‫עין משפט‬

‫ב‪.‬‬ ‫כתובות‬ ‫ראשון‬ ‫פרק‬ ‫נ ש א ת‬ ‫בתולה‬ ‫מסורת הש׳׳ם‬

‫נר מצוה‬
‫א ב מיי׳ פ״י מהל׳‬ ‫א‬ ‫כתולה‪ .‬הא דלא קפני הבתולה כלתני האשה נקנית היבמה‬ ‫בתולה נשאה ליום הרביעי‪ .‬תקנת חכמים היא שתנשא בלביעי‬ ‫א( לקמן ט‪ ,:‬ב( לקמן מח‪:‬‬
‫אישות הל׳ טו סמג‬ ‫;‪ .1‬ע‪ :‬ננלרים עג‪ ,[:‬ג( ב״נ‬
‫ניקנית )קדושין לף ב‪ (.‬משום להתס אקרא קאי כי יקח‬ ‫בשבת כלמפרש טעמא‪ :‬שפעמים כשבה‪ .‬אבתולה‬ ‫קלד‪ :‬שגת כנ‪] .‬עירובין‬
‫עשי! מח נווש״ע אה״ע‬
‫סימן סד סעי׳ ג‪:‬‬ ‫איש אשה )לברים כל( האשה הכתובה וכן היבמה אבל הכא לא‬ ‫קאי‪ :‬בשני ובחמישי‪ .‬אחת מעשל תקנות שתקן עזלא‪ .‬בבבא קמא‬ ‫עה‪ ,[:‬י( לקמן ג‪ .‬ה‪,.‬‬
‫ב ג ד מיי שם הלכה יט‬
‫‪,‬‬
‫קאי אקלא והא ללא תנן בס״ק לקילושץ )לף יל‪ (:‬העבל עברי אף‬ ‫בפרק מרובה )לף ש‪ (.3‬מפרש לכולהו‪ .‬ולכך תקנו שתנשא ברביעי‬ ‫ה( נ״י כ׳׳י‪ ,‬ו( ]נמלנר ה[‪,‬‬
‫וסמג שס טוש״ע שס‬ ‫‪] (t‬ויקרא ככ[‪ ,‬ח( נהן‬
‫סי׳ נו סעי׳ ג‪:‬‬
‫על פי לכתיב בקלא )שמוח כא( כי‬ ‫שאם היה לו טענת בתולים ישכים‬ ‫דליכא נתונה וכוי לימא‬
‫תקנה עבל עברי משוס לא״כ ה״ל‬ ‫לב״ל בעול כעסו עליו הנואם יש שהות‬ ‫כנדה אן כשבת קל‪ .‬ונראה‬
‫כוונת התיס׳ נמ״ש כלאמר‬
‫למתני העבל העבלי שאינו לבוק‬ ‫בינתיס יש לחוש[ שמא יתפייס‬
‫נפי גתרא לנדה סה‪ :‬ר״ל‬
‫לעזי רש״י‬ ‫ואין ללך הש״ס ללבל כן ומיהו גבי‬ ‫ותתקרר לעתו ויקיימנה ושמא היא‬ ‫שאמרו שס שאני כמוכה‬
‫קנדיר״ר ]קונדיידי׳׳ר[‪.‬‬ ‫איש ואשה לגילים בכל מקום לשנות‬ ‫זינתה תחתיו ונאסרה עליו כלילפינן‬ ‫למגהי בה טסי ע׳ רש׳׳י‬
‫ומרוך שס והא דכשני‬
‫לצייר‪.‬‬ ‫בה׳ אע״ג ללא קאי אקרא כמו‬ ‫)סוטה לף כח‪ (.‬מונסתלה והיא נטמאהה‬ ‫לליכא כהונה היא טעס‬
‫האשה שהלכה )כיבמומ לף קיל‪0‬‬ ‫ומתוך שיבא לבית לין יתבלל הלבל‬ ‫נסייע[‪,‬‬
‫האשה שגתאלמלה )לקמן לף כוו‪(:‬‬ ‫כשיצא הקול שמא יבואו עלים‪ .‬ובגמל׳‬
‫תוספות רי״ד‬ ‫האיש מליל את בנו בנזיל )נזיר ל׳ כרז‪:>:‬‬ ‫פריך ותינשא באחל בשבת‪ :‬גמ׳‬
‫נשאת‪ .‬הא ללא קתני משאין‬
‫כתולה נשאת כיום ד׳‬
‫ואלמנה ביום ה׳‬ ‫א ( א נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי‬ ‫לפי ששגינו כוי‪ .‬לקמן מקשי עלה‪:‬‬ ‫מוסף רש״י‬
‫את הבתולה כמו האיש‬ ‫הגיע זמן ולא טשאו‪ .‬לקמן בפרק‬
‫ב״ד‬ ‫בשבת‬ ‫שפעמים‬
‫שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות‬ ‫הגיע זמן‪ .‬שניס עשר‬
‫חדש לבתולה משתבעה‬
‫יושבין בעיירות ביום ב׳‬ ‫מקלש )קדושין לף מא‪ (.‬לפי שעתה‬ ‫אע״פ ננז‪ [.‬תנן נותנין לבתולה שניס עשר‬
‫וביום ה׳ ואם היה לו‬ ‫ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת‬ ‫הנעל להט! עצמה לנשואין‪,‬‬
‫מקצל יותר ועול לאי תנא הכי ה״א‬ ‫חלש משתבעה הבעל והזהיר על‬ ‫ולאלמנה שלשים יוס ‪:‬לקמן‬
‫טענת בתולים היה משכים‬
‫לב״ד‪ .‬פי׳ חכמים תקנו‬ ‫אפי׳ בעל כלתה כלמשני )שס לף ב‪(:‬‬
‫בתולים היה משכים לבית דין‪ :‬גמ׳ אמר‬ ‫הנישואין לפלנס עצמה בתכשיטין‪.‬‬ ‫נוח‪ .(:‬ולא נישאו‪ .‬כגון‬
‫שתנשא הבתולה בדי כדי‬
‫גבי הא לפליך וליתני האיש קונה‬ ‫רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מפני‬ ‫לפלנס קנליר״ל בלע״ז‪ .‬ולאלמנה‬
‫שעיכנ החתן‪ ,‬או אונת שלו‬
‫שיבעול בליל ה׳ ואם לא‬ ‫)שסו שהבעלים מעכבין‪,‬‬
‫ימצא לה בתולים ילך‬ ‫ועול להתם אקלא קאי כי יקח איש‬ ‫מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי‬ ‫שלשים יוס‪ :‬הגיע זמן‪ .‬זה ולא נישאו‬ ‫ואיילי לתנא רישא נלילהי‬
‫בבוקר לב״ד טרם שיתקרר‬ ‫אשה‪ :‬ליום הרביעי‪ .‬ולא בליל‬ ‫ששנינו נ ( הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו‬ ‫לחופה‪ .‬לקמן מפלש שעכב הבעל‪:‬‬ ‫תני נמי סיפא בלילהי‬
‫דעתו שיפייס עמה ויחקרו‬ ‫ואוכלת‬ ‫!רקמו ת‪.(.‬‬
‫ב״ד מתי זינתה שמא‬
‫חמישי כלאמל בפרק בתרא לנלה‬ ‫ואוכלות בתרומה יכול הגיע זמן באהד בשבת‬ ‫אוכלות משלו‪ .‬שהבעל חייב במזונות‬ ‫בתרומה‪ .‬אס כת ישראל‬
‫תחתיו דינתה והיא אסורה‬ ‫)לף סה‪ >:‬הלליכא כתובה ללא למו‬ ‫יהא מעלה לה מזונות לכך שנינו בתולה‬ ‫אשתו מתקנת ב׳׳ל כללקמן בפלק‬ ‫מאורסת לכהן היא ולקמו‬
‫מח‪ >:‬אס כהן הוא והיא‬
‫לו‪ .‬שפעמיס בשבת וכוי‪.‬‬
‫בה תיגלא כ״ש אם יעשה נשואין‬ ‫נעלה )לף ‪ : c m‬ואוכלזה בהרימה‪.‬‬
