‫ד"ר שולי גרינשטיין תפסה בידיה את המצלמה מיד‬

‫אחרי שאובחנה כחולת פרקינסון בגיל צעיר‪ ,‬ויצאה‬

‫לאפריקה‪ .‬מאז היא לא מפסיקה לצלם – בעיקר חיות‪,‬‬
‫קפואות בתנועה‪ ,‬רוקדות בלי לזוז‪ ,‬שמספרות סיפור‬
‫מרגש‪ .‬כשצילמה כוס חורבות צעיר ההולך הליכה‬
‫נמרצת‪ ,‬נחשפו רבים לתמונות שהיא מביאה מישראל‬
‫ומרחבי העולם‪" .‬הטבע מחבר אותך לחיים"‪ ,‬היא‬
‫אומרת‪" ,‬את יודעת שאת נמצאת‪ ,‬שאת נושמת"‬
‫> עינת קאפח | צילומים‪ :‬ד"ר שולי גרינשטיין‬

‫נ י ח ו מ י ם‬ ‫כ ו ס‬
‫‪ | 38‬ה' בתשרי תשפ"ג | ‪ | 1312 | 30.9.2022‬דיוקן‬

‫השלדג הטיח את הסרטן‬ ‫צירי הלידה של לידתה השנייה – ההתכווצויות‬
‫בכבל ופירק אותו‬ ‫"אצל רבים מהחולים‬
‫נפרץ מעיין של‬ ‫המוזרות ברגל – לא גרמו לה ללכת מיד להיבדק‬
‫יצירתיות"‪ .‬גרינשטיין‬ ‫אצל חבריה הרופאים בבית החולים‪ .‬רק לאחר‬
‫והמצלמה‬ ‫יומיים‪ ,‬כשהן הלכו ותכפו‪ ,‬היא פנתה לרופא‪.‬‬
‫הוא ביטל את הרגשתה‪ ,‬אמר שהוא רואה שהיא‬
‫לא חולה‪ ,‬והמליץ לה ליטול מגנזיום שישחרר‬
‫את השרירים התפוסים ‪ -‬ואם זה לא עוזר‪ ,‬לקחת‬
‫קצת ויטמין איי‪ .‬גרינשטיין נרגעה‪ ,‬אבל המגנזיום‬
‫והוויטמין לא הועילו‪.‬‬
‫"כשאנחנו הולכות הידיים מיטלטלות קדימה‬
‫ואחורה ‪ -‬אבל אצלי יד ימין לא זזה‪ ,‬והתחלתי לגרור‬
‫את רגל ימין"‪ ,‬היא מספרת‪" .‬אני חושבת שבתוכי‬
‫ידעתי‪ ,‬אבל לא רציתי להכיר בזה‪ .‬כשחזרתי לרופא‬
‫הוא שלח אותי למומחית להפרעות תנועה‪ .‬היא‬
‫הביטה בי ואחרי חמש דקות אמרה לי‪' :‬טוב‪ ,‬יש לך‬
‫פרקינסון'‪ .‬שאלתי כמה אחוזי טעות היא נותנת‬
‫לאבחנה‪ ,‬והיא אמרה שאין אחוזי טעות‪ ,‬אולי אחד‪.‬‬
‫הייתי בהלם מוחלט‪ ,‬עליתי למחלקה שלי והתחלתי‬
‫לבכות בלי סוף"‪.‬‬
‫מישהו היה איתך? סיפרת למישהו?‬
‫"עבר אחד הרופאים‪ ,‬אדם טוב לב‪ .‬אמרתי לו‬
‫שהרגע אבחנו אותי בפרקינסון‪ ,‬והוא הובך ולא‬
‫"‬
‫לפני ארבע שנים עמדתי במטבח‬
‫וחתכתי סלט כהרגלי לארוחת‬
‫הבוקר‪ .‬פתאום הרגשתי שאצבעות‬
‫רגל ימין שלי מתחילות להתכווץ"‪,‬‬
‫מספרת שולי גרינשטיין‪ ,‬בת‬
‫‪ ,53‬צלמת טבע מחוננת‪ ,‬על היום שבו התגלתה‬
‫אצלה מחלת הפרקינסון‪" .‬הרגל מתכווצת‪ ,‬אני‬
‫מותחת אותה ‪ -‬והיא חוזרת למצב של כפיפות"‪,‬‬
‫היא מסבירה‪" .‬זה לא מצא חן בעיניי‪ ,‬אבל ביטלתי‬
‫את זה בתוכי‪ :‬אה‪ ,‬זה שום דבר‪ .‬אבל חלפה במוחי‬
‫המחשבה שאולי זה פרקינסון‪ ,‬כי סעדתי את דודה‬
‫שלי שחלתה בפרקינסון ויש לי גם דוד שחולה בזה‬
‫קשה‪ .‬הכרתי את זה מקרוב‪ .‬אבל הם בני שבעים ‪-‬‬
‫ואני צעירה"‪.‬‬
‫ההתכווצויות המסתוריות הללו הובילו את‬
‫גרינשטיין למסעות ספארי באפריקה ולטיולים‬
‫אחרים בארץ ובעולם‪ ,‬יחד עם המצלמה שלה‪,‬‬
‫שלוכדת רגעים אנושיים‪ ,‬דרמטיים‪ ,‬עצובים‬
‫ומשעשעים‪ ,‬בממלכת בעלי החיים‪ .‬היא בעלת‬
