אברבנאל בראשית

www.hebrewbooks.
onj
V'tTWi ‫ע”י חיים‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫הפלוסופים ושמאחד מהם עשה אחר כך כל‬ ‫ידבר ומסדר הבריאה טעם סמיכות מלת‬
‫הדברים העליונים ומהאחר עשה כל הדברים‬ ‫בראשית למלת ברא‬
‫התחתונים ושעל שני החמרים הכחניים ההם‬
‫אמר בראשית ברא אלד‪.‬ים את השמים ואת‬ ‫בראשית ברא אלהיט עד יום אחד‪ .‬ראיתי‬
‫הארץ שהם אשר נבראו בתחלה‪ .‬ונמשך אחריו‬ ‫להעיר בפסוקים האלה שאלות‪:‬‬
‫בזה רבינו נימים ושאר האחרונים כלם וכבר‬ ‫השאלה הא׳ בפסוק בראשית ברא אלקים וגר‪.‬‬
‫קדמוד‪.‬ו בזה קדמוני מפרשי האומות וגם הנשיא‬ ‫וה א שאם בא הכתוב לספר סדר הבריאה‪,‬‬
‫ר׳ אברהם ברבי חייא בשער הב׳ מספרו מגלת‬ ‫ומהו אשר קדם בה‪ ,‬היאך יאמר שראשונה ברא‬
‫המגלה אשר עשה זה ענינו כמו שאזכור אחר‬ ‫את השמים ואת הארץ‪ ,‬כי הנה בהם יוכללו‬
‫זה‪ ,‬אבל כפי העיון הישר וד‪.‬טוב כבר יתחייבו‬ ‫הנמצאים הגשמיי׳‪ ,‬עליונים ותחתונים‪ ,‬ואם כל‬
‫לזד‪ ,‬ספיקות‪ .‬ראשון כי איד יאמר הכתוב שברא‬ ‫זה ברא בראשונה‪ ,‬מה הוא אשר ברא אחר‬
‫השם השמים וד‪,‬ארץ בעבור שברא מד‪,‬ם ההיולי‬ ‫כך‪ .‬והמפרשים תירצו זה באמרם שלא בא‬
‫בלבד בהיות היולי הדבר וחמת הוא החלק‬ ‫הכתוב לספר סדר הבריאה‪ ,‬אבל שמלת בראשית‬
‫היותר פחות שבו‪ .‬ואיך יקרא החומר ההוא‬ ‫היא סמוכה‪ ,‬יאמר בראשית ברוא אלהים את‬
‫הפשוט בשם הנמצא השלם המורכב וצורר‪.‬‬ ‫השפים ואת הארץ‪ ,‬הארץ היתה תהו ובוהו‪ ,‬זהו‬
‫שהוא שמים וארץ וכל שכן שיקרא׳ כן בד‪,‬״א‬ ‫דרך רש״י והראב״ע ונמשך אחריהם הרלב״ג‬
‫הידיעה השמים והארץ שלא תפול כי אם על‬ ‫אם לא שהוא עושה גזרת הכתובים במאמר‬
‫הדבר המושג הנראה ור‪,‬ידוע מאד לא על‬ ‫יהי אור‪ .‬ויאמר הכתוב לדעתו בראשית ביוא‬
‫החומר הכחני הנעלם וד‪,‬חסר שלא עמד‬ ‫אלהים את השמים ואת הארץ והיות הארץ‬
‫בכחניותו רגע או רגעים‪ ,‬ושני׳ שאיך אפשר‬ ‫תהו ובהו וגו׳ ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬יאין‬
‫שיד‪,‬יו נבראים שני חמתם כחניים בלי צורר‪,‬‬ ‫הפירוש הזה בכללו נכוו אצלי‪ ,‬לפי שיתחייב‬
‫^‪,‬יו נבדלים זד‪ ,‬מזר‪ .‬כי הנד‪ .‬הד‪,‬בדל יבא‬ ‫ממנו שלא זכר הכתוב בעצם ועל הכוונה‬
‫מצא הפועל והצורה ומי שאץ לו צורר‪ .‬כלל‬ ‫הראשונה בריאה לשמים ולארץ שהוא עקר פנת‬
‫בד‪,‬יולי לא יצוייר בו הבדל וכמאמר הפלוסוף‬ ‫החדוש ואמונתו‪ .‬ואם תאמר שאין בזה בטול‬
‫שמד‪ ,‬שבכה לא יוכר ויובדל ממד‪ .‬שבכח‪.‬‬ ‫לפי שנזכרה אחר כך בריאת השמים במעשה‬
‫ושלישי כי ד‪,‬נ׳ בצורות ג״כ נבראו יש מאין‬ ‫הרקיע מה נאמר לארץ שלא נזכרה בה עוד‬
‫במעשה בראשית ולמה אם כן לא זכר בהם‬ ‫בריאה‪ .‬גם שיקשה מאו׳ שיאמר הכתוב שהארץ‬
‫הכתוב בריאה‪ ,‬כמו שזכר בתמרים ההם‪ .‬ואין‬ ‫היתד‪ .‬תהו ובהו קודם שיזכור שהיתה נבראת‬
‫לומר שד‪,‬יו הצורר בחמרים בכח כדע׳ ב״ר‬ ‫ושיודיע הכתוב עניני הארץ והמים והרוח והחשך‬
‫בצוד החמריות כי הוא אינו דעת אמתי ובפרט‬ ‫קודם שיזכור בריאת השמים הקודמים לכל‪.‬‬
‫בצורר‪ ,‬האנושית שכולי עלמא מודו וגם ב״ר‬ ‫והראב״ע פירש השמים והארץ הנזכתם במסוק‬
‫שאינו מכח ההיולי כל שכן שירוחק זה מצורות‬ ‫הזה על הרקיע‪ ,‬שהוא לדעתו חלק מהאויר‬
‫הגלגלי כי בין שיהיו נפשות בחם או שכלים‬ ‫ועל היבשה הנגלות‪ .‬נמשך לדעתו שלא נזכר‬
‫נבדלים אי אפשר לומר שהיו בכח החומר‬ ‫במעץוה בראשית דבר מהעליונים אלא מהיסודות‬
‫ומהכרחיותו‪ .‬ורביעי כי הנד‪ ,‬חז״ל קבלו שכל‬ ‫ומורכ^‪,‬ם‪ .‬וכפי דרכו זה אין לנו בכתובי‬
‫מה שנברא בששה ימי בראשית בקומתן נבראו‪.‬‬ ‫התורד‪ .‬עדיו׳ על בריאת העולם בכללו כי‬
‫בצביונם נבראו‪ .‬בדעתם נבראו‪ .‬וכפי זה לא‬ ‫אם על בריאת העולם השפל בלבד והוא מגונה‬
‫נבראו החמרים ההם כחניים וחסרים מבלי‬ ‫מאד לפי שהוא דעת התכוניי׳ בעלי הסבוב‬
‫צורה כי אם בצביונם עם צורותיד‪,‬ם‪ .‬והתימא‬ ‫שהאמינו שהיו הגרמים השמימיי׳ ומניע ‪.T‬ם‬
‫מהמפרשים הקדושים האלה מי הכניסם בזד‪,‬‬ ‫קדמונים ושמד‪ .‬שבתוך הכדור מהדברים ההווים‬
‫דדחזק להניח שנבראו ראשונד‪ .‬חמתם כחניים‬ ‫וד‪,‬נפסדים הם לבד היו מחודשים מזמן קצוב‬
‫מבלי צורות‪ .‬שמהם נתהוו אחת כן הדברים‬ ‫לפי תכונת הכוכבים‪ .‬ונראה שאליו נטד‪ .‬החכם‬
‫כלם בצותתיזזם בשלמתם האם מפני שהניחו‬ ‫הזה שרי ליה מרי׳‪ .‬ואחרי שהוא אינו מקבל‬
‫הפלוסופים חומר היולי בכח נושא בהדר‪,‬‬ ‫התחלות תורתנו באמונת חרוש העולם בכללו‬
‫הטבעית וילמדו מעשיה הנד‪ ,‬הם ב ח ת לד‪.‬ניחו‬ ‫המוחלט מה לנו לד‪.‬תוכח עמו בפירש הפסוק‬
‫לפי שראו שההויה לא תד‪.‬יה מנמצא בפעל אל‬ ‫הזה כי אץ לנו לדבר עם מי שיכהיש ההתחלר‪.‬‬
‫נמצא בפעל‪ ,‬וקבלו גם כן שד‪,‬ד‪.‬דה לא תדת‪.‬‬ ‫אמנם הרמב״ן קבל שבא הכתוב לספר סוד‬
‫מד‪,‬עדר ולכן הוצרכו להניח בד‪,‬דה נושא חמת‬ ‫הבריאד‪ .‬וכתב שברא הקב״ו! מהאץ המוחלט‬
‫נמצא בכה אמצעי בין המציאות וד‪,‬עדר‪ .‬לא‬ ‫ביום הראשון לבד שני חמרים מבלי צורה‬
‫כאלח חלק יעקב כי אנחנו נאמין שנתהתז‬ ‫כחניי׳ בטבעם כענץ הד‪,‬יולי הראשון שזכרו‬
‫דשפיע יתברך בקצתו צורה קיימת נתקיים בה‬ ‫העולם יא מדבר אבל אחרי ההעדר הגמור‬
‫החמר ההוא ולא ישתוקק לצורה אחרת זולתה‬ ‫ואין לנו אם כן להניח היולי קודם בבריאה‬
‫בעליונים ובהשפיעו על קצת אותו חומר צורות‬ ‫הראשונה‪ .‬וכבר השתדל רבינו נסים לתת‬
‫היסודות ישתוקק החומר ההוא מפני פחיתות‬ ‫בדרשותיו לזה שתי סבות‪ .‬האחת שרצה הקב״ה‬
‫אותן הצורות לצורה אחר צורה למלאת חסרונם‬ ‫י*המשד ההויה הראשונה כפי האפשרות הטבע‬
‫ומפני זה היו עם צורות היסודות איכיות שהם‬ ‫ולא לברא דברים רבים מאין ושלכן ברא‬
‫כבות ההפסד מה שלא ימצאו כן בשמים‪ .‬אלא‬ ‫חמר אחד משותף ממנו יתהוו השפלים כלם‬
‫שכל זה ראוי שירוחק מבעלי האמונה התוריית‬ ‫וכן חמר אהד שממנו יתהוו העליונים מפני‬
‫כי הם מדרכי הפלוסופים ומה לתבן את הבר‪.‬‬ ‫שהצורה הגלגלית לא היתה אפשרית שתחול‬
‫מפני זה פרישת הרבנים האלה רחקה מני‪.‬‬ ‫בחומר הארץ‪ .‬והסבה השנית היא שנברא חמר‬
‫ומפרשי האומות פרשו פסוק הזה בדרך אחר‪,‬‬ ‫אחד משותף לכל הדברים השפלים כדי שיוכל‬
‫והוא שהתורה זכרה ענין הבריאה בראשונה‬ ‫האדם לזון עצמו מהצמחים והב״ח כיון שנבראו‬
‫בכלל באמרו בראשית ברא אלהים את השמים‬ ‫בשבילו ולא היה זה אלא בהיות חמר אחד‬
‫ואת הארץ שהוא רמז לכל הנמצאים עליונים‬ ‫משותף לכל אשר בארץ‪ .‬והסבות האלה אינן‬
‫ותחתונים שנזכרה בריאתם בפרשה ואחר כך‬ ‫הכרחיות לפי שאם יצדקו מאמריו על הדברים‬
‫התח ל הפרטיות איך היתרי הבריאה ההיא‬ ‫השפלים שיתחייב היות בהם חמר משותף מפני‬
‫במלאכת הימים באמרו והארץ היתרי תהו וגומר‪,‬‬ ‫ההויה והפסד ומפאת מזון האדם מה יעשה‬
‫ולפי זה הדרך לא ישאר לנו ספק למרי לא‬ ‫בעליונים שא־ן בהם לא הויה והפסד ואינם‬
‫אמר הכתוב בבריאת שמים וארץ ויאמר אלהים‪,‬‬ ‫מזון לאדם ומדוע הוצרך אליהם אם כן חמר‬
‫ולמה לא אמר בבריאתם וידיי כן‪ ,‬לפי שזר‪,‬‬ ‫אחד משותף כל שכן שמי המונע שיברא השם‬
‫הפסוק הראשון הוא דרך כלל‪ ,‬אבל נאמר כל‬ ‫היסודות הארבע עם צורותיהם והם יהיו חומר‬
‫ידי בכתיב בזכרון הפרטים‪ .‬וגם זה הדרך אינו‬ ‫משותף לכל ההווים והנפסדים ולמזון האדם‬
‫נכון לפי שלא מצאנו לדעתם שיזכור אחר זד‪,‬‬ ‫הקצור קצרה ידו מלברא ד׳ היסודות מהאין‬
‫בריאת הארץ ולא בריאת שאר היסודות כי לא‬ ‫קבריאת חמר אחה אלא שהדעת הזה היא נבנה‬
‫יאמר על אחד מהם ידיי כן ולא ויהי כן אבל‬ ‫על צורך ההויה הטבעית כפי שרשי הפלוסופיא‬
‫אמר הארץ היתה תהו ובדיו ואין זח לשון‬ ‫לא על תכונת ההויה האלהית המוחלטת כדעת‬
‫הבריאה וכן ורוח אלדיים מרחפת אינו לשון‬ ‫התורה‪ .‬ואם הייתי מאמין במציאות חמר קודם‬
‫בריאדי לא לרוח ולא למים‪ ,‬ואם אין בתורד‪,‬‬ ‫ממנו התהוו שאר הדברים מה שהוא באם'‬
‫עדות על בריאת היסודות מנין לנו שדייו‬ ‫בלתי ראוי כפי העיון התוריי‪ .‬יותר אבחר‬
‫מחודשים וזה כלו ממה שיורדי שהפירושים‬ ‫לומר שנברא חומר א' כחני‪ ,‬ממנו נעשה‬
‫האלו כלם בפסוק הזה לא יתכנו‪:‬‬ ‫העליונים והתחתונים כלם‪ ,‬מה'ותם שני חמי־ים‬
‫נבדלים זה מזה ומבלי צורה‪ ,‬וכמעט בזה‬
‫הבריאה יש מאין כדרך הרבנים האלה‪ .‬ואין שואל למה לא נזכר בריאת המלאכים‬
‫במ״ב‪.‬‬ ‫לאומר שיאמר שבהיות חומר אחד משיתף‬
‫לעליונים ולתחתונים יתחייב שיהיו אם כלם השאלה הב' למה לא נזכרדי במעשה בראשית‬
‫בריאת המלאכים הרוחניים בהיותם שלישו‬ ‫נצחיים או כלם הווים ונפסדים כי זה יצדק‬
‫בהויה הטבעית המוגבלת‪ .‬רוצה לומר שהדברים של עולם‪ ,‬והחלק הראשון ודימשובח ממנו האם‬
‫המשותפים בחומר אחד יתחייב שישתתפו נאמר כמו שחשבו אנשים מהמעיינים שאין‬
‫במשיגיהם מהנצחיות או בלתי נצחיות ולא שם שכלים נבדלים מחומר כי אם הסבר‪,‬‬
‫בבריאה הראשונה המוחלטת שהיתה כפי הרצון הראשונה ית׳ שהוא לבדו מניע חגלגלים כלם‪,‬‬
‫לפי שכבר נוכל לומר שברא השם יתברך ודייה הכדור המתנועע אחד ודימניע אחד‪ .‬דינה‬
‫חומר אחד בתהלה ונתן לקצתו צירה וטבע זה מלבד שהוא שקר כפי העיון האמיתי הוא‬
‫קיים מתמיד בעליונים ולקצתו צורה וטבע כפירה כפי התורה שפרסמה מציאות המלאכים‬
‫משתנה הווה נפסד‪ ,‬כי בהיות הבריאה הראשונה בספור האבות ובהגעת הנבואה לנביאים‪.‬‬
‫כפי הרצון הפשוט כל דבר לא יכחד מן המלך ובדברי דניאל‪ ,‬נקבו בשמות גבריאל ומיכאל‪,‬‬
‫וכמו שאמרו במסכת תעניות )דף ט״ו( מי וקבלו חכמי׳ ז״ל שהם נבראו בתחלת הבריאה‪,‬‬
‫שאמר לשמן שידליק יאמר לחומץ וידליק לפי כיתר הדברים הנבראים כלם‪ ,‬שהרי כתיב הללוהו‬
‫שטבע הדברים אינו כ״א כפי מה שגזר רצונו כל מלאכיו‪ .‬כי הוא צוד‪ ,‬ונבראו‪ ,‬ולכן אמר‬
‫יתברך ובהיות החומר ההוא שנברא ראשונה בתורה ויכלו השמים וד‪,‬ארץ וכל צבאם‪ ,‬כי‬
‫מוכן מפאת עצמו לקבל איזו צורה כאשר בכלל צבא השמים‪ ,‬הם השכלים המניעים אותם‪,‬‬
‫ה‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫זה הפירוש יחסר בכתוב שם הבורא‪ ,‬שיאמר‬ ‫וכמו שאמר )מלכים א׳ כב‪ .‬יט( ראיתי את‬
‫בראשית ברא‪ ,‬ולא יזכור מי הוא הבורא‪ .‬ועם‬ ‫ה׳ יושב על כסאו‪ ,‬וכל צבא השמים עומדים‬
‫היות שנסבול החסרון אשר בזה בשאר הפסוקים‪,‬‬ ‫עליו מימינו ומשמאלו שהם המלאכים‪ ,‬ועליהם‬
‫)עמוס ר יב( אם יחרוש בבקחם )איוב ג׳ ט(‬ ‫אמר ישעיה ע״ה )כו‪ (n ,‬אנכי עשיתי ארץ‪,‬‬
‫כי לא סגר דלתי בטני‪ ,‬אינו ראוי שנסבלהו‬ ‫ואדם עליה בראתי‪ ,‬אני >ד>• נטו שמים וכל‬
‫בפסוק הראשון מהתורה‪ ,‬שבו עקר אמונת‬ ‫צבאם צויתי׳‪ .‬ובנבואה זכר ישעיה ג״כ שרפים‬
‫הדוש הבחאה‪ .‬ועוד כי אם היה אלהים מכלל‬ ‫עומדים ממעל לו‪ ,‬שקרא המלאכים בשם שרפים‪,‬‬
‫הנבראים‪ ,‬ה־ה ראוי שיאמר בראשית ברא‬ ‫לפי שהיה שליחותם לשריפה כמו שאמר והבית‬
‫את אלהיט אח השמים ואת הארץ‪ ,‬כי אח הוא‬ ‫ימלא עשן‪ .‬ואיד א״כ נכחיש מציאות׳‪ .‬והנה‬
‫סימן הפעול‪ ,‬ולכן היה ראד לסמכו למלת‬ ‫הגרמי׳ השמימיים‪ ,‬קצרה התורה בספור עניניהם‪,‬‬
‫אלהים אם היו נבראים‪ ,‬כמו שנסמד לשמים‬ ‫אבל עכ״פ העידה בכלל בריאתם‪ .‬ויקשה א״כ‪,‬‬
‫ולארץ‪ .‬ואחרי רואי כי אין מענה בפי שלשת‬ ‫למה זה לא זכרה גם כן בדרד כלל בריאת‬
‫האנשים האלד״ שלמים הם אתנו מפרשי התורה‪.‬‬ ‫השכלים הנבדלים‪ ,‬היושבים ראשונה במלכות‪,‬‬
‫דברתי אל לבי אלכה אל הגדולים חכמי הגמרא‪,‬‬ ‫וכי חפשתי את כל כלי המפרשים בדבר זה‪,‬‬
‫כי הם ידעו דרד ה׳‪ .‬וראיתי בבראשית רבה‬ ‫ראיתי שרש״י לא דבר בזה כלום‪ ,‬אד אמר‬
‫שאסרו אימתי נבראו המלאכים‪ ,‬רבי חנינא‬ ‫ורוח אלהים מרחפת על פני המים‪ ,‬כסא הכבוד‬
‫אומר בב׳ נבראו‪ ,‬שנאמר המקרה במים‬ ‫עומד באויר ומרחף ב ח ח פיו של הקב״ה‬
‫עליותיו‪ ,‬וכתיב עושה מלאכיו רוחר‪ .‬רבי יוחנן‬ ‫ובמאמרו ע״כ‪ .‬ולא ידענו מהו זה כסא הכבוד‬
‫אומר בחמישי נבראו‪ ,‬דכחיב ועוף יעופף על‬ ‫אשר זכר הרב‪ ,‬האם הוא שם לקב ח המלאכים‪,‬‬
‫הארץ‪ ,‬וכתיב ובשתים יעופף‪ .‬ואמרו שם בין‬ ‫ומה היה להם באויר‪ ,‬ולמה לא נזכר בהם‬
‫על דעחיה דרבי יוחנן‪ ,‬בין על דעתיה דרבי‬ ‫בריא׳‪ .‬אמנם הראב״ע כבר הודעתיד מכוונתו‪,‬‬
‫חנינא‪ ,‬לא נברא ביום הראשון כלום‪ ,‬שלא‬ ‫שלא נזכר במ״ב דבר מן העליונים‪ ,‬ושאין זה‬
‫תאמר מיכאל הוא מותח בדרומו‪ ,‬וגבריאל‬ ‫דעת התורה האלהית‪ ,‬והרמב״ן כתב וז״ל‪ ,‬ואם‬
‫בצפונו‪ ,‬והקב״ה מודד באמצע‪ ,‬אלא )ישעיה‬ ‫תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף‪ ,‬לא נתפרש‬
‫מ״ד כ״ד( אני ה׳ עושה כל‪ ,‬נוטה שמים‬ ‫בתורה‪ ,‬אבל אם תזכה ותבין סוד בראשי»^‬
‫לבדי‪ ,‬רוקע הארץ מי אתי‪ .‬ואומר אני שבדעות‬ ‫ולמה לא הקדים לומר אלהים ברא בראשית‪,‬‬
‫האלה מבוארת החולשה‪ ,‬כי איד יתכן שיברא‬ ‫תדע כי על דרד האמת יגיד הכתוב בתחתונים‪,‬‬
‫הקב״ה שמים וארץ מים רוח אור וחושד‪ ,‬קודם‬ ‫דרמוז בעליונים‪ ,‬ומלת בראשית תרמוז בחכמה‬
‫בריאת המלאכים לדעת רבי חנינא‪ ,‬אף שהראיה‬ ‫ע״כ‪ .‬ור״ל שבראשית‪ ,‬תורה על ספיר׳ חכמה‬
‫שהביא אינה מחוייבת‪ ,‬רמה לומר שבעבור‬ ‫שהיא היתה ראשי׳ הבחא׳‪ ,‬כמו שאמר ה׳‬
‫שנאמר עושה מלאכיו רוחות‪ ,‬א ח ח המקרה‬ ‫בחכמה יסד ארץ‪ ,‬ויפרש מלת אלהים על‬
‫במים‪ ,‬שיורה שנבראו בשני‪ .‬כי הנה גם כן‬ ‫המלאכים‪ ,‬ויהיה פירש הכתוב הזה‪ ,‬שבראשית‬
‫נאמר אחריו יסד ארץ על מכוניה‪ .‬והיא לדעת‬ ‫וחכמה עליונה‪ ,‬ברא רוצה לומר הבורא יתברד‪,‬‬
‫כלם נבראת בראשון‪ .‬ועוד שמאותו פסוק‬ ‫שלא נזכר בכתוב הזה‪ ,‬ג׳ מדרגות מהנמצאים‬
‫שמביא רבי חנינא‪ ,‬לא יתבאר שנבראו בשני‪,‬‬ ‫שהם אלהים‪ ,‬רוצה לומר המלאכים הרוחניים‪,‬‬
‫כי אם שנבראו אחח הרקיע‪ ,‬ואפשר שיהיה‬ ‫והשמים שהוא שם לכל הגלגלים‪ ,‬והארץ שהוא‬
‫זה בג׳ או בד׳ או אחר כד‪ .‬ואמנם לדעת רבי‬ ‫שם השפלים כלם‪ ,‬שהם שלשת חלקי הנמצא‬
‫יוחנן יקשה גם כן‪ ,‬איד היתה הגלות היבשה‬ ‫השכלי׳‪ ,‬השמימיי‪ ,‬והחמרי השפל הזה‪ ,‬ולכן‬
‫ממיחת הדשאים קודם בחאת המלאכים‪.‬‬ ‫לא אמר הכתוב אלהים ברא בראשית‪ ,‬לפי‬
‫והראיה שהביא‪ ,‬היא גזרה שוה‪ ,‬וידוע שלא‬ ‫שהיה אלהים כפי זה הפירוש נברא‪ ,‬ולא‬
‫קבלה מרבו‪ ,‬עד הלכה למשה מסיני‪ ,‬כיון שבא‬ ‫בורא‪ ,‬וכן פירשו רבינו בחיי‪ .‬וגם הדעת הזה‬
‫חולק עליה‪ ,‬ולכן לא קבלה הרמב״ן‪ .‬וגם הטעם‬ ‫אינו נכון‪ ,‬לפי שבכל מעשה בראשית‪ ,‬נזכר‬
‫שנתנו שניהם שלא נבראו בראשון‪ ,‬כדי שלא‬ ‫שם אלהים כנוי לבורא יתברד‪ ,‬ואיד א״כ‬
‫יאמרו שעזרו בבריאת העולם אין לו הכרח‬ ‫יפורש שם אלהים הראשון שבתחלת התורה‪,‬‬
‫לדעותיהם שאם כן היה ראוי שתהיה בחאתם‬ ‫על המלאכים הנבראים‪ ,‬ושם אלהים שבשאר‬
‫אחרי בחאת האדם פן יאמת שהם השפיעו‬ ‫הפסוקים על הבורא‪ ,‬סבת הסבות יתברד‪ ,‬או‬
‫בו הנשמה‪ .‬ומזה כלו ידאה שאץ הדעת הזה‬ ‫נפרש כל אלהיט שבא במ״ב על המלאכים‪ ,‬והם‬
‫כפי הנראה מפשוטו מחישב בהיתר השאלה‬ ‫היו הבוראים‪ ,‬והוא מגונה מאד‪ .‬כי אל הסבה‬
‫הזאת‪ :‬גם נמצא בדבריהם ז״ל דעת אחר‬ ‫הראשונה יתברד‪ ,‬נתיחסה הבריאה כלה בעצם‪,‬‬
‫והוא שהמלאכים ;בראו ביום ראשון בבריאת‬ ‫ובלי אמצעי לא לשום דבר מנבראיו‪ ,‬גם שבפי‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫ו‬
‫וארץ מכוונת לעצמה ואיד יאמר הכתוב‬ ‫האור והטעם בזה הוא שהנבדלים מפני קוצר‬
‫מה שהיד‪ ,‬קודם בריאת שמים וארז‬ ‫שכלנו להשיגם כפי אמתתם המשילה התורה‬
‫אם לא זכר עדיו בריאתה וד‪,‬יד‪ ,‬ראד‬ ‫ענינם לאור מפני רוחניותו והיותו סבה להשגת‬
‫עיאמר בראשית אמר אלהים יהי אור ואחר‬ ‫המראים כמו שאותם הנמצא ם הנכברים הרוחניים‬
‫כך יאמר וברא אלהים את השמים דאת הארץ‪,‬‬ ‫הם סבת ההשגה השכלי׳ ער שמפני זה נאמר‬
‫והטענה הג׳ שאם בא הכתוב לספר מה שד‪,‬יה‬ ‫עליו ית׳ )תהלים כ״ז אי( ה׳ אורי וישעי ה׳‬
‫קודם בריאת שמ ם וארץ מד‪ ,‬יד‪,‬יד‪ ,‬עניו והארז‬ ‫אור לי ולזה כוונו ז״ל באמרם במדרש תהלים‬
‫היתה תהו ובהו כי בידוע הוא כי אם האור קדם‬ ‫אמר רבי סימון הבדיל הקב״ה האור לעצמו‪,‬‬
‫לשמים ולארץ שקדם גם כן אל היו׳ הארץ‬ ‫משל למלך שראה מנה יפה אמר זו לעצמי כך‬
‫תהו ובהו כי הקודם לעצמו הדבר קודם בהכרח‬ ‫כשבראו הקרוש ברוך הוא אמר אין שום בריאה‬
‫למשיגיו ומה בא להודיענו‪ :‬והרביעית שאם‬ ‫יכולה להשתמש בו אלא אני הה״ד )דניאל ב‬
‫היד‪ ,‬האור הנזכר ביום הראשון נאמר על‬ ‫כ״ב( ונהורא עמיה שריה וכבר פירש הרלב״ג‬
‫המלאכים מה יר‪,‬יה החשך שנזכר אחרו‪ ,‬ולמד‪,‬‬ ‫המאמר הזה ע־' זאת הכוונה להוכיח ממנו שאין‬
‫קרא את האור השכלי יום ולחשך קרא לילה‬ ‫אפשר שיפורש על האור המוחש כי איך יאמרו‬
‫ואיך יעשה יום אחד מהאור והחשך היצדק‬ ‫שהבדילו הקב״ה לעצמו ושאין שום בריה יכולה‬
‫כל זה על המלאכים וד‪,‬רלב״ג משיב על זה‬ ‫להשתמש בו אלא שאמרוהו על האור הרוחני‬
‫שהחשך הנזכר בפרשד‪ ,‬הוא רמז למציאות‬ ‫השכלי‪ .‬וכן תמצא שבב״ר חלקו רבי יהודה‬
‫החומר השפל שהוא בתכלית המרחק וההבדל‬ ‫ורבי נחמיה חד אמר האורה נבראת תחלה‬
‫מהאור הריחני כי היד‪ .‬האור השכלי צורד‪ ,‬ופעל‬ ‫ואחר כך שמים וארץ‪ ,‬וחד אמר שמים וארץ‬
‫גמור והחומר הראשון השפל היא כחני חסר‬ ‫נבראו תחלה ואחר כך נבראת האורה‪ .‬ואין‬
‫ושפל וחשוך בערכו אל הנבדלים ומפני קיום׳‬ ‫ספק שלא היו חולקים באור הגשמי כי איך‬
‫קרא אלהים לאור יום וקרא לחומר החשוך‬ ‫יסבול הדעת שיהי׳ האור המוחש נברא קודם‬
‫הכחני לילה לחסרונו‪ .‬ושאמרו ויהי ערב ויהי‬ ‫שנברא העולם כי הנה הוא מתפשט באויר‬
‫בקר יום אחד להגיד שבזד‪ ,‬האור הרוחני עשד‪,‬‬ ‫מניצוץ השמש ומאיר על הארץ ואם עדין לא‬
‫השם מדרגות חלוקות הולכות מהלך השלמות‬ ‫היה גלגל ולא שמש ולא ארץ ולא אויר איך‬
‫קצתם לקצתם כמו שהערב וד‪,‬בקר יתחלפו‬ ‫יהי׳ נברא האור אלא שהיה דעתם ודבריהם‬
‫מדרגותיהם בפחות ויתר ובסוף הפסוק אמר‬ ‫באור ההוא על השכלים הנבדלים ומאמרים‬
‫יום אחד להג ד שזר‪ ,‬היה פועל יום ראשון‬ ‫אחרים באו גם כן שם מורי׳ על זה עצמו‪.‬‬
‫והדברים האלה הבל המה מעשר‪ ,‬תעתועים לפי‬ ‫והרלב׳׳ג בספר מלחמות שלו ובפיררצו לתורה‬
‫שמציאות החומר השפל לדעתו ולדעת כלם נכלל‬ ‫פי׳ האור הזה כפי הפשט על השכלים הנבדלים‬
‫בשם ארץ‪ .‬ואם עדיין לא היה שם ארץ כיון‬ ‫והוא בעיני דבר בלתי ראו־ ולא מתישב כפי‬
‫שקדם בריאת האור לבריאת שמים ו א ^ לדעתו‬ ‫פשט הכתובים וזה מטענות‪ .‬הא׳ כי למה יקצר‬
‫איך יאמר שהבדיל בינו ובין טבע הנבדלים‬ ‫מלקרא אותם מלאכי' או שרפים או בשם אש‬
‫שקרא אור גם שהחומר ההיולאני הזה המפרשים‬ ‫כדרכו ויקראם אור בהיית האור הוא מקרה‬
‫פעמים יקראוה ארץ ופעמים יכנוד‪,‬ו בשם תר‪,‬ו‬ ‫נמשך אחר מקדה התנועה והמלאכים הם נכבדי׳‬
‫ובהו ופעמים מים ופעמים חשך וד‪,‬ו׳ המור‬ ‫מהעצמי׳‪ .‬ומה שנאמר בו ית׳ אורי וישעי אור‬
‫שבחשך ילכו בענין ההוא‪ :‬ומלבד כל זה הנד‪,‬‬ ‫לי הוא משל להצלה ולעזרה הבאה ממנו על‬
‫פסוק ויהי ערב ויהי בקר אי אפשר לישבו על‬ ‫דרך קומי אי■י כי בא אורך העם ההולכים‬
‫נכון לפי שאף שיהיו מדרגות במלאכים לא‬ ‫בחשך ראו אור גדול‪ .‬ומאמר ונהורא עמיה‬
‫יפול בד ‪ a‬שם בקר וערב ואתה תראה שכז‪,1‬‬ ‫שריה על הידיעה הגלויה לפניו נאמר לא‬
‫אמר בכל א׳ מימי בראשי׳ וגם בדבר שאין‬ ‫על המלאכים וראש הפסוק מוכיח על סופו ידע‬
‫בו מדרגות כל שכן שלא אמר הכתוב ויהי‬ ‫מה בחשוכא ונהורא עמיה שריה‪ .‬ולכן עם‬
‫באור ערב ובקר אלא ויהי ערב ויד‪,‬י בקר סתם‬ ‫היות ציור הנבדלים קשה על השכל האנושי‬
‫ואיך יוצדק זה בשכל־ם הנבדלים‪ .‬ויותר קשד‪,‬‬ ‫הנה להיות מציאותם מפורסם בתורה היה ראוי‬
‫מזה אפרו יום אחד מבלי ענין ומבלי קשור‬ ‫לקראם בשמם‪ :‬והשנית כי אם היתד‪ ,‬בריאת‬
‫כלל כיון שאינו סמוך לויד‪,‬י ערב ויר‪,‬י בקר‬ ‫המלאכים קודמת לשמים וארץ למה זה נזכרה‬
‫ואין בו גזרה והוא אם כן מטעה לבעל הטעמינ^‬ ‫בתורה אחרי כן בפסוק יהי אור‪ .‬והפירוש‬
‫וזה כלו מורד‪ ,‬שהדעת הזה מהיות האור נאמר‬ ‫אשר יעשו בזה בראשית ברוא אלהים את‬
‫על המלאכים הוא יוצא מדרך האמת ואחשוב‬ ‫השמים ואת הארץ אמר אלהים יהי אור אינו‬
‫שחז״ל לא כוונו אליו באותם המאמרים שאמרו‬ ‫נכון‪ .‬שאם כן לא נזכרה בתורה‪ ,‬בריאת שמים‬
‫שם‪ ,‬ואין זד‪ .‬האש שאמר ודבריו שמעת מתוך‬ ‫בעניו האורה כי אם לאור אלהי שנברא לשעתו‬
‫האש‪ .‬אבל היו שם ב׳ דברים מתחלפים‪ ,‬האש‬ ‫ונפסק כמו שיבא אהר זה‬
‫הנראד‪ .‬בראש הר‪.‬ר לעיני בני ישראל‪ .‬והענן‬ ‫השאלה הג׳ היא אם היה שכל מה שנברא‬
‫וד‪,‬ערפל החשוד שהיה סביבו‪ ,‬וד‪.‬קול היה יוצא‬ ‫בימי בראשית היה במאמר שנאמר‬
‫מד‪.‬אש באמצעות הענן החשוד‪ ,‬וצדקו אם כן‬ ‫)תהלים לג( בדבר ה׳ שמים נעשו ובמשנה‬
‫שני הכתוב‪-‬ם‪ .‬ולא נאמר חשד על האש‪ .‬ולא‬ ‫אמרו )אבות פ״ה פ״א( בעשרה מאמרות נברא‬
‫אש על החשד‪ ,‬ויעיד על זה‪ ,‬אמרו )דברים ה׳{‬ ‫העולם למה זה נשתנה מעשה היום הא׳ ממלאכת‬
‫את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם בד‪.‬ר‬ ‫שאר הימים‪ .‬והנה השנוי בג׳ דברים‪ .‬הא׳‬
‫מתוך האש הענן וד‪.‬ערפל‪ .‬שהוא החשך שד‪.‬יד‪.‬‬ ‫שבמלאכת כל יום ויום מחמשת הימים הנשארים‬
‫סביב האש‪ ,‬וכן כל חשוד טמון לצפוניו‬ ‫תמצא לשון אמירה ויאמר אלהים יהי כך‬
‫תאכלהו אש לא נופח‪ ,‬הם ב׳ דברים האור‬ ‫ועמה אם כן לא אמרה התורה ביום הראשמ‬
‫והחשך לא דבר אחד‪ .‬ומה שכתב הרב שד‪.‬אש‬ ‫גם כן בראשית אמר אלהים יהי שמים וארץ‬
‫היסודי הוא חשוד כי אלו היד‪ .‬מאיר היה‬ ‫כל שכן שארז׳׳ל בביאור ששמים וארץ נבראו‬
‫נראה בלילד‪ ..‬חוץ מכבוד חכמתו אין הדבר‬ ‫במאמר עד שמפני זה מנו במסכת ר״ה בראשית‬
‫כן כי הוא אינו חשוד ואינו גם כן מאיר אבל‬ ‫אהד מהמאמרות באמרם בראשית נמי מאמר‬
‫הוא ספיריי ולא יתחייב מהיותו בלתי מאיר‬ ‫הוא‪ .‬והשנוי השני שבמלאכת שאר הימים‬
‫שיד‪.‬יד‪ .‬חשוך כי הגד‪ .‬האויר אינו מאיר ולא‬ ‫נזכר שם הבורא קודם לפעולתו‪ .‬ויאמר אדהים‬
‫יאמר שהוא חשוך‪ .‬ואם היה חשוך היה מחשיד‬ ‫יהי רקיע ויאמר אלהים יהי מאורות וכדומה‪.‬‬
‫לנו היום גם שיסוד הארץ עדין לא נקרא בשם‬ ‫אמנם ביום הראשון נזכר הפעול קודם זכרת‬
‫מיוחד שר‪.‬רי ביום השלישי נאמר ויקרא אלהים‬ ‫שם הפועל באמרו בראשית ברא אלהים עד‬
‫א ת ולכן הארץ הנזכרת בכאן‬ ‫ליבשה‬ ‫שמפני זה הוצרכו המעתיק־ם לשנות הכתוב‬
‫הוא שם אל כלל התחתונים‪ .‬וד‪.‬אמת הוא‬ ‫ולהעתיק לתלמי המלד אלהים ברא בראשית‬
‫שאם נמצא חשד באש המתלקחת בעצים אשר‬ ‫כדאיתא במגלה‪ .‬והשנוי הג׳ שלא נאמר בבריאת‬
‫אצלנו הוא מפני עכירות החמר ההוא ואינו‬ ‫שמים וארץ יהי כן כמו שאמר בשאר ההויות‪:‬‬
‫כן באש היסודי כי אינו מסובך בדבר עב ועכור‪.‬‬ ‫השאלה הד׳ מהו ענין והארץ היתה תהו‬
‫דש מהקדמונים שאמרו שאין שם יסוד האש‬ ‫ובהו וגר וכבר ידעת מה שפי׳ בו הרב‬
‫אבל על כל מה שיש מן הארץ עד הגלגל‬ ‫המורה בפ׳׳ל ח״^ ונמשד אחריו הרמב״ן‪ ,‬וכלל‬
‫הוא אדר וחלקיו מתחלפים באיכיות בפחות‬ ‫כוונתם הוא‪ ,‬שבא הכתוב הזה להודיענו אחר‬
‫ד ת תן כפי קרבתו אל המרכז או אל המקיף‬ ‫שזכר בריאת שמים וארץ‪ .‬שהארץ ההיא אשר‬
‫לא שיתחלפו בצורר‪ .‬וכלם הם ספ^יים לא‬ ‫זכר שברא‪ ,‬היתה כוללת היסודות הד׳‪ •,‬ארץ‬
‫מאירים ולא חשוכים‪ .‬וזהו באמת הדעת היותר‬ ‫ומים ואויר ואש‪ ,‬ולכן זכר בזה הפסוק‬
‫קתב למושכל‪ .‬כמו שיתבאר אחר זה ואף אותם‬ ‫והארץ‪ ,‬שהכונה בו יסוד העפר והחשד שהר‬
‫שחשבו שיסוד האש הוא חלוק בצורר‪ .‬מד׳אדר‬ ‫יסוד האש כי האש היסודי הוא חשוד ואלו‬
‫אין ספק שיאמת שהוא יותר בד‪.‬יר וספיריי ממנו‬ ‫היה מאיר‪ .‬היה נראה בלילה‪ ,‬והוכיח הרב המור׳‬
‫ילכן יתראו בו הככבים בלילה ור‪.‬שפש ביוס‬ ‫שד^וש׳ הוא האש‪ ,‬ממה שנ׳ בד‪,‬ר סיני בשמעכם‬
‫כי כל מה שיתרחק מהא ת דתקרב אל הגלגל‬ ‫את הקול מתוך החשד ונאמר ודבריו שמעת‬
‫יוסיף בר‪.‬יתת וספיריות וכל זר‪ .‬יוכיח שלא‬ ‫מתיד האש‪ ,‬וכן תאכלהו אש לא נופח וגר‬
‫נאמר בפסוק הזה חשד על יסוד האש‪ .‬ומהם‬ ‫)איוב כ׳ כו(‪ .‬ורוח אלרדם שהוא יסוד האויר‬
‫אמרו וחשך על פני תד‪.‬ום כי הנה תהום הוא‬ ‫על פני המים שהר היסוד המימי והדעת הזה‬
‫עומק המים ומקום האש אינו סמוד אליו כי‬ ‫אינו אמיתי בעיני מפנים מהם שהכתוב אום׳‬
‫הוא על האדר לא על המים מבלי אמצעי‪.‬‬ ‫וד‪.‬ארץ היתד‪ .‬תהו ובהו וחושך על פני תהום‪.‬‬
‫וכבר נתחבט הרב המורד‪ .‬בזה הספק וכתב‬ ‫ואם ה ‪ .T‬שם חשד נאמר על יסוד האש‪ ,‬א ‪T‬‬
‫שבהיות החשד שד‪.‬יא האש על האדר וד‪.‬אדר‬ ‫ממד אוחי לתד‪.‬ו׳ קודם זכרץ המים ור״אויר‪.‬‬
‫על המים הי׳ א״כ החשך על פני המים‬ ‫שהר בחלוף הסדור הטבעי‪ .‬ומהם שדהשד אינו‬
‫באמצעות האדר‪ .‬אבל זד‪ .‬מאמר בטל הוא כי‬ ‫האש‪ ,‬והכתובים שהכי׳ הרב לראיה שיאמר על‬
‫התורה לא באד‪ .‬לד‪.‬ודיע הסבות הרחוקות בדבר‬ ‫האש שם חשד‪ .‬לא יע ‪ T‬ו עליו כלל‪ .‬לפי‬
‫אלא הסבות הקרובות ואם ד‪ .T .‬החשד הוא‬ ‫שהתש׳ שנזכ׳ במעמד הר סיני על הענן וד‪,‬ערפל‪.‬‬
‫האש היה ראד שיאמר והשד על פני הרוח‬ ‫שד‪.‬יר‪ .‬סביב האש הנראה שם נאמר‪ ,‬תד‪ .‬ענמ‬
‫כי הוא מקומו הטבעי בלי אמצעי לא על פני‬ ‫בשמעכם את הקול מתוד החשך‪ ,‬לפי שד‪.‬יה‬
‫תהום ואם על ידי אמצעיים באו דברי חורה‬ ‫הקול האלקי הד‪.‬וא יוצא מתון■ החושד אשר‬
‫ואומר שהרב וכל האחרונים שאחזו דרכו‬ ‫גם כן נוכל לומר שיהיה החשך על פני הארץ‬
‫וחשבו שבבריאה השמים בתחלת הבריאה‬ ‫באמצעות האויר והמים הנה א״כ אין החשך‬
‫נבראו ג״כ המאורות ונאצל מהם מיד האור‬ ‫שם האש‪ ,‬וכן בענין הרוח שפירשו הרב על‬
‫שאינו זולת הנצוץ המתפשט מהגשם המאיר‬ ‫יסוד האויר אינו כן כי הנה לא תמצא בכל‬
‫בגשם הספיריי והוא שנזכר כאן בפרשה‪ .‬ואומר‬ ‫הכתובים ש־קרא רוח היסוד האוירי הפשוט אלא‬
‫בו כי טוב לפי שהמציאות והטוב יתהפכו‬ ‫הרוח הנושב שהוא מורכב כמו שנ׳ בספר‬
‫בנושא‪ .‬והבדיל השם בין האור ובין החשך‬ ‫האותות או שאר הדברים שיכנה הכתוב בשם‬
‫בתנועות הגלגל אשר עשה הבדל טבעי בצורה‬ ‫כמו שיתבאר ואם לא כן אלא שהיה‬ ‫רוח‬
‫להיות שניהם מקבילים הקבלת המציאות‬ ‫הרוח הנזכר כאן יסוד האויר יקשה למה‬
‫והעדר וקריאת השם לאור יום ולחשך לילה‬ ‫■ייוחס אל חאלהים באמרו ורוח אלהים מרחפת‬
‫היא כפי האנשים כי השמות הם מ סכמים‬ ‫ולא ייחם אליו ככה שאר היסודות שזכר‪.‬‬
‫ונתיחסו הדברים האלה לאלוה יתברך להיותו‬ ‫ז־הפסוקים שהביא הרב מהרוח להוכיח שנאמר‬
‫סבה ראשונה לכל הדברים וכאשר שמשו‬ ‫של האויר ורוח נסע מאת ה׳ נשפת ברוחך‬
‫האור והחשך בהקף הגלגל הכולל ממזרח‬ ‫ודומיהם כלם על הרוח הנושב נאמרו שהוא‬
‫למערב ומשם חזרתו למזרח היה׳ יום אחד‬ ‫המתנועע ולא על יסוד האויר שהוא נח‬
‫רוצה לומר יום מתאח׳ כחשכה כאורה בן כ״ד‬ ‫במקומו ומפני זה כלו לא נחה דעתי לפרש‬
‫שעוו^ וממה שאמר ראשונה ערב וא״כ בקר‬ ‫הפסוק זכרון הד׳ היסודות ולכן תפוי‬ ‫בזה‬
‫יראה שהמאור הגדול בעת ההשפעה הכללית‬ ‫השאלה למה לא נזכרה בריאתם במעשה‬
‫נקבע נוכח מרכז הארץ מתחת ליבשה ושברגע‬ ‫בראשית בהיותם יסודות הדברים השפלים ומהו‬
‫ההוא היה חשך מתפשט על החלק הנגלה‬ ‫גם כן ענין זה הפסוק כי הנה אומרו על‬
‫מהיבשה וא״כ זרח על פני כל הארץ ולדעתו‬ ‫סני תהום על פני המים אינו לשון בריאה‬
‫זה לא נברא האור בעצמו אלא שכאשר נברא‬ ‫כיון שלא נאמר בהם יהי כך כמו שנאמר‬
‫הגלגל צוה השם שיתנועע ומתנועתו נמשך‬ ‫על שאר הדברים שנבראו אז ‪:‬‬
‫האור‪ .‬ולפי שיקשה על הדעת הזה מה שזכרה‬ ‫דשאלה הה׳ מה הוא האור הנזכר כאן‬
‫התורה מבריאת המאורות ביום הרביעי הוצרך‬ ‫בפרשה כפי פשט הכתוב ומה ענינו‬
‫הרב המורה להשיב עליו כפי הנראה מתוך‬ ‫זאתה תדע שהרב המורה והראב״ע גם כן‬
‫דבריו באותו פ״ל ח״ב הנזכר שביום הראשון‬ ‫וכל האוחזים דרכם חשבו שהאור הנזכר כאן‬
‫נברא הגלגל והמאורות והאור הנאצל מהם‪.‬‬ ‫תוא האור עצמו מהמאורות שנבראו בשמים‪.‬‬
‫האמנם ברביעי נגלית ונראתה פעולתם בבריאת‬ ‫וניקול״א דליר״א שפירש התורה לאומות זהי‬
‫הצמחים לפי שלא תהיה אלא בירידת המטר‬ ‫דעתו גם כן וגם הרמב״ן זכרו בשם יש‬
‫והמטר לא ירד כי אם בהעלאת אדים מן‬ ‫»פרשים אולי שלא ראה בדברי הרב המורה‬
‫הארץ ושסבתם החום המגיע מהאור השמשי‬ ‫ולכן לא יחסו אליו‪ .‬עוד תשוב תראה שגם‬
‫לא שנתחדש אז דבר לא בגלגל ולא במאורות‬ ‫בחכמי הגמרא נמצאו אנשים חכמים מחזיקים‬
‫ולא באור הנאצל מהם זהו הנראה מדברי‬ ‫בדעת הזה כי הנה במסכת חגיגה אמרו שביום‬
‫הרב ודעתו בזה כפי מה שהליצו בעדו מפרשי‬ ‫הראשון נבראו עשרה דברים ומנו בכללם‬
‫ספרו ונעזר הרב בזה מאותו מאמר שזכרתי‬ ‫האור‪ .‬והקשו שם ואור ביום הראשון איברי‪.‬‬
‫הן הן מאורות שנבראו ביום הראשון ולא תלאן‬ ‫והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים‬
‫עד היום הרביעי‪ .‬אולי שגם הרמב״ן לזה‬ ‫וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי ואמרו‬
‫עצמו כיון כשזכר הדעת הזה בשם יש מפרשים‬ ‫בסוף הסוגיא כתנאי אור שברא הקב״ה ביום‬
‫כמה שאמר בסופו וז״ל ואם כן ירמוז הכתוב‬ ‫ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם‬
‫לאשר יהיה ברבתי אחרי היות המאורות‬ ‫ועד סופו דברי רבי יעקב וחכמים אומרים‬
‫ברקיע השמים ע״כ‪ .‬רוצה לומר שהאור הנזכר‬ ‫הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא‬
‫ביום הראשון הוא עצמו אור המאורות הנזכר‬ ‫תלאן עד יום רביעי עד כאן‪ .‬ויראה מפשוטו‬
‫ברביעי אלא שבראשון זכרו הכתוב על העתיד‬ ‫של זה המאמר שקצת החכמים היו סוברים‬
‫להיות ברביעי‪ .‬והדעת הזה בכללו הנה הוא‬ ‫■שיהי׳ האור הזה מושכל רמז לשכלים הנבדלים‬
‫מכחיש עדות כתבי התורה ומעוות וסותר דברי‬ ‫וקצתם היו חושבים שהיה האור מוחש וכבר‬
‫חז״ל וזה מפנים‪ .‬ראשון שהכתוב אומר ויאמר‬ ‫ביארתי בשאלה השנית שאין ראוי לחשוב‬
‫אלהים יהי אור ואם לא נברא האור בפני‬ ‫שיאמר האור בפרעוה הזו על המלאכים‪ .‬אמנם‬
‫עצמו אלא שיתחדש בתנועת הגלגל מה יחיה‬ ‫הדעת הב׳ שהוא היות האור מוחש ראד‬
‫ענין האמירה הזאת כי האור לא נהיה ולא‬ ‫לבארו כפי מה שירצהו הרב המורה ותלמידיו‪.‬‬
‫שלא אמר ויהי כן יחוייב הוא שיהיה ויהי‬ ‫צברא בעצמו והפתוב לא אמר שיתנועע הגלגל‬
‫אור שהיה בפעל‪ .‬שאם לא נאמר כן יהיה‬ ‫אלא ש‪-‬היה האור כ״ש שאם כבר נברא הגלגל‬
‫ויהי אור מיותר והכפל גמור‪ .‬ועוד כי אם‬ ‫בכרריותו לא היה צורך שיצוד! השם בתנועתו‬
‫ביום הראשון לא חיה שם אור נמצא בפעל‬ ‫כי הוא מעצמו יתנועע בהכרח והמנוחה היא‬
‫איד היה אז ערב ובקר ונאמר דהי ערב ויהי‬ ‫נמנעת בחקו ומה יהיה א״כ מאמר יהי אור‬
‫בקר יום אחד וכזה נאמר בכל ימי בראשית‬ ‫וגר‪ .‬וב׳ שהנה הכתוב אומר יהי מאורות‬
‫אלא אם יאמרו שהיה הכל מחמה או מושכל‬ ‫ברקיע השמים ויעש אלהים את שני מאורות‬
‫ולא דבר בפעל ושאר חדוש העולם כלו דמיונות‬ ‫ויתן אותם אלהים ברקיע השמים‪ .‬והמאמרים‬
‫ואין אפיקודוסות גמל מזה וכל זה ממה‬ ‫האלה כלם מורים שעל היותם ידבר לא על‬
‫שיורה שדבת החכם הזה לדעת הרב אין‬ ‫הגלות סעולתיהם‪ .‬גם שאם על הגלות הפעולות‬
‫בהם ממש וכשל עוזר ונפל עזור וע‪ T.‬יקשה‬ ‫אמר היה ראוי שייוחס ליום הג׳ שבו נראו‬
‫על הרב המורה שלישית אמרו ויבדל אלהים‬ ‫הדשאים לא על היום הרביעי וכבר חשב אחד‬
‫וגר כי הנה ההבדל ההווה אם היה מתנועת‬ ‫מחכמי הדור להשיב על זה באופן אחר ולומר‬
‫הגלגל לא היה הכתוב מיחסו לשם הלא‬ ‫שיש לדברים מציאת מוחש חוץ לנפש ומציאות‬
‫תראה שבבריאת המאורות אליהם ייוחס האור‬ ‫מושכל בנפש הפועל אותו ושביום הראשון‬
‫כמ״ש ולהבדיל בין האור ובין החשד כי הם‬ ‫אמר השם יהי אור לפי שאמר אל לבו‬
‫היו המבדילים באמת לא השי״ת‪ .‬ועוד הודעתיד‬ ‫והסכים בחכמתו לבראו וברביעי בראו בפעל‬
‫פעמים שהתורה לסבות הקרובות מיחסת‬ ‫ושלכן לא נאמר ביום הראשון ויהי כן לפי‬
‫הדברים לא לרחוקות לפי שאץ ב ‪ r T‬ות‬ ‫שלא היה אז בפעל אבל אמר יהי אור ר״ל‬
‫הסבות הרחוקות שלימות יחעה‪ .‬והתימה‬ ‫שיהיה האור בפעל בבא עת המצאו‪ .‬וכן ויבדל‬
‫מהחכמים האלה כלם איד חשבו להסתי ‪r‬‬ ‫אלהים שבחכמתו ראה להבדיל האור מן החשך‬
‫מאמר הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון‬ ‫לא שהיה אז דבר מזה בפעל כי הנה לא‬
‫ולא תלאן עד יום רביעי‪ .‬כי הנה המאמר‬ ‫יצא אל המציאות רק ביום הרביעי‪ .‬וזה ג״ב‬
‫ההוא מבאר שבפעל נבראו המאורות ביום‬ ‫כשיעויין אינו נכון ולא אמתי לפי• שמאמר‬
‫הראשץ ושלא נתלו ולא שמשו בתנועותיהם‬ ‫יהי אור א״א לפרשו אלא על הויתו ויציאתו‬
‫והארתם עד הרביעי‪ .‬ואיד יסכים זה עם הראות‬ ‫לפעל לא על מחשבת הלב כי מלת יהי תורה‬
‫הפעולות או שאר הדמיונות אשר אמרו‪ .‬ואמנם‬ ‫על ההיות שהוא המציאות בפעל כמו יהי‬
‫שזה סוחר לדעת חז״ל מבואר ממה שאמרו‬ ‫רקיע יהי מאורות‪ .‬ועוד שארז״ל בעשרה‬
‫בב״ר ר׳ לוי בשם רבי חמא ב״ר חנינא שלש‬ ‫מאמתת נברא העולם והראשון שמנו מהם‬
‫בריות היה הקדוש ברוד הוא בורא בכל יום‬ ‫יהי אור‪ .‬ואם אז לא נברא דבר בפעל■ אינו‬
‫ויום בראשון שמים וארץ ואורה‪ .‬בשני רקיע‬ ‫א״כ מהמאמרות שבהם נברא העולם כי שאר‬
‫ומלאכים וגהינם‪ .‬בשלישי דשאים ואילנות וגן‬ ‫המאמרות הם כלם בפעל‪ .‬ועוד שידיעתו י ת ב ת‬
‫עדן‪ .‬ברביעי חמה ולבנה ומזלות‪ .‬בחמישי‬ ‫באור קודם הויתו ועולותו במחשבה לברא‬
‫עופית ודגים ולויתן‪ .‬בששי אדם וחוח ורמש‪.‬‬ ‫אותו לא היה ראוי להכתב ולא ליחסו למלאכת‬
‫כי הנה ביארו שביום הראשץ נבראת האורה‬ ‫ד‪i‬יו‪ d‬הראשון כיון שקודם לכן שעור זמן בב״ת‬
‫בפעל ומציאות כמו שנבראו שמים וארץ‬ ‫א‪.‬ם אפשד לשערו היה בבריאה בכללה וכל‬
‫ושברביעי נבראו המאורות וכל זה יוכיח‬ ‫הלק ממנה ידוע ומושכל לפניו יתברד ועלתה‬
‫שהאור הזה אינו אור המאורות ומה הוא אם‬ ‫במחשבתו להבראות ואיד אם כן ניחם השכלת‬
‫כן ענינו מי יתן ואדע‪:‬‬ ‫האור קודם היותו לזמן ויום מוגבל‪ .‬ועוד‬
‫השאלה הו׳ למה בבריאת‪ .‬האור לא נאמר‬ ‫שא ‪ T‬יהיה מעשה היום הראשון מושכל ומעשה‬
‫ויעש אלהים ולא ויהי כן כמו שנאמר‬ ‫שאר הימים מוגשם בפעל ולשון הכתובים שוה‬
‫במלאכת שאר הימים כי הנה ביום הב׳ בענץ‬ ‫בכלם מבלי חלוף כלל ולמה זה נאמר שבאו‬
‫הרקיע אחר שאמר הכתוב יהי רקיע נאמר‬ ‫שני מאמרים על האור אחד מהם כאשר עלה‬
‫ויעש אלהים את הרקיע ומלבד זה נאמר‬ ‫במחשבה להבראות ואחד כשנברא בפעל ולא‬
‫שם ויהי כן‪ .‬וכן ביום הד׳ אחרי שאמר יהי‬ ‫נמצא כזה בדבר משאר הדברים שנבראו‬
‫מאורות אמר ויעש אלהים את שני המאורות‬ ‫כ״ש שתהיה ההסכמה לעשות ביום א׳ והעשיה‬
‫ושם נאמד ויהי כן ואמנם במלאכת שאר‬ ‫בפעל אחר כד שלשת ימיט הקצור קצר הכח‬
‫הימים אחרי המאמר הראשון פעם יאמר הכתוב‬ ‫האלהי מלברוא מיד כשהסכים בחכמתו על‬
‫ויעש אלהים בלבד ופעם ויהי כן בלבד אבל‬ ‫בריאתו‪ .‬ועוד שאם היה מאמר יהי אור שאמרו‬
‫בבריאת האור לא נאמר ויעש אלהים את‬ ‫השם בלבו מה יהיה ויהי אור כי עם היות‬
‫הארץ לרבות תולרותיה‪ .‬ואמרם גם כן שכל‬ ‫האור ולא נאמר בו ויהי כן ובמקומו אמר ויהי‬
‫מעשה בראשית בקומתן נבראו בצביונם נבראו‬ ‫אור שאינו כדרך לשון התורה במעשה שאר‬
‫ר״ל בשלמותם ויפים ואמרם ג״כ שהשמים‬ ‫הדברים ‪:‬‬
‫והארץ נבראו כאחד שנאמר )ישעיה מא יג(‬ ‫השאלה הז׳ באמרו וירא אלהיט את האור‬
‫קורא ' אני אליהם יעמדו יחדיו‪ .‬ויחשוב הרב‬ ‫כי טוב ויבדל אלהיט בין האור ובין‬
‫שלא היו מלאכות נבדלות בששת הימים כי‬ ‫החשך ויקשה זה מפנים‪ .‬ראשונה מפני מה‬
‫ביום אחד ובשעה אחת נברא הכל אצלו אבל‬ ‫לא אמר בבריאת האור וירא אלהיט כי טוב‬
‫נזכרו אותם הימים במעשה בראשית לרמוז‬ ‫בסתם והחלט כמו שנאמר במעשה שאר הימים‪,‬‬
‫על מדרגות הנמצאים שנעשו כפי הסדר הטבעי‪.‬‬ ‫ושנית מה ענין ההבדלה הזאת שיחס אליו‬
‫ולא שהיו ימים ממש ולא קדימה זמנית לדבר‬ ‫יתברך כי הנה המציאות הוא נבדל מההעדר‬
‫על דבר ממה שנברא במעשה בראשית‪ .‬אבל‬ ‫בעצמו ומבלי מבדיל לפי שהאור הוא מציאות‬
‫שהיו דברים שאחרי בריאתם באותה שעה‬ ‫והחשך הוא העדרו ושני המקבילים א״א‬
‫שנברא הכל נתגלו ונתראו פעולותיהם אחר כך‬ ‫שימצאו יחדו ושלישית מה ענין אמרו שלפי‬
‫ושזה גם כן היה ענין יחוד הימים ר״ל להראות‬ ‫שהיה האור טוב הבדיל בינו ובין החשך כאלו‬
‫פעולות מה שכבר נברא וכמו שזכרתי מדעתו‬ ‫אם לא היה האור טוב לא היה מבדיל ביניהם‬
‫במאורות למעלה בשאלה הה״‪ .‬ויעזר ממה‬ ‫וישבו שניהם שבת אחים גם יחד והוא שקר‬
‫שהמשילו חז״ל בזה הענין לזורע זרעים בבת‬ ‫כי הקנין וההעדר א״א שימצא האחד כי אם‬
‫אחת בארץ שיצמחו אחר כך בימים מחולפים‬ ‫בבטול השני וסורו‪ .‬ורביעי שהפסוק איני‬
‫זה ליום אחד וזה לימים‪ .‬זהו דעת הרב והיה‬ ‫מסודר כראוי לפי הנראה ממנו לפי שהיה לו‬
‫זה אצלו סוד גדול מסודות מעשה בראשית‪.‬‬ ‫לומר ראשונה ויבדל אלהים בין האור ובין‬
‫והערים מאד בהעלמתו כמו שתראה מדבריו‬ ‫החשך ואחר כך וירא אלהים כי טוב ר״ל‬
‫שמה‪ .‬והולד רכיל מגלה סוד הרלב״ג וגם‬ ‫שהיה האור והבדלתו מהחשך דבר טוב ונאות‬
‫הנרבוני ושאר מפרשי ספרו והמה פרסמו דעתו‬ ‫לא שיאמר שראה את חאור כי טוב ואחר‬
‫וגלו את סודו‪ .‬וקודם שאגיד דעתי בזה אודיעך‬ ‫כך ויבדל‪:‬‬
‫שגם בדברי חז״ל ימצאו מאמרים יותר גלויים‬ ‫השאלה הח׳ באמרו ויהי ערב ויהי בקר‬
‫בדעת הזה כי הנה בב״ר אמרו רבי יהודא‬ ‫יום אחד‪ .‬ויקשה זה משלשה פנים אם‬
‫ורבי נחמיה רבי יהודא אומר ויכלו השמים‬ ‫ממה שזכר הערב קודם הבקר בהיות חיום‬
‫והארץ וכל צבאם בזמנם אמר לו רבי נחמיה‬ ‫קודם בטבע וידיעה ללילד‪ -‬לפי שהערב יתחייב‬
‫והא כתיב אלה תולדות השמים והארץ‬ ‫מהשקע אור היום תחת הארץ ובא בצלה ולכן‬
‫בהבראם מלמד שביום שנבראו בו הוציאו‬ ‫למעלה זכר ראשונה בריאת האור ואחר כך‬
‫תולדות‪ .‬אמר ליה ר׳ יהודא והא כתיב ויהי‬ ‫אמר שהבדיל השם בין האור ובין החשך‪ .‬ואם‬
‫ערב ויהי בקר יום שני יום שלישי יום ד׳ יום‬ ‫ממה שאמר ויהי ערב ויהי בקר ולא אמר‬
‫ה׳ יום ר‪ .‬אמר ליה ר׳ נחמיה כמלקטי תאנים‬ ‫ויהי לילה ויהי יום או ויהי חשך ויהי יום‬
‫היו כל א׳ וא׳ לקט בזמנו‪ .‬רבי ברכיה על‬ ‫ולא ויהי ערב ויהי בקר‪ .‬ואם מאמרו יום אחד‬
‫הדא דרבי נחמיה ותוצא האיץ דבר שהיה‬ ‫ולא אמר יום ראשון כמ״ש בשאר הימים שני‬
‫פקיד בידו עד כאן‪ .‬וכן אמרו במדרש תנחומא‬ ‫שלישי רביעי חמישי ששי‪:‬‬
‫רבי יהודא אומר בששה ימים נברא העולם‬ ‫ידבר אם נבראו כל הדברים בסדר‬
‫ונתיב במעשה יום ויום‪ .‬רב נחמן אמר ביום‬ ‫הימים אם לא‬
‫הראשון נברא כל העולם שנאמר תוצא הארץ‬ ‫השאלה הט׳ היא מה שזכר הרב חמורח‬
‫דבר שהיה מוכן מבראשית עד כאן‪ .‬ויראה‬ ‫והפליג והגדיל בעיניניהם והיה במה‬
‫מזה שהיה דעת רבי נחמיה ורבי ברכיה ורב‬ ‫שיערו הימים הראשונים השלשה אחד שני‬
‫נחמן שבי' הדברים נבראו בבת אחת ביום‬ ‫שלישי אם לא היתה עדין נמצאת התנועה‬
‫הראשון כד רי הרב המורה‪ .‬ולכן ראוי שנחקור‬ ‫הגלגלית אשר בה נתחדש הזמן אם היה‬
‫אם הדעת ההוא כפי מה שזכרו הרב הוא נכון‬ ‫שברביעי נבראו המאורות‪ .‬והרב המורה חשב‬
‫וישר אם לא‪ .‬ואם היה שאינו אמיתי ולא‬ ‫להשיב לזה שמן היום הראשון נבראו המאורות‬
‫ישר האם כוונו עליו חז״ל במאמריהם אלה‬ ‫והתנועע הגלגל ובו שיערו הימים הראשונים‬
‫או מה היתה כוונת מחלוקותיהם בזה‪ .‬ואומר‬ ‫באותו אופן עצמו ששיערו האחרונים לפי שכל‬
‫שרעת הרב חוץ ממעלת תורתו הוא שקר‬ ‫בריות בראשית נבראו כאחד העליונים‬
‫מבואר‪ .‬ויתבאר זה מפנים‪ .‬הא' שהכתובים‬ ‫דהתחתונים ונעזר ה;רב באז״ל את השמים‬
‫בספור הבריאה מעידים ששה פעמים ויהי ערב‬ ‫ואת ה א ת‪ .‬את השמים לרבות תולדותיהם‪ .‬ואת‬
‫יא‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ה׳ אלהים ארץ ושמים שני דכרים הללו הן‬ ‫ויהי בקר יום כו ואיד יכחיש אותם שום בעל‬
‫הן עקר בריחו של עולם ושהו משלשה ג׳‬ ‫תורה לומר שלא היה שם מספר ימים ולא ערב‬
‫ימים ונגמרה מלאכתם ברביעי שמים בראשון‬ ‫ובקר אלא שהכל נברא בבת אחת האין זה‬
‫כב״ש ושהו ג׳ ימים ונגמרה מלאכתם ברביעי‬ ‫הכחשת הכתובים והכזבתם‪ .‬והב׳ כי הרב אמר‬
‫במאורות‪ .‬וארץ עקר בריאתה היה בג׳ שנאמר‬ ‫כי מספר הימים היה לרמוז על מדרגות‬
‫ותוצא הארץ ושהתה ג׳ ימים ונגמרה מלאכתה‬ ‫הנמצאים והוא עצמו מונה אותם שמה ר‬
‫בששי באדם שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם‬ ‫מדרגות הא׳ האור והחשד והב' המטר‪ .‬והג׳‬
‫עליה בראתי ע״כ‪ .‬ראה גם ראה איד ביארו‬ ‫המחצבים‪ .‬והד׳ הצמחים‪ .‬והה׳ הב״ח‪ .‬והו׳‬
‫בזה המאמר הבדל הימים ומספד׳ והבדלי‬ ‫האדם‪ .‬וכתב בסוף דבריו שם וכן בא הכתוב‬
‫הדברים שנעשו בהם מאין חולק עליו‪ .‬וגם‬ ‫במ״ב על זה הסדר בשוה לא חסר דבר מזה‪.‬‬
‫אותם המאמרים שהביא הרב המורה ושהבאתי‬ ‫ואתה תראה שלא הסכימה מלאכת הימ־ם עם‬
‫אני ג״כ לסיוע דעתו כשיעויינו לא נמצאו‬ ‫המדרגות אשר זכר לפי שהמחצבים והצמחים‬
‫סותרים לזה באמת‪ .‬כי הנה מה שאמרו שכל‬ ‫ייוחדו ליום אחד לא לשני ימים כדרכו וכן‬
‫הדברים שנבראו במ׳׳ב בקומתם נבראו בצביונם‬ ‫הב״ח והאדם שעשה הרב שתי מדרגות לא‬
‫נבראו אין הכוונה שנבראו כלם בבת אחת‬ ‫היו בב׳ ימים כי אם ביום א׳‪ .‬וההסד בב״ח‬
‫אלא שכאשר נברא כל דבר ביומו נברא על‬ ‫הימיים והארציי׳ שעשאם הרב מדרגה אחת‬
‫תכלית שלימותו וכן אמרם הן הן מאורות‬ ‫וייוחדו להם שני ימים‪ .‬ויותר קשה מזה‬
‫שנבראו ביום א׳ לא נתלו ברקיע עד הרביעי‪.‬‬ ‫שנתיחד יום ד׳ לבריאת המאורות ואינה‬
‫כבר הורו בחלופי הימים והפעולות שבראשון‬ ‫מהמדרגות שזכר הרב ולא העיר דבר על זה‬
‫נבראו המאורות ולא נתלו ברקיע עד היום‬ ‫והסתיר פנים ממנו‪ .‬וזה ממה שיורה שלא‬
‫הד׳ וכן אמרם שהשמים והארץ נבראו כא'‬ ‫היו הימים מורים על מדרגות כמו שאמרח‪.‬‬
‫לא כוונו שהם וכל תולדותיהם נבראו יחד‬ ‫והג׳ הוא מה שאמרו במשנה )אבות פ״ה(‬
‫אלא שנבראו שניהם כאחד ביום הראשון‬ ‫בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת״ל והלא‬
‫ובשאר הימים נעשו שאר הדברים ואמנם‬ ‫במאמר אחד ימל‪ ,‬להבראות והמשנה הזאת‬
‫מחלוקת החכמים שזכרתי אם נבראו כל הדברים‬ ‫אין חולק עליה וךויא המוכחת שלא נבראו‬
‫יחד או כל דבר ביומו אודיעך במה היה‬ ‫הדברים כלם יחזז ולא במאמר א׳ כי אם‬
‫תלוי והוא שהיה דעת ר׳ יהודה שהשמים‬ ‫בעשרה מאמרות שנזכרו בששת הימים יום‬
‫והארץ וככה כל שאר הדברים שנבראו במעשה‬ ‫ליום יביע אומר וכמ״ש בעשרת הדברות כי‬
‫בראשית כלם נבראו מהאין הגמור באי זה יום‬ ‫ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ‪,‬‬
‫שנבראו והי׳ א״כ בכל אחד מששת הימים‬ ‫והד׳ כי אם נכחיש שהיו ימי המלאכה במ״ב‬
‫בריאות יש מאין ור׳ נחמיה סבר שלא נבראו‬ ‫ששה במספרם כמשפט הנה א״כ לא יהיה‬
‫יש מאין אלא ביום הראשון שבו נבראו שמים‬ ‫היום השביעי יום מנוחה ושביתה כי לא נאמר‬
‫מהאפס המוחלט ונתן הקב״ה אז כח להוציא‬ ‫שנח ביום‘ השביעי אלא שביום הראשון פעל‬
‫תולדותיהם שהם המאורות ביום הד׳ ושהארץ‬ ‫יעשה הכל ובו ביום ג״כ נח וישבות מהמלאכה‬
‫נבראת ג״כ מהאין ביום הראשון ונתן הקב׳׳ה‬ ‫אם היה שכלם נבראו יחד‪ .‬אלא שאמתת הענין‬
‫בה כח להוציא תולדותיהם בשאר הימים ולא‬ ‫הוא מה שיורה פשט הכתובים מהבדל הימים‬
‫היו א״ב כל הדברים מאין אלא ביום הראשון‬ ‫והבדל הדברים שנבראו בהם ומראת הערב‬
‫בלבד‪ .‬וזה ענין הזרעים שזכרו ז״ל שאותם‬ ‫והבקר אמת הוא‪ .‬וכמה יש ממאמרי חז״ל‬
‫הזרעים כבר היו בפועל בתחלה והזורע נתנם‬ ‫מאמתים הדעת הזה מפשוטי הכתובים אם מה‬
‫בארץ כדי שיוציאו תולדותיהם בשאר הימים‬ ‫שאמרו בב״ר שלש בריות היה בורא הקב״ה‬
‫ולא נבראו א״כ הכל ביום הראשון אלא‬ ‫בכל יום והוא המאמר שזכרתי למעלה‪ .‬ואמרם‬
‫שנבראו ההתחלות בפעל והתולדות נבראו בהם‬ ‫שמה ג״כ כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים‬
‫בכח וזה ענין מה שדרש רבי עקיבא בשם‬ ‫ואת הארץ ג׳ דברים אלו עקר בריתו של‬
‫נחום איש גם זו את השמים לרבות תולדותיהם‬ ‫עולם ושהו מג׳ ג׳ ימים והוציאו שלש שלש‬
‫או לרבות חמה ולבנה ומזלות ואת הארץ‬ ‫תולדות הארץ בראשון כדברי ב״ה ושהתה‬
‫לרבות דשאים ואילנות וג״ע שהרבוי אשר‬ ‫ג׳ ימים והוציאה ג׳ תולדות אילנות ודשאים‬
‫זכר היה בכת ההתחלות ההן אבל לא יכחיש‬ ‫וג״ע רקיע בשני ושרה ג׳ ימים והוציא שלש‬
‫שיצאו למציאות בפעל בשאר הימים‪ .‬והוא‬ ‫תולדות חמה ולבנה ומזלות‪ .‬הים בשלישי‬
‫מאמר ג״כ ר׳ אליעזר הגדול כל מה שבשמים‬ ‫ושהה ג׳ ימים והוציא ג׳ תולדות עופות ודגים‬
‫בריאתו מן השמים וכל מה שבארץ בריאתו‬ ‫ולויתן‪ .‬ר׳ עזריה לא אמר כן אלא ביום עשות‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫יב‬
‫שיעשו בשלשת הימים הראשונים לא היה‬ ‫מן הארץ ואותו מאמר שזכרתי ממדרש תנחומא‬
‫בפעל והוא הכחשת החדוש בהחלט‪ .‬ודברי‬ ‫זה ענינו ג״כ לא יתישב אחד מהם לשלול‬
‫רז״ל שחשבום לסומכי נפשם לא כוונו לדבריהם‬ ‫ולהכחיש רבוי הימים ומספרם והבדלי הדברים‬
‫בלל הנך רואה בעיניך במה מהחולשה יש‬ ‫שנבראו בימים נבדלים בעצמם ומפני זה‬
‫בדרך הזה להשיב על השאלה הזאת וראוי א״ב‬ ‫כתב הרמב״ן בתום לבבו ובנקיון כפיו וז״ל‪.‬‬
‫שנדע במה שוערו הימים הראשונים והערב‬ ‫ודע כי הימים הנזכרים במעשה בראשית היו‬
‫והבקר שהיו קודם המאורות‪:‬‬ ‫בבריאת השמים והארץ ותולדותיהם ימים ממש‬
‫למה נזכר תמיד במ״ב שם אלהים‬ ‫מחוברים משעות ורגעים והיו ששה כפשוטו‬
‫ולא שם הוי״ה‬ ‫של מקרא עד כאן‪ .‬תמות נפשי מות ישרים‬
‫השאלה העשירי‪.‬ת למה זה בכל מעשה‬ ‫ותהי■ אחריתי כמוהו‪ .‬והיוצא מכל זה הוא‬
‫בראשית נזכר תמיד שם אלהים ולא‬ ‫בטול דברי הרב המורה והפסד דעתו בתשובת‬
‫נזכר שם ההויה בן ד׳ אותיות ידדד להיותו‬ ‫השאלה הזאת וכבר חשבו אנשים להשיב על‬
‫יותר נאות לאותו ספור מהוית העולם להיותו‬ ‫השאלה הזאת באופנים אחרים שנים‪ .‬הא'‬
‫שם ההויה לא שם אלהיט‪ .‬הלא תראה שהנביאים‬ ‫הוא שעם היות שהזמן השלם לא ישוער כי‬
‫תמיד היו מיחסים ענין הבריאה לאותו שם‬ ‫אם בסבוב התנועה היומית הנה כבר ישוער‬
‫הנכבד כמ״ש ישעיה כה אמר האל ה׳ בורא‬ ‫זמן בלתי שלם והוא הלקוח בהנחה משאר‬
‫השמים ונוטהם הלא ידעת אם לא שמעת‬ ‫התנועות הפרטית וכמו שזכר הפלוסוף‬
‫אלהי עולם ה׳ בורא קצות ה א ת‪ .‬ועוד אמר‬ ‫מהאנשים האסורים במערה מילדותם‪ .‬ולכן‬
‫דבר הללו את ה׳ מן השמים וגו' כי הוא צוה‬ ‫•כשברא הקב״ה את ע^מו השמים והארץ‬
‫ונבראו ורבים כאלה שתמיד יחסו הבריאה‬ ‫ותולדותיהם כבר נתחדש מאותן התנועות‬
‫הראשונה לשם המקודש הזה ולמה א״כ לא‬ ‫וההויות מספר הקודם והמתאחר ובזה שוער‬
‫נזכר אותו שם ההויה בכל מעשה בראשית‬ ‫הזמן והמשכותו‪ .‬ושוערו הימים מבלי תנועות‬
‫ר״ל בספור ששת הימים ובפרשת ויכלו בי אם‬ ‫המאורות‪ .‬והאופן הב׳ הוא שאע״פ שנודה‬
‫שם אלהים‪ .‬אבל מפרשת אלה תולדות השמים‬ ‫שא״א שישעת הימים מבלי אור המאירות מי‬
‫והלאה באו השמות מחוברים ה׳ אלהים אם‬ ‫המונע שהקב״ה מצד שהוא יודע העתידות‬
‫לא בדברי הנחש והאשה שנזכר תמיד שם‬ ‫בלם בהיות הזמן העתיד מצוי אצלו הזכירו‬
‫אלהים‪ .‬ובפרשת והאדם ידע את חוה אשתו‬ ‫ושיערו טרם המצאו כמו שהיה שעורו השלם‬
‫וגו׳ נזכר תמ ‪ T‬שם ה׳ בלבד ולא שם אלהים‬ ‫אחר מציאותו וכפי אותו שעור העתיד להיות‬
‫כלל אלא בדברי האשה גם כן כי שת לי‬ ‫צוה האל יתברך לכתוב הימים ההם וחשבו‬
‫אלהים זרע אחר‪ .‬ובספור השתלשלות הדורות‬ ‫להסתייע בדרך זה ממדרשי רז״ל‪ .‬זה כללית‬
‫נזכר תמיד שם אלהים לבד לא שם ה׳ אבל‬ ‫דעתם בתשובת זאת השאלה ובאמת כי הבל‬
‫לא בדברי למך שנאמר מן האדמה אשר אררה‬ ‫המה מעשה תעתועים‪ .‬אם האופן הראשון לפי‬
‫ה׳‪ .‬ובפרשת וירא ה׳ כי רבה רעת האדם‪,‬‬ ‫שהתנועות הפרסיות עם היותם שיעשו כפי‬
‫בה נזכר תמיד שם יחחה לא שם אלהים‪,‬‬ ‫הקודם והמתאחר זמן בלתי שלם מבואר הוא‬
‫ובפרשת המבול נזכר תמיד שם אלהים ’ פי‬ ‫שלא יעשו יום ולא לילה ולא ערב ולא בקר‬
‫יתן ידעתי סבת השנויים הגדולים האלה וחז״ל‬ ‫וחלופיהם‪ .‬ועוד שאם בג׳ הימים הראשונים‬
‫אמרו שעלה במחשבה לברא העולם במדת הדין‬ ‫היה הזמן בלתי שלם ובג׳ הימים האחרונים‬
‫וראה הקב״ה שלא יוכל העולם להתקיים במדת‬ ‫בפי האור הגלגלים היו שלמים איך בלשון‬
‫הדין ושתף בו מדת הרחמים‪ .‬וגם אמרו שנזכר‬ ‫שוה ומתדמה בלתי חלוף אמר הכתוב בכולם‬
‫שם מלא על עולם מלא מי יתן יובנו גם‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום כך האם היה שוה‬
‫כן המאמרים ההמה על סי אמתתם והשאלה‬ ‫הזמן הגלגלים השלם לזמן בלתי שלם כפ»‬
‫הזאת אינה מיוחדת לפרשה הזאת אבל היא‬ ‫התנועות הפרטיות‪ .‬ואמנם האופן הב׳ מהתשובה‬
‫כוללת לכל פרשיות מעשה בראשית‪:‬‬ ‫אינו מתקבל ג״כ לפי שמה שבנפש א״א שישער‬
‫אלה הב השאלות אשר שערתי בפרשה‬ ‫רמדוד מה שהוא ח ח לנפש ואיד בזמן העתיד‬
‫הראשונה הזאת וראוי לפרש פסוקי‬ ‫להיות המצוייר בדעתו יתברך נאמר ויהי ערב‬
‫הס׳ הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם‪.‬‬ ‫ויהי בקר יום כך אף כי זה כבר נכתב אחר‬
‫ובעבור שהיתה הפרשה הזאת עקר מעשה‬ ‫יהי אור ויהי אור וכבר הוכהתי שא״א לפרש‬
‫בראשית ויסודם ובאו בה שמות משותפים‬ ‫ויהי אור אלא שהיה נמצא בפעל ושלאותי‬
‫ומושאלים ראיתי לבאר ראשונה המלות הצריכים‬ ‫אור פעליי קרא יום והוא הי׳ הערב והבקר‬
‫בה לפירוש ושנטל בהם חלוף דעות למפרשים‬ ‫לא הציור האלהי‪ .‬גם שיתחייב מזה שכל מה‬
‫יג‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫תראה ויהיה ענין הכתוב קודם כל הדברים‬ ‫והם י״ב מלות‪ .‬הא' בראשית‪ .‬הב׳ ברא‪ .‬ד‪,‬ג׳‬
‫שנבראו ברא אלהים את השמים ואת הארץ‬ ‫אלהים‪ .‬הד׳ שמים‪ .‬הה׳ ארץ‪ .‬הו׳ תהו‪ .‬הז׳ בהו‪.‬‬
‫ועל זד‪ .‬הדרך תרגמו אנקלום בקדמין‪ .‬ואפשר‬ ‫הה׳ חשך‪ .‬הט׳ פני‪ .‬הי׳ רוח‪ .‬הי״א מרחפת‪.‬‬
‫שתהיה בי״ת בראשית בית החומר כמו בזהב‬ ‫הי״ב מים‪ .‬והנה הוצרכתי לבאר המלות האלה‬
‫בכסף בנחושת‪ .‬ויד‪.‬יה ענין הכתוב שעם‬ ‫לפי שלא ראיתי בדברי המפרשים דבור מספיק‬
‫הראשית והחומר שלהם ברא אלהים את השמים‬ ‫בהם כאשר עם לבבי‪:‬‬
‫וד‪.‬ארץ ר״ל שלא היד‪ .‬שם חומר קדום כדעת‬ ‫ביאור מ ל ת ברא שית‬
‫אפלטו״ן כי י*‪.‬נד‪ .‬עם החומר שלהם נתחדשו‬
‫שמים וארץ‪ .‬הראיתיך בעיניך אופני הפירושים‬ ‫בראשית כתב המורה באותו פ״ל ח״ב הנזכר‬
‫שיתחייבו משמושי המלר‪ .‬הזאת כלם נכוחים‬ ‫שמלת בראשית לא תאמר על הקודם‬
‫למבין וישרים למוצאי דעת בפשט הכתוג‬ ‫בזמן אלא על התחלה והיסוד הנמצא עם מה‬
‫ימי יתן ידעת לאיזה ביון הרב בפירושו‪ .‬וכבר‬ ‫שהוא לא יסוד או התחלה והוא חלק מהדבר‬
‫תשמש גם כן בית בראשית על התכלית מקום‬ ‫ההוא ושלכן אין ראוי לפרש בראשית ברא‬
‫בעבור כמו ויעבוד ישראל באשה‪ .‬התשחית‬ ‫אלהים מענין קדימה זמנית לפי שהעולם לא‬
‫בחמשד‪ -‬וע״ד זד‪ .‬דרשו ז״ל בראשית בשביל‬ ‫נברא בזמן כי הזמן היה בכלל הנבראים כמו‬
‫ישראל שנקראו ראשית בשביל התרומה בשביל‬ ‫התנועה‪,‬והגלגל שהוא נושא אליהם אבל פירוש‬
‫החלה בשביל משה רבינו שגם אלה נקראו‬ ‫הכתוב הוא בהתחלה ברא השם עליונים‬
‫ותחתונים וכו׳ ואחרי בקשת המחילה צ״ל שאין‬
‫בי אור מ ‪.‬ל ת ברא‬ ‫ראשית ‪:‬‬
‫״•‬ ‫י״׳“ ׳‬ ‫הדבר כן אבל שראשית פעמים יאמר על‬
‫ברא כתב הרב המורר‪ .‬שאין אצלנו לשון‬ ‫התחלה שהוא חלק מהדבר כדברי הרב ופעמים‬
‫יורה על המצאת היש מאין כי אם לשון‬ ‫יאמר מענין קדימה זמנית כמו מראשית השנה‬
‫ברא‪ .‬והראב״ע ורבים אחרים מכחישים זה‬ ‫מראשית כל פרי האדמה‪ .‬טוב אחרית דבר‬
‫ויביאו ראיה מן ויברא אלהים את התנינים‬ ‫מראשיתו מג ‪ T‬מראשית אחרית‪ .‬בראשית‬
‫הגדולים ויברא אלהים את האדם כי ‪T‬וע הוא‬ ‫ממלכת יהויקים ורבים אחרים כמוהו בכתובים‬
‫כי מן היסודות נבראו לא מאין‪ .‬ויש מי שאמר‬ ‫שהם כלם לשון קדימה זמנית אם כפי השנה‬
‫כדי להצדיק דברי׳ הרב המורד‪ .‬שההמצאד‪.‬‬ ‫או החדש או העת‪ .‬ולא יתחייב מהיות בראשית‬
‫יש מאין תאמר בריאה ולא יתד‪.‬פך שכל בריאה‬ ‫ברא אלהים מענין קדימה זמנית שנברא העולם‬
‫תהיה הוצאת יש מאין ואלד‪ .‬הם דברי רוח‬ ‫בזמן ולא יהיה זה כנגד אמונת החדוש כמ״ש‬
‫שאם כן מי יכריח לנו שהבריאה שנזכר במעשה‬ ‫הרב כי איו בטול שנאמר שבראשית מהזמן‬
‫בראשית היא יש מאין ושאינה מד‪.‬בריאה‬ ‫שנתחדש ברא אלהים את השמים ואת הארץ‬
‫שתאמר על המצאת היש מיש‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬הרד״ק‬ ‫לפי שנבראו בעתה שאינה חלק מהזמן אבל‬
‫לד״משבו אחר הדעת הזה כתב בשרשיו שברא‬ ‫היא התחלה לזמן‪ .‬ותהיה מלת בראשית סמוכה‬
‫שם נופל על ענינים מתחלפים בדרך שתוף כי‬ ‫כדברי רש״י אבל יחסר הנסמך שהוא הזמן‬
‫הוא נאמר על המצאת יש מאין כמו בראשית‬ ‫כאלו אמר בראשית הזמן ברא אלהים וגר‬
‫ברא אלהים‪ .‬וענין שני על הברירר‪ .‬והבחירר‪.‬‬ ‫וכמוהו וירא ראשית לו‪ .‬מג ‪ T‬מראשית הדבר‬
‫כמו ובראת לך שם‪ .‬וענין שלישי על הכריתר‪.‬‬ ‫אחריתו‪ .‬ואם מנהג לשוננו לחסר פעמים הנסמך‬
‫וד‪.‬ד‪.‬שחתר‪ .‬כמו וברא אתהן בחרבותם‪ .‬וענין‬ ‫בדברים הגלוים והמוחשים כ״ש שהיה יותר‬
‫שלישי על שומן ויופי כמו ועגלון איש שמן‬ ‫ראוי לחסרו במקום הזה מפני שהזמן הוא‬
‫ובריא‪ ,‬בריאות וטובות‪ .‬ונ״ל שאין הדבר כן‬ ‫קשה הציור חלוש המציאות והכתוב לא יזכור‬
‫אבל ששם בריאה נאמר בד‪.‬נחה ראשונה ופעמים‬ ‫אותו כי אם מצורף אל דבר מוחש מפורסם‬
‫בד‪.‬שאלד‪ .‬ושעקר הנחתו הראשונר‪ .‬הוא על‬ ‫כמו בראשית ממלכת יהויקים שהיתה ממלכתו‬
‫המצאת יש מאין כדברי הרב המורר‪ .‬ולזה‬ ‫מוחשת‪ .‬הנה אם כן מלת בראשית אפשר‬
‫נאמר בראשית ברא אלהים שהמציאם השם‬ ‫לפרשה באחד מב׳ דרכים אם מענין קדימה‬
‫בכחו הבב״ת אחר ההעדר הגמור‪ .‬וכבר ביארתי‬ ‫זמנית כאשר תיוחס אל העתה שהיתר• התחלת‬
‫בספר מפעלות אלד‪.‬ים שעשיתי בחדוש העולם‬ ‫זמן ואינה זמן‪ ,‬ואם מענין הטבה וההתחלה שהוא‬
‫מאמר ב׳ פ״ר‪ .‬ראיות הכתובים מן התורה‬ ‫חלק מהדבר כדברי הרב‪ .‬אמנם בית בראשי׳ אפשר‬
‫ומדברי הנביאים המורים וד‪.‬מוכיחים בד‪.‬כרח‬ ‫לומר שד‪.‬יא בית הכלי‪ .‬כמו יתראד‪.‬ו בשרד‬
‫היות הוית העולם מחודשת ולא מדבר‪ .‬ולכן‬ ‫ויצר אותו בחרם‪ .‬ומפני שהחכמה היא כלי‬
‫אמרה התורד‪ .‬אלד‪ .‬חולדות השמים וד‪.‬ארץ‬ ‫הפועל בפעולתו שבאמצעותו יפעל תרגם‬
‫בד‪.‬בראם‪ .‬ור‪.‬משורר אמר כי הוא צוה ונבראו‪.‬‬ ‫הירושלמי בראשית בחכמות ואפשר שתהייד• בית‬
‫וישע ‪.T‬ו אמר )מ׳ כו מ׳ כח( מי ברא אלד‪..‬‬ ‫הזמן כמו בהנחל עליון גוים בריכרת רשעים‬
‫באש ישרופו ועל ההשחתה וההפסד אמר וברא‬ ‫בורא קצות הארץ‪ .‬ולכבודי בראתיו בורא‬
‫אתהן ר׳׳ל זאת היא הבריאה וההויה והיפוי‬ ‫השמים כי תמיד יזכור הכתוב בהמצאת השמים‬
‫והקשוס אשר יעשו בהם הכשדים בחרבותיהם‬ ‫והארץ להיותה מהאפם הגמור לשון בריאה‬
‫והוא כמלעיג עליהם וכמו שיאמר על הסומא‬ ‫כפי הנחתה הראשונה‪ .‬ומזה הדרך נאמר ויברא‬
‫סגיא נהור כן על ההשחתה הכללות אמר לשון‬ ‫אלהים את האדם בצלמו שזכר בו בריאה לא‬
‫בריאה והיוצא מזה בולו שלשון בריאה כפי‬ ‫מחמת חמרו אלא בבחינת צורתו המשכלת‬
‫הנחתו הראשונה האמתית יאמר על המצאת‬ ‫שהמציאה אז לא מדבר‪ .‬ובעבור שהיה מעשה‬
‫יש מאין ומה שנמצא ח ח מזה הוא בדרך‬ ‫הנפלאות כפי הרצון הפשוט האלהי והם מטבע‬
‫השאלה להדמותו בבריאה הראשונה בדמוי‬ ‫הבריאה הראשונה להיות בלתי מיוחסים לחומר‬
‫מהדמוים‪ .‬כמו שיורו עליו הכתובים וממה‬ ‫מיוחד שממנו יתהוו לכן בדרך השאלה קרובה‬
‫שזכרתי תדין על שלא זכרתי אבל כבר נשארו‬ ‫מאד להנחה הראשונה נאמר בפלאים לשון‬
‫לדעת בלשון בריאה כפי הנחתה הראשונה אם‬ ‫בריאה )שמות ל״ד ט'( נגד כל עמך אעשה‬
‫נאמר על הוויי׳ המציאות הכחי בדבר אחר‬ ‫נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ‪ .‬ואם בריאה‬
‫ההעדר או על המציאות השלם הנמצא אחר‬ ‫יברא ה׳‪ .‬ובעבור שהיתה הבריאה הראשונה‬
‫האין‪ .‬ואתה תדע שהנשיא רבי אברהם ברבי‬ ‫להיותה המצאת דבר מוגשם מלא דבר ענין‬
‫חייא בספר מגלת המגלה כתב שהקב״ה המציא‬ ‫זר מאד על הדעת האנושי לציירו השאיל‬
‫יאשונה התחלות הדברים כלם במציאות כחני‬ ‫הכתוב לכל יצירת דבר זר ויוצא מהמנהג‬
‫קודם צאתם למעשה פעליי‪ .‬ושהקב״ה קרא‬ ‫הטבעי לשון בריאה ויברא אלהים את‬
‫לנתינת המציאות הכחני בריאה ליציאה לפועל‬ ‫התנינים הגדולים מפני שגדלם מופלא מאד‬
‫קרא עשייה ויצירה ושעל זה נאמר אלה תולדות‬ ‫עד שיש בהם ארכם פרסאות כמו שאמרו‪.‬‬
‫השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו׳‬ ‫ולכן ג״כ ייחם בריאתם לאלהים להגיד שלא‬
‫שבתחלה נבראו במציאית כחני ואחר כך עשאם‬ ‫היה כח במים להמציא דבר זר ונפלא כמותם‬
‫כשהוציאם לפועל בצורותיהם‪ .‬וכן ביום ברוא‬ ‫אלא בכחו יתברך‪ .‬ומזה המין אמרו )יהושע‬
‫ה־ אלהים אדם ברמות אלהים עשה אותו‬ ‫טז ט״ו( ובראתה לך שם בארץ הפריזי כי לפי‬
‫ובדברי )ישעיה מ״ג( ולכבודי בראתיו יצרתיו‬ ‫שהיתה הארץ ההיא יער בלתי נעבד אמר יהושע‬
‫אף עשיתיו‪ .‬כי תמיד יאמר בריאה על נתינת‬ ‫לבני יוסף שיכינו אותו ויעשוהו מקום מוצן‬
‫הכח ועשייה או יצירה על הוציאו לפועל‪.‬‬ ‫לישוב טוב‪ .‬ומזה הצד אמר עליו לשון בריאה‬
‫ובדברי חז״ל ג״כ )נדרים כ״ה( עשרה דברים‬ ‫ע״ד השאלה כפי זרות הדבר ההוא וכן לב‬
‫נבראו ע״ש בין השמשות ולא אמרו נעשו‬ ‫טהור ברא לי אלהים ועם נברא יהלל יה‪.‬‬
‫לפי שאז נתן להם מציאות כחני לשיצאו‬ ‫עתה נברא ולא מאז‪ .‬בראתי חרש‪ .‬בראתי‬
‫לפועל בשעת הצורך ועל זה אמר הנביא‬ ‫משחית‪ .‬בורא ניב שפתים והדומים להם בכולם‬
‫)ישעיה מה( יוצר אור ובורא חשך עושה שלום‬ ‫נאמר לשון בריאה ע״ד השאלה להתחדשות‬
‫ובורא רע אני ה' עושה אלה‪ .‬כי הנה האור‬ ‫הדבר הזר ומבלי הכנת הדבר המקבל אותו‬
‫שיש לו צורה אמר בו לשון יוצר והחשך שהוא‬ ‫בבריאת היש מאין‪ .‬ויען היו הדברים שברא‬
‫אפיסת האור וכחניותו לבוא אל האור אמר בו‬ ‫הקב״ה בראשונה בשלם שבעניניהם בנוי וביופי‬
‫לשון בורא לפי שבעת החשך האור עומד‬ ‫כמ״ש בצביונם נבראו לכן השאיל הכתוב‪ .‬על‬
‫בכח‪ .‬וזכר את האור שהוא מהנה את העולם‬ ‫כל דבר נאה ויפה לשון בריאה ועגלון איש‬
‫נאור והחושך שהוא המפסיד בחושך‪ .‬ואם יסופק‬ ‫בריא מאוד‪ .‬בריאות וטובות‪ .‬תשלח רוחך‬
‫על זה ממ״ש אני עשיתי ארץ ואדם עליה‬ ‫יבראמ‪ .‬להבראת את דוד‪ .‬להבריאכם מראשית‬
‫בראתי שזכר ראשונה העשיה ואח״כ הבריאה‪.‬‬ ‫כלם לשון נוי ויופי כי הנה הלחם המאכל‬
‫יש להשיב שהארץ ביום הראשון נשלמה‬ ‫עושה האדם נאה ויפה והענין כלו שידמו ביופי‬
‫מלאכתה ויצאה לפועל ולכו אמר ראשונה אני‬ ‫לבריאת בראשית שבראה היוצר האמתי‪ .‬אמנם‬
‫עשיתי א ת אבל האדם שהיה אז עדין בכח‬ ‫אמרו )יחזקאל כ״ג( וברא אותהן בחרבותם‬
‫כ• לא נברא אדם עד יום ששי אמר בו ואדם‬ ‫אחשוב הוא ג״כ מלשון יפוי והוא ביחזקאל‬
‫עליה בראתי להגיד שכבר היתה ה א ת בפועל‬ ‫כי כדי אמר ה׳‪ .‬העלה עליהם קהל ונתון אתהן‬
‫כאשר היה האדם עדין בכח הבריאה זהו דעת‬ ‫לזעוה מיבז ורגמו עליהן אבן קהל וברא‬
‫הנשיא וראיותיו על זה וממנו הוציא שיהי׳‬ ‫אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן‬
‫סי׳ פסוק בראשית שבתחילה ברא אלד‪,‬ים‬ ‫באש ישרפו‪ .‬ופירשו שהוא היה מיעד חרבן‬
‫את השמים ואת ה א ת שנתן כחניות ואפשריות‬ ‫יעוראל והשחתתם ע״י בבל קהל גדול מהכשדים‬
‫לאותם החמרים עליון ותחתון שהמציא ואחר‬ ‫שיעלו עליהם ויהרגו בניהם ובנותיהם ובתתס‬
‫טו‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫הגדול הגבור והנורא רחום וחנון וכר וכן הביאו‬ ‫>ד נתן בהם הצורות והתיאם לפעל במלאכת‬
‫הרב בספר המדע‪ .‬וידוע שלא נתנו הכנדים‬ ‫ששת הימים‪ .‬ואין ספק אצלי‪ .‬שמכאן לקח‬
‫ההם להמחק ושאר השמות והכנויים היו בלתי‬ ‫הרמב״ן מה שפירש בפסוק הזה כמו שזכרתי‬
‫נמחקים אלא שמפני שהשמות שנאמת בחנחה‬ ‫בשאלה הראשונה בפרשה הראשונה‪ .‬ואם לא‬
‫ראשונה עליו ית׳ יובנו מחחלת העגין עליו‬ ‫זכרו בשמו גם לא חזקו בראיותיו כסו שעשה‬