‫פי• אבתולה יהיב טעמא‬ ‫נשאת ליום הרביעי אמר רב יוסף ג(מריה‬ ‫ישראלית‪ ,‬שמשעה שקידשה‬
‫בליל ה׳ לאיכא למיחש שיטלל משואין‬ ‫אס כהן הוא והיא בת ישלאל שהכהן‬
‫וטעמא דאלמנה מפרש‬
‫דאברהם תלי תניא בדלא תניא הי תניא והי‬ ‫איכלת בתרומה מן התורה‪,‬‬
‫לקמן‪ .‬ותקנות עזרא הוא‬ ‫שאם היה‬ ‫וכתובה ולא יבעול‪:‬‬ ‫מאכיל את אשתו תלומה כליליף‬ ‫כדמפרש בגמרא‪ ,‬ורבנן‬
‫בעיירות‬ ‫ב״ד‬ ‫שישבו‬
‫לו טענת וכר‪ .‬ואם תאמל הא תינח‬
‫לא תניא הא תניא והא תניא אלא תלי תניא‬ ‫)לקמן לף נז‪ >:‬מוכהן כי יקנה נפשי(‪:‬‬
‫גזרו עד השתא !לקמן‬
‫בב• וכהי‪ .‬כדאמרינן בפי‬
‫מרובה מי׳ תקנות שתיקן‬ ‫אשת כהן או פחותה מבת שלש לליכא‬ ‫דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא‬ ‫לכך שנינו בהולה נשאת כוי‪ .‬להוליע‬
‫ח ! ‪ .‬מריה דאברהס‪.‬‬
‫לשון תמיה הוא )שבת בב‪(.‬‬
‫עזרא‪ .‬ואע״פ שבכל עיר‬ ‫אלא חל ספיקא כלאמרינן בגמלא‬ ‫אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה‬ ‫שתקנת חכמים מעכבתו מלכנוס‬ ‫רנש״ע )רשב״ם ב י ב קלד‪.(.‬‬
‫ועיר היתה סנהדרין קבוע‪.‬‬
‫בכל ימות השבוע היו‬
‫)לקמן ט‪ (.‬אבל בשאל נשים לאיכא ספק‬ ‫אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת‬ ‫ואין עכבה זו שלו‪ :‬מריה לאברהם‬
‫ובבי‬ ‫בתורה‬ ‫עוסקים‬ ‫ספיקא אמאי תנשא ליום ל׳ ואומר‬ ‫ליום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים היה‬ ‫כוי‪ .‬תמה על לבלי לבו ואמר מריה‬
‫בדינים‪.‬‬ ‫עוסקים‬ ‫ובה׳‬
‫ר״ת ללא פלוג רבנן בתקנתא ומשוס‬ ‫משכים לב״ד ותינשא באחד בשבת שאם‬ ‫לאברהם מה זה היה לשמואל לומל‬
‫ולקמן פריך ותנשא באחד‬
‫אשת כהן ופחותה מג׳ תקנו בכל‬ ‫כן‪ .‬ועול שחלה רב יוסף ושכח תלמולו‬
‫בשבת‪ :‬אמר ר״י מפני‬ ‫היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין‬
‫מה אמרו בתולה נשאת‬ ‫הנשים שינשאו ביום ל׳ ובקונטלס פי׳‬ ‫ותוהה על לבריו הלאשוניס‪ :‬תלי‬
‫בד• שאם היה לו טענת‬ ‫> שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא‬ ‫ב‬ ‫י‬

‫הניא בדלא תניא‪ .‬תולה טעם משנה‬

‫שמתוך כך יתבלל הלבל ויבואו עלים‬
‫בתולים היה משכים לב״ד‪.‬‬
‫שזיכתה בלצון וקשה לפירושו לאמלינן‬
‫טורה בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני‬ ‫שנויה במשנה שאינה שנויה‪ :‬ומקשינן‬
‫ותנשא באי בשבת ואם‬
‫היה לו טענת בתולים‬ ‫בגמלא )שס‪ (:‬אמל אביי אף אנן נמי‬ ‫בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה ועכשיו‬ ‫לרב יוסף הי הניא והי לא הניא הא‬
‫היה משכים לב״ד שקדו‬
‫חכמים על תקנות בנות‬
‫תנינא להאומל פתח פתוח מצאתי‬ ‫ששנינו שקדו אותה ששנינו הגיע זמן ולא‬ ‫הניא והא הניא‪ .‬זו שנויה וזו שנויה‪:‬‬
‫ישראל שיהא טורת ג׳‬ ‫נאמן לאוסרה עליו בתולה נשאת כו׳‬ ‫נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה‬ ‫אלא הלי הגיא למפרש נועמא‬
‫ימים בסעודה א׳ בשבת‬
‫וברביעי‬ ‫ושלישי‬ ‫שני‬
‫מאי לאו לקטעין פתח פתוח והשתא‬ ‫נהגיע זמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול‬ ‫בדהניא ללא מפרש נועמא‪ .‬משנתינו‬
‫כונסה‪ .‬ועכשיו ששנינו‬ ‫היכי מייתי לאיה לפ״ה הא אע״ג‬ ‫לכנוס אינו מעלה לה מזונות לפיכך יחלה‬ ‫טעמא מפולש בתוכה כלי שישכים‬
‫שקדו‪ .‬אותה ששנינו לקמן‬ ‫לאינו נאמן מכל מקום ישכים לבית‬ ‫לבית לין והגיע זמן אין שוס טעם‬
‫כפ׳ אע׳׳פ נותנים לבתולה‬
‫הוא או שחלתה היא או שפירםה נדה‬
‫לין שמתוך כך יצא הקול ויבואו עלים‬ ‫מפורש בה לומל מפני מה אם הגיע‬
‫י״ב חודש משתבעה הבעל‬ ‫אינו מעלה לה מזונות ואיכא רבעי לה‬ ‫זמן באחל בשבת אינו מעלה לה‬
‫לפרנס א״ע‪ .‬כשם שנותנים‬ ‫ויתבלר הלבל ר״ל ללא מייתי אביי‬
‫לאשה כך נותנים לאיש‬ ‫לאיה ללבי אלעזל אלא שהוא בקי‬
‫מיבעיא חלה הוא מהו התם טעמא מאי‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫באחד‬ ‫ותינשא‬ ‫מזונות‪:‬‬
‫לפרנס א״ע ולאלמנה ל׳‬
‫ומכיל אס הוא פתח פתוח לאם אינו‬ ‫משום דאניס והכא נמי חא אניס או דלמא‬ ‫כולה רב יוסף קאמר לה‪ :‬ועכשיו‬
‫יום הגיע זמן ולא נשאו‬
‫אוכלות משלו‪ .‬פי׳ וכגון‬ ‫בקי לא יצא הקול ולא יבא לילי‬ ‫התם אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן הכא לא‬ ‫ששנינו שקלו‪ .‬ובשביל תקנה זו הוא‬
‫שהבעל מעכב הגיע זמן‬
