‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewb001<;8.org‬‬
‫ע״י חיים תשע״ה‬
 ‫כל הזכיות שמורות תשס״ו )‪(2005‬‬
‫להוצאת ״יריד הספרים״‬

‫אין להעתיק או להפיץ או לחקות ספר זה או קטעים ממנו בכל‬

‫אופן שהוא לרבות צילומים או הקלטה בכל אופן אלקטרוני‬
‫או ממוחשב ללא אישר בכתב מהמו״ל‪.‬‬
‫העובר על זה נכשל בגזל שאין על זה מחילה‬

‫הוצאת יריד הספרים‬

‫מאה שערים ‪ 6‬ירושלים‬
‫טל‪/‬פקם‪ 5370016 :‬־ ‪02‬‬
‫א‬ ‫להרמ״ה‬ ‫ספר הגירושיז‬

‫ספר גרושין‬
‫להחכם השלם המקובל האלקי מוהר״ר‬
‫משה קוררואירו זללה״ה איש צפת‬
‫תוב״ב ומשאו ומתנו בחדושים ופשטים‬
‫עמוקים ערבים לשומעיהם‬
‫נכתב בשנת ש״ח‪ .‬ונרפס בווינציא שנת‬
‫ש״ס או שס״ב‪ .‬ושוב בשקלאוו תקנ״ו‪.‬‬
‫וכאן בא בהגהה מדוייקת‪ ,‬בתוספת‬
‫הערות ומבוא מקיף‪ ,‬ומפתחות ענינים‬

‫כל מקום בספר זה שיש ר״ת‪:‬‬

‫״מיוחד״‪ ,‬ענינו ״מאוחד״‬
‫מל׳ ‪ -‬מלכות‬
‫ת״ת ‪ -‬תפאדת‬
‫ספ״ר ‪ -‬ספר פרדס דמונים‬
‫עד״א ‪ -‬עמודא דאמצעיתא‬
‫פרדס ‪ -‬כלומר ספר רמ״ק ״פרדס דמונים״‬
‫סימון‪ :‬ח״א‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ח״ג ‪ -‬כלומר בספר זוהר‬
‫כל עיון לתיקו״ז)תקוני זהר( וכן ״זהר חדש״‪ ,‬מספר הדף‬
‫הוא לפי מהד׳ מוסד הרב קוק‬
‫ג‬ ‫להרמ״ק‬
‫בסוד החסד‪ ,‬והנה צד החסד נשפע אל היחוד‬
‫מלמעלה על דדך הימין‪ .‬״ואמונתך בלילות״‪,‬‬
‫״אמונה״״! היא הבינה‪ .‬ו״לילות״ הם גבודה‬
‫הוד‪ ,‬נקדאים ״לילות״ בסוד כח הדין‪ .‬והנה‬
‫השפע נשפע מצד השמאל אל היחוד‪ ,‬ועל‬
‫ענין זה אמד ״עלי עשוד ועלי נבל״ וכו׳‬
‫שהקשתי כי לעולם ת״ת ומלכות יונקים מצד‬
‫כמבואד לעיל‪ .‬עוד נתחדשו שם כמה דבדים‬
‫מחודשים בין מודי “ והחבדים‪ ,‬והעלום בכתב‬
‫אצל מודי יצ״ו‪.‬‬
‫אחד שקודם היחוד הם מקבלים מן הזדועות‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫התמידית שהם מקבלים הוא מהחסד והגבודה‬
‫כו בחדש‪ ,‬ליל יום שלישי‪ ,‬הסכמתי לחבדת‬
‫החבדים‪ .‬ושם חדשתי בפסוק ״הללויה‬
‫אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישדים ועדה״‪' 2 .‬‬
‫״הללויה״ הפסוק הזה הוא להכדיח כי ביהוד‬
‫הת״ת והמל׳ יושפעו כל הי׳ כמו שבאד‬
‫הדשב״י עליו השלום בתיקונים‪ !3 .‬והפידוש‬
‫הוא ״הללו״‪ ,‬פידש הדליקו*׳! והאידו לי״ה‬
‫שהם כתד חכמה ובינה שהם נכללים בשני‬
‫אותיות אלה כנודע‪ !^ .‬ו״הללו״ מלשון ״בהלו‬
‫נדו״״‘ וגומד‪ .‬והוקשה לו וכי אפשד לאדם‬
‫להשפיע לאלה העליונות? כי אין אדם יכול‬
‫להשיג במקום גבוה כזה‪ ,‬כמבואד במקומות‬
‫דבים‪ ‘■ !.‬לזה תידץ כי ״אודה ה״׳‪ ,‬פידש‬
‫משפיע לת״ת שהוא שם בן ד׳ ]יהו״ה[‬
‫כמפודסם‪ .‬ומשפיע לו ״בכל לבב״‪ ,‬פידוש‬
‫בשני יצדים‪ ,‬יצד טוב וביצד דע‪ ‘*.‬ויובן עם‬
‫מה שפי׳ בזהד פדשת נח‪ .‬״יצד הדע לעיל‬
‫מאן איהו?״ וביאדו שהוא הגבודה‪ .‬והנה עתה‬
‫לפי זה ידצה ״בכל לבב״‪ ,‬בחסד וגבודה ששם‬
‫יצד טוב ויצד הדע על דדך שפי׳‪ .‬״בסוד״‪ ,‬פי׳‬
‫ספר הגירושיז‬ ‫‪3‬‬
‫א‪.‬‬
‫שנת חמשת אלפים דש׳ וח׳ חדש שבט יום‬
‫ששי עשדח לחדש נתגרשנו בגרושי‬
‫המלך והמל׳* עד בית המדדש החדב‬
‫שבנבדתי״ן תוב״ב ושם חדשתי ענין זה‪.‬‬
‫החסד והגבודה‪ ,‬ואיך יתחדש לעתים על ידי‬
‫קבלתם מץ הצפון והדדום‪ .‬ועוד הקשתי כי‬
‫מה יתחדש עוד ביחודם‪ .‬ותדצתי כי הקבלה‬
‫בבחינת עצמם‪ ,‬ואל החיבוק ההוא בעדך‬
‫בחינת הגדולה והגבודה אל החכמה והבינה‪,‬‬
‫ד״ל שהשפע ההוא יושפע מהם אל הגדולה‬
‫והגבודה ועל ידיהם יתיחדו‪ .‬ואחד היחוד‬
‫יושפע השפע מזוג ע״י שניהם‪ :‬כי קודם‬
‫היחוד הוא נשפע אל הע׳^ בפני עצמה ואל‬
‫הת״ת בפני עצמה‪ ,‬ואחד היחוד יושפע על‬
‫שניהם יחד‪ .‬וזה באדתי בפסוק ״עלי עשוד‬
‫ועלי נבל עלי הגיון בכנור׳‪/‬ג שפי׳ קודם‬
‫יושפע בשפע עלי עשוד שהיא המל׳ בפני‬
‫עצמה‪ ,‬עלי נבל שהוא הת״ת‪ .‬ואח״כ יושפע‬
‫על שניהם מיוחדים באופן שימזג‪ ,‬וזהו ״עלי‬
‫הגיון״ שהוא הת״ת‪ ,‬כאומד ״והגיון לבי״^'‬
‫כנגד הת״ת‪ .‬״ואמדי פי״ כנגד הע‪ 5 /‬ופי׳‬
‫״הגיון״ מיוחד עם ה״כנוד״® שהוא ת״ת‬
‫ומלכות מיוחדים‪ .‬וענין הפסוק הזה נקשד עם‬
‫מ״ש למעלה‪ ,‬״להגיד בבקד חסדך״'' שהוא‬
‫המשכת החכמה ששם דמז ההגדה בכל‬
‫מקום ^ ו״בקד״ הוא חסד כנודע‪ ,‬בקד‬
‫דאבדהם‪ ®.‬ו״חסדך״ הוא חסד עליון‪ .‬הכתד‬

‫‪ . 2‬״עטרה״ הוא כינוי למלכות‪ .‬תיקו״ז תי׳ סט‪ ,‬דף קה ע״א‪ ,‬זהר ח״ג קפח ע״ב וכן רנו ע״ב‬ ‫‪ . 1-‬מלכות‬
‫‪ . 3‬תהלים צב‪ ,‬ד ‪ . 4‬תהלים יט‪ ,‬טו ‪ . 5‬עטרה‪ ,‬הוא כינוי למלכות ‪ . 6‬עיין ״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ערך כינור‬
‫‪ . 7‬תהלים צב‪ ,‬ג ‪ . 8‬״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ערך‪ :‬הגדה )זהר ח״ג רצג‪ ,‬א( ‪ . 9‬ח״ג רד ע״א ‪ . 10‬תיקו״ז‪ ,‬הקדמה‬
‫דף ב‪ . 11 .‬המקובל המפורסם ר׳ שלמה אלקבץ‪ ,‬וכן בכל שאר הספר כשכתוב ״מורי״ ‪ . 12‬תהלים קיא‪ ,‬א‬
‫‪ . 13‬זהר ח״ב דף פה‪ ,‬ב וכן פו‪ ,‬א ‪ . 14‬כדלהלן‪ ,‬מהפסוק ״בהלו נרו״ ‪ . 15‬י׳ בחכמה‪ ,‬ה׳ בבינה‪ ,‬קוצו של י׳‬
‫בכתר ‪ . 16‬איוב כט‪ ,‬ג ‪ . 17‬זהר חדש יתרו‪ ,‬מג‪ .‬וכן תיקו״ז הקדמה דף יז‪ ,‬א ‪ . 18‬ברכות נד ע״א ‪ . 19‬ח״א‬
‫‪4‬‬ ‫להרמ״ה‬ ‫ג‬ ‫ספר הגירושין‬
‫ברבריהם‪ ,‬כסף מרינה‪ .‬ברבריהם‪ ,‬המל׳‪,‬‬ ‫היסור כי הוא נקרא ״סוד״ ‪.‬״‪ 2‬וכן פירש בזה‬
‫וכספה הוא כסף מרינה‪ ,‬פירש שיש בו‬ ‫מקומות רב‪ 21 □ ,‬׳״שף‪□ ,‬״ ‪ 22‬הם השוקים‬
‫תערובת רין ויונקת קצת הנחש בסור הפגם‪.‬‬ ‫שהם ביצי הזכר ומסייעים היחור‪ .‬״וערה״‪,‬‬
‫פירש המל׳ שהיא נקראת ״ערה״ כי אין ערה‬
‫ד‪.‬‬ ‫פחותה מעשרה‪ 23‬ושם מתנעך‪,‬ן‪ 24‬כל‬
‫הספירות‪ .‬והנה בהתעורר הררום והצפון ‪25‬‬
‫עוד נתגרשנו ביום ט״ו בשבט מורי ואני‬
‫והת״ת‪ ,‬אל היסור והשוקים והמלכות‪ ,‬הנה‬
‫לברנו‪ ,‬והיו רברי תורה מאירים בנו‪,‬‬
‫יתיחרו כולם‪ .‬אז יושפעו שלשה ראשונות כי‬
‫והרברים נאמרים מפי עצמם‪ 2!.‬והלכנו ער‬
‫תרר השפע אל התחתונות מהם על ירי הזיווג‬
‫רבי יוסי רמן יוקרת‪ ,‬וחזרנו ונתעסקנו בפסוק‬ ‫כרפי׳ בפסוק הקורם‪ .‬ועם זה יתבאר ״גרולים‬
‫״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״‪2 .‬ג‬
‫מעשי ה׳״«‪ 2‬וכו׳ פירש כי הספירות שהם‬
‫והקשה מורי‪ ,‬״אראנו״? ״אראך״ מבעי ליה‪,‬‬
‫מעשה ה׳ שהוא הכולל כל האצילות‪ .‬ומעשה‬
‫כרקאמר ״צאתך״‪ .‬ותירץ בהקרמה הזאת‪:‬‬
‫ה׳ הם הענפים המתפשטים מהם‪ .‬ואמר שהם‬
‫״ויוציאך בפניך״ ” שפירש ״בפניו״‪ ,‬זה‬
‫״גרולים״ ומושפעים בהיות בני ארם שואלים‬
‫אברהם אבינו‪ .‬לפי שהוא ראה הגלות במראה‬ ‫מבוקשם מהם ר״ל מהסובב )בהם( ]אותם[‬
‫בין הבתרים‪ ,‬ולכך הוצרך להראותו‬ ‫שהוא ״אין סוף״‪ .‬כי אז ישפיע בהם שפע רב‬
‫הגאולה‪ ^4 .‬וזהו ״בפניו״‪ ,‬בפני אברהם‪ .‬וכן‬
‫להשלים שאלת השואל‪ ,‬וזהו שאמר ״גרולים‬
‫כיון ששם ראה כל הגליות‪ ,‬ראוי שגם כן יראה‬ ‫מעשה ה״׳ כאשר הם ררושים לחפצי בני ארם‪.‬‬
‫הגאולה‪ .‬וזה הוא ״אראנו״ לאברהם‪ ,‬כמו‬
‫שראה ביציאת מצרים‪ 25 .‬וכן יראה בגאולתנו‬ ‫ג‪.‬‬
‫זו במהרה בימינו‪ .‬ואני פירשתי ״כימי צאתך‬
‫מארץ מצרים״‪ .‬פירוש‪ ,‬כבר נתבאר בזה כי הן׳‬ ‫כה בלילה היינו מעיינים במסכת קרושין‪22‬‬
‫יום ]בין פסח לעצרת[ שבהם החירות לישראל‬ ‫בהלכה כל ״כסף״ האמור בתורה כסף‬
‫לא היו הימים העליונים ממש‪ ,‬אלא נ׳ שעריה‬ ‫צורי‪ .‬ו״כסף״ האמור ברבריהם‪ ,‬כסף מרינה‪.‬‬
‫תחתונים של המל׳ המקבלת מן הבינה‪ .‬וכן‬ ‫והכוונה כי כל שפע רחמים שהוא נקרא‬
‫המנין שאנו מונין הוא כך וכך לעומר שהוא‬ ‫״כסף״«‪ .2‬ו״האמור״‪ ,‬רצה לומר מלשון ״וה׳‬
‫עשירית וכך‪ 26 .‬ומשם מנו ישראל לעלות‬ ‫האמירך״‪ 29‬וכו׳‪ .‬ומפני ששם מקום גבהו ״ג‬
‫מטומאתם לזכות לקבל התורה שהוא הת״ת‪.‬‬ ‫ורוממותו מצר קבלתו מן הרוממות‪ .‬״והאמור‬
‫ובגאולה העתירה יהיו הימים בבינה עצמה כי‬ ‫בתורה״‪ ,‬פירש המושפע מן הרוממות בתורה‬
‫תחיח גאולח שאין אחריה שעבור לעולם‪.‬‬ ‫שהיא הת״ת הוא כסף צורי‪ ,‬פירש כסף מצר‬
‫״כימי צאתך״‪ ,‬פירש כימים עצמם‪ ,‬ולא ממש‬ ‫הבינה או הכתר שחוא נקרא ״צור״‪ ,‬כל אחר‬
‫הם אלא עליונים‪ .‬וז״ש ״אראנו״‪ ,‬פירש מגלה‬ ‫מהם‪ .‬והוא כסף שפע שאין בו תערובת‬
‫אותם הימים בת״ת והמל׳‪ .‬וזהו ״אראנו״‬ ‫״נחשת״ שהוא יניקת הנחש‪ .‬אמנם האמור‬

‫‪ . 20‬ח״ג דף רלו‪ ,‬א ‪ . 21‬תיקו״ז תי׳ יט‪ ,‬דף לח‪ ,‬א ‪ . 22‬לא מצאתי‪ .‬ע״ע ״פרדס״‪ ,‬שער כג‪,‬‬ ‫דף קפט‪ ,‬ב‬
‫ערך‪ :‬ישורון ‪ . 23‬עיץ ברכות כא ע״ב ‪ . 24‬כולם מתקבצים במלכות ‪ . 25‬חנמח ובינח ‪ . 26‬תחלים קיא‪,‬‬
‫ב ‪ . 27‬קידושין יא‪ ,‬א ‪ . 28‬״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה כסף ‪ . 29‬דברים כו‪ ,‬יח ‪ . 30‬״אמיר״‪ ,‬ענף גבוח‬
‫שבאילן)ישעיה יז‪ ,‬ו( ‪ . 31‬כלומר לא טרחו מקודם במחשבה בנושא ההוא ‪ . 32‬מיכה ז‪ ,‬טו ‪ . 33‬דברים ד‪,‬‬
‫לז ‪ . 34‬ח״ב נג‪ ,‬א ‪ . 35‬ח״ג קעג‪ ,‬ב ‪ . 36‬עומר הוא עשירית האיפה )שמות טז‪ ,‬לו( ועשירית היא רמז‬
‫ה‬ ‫להרמ״ה‬
‫כדפירשנך^^' והם עצמם יאירו הן׳ פלאות‪.‬‬
‫וכאן ביארתי ענין ״בניסן נגאלו״ כי הגאולה‬
‫היתה מצד הימין‪ ,‬פסח דרועא ימינא‪.‬‬
‫ואמר‘׳'׳ כי בניסן עתידין ]להגאל[ גם כן על‬
‫צד החסד‪ .‬והאחר אמר כי בניסן נגאלו‪,‬‬
‫אמנם עתה תהיה הגאולה מצד השמאל שהוא‬
‫תשרי ששם הדין כנודע‪ ,‬בסוד יום הדין ראש‬
‫השנה‪ .‬ושניהם לא פליגי‪ ,‬כי לעולם ״שמאל‬
‫דוחה וימין מקרבת״‪**.‬׳ מצד השמאל יונקת‬
‫המל׳ תחלה אל הזיווג‪ ,‬ואחר כך אל הימין‪.‬‬
‫וכן הגאולה תתחיל דרועא שמאלה ותגמר‬
‫בניסן דרועא ימינא‪ .‬ובהיותה שוכבת מתחבקת‬
‫בין שתי הזרועות‪ ,‬י* מאליה מתיחדת כמבואר‬
‫בזוהר*י׳ בענין תפלת ערבית רשות‪ .‬עוד דקדק‬
‫מורי בפסוק עצמו ואמר‪ ,‬למה אמר ״כימי‬
‫צאתך מארץ מצרים״ ולא אמר ״ממצרים״?‬
‫פי׳ כי הטעם כי במצרים התחתון לא נותר‬
‫שארית‪ .‬אבל מצרים העליון נותר להם שארית‪,‬‬
‫דאמרי שנעשה שר המתים®י׳ והיינו שנעשה‬
‫שרו של גיהנם‪ .‬וכענין הזה ביאר ״ויהי בימים‬
‫הרבים ההם״‪,‬״* פירש כמו שפירש בזוהר כי‬
‫שר מצרים היה )עומד( ]מעמיד[ מחיצת ברזל‬
‫בין ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬כאשר היו‬
‫מתאנחים ומתפללים לא היה מניח תפלתם של‬
‫ישראל ליכנס לפנים‪ .‬והנה בהיות כי עלה זכות‬
‫האבות )ונשמע( ]ונשפע[ בספירות שפע רב‪,‬‬
‫מת שרו של מצרים‪ ,‬פירוש‪ :‬נכנע ונשפל‪ .‬ואז‬
‫נכנסה תפלתם של ישראל‪ ,‬וזהו ״ויהי בימים‬
‫הרבים״‪ ,‬פירוש כאשר נתגדלו הימים‬
‫העליונים‪ ,‬״וימת מלך מצרים״ כדאיתא י* שרו‬
‫של מצרים‪) .‬מ״ש( ]עוד פירש[ ואמר ״ויהי״‬
‫שהוא לשון צער ‪ ,*2‬מטעם שבעונותיהם של‬
‫ה‬ ‫ספר הגירושין‬
‫]אות[ נו״ן שהיא המל‪] /‬ואות[ וא״ו שהיא‬
‫הת״ת‪ ,‬״נפלאות״ ]שהיא ב׳ מלים[ ן׳ פלאות‪.‬‬
‫פירש‪ ,‬נון פלאות שהן ך שערים העליונים‬
‫מצד הפלאות העליונות‪ ,‬ג׳ ראשונות‪ .‬ומורי‬
‫הוסיף עוד ואמר כי פירוש שאמר ״כימי‬
‫צאתך״ הכונה ממש שאותם הימים של המל׳‬
‫יהיו‪ ,‬אלא שיהיו מצד הפלאות בסוד ״והיה‬
‫אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה‬
‫שבעתיים״‪.‬ל^ נמצאת הלבנה שבעתים מאור‬
‫החמה שהוא עתה‪ .‬ולפיכך כאותם הימים‬
‫ממש יהיו‪ .‬וזהו ״כימי״ פירוש כימים ממש‪,‬‬
‫אותם הימים עצמם ולא אחרים‪ .‬שלא נצטרך‬
‫שיהיו אלו מאירים בעליונים‪ .‬וזהו ״אראנו‬
‫נפלאות״‪ .‬וזה שאמר בגמרא ״בניסן נגאלו״‬
‫דהיינו המל׳ שהוא ראש השנה למלכים‬
‫״ובניסן עתידים ]להגאל[״ שהוא המל׳ עצמה‬
‫על דרך שפירש כי תמיד ]מאירה ע״י[)ב(אור‬
‫העליון‪ .‬והאחר אמר ״בתשרי״‪ .‬פירש בבינה‬
‫שהיא תשרי למעלה‪] ,‬והיא[ מן הפלאות‬
‫העליונות‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫עוד הוספתי בזה ביאור שכך יהיה‪ ,‬שאמר‬
‫״והיה אור הלבנה כאור החמה״‪ ,‬ולא‬
‫אמר ״והיה הלבנה כחמה״ אלא ״אור״‪ ,‬פי׳‬
‫שפע הנשפע מהבינה אל המלכות‪ ,‬כשפע‬
‫הנשפע מהבינה אל הת״ת‪ .‬ולא בהיות הת״ת‬
‫כמו שהוא מאיר עתה שאינו מאיר אלא יום‬
‫א׳ מבחינה אחת לבד‪ ,‬אבל אז יהיה‬
‫״שבעתים״‪ ,‬פירש שבעה פעמים שבעה שהם‬
‫מ״ט‪ ,‬והבינה עצמה הם ן׳‪ .‬והם הן׳ שערים‬
‫עצמם‪ .‬וזהו ״אראנו״‪ ,‬משפיע בת״ת והמלכות‬

‫לשכינתא תתאה )תיקו״ז תי׳ יט‪ ,‬דף מא‪ ,‬ב; וזהר ח״ג רמד‪ ,‬א( ‪ . 37‬ישעיה ל‪ ,‬כר ‪ . 38‬ר׳ יהושע‪ ,‬ראש השנה‬
‫‪ . 40‬ר׳ אליעזר ‪ . 41‬ישעיה ל‪ ,‬כו ‪ . 42‬אות נ׳‪ ,‬מלכות‪ .‬ואות ך‪,‬‬ ‫יא ע״א ‪ . 39‬דורש מל׳ לשון מלכים‬
‫תפארת ‪ . 43‬תיקו״ז חדש‪ ,‬דף א ‪ . 44‬ר׳ יהושע ‪ . 45‬ר׳ אליעזר ‪ . 46‬סוטה מז ע״א ‪ . 47‬חסד וגבורה‬
‫‪ . 48‬ח״א דף קלג‪ ,‬א ‪ . 49‬ח״ב דף יח‪ ,‬ב; ח״א דפים קב‪ ,‬א; קכג‪ ,‬ב; רלז‪ ,‬ב )ונתמנה על גיהנם‪ ,‬ח״א ח‪ ,‬א(‬
‫‪ . 51‬ח״ב דף יט‪ ,‬ב ‪ . 52‬מגילה י ע״ב‬ ‫‪ . 50‬שמות ב‪ ,‬כג‬
 ‫להרמ״ה‬
‫בקרבם על גבי המזבח‪ .‬וכנדרש בזוהר‬
‫במקומות רבים‪ 5!.‬ולכן לא יכלו לשחטו אלא‬
‫קשרו אותו בכרעי המטה‪ .‬וכן הענין במילת‬
‫מצרים ‪ 52‬ומילת שכם בן חמור‪ ,‬שהם הקליפות‬
‫והם עצמם ביטלו ‪) 53‬ובטלו( ]ונתבטלו[ ‪ 54‬כח‬
‫קליפתם ובכן בוטל‪ .‬ומורי הוסיף שבע״ז של‬
‫ישראל אין ביטול עולמית מפני שהיא חזקה‬
‫מצד הקדושים ולכן במצרים לא נתבטלה‬
‫הקליפה מכל וכל כמו שיתבטל )בע״ה(‬
‫]בעולם הבא[ ע״ב‪ .‬ונחזור אל הענין כי זה‬
‫הענין שדרשו ת״ל ‪ 55‬״כל אשר יאמר אליכם‬
‫יוסף תעשו״‪ 55 .‬והנה המצרים הלכו אל פרעה‬
‫שר שלהם ואמרו לו כי יוסף צוה למול ועל‬
‫ידי כך יוכרח שיתבטל כח הקליפה‪ .‬והוא‬
‫השיב אליהם ״לכו אל יוסף כל אשר יאמר‬
‫אליכם תעשו״‪ .‬פירוש ״כל״ שהוא היסוד ‪57‬‬
‫״יאמר אליכם תעשו״‪ ,‬תתקנו אותו‪ ,‬כי אין‬
‫עתה מזון לכל הכהות כי אם על ידו‪ .‬ולכן‬
‫״תם הכסף״ מארץ מצרים‪) .‬וקבלו( ]וקבל[ כל‬
‫כח הרחמים«‪ 5‬ואסף אותם אל משמר ולא קנה‬
‫אותם לפרעה‪ ,‬כמו שקנה אדמת מצרים‪ ,‬אלא‬
‫הוא שמור לנו לעתיד‪ .‬כי הקליפה אדמת‬
‫מצרים קנה לפרעה‪ ,‬אבל הכסף אסף אותו‪.‬‬
‫והנה נתקרבו ומלו עצמם ושברו כה הקליפה‬
‫בקרבו אל המטה‪ 59,‬ולכן קושרים הפסח‬
‫בכרעי המטה‪ 70,‬ונשחט ונתבטל מכל וכל‬
‫בי״ד וליל ט״ו‪ ,‬שהוא חמשה הת״ת על‬
‫העשור שהיא המלכות‪ 7!.‬ובהזדווג אליה כח‬
‫בעלה ביהוד אז נתבטלה הקליפה‪ .‬ולכן‬
‫בגאולה העתידה כתיב ״גואלנו ה׳ צבאות שמו‬
‫קדוש ישראל״‪ 72 ,‬פירש ״גואלנו״‪ ,‬סתם גואל‬
‫ספר הגירושיז‬ ‫ו‬
‫ישראל אעפ״י שנתרבו הימים‪ ,‬לא הספיק‬
‫זכותם כי אם לשימות מלך מצרים לבד‪,‬‬
‫והוצרכו עוד אל תפלה אחרת והיינו ״ויאנחו״‬
‫וכר‪.‬‬
‫איך שיהיה הנה נשאר עדיין שארית לשר‬
‫מצרים ולפיכך אמר ״אנכי ה׳ אלהיך‬
‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים״‪ .‬פירוש עדיין‬
‫נשארו מצרים בית עבדים כי לא נתבטל כח‬
‫של הקליפות‪ .‬ואל תאמר אם כן ח״ו אקטר‬
‫להם ואעבוד להם כדי שלא יזיקוני‪ ,‬לזה אמר‬
‫״לא יחיה לך״‪ ” ,‬פירוש עם כל זה שנשאר‬
‫להם כה‪ ,‬אין לך רשות לעבדם ולזה אמר‬
‫״מארץ מצרים״‪ ,‬פירוש צאתך מארץ מצרים‪,‬‬
‫הכוונה כי לא יצאת בעצם ממצרים‪ 54,‬כי‬
‫עדיין נותר כח לקליפה‪ .‬אמנם בארץ מצרים‬
‫התחתון ‪ 55‬לא נותר להם כח למצרים‪ .‬אבל מן‬
‫הקליפה יצאת משם אתה לבד‪ ,‬והם נשארו‪.‬‬
‫על כן כמו יציאת מצרים שלא נותר להם פליט‬
‫כן יהיה )ממ״ה( ןבע״ה‪ ,‬ר״ת בעולם הבא[‪.‬‬
‫ועוד האריך בדרוש הרבה‪ ,‬כי שם היו מאירים‬
‫הדברים מעצמם‪55.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫עוד פירשתי אני‪ ,‬״כימי צאתך מארץ‬
‫מצרים״ ל‪ 5‬וגו׳ כי ביציאת מצרים לא‬
‫היתה כה למלכות לבטל הקליפה וזהו כי פסח‬
‫מקחו בעשור ‪ 58‬שהיא המלכות‪ .‬והנה עם כל‬
‫זה לא היו יכולים לשוחטו אלא קשרו אותו‬
‫בכרעי המטה ‪ 59‬פירוש בכתות הטהרה של‬
‫המטה‪ ,‬המל׳‪ .‬הבונה כי בקרבו אל הקדושה‪,‬‬
‫זהו ביטולו‪ .‬כענין פרי החג ‪ 50‬כי בטולם‬

‫‪ . 53‬שמות כ‪ ,‬ג ‪ . 54‬כה קליפה שיש בעולם ‪ . 55‬שיש בעולם החומרי ‪ . 56‬כמר שהערנו בתחילת פסקא‬
‫ד׳ ‪ . 57‬מיכה ז‪ ,‬טו ‪ . 58‬שמות יב‪ ,‬ג ‪ . 59‬משנה‪ ,‬כלים יט‪ ,‬ב ‪ . 60‬שבת כא ע״ב ‪ . 61‬ח״ב דף רלג‪,‬‬
‫ב ‪ . 62‬רש״י לבראשית מא‪ ,‬נה ‪ . 63‬המצרים נאלצו לפעול נגד סט״א ‪ . 64‬כשם שהנכרי מבטל ע״ז שלו‬
‫ושל חברו)ע״ז דף מג ע״א( ‪ . 65‬ב״ר צא‪ ,‬ה ‪ . 66‬בראשית מא‪ ,‬נה ‪ . 67‬זהר ח״א יז ע״א לא ע״א רנא ע״ב‬
‫‪ . 68‬כלומר מדת כסף )״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה כסף( ‪ . 69‬צ״ע כוונתו ‪ . 70‬משנה‪ ,‬כלים יט‪ ,‬ב ‪ . 71‬״חמשה״‬
‫מורה על תפארת )ספירה חמישית(‪ ,‬עשרה מורה על עשירית )מלכות( בסך הכל חמשה עשר לחודש ‪ . 72‬ישעיה‬
‫ז‬ ‫להרמ״ה‬
‫עליון‪ .‬ועוד האריך בדרוש הזה בביאור‬
‫הפסוק‪ ,‬ובעונותי נאבד ממני‪ .‬עוד פירשתי אני‬
‫כי הגאולה שעברה היתה מצד הנקבה‪ .‬והראיה‬
‫לזה כי קדמתה גאולה מצד הנקבה אל התורה‬
‫שהיא מצד הזכר‪ .‬ולכן שלט בה עין הרע ”‬
‫שמצד הנקבה‪ .‬כי כל דבר שהנקבה קודמת‬
‫לזכר הוא דין‪ ,‬כמבואר בתיקונים כל הוי״ה‬
‫דשלטא ה׳ על ו׳ נוקבא איהי‪ ,‬ודינא איהי‪.‬‬
‫והגאולה היתה מצד הנקבה‪ .‬וסייעני מורי‬
‫לענין זה להכריח שהגאולה היתה בלילה ועוד‬
‫שהקדים ״משכו וקחו״‪ .‬ראשונה ]מצות[ לא‬
‫תעשה שהוא ״משכו ידיכם מן הע״א״ דהיינו‬
‫ל״ת‪ .‬ואח״כ מצות עשה דהיינו ״וקחו״״*‬
‫ע״כ‪ .‬והנה להיות שקדמה גאולה מצד‬
‫המלכות אל התורה שהיא מצד הת״ת ולכן לא‬
‫נשבתה הקליפה‪ .‬וסטרא דמותא שלטא‬
‫ונשתברו הלוחות כענין כל דבר הניתן אל‬
‫הנקבה‪ ,‬כנראה בזוהר ** בחבקוק שמת‪ .‬אמנם‬
‫בגאולה העתידה יוקדם התורה אל הגאולה‪ ,‬כי‬
‫תורה קודמת ואח״כ גאולה‪ .‬נמצא הגאולה‬
‫מצד הרחמים מצד הזכר ולא ישלוט בה עין‬
‫חרע‪ ,‬שחזכר אין בו אחיזת קליפה‪ .‬ועוד על‬
‫פי דרך זה ביארתי ענין הנמצא בזוהר‪*2‬‬
‫פרשה נח שאמר שאם זכה אדם הראשון‪ ,‬היה‬
‫עושה תולדות בגן עדן‪ .‬והקשיתי ואיך אפשר?‬
‫שהרי אין ]שם[ יצה״ר‪ ,‬והיחוד ןעם האשה[‬
‫מצד היצר הרע‪ .‬ותירצתי שכן פירש בזוהר ג*‬
‫וביארתיו לעיל‪ ,‬יצה״ר בעולם העליון מי הוא?‬
‫ותירצו‪ ,‬גבורה‪ .‬כנראח כי אחר שהנשמה‬
‫כלולה מי׳ ספירות‪ ,‬כח הגבורה*׳* שבה יהיה‬
‫יצה״ר לזווג הנשמות הקדושות‪ .‬ועוד ביארתי‬
‫ענין ״מלאך רע עונה בעל כרחו אמן״‪*®,‬‬
‫שאחר שעונה אמן הנה זוכה אל המדות‬
‫ספר הגירושיז‬
‫הוא היסוד‪ ,‬ושם מתיחד עם יסוד נו״ן וא״ו‪,‬‬
‫שהוא ת״ת ומלכות‪ .‬שלשתם יחד ״ה׳‬
‫צבאות״‪ ,‬״ח׳״ חוא הת״ת‪ ,‬״צבאות״ נצח‬
‫והוד‪ .‬ועל ידם מתיחד עמהם היסוד שהוא אות‬
‫בצבא שלו‪ ,‬ו״שמך״ ‪ ■'3‬הוא המלכות‪ .‬נמצא‬
‫כאן היחוד שלם‪ .‬ו״קדוש ישראל״ הוא יחוד‬
‫ג׳ ראשונות עם הת״ת‪ ,‬שה ״ישראל״ הנדרש‬
‫כאץ הוא ישראל סבא חכמ״ה‪ .‬ו״קדוש״ הוא‬
‫הכתר עליון‪ ,‬ונקרא קדוש בסוד עליית הת״ת‬
‫אל הכת״ר ששם נקרא קדוש‪ ,‬בסוד ג׳‬
‫ראשונות שהם קדש קדשים‪ .‬ובעליית הת״ת‬
‫אל הכתר יהיה קדוש כן ביאר הרשב״י ע״ה‬
‫בפקודים ‘"' בקדושה‪ .‬ונמצא שאל הגאולה‬
‫צריך יחוד וישפע מהכתר מלמעלה כדפי׳‪.‬‬
‫ולכן אמר ״כימי צאתך מארץ מצרים״‪ ,‬פירוש‬
‫כמו שנתייחדו שני ימים שהם ת״ת ומלכות‪,‬‬
‫כן יתייחדו בגאולה העתידה‪ ,‬ויתלבש בלבוש‬
‫אור מהעליונות וזהו ״אראנו״‪ ,‬פי׳ אלבישם‬
‫ראות ואספקלריאות מאירות מצד הפלאות‬
‫העליונות ותתבטל הקליפה מכל וכל‪ .‬ועתה יש‬
‫לדקדק‪ ,‬אם תתבטל הקליפה מכל וכל תשאר‬
‫חעולם חסר מן הענין ההוא‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫אחר שנשתטחנו בקבר רבי יוסי וחזרנו‪ ,‬פירש‬
‫מורי כי גאולת מצרים לא היה גאולה‬
‫כלל לפי שלא נשבתה הקליפה‪ .‬והטעם כי‬
‫הגאולה מצד המלכות ולכן לא נשבתה‬
‫הקליפה‪ .‬אמנם בגאולה העתידה תהיה מצד‬
‫הת״ת‪ .‬וכן פירש בתיקונים®'' דביה תליא קץ‬
‫דפורקנא וזהו ״גואלינו״‪ .‬פירש‪ ,‬הגואל‬
‫האמיתי שהוא הגאולה האמיתית‪ ,‬״ה׳ צבאות‬
‫שמו״ והוא ״קדוש ישראל״ דהיינו מצד כתר‬

‫מז‪ ,‬ד )זהר ח״ב רטו ע״א( ‪ . 73‬תיקו״ז תי׳ מט‪ ,‬דף פה ע״ב ‪ . 74‬ח״ג דף צג ע״א ‪ . 75‬נתייחדו‪ ,‬כלומר‬
‫נתאחדו ה׳)תפארת( עם י׳)מל׳( ע״י יום ט״ו ‪ . 76‬תיקו״ז דף ד ע״ב ‪ . 77‬תנחומא‪ ,‬תשא‪ ,‬ל״א ‪ . 78‬דף פט‬
‫ע״ב וכן קלט ע״א ‪ . 79‬שמות יב‪ ,‬כא ‪ . 80‬שמות יב‪ ,‬כא ‪ . 81‬ח״א דף ז ע״ב ‪ . 82‬ח״א דף סא‪ ,‬א; ח״ג‬
‫דף קפט‪ ,‬א ‪ . 83‬זהר ח״א דף קפט ע״ב‪ ,‬״כדין איהו בסטר גבורה״ ‪ . 84‬תומר דבורה‪ ,‬פרק ששי ‪ . 85‬שבת‬
‫‪8‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫״כי יבא כנהר צר״ ‪ ®3‬וכו׳‪ .‬כי מפני מיעוט‬
‫הזכות מתעורר הדין‪ .‬וזה כי בהיות כח דין‬
‫מתעורר‪ ,‬נרנן ונמתיק כח דין‪!.‬׳® וזהו‬
‫בתחלןת[ הגאולה שיהיה הדין‪ .‬אמנם אחר‬
‫הגאולה שנתקן הרגלים בכת הבינה שהיא‬
‫נקראת ״אלהינו״‪ ,‬״ימלא ה״׳‪ ,‬ישפיע הת״ת‪®3‬‬
‫בכל ענפי המלכות הנקראת ״שאלה״‪ ,‬וענפיה‬
‫]נקראו[ ״שאלות״‪ .‬והיינו ״ימלא ה׳ כל‬
‫משאלותיך״‪.‬״® ומורי פירש כל הפסוק‪ .‬ובענין‬
‫״ימלא ה״׳ פירש יתמלא השם במילויו‪ ,‬דהיינו‬
‫מלוי השם או בא׳ או ביודי׳׳ן‪ .‬ובסבת זה‬
‫ישתלמו כל משאלותינו‪.‬‬
‫צודק רוב פעמים אל אילני סרק‪ .‬אמנם ״עץ״‬
‫אינו צודק אלא על עץ מאכל עושה פרי‪ .‬וא״כ‬
‫ושם בפטירתנו מציון ר׳ יהודה בן עילעאי‬
‫ע״ה פי׳ מורי מה שאנו אומרים בתפילת‬
‫הצדיקים‪ :‬״ונשמח בכם ותשמחו בנו״‪®®,‬‬
‫פירוש שלא נבוש בפניהם מפני רוב מעלתם‪.‬‬
‫ואנחנו נהיה ג׳׳כ במדרגה גדולה שנשמח‬
‫בראייתנו אותם‪ .‬וג׳׳כ ישמחו בנו‪ ,‬הכוונה‬
‫שיחפצו הם בחברתינו‪ ,‬כמו שאנו חפצים‬
‫בחברתם‪ .‬והטעם שנהיה זכאים‪ .‬ופי׳ אני‬
‫בהקדמה אחת כי תחיית המתים הוא מצד‬
‫הבינה^® כנודע‪ ,‬והיא נקראת ״שמחה״‪®®.‬‬
‫והנה בהיות התחייה‪ ,‬כל הנשמות יהיו מאירות‬
‫מאור הבינה‪ .‬והנה בהיותם מאירות כלם‬
‫ביחד‪ ,‬יאירו אלו באלו‪ :‬כאלו תאמר כי ראובן‬
‫יאיר ביהודה‪ ,‬ויהודה יאיר בראובן‪ .‬ונמצא‬
‫מזה כל הנשמות נכללות אלו באלו כדרך‬
‫הצירוף״״‘ ויעלו לאין מספר‪ .‬וזהו ״ונשמח‬
‫בכם ותשמחו בנו״‪ ,‬שיהיו זכות נשמותינו‬
‫בתחייה באופן שיאיר נשמתינו בנשמת הצדיק‬
‫ח‬ ‫ספר הגירושין‬
‫הטובות‪ ,‬ודאוי שיזכה לגן עדן‪ .‬וכיצד יכנס‬
‫יצד הדע בגן עדן? אלא שיכנס וישתאב«*‬
‫במקודו הקדוש שהוא הגבודה ויהיה ניצוץ‬
‫קדוש כמו שהיה סמאל קודם הטא ’* שקנא‬
‫באדם הדאשון‪ .‬ועל דדך זה קודם החטא היה‬
‫יצה״ר מסייע אל הייחוד הקדוש בסוד‬
‫התעוררות הגבורה אל היחוד העליון כדפירש‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בענין היום שהיא ראש השנה‬
‫לאילנות‪ .‬והקשה מורי למה לא אמר‬
‫״ראש השנה לעצים״? כי לשון ״אילך׳ הוא‬
‫מן הראוי היה שיאמר ״ר״ה לעצים״‪ ,‬שהם‬
‫עצי מאכל‪ .‬ותירץ‪ ,‬הטעם כי ״עץ״ הוא כנוי‬
‫אל הת״ת‪ ** .‬ולהיות שאין בת״ת דין מפורסם‬
‫לכן אין ראוי שיתיחס אליו ענין ר״ה שהוא‬
‫דין‪ .‬אמנם כינהו בשם ״אילנות״ כאמרו‬
‫לענפים‪ ,‬והכתוב לא רצה לכנות הדין אליו‬
‫]אל הת״ת[ ח ״ו‪.‬‬
‫ט«‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״נרננה בישועתיך״‪*®.‬‬
‫ופי׳ מורי כי נרננה הוא להשקיט כח‬
‫הדין‪ ,‬כי ״ישועה״ נקרא מצד הדין‪ ,‬כדפי׳‬
‫בתיקונים‪,‬״® כי ישועות הוא סדר נזיקין ‪51‬‬
‫מצד דין הגבורה‪ .‬ובאנו לעין זתון‪ :‬ושם‬
‫נשתטחנו בקבר ר׳ יהודה בר אילעאי‪ .‬עוד פי׳‬
‫אני כי כתב בזוהר כי בהיות התשועה מכת‬
‫הדין‪ ,‬יוכרח שיתעורר כח הדין על שונאיהם‬
‫של ישראל וזה טעם חבלי משיח‪ ,‬וזה טעם‬

‫קיט ע״ב ‪ . 86‬צ״ע אם זה שייך לנאמר בזוהר ח״א ריז ע׳׳א ‪ . 87‬פרקי דר״א‪ ,‬פרק יג ‪ . 88‬ח׳׳ג דף רעד‪ ,‬ב‬
‫‪ . 89‬תהלים כ‪ ,‬ו ‪ . 90‬לא מצאתי בתיקונים אלא בהקדמת הזוהר >ד ע׳׳א(‪ ,‬הם ה׳ גבורות מנצפ׳׳ך ‪ . 91‬שבת‬
‫לא ע״א ‪ . 92‬לשון סגי נהור לישראל ‪ . 93‬ישעיה נט‪ ,‬יט ‪ . 94‬ח״א דף קמג‪ ,‬ב; ח״ב דף קלא‪ ,‬ב ‪ . 95‬שם‬
‫יהו״ה‪ ,‬כינוי לתפארת ‪ . 96‬תהלים כ‪ ,‬ו ‪ . 97‬צ״ע איפה נמצאת תפילה זו ‪ . 98‬שמא מקורו בח״ג מ ע״א;‬
‫מא ע״א; וח״ב קע ע״ב ‪ . 99‬ח״א דף קנד‪ ,‬א ‪ . 100‬ע״ע ״פרדס״‪ ,‬שער ל׳)הצירוף(‪ ,‬פרקים א‪-‬ב‬
‫ט‬ ‫להרמ״ה‬
‫מלך משיחנו‪ ,‬שהשפיע הת״ת סור התעוררות‪,‬‬
‫יחרתיה למעלה‪ .‬והוקשה לו אחר שכבר נשפע‬
‫השפע מהת״ת אל המלכות‪ ,‬א״כ מה יתהוה‬
‫ויתחרש על ירי יחורם? לזאת ״יענהו משמי‬
‫קרשו״‪ ,‬פי׳ יבא השפע וזהו ״יענה״ו״‪ .‬״יע״ן״‬
‫ישפיע ]אל[ ה״ו‪ ,‬שפע משמי קרשו שהוא ג׳‬
‫ראשונות‪ .‬״שמי״ חכמה‪ ,‬ובינה ״קרשו״ ע״כ‪.‬‬
‫ואמר שע״י היחור והשפע הזה הנשפע‬
‫מלמעלה יהיה רב כחו ותהיה תשועת ימין‬
‫שהיא ]כעת[ בגלות‪ ,‬ככתוב ״השיב אחור‬
‫ימינו״ ’״‘ וע״י היחור תהיה תשועה בימין‪,‬‬
‫מצר הגבורה העליונה הנקראת בינה‪ .‬שאם לא‬
‫יהיה היחור העצמי הזה לא תוכל הימין לצאת‬
‫מהגלות‪ .‬והגענו לכפר ביריא ונכנסנו לבית‬
‫הכנסת ושם נתעסקנו בקצת רברי הגירושין‪.‬‬
‫וחירש מורי כי בפרט בימות הקיץ בלא נרר‬
‫נצא קצת יחפין בסור השכינה‪ ,‬״מנעי רגלך‬
‫מיחף״‪8 .‬״‘‬
‫יב‪.‬‬
‫יצאנו מהכפר ונתעסקנו בפסוק ״אבא‬
‫בגבורות ה׳ אלהי״ם‪ ,‬אזכיר״ ״״‘ וגו׳‪.‬‬
‫וביארתי אני‪ ,‬״אבא בגבורות״ לנקמה‪,‬‬
‫ולמלחמה אני צריך לבעלי הרין לעורר רין על‬
‫האויבים להומם‪ .‬ולכן אני צריך ״אבא‬
‫בגבורות״ שהם״ “ גבורה והור‪ .‬וכן ארנ״י‬
‫יהוה ]בניקור אלהים[ שהם )שכינה( ]בינה[‬
‫ומל׳‪ “ ‘ .‬והרי ארבעת הספירות האלה הם‬
‫כחות הרין‪ .‬ולכן מה אעשה כי אפי׳‬
‫שביתו׳״ “ הרין הזה יתעורר הרין על‬
‫שונאיהם של ישראל‪*,‬׳ “ לזה השיב ״אזכיר‬
‫צרקתך לברך״‪ “ ®.‬״אזכיר״‪ ,‬פירש איחר צרק‬
‫‪ . 101‬ע״ם תורת כהנים ורש״י על ויקרא כר‪ ,‬ח ‪ . 102‬תהלים כ‪ ,‬ז ‪ . 103‬בפסוק הנ״ל ‪ . 104‬מלת ״עתה״‬
‫מורכבת ב׳ חלקים ‪ :‬עת‪ ,‬ה ‪ . 105‬ח״א דף קצה‪ ,‬א ‪ . 106‬ויקרא טז‪ ,‬ב ‪ . 107‬איכה ב‪ ,‬ג ‪ . 108‬ירמיה ב‪,‬‬
‫כה ‪ . 109‬תהלים עא‪ ,‬טז ‪ . 110‬ב׳ ספירות ‪ . 111‬יהו״ה בניקוד ״אלהים״‪ ,‬נמצא בבינה; אדנ״י כינוי למלכות‬
‫‪ . 112‬גבורה‪ ,‬הוד‪ ,‬בינה‪ ,‬מלכות ‪ . 113‬שמא צ״ל יתור ‪ . 114‬לשון סגי נהור לישראל ‪ . 115‬תהלים עא‪ ,‬טז‬
‫יא‬ ‫ספר הגירושיז‬
‫ונשמתך יאיר בנד‪ .‬וכל זה אמר מורי‪ ,‬כי היה‬
‫מתנת ר׳ יהורה ובסיועו נררש‪ .‬ועור הוספנו‬
‫על ררך זה‪.‬‬
‫וזה שנררש ״אינו רומה מרובים העושים‬
‫המצוה למעוטים״ וכר‪ .‬והטעם כי על‬
‫ררך כללות הנשמות ויאירו אלו באלו הנה‬
‫בהיותם מרובים יעלו מספר הנצוצות לאין‬
‫תכלית‪ ,‬כרמיון הצירוף ששני אבנים בונים שני‬
‫בתים‪ ,‬וג׳ בונים ששה‪ ,‬וארבעה כ״ר‪ ,‬ועל ררך‬
‫זה יעלו לאין תכלית‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫ועלינו לכפר ביריא‪ .‬ושם בררך נתעסקנו‬
‫בפסוק ״עתה ירעתי כי הושיע ה׳‬
‫וכר‪ .‬ופי׳ מורי בפסוק זה‬ ‫משיחו‪ ,‬יענהו״‬
‫ב׳ ררכים‪ .‬הא׳‪ ,‬״כי הושיע ה׳ משיחו״ זהו מה‬
‫שיענהו ה׳ למשיח משמי קרשו‪ .‬והב׳‪ ,‬הוא כי‬
‫חושיע ה׳ משיחו חוא משיח בן רור שהוא‬
‫עליון‪ ,‬וחוא יושפע עליו שפע משמי קרשו‬
‫שהוא ג׳ ראשונות‪ ,‬כי שם הוא שמי חשמים‪.‬‬
‫והכונה בפסוק זה הוא שיהיה הרין באמצע‬
‫הרחמים‪ .‬״שמי קרשו״ הוא כתר וחכמה‪ ,‬הרי‬
‫רחמים מצר אחר‪ .‬״בגבורות״ הוא הבינה מצר‬
‫אחר‪ .‬״ימינו״ הרי רחמים‪ .‬ופי׳ אני‪,‬‬
‫״עתה״ ‪ :‬המל׳ שפירש ]שלה[ ״עת ה״׳‪*,‬׳״‪1‬‬
‫והיא נקראת ״עת״ שנאמר ״ואל יבא בכל‬
‫עת״‪®.‬״‘ ופי׳ עתה שהיא המל׳ ״ירעתי״‪,‬‬
‫ויחרתיה עם הרעת העליון ת״ת‪ .‬ותרע למה‬
‫יחרתיה? לפי שעיקר תקוני היחור כבר‬
‫נתעורר‪ ,‬וחוא ״כי חושיע ה׳ משיחו״‪ ,‬פי׳‬
‫ישפיע שפע הימין והשמאל‪ .‬והת״ת ]נקרא[‬
‫ה׳‪ ,‬משיחו הוא ]נקרא[ המלכות‪ ,‬שכן נקרא‬
‫‪10‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫מורי כי השם הזה עולה ויורד‪ ,‬עולה מצד א׳‬
‫ויורד מצד א׳‪ .‬וכן עלייתו אב״ג ירידתו זו״ה‪.‬‬
‫ופי׳ אני‪ ,‬כי הטעם כי העולה הוא עולה עד‬
‫כתר עליון ומתעלם ויש בו דין‪ ,‬כי כל עליה‬
‫היא מצד השמא״ל‪ .‬אמנם העולה ויורד מורה‬
‫על העלייה לקבל ואינו מתעלם‪ ,‬אלא חוזר‬
‫להשפיע‪ .‬כי קרוב לזה ביארו בזוהר פרשת‬
‫תרומה י׳‪ ' 2‬בשם מ״ב וע״ב‪ .‬והקשה למורי כי‬
‫אחר ששם מ״ב עולה ]שוב[ אינו יורד‬
‫כמבואר בזוהר‪ ' 25 .‬תירצתי כי אדרבא משם‬
‫ראיה‪ ,‬שלא נכתב בתורה שם בן מ״ב ממש‬
‫אלא בראשית«‪ ' 2‬וכו׳‪ .‬והם האותיות לאחור כי‬
‫לצרף מאותיות אלה אל שם בן ד׳ צריך‬
‫)לגלות( ]לעלות[ בסוד השם העולה‪ ,‬ולגלגל‬
‫השם אל פסוק בראשית שבהם נברא העולם‪.‬‬
‫יורד ]ע״י[ שהם היפך האלפא ביתות‪ .‬ל‪ ' 2‬וישר‬
‫בעיני מורי הענין‪ .‬עוד הוספתי ביאור בשם‬
‫זה»‪ ' 2‬שיש בו ג״פ ח׳‪ ,‬לרמוז אל ג״פ שם‬
‫יאהדונה״י שהוא הא׳ ביסוד‪ ,‬והב׳ בת״ת‪ .‬והג׳‬
‫בכתר עליון והם אב״ג‪ .‬והיינו אב״ג שבשם‬
‫לרמוז אל סדר היחודים הללו המיתרים ת״ת‬
‫ומלכות כמבואר בתיקון‪ ' 2».‬והשם זכר בסוד‬
‫מיסוד ולמעלה‪ ,‬כי היחוד של ד׳ שמות שהם‬
‫אהי״ה אדנ״י יהו״ה אדנ״י היא במל׳ הנקראת‬
‫״קרית ארבע״ ״‪ ' 5‬והיינו ד״ד‪ ,‬והדל״ת‬
‫במלכות‪ .‬וזה השם לא רמז‪ .‬עד כאן הגיע‬
‫העסק ביום ההוא‪ .‬והודאה לאל שזיכנו כי‬
‫הדברים ןה[אלו הם כולם עליונים‪ ,‬מושפעים‬
‫בלי עיון כלל‪ ' 5' ,‬והם מתוקים מדבש‪ .‬מתנת‬
‫המלכות אל המתגרשים ומתנודדים ‪ ' 52‬עמה‪.‬‬
‫יג‬ ‫ספר הגירושין‬
‫שהיא המל׳ בסוד יניקתה מן הדין‪ ,‬אזכיר‬
‫בסוד ה״זכרון״«‘! ליסוד‪ .‬״לבדך״ הכינה אל‬
‫הת״ת‪ !*''.‬ואמר ״לבדך״‪ ,‬הכונה כי לא יתעורר‬
‫היחוד עוד בסוד הצפון כמנהג‪ ,‬מפני מה‬
‫שימשך מזה כח הדין להתעורר‪ .‬אלא ייחד‬
‫אותה לת״ת לבד בלי לעורר דין עוד‪ .‬ופירש‬
‫מורי‪ ,‬״אבא בגבורות״‪ ,‬פי׳ אני רואה‬
‫שהגבורות והדין הם בינה ומלכות‪ .‬ולכן מה‬
‫אעשה? ״אזכיר״‪ ,‬פי׳ אקשר‪ ,‬שלשון זכרון‬
‫הוא לשון קטרת*‘! והיינו קישור‪ .‬והכונה‬
‫אקשר הבינה שהיא ג״כ נקראת ״צדקה״‪,‬‬
‫איחד אותה לה׳‪ ,‬דהיינו כתר עליון‪ ,‬בסוד ך׳‬
‫שהוא כתר בסוד שם קדוש‪,‬‬ ‫ארוכה‬
‫שסגולתו שאינו חוזר ריקם ועולה על הכתר‪,‬‬
‫והוא ]שם[ זה אזבוג״ה ע״כ‪ .‬ואמר כי זהו‬
‫ך״ך ‪ ' 21‬שעולה זה השם‪ .‬ועליו אמרו ״אל‬
‫ישוב דך נכלם״‪ ' 22 .‬וכזה פירשו המפרשים‪.‬‬
‫יג‪.‬‬
‫ומשם פי׳ אני‪ ,‬זה השם ]אזבוג״ה[ שהוא‬
‫בבינה ודאי‪ ,‬מטעם כי כל חלוקי‬
‫המפרשים )שכ״ח( ]שאות ח׳[ שהוא הבינה‪,‬‬
‫שמינית ממטה למעלה‪ ,‬ובסוד החיים שבה‪ ,‬כי‬
‫חי״ת היא ]נוטריקון[ חיים‪ .‬והנה כל מספר‬
‫שאתה יכול לעשות מהחי״ת הם בשם זה‪ ,‬והם‬
‫ראשונה א״ז הרי שמונה‪ .‬עוד ב״ו הרי שמנה‪.‬‬
‫וג״ה הרי שמונה‪ .‬ואין עוד חלוק לשמונה כי‬
‫אם אלה כי ד״ד אינו פירוד וחילוק‪ ,‬אחר שהם‬
‫שוים‪ .‬ולרמוז שזה השם ג‪ ' 2‬מורה על הבינה‪.‬‬
‫לכן נרמזו בו ג׳ חילוקים שבבינה‪ .‬עוד ביאר‬

‫‪ . 117‬עיין דברי רמ״ק בפירוש לסידור ״תפלה‬ ‫‪ . 116‬זכרון‪ ,‬כינוי ליסוד )זהר ח״ב דף ר ע״א( )ודף ע ע״א(‬
‫למשה״‪ ,‬פסוקי דזמרה ד״ה ״ויברך דוד״‪ ,‬״אתה הוא ה׳ לבדך״ ‪ . 118‬אזכרתה לה׳)ויקרא ו‪ ,‬ח( ‪ . 119‬אות ך׳‬
‫סופית במלת ״לבדך״ ‪ . 120‬אודות שם קדוש זה )הנמצא ב״ברית מנוחה״(‪ ,‬עיין ״שרשי השמות״ לד׳ משה זכות‬
‫)מערכת א׳ פסקא יד( ‪ . 121‬סוף תיבת ״לבדך״ ‪ . 122‬תהלים עד‪ ,‬כא ‪ . 123‬שם אזבוג״ה ‪ . 124‬ח״ב דף‬
‫קלב; וע״ע שם דף רלד ע״ב ‪ . 125‬ח״ב דף קלב ע״ב ‪ . 126‬רבנו בחיי‪ ,‬על בראשית א‪ ,‬סוף פסוק ב׳)במהד׳‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬דף כג( ‪ . 127‬אתב״ש וכו׳ ‪ . 128‬אזבוג״ה ‪ . 129‬עיין תיקו״ז דף קב ע״ב ‪ . 130‬תיקו״ז‬
‫תי׳ יח‪ ,‬דף לד ע״ב‬
‫יא‬ ‫להרמ״ה‬ ‫יד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪11‬‬

‫הת״ת יונקת מצד הבינה ומשפיע לצדיק‪,‬‬ ‫יד‪.‬‬

‫והצדיק משפיע למל׳ בסוד ״ולמקצה השמים‬
‫ועד קצה השמים״‪ ,‬כי ת״ת ויסוד חשבינן‬ ‫עוד נתגרשנו ביום ששי י״ז לחדש שבט‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״אור ז רו ע ל צ די ק ״ ‪133‬‬
‫חד‪ ,‬וראשו חד בבינה וראשו השני במלכות‪.‬‬
‫ונשתטחנו בציון דר׳ יוסי דמן יוקרת‪.‬‬ ‫ופי׳ בו על דרך שפי׳ בזוהר פרשת תרומה‬
‫כי אור הוא השפע הנשפע מצד החסד מן‬
‫טו‪.‬‬ ‫הת״ת אל היסוד‪ .‬והיסוד זורע האור ההוא‬
‫במלכות‪ .‬והיינו ״אור זרוע לצדיק״‪ .‬ופי׳ בעניץ‬
‫עוד פי׳ בו פירוש אחר והוא בהקדמת‬ ‫אור‪ ,‬ה׳ אורות א׳ א׳ א׳ א׳ א׳ כמבואר‬
‫הזוהר גי׳! בפרשת הנז׳ בענין אור מים‬ ‫בתיקונים^ ‪ 1^5‬ואמרנו כי בערך היוד נקרא‬
‫רקיע‪ ,‬שהם ה׳ פעמים מים‪ ,‬ה׳ פעמים רקיע‪,‬‬ ‫״אור״ שפי׳ ר״ז‪ !36‬דהיינו סוד שהוא היסוד‪.‬‬
‫ה׳ פעמים אור‪ .‬והם ג׳ ידות י״ד הגדולה היינו‬ ‫״ולישרי לב שמחה״‪ ,‬פי׳ האבות נקראו‬
‫אור‪ .‬י״ד החזקה היינו מים‪ .‬י״ד רמה היינו‬ ‫ישרי □ ‪ !37‬בסוד הת״ת הנקרא ״ישר״ מצד‬
‫רקיע‪ .‬והם גדולה גבורה ת״ת‪ .‬וענין מים‬ ‫הגבורה והבינה‪ ,‬כמבואר אצלינו בספ״ר‪138 .‬‬
‫במקום‬ ‫בגבורה פי׳ בזוהר פרשת תרומה‬ ‫והנה בהתחבר אל הת״ת הגדולה והגבורה‬
‫הנז׳‪ .‬והם ג׳ ידות שהם ג״פ י״ד הם מ״ב‪.‬‬ ‫בנטותם אל הבינה‪ ,‬נקראת ״ישרי לב״‪ .‬כי הלב‬
‫נמצא שם ב״ן כולל ג׳ אבות כמו שם בן מ״ב‪.‬‬ ‫היא הבינה כדפי׳ ר״ש‪ *39‬והכריח הענין בסוד‬
‫והנה האור מצד החסד קודם העבותו אל‬ ‫הלב מבין‪ .‬י"׳! והנה הישרי ל״ב שהם האבות‪,‬‬
‫בחינת מים הוא נשפע ונזרע בעת זריעת הזכר‬ ‫מיוחדים אל הת״ת‪ ,‬יונקים מהבינה עצמה‬
‫דרך הצנור הוא אור‪ ,‬כי אינו משתנה במים‬ ‫בסוד השפעת‬ ‫שהיא נקראת ״שמחה״‬
‫אלא בעת יציאתו באמה‪ ,‬דהיינו ״אור זרוע‬ ‫השמחה בסוד יין המשמח‪ .‬ומאיר הפנים‬
‫לצדיק״‪ ,‬פי׳ בחינת השפע מזריע הזכר‬ ‫)ונררא( ]ונראה[ לת״ת הנה אל היחוד‬
‫בבחינת האור אל הצדיק ואינו משתנה אלא‬ ‫בהתחברות האבות מפני שעל ידם כנודע בסוד‬
‫בצדיק ע״י הנצח וההוד שהם נקראים שחקים‪,‬‬ ‫״שמאלו תחת לראשי״‪ .‬ונמצא לפי זה כי‬

‫‪ . 131‬שיטה זו של ״דבקות המחשבה״ של מקובלים קדמונים‪ ,‬מוזכרת ע״י ר״מ רקנאטי)פרשת ויחי‪ ,‬מהד׳ ירושלים‪,‬‬
‫תשכ״א‪ ,‬דף לח( וז״ל‪ :‬״ומתוך דבקות המחשבה היו מציירים לפניהם הענינים שהיו עסוקים בהם והיו מצפים לדברי‬
‫פיהם ]הערת המעתיק; שיהיו שפתותיהם נובעות חידושי תורה‪ ,‬וכמעשה מהר״י קארו ב״מגיד מישרים״[ ואז היה‬
‫עולה ומתדבק ביייחודו‪ .‬והבן זה עד מאד כי נפלא הוא״ עב״ל‪.‬‬
‫גם ר׳ חיים ויטאל שיבח שיטת התבוננות זו‪ ,‬והעתיק דברי הקדמון ר׳ אברהם אבולעפיה )מן ספרו ״חיי עולם הבא״(‪.‬‬
‫ההעתקה היא בסוף ספר ״שערי קדושה״ )חלק ד׳ שער ג׳( פרק שהושמט בכל המהדורות הקודמות‪ ,‬ונתפרסם רק‬
‫בימינו)בספר ״כתבים חדשים לרבינו חיים ויטאל ז״ל״‪ ,‬מהד׳ ישיבת אהבת שלום‪ ,‬ירושלים‪ ,‬שנת תשמ״ח‪ ,‬בהבאת‬
‫״שערי קדושה״ דף כח(‪ .‬וזו לשונו; ״אחרי ההכנה הצריכה אליו‪ ,‬אתה צריך לתקן עצמך להיותך במקום מיוחד‪,‬‬
‫להזביר סוד שם המפורש‪ ,‬מובדל מכל חי ומדבר‪ ,‬וגם מכל הבלי שיתוף‪ ,‬ושלא תשאר בלבך שום מחשבה ממחשבות‬
‫‪ . 132‬תומר דבורה‪ ,‬תחילת פרק ט‬ ‫אנושיות וטבעיות‪ ,‬לא רצוניות ולא הכרחיות״ עיי״ש אריכות רבה‪.‬‬
‫‪ . 133‬תהלים צז‪ ,‬יא ‪ . 134‬ח״ב דף קמח‪ ,‬ב; ודף קסז‪ ,‬א ‪ . 135‬תיקו״ז דף ד ע״ב ‪ . 136‬גימטריא ״אור״‬
‫‪ . 137‬ע״ז דף כה ע״א‪ ,‬״ספר הישר״ ‪ . 138‬״פרדס״‪ ,‬שער כג ד״ה ישורון ‪ . 139‬ח״ג דף כח‪ ,‬ב; ח״ג דף רלה‪,‬‬
‫ב ‪ . 140‬במ״ש ״ולבבו יבין״)ישעיה ו‪ ,‬י( ‪ . 141‬ח״א דף קנד‪ ,‬א ‪ . 142‬דברים ד‪ ,‬לב ‪ . 143‬שמא זה ט״ס‬
‫וצ״ל ח״ב דף קסז‪ ,‬א ‪ . 144‬דף קסז‪ ,‬א וע״ע ״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה מים‬
‫‪12‬‬ ‫להרמ״ה‬ ‫יו‬ ‫ספר הגירושיז‬
‫שטוחנים מן לצדיקים‪ .‬פי׳ הם ביצי הזכר‬
‫המבשלים הזרע לצדיקים שהם צדיק וצדק‪.‬‬
‫עוד חרשתי בו פי׳ אחר בהקדמות רבות מענין‬
‫וז״ש ״לצדיקים״ היינו בחינת הצדיק בערך‬
‫הגוף‪ ,‬שאינו עיקר האדם כי עיקר האדם‬
‫הצדק‪ ,‬לא בערך בחינתו העליונה‪ ,‬שאז הוא‬
‫הוא הנפש‪ ,‬והגוף לבוש אל הנפש‪' ” .‬‬
‫מקבל אור כמבואר‪ .‬אמנם ישרי לב שהם‬
‫והלבוש הזה ניתץ אליו לעונש‪ ,‬כי קודם היה‬ ‫נצחיים ונקראים ישרי ל״ב פי׳ מישרים‬
‫לבושו כתנות אור ולא זכה אליהם‪ ,‬ונתנו לו‬
‫ומעמידים הלב שהוא הת״ת עיקר הגוף‪,‬‬
‫כתנות עור‪ ' ” .‬והענין כי פי׳ בזוהר פרשה‬ ‫מישביןם[ אותו על עמדו בסוד הירכים‬
‫בראשית ” ' בענין ״אשר ברא אלהים‬
‫המעמידים הגוף‪ .‬ולזה אמר ״ולישרי ל״ב‬
‫לעשות״‪ ,‬שהם כהות השדים שנשארו בלא‬ ‫שמחה״ פי׳ מתקניץ השפע כדי שיבא לשמחה‬
‫גופיץ‪ .‬כי בקשה הקליפה להתלבש ולהתחזק‬
‫דהיינו המלכות שהיא נקראת ״שמחה״‬
‫בבניץ גופיץ בעה״ז בעוץ חטא אדם הראשון‪,‬‬
‫בסוד שמחתה אל הזווג‪.‬‬
‫והקדימה הקדושה וניתוסף מחול אל הקדש‪,‬‬
‫ונתבטלה כה הקליפה וגברה כה הקדושה‪,‬‬ ‫יו‪.‬‬
‫ולא נתחזקה הקליפה בגופיים‪ .‬והנה כאשר‬
‫הוליד אדם הראשון את קיץ שהוא מצד‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״זכור את יום השבת‬
‫הקליפה‪ ,‬הנה נתחזקה הקליפה ונתלבשה בו‪.‬‬ ‫ופי׳ בו כי המלכות נקראת‬ ‫לקדשו״‬
‫וג׳ עונות חמורים עבר באותו מעשה כשהרג‬ ‫שבת‪ ,‬פי׳ ש׳ ב״ת''^׳‘ בסוד הע״ץ**׳! כדפי׳‬
‫להבל‪ ,‬ע״א גלוי עריות ושפיכת דמים‪ .‬ע״א‪,‬‬ ‫הרשב״י‪ .‬והארכתי בענין הרבה בסוד הצלע‬
‫שכפר בעיקר ואמר ״לית דין ולית דיין״‪ .‬ועוד‬ ‫ובניינה‪ ,‬כאשר הארכתי בספ״ר‪ .‬ויום נקרא‬
‫שתפס בקליפה‪ ,‬שאין ע״א גדולה מזו‪ .‬גלוי‬ ‫הת״תס^^ בסוד היחוד עם האבות כדמוכח‬
‫עריות‪ ,‬שע״י אשה היה עניץ קנטוריא‪ ,‬כדפי׳‬ ‫בתיקון‪ !51.‬ופי׳ בספ״ךב^‘ הנז׳‪ .‬ו״את״ הוא‬
‫רז״ל ” ' ממלת ״שדה״‪ ,‬ושדה״*' כמשמעו‪.‬‬ ‫לרבות יסוד‪ .‬ופי׳ ״זכור״ הוא בסוד‬
‫והנה החוטא הרשע מפשיט '*' הקליפה‬ ‫אזכרתה שפי׳ קיטור‪ ,‬ועניינו קשור‪ .‬והכונה‬
‫ומחזיקה בעה״ז ונותץ לה גוף שיתלבש‪ ,‬כדפי׳‬ ‫בכתוב קשור ע״י א״ת שהוא היסוד‪ .‬ועוד‬
‫בפסוק ״ראיתי את כל המעשים‬ ‫בזוהר‬ ‫שאות תרגמו א״ת ]בניקוד קמ״ץ[ וכץ פי׳ בס׳‬
‫אשר נעשו תחת השמש״ ” ' וגו׳‪ .‬והעניץ כי‬ ‫הנזכר ע״י תתיחד ותקשר יום השבת שהם‬
‫ע״י המעשים הנאים והדבור בתלמוד תורה‬ ‫ת״ת ומלכות‪ ,‬ונקרא ״יום השבת״ פי׳ יום‬
‫יתהוו כהות מתאצלים מן הקדושה‪ ,‬שעל‬ ‫המאיר לשבת שהיא היחוד‪ ,‬כדפירש הרשב״י‬
‫ידיהם יתלבש האדם העושה זאת כדפי׳‬ ‫בפרשת אמור ‪ ‘^4‬בסוד ״וגם אמנה אחותי בת‬
‫בתיקון ” ' כי הצדיקים מתלבשים בעה״ז‬ ‫אבי היא אך לא בת אמי״ ” ' בסוד יום‬
‫בדברי תורה‪ .‬פירוש‪ ,‬אותם האורות שנתאצלו‬ ‫הכפורים שאסור בתשמיש המטה‪ ,‬שם‪.‬‬