‫ולכן אסרו בהם המחיקה מפני כבודו אבל‬ ‫הנשיא האמנם כשיעויין דעת הנשיא בלשה‬
‫וראשונה על‬ ‫שאר השמות שנאמרו בעצם‬ ‫ברא לא נמצאהו צודק ולא אמיתי כסי הוראת‬
‫האנשים להיותם התפעליות ובדרך השא^־ו‬ ‫!‪.‬כתובים כי הנה לשון בריאה נאמר על המצאת‬
‫יאסרו בו ית׳ מותר למחקם כי מפני זה הם‬ ‫הדבר בשלמותו וקומתו וצביונו לא במציאות‬
‫מרוחקים ממנו ית׳‪ .‬ויתחייב מזה שאל ואלהים‬ ‫הכחני האחר‪ .‬ומפני זה היה שהושאל לשת‬
‫כימ שאינם נמחקים הנחתם הראשונה היא‬ ‫בריאה לדבר היפה והטוב במינו כמו בריאות‬
‫באמת עליו ית׳ לא בהשאלה מהשופטים כדברי‬ ‫וטובות‪ .‬ועגלון איש בריא‪ .‬ומאכלו בריאה‪ .‬ולא‬
‫הרב‪ .‬והראב״ע בפי׳ התורה כתב שאל ענינו‬ ‫תמצאנו על הדבר החסר הכחני‪ .‬והעד על זה‬
‫תקיף מלשח יש לאל ידי כיון שמצאנו אל‬ ‫כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים‬
‫אלוה בלשון יחיד ידוע שאלהים הוא לשון‬ ‫•לעשות‪- .‬שא״א שיפורש אלא שנתן בו המציאות‬
‫רבים ושהרבוי הוא מפגי הכבוד כ־ מנהג‬ ‫השלם לעשות במינו ולהמשיך הוייתו‪ .‬וכן אלה‬
‫לשוננו דרך כבוד לדבר לגדול בלשון רבים‪.‬‬ ‫תולדות השמים והארץ בהבראם מבואר שלא‬
‫כתב ר׳כ אחר זה שבעבור היות כל מעשה‬ ‫היו תולדותיהם אלא אחרי היותם בשלמותם‪.‬‬
‫השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא הוא‬ ‫זכר ונקבה ברא אותם‪ .‬אמחה את האדם אשר‬
‫אלהים וגם דבריו אלה בלתי מחוורים אצלי‪.‬‬ ‫בראתי אשר לא נבראו בכל הארץ ובכלהגוים‪.‬‬
‫אם במ״ש ששם אלהים הוא רבים דרך כבוד‬ ‫על מה שוא בראת כל בני אדם‪ .‬ועם נברא‬
‫לפי שמצאנו זה השם בלשון רבים נאמר גם‬ ‫יהלל יה‪ .‬כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד‬
‫על הדברים שמנעם השם מכבוד לא יה ה לך‬ ‫לעולם‪ .‬שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪.‬‬
‫אלהים אחרים על פני‪ .‬זובח לאלהים יחרם־‬ ‫וכדומים להם שלא יוכל לפרשם כסי הסברה‬
‫ולא בא הכתוב לכבד את הפסילים ואין לומר‬ ‫הנכונה אלא על הבריאה הפעליי׳ השלימה לא‬
‫שקראם כן כפי מחשבת עובדיהם ע״ד והאנשים‬ ‫על המציאות הכחני החסר על כן אמרתי שלשון‬
‫רדפו אחריהם כי הנה התורה באזהרתה שלא‬ ‫ברא יורה כפי הנחתו הראשונה על המצאת‬
‫יעבדו עבודת כוכבים לא היה ראוי שתכבדה‬ ‫יש מאין מציאות שלם פעליי לא זולת זה‪:‬‬
‫כפי מחשבת הסכלים והעד אמרו יזבחו לשדים‬ ‫ידבר מ מ הו ת שם א ל הי ם‬
‫לא אלוה אלה״ם לא ידעום‪ .‬שבהיותו מגנה‬ ‫א ל הי ם כתב הרב המורה בפרק ששי חלק‬
‫אותם קראם אלהים והוא המוכיח שלא נאמר‬ ‫ב׳ ששם אלהים הוא שם השופטים עד‬
‫אלהים בלשץ רבים לכבוד ולתפארת‪ .‬כל שכן‬ ‫האלהים יבא דבר שניהם והושאל זה השם‬
‫שבלשון שינהגו לומר דרך כבוד לגדול בלשון‬ ‫למלאכים ולבורא ית׳ להיותו שופט על הכל‪.‬‬
‫רבים שהוא נהוג בלשון עם לועז‪ .‬אינו כי אם‬ ‫‪ nn‬באמת אצלי דבר בלתי מתקבל לפי שאיו‬
‫כשידברו לגדול לנוכח אז ידברו אליו בלשון‬ ‫יסבול השכל שיהיה שם אלהיט מונח בעצם‬
‫רבים‪ .‬כאלו הוא שוה לאנשים רבים זף!זתו‪.‬‬ ‫וראשונה לשופטים ובדרך השאלה עליו ית׳‬
‫אבל בדברם נסחר בזכרם גדול‪ .‬לא יאמרו‬ ‫כיון שבתחלת התורה נאמר עליו ית׳ פעמים‬
‫עליו בלשון רבים ועוד שאם היה הרבוי בשם‬ ‫רבות ונמצאו בכתובים זה השם עליו ית׳‬
‫האלהות כבוד לשם‪ .‬מדוע לא מצאנוהו באחד‬ ‫לאלפים ולרבבות‪ .‬ומה שנמצא שיאמר ממנו‬
‫משאר שמותיו יתברך אלא בשם אלהים‪ .‬לא‬ ‫על השופטים מספר יהת ונער יכתבם‪ .‬וידוע‬
‫מהבלתי נמחקים ולא מהנמחקים‪ .‬כי בהיות‬ ‫הוא שמה שהוא על הרוב ושנמצא בכתוב‬
‫הרבד כבוד לשם כל שמותיו וכל כנוייו היה‬ ‫תחלה הוא ההנחה הראשונה לא מה שיאמר‬
‫ראוי שיזכרו בלשון רבים‪ .‬ואינו כן‪ .‬גם מה‬ ‫על המעט ובאחרונת אף כי כמו שאבאר אחר‬
‫שאמר שבעבור היות מעשה השם על ‪T‬י‬ ‫זה לא נאמר שם אלהים על השופטים כשיובני‬
‫המלאכים‪ .‬נקרא אלהים‪ .‬הוא גם כן בלתי נכון‬ ‫הכתובים עפ״י אמתתם‪ .‬ועוד כי חז״ל בארו‬
‫לפי שיתחייב מזה‪ .‬שיהיה שם אלהים שנזכר‬ ‫במסכת שבועות פ׳ שבועת העדות שהשמות‬
‫בפסוק הראשון מהתורה נאמר על המלאכים‬ ‫שאינם נמחקים הם אלהים אלוה אהיה שדי‬
‫והוא שקר מבואר‪ .‬שהבריאה הראשונה מהסבה‬ ‫צבאות ואין צריך לומר שם בן ד׳ אותיות אם‬
‫‪;1‬ראשונה יתברך היתה מבלי אמצע לא‬ ‫ככתבו ‪ T‬ר ד ואם כקריאתו אדני או י״ה שהוא‬
‫מהמלאכים שהם מכלל נבראיו‪ .‬והחבר אמר‬ ‫גם כן מהשמות הקדושים ואשר הם נמחקים‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫טז‬
‫בקריאתו‪ .‬אבל לא ינוקד שם אלהיט בניקוד‬ ‫לכוזר בתחלת המאמר הד׳ ואלהיט הוא תאר‬
‫שם המפורש בשום מקום‪ .‬הרי לך בזה ה׳‬ ‫למושל בדבר מן הדברים ולדיין שיהיה בכל‬
‫סגולות נמצאו לשם אלהים וזו היא ההקדמה‬ ‫כשהוא רוצה בו מושל בעולם כלו ויש שיהיה‬
‫הראשונה‪ .‬ההקדמה הב׳ היא ששמות האלהוה‬ ‫בחלק כשהוא רוצה בו כח מכהות הגלגל או‬
‫הם באמת שלשה אל אלוה אלהים או אלהי כי‬ ‫מבע מהטבעים או דיין מבני אדם‪ .‬ונבנה השם‬
‫ענין שניהם אחד ר״ל אלהים ואלהי אם לה‬ ‫בלשון קבח בעבור מה שהיה נהוג בין האומות‬
‫שאלהי הוא סמוך ומדובק בגזרתו כפו אלהי‬ ‫שהיו עושים צלמים והיו מאמינים שכל אחד‬
‫השמים ואלהי הארץ ואלהי ירושלים‪ .‬אך אלהיה‬ ‫מהם יחולו בו כהות הגלגלים ומה שדומה לזה‬
‫הוא מוכרת ובלתי נסמך לאחר ושום שכל כי‬ ‫וכל א׳ מהם אצלם אלוה והיו קוראים כללם‬
‫כל שם אלהיט וכל שם אלהי תמיד חסרים‪.‬‬ ‫אלים נשבעים בהם וכאלו הם מושלים בהם‬
‫אמנם שם אלוה תמצא תמיד בכל המקרא מלה‬ ‫והם מתרבים ברבוי■ הכחות המנהיגים את הגוף‬
‫עם וי״ו בין הלמ״ד והה״א מלבד אחד שהר‬ ‫וכר‪ .‬הנה מכה דבריו יורה שאלהים שם מושל‬
‫יזבחו לשדים לא אלה שהוא חסר לפי שהשדיה‬ ‫ושיאמר על המושל ושתהיה כפי זה הנהתי‬
‫לא אלוה הם‪ .‬אבל אלהי■ ואלהיך שחם שמות‬ ‫הראשונה על האל יתברך שהוא המושל המוחלט‬
‫האלהות נאמרים עם הכנוי לנוכח או על המדבר‬ ‫בכלל וע״ד השאלה יאמר על הנמצאים כפי‬
‫בעדו תמצאם חסרים מבלי וא״ו כי לא שמרו‬ ‫כחם ודבריו אלה באמת הם יותר׳ מחוורים‬
‫משפט האלוה‪ .‬והכלל הזה הו׳ אמיתי בכל‬ ‫מדברי זולתו כלם‪ .‬האמנם איך ראוי שיובן‬
‫המקרא אם לא שנים בספר תהלים אלהי למדני‬ ‫זה אין ספק שיצטרך לביאור ארוך‪ .‬ולבן‬
‫לעשות רצונך כי אתה אלוהי‪ .‬והב׳ ארוממך‬ ‫הנראה לי בדרוש הנכבד הזה אודיעך בזה‪.‬‬
‫אלוהי המלך ויש להם סבה כפי חכמת המסורת‪.‬‬ ‫ומפני מעלתו אצטרך להרחיב בו המאמר‬
‫אמנם כל הנשאיים בכתבי הקדש הם חסרים‬ ‫ואקדים לך שתי הקדמות‪ .‬ראוי שתדעם ראשונה‬
‫ואנחנו לא נשגיח כי אם למשפט הכולל‪ .‬לא‬ ‫כדי שמהם תעמוד על מה יורה השם ההוא‬
‫למה שהוא על המעט והזרות‪ .‬וראוי לכל חכם‬ ‫וענינו‪ .‬ואלו הם‪ .‬ההיקדמה הראשונה היא‬
‫לב שיהקור אם היה אל ואלהיט ואלהי ושאר‬ ‫בביאור חמש סגולות נמצאו בכתבי הקדש לשם‬
‫שמות האלהות כלם משורש אחד וענין אחד‬ ‫אלהים‪ .‬האחת היא שלא ימצא דבור מהש״י‬
‫למה באו בכתיבתם החלופים האלה שאלתים‬ ‫לנביא או מהנביא אליו יתברך אם לא בזכרון‬
‫ואלהי הם תמיד חסרים בלי וא״ו ואלוה הוא‬ ‫אחד משני שמות אס השם המפורש בן ד׳‬
‫תמיד מלא בוא״ו ואלהי שענינו אלוה שלי הוא‬ ‫אותיות ידו״ד או שם אלהים או שניהם יחד‬
‫חסר והיה ראוי להיות מלא כאלוהי ואין ספק‬ ‫אבל בשאר שמות הקדש וכנוייו לא תמצא זכרון‬
‫נפל החלוף הזה בכתבי הקדש ע״צ‬ ‫שלא‬ ‫נבואה בשום מקום כי לא תמצא וידבר שדי‬
‫הקרי וההזדמן אלא בחכמה רבה וזו היא‬ ‫או וידבר אל צבאות וידבר חנון או רחום‬
‫הקדמה שנית‪ .‬ומה שראוי שנ׳ בסבת כל זה‬ ‫ולא משאר השמות והכנוי׳‪ .‬והסגלה הב׳ שאלה‬
‫הוא שכאשר נעיין בו יתברך הנה נשער בו‬ ‫השני שמות הקדושים ידו״ד ואלהים מתהפכים‬
‫ב׳ בחינות מצדנו ואם הם אחת מצדו‪ .‬האחת‬ ‫בקדימה ואיחור בסדר הקריאה כי כמו שנאמר‬
‫מצד עצמותו ומהותו המחויב המציאות‬ ‫היא‬ ‫ה׳ אלהים אתה החלות י״י אלהים צבאות‬
‫שהוא בתכלית השלמות והוא בלתי מושג‬ ‫השיבנו‪ .‬כן נאמר אלהים י״י חילי‪ .‬ולא תמצא‬
‫לזולתו כפי מה שהוא ועל זה יורה השם‬ ‫התהפכות בזה בשאר השמות והכנויים‪ .‬יהסגלה‬
‫המקודש בן ד׳ אותיות הנקרא שם המפורש‬ ‫הג׳ כי כמו שלא יקדם לשם המפורש שם‬
‫כמו שכתב הרב המורה כי הוא מיוחס אליו‬ ‫אחר כלל כי לא נאמר צבאות י״י ולא שדי י״י‬
‫ולא ישתתף בו זולתו וכמו שדרשו ושמו את‬ ‫או חנון י״י כן לא יקדם לשם אלהים שם אחר‬
‫שמי המיוחד לי והבחינה השנית היא‬ ‫שמי‬ ‫כי לא נאמר צבאות אלהים או שדי או אל או‬
‫מצד השפעתו לכל זולתו שהוא מושפע ממנו‬ ‫חנון אלהים ואולם מה שנמצא חנון ורחום י״י‬
‫כפישלמותו ולפי שהיתר‪ .‬השפעתו כפי כחו‬ ‫יחסר מלת המציאות כאלו אמר חנון ורחום‬
‫ויכלתו הבב״ת לכן ייוחד אליו שם אלהים‬ ‫הוא י״י‪ .‬והסגלה הד׳ שכאשר יסמוך שם תאר‬
‫שהרצון בו‪ .‬המשפיע וד‪.‬ממציא כל חדברים‬ ‫מה׳ לשם המפורש הנה לא יסמך אלא באמצעות‬
‫בכוחו יכן יורה על זה שם אל וכמו שאמר‬ ‫שם אלהים או אל כמו יי׳ אל רחום וחנון‬
‫אלהי עולם יי׳ בורא קצות הארץ‪ .‬אני ראשון‬ ‫יי׳ אלהי צבאות‪ .‬יי׳ אלהי ישראל וזולת זה‪.‬‬
‫ואני אחרון ומבלעדי אין אלהיט‪ .‬דעו כי יי׳‬ ‫ואולם כשמצאנו צבאות יחסר מלת אלהים‬
‫הוא האלהים הוא עשאנו‪ .‬כי אלה כלם וזולתם‬ ‫בהכרח כמו יי׳ צבאות שוב נא‪ .‬והסגלה הה׳‬
‫הרבה תמיד יזכרו שם אל ואלהים בעניג‬ ‫ששם המפורש כבר ינקד בנקוד אלהים ויקרא‬
‫אינו מיוחס אל פעולד‪ ,‬מהפעולות אבל ד‪,‬ו*נ‬ ‫ההשסעה ובריאת הנמצאים ונקרא גם כן שמו‬
‫מורד‪ ,‬על עצמותו ומהותו ולכן א״א שיתחבר‬ ‫אל ר״ל היכול החלטיי בהשפעתו כמ״ש ואל‬
‫עם שם משמות הפעולות כמו שריוא שת‬ ‫מי תדמיון אל‪ .‬אתה האל עושה •פלא ר״ל אתה‬
‫האלדיות לד‪,‬יות שניד‪.‬ם שם אחד‪ .‬ורישנית‪ ,‬לפי‬ ‫משפיע ביכולת כ״כ חזק שתוכל לשנות‬
‫שהשמות הדים האלדייים עם הקדושה שנתוספה‬ ‫הטבעים ע״ד הפלא‪ ,‬ולפי זה יהיה אל אלהים‬
‫בד‪.‬ם יאמרו בהשאלה על זולתו להיות כפי‬ ‫כמו אלהי האלהים‪ .‬וכן מי כמוך באלהים‬
‫הפעולות ומפני זד‪ .‬לא היה ראוי שיתחבר עמהפ‬ ‫הוא כמו אין כמוך באלהים לפי שאל ואלהים‬
‫השם המפורש כלו כי הוא המיוחד לו ית׳‬ ‫הנאמרים בו יתברר ענינם המשפיע יהממציא‬
‫ולא יאמר על זולתו כי אם חציו אשר אין‬ ‫ביכולת גדול ועצום‪ .‬ואמנם מאמר כי כל אלהי‬
‫לו קדושת השם כלו‪ .‬והגה בהתחבר עם שס‬ ‫העמים אלילים אינו מזה הלשון כי אלילים‬
‫אל המורה על המשפיע ביכלתו ידד וה״א‬ ‫אינו כמו אלים ואל מענין אלהות כמו שפרשתי‬
‫שהוא חצי השם המפורש יהיה אלהי או אלד‪.‬ים‬ ‫אבל אלילים ואליל הם מלשח העדר והפסד‬
‫מלבד המ״ם שבא בסוף שם אלהים שהוא‬ ‫כמו רופאי אליל כלכם‪ .‬רועה האליל‪ .‬קסם‬
‫לסלק ממנו הסמיכות ופעמים יתוסף על שם‬ ‫ואליל‪ .‬שהם באמת הענין שלילה כענין לא‬
‫אל וא״ו וה״א שהוא החצי האחר מדישס‬ ‫כאלו אמר שאין בהם כח כלל‪ .‬ובעבור שהיו‬
‫המפורש ויאמר אז שם אלור‪ .‬כי שלשה אלה‬ ‫שני השמות הקדושים האלה יי' ואלהים מורים‬
‫כלומר אל ואלור‪ ,‬אלהים הם שרשי שמות‬ ‫על מהותו ועל השפעתו לכן היה שלא תיוחס‬
‫האלהות כלם אם מבלי תוספת כאל ואם עם‬ ‫שום נבואה ושום דבור כי אם לאחד מב׳ שמות‬
‫תוספת כאלור‪ ,‬ואלהים‪ .‬ושאר שמות האלדיות‬ ‫האל שהיא הסגולה הראשונה שזכרתי יען‬
‫כלם נכללים באלה וחלופיהם הם כפי הכנויים‬ ‫היתר‪ .‬הנבואה השפעתו ית׳ הבאה מעצמותו‪.‬‬
‫וכמו שזכרתי בווקדמד‪ .‬השנית‪ .‬ומפני זה היה‬ ‫וד‪.‬יו שני השמות האלה מתהפכים במשא הסדר‬
‫שם אלהים ושם אלהי תמיד מבלי וא״ו לפי‬ ‫הקריאה כמו שזכרתי בסגולה השנית להיותם‬
‫שכבר נמצאו בר‪.‬ם היו׳׳ד ודיה״א שהם יה חצי‬ ‫כפי שתי בחינותיו המתאחדות בו ית׳ ור‪.‬יה ג״כ‬
‫השם הנכבד ולא היה ראוי להוסיף עליר‪.‬ם‬ ‫כמו שבא בסגולה הג׳ שלא יקדם שם אחר לשם‬
‫האותיות השם המפורש יותר מזד‪ ..‬והוצרך בשם'‬ ‫אלהים כמו שלא יקדים לשם המפורש לפי‬
‫אלור‪ ,‬להוסיף וא״ו בד‪.‬כרח כדי שיתחברו באותו‬ ‫ששני שמות הנכבדים האלד‪ .‬קודמים במעלה‬
‫שם אל הוא״ו ורירדא שהוא החצי האחר מהשם‬ ‫וקדושה לכל שאר השמות להיותם כפי מד‪.‬ותו‬
‫המיוחד אבל אלהי ואלהיך היו רובם בלי וא״ו‬ ‫וכפי השפעתו שהם קודמים לכל ואין מי‬
‫מפני שכבר היו בכל אחד מהשמות ההם היו״ד‬ ‫שיקדם אל ‪.T‬ם והיד‪ .‬גם כן כמו שזכרתי בסגולה‬
‫וד‪.‬ד‪.‬״א שהם חצי השם המפורש ולא היר‪ .‬ראוי‬ ‫הד׳ שלא יסמר שם מתואר מה לשם המפורש‬
‫להוסיף בר‪.‬ם יותר מזה‪ ,‬הנר‪ .‬התבאר מזה כלו‬ ‫אם לא באמצעות שם אלהים או אל לפי׳ ששאר‬
‫שאין שם אלד‪,‬ים מושאל אליו ית׳ מזולתו אבל‬ ‫השמות כולם לא ייוחסו אליו ית׳ אלא כפי‬
‫שהנחתו הראשונה היא עליו ית' שהוא המשפיע‬ ‫פעולותיו ולהיות שרשם השפעתו האלהית לכן‬
‫היכול בהחלט והיה שם אלהים כמו שכתב‬ ‫לא יסמכו אותם השמות אלא באמצעות שם‬
‫לא שם העצם‪.‬‬ ‫הראב״ע שם התואר‬ ‫אלד‪.‬ים או אל שמורים על ההשפעה‪ .‬ומפני‬
‫האמנם יאמר שם אלהים בדישאלה על‬ ‫שהשפעתו נמשכת מעצמותו ולכן פעמים ינקד‬
‫המלאכים לפי שהם ג״כ משפיעים במה שלמטה‬ ‫השם המפורש בנקוד אלהים ויקרא בקריאתו‬
‫מהם‪ .‬ומפני שהיחד‪ ,‬השפעתם ויכלתם קנוי‬ ‫שד‪.‬יא הסגולר‪ .‬הה׳ לפי שמד״ותו הוא‬
‫אל ‪.T‬ם מאתו ית׳ ויתוסף בשם אלהותם חצי‬ ‫המשפיע ולא יגקד אלהים בנקוד השם‬
‫השם המקודש יה ונקראו ג״כ זע אלהים כלומר‬ ‫המפורש לפי שאף שנשיג השפעתו לא נשיג‬
‫משפיעים בכח אלהותו ית׳ ודיוא אמרו )דברים‬ ‫מהותו ועצמותו ושם אלהים יאמר בד‪,‬שאלד‪.‬‬
‫י״ד( כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני‬ ‫על זולתו מד‪ .‬שאין כן שם יי׳ שלא יושאל‬
‫האדונים שקרא אלד‪,‬י׳ם למלאכים ואדונים‬ ‫ולא ישותף על זולתו‪ .‬וראד שתדע עוד בזד‪.‬‬
‫לגרמים השמימיים וכמ״ש הרב המורה ומדברי‬ ‫שלד‪.‬יות השם המפורש עצם הקתשה ותכליתד‪.‬‬
‫מכילתא הוא ומפני שגם הגרמים השמיימיים‬ ‫לאין סוף ודייר‪ ,‬שם אל מורה היותו משפיע לכן‬
‫ישפיעו כחות בזד‪ ,‬העולם נקראו הם גם כן‬ ‫כשרצה הקב״ה לדיקדיש השם הזה האלדייי‬
‫אלדיים וד‪,‬צלמים אשר היו עושים בדמותם‬ ‫קדושה רבה יחבר עמו הצי השם המיוחד בחצי‬
‫מלמם נקראו ככה לפי שלא היתה עבודתה‬ ‫אותיותיו כדי להוסיף על קדושת השם ההוא‬
‫לאותם הצלמים מפאת עצמם אלא מפאת השרים‬ ‫כי הנה לא יחבר אליו השם המפורש מזו‬
‫העליונים המשפיעים רוחנות וכהות בהם והגד‪.‬‬ ‫לשתי סבוו^ האחד שדישם הדיוא המיוחד ידרד‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫יח‬
‫ההשאלה נקראו כן כמו שיקרא השליח בשם‬ ‫אמר הנביא )ישעיה א כ״ט( כי יבושו מאלי'‬
‫שולחו‪ .‬ולהיות משפטם והנהגתם כפי התורה‬ ‫אשר חמדתם להגיד שכח העליונים הוא כלו‬
‫האלהית נקראו אלהים כלומר המשפיעים‬ ‫באל ית' והוא מבטל אותם ומשדד כחם כרצונו‬
‫ההנהגה אלהית מידו י ת'‪ .‬וכבר הצח על‬ ‫ולכן הבוטחים בהם יבושו כי תאבד תקותם‪.‬‬
‫דבר הזה הראב״ע שכתב בפירושו והגישו‬ ‫ואמנם אם השופטים גם כן נראו בשם אלהים‬
‫אדוניו אל האלהים פי׳ מלת אלהים מקיימי‬ ‫יש בו אצלי ספק גדול כי הנה עם היות‬
‫מצות אלהים בארץ ויהיה כפי הדרך הזה הענין‬ ‫שהמתרגם אנקלוס בפסוק והגשו אדוניו אל‬
‫אם כן בהפך מה שחשב הרב המורה כי הוא‬ ‫האלהים עד האלהים יבא דבר שניהם תרגם‬
‫חשב שיהיה אלהים שם נאמר על השופטים‬ ‫דיינא דיינא ונמשכו אחריו המפרשים כלם עד‬
‫בהנחה ראשונה ועליו ית' בהשאלה מהם ואינו‬ ‫שחשב הרב המורה כמו שזכרתי שהנחת■•‬
‫כן אלא שהנחתו הראשונה הוא לאל ית' ואחר‬ ‫הראשונה של שם אלהים הוא לשופטים נראה‬
‫כך הושאל למלאכים ואח״כ הושאל לשופטים‬ ‫לי שאין הדבי כן כי הנה התורה האלהית‬
‫מבני אדם‪ .‬ובעבור שהאבות הקדושים מכל‬ ‫תמיד קראה לשופטים בשם שופטים ולא בשם‬
‫אנשי העולם שיערו ראשונה מציאות המשפיע‬ ‫‪-‬אלהים ואצוה את שופטיכם שופטים ושוטרים‬
‫הראשון והיכול המוחלט יחד הכתוב אליהם‬ ‫ואל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ .‬ודרשו‬
‫ובערכם שם האלהות אמר אלהי אברהם אלהי‬ ‫השופטים‪ .‬זקניך ושופטיך כי תמיד קראם‬
‫יצחק ואלהי יעקב‪ :‬ביאר מלת שם אלהים‬ ‫המה‪ .‬ואמנם‬ ‫שופטים או זקנים לא אלה־ם‬
‫לשון רבים‪ .‬ונשאר עתה לבאר למה היה שם‬ ‫באמרו אשר ירשיעון אלהים‪ .‬עד האלהים לא‬
‫אלהים בלשון רבים והרמב״ן כתב שענין‬ ‫כיון הכתוב לקרא את הדיינים בשם אלהים‬
‫אלהים בעל הכחות כלם כי המלה עיקרה אל‬ ‫‪-‬אלאלהגיד שישפטו הכל בדין האלהי ומשפט‬
‫והיא מלה מורכבת אליהם ור״ל שענינו להודיע‬ ‫ההוא להיותו אלהי כפי התורה והמצות קראו‬
‫כי הכהות כלם הם מאת העליון ית׳ ולכן‬ ‫הכתוב אלהים ע״ד )תהלים פ״ב( אלהים נצב‬
‫נקראו אלהים כל אשר בו כח ואיילו׳ כלומר‬ ‫בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ר״ל בקרב‬
‫מאל הם ע״כ והנה בהוראת שם על קצרו‬ ‫עדת הדיינים שזכר ישפוט האלהים‪ .‬וכבר‬
‫דבריו כי אין ענינו בלבד תקיף וחזק אלא‬ ‫נמשך המנהג הזה בין האומות ששופטי מדינה‬
‫שהוא ג״כ בעצם וראשונה משפיע כמו שביארתי‬ ‫ומדינה כאשר ישפטו הדין כדת המלכות‬
‫אבל במה שכתב שאלהים ענינו מאל הם הוא‬ ‫יאמרו שהמלך מצוה זה ומעניש זה ויקראו‬
‫באמת דבר שאין בו ממש לפי שלדבריו הי׳‬ ‫למקום משפטם חצר המלך אף על סי שאין‬
‫ראוי שיהיו המ״ם בתחלת אלדדם להודיע‬ ‫המלך שם‪ .‬כן הענין והגישו אדוניו אל האלהים‬
‫שהכה הוא מהאל‪ .‬ועוד שלדעתו לא יהיה ענין‬ ‫וכדומה לו שיגיש אותו למשפט האלהים‪ .‬והעד‬
‫לי׳ אשר בין הה״א והמ״ם והיה ראוי שיהיה‬ ‫הברור על זה אומרו בפרשת שופטים ועמדו‬
‫השם מאלהים בלא יר׳ד‪ .‬ועוד שאם היה אל‬ ‫שני האנשים אשר להם הריב לפני ה׳ לפגי‬
‫לשון יח ‪ T‬מדוע יהיה כנוי הם בלשת רבים‬ ‫הכהנים והשופטים וגר והנה קרא מקום‬
‫ויותר היה ראוי שיהיה השם מאל הוא לא‬ ‫המשפט ומושב הכהנים והשופטים לפני ה׳‬
‫אלהים אלא שאמתת הענין הר בלי ספק מה‬ ‫האם יאמר שהכהנים והשופטים יכנה הכתוב‬
‫שפירשתי ששם אלהים הוא חבור שם אל‬ ‫בשם המפורש זה באמת לא יתכן וכן הוא‬
‫עם חצי שם מפורש שהוא יה ומפני זה ארז׳ל‬ ‫בלי ספק עד האלהים יבוא דבר שניהם ודומיהם‪.‬‬
‫שהקב״ה ברא עולמו בשתי אותיות שנאמר‬ ‫וגם אנקלום לזה עצמו כיוון כי הוא לא פי׳‬
‫כי ביה ה׳ צור עולמים‪) .‬דעת הרב( ויקשה‬ ‫מלת אלהים על הדיינים אבל ביאר שמקום‬
‫מאמרם זה לפי שלא מצאנו בכל מעשה‬ ‫האלהים הוא מושב הדיינים‪ .‬וראוי היה שיקרא‬
‫בראשית שם יה בעצמו עד שהוכרחו לומר‬ ‫כן כיון שהמשפט לאלהים הוא כמ״ש מרע״ה‬
‫קצת המקובלים שבא שם יה במלת יהי אור‬ ‫ויהושפט גם כן אמר לשופטים ראו מה אתם‬
‫יהי רקיע ואינו נכת כי במלת יהי באו שני‬ ‫עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לה׳ ועמכם‬
‫יודין עם ה׳׳א אחת ואין כן שם יה‪ .‬גם שלא‬ ‫בדבר המשפט ר״ל שהיה האלהים עמהם‬
‫נאמר יהי בכל דבר ממעשה בראשית ‪TW‬‬ ‫בהיותם בדבר המשפט‪ .‬הנה אם כן כשאמר‬
‫יאמרו אם כן שנבראו העליונים והתחתונים‬ ‫הכתוב בדבר המשפט שם אלהים ענינו וסרושו‬
‫בשתי אותיות האלה יה אלא שהאמת הוא שבא‬ ‫האל ית׳ לא הדיינים וגם לדעת האומר שנקראו‬
‫שם יה במלת אלהים שיש בו שם אל ושם יה‬ ‫השופטים אלהים לא יאמרו שהוא ההנחה‬
‫ולא נברא דבר בלי זכרץ שם יה במלת אלהים‪.‬‬ ‫הראשונה לשם ההוא אלא שבעבור שהיו‬
‫ואולם המ״ם שבא בסוף השם אינו מחוייב‬ ‫־הדיינים במקום השם לשפוט משפטו בארץ ע״ד‬
‫יט‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫והשניים מהדעות בזה הוא דעת הרב המווה‬ ‫עיורה על הרבד כי הנה מצאנו אפרים כלאים‬
‫וגם רש״י כפי הנראה מדבריו יסכים עמו והוא‬ ‫מצרים חושים וזולתם שסופם ירד מ״ם ולא‬
‫שהשמים הנזכרים בזה הפסוק הראשון הם‬ ‫יורה על רבוי וכן נאמר בשם אלהיט שהה״א‬
‫הגרפים שמימיים המתנועעים בסבוב‪ .‬דעת‬ ‫והירד באו עם שם אל לקדושת השם ובאה‬
‫המורה ורש״י‪ .‬וגם הראב״ע בשטתו האחרת‬ ‫המ״ם באחרונה לסלק את השם מהסמיכות‬
‫שעשה בפי׳ התורה כתב מסכים לזה אם להסביר‬ ‫ויהיה אם כן שם יחיד‪ .‬ואם לא תאבה נפשך‬
‫פנים לפרסום פסוקי התורה או שהזר מדעתו‬ ‫להודות בזה אלא שאלהים ואלהי הם תמ ‪T‬‬
‫הראשון כי הוא כתב שם שנקראו השמים‬ ‫לשון רבים כדברי הראב״ע אמור מעתה שרבוי‬
‫העליונים בלשון שנים בעבור התחברו׳ הגלגלים‬ ‫זה השם אינו מורה רבד בפועל ית׳ כי הוא‬
‫הגבוהים הנקראים ראש התלי וזנבו‪ .‬או בעבור‬ ‫אחד מכל צד אבל ענינו הוא כמו שיאמר‬
‫שהשמים לעולם מחציתם על הארץ ומחציתם‬ ‫הפלוסוף בנפש שהיא אחת בנושא רבת בכחות‬
‫תחת הארץ או בעבור האדנים שהם הקוטבים‬ ‫ר״ל שהיא כפי פעולותיה כי ‪T‬יעתנו בה‬
‫ע״כ‪ .‬ומכאן לקח האפודי שכתב שנקראו‬ ‫רבת הכחות אמנם בעצמותה היא אחת ולהיות‬
‫הגלגלים שמים מלשת שם שמורה על המקום‬ ‫השם פועל פעולות מתחלפות והפכיות היה‬
‫הקיים והמוגבל והקיים וההגבלה הוא כפי‬ ‫בערכנו והשערותינו אלהים רוצה לומר בעל‬
‫קוטבי התנועה היומית כי הם לבד קיימים‬ ‫ההשפעות והכחות כלם כי הנה עם היות‬
‫דורמז אליהם במלת שם‪ .‬ועם היות הדעת‬ ‫השפעתו ויכלתו אחת כפי עצמו הנה דעתנו‬
‫הזה בשם שמים שבפסוק הראשון יותר מתיישב‬ ‫ישער הרבד כפי עניני פעולתיו והפכיותם כי‬
‫בפשט הכתוב כבר ישאר עליו הספק שהעירותי‬ ‫בזה דברה תורה כלשון בני אדם ומפני זה‬
‫בשאלה השנית והוא איך זכרה התורה בריאת‬ ‫תמצא בכתובים כי פעם ייחסו לאלהים פעלה‬
‫הגרמים הראשונים ולא זכרה בריאת השכלים‬ ‫אחת בראשית ברא אלהים אשר ברא אלהים‬
‫הנבדלים המניעים אותם בהיותם קודמים לשמים‬ ‫לעשות‪ .‬או הנסה אלהים‪ .‬ופעמים ייחסו אליו‬
‫בטבע ובמעלות המציאות‪ .‬אמנם השלישיים‬ ‫ית׳ רבוי הפעולות כמו נעשה אדם‪ .‬ויהי כאשר‬
‫מאלו הדעות והוא דעת חרמב״ן וכת המקובלים‬ ‫התעו אותי אלהיט‪ .‬כי שם נגלו אליו האלהים‬
‫כי הוא כתב שהשמים הנזכרים בפסוק הראשת‬ ‫ודומיהם לפי שבבזןינות השם בעצמו תהיה‬
‫הם השמים העליונים ושאינם בכלל הגלגלים‬ ‫הפעלה תמיד אחת\ ובבחינת רבוי ההשפעות‬
‫אבל הם למעלה מהמרכבה כענין ורוממת על‬ ‫והכחות שנשער טרבד פעולותיו והתחלפותם‬
‫ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגומר‪.‬‬ ‫יאמרו בלשון רבים‪ .‬הנה נתבאר מזה כלו על‬
‫ומהם נקרא הקב״ה רוכב שמים ולא ספר הכתוב‬ ‫מה מורה שם אל אלוה ואלהים והוא מה‬
‫בבריאת דבר כאשר לא הזכיר הכתוב בריאת‬ ‫שרציתי לבאר פה‪:‬‬
‫המלאכים וחיות המרכבה וכל דבר שאינו בעל‬ ‫בי אור מ ל ת ה ש מי ם‬
‫גוף רק הזכיר בשמים האלה שהם נבראים‬ ‫השמים ראיתי לחכמי בני עמנו ג׳ דעות‬
‫להגיד שקדמותם אפם וכמר שהאריך בזה דברי‬ ‫בפימש שם שמים בפסוק הזה ודעותיהם‬
‫חכמה עליונה‪ .‬ובסוף דבריו אמר שעל אלה‬ ‫בזה הם תחתיים שניים ושלישים‪ .‬אם התחתיים‬
‫השמים ארז״ל כדי לקבל עליו עול מלכות‬ ‫הם' כת הראב״ע שפי׳ שם שמים על יסוד‬
‫שמים וכונתו מבוארת שהשמים שנזכרו בזד‪.‬‬ ‫האדר נמשך לדעתו שכבר הודעתיך שלא‬
‫הפסוק הראשון מהתורה איננו האדר כפו‬ ‫בזכר במעשה בראשית דבר מהעליונים עד‬
‫שפירש הראב״ע ולא גם כן הגרמים השמימיים‬ ‫שפירש בשמים ושמי השמים יסוד האדר דסוד‬
‫כמו שפי׳ הרב הפורה אבל שהם שם לשכלים‬ ‫האש אשר עליו כמו שכתב בפירושו לספר‬
‫הנבדלים הסובבים את כסא כבודו שיש בי‬ ‫תהילים‪ .‬וכבר הביאו מפרשי ספרו ראיה על‬
‫מדרגות מתחלפות גבוה מעל גבוה וגבוהים‬ ‫זה )תהילים עח( דצו שחקים ממעל ודלתי‬
‫אליהם והיושבים ראשונה במלכות נקראו בשם‬ ‫שמים פתח‪ .‬דמטר עליהם מן לאכול ודגן‬
‫שמים ב»זוק הזה‪ .‬וכן כתוב בספר הבהיר מנלן‬ ‫שמים נתן למו ודעת זה כבר הודעת ‪ T‬מה‬
‫דשמים היו הקדוש ברוך הוא שנאמר ואתה‬ ‫שבו מהגנות והדופי כחק התורה כי יתחייב‬
‫תשמע השמים‪ .‬אטו שלמה מתפלל לשמים‬ ‫ממנו שלא העמ^י התורה בחדוש הגרמים‬
‫שישמע תפלתו אלא שנקרא שמים על שמך‪.‬‬ ‫השמימיים כי אם הדברים השפלים והוא דעת‬
‫ואומר אני שכבר נמצא בכתוב סמך לדעת‬ ‫בעלי הסבוב חתכוניים וכבר הוכחתי במאמר‬
‫הזה ממה שאמר אליפז )איוב ט״ו ט״ו( הן‬ ‫מפעלות אלהים אשר עשיתי בחדוש העולם‬
‫בקדושיו לא יאמץ ושמים לא זכו בעיניו‪.‬‬ ‫שקרות הדעת הזה וביססו כפי העיון מלבד‬
‫ושנה עוד מאמרו במענה אחר )שם ד׳( הן‬ ‫היותו כפירה עצומה בחק התורה האלהיוח‪.‬‬
‫נחמני כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב״ה‬ ‫בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה‬
‫נברא ממנו מלאך אחד שנאמר בדבר ה׳ שמים‬ ‫וכתב הרב המורה בפרק שלשה עשר‬
‫יעשו וזה מורה שהם החליטו לומר שם שמים‬ ‫חלק שלישי שמאמר ובמלאכיו ישים תהלה הוא‬
‫על המלאכים וכן יקראו אותם המקובלים שמי‬ ‫עצמו ושמים לא זכו בעיניו ויצא מזה שאמר‬
‫ההצלחה‪ .‬ואמנם שנבראו הנבדלים המניעים‬ ‫שם שמים על המלאכים‪ .‬אבל לדעת הזה יקשה‬
‫יחד בבת אחת עם המתנועע הראשון ביארו‬ ‫מאד מדוע קרא הכתוב לשכלים הנבדלים‬
‫אותו גם כן בב״ר‪ .‬רבי שמעון בן לקיש אומר‬ ‫שמים אחר שאינם גוף וכי יופל בהם לא‬
‫בשר ודם עושה ספינה בתחלה מביא קורה‬ ‫תנועה ולא מנוחה לא שנוי מצבים ולא קטבים‪,‬‬
‫ואהר כך ארזים ואחר כך מביא עוגנים פי׳‬ ‫ויקשה עוד שיזכור הכתוב בספור הבריאה‬
‫אנקורש ואחר כך מביא ספנים אבל הקדוש‬ ‫המלאכים והארץ ולא יזכור הגרמים השמימיים‬
‫ברוך הוא ברא השמים ומנהיגיהם יחד הה״ד‬ ‫בהיותם קודמים לארץ בכל מיני הקדימות לכן‬
‫כה אמר ה׳ בורא השמים ונוטיהם נוטיהם‬ ‫דעתי בדבר הזה הוא שעם היות שדעת הרב‬
‫בירד כתיב הנה ביארו שהמניעים נבראו עם‬ ‫המורה לא יצדק נפרד בפני עצמו וכן דעת‬
‫המתנועעים‪ .‬וראוי שנבאר למה זה כנו הכתובים‬ ‫הרמב״ן לא יצדק נפרד בפני עצמו הנה יצדקו‬
‫וחז״ל גם כן השכלים הנבדלים בשם אש‪.‬‬ ‫שניהם בהתחברם יחד‪ .‬דעת הרב‪ .‬וזה כשנאמר‬
‫ואומר בסבת זה ששם מלאכים לא נאמר על‬ ‫ששם שמים בפסוק הראשון הזה נאמר יחד‬
‫הנבדלים אלא מפאת שליחותם כי כל מלאך‬ ‫על הגלגל הראשון המקיף בכל ועל השכלים‬
‫שליח כמו שכתב הרב המורה אבל הנבדלים‬ ‫הנבדלים ג״כ ושעל העליונים בלם רוחניים‬
‫כפי טבעם לא מצא להם הכתוב שם יורה‬ ‫וגשמיים נאמר ברא אלהים את השמים והנה‬
‫עליהם כפי אמתתם ולכן כדי לישר את הדעת‬ ‫נכללו הנבדלים עם הגשם העליון בשם אחד‬
‫המשילו אותם בשמות ההתחלות הגשמיות‬ ‫אם מפני שהיו הנבדלים ההם צורות לגרמים‬
‫ובעבור שמדת היסודות שהם התחלות הדברים‬ ‫השמימיים כפי דעת הרסט״ו או להיותם מניעי‬
‫החמריים כלם היותר עליון ונכבד מהם הוא‬ ‫אותם ומפני התחברותם בענין התנועה נקראו‬
‫האש המשילו האל ית׳ והוא מאמר התורה כי‬ ‫כלם בענין אחד שמים ויצדקו א״כ דברי‬
‫ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא כי כמו שהאש‬ ‫שני הרבנים בהיותם מחוברים כאחד‪ .‬וכבר‬
‫אוכל הכל והוא איננו אוכל‪ .‬והאש הוא המהוה‬ ‫יורה על אמתת הדעת הזה ארז״ל בב״ר שמים‬
‫אמתי הוא סבת החום בכל נמוג והיא כצורה‬ ‫רב אמר אש ומים רבי אבא בר כהנא אמר‬
‫לו וחיי כל חי הם בחומו היסודי והאש הוא‬ ‫בשם רב נטל הקב״ה אש ומים ופתכן זה בזה‬
‫מקנה חום ואור לזולתו מבלתי שיחסר לו‬ ‫ומהם נעשו שמים‪ .‬האם יחשוב איש חכם ונבון‬
‫דבר בעצמו‪ .‬כן הסבה הראשונה ית׳ הוא‬ ‫על השלמים האלה שיאמרו שהיו השמים‬
‫מהוה העולם הוא מפסיזץ כשירצה' והוא אינו‬ ‫הבלתי נפסדים הם מורכבים מאש ומים היסודיים‬
‫דווה ולא נפסד חלילה הוא מקנה המציאות‬ ‫בהיות הפכיים ממהרים השנוי מאד‪ .‬אלא שהיה‬
‫והעצמות לכל זולתו והוא חיי העולם והתמדתי‬ ‫דעתו של רב ששם שמים נאמר על הכדורים‬
‫הוא צורתו האחרונה הוא נותן האור והטוב‬ ‫העליונים ועל השכלים הנבדלים יחד והמה‬
‫והשלמות לא יחסר בו כל דבר‪ .‬וכאשר מפאת‬ ‫בחכמתם להיות הציור קשה מהנבדלים על‬
‫הבחינות האלה כלם כחם של נביאים דמו‬ ‫השכל האנושי היו מכנים המלאכים בשם אש‬
‫הצורה ליוצרה ואמרו עליו ית׳ אש אוכלה‬ ‫על דרך משרתיו אש לוהט‪ .‬שרפים עומדים‬
‫הוא נקראו גם כן השכלים המושפעים מפנו‬ ‫ממעל לו‪ .‬נהר דנור נגד ונפיק מן קדמוהי‬
‫ית׳ אש להיות כלם כניצוצות היוצאים מן‬ ‫שהכתובים האלה כלם יכנו את המלאכים‬
‫האש הראשון ההוא ית׳ ונקראים שרפים שהוא‬ ‫הרוחניים בשם אש‪ .‬אמנם רבי אבא בר כהנא‬
‫כמו רשפים ע״ד כבש כשב וזה להדמות לרשפי‬ ‫נתן הסבה למה הגרמים השמימיים והנבדלים‬
‫הא׳ ועל זה יאמר בעומק שיר השירים רשפיה‬ ‫נקראו יחד בשם אחד שמים ואמר שהוא מפני‬
‫רשפי אש שלהבת יה ותחלת נבואת מרע׳׳ה‬ ‫התיחסותם שהיה הנבדל צורת הגלגל ומניעו‪.‬‬
‫ראה הסנה בוער באש וירא מלאך ה׳ אליו‬ ‫והגה אמרו פתכן זה בזה שפירשו ערבם ונעשו‬
‫בלבת אש מתוך הסנה‪ .‬ובדברי ישעיהו ויעף‬ ‫שמים כלומר שחומר השמים הוא הגלגל‬
‫אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה ותרגום‬ ‫וצורתו הוא הנבדל ולכן התיחדו שניהם בשם‬
‫יונתן ובפומיה ממלל לפי שהאש והשרפים‬ ‫אחד שמים‪ .‬ואמנם שהשכלים הנבדלים כנו‬
‫הנאמר בנבדלים הוא כלו כנוי להשכלתם‬ ‫חז״ל בשם אש כמו שכנו אותם הכתובים‬
‫ובדברי דניאל נקראו גם כן מפני זה שביבן‬ ‫מבואר בכמה מקומות ובביאור אמרו בפרק אין‬
‫דינור ראה גם ראה איך הי׳ מורגל בפי‬ ‫דורשין )חגיגה דף טז( אמר רבי שמואל בר‬
‫כא‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫עליה כי על שאר היסודות י׳וא ת וסובב‬ ‫הנביאים לקרא הנבדל בשם אש וכן יתבאר‬
‫גם כן ב״ש ש א ת הוא מרכז נח ולמה תכונה‬ ‫אחרי זה שגם כן היו פעמים מכנים אותם בשם‬
‫בשם מורה על המרוצה שלא תפול בה מפני‬ ‫רוח להיות האש והרוח שני היסודות הקלים‬
‫ש ת הגלגל עליה כי הוא היה ראוי שתקרא‬ ‫והבלתי מוחשים מכל היסודות ולא כנו אותם‬
‫ו א ת א ת לא המרכז הנח שעליה תסבוב‪:‬‬ ‫בשם מים ולא בשם ארץ לגסותם אבל כנו‬
‫אמנם הדמב״ן ושאר המקובלים שהגביהו עוף‬ ‫הגרמים השמימיים בשם מים כמו שיתבאר‬
‫בביאור זה פירשו ריאת אשר בפסוק הזה על‬ ‫אחר זה מפני ספיריותם ותנועתם המתמדת‬
‫הנמצאים הרוחניים גם כן‪ .‬ומהם אמרו שנאמרה‬ ‫ולכן אמר רב שמים אש ומים ר״ל ששמים‬
‫על הספירה הנקראת אצלם א ת החיים א ת‬ ‫הוא שם לאש שהם השכלים הנבדלים ולמים‬
‫חפץ‪ .‬ומפני זה כתב הרמנ ‪ r‬ששמים ו א ת‬ ‫שהם הגלגלים וכבר זכרו חז״ל שהנשמות‬
‫שבפסוק הזד‪ .‬רומזים להקב״ה שכינת עזו‪ .‬וכבר‬ ‫האנושים השכליים נבראו עם המלאכיב‬
‫רמזתי למעלה שאין ראוים לקבל זה בפשט‬ ‫הרוחניים כי הם באמת מטבעם ושגם הם נכללו‬
‫הכתוב לפי שלא ישאר א״כ בתורה עדות‬ ‫בשם שמים ולכן היה נר אלהים נשמת אדם‬
‫לבריאת השמים ו א ת וחחשם‪ .‬ולבן יחוייב‬ ‫בי היא גם כן מכלל האש ומכלל השמים‬
‫שד‪.‬בתוב יתישב על פשוטו אבל הרב המורה‬ ‫ובעבור זה אמרו בחגיגה שהיו בערבות נשמות‬
‫לקח לו דרך הממוצע בין שני הקצוות האלד‪,‬‬ ‫ורוחות שעתידין להבראות הנה נתבאר מזה‬
‫וד‪.‬וא ששם א ת הנאמר כאן נאמר על ד׳‬ ‫כלו על מה נאמר שם שמים בפסוק הראשמ‬
‫היסודות אש ואויר ומים ועפר אשר הם בתור‬ ‫הזה‪ .‬ואמנם מה שאמרו גם כן בב״ר שמים‬
‫הכדור השמימיי ושעיקר הנחת זה השם הוא‬ ‫שהבריות משתוממים מהם לזה עצמו נתכוונו‬
‫על זה הכללות עם היות שאח״כ קרא יתכרר‬ ‫שענין הגלגל בתנועתו התמידית בלי הפסק‬
‫א ת ביהוד ליסוד העפר כמ״ש דקרא אלהים‬ ‫והנבדל במהותו והנעתו קשה על השכל לציירם‬
‫ליבשד‪ .‬ארץ וזהו באמת הדעת האמיתי לא שדרו‬ ‫ולכן ישתוממו מענינם בני אדם‪ .‬ואמנם‬
‫היסודות נבדלים בעת הבריאה הראשונד‪ .‬בי‬ ‫שחקים וכסא נאמרו בלי ספק על הגרמים‬
‫הנה אחר כד נבדלו בשאר הימים כמו שיתבאר‪.‬‬ ‫השמימיים‪ .‬אבל מפני שהמטר יפעלו אותו‬
‫אלא שנבראו יחד וד‪.‬יו כלם בערבוביא ויקרא‬ ‫השמים בתנועותיהם לכן יחם איתם הכתובים‬
‫כללותם ארץ‪ .‬ולפי שהרב לא הביא ראיות‬ ‫פעמים רבות לשמים ואל השחקים ואל הכסא‬
‫לשיאמר בכתוב שם א ת על כללות היסודות‬ ‫כאמת‪ .‬ויצו שחקים ממעל‪ .‬מאחז פני כסא‬
‫ראיתי אני להביאם לסיוע דעתו‪ .‬אם ממה‬ ‫וזולתם‪ .‬וכמו שיתבאר אחר זה והנה השמים‬
‫שנאמר במעשה בראשית תדשא ד׳את‪ .‬תתא‬ ‫שנזכרו בפסוק הזה הראשח אם הוא כלל‬
‫הארץ נפש היד‪ ,‬וגומר ת ו ע שאין ביסוד‬ ‫הכדורים השמימיים או הוא הגלגל העלית‬
‫העפר לבדו די להמציא מורכב מפנה אם לא‬ ‫המקיף בבל הנה יבא ביאורו בפירוש פרשת‬
‫מערוב היסודות כלם אשר קרא בשם א ת‪.‬‬ ‫הרקיע ‪:‬‬
‫וכן בדברי אדונינו משה אשר מי אל בשמים‬ ‫ביאור מלת ארץ‬
‫ו ב א ת אשר יעשד‪ .‬כמעש ‪ T‬וגומר‪ .‬אלהי‬ ‫הארץ גם בשם ארץ אשר בפסוק ראשון הזה‬
‫השמים ואלהי ה א ת וגומר‪ .‬ודומיהם שא״א‬ ‫התחלפו דעות המפרשים כי הנה הראב״ע‬
‫שיפורשו אלא שהשמים הוא רמז לעליונים‬ ‫המשפילי לראות במעשה בראשית פירש הארץ‬
‫י ה א ת לתחתונים כלם לא ליסוד העפר בלבד‪.‬‬ ‫שבזה הפסוק על יסוד העפר הכבד והשפל‬
‫ובדברי אדונינו מ ד ע״ד‪ .‬השמים שמים ליי׳‬ ‫שביסודות כי היה לדעתו ארץ ותבל דבר אחד‬
‫ו ח א ת נתן לבני אדם‪ .‬ואין ספק שלא אמר‬ ‫אם לא שתבל יאמר על החלק המירזזב שבארץ‬
‫ה א ת על יסוד העפר לבדו כי הנד‪ .‬גם העופות‬ ‫כמ״ש )תהילים פ״ט י״ב( תבל ומלואה אתה‬
‫שהם באויר‪ .‬ור‪.‬דגים אשר במים ב ‪T‬יהם נתנו‬ ‫יטדתם‪ .‬וארץ על כל היבשה המגולת מהמים‬
‫וכמ״ש ורדו בדגת הים ובעוף השמים אלא‬ ‫המיושבת והבלתי מיושבת‪ .‬וכתבו המדקדקים‬
‫שאמר ו ה א ת נתן לבני אדם על כללות‬ ‫שנקרא יסוד העפר א ת לפי שהגלגל רץ‬
‫התחתונים‪ .‬ולכן באמרו רוקמתי בתחתיות א ת‬ ‫וסובב אותה‪ ,‬ואינו נכון אצלי׳ שיאמר א ת‬
‫שזה מורה שיש א ת שהיא תחתיות והוא‬ ‫בזה הפסוק על יסוד העפר בלבד לפי שיתחייב‬
‫יסוד העפר ו א ת שאינר‪ .‬תחתיות שהוא כללות‬ ‫שלא נזכרה בתורה בריאת שאר היסודות וכמו‬
‫שאר היסודות ולכן הוציד לבאר ולומר‬ ‫שזכרתי בשאלה הד׳‪ .‬ולמה זה מצאה ה א ת‬
‫בתחתיות א ת‪ .‬וראיתי בדברי אבן כספו‬ ‫הן בעיני השם לכתוב בריאתה סמור לשמים‬
‫בשרשיו ענין מחוור אצלי וד‪.‬וא ש א ת משורש‬ ‫ולא עשה בן לשאר היסודות‪ ,‬וגם לא יתכן‬
‫רצץ מלשון מתרפס ברצי כסף‪ .‬את מי עשקתי‬ ‫שנאמר שנקראת א ת מפני שהגלגל ת וסובב‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫כב‬
‫בהו שהיתד‪ .‬תהו וחזרד‪ .‬בהו דבר שיש בו ממש‬ ‫ואת מי רצותי‪ .‬עשוק ורצוץ‪ .‬ושלכן נקראו‬
‫דכתיב בו הוא‪ .‬וכבר הביא הרמב״ן זה המאמר‬ ‫הים ‪T‬ות כלם מלשון ארץ שהוא מלשון דוחק‬
‫בעזרתו‪ .‬אבל תמה אני איך לא הביא גם כן‬ ‫ורצוץ מפני שהיסודות כלם דחוקים בתוך‬
‫מאמר אחר שנזכר שם שהוא מבאר יותר‬ ‫הגלגל רוצצים ומתפוצצים ומתערבים זה בזה‬
‫מזה הענין וז״ל מאי דכתיב גם את זה לעומת‬ ‫בתנועותיהם ושהאל״ף ב־סם ארץ הוא נוספת‬
‫זה עשה האלהים עשה תד‪.‬ו ושם מקומו ברע‬ ‫ושמזה הענין הוא רוץ מצא נא את החצים‪.‬‬
‫עשה בהו ושם מקומו בשלום דכתיב עושה‬ ‫כי לא לקלים המרוץ ודומיהם‪ .‬לפי שמי‬
‫שלום ובורא רע‪ .‬כיצד רע מתהו ושלום מבהו‬ ‫שיתנועע במרוצה ותכיפות הוא רוצץ ושובר‬
‫ע״כ‪ .‬הנה ביאר שתהו נאמר על החומר שממנו‬ ‫האדר בעברו בתוכו‪ .‬הנה א״כ כפי זה הדעת‬
‫ימשכו החסרונות וד״רעות כלם ובד‪.‬ו על הצורה‬ ‫שם ארץ נאמר בכלל על כל היסודות ובמלאכת‬
‫שממנו השלום והשלמות כלו‪ .‬אלו הם שגי‬ ‫היום הג׳ נאמר ביהוד על יסוד העפר‪ .‬ונמצאו‬
‫הדעות היותר נכונים בפי' השמות האלה‪ .‬אמנם‬ ‫גם כן ביסודות אשר כלל בשם ארץ ושלשה‬
‫ההוט השלישי מד‪,‬פירוש שתהו נאמר על הצורדי‬ ‫ענינים הא׳ הוא השפלות והיותם למטה‬
‫ובהו על החומר כמו שפירשו הרלב״ג במהרה‬ ‫מהגלגלים‪ .‬והד‪.‬׳ שהם מרכזם שעליהם יסובו‪.‬‬
‫ינתק כי הנה המלות האלו בעצמם ומאמרי‬ ‫והג׳ שהם דחוקים בתוך הגלגל רוצצים‬
‫ספר הבהיר יסכימו לדעת הרב הנחמני‪ .‬ואמנם‬ ‫ומתפוצצים זה בזה‪:‬‬
‫מה שהביא הרלב״ג ראיה ממאמרם ז״ל תהו‬ ‫ביאור מילו ת ת הו ובהו‬
‫זה קו ירוק שמקיף את העולם‪ .‬בד‪.‬ו אלו‬ ‫תהו ובהו שני דרכים מפירושם יסבלו שני‬
‫אבנים מפולמות וחשב שקו המקיף העולם הוא‬ ‫השמות האלה ולשניהם מצינו סמך וראי׳‬ ‫’‬
‫הצורה המגבלת כמו שקו הבנין היא צורה‬ ‫בדבריהם ז״ל הא׳ הוא שתהו ובהו הם שני‬
‫אחרונה בו והאבנים הם החומר ושקראם‬ ‫שמות נרדפים מורים כאחד על המציאות החסר‬
‫מפולמות ר״ל נעלמות ונסתרות מלשון פלוני‬ ‫הנבדל וסוג׳ ההעדר‪ .‬ולזה כתב הראב״ע‬
‫אלמוני לפי שד‪,‬חומר הראשון הוא מעצמו‬ ‫שהיה תהו את בהו כלומר ששניהם מורים‬
‫נעלם ונסתר וקשה הציור כל זה היא באמת‬ ‫בדרך אחד על השממון ואליו נטה אנקלוס‬
‫מהרלב׳יג קו תהו ואבני בד‪,‬ו ולפי שלא אמרו‬ ‫בתרגומו צדיא וריקניא ורבים מהמפרשים‬
‫חז״ל קו ירוק אלא על החומר והנד‪ ,‬המשילו‬ ‫יפרשו גם הם כן מזה הדעת היה מי שפי׳‬
‫אותו לקו להיותו בלתי נמצא בפועל והשכל‬ ‫תהו לשון תהום ושהמ״ם בו נוספת כמו שאמר‬
‫יגזור על מציאותו‪ ,‬וכן הוא החומר גם שהוא‬ ‫רוקם חינם ושהיה ענין הכתוב שבתחלת‬
‫מוכן לקבל הצורות וידמה לקו שנוטד‪ ,‬הבנאי‬ ‫הבריאה ה־ תה הארץ כלה מכוסה מים‪ .‬שהוא‬
‫קודם הבנין מוכן ליישוב האבנים עליו‪ .‬ואמרו‬ ‫התהום‪ .‬ובב״ר רבי יהודה ברבי סימן ורבי‬
‫שהוא ירוק להגיד שאינו לבן ולא שחור אבל‬ ‫אבהו שניהם פירשו תהו ובהו כך באמרם‬
‫הוא נישא מקבל הכל וכמו שהירוק איור‬ ‫שהיתה הארץ תוהה ובוהה באמרו העליונים‬
‫תכלית הצבעים וגם אינו נעדר מהם כן הר‪,‬יילי‬ ‫והתחתונים נבראו כאהד ועליונים נזוגים‬
‫אינו נמצא בפועל ואינו נעדר בהחלט אבל‬ ‫ותחתונים אם אינם יגדים אינם נזונים או‬
‫הוא ממוצע בין המציאות וד‪,‬העדר כירוק בין‬ ‫העליונים חיים והתחתונים מתים זהו הדרך‬
‫הלבן והשחור‪ .‬וד‪,‬ראיה על אמתת זד‪ ,‬מה שאמרו‬ ‫הראשון‪ .‬והדרך הב׳ הוא להרמב״ן שהבדיל בין‬
‫בסוף אותו המאמר שהשמיטו החכם הנזכר ולא‬ ‫התהו ובין הבהו ופירש תהו על החומר הראשון‬
‫זכרו כי לא יכול לו לישבו על פי דרכו‬ ‫שקראו היונים היולי שלהיותו קשה הציור‬
‫והוא אמרם תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם‬ ‫בטבעי קראו תהו מלשון תוהא על הראשונות‪.‬‬
‫שממנו יוצא חשך וזה א״א לפרשו על הצורה‬ ‫ופירש בוהו על הצורה כלומר בו הוא‬
‫כי אם על החומר שממנו יוצא החשך וד‪,‬חסרון‬ ‫שבה יהיה הדבר מה שיהיה ופירש הפסוק‬
‫והרע כלו‪ .‬וד‪,‬אבנים המפולמות לפי שהם‬ ‫לדעתו הוא שהארץ אחרי הבריאה היתד׳‬
‫עיקר הבנין המשילן לצורה שהיא מעצמת‬ ‫תהו כלומר חומר שאין בו ממש כי‬
‫את הדבר ובעבור שהיד‪ ,‬חומר הראשון בכל‬ ‫הוא לדעתו נברא תחילה‪ .‬והלביש הקב״ה‬
‫המתהוים אחד והצורות החלות בו רבות לכן‬ ‫אחר כך בו צורה ועשה אותו בהו‪ .‬ובמאמר‬
‫אמרו על החומר קו ירוק בלשון יחיד ועל‬ ‫בעל ספר יצירה עשה מתחו ממש ויעשה מלא‬
‫הצורות אמרו אבנים בלשון רבים‪ .‬ואין סי׳‬ ‫אינו ישנו‪ .‬וגם לדעת הזה יש סמך ממה‬
‫מסולמות נעלמות ונסתרות כמו שחשב אלא‬ ‫שבא בספר הבהיר אמר רבי ברכיה והארץ‬
‫אבנים גדולות אבנים יקרות חזקות ובריאות‬ ‫היתד‪ .‬תהו ובהו מאי משמע היתה שכבר‬
‫שהוא המשל הנאות לצורות וכן הוא בגמרא‬ ‫היתה ומאי תהו דבר הב תהה בני אדם ומאי‬
‫נג‬ ‫בראשית א‬ ‫אנרננ אל‬ ‫בראשית‬
‫המים והוא כמו ועליו מטה מנשה שענינו אצלו‬ ‫ביצה שהביא דגים מפולמים‪ .‬ובפרק איזהו‬
‫ואין הדבר כן כי עם היות שיאמר פעמים‬ ‫מקומן נאמר מביא חלוקי אבנים מפולמות‪.‬‬
‫מלת על תמורת אצל הנה לשון על פני לא‬ ‫ופירש בו בעל הערוך בריאת לחות וחזקות‪.‬‬
‫יאמר בשום בענין אצל גם כי פני התהום‬ ‫ואפשר לפרש מפולמות לחר כמו דגים מפולמות‬
‫הוא השטח העליון ממנו הפונה אל קערירות‬ ‫שענינו לחים תכף שניצודו ועגין זה שאין‬
‫הגלגל ולא השטח התחתון הסמוך לקרקע‬ ‫אותם האבנים כאבנים אשר אתנו שומרות‬
‫האדמה‪ .‬ואחרים פירשו החשך הזה על צל^י‬ ‫■תמונתם לעולם כי הם לחות מאד יזכרו‬
‫אדים עבים מימיי׳ מהאויר הממשש לתהוזם‬ ‫מהחומר ההוא בנקלה וזהו אמרם שם שמהם‬
‫שענינו עומק המים‪ .‬ואמר שחשך הוא בלשון‬ ‫יוצאים מים ר״ל שאותם הצורות יכינו את‬
‫עברי ב׳ מילים אם חשד ע״ד הקבין ואם‬ ‫החומר לקבל צורות אחרות כענין המים‬
‫חשך העדרי ושהגזכר בפסוק הזה הוא חשך‬ ‫היורדים אלו אחר אלו‪ .‬הנה א״כ מפולמות‬
‫קניני כמו וימש חשך שענינו כלומר אויר עב‬ ‫שם לחוזק וליופי לא להעל׳‪ .‬ובעבור שהיו‬
‫והנזכר ביום הרביעי הוא ע״ד ההעד׳‪ .‬והבל‬ ‫צורות חלות על החומר או היו בכה בו כדעת‬
‫הביא גם הפירש בזה כי הנה האויר בכל‬ ‫ב״ר לכן אמר שאותם האבנים היו משוקעות‬
‫חלקיו הוא ספיריי ולא היה ראד שיקרא )מלך(‬ ‫בתהום כי הצורה נשוא בחומ׳ והיא בו בכה‬
‫]חשך[ עם היותו עב מפגי האדים וגם שלפי זה‬ ‫לא החומר בצורה וכבר הורגל לומר בדבריזס‬
‫יהיה מותר אמרו וחשך על פני תהום כי היה‬ ‫ז״ל אבנים על הצורות במאמר האלהי רבי‬
‫ענינו כענין ורוח אלהים מרחפת על פגי המים‬ ‫עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו‬
‫ששניהם יפרשו על חלק האדר התחתון השכן‬ ‫מים מים שקרא אבני שיש טהור לצורות‬
‫למים ‪ .‬ו ל א ת ולמה יבואו בכתוב הזה שתי‬ ‫הנבדלות ולא לחומר הראשת וכמו שיתבאר‬
‫גזרות על דבר אחד בהיות די באחד מהם‬ ‫בפרשת הרקיע הנה יתבאר מזה בטול דעת‬
‫על כן אמרתי שהפירושים האלה כלם הם חשך‬ ‫הרלב״ג וקיים דעת שני הדעות הראשונים‪.‬‬
‫ולא אור‪ .‬כי הנה שם חשך בעצם ואמת לא‬ ‫וכבר יורה על אמת פירוש זה במלת תהו‬
‫נאמר אלא על העדר האור ומניעתו בין שתהיה‬ ‫עדות הכתובים כי ישעיהו אמר מאפס ותהו‬
‫המניעה מפאת אדים או מפאת דבר אחר הנה‬ ‫נחשבו לו‪ .‬ואמר לתהו והבל כחי כליתי‪ .‬וכן‬
‫שם חשך תמיד יורה על ההעדר והמניעה‬ ‫נשברה קרית תהו‪ .‬לא תהו בראה לשבת‬
‫כמו ולא השך ממני מאומה‪ .‬ומפני לא חשכו‬ ‫יצרה‪ .‬לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני‪.‬‬
‫רוק‪ .‬אשר חשכתי לעת צרה‪ .‬גם מזדים חשוך‬ ‫יעלו בתהו ויאבדו‪ .‬אחרי התהו אשר לא יועילו‬
‫עבדך‪ .‬קרא בגרון אל תחשוך‪ .‬ודומיהם כלה‬ ‫ולא יצילו כי תהו המה כנוי לע״ג וכן רוח‬
‫לשמ מניעה והעדר וכן חשך מצרים היה‪,‬‬ ‫ותוהו נוטה צפון על תהו שופטי ארץ כתהו‬
‫העדר האור ממצרים‪ .‬ובסוף אלה פקודי אזכיר‬ ‫עשה‪ .‬ובתהו ילל ישימון‪ .‬כי בכל אלה לא יובן‬
‫בזה דעת אחר‪:‬‬ ‫שם תהו אלא על הדבר הבלתי נמצא בשלמות‬
‫ביאור מלת פניס‬ ‫והוא חסר בטבעו‪:‬‬
‫פני ם הרב המורה הרבה שתופים לשם פנים‬ ‫ביאור מלת חשך‬
‫בפל״ז ח״א ובעבור שלא ישרו בעיני׳‬ ‫וחשך כבר הודעתיך דעת הרב המורה‬
‫שתופיו לפי שלא מצאתי להם הכרח מהראיות‬ ‫והרמב״ן גם כן שחשך הנזכר בפסוק‬
‫שהביא נוכל לומר בשתוף דרך אחר והוא‬ ‫הזה נאמר על יסוד האש ומה שישיג לדעת‬
‫שפנים הנחתו הראשונה כמו שזכר הרב היא‬ ‫מהספקות‪ .‬והרלב״ג כתב שקרא הכתוב כאן‬
‫על פני האדם למה נפלו פניך‪ .‬ופנים נזעמים‬ ‫חשך ליסוד העפר שהוא בעצמו חשך מאד‬
‫ומזאת הגזרה הואילו פנו בי ויפן משה וירד‬ ‫ונעדר מהאור יותר משאר היסודות שכלם הם‬
‫כי ההולך יכוין פנת לדרך שהולך בה‪ .‬וכן‬ ‫כפיריים זולת ה א ת והארץ היה גם כן הגשם‬
‫ויושם לפניו לאכול‪ .‬על פני כל העם אכבד‪-‬‬ ‫אשר קנה מהצורה יותר מעט מכל הגשמים‬
‫אכפרה פניו במנחה כלם ודומיהם ענינם נגד‬ ‫השפלים‪ .‬וגם הדעת הזה איננו נכון כי הנה‬
‫פניו ואין פנים ממש מההנחה הראשונה כי‬ ‫עם היות שאין הארץ גשם ספיריי אין ראוי‬
‫בהיות האדם עצב או כעסן ישתנו פניר‬ ‫שבעבור זה תקרא חשך‪ .‬ועוד שהכתוב אומר‬
‫ובהלחמו באדבו יכוין פניו תמ ‪ .T‬הנה א״כ‬ ‫וחשך על פני תהום ^ ע שאיו ה א ת מכנה‬
‫שם פנים כפי ההנחה הראשונה נאמר על‬ ‫בחשך על פני תהום שהם המים אבל בהפך‬
‫פני האדם‪ .‬אמנם ראה ושער הלשון בענין פני׳‬ ‫שהמים הם חשך על ה א ת ומכסים אותה וכבר‬
‫האדם ד׳ ענינים‪ .‬האחד שהפנים בהיותם מקום‬ ‫נדחק החכם מפני הספק הזה ופירוש על פני‬
‫מקום החושים בהם יפנה האדם במה שיפנה‬ ‫תהום אצל התהום אצל השטח השפל מיסוד‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫כד‬
‫הוא המגולה ממנו‪ .‬ומזה הוא אמרו על פני‬ ‫דשגיח במה שישגיח‪ .‬הב' שפני האדם הוא‬
‫תהום‪ .‬על פני המים רוצה לומר על השטח‬ ‫החלק הנראה ראשונה בא ממנו כי כל אדם‬
‫היותר נגלה ועליון מהם‪ .‬זהו אמתת שם פנים‬ ‫•יביט רא־שונה בפני האיש כשבא לקראתו קודם‬
‫בהנחתו והשאלותיו‪:‬‬ ‫שיביט ויעיין בשאר איבריו‪ .‬השלישי שפני‬
‫ביאור מלת רוח‬ ‫האדם הוא ההלק משובח שבו בעבור ששם‬
‫רוח גם בזה השם הרבה הרב המורה שתופיו‬ ‫ימצאו חושיו שהם התחלות השגותיו כלם‪.‬‬
‫בפ״מ ח״א ועשה בו ו׳ שתופים‪ ,‬הא׳‬ ‫והד' שהפנים הוא החלק היותר מגולה מהגוף‬
‫שיאמר על יסוד האויר ורוח אלהים מרחפת‪.‬‬ ‫כי הנה כ״א משאר האברים אפשר האדם‬
‫והבי שיאמר על הרוח הנושא )שמות י( ורוח‬ ‫להעלימי ויכסיהו בבגדים‪ .‬אמנם פניו בהכרח‬
‫הקדים נשא את הארבה‪ .‬והג' על הרוה החיוני‬ ‫יתגלו בדברו או בעסקו עם חבירו לפי שבהם‬
‫)תחלים עח( רוח הולך ולא ישוב‪ .‬הד‪ -‬על‬ ‫יוכר ויודע מי הוא‪ .‬וכפי ארבעת הענינים‬
‫נפש האדם הנשאר אחר המות‪) .‬קהלת י״ב(‬ ‫האלה השאיל הלשון שם פנים כי הנה פעמים‬
‫והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה‪ .‬הה' על‬ ‫יאמר כפי ההשאלה הראשונה לכל דבר פנייה‬
‫השפע המגיע לנביאים‪) .‬במדבר יא( ויהי כנוח‬ ‫וגטיה לחשגחה כי פנח אל אלחים אחרים אשר‬
‫עליהם הרוח‪ .‬וד‪.‬ויא על הרצון והכוונה כל‬ ‫לבבו פינה היום ומזה הענין לפנית בקר‬
‫רוחו יוציא כסיל )ישעי' מ׳ י״ג( מי תכן‬ ‫דפנות ערב כשהבקר פונה לזריחה או הערב‬
‫את רוח ד‪ .',‬זהו כלל דעתו ושתופיו בשם‬ ‫לחשיכה‪ .‬ומזה נאמר בהשגחה האלהית ישא‬
‫הזה ואחרי בקשת המחילה והרשות כתלמיד‬ ‫ה׳ פניו אליך‪ .‬פנה אלי וחנני‪ .‬מלפניך משפטי‬
‫המדבר לפני רבו נ״ל שעבר הרב פה על לא‬ ‫יצא‪ .‬אלהים אחרים על פני‪ .‬מלפני ה׳ הוא‬
‫תוסיף עליו ולא תגרע ממנו לפי שהוא עשה‬ ‫בורח‪ .‬פני ה חלקם כלם לשוןהשגחה‪ .‬וכי‬
‫שתופים שאינן כפי אמיתת הכתובים והשמיט‬ ‫בפני אדם בהשגיחו בעניניו אנכי פניתי הבית‪.‬‬
‫שתופים אחרים אמת ה' בהם וביאור זה שהשתוף‬ ‫פנו דרך ה' כלם לשון ההשגחה שתכונה בשם‬
‫חראשון שזכר לרוח שיאמר על יסוד האויר‬ ‫פנים שהאדם בפניו יפנה וישגיח בדבר שירצה‪.‬‬
‫אינו ישר יאמתי לפי שהאויר הפשוט לא יקרא‬ ‫ואמנם כפי ההשאלה הב' יאמר לשון פנים‬
‫בשום מקום בשם רוח כמו שכתבתי למעלה‪.‬‬ ‫על הקדימה וכמו שהפנים הם קודמים בגוף‪.‬‬
‫וכבר כתבו חכמי האומות שהתורה האמתית‬ ‫לפנים הארץ יסדת‪ .‬לפני בא יום ה'‪ .‬כלומר‬
‫לא דברה מטבע ההווים והנפסדים דבר שיהיה‬ ‫קודם מפני אשר ירד עליו ה׳ באש כלומר‬
‫מסופק ענינו אצל דעות בני אדם‪ .‬כי הנה לא‬ ‫מסבה שקודם זה ירד עליו ה' באש‪ .‬וכפי‬
‫זכרה דבר מיסוד האש הפשוט לפי שרבים‬ ‫ההשאלה הג׳ יאמר לשון פנים על החלק‬
‫מהקדמונים חשבו שאינו אלא חלק מיסוד‬ ‫המשובח כמו שהפנים הם החלק המשובח‬
‫התורה יסוד האויר‬ ‫חאויר‪ .‬וכן לא זכרה‬ ‫מאיברי האדם ומזה המין מהשאלה נאמר‬
‫הפשוט ואפי' בעופפות העופות אמר על פני‬ ‫הבית הפנימי וחדריו הפנימים‪ .‬כל כבודה בת‬
‫רקיע השמים‪ .‬ולא אמר באויר להיותו בלתי‬ ‫מלך פנימה‪ .‬ומזה אצלי הוא ההיכל לפני‪.‬‬
‫מוחש והיו רבים מהקדמונים חושבים שאינו‬ ‫ד‪1‬א תוכל לראות פני‪ .‬ופני לא יראו‪ .‬ולא‬
‫נמצא אבל הוא ריקות והתורה האלהית לא‬ ‫פנים הוא תואר לשם‬ ‫נצטרך לומר השם‬
‫באה להכריע הדעות פליסופיות האלה‪ .‬ואם‬ ‫המיוחד כמו שאמר החבר למלך הכוזר והביאו‬
‫בשום מקום לא זכר דבר מיסוד האויר הפשוט‬ ‫לזה אמרו ופני לא יראו וחוץ מכבודו אין‬
‫איך נפרש עליו ורוח אלהים מרחפת‪ .‬ועוד כי‬ ‫הדבר כן כי משם המיוחד לו יתברך לא יושאל‬
‫איך יפורש ורוח אלהים מרחפת על יסוד האויר‬ ‫ילא אמר על זולתו אבל פני לא יראו נאמר‬
‫בהיות לדעתו המים שנזכרו סמוך אליו כולל‬ ‫בפי ההשאלה הג׳ הוא ר״ל על עניני האלוה‬
‫העליונים והתחתונים כי עדין לא נעשה הרקיע‬ ‫המשובחים שלא יוכל האדם להשיגם יהיה זה‬
‫להבדיל בין מים למים‪ .‬וכמו שהרב עצמו זכר‬ ‫עצמותי כדעת הרב המורה או משיגיו העצמיי‬
‫בפ״ל ח״ב שהמים אשר בפסוק הזה מרחפת‬ ‫כדעת רב חסדאי‪ .‬ואמנם כפי ההשאלה הד'‬
‫על פני המים אינם המים שאמר ולמקוה המים‬ ‫יאמר פנים על החלק היתר מגולה שבדבר‪ .‬על‬
‫קרא ימים כי זה כולל לעליונים גם כן‪ .‬ואותו‬ ‫סני האדמה‪ .‬על פני רקיע השמים‪ .‬אל מול‬
‫בלבד נאמר על המים היסודיים‪ .‬ואם נפרש‬ ‫פני■ המנורה לפני שמש ינון שמו ר״ל נגד‬
‫ורוח אלהים על האויר יתחייב במאמרו מרחפת‬ ‫המגולה מהשמש‪ .‬וכן ידכאו לפני עש שהוא‬
‫על פני המים שיהיה יסוד האויר על הגרמים‬ ‫פכב מלשון עושה עש כסיל וכימה‪ .‬ומזה המין‬
‫השמימיים שכנה בשם מים והוא שקר וכל‬ ‫גאמר במגילה והיא כתובה פנים ואחור‪ .‬טוב‬
‫זה מוכיח שהשתוף הראשון שזכר הרב איו‬ ‫לשבת על פנת גג‪ .‬כי פני המגילה או הגג‬
‫כה‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫הפעלה‪ .‬ולמה אם כן לא זכר הרב השתופים‬ ‫מקום לו‪ .‬גם תראה תוספת שתופו במה‬
‫האלה בהיותם צריכים אליו מאוד כפי עניני‬ ‫שזכר הרוח חיוני אחרי שזכר שתוף אהר בדוה‬
‫ספרו ומפני■ זה כלו היותר נכון בעיני לומר‬ ‫הנושבת וזה כי שניהם לענין השתוף הם אחד‬
‫כי שתוף שם רוח יאמר על ב׳ פנים‪ .‬הא׳‬ ‫לפי שאין הרוח הנושבת אלא גשם דק מתנועע‬
‫הוא גשמי מוחש נמצא חוץ לנפש כמו הרוחות‬ ‫מתילד מאידיות חמרים אחרים‪ .‬ולכן היה הרוח‬
‫הנושבות שהם גשמים דקים מתילדים מהאדים‬ ‫הצפונית הפד הרוח הדרומית מפני התחלפות‬
‫והעשנים עד שמפני זה יאמר עליות מרווחות‬ ‫או הפכיות ההמרים והצדדים שיבואו מהם עד‬
‫על הבתים הנעשים לימי הקיץ שיכנס בהם‬ ‫שמפני זה נקראו פאות העולם רוחות כמ״ש‬
‫הרוח מכל צד‪ .‬ומזה הסוג גם כן הוא התה‬ ‫)זכרי׳ ב׳{ כי כארבע רוחות השמים פרשתי‬
‫החיוני ובעבור שעם הכעס יתלהב הרוח החיוני‬ ‫אתכם מפני שיבואו מהם הרוחות‪ .‬והנה הרוח‬
‫נקרא הכעס על שם נושאו בדרך השאלה רוח‪.‬‬ ‫ההיוני זה ענינו גם כן שהוא גשם דק מתנועע‬
‫וכן הדבור מפני שיצא ברוח הנשימה יקרא‬ ‫מתילד מדקות הליחות כפי המקומות שיתילד‬
‫רוח‪ .‬וגם מזאת הבחינה אמרו שנקרא הריח‬ ‫שם‪ .‬כי המתילד בלב יקרא רוח חיוני והמתילד‬
‫■ו האיד והרוח הדק העולה‬ ‫ריח ל פי ״ ־‬ ‫בכבד יקרא רוח טבעי‪ .‬והמתילד במוח יקרא‬
‫מהדבר המורח א‪ .‬החוש‪ .‬ומזה גם כן ריוח‬ ‫רוה נפשיי‪ .‬כפי סברת הרופאים‪ .‬או יהיה כלו‬
‫והצלה כי היתה הרוחה ודומיהם שחשב הרד״ק‬ ‫מתילד בלב ויתאריך בשאר המקומות כפי‬
‫שהוא ענין אחר ואין הדבר כן אלא שהאדם‬ ‫דעת ראש הפלוסופים‪ .‬והנה א״כ רוה כפי‬
‫בהיותו במצוקה ובמרוצה לא ישאף הרוח הקר‬ ‫השתוף הזה יאמר על הרוח הדק המתנועע‬
‫אשר מחוץ לקרר ולפשר חום לבבו וכאשר‬ ‫המתילד מדקות ההמרים הגשמיים והרוח‬
‫יהיה בשובה ונחת יקה מהרוח הקר כחפצו‬ ‫הנושבת והחיונית שניהם שוים בהוראה הזאת‬
‫ויאמר מפני זה שירוח לו שהוא גם כן מלשון‬ ‫ואינה אם כן שני שתופים לרוח הנושבת ולתח‬
‫רוח גשמי מוחש ונמצא חוץ לנפש זהו האופן‬ ‫החיוני כי שניהם אחד בכל ענינם עם היות‬
‫הראשון מזה השתוף שהוא רוח מוחש‪ .‬והאופן‬ ‫ביניהם עם החמרים אשר מהם יתילדו הבדלים‬
‫הב׳ מהשתוף הוא מושכל ר״ל שיאמר ח ח‬ ‫רבים עד שיש רוח יקרא הכח הנפשיי לא‬
‫על הדברים השכליים אם על השכל הנבדל‬ ‫יקבלוהו שאר הרוחות הנה אם כן אין שני‬
‫שמשפ‪-‬ע ואם על שכל האדם המושפע‪.‬‬ ‫שתופים לרוח הנושבת ולרוח החיוני כי‬
‫ומקבל השפע ואם על השפע עצמו המגיע‬ ‫שניהם אחד ושאר הרוחות לא יקבלהו‪ .‬ואם כן‬
‫מהמשפיע אל המושפע בנבואה שכל אחד מהם‬ ‫שני השותפים האלה הוסיף הרב אשר לא כדת‪.‬‬
‫קרא רוח שכלי כמו שהוא מבואר מהפסוקים‬ ‫עוד תשוב ותראה שגרע והשמיט הרב מלזכור‬
‫כי אמרו רוח ה׳ דבר בי הוא השכל המשפיע‪.‬‬ ‫בשם רוח שתופים אחרים‪ .‬זכרום המדקדקים‬
‫ואמרו כנוח עליהם הרוח הוא השפע‪ .‬ואמרו‬ ‫כי הנה שם רוח יאמר על הדבור כמו )איוב‬
‫והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה הוא‬ ‫ים טו( רוחי זרה לאשתי‪ .‬וברוח שפתיו ימית‬
‫השכל מקבל השפע ומזה תדע שלא יקרא‬ ‫רשע‪ .‬עוד ז כ ח שיש שם רוח על הכעס )משלי‬
‫הרצון והכוונה רוח כדברי הרב ושאר המדקדקי׳‬ ‫טו לב( ומושל ברוחו מלוכד עיר‪ .‬אל תבהל‬
‫אבל מחשבת האדם ודעתו הוא הנקרא רוח‬ ‫ברוחך לכעוס‪ .‬הניחו את רוחי בארץ צפון‪.‬‬
‫וזהו כל רוחו יוציא כסיל כלומר כל העולם‬ ‫והשתופים האלה לא זכרם הרב‪ .‬ואם יאמר‬
‫במחשבתו ודעתו‪ .‬וכן הניחו את רוחי בארץ‬ ‫כי לא רצה לזכור כי אם השתופים שהיו צריכים‬
‫צפון כלומר גזרת חכמתי והסכמת דעתי וכן‬ ‫לפי ענינו כמו שהתנה בתחלת ספרו אשאלהו‬
‫השאר‪ .‬ייצא לנו מזה שמאמר ורוח אלהים‬ ‫ולמה א״ב לא הביא שיאמר שם ת ח על‬
‫מרחפת על פני המים‪ .‬יסבול א׳ מב׳ פרושים‬ ‫הנעת הנבדל לגלגל ובכלל על השכלים הנבדלי׳‬
‫אם שיהיה רוח גשמי נושבת שהמציא הקב״ה‬ ‫מחומר וכמ״ש‪) .‬יחזקאל א׳( אשר יהיה שמה‬
‫אז רוח גדולה וחזק ליבש את המים שהיו‬ ‫הרוח ללכת ילכו‪ .‬ולמה לא זכר שיאמר גם‬
‫מכסים את הארץ‪ .‬וזה הפי׳ איננו אמתי לפי‬ ‫כן שם רוח על המלאך המדבר בנביאים‬
‫שזה הפועל היה ממעשה היום הג׳ בהגלות‬ ‫כמ״ש )שמואל ב׳ כ״ג ב׳( רוח ה׳ דבר בי‪.‬‬
‫היבשה‪ .‬וישאר אם כן אמתי הפי׳ השני והוא‬ ‫הנה הרב יצטרך לשתוף הזה כפי דעתו במרכבה‬
‫שרוח אלהים הוא רוח שכלי שהם השכלים‬ ‫ובנבואה ולא תחשוב שנכלל זה במה שזכר‬
‫הנבדלים כי הנה פעמים יכנה אותם הכתוב‬ ‫השפע השכלי המניע לנביאים כי הנה השכל‬
‫בשם אש כמו שזכרתי בשתוף שמים ופעמים‬ ‫הנבדל המניע והפועל אמו השפע המניע‬
‫בשם רוח וכמ״ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו‬ ‫לנביאים ולא המשפיע בנביאים הוא עצמות‬
‫אש לוהט‪ .‬ואמר מדבר על הנבדל ורוח על‬ ‫השפע המשפיע הוא זולת השפע והפועל זולת‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫כו‬
‫נוגעת ואינה נוגעת וכמו שיתבאר אחר זה‬ ‫פגי יחלוף וגר‪ .‬יעמוד ולא אכיר מראהו‪ .‬ולא‬
‫והיוצא מזה כלו הוא שכאשר נפרש ורוח‬ ‫יכנה אותם הכתוב בשם מים ולא בשם ארץ‬
‫אלהים על השכלים הנבדלים תהיה מלת‬ ‫שהם היסודות הכבדים והגסים אלא בשני‬
‫מרחפת מורה על ההערה וההנעה שעושה‬ ‫היסודות הקלים והבלתי מוחשים אלינו שהם‬
‫במ ם שהוא רמז לעלול ‪:‬‬ ‫ספיריים זכים וכדוריים בטבעם שהם האש‬
‫ביאור מלת מיס‬ ‫והאויר ולרמוז לזה אמר הנביא יחזקאל‬
‫המים השם הזה ראוי לפרש שנאמר בכלל‬ ‫)יחזקאל א( בסוף המראה הראשונה כשהשג‬
‫וביחוד בשם ארץ כי הנה מים נזכר‬ ‫הנבדל ואראה כעין חשמל כמראה אש בית‬
‫במעשה בראשית פעם על כל גשם ספיריי‬ ‫לה סביב ממראה מתניו ולמעלהוממראה‬
‫אם עליון כגרמים השמימיים וכמ״ש המים‬ ‫מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לי‬
‫אשר מעל לרקיע וכמו שיתבאר בפרשת היום‬ ‫סביב‪ .‬ואחר זה אמר ותבא בי רוח באשר דבר‬
‫השני‪ .‬ואם על המים התחתונים הספיריים‬ ‫אלי ותעמידני על רגלי ואשמע את מדבר אלי‪.‬‬
‫גם כן ועל המים העליונים אמר המשורר‬ ‫הנה יראה מדבריו שהנבדלים כנה בשם אש‬
‫)תחלים קמ״ח ד ( והמים אשר מעל השמים‬ ‫וגם כן בשם הרוח ועליהםנאמר כאן ורוח‬
‫ובדברי חז״ל נקראו ג״כ המים עליונים כי‬ ‫אלהים מרחפת וגר‪ .‬ולהיות נשמות בני אדם‬
‫הנה לקוצר דעתנו להשיג טבע הגרמים‬ ‫השכליות משבע השכלים הנבדלים דרשו חז״ל‬
‫השמימיים כנה אותם הכתוב בשמות הגשמים‬ ‫בב׳יר כפי האופן הזה מהשתוף ורוח אלהים זה‬
‫המוחשים אלינו‪ .‬ומפני שכנה השכלים הנבדלים‬ ‫דוחו של אדם הראשון‪ .‬ומהם דרשו זה רוחו‬
‫בשם אש ובשם רוח כמו שזכרתי כנה את‬ ‫של משיח כוונו בזה להודיע מה שקבלו‬
‫הגשמים הנכבדים ההם בשם מי' אם להיותם‬ ‫חז״ל שהיו הנשמות בריאות ביום הראשון‬
‫במדרגת המציאות למטה מהנבדלים כמו שהמים‬ ‫ושבמצ אות המין האנושי אדם הראשח היה‬
‫המה למטה מן האויר‪ .‬ואם להיותם מתנועעים‬ ‫התחלתו בשלמות‪ .‬ומשיח בן דוד יהיה בו‬
‫תמיד מהנבדלים כמו המים שהם מתנועעים‬ ‫סוף השלמית האנושי ואלה יהיז התכלית‬
‫מהאויר המקיף בם גם להיותם ספיריים בטבעם‬ ‫האחרון שעלה במחשבתו יתברך בבריאת שמים‬
‫כמו המים בערך אל הארץ‪ .‬ואני אחשוב‬ ‫וארץ ‪:‬‬
‫שנקראו הגשמים העליונים מים מלשון שמים‬ ‫ביאור מלת מרחפת‬
‫ותפול השי״ן עם היותה אות שרשיית במלת‬ ‫מ ר ח פ ת המלה הזאת פירשה הרלב״ג מענין‬
‫שמים כמו אם לא שריתיך לטוב ששרשו‬ ‫מנוחה והביאו לזה מענין שפירש רוח‬
‫שאר ותפול בו האל״ף‪ .‬ויהי א״כ מים כמו‬ ‫אלהים על יסוד האויר כדרך הרב חמורה‪.‬‬
‫שמים והעלימה התורה האלוזים השי״ן בשם‬ ‫ובעבור שהיה האויר נח על פני המים לא‬
‫מי׳ כדי להעלים מהות המים העליונים ההם‪.‬‬ ‫מתנועע במקומו הטבעים הוצרך לפרש מרחפת‬
‫ואין להפלא שיכנה הכתוב בשם מים מה‬ ‫לשון מנוחה‪ .‬ואין הענין כן כי הוא נגזר‬
‫שאינו מים יסודיים כי הנה מצאנו שם מים‬ ‫מלשון רחפו כל עצמותי שענינו הרעש‬
‫נאמר על דברים אחרים שאינם מים ממש וכמו‬ ‫וההתנועעות הבלתי מסודר‪ .‬וכן על גוזליו‬
‫ומימי יהודה יצאו‪ .‬אזי עבר על נפשינו‬ ‫ירחף הוא ענין תנועה ונדנוד כדברי המדקדקים‬
‫המים הזדונים‪ .‬שתה מים מבורך‪ .‬הוי כל צמא‬ ‫וענין הכתוב יורה שאמר כנשר יעיר קנו על‬
‫לכו למים וארז״ל אין מים אלא תורה‪ .‬וכיון‬ ‫גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על‬
‫ששם מים כסי עדות הכתובים האלה וזולתם‬ ‫אברתו שהם כלם תנועות לא מנוחת וכלל‬
‫יאמר על כל דבר גדול ועצום בכלל מי‬ ‫הענין שמרחפת מורה על התנועה או על‬
‫המונע שיאמר ג״כ מזאת הבחינה על הגרמים‬ ‫ההנעה וההתעוררות לתנועה ווזוא אמרו כנשר‬
‫העצמיים והנכבדים ההם‪ .‬ויאמר שם מים‬ ‫יעיר קנו על גוזליו ירחף שבבא הנשר עליהם‬
‫ביחוד על הגשם הספיריי התחתון והוא יסוד‬ ‫ינשב ברוח כנפיו באופן שיעירם ויקיצם‬
‫המים‪ .‬ישרצו המים‪ .‬ויגברו המים ודומיהם‪.‬‬ ‫משנתם כדי שיוכל ללקחם ולשאת אותם על‬
‫אנה נקראו מים מים בלשון רבים אם שם‬ ‫אברתו‪ .‬כן אמרו שהיה הרוח מרחפת על‬
‫המים הנאמר בכלל לפי שהם טבעים רבים‬ ‫פגי המים ענינו שהיה מניע את המים ומעירם‬
‫מתחלפים העליונים והתחתונים הנכללים בשם‬ ‫שזהו הפועל המיוחס לנבדלים ר״ל ההנעה‬
‫מים‪ .‬וגם המים העליונים בפני עצמם הם‬ ‫לא התנועה כי אינם גשמים ומסכים לזה‬
‫מתחלפים בטבעיהם לגלגלים והכוכבים ולת‬ ‫ארז״ל בב״ר והוא גם כן במסכת חגיגה ששמעון‬
‫נקראו גם כן מים בלשון רבים ואמנם המים‬ ‫בן זומא דרש ורוח אלהים מנשבת אין כתוב‬
‫התחתונים נקראו ג״כ מים בלשון רבים מפני‬ ‫כאן אלא מרחפת כעוף הזה המרפרף בכנפיו‬
‫מ‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫שהיו לפלוסופים‪ .‬הא שהם ‪ *otn‬שהזסן לא‬ ‫חלקיהם וטםותיהם ותנועותיהם בהגרה אלו עם‬
‫ישוער בו התחלה כי כל עתר• שנרמז ‪p »0‬‬ ‫אלו וכן ולמקור• המים קרא ימים בלשון‬
‫לד‪.‬תחלת הזמן העת ‪ T‬היד‪ .‬סוף הזמן העובר‬ ‫רבים עם חיות שמצאנו ים בלשון יחיד אם‬
‫וא״א להיות עתד‪ .‬שתד‪.‬יד‪ .‬ראשית זמן ולא תהיה‬ ‫שו» ימים מתחלפים נכנסים זה בזד• כדברי‬
‫גם כן תכלית הזמן החולף‪ .‬וד‪.‬זוורד‪ .‬העתץן‬ ‫האפודי ואם מפני רבוי חלקיד!ם ותנועותיהם‬
‫שאינו כן אבל שכבר היה שם עתה שחיתח‬ ‫תמ ‪ T‬ולפי שבחלק האויר הלא יתילדו גשמי‬
‫?‬ ‫ראשית וד‪.‬תחלה לזמן בהחלט סבלי שתדר‬
‫תכלית זמן עובר וד‪.‬יא העתה שבד‪ .‬התחי‬
‫המטר אמר ראש המשורדים המקרד• במים‬
‫עליותיו‪ .‬ובעבור שיקרו סכנות עצומות בימים‬
‫מציאות הזמן ובה ברא ית׳ את השמים ואת‬ ‫ובמים הושאל בכתוב שם מים לצרה‪ .‬באנו‬
‫הארץ ועל זה אמר בראשית ברא אלקים כי‬ ‫באש ובמים‪ .‬באתי במעמקי מים ושבולת‬
‫הראשית הוא העתד‪ .‬הראשונה ונקראת ראשית‬ ‫שטפתני‪ .‬עד שמפני זר• הושאל ג״כ על העצה‬
‫לפי שהיא בלבד היתד‪ .‬ראשית בזמן הבא ולא‬ ‫הנכונה להנצל מהצרה שם מיננ אמר מים‬
‫תכלית זמן עובר מד‪ .‬שאין כן בשאר העתות‬ ‫עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה‪,‬‬
‫שכל אחד מהם הוא ראשית ותכלית מבחינות‬ ‫הנד• התבאר מזה על מה יורה שם מים ושהוא‬