‫בא׳ בשבת מתוך שאינו‬
‫בילול כי יאמלו שהוא טעה וסבול‬ ‫ואם תמצי לומר חלה הוא מעלה לה מזונות‬ ‫מעוכב מלכמס באחל בשבת מעתה‬
‫יכול לכונסה אינו מעלה‬ ‫שמצא פתח פתות ואינו כן ולא יחושו‬ ‫חלתה היא מהו מצי אמר לה אנא הא קאימנא‬ ‫אותה ששנינו כו׳‪ :‬לפיכך‪ .‬רב יוסף‬
‫לה מזונות לפיכך חלה‬ ‫ללבריו ועי״ל לגס לפ״ה לא היו‬ ‫או דלמא מציא אמרה ליה נםתחפה שדהו‬ ‫מסייס לה משמיה לנפשיה ומסבריה‬
‫הוא או שתלתה היא או‬
‫מתקנים שתהא ניסת ליום ל׳ משוס‬ ‫ואמר לפיכך הואיל ולמלנו שהמעוכב‬
‫שפירסה נדה אינו מעלה‬ ‫ואם תמצי לומר אמרה ליה נםתחפה שדהו‬
‫שמא יתבלל על ילי עלים אבל כיון‬ ‫מחמת אונס אינו חייב לזונה חלה‬
‫לה מזונות‪ .‬א״ר שמואל‬
‫פירסה נדה מהו בשעת ווסתה לא תיבעי לך‬ ‫הוא כו׳‪ :‬הא קאימנא‪ .‬הנני מזומן‪:‬‬
‫בר רב יצחק ל״ש אלא‬ ‫לבאשת כהן ובפחותה מבת שלש‬
‫מתקנות עזרא ואילך שאין‬
‫ב״דיושבין אלא בבי ובה׳‪.‬‬ ‫לנאמן לאוסלה עליו תקנו שתהא‬ ‫דלא‬ ‫גםתחפה שדהו‪ .‬לשון מטל סוחף‬
‫אבל אי איכא ב״ד קבועים‬ ‫ניסת בלביעי גם בשאל נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתבלל‬ ‫)משלי נח( נשטפה שלך‪ .‬כלומל מזלך גלם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון‪:‬‬
‫בכל יום כקודם תקנות‬
‫הלבל על ילי עלים והשתא מייתי אביי שפיל ממתניתין לבאשת כהן‬ ‫פשיט‬
‫עזרא אשה נשאת בכל יום‬
‫והא בעינן שקדו דטריח‬ ‫ובפחופה מבת שלש נאמן לאוסרה עליו‪ .‬ותימה להכא משמע למשוס חששא לזנות תקנו שתהא ניסת ברביעי ובס״ב לגטין )לף יז‪ .‬ושם(‬
‫לה‪ .‬והכי אסיק רב אתא‬ ‫איכא מ״ל לתקנו זמן בגטין משום פילי אבל משום שמא יחפה על בת אחותו לא חיישינן משום לזנות לא שכיח וי״ל להתס קאמר‬
‫דכל אונסא לא אכלה בין‬
‫חלתה היא ובין חלה הוא‪.‬‬
‫זנות לאתי לילי מיתה להיינו בהתלאה ובעלים לא שכיח אי נמי הכא שלא תשב עמו באיסול כל ימיו חשו אפילו לזנות אע״ג ללא שכיח‪:‬‬
‫והכי הילכתא‪:‬‬ ‫מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו כוי‪ .‬אין שואל הטעם למה נשאת בלביעי לאס כן לא הוה משני מילי אלא‬
‫הכי פירושו מפני מה אמלו כלומר מאי נפקא מינה שתיקנו שנשאת ברביעי ומשני נפקא מינה לענין מזונות ותרומה ורב‬
‫יוסף קא מתמה מריה לאברהם להא נפקותא מפרשה בהליא שאס היה לו טענת בתולים והוא מניח נפקותא זו המפורשת ותופס נפקותא‬
‫אחרינא‪ :‬אלא אי אתמר הכי אתמר א״ד יהודה אמר שמואל‪ .‬ולא גלסינן רב יוסף להא רב יוסף גופיה קאמר אלא אי איתמר‪:‬‬
‫מפני מה אמרו בוי‪ .‬בניחותא גרסינן לה ולא בא להקשות אלא ותנשא באחל בשבת‪ :‬ותנשא באחד בשבת‪ .‬לא בעי לשנויי‬
‫לנשאת ברביעי כלי שתבעל בחמישי משום בלכה שנאמרה בו ללגים כלאמלינן לקמן )לף ה‪ (.‬ועול למה לי טעם לשקלו תיפוק‬
‫ליה משוס ברכה ואומר ל״י לטעם לברכה אינה אלא עצה טובה ולא מקרי עבריינא אבל משום שקלו מקלי עבריינא וכן משמע לקמן‬
‫לאמר טעמא משוס ברכה אבל משוס איקרורי לעתא לא חיישינן ומאי נפקא מינה אלא ולאי למשוס בלכה לא מקרי עבריינא‪:‬‬
‫מציא‬

‫מםורת הש״ם‬
‫א( נגיטין ל‪ .‬לל‪ [.‬ב( ממין‬
‫׳‬
‫עי‪ :‬ע״ז לן‪ ,.‬ג( מטין עכ‪.‬‬
‫נ״נ קלו‪ ,.‬ר( גיטין עו‪,:‬‬
‫ה( גיטין ל‪ .‬לד‪ .‬נדרים ס‪,.‬‬
‫ו( ]לו‪ ,‬רש״ש‪ (t ,1‬ןועי׳‬
‫מוס׳ זגחיס קנ‪ :‬ד״ה‬
‫שריך[‪ ,‬יו( ]שנוע שנה חולש‬
‫כצ״ל[‪,‬‬
‫בליון הש״ם‬
‫תום' ד״ה לא נשאו ובו'‬
‫מקיבל־ן היו כך‪ .‬וכן‬
‫ננלריס דף לה ע״א נר״ן‬
‫ל״ה ליהא נמי‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫הרי זוז גיטיך אם לא‬
‫באתי כו׳ אינו גט‪ .‬לכיון‬
‫ללא אמר מעכשיו משמע‬
‫לאחר י״נ חלש יהא גט‬
‫והרי מת כתוך הזמן‬
‫וצריכה לינס <גיטי‪ 1‬עו‪0‬‬
‫להא לא אמר שיהא גט‬
‫אלא עד י״נ חדש והוא‬
‫כגר מת ואין יכול לגרש‪,‬‬
‫וזקוקה ליגס אס אין לי גן‪,‬‬
‫אגל אי אמר מעכשיו יהא‬
‫גט אס לא גאתי על י׳׳כ‬
‫חלש ומת כמוך כך הרי זה‬
‫גט ואינה זקוקה ליכס וע‪-‬ז‬
‫לז‪ .>.‬הרי זה גיטיך אם‬
‫מתי‪ .‬כלומר אס אמות אז‬
‫גט ) י ש ב ״ ם ב״ב קלז‪!.‬‬
‫לא אמר כליס‪ ,‬למשמע‬
‫לכשאמומ ואין גט לאחר‬
‫מיתה )גיסיו עב‪ .(.‬הרי זה‬
‫גיטיך מחולי זה‪ .‬משמע‬
‫מחולי זה ואילך‪ ,‬וכיון שמח‬
‫מחוך החולי נמצא שאין‬
‫הגט חל אלא לאחר מיחה‬
‫;שם(‪ .‬הרי זה גיטיך‬
‫לאחר מיתה לא אמר‬
‫כלום‪ .‬ללא גמר לגרשה‬