‫דוקטורט בביולוגיה‪ ,‬ועובדת כמתאמת מחקרים‬
‫קליניים במחלקה פנימית בבית החולים בילינסון‬
‫בפתח־תקווה‪ .‬אחד מצילומיה – תמונה של כוס‬

‫"עבר אחד הרופאים‪ ,‬אדם טוב לב‪ .‬אמרתי לו שהרגע‬

‫אבחנו אותי בפרקינסון‪ ,‬והוא הובך ולא כל כך ידע מה‬
‫להגיד‪ .‬הוא לא ציפה לזה‪ ,‬כי אני עמיתה ולא מטופלת‪.‬‬
‫הוא מלמל 'אוקיי‪ ,‬תרגישי טוב'‪ ,‬והלך‪ .‬רק אז התקשרתי‬
‫לחברים שלי‪ .‬אחד מידידיי ראה אותי כשכולי דמעות‪,‬‬
‫ושאל פתאום‪ :‬מה הדבר שהכי היית רוצה לעשות?"‬
‫צילום‪ :‬אריק סולטן‬

‫מבני אדם והחיות לא מאכזבות‪ .‬הן תמיד שם והן לא‬ ‫איברים"‪.‬‬ ‫כל כך ידע מה להגיד‪ .‬הוא לא ציפה לזה‪ ,‬כי אני‬ ‫חורבות צועד במרץ וכאילו בכוונה מלאה‪ ,‬כשכנפיו‬
‫שופטות אותנו‪ .‬אם אדרוך על החתול שלי בטעות‪,‬‬ ‫מסעותיה באפריקה‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬הם חוויה‬
‫"בערב האחרון לשהותנו בשמורה התחיל לרדת גשם‬ ‫עמיתה ולא מטופלת‪ .‬הוא מלמל 'אוקיי‪ ,‬תרגישי‬ ‫מתוחות לאחור – נתלה לאחרונה על קיר המחלקה‬

‫סוחף‪ ,‬שלא נתקלנו בשכמותו כל הימים שהיינו שם‪.‬‬

‫הוא יילל – אבל אחר כך יתכרבל לידי‪ .‬הטבע גם‬ ‫רוחנית חזקה‪" .‬הטבע מתגלה שם במלוא הדרו‪.‬‬
‫מחבר אותך לחיים‪ .‬זה חיבור חזק ‪ -‬את יודעת שאת‬ ‫זה לא גן חיות‪ :‬את פוגשת את הצ'יטה ואת הנמר‬
‫בחיים‪ ,‬שאת נמצאת‪ ,‬שאת נושמת‪ .‬את שואפת‬
‫לתוכך את החיים‪ .‬זה הבסיס של כולנו"‪.‬‬
‫במרחבים האמיתיים שלהם‪ ,‬חווה מרדפי ציד ורואה‬
‫איך הנחשים רבים אלה עם אלה‪ .‬יש כאן הוד‪.‬‬
‫טבע הדברים‬
‫המישורים הללו נקראים בסוואהילית 'סרנגטי'‪,‬‬
‫מילה שפירושה ערבה אינסופית‪ .‬אין קצה‪ .‬זה‬
‫למתבוננים ברבות מהתמונות שלה יש תחושה‬ ‫משהו עוצמתי‪ ,‬והזריחות במיוחד ממלאות את הלב‪.‬‬
‫בטוחים שנצליח לחזור בשלום‪ .‬נסענו ודאגנו לצ'יטה‬
‫טוב'‪ ,‬והלך‪ .‬רק אז התקשרתי לחברים שלי‪ .‬הייתי‬ ‫שהיא עובדת בה‪ ,‬אחרי שהפך לוויראלי בחודש‬
‫בהלם‪ .‬ראיתי את עצמי כמו דודה שלי שסובלת‬ ‫אוגוסט ושעשע רבים ברשת‪.‬‬
‫כל האזור הפך לביצה טובענית‪ .‬כשמי הגשמים הגיעו‬ ‫מפרקינסוניזם‪ ,‬מצב גרוע עוד יותר לצערנו כי הוא‬
‫מערב יותר מערכות‪ ,‬התרופות הרגילות לא פועלות‬
‫את האפרוחון המפורסם צילמה גרינשטיין‬
‫כשראתה אותו משחק עם גוזלים אחרים ופתאום‬
‫עד לקצה גלגלי הג'יפ‪ ,‬הגבוה ממילא‪ ,‬הנהגים לא היו‬ ‫עליו והתופעות יותר חמורות‪ .‬אמרתי לעצמי‪ :‬אוי‬
‫ואבוי‪ ,‬אני אהיה המסכנה הזו שתמות לבד במיטה‪.‬‬
‫מתחיל לרוץ כמו משוגע‪ .‬היא מיהרה לצלם‬
‫תמונות רבות וכשהגיעה הביתה כמעט התעלפה‬
‫"אחד מידידיי ראה אותי כשכולי דמעות‪ ,‬ושאל‬ ‫ממה שראתה‪" .‬הגוזל נראה לי כמו הארנב עם‬

‫ולגורים (מימין) שנותרו בסערה"‬