‫‪ . 145‬תיקו״ז בסוף הספר‪ ,‬תי׳ ד דף קמו ע״א ‪ . 146‬שמרת כ‪ ,‬ח ‪ . 147‬ש׳ רמז לשלשה אבות )חג״ת( ״בת״‬
‫היא מל׳)תיקו״ז דף קכו ע״ב( ‪ . 148‬עץ )תפארת(‪ ,‬ואות ה׳ >מל׳( ‪ . 149‬שער כג‪ ,‬ערך ״צלע״ ‪ . 150‬תיקו״ז‬
‫תי׳ ל׳‪ ,‬דף עד ע״א ‪ . 151‬תיקו״ז דף נ ע״ב; ודף עד ע״א ‪ . 152‬״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ערך‪ :‬יום ‪ . 153‬ויקרא‬
‫ו‪ ,‬ח ‪ . 154‬דף ק ע״ב ‪ . 155‬בראשית כ‪ ,‬יב ‪ . 156‬זהר ח״א כ ע״ב ‪ . 157‬תיקו״ז תי׳ סד‪ ,‬דף צה ע״א‬
‫‪ . 158‬זהר ח״א דף מח‪ ,‬א ‪ . 159‬ב״ר כב‪ ,‬ז ‪ . 160‬שדה היא חקל תפוחין )מל׳( ‪ . 161‬לשון התפשטות‬
‫והתרחבות ‪ . 162‬ח״ב דף נט ע״א ‪ . 163‬קהלת א‪ ,‬יד ‪ . 164‬צ״ע מקומו‪ .‬שמא כוונתו לתחילת תיקון כא‪,‬‬
‫יג‬ ‫להרמ״ה‬
‫רשע מחזק הקליפה בתולדותיו‪ .‬לכן נתלבש‬
‫בכתנות עור שבמקום א׳ נחלף לע׳‪ ,‬שעולה ע׳‬
‫שחלק הקב״ה זרעו לע׳ שרים‪ ,‬כולם חיצונים‪.‬‬
‫כיון שלא זכה ביהוד‪ ,‬הוליד בפירוד )כשרים(‬
‫]כשדים[ והקליפות‪ ,‬ולהתם פשע ולכלות‬
‫חטאת נתן לו כתנות עור ונתלבש נשמתו בעור‬
‫זה‪ .‬ופשט בגדיו בגדי חופש‪ ,‬ולבש בגדי עור‬
‫ובשר לכלות הבשר הזה‪ ,‬ולהכניעו ולשברו‬
‫בעבודת הקדושה‪ ,‬ולכלותה ולהכניע הגוף‬
‫והקליפה ולדקותה™' ולהכניסה בקדושה כמו‬
‫שהיתה קודם חטאו‪ .‬וזהו מה שהיה כתוב‬
‫בתורתו של ר׳ מאיר ״כתנות אור״‪.‬״ ■' ואי‬
‫אפשר דברים כפשוטם שהיה כתוב ממש‬
‫״כתנות אור״‪ ,‬שהרי היה פוסל ספר תורה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאין הדבר מתיישב‪ .‬כי קודם היה‬
‫כתנות אור כי אי אפשר לומר שאחרי חטאו‬
‫נתלבש באור‪ .‬אלא ודאי הכוונה כי היה נקוד‬
‫על ״עור״ לומר נתחלף לו ״עור״ ב״אור״ מן‬
‫הטעם שפי׳‪ .‬וכאשר רצה הקב״ה לזכות את‬
‫ישראל נתן להם כלי חמדה‪ ,‬מצוה א׳ שעל ידו‬
‫נכנע העור הזה‪ ,‬והיא מצות תפילין‪ ,‬שהוא‬
‫רמז אל כתנות אור שהיה לבוש קודם החטא‪.‬‬
‫כי ע״י המצוה הזאת יכניע‬ ‫ופי׳ בתיקונים‬
‫ויכבש עבד תחת רבו‪ ,‬ושפחה תחת גבירתה‪.‬‬
‫ואפילו לרשעים אמר‪ ,‬שהם כעול לשור ורסן‬
‫לחמור‪ ,‬ששור וחמור ב׳ פגעים רעים הם‪.‬‬
‫והנה מדרך הקליפה בהיותה מתקרבת אל‬
‫יז‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪13‬‬
‫על ידו הם לבוש אליו‪ .‬ועל דרך זה נוכל‬
‫לפרש ״אשת ת״ח אינה צריכה יבך □״ מפני‬
‫שלא נבנה‪ .‬כי מה שדרשו רז״ל«‪ 16‬כי מי‬
‫שאינו עוסק בפריה ורביה ממעט הצלם‬
‫והדמות‪ ,‬מפני שלא נתאצלו על ידו כהות‬
‫ונשמות קדושות‪ .‬הנה ת״ח אינו מצטרך לזה‪,‬‬
‫כי הנה על ידו נתרבה כה הקדושה ונתאצלו‬
‫על ידו כמה כהות‪ ,‬וכמה דברים רוחניים‬
‫שנתלבשו באותיות התורה המצטרפים‬
‫בשפתיו בעת למודו‪ .‬והנה לא יצטרך‬
‫להתגלגל שהרי ]דיבורי[ תורתו ]הם[ בניו‬
‫וכהות אצולים‪ .‬ועל דרך זה הרשע בנכליותיו‬
‫ודבורו הרע ומעשיו המכוערים‪ ,‬כולם עניינים‬
‫וגופים לרוחות רעות שהם מתלבשות בהם‪.‬‬
‫כענין שפי׳ ר״ש למגלה פנים בתורה שלא‬
‫וארץ שבהם‬ ‫כהלכה‪ ,‬פי׳ שעושה שמים‬
‫מתחזק סמאל ולילית‪ ,‬כמבואר בפרשת‬
‫קדושים‪ '®*.‬והענין כי הפנים שהם מקבלים‬
‫ואינם כהלכה‪ ,‬שהיא המל׳ הנקראת‬
‫״הלכה״‪ ,‬הרי הם פני כלב‪ ,‬פני זעם וחרון‬
‫אף‪ .‬ולכן מתלבש ומתחזק בהם הקליפה‪ .‬ולכן‬
‫הרשע מחזק הקליפה‪ .‬ולהיות שהאדם בהיותו‬
‫קדוש מלובש בכתנות אור‪) ,‬הוי( ]היו[‬
‫תולדותיו אם היה זוכה אליהם כולם מצד‬
‫הקדושה שהוא א היחוד הגמור‪ ,‬שכל א׳ הוא‬
‫אור‪ .‬אמנם כאשר חטא‪ ,‬הוכרח להיות‬
‫תולדותיו בקליפות לחזקה כענין קין שהיה‬

‫כדברי הגר״א בביאורו >שם‪ ,‬במהדורה עם פירושו בדף מ״ב ד״ה בנונא חדא וכד‪ ,‬באריכות( שם כותב ״דנשמתין‬
‫מתחדשין שם כל יום וכד משחק עם לויתן והן חידושי תורה וכר ואזלין לזה העולם אחר חידושי תורה וכמ״ש‬
‫בזוהר פ׳ בלק ]דף[ קפח ע״א דאפילו נוני ימא רבא נפקין ביבשתא לגבייהו״ עכ״ל‪ .‬ושם בזוהר פירש החיד״א )בשם‬
‫הרמ״ז( ב״ניצוצי אורות״ ס״ק ב׳)נדפס על גליון הדף(‪ :‬״הם הצדיקים דגי ים התורה שיוצאים להם מגן עדן ללמוד‬
‫ח״ת אשר בעוה״ז״ עכ״ל‪ .‬ושם במהדורה עם פי׳ הגר״א דף מה‪ ,‬ראש ע״ב ד״ה רשת‪ ,‬כתב ״שהם נמשכים אחר‬
‫דברי תורה״‪ .‬וגם בתיקון ע׳)מהד׳ מוסד הרב קוק דף קלו ע״א( מובא כך בענין ר׳ כרוספדאי ״דכי הוו קראן בספרא‬
‫דא‪ ,‬הכי הוה נחתין חיילא דמלאכיא לסחרא לון וכו׳‪ .‬ואבוי דר׳ כרוספדאי הוה נחית ליה קוב״ה עמיה למשמע מלין‬
‫דבריה ר׳ כרוספדאי״‪ . 165 .‬תיקו״ז תיק׳ ו‪ ,‬דף כג ע״ב ‪ . 166‬יבמות סג ע״ב ‪ . 167‬זהר ח״א דף ה ע״א‬
‫‪ . 168‬דף פה ע״א ‪ . 169‬אותן האותיות כמו ״הכלה״ ‪ . 170‬כלומר לטחון לפירורים קטנים )עיין דניאל ז‪ ,‬ז;‬
‫‪ . 171‬ב״ר ט‪ ,‬ה; וע״ע זהר ח״א דף לו ע״ב‪ .‬עיי״ש על הדף פי׳ ״ניצוצי אורות״‬ ‫ושם ב‪ ,‬מ; וכן ב‪ ,‬מד(‬
‫‪ . 172‬תיקוני זוהר חדש‪ ,‬מהד׳ עם פי׳ הגר״א‪ ,‬דף ‪ ;49‬וכן ״אור יקר״ לרמ״ק‪ ,‬כרך ג׳ דף קפט; וע״ע הקדמת תיקו״ז‬
‫‪14‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫והנה ״השבת״ היא הבינה‪ .‬ו״לקדשו״ היא‬
‫החכמה‪ .‬י׳*‘ נמצא לפי זה בכתוב הזה ענין ד׳‬
‫אותיות השם של עדיי*‘ התפילין‪ .‬הטעם‬
‫שאמר אותם ממטה למעלה‪ ,‬הוא כסדר הנחת‬
‫תפילין של יד ואח״כ של ראש‪ .‬כהתימי״*‘‬
‫לבאר הדברים האלה‪ ,‬ואני בתוך ]בית[‬
‫המדרש הרשב״י ע״ה במירון‪ ,‬ונשתטחנו‬
‫בקרבו בציון ר״ש ור׳ אלעזר ע״ה‪ ,‬ועדיין‬
‫מרחשן שפתי‪ .‬ושם התפללתי תפלה קצרה‬
‫מתוך קירות לבי‪ .‬ואח״ב קם מורי על רגליו‬
‫ופי׳ בפרשת זכור‪ ,‬מלבד פירושים אחרים שפי׳‬
‫עליו‪ ,‬וכן מקצת חברים‪.‬‬
‫שאז האור העליון מתגלה והקליפה נתבטלה‪,‬‬
‫יח‪.‬‬
‫וקמתי אני והסתכלתי‪ ,‬ואני פני לדרום קצת‪,‬‬
‫וימיני לציון רבי אלעזר‪ ,‬משמאלי ציון‬
‫ר״ש ע״ה‪ ,‬ופתחתי בפסוק ״זכור״‪ .‬ואמרתי כי‬
‫הנה ר״ש הוא בגבורה כמו שפי׳ בזוהר‬
‫מקומות רבים‪ .‬׳"*‘ ור״א ודאי מצד החסד שכן‬
‫בשמו א״ל שהוא חסד‪ .‬ראיתי להכריע ביניהם‬
‫בדברי תורה שהוא הת״ת המכריע‪ .‬ואעפ״י‬
‫שאיני ראוי לשהם יתעטרו בי מפני רוע‬
‫מעללי‪ ‘** ,‬עם כל זה יתעטרו ע״י דברי תורה‪,‬‬
‫כי דברי תורה אינם מקבלים טומאה ״*‘ ואינם‬
‫מטמאים ע״י ח״ו‪ .‬ופירש בהקדמת הרשב״י‬
‫בתיקון״״‘ מענין היחוד בימות החול ע״י‬
‫מט״ט‪ ,‬ובשבת ע״י היסוד‪ .‬והכונה ע״י קבלת‬
‫התפלות שהתפלות מתקבלות בימות החול‬
‫ע״י מט״ט‪ ,‬וביום השבת ע״י היסוד כמו‬
‫שפירש הרשב״י ע״ה בתיקון‪1.‬״‘ ובמקום אחר‬
‫אמר כי היסוד נקרא ח״יג״‘ בסוד וברכות‬
‫יח‬ ‫ספר הגירושין‬
‫הקדושה שהיא נאבדת מאליה‪ ,‬והיינו שפי׳‬
‫בזוהד ”! בעובדא דההוא סבא ״עת אשד‬
‫שלט האדם באדם לדע לו״‪ .‬ופי׳ ״לדע לו״‬
‫לדע דאדם בליעל‪ ,‬כי דעה היא לו בהיותו‬
‫שולט בקדושה‪ ,‬כי הקדושה מבלה הקליפה‪.‬‬
‫ולכן בהיות הנשמה בגוף‪ ,‬הקליפה תכלה‬
‫מאליה‪ ,‬ותטהד ותבטל כח טומאתו‪,‬‬
‫)ועל ידו( ]וע״י כן[ תטהד הנפש כמו הכסף‬
‫בתוך הכוד שהוא מכלה העופדת‪ ,‬ומצטדפת‬
‫ויוצאה נקיה‪ .‬ולכן לסייע לנפש מניחין אנו‬
‫תפילין‪ ,‬לכלות הגוף הנגוף‪ .‬והנה ביום שבת‬
‫אין אנו צריכין תפילין שהם חותם טיט‪ ,‬כעין‬
‫שפי׳ הרשב״י בשיר השירים_ ‪ '■ '5‬והנה‬
‫התפילין שהם חותם טיט הם רומזים לד׳‬
‫אותיות של שם שהם יהו״ה כמבואר ברוב‬
‫ור״מ פרשת‬ ‫דברי הרשב״י ע״ה בתיקון‪.‬‬
‫ואם יש מקומות חולק על זה‬ ‫בראשית‬
‫לכאורה‪ ,‬כמו שפי׳ בפרשת ואתחנן‪* ,‬ד!‬
‫כשיעויין בטוב ההשקפה הכל הולך אל מקום‬
‫א׳‪ .‬ואין זה מקום פשר דבריו‪ .‬והנה להיות‬
‫שחסר ממנו יחוד ד׳ אותיות אלה‪ ,‬לזה אמר‬
‫״את״ מל׳‬ ‫הכתוב ״זכור״ פירש קשירה‬
‫כמפורסם‪.‬״*‘ והיא אורייתא כלילא מא׳ ועד‬
‫״השבת״ ‪182‬‬ ‫ת׳‪ .‬״יום״ הוא הת״ת כדפי׳‪.‬‬
‫בינה‪ .‬ועם היות שלעולם שכאשר היא מכונה‬
‫בלשון שבת נקראת ״שבת העליון״ או ״שבת‬
‫הגדול״‪ ,‬עם כל זה נזכרת כאן בה׳ הידיעה‬
‫שהרמז אליה‪ ,‬שה׳ הידיעה על שם הרמז‬
‫בבינה כמפורסם אצלינו בארוכה בספ״ר_ ‪183‬‬

‫דף ים‪ ,‬א ‪ . 173‬ח״ם דף צה‪ ,‬ב ‪ . 174‬קהלת ח‪ ,‬ט ‪ . 175‬זהר חדש‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬דפים סד‪-‬סה ‪ . 176‬תיקוני‬
‫זהר חדש‪ ,‬דף קנח ע״א ‪ . 177‬זהר ח״ג דף רנה ע״א; ע״ע ח״א דף יג ע״ם ‪ . 178‬שמא כוונתו לח״ג דף רסג‬
‫ע״א ‪ . 179‬כדלעיל במלת ״אזכרתה״‪ ,‬פסקא ט״ז ‪ . 180‬זהר ח״א דפים רמז‪ ,‬א; רלז‪ ,‬א; נג‪ ,‬ב ‪ . 181‬תיקו״ז‬
‫תי׳ ע‪ ,‬דף קב ע״ב ‪ . 182‬תיקו״ז תי׳ כא‪ ,‬דף מה ע״ב ‪ . 183‬״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה ה׳ רבתי ‪ . 184‬ח״ב דף‬
‫מג ע״ב ‪ . 185‬לשון‪ :‬תכשיט ‪ . 186‬ענין ״גמר״‪ ,‬עיין ישעיה לג‪ ,‬א ‪ . 187‬צ״ע מקורו‪ ,‬ושמא מפני ששמו‬
‫״שמעון״ כמו השני שבשבטים ‪ . 188‬כמו מעשי ‪ . 189‬ברכות כב ע״א ‪ . 190‬תי׳ יח‪ ,‬דף לד ע״א ‪ . 191‬ע״ע‬
‫תיקו״ז תי׳ כא‪ ,‬דף סא ע״א; תיקו״ז חדש‪ ,‬דף קו ע״ג; פרדס דמונים‪ ,‬שער אבי״ע‪ ,‬פרק ד׳ ‪ . 192‬ח״א דף קצג‪,‬‬
‫טו‬ ‫להרמ״ה‬
‫כמבואר בזוהר*®' במקומות רבים‪ .‬והנה לא‬
‫יזכו הנשמות לעלות שם אלא בשבתות ויו״ט‬
‫וכו׳ כמבואר בזוהר פרשת תרומה‪ '®■ !.‬והנה‬
‫מעמדן בימות החול בגן עדן של מטה שהוא‬
‫מט״ט‪ ,‬והרי הנשמות זה דרכם בתפלתם‪ .‬ועל‬
‫דרך זה יתבאר מעלת הנפטר בערב שבת‪ ,‬כי‬
‫אם הוא מכת הצדיקים‪ ,‬ומעלתו רבה‬
‫)ש(יתעלה למעלה בגן עדן העליון תכף‬
‫לקבורתו‪ ,‬בזולת מעלות אחרות שבענין‬
‫זה‪ '®*.‬ונחזור לענין הכתוב‪ .‬פירוש ״זכור״‬
‫דהיינו יחוד ״יום השבת״ שהם ת״ת ומל׳‬
‫כמבואר לעילא‪ .‬ויחודם ע״י ״זכור״ שהוא‬
‫היסוד‪ ,‬ויחודם על ידו‪ .‬תדע‪ ,‬למה? ״לקדשו״‪,‬‬
‫מפני ששמו שם עתה בקדוש‪ .‬וסייע לי מורי‬
‫לעניין זה מבחינת קבלת התפלות‪ ,‬ממה‬
‫שפירש בזוהר‪ '®®.‬ששם פירש מענין האדם‬
‫שאינו הגון‪ ,‬שכל תפלותיו מתקבצות תחת יד‬
‫מלאך אחד עד שובו‪ .‬ואז כל תפלותיו‬
‫מתקבלות יחד על ידי תפלה אחת במקום‬
‫שיתפלל‪ .‬בהשלימי דברי אלו‪ ,‬נפטרנו מאת‬
‫ר״ש ור״א‪ .‬ובדרך פירש מורי פסוק ״ששת‬
‫י^‪□ ,‬״ ‪ 200‬וכר‪.‬‬
‫יט‪.‬‬
‫פי׳ אני כי ״ששת ימים תעבוד״ '‪ .20‬ידוע‬
‫מענין דמסטרא דעבד נקראו ישראל‬
‫דאצילות נקראו‬ ‫ומסטרא‬ ‫״עבדים״‪,‬‬
‫״בנ‪2,‬״_ ‪ 202‬והנה כל לשון עבודה עניינו בעבד‬
‫מט״ט‪ .‬ואמר ״ששת ימים״ הם ששת ימי‬
‫החול‪ ,‬תעבוד‪ .‬יהיה כל היחוד והשפע‬
‫וההנהגה ע״י העבד הטוב שהוא מט״ט‪.‬‬
‫והטעם כי שער החצר הפנימי יהיה סגור ששת‬
‫יט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪15‬‬
‫לראש צדיק שהם ח״י ברכות שבעמידה‪.‬‬
‫ולכאורה קשה מדידיה אדידיה‪ ,‬שאין ח״י‬
‫ברכות אלא במט״ט שהוא מקבל תפלות של‬
‫חול‪ .‬ותרצתי ענין זה בספ״ר בשער א בי ״ ע‪193 .‬‬
‫ופירשתי אני כי הענין הוא כי מט״ט מקבל‬
‫התפלות בימי החול‪ ,‬ואין התלבשות צירוף‬
‫אותיות התפלות אלא במט״ט מטעם כי בימות‬
‫החול הוא המנהיג‪ ,‬ואין התפלות עולות משם‬
‫ולמעלה‪ .‬וכאשר יבא המל׳ לקחת התפלות‬
‫שע״י אשידת מיין לקבלה מיין עילאין שפירש‬
‫ר״ש עצמו בפרשת נח‪‘,‬׳®! הכונה כי ע״י‬
‫האורות ההם‪ ,‬המתבןין^®‘ ע״י צדיקים‬
‫מתפלתם ומעשיהם‪ ,‬הם הם המים שמקבלת‬
‫המל׳ מלמטה‪ ,‬להתעורר כח הזכר להתיחד‬
‫עמה‪ .‬והענין כי האור ההוא של מעשה‬
‫הצדיקים מאיר מלמטה למעלה ומעורר כח‬
‫אור הת״ת ומאיר מלמעלה למטה‪ ,‬כי אור‬
‫המעשים עושה צנור לשפע‪.‬‬
‫ובהיות כי האור העולה הוא מהתלבשות‬
‫האותיות והכחות ההם במט״ט‪ ,‬הנה‬
‫ניצוץ העולה לא יאיר ולא יעורר כח הזכר‬
‫אלא במדתו‪ ,‬והוא היחוד ע״י מט״ט‪ .‬וכאשר‬
‫בימות השבת יקבל היסוד כל התפלות‬
‫שנתפללו וכל המעשים‪ ,‬ויתעלו אל אור‬
‫האצילות ויאיר דרך מעלה באור רחוק‪ ,‬ויעורר‬
‫הזכר באור יותר ויותר מבהיק‪ .‬וזהו ענין יחוד‬
‫השבת ע״י היסוד‪ .‬ואין הדבר הזה תימה שהרי‬
‫הנשמות שהם ודאי יותר עיקר מהתפלות‬
‫והמצוות‪ ,‬שהרי המצות הם לבוש אל‬
‫הנשמות‪ ,‬ועם כל זה לא תזכה הנשמה לעלות‬
‫לגן עדן של מעלה שהוא המל׳ עם היסוד‪,‬‬
‫שהצדיקים ביסוד ומלכות‪ ,‬לחזות בנועם ה׳‬

‫ב; וח״ב דף יא‪ ,‬א ‪ . 193‬סוף פדק ד ‪ . 194‬דף ס ע״ב ‪ . 195‬שמא צ״ל המתוקן ‪ . 196‬עיין ח״ב דף נז‬
‫ע״ב; וכן סג ע״א; וכן רכט ע״ב ‪ . 197‬ח״ב דף קלו‪ ,‬א; וכן ח״ב קנו‪ ,‬ב; וכן ח״ג דף קסז‪ ,‬א ‪ . 198‬בדומה‬
‫לכך כתב אריז״ל‪ ,‬שער הגלגולים )דפו״י דף כד; דפו״ח דף סה‪ ,‬ד״ה ״כל הנקבר בע״ש אחר ה׳ שעות״( ‪ . 199‬זהד‬
‫ח״ב דף רמה ע״ב; וח״ג דף נה ע״א ‪ . 200‬שמות כ‪ ,‬ט‪ .‬וכן להלן פסקא הבאה ‪ . 201‬דברי תורה אלו הם של‬
‫רמ״ק‪ ,‬בתוספת על מה שדרש רבו ‪ . 202‬תיקו״ז דף ה ע״א‬
‫‪16‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫מעלה‪ ,‬והעומדות בין החומות של גן עדן של‬
‫מטה נכנסות לפנים‪ ,‬והעומדות בחוץ נכנסות‬
‫לבין החומות‪ .‬ועל דרך זו למדרגות וכו׳‪.‬‬
‫ונמצא לפי זה כי אותו שעומד בימות החול‬
‫בענין עבודה הנזכר לעילא דהיינו ייחוד מט״ט‬
‫שהם במדרגות הנשמות שבגן עדן של מטה‪,‬‬
‫אין ראוי להם להשתמש בשבת במט״ט אלא‬
‫ליחד למעלה‪ .‬אבל אותם שהם חוץ‪ ,‬וביום‬
‫השבת אינם נכנסות כי אם במדרגת ימות‬
‫החול‪ ,‬ראוי שבעה״ז ייחדו אפילו בשבת‬
‫במדרגת מט״ט‪ .‬לזה אמר ״אתה ובנך״ וכו׳ כי‬
‫אפילו העבד והאמה והבהמה והגר‪ ,‬כולם אין‬
‫ראוי להם להשתמש אלא בכתר הפנימי וליחד‬
‫באצילות ע״י היסוד‪ .‬ונתן טעם לדבר‪ ,‬״כי‬
‫ששת ימים עשה ה״׳ פי׳ אפילו בששת ימים‬
‫השפעת הת״ת שהוא למעלה יחודו הוא ע״י‬
‫הצפון והדרום שהם חסד וגבורה‪ .‬וזהו ״את‬
‫השמים ואת הארץ״ שפירש שמים וארץ ת״ת‬
‫ומלכות‪ .‬א״ת חסד‪ ,‬וא״ת גבורה‪ .‬וכן פירש‬
‫הרשב״י ע״ה בפרשת בראשית‪ 212.‬״את הים‬
‫ואת כל אשר בם״ פי׳ ג״כ הוא עושה ומתקן‬
‫ומשפיע ״את הים״ והיא המלכות ‪ 213‬בערך‬
‫בחינתה התחתונה‪ .‬וא״ת לרבות כחותיה‬
‫וחילותיה‪ .‬״ואת כל אשר בם״‪ ,‬פירש אפילו‬
‫כתות שהם בתוך כחותיה שהם ענפי הענפים‪.‬‬
‫וחוזר בם לענפים ולחיילות המתרבים מ״את״‬
‫כדפי׳‪ .‬וא״כ אחר שבימות השבת כל הענפים‬
‫והסנסנים ואפילו הכתות הקטנים הם נהנים‬
‫מזיו העליון ואור האצילות‪ ,‬אין ראוי‬
‫להשתמש בחול כלל‪ .‬״וינח ביום השביעי״‪,‬‬
‫פירש הת״ת עצמו יש לו מנוחה במלכות‪ .‬כי‬
‫בהיותו מתיחד עמה יתרבה ויושפע עלה אור‬
‫רב‪ .‬״על כן ברך ה״׳‪ .‬ה׳ הוא הת״ת‪ ,‬ו״ברך״‬
‫‪ . 203‬עיץ יחזקאל מר‪ ,‬א ‪ . 204‬ח״א דף עה‪ ,‬ב ‪ . 205‬פרק חמישי ‪ . 206‬ח״א דף קעב ע״א; הקדמת תיקו״ז‬
‫דף יג; וכן יד; ‪ . 207‬ח״א דפים יז‪ .‬לא‪ .‬רנא‪ . 208 :‬גואל )יסוד( תפילה )מל׳(‪ ,‬זהר ח״א קלב ע״א ‪ . 209‬שבת‬
‫)מל׳( לה׳)ת״ת( ‪ . 210‬עיין זהר ח״ג דף רמג ע״ב ‪ . 211‬ח״ג דף קפב ע״ב ‪ . 212‬דף כט ע״ב ‪ . 213‬ח״ג‬
‫יט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫טז‬
‫ימי המעשה‪ 203 ,‬מפני כי אין להשתמש קדש‬
‫בחול‪ ,‬וחול בקדש‪ ,‬כדפירש ר״ש בזוהר פרשת‬
‫נח‪ 204,‬והארכתי בספ״ר בשער אבי״ע‪205.‬‬
‫ולכן ששת ימי החול ״תעבוד״‪ ,‬יהיה ענין‬
‫השפעתך וכונתך ע״י העבד‪ .‬ואעפ״י שאני‬
‫אומר שהיחוד ע״י מט״ט‪ ,‬עם כל זה אין ראוי‬
‫להפריד המלכות מהיסוד אלא ״ועשית כל‬
‫מלאכתך״‪ .‬פירש‪ ,‬המלכות נקראת מלאכה‪200 ,‬‬
‫ויסוד נקראת כ״ל‪ 207 ,‬ואמר ״ועשית כל״‪,‬‬
‫פירש תיחד ותתקן ״כל״ ב״מלאכתך״‪ .‬כי אין‬
‫ראוי להפריד בין גאולה לתפלה ‪ 208‬ח״ו אלא‬
‫לסומכם‪ .‬וכל יום השביעי ״שבת לה׳ אלהיך״‪,‬‬
‫כי ביום השבת צריך ליחד שבת שהיא‬
‫המלכות עם ״אלהיך״ שהוא הת״ת‪ .‬ואמר‬
‫״אלהיך״ שהוא הבינה‪ .‬או אפשר לומר שהיא‬
‫המלכות ומיחד ממטה למעלה‪ ,‬דהיינו שבת‬
‫לה׳‪ 200.‬וחזר מלמעלה למטה דהיינו ״אלהיך‬
‫לא תעשה כל מלאכה״‪ .‬פי׳ אין אתה צריך אל‬
‫היחוד ואל סמיכות הגאולה לתפלה כדרך‬
‫שהיית סומך בחול‪ ,‬שהיה ע״י עשייה‪ ,‬דהיינו‬
‫״ועשית כל מלאכתך״ כנזכר למעלה אלא‬
‫בענין יותר ויותר נאות‪ .‬וזהו ״לא תעשה כל‬
‫מלאכה״‪ ,‬פי׳ יחוד כ״ל ומלאכ״ה‪ ,‬לא יהיה‬
‫ע״י המעשה שהוא מציאות אור מט״ט שהם‬
‫מעשה גופני‪ ,‬אלא ברוחני ע״י הכונה והאור‬
‫השלם‪ .‬כדרך שפי׳ הרשב״י ע״ה ‪ 210‬כי בגן‬
‫עדן של מטה הנשמות מתלבשות במעשה‬
‫המצות‪ ,‬ובגן עדן של מעלה בכונתם‬
‫וברוחניותם‪ .‬ולכן לא יהיה ע״י עשייה שהוא‬
‫יחוד מט״ט‪ ,‬אלא על ידי היסוד‪ .‬״אתה ובנך‬
‫ובתך״ וכו׳‪ .‬והוצרך לומר ענין זה מפני שפי׳‬
‫רז״ל ובזוהר!‪ 21‬כי ביום השבת הנשמות‬
‫העומדות בג״ע של מטה עולות לגן עדן של‬
 ‫להרמ״ה‬ ‫ספר הגירושיז‬ ‫‪17‬‬
‫פרצת הקליפות במט״ט כמו שביארנו בספ״ר‬ ‫מצד החסד ששם מקור הברכה בסוד ברכת‬
‫בשער הקליפות‪ 224 .‬ולכן נקרא לשון זיבה‪ ,‬כי‬ ‫כהנים‪ .‬ולמי ברך והשפיע? למלכות שהוא יום‬
‫שם מקום הזיבות והמרות בסוד יניקת‬ ‫השבת‪ .‬ואומר ״את יום השבת״‪ ,‬הוא הלוי‬
‫הקליפות‪ .‬״הלכו בציות נהר״ ‪ 225‬כי ״ציות״‬ ‫בגבורה כדכתיב )וקדשת( ]״והבדלת[ את‬
‫פירש ״אניות״ ‪ 226‬והם כהות הים‪ ,‬בסוד ״זה‬ ‫הלוים״ ‪.214‬‬
‫הים גדול״ וגו׳ ״שם אניות יהלכון״‪ .‬ל‪ 22‬ונקרא‬
‫״ציות״ בסוד שהם ציוח ‪ 228‬וצחות מלשון‬ ‫כ‪.‬‬
‫ציהוב‪ .‬ובהיות שנפתח הצור הזה‪ ,‬הלכו‬
‫יאוריה בצינורות מתפשטין מן הנהר העליון‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״פתח צור ויזובו‬
‫מים״ ‪ ^‘5‬כר‪ .‬ופירשתי אני על דרך מה‬
‫אל הציות‪ .‬וזהו ״הלכו בציות״ פירש בדמות‬
‫צינורות מן הנהר שמשם נשפעים המים‪ ,‬לכל‬ ‫שפירש ר״ש בר״מ«‘^ בענין ״והכית בצור״‪,‬‬
‫כח וכה צינור שבו מקבל שפעו ואורו על ידו‪.‬‬ ‫״ודברתם אל הסלע״ ‪ ^17‬כי הצור הוא מט״ט‬
‫ולכן ״בדברים לא יוסר עבד״ ‪ ^!8‬אלא ״והכית‬
‫פי׳ ״פתח צור״ שהוא הת״ת שהוא ג״כ צו״ר‬
‫כדפירש בזוהך ‪ 229‬והוא כתוב בספ״ר בערכי‬ ‫בצור״‪ .‬אמנם בסלע‪ ,‬היא ברתא דמלכא‪,‬‬
‫הכנויים^ ‪ 230‬״ויזובו מים״ כי נשפעו ממנו‬ ‫בפיוס‪ .‬ופירש הטעם כי מט״ט הוא מקום‬
‫מימי החסד‪ .‬״הלכו בציות״ שהם כחותיה‬ ‫המעשה ממש‪ ,‬ובמלכות הוא מקום הרוחניות‪.‬‬
‫כד״א ״דרך אניח בלב ים״‪ 23!.‬וכן ״שם אניות‬ ‫והכונה כדפי׳ בעניץ לבוש הנשמות בקודם‪.‬‬
‫]יהלבך״‪-‬ן ‪ 232‬ונקרא ״ציות״ בסוד שהם‬ ‫לכן לעבד צריך הכאה ענין מעשה‪ .‬כי הדיבור‬
‫צמאות למים‪ ,‬וכל אחד מהם לה צנור מן‬ ‫לא יועיל‪ ,‬כי ״בדברים לא יוסר עבד״‪ .‬אמנם‬
‫הנהר‪ ,‬״יסוד״‪ ,‬שהוא המשקה לכל הגן‬ ‫למעלה באצילות במלכות בת מלך‪ ,‬אם יעשה‬
‫ונטיעותיו‪.‬‬ ‫מעשה הוא פגם‪ ,‬אלא דבור ואמירה וכונה‬
‫והיינו בפיוסא וכו׳‪ .‬והנה הצור הזה מט״ט‬
‫כא‪.‬‬ ‫שהוא נקרא ״סגרון״ ״פתחון״ ‪ 220‬פירוש הוא‬
‫״שר הפנים״!‪ 22‬והוא הסוגר פתח ‪ 222‬ההנהגה‬
‫עוד שם חידשתי ענין מ״ש בספר הבהיר ‪223‬‬ ‫והשפע בימות החול הנקרא ״סגרון״‪.‬‬
‫שם שאין ראוי לאדם להגביה אצבעותיו‬
‫בתפלה כלפי מעלה יותר משלש שעות‪ .‬הטעם‬ ‫וכאשר פותח נקרא ״פתחון״ ולכן אמר ר״ש‬
‫מפני כי צריכות לקבל‪ ,‬ובהיותם משפיעות‬ ‫בתיקונים‪ 223 .‬ועתה כאשר נתן מים‬
‫אינם מקבלות^ ‪ 234‬כאשר פירשו רבים‪ .‬ויש‬ ‫אמר ״פתח צור״ בסוד שהוא נקרא ״פתחון״‪.‬‬
‫לדעת מי אמר להם ג׳ שעות או ד׳? ומה סמך‬ ‫״ויזובו מים״‪ ,‬פי׳ מלשון זיבה‪ .‬כבר ידעת כי‬
‫לענין? ופירש כי המלכות נקראת ״שעה״ ‪235‬‬ ‫כל המקום הזה הוא מקום הפגם‪ .‬כי זה מקום‬

‫דף נח ע״א וח״א דף רסז ע״ב ‪ . 214‬דרש מלת ״את״‪ ,‬במדבר ח‪ ,‬יד ‪ . 215‬תהלים קה‪ ,‬מא ‪ . 216‬זהר ח״ג‬
‫דף רעט ע״ב ‪ . 217‬שמות יז‪ ,‬ו; במדבר ב‪ ,‬ח ‪ . 218‬משלי בט‪ ,‬יט ‪ . 219‬בפסקא י״ט הנ״ל ‪ . 220‬תיקו״ז‬
‫תי׳ י״ח ‪ . 221‬מטטרון ‪ . 222‬מנוקד סגול ‪ . 223‬תיקו״ז תי׳ י״ח ‪ . 224‬שער כ״ה‪ ,‬פרק א ‪ . 225‬תהלים‬
‫קה‪ ,‬מא ‪ . 226‬עיין לשון בישעיה לג‪ ,‬כא ‪ . 227‬תהלים קד‪ ,‬כו‪ . 228 .‬שמא כלשון‪ :‬מדבר ציה מכל צמחןה‬
‫ירוקה‪ .‬עיין יואל ב‪ ,‬כ ‪ . 229‬ח״א קצג ע״ב לפי פירוש רמ״ק שם ‪ . 230‬שער כ״ג‪ ,‬ערך‪ :‬צור ‪ . 231‬משלי‬
‫ל‪ ,‬יט ‪ . 232‬תהלים קד‪ ,‬כו ‪ . 233‬פסקא קל״ח ‪ . 234‬כן כתב ר״ח ויטאל‪ ,‬״עולת תמיד״‪ ,‬שער התפילה‪,‬‬
‫דפו״ח דף ב ‪ . 235‬תיקו״ז תי׳ סט‪ ,‬דף צט ע״ב‬
‫‪18‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫סוד אמ״ן כשצריך לדעת בחינת הקישוט שעל‬
‫ידו יהיה היחוד‪ .‬וזהו הענין ״גיבורין״ וכו׳‬
‫פירוש החלשים ]גוליירין[ הם העיקר‪ .‬ועם כל‬
‫זה הגבורה אינה נקראת אלא בשם הגבורים‬
‫שהם המיתרים עצמם‪.‬‬
‫בסכות שהוא תשרי דרועא שמאלא^ ‪ 237‬או‬
‫כג‪.‬‬
‫עוד פירשתי ״פתח צור ויזובו מים׳‪ 242 /‬״צור״‬
‫הוא הבינה ומשם התעוררות הדין‪ ,‬בסוד‬
‫צנור הבא ממנה אל הגבורה‪ ,‬ודינין מתערין‬
‫מינה‪ 243 .‬אמנם כאשר בסוד עבודת הלוי יבא‬
‫צנור מהכתר ויפתח בו וממנו יצאו המים‪ ,‬אז‬
‫הגבורה וההוד שהם שתי דמעות כתות הדין‬
‫מתרחפות בתוך י״ם הגדול שהיא הבינה‪ .‬וזה‬
‫ענין ״פתח צור״‪ ,‬פי׳ פתח וכרה הצור‬
‫מלמעלה בסוד צנור הכתר‪ ,‬וזבו המים‬
‫העליונים בסוד שפע כתר עליון‪ .‬ואז הלכו‬
‫בציות נהר בשתי כתות הדין‪ ,‬גבורה והוד‪,‬‬
‫שהם ציות מצד כח הדין‪ ,‬הלכו להם צנורות‬
‫מצד הנהר העליון בינה הנקראת ״נהר״ ‪244‬‬
‫כנודע‪.‬‬
‫אפשר לומר ״גדול״ וכו׳? והענין כי א״א‬
‫כד‪.‬‬
‫עוד פירשתי פסוק ״מה רבו מעשיך ה״‪245/‬‬
‫מ״ה היא המלכות‪ 246 ,‬ונקראת מ״ה בסוד‬
‫שעולה אד״ם שהוא יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ .‬והיא‬
‫אדם״‬ ‫״פני‬
‫התחחןן ‪ 247‬כמבואר בחיקןן‪ 248 .‬״מה רבו‬
‫מעשיך״‪ ,‬פי׳ ע״י ״מה״‪ ,‬רבו מעשיך‪ ,‬שהם‬
‫פירות הת״ת שהם הנשמות‪ .‬וכן פי׳ בזוהר‬
‫לך לך ‪ 249‬בפסוק ״ממני פריך‬
‫נמצא״ ‪ 250‬שהמל׳ אומרת לת״ת‪ :‬״ממני״ פי׳‬
‫בסבת התעוררותי‪ ,‬״פריך״ שהם נשמות‬
‫כב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫יח‬
‫והיא יונקת מא׳ משלש‪ ,‬אד מהחסד או‬
‫מהגבורה או מהת״ת‪ .‬והכונה שהיא מתיחדת‬
‫עם בעלה באחד מג׳ מקומות‪ ,‬או מפאת החסד‬
‫והיינו היחוד בפסח שהוא דרועא ימינא ‪ 236‬או‬
‫מתיחד עם בעלה מפאת הגבורה והיינו היחוד‬
‫מתייחדת עמו מבחינתו שהיא הת״ת עצמו‬
‫מתן תורך ‪ 238‬אמצעי בין שתי הזרועות‪ .‬וא״כ‬
‫נמצאו שלש שעות‪ ,‬שעה מצד החסד‪ ,‬שעה‬
‫מצד הדין‪ ,‬שעה מצד הרחמים‪ .‬ולכן אין ראוי‬
‫להתעכב כי אם עד ג׳ שעות‪ ,‬כי עד שם יש‬
‫לה שפע‪ .‬יותר משם ]אינן[ ‪ 239‬צריך לקבל‪ .‬וי׳‬
‫אצבעות הם י׳ ספירות‪) ,‬שעה( ]ג׳ שעות[‬
‫בסוד ג׳ יודי״ן‪ ,‬כתר כהונה וכתר לויה וכתר‬
‫תורה כמבואר בתיקון‪.‬ט*׳‪2‬‬
‫כ ב‪.‬‬
‫עוד חרשתי בענין ״גדול העונה אמן יותר מן‬
‫המברך״ כפי הנדרש בגמרא ״׳‪ 2‬״גוליירין‬
‫נפקין לקרבא וגיבורין נצחין״‪ .‬והענין כי לפי‬
‫הנראה העונה אמן טפל למברך‪ ,‬א״כ איך‬
‫למלכות להתייחד למעלה עם הת״ת‪ ,‬אם לא‬
‫תתקשט וחיפה עצמה בשפע ואור מלמעלה‪,‬‬
‫ובפרט מצד החכמה כדפירש לעיל‪ .‬ולכן בעוד‬
‫שאין ברכה‪ ,‬אי אפשר להתיחד‪ .‬והמברך‬
‫משפיע בה שפע למטה כדי שע״י השפע‬
‫תקשט עצמה לעלות להתיחד‪ .‬והעונה אמן‬
‫הוא מעלה אותה למעלה ומיחד אותה עם‬
‫דודה‪ ,‬כי ״אמן״ עולה צ״א בסוד שם‬
‫יאהדונה״י שהוא שם היחוד‪ .‬ולפי האמת‬
‫העיקר הוא המברך שהוא המעורר יחוד‬
‫והמקשט‪ .‬ואם בעל נפש אתה‪ ,‬תוכל להבין‬

‫תיקוז״ח דף א ‪ . 237‬שם ‪ . 238‬שם ‪ . 239‬תוספת מלה זו היא לפי אומדן המגיה ‪ . 240‬דף מד‬ ‫‪. 236‬‬
‫‪ . 244‬ח״ם דף קכג ע״ם‬ ‫‪ . 243‬ח״א דף קנא ע״א‬ ‫‪ . 242‬תהלים קה‪ ,‬מא‬ ‫‪ . 241‬בדכות נג ע״ם‬ ‫ע״ם‬
‫תהלים קד‪ ,‬כד ‪ . 246‬ח״א דף א ע״ב; ח״ב דף קכז ע״א ‪ . 247‬לכאודה קדא לו ״תחתון״ לעומת ספידת‬ ‫‪. 245‬‬
‫‪ . 248‬דף סו ע״ב ‪ . 249‬ח״א דף פה ע״ב; ח״ב דף דכג ע״ב ‪ . 250‬הושע יד‪ ,‬ט‬ ‫חכמה‬
‫יט‬ ‫להרמ״ה‬ ‫כה‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪19‬‬

‫שהרמז‬ ‫לפנים בישראל לקיים כל רבר״‬ ‫נמצאו‪ ,‬שאינם נמצאות אלא בהתעוררות‬
‫במלכות וכמבואר בזוהר_‪ 262‬והגענו לעין‬ ‫הנקבה‪ .‬וכן הרבר ״רבו מעשיך׳ שהם‬
‫זיתון‪ ,‬לציון רבי יהורה ונשתטחנו שם‪.‬‬ ‫הנשמות של ה׳ שהוא הת״ת ע״י מ״ה‪ .‬ואמר‬
‫״רבו״ ולא אמר ״גרלו״ כמו שאמרו במקום‬
‫כה‪.‬‬ ‫אחךך‪ 25‬מפני כי ״רבו״ הוא שבח יותר‬
‫כפטירתנו משם נתעסקנו בפסוק ״רננו צריקים‬
‫ופי׳ הענין כמו שפי׳‬ ‫ךת״׳_‬ ‫מ״גרלו״‪ .‬כי ״גרלו״ מורה על גורל‪ ,‬לא על‬
‫הרבוי‪ .‬אמנם ״רבו״ מורה על שניהם‪ ,‬ברבוי‬
‫לעיל‪ ,‬כי הצדיק ‪ ^54‬יחורו עם המלכות‪ ,‬והת״ת‬
‫ובגךוק!ך_‪ 252‬והענין כי ״גרלו״ הוא מצר‬
‫עם הבינה‪ .‬וזהו שכתוב ״רננו צריקים בה״׳‪,‬‬
‫הגרולה‪ .‬אמנם ״רבו״ מורה מצר החכמה‬
‫פירש הצריקים שהם במררגת היחור‪,‬‬
‫בחסר‪ ,‬ר״שמן משחת ]קוךש־ן״ ”‪ 2‬תרגם‬
‫״רננו״ שהוא סור רנת הלוים למתק הרין‪.‬‬
‫אונקלוס ״משח רבו״‪ .‬והשמן עיקרו‬
‫)והרנה( ״]לישרים[ נאוה תהלה״‪ .‬פירש‬
‫בחכמה ‪ ^54‬על החסר‪ ,‬כך פירש שם‪ .‬ועתה‬
‫ה״ישרים״ הם בת״ת שהוא נקרא ״ישר״ ‪256‬‬
‫נ״ל כי ״רבו״ בסור כללות האבות‪ ,‬כרפירש‬
‫ולהם ל‪ ^6‬שהם ״ישרים״‪ ,‬״נאוה״ רהיינו יחור‬
‫ב״רב‪□ ,‬״ ‪ 256‬שהם ג׳ אבות בסור ורב רבים‬
‫ת״ת ומלכות בו״ה‪ ^««,‬שהם ת״ת ומלכות‬
‫חסר כולל ב׳‪ .‬וזה נראה עם מה שפי׳ בין‬
‫מתעטרים ב״תהילה״‪ 269‬שהיא הבינה‪ .‬וקרוב‬
‫לזך פרךש ף״ש ‪ 270‬במלת ״נוהו״‪ ,‬בפסוק‬ ‫״גרלו״ ל״רבו״‪.‬‬
‫״והראני אותו ואת נוהו״‪.‬‬
‫ונחזור אל הפסוק‪ .‬״כלם בחכמה עשית״ ‪257 .‬‬
‫כו‪.‬‬ ‫פירש המעשים הם הנשמות ע״י‬
‫יפרח׳‪271 /‬‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״צריק כתמר‬ ‫החכמה בכחה‪ .‬כי החכמה המאירה במזרח‬
‫מלבר שפי׳ בו ״צריק״ שהוא יסור‪ ,‬יפרח‬ ‫הוא הת״ת‪ ,‬ולכן נקראת גם כן היא מזרח‬
‫ויגרל כמו תמר‪ ,‬שהוא ת״ת ומל׳‪ .‬והצריק‬ ‫לפעמים‪ .‬ואמר ״כולם״ לישנא רכ״ל ‪ ^^8‬שהוא‬
‫יפרח ג״כ בשניהם שיהיה לו מנוחה כארז‬ ‫יחור שהם נשפעים מררך היסור‪ .‬״מלאה‬
‫בלבנון‪ .‬פירש כארז שהוא שתילת הספירות‬ ‫הארץ קניניך״ פי׳ מילוי ״הארץ״ שהיא‬
‫חוץ מן הלבנון כרפירש ר״ש בפרשת‬ ‫המל׳ ‪ ^59‬הם מ״קניניך״‪ ,‬שהם הנשמות‪ .‬וכן‬
‫בראשית ‪ ^23‬בפסוק ״ארזי לבנון אשר נטע״‪,‬‬ ‫פי׳ בזוהר בפסוק ״הארץ ומלואה״ בפרשת‬
‫שפירש כי בלבנון הם כקרני חגבים‪ .‬וכאשר‬ ‫נח‪,‬״®^ כי הארץ מל׳‪ ,‬מלואה הנשמות‪ .‬והנה‬
‫נטעם הם ארזים ונטיעתם בבינה‪ .‬ועתה יאמר‬ ‫לפי זה ״מלאה הארץ קניניך״ פירוש הנשמות‬
‫״כארז״ שהוא מציאות הספירות חוץ מן‬ ‫הממלאים הארץ‪ .‬וקראם ״קנייניך״ מפני שהם‬
‫הלבנון‪ ,‬כן ישגא בלבנון‪ .‬כי יהיה מציאותו‬ ‫במלכות‪ ,‬שעל ירה הוא הקנין‪ ,‬כאומרו ״וזאת‬

‫‪ . 255‬אותו קול‬ ‫‪ . 251‬תהלים צב‪ ,‬ו ‪ . 252‬כמות ואיכות ‪ . 253‬שמות ל‪ ,‬כה ‪ . 254‬ח״ג דף לד ע״א‬
‫הנשמע לדמ״ק ‪ . 256‬הקד׳ תיקו״ז דף א ע״ב ‪ . 257‬תהלים קד‪ ,‬כד ‪ . 258‬כינוי ליסוד; זהד ח״א יז ע״א;‬
‫לא ע״א ‪ . 259‬ח״ב דף יב ע״א; ח״ג מג ע״א ‪ . 260‬ח״א סז ע״א ‪ . 261‬דות ד‪ ,‬ז ‪ . 262‬ח״ג דף קפ ע״א‬
‫‪ . 266‬״פדדס דמונים״‪ ,‬שעד כג‪ ,‬ד״ה ישד‬ ‫‪ . 265‬חיבוד עם מל׳‬ ‫‪ . 264‬יסוד‬ ‫‪ . 263‬תהלים לג‪ ,‬א‬
‫‪ . 267‬הצדיקים ‪ . 268‬של מלת ״נאוה״ ‪ . 269‬עיין ״פדדס דמונים״‪ ,‬שעד כג‪ ,‬ד״ה ״תהלה״ ‪ . 270‬שמא כוונת‬
‫‪ . 271‬תהלים צב‪ ,‬יג‬ ‫דמ״ק לח״א דף צד סוף ע״א‪ ,‬בפסקא הבאה אחדי ציטוט הפסוק הזה )שמו״ב טו‪ ,‬כה(‬
‫‪ . 272‬״פודס ומונים״‪ ,‬שעו כג‪ ,‬ד״ה תמד )שיש בו דכד ונוקבא( ‪ . 273‬זהד ח״א דף לא ע״א‬
‫‪20‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫תמוט״‪ 284.‬פירש נמצא מזה כי אדרבא הדין‬
‫והאף הוא כוננות והכנת המלכות הנקראת‬
‫״תבל״ שהיא מתובלת בכל‪ ,‬ולא תמוט‬
‫מהיחוד‪ ,‬ע״י שמעורר הזכר כדפירש בזוהר‪2*5‬‬
‫יצה״ר לעיל מאן איהו? דא גבורה‪.‬‬
‫שנה‪ ,‬כן היסוד בפדיחתו יהיה כלול משבעה‪,‬‬
‫כח‪.‬‬
‫עוד נתגרשנו ביום א׳ י״ט לחדש שבט‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״תפלה לעני כי‬
‫‪,‬עטוף״ ‪ 286‬וגו׳ ופי׳ בו כי המלכות נקראת‬
‫״תפלה״‪ ,‬והיסוד נקרא ״עני״ כנודע‪ .‬והנה‬
‫אחר שתפלה סמוך למל׳ עני‪ ,‬ודאי כי אין מלת‬
‫תפלה לשבח שהוא מלשון יחוד‪ ,‬אלא מלשון‬
‫״היאכל תפל מבלי מלח״ ל*‪ ,2‬והכוונה כי היא‬
‫מתרה ואינה עקרת הבית כדרכה‪ ,‬כי יעטוף‪.‬‬
‫עוד פירש פסוק ״ה׳ מלך גאות לבש״‪5 .‬ל‪ 2‬ופי׳‬
‫כאן חרשתי ענין ״נקבה תסובב‬
‫ג ב ר ״ ‪. 288‬‬
‫והענין הוא מובן בענין ממטה למעלה‪,‬‬
‫וממעלה למטה שפי׳ בספ״ר בשער ממטה‬
‫למעלה‪ 289 .‬ושם הארכנו בענין כי האור מצד‬
‫הזכר המשפיע יורד ומכה‪ ,‬והניצוץ חוזר אל‬
‫מקורו מצד הנקבה המקבלת‪ .‬והנה האור‬
‫החוזר בהיותו עולה לקבל הוא הנקבה‪ ,‬וכענין‬
‫בהיות האור היורד שהוא הזכר יורד במעט‬
‫ובצמצום‪ ,‬ונמצא מתלבש ומתעטף באור‬
‫החוזר‪ .‬ונמצא הנקבה שהוא האור העולה‬
‫מכתיר ומעטר וסובב לזכר שהוא האור‬
‫המושפע‪ .‬וסיבה לזה מפני העונות שאין‬
‫השפע היורד והאור המתפשט בשופע‪ ,‬עד‬
‫שיגביר על האור העולה‪ .‬ולכן זהו ״ענין‬
‫ךע״ ‪ 290‬״ורעה חולה״^ ‪ 291‬״נקבה תסובב‬
‫גבר‪.‬״ ‪ 292‬אבל לזמן הגאולה יגבר האור היורד‬
‫והשופע עד שימלא ויגבר על האור החוזר‪.‬‬
‫כז‬ ‫ספר הגירושין‬
‫המתגלה עומד במציאותו בלבנון‪ .‬כן פי׳‬
‫בפעם אחדת‪ .‬והסכים מודי על ידי עתה היום‪.‬‬
‫עוד פי׳ בו היום‪ :‬״צדיק״ הוא יסוד‪ .‬ופידש‬
‫ד״ש כי כל הספידות נקדאות שביעיות ביסוד‪.‬‬
‫ועתה אמד כי כמו שהתמד אינו עולה אלא לע׳‬
‫וכל אחד כלול מי׳ הם ע׳‪ .‬ומפני שמזה נמשך‬
‫שאינו כלול מג׳ ראשונות אלא מע׳ שהם ז׳‬
‫ספירות‪ ,‬לזה אמר ״כארז בלבנון ישגא״ פירש‬
‫רמז הת״ת שהוא הארז האמיתי‪ ,‬והוא כלול‬
‫משלש ראשונות‪ .‬כן זה יהיה כלול מג׳‬
‫ראשונות‪.‬‬
‫כז‪.‬‬
‫״ה׳ מלך״ זהו ת״ת ומלכות‪ ,‬כי כאשר ה׳‬
‫מולך‪ ,‬על הת״ת«ל^ הוא מולך‪ ,‬כאד ״והיה‬
‫ה׳ למלך על כל הארץ״‪ .‬ולכן באו׳ ‪8‬ל‪ 2‬״ה׳‬
‫מלך״ כולל ת״ת ומלכות‪ ,‬כי אין מלך בלא‬
‫מלכה^׳יג ואינו נקרא מלך אלא במלכות‪.‬‬
‫״גאות לבש״ פי׳ העטרה שמעטר לו הבינה‬
‫בעת היחוד כדכתיב ״בעטרה שעטרה לו אמו‬
‫ונקראת גאוה מפני שבה‬ ‫ביום חתונתו״‬
‫מתרומם‪ ,‬״לבש ה׳ עוז״ וכו׳‪ .‬ופירש אעפ״י‬
‫שלבש הת״ת‪ ,‬שהוא ה׳‪ ,‬העטרה מצד הבינה‪,‬‬
‫ונראה שימשך מזה כח הדין ח ״ו‪ ,‬אדרבה‬
‫״עוז״ שהיא הגבורה ״התאזר״‪ .‬פי׳ ע״י‬
‫הת״ת במלכות הנקראת‬ ‫הגבורה ונתאחד‬
‫״אזור״ ‪ ^82‬והיחוד בצד השמאל כדכתיב‬
‫״שמאלו ]תחת לראשי וימינו תחבקני״[‪.‬‬
‫ונקראת המלכות ״אזור״ כאשר ביארנו בספ״ר‬
‫בשער הבנויים^ ‪ ^83‬״אף תכון תבל בל‬

‫‪ . 274‬כלומר ר׳ שלמה אלקבץ הוסיף לדרוש בו ביום ‪ . 275‬תהלים צג‪ ,‬א ‪ . 276‬שמא יש כאן ט״ס וצ״ל על‬
‫המלכות ‪ . 277‬כאומר ‪ . 278‬באומרו ‪ . 279‬זהר ח״ג דף ה ע״א ‪ . 280‬שיר השירים ג‪ ,‬יא ‪ . 281‬צ״ל‬
‫נתאחד ‪ . 282‬ע״ע ״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה אזור ‪ . 283‬כנ״ל ‪ . 284‬תהלים צג‪ ,‬א ‪ . 285‬ח״א דף‬
‫קפט ע״ב )״בדין איהו בסטר גבורה״( ‪ . 286‬תהלים קב‪ ,‬א ‪ . 287‬איוב ו‪ ,‬ו ‪ . 288‬ירמיה לא‪ ,‬כא ‪ . 289‬שער‬
‫טו‪ ,‬פרק ג ‪ . 290‬קהלת ה‪ ,‬יג ‪ . 291‬קהלת ה‪ ,‬יב ‪ . 292‬ירמיה לא‪ ,‬בא‬
‫כא‬ ‫להרמ״ה‬ ‫כט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪21‬‬

‫היסוד‪ ,‬והיינו ״תפלה לעני״ פירש )תפלה(‬
‫]תפילין[ ליסוד‪ ,‬כענין )תפלה( ]תפילין[ של‬
‫ראש‪ .‬״כי יעטוף״ פירוש כי יכתיר ויעטיד‬
‫לת״ת בסוד ״אשת חיל עטרת בעלה״‪ .‬כי עיקר‬
‫עטיפה הוא בראש‪ ,‬והיינו כתר ועטרה לבעלה‪.‬‬
‫ואז בהיותה למעלה היא אושידת מיין נוקבין‬
‫כלפי מעלה שהוא הזכר בסוד הדעת‪ ,‬והיינו‬
‫״לפני ה״׳‪ ,‬בינה‪ ,‬שם ישפוך שיחו‪ ,‬פי׳ שפע‬
‫ואור השופע דרך היסוד הנקרא ״שיח״‪ :‬ח״י‬
‫ש׳‪ ,‬כדפי׳ בתיקון‪ ^00 .‬והנה ליסוד שתי‬
‫בחינות‪ .‬הא׳ מהת״ת אל המל׳‪ ,‬והב׳ מהמל׳‬
‫אל הת״ת‪ .‬וכן ביאר בזוהר פרשת ויצא‪1.‬״ג‬
‫והנה בחינתה ממנה אל הת״ת יקרא ״שיחו״‪,‬‬
‫פי׳ שיח שהוא היסוד שלו‪ ,‬דהיינו של‬
‫המלכות‪.‬‬
‫הוא עני‪ ,‬היסוד והמלכות‪ ,‬תפלה וענוה‪*.‬׳®‪2‬‬
‫ל‪.‬‬
‫עוד פי׳ ״תפלה לענל״ ‪ 302‬עם מה שקדם לנו‬
‫כי יש חילוק בין זווג ימי‬ ‫מהזוהר‬
‫החול לזווג ימי השבת‪ .‬כי בימות החול הזווג‬
‫ע״י מט״ט ושער החצר וכו׳ סגור כדפי׳ לעיל‬
‫]פסקא י״ט[‪ .‬והנה המטטרון הזה יקרא ״עני״‬
‫שאין לו מלמטה‪ ,‬שנותנים בתוכו והוא עני‪.‬‬
‫זהו עני המחזר על ה״פתחים״‪ ,‬פי׳ סובב‬
‫הנקרא שערי המלכות‪ ,‬לראות אם מבין סדקי‬
‫הדלת יבא לו איזה שפע לפרנס העולם‪.‬‬
‫ולהיות הענין הזה בימי החול‪ ,‬נמצא לפי זה‬
‫כי בימות הגלות ששכינה גולה במט״ט כדפי׳‬
‫בספ״ר בשעף אך‪,‬״ע ‪ 304‬כיון ששכינה במט״ט‬
‫לעולם ננעלת^״^ א ״כ אין זווג שלם אלא‬
‫קרוב לזווג החול דהיינו מט״ט‪ .‬ואעפ״י‬
‫שבימות הקדש יעלה הזווג במעלה משובחת‬
‫ונמצא האור העולה מתעטף בתוך אור היורד‪,‬‬
‫ואור היורד כח הזכר סובב לנקבה שהוא אור‬
‫העולה החוזר‪ .‬וזהו ענין חילוק בין הוי״ה‬
‫דשלטא ה״א על )ו״ה( ]ויו[ שפי׳ הרשב״י‬
‫דהיא נוקבא‪ ,‬וזה ענין ״אשה כי תזריע וילדה‬
‫זכך״_ ‪ 293‬פירש בהיות אור החוזר העולה מץ‬
‫הנקבה ממטה למעלה גובר‪ ,‬אז מאץ דאלים‬
‫גבר והוא נקבה‪ .‬והיינו יחוד אידהנוי״ה שזהו‬
‫״נקבה תסובב גבר״ וגוברת עליו ויולדת‬
‫נקבה‪ ,‬והשפע מועט כמו יחוד ]בעת[ הגלות‪.‬‬
‫ובהיות כח הזכר גובר אז היחוד אור היורד מן‬
‫הזכר גובר על אור הנקבה‪ ,‬ומאן דאלים גבר‬
‫והוא זכר‪ .‬וזהו סוד יאהדונה״י וזהו זכר יסובב‬
‫נקבה וגובר עליה ויולדת זכר‪ .‬כי עיקר האור‬
‫זכר‪ .‬ובהקדמה הזאת בארנו ענין ״כי יעטוף״‪,‬‬
‫כאשד יעטוף את הזכד ונמצא ״נקבה תסובב‬
‫גבד״‪ .‬״ולפני ה׳ ישפוך שיחו״ פי׳ היא‬
‫מתלוננת )ומתקבלת( ]קובלת[ וצועקת על‬
‫בניה ועל יחודה‪ .‬״ולפני ה״׳ היא הבינה‪ ,‬ושם‬
‫צועקת‪ .‬ונקראת בינה ״לפני ך׳״‪ .‬הנה מפני‬
‫שהיא )מתקבלת( ]וקובלת[ על בניה מהת״ת‪,‬‬
‫כי היא במדרגת הת״ת‪ ,‬וצועקת אל הבינה כי‬
‫בה תלוי ענין הגאולה‪ ,‬כענין ״וגאלתיך‬
‫אנכי״^^^‪ .‬כן נדדש בחיקךנים_‪ 297‬וענין‬
‫״שיחו״ צעקתו של המלכות‪ .‬והנה ]כינו[‬
‫אותו בלשון זכד‪ ,‬מפני שהוא נקבה תסובב‬
‫גבר והיא במקום הזכר גוברת‪ ,‬כדפי׳‪.‬‬
‫כט‪.‬‬
‫עוד פי׳ ‪ ^99‬פירש אחר‪ ,‬והוא כי המלכות‬
‫נקראת ״תפלה״ ו״עטרה״ למעלה על‬

‫‪ . 293‬ויקרא יב‪ ,‬ב ‪ . 294‬״תפלה״)מל׳( ״ענוה״)יסוד(‪ .‬כאן מייחס רמ״ק ״ענוה״ ליסוד‪ ,‬רע״ע ״פרדס ומונים״‪,‬‬
‫שער כ״ג ד״ה ענוה ‪ . 295‬צ״ע ממה שכתב רמ״ק בשער כ״ג‪ ,‬ד״ה ״לפני״ ‪ . 296‬רות ג‪ ,‬יג‪ .‬״אנכי״ הוא כינוי‬
‫אל בינה )כדלהלן( ‪ . 297‬תיקו״ז תי׳ כא‪ ,‬דף נ ע״א; ותי׳ ל׳ דף עד ע״ב ‪ . 298‬״שיחו״‪ ,‬כינוי הגוף בלשון זכר‬
‫‪ . 299‬כנ״ל בכמה מקומות בספר‪ ,‬אינו אומר מי הוא המפרש‪ ,‬כי הוא אותו הקול המתגלה לרמ״ק‪ ,‬דרך דיבור גרונו‬
‫של רמ״ק ‪ . 300‬תיקו״ז תי׳ נא ‪ . 301‬ח״א דף קנ ע״ב; ודף קסב ע״א וע״ב ‪ . 302‬תהלים קב‪ ,‬א ‪ . 303‬זהר‬
‫ח״ג דף קפב ע״ב ‪ . 304‬שער טז‪ ,‬פרק ה ‪ . 305‬כלומר נגנזת )ולהלן בסוף הפסקא‪ ,‬ביאר בלשון ״ננעלת״(‬
‫‪22‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫שלח לעמו״ וכו׳‪ .‬כנראה שבכל מקום מנין‬
‫התיבות רומזים סוד גדול‪ .‬והנה פסוק זה יש‬
‫בו ו׳ תיבות לפי שהוא מורה על היחוד כענין‬
‫פסוק ״שמע ישראל״ שיש בו ו׳ תיבות להורות‬
‫על היחוד כלפי׳‪ .‬עךך אמך ‪ 314‬בענין‬
‫״שמיעה״‪ ,‬כעין ״שמע ישראל״‪ .‬ופי׳ הרשב״י‬
‫ע״ה כי השמיעה במל׳ מצד הת״ת‪ .‬והענין כי‬
‫״שמע״ נקראת המל׳‪ ,‬ופי׳ ״שמע״ קיבוץ‪,‬‬
‫מלשון ״וישמע שאול״‪ 315 .‬והענין כי היא‬
‫נקראת ״שמע״ ‪ 316‬בסוד שהיא כלולה‬
‫ומקושטת מצד היותה כלולה מהספירות‬
‫כולם‪ .‬ואינה כלולה מכל הספירות אלא מצד‬
‫הת״ת שהוא הכולל אותם‪ .‬וזהו ״ה׳ שמעה‬
‫תפלתי״‪ ,‬פי׳ ה׳ ]הוא[ ת״ת‪ ,‬ותפלה ]היא[ מל׳‪.‬‬
‫הנה התפלל שיתקן ויקדש הת״ת אל המל׳‬
‫בסוד ״שמע״ שהוא הקישוט כדפי׳‪ .‬ואמר‬
‫״שמעה״ פי׳ ]שתי מלים[ ״שמע ה״׳‪ ,‬כענין‬
‫״צדק צדקה״‪ ,‬״ליל לילה״‪ ,‬דהיינו כד קבלת‬
‫עלה דכר‪ .‬ועם כל זה עדיין לא הגיע ענין‬
‫הזווג בעצם אלא הכונה על קבלת הזכר ואל‬
‫הקישוט‪ ,‬והוא ב׳ מיני קישוט‪ .‬הא׳‪ ,‬״שמע״‬
‫שעניינו קיבוץ הספירות כלם כדפי׳‪ :‬והב׳‪,‬‬
‫]אות[ ״ה״׳ שהוא כללות ה׳ אורות מצד‬
‫החסד‪ ,‬וה׳ מים מצד הגבורה‪ ,‬וה׳ רקיעים מצד‬
‫הת״ת‪ ,‬והיינו ענין הג׳ וו״ין שהם ו״יסע ו״יבא‬
‫ך״יט^ ‪ 317‬ג׳ אבות‪ .‬ופי׳ ה׳‪ ,‬חמשה‪ ,‬דהיינו‬
‫חמשה אורות מצד ]פסוק[ ו׳ ויסע‪ .‬ה׳ רקיעים‬
‫מצד ]פסוק[ ו׳ ו״יט‪ .‬ה׳ מים מצד ]פסוק[ ו׳‬
‫ויבא‪ .‬וזהו ענין שמעה‪ ,‬בה׳‪ .‬והנה אחר היותה‬
‫מקושטת אין לה בושת להזדווג‪ .‬וזהו‬
‫״ושועתי״ שהיא המל׳‪ ,‬״אליך״ הת״ת‪ ,‬״תבא״‬
‫ולא תתבייש‪ ,‬ככלה שתקנה כל צרכי חופתה‬
‫לא‬ ‫ספר הגירושיז‬ ‫כב‬
‫יותר ויותר מבימות החדל‪ .‬ועל ענין זה אמרו‬
‫ן״ל ‪ 306‬״אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות‬
‫כאחת‪ ,‬מיד הן נגאלין״‪ .‬ופי׳ אם היו שומרים‬
‫ומיחדים‪ .‬ומלת ״שמרו״ מלשון ״שמור״‬
‫שהיא המל‪ /‬והכוונה אם ייחדו שתי שבתות‬
‫שהם ״שבת הגדול״‪ ,‬בינה‪ ,‬ו״שבת״ ]היא[‬
‫ת״ת‪ ,‬וייחדו אותם עם ה״שמירה״ שהיא‬
‫המל‪ /‬הנה בהיות הייחוד הזה למעלה בסוד‬
‫ת״ת ומל׳ עם הבינה‪ ,‬מיד היו נגאלין‪ .‬אלא‬
‫עתה אין יחוד שלם וז״ש ״תפלה לעני״ פי׳‬
‫דשכינה נגנזת ומסתתרת בתוך העני שהוא‬
‫מט״ט‪ ,‬דעני הוא‪ .‬ועני הוא המחזר על‬
‫הפתחים נקרא‪ .‬ותדע אימתי השכינה במט״ט?‬
‫״כי יעטוף״‪ ,‬כאשר השכינה נקראת ״גן‬
‫נעךל״ ‪ 307‬בסוד מנעל ‪ 308‬שהוא מט״ט‪ ,‬שהיא‬
‫נעולה בתוכו ומתעטפת שם‪ .‬אמנם כאשר‬
‫השכינה יוצאה ממנו ומתיחדת למעלה‪ ,‬אז אין‬
‫לה עסק עם המלאך אלא ״לפני ה״׳ שהיא‬
‫הבינה‪ ,‬שם ישפוך שיחו פי׳ היחוד‪ .‬ושפיכת‬
‫המים הוא ע״י היסוד הנקרא ״שיח״ כדפי׳‬
‫‪309‬‬ ‫לעיל‪ ,‬בפי׳‬
‫לא‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ה׳ שמעה תפלתי‬
‫ושועתי אליך תךא״_ ‪ 3!0‬ופי׳ כי הפסוק‬
‫הזה יש בו ו׳ תיבות להורות על היחוד‬
‫האמתי‪ ,‬כמו שב״שמע ישראל״ יש בו ו׳‬
‫תיבות‪ .‬ומנין התיבות הוא רמז גדול כמו‬
‫שמצינו לר״ש!‪ 31‬ע״ה מונה התיבות פעמים‬
‫רבות‪ ,‬בפסוק ״ישקני״‪ ,‬וכן בזוהר פרשת‬
‫תרומה ‪ 312‬בענין ]סדר אותיות[ א״ב שביוצר‬
‫של שבת‪ .‬וכן בפרשת יתרו ‪ 313‬בפסוק ״פדות‬