‫אלא על לאחר מיתה ואין‬
‫גט לאחר מיתה <רשב״ם‬
‫ופסקיה‬ ‫נ״ב קח‪.(.‬‬
‫מברא‪ .‬מענר המיס‪ ,‬שלא‬
‫מצא את המעטרת )גיטי!‬
‫ל‪ .!.‬ל א שמיא מתיא‪.‬‬
‫ללא מטי על הכא ואין‬
‫טענת אונס נתנאי גיטין‬
‫צמימר אניסנא !‪:‬שם!‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫כתובות‬ ‫ראשון‬ ‫פרק‬ ‫נ ש א ת‬ ‫בתולה‬ ‫ב‪:‬‬
‫נר מצוה‬
‫פשיט רב אחאי‪ .‬הך בעיא ממתניתין דקתני לא נישאו ולא קמני‬ ‫מציא אמרה ליה נםתחפה שדהו‪ .‬ואינו יכול לטעון לאלרבה‬ ‫ג א מיי׳ שייט מהל׳‬
‫גירושין הל׳ ח סמג‬
‫לא נשאו ללישתמע שהבעלים מעכבים‪ :‬אלא לא נישאו‪ .‬הן לבעלים‪.‬‬ ‫מזלה גלס לטון ללא מיפקלא אפליה ורביה לא‬ ‫עשי! נ טיש׳׳ע אה״ע סי׳‬
‫תלה העכבה בנשים‪ :‬ואיידי לתנא רישא בדידהי‪ .‬נותנין לבתולה‬ ‫מיענשא כלאמלינן בהבא על יבמתו )יבמות לף סל‪ (:‬ועול להאשה‬ ‫קמד סעי׳ א‪:‬‬
‫שנים עשל חלש ולאלמנה שלשים יום‪ :‬ולענין גינוי! אינו הן‪ .‬אלפיכך‬ ‫היא שלה של הבעל ואין הבעל שלה שלה‪ :‬לפיכך חלה הוא אינו‬ ‫כ‬ ‫ב מיי׳ שס הל׳‬ ‫ד‬
‫טוש״ע שס סעי׳ נ‪:‬‬
‫האונס‬ ‫שעכבת‬ ‫לאשמעיגן‬ ‫קאי‬ ‫מעלה לה מזונות‪ .‬קשה לר׳׳י לאמר‬ ‫ח ג מיי׳ שס הל׳ ינ סמג‬
‫סוטרתו מן המזונות לענין גיטין אין‬ ‫דלא מציא אמרה ליה נםתחפה שדהו כי‬ ‫בהחולץ )שם לף מא‪ :‬ושם( עמל‬ ‫שס טיש״ע שס סי׳‬
‫טענת אונס מועלת אם נתן גט‬ ‫בלין ובלח נזונת משל יבם ומפרש‬ ‫קמה פעי׳ א‪:‬‬
‫תיבעי לך שלא בשעת ווסתה מאי כיון דלא‬ ‫ו ד מיי׳ שס הל׳ יא וסמג‬
‫לאשתו ע״מ אס לא אבא על זמן‬ ‫בילושלמי בלח ה״ה חלה והכא אמלי׳‬
‫בשעת ווסתה הויא מציא אמרה ליה נםתחפה‬ ‫שם טוש״ע שס סי׳ קמל‬
‫סלוני יהא גט נונאנס[ ולא בא הרי‬ ‫לחלה אין מעלה לה מזונות ואור״י‬ ‫סעי׳ ג‪:‬‬
‫זה גט ואינו יכול לומר אנוס הייתי‪:‬‬
‫שדהו או דלמא כיון דאיכא נשי דקא‬ ‫להתס חלה או ברח לאחר שעמל בדין‬ ‫ו ה מיי׳ שס הל׳ ח טוש׳׳ע‬
‫אלמא קסבר אין אונס בגטין‪ .‬אין‬ ‫פשיט‬ ‫שכבר נתתייב לה במזונות אבל משנייא ווסתייהו כשעת ווסתה דמי‬ ‫שס סעי׳ א‪:‬‬
‫טענת אונס בגיטין‪ .‬ולקמיה מפרש‬ ‫רב אחאי הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו‬ ‫הכא בחלה קולם הגעת זמן ובקונט׳‬
‫טעמא‪ :‬אינו גט‪ .‬ואס אין לה י( בנים‬ ‫ואוכלות בתרומה לא נשאו לא קתני אלא‬ ‫פי׳ שם לוקא ברח אבל חלה לא‬ ‫תוספות רי״ד‬
‫זקוקה ליבם‪ :‬מה הוא דאינו גט‪.‬‬ ‫לא נישאו היכי דמי אי דקא מעכבן אינהי‬ ‫בילושלמי‬ ‫כלמשמע‬ ‫נראה‬ ‫ואין‬ ‫אמררבא ולעניןגיטין אינו‬
‫להא לא שויא גיטא על י״ב חלש‬ ‫ולפירושו אין להקשות מאיכא לבעו‬
‫אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אלא‬ ‫כן‪ .‬פי׳ לענין גיטין אין‬
‫טענת אונס מועלת שאם‬
‫והוא מת בתוך הזמן ומאן קא מגרש‬ ‫לה מיבעיא אמאי לא פשיט לה מהתם‬
‫לאו דאיתנים כי האי גוונא וקתני אוכלות‬ ‫נתן גט לאשתו שאם לא‬
‫לה מהשתא אין המתים מגרשים‪:‬‬ ‫ליש לומר לאליסתו אגילא ביה טסי‬
‫מת הוא דאינו גט‪ .‬משום לאין גט‬
‫משלו ואוכלות בתרומה אמר רב אשי לעולם‬ ‫אבוא עד ומן פלוני יהא‬
‫מיבמתו כלאמרינן ביבמות בכמה‬ ‫גט‪ .‬ונאנס ולא בא ה״ו גט‬
‫לאחר מיתה אבל משום אונס אחרינא‬ ‫אימא לך כל אונסא לא אכלה ודקא מעכבי‬ ‫לוכתי‪ :‬פשיט רכ אחאי‪ .‬לא‬
‫ואין יכול לומר אנוס‬
‫הייתי‪ .‬אלמא קסבר אין‬
‫לא מפקע גיטא אלמא אין אונס‬ ‫אינהו ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני לא‬ ‫כמו שפירש רשב״ס להיינו רב אחאי‬ ‫אונס בגיטץ‪ .‬א״ד אמר‬
‫בגטין לאי סלקא לעתך חלה נמי‬ ‫גאון שעשה שאלתות והיה בסוף כל נשאו ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא נמי‬ ‫רבא וכן לענין גיטין‪.‬‬
‫אלמא קםבר יש אונס‬
‫אינו גט לתני חלה וכל שכן מת‬ ‫סיפא בדידהי‪ :‬אמר רבא ולענין נימין אינו‬ ‫האמוראים ולכך משנה לשונו בכל‬ ‫כגיטץ‪ .‬ואע״ג דקי׳׳ל‬
‫שאין אונס גלול מזה‪ :‬היא גופא‬ ‫כן אאלמא קסבר רבא א ‪ ,‬אין אונם בגיטין מנא‬ ‫הש״ס פריך רב אחאי פשיט רב‬ ‫הלכה כלישנא בתרא‪ .‬הכא‬
‫הלכה כלישנא קמא דהכי‬
‫קמ״ל‪ .‬כלומר האי לתנא מת לאו‬ ‫ליה לרבא הא אילימא מהא דתנן נ ( ב הרי‬ ‫אחאי שהרי כאן רב אשי ׳(עונה על‬
‫אמרי׳ בגיטין בשמעתא‬
‫לליוקא לילה תניה למילק הא חלה‬ ‫לבריו אלא אומר רבינו תס שהוא‬