‫חזקה של הקפאת הרגע‪" .‬אני אוהבת לצלם‬ ‫זו חוויה שכל החושים משתתפים בה – הראייה‬ ‫פתאום‪ :‬מה הדבר שהכי היית רוצה לעשות? עניתי‪:‬‬ ‫השעון מעליסה בארץ הפלאות‪ ,‬שהזמן בורח לו‪.‬‬
‫חיות בתנועה‪ ,‬ואולי לכן אני נמשכת למשפחת‬ ‫והשמיעה והריח‪ .‬אחרי שיורד גשם יש ריח מתקתק‬ ‫לנסוע לאפריקה ולצלם בספארי‪ .‬הוא אמר לי שיש‬ ‫העליתי את התמונה לרשתות וכתבתי 'מהר מהר‪,‬‬
‫החתוליים"‪ ,‬היא אומרת‪ .‬בפרט היא מוקסמת מן‬ ‫לאדמה‪ ,‬וזה ממכר בצורה בלתי רגילה‪ .‬אני טיפוס‬ ‫לו חבר שמדריך קבוצת צילום פוטו־טבע שנוסעת‬ ‫אני כבר מאחר'‪ .‬התמונה הפכה לתמונה ראשית‬
‫הצ'יטות‪" .‬יש בהן משהו אלגנטי"‪ ,‬היא מודה‪ ,‬אבל‬ ‫שמאחר בדרך כלל‪ ,‬אבל את הזריחות לא פספסתי‬ ‫לטנזניה‪ .‬למחרת נרשמתי לנסיעה"‪.‬‬ ‫בקבוצת צלמי טבע‪ ,‬נהייתה ויראלית והתגלגלה‬
‫לא בגלל עוצמתן‪" :‬בניגוד למה שאנחנו חושבים‬ ‫שם אף פעם‪ .‬מאז נסעתי לא מעט פעמים לאפריקה‬ ‫קניתי עוד עדשה‪ ,‬ויצאתי שוב לאפריקה"‪.‬‬ ‫מישהו התחיל לרקוד‪ .‬אני התחלתי לצלם‪ .‬אולי‬ ‫עד לידיעות אחרונות"‪.‬‬
‫עליהן‪ ,‬הצ'יטות הן חיות חלשות‪ .‬הן צריכות‬ ‫כדי לחוות ולצלם"‪.‬‬ ‫מסעות הצילום בספארי באפריקה לא הדאיגו‬ ‫אנשים מבינים שהחיים הטובים לא ימשיכו להיות‬ ‫חמושה במצלמה‬ ‫בדף הפייסבוק שלה היא מרבה לשתף את‬
‫להילחם על החיים שלהן כדי לשרוד‪ .‬הן חיות לבד‬ ‫את מוצאת איזו נחמה בהתבוננות בטבע מאז‬ ‫אותה מבחינה פיזית‪ ,‬בהתחשב בפרקינסון‪.‬‬ ‫כמו שהיו‪ ,‬שהם יהיו יותר קשים ונוקשים‪ ,‬אז הם‬ ‫האבחון בפרקינסון נטע בה תחושת דחיפות‪.‬‬ ‫החברים בסיפורים ממסעות צילומי הטבע שלה‪.‬‬
‫ולא בחבורות‪ ,‬לא בהרמון כמו הלביאות‪ .‬הן צדות‬ ‫האבחון בפרקינסון?‬ ‫"למזלי אין לי רעד בידיים"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬אני גם‬ ‫מגדילים את נפח הדברים החבויים בתוכם"‪.‬‬ ‫"רציתי להספיק כמה שיותר‪ ,‬כי מי יודע מה יהיה?‬ ‫"נולדתי ב־‪ ,1.4.1969‬מתתי ב־‪ ,22.8.2019‬עת‬
‫רק במשך היום ולא יכולות לטפס על עצים ולשים‬ ‫"אני חושבת שכן‪ .‬ביום האחרון של אחת‬ ‫הולכת רגיל‪ ,‬אבל לאט יותר‪ .‬ה'מתנה' שקיבלתי‬ ‫למסע הצילום בטנזניה‪ ,‬מסעה הראשון אך לא‬ ‫כמה שיותר להספיק‪ ,‬לראות‪ .‬כי החיים כאילו נגמרו‪,‬‬ ‫אובחנתי בפרקינסון‪ ,‬ובאותו יום גם החלה חזרתי‬
‫את הטרף גבוה כמו חתולים אחרים‪ ,‬ולכן הן חייבות‬ ‫הנסיעות לטנזניה עמדנו על גבעה וכל העמק נפרש‬ ‫מהפרקינסון היא נוקשות ביד ימין‪ ,‬ולאחרונה גם‬ ‫האחרון‪ ,‬היא יצאה עם טלפון סלולרי פשוט‪" .‬כולם‬ ‫והכול נראה שחור‪ ,‬ואולי יותר לא אוכל ליהנות"‪.‬‬ ‫האיטית לחיים וצמיחתי מחדש"‪ ,‬כתבה פעם‪" .‬חזקה‬
‫לאכול מהר‪ ,‬שלא יתקיפו אותן אריות או צבועים‪.‬‬ ‫מתחתינו‪ .‬התחלתי לבכות ואמרתי למדריך‪ :‬שמע‪,‬‬ ‫ביד שמאל‪ .‬אבל לא חששתי‪ .‬אני טיפוס הרפתקן‬ ‫הגיעו עם מצלמות משוכללות ועדשות משוכללות‪,‬‬ ‫בילדותה עסקה גרינשטיין באמנות כתחביב‪,‬‬ ‫יותר‪ ,‬מאושרת יותר‪ ,‬אופטימית יותר‪ ,‬אמפתית‬