‫‪ . 306‬שבת קיח ע״ב )בשינוי לשון( ‪ . 307‬שיר השירים ד‪ ,‬יב ‪ . 308‬תיקו״ז תי׳ כא‪ ,‬דף סא ע״א‪ .‬וע״ע ״פרדס‬
‫רמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה נעל ‪ . 309‬פסקא כט ‪ . 310‬תהלים קב‪ ,‬ב ‪ . 311‬זו״ח שיר השירים‪ ,‬דף סד טור א;‬
‫וע״ע זהר ח״ג דף רפז ע״א )על סמך ז׳ מלים שיש בפסוק ״ישקני״( ‪ . 312‬ח״ב דף קלב ע״א ‪ . 313‬ח״ב דף‬
‫סח ע״א ‪ . 314‬גם כאן בסגנון גוף שלישי‪ ,‬כלומר אותו קול שחידש דברי תורה לרמ״ק ‪ . 315‬שמו״א טו‪ ,‬ד;‬
‫וכן שמו״א כג‪ ,‬ח ‪ . 316‬זהר ח״ג דף קח ע״ב ‪ . 317‬זהר ח״ב דף נב ע״א; ודף רע ע״א‬
‫כג‬ ‫להרמ״ה‬
‫תוכל הקליפה והצר להתקרב ולטמא ולטנף‬
‫המשכן‪ .‬ואמר ״פניך״ לשון רבים‪ ,‬לאחד‬
‫משתי סיבות‪ .‬אם מפני שבחינת הפנים הם‬
‫רבים מצד הכללות‪ .‬אם מפני שהם פנים של‬
‫ת״ת המתיחדים בבינה‪ ,‬והפנים המביטים‬
‫במל׳‪ ,‬באופן שיהיה מקבל מהבינה ומשפיע‬
‫השפע ההוא למטה‪ ,‬שאז לא יוכל הקליפה‬
‫להתקרב אל המשכן מפני כח הבינה‬
‫המשפעת‪ .‬״הטה אלי אזנך״‪ ,‬פי׳ חלה עוד פני‬
‫אל ענין א׳‪ ,‬כי בהיותה רוצה להתיחד שישפיע‬
‫אליה תכף כח הגבורה המעוררת כח הזווג‪.‬‬
‫וזהו ״אזנך״ שהשמיעה והאזנים הם מצד‬
‫הגבורה‪ ,‬ולכן אמר אזנך א׳ לבד‪ .‬והענין‬
‫שישפיע לה כח הגבורה שלו מעת היחוד‪.‬‬
‫והיינו ״ביום אקרא״‪ ,‬פי׳ ארצה להתיחד‬
‫לקבל‪ ,‬דהיינו לשון קריאה כמו ״וקרא זה אל‬
‫זה״ שתרגם אונקלוס ״ומקבלין דין מן דין״‪.‬‬
‫וכן ענין ״תהום אל תהום קורא״ וכו׳ דהיינו‬
‫יחוד‪ .‬״מהר ענני״ פי׳ אחר‪ :‬התעורר אל‬
‫תתעכב ]מןלהתיחד‪ ,‬אלא ״מהר ענני״‪324 ,‬‬
‫דהיינו היחוד‪ .‬ונתקרבה אליו ונמצא השכינה‬
‫שואלת ממנו ג׳ דברים זה אחר זה‪ .‬הא׳ שלא‬
‫יתקרבו הקליפות‪ ,‬ואחר זה שעוד יעורר הזווג‪.‬‬
‫ואחר זה שיזדווג מהר‪ ,‬ואל יהי בעכוב ח״ו‪.‬‬
‫לג‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו שם בפסוק ״תפלה לדוד הטה ה׳‬
‫אזנך עננ‪,‬״ ‪ 325‬וגו׳‪ .‬ופי׳ בהקדמת‬
‫הזוהר ‪ 326‬החילוק שבין ״מזמור לדוד״ או‬
‫״לדוד מזמור״‪ .‬ש״מזמור לדוד״ עניינו‬
‫שהקדימה שכינה ושרתה על דוד קודם‬
‫שיתבודד דוד אל הענין‪ .‬וכן בפסוק זה ״תפלה‬
‫לדוד״‪ ,‬״תפלה״ שהיא השכינה‪ ,‬הקדימה‬
‫‪ . 320‬תהלים קב‪ ,‬ג‬ ‫שם של מקום מסוים‪ ,‬ע״ע ב״מ פד ע״ב ״בני עכברייא״‬
‫מדרש תהלים טו‪ ,‬ה ‪ . 322‬הוזכר גם אצל אריז״ל‪ ,‬״שער הכוונות״‪ ,‬דרוש חזרת‬
‫לט; דפו״ח דף רנז(; וכן ב״שער מאמרי רשב״י״ )דפו״י דף י׳; דפו״ח דף מו(‬
‫לשון ״עונה״ )ע״פ שמות כא‪ ,‬י( ‪ . 325‬תהלים פו‪ ,‬א ‪ . 326‬ח״א דף לט ע״ב‬
‫לב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪23‬‬
‫ואין לה בושת להגיע אל נישואיה‪ .‬ונקראת‬
‫״שועתי״ שהוא מלשון הבטה כענין ״ושוע אל‬
‫ההר״‪!8 .‬ג והענין שהיא מבטת וממתנת אל‬
‫הזיווג כענין שומרת יבם‪ .‬ובהיותה מקושטת‬
‫היא ממתנת אל הזווג ונקראת ״שועתי״‪,‬‬
‫ו״אליך״ הת״ת‪ ,‬״תבא״ ותתקרב בלי בושת‬
‫כלל‪ .‬והגענו לעכב״ר‪ ,‬ואצל מערת ר׳ ינאי‬
‫ור׳ דוסתאי ור׳ נהוראי‪.‬‬
‫לב‪.‬‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״אל תסתר פניך ממני ביום‬
‫צך ל‪,‬״ ‪ 320‬וגו׳‪ .‬ופי׳ ״אל תסתר‬
‫פניך״ וכו׳ הם דברי השכינה המדברת ברוח‬
‫הקדש‪ ,‬והיא מדברת כנגד הת״ת בעלה‪ .‬ורצתה‬
‫לומר ״ביום צר לי״ כי בהיות השכינה משפעת‬
‫אל הקליפה‪ ,‬היא אז פורשת נדה‪ .‬והענין כי‬
‫בהיות השפע נשפע מלמעלה על ישראל‪,‬‬
‫הקליפות הם מקטרגים לומר ״אלו עובדי ע״א‪,‬‬
‫ואלן עובך‪ ,‬ע״א״ ‪ 321‬וכו׳ ומקטרגים על‬
‫ישראל‪ .‬ואז אוחז במשכן לינק‪ ,‬והירח נפגם‬
‫ויונקת מצד הצנור החיצוני שביסוד‪322 ,‬‬
‫ונעשתה תועבה הזאת בעונותיהם של ישראל‪.‬‬
‫ואז יונקים הקליפות ממנה מצד המרירות‬
‫ההוא כמו שהארכתי בענין זה בספ״ר בשער‬
‫הצנורות‪ 323 .‬והנה בהיות הת״ת מאיר פניו אל‬
‫המל׳‪ ,‬כח הקליפה נמנעת ונסתרת בנוקבא‬
‫דתהומא רבא‪ .‬כי )אף( ]אם[ היא נקרבת אל‬
‫הקדושה תאכלנה האש הגדולה‪ .‬כי מטבע‬
‫הקדושה לטהר ולכלות כל מיני קליפה‬
‫שבעולם כדפי׳ לעיל‪ .‬ולזה אמר ״אל תסתר‬
‫פניך״ כמתפללת ומתחננת לדודה שלא יחסיר‬
‫שפעו והשגחתו‪ .‬ואמנם ביום בא הצר הטמא‬
‫לאכול ולאחוז בכנפי המשכן‪ ,‬באופן שלא‬
‫‪. 319‬‬ ‫‪ . 318‬ישעיה כב‪ ,‬ה‬
‫‪ . 321‬זהר ח״ב קע ע״ב; וכן‬
‫עמידה‪ ,‬דרוש ב׳ )דפו״י דף‬
‫‪ . 323‬שער ז‪ ,‬פרק ד ‪. 324‬‬
‫‪24‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫המתיחדת עם החכמה‪ .‬ועוד נקראת שם בן‬
‫ך׳ ‪ ” 3‬בנקודת אלהים כזה‪ :‬יהו״ה‪ .‬והטעם פי׳‬
‫בזרהך ‪34‬ג מפני שעיקרה רחמים והיינו שם בן‬
‫ד׳‪ ,‬ומעוררת דין והיינו נקודת אלהים‪ .‬ואחרים‬
‫מן המפרשים פי׳ הטעם כי ממנה יאצלו הת״ת‬
‫והמל׳ והיא נקראת על שמם ״ה׳ אלהים״‪ ,‬ה׳‬
‫מצד הת״ת‪ ,‬אלהים מצד המלכות שהוא‬
‫נקראת אלהים‪ .‬ולפי האמת בטוב העיון אין‬
‫שתי הסברות האלה חולקות‪ ,‬וכולם אחד‪.‬‬
‫והענין במה שכבר קדם לנו כי הת״ת נקרא ה׳‬
‫מפני שהוא רחמים‪ .‬והמל׳ נקראת אלהים מפני‬
‫שהיא דין שבו נקראת גבורה תתאה כנודע‪.‬‬
‫והנה היינו דין ורחמים של הבינה וכמו ששם‬
‫בן ד׳ משפיע רחמים‪ ,‬כן המל׳ משפיעה היא‬
‫דין‪ ,‬והיינו דין ורחמים היוצאים מן הבינה‪ .‬כי‬
‫כמו שהגבורה דין היוצאת מהבינה‪ ,‬כן מל׳‬
‫היא גבורה תתאה‪ .‬והיינו ״פועל גבורות״ ‪335‬‬
‫שהיא משפעת בשתי הגבורות‪ .‬ואחר שהענין‬
‫כך נמצא שם בן ד׳ שבבינה שהוא נקוד‬
‫בנקודת אלהים מלך בהיכלו דין‪ ,‬כסא דין‬
‫וכסא רחמים‪ ,‬והיינו ענין ״מי כה׳ אלהינו״‪.‬‬
‫פי׳ ״מי״ הוא ממש כה׳ אלהינו‪ ,‬דהיינו שם בן‬
‫ד׳‪ ,‬ה׳)אלהינו( ]בןנקודת אלהים‪ .‬ואם כן מה‬
‫בין זה לזה? ופי׳ כי חלוק שביניהם הוא‬
‫״המגביהי לשבת״‪ .‬פי׳ נקראת מ״י בהיות מ״ם‬
‫בינה מתיחדת עם החכמה י׳ למעלה‪ ,‬והיינו‬
‫בחינתה המתעלמת‪ .‬וזהו ״המגביהי לשבת״‪.‬‬
‫ונקראת ״ה׳ בנקודת אלהים״ ]כאשר היא[‬
‫״המשפילי לראות״‪ ,‬פי׳ כשהיא משפעת ורואה‬
‫בשמים ובארץ‪ ,‬דהיינו ת״ת ומלכות‪ ,‬שמים‬
‫וארץ‪ .‬ובערך בחינתה אליהם נקראת ה׳‬
‫אלהים‪.‬‬
‫בזרהך ‪32‬ג שהיא נקראת מ״י מבחינתה למעלה‬
‫לד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫כד‬
‫לדוד‪ .‬והענין מפני צורך הזמן שנצטרכה‬
‫השכינה אל היחוד‪ ,‬ולכן שרתה על דוד שעל‬
‫ידו תתיחד ותקבל שפע‪ .‬וזהו ״הטה ה׳ אזנך‬
‫ענני״ וכו׳‪ .‬פי׳ כבר ביארנו שהיחוד ע״י‬
‫התעוררות הגבורה שהיא האזן‪ .‬ומפני שאפילו‬
‫שבהתעורר הזווג יושפע דין ביותר‪ ,‬ויתבלבל‬
‫השמחה מפני רוע העונות‪ ,‬לכן אמר ״הטה ה׳‬
‫אזנך״‪ ,‬פי׳ תטה אותה קצת אל הרחמים באופן‬
‫שיושפע דין ולא כל כך אלא בדרך הטיה‬
‫קצת‪ .‬והענין שיחבקנה בזרועו השמאלי‬
‫שמשם תחלת הזווג‪ ,‬״וענני״ היינו ענין‬
‫הזווג‪.‬ל‪2‬ג ״כי עני ואביון אני״‪ ,‬נתן טעם אל‬
‫צורך הזווג על כל פנים‪ ,‬מפני ש״אני״ שהיא‬
‫השכינה‪ ,‬היתה ״עני ואביון״‪ .‬ובשתי המדרגות‬
‫האלה נאמר ש״עני״ היינו שאין בעל הבית‬
‫שהוא הת״ת נותן לו‪ .‬אמנם כבר יש לו שפע‬
‫ממקום אךןך_ אךק! אך‪,‬ךן ך ף ^ ך ז״ק! ‪ 328‬״תאב‬
‫לכל״‪ .‬ופי׳ א׳ משני הפירושים והכל א׳‪,‬‬
‫ל ״ ב ל ״ ‪ 329‬היינן י סו ך‪ .‬אך ״ ל כ ל ״ ‪ 330‬פי׳ לכל‬
‫הספירות‪ .‬והכל א׳ כי היסוד נקרא ״כל״ בערך‬
‫שהוא מקבל מהכל‪ .‬ועתה אמר שהיא ״עניה״‬
‫שאין לה שפע מצד בעלה‪ ,‬וכן היא ״אביון״‬
‫מצד היסוד‪ ,‬דהיינו קיומה מצד כל הספירות‪.‬‬
‫וזה טעם שהקדימה לעורר אל דוד‪ ,‬שעל ידו‬
‫תתיחד ותקבל שפע‪ .‬ונכנסו מקצת החברים‬
‫תוך המערה והתפללנו תפלה קצרה‪ .‬ויצאנו‬
‫השדה אל הסלעים להתגרש‪.‬‬
‫לד‪.‬‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״מי כה׳ אלהינו המגביהי‬
‫וגו׳‪ .‬פירש כי השכינה‬ ‫לשבת״‬
‫עילאה בינה נקראת מ״י כנודע‪ .‬ופי׳ ר״ש‬

‫‪ . 327‬כנ״ל ‪ . 328‬ויקרא רבה לד‪ ,‬ו ‪ . 329‬זהר ח״א יז ע״א‪ ,‬לא ע״א‪ ,‬רנא ע״ב ‪ . 330‬במלים ״תאב לכל״‬
‫‪ . 331‬תהלים קיג‪ ,‬ה ‪ . 332‬צ״ע מקומו‪ .‬ושמא זהר ח״א יג ע״ב ״ה׳ היכלא דאתפתח רחמא דילה מגו י׳ בחמשים‬
‫פתחין״ ‪ . 333‬ד׳ אותיות יהו״ה ‪ . 334‬ח״ג דף י סוף ע״ב; ע״ע ״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כ׳ פרק ד ‪ . 335‬בתפילת‬
‫יוצר של שחרית‪ ,‬ד״ה לאל ברוך נעימות יתנו‬
‫כה‬ ‫להרמ״ק‬
‫לו‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ודברתי אל‬
‫הנביאים״^ ” והיינו שכיון הכתוב‬
‫להפליג במעלת הנביא‪ ,‬בזמן הושע‪ .‬והוא כי‬
‫״דברתי״ שהיא המל׳ שהיא נקראת ״דבר״ ‪339‬‬
‫כבר היתה מתיחדת עם ו׳ שהוא בעלה‪ ,‬והיינו‬
‫״ודברתי״‪ .‬ואז היא למעלה מהנביאים שהם‬
‫נצח ךןץןך‪40.‬ג והענין יובן במ״ש ר״ש‬
‫בתיקון ‪41‬ג כי נצח הוא אספקלריא דנהרא‪,‬‬
‫והוד אספקלריא דלא נהרא‪ ,‬וזהו הפך‬
‫המפורסם אלינו‪ .‬וביאורו הוא גם כן במקומות‬
‫רבים כי ת״ת אספקלרייא המאירה‪ .‬ומלכות‬
‫אספקלריא שאינה מאירה‪ .‬ועוד ענין מנגד ג״כ‬
‫שבו יובן ענין זה כי מקום הנבואה הוא מת״ת‬
‫ומל׳‪ .‬לפיכך בין המתנבאים יש חילוקים בין‬
‫משה רבנו ע״ה ושאר הנביאים‪ .‬והנה הנביאים‬
‫הם נצח והוד‪ .‬והענין הזה כלו יובן עם מה‬
‫שפירש בתקךן ‪ ^42‬במקום אחר כי אדנ״י בהוד‪,‬‬
‫ויהו״ה בנצח‪ .‬וביסוד תרוייהו חד דהיינו‬
‫יאהדונה״י‪ .‬והכונה כי ת״ת שוכן על הנצח‬
‫כדרך הזכר הנוטה אל הרחמים‪ .‬והמל׳ שוכנת‬
‫על ההוד כדרך הנקבה )הנוחה( ]הנוטה[ אל‬
‫הדין‪ .‬ונמצא לפי זה כי נצח אספקלרייא‬
‫המאירה על ידי הת״ת שבו‪ .‬ואספקלריא‬
‫שאינה מאירה הוד ע״י המלכות שבו‪ ,‬והיינו‬
‫נביאים וכו׳‪ .‬והנה בהעלות המל׳ עם בעלה‬
‫למעלה בסוד תרווייהו כחד בת״ת‪ ,‬אז ודאי‬
‫אספקלריא שאינה מאירה היא מאירה‪ .‬וז״ש‬
‫״ודברתי״ שהוא יחוד ת״ת ומל׳‪ ,‬הם ״על‬
‫הנביאים״‪ ,‬שהוא הת״ת שהוא על הנביאים‪.‬‬
‫ואז ״ואנכי חזון הרביתי״‪ .‬דע ש״אנכי״ היא‬
‫הברנח ‪ ^43‬כנודע‪ .‬ומלת ״ואנכי״ ]בתוספת‬
‫‪ . 336‬צ״ע מקומו; והפסוק בשמות ח‪ ,‬ו ‪ . 337‬במדבר ז‪ ,‬פו ‪ . 338‬במדבר יא‪ ,‬יז ‪ . 339‬ח״ג דף קצג ע״א‬
‫‪ . 340‬ח״ג דף סח ע״א ‪ . 341‬תי׳ ע‪ ,‬דף קכג ע״ב ‪ . 342‬תי׳ י״ח‪ ,‬דף לד ע״ב ״בתרין שוקיך׳ ‪ . 343‬שער‬
‫כ״ג‪ ,‬ד״ה אנכי‪ ,‬ע״פ זהר חדש‪ ,‬סוף פ׳ יתרו‪ ,‬דף מא טור ג‬
‫לה‬ ‫ספר הגירושיז‬ ‫‪25‬‬
‫לה‪.‬‬
‫עוד פירשתי בו פי׳ אחר‪ ,‬בהקדמת הספירות‬
‫מלמעלה למטה ומלמטה למעלה‪ .‬שפי׳‬
‫הרשב״י ע״ה בתיקךן ‪ ” 6‬בפסוק ״כי אין‬
‫כיהוה״‪ .‬שפי׳‪ :‬כ׳ כתר‪ ,‬ויהו״ה הוא י׳ חכמה‪,‬‬
‫ה׳ בינה‪ ,‬ו׳ שית ספירן‪ ,‬ה׳ מלכות‪ .‬ונקרא כתר‬
‫כ׳ בסוד ״עשרה עשרה הכף״‪ .‬ל‪3‬ג ופי׳ עשרה‬
‫ממטה למעלה‪ ,‬י׳ מאדנ״י שהוא במלכות‪,‬‬
‫ששם ראש האור המתפשט בשם יהו״ה‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬ששם ראש האור כתר‪ .‬וזהו‬
‫״עשרה עשרה הכף״ וכו׳‪ .‬והוא האור‬
‫המתפשט בשם יהו״ה שהוא כולל י׳ ספירות‬
‫שהם לבוש אל האור‪ ,‬והאור עולה בהם ויורד‬
‫דהיינו כ׳‪ .‬ולפי דרך זה נוכל לפרש ״מי כה״׳‪,‬‬
‫מי ידמה אליו ומי ישוה אליו? אלא ״כה״׳ כי‬
‫כ׳ כתר המתפשט בי׳ ספירות שהוא השם‪.‬‬
‫ואמר לרמוז זה עוד ״ה׳ אלהינו״ שעניינו דין‬
‫ורחמים‪ ,‬והיינו אור היורד והשופע‪ ,‬ואור‬
‫העולה המקבל‪ .‬וחזר הכתוב ופי׳ טעם הענין‬
‫ואמר ״המגביהי לשבת״‪ ,‬פי׳ המגביה י׳‬
‫לשבת‪ ,‬שמגביה את הי׳ שהוא מקור האור על‬
‫הו״ה‪ ,‬ונמצא שם בן ד׳ כסדרו שהוא יהו״ה‪.‬‬
‫והיינו י׳ מלמעלה למטה‪ ,‬וזהו סיבת הי׳‬
‫מלמעלה למטה‪ .‬וסיבת הי׳ מלמטה למעלה‬
‫הוא ״המשפילני[״ פי׳ המשפיל י׳ שהוא י׳‬
‫למטה מהו״ה‪ ,‬דהיינו שם בן ד׳ הוה״י שהוא‬
‫י׳ ספירות מלמטה למעלה‪ .‬וכדי להבין ולראות‬
‫הענין הזה היטב‪ ,‬ביאר שיובן ויראה בשמים‬
‫ובארץ‪ ,‬פי׳ ״בשמים״ תפארת המשפיע‪,‬‬
‫״ובארץ״ המל׳ המושפעת‪ .‬והיינו יהו״ה מצד‬
‫הת״ת )זכר( והוה״י מצד הנקבה‪ ,‬מל׳‬
‫מושפעת‪.‬‬
‫‪26‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫נקראת ״אסף״‪ ,‬ואחר ]כך[ היא מקבלת מן‬
‫החסד‪ ,‬והיא נקראת ״מזמור׳‪/‬ל‪4‬ג לכן אמר‬
‫״מזמור״ לאותה שהיא ״אסף״‪ :‬״אל אלהים‬
‫ה״׳ הוא הת״ת מיוחד עם החסד והגבורה‪ .‬לכן‬
‫הזכיר תחלה ״אל״ ואח״ב ״אלהים״‪ .‬וכאן‬
‫ביארתי ענין נמצא בתיקון כי ״אלוה״ מצד‬
‫החסד‪ ,‬ו״אלהים״ מצד הגבורה‪ ,‬ויהו״ה מצד‬
‫הת״ת באמצע‪ .‬נמצא ו״ה מצד הגדולה‪ .‬י״ה‬
‫מצד הגבורה‪ .‬יהו״ה באמצע יונק משניהם‪,‬‬
‫מכריע ביניהם‪ .‬זה כללות דברי ר״ש בתיקונים‪.‬‬
‫והנה יש בענין זה כמה דוחק‪ .‬ראשונה כי אחר‬
‫ששם בן ד׳ הוא הממוצע ביניהם א״כ מן‬
‫הראוי היה שיהיה י״ה מצד הימין‪ ,‬ששם י״ה‬
‫שבשם; ו״ה מצד שמאל ששם ו״ה‪ ,‬כענין‬
‫כתיבתו י״ה בימין ו״ה בשמאל‪ .‬עוד קשה כי‬
‫י״ה שבשם ״אלהים״ משתנה והוא ה״י‪ ,‬והיה‬
‫מן הראוי להיות אליה״ם‪ .‬והענין הזה יתבאר‬
‫בענין אחר שאמר בתיקונים מקומות רבים ‪49‬נ‬
‫לאין תכלית‪] .‬כלומר[ שמ״י עם י״ה שס״ה‪.‬‬
‫זכר״י עם ו״ה רמ״ח‪ .‬והנה במאמר הזה קשה‬
‫עוד כמה דברים‪ ,‬כי מן הראוי היה ש״זכרי״‬
‫שהוא הזכר יהיה עם י״ה שם גבוה‪ .‬ו״שמי״‬
‫יהיה עם ו״ה שהוא מושפע למטה כנקבה‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״מזמור לאסף אל אלהים‬
‫עוד קשה כי רמ״ח מצות עשה ג״ב היה ראוי‬
‫שיהיו עם י״ה‪ ,‬לא שס״ה‪ .‬כי שס״ה הם‬
‫בנקבה כנודע‪ ,‬ומצות עשה הם למעלה‪ .‬והענין‬
‫הזה ביארתי קצתו בספ״ר בשער השמות‪.‬״ ”‬
‫ועתה במקום זה נבאר ב׳ הענינים יחד‪ ,‬הואיל‬
‫וכאן היתה )מתנתו( ]תחנתו[‪ ” !.‬והוא פי׳‬
‫פרשת העקידה כי עיקר שלמות‬ ‫בזוהר‬
‫עליון בהיות המים כלולים באש‪ ,‬והאש כלול‬
‫במים‪ ,‬וזה הוא ענין העקידה כמבואר שם‪.‬‬
‫לז‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫כו‬
‫וא״ו[ מורה ת״ת מיוחד עם הבינה‪ .‬ו״חזון״‬
‫הוא יחוד ת״ת ומל׳‪ ,‬שהיא נקראת ״חזן״‪ ,‬ועם‬
‫הת״ת ״חזון״‪ .‬ונמצא לפי זה ת״ת יונק‬
‫מהבינה ומשפיע במל׳‪ ,‬ונמצא המל׳ שהיא‬
‫מתרבית‪ .‬והיינו ״ואנכי חזון הרביתי״‪ ,‬הרביתי‬
‫וגדלתי לחזון שהיא המל׳ ע״י הוא״ו‬
‫שבתוכה‪ .‬וא״ב נמצא מעלת הנבואה בזמן‬
‫ההוא משובחת מנבואת זמנים אחרים‪ .‬ומה‬
‫שנאמר ״וביד הנביאים אדמה״‪ ,‬ע״י הנביאים‬
‫נקראת המלכות במקומה למטה כמו ״היתה‬
‫עלי יד ה״׳‪ .‬וקראה ״יד״ הנביאים‪ ,‬פי׳ כי‬
‫מקבלת מן הנביאים שהם נצח והוד‪ ,‬ואז‬
‫הדברים באין בדמיון‪ .‬וזה הוא ״אדמה״‪ .‬ופי׳‬
‫הרשב״י‪44‬ג כי השכינה נקראת ״דמיון״ מצד‬
‫סתימו דעיינין‪ ,‬פי׳ מצד היות אספקלריא‬
‫שאינה מאירה שאין העינים העליונים‬
‫משפיעים בה‪ ,‬ולכן הדברים באים בדמיון‬
‫)וצור׳( ]וצורה[‪ ,‬מפני שאין הדברים מאירים‬
‫באור כראוי‪ .‬ולכן אמר ״וביד הנביאים״ למטה‬
‫״אדמה״‪ .‬ובאים הדברים בדמיון‪ ,‬לא בעצם‬
‫בבהירות כראוי‪.‬‬
‫לז‪.‬‬
‫ה׳ דיבר״‪ ^45,‬ופירשתי בו כי ״מזמור״‬
‫היא השכינה מצד החסד‪ ,‬ו״אסף״ היא‬
‫השכינה‪ .‬וכן ביארו בזוהר פרשת אחרי‬
‫מות®‘'^ כי שר המשורר מחצות הלילה עד‬
‫הבקר‪ ,‬אסף שמו‪ .‬והיא נקראת אסף מצד הדין‪,‬‬
‫כי דגל מחנה דן מאסף כל המחנות‪ .‬והנה נרמז‬
‫בשתי מלות אלו ״מזמור לאסף״ הם ב׳‬
‫הקבלות‪ ,‬מצד החסד ומצד הגבורה לעורר‬
‫הזווג‪ .‬ולהיות כי תחלת קבלתה מן הדין והיא‬

‫‪ . 347‬תיקו״ז תי׳ י״ג‬ ‫סד ע״ב‬ ‫‪ . 346‬זהר ח״ג דף‬ ‫‪ . 345‬תהלים נ‪ ,‬א‬ ‫‪ . 344‬זהר ח״ג דף רם ע״ב‬
‫דף רעג ע״ב ‪ . 350‬שער עשרים‪,‬‬ ‫‪ . 348‬תקוז״ח דף קס ע״ב ‪ . 349‬ח״א דף כד ע״א; ח״ג דף קי ע״ב; ח״ג‬
‫לרמ״ק כת״י של ספר זהר שלא באו‬ ‫פרק א ‪ . 351‬אותיות ת׳ וח׳ מנוקדות פתח ‪ . 352‬צ״ע מקומו‪ .‬ושמא היו‬
‫ראשון של ספר זוהר היה במנטובה‪,‬‬ ‫במהדורות הדפוס‪ .‬וכן יש כמה פסקאות כאלו ב״אור יקר״‪ .‬יש לזכור כי דפוס‬
‫כז‬ ‫להרמ״ה‬
‫מקבל בתחלה מן החסד ואח״כ מן הגבורה‪.‬‬
‫ולכן אמר ״אל אלהים ה״׳‪ ,‬אל תחלה בנקבה‬
‫לאסף תחלה כדפי׳‪ .‬״דבר״‪ ,‬פירש הת״ת שהוא‬
‫השם הנזכר‪ ,‬״דבר״ פי׳ נתייחד עם המלכות‬
‫ומשפיע בה סוד השפע הראוי אליה במקומה‪.‬‬
‫ואח״כ ״ויקרא ארץ״‪ ,‬פירש נתיחד עמה שהיא‬
‫נקראת ג״כ ״ארץ״ וקראם עתה ״ארץ״‪ .‬וקודם‬
‫בלשון ״דבור״ מפני כי קודם היחוד היא‬
‫נקראת ״דבור״ מצד הקושי והדין‪ ,‬ואח״כ‬
‫״ארץ״ לשון רצון‪ ,‬שהשפיע בה הרצון‬
‫מלמעלה בסוד היחוד‪ ,‬לקבל מלמעלה מצד‬
‫הרצון‪ .‬וביאר כי ענין קבלתם והארתם הוא‬
‫מחכמה‪ ,‬כי משם הוא מזרח על שם כי מכתה‬
‫זריחת הת״ת‪ ,‬שמש הת״ת‪ ,‬עד יסוד מבואו‬
‫מל׳‪ .‬נמצאת היחוד כולל כל האצילות כלו‪.‬‬
‫לח‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״מציון מכק!ל‬
‫‪,‬ך ‪ , 3‬״ ‪355‬‬
‫וגו׳‪ .‬פי׳ בו ״מצ‪,‬ךן״ ‪ 356‬יסוד‪ .‬ופי׳ מן‬
‫הציון‪ ,‬שהוא היסוד‪ ,‬הת״ת שהוא הנקרא‬
‫״מכלל יופי״ מצד שהוא כולל כל גוונים‪ ,‬שכן‬
‫נקרא ת״ת לשון פארות‪ ,‬וכן נקרא ארגמן‬
‫שהוא כולל גוונים הרבה‪ .‬וכן נקרא יפה‪ ,‬על‬
‫שם הפאר שבו‪ .‬והת״ת הופיע והשפיע‬
‫למלכות הנקראת ״אלהים״ כנודע‪ .‬עוד פי׳‬
‫אותו על דרך אחרת‪ .‬״מציון״‪ ,‬ר״ל הת״ת‬
‫שהוא בתוך ציון‪ .‬שאם כוונתו על היסוד היה‬
‫לו לומר ״בציון״‪ .‬עתה שאמר ״מציון״ נראה‬
‫שכונתו מאותו שהוא בתוך ציון מסתתר‪ .‬ועל‬
‫דרך זו ביארו בזוהרל‪5‬ג ענינים אחרים כמו‬
‫״מסיני בא״‪ ,‬ולא ״בסיני״ וכו׳‪ .‬ועתה ירצה על‬
‫ידי הת״ת שהוא בתוך היסוד‪ ,‬לאותה שהיא‬
‫״מכלל רך‪,5‬״^ ‪ ^^8‬שהוא המלכות‪ ,‬כענין‬
‫״וראיתיה לזכור בריה עךלם״_‪ 359‬ופי׳ ר״ש‬
‫בשנים שי״ח‪-‬ש״ב‪ .‬אבל ״ספר גרושין״ נרשם לפני כן בשנת ש״ח‪ . 353 .‬תיקו״ז דף ט ע״ב ‪ . 354‬שער כג‪,‬‬
‫ד״ה אלוה ‪ . 355‬תהלים נ‪ ,‬ב ‪ . 356‬ח״א דף רמח ע״א ‪ . 357‬ח״ב דף קלא ע״א ‪ . 358‬ח״א דף קפו ע״א‬
‫לח‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪27‬‬
‫ונודע מענין הזכר כי גדר עניינו היותו משפיע‬
‫נוטה אל צד הימין‪ ,‬והנקבה ענינה מושפעת‬
‫ונוטה אל צד השמאל‪ .‬ושם בן ד׳ חציו מושפע‬
‫ופי׳ הרשב״י ע״ה בתיקון ‪53‬ג ו״ה בארץ‪ ,‬י״ה‬
‫בשמים‪ ,‬דכתיב ״ישמחו השמים ותגל הארץ״‪.‬‬
‫זה כללות לשונו ואם אינו ממש דבריו‪.‬‬
‫והכוונה י״ה משפיעים מהם מכוונים בשמים‪.‬‬
‫ו״ה בארץ כי הם מושפעים‪ .‬והנה לפי זה‬
‫כאשר שם בן ד׳ הוא גדרו י״ה משפיע‪ ,‬ו״ה‬
‫מושפע‪ ,‬ראוי שיתגלגל הדבר מים באש שהם‬
‫י״ה שבשם הנוטים אל המים שהם משפיעים‬
‫ורחמים וזכר‪ .‬כי ג׳ דברים אלה הם א׳ וראוי‬
‫שיהיו מצד האש שהוא הגבורה‪ .‬וזה י״ה‬
‫שבשם אלהים‪ ,‬מים בצד אש‪ .‬ועוד אש בצד‬
‫מים שהוא ו״ה שמדרכו להיות בצד האש‪,‬‬
‫והם מושפעים דין נקבות‪ .‬והם בצד החסד מים‬
‫משפיעים כי הנה הם משפיעים שהם ת״ת‬
‫ומלכות‪ ,‬שזה נרמז בשם אלוה כדפירשנו‬
‫בספ״ר בשער ערכי הכנויים‪54.‬ג וי״ה שבשם‬
‫אלהים מורה על הדין שכן ה׳ על )ה״י( ]יוד[‬
‫המורה על הנקבות כדפי׳ ר״ש וביארתי בספ״ר‬
‫הנז׳ בשער השמות‪ .‬ועל דרך זה יתיישב ״שמי‬
‫עם י״ה״ שהוא סוד שמאל בימין שעולה‬
‫שס״ה‪ ,‬שזהו המורה כי אעפ״י ששס״ה מצות‬
‫ל״ת הם בגבורה‪ ,‬עם כל זה נכלל בהם המים‬
‫דהיינו י״ה‪ .‬ו״זכרי״ שהוא הזכר רמ״ח מצד‬
‫החסד‪ ,‬עם כל זה נכלל עמו ו״ה מצד הנקבה‪,‬‬
‫והם אש במים‪ .‬ונמצאו לפי זה שם בן ד׳‬
‫בת״ת חציו כלול בחציו‪ ,‬וחציו בחציו‪ .‬כאלו‬
‫תאמר ו״ה‪ ,‬חסד ת״ת גבורה‪ ,‬י״ה ו״ה ה״י‬
‫)כזה( והרי שני שמות מצורפים‪ ,‬נעוץ סופן‬
‫בתחלתן ותחלתן בסופן‪ .‬ונחזור אל ענין ביאור‬
‫הכתוב‪ .‬כי זה ענין מורה ״אל אלהים ה״׳‪ ,‬פי׳‬
‫הת״ת מיוחד עם הזרועות בסוד היחוד שהוא‬
‫‪ . 359‬בראשית ט‪ ,‬טז‬
‫‪28‬‬ ‫להרמ״ה‬ ‫לט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫כח‬
‫ועתה נתחדשתי ב״אין מספר״‪ ,‬פירש אינו‬ ‫״וראיתיה‪ ,‬מתקשטת‬ ‫ע״ה בתיקונים‬
‫מספר ומאיר למטה בתחתונים מפני העלמו‬ ‫בגוונהא״ כר‪ .‬ואז משפיע בה הבינה שהיא‬
‫בשלש ראשונות‪ ,‬ולכן אין התחתונים נהנין‬ ‫הנקראת ״אלהים״‪ .‬וזהו ע״י הת״ת בהיותו‬
‫מאותו האור כלל‪.‬‬ ‫בתוך ציון‪ ,‬משפיע במל׳ הנקראת ״מכלל‬
‫יופי״‪ ,‬הבינה שהיא ״אלהים״‪ .‬עוד פי׳ אותו‬
‫מ‪.‬‬ ‫בעניץ אחר כי המלכות היא מאירה ומושפעת‬
‫מקבלתה מיסוד ות״ת‪ ,‬דהיינו מציון ולא מכל‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״גדול ה׳ ומהולל מאד‬
‫בחינות היסוד היא מאירה‪ ,‬אלא מבחינת היותו‬
‫ולגדולתו אין חקר״‪ 3«5 .‬ופי׳ בו כי הת״ת‬
‫״מכלל יופי״ שהוא כולל כל הספירות בשופע‪,‬‬
‫מקבל מצד הגדולה‪ ,‬וכן מקבל מצד הגבורה‪.‬‬ ‫ומאותה בחינה היא מאירה‪ .‬וזהו ״מציון״‪,‬‬
‫והיינו ״ומהולל מאד״ פי׳ מושפע מצד מא״ד‬
‫מצד היותו מכלל יופי‪ ,‬כל יופי‪ ,‬כענין ״ויהי‬
‫שהיא הגבורה‪ ,‬כדפי׳ בזוהר ‪66‬ג ״מאד‪,‬‬
‫יוסף יפה תואר״!«^ וכר משם המל׳ שהיא‬
‫מסטרא דשמאלא כד״א מאד דא מות״*®ג‬
‫נקראת ״אלהים״ הופיע‪:‬‬
‫והוא בפרשת וישמע יתרו‪ .‬ואמרנו כי אעפ״י‬
‫שהוא מהולל מצד הגבורה‪ ,‬עם כל זה כשהוא‬ ‫לט‪.‬‬
‫מקבל מצד הגדולה אז המל׳ מתעלה ואינה‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״גדול אדוננו ורב כה‬
‫נקראת ״חקר״ שהיא ״חר״ק״ שהיא מציאותה‬ ‫לתבונתו אין מספר״‪ ^62 .‬ופי׳ בו כי אדוני‬
‫למטה‪ .‬ונקראת בבחינה זו ״חקר״ מפני שבה‬ ‫נקראת המלכות‪ ,‬כי הוא אדון כל הארץ‪,‬‬
‫כל החקירות‪ ,‬שהיא סוף המדרגות‪ .‬אבל מצד‬ ‫ונקראת ״גדול״ בסוד יניקתה מצד החסד‪.‬‬
‫)הגבו׳( ]הגדולה[ אינה חקר אלא היא למעלה‬ ‫והנה בתחלה קדמה אליה היניקה מצד‬
‫מיוחדת עם בעלה‪) ,‬מש״כ( ]מה שאין כן[‬ ‫הגבורה‪ ,‬ואח״ב מצד החסד‪ .‬ולכן ]כןשנטה‬
‫מצד הגבורה‪ .‬כי בב׳ ‪ 369‬לקו המאורות כו׳‪.‬‬ ‫כבר אל החסד נקרא ״גדול״ מצד הגדולה‪,‬‬
‫עוד פי׳ פסוק ״דור לדור ישבח״ וגו׳ פי׳ דור‬ ‫״ורב כה״‪ ,‬הת״ת נקרא ״ורב״ כנודע מענין‬
‫לדור הם בינה ומל׳ ששניהם נקראו )דרורו׳(‬ ‫״ורב חסך״‪ ^63 .‬״ה״׳ שהוא הת״ת נקרא ״רב‬
‫]דרור[‪ ,‬כמו ששניהם נקראו ג״כ צפורים‪ ,‬כי‬ ‫כה״ להורות שקבל מהחסר‪ ,‬ואח״ב מהגבורה‬
‫דרור וצפור הכל ענין א׳‪0 .‬ל‪ 3‬והנה הבינה‬ ‫ששם כה עליון‪ ,‬שהיא הבינה‪ ,‬ששם כ״ח‬
‫ממשכת ומשפעת למל׳ הפעולות העליונות‪.‬‬ ‫אתןןן‪64‬ג דעובדא דבראשית כנודע‪ .‬והנה‬
‫והיינו הנרצה במלת ״מעשיך״ והם כהות‬ ‫בהיות שזהו סוד החיבוק אל הזיווג‪ ,‬שהוא‬
‫ונשמות ושפע‪ .‬״וגבורותיך יגידו״‪ ,‬כי שפע‬ ‫מתיחד בב׳ הזרועות‪ ,‬והיא בין ב׳ זרועות‪ ,‬אז‬
‫נאצלות מצד הדין משפיעים וממשיכים אותה‬ ‫מתייחדים עם הבינה שהיא נקראת ״תבונה״‪.‬‬
‫מצד החכמה והחסד‪ ,‬כדי שיהיה מזוג דין‬ ‫ו״אין מספר״ לקבלתם משם כי הוא הרבה‬
‫ברחמים‪ ,‬ורחמים בדין‪ .‬וזהו ״יגידו״‪ ,‬כי לשון‬ ‫לרוב‪ .‬וקראה לבינה ״תבונה״ מפני שתבונה‬
‫עוד פי׳ פסוק ״הדר‬ ‫הגדה מצד החכמה‪.‬‬ ‫רומז בינה‪ ,‬וכן כתר שהוא יחוד ת״ת ומלכות‪.‬‬

‫‪ . 360‬תיקו״ז דף יט ע״ב ‪ . 361‬בראשית לט‪ ,‬ו ‪ . 362‬תהלים קמז‪ ,‬ה ‪ . 363‬״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה‬
‫״רב חסד״ ‪ . 364‬מספר האותיות של פסוק ראשון בבראשית ‪ . 365‬תהלים קמה‪ ,‬ג ‪ . 366‬ח״ב דף סח ע״ב‬
‫‪ . 367‬בראשית א‪ ,‬לא ‪ . 368‬ח״א דף יד ע״א; דף מז ע״א ‪ . 369‬צ״ל בד׳ ‪ . 370‬מנחות צט ע״ב )צפור‬
‫דרור( ‪ . 371‬זהר ח״ג דף רצג ע״א; ע״ע ״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כג ד״ה הגדה‬
‫כט‬ ‫להרמ״ה‬
‫אאיר ואגביר אותם >כל( ]אל[ העוז‪ ,‬באופן‬
‫יהיה כל האצילות נוטה אל צד הרחמים‪ .‬ואם‬
‫לא נרצה לדחוק‪ ,‬נפרש ״וגדולתך״ על צד‬
‫החסד לבד‪ .‬ועל הדרך שפי׳‪ ,‬עוד פי׳ ״זכר רב‬
‫טובך״‪ .‬ו״זכר״ הוא הזכור הת״ת‪ ,‬בסוד זכור‬
‫לזכר‪ ,‬ושמור לנקבה‪ .‬והיסוד נקרא ״רב טוב״‪.‬‬
‫והנה ״זכר רב טובך יביעו״‪ ,‬פי׳ ישפיעו‬
‫>ו(הרחמים הנז׳‪ .‬״וצדקתך״ שהיא המלכות‬
‫מצד הדין ״ירננו״‪ ,‬פי׳ יתקנו וימתיקו‪ .‬הנה‬
‫בסוד רנת הלויים לתקן ולשכך כח הדין‪79.‬ג‬
‫עד כאן הגיע העסק ביום הזה‪.‬‬
‫מא‬
‫״הטיבה ברצונך את ציון״‪*» .‬ג כבר פי׳ בספ״ר‬
‫החילוק שבין‬ ‫בשער המציאות‬
‫אל המל׳‪ ,‬אל מציאות ה״י‪.‬‬ ‫מציאות‬
‫והנה נקרא מציאות ה״י ״ציון״ פי׳ נקודת‬
‫ציון‪ ,‬כי הוי״ו הקולמוס‪ ,‬והנחת הקולמוס הוא‬
‫י׳‪ .‬וכן בחינת יחוד יסוד עם המל׳ הוא הי׳‪.‬‬
‫ולכן שניהם נקראו ״ציון״‪ .‬והארכתי בספר‬
‫הנזכר בשער ערכי הכנן‪,‬ין‪83.‬ג והנה אמר‬
‫״הטיבה״ פי׳ האירה‪ ,‬מלשון ״ומטיב את‬
‫והנה >הא( ]הארת[ הנקודה הזאת‬ ‫הנרות״‬
‫הוא ״ברצונך״‪ ,‬שהוא הרצון העליון‪ ,‬מטעם כי‬
‫מציאות הי׳ היא מהחכמה‪ ,‬ולכן הארתו מן‬
‫הכתר שהוא ה״רצון״‪ .‬אמנם בנין ה׳ שהם‬
‫חומות אל הי׳ כענין זה ה הוא מצד הבית‪,‬‬
‫ועליה נאמר ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״‬
‫כמבואר בספר הנזכר בשער הנזכר‪85 .‬ג ולכן‬
‫אמר ״תבנה״‪ ,‬שהוא מצד הבינה‪ .‬ששם‬
‫״יבנה״ דאתוון דדין כאתוון דדין‪ .‬והיה בונה‬
‫העולם ע״י חסד ולכן אמר ״תבנה חומות‬
‫ירושלים״‪ ,‬מציאות הה׳‪.‬‬
‫מא‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪29‬‬
‫כבוד הדרך״ בהוד‪ .‬פי׳ בספ״ר בערכי‬
‫הכנןיי □ ‪ ^72‬שהדר הוא בת״ת‪ ,‬וכן פי׳‬
‫בתיקון‪ ” 3 .‬אמנם לכאורה נראה שהדר הוא‬
‫בנצ״ח‪ .‬וכן תמצא שרוב המקומות הוד והדר‬
‫מיוחדים‪ ,‬וכן נצח והוד שמנהגם לבא יחד‪,‬‬
‫וכן ״הודך‬ ‫וכן ״הוד והדר לבשת״‬
‫והדרך״® ” וכן פסוקים רבים מורים על כי‬
‫הדר בנצח‪ .‬ואף אם ההידור לת״ת כדפי׳ שם‪,‬‬
‫ירצה הנצח המתיחד עם הת״ת‪ ,‬וזה נ״ל אמת‬
‫במלה זו‪ .‬והמל׳ נקראת ״כבוד״ שהיא כוללת‬
‫ל״ב נתיבות עליונות כמנין כבו״ד‪ .‬וזהו ״הדר‬
‫כבוד הודך״ שהיא המלכות‪ ,‬בין הנצח וההוד‪,‬‬
‫מתעלית אל היחוד‪ .‬והיינו ״ודברי״ בוא״ו‬
‫המורה על יחוד עם הוא״ו‪ .‬והי׳'’ ” ״ודברי‬
‫נפלאותיך״‪ ,‬פי׳ השפע הראוי אל ״ודברי״‬
‫שהם ת״ת ומל׳‪ ,‬אשפיע אותן למראה מן‬
‫הנפלאות‪ ,‬שהם ג׳ ראשונות הנקראים‬
‫פלאות‪ ” *.‬וענין ״אשיחה״ מלשון שיחים‪,‬‬
‫שהם עץ יסוד ועץ הת״ת והם נקראים‬
‫״שיחים״‪ .‬ועוד פי׳ ״ועזוז נוראותיך יאמרו‬
‫וגדולתך אספרנה״‪ ,‬כבר מפורסם כי עוז הוא‬
‫בגבורה‪ ,‬ונורא בת״ת‪ .‬והם )במקר׳( ]במקרא[‬
‫הם ב׳ נוראות וב׳ עזוזים‪ ,‬מדקאמר ״ועזוז״‬
‫ולא קאמר ״ועוז״‪ .‬והנה הב׳ נוראות הם ת״ת‬
‫ויסוד‪ .‬כי יסוד ג״כ נקרא ״נורא״ בסוד שהוא‬
‫מושך הוי״ו‪ .‬והנה היסוד יש לו עוז א׳ והוא‬
‫ההוד שהוא כח הדין‪ .‬והת״ת יש לו עוז א׳‬
‫והוא כח הגבורה‪ .‬והנה עוזים אלו ״נוראותיך״‬
‫שהם שני המכריעים ״יאמרו״‪ ,‬פי׳ יטו אותם‬
‫אל צד הרחמים שהיא ״אמירה״ מצד הרחמים‪.‬‬
‫״וגדולתך אספרנה״‪ ,‬פי׳ וגדולה דהיינו יחוד‬
‫כל קו החסד שהם חכמה חסד נצח‪ ,‬ולכן אמר‬
‫״וגדולתך״‪ ,‬פי׳ כל קו הגדולה אספרנה‪ ,‬ר״ל‬

‫‪ . 372‬שער כג‪ ,‬ד״ה הדר ‪ . 373‬תקוז״ח דף קיב ע״ב; וכן זהר ח״ג דף לא ע״ב )״הדר זה יעקב״( ‪ . 374‬כלומר‬
‫מאוחדים ‪ . 375‬תהלים קד‪ ,‬א ‪ . 376‬תהלים מה‪ ,‬ד ‪ . 377‬אות י׳ ‪ . 378‬עיין תקוז״ח דף קנד ע״א וכן זהר‬
‫ח״ג דף לא ע״א; וכן ח״ב דף קלא ע״ב ‪ . 379‬זהר ח״ג דף רמב ע״א ‪ . 380‬תהלים נא‪ ,‬כ ‪ . 381‬שער יד‪,‬‬
‫פרק ד ‪ . 382‬מציאות אות ה׳‪ ,‬ולהלן אות י׳ ‪ . 383‬ד״ה ציון ‪ . 384‬יומא דף יד ע״א ‪ . 385‬שער יד‪ ,‬פרק‬
‫‪30‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫דאבא נקרא ״ראש״‪ ,‬ומסטרא דאימא נקרא‬
‫״אשר״‪ .‬ור״ל שהטעם לפירושו כי ״אשר״‬
‫פירושו‪ :‬א׳ כתר‪ ,‬ש׳ תשובה בינה‪ ,‬ר׳ ראשית‬
‫חכמה‪ .‬ובהיות עיקר הבנין מצד החכמה נקרא‬
‫חכתר ראש‪ ,‬שחראש‪96‬ג שחיא בחכמה חיא‬
‫על הכל‪ .‬ואח״כ הא׳)הע׳( ןכ״ע[‪ ,‬ואח״כ הש׳‬
‫תשובה בינה למטה משניהם‪ .‬כי הנקבה למטה‬
‫מהזכר בדרך י״ה‪ ,‬שהוא יו״ד על ה׳‪ .‬אבל‬
‫מפאת הבינה נקראת ״אשר״‪ ,‬א׳ כתר עליון על‬
‫הכל; והש׳ בינה על החכמה כדרך הנקבה‬
‫הגוברת‪ ,‬ה׳ על י׳‪ .‬רכל הוי״ה דשלטא ה׳ על‬
‫י׳ נוקבא איהי‪ .‬ודינא איהי והנה במלת אשר״י‬
‫חוא כללות חכמה ובינה‪ ,‬בזולת כללות‬
‫שלשתם הנרמזות במלת ״אשר״‪ .‬והיינו אשר״י‬
‫שעניינו אשר י׳‪ .‬״אשר״ מצד הבינה אל הכתר‪,‬‬
‫והיו״ד מצד החכמה‪ .‬ומורה על הנקבה עוד‬
‫פעם אחת על הזכר‪,‬ל‪9‬נ אחר שאמר ״אשרי״‬
‫ולא אמר ״יאשר״‪ .‬הכלל כי מלה זו עיקרה‬
‫בכתר בסוד בחינתו מן הבינה עם כללות ג׳‬
‫ראשונות‪ .‬״שאל״‪ ,‬הנה א״ל עיקרו בחסד‪.‬‬
‫נמצא לפי זה כי חם חסד מצד אחד‪ ,‬ובינה‬
‫בסוד חדין מצד אחד‪ .‬ולכן מצד שתי הבחינות‬
‫האלה ״יעקב בעזרו״‪ ,‬והיינו ת״ת שהוא יעקב‪,‬‬
‫מיוחד במלכות דהיינו ״עזרו״‪.‬‬
‫מד‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״מי ימלל גבורות‬
‫ה״׳‪ .‬ופירוש ״מ״י״ היא הבינה‪ ,‬ויש‬
‫לה שתי בחינות‪ .‬בערך בחינה אחת נקראת‬
‫מ״י והיא בחינה מתעלמת מורה על )א׳(‬
‫]מ׳[״״‘׳ הבינה כאשר ברצונה להשפיע בסוד‬
‫ד׳ צדדים‪ ,‬ד׳ רגלי המרכבה‪ .‬והי׳ רוכבת‬
‫מב‬ ‫ספר הגירושין‬
‫מ ב‪.‬‬
‫״ה׳ רמה ידך בל יחזיךך׳ ךגך_‪86‬ג הנה‬
‫בזןהך‪87‬ג בההיא עובדא דההוא סבא‪,‬‬
‫פי׳ כי שלמה בכניסתו בתוך הרי חשך ללמוד‬
‫מ״נופל וגלוי עינים״‪ ,‬היה אומר ״ה׳ רמה״‬
‫וגו׳‪ .‬ועל דרך זה נבאר‪ :‬״ה׳״ ת״ת‪ ,‬״רמה ידך״‬
‫‪388‬‬ ‫פי׳ ישפיע בה מצד החסד‪ ,‬שכן‬
‫״ירום מאברהם״‪ .‬ו״ידך״ היא המל׳‪89 .‬ג ואמר‬
‫שירימה החסד ״בל יחזיון״‪ ,‬שלא ישלוט עין‬
‫הרע וקליפה בקדש ובמשכן‪ .‬והוצרך לומר‬
‫ענין זה‪ ,‬מפני ששלמה ישב על כסא דוד‬
‫אבין^‪90‬ג והוא המלכות‪ .‬והנה בכניסתו שם‬
‫ימשך ח״ו שיפגם המשכן‪ .‬לזה אמר ״רמה‬
‫ידך״ פי׳ הת״ת ישפיע בה מצד החסד‪ ,‬כדפי׳‬
‫אמר עם כל זה‬ ‫״יחזו ויבושו קנאת עם״‬
‫שאמר ״בל יחזיון״‪ ,‬אין הכונה לומר שלא‬
‫יראו‪ ,‬אלא שיראו למטה בטובתן של ישראל‬
‫כדי שיאכלו מתמציתן‪ ,‬כענין פרי החג‪92.‬ג‬
‫וזהו ״תערוך לפני שלחן נגד צוררי״‪93 ,‬ג כדי‬
‫שיהיה שיני הצוררים קהות‪ .‬״אף אש צריך‬
‫תאכלם״‪ ,‬פי׳ אין צריך לומר שיאכלו ויאבדו‬
‫מצד החסד‪ ,‬אלא אפילו מצד הגבורה שהיא‬
‫המסייעת ומניקה לכל הכחות כי משם יניקתם‪,‬‬
‫היא ג״כ תאכלם ותאבדם‪ .‬וזהו ״אף אש״‪,‬‬
‫שהיא הגבורה‪ ,‬״וצריך״ הקליפות‪.‬‬
‫מג‬
‫עוד נתגרשנו ביום ו׳ כ״ד לחדש ונתעסקנו‬
‫בפסוק ״אשרי שאל יעקב בעזרו״ וגו׳‬
‫כי‬ ‫וביארתי פי׳ )בתיקו׳( ןע״פ חתיקונים[‬
‫״אשרי״ הוא בכתר‪ ,‬והיינו ]אותיות[ ״ראש‬
‫יו״ד״‪ .‬והנח במקום אחר פי׳ כי הכתר מסטרא‬

‫‪ . 389‬ח״א דף כג ע״א‬ ‫‪ . 388‬תנחומא‪ ,‬תולדות‪ ,‬יד‬ ‫‪ . 387‬ח״ב דף קיב ע״ב‬ ‫‪ . 386‬ישעיה כו‪ ,‬יא‬ ‫ג‬
‫‪ . 390‬ע״ע זהד ח״א דף רכג ע״א )״סיהדא״( ‪ . 391‬ישעיה כו‪ ,‬יא ‪ . 392‬הנקדבים בסוכות )במדבד כט‪ ,‬יג‪-‬לב‪.‬‬
‫עיי״ש רש״י לפסוק ל״ה( ‪ . 393‬תהלים כג‪ ,‬ה ‪ . 394‬תהלים קמו‪ ,‬ה ‪ . 395‬תיקו״ז תי׳ יג ‪ . 396‬כלומר‪,‬‬
‫אות ר׳ )ריש( ‪ . 397‬זכר הוא ״חכמה״ )אות י׳ הבאה בסוף מלת ״אשרי״( ויש כאן ב׳ פעמים קדימת בינה‪ ,‬בין‬
‫מכלל מלת ״אשרי״‪ ,‬ובין מבחינת האותיות עצמן ‪ . 398‬מהפסוק ״אשרי שאל יעקב בעזרו״ ‪ . 399‬תהלים קו‪,‬‬
‫ג ‪ . 400‬מ׳ מורה על ד׳ צדדים‬
‫לא‬ ‫להרמ״ה‬
‫שהוא הבינה אשר היא מעוררת כה הרחמים‬
‫על כח הדין‪ ,‬בסוד שהיא שכינה גוברת על‬
‫בחינת הי״ם שמשם התעוררות הדין‪ .‬הנה‬
‫״מ״י ימלל גבורות״‪ ,‬שהם שתי גבורות‬
‫הנקראים בשם ״אלהים״‪ ,‬יעשה אותם לשון‬
‫מילה‪ .‬ובהתעוררות זה ״ישמיע״ שהיא המל׳‬
‫הנקראת ״ש^ע״ ‪ 412‬״כל״ נקרא היסוד‪ .‬ג‪41‬‬
‫הנה מלביש היסוד בשמיעה כדרך היחוד‬
‫להתעלם האמה בנקבה ומיחד‪ .‬״תהלתו״‪,‬‬
‫דהיינו תהלת ו׳ שהוא בינך ‪ 414‬ות״ת‪ .‬נמצא‬
‫היחוד שלם‪ ,‬בינה ות״ת ויסוד ומלכות‪,‬‬
‫ארבעתם אחד‪ .‬וכל זה בסבת ״מי״ המוהלת‬
‫שם ״אלהים״‪ ,‬שהוא עושה אותו לשון ״מילה‬
‫א״׳ כדפירש‪.‬‬
‫מה‪.‬‬
‫עוד פירשתי בו פי׳ אחר‪ .‬״מ״י ימלל גבורות‬
‫דע כי השערים שבבינה הם נ׳‪,‬‬ ‫ה״׳‪.‬‬
‫חציים דין וחציים רחמים‪ ,‬והיינו כ״ה וכ״ה‪.‬‬
‫]כ״ה[ המלכות מצד הגבורה‪ ,‬וכ״ה נקראת‬
‫המלכות מצד החסד‪ .‬והטעם כי היא יונקת‬
‫כ״ה שערים מצד החסד וכ״ה מצד הדין ועל‬
‫שמם נקראת כ״ה‪ 416 .‬ופי׳ ר״ש בתיקונים ל‪41‬‬
‫כי השערים הם כ״ה אותיות ב״שמע ישראל‬
‫ה׳ אלהינו ה׳ אחד״ שהם ששה תיבות שהוא‬
‫וי״ו בת״ת‪ ,‬והם כ״ה שערים‪ .‬ובפסוק‬
‫בשכמל״ו ו׳ תיבות שהוא וי״ו שביסוד וי״ו‬
‫זעירא‪ .‬והששה תיבות הם שבהם כ״ד אותיות‬
‫שהם כ״ד שערים‪ .‬וענין היות כ״ד וכ״ה אין‬
‫הטעם מפני ששער הנ׳ הוא נעלם‪ ,‬שא״כ היה‬
‫מן הראוי שיהיו כ״ד בת״ת וכ״ה ביסוד‪ ,‬כי‬
‫העליונים שהוא למעלה הוא הנעלם‪ .‬וא״כ איך‬
‫מה‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪31‬‬
‫עליהם והיינו ם שיש לה אדבעה צדדים‪,‬‬
‫ומתעלמת ומסתתרת )ביו״ד( ]בקרבה אות‬
‫יו״ד[ שהיא נקודה נעלמת שאין בה תפיסה‬
‫כלל‪ .‬ולכן בסוד בחינתה המתיחדת עם‬
‫החכמה שהיא היו״ד‪ ,‬נקראת מ״‪ 401 _,‬ובסוד‬
‫בחינתה בהיותה היא המתפשטת נקראת י״ם‪,‬‬
‫שפירושה >ד׳( ]יו״ד[ שהיא נקודה נעלמת‬
‫מתפשטת )ומתרחמת( ]ומתרחבת[ אל )א׳(‬
‫]מ׳[ ומצנפת ‪ 402‬עצמה על ד׳ צדדין ולהניק‬
‫ולהשפיע עם היות שעדיין היא ם סתומה‪,‬‬
‫שאינה ממש משפעת‪ ,‬עם כל זה ברצונה‬
‫להשפיע‪ .‬והנה בסוד בחינתה הנעלמת שאז‬
‫היא ודאי מתיחדת בכה הרחמים‪ ,‬היא מוהלת‬
‫הגבורות‪ .‬והנה ״ימלל״ פי׳ לשון מילה‪ ,‬כמו‬
‫ק!אךףתם״_ ‪ 403‬והענין הוא כי‬ ‫״מי‬
‫]ספירת[ גבורה פחד נקראת ״אלהים״ בסוד‬
‫הדין‪ .‬וכן גבורה תתאה מל׳ נקראת ״אלהים״‬
‫בסוד הדין‪ .‬ומקור הדינין האלה הם מבחינת‬
‫הבינה‪ ,‬כי משם התעוררות הדין כדפירשנו‬
‫בארוכה בספ״ר בשער מהות והנהגה‪ .‬י׳״‘׳‬
‫וידעת כי בהיות הדין הזה לעתים נהפך אל‬
‫הרחמים‪ ,‬והדין מעורר כח הזיווג והחיבה‬
‫כמבואר לעיל‪ 405 ,‬הנה שם ״אלהים״ מצטרף‬
‫אל ]אותיות[ ״מילה א״׳‪®.‬יי*׳ והענין כי היסוד‬
‫שהוא הברית הוא קם ומתעורר בכה התאוה‬
‫כמבואר בזוהר בפרשת נח ‪ 407‬בפסוק‬
‫״והקימותי את בריתי אתך״‪ 408 .‬וכן ״ואת‬
‫בריתי אקים את יצחק״®״‘׳ פי׳ קימה ממש‬
‫והיינו מילה‪ .‬וא׳״"׳ פי׳ הזכר כי הוא נרמז‬
‫בא׳‪ ,‬והיינו א׳ מילה גוף וברית‪ .‬וביארתי ענין‬
‫זה בשם הזוהר בספ״ר הנזכר בשער‬
‫השמות!‪ 41‬בשם ״אלהים״‪ .‬וזה שאמר מ״י‬

‫‪ . 403‬בראשית כא‪ ,‬ז‬ ‫‪ . 401‬ע״ע בענין זה ״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כ סוף פרק ט ‪ . 402‬עיין ישעיה כב‪ ,‬יח‬
‫‪ . 404‬שער ח‪ ,‬פרקים ו‪-‬ח ‪ . 405‬פסקא ל״ב )כח ״הגבורה״( ‪ . 406‬יחד הם אותיות ״אלהים״ ‪ . 407‬ח״א דף‬
‫נט ע״ב ‪ . 408‬בראשית ו‪,‬יח ‪ . 409‬ח״א דף סוע״ב; בראשיתיז‪ ,‬בא ‪ . 410‬א׳ של מלת ״אלהים״ ‪ . 411‬שער‬
‫כ פרק ח ; וסוף פרק ז ‪ . 412‬זהר ח״ג דף קח ע״ב ‪ . 413‬ח״א יז ע״א; לא ע״א; רנא ע״ב ‪ . 414‬בינה נקראת‬
‫״תהלה״)״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה תהלה( ‪ . 415‬תהלים קו‪ ,‬ג ‪ . 416‬ח״ג דף קמח ע״א ‪ . 417‬תיקו״ז‬
‫‪32‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫ומכניע כה הגבורות‪ .‬כי מצד השמיעה שהיא‬
‫המלכות היא מקבלת כל שהוא וג״כ מצד‬
‫היסוד בסוד הבינה הנקראת ״תהלה״ ואינה‬
‫יכולה להכריעם לכף הרחמים אלא אדרבה‬
‫היא מקבלת אותם כדרך שמוסר אל היסוד‬
‫שהם דין ורחמים‪ .‬והגענו לכפר פרעם‪.‬‬
‫החסד וי׳ מצד הגבורה הם כ׳‪ .‬וה׳ מכתר ובינה‬
‫מג‬
‫עוד נתעסקנו אצל פתח מערת הוני המעגל‬
‫שבכפר פרעם‪ ,‬בפסוק ״אשרי שומרי‬
‫משפט״‪*23,‬׳ ופי׳ ״אשרי״ וגו׳‪ .‬והנה ״אשרי״‬
‫מבואר לעיל בסי׳ מ״ג‪ .‬״שומרי״ נקראו מלכות‬
‫ויסוד‪ ,‬כי שניהם מיוחדים נקראו בסוד שמור‪.‬‬
‫״שומרי״ פי׳ ממתינים‪ ,‬כענין ״ואביו שמר את‬
‫הדבר״‪.‬‬
‫ופי׳ ״שומרי משפט״^צ^^' מיחד המל׳ והיסוד‬
‫עם המשפט‪ ,‬שהוא הת״ת‪ .‬״עושה צדקה‬
‫בכל עת״‪ '^^6 .‬כבר ידעת ענין הה׳ והי׳ שבמל׳‪.‬‬
‫גבי ההיא עובדא דינוקא‬ ‫ופירש בזוהר‬
‫בפסוק ״עושה דברו״ פי׳ המל׳ נקראת ״דבר״‪.‬‬
‫וכאשר היא מסתלקת למעלה מתעלמת בצורת‬
‫י׳‪ ,‬והם צועקים בקדושתם *גי׳ וברנתם עד‬
‫שנעשים ‪ ^^29‬אותם ומורידים אותם אליהם‬
‫בצורת הה׳ שהוא הגלוי‪ .‬וקרוב לענין זה בשיר‬
‫השירים ק‪1‬ךף‪,‬נןך״‪ ,‬ע״ך‪*30‬׳ בפסוק ״הגידה‬
‫וגו׳‪ .‬והנה נראה ענין ״עשייה״ הוא‬
‫מציאות הה״‪ .‬ובהקדמה זו יובן ״עושה צדקה״‬
‫כי המל׳ נקראת ״צדק״ כד לא קבילת עליה‬
‫דכורא‪ .‬וכד קבילת עליה דכורא נקראת‬
‫״צדקה״‪ .‬והיינו ״עושה צדקה״ שמצדן עושין‬
‫״צדקה״ והוא עשיית הה״א הזו תלויה בבינה‪.‬‬
‫מו‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫לב‬
‫בא החסרון אל היסוד? כי ידוע שהעליונים‬
‫הם בת״ת‪ ,‬והתחתונים הם ביסוד‪ .‬והכונה כי‬
‫כי בינה‬ ‫הרשב״י ע״ה ביאר במקום אחר‬
‫עד הוד מתפשטת‪ .‬ולפיכך היא ך שערים כנגד‬
‫הה‪ /‬שהם כל א׳ כלולה מעשר והרי ך‪ .‬והנה‬
‫להיות הדבר כץ ראוי אל הת״ת כ״ה‪ ,‬י׳ מצד‬
‫וחכמה וגדולה וגבורה שבת״ת הרי ה׳ הרי‬
‫כ״ה אלו הת״ת שבת״ת‪ .‬וכשתמנה ממנה‬
‫ולמטה עד הוד שהם כ״ד לבד‪ .‬כיצד ת״ת‬
‫שבת״ת אינו עולה במספר שהוא הוא הכולל‬
‫הכ״ה של הספירות העליונות הם ממנו‪.‬‬
‫ולמטה הם כ״ד‪ .‬כיצד? י׳ של נצח וי׳ של הוד‬
‫הרי כ׳‪ .‬ונצח הוד יסוד מלכות שבת״ת הרי ד׳‬
‫הם כ״ד‪ .‬ולכן אל היסוד הם כ״ד‪ .‬וידעת כי‬
‫מדרך הת״ת לנטות אל החסד‪ .‬וכן נקרא ״רב‬
‫ולכן כ״ד שבו הם‬ ‫חסד״‪ ,‬מטה כלפי חסד‪.‬‬
‫רחמים שכן דרכו של רחמים‪ .‬ויסוד דרכו‬
‫לנטות אל הדין וכן פי׳ בתיקונים ‪^20‬׳ יצחק‬
‫נקרא ח״י‪ ,‬שהיסוד נוטה אליו הגבורה‪ .‬ולכן‬
‫כ״ה שבו הם דין )כן( ]כי[ נטיתו אל הדין‪.‬‬
‫ועד״ז יובן למה הוצרך מכריע שני בין נצח‬
‫והוד ולא הספיק הת״ת‪ ,‬מטעם כי הת״ת עיקר‬
‫נטייתו אל הרחמים ורוב פעולותיו אל‬
‫הרחמים‪ .‬ולכן הוצרך ביסוד להיותו נוטה קצת‬
‫אל הדין‪ .‬זה הטעם בענין זה בזולת טעמים‬
‫אחרים שבארנו בענין בספ״ר בשער‬
‫שם הארכנו בענין השערים‬ ‫המכריעים^‬
‫בשער השערים_‪^22‬׳ והנה נקראת מ״י בסוד‬
‫השערים ן׳‪ ,‬שבה היא המוהלת ומכרעת את‬
‫כלם אל סוד הרחמים‪ ,‬ומשיב אותם אל הימין‪,‬‬