‫זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים‬ ‫קמייתא בפי השולת‪ .‬ההוא‬
‫הלי זה גט אלא לאשמעינן היא גופא‬ ‫אמורא וכל אמולא היה תופס לשונו‬ ‫דא״ל אי לא נסיבנא מכאן‬
‫לאין גט לאחר מיתה ואפי׳ בלא תנאי‬
‫עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו‬ ‫כמו מגלף בה ר׳ אבהו )סנהדרין ג‪(:‬‬
‫ועד תלתץ יומין להוי‬
‫יהא‬
‫כגון האומר לאשתו הרי זה גיטיך‬ ‫גט מת הוא דאינו גט הא חלה הרי זה גט‬ ‫תהי בה ר׳ יוחנן )ב״ק קי‪ 03‬לייט‬
‫גיטא כי מטא יום תלתין‬
‫א״ל הא טרחנא למאי‬
‫לאחר מותי אינו גט לפוטרה מן‬ ‫ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט‬ ‫עלה אביי)ברכות כט‪:(.‬‬
‫נחוש לה‪ .‬אי משום אונסא‬
‫אין אונם בגיטין‪ .‬אלמא‬
‫היבם‪ :‬זה גיטך אם מהי‪ .‬שכיב‬ ‫והיא גופא קמ״ל דאין גט לאחר מיתח אין‬ ‫לא נשאו לא קתנ״ אלא לא נישאו‪.‬‬ ‫קסכר לה לתלמידא דאין‬
‫מרע שכתב גט לאשתו באחל מן‬ ‫גט לאחר מיתה הא תנא ליה רישא ג הרי‬ ‫"מקובלין היו כך לקרות לא‬ ‫אונס בגיטין‪:‬‬
‫הלשונות הללו זה גיטך אס מתי או‬ ‫זה גיטיך אם ״מתי הר־ זח גיטיך מחולי זח‬ ‫נישאו ועול לאי לא נשאו אאנשיס‬
‫זה גיטך מחולי זה משיפסוק חולי זה‬ ‫הרי זח גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום‬ ‫קאי ה״ל למימל נמי בלשון לביס‬
‫)מעלי( משמע והוא מת מאותו חולי‬ ‫ואוכלות משלהם‪ :‬אלא לא נישאו‪.‬‬
‫דלמא לאפוקי מדרבותינו דתניא ורבותינו‬
‫לא אמר כלום שהרי משפסק אינו‬ ‫פירוש למשמע נמי למעכבי אינהי‬
‫בחיים ואינו יכול לגרש‪ :‬דלמא‪.‬‬
‫אמר‬ ‫רבותינו‬ ‫מאן‬ ‫ואמרינן‬ ‫להנשא‬ ‫התירוה‬
‫אבל אין לומל למשמע לוקא למעכבי‬
‫הא לאיצטריך סיפא אם לא באתי‬ ‫רב יהודה אמר שמואל בי דינא דשרו‬ ‫אינהי אבל לא אינהו מלקאמר‬
‫וכו׳ לאפוקי מלרבותינו איצטריך‬ ‫משחא סברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של‬ ‫לעולם למעכבי אינהו ואיילי לתנא‬
‫לפליגי עלה ואמלי לאין גט לאחר‬ ‫שטר מוכיח עליו ואלא מסיפא ״‪1‬־מעכשיו‬ ‫רישא בלילהי כר למשוס איילי אין‬
‫מיתה הוא לטון לכתוב בגט זמן‬ ‫אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש ומת בתוך‬ ‫מת הוא‬ ‫לשנות טעות בסיפא‪:‬‬
‫כתיבתו הוא מוכיח שכך אמר לה‬ ‫שנים עשר חדש הרי זה גט מת והוא הדין‬ ‫דאינו גט‪ .‬לאין גט לאחר מיתה‬
‫אס לא באתי לאותו זמן יהא גט‬
‫לחלה דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול‬ ‫הא חלה הרי זה גט לאי חלה נמי‬
‫למפרע מהיום לאי לא משוה גיטא‬ ‫אינו גט וטעמא להכא לאינו גט‬
‫קמי יבם אלא מהא >דההוא דאמר לחו אי‬
‫ה‬
‫על שנים עשר חלש למה כתב יום‬ ‫משום אונס אם כן לישמעינן חלה‬
‫כתיבת הגט בתוכו לכתוב אס לא‬
‫גיטא‬ ‫ליהוי‬ ‫יומין‬ ‫תלתין‬ ‫ועד‬ ‫מיכן‬ ‫אתינא‬ ‫לא‬
‫להוי אונס מועט וכ״ש מת להשתא‬
‫באתי לר״ח פלוני יהא גט‪ :‬התירוה‬ ‫אתא בסוף תלתין יומין הופםקיה מברא אמר‬ ‫אכתי לא אסיק אלעתיה לבמת איכא‬
‫לינשא‪ .‬בלא חליצה לההיא לאס לא‬ ‫להו חזו דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל‬ ‫למימר ניחא ליה ללא תפול קמי‬
‫באתי‪ :‬זמנו של שטר מוכיח עליו‪.‬‬ ‫לאו שמיה מתיא ודלמא אונסא דשכיח שאני‬ ‫יבס‪ :‬ודלמא לעולם אימא לך‬
‫לא לחנם נכתב זמנו לתוכו אס לא‬ ‫דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו‬ ‫חלה נמי אינו גט‪ .‬דש טענת אונס‬
‫להוליע שמיוס הכתיבה והמסירה‬ ‫סברא‬ ‫אלא רבא‬ ‫דאפסיד אנפשיה‬ ‫ולקאמר ליתני חלה וכ״ש מת הא‬
‫הוא מגרשה אם לא יבא לאותו זמן‬
‫דנפשיה קאמר משום צנועות ומשום פרוצות‬ ‫לקתני מת הא קמ״ל לאין גט לאחר‬
‫הלכך אע״ג ללא כתב זה גיטך מהיום‬ ‫מיתה ואתא לאשמועינן תלוייהו‬
‫משום צנועות דאי אמרת לא להוי גט‬
‫אס לא באתי כוי כמאן לכתב מהיום‬ ‫ליש אונס ואין גט לאחר מיתה לאי‬
‫למי‪ .‬ובבבא בתרא )דף קלו‪ (.‬אמרה‬ ‫זימניז‬ ‫יש אונס גלילא אתא לאשמועינן‬
‫רבי יוסי לתנן הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר‬ ‫אבל יש גט לאחל מיתה הוה ליה למינקט חלה ואי אין גט לאחל‬
‫מיתה ואס לא כתב מהיום אינה מתנה רבי יוסי אומר אינו צריך‪:‬‬ ‫מיתה גרילא הוה בעי לאשמועינן לא הוה ליה למינקט הרי זה‬
‫ואלא מסיפא‪ .‬גמר לבא לאין אונס בגיטין‪ :‬הרי זה גט‪ .‬ואע״ג‬ ‫גיטך אס לא באתי שעושה תנאי אלא הרי זה גיטיך לאחר מיתה‪:‬‬