‫לכן כשהן אוכלות הן תמיד מרימות את הראש‬ ‫אני לא יכולה לעזוב‪ ,‬אני מתמכרת למקום הזה‪ .‬יש‬ ‫וסקרן‪ ,‬והרופאים אמרו שאני יכולה לנסוע‪ .‬בטנזניה‬ ‫ואני נלחצתי נורא‪ .‬אבל החוויה הייתה חזקה מאוד‪.‬‬ ‫בעיקר דרך רקמה‪ ,‬אך אל הצילום נחשפה רק‬ ‫יותר ומבינה שאפשר בנחישות‪ ,‬בעקשנות‪,‬‬
‫ובוחנות את הסביבה‪ ,‬לוודא שהיא שקטה‪ ,‬ורק אז‬ ‫בו עוצמה אדירה‪ ,‬של הטבע עם הבריאה‪ .‬בכיתי על‬ ‫רוב השעות את נוסעת בג'יפ‪ ,‬אין הליכה רבה‪.‬‬ ‫הבנתי שאני רוצה ללמוד צילום"‪ .‬היא ביררה איזו‬ ‫בעקבות מחלת הפרקינסון‪ .‬אצל רבים מהחולים‬ ‫בסבלנות ובתושייה רבה‪ ,‬להפוך את החיים מלימון‬
‫חוזרות לאכול‪ .‬הצ'יטות חוששות לחייהן כל הזמן‪.‬‬ ‫הכול וגם על הפרקינסון‪ ,‬כי אני לא יודעת כמה‬ ‫למזלי לא יושבים שעות על ענפים כמו בדימוי של‬ ‫מצלמה כדאי לקנות‪ ,‬בהתחשב בכך שידה הימנית‬ ‫במחלה נפרץ פתאום מעיין של יצירתיות‪ ,‬היא‬ ‫מר ללימונדה מתוקה וקרירה ביום קיץ חם ולוהט"‪.‬‬
‫כמה יפות ‪ -‬ככה פגיעות"‪.‬‬ ‫בעתיד אוכל לחוות את זה‪ .‬בשלב מסוים כבר לא‬ ‫צלמי הטבע‪ .‬אסור לצאת מהג'יפ כי השטח שורץ‬ ‫– היד ה"חזקה" שלה – הלכה והכבידה‪" .‬המליצו לי‬ ‫אומרת‪" .‬השתתפתי בסמינר לחולי פרקינסון ‪-‬‬ ‫"יש אנשים"‪ ,‬היא אומרת‪" ,‬שיש להם יום הולדת‬
‫באחד המסעות ראתה החבורה של גרינשטיין‬ ‫אוכל להחזיק מצלמה ולחוות את החיים‪.‬‬ ‫צ'יטות‪ ,‬אריות ולביאות‪ .‬אז בפעם הראשונה זה‬ ‫על מצלמה קטנה‪ ,‬והתחלתי לצלם אנשים בפארק‪.‬‬ ‫אני שונאת את המילה 'מתמודדי' ‪ -‬ודיברנו על‬ ‫אחד‪ ,‬ויש כאלו שיש להם שניים‪ .‬בזכות חברה טובה‬
‫צ'יטה שאכלה בתיאבון גור צבי שצדה זמן קצר‬ ‫"בעלי החיים מסקרנים אותי‪ ,‬אולי כי התאכזבתי‬ ‫לא הקשה עליי‪ ,‬אבל כן הייתי צריכה קצת חילוץ‬ ‫בסוף הבנתי שבעלי החיים מעניינים אותי יותר‪.‬‬ ‫זה‪ :‬אנשים משפצים רהיטים‪ ,‬יוצרים תכשיטים‪.‬‬ ‫הבנתי שאני שייכת לקבוצה השנייה"‪.‬‬

‫דיוקן | ‪ | 1312‬ה' בתשרי תשפ"ג | ‪41 | 30.9.2022‬‬ ‫‪ | 40‬ה' בתשרי תשפ"ג | ‪ | 1312 | 30.9.2022‬דיוקן‬
 ‫דרמה בקרחת יער‪ .‬חסידת מרבו מול נחש קוברה‬
‫למשל‪ ,‬היא אומרת‪" ,‬פעם הייתי נועלת נעלי‬ ‫בתור עובדת במחלקה למחקרים קליניים‪ ,‬היא‬
‫עקבים‪ ,‬עד שהבנתי שאני נופלת מהן‪ .‬אלו החיים‪.‬‬
‫אבל דרך המחלה התחברתי לצילום‪ ,‬ודרכו אני‬
‫מודעת לכך שהתרופה למצבה כנראה רחוקה מאוד‪.‬‬
‫"המוח מסובך‪ ,‬ואני לא חושבת שימצאו תרופה‬
‫מרגישה את האהבה שלי לבעלי החיים‪ .‬כשלמדתי‬ ‫בקרוב‪ .‬עד שימצאו‪ ,‬יעברו עוד הרבה שנים"‪.‬‬
‫לתואר הייתי צריכה להוציא דם מאוזן של ארנב‪,‬‬