‫דף קל ע״א )וע״ע שם בדפים יד ע״א; כב ע״א; מז ע״א; סא ע״ב( ‪ . 418‬תיקו״ז דף ז ע״א ‪ . 419‬ראש השנה‬
‫יז ע״א ‪ . 420‬תקוז״ח דף קסו ע״ב )יצחק‪ :‬אותיות ק״ץ ח״י(; וכן תקוז״ח דף קעא ע״ב )״יצחק אתקשר בגבורה״(‬
‫‪ . 421‬שער ט‪ ,‬פרק ד ‪ . 422‬שער יג‪ ,‬פרק ששי ‪ . 423‬תהלים קו‪ ,‬ג ‪ . 424‬בראשית לז‪ ,‬יא ‪ . 425‬תהלים‬
‫קו‪ ,‬ג ‪ . 426‬תהלים קו‪ ,‬ג ‪ . 427‬ח״ג עמ׳ קצ‪-‬קצא ‪ . 428‬שמא כוונת רמ״ק לאמירת ״קדושה״ בחזרת הש״ץ‬
‫‪ . 429‬״עד שנעשים״‪ ,‬כלומר עד שעושים ע״פ ״צדקה ומשפט״ )תהלים קו‪ ,‬ג( ‪ . 430‬זהר חדש‪ ,‬דף עא‪ ,‬טור ב‪,‬‬
‫טור ג ‪ . 431‬שיר השירים א‪ ,‬ז‬
‫לג‬ ‫להרמ״ה‬
‫בכל עת״‪ .‬כי הנה משכן הת״ת היא השכינה‬
‫מל׳ הנקראת ״צרקה״‪ .‬ובהיות שהם מתקנים‬
‫ומקשטים )אותם( ]אותה[ בכל עת ובכל זמן‪,‬‬
‫הנה לא תסתלק הת״ת לעולם‪ ,‬ויהיה שוכן‬
‫בעולם ע״י השכינה‪ .‬ונכנסנו במערת אבא‬
‫שבראש ההר על‬ ‫חלקיה וחנן הנחבא‬
‫הכפר‪.‬‬
‫מז‪.‬‬
‫ושם נתעסקנו בפסוק ״ועוז מלך משפט‬
‫אהב״‪».‬גי׳ ופי׳ אני כמו שפי׳ בסי׳ א׳‬
‫מענין היחור שהתעוררותו מצר הבינה ע״י‬
‫הצפון‪ .‬וזה שאמר ״ועז״ שהוא כח הגבורה‪.‬‬
‫ומפני היותו מלמעלה מצר הבינה‪ ,‬קראו ״עז‬
‫מלך״‪ .‬כי ״מלך״ הוא הבינה שהיא נקראת ג״כ‬
‫״מלך משפט אהב״‪ .‬פי׳ מעורר אהבה אל‬
‫המשפט שהוא הת״ת באופן שיתעורר הזווג‪.‬‬
‫״אתה כוננת מישרים״‪ ,‬פי׳ ״אתה״ חסר‪ ,‬וכן‬
‫כי החכמה ג״כ‬ ‫ביארו בזוהר‪ .‬י"׳‘׳ וביאר‬
‫נקראת ״אתןץ״ ^^׳*׳ ולפי זה נוכל לומר כי‬
‫״אתה״ בחסר בסור החכמה‪ ,‬כי משם ג״כ‬
‫כוננת הת״ת והמלכות אל הזווג‪ ,‬בסור‬
‫וקרא לת״ת^'^^' ומל׳ ״מישרים״‬
‫בסור שהם יונקים מן הרין‪ ,‬כרפי׳ בתיקון‬
‫ישראל )יש( א״ל מימינא‪ ,‬יש״ר משמאלא‪.‬‬
‫הנה כי ענין הישרות הוא מצר השמאל ולפי‬
‫שתחלתה מן השמאל ואח״כ אל הררום‪ .‬לכן‬
‫אמר‪ :‬״אתה״ שהוא החסר‪ ,‬״כוננת מישרים״‬
‫ותקנת אותם אל הזווג‪ ,‬אחר שהם מישרים‬
‫בסור השמאל‪ .‬ואמר®‘׳'׳ יתר החסר ע״י‬
‫מז‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪33‬‬
‫כאשר ביארנו לעיל בסי׳ מ״א‪ '^32‬וזה שאמר‬
‫״עושה צרקה״‪ .‬ובמה? ״בכל עת״‪ ,‬כאותה‬
‫שכל העתים תלויים בה‪ ,‬והיא הבינה שבה‬
‫בכה כ״ח אתוון‬ ‫תלויים כ״ח עתי □^‬
‫והענין כי המל׳ היא יר‬ ‫רעוברא רבראשית‪.‬‬
‫ימין‪ ,‬שלמה‪ ,‬יר חסרה ^^^' והיינו כ״ח עתים‬
‫שבקהלת‪ ,‬י״ר טובים וי״ר רעים‪ ,‬זה לעומת‬
‫זה‪ .‬והכל תלוי בבינה כי מצר הבינה נשפע‬
‫הרחמים‪ ,‬והם י״ר עתים טובים‪ ,‬או הריץ והם‬
‫י״ר עתים רעים‪ .‬והנה הכ״ח עתים הם י״ר‬
‫אותיות שהם יהו״ה אלהינו יהו״ה הם י״ר‬
‫אותיות והם רחמים מצר החסר‪ .‬ויש י״ר‬
‫אותיות והם מצר הרין‪ ,‬והיינו כוז״ו במוכס״ז‬
‫כןן״ך‪ '‘36‬והם אותיות יהו״ה אלהינו יהו״ה‬
‫בררך אבג״ר‪ ,‬האותיות שלפנים‪ .‬והנה ירעת כי‬
‫צירוף האותיות בא״ב‪ ,‬העולה הוא רין שהוא‬
‫עולה ואינו יורר שהוא מתעלם‪ ,‬הטובות‬
‫מסתלקות ומתעלמות כרפי׳ לעיל בסי׳ י״ג‪.‬‬
‫ולכן כוז״ו במוכס״ז כוז״ו הוא לבוש‬
‫והתעלמות לשם יהו״ה אלהינו יהו״ה‪ ,‬ולכן‬
‫הוא התעלמות‪ .‬ולזה אמר שמתקנים המל׳‬
‫שלא תתעלם אורה ולא תסתלק ח״ו‪,‬‬
‫שכל העתים תלויים בה‪ ,‬רהיינו‬ ‫כאותה‬
‫הבינה שבה תלוי התעלמות האור או‬
‫התפשטותו‪ .‬ובה תלוי מציאות היות ה׳‬
‫כמבואר‪ .‬ועור פירשתי בו פירוש אחר והוא‬
‫קרוב אל הפשט ויפה‪ .‬והענין ״אשרי שומרי‬
‫משפט״‪ ,‬הכונה ששומרים המשפט שהוא‬
‫הת״ת שלא יסתלק מן העולם‪ .‬ותרע באיזה‬
‫אופן ישמרו אותו שלא יסתלק ? ״עושה צרקה‬

‫‪ . 432‬צ״ע כי שם משייך מציאת אות ה׳ אל מל׳ ‪ . 433‬קוהלת פרק ג ‪ . 434‬מספר כ״ח אותיות שבפסוק ראשון‬
‫של בראשית ‪ . 435‬י״ר עתים לטובה‪ ,‬ער חצי החורש‪ .‬ויש י״ד לרעה בחצי שני של החורש‪ .‬עיין זהר ח״ב רף‬
‫פה ע״א ‪ . 436‬אלו הן אותיות העוקבות אחרי ״יהוה אלהינו יהוה״ ‪ . 437‬אותה ספירה עליונה )בינה( ‪ . 438‬בן‬
‫בתו של חוני המעגל‪ .‬מוזכר בתענית כג ע״ב ‪ . 439‬תהלים צט‪ ,‬ד ‪ . 440‬ח״א דף רלב ע״ב ‪ . 441‬״וביאר״‪,‬‬
‫כלומר אותו קול המתגלה לרמ״ק ‪ . 442‬ח״ב דף צ ע״א; ח״ג דף רצ ע״א ‪ . 443‬שמא צ״ל הדרום ‪ . 444‬ח״א‬
‫דף פו ע״ב )״מישרים‪ ,‬דא דרגא דיעקב״(; ״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה ישר ‪ . 445‬תיקו״ז דף ג ע״א; ודף כ״ה‬
‫ע״א )ובשניהם‪ ,‬״שיר משמאל״( ‪ . 446‬אותו קול המדבר לרמ״ק‬
‫‪34‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫הוא היסור‪ ,‬והכרובים הם ת״ת‪ ,‬והם סוככים‬
‫בכנפיהם ומכסים אותו‪ ,‬כררך האמה להיות‬
‫מכוסה ואינה מתגלית אלא אל הזווג‪ .‬והנה‬
‫נמצא כי סוף המררגות הוא הור‪ .‬ועם‬
‫ההקרמה הזו יתבאר ענין הנמצא בר״מ ”^'‬
‫בפסוק ״באתי לגני״‪ ,‬פי׳ מרתו של רור‪'^5'^.‬‬
‫וכבר ירעת כי אין מרתו של רור אלא‬
‫המלכות‪ .‬וכן ברניאל נאמר ״והורי נהפך עלי‬
‫למשחית״_ ”^' וכבר ירעת כי רניאל לא היה‬
‫מתנבא אלא ברוח הקרש‪^56 .‬׳ ולמה אמר‬
‫״והורי נהפך״ וכו׳? כנראה שהיתה נבואתו‬
‫מהור‪ .‬והענין כי סוף כל המררגות הוא הו״ר‬
‫כרפי׳‪ .‬ולכן המלכות מצר נטייתה אל הרין‬
‫משכנה בהור‪ ,‬ות״ת בנצח‪ .‬כרפי׳ בסימן ל״ו‪.‬‬
‫והנה רור היתה בימיו השכינה יונקת מצר כח‬
‫הרין‪ ,‬ולכן היה עניות ורעב ורץ ורבר‪,‬‬
‫בפסוק ״הקשיבי‬ ‫כמבואר בפרשת נח‬
‫לישה״‪ .‬ולכן מרתו הור פי׳ בהיות המל׳ בהור‬
‫בסור הרין‪ ,‬פעמים הו״ר‪ ,‬פעמים רו״ה‪^58.‬׳‬
‫ורניאל סור חזיוניו היו מצר המל׳ בהור‪ .‬ולכן‬
‫מצר הרין חזיוניו‪ ,‬כאמרו במקום אחר ״נהייתי‬
‫וכתיב ״והאנשים אשר היו עמי‬ ‫ונחל״יתי״‪.‬‬
‫שהיו חגי זכריה‬ ‫ופי׳ רז״ל‬ ‫לא ראו״‬
‫ומלאכי‪ .‬ולהיות שהם היו מתנבאים מצר‬
‫הרחמים בסור יניקתה מצר הרחמים‪ ,‬פתרו‬
‫מצר תוקף ורעש הרין‪ ,‬ולא ראו רבר‪ .‬ולכן‬
‫נאמר לרניאל ״ותעמור לגורלך לקץ‬
‫פי׳ הרשב״י כי‬ ‫כי בתיקונים‬ ‫הימין״‪.‬‬
‫השכינה היא נקראת ״קץ הימין״ מצר‬
‫הרחמים‪ .‬ונאמר כי ה״גורל״ שהיא‬
‫תעמור ותניח בסור הימין סור‬ ‫השכינה‬
‫החסר‪ ,‬ואז ינוח וישקוט מכת הרין‪ .‬והכלל כי‬
‫מח‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫לד‬
‫הגבורה‪ ,‬כי עם היות שהוא שרה אל הגבורה‬
‫בסור התעוררות שוה אליו‪ ,‬שהוא ממש‬
‫המיתר ובסיבתו גמר היחור‪ .‬וזה שאמר‬
‫״משפט וצרקה״ רהיינו ת״ת מלכות כנורע‪,‬‬
‫״ביעקב״ יעקב אינו ממש הת״ת‪ ,‬כי הת״ת‬
‫נקרא ״ישראל״‪ .‬אמנם יעקב פירושו‪ :‬״יעקב״‪,‬‬
‫י׳ עקב‪ ,‬השכינה‪ ,‬והיו״ר בחינת היחור שהוא‬
‫ראשו של יסור כרפי׳ ר״ש בזוהר פרשת אחרי‬
‫ךך‪,‬״ך ‪448‬‬ ‫ולפעמים יעקב‬ ‫מות‪.‬‬
‫להורות על בחינת היחור כשלימות‪ .‬איך‬
‫שיהיה יעקב מורה על בחינת יחורם‪ .‬ולכן‬
‫אמר ״משפט וצרקה״ שהם ת״ת ומל׳ בבחינת‬
‫יחורם‪ ,‬רהיינו יעקב‪ .‬ולכן אמר ״ביעקב אתה‬
‫עשית״‪ ,‬פי׳ ״אתה״ חסר כרפי׳‪ ,‬ו״עשית״‬
‫יהורם וזווגם יתר‪.‬‬
‫מח‪.‬‬
‫עוד פירשתי בו פירוש אחר‪ .‬והוא כי ירוע שן׳‬
‫שערים הם בבינה‪ .‬ויש לשאול למה הם‬
‫ן׳ ולא ע׳‪ ,‬ולא מנין אחר? והענין כי בהיות‬
‫שמהן נאצלו כל הספירות®‘׳ז׳ נשארו שם‬
‫למעלה מציאותם מציאות נחמר ונעלם‪ ,‬והוא‬
‫מקור לספירות‪ ,‬שעל ירם יונקים הספירות‬
‫מלמעלה‪ .‬והנה הם ה׳‪ ,‬כי למעלה בבינה כל‬
‫ז׳ ספירות נכללות בה׳‪ ,‬והם גרולה גבורה ת״ת‬
‫נצח הור‪ ,‬הרי ה׳‪ .‬כי מל׳ מיותר עם הת״ת‬
‫כנורע כי כן היה קורם המיעוט‪ ,‬וכן עתיר‬
‫להיות בע״ה‪ .‬ועל רבר זה נאמר ״והיה אור‬
‫וכו׳‪ ,‬כרפי׳ בסי׳ ר׳ וה׳‪ .‬והיסור גם‬ ‫הלבנה״‬
‫הוא מתעלם בת״ת‪ ,‬כי גוף וברית חשבינן‬
‫בענין‬ ‫חך‪ '^51.‬וכן פי׳ ר״ש ע״ה בתיקוני □‬
‫״סוככים בכנפיהם על הכפורת״‪ .‬כי הכפורת‬

‫‪ . 447‬ח״ג דף עד ע״ב ‪ . 448‬ויקרא כר‪ ,‬מב ‪ . 449‬ח״ג דף רנג ע״ב ‪ . 450‬ישעיה ל‪ ,‬כר ‪ . 451‬תיקו״ז דף‬
‫מא ע״א ‪ . 452‬נ״ל שזה ט״ס וצ״ל זהר ח״ג רעיא מהימנא דף דלו ע״א ‪ . 453‬ח״ג רעיא מהימנא דף ג ע״ב‬
‫‪ . 457‬זהר ח״א דף סג ע״א‬ ‫‪ . 456‬מגילה ג ע״א‬ ‫‪ . 454‬תקו״ז תי׳ סא‪ ,‬דף צד ע״א ‪ . 455‬דניאל י‪ ,‬ח‬
‫‪ . 458‬בחילוף סדר האותיות ‪ . 459‬דניאל ח‪ ,‬כז ‪ . 460‬דניאל י‪ ,‬ז ‪ . 461‬מגילה ג ע״א ‪ . 462‬דניאל יב‪,‬‬
‫יג ‪ . 463‬זהר ח״א דף סב ע״א ‪ . 464‬זהר ח״ג דף רלט ע״ב )״גורלי‪ ,‬דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא״‪ .‬וידוע‬
‫לה‬ ‫להרמ״ה‬
‫מנצפ״ך‪,‬‬ ‫אותיות כפולות שהם פשוטות‬
‫ונקראות פשוטות בסוד שהם פשוטות בסוד‬
‫הרחמים והחסד‪ ,‬כענין ״פשוטה״ שנקראת‬
‫התקיעה®«ז׳ שהיא חסד או רחמים לפי‬
‫הפירושים‪ .‬ועוד נקראו פשוטות שמתפשטות‬
‫לאין תכלית‪ ,‬בסוד הבינה‪ ,‬ואין להם גבול‬
‫והשגה‪ .‬והם החדרים שפי׳ עניינם הרשב״י‬
‫אדרא ב׳ אל בו׳ יעויין‬ ‫ע״ה בשיר השירים‪,‬‬
‫במקומו‪ .‬והנה שם הפליג בשבחי החדרים‬
‫ההם‪ .‬אעפ״י ששם מנה ד׳‪ ,‬עם כל זה למדנו‬
‫היות החדרים מציאות הספירות שבבינה‪.‬‬
‫ובענין הזה יובן ענין ״ובדעת חדרים‬
‫שהדעת שהוא הת״ת המתעלם‬ ‫ימלאו״‪.‬‬
‫בהוד מקורו העליון‪ .‬כמו שהוא למטה‬
‫שהוא עם‬ ‫בספירות נקרא ת״ת לשון פארות‬
‫הכל‪ ,‬ובלם אחוזים בו; כן למעלה בסוד הדעת‬
‫הוא ממלא כל החדרים האלה‪ ,‬כדרכו למטה‪,‬‬
‫כן עניינו למעלה‪ .‬והנה הה׳ מקורות הללו‬
‫בהיות הבינה משפעת דין ומעוררת דין למטה‬
‫על כל פנים המקורות ההם הם משפיעים דין‪,‬‬
‫או לפחות אינם משפיעות למטה‪ .‬והמקורות‬
‫מתקלקלים אם לא שאז מתעוררת החכמה‬
‫בסוד רחמיה ומשפעת לנקבתו שהיא הבינה‬
‫ששניהם א״ב וא״ם‪ .‬וכמו שהת״ת בהיות‬
‫המל׳ מעוררת דין הוא משפעת עליה רחמים‪,‬‬
‫כן החכמה בהיות הבינה מעוררת דין‪ ,‬החכמה‬
‫שהיא בעלה משפיע עליה רחמים‪ .‬ואז‬
‫המקורות שופעים רחמים ומתרחצים בסוד‬
‫לבנינות הרחמים והחסד‪ ,‬ומזה נמשך תועלת‬
‫רב אל הדעת שיונק כח הרחמים‪ .‬ומי גרם לו?‬
‫כח הדין שנתעורר קודם‪ .‬כי לולי כח הדין‬
‫שנתעורר‪ ,‬לא היה נשפע החסד והרחמים מן‬
‫האב‪ .‬וזה שה׳ ”*׳ ״ועוז מלך״ פי׳ עוז דין‬
‫מח‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪35‬‬
‫מצד הבינה אין האצילות מגיע אלא עד ההוד‬
‫לבד‪ ,‬והיא כמעט סוף המדדגות‪ .‬ולכן‬
‫פי׳ בתיקונים ״אימא עילאה עד הוד‬ ‫בשע׳‬
‫אתפשטת״‪‘®«,‬׳ כי שם סוף‪ ,‬ועד שם הגיעו‬
‫השעדים‪ ,‬כל אחת כלולה מי׳‪ .‬ויסוד ומלכות‬
‫הוא התפשטות שנתפשט הת״ת אח״כ‪ .‬ולכן‬
‫תמצא שהשערים הם נ׳ שלמים בסוד המספד‬
‫הזה בסוד מספר העשיריות‪ .‬אבל בסוד מספר‬
‫השביעיות הם ז׳‪ .‬כי ז׳ פעם ז׳ הם מ״ט‪ ,‬וחסר‬
‫א׳ מהמספר‪ .‬והדבר הזה מתמיה‪ ,‬ולמה חסר‬
‫א׳? ועוד למה לא היו ע׳? כי לפי האמת‪ ,‬כל‬
‫א׳ כלול׳ מי׳‪ .‬והענין כי שער הנ׳ הוא הבינה‪.‬‬
‫והנה בהיות האצילות מתקרב אל מקורה‬
‫העליון‪ ,‬והבינה שוכנת עליהם‪ ,‬אז מלכות‬
‫והיסוד מתעלים אל שרשם שהוא הת״ת‪ ,‬שאז‬
‫ג׳ ראשונות מאירות בהם והם כל א׳ בעלת י׳‪.‬‬
‫על שהבינה שהוא שער נ׳ מאירה ומשכנת‬
‫בהם הג׳ ראשונות ולכן כל א׳ נכללות מי׳ והם‬
‫נ׳ שלמים‪ .‬ולא יותר‪ ,‬מפני שיסוד ומלכות‬
‫נתעלו ג״כ אל מקורם ונתיחדו‪ ,‬שע״י יחוד זה‬
‫הוא הארת החכמה והבינה והכתר בהם ולכן‬
‫הם כלולות מי׳ ועולות נ׳ שלימים‪ .‬ובהיות‬
‫שאין היחוד שלם והת״ת מתפשט שהוא‬
‫פשיטות היסוד והמל‪,‬׳ אז ח״ו אין הבינה‬
‫שהיא שער ן׳ מאירה בספירות התחתונות‬
‫ומסתלקת‪ .‬ונמצאו שאינם נכללות בהארה‬
‫אלא מז׳‪ ,‬כי בינה היא שהיא )המשכות(‬
‫]הממשכת[ העליונות למטה מסתלקת‪ .‬נשארו‬
‫מז׳ והם ז׳ פעם ז׳ עולים אל מ״ט‪ ,‬כי שער‬
‫הנ׳ נסתלקה ח״ו‪ .‬ונחזור לענין הפסוקים‪ .‬הנה‬
‫בהיות כי הנ׳ שערים העליונים העצמיים של‬
‫הבינה הם החמשה מקומות העליונות הנ״ל‪,‬‬
‫שהם בסודם ה׳‬ ‫)להם( הנקראים ״מישרים״‬

‫כי דוד אחז במרת ״מלכות״‪ ,‬והיא שכינה( ‪ . 465‬חסר כאן ושמא כך צ״ל‪ :‬בשער יג‪ ,‬פרקים ו‪-‬ז ‪ . 466‬תיקו״ז‬
‫‪ . 468‬אותיות רגילות הן כפופות‪,‬‬ ‫‪ . 467‬זהר חדש‪ ,‬שיר השירים דף פא ע״ב )אותיות מנצפ״ך(‬ ‫דף ז ע״א‬
‫ואותיות סופיות הן ארוכות ופשוטות )כמו ך׳ ן׳ ף׳ ץ׳( ‪ . 469‬ראש השנה דף לד ע״א ‪ . 470‬זהר חדש‪ ,‬דף סה‬
‫טור ג ‪ . 471‬משלי כד‪ ,‬ד ‪ . 472‬יחזקאל יז‪ ,‬ו; וכן שם לא‪ ,‬ה ‪ . 473‬צ״ל שכתוב‬
‫‪36‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫שיעלו אותם למעלה למעלה למציאותיהם‪,‬‬
‫]אבל[ הנשארים למטה במקומם כדפירשתי‬
‫אמר שלאותם‬ ‫בספ״ר בשער המציאות‪,‬‬
‫המציאות שאי אפשר להעלותם שא״ב נמצא‬
‫עולם חרב אמר שישפיע להם שפע‬
‫מהרוממות‪ .‬וזהו ״והשתחוו״‪ ,‬פי׳ השפיעןו[‬
‫להר קדשו‪ .‬והנה לפי זה ״הר״ כנוי אל‬
‫מציאות המל׳‪ ,‬ו״קדשו״ כנוי אל מציאות‬
‫הת״ת‪ .‬ולזה אמר ״והשתחוו להר קדשו״‪ .‬ונתן‬
‫טעם לדבר ״כי קדוש ה׳ אלהינו״‪ ,‬פי׳ שניהם‬
‫מקבלים שפע מהרוממות‪ ,‬ששם מקום הקדש‪.‬‬
‫ולכן צריך‪ ,‬כיון שהם מתעלים למעלה לקבל‪,‬‬
‫שג״ב ישפיעו להם למטה למציאותם‪ .‬עוד‬
‫פירשתי בו ״רוממו ה׳ אלהינו״‪ ,‬ופי׳ תיחדו‬
‫אותם ותעלו אותם למרום הקדש ששם‬
‫הרוממות כמבואר‪ .‬ואמר כי אי אפשר ליחדם‬
‫אם לא שתחלה ישפיע למלכות מצד החכמה‬
‫ששם עיקר הקודש‪ ,‬וזה שאמר ״והשתחוו״ פי׳‬
‫השפיעו למל׳ להר קדשו‪ ,‬פי׳ למל׳ באופן‬
‫שנקרא קדש‪ .‬ונתן טעם לדבר‪ ,‬״כי קדוש ה׳‬
‫אלהינו״‪ .‬פירוש‪ ,‬כי הת״ת מטבעו הוא מקבל‬
‫מחכמה ולא יתיחדו אם לא יקבלו שניהם‬
‫משם כענין שפירש בפרשת אמור^'^^' בפסוק‬
‫״וגם אמנה אחותי בת אבי״ וגו׳‪ .‬כההיא‬
‫אגרתא דשלח ליה אבא‪ .‬ושם ביאר כי אעפ״י‬
‫שתקבל מהבינה‪ ,‬לא יתיחדו אם לא שיקבלו‬
‫שניהם מהחכמה‪ .‬מטעם זה יום הכיפורים‬
‫אסור בתשמיש המטה‪ .‬וזה שאמר ״כי קדוש‬
‫ה׳ אלהינו״‪ ,‬אל היחוד צריך ההשפעה‬
‫מחכמה‪ ,‬יען כי טבע יחודם הוא משם‬
‫מהקדש‪ .‬וזחו ״כי קדוש ה׳ אלהינו״‪ ,‬ת״ת‬
‫ומלכות‪ ,‬היחוד הוא מצד המלכות‪.‬‬
‫‪ . 474‬ח״ג דף מ ע״ב; ח״א דף קצג ע״ב ‪ . 475‬שיר השירים א‪ ,‬ד; זהר חדש שה״ש דף פא ע״ב ‪ . 476‬שיר‬
‫השירים ה‪ ,‬יד ‪ . 477‬תחלים צט‪ ,‬ט ‪ . 478‬ח״א דף קפא ע״ב; ישעיה נב‪ ,‬יג ‪ . 479‬תנחומא‪ ,‬תולדות‪ ,‬יד‬
‫‪ . 480‬זהר ח״ג דף קצג ע״ב ‪ . 481‬ישעיה כה‪ ,‬א ‪ . 482‬בפסוק הנ״ל ‪ . 483‬שער יד‪ ,‬סוף פרק ד ‪ . 484‬זהר‬
‫מט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫לו‬
‫כדרכו‪ .‬ו״מלך׳ בבינה‪ .‬והנה דין הבינה‬
‫והתעוררותו ״משפט״ ‪4‬ל‪ 4‬שהוא הת״ת‪ ,‬אוהב‬
‫אותו וחושק בו‪ ,‬מפני שמזה נמשך כי ״אתה״‬
‫שהוא החכמה ״כוננת מישרים״‪ .‬והנה מישרים‬
‫הם מקורות הנעלמים‪ ,‬וכן פי׳ רשב״י בפסוק‬
‫כי אותיות מנצפ״ך‬ ‫״מישרים אהבוך״‪.‬‬
‫נקראים ״מישרים״‪ .‬ולזה אמר ״אתה״ שהוא‬
‫החכמה ״כוננת מישרים״ ותקנת אותם בסוד‬
‫הרחמים‪ .‬ומזה נמשך אל הת״ת היחוד‪ .‬כי‬
‫״משפט וצדקה ביעקב״ שהם ת״ת ומל׳‬
‫ובחינת היחוד‪ ,‬פי׳ בסי׳ )הקודם( ]מ״ז[‪,‬‬
‫״אתה״ פי׳ החכמה שהיא נקראת ״אתה״‪,‬‬
‫ו״עשית״ פי׳ תקנת ויחדת אותם‪ .‬או ירצה‬
‫שכונתו הארה‬ ‫״עשית״ מלשון ״עשת שן״‪,‬‬
‫ויופי כנודע‪ .‬ויצאנו מהמערה‪.‬‬
‫מט‪.‬‬
‫בדרך נתעסקנו בפסוק ״רוממו ה׳ אלהינו‬
‫והשתחוו להר קךשן״ ‪ 477‬וגו׳‬
‫ופירשתי בו‪ ,‬כל התרוממות הוא מכח ג׳‬
‫ראשונות‪ ,‬לכמה טעמים‪ .‬אבל מפני‬
‫פי׳ בפסוק ״הנה ישכיל עבדי‬ ‫שבזוהר‬
‫ירום״ וגו׳ כי ירום מסטרא דאימא‪ .‬ואעפ״י‬
‫שבמקום אחף™‘' פירש ״ירום״ מאברהם ובו׳‬
‫אינו חולק עם זה‪ .‬כי כן הענין ירום מאברהם‬
‫שהוא החסד‪ ,‬והיינו מסטרא דאימא שהוא‬
‫למעלה מאברהם‪ .‬ועוד כי ״רום״ עיקרו בכתר‬
‫עליון‪ ,‬לכן נאמר כי ענין ״רוממו״ הוא בג׳‬
‫ראשונות‪ .‬וקרוב לענין זה פירשו בזוהר‬
‫בפסוק ״ה׳ אלהי אתה ארוממך״ ‪ 481‬וגו׳‬
‫ועתה רוממו פי׳ סלקו והעלו לת״ת ומל׳‪,‬‬
‫ךהיעך ״ך׳ אלהינך״‪**2 .‬׳ ואמר שעם היות‬
‫ח״ג דף ק ע״ב; בראשית כ‪ ,‬יב‬
 ‫להרמ״ה‬ ‫ספר הגירושיז‬ ‫‪37‬‬
‫מכובד״‪ ,‬פי׳ ואל הת״ת שהוא קדוש ה׳‪ ,‬בסוד‬ ‫נ‪.‬‬
‫יניקתו מהקדש‪ .‬והוא מכובד בסוד היחוד עם‬
‫המלכות הנקראת ״כבוד״‪*52.‬׳ והנה נמצאו‬ ‫עוד נתעסקנו ]בפסוק[ ״אם תשיב משבת‬
‫בפסוק ג׳ חלוקות‪ :‬ראשונה‪ ,‬השפע התמידי‬ ‫רגלך״^^^' וגר‪ .‬ופירשתי‪ ,‬דע אחי כי‬
‫והבהירות שנסתלקו‪ .‬שני‪ ,‬שיושפע הת״ת‬ ‫פי׳ הר״ש בענין )ויא״ס‬ ‫בפרשת העריות‬
‫מענג ]ו[חפץ‪ ,‬כי הכל אחד‪ ,‬וכן ג״כ מהת״ת‬ ‫]או״י או[ הו״י כי הוי״ו והיו״ד‪] ,‬הם[ הת״ת‬
‫אל המל׳‪ .‬שלישי‪ ,‬הזווג והיחוד דהיינו יחוד‬ ‫והמשך הברכות‪ ,‬על ראש היסוד שהוא רגל‬
‫״כבוד״ עם ״קדוש ה״׳‪ .‬ואחר שאמר ג׳ אלה‬ ‫)על( ]של[ וי״ו זעירא ]ו[נעשה שם‬ ‫הו׳‬
‫מציאות נבחר שהוא נקרא ״ראש צדיק״ ‪488‬‬
‫ממעלה למטה חזר ואמר אותה ממטה‬
‫למעלה‪ ,‬להורות על היחוד השלם כפול‬ ‫ושם משפיע הת״ת הברכות‪ .‬ועליו נאמר‬
‫ומכופל‪ .‬והנה לשלישי שהיא ״קדוש ה׳‬ ‫״וברכות לראש״‪**^.‬׳ והנה בהקדמה זו יובן‬
‫מכובד״ אמר ״וכבדתו״‪ ,‬פי׳ תלבישהו בכבוד‪.‬‬ ‫עניץ הפסוק‪ .‬עוד פירשתי כי בהיות שאינו אלא‬
‫הו״י בלבד‪ ,‬תלוי בתשובה אם ישובון ירחם‬
‫ואמר כי ענין היחוד יהיה ״מעשות דרכיך״‪,‬‬
‫מתקן הצנורות שהם )הנראים( ]הנקראים[‬ ‫ויחזור ו״י אל מקומות שנסתלקה הבינה‪.‬‬
‫ועתה אמר הכתוב ״אם תשיב משבת רגלך״‬
‫״דרכיה״‪ ,‬והם דרכי היחוד ממל׳ אל הת״ת‪.‬‬
‫ולכן אמר עתה ״וכבדתו״ עם ת׳ המורה‬ ‫בסוד תשובה‪ ,‬פי׳ הרגל שהוא רגל הוי״ו‬
‫הנכבדת‪,‬נ®*׳ שהיחוד מצדה ממטה למעלה‪.‬‬ ‫עילאה‪ ,‬אל הת״ת דהיינו משך הברכות‪ .‬והיינו‬
‫ובראשון אמר ״מכובד״ שהכבוד עמו ממעלה‬ ‫״רגלך״ אם תשיב אותו מ״שבת״‪ ,‬שהוא‬
‫למטה‪ .‬והנה בתיבה ״וכבדתו״ שני ווי״ן‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬בינה ששם נסתלק‪ .‬ואמר עוד ענין‬
‫להורות על הכבוד בין ב׳ ווי״ן שהם ת״ת ו״ו‬ ‫שני‪ .‬״עשות חפצך ביום קדשי״‪ .‬פי׳ ״חפץ״‬
‫עילאה‪ ,‬יסוד ו׳ זעירא בתראה‪ .‬״ממצוא‬ ‫השפע העליון‪ ,‬שפע כתר‪ .‬שיתעשה ויתנהר‬
‫חפצך״ היינו ענין החפץ והעונג הנזכר לעיל‪.‬‬ ‫ב״יום״ קדשי שהיא הת״ת‪ ,‬בסוד יניקתו‬
‫״ודבר דבר״ היינו חזרת הברכות אל מקומם‬ ‫מה״קדש״‪ ,‬חכמה‪ .‬והעיקר שאח״כ החפץ‬
‫וזהו ״ודבר דבר״ פי׳ מה שיהיה ״דבר״‬ ‫שהוא השפע העליון משפיעתו למטה למל׳‪,‬‬
‫שנסתלקו ממנה הברכות יהיה ״ודבר״‪ ,‬שהוא‬ ‫שהיא ג״כ נקראת ״שבת״‪ ,‬וזהו ״וקראת לשבת‬
‫חזרת הוי״ו אל מקומו להשפיע‪.‬‬ ‫ענג״‪ .‬וענ״ג פי׳ ]ר״ת[ עד״ן נה״ר ג״ן‪ ,‬והם‬
‫כתר חכמה בינה‪ ,‬שכן פי׳ רשב״י ע״ה‬
‫נא‪.‬‬ ‫בתקונים ״®*׳ בפסוק ״ונהר יוצא מעדן‪ .‬שהעדן‬
‫על ה״׳ ‪494‬‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״אז תתענג‬ ‫הוא כתר עליון‪ ,‬ונהר חכמה‪ ,‬ובינה גן‪ .‬וזהו‬
‫מורה על יחוד‬ ‫וגו׳‪ .‬וביארתי כי ״אז״‬ ‫״וקראת״ פי׳ תשפיע למלכות שהיא נקראת‬
‫ת״ת ומלכות שהם ב׳ שמות מיוחדים שעולים‬ ‫״שבת״‪ ,‬ש׳ ב״ת‪ .‬ענ״ג היינו ״חפצך״ הנזכר‬
‫ח׳ אותיות כמנין א״ז והוא שם יאהדונה״י‪ .‬וכן‬ ‫לעיל‪ .‬ואעפ״י שרשב״י ע״ה פי׳ ענג בענין‬
‫ושאלתי כי מן‬ ‫פי׳ הרשב״י ע״ה בתיקונים‬ ‫אחר‪ ,‬ע׳ פנים לתורה‪^51 .‬׳ ״ולקדוש ה׳‬

‫‪ . 485‬ישעיה נח‪ ,‬יג ‪ . 486‬ח״ג דף עד סוף ע״ב ‪ . 487‬סופרי סת״ם כותבים אות ו׳ כאשר רגל של אות יורד‪,‬‬
‫נהיה צר ומגיע לידי חוד‪ .‬אמנם גוף אות ו׳ הוא ת״ת‪ ,‬אבל עוקץ תחתי זה הוא מסמל יסוד‪ .‬וכן כתב הגר״א בביאורו‬
‫לתיקו״ז‪ ,‬תיק׳ י״ט ד״ה כנועל דלת )דף ‪ . 72‬של המהדורה הנדפסת עם פירושו( ‪ . 488‬משלי י‪ ,‬ו ‪ . 489‬שם‬
‫‪ . 490‬תקו׳׳ז דף פח ע״א ‪ . 491‬זהר ח״א דף מז ע״ב ‪ . 492‬ח״א דף רלז ע״א; ח״ב דף קצא ע״א ‪ . 493‬מלכות‬
‫‪ . 494‬ישעיה נח‪ ,‬יד ‪ . 495‬אותיות א׳ ז׳ ‪ . 496‬תקו״ז דף מ ע״א‬
‫‪38‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫ולמעלה‪ ,‬שמשם ולמעלה ״נחלה בלי מצרים״‪.‬‬
‫ואמר ״והאכלתיך״‪ ,‬שאין ביכלתו לעלות לשם‬
‫אמנם יושפע עליו במקומו‪ .‬ומפני כי יקשה‬
‫בלב האדם‪ ,‬אחר שהוא יתדם והעלה אותם‬
‫למעלה‪ ,‬מן הראוי היה שןהוא עצמו[ יתעלה‬
‫למעלה מהם‪ .‬לזה אמר כי כן טבע הענין‪ ,‬ולא‬
‫מפני שלקתה מדת הדין שהרי בהיות היחוד‬
‫בת״ת דהיינו הנרצה ב״פ‪ ,‬ך‪,‬״ ‪ 507‬פי׳ יחוד‬
‫]פי[ שהיא המלכות‪ 508 .‬וה׳‪ ,‬שהוא ת״ת‬
‫בהיות יהודה שם‪ ,‬אז האדם בדבור למטה‬
‫שהוא במלכות‪ ,‬לפי שמן הראוי לעלות לעולם‬
‫היחוד מדרגה א׳ למעלה ממנו‪ .‬ולכן בהיות‬
‫היחוד בעליונות לא יעלה כי אם בת״ת לבד‪:‬‬
‫והנה י׳‪ ,‬בראש הי׳ כולל ג׳ ראשונות‪ ,‬כי יש‬
‫נב‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״פי צדיק יהגה‬
‫חכמת״ ‪ 509‬וגו׳‪ .‬ופירושו ]״פי״[‬
‫מלכותי ‪ 510‬״צדיק״ יסוד‪ ,‬״יהגה״ הוא הת״ת‬
‫כדפי׳ בסי׳ א׳ שהוא נקרא ״הגיון״‪] .‬היחוד[‬
‫הנפלא הזה יעשה ע״י החכמה העליונה‬
‫ומכתה‪ .‬״ולשונו״!‪ 51‬וכו׳ פירוש‪ :‬״לשון ו״׳‪,‬‬
‫שהוא הבינה עם הת״ת‪ .‬״תדבר משפט״‪ ,‬פי׳‬
‫תיחד דבור עם משפט‪ .‬עוד פי׳ אותו על דרך‬
‫שפי׳ בתיקונים ‪ 512,‬״ה׳ בחכמה יסד ארץ״‪5*3 ,‬‬
‫שהמלכות נתיחדה בכת החכמה בסוד מציאות‬
‫הי׳ שבה‪ ,‬שפי׳ למעלה בסימן מ״א‪ .‬ו״כונן‬
‫שמים בתבונה״‪ 514,‬פי׳ שהת״ת שהוא הנקרא‬
‫״שמים״ כוננתם בבינה‪ .‬וכן בפסוק זה ״פי‬
‫צדיק״ שהוא המלכות שהיא פה ל״צדיק יסוד‬
‫נב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫לח‬
‫הראוי היה להיותה תיבה הזאת ד״ד ולא ״אז״‪,‬‬
‫כי ד״ד מורה על ב׳ שמות שהם יהו״ה אדנ״י‪,‬‬
‫שכל א׳ מהם היא ד׳ וכללם ח‪ /‬ולכן היה ראוי‬
‫שיהיה ד״ד ולא א״ז‪ .‬ותירצתי כי ענין זה יובן‬
‫עם מה שפי׳ הרשב״י ע״ה במקום אחר‬
‫בתחלת ספרו'’®*׳ שאמר כי ח׳ אותיות של ב׳‬
‫שמות וב׳ שמות*^‘' הם עשר‪ ,‬והם כנגד י׳‬
‫ספירות‪ .‬ולכן נרמז הענין הזה במלת א״ז כי‬
‫ז׳ היא ז׳ ספירות הבנין‪ ,‬וא׳ מורה על ג׳‬
‫ופי׳‬ ‫ראשונות‪ ,‬שכן מבואר בתיקונים‪.‬‬
‫בספ״ר בשער ערכי הכנויים‪ ,‬בערך א׳‪ ,‬ובשער‬
‫האותיות‪ ,‬ייס^ כי שם זה י׳ בראש וי׳ בסוף‪ ,‬ו׳‬
‫אותיות באמצע והם ו׳‪ .‬והיינו גם כן צורת א‪.‬‬
‫לה עוקץ למעלה ועוקץ למטה‪ ,‬וגוף באמצע‪.‬‬
‫והיינו א׳ של א״ז‪ .‬וז׳ הוא וי״ו באמצע‪ ,‬וי׳‬
‫זה‬ ‫והיינו ז׳‪ .‬שהיא י׳ מ״ט‪.‬‬ ‫למטה‬
‫נתחדש לי אח״כ‪ .‬ואמר ‪ ^03‬כי כאשר יחוד של‬
‫א״ז יהיה על ידך למעלה בג׳ ראשונות שהוא‬
‫יהו״ה בחכמה‪ ,‬אדנ״י בבינה‪ ,‬שניהם מתיחדים‬
‫בכתר עליון‪ ,‬כי קרוב לענין זה נתבאר‬
‫בתיקונים‪ ^04 .‬והנה כשתענג ב׳ שמות אלה‬
‫למעלה ]מןת״ת שהוא ג׳ ראשונות‪ ,‬דהיינו‬
‫״על ך‪,‬״^‪ 505‬״והרכבתיך על במותי ארץ״‪,‬‬
‫במותי ארץ שהם נצח והוד שהם למעלה‬
‫מהארץ‪ .‬ךןךךף ‪ 506‬פי׳ במותי ארץ יסו״ד‬
‫ומלכות‪ .‬איך שיהיה‪ ,‬למעלה מהבמות הוא‬
‫הת״ת ושם נשאר‪ ,‬כי כך בת״ת שם משפיע לך‬
‫״נחלת יעקב אביך״ שהוא הבינה וממנה‬

‫‪ . 497‬תקו״ז דף ו ע״א ‪ . 498‬תקו״ז דף עח ע״ם; של יהו״ה אדנ״י ועם ב׳ כוללים ‪ . 499‬צ״ע מקומו ושמא‬
‫הוא בתי׳ ע׳‪ ,‬דף קכג ע״א‪ ,‬שם מודה על כתד‪ ,‬ובתי׳ כא דף נט ע״א מודה על אבא ואמא; וע״ע זהד ח״ג דף דנו‬
‫ע״ב ‪ . 500‬שעד כז‪ ,‬פדק ד ‪ . 501‬כלומד אות י׳ שבתחתית אות א׳)במלת ״אז״( ‪ . 502‬שמא זה ט״ס וצ״ל‬
‫עט׳ )עטרה‪ ,‬מלכות( ‪ . 503‬אמר אותו הקול שנתגלה לרמ״ק ‪ . 504‬תיקו״ז תי׳ יח‪ ,‬דף לד ע״ב )״תרוייהו חד‬
‫בכתר עליון״‪ .‬אמנם מדובר שם על יהו״ה אהי״ה‪ ,‬ולכן כתב כאן רמ״ק ״קרוב לענין זה״( ‪ . 505‬ח״ב דף רעד‬
‫ע״ב )על ה׳‪ ,‬כלומר מעל לת״ת( ‪ . 506‬ח״ב דף פג ע״א )על ציון וירושלים‪ ,‬יס׳ ומל׳( ‪ . 507‬סוף פסוק זה‪:‬‬
‫״כי פי ה׳ דיבר״ ‪ . 508‬תיקו״ז תי׳ סט דף קה ע״א ‪ . 509‬תהלים לז‪ ,‬ל ‪ . 510‬תיקו״ז תי׳ סט‪ ,‬דף קה ע״א‬
‫‪ . 511‬זהו ההמשך מהפסוק הנ״ל ‪ . 512‬דף לה ע״א; דף סא ע״ב ‪ . 513‬משלי ג‪ ,‬יט ‪ . 514‬משלי ג‪ ,‬יט‬
‫לט‬ ‫להרמ״ה‬
‫השפעת היסוד במלכות מתגלה הת״ת‪.‬‬
‫ולמעלה אמר בחכמה ״הגיון״ שהיא נעלמת‬
‫שהוא גלוי מחשביי‪ .‬ובת״ת ומלכות אמר‬
‫״תדבר״ שהוא דבור נגלה‪.‬‬
‫נג‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״והחכמה מאין תמצא״‬
‫וגו׳ ״לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא‬
‫בארץ החיים״ ‪ 519‬וגו׳‪ .‬ופי׳ כי כוונת הכתוב‬
‫לבאר לנו שאין השפע והאור הבא אל שלש‬
‫ראשונות ממש ביד בני אדם כדרך שהוא‬
‫בשאר הספירות‪ .‬ולזה אמר ״והחכמה מאין‬
‫תמצא״‪ .‬פי׳ השפעתה והארתה הוא מהכתר‪,‬‬
‫ונקרא ״אין״ להורות על ענין השפעתה‬
‫שמשפיעים בו‪ ,‬כדי שישפיע לבינה‪ .‬שזהו ענין‬
‫״אין״‪ ,‬כולל חכמה ובינה וכתר על גביהן‪.‬ט‪52‬‬
‫וזהו ״מאין״‪ .‬״ואי זה מקום בינה״‪ ,‬פי׳ א״י‬
‫כתר וחכמה‪ ,‬א׳ וי׳‪ .‬ואמר כי ״אי״ הוא מקום‬
‫חיותו של בינה‪ ,‬ואין הדבר הזה תלוי במעשה‬
‫בני האדם‪ .‬ולזה אמר ״לא ידע אנוש ערכה״‪.‬‬
‫פירוש‪ ,‬ערך מצוה שעל ידיהם ישפיע בספירות‬
‫ההם אינו נודע לבני אדם‪ .‬ונתן טעם לדבר‪,‬‬
‫״ולא תמצא בארץ החיים״!‪ 52‬הוא מקום‬
‫אצילות נשמתו של אדם הוא מהבינה‪ .‬והרי‬
‫נודע שענין המצות תעלה עד מקום שהנשמה‬
‫מגיע‪ ,‬ומשם ולמעלה אמת הוא נשפעות דרך‬
‫צנורות הנשמות‪ ,‬כדפירשנו בשער נשמה‪522 .‬‬
‫אבל למעלה בג׳ ]ראשונות[ אין נשפעים ע״י‬
‫צנורות נשמות אלא ע״י הבחינות הנז׳‪ .‬וזהו‬
‫״ולא תמצא בארץ הח״ □״ ‪ 523‬מקום‬
‫שהנשמות עולות‪ ,‬שהוא עד בחינה אחרונה‬
‫של הבינה‪ ,‬דהיינו שהיא נקראת ״ארץ״ ששם‬
‫שוכנות הנשמות הזוכות לחיים הנצחיים חיים‬
‫‪ . 515‬״ידבר עמים תחתינו״)תהלים מז‪ ,‬ד( ‪ . 516‬כלומר אותן ספירות הגבוהות יותר ‪ . 517‬נוטריקון‪ :‬״תהגה״‬
‫‪ . 518‬זהר ח״ב דף פא ע״ב; ח״ג דף מז ע״ב; וח״ג דף קכג ע״א ‪ . 519‬איוב כח‪ ,‬יב‪-‬יג ‪ . 520‬א׳ כתר; י׳‬
‫חכמה; ך בינה )תקו״ז דף קכז ע״א( ‪ . 521‬איוב כח‪ ,‬יג ‪ . 522‬״פרדס רמונים״‪ ,‬שער לא ‪ . 523‬איוב כח‪,‬‬
‫נג‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪39‬‬
‫עולם״‪ ,‬יהגה חכמה‪ .‬והנה הגיון קרוב אל‬
‫המחשבה‪ .‬והבונה יעלימה ויסתירה בסוד הי׳‬
‫)הנסתרות( ]הנסתרת[ שבה‪ ,‬שהי׳ מכח‬
‫החכמה‪ .‬וזה שאמר ״יהגה חכמה״‪ .‬והבינה‬
‫שהוא ״לשון״ כדפירשנו‪ ,‬״תדבר״ מלשון‬
‫הנהגה‪ 5*^.‬דהיינו כוננת משפט שמים‪ ,‬ת״ת‪.‬‬
‫עוד פירשתי כי הדברים הנעלמים אינם‬
‫מושגים אלא )בנגלים( ןע״י אחרים הנגלים[‪.‬‬
‫ואם הם יותר נעלמים‪ ,‬הם נגלים ןע״י אותם‬
‫אחרים[ ביותר‪ .‬וכל מה שיתעלם‪ ,‬לא יושג‬
‫אלא בןאלו ה[יותר נגלים לחוץ‪ .‬ולכן אמר כי‬
‫״צדיק״‪ ,‬שהיא המלכות‪ ,‬״יהגה חכמה״‪ .‬כי‬
‫המלכות הוגה ומגלה החכמה‪ ,‬ואין לה גלוי‬
‫)כשאר( ]בשאר[ הספירות הפנימיות כלל‪ ,‬אלא‬
‫בזו שהיא אחרונה שבכלם‪ .‬ואם יכנס אדם‬
‫לפנים מהמלכות ‪ ^16‬לא ישיג החכמה‪ ,‬כי אינה‬
‫מושגת אלא בה‪ .‬ומפני רוב העלמה הוצרכה‬
‫אל הגלוי הזה‪ .‬ואפי׳ במל׳ אינו גלוי בעצם‬
‫אלא הגיון )רבוי קרוב( ]רב הקרוב[ אל‬
‫המחשבה‪ .‬אמנם ״לשון״‪ ,‬שהיא הבינה‪,‬‬
‫״תדבר״ ותראה אותו בעצם המשפט‪ ,‬שהיא‬
‫הת״ת‪ .‬ואעפ״י שאמר לשון נקבה‪ ,‬ת׳ ‪ 517‬ר״ל‬
‫ת״ת‪ .‬עוד פירש‪ ,‬״פי צדיק״ הוא הבינה‪ ,‬כי‬
‫היא פה לת״ת שהוא נקרא ג״ב ״צדיק ה״׳‬
‫שהוא הת״ת‪ ,‬ופה שלו למעלה ]היא[ הבינה‪.‬‬
‫וקרוב לענין זה פי׳ בזוהר»!‪ 5‬בפסוק ״פי ה״׳‪.‬‬
‫וכן סייעו לי החברים‪ .‬והנה הבינה הוא מגלה‬
‫החכמה‪ ,‬כי החכמה נעלמת והיא מתגלית ע״י‬
‫הבינה‪ .‬דמאן רבעי למחמי למלכא לית ליה‬
‫רשו למחמי ליה אלא בהיכליה‪ .‬והבינה היכל‬
‫לחכמה ומגלה ענייניה‪ .‬וכן המלכות היכל‬
‫לת״ת ומגלה ענייניו‪ .‬וזהו ״ולשונו״ יסוד‪,‬‬
‫״תדבר״ מלכות‪ ,‬״משפט״ ת״ת‪ .‬ופירש כי ע״י‬
‫יג‬
‫‪40‬‬ ‫להרמ״ה‬ ‫נד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫מ‬
‫גדולה גבורה ת״ת‪ .‬וכן המלכות יש לה ג׳‬ ‫אמתיים‪ .‬לכן לפי שאין להם מציא׳ נמצא‪ ,‬לכן‬
‫ווי״ן‪ ,‬שהם עצמם צורת הה׳ שהם שלה‪ .‬והם‬ ‫אי אפשר לפעול שם בעדן או במצוה אם לא‬
‫נה״י שהם עצמם ג״כ ג׳ ווי״ן‪ .‬והרי הם ב׳‬ ‫מטעם ״שכינה בתחתונים צורך גבוה״‪52'*,‬‬
‫ההי״ן ושתיהן יחד ו׳ אחת‪ ,‬שהם שש קצוות‬ ‫הידוע אל הלומדים‪ .‬ולא תרחיק ענין זה שכן‬
‫הנכללות בת״ת שהוא סוד הוי״ו‪ .‬ולכן אמר‬ ‫פירש הרשב״י ע״ה באדם הראשון ואמר‬
‫שיעור אמח בת ששח טפחים‪ ,‬הוא שתי‬ ‫מאתר דאתנטיל נשמתיה באורח אצילות‪ ,‬תמן‬
‫זרתות‪ ,‬כל זרת ג׳ טפחים‪ .‬ובינה ה׳ אצבעות‬ ‫תב‪ .‬וזה ביותר עליון שאפשר להיות‪ ,‬והוא‬
‫נקרא)ו(ת זרת‪ .‬ומלכות ה׳ נקראת זרת‪ ,‬והיינו‬ ‫בבינה‪ .‬ואע״ג שתמצא שחטא במחשבתו וכר‪.‬‬
‫ג׳ טפחים שהם גדולה גבורה ת״ת‪ .‬ומלכות ג׳‬ ‫וקרוב לעניינים אלו הכל למטה‪ ,‬באחרונה‬
‫)ט׳( ]טפחים[ והם נה״י‪ .‬ולכן אמר ״ואלה״‬ ‫בהכרח‪.‬‬
‫בסוד ו׳ שחוא הת״ת‪ ,‬חכולל ו׳ טפחים שהם‬
‫ב׳ פעמים אלה‪ ,‬פירש ״אלה״ חם ג׳ אבות או‬ ‫נד‪.‬‬
‫ג׳ שלוחיהם ]נה״י[‪ .‬וכן פי׳ בפי׳ ר״ש‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ואלה המשפטים״ ‪526‬‬
‫בזוהר‪ 528 .‬״המשפטים״‪ ,‬קרא לשני אלה‬
‫וגו׳‪ .‬ופי׳ כי להיות העבד יש לו שני מיני‬
‫״המשפטים״‪ ,‬יען שכולם מצד הרחמים בסוד‬
‫חירות‪ ,‬חירות עליון או חירות תחתון‪ ,‬שמיטה‬
‫החירות‪ ,‬צריך שיהיו משפטים‪ .‬ולכן הם‬
‫ויובל‪ ,‬מלכות ובינה‪ .‬הנה בחירות הקטן אם‬
‫״ואלה״ מצד הת״ת‪ ,‬ו׳‪ .‬״אשר תשים לפניהם״‪,‬‬
‫לא היה רוצה לצאת‪ ,‬אין בידו למחות כלל‬
‫פירש תערוך לפני הבינה והמלכות ששניהם‬
‫אלא הוא בן חורין בעל כרתו‪ ,‬כי שם הוא‬
‫מציאותן יודי״ן וההי״ן למעלה‪ 529 .‬אותם כזו‬
‫החירות הגמור‪ .‬ולכן בזמן)הגבורה( ]הגאולה[‬
‫ח ‪ 530‬וזה סוד ה׳ על יו״ד!‪ 53‬שבשם יו״ד‬
‫שעברח חיח בידינו למחות הגאולה ולקלקל‬
‫ה״י וי״ו ה״י שהיא נקבה‪ ,‬כדפי׳ הר״ש ע״ה‪.‬‬
‫ולחזור בגלות‪ .‬ובגאולה הבאה ]תהיה[ גאולה‬
‫ולחירות צריך להיות כלולות בתכשיטין אלו‪:‬‬
‫גמורה ועל כרחנו נצא מהגלות‪ ,‬ואין בכח‬
‫)וזהו( ]ובזה[ יצא העבד לחירות‪:‬‬
‫העונות למחות כלל‪ .‬וזהו ״לא זכו‪,‬‬
‫והנה העבד הזה מפני שנמכר ירד‬ ‫בעתה״‪.‬‬
‫נה‪.‬‬
‫ממדרגתו אל תחת מדרגתו‪ .‬שמה שהיתה‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״מים קרים על נפש‬ ‫מדרגתו ״ישראל״ שהוא בשכינה‪ ,‬ירד לתחתיה‬
‫עייפה״‪ 532 .‬ופי׳ ״מים קרים״ הוא סוד‬ ‫תחת ממשלת )הש״י( ]מטטרון[‪ ,‬שהוא העבד‬
‫השפע מצד החסד‪ .‬וקראה ״קרים״ בסוד שאין‬ ‫חידוע‪ .‬וחנח בעונותיו‪ ,‬בין מפני שלא בטח‬
‫בחם חמימות הדין כלל‪ .‬כי החסד יסוד המים‬ ‫בחסד חשם ולא סבל עול עניותו‪ ,‬בין מפני‬
‫קר ולח‪ .‬״על נפש עייפח״ חיא חמל׳ בסוד‬ ‫שחטא וגנב‪ ,‬לכל הפירושים צריך הוא אל‬
‫תוקף הדין‪ ,‬ולכן צריכה אל המים‪ .‬והמים‬ ‫החירות‪ .‬והנה ב׳ המרות האלה‪ ,‬כדי לגאול‬
‫מכבים )אשה( ]אש שלה[ וממתיקים דינה‪.‬‬ ‫צריך שיהיו נכללות בכללות ההי״ן‪ .‬והנה‬
‫אמנם להיות ״שמועה״ ‪ 533‬שהיא המלכות‪53^^,‬‬ ‫ההי״ן הם ה׳ עילאה‪ ,‬ג׳ ווי״ן ויס״ע ויב״ וי״ט‪,‬‬

‫״עבודת הקודש״ )לר״מ אבן גבאי(‪ ,‬ח״א פרק יח ‪ . 525‬מל׳ ‪ . 526‬שמות כא‪ ,‬א ‪ . 527‬סנהדרין צח‬ ‫‪. 524‬‬
‫‪ . 528‬עיין ״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה אלה ‪ . 529‬כלומר יהו״ה במילוי יודי״ן)ס״ג( ושל מילוי ההי״ן‬ ‫ע״א‬
‫‪ . 533‬בהמשך הפסוק הנ״ל‬ ‫‪ . 532‬משלי כה‪ ,‬כה‬ ‫‪ . 531‬של מילוי ה״י‬ ‫‪ . 530‬שמא צ״ל‪ :‬ה ה‬ ‫)ב״ן(‬
‫״שמעה״ היא מל׳)זהר ח״ג דף קח ע״ב(‬ ‫‪. 534‬‬
‫מא‬ ‫להרמ״ה‬
‫ביניהם‪ ,‬שם ]יש[ ניצוץ א׳ אל השכינה גולה‬
‫כ״י ‪ 543‬עמהם‪ .‬הנה כל שר ושר וקליפה‬
‫שישראל שם‪ ,‬ניצוצה של שכינה גולה כ״י_ ‪544‬‬
‫והנה בהיות היחוד הנראה והגאולה‪ ,‬אז ישועת‬
‫ה׳ שהיא השכינה תהיה נושעת בכל הגוים‪,‬‬
‫ומתוך כל אותם קליפות‪ .‬״יורוך עמים‬
‫אלהים״‪ ,‬פי׳ דבר זה עם מה שנאמר‪ :‬״כי אז‬
‫אהפוך אל עמים וכך׳ לקדא כוק! □״ ‪ 545‬וגו׳‬
‫והנה עד עתה היו כהורסי גדרות הגן לרומסה‪.‬‬
‫ואז אדרבא ״יורוך״‪ ,‬ישפיעו בך‪ .‬כענין ״כל‬
‫אשר נשמה באפו ה׳ אלהי ישדאל מלך״_ ‪546‬‬
‫פי׳ אותם שיש להם נשמה מצד הקליפה‪ .‬ונתן‬
‫טעם לדבר‪ ,‬״יורוך עמים כולם״ פי׳ כשיודוך‬
‫השרים למעלה‪ ,‬יורוך הם למטה‪ .‬כי כפי‬
‫הנהגת העליונים‪ ,‬כן הנהגת התחתונים‪ .‬ואמר‬
‫בשרים ״כולם״‪ ,‬להורות אפילו הקליפות‬
‫המקטרגות ]וןהשרים‪ ,‬כענין ״בלע המות‬
‫לנצח״‪ 547 .‬״בלע מלאך המות״ אין כתיב כאן‪,‬‬
‫אלא ״בלע המות״‪ ,‬כח הטומאה‪ .‬והוא **׳‪5‬‬
‫יהיה טהור ויתקיים‪ .‬״בלע המות לנצח ומחה״‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫נו‪.‬‬
‫עוד נתגרשנו ביום א׳ כ״ו לחדש שבט‪,‬‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״לדוד מזמור חסד‬
‫ומשפט אשירה״ ‪ 549‬וגו׳‪ .‬ופירשתי כי המלכות‬
‫נקראת ״דוד״‪ ,‬בסוד שהיא ענייה ודלה‪55«.‬‬
‫כמו שאמר בזוהר פרשת נח ‪ 551‬בפסוק‬
‫״הקשיבי לישה״‪ ,‬כי בימי דוד היתה השכינה‬
‫בעניות גדול‪ .‬ולכן אמר לדוד שהיא עניה‪,‬‬
‫״מזמור״‪ ,‬ר״ל מצד החסך‪ 552 .‬פי׳ צד של חסד‬
‫משוך עליה להעשירה ולהאירה‪ .‬ולכן כיון‬
‫נו‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪41‬‬
‫בסוד ״שמע״ להיות ״טובה״ ומאירה אי‬
‫אפשר אם לא מכה חכמה ובינה‪ .‬וזהו ״מארץ‬
‫מרחק״ ‪ ” 5‬בסוד יחוד בינה שהיא הנקראת‬
‫״ארץ״‪ ,‬עם החכמה היא נקראת ״מרחק״‪ .‬עוד‬
‫נתעסקנו בפסוק ״אלהים יחננו ויברכנו״‪” 6 .‬‬
‫ופי׳ ״אלהים״ בבינה‪ .‬״יחננו״ מצדה‪ ,‬שהיא‬
‫מתנת חנם‪ ,‬ועליה אמר ]ה׳[ ״אוצר א׳ יש ]לי[‬
‫שבו אני נותן מתנת חנם‪ ,‬שנאמר ׳וחנותי את‬
‫אשר אחון״׳‪ ,‬כדרז״ל‪.‬ל ” והנה ה״חנם״ הזה‬
‫הוא מצד הדין ומצדו צריך אל האוצר הזה‪,‬‬
‫שאם לא כן הרי החסד הוא לת״ת‪ ,‬לרעים‬
‫ולטובים‪ .‬ואמר שהחנינה היא מצד ״ויברכנו״‪,‬‬
‫מצד ה״חסד״ ששם ברכת כהנים‪ .‬״יאר פניו״‬
‫הם שתי פנים‪ ,‬פני הת״ת ופני המלכות‪ ,‬והם‬
‫קו האמצעי‪ .‬ועל זה נאמר ״יאר פניו אתנו״‪.‬‬
‫ופי׳ ״אתנו״‪ ,‬כמו ״אלינו״‪ .‬״סלה״ פי׳‬
‫מהחכמה ולמעלה‪ ,‬כי ךןךהף» ” פי׳ ״סלה״‬
‫אתר דעתיקא קדישא שריא‪ .‬ואפשר לפרשו על‬
‫פנים שונים‪ ,‬ולכולהו פרושי הוא בג׳‬
‫ראשונות‪ .‬עוד פי׳ ״אלהים״ מל׳‪ ,‬״יחננו״ מצד‬
‫היסוד ששם החן‪ ,‬ומצדו נקראת היא ״חנה״‪.‬‬
‫״ונח מצא חן״‪ ,‬והיא חן ה׳‪ .‬״ויברכנו״ מצד‬
‫הת״ת‪ ,‬כי הוא המברך אותם ומשפיע בה‬
‫ועושה בריכה‪ .‬״יאר פניו אתנו״‪ ,‬פי׳ ״אתנו״‬
‫א״ת ו״נ שהם ת״ת ומלכות ‪ ” 9‬״סלה״‬
‫כדפי׳‪ 540 ,‬ג׳ ראשונות‪ .‬״ופניו״‪ ,‬פני סלה‪.‬‬
‫"לדעת בארץ דרכך״‪ 54!.‬פי׳ ״לדעת״ אפשר‬
‫על יסוד‪ ,‬והת״ת ג״כ‪ .‬והוא עיקר כמו‬
‫״דדך ‪ 542‬כוכב מיעקב״‪ .‬והכונה ליחד המלכות‬
‫שהיא נקראת ״ארץ״)דלכך( ]עם דרכך[‪ ,‬ת״ת‪.‬‬
‫״בכל גוים ישועתך״‪ .‬פי׳ נודע כי השכינה היא‬
‫עמנו בגלות כביכול‪ .‬והנה בכל מלכיות שאנו‬

‫‪ . 539‬אות‬ ‫‪ . 535‬המשך הפסוק הנ״ל ‪ . 536‬תהלים סז‪ ,‬ב ‪ . 537‬ברכות ז ע״א ‪ . 538‬זהר ח״ג דף כ ע״א‬
‫נ׳ היא נוק׳‪ ,‬אות ו׳ ת״ת ‪ . 540‬לעיל ‪ . 541‬תהלים סז‪ ,‬ג ‪ . 542‬במדבר כד‪ ,‬יז‪ .‬וכאן בא לבאר מלת ״דרכך״‬
‫הנ״ל ‪ . 543‬ר״ת כביכול ‪ . 544‬ר״ת כביכול ‪ . 545‬צפניה ג‪ ,‬ט ‪ . 546‬תפלת ראש השנה‪ ,‬עמידה‪ ,‬ד״ה‬
‫או״א מלוך על כל העולם ‪ . 547‬ישעיה כה‪ ,‬ח ‪ . 548‬מלאך המות ‪ . 549‬תהלים קא‪ ,‬א ‪ . 550‬תיקו״ז תי׳‬
‫כא‪ ,‬דף ס ע״א ‪ . 551‬זהר ח״א דף סג ע״א ‪ . 552‬תיקו״ז תי׳ יג‬
‫‪42‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫השכינה‪ ,‬א״כ ברשותי הוא היחוד‪ .‬ולכן רצוני‬
‫ש״חסד ומשפט״ יהיו המשוררים‪ .‬והטעם ״לך‬
‫ה׳ אזמרה״‪ ,‬כבר פי׳ בסימן הקודם כי ״לך ה״׳‬
‫עיקרו בבינה‪ .‬ואמר שכיון שהשיר הוא מצד‬
‫החסד‪ ,‬יושפע ויומתק הדין מצד החסד‪ .‬והנה‬
‫עיקר עבודתו של לוי היתה אל מדת הבינה‪,‬‬
‫ששם התעוררות הדין‪ .‬כדפי׳ בזוהף ‪ 563‬״ועבד‬
‫הלוי״ הוא בינה‪ .‬ולכן אמר ״לך ה״׳ שהיא‬
‫הבינה‪ .‬״אזמרה״ אל צד הרחמים והחסד‪.‬‬
‫והנח בחיותח נפתחת אל צד החסד אז היא‬
‫משפעת על הכל רחמים‪ ,‬ואז עיניה ״רוחצות‬
‫בחלב״ ‪ 564‬כדפי׳ בשער הנזבך ‪ 565‬בספר‬
‫הנזכר‪.‬‬
‫בסוד כללות נ׳ שערים כמנין ״לך״‪ .‬ואמר כי‬
‫גז‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ה׳ אלהי צבאות מי‬
‫כמוך חסין י״ה‪ ,‬ואמונתך סביבותיך״‪566 .‬‬
‫ופי׳ כי ״ה״׳ הוא הת״ת‪ ,‬ו״אלהי״ הוא‬
‫המלכות‪ .‬ונקרא בסוד נטייתם הת״ת אל‬
‫החסד‪ ,‬והמלכות אל הגבורה‪ .‬הרי בשם ״ה״׳‬
‫נכלל חסד עם הת״ת‪ .‬ובשם ״אלהי״ נכלל‬
‫גבורה עם המלכות‪ .‬״צבאות״ הם ג׳‪ ,‬נצח הוד‬
‫יסוד‪ .‬כי הוד ונצח הם נקראים ״צבאות״‬
‫והיסוד ״אות הוא בצבא שלו״ ’®‪ . 5‬הרי שם‬
‫צבאות כולל שלשת הנזכרים‪ .‬נמצאו ב״ה׳‬
‫אלהי צבאות״ הם ז׳ ספירות‪ 568 .‬וכיון‬
‫להעלות אל הבינה‪ .‬ואמר כי כמו שהוא הבינה‬
‫הוא נעלם מצד הכתר‪ ,‬וזהו שאמר ״מי כמוך‬
‫חסין י״ה״‪ .‬ופי׳ ״מי״ שהוא הבינת ‪ 569‬הוא‬
‫נעלם כמו חסין י״ה‪ ,‬שהוא הכתר‪ .‬ונקרא‬
‫״חסין יה״ פי׳ שנותן כח וחוסן לי״ה‪ ,‬שהוא‬
‫נז‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫מב‬
‫שהיא נוטה אל צד החסד‪ ,‬א״כ חסד ומשפט‬
‫אשירה‪ .‬פי׳ אקשר החסד והת״ת שהוא‬
‫משפט‪ .‬ולשון ״אשירה״ הוא לשון קשר‬
‫ויחוד‪ ,‬מלשון ״שרשרות״‪ .‬וכן ״בעלי השיר‬
‫יוצאים בשיר״ הנזכר במשנה‪ ” 3 ,‬והוא קשר‪.‬‬
‫וטעם הקשר הזה מפני שכיון שהשכינה היא‬
‫״מזמור״‪ ,‬בסוד קבלתה מן החסד‪ .‬אבל כאשר‬
‫נקשר הת״ת עם החסד נמצאו הת״ת והמלכות‬
‫מתיחדים בסוד החסד‪.‬‬
‫״לך ה׳״ בפסוק ״לך ה׳ הגדולה והגבורה״ ‪554‬‬
‫וכו׳‪ .‬פי׳ כל המקובלים כי הרמז בג׳‬
‫ראשונות‪ .‬וכן מלת ״לך״ רמז אל הבינה ‪555‬‬
‫אפילו ג׳ ראשונות ג״כ ישפיע אותם אל צד‬
‫החסד‪ ,‬ששם היא לשון זמרה ‪ 556‬כדפי׳‪ .‬נמצא‬
‫לפי זח יחוד שלם בצד החסד‪ .‬עוד פירשתי‬
‫אותו על דרך מח שפי׳ בזוהף ‪ 557‬בפסוק‬
‫״כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו׳‪558 /‬‬
‫והכונה ״חסד ומשפט״ ‪ 559‬שהם חסד ות״ת‪,‬‬
‫״אשירה״‪ ,‬אעשה אותם משוררים ומרננים‬
‫למתק כח הדין הנשפע מן הבינה אל הגבורה‪,‬‬
‫כמבואר בארוכה הטעם בספ״ר בשער מהות‬
‫והנהגה‪ 560 ,‬וכבר נודע כי השיר והרנה היא‬
‫עבודת הלוי בגבורה‪ .‬והנה הפך הסדר ואמר‬
‫טעם לדבר‪ ,‬״לדוד מזמור״‪ .‬פי׳ ״לדוד״ שהוא‬
‫דוד חמלך‪ ,‬מיוחד עמו השכינה‪ 56!.‬והקדים‬
‫דוד לתקן עצמו קודם שישרה עליו רוח‬
‫הקדש‪ .‬ולכן אמר ״לדוד מזמור״ ולא אמר‬
‫״מזמור לדוד״ כדפי׳ בזוהר ‪ 562‬פרשת וישמע‬
‫]יתרו[‪ .‬ועתה אמר כיון ש״לדוד״ היא‬