‫לאין אונס גלול ממיתה אלמא אין אונס בגיטין והוא הלין לחלה‪:‬‬ ‫הרי זה גיט״ך אם מתי מחולי זה לאחר מיתה‪ .‬לאחר מיתה הוי‬
‫דלמא מת דוקא‪ .‬לכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב לה שאס‬ ‫טעמא לכולהו כמו אתס ולא אפוטרופסין ולא שותפין ולא‬
‫״מות יהיה גט למפרע שלא תיזקק ליבם ובהאי אונסא לא ניחא ליה‬ ‫אריסין ולא כל התורס את שאינו שלו )גיטין לף נב‪ (.‬לכולהו הוו‬
‫למיבטל גיטא אבל באונסא אחרינא דניחא ליה לבטולי גיטא ביה אימא‬ ‫משוס תורם את שאינו שלו וא״ת ההיא משנה גופה אמאי איצטריך‬
‫לך יש אונס בגיטין‪ :‬ופסקיה מברא‪ .‬הנהר הפסיקו שהיתה המעבורת‬ ‫הא תנן בהליא בפ״ק לגיטין )לף יג‪ .‬ושס( לאין גט לאחר מיתה‬
‫מצל העיר ולא יכול לעבור‪ :‬חזו לאתאי‪ .‬שבאתי‪ :‬לא שמיה מתיא‪.‬‬ ‫לתנן האומר תנו גט זה לאשתי לא יתנו לאחל מיתה וכפ לק קמא‬
‫יהד גיטא ואס רצתה תינשא לאחר וגס לכהונה נפסלת מהיום‪:‬‬ ‫דגיטין)שס ל״ה לא( פירשנו‪ :‬דלמא לאפוקי מדרכותינו‪ .‬אבל מההיא‬
‫זימנין‬ ‫ללישא לא שמעינן לאפוקי מלרבותינו דאיכא לאוקמה בשאין כתוב‬
‫זמן בשטל והא לאמרינן)גגיטין לף פו‪ (.‬שלשה גיטין פסולין וחל מינייהו שאין בו זמן הא אמרינן אס נשאת הולל כשר ומשוס לאין גט לאחר מיתה‬
‫קתני הכא לא אמל כלום אפילו נשאת אי נמי בשכתוב בו ״(שבוע או שנה או חלש לאמר בפרק שני לגיטין )לף יז‪ (:‬לכשר ואין זמנו מוכיח‬
‫מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם‪ .‬וא״ת בפלק מי שאחזו)גיטין לף עג‪ .‬ושם( לאמרי׳ אכלו ארי אין לנו‬ ‫דלמא‬ ‫עליו אי נמי במאוחר‪:‬‬
‫פירוש אין לנו שיהא גט ואמאי לא הוי גט הא לא ניחא ליה לתפול קמי יבם ר״ל לבאונס ללא שכיח כלל לא אסיק אדעתיה שירצה שיהא גט‪:‬‬
‫וסברה‬
 ‫עין משפט‬
‫ג‪.‬‬ ‫כתובות‬ ‫ראשון‬ ‫פרק‬ ‫נ ש א ת‬ ‫בתולה‬ ‫מסורת הש׳ים‬
‫נר מצוה‬
‫ח א מיי׳ פ״י מהל׳ אישות‬ ‫וםבדד! דאנים‪ .‬ומן הלין לית לן למיחש דלמא אניס הוא‬ ‫זימנץ ללא אניס‪ .‬והוי גיטא‪ :‬וסברה‪ .‬ללמא אניס ואינו גט‬ ‫א( יבמות צ‪ :‬קי‪ .‬גיטין לג‪.‬‬
‫הל׳ נןו שמג עשין מח‬ ‫מיו‪,:‬‬ ‫בחרא‬ ‫בבא‬ ‫עג‪.‬‬
‫לרובן לא אניסי ולהכי קרי להו צנועות שמחמידם על‬ ‫ותלאג להינשא‪ :‬ומינסבא‪ .‬וכשיבא ויאמל נאנסתי נמצא גט בטל‬
‫מוש״ע אה״ע סי׳ סל שעי׳‬ ‫]לעיל נ‪ .‬לקמן ה‪,[.‬‬ ‫ב(‬
‫עצמן אע״ג למצי לאינסובי א[ וגבי פרוצות לא גרסינן וסבלה ללא‬ ‫ובניה מן האחרון ממזרים לפיכך אמרו יהא גט‪ :‬דמדאורייהא לא‬ ‫נ( נוע׳ חוס׳ נ״ב מח‪,[:‬‬
‫אניס אלא ואמרה ללא אניס פי׳ אפילו כשיצא הקול לאניס אמלה‬ ‫הוי גיטא‪ .‬שמצינו טענת אונס מן התורה שנאמר )לבריס ככ(‬
‫ללא אניס או אפילו כשתלע היא‬ ‫ולנעלה לא תעשה לבר‪ :‬כל המקדש‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬ ‫עצמה לאניס ואחלים לא ילעו ואם‬ ‫זימנין דלא אניס וסברה דאניס ומיעגנא‬ ‫כל המקלש אשה על לעת שהנהיגו‬ ‫גליון הש״ם‬
‫תאמר מת תוך י״כ חולש נמי יהא‬ ‫חכמי ישראל בישראל הוא מקלשה‬ ‫גמ' ואפקע־נהו רבנן‪ .‬עי׳‬
‫אדעתא‬
‫תולה‬ ‫מקדש‪.‬‬
‫דמקדש‬ ‫כל‬
‫דרבנן‬
‫ויתבה ומשום פרוצות דאי אמרת לא ליהוי‬ ‫אלף‬ ‫תשובת רשב״א סי׳‬
‫גט מהאי טעמא לזימנין ללא מת‬ ‫שיהיו קיימין קילושין לפי לברי חכמים‬
‫נדעפ חכמים‪ ,‬דהא כדת‬ ‫גיטא זימנין דאנים ואמרה לא אניס ואזלא‬ ‫קסג‪:‬‬
‫משה וישראל קאמר)יבמות‬ ‫וסברה למת ומיעגנא ויתבה ויש‬ ‫ויהיו בטילים לפי לברי חכמים על‬
‫צ‪ >:‬להיות קדושין חלין‬ ‫לומר למיתה קלא אית לה‪:‬‬
‫ומינסבא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ומי‬ ‫ילי גיטין שהכשירו חכמים‪ :‬ואפקעוה‬
‫כלת משה וישראל שהנהיגו‬
‫לכן‬ ‫מקדש‪.‬‬ ‫דרבנן‬ ‫אדע תא‬ ‫איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט ומשום‬ ‫רבנן לקידושין‪ .‬כשיבא גט כזה‬ ‫הגהות מהר״ב‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬והרי הס‬
‫אמרי שיפקיעו כל קדושין‬ ‫אומרים בשעת קילושין‬ ‫צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש‬ ‫אחריהם‪ :‬הינח‪ .‬למימר אפקעתא‬ ‫רנשבורג‬
‫שבישראל על ידי גט מה‪,‬‬
‫כלת משה וישראל‪:‬‬ ‫לעלמא אין א>בל דמקדש אדעתא דרבנן‬ ‫כלקליש בכספא לנימא גט זה עוקר‬ ‫א[ תד׳׳ה וסברה לאניס‬
‫וכוי וגבי פרוצות ל״ג וכוי‪.‬‬
‫הלכך פקעי‪ ,‬שעל מנת‬
