

.2012 ,)‫ משכל (ידיעות ספרים‬:‫בהוצאת‬
.1987 ,‫ ההוצאה לאור‬,‫ משרד הביטחון‬,‫ עולמה של ספרות האגדה‬,‫ אביגדור‬,‫שנאן‬
,‫ אוניברסיטת אריאל בשומרון‬:‫ בהוצאת‬,‫ אנרכיזם יהודי דתי‬,‫ אמנון‬,‫שפירא‬
.2015
‫ על עולמו הרוחני של הרב יצחק יעקב‬:‫ הלכה וציונות‬,‫ הגות‬,‫ יוסף‬,‫שפירא‬
.2002 ,‫ רעננה‬,‫ בהוצאת הקיבוץ המאוחד‬,‫ריינס‬
‫ משרד‬:‫ בהוצאת‬,‫ החינוך החרדי בימינו – מורשת סיני בדורנו‬,‫ בנימין‬,‫שרנסקי‬
.1999 ,‫ ירושלים‬,‫ התרבות והספורט‬,‫החינוך‬

Brown, M. L. Traditional Jewish Objections. Vol. 5 of Answering Jewish

Objections to Jesus. 5th edition, Purple Pomegranate Productions, 2010.

Brown, B. Interviewed in “Israel Hayom" (‫)ישראל היום‬. Weekend Edition,

2017.
Diamond Eliezer, “The World of the Talmud,” in Barry W. Holtz, ed., The
Schocken Guide to Jewish Books, New York: Schocken Books, 1992.
Harari, Y. “The Sages and the Occult”, in: Schwartz, J., Tomson, P. J.,
Safrai, S. & Safrai, Z. (eds.). The Literature of the Sages, Second Part:
Fortress Press, 2007, pp. 521–564.
Howland, J. Plato and the Talmud: Cambridge University Press, 2010.
Harvey, Richard. Mapping Messianic Jewish Theology: A Constructive
Approach. Paternoster, 2009.
Roth, Cecile. Encyclopaedia Judaica. 13ed. “P–REC.” Jerusalem: Keter
Publishing House, 1972.
Saks, J. Educating Toward Meaningful Jewish Prayer. Edited; Yoel
Finkelman, Atid, 2001.
Schiffman, L. H. From Text to Tradition: A History of Second Temple and
Rabbinic Judaism. 1ed. Ktav Pub Inc, 1991.
Schimmel, H. Chaim, The Oral Law: A Study of the Rabbinic Contribution
to Torah She–be–al–Peh, 2nd, rev. ed.; Jerusalem/New York: Feldheim,
1996.
Stern, D. H. Messianic Jewish Manifesto. Jerusalem: Jewish New
Testament Publications, 1988.
Telushkin, Joseph. The Life and Teachings of Menachem M. Schneerson,
the Most Influential Rabbi in Modern History. New York: HarperCollins
Books, 2014.

239