‫‪ . 553‬שבת נא ע״ב ‪ . 554‬דהי״א כט‪ ,‬יא ‪ . 555‬זהו חדש‪ ,‬בשלח‪ ,‬דף לז ע״ב; וכן כתב רמ״ק ב״פרדס ומונים״‪,‬‬
‫שעד כג‪ ,‬ד״ה; לך ‪ . 556‬לשון ״מזמוד״ )תיקו״ז תי׳ יג( ‪ . 557‬זהו ח״א דף קמח ע״ב ‪ . 558‬תחלים קלב‪,‬‬
‫ט ‪ . 559‬תחלים קא‪ ,‬א ‪ . 560‬שעו ח‪ ,‬פוק ז ‪ . 561‬פסחים קיז ע״א ‪ . 562‬ט״ס וצ״ל זהו ח״א דף סז‬
‫)עיין ושימה אווכה ב״שעוי זהו״ להג״ו ואובן מוגליות )הוצ׳ מוסד הוב קוק( על הסוגיא הנ״ל בפסחים קיז ע״א‪.‬‬
‫ושמא ומ״ק כתב ע״פ כת״י זהו שבידו‪ ,‬ובעת הדפסת הזוהו נדפסה פסקא זו שלא במקומה ‪ . 563‬ח״א דף קנד‬
‫ע״ב ‪ . 564‬שיד השידים ה‪ ,‬יב ‪ . 565‬״פדדס דמונים״‪ ,‬שעד ח‪ ,‬פדק ז ‪ . 566‬תהלים פט‪ ,‬ט ‪ . 567‬ח״ג דף‬
‫‪ . 569‬ח״ב דף קיז ע״א; וח״א דף ולז ע״ב‬ ‫‪ . 568‬כי כבר נכלל ״מלכות״ בדבריו למעלה‬ ‫רכט ע״א‬
‫מג‬ ‫להרמ״ה‬
‫גוף ולבוש של הת״ת‪ .‬והת״ת מתעלם‬
‫ומתלבש בהם כנשמה המתלבשת בתוך הגוף‪.‬‬
‫וזה שאמר ״ואתה בקרבנו״‪ .‬פי׳ בקרבנו‬
‫ומעייננו הגוף‪ ,‬ואתה הנשמה‪ .‬ואם כן‪ ,‬אם אין‬
‫אתה עושה בשבילנו‪ ,‬עשה בשביל עצמך‪.‬‬
‫והנה תשלום תרעומת שלו באומרו ״ושמך‬
‫עלינו נקרא״‪ .‬ו״שמו״ של הת״ת היא‬
‫״אל תניחנו״‪ .‬והענין הזה כי אנו‬ ‫השכינה‪.‬‬
‫ממש השכינה‪ ,‬כי השכינה נשמתו של ישראל‪,‬‬
‫והכל דבר אחד‪ ®” .‬וזהו שאמר ״והכרית את‬
‫שמנו מן הארץ‪ ,‬ומה תעשה לשמך‬
‫הגדול״‪.‬״*® כי כמו שאי אפשר לעולם בלא‬
‫שכינה‪ ,‬כן א״א בלא ישראל )אבינו(‪ ®*‘ .‬וכן‬
‫בפסוק זה היה מדעתם על הת״ת‪ .‬ואמר ״ה׳‬
‫אלהים צבאות״‪ ,‬פי׳ ״ה״׳ הוא חכמה‪,‬‬
‫״ואלהי״ בינה‪ ,‬ו״צבאות״ ת״ת‪ .‬וכן להורות‬
‫בתוך התרעומות שהוא מיוחד עם החכמה‬
‫והבינה‪ .‬וכן אמר ״מי כמוך חסין יה״‪ ,‬פי׳‬
‫״חסין״ חזק‪ .‬ע״י השפעת שם י״ה שהוא‬
‫חכמה ובינה בו‪ .‬ואמר)למה( ״אמונתך״ שהיא‬
‫השכינה‪ ®*^ ,‬״סביבותיך״ סובבת על יחודך‬
‫שאינו נמצא אלינו‪.‬‬
‫נח‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״תהלה לדוד ארוממך‬
‫אלהי המלך״®*® וגו׳‪ .‬ופי׳ כי המזמור‬
‫הזה הוא דרך א״ב ג״ד‪ ,‬ובתוך כל פסוק ]יש‬
‫אות[ ו׳ להורות שהוא א״ב ג״ד של הזכר‪.‬‬
‫וע״כ אמרו בגמרא י׳*® ״כל האומר תהלה לדוד‬
‫ג׳ פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן‬
‫נח‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪43‬‬
‫חכמה‪ ” ».‬והכונה לומר כי כל האצילות אינו‬
‫מתגלה אלא ע״י ״אלהים צבאות״ שהם ז׳‬
‫ספירות‪ ,‬שהבינה ג״כ היא נעלמת עדיין כמו‬
‫הכתר‪ ,‬ולכן לא יושג ממנה כלל‪ .‬וענין ״מי‬
‫בפי׳‬ ‫כמוך חסין״ פירש הרשב״י בתיקונים‬
‫הנקודות של שם בן ד׳‪ ,‬כי הכתר הוא נעלם‬
‫ומתגלה קצת ע״י החכמה‪ ,‬וחוזר ומתגלה ע״י‬
‫הבינה‪ .‬ולכן אמר ״מי״ שהוא הבינה ‪ ” 2‬נעלם‬
‫ג״כ‪ .‬מי כמוך חסין י״ה שהוא הכתר‪ ,‬וכתבתיו‬
‫״ואמונתך‬ ‫ק‬ ‫בספ״ר בשער‬
‫סביבותיך״‪ ,‬פי׳ ו׳ שהוא ו׳ קצוות‪ .‬י׳ ”‬
‫״ואמונתך״ שהיא המלכות‪ ,‬הם העלם והסתר‬
‫בבינה‪ ,‬שבה היא מתעלמת‪ .‬כי כן פירשו‬
‫בזוהר פרשת וישמע יתרן ‪ ” 5‬ריש תוספתא‬
‫וכו׳‪ .‬ואמר ״סביבותיך״ לשון רבים להורות‬
‫הן׳ שערים מתעלמים בז׳ ספירות הנזכרים‪,‬‬
‫והם כסוי וצפוי אליהם והיא נעלמת‪.‬‬
‫עוד פי׳ אותו על תרעומת השכינה לפני‬
‫הקב״ה על הגלות‪ ,‬כמו שאמר במקום‬
‫אחר הנביא ״למה תהיה כאיש נדהם‪ ,‬כגבור‬
‫לא יוכל להושיע״® ” וגו׳‪ .‬ופי׳ למה תהיה‬
‫כ״איש״‪ ,‬שהוא נקרא כן מצד הדין שבו‪ .‬כן‬
‫פירשו בזוהר פרשת תורת המצורע‪ ®” .‬ולא‬
‫״כאיש״ לבד אלא ״כאיש נדהם״‪ ,‬שמראה על‬
‫ענין חולשה ח״ו‪ ,‬״כגבור לא יוכל להושיע״‪.‬‬
‫אמר‪ ,‬הקב״ה הוא מתלבש בתוקף הגבורה‬
‫ומצדו נקרא )גבורה( ]גיבור[‪ .‬ולענין הישועה‬
‫אלינו‪ ,‬מראה עצמו שלא יוכל להושיע‪ .‬והם‬
‫דברים הפכיים‪ .‬״ואתה בקרבנו ה״׳‪ .‬פירוש‪,‬‬
‫דע שכל ו׳ ספירות בנשמותם הטהורות הם‬

‫תיקו״ז תי׳ יט דף מא ע״ב ‪ . 571‬תיקו״ז תי׳ ע‪ ,‬דף קב ע״א ‪ . 572‬ח״ב דף קיז ע״א; וח״א דף רלז ע״ב‬ ‫‪. 570‬‬
‫‪ . 575‬ח״ב דף סח ע״ב‬ ‫‪ . 574‬ו׳ דאשונה של מלת ״ואמונתך״‬ ‫‪ . 573‬״פדדס דמונים׳‪ /‬שעד יט‪ ,‬פדק ב‬
‫‪ . 576‬ידמיה יד‪ ,‬ט ‪ . 577‬זאת מצאתי דק בזהד ח״ג דף לח ע״א‪ .‬שמא היה לדמ״ק כת״י אחד‪ ,‬וחלק ממנו לא‬
‫נדפס במהדודתנו‪ .‬או כוונתו לנאמד בזוהד ח״ג דף נד ע״ב )״אם יתן איש״( ‪ . 578‬תיקו״ז תי׳ מט‪ ,‬דף פה ע״ב‬
‫‪ . 579‬מקוד לזה יש בתיקו״ז‪ ,‬תי׳כא‪ ,‬דףמה ע״א )״לדצויי ליה בשכינתיה וכו׳ כמה דתקינו ]לומד[הבוחד בעמו‬
‫‪ . 582‬ח״ג‬ ‫ז‪ ,‬ט ‪ . 581‬נ״ל המגיה כי מלה זו ט״ס‪ ,‬והיא אשגדתא דלישנא‬ ‫ישדאל באהבה״( ‪ . 580‬יהושע‬
‫דף דלט ע״א; הקד׳ תיקו״ז דף ה ע״א ‪ . 583‬תהלים קמה‪ ,‬א ‪ . 584‬בדכות ד ע״ב‬
 ‫להרמ״ה‬ ‫נט‬
‫נט‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ברוך ה׳ אלהי ישראל‬
‫מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן‬
‫הללןדך״ ‪ 590‬ופי׳ כי הפסוק הזה יובן עם‬
‫הקדמה א׳ שהקדמתי קצתה למעלה בסי׳‬
‫כ׳ !‪ 59‬ובסימן נ״ג‪ .‬ועתה אאריך אותה הנה‪ .‬כי‬
‫הכתר והחכמה‪ ,‬והבינה בערך בחינת יחודה‬
‫עמהם‪ ,‬אינם משפיעים ע״י בני אדם כדרך‬
‫שאר הספירות‪ .‬ועם הדבר הזה יובן למה אדם‬
‫יהיה מרכבה מבינה ולמעלה‪ .‬והטעם במה‬
‫שהרחבנו ביאור בספ״ר בשער הנשמה ‪592‬‬
‫וכו׳‪ .‬הכוונה מענין איך הנשמות הם צנורות‬
‫שבתוך הספירות ע״י מציאותה‪ ,‬ושם הארכתי‪.‬‬
‫והנה ענין הנשמה אינה למעלה בג׳ ראשונות‪,‬‬
‫ואפילו שהיא מבינה עם כל זה הוא מפאת‬
‫בחינתה עם הקצוות‪ ,‬לא מתוך דקותה‪ ,‬שבה‬
‫היא מתיחדת עם השתים העליונות בסוד‬
‫אי״ן^ ‪ 593‬כתר חכמה ובינה‪ .‬והנה אין יכולת‬
‫באדם להיות מרכבה שם‪ ,‬מפני שמונע‬
‫השפעתו שם בה׳‪ ,‬שאינו צנור אלא בתחתונה‪.‬‬
‫ולכן בא הכתוב עתה לבאר איך אפשר לאדם‬
‫להשפיע ולברך בג׳ ראשונות‪ .‬וזהו שאמר‬
‫״ברוך ה׳ אלהי ישראל״‪ .‬כי ״ברוך״ הוא כתר‬
‫עליון‪ ,‬מקור הברכות‪ .‬״ה״׳ הוא חכמה‪,‬‬
‫״אלהי״ בינה‪ ,‬וכולם לראש ״ישראל״‪ .‬ואמר‬
‫כי כאשר נרצה שיהיו נשפעים ומתברכים הוא‬
‫״מן העולם ועד עולם״‪ ,‬פי׳ מבינה ועד‬
‫המלכות‪ .‬״עולם״ עליון בינה‪ ,‬״ועד״‪ ,‬ו׳ ת״ת‪,‬‬
‫״עד״ יסוד‪ .‬״עולם״ שני‪ ,‬מלכות‪ .‬ובהיות הו׳‬
‫מקשרת ומיוחדת עם הבינה‪ ,‬אז ודאי ישפיע‬
‫שלשה ]ג״ר[ בשבעה ]ז״ת[‪ ,‬ויושפעו הם עד‬
‫שכינה בתחתונים‪ .‬״ואמר כל העם אמן״‪ ,‬פי׳‬
‫ספר הגירושין‬ ‫מד‬
‫העה״ב״‪ .‬ופי׳ הטעם משום דאזיל בא״ב‪ ,‬ועוד‬
‫)ראיה בפסוק( ]טעם משום שיש בו פסוק[‬
‫״פותח את ידך״‪ .‬והנה ב׳ הענינים האלה‬
‫מורים על ענין היחוד א״ב ג״ד מורה על‬
‫הת״ת‪ .‬וכאשר אומר אותו ג׳ פעמים מורה על‬
‫שהוא מיוחד עם ג׳ האבות סוד חסד דין‬
‫ורחמים‪ .‬ובו הוא פותח את ״ידך״ ]כמו‬
‫יודי״ך[ והם שתי יודי״ץ שבשם י״אהדונה״י‬
‫המורה על היחוד‪ .‬והאומר אותו הוא בץ‬
‫העה״ב מפני שעל ידו מתיחדים ת״ת ומלכות‪.‬‬
‫והת״ת נקרא ״בן העולם״‪ ,‬פי׳ ענף‪ ,‬ובן מן‬
‫הבינה הנקראת עוה״ב_ צ‪ 58‬לכן כיון שזכה‬
‫שעל ידו יתיחדו‪ ,‬והוא מחזר אחר היחוד‬
‫באומרו המזמור הזה‪ ,‬הנה ודאי הוא בן‬
‫העוה״ב‪ .‬וכל המזמור הזה מורה בכל חלקיו‬
‫על היחוד כדפי׳ קצתו בסי׳ ח׳‪ ^86 .‬ועתה אמר‬
‫כח היין לאהבה‬ ‫״תהלה״ שהוא סוד השבת‬
‫ולמזוג מסוד הבינה הנקראת ״תהלה״ ‪5*8‬‬
‫והמשכתה אל דוד שהיא המידה האחרונה‪58®,‬‬
‫שהיא נקראת דוד כדפי׳ לעיל בסי׳ נ״ו‪ .‬ואמר‬
‫״ארוממך״ פי׳ אשפיע לך הרוממות מצד‬
‫החכמה‪ ,‬וקראם ״אלהים״ מפני שעל ידו יצאה‬
‫מכלל דוד שהוא ]ד[לות כדפי׳ בסי׳ נ״ו‪.‬‬
‫ונקרא ״אלהי״ פי׳ אלהי שקבלה מן ה׳ שהיא‬
‫הבינה‪ ,‬ורוצה לקבלה מן החכמה‪) .‬שהיא(‬
‫והמלך ענינו בת״ת‪ ,‬והיינו יחודה בת״ת עצמו‪.‬‬
‫״ואברכה״ היינו קבלה בסוד ]אותיות[ ״כ״ו‬
‫אברך כ״ה״ שהיא המלכות‪ ,‬והוא שמו של‬
‫הת״ת‪ .‬והנה בקבלתה מתברכים ונשפעים‬
‫מ״עולם״‪ ,‬היא הבינה‪ ,‬והת״ת נקרא ו׳‪ ,‬היסוד‬
‫נקרא ״עד״‪ ,‬והיינו ]ביחד[ ״ועוד״‪ .‬נמצאו כל‬
‫הספירות ע״י היחוד מתברכים ונשפעים‪.‬‬

‫‪ . 585‬ח״ב דף פז ע״ב ‪ . 586‬לא מצאתי שם‪ ,‬ושמא רשם שם בכת״י ונשמט מהספר בדפוס ‪ . 587‬ש׳ מנוקדת‬
‫קמץ ‪ . 588‬שער כג‪ ,‬ד״ה תהלה ‪ . 589‬מלכות ‪ . 590‬תהלים קו‪ ,‬מח ‪ . 591‬לא מצאתי שם ‪ . 592‬שער‬
‫לא‪ ,‬פרק יא ‪ . 593‬א׳ כתר; י׳ חכמה; ך בינה‬
‫מה‬ ‫להרמ״ה‬ ‫ם‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪45‬‬
‫״בכנור״ להורות ג״ב על הת״ת שבתוך הכנור‪,‬‬ ‫בהעלות ״כל העם״ שהוא קיבוץ הספירות‪,‬‬
‫ששניהם מיותרים כרפי׳‪ .‬״קרש ישראל״‪ ,‬היינו‬ ‫רהיינו ״ואמר״ לשון אמירה כמו ״אמרו‬
‫ת״ת ומלכות‪ .‬ונקראת המלכות ״קרוש״ בסור‬ ‫צדיק״ ‪ ^94‬שהוא עליה וסילוק ‪ ” 5‬בסור ״אמן״‬
‫יניקתם מקרש הקרשים‪ .‬ונפטרנו מאת‬ ‫שעולה י״אהרונה״י שהוא יחור ת״ת ומלכות‪.‬‬
‫החסירים ונתעסקנו בפסוק ]המוזכר להלן[‪.‬‬ ‫והיינו ממש סור ״ואמר״ שהוא אמירה ‪596‬‬
‫מל׳‪ ,‬כמו ״אמרת אלוה צרופה״‪ 597 ,‬וכן ״בצע‬
‫סא‪,‬‬ ‫אמרתך״ ‪ 598‬שכולם רומזים במלכות‪ .‬והוי״ו‬
‫של ״ואמר״ רמז)למלכות( ]לת״ת[ והיינו ת״ת‬
‫״מי זאת עולה מן המרבר כתמרות עשן״ ‪606‬‬
‫ומלכות‪ .‬והוא בא׳ משני היחורים האלה‪.‬‬
‫וגו׳‪ .‬ומ״י נקראת מלכות מצר הבינה‪,‬‬
‫״הללויה״‪ ,‬פי׳ תאירו‪ .‬כי לשון ״הללו״ הוא‬
‫כמבואר בזוהר פרשת בראשית‪ 607 .‬והעתקתי‬
‫לשון הארה כמו ״בהלך נרך״‪ 599 .,‬וי״ה ״״‪ 6‬הוא‬
‫אותו בספ״ר בשער השמות‪ ,‬בשם‬
‫סור לג׳ ראשונות‪ .‬ואין פתח להשפיעם אם לא‬
‫״אלתי □״‪ 608 .‬והנה ביאר שם כי מ״י היא‬
‫על ררכים אלו‪ ,‬אלא שאז יושפעו להשפיע‬
‫בחינה משובחת ויפה ער שלא ימצא כי אם‬
‫בסור ״שכינה בתחתונים צורך גבוה״‪.‬‬
‫בעלות ישראל לרגלים ובו׳ כמבואר שם‪.‬‬
‫והגענו ער )חיש( ]גוש[ חלב ושם השתטחנו‬
‫ואמרתי מ״י נעשתה מ״ה‪ ,‬שהיתה ״זאת״‬
‫על קברי שמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫שהיא המלכות בערך בחינה מתגלית מורה‬
‫באצבע‪ .‬וזהו מ״י שנעשתה מ״ה שהיתה‬ ‫ם‪.‬‬
‫״זאת״ ‪ 609‬ומ״י נעלמת‪ .‬״עולה מן המרבר״‪ ,‬כי‬
‫הלא יש בחינה במלכות שהיא הפקר כמרבר‪,‬‬ ‫"גם אני אורך בכלי נבל אמתך אלהי‪ .‬אזמרה‬
‫שבה נכנסים הגרים‪ ,‬והוא תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫לך בכנור קרוש ישראל״_ ‪ 602‬ופירשתי‬
‫ואמר כי היא עולה ג״כ מן המרבר‪ ,‬שפשטה‬ ‫הפסוק כי ״אנ‪,‬״ ‪ «03‬היא השכינה‪ .‬״וגם״‬
‫הבחינה ההיא והניחה למטה‪ ,‬ועלתה להתיחר‬ ‫לרבות יסור‪ .‬״נבל״ הוא הת״ת‪ .‬אשפיע ואורה‬
‫ואמר כתמרות עשן‪ .‬כי העשן מורה הרין‪,‬‬ ‫אל חיסור והשכינה‪ ,‬השפע מהחכמה והבינה‪,‬‬
‫כאשר ביארתי בספ״ר בשער ערכי הכינויים‬ ‫שזה נרמז במלת ״כל‪,‬״ ‪ 604‬״כל״ הוא הבינה‬
‫]ר״ה עשן[‪ .‬לזה אמר ״מקוטרת מור״ פי׳‬ ‫]גימטריא[ ן׳ שערים‪ ,‬י׳ חכמה‪ .‬״נבל״ ת״ת‬
‫כעשן הקטורת שהוא אררבא משקיט האש‪,‬‬ ‫כרפירש׳ בסימן א׳‪ .‬ואחר שהשפיע לכלה‬
‫והוא הריח ניתח כמבואר בזוהר פרשת נח‪.‬י“‪6‬‬ ‫ולשושבינה‪ ,‬ייחר אותה עם החתן‪ 605 .‬וזהו‬
‫ואמר ״מקוטרת״ פי׳ עור מקושרת ומקושטת‪.‬‬ ‫״אמתך אלהי״‪ ,‬ת״ת ומלכות‪ .‬״אזמרה לך״‪,‬‬
‫״מר״ הוא ארום בסור הגבורה‪ ,‬״ולבונה״‬ ‫פירש אשפיע ואזמר מצר הבינה שהוא ״לך״‪,‬‬
‫בסור החסר‪ .‬״מכל אבקת רוכל״‪ ,‬היא‬ ‫כרפי׳ בסי׳ נ״ו‪ .‬״בכנור״ פי׳ ת״ת עם המלכות‪,‬‬
‫הבינה‪ 61!,‬שבה כל מיני שפע ולכן נקראת כן‪.‬‬ ‫כי ״כנזר״ הרמז אל המלכות‪ ,‬מתיחרת עם‬
‫או אפשר לומר ״מכל אבקת רוכל״ שהוא‬ ‫הת״ת‪ ,‬רהיינו כ״ו נ״ר ]אותיות ״כנור״[‪ .‬ואמר‬

‫ישעיה ג‪ ,‬י ‪ . 595‬תרגום ארמי של עלייה ‪ . 596‬שער כג‪ ,‬ד״ה אמרת ‪ . 597‬משלי ל‪ ,‬ה ‪ . 598‬איכה‬ ‫‪. 594‬‬
‫‪ . 601‬עבודת הקודש )לר׳ מאיר‬ ‫ב‪ ,‬יז ‪ . 599‬איוב כט‪ ,‬ג ‪ . 600‬י׳ חכמה; ה׳ בינה; קוצו של י׳ הוא כתר‬
‫אבן גבאי( ח״א פרק יח ‪ . 602‬תהלים עא‪ ,‬כב ‪ . 603‬ח״א דף רסא ע״ב ‪ . 604‬יש כאן מלה המורכבת מן ב׳‬
‫‪ . 606‬שיר השירים ג‪ ,‬ו ‪ . 607‬דף א ע״ב )וע״ע ״פרדס״‪,‬‬ ‫תיבות)כל‪ ,‬י( ‪ . 605‬מל׳ ויסוד‪ ,‬והחתן הוא ת״ת‬
‫שער כג ד״ה מי( ‪ . 608‬שער כ‪ ,‬פרק ח ‪ . 609‬ח״א דף צד ע״א ‪ . 610‬ח״א דף ע ע״א ‪ . 611‬זהר ח״ב‬
‫‪46‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫ואמר ״תמרות״ בסוד תמר ותמרה שהם פנים‬
‫וכנפים ומתמרים ועולים‪ .‬ואמר כי הנשמה‬
‫מקוטרת ומקושרת ומקושטת‪ ,‬על שהמיתה ׳■‘«‬
‫עצמה על התורה והיינו ״מר״‪ ,‬מרירות‬
‫בהלכ״ה בסוד קושיות וקליפות‪ ,‬דמרים‬
‫למעיין‪ .‬ולבונה זה ליבון בהלכ״ה‪ .‬כי‬
‫הקושיות הם מצד הגבורה‪ ,‬כי משם מתקשה‬
‫לו בהלכ״ה‪ ,‬כמבואר בתיקונים‪ «‘* .‬״ולבונה״‬
‫בסוד לבון ]ההלכה[ ^‘« מצד החסד‪ .‬״מכל‬
‫אבקת רוכל״‪ ,‬בסוד מדרשות אגדות ספרא‬
‫וספרי מכילתא ושאר דברים‪ .‬עוד ״אבקת‬
‫רוכל״‪ ,‬סוד רזי תורה שהם המעלים הריח לפני‬
‫הקב״ה כבשמים‪.‬‬
‫הזי״ן הרמז אל הת״ת ומלכות‪ ,‬י׳ על ו׳‪ .‬וכן‬
‫סב‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״דודי צח ואדום דגול‬
‫מרבבה״ ‪ .‬״‪ «2‬דוד״י פי׳ כי שם מציאות‬
‫הד׳ אותיות במקום ההי״ן דלתי״ן‪ ,‬לפי‬
‫שהת״ת נקראת ״דוד״ מצד הגבורה‪ .‬כי כן פי׳‬
‫בשיר השירים ‘‪ «2‬בפסוק ״כי טובים דודיך‬
‫מיין״‪ ,‬מסטרא דיצחק‪ .‬וכן על יצחק נאמר‬
‫״אשר קדש ידיד מבטן״ ר״ת ]״אקי״ם[ ״ואת‬
‫בריתי אקי״ם את יצחק״ ‪ «22‬וגו׳‪ .‬נקרא ידידו‬
‫להיות כי האהבה מתעוררת מסטרא דגבורה‪,‬‬
‫לכן מצדו נקרא הת״ת ״דוד״‪ .‬והנה להיות‬
‫ההתעוררות מצד תוקף הדין‪ ,‬לכן באו שני‬
‫ההי״ן בחלוף דלתי״ן להורות על הדלות‪.‬‬
‫והעד על זה שהוא שם בן ד׳ להיפך‪ «23 ,‬שהוא‬
‫״דודי״ כמו הוה״י‪ .‬ולהיות כי ו׳ שבתוך )ד׳(‬
‫]ה׳[ עליונה נוטה אל הרחמים‪ ,‬וי״ו שבתוך‬
‫)ד׳( ]ה׳[ תתאה נוטה אל הדין‪ .‬לכן אמר ״צח‬
‫ואדום״‪ .‬״צח״ הוא וי״ו של רחמים )בד׳(‬
‫סב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫מו‬
‫היסוד שבד מתקבצים כל האבקים ושפע אל‬
‫תפארת‪ ,‬דהיינו הדובר היסוד נקרא כ״ל‪ ,‬והיינו‬
‫מכל‪ .‬עוד פי׳ אותו על דרך הנשמה‪ ,‬כמו שפי׳‬
‫כי הנשמה בעת פטירתה מן הגוף‬ ‫בזוהר‪.‬‬
‫אינה נפטרת ממנו אם לא ע״י שמביט בשכינה‬
‫ומתדבקת בה‪ .‬וכאשר היא ראויה ודאי נאחזת‬
‫בשכינה ועל ידה מסתלקת‪ .‬ועל זה נאמר כי‬
‫כמקרה הנשמה כן ודאי תתיחד בשלשה‬
‫כחותיה‪ ,‬והם בינה ות״ת ומלכות‪ ,‬והיינו נשמה‬
‫רוח ונפש‪ .‬כל אחד ואחד תתיחד בכחו ותעלה‬
‫בו וזהו שאמר בעליית הנשמה ההיא בתוך‬
‫מסיבות ומרכבות מתיחדת ב״מי״ שהוא‬
‫הבינה‪ .‬ו״זאת״ בה נכלל ת״ת ומלכות‪ ,‬כי‬
‫״את״‪ ,‬הא׳ בת״ת‪ ,‬ותי״ו במלכות‪ .‬ולכן‬
‫שואלים החילים ואומרים מה הנשמה הזאת‬
‫הנכללת במ״י וזא״ת? ומשיבים ומעלים אותה‬
‫מן המדבר‪ .‬״ותמרות עשן״ פי׳ הרשב״יג** כי‬
‫הציצית הם ארבע כנפים‪ ,‬שורשם אדנ״י‪.‬‬
‫והתפילין הם ד׳ פנים שם יהו״ה‪ .‬והנה‬
‫)בהתפלל( ]כשמתפלל[ ע״י תפילין וציצית‪,‬‬
‫מייחד ד׳ כנפים עם ד׳ פנים שהוא סוד‬
‫יאהדונה״י המורה על הזווג‪ .‬ובזכות זה בשעת‬
‫עליית נשמתו‪ ,‬כמו שהוא עושה לשם נחת רוח‬
‫וחופה ביהוד הזה‪ ,‬כן הקב״ה עושה לו נחת‬
‫רוח וחופה לנשמתו‪) .‬מסוככת( ]מסובבת[ בד׳‬
‫פנים על ד׳ כנפים וכו׳‪ .‬זה נתבאר‬
‫א׳ הנה וא׳ הנה‪ .‬וכן‬ ‫ובזוהר‪,‬‬ ‫בתיקונים‬
‫הענין בפסוק באומרו ״עולה מן המדבר״‪,‬‬
‫פירש מתוך הדבור‪ «‘«.‬שהוא התפילין שעל‬
‫ידו היה מיחד הת״ת והמלכות‪ .‬״כתמרות‬
‫עשן״ היסוד‪ ,‬עמודי החופה המתמרים ועולים‪.‬‬

‫דף קיז ע״א ‪ . 612‬ח״ג דף פח ע״א ‪ . 613‬עיין זהד ח״ג דף קעה ע״ב ; ודף קיז ע״א ‪ . 614‬תיקו״ז תי׳ ע‪,‬‬
‫דף קל ע״ב ‪ . 615‬תיקוז״ח דף קנח ע״א; זהר ח״ג דף קעה ע״ב ‪ . 616‬ח״א דף י ע״ב ‪ . 617‬ה׳ מנוקדת‬
‫צירי ‪ . 618‬זהר ח״א דף כז ע״א; תיקו״ז דף מד ע״א; ושם דף קמז ע״א ‪ . 619‬בענין ״ליבון הלכה״‪ :‬עיין‬
‫תקו״ז דף קמה ע״ב ‪ . 620‬שיר השירים ה‪ ,‬י ‪ . 621‬זהר חדש‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬סג טור ד ‪ . 622‬שבת קלז ע״ב‬
‫‪ . 623‬האותיות באו כאן בסדר הפוך‪ ,‬הוה״י‬
‫מז‬ ‫להרמ״ה‬ ‫סג‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪47‬‬

‫המאסף לכל המחנות‪ .‬וכן המלכות מאספת‬
‫משלש מחנות האלה‪ .‬ונקרא רן)בסוף( ]בסור[‬
‫הרין‪ ,‬ור״ן של ארנ״י‪ ,‬והה״ ]האחרונה[‪.‬‬
‫נכללים ארבעה רגלים האלה בסור שם יהו״ה‬
‫מפורש רכתיב ״רורי צח וארום״ כרפירש׳‪.‬‬
‫ולכן הוא רגול מ״רבבה״‪ ,‬מששים רבוא של‬
‫ישראל‪ ,‬או מצר מרכבה‪ .‬פירוש‪ ,‬כי היסור‬
‫נקרא רכב לת״ת‪ .‬והנה הוא רגול מי״ח אלף‬
‫כרכתיב ״רכב אלהים רבותים אלפי שנאן״‪,‬‬
‫תרי אלפי שאינן סג® נשארו מרבותים י״ח‬
‫אלף‪ .‬אבל הקב״ה‪ ,‬הת״ת‪ ,‬הוא רגול משתי‬
‫)רבות( ]רבבות[ שלמות‪ .‬וכנגר ״תרי אלפי‬
‫שאינן״‪ ,‬הם כתר לעיל‪ .‬כי הספירות ]הן[ י׳‬
‫ממטה למעלה‪ ,‬ויו״ר מלמעלה למטה‪ ,‬והת״ת‬
‫כולל‪ .‬הרי רבוא לשמות שמקבל מכה כתר‬
‫עליון ער המלכות‪ .‬אמנם היסור הוא ט׳‬
‫]ממעלה למטה‪ ,‬ועור[ ממטה למעלה‪ .‬וט׳ וט׳‬
‫הם י״ח‪ ,‬ח״ר ‪ 631‬ואינן בשלימות‪ .‬וזהו‬
‫״מרבבה״ לא ״מרבבות״‪ .‬אלא ״רבבה״ רהיינו‬
‫תרי רבוא‪ .‬או ירצה שהוא כלול מי׳ ספירות‬
‫בהיותם כלולות כל א׳ מאלף ‪ 632‬שעולים‬
‫לרבוא וכו׳‪.‬‬
‫החסר והוא רגל מחנה ״ראובן״‪ ,‬״אור בן״ של‬
‫פג‪.‬‬
‫חיער״ ‪633‬‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״כתפוח בעצי‬
‫וגו׳‪ .‬ופי׳ בזוחף ‪ 634‬שהת״ת נראה אל‬
‫הגבורה בריחא ובטעמא ובגוונים‪ .‬ופי׳‬
‫במאמר ההוא כי ריחא הוא סור שהוא מקבל‬
‫מכתר עליון כרכתיב ״וריח לו כלבנון״ ‪635‬‬
‫רהיינו שפע מכתר עליון‪ ,‬והוא רק כריח הרק‪.‬‬
‫וכה הריח במוח‪ .‬והטעם ‪ 636‬הוא שפע חכמה‬
‫ובינה וז׳‪ .‬ל‪ 63‬חיך שהוא ]אותיות[ כ״ח י׳ והוא‬
‫]ב‪-‬ה׳[ של ה׳ ראשונה‪ .‬״אדום״ וי״ו של ה׳‬
‫]אחרונה[ ונמצא רור״י פי׳ הוה״י‪ .‬ובאר‬
‫ההוי״ה הזאת ה׳ על ו‪ /‬ה׳ על י‪ /‬להורות על‬
‫שהוא מקבל מלמעלה ומתעורר בסור הרין‪.‬‬
‫עור ״צח וארום״ מקבל מצר הגבורה‪ .‬עור‬
‫אמר צח וארום בוי״ף ‪ *^4‬לרמוז בב׳ מלות אלו‬
‫אל ג׳ אבות שהם ״צח״ גרולה‪ ,‬ו׳ ת״ת‪,‬‬
‫״ארום״ גבורה‪ .‬עור אמר ״צח וארום״ פי׳‬
‫בפסוקים ו״יסע ו״יבא‬ ‫בזוהר פרשת בשלח‬
‫ו״יט‪ ,‬בענין אותיות וי״ט שהם כנגר הת״ת‬
‫שהם ביושר‪ ,‬ונררש לשם משל למלך וכו׳‪.‬‬
‫ואמרו כי הת״ת יש בו רין‪ ,‬והריץ נכלל בתוכו‬
‫ונעלם בו‪ ,‬ואין רינו מתגלה‪ .‬ולכן אמר ״רורי‬
‫צח״‪ ,‬ועם היותו צח ואין מתגלה כח הרין בו‪,‬‬
‫עם כל זה הוא ארום‪ .‬וזהו ארום יש בו רין‪,‬‬
‫ומרוב הצח אין רינו וכעסו מתגלה‪ .‬עור ״צח‬
‫וארום״ כבר ביארנו בספ״ר בשער‬
‫כי עיקר הת״ת הוא מטה הרין‬ ‫ההכרעה‬
‫כלפי הרחמים‪ .‬אעפ״י שהוא יונק מכה‬
‫התמימיות‪ ,‬כי אררבא הוא מתהפך כח הרין‬
‫לרחמים‪ .‬״רגול מרבבה״‪ ,‬רגול בסור ר׳‬
‫רגלים‪ ,‬שהם רגל ראשון י׳ שבשם שהוא לצר‬
‫החסר ששם היו״ר‪ .‬כענין ״הרוצה להחכים‬
‫יררים״‪.‬ל‪ 62‬רגל שני מה׳ ראשונה שבשם‪,‬‬
‫שהוא לצר הגבורה‪ .‬והוא רגל מחנה‬
‫״שמעון״‪] ,‬אותיות[ ״שם עון״‪ ,‬שהוא לצר‬
‫הגבורה‪ .‬ושם הה״א כענין ״הרוצה להעשיר‬
‫רגל שלישי ך׳ ‪ «^9‬והוא רגל מחנה‬ ‫יצפין״‪.‬‬
‫אפרים‪ ,‬אל הת״ת ששם אפרים פריה ורביה‪,‬‬
‫בסור הת״ת שבו הפריה ורביה למעלה‪ .‬רגל‬
‫רביעי הוא ה׳ אחרונה‪ .‬והוא רגל מחנה רן‪,‬‬

‫‪ . 624‬ו׳ החיבור לפני מלת ״אדום״ ‪ . 625‬ח״ב דף נב ע״א ודף רע ע״א ‪ . 626‬שער ט‪ ,‬פרק ג ‪ . 627‬ב״ב‬
‫כה ע״ב ‪ . 628‬ב״ב כה ע״ב ‪ . 629‬אות ו׳ של יהו״ה ‪ . 630‬ח״ג דף דנו ע״ב ‪ . 631‬יסוד נקרא ״חי״)ח״א‬
‫דף קצג ע״ב( ‪ . 632‬עשר כפול עשר כפול עשר ‪ . 633‬שיר השירים ב‪ ,‬ג ‪ . 634‬ח״ג דף עד ע״א ‪ . 635‬הושע‬
‫יד‪ ,‬יז ‪ . 636‬להבחין טעם אם ריח טוב או אם באוש‪ ,‬לכל ריח וריח ‪ . 637‬שמא היה בכת״י; וד׳ ]נוטריקון‪:‬‬
‫‪48‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫להורות על הבינה‪ ,‬בסוד יהודה למעלה‪ ,‬ות׳‬
‫תפארת‪ .‬ונקרא ״יעקב״ בסוד בחינה תחתונה‪,‬‬
‫כדפי׳ בןסוף[ סימן מ״ז‪ .‬ואמר שייחד אותו‬
‫למעלה באופן )שסוד( ]שעוד[ יעלה לענין‬
‫אמת בסוד היחוד‪ .‬״חסד לאברהם״‪ ,‬הנה‬
‫גדולה נקראת חסד‪ ,‬בסוד חסד עליון דהיינו‬
‫יהודה עם הכתר ע״י החכמה‪ .‬וכן חסד פי׳‬
‫ךזךתף ‪ 647‬בענין זה שהוא צד המתנה עם‬
‫החכמה ונקרא אברהם בסוד בחינת הגבורה‪,‬‬
‫דהיינו בגבורה שהוא סוד הדיבוק‪ .‬והיחוד‬
‫)עם( ]ע״י[ הגבורה‪ ,‬כדפי׳ בספ״ר בשער ערכי‬
‫הכינויים ‪ 648 .‬ועליה נאמר ״ויסע אברם הלוך‬
‫ונסוע הנגבה״‪ 649 .‬ועוד נקרא ״אברהם״ בסוד‬
‫בחינה תחתונה שהיא המשגחת בעה״ז‪ ,‬ששם‬
‫נעשה אברהם מרכבה‪ 650 .‬ולא אמר ״בגבורה״‬
‫כלל‪ ,‬מפני כי ייחוד הבינה עם הגבורה הוא‬
‫סוד התעוררות הדין‪ ,‬ולכך אין ראוי לדבר בו‪.‬‬
‫״אשר נשבעת״‪ ,‬פי׳ נכללו ג׳ אבות בסוד‬
‫השביעיות ע״י ה״מתנה״‪ ,‬הבינה הנז׳ למעלה‪.‬‬
‫והנה כלל אותה בסוד השביעיות ובסוד‬
‫השפעתה ג״כ‪ .‬״מימי קדם״ שתי ימים של‬
‫״קדם״‪ 65! ,‬הוא קדמונו של עולם‪ ,‬כדפי׳ ״ימי‬
‫קדם״‪ ,‬חכמה ובינה‪.‬‬
‫ליעקב״‪644 .‬‬ ‫עוד נתעסקנו בפסוק ״תתן אמת‬
‫פה‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״אמת מארץ תצמח״‪652 .‬‬
‫ופי׳ עם מה שכבר הקדמנו למעלה פעמים‬
‫רבות ‪ 653‬בענין אור המתהפך וחוזר ממטה‬
‫למעלה‪ .‬ולכן אמר שאחר ש״צדק ושלום‬
‫נשקן״ ‪ 654‬שהוא היחוד‪ ,‬אמר ש״אמת״ שהוא‬
‫סד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫מח‬
‫כח)י( בינה‪ ,‬כ״ח אתוון דעובדא דבראשית‪.‬‬
‫וי׳ חכמה‪ .‬״טעם״ לרמוז אל שפע שניהם‪ .‬וכן‬
‫החיך א׳ למעלה וא׳ למטה‪*3®.‬‬
‫גוונים הם לבן ואדום וירוק‪ ,‬ג׳ אבות ג׳ גווני‬
‫הקשת שהם מכה ״בעצי היער״‪ .‬״יער״‬
‫נקרא המלכות שעניינו ״עיר״‪ ,‬או ״יער״ ממש‪,‬‬
‫והיינו המלכות‪ .‬ה׳ של המלכות כדפי׳ בסי׳‬
‫נ״ד‪ 6'^0 .‬ואמר שהוא ״תפוח״ דהיינו היותו‬
‫כולל עד הת״ת‪ .‬ועוד ג״כ ״בעצי היער״‬ ‫צל‬
‫שהוא היותו כולל נה״י‪ .‬והיער עצמו מל׳‪ .‬״כן‬
‫דודי בין הבנים״‪ ,‬פי׳ בן מיושב ומתוק‬
‫)בתיק׳( ]בתיקונים[ אלה‪ ,‬וישב על כנו בין‬
‫הבנים שהם נצח והוד‪ ,‬שהם נקראים ״בנים״‪.‬‬
‫ובין שניהם הוא הזווג ששתיהן תרין ביעין‬
‫דדכורא‪ .‬״בצלו חמדתי וישבתי״‪ ,‬חמדתי‬
‫התעוררות הזווג בסוד התאוה‪ .‬״וישבתי״‬
‫בסוד הזווג עצמו‪ .‬״ופריו״‪ ,‬אלו נשמות של‬
‫צדיקים‪ ,‬שכן פי׳ בןךהך^*׳* שהם פרי עובדא‬
‫דת״ת‪ .‬״מתוק לחכי״‪ ,‬בסוד שעל ידם אושידת‬
‫מיין‪ ,‬לקבלא מיין עילאין‪ ,‬כמבואר בזוהר‬
‫פרשת נח ריש פרשתא‪.‬‬
‫סד‪.‬‬
‫ופירשתי כי ״תתן״ היא בסוד המתנה‬
‫שהיא הבינה^ ‪ 645‬כמאמר רז״ל ‪ 646‬״מתנה‬
‫טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה״‪ ,‬והיינו‬
‫בינה הנגנז‪ .‬ולכן אמר ״תתן אמת״‪ ,‬הוא הת״ת‬
‫בסוד יחודו ודבוקו אל כתר ובינה‪ .‬והיינו‬
‫]מלת ״אמת״[ א׳ כתר‪ ,‬מ׳ בינה‪ ,‬וכללותו א״ם‬

‫ודעת[‪ ,‬וכן משמע ב״פרדס״‪ ,‬שער כג ד״ה ריח ״ביחוד הבינה והחכמה בסוד הדעת״ ‪ . 638‬כ״ח אותיות שיש‬
‫בפסוק ראשון של ״בראשית״ ‪ . 639‬לכאורה חסרות כאן כמה מלים ‪ . 640‬לא מצאתי שם ‪ . 641‬צ״ע כוונתו‪.‬‬
‫והנה במדרש שהש״ר )על שיר השירים ב‪ ,‬ג( ״כתפוח וכו׳ בצלו חמדתי וישבתי״ פירשו חז״ל ״בצלו״ לתורה‪ .‬וידוע‬
‫‪ . 642‬ח״א דף כה ע״א‬ ‫שהוא גם כינוי ל״תפארת״‪ .‬וע״ע הרחבה על כך ב״פרדס״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ד״ה ״תפוח״‬
‫‪ . 643‬ח״א דף ס ע״ב ‪ . 644‬מיכה ז‪ ,‬כ ‪ . 645‬זהר ח״ב דף קיז ע״א‪ ,‬תיקו״ז סוף תי׳ מז דף פה ע״א ‪ . 646‬שבת‬
‫י‪ ,‬ב ‪ . 647‬שמא כוונתו לזהר ח״ב דף סד ע״ב )״נהירו דאבא״( ‪ . 648‬שמא כוונתו לשער כג‪ ,‬ד״ה נגב )ע״פ‬
‫בראשית יב‪ ,‬ט( ‪ . 649‬בראשית יב‪ ,‬ט ‪ . 650‬אבות הן הן המרכבה )ב״ר מז‪ ,‬ו( ‪ . 651‬כלומר חכמה ובינה‬
‫‪ . 652‬תהלים פה‪ ,‬יב ‪ . 653‬פסקאות יט‪ ,‬כח‪ ,‬לה‪ ,‬נ‪ ,‬סב ‪ . 654‬תהלים פה‪ ,‬יא‬
‫מט‬ ‫להרמ״ה‬
‫וכן ״צדק משמים נשקף״‪ ««',‬בסוד האור‬
‫העולה ומאיר בת״ת‪ ,‬וחוזר ומתהפך ומאיר מן‬
‫הת״ת אל המלכות‪ .‬עד כאן הגיע העסק ביום‬
‫ההוא‪.‬‬
‫סו‪.‬‬
‫עוד נתחדשתי בחלומי ליל ד׳ כ״ט לחדש‬
‫שבט‪ ,‬מענין למה מדרך האיש לחזור על‬
‫הזווג‪ ,‬ואין דרך אשה לחזר‪ ,‬בזולת מה שדרשו‬
‫בגמרא ^«« ״דרך איש לחזר אחר אבידתו״‪.‬‬
‫שאין שאלתינו על זווגם אל]א[ ענין התשמיש‪.‬‬
‫ותרצתי כי הטעם כי האדם חטא בענין‬
‫המלכות שהפריד אותה ״«« מבעלה‪ ,‬ולכן יצרו‬
‫מבחוץ*׳«« ומתפעל על ענין התשמיש לתקן‬
‫את אשר עותו‪ ,‬ליחד אשה בבעלה««« ע״י‬
‫מעשיו‪.‬‬
‫עוד חרשתי««« מענין יתדות המשכן ׳■«« שהם‬
‫ווי״ן )החקוקים( ]התקועים[ בקרקע‪,‬‬
‫דהיינו יחוד ת״ת ומלכות‪ ,‬ו׳ עם קרקע או‬
‫ארץ‪ ,‬ששניהם כנוי אל המלכות‪ .‬וביארתי כי‬
‫למלכות י״ב גבולים נקבות‪ ,‬והת״ת י״ב‬
‫גבולים זכרים‪ .‬והם סוד י״ב ווי״ן בי״ב יתדות‪,‬‬
‫בתוך י״ב נקבות‪ .‬ואחר שנתעוררתי^«« ראיתי‬
‫שהידיעות הם י׳ ספירות כמבואר בזוהר‪.‬״««‬
‫והנה להם צנורות שהם המיתרים‪ ,‬שבהם‬
‫משפיעים לבחינת המלכות התחתונה שהיא‬
‫הנקראת ״קרקע״‪ .‬והנה בכל הענפים והצנורות‬
‫השפעתם ע״י מציאות וי״ו שבכל א׳ וא׳‪.‬‬
‫והענין יפה וצריך אל מה שביארתי בספ״ר‬
‫בשער הצנורות״* ■« ובשער פרטי השמות ”■«‬
‫סו‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪49‬‬
‫מציאות הת״ת‪ ,‬ו״ארץ״ שהיא המלכות‪ ,‬צומח‬
‫ועולה כדמיון האור החוזר ממטה למעלה‪.‬‬
‫וזהו מלת ״מארץ תצמח״‪ .‬ו״צדק״ שהוא‬
‫המלכות‪ ,‬ו״שמים״ שהוא הת״ת‪ ,‬״נשקף״‬
‫כלפי מטה בסוד האור החוזר‪ .‬עם מה שפי׳‬
‫ךןךהף ”* בפסוק ״שימני כחותם על לבך״‬
‫וכך׳_‪ *56‬ועניינו כחותם שכאשר יוסר ממקום‬
‫שחתמו בו‪ ,‬עם כל זה ישאר שם מציאותו‪ .‬כץ‬
‫הת״ת והמלכות אעפ״י שכבר נתיחדןו[ וחזרו‬
‫כל א׳ אל מקומו‪ ,‬עם כל זה נשארו‬
‫מציאותיהם מציאות הת״ת במלכות‪ .‬ועליו‬
‫נאמר ״צורתו של יעקב ]חקוקה[ בלבנה״‪.‬‬
‫ודוק שאמר ״צורתו״‪ ,‬שעניינו ציור החותם‪,‬‬
‫ולא יעקב ממש‪ .‬״חקוקה״‪ ,‬כענין חקק החותם‬
‫שנשאר שם מציאות החותם חקוק‪ .‬וכענין הזה‬
‫המלכות חקוקה בת״ת‪ .‬ועם הדבר הזה יובן‬
‫איך אעפ״י שלפי האמת הדו פרצופים ‪658‬‬
‫עיקרם מיוחדים‪ ,‬וא״כ אחר המיעוט נמצאו‬
‫שניהם חסרים כי אין שלמותם אלא בהיותם‬
‫יחד‪ .‬וא״כ לקה השמש ג״כ‪ ,‬וא״כ איך‬
‫השמש‬ ‫כצאת‬ ‫״ואוהביו‬ ‫ךך^ן ‪«^9‬‬
‫בגבורתו״?״®« שלא יובן ]אלא[ עם מה‬
‫שפירשנו שמציאות המלכות נשאר בת״ת‪,‬‬
‫ומציאות הת״ת במלכות‪ .‬עם כל זה אינם‬
‫שלמים בעצם א׳‪ ,‬שמציאותם העצמי אינם‬
‫ביחוד‪ ,‬אלא כונת עליית המלכות למעלה ואז‬
‫ישתלמו‪ .‬ועתה לפי זה ״אמת״‪ ,‬שהוא צורתו‬
‫של יעקב‪ ,‬״מארץ תצמח״‪ ,‬בסוד אור המתהפך‬
‫וחוזר אל מקומו‪ .‬הת״ת מאיר במלכות‪ ,‬וחוזר‬
‫אורו ומתהפך ומאיר מתוך הארץ אל הת״ת‪.‬‬

‫‪ . 655‬ח״א דף רמד ע״ב ‪ . 656‬שיר השירים ח‪ ,‬ו ‪ . 657‬״ספר המפואר״ )אבל במהד׳ ראשונה נדפס ספר זה‬
‫בשם ״דרשות ר׳ שלמה מולכו״(‪ ,‬שאלוניקי‪ ,‬שנת טר״ף; קראקא‪ ,‬שנת ש״ל‪ .‬וכן מושג זה נמצא ב״ספר התמונה״‪,‬‬
‫הקדמה לתמונה שניה ‪ . 658‬תפארת ומלכות ‪ . 659‬הרב המחבר צירף יחד ב׳ מאמרי חז״ל‪ .‬חולין ס ע״ב וכן‬
‫שבת פח ע״ב‪ .‬וענינם שהשמש אמנם נעלבה אבל לא השיבה דבר ‪ . 660‬שופטים ה‪ ,‬לא ‪ . 661‬תהלים פה‪ ,‬יב‬
‫‪ . 662‬קידושין ב ע״ב ‪ . 663‬מלכות ‪ . 664‬כתובות סד ע״ב‪ .‬עיי״ש פירוש רש״י ‪ . 665‬כלומר מל׳ ות״ת‬
‫‪ . 666‬גם זה בחלום‪ ,‬כמבואר להלן ״ואחרי שנתעוררתי״ ‪ . 667‬שמות לח‪ ,‬לא ‪ . 668‬מהשינה ‪ . 669‬זהר‬
‫ח״ב דף קסב ע״ב ‪ . 670‬שער ד פרק ז; שער יד פרק ב )ע״ע שער ז‪ ,‬פרק ב( ‪ . 671‬שער כא‪ ,‬פרקים ז‪ ,‬ח‪ ,‬ט‪,‬‬
‫‪50‬‬ ‫להרמ״ה‬ ‫סז‬ ‫ספר הגירושין‬
‫הבנין הוא ב״חסד״‪ ,‬וזהו ״אמרתי עולם חסד‬ ‫בענין י״ב גבולים‪ .‬ובי״ב גבולים שהם ע״ב‬
‫והסוד‪ ,‬כי כמו שלשון ״שרש״ הוא‬ ‫יבנה״‪.‬‬ ‫שמות‪ ,‬ע״ב הדדית ע״ב אדני‪ /‬והארכתי שם‪.‬‬
‫על שני פנים‪ .‬הא׳‪ ,‬הסרת השרשים‪ .‬והב׳‪,‬‬
‫פז‪.‬‬
‫לשרשם )בארץ( ]מהארץ[ כענין ״תבואתי‬
‫״זורקן רשע‪,‬‬ ‫בענין הצפרנים אמרו בגמרא‬
‫וכן ״ושרשך מארץ חיים‬ ‫תשרש״‪.‬‬
‫קוברן צדיק‪ ,‬שורפן חסיד״‪ .‬פי׳ כי‬
‫וכן כולם לשון הסרת השרשים‪ .‬וכן‬ ‫סלה״‪.‬‬
‫הצפרנים הם הקליפות כנודע‪ .‬והנה ״זורקן‬
‫שהוא הסרת‬ ‫לשון ״ודשנו את המזבח״‬
‫רשע״ שנותן להם כה וחיל להתשוטט בעולם‪.‬‬
‫הדשן‪ ,‬וכן רבים‪ .‬ובענין זה ״זמרא״ מסטרא‬
‫ולכן הזורקן ופושטם בעולם הוא רשע‪.‬‬
‫דשמאלא הוא חורבא בביתא ח״ו‪ ,‬המורה‬
‫ו״קוברן צדיק״‪ ,‬פי׳ כבר ידעת כי מדת‬
‫זמירת זמורות גפן השם צבאות‪ .‬אבל זמרא‬
‫״צדיק״ ‪3‬ל‪ 6‬לזון כל העולם‪ ,‬הטמאים‬
‫מסטרא דקדושה מורה על בנין הבית וגידול‬
‫והטהורים‪ .‬כענין יוסף שהיה מרכבה אליו‪ ,‬וזן‬
‫הזמורות‪ ,‬בסוד ה״גדולה״‪ .‬ומטעם זה‬
‫למצרים‪ .‬ולכן ״קוברן צדיק״ שנותן להם מזון‬
‫״מזמור״ הוא בחסד והוא לשון גידול‬
‫אבל ״שורפן חסיד״‪,‬‬ ‫ש״נחש עפר לחמו״‪.‬‬
‫הזמורות וצמיחתם‪ ,‬בסוד ״שורק״ של ״זרע‬
‫שסוד הטהרה מצד החסד‪ ,‬מצד הכהן‪ ,‬כדכתיב‬
‫והנה אמת ״מזמור לדוד״ פירשנו‬ ‫אמת‪.‬״‬
‫״וטהרו הכהן״ ^ל® לכן השורפן ועוקרן מן‬
‫בסי׳ נ״ו כי המלכות נקראת ״דוד״ בסוד‬
‫העולם‪ ,‬הוא חסיד בסוד החסד‪.‬‬
‫השפעת‬ ‫הדלות והעניות‪ .‬ואמרו שהוא‬
‫על דוד‪ .‬ולכן אמר כי אמת‬ ‫ךךןסך‬ ‫סח‪.‬‬
‫שנשפע מצד החסד‪ «*«.‬״ה׳ רועי לא אחסר״‪,‬‬ ‫עוד נתגרשנו ביום א׳ שלישי לחדש אדר‪,‬‬
‫פי׳ המפרנס של המלכות הוא הת״ת‪ ,‬וא״כ לא‬ ‫ונתעסקנו בפסוק ״מזמור לדוד ה׳ רועי‬
‫יחסר כל בה‪ .‬או ירצה‪ ,‬ה׳ שהוא הת״ת‪ ,‬הוא‬ ‫לא אחסר״‪ «''«.‬ופירוש ״מזמור״ פירשו‬
‫רועי בסוד רעים ודודים שפי׳ בזוהר פרשת‬ ‫בתיקונים''' ■« כי בעשרה מיני הלולים נאמר‬
‫ויקרא‪ ,‬׳■*« ובארתיו בספ״ר‪ ,‬בשער מהות‬ ‫ספר תהלים‪ .‬וא׳ מהם הוא בחסד והוא‬
‫והנהגה‪ «**.‬ואמר ״ה׳ רועי״‪ ,‬כמו ריעים‪ .‬כי‬ ‫״מזמור״‪ .‬ואמרתי כי הטעם כי מזמור אית‬
‫אחר שהוא מיוחד עמה בסוד ריעים דהיינו‬ ‫זמרא‪ ,‬ואית זמורה‪ .‬״זמרא״ מצד שמאל‬
‫דלא מתפרשן לעלמין‪ ,‬א״כ ״לא אחסר״‪ ,‬פי׳‬ ‫והטומאה‪ ,‬ועליו ארז״ל^ל« ״זמרא בביתא‪,‬‬
‫לא יחסר לה מזון או היחוד‪ .‬״בנאות דשא‬ ‫חורבא בסיפא״‪ ,‬שנאמר ״קול ישורר״ וכו׳‪.‬‬
‫ירביצני״ וגו׳ פי׳ המלכות לעולם ״נאות״‬ ‫והנה אחר שזמרא בביתא מצד הקליפה מורה‬
‫שהוא מלשון משכן‪ .‬והנה ״דשא״ הוא כמו‬ ‫חורבא‪ ,‬הנה הזמרא מצד הקדושה מורה בנין‪,‬‬
‫עשב‪ ,‬ופי׳ רשב״י«*« כי הוא בת״ת‪ .‬א״כ אנו‬ ‫כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים‪ .‬והנה‬

‫י‪ ,‬יד‪ .‬ובן שער בג פרק ז‪ .‬והאריך בזה בפירושו לספר יצירה‪ ,‬תחילת פרק חמישי ‪ . 672‬מו״ק יח ע״א ‪ . 673‬מדת‬
‫‪ . 677‬תיקון י״ג ‪ . 678‬סוטה מה‬ ‫‪ . 675‬ויקרא יג‪ ,‬ו ‪ . 676‬תהלים בג‪ ,‬א‬ ‫יסוד ‪ . 674‬ישעיה סה‪ ,‬בה‬
‫‪ . 682‬במדבר ד‪ ,‬יג‪ .‬ויש להוסיף כי‬ ‫‪ . 680‬איוב לא‪ ,‬יב ‪ . 681‬תהלים נב‪ ,‬ז‬ ‫ע״א ‪ . 679‬תהלים פט‪ ,‬ג‬
‫״דשן״ )ד׳ מנוקדת סגול( היא לשון ״שומן״‪ .‬וכן ״דשן״ הוא שם עצם לחומר שסולקה ממנו שמנוניתו )ע״י אש‬
‫ע״פ ירמיה ב‪ ,‬כא ‪ . 684‬כי ״מזמור״ הוא בחסד )תיקו״ז‬ ‫וכדומה(‪ .‬ועייןבזה דברי רש״י לשמות כז‪ ,‬ג‪. 683 .‬‬
‫‪ . 687‬זהר ח״ג דף ד ע״א‬ ‫‪ . 686‬מלת ״מזמור״וכנ״ל‬ ‫תיקון י״ג( ‪ . 685‬ש׳ מנוקדת קמץ‪ ,‬לשון פעל‬
‫‪ . 688‬שער חפרק יד ‪ . 689‬תיקו״ז תיק׳ נא‪ ,‬דףפו ע״ב )ע״ע ״פרדס״ שער כג ד״ה עשב(‬
‫נא‬ ‫להרמ״ה‬
‫דתרווייהו אית להו נייחא בכך כדפי׳ בפרשת‬
‫נח''®® ופי׳ בספ״ר בשער הצנורות‪ ®®*.‬ואמר‬
‫כי אפילו על אותם המים ישפיע לה עוד מים‪,‬‬
‫ושפע יותר ויותר משובח‪.‬‬
‫״נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען‬
‫שמו״‪ ®®®.‬פי׳‪ ,‬אחר היחוד וההשפעה‬
‫ההיא‪ ,‬הנה נפש המלכות שהיא סוד בחינתה‬
‫הדקה העולה אל היחוד‪ ,‬כדפירש בסי׳‬
‫ס״ט^ס™ הנה כאשר יסובב אותה אל מקומה‬
‫ואל כסאה ומציאות התחתון‪ ,‬אז ״ינחני‬
‫במעגלי צדק״‪ ,‬פי׳ ישפיע לה שפע ע״י‬
‫מציאותה ממש‪ ,‬ואל הצנורות של הדין ואל‬
‫בחינת הדין ששם נקראת ״צדק״ ו״מעגלי‬
‫צדק״‪ .‬צנורות חדין בסוד ״מעגל״‪ ,‬נקרא חדרך‬
‫הקשה המעוקל‪ .‬ואמר כי ההשפעה הזאת‬
‫תהיה ע״י מציאותה ממש לתקן המלכות‬
‫עצמה וזהו ״למען שמו״‪ .‬המלכות שהיא‬
‫״שמו״ ותיקון של הת״ת‪ .‬״גם כי אלך בגיא‬
‫צלמות״‪ .‬פי׳ בזוהר ‘™ כי ״מות״ ו״צלמות״‬
‫הם שתי קליפות‪ ,‬זכר ונקבה‪ .‬הזכר ״צלמות״‬
‫שהוא צל רוכב על ה״מות״‪ .‬והנה עתה אמר‬
‫כי בהיות יחודה בכח היחוד הגדול שאמר‬
‫למעלה‪ ,‬אמר כי גם כי ילך בתוך הקליפות‬
‫שהם גיא צלמות זכר ונקבה‪ ,‬״גיא״ נקבה‪,‬‬
‫״צלמות״ זכר השוכן בגו הגיא‪ .‬אמר ש״לא‬
‫אירא״ מהקליפות‪ ,‬כי אדרבה לה יהיה כח‬
‫לבטלם‪ ,‬כל שכן שלא יתדבקו אל המשכן‬
‫לטמאו ח״ו‪ .‬וזהו ״לא אירא רע״‪ .‬ונתן טעם‬
‫לדבר‪ ,‬״כי אתה עמדי״‪ ,‬שהוא החסד הנקרא‬
‫״אתה״^™ הוא היחוד עמה בסוד ״מזמור״‪,‬‬
‫חנדרש למעלח‪) ™^.‬ומבחן( ]ומכוחו[ לטהר‬
‫ולהשבית כח הקליפה‪ .‬״שבטך ומשענתך״‪,‬‬
‫פירוש ת״ת ויסוד‪ ,‬כי הוא נקרא שבט בסוד ו׳‪,‬‬
‫סח‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪51‬‬
‫נאמר ״דשא״ בת״ת‪ .‬וכץ הוא לשון‬
‫״אשד״‪ «»«,‬שעל ידו אשד ושפיכת השפע‬
‫למלכות‪ .‬ואמר שאפילו הבחינה התחתונה‬
‫שבה שהיא רובצת עליה‪ ,‬יהיה נאות דשא‬
‫שיחיח בחם שפע וצמיחת כח הת״ת‪ .‬ו״על מי‬
‫מנוחות״ פי׳ כי הם ג׳ מיני מים‪ .‬הא'‪ ,‬מים‬
‫זנונים והם כחות הטומאה‪ ,‬ועליהם נאמר‬
‫שהם‬ ‫״ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשיניהם״‪,‬‬
‫כחות הטומאה והקליפה‪ .‬והמים השניים‪ ,‬הם‬
‫מימי הגבורה שעליהם נאמר ה׳ פעמים ״מים״‬
‫שביום שני‪ ,‬וכן פי׳ בזוהר‪ ^^2 .‬ושם גם הם מי‬
‫גשמים שיורדים בגבורה‪ ,‬ולכן נאמר ״קשה‬
‫דדינא״‪ .‬והמים‬ ‫יומא דמיטרא כיומא‬
‫השלישיים הם מימי החסד‪ ,‬שהם יונקים מצד‬
‫המנוחות העליונות‪ ,‬שהם אבא ואמא דתמן‬
‫מנוחה לכל‪ .‬ולכן אמר כי אפילו ״על מי‬
‫מנוחות״‪ ,‬שהם הבינה שהוא על מי מנוחות‪,‬‬
‫על דרך מה שפי׳ בזוהר*׳®® בתיבת ״על ה״׳‬
‫שחוא חבינה‪ ,‬גם ״על מי מנוחות״ פי׳ אותה‬
‫שחיה על ״חסד״‪ ,‬וחיא חבינח‪ ,‬שם ינחלני‬
‫וישפיעני בסוד היחוד י׳ י׳‪ ®®®.‬או ירצה‬
‫״בנאות דשא ירביצני״‪ ,‬פי׳ מה דרך השפע‬
‫להשפיע למטה ומכח אותו שפע מוציא‬
‫המלכות אח״כ הדשא כמו שאמר הכתוב‬
‫״תוצא הארץ דשא״‪ ®®®.‬ומאי ״תוצא״? אלא‬
‫שכבר נזרעה מכח הזכר ונשאר הזרע בנקבה‬
‫וזהו ״ותוצא הארץ״ וכו׳‪ .‬ואמר עם היות‬
‫שכבר השפיע לה שפע רב‪ ,‬וכבר עשה פרי‬
‫שהוא הדשא‪ ,‬עם כל זה עליו ישפיע וירביצני‬
‫רבצים של שפע‪ ,‬וזהו ״ירביצני״‪ .‬״על מי‬
‫מנוחות״ הם שני מיני מים‪ ,‬מימי הזכר ומימי‬
‫הנקבה‪ ,‬והם נקראים ״מי מנוחות״ פי׳ מנו״ח‬
‫ו״ת‪ ,‬שהם ת״ת וי״ו‪ ,‬ומלכות ת׳‪ ,‬ומנוח‪.‬‬

‫‪ . 690‬חילוף סדר האותיות ‪ . 691‬תהלים קכד‪ ,‬ו ‪ . 692‬ח״א דף קג ע״ב ‪ . 693‬תענית ח ע״ב ‪ . 694‬ח״ב‬
‫דף רעד ע״ב ‪ . 695‬צ״ע מה כוונתו ‪ . 696‬בראשית א‪ ,‬יב ‪) . 697‬ח״א דף מו ע״א( ח״א דף ס ע״ב; ודף סב‬
‫ע״א ‪ . 698‬שער ז פרקים א‪ ,‬ג ‪ . 699‬תהלים כג‪ ,‬ג ‪ . 700‬צ״ע מקומו ‪ . 701‬ח״א דף קס ע״ב ‪ . 702‬ח״ג‬
‫דף רעא ע״א; ודף קצג ע״ב ‪ . 703‬ע״ם תיקו״ז תי׳ י״ג‬
‫‪52‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫הוא כתד‪ .‬״טוב וחסד״ פי׳ ד״ש^״ל ״טוב״‪,‬‬
‫חסד עד לא פשיט‪ .‬״וחסד״ נקדא בסוד‬
‫ההתפשטות שהוא חסד לדעים ולטובים‪ .‬ופי׳‬
‫בספ״ד בשעד הבנויים‪ ,‬בעדך ״טוב״‪ .‬ואמד כי‬
‫אך טוב וחסד נכלל כתד וחכמח וחסד‪ ,‬והוא‬
‫סוד המשכת הימים‪ .‬וזהו ״ידדפוני״ שהוא סוד‬
‫הדכבת השפע בסוד ההמשכה‪ .‬״כל ימי חיי״‬
‫הוא ימי המלכות סוד ספידותיה‪ .‬ו״חיי״ הוא‬
‫סוד העצ׳ המתפשטת כדפי׳ בסי׳ ע״ב‪709 .‬‬
‫״ושבתי בבית ה״׳‪ ,‬בית ה׳ הוא הבינה‪ .‬ואמד‬
‫כי שפע הבינה אין דצונה שיושפע למטה דדך‬
‫השפעתה שהוא השמאל‪ .‬שמהבינה מתעדין‬
‫דינין‪ 710 .‬אלא שתעלה היא למעלה לקבל‪,‬‬
‫וזהו ״ושבתי בבית ה׳ לאודך ימים״‪ .‬פידוש‪,‬‬
‫שדצונה תשב שם מיוחדת עם הת״ת בסוד‬
‫בחינתה העליונה שהוא נקדא ״אדך אפים״‪.‬‬
‫ושם כל לשון אדיכות‪ ,‬וזהו ״לאודך ימים״‪,‬‬
‫עולם אדוך ו׳ כדפי׳ בזוהד‪7".‬‬
‫אמד ״לפני״‪ ,‬פי׳ אותח בחינה שהיא ״לפני״‪,‬‬
‫ס ט‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ה׳ בעזך ישמח מלך״‬
‫וגן׳‪ 712.‬ופי׳ ״עוזך״ גבודח‪ ,‬ו״מלך״‬
‫ת״ת‪ .‬והנה שם בן ד׳ ]יהו״ה[ לדדך זה יהיה‬
‫בבינה למעלה‪ .‬ואמד ״בעוזך״ היא הגבודה‬
‫המתעודדת מצד הבינה‪ ,‬ולכן קדאה עוזו של‬
‫גבודה‪ .‬והנה התעודדות שמחת הת״ת ]באה[‬
‫מצדו‪ ,‬וזהו ״ישמח מלך״‪ .‬״ובישועתך מה יגל‬
‫מאד״‪ .‬הנה ״ישועה״ היא בגדולה‪ 7!3 ,‬כי שם‬
‫תלוי ענין הישועה כענין ״הושיעה ימינך״‪714 .‬‬
‫וכן ״שכבי עד הבקר״ ‪ 7!5‬שהוא בקד דאבדהם‪.‬‬
‫ואמד כי גילת המלכות שהיא מ״ה ‪ 716‬אל‬
‫הזווג הוא ע״י הישועה שהיא חסד‪ .‬והענין כי‬
‫סט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫נב‬
‫שהוא שבט הכולל כל השבטים‪ .‬״ומשענתך׳‬
‫הוא היסוד שהוא ג״כ וי״ו‪ ,‬משען והוא‬
‫״משען לחם״‪ ,‬בסוד ״ויכלכל יוסף את אביו‬
‫ואת אחיו״‪ ™'*.‬״חמח ינחמוני״‪ ,‬דוצה לומד‬
‫יהיו בחשפיעם עמי בסוד המנוחח וחנחמה‬
‫באופן שלא אפחד מהזדים‪ .‬״תעדוך לפני‬
‫שלחן נגד צוררי״‪5 .‬י‪ ^,‬ךע ךןוהר ‪ ™5‬פי׳ כי‬
‫למל׳ גוון תכלת‪ ,‬לכסות תלת פנים מפאת‬
‫הקליפות שלא יבאו לקטדג‪ .‬ומצד הקדושה‬
‫נאמד ״שש ואדגמן לבושך״ ‪ 706‬וגו׳‪ ,‬כמו‬
‫שביאדנו בספ״ד בשער ךגךךני □‪’ .‬״’ והנה‬
‫כאשד אמדנו למעלה כי בהיות יחודה למעלה‬
‫בסוד היחוד העצמי הנה אעפ״י שהיה עדיכת‬
‫השלחן נגד הצודדים והקליפות‪ ,‬ואמד ״תעדוך‬
‫לפני״‪ ,‬הוא בסוד כי שלחן נקדא בחינתה‬
‫תחתונה‪ .‬כי יש בחינה עליה כי השלחן משכן‬
‫ללחם ולקעדה ולכוס‪ ,‬וכל אלו הם דמוזים‬
‫במלכות והם בחינות >על( ]של[ השלחן‪ .‬ולזה‬
‫למטה ממנה‪ ,‬שלחן‪ .‬או נאמד להיפך‪ ,‬שהוא‬
‫למעלח ויהיח שלחן משכן ללחם כדי שאפילו‬
‫יהיח ״נגד צודדי״‪ ,‬לא אפחד )שיכללו(‬
‫]שיכלו[ ]שיאכלו[ הסעודה‪ ,‬אלא יהיו שיניהם‬
‫קהות‪ .‬ואמד ״תעדוך״‪ .‬כבד ידעת כי שלחן‬
‫בצפון מצד הגבודה‪ ,‬והעדיכה בסוד הקישוט‪.‬‬
‫וכן ״ועדיכת נד״ וגו׳‪ .‬״דשנת בשמן דאשי״‪,‬‬
‫פידוש היסוד שהוא ״דאשי״‪ ,‬הוא מדושן‬
‫היודד מצד הימין‪ .‬וכן ג״כ ״כוסי״ שהיא המל׳‬
‫שהוא נקדאת כוס הבדכה היא ״דויה״‪ .‬בסוד‬
‫יד״ו אותיות כמנין אדי״ה מצד החסד‪ ,‬או מצד‬
‫הגבודה‪ ,‬ופי׳ הוא ה״א‪ .‬״אך טוב וחסד‬
‫ידדפוני כל ימי חיי״ וגו׳‪ .‬״אך״ כמנין אהי״ה‬