‫כן קידשה ) ג י ט ץ לג‪.(.‬‬ ‫לקידושין‬ ‫רבנן‬ ‫ואפקעינהו‬ ‫מקדש ‪8‬ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה אמר‬ ‫הקידושין ועושה מעות מתנה מעיקלן‪:‬‬ ‫עי׳ גלה יב ע״א חד׳׳ה‬
‫תינח דקדיש בכספא‬ ‫בריש‬ ‫מינה‪.‬‬ ‫ליה רבינא לרב אשי תינח קדיש בכםפא‬ ‫קדיש בביאה מאי‪ .‬אפקעתא מעיקרא‬ ‫צנוע וכר‪:‬‬
‫איכא למימר אסקעינהו‬
‫השולח )גיטין לג‪ (.‬פירשתי‪:‬‬ ‫איכא‪ .‬בשלמא על ילי גט כשל אע״פ‬
‫דלנריהן‬ ‫בגט‬ ‫לקידושין‬ ‫קדיש בביאה מאי איכא למימר שויוה רבנן‬
‫דקדיש בכםפא‪ .‬להפקר‬ ‫תעד!‬ ‫שהקילושין קיימים על עכשיו גזירת‬
‫יאמרו ליהוי מעות למפרע‬
‫לבעילתו בעילת זנות איכא דאמרי אמר‬ ‫הכתוב היא שהגט כורתו ומתיר‬
‫מתנה‪ ,‬יממילא פקעו שהרי‬ ‫ב״ל היה הפקר והוו מעות‬
‫כן‬ ‫מנת‬ ‫על‬ ‫כשקילש‬
‫מתנה וממילא יהו כל בעילותיו זנות‬
‫רבא וכן לענין גיטין אלמא קסבר רבא יש‬ ‫איסורו מכאן ולהבא אבל זה שאינו‬
‫קילש !שם‪ ,‬וכעי״ז יבמות‬
‫צ‪ :‬וקי‪ (.‬אי‪ :‬להפקר ג״ל‬ ‫קליש בביאה מאי איכא למימר איך‬ ‫אונס בגיטין מיתיבי הרי זה גיטיך אם לא‬ ‫גט מן התורה ואתה מכשירו מפני‬
‫הפקר גבי ממון יכאילו‬
‫יפקיעו ביאה של קילושין ואפי׳ למ״ל‬ ‫באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת‬ ‫לעתו של זה שקילשה על לעת‬
‫קידשה בגזל ובחמס למיא‪,‬‬
‫ללא היו קידושין )רשב״נו‬ ‫בהאשה רבה )יבמות סט‪ :‬ושם( ליש כח‬ ‫בתוך שנים עשר חדש אינו גט מת הוא‬ ‫חכמים ושביטלו על פי חכמים צליך‬
‫ב־ב מח‪ ..::‬ק ד י ש בביאה‬ ‫לחכמים לעקור לבר מן התורה‬ ‫דאינו גט הא חלה הרי זה גט לעולם אימא‬ ‫אתה לומר שמעיקרן לא יהו קילושין‬
‫מאי איכא למימר‪ .‬מאי‬
‫היינו כגון לליכא עבילה כההיא‬ ‫לך חלה נמי אינו גט והיא גופה קמ״ל דאין‬ ‫ואי קליש בביאה ואתה עוקר‬
‫אפקעתא איכא למימר‪,‬‬
‫להאשה רבה להלל לטיבלא אבל‬ ‫קילושין למפרע מה תהא על ביאתו‪:‬‬
‫האי ביאה מאי שוייה‬
‫גט לאחר מיתח אין גט לאחר מיתח הא‬
‫)יבמות צ‪:‬ן לקיימא לן‬ ‫היכא לאיכא עבילה למקולשת היא‬ ‫שויוה רבנן לבעילתו‪ .‬למפרע על‬
‫בקילושין )ל‪ (.‬מכי יקח‬ ‫תנא ליה רישא דלמא לאפוקי מדרבותינו‬ ‫ילי גט שהוא מלבריהס בעילת זנות‬
‫בביאה מאי איכא למימר ומשני‬
‫איש אשה ובעלה‪ ,‬לאשה‬
‫מחקלשח נמי בביאה‪ ,‬מאי‬ ‫שרוה רבנן בעילותיו בעילת זנות‬
‫ת״ש מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים‬ ‫ויש בהן כח לעשות כן שהרי הוא תלה‬
‫אפקעתא איכא למימר בהא‬
‫ואין כאן קדושיןג(‪:‬‬ ‫עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש‬ ‫בהן‪ .‬שמעתי כל רבותי מפרשים‬
‫ביאה !גיטיו לג‪ .(.‬שויוה‬
‫רבנן לבעילתו בעילת‬ ‫איכא דאמר׳ אמר רבא וכן‬ ‫הרי זה גט מאי לאו הוא הדין לחלה לא‬ ‫לקליש בכספא לקילושי לרבנן נינהו‬
‫זנות‪ .‬למפרע על ידי גט‬ ‫לענין גיטין‪ .‬פסק ר״ח‬ ‫מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם‬ ‫ואי אפשר לומר כן חלא לגזירה‬
‫זה‪ ,‬לאפקעו שס קידושין‬
‫מינה‪ ,‬ויש בהן כח לכן‪,‬‬
‫כלישנא קמא לאין אונס בגיטין‬ ‫ת״ש מההוא דאמר להו אי לא אתינא מכאן‬ ‫שוה היא קיחה קיחה משלה עפרון‬
‫שהרי כשקילש על מנהג‬ ‫והביא ראיה מלקאמר סתמא הש״ס‬ ‫ועד שלשים יום ליהוי גיטא אתא בסוף‬ ‫וקילושין לף ב‪ (.‬וכל הלמל מגדלה‬
‫חוק לתס קילש )גיטיו לג‪(.‬‬ ‫בריש השולח )גינוי! לל‪ .‬ושם( גבי ההוא‬ ‫שוה כמו שכתוב מפולש הוא לכל‬
‫כיון דבדעחא דרבנן תלה‬ ‫תלתין יומין ופםקיה מברא ואמר להו חזו‬
‫לאמר אי לא נסיבנא על תלתץ יומין‬ ‫לבר ועול אי לרבנן נינהו היאך‬
‫ורבנן אמור דכי יהיג לה‬
‫דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה‬ ‫סוקלין על ילו ומביאין חולין לעזרה‬
‫גט כי האי חבטל ביאה‬ ‫ליהוי גיטא כר ואי משום אונס‬
‫לתיהוי בעילת זנות‪ .‬ואיח‬
‫אין אונס בגיטין וכן נלאה לאליבא‬
‫מתיא אונםא דשכיח שאני דכיון דאיבעי‬ ‫על שגגתן וסוף סוף ט קא משנינן‬
‫לאמרי תינח קליש בכספא‪,‬‬
‫דרבנן‪,‬‬ ‫כסף‬ ‫מןילושי‬ ‫לאיכא לאמרי הוו פירכי מכל הני‬ ‫ליה לאתנויי ולא אתני איהו הוא דאפסיד‬ ‫שרוה רבנן לבעילתו בעילת זנות‬
‫לקילושין‬ ‫בביאה‬ ‫קליש‬ ‫למייתי סייעתא ללישנא קמא ולא‬ ‫אנפשיח אמר רב שמואל בר יצחק לא שנו‬ ‫על כרחך צדך אתה לפרש כמו‬
‫למלאוריימא נינהו מאי‬
‫איכא למימר‪ ,‬וטעות גלול‬