‫שונות כאלו אמר באותר‪ .‬שעד‪ .‬שהיתר‪ .‬ראשית‬ ‫יאמר פעם בכלל על הגשמים כלם עליונים‬
‫ולא תכלית ברא אלד‪.‬ים את השמים וגר וזחן‬ ‫ותחתונים יחד פעם על הגשמים השמימיים‬
‫השרש הא‪ /‬וד‪.‬שרש הב׳ הוא כענין הבריאה‬ ‫בלבד‪ .‬ופעם על ד׳ היסודות ופעם על המים‬
‫ואמתתה וזה שד‪.‬פלו‪0‬ופים לא הגיעד‪ .‬דעתם‬ ‫היסודיים בלבד‪ .‬ולכן נאמר ויבדל בין המים‬
‫לצייר שיתד‪.‬וד‪ .‬הדבר אלא מדבר »‪r‬־‪ .T .‬אצלם‬ ‫אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל‬
‫התהוות מוגשם לא מדבר שקר‪ .‬וד‪.‬תורה‬ ‫לרקיע‪ .‬ואחרי ביאור שתופי המלות האלה‬
‫האלתית העידה על מציאת זד‪ .‬במה שאמרד‪.‬‬ ‫ועניניה אבא בגבורות ה׳ אלהים לבאר פסוקי‬
‫בראשית ברא אלד‪.‬ים אח השמים ואת ד‪.‬א ‪p‬‬ ‫הפרשד‪ .‬הזאת על פי דרכים עם התרת‬
‫ר״ל שעם היות שבד‪.‬משד ד‪.‬ד‪.‬ויה הטבעית לא‬ ‫שאלותיהם ‪:‬‬
‫יחד‪.‬וד‪ .‬דבר בי אם מדבר שכבר היה בראשית‬ ‫ועתה בא לבאר הפרשה‬
‫הזמן וד‪.‬חחלתו שד‪.‬מציא הקב״ר‪ .‬לא פדבר‬ ‫בראשית ברא אלדיים וגר‪ .‬כפי מה שביארתי‬
‫אלא אחר ההעדר המוחלט שד‪.‬וא מד‪ .‬שיודה‬ ‫בשיתוף מלת בראשית שיאמר אם על‬
‫עליו לשון בריאד‪ .‬בסי הגחתי הראשונה את‬ ‫הדיחחלות והיסוד שד‪,‬וא חלק מד‪.‬דבר כדברי‬
‫העליונים ותחתונים כי כלם נמצאו ונבראו‬ ‫הרב המורד!‪ .‬ואם על העתה שהיא התחלת הזמן‬
‫ביכלתו המוהלט ואזזר האפס הגמור‪ .‬וככר‬ ‫ואם אינה זמן ראוי לבאר הפסוק הזה באחד‬
‫ביארתי אני בספר מפעלות אלד‪.‬ים שהתדיווןן‬ ‫משני דרכים‪ .‬הראשון שבית בראשית ישמש‬
‫יש מאין כפי העית אינו דבר נמנע בעצמו‬ ‫מקום עם ויאמר הכתוב השמים וד‪,‬ארץ עם‬
‫בהק הפועל האלהי ית'‪ .‬יעזאיגו מן הנמנעות‬ ‫הראשית וד‪,‬התחלר‪ .‬שלרים הכל ברא לד‪.‬מצי׳‬
‫המצא עתה ראשונד‪ .‬תהיה התחלת הזמן מבלי‬ ‫ר״ל מהאין הגמור שר!וא סר• שיורר‪ .‬לשון‬
‫שתהיה תכליתו‪ .‬והשיכותי דברים נכוחים כסי‬ ‫בריאה כפי הנחתי הראשונד‪ -‬אלהים המשפיע‬
‫העיון הפלוסופות על הטענות שעשר• הפלו‪0‬ו‪<9‬‬ ‫הראשון ביכולת מוחל« וד‪.‬נה הוצרכד• התודד•‬
‫לבטל השרשים האלה וזזש השרש הב ‪ .‬והשרש‬ ‫האלהית לר!ניח המאמר הזה בד!תחלתה לפי‬
‫הג׳‪ .‬הוא שר‪.‬פלוסופים חשבו שהאל ית' להייתו‬ ‫שכופרים בחדוש העולם מהם כחשו אותו‬
‫אחד לא יבוא ממנו אלא אחד ועזחוא ישפיע‬ ‫מעיקת‪ .‬ואמרו שהשמים וארץ הפ קדמונים‬
‫העלול הראשון מרבבדליס יסמנו יבא העל^‬ ‫לסי מה שד‪.‬ם מבלי ד‪.‬יות להם התחלה זמנית‬
‫השני וד‪.‬גלגל ושע״ד הד‪.‬שתלשלות נתר ^‬ ‫ףהו דעת ארסטו ותלם ‪T‬יו‪ .‬ומד‪.‬ם הודו בחדוש‬
‫הנמצאים בר‪.‬משבם זד‪ .‬מזה וכמו שזכרו חרג‬ ‫השמים והארץ אבל אמרו שנתחדשו מחמר‬
‫המורד‪ .‬בשמם בפ״ב ח״ב נם לדעת ב״ר‬ ‫הדום ודיוא דעת אפלטון ושאר הקודמים‪ .‬וכדי‬
‫שנתרחק בעגין הד‪.‬שתלשלות מדרד ב״ס אין‬ ‫לבטל שני הדעות הקודמים הכחבים האלה‬
‫ספק שישגיח הקב׳׳ד‪ .‬וישפיע דאשונד‪ .‬בעולם‬ ‫הע ‪T‬ה חורת האל בראשית ברא אלקים וגר‪.‬‬
‫הנבדלים וישפיע גשגיות ובאמצעותם בעולזו‬ ‫ר״ל עם הראשית ועם הדיתחלה שלהם שהוא‬
‫הגלגלים ובשלישית באמצזפית כלם כעולם‬ ‫חמרם ברא אלהים את העליונים גאת התחתונים‬
‫השפל‪ .‬וד‪.‬י׳ אצל כלם מהשקר המשד דבר‬ ‫םבלי היות שם דבר קדום כלל זולתו וזהו‬
‫כשמי מהראשון יתבדו מבלי אמצעי ולבטל‬ ‫הפירש הראשון‪ .‬והדרו הב׳ מהפירוש הוא‬
‫הדעת חזר‪ .‬חעידד• התורה בהזשית ברון‬ ‫שד‪.‬תודד• האלהית הגיחה בפסוק הזד• ‪ a‬שרשים‬
‫אלדרם את השמיס ואת הארץ ד*ל שדיאלהים‬ ‫מותרים מזורסים שלש ייעות בלתי אםתיות‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫כח‬
‫השם ורצונו הפיל הכתוב בו לשון אמירה‬ ‫המשפיע הראשון ביכולת מוחלט בראשית רוצה‬
‫כי גזר על מה שכבר נברא שיעשה ממנו‬ ‫לומר בעצם וראשונה לא בשניות ולא‬
‫כך וכך כפי הכח שנתן בו ולזה גם כן‬ ‫בהשתלשלות זה מזה ברא את השמים שהוא‬
‫לא נאמר בבריאת שמים וא ‪ p‬ויהי כן לפי‬ ‫שם כולל לנבדלים כפי מדרגותיהם ולכדור‬
‫שאותו מאמר לא יאמר אלא על קיום הדברים‬ ‫השמימיי שהוא משכן הרוחניים‪ .‬וגם את הארץ‬
‫והתמדתם באותו אופן שנבראו מבלי שנוי‪.‬‬ ‫החמרית מאד כוללת לארבע היסודות והיה‬
‫אבל השמים עשה מהם הרקיע כמו שיתבאר‬ ‫א״כ אופן יחס הארץ אל המשפיע הראשון ית׳‬
‫ומהארץ נבדלו היסודות ובעבור שלא נשארו‬ ‫בהשפעה וההמצאה אחר ההעדר ממנו בלי‬
‫שמים וארץ באותו אופן כמו שנבראו ביום‬ ‫אמצעי באופן יחם השמים השכליים המניעים‬
‫הראשון לא נאמר בבריאתם ויהי כן כי הוא‬ ‫והמתנועעים הראשונים אליו ית' בבריאתם‬
‫מורה על ההתמדה מבלי שנוי כאלו יאמר‬ ‫בשאלו ואלו המציא בעצמו מהאין המוחלט‬
‫ויהי כן תמיד‪ .‬ובזה הותרה ג״כ השאלה ה ד‬ ‫בלי אמצעי הנה אם כן כפי הפירוש הזה תפורש‬
‫שלא זכר הכתוב בריאת ה ד יסודות ולא‬ ‫מלת בראשית על עתה הראשונה שהיתה התחלה‬
‫אמר יהי ארץ ומים ושאר היסודות כמ״ש‬ ‫לא תכלית לזמן‪ .‬וגם יפורש יחס הפעולה אל‬
‫יהי רקיע יהי מאורות לפי שכל הד׳ יסודות‬ ‫הפועל ר״ל שנמשכה ממנו בעצם וראשונה בלי‬
‫נכללו בשם ארץ בפסוק הראשון הזה ולא היד‪,‬‬ ‫אמצעי‪ .‬ומלת ברא תורה על המצאת היש‬
‫צריך לזכור עוד בריאתם בפרט כי אם לד‪,‬ודיע‬ ‫מאין‪ .‬ועל התהוות הדבר הפעליי אחר האפס‬
‫מה שקרר‪ ,‬בהם אחר הבריאה‪ .‬וד‪.‬נה לא אמרד‪,‬‬ ‫הגמור שהיא הנחתו הראשונה‪ .‬ושם אלהים‬
‫תורה אלהים ברא בראשית ואמרה בראשית‬ ‫יורה על המשפיע הראשון בעל היכולת המוחלט‬
‫ברא אלהים לשתי סבות האחת שהאל ית׳‬ ‫והכחות כלם‪ .‬והשמים יורה על השכלים‬
‫אינו ניכר ולא נודע אצלנו כי אם מפאת‬ ‫הנבדלים למדרגותי׳ והגרם השמימיי המתנועע‬
‫פעולותיו לכן אמר בראשית ברא ואחר כך זכר‬ ‫הראשון‪ .‬והארץ תכלול הגשם המוקף הכולל ד׳‬
‫שם אלהים כי על ידי שברא את העולם‬ ‫היסודות הקלים והכבדים שכלם יכנה בשם‬
‫נודע כי הוא האלהים המשפיע כמאמר הנביא‬ ‫ארץ‪ .‬ועם מה שפירשתי בזה הפסוק הותרה‬
‫)ישעיה מ׳ה יח( כה אמר ה׳ בורא השמים‬ ‫השאלה הראשונה‪ ,‬לפי שאמרו בראשית ברא‬
‫הוא האלהים והשנית שאם אמרה תורה אלהים‬ ‫אלהים את השמים ואת הארץ אינו כולל‬
‫ברא בראשית את השמים היינו טועים לחשוב‬ ‫העליונים והתחתונים כלם פשוטים ומורכבים‪.‬‬
‫שבראשית היה דבר נברא כאלו תאמר החומר‬ ‫ילא נאמר ג״כ על חמרים כחניים שנבראו‬
‫ההוא שחשב הרמב״ן שקדם בבריאה שלהיות‬ ‫ראשונה אבל בא הכתוב הזה להודיע שבתחלת‬
‫התחלה יקרא ראשית ויאמר שנתהוו ממנו‬ ‫הזמן המציא הקב״ה מהאין הגמור השכלים‬
‫שאר הדברים ושהיד‪ ,‬פי׳ הכתוב אלהים ברא‬ ‫הנבדלים והכדור השממי וכן ה ד יסודות אשר‬
‫את בראש־ת את השמים ואת הארץ שהכל ברא‬ ‫הם בתוך הכדור כלם בערבוביא מבלי הבדל‪.‬‬
‫אז כדי להסיר הטעות הזר‪ ,‬שלא ברא הקב״ה‬ ‫אמנם שאר הגלגלים והמאורות וכן המורכבים‬
‫לא חומר ולא חמרים קודם בריאת שמים ו א ת‬ ‫מהיסודות לא נבראו בפעליותם ביום הראשון‬
‫אמר בראשית ברא אלהים וגר‪ .‬ואמנם למה‬ ‫אבל נתן ית' באותן ההתחלות הראשונות‬
‫אמר את השמים ולא אמר שמים וארץ מבלי‬ ‫שברא בתחלה כח להוציא מהם בשאר הימים‬
‫את אמרו בב״ר ששאל אליו רבי עקיבא את רבי‬ ‫שאר ההויות כמו שיתבאר‪ .‬וכן הותרה השאלה‬
‫ישמעאל והוא השיבו משם נחום איש גם זו‬ ‫השנית במה שבארתי ששם שמים יכלול‬
‫אלו אמר בראשית ברא אלהים שמ ם ו א ת‬ ‫השכלים הנבדלים כלם והגלגל העליון שהוא‬
‫היינו אומרים אף שמים ו א ת אלוהות הם‬ ‫משכן להם‪ .‬וכבר הוכחתי שהיה זה דעת קצת‬
‫אמר לו כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק‬ ‫חכמי ישראל ויצא מזה שנזכרה בתורה בריאת‬
‫הוא מכם שאין אתם יודעים לדרוש אלא‬ ‫המלאכים ביום הראשון קודם כל שאר הדברים‬
‫את השמים לרבות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות‪.‬‬ ‫עם היות שקצת החכמים חשבו שנבראו בב'‬
‫ואת ה א ת לרבות אילנות ודשאים עכ״ל‪ .‬הנה‬ ‫או בה׳ והביאם לדעת ההוא סבה שלא יאמרו‬
‫ד עקיבא נתן באמת בדבר טעם נאה וד‪,‬וא‬ ‫שסייעו במעשה שמים וארץ כמו שהודעתיך‪.‬‬
‫שאלו אמר הכתוב בראשית ברא אלהים שמים‬ ‫וכן הותרה השאלה הג׳ שלא נכתב בבריאת‬
‫ו א ת אולי יטעו בני אדם לחשוב שר‪,‬יו שלשתם‬ ‫שמים וארץ ויאמר אלהים לפי שהם נבראי‬
‫אלהות המה היוצרים ר״ל אלהים שברא את‬ ‫מהאין ומפני שלא היה נושא בהויתם לא נאמר‬
‫השמים והשמים שבראו את הארץ ו ה א ת‬ ‫בהם ויאמר אלהים‪ .‬אמנם במלאכת שאר הימים‬
‫שבראה אחר כך את מורכביה והיינו מפרשים‬ ‫שהיה יש מיש בהיות שם נושא מקבל גזרת‬
‫כט‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫במקום ולא הרכבותיהם כי זהו מדי שנעשה‬ ‫בכתוב כן בראשית ברא אלהים והשמים והאדו‬
‫בדים אחר כך בשאר הימים כמו שיתבאר‪ .‬ובן‬ ‫שבל א׳ מהם הי׳ בורא גבוה מעל גבוה זה‬
‫הודיע שעם היות שזכר הכתוב שברא הקדוש‬ ‫באמצעות זה‪ .‬וכדי להסיר הטעות הזה ולהודיע‬
‫ברוך הוא את השמים לא היו הגלגלים עדיין‬ ‫שהדברים כלם נבראו מכהו ית׳ מבלי אמצעי‬
‫בשלמותם בהבדלידם ולא היו בהם מאורות‬ ‫אמר את השמים ואת הארץ להגיד ששמים‬
‫אורבעולםוד‪,‬ואאמרו‬ ‫ולכן לא היה עדין‬ ‫וארץ נבראים היו לא בוראים‪ .‬אמנם רבי‬
‫ואיןהכוונה בפניתהום‬ ‫וחשך על פני תהום‬ ‫ישמעאל נתן בדבר טעם אחר‪ ,‬והוא שלא לבד‬
‫הארץ ולא המים המכסים אותה אבל קחא‬ ‫ברא הקב״ה ביום הראשון השמים המקיפים‬
‫פני תהום קערורית הגלגל שהוא פני הכדור‬ ‫בכל והארץ שהיא כללות ה ד יסודות אבל‬
‫הפונים לתהום‪ .‬ודיודיענו הכתוב בזה שת־׳‬ ‫גם נתן בהם אז כת להוציא תולדותיהם בשאר‬
‫הודעות האחת שעדין לא היה אור בעולם‬ ‫הימים במאמרו וגזרתו לא שנבראו בפעל או‬
‫כי גם על קערורית הגלגל היד‪ ,‬חשך כל שכן‬ ‫חמה ולבנה ושאר הדברים שזכר כי אם ששם‬
‫היה ניצח יורד‬ ‫ביון שלא‬ ‫בארץ ובמים‬ ‫בהם כח להולידם זהו פי׳ הפסוק הזה על‬
‫עליהם‪ .‬וד‪.‬שנית שד‪,‬יו היסודות מעורבים זה‬ ‫בוריו עם היות שפירשתי אותו באופן אחר‬
‫בזה בלתי נבדלים במקומותיהם כי היו האויר‬ ‫בפירושי למסכת אבות כי שם נסמכתי על דעת‬
‫וד‪,‬אש שני היסודות הקלים מעורבים זה בזד‪,‬‬ ‫הרמב״ן וכאן דקדקתי הדבר כפי אמתתו‪:‬‬
‫יכן הכבדים מים וארץ שהם היותר מורגשים‬ ‫טעם מ הו ת ה ת הו ובהו‬
‫לנו היו בערבוב ובלבול שהיה הכל תהו שד‪.‬וא‬ ‫והארץ היתר■ תהו ובהו וחושך וגו׳ עד סוף‬
‫שם למים המכסים את הארץ ולכך קרא קערורית‬ ‫הפסוק‪ .‬אחרי שביאר הכתוב בריאת‬
‫הגלגל הפונד‪ .‬לצד התהום פני תהום‪ .‬וזכר‬ ‫השמים והארץ בא לבאר עתה איך היה ענינם‬
‫שעם • היות השמים מבלי מאורות ואור הנד‪.‬‬ ‫בבריאתם האם היד! הגלגל עם המאורות‬
‫רוח אלד‪,‬ים שהוא שם לשכלים הנבדלים היתד‪,‬‬ ‫ורוכוכבים בלם מאירים ומזהירים כאשר הם‬
‫מרחפת מעוררת ומניעד‪ .‬השפעתה על פני המים‬ ‫היום‪ .‬והיסודות נבראו גם כן עם מורכביהם‬
‫ר״ל השמים העליונים שהם נקראו מים כמו‬ ‫כלם על שלמותם והבדלי מקומותידום או איד‬
‫שביארתי בשתופו ויתבאר עוד אח״ז ואמר‬ ‫היו כל אלה בעת הבריאה ועל זר‪ .‬אמר‬
‫זד‪ ,‬להודיענו שהכדור השמימיי שנברא ביום‬ ‫שד‪.‬ארץ היתד‪ .‬תר‪.‬ו כי הנה לא רציתר■ התורד‪.‬‬
‫הראשון הוא היר‪ ,‬מתנועע מאז שנברא על‬ ‫האלהית לבאר מדרגות השכלים הנבדלים‬
‫היסודות ורוח המניע הנבדל היה עליו להניעו‬ ‫ומחניתיד‪.‬ם מספרם וד‪.‬בדליד‪.‬ם וד״שתלשלותם‬
‫כי באותו עת שנברא בכדוריותו היה מתנועע‬ ‫ומד‪ .‬הם המניעים בהנעת השמים ומד‪ .‬הם‬
‫אל אשר ידדה שמה הרוח ללכת‪. .‬והיה כפי זד‪.‬‬ ‫גותני הצורות ומה הם המשפיעים דינבואד‪.‬‬
‫הפי' תהו ובד‪.‬ו החומר והצורה שנבראו יחד‬ ‫בנביאים וד‪.‬חכמד‪ .‬בחכמים וגם לא ביארה‬
‫ביס ‪T‬וח וחשך הוא העדר האור כי לא נברא‬ ‫עניני הכדור השמימיי וצידדיו הנחתו ומרכזו‬
‫עדיין האוד ופני ד‪.‬תד‪.‬ום הוא השטח הקערורי‬ ‫ואופן תנועתו נפשו וחשוקו לפי שהדברים‬
‫מהגלגל הפונה אל התד‪,‬ום ורוח אלהים הוא שם‬ ‫האלה כלם וזולתם מהדומים להם הם קשים‬
‫לשכלים הנבדלים לענין ההנעה‪ ,‬קראן רוח‬ ‫על' השכל האנושי לציירם ולכן לא חששה‬
‫לדמיון הרוח החיוני המניע את הגוף ומרחפת‬ ‫התורה להרחיב הדבור בהם אחרי אשר העידה‬
‫הוא רמז להנעד‪ .‬שכמו שהעוף ירחף על‬ ‫על בריאתם בכלל‪ .‬אבל עשתה הרחבת הביאור‬
‫האפרוחים או על הבצים לתת להם חיות כן‬ ‫בדברים המוחשים אלינו אם מהמורכבים‬
‫הנבדל בהשפעתו והנעתו לגלגל מחיר‪ .‬ומקיים‬ ‫השפלים הקרובים אלינו בטבע ובמקום ואם‬
‫אותו וכל מה שבתוכו ונקרא שטח הכדור‬ ‫רהמאורות והכוכבים המושגים לחושינו‪ .‬ולכן‬
‫פני המים לפי ששטחיותו היותר נגלד‪ ,‬הוא אשר‬ ‫התחילה לבאר עניני הארץ דסמיך ליה בפסוק‬
‫ראוי שיכונה בשם פנים וכמו שביארתי בשתופו‬ ‫הראשון שלמעלה באמרו וד‪.‬ארץ היתה תהו‬
‫וכאשר ביאר הכתוב שהיו העליונים והתחתונים‬ ‫ובהו‪ .‬ואפשר לפרשו כפי שני הפירושים‬
‫בלתי נשלמים ולא היד‪ .‬בעולם אור נכר איך‬ ‫שזכרתי במלות תהו ובד‪.‬ו‪ .‬הראשון הוא שקרא‬
‫הקדוש ברור הוא השלים ענינם באור ובמלאכת‬ ‫תהו לחומר הראשון ובוהו לצורה‪ .‬ותהיה‬
‫שאר הימים‪ .‬והאופן הב׳ מהפירוש הוא שתהו‬ ‫כוונת הכתוב שהיסודות הנכללים בשם ארץ‬
‫ובהו שניהם מורים על השממון ושבא הכתוב‬ ‫בד‪.‬וייתם הראשונה ה ‪ .T‬בהם ובכל א׳ מהם‬
‫הזה להודיע שהארץ שהיא כוללת ד׳ היסודות‬ ‫החומר והצורה המיניית וד‪.‬מבדלת כל יסוד‬
‫כשנבראת היתה שממה וחרבד‪ ,‬גם היתד‪ .‬מכוסה‬ ‫ויסוד כפי מה שהוא כי זה לבד היד‪ ,‬עצם‬
‫ממים ואולי שלזה אמר בה תד‪.‬ו ובד‪,‬ו שתד‪.‬ו‬ ‫הד‪,‬וידי וד‪.‬בריאד‪ .‬הראשונה בד‪.‬ם לא הבדליהם‬
‫המלאכות במעשה בראשית דבר יום ביומו כי‬ ‫נגזר מתהום שהיה כל העולם כלו מים ולא‬
‫היום בלתי משוער ולא נבדל אלא כאור‬ ‫איי בה עדין הויות כלל וגם לא היה בה‬
‫וגם כיון בבריאת האור על מעשה בראשית‬ ‫אור מתפשט על פני אותו תהום כי עדין לא‬
‫שנתחדש אחר ההעדר הגמור כמו שהאור בא‬ ‫נבראו המאותת ולכן רוח אלהים שהוא כנד‬
‫אחר החשך מצד שהאור הוא קנין והחשך‬ ‫לרצונו ולגזירת חכמתו היתה מרחפת ומשפעת‬
‫העדר ולכן אמר המשפיע הראשון יהי אור‬ ‫>נל פני המים אם המים העליונים כרי לברא‬
‫והגאון רב סעדיה כתב שלשון אמירה במעשה‬ ‫אחר כד הרקיע מהם ואם המים התחתונים‬
‫בראשית הושאלה לרצון האלהי שרצה זה וכן‬ ‫להקוותם ולגלות היבשה ולפי שהיה צריד‬
‫כתב הרב המורה‪ .‬אבל הראב״ע הקשה על‬ ‫לעשות כל זה בימים נבדלים אמר יהי אור‬
‫זה שהיה ראוי לומר ויאמר אלהיט להיות אור‬ ‫להבדיל בו ימים זהו פי׳ הפסוק הזה לדעתי‪.‬‬
‫ויהי ע״ד להיות כל איש שורר בביתו לעשות‬ ‫דש מי שפירש עליו שפני תהום הוא עומק‬
‫כרצון איש ואיש‪ .‬והרמב״ן כתב שהוצאת‬ ‫המים והפנים הם למטה במרכז ובעוד שלא‬
‫הדברים לפועל תקרא אמירת וגם זה בלתי‬ ‫חשך‬ ‫נתגלית היבשה נקראת הארץ בשם‬
‫נכון כי אם היה ע״ד משל ויאמר אלהים יהי‬ ‫לחשכת׳ וכן קרא הכתוב מרכז הארץ אבן‬
‫אור מורה על יציאת האור לפועל מה יהיה‬ ‫אופל וצלמות‪ .‬ובספר הזוהר כתוב ומנלן דהשך‬
‫ענין אמרו ויהי אור כי יהיו שני המאמרים‬ ‫הוא עפר שנאמר ובחשך שמו יכוסה‪ .‬ואמרה‬
‫נ־כח אחד‪ .‬ולכן אחשיב שלשון אמירה בזה‬ ‫תורה כי כמו שעומק המים קבל צורת החשך‬
‫הספור האלהי יורה על גזרת חכמתו כי כמו‬ ‫כן עליוני המים קבלו צורת הרוח וזהו ורוח‬
‫שהאדם במאמרו יגזור על מה שיעשה כן‬ ‫אלהים מרחפת על פני המים שהם הפנים‬
‫הוא יתברך גזר בחכמתו יהיר‪ ,‬זה או זד‪ ,‬חד‪,‬‬ ‫העליונים נמצא שלאותו חומר א׳ ראשון נתן‬
‫ענין יהי אור שגזר שיהיד‪ ,‬וימצא בעולם אור‬ ‫בו צורת לחלק האמצעי צורת מים ולעליה‬
‫בפועל‪ .‬וד‪,‬סתכל שבזה המאמר בטל הכתוב‬ ‫צורת רוח ולתחתון צורח‪ .‬החשך ויחס הרוח‬
‫שתי הדעות שאמרו אנשים באור הזד‪ ,‬כמו‬ ‫אל האלהים לגדלו ני הוא הגדול שביסודות‬
‫שזכרתי למעלד‪ .,‬אם מה שאמרו שהיה אור‬ ‫וגם לדקיתו‪ .‬ואמנם למה לא זכר כאן כפי זה‬
‫מושכל לא מוחש לבטל זד‪ ,‬אמר יהי אור‪.‬‬ ‫הפי׳ יסוד האש הנה היא לפי שהיה דעת‬
‫ואר‪,‬ה תראה שלשון יד‪,‬י לא נאמר אלא על דבר‬ ‫הקדמ‪.‬ונים שאין שם יסוד האש אבל היו היסודות‬
‫מוחש נברא בפעל כמו יהי רקיע יהי מאורות‬ ‫שלשה ארץ ומים ואויר חלוק באיכיותיו זה‬
‫כי יהי הוא מלשון הוית מציאות חוץ לשכל‪.‬‬ ‫חם מזה ולכן נמצאו שיתערבו שלשת היסודות‬
‫ובאמרו ויהי אור בטל הדעת השני שאמרו‬ ‫ההמה זה בזה ושיתהוו בעלי חיים בכל אחד‬
‫שהיה זה אור המאורות או שאמר השם שיתהוה‬ ‫מהיסודות ההם ב א ת ההולך ובמים השה‬
‫עב או דבר מזר‪,‬יר כדברי הרמב״ן כי הנה‬ ‫ובאויר המעופף אמנם ביסוד האש לא נמצא‬
‫לא אמר ויד‪,‬י דבר מאיר אלא ויהי אור מלמד‬ ‫ב״ח כי לא תתהוה שם הויה ולכן זכרה‬
‫שנתחדש אור באויר אבל לא נתחדשו אז‬ ‫התורה שלשה היסודות המוחשים שאין מי‬
‫מאורות ולא עב ודבר מזהיר אחר כי אם היד‪,‬‬ ‫שיכחיש מציאותם ולא דברה מהאש לחיות‬
‫נברא אז המאיר עם האור היד‪ ,‬תולה ההוית‬ ‫ענינו מסופק ובלתי מאומת וכבר יבאר זה‬
‫בנושא שהוא המאיר לא במקרה שבו שהוא‬ ‫יותר אחר כך‪ .‬ולכן כשנזכרו היסודות בכתבי‬
‫האור אבל היה באמת זה האור איכות מתפשט‬ ‫הקדש לא נזכרו כי אם שלשתם ארץ ומים‬
‫באויר בלתי מושפע מניצוצות גשם מאור‬ ‫ורוח תראה זה בישעיה שאמר )מ׳ י״ב(‬
‫נברא כפי הרצון האלהי׳ לא מדבר ביתר‬ ‫מי מדד בשעלו מים וגומר וכל בשליש עפר‬
‫הדברים שנבראו ביום הראשון ולא נתחדש‬ ‫דיארץ וגר מי תכן את רוח ה׳‪ .‬וכן באיוב‬
‫האור ההוא בתנועה ולא מפאת תנועה אבל‬ ‫באותם הפסוקים כי הוא לקצות הארץ יביט‪:‬‬
‫נמצא וד‪,‬יד‪ ,‬לשעתו במאמר השם וכמו שהעיד‬ ‫ביאור מ הו ת ה אור ו מל ת א מי ר ה‬
‫עליו החבר למלך הכוזר ולכן נזכר כאן תמיד‬ ‫ויאמר אלהיט יהי אור ויהי אור‪ .‬הנכון כפי‬
‫בשם אור יד‪,‬י אור ויהי אור את האור כי‬ ‫פשט הכתובים בענין זה האור שהב״ה‬
‫כוב ולא אמר כן ביום הרביעי אלא יר‪,‬י‬ ‫בתחלת הבריאה כשברא את השמים ואת הארץ‬
‫מאורות והיו למאורות לפי שבכאן נברא אור‬ ‫לא רצה לברא ‪ Tn‬את הכוכבים לסבה‬
‫מופשט שם געשו המאורות המאירים‪ .‬ולמה‬ ‫שאבאר בפי׳ הפרשה הרביעית ולכן הוצרך‬
‫יקשה על המעיינים שיברא השם הגלגל מבלי‬ ‫לחדש אור אחר ישמש אותם הימים הראשונים‬
‫כוכבים או הכוכבים מבלי אור וד‪,‬אור מבלי‬ ‫מרד שלא נבראו המאורות והיה צורך אותו‬
‫נושא מאיר אחרי האמונה השלימה לבריאת‬ ‫נתיחדו‬ ‫אור לשער בו את הימים שבהם‬
‫לא‬ ‫בראשית א‬ ‫אנרננ אל‬ ‫בראשית‬
‫התפ ‪ T‬מציאותו ובסוף מדר אלה פקודי אזכור‬ ‫עולם אהד ההעדר והמצאת הדברים לא מדבר‬
‫דעתי עוד באור הזה‪:‬‬ ‫היפלא מה׳ דבר לעשות אותות ומופתים בשמים‬
‫וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אולהים‬ ‫ובארץ ובריאה הדשה במקרים כמו בעצמם‬
‫בת האור ובין החשך‪ .‬זכר הכתוב‬ ‫הגה א״כ מה שאמר יהי אור פירושו שגזר‬
‫שראה המשפיע הראשון ית׳ שהיה טוב האור‬ ‫השם שיתחדש במציאות אור ומאמר ויהי אור‬
‫לשער בו את הימים לפי שבהיות הדברים‬ ‫יבאר שלא היה החדוש והבריאה הזאת מגשם‬
‫בחשך תמיד לא ישוער זמן והבדל מלאכה‬ ‫מאיר אלא שהאור בלבד נתחדש והתפשט‬
‫כלל אבל ראה עם זה שאם יתמ ‪ T‬האור לא‬ ‫באויר ע״ד הפלא‪ .‬והנה לא אמר ויהי בן אלא‬
‫יפסק לא ישוערו הבדל הזמן ולזה חיייב להבדיל‬ ‫ויהי אור לפי שמאמר ויהי כן מורה על‬
‫בין האור ובין החשד כשהגביל את האור‬ ‫ההתמדה ועל הקיום שנשאר כן תמיד במציאות‬
‫שיתמיד מדה קצובה דפמיק מיד וכן שיתמיד‬ ‫ובעבור שזה האור לא שמש אלא עד היום‬
‫החשך ר״ל העדר האור ההי׳ מדד‪ .‬קצובה ג״ב‬ ‫הד׳ לכן לא נאמר בו ויהי כן אבל אמר ויהי‬
‫ובזה יוכר ויודע כראוי שד‪.‬אור הוא זמן‬ ‫אור שנתהוה האור ההוא מבלי גשם מאיר‪.‬‬
‫היום ודילילד‪ .‬הוא זמן העדרו וכאלו אמר‬ ‫זכבר זכרתי שמאמר החכם הן הן מאורות‬
‫הכתוב שלא גזר השם על הפסק האור וחשכתו‬ ‫שנבראו‪ -‬ביום הראשון ולא תלאן עד היום‬
‫להיותו בעיניו דבר רע אבל בד‪.‬פך שראה את‬ ‫הד׳ אינו סותר לזה כי הוא באמת כיון‬
‫האור שהיד‪ .‬טוב לד‪.‬בדיל הזמן ולשער הימים‬ ‫שנבראו ביום הראשון בכה בגלגל ‪ 1‬ברב ‪r‬י‬
‫האמנם גזר על הפסוק והבדיל אלהים בין‬ ‫הוציאם הבורא יתברך לפועל ואולי שהיה‬
‫האור ובין החשך באותם הפסוקים כדי לקרות‬ ‫דעתו שביום ראשת נברא הגלגל בפני עצמו‬
‫לאור יום ולחשך קרא לילה כי זה היה תכלית‬ ‫זהמאורות בפני עצמן וברביעי נתלו המאורות‬
‫האור הד‪.‬וא להבדיל ימי בראשית ומלאכותיהם‬ ‫בגלגליהם כי היה דעת האומר הזה שהכוכבים‬
‫ומזה תדע שד‪.‬הבדל שד‪.‬בדיל השם בין האור‬ ‫אינן חלקי הגלגל ושהיה הגלגל קבוע ומזל חוד‬
‫ובין החשך לא היד‪ .‬הבדלה טבעי בצורה כמו‬ ‫כדעת חז״ל‪ .‬גם אפשר לפרש בדבריו אף‬
‫שכתב הרב המורד‪ .‬כי הנה הבדל הקנין‬ ‫שנודה שהיו הכוכבים בגלגלים שאור הכוכבים‬
‫מד‪.‬העדר לא ייחם הכתוב לש״י כי הוא הבדל‬ ‫ונצוצהם לא היו מאירים מפני שלא היתה‬
‫הדבר בעצמו אבל הבדל זמני שהאור ישמש‬ ‫היבשה נגלית כי כבר התבאר בחכמה הטבעית‬
‫ביום ולא בלילה כפי ההפסיקים שגזר בו‬ ‫שהנצח יאיר בהכותו בגשם קשה בארץ ולכן‬
‫וכבר דרשו שני גדולי עולם ר׳ יוחנן ורבי‬ ‫היה ים אוקעום חשוך לפי שהשמש אע״פ‬
‫שמעץ בן לקיש הד״בדלד‪ .‬הזאת בזה האופן‬ ‫שיכה שם במים הנה לפי שהוא גשם בלתי‬
‫שאמר הקב״ה לאור יום תהא תחומך ולחשך‬ ‫שומר תמונתו לא יאיר ובהיות בתחלת הבריאה‬
‫לילד‪ .‬תהא תחומך כמו שבא בב״ר ובכלל‬ ‫המים יכסו את היבשה ולא יכלה הכאת נ צ ח‬
‫ג״כ באמרו ויבדל אלהים בין האור ובין‬ ‫השמש להאיר ולא להתהפד התהפכות מוחש‬
‫החשך שעשה האור עצמו הבדלים ברב ובמעט‬ ‫מפני המים ואולי שלזה נאמר וחושד על‬
‫ר״ל שיחיד‪ ,‬זורח בהדרגד‪ .‬וכן הבדיל בת‬ ‫פני תהום שהוא הודעת הסבה שהיה שם חשך‬
‫החשך עצמו הבדלים שתד‪.‬יד‪ .‬שקיעת האור‬ ‫מפני התהום שלא היה מתהפך הנצ ח המכה‬
‫מעט ולזר‪ .‬אמר ויבדל אלד‪.‬ים בין האור ובץ‬ ‫במים ולבן היה בלתי מאיר ומפני זה התרך‬
‫החשך שהבדיל בץ כל אחד ואחד הבדלים‬ ‫יתברך להמצי!ז» האור הראשת לשמש אותם‬
‫בעצמם ולזה לא אמר ויבדל אלהים האור‬ ‫הימים עד יבוקות המים שהיה ביום הג׳ שאז‬
‫מן החשך אלא בין האור ובין החשך וד‪.‬נד‪.‬‬ ‫‪ t d‬ברביעי יצא ניצ ח האור ונתהפך על‬
‫התבארו ההבדלים האלה במסוק ויהי ערב‬ ‫הארץ ביבשה והארץ האירה מכבודו‪ .‬כן ראוי‬
‫ו ‪.T‬י בקר וכבר זכרתי שלא היה זה ההבדל‬ ‫שעבן הדעת הזה לחז״ל ולא כמו שחשב‬
‫בתנועת גשם מה או מפני תנועת גשם אלא‬ ‫הרב המורה והותרה בזה השאלה הה׳ שלא‬
‫שד‪.‬אור ההוא במאמר אלהי היה מתפשט ונמצא‬ ‫היה האור הזה מושכל ולא אור השמש אלא‬
‫וכן נקבץ ונעדר מן האויר אשר ה ‪ ,T‬בו‪:‬‬ ‫אור נברא לשעתו להבדיל בו ימי בראשית‬
‫)ביאור ענין רא ‪ .T‬באומרו וירא אלהים(‪ .‬ואמנם‬ ‫והותרה בזה גם כן השאלה הי׳ שלא נאמר‬
‫מד‪.‬ו עגין הראיה שנזכרה במעשה בראשית‬ ‫בענין האיר ויעש אלהים לפי שהיה מקרה‬
‫וירא אלהים וירא אלד‪.‬ים כתב הרמב״ן שכמו‬ ‫בלא נושא והיה האור כלו מתדמה ושוה ‪pin‬‬
‫שד״וצאה הדברים לפעל תקרא אמירה כן קיומד‪.‬‬ ‫לא היה ראוי לומר מ לשת עשייה שנתיחדה‬
‫תקרא ראיה כענין וראיתי אני דקד‪,‬לת‪ .‬ותרא‬ ‫להבדלי הדברים כמו שיתבאר אודז וגם לא‬
‫האשה‪ ,‬חאה אני דברי אדמון במם׳ כתומת‬ ‫נאמר בענק זה האור ויהי כן לפי שלא‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫לב‬
‫האלו וכבר יורה על בטולו אמרו ויקרא‬ ‫והסכים עמו רבינו נסים‪ .‬אבל אינו נכון‬
‫אלהים לאור יום האם נזכר למעלה אור או יום‬ ‫בעיני כי איני מוצא בשום מקום שתאמר לשון‬
‫אחר שמפני שתוף השם ההוא התרך עתה‬ ‫ראיה על הקיום‪ .‬והראיות שהביא על זה‬
‫לקרא את האור יום‪ .‬וגם לא יסבול הכלל‬ ‫המה יהיו בעוכריו כי הראיה שהביא בדברי‬
‫ההוא אמרו ולמקוה המים קרא ימים כי הנה‬ ‫קהלת או בדברי האשה ובמשנה דכתובות אינו‬
‫כפי דעתם שנזכרו ארבעה היסודות בפסוק‬ ‫מורה על הקיום אבל האמת הוא שתורה על‬
‫השני למעלה אין ספק שהמים שזכר באומת‬ ‫ההכרעה בדבר שיש בו פני ההראות לצד‬
‫ורוח אלהים מרחפת על פני המים הם עצמם‬ ‫מה ולסותרו שכאשר יכריע האדם הצד האחד‬
‫המים אשר בימים ומה השתוף אשר יש בהם‬ ‫על האחר יאמר רואה אני או נראה לי שהוא‬
‫הנה‪ .‬ולכן אומר בסבת הקריאה וענינה שבעבור‬ ‫כך וככה הוא כל לשון ראיה שבא במעשה‬
‫שהיתה בריאת האור הראשון והפסקו במדה‬ ‫בראשית כמו שאבאר במקומו‪ .‬וכן בענין האור‬
‫קצובה מכוון להגבלת הזמן ולשער הימים לכן‬ ‫בא הכתוב להודיע שעם היות האור ההוא‬
‫קרא ית׳ לאור יום שנתן לו אותו השם‬ ‫שנברא בלתי קיים כי היה עתיד להיות קצת‬
‫מפאת תכליתו שהוא לעשות יום ולחשך קרא‬ ‫ימים והיה מקרא בלתי נושא ועתיד להפסק‬
‫לילה שהוא מלשון שלילה כאלו היא מלה‬ ‫מהרה‪ .‬שמפני זה אולי יחשוב חושב שלא היה‬
‫מורכבת לא לה ר״ל שאותה מדה וקצבה‬ ‫האור ההוא טוב ושלם בעצמו שהנה לא היה‬
‫והמשך זמנו לא יהיה לה אור וזה היה תכלית‬ ‫הדבר כן בעיני הבורא כי הוא ראה בחכמתו‬
‫החשך כדי להפסיק האור שבהפסקתו ישוערו‬ ‫‪.‬שהיה האור ההוא טוב ונאות כפי הכרח‬
‫הימים והבדליהם ומפני זה נאמר במאורות‬ ‫המלאכה והבדל הימים ולכן גזר בריאתו ועם‬
‫ולהבדיל בין היום ובין הלילה כלומר שההבדלה‬ ‫מה שפירשתי בזה הותרה השאלה הז׳ שלא‬
‫ביום ובלילה שהיה עושה האור הראשון‬ ‫אמר הכתוב בענין האור וירא אלהים כי טוב‬
‫בהפסקותיו היא עצמה יעשו המאותת‬ ‫בלשון סתמיי כמ״ש במעשה שאר הימים אבל‬
‫בתנועותיהם וזהו ויקרא אלהים לאור יום כלומר‬ ‫אמר וירא אלהים את האור כי טוב לפי‬
‫שהאור הראשת לא היה ראוי להקרא יום‬ ‫שלא היה טוב בעצמו מפני שלא יתמיד אבל‬
‫לפי שהיום הוא דבר נמשך מהאור והחשך‬ ‫היה טוב להבדיל הימים עם היות שיפסק‬
‫ואינו האור בעצמו בלבד אלא שהקב״ד‪ ,‬גזר‬ ‫מהרה ושההבדל שהבדיל בין האור ובין החשך‬
‫שיקרא אותו האור יום בעבור שעשה הוא‬ ‫היה הבדל בזמן ובמקום‪ .‬והנה בסוף אלה‬
‫מדת היום ושיקרא לחשך לילה מפני שעשה‬ ‫פקודי אבאר בחשך ובאור שנזכרו בפסוקים‬
‫מדת העדר האור שבאותו המשכות זמני לא‬ ‫האלה דעת אחר כפי העיון הדק יעויין שם;‬
‫היה אור‪ .‬זאת היא סבת הקריאה הזאת שיחס‬ ‫ביאור ענין ה ק רי א ה להדברים‬
‫הכתוב אל האלהים וכן התבארו שאר הקריאות‬ ‫ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה‬
‫כל אחת במקומה‪ .‬ואמנם אמרו ויהי ערב ויהי‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪ .‬מרגלא‬
‫בקר יום אחד כתבו המפרשים שהאור הזה‬ ‫בפומיה מהרב המורה באותו פ׳׳ל ח״ב הנזכר‬
‫כשנברא ביום הראשון השקיעו הקב״ה במדת‬ ‫שכל מקום שנזכר במעשה בראשית ויקרא‬
‫לילה ושאחר כך הזריחו להאיר במדת יום‬ ‫אלהים לכך כך הוא להבדילו מענין אחר‬
‫ושלזה נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‬ ‫שנקרא גם כן בזה השם והסכימו בזה הכלל‬
‫הערב קודם הבוקר‪ .‬וכן כתב בעל ספר הכוזר‬ ‫עמו הרמב״ן והרלב״ג ורבינו נסים וזולתם‬
‫שהי׳ אור ובא לעתו והיה לילה לישוב והלך‬ ‫ולכן אמרו שבעבור החשך הנזכר למעלה‬
‫הסדר להקדים הלילה ליום‪ .‬ואין צורך כי הנה‬ ‫יחשך על פני תהום היה יסוד האש לדעת‬
‫לא אמר הכתוב ויהי ערב על אותה שקיעות‬ ‫הרמב״ן והרמב״ם ג״כ או היה יסוד הארץ‬
‫האור אלא על החשך הראשון שהיה בעולם‬ ‫לדעת הרלב״ג או ערוב היסודות לדעת רבינו‬
‫אחרי בריאת שמים וארץ קודם בריאת האור‬ ‫נסים ואין כן החשך שהבדיל השם מן האור‬
‫הזה כמ״ש וחשך על פני תהום וכבר כתב‬ ‫כי הוא העדרו לכן אמר שקרא השם לאור‬
‫הראב״ע שנקרא ערב הלילה מפני שבו יתערבו‬ ‫יום ולחשך קרא לילה כדי להבדיל החשך‬
‫הצורות הנה אם כן בראשונה היה שם חשך‬ ‫הזה מהחשך הנזכר למעלה וכן פירשו בשאר‬
‫והאור בא ונהיה אחריו ושניהם עשו יום אחד‬ ‫הקריאות ההבדל בכמו הדרך הזה‪ .‬ואין כן‬
‫והימים האלה נזכרים ונעשים בשבתות ומועדי‬ ‫דעתי כי הנה החשך שנזכר למעלה והחשך‬
‫השם שהתחלתם מהלילה עד סוף היום המאיר‬ ‫שנזכר סה ענין שניהם אחד שהוא העדר האור‬
‫הבא אחריה כי כן היה במ״ב בראשונה חשד‬ ‫ושאר הדעות בחשך הם חושך ולא אור‪ .‬ולכן‬
‫על פני תהום ואח״ב יהי אור ויהי אור‪ .‬ואמר‬ ‫לא אקבל אותו הכלל שעשה הרב בקריאות‬
‫לג‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫מערב עד ערב תשבתו שבתכם וקרגן פסח יום אחד ולא יום ראשון לפי שלא הודיענו‬
‫היה ג״כ נעשה בערב לפי שמשם היה תחלת '־‪•.‬ה בלבד ביום הראשמ כי אם בכל אחד‬
‫החג לילה ויום‪ .‬אמנם יש מהמפרשים אשר מהימים באופן אחד שוד! ומתדמה היו השנויים‬
‫מורו אחור והתעקשו לומר כי תחלת היום האלה מהערב וד‪,‬בקר שאמר‪ .‬וד‪.‬יה זה כן לפי‬
‫הוא הבקר וסופו הוא בסוף הלילה שאחריו שרצה יתברך שיד‪.‬יד‪ ,‬שוה ענין הימים בכל‬
‫ושזה עניו ויהי ערב ויהי בקר לפי שהדבר ימי בראשית ולא יד‪,‬יה הבדל בכל הג׳ ימים‬
‫לשאר הימים‬ ‫יקנה השם מתכליתו ומגבול מה שאליו יתנועע ראשונים ששמש האור הזה‬
‫ולכן היום יקרא ערב לפי שתכליתו וסופו האחרונים ששמש בד‪,‬ם אור המאורות אבל‬
‫הוא הערב והלילה תקרא בקר לפי שסופר‪ ,‬בכלם יהיד‪ ,‬ערב ובקר באופן שוה לפי שהיד‪,‬‬
‫ותכליתד‪ ,‬בבקר וכמו שזכרו בפי׳ הפסוק נמשך האור הד‪,‬וא בזריחתו ושקיעתו בד‪,‬דרגד‪,‬‬
‫הזה וזה כלו טעות מבואר כי הנה הדבר לא מעט מעט בימים הראשונים כמו שיהיד‪ .‬אח״כ‬
‫יקנה השם מתכליתו אלא בוזיות התכלית הר‪,‬וא בימים האחרונים כפי תנועת הגלגל כי כח‬
‫נח מתמיד עליו אבל אם הוא תמיד בתנועד‪ ,‬הבורא השוד‪ .‬ענינם בהשערד‪ .‬נפלאת סבלי‬
‫לא יקרא הדבר בשם מד! שיהיה אחריו כי חלוף ולכן בכל ימי בראשית נאמר בלשון‬
‫הנה החיים לא יקראו מות מפני שהיא תבא אחד דד‪,‬י• ערב דהי בקר יום כך‪ .‬ואחשוב‬
‫אחריהם‪ .‬ולא המות תקרא חיים מפני שהוא עוד אני במראת הערב וד‪,‬בקר ענין אחר אמתי‬
‫יבא אחריד‪ .,‬ולדברי המסעים האלה ה ‪ ,T‬ראוי וד‪.‬וא שבכל יזם ויום מימי בראשית נתחדשו‬
‫שיקרא הלילה יום וד‪,‬יום לילה וכל דבר בשם שני דברים• לא אחד במו שחשב הראב״ע‪.‬‬
‫הפכו הבא אחריו ועל ‪,T‬ם באמת נאמר )ישעיה כי הנה ביום הראשון נתחדש האור והפסקו‬
‫ה* כ׳( הוי האומרים לרע סוב ולטוב רע שמים שהוא החשך וכנגדם אמר ויד‪.‬י ערב ויהי‬
‫זןשד לאור ואור לחשד שמים מר למתוק ומתוק בקר שיחם הערב אל החשך והבקר אל האור‬
‫למר וגם יתחייב אליר‪,‬ם אחרי שר‪,‬יום השלם וכן בכל אחד כשאר הימים נעשו שני דברים‬
‫הוא כ״ד שעות וד‪.‬יה החצי ממנו יום מאיר א׳ במדרגת הבקר ואחד במדרגת הערב וכמו‬
‫וחצי האחר הוא לילד‪ ,‬שלא יקרא היום השלם שאבאר בכל אחד מהם‪ .‬גם אפשר לומר שזכר‬
‫הזד‪ ,‬בשם יום אחד ויום שני וכדומד‪ .‬אלא לילה הכתוב יום אחד שבו נבראו הדברים מהאין‬
‫אחד או לילה שני שהוא החלק האחרון כי הגמור וד‪ .T ,‬מפני זה יום אחד מיוחד לד‪.‬׳‬
‫הם לילה ליום ישימו כחשכה כאורה וימשך ולמעשהו כי נורא הוא‪ .‬וחז״ל ררשו בב־׳ר יום‬
‫מזד‪ .‬שראוי שיאמר הכתוב ו ‪,T‬י ערב ויהי של אחד שד‪.‬יד‪ .‬הקב״ה יח ‪ T‬בעולמו ואמרו‬
‫בקר לילה אחד לא יום אחד‪ .‬אלא שזה מר‪.‬ם זה לדעת האומרים שנבראו המלאכים ביום שני‬
‫כלו הויה ושבוש הדעת כי הנד‪ .‬כפי• הסדר והרמב״ן כתב בזה טעם אחר והוא שמפני שלא‬
‫הטבעי הלילה היא התחלת היום שיבא אחריה היד‪ .‬עדין יום שני לכן לא אמר יום ראשון‬
‫כמו שהעדר הקודם להויה הוא מהתחלותיה כי הראשון מצטרף לשני וד‪,‬וא ג״ב טעם נכון‬
‫לא ההעדר שיבא אחר ‪ .,T‬ואמנם למה לא אמר לפי ענינו‪ .‬ועם מה שפרשתי בזה הותרה‬
‫הכתוב ויד‪,‬י לילה ו ‪.T‬י יום ואמר ויהי ערב השאלה הח׳ שהיא למה זכר הערב קודם הבקר‬
‫ויהי בקר‪ .‬הוא לפי שהערב והבקר יתחדשו שד‪,‬וא לפי שר‪,‬ערב רומז אל החושך שהיה על‬
‫אור ולמה אמר‬ ‫בד‪.‬דרגות עלות השמש ושקיעתו כפי הדרגות פני תד‪,‬ום קודם שאמר‬
‫תנועות הגלגל חלק אחר חלק ולפי שלא יחשוב דהי ערב ויהי בקר ולא אמר ו הי לילה דהי‬
‫הושב שהאור הגברא ביום הראשון לא חדש יום שהוא כדי ללמדנו שהיד‪ ,‬אותו אור ראשון‬
‫ערב ובקר כיון שלא ה ‪ .T‬כפי תנועת הגלגל זורח ושוקע בהדרגה‪ .‬גם שרמז בערב ובקר‬
‫כי לא זרח ולא שקט בהדרגד‪ ,‬ושתכף שה ‪ ,T‬לשני הדברים שנתחדשו בזד‪ .‬היום אור וחשך‬
‫מתחיל האור ההוא היד‪ .‬בחצי היום בצאת ולמד‪ ,‬נאמר יום אחד ולא יום ראשון לכל א׳‬
‫השמש בגבורתו ותכף שר‪,‬יה מתחיל להסתלה מד‪,‬טעמים שזכרתי‪:‬‬
‫ולהפסק היה נעדר לגמרי בחצי הלילה‪ .‬הודיענו ו ע ם מה שפרשתי בזה לא ישאר מקים לםם ‪9‬‬
‫התשיעי שהפליג ור‪,‬גדיל הרב המורד‪.‬‬ ‫הכתוב שלא היד‪ ,‬הדבר כן באותו האור אבי•‬
‫שד‪,‬יה בו ערב יבקר כי היתד‪ ,‬זריחתו בד‪.‬דרגד‪ ,‬בענינו וד‪.‬וא במה שוערו הימים הראשונים‬
‫ובן שקיעתו מעט מעט בהדרגד‪ ,‬וזהו אמרו אם לא היתה עדין תנועת הגלגל לפי שהית‬
‫דר‪,‬י ערב ויד‪,‬י בקר במקום ויהי לילה ויד‪,‬י האור ההוא הראשון איכות מתפשט באדר‬
‫יום ר״ל שהיו האורד‪ ,‬וד‪.‬חשכה באות בהדרגות ברצון בוראי מדד‪ .‬קצובר‪ .‬שבו היה היום ‪.*rnfi‬‬
‫וכמו שכתב רבינו נסים‪) .‬למד‪ .‬אמר יום א* מסתלק ונפסק מדד‪ ,‬קצובד‪ .‬שהיד‪ ,‬לילה וד‪.‬יר‬
‫ולא יום ראשון( ואומר אני שלכן אמר באור ההוא הדרגות בקר וערב וצהרים ובד‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קיד‬
‫ה״א ידו״ד אלא אלהים ועם היות השאלה כוללת‬ ‫‪R‬״כ שוערו הימים ושעות והרגעים כרו ששוערו‬
‫בכל ששת הימים הנה אומר כאן בתשובתה‬ ‫הימים האהרונים הטבעיים בתנועת הגלגל כי‬
‫בכלל כי הנה ממה שביארתי בשתוף שם‬ ‫הנה היה אור המאורות דוגמת אותו אור‬
‫אלהים הנה שם ידו״ד הוא מורה על מהותו‬ ‫דאשון בדמותו וצלמו‪ .‬ואולי שלזה כוונו הז״ל‬
‫ועצמותו ית׳ ושם אלהים מורה על השפעתו‬ ‫)חגיגה ה‪ (-‬באמרם אור שברא הקבי׳ה ביום‬
‫המציאות והטוב בזולתו‪ .‬ומפני זה במעשה‬ ‫הראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם‬
‫בראשית שהוא ספור השפעתו בבריאת העולם‬ ‫ועד סופו כלומר שהיה באופן כך שהיה האדם‬
‫נזכר שם אלהים המורה על המשפיע הראשת‬ ‫יכול להבים בו שעור הזמן לא בלבד של אותם‬
‫היכול המוחלט בכל הכחות כלם‪ .‬ואמנם למה‬ ‫הג׳ ימים ששמש כי אם גם כן ימים ושנים‬
‫בשאר הפרשיות שאחרי ויכלו נזכרו השמות‬ ‫עד סוף העולם‪ .‬ולהיות האור ההוא בריאה‬
‫הקדושים באופן אחר הנה אחקור עליו בל‬ ‫אלהית העלו מעלתו באמרם שגנזו הקב״ה‬
‫דבר במקום הנאות אליו‪:‬‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא ר״ל שאז תבא האומה‬
‫ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים עד יום‬ ‫במעלות השלמות כ״כ שלא ישתמשו בדברים‬
‫שני‪ .‬ואמנם השאלות הנופלים באלה‬ ‫וגם לא במאורות כפי המנהג הטבעי אלא‬
‫הפסוקים כפי הוראת פשוטיהם ודעות המפרשים‬ ‫בדברים נסיים נמצאים על צד ההשגחה והרצון‬
‫בהם הם אלו שאזכור‪:‬‬ ‫הפשוט המוחלט כאור הראשון והוא ענין‬
‫השאלה הא׳ מהו ענין הרקיע הזה הנעשה‬ ‫מאמר הנביא )ישעיה ל( והיה אור הלבנה‬
‫ביום השני אחרי שהיו השמים כבר‬ ‫כאור החמה ואור החמה יררה שבעתים כאור‬
‫נבראים ביום הראשון ומה הם המים אשר‬ ‫■שבעת הימים‪ .‬וראיתי בדברי הנשיא רבי אברהם‬
‫עליו‪ .‬ואתה דע לך שבדבר הזה נפלה מבוכה‬ ‫ברבי חייא בספרו הנזכר שזכר בזאת הפרשה‬
‫רבה ודעות חלוקות בין אחרוני חכמינו‬ ‫חמשה פעמים אור ושני פעמים חשד ושהיה‬
‫המתפלספים והמפרשים ודעותיהם כפי מה‬ ‫זה לרמוז לשפע האלהי המושפע ממנו ית׳‬
‫שראיתי בדבריהם הם ה׳ דעות כמספר הפעמים‬ ‫והנה מעלות אותו השפע הם ה׳ ולכן נאמר‬
‫שנזכר שם ’רקיע בזאת הפרשה ואני אזכרם‬ ‫שם אור הרומז אליהם ה׳ פעמים בפרשה‪.‬‬
‫לך פה ואעיר על הספיקות המתחייבות אליהם‪.‬‬ ‫הא׳ הוא השפע המגיע אל השכלים הנבדלים‬
‫ודע שיש אצלינו עשרה עדים להעיד על‬ ‫וכנגדן אמר ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬והב׳ הוא‬
‫אמתת הרקיע‪ .‬העד הא׳ היא התורה האלהית‬ ‫השפע אשר יושפע אל הגלגלים בהניעו ית׳‬
‫שאמרה בבריאת העופות ועוף יעופף על הארץ‬ ‫אותם בתנועה הכוללת הראשונה ועליו אמר‬
‫על פני רקיע השמים‪ .‬והעד הב׳ מה שאמרה‬ ‫דהי אור‪ .‬וחג׳ הוא השפע המגיע נביאים‬
‫במאורות יהי מאורות ברקיע השמים‪ .‬והעד‬ ‫בנבואותיהם ועליו נאמר וירא אלהים את‬
‫הג׳ יחזקאל שאמר )יחזקאל א׳ כ״ה( ודמות‬ ‫האור כי טוב‪ .‬והד׳ הוא השפע המגיע לחכמים‬
‫על ראשי החי׳ רקיע כעין הקרח הנורא וגר‬ ‫האמתיים אשר בו יבדילו בין האמת והשקר‬
‫ואמר ממעל לרקיע אשר על ראשם דמות‬ ‫ועליו נאמר ויבדל אלהים בין האור ובין‬
‫כמראה אבן ספיר דמות כסא‪ ,‬והעד הד׳ שאמר‬ ‫החשך‪ .‬והה׳ הוא השפע המגיע לנפשות אחר‬
‫דהע״ה ומעשה ידיו מגיד הרקיע הללוהו ברקיע‬ ‫המות אם בשכר ואם בעונש ועליו נאמר ויקרא‬
‫עזו וגר‪ .‬והעד הה׳ רבי אליעזר בפרקיו שאמר‬ ‫אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה‪ .‬כי הנה‬
‫איזהו רקיע נברא בשני זה רקיע שעל ראשי‬ ‫אור האמונות האמתיות והמעשים התוריים‬
‫החיות וגומר‪ .‬והעד הו׳ אמרם בבראשית רבה‬ ‫המשובחים יעשו יום בשכר ג״ע וחעוך‬
‫היכן הם נתונים חמה ולבנה ברקיע השני‪.‬‬ ‫האמונות הכוזבות והמעשים המגונים יעשי‬
‫והעד הז׳ אמרם שם יהי רקיע נגלדה טפח‬ ‫לילה בעונש גהינם‪ .‬ואמנם החשך שנזכר‬
‫אמצעית ונעשו שמים תחתונים ושמים עליונים‪.‬‬ ‫למעלה בפסוק השני הוא רמז לזמן שאין בו‬
‫והעד הח׳ אמרם ד ל )חגיגה דף יג( מהאלז‬ ‫ממשות ולא מציאות כי אם בדעת האדם‪ .‬אלה‬
‫ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה ובב״ר‬ ‫הם דברי הנשיא ועם היותם רחוקים מפשט‬
‫מהארץ ועד הרקיע כמן הרקיע עד המים‬ ‫הפרשה וענין האור אין ספק שהם דברי פי‬
‫העליונים ושאר המאמרים הדומים לאלה‪ .‬והעד‬ ‫הכם חן‪ .‬כי הנה עם היות פשט הכתוב כפי‬
‫הט׳ אמרם בב״ר בשני ברא מן העליונים יהי‬ ‫אמתתו אחד אינו רחוק שירמוז עוד אל דברים‬
‫רקיע‪ .‬והעד הי׳ אמרם שם נטל הקב״ה כל‬ ‫אחרים שהם מכלל השבעים פנים שיש לתורה ‪I‬‬
‫וחצים‬ ‫מימי בראשית ונתן חצים ברקיע‬ ‫)טעם לזכרי ושם אלקים במד״ר( ונשאר עתה‬
‫באוקינוס ואמרם שקצוות הרקיע דבוקים בים‬ ‫להשיב לשאלה הו׳ שהיא למה לא נזכר בכל‬
‫אוקינוס‪ .‬והנה הדעת ההוא אשר יסכימו בו‬ ‫‪:‬מעשה בראשית שם המפורש י ד ד ה״א וא׳ו‬
‫לה‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫כל עשרה העדים האלה הוא הקדוש והאמחי הם אם כן המים ההם‪ .‬והרמב״ן כתב שהוא‬
‫ומי שלא יסכימו בו כלס אינו אמתי לפי סוד שלא ניתן לביאור ונמשך אחריו רבינו‬
‫שכלם יעידון יגידון על אמתת זה הדרוש‪ .‬נסים אבל אם הם לא ביארוהו לא הותר הספק‬
‫ואחר הקדימי לך זה אספר דעות המפרשים אם כן‪ .‬והרלב״ג אמר להיתר זה עם מה‬
‫שהניח ממציאות חומר בלתי שומר תמונתו‬ ‫בענין הרקיע‪:‬‬
‫הדעת ה<‪ 4‬הוא שהרקיע הנזכר כאן הוא ובאמת אם השיג להרמב״ן בזה סכלות העדרי‬
‫הגלגל העליון המקיר ככל ולזה נסו הנה להרלב״ג השיג סכלות קניני טוב העדת‬
‫קצת מקדמוני חכמי האומות‪ .‬ואמרו שזה הרקיע ממציאתו‪ .‬בהנחתו חומר בלתי שומר תמונתו‬
‫שעל ראשי החיות שראה יחזקאל הנביא ושדבר כי בו הנה הוא באמת בלתי שומר אמונתו‬
‫ממנו ר׳ אליעזר בפרקיו ושממנו דבר המשורר לפי שזה הדעת הנפסד הביאו להאמין בריאת‬
‫באמרו ומעשה ידיו מגיד הרקיע הללוהו ברקיע העולם יש מיש וכמה מהגנויים והבטולים‬
‫עזו‪ ,‬אבל הדעת הזה הוא בלתי נכון לפי שאם יתחייבו אליו בו וכמו שבירארתי בספר מפעלות‬
‫היה הרקיע שזכרה התורה בפרשה הזאת הוא אלהים‪ .‬וגם יקשה לזה הדעת מאמר יחזקאל‬
‫הגלגל הראשון מה יהיו המים אשר עליו כמ״ש ברקיע שהוא העד הג׳ כי ממנו יראה שלא‬
‫ובין המים אשר מעל לרקיע‪ ,‬ועוד שאיך יצוייר יקרא רקיע כללות הגלגלים אלא הגלגל העלית‬
‫שהיו הגלגלים התחתונים נבראים ביום הראשון אשר עליהם‪ .‬והעד הה׳ מפר״א שאמר מהו‬
‫שעליהם אמר בראשית ברא אלהים את השמים הרקיע שנברא בשני אלא זהו הרקיע שעל‬
‫ושהגלגל העליון המקיף בכל נברא אחר כך ראשי• החיות שממנו יראה שאין רקיע שם‬
‫ביום השני‪ .‬גם יכחיש הדעת הזה העד הא׳ נרדף לשמים‪ .‬ויקשה עליו עוד הזנד הי׳‬
‫שאמר בעוף על פני רקיע השמים כי העופות מאמרם ז״ל נטל הקב׳׳ה כל מי בראשית חצים‬
‫לא יעופפו בגלגל הראשמ וגם העד הב׳ ברקיע וחצים באוקינוס א״כ גם בדעת הזה‬
‫מהמאורות שהם אינם נתונים בגלגל העליון הב׳ לא יתכן‪:‬‬
‫המקיף‪ .‬והעד הז׳ יהי רקיע גלדה מפה אמצעית והדעת הג׳ הוא שהרקיע הנזכר כאן הוא‬
‫השטח הקערורי מגלגל הלבנה שהוא‬ ‫ונעשו ממנה שמים התחתונים ושמים העליונים‬
‫שלא יצדק זה על הגלגל הראשון‪ .‬וגם העד המבדיל בין המים התחתונים שהם ההויות‬
‫הח׳ שאין המהלך מהארץ ועד הרקיע ההוא השפלות ובין המים העליונים שהם הגרמים‬
‫כמהלך מן רק ‪ r‬לרקיע‪ .‬וגם העד הי׳ לפי השמימיים כי בהיות שם מים כולל לכל‬
‫שהמים היסודיים אינם נתונים מחציתם בגלגל הגשמים עליונים ותחתונים והיה הבדל עצום‬
‫הראשת הנה אם כן הדעת הזה בלתי מתקבל בין הגשם העליון הנצחי לגשם השפל הנססד‬
‫יצה ית׳ לתת ביניהם הבדל מקומי׳ ושם‬ ‫•כפי עדות העדים‪:‬‬
‫הדעת ליב׳ הוא שהרקיע הזה נאמר על הגשמים הנכבדים למעלה והפחותים הנפסדים‬
‫כללות הגרמים השמימיים כי הם כלם למטה חדש שסח א׳ בקערורית גלגל הלבנה‬
‫יקראו כ ח ר אחד ורקיע אחד ולזה יראה להיות מבדיל בין העליונים לתחתונים וזהו‬
‫שנטה רש״י באומרו הם השמים שנבראו ביום אמרו מעש אלהים את הרקיע שתקנו ועשאו‬
‫הרזזשון אלא לחים היו ונקרשו בשני‪ ,‬ולכן שטח מתוקן שוה להבדיל ביניהם וכבר ספר זה‬
‫פירש יהי רקיע יחזק הרקיע מדברי ב״ר הדעת הר׳ יצהק ישראלי בספר יסוד עולם‬
‫הוא כמו שיתבאר‪ .‬ולזה גם כן נטה הרמב״ן מ״ב פ׳׳ע והנ׳ יסתייע והעד הא׳ שהעוף‬
‫ורבינו נסים ופירשו הכתוב שאמר השם שמאותו יעופף כנגד קערורית גלגל הלבנה‪ .‬אבל‬
‫חומר עליון שנברא ביום הא׳ לדעתם יתהוה הדעת הזה אין ראוי לקבלו לסי שאי אפשר‬
‫הרקיע שהוא הכרור השמימיי כלו וגם הרלב״ג שבריאת הגרמים השמימיים כלם הנכללים בשם‬
‫מזה הדעת ברק ‪ r‬הזה‪ .‬וכבר יסברו פגים לדעת שסיים נתיחסו ליום הא׳‪ .‬ובריאת שטח‬
‫הזה העד הא׳ והב׳ לפי שהעוף יעופף לצד קערורית גלגל הלבנה נתיחס ליום הב׳ האם‬
‫מעלה כנגד הגלגלים והמאורות הם בהם‪ .‬וגם נבראו מבלי שטחים מק־פי׳ם בהם ומבלי תכלית‪.‬‬
‫העד הג׳ אשר מדברי יחזקאל שהרקיע ‪.‬שראה והלא כל דבר נברא בשטחו השמים בראשון‬
‫היה מכלל הגלגלים וגם העדים ר ח׳‪ .‬אבל היו ואין ספק ששטחים יקיפו בכל א׳ מה׳‬
‫ישיגו לדעת הזה ספיקות הא׳ שאם היה הרקיע גבנוני וקערורי׳ ואיך יצדיר אם כן שנברא‬
‫כלל הגרמים השמימיים מה הם המים אשר עליו גלגל הלבנה ביום הא׳ בלי שטח קערורי‬
‫כי הנה למעלה מהב איו מים יסודיים ולא ועוד שהגרמים השמימיים נבדלים היו מהשפלים‬
‫גלגלים שנקראו בשם מים והנבדלים לא כנה בטבע ובצורה וגם במקום ובמצב כיון שהיו‬
‫אותם הכתוב בשם מים כמו שיתבאר ומה העליונים מקיסיב והתחתונים מזיקפים ומה‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫לו‬
‫בכח ולא בפועל‪ .‬ואמרו שעליו אמר רבי‬ ‫היה א״כ הצורך בהבדל החדש הזה שהבדיל‬
‫עקיבא )חגיגה דף י״ד( כשתגיעו למקום אבני‬ ‫בבריאת השטח הוא‪ .‬גם שהוקשה לי מאד שעל‬
‫שיש טהור אל תאמרו מים מים ר״ל שלא‬ ‫השטח הקערורי שהוא מקרה בלתי עומד‬
‫יאמרו שהחלק העליון מהאויר הוא מים לא‬ ‫בעצמו יאמר הכתוב יהי רקיע ויעש אלהים‬
‫מים בכה ולא מים בפועל כי הוא דובר‬ ‫את הרקיע כל שכן שהעדים מכחישים את‬
‫שקרים לכן אמר ב׳ פעמים מים מים‪ .‬ויסתייע‬ ‫הדעת הזה מאד‪ .‬אם הב׳ שהמאורות נתנו‬
‫הדעת הזה מדברי העד הראשון מהעוף לפי‬ ‫ברקיע השמים ואינם בטטח ההוא הקערורי‬
‫שהוא מעופף באויר הקרוב אלינו לכן אמר‬ ‫מגלגל הלבנה בלבד‪ .‬והג׳ מהרקיע שזכר‬
‫בר על פני רקיע השמים וגם דברי העד הי׳‬ ‫יחזקאל שהוא ראה אותו על ראשי החיות‬
‫שנטל הקב״ה כל מי בראשית ונתן חצים ברקיע‬ ‫לא תחתיהם בשטח קערורית הגלגל לבנה‪.‬‬
‫וחצים באוקינוס לפי שחצים בפועל הם‬ ‫וכן הה׳ מפר״א שאמר איזה הוא רקיע שנברא‬
‫באוקינוס וחצים בכח הם ברקיע האויריי ההוא‪.‬‬ ‫בשני זהו הרקיע שעל ראשי החיות‪ .‬וכן הד‬
‫ואמרם שקצוות הרקיע דבוקים באוקינוס שזה‬ ‫מדברי דוד יפי שהדעת נותן שלא ייחס‬
‫לא יצדק כי אם באויר שקראו רקיע לא בגלגל‬ ‫ספור כבוד האל ומעשה ידיו לשטח השפל‬
‫וזה היה דעת המורה ואחריהם בפיהם ירצו‬ ‫שבגלגל הלבנה ולא אמר עליו הללוהו ברקיע‬
‫סלה אבן תבון ואבן כספי ואבן לטוב ונרבוני‬ ‫עזו כי אם עי הגלגלים בעצמותם וכן שכן‬
‫ואלבלג ואחרים מלבד אלה קיימו וקבלו הדעת‬ ‫העדים האחרים כלם מדברי חז״ל שאי אפשר‬
‫הזה עליהם ועל זרעם אמונה קיימת לא כן‬ ‫שיפורשו על השטח ההוא בשום צד כמו‬
‫אנכי עמדי שהדעת הזה בעיני הוא שוא ידבר‬ ‫שהוא דבר גלוי ונגלה בעיניהם הנה א״כ‬
‫כזב‪ .‬ואעידה לי עדים נאמנים מן התורת‬ ‫לכל העדים ■עידו נגדו וגם העד הראשון‬
‫ומן הנביאים ומן הכתובים ומאמרי חז״ל לפי‬ ‫לא יעיד על הדעת הזה באמרו בעוף שיעופף‬
‫שיד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו‪ .‬אם‬ ‫על פני רקיע השמים אם יפורש פני על‬
‫העד הב׳ שהמאורות הם ברקיע השמים ושם‬ ‫השטח לא יפורש רקיע כי אם על גלגל‬
‫נתנו‪ .‬לא בחלק האויר הקרוב אלינו וכבר‬ ‫הלבנה כלו לא על שטחו בלבד והוא מבואר‪:‬‬
‫חשב הראב״ע להנצל מהספק הזה באמדו‬ ‫והדעת הד׳ הוא שלא נאמר רקיע אלא‬
‫שייחס הכתוב המאורות לרקיע השמים לפי‬ ‫על האייר שהוא נחלק לג׳ חלקים כמו‬
‫שבו יראו‪ .‬אבד זה באמת זיוף והטעאה‪ .‬לפי‬ ‫שנתבאר בכפר האותות‪ .‬הא׳ הוא העליון‬
‫שהכתוב אומר בביאור יהי מאורות ברקיע‬ ‫נ‪.‬הפ הסמוך ליסוד האש מקבל חומו מאד‬
‫השמים ויתן אותם אלהים ברקיע השמים והוא‬ ‫עד שישימהו חם ויבש ולא יתילדו בו מפני‬
‫המורה שהם נתונים בו לא שיראו באמצעותו‬ ‫זה עננים ומכי כי אין שם קור מקבץ ושם‬
‫כי הנה האמצעי עם היותו המוביל הקרוב לחועו‬ ‫יתילדו הכוכבים בעלי הזנבות‪ .‬והחלק הב׳‬
‫אינו נושא המוחש כי אם הדבר הנראה אף‬ ‫הוא האמצעי ואינו כל כך חם כראשון ולכן‬
‫כי בכל חלקי האויר שבין השמים והארץ‬ ‫יתילדו בו העננים והמטר כי הוא לח מפני‬
‫נראים המאורות ולמה יוחסו א״כ לרקיע שהוא‬ ‫רחוקו מהתנועה והאדים בעלותם שמה יתקררו‬
‫חלק התחתון בלבד‪ .‬וכן העד הג׳ יחזקאל‬ ‫יתהפכו מים‪ .‬והחלק הג׳ הוא התחתון מהאויר‬
‫שאמר שראה על ראשי החיות רקיע שממעל‬ ‫הקרוב אלינו והוא חם להתהפכות נצוץ השמש‬
‫לרקיע ההוא ראה כמראה אבן ספיר דמות כסא‬ ‫המכה ביסוד הארץ אשר מזה הצד הוא ספיריי‬
‫האם אפשר לפרש זה על חלק האויר התחתון‪.‬‬ ‫והחלק הזה האהרון מהאויר יאמר הדעת הזה‬
‫והנה בעלי הדעת הזה כלם פרשו החיות על‬ ‫שקרא הכתוב רקיע והיה מבדיל ביו מים‬
‫הגרמים השמימיים ויתחייב א״כ שהרקיע שהית‬ ‫למים רוצה לומר בין המים היסודיים התחתונים‬
‫עליהם שיהיה דבר מהעליונים לא חלק האדר‬ ‫שהם מים בכ׳על ובין המים אשר בכח שהם‬
‫אשר אתנו וכן העד הד׳ שאמר דוד השמים‬ ‫בחלק האמצע־ שבאויר שיתילד בו המטר‬
‫מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע‬ ‫ולכן קראו גם כן מים ואמרו בעלי הדעת הזה‬
‫וכתב הרב המורה שהספור וההגדה הזאוד‬ ‫שאלו הם המים שזכרו חז״ל שהיו תלוים‬
‫נאמר על ההשכלה ומזה הפסוק הוציא והוכית‬ ‫במאמר ופירותיהם הגשמים‪ .‬הנה א״כ המים‬
‫שהיו הגרמים השמימיים חיים משכילים ואיד‬ ‫התחתונים הס המים היסודיים שהם בפועל‪.‬‬
‫א״כ נוכל לומר שהרקיע הוא האדר התחתת‬ ‫והרקיע הוא חיק התחתון מהאויר הקרוב אלינו‪.‬‬
‫הקרוב לבני אדם השוכן אתם בתוך טומאותם‬ ‫והמים אשר עליו הוא החלק האמצעי שבאויר‬
‫האם נאמר שהוא מגיד כבוד השם והנה הללו‬ ‫שהוא מים בכח מפני ששם יתילדו מי המטר‪.‬‬
‫אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו מבואר שקרא‬ ‫ואמנם החלק העליון שבאויר אינו מים לא‬
‫השמימיים כמו המאורות שגבראו בד׳ לא‬ ‫קדשו לשכלים הנבדלים ורקיע עזו על הגרמים‬
‫מהאויר שהוא מהתחתונים וכל זה ממה שיורה‬ ‫השמימיים ובגבורותיו על העולם השפל כלו‬
‫שהדעת הזה הוא שקר בדוי‪ .‬אמנם הראיות‬ ‫אי אפשר לפרש הרקיע שזכר שם על חלק‬
‫שהביאו בעלי זה הדעת להעזר מהם הנה בפי׳‬ ‫האויר וכן העד הה׳ מפר״א איזהו רקיע‬
‫הפרשה אוכיח שלא כוונו למה שפירשו עליהם‪,‬‬ ‫שנברא בשני זה רקיע שעל ראשי החיות‬
‫והתימה מהאנשים שלמים הם אתנו הרב המורה‬ ‫שבהכרח יפורש על דבר יותר מעולה מן‬
‫והראב״ע איך טובעו בדעת הנפסד הזה בסבה‬ ‫החיות יא על האויר‪ .‬והן העד הו׳ ממ״ש בב״ר‬
‫קלה ותלושה ואיד הביאה אליו הכרח מתט‬ ‫■שחמה ולבנה נתונים ברקיע השני ואין לפרשו‬
‫שהוא להמנע אצלם מציאות מים עליונים‬ ‫על האויר כל שכן שלא יצדק כפי זה הדעת‬
‫מעל השפים כאילו לא יאמר שם מים אלא‬ ‫העד הז׳ שאמרו בב׳׳ר בשעה שאמר הקב״ה‬
‫על המים התחתונים היסודיים‪-‬אשר אתנו ואין‬ ‫יהי רקיע גלדה הטפה האמצעית ונעשו השמים‬
‫הדבר כן כי הנה מצאנו שם'מים נאמרים על‬ ‫התחתונים ושמי השמים העליונים והרב המורה‬
‫הנבואה וחכמת התורה כמו שנאמר הוי כל‬ ‫כתב זה המאמר גלדה טיפה האמצעית לפרשו‬
‫צמא לבו למים ועל הגבורה המופלגת כמו‬ ‫על האויר והשמיט סוף המאמר שהוא וגעשה‬
‫)ישעיה ח׳ ד ( הנני מעלה עליהם את מי‬ ‫ממנו שמים תחתונים ושמי השמים העליונים‬
‫דנהר העצומים והרכים את מלד אשור ואת‬ ‫לפי שלא יכול לא לפרשו על האויר כי אץ‬
‫כל כבודו עד שמצינו שם מים נאמר עליו‬ ‫בו שמים ולא שמי השמים וכן העד הה'‬
‫ית׳ שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים כי עזבו‬ ‫שאמרו מהארץ עד הרקיע מחלד ת״ק שנה‪.‬‬
‫מקור מ ם חיים את ה׳ וידוע שלא כנו הנביאים‬ ‫ובמסכת חגיגה )דף י״ג( שעביו של רקיע‬
‫את האל ית׳ ותורתו וגבורת המלכים בשם‬ ‫כעובי מה שבין הארץ לרקיע ושאר המאמרים‬
‫מים •בבחינת גשמותם כי אם לדמוי מן הדמדם‬ ‫שזכרו על זה האם אפשר לפרש הרקיע הנזכר‬
‫וככה היד‪ .‬להם לפרש המים אשר מעל לשמים‬ ‫בהם על חלק האויר התחתון והנה הוא מגיע‬
‫הנדי התבאר גם כן גם הפסד ושקרות זה‬ ‫לארץ ודבק בה ואיד יהיה א״כ המקום הפנוי‬
‫הדעת הד׳‪:‬‬ ‫שביניהם מהלך ת׳׳ק שנה‪ .‬ואין ספק שכבר‬
‫והדעת הה׳ הוא שהרקיע הנזכר באן הוא‬ ‫נדחק הרב המורה בספקות האלו כי לא נעלמו‬
‫גוף כדורי חזק נעשה ביום ב׳ בתוד‬ ‫מאתו וכתב להנצל מהם באותו פ״ל ח״ב‬
‫יסוד המים והוא קבוע ממוצע בחלל העולם‬ ‫ז״ל ומפני זה השתוף יקרא ג״כ השמים האמתיי׳‬
‫ומים קבועים עליו ומים אחרים תחתיו אלא‬ ‫ר ק ת או רקיעים כמו שנקרא הרקיע האמתי‬
‫שבני אדם לא ירגישו בו וזה היה דעת רב‬ ‫בשם שמים ע״פ רצה בזה שהרקיע עיקר‬
‫םעד ‪ ,T‬גאץ וגם מחכמי האומות אמרו כן‪.‬‬ ‫הנחתו הראשונה הוא על החלק התחתון‬
‫אבל הדעת הזה אין ראוי להשגיח בו כיון‬ ‫מהאויר אבל שבעבור שנקרא הרקיע האוירי‬
‫שאין המציאות מאמת אותו ולא בא עליו מופת‬ ‫בשם שמים כמ״ש ויקרא אלהים לרקיע שמים‬
‫וד‪.‬ם באמת דמיונות בני אדם שכאשר יקשה‬ ‫שהוא לדעתו האויר היה שנקרא ג״כ השמים‬
‫עליזים לדעת הדבר יעשו להם דמיונות כוזבים‬ ‫האמתיים כשם רקיע ומזה המין יהיה הרקיע‬
‫לשכך את האוזן להסיר מעל ‪.T‬ם תלונות הספקות‬ ‫שנזכר במאורות ובדברי יחזקאל ובדברי‬
‫ולכן כתב הראב״ע על זה אמר הגאון על הרקיע‬ ‫המשורר ובדבריהם‪ .‬ואתה רואה כמה מהחולשה‬
‫דברים אשר לא כן‪ .‬ואחרי שחמשת הדעות‬ ‫יש בטעם הזה כי הנה האדם נקרא שמו כן‬
‫אשר זכרתי בענין הרקיע הם בלתי אמתיים‬ ‫‪,‬מלשון אדמה ולא יתהפך שתקרא האדמה בשם‬
‫כפי הכתובים ודברי חז״ל חשאר השאלה‬ ‫אדם וכן שאר השמות שנגזרו מדברים אחרים‬
‫מד‪.‬ו אם כן ענין זד‪ .‬הרקיע וד׳מים אשר על ‪r‬‬ ‫ולא יקראו גם הם בשמם ולכן הקועזיא‬
‫מי יתן ואדע‪:‬‬ ‫במקומה עומדת למה קרא החלק מהאויר בשם‬
‫השאלה הב׳ דד‪.‬י מבדיל בין מים למים כי‬ ‫ר ק ת ובשם שמים וכן יקשה לדעת הזה העד‬
‫הגדי אחרי שאמר הכתוב יהי רקיע‬ ‫הט׳ והוא מ״ש בב״ר אלה תולמת שמים‬
‫בתוך המים מבואר הוא שאותו רקיע יד‪.‬יה‬ ‫ו א ת כלפי מעלה הדבר אמור שכל מה שאתה‬
‫מבדיל בין מים שעליו למים שתחתיו שאם‬ ‫רואה תולדות שמים י א ת הם שנאמר בראשית‬
‫לא כן יכנס גשם בגשם‪:‬‬ ‫ברא אלהים את השמים ואח ה א ת בשני ברא‬
‫השאלה הג׳ באומרו ויעש אלדיים את הרקיע‬ ‫מן העליונים שנאמר יהי רקת‪ .‬בג׳ ברא‬
‫ארז״ל שזה אחד מהמקראות שהרעיש‬ ‫מהתחתונים שנאמר תדשא ה א ת‪ .‬בד׳ ברא מן‬
‫בן זומא את העולם דעש אתמהד‪ .‬ור‪.‬לא בדבר‬ ‫העליונים יהי מאורות וגר שהנה באורו בזה‬
‫ה׳ שפים נעשו‪ .‬וכתב הרמב״ן שלא היתד‪.‬‬ ‫שהוא הרקת שגברא ביום השני מן הגרמים‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫לח‬
‫הכתוב הזה להודיע שיצא לפועל הדבר‬ ‫הרעשתו על לשון ויעש בלבד שהרי ברביעי‬
‫כמו שגזרו השם והיה‪ .‬כבר ידענו זה מפסוק‬ ‫ובששי כתיב ג״כ ויעש אבל היה בעבור שבשאר‬
‫ויעש אלהים את הרקיע מה יהיה אמרו עוד‬ ‫הימים אחר האמירה כתיב מיד ויהי כן אבל‬
‫ויהי כן כ״ש שנשתנה הפסוק הזה בענין‬ ‫כאן כתיב אחר ויאמר אלהים ויעש אלהים‬
‫הרקיע ממה שנאמר בימים האחרים כי הנה‬ ‫וזאת היתה הושייתו‪ .‬אולי היה לו בזה פירוש‬
‫ביום הה׳ נאמר ויהי מאןרות ואחריו ויהי‬ ‫נסתר ולא רצה לגלותו בענין הרעש אלה‬
‫כן ואחר זה נאמר ויעש אלהים את שני‬ ‫הם דבריו‪ .‬ואחרי שבן זומא לא פירשו תמה‬
‫המאורות כאלו פסוק ויעש הוא פי׳ א ‪T‬‬ ‫אני למה יה פירש הרמב״ן כפי פשוטו של‬
‫חיה וככה ביום הו׳ נאמר ויהי כן ואחריו‬ ‫מקרא ענין ויעש אלהים את הרקיע בהיות‬
‫פירש איך היה כן באמרו ויעש אלהים את‬ ‫שכבר אמר יהי רקיע‪ .‬ועוד למה לא נאמר‬
‫כל חית הארץ אבל בענין הרקיע נשתנה‬ ‫ויעש אלהיס ביום הראשון ולא בשלישי ולא‬
‫הסדר הזה שאמר הכתיב ויהי רקיע ואחריו‬ ‫בחמישי ולבד נאמר בשני ובד'■‪ .‬ובר והלא‬
‫אמר ויעש אלהים את הרקיע ואחר זה אמר‬ ‫מעשה ה׳ היו כל מלאכת ששת הימים‪ .‬וגם‬
‫ויהי כן‪:‬‬ ‫נוכל לומר שלא הרעיש בן זומא את העולם‬
‫השאלה הו׳ באמרו ויקרא אלהים לרקיע‬ ‫בעבור שהפסוק ויהי כן בא אחר העשיה ולא‬
‫שמים והוא כי אס היה שמהחומר‬ ‫תכף לאמירה כדברי הרב הנחמני שאם היה‬
‫המימיי הכולל עשה בתוכו ית׳ הרקיע והיה‬ ‫הדבר כן היה מרעיש על פסוק ויהי כן לא‬
‫אם כן הרקיע טבע ממוצע בק העליונים‬ ‫על פסוק ויעש כ״ש שהוא ביאור הרעשתו באמרו‬
‫והתחתונים למה זה נקרא שמים כשם העליונים‬ ‫ויעש )את יום( ]אלהים[ והלא בדבר ה׳ שמים‬
‫ולא נקרא כשם התחתונים או היה ראוי לקראו‬ ‫נעשו ואם על זה הרעיש עולמו ראוי לדעת‬
‫מים שהוא שם כולל למקור אשר ממנו חוצב‪:‬‬ ‫מדוע לא הרעישו ג״ב בויעש אלהים את שני‬
‫ל מ ה לא נאמר כי טוב ביו ם שני‬ ‫המאורות ובויעש אלהים את חית הארץ‪:‬‬
‫השאלה הז׳ למה לא נאמר כי טוב ביום‬ ‫השאלה הד׳ באמרו ויבדל בין המים וגר‪.‬‬
‫השני הזה ובב״ר אחז״ל על זה טעמים‬ ‫וזה כי לא ימלט משנאמר שהמבדיל‬
‫מתחלפים מהם אמרו כי בו נברא גהינם וכן‬ ‫בין מים למים הוא האל ית' או הרקיע עצמו‬
‫הוא כתוב בפרקי רבי אליעזר ומהם אמרו שבו‬ ‫שבכחו ותנועתו חדש והבדיל הצורות במים‬
‫נברא המחלוקת‪ .‬ומהם אמרו שלפי שלא נגמרה‬ ‫אשר תחתיו והלבישו לקצתו צורת אש ולקצתו‬
‫מלאכת המים לא נאמר בו כי טוב ונאמר ביום‬ ‫צורת אויר וכן לשאר היסודות ושכן הבדיל‬
‫הג׳ שני פעמים כי טוב אחת לגמר מלאכת‬ ‫המים אשר מעל לרקיע בעצמות וצורה שכל‬
‫המים ואחת לצמיחת הדשאים והוא כמו שכתב‬ ‫זה תדעו הרקיע במה שתחתיו ובמה שעליו‬
‫הרב המורה הדעת היותר מתקרב אל הפשט‪.‬‬ ‫כפי קרבתו ורחקו כמו שפירשו רבינו נסים‪.‬‬
‫אבל הקושיא במקומה עומדת לפי שמלאכת‬ ‫וכמה התפאר בפי׳ הזה‪ .‬והנה אם יהיה ויבדל‬
‫יום השני היתה עשיית הרקיע וההבדלה בין‬ ‫חתר לאל ית׳ יהיה באמת מאפר מיותר לפי‬
‫מים למים ר״ל להבדיל העליונים מהתחתונים‬ ‫שאחרי שאמר יהי רקיע ויהי מבדיל היה די‬
‫ושני הדברים האלה נגמרה מלאכתם בשני‬ ‫בשיאמר ויהי כן ויעש אלהים את הרקיע כן‬
‫יהיה ראוי מפני זה לומר בו כי טוב‪ .‬ואמנם‬ ‫ומה צורך בהשנות זכרון ההבדל וביחסו אליו‬
‫הגלות היבשה היא מלאכה אחרת מחולפת‬ ‫ית׳ בהיותו דבר נעשה מעצמו בהתהוות‬
‫מהבדל ממים שנעשה בשני וגם ראוי לשאול‬ ‫הרקיע בתוך המים ואם נפרש ויבדל על הרקיע‬
‫מאין להם לחז״ל שנברא גהינם בשני או‬ ‫שועא היה המבדיל ג״כ והיה מאמר מיותר כי‬
‫המחלוקת כי הנה אור דידן או אור גהינם‬ ‫כיץ שאמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל‬
‫לא יאמר עליהם שם מים ומהו הסמך שמצאו‬ ‫לא היה צ״ל לו ויהי כן שהוא לדעתם עדות‬
‫לזה הפסוק ‪ :‬והנני מפרש הפסוקים באופן‬ ‫על מציאות הדבר בפועל כמו שצוה השם‬
‫יותרו כל השאלות‪:‬‬ ‫כל שכן שהענין בעצמו קשה לציירו מאד לפי‬
‫ויאמר אלהים יהי רקיע וגר‪ .‬עד ויהי ערב‬ ‫שעם היות שהרקיע יחדש במה שתחתיו הבדל‬
‫ויהי בוקר יום שגי הנראה אלי באמתת‬ ‫צומת בתנועתו איך יושכל שיחדש ג״כ במה‬
‫ענין הרקת והמים אשר עליו הוא ששני‬ ‫שעליו הבדל צורות כי העליון בתנועתו יתכן‬
‫הדעות האחרונים שזכרתי בשאלה הא׳ ר״ל‬ ‫שיפעל במה שתחתיו להיותו סבתו אבל לא‬
‫מהיות הרקיע חלק מהאויר או היותו דבר נברא‬ ‫שהתחתון המסובב יחדש צורות וטבעים בסבתו‬
‫בתוך יסוד המים אין ראד לשום עליהם לב‬ ‫אשר עליו‪:‬‬
‫כי הם מכחישים הפסוקיס ודברי חז״ל וכן‬ ‫השאלה הה׳ באמרו ויהי ‪ p‬וזח שאם בא‬
‫לט‬ ‫בראשית א‬ ‫אנרבנאל‬ ‫בראשית‬
‫שנויים הויתם והפסדם היה ראוי שיהיו להם‬ ‫שלשת הדעות הראשובים המשתתפים בהיות‬
‫ד׳ יסודות להתרכב מהם ולהפסד אליהם והנה‬ ‫הרקיע דבר מהגרמים השמימיים אם כללותם‬
‫ראה ית׳ לעשות גרמים שמימיים מאותו כדור‬ ‫יחד‪ ,‬ואם הגלגל העליון ואם שטה גלגל הלבנה‬
‫א׳ שברא ראשונה ולא שיהיה כלו אחד תמיד‬ ‫הם בלתי נכונים מפני ספקות שיתחייבו אליהם‬
‫כמו שנברא לארבעה סבות‪ .‬הא׳ לסי שהיו‬ ‫מהפסוקים ודברי הז״ל כמו שזכרתי ולכן אומר‬
‫השכלים הנבדלים רבים והיה ראוי ג״כ שיהיו‬ ‫אני שהשמים שנבראו ביום הא׳ היה גלגל‬
‫גלגלים רבים כי רבוי המניעים יחייב רבוי‬ ‫אחד בלבד עב וגדול מאד ואותו כדור רב‬
‫המתנועעים והסבה הב׳ לפי שהגלגל הראשון‬ ‫ועצום נעשה בראשונה ואמנם אותו הרקיע‬
‫כמ״ש הפלוסוף יקנה שלמותו בתנועה אחת‬ ‫שנעשה ביום השני הם כלל הגלגלים המקיפים‬
‫ושאר הגלגלים אי אפשר שיגיעו לאותו שלמות‬ ‫אותם שר ‪ a‬נכנסים בתוך גלגל העליון והב‬
‫אלא בתנועות רבות שרבוי תנועות יעמדו‬ ‫נעשו מאותו כדור גדול שנברא ביום הא׳‬
‫להם‪ .‬כפי רחוקם מהמניע הראשון מה שיעמוד‬ ‫וביאור זה הוא כפי מה שאומר‪ .‬כבר התבאר‬
‫מהגלגל העליון תנועה אחת לקרבתו אל המגיע‬ ‫ממה שפרשתי שהיום הראשון נבדל מששת ימי‬
‫הראשון ואין ספק שבהיות הכדור כ״כ גדול‬ ‫בראשית בשני הבדלים הא׳ שמלאכת היום‬
‫ועצום ורב בעביו כמו שהיה בבריאתו שיהיה‬ ‫הא׳ היה כלו יש מאין ומלאכת שאר הימים‬
‫גבנינותו ושהוא החלק העליון ממנו יותר‬ ‫היו יש מיש‪ .‬והב׳ שביום הא' נבראו האבות‬
‫קרוב ודבק אל הנבדל ויספיק לו מפגי זה‬ ‫וההתחלות ובשאר הימים נעשו התולדות‬
‫תנועה אחת להשיג שלמותו אמנם כפי החלקים‬ ‫שיאצו מהם כי כמו שביום הא' נבראת הארץ‬
‫התחתונים הקערורית ממנו להיותם מרוחקים‬ ‫שהיא כללות הד׳ יסודות ובשאר הימים נעשי‬
‫מאותו עגול ראשון ומדבקות הנבדל לא היה‬ ‫הדברים המורכבים מהם ככה ביום הא׳ נבראו‬
‫אפשר‪ .‬שיעויגו שלימותם באותה תנועה האחת‬ ‫השמים שהוא שם כולל לשכלים הנבדלים‬
‫הכוללת כי איך ישתוה החלק הקערורי מן‬ ‫ולכדור אחד רב ועצום בגדלו ועביו הוא‬
‫הגלגל הרחוק מהגבדל לחלק הגמוני ממנו‬ ‫מקומו של עולם וביום הב׳ נעשה מאותו כדור‬
‫הקרוב לנבדל בתנועה אחת שוה כי הנה עם‬ ‫וגלגל גדול שבקרא שמים שאר הגלגליב‬
‫היות שאין לנבדל מקום מיוחד אין ספק‬ ‫המוקפים ואותם קרא הכתוב בכאן רקיע‬
‫שתתיחס השפעתו והנעתו ממנו בחלק מה‬ ‫וביום הד׳ המאורות כמו שיתבאר‪ .‬ויצא מזה‬
‫מהגלגל יותר מבחלק אחר עד שכתב הסלוםוף‬ ‫שלא נתהוו שאר הגלגלים ולא מאורותיהם‬