‫‪ . 704‬בראשית מז‪ ,‬יב ‪ . 705‬ח״א דף נא ע״א ‪ . 706‬משלי לא‪ ,‬כב ‪ . 707‬״פרדס״‪ ,‬שער עשירי‪ ,‬פרק ד‬
‫‪ . 708‬ח״ב דף קסח ע״ב ‪ . 709‬לא מצאתי שם ‪ . 710‬ח״ג דף סה ע״א ודף רצב ע״א ‪ . 711‬תיקו״ז דף ב‬
‫ע״א ‪ . 712‬תהלים כא‪ ,‬ב ‪ . 713‬כינוי לספירת חסד ‪ . 714‬תהלים ס‪ ,‬ז ‪ . 715‬רות ג‪ ,‬יג ‪ . 716‬סוף הפסוק‬
‫בנידוננו‪ :‬״ובישועתך מה יגל מאד״‪ .‬״מה״ הוא כינוי למלכות )זהר ח״ב קכז ע״א; וכן בהקדמת תיקו״ז דף יד;(‬
‫נג‬ ‫להרמ״ה‬
‫וזהו ״תמיד״‬ ‫בסוד בעלה שהיא עולה עמו‪.‬‬
‫המורה על תמידות היחוד‪ .‬או יהיה פי׳‬
‫״להעלות״ מלשון הארה והדלקה‪ ,‬והוא השמן‬
‫להאיר הנר שהוא המלכות‪ .‬וגם ארז״ל״ ” כי‬
‫הזיתים האלו מגרגרן בראש הזית‪ .‬והטעם‬
‫שהזיתים נופלים בארץ שהיא המלכות בעוד‬
‫שהם זיתים‪ ,‬נמצא השפע אינו נעשה כתי״ת‬
‫אלא אחר עלייתו מהארץ‪ ,‬וזהו ממטה למעלה‪.‬‬
‫ועיקר השפע הוא שיהיה שמן קודם בואו אל‬
‫המלכות שהיא המנורה‪! .‬ג'' עד כאן הגיע‬
‫העסק ביום ההוא‪.‬‬
‫״ואתה״ ]עם ו׳ החיבור[ רומז‬
‫עא‪.‬‬
‫עוד נתגרשנו ביום ד׳‪ ,‬ו׳ לחדש אדר‪,‬‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״לשלמה אלהים‬
‫משפטיך למלך תן״^ ” וגו׳‪ .‬ופי׳ ״לשלמה״‪,‬‬
‫ך״ש ”׳■ במלך שלמה ב׳ פירושים‪,‬‬ ‫ךןךהך‬
‫אם בחכמה אם בבינה‪ .‬ולכל הפירושים‬
‫הכוונה שהשלום שלו‪*.‬׳ ” ולפי ב׳ הפירושים‬
‫האלה נאמר ״לשלמה״‪ ,‬פי׳ לאותו שהשלום‬
‫שלו‪ .‬ועל דרך זה יהיה עתה ]״לשלמה״[‬
‫בחכמה‪ ,‬ו״אלהים״ בבינה‪ .‬ואמר ״משפטיך״‪,‬‬
‫פי׳ ידוע כי הת״ת נקרא ״משפט״ ‪ 735‬בסוד‬
‫הרחמים‪ .‬וידוע כי ״כל מה שאירע ליעקב‬
‫אירע לרךסף״ ‪ 736‬ושניהם ת״ת ויסוד ברוב‬
‫עניינם‪ ,‬דרך אחד להם‪ .‬ולפיכך שניהם יקראו‬
‫״משפטים״‪ .‬ואמר ״משפטיך״ להורות על‬
‫יחודם עם הבינה שהיא ״אלהים״ הנזכר‪ .‬ואמר‬
‫שגם כן ״וצדקתך״ שהיא הבינה שהיא ״צדק״‪,‬‬
‫ייחד אותם עם הת״ת שהוא ״בן מלך״‪ ,‬בן‬
‫החכמה שהיא גם כן נקראת ״מלך״‪ ,‬או בן‬
‫ע‬ ‫ספר הגירושיז‬ ‫‪53‬‬
‫תחלת קבלת הת״ת מץ הז׳' ■''’ הצפון וסיומם‬
‫אל הדרום‪ .‬ולכן אמר תכלית כללות‪ ,‬זה אל‬
‫דרום וזה אל צפון‪ .‬ולכן אמר נטיית המלכות‬
‫אל הדרום‪ ,‬ונטיית הת״ת אל הצפון‪ ,‬ובהם‬
‫היחוד גמור‪ .‬דאחר דהיא בין תרין דרועין‪,‬‬
‫מגרמא **זי מתייחדת בהדיה‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״ואתה תצוה את בני‬
‫וגו׳‪ .‬ופי׳ ״ואתה״ ]כדלהלן[‪.‬‬ ‫ישראל״‬
‫החסד נקרא ״אתה״ בסוד ״אתה כהן‬
‫לעולם״‪.‬‬
‫ת״ת נוטה אל החסד‪ .‬מפני כי השמן בסוד‬
‫ה״אין״!^' ■ ענין ״כשמן ^‪r‬טי^ב״^'^י וגו׳‪ .‬וכן‬
‫במקומות רבים‪ .‬״תצוה‬ ‫פי׳ הרשב״י בזוהר‬
‫אל בני ישראל״‪ ,‬תרגומו תפקד‪ .‬פי׳ תפקיד‬
‫ותשפיע השפעתם‪ ,‬שמן הטוב אל ״בני‬
‫ישראל״ שהם נצח והוד‪ ,‬בנים לת״ת שנקרא‬
‫״ישראל״‪ .‬״ויקחו אליך שמן זית״‪ ,‬פי׳ כי‬
‫יקבלו ממך או יקבלו אות׳ עליהם בסוד‬
‫ה״שמן זית״ שהוא סוד הימין כדפי׳‪ .‬״זך״‪ ,‬פי׳‬
‫שבת״ת‪ ,‬או זך בלי‬ ‫כי בסוד ז״ך אותיות‬
‫שמרים‪ ,‬להורות שלא יהיה בו דין שהם‬
‫השמרים‪ .‬״כתית״ בסוד היסוד שהוא הכותת‬
‫וכותש השני זיתים שהם ״מימין הגולה‬
‫שהם נצח והוד והם ביצי‬ ‫ומשמאלה״^‬
‫הזכר‪ .‬וע״י הברית נכתש הזרע ונשפע‪ ,‬וכן פי׳‬
‫הרשב״י‪ ''26‬כתית ביסוד מטעם זה‪ .‬ובארתיו‬
‫בספ״ר בשער ערכי הבנויים בערכו‪.‬‬
‫״להעלות נר תמיד״‪ ,‬פי׳ השמן והשפע הזה‬
‫שהוא המלכות‪ ,‬למעלה‬ ‫יהיה להעלות הנר‪,‬‬

‫‪ . 717‬צ״ע פירושו ‪ . 718‬תרגום של ״מעצמה״ ‪ . 719‬שמרת כז‪ ,‬כ ‪ . 720‬תהלים קי‪ ,‬ד ‪ . 721‬כינוי לכתר‬
‫‪ . 724‬כ״ב אותיות‬ ‫‪ . 723‬ח״ג דף ז ע״ב )״ונפיק מעתיקא קדישא״(‬ ‫‪ . 722‬תהלים קלג‪ ,‬ב‬ ‫)״אין סוף״(‬
‫‪ . 726‬תיקו״ז דף יד ע״ב‪ ,‬ודף מא ע״ב ודף מז ע״א‬ ‫‪ . 725‬זכריה ד‪ ,‬ג‬ ‫אלף־בית‪ ,‬ועוד אותיות מנצפ״ך‬
‫‪ . 727‬שער כ״ג‪ ,‬ד״ה כתית‪ ,‬וע״ע שם ד״ה שמן ‪ . 728‬ויקרא כד‪ ,‬ב; זהר ח״ב דף קנח ע״א ‪ . 729‬כתובות מח‬
‫ע״א ‪ . 730‬מנחות פו ע״א ‪ . 731‬הקד׳ תיקו״ז דף יג ע״ב; זהר ח״ב דף קמח ע״א ‪ . 732‬תהלים עב‪ ,‬א‬
‫‪ . 733‬שמא כוונת רמ״ק לזוהר ח״ב דף קמה ע״א עיי״ש ‪ . 734‬שבועות לה ע״ב ‪ . 735‬הקד׳ תיקו״ז דף יז‬
‫ע״ב; זהר ח״ג דף מ ע״ב ‪ . 736‬תנחומא‪ ,‬ויגש‪ ,‬י׳‬
‫‪54‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫המלכות‪ ,‬שהיא נקראת אילת השחר מצד‬
‫חנצח שחוא נקרא ״שחר״‪ .‬ועוד טעם אחר‬
‫מפני כי עמלק הוא מצד שרו חעליון‪ ,‬מסטרא‬
‫אחרא‪ .‬ופגימתו בסוד ״הוד״ ]הנהפך אל[‬
‫בסוד ״והוא צולע על ירכו׳‪ /‬ג ” לכן‬ ‫ךך״ה^‬
‫הוצרך להשפיע מצד הנגדי‪ ,‬והוא מהנצח‬
‫בסוד הימין‪ .‬וזהו ״למנצח על אילת השחר‬
‫מזמור לדוד״‪ .‬פי׳ מהיות הנצח על המלכות‬
‫נמשך היות ״מזמור״ שהיא מצד החסד‪” '‘ ,‬‬
‫אל דוד שהוא סוד דלותה כדפי׳ בסי׳ נ״ו‪.‬‬
‫״אלי אלי למה עזבתני״‪ ,‬פי׳ כי ״אלי״‬
‫]הןראשון בבינה שהוא כמנין א״ם‪ .‬ועניינו ‪” 5‬‬
‫ל׳ בינח‪ ,‬א׳ כתר‪ ,‬יו״ד חכמה‪ .‬והוא כולל ג׳‬
‫ראשונות בסוד חבינח‪ .‬וחנה חיסוד מיחד‬
‫המלכות והבינה‪ .‬שכן פי׳ הרשב״י ע״ה בזוהר‬
‫שיר השירים ‪ ’46‬בענין ״אבדם אינו מוליד‪,‬‬
‫אברהם מוליד״‪ ,‬י^י בסוד דם הברית שפי׳ שם‪.‬‬
‫שנסתלקה‬ ‫והנה נמצא כי מה שאז״ל‬
‫מאסתר רוח הקדש הכוונה שנסתלק ממנה‬
‫חשכינח שחיא נקראת ״רוח הקדש״‪ ,‬בסוד‬
‫החכמה שנקראת קדש שכן פירש בזוהר‪.‬‬
‫ובמקום אחר פירש כי מצד היסוד נקרא ״רוח‬
‫הקדש״ ולא פליגי‪ .‬דברתא לא ינקא מאבא‬
‫אלא ע״י האם‪ .‬שכן דרך הבת לשאול מאביה‬
‫ע״י אימא‪ ,‬שבושה ממש לשאול מאביה‪ .‬ולכן‬
‫היא נקראת ״רוח הקדש״ מצד החכמה ע״י‬
‫הבינה‪ ,‬ויחודה עם הבינה הוא ע״י היסוד‪.‬‬
‫נמצא שזהו ״אלי אלי למה עזבתני״‪ ” ®.‬ופי׳‬
‫שנסתלקח ממנח רוח הקדש ואמרה אלי אלי‬
‫ב׳ פעמים בסוד ב׳ אימות‪ ,‬אם תחתונה ואם‬
‫עליונה‪ ,‬בינה ומלכות שנסתלקו ממנה כאחד‪.‬‬
‫ומפני כי עיקרה היתה אימא תתאה‪ ,‬ועל ידה‬
‫היתה סוככת עליה אם עליונה‪ ,‬אמרה‬
‫עב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫נד‬
‫הבינה שהיא גם כן נקראת כן‪ .‬ונמצא לפי זה‬
‫חמלכות גם כן מיוחדת עם הבינה‪ ,‬אחר‬
‫שחת״ת מיוחד עם המלכות‪ ,‬ומיוחד עם‬
‫הבינה‪ .‬עוד פירשתי עם מה שפי׳ בזוחר פרשת‬
‫בראשית? ” והעתקתיו בספ״ר בשער‬
‫השמות* ” בשם ״אלהים״‪ ,‬כי המלכות נקראת‬
‫״אלהים״ שהוא ]אותיות[ מ״י אל״ה שהם‬
‫בבינה‪ .‬גם כן זה ״מי אלה״ קישוטי הבינה‬
‫והם בחינה של רחמים כמבואר שם‪ .‬אמנם‬
‫המלכות בטורח גדול בסוד עליית הרגלים‬
‫תקרא ג״כ ״מי אלה״‪ ,‬שאז ע״י התראות כל‬
‫זכר את פני האדון תתקשט היא בקישוטי‬
‫הא״ם‪ ,‬שהם מ״י אל״ה‪ .‬והנה יש למלכות ג״כ‬
‫שם אלחים מצד בחינת הדין‪ .‬ולכן אמר‬
‫״לשלמה״ כדפי׳ לעיל‪ .‬״משפטיך״‪ ,‬פי׳ אותם‬
‫הקשוטים שלך שהם משפטיך שהוא‬
‫״אלהים״‪ ,‬מ״י אל״ה‪ .‬ולא בבחינת הדין אלא‬
‫בבחינת הרחמים‪ ,‬דהיינו ״משפט״‪ .‬וזהו‬
‫״משפטיך למלך״‪ ,‬שהיא המלכות‪ ,‬״תן״ לה‬
‫המציאות הקשוטים אלה‪ .‬״וצדקתך לבן‬
‫מלך״‪ ,‬פי׳ אחר שתתקשט בקשוטים ובאורות‬
‫העליונים האלה‪ ,‬הנה אז יהיה היחוד‪ .‬וזחו‬
‫״צדקתך״ שהיא המלכות‪ ,‬״לבן מלך״ שהוא‬
‫התפארת‪.‬‬
‫ןןב‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״למנצח על אילת‬
‫השחר״® ” וגו׳‪ .‬ופי׳ כי להיות שלמות‬
‫אסתר ומרכבתה היתה בסוד החוט של חסד‬
‫הנטוי עליה שהוא הנצח‪ ,‬חוט של חסד ולא‬
‫חסד ממש‪ .‬לכן כאשר באה נגד עמלק״ ”‬
‫הוצרך להמשיך עליה חוט של חסד‪ .‬וזהו‬
‫על‬ ‫״למנצח על אילת השחר״‪ ,‬פי׳ נצח‬

‫‪ . 739‬תהלים‬ ‫‪ . 737‬ח״א דף כב ע״א )וכן סוף תיקו״ז בנוספות‪ ,‬תיק׳ ז‪ ,‬דף קמו ע״ב( ‪ . 738‬שער כ‪ ,‬פרק ט‬
‫כב‪ ,‬א ‪ . 740‬כלומר אחשורוש ‪ . 741‬למנצח ‪ . 742‬אותן האותיות ‪ . 743‬בראשית לב‪ ,‬לא ‪ . 744‬תיקו״ז‬
‫‪ . 746‬זהר חדש‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬דף עב טור ג ‪ . 747‬זהר ח״א דף צ ע״ב‬ ‫תיק׳ י״ג ‪ . 745‬אותיות ״אלי״‬
‫‪ . 748‬מגילה טו ע״ב )״נסתלקה ממנה שכינה״( ‪ . 749‬תהלים כב‪ ,‬ב‬
‫נה‬ ‫להרמ״ה‬
‫יהודה שהוא קו סוד האמצעי‪ ,‬לפי מה שפי׳‬
‫בזוהר®‪ ■'5‬בההוא עובדא דההוא סבא‪ .‬ואמר‬
‫שההודאה הוא סוד ההשפעה מצד האמצעי‪.‬‬
‫אמר עוד ״בכל לבי״ ולא אמר בלבי‪ ,‬שמשמע‬
‫לב א׳‪ ,‬אלא ״בכל לבי״ שהוא יצה״ט ויצה״ר‪.‬‬
‫והן הנה חסד גבורה כדרך שפי׳ סי׳ ב׳‪ .‬ומפני‬
‫כי מצד חהשפעח חזאת יוכרח היות דין מפני‬
‫השפעת הגבורה‪ ,‬אמר ״נגד אלחים אזמרך״‪.‬‬
‫מה שכנגד הגבורה שהיא נקראת ״אלהים״‪,‬‬
‫״אזמךך״ ‪ 760‬שהוא השפעת החסד‪ ,‬באופן‬
‫שגבר שפע החסד על הגבורה‪ .‬או ירצה‬
‫״אזמרך״‪ ,‬אבסם הדין ואמתק אותו‪ ,‬בסוד דנת‬
‫וזמרת הלויים‪ ■'5*.‬וזהו ״נגד אלהים״ פי׳ מה‬
‫שכנגד הגבורה נתקן אותו בסוד הרנה‪ ,‬דהיינו‬
‫״אזמרך״‪ .‬״אשתחוה אל היכל קדשך״‪ ,‬פי׳‬
‫אחר שכבר השפיע בה מן הג׳ קוים‪ ,‬קו החסד‬
‫וקו האמצעי וקו הדין‪ ,‬בא להשפיע לה מג׳‬
‫ראשונות‪ .‬והיינו ״אשתחוה״‪ ,‬כי אשפיע‬
‫ממקור הברכות שהיא הכתר‪ .‬״אל היכל‬
‫קדשך״‪ ,‬דהיינו בינה היכל אל הקדש שהיא‬
‫)הבינה( ]החכמה[ ולהשפיע אל שתיהם‪ ,‬כך‬
‫אי אפשר אם לא שהיה כתר בתוך החכמה‪,‬‬
‫והחכמה בתוך הבינה‪ .‬מאיר הכתר בחכמה‪,‬‬
‫והחכמה בכתר‪ .‬ואח״ב ״ואודה את שמך״‪ .‬פי׳‬
‫אשפיע למלכות דהיינו ״שמך״‪ 762 .‬ואמר שמך‬
‫פי׳ השם הנעלם במלכות שהיא בחינתה‬
‫הנעלמת‪ ,‬השם והנשמה של הספירה‪ .‬ולכן‬
‫אמר ״ואודה את שמך״‪ .‬פי׳ אשפיע לשמך‪.‬‬
‫״על חסדך ועל אמתך״‪ ,‬מאותם שהם על‬
‫החסד והאמת‪ ,‬דהיינו ג׳ ראשונות שהם‬
‫למעלה מחסד ומאמת‪ .‬״כי הגדלת על כל‬
‫שמך אמרתך״‪ .‬נתן טעם לדבר איך אפשר‬
‫עג‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪55‬‬
‫״עזבתני״ לשון יחיד‪ ,‬ולא ״עזבתוני״ לשון‬
‫רבים‪ .‬״רחוק מישועתי דברי שאגתי״‪ .‬הנה‬
‫הישועה היא בסוד הימין‪ ,‬נאמר כי דברי‬
‫שאגותיה שיהיה יחוד המלכות עם החסד‪,‬‬
‫דהיינו ״ישועה״‪ .‬אמר שהיתה רחוקה מן‬
‫חחסד אחר שנסתלקה ממנה‪ ,‬שאם היתה‬
‫מיוחדת בחסד לא היתה מסתלקת‪ .‬ולזה אמרה‬
‫״אלהי״ שהיא המלכות‪ ,‬״אקרא״‪ ,‬פירש איחד‬
‫אותה עם החסד שהוא נקרא ״יומם״‪ ,‬יום‬
‫דכליל כל יומין‪ .‬ועם כל זה ״לא תענה״‪ ,‬פי׳‬
‫לא תתרצה מלשון ״נעניתי לך מחול ל‪,‬״ ‪750‬‬
‫שהיא מענין ריצוי‪ .‬ולשון קריאה לשון יחיד‪,‬‬
‫כענין ״תהום אל תהום קורא לקול‬
‫צנוריך״‪ ’51 .‬״ולילה״ פי׳ מה שהוא ״ליל״ אני‬
‫עושה ״ולילה״‪ ,‬שהוא יחוד ו׳ עם לילה‪■'52.‬‬
‫ועם כל זה ״לא דומיה לי״‪ ,‬פי׳ דומיה היא‬
‫הנחה והרווחה‪ ,‬כענין ״נאלמתי דומיה״‪753 .‬‬
‫וקרוב לענין זה פי׳ בתיקונים‪■'54 .‬‬
‫״ואתה קדוש יושב״‪ .‬אמר שאם נתרעמה‪ ,‬נגד‬
‫השכינה נתרעמה‪ .‬וזהו שאמר ״ואתה‬
‫קדוש״ שהוא הת״ת‪ .‬״קדוש״ פי׳ יושב‬
‫למעלה בסוד הקדושה שהוא למעלה בסוד‬
‫החכמה‪ .‬״יושב תהלות ישראל״‪ ,‬פי׳ עומד‬
‫למעלה מתעלם ג״כ בסוד ה״תהלה״ ‪ ■'55‬שהיא‬
‫הבינה‪ ,‬ונשאר העולם הזה בדין‪ ,‬בסוד ״למה‬
‫ה׳ תעמוד ברחוק?״‪■'55‬‬
‫עג‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״לדוד אודך בכל לבי״‬
‫וגו׳ ״אשתחוה אל היכל קדשך׳ ‪ 757‬וגו׳‬
‫פי׳ ״אודך״ בסוד השפעת קו האמצעי‪ ,‬כמו‬
‫ך׳״ ‪ 758‬בסוד‬ ‫שאמרה לאה ״הפעם אךךך‬

‫‪ . 752‬לילה )נוק׳( בתוספת אות ו׳ )דוב׳(‪ ,‬נעשית ״ולילה״‬ ‫‪ . 751‬תהלים מב‪ ,‬ח‬ ‫‪ . 750‬ברכות כח ע״א‬
‫‪ . 753‬תהלים לט‪ ,‬ג ‪ . 754‬צ״ע מקומו ‪ . 755‬שער בג‪ ,‬ד״ה תהלה ‪ . 756‬תהלים י‪ ,‬א ‪ . 757‬תהלים קלח‪,‬‬
‫ב‪-‬ג‪ .‬דרשת רמ״ק להלן בענין ״בכל לבי״ דומה לדברי זהר ח״א דף קנה ע״ב ‪ . 758‬בראשית כט‪ ,‬לה ‪ . 759‬צ״ע‬
‫מקומו ‪ . 760‬תיקו״ז תיק׳ י״ג)״מזמור״( ‪ . 761‬ח״ב דף קלא ע״ב ‪ . 762‬ח״א דף רלב ע״ב; תיקו״ז תחילת‬
‫תיק׳ מט‪ ,‬דף פה ע״ב )עיי״ש תיקו״ז במהדורה עם ביאור הגר״א‪ ,‬שם דף ‪ . 192‬ד״ה בראשית‪ ,‬שם כותב ״ולכן‬
‫‪56‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫וזה טעם בריאת הקליפות ויצה״ר באדם‪ ,‬והכל‬
‫צורך גבוה‪ .‬וזהו ״אודך בכל לבי״‪ ,‬כלומר‬
‫ביצה״ר וביצה״ט‪ .‬ומזה ימשך כי ״נגד אלהים‬
‫אזמרך״‪ ,‬יהיה השפע ג״כ בסוד הגבורה‪ .‬כי‬
‫כמו שהיצה״ר מודה בברכה ועונה בעל כרחו‬
‫אמן®*'’ ונכנע אל יצה״ט‪ ,‬כן הגבורה אל‬
‫הגדולה‪ .‬וזהו ״נגד אלהים אזמרך״‪ ,‬כי הוא‬
‫נס‪.‬‬
‫אחר‪ .‬ואגב אורחיה חדשתי בענין שאלה למה‬
‫עד ♦‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״אברכה את ה׳ בכל‬
‫עת״‪ ''®''.‬ופי׳ אברכה פי׳ אשפיע אל‬
‫המלכות והת״ת‪ ,‬והיינו ״את ה״׳‪ .‬ואמר כי‬
‫ההשפעה תהיה מהבינה שהיא נקראת ״בכל‬
‫עת״‪ ,‬פי׳ כאותה שכל העתים תלויים בה כדפי׳‬
‫בסימן מ״ו‪ .‬ואמר שמזה ימשך שתמיד תהיה‬
‫״תהלתו בפי״‪ ,‬שהיא הבינה מיוחדת עם‬
‫והטעם כי אחר שהם מיוחדים‬ ‫המלכות‪.‬‬
‫ת״ת ומלכות הנה השפעתה תהיה על שניהם‬
‫ותהיה השפעתה על המלכות שהיא ״פי״‪ .‬עוד‬
‫פי׳ בו פי׳ אחר‪ ,‬והוא כי ראינו ענין הברכות‬
‫והן ג׳; ברכת הנהנין‪ ,‬וברכת התפלה והבקשה‪,‬‬
‫וברכת השבח וההודאה‪ .‬וברכת הנהנין הן‬
‫ג׳‪ .‬״בורא פרי העץ״‪ ,‬ו״פרי האדמה״‪,‬‬
‫ו״שהכל״; והם כנגד ג׳ בחינות שהם נשמות‬
‫של זכרים שהם ביהוד הת״ת והמלכות‪ ,‬והזכר‬
‫גובר‪ ,‬והנשמה מכה הזכר‪ ,‬והיא פריו של‬
‫הקב״ה‪ ,‬ת״ת עם שתוף הנקבה‪ .‬והב׳™’‬
‫נשמות של נקבות והם פרים בחינת המלכות‬
‫המתיחדת עם הת״ת‪ ,‬והם נקבות מצד תגבורת‬
‫הנקבה‪ ,‬והם פרי המלכות בשתוף הת״ת‪.‬‬
‫הם המלאכים שהם מצד‬ ‫חלוקה שלישית‬
‫האצילות‪ ,‬לא פרי ממש‪ .‬והם כנגד ג׳ חלקים‬
‫עד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫נו‬
‫שהמלכות תהיה יניקתה למעלה על החסד ועל‬
‫האמת? ואמר הטעם מפני ״כי הגדלת על כל‬
‫שמך״‪ ,‬פי׳ הגדלת והתעלית על כל שמך‪ .‬היינו‬
‫״שמך״ מלכות‪ ,‬״כל״ יסוד‪ ,‬״על״ ת״ת‪ .‬ונמצא‬
‫המלכות בחינתה למעלה מהת״ת‪ .‬והבחינה‬
‫עליונה הזאת נקראת ״אמרת״‪ ,‬בסוד שהיא‬
‫יושבת בראש אמיר^ג®'’ עטרת בעלה‪ .‬ולכן‬
‫קראה ״אמרתך״‪ .‬עוד פי׳ פסוק זה באופן‬
‫הקב״ה בהיותו שלם בכל ]מיני[ שלימות ברא‬
‫החסרון הגדול שבחסרון‪ ,‬והיא הקליפה‬
‫בעולם‪ ,‬יצה״ר באדם? ותירצתי לענין שאלה‬
‫זו ואמרתי כי כאשר עלה ברצונו הפשוט‬
‫להאציל אצילות טהור וקדוש‪ ,‬האציל בהם‬
‫בנאצלים שורת הדין אשר הטביע בה להיותה‬
‫פועלת דינה בעליונים ובתחתונים‪ ,‬וזה‬
‫מעלותיה ויתרונה כאומר ״יקוב הדין את‬
‫ההר״‪ ’'®'‘ .‬וכראות המאציל כי הדין מושפע‬
‫והרחמים )מושפעים( ]משפיעים[‪ ,‬כי כל דין‬
‫נקבה ומושפע מהרחמים‪ ,‬והוא תחת הרחמים‪,‬‬
‫כענין חסד על גבורה‪ ,‬ונצח על הוד‪ .‬והנה‬
‫בהיות הדין פועל‪ ,‬פעולות הדין מתרבה‪,‬‬
‫והרחמים מתמעטים‪ ,‬והקדושה מתמעטת‪.‬‬
‫ולכן הוצרך להיות האדם מוטבע ונברא‬
‫ביצה״ר וביצה״ט שהם כה הדין וכה הרחמים‪.‬‬
‫והנה כל הדברים העליונים תלויים‬
‫בהתעוררות התחתונים‪ .‬בהתעורר האדם‬
‫בהגביר יצה״ט על יצה״ר‪ ,‬הנה יגביר החסד‬
‫על הגבורה‪ .‬ובהכניע האדם הקליפות בעבודת‬
‫קונו אז למעלה יכניע הגבורה והדין תחת‬
‫הרחמים‪ ,‬והשפע נשפע והקדושה מתרבה‪.‬‬
‫ונשגב ה׳ צבאות בעת ההיא‪ .‬והטעם‬
‫דבאתערותא דלתתא ]אתערותא[ דלעילא‪765 .‬‬

‫‪ . 764‬יבמות צב ע״א; סנהדרין ו ע״ב‬ ‫‪ . 763‬״אמיר״ הוא ענף גבוה )ישעיה יז‪ ,‬ו(‬ ‫תפילת ערבית רשות״(‬
‫‪ . 765‬זהר ח״א דף פח ע״א ‪ . 766‬שבת דף קיט ע״ב ‪ . 767‬תהלים לד‪ ,‬ב ‪ . 768‬תהלה‪ ,‬בינה; פה‪ ,‬מל׳‬
‫‪ . 771‬ברכת ״שהכל״‬ ‫‪ . 770‬בורא פרי העץ; בורא פרי האדמה‬ ‫‪ . 769‬רמב״ם‪ ,‬הל׳ ברכות פ״א ה״ב וה״ג‬
‫נז‬ ‫להרמ״ה‬
‫הכח העליון ההוא‪ .‬ואחר שהתינוק יונק השפע‬
‫נתבטל)ו(‪ ,‬השפע לא יושפע‪ .‬והנה בזה ממעט‬
‫״הצלם והרמות״‪ ,‬אל המשכילים‪ ''■ '*.‬ולכן‬
‫נאמר ״כי הארם עץ השרה״‪ ■ '"'®.‬כי כמו‬
‫שהארם יש לו כח‪ ,‬כן עץ השרה יש לו מלאך‬
‫וכח‪ .‬והנה לפי זה נמצא כי האוכל או הנהנה‬
‫מן העולם הזה ]בלי ברכה[ מעל״*'' כי הוא‬
‫מכלה הרמות וממעט השרש‪ .‬ועור ארחיב‬
‫הענין‪ ,‬כי ״מזונותיו של ארם קצובים״'*ז ■ כי‬
‫השפע למזון העולם קצוב‪.‬‬
‫והנה האיש הזה הנהנה מן השפע ההוא‬
‫וממעיטו ]בלי ברכה[ גוזל אביו ואמו‪,‬‬
‫ת״ת ומלכות‪ .‬ולכן הוא מועל בקרשי שמים‬
‫שממעט השפע‪ .‬וזו א׳ ממעלות המתענה‬
‫ששומר השפע ואינו ממעיטו‪ .‬ולכן האוכל‬
‫ונהנה לתקן את אשר עותו צריך לברך‪ ,‬ר״ל‬
‫להשפיע השפע כאומר‪ :‬״עם כל זה שאני‬
‫נהנה מקרשי שמים‪ ,‬הרי אני משפיע קרן‬
‫וחומש‪ ,‬ת״ת ומל׳ כרי תשלומי הנהנה‬
‫וחנה נמצא לפי זח כי ענין‬ ‫מקרשים״‪.‬‬
‫חברכח חוא לתקן את אשר חוא מעוות‪,‬‬
‫ולהחיות הנפשות אשר חוא ממית‪ .‬ולכן אין‬
‫מצוה לאכול כרי לברך‪ .‬כי אררבה יותר טוב‬
‫שלא לאכול כרי שלא להמעיט‪ .‬ואחר שבא‬
‫לאכול יתקן בברכה‪.‬‬
‫ועם זה יתבאר למה ברכת ״פרי הארמה״‬
‫פוטר ״פרי העץ״‪ ,‬מפני שהשפע אל‬
‫בחינת ארמה‪ ,‬ג*'" מכל שכן שיושפע בחינת‬
‫פרי העץ‪‘.‬׳*'" ולכן ברכת ״פרי העץ״ אינה‬
‫פוטר ברכת ״פרי הארמה״‪ .‬ו״שהכל״ ‪785‬‬
‫פוטר כולם‪ .‬כי אחר שחיא בחינה נגלית יותר‪,‬‬
‫אחר שנשפע היא‪ ,‬מכל שכן שנשפע שתי‬
‫הבחינות העליונות שהם בחינת פרי העץ‬
‫‪ . 772‬שער טז‪ ,‬פרק ד ‪ . 773‬תהלים קג‪ ,‬כ ‪ . 774‬בראשית רבה י‪ ,‬ז ‪ . 775‬דברים כ‪ ,‬יט ‪ . 776‬חבקוק א‪,‬‬
‫‪ . 778‬״המשכילים״ הם בעלי הסוד ‪ . 779‬דברים כ‪ ,‬יט ‪ . 780‬ברכות לה ע״א‬
‫‪ . 781‬ביצה טז ע״א ‪ . 782‬מהר״ל‪ ,‬״נתיבות עולם״‪ ,‬עבודה‪ ,‬פרק יד ‪ . 783‬מל׳ ‪ . 784‬ת״ת ‪ . 785‬ע״פ‬
‫עד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪57‬‬
‫הללו הם ג׳ ברכות אלו‪ .‬ברכת ״פרי העץ״ הם‬
‫נשמות של הזכרים שהוא מצר בחינת הת״ת‬
‫שהוא עץ‪ .‬ו״פרי הארמה״ נגר הנקבות שהם‬
‫פרי הארמה מל׳‪ .‬והנה שתיהם נקראים פרי‪.‬‬
‫מפני שהם נזרעים ביר בני ארם‪ .‬פירוש שהם‬
‫מיחור ת״ת ומלכות‪ ,‬וזרע הזכר והנקבה‪ .‬אמנם‬
‫בחינת המלאכים אינה ע״י יחור זכר ונקבה‪,‬‬
‫וזו היא מעלת הצריקים על המלאכים‪ ,‬שהם‬
‫]הצריקים[ ״בנים״ ופרי של ת״ת ומלכות‪.‬‬
‫והמלאכים נבראים )לא( ]ואינם[ ״בנים״‪ .‬כי‬
‫אין מלאכים נאצלים‪ ,‬שאין בהם אצילות‪,‬‬
‫ואפילו בריאה אין בהם אלא יצירה‪ ,‬כמבואר‬
‫בספ״ר בשער אבי״ע^' ■'' וזהו ענין ]ברכת[‬
‫״פרי העץ״ שהוא נגר פרי האילן שהוא נגר‬
‫בחינת הצריקים‪ ,‬שהם מכח הזכר‪ ,‬והם פריו‬
‫של זכר‪ .‬ו״פרי הארמה״ הם בחינת הצרקניות‬
‫שהם פרי הארמה‪ .‬ו״שהכל נהיה ברברו״ הם‬
‫בחינת המלאכים שעליהם נאמר ״גבורי כח‬
‫עושי רברו״‪^ .‬יי והנה ענין ברכת הנהנין הוא‬
‫למלאות חסרונו‪ ,‬ולתקן את אשר עוותו‪ .‬פי׳‬
‫הנח ארז״ל ״אין לך רבר מלמטח שאין לו‬
‫מזל למעלה שמכה בו ואומר לו גרל״‪ .‬הנה‬
‫ימשך מזה היות כל פרי וכל עלה‪ ,‬לו כח‬
‫ומקור מלמעלה אשר כל עור שתתרבה בעה״ז‪,‬‬
‫תתרבה כחו‪ .‬פי׳ אם יוסיף‪ ,‬מוסיף כחו‪ .‬וזו‬
‫היא מעלת הנוטע בא״י כי קנה לו פרקליט‬
‫אחר‪ ,‬והוא מלאך אחר המגרל אותו‪ .‬ומפני‬
‫טעם זה אסור^'''' לחכרית ולקצץ‪ ,‬וכל שכן‬
‫ועור יתבאר‬ ‫בא״י‪ .‬כי זה ״כחו לאלוהו״‪.‬‬
‫זה הענין בענין ״שופך רם הארם בארם רמו‬
‫ישפך׳‪ ” 7 .‬הנה ההורג ממעט הצלם והרמות‬
‫של הנשמה ההיא‪ .‬והארם ההוא לו כח ומקור‬
‫בשרשים העליונים‪ .‬והנה בהרוג אותו‪ ,‬נתבטל‬
‫יא ‪ . 777‬יבמות סג ע״ב‬
‫‪58‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫התפלה הוא היחוד ממטה למעלה ואינו‬
‫כשבח‪.‬״®'' כי עיקר היחוד הוא מלמעלה‬
‫למטה‪ ,‬וזה יושג ע״י התורה‪ ,‬שהוא התורה‪,‬‬
‫ת״ת ע״י המלכות‪ .‬ולכן צריך שיהיה ]תורתו[‬
‫אומנותו‪ ,‬שהמלכות היא אומנות המלאכה‪.‬‬
‫ולכן מי שתורתו אומנותו הוא מיחד ת״ת‬
‫ומלכות יחד מלמעלה למטה‪ ,‬תורה על‬
‫והיינו ״תורתו אומנותו״‪ .‬ובהיות‬ ‫אומנותו‬
‫תורתו אומנותו נמצא ת״ת ומלכות הכל‬
‫מציאות א׳ וענין א׳‪ ,‬שאין להם חילוק‪ .‬אבל‬
‫התפלה אין לה שבח כ״כ מפני שענין יהודה‬
‫הוא מלמטה למעלה‪ ,‬ואין היחוד נבחר‪ .‬וכבר‬
‫ידעת שהתפלה עניינה מלמטה למעלה עד‬
‫הזווג‪ ,‬ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן‬
‫התפלה‪ ™^,‬ולהיות כי יחוד התפלה מפני‬
‫היותו יחוד למטה‪ ,‬אף על פי שיפסיק אדם‬
‫מתפלתו לא חסר היחוד ההוא אלא עומד‬
‫ומתקיים כענין שפירש הרשב״י^^ז ■‪ ,‬כי תפלת‬
‫שחרית היא בחסד‪ ,‬ומנחה היא גבורה‪ .‬ובתר‬
‫דאיהי בין תרץ דרועין‪ ,‬מגרמא^'®'' מתיחדת‪.‬‬
‫והיינו טעם תפלת ערבית רשות כדפי׳ בזוהר‬
‫והנה אעפ״י שהתפלל תפלת‬ ‫פרשת‬
‫ערבית ופסק תפלתו‪ ,‬לא פסק יחודו‪ .‬אבל יחוד‬
‫עד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫נח‬
‫ובחינת פרי האדמה‪ .‬דאי תימא א״כ כיון שכן‬
‫הוא‪ ,‬למה לא יברך על הכל ״שהכל״‪ ,‬ונמצאו‬
‫כל הבחינות מתברכות יחד? זו אינה שאלה‪,‬‬
‫כי מן הראוי להשפיע אל כל בחינה כפי‬
‫בחינתןה[ )חברתה(‪ ,‬כי בחינת ״העץ״ דקה‬
‫ורוחנית ומשובח מבחינת האדמה; ובחינת‬
‫האדמה מבחינת ״שהכל״‪ .‬ולכן ראוי שיושפע‬
‫כל אחד לפי דקותה‪ ,‬ולא שישפיע לבחינת‬
‫העץ כעין בחינת ״שהכל״‪ ,‬ולחכימא‬
‫ברמיזא‪ ''*®.‬והנה נתבאר חלק ברכת הנהנין‪,‬‬
‫כי ברכת התפלה והבקשה הם על דרך אחר‪.‬‬
‫והוא כי הנצרך אל הדבר‪ ,‬ואותו הדבר הוא‬
‫צריך מלמעלה‪ ,‬וע״י שיתקיים מעשהו הוכרח‬
‫להשפיע שפע רב אל הת״ת והמלכות‪ .‬ועל ידי‬
‫כך יושפע ויקויים שאלתו‪ ,‬ועליו ״תבא ברכת‬
‫ולכן אמר^^^ ■ ״הלואי שיתפלל אדם‬ ‫טוב״‬
‫כל היום כולו״‪ .‬והענין ע״י הדוש‪ ,‬שהוא‬
‫להשפיע על הת״ת והמלכות מה שאין בהם‪,‬‬
‫וע״י כך תיקון התפלה מרוצה לפני הקב״ה‬
‫מפני התועלת‪ .‬וכן אמך שהקב״ה ״מתאוה‬
‫לתפלתן של צדיקים״ מפני שהם מיחדים יחוד‬
‫ממש‪ .‬וברכת הנהנין אינו יחוד אלא שפע‪.‬‬
‫אבל ברכת התפלה הוא יחוד ממש‪ .‬אמנם‬

‫ספר זהר ״כל״ הוא ביסוד‪ .‬וצ״ע אם כך פירושו כאן ‪ . 786‬זהר ח״א דף כו ע״ב; וח״ג דף רפ ע״ב ‪ . 787‬משלי‬
‫כד‪ ,‬כה ‪ . 788‬ברכות כא ע״א ‪ . 789‬יבמות סד ע״א ‪ . 790‬לכאורה הסרות כאן כמה מלים בהמשך‪ .‬כי הוא‬
‫ענין אתר ‪ . 791‬ת״ת על מל׳ ‪ . 792‬שבת יא ע״א ‪ . 793‬צ״ע איפה זה מפורש בזוהר או בתיקו״ז‪ .‬אבל נ״ל‬
‫כי הרעיון בדבר הוא כי אמנם לימוד תורה מייתר בין ת״ת ומל׳ )לימוד תורה שבכתב ובע״פ‪ ,‬עיין תיקו״ז תיקון‬
‫י״ט‪ ,‬במהד׳ עם ביאור הגר״א דף ‪ . 72‬ד״ה דאיהו רזא וד״ה יסודא(‪ .‬אבל לעומתו תיקון תפילה מתתיל במל׳ ומגיע‬
‫עד כתר‪ ,‬כמו שאמרו על תפילה ״אלו דברים שעומדים ברומו של עולם״ )ברכות ו ע״ב( וכמו שפירש מהר״ל‬
‫)״נתיבות עולם״‪ ,‬עבודה‪ ,‬פרק ב׳‪ ,‬״במדריגה העליונה״( ומשם משפיע על הו״ב )תיקו״ז תי׳ יח‪ ,‬דף לד ע״ב(‪ .‬וכבר‬
‫מפורש בזוהר מה ההבדל בין זיווג הנפסק לפעמים )בין ת״ת ומל׳( לבין זיווג ״דאינו פסיק לעלמין״ )בין חו״ב(‪.‬‬
‫ונציין כאן מקצת מהמקורות‪ :‬ת״ב דף יא ע״ב )״ולא מתפרשין לעלמין״(; דף נ ע״ב )״לעילא לעילא יתיר‪ ,‬אית‬
‫זיווגא אתרא דשארי בתביבותא ולא מתפרש לעלמין״(; דף נו ע״א; וגם ת״ג דף עת ע״א )יו״ד לא אתעדי מן ה׳‬
‫לעלמין(; ה״ג דף רצ ע״ב; וח״ג דף קכ ע״א‪ .‬עד כאן רשימתנו‪ .‬ממילא מובן שגם כאשר אין תפילה )משום סיבת‬
‫אונס וכדומה( התיקון נעשה מאליו‪ .‬מה שאין כן בביטול תורה‪ ,‬שהוא זיווג הנפסק לפעמים‪) .‬עיין מעין זה בדברי‬
‫אריז״ל‪ ,‬״שער מאמרי רשב״י״‪ ,‬סוף פ׳ ויקהל‪ .‬אע״ג שחילוק זה גופא בין תיקון תפלה לתיקון תורה‪ ,‬לא מצאתי‬
‫אצלו‪ .‬וע״ע דבריו ב״שער הכוונות״‪ ,‬ענין שינויים שבין יו״ט לשבת‪ ,‬דפו״ח דף קכו‪ ,‬ד״ה נמצא כי ביו״ט וכו׳‪ ,‬ושם‪:‬‬
‫״מאליהן שלא ע״י התחתונים״(‪ . 794 .‬מעצמה ‪ . 795‬שמא כוונתו ח״א דף קלב ע״ב‬
‫נט‬ ‫להרמ״ה‬
‫מהנעלמות‪ ,‬ואדרבה נתחייב בברכה ובהודאה‪.‬‬
‫ולהודות כי ההודאה למעלה משודת הדין‪,‬‬
‫הנה דוד אמר כי בענין הברכה‪ ,‬עם שיהיה‬
‫בכל עת‪ ,‬פי׳ אעפ״י שיהיה בתמידות‪ ,‬עם כל‬
‫זה יהיה לו זמן קצוב ועתים קצובות‪ .‬וזהו‬
‫״אברכה את ה׳ בכל עת״‪ ,‬בסוד התפלה‪ .‬וזהו‬
‫ברכת הנהנין‪ ,‬פי׳ ליחד אותה בסוד יחוד‬
‫התפלה‪ .‬כי זה אף על פי שיפסיק מברכתו‪ ,‬לא‬
‫מפני זה יפסיק מיחודו כדפירש׳‪ .‬אמנם בענין‬
‫יחוד התפלה יהיה תמיד שאין)צריך( ]רשות[‬
‫להפסיק‪ ,‬כדי שלא יפסיק אחר שהוא מקום‬
‫גבוה‪ .‬וענין תפלה זו הוא ״תהלה״ שיכול אדם‬
‫להלל בכל יום‪ ,‬כענין ״תהלה לדוד״ ותפלות‬
‫אחרות שהם על הדברים הנעשים בכל רגע‬
‫ובכל שעה על דרך נס‪ ,‬ובהם לא נאמר ״הרי‬
‫זה מחרף ומגדף ח״ו‪ ,‬אלא אדרבה אמר ״כל‬
‫האומר תהלה לדוד ג׳ פעמים בכל יום הרי זה‬
‫בן עוה״ב״'״* וכו׳‪.‬‬
‫עה‪.‬‬
‫עוד פי׳ ״אברכה את ה״׳ שהוא יחוד ת״ת‬
‫ומלכות‬
‫עה‪.‬‬
‫עוד פי׳ ״אבדכה את ה״׳ ‪2‬״*‪ ,‬שהוא יחוד ת״ת‬
‫ומלכות‪ ,‬ג״* ״בכל עת״‪ .‬ידוע שיש כ״ח‬
‫עתים^'״* דא לבנה‪ ,‬והם י״ד מלאים וי״ד‬
‫חסדים‪ .‬וכנגד כ״ח מחנות ללבנה והם נקבות‪,‬‬
‫אל כ״ח עתים שבזכר שמשפיעים כ״ח בכ״ח‪.‬‬
‫וכן שם בן ד׳ עולה כ״ח אותיות‪^ .‬״* והנה‬
‫יוכרח שמלמעלה הם י״ד שלמים רחמים‪ .‬וי״ד‬
‫חסדים דין‪ ,‬והם שלמים רחמים‪ ,‬י״ה שעולה‬
‫י״ד אותיות כענין זה‪ .‬יו״ד וא״ו דל״ת‪ .‬ה״א‬
‫אל״ף‪ ,‬הרי י״ד מלאים בסוד י״ה‪ ,‬שהוא מקום‬
‫‪ . 796‬מגילה ג ע״א ‪ . 797‬מגילה יד ע״א ‪ . 798‬שבת קיח ע״ב ‪ . 799‬תענית יד ע״ב ‪ . 800‬שבת קיח‬
‫ע״ב ‪ . 801‬בדכות ד ע״ב ‪ . 802‬תהלים לד‪ ,‬ב ‪ . 803‬את )מל׳( יהו״ה )ת״ת( ‪ . 804‬קהלת ג׳ ‪ . 805‬כלומד‬
‫עה‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪59‬‬
‫שהוא ע״י התורה מפני התעלותו‪ ,‬אם יפסוק‬
‫ממשנתו יפסד יחודו‪ .‬לכן צריך שתהיה תורתו‬
‫אומנותו כדי שלא יפסיק‪ .‬מאחר שהוא מפסיק‬
‫היחוד‪ ,‬נמצא חסר מכאן ומכאן‪ .‬לכן צריך‬
‫שיתפלל שאף על פי שיפסיק היחוד‪ ,‬עם כל‬
‫זה ישאר לו יחוד התפלה‪ .‬והנה נתבאר חלק‬
‫ברכת התפלה והבקשה‪ .‬ברכת ההודאה היא‬
‫משובחת על כלם ואפילו על התורה‪ ,‬ולכן‬
‫מבטלין ת״ת מפני מקרא מגילה שקריאתה‬
‫זו הלילא‪ ''®''.‬והענין כי ההלל הוא סוד‬
‫ההדלקה וההשפעה מג׳ ראשונות‪ .‬ואעפ״י‬
‫שיש הלל שאינו גמור שיש שפי׳ שהוא‬
‫במלכות‪ ,‬אין חשש כי כל אחד ואחד כלולה‬
‫מי׳‪ .‬ולעולם ענין ההלל וההודאה הוא מג׳‬
‫ראשונות והוא בא על הנס שהוא למעלה מן‬
‫הטבע‪ ,‬למעלה משורת הדין‪ ,‬דהיינו מבינה‬
‫ולמעלה‪ .‬ומפני שאין היחוד וההשפעה זו בכל‬
‫שעה אלא דוקא בהיות עת רצון ר״ל כאשר‬
‫נעשה נס‪ ,‬כי אז הוא קודם היחוד והתעוררות‬
‫בערכו‪ .‬אם כן ראוי שיודה שביכולתו להשפיע‬
‫מלמעלה‪ .‬אמנם אם לא נעשה נס ״הרי זה‬
‫מחרף ומגדף״‪®«,‬זי לפי שאין היחוד ההוא‬
‫נשלם ופוגם ענין ההלל‪ ,‬אחר שהוא צועק‬
‫עליו ואינו נענה‪ .‬כענין שאמףך‪ ■'99‬אין אדם‬
‫דשאי ליפול על פניו אלא א״כ דאוי שיענה‬
‫כיהושע‪ .‬ופי׳ כי ענין זה על הצבור‪ .‬ואמר כן‬
‫להורות כי כיון שאין לו כח בתפלתו לתקן את‬
‫אשר עיות רוב הצבור‪ ,‬נמצאת תפלתו פגומה‬
‫וקדאו ״מחדף ומגדף״‪ ,‬אחר שענין הפגם אינו‬
‫נתקן‪ ,‬והתפלה לדיק‪ .‬ולכן אמד״״* ״כל‬
‫האומר הלל בכל יום הרי זה מחדף ומגדף״‪,‬‬
‫כי אין ראוי ליחד יחוד זה אלא אם כן נעשה‬
‫לו נס‪ .‬שאז אחר שהוא עת רצון יכול להשפיע‬
‫מספד כ״ח אותיות של מלוי דמלוי של אותיות יהר״ה‬
‫‪60‬‬ ‫להרמ״ה‬ ‫עו‬ ‫ספר הגירושיז‬
‫סוד שפע הבינה שהיא שמחה^'* משפיע אל‬ ‫השפע שהם שלשה ראשונות‪ .‬י״ד חסרים הם‬
‫המלכות‪ ,‬שהוא חלק אלוה‪ .‬וזהו השמח‬ ‫ו״ה שבו גם כן י״ד אותיות דין חסרים‪ ,‬והם‬
‫״בחלקו״‪ ,‬פי׳ המשפיע סוד העושר שהוא‬ ‫וא״ו אל״ף וא״ו‪ ,‬ה״א אל״ף‪ .‬והם בסוד ת״ת‬
‫השפע של הבינה דהיינו השמחה‪ ,‬״בחלקו״‬ ‫ומלכות‪ ,‬שחסר מהם השפע‪ .‬והנה לאלו כ״ח‬
‫שהיא המלכות‪.‬‬ ‫עתים עליונים של הבינה‪ ,‬כמו שביארנו בסימן‬
‫מ״ו‪ .‬ואעפ״י שבבינה הם י״ד דין‪ ,‬וי״ד רחמים‬
‫עז‪.‬‬ ‫עם כל זה לפעמים כולם רחמים בסוד ברכה‬
‫עוד חרשתי בענין שם אהו״ה היוצא מןראשי‬ ‫שהוא בימין לצד הכהן‪ .‬וזהו שאמר ״אברכה‬
‫תיבות[ את השמים ואת הארץ‪ .‬והנה‬ ‫את ה׳״‪ ,‬ת״ת ומלכות‪ ,‬בכ״ח עתים שבבינה‬
‫כאשר נסתכל בשם זה ימצא אותו שוה אל שם‬ ‫בהיותם בסוד ברכה שהוא החסד‪ .‬ומזה ימשך‬
‫אהי״ה אלא שבמקום היוד שבין ב׳ ההי״ן הוא‬ ‫ש״תמיד תהלתו בפי״‪ .‬פי׳ עד עתה הם י״ד‬
‫וא״ו‪.‬״‘* ובשם )אהו״ה( ]אהי״ה[ נתבאר‬ ‫מלאים וי״ד חסרים‪ ,‬נמצא שאין השפע העליון‬
‫היותו מורה על ההעלם כדפי׳ בספ״ר‪ .‬וכן פי׳‬ ‫לעולם במלכות‪ .‬ועתה אחר שייחד העתים‬
‫שם כי שם )אהו״ה( ]אהי״ה[ הוא כנגד שם‬ ‫העליונים‪ ,‬ימשך מיד שתמיד תהלתו בפי‪ .‬פי׳‬
‫יהו״ה אלא שנשתנה כי במקום א׳ הוא י׳‪,‬‬ ‫לעולם תהיה ה״תהלה״ שהיא שפע הבינה‬
‫ובמקום יו״ד הוא וי״ו‪ .‬והנה אהו״ה שוה אל‬ ‫במלכות ותהיה לעולם מלאה בסוד כ״ח עתים‪.‬‬
‫שם יהו״ה ולא נשתנה ממנו אלא ששם יהו״ה‬ ‫עד כאן הגיע העסק ביום ההוא‪.‬‬
‫אות ראשונה הוא יו״ד‪ .‬ובשם אהו״ה הוא א׳‪.‬‬ ‫עו‪.‬‬
‫והענין הוא כי ]בןשם אהי״ה המורה ההעלם‬
‫עוד חדשתי ביום ה׳‪ ,‬ז׳ ימים לחדש אדר‪,‬‬
‫נתעלם כל האצילות ולא נתפשט‪ ,‬בסוד‬
‫בפסוק ״ויאכלו ויותירו כדבר ה״׳‪''.‬״*‬
‫שהיו״ד במקומה הוא א׳ שמורה העלם וגלוי‬
‫והעלם‪ ,‬שזהו קמוץ בסוד קמיצת האצילות‬ ‫פירש כמו המלכות בהיותה מיוחדת עם הת״ת‬
‫והעלמו כמו שפי׳ בספ״ר!׳‘* בשם בן ד׳‪ .‬והנה‬ ‫שיש לה רוב שפע )לת״ת( ]מהת״ת[ ולהותיר‪,‬‬
‫וזהו ״כדבר ה״׳‪ ,‬ת״ת ומלכות מיוחדים‪*.‬״*‬
‫לפי זה נמצא כי א׳ הוא יותר נעלם מהיו״ד‬
‫וקראה כאן ״דבר״ שהוא המל׳ לשון קושי‪,‬‬
‫לפי שהוא העלם וגלוי והעלם‪ .‬ומורה כי‬
‫אפילו שנתגלה‪ ,‬חזר ונתעלם‪ .‬אבל היוד אינו‬ ‫מפני ש״קשין מזונותיו של אדם לפני‬
‫מורה ענין זה אלא אדרבה מורה על יו״ד הבא‬ ‫הקב״ה״״״* וכו׳ ולכן אמר דבר שהוא‬
‫להתגלות פי׳ שאר אותיות‪ .‬ועוד יו״ד‪ ,‬מלואה‬ ‫המלכות מלשון קושי‪.‬‬
‫מורה גלוי שהוא ו״ד‪ ,‬דו פרצופין המתפשטין‪.‬‬ ‫עוד חרשתי בענין ״איזהו עשיר? השמח‬
‫אבל מלוי אל״ף מורה פל״א והעלם‪ .‬וכן‬ ‫בחלקו״‪.‬״!* שפי׳ כי העושר והשפע‬
‫במקום וי״ו באה ]היו״ד[ המורה על העלם‬ ‫מאת הבינה‪ ,‬כדאיתא ״הרוצה להעשיר‬
‫הוי״ו שהוא התפארת המתעלה למעלה בסוד‬ ‫יצפץ״!!« שהוא בסוד הבינה הנוטה אל‬
‫הדעת‪ ,‬ונתעלם אל מקומו כתר שהוא ב׳‬ ‫הצפון‪ .‬ולכן אמר ״איזהו עשיר? השמח‬
‫יודי״ן‪ ,‬י׳ מלמטה למעלה‪ ,‬וי׳ מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫בחלקו״‪ .‬פי׳ השמח בחלקו‪ ,‬פירוש המשפיע‬

‫‪ . 807‬מל״ב ד‪ ,‬מד ‪ . 808‬דבר )מל׳( יהו״ה )ת״ת(‪ ,‬מיוחדים‪ ,‬כלומר‬ ‫‪ . 806‬״פרדס״‪ ,‬שער כ״ג‪ ,‬ד״ה תהלה‬
‫מאוחדים ‪ . 809‬פסחים קיח ע״א ‪ . 810‬אבות‪ ,‬ד׳ ‪ . 811‬בבא בתרא כה ע״ב ‪ . 812‬״פרדס״‪ ,‬שער כ״ג‪,‬‬
‫ד״ה שמחה ‪ . 813‬שער כ׳‪ ,‬פרק ב ‪ . 814‬״פרדס״‪ ,‬שער כז‪ ,‬פרק ג‬
‫סא‬ ‫להרמ״ה‬
‫אותה בעלה‪ .‬עוד טעם שני בהקדמה זו‪ ,‬והוא‬
‫כי אם היתה השכינה חוזרת מאליה היה מורה‬
‫ח״ו שנפסלה לבעלה ו]נ[בעלה באונס‬
‫וזה הפך מן האמת‪ ,‬כדכתיב ״אני‬ ‫וברצון‬
‫ה׳ וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי‬
‫ולכן להורות על זה אמר ״לא‬ ‫לפסילים״‪.‬‬
‫תוסיף קום״ מאליה‪ ,‬להורות שהיא בתולת‬
‫ישראל‪ ,‬פירוש שהיא בתולה מעותדת לישראל‬
‫ולא זנתה ולא נאנסה‪ ,‬והיא בתולה עדיין‪ .‬וכן‬
‫אמר הכתוב ״כי כאשה עזובה״ וכו׳‪ .‬והנה‬
‫כאשר יבא בעלה להוליכה ולהקימה‪ ,‬אז ]יש‬
‫בכך[ עדות ברורה שבטהרתה היא עומדת‪,‬‬
‫והעד על בעלה ממש שלא זזה ידו מתחת ידה‬
‫כל ימי הזירה‪ *^7 .‬ואל ענין זה פירשו‬
‫בתיקונים ‪ *^8‬כי טבעת של קדושין הוא י׳‪,‬‬
‫ואצבע הוא ו׳‪ ,‬וטבעת בראש אצבע מורה על‬
‫יו״ד ועל ו׳‪ ,‬שהיא )ה׳ אשת חיל( ]האשת חיל[‬
‫עטרת בעלה‪ ,‬תרין עדים תרין ההי״ן‪ .‬ולפי‬
‫האמת דבר זה קשה תכלית הקושי‪ .‬מי ראה‬
‫החתן מצד הכלה‪ ,‬והכלה מצד החתןף ‪ *29‬כי‬
‫החתן מביא הטבעת שהוא י׳‪ ,‬והכלה זוקף‬
‫אצבעה שהוא ו׳‪ ,‬והראוי היה להיפך‪ .‬ועוד‬
‫תרץ ההי״ן תרץ עדים נמצאו הנשים מעידים‬
‫כי תרץ ההי״ן הם שתי נקבות‪ .‬אלא הענץ‬
‫מורה על מה שאמרנו כי החתן‪ ,‬שהוא הת״ת‪,‬‬
‫והכלה אשר להם רמז החתן והכלה )תחתונו׳(‬
‫]תחתונים[‪ ,‬הנה החתן מעיד על הכל]ה[ דא‬
‫ה׳‪ ,‬לפני זקני העיר העומדים עליהם‪ ,‬שהכלה‬
‫בתולה ושמורה לבעלה ולא נבעלה‪ .‬וזהו ענץ‬
‫טבעת שאין לו כניסה אלא גדר מוקף בסוד‬
‫יו״ד שהוא גולם בלי צורה‪ ,‬שעדיין לא נבעלה‬
‫עח‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪61‬‬
‫בסוד ״אני ראשון ואני ]אחרון״[ שפי׳ בסי׳‬
‫כ״א«*« ל״ה‪ .‬והנה הוי״ו‪ ,‬בין ב׳ יודי״ן הוא‬
‫]אות[ א ומה שיהיה יהו״ה‪ ,‬נתעלה ונעשה‬
‫אהי״ה‪ .‬והנה אחר שנתאצלו שמים וארץ והיה‬
‫תחלת הגלוי ותחלת ההתפשטות‪ ,‬מה שהיה‬
‫אהי״ה נעשה אהו״ה שמורה קצת התפשטות‬
‫דהיינו יו״ד נעשה וי״ו‪ .‬אבל אל״ף שהוא‬
‫פל״א לא נתגלה עדיין‪.‬‬
‫עח‪.‬‬
‫עוד נתגרשנו ביום ו׳‪ ,‬ח׳ ימים לחדש אדר‪,‬‬
‫ונתעסקנו בפסוק ״כי עד צדק ישוב‬
‫משפט״ ‪ «17‬וגו׳‪ .‬ופי׳ בהקדמה ר״ש בספר‬
‫הזוהר בפ׳ ״נפלה לא תוסיף קום״‪ *** .‬ופי׳ כי‬
‫עד עתה השכינה היתה חוזרת מאליה‪ .‬אבל‬
‫בגאולה הבאה‪ ,‬לא תחזור מעצמה אלא ילך‬
‫בעלה להביאה אל היכלו‪ .‬וזהו ״נפלה לא‬
‫תוסיף קום״ מאליה‪ ,‬עד שיקים אותה הת״ת‪.‬‬
‫כדכתיב ״אקים את סוכת דוד הנופלת״‪*!®.‬‬
‫ופי׳ בו ב׳ טעמים‪ .‬הא׳‪ ,‬כי עד עתה אעפ״י‬
‫ששכינה היתה עם ישראל בגלות‪ ,‬לא היתה‬
‫היא גולה ממש גלות שכינה‪ ,‬אלא היתה באהל‬
‫לשמור את ישראל‪ .‬אמנם בגלותינו זה הוא‬
‫ממש גלות שכינה )כ״י( ]כביכול[ דאיהי‬
‫מתתרכה‪.‬״^* וכבר האריך בזה מורי בפי׳‬
‫ההגדה שיש לך‪ *^1.‬ועתה לפי׳ זה בגליות‬
‫)העוברים( ]שעברו[ היתה השכינה חוזרת‬
‫מעצמה‪ ,‬כהתט^^* שעת הגלות והיא היתה‬
‫הגואלת‪ .‬אבל בגלות זה שהיא בגלות‪ ,‬אין‬
‫בידה לגאול ש״אין חבוש מתיר עצמו מבית‬
‫האסורים״‪ *23.‬ולא תקום מאליה אלא שיקים‬