‫ולעמוד מול סבל של בעלי חיים‪ ,‬אבל היום אני לא‬
‫מדכא‪.‬‬
‫"האמת‪ ,‬כן‪ .‬בגלל הידע שלי בביולוגיה וברפואה‬
‫עוסקת בכך"‪.‬‬
‫גרינשטיין מצלמת הרבה באפריקה‪ ,‬אך גם‬
‫אני מפוכחת‪ .‬אולי יש סיכוי שיצליחו למצוא תרופה‬
‫בעוד שישים שנה‪ .‬מנסים היום כיוונים גנטיים‪,‬‬
‫בארצנו הקטנה היא מצליחה ללכוד רגעים אנושיים‬
‫בטבע המפעים‪ .‬כשצילמה אדם חרדי מוביל בחור‬
‫אבל המחקר עדיין בחיתוליו"‪.‬‬
‫בכיסא גלגלים ושניהם מאכילים ציפורים היא‬
‫כתבה‪" :‬מהמקום שעמדתי בו‪ ,‬נראה כי שחף‬
‫צייד על הכבל‬
‫תוך כדי השיחה‪ ,‬שולי מאבדת מילים‪.‬‬
‫האגמים והחרדי ממש מתקשרים זה עם זה"‪.‬‬ ‫"הפרקינסון הזה‪ ...‬רציתי להגיד פתיתים‪ ,‬ואני‬
‫רגע מעניין שלכדה נדמה כאכזריות טהורה‪:‬‬ ‫יודעת מה אני רוצה להגיד ואני נתקעת והמילה לא‬
‫"נסעתי לצלם בבריכות הדגים של מעגן־מיכאל"‪,‬‬ ‫מגיעה‪ .‬אבל התחלתי להשתמש בתוכנה לעידוד‬
‫היא מספרת‪" .‬בעודי מחפשת אובייקטים מעניינים‬ ‫המוח באמצעות תרגילי זיכרון‪ .‬זה מתאים לאנשים‬
‫לצילום‪ ,‬ראיתי בזווית העין שלדג לבן־חזה עומד‬ ‫בגיל ‪ 55‬או חולים במחלות כרוניות‪ ...‬זה נורא‪.‬‬
‫על אחד הכבלים הפרושים בבריכות הדגים‪ .‬זו‬ ‫ולאנשים ורבליים כמונו זה מייאש מאוד‪.‬‬
‫ציפור נפוצה ליד מקווי מים‪ ,‬ואני אוהבת אותה‬ ‫"אני מאמינה שהמצב שלי ילך ויידרדר‪ ,‬כי‬
‫בשל הצבע הכחול העז של כנפיה‪ .‬השלדג שייך‬ ‫הפרקינסון אצלי הוא על רקע גנטי‪ .‬ייתכן שיש‬
‫למשפחה של ציפורים שמהממות את טורפן בהכאה‬ ‫לו גם קשר לכך שנחשפתי לחומרים רעילים‬ ‫וברגע שמגיעים למצב קריטי אז מתחילים לראות‬
‫חוזרת ונשנית על האבן או הכבל שהן עומדות‬ ‫כשעבדתי במעבדה בלי הגנה לפני שלושים שנה‪.‬‬
‫עליהם‪ .‬הספקתי לצלם רק שתיים־שלוש תמונות‬ ‫אולי הרעילות היא טריגר‪ .‬אבל אני לא יודעת למה‬
‫והשלדג עף‪ .‬הייתי בטוחה שלא ישוב‪ ,‬אבל בתוך‬ ‫דווקא אני מכל המשפחה‪ ,‬למה דווקא אצלי"‪.‬‬
‫חמש שניות הוא שב עם טרף והטיח אותו נמרצות‬ ‫יש לך כעס על א־לוהים?‬ ‫שהגוף חוזר לנוקשות או רעד‪ ,‬וזה ה'אוף'‪ .‬לא כיף‪.‬‬
‫בכבל‪.‬‬ ‫"בהחלט היה כעס גדול בהתחלה‪ .‬לא מספיק‬
‫"התחלתי לצלם תמונות ברצף במהירות גבוהה‪,‬‬ ‫שגדלתי במשפחה קשה ושאין לי תמיכה‪ ,‬אני‬
‫כפי שעושים כשרוצים 'להקפיא' תנועה‪ .‬הייתי‬ ‫גם צריכה לקבל על הראש את הפרקינסון הזה?‬
‫מרותקת‪ .‬התרגשתי לצפות במחזה כזה‪ ,‬שמתרחש‬ ‫הרגשתי שמישהו מלמעלה אומר לי‪ :‬עד שמתחיל‬
‫קרוב כל כך אליי‪ .‬כעבור כמה שניות השלדג עף‬ ‫לך טוב בחיים אני אראה לך שלא‪.‬‬
‫עם שללו ולא חזר יותר‪ .‬רק אז התפניתי לראות‬ ‫"אבל עם הזמן עברתי תהליך‪ .‬הצילום הרגיע‬
‫מה צילמתי ולסתי נשמטה‪ .‬הצלחתי לתעד צייד‬ ‫לי את הנפש‪ .‬הפרקינסון חידד לי שלא צריך לרוץ‬