‫שהגלגל החלק היותר גדול מחלקיו עם המניע‬ ‫ביים הראשת והוא דעת רבי אליעזר בן יעקב‬
‫אותו הוא בעגול הגדול האחר אותו אשר‬ ‫במסכת חגיגה כמו שזכרתי למעלה בזכרון‬
‫הוא באמצע ורוחק שוה מקוטביו ומפני זה‬ ‫השאלה הה׳ מהפרשה הראשונה‪ .‬וכבר למדנו‬
‫כדי שהחלקים התחתונים הקערורים מאותו‬ ‫שדברי רבי אליעזר בן יעקב בכל מקום הם‬
‫כדור ראשון יגיעו אל השלמות ההוא שיגיעו‬ ‫כלם קב ונקי ויצא עוד מזה שלא נברא‬
‫אליו החלקים העליונים הגבנונים ממנו או‬ ‫הרקיע מהאין המוחלס אלא יש מיש לפי‬
‫לשלמות אחר נאות אליהם ראתה החכמה‬ ‫שנעשה הרקיע מהכדור הגדול שנברא ביום‬
‫האלהית לעשות מאותם החלקים התחתונים‬ ‫הראשון ולזה אמר ויעש אלהים את הרקיע‬
‫גלגלים בפני עצמם כדי שיתנועעו בתנועות‬ ‫ולא אמר ויברא וכבר הודעתיך שהאבות‬
‫רבות ומהם יגיעו באמצעותם לשלמות שיגיעו‬ ‫וההתחלות ההם שנבראו ביום הראשון נבראו‬
‫אליו החלקים העליונים בתנועה האחת ומהם‬ ‫בצותתיהם ונתן בהם כה לעשות מהם התולדות‬
‫שלא יוכלו להגיע אליו ישיגו שלימות ותכלית‬ ‫שזכר הכתוב בשאר ימים‪ .‬והנה לא נבראי‬
‫אחר בתנועותיהם‪ .‬והסבה הג׳ היא מפני‬ ‫הגלגלים כלם ביום הראשון לפי שאותו יום‬
‫המאותת והכוכבים שאם‪.‬היו כלם בכדור א׳‬ ‫ייוחד לבריאת האבות וההתחלות מהאין המוחלט‬
‫היו מתחזקים בפעולותיהם יותר מהראוי כפי‬ ‫ולא היה ראוי שדבר מהתולדות שהיו יש מיש‬
‫כה הכתר הנושא אותם והיה השמש שורף‬ ‫יהיו ממלאכת אותו יום וראה ית׳ לברא מן‬
‫את העולם בחוזק חומו העצום וכן שאר הכוכבים‬ ‫האץ הגמור המעט מהנמצאות שאפשר ושכל‬
‫היו פועלים מעלותיהם יותר מהגבול הראוי‬ ‫השאר יהיה נעשה מהם ולכן ברא הכדור‬
‫כפי כחם וחזקם ^הקנוי אליר& מהנושא אותם‬ ‫השמימיי אחד בלבד לא מדבר כדי שאח״כ‬
‫דצא זה מהגבול הראוי או שהיו המאותת‬ ‫ממנו יעשה את שאר הגלגלים‪ .‬אמנם ברא‬
‫והכוכבים בהיותם בגלגל הראשון העליוד‬ ‫להתחלות מתחתונים ד׳ יסודות לא אחד כמו‬
‫מרוחקים מאד מישוב העולם ותחלש מפני זה‬ ‫שעשה בעליונים לפי שהעליונים לנצחיותם‬
‫פעולתם כפי צורו המקבלים‪) :‬טעם למה לם‬ ‫היה די׳ להם בהתחלה אחת! ולשפלים מפני‬
‫שממקום שהיד‪ ,‬קודם לזה הכדור ההוא כלה‬ ‫נבראו המאורות ביום א׳( ‪ :‬ולכן גזרה חכמתו‬
‫אחד ומדובק בגשמותו יר‪,‬יד‪ .‬בו עתד‪ .‬אחרי‬ ‫יתברר שלא יהיו המאורות בגלגל היומי‬
‫התהוות הרקיע הבדל מורגש בין חלקיו והוא‬ ‫הראשון כי אם בגלגלים קטנים מונחים למטה‬
‫אמרו ויהי מבדיל בץ מים למים ואין פירושו‬ ‫ממנו כל אחד בגלגל בפני עצמו כדי שיהיה‬
‫בין מים העליונים למים התחתונים היסודיים‬ ‫כח כל אחד מהם משוער ומוגבל וקצוב ולא‬
‫אשר אצלינו אלא שהרקיע ההוא בדיחהוותו‬ ‫יגרע ולא יוסיף מהראוי‪ .‬והרביעי היא מפני‬
‫מסבב הבדל חלקיו וד‪,‬וא בין המים העליונים‬ ‫הדברים אשר בכאן לפי שכבר התבאר בחכמה‬
‫למים התחתונים עצמם כי מאותו התהוות‬ ‫שמרבד יזיועות הגרמים השמימיים יתחייבו‬
‫יתחייב הבדל מצבו ומקומו בין הגלגל העלית‬ ‫עניני עולם השפל הזה וחלופי הויותיו ולזה‬
‫המקיף ובין הגלגלים המוקפים שיתד‪,‬וו ממנו‬ ‫היו הגלגלים מתנועעים בתנועות מתחלפות‬
‫וזה ענין הרקיע באמת ודיותרה השאלה הא׳‬ ‫קצתם ממזרח למערב וקצתם ממערב למזרח‬
‫וכן הותרד‪ ,‬השאלה הב׳ ממאמר ויהי מבדיל‬ ‫קצתם בתנועה מהירה וקצתם בתנועה מאוחרת‬
‫בין מים למים‪ .‬וועד‪ ,‬אמר אחר זה ויעש אלהים‬ ‫והיו מהם כעל כוכב אחד ומהם בעלי כוכבים‬
‫את הרקיע לר‪,‬ג ‪ T‬שלא הספיק כח הכדור‬ ‫וקצתם אצל‬ ‫רבים קצתם בגלגל באמצע‬
‫הגדול הראשון ההוא להוציא הגלגלים אשר‬ ‫הקוטבים וכן שאר הדברים אשר התחלפו בהם‬
‫הם תחתיו מעצמו כפי מה שהם בהבדליד‪.‬ם‬ ‫שהם כלם להשלים הדברים אשר בכאן אם‬
‫וחלופיהם כי אין ספק שאם ד‪ ,T ,‬התד‪,‬וות הרקיע‬ ‫ש*ר‪,‬יה זה להם על צד הכוונה הראשונה או על‬
‫מאותו כדור ראשת נמשך ממנו כפי טבעו‬ ‫צד הכוונה הב' כי אין אנחנו עתה בחקירתו‪.‬‬
‫וכחו היו הגלגלים המתהווים ממנו שויס‬ ‫ואלו היה הכדור כל אחד מתנועע תנועה אחת‬
‫בעניניהם וכחם ולא היה אותי כדור עלית‬ ‫מתדמה ושוד‪ ,‬בכללו לא ה ה נמשך ממנו כי‬
‫מתנועע בכ״ד שעות ממזרח למערב ושאר‬ ‫אם פעלה אחת בלבדלא רבות כפי צורך‬
‫הגלגלים כולם מתנועעים ממערב למזרח והיה‬ ‫הדברים השפלים‪ .‬הנה מפני זה כלו ראתה‬
‫הגלגל השמיני הסמוך אליו משלים תנועתו‬ ‫החכמה העליונה לעשות מהחלק הפנימי מאותו‬
‫בכ״ד אלף שנד‪ .,‬וגלגל שבתי בשלשים שנד‪,‬‬ ‫הגלגל וכדור גדול שנברא ביום הראשון שכלל‬
‫וגלגל צדק בי׳׳ב שנה וגלגל מאדים בשתי‬ ‫בשם שמים שאר הגלגלים המוקפים ממנו שקרא‬
‫שנים‪ .‬וגלגל השמש בשנה תמימה‪ .‬וגלגל נוגה‬ ‫בשם רקיע להיותם דבר נטוי ומריקע כי כמו‬
‫בי״ב חדשי לבנד‪ .,‬וכוכב בעשרד‪ ,‬חדשים‪.‬‬ ‫שבעולם השכלים כפי דעת ההשתלשלות ברא‬
‫ולבנה בחדש אחד‪ .‬וההלופים האלר‪ ,‬וזולתם‬ ‫הקב״ה ראשונה העלול הראשון ואח״כ שאר‬
‫שנמצאו בהם מגדלם ומרכזיד‪,‬ם וכוכביד‪,‬ם מורים‬ ‫העלולים ובעולם ההמרים ברא ראשונה ד׳‬
‫בהכרח כמו שזכר הרב המורה פי״ט ח״ב‬ ‫יסודות שהם התחלותיו ואח״כ עשה תולדותיהם‬
‫על היות מציאות הגלגלים ברצון רוצה ובכוונת‬ ‫ככה בענין הגלגלים ברא ראשונה הכדור‬
‫מכוין יתברך לא בחיוב ולבאר זד‪ ,‬אמרה‬ ‫הראשון ההוא לא מדבר כלל ואח״כ עשה ממנו‬
‫תורה רעש אלד‪,‬ים את הרקיע כי מעשה כפי‬ ‫שאר הגלגלים כלם‪.‬‬
‫הבדליו מורד‪ ,‬כי ‪ t‬ה' עשתד‪ ,‬זאת ומזה תדע‬ ‫ואחרי שידעת כל זה ראוי לפרש פסוקי‬
‫שכל ויעש אלהים שנאמר במעשה בראשית‬ ‫הפרשה ע״ד היסוד הזה ואומר שספר‬
‫ואמר תמיד על התד‪,‬וות דברים מחומר אחד‬ ‫הכתוב שאחרי תשלום מדת האור והפסקו שד‪,‬וא‬
‫בצורות מתחלפות חלוף עצום‪ .‬ולפי שכן ה ‪,T‬‬ ‫הלילה ביום הראשון גזר המשפיע הראשון ית׳‬
‫הרקיע שעשאו יתברך לא מתדמד‪ ,‬ושוה בכל‬ ‫שיהיה רקיע בתוך המים ר״ל שיתהוה דבר‬
‫הלקיו וגלגליו כמו שהיד‪ ,‬כדור ראשון אבל‬ ‫בתוך המים וקרא מים הכדור‬ ‫רקוע ונטוי‬
‫בצורות ותכונות מתחלפות חלוף עצום ונורא‬ ‫העליון שנברא ביום הראשון וכבר זכרתי‬
‫מאד‪ .‬ולכן נאמר בו ויעש אלהים את הרק ‪r‬‬ ‫למעלה בשתוף שם מים הדמויים והבחינות‬
‫והותרה בזה השאלה הג׳‪ .‬וכן יתבאר אחר זד‪,‬‬ ‫אשר בעבורה נקרא הגרם השמימיי בשם מים‬
‫בשאר ויעש אלהים כל אחד במקומו וזה ענת‬ ‫וכאלו אמר יהיה רקיע מתוכיות המים ר״ל‬
‫הרעש שד‪,‬רעיש בן זומא העולם בפסוק ויעש‬ ‫שמגשם הכדור ההוא ועביו מפנימיותו ותוכיותי‬
‫אלהים את הרקיע כי תמר‪ ,‬ממלת עשייה‬ ‫יתהוד‪ ,‬הרקיעשד‪,‬וא שם לגלגלים המוקפים‬
‫אחרי שאמר יהי רקיע ומאמרו יתברך ‪,TO‬‬ ‫כלם שהם בתור הכדור הראשון הכולל וד‪,‬מקיף‬
‫עשייתו שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו וד‪,‬נה‬ ‫בכל‪ .‬וענין זה שלא יתר‪,‬וה אותו רקיע מהחלק‬
‫לא הרעיש בויעש אלהים שנאמר ביום הד׳‬ ‫והגבנונים שבאותו כדור אלא‬ ‫העליון‬
‫ובו׳ לפי שחלופי הדברים הנעשים בימים חתם‬ ‫מפנימיותו ועביו ועל זד‪ ,‬אמר בתור המים‬
‫היו מבוארים ונגלים אבל ברקי׳ע בעבור שד‪,‬יד‪.‬‬ ‫שמתוכיותו ועביו יתהוה הרקיע ההוא באופן‬
‫מא‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫מחולפים ממנו שמפני זה היה בלתי ראו•‬ ‫בן זומא מרהיב פה מאייד לשת ודברי חכמה‬
‫לקראם שפים כמו הכדור הגדול ההוא כי הנה‬ ‫בהבדלי הגלגלים כפי הכמ^ ייתכונה היה מ ה‬
‫האל ית׳ קרא לרקיע שפים וענין הקריאה‬ ‫מרעיש את העולם בבארו הלופו הגרמי׳ השמימיי׳‬
‫הזאת הוא שכל הגלגלים יתיחדו בכדור הכולל‬ ‫בגדלם במצבם בתנועותיהם בכוכביה׳ במרכזיהם‬
‫ועם כל הבדליהם נתאחדו כאיש אחד ראשו‬ ‫ומצביהם ‪1‬שאר עניניהם כי זו היתה הרעשתו‬
‫הכדור העליון הראשון וסופו גלגל הלבנה‬ ‫של בן זומא הראות חכמתו ו ‪T‬יעתו העליונה‬
‫האחרון גם שיתאחדו כלם בתנועה היומית‬ ‫חכמה מפוארה‪ .‬ואמנם לא נזכר ויעש אלהים‬
‫שכל הגלגלים יתנועעו עם הגלגל הראשון‬ ‫ביום הא׳ ולא ביום הג׳ ולא ביום הה׳ לפי‬
‫בתנועה ההיא ולכן קרא את הרקיע בשם‬ ‫שלא היה במלאכתם מהחלוף וההבדל הגדול‬
‫שמים שהוא שם הכדור הראשון שממנו יצאו‬ ‫העצום הזה‪ .‬וביאר הכתוב מיד מהו הנרצה‬
‫ועל שם אביהם יקראו בנחלתם וזהו ענק קריאת‬ ‫בעשיית הרקיע שזכר באמרו ויבדל בין המים‬
‫השם לא להבדילו משתוף השם כדברי הרב‬ ‫אשר מתחת לרקיע ואין המבדיל בזה אלא‬
‫המורה אלא להגיד טבעי הגלגלים והתאחדותם‬ ‫האל יתברר יאמר שמכלל מה שאמר יתברך‬
‫עם הגלגל הראשון והותרה בזה השאלה הר‪.‬‬ ‫ברקיע היה שהבדיל בין המים אשר מתחה‬
‫ובעבור שהיה הגלגל בעבור הכוכב והוא‬ ‫לרקיע שהוא רמז ליסודות שהיו מעורבים‬
‫החלק המשובח שבו והיה מהמאורות כי עדין‬ ‫מבלי הבדל ולכן קראם בשם מים והקדוש‬
‫לא היו ברקיע עד היום הד׳ לכן לא נאמר‬ ‫ברוך היא כשברא את הרקיע באמצעות תנועתו‬
‫כי טוב ביום השני לפי שגעשו בו הגלגלים‬ ‫הבדיל את יסוד האש למעלה תחת קערורית‬
‫מבלי המאורות והכוכבים‪ .‬גם שלא נשלם הבדל‬ ‫הלבנה ושם את האויר תחתיו מקיף את יסוד‬
‫היסודות כלם עד היום חג׳ שנקוו המים ונגלית‬ ‫המים והמים מקיפים את הארץ כלה כי‬
‫היבשה והותרה בזה השאלה הז׳‪ .‬ולפי שביום‬ ‫הגלגלים בתנועתם הבדילו היסודות כל אחד‬
‫השני הזה געשו שני הבדלים הבדל בעליונים‬ ‫כמקומו הטבעי‪ .‬וכן הבדיל הקב״ה בין ד!מ ם‬
‫והבדל בתחתונים כמו שביארתי לכן אמר‬ ‫אשר מעל לרקיע ואין פירושו שהבדיל מהמים‬
‫ויהי ערב ויהי בקר יום שני שייחם הבקר‬ ‫התחתונים כי אם שהבדיל בין המים העליונים‬
‫להבדלי העליונים והערב להבדלי התחתונים‪.‬‬ ‫עצמם הבדלים גחלים באותם הגלגלים אשר‬
‫ואמנם מאמרם ז״ל שביום השני נברא אור‬ ‫עשה במעשה הרקיע וידעת היום שאמרו בפסוק‬
‫ד ‪T‬ן ואור גהינם והמחלוקת‪ .‬יש טעם לדבריהם‬ ‫ראשון מזאת הפרשה ויהי מבדיל בין מים למים‬
‫לפי שהם הבינו ויבדל אלהים בין המים אשר‬ ‫אינו ההבדל שזכר אח״כ באמרו דבדל אלהים‬
‫מתחת לרקיע כמו שפרשתי אני שהבדיל ית׳‬ ‫בין המים וגר כי הנח ההבדל שבפסוק הראשון‬
‫היסודות זה מזה כדי שיתחזקום באיכיותם‬ ‫הוא הבדל דבוק שהיה בכדור הגדול הראשת‬
‫דפעלו בחזקה זה לזה מה שלא היה להם‬ ‫>״ל הבדל חלקיו זה מזה כשנעשה הרקיע‬
‫בהיותם בערבוביא שלא היה לאחד מהם כחד‬ ‫!ממנו אמנם ויבדל אלהים בין ד‪.‬מ*ם ד& שתי‬
‫וחזקו‪ .‬וכזה א״כ נברא המחלוקת שהוא‬ ‫הבדלות אחרות שעשה יתברך אחת' במים‬
‫התקוממות היסודות וחזקם זה בזח ובהיות‬ ‫התחתונים עצמם אלו מאלו ואחת במים‬
‫האש נבדל בעצמו היה אז אור בפו^ל והוא‬ ‫העליונים הרקיעיים עצמם אלו מאלו וכבר‬
‫אמרו אור דידן וגם אור דגהינם שהוא‬ ‫יורה על אמתת זה שאמר הכתוב באותו פסוק‬
‫לדעתם אש דק שורף הנשמות כמ׳׳ש הרמב״ן‬ ‫ראשון דהי מבדיל בין מים למים בלמ״ד‬
‫בשער הגמול‪ .‬ואולי שאמרו גהיגם על הפסד‬ ‫אבל בפסוק הזה לא אמר אלא ויבדל בין המים‬
‫המורכב המתחייב מתגבורת אלו עם אלו ומפני‬ ‫אשר מתחת לרקיע ובין המים וגר מפני‬
‫שהבדל המים מהארץ היה מבלי הבדלו היסודות‬ ‫שהם הבדלות אחתת בעצמם והותרה בזה‬
‫צדקו ג״כ באמרם שלא נגמרה מלאכת המים‬ ‫השאלה הד׳‪ .‬והנה אמר הכתוב ויהי ‪ P‬אחרי‬
‫ביום הב׳ כי נשלמה בג׳ ולא נפל א״כ מכל‬ ‫אמרו ויעש אלהים את הרקיע להגיד שאותו‬
‫דבריהם ארצה‪.‬‬ ‫מעשה והבדלה שעשה האל ית׳ בעליונים‬
‫ואחרי פירוש הפרשה הזאת ותשובת שאלותיה‬ ‫ובתחתונים נשאר קיים ועומד ולא נשתנה‬
‫חל עלי לאמת ולהסכים מה שביארתי‬ ‫עוד כל הימים עם מה שהוסיף בהגלות ׳היבשה‬
‫בענין הרקיע עם דברי העדים שהעידו בענינו‬ ‫ביום הג׳ כי זהו הנרצה תמ ‪ T‬במאמר ויהי‬
‫תורה נביאים וכתובים ומאמרי חז״ל כי ליוקר‬ ‫כן ר״ל ההתמדה והקיום והותרה בזה השאלה‬
‫הענין הזה ומה שמעדו בו רגלי חכמי עמנו‬ ‫■הה׳‪ .‬והנה אמר הכתוב ויקרא אלהים לרקיע‬
‫האחרונים אין ראוי להתעצל בו כי זה הוא‬ ‫שמים להגיד שעם היות שהגלגלים הרקיעיים‬
‫א׳ מעקרי מעשה בראשית ואומר שהרקיע‬ ‫גבדלו מהכדור העליון ונעשה להם טבעים‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫מב‬
‫תבל מליהם ולשמש שם אהל בהם‪ .‬וכן במזמור‬ ‫הנזכר בענין העופות על פני רקיע השמים‬
‫קמ״ז אמר הללו את ה׳ מן השמים וגו׳ כי‬ ‫אינו סותר למה שביארתי כי העופות יעופפו‬
‫הנה קרא שמים לכדור העליון ואמר הללוהו‬ ‫כלפי גלגל הלבנה שהוא מכלל הרקיע‪ .‬ומה‬
‫במרומים כנגד הגלגל השמיני שבו המזלות‬ ‫טוב‪ .‬אמ ת על פני רקיע השמים ולא אמר‬
‫כי הוא מרומים ישכון על גלגלי כוכבי הנבוכה‬ ‫על רקיע השמים לפי שהעוף לא יגיע לקערורי׳‬
‫ואמר הללוהו כל מלאכיו על השכלים הנבדלים‬ ‫הגלגל אבל יעוף למול פנין כלומר כלפי שטהו‬
‫מניעי הגלגלים ההם ואמר הללוהו כל צבאיו על‬ ‫הפונה לארץ שהוא פני הרקיע באמת וכן‬
‫גלגלי שבתי צדק ומאדים שהם צבא השמים‬ ‫במאורות אמר שהיו ושנתנו ברקיע השמים לפי‬
‫אשר מעל השמש ואמר אח״כ הללוהו שמש‬ ‫שהם בגלגלים אשר בתוך הכדור שהם כלם‬
‫וירה שהם שגי המאורות הגדולים ובאר ואמר‬ ‫נקראים רקיע והסתכל אמרו ברקיע השמים לפי‬
‫עוד הללוהו כל כוכבי אור על נוגה וגלגל‬ ‫אמר בשמים לפי ששם שמים נאמר כאן ביחוד‬
‫המה שמקבלים אורם מאור השמש‪ .‬ואחר שזכר‬ ‫על הכדור הראשון המקיף בכל ורקיע השמים‬
‫אותם בפרט חזר לכלול אותם ולתת הסבה‬ ‫הם הגלגלים שהם בתוך אותו כדור ראשון‬
‫בהלולם ואמר הללוהו שמי השמים ר״ל השמים‬ ‫ואמנם מהנביאים הנה הרקיע הנזכר בדברי‬
‫הרקיע ה׳ שהם אלו עם אלו שמים על שמים‬ ‫יחזקאל הוא הגלגל השמיני בעל הכוכבים‬
‫כי הגה הנרצה באמרו שמי השמים הוא על‬ ‫הקיימים ועליו אמר ודמות על ראשי החיות‬
‫הגלגלים אשר בתוך הכדור העליון והוא אמרו‬ ‫רקיע וגו׳ כי החיה הנזכרת בפסוק ההוא הוא‬
‫והמים אשר מעל השמים שהוא הכדור המקיף‬ ‫כפי דעת הרב המורה כלל גלגלי שבעה כוכבי‬
‫בכל שהם וכל א׳ מהם יהללו את שם ה׳‬ ‫הנבוכה והרקיע אשר עליהם ה־ה הגלגל השמיני‬
‫משתי בחינות האחת כי הוא צוה ונבראו והב׳‬ ‫כי כיין שכל הגלגלים נקראו רקיע כפי דברי‬
‫ויעמידם לעד לעולם שלהיותו ית׳ סבה פועלת‬ ‫התורה היה ראוי שיקרא ג״כ השמיני שהוא‬
‫וסבה מתמדת שומרת אותם היה ראוי שיהללוהו‬ ‫היותר נכבד מהם והנטוי על ראשיהם בשם‬
‫ומזה תדע שפעמים יקרא הכתוב הכדור‬ ‫רקיע‪ .‬יהראיה המוכהת על זה אמרו וממעל‬
‫העליון שמים ופעמים יקראהו מים שהכוונה‬ ‫לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות‬
‫שמים אם לא שיחסר השי״ן כי להיות שמים‬ ‫כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם‬
‫אש ומים ר״ל השכלים הנבדלים וגלגל העליון‬ ‫עליו מלמעלה שא״א הכסא הזה אלא על הגלגל‬
‫משכן הרוחניים פעמים יקרא מים בלי שי״ן‬ ‫העליון שהוא הכסא רם ונשא ועל מניעו אמר‬
‫שהוא מורה על אש הנבדלים ונשאר מים‬ ‫שראה עליו כמראה אדם ויהיה א״כ הרקיע‬
‫הנאמר על גרם הגלגל וכן הגלגלים מוקפים‬ ‫בהכרח הוא הגלגל השמיני אשר תחתיו ועל‬
‫פעמים יקראו רקיע‪ .‬ופעמים שמים מהסבות‬ ‫דעת המורה במרכבה צריך אתה לפירוש הזה‬
‫שזכרתי‪ .‬וכן אמר במזמור האחרון הללו אל‬ ‫בהכרח דאם לא כן ותפרש הרקיע על הגלגל‬
‫בקדשו הללוהו ברקיע עוזו הללוהו בגבורותיו‬ ‫ראשון מה יהיה הכסא אשר עליו האם נאמר‬
‫כי הנה אמר בקדשו על הגלגל העליון המקיף‬ ‫שהוא גלגל השכל שקראו המקובלים שמי‬
‫בכל להיותו ית׳ מניעו יחסו אליו וקראו קדשו‪.‬‬ ‫ההצלחה כמו שחשבו אנשים ממפרשי ספר‬
‫ועל שאר הגלגלים שבתוכו אמר הללוהו ברקיע‬ ‫המורה‪ .‬זה באמת ממה שלא יקבל הרב ולא‬
‫עזו על עניני העולם השפל אמר הללוהו‬ ‫יאמתהו כי הוא ביאר בפרקיו בח״ב שאין שם‬
‫בגבורותיו ויש מפרשים קדשו על הגלגל‬ ‫כי אם ח׳ גלגלים לדעת ארסט״ו או תשעה‬
‫הראשון ורקיע עוזו על הגלגל השמיני וגבורותיו‬ ‫לדעת בטל״מיוס לא גלגל עשירי כלל‪ .‬ולהיות‬
‫על גלגלי שבעה כוכבי לכת כי לא רצה‬ ‫ענין הגלגלים הרקיעים כן אמר השלם ר׳‬
‫המשורר במקום ההוא לסדר התהלות כ״א‬ ‫אליעזר איזו רקיע נברא בשני זהו הרקיע שעל‬
‫מהגרמים השמיימיים בלבד‪ .‬וכן בדברי דניאל‬ ‫ראשי החיות רומז אל הגלגל הח׳ שהוא התחלת‬
‫)דניאל י״ב( והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע‬ ‫הרקיע והחלק הנכבד שבו‪ .‬ואמנם מהכתובים‬
‫על שטח הגלגל הקערורי הפונה אלינו אמרו‪.‬‬ ‫אמר דוד ע״ה השמים מספרים כבוד אל ומעשה‬
‫הנה התבאר שלא ימצא בכל המקרא שם רקיע‬ ‫‪ " T‬מגיד הרקיע‪ .‬שרצה בשמים הגלגל‬
‫שלא נוכל לפרעוו על הגרמים השמימיים‬ ‫הראשון המקיף בכל שיספר כבוד אל בתנועתו‬
‫המוקפים מהגלגל העליון פועל כל אחד מהם‪:‬‬ ‫היומית וכן יג ‪ T‬מעשה ידיו של הקב״ה הרקיע‬
‫ואמנם מדברי חז״ל כשיעויין היטב לא תמצא‬ ‫שהוא שם כלל הגלגלים אשר בתוכו ומה טוב‬
‫סתירה למה שאפרתי לא בענין הרקיע‬ ‫אמרו על הרקת מעשה ‪T‬יו לפי שנאמר בהם‬
‫ולא בעניו המים אשר עליו ראה בדבריהם‬ ‫ותש אלהים את הרקת וביאר שהרקיע הם‬
‫בב״ר יהי רקת כל רבנין בשם ר׳ הנני׳■ ר‪-‬‬ ‫הגלגלים באמרו בכל הארץ יצא קום ובקצה‬
‫מג‬ ‫בראשית א‬ ‫אברכנאל‬ ‫בראשית‬
‫אש אוכלה הוא שיצא מלמעלה ופעל ולחך‬ ‫פנחס רבי יעקוב ר׳ בון בשם ר׳ שמואל בר‬
‫את פני הרקיע שהוא שטח הגלגל האחרון‬ ‫נחמן בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע גלדה‬
‫המבדיל העליונים מהתחתונים וספד הדעת הזה‬ ‫ספה אמצעית ונעשה השמים התהתונים ושמי‬
‫לפסוק בח חו שמים שפרה לפי שממנו התבאר‬ ‫השמים העליונים רב אמר להים ד‪.‬י> ונקרשו‬
‫שהאש שאמר שיצא מלמעלה הוא רמז לרוחו‬ ‫ביום שני יהי רקיע יחזק הרקיע ר׳ יהודא‬
‫ורצונו ית׳ ושבו עשה יפה שטח השמים הרי‬ ‫בר׳ סימת אמר יעשה מטלית הרקיע כמא‬
‫לד מבואר שכל הדעות שנזכרו בענין הרקיע‬ ‫מרקעואת פחיהזהב‬ ‫)שמות ל״ט(‬ ‫דתימא‬
‫בהיותו מטבע הגרמים השמימיים יוכללו במאמר‬ ‫אמר ד חנינא יצאת אש מלמעלה ולחכה פני‬
‫הזה אבל מאשר יחסו הדעת הראשון לכל‬ ‫הרקיע‪ .‬ר׳ יוחנן כשהיה מגיע אל הפסוק הזה‬
‫רבנין ולשאר השלמים ראשי בני ישראל המה‬ ‫)איוב כ״ו( ברוחו שמים שפרה היה אומר יפה‬
‫ידענו שהוא הדעת האמתי בלי ספק גם אמרם‬ ‫למדני רבי חנניה עכ״ל‪ .‬והנה הרב המורה‬
‫שהיה מהלך ת״ק שנה מהארץ עד לרקיע‬ ‫והרמב״ן והרלב״ג כל אחד מהם זכר זה‬
‫וכן בין הרקיע למים העליונים ושעביה של‬ ‫המאמר וביארו על פי דרכו לא אחד בהם‬
‫הארץ כעביו של רקיע ושאר דבריהם על זה‬ ‫שיתן לב לדעת במאי קא מפלגי השלמים‬
‫כלם למה שביארתי כוונו ר״ל שהיה עובי‬ ‫וראיתי בו פירושים רחוקים מאד‬ ‫האלה‬
‫כמרחק‬ ‫עולם היסודות והמורכבים מהם‬ ‫והנ״ל הוא שהשלמים האלה שערו‬ ‫מהאמת‬
‫וכשעור שהיה מהארץ ועד לרקיע שהוא גלגל‬ ‫בענין הרקיע כל שלשה הריעות שזכרתי‬
‫לבנה ושכן היה מן רקיע עד רקיע לפי שכל‬ ‫וזאת אחרי‬ ‫בענינו בשאלה הא׳ מהסרשה‬
‫אחד מהגלגלים המוקפים יקראו רקיע ואמרם‬ ‫ההודאה שהיה מכלל הגרמים השמימיים ולא‬
‫ג״כ יהי רקיע בתוך המים בינים ובנתים‬ ‫מהאויר ודבר יסודיי‪ .‬הנה כל רבנין והאנשים‬
‫שהיה 'הרקיע בין המים התחתונים שבין היסודות‬ ‫אשר נקבו בשמות שהיו מזה הדעת קיימו‬
‫ובין הכדור הראשון המקיף הראשון שהוא‬ ‫וקבלו סברתי אשר זכרתי בעניו הרקיע ר׳׳ל‬
‫המים העליונים וכן מאמר ר׳ תנחומא שהיו‬ ‫שהוא כללות הגלגלים שבתוך הכדור המקיף‬
‫המים העליונים תלוים במאמר הוא להודיע‬ ‫והוא אמרם גלדה טפה אמצעית כלומר שלא‬
‫שהמים היסודיים אשר אתנו ו ס כבדים נסמכים‬ ‫היה הרקיע הגלגל הראשון כי הוא כבר נברא‬
‫ונשענים על הארץ אשר תחתיהם ואין כן‬ ‫ביום הראשון אבל גלרה הספה האמצעית והוא‬
‫המים העליונים שהנה לא אמר הכתוב שהם‬ ‫גשמותו הפנימי שנעשה אמצעי בין הכרור‬
‫על הרקיע להיותם נסמכים עליו לכבדוחם‬ ‫הראשון ובין היסודות ומאותו הטפה אמצעית‬
‫אבל כיון שאמר אשר ממעל לרקיע ל מתו‬ ‫נעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים‪.‬‬
‫שהם עומדים בעצמם סובלים ומכילים את הכל‬ ‫שעליהם עד סוף השמיני וזהו אצלי הפירוש‬
‫וזהו הכדור העליון שהוא מקומו של עולם‬ ‫האמיתי‪ .‬אמנם רב סבר הדעת שכתב רש״י‬
‫וזה הענין תלוי במאמר וכן פירש רש״י בפר׳׳ק‬ ‫והרמב״ן והרלב״ג ורבינו נסים שהיה הרקיע‬
‫דתעניות ‪:‬‬ ‫הוא עצמו הראשון עם כל שאר הגלגלים‬
‫עוד אמרו נטל הקב״ה כל מימי בראשית‬ ‫שבתוכו שכלם נבראו יחד ביום הא׳ אבל‬
‫ונתן חצים ברקיע וחצים באוקינוס‪.‬‬ ‫היז־לחים בלתי שלמי המעשה וביום השני‬
‫ואמרו ג״כ שקצוות הרקיע דבוקים בקצוות ים‬ ‫קרשו ונתחזקה הויתם ולפי שהיה סותר לזה‬
‫אוקינוס ולא כוונו בזה למה שחשב הראב״ע‬ ‫יהי רקיע פי׳ בו יחזק הרקיע ורב יהודה‬
‫וחבריו אלא להודיע שהיו במטר שתי סבות‬ ‫ורב סימון לקח לו הדעת הא׳ שהיה הרקיע‬
‫אחת היא הפועלת והם הגרמים השמימיים‬ ‫הוא הגלגל עלית בלבד כדברי חכמי האומות‬
‫שהם בתנועותיהם מולידי המטר‪ .‬והשנית היא‬ ‫ולזה אמר נעשה מטלית הרקיע כלומר שהכדור‬
‫סבה חמרית והם האדים העולים מהימים‬ ‫הראשון המקיף נברא בראשונה כמטלת שטחיי‬
‫והנהרות והדברים הלחים ולזה אמרו שנתן‬ ‫ולא היה ערין עגול ובשני נשתטח ונעשה רקיע‬
‫חצים ברקיע לרמוז שהם אחת מסבותיו ד׳ל‬ ‫כי׳ נתדקדק גופו באופן שקבל מרחק יותר גרול‬
‫הפועלת וחצים באוקינוס ויהיה סבה החממת‬ ‫כדורי מלשון וירקעו את פחי הזהב שכבר היו‬
‫וליחס הפועל למקבל הפעולה אמרו שהיו‬ ‫הפחים אלא שפשפו אותם והגדילו מיחקיהם‪.‬‬
‫קצוות הרקיע דבוקות באוקינוס וזהו ג״כ ענק‬ ‫אבל ר׳ חנניה לקח לו דרך אחרת והוא אשר‬
‫מה שאמרו במדרש תהלים שהיו המים העליונים‬ ‫זכר ואם לא זכרו בשמו בעל ספר ליסוד‬
‫זכתם והתחתונים נקבות ושאומרים הזכרים‬ ‫עולם ר״ל שהיה הרקיע השטח הקערורי מגלגל‬
‫לנקבות קבלו אותנו ושהם צמרות הקב״ת‬ ‫הלבנה והוא אמרו יצא אש ממעלה ולחכה אח‬
‫שנא׳ תהמם אל תהום קורא לקול צנורך‪ .‬והוא‬ ‫פני הרקיע והאש הוא רמז לגזרת האל כי‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫מד‬
‫השמים שקראת לגלגל ראשה שמים כמו‬ ‫ג״כ מה שאמרו בב״ר שהרקיע דומה לבריכה‬
‫שקראתו התורה בפסוק הראשון ממנר‪ ,‬ולשאר‬ ‫למעלה מהבריכה כפה כי הכפה הוא רמז לגלגל‬
‫הגלגלים המוקפים קראו‘ שמי השמים ר״ל‬ ‫הכוכבים הקיימים שהוא והרקיע הם הגלגלים‬
‫השמים שבתוך השפים‪ .‬דותר נ״ל לפרש שני‬ ‫שבתוכו‪ .‬ואמרם מתחת הבריכה טפה מזעת‬
‫הרקיעים אחד על גלגל הכוכבים הקיימים שהוא‬ ‫רצוי שכפי מצבי כוכבי הנבוכה שהם הרקיע‬
‫שמי השמים ואחד על ז׳ כוכבי הנבוכה כי‬ ‫הכפה שהוא הגלגל השמיני שעליהם מחייב‬
‫הכדור הראשון המקיף בכל לא יקרא רקיע‪:‬‬ ‫המטר ונותו המים ומזיעם על הארץ ונכלל‬
‫והנה נשארו לבאר אותם המאמרים החמורים‬ ‫כל זה בשני פסוקים הא׳ למטר השמים תשתה‬
‫שבאו במסכת חגיגד‪) ,‬דף י״ד ע״ב(‬ ‫מים שהם סבה פועלות למסר בתנועתם‪ .‬והב׳‬
‫תנו רבנן ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי בן‬ ‫ואד יעלה מן הארץ והשקה שהיא הסבה חמרית‬
‫זומא ואחר ור׳ עקיבא אמר לד‪,‬ם רבי עקיבא‬ ‫וכבר ביארו זה גם כן במסכת תענית פ״ק‪:‬‬
‫כשתגיעו לאבני שיש טד‪,‬ור אל תאמרו מים‬ ‫עו ד אמרו בב״ר )בראשית פר׳ ה׳( לא פרשי‬
‫מים כי כן כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד‬ ‫המים התחתונים מהמים העליונים אלא‬
‫עיני‪ .‬ת״ר )שם דף ט״ו( מעשה ברבי יד‪,‬ושע‬ ‫בבכי שנאמר )איוב כ״ח( מבכי נהרות חבש ר׳‬
‫בן חנניה שהיד‪ ,‬עומד על גב מעלה בהר‬ ‫תנחומא מייתי ליה )ירמיה יו״ד( לקול תתו‬
‫הבית וראהו בן זומא ולא עמד ממנו א״ל מבין‬ ‫המון מים בשמים ואין קול אלא בכי שנאמר‬
‫ולאין בן זומא א״ל צופה הייתי בין מים‬ ‫)שם לא( קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים‪.‬‬
‫העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזד‪ ,‬אלא‬ ‫ורמזו בבכי אל ההפסד המשיג לתחתונים‬
‫שלש אצבעות שנאמר ורות אלהים מרחפת על‬ ‫וכאלו אמרו שהגרמים העליונים שקראם התורה‬
‫פני המים כיונד‪ ,‬שמרחפת על בניד‪ ,‬ונוגעת‬ ‫מים עליונים אינם נבדלים מהגשמים השפלים‬
‫ואינה נוגעת אמר רבי יד‪,‬ושע לתלמידיו‬ ‫ההווים בהבדל מקומו בלבד אלא בבכי שהוא‬
‫עדין בן זומא מבחוץ מכדי ורוח אלהים מרחפת‬ ‫רמז אל ההפסד שהתחתונים הם נפסדים‬
‫על פני המים כתיב ביום הראשון וד‪,‬בדל‬ ‫והעליונים הם קיימים עומדים וזהו ההבדל‬
‫ביום השני הוא דהוה דכתיב ויהי מבדיל בין‬ ‫היותר עצמי שביניהם‪:‬‬
‫מים למים וכמה א״ר אחא בר יעקב כמלא גימא‬ ‫עוד אמרו שם היכן חמה ולבנה נתונים ברקיע‬
‫ורבנן אמרי כגודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא‬ ‫שני שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע‬
‫רב אשי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי ואסרי‬ ‫השמים וגו׳ שאלו נתנם ברקיע הראשון אין‬
‫לי כתרי כסי דסחיפי אהדדי ע״כ ופרש׳׳י גודא‬ ‫כל בריה יכולה לעמוד מאשו של יום והיה‬
‫דגמלא כשמסדרין לוחות של גשר זו על זן‬ ‫דעתם בזה שהשמש והירח היו בגלגל אחד‬
‫אי אפשר שלא יד‪,‬יד‪ .‬ריוח מעט בנתים וכן‬ ‫והוא הגלגל השני כי לא סברו שהיה השמש‬
‫גלימי וכן כסי סחיפי כוסות סחופים כפופים‬ ‫באמצעות אלא בגלגל השני רשהלבנה היתה‬
‫ע״כ‪ .‬וכבר ידעתי מה שפירש הרב המורה‬ ‫שמה עמו ולכן יתיחסו בתנועותיהם ואמרו‬
‫ושאר האחרונים על המאמרים האלה שפרשוד‪,‬‬ ‫שלא רצה הקב״ה לתת אותם בגלגל הראשון‬
‫על חלקי האויר ור‪,‬וית המטר ומה שיתחייב‬ ‫ר״ל הסמוך אצלנו לפי שאם היד‪ ,‬כן לא היתד‪,‬‬
‫אליד‪,‬ם מהספקות אבל אמתת הקדושים ד‪,‬ד‪,‬מה‬ ‫שרם בריח יכולה לעמוד מפני חום השמש כי‬
‫היה כפי מה שאומר הנד‪ ,‬המה היו דורשים‬ ‫לקרבתו יחמם בהפלגה עד שישרף וכבר ידעת‬
‫וחוקרים מה הם המים אשר מעל לרקיע‬ ‫שזה ‪ ,Tn‬דעת הראשונים שאמרו שכדורי‬
‫ובהיות דבר פשוט אצלם שהיה הרקיע גרם‬ ‫נוגה וכוכב היו למעלה מהשמש וד‪,‬יה א״כ‬
‫או גרמים שמימיים הוקשד‪ ,‬להם מה הם המים‬ ‫השמש בגלגל השני וכמו שביאר הרב המורד‪,‬‬
‫אשר עליו ומהם חשבו שהיו המים העליונים‬ ‫בפ״ט ח״ב ומפני זד‪ ,‬ג״כ אמרו במסכת )חגיגד‪,‬‬
‫ההם רומזים לשכלים הנבדלים מניע הגלגלים‬ ‫מו( אמר רב ‪n,T‬רד‪ ,‬שני רקיעים הם שנא׳‬
‫לכן אמר שהיו מעל לרקיע אמנם המאמתים‬ ‫הן לד‪,‬׳ אלהיך השמים ושמי השמים‪ .‬וריש‬
‫מהם וד‪,‬מעמ'קים ב ‪T‬יעת סתרי מעשד‪ ,‬בראשית‬ ‫לקיש אמר ז׳ רקיעים וכבר ראית דברי הרב‬
‫מצאו שאיו ‪.‬־‪,‬דבר כן ושלא נאמרו מים עליונים‬ ‫המורה בפרק הנז' ובם׳ ס״ט ח׳׳א שהמונים‬
‫על הצורות הנבדלות כי הם יתוארו בדברי‬ ‫אותם ז׳ רקיעים יכוונו אל שבעה כוכבי׳‬
‫ה תורד‪ ,‬והנביאים בשם אש או בשם רוח אבל‬ ‫הנבוכה בלבד והמונים אותם שנים שערו בכדור‬
‫לא בשם מים כי השם ההוא מים על הגשם‬ ‫הראשת שאין בו כוכב כלל וקראוד‪,‬ו רקיע‬
‫השמימיי נאמר לא על הצורות הנבדלות חד‪,‬ו‬ ‫להיותו מרוקע ונטוי עליהם וכל הגלגלים‬
‫מאמר ר׳ עקיבא בד‪,‬כנםו לפרדס העיון ו״ל‬ ‫המצדירים בעלי הכוכבים קראו רקיע א׳‬
‫לעיין במעשה בראשית שאמר לחבריו כשתגיעו‬ ‫וסמכו זה לאמת הן לד‪,‬׳ אלהיד השמים וקומי‬
‫מה‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫והוא ממה שיוכיח שלא נאמר ורוח אלד‪.‬ים‬ ‫לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שדנה‬
‫מרחפת על פני המים לאותה ההבדלה שזכר‬ ‫קרא לצורות הנבדלות אבנים להיותם התחלות‬
‫בן זומא והנה רבי אחא שאל וכמד‪ .‬ר״ל כמה‬ ‫ויסודות העולם כמו שוע האבנים בבנין ולכן‬
‫היד‪ .‬ההבדל מר‪.‬מים העליונים שר‪.‬ם הגרמים‬ ‫נאמר משם רועה אבן ישראל שכנה אותו בשם‬
‫השמימיים לדעת ר׳ יהושע למים התחתונים‬ ‫אבן להיותו התחלה להומה ואמר שיש טהור‬
‫שד‪.‬ם היסודות השפלים לדעתו ובאו בתשובת‬ ‫לפי ששיש הוא מלשון יש שהוא שם נרדף‬
‫זה ד׳ דעות‪ ,‬לארבעה כתות מחכמים הא׳‬ ‫למציאות כי לכן נקרא שיש האבן הקיים‬
‫כמלא נימא הב׳ כגודא דגמלא ד‪.‬ג׳ כ ת ח‬ ‫ועומד ימים רבים וכאלו אמר כשתגיעו בעיונכם‬
‫גלימי דפריסי אהדדי הד׳ כהני כסי דסחיפי‬ ‫זבחקירתכם לעיין בצורות הנבדלות שהם‬
‫אהדדי‪ .‬וד‪.‬נראד‪ .‬לי בזה הוא שרבי אחא ורבנן‬ ‫התחלת המציאות הטהור והנכבד אל תאמרו‬
‫שהם בעלי שני הדעות הראשונים סברו שהיד‪.‬‬ ‫מים מים כלומר אל תחשבו שהם המים הנזכרים‬
‫ההבדל בין המים העליונים לתחתונים הבדל‬ ‫במעשה בראשית לא המים התחתונים ולא המים‬
‫מקומי וד‪.‬יד‪ .‬דעת רב אחא שד‪.‬שטח האחמן‬ ‫העליונים כי הנד‪ .‬הצוחת הנכבדות ההם אינם‬
‫מגלגל הלבנד‪ .‬הוא היד‪ .‬המבדיל ביניהם ולזה‬ ‫גשם ואיו תחליט עליד‪.‬ם התורד‪ .‬שם מים לא‬
‫כיון באסרו כמלא נימא שבעבור שאין לשטח‬ ‫עליובים ולא תחתונים‪ .‬ולפי שבן זומא נפל‬
‫שעור ולא עובי• קראו כמלא נימא ורבנן‬ ‫בטעות הזה כאשר שאלו ר׳ יד״ושע במד‪ .‬היד‪.‬‬
‫סברי שאין ראוי ליחס אותו הבדל לשטח‬ ‫התבודמתו השיבו צופה הייתי בעיוני ואין‬
‫כי הוא מקרד‪ .‬אלא לכל גלגל הלבנר‪ .‬שד‪.‬וא‬ ‫בין המים העליונים לתחתונים אלא שלש‬
‫ר‪.‬אחרון מהגלגלים וד‪.‬וא מבחל אותם מד‪.‬יםודות‬ ‫אצבעות ור״ל שלא היו נבדלים המים אשר‬
‫ועל זר‪ .‬אמרו כגודא דגמלא שהוא לוח הגשר‬ ‫מתחת לרקיע שהיו לדעתו הגשמים כלם‬
‫ולא עשו המשל הזה מאותד‪ .‬בחינר‪ .‬שחשב‬ ‫למים אשר עליו והם לדעתו השכלים הנבדלים‬
‫רש״י אלא לפי שלוח הגשר הוא גשם בפני‬ ‫מחומר כי אם בשלשת מרחקי המשיגים לכל‬
‫עצמו‪ .‬וד‪.‬אויר עומד תחתיו ותחת האויר‬ ‫גשם אורד ורוחב ועומק ור‪.‬יו א״כ המים‬
‫המים שבנהר כן גלגל הלבנד‪ .‬הוא גשם‬ ‫התחתונים הגשמים כלם אם נצחיים ואם הווים‬
‫בפני עצמו ותחתיו יסוד האש והאדר ותחתיו‬ ‫ונפסדים כאשר יכללום שלשת המחזקים במה‬
‫יסוד המים‪ .‬אמנם מר זוטרא ורב אשי חשבו‬ ‫הם כלם גשמים וד‪.‬יו המים התחתונים כלם‬
‫שלא היד‪ .‬ההבדל בין העליונים וד‪.‬תחתונים‬ ‫גשמים וד‪.‬יו המים העליונים נמצאים הנבדלים‬
‫מקומי כי אם בטבע ובצורר‪ .‬ושלכן לא ראוי‬ ‫שאין בד‪.‬ם גשמות כלל ולא שלשת מרחקי‬
‫ליחסו לא לשטח ולא לגלגל הלבנד‪ .‬בלבד‬ ‫הגשם ויורדי על היות זה כוונתו הראיה‬
‫אלא שהמים העליונים שד‪.‬ם הגלגלים כלם‬ ‫שהביא מפסוק ורוח אלהים מרפחת שיורר‪.‬‬
‫וטבעם וצורתם הם נבדלים מר‪.‬תחתונים וזהו‬ ‫שהמים העליונים הם ת ח אלהים וד‪.‬צורות‬
‫כ ת ח גמלא דפריסי ר״ל שני לוחות רומז‬ ‫הרוחניות ההם ה ‪ .T‬רוח אלד‪.‬ים המרחפת על‬
‫לשני הרקיעים כדעת האומר שני רקיעים הם‬ ‫פני המים ר״ל מניע הגשמים שהם המים‬
‫ולכן עשו המשל בשני לוחות אשר בגשר‬ ‫התחתונים שבכללם הגרמים השמימיים וביאר‬
‫זו למעלר‪ .‬מזו נפרדות זו מזו כי כן נפרד‬ ‫הריחוף שד‪.‬וא ביונה הנוגעת ואינה נוגעת‬
‫הרקיע האחת מהאחת אשר תחתיו ולפי שאלו‬ ‫כי להיותם רוחות מורות לא דברים גשמיים‬
‫כלם שמו משלים בלוחות הגשר מפני האדר‬ ‫היו בלתי נוגעים ולא נושקים אלו באלו כי‬
‫וד‪.‬מים אשר תחתיו ראה הדעת האחרון שלא‬ ‫לא יפול שם המתמששים ולא נוגעים במר‪.‬‬
‫ה ‪ .T‬המשל הזה נאות בגרמים השמימיים לר‪.‬יות‬ ‫שאינו גשם ולפי שבן זומא חשב לבאר הבדל‬
‫הלוחות גופים ישרים שמימיים ולכן עשה‬ ‫המים העליונים מהתחתונים מפסוק ורוח אלר‪.‬ים‬
‫משלו בכסי דסחיפי שד‪.‬ם הכוסות העגולים‬ ‫מדהפת על פני המים שדדו העליונים ח ח ושכל‬
‫הנכנסים זד‪ .‬בזד‪ .‬כי כן הוא מצד מה ענת‬ ‫נבדל וד‪.‬תחתונים גשם ולכן אמר ר׳ יד‪.‬ושע‬
‫הכדורים השמימיים‪ .‬הנד‪ .‬התבאר שדברי ר׳‬ ‫לתלמידיו עדיין בן זומא מבחח‪ .‬בלומר עחן‬
‫עקיבא ודברי ר׳ יהושע מסכימים לכל צד‬ ‫לא נכנם בפרדס החכמה וד״אמת והוא ח ח‬
‫לכל מה שביארתי ושכלם בעליונים היו חוזרים‬ ‫ממנו כי׳ הנה המים העליונים לא נאמרו על‬
‫תץרשים לא ביסוד האדר כי לא היד‪ .‬זח‬ ‫הצוחת נבדלות אלא על הגרמים השמימיים‬
‫מחמת הפרדס‪ .‬כן ראד שיובנו דברי הקדושים‬ ‫וד‪.‬פסוק שהביא בן זומא לראיר‪ .‬לא יובן ממנו‬
‫האלו בענין הרקיע ורימים אשר עליו ולא‬ ‫הדיבדלה כלל אבל בהפד שביום הראשון‬
‫כדברי המתחכמים מבני עמנו שתלו פרשר‪.‬‬ ‫לא היו נבדלים המים העליונים מר‪.‬תהתונים‬
‫כזאת עקרית במעשד‪ .‬בראשית בדתש נקל‬ ‫וד‪.‬הבדלה שנעשית ביניד‪.‬ם היתה ביום השני‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫מו‬
‫איד נעשה הדבר אם ברקיע אמר ויעש אלחים‬ ‫וחלוש מאיכיות האויר וד‪,‬וית המטר שהשיג‬
‫את הרקיע ואם בצמחים ותוצא הארץ דשא‬ ‫בעיון חלוש הקטנים מהפלוסופים ואין ספק‬
‫ובמאורות ויעש אלהים את שני המאורות ואם‬ ‫שבזה המעדת רגל רב באמונת החרוש כי כאשר‬
‫בחיות ויעש אלהים את חית השדה ולמה‬ ‫יפרשו ספורי הבריאה הראשונה המוחלטת על‬
‫השתנה א״כ הקוות המים‪:‬‬ ‫ההויה הטבעית בפירושים מרומים הלא תחלש‬
‫השאלה הד׳ למה זה נאמר ביום הג׳ וירא‬ ‫אמונת חרוש העולם הכללי‪ .‬ותפול אמת ארצה‪.‬‬
‫אלהים כי טוב שני פעמים ולא נאמר‬ ‫על כן אמרת' אשרי מי שבא לכאן מפירוש‬
‫ביום אחד מימי בראשית אלא פעם אחת וגס‬ ‫כתובי מעשה בראשית ודברי חז״ל עליהם‬
‫מה ענין וירא אלהים כי טוב האם נתחדשה‬ ‫ואמונתו ולמודו בידו מבלי פקפוק ולא ספק‬
‫לו ית׳ ידיעה בדבר העשוי אחר שנעשה שהיה‬ ‫כי הוא אשד יביאהו להבין דבר על בוריו‬
‫טוב מה שלא היה יודע קודם לכן זה באמת‬ ‫ואמתתו‪.‬‬
‫לא יתכן כי הכל גלוי וידוע לפניו תמיד‪:‬‬ ‫)טעם למה שחז״ל מדברים בדרך משל וחידות(‪.‬‬
‫השאלה הה׳ באמת ועץ פרי עושה פרי וזה‬ ‫ואין להפלא מאשר היו חכמינו ז״ל‬
‫כי אחרי שאמר ועץ פרי ידוע הוא‬ ‫מדברים בדרושים העמוקים האלה במשלים‬
‫שיעשה פרי ואם אמרנו שיהיה ראוי שיאמר‬ ‫וחידות מאבני שיש טהור ושלש אצבעות וגודא‬
‫עכ״פ עושה פרי היה א״כ מאמר ועץ פרי‬ ‫דגמלא ושאר משליהם כי זה היה מנהג הקדומים‬
‫מיותר ורש״י כתב שיהיה טעם העץ כטעם‬ ‫כלם גם מחכמי האומות שבדברם בדרושים‬
‫הפרי אבל היא לא עשתה כן אלא ותוצא‬ ‫עמוקים יליצו אותם במשלים וכבר זכר אותם‬
‫הארץ עץ עושה פרי ולא אמר עץ פרי לפיכך‬ ‫הרב המורה וכתב שאפלטרן קרא לחומר‬
‫כיסנתקלל אדם על חטאו נפקדה גם היא על‬ ‫הראשון נקבה ולצורה זכר‪ .‬וגם חכמינו זה‬
‫עונה ומב״ר היא אבל כפי הפשוט הוא דבר‬ ‫היה דרכם בענינים היקרים ולכן הזהיר שלמה‬
‫קשה הציור מאד כי איך לא תעשה הארץ מה‬ ‫להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם‪.‬‬
‫שגזר השם ואיך נאמר שחטאה האדמה והיא‬ ‫והנה הארכתי בביאר ענין הרקיע והמים אשר‬
‫אינה בעלת שכל‪ .‬ועוד כי איד יתכן שיהיה‬ ‫עליו ומאמרי חז״ל שדברו בו להיותם דברים‬
‫טעם העץ כטעם הפרי כי אז יהיה העץ כלו‬ ‫עמוקים מאד וענינים זרים כפי פשוטיהם‬
‫פרי ויהיו הפירות נמצאים במציאות העץ‬ ‫ישאנשים מבנ־ ישראל נפלו בהם בדעות בלתי‬
‫והנה הפרי כמו שכתבו הטבעיים הוא הלחות‬ ‫אמתיות ובענינם גלו פנים שלא כהלכה ואנכ־‬
‫הטוב והמשובח היוצא מהעץ ואיך יהיה אפשר‬ ‫מלאתי אחרי ה׳;‬
‫א״כ שיהיה טעמו כטעם הפרי בהיות העץ‬ ‫ויאמר אלהים יקוו המ־ם‪ .‬עד יום שלישי‪.‬‬
‫עב וגס מטבע הארץ והפרי רך וטוב מטבעת‬ ‫יאמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי‬
‫המים ‪:‬‬ ‫הפרשה הזאת הם אלו‪:‬‬
‫השאלה הו׳ למה לא זכרה התורה הוית‬ ‫השאלה הא׳ באמת יקוו המים מתחת השמים‬
‫האדים והעשנים ומה שיתילד מהם מטבע‬ ‫אל מקום אחד והיא כי הנה המים‬
‫הארץ ובאויר וכן הוית הדוממים והמתכות שהם‬ ‫אינם כלם במקום אחד כי הם כימים ובנהרות‬
‫ההויות וההמזגות הראשונות שיקבלו היסודות‬ ‫ובנחלים וכמו שאמר ולמקוה המים קרא ימים‬
‫והתחילה בזכרון הוית הצמחים שהיא ההמזגה‬ ‫בלשון רבים ולמה אמר א״כ יקוו המים‬
‫השלישית ואין לנו שנא׳ שעזבם הכתוב‬ ‫מתחת השמים אל מקום אחד‪:‬‬
‫לפחיתותם כי יש במתכות ובאבנים דברים‬ ‫השאלה הב׳ למה זה קרא הקב״ה ליבשה‬
‫יקרים ומועילים לצורך האדם וחייו ושמושיו‬ ‫ארץ בהיות שם ארץ כולל לכל הד׳‬
‫וצרכו ‪:‬‬ ‫יסודות והיה ראוי לקראה אדמה או יבשה‬
‫ה ש אל ה הז׳ מדוע לא בא לשון הכתוב בכל‬ ‫או עפר שהם שמות פרטיים לאותו יסוד‬
‫הימים בשוה בענין המלאכה שנעשה‬ ‫לא א ‪ p‬שהוא שם כולל ליסודות כלם כי‬
‫בהם וזה כי אתה תמצא בימים האלה ד׳ מינים‬ ‫השמות הכוללים כמו שזכרו הפלוסופים לא‬
‫מהלשונות במלאכה הא׳ הוא שבקצתם יאמר‬ ‫יודיעו עצמות הדבר ומהותו והנה למקום המים‬
‫אחר הצווי והגזרה ויעש אלהים כמ״ש בשני‬ ‫קרא ימים ולא קרא להם מים שאין ראוי‬
‫במעשה הרקיע ובד' במאורות ובו׳ בב״ח‪ .‬והמין‬ ‫שיהרא הפרט בשם הכלל‪:‬‬
‫הב׳ ■מאחר האמירה והגזרה יאמר ויברא אלהים‬ ‫השאלה הג׳ למה זה לא זכרה התורה שנקוו‬
‫כמו שהוא בהוית הדגים והתנינ‪-‬ם והאדם‪.‬‬ ‫המים ונראתה היבשה ואין לך שתאמר‬
‫והמין הג׳ שלא נתיחסה הויתם אל האלהים‪.‬‬ ‫שלמד זה באמרה ויהי כן כי הנה במלאכת‬
‫לא בלשון עשייה ולא בלשון בריאה אבל‬ ‫שאר הימים שנא׳ ויהי כן נאמר מלבד זה‬
‫&ז‬ ‫בראשית א‬ ‫אברננאל‬ ‫בראשי־ת‬
‫בפועל כדי שיהא פנוי לשבת על האדמה ולא‬ ‫אמר ותתא הארץ דשא כאלו היא מעצמה‬
‫כאן א״כ הבדל ימים ולא הבדל מלאכת וזה‬ ‫עשתה זה ולא ה׳ פעל כל זאת‪ .‬והמץ ה ד‬
‫כלו הכחשות הפסוקים ועוותם אבל אמתת‬ ‫שלא נזכרה עשייה ולא בריאה מיוחסת לאל‬
‫הדבר הוא באופן אחר‪ .‬חה שאחת שביום‬ ‫ית׳ וגם לא נתיחסם אל היסוד שממנה היה‬
‫הב׳ עשה הקב״ה כל הגלגלים שהם תחת‬ ‫כמו שהוא בהגלות היבשה והקוות המים וראוי׳‬
‫הכדור העלית ובתוכו רצה בחכמתו לגזור‬ ‫לתת טעם בשנויים הגדולים האלה בהיות‬
‫על הקוות המים ולגלות היבשה וגם על צמיתות‬ ‫הכל פועל השם ומעשה ידיו‪.‬‬
‫הדשאים והאילנות כי זה כולו קודם שיעשו‬ ‫והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו‬
‫המאורות והכוכבים לפי שלא תתדמה הבריאה‬ ‫השאלות כלם‪:‬‬
‫הראשונה המיחלטת להויה הטבעית כי הבה‬ ‫ויאמר אלהיט יקוו המיס וגר‪ .‬עד ויאמר‬
‫בהויה הטבעית היו השפלים נפעלים מכה‬ ‫אלהים תדשא הארץ‪ .‬הראב״ע כשנתעורר‬
‫העליונים אם בהתמדת גלוי היבשה ושלא‬ ‫בענין הרקיע כתב שהגלות היבשה הייתה‬
‫יגברו עליה המים ואם בהולדת הצפחיום‬ ‫סבה להדת הרקיע לפי שבסבה התהפד בה‬
‫וכמ״ש חז״ל אין לד עשב מלמטה שאין לו‬ ‫נ צ ח השמש לקשות הארץ ויבשותה בהגלות‬
‫מזל ברקיע מכה אותו ואמר לו גדל‪ .‬אמנם‬ ‫בעשה האויר השכן אלינו דקים ספיריי ולדעתו‬
‫בבריאה הראשונה המוחלטת להיותה בלה‬ ‫זה קודם ניצח השמש והארתו והוא היה סבה‬
‫כפי הרצון הפשוט רצה ית׳ שתתגלה היבשה‬ ‫אל יבשות הארץ והגלות היבשה קודם להדת‬
‫ויתילדו הצמחים קודם היות המאורות והכוכבי׳‬ ‫הרקיע‪ .‬כי נמשד בזה אחר דעת הפלוסופים‬
‫המניעים והפועלים הדבתם השפלים האלה‬ ‫באותות עליתים שכתוב שהגלות היבשה‬
‫בהנהגה הטבעית כי בזה יודע שלא נעשו‬ ‫והיותה בלתי מכוסה מהמים סבתה תנועות‬
‫הדבתם ההמה בטבע אלא שהרצון האלהי‬ ‫השמש בגלגלו הנוטה ותנועת שאר הכוכבים‬
‫פעל אותם בראשונה מבלי הסבות השמימות‬ ‫כי הם בזה הסבה הפועלת כמו שהסבה‬
‫שהם פועלים אותם עתה והאל ית׳ להיותו‬ ‫התכליתיית היא גבול ההויות בצמחים ובב״ח‪.‬‬
‫חפץ בהתמדתם והשארותם הטביע הדברים‬ ‫והנה דברי הפלוסוף הם כפי הטבע הנהוג כי‬
‫העליונים בתנועותיהם באופן כד שיהיו כלם‬ ‫לא שערו דבר בבריאת העולם‪ .‬אבל דברי‬
‫אמצעיים להתמיד הדברים אשר המציא ברצונו‬ ‫הראב״ע אשר אמרנו בצלו נחיה בפי׳ התורה‬
‫והיה השמש <דכ בזה סבה שומרת ומתמדת‬ ‫ראה כמה נתרחקו מהאמת התוריי ושהוא‬
‫לא סבה פועלת בי הוא ית׳ היה הפועל‬ ‫מכחיש ספור מעשה בראשית כי הנה השמש‬
‫האמתי והשמש והכוכבים היו כלים להתמ ‪T‬‬ ‫והירח והכוכבים נבראו ונעשו ביום ד והיבשה‬
‫רצונו והנה לא נבראו הב״ח ג״כ קודם המאורות‬ ‫נגלית בג׳ קודם לכן עוד שהרקיע נעשה בשני‬
‫לפי שהם אחרי תולדותם היו צריכים אליהם‬ ‫קודם הגלות היבשה ואיד יהיה מה שנעשה בד׳‬
‫כמו שיתבאר במקומם‪ .‬ולכד התחלת מלאכת‬ ‫סבה אל מה שנעשה בג׳ ומה שהיה בג׳ סבה‬
‫יום הג׳ יקוו המים מתחת השמים אל מקום‬ ‫למה שנעשה בשני וחשב לתקן כל זה באמת‬
‫א׳ ותראה היבשה כי מפני שלא היה כח ברקיע‬ ‫שויאמר אלהים יקוו המים וכן ויאמר אלהים‬
‫להשלים זה בעצמו מבלי הכוכבים הן אל השגיב‬ ‫יהי מאורות ענינם וכבר והשתדל להביא‬
‫בבחו וצוה במאמת על יסוד המים שהם‬ ‫עדים שהוא״ו תבא בכתוב פעמים ‪,‬במקום‬
‫מעצמם יקוו במקום אחד ולא יתפשטו על‬ ‫וכבר אבל לא השיב דבר לענין המים וסדר‬
‫הארץ ולא יקיפוה עם היות שכפי טבעם‬ ‫המלאכות כי למה יזכור הכתוב הדית המסובב‬
‫היה ראוי שהיסוד המימיי יקיף כל יסוד העפר‬ ‫קודם להויית הסבה וא״ל שהיו הדברים כלם‬
‫ויכסהו לפי שהעליון מקיף על אשר תחתיו מכל‬ ‫נעשים יחד‪ .‬כי הנה התורה האלהית שמה‬
‫צד ולכן אמר יקוו המים להג ‪ T‬שלא נתגלתה‬ ‫ביניהם הבדלי הפרשיות ויחם המלאכה האחת‬
‫היבשה ביובש המים באמצעות הום השמש‬ ‫ליום השני והאחרת לג׳ והאחרת לרביעי והוא‬
‫ולמה ג״כ שהעביר אלהים רוחו על הארץ‬ ‫המורה שאינם אחת גם א״ל כי לא מצאנו‬
‫וישוכו המים אלא שגזר ית׳ במאמת על המים‬ ‫בריה בג׳ כי הקוות המים אינה בריאה כמ״ש‬
‫שהם מעצמם יתנועעו לצד אחד באופן שישאר‬ ‫החכם הזה שהרי מצאנו בג׳ בתאות הדשאים‬
‫הצד האחר מגולה והוא אמרו ותראה היבשה‬ ‫והאילנות ובכלל אומר לד שלדעתי מאמר יהי‬
‫כי לא אמר שתתיבש האדמה כי אם שתתראה‬ ‫רקיע אינו כי אם מאמר יקוו המים כיון שזה‬
‫בקצוות המים ופורם מעלמנ ואמר מתחת‬ ‫וזה אין עגינם אלא הפרדת החלק האויתם‬
‫השמים לשלול המים אשר מעל לרקיע שלא‬ ‫אשר אנחנו בו שהוא הרקיע אצלו המבדיל‬
‫נכללו בצווי ההוא‪ .‬והמאמר הזה מוכיח מה‬ ‫בין המים היסודיים אשר בכח למים אשר‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫מח‬
‫העליונים כי הנה העליונים נקראו מים מלשון‬ ‫שפירשתי בפרשת היום הראשון שנפרדו‬
‫שמים כמו שביארתי והוא א״כ שם מונח‬ ‫היסודות בצורותיהם לא חומר כהני להוליד׳‬
‫בעצם וראשונה לעליונים ולא נאמר על‬ ‫ממנו כי לכן אמר כאן ותראה היבשה כי‬
‫התחתונים אלא בהשאלה ולכן למקוה המים‬ ‫כבר היתה בצורתה ושלימותה ולא נעשה‬
‫קרא ימים ולא מים והותרה השאלה הב׳‬ ‫בה עתה כי אם הראותה בלבד‪ .‬ובב״ר דרשו‬
‫מהפרשה‪ .‬והתבונן כמה מהחכמה באה בקריאת‬ ‫יקוו המים יעשה מדה למים כד״א וקו ינטה‬
‫המים היסודיים בשם ים והוא שארסטו ביאר‬ ‫על ירושלם‪ .‬רצו בזה מה שכתבו החכמים‬
‫במקום הנזכר שהסבה בהיות מי הים מלוחים‬ ‫שמהראיות היותר גדולות על חדוש העולם‬
‫הוא ערוב חלקים ארציים נשרפים מניצח‬ ‫ועל ההשגחה התמידי היה הגלות היבשה כמאמר‬
‫השמש במי הים ומערוב׳ יתילד המליחות עד‬ ‫ה׳ לאיוב )איוב ל״ח ה׳( איפה היית ביסדי‬
‫שמפני זה היו קצת המים יותר מלוחים מקצתם‬ ‫א ^ או מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה‬
‫כפי קרבת הים אל הארץ השרופה מן השמש‬ ‫עליה קו וגר ויסד בדלתים וגר וירמיהי‬
‫שיצא ממנה אד עשני ויתערב בים כמו שאמרו‬ ‫אמר )ירמי׳ ה' כ״א( שמעו נא זאת עם סכל‬
‫בים המוסרח אשר בארץ פלשתים שא״א שיהיה‬ ‫ואין לב עינים ולא יראו אזנים ולא ישמעי‬
‫שום דבר חי לחוזק המרירות הנמצאת בו‬ ‫האותי לא תיראו נאם ה׳ אם מפני לא תחילו‬
‫ומפני זה קראו השם ים שהיו״ד רמז ליבשה‬ ‫אשר שרתי חול גבול לים חק עולם לא‬
‫והמ״ם למים בר״ת להודיע שכל המים אשר‬ ‫יעברנהו‪ .‬הנה על זה אמר ג״כ יקוו המים‬
‫אתנו יש בהם חלקים מהיבשה מתערבים בהם‬ ‫יושם להם קו שלא יצאו ממנו לכסות עוד‬
‫והתבאר מזה שלא היתה הקריאה הזאת מפני‬ ‫היבשה‪ .‬ואמנם אמרו אל מקום אחד אין‬
‫שתוף השם כמו שכתב הרב המורה אלא להגיד‬ ‫ענינו שיהיו כל המים מקובצים במקום אחד‬
‫טבעי הדברים איך הסכימו לשמות אשר קרא‬ ‫פרטי מיגבל אלא שלא יהיו מתפשטים בכל‬
‫להם אביהם ית׳‪ .‬והנה אמר וירא אלהים כ*‬ ‫הארץ ורמז באמת אל מקום אחד הים שהוא‬
‫טוב על זה להגיד שעם היות שגעשה בזה‬ ‫המקום המיוהד למים וכבר זכר הפלוסוף בספר‬
‫עלבון ועוות ליסוד המים למנעו להקיף‬ ‫האותות שיש לכל א׳ מהיסודות מקום כולל‬
‫ולכסות את הא ‪ p‬כמו שהוא טבע היסודות‬ ‫ומקום מיוחד ושהכולל הוא שטח גלגל הלבנה‬
‫להקיף העליון במה שתחתיו שלא מפני זה‬ ‫המקיף בכל היסודות והמקום הפרטי המיוחד‬
‫היה הפועל ההוא רע בעצמו כי הנה כפי‬ ‫ליסוד הוא אשר אליו יתנועעו חלקי ה־סוד‬
‫התכלית אשר אליו נתכוון ראה השם שהיה‬ ‫ההוא ושהוא הים ליסוד המים כי כל הנהרות‬
‫זה פועל טוב ונאות ולכן גזר עליו‪ .‬ולפי‬ ‫יוצאים ממנו ואליו ישובו כמאמר ראש‬
‫שהארץ היתת כבר נבראת ובפועל הזה לא‬ ‫החכמים )קהלת א׳ ג׳( כל הנחלים הולכים אל‬
‫נתחדש בה מציאת דבר כי אם הראותה והגלותה‬ ‫הים ולכן אמר כאן אל מקום אחד שר״ל אל‬
‫לכן אמר הכתוב שנקוו המים כי לא יאמר‬ ‫מקום מיוחד כמו גוי אהד בארץ שפירושו‬
‫בריאה אלא בבריאת דבר מה והותרה בזה‬ ‫מיוחד והענין כלו שיתקבצו המים במקום מיוחד‬
‫השאלה השלישי‪ .‬ולפ־ שהיו ביום הזה שני‬ ‫והוא הימים והנהרות כלם שהם מקום מיוחד‬
‫מעשים האחד הגלות היבשה בהקוות המים‬ ‫לים והותרה השאלה הא׳ ולהורות על התמדת‬
‫ומציעתם מהתפשט על הארץ והב׳ בריאת‬ ‫גלוי היבשה אמר ויהי כן שר״ל שכן היה‬
‫הדשאים והצמחים לכן נאמד בו שני פעמים‬ ‫תמיד החלק מהיבשה נגלה מהמים‪ .‬והנה קרא‬
‫כי טוב אחת להגלות היבשה ואחת לצמחים‬ ‫יתעלה ליבשה ארץ בהיות השם ההוא נאמר‬
‫והותרה השאלה הד׳‪:‬‬ ‫על כללות היסודות לפי ששם א ‪ p‬כמר‬
‫שביארתי בשתופו נאמר בעצם וראשונה ליסוד‬
‫ויאמר אלהים עד ויהי ערב ייהי בקר יום‬ ‫השפל ומרכז הגלגלים הסובבים ושהוא דחיק‬
‫שלישי‪ .‬כדי שתעמוד על כוונת הפסוקים‬ ‫ורצח ולהיותו הים ‪T‬ות כלם בערך אל‬
‫האלה ראיתי להודיעך בזה שגי דרושים‬ ‫העליונים הסובבים אותם שפלים דחוקים‬
‫עיוניים כפי מה שביארום חכמי הפלוסופים‪.‬‬ ‫ורצוצים בתוכם נקראו כלם בשם ארץ‪ .‬ובהיות‬
‫הא׳ מהם הוא שמדרגות ההויות המתחדשות‬ ‫יסוד העפר היותר שפל היותר דחוק ורצח‬
‫מהרכבת היסודות הם ה׳‪ .‬המדרגה האחד הם‬ ‫מכל היסודות כפי יבשו והיותו המרכז האמתי‬
‫האדים הנתכים מהארץ‪ .‬והמים באמצעות חום‬ ‫לכן קרא אותו ביהוד ארץ כי הוא היותר‬
‫השמש ואלה לא יותכו ולא יצאו כי אם משני‬ ‫ראוי בשם הזה מכל היסודות אבל למקום‬
‫יסודות שהם הארץ והמים‪ .‬והב׳ היא הרכבת‬ ‫המים קרא ימים ולא קרא מים לפי שלא היו‬
‫הדברים הנולדים מהאדים לפי שהאדים ההם או‬ ‫המים היסודיים יותר ראויים בשם מים מהמים‬
‫מס‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ושקר שנאמר שכל הצורות מכח החומר לסי‬ ‫ישארו בבטן הארץ או יעלו באויר כפי העוני‬
‫שהצורה האנושית המשכלת אינה מכח החומר‬ ‫והדקות שבהם‪ .‬ואם יעלו אל האדר יחדשו‬
‫ולא מתערבת עמו וכמו שהתבאר בראיחז‬ ‫שם כפי איכותם וכמותם וכפי המקום אשר‬
‫ברורות בספר הנפש‪ .‬וגם שאר הנפשות צומחת‬ ‫יעלו בו דברים מחולפים כמו הכוכב המדלק‬
‫ומרגשת יצטרכו בהכרח לפועל נבדל כמו‬ ‫תברק והגלד והכפור והברד העננים והרעמים‬
‫שביאר תמסטיר׳ם במאמר הנרשם באות האל״ף‬ ‫השלג והמטר והטל ודומיהם‪ .‬או אם האדים‬
‫ממ״שה‪ .‬ושקר שיהיו ג״כ כל הצורות מפועל‬ ‫ישארו עצורים בבטן הארץ יהיו פעמים סבת‬
‫הנבדל לפי שהוא במה שהוא שכל א״א שישפיע‬ ‫הרעש ויתילת מהם המתכות והגפרית ויתהוו‬
‫צורה שלא יהיה בה השגה מה חצונית חושיית‬ ‫האבנים והכסף החי שהוא התחלה לכל מיני‬
‫או פנימית ג״כ ולכן הדומם והצומח שאין‬ ‫המחצבים שבעה העופרת והבדיל והנחושת‬
‫להם השגה ולא הרגש כלל לא יהיו מהנבדל‬ ‫הוירדיט הברזל הזהב והכסף‪ .‬ושתי המדרגות‬
‫ישאר א״כ שקצתם הם מהנבדל וקצתם מכח‬ ‫האלה מההווים הם חסרי המציאות מאד לפי‬
‫החומר אמנם מה המה אלה מי יתן ואדע‪.‬‬ ‫שהראשונה היא קרובה מטבע המים והארץ‬
‫וכבר נמצאו לבד דעות מחולפות כי ‪ » 1‬ם‬ ‫שהולידום‪ .‬וגם השנית לפי שאינם בעלי נפש‬
‫יאמר בקצורו לספר הנפש שהשכל הפועל‬ ‫לא חיונית ולא צומחת ולא מרגשת וצורתם‬
‫הוא נותן הצורות בבעלי הנפש כלם‪ .‬ופעם‬ ‫נמצאת בכל המורכב ובכל חלקיו בשוה דקרא‬
‫יאמר בספר בעלי חיים שהמהוה לאלו ההוים‬ ‫החלק בשם הכל כי הוא כלו מתדמה בשם‬
‫אינו שכל אבל כח נפשיי נשוא בזרע ושהמהוה‬ ‫וגם מבלי היות בו אבר ראשיי ולא התחלפות‬
‫אותו כח נפשיי הוא הנבדל ובמאמר ה״ז‬ ‫איברים וחלקים נבדלים בצורה‪ .‬ולא יתהוו‬
‫ממ״שה כתב שהכח המהוה הוא בזרע מתילד‬ ‫זה מזה בהויה הטבעית לפי שאין בהם כח‬
‫מבעל הזרע והגרמים השמימיים ושהוא אינו‬ ‫מצייר ולא מוליד בדומה שהוא מיוחם ומיוחד‬
‫נבדל כי היה ב״ר כ״כ נבוד בדרוש הזה‬ ‫בבעלי נפש והיו מפני זה שתי המדרגות האלה‬
‫שהיה מתהפך מצד אל צד פוסח על שתי‬ ‫במציאות ארצי קרוב לטבע האדים והעשנים‬
‫הסעיפים בלתי קיים באחד מהם אך בזאת‬ ‫הנולדים ולטבע הארץ והמים עצמם‪ .‬והמדרגה‬
‫נחה דעתו בכל ספריו שהנפש השכלית היא‬ ‫הג׳ מהתרכבות היא מדרגת הצומח שהם בעלי‬
‫מפועל הנבדל ואינה בכח הזרע‪ .‬וכאשר ראיתי‬ ‫נפש תכלול ההזנה והגדול וההולדה בדומה‪.‬‬
‫דעות הפלוסופים ישיגו ספקות רבות לכל אחד‬ ‫וההזנה יעבדוה ארבעת הכחות מושך ומחזיק‬
‫מהם ראיתי לי דרך אחרת כפי מה שהורוני‬ ‫מעכל ודוחה ומהחושים כלם לא ימצא בצומח‬
‫כתבי הקודש התורה והנביא־ם והוא ששתי‬ ‫כי אם המשוש שבעבורו ישלח פארותיו אל‬
‫המדרגות הראשונות מהמורכבים ר״ל מהרית‬ ‫צד הנהרות ואל המקומות הלחים והצמחים‬
‫האידים והעשנים והדברים המתילדים מהם‬ ‫יתהוו זה מזה ואחרי ההתהוות ישובו חלקי‬
‫באויר והוית הדוממים והמתכות המתהוים‬ ‫המתהוה לדבר שממנו התהוו והוא הזרע‬
‫בבטן הארץ צורותיהם הם מכח החומר והמזגת‬ ‫ובתחלת ההויה ההוא יתהוה השורש שהוא‬
‫היסודות ולזה היתה מדרגתם מדרגה חסרה‬ ‫מקום הלב בצמחים והצמחים לא יולדו אלא‬
‫ישפלה קרובה מטבע הארץ והמים בלתי צריכה‬ ‫מדבר שבו הכח המהוה והמצייר והוא הזרע‬
‫אל פועל נבדל מחת וכבר יעיד על זה אמרו‬ ‫אשר בצמחים במדרגת הביצה בב״ח‪ .‬והמדרגה‬
‫)בראשית ב( וא ‪ T‬יעלה מן הארץ שייחס‬ ‫הד׳ מהמורכבים היא מהב״ח המרגישים שנמצא‬
‫העלאת אדים והויתם אל הארץ ואל המתכות‬ ‫בהם הנפש הצומח וכחותיה אשר היא במדרגת‬
‫והדוממים אמר איוב כי יש לכסף מוצא ומקום‬ ‫החומר לנפש המרגשת כוללת החוש והתנועה‬
‫לזהב יזוקו‪ .‬ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק‬ ‫ברצון והמדרגה הה׳ היא ההרכבה האנושית‬
‫נחושה‪ .‬כלומר שהיו המתכות כלם מטבע‬ ‫כוללת הצמיחה וההרגש וכחותיה שילכו מהלך‬
‫הארץ וממנה היו צותתיהם‪ .‬אמנם צורת הצומח‬ ‫שלימות הצורות זו לזו‪ .‬עד השכלות האחמנה‬
‫להיות רבות הכחות והפעולות אינה מכח החומר‬ ‫זהו הדרוש הראשון‪ .‬ואמנם הדרוש הב׳ הוא‬
‫אלא מתנועת הגלגלים והשפעת הכוכבים ולכן‬ ‫במה הוא הפועל הנותן והמהוה הצותת‬
‫אחז״ל אין לד כל עשב ועשב מלמטה שאין‬ ‫במורכבים השפלים‪ .‬וזד‪ .‬כי לא ימלט אם שנא׳‬
‫לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל ולא‬ ‫שכל הצומת הם מכח החומר ואין שם שכל‬
‫אמרו כזה בב״ח המרגישים לפי שהצורה‬ ‫נבדל נותן אותם מהח או שיהיו כלם מפועל‬
‫הצומחת ביחוד היא מהגלגלים עד שארז״ל‬ ‫נבדל שהוא ח ח לחומר הםתהוה ואין שום‬
‫שמספר מיני הצמחים כמספר אישי הכוכבים‬ ‫צורה מבח החומר או שנאמר שקצת הצורות‬
‫וכמו שזכר הרב המורה‪ .‬ומפני זה נאמר‬ ‫מפועל נבדל וקצתם הם מהכרח החומר וכחו‪.‬‬
‫)דברים ל״ג י׳־ג( ביוסף מבורכת ה׳ ארצו הוא בעצמו מבלי אמצעי נתן נשמה לעם‬
‫ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת וממגד עליה שהם בני אדם העתידים להיות על האדמה‬
‫תבואת שמש וממגד גרש ירחים‪ .‬אמנם צורות ונתן ג״כ הרוח החיוני להולכים בה שהם‬
‫הב״ח אינם מכח החומר ולא מתנועות הגלגלים הב״ח כלם וזה אמת כי כל הנשמות שהושפעו‬
‫אבל הם מפועל השכל הנבדל שקראוהו שכל במעשה בראשית מהב״ח ומהאדם השפיעם‬
‫הפעול ולכן היו בהם השגות חושיות ודמיוניות הקב״ה בעצמו ואחר כך סודרה ההויה הטבעית‬
‫ונמצאו בב״ח ערמומיות ותחבולות שהם כלם במאמרו נתינת הרוחות החיונים בב״ח לשכל‬
‫מפועל המחשבה אבל הנפש השכלית כמו שאינה נבדל שהוא לפניו ית׳ והנשמה השכלית היא‬
‫מכח החומר כן אינה מהשפעת הגלגלים ולא תמיד ממנו יתברך וכמו שזכרתי וזהו הדרוש‬
‫גם כן מנתינת השכל הפועל אבל היא מהאל השני ‪:‬‬
‫ענין ה קו ת ה מי ם והגלות היב שה‬ ‫יתברך עצמו )זהו דעת החבר בספר הכוזר(‬
‫כי הוא אשר ברא הנפשות בתחלת הבריאה ואחר ביאור שני הדרושים האלה אומר בפי׳‬
‫הפסוקים ותשובת שאלותיהם שהמשפיע‬ ‫במעשה בראשית כפי הדעת האמתי אחי*‬
‫האין הגמור כאשר נבראו המלאכים הרוחניים הראשון יתברך אחרי שגזר בהקוות המים‬
‫להיות הנפשות מטבעם השכלי ולזה נאמר והגלות היבשה גזר על ההרכבות שיעשו בה‬
‫בתורה ויפח באפיו נשמת חיים והנביא ישעיה כי לא תהו בראה לשבת יצרה והנה לא זכר‬
‫מבאר זה אמר )ישעיה נ״ז ט״ז( כי רוח הוית האדים והעשנים והדברים המתילדים‬
‫מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי רוצה לומר מהם באויר לפי שהם מטבע הארץ והמים‬
‫שהרוח החיוני שהוא הנקרא ביחוד רוח כמ״ש בלבד ולא ג״כ מהדוממים והמתכות לפ־‬
‫ורוח כל בשר איש אותו החיוני הוא מהשכל שהיסודות הספיקו בכחותיהם להולידם ולכן‬
‫הנבדל שהוא לפני השם כמו שתרגם אנקלוס לא בא על הויתם אמירה אלהית להיות‬
‫ופני לא יראו על השכלים הנבדלים אמר צורותיהם מכח החומר כלם ואינם מפועל מחח‬
‫ודקדמי לא יתחזון וכמו שביאר הרב המורה‪ .‬כמו שהתבאר ולא נתיחדה אמירה אלהית כי‬
‫אמנם הנשמות שהם השכליות אותם באמת אם על התחלות ההוים או על הוית הבעלי נפש‪.‬‬
‫אני עשיתי‪ .‬וכבר כתב הראב״ע שלא תאמר וכל הצמחים להיותם בעלי נפש לא היתה‬
‫נשמה כי אם על השכלות ומה טוב אמרו אני הארץ מספקת בחמרה וכתה להולידם מבלי‬
‫עשיתי בלשון עבר עם היות שאמר כי רוח מאמר ית׳ שהשפיע כח בארץ לשתוציא צמחיה‬
‫מלפני יעטוף בלשון עתיד להגיד שהנשמות והוא אמרם )בראשית א( ויאמר אלהים תדשא‬
‫השכליות עשה אותם הקב״ה בעצמו בתחלת הארץ כי בעבור שלא היו המאורות עדין‬
‫הבריאה אמנם הרוח מלפניו יעטוף שכל היום נמצאים השפיע השם כהו‪.‬בארץ לשהיא בעצמה‬
‫מתחדשים הרוחות בהוית הב״ח ועל זה אמר תוציא הצמחים והדשאים מבלי עזר פועל‬
‫הקב״ה לאיוב בתוכחתו )איוב כ״ו ד׳( ונשמת מחוץ ואחרי שנעשו המאורות היו הם הפועלים‬
‫סי יצאה ממך‪ .‬שלמה אמר נר ה׳ נשמת אדם והמשפיעים צורות הצמחים כלם כמו שהתבאר‬
‫להג ‪ T‬שממנו יצאו הנשמות והוא המדליק את והותרה בזה השאלה הה' והנה זכר הכתוב‬
‫הנרות ההם ולא שכל אחר נבדל ומפני זה בצמחים ג׳ מדרגות הא׳ קרא דשא והוא עשב‬
‫תמצא שאליהו ואלישע לא התפללו על אחד הבלתי נזרע ולא נעשה על ידי בני אדם אבל‬
‫מכל הנסים אשר עשו כמי שהתפללו על הוא בעצמו יולד ב א ת מבלתי עבודה כמ׳׳ש‬
‫תחיית בן הציפית ובן השונמית לפי שהיה מצמיח חציר לבהמה כציץ השדה כן יציץ‬
‫השפעת הצורות השכליות דבר מייחס לאל ועל המדרגה הזו אמר תדשא הארץ דשא‬
‫ית׳ ולא היה יכולת בנביאים ההם להביאם ר״ל תתלבש הארץ כלה דשאים והמדרגה הב׳‬
‫בגופים ולכן התפללו אליו ית׳ שישם ‪r‬ם הוא העשב ר׳׳ל הנזרע כמו חטה ושעורה וכל‬
‫שמה‪ .‬ואץ להקשות על זה ממ״ש ישעיה הנביא מיני ירקות שאין גזעם מחליף בכל שנה‬
‫ע״ה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים כמ״ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן‬
‫בה שיחם נתינת הרוח והנשמה כאחד לאל ה א ת ועל זה אמר עשב מזריע זרע ואפשר‬
‫לפי ששם לא דבר הנביא כ״א ממה שהיה לפרש מה שאמר על הארץ שהוא קשור למעלה‬
‫בבחינת הבריאה וראש הפסוק מוכיח והוא עם תדעזא הארץ כאלו אמר תדשא ה א ת דשא‬
‫)ישעיה מ״ב ה׳( כה אמר ה׳ בורא השמים עשב על הארץ כלומר שיצא על פני ה א ת‪.‬‬
‫ונוסיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה והמדרגה הג׳ מהצמחים הם האילנות נושאי פרי‬
‫לעם עליה ורוח להולכים בה ר״ל כאשר ברא מאכל והגזע נשאר ימים רבים ושנים ועליו‬
‫השמים ונוסיהם שהם השכלים הנבדלים אזי אמר עץ פרי עושה פרי למינו וענינו לפי‬
‫נא‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫לקושייתם כי הנה בצוד נאמר דשא עשב‬ ‫פשוטו עץ פרי שהפרי ההוא יהיה עושר! פרי‬
‫מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו ומלב‬ ‫כי האגוז על דרך משל הוא צורי עצמו והוא‬
‫למינו אינו חוזר לפרי העץ בלבד פי אם‬ ‫עושה פרי בהולידו בדמותו כשיטעוהו בארץ‬
‫ג״כ לדשא ולעשב שעל כל אחד מהם אמר‬ ‫והנה אמר אשר זרעו בו על הארץ כדי‬
‫למינו‪ .‬אמנם בספור מה שהוציאה הארץ‬ ‫להודיע איך יעשה הפרי ההוא פרי אחר כדמותו‬
‫לתוספת ביאור אמר ב׳ פעמים למינהו אהב‬ ‫ואמר שאין דבר שיעשה כן בעצמו אלא כאשר‬
‫לענין הדשא והעשב שהוא פרי האדמה ואחרת‬ ‫ינתן זרעו אשר הוא בו על הארץ כלומר‬
‫לפרי העץ‪ .‬והנה בעניו האילנות אמר ועץ‬ ‫בדרך נטיעה אז יעשה הפרי ההוא פרי אחר‬
‫עושה פרי ולא אמר ג״כ עץ פרי כמ״ש בצווי‬ ‫דומה לו באמת‪ .‬ואפשר עוד לפרש עץ עושה‬
‫לבאר מה שפירשתי למעלה בעץ פרי עושה‬ ‫פרי למינו שיהיה הפרי נערך לעץ כי אין‬
‫פרי שהרצון בו שיש בו זרע לקיים מינו כי‬ ‫כל עץ מוציא איזה פרי שיזדמן ושאמר אשר‬
‫הנה השגיח הקב״ה לעשות הפרי באופן שהפרי‬ ‫זרעו בו להגיד שיהיה הזרע שמור בתוך‬
‫בעצמו מזולת העץ יעשה פרי למינו‪ .‬וכבר‬ ‫הפרי כי הנה החכים יוצר הכל לעשות כן‬
‫הקשה הרמב״ן איך לא צוה ית׳ בתולדת אילני‬ ‫כדי שיהיה אותו הזרע שהוא יסוד המין‬
‫סרק כי לא זכר אלא עץ פרי עושה פרי‬ ‫שמור בתוכו ואמר ויהי כן כמו שפרשתי‬
‫והשתדל רבינו נסים להשיב על זה‪ .‬ולדעתי‬ ‫שגזר השם שיהיה כן ויתמיד לעולם הולדת‬
‫אין השאלה כלום ולא בתשובה ממש לפי‬ ‫הצמחים עוד כל ימי הארץ‪ .‬ומזה תדע שנבדלה‬
‫שאין עץ בעולם שלא יעשה פרי וגם אילני‬ ‫הוית הצמחים במעשה בראשית מהויתם אח״כ‬
‫כרק פרי יש להם והם העפצים אבל יש‬ ‫כפי המנהג הטבעי בשני הבדלים הא׳ שצורות‬
‫מהעצים שיש להם פרי נאכל ויש מהם שפרים‬ ‫הצמחים בהויה הטבעית היום הם מהשעות‬
‫אינו‪.‬נאכל והוא טוב ומועיל לדברים אחרים‬ ‫הגרמים השמימיים אמנם במעשה בראשית לא‬
‫ולתרופות אבל עכ״פ פרי יש לכל עץ‪ .‬והותרת‬ ‫היה כן כי קודם המאורות נבראו הצמחים‬
‫עם מה שפרשתי השאלה הר והנה לא נאמר‬ ‫באמצעות הנח שנתן ית׳ בארץ להוציאם‬
‫ויעש אלהים או ויברא אלהים את הדשאים‬ ‫בצורותיהם למיניהם מבלי פועל אחר מחוץ‪.‬‬
‫כמ״ש בשרצים ובחיות השדה ללמדנו שצורת‬ ‫וההבדל הב׳ שהוית הזרעים על המנהג הטבעי‬
‫הצומח אינו מפועל הנבדל כצורת המרגיש‬ ‫היא תמיד מזרע קודם אם נזרעת מעובד‬
‫והאדם שנתיחס אליהם הבריאה והעשייה כמר‬ ‫האדמה ואם שנשאר בה וצמחה מעצמה‪ .‬אבל‬
‫שיתבאר‪ .‬ואמנם אמרו בדשאים ובצמחים וירא‬ ‫בבריאה הראשונה המוחלטת לא היה כן כי•‬
‫אלהים כי טוב נ״ל לומר בו א׳ מב׳ טעמים‬ ‫נתהוו הצמחים כלם מבלי זרע קודם והספיק׳‬
‫אם שבא הכתוב להגיד שראה הב״ה בחכמתו‬ ‫הארץ מעצמה כפי הכח שנתן בה האל יתברך‬
‫שהיה טוב שיתהוו הצמחים קודם המאורות‬ ‫מבלי זרע ומבלי השפעת הכוכבים וגם בלי‬
‫ושתוציא הארץ החמרית הגסה את הנפש‬ ‫מטר קודם עשתה הרכבותיה ונחנה הארץ‬
‫הצומחת מבלי פועל מחוץ שעם היות זה כלו‬ ‫יבולה יעץ השדה נתן פריו‪ .‬ומזה התבאר‬
‫בחלוף המנהג הטבעי ראה שהיה טוב להיות‬ ‫שאין לקבל אותו דעה שזכרו בבראשית רבה‬
‫כן בתחלת הבריאה להודיע כי יד ה׳ עשתה‬ ‫שהדשאים בשלישי עמדו על פתח קרקע הארץ‬
‫זאת ולהבדילה מההויה הטבעית‪ .‬ואם להודיע‬ ‫ובשש״ צמחו אחרי שהמטיר השם על הארץ‬
‫שעם היות שימצאו בצמחים חלופים רבים‬ ‫וכבר נטה הרמב״ן מן הדעת ההוא גם אני‬
‫בגדלם ובכחותיזס ובקיומם‪ .‬כי יש מהם כקקיון‬ ‫אודה כי כל מעשה בראשית בקומתן ובצביונם‬
‫שבין לייה היה ובין לילה אבד ויש מהם כי רן‬ ‫נבראו‪ .‬ומה גרעו הצמחים לשלא נתקיים‬
‫עשב יבולון שבבקר ’ ‪ r s‬מצמח ולערב ימולל‬ ‫בהויתם האמידה האלהית כמי שנתקיים בכל‬
‫ויבש ובחלוף זה תמצא בתמר ובחתב שיעשה‬ ‫שאר ההויות מבלי סבותיהם הטבעיות‪ .‬ואמנם‬
‫פרי כל א׳ מהם לשבעים שנה הנה מפגי זה‬ ‫פירוש הפסוק שהביאם לזה וכל שיח השדה‬
‫אמר שראה ית׳■ שכן היה טוב ומועיל בעולם‬ ‫הנה יתבאר במקומו באופן ישר ואוניה שלא‬