‫‪ . 815‬ישעיה מד‪ ,‬ו ‪ . 816‬לא מצאתי שם‪ .‬ויש בפסקאות יח‪ ,‬יט‪ ,‬לה‪ ,‬סב ‪ . 817‬תהלים צד‪ ,‬ב ‪ . 818‬זהר‬
‫‪ . 821‬תחילת ספר‬ ‫‪ . 820‬ארמית עבור ״מתגרשת״‬ ‫ח״ב דף רמ ע״א; ע״פ עמוס ה‪ ,‬ב ‪ . 819‬עמוס ט‪ ,‬יא‬
‫״ברית הלוי״‪ ,‬פ״ב ד״ה הנה באר אלינו ‪ . 822‬פי׳ כשנגמר ‪ . 823‬ברכות ה ע״ב ‪ . 824‬אםאשת כהן)״באונס״(‬
‫‪ . 826‬ישעיה נד‪ ,‬ו ‪ . 827‬מליצה ע״פ במדבר ו‪ ,‬ו‬ ‫או אפילו אשת ישראל )״ברצון״( ‪ . 825‬ישעיה מב‪ ,‬ח‬
‫‪ . 828‬תיקו״ז דף כה ע״ב ‪ . 829‬הרי חתן הוא למעלה ומשפיע‪ ,‬ולא זה ליד זה בשוה‬
‫‪62‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫ע״ה אמר לישראל שהם נאצלו ונבראו ונראו‬
‫בעולם להודיע ולראיה גמורה נגד‬
‫המשמאילים בענין המלכות‪*1‬׳* שאומרים‬
‫שאין לעולם עוד מנהיג‪ ,‬והם קוצצים‪ .‬ובזה‬
‫חטאו רבים ונכשלו‪ .‬וזה שאמר ״אתה הראית‬
‫לדעת״‪ ,‬פירוש להיות מודיע ולראיה כי ה׳‪,‬‬
‫שהוא הת״ת‪ ,‬הוא האלהים‪ .‬פירוש הוא מתיחד‬
‫עם המלכות‪ ,‬שהיא המל׳‪ .‬פי׳ כראות האדם‬
‫אצילות הנשמות ועניינם שהם זכר ונקבה‬
‫בסוד יחוד זכר ונקבה עליונים‪ ,‬וא״כ יוכרח‬
‫שיש למעלה ממל׳‪ ,‬שהיא נקבח מושפעת‬
‫]ויש[ משפיע עליה וזהו שאמר ״כי ה׳ הוא‬
‫האלהים״‪ .‬ואין לה מציאות לבדה אלא על ידו‪,‬‬
‫״אין עוד מלבדו״‪ .‬פי׳ כמו שהוא אמת שאינה‬
‫לבדה אלא ע״י הת״ת‪ ,‬כך אין ראוי להאמין‬
‫שהם שני זכרים אלא אחד לבד‪ .‬שאין לה‬
‫מציאות אלא ממקור אחד ואינה נבעלת‬
‫לזולתו‪ ,‬והשאר כולם נכללים בשם ה׳‪ .‬והפן‬
‫חשני‪ ,‬כי אחת מסיבות בריאת האדם הוא מפני‬
‫שהאדם בתחתונים צורך גבוח^ג‘׳* כי ע״י‬
‫מעשה הצדיקים יש לה מיין תתאין לאושדא‬
‫לקבלה מיין עילאין‪ .‬ואם לא היו הצדיקים‬
‫בעוה״ז לא היה היחוד‪ .‬וזהו שאמר ״אתה‬
‫הראית״‪ ,‬פי׳ נגלית בעוה״ז לדעת לחבר וליחד‬
‫ת״ת ומל׳‪ .‬והיינו כי ״ה׳ הוא האלהים״‪ .‬ואם‬
‫לא )היתה( ]הייתן אתה כענין נשמתה‪ ,‬שאתה‬
‫עושה מעשים כדי להתייחד‪ ,‬לעולם לא היו‬
‫מתיחדים‪ .‬וזהו שאמר ״אין עוד מלבדו״‪ ,‬פי׳‬
‫עוד בחינה כדי להתיחד מלבד זו‪ ,‬ולכן ראוי‬
‫שתתחזק בעבורה וכו׳‪ .‬וחפן חג׳ חוא זח‪ .‬כי‬
‫בפסוק זה רצה משה רבינו ע״ה להודיענו דרך‬
‫ההשתלשלות מלמטה למעלה‪ ,‬כיצד ישלשל‬
‫‪ . 830‬כלומר בני אדם ‪ . 831‬סנהדרין כב ע״ב ‪ . 832‬ח״א נא ע״א; וח״ב לח ע״ב ‪ . 833‬לעת הגאולה תאמר‪:‬‬
‫‪ . 836‬תהלים צד‪ ,‬טו‬ ‫‪ . 834‬יבמות לד‪ ,‬ב ‪ . 835‬רות ד‪ ,‬ב‬
‫‪ . 839‬ח״ב דף קלד ע״ב ‪ . 840‬שמות כו‪ ,‬כו‬
‫‪ . 841‬דברים ד‪ ,‬לה ‪ . 842‬הטועים חושבים שיש אך ורק מל׳‪ ,‬ובמו שטעו אנשי דור הפלגה והיו מקצצים בין‬
‫עט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫סב‬
‫ולא נעשתה כלי‪ ,‬שהוא מציאות הה״א על‬
‫דרך שפירש הרשב״י!^* ב״נער״ ״נערה״‪ .‬כי‬
‫הה״א מורה עליו שהיא בעולה‪ .‬ולהורות‬
‫החתן על טהרת הכלה הביא בידו הטבעת‪,‬‬
‫להראות שהיא צנועה ונגררת בענינה ושמורה‬
‫לבעלה‪ .‬והכלה נותנת אצבעה להראות‬
‫שאעפ״י שעמדה כמה שנים שלא נבעלה‪,‬‬
‫ותלד‪ *^2 ,‬אין חשש מפני זה לומר שזנתה‪,‬‬
‫כההיא עובדא דאתתיה דרבא שהשיבה‪,‬‬
‫״דעתי עלך הוח״‪ *” .‬וכן הכלה משיבה‪ ,‬כי‬
‫דעתה על בעלה היתה‪ ,‬וזהו זקיפת אצבע‪.‬‬
‫וענין ה׳ ה׳ תרין עדים הוא כענין ״ויקח )בועז(‬
‫עשרה אנשים״ וכך׳‪ *^4 .‬כי אין לקדש הכלה‬
‫בלי עשרה והם באים עם החתן להקים הכלה‪.‬‬
‫וזהו שאמר ״כי עד צדק״ שהיא המלכות קודם‬
‫שנבעלה שלא נקראת עדיין ״צדקה״ כי היא‬
‫בתולה‪ ,‬נאמר ״כי עד צדק ישוב משפט״ ‪,835‬‬
‫שהוא הת״ת‪ ,‬ישוב עמה להקימה ולקדשה לו‬
‫לאשה‪ .‬ולא יבא לבדו‪ ,‬אלא ״ואחריו כל ישרי‬
‫לב״_ ‪ 836‬ל״ב נקרא הבינך_ ‪7‬ג* ול״ב נקרא‬
‫מלכות ‪ *^8‬שהם שני ההי״ן‪ .‬והענין הוא‬
‫״חמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחד‪,‬‬
‫והם י׳ אצבעות‪ ,‬ה׳‬ ‫וחמשה בריחים״‪.‬‬
‫מימין וה׳ משמאל‪ .‬והם נקראים ״ישרי לב״‪,‬‬
‫פירוש ישרים שבכל אחד מהלבבות‪ ,‬שהם ה׳‬
‫שבבינה‪ ,‬ה׳ בריחים‪ ,‬ה׳ שבמל׳ ה׳ בריחים‪,‬‬
‫והם ממש עשרה‪.‬‬
‫עט‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״אתה הראית לדעת כי ה׳‬
‫ופי׳‬ ‫הוא האלהים אין עוד מלבדו״‪.‬‬
‫אותו על ג׳ פנים‪ .‬הפן הא׳ הוא כי משה רבינו‬
‫״מי ילד לי את אלה?״ )ישעיה מט‪ ,‬כא(‬
‫‪ . 838‬תקו״ז תי׳ סט‪ ,‬דף קב ע״א‬ ‫‪ . 837‬תהלים צד‪ ,‬טו‬
‫סג‬ ‫להרמ״ה‬
‫מכל וכל‪ ,‬ונכנס לפנים לא לפנים ממש אלא‬
‫באמצע‪ ,‬אמנם לפנים מן הגבול‪ .‬ונמצא לפי‬
‫זה הגרים הם קליפה לישראל‪ ,‬והם שומר‬
‫לפרי‪ .‬ולכן אמר שערב רב לא היו בתוך‬
‫ישראל ממש אלא מבחוץ לענני כבוד‪*®,‬׳*‬
‫והיה סובב לה‪ .‬שכל ג׳ קליפות‪ ,‬ראשונות‬
‫בהמות טמאות‪ ,‬לפניהם בהמות טהורות‪,‬‬
‫ולפנים ממנה ערב רב‪ ,‬ולפנים ממנה ישראל‪.‬‬
‫ועליהם שכינה נתונה בסוד ענני כבוד‪ .‬וכבוד‬
‫המחופף מתלבש ג״ב בג׳ קליפות‪ .‬והם ‪ :‬״רוח‬
‫סערה״ ‪ *^0‬הרי א׳‪ ,‬כנגד בהמות טמאות‪ .‬״ענן‬
‫גדול״ כנגד בהמות טהורות‪ .‬ו״אש מתלקחת״‬
‫אלו ערב רב‪ .‬״ונוגה לו סביב״‪ ,‬אלו ישראל‬
‫בתוך הקליפות האלה‪ .‬והנה ערב רב לא אכלו‬
‫מן המן‪ .‬ומה שאנו אומרים שלא אכלו‪ ,‬אין‬
‫הכוונה שלא אכלו ממש אלא הכוונה שעיקר‬
‫המן היו אוכלין אותו ישראל‪ ,‬וערב רב היו‬
‫אוכלים מתמציתם‪ .‬ומתמצית ערב רב היה‬
‫נשאר ונמסס על הארץ ומתערב בעשבים‬
‫ונאכל לבהמות טהורות‪ .‬והשאר מתמציתם‬
‫ניתן לבהמות טמאות‪ .‬נמצאו ישראל עיקר‬
‫הפרי‪ ,‬ועיקר השפע עליהם‪ ,‬והשאר שומר‬
‫לפרי ולקליפתו‪ .‬והנה חס ושלום אם יקליפו‬
‫הפרי יקלקל הפרי‪ .‬ומה שהוא מוח יעשה‬
‫שומר )ויעבה( ]ויתעבה[ ויקלקל ובזה חטאו‬
‫עמלק‪ .‬כי על זה אמר ״זכור את אשר עשה לך‬
‫עמלק בדרך״‪ *^1 .‬פירוש‪ ,‬אף על פי דלכאורה‬
‫יראה שלא קלקל בך אלא בערב רב? עם כל‬
‫זה הפגם הוא בך‪ .‬ולכן ״זכור את אשר עשה״‪.‬‬
‫עוד אמר ״זכור את״‪ ,‬הוא ת״ת ומלכות )שבו(‬
‫]שבהם[ היה פגם‪ .‬וזהו ״שאין השם שלם״‬
‫שנשארו וכו׳ בלי קליפה כמו )שנבאר(‬
‫פ‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪63‬‬
‫האדם מחשבתו מעליו לעיל‪ .‬וזהו שאמר‬
‫״אתה הראית״‪ ,‬״אתה״ הוא הת״ת‪,‬‬
‫״והראית״ רוצה לומר מקום ההתראות והגילוי‬
‫שהוא במלכות‪ .‬ומן הראוי לפי הסדר ראוי‬
‫שיאמר ״הראית אתה״‪ ,‬כדי שלא יבא אדם‬
‫לטעות לקצץ‪ .‬לכן ייחד ואמר ״אתה הראית״‪,‬‬
‫יחוד ת״ת ומלכות‪ .‬וקרא למלכות בלשון‬
‫״הראית״ שהוא מורה על היחוד הגמור‬
‫שהת״ת מתראה בו‪ .‬ואחר כך אמר שעולה‬
‫מחשבתו אל העלם הת״ת שהוא הדעת‪ ,‬וזהו‬
‫״לדעת״ ומשם יעלה אל החכמה והבינה‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר ״ה׳ הוא האלהים״‪ .‬ואח״ב אל הכתר‬
‫שהוא האי״ן‪ .‬ואחר כך ״אין עוד מלבדו״‬
‫פירוש אותו הנעלם ״אין סוף״ שאין מלבדו‪,‬‬
‫שאינו צריך לזולתו שאין למעלה ממנו והכל‬
‫צריכין לו‪ ,‬ואינו צריך לשום אחר‪.‬‬
‫פ‪.‬‬
‫נתעסקנו בפסוק ״זכור את אשר עשה לך‬
‫וכו׳‪ .‬ופי׳ כי לכאורה‬
‫נראה שאין עון עמלק כל כך עד שגזר השם‬
‫ית׳ עליו הגזירה? ועוד ]מה[ ענין ״מלחמה‬
‫לה׳״ ? ועוד אמר ״שאין הכסא שלם ולא השם‬
‫שלם״‪**.‬׳» פירוש כי הרשב״י פירש בזוהר כי‬
‫הגרים אינם נכנסים ממש בתוך מדרגות‬
‫אמנם באים‬ ‫עליונות של קדושה כישראל‪.‬‬
‫לחסות ״תחת כנפי השכינה״‪ ,‬לא ]תחת[‬
‫שכינה ממש‪ .‬ופי׳ כי אינו אלא גר צדק בסוד‬
‫בחינת השכינה שנקראת ״צךק״ ‪ 848‬שהיא‬
‫בהיותה בתקוני׳ בחינת הדין בחינה המתקרבת‬
‫אל הקליפות‪ ,‬לא קליפות ממש ח״ו אלא‬
‫בבחינה המתקרבת‪ .‬והם כאדם העומד בחוץ‬

‫יא סוף פסוק ד( ‪ . 843‬״עבודת הקודש״)לר׳ מאיר אבן גבאי(‪ ,‬ח״א פרק יח‬ ‫ת״ת למל׳ )רבנו בחיי‪ ,‬על בראשית‬
‫דורש כאן שינוי מיוחד של המלה ״הראית״‪ ,‬נפעל וקל‪ .‬לא כתוב ״ראית״ וגם‬ ‫‪ . 844‬ח״ג רע ע״א ‪ . 845‬רמ״ק‬
‫‪ . 846‬דברים כה‪ ,‬יז‬ ‫מושגים אלו בבת אחת‪ .‬״הראית״‪ ,‬ה׳ מנוקדת קמץ‬ ‫לא ״הראו לך״‪ ,‬אלא כפילות שני‬
‫זהר ח״א דף יג ע״ב ‪ . 849‬ח״ג דף רלו ע״א ‪ . 850‬זהר ח״ב דף קצא ע״ב‬ ‫‪ . 847‬רש״י לישעיה יב‪ ,‬ב ‪. 848‬‬
‫‪ . 851‬יחזקאל א‪ ,‬ד‬
‫‪64‬‬ ‫ל הר מ״ ה‬
‫הנה על יריהם שהם ״מענה פיו״ פי׳ עניית‬
‫המלכות ושאלתה‪ ,‬הנה יתהפך רינו לשמחה‪.‬‬
‫כי רינו מצר הבינה‪ ,‬והשמחה מצר הבינה‪.‬‬
‫״ורבר בעתו״‪ ,‬בשתי מלות אלה הם היחור‬
‫ממטה למעלה‪ ,‬וממעלה למטה‪ .‬״ו׳ רבר״ הם‬
‫ת״ת קורם‪ ,‬ואח״כ מל׳‪ .‬״בע״ת ו״׳ הם מלכות‪,‬‬
‫טוב״‪ ,‬פי׳ בהיות‬ ‫ואח״ב ת״ת‪ .‬״מה‬
‫המלכות היחור השלם הזה אז הוא מ״ה בסור‬
‫החכמה שהוא שם בן ר׳ במילואו‪ .‬ו״טוב״‬
‫מצר החסר או מהכתר‪ ,‬ששניהם טוב‪.‬‬
‫בך״‪ ,‬פירוש היית ראש ונעשית זנב‪ .‬או ממש‬
‫פג‪.‬‬
‫כל החברים בבית מורי‬ ‫ליל פסח נתעוררנו‬
‫שעמרה‬ ‫״והיא‬ ‫וחרשתי בענין‬
‫ופתחתי בפסוק ״זאת תורת‬ ‫לאבותינו״‬
‫שבר אותם ונשארת לזה אתןה[ במקום‬
‫ופי׳ כי עולה ומנחות‬ ‫העולה היא העולה״‪.‬‬
‫שתיהם מורות על היחור‪ ,‬שהם ״קרבן לה״׳‬
‫רהיינו קירוב האותיות ויהורם‪ .‬אלא שהעולה‬
‫בסור הזכר ולעולם אינה באה נקבה‪ .‬וחטאת‬
‫קריבה נקבה‪ ,‬להיות שזה מורה על יחור הזכר‬
‫בנקבה ר״ל שהזכר בא אל מקום הנקבה‪.‬‬
‫והיסור הוא למעלה כענין ״באתי לגני״ ‪864‬‬
‫שאין הכונה טמא ממש אלא ״לא טהור״‪ .‬וכן‬
‫רהיינו שהחתן בא לבית נקבה‪ .‬ועיקרי היחור‬
‫הוא הנקבה ולכן נקרבת ]החטאת[ נקבה‪,‬‬
‫להורות על עיקר היחור בנקבה‪ .‬ועל זה נאמר‬
‫ירירה‪ .‬אבל‬ ‫״וירר מעשות החטאת׳‪/‬‬
‫]קרבן[ עולה הוא זכר ונאמר בו עלייה‪ ,‬״ויעל‬
‫מהעלות העולה״®«* להורות שהנקבה עולה‬
‫אל מקום הזכר ומתיחרת עמו בבית החתן‪ .‬׳■«*‬
‫וזהו שאמר הכתוב ״זאת תורת״‪ *«* ,‬פי׳‬
‫בהתיחרה ב״תורה״‬ ‫״זאת״ שהיא מל׳‬
‫שהוא הת״ת™* אז הוא עולה‪ .‬ופי׳ שהעולה‬
‫זו היא למעלה מבחינת החטאת והיחור הזה‬
‫פא‬ ‫ס פ ר הגירו שין‬ ‫סד‬
‫]שנתבאר[‪ .‬״בצאתכם ממצרים״‪ ,‬פירוש‪ ,‬אחר‬
‫שיצאתם מן הקליפות בקש להכניסכם שם אם‬
‫יוכל‪ .‬״אשר קרך בררך״‪ ,‬פירוש טמא אותך‬
‫שראית קרי‪ .‬כי כאשר הקרושה אינה מסורה‬
‫ררך המררגות הקרושות אלא ררך הקליפות‬
‫הטמאות ממש ‪,‬על זה נאמר ״ויקר אלהים אל‬
‫בלעם״^ ”* והרברים עתיקיץ‪ .‬ולכן כאשר שבר‬
‫הקליפה ונשאר הפרי בלתי שומר‪ ,‬חס ושלום‬
‫יש שליטה לחיצונים שנוגעים בפרי בלי‬
‫אמצעי‪ .‬וזהו ״אשר קרך״ פי׳ לשון קרי‪ .‬״ויזנב‬
‫״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ מלשון נחשול‬
‫פי׳ שליטת הכהות‬ ‫שבים‪ .‬שהוא ״של ים׳‪/‬‬
‫והלבושים והשומרים‪ ,‬שבו היית מתלבש‪,‬‬
‫הקליפה ח״ו‪ .‬וזהו שאמר ״ואתה עייף״‪ ,‬כענין‬
‫״ויבא עשו מן השךך וךךא ע‪,‬ף״‪ 854‬קליפה‬
‫קשה‪ .‬״ויגע״‪ ,‬כענין ״ואני אמרתי לריק‬
‫עעתי״צ^* כמו ״לא ניגע לריק ולא נלר‬
‫לבהלה״‪ ,‬והוא קליפה שניה‪ .‬״ולא ירא‬
‫אלהים״‪ ,‬קליפה שלישית כאומר ״לא טהור״‪,‬‬
‫״לא ירא אלהים״ והיא קליפה שלישית‪.‬‬
‫פא‪.‬‬
‫עוד נתעסקנו בפסוק ״שמחה לאיש במענה פיו‬
‫טךב[׳‪ *56/‬שמחה הוא‬ ‫]ורבר בעתו‬
‫שפע הבינה שהיא הנקראת ״שמחה״‪.‬‬
‫״^!^‪^,‬׳‪ 857/‬ת״ת‪ .‬ונקרא ״איש״ בסור הרין‬
‫כענין ״איש מלחמה״ ‪ *^8‬וכאשר יתייחר‬
‫ויהיה במענה )איש( ]פיון שהוא מיין תתאין‪,‬‬
‫שהוא נשמתו של צריק שהיא מראה כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬שבזכותם היא שואלת על היחוד‪*59.‬‬

‫‪ . 852‬דברים כה‪ ,‬יז ‪ . 853‬במדבר כג‪ ,‬ד ‪ . 854‬סוף מלת ״הנחשלים״ ‪ . 855‬בראשית כה‪ ,‬כט ‪ . 856‬ישעיה‬
‫מט‪ ,‬ד ‪ . 857‬משלי טו‪ ,‬כג ‪ . 858‬שער כ״ג‪ ,‬ד״ה איש ‪ . 859‬שמות טו‪ ,‬ג ‪ . 860‬מל׳ זוכה ע״י פעולות‬
‫הצדיקים ‪ . 861‬יוד הא ואו הא‪ ,‬בגימ׳ מ״ה ‪ . 862‬עירנות מהשינה ‪ . 863‬פסקא מן ״הגדה של ליל פסח״‬
‫‪ . 864‬ויקרא ו‪ ,‬ב ‪ . 865‬שיר השירים ה‪ ,‬א ‪ . 866‬ויקרא ט‪ ,‬כב ‪ . 867‬שמו״ב ו‪ ,‬יח ‪ . 868‬כלומר אצל‬
‫ת״ת ‪ . 869‬ויקרא ו‪ ,‬ב ‪ . 870‬תיקו״ז תי׳ יט‪ ,‬דף מ ע״א‬
‫מה‬ ‫להרמ״ה‬ ‫פב‬
‫לומר שלא היה היחוד התחתון כלל‪ ,‬אלא‬
‫שלא היה הוא לבד)ם( אלא שניהם‪ .‬וזהו‬
‫״שלא א׳ בלבד עמד עלינו״‪ .‬ואח׳ ]ואחר כך[‬
‫פי׳ ‪ «79‬״אחד״‪ ,‬דהיינו הת״ת הנקרא ״אח״ ‪880‬‬
‫והוא כלול מט׳ ספירות מתיחד ומשתלם עם‬
‫העשירית‪ .‬וקוץ של ד׳ ‪882‬‬ ‫המל׳ שהיא הד׳‪,‬‬
‫הוא יסוד המיתר ד׳ עם ״אח״‪ .‬וזהו מורה על‬
‫יחוד א׳ למטה בד׳ שהוא בסוד החטא]ת[‪,‬‬
‫וזהו שאמר ״שלא א׳ בלבד עמד עלינו״ אלא‬
‫אם כן הדרא‬ ‫שג״ב היה היחוד העליון‬
‫קושיא לדוכתיה‪ :‬״אם כן למה היה אחריו‬
‫שעבוד וגלות?״‪ .‬לזה אמר ״אלא שבכל דור‬
‫ודור עומדים עלינו לכלותינו״‪ .‬פירוש ״דור‬
‫ודור״ הם ת״ת ומל׳‪ .‬ואמר שבכל אחד משני‬
‫מקומות האלה בקשו לאבדנו‪ .‬והענין כי‬
‫הגאולות הם ג׳‪ .‬או גאולת המלכות שהיא‬
‫נקראת גאולה ע״י היסוד‪ .‬או גאולת הת״ת‬
‫שהוא ג״ב ״גואל״^^^* או גאולת )היום(‬
‫]הבינה[‪ .‬והנה המצריים לא בקשו לאבדנו‪ ,‬כל‬
‫כי‬ ‫אחד לפי כוונתו‪ ,‬כי אם בשני מקומות‪,‬‬
‫בשלישי אין להם אחיזה כלל‪ .‬לכן בשתי‬
‫המרות האלה בקשו להכרית תקונינו‪ .‬״אלא‬
‫הוא ת״ת‪,‬‬ ‫)שבעבור( הקב״ה״‪ ,‬כי ״קדוש״‬
‫ו״ברוך״ הוא המלכות‪ ,‬״והמלך שלמה‬
‫והנה ע״י‬ ‫ברוך״\*^ ״הוא״‪ ,‬הוא הבינה‬
‫שלשתם ״מצילנו מידם״‪.‬‬
‫ועתה אם תרצה לראות‪ ,‬״צא ולמד מה בקש‬
‫לבן״‪ .‬ראשונה ]ממה שביקש[ רצה‬
‫לאבדו)במ״ש( ]במה שאמר[ לו ״נקבה שכרך‬
‫שאמר לו‪:‬‬ ‫]עלי ואתנה״[‪ ,‬ס®* פירשו בזוהר‬
‫ספר הגירושין‬ ‫‪65‬‬
‫שהיא‬ ‫משובח ממנו‪ .‬וזהו שאמר ״היא״‬
‫השכינה בבחינה זו הנעלמת מבעלה‪ ,‬שאז‬
‫נקראת ״היא״ על דרך נסתר^ג' ■* לא ״אתה״‬
‫וכר‪,‬‬ ‫לנוכח‪ ,‬אז היא ״העולה על מוקדה״‬
‫פי׳ למעלה מבחינתה שהיא מוקדה דהיינו אש‬
‫יוקדת שהוא דין‪ .‬וכאשר נקראת ״היא״‪ ,‬שהיא‬
‫עולה על מוקדה‪ ,‬הוא למעלה ממקוריה‪ .‬ועתה‬
‫אחרי שראינו בגאולת ישראל היה אחריה‬
‫גלות‪ ,‬הייתי אומר שלא היתה גאולתם בבחינת‬
‫היחוד המשובח הזה שהוא בהיות השכינה‬
‫נקראת ״היא״‪ ,‬אלא בבחינת היחוד של‬
‫החטאת‪ .‬שאם בבחינה הנעלמת הזה היתה‬
‫גאולתם היה מן הראוי שלא תהיה אחרי‬
‫גאולתם שעבוד וגלות כלל‪ .‬לזה אמר ״והיא‬
‫שעמדה״‪ ,‬פירוש גם כן הגאולה היתה מצד‬
‫היחוד המתעלם‪ ,‬דהיינו שהמלכות בבחינתה‬
‫העולה למעלה שהיא נקראת ״היא״ שעמדה‬
‫וקמה ועלתה להתיחד ״לאבותינו״ דהיינו‬
‫גג״ת'׳''* שע״י הוא היחוד‪ .‬לא שירדו הם‬
‫למטה אל מקומה‪ ,‬אלא שהיא עלתה אל‬
‫מקומם‪ .‬ומפני שלזה יקשה‪ ,‬כי ד׳ גאולות הם‬
‫נצח הוד יסוד מל׳ כמבואר בזוהר פ׳‬
‫א״ב נראה היות היחוד למטה‬ ‫אמור‪.‬‬
‫והיא למטה מהם‪ .‬ולמה אמר‬ ‫בנצחים‬
‫שהם‬ ‫״ולנו״‪ ,‬דהיינו ג׳ ענפים המתגלים‬
‫בנים לאבות? ואמר שאחר שעלתה אל‬
‫האבות‪ ,‬משם נשפעה הגאולה אל הנצחים‬
‫דהיינו ״לנו״‪ .‬ומפני שמזה ימשך שהיה היחוד‬
‫למעלה באבות ולא למטה‪) ,‬לז״א( ]לזה אמר[‬
‫״שלא א׳ בלבד עמד עלינו״‪ ,‬פי׳ אין כוונתינו‬

‫‪ . 871‬הקדמת תיקו״ז‪ ,‬דף ו ע״א ‪ . 872‬״פרדס״‪ ,‬שער כ״ג‪ ,‬ר״ה היא ‪ . 873‬כלומר בגוף שלישי ‪ . 874‬ויקרא‬
‫‪ . 875‬ר״ת גדולה‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת ‪ . 876‬עיין ח״ג דף צה ע״ב ‪ . 877‬נצח והוד )ונקראו ״נצחים״(‬ ‫ו‪ ,‬ב‬
‫‪ . 878‬נה״י ‪ . 879‬נצח והוד ‪ . 880‬ואח׳־כ פירש אותו קול המדבר מתוך גרונו של רמ״ק ‪ . 881‬״אח״ בגימ׳‬
‫תשע ‪ . 882‬ממלת ״אחד״ ‪ . 883‬בליטה שבצד ימין האות‪ ,‬מלמעלה ‪ . 884‬כדלעיל בתחילת פסקא זו בענין‬
‫קרבן חטאת ‪ . 885‬בתחילת פסקא זו‪ ,‬בענין קרבן עולה ‪ . 886‬לא מצאתי מי עוד מפרש ״גאולה״ בתפארת‬
‫‪ . 887‬הראשונות כנ״ל ‪ . 888‬מלה ראשונה של הכינוי ״הקדוש ברוך הוא״ ‪ . 889‬מל״א ב‪ ,‬מה ‪ . 890‬ח״א‬
‫דף קנד ע״ב; ודף קנח ע״ב ‪ . 891‬בראשית ל‪ ,‬כח‬
‫‪66‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫)סלעי׳( ]עיגולים[ וכו׳‪ ,‬שהם זכר ונקבה‬
‫להורות על הזכר ותקונו‪ .‬ולכן נגאלו‪ ,‬וגאולתם‬
‫היתה בסוד הנקבה‪ ,‬שקדמה להם גאולה‬
‫ואח׳׳כ תורה כדפי׳ בסי׳ ז׳‪ .‬ובגאולת בבל‬
‫שהיה מצד הזכר‪ ,‬שקדמה להם תורה ואח׳׳כ‬
‫גאולה‪ ,‬שהיה מורה על מציאות הזכר‪,‬‬
‫החטיאם בנשים נכריות וקלקלו בברית הזכר‪.‬‬
‫ונמצא גאולתם אינה שלימה מצד שמקום‬
‫הגאולה היה פגום בעוונות‪ .‬וכן פי׳ בזוהר ‪5‬״®‬
‫שאלמלא לא חטאו בנשים נכריות היה ראוי‬
‫שיעשה להם נסים יותר ויותר מיציאת מצרים‪.‬‬
‫אלא שחטאו בנשים נכריות«״® וקלקלו)מקו׳(‬
‫]מקום[ הגאולה‪ .‬אבל בגאולה שתהיה במהרה‬
‫בימינו תהיה גאולתינו בשופר גדול ׳■״® דהיינו‬
‫מצד הבינה *״® ואין פגם מגיע אל מקום זה‪.‬‬
‫ולכן תהיה גאולה שלימה‪ ,‬גאולה שאין אחריה‬
‫שעבוד כלל ח״ו‪ .‬ואמר שטעם שלבן בקש‬
‫לעקור ]הכל[‪ ,‬מפני שהוא לבן הארמי דהיינו‬
‫לבן זקן וכסיל‪®.‬״® אר׳׳ם‪ ,‬רם מקטרג נבואה‪.‬‬
‫ולכן דוד המלך הלך לארם ״^® לאבד הקליפה‬
‫ההיא‪ .‬ומטעם זה אברהם ארמי היה‪ ,‬״טהור‬
‫מטמא׳׳‪ ®!‘ ,‬קדושה מתלבשת בקליפה הזאת‬
‫העליונה מהם‪ .‬ואמר ״אובד״ לשון הוה‪ ,‬כי‬
‫ג׳׳כ )לבן( ]בלעם[ בן בנו של לבן ‪ ®‘2‬היה ]היו‬
‫בניו[ מערב רב שעשו העגל‪ .‬וב׳ בניו של‬
‫בלעם היו יונו׳׳ס וימברו׳׳ס כדפי׳ בזוהר‪ .‬נ‘®‬
‫הכל להורות על הקליפה הבאה לעולם לקטרג‬
‫במקום גבוה‪ ,‬ה׳ ישמרנו‪.‬‬
‫פב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫סו‬
‫״באיזה נקבה נתת עיניך?״ כדי ל]ה[טעותו‬
‫בנשים נכריות‪ .‬ולא עלה בידו‪ .‬שאמר לו‬
‫]יעקב[ ״לא תתן לי מאומה״‪ .‬פירוש‪ ,‬לא תוכל‬
‫מצד זה‪ .‬כי ד׳ נקבות אלה הם‬ ‫לתת בי מום‬
‫מצד הקדושה כולם‪ ,‬ולפיכך נשתמשתי בהם‪.‬‬
‫אבל השאר אסורות וכר‪ .‬ואח״כ כיוון שראה‬
‫]לבן[ שלא יכול לו מצד זה‪ ,‬רצה ״לעקור את‬
‫)וכל( ]כולל[ זכר ונקבה‪.‬‬ ‫הכל״‪.‬‬
‫כשבא פרעה אמר‪ :‬״סכל היה לבן״‪ *^'‘ .‬כי‬
‫הקליפה יניקתה מצד הנקבה העליונה‪ ,‬ואם‬
‫יעקר נמצא מאבד הקליפה שאין לה קיום‪.‬‬
‫לפיכך אין זו הכוונה‪ ,‬אלא ״כל הבן״ ]הילוד[‪,‬‬
‫דהיינו כנגד זכר ״היאורה תשליכוהו״‪ .‬דהיינו‬
‫לא גזר להכרית מן העולם אלא הזכרים‪ ,‬אבל‬
‫״הבת תחיון״‪ ,‬ר״ל תשפיע לה שפע וחיות‪,‬‬
‫דהיינו מצד הקליפות מצד השמאל מצד‬
‫הנה שכיוון לחטוא ולהרשיע‬ ‫המותר‪.‬‬
‫בנקבה‪ ,‬להשפיע מצד הטומאה‪ .‬והקב״ה‬
‫שהיו‬ ‫ברחמיו כשנגאלו בזכות בנות ישראל‬
‫מתקנות במה ל®* שהיו יוצאות השדה ויולדות‬
‫תחת התפוח‪ *®*.‬דהיינו ״כתפוח בעצי‬
‫היער״®®* וגו׳ נמצא הזכר מתיחד בנקבה‬
‫כדפי׳ רז״ל ״״® ״תחת התפוח עךךףף;‪,‬ך״^ ‪901‬‬
‫פי׳ התעוררות הזכר עם הנקבה‪ .‬ושם היו‬
‫שהארץ‬ ‫להורות‬ ‫בארץ‪^,‬״®‬ ‫נבלעים‬
‫העליונה ^״® היתה מקבלת אותם עד‬
‫שמתגדלים בשדה ונעשים עדרים עדרים‪ .‬ומה‬
‫היה מזונם? דבש וחלב כדפי׳ רז״לי׳«® משני‬

‫‪ . 892‬ח״א דף קס ע״ב ‪ . 893‬עיץ ב״ר נו‪ ,‬ז‪ .‬״אל תעש לו מאומה״‪ ,‬אל תטיל בו מום ‪ . 894‬מלת ״את״ כוללת‬
‫זכו ונקבה ‪ . 895‬דומה לזה יש במדדש ויק״ד כז פסקא יא‪ .‬אבל לא הוזכד שם לבן ‪ . 896‬ד מנוקדת חולם‬
‫‪ . 897‬נשים צדקניות )סוטה יא ע״ב( ‪ . 898‬מ׳ מנוקדת סגול ‪ . 899‬סוטה יא ע״ב ‪ . 900‬שיו השיוים ב‪ ,‬ג‬
‫‪ . 901‬סוטה יא ע״ב ‪ . 902‬שיר השירים ח‪ ,‬ה ‪ . 903‬סוטה יא ע״ב ‪ . 904‬או בינה או מל׳ ‪ . 905‬סוטה‬
‫‪ . 907‬נחמיה יג‪ ,‬כג ‪ . 908‬נוסח תפילת עמידה‪ :‬״תקע בשופר גדול״‬ ‫‪ . 906‬ח״א דף רס ע״א‬ ‫יא ע״ב‬
‫‪ . 909‬תיקו״ז תי׳ כא‪ ,‬דף נז ע״ב ‪ . 910‬ע״פ קהלת ד‪ ,‬יג‪ .‬ואמרו על כך חז״ל )דמדרש קוה״ר( ״זה יצר הרע״‬
‫‪ . 911‬שמו״ב ח‪ ,‬ו; וכן י‪ ,‬טז ‪ . 912‬במד״ר יט‪ ,‬א ‪ . 913‬לשון הספר צריכה תיקון‪ .‬ושמא צ״ל ״לבן הארמי‬
‫הוא בלעם״ )ככתוב בתרגום יונתן לבמדבר כב‪ ,‬ה( בסוד הגלגול‪ .‬וכ״כ אריז״ל‪ ,‬״עץ חיים״‪ ,‬שער לח‪ ,‬סוף פרק ג‪,‬‬
‫סז‬ ‫להרמ״ה‬ ‫פג‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪67‬‬
‫ליה״ו‪ ,‬חמישאה לאהי״ה‪ ,‬דהיינו שהיא‬ ‫פג‬
‫רביעית וחמישית כדפירשנו‪ .‬ולכן נחלקו בענין‬
‫עוד שאלו החברים מענין שנדרש בהגדת‬
‫הלבושים אם היו ה׳ או ד׳‪ ,‬כי רבי עקיבא אמר‬
‫הלילה‪ ,‬״אני ולא המלאך‪ ,‬אני ולא‬
‫ה׳ שג״כ חרון אפו שהיא הכוללת ארבעתן‬
‫השרף‪ ,‬אני ולא השליח״ וכר‪ .‬ובמקום אחר‬
‫היא חמישית‪ ,‬וראוי שתהיה במנין אחר שהיא‬
‫אמרו ]שן‪ :‬״מניין שכל מכה ומכה שהביא‬
‫בחינה בפני עצמה‪ ,‬ואין הענין בבחינת הד׳‬
‫וכר היתה של ארבע או של חמש״‪ .‬ועולה‬
‫העליונות‪ .‬וכן בקליפה שהקדושה מתלבשת‬
‫מספרם מ׳ או ר‪ .‬הרי שמכת בכורות גם כץ‬
‫בה היו )ז׳( ]ה׳[ קליפות ולכן יעלו אל‬
‫היתה על יד ״זעם וצךה״‪ 514‬וכר שהם‬
‫חמישים‪ .‬ורבי יוסי הגלילי סבירא ליה שד׳‬
‫המלאכים המשחיתים‪ .‬ובזה חרשתי כי ענין‬
‫ראוי למנות ולא יותר‪ ,‬ש״חרון אפו״ הוא כולל‬
‫הכוסות ד׳ וענין ד׳ ]זעם וצרה וכר[ שאמר רב‬
‫הכל ואינה בכלל‪ ,‬אחר שאינה אלא כללות הד׳‬
‫יוסי הגלילי הכל ענין אחד‪ .‬והוא כמו שפיר׳‬
‫הנז׳‪ .‬וזה טעם ד׳ כוסות דהיינו ד׳ גאולות‬
‫בספ״ך^!® בענין הקליפות שהם י׳ והם ד׳‬
‫שהם נה״י ]וןמלכות שהם ד׳ אותיות שבשם‪.‬‬
‫וקשה‪ .‬ושם תירצנו כי כמו שהקדושה היא‬
‫כי נצח הוא י׳‪ ,‬והוד הוא ה״א‪ ,‬ויסוד ו׳‪ ,‬וה׳‬
‫נחלקת עם היותה י׳ ספירות לג׳ חלקים שהם‬
‫מלכות ‪,‬שהם ד׳ אותיות שבשם‪ .‬כדפירש‬
‫חסד דין ורחמים‪ ,‬ורביעית המקבלת משלשתן;‬
‫הרשב״י האלהי בתיקונים !‪ 92‬בענין שיר פשוט‬
‫כן הקליפה הם ג׳ קליפות‪ ,‬ירוק מבחוץ‪ ,‬לבן‬
‫כפול משולש ומרובע‪ ,‬שהמרובע הוא שם‬
‫באמצע‪ ,‬אדום תחתיו‪ .‬והטעם ]מפני[ שאין‬
‫יהו״ה שהוא נה״י ומלכות‪ ,‬דהיינו ד׳‪ .‬נצח‬
‫הכרעה בקליפות‪ .‬או לפי הפירוש שפירשנו‬
‫חסד‪ ,‬ודין הוד‪ ,‬ורחמים יסוד‪ ,‬וכולל כולם‬
‫שם‪ .‬והנה בארנו בספ״ר הנזכר בשער‬
‫מלכות‪ .‬וכן הקליפות והלבושים ד׳‪ .‬אבל כוס‬
‫אבי״ע ‪ 916‬שהקדושה מתלבשת בקליפה‬
‫חמישי ‪ 922‬כיון שהוא כלול עם השאר‪] ,‬הוא[‬
‫להומה ולאבדה כענין ״ומלכותו בכל‬
‫דוקא אם רצה לשתות‪ ,‬נמצא ]שהוא[ רשות;‬
‫משלה״‪.‬ל!‪ 9‬ולכן כאשר היתה מכת בכורות‬
‫אם רצה לרמוז אליו אין‪ ,‬ואי לא לא‪ .‬וענין ד׳‬
‫היה הקב״ה בעצמו ובכבודו מתלבש בתוך‬
‫גאולות הם כסדר‪.‬‬
‫הקליפה ]כדי[ לאבדה‪ 918 .‬״למכה מצרים‬
‫פד‪.‬‬ ‫בבכוריהם״ ‪ 919‬שפי׳ בשריהם‪ ,‬ביצריהם ממש‬
‫בכךך״ ‪923‬‬ ‫עוד חרשתי בענין פ׳ ״קדש לי כל‬ ‫הכניעם ואבדם בכחותם העליונות‪ .‬מה שאין‬
‫וכו׳ ואמר כי סתם ״בכור״ הוא בחכמה‪.‬‬ ‫כן במבול שהיה הכל ע״י שליח שהם מי‬
‫וכן פירש הרשב״י ‪ 924‬ע״ה‪ .‬והנה אנו רואים‬ ‫המבול‪ .‬וכן בסדום‪ .‬אבל במצרים‪ ,‬הקב״ה‬
‫שאמר ״פטר רחם״ מורה על שהוא מצד‬ ‫בעצמו )ביראתו( ]ובכבודו[ מתלבש בתוך‬
‫הנקבה‪ ,‬בחינתה התחתונה דהיינו פטר רחם‪.‬‬ ‫הלבושים החמוסים ההם‪ .‬ומפני שהמלכות יש‬
‫לכן אמר כי ענין קדוש הבכור הוא בסוד‬ ‫בה שתי בחינות‪ ,‬בחינת]ה[ עם ג׳ אבות שהיא‬
‫״נעוץ סופו בתחלתו‪ ,‬ותחלתו בסופו״‪925.‬‬ ‫רביעית להם; ובחינה אחרת המקבלת מד׳‬
‫חכמה בראש וחכמה בסוף‪ ,‬והיינו י׳ למעלה‬ ‫הנז׳‪ ,‬שעל זה נאמר בתיקונים ‪ 920‬רביעאה‬

‫קצר עא ‪ . 915‬המוזכרים‬ ‫דפו״י ח״ב דף סב ע״ב; ובדפו״ח ח״ב דף רי‪ .‬ובניו עשו את העגל ‪ . 914‬ח״ג דף‬
‫תהלים קג‪ ,‬יט ‪ . 919‬וע״ע‬ ‫בסדר ליל פסח ‪ . 916‬שער תמורה‪ ,‬שער כה‪ ,‬פרק ז ‪ . 917‬שער טז‪ ,‬פרק ז ‪. 918‬‬
‫‪ . 922‬תיקו״ז דף נא ע״ב‬ ‫‪ . 921‬תיקו״ז דף ט ע״ב‬ ‫‪ . 920‬תהלים קלו‪ ,‬י‬ ‫״פרדס״‪ ,‬שער כז‪ ,‬סוף פרק ח‬
‫תמים רעים‪ ,‬סי׳ ל‪ .‬וכן הוא‬ ‫‪ . 923‬שמות יג‪ ,‬ב ‪ . 924‬רמב״ם‪ ,‬הל׳ חמץ ומצה‪ ,‬פ״ח ה״י‪ .‬וכ״כ הראב״ד בשו״ת‬
‫‪68‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫הנקבה‪ .‬ונתן טעם מכריח לדבר‪ ,‬״כי בחוזק‬
‫יד״‪ ,‬שהיא מל׳ ‪ ,” 4‬״הוציא ה״׳ וכו׳‪ .‬הנה‬
‫גאולתכם היתה ע״י הנקבה‪ .‬ולכן עדיין אתם‬
‫בתוך הנקבה‪ ,‬עם היות שהם ימי]ם[ שמורה‬
‫על היותם זכרים ולא נקבות‪ ,‬אינם אלא נקבות‪.‬‬
‫״ולא יאכל חמץ״‪ .‬כאן בא הכתוב לתת טעם‬
‫והיא‪ ,‬אחר‬ ‫על שאלה הנשאלה בזוהר‬
‫שענין החמץ הוא רמז אל השטן והקליפה‪,‬‬
‫א״כ למה הותר לנו בשאר ימי השנה ולא‬
‫נאסר כשאר איסורי התורה? ובזוהר תרצו‬
‫לענין‪ ” 6 .‬ואנחנו נבאר ענין זה בפסוק על פי‬
‫דרכינו‪ ,‬ונאמר שאחר שז׳ שבועות הם כלם‬
‫במל׳ שהיא סופרת ימי ליבונה‪ ,‬ואין א׳ מהם‬
‫בזכר כי הזכר הוא יום )ז( ]ן׳[ דהיינו בעלה‬
‫מתן תורה‪ ,‬א״כ שבוע ראשון היא במציאות‬
‫המל׳ שבמל׳‪ ,‬שהיא בחינה אחרונה שבה‪,‬‬
‫ששם היא מתקרבת אל החיצונים‪ .‬א״כ ראוי‬
‫שלא נאכל בשבוע א׳ חמץ מפני שהמקום‬
‫עלול להדבק בחיצונים‪ .‬ולכן אמר ״כי בחוזק‬
‫יד הוציא ה׳ אתכם מזה״‪ .‬וא״כ הימים ז׳ הם‬
‫בנקבה כדפי׳‪ .‬א״כ ראוי שלא יאכל חמץ כדי‬
‫שלא יתעורר במקום הזה כח הקליפה ח״ו‪.‬‬
‫אבל בשאר הימים אין לנו פחד שנדבק בהם‪,‬‬
‫אלא אדרבה נשבית כחם‪ .‬ולכן אין ראוי‬
‫לאסור את המותר מפני הפחד‪ ,‬כי שלום לנו‬
‫לא נירא‪ ®” .‬עד כאן היה העסק בלילה ההיא‬
‫בס ״ד‪.‬‬
‫וזהו שאמר ״ממצרים״‪ ,‬דהיינו הקליפות‪ .‬ועוד‬
‫פה‪.‬‬
‫עוד נשאלתי ממקצת החברים בענין הנדרש‬
‫בשיר השירים של הזוהר ”® שפי׳ בענין‬
‫פה‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫סח‬
‫וי׳ למטה‪ .‬ב׳ יודי״ן מתיחדים בסוד שני‬
‫האורות‪ ,‬הא׳ ישר והא׳ הפוך‪ ,‬ושניהם‬
‫מיוחדים‪ .‬וזהו בכור פטר רחם שהוא קדוש‪,‬‬
‫ועם שאינו בכור‬ ‫והוא מצד בכירת הנקבה‬
‫מהזכר‪ .‬ולהיות שהבכור הוא יחוד ב׳ חכמות‪,‬‬
‫לכן אמר ״באדם ובבהמה לי הוא״‪ ®27,‬שפי׳‬
‫״אדם״ עולה מ״ה‪ ,‬דהיינו יו״ד ה״א וא״ו‬
‫ה״א‪ ,‬וזהו ב״חכמה״‪] ,‬אותיות[ כ״ח מ״ה‪.‬‬
‫אשר‬ ‫ו״בהמה״ הוא סוד המדרגה האחרונה‬
‫שם הוא מכון המדרגות התחתונות‪ ,‬שהם‬
‫בסוד ״בהמה״‪ .‬ולכן אמר ״באדם ובבהמה״‪,‬‬
‫ראש וסוף‪ .‬והיינו ״לי״‪ ,‬הוא שהוא ראש‬
‫וסוף‪ ®^®,‬״לי״ הוא למעלה בסוד ההעלם‪.‬‬
‫״ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה״ ‪” 0‬‬
‫וכו׳ פי׳ להיות שימי יציאת מצרים‪ ,‬עם היות‬
‫שהם ימים זכרים‪ ,‬עם כל זה הם בנקבה‪ .‬וכן‬
‫כל המשים ]יום[ הם ז׳ שבועות‪ ,‬שהם ימי‬
‫והם כולם בנקבה‪ ,‬עד יום החמשים‬ ‫ליבונה‬
‫שהוא בזכר‪ .‬ולכן אמר ״זכור את היך □״ ‪ ” 2‬פי׳‬
‫עם היות שהוא יום שהוא ״זכור״‪ ,‬צריך ליחדו‬
‫אל הזכר ולהזכירו‪ ,‬וזה הוא ״זכור״‪ .‬ואמר‬
‫טעם לדבר ״אשר יצאתם ממצרים מבית‬
‫״מצרים״ הם סוד הקליפות‪ ,‬וכן‬
‫״מבית עבדים״‪ .‬כי המוכר עצמו לעבד מוריד‬
‫עצמו מהקדושה אל הקליפה‪ .‬ולכן בעלותו‬
‫מתוך העבדות והקליפה‪ ,‬אינו עולה מיד בסוד‬
‫הזכר אלא בסוד הנקבה‪ ,‬עד שיזכה אל הזכר‪.‬‬
‫שהיו שם עבדים שקבלו עליהם עול קליפה‪.‬‬
‫ולכן אין באפשר לעלות מיד אל הקדושה‬
‫בסוד הזכר אלא כל ענייני הימים הם בסוד‬

‫‪ . 925‬ח״ב דף מב ע״א ‪ . 926‬״ספר התמונה״‪ ,‬סוד ק״ש;‬ ‫בסידור ר׳ עמרם גאון‪ ,‬וכן סידור ר׳ סעדיה גאון‬
‫״עבודת הקודש״‪ ,‬לר׳ מאיר אבן גבאי‪ ,‬ח״ד פרק יא ‪ . 927‬בכורה נקבעת לפי פטר רחם אם ‪ . 928‬שמות יג‪,‬‬
‫ב ‪ . 929‬גימ׳ ב״ן‪ ,‬והוא מלוי שם יהו״ה בההי״ן )מל׳( ‪ . 930‬עיין מדרש ויק״ר ב‪ ,‬ב‪ .‬וכן תנחומא‪ ,‬תרומה‪,‬‬
‫הגדולה שבאותיות‪ ,‬י׳ הקטנה‪ ,‬והן מתחברות יחד‬ ‫סוף ג‪ .‬״כל מקום שנאמר ׳לי׳‪.‬״ ויש במפרשים זאת כי ל׳‬
‫‪ . 931‬שמות יג‪ ,‬ג ‪ . 932‬ח״ג דף צז ע״ב ‪ . 933‬שמות יג‪ ,‬ב ‪ . 934‬שם ‪ . 935‬ח״א דף כג ע״א ‪ . 936‬ח״ב‬
‫דף קפג ע״ב ‪ . 937‬אחרי ז׳ ימי מניעה מהחמץ‪ ,‬האדם נשמר מהטומאה בשאר ימות השנה ‪ . 938‬מליצה ע״פ‬
‫לשון בבראשית מג‪ ,‬כגח‬
‫סט‬ ‫להרמ״ה‬
‫יש יום ולילה בין בחול המועד בין ביו״ט‪.‬‬
‫נמצא ביד נכלל הראש‪ ,‬ובראש נכלל היד‪ .‬כי‬
‫בין ביו״ט בין בחולו של מועד יש יום ולילה‪.‬‬
‫וא״ב נמצא שאין פירוד ח״ו‪ .‬וכן פי׳ שם כי‬
‫תפילין של יד היינו מעלי שבתא‪ 942 .‬ושבת‬
‫דיומא הוא תפילין של ראש‪ .‬פי׳ כי הלילה‬
‫הוא היד‪ ,‬והיום הוא הראש על דרך זה‪ .‬ואמר‬
‫ביו״ט עצמו‪ ,‬ובחולו של מועד עצמו‪ .‬וביו״ט‬
‫שאין בו חול המועד‪ ,‬כגון בשבועות ור״ה‬
‫וי״ב‪ .‬ולענין שאמר שם ״קלנא דמלכא‬
‫לאעברא תפילין דמאריה עלמא מעל רישיהון‬
‫ולאנחא תפילין )אחרונים( ]אחרים[ דאינון‬
‫דוגמא ודיוקנא לתתא״ וכו׳‪ .‬וכן מה שאמר‬
‫״דיוקנא דחותמא״ וכו׳‪ .‬פי׳ בימי החול ידוע‬
‫ששולט העבד מט״ט אשר ״בדברים לא יוסר‬
‫עךך״ ‪ 943‬כי שם הם ענין המעשה‪ ,‬והמצות‬
‫התלויות במעשה‪ .‬ולכן נאמר ״והכית‬
‫בצור׳‪ 944 /‬במעשה ולא בדבור‪ .‬אבל בקדושה‬
‫ביום שבת הוא בדבור בפיוס‪ ,‬כמו שאמר‬
‫״ודברתם אל הסלע״ ‪ 945‬כמו שהארכנו‬
‫בחבורינו הגדול בספ״ר בשעך אב‪,‬״ע ‪ 946‬וכן‬
‫בספר זה סימן י״ט‪ .‬ולכן בחול כדי להמשיך‬
‫אור הקדושה המתלבשת בחול )מ( ]ב[מט״ט‬
‫עלינו‪ ,‬אנו מניחין תפילין שהם דיוקנא‬
‫דחותמא דמלכא שהוא הנקרא צורי׳ רצועות‬
‫כמבואר בספ״ר בשער הנזכר ל‪ 94‬והוא במעשה‬
‫בהנחת תפילין‪ .‬אבל ביום שבת אין אנו צריכין‬
‫לענין זה כי הדבר תלוי באמירה‪ ,‬כענין‬
‫״זכרהו״ ‪ 948‬בכניסתו בקידוש שבת‪ ,‬ואין אנו‬
‫צריכין אל התפילין שהם למטה במט״ט‬
‫במעשה‪ ,‬אלא ]די[ בדבור‪ .‬כי בשבת נאסר‬
‫המעשה ואין מעשה אלא בששת ימי המעשה‪.‬‬
‫ולכן המגלה אור ע״י התפילין שהם חותם של‬
‫שעוה הוא קלנא וח״ו מערב חול בקדש‪ ,‬וקדש‬
‫‪ . 939‬דפים סד‪-‬סה ‪ . 940‬מנחות לח ע״א ‪ . 941‬ח״ב דף קסב ע״א ‪ . 942‬כלומר בית חיצון של התפילין‪,‬‬
‫ובפנים יש ד׳ פרשיות ‪ . 943‬כלומר ליל שבת ‪ . 944‬משלי כט‪ ,‬יט ‪ . 945‬שמות יז‪ ,‬ו ‪ . 946‬במדבר כ‪ ,‬ח‬
‫‪ . 947‬לא מצאתי שם‪ ,‬ונרמז קצת בשער כ״ג‪ ,‬פרק טו ‪ . 948‬לא מצאתי‬
‫פה‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪69‬‬
‫התפילין כי אין ראוי להניחן בחול המועד‪.‬‬
‫ואמר שם כי יו״ט הוא תפילין של ראש‪ ,‬וחול‬
‫המועד הוא תפילין של יד‪ .‬ואם כן היה מן‬
‫הראוי שנניח תפילין של ראש בחול המועד‬
‫כדי שלא נפריד‪ ,‬מפני שחול המועד הוא יד‬
‫בפני עצמו בסוד המל׳‪ ,‬וזה אין ראוי ]להפריד[‬
‫שהוא נרגן מפריד אלוף ח ״ו‪ ,‬ולכן נניח תפילין‬
‫של ראש‪ .‬וכן ביו״ט נניח תפילין של יד כדי‬
‫להשלים היחוד‪ .‬ולמה לא נניח כדי שיהיו‬
‫מצוים לנו יד וראש בבת אחת? ותירצתי לזה‬
‫כי צריך לדעת מה שאמר בפרק התכלת ‪” 9‬‬
‫תפלה של ראש אינה מעכבת של יד‪ ,‬ושל יד‬
‫אינה מעכב של ראש‪ .‬ויש להקשות‪ ,‬ולמה לא‬
‫יעכב? כי המניח יד בלא ראש‪ ,‬וראש בלא יד‪,‬‬
‫הוא נרגן מפריד אלוף‪ .‬והשבתי כי המוסכם‬
‫בדברי הרשב״י‪ 940‬ע״ה כי ד׳ פרשיות הם ד׳‬
‫אותיות של שם בן ד׳‪ .‬ו״קדש״ הוא י׳‪ .‬״והיה‬
‫כי יביאך״ הוא ה״א‪ .‬״שמע״ הוא וי״ו‪ .‬״והיה‬
‫אם שמע״ הוא ה׳‪ .‬והוא המוסכם ברוב דבריו‪.‬‬
‫ועם היות שנמצא היפך לזה בפ׳ ואתחנן‪,‬‬
‫הדברים במקומם צריכין פשרה‪ .‬ואיך שיהיה‬
‫נמצינו למדין כי ד׳ פרשיות הם ד׳ אותיות‬
‫יהו״ה שהוא הזכר‪ ,‬ת״ת ודאי‪ ,‬והוא ביד עם‬
‫היות שהוא נרמז במל׳‪ ,‬עם כל זה אינה ממש‬
‫בנקבה לבדה ח״ו אלא ביתור עם הזכר‪ ,‬שזהו‬
‫כתר מל׳‪ .‬וד׳ פרשיות בפנים שהוא הזכר‪ .‬וכן‬
‫בראש עם היות שהוא בזכר שם נכללת‬
‫הנקבה‪ ,‬שזהו בי״ת ‪ 941‬וד׳ פרשיות‪ .‬איך‬
‫שיהיה נמצאת הזכר בנקבה‪ ,‬והנקבה בזכר‪.‬‬
‫והחילוק בזה בענין היחוד באיזו בחינה היא‬
‫אם למעלה אם למטה‪ ,‬אם בנקבה אם בזכר‪.‬‬
‫ולכן אחר שיש יחוד קצת‪ ,‬אם כן יד אינה‬
‫מעכבת של ראש‪ ,‬וראש אינה מעכבת של יד‪.‬‬
‫וכן הענין בתפילין שבחול המועד ויו״ט‪ ,‬כי‬
‫‪70‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫כענין פגימת הירח שמורה על השלטת‬
‫הקליפות‪ .‬ו]כן[ הוא החרב הם שנים‪ ,‬״חרב‬
‫נוקמת נקם ברית״ ‪4‬צ® והיא טהורה ונקיה‬
‫וקדושה‪ .‬ויש ״חרב היונה״ ‪ ^55‬והוא הקליפה‪.‬‬
‫וב׳ חרבות אלה הם ב׳ סכינים‪ .‬כשיש בה‬
‫פגימה מורה על היות בה החסרון והפגם‪ ,‬ואז‬
‫וחרב‬ ‫הוא פסול ומורה על ״חרב בני עמון״‬
‫שנהרג בו בלעם בן בעור כדכתיב ״ואת בלעם‬
‫וגו׳‪ .‬וכמו‬ ‫בן בעור )הקוסם( ]הרגו בחרב[‬
‫שיש בצד הקדושה י״ב אבנים ‪ ®58‬למספר‬
‫שבטי בני ישראל‪ ,‬שעל הי״ב נאמר והים‬
‫״עמד על י״ב בקר״^‪ ®59‬מורה על המל׳‪,‬‬
‫שמרכבתה על י״ב צורות עליונות שהם‬
‫פקידים בתל״י גלג״ל ול״ב‪,‬״^^ והוא עולם‬
‫שנה נפש כמבואר בספ״ר בשער כנויי השמות‪,‬‬
‫כמו כן בצד הטומאה י״ב‬ ‫בשם ע״ב‪.‬‬
‫אבנים שעליהם משכן הדם הנקרש‪ ,‬והם אבני‬
‫נגף וצור מכשול‪ .‬והעד על זה י״ב דגלים‬
‫במדבר מרכבה לשכינה‪ .‬וכן בישמעאל‬
‫נאמר ‪ ^62‬י״ב נשיאים יוליד‪ ,‬והם י״ב אבני נגף‬
‫ולכן הסכין צריך‬ ‫ש״גם את זה לעמת זך״‪.‬‬
‫י״ב פעמים בדיקה שהם אבשרא ואטופרא ב׳‬
‫פעמים בכל אחד מהם לכל אחד מתלת רוחתא‬
‫מהני‪ ,‬שהם ד׳ לכל צד מג׳ צדדים‪ ,‬הרי‬
‫י״ב_ ‪ 964‬וששה מהם אבישרא שהוא בסוד‬
‫החסד רכות הבשר‪ ,‬והצפורן ששה שהוא בסוד‬
‫הגבורה קשה כצפורן‪ .‬שכן י״ב שבטי ישראל‬
‫ששה על הר עיבל‪ ,‬וששה על הר גריזים‪ ,‬אלו‬
‫בימין על הברכה ואלו בשמאל על הקללה‪9^5 .‬‬
‫או להיפך‪ ,‬צפורן לבן בסוד החסד‪ ,‬ובשר‬
‫אדום בסוד גבורה‪ .‬כי לכל ]יש[ מבוא בחסד‬
‫כדפי׳ בספר הנ״ל בשער ערכי הכנויין בערך‬
‫פו‬ ‫ספר הגירושין‬
‫בחול‪ .‬ולכן אין ראוי להניח תפילין לא בשבת‬
‫ולא ביו״ט ולא בחולו של מועד‪ ,‬אחר שהוא‬
‫ג״כ נאסר במלאכה‪ .‬אבל בר״ח אינו אסור‬
‫במלאכה ועם כל זה במוסף הם אסורים‪5« ,‬‬
‫מפני שזהו המוסף המתוסף בינו ובין החול‪,‬‬
‫שהוא התוספת קדושה שנתוסף מלמעלה‬
‫מ״שער החצר הפנימי הפונה קדים״ שביום‬
‫החודש ג״כ ״יפתח״ ‪ ^^0‬ולכן בזמן המוסף‬
‫שהוא תוספת קדושתו שניה‪ ,‬ג״כ תלוי‬
‫באמרם ״מקודש החודש‬ ‫באמירת בית ךין‬
‫מקודש״‪ ,‬אז צריך לחלוץ תפילין משום קלנא‬
‫שכבר נתוספה קדושה ממקום גבוה מהמוסף‪,‬‬
‫כנודע‪ .‬ומפני שהתוספת אינו אלא במוסף‪ ,‬כי‬
‫הוא מותר במלאכה‪ ,‬לכן אין חולצין אלא‬
‫במוסף ומניחין בשאר היום‪ .‬ולהניח ]של[‬
‫ראש בחולו של מועד‪ ,‬ויד ביו״ט‪ ,‬הוא קלנא‪.‬‬
‫מפני כי ודאי אעפ״י שלא יהיה היחוד בעצם‬
‫שלם בקדושה למעלה במה שאינם שתי‬
‫יחד‪ ,‬י״ד ורא״ש‪ ,‬עם כל זה יותר‬ ‫תפלות‬
‫מובחר הוא קצתו למעלה‪ ,‬מכולו למטה‪.‬‬
‫ולהשלים היחוד בתפילין הוא קצוץ ח״ו‪ ,‬כי‬
‫נמצא מיחד נקבה עליונה בזכר תחתון‪ .‬וא״כ‬
‫איך )יחד( ]ייחד[ בחינת הת״ת שבחול עם‬
‫בחינת המל׳ שבקדושה העליונה? כי נמצא‬
‫גברת נבעלת לעבד‪ .‬וכן ]של[ יד בחולו של‬
‫מועד הוא מלך מזדווג עם )אימא( ]אמה[ ח״ו‪.‬‬
‫וזה אינו ראוי‪.‬‬
‫פו‪.‬‬
‫נשאלתי על ענין הסכין ופגימתו‪ .‬והשבתי‬
‫שיש ב׳ מיני סכין‪ ,‬פגום ושאינו‬
‫פגום‪ .‬כי הפגימה היא חסרון וקליפה‪,‬‬

‫פסחים קו ע״א ‪ . 950‬״בית יוסף״ על טור או״ח סי׳ כ״ה ד״ה כתבו הגהות מיימון ‪ . 951‬יחזקאל מז‪ ,‬ב‬ ‫‪. 949‬‬
‫‪ . 954‬תיקו״ז דף נט ע״א ‪ . 955‬ויקרא בו‪ ,‬כה‬ ‫‪ . 953‬״תפלה״‪ ,‬לשון תפילץ‬ ‫ראש השנה כד ע״א‬ ‫‪. 952‬‬
‫‪ . 959‬חשן המשפט‪ ,‬שמות כח‪ ,‬כא‬ ‫‪ . 958‬במדבר לא‪ ,‬ח‬ ‫‪ . 957‬שמו״ב יב‪ ,‬ט‬ ‫ירמיה מו‪ ,‬טז‬ ‫‪. 956‬‬
‫מל״א ז‪ ,‬כה ‪ . 961‬ספר יצירה‪ ,‬פרק ו‪ ,‬משנה ב ‪ . 962‬שער כ״ג‪ ,‬ד״ה ע״ב‪ .‬אבל לא מצאתי שם ביאור‬ ‫‪. 960‬‬
‫‪ . 963‬בראשית כה‪ ,‬טז ‪ . 964‬קהלת ז‪ ,‬יד ‪ . 965‬חולין יז ע״ב‬ ‫זה‬
‫עא‬ ‫להרמ״ה‬
‫שהרביעית מיוחדת נ'’® בשלישית‪ .‬אבל כאשר‬
‫הרביעית לבדה‪ ,‬אז היא כשרה‪ ,‬וזהו ״עולה‬
‫ויורד כנחש״ שהיא כשרה אפילו לכתחלה‪.‬‬
‫ושמה מעיד עליה‪ ,‬״עולה״ בסוד חקדושה‪,‬‬
‫״ויורד״ למטח כנחש‪ .‬ולא נחש ממש ולכן‬
‫היא טהורה ושוחטין בה לכתחלה וכשרה‪.‬‬
‫פז‪.‬‬
‫כענין מה שנוטלין בידים הלולב בשעת מוסף‪,‬‬
‫ומן הדין הכל‬ ‫ואין כן בעמידה‬
‫מותר‪ .‬והטעם שנהגו במוסף הוא כי ״לולב״‬
‫זה צדיק‪ ,‬והיינו יסוד‪ .‬ומוסף הוא היסוד‪.‬‬
‫ולחבר המינים עם הלולב והמוסף‪ .‬נהגו‬
‫ישראל על דעת קדמונים להגביה הלולב‬
‫ממקומו ולהתפלל עמו תפלת מוסף‪ .‬והן הם‬
‫ז׳ ברכות במוסף‪ ,‬כז׳ מינים שבלולב ‪ 575‬ודאי‬
‫וחכל ענין אחד‪.‬‬
‫פח‪.‬‬
‫נתבאר מתוך הזוהר ‪ ®76‬כי ענין ״ונכרתה‬
‫הנפש ההיא״' ■'’® הכתוב בתורה הוא‬
‫נפש הנעשית דעשיה‪ .‬ושם מתבאר כי אפשר‬
‫לצדיק למות‪ ,‬ונכרת נפשו מעולם זה‪ ,‬ורוחו‬
‫ונשמתו קיימין‪ .‬וזה סוד גדול כדי שלא יאבד‬
‫העני הזה כל מעשיו הטובים אשר עשה ולא‬
‫תהא «‪ 57‬עליהם‪ .‬ומאמר זה בא בפ׳ אחרי מות‬
‫והעתקנוהו בספ״ר בשער נשמה ‪ 579‬פ״ב‬
‫ודקדקתי כל זה מתוך לשונו שאמר ״דלא‬
‫אשתציאו מהאי עלמא״‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫פט‪.‬‬
‫כענין קדושת סדרא דיומא‪ ,‬כי יש חלוקים‬
‫רבים שונים זה מזה‪ .‬א׳‪ ,‬אנו אומרים‬
‫פז‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪71‬‬
‫עצם‪ ,‬וערך בשר‪ .‬דענין ג׳ רוחתא‪ ,‬כי שדה הוא‬
‫ג׳ פעמים ארבעה‪ ,‬כמו ד׳ פעמים שלש‪ .‬והכל‬
‫רמז אחד וענין אחד‪ .‬ובהיות שהסכין נקי בכל‬
‫י״ב אבניו«‪ ^6‬מורה על החרב העליון הטהור‪.‬‬
‫ואז היא כשרה ואין בה שליטת הקליפות כלל‪.‬‬
‫וכאשר יש בה פגימה בחלק מחלקיו אז מורה‬
‫על כסא פגום‪ ,‬וסכין פגום והוא סמאל‪ ,‬והיא‬
‫נבלה‪ ,‬השולטים בעולם ומייבשים אותו‪,‬‬
‫שעליהם נאמר ״נבלתי יקומון״‪.‬ז ■®® והנה‬
‫הפגימות הם ג׳‪ .‬אוגרת‪ ,‬מסוכסכת‪ ,‬עולה ויורד‬
‫כנחש‪ ®68.‬והנה ״אוגרת״ היא קליפח אחת‪,‬‬
‫בשתים שתים‪ ,‬משתי רוחות‪ .‬ונקראת ״אוגרת״‬
‫מלשון קבוץ‪ ,‬שלעולם היא מקבצת בסוד‬
‫״לעלוקה שתי בנות הב ה ב ״\‪ ^6‬וכן נאמר‬
‫וכר‪.‬‬ ‫״שלוש הנה לא תשבענה וכר שאול״‬
‫ולכן היא בשתים שהם ב׳ הקליפות החצונות‬
‫של הגאוה‪ ,‬ואין להם טהרה עולמית‪ .‬ולכן‬
‫בכל ענין ]הנשחט הוא[ נבלה‪ .‬״מסוכסכת״‬
‫חויא מרוח אחת‪ ,‬והיא קליפה ג׳ של אגוז‬
‫שאינה קשה כל כך‪ .‬ואצלה קליפה ד׳ דקה‬
‫קרובח אל חקדושח ולכן מרוח אחד כשרה‬
‫בדיעבד‪ .‬אבל לכתחלח אין שוחטין בח כל‬
‫עיקר‪ .‬ועל כזה נאמר ״הרחק מן הכעור ומן‬
‫ומצד קליפה שלישית זו הם‬ ‫הדומה לו״‪.‬‬
‫כל אותם שיש להם סימן א׳ של טהרה‪ ,‬כחזיר‬
‫וכארנבת ושאר עופות שיש להם קצת סימני‬
‫טהרה כגון פרס ועזניה וכיוצא בהם‪ .‬וכאשר‬
‫הקליפה הד׳ שיש בה טהרה מתיחדת עם‬
‫השלישית הטמאה נאמר ״לא לחנם הלך זרזיר‬
‫אחר עורב אלא מפני שהוא מינו׳‪ ®72/‬ולכן‬
‫נאסר חחזיר וארנבת‪ .‬ולכן ״מסוכסכת״ בכלל‬
‫הקליפות‪ ,‬והפגימות היא בכל ענין מפני‬

‫‪ . 966‬דברים כז‪ ,‬יב‪-‬יג ‪ . 967‬שמא ט״ס וצ״ל עניניו )או חלקיו( ‪ . 968‬ישעיה כו‪ ,‬יט ‪ . 969‬תוספת מלה‬
‫״כנחש״‪ ,‬היא ע״פ רמב״ם‪ ,‬הל׳ שחיטה‪ ,‬פא ה״יז ‪ . 970‬משלי ל‪ ,‬טו ‪ . 971‬יש כאן הרכבה של ב׳ פסוקים‪:‬‬
‫‪ . 974‬כלומר ״מאוחדת״‬ ‫‪ . 973‬חולין סה ע״א‬ ‫‪ . 972‬חולין מד ע״ב‬ ‫משלי ל‪ ,‬טו‪ .‬ואח״כ משלי כז‪ ,‬כ‬
‫‪ . 977‬ח״ג דף ע ע״ב‬ ‫‪ . 976‬לולב )אחד(‪ ,‬אתרוג )אחד(‪ ,‬ג׳ הדסים‪ ,‬ב׳ ערבות‬ ‫‪ . 975‬של תפילת שחרית‬
‫‪ . 978‬שמות לא‪ ,‬יד )ועוד י״ד מקומות בתורה( ‪ . 979‬קידושין מ ע״ב )״תוהא על הראשונות״(‬
‫‪72‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫בליל מוצאי שבת כי אז הקליפות יוצאות‬
‫מנוקבא רתהומא רבא להתפשט בעולם כנורע‪.‬‬
‫ולכן אנו אומרים אותה בליל פורים להוסיף‬
‫על ביטולם‪ ,‬כי אז נתבטלו‪ .‬אמנם בליל תשעה‬
‫באב להיות שאנו מראים אבלות ועצבות‪ ,‬היה‬
‫באפשר שיתעוררו הקליפות‪ ,‬ואבל ‪ ®*5‬הוא‬
‫מקום סכנה וניתן רשות למזיקים‪ ,‬לכן אנו‬
‫מבטלין אותם‪ .‬וזהו טעם הזכרת הגאולה״*®‬
‫בסרר )גאולה( ]קרושה[ זו מפני שאז ביטול‬
‫הקליפות באמיתות בה‪.‬‬
‫ראשון בכתר ומשם ההמשכה ער ״מלא כל‬
‫צ‪.‬‬
‫כפרשת ויגש‪ ,‬בענין יעקב שאמר ״רב עור‬
‫יוסף בני חי אלכה ואראנו״'’*® וגו׳‪.‬‬
‫כי מן הראוי היה שישאל רשות מהקב״ה אם‬
‫ירר אם לא ירר‪ .‬וגם כשבא לבאר שבע‪ ,‬לא‬
‫אמר לו הקב״ה ממש שירר‪ ,‬אלא ״אל תירא‬
‫מררה מצרימה״**® ולא אמר לו ״רר״ אלא‬
‫״אל תירא״ וכו׳‪ .‬וכן יצחק כאשר ראה רעב‬
‫בארץ רצה לררת למצרים בלי רשות‪ ,‬אלא‬
‫שהקב״ה אמר לו ״גור בארץ הזאת״‪ ®*®.‬וכן‬
‫אברהם מתוך הרעב ירר למצרים‪ .‬ויש לראות‬
‫מה ענין זה? וסור הענין כי הקב״ה אמר‬
‫לאברהם ״כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬
‫להם״‪.‬״®® וכו׳ ושם נרמז לו כי ]י[היה מצר‬
‫הרעב שאמר ״זרעך בארץ״‪ .‬והיינו ״רע״‬
‫מ״זרעך״'®® וב׳ מ״בארץ״; וצרופו ״רעב״‪.‬‬
‫ובזוהר^®® פי׳ כי לא נאמר לאברהם ״רר‬
‫מצרימה״‪ ,‬מפני שהיה נסיון ולא היה ראוי‬
‫לומר לו כך‪ ,‬כנררש שם‪ .‬והנה יצחק להיות‬
‫שרצה לרלג גלות הת׳ ]שנה[ שכן חשב‬
‫הב״ה*®® את הקץ מיצחק‪ ,‬לכן כשראה רעב‪,‬‬
‫צ‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫עב‬
‫אותה אחר התפלה דשם כמעט אין לו ענין‪ .‬ב‪/‬‬
‫אנו אומרים אותה פעם ב׳ כי כבר אמרנו‬
‫קרושת המלאכים‪.‬״*® ג‪ /‬אנו אומרים אותה‬
‫בשבת במנחה מה שאין כן בשאר מנחות‪ .‬ר‪/‬‬
‫אנו אומרים אותה בליל מוצאי שבת וכמעט‬
‫אין קרושה בלילה‪ .‬ה‪ /‬אנו אומרים אותה‬
‫בליל פורים‪ ,‬ושם אין נראה לו ענין‪ .‬ר‪ ,‬אנו‬
‫אומרים אותה בליל ט׳ באב ואין נראה כראוי‬
‫ולא מתייחס‪ .‬ועתה נאמר כי ענין קרושה הוא‬
‫סור ההמשכה מלמעלה מהכתר‪ .‬וכן ״קרוש״‬
‫הארץ כבורו״ שהיא המל׳‪ ,‬כמו שיתבאר‬
‫במקומו‪ ®*!.‬והנה בסור ההמשכה הזאת‬
‫מתבטלות הקליפות והעולם השפל מתקרש‬
‫ושכינה בתחתונים כמאז‪ .‬וזהו ״מלא כל הארץ‬
‫]כבורו[״ כי העולם השפל מתמלא משכינת‬
‫עוזו‪ ,‬ואין מקום חלל‪ ,‬רהיינו חלל חלול השם‪.‬‬
‫ולכן אחר שהתפללנו וגמרנו תפילתנו אפשר‬
‫שיהיו מקנטרין או מקטרגין )בתפילה( ]נגר‬
‫התפילה[‪ ,‬לכן אנו חותמין אותה בביטול‬
‫המקטרגים כרי שתהיה מקובלת ורצויה‪ .‬וזהו‬
‫סור ״עלינו לשבח״ אחר התפילה מפני שבו‬
‫ביטול הקליפה‪ ,‬כרמוכח ענין יריחו וז׳‬
‫חומותיה‪ .‬ו״עלינו לשבח״ יהושע תקנו‪®*2 ,‬‬
‫ובזה נתרצו ב׳ השאלות‪ .‬ואנו אומרים בשבת‬
‫מפני שהוא ביטול הקליפה במנחה בשעת‬
‫גילוי מצח הרצון‪ ,‬ג*® כרי שיתבטלו הקליפות‬
‫מכל וכל‪ .‬ועור יש חוטאים בשבת ועוברי‬
‫עבירה ומרליקים אש הגיהנם ביום שבת ‪984‬‬
‫ולכן יש מקום קטרוג לגילוי הרצון‪ .‬לכן אנו‬
‫אומרים הקרושה הזאת‪ ,‬עם ״ואני תפלתי״ כרי‬
‫לבטלם‪ .‬ומפני טעם זה אנו אומרים אותה‬