‫שנחשב לטורף־על מפרק את טרפו לגורמים‪ .‬רגליו‬ ‫אחרי כל דבר‪ ,‬אלא ליהנות‪ .‬ואני באמת עושה את‬
‫של הסרטן נשרו מגופו בזו אחר זו עם כל הטחה‬ ‫זה‪ .‬אני נוסעת לטיולים האלה‪ ,‬יש לי כלב וחתול‪,‬‬
‫רבת עוצמה בכבל‪ .‬זה היה אחד המחזות המרתקים‬ ‫אני מגשימה את החלומות שלי עכשיו ומודה על‬
‫ביותר שצפיתי בהם דרך עדשת המצלמה"‪.‬‬ ‫מה שיש‪ .‬לא יודעת אם על הטוב‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫רבים מצילומיה לוכדים רגע מזוקק של חיים‬ ‫להגיד שהפרקינסון הוא מתנה‪ ,‬אבל הדברים שהוא‬
‫בטבע‪ ,‬אנושיות ושפע אהבה‪ .‬אבל התמונה שנחרתה‬ ‫הביא איתו והוצאתם מהכוח אל הפועל הם בעצם‬
‫בליבי יותר מכול הייתה תמונה של להקת ציפורים‬ ‫המתנה‪ .‬אילולא הוא‪ ,‬אולי לא הייתי מגיעה לבד‬
‫לבנות מרחפת מעל הגלים הנשברים‪ ,‬ברגע של‬ ‫לשלוות הנפש שיש לי היום‪ .‬אני פחות כועסת על‬
‫מחזוריות ומעוף‪ ,‬שכולו ריקוד של סערה ושל‬ ‫אנשים‪ ,‬ובאופן כללי נלחצת פחות ממה שחושבים‬
‫תקווה‪0 .‬‬ ‫עליי ועושה יותר דברים בדרכי"‪.‬‬
‫יש גם מחירים להתקדמות של המחלה‪ ,‬כמובן‪:‬‬
‫דיוקן | ‪ | 1312‬ה' בתשרי תשפ"ג | ‪43 | 30.9.2022‬‬
‫יופי שמתמכרים לו‪ .‬שקיעה בעזוז‬
‫"בהחלט היה כעס גדול בהתחלה‪ .‬לא מספיק שגדלתי‬
‫במשפחה קשה ושאין לי תמיכה‪ ,‬אני גם צריכה לקבל‬
‫על הראש את הפרקינסון הזה? הרגשתי שמישהו‬
‫מלמעלה אומר לי‪ :‬עד שמתחיל לך טוב בחיים אני‬
‫אראה לך שלא‪ .‬אבל עם הזמן עברתי תהליך‪ .‬הצילום‬
‫הרגיע לי את הנפש"‬
‫"כבר לא יכולה לטפס על גג הג'יפ כדי לצלם‪ ,‬עושים מה שאפשר"‪ .‬להקת שקנאים‬
‫ומפסיקים לעבוד‪ ,‬ותאי המוח מתחילים למות‪.‬‬ ‫הרגשתי חלולה‪ ,‬הרגשתי שהעתיד לא יהיה טוב‪.‬‬ ‫נוסעים ומה הם שמעו בקשר‪ ,‬כדי לא לאכזב אותנו‬ ‫מוודאת שנשמר מרחק גדול ביניהם ובין האריות‪.‬‬ ‫לפני שהגיעו לקרבתה‪" .‬המדריכים אמרו לנו‬
‫הטענה היא שהמחלה מתחילה לפחות עשרים‬ ‫החיים עד אז היו רגילים‪ ,‬אבל פתאום נכנסנו למשהו‬ ‫אם לא יקרה כלום‪ .‬הגענו במהירות למעין קרחת‬ ‫היא והגור היו ספוגים במי הביצה האפורים‪ ,‬והתחילו‬ ‫שלדעתם יש לה גורים בסמוך‪ ,‬כי היינו בעונת‬
‫שנה לפני הגילוי שלה‪ .‬התאים מתחילים למות‪,‬‬ ‫אינטימי‪ .‬נלחצתי‪ .‬למה הוא אומר לי את זה? חששתי‬ ‫יער‪ ,‬ולעינינו התגלה מחזה מרתק‪ .‬כמה חסידות‬ ‫ללכת לכיוון הגבעה הירוקה שממול לביצה‪ .‬שאלנו‬ ‫ההמלטות"‪ ,‬היא מספרת‪" .‬עקבנו אחריה‪ ,‬ואכן אחרי‬
‫שהוא לקראת מוות‪ ,‬ונכנסתי לחרדה‪ .‬לסבתא שלי‪,‬‬ ‫מרבו‪ ,‬מבעלי החיים המכוערים ביותר בטבע‪ ,‬עמדו‬ ‫את הנהגים איפה הגורים הנוספים‪ .‬חשבנו שאולי‬ ‫כמה דקות היא נכנסה אל השיחים הגבוהים במרכז‬
‫תסמינים‪ .‬כשמופרש דופמין אנחנו פועלים כרגיל‪,‬‬ ‫שנפגעה בשואה‪ ,‬היה נמק ברגל‪ ,‬ותמיד היא גררה‬ ‫וצפו בנחש קוברה שהתפתל‪ ,‬ניפח את חזהו ורשף‬ ‫היא העבירה אותם לחוף מבטחים‪ .‬אבל ההשערה‬ ‫הביצה‪ ,‬ולפתע צצו לידה שלושה גורים חמודים‬