‫ולכן עשאם כן‪ .‬ואמר ויהי ערב דהי בקר יום‬ ‫יתחייב ממנו דבר מזה‪ .‬וזכר הכתוב שהאת‬
‫שלישי אם להגיד שבאותו המשכות זמני מהכ״ד‬ ‫הוציאה במצות השם כל המדרגות שצוה ית׳‬
‫שעות אור וחשך נעשה כל זה‪ .‬ואם מפני שהיו‬ ‫מהצמחים שהם דשא ועשב מזריע זרע למינהו‬
‫בזה היום חדושים מתחלפים אחד ייוחס לערב‬ ‫והוקשה לחז״ל למה לא נאמר בציווי האלהי‬
‫והוא הגלות היבשה ואחד לבקר הבא אחריו‬ ‫למינהו בדשא ובעשב ובאו מפני זה לדרוש‬
‫והוא תולדת הצמחים‪ .‬והנה לא נתיחד יום ל ^‬ ‫מה שדרשו בשחיטת חולין כמו שזכר רש״י‬
‫אחד מהם לפי שהצומח הוא נקשר ומתיחם‬ ‫בפירושו ולי נראה כפי הפשט שאץ מקום‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫‪1‬ב‬
‫אור יהי רקיע יהי מאורות‪ .‬ובשאר ההויות‬ ‫להגלות היבשה‪ .‬גם כי בתחלת הבריאה הוא‬
‫לא נאמר לשון יהי אלא תדשא הארץ ישרצו‬ ‫יצא ממנה ולא מפועל מחוץ‪ .‬וממה שביארתי‬
‫המים תוצא הארץ‪ .‬ואם היה מלשון הוית‬ ‫תדע שנאמר בשרצים ובדגים ויברא אלהים‬
‫והמציאות למה זה לא נאמר בכל מה שנתהוה‬ ‫מפני שהנפש המרגשת אשר בהם היא כפי‬
‫בימי בראשית‪ .‬ובכלל השאלה הזאת למה‬ ‫ההויה הטבעית התמידית מושפעת מהנבדל‬
‫אמר יהי בלשון יחיד והמאורות הם רבים‪.‬‬ ‫זבעבור שהיו צותתיהם כשהושפעו בהם בתחלת‬
‫ובב״ר חשבו אנשים שלהיות אור העליונים‬ ‫הבריאה מתהוות לא מדבר והיא הנפש המרגשת‬
‫כלו נאצל מהשמש והוא המאיר לכל צבא‬ ‫מהשפעה ראשונה לכן נאמר בהם לשון בריאה‬
‫מעלה ויצורי מטה נאמר בבחינתו בל׳ יחיד‬ ‫ויוחסו לאל ית' להגיד שתמיר יהיו מפועל‬
‫יהי מאורות וכתיב מארת חסר לרמוז לשמש‬ ‫הנבדל‪ .‬אמנם בב״ח ייוחסו צורותיהם אליו‬
‫בלבד ושלזה כיון רבי יוחנן שאמר בב״ר‬ ‫ית׳ להוד ע שתמיד תהיה השפעתם משכל‬
‫לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד אבל‬ ‫נבדל אבל נאמר בהם ויעש אלהים ולא‬
‫יקשה למה אמרו בלשון רבים והיו לאותות‬ ‫ויברא אלהים לפי שכבר היה קודם הויות הב״ח‬
‫והיו למאורות כי תמיד יכנה אותם בפרשה‬ ‫נפש מרגשת בדגים ובעוף‪ .‬כי הנה כשנתחדשה‬
‫בלשון רבים;‬ ‫במציאות הצורה המרגשת נאמר בה לשון‬
‫השאלה הג׳ באמרו ברקיע השמים והיא כי‬ ‫בריאה‪ .‬וכאשר הושפעה שנית בב״ח הארצים‬
‫התורה פעמים קראה לגרמים השמימיים‬ ‫נאמר ויעש אלהים‪ .‬ובבריאת האדם להיות‬
‫בשם רקיע יהי רקיע ויעש אלהים את הרקיע‬ ‫נשמתו השכלית נבראת יש מאין נאמר בי‬
‫;׳‪.‬׳נאמר על הגלגלים וכמו שפירשתי ופעמים‬ ‫לשון בריאה אמנם ברקיע ובמאורות למעלת‬
‫קראם בשם שמים וכמ״ש ויקרא אלהים לרקיע‬ ‫נושאם ייוחסו לאל ית׳ ולפי שהוא יש מיש‬
‫שמים ולמה א״כ קראם כאן בשם מורכב מהם‬ ‫נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים‬
‫רקיע שמים‪:‬‬ ‫את שני׳ המאורות הנה א״כ ייוחסו אליו ית׳‬
‫השאלה הד׳ באמרו להבדיל בין היום ובין‬ ‫אם העליונים למעלתם ואם בעלי הנפש המרגשת‬
‫הלילה כאלו עד היום הד' שבו נבראו‬ ‫לכבודה‪ .‬אבל הנפש הצומחת להיות השפעתה‬
‫המאורות לא היה בעולם הבדל יום ולילה‪ .‬אינו‬ ‫כפי המנהג הסבעי מהכוכבים לא מהשכל‬
‫כן כי באור הראשון נאמר ויקרא אלהים לאור‬ ‫הנבדל לא נתיחסה לאל ובאה אמירה על‬
‫יום ולחשך קרא לילה ובכל יום ויום נאמר ויהי‬ ‫תולדותיהם שנתן ית׳ בח בארץ להו ‪r‬יאם‬
‫ערב ויהי בקר‪ .‬וכתב הרמב״ן שהאור שנברא‬ ‫בעצמה אמנם הקוות המים לפי שלא היה‬
‫ביום הראשון היה מאיר היסודות וכאשר נעשה‬ ‫בריאה ולא חדוש נמצא לא נאמר בו דבר‬
‫הרקיע בשני נפסק אותו אור ונמנע מהאיר‬ ‫והותרה עם זה השאלה הז׳ האחחנה‪:‬‬
‫ביסודות התחתונים‪ .‬וכאשר נבראת הארץ‬ ‫ויאמר אלהים יהי מאורות וגר עד יום רביעי‪.‬‬
‫בשלישי היה כה חשך ולא אור ועתה ברביעי‬ ‫וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות‪:‬‬
‫רצה השם שיהיו המאורות מגיעים באורם‬ ‫השאלה הא' למה זה נבראו המאורות ביום‬
‫בארץ וזה טעם ברקיע השמים להאיר על‬ ‫הד׳ בהיות האור הראשון משמש כי‬
‫הארץ‪ .‬ואינו נכון שהכתוב אומר בכל יום‬ ‫אם היה כמו שכתב רש״י ששמש האור‬
‫מהראשונים ויהי ערב ויהי בקר והוא המוכיח‬ ‫הראשון כל שבעת ימי בראשית ראוי לשאול‬
‫שהאור הראשון שמש כל אותם הימים באופן‬ ‫ולמה אם כן נבראו המאורות בד' בהיות‬
‫שוה ומתדמה‪ .‬גם שלמעלה מהרקיע לא היה‬ ‫שם האור ההוא משמש ולא היה ראוי שיבראו‬
‫צריך אור כי לא היו שם הויות אחר האור‬ ‫כי אם בסוף היום הזה כיון שקורם לכן לא‬
‫הא׳ ולא לאור ההוא יתברך היה צריך‪ .‬כ״ש‬ ‫לא היה לדם צורך ואם אמת נכון הדבר‬
‫שבהיות האור למעלה מהכרח ברקיע יעבור‬ ‫כדברי הרמב״ן והוא הנראה מדברי חז״ל‬
‫ברקיע ויאיר למטה ביסודות כי כן גם היות‬ ‫שלא שמש האור הראשון אלא ג׳ ימים בלבד‬
‫השמש יעבור אורו למטה בשלשת הגלגלים‬ ‫אם כן תשאר השאלה ולמה עשה ה׳ ככה‬
‫אשר תחתיו ומפני ספיריותם והיה א״כ האור‬ ‫שהאור הנכבד המופלא ההוא לא שמש יותר‬
‫הראשון בהיותו למעלה מאיר ב א ת בהכרח‪:‬‬ ‫מג׳ ימים והיה ראוי אם שיבראו המאורות‬
‫השאלה הה׳ באמרו והיו לאותות וזה כי‬ ‫ביום הא׳ ולא יצטרך כלל האור הראשון או‬
‫הנה המאורות הם סבות פעולות לדברים‬ ‫שישמש כל ששת הימים באופן שוה בסופן‬
‫אשר בכאן‪ .‬אם בהריה וההפסד כפי הטבעים‬ ‫יבראו המאוחת‪:‬‬
‫ואם בשאר הענינים כלם כפי דעת משפטי‬ ‫השאלה הב' מה היה שלא נאמר לשון יהי‬
‫הכוכבים‪ .‬ואיך יאמר הכתוב א״כ והיו לאותות‬ ‫בכל מעשה בראשית כי אם בשלשה יהי‬
‫נג‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫ברזמזית‬
‫הנזכר באמירה הראשונה וכל זה הוא זר כפי‬ ‫כי הנה האותות הם המורים זנל הסבות ואינם‬
‫הסדור הטוב והישר‪:‬‬ ‫הסבות עצמם‪ .‬ואולי שלברוח מהספק הזה פי׳‬
‫השאלה הי׳ הוא הספק שהוקשה לראשונים‬ ‫הראב״ע והיו לאותות לרגעים‪ .‬אבל אינו‬
‫כלם איד יתכן שיהיה תכלית המאורות‬ ‫נכון בפשט הכתוב‪ .‬וגם בעיני לא יתכן כמו‬
‫בבריאתם בעבור אלו הנמצאים להאיר על‬ ‫שאמר‪ .‬גם א מ ח להבדיל בין היום ובין הלילה‬
‫הארץ וגו׳ כי הנה יתחייב מזה שיהיה הגשם‬ ‫בלשון ‪ r m‬אינו מסכים עם אמרו והיו‬
‫השמימיי הנכבד בעבור הנמצא השפל הנקלה‬ ‫לאותות בלשון רבים‪ .‬ויש מפרשים להבדיל‬
‫יהוא שקר וכבר ביארו הנביאים שפלות מעלת‬ ‫על השמש והיו לאותות על כל הכוכבים‬
‫האדם באמרם )תהלים קמ״ד ג׳ איוב כה(‬ ‫ונתנו הכתוב לשעורין‪ .‬ורבינו נסים פט להבדיל‬
‫מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו‪ .‬אדם‬ ‫כל א׳ מהמאורות אבל הירח והכוכבים אינב‬
‫להבל דמה ימיו כצל עובר‪ .‬אף כי אבוש‬ ‫מבדילים ‪:‬‬
‫רמה וזולתם‪ .‬והנה הרב המורה בפי״ב ובפי״ג‬ ‫השאלה הו׳ היא שאם בא הכתוב להודיע‬
‫ח״ג הרחיק מאד היות תכלית השמים מפני‬
‫התועלת שיעשו המאורות והכוכבים‬
‫הדברים אשר בראן וזכר בזה גבהי השמים‬
‫בשפלים‪ .‬למה לא זכר התועלת היותר עצמו‬
‫ופלאי גדולתם להוציא שאין יחם תרד לאדם‬ ‫מהם והוא הרכבת היסודות והתהות ההוים‬
‫גם הגרמים הנכבדים ההם כ״ש שאר השפלים‪.‬‬ ‫ש ‪T‬וע שהם הפועלים בזה באמת אם בצמחים‬
‫ופירש מאמרי התורה להבדיל להאיר שאין‬ ‫ממגד תבואות שמש ואם באדם שיול ‪ T‬הו‬
‫ענינם שנבראו לזה המאורות על הכונה הראשונה‬ ‫האדים והשמש ושאר הככבים בתנועותיהם‬
‫רק להג ‪ T‬טבעם והדברים הנמשכים אליהם‬ ‫והוא הדין לשאר ב״ח‪:‬‬
‫על הכונה השנית‪ .‬ושהוא ע״ד מה שנאמר‬
‫באדם וירדו בדגת הים שאין זה תכלית‬ ‫השאלה הז׳ באמרו והיו למאומת ברקיע‬
‫האדם שבעבורה נברא אבל הוא דבר נמשד‬ ‫השמים להאיר על הארז והיא כי הנה‬
‫לטבעו‪ .‬הה ג״כ דעת אבו׳חמד בספרו אלהיות‪.‬‬ ‫הפסוק הזה יראה מיותר כלו אם אמרו והיו‬
‫ואליו נטה ג״כ הרלב״ג ושאר המפרשים‬ ‫למאורות ברקיע השמים אחרי שכבר נאמר‬
‫והמחברים כלם‪ .‬ונניח עתה בטול הדעת הזה‬ ‫יהי מאורות ברקיע השמים ואם באמרו‬
‫כפי העיון ונבא אל פסוקי התורה שבאמת אין‬ ‫להאיר על ה א ת‪ .‬כי זה כבר נאמר ובאמרו‬
‫הנדון דומה לראיה שהביא הרב לפי שבבריאת‬ ‫להאיר על הארץ על מה נאמר אחרי כן‬
‫האדם לא נאמר געשה אדם לרדות בדגת הים‬ ‫ויהי כן‪:‬‬
‫שתורה על הסבה התכליתיית אבל אמר דרדו‪.‬‬ ‫השאלה הח׳ באמח שני המאורות הגדולים‬
‫ולכן יסבול מה שפירש בו הרב שהוא ספור מה‬ ‫דקשה זה מב׳ פנים אם ממה שקרא‬
‫שימשד לטבעו ואינו הבדל‪ .‬אבל במאורות לא‬ ‫שניהם גדולים ומיד אמר סותר לזה את המאור‬
‫נאמר ויבדילו דאירו אבל אמר להבדיל להאיר‬ ‫הקטן לממשלת בלילה‪ .‬ואם כמו שאמרו אנשי‬
‫והוא המורה שזהו התכלית שבעבורו נבראו‬ ‫מדות כל שאר כוכבי לכת הם יותר גדולים‬
‫ולא יצא א״כ הרב מהספק אשר בפסוקים‪:‬‬ ‫מגלגל לבנה‪ .‬ואיד קראה אם כן הכתוב גדולה‬
‫והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרר‬ ‫קערכם ‪:‬‬
‫השאלות כלם‪:‬‬ ‫השאלה הט׳ שאתה תראה שזכרה התורה‬
‫ויאמר אלהים יהי מאורות וגו׳ עד ו ת ש‬ ‫ו׳ תועלת מהמאורות בשפלים‪ .‬הא׳ להבדל‬
‫אלהים את שני המאורות‪ .‬ממה שביארתי‬ ‫הזמן להבדיל בין היום ובין הלילה‪ .‬הב׳ והיו‬
‫למעלה התבארה הסבה למה נברא הגלגל‬ ‫לאותות‪ .‬הג׳ ולמועדים‪ .‬הד׳ לימים‪ .‬הה׳ ולשנים‬
‫העליון על הצורות הנבדלות ת ם ד׳ היסודות‬ ‫הר להאיר על הארץ אמנם במעשה לא בזכרו‬
‫ביום הראשון‪ .‬להיותם התחלות להוים כלם‪.‬‬ ‫מהם כי אם שנים להאיר על הארץ ולהבדיל‬
‫ושהיה התהוותם אחר ההעדר הגמור‪ .‬ושנברא‬ ‫בין האור ובין החשך‪ .‬ולמה א״כ לא זכר‬
‫אז האור כדי להבדיל הימים והמלאכות בעוד‬ ‫שאר התתלת מהאותות והמתרים והימים‬
‫שלא היו שם מאורות‪ .‬ושנבראו שאר הגלגלים‬ ‫והשנים ועוד למה לא נזכרה באמירה ענין‬
‫המוקפים ביום הב׳ לפי שנתהוו מגלגל הראשון‪.‬‬ ‫הממשלה שנזכר במעשה‪ .‬וגם יקשה באמירה‬
‫ולכן לא נבראו הם אז לפי שהיום הראשון‬ ‫ובמעשה סדר זכרון התתלות האלה שבאמירה‬
‫ייוחד לבריאת ההתחלות יש מאין בלבד‪.‬‬ ‫זכר הימים אחר המתדים שהם התקופות‬
‫ושלא נבראו אז עמהם המאורות כדי שלא‬ ‫ואח״כ השבים והיה ראד לזכור ימים ומועדים‬
‫יחשב שבתנתותיהם יבשו המים ונתגלה היבשה‬ ‫ושנים‪ .‬ואם במעשה שזכר בראשונה האור‬
‫ובאורם והשפעתם נתהוו הצמחים‪ .‬האמנם‬ ‫הנזכר באמירה באחתנה וזכר באחרונה ההבדל‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫גד‬
‫אם ברקיע שהיד‪ ,‬נושאו א״כ‪ .‬ואם בחלקי‬ ‫גבראו המאורות ברביעי מפני שהיו עתידים‬
‫הגלגלים שנקבע האור בהם וזהו יד‪,‬י מאורות‬ ‫להתהוות בחמשי הדגים והעופות‪ .‬ובששי החיה‬
‫ר״ל יהי האור הראשון ההוא ברקיע השמים‬ ‫ובהמה‪ .‬וראה יתברך שהיה אור המאורות‬
‫כדי שיהיו החלקים שיתלד‪ ,‬בהם מאורות‪ .‬אמנם‬ ‫הכרחי לחיות הב״ח והתמדתם‪ .‬כי כמו שהיה‬
‫בשאר ד‪,‬ד‪,‬ויות שלא נתיחסו לאותו אור ראשון‬ ‫צריך אליהם הצומח לשיזונו בו ולכן נברא‬
‫לא נאמר בד‪,‬ם לשון יהי‪ .‬הנה א״כ לשון‬ ‫קודם אליהם כן היה הכרחי לקיומם אור‬
‫יד‪,‬י נאמר בגרמים השמימיים שההויות והמציאר‬ ‫המאורות‪ .‬וזה מפני החום הנמשך מאורם‬
‫יותר עצמי ונכבד בהם‪ .‬אם בנושא בפני עצמו‬ ‫ומתנועותם שבו יראו ויכירו הב״ח ויעשו‬
‫יד‪,‬י רקיע ואם בנשוא בפני עצמו יד‪,‬י אור‪.‬‬ ‫סעלותיהם‪ .‬כיון שהאור הראשון לא היה‬
‫יאם בחבור הנשוא בנושא יד‪,‬י מאורות‪ .‬ולכן‬ ‫מחמם כי לא היה בו תנועת גשם ולא הפוך‬
‫נאמר יהי בלשון יחיד ומארת חסר לפ״ שהאור‬ ‫נצוץ שהם סבות החום‪ .‬ולכן היו הב׳״ח‬
‫הראשון הוא אשר נגזר לד‪,‬יות בחלקי הגלגל‬ ‫צריכים לאור המאורות לא להתהוותם הראשונה‪.‬‬
‫וכבר יורד‪ .‬על אמתת מד‪ ,‬שפירשתי במעשד‪,‬‬ ‫כי הן לא קצרה יד השם להמציא במעשה‬
‫המאורות מאמר ראש המשוררים דע״ה במזמור‬ ‫בראשית ההוים כלם מבלי סבות טבעיות אבל‬
‫)תהלים קלו( הודו לה' כי טוב כי לעולם‬ ‫לחיותם והתמדתם ופרים ורבים אחרי היותם‬
‫חסדו‪ .‬ר״ל שראוי שיודו וישבחו מעלתו יתברך‬ ‫נמצאים היו צריכים בהכרח לאור המאורות‬
‫לפי שהוא הטוב והשלם במוחלט וג״כ מפאת‬ ‫וחמם ומפני זה ראה יתברך לעשות המאורות‬
‫מעשיו שלעולם חסדו ר״ל בבריאת ברואי‬ ‫בד׳ והותר בזה השאלה הא׳‪ .‬ואמנם מה הוא‬
‫העולם‪ .‬וד‪,‬תחיל בשבלים הנבדלים באמרו הודו‬ ‫אשר נעשה ברביעי בענין המאורות חאם‬
‫לאלה״ אלי‪,‬ים שד‪,‬ם נקראים גם כן אלהים‬ ‫גופות הכוכבים מבלי גלגליהם או איך היתה‬
‫ע׳יד העברה כמו שביארתי‪ .‬ואמר על הגלגל‬ ‫העשייה הזאת‪ .‬דעתי הוא שהשמש והירח‬
‫הראשון המקיף בכל הודו לאדוני האדונים‬ ‫והכוכבים אינם אלא חלקים מגלגליהם והגלגל‬
‫שהוא אדון על כל הגשמים בתנועתו היומית‪.‬‬ ‫כלו הוא מטבע אחד כי הוא פשוט מבלי‬
‫וקראו אדונים בלשון רבים מאותד‪ ,‬הסבד‪,‬‬ ‫הרכבה‪ .‬והנה האל יתברך ברא ביום הא׳ האור‬
‫שזכרתי למעלה שנקראו השמים בלשון רבים‪.‬‬ ‫ההוא מתפשט באויר כמו שביארתי ועשה בשני‬
‫ועל מעשה שאר הימ״ם אמר לעושה נפלאות‬ ‫הגלגלים המוקפים כלם ספיריים לא מאירים‬
‫גדולות לבדו שהנפלאות הם יש מיש עם היותם‬ ‫כלל‪ .‬ועתה ברביעי ראה יתברך לתת מאותו‬
‫ע״ד הפלא ועל הרקיע שנעשה בשני ונקרא‬ ‫אור נכבד שכבר נברא בראשון ולקבעו בחלקים‬
‫השמים אמר לעושה השמים בתבונה וגו׳‪ .‬וכנגד‬ ‫מוגבלים מאותם הגלגלים באופן שבמקום שהיו‬
‫הגלות היבשה שנעשה בג׳ אמר לרוקע הארץ‬ ‫החלקים ההם ספיריים יהיו מאירים ומזהירים‬
‫על המים‪ .‬וכנגד הוית המאורות שנעשה בד׳‬ ‫מתחלף בהם האור ההוא בפחות ויתר‪ .‬והוא‬
‫אמר לעושה אורים גדולים ומאשר אמר אורים‬ ‫אמרו יהי מאורות ברקיע השמים ד׳ל שיחול‬
‫ולא אמר מאורות למדנו שלא היתה הוית‬ ‫ויוקבע בגרמים השמימיים אותו אור ראשון‬
‫המאורות מלאכת הגלגלים או חלקי גלגלים אלא‬ ‫לא בכולם אלא בחלקים מוגבלים ורשומים‬
‫אורים שנקבעו בחלקי הגלגל שכבר היו‪ .‬ועם‬ ‫מהם כפי רצונו יתברך ולכן אמר ברקיע השמים‬
‫מד‪ ,‬שפרשתי בזה הותרד‪ ,‬השאלה הב׳ והתבאר‬ ‫בלשון סתמי ולא אמר בכל רקת השמים וכבר‬
‫מזה שלא אמר מאורות על השמש והירח בלבד‬ ‫שער הרמב״ן בדעת האמיתי הזה‪ .‬אם לא שחשב‬
‫אלא ג״כ על כל שאר הכוכבים וכן אמרו‬ ‫שמהאור האחד נתהוו הכוכבים שהם גשמים‬
‫בגמרא דפסחים )דף ב׳( והא קמ״ל דאור כוכבים‬ ‫מאירים ואין הדבר כן כי האור ההוא היה‬
‫נמי אור‪ .‬ואמנם למה לא נתפשט אותו אור‬ ‫מקרה ואיך יתהוה ממנו הגשם אבל האמת‬
‫נפלא בכל הגלגלים כי אם בחלקים מיוחדים‬ ‫דוא כמו שפירשתי שלא נעשו ביום הד׳‬
‫מהם‪ .‬ולמה היו בגלגל אחד כוכב אחד ובגלגל‬ ‫גלגלים ולא חלקי גלגלים כי כלם כבר נבראו‬
‫אחר כוכבים רבים‪ .‬ומהם סמוכים ונלחצים‬ ‫בשני אבל היתד‪ ,‬מלאכת היום הד׳ בלבד שאותם‬
‫זה בזה‪ .‬ומהם מרותקים כרוחב אמה ויותר הנה‬ ‫ד‪,‬חלקים שכבר נעשו יהיו מאירים ואינו רחוק‬
‫זר‪ ,‬כלו הוא ממד‪ ,‬שיורד‪ ,‬היות הדבר מפעולת‬ ‫אצלי שנעשו אז החלקים ההם מהגלגלים יותר‬
‫פועל בכוונה ורצון שעשר‪ ,‬ככל הישר בעיניו‪.‬‬ ‫מקשיים משאר חלקי הגלגל‪ .‬וכבר כתב הפלוסוף‬
‫כי הנה ילאר‪ ,‬השכל האנושי לתת בזה סבד‪,‬‬ ‫שהכוכבים היו יותר מקשיים משאר חלקי הגלגל‬
‫קיימת וכמו שזכר הרב המורד‪ ,‬ואמנם באמה‬ ‫וזה סעם יד‪,‬י שג׳ באור וברקיע ובמאורות כי‬
‫ברקיע השמים אין ענינו ברקיע שהוא השמים‬ ‫לפי שיאמר תחלה יד‪,‬י באור הראשון נשתמש‬
‫כדברי המפרשים אבל מפני שהגלות היבשה‬ ‫הכתוב במלת יהי בדברים המתיחסים אליו‬
‫נה‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫כפי שעותיהם בבחינת המשרתים המושליזם‬ ‫נקרא ג״כ רקיע כמ״ש‪) .‬תהלים שם( לתקע‬
‫בכל שעה ושעה כפי בעלי המשפט וההבדל‬ ‫הארץ על המים )ישעיה מב ה׳( רוקע הארץ‬
‫הזד‪ ,‬שזכרה התורה במאורות הוא שתועלת‬ ‫תאצאיה‪ ,‬הוציד הכתוב לבאר מהו הרקיע שבו‬
‫הראשון במציאותם‪ .‬והתועלת הב׳ בחם הוא‬ ‫היו המאורות‪ .‬ואמר שהוא הרקיע שמימיי לא‬
‫אמרו וד‪,‬יו לאותות למועדים וימים ושנינצ‬ ‫הרקיע ארציי‪ .‬והנה לא אמר יהי מאורות‬
‫וכבר ראית כמה התחלפו דעות המפרשים‬ ‫בשמים‪ .‬לפי שהגלגל הראשת המקיף בכל‬
‫בפסוק הזה‪ .‬ומה שנוכל לומר בו הוא‬ ‫נקרא שמים ואין בו המאורוו^ אבל אמר‬
‫שהתועלת הזה הוא מצד ההויה ור‪,‬הפסד וכ״ש‬ ‫ברקיע השמים ר״ל ברקיע אשר בתוך השמים‬
‫שהשמש יניע יסוד האש והירח יסוד המים‪.‬‬ ‫וסמוך אליו שהם הגלגלים המוקפים שנבראו‬
‫וחמשת שאר הכוכבים הנבוכים יניעו האויר‬ ‫בשני‪ .‬כי בהם ר״ל בחלקיהם יתפשט האור‬
‫ור‪,‬כוכבים הקיימים שבגלגל השמיני יניעו‬ ‫הנכבד הראשון ההוא והחלקים המוארים ההם‬
‫הארץ וכמו שביאר הרב המורד‪ .‬פ״י ח״ב‪.‬‬ ‫יהיו המאורות‪ .‬ועם זה הותרה השאלה הג׳‪.‬‬
‫והתועלת הזה לא ה ‪ .T‬באור הראשון כי הוא‬ ‫ואמנם אמת ולהבדיל בין היום ובין הלילה‬
‫לא היר‪ ,‬מר‪,‬וה ולא מניע שאר היסודות אבל‬ ‫אין ענינו שלא היה הבדל בהם קודם לכן‪.‬‬
‫נמצא זה בתנועות המאורות ולכן אמר כאן‬ ‫אלא שההבדל שהיה עושה האור הראשון כפי‬
‫ור‪,‬יו לאותות כי הרכבת היסודות הם אותות‬ ‫מציאותו והפסקו ביום ובלילה ומראת הבוקר‬
‫על פעל הגרמים השמימיים‪ .‬וגם יכלול לאותות‬ ‫והערב שהי׳ עושה האור הראשץ כפי מדרגותיו‬
‫לקיום המאורות ודלוג הכוכבים שר‪,‬ם אותות‬ ‫ע״ד הפלא‪ .‬מכאן והלאה יעשה אותו הגלגל‬
‫עליונות כמ״ש )ירמי׳ י׳ ב׳( ומאותות השמים‬ ‫בתנועתו החדירה בהיות האור נשוא וקבוע‬
‫אל תחתו ור‪,‬נה קרא לסבות אותות לפי שהם‬ ‫בחלקיו‪ .‬ומזה תדע שאמרו להבדיל אינו חוזר‬
‫אותות למר‪ .‬שיר‪,‬י׳ בעולם מן החום או הקור‬ ‫אל המאורות ולא לאהד מהם כמו שחשבו‬
‫ועזאר האיכיות ובזד‪ .‬יוכלו בני אדם לר‪,‬שמר‬ ‫המפרשים‪ .‬אבל הוא חוזר לרקיע שזכר שבהיות‬
‫מד‪,‬ם כי כאשר נדע ד״מ שבזמן כך יחחב ת‬ ‫האור נשוא וקבוע בחלקיו יהיה הרקת ההוא‬
‫השמש וכוכבים אחרים מניעים יסוד האש‬ ‫בתנועתי מבדיל בין היום ובין הלילה ולכן‬
‫ומחייבים חום מופלג ילד לו האדם לשבת‬ ‫אמר ולהבדיל בלשון יחת‪ .‬והותרה בזה השאלה‬
‫במקומות הקרים לר‪.‬נצל מרעת החום ההוא‪.‬‬ ‫הד׳ והנה נתיחסה ההבדלה הזאת ברקיע מפאת‬
‫ולזה אמר לאותות שר‪,‬ם אותות על סבותיהם‬ ‫המאורות לפי שבהיות החלק המאיר שהוא‬
‫עצמם והותרד‪ .‬בזר‪ .‬השאלה הה׳ ובאמרו‬ ‫השמש למעלה מהאופן יאיר ויהיה יום‪ .‬ובהיותו‬
‫ולמועדים רמז לד׳ תקופות השנה שר‪.‬ם‬ ‫למטה מהאופן יעדר אורו ויהי לילה‪ .‬האמנם‬
‫מועדים שיתחלפו בר‪,‬ם איכיות האויר ושאר‬ ‫תיוחס ההבדלה הזאת ג״כ לירח ולכוכבים‪.‬‬
‫הדברים כפי המזלות אשר יעבור השמש בהם‬ ‫לפי שיום ולילה התורח ילא יוגבלו כמו‬
‫באותם תקופות ור‪,‬מועדים‪ .‬ובאמרו ולימים רמז‬ ‫שחגבילום חכמי הכוכבים כי הנה היום אצלם‬
‫לאורך הימים וקצרם שהוא גם כן מתנועות‬ ‫הוא מעת הראות השמש על ה א ת עד הסתת‬
‫העליונים‪ .‬והוא גם כן סבת ההויות ותגבורת‬ ‫ויתר הזמן הוא אצלם לילה ואינו כן אצל‬
‫היסודות אלו על אלו‪ .‬ובאמת ולשנים ירמוז‬ ‫התורה כי היום אצלה כל הזמן אשר היה‬
‫שמפאת המאורות יתחלפו השנים גם כן‬ ‫אור ב א ת בסבת אור השמש אף שלא יהיה‬
‫כשתד‪,‬יה שנה אחת שחונר‪ .‬או גשומר‪ .‬ושנה‬ ‫על האופק‪ .‬ולא יודע זה ר״ל מהו לילה אלא‬
‫אחת שנת בצורת תואר החלופים ‪ v .w‬בשנים‬ ‫מצד הכוכבים‪ .‬שכאשר יראו כבר סר אור השמש‬
‫מפאת התנועות השמימיות ותנועת המאותת‪.‬‬ ‫מעל ה א ת בצד מוחש והוא תחלת הלילה‪.‬‬
‫וד‪.‬יותר נכון בעיני הוא שבאת התורה לבאר‬ ‫ולזה אמרו שיום התורה לכל דיניה חוא מעלות‬
‫שאין הכוכבים השמימיים פועלים הדבתם‬ ‫השחר עד צאת הכוכבים‪ .‬וכמו שכתב הראב״ע‬
‫חשפלים מפאת עצמם וכחם ר״ל במקרה העולם‬ ‫שעה ושליש שעה קודם זריחת השמש יהיה‬
‫ובמאורעות בגי אדם כמו שיחסו בו חכמי‬ ‫הבוקר אור וכן אחרי בואו שעה ושלתז שעה‬
‫התכתה כי הפועל האמתי הוא האל יתברך‬ ‫לא יהיה לילה‪ .‬ומפני זה תולה הכתוב הבדל‬
‫בד‪.‬שגחתו ור‪,‬כוכבים ממסילותם בחבוריהם‬ ‫היום ברקמ המתנועע בסבוב מהראות השמש‬
‫ומבטיר‪,‬ם יורו ויבשת מה שיגזור הרצון האלהי‬ ‫והירח והכוכבים‪ .‬ועוד בלל באמרו ולהבדיל‬
‫וחכמתו להיות בעולם שפל מר‪.‬קותת והשנדים‬ ‫בין היום ובין הלילה‪ .‬שהמאותת יעשו‬
‫לימים ולשנים כפי הסדור האלהי המצויר‬ ‫הבדלים בין חלקי חיום עצמו ובין חלקי‬
‫בחכמתי ית׳‪ .‬ולכן אמר שיהיו הכוכבים‬ ‫הלילה עצמו כשיהיו חלקיהם טבעיים מתחלפים‬
‫וד‪.‬סאותת לאותות על מה שעת ‪ T‬להיות‬ ‫כפי העליה והירמה מן היום ומן הלילה וגם‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫נו‬
‫הארץ הוא התועלת השלישי מהמאורות שהוא‬ ‫בגזרת השם ולמועדים אשר יקרו בהם אותם‬
‫לענין האור ופי׳ הפסוק הזה אצלי הוא‪,‬‬ ‫השנויים והמאורעות‪ .‬ויבוין עוד במועדים ד׳‬
‫שהמאורות לא לבד יתנו אור לארץ וכל יושביה‬ ‫תקופות השנה שנעשו מפאת נטיית השמש‬
‫אבל גם ברקיע עצמו יאירו כשיתנו אור זה לזה‬ ‫לצפון ולדרום ויכוין עוד מועדי החדשים‬
‫כאלו תאמר השמש ללבנה ולשאר הכוכביה‬ ‫שסבתס הלבנה בתנועתה המיוחדת‪ .‬ואמר‬
‫הנבוכים וגם מן הכוכבים הקיימים שבשמיני‬ ‫ולמועדים תנועת הגלגל הראשון המקיף היומי‬
‫יתנו אור קצתם לקצתם‪ .‬והוא אמרו והיו‬ ‫במה שיוליד השמש עמו ויסבב על המרכז כלו‬
‫למאורות ברקיע השמים ר״ל שברקיע עצמו‬ ‫בכ״ד שעות שהוא יום שלם ובהאירו על‬
‫יאירו אלו לאלו ויהיה זה כלו להאיר על‬ ‫הארץ יהיה יום וכשתשקע יהיה לילה‪ .‬ולשנים‬
‫הארץ כדי שכלם יאירו בה‪ .‬והאורה היא‬ ‫בתנועה המיוחדת לשמש שיסוב כל אפודת‬
‫לצורך הב״ח כי בלתה לא יוכלו לבקש‬ ‫י״ב מזלות בשס״ה ימים שהיא שנה תמימה‬
‫הנאות אליהם ולברוח מהמזיק ור‪.‬וא א״כ‬ ‫והסתכל בכדור זכרון הדברים האלה שגלה‬
‫להבדל‪ .‬והותרה עם זה השאלה הז'‪ .‬ואמר‬ ‫בזה שיש דברים שייוחסו לכוכבי לכת וכנגדם‬
‫ויהי כן להגיד שכן היו תמיד התועלות האלה‬ ‫אמר והיו לאותות שהכוכבים הנבוכים המסבבים‬
‫מגיעים בעולם השפל מהמאורות כי הוא‬ ‫הם אותות למה שהקב״ה רוצה לעשות בעולמו‬
‫הנרצה בויהי כן‪:‬‬ ‫מלשון )תהלים ס״ח( וייראו יושבי קצוות‬
‫ויעש אלהים את שגי המאורות וגו׳‪ .‬עד סוף‬ ‫מאותותיך‪ .‬ויש מהפעולות השמימיות שייוחסו‬
‫הפרשה כפי מה שביארתי לעיל לא‬ ‫אל הכוכבים שבגלגל הח׳ הנקראים מזלות‪.‬‬
‫נאמר ויעש אלהים אלא בדבר שיש חלוף‬ ‫וכנגדם אמר ולמועדים שהם הד׳ תקופות השנה‬
‫עצום בצורות הדברים‪ .‬ולפי שהיו בכוכבים‬ ‫שהם כפי רבעי הי״ב מזלות שבאפודה שטלה‬
‫הבדל נפלא בגדלם וזהרם ומצבם‪ .‬אמר בענינם‬ ‫קשת אריה הם מזלות האש‪ .‬ותאומים דלי‬
‫שעשאם המשפיע הראשון כרצונו‪ .‬וקרא את‬ ‫מאזנים הם מזלות האויר‪ .‬וסרטן ועקרב ודגים‬
‫שני המאורות שמש וירח גדולים בערך שאר‬ ‫הם מזלות המים‪ .‬ושור גדי בתולה הם מזלות‬
‫הכוכבים שהם כלם קטנים מהם‪ .‬ואין זה‬ ‫הארץ‪ .‬ואמר אחר זה ולימים ושנים כנגד‬
‫בכמות גשמותם כי אם בענין האור שהשמש‬ ‫פעולת הגלגל הראשון היומי שהוא מהרה‬
‫וירח הם היותר מאירים משאר הכוכבים כלם‪.‬‬ ‫הימים בתנועתו ממזרח למערב‪ .‬הנה א״כ זכר‬
‫ועם היות שיש הבדל גדול באור שהשמש הוא‬ ‫פעולות המאורות מלמטה למעלה ולכן נזכרו‬
‫המאור הגדול והירח הוא הקטן ממנו‪ .‬הנד‬ ‫הימים אחר המועדים וסמוכים לשנים‪ .‬ובזה‬
‫קרא שניהם גדולים בענין האור בערך שאר‬ ‫כללה התורה התועלת השני מהמאורות‬
‫הכוכבים כלם כמו שכתב הראב״ע כי כן‬ ‫והכוכבים שהוא כפי פעולתם בהויה ובהפסד‬
‫נקראו שלשת בני ישי הגדולים עם היות‬ ‫בשפלים והותרה בזה שאלה ר‪ .‬גם נכון לפרש‬
‫שאליאב הבכור היה הגדול מאחיו‪ .‬והנה אמר‬ ‫והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים שאמר‬
‫שיהיה השמש המאור הגדול לממשלת היום‬ ‫לאותות על השבועות השלמות משבעה לשבעה‬
‫ר״ל שתה־ה ממשלתו ביום ופעולתו יותר‬ ‫שהם אותות על בריאת עולם בששת ימים‬
‫נראית בתולדת וצמיחת הדברים החמים‬ ‫וביום השביעי שבת והוא מלשון אות שנאמר‬
‫והיבשים‪ .‬והירח המאור הקטן להיות ממשלתה‬ ‫בשבת‪ .‬ואמר ולמועדים על חדשי הלבנה מלשון‬
‫בלילה וזה במעיינות ובנהרים ותוספת הלחיות‬ ‫)תהלים ק״ד י״ח( עשה ירח למועדים שהם‬
‫ובשול חפירות הלחים וזה ענין הממשלה שזכר‬ ‫ד׳ רבעי החדש כפי מהלך הירח בי״ב המזלות‪.‬‬
‫הכתוב כאן ר״ל כח השמש לפעול באורו‬ ‫וג״כ כלל המועדים מועדי השנה ותקופותיה‬
‫ותנועת גלגליו יסוד האש והאויר ביום‪ .‬והירת‬ ‫כפי מהלך השמש במזלותיהם הנה א״כ‬
‫בתוספת הלחיות בלילה וגם כפי בעלי המשפט‬ ‫ולמועדים הם התקופות הד׳ הירחיות ושמשיות‪.‬‬
‫תהיה ממשלת הכוכבים במולדות בני אדם‪.‬‬ ‫ואמר ולימים כפי מהלך הירח ושובה אל‬
‫ולפי שעשה הקדוש ברוך כזה במאורות‬ ‫הנקודה שבו היתה בראשונה בחדשו אחר וזה‬
‫הגדולים ובכוכביהם חלופיהם וחלופי חלופיהם‬ ‫כסי הימים‪ .‬ואמר ולשנים כפי תנועת השמש‬
‫מה שאין הפה יכולה לדבר‪ .‬יחס אליו יתברך‬ ‫עד שובה אל הנקודה שממנה התחיל שבה‬
‫עשייתו כי הוא ממה שיורה על היות המעשה‬ ‫תשלם השנה‪ .‬וכבר רמזו חז״ל לפי׳ הזה‬
‫הזה כפי הרצון הפשוט‪ .‬והותרה בזה השאלה‬ ‫באמרם בב״ר והיו לאותות שלהי שבתות‬
‫החי‪ .‬ואמנם אמרו אחר זה ויתן אותם אלהים‬ ‫ולמועדים שלהי מועדים ולימים אלו ראשי‬
‫ברקיע השמים‪ .‬כתב הרמב״ן שזה מורה שלא‬ ‫הדשים ולשנים זה קחש שנים‪ .‬ואמנם אמרו‬
‫היו המאורות והכוכבים מגוף הרקיע אלא‬ ‫עוד והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על‬
‫נ?‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫שכלל באמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים‬ ‫מתחים ונקבעים בו נמשך בזה לדעת חד׳ל‬
‫ושנים‪ .‬ועוד זכר התועלת השלישי מהבדלי‬ ‫שאמרו גלגל קבוע ומזל חוזד‪ .‬אבל הרב‬
‫הזמן ועליו אמר ולהבדיל בין היום ובין‬ ‫המורה כתב שהוא דעת בטל ושבזה נצחו‬
‫הלילה‪ .‬הנה א״כ כל מה שנזכר באמירה נזכר‬ ‫חכמי האומות את חכמי ישראל‪ .‬שלא תחשוב‬
‫במעשה כי הממשלה היא מה שאמר והיו‬ ‫שלחסרון חכמת חכמינו נפלו באותו דעת‪.‬‬
‫לאותות‪ .‬והותרה בזה השאלה הט׳‪ .‬והנה אמר‬ ‫ראיתי להודיעו פה מה שראיתי בדרוש זה‬
‫אחר זה וירא אלהים כי טוב על הדרד‬ ‫כפי קדומי פלוסופיהם‪ .‬והוא שפליניא״ו פלוסוף‬
‫שפירשתי למעלה להג ‪ T‬שהנה עשה הקב״ה‬ ‫קדום בספר טבעי הנמצאים שהוא ספר יקר‬
‫החלופים הגמלים אשר ימצאו בין שני המאורות‬ ‫מאד אצל חכמי האומות כתב דברים זה סגנונם‪.‬‬
‫ובין הכוכבים ולא עשה כולם באופן שוה‬ ‫בין השמים והארץ ילכו שבעה כוכבי הנבוכה‬
‫ומתדמה לפי שראה בחכמתו שכן היה הטוב‬ ‫באמצע האויר וביניהם רחק מה ובאמצעותם‬
‫והמועיל שאם היההשמש גדול ממה שהוא‬ ‫ילך השמש הגדול והיכול המושל לא בלבד‬
‫או קרוב לארץ ממה שהוא היה מאיר יותר‬ ‫בזמנים ובארץ‪ .‬אבל גם בכוכבי הנבוכה בשמים‬
‫מדאי עד שהיה אורו מפזר הראות והיה הומו‬ ‫כי הוא המכסה אותם והנותן להם אור‪ .‬ומי‬
‫מופלג עד שהיה מפם ‪ T‬בחומו החלק המיועזב‬ ‫שיציירהו ראוי שישפוט שהוא נפש כל העולם‬
‫בקח‪ .‬וכן אם היתר‪ .‬תנועת השמש המיוחדת‬ ‫משמתו והמנהיג האלה״ אשר לטבע הוא‬
‫אליו יותר מתונית היה מפס ‪ T‬ברוב חום‬ ‫השליט הגדול מ ‪ T‬האל רואה ושומע כל‬
‫לאורד התמדת השמש בפאר‪ .‬הצפונית‪ .‬ובסתיו‬ ‫הדברים כפי מה שיראה שר האותיות אומריר״ו‬
‫היד‪ .‬נפסד מחוזק הקור לאורך התמדת השמש‬ ‫עד כאן‪ .‬ושנה ושלש הדעת הזה בספרו פעמים‪.‬‬
‫בפיאה הדרומית‪ .‬וכן אם היתד‪ .‬תנועתו יותר‬ ‫ומסכים לזה כתב פילוט״ינו תלממד מתלמידי‬
‫מדדרד‪ .‬כי בכל זד‪ .‬פלס ומאזני משפט לד‪'.‬‬ ‫ארסטו וגדול מגדוליהם שחבר ספרים בכל‬
‫כפי צורך כל יושבי תבל ושכני ארץ‪ .‬וכן‬ ‫הפלוסופיא‪ .‬כי הוא כתב בביאור •שלא היו‬
‫בשאר הכוכבים ועל זה כלו נאמר‬ ‫הענין‬ ‫המאותת חלקי הגלגלים ולא קבועים בהם‬
‫וירא אלהים כי טוב שראתד‪ .‬חכמתו שד‪,‬יה‬ ‫אבל הת הכוכביים הנבוכים מהלכים באויר‬
‫טוב היות הדבר כן ולא בחלופו‪ .‬והג ‪ T‬הכתוב‬ ‫בת השמים זהארץ והגלגלים הם נחים לא‬
‫נתחלן• מראת הבקר ווןערב ברביעי‬ ‫שלא‬ ‫מהלכים עד כאן‪ .‬ומזה תדע שהיה הדעת הזה‬
‫לר‪,‬יותו מד‪.‬מאורות למה ש ה י ה מהאור הראשון‬ ‫מקובל בימים ההם ולפחות היה הדבר בספק‬
‫בימים הראשונים‪ .‬כי כל הימים היו בזה שוה‬ ‫אצל קצתם‪ .‬ומצאתי בב״ר עדות לזה גדולה‬
‫בשוה‪ .‬וזהו ויהי ערב ויר‪,‬י בקר יום רביעי‬ ‫שכתוב שם פרשה ששית בדברם במאורות‬
‫ויחם הערב לירח ולכוכבים הנראים בה והבקר‬ ‫אמר ר׳ שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם‬
‫לשמש כפי מה שפירשתי‪:‬‬ ‫פורחין הם באויר‪ .‬ואם שפין הם ברקיע‪ .‬ואם‬
‫נשאר עתה להשיב לספק העשירי‬ ‫והנה‬ ‫מהלכים כדרת הדבר קשה מאד וא״א לבתות‬
‫האחרון‪ .‬וד‪.‬וא איר יתכן שיהיו המאורות‬ ‫לעמוד עליו הנד רואה שהיה הדרוש הזה מסופק‬
‫וד‪.‬כוכבים ושאר הגרמים השמימיים ההם‬ ‫מאד אצלם ו ל ת אין ראוי להחלים המאמר‬
‫בעבור האדם ולצורך הדברים השפלים שוס‬ ‫שהיה דעת חז״ל בטל ושנצחו חכמי האומות‬
‫פחותים ונבזים בערכם‪ .‬ואני אשיב להם בא‪:‬‬ ‫מכמי ישראל‪ .‬אבל אני בפי׳ הפרשה נשענתי‬
‫מג׳ דרכים‪ .‬הדרך הראשון הוא כפי דעת חז״ל‬ ‫על דעת ארסט״ו שהכוכבים היו חלקים‬
‫שהאדם מפאת נפשו השכלית נכבד מן הגרם‬ ‫מהגלגלים‪ .‬כי אותו הדעת ראיתי צדיק לפני‬
‫השמימיים וזד‪ .‬כי יסוד השאלה והספק הזה‬ ‫משאר הדעות ויותר מרוחק מהספקות וכפי‬
‫הוא שד‪,‬גשמים העליונים ד‪.‬ד‪,‬ם הם משכילים‬ ‫הדעת ההוא אשר ישר בעיני יהיה פירוש ויסן‬
‫נצחיים בטבעם‪ .‬וד‪.‬יא באמת הקדמה מסופקת‬ ‫אותם אלקים ברקיע השמים שנתן המשפיע‬
‫מאד לא בא עליה מופת ולא טענד‪ .‬הכרחית‪.‬‬ ‫הראשת את המאורות שרים ומושלים בעליונים‬
‫כי הנה מד‪ ,‬שטענו אנשים בזה מתנועותיד‪.‬ם‬ ‫ובתחתונים והוא מלשון ונתון אותו על כל‬
‫התמידיות ושובם אל המקום שיתנועעו מבלי‬ ‫ארץ מצרינו ראה נתתי אותר על כל ארץ‬
‫שינוחו וחשבו שזר‪ .‬מורד‪ ,‬שאין תנועתם טבעית‬ ‫מצרים‪ .‬ראה בתת ‪ T‬אלהים לפרעה‪ .‬שענין‬
‫היא הנותנת שאינד‪ .‬שכלית כי איד יתנועע‬ ‫הנתינה היא הממשלה וההשפעה באותם‬
‫בעל שכל לצד אחד ולא יחדל ובאופן אחר‬ ‫החלקיים הרקיעיי׳ם לשיאירו על הארץ שהוא‬
‫מהציור וד‪.‬תשוקה אל מניע נבדל שאץ לו‬ ‫ד‪.‬תכלית המיוחד במאורות מפני האור האלהי‬
‫מקום מיוחד ולא פאד‪ ,‬מוגבלות וכבר הלעיג‬ ‫שנתן בהם‪ .‬ועוד נתן בהם כח למשול ביום‬
‫אבוח״מד בספר הד‪.‬פלד‪ .‬מהדעת הזה‪ .‬ויותר‬ ‫ובלילה בהויה ובהפסד שהוא תכלית האחר‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫נח‬
‫ממאמריהם ז״ל קיימו וקבלו זה שיהיה תכלית‬ ‫נכון ומתישב הוא שהתנועה הסנובית לשמים‬
‫הגלגל בעבור הדברים שבכאן ושנפש האדם‬ ‫סביב המרכז היא טבעית אליהם כתנועה הישרה‬
‫היא מטבע הרוחניים‪ .‬והוא התר השאלה הזו‬ ‫ליסודות הפשוטים האלה מהמרכז אל המקיף‬
‫כפי הדרך הראשון•‪.‬‬ ‫ואלה מהמקיף אל המרכז או שתהיה תנועתם‬
‫רהדרך הב׳ מתשובת השאלה הזאת הוא‬ ‫מכה המניע שיניעם תמיד מבלי משוש‪ .‬והנה‬
‫כשנודה שהגלגלים הם חיים משכילים‬ ‫הרב המורה הוכיח שהשמים חיים משכילים‬
‫ומציאותם בעבור עצמם‪ .‬ותנועותיהם הם‬ ‫בראיות תוריות‪ .‬וכאשר תעיין בהם תמצאם‬
‫להשגת שלמותם כדברי הפלוסוף‪ .‬אבל אומר‬ ‫דקות ושדופות קדים את כלם ישא רוח‪ .‬כי‬
‫שהכוכבים שבהם אינם בעבור עצמם ולא‬ ‫הנה השמים מספר ם כבוד אל הוא באמת‬
‫בעבור גלגליהם‪ .‬אלא מפני הדברים אשר‬ ‫לשון הענין וכמו שביאר ואמר א־ן אומר ואין‬
‫בכאן לפי שהגלגל הוא פשוט‪ .‬ואין בו דבר‬ ‫דברים יגו בכל הא ‪ p‬יצא קום וגר‪ .‬ובברכת‬
‫בכח והכוכבים אשר בו הם בחלופים רבים‪.‬‬ ‫הירח לא כוונו אלא על התמדת תנועותיה‪.‬‬
‫וראוי א״כ שנשאל מהו הדבר שחייב‬ ‫וכן שאר הראיות שהביא בדבריהם ז״ל אין‬
‫התחלפותם‪ .‬וא״א שנ׳ שטבע הגלגל חייבם‪ .‬כי‬ ‫באחת מהם הכרח כלי‪ .‬וכן קיימו וקבלו חכמי‬
‫הוא טבע אחד פשוט ומתדמה ואין בו הרכבה‬ ‫האומ‪.‬ות בהתפלספותם שאין השמים חיים‬
‫כלל ומאין יבואו בחלקיהם חלופים נמרצים‬ ‫משכילים‪ .‬אבל הם גשמים טבעיים ושתנועות־הם‬
‫אשר כאלה‪ .‬גם לא נוכל לומר שהכוכב בגלגל‬ ‫טבעיות אליהם ולהיותם רחוקים ממנו ולא‬
‫הוא כלי אליו מאשר הוא בעל נפש שיתחייב‬ ‫נוכל להשיג סבתם בשלמות‪ .‬ובהיות הענין לא‬
‫ש היה גשם טבעי כליי‪ .‬וזה מפנים‪ .‬ראשון‬ ‫יהיו הגרמים השמימיים גדולים במעלה והאדם‬
‫שכלי הבעלי נפש הם מצד ההרכבה לשמור‬ ‫פחות ונבזה‪ .‬ואין טענה מגדלם כדברי הרב‬
‫ההפכים שמהם הורכב בשוד נאות כאלו תאמר‬ ‫המורה כי הנה היתוש חקטן נכבד מכל עצי‬
‫שיהיח חכבוד משכן לחם ולח והמוח משכן‬ ‫הלבנון הרמים והנשאים במה שהיא בעל חי‬
‫הקר והלח‪ .‬והמרה משכן החם היבש‪ .‬והטחול‬ ‫מרגיש‪ .‬ולא מפני שהשמים קיימים עומדים‬
‫משכן הקר והיבש‪ .‬והיו בו אלה הכלים מתחלפים‬ ‫ובני אדם כירק דשא יבולון‪ .‬כי הנה הנשמה‬
‫בהתחלפות הליחחות אשר בו‪ .‬ואם שיהיו בו‬ ‫השכלית שבאדם היא נצחית והשמים עתידים‬
‫הכלים לשמור מציאתו והיו הידים לאחוז‬ ‫להפסד כפי הקבלה האמתית וכמאמר המשורר‬
‫והרגלים ללכת והשנים לחתור המזון וכן‬ ‫)תהלים ק״ב( ומעשה ידך שמים המה יאבדו‬
‫שאר האברים כפי צרכי פעולותיהם לשמירת‬ ‫ואתה תעמוד‪ .‬וגם שהשמים יהיו יותר הרוסי‬
‫האיש ההוא‪ .‬אבל הגלגל אינו מורכב מהפכים‬ ‫העמידה והקיום מהאדם בהרכבת גופו ונפשו‬
‫כי הוא פשוט ואינו צריך אם כן אל כלים‬ ‫אין בזה עקר המעלה‪ .‬כ־ הנה העורב והאיל‬
‫מפני הפכיו‪ .‬אם לא שישמרו מציאותו‪ .‬כי אין‬ ‫יחיו כפלי כפלים מהאדם ואינם מפני זה‬
‫בעצמותו דבר בכח כמו שהוא בב״ח שיצטרך‬ ‫נכבדים ממנו‪ .‬והאבן ספיר ויהלום והזהב יעמדו‬
‫למזון להחליף תמורת מה שנתך ממנו ולברוח‬ ‫שנים לאלפים ולמאות והם פחותים מן‬
‫מהמזיק שיצטרך מפני זה לכלים מתחלפים‬ ‫המורכבים‪ .‬גם לא בהיות השמים ברומו של‬
‫וכיון שאין דבר מזה בגלגל נתחייב שאינו‬ ‫עולם והאדם במרכז השפל‪ .‬כי הנה היסודות‬
‫צריך לכלים‪ .‬ועוד שאם היו הכוכבים כלים‬ ‫הקלים הם למעלה מהמורכבים ואינם נכבדים‬
‫לגלגל מאשר הוא בעל נפש ימצאו בכל אישי‬ ‫מהם‪ .‬אם כן המעלה והכבוד וכן הפחיתות‬
‫חמין במספר אחד ובמקום אחד ובגדול מתיחם‬ ‫והבזיון כלו דבק בנפש‪ .‬ובהיות האדם נברא‬
‫לגוף‪ .‬כאלו תאמר הלב שלא ימצא באדם‬ ‫בצלם אלהים ודמותו ונפשו מטבע הרוחניים‬
‫באמצע גופו ובאדם אחר בראשו או ברגלו‬ ‫אינו באמת פחות ונקלה כי הוא בעל נפש‬
‫ולא ימצא באיש אחד לב אחד ובאחר לבבות‬ ‫יקרה מן השמים‪ .‬ולכן אינו מהבטל שיהיה‬
‫הרבה‪ .‬אמנם בכוכבים נמצא הדבר בחלוף זה‬ ‫תכלית השמים והמאורות להאיר על הארץ‬
‫כי נמצא בגלגלים היומי שאין בו כוכב כלל‪.‬‬ ‫ולפעול ההויות השכלות בעבור האדם‪ .‬ומסכים‬
‫והגלגל השמיני שבו כוכבים לאלפים ולמאות‬ ‫לזה אמרו בב״ר אמר רבי לוי בשם רבי שמעון‬
‫קצתם באמצע הגלגל וקצתם אצל הקוטבים‬ ‫בן מנסיא תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה‬
‫וקצתם במקומות אחרים ממנו‪ .‬ושאר הגלגלים‬ ‫גלגל חמה‪ .‬ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם‬
‫לא ימצא בגלגל אחד כי אם כוכב אחד‪ .‬וגם‬ ‫עושה שגי דסקרין אחד לו ואחד לבן בתו של‬
‫הזוהר אינו בכל הכוכבים בשווי כי לקצתם‬ ‫מי הוא עושה נאה לא שלו‪ .‬כך אדם הראשון‬
‫יש זוהר מעצמם ולקצתם אין זוהר כי אם‬ ‫נברא לתשמישו של הקב״ה וגלגל חמה נברא‬
‫מזולתם‪ .‬קצתם זוהרם אדום וקצתם זוהרם‬ ‫לתשמיש הבריות עד כאן‪ .‬וכן בהרבה מקומות‬
‫נס‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ההוא היו בעבור הסבה שהיא שלמות האדם‬ ‫לבן וקצתם במראה אחרת והחלוסים האלד‪.‬‬
‫לא שמים עצמם‪ .‬וזהו הדרך השני‪:‬‬ ‫אינם מטבע הגלגל כי הוא משוט ומתדמה‬
‫והדרך השלישי הוא שכבר ביאר הרב‬ ‫החלקים‪ .‬ואחר ש ‪T‬עגו החלוםים שזכרתי חולתם‬
‫המורה בפרק ע״א חלק ראשון •והוא‬ ‫הרבה הם כלם בכוכבים בתכלית השלמות‬
‫האמת בעצמו שהעולם בעצמו הוא מתאחד‬ ‫ל מו ל ולהשפיע בדברים אשר כאן ושאם‬
‫כאיש אחד‪ .‬וכמו שבגוף האדם ימצאו אברים‬ ‫היה משתנה דבר ממה שהוא היה נפסד סדר‬
‫ראשיים ואברים שהם תחתיהם צריכין‬ ‫ההדה וכמו שביאר הרלב״ג במאמר רהב‬
‫בעמידתם להנהגת הדבר הראשיי שינהיגם כן‬ ‫בהוות ממלחמותיו‪ .‬ראוי אם כן שנאמר שעם‬
‫הוא העולם בכללו שבו חלקים ראשיים הוא‬ ‫היות שאין הגלגלים ותנועותיהם מפני הדברים‬
‫הגשם הממשי המקיף וחלקים שד& תחת ‪T‬‬ ‫אשר בכאן‪ .‬שהנה הכוכבים שבהם הם באמת‬
‫הראשיים צריכים להנהגתם והם היסודות ומה‬ ‫בעבור השפלים‪ .‬ואין בזה בטול ולא קושי‬
‫שהורכב מהם וכמו שאבאר‪ .‬הראשיי שהוא‬ ‫כמו שביארתי במעשה המאורווד והוא שלא‬
‫הלב מתנועע תמ ‪ T‬והוא התחלת בל תנועה‬ ‫נבראו ביום הד׳ לא גלגלים ולא חלקי גלגלים‬
‫שתמצא בגוף‪ .‬בן הגלגל מקיף ומנהיג לשאר‬ ‫כי כבר היו נבראים כלם בשני‪ .‬אבל בי‪ 1‬ם‬
‫חלקי העולם בתנועתו והוא ישלח לבל מתהווה‬ ‫הד׳ הושם והתפשט ונתקע מן האור הראשון‬
‫כחותיו הנמצאים בו וכמו שהאריך בו הרב‬ ‫שנברא ביום א׳ באותם החלקים המיוחדים‬
‫המורה דברי פי חכם חן ושבל טוב‪ .‬הנה א״ב‬ ‫שבגלגלים ואותו אור שהטביע שם הקדוש‬
‫העולם עם דימח חלקיו מתאחד קצתו בקצתו‬ ‫ברוד הוא היה להאיד על הארץ ולהבדיל‬
‫ואפי׳ החלק הנכבד ממנו יצטרך צורך מה אל‬ ‫וגר‪ .‬ולא נאמר א״ב שנברא הגשם השמימיי‬
‫מה שהוא למטה ממנו במדרגה‪ .‬כי הנה הכמר‬ ‫הנכבד בעבור השפל הנקלה‪ .‬אלא שהאור ההוא‬
‫השמימיי הנכבד יצטרך אל אשר נח עליי‬ ‫היה בעבורו והאור הוא מקרה במאיר‪ .‬ולמה‬
‫לסבוב והוא מרכז הארץ כי היה העולם כלו‬ ‫לא יהיה אותו מקרה שבגלגלים בעבור עצמות‬
‫במדרגה הא‪.‬יש החי השלם שהוא אחד עם‬ ‫השפלים‪ .‬ואין זה אלא כמי שיעשה פגדל עז‬
‫רבוי איבריו וחלוף טבעיהם להיותם קשורים‬ ‫עיר מבצר ובית מקדש מלך לתכלית צרכיו‬
‫זה בזה דבקים ומתאחדים קצתם בקצתם‪.‬‬ ‫וישים בחלוניו נר להאיר לעוברי הדרכים‬
‫ימפני זה ישגיח החלק הנכבד מהם שהוא הלב‬ ‫העם ההולכים בחשך כי הנה לא נאמר שהיה‬
‫על שאר האיברים הפחותים בהולמץ הרוח‬ ‫המגדל והבית הגדול ההוא בעבור הולכי‬
‫החיוני ושלחו אליהם לעמידתם‪ .‬וכן הכבד‬ ‫הדרבים אלא שנקבע שם הנר בעבורם‪ .‬וכבר‬
‫בשלוח אליהם מהמזח והכח אשר בו יזונו‪.‬‬ ‫שער הרלב״ג בזה אבל שעור חלוש‪ .‬כי הוא‬
‫וכן המוח אל החוש והתנועח ולא יתחייב מפני‬ ‫כתב בהוף הפי׳ מה׳ ממפת וד׳ל ונאמר שאף‬
‫זה שיהיה הנכבד בעמר הפחות‪ .‬אבל שהנכבד‬ ‫על פי שנודע שהיות הנכבד בעבור הפחות‬
‫יקיים ויעמיד הפחות וישמרהו להיותו חלק‬ ‫הוא שקר‪ ,‬הבה לא ימנע היות דבר‬
‫מה מעצמו ושהוא ג״כ עזור עזר מה בהשארותו‬ ‫מהנכבד בעבור הפחות אבל הוא דבר‬
‫ושלמותו‪ .‬כי הנה החי אשר המוח הלב והכבד‬ ‫הנכבד‬ ‫כאן‪ .‬ובזה האופן היה‬ ‫נמצא‬
‫שרים ונכבדים בו יותר שלם ונכבד כללותו‬ ‫כאן‬ ‫בפחות ומשלים אותו עד‬ ‫משפיע‬
‫במציאות היד והרגל‪ .‬וגם השער והצפרנים‬ ‫ועל זה המאמר תפשו אותו כל אנש• העיון‪.‬‬
‫בל דבר בשלמותו מהיותו חסר מהם‪ .‬כן‬ ‫דפי שבהיות מהגלגלים חלקים הכוכבים הנה‬
‫השמים וכל צבאם וגם השכלים הנבדלים שהם‬ ‫יתחייב הספק בהיותם בעבור השפלים כמו‬
‫מניעיהם וצותתיהם ישגיחו על זה המציאות‬ ‫שיתחייב בגלגל כלו כי מה שהוא שקר בכל‬
‫השפל עם מעוט חלקיו בגודל ובמעלה בעבור‬ ‫יהיה שקר בחלק‪ .‬אבל לדעתי שלא היה‬
‫שהם חלק מהעולם בכללו להעמית ולהמציאו‬ ‫התהוות המאורות חלקים מהגלגל אלא נתונות‬
‫הזמן האפשרי כפי חקו‪ .‬ולא יתחייב מזה שיהיה‬ ‫מהאור הראשון בהם ואינו ממה שיקשה שיהי׳‬
‫הנכבד בעבור הפחות כי זה באמת הוא מגונה‬ ‫אוחו אור שנקבע שם בעבור השפלים האלה‪.‬‬
‫אלו היו חלוקים זה מזה ובלתי נקשרים יחד‪.‬‬ ‫ונ״ל שעל זה הדרך הבינו חז״ל הכתוב )ירמיה‬
‫אבל אחרי היות העולם כלו מתאחד ונקשר‬ ‫^״ב( אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים‬
‫כאיש אחד הנה השפלים הם חלק מהעולם‬ ‫וארץ לא שמתי‪ .‬שלא אמר הכתוב אם לא‬
‫הבולל העליונים ישגיחו על השפלים להתקשרם‬ ‫בריתי שמים וארץ לא שמתי אבל נאמר אם‬
‫עמהם‪ .‬ולא נאמר שהעליונים הם בעבור השפלים‬ ‫לא בריתי שהיא לדעתם התורה שנקראת‬
‫אבל הם כלם בעבור העולם‪ .‬ובזה האופן‬ ‫ברית יומם ולילה שהם חקות שמים וארץ‬
‫יוסר הספק והערעור הזה‪ .‬הלא כתבתי לד‬ ‫לא שמתי כי אותם החקים הנמשכים מהאור‬
‫השאלה הד׳ באמרו ויברא אלהים את‬ ‫שלישים בתשובת השאלה האחרונה הזאת‬
‫התנינים‪ .‬והיא כי למה זכר בענינם‬ ‫במועצות ודעת כלם נכוחים למבין וישרים‬
‫לשון בריאה המורה על ההתהוות יש מאין‬ ‫למוצאי■ דעת וכאשר תחברם ותקבצם כלם והיו‬
‫בהיותם נבראים מהמים ושאר היסודות‪ .‬וחשבו‬ ‫לאחדים בידך אין ספק שהחוט המשולש מהם‬
‫המפרשים שמפני גדלם נאמר בהם בריאה‪.‬‬ ‫לא במהרה ינתק‪ .‬וזהו מה שרציתי לבארו פה ;‬
‫ואינו כן כי הנה ויברא אלהים אינו חוזר‬ ‫ויאמר אלהים וגר עד ויהי ערב ויהי בקר‬
‫לתנינים בלבד אלא גם כן לכל נפש החיה‬ ‫יום חמישי‪ .‬ושערתי בם׳ הזאת שאלות‪:‬‬
‫והעוף שעל כלם נאמר בכתוב ויברא אלהיט‪:‬‬ ‫השאלה הא׳ באמרו ישרצו המים שרץ נפש‬
‫השאלה הה׳ באמרו בדגים ויברך אותם‬ ‫חיה‪ .‬וזה כי הנה כל הצומח וכל החי‬
‫אלהים לאמר פרו ורבו והיא כי למה‬ ‫כפי דעת הפלוסוף מורכבים מד׳ יסודות‪ .‬וא״א‬
‫ייוחדו הדגים והעופות בברכה זו ולא זכו‬ ‫שהמים בהיותם יסוד פשוט יוציא מיני ב״ח‬
‫אליה חית השדה והבהמה שלא נאמר בבריאתם‬ ‫מזולת הרכבת שאר היסודות ואיך יחס אם‬
‫ברכת פריה ורביה ורש״י כתב כפני שהדגים‬ ‫כן הרכבת הצמחים אל הארץ שנאמר תדשא‬
‫מחסרים אותם בני אדם ואוכלים מהם הוצרכו‬ ‫הארץ והדגים למים שנאמר ישרצו המים כי‬
‫לברכה ואף בחיות היתה צריכה אלא שמפני‬ ‫לא המים לבדם ולא הארץ לבדה יוציאו הדגים‬
‫הנחש שעתיד לקללה לא ברך את החיות‪ .‬ויש‬ ‫ולא הצמחים‪ .‬ויקשה הדבר יותר בדגים לפי‬
‫על זה שני ספיקות אחד שהנה הדשאים‬ ‫שיסוד האש א״א שיכנס בצורות אש תחת‬
‫והצמחים אוכלים מהם בני אדם גם החיות‬ ‫המים להתרכב שם עם שאר היסודות כי בהכנסו‬
‫והבהמות יותר ממה שיאכלו בני אדם מהדגים‬ ‫בתוך המים תפסד צורת האש וטבעו קודם‬
‫ולא היה הצמחים דבר מקולל ועכ״ז לא נזכרה‬ ‫ההרכבה והערוב ולא ישאר האש בצורתו‬
‫בהם ברכה‪ .‬והב׳ שהאדם נתקלל בהם בחטאו‬ ‫במורכב ‪:‬‬
‫ואין אוכל ממנו ונאמר בו ברכה פרו ורבו‬ ‫השאלה הב׳ בענין העוף שיחם הויתו למים‬
‫והוא המורה שאין זו סבתו‪ .‬והנני מפרש‬ ‫ר מע שהעוף לא נברא במים ולכן אינו‬
‫פסוקי הפרשה באופן יותרו השאלות כלם‪:‬‬ ‫אינו גדל תחתיהם והגובר בו הוא יסוד האויר‬
‫ויאמר אלהים וגו׳‪ .‬עד ויברא אלהים את‬ ‫כפי קלותו והארץ כפי גשמותו והמעט שבו הוא‬
‫התנינים‪ ,‬התחלפות דעות הקדמונים הרבה‬ ‫מהמים ואיך אם כן נתיחסה אליהם בלבד הויתו‬
‫כמה הם היסודות הנכנסים בהויה שהם חלקי‬ ‫כי הנה כפי גשמיות העוף היה ראוי שיזכור‬
‫המורכב‪ .‬ומהם אמרו כפי מה שבא בראשון‬ ‫הויתו בששי עם שאר ב״ח שביבשה לא עם‬
‫מספר השמע הטבעי שהוא אחד והיה דעתם‬ ‫דגי הים‪ .‬ורש״י פירש העוף כגון זבובים‬
‫שהוא יסוד הארץ וששאר הפשוטים היו עוזרים‬ ‫ויתושים‪ .‬בשקצים כגון נמלים פרעושים ותולעים‬
‫לא יסודות בהויה‪ .‬ומהם אמרו שהיו שנים‬ ‫וחפושית ובבריאות כגון חולד ועכבר והחומט‬
‫ר״ל הארץ ווזמים כי משניהם יתהוה גשם‬ ‫וכיוצא בהם וכל הדגים‪ .‬ואינו נכון כי לפי זה‬
‫המורכב הממושש ומהם אמרו שהם שלשה‬ ‫תחסר בכתוב יצירת העופות‪:‬‬
‫רצו שהם הארץ כי היא עקר הגוף ובעבורה‬ ‫השאלה הג׳ למה לא נאמר ביום הזה ויהי‬
‫היה הגשם על הארץ והמים שמבלתי תערובת‬ ‫כן כסו בשאר הימים ויש אומרים כפי‬
‫הלחות לא יתערב העפר וכל שכן בחי שחיותו‬ ‫דעת רז״ל שבעבור שהתנינים הגדולים לויתן‬
‫מתקיים בלחותו‪ .‬והאויר שמפני קלותו ותולדות‬ ‫יבת זוגו נבראו בזה היום לא עמדו ולא‬
‫הרוחות במורכב א״א שיהיה בלתו ולכן היו‬ ‫נתקיימו כי מיד הרג הנקבה ומלחה לצדיקים‬
‫חלקי החי ג׳‪ .‬איברים כנגד הארץ‪ .‬וליחות‬ ‫לעתיד לבא אשר בזה לחכמים סוד ואין‬
‫כנגד המים‪ .‬ורוחות כנגד האויר‪ .‬וארסם״ד‬ ‫להבינו כמשמעו לכן לא נאמר בהם ויהי כן‪.‬‬
‫כבד שג״כ היה הכרחי בהויה יסוד רביעי‬ ‫וכבר פירוש רבינו נסים שאינו מספיק לפי‬
‫והוא האש‪ .‬כי בחומו יתמזג המורכב וצרכו‬ ‫שא״כ לא היה ראוי לומר בו כי טוב‪ .‬והרמבי׳ן‬
‫הוא לענין הבשול‪ .‬ואיך תהיה ההויה והבשול‬ ‫ורב״ג כתבו שבעבור שזכר ויברא אלהים את‬
‫מבלתי חום גדול כי חום האויר לא יספיק‬ ‫התנינים וגומר לא הוצרך הכתוב לומר דהי‬
‫לזה והיו אם כן יסודות ההויה ד‪ .‬ויש על‬ ‫כן שהוא המורה שזכר הדבר כמו שאמרו‪ .‬וגם‬
‫זה ספקות עצומות אין זכרונם בזה המקום‪.‬‬ ‫זה איננו שוה לי‪ .‬כי הנה ביום הד׳ נאמר‬
‫אבל אומר לך בכלל שחום השמש באמצעות‬ ‫ויהי כן וג״כ ויעש אלהים את שני המאורות‬
‫תנועתו ונצוציו המסתבכים במים ובארץ ובאויר‬ ‫וכן בששי‪ .‬גם כי כפי מה שבארתי פעמים מאמר‬
‫הוא באמת המחמם והממזג נותן המציאות‬ ‫ויהי כן אינו מורה על יציאת הדבר לפועל‬
‫והחיים במורכב ואינו מפס ‪ .T‬ואחרי שאין‬ ‫כי אם על התמדתו‪:‬‬
‫סא‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫הה׳‪ .‬הזה‪ .‬ונזכרו ראשונת ה ש ת והדגחם‬ ‫שנודד להניח יסוד האש בהויה כיון שהחום‬
‫שהם בעלי ביצה בלתי שלימה‪ .‬ואחריד‪.‬ם העופות‬ ‫השמשי הוא באמת המבשל והמהמם והמהוה‬
‫בעלי הביצה השלימה להיותם יותר נכבדים‬ ‫יתחייב אם כן שאין האש חלק בהויה ולא‬
‫מהם במדרגתם‪ .‬וד‪.‬מדרגה הג׳ היא מהב״ח‬ ‫יסוד במורכב ושהיסודות במורכבים הם לבד‬
‫הנולדים מחמר זכר ונקבה ויולדו בשלמותם‬ ‫‪ a‬הא ‪ p‬והמים והאויר‪ .‬ולכן תמצאם מעורבים‬
‫בבטן הגקבד‪ .‬כבלי שיולידו ויוציאו בצים חוץ‬ ‫וקרובים זה לזה‪ .‬כי הגה בבסן הארץ יש‬
‫מגופם‪ .‬והם החיה והבד‪.‬מה והרמש ההולד על‬ ‫מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר‪ .‬וימצאו‬
‫הארץ שבד‪.‬תחבר ז ת הזכר עם זרע הנקבה‬ ‫בנקבי הארץ וחלליה אויר רב עד שמפני זר‪.‬‬
‫בעת זווגם יתד‪.‬פך זרע הזכר הפועל אל רוח‬ ‫יהיה רעש בארץ פעמים רבות וכן ימצאו‬
‫ונוקב זרע הנקבה ומתפעל ונכנס בתוכו ומצייר‬ ‫גתוד המים חלקים ארציים מעורבים בהם ואויר‬
‫ומהוד‪ .‬אותו בכח המצייר והמהדר‪ .‬שבו ונתהוד‪.‬‬ ‫רב נכנס בהם והוא מה שיסבב הסערה בים‬
‫ממנו בעל נפש מרגשת ובעבור שהי׳ מדבר‬ ‫כשתהיד‪ .‬ולכן אמר תדשא הארץ דשא כי‬
‫המרי חייו כל כחותיה ופעולותיה בבח גשמי‬ ‫יתערבו בר‪ .‬עמה המים ור‪.‬אויר אשר בתוכה‬
‫ולהיות המדרגר‪ .‬הזאת יותר נכבדת מן הקודמת‬ ‫ובחום השמימיי יתמזגו‪ .‬ולכן ישרצו המים‬
‫אליה נזכרד‪ .‬אחריה ביום הו׳ והמדרגה הד׳‬ ‫ש ת נפש חיר‪ .‬כי ימצאו בתוכם חלקים‬
‫היא מהב״ח הנולדים ג״ב מחבור זכר ונקבה‬ ‫ארציים אויריים שמהם כלם יתילדו השרצים‬
‫נולדים כלם בשלמותם בבטן המלאה והם עם‬ ‫והדגים‪ .‬ומפני זה נמצאו ב״ח ביבשה ההולכים‬
‫זד‪ .‬בעלי נפש משכלת וזד‪.‬ו מין האדם‪ .‬ולמעלת‬ ‫־ובמים ג״כ הדגים ובאדיר העויפות שלשת‬
‫המדרגר‪ .‬הזאת נזכרה בסוף ההויות באלו היא‬ ‫יסודות ההרכבות אבל בתוך האש לא יתילד‬
‫תכליתם הנה א״כ נזכרו העופות עם הדגים‬ ‫‪.‬ב״ח כלל כי הסלמנדרא שאמרו שתתילד‬
‫בהוויות היום הה׳ להיותם ממדרגה אחת‬ ‫בתור האש המורכב אשר בכאן לא ביסוד‬
‫מד‪,‬נולדים מהביצה והותרה השאלה הב׳‪ .‬וד‪.‬נה‬ ‫האש ומפני זד‪ .‬היד‪ .‬דעת הראשונים שאין שם‬
‫אמר הכתוב ישרצו המים ש ת נפש חיה‬ ‫יסוד האש אלא שמן הארץ עד הגלגל היה כלו‬
‫ופרש״י בשם ש ת ורמש מר‪ .‬שכבר רצית‪.‬‬ ‫אויר נחלק באכיות כפי קרבתו למרכז הארץ‬
‫ומה שר‪.‬קשר‪ ,‬עליו הרמב׳׳ן והיא פירש שם‬ ‫או למקיף‪ .‬וכבר זכרתי זה למעלה וזה באמת‬
‫ש ת מלשון תנועה כתרגום אנקלוס כאלו‬ ‫ד‪.‬י׳ דעת התורה האלהית וד‪.‬וא אמרו ישרצו‬
‫המלה מורכבת ש ת שהוא ת ‪ .‬ורמש שהוא‬ ‫המים‪ .‬כי ב ‪T‬וע הוא שלא יכנס האש תחת‬
‫תמ ‪ T‬רומש על ח א ת לא ישקוט ולא ינוח‪.‬‬ ‫המים להתרכב שם בתולדת הדגי}^ ואם‬
‫ויקשה עליו שקרא הכתוב את הדגים בשם‬ ‫שכ״ם נצטרך להניח יסוד רביעי בהויד‪ .‬לשבר‬
‫שרץ‪ .‬וג״כ שמפני שהשרצים מתנועעים יאמר‬ ‫כח שני היסודות הקרים מים ו א ת כדברי‬
‫ישרצו המים ואין המים רצים ולא מתנועעים‬ ‫ארסט״ו‪ .‬נאמר שיכנס האש תחת המים מעורב‬
‫אלא המתילדים בתוכם‪ .‬ונראה יותר לפרש‬ ‫ביסוד האויר ובז׳ יתרכבו ארבעתם והותרה‬
‫ש שת הוא שם להולדה רבה מלשון ו ש ת‬ ‫בזה השאלה הא׳‪ .‬וראוי שתדע שבב״ח המרגיש‬
‫היאור צפרדעים‪ .‬ו ש ת ארצם צפרדעים‪ .‬ובני‬ ‫ימצאו ד׳ מדרגות מד‪.‬הויות‪ .‬הא׳ היא‬
‫ישראל פרו וישרצו‪ ,‬כי לפי שהיה המאמר‬ ‫מהמרגישים שיתילדו מהעפוש מבלי חבור‬
‫האלהי שהמים יול ‪ T‬ו הכפות ובמספר רב מאלו‬ ‫זכר ונקבה‪ .‬והב״ח אשר כאלת הם חסרי‬
‫ההווים אמר ישרצו המים ר״ל יולידו שעור‬ ‫המציאות באים מהכרח החומר ולא יולידו‬
‫רב מההוים המימיים‪ .‬ור‪.‬נה נקראו שרצי הים‬ ‫בדומה‪ .‬ומפני חסרונם לא נזכרה המתם בתורה‬
‫שרצים שהם הקטנים המתנועעים המתועבים‬ ‫כמו שלא נזכרה בד‪ .‬הוית הדוממים והמתכות‬
‫ההולכים בקרקע הים מפגי פחיתותם ורבדים‬ ‫שלחסחנם לא ד‪ .T .‬ראוי שתתלה בהם האמירה‬
‫בהולדד‪ .‬אחת שלכן אין לד‪.‬ם שם אחר אלא‬ ‫האלתית‪ .‬והמדרגה הב׳ היא מהב״ח המתהוים‬
‫ש ת כלומר דבר נולד ברבד גדול‪ .‬ואמרו בפסוק‬ ‫מחבור זכר ונקבר‪ .‬אבל באמצעית בצים‬
‫הזה נפש ‪ .Tn‬אפשר לפרשו על כל אשר‬ ‫שעושים ומוציאים מעצמם חוץ מוט דתילדו‬
‫במים דגים ושרצים שד‪.‬ם כלם נפש חיה‪ .‬ואפשר‬ ‫מהם אחר כד הדומים להם וגם במדרגה הזאת‬
‫לומר שהוא שם לכלל הדגים לא ל ש ת כאלו‬ ‫ימצא בהם חלוף רב‪ .‬כי יש מהם שאינם‬
‫אמר ישרצו המים שרצים‪ .‬וג״כ נפש ח ‪.T‬‬ ‫בעלי ביצד‪ .‬שלמה והם הדגים כמו שזכר‬
‫שהוא שם נאמר כאן על הדגים בלבד דחסר‬ ‫הפלוסוף‪ .‬ומד‪.‬ם בעלי ביצה שלימה כעוסות‪.‬‬
‫בכתוב ר והוא כמו אמח ראובן שמעון לד‬ ‫ולהיות המדרגד‪ .‬הזאת משתתפת בדגים ובעופות‬
‫דד״ודר‪ .‬ואמר שמלבד ה ש ת והדג יתילד ג״כ‬ ‫לדיולדת דומ ‪.T‬ם באמצעות בצים אם שלמים‬
‫עוף יעופף וכבר חלקו בגמרא )ח^ת כ״ו(‬ ‫דאם בלתי שלמים‪ .‬לכן נכללד‪ .‬בריאתם ביום‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫סב‬
‫השתוף אשר ביניד׳ם ובין הדגים בטבעיהם‬ ‫בבריאת העופות ובאו עליו שתי דעות‪ .‬הא׳‬
‫והולדת דומיד ‪ a‬באמצעות הביצה והותרה בזה‬ ‫שנבראו מן המים וכן הוא בפרקי רבי אליעזר‬
‫השאלה הג׳‪:‬‬ ‫ורצו בזה שבתוך המים נבראו העופות נמו‬
‫ויברא אלהים את התנינים וגו׳ עד סוף הפרשה‪.‬‬ ‫הדגים אבל התחלפו מזגיהם שבדגים גבר‬
‫כמו שבאמירה האלהית של זה היום‬ ‫יסוד המים מאד על האויר ולכן היה חיותם‬
‫יכוללו כמו שפירשתי ג׳ סוגים מהב״ח הא׳ שרץ‬ ‫בקרב המים אבל בעופות גבר יסוד האויר‬
‫הים והם התולעים הקטנים וקשים בתולדותם‬ ‫על יסוד המים ולכן לא נשארו העופות בתוך‬
‫והב׳ הדגים שקרא נפש חיה‪ .‬והג׳ העוף כן‬ ‫המים כדגים אבל הגביהו עוף באויר ולפי‬
‫בזכרון המעשה נזכרו כלם כי נאמר ויברא‬ ‫זה השתתפו הדגים והעופות כשלא גבר עליהם‬
‫אלהים את התנינים הגדולים וד‪.‬ם הדגים‬ ‫יסוד ה א ת הגובר בגופות הב״ח שביבשה‬
‫שקראם גדולים בערך השרץ שהם קטנים‬ ‫ויובדלו בשהדגים נבראו מן המים כפי הדעת‬
‫ולמדתנו התורד‪ .‬שכל מה שנברא בששת ימי‬ ‫הזה והעופית נבראו מאדיות המים ומשאר‬
‫בראשית בקומתן נבראו כי לא נבראו בששת‬ ‫היסודות‪ .‬והדעת הב׳ הוא שנבראו העופות מן‬
‫ימי בראשית הדגים קטנים ורזים וגדלו אחר‬ ‫הרקק והוא דבר מורכב מארץ מועט ואויר עם‬
‫כך בגופיהם כמו שיקרא בהויה הטבעית לא‬ ‫מעט לחות והיו העופות א״כ אמצעיי׳ בין‬
‫היד‪ ,‬כן כי הם כשנבראו גדולים ושמנים היו‬ ‫מדרגת החי המימיי ובין מדרגת החי הארציי‬
‫וזהו את כל התנינים הגדולים‪ .‬ועל השרץ נאמר‬ ‫ולכן הותרו העופות בשחיטת סימן א׳ והבהמה‬
‫ואת כל שרץ החיה הרומשת אשר שרצו המים‬ ‫בשני סימנים והדגים מבלי שחיטה כלל‬
‫ועל אלו אמר למיניהם ר״ל שברא אותם‬ ‫שאסיפתן היא שחיטתן ובעבור שהרקק יגבר‬
‫זכר ונקבה לקיים מיניד‪,‬ם‪ .‬ועל העוף אמר‬ ‫בה האויר יותר מהמים היו העופות הנבראים‬
‫ואת כל עוף כנף למינד‪,‬ו‪ .‬ואם כלל הכתוב‬ ‫ממנו פורחים באויר ואינם חיים תחת המים‬
‫השרץ וד‪,‬דגה כאחד יאמר הכתוב שברא השם‬ ‫כדגים‪ .‬והרקק חשבו המפרשים שהוא בקרקע‬
‫בהם מינים מתחלפים כי יש מהם תנינים‬ ‫הים ולדעתי אין הדבר כן כי הנה רקק הוא‬
‫גדולים וכמו שאמרו בפ׳ הספינה )דף ע׳׳ג‬ ‫מלשון רקיק והוא קצף על פני המים כדמחז‬
‫ע״א( אמר רבה בר בר חנא זמנא חדא הות‬ ‫ירק עשב דק ורקיק מאד כמו הקצף העולה‬
‫קא אזילנא בספינתא וחזינא להד‪.‬וא כוורא‬ ‫על פני המים כאלו המים רוקקים אותו כרוק‬
‫דיתבא ליה חלתה על גביה וקדחא אגמא עלוית‬ ‫היוצא מפי האדם ולכן יגבר בו הקלות‬
‫ויתבינן‬ ‫כברינן די יבשתא היא וסלקינן‬ ‫וממנו כפ־ הדעת הזה נברא העוף‪ .‬ובעבור‬
‫ובשלינה חם גביה דכוורא ואיתהסיך ואי לא‬ ‫שכמעט ישתוו בו שלשת היסודות ארץ מים‬
‫דהוד‪ ,‬ספינתא מקרבא לן הוה מטבע לן‪ .‬וכיוצא‬ ‫ואויר מבלי שיגבר בהם הארץ כמו שיגבר‬
‫בזה יספרו גם היום יורדי הים באניות‪ .‬ואולי‬ ‫בב״ח שביבשה ולא המים בדגים לכן נאמר‬
‫שלויתן ובת זוגו שזכרו רבותינו )שם עד ע״ב(‬ ‫בהם לשונות מורים על שלשת היסודות‬
‫מאלה היו עם היות שהפלוסופים מבני עמנו‬ ‫המשתוים בהם כי הנה אמר ישרצו המים וגומר‬
‫ייחסו לאותו הגדר‪ ,‬ענינים עמוקים מהחכמה‬ ‫ועוף יעופף וד‪.‬וא המורד‪ .‬שישבהם חלק‬
‫ואין צורך אליהם במקום הזה‪ .‬והנה זכר לשון‬ ‫מהמים‪ .‬עוד ^!ר ועוף יעופף על הארץ להגיד‬
‫בריאה בזה לא מפני גודל התנינים כמי‬ ‫שג״כ יכ^סו בהרכבתו יסודים חלקים ארציים‬
‫שכתבו המפרשים כי מלת ויברא לא לבד על‬ ‫בשווי‪ .‬ובאמרו על פני רקיע השמים גלה‬
‫התנינים נאמרה כי אם גם כן על השרץ‬ ‫שיסוד האויר ג״כ עקר הוייתו והנה לא אמר‬
‫ונפש החיה אבל מפני הנפש המרגשת שנבראת‬ ‫בזה היום ויד‪,‬י כן לסי שאותו מאמר כמו‬
‫לא מדבר הושפעה ראשונד‪ ,‬ביום הזה לכך‬ ‫שזכרתי פעמים לא נאמר אלא על התמדת‬
‫נאמר בבחינתם ויברא אלהים כי ברא אז אותם‬ ‫נבראו‬ ‫ההוי׳ באותו אופןובעבור שהעופות‬
‫הנפשות המרגישות בב״ח המרגישים מהאין‬ ‫בבריאה הראשונד‪ .‬מד‪.‬מים או מן הרקק כפי‬
‫הגמור האמנם במלאכת היום הששי לא נאמר‬ ‫שני הדעות ולא התמידה הויתם באותו אופן‬
‫לשון בריאה כי אם עשייה ויעש אלהים‬ ‫לסי שגזר הש״י שהעוף ירב בארץ ר״ל שלא‬
‫לפי שההשפעה הראשונה שהועופעה בעולם‬ ‫תהיה כפי המנהג הטבעי היות העופות' תמיד‬
‫הנפש המרגשת החליט לשון בריאה לפי שאז‬ ‫מהמים אלא בארץ כי שם יניחו ביציהם ושם‬
‫נבראה ראשונה לא מדבר‪ .‬ואחרי שהושפעה‬ ‫יתהוו לכן בבחינת העופות שלא התמידה‬
‫בשרצים ובדגים ובעוף לא אמר בהם עוד‬ ‫הדתם באותו אופן שנבראו בראשונה לא‬
‫לשון בריאה כי אם עשייה שעשה בהשפעת‬ ‫נאמר במלאכת זה היום ויהי כן והנה נבראו‬
‫הצורה המרגשת בחיה ובבהפה מפיו פה‬ ‫מן המים אד מן הרקק בראשונה ללמדנו‬
‫סג‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ראשונה במלכות והרקיע בשני והמאורות‬ ‫שכבר היה והותרה בזה השאלה הד׳‪ .‬ואמנם‬
‫ברביעי והוא המורה שלא נתאחר בבריאה‬ ‫אמרו וירא אלהים כי טוב אפשר לפרשו על‬
‫היותר נכבד‪:‬‬ ‫התנינים הגדולים ועל כל שרץ הים שעם היותם‬
‫השאלה הג׳ למה זה לא נתיהד יום בפני‬ ‫נמצאים ללא הועיל אלו לגדלם ואלו לקסנם‬
‫עצמו בבריאת האדם כמו שנתיחד‬ ‫ואינם נאותים לאכילה שבעבור זה אולי יחשוב‬
‫לבריאת הדגים ולשאר ההוית ונכללה בריאתו‬ ‫אדם שלא היתה בריאתם טובה הג ‪ T‬הכתוב‬
‫עם חיות השדה והבהמה בחיות מדרגת המדברים‬ ‫שאין הדבר כן כי הנה האל ית' יודע כליות‬
‫נבדלת ממדרגת שאר החיים ‪:‬‬ ‫ולב וסתרי הדברים הטבעיים ראה שהיה‬
‫השאלה הד׳ במאמר נעשה אדם כי למה זה‬ ‫מציאותם ותולדתם כפי הצורך אליהם והטוב‬
‫נתיעץ הקב״ה בבריאתו פה שלא נתיעץ‬ ‫המגיע מהם עם היות שאנחנו נסכל בתועלותיהם‬
‫בבריאת שמים וארץ הרקיע והמאורות והיה‬ ‫גם אמר זה על בריאת העוף מהמים או מן‬
‫ראוי שיאמר ביצירתו תוצא הארץ כמ״ש‬ ‫הרקק שלא התמידה כן הויתם כי אם בארץ‬
‫בשאר הב״ח הנכללים בסוגו ובכלל השאלה‬ ‫שראה ית׳ שכן היה סוב להיות בתחלת הבריאה‪.‬‬
‫הזאת למה זה אמר נעשה בלשון רבים להיות‬ ‫ואמנם ברכת פריה ורביה שאמר בדגים סבתה‬
‫הבורא אחד ואין עמו אל נכר וכמ״ש והעיד‬ ‫אצלי שהעופות והדגים אינם מול ‪T‬ים כשיספיק‬
‫במעשה ויברא אלהים את האדם וגו׳ ולא‬ ‫כחם וזרעם לעשות כמותם אבל יול ‪T‬ו בצים‬
‫אמר ויבראו‪:‬‬ ‫שמהם תהי׳ אחרי כן התולדה לכן הוצרכו‬
‫אל הברכה כי הוא מהפלא מהביצה אחרי‬
‫השאלה הה׳ באומרו בצלמנו כדמותנו כי‬ ‫הפרדה מהמולידים תעשה בעל חי כדמות‬
‫איך החליט בו יתברך לשון צלם ודמות‬ ‫המוליד‪ .‬ולא הוצרך לברך הב״ח שב*בשה לפי‬
‫והנה התורה אמרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם‬ ‫שכחם קרוב להולדה והנקבה תקבל בקלות‬
‫כי לא ראיתם כל תמונה ולמה זה אמר בצלמנו‬ ‫צורות החי מצד כח זרע הזכר והנקבה תחוה‬
‫בבי״ת ובדמותנו בכף‪:‬‬ ‫אותו בשלמותו והוא אמרו בברכת הדגים‬
‫השאלה הו׳ באמרו ורדו בדגת הים וגף‬ ‫והעופות ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו‬
‫כאילו היא תכלית האדם וצרכו לאותה‬ ‫ואין פירוש לאמד שאמר להם זה כי אינם‬
‫ממשלה ורדייה ולא זכר דבר מהשגתו ולא‬ ‫בעלי שכל לשידבר עמהם אבל ענין הברכה‬
‫מיושר מעשיו אלא שירדה בב״ח דהיה‬ ‫הוא שנתן האל כח להוליד בדומה באמצעות‬
‫רועה כסילים והוא באמת פחות מאוד‪:‬‬ ‫הבצים שעשו וכנגד כלם אמר פרו ורבו וביאר‬
‫השאלה הז׳ באמרו ויברא אלחים את האדם‬ ‫כנגד השרץ והדגים ומלאו את המים בימים‬
‫בצלמו והיא מפנים אם שאמר בו לשון‬ ‫כלומר שהיותם יהיה בתוך המים ולרבוי‬
‫בריאה להיות שלא נעשה יש מאין והיה לו‬ ‫תולדותם אמר בהם ומלאו‪ .‬אמנם בעוף שלא‬
‫לומר ויעש אלהים את האדם כמ״ש ויעש אלהים‬ ‫יוליד באותו מלוי מופלג כדגים אמר נגדם‬
‫את חית השדר‪ .‬ואם שאמר בצלמו ולא אמר‬ ‫והעוף ירב בארץ כלומר שיגדל וירבה בתולדתו‬
‫בדמותו כמ״ש אח״כ בדמות אלהים ברא‬ ‫בארץ לא בים והותרה בזה השאלה הה׳‪ .‬ובעבור‬
‫אותו שזכר בו עשיה ודמות לא בריאה וצלם‬ ‫שנבראו ביום החמישי הזה שני סוגים מהב׳׳ח‬
‫כמ״ש כאן ואם ממה שכפל אחרי אמרו ויברא‬ ‫המימיי והוא היותר פחות בטבעו והעוף שהוא‬
‫אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא‬ ‫יותר נכבד ממנו אמר ויהי ערב ויהי בקר‬
‫אותו‪:‬‬ ‫יום חמישי ויחם הערב להוית החי המימיי‬
‫השאלה הה׳ באמרו זכר ונקבה ברא אותנג‬ ‫והבקר להוית העוף‪:‬‬
‫וגם זו מפנים אם שלא אמד באדם‬ ‫ויאמר אלהים תוצא וגר עד ויהי ערב ויהי‬
‫למינו כאשר אמר בשאר הב״ח ואמר במקום‬ ‫בקר יום חששי‪ .‬וראיתי לשאול ג״ב‬
‫זה זכר ונקבה ברא אותם למה בא השנוי‬ ‫בפרשה הזאת שאלות‪:‬‬
‫הזה ולא נאמר בכלם אם למינו ואם זכר‬
‫ונקבה ברא אותם ואם שלא ברא אותו אז‬ ‫השאלה הא׳ למה זה אמר ביצירת החיה‬
‫זכר ונקבה כי הוא נברא לבד בראשונה‬ ‫והבהמה ויעש אלהים אחרי שאמר ויאמר‬
‫ואח״ב נעשתה האשה מצלעו ולא היו א״כ‬ ‫אלהים תוצא הארץ וגר ויהי כן‪:‬‬
‫זכר ונקבה בפועל בשעת הבריאה ואם שהכתוב‬ ‫השאלה הב׳ למה זה נברא אדם אחרון‬
‫הזה פעם נזכר בלשון רבים דרדו זכר ונקבה‬ ‫לכל הנבראים האם נאמר שבבריאה היה‬
‫ברא אותם דברך אותם‪ .‬וםעם בלשמ יהיד‬ ‫כל אהדה אחרה חביב‪ .‬הנה בראשה נבראו‬
‫בצלם אלהים ברא אותו‪:‬‬ ‫השכלים הנבדלים והגלגל העליה היושבים‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫סד‬
‫והם נפרדים ממנה ויחיו‪ .‬וגם לא יד‪.‬יו כדגים‬ ‫השאלה הט׳ בברכת פרו ורבו שנאמר באדם‬
‫שאינם חיים כ״א בתוך המים וביציאתם משם‬ ‫כי מאחר שבשאר הב״ח לא היתה צריכה‬
‫ימותו‪ .‬ואמנם הב״ח הארציים‪ .‬תוציא אותם‬ ‫ולא נאמרה כמו שאמרתי למה זה נאמרה‬
‫ד׳את חוץ ממנד‪ ,‬ויד‪,‬יו חיים‪ .‬ואמרו נפש היד‪,‬‬ ‫בארס‪:‬‬
‫ר״ל בעלי נפש חיה‪ .‬ומד‪ ,‬שדרשו )חז״ל ב״ר‬ ‫השאלה הי׳ באמרו הנה נתתי לכם את כל‬
‫פ׳ י״ב( תוצא ד׳את תוצא דבר שהיה מופקד‬ ‫עשב וגומר ולכל חית הארץ וגומר‬