‫‪ . 980‬שער ל״א ‪ . 981‬״קדוש קדוש קדוש״‪ ,‬הנאמר ביוצר לפני ק״ש של שחרית ‪ . 982‬סידור תפלה למשה‬
‫)של רמ״ק(‪ ,‬דף סה‪ ,‬ענין יוצר של שחרית ‪ . 983‬רב האי גאון‪ ,‬שו״ת שערי תשובה‪ ,‬סי׳ מג; וכן ״כל בו״‪ ,‬סי׳ טז‬
‫‪ . 984‬ח״ג דף קכט ע״א ‪ . 985‬עיין תיקו״ז תי׳ מח ‪ . 986‬עצבות ויגון מעוררים קטרוג ופורענות )זהר ח״ב דף‬
‫קפד ע״ב( ‪ . 987‬פסוק‪ :‬״ובא לציון גואל״ ‪ . 988‬בראשית מה‪ ,‬כח ‪ . 989‬בראשית מו‪ ,‬ג ‪ . 990‬בראשית‬
‫כו‪ ,‬ג ‪ . 991‬בראשית טו‪ ,‬יג ‪ . 992‬אותיות ״רע״ ממלת ״זרעך״‪ ,‬ואות ב׳ ממלת ״בארץ״‪ ,‬הן ״רעב״ ‪ . 993‬זהר‬
‫עג‬ ‫להרמ״ה‬
‫והיה מתירא גם כן מעצמו שלא ישתקע שם‬
‫עד הגאולה‪ ,‬כענין עצמות יוסף‪ .‬ולכן אמר לו‬
‫הקב״ה ״אל תירא‪ ,‬כי אנכי אעלך גם עלה‬
‫אעלה אותך וגם אעלה לבניך״‪ .‬והיינו ״גם‬
‫עלה״‪ .‬ואמר ״גם״ לרבות השכינה היורדת עמו‬
‫וזהו שאמר ״אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי‬
‫וכו׳‪ .‬כי שכינה ירדה עמהם‪ ,‬שכינה‬ ‫אעלך״‬
‫עלתה עמהם‪ .‬ובסוד היחוד‪ ,‬דהיינו שהוא‬
‫הת״ת ומטתו שלימה‪ ,‬שנאמר לו ״ויוסף ישית‬
‫ידו״ שהיא המלכות‪ ,‬״על עיניך״‪ ,‬דהיינו נצח‬
‫והוד‪ .‬ומה שנסתפק לו שלא ישתקעו בניו‬
‫בסוד הקליפה‪ ,‬נאמר לו ״כי לגוי גדול אשימך‬
‫שם״‪ .‬כמשל החטים שאינם מתרבים‬
‫ומתגדלים אלא בטביעתן בביצה וטיט‪ .‬ולכן‬
‫אמר ״כי לגוי גדול״‪ ,‬כי אי אפשר ישראל‬
‫להיותן גוי גדול אלא שם במצרים‪ ,‬בתוך‬
‫הביצות והטיט‪ ,‬והיינו בחומר ובלבנים‪ .‬וזהו‬
‫״וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ״ ‪999‬‬
‫והענין כי סוד ניצוצות קדושים מתפשטים‬
‫במצרים שהיא הביצות‪ .‬והענין כי סוד מצרים‬
‫מצרנית לארץ ישראל לקבץ אותם ניצוצות‬
‫הוכרחו ליכנס שם‪ .‬וכן היה ירידת אברהם‬
‫למצרים כדפי׳ בזוהר״״״' במקומו‪.‬‬
‫צא‪.‬‬
‫בשנת אי״ש לחדש מנחם‪ ,‬יום ששי נתגרשתי‪,‬‬
‫״ויהי נועם ה׳‬ ‫וחרשתי זה‪.‬‬
‫אלהינו״'״״' וגו׳‪ .‬חענין כי אל חקדושח ג׳‬
‫קליפות יפות‪ .‬וכנגדם בחוץ שלשח שניות‬
‫חיצוניות‪ ,‬והם ״חשך‪ ,‬ענן ואש מתלקחת״‪.‬‬
‫וישראל היותם מתלבשים בז׳ ענני כבוד‪ ,‬הם‬
‫סוד ענן ]הנ״ל[ מתוך הקדושה‪ .‬ואין ספק היות‬
‫שם חשך ]הנ״ל[ ‪,‬שאם לא כן היו ישראל‬
‫ח״א דף פב ע״א ‪ . 994‬הקב״ה ‪ . 995‬גימ׳ עם הכולל ‪ . 996‬בראשית מב‪ ,‬א ‪ . 997‬ח״א דף קצח ע״א‬
‫‪ . 999‬בראשית מו‪ ,‬ד‬ ‫‪ . 998‬אותיות ״רב״ ובצירוף אות ע׳ ממלת ״עוד״‪ ,‬הן אותיות ״רעב״‪ ,‬ולהלן ״רבע״‬
‫צא‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪73‬‬
‫רצה לרדת למצרים‪ ,‬להיותו בגלות כדבר ה׳‬
‫אל אביו ״כי גר יהיה זרעך״‪ ,‬והיינו יצחק‪.‬‬
‫והקב״ה לא רצח‪ ,‬כי אם חיח יצחק סוד הדין‬
‫יורד למצרים‪ ,‬סוד הקליפה חקשה‪ ,‬עדיין אנו‬
‫ובנינו משועבדים היינו לפרעה‪ .‬לכן אמר ״גור‬
‫בארץ הזאת״ וכר‪ .‬ושם נרמז לו סוד רד״ו‪,‬‬
‫דהיינו מאתים ועשר שנים‪ ,‬כמנין ״גור״ עם‬
‫ורמז לו כן להורות כי לא יועיל‬ ‫התיבה‪.‬‬
‫ברדתו שם‪ ,‬אדרבה יזיק‪ .‬כי הקב״ה יחשוב‬
‫סוד הקץ שהוא ״גור״ ו״רדו״‪ .‬לכן ״גור בארץ‬
‫הזאת״‪ .‬וכשראה יעקב רעב‪ ,‬אמר לבניו ״למה‬
‫תתךאך״ ‪ ” 5‬וכדפי׳ בזוהר ‪ ” 6‬״וירא יעקב כי‬
‫יש שבר במצרים״‪ .‬ולכן כשראה שנתגלגל‬
‫ענין יוסף שירד למצרים והיה זמן רעב‪ ,‬אמר‬
‫״רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו״‪ .‬פי׳ יודע‬
‫אני שאין מטתי שלימה אם לא בסוד י״ב‬
‫שבטים שיעמדו לפני בשעת הסתלקות‬
‫הנשמה‪ .‬ר״ב ע׳ ו״ד ‪ 9^7‬והיינו רע״ב‪ ,‬רב״ע‪,‬‬
‫ויוסף בני חי‪ .‬אם כן ודאי הם סבות אל הגלות‪.‬‬
‫אם כן ״אלכח ואראנו בטרם אמות״ כדי‬
‫שתהיח מטתי שלימח‪ .‬וחנח חקב״ח לא אמר‬
‫לו ״רד״ כמו שלא אמר לאברחם אבינו‪ ,‬מפני‬
‫שהיה ענין זה נסיון גדול לישראל כנודע‪ .‬אבל‬
‫אמר לו ״אל תירא״ וכו׳‪ .‬הענין משל אל איש‬
‫א׳ שיש לו י״ב עינות מים זכים‪ ,‬מים קרים‬
‫וטהורים‪ ,‬ושבעים תמרים נקיים‪ ,‬וצוה לו‬
‫המלך לתתם בביצות ומקום מטונף‪ .‬כן יעקב‬
‫אבינו עליו השלום היה לו בסוד הת״ת שנים‬
‫עשר שבטים‪ ,‬שהם שנים עשר גבולות‪ .‬וסוד‬
‫שבעים נפש בסוד שבעים ענפים‪ .‬וכשראה‬
‫שחיה מוכרח לרדת למצרים בגזרת ״כי גר‬
‫יהיח זרעך״‪ ,‬חתחיל לירא שמא ישתקעו בניו‬
‫בקליפות‪ .‬ועוד היה מתבהל מענין הגלות‪,‬‬
‫‪ . 1000‬שמות א‪ ,‬יב ‪ . 1001‬ח״א דף פא ע״ב‬
‫‪74‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫מצד ערב רב‪ ,‬שהיו מן הקליפה כנודע‪ .‬והנה‬
‫קודם ]לזה[ היה ראוי האור העליון להתגלות‬
‫בלא נרתיק‪ ,‬והיתה ״כבוד ה׳ כאש‬
‫אוכלת״ ״״״‘ וכו׳‪ .‬וכאשר גרמו העונות‬
‫והקליפות נתפשטו‪ ,‬הוצרך האור הנ״ל‬
‫להתלבש והוצרכו למשכן‪ .‬וכראות משה רבינו‬
‫ע״ה ענין האור היותו מצד האש והגבורה‬
‫שהיא נקראת ״ויהי״ ״״״‘ שהוא בכל המקומות‬
‫לשון צער‪ ,‬״‘״‘ וכן פי׳ הרשב״י ע״ה בפרשת‬
‫בראשית “״‘ בפסוק ״ויהי אור״‪ .‬ולכן התפלל‬
‫שיתלבש האור מצד האש בסוד שפע הבינה‬
‫וזהו שאמר ״ויהי נועם״‪ ,‬כי סתם ״נועם״ הוא‬
‫מן הבינה‪‘^.‬״‘ ומפני שאמר נועם שהוא מן‬
‫הבינה‪ ,‬כיון ליחדה עם החכמה‪ .‬וזהו סוד ״ה׳‬
‫אלחינו״‪ ,‬חכמה ובינה‪ ,‬והמשכת השפע הזה‬
‫״על נו״ן וי״ו״ ״‘״‘ שהוא ת״ת ומלכות‪ .‬וזחו‬
‫אומרו ״ומעשה ידינו כוננה עלינו״‪ .‬ירצה כי‬
‫המשכן צריך שלמות‪ ,‬אם מצד משה בעצמו‪,‬‬
‫אם מצידנו הפועלים אותו‪ .‬וזהו שאמר‬
‫״ומעשה ידינו״ שהוא המשכן‪ ,‬יהי לו‬
‫בשלמות מצידנו‪ ,‬ולא יגרמו עונינו לו חסרון‬
‫ח״ו‪ ,‬וזהו שאמר ״כוננה עלינו״‪ .‬ואם מצד‬
‫מעשה המשכן בעצמו‪ ,‬יהיה מעשה הגון לקבל‬
‫שכינתו שם‪ ,‬אמר ומעשה ידינו ״כוננהו״‪,‬‬
‫דהיינו כוננות עצמו‪.‬‬
‫שנכנסו לא״י ונולד בנימין‪ ,‬כדפי׳ בזוהר פר׳‬
‫צב‪.‬‬
‫"יראה אל עבדיך פעלך״*׳‘״‘ וכו׳‪ .‬הענין כי‬
‫המשכן היה במדרגת נער«‘״‘ וכן פי׳‬
‫הרשב״י ע״ה בתיקון‪‘«,‬״‘ באומרו ״ויהושע‬
‫צב‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫עד‬
‫נראים מתוך העננים‪ .‬אלא ודאי היה מחוץ‬
‫לענן חשך‪ ,‬והוא עצם המדבר‪ .‬ושלישית‪,‬‬
‫שהיא אש היתה שכינה מתלבשת בה ונראית‬
‫להם מתוכה‪ ,‬כאומרו ״ומראה כבוד ה׳ כאש‬
‫אוכלת״^^״י“ ודקדק אומרו ״ומראה״‪ ,‬דהיינו‬
‫״ומחזה״‪ .‬שהיה נראה מתוכה בסוד ההי״ץ‬
‫השניות‪ ,‬ונמצאת מתוך האש נראית נוגה‪.‬‬
‫והיינו אומרו ״ואש מתלקחת ונוגה לו‬
‫וישראל היו ראוים קודם העגל אל‬ ‫סביב״‪.‬‬
‫מעלה זו כי ביטלו כח הקליפה‪ ,‬כאומרם ‪1004‬‬
‫״ישראל במעמד הר סיני פסקה זוהמתן״‪ .‬ויש‬
‫לדקדק בזה‪ ,‬אם אמת שישראל פסקה זוהמתן‬
‫וביטלו כח הקליפה‪ ,‬היאך נתעוררה וחטאו‬
‫בעגל? ולמה לא נתבטלה מכל וכל? וקשה‬
‫מכולם‪ ,‬כי בביטול הקליפות יחזרו האומות‬
‫>מ״ה( ]מן העולם[ שפה אחת לקרוא כלם‬
‫וזה לא מצינו‬ ‫בשם ה׳ ולעבדו שכם א׳‪.‬‬
‫שנתקיים במעמד ההר סיני‪ .‬ולזה אמר כי עיקר‬
‫שלמות ישראל הוא בארץ הקדושה כי שם‬
‫קיום )המצ׳ רוב׳( ]רוב המצוות[‪«.‬״״‘ ואף אם‬
‫פסקה זוהמתן במעמד הר סיני‪ ,‬עם כל זה לא‬
‫נשלמה שכינה בשלימותה עד )כניסתה(‬
‫]כניסתם[ לארץ‪ ,‬ואז שכינה שורה על ישראל‬
‫בי״ב אבנים‪ ,‬כדאשכחן לגבי יעקב דלא‬
‫שריאת שכינתא לאתקנת ביתא בגווייהו עד‬
‫ויצא‪ .‬׳ ■״״‘ ולכן לא נהפכו כל האומות שפה א׳‬
‫לקרוא כו׳ עד היות ישראל נכנסים בארץ‪ ,‬ואז‬
‫ישראל פסקה זוהמתן‪ .‬אבל לא פסקה זוהמת‬
‫הנחש מהעולם בכלל‪ ,‬ולכן נתעוררה הקליפה‬

‫‪ . 1005‬שבת קמו ע״א )בשינוי לשון(‬ ‫‪ . 1004‬יחזקאל א‪ ,‬ד‬ ‫‪ . 1003‬שמות כד‪ ,‬יז‬ ‫‪ . 1002‬תחלים צ‪ ,‬יז‬
‫‪ . 1006‬מליצה ע״ם צפניה ג‪ ,‬ט ‪ . 1007‬כי תבן מהמצוות או שהן תלויות באדץ‪ ,‬או בדיני מקדש וקדשיו‪ ,‬או‬
‫בדיני טומאה וטהרה )הנוהגים רק בא״י(‪ ,‬או דיני קנסות ועונשין )והסנהדרין נסמכים לתפקידם דק בא״י(‬
‫‪ . 1008‬ח״א דף קנח ע״ב ‪ . 1009‬שמות כד‪ ,‬יז ‪ . 1010‬תהלים צ‪ ,‬יז )ופרק זה נאמר ע״י משה רבנו‪ ,‬כמבואר‬
‫בפסוק א׳( ‪ . 1011‬מגילה י ע״ב ‪ . 1012‬ח״א דף קיט ע״ב; וכן טז ע״ב; וח״ב דף קמז ע״א ‪ . 1013‬ח״א‬
‫דף צז ע״ב; וח״ג דף רסז ע״ב ‪ . 1014‬ממלת ״עלינו״ ‪ . 1015‬תהלים צ‪ ,‬טז ‪ . 1016‬עיין ״מלאכי עליון״‬
‫להג״ר ראובן מרגליות )דף צח( המציין כי זה מפורש במדרש במד״ר יב‪ ,‬יב )״משכן הנער ששמו מטטרון״(; וכן‬
‫עה‬ ‫להרמ״ה‬
‫הנ״ל‪ .‬ויהיה זה במה שב״מעשה ירינו‬
‫כוננהו״‪ ,‬יהיה מכון לסור ו״ה שהם קוב״ה‬
‫ושכינתיה ממש‪.‬‬
‫צג‪.‬‬
‫ירצה‪ ,‬כי עבריך‬ ‫״יראה אל עבריך פעלך׳‬
‫הם חסר וגבורה ות״ת‪ .‬ומצרם המלכות‬
‫יונקת‪ .‬והוא סור נקור יהו״ה‪ ,‬שהם שב״א‬
‫כרפי׳‬ ‫מצר שלשתם‬ ‫קמ״ץ חול״ם‬
‫בתיקוני □^ ‪26‬״‘ ופעמים היא יונקת מן הימין‬
‫כולו‪ .‬והיא סור ״חוט של חסר״‪2’ .‬״‘ והנה‬
‫רצה שיהיה נטיית המל׳ אל החסר עם היותה‬
‫יונקת מג׳ אבות‪ .‬וזהו שאמר ״יראה״‪ ,‬רהיינו‬
‫סור ראיה מן הימין‪ .‬״אל עבריך״‪ ,‬הם ג׳ אבות‬
‫כרפי׳‪ .‬״פעלך״ היא המל׳ הנפעלת למטה‪,‬‬
‫והיא מענפה‪ .‬וקרוב לזה פי׳ בספר הבהיר ‪1028‬‬
‫בפסוק ״ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו״^ ‪1029‬‬
‫שהוא מרת רור שאין לה חיים‪ .‬״והררך״‬
‫שהיא המלכות‪ ,‬יהיה מקומה על נצח והור‪,‬‬
‫וזהו שאמר ״על בניהם״‪ ,‬של העברים הנ״ל‪.‬‬
‫או ירצה‪ ,‬״והררך״ שהוא הת״ת הנקרא ״הרר״‬
‫כרפי׳ הרשב״י״ג״‘ ע״ה בפ׳ ״קול ה׳‬
‫בהרר״‪^‘ .‬״‘ והראיה‪ ,‬״והררת פני זקן״‪22.‬״‘‬
‫וירצה‪ ,‬ההרר שהוא הת״ת‪ ,‬משכנו על נצח‬
‫והור רהיינו ״על בניהם״‪ ,‬כרפי׳ בניהם על‬
‫עבריך הנ״ל‪ .‬וירצה‪ ,‬על מציאות הת״ת העליון‬
‫שהוא הנקרא ״זקן״ כרפי׳‪ .‬ואחר כך המשיך‬
‫מן ה״נועם״ ואמר ״ויהי נועם ה׳ אלהלנך״^ ‪33‬״‘‬
‫רהיינו מן החכמה והבינה כרפי׳‪ .‬״ועלינו״‬
‫ירצה סול נ״ן‪34‬״‘ כרפי׳‪ .‬״ומעשה ירינו״‪,‬‬
‫צג‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪75‬‬
‫בץ נון נער לא ימיש מתוך האוהל״‪,‬ז ■*״* נער‬
‫וראי‪ .‬וכראות משה ירירת ישראל ממעלתם‪ ,‬כי‬
‫קורם נאמר ״ומראה כבור ה״׳ וגו׳ כרפי׳‬
‫ויורה על היות השכינה בעצמה‬ ‫לעיל‪.‬‬
‫שורה עליהם‪ .‬ועתה יררו ממררגתם ונאמר‬
‫ואף אם ]נאמר[‬ ‫להם ״הנני שולח מלאך״‪.‬‬
‫נתרצה שכינה‪] ,‬אבל[ מעשה המשכן‬
‫יוכיח ‪ .‬״‪2‬״' לזה התפלל ואמר ״יראה אל‬
‫עבריך פעלך״ וכו׳ הכוונה כי הרור הקורם‬
‫אליהם‪ ,‬שהם אותם שמתו בתוך גלות מצרים‪,‬‬
‫הם היו במררגת עבר מצר מט״ט‪ ,‬אף אם היו‬
‫לזה שמתו ונסתלקו בתוך‬ ‫צריקים‪ .‬והכרח‬
‫הגלות והשעבור‪ ,‬שהוא סור מט״ט מתלבש‬
‫בקליפות‪ .‬וזהו שאמר ״יראה אל עבריך״ שהם‬
‫אבותינו הקורמים להם‪ ,‬יראה ויתגלה פעליך‬
‫שהם הכהות והחיילים שבעולם הנפררים‪ ,‬רכב‬
‫מט״ט‪ .‬אבל בניהם‪ ,‬שהם רור ריעה‪ ,‬יתגלה‬
‫אליהם כהות הנאצלים מצר המלכות‪ .‬וזהו‬
‫שאמר ״והררך״ שהיא סור פרי עץ הרר‪22‬״‪1‬‬
‫״על בניהם״ שהם במררגת ״בנים״ לא‬
‫״עברים״‪ .‬כאומרו ״בני בכורי ישראל״_ ‪1023‬‬
‫ולזה הוקשה לו כי המשכן היה בסור מט״ט‬
‫לבר‪ .‬ותירץ כי אין אנו צריכין משכן אלא‬
‫יתגלה ״נועם״ שהוא הנמשך מ״ה׳ אלהינו״‪,‬‬
‫״על‪,‬נך״‪ 1024‬ממש‪ ,‬לא על המשכן‪ .‬כי נהיה‬
‫אנחנו כסא אל הנועם ולא נצטרך אל המשכן‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬אם כן יהיה המשכן לבטלה ח״ו?‬
‫לזה תירץ‪ ,‬״ומעשה ירינו״‪ ,‬שהוא המשכן‪,‬‬
‫״כוננה עלינו״‪ ,‬יהיה כונן ומכון אל השכינה‬
‫שהיא ״עלינו״‪ ,‬רהיינו סור ההרר והנועם‬

‫בזוהר ח״ב דף קמג ע״א‪ .‬ועיין בזה דברי רמ״ק ב״אילימה רבתי״‪ ,‬תמר ה פרק כ )דף מה ע״ג( מה שהקשה ותירץ‬
‫בזה ‪ . 1017‬עיין ״מלאכי עליון״‪ ,‬להרב ראובן מרגליות )מוסד הרב קוק(‪ ,‬עט׳ צח‪ ,‬הביא מקורות רבים‪ ,‬וביניהם‬
‫תיקו״ז עט׳ יג‪-‬יד‪ .‬וע״ע ״אלימה רבתי״ לרמ״ק‪ ,‬תמר ה‪ ,‬סוף פרק כ ‪ . 1018‬שמות לג‪ ,‬יא ‪ . 1019‬פסקא צא‬
‫‪ . 1020‬שמות כג‪ ,‬כ ‪ . 1021‬שנשאר רושם‪ ,‬שהרי נמסר למטטרון ‪ . 1022‬כלומר‪ ,‬הוכחה לזה ‪ . 1023‬ויקרא‬
‫כג‪ ,‬מ )כלומר‪ ,‬מל׳( ‪ . 1024‬שמות ד‪ ,‬כב ‪ . 1025‬תהלים צ‪ ,‬יז ‪ . 1026‬תהלים צ‪ ,‬טז ‪ . 1027‬תיקו״ז דף י‬
‫‪ . 1028‬חגיגה יב ע״ב ‪ . 1029‬פסקא ע״א‪ ,‬ע״ע זהר ח״ב דף רלה ע״א; ודף רעו‬ ‫ע״א‪ ,‬וכן כ ע״ב‪ ,‬וכן קד ע״א‬
‫ע״א וע״ב ‪ . 1030‬תהלים צ‪ ,‬טז ‪ . 1031‬ח״ג דף לא ע״ב ‪ . 1032‬תהלים כט‪ ,‬ד ‪ . 1033‬ויקרא יט‪ ,‬לב‬
‫‪ . 1034‬תהלים צ‪ ,‬יז‬
‫‪76‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫אומרו ״והייתם לי סגולה״ וכו׳‪ .‬ממקום‬
‫סגולתם ודאי‪ ,‬דהיינו סוד שלשה יודי״ן משם‬
‫יו״ד ה״י וא״ו ה״י שהוא סוד אריך אנפץ‪ .‬וכן‬
‫פירשו בתיקונים כי הנשמות משופרי דמות׳‪.‬‬
‫וכן אמרו‪ ,‬״היש ה׳ בקרבנו א □ אין ״‪1040 .‬‬
‫וכנראה שהיה אי״ן שורה עליהם‪ .‬אבל הדור‬
‫השני אשר קמו תחתיהם היו בסוד זעיר אנפץ‪.‬‬
‫וקרוב לזה אמרו בזוהר “'״‘ כי הוו אלין‬
‫מיובלא‪''^,‬״‘ ואלין משמיטה‪'*3 .‬״‘ וכן אמר‬
‫״פני משה כפני חמה‪ .‬ופני יהושע כפני‬
‫לבנה״‪'*'‘ .‬״‘ לא אמר ״כחמה ובלבנה״‪ ,‬אלא‬
‫״כפני״‪ .‬כי פני חמה הם סוד פנים המאירים‬
‫בחמה דהיינו אי״ן‪ .‬ופנים המאירים בלבנה‬
‫דהיינו לתתא בדכורא סתם‪ .‬ואין ספק כי הם‬
‫נקראים דור דע״ה ממקום הדעת המתעלם‬
‫באריך וברועה צאנו‪ ,‬כי ברועה נאמר ״ודיבר‬
‫ה׳ אל משה פניס אל פז‪ □ ,‬״ ‪ !045‬ו ב כ אן ‪ 46‬״‘‬
‫נאמר ״פנים בפנים דיבר ה״׳ ^‘'״‘ וכו׳‪ .‬ועם כל‬
‫זה לא השוו‪ .‬כי ברועה נאמר ״פנים אל פנים״‪,‬‬
‫ירצה‪ ,‬פנים עליונים מביטים בתחתונים‪,‬‬
‫ותחתונים בעליונים‪ .‬אריך מאיר בזעיר‪ ,‬וזעיר‬
‫מאיר ומקבל מאריך‪ ,‬אור ישר ואור חוזר‪.‬‬
‫ובכאן נאמר ״פנים בפנים״‪ .‬ירצה‪ ,‬פנים‬
‫עליונים מאירים בתחתונים לבד‪ .‬והנה לזה‬
‫אמר ״יראה אל עבדיך פעלך״‪ ,‬ירצה‪ ,‬״פעלך״‬
‫ז״א‪ .‬וכן פירש הרשב״י^‘'״‘ ע״ה באדרא‬
‫בפסוק ״ה׳ פעלך בקרב שנים״ וכו׳‪ .‬ולהיות‬
‫ישראל במדרגת האי״ן‪ ,‬אמר ״יראה אל עבדיך‬
‫פעלך״ כדי שיתיחד האי״ן עם )ה(ישראל‪.‬‬
‫וכדי ליחד )ה(ישראל עם האי״ן‪ ,‬דהיינו זעיר‬
‫ואריך כדפי׳ בפרשת בשלח ״י'״‘ בפ׳ ״היש ה׳‬
‫בקרבנו״ וגו׳‪ .‬אמר ״והדרך על בניהם״‪ ,‬״‪5‬״‘‬
‫צד‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫עו‬
‫הענין כי הת״ת מקבל את הזווג מן הגדולה‬
‫והגבורה‪ .‬והמל׳ ג״כ היא מתקשטת משם‪.‬‬
‫וזהו סוד ״עלה בכבש ופנה לסובב״ ‪5‬גי“ ובו׳‪.‬‬
‫כי דרום מתיחד במזרח ‪ 36‬״‘ וכן בצפון ‪1037‬‬
‫והרי מזרח בין צפון לדרום‪ ,‬שהם שתי זרועות‪.‬‬
‫וכן המערב גם כן בין הצפון והדרום‪ ,‬אלא‬
‫שהמערב שהיא המלכות מקבלת מהם מצד‬
‫בחינתם התחתונה דהיינו נצח והוד‪ .‬והת״ת‬
‫מצד בחינתם העליונה שהם גדולה וגבורה‪.‬‬
‫וזהו סוד ה״א עילאה וה״א תתאה‪ ,‬שכל ה׳ ג׳‬
‫ווי״ן כזה ה והיינו גדולה וגבורה ות״ת‪ ,‬וכן‬
‫למטה סוד נה״י‪ .‬והם גם כן בזרועות א׳‬
‫בחינתם למעלה בכתפים וזרועות על הגוף‪,‬‬
‫דהיינו גדולה וגבורה על ת״ת‪ ,‬ולמטה ת״ת על‬
‫בחינת הידים שהם מתפשטים על הירכים‪,‬‬
‫והגוף מתרומם עליהם‪ .‬ולכן פעמים ת״ת על‬
‫גדולה וגבורה‪ ,‬ופעמים גדולה וגבורה על‬
‫תפארת‪ .‬ובסוד זה אמר ״ומעשה ידינו״‪ ,‬דהיינו‬
‫שפע העשייה והתיקון המתקן התפארת והוא‬
‫מהידים כדפי׳‪ .‬״כוננה על נ״ו״‪38‬״‘ שכן הם‬
‫למעלה מתפארת ומלכות כדפי׳‪ .‬וירצה כי‬
‫באותה בחינה עליונה יתיחדו ת״ת ומלכות‬
‫יחד‪ ,‬לא שיינק הת״ת לבד כמנהגו‪ .‬וכן‬
‫בבחינה התחתונה אמר ״ומעשה ידינו״ שהוא‬
‫המשכת השפע אל המערב‪ ,‬אמר ״ומעשה‬
‫ידינו כוננהו״‪ ,‬ירצה יכונן ״הו״ יחד‪ ,‬לא ה׳‬
‫לבדה כמנהגה‪ .‬נמצא למטה יחוד ת״ת‬
‫ומלכות‪ .‬ולמעלה גם כן‪ ,‬והיחוד כפול ומכופל‪.‬‬
‫צד‪.‬‬
‫״יראה אל עבדיך פעלך״‪.‬״‪3‬״‘ ירצה כי דור‬
‫המדבר היו במדרגת א״א‪ .‬וראיה לזה‬

‫‪ . 1035‬נ׳)מל׳(‪ ,‬ו)ת״ת( ‪ . 1036‬זבחים סד ע״ב ‪ . 1037‬דרום )חכמה(; מזרח )דעת( ‪ . 1038‬מתיחד במזרח‬
‫)מדת צפון מתחברת לדעת( ‪ . 1039‬מלת ״עלינו״ ‪ . 1040‬תהלים צ‪ ,‬טז ‪ . 1041‬שמות יז‪ ,‬ז ‪ . 1042‬ח״א‬
‫דף כא ע״ב; ח״ב דף מג ע״ב; ח״ב דף פה ע״ב ‪ . 1043‬בינה ‪ . 1044‬מל׳ ‪ . 1045‬בבא בתרא דף עה ע״א‬
‫‪ . 1046‬שמות לג‪ ,‬יא )כי משה היה בדעת( ‪ . 1047‬בעם ישראל ‪ . 1048‬דברים ה‪ ,‬ד ‪ . 1049‬ח״ג דף קלח‬
‫ע״ב ‪ . 1050‬שמות יז‪ ,‬ז‬
‫עז‬ ‫להרמ״ה‬
‫הראשון בבינה‪ ,‬וזה יש בו לעתים רחוקים רין‪.‬‬
‫ועל זה נאמר ״וברעת הררים ימלאו״ ‪55‬״‘ ‪ .‬ועל‬
‫ירי הבינה פועלת רין כי היא רחמים‪ ,‬אמנם‬
‫פועלת רין על ירי שרשי הספירה ‪57‬״‘ אשר‬
‫בה‪ ,‬שהם פעמים מגבירות צר הגבורה שבהם‪.‬‬
‫הב׳‪ ,‬הרעת שבין חכמה ובינה‪ .‬ועל ירי יתור‬
‫שתי מרות אלה בסור ״נתיב לא ירעו‬
‫ערט״ ‪ 1058‬ששם מקומו‪ .‬ובחינה זו גם כן‬
‫פעמים מסתלקת ומתעלמת בחכמה‪ .‬ועל סור‬
‫זה נאמר ״למה ה׳ תעמור ברחוק ?״‪ .‬״‪5‬״‘ והג׳‪,‬‬
‫בחינתו אשר לו מכתר בחכמה וזהו ״וכמוצא‬
‫מים אשר לא יכזבו מימיו״ יי««! לעולם‪ .‬כי‬
‫משם לא יפרר ולא ימנע‪ .‬הנה ג׳ בחינות אלה‬
‫הם סוף תוך ראש‪ .‬ירצה‪] ,‬סוף[ בבחינת הבינה‬
‫הנקראת ״סוף כל הויה״‪ ,‬כי שם תשובת ‘‪6‬״‘‬
‫ההויות בסור היובל‪ .‬ו״תוך״ הוא הבחינה‬
‫שבין חכמה לבינה‪ .‬ו״ראש״ היא הבחינה‬
‫שבחכמה‪ ,‬שהיא ראשית להויה‪ ,‬והיא נקראת‬
‫״ראש״‪ ,‬ראשית וראי‪ .‬וזהו שאמר כנגר שלש‬
‫בחינות אלה ‪ :‬״יושב בסתר עליון״ רהיינו סוף‬
‫תוך ראש‪ ,‬ר״ת סת״ר עליון וראי‪ .‬״בצל שרי״‬
‫רהיינו הת״ת‪ ,‬צל וכה על יסור הנקראת‬
‫״שרי״‪ .‬שם ״יתלונן״ ויהיה הנשמה בתוך‬
‫הגוף‪ .‬ואז ״אומר לה״׳ שהוא הת״ת‪ .‬״מחסי‬
‫ומצורתי״ מפני שקורם אין ראוי לשים מחסו‬
‫בת״ת מפני שיש בו רין‪ ,‬ואפשר שיגרמו ]לו[‬
‫העונות )לו( רין‪ .‬אבל היחור הזה ו]ה[המשכה‬
‫הזאת‪ ,‬״אומר״ בלי פחר לה׳‪ :‬״מחסי‬
‫ומצורתי״‪ .‬וכן המלכות‪ ,‬״אלהי אבטח בו״‪,‬‬
‫בסור יהורם בוי״ך ‪2‬״״‘ הנזכרת מפני שהיא‬
‫רחמים ומרובה בשפע‪ ,‬וראוי לבטוח בו‪ .‬או‬
‫ירצה‪ ,‬״אומר לה״׳ שהוא הת״ת‪ ,‬״מחסי״ ‪1063‬‬
‫פירוש ״מחסה יו״ר״ רהיינו חסר שעליה‬
‫צה‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪77‬‬
‫פי׳ בניהם אשר יקומו תחתם שיהיו‪ ,‬הזעיר‬
‫יתגלה אליהם‪ ,‬סור ראריך רהיינו ה״הרר״‬
‫כרכתיב ״והררת ^ני זקן״^!^״‘ עתיק יומין‬
‫וראי‪ .‬וכל זה לבטל ולמתק הרינין ]של[ זעיר‬
‫ע״י אריך‪ .‬ומפני שבזה התפלל על סור יחור‬
‫זעיר בסור רעה‪ ,‬ויחור אריך )בבני׳( ]בבנים[‬
‫כרפי׳‪ ,‬חזר להתפלל על מציאות האריך עצמו‬
‫ברור רעה‪ .‬ואמר ״ויהי נועם ה׳ אלהינו״‪ ,‬ירצה‬
‫אל נעימות המיפה ומנעים החכמה והבינה‪,‬‬
‫רהיינו אי״ן שעליהם‪ .‬״עלינו״‪ ,‬רהיינו רור‬
‫רעה‪ .‬ואח״כ ובזה יהיה יחור המל׳ והת״ת‬
‫המתוקנת ע״י חסר וגבורה‪ .‬״עלינו״ ג״כ בסור‬
‫שהנשמות מלמעלה‪ .‬וזהו שאמר ״ומעשה‬
‫ירינו כוננה עלינו״‪ .‬ויהיה כל זה בסור טוב‬
‫הכנת המצות שנעשות בהם‪ .‬וזהו שאמר‬
‫״ומעשה ירינו כוננהו״ פי׳ מצותינו ממש יכוון‬
‫יחזר זו‪.‬‬
‫צה‪.‬‬
‫"יושב בסתר עליןן״ ‪52‬״! וגו׳ ירצה אל הת״ת‬
‫שהוא יושב בסתר עליון‪ ,‬שהם חכמה‬
‫ובינה שהם סתר אל )הכ״ע( ]כתר עליון[‬
‫התפלל עליו ״בצל שרי יתלונן״‪ .‬פי׳‪ ,‬המלכות‬
‫שהיא צל למטה מיסור הנקרא שר״י‪ ,‬״יתלונן״‬
‫והיינו שלא יתעלה התפארת אל מקומו הנעלם‬
‫אלא יתרךןך ”״' עם המלכות‪ .‬כאומרו במקום‬
‫אחר ״תבא לפניך תפלתינו ואל תתעלם‬
‫מתחינתנך״ ‪54‬״‘ ואז בזה ״אומר לה״׳‪ ,‬פירוש‬
‫ארומם אל התפארת המלכות‪ ,‬והיא מחסי‬
‫בעה״ז‪ .‬ולשון ״אומר״ כענין ״את ה׳‬
‫האמרת״ ‪55‬״‘ וכו׳ ובזה אבטח בו‪ ,‬פירוש‬
‫איחרה‪ ,‬אבטיחה בוא״ו‪ .‬או ירצה כי אל‬
‫התפארת לו שלש בחינות‪ ,‬בסור הרעת‬

‫תהלים צ‪ ,‬טז ‪ . 1052‬ויקרא יט‪ ,‬לב ‪ . 1053‬תהלים צא‪ ,‬א ‪ . 1054‬תמורה כט ע״א )״תלין״ וכר׳(‬ ‫‪. 1051‬‬
‫‪ . 1056‬דברים כו‪ ,‬יז‬ ‫‪ . 1055‬לשון המוזכרת בסדר תחנון‪ ,‬תפילת שחרית‬ ‫גם כאן לשון ״יתלונן״‬ ‫ושמא‬
‫‪ . 1060‬תהלים י‪ ,‬א‬ ‫‪ . 1059‬איוב כח‪ ,‬ז‬ ‫‪ . 1058‬גבורה‪ ,‬המושרשת למעלה בבינה‬ ‫משלי כד‪ ,‬ד‬ ‫‪. 1057‬‬
‫‪ . 1063‬מלת ״בו״‪ ,‬יש בה אותיות; בויו‬ ‫‪ . 1062‬כלומר‪ ,‬כל ההויות ישובו לשם‬ ‫ישעיה נח‪ ,‬יא‬ ‫‪. 1061‬‬
‫‪78‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫המלכות‪ ,‬ולא הצדיק מחזר אחריה‪ .‬וזהו‬
‫שאמר ״וזרעו״ דהיינו זרע וי״ו‪ ,‬הנשפע על‬
‫ידו‪ ,‬״מבקש לחם״‪ .‬דאין לחם אלא אשה‪ ,‬״' ■״‘‬
‫והמיעוט מסטרא דילן‪ ,‬התחתונים‪ .‬ולהיות‬
‫שאין השפע כראוי כאשר ההנהגה על ידו אל‬
‫הכרובים התחתונים‪ ,‬שהם נקראים נעל‬
‫וסנדל‪“ ,‬י״‘ ולכן אזלא מנדדא מרוך לדוך וכו׳‬
‫לחפש אם ימצא צדיק הגון‪ ,‬מפני שע״י הצדיק‬
‫יושפע עליה שפע הגון‪ ,‬ומנכה לה מן דינה‬
‫)וגדולתה( ]וגלותה[‪ .‬כי הצדיק הולך נע ונד‬
‫בעבורה והוא מיהרה‪ .‬ועל סוד זה נאמר ״אבן‬
‫בוחן״ ^''״‘ ״צדיק יבחן״‪ .‬״''״‘ ירצה‪ ,‬כי‬
‫המלכות בהיות לה דין משפיעו בצדיק והוא‬
‫מדוכה ומעונה ביסוריה‪ ,‬ואלו הם יסורין של‬
‫אהבה‪ ,‬אהבה ממש‪ .‬וזהו ״אבן בוחן״ ״צדיק‬
‫יבחן״‪ .‬ואלו היו סוד יסודי איוב‪ .‬וסוד זה גילה‬
‫לו אליהו ‘"'״‘ וכו׳‪ .‬ועל סוד זה הוא סוד‬
‫תירוכים®''י“ אלו‪ .‬כי עם היות שאנו לומדים‬
‫תורה שהוא סוד היחוד‪ ,‬כי שכינה ותורה‬
‫נמצאים יחד‪ ,‬עם כל זה אנו גולים ומכתתין‬
‫רגלינו‪ ,‬לקבל סוד גלות ודינה‪ .‬היא®''יי‘ בחיק‬
‫בעלה ואנו סובלין יסוריה‪ .‬׳'''״‘ ואז היא‬
‫מסתלקת מן הכרובים הנ״ל ומשכנה למעלה‬
‫על נצח והוד‪ .‬וסוד הנצח וההוד שהם כרובים‬
‫העליונים‪ ,‬שוכנים על הכרובים התחתונים‬
‫שהם מט״ט וסנדלפון‪ .‬וזהו שאמר ״מה יפו‬
‫פעמיך בנעלים״‪''* .‬י“ פי׳ היות נצח והוד שהם‬
‫פעמי ורגלי השכינה‪ ,‬״יפו״ בהיותם דרים‬
‫ושוכנים בשני מלאכים אלו שהם נקראים‬
‫״עולים״‪ ,‬״''״‘ כי זה מורה על בעלה ״*״‘ בתו‬
‫צו‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫עח‬
‫החכמה‪ .‬וכן סליק ״מחסי״ כענין ״חסיד״‬
‫ומצודתי מצד הבינה‪,‬‬ ‫״חסד יו״ד״‪ ,‬במ״ק‪.‬‬
‫״מצודה״‪ ,‬״מצוד ה׳״ ודאי‪ .‬ובהיות הת״ת יונק‬
‫משניהם אז ״אלהי״ שהוא המחסי‪ ,‬אבטח בו‬
‫פי׳ איחדיה עמו‪.‬‬
‫צו‬
‫עוד יום ששי לחדש הנ״ל שנה הנז׳‪ .‬״צדק‬
‫פתחתי בפסוק ״מה יפו‬ ‫לפניו יחלך״‪.‬‬
‫פעמיך בנעלים״ וגו׳‪®«.‬״‘ והנדצה כי שכינה‬
‫בששת ימי החול אזלא מנדדא מדוך לדוך וכו׳‬
‫איהי לא הדדת לקינהא‪ ,‬דאיהי קן צפוד כדפי׳‬
‫בתיקון‪®''.‬״‘ והענין כי בימי החול והגלות‪,‬‬
‫שכינה מנהגת העולם )פי( ]ע״י[ מט״ט‪ ,‬ואז‬
‫היא שוכנת על הכרובים שהם מט״ט‬
‫וסנדלפון‪ ,‬ועל ידיהם ההנהגה‪ ,‬עד שאין‬
‫השפע נשפע עליה אלא כפי שיעור הנשפע‬
‫ע״י מט״ט‪ ,‬כפי הראוי לעולם להתנהג על ידו‪.‬‬
‫ולזה אמר ״נער הייתי גם זקנתי״ וגו׳ ״וזרעו‬
‫מבקש לחם״‪®* .‬״‘ ובגמרא ״®״‘ פי׳ ]כי[ ״פסוק‬
‫זה שר העולם אומרו״ שהוא מט״ט‪ ,‬ואמר‬
‫״נער הייתי גם זקנתי״‪ .‬כי המלאך הזה משמש‬
‫פעמים שימוש נער‪ ,‬פעמים זקן‪ .‬ונקרא ״נער״‬
‫בהיותו מחדש כנשר נעוריו בסוד הדוש הירח‪.‬‬
‫ולכן אמר ״נער הייתי גם זקנתי״‪ ,‬דהיינו היות‬
‫לו סוד הלבנה במילואה‪ .‬״גם זקנתי״ דהיינו‬
‫אחר פריצת האור אשר לו‪ .‬ועם כל זה אין‬
‫מעוט האור ורבוי מסטרא דעילאין אלא‬
‫מסטרא דתתאין‪ .‬וזהו שאמר ״ולא ראיתי״‬
‫למעלה ״צדיק נעזב״ שיהיה הצדיק נעזב מן‬

‫‪ . 1065‬כוונתו כי ״מחסי״ במספר קטן הוא י״ט‪ ,‬וכן ״חסיד״ הוא י״ט‬ ‫‪ . 1064‬״מחסי׳‪ /‬אותיות ״מחסה י״‬
‫‪ . 1069‬תהלים לז‪ ,‬כה‬ ‫‪ . 1068‬תיקו״ז דף כג ע״ב‬ ‫‪ . 1067‬שיר השירים ז‪ ,‬ב‬ ‫‪ . 1066‬תהלים פה‪ ,‬י‬
‫‪ . 1070‬יבמות טז ע״ב ‪ . 1071‬מדרש ב״ר ע‪ ,‬ד; וכן פו‪ ,‬ו ‪ . 1072‬בענין מטטרון‪ ,‬עיין תיקו״ז‪ ,‬תי׳ כא‪ ,‬דף סא‬
‫ע״ב‪ ,‬״שלף איש נעלו״‪ .‬ובענין סנדלפון‪ ,‬עיין זהר ח״ג דף רפא ע״א‪ ,‬וע״ע ״מלאכי עליון״ )להרב ראובן מרגליות(‬
‫‪ . 1075‬איוב‪ ,‬פרק לו‪ ,‬פסוקים ז‪-‬יב; טו‬ ‫‪ . 1074‬תהלים יא‪ ,‬ה‬ ‫‪ . 1073‬ישעיה כח‪ ,‬טז‬ ‫דף קד הערה יד‬
‫‪ . 1076‬לשון גירושין )בארמית( ‪ . 1077‬מל׳ ‪ . 1078‬תומר דבורה‪ ,‬פרק תשיעי ‪ . 1079‬שיר השירים ז‪ ,‬ב‬
‫‪ . 1080‬או שמא צ״ל לשון נעליים‪ ,‬והם מטטרון וסנדלפון‬
‫עט‬ ‫להרמ״ה‬
‫בשיר השירים ^®״' כי א׳ כליל ימינא ושמאלא‪,‬‬
‫והם ב׳ יודי״ן‪ ,‬וי״ו באמצעיתא‪ ,‬דכורא דכליל‬
‫כולא‪ .‬או מפני שכולל מראשית ועד אחרית‪,‬‬
‫דאינון תרין יודי״ן‪ ,‬יו״ד ברישא ויו״ד‬
‫בסיפא‪®^ .‬״' סוף דבר‪ ,‬״אמת״ כליל דכורא‬
‫ונוקבא‪ .‬ופי׳ בשיר השירים י׳®״' בפסוק ״והנה‬
‫אופן א׳ בארץ״ שהם ד׳ פנים במלכות‪ .‬ג׳‬
‫פנים הם משמשים למעלה בסוד היחוד עם‬
‫הזכר‪ ,‬עם הימין והשמאל והאמצע‪) .‬והסו׳(‬
‫]והסוד[ הזה שם יהו״ה‪ ,‬כי היא נקודתו‬
‫]שהם[ שבא‪ ,‬ופי׳ הרשב״י ע״ה דהיינו מן‬
‫הגבורה שהיא שבא‪ ,‬כדכתיב ״ותפול שבא‬
‫ותקחם״‪®^.‬״' וכן ״כי בא״ש״®״' ה׳‬
‫נשפט״‪.‬ל®״' וקמץ מצד החסד בסוד ״וקמץ‬
‫הכהן״‪ .‬וקשה דבמקום אחר*®״' פירש קמ״ץ‬
‫הוא בכתר‪ ,‬והשתא אמר שהוא בחסד? ואמנם‬
‫נאמר כי הכתר כולל כל האצילות‪ .‬אמנם אינו‬
‫מתגלה בו אלא עד החסד‪ ,‬מפני שאין בו דין‪,‬‬
‫ועד חסד אין דין‪ .‬ולכן נקרא חסד עילאה בסוד‬
‫בחינת החסד שבו‪ .‬וכן נקרא ״אל״ במקומות‬
‫רבים‪ .‬״®״' ובחסד עילאה זה נכלל ונקמץ סוד‬
‫ת״ת ומלכות שהם סוד נקודה בחיק בעלה‪,‬‬
‫דהיינו י״ו‪ .‬ולכן קמץ בחסד תחתון כולל שית‬
‫יומין‪ ,‬והם נכללים ברקיע ונקודה״״" והיינו‬
‫קמץ נמי‪ .‬והא והא חדא איהו‪ .‬ושבא מורה‬
‫היפך הקמץ‪ .‬כי הקמץ מורה היחוד כדפי׳‪.‬‬
‫והשבא מורה המיעוט‪ ,‬שהי׳ ביום ב׳‪ ,‬שבו‬
‫נברא המחלוקת וגיהנם‪ .‬ולכן שבא ]היא[‬
‫נקודה למטה מנקודה‪ ,‬דהיינו מל׳ למטה‬
‫מת״ת‪ .‬והם בין יו״ד שהיא חסד ובין )הא׳(‬
‫צז‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪79‬‬
‫של אברהם אבינו‪ ,‬היותם בחיק בסוד חוט של‬
‫חסד המיחדה‪ .‬וזהו שאמר ״בת נדיב״‪ ,‬כי‬
‫וכר‪.‬‬ ‫האבות נקראים ״נדיבי עמים נאספו״‬
‫ומפני שמזה יראה מיעוט אל הנצח וההוד‪,‬‬
‫על היסוד והמלכות‪ ,‬ועתה‬ ‫היות □‬
‫למטה על‬ ‫למעלה‪ ,‬והם‬ ‫שניהם‬
‫הכרובים התחתונים‪ .‬לכן אמר ״חמוקי ירכיך״‬
‫שהם נצח והוד‪ ,‬אין להם מזה גירעון אלא‬
‫מעלה ותוספת שפע‪ .‬וזהו שאמר ״כמו‬
‫חלאים״ שהם סוד ״חי״ל א״ □״^ ‪ !085‬מחכמה‬
‫ובינה נמשך להם בזה השפע והאור‪ .‬והטעם‬
‫]לזה[ ע״י ״מעשה״ שהיא המלכות‪,‬‬
‫״יךי״) □( ‪ !086‬שהם גדולה וגבורה‪ ,‬אמ״ן סוד‬
‫יחוד‪ .‬או ירצה‪ ,‬אמ״ן יאהדונה״י‪ ,‬סוד שעל ידי‬
‫היחוד עולים הנצחים'’*״' במעלה זו‪ .‬והכי‬
‫בקרא דא ״צדק לפניו יהלך״‪ ,‬ירצה‪ ,‬שיעלה‬
‫המלכות הנקרא ״צךק״ ‪ !088‬קודם היחוד‪,‬‬
‫יעלה ״לפניו״ דהיינו לעיל גבי ת״ת‪ ,‬והיינו‬
‫״לפניו״ ״לפני וי״ו״‪ .‬״וישם לדרך״‪ ,‬יירצה‪,‬‬
‫שייחד אל היסוד הנקרא ״דרך״‪ .‬״*״' ״פעמיו״‬
‫שהם נצח והוד‪ .‬או ירצה לדרך הנהגת העולם‬
‫התחתון‪ ,‬״פעמי)ם(]ו[״‪ ,‬דהיינו בנעלים כדפי׳‪.‬‬
‫כאן צריך לבא ציור בגודל ‪ 2‬ס״מ‬
‫צז‪.‬‬
‫"אמת מארץ תצמח״ וגו׳ וצדק לפניו יהלך״‬
‫וגו׳‪.‬״®״' הכוונה כי הת״ת נקרא‬
‫״אמת״‪ ,‬בסוד המלכות מתיחדת עמו‪ .‬וכן‬
‫פירשו בזוהר'®״' א׳ ת״ם‪ ,‬כי תם היא‬
‫המלכות‪ .‬וא היא דכורא והטעם כמו שפי׳‬

‫‪ . 1083‬בתחילה היו נצח והוד עצמם על גבי יסוד ומל׳‬ ‫‪ . 1082‬תהלים מז‪ ,‬י‬ ‫‪ . 1081‬מל׳ עולה לדכורא‬
‫‪ . 1084‬ועתה נסתלקו למעלה ‪ . 1085‬והם מטטרון וסנדלפון‪ ,‬הם השולטים ‪ . 1086‬״חיל אם״ אותיות ״חלאים״‬
‫‪ . 1087‬לשון המקרא‪ :‬״מעשה ידי אמן״ ‪ . 1088‬הם נצח והוד‪ ,‬לפי לשון המקובלים הקדמונים )״מערכת אלהות״‪,‬‬
‫‪ . 1090‬שמא מלשון ״דרך גבר בעלמה״ )הובא בקידושין ב ע״ב(‬ ‫‪ . 1089‬ח״א דף לד ע״א‬ ‫פרק יג(‬
‫‪ . 1091‬תהלים פה‪ ,‬יד ‪ . 1092‬זהר ח״ג דף קסג ע״ב ‪ . 1093‬לא מצאתי שם‪ ,‬ואולי כוונתו תיקו״ז דף פח ע״א‪,‬‬
‫‪ . 1097‬אותיות ״שבא״‬ ‫‪ . 1096‬איוב א‪ ,‬טו‬ ‫‪ . 1095‬דף סב‬ ‫‪ . 1094‬דף סז‪ ,‬טור ב‬ ‫״מאי אלף?״‬
‫‪ . 1098‬ישעיה סו‪ ,‬טז ‪ . 1099‬תיקו״ז דף קכט ע׳׳ב ‪ . 1100‬זהר ח׳׳ג דף לא ע״א‬
‫‪80‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫שהיא בחינה ד׳‪ ,‬י׳ של אדנ״י‪ ,‬״משמים״ שהם‬
‫סוד הבחינות העליונות‪ ,‬״נשקף״ משם נשקף‬
‫צדק ומשפיע עליה‪ .‬ולכן לא אמר ״משקיף״‬
‫אלא ״נשקף״‪ .‬ירצה‪ ,‬שאחרים משקיפים עליה‪,‬‬
‫דהיינו השמים הנז׳‪ .‬״גם ה׳ יתן הטוב״‪ ,‬ירצה‪,‬‬
‫כי אם היות ש״אופן א׳ בארץ״‪ ,‬דהיינו‬
‫הבחינה הד׳ לבד‪ ,‬גם יהו״ה שהם סוד ד׳‬
‫בחינות עליונות משפיעות בתחתונה מסוד‬
‫הבחינות העליונות ממש‪ .‬וזהו שאמר ״יתן‬
‫הטוב״ דהיינו בחינת משך וי״ו שהוא כלל‬
‫שלש בחינות שבשם‪ ,‬אותיות יה״ו‪ .‬״וארצנו״‪,‬‬
‫שהיא בחינת ״אופן א׳ בארץ״‪ ,‬״תתן יבול‬
‫ה״׳‪ ,‬פי׳ שפע מעשה המצות מלמטה‪ ,‬מיין‬
‫נוקבין שהיא יבול ה׳ שבשם‪ ,‬בחינה ד׳ של‬
‫יה״ו כדפי׳‪ .‬ולפי זה ראוי לבונים במרכבה‬
‫עליונה שלא ידחו בחינת אבן זאת‪ ,‬כמו‬
‫כי לה מעלה גדולה‬ ‫שמאסו אותו הבונים‪,‬‬
‫ומשובחת‪ .‬וזהו שאמר ״צדק לפניו יהלך״‪ ,‬פי׳‬
‫יהיה תמיד לפני עיני המשפיע ויקשטה‪ .‬ועם‬
‫כל זה יכוין גם בעליונות‪ ,‬״וישם לדרך״ ‪" 19‬‬
‫שהוא סוד היסוד או הת״ת‪ ,‬״פעמיו״ ‪ " 20‬נצח‬
‫והוד‪.‬‬
‫יו״ד של אדנ״י שהיא ״אופן א׳ בארץ״‪.‬‬
‫צח‪.‬‬
‫״אמת מארץ וגו׳ גם ה׳ וכו׳ צדק״ וגו׳‪ .‬הענין‬
‫כי אל הת״ת והמל׳ ב׳ בחינות‪ .‬הא׳‪,‬‬
‫שהמל׳ נאצלת תחלה‪ .‬והב׳‪ ,‬שהת״ת נאצל‬
‫צח‬ ‫ספר הגירושין‬
‫]אות ה״א[ שהיא גבורה‪ .‬והוחלפו'״" ליחד‬
‫שתי הקצוות‪ .‬וי״ו בחולם שהוא ת״ת‪ ,‬זה‬
‫מורה על המל׳ שהיא אשת חיל עטרת בעלה‪,‬‬
‫י׳ על וי״ו‪ .‬והוא מלך‪ ,‬מפני כי ״מלכא בלא‬
‫מטרוניתא לאו מלכא איהו״‪^.‬״" ולכן חולם‬
‫בוי״ו הוא מלך‪ ,‬דאיהו מלך )במלכא(‬
‫]במלכתא[‪ .‬והם סוד ג׳ פנים בג׳ אבות‪ ,‬ומהם‬
‫מקבלת בחינה עליונה שהיא מל׳ שבת״ת‪ ,‬סוד‬
‫ת״ם של אמת‪ .‬והיא ה ״א שניה שיש בה ג׳‬
‫ווי״ן כזה ‪] :‬כאן צריך לבוא ציור[ בסוד נה״י‪.‬‬
‫והם ג׳ ווי״ן ו״יסע ו״יבא ו״יט‪ 3 .‬״" וע״י)ג׳(‬
‫]שלשתם[ משפעת בשם אדנ״י שיש בו ג׳‬
‫בחינות אלו‪ ,‬שנקודתו אדני דהיינו שב״א‪,‬‬
‫ונלוה אליו הפתח י׳״" בסוד בעלה עמה‪ .‬חולם‬
‫ת״ת אצל הפתח‪^.‬״" קמץ מן החסד‪1106,‬‬
‫יו״ד נגד ה׳ מקבלת‪ ’'.‬״" והיא ״אופן א׳‬
‫בארץ״ אצל תתאין‪ .‬וזהו סוד כי בחינה‬
‫אחרונה זאת מקבלת מעשים טובים מן שוכני‬
‫ארץ הצדיקים‪ ,‬כדי להתיחד גם ג׳*״" וג׳ עם‬
‫בעלה‪.‬״״" והם ד׳ מדרגות‪ .‬הא׳‪ ,‬נ׳ שבה‪" 10.‬‬
‫שעם הזכר‪ .‬ג "'‬ ‫וב׳‪ " " ,‬מלכות שהיא א׳‬
‫וג׳‪',‬׳"' ג׳ בחינות שבנקןךןץ_ ‪ 1115‬ך׳^ ‪1116‬‬
‫ועליהם אמר ״אמת״ שהוא סוד ״א׳ ת״ם״‪,‬‬
‫״מארץ״ שהיא אותה בחינה תחתונה שבארץ‪.‬‬
‫״תצמח״ כי היא מקבלת מעשים טובים ומצות‬
‫כדי להמשיך שפע אל היחוד‪ .‬״וצדקה״'’ " '‬

‫‪ . 1101‬ניקוד קמץ‪ ,‬מורכב מן ״רקיע״ )סימון ע״י פתח מושכב‪ ,‬הדומה לרקיע‪ ,‬מאוזן(; וכן נקודה‪ ,‬מתחת לרקיע‬
‫הנ״ל )הנקרא בתיקו״ז ״ניצוץ״( ‪ . 1102‬הרי ניתן ניקוד שבא )גבורה( באות י׳‪ ,‬וניקוד קמץ )חסד( באות ה׳‪ ,‬כדי‬
‫להורות על התכללות ‪ . 1103‬ח״א דף דנו ע״א ‪ . 1104‬חטף פתח ‪ . 1105‬אות שניה של שם ״אדני״ יש בה‬
‫‪ . 1106‬קמץ תחת אות נ׳ ‪ . 1107‬י׳ שבסוף ״אדני״ מול ה׳‬ ‫חולם‪ ,‬מיד אחרי ניקוד פתח שבאות הראשונה‬
‫אחרונה של שם ״יהו״ה המקבלת לה‪ ,‬ואין לה ניקוד‪ .‬והיא הנקראת ״אופן אחד בארץ״ ‪ . 1108‬בחינה אחרונה זו‬
‫של אות י׳ ב״אדני״‪ ,‬מתחברת עם ג׳ אותיות ראשונות ‪ . 1109‬ג׳ אותיות ראשונות של ״אדני״ מתחברות עם יה״ו‬
‫‪ . 1111‬מדרגה ב׳ )מן שלשת מדרגות הנ״ל(‬ ‫‪ . 1110‬זו מדרגה ראשונה‪ ,‬אותיות א׳ נ׳ של ״אדני״‬ ‫)בעלה(‬
‫‪ . 1112‬אות א׳ של ״אדני״ ‪ . 1113‬שהוא זכר‪ ,‬כנאמר בתחילת פסקא זו‪ ,‬כי יש בה ו‪ ,‬וב׳ פעמים י׳ ‪ . 1114‬מדרגה‬
‫ג׳ ‪ . 1115‬ניקוד חטף פתח‪ ,‬חולם‪ ,‬קמץ ‪ . 1116‬מדרגה רביעית ‪ . 1117‬המשך פסוק הנ״ל ‪ . 1118‬נגד‬
‫מקצצים בנטיעות‪ ,‬להפריד בין ״תורה״ )ת״ת( ובין מעשים )מל׳(‪ .‬ע״ע דברי רבנו בחיי‪ ,‬בראשית יא‪ ,‬סוף פסוק ד‪,‬‬
‫על אנשי דור המבול ‪ . 1119‬תהלים פה‪ ,‬יד ‪ . 1120‬לא מצאתי מקור לזה שהוא כינוי לנצח והוד‪ .‬ויש רמז לזה‬
‫פא‬ ‫להרמ״ה‬ ‫צט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫‪81‬‬

‫הת״ת מאציל אותם‪ .‬וזהו שאמר ״צדק לפניו‬
‫יהלך״ ועם כל זה הוא ״וישם״ וימציא ״לדרך‬
‫פעמיו״‪.‬‬
‫ב״ש וב״ה ‘^‘! אם שמים נבדאו תחלה או‬
‫אדץ נבדאת תחלה‪ .‬ודאיה מן אומדו ״ביום‬
‫״תנו עוז לאלהים וכו׳ נורא״ “ “ וגו׳‪ .‬הכונה‬
‫במה שפירשו בתפילין‪ ,‬בתפילה של‬
‫ראש ותפילה של יד‪ ,‬דאינון רישא דדכורא‬
‫ורישא דנוקבא‪ ,‬בסוד מוחי עילאי‪ ,‬כדפי׳‬
‫בספר ״אור יקר״ חלק ב׳ שער ה׳‪ .‬והנה תפילה‬
‫של יד נקרא ״עוז״ כדפי׳ רז״ל‪ “ 32‬״נשבע ה׳‬
‫בימינו ובזרוע עוזו״ אלו תפילין‪ .‬וזהו שאמר‬
‫״תנו עוז״‪ ,‬ירצה השפיעו והמשיכו אותו האור‬
‫במל׳‪ ,‬דהיינו ד׳ פרשיות יהו״ה‪ ,‬שהם ד׳ מוחי‪.‬‬
‫וכן המשיכו ״של ראש״ וזהו שאמר ״על‬
‫ישראל״ שהוא ת״ת ״גאותו״ דהייינו ד׳‬
‫פרשיין עילאין מנהורין עילאין דבמוח כדפי׳‬
‫שם‪ .‬ואחר שקשטת החתן והכלה‪ ,‬צריך ליחד‬
‫שניהם יחד דהיינו אומרם‪ :‬״השח בנתים‬
‫עבירה היא בידו״‪ “ “ .‬וזהו שאמר ״ועוזו״‬
‫דהיינו ״עו״ז וי״ו״‪ ,‬דאיהי תפילה של יד‪,‬‬
‫״בשחקים״ דהיינו על שם ]נצח[ והוד‬
‫מתיחדת עם בעלה‪ .‬ולכן שפוון לא בעי‬
‫למללא התם‪ ,‬דתפלה לעולם משפוון דאינון‬
‫שחקים כדפי׳‪ .‬״נורא אלהים״‪ ,‬פירוש השכינה‬
‫מקבלת השם הנורא שהוא ד׳ פרשיין‪,‬‬
‫״ממקדשיך״‪ ,‬ממקום הקדש‪ .‬וזו תשובה למה‬
‫שאמר ״תנו״‪ ,‬כי הוא צווי לנו‪ .‬ולזה אמר זכי‬
‫בידינו מלמעלה הוד והדר‪ .‬ואמר ״אל ישראל‬
‫הוא נותן עוז ותעצומות לעם״‪ .‬ירצה ״אל‬
‫ישראל״ דהיינו ג׳ ראשונות שהם אל ישראל‬
‫תחלה‪ .‬וזהו סוד יו״ד במילואה שבחכמה‬
‫)שהוא( ]שהוא״ו[ קדם אל הד׳‪ .‬וכן ד״ו‬
‫פדצופין שהד׳ קודם אל הוי״ו‪ .‬וכן נחלקו‬
‫וכן‬ ‫עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים‬
‫״בראשית ברא אלהים את השמים ואת‬
‫הארץ״‪ .‬והפשרה כי ״שמים וארץ כאחד‬
‫נבראו״‪ .‬והיינו ״זכור ושמור בדיבור א׳‬
‫נאמףך״ ‪ ‘123‬והענין כי סוד דו פרצופין‬
‫אצילותן כאחד‪ ,‬והם בסוד חותם המתהפך‪,‬‬
‫הקודם אחרון‪ ,‬והאחרון קודם‪ ,‬כמו שביארנו‬
‫בספ״ר בשער המיעוט‪!.‬׳‪ “ 2‬וזהו שאמר ״אמת‬
‫מארץ תצמח״‪ ,‬ירצה‪ ,‬צמיחתו שאצילתו של‬
‫הת״ת הנקרא ״אמת״ הוא דרך בחינת המל׳‪.‬‬
‫וכן אצילות המל׳ דרך בחינת הת״ת‪ .‬וזהו‬
‫שאמר ״וצדק משמים נשקף״‪ .‬״גם ה׳ יתן‬
‫הטוב״‪ ,‬ירצה‪ ,‬כי יסוד מאימא תתאה נפיק‬
‫ודאי‪ .‬וזהו סוד ״ילדה רחל את יוסף״‪“ 25 .‬‬
‫והמל׳ מציאותה אצל הת״ת‪ ,‬והיא סוד נאצל‬
‫דרך בה והוא סוף המדרגות‪ “ 25 .‬ולכן אמר כי‬
‫עם שתוף המלכות‪ ,‬גם יהו״ה‪ ,‬שהוא‬
‫הת״תל‪ “ 2‬יתן ויאציל ״הטוב״ שהוא‬
‫היסוד‪ “ 2».‬אמנם יש ליסוד בחינה ב׳ והוא‬
‫סוד בנימין שפירשנו בספ״ר בשער ממטה‬
‫למעלה‪ “ 29.‬והוא מהמל׳ בסוד אור חוזר‪,‬‬
‫מיין נוקבין‪ .‬ועליו אומר ״וארצנו תתן יבולה״‪,‬‬
‫דהייינו ״יבול ה״׳‪ ,‬פי׳ מה שהיא משפעת‬
‫ואוכלת ממטה למעלה‪ .‬״צדק לפניו יהלך״‪,‬‬
‫דהיינו מל׳ גבי ת״ת למעלה‪ .‬ועם כל זה‬
‫אצילות שני הנצחים ״‪ “ 5‬שהם ״פעמיו״‪,‬‬

‫בסוטה יג ע״א‪ ,‬כי עיני עשו ״נפלו אכרעא דיעקב״ לקיים ״פעמיו ירחץ בדם הרשע״)תחלים נח‪ ,‬יא( ‪ . 1121‬מדרש‬
‫ויק״ר לו‪ ,‬א ‪ . 1122‬בראשית ב‪ ,‬ד ‪ . 1123‬ראש השנה כז‪ ,‬א ‪ . 1124‬שער יח פרק ד ‪ . 1125‬בראשית ל‪,‬‬
‫כה ‪ . 1126‬כלומר כאשר מציאות מל׳ היא יחד עם הת״ת‪ ,‬הרי גם הוא נחשב ה׳‪ ,‬סוף המדריגות‪ ,‬והיא נאצלת‬
‫ממנו‪ .‬ושמא יש כאן פירוש אחר‪] .‬אות[ ״ה׳ ד׳ הות בקדמיתא‪ ,‬ומדאתעברת בי׳ בגוה‪ ,‬אפיקת ו׳ ]ונעשית אות ה׳[״‬
‫)ספרא דצניעותא‪ ,‬סוף פרק ד‪ ,‬זהר ח׳׳ב קעח ע׳׳ב( ‪ . 1127‬שם יהו״ה )ת״ת( ‪ . 1128‬ח׳׳א סי׳ עא ‪ . 1129‬שער‬
‫טו‪ ,‬פרק ד ‪ . 1130‬נצח והוד ‪ . 1131‬תהלים סח‪ ,‬לה‪-‬לו ‪ . 1132‬ברכות ו ע״א ‪ . 1133‬סוטה מד ע׳׳ב‪,‬‬
‫‪82‬‬ ‫להרמ״ה‬
‫פי׳ ]ר״ת ברוך[ ב׳ תרין ההי״ן‪ ,‬ר׳ ראשית‬
‫חכמה‪ ,‬ו׳ שית ספירין‪ ,‬ך׳ כתר‪ .‬והרי כלל‬
‫התפילין‪ .‬ולכן ״ברוך אלהים״ כפי דרכי‬
‫כבודך‪ ,‬ה׳‪.‬‬
‫צט‬ ‫ספר הגירושין‬ ‫פג‬
‫שהוא ת״ת‪ ,‬הוא נותן עוז שהוא תפילה של‬
‫יד‪ ,‬ותעצומות שהוא תפילה של ראש‪ ,‬לעם‬
‫שהם ישראל‪ .‬ומשיבין ישראל ואומרים‪ ,‬אם כן‬
‫שהכתר מסכים על ידינו‪ ,‬״ברוך אלהי □״ ‪1134‬‬

‫תושלב״ע ‪1135‬‬

‫בשינוי לשון ‪ . 1134‬תחלים סח‪ ,‬לו ‪ . 1135‬ר״ת תהלה ושבח לבורא עולם‬
‫]כל ציון ל״תקוני זהר״ הוא על פי מהדורת ״מוסד הרב קוק״[‬