‫וזה מצב שנקרא 'און'‪ .‬כשהפרשת הדופמין יורדת‬ ‫רגל חבושה ושחורה‪ .‬גדלתי בבית עם מתחים‪ ,‬ואף‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫שלהם הייתה שהגורים כנראה טבעו בגשם החזק או‬ ‫מאוד‪ ,‬בני חודש‪ .‬הם התרפקו עליה‪ ,‬והיא בתמורה‬
‫אנחנו נוטלים כדורים‪ ,‬והם משפיעים לזמן קצר‪ ,‬עד‬ ‫פעם לא הבנתי למה אני מרגישה נעים אצל חברות‬ ‫"חלק מהמרבו ניסו לנקר את זנבו‪ ,‬אך הוא‬ ‫שנטרפו‪ .‬נקרע לנו הלב‪.‬‬ ‫הרעיפה עליהם ליקוקי אהבה"‪.‬‬
‫ואילו אצלי היו תמיד מריבות ואי נוחות‪ .‬בטיפול‬ ‫הצליח להתחמק מהם פעם אחר פעם‪ .‬למזלנו‬ ‫"התמונה האחרונה שצילמתי הייתה כשהגור‬ ‫במעקבם אחר הצ'יטה‪ ,‬היא מספרת‪ ,‬לא הייתה‬
‫כשאני נכנסת למצב כזה הרגל מתקשחת‪ ,‬כל הגוף‬ ‫פסיכולוגי שעברתי אמרתי שכשהייתי מגיעה הביתה‬ ‫הצלחנו לצלם את הסצנה המיוחדת‪ ,‬כי נדיר למצוא‬ ‫ואמו הגיעו לגבעה ירוקה ובטוחה יחסית‪ ,‬וחשבתי‬ ‫יכולה פיזית לעלות על גג הג'יפ ולצלם ממנו כפי‬
‫זז לאט וכוח הכבידה מושך למטה‪ .‬את מרגישה כמו‬ ‫אמא הייתה יושבת וקוראת ספר ולא פונה אליי‪ .‬זה‬ ‫מפגש אינטימי וצמוד כל כך ביניהם‪ .‬בשלב מסוים‬ ‫שהם מסתכלים אל האופק בתקווה לחיים טובים‬ ‫שעשו כל השאר‪" .‬צילמתי מה שיכולתי"‪ ,‬אומרת‬
‫סלע שתקוע באדמה‪ .‬יש התכווצות לא רצונית של‬ ‫הזיכרון שלי ממנה"‪.‬‬ ‫החל לרדת גשם‪ ,‬והנחש ניצל את המומנטום‪ ,‬ברח‬ ‫יותר‪ .‬ואז‪ ,‬כשסיימנו לצלם‪ ,‬יצאנו מהג'יפ והתפרצנו‬ ‫גרינשטיין‪" ,‬אבל יש לי תמונה פחות טובה‪ .‬צריך‬
‫השרירים‪ .‬אלה כאבים נוראיים‪ ,‬והצורה מתעוותת‪.‬‬ ‫היום היא לבדה‪ ,‬ללא משפחה – רק כלב וחתול‪.‬‬ ‫לכיוון השיחים וניצל ממקור החסידה"‪.‬‬ ‫בבכי עז‪ .‬הלב שלי לא עמד בזה‪ .‬זו הייתה חוויה‬ ‫להכיר במגבלות‪ .‬זה מה שקשה בפרקינסון‪ ,‬כי המוח‬
‫"בפעם השנייה שטסתי לאפריקה המצב שלי‬ ‫"אני נסמכת על עזרתם של חברים טובים‪ .‬עוד‬ ‫מזככת‪ ,‬מרגשת ועצובה"‪.‬‬ ‫חושב שאת בריאה אבל הגוף מדבר אחרת לגמרי‪.‬‬
‫החמיר ולקחתי כדורים באופן מסודר כדי שאהיה‬ ‫לפני הפרקינסון ראיתי את עצמי שוכבת במיטה‬ ‫און ואוף‬ ‫הטבע אכזר לפעמים‪.‬‬ ‫הם לא מבינים זה את זה"‪.‬‬
‫כשירה לחוויות ולצילומים‪ .‬דווקא בארץ אני‬ ‫ופוחדת למות לבד עד שאחד מחבריי אימץ אותי‬ ‫היא גדלה בבית דתי־לאומי בחיפה‪ ,‬ולמדה‬ ‫"מאוד אכזר"‪.‬‬ ‫ביומיים הבאים המשיכה הקבוצה לעקוב אחר‬
‫מבולגנת יותר‪ .‬למשל‪ ,‬לא לקחתי כדורים בשעות‬ ‫כאחותו הנוספת‪ ,‬והוא ואשתו לקחו עליי אחריות‪,‬‬ ‫באולפנת כפר־פינס‪ .‬היחסים בין הוריה לא היו‬ ‫יום אחד‪ ,‬היא מספרת‪ ,‬ראתה הקבוצה עיט‬ ‫הצ'יטה וגוריה‪ .‬ואז הכתה הטרגדיה‪" :‬בערב האחרון‬