‫אצלה מיום ראשון אין ענינו כמו שביארתי‬ ‫את כל ירק עשב לאכלה והיא כי כבר מצינו‬
‫שנבראו כל הדברים בפרטיותם ביום הראשון‬ ‫שהאדם יאכל ג״כ את עשב השדה כחית‬
‫אלא שאז נבראו התחלות כל הדברים ונתן אז‬ ‫הארץ וכעוף השמים והחיה והעוף ג״כ אוכלים‬
‫בהם הקב״ה כח להוציא תולדותיהם בעת בא‬ ‫כל עשב זורע זרע חטה ושעורה כאדם וגם‬
‫דברו‪ .‬וביאר הכתוב מהו הנרצה בנפש ‪.Tn‬‬ ‫מפרי העץ להם יהיה לאכלה ואיך א״כ נתיחדו‬
‫ואמר שהם ג׳ חלקים מד‪,‬ב״ח‪ .‬הא׳ בד‪,‬מד‪ ,‬שהוא‬ ‫המאכלים האלה כן בתחלת הבריאה האם נסתלק‬
‫שם לב״ח האוכלים את עשב השדה בייתיים‬ ‫הטבע האלהי‪:‬‬
‫או מדבריים כאלו תאמר מן הבקר ומן הצאן‬ ‫השאלה הי״א למה זה לא נאמר בבריאת‬
‫איל וצבי ויחמור ודומיהם‪ .‬והב׳ הוא הרמש‬ ‫האדם וירא אלהים כי טוב כמ״ש בשאר‬
‫וקראו הכתוברמש האדמד‪ ,‬שהוא כל הולד‬ ‫הדברים שנבראו דבר יום ביומו בהיות האדם‬
‫על גחון כמו נחשים צפעונים וזולתם‪ .‬ונקרא‬ ‫ביצירתו יותר סוב ויותר שלם מכל יצורי‬
‫רמש מפני שהוא רומש ומתנועע בגופו על‬ ‫מטה ואין להסתפק במה שהשיבו חז״ל )פסחים‬
‫הארץ ולפי שהרמישה הוא מפני הרמישה‬ ‫דף נ״ד ע״א( למטרוניתא שנכלל במ״ש וירא‬
‫הרחיב הכתוב לכנות בשם רמש ורומש כל‬ ‫אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי‬
‫הב״ח המתנועע כמ״ש ויגוע כל בשר הרומש‬ ‫זה על הכלל נאמר וכמו שמלבד הכללות‬
‫על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה האמנם יובדלו‬ ‫ההוא נאמר כי טוב בפרט על כל נמצא‬
‫שהרמש ביחוד נקרא רמש סתם או רמש האדמד‪,‬‬ ‫ונמצא למה זה ג״כ לא נאמר באדם בפרט‬
‫לפי שהוא נגרר בכל גופו על האדמה‪ .‬אבל‬
‫כ״ש שהססוק ההוא וירא אלהים את כל אשר‬
‫החיה ובהמה והעוף נאמר בהם רומש על‬ ‫עשה והנה טוב מאד יראה מיותר לפי שאם‬
‫הארץ שר״ל מתנועע בארץ וכבר זכרתי‬ ‫מלאכת כל יום היתד‪ .‬טובה בעצמה הנה‬
‫שהנולדים מהעפוש לא נזכרו במ״ב לחסרונם‪.‬‬ ‫הכל מבואר שהוא טוב כי אין בכלל אלא מה‬
‫והג׳ הוא חית הארץ שר‪.‬יא הטורפת ונזונת‬ ‫שהוא בפרטים ושאינם מורכבים בדרך השתנות‬
‫משאר ב״ח כאריות וכדובים זאבי ערב החתול‬ ‫שיקנה המורכב צורה ושלמות שלא היה‬
‫והכלב‪ .‬ובכל א׳ מאלו הג׳ חלקים אמר למינה‬ ‫בפרטים וד‪.‬וא מבואר;‬
‫להגיד שנברא מהם זכר ונקבה לקיים מינה‪.‬‬
‫וי״מ בד‪,‬מה על הבייתיית וח ‪ ,T‬על המדברית‬ ‫השאלה הי״ב למד‪ .‬לא זכר הכתוב בספור‬
‫בין האוכלת עשב ה א ת או הנזונת םד‪.‬טרפד‪..‬‬ ‫בריאת האדם שקרא הקב״ה את שמו אדם‬
‫ואמר אח״כ ויהי כן לד‪,‬ג ‪ T‬שגזר הבורא ית׳‬ ‫וזה דבר נזכר בכתוב אחרי זד‪ .‬שנאמר זה ספר‬
‫שיתמידו ויד‪,‬יו קיימים לעולם כל המינים ההם‬ ‫תולדות אדם זכר ונקבה בראם ויברך אותם‬
‫עוד כל ימי הארץ‪ .‬ולכן אמר אחריו ויעש‬ ‫דקרא את שמם אדם ביום הבראם ‪ :‬ואם‬
‫אלהים את חית ה א ת וגומר ר׳׳ל שעשאם‬ ‫באותו יום נקרא כן למד‪ .‬זה קצר הכתוב‬
‫בפועל כמו שגזרד‪ ,‬חכמתו ש ‪.T‬יו‪ .‬וד‪,‬נד‪ .‬יזזסה‬ ‫מלזכרו כאן‪:‬‬
‫התורד‪ .‬עשייתה לאל ית׳ ללמדנו שצורת‬ ‫והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות‬
‫המרגישים היא גשפעת מד‪.‬שכל הנבדל ואינה‬ ‫כלם‪:‬‬
‫מכח החומר ולא מהשפעת הגלגלים לצורד‪,‬‬ ‫ייאמר אלהים תוצא ה א ת וגו׳ עד ויאמר‬
‫הצומחת וכמו שביארתי‪ .‬ואמנם נאמר בצורה‬ ‫אלהים בעשה אדם‪ .‬אחרי שזכר הכתוב‬
‫המרגשת לשון עשייד‪ ,‬ולא לשון בריאד‪ .‬כמ״ש‬ ‫בפרשה של מעלד‪ ,‬הוית הב״ח הבלתי שלמים‬
‫בדגים לפי שהצורר‪ ,‬המרגשת כמו שכתבתי‬ ‫שרץ ודגים ועוף‪ .‬זכר אחריד‪,‬ם בפרשה הזאת‬
‫למעלה בהתחדשם בהווים הראשונים שקבלור‪.‬ו‬ ‫הדת הב״ח השלמים ההולכים על הארץ ואמר‬
‫היתד‪ ,‬בבריאה הראשונה יש מאין ובמציאות‬ ‫תוצא ד‪.‬ארץ נפש ‪ .r n‬למינה כי הנה אמר‬
‫הראשון בחדושו אבל כאשר נשפעה שנית בב״ח‬ ‫תוצא הארץ להגיד שלא ‪.T‬יו הב״ח כצמחים‬
‫אשר בארץ לא נאמר בה לשון בריאה לפי‬ ‫שהם נולדים בבטן ה א ת דבקים ומחוברים‬
‫שלא נתחדשה אז הנפש החיונית כי כבר‬ ‫בה ובד‪,‬עדר דבקותד‪ .‬ממנה לא יד׳יו צמחים‪.‬‬
‫היתד‪ .‬מושפעת קודם זה בדגים ובעופות לכ|‬ ‫ואין כן הב״ח שייאת תוציא אותם מעצמה‬
‫סה‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫בחבית‪ .‬והסבה השנית היא מאופן השתלשלות‬ ‫לא אמר כאן לשון בריאה כי אם עשייה‪ .‬גם‬
‫הנמצאות מהראשון ית׳ וכבר ידעת מאפר‬ ‫יורה מאמר ויעש אלהים על ההתהלסומ‬
‫הקדמונים שכל הנמצאים יוצאים מהאל ואליו‬ ‫העצום שיש במיני הבהמה והחיה והרמש בעצמם‬
‫ישובו כדרר העגולה הרעיונית שהתחלתה הוא‬ ‫בי יש מהכהמה קטן כגרי העזים וגרול כגמל‬
‫האל ית׳ וסופה ויסודה הוא ג״כ ית׳ לפי‬ ‫וכ&יל‪ .‬וכן מהחיה יש קטנה כחתול וגרולה‬
‫שכמו שזכר הפלוסוף הוא ית׳ פועל וצורה‬ ‫כאריה‪ .‬וברמש קטן כנמלה וגרול כנחש‬
‫ראשונה לעולם והוא תכליתו האחרון והיה ציית‬ ‫הבריח‪ .‬ולהורות על החלוף הגרול אמר ויעש‬
‫העגולה ההיא כאלו מחציתה יורדת מלמעלה‬ ‫אלהים כי הם בחלוסיהם העצומים מעשה ירי■‬
‫למטה עד התכלית‪ .‬ומחציתה עולה מלמטה‬ ‫יוצר‪ .‬והנה אמר וירא אלהים כי טוב להגיר‬
‫למעלה אל המקום שהתחילה ממנו והיזזה‬ ‫שעם שיראה בתחלת הרעת שהחיות הטמאות‬
‫ד‪.‬תחלת העגולה האל ית׳‪ .‬ואחריו מדרגת‬ ‫והרמשים המזיקים הממיתים בטבעם וגם‬
‫השכלים הנבדלים ואחתהם מדרגת הגרמים‬ ‫‪.‬בהבטת עיניהם שהם פועל רע לא טוב‪ .‬הנה‬
‫השמימיים ואחריהם מדרגת ב׳ היסודות הקלים‬ ‫לא היה כן כי הנה האל שבראם ראה בחכמתו‬
‫אש ואויר אם הם שנים בצורה‪ .‬ואחריהם ב׳‬ ‫■העליונה שהיה מציאות טוב ומועיל אם להיותם‬
‫היסודות הכבדים מים ועפר שהם סוף ירתת‬ ‫^ ו ח י ההשגחה להנקם בהם באויבי ה׳‪ .‬ואם‬
‫העגולה במעלה ושלמות‪ .‬ומהם תתחיל לעלות‬ ‫מפני התועלת שימצא בבשרם לענין התרופות‬
‫מהפחות שהם היסודות ההם אל המורכבים‬ ‫כפי איכיותיהם וסגולותיהם ובכלל שהויתם‬
‫הראשונים שהם המחצבים כשהם יותר נכבדים‬ ‫ומציאותם יותר טוב בצורותיהם ולמה שהיה‬
‫מהיסודות‪ .‬ואחר המחצבים במעלה הצמחים‬ ‫החומר שהתהוו ממנו כמו שביארו הטבעיים‬
‫שהם יותר נכבדים מהמחצבינ^ ואחר הצומחים‬ ‫והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הא׳‬
‫במעלה הב״ח המרגישים שהם יותר נכבדים‬ ‫>מהפרשה ‪:‬‬
‫מהצומחים ואחתהם במעלה בסוף העגולה‬ ‫־ויאמר אלהים נעשה ארם וגומר ער ויברא‬
‫האדם והוא אם כן הקרוב אליו יתברך והדבק‬ ‫אלהים את הארם בצלמו‪ .‬מפני שתי‬
‫בו מהצד האחד בקורבת השכלים הנבדלים‬ ‫סבות נברא הארם באחרונה‪ .‬הראשונה כפי‬
‫אליו ומהצד האחר הנה התבאר שהיות האדם‬ ‫סרר הצורות רזה שהצורה הראשונה היא‬
‫נברא באחרונה מורה על שלמותו ומעלתו‬ ‫מצטרפת לשנית במררגת החומר הכה וההכנה‬
‫להיותו בסוף העגולה אשר לו אלהים קרובים‬ ‫‪-‬והשנית היא מגבלה ומשלמה לראשונה‬
‫אליו והוא אצלו יתברך כמדרגת השכלים‬ ‫במררגת הצורה‪ .‬וכן השנית עם השלישית‬
‫הנפרדים מחומר ובזה יתדמה היום הראשון‬ ‫וביאור זה כי הנה צורות המציאות ר״ל‬
‫מימי בראשית ליום הששי האחרון כי כפו‬ ‫הגשמות קורמות לצורה הצומחת שלא תמצא‬
‫שבראשון נבראו השמים שהם הצורות הנבדלות‬ ‫■כי אם בהנחתה וכן הצומחת למרגשת והמרגשת‬
‫והגשם הנכבד הכדור העליון ככה ביום הששי‬ ‫לשכלית כי לעולם הצורה הקורמת מכינה‬
‫אחרון מימי בראשית נברא האדם כולל נשמה‬ ‫הצורה הבאה אחריה ואותה הבאה היא מגבלת‬
‫שכלית וגוף נבדל נכבד מכל המורכבים יצורי‬ ‫ומשלמת ומברלת את הקורמת אליה ומה‬
‫מטה ובו נשלמה העגולה הרעיונית שבה‬ ‫שהוא רבר מה כמו מגובל הוא במררגת הכה‪.‬‬
‫כל הנמצאים שכליים וגשמיים יוצאים ממנו‬ ‫ומה שהוא כמו מגביל הוא פועל ושלימות‬
‫ביום ד‪,‬ראשמ ושבים אליו ביום הששי‪ .‬וכבר‬ ‫ולכן היה בב״ח המרגישים הנפש הצומחת‬
‫שיער האלהי רבי אליעזר הגתל סבה שלישית‬ ‫כמו הכה ומררגת החומר אל המרגשת וכן‬
‫למה שנברא אדם בששי כפי מה שכתוב‬ ‫המגרשת אל המשכלת ומפני זה במ״ב נבראו‬
‫בספר הזוהר בפרשת בראשית שרבי אליעזר‬ ‫ראשונה הצמחים ואחריהם הב״ח לפי שהנפש‬
‫ורבי עקיבא תלמידו הוו קאזלי בארחא אפר‬ ‫הצומחת מכינה אל המרגשת ונבראת המרגש׳ קורם‬
‫ליה ר׳ עקיבא רבי מפני מה לא עשה הקב״ה‬ ‫הצורה השכלית לפי שהנפש החיונית המרגשת‬
‫את האדם אלא בששי א״ל מפני שלא יהיה‬ ‫היא כחומר למשכלת כי היתה קרימתה בבריאה‬
‫פתחון פה לאדם שהוא סייעו בכל מה שנברא‬ ‫בקרימה והאיחור כפי סרר המציאות‪ .‬ונברא‬
‫אזלו עד דזשו אזלי קם רבי אל ‪r‬זר וגחין‬ ‫א״כ הארם באחרונה להיותו תכלית ההויות‬
‫רישיה ושוי ידוהי על פומיה ובכי א״ל רבי‬ ‫וצורתו האחרונה והשלמה מכל הצורות והם‬
‫עקיבא מפני מה את בכי א״ל על דשאלת חזי‬ ‫■קודמות אליה בהכרח כאשר קודם הכח לפעל‬
‫הוית דקשיא מלה עקיבא עקיבא מאן זכי‬ ‫וההכנה לצורה‪ .‬וכבר העידו רז״ל על הטעם‬
‫להא׳־ ארכא גלותה יתמשך דהא לא יקום בר‬ ‫הזה באמרם )בחיי פ׳ ויקהל גם בראשית‬
‫נש ד ע ^ ייממטה עד ענני שמיא עד יומא‬ ‫•פרשה י״ס( כל הנברא אחר חבי ת שליט‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫סו‬
‫למעלה וכ״ש פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה‪.‬‬ ‫שתיתאה דדוא בשית אלפי שנין ולא באשלמותי׳‬
‫אמנם האדם עשאו הטבע נצב הקומה ופניו‬ ‫בר בתקוף תשובה דהאי שולטנה דבר ‪1‬ש‬
‫באמצע לא למעלה ולא למשה לפי ששלמותו‬ ‫ההוא ליתיה אלא בשתיתאי ובשבעה אשתאר‬
‫תלוי בבחירתו ואם ירצה ישא פניו ויהיה‬ ‫שמיטה דעלמא הריב ובתמנית יתחדש עלמא‬
‫מהעליונים ואם ירצה יפלו פניו ויהיה‬ ‫כמלקדמין ויהא מה דיהא עד והיה הנשאר‬
‫מהתחתונים נמשל כבהמות נדמו ועם זה הותרה‬ ‫בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ובגינהח‬
‫השאלה השלישית משאלות הפרשה‪:‬‬ ‫נאמר )תהלים ק״ד ל״א( יהי כבוד ה׳ לעולם‬
‫והנה מאמר נעשה אדם אין ראוי שיחשב‬ ‫ישמח וז' במעשיו ע״כ‪ .‬הנה ביאר שנברא‬
‫שהוא מענין עצה והמלכה כי הא לית'‬ ‫האדם בששי לרמוז שמשיח צדקנו יבוא באלף‬
‫יהב חכמתא לחכימין ואינו צריך עצת זולתו‬ ‫הששי‪ .‬והותרה בזה כפי הסבות האלה השאלה‬
‫אבל נכתב הדבר כן להודיע שנברא האדם‬ ‫הב׳‪:‬‬
‫בהתבוננות גדול וחכמה רבה‪ .‬ולכן לא יחם‬ ‫טעם למה לא נתיחד לבריאת האדם‬
‫אותו לארץ לומר בו תוציא הארץ כמ״ש בב״ח‬ ‫יום בפני עצמו‬
‫אבל יחס יצירתו לעצמו לפי שנעשה בהשגחה‬ ‫ואמנם למה לא נתיחד יום בפני עצמו לבריאת‬
‫פרטית נפלאה והתבוננות גדול ואמרו נעשה‬ ‫האדם הנה מלבד מה שיפול בתשובתו‬
‫אדם בלשון רבים וענין בצלמנו כדמותנו‬ ‫הטעם שנתן השלם רבי אליעזר הגדול שזכרתי‪.‬‬
‫אפשר לפרשו באחד משני דרכים‪ .‬הדרך הא׳‬ ‫הנה ראוי לתת בו עוד שתי סבות אחרות‪.‬‬
‫הוא שאמר נעשה לפי שהארץ המציאה מצד‬ ‫האחת שכמו שבארתי הכתוב בא להודיע‬
‫הכח שנתן בה את האדם מהצד שהוא חי כמו‬ ‫באופן הבריאה מדרגות הב״ח ולכן כמו שביום‬
‫שהמציאה שאר הב״ח והבורא ית׳ השפיע בו‬ ‫הה׳ נבראו העופות עם הדגים שהשתתפו‬
‫הנשמה השכלית ויחם א״כ לארץ היות גוף‬ ‫בהולדות דומיהם באמצעות בצים שהוציאו‬
‫האדם וכחותיו הגשמיים ויחס אליו ית׳ נפשו‬ ‫מגופם לחוץ נבדלים מהם כן היה ראוי שביום‬
‫המשכלת וכמ״ש וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר‬ ‫הששי יהיה האדם נברא עם הב״ח להיות‬
‫מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם‬ ‫כלם משתתפים בהולדת דומיהם בבטן הנקבות‬
‫לנפש חיה‪ .‬ולכן ארז״ל בב״ר )פרשה ז׳(‬ ‫עד שלמותם‪ .‬ולכן לא נתיחד יום לבריאת‬
‫תוצא הארץ נפש חיה למינה אמר רבי‬ ‫האדם ונכלל עם שאר ב״ח ביום הר להשתוות‬
‫אליעזר זה רוחו של אדם הראשון ר״ל שזה‬ ‫עניניהם בהולדת הדומה כמו שאמרתי והסבה‬
‫היה רוחו החיוני מכלל החיים שהוציאה הארץ‬ ‫הב׳ היא שכל אותם הנמצאים שנתיחד יום‬
‫ומפני זה אמר נעשה אדם כי אלו אמר אעשה‬ ‫לבריאתם היה מפני מעלה קיימת נמצאת בהם‬
‫אדם או יהי אדם היה אפשר לחשוב שהארץ‬ ‫בפועל ולא תפרד מהם‪ .‬אבל האדם אינו כן‬
‫לא המציאתו חי אבל שהיה כלו שכלי ואלו‬ ‫כי לא נולד שלמותו עמו בפועל הוא בחיריי‬
‫אמר תוצא הארץ היה נראה היותו כלו חמרי‬ ‫במעשיו יכול להמשך אחרי שכלו להיותו‬
‫כשאר הב״ח שהמציאה הארץ אבל אמר נעשה‬ ‫כעליונים או אחרי המרו ויהיה כבהמה וכחיה‬
‫אדם ר׳׳ל אני והארץ נעשה אדם מורכב‬ ‫וכמו שארדל )ילקוט שמעוני דף ע״ד ד׳(‬
‫מחלק חמרי מן הארץ ומחלק שכלי אשר‬ ‫שאם ימות יחיה ואם יחיה ימותר״ל שאם‬
‫אתן בו ולכן אמרו ג״כ בצלמנו כדמותנו‬ ‫ימית המרו*יחיה שכלו ואם יחיההמרו ימית‬
‫שיהיה האדם בצלם שניהם אבל בבחינית שונות‬ ‫כזז שכלו‪ .‬ולכן כ ף לזרזו בראו ביום א׳‬
‫כי במה שהוא בעל גוף יהיה בצלם הארץ‬ ‫עם שאר הב״ח יושבים אצלם ורוחם בפחיתות‬
‫ומטבע התחתונים‪ .‬ובמה שהוא בעל שכל נפש‬ ‫וכליונם ושלא יחשוב גרועים הם ממנו‬
‫מדגרות משגת המושכלות יהיה בצלם אלהים‬ ‫בטבעיהם כי כמות זה כן מות זה ורוח אחד‬
‫ומטבע הצורות הנבדלות‪ .‬ובעבור שלא תחשוב‬ ‫חיוני להם ומותר האדם מן הבהמה אין בענין‬
‫היות האדם בצלם אלהים ע״ד האמת והדיוק‬ ‫הגוף כי הכל הבל אבל ההבדל ביניהם מצד‬
‫אמר אחריו כדמותנו בכ״ף הדמיון כלומר אין‬ ‫השכל השכלים אשר בו ולכן יתחזק להתרחק‬
‫בצלמנו ממש אלא כפי הקרוב לדמיון כי כבר‬ ‫מדרכיהם החמריים ולהדבק בשכלו כי בזה‬
‫תבא הכ״ף להורות על מה שנאמר בדרך‬ ‫יקנה שם ואחרית לנפשו ואם לא יעשה כן‬
‫העברה ולא בדרך אמות מדויק‪ .‬כאמרו כשש‬ ‫יהיה סופו כבהמה וכחיה כמו שהיתה התחלת‬
‫מאות אלף רגלי‪ .‬כעשרים איש‪ .‬והיה ההדמות‬ ‫כלם יחד ביום א׳‪ .‬וכבר זכרו הקדמונים‬
‫על היותו בצלם אלהים כי מי בשחק יערוך‬ ‫שמפני זה היו הב״ח־ הבלתי■ מדברים פניהם‬
‫לה׳ בבני אלים אף כי נתעב ונאלח אדם‪.‬‬ ‫כלפי הארץ פונות למטה לפי שעפר המה ואל‬
‫וגם השכלתו והבנתו אינה כמו הסבה הראשונה‬ ‫עפר ישובו‪ .‬והיו הנבדלים פניהם וכנפיהם‬
‫סז‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫רחקה מגי לפי שדעתו מיוסד ובנוי על שהנפש‬ ‫ית׳ אבל נאמר בו בצלם אלד!ים ע״ד ההעברד‪.‬‬
‫האנושית היא הכנה הווה ונפסדת כדעת‬ ‫והוא אמרו בצלמנו כדמותנו‪ .‬ואמר שלמיות‬
‫אלכסנדר כמו שביארו הרב הפרקים מספרו‪.‬‬ ‫האדם בצלם אלהים בדמותו היה ראוי שימשול‬
‫ומפני יה לא סבל שתהיה נפש האדם שהיא‬ ‫וירדה בשאר ב״ח כלם ובכל עניני הארץ לנתוש‬
‫הכנה מטבע הנבדלים אשר הם בפועל והוצרך‬ ‫ולנתוץ לבנות ולנטוע כי מעלת הצלם ההוא‬
‫מפגי זה לפרש ענין הצלם על שלילת החוש‬ ‫כך חייב ר״ל המעלה והשלטונות בכל השפלים‬
‫והכלי בהשגה ומבואר נגלה שאין זאת המעלת‬ ‫כמו שכאשר לא ימשוך ענין הצלם במה שראוי‬
‫שהגידה התורה מהבריאה האנושית הזאת אבל‬ ‫אליו וישתמש ממנו בפחיתות החומר לא די‬
‫מה שראוי שנאמר בענין הצלם חוא שלשה‬ ‫שלא ישלוט בבהמות ובחיות אבל בהפך ששן‬
‫דברים הראשון הוא שכבר בארו האלהיים‬ ‫בהמות אשלח בם כמו שדרשו רז״ל )סנהדרין‬
‫שהאל יתברך בלבד הוא פועל העולם ותכליתו‬ ‫דף ל״ח ע״ב( אין חיה מושלת באדם עד‬
‫יהוא גם כן צורתו‪ .‬וידוע שא״א שיפעל הפועל‬ ‫שנדמה לה כבהמה שנאמר )תחלים מ״ט י״ג(‬
‫אלא בהיות בציירו ודעתו אופן פעולתו‪ .‬וכאשר‬ ‫אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו‪ .‬וכן‬
‫היד‪ .‬הקב״ה בורא העולם פועלו וממציאו‬ ‫אמרו ורדו בדגת הים זכה ורדו לא זכה ירדו‬
‫יתחייב שימצאו בו סדרי הנמצאות כלם ונימוסם‬ ‫לשון ירידה‪ .‬זהו הדרך הראשון מהפירוש‬
‫כיון שהם יוצאים ונמשכים ממנו‪ .‬והנה מיני‬ ‫והתחיל בו ה״ר יוסף קמחי ונמשכו אחריו‬
‫השלמיות והצורות הכוללים לנמצא־ם השפלית‬ ‫הרמב״ן והרלב״ג והשלימו רבינו נסים‪:‬‬
‫הם ד׳ שהם המציאות ר״ל צורות הגשמות‪.‬‬ ‫והדרך הב׳ מהפירוש הוא שאמר הקדוש ברוך‬
‫הצמיחה וההרגש וד‪.‬השכלה‪ .‬כי אלה כלם כיון‬ ‫הוא נעשה אדם כנגד השכלים הנבדלים‬
‫שהם מושפעים מאתו יתברך יתחייב שימצאו‬ ‫כי בעבור היות האדם בעל נפש משכלת מטבע‬
‫בו כי‪ .‬אין מי שיתן וישפיע מה שאין בו‪-‬‬ ‫הנבדלים אמר יתברך כנגדם הנה הצמחים‬
‫וכמאמר המשורר )תהלים צ״ד ט׳( הנוטע‬ ‫והדגים והעופות הבהמה והחיה והרמש הוציאו‬
‫אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביס אלא‬ ‫אותם הארץ והמים להיותם מטבעם אבל האדם‬
‫שאין השלמיות האלה נמצאי׳ בו ית״• באותו אופן‬ ‫בבחינת שכלו לא יהיה כן כי אני ואתם‬
‫שהם ביצורים‪ .‬לפי שהם בהם במדרגה‬ ‫המלאכים נתעסק בבריאתו לא הארץ והמים‬
‫ובסדור והבדל גמור כי העצמות והמציאות‬ ‫ולזה נתיחדה אמירה לבריאתו ויאמר אלהים‬
‫בהם זולת הצמיחה והצמיחה זולת ההרגש‬ ‫נעשה אדם ולא נכללה בריאתו באמירת‬
‫וההרגש זולת השכל גם ימצאו אלו השלמיות‬ ‫הבהמה והחיה ואמר נעשה אדם בלשון רבים‬
‫נפרדים אלו מאלו כי הגד‪ .‬יש עצמית שאץ‬ ‫בהיות הנפש המשכלת מטבע הרוחניים ההם‬
‫בד‪.‬ם שלמות אחר זולת העצמות כמתכות‬ ‫ולזה הפירוש נטה רש״י והראב״ע ג״כ‪ .‬אמנם‬
‫וד‪.‬דוממים‪ .‬ובצמחים ימצאו בם שתי שלמיות‬ ‫מה הוא ענין הצלם הנה ראיתי למפרשים‬
‫שהם העצמות והצמיחה הנשואה על העצמות‪.‬‬ ‫קצור גדול בביאורו וכולם נמנו וגמרו שהצלם‬
‫ובב״ח המרגישים ימצאו ג׳ ההרגש שהוא נשוא‬ ‫הוא הכח השכלי אשר בו ישכיל ויסתייעו‬
‫על הצמיחד‪ .‬ושניהם נשואים על העצמות‪ .‬אך‬ ‫מדברי• הרב המורה בספר ד‪.‬ראשמ מספרו‬
‫באדם ימצאו כלם השכל וד‪.‬רגש שהוא נושאו‬ ‫והענדוהו עטרות להם‪ .‬ואי^ספק שהשתדל הרב‬
‫ושניהם נשואים על הצמיחה וכלם נשואים על‬ ‫שמה להרחיק תארי ההגשמה ממנו יתברך‬
‫העצמות הנושא וד‪.‬מקבל כל הצורות והאמנם‬ ‫ולזה ביאר שם צלם על הצורה המיניית אשר‬
‫יובדלו באדם בסדור ובמדרגה הבדל עצמי זה‬ ‫בה יתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא הכח‬
‫מזה‪ .‬ובבורא יתברך היו בו כל השלמיות‬ ‫השכלי לא מקרא התמונה והתאר‪ .‬אבל בסוף‬
‫האלה באחדות מופשט מכל צד מבלי הבדל‬ ‫הפרשה שכל את ידיו באמרו וכאשר ייוחד‬
‫וסדר מדרגד‪ .‬כי אין העצם בו זולת החיות‬ ‫האדם בענין שבו זר וכר שביאר שם שלא‬
‫ואין החיות בו זולת ההדגש ואין ההרגש בו‬ ‫יאמר באדם שהוא בצלם אלהים להיות נפשו‬
‫זולת ההשכלה ואין השלמיות האלה בו יתברך‬ ‫הרוחנית מטבע השכלים הנבדלים וגם לא‬
‫באופן פרטי ולא מוגבל כמו שהוא בנמצאים‬ ‫בבחינת השגתה בעצמה אלא במה שהשכלת‬
‫אבל ימצאו בו יתברך בציור וסדר כולל‬ ‫האדם וידיעתו לא ישתמש בו חוש ולא > ‪f‬‬
‫פועל וממציא ובורא אותם ונמצאו בנבראים‬ ‫*לא רגל ולא בכלי ומזה הצד השולל תדמה‬
‫בד‪.‬בדלם ועצמותם כמו שימצאו הצורות‬ ‫להשגת הנבדל‪ .‬ולכן אמר הרב שם עוד וז״ל‬
‫בנושאיד‪.‬ם וחמרם המקבל אותם‪ .‬הנר‪ .‬אם ‪P‬‬ ‫*אם אינו דמיון באמת אבל לנראה מהדעת‬
‫ימצאו השלמיות האלו כלם בציורו ודעתו יתב׳‬ ‫תחלה כלומר שהיה הדמוי ההוא בלתי אמיתי‬
‫מאשר הוא פועל אותם ונמצאו באדם בד‪.‬יותו‬ ‫להיותו בשלילה זהו דעת הרב וחכמתו בזה‬
‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫סח‬
‫ולכן כפי טבע נשמתו וכפי מעלת השגתה‬ ‫מקבל אותם קבול גשמי ולפי שלא היה נמצא‬
‫וד‪,‬שכלתה נאמר בצלמנו כדמותנו כי האדם‬ ‫יתחברו בו השלמיות האלו כלם דוגמת הציור‬
‫בהיותו יודע דעת עליון הוא בצלם אלדיים‬ ‫■האלהי באדם לכן נאמר בו שהוא בצלם אלהים‬
‫באמת‪ .‬והנה אנקלוס עשה מלת צלם מוכרת‬ ‫כי יכללו בו כל השלמים הנמצאים בציורו‬
‫ולא סמוך לשם כי הוא תרגם בצלם אלהים‬ ‫יתברך בהשפ‪-‬עו על נמצאיו‪ .‬ואולי היה צלם‬
‫עשה אותו בצלמא ה׳ עבד יתיה‪ .‬וכן תרגם‬ ‫לשון צל כי כמו שהצל הוא נחקק ונרשם‬
‫כי בצלם אלד‪,‬ים עשד^ ^‪ 1‬ת האדם בצלמא ה׳‬ ‫מהדבר העוניז־ כנגדו מתיחס אליו בכל חלקיו‬
‫עבד ית אינשא ואליו רמז הראב״ע כשזכר‬ ‫יכן האדם הוא החוקק ונרשם מהציור האלהי‬
‫הדעת הזה אם לא נקבו בשמו אבל היד‪,‬‬ ‫תמשפיע על נבראיו‪ .‬וכמו שהצל יהלך נוכח‬
‫דעתו היות הצלם דבר נבדל מהאל יתברך‬ ‫המאיר כנגדו כן דאוי לאדם שאחרי ה׳ ילך‬
‫ולא דבר גשמי אלא שד‪,‬יד‪ ,‬הצלם אותו ציוד‬ ‫ובדרכיו זהו הענין הראשון‪ .‬והענין השני הוא‬
‫אלהי שבו בדא עולמו ומנהיגו מבלי שיחייב‬ ‫שגם נברא האדם בצלם אלה־ם לפי שיש בו‬
‫גשמות חלילה ועל זה הדרך יפרש בצלמנו‬ ‫דוגמת העולם בכללו ובכל חלקיו שהושפעו‬
‫בציורנו ובדעתנו וכן בצלמו בציורו ודעתו‬ ‫מהסדור והיצירה האלהית ויתבאר זה מצד‬
‫ואמנם הראב״ע כתב בצלם אלהים מלאך ר״ל‬ ‫כחותיו ומצד איבריו כי הגה נמצא באדם הכח‬
‫שלא נתיחם הצלם לסבד‪ ,‬ראשונה כי אם‬ ‫השכלי ושאר הכחות המשפיעות וכנגדו הוא‬
‫למלאכיו ושלכן אמר בלשון רבים נעשה אדם‬ ‫הראש החלק העליון מהאדם עד הזהו שהוא‬
‫וכבר יסייע לזה שבכל מקום שנזכר עניו‬ ‫כנגד העולם השכלי וימצא בו הרוה החיוני‬
‫הצלם נאמר צלם אלהים לא צלם ה׳ לפי‬ ‫בתנועה והרגש ומושבו באמצע הגוף הלב‬
‫שאי אפשר ליחס אליו יתברך דבר מהצלם‬ ‫המתנועע תמיד נותן החיות והתנועה לכל‬
‫וכמו שאמר )ישעיה מ' כ״ח( ואל מי תדמיון‬ ‫א״ברי הגוף והחלק הזה מהכתות והאברים‬
‫אל אבל אין ראוי לקבל שיד‪,‬יד‪ ,‬שם אלהים‬ ‫הוא כנגד העולם האמצעי עולם הגלגלים שהם‬
‫הנזכר במעשה בראשית כי אם כנוי לסבת‬ ‫מתנועע־ם תמיד ומניעים לכל התנועות וימצא‬
‫הסבות הבורא יתברך ואם עליו נאמר ויאמר‬ ‫באדם ג״כ הכח הטבעי בהזנה והגידול וההולדה‬
‫אלהים נעשה אדם יתחייב שעליו יפורש בצלמנו‬ ‫בדומה ומושבו בכבד ובאסטומכא ושאר האברים‬
‫בדמותנו‪ .‬ויברא אלד‪,‬ים את האדם בצלמו‬ ‫שבשפלי הגוף ושם יתהוו ארבעת הליחות‬
‫ואמנם מהו ענין הדמות זכר הכתיב בכאן‪.‬‬ ‫וכנגד החלק הזה מהכחות והאיברים היה‬
‫הנה הרב המורד‪ ,‬עשד‪ ,‬הבדל מד‪ ,‬בין הצלם‬ ‫העולם השפל שבהם ארבעה יסודות ושמה‬
‫והדמות‪ .‬ולדעתי הם שמות נרדפים מורים‬ ‫ההויה וההפסד ההזנה והגדול וההולדה וכמו‬
‫שניהם על ענין אחד‪ .‬וד‪,‬עד שבכאן נאמר ויברא‬ ‫שחלקי העולם כלם מתאחדים בצורה העליונה‬
‫אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא‬ ‫יתברך שהיא השומרת וד‪,‬קושרת אותם‪ .‬ככה‬
‫אותו ובמקום אחר נאמר בדמות אלד‪,‬ים ברא‬ ‫באדם הנפש השיכלית היא השומרת וד‪,‬קושרת‬
‫אותו הרי שצלם ודמות שניהם אחד‪ .‬ואפשר‬ ‫אבריו וכחותיו כלם עד שמזה הצד נקרא‬
‫שיהיה כדמותנו פירוש לצלמנו להודיע שמר‪,‬‬ ‫האדם עולם קטון‪ .‬וד‪,‬עולם אדם גדול כדברי‬
‫שאמר הכתוב שם צלם הוא על דרך העברה‬ ‫הקדמונים וכמו שכתב הרב המורד‪ .,‬הרי לך‬
‫וענינו שיד‪,‬יה האדם דומה לו לא שיפול‬ ‫בזה שד‪,‬יה האדם דיוקנו של הקב״ה וצלמו‬
‫בבורא באמת שם צלם ויהיד‪ ,‬מכלל ההדמות‬ ‫במה שנטבעו בו ציוריו ופעולותיו באופן‬
‫שכמו שהעלה יתברך הוא תכלית המציאות‬ ‫נפלא מאד‪ .‬ולהיות האדם מזה הצד בצלם‬
‫כלו ואליו יעלו כל הנמצאים וד‪,‬וא תכליתם‬ ‫אלהים היו הנביאים השלמים בצלם ההוא‬
‫כן האדם הוא תכלית כל ההויות השפלות‬ ‫עושים נפלאות בחומר העולם ובריאותיו כאלו‬
‫החמריות‪ .‬ולפי שאין דבר ידמה בשווי לו‬ ‫נעשו שותפים אליו יתברך בבריאה וכמו‬
‫יתברך אמר כדמותנו בכ״ף הדמיון‪ .‬וכמי‬ ‫שדרשו )ב״ר פרשה ה׳( בפסוק המה היוצרים‪.‬‬
‫שהסבד‪ ,‬הראשונה מושל בכל הנמצאות כלם‬ ‫ומפני זה היו הכרובים בצורת אדם מצד‬
‫ומנד‪,‬יגם‪ .‬כן האדם יד‪,‬יד‪ ,‬מושל ורודד‪ ,‬בכל‬ ‫הדמותם אליו בצלמו ועליו נאמר חביב אדם‬
‫הנמצאות השפלות והוא אמרו ורדו בדגת הים‬ ‫שנברא בצלם‪ .‬וזה הענין הב׳ הכולל ענין‬
‫ובעוף השמים ובבד‪,‬מד‪ ,‬וגו׳ רוצה לימר דומם‬ ‫הצלם‪ .‬והענין הג׳ הוא שצלם נאמר על ההשכלה‬
‫וצומח וחי על דרך )תהלים ח( כל שתה‬ ‫בפעל והנה אדם הראשון נברא חכם במדרגה‬
‫תחת רגליו‪ .‬וכאלו עשה את האדם שר ושופט‬ ‫עליונד‪ ,‬כיד המלד שבראו ונשמתו שד‪,‬שפיע‬
‫ימנהיג בארץ בשמו ובמקומו ולכן השלימו‬ ‫בו היתה מטבע הנבדלים לא כח והכנה כמו‬
‫בצלמו והודו כדי שידמה השליח לשולחו ויוחג‬ ‫שחשב הרב המורה כי אם צורה בפעל נבדלת‬
‫סט‬ ‫בראשית א‬ ‫אנרבנאל‬ ‫בראשית‬
‫בשור‪ .‬ויברא אלהיט את האדם כי הנד‪ .‬ע פ‬ ‫כי לה׳ הארץ ומלואה‪ .‬כי באמצעות הצלם‬
‫היותם ממין אחד לא היו שניר‪.‬ם בצלם אלהים‬ ‫שבאדם יכירו וידעו שהאל הוא מנהיג העולם‬
‫בשוד‪ ,‬ולזד‪ .‬ביאר ואמר בצלם אלהים ברא אותו‬ ‫הזה כי ההשגחה בעולם השפל הוא באמצעות‬
‫זכר ונקבה ברא אותם רוצה לומר שהאדם‬ ‫השכל ולזה כיון הרב המורה באמרו כי■‬
‫לבדו נברא בצלם אלהים כי הוא היר‪ .‬הכוונה‬ ‫ההשגחה היא כפי השכל‪ .‬הנה התבארה ממה‬
‫והתכלית העצמיית בבריאה עם היות שלענין‬ ‫שכתבתי תשובת השאלה הה׳ למה נאמר נעשה‬
‫השארות המין זכר ונקבה ברא אותם ואין‬ ‫בלשון רבים כפי כל אחד מד‪,‬מפורשים והתבארה‬
‫הזכרות וד‪,‬נקבות מצד צלם אלהים אלא מצד‬ ‫גם כן תשובת השאלה הששית מהצלם והדמות‬
‫המצאת והולדת הדומה ובזה השתתפו עם‬ ‫שנאמר בו י ת׳ ולמה אמר כדמותנו בכ״ף‬
‫שאר הב״ח לא בצלם האלהי ומזה תדע למה‬ ‫הדמיון‪ .‬והתבארה ג״כ תשובת השאלה השביעית‬
‫לא נאמר באדם למינו ונאמר בו זכר ונקבד‪.‬‬ ‫מה ענין הרדייה והממשלה שזכר באדם ורדו‬
‫ברא אותם שהוא מפני• שלא היד‪ ,‬הענין באדם‬ ‫בדגת הים לפי שהיא היתה מכלל ההרמות‬
‫כמו שהוא בשאר הב״ח כי היתר‪ .‬הנקבה‬ ‫אשר זכר‪:‬‬
‫במדרגת הזכר ושוה לו במדרגת הטבע‬ ‫ויברא אלהים את האדם וגו׳‪ .‬עד ויברך‬
‫וד‪.‬מציאות ולכן נאמר בד״ם למינהו מבלי תת‬ ‫אותם אלהים‪ .‬ממה שביארתי׳ למעלה‬
‫לזכר שום מעלה על הנקבד‪ .,‬ואין כן באדם‬ ‫התבארה הסבה למה יחם הכתוב בריאת האדם‬
‫כי עקר הבריאה הוא בזכר וד‪,‬וא אשר היה‬ ‫אליו יתברך ולא לארץ שהוא להיות הנשמה‬
‫לבדו אשר נברא בצלם אלהים וכמו שאמר‬ ‫השכלית מפועל האל יתברך מיוחד אליו ואינה‬
‫בלשון יחיד בצלם אלהים ברא אותו לפי‬ ‫נשואה בזרע ולא מפועל שכל אחר‪ .‬ולכן‬
‫שהוא היד‪ .‬מי שיראה תעלומות חכמה לא‬ ‫אמר ויברא אלהים את האדם כי הוא בראו‬
‫הנקבד‪ ,‬שאין חכמתה אלא בפלך‪ .‬כי הנה עם‬ ‫בהשפיעו בו הנפש השכלית והנה אמר בו‬
‫היות שהיתר‪ ,‬הנקבד‪ ,‬בבריאה לא היתד‪ .‬אלא על‬ ‫לשון בריאה ולא לשון עשייה כמו שנאמר‬
‫הכוונה השניד‪ .‬להיות לאדם עזר כנגדו ולקיום‬ ‫בבהמה ובחיה וברמש לפי שהמצאת הצורה‬
‫המין וכמו שיספר הכתוב אחרי זה באופן‬ ‫שעדין לא היתה במציאות נאמר בה בחדושה‬
‫בריאתה‪ .‬והכלל שאדם נברא לבדו ראשונה‬ ‫לשון בריאה ר״ל שנמצאה לא מדבר כי על‬
‫בשי*מותו וד‪.‬יא נעשתד‪ .‬אחד כך ככלי תשמישו‬ ‫כן נאמר לשון בריאה בדגים ובעופות בעבור‬
‫ונזכרה כאן בכלל ואח׳׳ב יפרש בכתוב איך‬ ‫שבהויתה נתחדשה הנפש החיונית שעדין לא‬
‫ד‪.‬יתה בריאתה‪ .‬ואמנם מה שדרשו ז״ל )ערובין‬ ‫היתד‪ .‬כמו שהתבאר ואמנם אמרו בצלמו בצלם‬
‫יח ע״א( על זכר ונקבה בראם שדו פרצופים‬ ‫אלד‪.‬ים ברא אותו כתב רבינו נסים שברא את‬
‫נבראו וד‪,‬יו דבוקים גב אל גב‪ .‬ואמרם ג״כ‬ ‫האדם בצלמו שהוא נשמתו השכלית אבל לא‬
‫שנברא אדם אנדרוגינוס רוצה לומר שנברא‬ ‫בראו בבנין גופו וגשמו כי זה היה מפועל הארץ‬
‫באדם הכנד‪ .‬וצלם נוסף כמו שיתבאר להתהוות‬ ‫ולזה אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו ולפי‬
‫ממנו האשד‪ .‬אה״כ וכאלו היו בו שני פרצופים‬ ‫שלא נדע למי חוזרת מלת בצלמו אם אל‬
‫זכרות ונקבות באנדרוגינוס שהוא בלשון יוני‬ ‫הארץ או אל האל יתברר כיון שנברא בצלם‬
‫זכר ונקבה ששניד״ם היו בו אבל היה בו‬ ‫שניד‪.‬ם לכן הוצרך הכתוב לפרש ולומר בצלם‬
‫הזכרות בפועל והנקבות היה בו בכח והכנה‬ ‫אלהים ברא אותו ולא בצלם הארץ ונכון‬
‫וצלע לעשות ממנו את האשה‪ .‬גם יתכן לפרש‬ ‫הוא‪ .‬והנד‪ .‬לא אמר ויברא אלהים את האדם‬
‫כאן זכר ונקבר‪ ,‬ברא אותם לפי שהיה נראה‬ ‫בצלמו וכדמותו כמו שאמר בצלמנו כדמותנו‬
‫בתחלת הדעת כי להיות עקר האדם ותכליתו‬ ‫לפי שמאמר כדמותנו לא בא בכתוב כי אם‬
‫היא הצלם השכלי ומזה הצד לא היה צריד‬ ‫למעט שלא היד‪ .‬מאמר בצלמנו כפי האמות‬
‫לנקבה ושלכן לא היה ראוי לד‪.‬ברא עמו הנקבה‬ ‫והדיוק אלא על צד ההדמות וד‪.‬רחבת הלשון‬
‫בא הכתוב ללמוד שלא היה הדבר כן אלא‬ ‫וכיון שכבר פירש זד‪ .‬בפסוק של מעלה לא‬
‫שרצד‪ ,‬הקב״ה שיד‪,‬יה האדם טבע ממוצע כול^‬ ‫הוצרך לבארו עוד בפסוק הזה ונסתפק באמרו‬
‫החלק החמרי עם השכלי וכן אמרו בב״ר‬ ‫בצלמו וכן בצלם אלהים כי נסמך על מה‬
‫)פרשה י״ד ע״א( וייצר ה׳ אלד‪,‬ים שתי‬ ‫שכבר ביאר שלא נאמר ענין הצלם כי אם‬
‫יצירות יצירה מן העליונים ויצירד‪ .‬מן‬ ‫בדרך העברה‪ .‬וד‪.‬יותר נכון אצלי בסבת מה‬
‫אמר בשם ר׳ אחא‬ ‫התחתונים ר׳ תפריי‬ ‫שכפל בצלם אלהים ברא אותו הוא שבא‬
‫העליונים נבראו בצלם ודמות ואינם סרים‬ ‫הכתוב להודיע שעם היות שאדם זכר ונקבד‪.‬‬
‫ורבים התחתונים פרים ורבים ולא נבראו בצלם‬ ‫ברא אותם הנד‪ .‬לא נבראו שנ ‪.T‬ם האדם ואשתו‬
‫ודמות אומר ר‪.‬ב ‪ ,r‬אם אני בוראו מן העליונים‬ ‫במדרגד‪ .‬אהת מן השלמות ולא נאמר על שנ ‪.T‬ם‬
‫להם אלהים פרו ורבו כי הנד‪ ,‬לא היה ראוי‬ ‫הוא חי ואינו מת מן התחתונים הוא מת‬
‫לזכר פעם אחרת שם אלהים אבל לומר ויאמר‬ ‫זאינו חי אלא הריני בוראו מן העליונים ומן‬
‫להם פרו ורבו אלא שהיר‪ .‬המאמר ההוא מצוה‬ ‫התחתונים אם יחיה ימות ואם ימות יחה ר״ל‬
‫בפני עצמו ולכן באה עליו אמירה ושם‪.‬‬ ‫שנמצאו באדם פניות מתחלפות מהם נפשו‬
‫ויאמר להם פרו ורבו‪ .‬וטעם המצור‪ ,‬הזאת‬ ‫שהוא מהעליונים המשיגים והנצחיים ומהם‬
‫הוא כי בעבור שהיה האדם בצלם אלהים‬ ‫מהתחתונים הפרים ורבים הווים ונפסדים ושאם‬
‫ותכליתו שישתדל להשיג השלמות האנושי‬ ‫יברא אותו מטבע העליונים יהיה חי תמיד‬
‫לא שמירת המין כשאר ב״ח עד שמפני זה‬ ‫נמשד לטבע העליונים ולא יחוש לדברים‬
‫לא נאמר בבריאתו למינהו כמו שנאמר‬ ‫החמרים וזהו חי ואינו מת‪ .‬ובהפך אם ידבק‬
‫בבריאתם והיה שבבחינת השלמות השכלי לא‬ ‫בתחתונים ולא ימשך אחר עליונות נפשו שאז‬
‫יאות פועל ההולדד‪ ,‬כי הוא פועל בד‪,‬מי ומזיק‬ ‫ימות ולא יחיה חיים נצחיים ולכן עשה חבור‬
‫לשכל ואולי יחשוב אדם מפני זה שראוי‬ ‫והקשר בחלקיו העליונים והתחתונים אבל‬
‫להתרחק ממנו בהחלט הנר‪ ,‬מפני זר‪ .‬הוצרכו‬ ‫הזהיר את האדם שיעשה עקר מהחלק השכל‬
‫האדם ואשתו אל מצות פריר‪ .‬כאומר עם היות‬ ‫העליון וגם מהחמרי התחתון ולא יניח ידו‬
‫כי בצלם אלד‪,‬ים בראתי אותך אל תמשך‬ ‫כי אם יחיה את נפשו עם היות שגופו יסבול‬
‫כ״כ אחרי החלק השכלי שתניח החמרי בהחלט‬ ‫בזה צער אין ספק שהוא את נפשו יציל‬
‫ותפסק ההולדה ויחרב העולם אין רצוני בכך‬ ‫ותשאר נצחית כעליונים ממש ובהיות‬ ‫ויחיה‬
‫אלא שתפרו ותרבו ותמלאו את האת‪ .‬אבל‬ ‫הדבר בו בהפך שימשך אחר החומר והתהוות‬
‫אל תחשבו שבהיותכם פרים ורבים מולידים‬ ‫גופו עם היות שבזה יחיה את גופו ויתענג‬
‫בדומה כצמחים וכב״ח שאין לכם יתרון עליהם‬ ‫בעונו הנה הוא ימות בתחתונים ולא יחיה עם‬
‫ותפליגו מפני זה בחוש המשוש כי חרפה הוא‬ ‫העליונים ימפני זה זכר ונקבה בראם לא‬
‫לכם לא תעשו כן אל תהיו כסום כפרד אין‬ ‫שיהיו שניהם במדרגה אחת מהשלמות בשוה‬
‫הבין בנטותכם אחרי התאוות הגופניות אבל‬ ‫אלא שהיה האדם על הכוונה הראשונה בצלם‬
‫בהפך שתמשלו ותרדו בדגת הים אשר הוא‬ ‫אלהים רהאשה על הכוונה השניה לעבוד‬
‫הסוג היותר חסר מהחי ובעוף השמים שהוא‬ ‫־עבודתו והותרה בזה השאלה הששי והד והחי;‬
‫יותר נכבד ממנו ובכל נפש חיד‪ ,‬הרומשת‬ ‫ויברך אותם אלהים עד יום הששי‪ .‬חשב‬
‫על ה א ת שהוא סוג יותר נכבד מכלם‪ .‬וכלל‬ ‫הראב״ע שהיתה ברכת האדם בפרו‬
‫עוד באמרו ואתם פרו ורבו להזהירם שלא‬ ‫כברכת הדגים והעופות שהוא נתינת‬ ‫ורבו‬
‫ישתמשו במשגל רק לפריה ורביד‪ ,‬ומזה הצד‬ ‫הכח להולדה בדומה והרמב״ן כתב עליו שיש‬
‫היתד‪ ,‬המצוד‪ .‬הזאת שכלית מאד‪ .‬ואפשר לפרש‬ ‫הפרש גדול בין שני המאמרים כי בבריאת‬
‫עוד ורדו שהוא גם כן מכלל המצוד‪ ,‬כי כמו‬ ‫המים כתוב ויברך אותם אלהים לאמור פרו‬
‫שביארתי רצה הקב״ה בבריאת העולם כדי‬ ‫ורבו‪ .‬ולכן יתכן לפרשו ששם בהם כח להוליד‬
‫שירדה בעולם השפל ויראד‪ .‬ממשלת אלהים‬ ‫בדומה אבל באדם מלבד מה שאמר ויברך‬
‫בארץ ושהאדם קצין שוטר ומושל על פני‬ ‫אותם אלהים אמר עוד ויאמר להם אלהים פרו‬
‫האדמה מיד האלהים ולכן יחוייב שירדד‪ .‬בכל‬ ‫ורבו והוא המורה שדבר עמהם וצוה אותם על‬
‫שאר הנמצאים השפלים כי זה יורד‪ .‬על יתרונו‬ ‫פריה ורביד‪ ,‬כדעת חז״ל ודבריו בזה טובים‬
‫ושכלו עליד‪.‬ם מפני אותו יתרון ישלוט עליהם‪.‬‬ ‫ונכוחים‪ .‬ורבינו נסים כתב שהכתוב הזה כולל‬
‫וכבר אמרו חז״ל )פסחים מ״ט ע״ב( שעם‬ ‫ברכה ומצוה כי אמרו פרו ורבו הוא מצוה‪.‬‬
‫הארץ אסור לאכול בשר ואין זה אלא לפי‬ ‫ובאמרו ורדו בדגת הים היא הברכה‪ .‬והנכון‬
‫שאין לו יתרת על הב״ח ואין ראוי שירדד‪,‬‬ ‫בעיני שאין הברכה פרו ורבו כי למה זה‬
‫עליהם מי שהוא כמותם‪ .‬ובמה שביארתי‬ ‫יצטרכו בני אדם אליר‪ ,‬יותר מהב״ח שלא‬
‫בזה הותר ההשאלה הט׳‪ .‬ובעבור שנתן הקב״ד‪,‬‬ ‫נזכרו בהם והם מולידים יותר מהאדם ואין‬
‫ממשלה ומעלה לאדם על שאר הב׳׳ח‪ .‬לכן‬ ‫הברכה ג״כ בממשלה וברדייד‪ ,‬כי גם האריד‪,‬‬
‫סמך אליו ויאמר להם אלהים הנה נתתי וגר‬ ‫מושל בחיות השדה ולא נאמר בו ברכה אבל‬
‫כאלו אמר שגם במזונתם ובמאכלם תתראר‪,‬‬ ‫הברכה שזכרה התורה באדם היתה שיצליחו‬
‫ממשלתו‪ .‬כי האדם למעלת טבעו וזכות חמרו‬ ‫במעשיהם יראו זרע יאריכו ימים ושאר הטובות‬
‫נתן לו לאכול כל עשב זורע זרע וכל העץ‬ ‫שתפול בהם לשון ברכר‪ ,‬שעל הכל אמר להם‬
‫אשר בו פרי עץ שד‪,‬ם היותר משובחים שבפיתת‬ ‫בדרך כלל ויברך אותם ואחרי הברכה צוד‪,‬‬
‫האדמה ובפרי העץ‪ .‬כי בד‪,‬יות להם זרע מורה‬ ‫אותם על פריה ורב ‪ .T‬ולכן בא עליו המאמר‬
‫שהחכים הטבע והשתדל על שמירת מיני‬ ‫בפני עצמו ושם הגבור‪ ,‬בפני עצמו‪ .‬ויאמר‬
‫עא‬ ‫בראשית א‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫היות שנאמר בו ויברא אלהים את האדם‬ ‫למעלתו‪ .‬מד‪ .‬שאין כן בדשאים ובעצים שאיגם‬
‫הת‪ .‬ראוי לומר אח״ב ויהי ‪ p‬כי כן כתוב‬ ‫■עושים סרי ראוי לאכילד‪ ..‬אמנם לכל עוף‬
‫במלאכת שאר הימים‪ .‬אלא שהוא חוזר באמת‬ ‫דישמים ולכל רמש דיארץ אשר בו נפש ‪iTn‬‬
‫לכל מה שכתוב בפרשה ואמנם אמרו וירא‬ ‫גתן למאכלו כל ירק עשב וד‪.‬וא ד‪.‬דשא מפני‬
‫אלד‪.‬ים את בל אשר עשד‪ .‬והנד‪ .‬טוב מאד‪.‬‬ ‫גסות טבעו‪ .‬וד‪.‬נה לא זכר בזה הבהמה‪ .‬שנכללד‪.‬‬
‫אפשר לפרשו כפי דרך המפרשים שנאמר על‬ ‫באמת לכל חית הארץ שהרצון בו כל ב״ח‬
‫כללות העולם שבעבור שד‪.‬יד‪ .‬קצתו נקשר‬ ‫ההולך בארץ חיה או בהמה‪ .‬ועם היות שגם‬
‫בקצתו ומתאחד כאיש אחד ראה הש״י שד‪,‬יה‬ ‫בני אדם יאכלו ארוחות ירק ושאר הב״ה‬
‫ענינו טוב מאד‪ .‬כי הנד‪ .‬מלבד שה ה כל חלק‬ ‫יאכלו גם מזרע האדמה ומפרי העץ‪ .‬הנה זה‬
‫ממנו בפני עצמו טוב‪ .‬הנד‪ .‬הכל בד‪.‬יותו‬ ‫כלו היה אחדי שנתקלל אדם והאדמה ועליו‬
‫מקושר ומתאחד עליונים עם תחתונים טוב‬ ‫נאמר לו בקללתו ואכלת את עשב השדה‪ .‬כי‬
‫מאד‪ .‬גם יתכן לומר על פי דרכם‪ .‬שעם היות‬ ‫כאשר האדם ברדיפת תאוותיו השוד‪ .‬ענינו‬
‫שבד‪.‬יות הדברים על המנהג הטבעי‪ .‬כבר ימצא‬ ‫לשאר ב״ח נעשה ג״כ הוא שוה להם במזתותיו‬
‫בהם מן מותרי הטבע וזרותו דבתם רעים‬ ‫כמו שכתב הרב המות‪ .‬פ״ב ח״א‪ .‬אבל קודם‬
‫שלא היה בן בהויה הראשונה שכל הדברים‬ ‫הקללה אין ספק שקבע הקב״ה מזונותיו כמו‬
‫בקומתן נבראו בצביונם נבראו וכלם יצאו‬ ‫שספר הכתוב כאן וזד‪ .‬טעם סמיכות מאמר‬
‫למציאות באופן מופלג מהטוב מבלי חסרון‬ ‫הגד‪ .‬נתתי לכם אח כל עשב וגו׳ למאמר ורדו‬
‫כלל וזהו טוב מאד‪ .‬אבל למה לא נאמר‬ ‫■בדגת הים‪ .‬ורבינו נסיט כתב שבעבור שנא׳‬
‫בבריאת אדם בפגי עצמו כי טוב‪ .‬כתבד‬ ‫בדגת הים וגר וד‪.‬יד‪ .‬אפשר שיחשב שבזה‬
‫המפרשים לפי שלא נשלם סובו בהויתו בכל‬ ‫המאמר הורשה האדם לאכול מד& ובכל אות‬
‫שאר הנמצאים‪ .‬אבל האדם טובו ושלמותו נקנד‪.‬‬ ‫נפשו יאכל בשר‪ .‬שמפני זה הוצרד יתברר‬
‫ממעשיו וד‪.‬געתו ולא נודע זד‪ .‬עד יום מותו‬ ‫לומר לו שעם היות שירדה בד‪.‬ם הנד‪ .‬לא‬
‫במאמר שלמה ע״ה )קדילת ז׳ א( דום המות‬ ‫יאבל מהם‪ .‬בי כבר מנה מאכלו זרע האדמה‬
‫מיום הולדו‪ .‬ודוד אביו אמר המותר‪ .‬לחסתיו‬ ‫הנזרע ו פ ת האילן ומנה מאכל שאר הב״ח ירק‬
‫עד שמפני זה ארז״ל את הקב״ה מיחד שמו‬ ‫עשב הבלתי נזרע‪ .‬ומה שביארתי אבי הוא יותר‬
‫על הצדיקים בחייהם שנאמר הן בקדושיו לא‬ ‫נכון והותת‪ .‬בזה השאלה הי׳‪ .‬ואמנם למד‪.‬‬
‫יאמין‪ .‬ואולי שמפני זד‪ .‬דרש רבי מאיר )רש״י‬ ‫לא הותרד‪ .‬לאדם אכילת בשר ב״ח וד‪.‬ותת‬
‫בראשית כ״ח י״ג ב״ר פ׳ ם׳( וד‪.‬נד‪ .‬טוב‬ ‫אח״כ לנח וכפדש בפרק ד׳ מיתוו^ •ודגתוב‬
‫מאד זד‪ .‬המות ר״ל שטובת האדם אינו נגמר‬ ‫מע ‪ T‬עליו במד‪ .‬שנאמר לנח‪ .‬כירק עשב נתחי‬
‫עד יום מותו‪ .‬אבל הטעם הזד‪ .‬אינו נכון בעיני‪.‬‬ ‫לכם את בל‪ .‬הנה יבא ביאורו בפרשת נח‬
‫כי כיח שברא אלד״ים את האדם בדמותו‬ ‫בג״ה‪ .‬ואמת ו ‪.T‬י בן כתב רבינו נסים שחוזר‬
‫וצלמו בשלמות גדול למה לא נאמר עלח‬ ‫למ״ש ו ת ו בדגת הים‪ .‬כי אין ספק שאם לא‬
‫בבחינת אותה יצירד‪ .‬ראשונה כי טוב‪ .‬כאשר‬ ‫הוטבעו בזד‪ .‬מצד אותר‪ .‬ברבה לא היה האדם‬
‫נאמר על שור כשב או עז כי יולד שהרי‬ ‫דודד‪ .‬בב״ח החזקים ועשה ברצונו והצליח‬
‫נמצא אתו הטוב הראוי להמצא בו אז‪ .‬ומשם‬ ‫אלא שמצד ברכת השם זאת היה כן‪ .‬ומפני‬
‫ואלך אם לא זכרו בו הוא המונע את הטוב‬ ‫שד‪.‬וקשד‪ .‬על הפירוש הזד‪ .‬הפסוקים שנכנסו‬
‫מעצמו‪ .‬ועוד שד‪.‬רי בכלל טובו של אדם במאמר‬ ‫בין א מ ת ורדו וגר הוצרך לפרשו ב ד ת אחר‬
‫וד‪.‬נד‪ .‬טוב מאד אם נאמר על כללות הנמצאות‬ ‫וד‪,‬וא שהצמח הוא רחוק מטבע החי וילאה החי‬
‫כמו שפירשו‪ .‬ומפני זה אחשוב שלא אמר‬ ‫לשנותן לדמיון עצמו כמו שיצטת לטבע‬
‫הכתוב וירא אלהים את בל אשר עשד‪ .‬והנה‬ ‫המזון‪ .‬ועל בן אמר הכתוב ויהי כן שהקב״ד‪.‬‬
‫טוב מאד על הנמצאים כפי כללותם אלא על‬ ‫הטביע את הב״ח על זה הטבע שיזונו כלם‬
‫בריאת האדם בלבד‪ .‬כי מפני שהכתוב יספר‬ ‫פד‪,‬צומח‪ .‬וכפי דרכי אין צו ת לכל הפירושים‬
‫אחר זד‪ .‬שאדם הרשיע לחטוא ונתקלל במעשד‬ ‫האלה‪ .‬כי הנד‪ .‬אמרו ויד‪.‬י בן חוזר למד‪ .‬שזכר‬
‫הרעו אחריו ג״ב השחיתו את דרכם על הארץ‬ ‫למעלד‪ .‬מבתאת אדם בצלם ולברכה ולמצוות‬
‫וינחם ה׳ כי עשה את האדם‪ .‬לא יחשוב‬ ‫פתר‪ .‬ורביד‪ .‬ו ל תו ח ולכבוש הארץ וד‪.‬חיים‬
‫חושב שמפני זה היתד‪ .‬בריאתו רעה ^א‬ ‫שבה וליתר הדבתם שנזכת בפרשה שעל כלם‬
‫טובד‪ ..‬לכן אמר שלא היד‪ .‬כן כי הכל גלוי‬ ‫אמר דד‪.‬י כן‪ .‬בלומר שגזר השם שיתמידו ויד‪.‬יו‬
‫ו ‪r‬וע לפניו וד‪.‬וא ראה אח כל אשר עשד‪.‬‬ ‫כן ת מ ת במין האנושי כי זהו הנרצה באמת‬
‫ובחן כל נמצא ונמצא בפני עצמו ונראד‪.‬‬ ‫דד‪.‬י ‪ p‬ואם לא נפרשד‪.‬ו כן תמול השאלד‪ .‬למד‪.‬‬
‫לפניו שאם היה כל נמצא סוב לפי שהטוב‬ ‫לא נאמר בבריאת אדם ויד‪.‬י כן כי הנה עם‬
‫בראשית א ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫עב‬
‫וד‪,‬יו ביניהם הגרמים השמימיים שהם גשמים‬ ‫נרדף למציאות ולהוית‪ .‬הנה האדם הוא טוב‬
‫בעלי צורות וד‪.‬יו א״כ בד‪,‬ם ג׳ מדרגות השתים‬ ‫מאד כי הנה טבעו טוב ושלם כפי ענינו יותר‬
‫מהם קצוות והאחת אמצעית בנתים ושזהו‬ ‫מכל שאר הנמצאים‪ .‬הנה אם כן אמרו והנה‬
‫אמרם שרצה הקב״ד‪ ,‬לברא העולם במדת הדין‬ ‫טוב מאד אינו חוזר לכל אשר ברא כי אם‬
‫שהוא רמז להיותו כלו חומר מבלי צורד‪ ,‬אבל‬ ‫לאדם בלבד שהוא יתברך ראה בחכמתו העליונה‬
‫מפני שראה שאין העולם מתקיים בהיותו בדין‬ ‫שהוא טוב מאד כפי יצירתו‪ .‬ואולי שלזה כוונו‬
‫רוצח לומר חומר בלי צורה כי הנה קיום‬ ‫בבראשית רבה באמרם )שם( הוא מאד הוא‬
‫הדברים ועמידתם הוא בצורתם‪ .‬לכן שתף מדת‬ ‫אדם הראשין הוא וירא אלהים את כל אשר‬
‫דהמים עם מדת הדין רוצה לומר הצורה עם‬ ‫עשה והנה טוב מאד‪ .‬והותרה השאלה הי״א‬
‫החומר יחד‪ .‬כי כאשר ינהיג השם את האדם‬ ‫במה שאמרנו שגם ביצירת האדם נאמר כי‬
‫כפי חומר מעשיו יקרא מדת הדין וכאשר ירחם‬ ‫טוב וגם טוב מאד וגם יראה מהכתובים האלה‬
‫עליו כפי שלמות נפשו השכלית יקרא מדת‬ ‫שקרא הקב״ה את הנמצא הטוב מאד הזה אשר‬
‫רחמים כי אין המדות מתחלפות בערכו ית׳‬ ‫ברא באחרונה אדם ממה שאמר נעשה אדם‬
‫א^א בערך המקבלים‪ .‬וההתפלספות הזה כלו‬ ‫ויברא אלהים את האדם בצלמו‪ .‬כי הנו‪ :‬במה‬
‫בעיני הם דברים שאין להם שחר‪ .‬כי אין‬ ‫שזכרו בשם אדם קרא אותו כן באותו שם נגזר‬
‫החומר מדת הדין ילא הצורד‪ ,‬מדת רחמים‬ ‫מאדמה אשר ממנה לוקח גופו‪ .‬ומזה הצד נאמר‬
‫ולא רצה הקב״ה לברא חומר בלי צורה שאם‬ ‫אחר זה בפסוק זה ספר תולדות אדם ויקרא‬
‫כ! לא יהיה לו מציאות‪ .‬אבל ענין דבריהם‬ ‫את שמם אדם‪ .‬ר״ל שזכרו וקראו בזה השם‬
‫אצלי הוא שאלהים הוא מדת הדין ורצה לומר‬ ‫באמרו נעשה אדם ולא אמר כאן ויקרא את‬
‫שרצה הקב״ה לברא העולם במדת הדין הגוזרת‬ ‫שמו אדם לפי שלא היה שמו כפי ההסכמה‬
‫שכן יד‪,‬יד< תמיד כמו שנברא ולא ישתנה בשום‬ ‫והרצון כי אם כפי הטבע הגובר בגופו והרכבתו‬
‫צד כי זה היה דינו הראוי לו כפי קיום‬ ‫שהיא האדמה‪ .‬והותרה בזה השאלה הי״ב‬
‫הפועל יתברך וכן אמרו פעמים רבות מדת‬ ‫האחרונה מזאת הפרשה‪ .‬ובעבור שביום הששי‬
‫הדין על המנהג הטבעי המתמיד כפי סדרו‪.‬‬ ‫הזה נבראו מדרגות הב״ח למיניהם בפני עצמם‬
‫אמנם מדת רחמים יאמרו על שנוי הטבעים‬ ‫ומדרגת האדם בפני עצמו שהיא נבדלת מהם‬
‫ומעשה הפלאות בבטול המנהג הטבעי אשר‬ ‫הבדל עצום לכן אמר ויהי ערב ויהי בקר יום‬
‫יעשה השם ברחמיו על עמו ועל חסידיו‪ .‬וד‪,‬נה‬ ‫הששי כי יחס הערב ליצירת הב״ח ויחס הבקר‬
‫מאמרם ז״ל שרצה הקב״ד‪ ,‬לברא את העולם‬ ‫לבריאת האדם‪ .‬ולמעלת זה היום שבו נברא אדם‬
‫במדת הדין שיתמיד כמו שנברא ולא ישתנה‬ ‫ובו נשלם מ״ב אמר יום הששי בהי הידיעה‬
‫דבר מהטבע שסדר בו אבל לפי שראה‬ ‫שלא נזכרה בשאר הימים כי הוא יום נודע‬
‫שאינו מתקיים בכך כי לפעמים יצטרך לברא‬ ‫לה' להשלמת שמים וארץ ותולדותיהם ובריאת‬
‫חדשה בארץ בשנוי הטבע סביב ליראיו ויחלצם‬ ‫התכלית אשר כיון בהם‪ .‬וחכמי הקבלה אמרו‬
‫לכך שתף בד‪ ,‬מדת רחמים וד‪,‬וא במד‪ ,‬שהתנה‬ ‫כי יום הששי ר״ת יה כי הוא השם אשר בו‬
‫במעשה בראשית לשנותם בעת הצורך ושעליו‬ ‫יצר הקב״ה את עולמו כמו שאמר כי ביה‬
‫נאמר ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים הנה‬ ‫ה' צור עילמים‪ .‬ואמרו ג״כ כי ״יום ״הששי‬
‫בראם על מנת לשנותם כשיצטרכו אליו‬ ‫״ויכלו ״השמים ר׳ת ידו״ד‪ .‬וכבר זכרתי למעלה‬
‫חסידיו ובזה ינהג אליו מנהג הדין תמיד ויפעל‬ ‫למה זה בכל מלאכת ששת הימים לא נזכר‬
‫מדת הרחמים בעת הצורך‪ .‬והנד‪ ,‬בסוף פרשת‬ ‫אלא שם אלהים שהוא לפי שהשם הדווא מורד‪,‬‬
‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אשלים‬ ‫על המשפיע הראשון היכול המוחלט‪ .‬ולד‪,‬יות‬
‫מה שראוי שיאמר בדרוש זד‪ ,‬כפי ענינו‪:‬‬ ‫המעשה הראשון הזה השפעה מוחלטת כפי‬
‫ב‬ ‫הרצון הפשוט‪ .‬יחס כלה לשם אלהים שהכל‬
‫ויכלו השמים והארץ וגומר עד ברא אלהים‬ ‫ספור השפעותיו שהשפיע בתחילת הבריאה כפי‬
‫לעשות וד‪,‬שאלות הנופלות בפסוקי ד‪,‬פ׳‬ ‫רצונו המוחלט מבלי היות שם מנהיג טבעי‬
‫הזאת כפי הנראה מפשוטיד״ם הם שבעד‪:,‬‬ ‫כלל‪ .‬אמנם חז״ל בבראשית רבד‪) ,‬במקומו׳!‬
‫השאלה הא׳ באמרו ויכלו השמים וד‪,‬ארץ‬ ‫אמרו על זה רצה הקב״ר‪ ,‬לברא את העולם‬
‫והיא כי למה אמר ויכלו ולא זכר שם‬ ‫במדת הדין וראה שאינו מתקיים שיתף בה מדת‬
‫פועלם שכלה אותם כאלו נעשה מעצמם וד‪,‬נר‪,‬‬ ‫רחמים שנאמר ביום עשות ד‪ ',‬אלהים ארץ‬
‫חז״ל בבראשית רבד‪) ,‬במקורו( פירשו ויכלו‬ ‫ושמים‪ .‬ויש מי שפירש בזה שכפי סדר הנבראים‬
‫מלשון כלה שמורד‪ ,‬על כללות וכן היו החסידים‬ ‫היה ראוי שיהיו השפלים המרים מבלי צורות‬
‫הראשונים אומרים בואי כלד‪ ,‬בואי כלה‪.‬‬ ‫כלל‪ .‬כיון שהיו הראשונים צורות מבלי המרים‬
‫עג‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫שזד‪.‬ו מה שכתגו ז״ל באמרם שהיה בשבת‬ ‫והתרגום הידושלמי תרגמו מלשוץ חמדה וכוסף‬
‫נפש יתירד‪ ,‬וזד‪,‬ו קדושת השבת שלא תשמש‬ ‫כמו )בתמניא אפי( כלתה לתשועתך נפשי‬
‫בו הנפש בדבר חול כלל רק בדברים המקודשים‬ ‫ולפי׳ הזה נטה הרלכ״ג וקשה מאד ישוב‬
‫ודבריו באמת טובים ונכוחים אבל הכתוב‬ ‫הכתוב כפי כל אחד מהפירושים האלה‪:‬‬
‫אומר ויברך ויקדש שהם ב׳ דברים לא אחת‪.‬‬ ‫השאלה הב׳ באמרו ויכל אלהים ביום השביעי‬
‫וגם בכד‪,‬נים שאמר וימשחם ויקדש אותם הם‬ ‫כי הנה בששי כלה את כל מלאכתו‬
‫ב׳ ענינים לא אחת‪:‬‬ ‫דכתיב ויהי ערב ויהי בקד יום הששי‪ .‬ובשביעי‬
‫השאלה הה למה קדש הקב״ד‪ .‬את השבת‬ ‫לא נעשה בו דבר עד שמפני זה תרגמו ויכל‬
‫האם מפני החש העולם ומעשהו בבריאה‬ ‫וחמיד‪ .‬ואין הכתוב יוצא מדי פשוטו‪ .‬והראב״ע‬
‫הראשונה יותר היד‪ ,‬ראוי שיקדש אח ימי‬ ‫כתב שאמרו אנשים שהיו הימים נבראים‬
‫המעשה שבד‪.‬ם היה החדוש וד‪.‬בריאד‪ ,‬עצמה‬ ‫ובבריאת היום הז׳ שלמה המלאכה ואמר שהוא‬
‫ובפרט היום הראשון שנבראו בו התחלות‬ ‫פי׳ תפל‪ .‬אמנם מה שבחר הוא לנכון בעיניו‬
‫ההוויד‪ .‬בלם יש מאין משיקדש היום השביעי‬ ‫שכלוי המלאכה שהיה ביום השביעי מלאכה‬
‫שלא נבראו בו דבר לא יש מאץ ולא יש‬ ‫הוא יותר תפל אצלי כי הנה כלוי המעשה‬
‫מיש‪ .‬וד‪.‬מעשד‪ ,‬ודזפועל הוא היותר ראוי לברכה‬ ‫אינו דבר בפני עצמו כדי שייוחס ליום אחד‬
‫מקדושה והשביתד‪ ,‬וד‪.‬קנין מד‪,‬ד‪,‬עדר‪ .‬ולמד‪ ,‬א״כ‬ ‫מיוחד כי בהפסק המעשה הוא כלה ואם‬
‫נתקדש היום הז׳ בעבור השביתה גם ששאר‬ ‫בששי נפסק אז כלה בהכרח‪:‬‬
‫הימים שאהד השביעי היו א״כ שוים לו בקדושה'‬ ‫השאלה תג׳ באמרו וישבות ביום השביעי‬
‫יבברכד‪ ,‬ביון שבהם ג״ב שבת מכל מלאכתו‬ ‫מכל מלאכתו כי הוא מאמר כפול ומותר‬
‫ולא עשד‪ ,‬בד‪,‬ם כלל‪:‬‬ ‫לפי שאחרי שאמר שכלה בידם הז׳ את‬
‫מלאכתו מהידוע הוא שבו שבת ומה צורך אם‬
‫השאלה הו׳ למה זד‪ .‬בפסוקי הפרשה הזאת‬ ‫כן בשני המאמרים בזה ויכל וישבות גם שבפסוק‬
‫נאמר פעם לשת בריאד‪ ,‬ופעם לשת עשיה‬ ‫ויכל אמר מלאכתו אשר עשה ובפסוק וישבות‬
‫בי הנה אמר מלאכתו אשר עשה מכל מלאכתו‪.‬‬ ‫אמר מכל מלאכתו וכבר הרגיש הראב״ע בקושי‬
‫אשר עשה‪ .‬ונאמר מכל מלאכתו אשר ברא‬ ‫החלוף הזה ופי׳ מלאכתו על מלאכת היום‬
‫אלהים לעשות‪ .‬גם אמרו בסוף הפסוק מלת‬ ‫הר שנגמרה טרם יום השבת ושאמר מכל‬
‫לעשות היא זרד‪ .‬מאד בי כבר נשלמה העשיר‪,‬‬ ‫מלאכתו על כל בריאות שברא בששת הימים‬
‫כלד‪ .‬המורד‪ .‬על העתיד‪ .‬ובבראשית רבד‪ .‬אמר‬ ‫ואינו נכון‪:‬‬
‫שכל מה ש ^‪ .‬לו לעשות בשביעי כפל ועשה‬ ‫השאלה הד׳ באמרו ויברך אלהים את יום‬
‫אותו בששי וכמו שכתב רש״י ותד‪.‬יד‪ .‬א״כ‬ ‫השביעי ויקדש אותו וד‪.‬וא כי מד‪ .‬היתד‪.‬‬
‫מלת לעשות מורה על העבר והוא זר מאד‪.‬‬ ‫הברכד‪ .‬ומר‪.‬ו הקדוש הזה ורש״י פי׳ על המן‬
‫ודורמב״ן כתב שחסר מ״ם וד‪,‬יא כאלו אמר‬ ‫ומב״ר הוא‪ .‬אבל כבר כתב עליו הרמב״ן‬
‫כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים‬ ‫שאינו נכון כי איך תד‪.‬יד‪ .‬הברכה קודם המעשה‬
‫מלעשות כלומר ששבת מלעשות עוד ואינו‬ ‫אלפים ותמ״ח שנד‪ .,‬וגם אין לפרש הקדושה‬
‫נכון‪:‬‬ ‫והברכה הזאת כנגד השומרים את השבת‬
‫השאלה הז׳ למד‪ .‬לא נאמר ביום השביעי הזה‬ ‫לדעת הגאת רב סעדיה כי הכתוב על השבת‬
‫דד‪.‬י ערב דד‪.‬י בקר במו שנאמר בבל‬ ‫‪ T‬בר לא על שומריו והראב״ע כתב שהברכד‪.‬‬
‫באופן‬ ‫ששת ימים וד‪.‬נני מפרש הפסוקים‬ ‫שיתחדש תוספת טובד‪ ,‬שיתחדש בגוף יתרון‬
‫יותרו השאלות כלם‪:‬‬ ‫כה בתולדד‪ ,‬ובנשמד‪ .‬יתרת שכל‪ .‬והבל הביא‬
‫ולכלו השמים והארץ וגומר עד סוף הפרשה‬ ‫גם הוא בפירושו‪ .‬והרלב״ג כתב כי ויקדש אותו‬
‫בעבור שרבינו נסים הפליא עצה הגדיל‬ ‫נאמר על מצות השבת שנתן הקב״ה על הר‬
‫חושיד‪ ,‬וד‪.‬תפלספות גדול בזאת ד‪,‬פ׳ ראיתי‬ ‫סיני לישראל ואמר ויקדש אותו בלשת זכר‬
‫לזכור פד‪ ,‬דעתו ומה שנראה לי עליו מהספקות‬ ‫וד‪,‬נה לא היד‪ .‬זה ליותר מאלפים שנה אח״כ‪.‬‬
‫ואח״ב תטוף מלתי בסי׳ הפרשות כתב כי כל‬ ‫ורבינו נסים פירש שהברכד‪ ,‬וד‪,‬קדושה אחת הן‬
‫נפעל מתנועע הד‪.‬שתנות מד‪,‬ראשמ עליו‬ ‫שברכו במה שקדש אותו וד‪,‬וא כאמדו וימשחם‬
‫ד‪,‬ד‪,‬שתנות ההוא גם אחרי סור הפועל היותו‬ ‫ויקדש אותם שענינו וימשחם ובזד‪ .‬קדש אותם‬
‫רושם בו ובי הנד‪ ,‬התרנגולת הרובצת על‬ ‫ושקדושת השבת היא שכל יום קנד‪ ,‬טבע‬
‫הבצים לשנות חמדם לעוילבשו צורח אפתה אין‬ ‫הדבר שנתהוד‪ ,‬בו והשבת קנד‪ ,‬טבע משקיט כל‬
‫ספק שאם תסור התרנגולת מעל ‪.T‬ם כאמצע‬ ‫התנועות הגופיות והיד‪ ,‬קדש כי בזה תגבר בו‬
‫הזמן המצטרך להיות מאסרוח שגם אחרי סודה‬ ‫הנפש ויתחזק אורד‪ ,‬בד‪,‬שקט תנועות הגוף‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫עד‬
‫לקבול הצורה ולכן לא יתנועע עוד כלל‬ ‫מעליהם יתנועע הומר הבצים ההיא תנועה מה‬
‫והנה במ״ב חלו הצורות בתמרים דבר יום‬ ‫בהשתנותה לקבל צורת האפרוח עם היות‬
‫ביומו פתאום כרצון הבורא‪ .‬ולא יתכן לומר‬ ‫שתהיה אותה התנועה חסרה להפקר הפועל עד‬
‫שהתנועעו עוד הארץ או המים מעצמם כיון‬ ‫שיבטל רשמה לגמרי‪ .‬אבל יצטרך לזה זמן‬
‫שנשלמה הויתם וחלה צורתם‪ .‬ושלישית‬ ‫מה כי לא תפסק התנועה ההיא תכף סור‬
‫שהשביתד‪ .‬וד‪,‬כלות שזכר הכתוב כאן יחסה‬ ‫הפועל‪ .‬ושכן היה מעשה בראשית כי כאשר‬
‫למלאכת השם ומעשהו כמ״ש ויכל אלהים‬ ‫אמר השם תוצא הא ‪ p‬תדשא הארץ ישרצו‬
‫ביום השביעי מלאכתו וישבות ביום השביעי‬ ‫המים הניעה הארץ והמים לשיקבלו חלקיהם‬
‫מכל מלאכתו אשר עשה כי בו שבת מכל‬ ‫צורת ההוים ההם עם היות שהנה האלהים‬
‫מלאכתו אשר ברא‪ .‬והוא המורד‪ ,‬שעל מלאכת‬ ‫לא הניע כי אם דבר יום ביומו כאלו תאמר‬
‫השם ומעשהו נאמרה השביתה והכלות ההוא‬ ‫הוית הב״ח ביום הששי הנה הארץ היתה‬
‫לא על התנועה החסרר‪ ,‬שהתניעעה הארץ‬ ‫מתנועעת מעצמה לא מהנעת הפועל מחוץ גם‬
‫ולא‬ ‫אינה מלאכת השם‬ ‫מעצמה כי היא‬ ‫אחר הששי יום או יומים אבל מיד שנכנס‬
‫מעשהו וכ״ש שאינד‪ ,‬בריאה שתאמר על‬ ‫יום השבת נתן הקב״ה למעשה בראשית טבע‬
‫המצאת היש מאין לדעת החכם הזה ואיך יפרש‬ ‫נח ושקט למה שהפסיק תנועתם המתחייבת‬
‫ברא אלד‪,‬ים על תנועת‬ ‫א״כ מאמר אשר‬ ‫מעצמה ועל זה נאמר ויכלו השמים והארץ‬
‫הארץ מעצמה וזה כלו יוכיח שהדרך הזה‬ ‫וכל צבאם ויכל אלהים וגומר ר״ל שנשלם‬
‫לא יתכן‪:‬‬ ‫ענין התהוותם אבל היו עדין מתנועעים מעצמם‬
‫אמנם הנ״ל בזה הוא שמלת ויכלו וגם כן ויכל‬ ‫לסבה שזכרתי אלא שהשם השקיט וכלה‬
‫הם מלשון )תד‪,‬לים קל״ט כ״ב( תכלית‬ ‫תנועתם ביום השביעי מכל מלאכתו אשר‬
‫)איוב כ״א( יכלו בטוב‬ ‫שנאה שנאתים‪.‬‬ ‫עשה בששת הימים‪ .‬וכאשר הניח והשקיט‬
‫ימיהם כי כמו שבענין החומר נאמר ותחמרד‪,‬‬ ‫תנועתם בשביעי נאמר שכלה מלאכתו ביום הז'‬
‫בחמר ומענין צורר‪ ,‬מצינו וייצר ה׳ אלד׳ים‬ ‫לא בששי‪ .‬וכדי שלא נחשוב מאמרו ויכל‬
‫אין צור כאלד״ינו ומענין הפועל כל פעל‬ ‫אלהים ביום השביעי שפעל ועשה ביום ההוא‬
‫ה׳ למענהו כן מענין התכלית נאמר ותכל‬ ‫דבר הוצרך לומר עוד וישבות ביום השביעי‬
‫להשקותו‪ .‬ויבן שלמה את הבית ויכלהו וכן‬ ‫מכל מלאכתו אשר עשה שהודיע בזה שאשר‬
‫הוא ויכלו ויכל‪ .‬וכן דרשו בב״ר )מ״ג פרשה‬ ‫כיון באמת ויכל הוא ששבת מכל מלאכתו‬
‫יוד( ויבלו השמים והארץ לכל תכלה ראיתי‬ ‫כלומר שלא נמשכה עוד מכל מלאכתו כלל‬
‫קץ‪ .‬וענין הפועל הוא שהנה השלמות וד‪.‬תכלית‬ ‫תנועה ולזה אמר מכל מלאכתו להגיד שלא‬
‫ימצא ממנו יאשון וממנו אחרון‪ .‬וד‪,‬ראשון‬ ‫שבת בלבד מהניע התנועה שהניע ביום הששי‪.‬‬
‫הוא קנין הצורד‪ ,‬המשלמת וד‪,‬מעצמת ההוור‪,‬‬ ‫אבל מהתנועה שהתנועעה הארץ מפאת עצמה‬
‫ההוא שבעבורה הוא מה שהוא וזהו השלמות‬ ‫כלה שבתה בשביעי וזה דעתו במלותיו‪:‬‬
‫הראשון שמצדו גדר הפלוסוף הנפש כשהוא‬ ‫ו ע ם כל קשוטו ויפיו והתפלספותו אינו נכון‬
‫שלמות ראשון לגשם טבעי כליי‪ .‬ואמנם‬ ‫ולא אמתי בעיני וזה מפנים ראשונה במה‬
‫התכלית האחרון הוא הפעל שיעשה ההווה‬ ‫שהשוה הד‪,‬ויה האלהית הראשונה שבמעשה‬
‫אחרי התהוותו כפי טבע צורתו כי הוא‬ ‫בראשית לד‪,‬ויה הטבעית אשר אתנו היום כי‬
‫התכלית האחרון שאליו כיון הטבע בהויתו‬ ‫זאת לד‪,‬יותד‪ ,‬כסי הסדר הטבעי תצטרך זמן‬
‫והוא שלמותו בהחלט וכבר ביאר הפלוסוף‬ ‫מוגבל לד‪,‬כמ החומר ולכן יתנועע מעצמו‬
‫חלוף שני התכליות האלה באמרו שהיה‬ ‫אף בסוד הפועל ממנו‪ .‬ואין הדבר כן במעשה‬
‫הראשון מהם תכליתההויה ור‪.‬אחרון תכלית‬ ‫בראשית כי לא נתהוו הדברים באמצעות הכנת‬
‫ההווה הצונח ההוא שיגדל ויעשה פרי מוליד‬ ‫החומר והמשך זמני כי בדבר ה' שמים נעשו‬
‫בדומה לשמורת מינו והנה בבריאות בראשית‬ ‫ובעת בא דברו תלו הצורות בחמרים ולא‬
‫הגיע התכל־׳ז הראשון שהוא תכלית ההויד‪,‬‬ ‫התנועעו עוד ד‪,‬א ‪ p‬ולא המים מעצמם כאשר‬
‫בכל יום למתד‪,‬וד‪ ,‬בו כי אז נשלמו הדברים‬ ‫הוא בהיות הטבעית‪ .‬ושנית שגם בהויה הטבעית‬
‫היצורים בצורות ‪,T‬ם וד‪,‬וא תכלית ההרה בהם‪.‬‬ ‫לא יקרד‪ ,‬שיתנועע החומר מעצמו אלא בעוד‬
‫אבל התכלית האחרון וד‪,‬וא התכלית ההווד‪,‬‬ ‫שלא תחול בו הצורד‪ ,‬כי אז יתנועע החומר‬
‫לפעול כ״א כפי טבעו וצורתו באמת לא הגיעו‬ ‫'לדיכת עצמו לקבלה אבל אחרי שתחול הצורה‬
‫אליו הנבראים בששת ימי בראשית כי אם‬ ‫בחומר תגמרו־‪ ,‬ההויה אין ספק שלא יתנועע‬
‫היות שקנו בד‪.‬ם הצורות שהשפיע בהם המשפיע‬ ‫עוד החומר לא מכח הפועל ולא מעצמו לפי‬
‫הראשון ית' הנה הם לא התחילו לפעול‬ ‫שכבר הגיע לתכלית הנכסף אצל הטבע שהוא‬
‫עה‬ ‫בראשית ב‬ ‫אנרננ אל‬ ‫בראשית‬
‫העילם הזה‪ .‬ומה שפירשו ויכל אלהים מלשון‬ ‫שעולהס מעצמם אל המנהג הטנעי שהוא‬
‫כלה כי הכל על התכלית האחרון נאמר‬ ‫הכליתם האחחן שבעבורם נבראו עד היום‬
‫ולהיותו נכסף אצלו יתברך תרגמו וחמ ‪ T‬והכל‬ ‫הד שאז ברכם יתברך והתחיל בל דבר לפעול‬
‫לענין אחד נתכוונו‪ .‬והותרה בזה השאלה הב׳‪.‬‬ ‫כפי טבעו‪ .‬וכאשר תבין זה תפרש פסוקי‬
‫ואמנם אמרו עוד וישבות ביום השביעי מכל‬ ‫הפרשה על בוריים‪ .‬כי הנה אחרי שהשלים‬
‫מלאכתו אשר עשה בא להג ‪ T‬שכאשר התחילה‬ ‫מלאכת היום הששי אמר ויכלו השמים והארץ‬
‫הד‪,‬ויה טבעית נפסקה ההדה האלה ת שלא פעל‬ ‫כלומר הנה הכלל היוצא מספור מלאכת ששת‬
‫עוד יתברך דבר מהפעלה הנפלאה שפעל בששת‬ ‫הימים שנזכר הוא שכבר קנו שלמותם ותכליתם‬
‫הימים כי הנה שבתה ההויה האלהית הראשונה‬ ‫ר״ל הראשון הצוריי‪ .‬השמים שהוא רמז לכדור‬
‫בסוף היום הששי והתחילה ההויה השניה‬ ‫הראשח ולשכלים הנבדלים והארץ שהוא רמז‬
‫שהיא הטבעית בתחלת היום הז׳ וזהו החדוש‬ ‫ליסודות העולם השפל וכן כל העולם צבאם‬
‫שהודיענו הכתוב הזה ואינו א״כ מהמותר כי‬ ‫שצבא השמים הם הגלגלים שקרא רקיע שנבראו‬
‫ומכזב דעות המתפקרים‬ ‫ג״כ הוא מכחיש‬ ‫בשני והמאוחת כלם שנעשו ברביעי‪ .‬וצבא‬
‫האומרים שספור מעשה בראשית אינו כי אם‬ ‫הארץ הם המורכבים מהיסודות צומח חי ואדם‪.‬‬
‫רמז להויה הטבעית ושלא יורה על החדוש‬ ‫והכוונה שכלם קנו צורותיהם והגיעו לתכליתם‬
‫המוחלט ובאו לעוות הכתובים לאותו דעת‬ ‫הראשון הצוריי בימי הבריאה כי על התכלית‬
‫נססד‪ .‬והכתוב הזה בלי ספק מכז בו ומבטלו‬ ‫הראשון ההוא אמר ויכלו השמים והארץ וגף‬
‫לפי שאם היה הדבר כן לא היה ביום הז׳‬ ‫ולפי שהיה זה המאמר כללות היוצא מפרמיות‬
‫נפסקת ונשבתת מלאכת ה׳ אשר עשה בששת‬ ‫ספורי ימי הבריאה להיותו יסוד למה שיאמר‬
‫הימים‪ .‬ולא יצדק אמרו ששבת ביום השביעי‬ ‫אחריו ולכן לא נזכר בפסוק הזה שם הפועל‬
‫מכל מלאכתו אשר עשה כיון שתמיד העולם‬ ‫כי נסמך על מה שכבר נאמר בספור הימים‬
‫כמנהגו הוא נוהג‪ .‬אלא שעדות ה׳ נאמנה‬ ‫והותרה בזה השאלה הא׳ ואמר הכתוב שאם‬
‫שהיתה מלאכתו בריאה מוחלטת אם מהעדר‬ ‫היות שכלו השמים והארץ וקבלו שלמותם‬
‫גמור ביום הראשון ואם יש מיש אבל לפי‬ ‫הראשון ותכליתם הצוריי בששת הימים הנה‬
‫הרצון המוחלט וזולת המנהג בטבע‪ -‬בשאר‬ ‫התכלית האחרון הוא תכלית כל נמצא שפל‬
‫הימים והיא הבריאה ששבת ממנה ביום‬ ‫י'פעול מעצמו וצורתו כפי טבעו וצורתו בהולד׳‬
‫השביעי ולא עשה ממנה עוד בל ימי הארץ‬ ‫הדומם זה באמת לא היה לדברים הנבראים‬
‫ואם לא בדרך הפלא וכמו שאמר על זה‬ ‫ולא הגיע אליהם בששת הימים כי לא שמשו‬
‫אין כל חדש תחת השמש והותרה עם מה‬ ‫כהם מעצמם על המנהג הטבעי אבל עמדו‬
‫שפרשתי השאלה השלישית‪ .‬ובעבור שביום‬ ‫הדשאים והצמחים באותו מצב שנבראו מבלי‬
‫השביעי נתחברו שתי מעלות אחת שהתחילו‬ ‫שיולידו בדומה‪ .‬וכן הדגים והעוף כל חשלום‬
‫בריאות העולם לפעול ההויה הטבעית כפי‬ ‫ששת הימים‪ .‬אמנם ביום השביעי הגיע להם‬
‫טבעם וצותחיהם כמ״ש ויכל אלהים ביום‬ ‫השלמות והתכלית כי אז התחיל כל דבר‬
‫הז׳ ושנית שנגמרה ונשלמה בסוף הששי‬ ‫לפעול מעצמו ועל זה נאמר ויכל אלהים ביום‬
‫המלאכה האלהית שהיתה בזולת הטבע ולכן‬ ‫השביעי מלאכתו אשר עשה ר״ל שביום הד‬
‫אמר ויברך אלהים אח יום השביעי ויקדש‬ ‫גתן המשפיע הראשון יתברך למעשיו התכלית‬
‫אותו‪ .‬כי היתד‪ ,‬הברכה שמאותו יום שביעי‬ ‫האחרון שבעבורו נבראו ר״ל שיפעלו מעצמם‬
‫והלאה יפעלו בריות בראשית פעולותיהם‬ ‫ויולדו דומיהם להתמ ‪ T‬מינם‪ .‬ומפני שאין כל‬
‫בעצמם כפי׳ הטבע המסודר וד‪.‬מוגבל בד‪ a‬ודינה‬ ‫הנבראים מולידים בתמה כ״א ההויה הנפסד‬
‫נתיחסה זאת הברכה ליום השביעי ולא לבריות‬ ‫בלבד לכן אמר בלשון סתמי בזה הפסוק‬
‫שכמו שהפסד וגדעון הנברא ייוחס בלשון‬ ‫מלאכתו לפי שנאמר דכל אלהים להווים‬
‫הכתוב ליום שנעשה בו כמאמר הנביא )ירמיה‬ ‫זלנפסדים בלבד נתכוון שהם אשר התחילו ביום‬
‫כ׳( א ח ר יום אשר יולדתי בו‪) .‬איוב ג׳(‬ ‫הז׳ לפעול ולהול ‪ T‬מעצמם‪ .‬וכבר גלו חז״ל‬
‫יאבד יום אולד בו כן ברכת הדבר תיוחס‬ ‫אמתת מה שביארתי מהתכלית הזה במה‬
‫ליום שהתחלד■ בו והיד‪ ,‬הקדוש שקדש והבדיל‬ ‫שתקנו ליל שבת לומר אתה קדשת את יום‬
‫לכבוד ולתפארת את יום דושב ‪r‬י בעבור‬ ‫השביעי לשמד תכלית מעשה שמים וארץ‪.‬‬
‫שבהכנסר נשלמה ונגמרה מלאכת שמים וארץ‬ ‫ואיד יהיה השבת תכלית מעשה שמים הפועלים‬
‫כי כמו שהאדם בעשותו מלאכה יקרה יעשה‬ ‫בתנועותיהם ותכלית ה א ת המקבלת והמתנועע׳‬
‫אחר גמירתה משתה ויום טוב כן אחר ה ^ מ ת‬ ‫אם לא בזה הדרך שביארתי וגם לזה כוונו‬
‫מלאכת שמים וארץ בא השבח המקודש רהידדר‪.‬‬ ‫במה שאמרו שנעשו שפים ו א ת כלים להנחת‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫עו‬
‫לעולם הנשמות לא נאמר בו ערב ובקר כי‬ ‫על שלמות המלאכה וגמרתה הנה התבאר מזה‬
‫הוא כלו אור לא ערב וחשך כלל‪ .‬עד שבדבריהם‬ ‫שענין ויברך אלהים הוא להוליד בדומה דוגמת‬
‫ז״ל קראו השכר הרוחני בשם שבת וכמו שאמרו‬ ‫מה שנאמר בדגים ובאדם ויברך אותם אלהים‬
‫עולם שכלו שבת‪ .‬ואמר )ע״ג דף ‪ a‬ע״א(‬ ‫וזהו ויכל אלהים שענין ויקדש אותו הוא‬
‫מי שטרח בערב שבת יאכל• בשבת‪ .‬ומפני זה‬ ‫כנגד וישבות ביום השביעי כי הקדושה היא‬
‫אמרו ששקולה מצווצ' שבת כנגד כל המצוות‬ ‫שהבדילו והפרישו בקדושה ושלמות להוראתו‬
‫לפי שהוא רומז לשכר הנפשיי שהוא שכר‬ ‫על גמר המלאכה האלהית שנעשתה בששת‬
‫המצוות כלם‪ .‬ובב״ר )פרשה י״א( אמרו אמרה‬ ‫הימים והמנוהה והעונג בא על זה ומה טוב‬
‫שבת לפני הקב״ה לכל נתת בן זוג ולי לא‬ ‫דרשה שדרשו ויקדש מלשון קדושין לפי‬
‫נתת בן זוג אמר לה כנסת ישראל תהיה‬ ‫שהיום ההוא נתקדש להיותו מיוחד אליו יתברך‬
‫בת זוגך וכיון שעמדו על הר סיני אמר להם‬ ‫בקדושתו והותרה בזה השאלה הד‪ .‬וכן הותוה‬
‫הוו זכורים לאותו דבר שאמרתי לשבת שכגסת‬ ‫השאלה הה׳ שהיא למה ברך וקדש היום השביעי‬
‫ישראל תהיה בת זוגך הה״ד )שמות כ׳ ח׳(‬ ‫שלא פעל דבר ולא קדש את הימים שפעל‬
‫זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬וכבר חשבו‬ ‫ועשה בהם כי הנה היה זה לפי שהשביעי‬
‫אנשים מבני עמנו לפרש המאמר הזה על השכל‬ ‫מורה על גמר והשלמת מלאכת מעשה בראשית‬