‫סמכינן אשינויי לחיקי וקשה לר״י‬ ‫אלא מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין‬ ‫שפירשתי שהקילושין נעקרין מעיקרן‬
‫הוא בילס‪ ,‬לקידושי כסף‬ ‫למסיק בפרק מי שאחזו)שם עג‪ .‬ושם(‬ ‫קבועין אלא בשני ובחמישי אבל קודם‬ ‫ולא מכאן ולהבא‪ .‬והמפרש לומר שויוה‬
‫לאורייחא נינה ו ומגזרה‬ ‫לבין לאמר הרי זה גיטיך אס מתי‬ ‫רבנן לכל מקלשי בביאה בעילת‬
‫שיה לקיחה קיחה משלה‬
‫תקנת עזרא שבתי דינין קבועין בכל יום‬
‫מחולי זה בין אס אמר אם לא אעמול‬ ‫זנות טעות גמור הוא ובא להתיר‬
‫עפרון גמר לה נמסכח‬ ‫אשה נשאת בכל יום קודם תקנת עזרא מאי‬
‫קידושין )ב‪ (.‬וג״ש בסיני‬ ‫מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו‬ ‫אשת איש המתקלשת בביאה בלא גט‬
‫נאמרה וכל י״ג מלות‪ ,‬ואי‬ ‫דהוה הוה הכי קאמר אי איכא בתי דינין‬
‫א‬
‫מן הטעם הזה ולא מצינו זאת בהתלמול‪:‬‬
‫נחש או אכלו ארי ללא הוי גט‬
‫קילישי כסף מררבנן מי‬
‫אלמא ליש אונס בגיטין וליכא למימר‬
‫דקבועין האידנא כקודם תקנת עזרא אשה‬ ‫והן לענין גיטין‪ .‬אלפיכך קאי לטענינן‬
‫קטלינן נפשא עלייהו‪ ,‬לבעל‬
‫ארוסה בסקילה‪ ,‬ועוד מאי‬ ‫להתס לא מטעם ליש אונס קאמר‬ ‫נשאת בכל יום הא בעינן ‪*5‬שקדו דטריח ליה‬ ‫טענת אונס בתנאי הגט להפקיעו‪:‬‬
‫שינויא לשני שויוה רבנן‬
‫ללא הוי גט אלא משוס לבין אס‬ ‫מאי‬ ‫שבתי לינין קבועין בכל יום‪ .‬כלומר‬
‫כוי‪ ,‬הא קשיא ליה היכי‬
‫מצו רבנן לאפקועי מילי‬ ‫מתי מחולי זה בין אס לא אעמול‬ ‫שקביעות כל הימים שוה‪ :‬והא בעינן‬
‫לאורייתא ומשני ליה שויוה‬ ‫משמע שימות מחמת זה החולי וכשנפל עליו הבית או נשכו נחש אינו‬ ‫שקדו‪ .‬שיהא טורח בסעולה שלשה ימים‪ :‬דטריח ליה‪ .‬אס טלח לפני‬
‫רבנן‪ ,‬הא נמי אסקעפא‬
‫וכעי״ו‬ ‫צ‪:‬‬ ‫ויבמות‬ ‫היא‬
‫גט לאין זה מחולי זה להא מוכח בהליא התם למטעס ליש אונס‬ ‫השבת ותיקן צורט סעולה כונסה באחד בשבת או בשני בשבת‪:‬‬
‫ודשב״ם‬ ‫בארוכה ג י ט ץ ל ג‬ ‫הוא גבי ההוא גברא לזבין ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונסא‬ ‫מאי‬
‫םח‪.(:‬‬ ‫נ״ב‬
‫לאיתיליל בה כו׳ אמר רבא אונס ללא שכיח הוא ומייתי רבא סייעתא מהא לאכלו ארי אינו גט אלמא אונס ללא שכיח יש טענת אונס‬
‫לרבא והכא קאמר רבא גופיה בלישנא קמא שהוא עיקר לאין אונס אפילו באונס ללא שכיח כלמוכח הסוגיא ואור״י לג׳ ענייני אונס‬
‫הן לאונס ללא שטח כלל כההיא למי שאחזו אפי׳ ללישנא קמא לרבא להכא יש אונס ללא שייך התם לתקן משוס צנועות ומשוס‬
‫פרוצות ללעולס לא סבלי צנועות לנפל עליו הבית או שהכישו נחש כיון ללא שטח כלל ומשוס פלוצות נמי ליכא למיחש טון ללא‬
‫שכיח שיעשה כן ואונס לשכיח כגון ההיא לפסקיה מבלא אפילו לאיכא לאמלי אין אונס לאיבעי ליה לאתנויי אבל אונס לשטח ולא שכיח בהא‬
‫פליגי תרי לישני לרבא והלכתא כלישנא קמא לרבא כלפירשנו‪ :‬שבתי דינץ קבועים בכל יום‪ .‬וא״ת וכי תיקן עזלא שלא יהו בתי‬
‫לינין קבועים בכל יוס אלא בב׳ ובה׳ בלבל ועול קשה לאמרינן בשבת )ל׳ קכמ‪ :‬ושס( מי שיש לו זכות אבות יקיז בב׳ ובה׳ וכי קולס תקנת‬
‫עזרא לא היו מקיזין כל עיקר ואומר ר״ת לקולס תקנת עזרא לא היו קבועים בכל יוס אלא כשהיו צריכין לשוס לין היו יושבין בכל יום ויום‬
‫ועזרא תיקן שיהיו קבועין ‪33‬׳ ובה׳ וכל הרוצה ללון יבא וילון והיו יכולין להקיז בכל יום קולם תקנת עזרא טון שלא היו קבועים ור״י תירץ‬
‫שלא היו קבועים תחלה אלא בעיר אחת ועזרא תיקן בכל עיר ועיר בב׳ ובה׳‪ :‬אשה נשאת בכל יום‪ .‬קשה לרשב״א אמאי נשאת בכל‬
‫יום תהא כאלמנה ותינשא בה׳ ותיבעל בששי לפי שנאמר בו ברכה לאלס וי״ל למשום ברכה לא היו קובעים יוס כלפרישית לעיל ובאלמנה‬
‫נמי לא קבעו שתיבעל בששי משוס ברכה גרילא אלא משוס שקלו שיהא שמח עמה ג׳ ימים כלאמר לקמן <לף ה‪ (.‬ובתולה ללא שייך‬
‫ההוא טעמא לליכא למימר משכים לאומנתו והולך לו לפי שיש בה שבעת ימי המשתה הלכך משוס ברכה גרילא לא היו קובעים יוס‪:‬‬
‫אי איכא בתי דינין כוי‪ .‬נלאה לל״י למכל מקוס אין נשאת בששי להא אין לנין בשבת ועתה נוהגין לישא אף בששי משוס לאין ב״ל‬
‫קבועין ואס יש לו טענת בתולין יכול לקבול בשבת בפני שלשה כמו בשאר ימות השבוע ועול לפירוש הקונטרס דוקא בימיהם‬
‫קבעו יוס הנישואין משוס שעל ילי כך יתברר הלבר ויבואו עלים מתוך שמתאספים העס לב״ל ואין שייך לומר עכשיו כך‪:‬‬
‫ובשני‬