‫האחרונות ואני מרגישה כבר שהמוח מתחיל‬ ‫כולל ייפוי כוח שהם תומכים בי עבור היום שבו לא‬ ‫פשוטים‪ .‬אביה היה ניצול שואה‪ ,‬ואמה‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫לוחם שבדיוק תפס יאורית מצרית‪ ,‬סוג של אווז‪.‬‬ ‫לשהותנו בשמורה התחיל לרדת גשם סוחף‪ ,‬שלא‬
‫להתבלגן‪ .‬הכדורים יכולים לסייע בשנים הראשונות‪,‬‬ ‫אוכל להחליט על עצמי‪ ,‬אם חס וחלילה זה יגיע‪ .‬זה‬ ‫"צברית שלא כל כך תפקדה"‪ .‬ההורים לא הסתדרו‬ ‫"הטופרים שלו ננעצו בה‪ .‬כשהוא זיהה אותנו‪ ,‬הוא‬ ‫נתקלנו בשכמותו כל הימים שהיינו שם‪ .‬כל האזור‬
‫אבל ככל שהזמן מתקדם יש יותר מצבי 'אוף'‪.‬‬ ‫היה מאוד מרגש ונאמר עוד לפני גילוי הפרקינסון‪.‬‬ ‫ביניהם‪" .‬אבא לא סיפר כלום על מה שעבר‪ ,‬ורק‬ ‫התחיל לקפוץ ולדדות כי לא רצה שנפריע לו‪,‬‬ ‫הפך לביצה טובענית‪ .‬כשמי הגשמים הגיעו עד‬
‫"כשהמצב ממש קריטי אפשר לעבור ניתוח גירוי‬ ‫"הייתי פסימית מאוד בעברי‪ ,‬ואם משהו טוב היה‬ ‫ידעתי שסבתא שלי הייתה בטרזיינשטט וסבא שלי‬ ‫והתחיל להוציא את הנוצות ממנה בעודה בחיים‪.‬‬ ‫לקצה גלגלי הג'יפ‪ ,‬הגבוה ממילא‪ ,‬הנהגים לא‬
‫מוח עמוק‪' ,‬דיפ בריין סטימיוליישן'‪ ,‬שהגה חוקר‬ ‫קורה הייתי אומרת 'איזה מזל'‪ .‬היום אני מסתכלת‬ ‫היה בצעדת המוות‪ .‬אני זוכרת שישבתי ערב אחד‬ ‫הוא גם קרא כנראה לאחרים שיצטרפו אליו בזמן‬ ‫היו בטוחים שנצליח לחזור בשלום‪ .‬נסענו ודאגנו‬
‫ישראלי‪ ,‬פרופ' חגי ברגמן‪ .‬זה מסייע מאוד‪ .‬אבל‬ ‫על זה אחרת‪ ,‬לא לוקחת דברים קשה‪ ,‬לא ממורמרת‪.‬‬ ‫בילדותי בחדר שלי והכנתי שיעורים ‪ -‬רק מנורת‬ ‫שהיא הייתה בהלם‪ .‬זה היה מחזה מטורף‪.‬‬ ‫לצ'יטה ולגורים שנותרו בסערה‪.‬‬
‫זה אומר שכולנו צריכים ניתוח חמש שנים מגילוי‬ ‫אני מבינה שמה שאפשר לקבל זה טוב‪ ,‬גם אם אני‬ ‫הקריאה דלקה ‪ -‬ואבא ישב על המיטה‪ .‬פתאום שאלתי‬ ‫"לקראת סוף היום השלישי בטנזניה לעת ערב‪,‬‬ ‫"הדבר הראשון שעשינו למחרת בבוקר היה‬
‫המחלה‪ ,‬לכל היותר עשר שנים‪ ,‬שאז התרופות כבר‬ ‫נכנסת למצב של 'אוף'"‪.‬‬ ‫על השואה‪ ,‬והוא סיפר שהיה בן שבע והתגנב מעבר‬ ‫כחצי שעה לפני שהיינו צריכים לעזוב את השמורה‪,‬‬ ‫לנסוע שוב לאזור הביצה ולחרדתנו ראינו אותה עם‬
‫לא מסייעות‪ .‬הניתוח מקל על התסמינים ונותן‬ ‫יש מצבי "אוף" ו"און"?‬ ‫לגדר להביא תפוחי אדמה‪ ,‬שיהיה להם מה לאכול‪.‬‬ ‫הנהג־מדריך שלנו קיבל הודעה שמשהו מעניין‬ ‫גור אחד בלבד‪ ,‬כשלא רחוק ממנה נחים בשלווה‬
‫יותר אפשרות להיות במצב של 'און'"‪.‬‬ ‫"בפרקינסון‪ ,‬התאים שמייצרים דופמין נהרסים‬ ‫"וזהו‪ .‬הוא לא סיפר יותר‪ .‬אבל מאותו הרגע‬ ‫מתרחש‪ .‬בדרך כלל הנהגים לא אומרים לאן אנחנו‬ ‫שני אריות צעירים‪ .‬הצ'יטה בחנה אותם ללא הרף‪,‬‬
‫‪ | 42‬ה' בתשרי תשפ"ג | ‪ | 1312 | 30.9.2022‬דיוקן‬