‫הפועל‪ .‬ועל השכל אשר בכח‪ .‬אבל כוונת‬ ‫וקודם לכן לא היתה נשלמת‪ .‬ולכן לא היתה‬
‫השלמים ההם רחקה מהפירושים ההם וגם‬ ‫שם מנוחה ועונג ואין השבת אם כן מורה על‬
‫נפשי בחלה בם‪ .‬ואחרים פירשו ששאר המצות‬ ‫ההעדר כי אם על מעשה ה׳ כי נורא הוא שגמר‬
‫שנצטוו בעשרת הדברות יש להם סמך עם‬ ‫בששת הימים ועל ההויה הטבעית שהתחילה‬
‫השכל אלא השבת שהשכל ימאנהו להיותו‬ ‫באותו יום‪ .‬ומפני שאמר הכתוב ויברך כנגד‬
‫מורה על חדוש העולם שלא הגיע הדעת‬ ‫ההויה הטבעית שאז התחילה ואמר ויקדש כנגד‬
‫האנושי לאמתו ושעל זה אמרה ולי לא נתת‬ ‫ההויה האלהית שנגמרה לכן ביאר הכתוב ונתן‬
‫בן זוג שהוא השכל שיעיד עליו ויאמיתהו‬ ‫טעם על שניהם ואמי־ על ויקדש דסמיך ליה‬
‫ושהיתה התשובה כנסת ישראל תהיה בת זוגך‬ ‫כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא ר׳ל שהיה‬
‫המסות הגדולות האותות‬ ‫לפי שוס ראו‬ ‫ראוי לקדשו כיון שבו נגמרה מלאכת היש‬
‫והמופתים אשר נעשו במצרים המעידים על‬ ‫מאין שנברא במעשה בראשית שביום הראשון‬
‫אמתת חידוש העולם ומצות השבת מורה עליו‪.‬‬ ‫נבראו התחלות יש מאין‪ .‬ובשאר הימים נבראו‬
‫האמנם כפי הדרך שבארתי מהמקובלים יהיה‬ ‫הצורות יש מאין ונתחדשו אחר שלא היו בעולם‬
‫פירוש המאמר הזה אצלי שכל יום ויום מימי‬ ‫וכנגד הברכה אמר מלת לעשות ר״ל שברך‬
‫בראשית היה לו בן זוג והוא הנמצא שנברא‬ ‫את היום השביעי למה שנתן לבריאותיו ביום‬
‫בו כי הוא המזווג אותם אמנם השבת מפני‬ ‫ההוא ברכה מעליא להתמיד הויתם בהולדת‬
‫שלא נברא בו שום דבר היה מבלי שום זוג‬ ‫דומיהם והוא אמרו לעשות כי נתן כח בשרשים‬
‫נברא מתיחס ומיוחד אליו ולכן השיבו יתברך‬ ‫אשר ברא לשיעשו כמותם‪ .‬וכבר שאלה‬
‫כנסת ישראל תהיה בת זוגך כי הוא הנמצא‬ ‫מטרוניתא לר׳ יהושע )ב״ר פרשה ס״ח( בכמה‬
‫המיוחד לשבת או בשמירתו בעולם הזה ואם‬ ‫יפים ברא הקב״ה את עולמו והשיבה בששה‬
‫במנוחתו בו לעולם הבא שכלו שבת כי הנה‬ ‫ימים אמרה ומשם ואילך מהו עושה והשיבה‬
‫ישראל יש להם חלק לעולם הבא ולכן הם‬ ‫רבי יהושע שהיה מזווג זווגים ר״ל שבששת‬
‫בן זוג לשבת המורה עליו וכמו שתקנו בתפלת‬ ‫הימים ברא ה׳ חדשה בארץ דברים שלא היו‬
‫השבת ולא נתתו ה׳ אלהינו וכו׳ שרצו שלא‬ ‫קודם לכן ומשם ואילך התמידה אותה ההויה‬
‫ציוה בשמירת השבת לזולת כמו שצור‪ .‬לבני‬ ‫והיא הזווגים להזמוג הפשוטים בהרכבה והחומר‬
‫ישראל ‪:‬‬ ‫והצורה בהויה והותרה בזה השאלה הששית‪.‬‬
‫טעם למה נברא העולם בו׳ ימים‬ ‫ומפני שלא היה ביום השביעי מעשה ולא‬
‫ולא בשעה א ח ת‬ ‫מלאכה מיוחדת כמלאכות שאר הימים לכן לא‬
‫לנשאר עתה לחקור למה היו ימי בראשית‬ ‫נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי כמו‬
‫ששה וביום השביעי שבת כי הנד‪ .‬ההויה‬ ‫שנאמר בשאר ימי בראשית כי לא היה השביעי‬
‫הראשונד‪ .‬האלהית לא נצרכה אל המשכות‬ ‫דומה להם בענין המלאכה ומראת הערב והבקר‬
‫זמנים מפני הכנת החומר וד‪.‬שתנותו כי בתחלת‬ ‫תע ‪ T‬על הזמן והזמן על התנועה אבל ביום‬
‫הבריאה החומר וד‪.‬צורה והמקרים אשר בר‪.‬פ‬ ‫המנוחה לא היה ראד לזכור הזמן המיוחד‬
‫נמצאו בעת בא דברו לא בימים מוגבלים‪.‬‬ ‫אל התנועה‪ .‬והותרה בזה השאלה השביעיות‬
‫ואם היה הקב׳׳ה יכול לבחא עולמו בשעה‬ ‫והמקובלים אמרו‪ .‬שבעבור שהיה השביעי דומה‬
‫עז‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫אחת למה זה בראו בששה ימים ומה ראה על והבדיל בין מים העליונים למים התחתונים‬
‫כבה ומה הגיעו אליו‪ .‬בי אם נאמר כדברי בהיות ה א ת בלה תהו‪ .‬או היה ההבדל בין‬
‫הרב המורה ונמשו אחריו ‪,‬הרלב״ג שהיה המים העליונים עצמם בפי כל אחד מהפירושים‬
‫מספר הימים במספר חלקי 'העולם שנבראו שזכרתי והיה זה רמז לאברהם שנולד באלף‬
‫בר& זה באמת לא יתבן בי אם היה בן היה השני בהיות בל העולם בלו בתהו האמונות‬
‫ראוי שתהיה הבריאה בלה בפי מיני הנבראים והוא הבדיל בין המים העליונים בין האמונות‬
‫במספרם במשפט והיה ראוי שיהיו ימים רבים האמתיות למים התחתונים לאמונות הכוזבוו^‬
‫לאלפים ולמאות לא במספר הששה בלבד ואם ביום השלישי נראת היבשה והולידה והצמיחה‬
‫דפי מאמחת בראשית היה ראוי שיהיו עשרה כן באלף הג׳ בהיות ישראל צלולים בגלותם‬
‫ימים בית שבעשרה מאמרות נברא העולם ולמה בעופרת במים אדירים נגאלו ממצרים וביציאותם‬
‫זה צא מאמר אחד ביום אחד וביום השני שני משם נראתה ונתפרסמה האומה הקדושה וצמחו‬
‫התורה על הר סיני עץהחיים‬ ‫מאמרות וביום השלשי שלשה מאמרות ולאיזובה בקבלת‬
‫שבאלףהשלישי הזה קבלו‬ ‫הבה היו היפים ששה לא פחות ולא יותר ועץ הדעת‪ .‬ולפי‬
‫באמת הלא דבר הוא ואין לנו אופן להגיע ישראל שתי טובות עצומות הגאולה והתורה‬
‫לדעת סבת זה בי אם בדרך רמז בי הרמזות לכן נאמר ביום השלישי הזה שתי פעמים‬
‫הם תבלית עצמיים בפעלות האלהיות‪ .‬והיותר כי טוב‪ .‬וביום הרביעי נבראו המאורות השמש‬
‫נאות 'לזה הוא שהיו ימי בראשית במספר והירח והבוכבים וזה רומז לבית ראשת ולבית‬
‫הזה להע ‪ T‬ולרמוז שיהיה קיומו של העולם שני שהיו שניהם באלף הרביעי כי עם היות‬
‫ששת אלפים שנה שיומו של הקב״ה אלף שנבנה הבית הראשון בסוף האלף השלישי‬
‫שנים וביום השביעי יהיה הפסק ושביתה הנה רוב ע ^ ת ו היתר‪ ,‬באלף הרביעי והוא‬
‫ועל זה נאמר )שמות כ׳ י״א( בי ששת ימים המאור הגדול המאיר ל א ת ולדרים עליר‪,‬‬
‫עשה ה׳ את השמים ולא אמר בי בששת ימים בנבואד‪ ,‬ובשבינד‪ ,‬וברוח הקודש אורים ותומים‬
‫להודיע שגזרת מלך היא שתעמוד מלאבת ואש מן השמים הארון ור‪,‬ברובים ושאר‬
‫שמים וארץ ששת ימים וביום השביעי תשבות‪ .‬הקדושות שהיו בו שבעבורם היד‪ ,‬לבל בגי‬
‫ולרמוז לזה ג״ב באה מצות השבת והשמטה ישראל אור במושבותם וד‪.‬מאור הקטן היד‪ ,‬רומז‬
‫והיובל ושאר השביעיות בלם‪ .‬ואני בבר לבית שני‪ .‬וד‪.‬כוכבים הם רמז למלכים ולנביאים‬
‫ביארתי במאמר השביעי מספר מפעלות אלהים שד‪.‬יו בבית ראשת ולאנשי כנסת הגדולה‬
‫איד ראוי שיובן הדעת הזה פהפסר העולם שר‪,‬יו בבית שני ור‪,‬יר‪ ,‬כל הטוב אשר היטיב‬
‫אם בהפסד השמטה ואם בהפסד היובל ושהיא השם לעמו ור‪,‬מעלה אשר הגיעה אל ‪,T‬ם הכל‬
‫גכת וישר בפי העיון ומאומת בדברי התורה היה בזד‪ ,‬האלף הרביעי עד סופו שאז חשכו‬
‫הנביאים והבתובים ומקובל מדברי חז״ל בבמה מאוריהם בחרבן הבית‪ .‬וביום החמישי אמר‬
‫מקומות ושגם חבמי קדמוני הפלוסופים היו ישרצו המיס ש‪,‬ת נפש היד‪ ,‬ועוף יעופף וכנגדו‬
‫מאמינים בו‪ .‬ול מ יורה שירמוז מה שנברא היו באלף הד‪,‬׳ אחר חורבן הבית שני מושלות‬
‫בבל יום מששת ימי בראשית על מה שעתיד ב א ת הנבחרת פעם זד‪ ,‬ופעם זה מאן דאלים‬
‫להיות בבל אלף מששת אלפי העולם שבבר גבר ובענין שאמר )חבקוק א׳ י״ד( ותעשה אדם‬
‫כתב זה הרמב״ן בפי׳ התורה‪ .‬והנה קדמו בו כדגי הים כרמש לא מושל בו‪ .‬ור‪.‬נד‪ ,‬שרץ הים‬
‫כתחלה רבי אברהם בן חייא הנשיא בספרו אבל רומז לאותן ז׳ האומות אשר לרבויין ושטיפתן‬
‫היו דרכיהם מתחלפים‪ .‬ומאשר ראיתי בדרך בזנות ופר ‪T‬י ורביר‪ ,‬נמשלו לשרצים‪ .‬ועוף‬
‫כל אחד מהם ספיקות בחרתי אני בזה דרד יעופף על הארץ רומז על מלכיר‪,‬ם ור‪,‬תנינים‬
‫אחר יותר נאות ומתישב אצלי וכל דרך איש הגדולים שנבראו בזה היום הה׳ היו רומז‬
‫ישר בעיניו‪ .‬כיצד ביום הראשון נברא האור לקיסרים ומלכי האדמה הגדולים וד‪.‬עצומים‬
‫ובא אחריו החשד והיה זה רמז לאדם הראשון שהיו מולכים בכפה וכובשים תחתיר‪,‬ם שאר‬
‫שהיה בג״ע ואהבת השם ועבודתו ונהורא חמלכיות ומר‪,‬ם אותם שגברו באלף הה׳‪ .‬וביום‬
‫עמיה שרא בקיום וביום ההוא בא החשד בחטאו חששי נבראו הבר‪,‬מות ור‪,‬חיות ור‪,‬אדם באחריתם‬
‫וגרשו משם גם היה האור הראשת רומז רומז לאלף הששי שבו מלכי האדמה היר‪ ,‬בל‬
‫לאדם בצדקתו וישרו ובא אחריו החשך קין אחד מר‪,‬ם מושל במחוז לפי שבבר יצאו‬
‫בנו‪ .‬גם היה האור רומז למעלת שת וחכמתו מתחת המלבות שמשלה בכיפה‪ .‬ובריאת אדם‬
‫זבא אחריו חשד אנוש שהתחילו לעבוד עבודת באחרונד‪ ,‬הוא רמז למשיח צדקנו שיבא באלף‬
‫כוכבים בדורו כדבריהם ז״ל שבל זה היה ביום הששי ולכן נאמר בבריאתו פרו ורבו ומלאו‬
‫הראשון‪ .‬וביום השני היה רקיע בתת־ המים את ה א ת וכבשור‪ ,‬ורדו בדגת הים ובעוף השמיס‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫עח‬
‫אלהים הגדול והנורא בכה הבב״ת והיא היתה‬ ‫ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ‪ .‬שכן‬
‫הפעולה אשר כנגד הטבע המורה על כח הפועל‬ ‫ישראל בזמן גאולתם עם היותם נשארים‬
‫הבב״ת‪ .‬וביום השביעי היתה התנועה הטבעיו!‬ ‫מעט מהרבה תהיה ברכת ה׳ עמהם להפרות‬
‫שהיא היתה הוית הדברים כפי טבעם ועצמותס‬ ‫ולהרבות אותם ויכבשי את הארץ הקדושה‬
‫והיא היתד‪ ,‬תכלית הפעולה העצומה אשר‬ ‫וירדו וימשלו בדגת הים ובעוף השמים ובכל‬
‫כנגד הטבע שנעשתה ראשונה‪ .‬אם כן רבי‬ ‫החיה הרומשת על הארץ ולפי שאז יתברכו‬
‫ישמעאל נטה בדבריו אלה למד‪ ,‬שביארתי כפי‬ ‫תבואות ארץ ישראל כמאמר הנביא )יחזקאל‬
‫הפשט בויכל אלד‪,‬ים ביום השביעי שהיתה‬ ‫ל״ו ח׳{ ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וגו׳‬
‫מלאכת ששת הימים אלהית לא כפי המנהג‬ ‫לכן נאמר לאדם הנה נתתי לכם את כל‬
‫הטבעי ולא כפי טבע הפועל אותד‪ ,‬כהגבהת‬ ‫עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת‬
‫הברזל למעלה כנגד טבעו כפי כה הפועל‬ ‫כל עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה‬
‫ושיביום השביעי התחילר‪ ,‬ההויה הטבעית שהיא‬ ‫לאבלה וכבר זכרתי למעלה מה שאמר רבי‬
‫תכלית הראשונה האלד‪,‬ית אשר דמה לירידת‬ ‫אליעזר הגדול לרבי עקיבא תלמידו בהיותם‬
‫הקורנס כפי טבעו‪ .‬אמנם רבי שמעון השיב‬ ‫הולכים בדרך שנברא אדם בששי לרמוז למשיח‬
‫לשאלה בדרכים מדרכי החכמה מטבע הזמן‬ ‫בן דוד שיבא באלף הששי ולא בסופו‪:‬‬
‫והעתר‪ ,‬ר ל שהעתד‪ ,‬שד‪,‬וא תכלית הזמן העובר‬ ‫ואחרי מה שביארתי בענין שבת וטענת ששת‬
‫הוא עצמו התחלת הזמן העתיד ולזה אינו‬ ‫הימים במה שביארתי לך ראיתי להעירך‬
‫מהבטל שיאמר ויכל אלהים ביום השביעי לא‬ ‫על מאמר אחד שאמרו בב״ר כללו בו הקדושים‬
‫שבאותו עתה שהשלים מלאכתו שד‪,‬יה סוף‬ ‫ההם הטעמים אשר ביארתי והוא אנירם שם‬
‫הששי אותו עתד‪ ,‬עצמו היד‪ ,‬התחלת השביעי‬ ‫)פרשה יוד( ר' שייליה לרבי ישמעאל ברבי‬
‫ומאותד‪ ,‬בהינד‪ ,‬צדק אמרו ויכל אלהים ביום‬ ‫יוסי אמר ליה שמעת מאביך מהו ויכל‬
‫השביעי כי הוא ית׳ לא היד‪ ,‬צריך להוסיף‬ ‫אלהים ביום השביעי אתמהא והלא ביום השביעי‬
‫מחול על הקדש משום ספק‪ .‬ואמנם גניבא‬ ‫לא נעשה דבר אמר ליה כזה שהוא הכה‬
‫הנין כדרך המקובלים שהיד‪ ,‬יום השבת רומז‬ ‫בקורנס על הסדן הגביהה מבעוד יום והורידה‬
‫לעולם הנשמות ולשכר הרוחני‪ .‬ולהיות שכר‬ ‫משתחשך‪ .‬אמר רבי שמעון בן יוחאי בשר‬
‫העוי^ם ההוא תכלית העולם הזד‪ ,‬לכן נאמר‬ ‫ודם שאינו יודע לכוין עתיו ורגעיו ולא שעיתיו‬
‫ייכל אלהים ביום השביעי כי עם העולם‬ ‫הוא מוסיף מחוי ‪ by‬הקדש משום ספק אבל‬
‫הרוחני שמורד‪ ,‬עליו היום השביעי נתן‬ ‫הקב״ה שהוא יודע רגעיו עתיו ושעותיו נכנם‬
‫תכלית ותשלום לכל מלאכתו כי כל מר‪ ,‬שקודם‬ ‫בו כחוט השערה גניבא ורבנן גניבא אמר משל‬
‫התכלית הוא בעבור התכלית והוא אמרו מה‬ ‫למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה‬
‫היתד‪ ,‬חופה הסירה כלד‪ ,‬כך מה היה העולם‬ ‫היתה החופה חסרה כלה שתכנם לתוכה כן‬
‫חסר אלא שבת בא שבת ובו השלים וכלה‬ ‫מה היה העולם חסר שבת ורבנין אמרו למלך‬
‫הכל ר״ל שהיה השבת המורד‪ ,‬על העולם‬ ‫שעשה לו טבעת מה היתה חסרה חותם שלו‬
‫הרוחני ככלה שכל החופה נעשת בשבילה‪.‬‬ ‫כך מה היה העולם חסר שבת‪ .‬וזה א׳ מן‬
‫כן העולם הזה נעשד‪ ,‬בשביל קנין העולם הבא‪.‬‬ ‫הדברים ששנו לתלמי המלך ויכל בששי וישבות‬
‫ורבנין לקחו להם הדרך שזכרתי מד‪,‬רמז וד‪,‬וא‬ ‫ביום השביעי ע״כ‪ .‬והכוונה בדעות השלמים‬
‫ששת ימי בראשית רומזים לאלפי קיום העולם‬ ‫האלה היא שר שאל איך נאמר ויכל אדהים‬
‫ועמידתו והיום השביעי מורד‪ ,‬על שביתתו ולכן‬ ‫ביום השביעי כי הנה בששי כלתה המלאכה‬
‫אמרו שהיה העולם כטבעת בעגולו ותמונתו‬ ‫לא בשביעי ור׳ ישמעאל בשם אביו השיב על‬
‫ושמפני שלא יחשוב אדם שהיד‪ ,‬העולם קדמון‬ ‫זה שבששת הימים נעשתה המלאכה האלהית‬
‫בקדמות סבתו לכן היה השבת כי הוא מורה‬ ‫שקדמה אליה‪ .‬ולכן עשה משלו כמי שהוא‬
‫על בטול העולם ושביתתו וד‪,‬יד‪ ,‬א״כ השבת‬ ‫מכה בקורנס על הסדן כי מהידוע כי ההגבהה‬
‫חותמו של הקב״ד‪ ,‬כי הוא המורה שלה׳ הארץ‬ ‫בקורנס הוא עצם המעשה ועקר העמל והטורח‬
‫ומלואה הוא בראו והוא יפסידר‪,‬ו כרצונו כי‬ ‫כי האדם יגביהנו למעלה בכה זרועו כנגד‬
‫הוא כלו כחומר ביד היוצר‪ .‬הרי לך מבואר‬ ‫טבעו שהוא כבד וגדול‪ .‬אבל ההורדה היא‬
‫שכל מה שכתבתי בפירוש פרשת השבת‬ ‫נעשית מעצמה וכפי טבע הברזל היורד למטה‬
‫ורמיזותיו שיערו אלד‪ ,‬החסידים ראשונים‬ ‫לארץ והתנועה הטבעית ההיא אשר בירידה‬
‫במשליהם וחידותם‪:‬‬ ‫היא היתה תכלית ההגבהה שנעשית כנגד‬
‫אלה תולדות השמים וד‪,‬ארץ וגו׳‪ .‬עד לשמור‬ ‫הטבע בכה הזרוע הפועל‪ .‬כן היה הענין באמת‬
‫דרך עץ החיים‪ .‬הנה בפרשה הזאת‬ ‫שמלאכת ששת הימים היתה ההגבהה ר׳׳ל מעשה‬
‫עס‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בחושית‬
‫תולדות השמים וד‪.‬ארץ ואחר כד יקדים ארץ‬ ‫הגדולה בכמותה וסודותיה שיערתי שמנדי חלקיס‬
‫לשמים באמרו ביום עשות ה׳ אלד‪.‬ים ארץ‬ ‫האחד הוא בהקדמת תהלתו אלה תולדות השמי^‬
‫ושמים ‪:‬‬ ‫וגר עד והשקה את כל סני האדמה‪ .‬והחלק‬
‫השאלה הב׳ בפסוק וכל שיח השדד‪ .‬טרם‬ ‫הב׳ הוא בספור יצירת האדם תחל תו דיצר‬
‫יהיד‪ .‬בארץ‪ .‬וד‪.‬וא כי למד‪ .‬זר‪ .‬הוצרו‬ ‫ה׳ אלהים את האדם עד מהי האדם לנפש‬
‫הקב״ה לד‪.‬ודיע מד‪ .‬שלא היה בעולם מהשיה‬ ‫היה‪ .‬והחלק הג׳ הוא בספור הגן ונחרותיו‬
‫וד״עשב קודם שהמטיר השם והיה די שיאמר‬ ‫תחלתו מטע ה׳ אלהים עד לעבדה ולשמרה‪.‬‬
‫שאחר שהמטיר השם על ה א ת הצמיח חציר‬ ‫וד‪.‬חלק הד׳ הוא בספור מד‪ .‬מצוה השם לאדם‬
‫לבד‪.‬מד‪ .‬ועשב לעבודת האדם אבל הודעת מה‬ ‫תחלתו דצו ה׳ אלהים עד מות תמות‪ .‬ודוחלק‬
‫שלא היה קודם מציאות הדבר אץ ספק שאינו‬ ‫הד‪.‬׳ הוא ביצירת האשה חווגה עם אדם‬
‫כי אם העדר מאותו דבר ולא מצינו שאמר‬ ‫תחלתו ויאמר ה׳ אלד‪.‬ים לא טוב היות האדם‬
‫הכתוב כן בהויות דבר אחר להיות לכל דבר‬ ‫עד וד‪.‬יי לבשר אחד‪ .‬וד‪.‬חלק הששי הוא בחטא‬
‫סבותיו שמהן נמשך‪:‬‬ ‫אדם תחלתו וד‪.‬נחש היד‪ .‬ערום עד הנחש‬
‫השיאני ואובל‪ .‬והחלק השביעי הוא בעונש אדם‬
‫ר״שאלה הג׳ היא איד יאמר הכתוב הזה‬
‫והאשה וקללותיהם תחלתו ויאמר ה׳ אלד‪.‬ים אל‬
‫שבמעשה בראשית לא נגמרה מלאכת‬ ‫הנחש עד כת^ות עור וילבישם‪ .‬והחלק הח׳‬
‫היום הג־ בד‪.‬ולדת הצמחים לפי שלא היה שם‬
‫הוא מגרוש האדם מג״ע חחלתו הן האדם היה‬
‫מטר ולא אדם לעבוד את האדמד‪ .‬וכאמרם‬
‫כאד‪.‬ד ממנו עד לשמור את דרך עץ החיים‪.‬‬
‫בב״ר שעמדו הדשאים על פני קרקע ולא‬
‫־ודינני מעיר הספקות והשאלות אשר שערתי‬
‫יצאו עד שהפטיר כי הנה זה ד׳ל צורן* המטר‬ ‫בכל פסוקי ד‪,‬פ׳ הזאת וחלקיה אח״כ נבקש‬
‫בהוית ד‪.‬צמחים יצדק בהויה אשר בטבע אבל‬ ‫דח* או דרכים נאותים וראויים לתשובתם עם‬
‫בד‪.‬ויה הראשוגד‪ .‬האלהית אין ספק שמבלי מטר‬ ‫פלרושי הפסוקים;‬
‫ואדם צמחו הדשאים כמו שמבלי זכר תקבה‬ ‫השאלה הראשונד‪ .‬בפי׳ אלה תולמת השמים‬
‫וד‪.‬נחת הבצים נתהוו הדגים והעוף בחמשי‬ ‫והארץ ויקשה הפסוק הזה מג׳ פנים‬
‫וב״ח בששי כ״ש שיזכור בהכרח הוויית‬ ‫הא׳ שלא ‪T‬ענו מד‪ .‬הן התולדות שזכר הכתוב‬
‫הדשאים האדם בהכרח המטר ואין הדבר כן‬ ‫בכאן ואם נפרשם על מלאכת ששת הימים‬
‫כי המטר הוא באמת סבד‪ .‬עצמות בהויתה‬ ‫שנזכרו למעלד‪ .‬כדברי רש״י וד״ראב״ע וד‪.‬רלב״ג‬
‫הטבעית‪ .‬אבל האדם לעבוד את האדמד‪ .‬אינו‬ ‫יקשה העגין בעצמו כי לא היד‪ .‬צורך ^ י ע ה‬
‫הכרחי בהויתה הטבעית כי גם בלתו יתד‪.‬ור‬ ‫הזאת‪ .‬ויקשה עוד באמרו בהבראם ביום עשות‬
‫ד‪.‬דשאם והחוש מעיד עליו‪ .‬ועוד שאיר אמר‬ ‫ה׳ אלהים ארץ ושמים כי זה על מלאכת היום‬
‫שהיה המטר ור‪.‬אדם שנזכר כאן ממלאכת היום‬ ‫הא׳ נאמר לא על מלאכת שאר הימים שד‪.‬ם‬
‫הג‪ .‬והנה הכתוב הזה מעיד ששני דברים‬ ‫התולתת עד שמפני זד‪ .‬הוצרך רש״י לומר‬
‫קדמו לדעואים המטר והאדם שנאמר כי לא‬ ‫שד‪.‬כל נברא ביום הראשון וכבר זכרתי מד‪.‬‬
‫המטיר ה׳ אלהים על הארץ ואדם אין‪ .‬ויתחייב‬ ‫שיש בדעת הזה מהכחשת הפסוקים וגם שאם‬
‫אם כן שיהיה האדם גם כן ממלאכת היום הג׳‬ ‫היה הפסוק הזה סיום מה שכבר נזכר בספור‬
‫והוא שקר מבואר כי בששי נברא גם שהיד‪.‬‬ ‫מתולחת השמים וד‪.‬ארץ הנד‪ .‬ראוי שיכתב‬
‫ראוי שיכתוב הכתוב הזה למעלה ביום השלישי‪:‬‬ ‫למעלה בסון* היום הששי קודם פרשת ויכלו‬
‫השאלה הד׳ באמרו וא ‪ T‬יעלד‪ .‬מן ה א ת‬ ‫לא שיכתב כאן בתחלת זד‪ .‬הספור בפרשד‪.‬‬
‫והוא כי אם היד‪ .‬שבעבור שלא היד‪.‬‬ ‫פתוחה ואם מפרש תולדות השמים והארץ על‬
‫עדין אדם לעבוד את האדמד‪ .‬לא המטיר העזם‬ ‫הויית המסר והשיח שיזכור אחר זה כמו שפי׳‬
‫למד‪ .‬זה יעלה האד להשקות את פני האדמה‬ ‫הדמב״ן וקשר‪ .‬אמרו וכל שיח השדה טרם יצמח‬
‫כי היה א״כ פועל בטל עד שמפני זה פי׳‬ ‫עם וא״ו העטף שיורד‪ .‬היותו ענין אחר ולא‬
‫הגאת רב סעדיה כפי מה שספר ממנו הראב״ע‬ ‫ביאר התולדות אשר זכר ויקשה בפסוק הזה‬
‫וא ‪ T‬יעלה מן הארץ ולא אד יעלה ר״ל שאמרו‬ ‫שנית מלת בהבראם שאין לה ענין לפי שאם‬
‫ואדם אין מושך עצמו ואחר עמו כאלו אמר‬ ‫בא הכתוב לחומת הזמן היה די באמרי‬
‫ואדם אין ואין אד עולה מן ה א ת אבל פשט‬ ‫ביום עשות ה׳ אלד‪.‬ים ארץ ושמים ומד‪ .‬ענין‬
‫הכתוב אינו סובלו ויקשה הכתוב הזה ג״כ‬ ‫אפרו עוד בהבראם וחדל דרשו )ב״ר פרשה‬
‫שאין לו משפט כי לא ביאר מד‪ .‬ד‪ .T .‬טרם‬ ‫ר( בהבראם בד‪.‬׳ בראם ואני לפרש פשוטו‬
‫יהיד‪ .‬הדשא בשדה וטרם יצמח העשב‪ .‬ור״ש‬ ‫של הפסוק באתי‪ .‬ויקשה שלישית שבפסוק‬
‫פירש מילת טרם מלשון קודם וביארו שענינו‬ ‫הזד‪ .‬יקדים ראשונד‪ .‬שמים לארץ באמרו אלה‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫והראב״ע פירש שהלך האדם מיד כחיות ולא‬ ‫‪,‬עדין לא היה וכאלו נסמך לאנקלוס שתרגם‬
‫כתינוקות והוא באמת יתרון מעט ומדרגה‬ ‫;ולת טרם עד לא‪ .‬אבל אין הדבר כן כי הנה‬
‫שפלה לאדם שידמה למהירות תנועתו לב״ח‪.‬‬ ‫אנקלוס תרגם כל טרם שבתורה עד לא טרם‬
‫ואנקלוס תרגם לנפש חיה לרוח ממללא וכן‬ ‫ישכבו ואנשי העיר טרם אכלה והנה רבקה‬
‫פירשו הרמב״ן נפש חיה שתהיה חיה תמיד‬ ‫יוצאת וכלם אצלו הם לשון קדימה כי הקודם‬
‫נצחית בלתי מיתה לא נפסדת אבל כל זה‬ ‫לדבר נמצא קודם המצאו וכל טרם שיתרגם‬
‫איננו שוה לי אחר שהכתוב קרא לכל בעלי‬ ‫כן הוא סמוך משפט שאחריו הנה א’ כ טרם‬
‫חיים נפש חיה‪:‬‬ ‫יהיה בא ‪ .p‬טרם יצמח אצל אנקלוס ואצל‬
‫השאלה הח׳ בענין הגן והיא כי לא ימלס‬ ‫האמת ענינו לשון קודם לדבר אחר ומהו אם‬
‫הדבר מחלוקה אם שנאמר שהיה מטע‬ ‫כן בפסוק הזה הסמוך והנמשך לקודם ההוא‪:‬‬
‫הגן וצמיהתו בימי בראשית ממלאכת היום‬ ‫השאלה הה' באמרו וייצר ה׳ אלהים את‬
‫ד‪,‬גי כמ׳יש בב״ר )פרשה ט״ו( ופרקי ר׳ אליעזר‬ ‫האדם עפר מן האדמה‪ .‬ויקשה זה מב'‬
‫ג״כ‪ .‬ויקשה למה לא נזכר ענינו במלאכת‬ ‫פגים‪ .‬הא׳ מה ענין יצירת האדם אצל יצירת‬
‫יום ג׳ ונזכר כאן אחרי פרשת ויכלו כי אף‬ ‫הדשאים‪ .‬ורש״י כתב ואדם אין ולא היה מי‬
‫שנפרש ויטע ה' אלהים ויצמח כבר נטע‬ ‫שיכיר בטובתן של גשמים עד שבא אדם‬
‫וכבר צמח כדרך הראב״ע עדין תשאר השאלה‬ ‫והתפלל עליהם אבל זה דרך דרש הוא כי‬
‫למה לא נזכר כל דבר במקומו בסדר ראוי‬ ‫הנה שאר הדברים הטבעיים אשר ברא אלהים‬
‫והגון ולא נצטרך לסרס הפסוקים או שנאמר‬ ‫לא הוצרך אדם להתפלל עליהם ולמה א״כ‬
‫שאחרי ששת ימים עשה הגן ויקשה לזה אמרו‬ ‫יתעכב המטר עד ש־תפלל אדם עליו‪ .‬ושנית‬
‫ייסע ה־ אלהים ויצמח ה׳ אלהים כי אחרי‬ ‫שיצירת האדם ובריאתו כבר נזכרה למעלה‬
‫ששת ימי בראשית שבתה המלאכה האלהית‬ ‫ולמה נשנה כאן ספורו וחז״ל קראו ספור בריאתו‬
‫והארץ עשתה מעצמה והולידה והצמיחה ולכן‬ ‫שנזכרה ביום הששי בריאה ראשונה והספור‬
‫לא היה ראוי ליחס הכתוב הנטיעה והצמיחה‬ ‫הזה יצירה שנית‪ .‬ומי יתן ידעתי מדוע היה‬
‫הזאת אליו יתברך כאלו היתה מכלל הבריאה‬ ‫ההכפל הזה ואם היו לאדם שתי יצירות‬
‫הראשונה שנתיחסה אליו שיהיה בפי רצונו‪:‬‬ ‫ובבריתא של רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי‬
‫הגלילי כתב שנזכרה בריאת אדם ביום הששי‬
‫השאלה הט׳ באמרי ויצמח ה' אלהים מן‬ ‫דרך כלל וכאן נזכרה בדרך פרט והוא דעת‬
‫האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב‬ ‫המפרשים כלם אבל עדין תשאר השאלה ולמה‬
‫למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב‬ ‫הוצרך הכתוב לספר בריאתו דרך כלל ודרך‬
‫ורע כי הנה אחרי זכרון כל העצים שהצמיח‬ ‫פרט והיה די באחד מהם אף כי לא מצאנו‬
‫השם ועץ החיים ועץ הדעת בכללם על כלם‬ ‫כזה בבריאת שאר הדברים לזכרו דרך כלל‬
‫היה ראוי שיאמר בתוך הגן כיון שכלם היו‬ ‫ואחר כך דרך פרט‪:‬‬
‫שמה לא שיאמר על עץ החיים לבד שהוא בתוך‬ ‫השאלה הו׳ באמרו ויפח באפיו נשמת חיים‬
‫הגן ועץ הדעת טוב ורע שנזכר אחריו לא‬ ‫והוא שאחרי שזכר הכתוב כאן יצירת‬
‫ידענו אם היה בתוך הגן אם לא אלא שהאשה‬ ‫האדם למה זה לא אמר שנברא בצלם אלהים‬
‫בדברה לנחש אמרה ומפרי העץ אשר בתוך‬ ‫ודמותו כמו שאמר למעלה מברא אלהים את‬
‫הגן מורה שבתוך הגן ג״כ היה עץ הדעת‬ ‫האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר‬
‫ולכן יקשה למה לא אמר הכתוב בתוך הגן על‬ ‫ונקבה וכן בפסוק זה ספר תולדות אדם בדמות‬
‫שניהם יחד ואמרו בלבד על עץ החיים‪:‬‬ ‫אלהים עשה אותו אבל כאן בספור יצירתו‬
‫השאלה הי׳ בענין הנהרות והוא שאתה‬ ‫זאת לא זכר בו יתרון ומעלה כי אם שהיה‬
‫תראה שבפישון שזכר ראשונה הגיד‬ ‫גופו עפר מן האדמה וצורתו נשמת חיים ככל‬
‫הארץ שהיה סובב כמ״ש הוא הסובב את כל‬ ‫יתר הב׳ח המרגישים שהם שוים בזה‪:‬‬
‫ארץ החוילה והדברים שימצאו שמה באמרו‬ ‫השאלה הז׳ באמרו ויהי האדם לנפש חיה כי‬
‫אשר שם הזהב וגר אמנם בנהר השני והוא‬ ‫כמו שכתב רש״י אף בהמה וחיה נקראים‬
‫גיחון‪ .‬והשלישי שהוא חדקל זכר ה א ת לבד‬ ‫נפש חיה ומה היתרון שנתן לו בזה עליהם‬
‫שיסובבו כמ״ש הוא הסובב את כל א ת כוש‬ ‫אמנם מה שתקן בו רש״י שנשמתו של אדם‬
‫הוא ההולך קדמת אשור אבל לא זכר הדברים‬ ‫חיתה מכלם מפני שנתחדש בה דעת ודבור‬
‫שימצאו שם‪ .‬אמנם בנהר הד׳ לא זכר ה א ת‬ ‫אינו מספיק כי אין שלמות הנפשות בפחות‬
‫שיסבוב ולא הדברים שימצאו בו אבל אמר‬ ‫ויתר ואין הנפש האנושית יותר חיה מסוג‬
‫בלבד והנהר הרביעי הוא פרת‪:‬‬ ‫החיות אבל הן נבדלות באמת בעצם ובמין‬
‫סא‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫השאלה הט״ו באברו כי ביום אכלד ממנו‬ ‫השאלה הי״א למה זה בעניו הגן יחם תמיד‬
‫מות תמות‪ .‬ויקשר‪ .‬המאמר הזה מב׳‬ ‫הדברים אליו יתברד דטע ה׳ אלהיט גן‬
‫פנים‪ .‬הא׳ שזד‪ .‬המאמר מורד‪ .‬שאם לא חטא‬ ‫וגר ויצמח ה׳ אלהיט וגר ויצו ה׳ אלהיט‬
‫אדם לא היד‪ .‬בן מות אלא נצחי כאחד מצבא‬ ‫וגד‪ .‬ויקה ה׳ אלהים וגר אמנם בנהרות לא יהם‬
‫המרום וטבע חמרו והרכבתו מדרסודות יכחש‬ ‫אליו דבר מהם ואמר לבר ונהר יוצא מעדן‬
‫זה בי בל מורכב נפסד בד‪.‬כרח ומד‪ .‬שהוא‬ ‫וגר‪:‬‬
‫הכרחי שיד‪.‬יד‪ .‬אין ראד שיונח שהוא העונש‬ ‫השאלה הי״ב במה שזכר הכתוב שתי פעמים‬
‫לחוטא גם שאם לא היד‪ .‬זה כן היתד‪ .‬זו‬ ‫שהונח אדם בג״ע כי הנה ראשונה אמר‬
‫הגדולה שבקללותיו ואיד אם כן לא נזכרה‬ ‫ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם וישם שם‬
‫בתוכם אבל בהפד כי נאמר בד‪.‬ם כי עפר‬ ‫את האדם אשר יצר ואחר שהשלים זכרון הגן‬
‫אתה ואל עפר תשוב שהוא המוכיח שבטבעו‬ ‫והנהרות אמר ויקה ה׳ אלה־ם את האדם‬
‫היד‪ .‬נפסד‪ .‬וד‪,‬אופן הב' מהקושי הוא שזה‬ ‫וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכת שני‬
‫המאמר לא נתקיים כי הנה לא מת אותו היום‬ ‫המאמרים האלה אחד הוא בלי ספק‪ ,‬גם אמרו‬
‫שאכל ממנו ואם עשד‪ .‬תשובד‪ .‬היד‪ .‬ניצול מכל‬ ‫שנברא אדם לעבוד את האדמה ושהונח בגן‬
‫הקללות כי אין דבר עומד בפני התשובד‪ .‬אף‬ ‫עדן לעבדה ולשמרה הוא זר מאד כי לא‬
‫שלא זכר הכתוב דבר מתשובתו‪ .‬ומאמר מוח‬ ‫היה זה תכלית בריאתו והנחתו שמה‪:‬‬
‫תמות יורד‪ .‬על העונש לא שיד‪.‬יד‪ .‬בן מות‬
‫כדבריי הרמב״ן‪:‬‬ ‫תשאלה הי״ג בענין עץ החיים ועץ הדעת‬
‫והוא כי איד יתכן שיהיה העץ ההוא‬
‫השאלה הט״ז במאמר לא טוב היות האדם‬ ‫נותן לאוכליו חיים נצחיים כי הנה המזון‬
‫"לבדו כי מי זד‪ .‬אמר שיד‪ .T .‬אדם לבדו‬ ‫ידמה לנזון ואם כל המורכבים מהיסודות הם‬
‫שהוצרד ית׳ לומר שאינו טוב וד‪.‬נה הכתוב‬ ‫נפסדים בהכרח איד עץ החיים בהיותו נפסד‬
‫מעיד שזכר ונקבד‪ .‬ברא אותם ולא עלה א״כ‬ ‫בעצמו יתן לאוכליו נצחיות ואכל וחי לעולם‪.‬‬
‫במחשבה לד‪.‬יות אדם לבדו כ״ש שמציאות האשה‬ ‫וכן עץ הדעת איד יסבול השכל שהעץ ההוא‬
‫היד‪ .‬להכרח המין ולא היד‪ .‬אפשר להיות בלתר‪.‬‬ ‫בהיותי צומח נעדר ההרגש וכ״ש ההשכלה‬
‫ואיד אמר אם כן אעשד‪ .‬לו עזר כאלו האשד‪.‬‬ ‫יתן לאוכליו דעת ותבונה‪ .‬כי הגה הדעת לא‬
‫לעזר נבראת לא לד‪.‬ברח‪:‬‬ ‫יקנה איתר האדם כ״א במחשבה ועיח ואיד‬
‫השאלה הי״ז באמרו וייצר ה' אלד‪.‬ים מן‬ ‫א״כ היה נחמד העץ ההוא להשכיל זה באמת‬
‫האדמה כל חית השדד‪ .‬וגר וד‪,‬יא כי‬ ‫אצלי בלתי מצוייר‪:‬‬
‫מד‪ .‬עגין זד‪ .‬לכאן‪ .‬ואם בא הכתוב לספר‬ ‫השאלה ד!י״ד במה שצוה השם לאדם שלא‬
‫יצירת האשד‪ .‬למד‪ .‬זה זכר בחוד ספורד‪ .‬קריאת‬ ‫יאכל מעץ הדעת כי הנה מה שהוא‬
‫שמות לבל הב״ח שאינו מד‪.‬דרוש אף שיצירת‬ ‫שלמות האדם לא ימנעהו הטוב העליון כי‬
‫הב״ח כבר נזכרד‪ .‬ביום הששי ומה צורר‬ ‫הוא ית׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים ו ‪T‬יעת‬
‫בד‪.‬שנותה פד‪ .‬וכמו ששאלתי ביצירת האדם‬ ‫הטוב והרע הוא שלמות האדם ואיד א״כ מנעו‬
‫ויקשה בכלל זד‪ .‬שאם בא הכתוב להגיד שאדם‬ ‫ית׳ ממנו‪ .‬ואם א מתו שהיתה אכילת העץ‬
‫הניח שמות הדברים כפי הסכמתו מדחג אמר‬ ‫ההוא מזקת בהיותו עץ הדעת רע הנה א״כ‬
‫בלבד חית השדר‪ .‬ועוף השמים ולא זכר יסודות‬ ‫היה ג״כ מועיל מהצד שהיה עץ הדעת טוב‬
‫וצמחים דוממים ומחבות ושאר הנמצאים עצמים‬ ‫ולמה א״כ חסר את הטוב בעבור הרע ויותר‬
‫ומקרים שהיד‪ .‬ראוי לד‪.‬ניח להם גם בן שמות‪:‬‬ ‫היה ראד לתקנו באופן שאת הטוב יקבל‬
‫השאלה הי״ח באמרו וכל אשר יקרא לו‬ ‫ואת הרע לא יקבל אם היה העץ ההוא בכללו‬
‫האדם נפש חיד‪ .‬הוא שמו כי הנד‪ .‬נפש‬ ‫יע לא טוב ולמה זה הצמיחו השם בתוד עץ‬
‫חיה הוא שם כולל לסוג החי ואינו שם‬ ‫הגן והיה בזה נותן מכשול לפני עור ואין זה‬
‫מיוחד למין זולת מין‪ .‬ויקשה גם כן מאשר‬ ‫מפועל הטוב והמטיב יתברד ואף שנפרש עץ‬
‫בא הפסוק הזד‪ .‬ח ח ממקומו הראוי כי הוא‬ ‫הדעת טוב ורע על ‪T‬יעת המפורסמות כדרד‬
‫בא קודם ויקרא האדם שמות ודרה מהראוי‬ ‫הרב המורה עדין תשאר השאלה ואיר אס ת‬
‫שאחרי זכרון קריאת השמות יאמר שכל אשר‬ ‫הקב״ה בהחלט כי הנה האדם כפי טבעו וכפי‬
‫יקרא לו אדם הוא שמו גם כי לא יסכים עם‬ ‫חברת האשד‪ .‬והבנים ואנשי מדינתו יצטרד‬
‫זה סופיד‪ .‬דקרא שד‪.‬וא ולאדם לא מצא עזר‬ ‫בה״כרח לדעת ההנד‪.‬גה הפרסומיית בסיב והרע‬
‫כנגדו כי איד ימצא בח ‪ .T‬ובבהמה ובעוף נקבה‬ ‫‪.T‬שכל המעשי הוא מהנפש המדברת ואיד‬
‫ראויה לעזרת אדם וחברתו‪:‬‬ ‫מרחיקהו השם‪:‬‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫פב‬
‫כאלף דור וחבור האב עם הבן הוא טבעי‬ ‫השאלה הי״ט באמרו ויפל ה׳ אלהים תרדרה‬
‫בכל זמן ובכל איש כי הם מחומר אחד ואין‬ ‫על האדם וישן כי למה זה יחס התרדמה‬
‫כן האשד‪ ,‬וד‪,‬איש הנולדים בעולם בכל יום‪:‬‬ ‫הזאת לאלהים ולמה אמד תרדמה ולא שינה‬
‫השאלה הכ״ג באמרו ויד‪,‬יו שניהם ערומים‬ ‫או תנומה והיה לו לומר ויהי בעת שנת אדם‬
‫ולא יתבוששו והוא כי אם ספר הכתוב‬ ‫כי ידוע כי האדם ישן בטבעו למנוחת כחותיו‬
‫זה לשבח אדם ואשתו קללה תחשב לו לפי‬ ‫ואם הוא פועל טבעי למה ייוחס לאל כי הנה‬
‫שזה היה להם חסרון גדול שלא ידעו לכסות‬ ‫לא נתיחסו בכתבי הקדש לש״י הדברים כי‬
‫איברי המשגל‪ .‬ואם נאמר זה לגנותם יקשה‬ ‫אם להיותו סבה קרובה במציאות‪:‬‬
‫שהם עדין לא חטאו ולמה זה יספר הכתוב‬ ‫השאלה הב׳ בבריאת האשה מן הצלע ויקשה‬
‫בגנותם ‪:‬‬ ‫זה מפנים‪ .‬הא׳ למה לא נבראת האשה‬
‫באותו אופן שנברא אדם וכפו שנבראו נקבות‬
‫השאלה הכ״ד בפסוק וד‪,‬נחש היד‪ ,‬ערום וד‪,‬וא‬ ‫הב״ח עם זכריהם ונעשית מצלעו שהוא זר‬
‫שלא לבד יראה מד‪,‬ספור שהיה הנחש‬ ‫מאד‪ .‬והשני למה לא אמר בה לשון בריאה‬
‫ערום מכל חיות השדה אבל גם מאדם ואשתו‬ ‫ולא לשון יצירה אלא לשון בנין ויבן‪ .‬והג׳‬
‫היה הוא יותר ערום כיון שנצחם בטענותיו‪.‬‬ ‫שאלו חכמי האומות אם הצלע שהיא היתה‬
‫ויקשה גם כן למה התחיל דבריו בלשון אף‬ ‫ממספר צלעותיו של אדם ההכרחיות בבנין גופו‬
‫כאלו קדמה טענד‪ ,‬אחרת שאמר כמוסיף עליד‪,‬‬ ‫או נוספת עליהם ואם היתה מהצלעות ההכרחיות‬
‫אף כי אמר אלד‪,‬ים וזה לא נזכר בכתוב אלא‬ ‫שבו יתחייב שאחרי שנלקהה ממנו נשאר חסר‬
‫אם יפורעז כדברי בעל ספר העקר ם שמלת‬ ‫אבר מאבריו כל ימי חייו והוא זר בחיק‬
‫אף היא מלשון חרון אף כאלו אמר אף וחימר‪,‬‬ ‫הפועל האלהי‪ .‬ואם אמרנו שבתחלת הבריאה‬
‫יש לי על זה והוא רחוק מכוונת הכתוב עם‬ ‫נבראת הצלע ההיא מיותרת ונוספת באדם‬
‫שתחסר בו המלה הקושרת או הכינוי שהיד‪,‬‬ ‫על שאר צלעותיו ההכרחיות ימשך שיהיה‬
‫לו לומר אף יש לי כי אמר אלד‪,‬ים לא תאכלו‪:‬‬ ‫אדם נברא זר ובלתי שלם אצל הטבע הנקרא‬
‫השאלה הכ״ה במה שאמר הכתוב שהנחש‬ ‫בלשונם מוש״טיו כיון שהיה בו אבר כפול‬
‫דבר והסית והדיח לחוד‪ ,‬וד‪,‬יא דבר‬ ‫ומותרי ויהיה זה גנות בפעולה האלהית שהיה‬
‫מתמיה מאד כי הנחש לא היה בעל נפש ולא‬ ‫ראוי שתהיה בשלמותו בלי תוספת ובלי חסרון‬
‫ה־ד‪ ,‬מדבר א״כ איך הסית ור‪,‬דיח כי ההסתר‪,‬‬ ‫וכמו שאמרו בצביונם נבראו‪:‬‬
‫וד‪,‬ד‪,‬דחה אינד‪ ,‬אלא נתינת עצה וההמלכה בדבר‬ ‫השאלה הכ״א בפסוק זאת הפעם עצם מעצמי‬
‫הניסת עם סברות וראיות נותנות הסתר‪ ,‬לגדח‬ ‫ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש‬
‫והנה העצה וההמלכה נמשכים מהכח השכלי‬ ‫לוקחה זאת‪ .‬וגם זה המאמר יקשה מפנים‪ .‬א׳‬
‫כמו שיבאר הפלוסוף בספר המדות‪ .‬ואין להשיב‬ ‫שהיה לו לומר זאת האשה עצם מעצמי וגומר‬
‫שהיד‪ ,‬הנחש בתחלת בריאתו בעל שכל וששם‬ ‫ולא זאת הפעם‪ .‬כאלו היתה לו בראשונה אשה‬
‫השכל בו מי ששם אותו באדם כמו שכתב‬ ‫אחרת בלתי הגונה לו ובזאת הפעם מצא אשה‬
‫הראב״ע לחלוק כבוד לפרסים כי הנה הכתוב‬ ‫כלבבו והב׳ אמרו לזאת יקרא אשה היה לו‬
‫הכניסו תחת סוג הבלתי מדבר באמרו והנחש‬ ‫לומר אדמה כי היא נגזרת מאדם כי כן היה‬
‫היה ערום מכל חית השדה ולמתיחסים סוג‬ ‫שמו לא איש‪ .‬ויקשה ג׳ אמרו שלהיות האשד‪,‬‬
‫אחד‪ .‬ועוד שאם היה הנחש משכיל ומדבר‬ ‫לוקחת מעצמיו ובשרו היד‪ ,‬ראוי שיגזור שמה‬
‫ובחטאו שוללד‪ ,‬ממנו השכלה וד‪,‬דבור ונאלם היה‬ ‫רשמו כי רבות מנקבות הב״ח יקראו בשם‬
‫הכתוב מזכירו בתוך קללותיו כי היא היתד‪,‬‬ ‫הזכרים שלהם כמו פרד‪ ,‬מפר וסוסיא מסוס‬
‫באמת הגדולר‪ ,‬שבד‪,‬ם‪ .‬גם אין להחזיק במה‬ ‫וכבשה מכבש וזולתם רבים אם היות שלא‬
‫שכתב הגאון רבינו סעדיה ונמשכו אחריו‬ ‫נבראו הנקבות ההמה מצלעות הזכרים שלהם‪.‬‬
‫חכמי האומות שהשטן היה מדבר לא הנחש‬ ‫רמד‪ ,‬הטענד‪ ,‬שעשה בזה א״כ ומה ענין אמרם‬
‫ושכן היד‪ ,‬הענין מאתונו של בלעם שד‪,‬יא לא‬ ‫ז״ל )ב״ר פרשה י״ב( מכאן שנברא העולם‬
‫דברה מעצמה אבל מלאך ה׳ דבר בפיר‪ ,‬כי‬ ‫כלשין ‪ .vipJT‬ואולי שהשמות ור‪,‬גזרים היו כלם‬
‫אלו היה הדבר כן לא היה הנחש חוטא ולא‬ ‫מועתקים מלשון אחרת ללשוננו הקודש‪:‬‬
‫נענש‪ .‬ומציאות שטן מדבר בפי נחש הם‬ ‫השאלה הכ״ב באברו על כן יעזוב איש וגו׳‬
‫באמת דברים בלתי מצויירים אבל הבי* המה‬ ‫והיא כי מה הטענה שבעבור שהיתה‬
‫מעשה תעתועים‪ .‬גם אין לומר שהיד‪ ,‬דבור‬ ‫חוד‪ ,‬עצם אדם ובשרו לכן יעזוב איש את אביו‬
‫הנחש על דרך נס כי לא יעשה ה׳ נסים ודרד‬ ‫יאת אמו ידבק באשתו כי הנה מה שצדק‬
‫פלא לתכלית רע גם שלא אמר הכתוב בעניו‬ ‫באדם לא יצדק' בעזאר אנשים הרחוקים ממנו‬
‫סג‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבגאל‬ ‫בראשית‬
‫מיד שקרא יצא מבלי בקשה ולא חפוש ובכלל‬ ‫הנחש ויפתח אלהיט את פי הנזזש כמו שאמר‬
‫)ד‪,‬בקשד!( ]המעשה[ הזאת למהנתחבא הלא ‪r p‬‬ ‫באתון בלעם בעבור שהיה על דרך פלא‪:‬‬
‫אדם מה שאמר ראש המשוררים)תחלים קלם ז׳<‬ ‫השאלה הכ״ו מי מגיד לנחש דבר השם‬
‫אנה אלד מרוחך ואנד‪ ,‬מפניך אברח‪ .‬אם אסק‬ ‫ומצותו לאדם אשר צוהו לבלתי אכול‬
‫שמים שם אתר‪ .‬ואציע וגו׳‪:‬‬ ‫מעץ הדעת ומאין באת להם הנבואה הזאת‬
‫השאלה הל״א בתשובת אדם אל האלהים על‬ ‫האם היה חוזה או קוסם קסמים מעונן מנהש‬
‫מה אמר לו איכה שהשיבו את קולו‬ ‫ומכשף או איך הגיעה אליו ה ‪T‬יעה הנעלמה‬
‫שמעתי׳ בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא‬ ‫הזאת ואיך הבינה האשד■ דברי הנחש וצפצופו‬
‫וזה כי למד‪ ,‬לא השיבו הנני כי היא היתת‬ ‫האם היתה היא מבינה צפצוף נחשים ועקרבים‬
‫התשובד‪ .‬הד‪,‬גונה למאמר איכה‪ .‬ולמה אמד‬ ‫או היה הנחש קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה‬
‫ואירא כי ערום אנכי והיד‪ .‬לו לומר ואבוש‬ ‫באצבעותיו והבינה האשה מתוך הרמיזות כונתו‬
‫כי ערום אנכי ואכלם ועוד כי איך אמר שהיו‬ ‫כמו שכתב ג״כ הראב״ע באמת כל זה הוא‬
‫ערומים וד‪.‬נה כבר עשו להם חגורות ומה‬ ‫דבר התול לפי שהרמיזות הוא מפועל השכל‬
‫היתד‪ ,‬טענתו בזה כיון שקודם זה היו ערומי)*‬ ‫ומי שאינו משכיל אינו רומז‪:‬‬
‫ולא נדזבאו גם כי שאר הב״ח היו ג״כ ערומים‬ ‫השאלה הכ״ז במאמר הנחש ונפקחו עיניכם‬
‫ואינם מתחבאים הרי לד בזה ה׳ צדדים מהטעות‬ ‫והייתם כאלהים יידעי טוב ורע שיחם‬
‫בתשובה הזאת והנד‪ .‬לא הוכיחו הקב״ה על ‪.T‬ם‬ ‫ידיעת הטוב וד‪.‬רע לאלהים ומד‪ ,‬שתרגם אנקלום‬
‫בהיותם דברים גלוים ומבוארים‪:‬‬ ‫רברביא אין מקום לו שאז לא היו בעולם‬
‫השאלה ר‪,‬ל״ב במאמר השם מי הגיד לו כי‬ ‫רברביא לשיאמר עליהם כן אף כי חז״ל אסרו‬
‫ערום אתר‪ ,‬כי הוא יראה מאמר בטל‬ ‫וד‪.‬ייתם כאלהים יוצרי עולמות ואם היתה‬
‫לפי ישיוכל אדם להשיבו שהוא מעצמו השיגו‬ ‫ידיעת הטוב והרע מד‪,‬מפורסמות שנאסרו לאדם‬
‫וידעו ולא היה צריך לאדם שיודיעהו לו כי‬ ‫מפני שלמותו איך תפול באל יתברך הידיעה‬
‫זהו מכלל המוחשות שאדם מבלי מגיב ישיב‬ ‫ההיא ‪:‬‬
‫^ ו אם הוא ערום או מלובש‪ .‬גם שהמאמר‬ ‫השאלה הכ״ח באמרו ותרא האשד‪ ,‬כי טוב‬
‫הזה מי הגיד לך וגו׳ הוא בלתי הגון כאלו‬ ‫העץ למאכל ונחמד העץ להשכיל‪ .‬והיא‬
‫ייטב בעיני ה׳ שלא יבא אדם לכלל דעת אם‬ ‫כי איך ראתה האשד‪ ,‬כל זה אם עדין לא אכלה‬
‫הוא ערום אם לא‪:‬‬ ‫ממנו ולא נגעה בו ועוד שאם האל יתברך‬
‫השאלה הל״ג למד‪ .‬לא שאל יתברך לנחש‬ ‫אמר כי ביום אכלו ממנו מות מות וד‪,‬נהש‬
‫מה זאת עשית כמו ששאל לאדם‬ ‫אמר לא מות תמותון למה זד‪ ,‬האמינד‪ ,‬האשד‪,‬‬
‫ולאשתו ובב״ר )סנהדרין דף כ״ט ע״א( אמר‬ ‫דברי הנחש ולא האמינה דברי השם‪ .‬ומה‬
‫רבי יוחנן מכאן שאין טוענין למסית אבל‬ ‫הראיה והמופת שעשה הנחש לאמת דעתו שהיה‬
‫זה דרך דרש הוא‪ .‬ואם נאמר על היות הנחש‬ ‫טוב העץ למאכל ולא רע כדבר השם‪ .‬וד‪,‬נד‪.‬‬
‫בלתי משכיל לא נכלל בצואה ולא בגדר‬ ‫אנחנו לא נאמין לנביא אשר ידבר בשם ה׳‬
‫החטא ולכן לא שאלו אליו וקשה ולמה אם כן‬ ‫לקיים מצותו כי אם בעשותו נסים ונפלאות‬
‫נתקלל ונענש‪:‬‬ ‫לאמת נבואתו ואיך א״כ האמינה האשה בדברי‬
‫השאלה הל״ד בקללות הנחש וענשו שהם‬ ‫הנחש אשר דבר כנגד מצות השם וביטול‬
‫כפי הנראה דברים טבעיים נמשכים‬ ‫דברו מבלי ראיה ולא מופת והוא מתמיד‪ ,‬מאד‪:‬‬
‫מטבעו וצורתו המיניית ואינם עונש ולא קללה‬ ‫השאלה הכ״ט באמרו ותפקחנה עיני שניהם‬
‫לפי שהארציית שבו אם עליו נאמר ארור‬ ‫וידעו כי ערומים הם שהיה ראוי שיאמר‬
‫אתר‪ ,‬הוא כפי• טבעו וכן מציגו ב״ח אחרים‬ ‫ויתבוששו כי ערומים הם וכמ״ש ויד‪,‬יו שניד‪,‬ם‬
‫וצמחים שהם ארסיים ומזיקים לבני אדם ואינם‬ ‫ערומים ולא יתבוששו כי לא נתחדשה להם ראיה‬
‫ארורים כי עכ״פ מציאותם טוב מהעדרם במו‬ ‫ולא ידיעה שהיו ערומים מבלי לבוש כי יודעים‬
‫שזכר הפלוסוף וכן על גחונך תלך אינו עונש‬ ‫היו אותו תמיד אבל נתחדשה להם הבושה שלא‬
‫כי אם טבע וכמה מהדגים וד‪.‬שרצים יש‬ ‫היתד‪ ,‬לד‪,‬ם עד כד‪:,‬‬
‫שאין לד‪,‬ם רגלים‪ .‬ומהם יש שרגלים להם רבים׳‬ ‫השאלה הל׳ במד‪ ,‬שנתחבא האדם ואשתו‬
‫מאד קצתם לד‪,‬ם כרעים וקצתם אין להס‬ ‫אח״כ בשמעם את קול ה׳ אלהים מיד‬
‫כרעים כי התמונות האלה נמשכות לצורות‪.o,T‬‬ ‫יצא אדם ולא זכר הכתוב שיצאת אשתו‬
‫המיניות וכפי הכרח פעולותיו־‪,‬ם כמו שנזכר‬ ‫והנר‪ ,‬כשנתחבאו ב ‪T‬וע היה שיקראוד‪,‬ו האל‬
‫בספר ב״ח אם כן על גחונך תלד אינו בנחזד‬ ‫ואם היד‪ ,‬דעתו לצאת לדבר עמו למה נחבא‪.‬‬
‫קללה ולא עונש כמו שאינו בתולעים האתכית‬ ‫ואם רצה להסתר מלפניו ושלא יראה למה‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫&ד‬
‫שלא חטא אדם מעולם‪ .‬אם הא׳ שאמר ארורה‬ ‫ולדגים שבים שאין להם רגלים ולא סנפיר‬
‫האדמה בעבורך שפירשו בו שתצטרך לעבודה‬ ‫וקשקשת ואין מקום לדרוש סבה בכמו אלו‬
‫לפי שהגה קודם החטא אמר הכתוב ואדם‬ ‫הסגולות כמו שלא ידרוש בשאר ב״ח למה‬
‫אין לעבוד את האדמה‪ .‬ואמר ויניחהו ה׳‬ ‫ילך זה בשתי רגלים וזה בארבע וככה במה‬
‫אלהים בג״ע לעבדה ולשמרה מכלל שצריכה‬ ‫שנאמר בנהש ועפר תאכל אין ראוי ליהסו‬
‫היתה האדמה להעבד אפי׳ שלא חטא‪ .‬והב׳‬ ‫לעונש לפי שהוא מזון מיוחד לנחש שבו יוזן‬
‫שאמר בעצבון תאכלנה שפי׳ העבודה עוד‬ ‫ובו יחליף התכתו באופן שישמור מציאתו ומה‬
‫ישאר העובד בעצבון עד אשר ירד הגשם והשלג‬ ‫שזה דרכו הוא מזון טבעי לא עונש‪ .‬וכן‬
‫מן השמים לרוות את הארץ לפי שג״כ אמר‬ ‫‪.‬איבת הנחש והאשה וזרעה הוא דבר מחוייב‬
‫הכתוב קודם החטא וכל שיח השדה טרם יצמח‬ ‫כפי הטבע להיות הנחש ארסיי וטבעו מנגד‬
‫כי לא המטיר ה׳ אלהים מכלל שהיה המטר‬ ‫לטבע האדם וכל דבר שהוא להפכו ומנגדו‬
‫הכריח בהולדת הצמחים ואין שני הדברים האלה‬ ‫יחייב האיבה בטבע וכן הוא ישופך ראש ואתה‬
‫א״כ ע״ד העונש כי דבר ם טבעיים הם בארץ‪.‬‬ ‫תשופנו עקב הוא דבר מחוייב כפי הטבע‬
‫ואם הג׳ שקוץ ודרדר תצמיח לו לפי שזהו‬ ‫לא על צד העונש לפי שהאדם נצב הקומה‬
‫מהמותרות וידוע שבכל הדברים המורכבים‬ ‫וכאשר יארוב לנחש יכהו על קדקדו וירצץ‬
‫יצמח בהם חלק מה מותר בלתי מועיל ואולי‬ ‫מוחו כי תנועתו היא מלמעלה למטה והנחש‬
‫שיזיק וזה מבואר‪ .‬והיה א״כ הקח והדרדר‬ ‫מצד שפלותו כאשר יארוב לאדם יאחזנו בעקבו‬
‫הנולד בתוך התבואות דבר טבעי בהכרח ומותר‬ ‫הקרוב אליו‪:‬‬
‫החומר ולא עונש ואם הד׳ ואכלת את עשב‬ ‫השאלה הל״ה בענשי האשה שכפי הנראה‬
‫השדה אינו עונש לפי שקודם חטא אדם נגזר‬ ‫הם גם כן דברים טבעיים ולא באו על‬
‫עליו זה כמ״ש בבריאתו הנה נתתי לכם את‬ ‫צד העונש ואם הראשון בעצב תלדי בנים‬
‫כל עשב זורע זרע‪ .‬ואם הה׳ שאמר בזעת אפך‬ ‫אם הי׳ שנאמר על מה שיקרה בעת יצירת‬
‫תאכל לחם שפירשוהו על יגיעת המלאכות‬ ‫הולד בבטנה לפי שבהעצר דם הנדות בהולד‬
‫הצריכות ’‘אכול לחם אבירים טחינה ורקוד‬ ‫הולד מאותו העצר יתחדשו בבטן המלאה חבלים‬
‫ואפיה ושאר המלאכות שבלחם אין ספק שאינו‬ ‫ועלופים וכאבים גדולים וכן צער ההריון שזכר‬
‫עונש כי אם מלאכה נכבדת ותענוג להמציא‬ ‫באמרו והרונך הוא ג״כ טבעי לפי שבעת‬
‫מזון נבחר מסכים לחיי האדם ולאורך ימיו‬ ‫גדול העובר וצמיחתו משך ט׳ חדשים יתפשטו‬
‫בטבע כמ״ש )תחלים ק״ד ט ( ולחם לבב‬ ‫ויתנפחו עצבי האם גם יתנועע ויתרוצץ הבן‬
‫אנוש יסעד‪ .‬וידוע שבבריאת האדם לא נאמר‬ ‫בקרבה ותאמר א״כ למה זה אנכי‪ .‬וכן השלישי‬
‫שתוציא הארץ גלוסקאות אבל אמר הנה נתתי‬ ‫שהוא בעצב תלדי בנים הוא דבר טבעי בצאת‬
‫לכם את כל עשב והמלאכה תעזור אל הטבע‬ ‫גשם גדול ממקום צר שיחוייב בהכרח שימתחו‬
‫והיא אשר המצ‪-‬אה היגיעות ההם בעשיית‬ ‫העצבים אשר בצואר הרחם ויתחדשו ממנו‬
‫הפת לתכלית התענוג ותאות המזון הטוב‪ .‬לא‬ ‫צירים וחבלים ליולדה וכמו כן יתחדשו לנקבות‬
‫בדרך עונש הנה א״כ כל הדברים שנאמרו‬ ‫הב״ח הבלתי מדברים אשר לא אכלו מעץ‬
‫בעונש אדם היו טבעיים אליו ולא בדרך קללה‬ ‫הדעת כמי׳ש )איוב ל״ט א ( הידעת עת לדת‬
‫ועונש ;‬ ‫יעלי סלע תכרענה ילדהן תפלחנה וגר חולל‬
‫השאלה הל״ז למה זה במ״ש ית׳ כי שמעת‬ ‫אילות תשמור הנה א״כ בעצב תלדי בנים‬
‫לקול אשתך ותאכל מן העץ ולא נא׳ כזה‬ ‫הוא דבר טבעי לא ע־־צ העונש וכן הרביעי‬
‫אל האשה כי שמעת לקול הנחש ותאכל מן‬ ‫ואל אישך תשוקתך הוא דבר טבעי כתשוקת‬
‫העץ‪ .‬וידוע שיותר מגונד‪ ,‬היה שתשמע האשד‪.‬‬ ‫החומר לצורה כן תשוקת הנקבה לזכר מאיזה‬
‫אל הנחש משישמע האדם לקול אשתו ושניהם‬ ‫מין שיהיה וכן החמשי שאמר והוא ימשול‬
‫נצטוו שלא יאכלו מן העץ ולכן היה ראוי‬ ‫בך הוא דבר טוב ומועיל להיות כל איש שורר‬
‫שיוכיחם ישוה ויקשד‪ .‬עם זה אמרו לאדם‬ ‫בביתו לפי שכל הנהגה תעלה לראש אחד כמו‬
‫בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמד‪,‬‬ ‫שהוא גלגל אחד מקיף ומנהיג בכל ולב אחד‬
‫כי בידוע כי אחרי מות האדם ושובו אל‬ ‫שוטר ומושל בגוף ומלך אחד יהיה לכלם‬
‫האדמה לא יאכל לחם בזעת אפו ולא ביתד‪:.‬‬ ‫כאנשי העיר ולכן היה הראוי שימשול האדם‬
‫השאלה הל׳׳ח באמרו ויקרא האדם שם אשתו‬ ‫באשתו כמו שתמשול הצורה בחמרה ואין לנו‬
‫חוה כי היא היתד‪ .‬אם כל חי ויקשר‪.‬‬ ‫א״כ בזה עונש ולא קללה לאשה‪:‬‬
‫זה מג׳ פנים‪ .‬הא׳ למה נזכר זה אחרי הקללות‬ ‫השאלה הל״ו בעונשי האדם שיראה שהם כלם‬
‫וקודם עשיית הכותנות‪ .‬הב׳ ומה ראה האדם‬ ‫דברים טבעיים ג״כ ומהכרח החומר אף‬
‫פה‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫תמיד בפרשה וד‪,‬אדם ידע אלא ה׳ אלד‪,‬ים שני‬ ‫לקרא לאשתו שם חדש בהיות שכבר קראה‬
‫השמות בחבור אם לא בדברי הנחש ודברי‬ ‫אשה‪ .‬והג׳ למה קראה חוה בי בבחינת היותח‬
‫האשד‪ .‬עמו שתמיד זכרו שם אלהים ולא השם‪.‬‬ ‫אם כל חי היה ראוי לקרא חיה אבל לא חוח‬
‫הנכבד ומד‪ ,‬ענין מאמרם ז״ל )ב״ר פרשד‪ ,‬י״ב(‬ ‫ועם חיות שהוא״ו והיו״ד מתחלפים תמיד‬
‫נזכר שם מלא על עולם מלא וד‪,‬וא מאמר‬ ‫השאר השאלה למה לא קראה חיה באותיותיה‬
‫שגור בדברי הראב״ע ולא בארו בשום מקום‪:‬‬ ‫כי אם חוה באותיות מתחלפות אף שאמרו‬
‫אלה הם מועדי הספקות אשר ראיתי ושערתי‬ ‫כי היא היתד‪ ,‬אם כל חי יראה בלתי צודק‬
‫בפרשת הגדולה וד‪,‬חמורה הזאת כפי‬ ‫כי היא היתד‪ ,‬אם כל מין האדם לא אם כל‬
‫פשוטי הכתובים וד‪,‬ם מ״ב שאלות עם חיות‬ ‫סוג החי הכולל למדבר ולבלתי מדבר‪:‬‬
‫שרבות מהן השתרגו לשנים או ג־ שרגים ויותר‬ ‫השאלה הל״ט במאמר הן האדם היה כאחד‬
‫מד‪,‬ם וסימן השאלות הכוללות הנזכרות פה‬ ‫ממנו לדעת טוב ורע והיא כי הטוב‬
‫ה׳ ב״ם סיני בקדש‪:‬‬ ‫והרע אינו מן מושגי האל ית׳ כ״ש שיד‪,‬יה‬
‫ו א ח רי ההערות האלה המקיצות נרדמים‬ ‫האדם שוה לרוחניי׳ בידיעה וד‪,‬שגד‪ .‬שכלית‬
‫אקומד‪ ,‬נא ואסובבר‪ ,‬בעיוני ואבקשה בינר‪.‬‬ ‫ולא בידיעת הטוב וד‪,‬רע ולא בזולתו מחהשגוו^‬
‫דרך או דרכים כפי הפרשה וישוב פסוקיר‪.‬‬ ‫אף שהנה קודם חטאו לא היה אדם יודע‬
‫באופן יותרו השאלות כלם ולא ישאר ערעור‬ ‫טוב ורע ואיד ה ‪ ,T‬א״כ כא׳ מצבא המדום‬
‫ולא ספק בדברי תורת ה׳ תמימד‪ ,‬ויהי׳ זה‬ ‫וכאלו הצדיק הקב״ה בזה את דברי הנחש‬
‫באופן לא יחלוק השכל על הדת ולא תטד‪,‬‬ ‫שאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע וד‪,‬נד‪.‬‬
‫תורד‪ ,‬מר‪.‬מושכל האמתי כי ישרים דרכי ה׳‬ ‫אנקלום תרגם הפסוק לא כפי פשוטו כי הוא‬
‫אין בד‪,‬ם נפתל ועקש‪:‬‬ ‫פי׳ הן האדם היד‪ .‬בלתי נקשר עם מלת ממנו‬
‫ואומר שהפרשד‪ .‬הזאת בכללה וחלקיד‪ .‬יש‬ ‫ושענינו הן האדם היה כאחד המיוחד בין שאר‬
‫מהמפרשים פירשוד‪ ,‬כפי פשט הכתובים‬ ‫הנמצאים השפלים‪ .‬אבל ממנו ומעצמו היה לו‬
‫ובדרך הזה הלך רש״י וד‪,‬רמב״ן וגם הראב״ע‬ ‫לדעת טוב ורע‪ .‬והרב המורד‪ .‬בספר המדע נטה‬
‫הסביר פנים לדרך הזה באמרו שהיו הדברים‬ ‫לפירוש הזה ובפירוש הכתובים אודיעך כמה‬
‫כמשמעם אבל בלי ספק הוא לא כן ידמד‪ ,‬ולבבו‬ ‫נטי מאמתת כונתו לפי פשוטו‪:‬‬
‫לא כן יחשוב כפי מה שהעיר אח״כ ברמזיו‬ ‫השאלה המ׳ ביתור וההכפל שבא בפסוקים‬
‫וכבר ישיג לדרך הזה הפשטי רוב הספקות‬ ‫האלו וד‪.‬וא שאחרי שאמר הכתוב וישלחהו‬
‫שזכרתי בשאלות‪ .‬ור‪.‬דרך הב׳ הוא שאין הספור‬ ‫ה׳ מג״ע לעבוד את האדמד‪ .‬אמר ויגרש את‬
‫הזח כפי פשוטו ולא היד‪ .‬ממנו דבר אבל‬ ‫האדם וד‪.‬וא הכפל מבואר אחרי שאמר וישלחהו‬
‫הוא כלו צורר‪ ,‬ורמז המשליי חה דרך חרב‬ ‫עד שמפני זה ארז׳׳ל מלמד שנתן לו חקב״ר‪.‬‬
‫המורד‪ .‬בפרקים מח״א ופלח״ב והוא ג״כ באמת‬ ‫גרושין כאשד‪:,‬‬
‫דרך הראב׳׳ע וזה סודו‪ .‬וד‪,‬רלב״ג ג״ב בפירושו‬ ‫השאלה המ״א באמרו וישכן מקדם לג״ע את‬
‫לתורה וכל האוחזים דרכם וזזוותים מימ ‪.T‬ם‬ ‫הכרובים ואת להט החרב המתהפכת‬
‫בפיהם ירצו סלה‪ .‬עם היות שיתחלפו בצורה‬ ‫לשמור את דרך עץ החיים‪ .‬כי הנה לא ידענו‬
‫וד‪,‬ד‪,‬משל שכל א׳ נמשך לשפתו אבל הצד השוד‪.‬‬ ‫מד‪ .‬המה הכרובים האלו שד‪,‬שכין שם ומהו‬
‫שבהם שכוונת הפרשה כלה או רובה היא כפי‬ ‫להם החרב מבלי חרב האם הכרובים הם‬
‫הנסתר לא כפי הנגלה‪ .‬האמנם יפלו על הדרך‬ ‫המצויירים במקדש על ארון העדות שהוא‬
‫הזד‪ .‬הצוריי ספקות גדולות‪ .‬מד‪,‬ם שאם היד‪.‬‬ ‫רמז לשכלים הנבדלים‪ .‬או אותם שראה יחזקאל‬
‫כל מד‪ ,‬שנכתב מהתחלת התורה עד פד‪ .‬מהבריאה‬ ‫במראה השנית שהוא לפי דעת הרב המורה‬
‫הראשונה ספור אמיתי כסי פשוטו וכן אחרי‬ ‫רמז לגלגלים או מה חיו אלה‪ .‬ויקשה ג״כ אם‬
‫הפרשה הזאת כל דברי הספר ה ז ה ה ם ספורים‬ ‫‪ ,r n‬עץ הזזיים בתרך הגן למה לא אמר‬
‫אמתיים כפי פשוטם איך יתכן שנ׳ שבאמציעתם‬ ‫לשמור את דרך הגן ואמר בפרט לשמור את‬
‫נכנסה פרשה גדולה כזאת שאין בד‪ .‬ספור כלל‬ ‫דרד עץ החיים כאילו הורשה האדם לבוא‬
‫ואין פשוטה אמיתי אבל היא חכמד‪ ,‬עיונית‬ ‫אל הגן ולאכול מפריו ומטובו זולת מעץ החיים‬
‫מהטבע והאלהית‪ .‬ומד‪,‬ו הקשור אשר יד‪.‬יה‬ ‫שנשמר ממנו ואין הדבר כן כי מכל הגן‬
‫לה א״כ עם מה שקדם אליד‪ ,‬וד‪,‬נמשד אחריה‬ ‫היה מגורש ולא לבד מעץ החיים‪:‬‬
‫האם נאמר שהיתר‪ ,‬הפרעזה הזאת במדרגת‬ ‫השאלה המ״ב למה בכל הפרעוד‪ ,‬הזאת נאמר‬
‫כפר איוב שאמרו שעשאו מרע״ד‪ ,‬כפי חקירתו‪.‬‬ ‫תמיד בזכירת שם העליון ה׳ אלד‪.‬ים‬
‫הנד‪ ,‬אם היה הדבר כן לא היה ראוי לכתבה‬ ‫לא אלד‪,‬ים בלבד כמו שנזכר בכל מעשה‬
‫בתוך ספורי התורה כי אם ספר בפני עצמו‬ ‫בראשית ולא שם ידדד בלבד כמו שנזכר‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫פו‬
‫שתתבוננהו מאד זכרו בריאת אדם בששת ימי‬ ‫כספר איוב רמהם שאם נתיר לעשות צורה‬
‫בראשית ואמר זכר ונקבד‪ ,‬ברא אותם וחתם‬ ‫בחלק הזה ממעשה בראשית ולהוציא הכתובים‬
‫הבריאה כלד‪ ,‬ואמר ויכלו השמים והארץ וכל‬ ‫מפשוטם ולהמשך אחר המושכל מי המובע‬
‫צבאם‪ .‬ופתח פתח אחר לבריאת חוד‪ ,‬מאדם וזכר‬ ‫שנעשה ג״כ צורה במלאכת ששת הימים ונאמר‬
‫עץ החיים ועץ הדעת ודבר הנחש וד‪,‬ענין‬ ‫ג״כ שאינם כפי פשוטם כי זה וזה מעשה‬
‫ההוא‪ .‬וזכר שזה כלו היה אחר שהושם אדם‬ ‫בראשית הן ונתבטלה ג״כ אמונת הדוש‬
‫בג״ע וכל החכמים מסכימים שזה כלו היד‪,‬‬ ‫העולם שנלמוד מפשטי הכתובים‪ .‬ומה ישיב‬
‫ב־ום הששי ושלא נשתנד‪ .‬ענין בשום פנים‬ ‫הרב המורל‪ ,‬כשיתן הדין לפני רשל״ע מי‬
‫אחרי ששת ימי בראשית ולזה לא יהחק דבר‬ ‫התיר לו לעשית צורה בקצת מעשה בראשית‬
‫מן הענינים ההם כמו שאמרנו שעד עתד‪ ,‬לא‬ ‫ובקצת לא או אם חשב מחשבה לעשותה‬
‫היד‪ ,‬טבע נח לדברים ועם זה כבר זכרו‬ ‫בכלה‪ .‬ומהם שאם נתיר הרצועה לעשות צורה‬
‫חכמים דברים אשמיעם לך מלוקטים‬ ‫בפסוקים ולהוציאם מידי פשוטם יתחייב ממנו‬
‫ממקומותיד‪,‬ם ואעירך ג״כ על דברים כמו‬ ‫קציצה בנטיעותיה כי תתפשט הצרעת ותבא‬
‫שהעירו הם ז״ל וכר‪ .‬הנך רואה בעיניך‬ ‫ג״כ לעשות צורה וחקויים במצות התורה חקותי׳‬
‫מהמאמרים שלא היה דעת הרב היות כל מ״ב‬ ‫ומשפטיד‪ ,‬כי אם היה מותר בקצתה הותר בכי‘ה‬
‫משל כי אם קצתו ושכל מה שנזכר במעשר‪,‬‬ ‫ואחשוב שהספקות שהגיעו אצל הרב החסיד‬
‫ששת הימים מבריאת שמים וארץ וד‪,‬נמצאים‬ ‫רבינו נסים הביאוהו להמנע מלפרש הפרשי־‪.‬‬
‫כלם ובריאת האדם ואשתו עד סוף פרשת‬ ‫הזאת כי לא עצר כח נגד בני עמו לפרשה‬
‫ויכ■‘ ו אין בהם משל כלל כי היר‪ ,‬אצלו הכל‬ ‫על צד הצורה‪ .‬וכפי פשוטה לא יכול לה‪ .‬ויאמר‬
‫כפשוטו ולכן תראה שבאותו פ״ל ח״ב בכל‬ ‫בלבו אשמרר‪ ,‬לפי מחסום‪ .‬ולכן בפירושו‬
‫מד‪ ,‬שביאר הרב במלאכת ששת הימים לא‬ ‫שהתחיל לעשות בתורד‪ .‬דילג מפרשת אלה‬
‫עשה פירוש צוריי ולא רמז כלל אבל עשה‬ ‫תולדות השמים והארץ עד וד‪,‬אדם ‪ VT‬את‬
‫בהפך כי הוא השתדל השתדלות נמרץ לקיים‬ ‫חוה אשתו כי פחד פן ישכנו נחש בלי לחש‬
‫אמינת החדוש המוחלט וקבל הפסוקים כלם‬ ‫ולכן לא פי' בכל פסוקי הפרשה הזאת דבר‬
‫כפי פשוטיהם‪ .‬אמנם ענין העצים ור‪,‬נחש ויצירת‬ ‫קטן או גדול וקרוב לזה עשה הרמב״ן רבו‪.‬‬
‫האשח מן הצלע חשב הרב שאינו כפי פשוטו‪.‬‬ ‫כי עם היות שלא מנע הביאור בהחייט מכל‬
‫והנה הביאו לזה ראשונה קושי הדברים בעצמם‬ ‫הפרשה‪ .‬הנד‪ ,‬הסתיר פניו ברוב הפסוקים ולא‬
‫והמנעותם כמו שהעירותי בשאלה הי״ג וד‪,‬י״ד‬ ‫ביאר בהם דבר‪ .‬לא כן אנכי עמדי כי לא‬
‫והט״ו והכ״ה ור׳כ״ו והכ״ז והכ״ח והל״ד והל״ה‬ ‫אוכל המלט מחוות דעי בזה וראשונד‪ ,‬אלמד‬
‫והל ׳ו שהמר‪ ,‬מורות על המנעות מד‪ ,‬שיורו‬ ‫זכות על הרב והאוחזים דרכו במה שפירשו‬
‫הכתובים כפי פשוטם‪ .‬ור‪,‬תורה האלהית לא‬ ‫הפרשד‪ ,‬בדרך צוריי וד‪,‬משליי והוא שהנה‬
‫תורישנו דעות כוזבות ולא אמונת הנמצאות‬ ‫במצוות התורה חקותיד‪ ,‬ומשפטיה לא מלאם‬
‫חלייה ולכן היה מן הראוי שיפורשו פסוקים‬ ‫■לבם ולא עלה על רוחם להוציא הכתובים‬
‫אלו באופן מביא אל המושכל ולא אל הבטל‬ ‫מפשטם חלילה‪ .‬לפי שכל הבר שיש בו‬
‫והנמנע וגם מצא הרב לזר‪ ,‬הוראה גדולה‬ ‫■רעשה קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם לשמור‬
‫בפסיקי התירר‪ ,‬ור‪,‬וא שביום הר נזכרה בריאת‬ ‫ולעשות‪ .‬וכן בספור מעשה בראשית בששה‬
‫אדם ואשתו שנאמר זכר ונקבר‪ ,‬ברא אותם‬ ‫הימים לא עשה הרב פ־רוש ולא נטיח מפשט‬
‫ומה שדבר וצוד‪ ,‬השם לד‪,‬ם ומד‪ .‬שמנה למאכלם‬ ‫הכתובים כפי מה שד‪,‬ע ‪T‬ה עליו התורד‪ ,‬להיות‬
‫ונשלם הספור כלו עם פר־סת ויכלו ולכן כל‬ ‫זזמונת הדוש העולם מקובלת אצל האומה‪ .‬אבל‬
‫מה שנזכר אח״כ ביצירה השנית שהוא הכפל‬ ‫בספורי עצי הגן ויצירת האשד‪ ,‬ומן הצלע‬
‫מבואר ועם חלוף גדול באופן יצירת האשד‪,‬‬ ‫ודברי הנחש מלאו לבו לד‪,‬וציאם מידי פשטם‪.‬‬
‫חיה ראוי מפני היתור וההכפל והשנוי הזד‪.‬‬ ‫אם מפאת הסברא השכלית ואם מפאת הראות‬
‫עם זרות הפשט וד‪,‬מנעו שיפורשו הדברים‬ ‫מד‪,‬ערות דברי חז״ל כמו שאבאר‪ .‬וכבר ביאר‬
‫הד‪,‬ם באופן אחר מן החכמד‪ ,‬כדי שלא יד‪,‬א‬ ‫היב זה בסוף פכ״ט ח״ב ובפ״ל שאחריו כי‬
‫הוי^ק על המושכל ולא מותר על מד‪ ,‬שנזכר ביום‬ ‫הנה בפכ׳״ט הביא בסופו שתי הקדמות ובראשונה‬
‫)הד( ]ר[‪ .‬וד‪,‬נה נסתייע הרב ג״כ מדברי חז״ל‬ ‫אמר שכל מה שנזכר במ״ב בתורה אינו כלו כפי‬
‫אם במה שאמרו בב״ר על ויכלו השמים וד‪,‬ארץ‬ ‫פשוטי וכר ואמר עוד ז״ל ובביאור אמרו‬
‫מהחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר‬ ‫מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר‬
‫דבר ומכאן ואילך כבוד אלהים חקור דבר‪.‬‬ ‫הבר ואמרו זה אחר שזכר מה שברא ביום‬
‫שרצוי בזה שכל מה שנזכר במלאכת ששת‬ ‫הששי ע״כ ובפ״ל אמר ז״ל וממה שצריך‬
‫פז‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫הימים אין ראוי לעשות בו צורה ורמז אלא אדם ואשתו והעדות דברי חכמינו ז״ל‪ .‬ויאמר‬
‫ללקחו כפי■ פשוטו עם היות שלא ידענו אופן הרב שיהיה הספור הזה כספור הסולם שראה‬
‫הבריאה ועמקה וזהו הסתר דבר ומכאן ואילו יעקב והחיות שראה יחזקאל ש ‪T‬וע הוא שלא‬
‫ר״ל היצירה שנזכרה שנית וענין עצי הגן היה סלם מוצב ארצה עד לשמים ולא החיות‬
‫וספור הנחש הם בכלל הקור דבר לפי שיש שזכר אלא הכתובים בספרי הקדש מהם שיגית‬
‫בהם תוך ואין החקירה בהם ובמה שירמזו ולא ירמוזו דבר כספור המבול וספור סדום‬
‫חטא כלל ולכן אמר הרב שפתח הכתוב בזה ועמורה‪ .‬ויש ספורים שהם כלם רמז ואין‬
‫פתח אחר ביצירה שנית והוא אשר חשב בהם הגדה פשטית כלל כסלם וכחיות אשר‬
‫לעשותו משל‪ .‬וממה שזכר לבד בריאת חוה זכרתי‪ .‬דש ספורים שפשוטיוס היא הגדה‬
‫מאדם וענין העצים והנחש תבין שלא חשב אמתית ורמזידט הם ג״כ אמתיים רומזים‬
‫הרב לעשות משל בגן ולא בנהרות כמו שעשה לעניינים אחרים כבארות יצחק עשק שטנה‬
‫הראב״ע והרלב״ג כי זה כלו יחשוב הרב כי רחובות כי לפי דרך הרמב״ן פשוטיהם היא‬
‫הוא כפי פשוטו אלא בשאר הדברים שזכר עשה הגדה אמתית ממה שקרה ליצחק בחפירתם‬
‫הרמז‪ .‬גם נתעורר מדברי חז״ל שאמרו שזה ג״כ ירמזו על ד‪,‬ג׳ בתים‪ .‬עשק בית ראשח‬
‫כלו היה ביום הששי כי זה מורה שהיה דעתם שהתעסקו בו שלמה ושריו ושטנה הוא רמז‬
‫שלא געשה בפועל כי׳ לא יתכן שביום הששי לבית שני שבנה עזרא וכתבו עליו שטנה‪.‬‬
‫נברא אדם והושם בג״ע וישן וירדם ונלקחה ורחובות הבית העתיד שאז ירחיב השם את‬
‫צלעו ונבנתה והובאה אליו וחטאה ונתעברה גבולנו‪ .‬ויש מן הספורים שחלק מהם הגדה‬
‫ונענש וגורש אדם כי זה בלי ספק א״א שיהיה אמתית וחלק מהם רמז ומשל כספור הזה‬
‫ביום אחד אלא שהיה כל זה דבר מושכל כפי דעת חז״ל ואמנם מהו הרמז והצורה‬
‫ומחשביי‪ .‬ונחזק עוד דעתו אמר שאחר היום שיורה עליו הספור הזה ואיו יתקשר עם‬
‫חששי לא היה דבר מתחדש וימשך מזה בלתי מעשה בראשית מה שלפניו ועם הפרשיות‬
‫אפשר שיהיה בששי ואחר הששי לא היה שאחריו הנה יתבאר זה כלו כאשר אבאר‬
‫שא״כ לא היה ולא נברא אלא למשל היה הפרשה הזאת כלה כפי הרמז וההמשל ודי‬
‫ולהוכיח עוד שזה היה אצל רבותינו משל ולא בזה מההתנצלות לראשונים ‪:‬‬
‫כפשוטו אמר הרב ועם זה כבר כתבו חכמים ואשר אאמינהו אני בדבר הזה הוא הרכב׳‬
‫שני הדרכים והתאחדוחם נ״ל שהפרשה‬ ‫דברים אשמיעם לך מלקוסים וכו׳ ר״ל עם‬
‫היות שאמדו שכל זה היה ביום הששי אל הזאת ראד שתפורש כלה כפי פשוטה והנגלה‬
‫תחשוב שהאמינוהו כן ושפירשו הכתוב כפי ממנה וג״כ לפרשה על דרך הנסתר וכפי הרמז‬
‫פשוטו כי הנה אמרו עם זה דברים אחרים והצורה או הסימן‪ .‬כי רחוק ממגי הדבר מאד‬
‫מוכיחם שאין הכתוב כפשוטו‪ .‬והוא אמרם לשום ספק בשום דבר ממה שיגידו פשוטי‬
‫שאדם יחוה נבראו כאחד מתאחדים גב אל הכתובים שכך היה יקרה‪ .‬ואם במלם יעקב‬
‫גב ושהנחש היה רכוב ושהיה כשעור גמל וחיות יחזקאל נטינו מדרך הפשט יש מקום‬
‫ושהיה רוכבו סמאל‪ .‬ואמרו ג״כ הוא נחש לזה לפי שהכתוב לא העיד שהיה הסלם בפועל‬
‫הוא שטן הוא יצר הרע‪ .‬ואמרם שעץ החיים אלא שראה אותו יעקב בחלומו‪ .‬וכן חיות‬
‫היה מהלך ת״ק שנה וכן שאר המאמרים הזרים יחזקאל ביאר הכתוב שראה אותם במראות‬
‫שזכר שם הרב שכלם יעידון יגידון שהיו מבינים אלהים אבל במה שהתורה העידת על מציאותו‬
‫הענינים האלה כפי הצורה לא כפי פשוט* לא בחלום ולא במראה כי אם בספור פשוט‬
‫ועליהם אמר הרב ואעירד ג״כ דברים במו עדות ה׳ נאמנה שכן היה או נעשה ואין לנו‬
‫שהעירו הם כלומר שכיון שחז״ל חקרו בדברים לומר שלא היה ולא נבדא אלא למשל היה‬
‫האלה ועשו בהם צומת‪ .‬גם אני לא אחשוד פי כי יהיה זה הכחשת הכתובים והכזבתם על‬
‫לעשותם כי מקום הניחו לי אבותי להתגדל כן אמרתי דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל‬
‫בו‪ .‬הנה א״ב לא יתחייב לרב מפי׳ הכתובים מפשט הכתובים להצדיקם ולאמתם אך אמנם‬
‫האלה ע״ד הצורה מזולת פשוטם סתירה בפנות באמת שמלבד הפשט ההוא הגה נכתב אותו‬
‫התורה לא לעשות צורות וחוקיים במצוותיה ספור בתורה ללמדנו בו עוד חכמה ודעת‬
‫ולא גם כן במלאכת ששת הימים במ״ב כי ייוחד דראת ה׳‪ .‬וזהו היתרון הנפלא הנמצא לתורת‬
‫לפירוש הצוריי והמשליי בפרשה הזאת בלבד האלהים על כל חבורי החכמות והנמוסים כי‬
‫מפגי שלשת הסבות שזכרתי ר״ל היות הפשט יש בהם שיכוונו לנגלה ואין בהם רמז למדע‬
‫דבר זר לא יסבלהו השכל וכאלו הוא בגבול אחר ומהם שיכוונו אל האמת הפנימי והיה‬
‫הנמנעות והוראות הכתובים בהכפל ספור יצירת הפשט החצוגי דבר רק ואין בו ממש‪ ,‬וזאת‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫פח‬
‫במשל נכבד ונעים שיש בתורה חאלהית דוגמת‬ ‫התורה אשר שם משה אינה כן אבל החיצוני‬
‫מה שיבחן באדם כי כמו שהאדם הראשון‬ ‫ממנה הוא האמתי וכמו שהיה והנרמז היא‬
‫שנראה בו הוא לבושו וטליתו שמעוטף בר‬ ‫חכמה עליונה וכבר זכר הרב המורה זה‬
‫ואין זה עצמותו ומהותו כי הנה יש תחת‬ ‫בהקדמת ספרו והביא על זה מאמר שלמה‬
‫הלבוש גוף האדם עצמו ובשרו ויש שם עוד‬ ‫תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על‬
‫נשמה אנושית יקרה היא מפנינים נשואה‬ ‫אפניד‪ .‬ואיך לא יפורשו ספורי התורה ג״כ‬
‫ונקשרת באותו גוף ושלשת הדברים אמת‬ ‫בדרך נסתר פנימי והנה חז״ל הרבו בהם‬
‫באדם הנראה ר״ל הלבוש והגוף והנשמה‪ .‬ככה‬ ‫הצורות והרמזים‪ .‬ובעלי הקבלה פירשו כל‬
‫בתורת השם יש ציור המלות ומובנם שיתיצבו‬ ‫הדברים התהתונים דוגמא לדברים עליונים‪,‬‬
‫רמו לבוש הנראה תחלה לעינים ויש שת‬ ‫וכתב בספר הזהר בם בהעלותך ר' שמעון‬
‫ענינים עוד שיורו עליהם המלות והם הספורים‬ ‫בן יוחאי אמר ווי לההוא בר נש דאמר דהאי‬
‫גופי תורה‪ .‬ויש שם עוד רמזים הפנימיים שהם‬ ‫אורייתי אתייא לאחזאה ספורים בעלמא ומילי‬
‫במדרגת הנשמה והצורה וכמו שלא נוכל‬ ‫דהדיוטי דאי הכי אפי׳ בזמנא דא אנן יכולין‬
‫להכחיש באדם מציאות הלבוש ומציאות הגוף‬ ‫למעבד אורייתא במילי דהדיוטי בשבחא יתיר‬
‫הנושא אותו כן לא נוכל להכחיש בתורה שלשת‬ ‫מכולהו אי לאחזאה מילי דעלמא אפי׳ אינון‬
‫הענינים האלה הבנת המלות שהוא הלבוש‬ ‫קפסרי דעלמא אית ביניהו מילין עילאין יתירי‬
‫וכוונת הספורים ואמתתם שהוא הגוף והרמז‬ ‫אי הכי נזיל בתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא‬
‫הנסתר אשר בם שהוא במדרגת הנשמה‪ .‬לכן‬ ‫אלא כל מילי דאורייתא כי האי גוונא‪ .‬תא חזי‬
‫השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לשום‬ ‫עלמא עילאה ועלמא תתאה בחרא מתקלא‬
‫כפק בדבר שיעידו פשוטי הכתובים ואל תבעט‬ ‫יתתקלו ישראל לתתא מלאכי עילאי לעילא‬
‫בביאור דעת הנסתר אשר בהם ג״כ כי הוא‬ ‫מלאכי עילאי כתוב ע‪ 1‬שה מלאכיו רוחות‬
‫בלי ספק פרי הלמוד ותכליתו ואת זה לעומת‬ ‫משרתיו אש לוהט הא באתרא עילאה בשעתא‬
‫זה עשה האלה ם‪ .‬ואחרי הקדמת כל זה הנני׳‬ ‫תחתין לתתא מתלבשי בלבושא דהאי עלמא‬
‫בא אליך לפרש הפרשה הזאת בשני הדרכים‬ ‫ואי לא מתלבשין כגוונא דא לא יכלי למיקם‬
‫האלה הראשונה כפי הפשט הנגלה באופן‬ ‫בהאי עלמא ולא סביל להון עלמא ואי במלאכין‬
‫מתישב ישר שלא יחלוק דבר מפשוטו על‬ ‫כך אורייתא דברא להו וברא לעלמין כלהו‬
‫ענין המושכל ועל פי דרכו אשיב ואתיר הספקות‬ ‫וקיימי בגינה כיון דנחתא להאי עלמא אי‬
‫אשר העירותי כלם ואחר זה אפרש אותה על‬ ‫לא דמתלבש׳ בהני לבושין דהאי עלמא לא‬
‫דרך המדע הנסתר באופן היותר מתישב אל‬ ‫יכיל עלמא למסבלא ועל דא האי ספורא‬
‫המושכל ומרוחק מן הספקות שאוכל בעזרת‬ ‫דאורייתא לבושא דאורייתא איהו מאן דחשיב‬
‫החונן לאדם דעת‪:‬‬ ‫דההוא לבושא איהו אורייתא ממש זלא מלה‬
‫א ל ה תולדות השמים והארץ וגומר עד סוף‬ ‫אוחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא‬
‫הפסוק‪ .‬אין ספק שה־תה התורה האלהית‬ ‫לעלמא דאתי בגיני כך אמר דוד גל עיני‬
‫להשלים האומה הנבחרת בשלמות האמתי‬ ‫ואביטה נפלאות מתורתך‪ .‬מה דתחות לבושא‬
‫מהמדות הטהורות והזכות ומהדעות והאמונת‬ ‫דא אורייתא תא חזי אית לבושא דמתחזי‬
‫האמתיות‪ .‬ולכן למעלת האומה בא האלהים‬ ‫לכולא וא־לין טפשין כד חמאן לבר נש דמתחזי‬
‫להודיע שרשה והתחלותיה הראשונות כלם‬ ‫להון שפירא לא מסתכלן יתיר השיבו דההוא‬
‫והתחילה התורה מפני זה לספר בריאת העולם‬ ‫לבושא גופא והשיבו דגופא נשמתא כגוונא‬
‫וראשיתו וקצרה בספורי העליונים והאריכה‬ ‫דא כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ומלין‬
‫בספורי יצ‪-‬רת התחתונים לפי שאליהם היתה‬ ‫דאורייתא דא איתקריין גופי תורה הא גופא‬
‫הכוונה וכאשר השלימה ספור מע״ב אם ממה‬ ‫מתלבשא בלבושא דאינון ספורים דהאי עלמא‬
‫שנברא אחר האין ואם ממה שנעשה יש מיש‬ ‫ססשין דהאי עלמא לא מסתכלין אלא בההוא‬
‫כפי הרצון האלהי הפשוט אשר זה כלו נכלל‬ ‫לבושא דאיהו ספורידאורייתא ודידעי יתיר‬
‫במלאכת ששת הימים ונעתקה תורת האלהים‬ ‫לא מסתכלי בלבושא אלא בגופה דאיהו תחות‬
‫לספר מה שקרה לאדם הראשון ולאשתו בפרס‬ ‫ההוא לבושא חכימין עבדי דמלכא עילאה‬
‫בפרשה הזאת אח״כ יספר עניני בניו בפרשה‬ ‫אינון דקיימין בטורא דסיני לא מסתכלין אלא‬
‫והאדם ידע את חוה אשתו אח״כ יספר הסתעפות‬ ‫בנשמתא דאיהו עיקרא דכולה אורייתא ממש‬
‫המין והשתלשלות הדוחת מפרשת זה ספר‬ ‫ולעלמא דאתא זמינין לאיסתכלא בנשמתא‬
‫תולדות אדם ער בואו לספר עניני אבותינו‬ ‫דנשמתא דאורייתא א־הו עתיקא קדישא דכולא‬
‫הקדושים ובניהם אשר קמו אחריהם ואיד באו‬ ‫אחיד דא בדא עכ״ל הנה ביאר השלם הזה‬
‫פס‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫וביום הד׳ נתקשטו השמים במאורות וד‪.‬כוכבים‬ ‫לגלות מצרים ונשלם בזה ספר בראשיו‪ J‬ובא‬
‫הנר‪ .‬התבאר סזה למה אמר הכתוב כאן‬ ‫אחריו ספר ואלה שמות בספור יציאתם מאותה‬
‫בריאר‪ .‬ועשייד‪ .‬ולמה בבריאה קדמו שמים‬ ‫גלות וקבלת התודה והמצות< בסיני שהוא‬
‫לארץ באמדו אלה תולדות השמים והארץ‬ ‫התכלית הנכסף והנדרש בכל הספרים האלה‬
‫בד‪.‬בראם ובעשיד‪ .‬קדמה הארץ לשמים באמרו‬ ‫אשר קדמו להודיע כי לה' הארץ ומלואה‬
‫ביום עשות ה׳ אלהים א ת ושמים דדענו‬ ‫ושהוא בעולמו בחר באדם אשר יצר ומבניו‬
‫שד‪.‬פסוק הזה הוא הקדמה לכל הספורים שיבואו‬ ‫היה שת במדרגת הפרי ושאר בניו כקליפוו^‬
‫אחריו ואינו סיום מה שכבר נזכר‪ .‬במו שחשבו‬ ‫ומזרע שת בחר בנח שהוא היה הפרי הנמלט‬
‫המפרשים‪ .‬ור‪.‬ותרה השאלה הא׳‪:‬‬ ‫ממי המבול ומבני נח בחר בשם ומבני שם‬
‫ו כ ל שיח השדד‪ .‬וגומר עד דד‪.‬י האדם לנפש‬ ‫חשק באברהם ומבני אברהם ביצחק ומבני יצחק‬
‫חיה‪ .‬הכוונר‪ .‬הכוללת בס׳ הגדולה הזאת‬ ‫ביעקב ובניו כלם שהיו כלם במדרגת הפרי‬
‫היא להודיע שברא אלהים את האדם בצלמו‬ ‫ולכן הנחילם התורה כאשר הוא סוף האדם‬
‫השכלי כדי שישתדל להשלים את נששו בד‪.‬כרת‬ ‫הגה אם כן כל הדברים שקרו וארעו בעולם‬
‫בוראו וד‪.‬שגת מעשיו ולד‪.‬דמות אליו ית׳ בחכמתו‬ ‫היו התולדות שהולידו השמים והארץ בי‬
‫כי שלמות הצלם הוא שידמד‪ .‬מאד אל הצורה‬ ‫בגזרת עירין ובמימר קדישין שהם הפועלים‬
‫אשר היא צלם אלהי וד‪.‬מציא ג״ב לתקון חייו‬ ‫העליונים שכלל בשם שמים ומהסבות החמריות‬
‫בל הדברים הר‪.‬כרחיים לקיומו ממאכל ומשתה‬ ‫שכלל בשם ארץ נמשך כל מה שנמשך והמה‬
‫מפירות עצי הגן אשר נטע וממימי׳ נד‪.‬רותיו‬ ‫ר״ל השמים והארץ היו הסבות המולידות את‬
‫וכל זד‪ .‬במציאות טבעי בלתי נצטרך ליגתה‬ ‫התולדות שנולדו לאדם ולאשתו ובניו וזרעו‬
‫ועמל ולא למלאכד‪ .‬אנושית אבל ש ‪.T‬יו כל‬ ‫לדור המבול ולדור הפלגה ויתר הספורים‬
‫צרכיו ■מכונים ונמצאים תמ ‪ T‬אצלו כדי שלא‬ ‫שנזכרו אחר זה‪ .‬ועל כלם אמר כאן אלה‬
‫יטריד נפשו בבקשת צרכי גופו אלא בד‪.‬שלמת‬ ‫תולדות השמים והארץ מלשון כי לא תדע‬
‫נפשו אשר בעבורד‪ .‬נברא ושמפני זה צוה‬ ‫מה ילד יום ובי״ת בהבראם גם בי״ת ביום‬
‫אותו שיסתפק בדברים הטבעיים אשר המציא‬ ‫עשות הם אצלי מקום מן כמו והנותר בבשר‬
‫לצרכו ולא ימשך אחר המותרות המצטרכות‬ ‫ובלחם לכו לחמו בלחמי וזולתם הרבה שזכת‬
‫לעסקי המלאכות ולדברים המפורסמים באופן‬ ‫המדקדקים ואמר הכתוב אלד‪ .‬הקורות והמאורעות‬
‫שלא יטד‪ .‬שכלו אל התיקון הגופני שד‪.‬וא הפד‬ ‫שיזכור אחר זה הם תולדות השמיט וד‪.‬ארץ‬
‫השלמות הנפשי שד‪.‬וא התכליות ושעם כל זה‬ ‫בהבראם כלומר מיום שנבראו ומיום שעשה‬
‫אדם מדעתו ובחירתו הרעד‪ .‬הלך חשכים שכל‬ ‫ה׳ אלהים ארץ ושמים והנה עשה הכתוב שני‬
‫את ידיו וד‪.‬ודיע עם זה שלא הביאו אליו‬ ‫אלה הגבולים בהבראם ביום עשות לפי שביום‬
‫הדברים שד‪.‬ם מביאים לחטא שד‪.‬ם ששד^ הא׳‬ ‫הראשון מימי בראשית היתה בריאה גמורה‬
‫גאד‪ .‬וגאון מכבוד משפחתו כמו שקרה לבני‬ ‫יש מאין ובשאר הימים היתה עשיר‪ .‬שתאמר‬
‫האלהים בלקחם מבנות האה^ וד‪.‬ב׳ לרוע מקום‬ ‫על התקון והקשוט לדברים שכבר היו נבראים‬
‫מושבו כי יש מקומות מוכנים לחטא במ״ש‬ ‫ולהיותם דברים נבדלי הבריאה שהיתה ביום‬
‫ולוט ישב בערי הככר ויאד‪,‬ל עד סדום שספר‬ ‫הרא>זמ והעשיה שהוא הקשוט וד‪.‬שכלול שהיה‬
‫בגנותו שבחר לדור באותו מקום‪ .‬וכן ארז״ל‬ ‫בשאר ימי בראשית לכן תלה הכתוב התולדות‬
‫ששכם ר‪ .T .‬מקום מוכן לםורענוו‪ J‬הג׳ שפעמים‬ ‫בשניהם‪ .‬ואמר בהבראם ביום עשות ומסכים‬
‫יחטא האדם לד‪.‬כרח חיותו כמאמר שלמד‪) .‬משלי‬ ‫לזאת אמרו בב״ר על אותו מזד^וקת שחלקו‬
‫ד( לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי‬ ‫בית שמאי ובית הלל אם השמים נבראו תחלה‬
‫ירעב‪ .‬וד‪.‬ד׳ שיחטא מד‪.‬תםדת הטובה לפי שלא‬ ‫ואח״כ הארץ או נבראת הארץ תחלר‪ .‬ואח״כ‬
‫ראה ולא הרגיש בימיו העדרד‪ .‬כמ״ש שמנת‬ ‫השמים‪ .‬אמר רבי יוחנן משום חכמים לבריאד‪.‬‬
‫עבית כשית ויטוש אלור‪ .‬עשד‪.‬ו‪ .‬וד‪.‬ד‪.‬׳ שיר‪.‬יה‬ ‫שמים קדמו לשכלול הארץ קדמה‪ .‬לבריאה‬
‫סבת החטא סכל ווזעדר ‪T‬יעה שלא ‪T‬ע האסור‬ ‫שמים קדמו שנאמר בראשית ברא אלהים את‬
‫והמותר ובמאמר הנביא )ירמיה יי׳ד כ״ב(‬ ‫השמים ואת ה א ^‪ .‬לשכלול הארץ קדמה שג׳‬
‫בנים סכלים המה‪ .‬והר שיחטא מפני מסית‬ ‫ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים‪ .‬רצו בזד‪.‬‬
‫ומדיח חכם לד‪.‬רע שמסיתו להסא וכנרש)דברים‬ ‫שבבריאת היש מאין ביום הראשון קדם מציאות‬
‫י״ג י״ד( יצאו אנשים בני בליעל דדיחו את‬ ‫השמים כמו שאמרה תורה את השמים ואת‬
‫יושבי עירם‪ .‬והנה זכר הכתוב בזאת הס׳ שלא‬ ‫הארץ‪ .‬אבל בקשום מר‪ .‬שכבר נברא שר‪.‬וא‬
‫היו לאדם הראשון אחת מכל הסבות האלה‬ ‫השכלול הארץ קדמה לשמית כי הנד‪ .‬ביום‬
‫לד‪.‬ביאו לחטא כי כלם נמצאו בו המד זד‪ .‬ולבן‬ ‫הג* הוציאר‪ .‬הארץ דשאיר‪ .‬וכגנר‪ .‬זרועיה תצמיח‪.‬‬
‫לטבעה להעדר המטר והותרה בזה השאלה‬ ‫היה ראוי לעונש יותר גדול על חטאו זהו‬
‫הב׳ וג״כ הותרה השאלה הג׳ במה שאמרתי‬ ‫כללות כוונת הפרשה הזאת‪ .‬ואבאר עתה‬
‫שלא בא הכתוב ללמד שלא עשה מלאכת היום‬ ‫חלקיה אחת לאחת וארשום על הסבות האלה‪.‬‬
‫הג׳ ביום ההוא ושעמדו הדשאים על פי הקרקע‬ ‫הנה זכר הכתוב בראשונה מדרגת אדם בבנין‬
‫ולא יצאו עד שהמטיר כי הנה ביום הג׳‬ ‫גופו ושהי׳ דל ושפל עפר מן האדמה נטבל‬
‫מבלי מטר יצאו הדשאים ‪ ,‬והצמחים מהארץ‬ ‫במי המטר ומעלת ג״ע המקום אשר הושם בו‬
‫במאמר השם ולא נאמר על זה וכל שיח‬ ‫וכדי להודיעו שני השרשים האלה אמר שעם‬
‫השדה טרם יהיה בארץ כמו שחשב הרב‬ ‫היות שביום הג' בדבר ה׳ ובאמרו הוציאו‬
‫המורה כי אם על הולדת הארץ הדשאים‬ ‫הארץ עשב עץ עושה פרי למיניהם שהנה‬
‫הצמחים והדשאים מעצמם ומטבעם בהריה‬ ‫אותם הדשאים והעצים אחר תולדותם לא הולידו‬
‫הטבעית שזה לא היה אלא אחר שירד המטר‬ ‫בדומה ולא צמחו בארץ מעצמם כל ששת ימי‬
‫ושאמרו ואדם אין אינו לענין צורך צמיחות‬ ‫בראשית כמו שביארתי למעלה אבל מהיום‬
‫הדשאים כי אם להודיע שני הדברים שהוצרכו‬ ‫הזה והלאה התחילה ההויה הטבעית לפעול‬
‫למטר צמיחות הארץ בהויתה הטבעית ויצירת‬ ‫כל דבר כפי טבעו ולהוליד דומהו מעצמו‬
‫האדם והרית גופו והותרה בזה השאלה הד׳‬ ‫ועל זה נאמר כאן וכל שיח השדה טרם יהיה‬
‫לפי שאמרו ואיד יעלה מן הארץ הוא להודיע‬ ‫בארץ וגר שלא יאמר זה על הדשאים‬
‫שכאשר רצה הקב״ה לתת מטר העלה אדים‬ ‫שהוציאה הארץ ביום הג׳ כי אם על הצמיחה‬
‫מלמטה למעלה בחלקי האויר ושם נקרשו ויהי‬ ‫וההולדה שעשו מעצמם ומטבעם )אמר( ]אחר[‬
‫הגשם על הארץ‪ ,‬וידענו שכן משפט הכתוב‬ ‫הששי וכאלו אמר כל עשב השדה טרם יהיה בארץ‬
‫ושמלת טרם הוא לשון קדימה ותהיה‬ ‫מעצמו וטרם יצמח בארץ מעצמו מטבעו‬
‫גזרת הכתוב באמרו לעבוד את האדמה ואד‬ ‫שלא היו עדין צומחים מעצמם לפי שלא‬
‫יעלה מן הארץ וגו׳ ר״ל וכל שיח השדה‬ ‫המטיר ד<' אלהים על הארץ והמטר היה הכרח‬
‫והעשב טרם יהיה ויצמח מהארץ מעצמה מפני‬ ‫בהוית הצמחים כפי הטבע הנה מפני זה וג״כ‬
‫שלא המטיר הי אלהים על הארץ הנה בזאת‬ ‫בעבור שאדם אין ר׳׳ל שלא נברא אדם עדין‬
‫הסבה שהארץ בטבעה זרועיה תצמיח וגם כן‬ ‫בעולם ירצה הקב״ה לעבוד את האדמה כלומר‬
‫שאדם אין שלא היה עדין נברא לכן כדי לעבוד‬ ‫לעשות ממנה חומר ראוי לתולדות הדשאים‬
‫את האדמה רצה ית׳ שתעלה אד מן הארץ‬ ‫והצמחים מעצמם וג״כ להיות חומר מוכן לגוף‬
‫והשקה וגר ואז נעשו ב׳ הדברים יצירת‬ ‫האדם ומפני זה העלה אד מן ה א ת והשקה‬
‫האדם ונטיעת הגן בעדן שהוא מעשה הצמח‬ ‫את כל פני האדמה‪ .‬וכאשר ירד הגשם על‬
‫ולפי׳ זה יהיה אמרו לעבוד האדמה אינו‬ ‫העפר ולחלחו אז הוציאו הצמחים דומיהם‬
‫שב לאדם‪ .‬כי אם להקב״ה כי מלת לעבוד‬ ‫מעצמם בדרך טבעי ואז לש הקב״ה את העסה‬
‫היא לשון מעשה כמו )איוב ל״ד כ״ה( יכיר‬ ‫ועשה מאותו עפר מעורב עם המטר כדמות‬
‫מעבדיהם וכן תרגום של מעשה עובדא כאלו‬ ‫טיט ציור האדם וידיו ורגליו ואיבריו כלם‬
‫אמר לעשות וללוש את האדמה העלה את‬ ‫והוא־ אמרו וייצר ה' אלהים את האדם עפר‬
‫האדים וכן כתב רש״י לענין בריאתו של אדם‬ ‫מן האדמה שאין פי׳ וייצר שבראו כי אם‬
‫העלה תהום והשקה לשרות את העפר ולברא‬ ‫שהתקין בנינו ותאר אבריו מלשון ויצר אותו‬
‫אדם כגבל זה שנותן מים )בעפר( ללוש את‬ ‫בחרט וג״כ ברדת המטר על העפר הצמיח השם‬
‫ד‪,‬עסה אף כאן והשקה ואחר כך ויצר‪ .‬והותרה‬ ‫עצי הגן וכבר הבינו בב״ר הפסוקים האלו‬
‫השאלה הה׳ שהיא למה חזר כאן לספר יצירת‬ ‫על זה האופן אמרו )בב״ר פרשת י׳׳ג( הכא‬
‫אדם ומה ענינו אצל יצירת הדשאים שהנה‬ ‫איתמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ולהלן‬
‫היה זה להודיע התכליות שבעבורה יצא המטר‬ ‫איתמר ויצמח ה׳ אלהים מן האדמה אמר ר׳‬
‫ראשונה שהיה ללוש העסה לבנין גוף האדם‬ ‫חנינא להלן לג״ע והכא לישובו של עולם‬
‫ולהצמיח הגן בעדן ויצא לנו מזה שביום הר‬ ‫רצונו שפסוק וכל שיח השדה טרם יהיה‬
‫עלה אד מן ה א ס והשקה את כל פני האדמה‬ ‫בארץ כיון בו הויה טבעית שהיא ישובו של‬
‫ואז נוצר גוף האדם ונטע השם הגן כי בעבור‬ ‫עולם אבל פסוק ויצמח הוא לענין ג״ע שהוא‬
‫שהיו הדברים האלה מרצונו הפשוט נעשו ביום‬ ‫סההויה האלהית הנה התבאר מזה למה הוצרך‬
‫הששי שלא התחילה עדין ההויה הטבעית ולכן‬ ‫הכתוב להודיע שלא היה שיח וצמח קודם‬
‫נתיחסו אל האלהים וייצר ה׳ אלהים ויטע ה׳‬ ‫המטר שהוא ללמדנו שעם היות שביום הג׳‬
‫אלהים הגה הוצרך המטר ליצירת גוף האדם‬ ‫הוציאה הארץ צמחיה במאמר השם הנה אח״כ‬
‫ולצמחי הגן בהיותם נבראים בששי בכלל‬ ‫כל ששת הימים לא הולידה ולא הצמיחה הארץ‬
‫צא‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ז!ד‪,‬דז! האלד״ית ושלא ‪ .r n‬מד‪,‬ויו! טבעית נמשכים אחת התאוות החמריות ומד‪,‬ם חיים‬
‫שנצרהד‪ ,‬אל המטר‪ .‬ולא ד‪,‬וצרך ג״כ לצייר מתניים נמשכים אחרי השכל המעשי המנד‪,‬יג‬
‫גופי הב״ח שנבראו ביום ההוא קודם ירידת ואם חיים אלהיים והם נמשכים אחרי השכל‬
‫המטר ולא ג״כ לצמחים ולאילנות שנעשו העיונית כבני האלד‪,‬ים‪ .‬וכאלו אמר הכתוב נפח‬
‫בשלישי מבלי מטר‪ .‬הנה היתד‪ ,‬הסבדי בזה האלהים באדם נפש בחיתית על כל מיני החיים‬
‫בלו לם• שלמעלת גוף האדם וליוקר הגן לא האלה אמנם השלם רבי שמעון בן יוחאי פירש‬
‫רצה הקב״ד‪ ,‬שתהיד‪ ,‬הויתם כלה מרח הארץ בכתוב הזח פי׳ צח מאד וצ‪5‬ון אמר תא חזי‬
‫בדשאים שיצאו ב ס וכב״ה שנעשו בששי מה דעבד בר נש דד‪,‬א קב״ד‪,T ,‬יב ביה נשמתא‬
‫אלא שיתחברו ביצירת גוף האדם והגן כח קדישא לאחזא יתיר‪ ,‬בעלמא ואיהו איתקדר‬
‫הארץ וכה עליון למטר השמים ישתו מים לכן בחיבתת‪ ,‬ואיתד״פך הוא נפשא דבעירא דאיתמר‬
‫לא נעשו שני הגשמים המורכבים היקרים האלה עלה תוצא הארץ נפש חיה עד כאן‪ .‬ולפי דעתו‬
‫האדם וד‪,‬גן עד שירד הגשם על הארץ ונתחבר זה ג״ל לפרש שהאל יתברך נפח באפיו של‬
‫הכח עליון עם התחתת ולא היתה אם כן אדם שהוא משל להכנסת הנשמה בקרבו נשמת‬
‫ירידת המטר אליהם להיות הויד‪ ,‬טבעית כי חיים רוצה לומר נשמד‪ ,‬מטבע השכלים הנבדלים‬
‫אם מפני הבדלם במעלה ושלמות והנד‪ ,‬לא שד‪,‬ם חיים וקיימים באישיהם כאלו אמר נשמד‪,‬‬
‫נזכר כל זה בפרשת היום הששי כי אם במקום מטבע החיים הרוחניים ואעפ״ב הוא ברשעתו‬
‫הזה לפי שראד‪ ,‬הכתוב לזכור ענין הגן ועציו לא רצה לנטות אחריה ולעשות כמעשה הרוחניי*‬
‫טמוך ומתיחם לחטא אדם וענשו שנמשך ממנו ההם אבל עשה עצמו כאחד הב״ח הבהמיים‬
‫ולכן בא הכל בפרשד‪ ,‬הזאת ואפשר לפרש ג״כ שקראם הכתוב נפש חיה שהוא נמשך אחתהם‬
‫בפסוקים האלה שרצה הכתוב לספר מעלת כפי חמדו והוא אמרו ויהי האדם לנפש חיה‬
‫הגן ולכן אמר שלא היו עדין דשא ועשב והיא הבהמות וד‪,‬יא על דרך )תד‪,‬לים מ״ט כ״א(‬
‫וצמחים בארץ בהויתם הטבעית‪ .‬בעבור שד‪,‬י׳ אדם ביקר בל ילין נמשל כבד‪,‬מות נדמו ועל‬
‫הסר מד‪,‬ם החומר שד‪,‬וא המים המתערב עם זד‪ ,‬אמר שלמה )קהלת ג׳ טז( אמרתי אני‬
‫העפר שהוא מזון הצומח בטבע‪ .‬והיה ג״כ בלבי על •דברת בני האדם לברם האלהים‬
‫הסר האומן הצריך לגן להיות עובד אדמתו ולראות שד‪,‬ם בד‪,‬מד‪ ,‬המד‪ ,‬להם והותרד‪ ,‬בזה‬
‫ולכן תקן השם שניד״ם אם לד‪,‬מטיר המטר השאלה הז׳‪ .‬והנה הרעיש הראב״ע את העולם‬
‫בי העלה אד מן הארץ ואם לענין האומן באמרו בהרבד‪ ,‬מקומות מספח שד‪,‬״א האדם‬
‫דצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמד‪ ,‬יש לו סוד וכוונתו ששם העצם הפרטי לא‬
‫שיצרו ממנד‪ ,‬כדי שבטבעו יחמול וירחם יאמר בד‪,‬״א היתעה כי לא יאמר האברהם‬
‫עליהם וישתדל לעבדד‪ ,‬ודיוא אמרו לעבוד את היצחק ולכן ראד שנפרש האדם הנזכר תמיד‬
‫האדמד‪ ,‬שחוזר כפי זה לאדם והכלל היתא בזאת הפרשה שהוא שם למין ושעליו דברו‬
‫בהפסוקים האלה הוא להודיע שלא היה ראוי הכתובים לא על אדם הראשון הפרטי ואני‬
‫לאדם להתגאות לכבוד משפחתו ובית אביו משיב עליו שאדם הראשון היה עצם ראשון‬
‫כי האל יתברך יצרו עפר מן האדמה ולא היתד‪ ,‬מפאת עצמו וד‪,‬יד‪ .‬עם זה מין למר‪ ,‬שלא היה‬
‫לו א״כ הסבה הראשונה מהסבות המחטיאות נמצא ממינו כי אם הוא ומהצד שד‪,‬וא מינו‬
‫ולזה לא אמר הכתוב כאן שיצרו בצלם אלהים דבר הכתוב כראוי לכנותו בה״א הידיעה האדם‬
‫ובדמותו כי לא היתה כוונת הכתוב הזה לספר כמו ששם שמש יאמר על הגשם ההוא הפרטי‬
‫בשבחו כי אם להודיע פחיתות מדרגתו כפי השמשיי וד‪,‬וא שם למינו עם היות שלא ימצא‬
‫גופו וחמת ואמנם אמדו ויפח באפיו נשמת ממנו דמותו הפרטי לבדו ולכן יכונה בה״א‬
‫חיים הוא רמז לצורתו האנושית כי כמו שכתב ה ‪T‬יעה השמש יצא על הארץ וזרח השמש ובא‬
‫הראב״ע בפרשה נח שם נשמה לא נאמר כי השמש וכבר העיר על זד‪ ,‬האפד‪:‬‬
‫אם על נשמת האדם השכלית ולהיות א׳ בנושא ויטע ה׳ אלהים גן ב ע ח וגר עד כי ביום‬
‫אכלך ממנו מות תמות‪ .‬עתה יספר‬ ‫רבת בכחות קראה נשמת חיים שתכלול כל‬
‫מיני החיים הצמיחה שהיא חיות מד‪ ,‬כמו הכתוב כי לא ד‪ ,T ,‬לאדם גם כן הסבה השנית‬
‫שזכר הפלוסוף וההרגש שיקרא ג״כ חיוה לחטא שהוא רוע המקום שדר בו אבל ‪,W‬‬
‫וד‪,‬השכלד‪ ,‬שהוא החיים הנצחיים וכמו שביאר בהפך כי האל יתברך נטע גן בעדן שהוא מחוז‬
‫הרב המורה בשתוף שם חיים‪ .‬והיה א״כ נשמת ידוע ונכבד ושמו מורד‪ ,‬עליו עדן‪ .‬ואמנם‬
‫חיים רמז לנפש הכוללת הכחות כלם וד‪.‬ותרד‪ ,‬אמרו מקדם כתב הראב״ע שנטע אותו לצד‬
‫בזה השאלה הו׳ ואפשר לפרש נשמת חיים מזרח‪ .‬ויותר נכון הוא מד‪ ,‬שתרגם אנקלוס‬
‫במ״ש הפלוסוף שחיי האדם בד‪,‬ם חיים בהמיים מלקדמין כ• היה העדן מחוז בארץ נבהא‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫צב‬
‫אנקלוס לפי שאין החיים אלא בשווי ובמצחג‬ ‫בתחלת הבריאה בשאר חלקי הארץ ועתה‬
‫מהאיכיות‪ .‬ואמנם עץ הדעת טוב ורע לא‬ ‫ביום הששי נטע השם שם ברצונו הפשוט‬
‫אמר שהיה בתוך הגן עם היותו שם אם לפי‬ ‫את הגן‪ .‬ואין הכוונה בנטיעה שהביא האילנות‬
‫שלא היה באמציעתו בעץ החיים אבל היה‬ ‫ממקום אחר ונטעם שמה‪ .‬אלא שכל הגן ועציו‬
‫בסופו או קרוב לקצהו כי הוא ה ה מטבע קצה‬ ‫היו נצר מטעיו מעשה ידיו להתפאר לכן נתיחסו‬
‫ההפלגה לא מהמצוע‪ .‬ואם לפי שהכתוב בא‬ ‫לאל יתברך עניני הגן להיותו מכלל הבריאה‬
‫לספר מעלת הגן בהיות כל הדברים הטובים‬ ‫הראשונה כשאר הדברים שנעשו בששי והותרה‬
‫והצריכים נמצאים בתוכו‪ .‬אבל עץ הדעת לא‬ ‫השאלה הח׳‪ .‬ודעתם של הראשונים הוא שהיה‬
‫היה שלמות לגן היותו בתוכו ולכן לא נאמר‬ ‫הגן תחת הקו השוה ששם שווי הימים והלילות‬
‫בו בתוך הגן והותרה השאלה הט׳ ולפי שכמו‬ ‫והתנועות העליונות‪ .‬והנה הרב המורה והראב״ע‬
‫שיצטרך האדם למאכל יצטרך גם כן למשקה‬ ‫בעלי הסודות והצורה הודו במציאותו וגם‬
‫המים להעברת המזון ספר הכתוב שגם בזה‬ ‫חכמי יון אשר לא מבני ישראל המה אומרים‬
‫ספק הקדוש ברוך הוא צרכו של אדם בגן‬ ‫בענינו כמו שכתב הרמב״ן ובאמרו >ישם שם‬
‫כי היה נהר יוצא מעדן וה־ה עובר בתוך הגן‬ ‫את האדם אשר יצר הודיענו הכתוב שני דברים‬
‫להשקותו והי׳ הנהר ההוא ג״כ גדול ועצום‬ ‫האחד שלא נברא אדם בג״ע כי אם חוץ ממנו‬
‫יממשם יפרד והיה לארבעה ראשים‪ .‬שם האחד‬ ‫ואחר שנברא שמו הקב״ה שם‪ .‬והב׳ שעם‬
‫פישון שנקרא כן לרבוי מימיו מלשון ופשו‬ ‫היות שהאדם והגן שניהם נוצרו ביום חששי‬
‫פרשיו‪ .‬וכתב רש״י שהוא נילוס‪ .‬וחכמי האומות‬ ‫כמו שביארתי הנה ראשונה נוצר האדם ואח״ב‬
‫אמרו שאינו כן וקורין לפישון גאנקי ואמרו‬ ‫נוצר הגן אשר הושם שם ומפני זה אמר‬
‫שחוילה הוא מחוז באינדיא״ה ושגאנקי סובב‬ ‫הכתוב ראשונה וייצר ה׳ אלהים את האדם‬
‫את כל ארץ הודו ובתוך החול שלו ימצא‬ ‫ואח״כ ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם וישם‬
‫הזהב ואמרו ג״כ שהנהר הזה מתחלק לעשרה‬ ‫שם את האדם אשר יצר‪ .‬ולא כדברי המפרשים‬
‫נהרות ויכנס בים ושהוא רוזב מאד ושבצד‬ ‫שאמרו שהגן נוצר בשלישי והאדם וכו׳ והודיע‬
‫היותר חד מהמים הוא שמונה מילין‪ .‬ועוד‬ ‫הכתוב שלמות הגן באמרו ויצמח ה׳ אלהים‬
‫אמרו הקדמונים מהם שכורש מלך פרם שלח‬ ‫מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל‬
‫פרש אי עם ספינה אחת לראות ענין הנהר הזה‬ ‫ועץ החיים בתוך הגן וגו׳‪ .‬ומזה למדנו שלא‬
‫והיה נחלק לת״ם נהרות‪ .‬וגיחון אמרו שהוא‬ ‫חטא אדם ברעב ובצמא ובחוסר כל למלא‬
‫נילוס הגדול מכל נהרות העולם והוא הסובב את‬ ‫נפשו כי ידעב שהיא הסבה השלישית המביאה‬
‫כל ארץ כוש ימצרים‪ .‬וכאשר יכנס השמש‬ ‫לחטא ‪.‬כי הנה האל יתברך ספק לו כל צרכיו‬
‫במז״ל סרטן יגדל כ״כ שיעלה וישקה את כל‬ ‫בתוך הגן בהצמיחו שמה כל מיני העצים‬
‫א ת מצרים‪ .‬ואמרו שמי הנהר ההוא מטבעם‬ ‫המועילי‪-‬ם והמהנים לאדם‪ .‬אם לראיה כשושנים‬
‫להפרות הנשים מאוד ושהעקרות שתשתנה‬ ‫ושאר הפרחים היפים‪ .‬ואם לאכילה להיותם מזון‬
‫מהן תלדנה‪ .‬וחדקל קורין תיגר׳׳י‪ .‬שהוא שם‬ ‫נאות‪ .‬ואם לשמירת הבריאות והסרת החולי‬
‫לחיה אחת מהירות המרוצה מאד כי כן מימיו‬ ‫כתרופות כפי האיכיות והסגולות אשר בהם‬
‫רצים במרוצה עצומה ולכן נקרא שמו בלשוננו‬ ‫שהכל היה בגן ועל זה אמר ויצמח ה׳ אלהים‬
‫חדקל ר״ל חד קל בתנועתו והוא הסובב את‬ ‫מן האדמה שהוא פירוש הנטיעה האמורה‬
‫כל ארץ ארמיניי״א והשיריאה‪ .‬ואמנם פרת‬ ‫למעלה כלומר שלא הביא אותם האילנות ממקום‬
‫הוא הולך בתוך בבל וחולק אותה לחצאיו‬ ‫אחר לנטוע אותם שם אבל מן האדמה ההיא‬
‫לפי שהוא עובר בתוך העיר והולך ונכנס‬ ‫הצמיחם‪ .‬כל עץ נחמד למראה רוצה לומר כפי‬
‫בים )סוף(‪ .‬ואומרים אנשים ג״כ כי הוא עולה‬ ‫יופיו ממנו לבן ממנו אדום ממנו ירוק ושאר‬
‫ומשקה את ארץ בבל כמו שנילוס משקה את‬ ‫המראות והיה שם ג״כ כל עץ טוב למאכל‬
‫ארץ מצרים‪ .‬והודיענו הכתוב משלמות הגן‬ ‫ר״ל ערב לחיד ומועיל להזנה והיה ג״כ שם‬
‫שמלבד היות המאכל והמשקה שם בשלמות‬ ‫עץ החיים לענין התרופות לשמור הבריאות‬
‫גדול הנה גם מפאת פישון שהיה עובר בו היה‬ ‫ולהחזירה בסורה‪ .‬ואמרו אחר זה בתוך הגן‬
‫נמצא שם הזהב הטוב והבדולח ואבן השוהם‪.‬‬ ‫אינו בלבד אלא לכל עץ נחמד למראה וטוב‬
‫והיה אם כן לאדם התענוג העושר והכבוד‬ ‫למאכל ועץ החיים שהיה כלו בתוך הגן לא‬
‫בגן והנה לא זכר מה היה נמצא בשאר הנהרות‬ ‫יצטרך אדם לצאת משם לבקש דבר מהצריכים‬
‫לפי שלא נמצא בהם לא זהב ולא אבנים‬ ‫אליו חוץ לגן כי הכל היה בתוכו‪ .‬ואפשר‬
‫טובות ומרגליות כמו שנמצאו בפישון‪ .‬גם כי‬ ‫לומר כי בתוך הגן יחזור לעץ החיים בלבד‬
‫גיחון היה סמוך לירושלים כמו שנאמר בהמלכת‬ ‫לפי שהוא היה באמצע הגן כמו שתרגמו‬
‫צג‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫מהסבות האויריות המתד‪.‬םכות מהקת והחורף‬ ‫■שלמה והורדתם אותו אל גיחון וכן ח ‪T‬קל‬
‫על האדם בששם אותו במבחר המקומות תחת‬ ‫‪1‬זכר במראות דניאל ונהר ‪.‬פרת היה גבול‬
‫קו השוד‪ ,‬שלא יתהפך שם האויר התד‪,‬פכו‬ ‫‪ p R‬ישראל לצד בבל‪ .‬ולהיותם נהרות ידועים‬
‫מוחש כמו שזכר א״ס ולפי שד‪,‬מזונות וחמימות‬ ‫ולא נמצא בם דבר נרשם לכן לא זכרם הכתוב‬
‫גם הם כפי איכותם וכמותם יסבבו חליים בגוף‬ ‫והותרה בזה השאלה הי׳‪ .‬ובעבור שהיו עניני‬
‫האדם לפי שד‪,‬וא בד‪,‬כרח יצטרד אל המזון‬ ‫הנהרות חלק מיסוד המים ולא נעשו אז ברצון‬
‫לתמורת מה שניתך מלחיותיו בגופו ע׳׳י האויר‬ ‫»שוט כאשר נעשה הגן לכן לא ייחם הכתוב‬
‫והחום הטבעי ועזאר הדברים‪^ .‬ו ע שהתמורד‪,‬‬ ‫ענינם אל האלהים והותרה בזה השאלה הי״א‪.‬‬
‫בלתי שוד‪ ,‬ונאותה למד‪ .‬שיותר כי אין הבשר‬ ‫והנה חזר הכתוב לאמור דקה ה׳ אלהים את‬
‫וד‪,‬לחות שנעשה מד‪,‬מזוז כבשר וד‪.‬לחות שיברא‬ ‫האדם ויניחהו בג״ע להודיע תכלית הנחתו‬
‫עם האדם בתחלת יצירתו עד שד‪,‬יה זה סבת‬ ‫שם כאלו אמר והנה לקח ה׳ אלהים את‬
‫הזקנה לפי שבשר האדם וליחותיו ישובו לו‬ ‫האדם ויניחהו בג״ע זה היה כדי לעבדה‬
‫נכריים נולדים רובם מהמזון וכשירבה זה‬ ‫■ולשמרה ואמר לעבדה בלשון נקבה לפי שהגן‬
‫תבא המות טבעית כי הוא כמו מי שיתן‬ ‫נאמר בלשון זכר ולשון נקבה כאשר כתב‬
‫בחבית יין מים חיים בכל יום תמורת היין‬ ‫הראב‪-‬״ע והיחה העבודה שיאכל מהעצים‬
‫שיוציא משם שאין ספק שבד‪.‬חמדת זה ישיב‬ ‫שהותרו לאכילתו והשמירה שלא יאכל ממה‬
‫כל היין מים ותפסד צורת היין ולכן כדי‬ ‫שהוזהר עליו כאלו לנסות אותו בא האלהים‬
‫לד‪,‬ציל הקב״ד‪ ,‬את האדם מן הזקנד‪ ,‬ומן המות‬ ‫לדעת הישמור מצוותיו אם לא ולבן הניחו‬
‫הטבעית נתן לו בתוך הגן את עץ החיים כי‬ ‫שמה‪ .‬ואולי שאמר לעבדה ולשמרה ‪ W‬נשמת‬
‫היה פריו כל כך נאות למזג האנושי שבאכילתו‬ ‫חיים שזכר למעלה שנפח בו‪ .‬כי בהיות האדם‬
‫ישוב הבשר והליחות כמו אותו שניתך ממנו‬ ‫בגי׳ע מבחר המקומות ובשור‪ ,‬שבאוירים והמשובח‬
‫מב^י חלוף ולכן נקרא עץ החיים גם שהיה‬ ‫שבמאכלות ודימשקים היה בלתי טרוד בדבר מה‬
‫מונע התכת הגוף ובזה היד‪ ,‬מאריך הימים‬ ‫כי אם בהשלמות נפשו וזהו לעבדר‪ ,‬ולשמרה‪.‬‬
‫ומתמיד אותם ואמנם עץ הדעת טוב ורע איני‬ ‫וכן דרשו רבי אליעזר לעבדה ולשמרה על‬
‫אומר שזעא רמז לכח המוליד כדברי הראב״ע‬ ‫החודר‪ .,‬וי״מ ויקח ה׳ אלהים את האדם והניחו‬
‫אלא שהיה אילן ממש שכפי איכותו וסגולתו‬ ‫בג׳׳ע שהוא סמור עם ויצו כאלו אמר וכאשר‬
‫היד‪ ,‬מרבד‪ ,‬באכילתו תאות המשגל ונקרא‬ ‫לקח השם אלהים את האדם ודוניחו בג״ע‬
‫עץ הדעת מלשון וידע אדם את חוד‪,‬‬ ‫וגו׳ אז צוד‪ ,‬עליו מכל עץ הגן וגו׳ כפי כל‬
‫אשתו ו ‪T‬ע אלקנה את חנה אשתו ואמנם‬ ‫א׳ מהפירושים ודי‪,‬ותרה בזד‪ .‬השאלה הי״ב‪ .‬ויצא‬
‫מה שאמר הנחש וד‪,‬ייתם כאלהים יודעי טוב‬ ‫מזד‪ ,‬שגם כן לא היתד‪ .‬לאדם הסבה הד׳ לחטא‬
‫ורע ואמר ית׳ הן האדם היד‪ ,‬כאחד ממנו‬ ‫שד‪,‬וא להתמדת הטובה וההצלחד‪ ,‬כי הוא בילדותו‬
‫לדעת טוב ורע אינו סותר לזה כמו שחשב‬ ‫נולד רש וחוצה לגן נברא וד‪,‬קב״ד‪ .‬לקחו‬
‫הרמב״ן‪ .‬וכמו שיתבאר בפי׳ הפסוקים ההמה‬ ‫והקימו מעפר דל וד‪,‬נ־־חו בג״ע לעבדה ולשמרה‬
‫במקומם‪ .‬אבל מה שכתב הרב ההוא שד‪,‬יה‬ ‫לא להיות שם אדון וסטרון‪ .‬ואמנם מה היה‬
‫נכון בעיניו שאדם קודם חטאו לא היד‪ ,‬בו‬ ‫ענין עץ חיים ועץ הדעת כבר ידעתי דעת‬
‫בחירה ורצון כי ד‪ ,T ,‬עושה הדברים הראויים‬ ‫חז״ל שאדם הראשון אם לא חטא לא היה‬
‫בטבעו כשמים וכל צבאם מבלי אהבד‪ ,‬ועונאה‬ ‫מת ועם היות שלא נחישר זה בעיני הראב״ע‬
‫ושהאילן הזה היה מול ‪ T‬הרצץ והחפץ שיבחת‬ ‫הנד‪ ,‬באמת אינו נמנע כי כאשר יודד‪ .‬שעץ‬
‫אוכליו בדבר או בהפכו לסוב או לרע באמת‬ ‫החיים היד‪ ,‬מוסיף ימים לד‪,‬חיות אדם שנים‬
‫הוא דעת זר ובלתי מתקבל לפי שהאדם בטבעו‬ ‫■רבות ועצומות מאד מי המונע שישוד‪ ,‬לחיותיו‬
‫הוא בעל בחית‪ ,‬ורצץ כי מד‪,‬יותו מורכב‬ ‫ואכיותיו עד שיתמ ‪ T‬בחיים ולא ימות‪ .‬כי אין‬
‫מחלק המרי ומחלק שכלי ה ‪ ,T‬לו בהכרח‬ ‫הכוונד‪ ,‬שהיד‪ ,‬אדם נצחי בטבעו כאחד מצבא‬
‫חפץ רצון ו ב חי ת לעשות דבר או הפכו וכמ״ש‬ ‫המרום שיהיו*‪ .‬נמנע בו ההפסד והמות‪ .‬אבל‬
‫חז״ל )ב״ר פרשה ט( והנה טוב זד‪ ,‬יצר הטוב‬ ‫היה נצחיותו בחסד אלהי שד‪.‬כין עניני חייו‬
‫מאד זה יצר הרע רוצה לומר שבל טובו‬ ‫באופן יוכל המלט והנצל מכל סבות המום‬
‫ועולמותו של אדם היד‪ ,‬במציאות הבחית‪,‬‬ ‫אם מד‪,‬חצוניות מההכאה וד‪,‬ד‪.‬ריגד‪ ,‬ועזאר הפגעים‬
‫והיכולת על הטוב על הרע כפי יצרו ואם לא‬ ‫בד‪,‬יות השגחתו יתברר דבקה בו לשמרו בכל‬
‫היה כן לא היה אדם ולא היה מצוד‪ ,‬אותו‬ ‫דרכיו‪ .‬ואם מהתנועות הגופיות שהם פעמים‬
‫הקב״ד‪ ,‬מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת‬ ‫הבות סבות החולי והמות במה שהניחו בג״ע‬
‫טוב ורע לא תאכל ממנו כי לא תפול הצואה‬ ‫>לו שאנן ושקט נח לא ילד מפה ומסה ואם‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫צד‬
‫אכול מד‪,‬ם מד‪ ,‬שתרצה פעמים רבות אבל‬ ‫אלא למי שיש לו בחירה ורצון אלא שהאמת‬
‫מעץ הדעת שהתחלתו ומעוטו טוב והרוב ממנו‬ ‫בזה הוא מה שזכרתי שהיה עץ הדעת ההוא‬
‫רע לא תאכל ממנו כי האכילד‪ ,‬הוא ענין‬ ‫מעורר ומרבה בתאוות המשגל וידוע שהיה‬
‫ההשתקעות נוסף על שאר השמושים הנזכרים‪.‬‬ ‫המעט מזה דבר טוב להוליד בדומה‪ .‬אבל‬
‫וזה כענין הרופא שיתן ביד החולה תפות‬ ‫בהתרבותו היה רע מאד ומזיק ומרחיק האדם‬
‫מרקחת מעשה רוקח לפקחו בעצם רוחניותו‬ ‫מהשלמות ולכן קראו הכתוב עץ הדעת טוב‬
‫או להעטישו שיזהירנו שלא יאכל ממנו פן‬ ‫ורע כי תחלתו ומעוטו הוא טוב ורבויו רע‬
‫יזיקנו כי לא נעשה לאכילה וכאלו אמר לו‬ ‫ומפני זד‪ ,‬לא נקרא בשום מקום עץ הדעת‬
‫די לך לענין הכרח ההולדד‪ ,‬בראיד‪ ,‬ובנגיעה‬ ‫רע וטוב אלא טוב ורע הטוב ראשונה והרע‬
‫ובריח‪ .‬אבל האכילה בהשתקעות גדול בעניו‬ ‫בסוף לפי שבתחלתו ומעוטו הוא טוב ורבויו‬
‫המשגל וד‪,‬שתנות עצם הנזון אליו לא תאכל‪.‬‬ ‫אין ספק שמרה תהיה באחרונה וד‪,‬נה לא‬
‫ונתן הסבה בזה באמרו כי ביום אכלך ממנו‬ ‫אסר הכתוב ממנו לאדם הראיה ולא ג״כ‬
‫מות תמות ר״ל הנה ההמלט מהמות וד‪,‬תמדת‬ ‫הנגיעה והמשוש כי זה היה מועיל לו מאד‬
‫החיים א״א שתקנד‪ ,‬אותו אלא בהשואת‬ ‫להזדווג עם אשתו ולהוליד בדומה ויעשה‬
‫הפעולות וד‪,‬אוירים ור‪,‬מזונות ולכן כשתצא‬ ‫אותו לתכלית טוב ונאות בדרך טבעי לא ע״י‬
‫מדרך השווי ותטה להפלגד‪ ,‬המשגל באכילת‬ ‫תענוג בהמי ושטיפה והפלגה בחרפת חוש‬
‫העץ תבטל ההשואה המחייבת החיים ותבא‬ ‫המשוש ולכן היו שניהם האדם ואשתו ערומים‬
‫להתכה נוספת ותמות בהכרח‪ .‬ומזה תדע שלא‬ ‫ולא יתבוששו לפי שהיו איברי ההולדה אצלם‬
‫נאמר זה על צד העונש כי אם על צד הייעוד‬ ‫כידים וכרגלים ושאר האיברים הצריכים‬
‫וד‪.‬ודעת מה שיהיה ולכן אינו מהקושי אם לא‬ ‫לתשמישו של אדם בדרך טבעי ולא היה גלוי‬
‫נזכר בתיך הקללות ואמרו ביום אכלך ממנו‬ ‫הערוד‪ ,‬בלתי מגונר‪ ,‬אצלם להעדר הבחירה‬
‫לא יורד‪ ,‬על היום הפרטי שיאכל שאז ימות‬ ‫וד‪,‬רצון כ״א לפי שלא היו חושבים אותו‬
‫מיד‪ .‬אלא שמיום שיאכל ממנו יהיה בן מות‬ ‫לערוד‪ ,‬אלא לאבר טבעי נעשה לתכלית טוב‪.‬‬
‫נכון למועדי רגל‪ .‬ואולי שאמר מות תמות על‬ ‫אבל אסר יתברך לאדם האכילה מזה העץ‬
‫המוח הטבעית ועל המיתר‪ ,‬המקרית שבחטאו‬ ‫לפי שאכילתו תביאהו להפלגת התאור‪ ,‬ורדיפת‬
‫יגורש מן המקום ההוא ותסור ממנו השגחת‬ ‫הפועל המגונד‪ ,‬לשם עונג בהמי ולא לתכלית‬
‫השם והיה נרדף מהמקרים כל מוצאו יהרגהו‪.‬‬ ‫הגון ונאות שכלי כי האכילה לגמרי וספוק‬
‫וחז״ל אמרו )ב״ר פרעוה ח׳( שביום אכלד‬ ‫המזון ממנו עד שיתהפך הנזון אליו זה לבדו‬
‫ממנו נאמר על יומו של הקב״ה שהוא אלף‬ ‫נאסר על האדם מפני רוב היזקו שאין רע‬
‫שנד‪ .,‬וכן היד‪ ,‬שמת אדם תוך אלף שנה שנברא‬ ‫יותר גדול ממנו‪ .‬הנה התבאר ענין עץ החיים‬
‫וכמו שאזכור דבריד‪,‬ם אחר זד‪ .,‬וד‪,‬נד‪ ,‬יתבאר‬ ‫ועץ הדעת והותרה בזה השאלה הי״ג והתבאר‬
‫עוד בפי׳ הפרשה הזאת שגם זה היה מהקללות‬ ‫ג״ב למה נברא עץ הדעת בגן אם היה דבר‬
‫שקללו השם במה שאמר עד שובך אל האדמה‬ ‫רע ולמד‪ ,‬אסר אכילתו מהיות הדעת מפועל‬
‫כי ממנד‪ ,‬לוקחת וכמו שאפרש ור‪,‬ותרה במת‬ ‫השכל והוא טוב שהיה זה לפי שראיתו גם‬
‫שפירשתי בזה השאלד‪ ,‬הט״ו משאלות הפרשד‪.,‬‬ ‫נגיעתו היד‪ ,‬טוב ומועיל בד׳ולדד‪ ,‬הדומד‪ ,‬ומאותו‬
‫ולמדנו מדברי הצואה הזאת שלא חטא אדם‬ ‫צד ובהינד‪ ,‬נברא בתוך הגן אבל אכילתו‬
‫מפני סכלות והעדר ידיעה שהיא הסבה הה׳‬ ‫המביאה אל ההשתקעות והתאוד‪ ,‬אל המשגל‬
‫כי הנה הקב״ה גלה את אזנו והודיעו את אשר‬ ‫הנוסף לא היד‪ ,‬שלמות אליו ולכן נאסר עליו‬
‫יקרא לי אם יחטא‪:‬‬ ‫אכילתו כי לא היד‪ ,‬ענין העץ ההוא שתשלים‬
‫)יח( ויאמר ה׳ אלד‪,‬ים לא טוב היות האדם‬ ‫אכילתו את האדם בהשגותיו וידיעותיו לא‬
‫וגר‪ .‬עד סוף הפסוק ספר הכתוב כי‬ ‫עיונות ולא מעשיות לפי שהאדם שלם נברא‬
‫הנה חטא אדם בסבת האשה ושעשאה לו‬ ‫בפעולות שכלה ולא היה ג״כ חסר ההכנה‬
‫הקב״ה לעזרד‪ ,‬והיתה כנגדו עשה אותה לטובתו‬ ‫לפעל המשגל ותאותו כמו שכתב הראב״ע‬
‫והיא יצאה לרעתו כשהסיתד‪ ,‬והדיחה אותו‬ ‫שלא היד‪ ,‬חסר רק טוב ורע בדבר אחד לבדו‬
‫מטובו ושלמותו ולכן אמר שבתחלת בריאת אדם‬ ‫שרצה בזה על המשגל כי הנה גם ממנו היה‬
‫בששי אמר יתברך לא טוב היות האדם לבדו‬ ‫יודע כל הצריך לשלמותו וקיומו אבל היה הדעת‬
‫ובמאמרו זה כלל שני ענינים‪ .‬האחד שעם‬ ‫הזה פרטיי בטוב ורע המשגל וד‪,‬יה א״כ ענין‬
‫היות תכלית האדם שישלים נפשו המשכלת‬ ‫המצוד‪ ,‬לאדם שלא ירדוף אחרי שטיפת תאותו‬
‫וד‪,‬נד‪ ,‬האשד‪ ,‬וד‪,‬בנים מונעים גדולים להשגת‬ ‫בזימה יהותרה בזה השאלד‪ ,‬הי״ד כי על כן‬
‫השלמות השכלי וכמו שכתב הרב המורה פליד‬ ‫נאמר בצואד‪ ,‬מכל עץ הגן אכול תאכל כלומר‬
‫צה‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫וד‪.‬נה אדם כבר מצא בב״ח עזר נגדו כלומר‬ ‫ה״א הנה ראה הבורא יתברך שלא היה טוב‬
‫שישמש אוחו בהיותו עליהם ולפניו כסום‬ ‫לשלמות האדם היותו לבדו לםי שיצטרך מהיותו‬
‫אשר רכב עליו וזולתו‪ .‬אבל מזולת זה לא‬ ‫גשמי לתקן מזנותיו וצרכי ביתו ואם האדם‬
‫ישיג מהם עזר שיעזרד‪,‬ו תמיד לפניו ולאחריו‬ ‫יתעסק בזה יטריד בו זמנו ולא יםנה להשגת‬
‫כאלו הם תמ ‪ T‬נגדו וד‪.‬וא פי׳ נאד‪ .‬אמנם‬ ‫שלמות נפשו‪ .‬לכן היה מהראוי לעשות לו‬
‫חז״ל הוקשה לד‪.‬ם אמרו עזר כנגדו לפי שד‪.‬ביני‬ ‫עזר כנגדו והיא הנקבה שתעבדהו ותתקן לו‬
‫מלת כנגד מלשון התנגדות והפכיות וד‪.‬יו א״ב‬ ‫צרכי הבית והמזון ובזה האופן תהיה גם היא‬
‫הפכיים עזר וכנגדו ולכן דרשו זכד‪ .‬עזר לא‬ ‫הכרחי בענין שלמותו ואמר עזר כנגדו לפי‬
‫זכה כנגדו‪ .‬ומי יתן ידעתי איך יתחייב שאם‬ ‫שהעזר בסתם הוא הדומה לדבר כי עזר הרופא‬
‫לא זכד‪ .‬יהיד‪ .‬כנגדו כי אפשר הוא שלא‬ ‫היא מרופא אחר ועזר החייט מחייט אחר מענינו‪.‬‬
‫תד‪.‬יה עזר ולא תד‪.‬יד! ג״כ כנגדו שלא תהיה‬ ‫אך אמנם אם היה העזר לאדם אדם אחר‬
‫בה תועלת ולא היזק ומאין לד‪.‬ם שאם לא‬ ‫זכר כמוהו לא ירויח בזה כלל כי גם הוא‬
‫חהיד‪ .‬עזר תד‪.‬יד‪ .‬כנגדו‪ .‬אלא שד‪ .T .‬דעתם שטבע‬ ‫יצטרך לעזר אחר שיתקן ויכין צרכיו ומזונותיו‬
‫האשד‪ .‬הוא שתהיד‪ ,‬נגד האדם ומזקת לו כמו‬ ‫כדי שיהיה לו פנאי להתעסק במושכלות ולכן‬
‫שהחומר הוא מקביל לצורה ולכן מי שזכה‬ ‫ראוי לעשות לו עזר שיהיה כנגדו ר״ל מקביל‬
‫תד‪.‬יה לו האשד‪ .‬עזר כי בזכותו יבטל הקב״ה‬ ‫לו באופן מה והוא שתהיינה פעולות אותו‬
‫טבע האשד‪ ,‬המנגדת לו להיותה בעזרו ובמ״ש‬ ‫העזר מקבילות לפעלות האדם‪ .‬כי הנה העזר‬
‫)משלי ט״ז ז׳( ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו‬ ‫קוהיא האשה תתענג ותחשוב למעלה בהתעסקה‬
‫ישלים אתו אבל אם האדם לא זכר‪ ,‬ישאר כל‬ ‫בחקון המאכל והאדם יחשוב זה לעמל מכאיב‬
‫דבר לטבעו ותהיד‪ .‬האשד‪ .‬מנגדת לו כי הוא‬ ‫ובזה הדרך היתד‪ .‬האשד‪ .‬עזר לאדם שהיות‬
‫טבעה ’ומהותה‪ .‬הנה התבאר הפסוק הזה וד‪,‬ותרה‬ ‫פעולותיה נגד פעולותיו ומקבילות אותן‪ .‬וד‪.‬ענין‬
‫השאלר‪ .‬הש״ז‪:‬‬ ‫הב׳ שכלל זד‪ .‬המאמר היא שעם היות נקבות‬
‫)יט( ויצר ה׳ אלהים מן האדמד‪ .‬כל תית‬ ‫הב״ח אין להם הברד‪ .‬עם זכריהם כ״א לענין‬
‫השדה וגו׳‪ .‬עד לא מצא עזר כנגדו‬ ‫הזווג להשארות מינם ולזולת זה אין לזו יחם‬
‫ענין קריאת אדם שמות לכל הב״ח ראוי לעיין‬ ‫עם זה כי הם רועים על ידיהם עדר עדר‬
‫בו מאד כי כבר זכר בעל ספר הכוזר והוא‬ ‫לבדו הנה ראה יתברך שלא היד‪ .‬טוב ש ‪.T‬יה‬
‫האמת שהלשון האלהית הבריאה למדד‪ .‬הקב״ה‬ ‫בן האדם ונקבתו ר״ל שיהיה כ״א מד‪.‬ם לבדו‬
‫לאדם ושמה על לשונו ובידו והיא בלי ספק‬ ‫בלתי מתחברים ולא נעזרים זה לזה אלא לענין‬
‫השלימה מכל הלשונות וד‪.‬נאותד‪ .‬לקריאה יותר‬ ‫המשגל לבד כי האדם לפי טבעו צריך מאד‬
‫מכלם אבל מהפסוקים האלד‪ .‬יראה שאדם‬ ‫אל חברת האשה לא לבד להוליד בנים בי‬
‫הראשון הניח השמות לרצונו ושד‪.‬וא היד‪.‬‬ ‫אם ג״כ להיות לו עזר במעשיו וזהו לא טוב‬
‫הממציא וד‪.‬פועל ללשון הראשון ומפני זד‪ .‬כתב‬ ‫היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ר״ל‬
‫האפוד שהאדם בבר היד‪ .‬מלומד מבוראו יתברר‬ ‫כנגד צרכו או שוד‪ .‬לו‪ .‬ומסכים לזה א׳׳ר‬
‫ושלנסות אותו בא האלהים בהביאו לפניו‬ ‫אבהו כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב ברא אותו‬
‫הב״ח ד‪.‬ד‪,‬מה לראות מה יקרא להם ר״ל אם‬ ‫אלא בתחלה עלה במחשבד‪ .‬לברא שנים ולבסוף‬
‫ישתמש בד‪.‬נחת שמותיהם ממה שלמד ממנו‬ ‫לא ברא אלא אחד‪ .‬והמאמר יקשה מאד שהרי‬
‫יתברך ושזהו אמרו וכל אשר יקרא לו האדם‬ ‫בסוף שנים נבראו אדם וחוה לא אחד‪ .‬אבל‬
‫וגר הוא שמו ר״ל הוא שמו שקרא לו הקב״ה‬ ‫בתחלד‪ .‬עלה במחשבה לברא שנים אדם בפני‬
‫כשלמד הלשון לאדם וד‪.‬ביא החכם על זר‪.‬‬ ‫עצמו וחוד‪ .‬בפני עצמד‪ .‬מבלי חבור זד‪ .‬לזה‬
‫שתי ראיות האחד מאשר לא אמר הכתוב שקרא‬ ‫כיתר תב״ח שזה היה אפשר להיות והקב״ה לא‬
‫שמות כ״א למיגי ב״ח ׳ו ‪T‬וע שהם החלק‬ ‫עשה בן כי לא ברא אלא אחד שהוא אדם‬
‫מעטי מהעצמים ולא קרא שמות לשאר העצמים‬ ‫ומצלעו ברא את האשה א״כ שנ ‪.T‬ם אחד‪ .‬וכתב‬
‫כלם אם שמימיי ואם יסודי מתכות ודוממים‪.‬‬ ‫האפוד בשתוף הכ״ף שכ״ף כנגדו הוא ב״ף‬
‫יצומחים ולבל המקרים שבתשעת המאמרות‬ ‫הדמיון וזה בי נגדו המובן ממנו הוא לפניו‬
‫ומלות הטעמים שהלשון כוללת כל זד‪ .‬וד‪.‬וא‬ ‫כמו אך נגד ה׳ משיחו‪ .‬ואלו אמר אעשה לו‬
‫ממה שיורד‪ .‬שלא היה זה הנחת לשון והשנית‬ ‫עזר נגדו יחשב שהיה המכימ מהעזר שתהיד‪.‬‬
‫ממד‪ ,‬שאמר הכתוב בסוף הענין ולאדם לא‬ ‫לפניו ואין זה הצריך מד‪,‬אשר‪ .‬לבד אבל‬
‫מצא עזר כנגדו שאין ענין לזה עם קריאת‬ ‫שתמיד לפניו ולאחריו תהיה לאדם לעזר‬
‫השמות והדעת הזה עם היותו דבר דבור על‬ ‫ולהועיל בכל צרכיו ולזה אמר שתהיה לו‬
‫אופניו עדין יפלו בו ספקות‪ .‬מהם שאם היד‪.‬‬ ‫עזר כנג ת שר״ל כאלו היתה לפניו תמ ‪.T‬‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫צו‬
‫כלה מלה במלה כדי שיכתוב אותה על ספר‪.‬‬ ‫ר‪.‬דבר כן היד‪ .‬ראוי להכתב וכל אשר יקרא לו‬
‫ואחדי הדברים וד‪.‬אמת האלה דאוי שיפודשו‬ ‫ר‪.‬אדם נפש חיה הוא שמו אחרי ויקדא האדם‬
‫הכתובים בזה הדרך‪ .‬שאחרי שיצר ה׳ אלד‪.‬ים‬ ‫שמות‪ .‬ולא היה הדבר כן‪ .‬כי הנה הכתוב‬
‫מן האדמה כל חית השדד‪ .‬וגומר וד‪.‬יה זד‪ .‬ביום‬ ‫קודם אליו‪ .‬ומד‪.‬ם כי מה היה בזה מן הנסיון‬
‫החמישי ור‪,‬ד ונתן בכל מין צורתו ומד‪.‬ותו‬ ‫שיעשד‪ .‬השם לאדם בקדיאת השמות אם היה‬
‫המיוחד הביאם אל האדם לראות מה יקרא‬ ‫שכבר למדו בהם כי ידוע הוא שיקרא אותם‬
‫להם ד״ל אם יסכים דבודו הפעליי לדבוד‬ ‫האדם בשמות ולכן ידאה שלא היה אדם מלומד‬
‫הנברא אצלו יתברך כסי מה שהטבתו בו‬ ‫בפרטיות הלשון‪ .‬אבל היותר נכון לומר הוא‬
‫באופן מתיחם ונאות בטבע למהוית הדברים‪.‬‬ ‫שהקב״ד‪ .‬בדא הלשון וד‪,‬גביל סדורה מסכימים‬
‫ואפשר לפרש וייצר מלשון קבוץ ואסיפד‪,‬‬ ‫לטבעי הדבדים ולידיעה האלהית בהם וכאשר‬
‫שקבצם ואסף אותם לפניו והוא מלישון השליכד״ו‬ ‫יצד את האדם בצלמו הנד‪ .‬כמו שהשפיע בו‬
‫אל היוצר ימים יוצרו‪ .‬וכבר העירו לפירוש‬ ‫הדעות האמתיות האלהיות מבלי למוד וחקירה‬
‫הזה בבראשית רבר‪) .‬פרשה י״ד( אמרו בעץ‬ ‫והפוש כלל ככה השפיע וד‪.‬טביע בנפשו שדשי‬
‫קמיה רבי יוחנן בן זכאי כבר כתיב ויאמר‬ ‫הלשון ד‪.‬ד‪.‬וא ההסכמת בטבע לאותן ידיעות‬
‫אלהים תוצא הארץ נפש חיה וגומר ומר‪,‬‬ ‫אמתיזת אלהיות ולנמצאים בעצמם ונתן באדם‬
‫ר״ל וייצר ה׳ אלהים כל חית וגומר‪ .‬אמר‬ ‫כח טבעי להודות על כל נמצאות העולם‬
‫להם להלן לבריאה וכאן לכבוש כמה דתימא‬ ‫ומצות הרשומים‬ ‫הרשומים בנפשו בקולות‬
‫כי תצור על עיר ימים רבים‪ .‬הנה הסכים‬ ‫בנפשו בטבע כדי שמכל צד תסכים לשון‬
‫השלם הזה על מה שביארתי בזה והותרה‬ ‫האדם לחבמתו יתברך ושניד‪.‬ם יסכימו לטבע‬
‫בזה השאלה הי״ז‪ .‬וספד הכתוב משלמות אדם‬ ‫הנמצאים כלם‪ .‬ומלבד זה דבר עמו הקב״ה‬
‫שקרא לב״ח אותם השמות שהיו ראוים אליהם‬ ‫באותו הלשון וד‪.‬שמיע לאזניו קול נברא מוחש‬
‫באמת בלשון ור‪.‬וא אמרו וכל אשר יקרא לו‬ ‫מגיע אליו והוא מפני שהיה לו כבר הלשון‬
‫האדם נפש חיד‪ .‬הוא שמו ר״ל כל נפש חיה‬ ‫בטבע מוטבע הבין לשון האל ודבריו ונתלמד‬
‫אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו כפי טבעו‬ ‫מד‪.‬ם לדבד בלשונו באופן שהיו הדבורים‬
‫ושרשי הלשון האלהי וכבר אמרו חז״ל כמה‬ ‫האלהיים שדבר אתו מוציאים אותו מן הכח‬
‫מהחכמה היתר‪ ,‬בקריאת השמות האלה עד שלא‬ ‫אל הפועל כי כמו שעם היות החכמה אמתית‬
‫הגיעו המלאכים אליד‪ .‬כמו שאמרו רבי אחא‬ ‫טבעית באדם בכה כבד תגיע לו בפועל ע״ד‬
‫בבראשית רבר‪) .‬שם( וד‪,‬וא מאמר ארוך מורה‬ ‫הלמוד וד‪.‬ד‪.‬עדד‪ .‬מד‪.‬תלמד ככה הלשון הזאת‬
‫שלא היתד‪ ,‬קריאת השמות כפי ההסכמה וד‪,‬רצון‬ ‫בד‪,‬יותד‪ .‬מתחלת הבדיאה מוטבעת באדם מהש״י‬
‫אלא כפי הוראת סבעיהם והשמות שהם בזה‬ ‫הנד‪ .‬הגיעה אליו בפועל ע״ד הלמוד בדברו‬
‫הדרך הם הגדרים שבזה היתד‪ ,‬הוראת החכמד‪,‬‬ ‫אליך יתברך ראשוגד‪ ..‬כי מאותו הדבור האלהי‬
‫לא בשמות המוסכמים‪ .‬וד‪.‬נה בהבאה זכר‬ ‫ששמע לקח האדם דרכי הלשון וסדריר‪ ,‬וד‪.‬וכן‬
‫הכתוב כל חית השדד‪ .‬וכל עוף השמים ולא‬ ‫לאדם אחד כן ובדצונו וד‪.‬יד‪ ,‬א״כ מציאות זאת‬
‫זכר הבהמה ובקריאת השמות זכר הבהמה‬ ‫הלשון באדם בכח ובפועל מהאל יתברך וצדקו‬
‫ג״כ‪ .‬לפי שבענין ההבאד‪ ,‬הוצרך יתברך להביא‬ ‫אמדיו שהיה הלשון נבדא ממנו ושהוא למדו‬
‫החיד‪ ,‬והעוף לפי שלא היו נמצאים הם עם‬ ‫לאדם בדבח אתו אבל לא יצדק אם נאמר‬
‫האדם לא הבד‪.‬מד‪ ,‬שהיתד‪ .‬נמצאת עמי‪ .‬אבל‬ ‫שלמדו יתברך ע״ד ההסכמה וד‪.‬ד‪.‬נחד‪ ,‬לאמר‬
‫בקריאת השמות קרא לבהמה לחיד‪ ,‬ולעוף כלם‪.‬‬ ‫לזד‪ .‬קרא כך ולזה קרא כך בפרטיות ויצדק‬
‫האמנם ויקרא האדם שמות הנזכר אחרי וכל‬ ‫ג״כ אמדנו שאדם הראשון פועל הלשון מאליו‬
‫אשר יקרא לו האדם לא בא להודיענו שקרא‬ ‫לפי שד‪.‬מציאו מכחו שד‪.‬טביע בו בוראו והוציאו‬
‫השמות כראוי אלא להודיע שכאשר קרא האדם‬ ‫לפועל בהשמיעו לו קול האלהי בדבור וקול‬
‫שמות לכל מיני הב״ח ההם והכיר טבעיהם‬ ‫מוחש אבל לא יצדק אם נאמר שאדם הראשון‬
‫לא מצא בד‪,‬ם שום טבע נאות ומתיחס לטבע‬ ‫הניחו בפי רצונו וד‪.‬םכמתו כמו שהמציאו‬
‫האנושי לשישלם לו העזר הצריך אליו‪ .‬והוא‬ ‫האומות בארצותם שאר הלשונות ההסכמיות‬
‫אמרו ולאדם לא מצא עזר כנגדו‪ .‬שלא מצא‬ ‫מבלי שיהיה להם סדר האותות טבעי עם‬
‫בהם נקבה תר‪,‬א ראויד‪ ,‬להעזר ממנה בשרותו‬ ‫הדברים הנמצאים והידיעות האמתיות‪ .‬ולהיות‬
‫כאלו היא נגדו ולפניו כי היה תכלית אסיפת‬ ‫הלשון הזד‪ .‬נברא ממנו יתברך לכן דבר בו‬
‫הב״ח לפניו‪ .‬מפני שלא רצה ית׳ לתת לו‬ ‫לאדם הדאשון לקין ולנח ולאבות הקדושים‬
‫אשה אלא אחרי שידגש אדם בצרכה ויחפש‬ ‫ובו נתנד‪ .‬התודד‪ .‬ונשמעו הדברות בהד סיני‬
‫ולא ימצא בכל מיני הב״ח נקבה נאותה אליו‬ ‫ונכתבו בלוחות ובד‪ .‬דבד השם עם משה התורד‪,‬‬
‫צז‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫בלבד להיותם נפרדות מהזכרים ודבר אין‬ ‫‪ m‬יעשה השם אותה מכשרו ומעצמו‪ .‬ולכן‬
‫להם עמהם‪ .‬אמנם נקבת האדם הוצרכה להיות‬ ‫לא זכר בקריאת השמות השמים היסודות‬
‫לו עזר בעשיית צרכיו ובתקון מזונותיו ועניני‬ ‫והצמחים והדוממים והדגים כי אם מיני הב״ח‬
‫ביתו ולכן היה ראוי שתהיה נכבשת ונשמעת‬ ‫שביבשה שהיה אפשר לחשוב שימצא בהם עזר‬
‫אליו בכל אשר יצוה עליה ובעבור זה הוצרך‬ ‫אליו להזקק עמו‪ .‬ונשלמה בזה תשובת השאלה‬
‫להיותה חלק מגופו כי החלק יתחבר לכל‬ ‫הי׳יח‪ .‬ובעבור שלא אמר הכתוב מה שם יקרא‬
‫ויאהב אותו ויגין בעדו ולכן לקח השם אחת‬ ‫לו ולא אמר גם כן וכל שם אשר יקרא לו‬
‫מצלעותיו של אדם ויסגור בשר בגופו של‬ ‫האדם נ׳׳ל לפרש הפסוקים האלה באופן אחר‬
‫האשה כמו‬ ‫אדם תה תינה ומזה עשה בגין‬ ‫גם כן והוא שאמר השם שאם אדם י‪-‬קרא‬
‫שאמר ויבן ה׳ אלהים את הצלע‪ .‬ובב״ר )פרשה‬ ‫בחברתו ויקרב לעצמו ב״ח בלתי מדבר יורה‬
‫י״ח( אמרו ויסגר בשר תחתינה האיש מסור‬ ‫שהוא כמוהו נוטה אל החמריות כאותו אשר‬
‫ביד האשד‪ .‬בין טוב ובין רע‪ .‬ובן דרעזו דבן‬ ‫קרא וקרב אליו כמאמרם ז״ל )ב״ר פרשה‬
‫מלשון בינד‪ .‬שנתן בינר‪ .‬לאשה יותר מהאיש‬ ‫•ס״ה( לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא‬
‫דתנינן בת י״א ויום אחד נדריר‪ .‬נבדקין בת‬ ‫שהוא מינו והוא אמרו וכל אשר יקרא לו‬
‫י״ב שנה ויום אחד נדריו! קיימין‪ .‬וד״איש כל‬ ‫האדם נפש חיה הוא שמו ר״ל של אדם שבחר‬
‫י״ב שגד‪ .‬ויום אחד נדריו נבדקים בן י״ג‬ ‫בחברתו בדומה לו‪ .‬והנה אדם קרא שמות‬
‫שנד‪ .‬ויום אחד נדריו קיימים וד‪.‬נה לא ברא את‬ ‫לכל הב״ח והכיר טבעיהם אבל לא ראה בהם‬
‫האשה מן הרגלים שהוא החלק היותר שסל‬ ‫גקבה נאותה להזדווג אליו והוא אמרו ולאדם‬
‫כדי שלא תהא בעיניו כשפחר‪ .‬ולא בראה מן‬ ‫לא מצא עזר כנגדו כי להיותו נוטה לצד‬
‫הראש כדי שלא תד‪.‬א בעיניה כגברת הבית‬ ‫שבלו לא בחר לו המריות הב״ח‪ .‬ולזה כותו‬
‫אבל בראד‪ .‬מן הצלע שבאמצע הגוף לשתד״יה‬ ‫חז״ל )יבמות דף ס״ג ע״א( באמרם שבא אדם‬
‫בכית כמותו‪ .‬ובבר נתנו טעמים אחרים כסי‬ ‫על כל חיה ועוף ולא נתקררה דעתו בהם‪.‬‬
‫הדרש בבל אחד מהאיברים וד‪.‬נכון הוא בעיני‬ ‫>לומר שבא בדעתו והתבוננותו על טבעיהם‬
‫שבעת שנברא אדם נברא בו אותו צלע נוסף‬ ‫ומהויותיהם ולא נתקררה דעתו שיהיה זווג‬
‫על צלעותיו הד‪.‬כרחיות לבנין גופו ולא היד‪.‬‬ ‫יחבורו כחבור וזווג זכרי הב״ח עם נקבותיהם‬
‫נ פני זה מותר ולא דבר בטל‪ .‬בי הגה יש‬ ‫ואז מפני ההכרח הוצרך יתברך להוציא אח‬
‫דבר שהוא מותר אצל האיש הפרטי ור‪.‬וא‬ ‫דאשה מצלעו ובשרו‪:‬‬
‫הכרחי כפי המין במו הלחות הזרעיי שהוא‬ ‫)כא( ויפל ה' אלהים תרדמה וגר‪ .‬עד זאת‬
‫מותר בפי האיש‪ .‬וד‪.‬טבע יאהבד‪.‬ו וישמרד‪.‬ו לענק‬ ‫הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי‪ ,‬ספר‬
‫ההולדד‪ .‬להשארות המין כן היד‪ .‬אותו צלע‬ ‫‪.‬הכתוב שסבב הקדוש ברוך הוא שתפול תרדמה‬
‫נוסף כפי• האדם וד‪.‬ברחי להולדת האשד‪ .‬והותרה‬ ‫על האדם והיא השינה העמוקה מאד באופן‬
‫בזד‪ .‬השאלה ד‪.‬כ׳‪ .‬ואין ספק שד‪.‬יד‪ .‬הצלע ההוא‬ ‫שלא ירגיש בלקיחת הצלע והיה הצורך ללקחה‬
‫שלקה מד‪.‬אדם מעורב בבשר ומאותו צלע נעשד‪.‬‬ ‫באותה התרדמה אם כדי שלא תתבזה בעיניו‬
‫באשה העצמות ומהבשר נעשד‪ .‬הבשר‪ .‬האמנם‬ ‫בראותו הויתה מתבוססת בדמיה‪ .‬ואם כדי‬
‫לפי דרך טבעי לא היה אפשר שיתילדו‬ ‫שלא ירגיש בכאב פרוק חבורו ובשרו עליו‬
‫הראשיים לב מוח וכבד גם ד‪.‬ג ‪T‬ים והצפרניים‬ ‫יכאב וגם כדי ש תביאהו שמחה פתאומית ויהי׳‬
‫והעורקים לא מד‪.‬בשר ולא מד‪.‬עצם בלבד לבן‬ ‫כמוצא מציאה טובה שתגל נפשו בבואה אליו‬
‫יחם הכתוב יצירת האשד‪ .‬מאותו צלע אל‬ ‫בהסח דעת‪ .‬והנה יחם התרדמה הזאת לאלהים‬
‫הרצון האלהי ויכלתו באמרו ויבן ה׳ אלהים‬ ‫לסי שכמו)שזכר( ]שבדרך[ הטבעי בהיות האדם‬
‫את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה‪ .‬וזכר‬ ‫אוכל מזון מועט לא תהיה שנתו עמוקה כי ברוב‬
‫בענינה לשון בגין ולא לשון בריאד‪ .‬לפי שלא‬ ‫המאכל וגסותו ומשתה היין תעמיק באדם השינה‬
‫היה התהוותה בריאד‪ .‬יש מאין ולא לשח‬ ‫וישכב דרדם‪ .‬ולפי שבגן היה אוכל כפי הספוק‬
‫יצירד‪ .‬כי לא היה ציורה ציור מחודש כי כבר‬ ‫למזין מעט מזער לא היה נכון לשינה עמוקה‬
‫נעשה בדמות אדם וציורו אבל אמר בד‪ .‬לשח‬ ‫וכל שכן תרדמה ולכן יחסה הכתוב אל האלהים‬
‫בנין כאלו הוא מעשה מלאכותיי‪ .‬לד‪.‬בנו את‬ ‫בי הוא אשר עשה זה ברצונו לא כפי המנהג‬
‫הבית וד‪.‬עצים וד‪.‬אבנים שהיו לו קודם ל ‪p‬‬ ‫הטבעי‪ .‬והותרה בזה השאלה הי״ט‪ .‬והנה ראה‬
‫ואמר ויביאה אל האדם כפי מחשבתו כי חשב‬ ‫יתברך לברא את האשה מצלע האדם ולא עשאה‬
‫בראותו אותה שהובאה מצד אחר כאלו היא‬ ‫בפני עצמה כנקבות שאר הב״ח ובאדם לפי‬
‫אחת מד‪.‬בד‪.‬מות וד‪.‬חיות שהובאו לפניו לקרא‬ ‫שנקבותיהם אינם מתחברות לזכרים ולא‬
‫שבג אבל מ ‪ T‬הביר בענינד‪ .‬ואמר זאת הפעם‬ ‫נכבשות ונשמעות אליהם אלא לענין המשגל‬
‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫‪ns‬‬
‫עברית‪ .‬ודיודו בזה גם חכמי האומות כמו‬ ‫עצם מעצמי ובשר מבשרי רוצה לומר הפעם‬
‫שפתח אחד מהם בספר קראו עיר אלהים‬ ‫הזאת היתה הנקבה הזאת עצם מעצמי ובשר‬
‫והביא לאמתו הטענדי עצמד‪ ,‬שעשו ספר הכוזר‬ ‫מבשרי אבל מכאן והלאה לא יהיה כן כ־ לא‬
‫והראב״ע וכבר קדמום בזה חז״ל שאמרו בב״ר‬ ‫תד‪,‬יד‪ ,‬האשד‪ ,‬עוד נלקחת מצלע האיש‪ .‬ובב״ר‬
‫)פרשה י״ח( לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחת‬ ‫)פרשה י״ז( פירש רבי שמואל בר נחמן‬
‫זאת מכאן שנברא העולם בלשון הקדש ר׳‬ ‫מצלעותיו מסטרוד‪,‬י כמא דתימא ולצלע המשכן‬
‫פנחס בן חלקיד‪ ,‬בשם ר׳ סימון אמר כשם שנתנה‬ ‫וכן פירשו הראב״ע‪ .‬ומזה הוציא הרלב״ג לפרש‬
‫התורה בלשון הקדש כן נברא׳ העולם בלה״ק‬ ‫שבהיות האדם ישן ברא הקב״ה לצדו סמוך‬
‫שמעת מימיך גיני גיניא אנתרופי אנתרופיא‬ ‫אליו את האשד‪ ,‬ויסגור ‪.‬בשר תחתינה רוצה‬
‫גברא גברתא אלא איש אשד‪ ,‬למה שהלשון‬ ‫לומר בגופה ש•י האשה ושאדם כשראה אותה כן‬
‫נופל על הלשון ע״כ‪ .‬והנה גיני גיניא ואנתרופי‬ ‫דומה אליו באבריה ובשרה אמר שהיתה עצם‬
‫אנתרופיא הם שמות יונים לאיש ולאשר‪.,‬‬ ‫מעצמיו ובשר מבשרו אבוי שלא נעשה מחלק‬
‫אמנם גברא וגברתא הם שמות ארמיים להם‪.‬‬ ‫גופו‪ .‬ואינו נכון כי הוא אמר זאת הפעם‬
‫ורצו בזד‪ ,‬שבלשון יון לא יקראו לאיש שם‬ ‫עצם מעצמי ולא אמר דומה אלא שהיא היתה‬
‫נגזר מהאשה ולא לאשה שם נגזר מד‪,‬איש כי‬ ‫עצם מעצמיו ובשר מבשרו ממש‪ .‬ואמר על כן‬
‫הנה לאשה קוראים גיניא וגם היום היונים‬ ‫יעזוב איש ש־ה מעיד שאותה פעם ראשונה‬
‫קוראים אותה גיניקא‪ .‬אבל לא יקראו לאיש‬ ‫היתד‪ ,‬האשה חלק גופו של אדם ומפני אותו‬
‫גיני‪ .‬גם האיש הזכר נקרא אצלם אנטרופי‬ ‫פלא יעזוב א־ש את אביו ואת אמו ודבק‬
‫וד‪,‬וא אנדרוס שקורין היום ולא נקראה האשה‬ ‫באשתו‪ .‬עד שכבד אמרו )שם( ששאלו את‬
‫בשם נגזר מהאיש אנטרופיא‪ .‬א״כ לא נגזר‬ ‫רבי יהושע בן לוי מכני מה האיש יוצא‬
‫שם האשה משם האיש ולא שמו משמר‪ ,‬אבל‬ ‫ופניו למטה והאשה יוצאת ופניד‪ ,‬למעלה אמר‬
‫נקרא האיש אנטרופי והאשה גיניא‪ .‬וכן בלשון‬ ‫ליד‪ ,‬האיש מב ט למקום בריאתו שהוא מאדמה‬
‫ארמי קורין לאיש גברא ולא יאמר! לאשת‬ ‫והאשד‪ ,‬מבטת למקום בריאתד‪ ,‬שהוא צלע האיש‬
‫גברתא אלא איתתא או נוקבא‪ .‬ולמה זה נשתנד‪,‬‬ ‫אשר הוא למעלה‪ .‬הנר‪ ,‬ביאר שמצלע האיש‬
‫הענין בלשון העברית שנגזר שם האשד‪ ,‬משם‬ ‫נבר־את‪ .‬ולא אמר ר׳ שמואל בר נחמן מצלעותיו‬
‫האיש וכבר זכרתי בשאלה הא׳ כמה יפול‬ ‫מסטרוהי לד‪,‬כחיש אמתת הכתוב אלא שחשש‬
‫בטענה הזאת מד‪,‬ספק שכבר יאמר אומר‬ ‫שלא נעשתה האשה מהצלע שהוא עצם בלבד‬
‫שנתנה התורד‪ ,‬ונברא העולם בלשון אחרת‬ ‫כי אם מצדו של אדם בשר ועצם וגידים ושאר‬
‫ונעתקו השמות עם הגזרים שנגזרו מהם בלשון‬ ‫האברים אשר בצדו וזהו פי׳ עצם מעצמי כפי‬
‫עברית‪ .‬וד‪,‬משל שהביאו מד‪,‬ארמי וד‪,‬יוני אינו‬ ‫פשוטו‪ .‬אבל בבראשית רבד‪) ,‬פרשה י״ח‪1‬‬
‫מחוייב שיהיה כן בכל שאר הלשונות גם שכבר‬ ‫דייקו אמרו זאת הפעם ואמי רבי יהודה בר‬
‫מצינו בשאר הב״ח שמות הנקבות נגזרים‬ ‫אמי בתחלד‪ ,‬בראה לו וראה אותד‪ ,‬מלאה רירין‬
‫משמות הזכרים ואולי שמפני זר‪ ,‬לא החליט‬ ‫ודם וד‪,‬םליגה ממנו וחזר ובראה לו פעם שניה‬
‫הראב״ע לומר שדרתה זאת הטענה מחוייבת‬ ‫ד‪,‬ד‪'.‬ד זאת הפעם עצם מעצמי זו היא של‬
‫אבל אמד שהוא קרוב לומר היות הלשון‬ ‫אותה פעם ראשונה זו היא העתידה להקיש‬
‫הראשון לשון הקדש מפני היות השמות האלה‬ ‫עלי בזוג כד״א פעמון זהב ורמון זאת תיא‬
‫האלה נגזרים מהפעולות‪ .‬ומה שנראה לי בזה‬ ‫שהיתה מפעמתני כל הלילה הנה פרשו הענין‬
‫הוא שהטענה הזאת היא מופת הכרחי ומחוייב‬ ‫על פי מלת פעם לשתי היצירות אבל אין הכתוב‬
‫לבאר שהלשון העברית אשר בידינו היום הוא‬ ‫יוצא מדי פשוטו‪:‬‬
‫הלשון שדברו בר‪ ,‬ההורים הראשונים מפאת‬ ‫לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת‪ .‬כבר‬
‫שמות הכרטיים העצמיים האשיים שהם נגזרים‬ ‫כתב ראש המדברים ממולח טהור קדש‬
‫מהפעלות ומד‪,‬שמות הכוללים לפי שהשמות‬ ‫רבי יד‪,‬ודה הלד בספר הכוזר אשר חבר והביאו‬
‫העצמים הראשונים שהם שמות פרטיים אשר‬ ‫ג׳״כ הראב״ע שמהגזר אדם מאדמה ואשה‬
‫לאיש ואיש מבני אדם אינם מועתקים מלשון‬ ‫מאיש וקין מקניתי ושת משת לי אלהים ונח‬
‫אל לשון אבל באותו אופן ותכונה שקראום‬ ‫מינחמנו ופלג כי בימיו נפלגה הארץ וזולתם‬
‫בהנחתם הראשונה יקחום ויקראום שאר‬ ‫מהשמות שהם נגזרים מפעולות ושמות שהם‬
‫הלשונות המעתיקות ספוריהם מבלי שנוי וחלוף‬ ‫בלשון העברית ואינן כן בשאר הלשונות‬
‫כלל כמו שתראה משמות הקיסרים והפלוסופים‬ ‫תלקח ראיה שהלשון הראשון שדברו בו אדם‬
‫הקדומים שכמו שהיו בארצותם בגוייד‪,‬ם ככח‬ ‫הראשון וחוד‪ ,‬אשתו וכל זרעו ודודותיו עד‬
‫נקראו בכל הלשונות שהועתקו בד‪,‬ם ספוריהם‬ ‫הפלגה היה לשוננו הקדוש הנקרא לשון‬
‫צס‬ ‫בראשית ב‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫העצם פרטי מיוחד לחוה נגזר משם איש שהו*‬ ‫וםכמותיהם אם יוגי ואם מצרי וערבי ואדומי‪.‬‬
‫פרטי לרמוז לנו אם אדם ואם ב״ח או דבר‬ ‫וגם בלשוננו הקדוש נקראו בלשונם מבלי‬
‫אחר רמוז‪ .‬וענין הכתוב לזאת הנקבה ראוי‬ ‫הלוף‪ .‬וכן שמות האבות והשבטים שהיו נגזרים‬
‫לקרא אשה ולא לנקבה ב״ח אחרת לפי שלזאת‬ ‫מפעולות בלשוננו כשהועתקו ספרינו בלשונות‬
‫קרה הדבר הגדול הזה כי מאיש לוקחה זאת‬ ‫האומות ויעתקו הפעולות הנה השמות הפרטים‬
‫ולכן ראוי שתקרא אשה כלומר פרטית ומיוחדת‬ ‫לא הועתקו ויקראו אותם תמיד יצחק יעקב‬
‫כיון שהיתר! חלק מאיש פרטי רמוז ואבר‬ ‫ראובן שמעון וזולתם כמו שנקראם אנחנו‪ .‬וזה‬
‫מאבריו כצלע או זרוע אחד ולזה ראוי שתשתתף‬ ‫ענ״ן פשוט ומוסכם בכל הלשונות שכל מעתיק‬
‫אליו בשם פרטיותו האמנם נקראה אח״כ כל‬ ‫ומתרגם ספר יעתיק הספורים והפעולות והשמות‬
‫נקבה מהמין האנושי בשם אשה לא בדרך נגזר‬ ‫הכוללים אבל לא יעתיק שמות האנשים הפרטיים‬
‫כמו שהיתה הנחתו הראשונה כי אש לזכרון‬ ‫עד שמפני זה לא ימצא יחם והדמות בלשונות‬
‫הוה שהיתר‪ ,‬אם כל חי ולהיותה אם יחם נקראו‬ ‫המתורגמות בין שם האיש הפרטי ללשון הענין‬
‫כל הנשים בשמה‪ .‬אף שלא קרה להן מה‬ ‫שנגזר ממנו‪ .‬הלא ראית שתרגם אנקלום )שמוח‬
‫שקרה לה‪ .‬וד‪ ,T ,‬זה בשם אדם שהונח ראשונר‪,‬‬ ‫ב׳ ג׳( ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן‬
‫לאדם הראשון לפי שהוא לבדו נעשה מאדמה‬ ‫המים משיתהו וקראה שמיה משה ואמרה מן‬
‫ונקראת הארץ אדמד‪ ,‬בעבור שהעפר הפשוט‬ ‫מיא שחלתיה שלא תרגם שם משה יתרגם‬
‫הטוב הוא אדום ואדום הוא נגזר מן דג^‬ ‫משיתיהו ולכן אין יחס ללשון משה ללשון‬
‫אבל שאר האנשים הבא ם ממנו נקראו אדם‬ ‫שחלתיה‪ .‬ומה לנו להביא ראיה מן המעתיקים‬
‫על שם אדם אביוס הראשון שהיה אב היחס‬ ‫והמתרגמים והנה התורה בזה עדות נאמנה‬
‫אע״פ שהם לא געשו מארץ אדומה כמוד‪.‬ו‬ ‫שהיא ספרה הענינים הנכריים וזכרה שמות‬
‫וכזה עצמו באומה מפני שאביהם הזקן נקרא‬ ‫האנשים הפרטיים מהאומות כאשר היו בלשונותם‬
‫ישראל כי שרד‪ ,‬עם אלהים ועם אנשים ויוכל‪.‬‬ ‫יתרו רעואל בלעם בלק סיחון עוג פרעה‬
‫ויד‪,‬ודה נקרא כן מלשון הפעם אודה את ה׳‬ ‫פוטיפר אסנת פענח ופוטיפרע וזולתם הרבה‬
‫בניד‪,‬ם שיצאו מחלציד‪,‬ם נקראו ישראל ויהודה‪.‬‬ ‫שלא הועתקו שמות האנשים הפרטיים בשום‬
‫כך היה הענין בשם האשד‪ ,‬שנקראת גם כן‬ ‫צד והסבה בזה מבואר שהיא להיית מציאות‬
‫חוד‪ ,‬מפני היותה פרטית חלק מאיש פרטי‬ ‫האיש הפרטי מיוחד באומתו לא באומה אחרת‪.‬‬
‫ותצאן כל הנשים אחריה לד‪,‬קרא בשמה בשם‬ ‫ובהיותו תמ ‪ T‬נקרא בשמו כפי הנחתו הראשונה‬
‫אשה‪ .‬ואמנם בשאר המינים אשר שם הנקבה‬ ‫יכירו וידעו כל השומעים כל לשון שתהיה‬
‫נגזרת משם זכר כמו פרד‪ ,‬מפר קרה זה לפי‬ ‫מי הוא זה ואיזה הוא אשר ידברו ממנו‪.‬‬
‫שאין שמותיהם פרטיים לאותם הב״ח הרמוזים‬ ‫ואם היו מתרגמינן השמות ההם לא היו מיחסים‬
‫אבל הם שמות מיניים כוללים שישתתפו בד‪,‬ם‬ ‫דבר לאמרו בבירור‪ .‬ומפני זה אם היה בלשח‬
‫הזכר והנקבה להשתתפם בעצמות המיניי ול מ‬ ‫הראשון שבה נברא העולם עד״מ נקרא פלג‬
‫תמצא שבכל הלשונות המיושרות יש שם אחד‬ ‫בשם הלף והיתה הגזרה שבימיו נחלפה ה א ת‬
‫מיניי לאדם וד‪,‬וא כולל לזכר ולנקבה מבלי‬ ‫ויאמר שהשם שהועתק זה המאמר ללשון‬
‫שיד‪.‬יד‪ ,‬חלוף בינ ‪,T‬ם ומלבד זה יש שמות‬ ‫העברית הנה עם היות שהועתק מלת נחלפה‬
‫פרטיים לזכר האדם לבדו ולנקבתו לבדה‬ ‫ויושם במקומה נפלגה לפי שהיה שם פועל‬
‫מחולפים זה מזה‪ .‬הלוא תראה כי בלשון יוני‬ ‫כולל לא היה ראוי שויעתק שם חלף הפרטי‬
‫יקראו למין האדם הכולל בשם‪ .‬ומלבד זד‪.‬‬ ‫בשם פלג כי שמות האנשים הפרטיים לא‬
‫יקראו בפרט לזכר אנטרופוש ולנקבה גי״ני‪.‬‬ ‫יועתקו והיה א״כ נשאר שם חלף בלשון‬
‫וכן בלשון ערב יקראו למין האדם בכלל הכולל‬ ‫שהונח בו ולא יהיה השם מלשון הגזרה‪.‬‬
‫לזכר ולנקבה אנסא״ן ולאיש הזכר יקראו‬ ‫ואתרי שאגו רואים בלשון העברית ששמות‬
‫בפרט ראג״ל ולנקבד‪ .‬יקראו בפרט מר״א או‬ ‫האנשים הפרטיים הם נגזרים מהענינים בלשון‬
‫אנס״א וכן בלשון ת מי יקראו לאדם המיניי‬ ‫נופל על הלשון כאדם מאדמה ושת משת‬
‫אומ״ו ויקראו לזכר בפרט ביר״ו או מש״קולו‬ ‫לי אלהים ודומיהם יתחייב בהכרח ללשוננו‬
‫ולנקבד‪ ,‬יקראו מול״ייר או פימי״נא‪ .‬ובלשון‬ ‫זאת העברית שהיא היתה הלשון הראשונה‬
‫ארמי יקראו לשם אדם אינש בכלל ובפרס‬ ‫שדברו בה אדם וזרעו ושבה נתנה התורה‪.‬‬
‫גברא‪ .‬ולנקבד‪ .‬איתתא או נוקבא ובכלל שבכל‬ ‫ולהיות זאת הטענה הכרחית ומחוייבת ולא‬
‫הלשונות ימצא שם כולל למין שוה לזכר‬ ‫קרובה כמו שחשב הראכ״ע עשו תז״ל טענתם‬
‫ולנקבה שהוא במדרגת הסוג ושמות מיוחדים‬ ‫זאת על לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת‬
‫לזכר בפני עצמו ולנקבה בפני עצמד‪ ,‬שהו*‬ ‫לסי ששם אשה כפי הנחתה הראשונה הוא שם‬
‫ואחות אמו רבי עקיבא אומר אביו אשת‬ ‫במדרגת ההבדל‪ .‬וכן בלשוננו הקדושה יקראו‬
‫אביו אמו אמו ממש ובאו שם ע״ז דעות‬ ‫בשם למין האדם בכלל כולל לזכר ולנקבה‬
‫וכפי פשט הכתוב כלם רחוקים מענינו שהוא‬ ‫אדם כמ״ש ויקרא את שמם אדם ביום הבראם‪.‬‬
‫אינו מדבר אלא באד‪.‬בת האדם וחשקו לאשתו‬ ‫וכזה הדרך בב״ח נקרא פר פרה סוס סוסיא‬
‫שיהיה כ״ב שיעזוב את המולידים אותו כדי‬ ‫כבש כבשה ליפי שהם שמות המינים שישתתפו‬
‫להתחבר עמה וד‪.‬כתוב א״כ באיש ידבי* שיעזוב‬ ‫בהם הזכר והנקבה יען אין להם שמות פרטיים‬
‫את אביו ואת אמו לא באשה שתעזוב את‬ ‫כבני אדם ולכן יתחלפו בלבד הזכר מהנקבה‬
‫אביה מהנשא אליו ולא ג״כ שאר הדעות‪.‬‬ ‫בקצת השנוי באחת מאותיות השם המיניי‬
‫ופרש״י והיו לבשר אחד הוולד הנוצר על ידי‬ ‫ההוא להבדילם ומלבד זה שיש במין האדם‬
‫שניהם ששם נעשה לבשר אחד‪ .‬וכתב עליו‬ ‫שמות פרטיים לאיש ואיש כפי פרטיותו שלא‬
‫הראב״ע שהוא רחוק ונראה לי שהוא קרוב‬ ‫ישתתף בהם הזכר עם הנקבה זולתי בלשון‬
‫וישר מאד‪ .‬ולפי דרכו יפורש הכתוב כן שאמר‬ ‫העברית שנקרא איש ואשה לאדם הראשון‬
‫אדם זאת הפעם אהבתי את אשתי היתד‪ .‬לסבה‬ ‫ולחור‪ .‬מפני שנעשית האשה מצלע האיש ולכן‬
‫חזקה והיד‪ .‬להיותה עצם מעצמי ובשר מבשרי‬ ‫נגזר שמר‪ .‬משמו כאשר נגזר גופה מגופו‬
‫עד שלזו תקרא אשה בשמי הפרטי כאלו שנינו‬ ‫וכאשר תבין זה תראה חכמת רבי פנחס ורבי‬
‫בשד אחד‪ .‬אבל מכאן וד‪,‬לאה תד‪.‬יד‪ .‬האהבה‬ ‫סימון שאמרו שמעת מימיך גיני גיניא אנטרופי‬
‫בין איש לאשתו לסבה אחרת והיא מפני‬ ‫אנטרופיא גברא גברתא שלא עשו משלם‬
‫הדבקו שיעשו בוולד אשר יולידו והוא אמרו‬ ‫‪-‬מהשמות הכוללים האדם בלשונות ההם אלא‬
‫על כן יעזוב איש שאין מלת על כן חוזר למעלד‪.‬‬ ‫מד‪.‬שמות המיוחדים לזכר ולנקבה שלא ימצא‬
‫אלא לפה שיזכור אחריו והיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫בשום מקום שם האיש הזכר המיוחד לו כפי‬
‫כי הכתוב פעמים יביא הסבה קודם המסובב‬ ‫זכרותו וכפי פרטיותו דומה לשם הנקבה‬
‫ופעמים יזכור ראשונה המסובב ואח״כ יבאר‬ ‫ד‪.‬מיוחד לה אלא בלשון הקדש שמלבד השם‬
‫סבתו‪ .‬ועל דרך זה נאמר כאן על כן יעזוב‬ ‫הכולל לזכר ולנקבד‪ .‬שהוא שם אדם נמצא‬
‫איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו‪ .‬וביאר‬ ‫־עוד לנקבת האדם שם נגזר משם הזכר אשה‬
‫הסבר‪ .‬למד‪ .‬יעשה כן באמרו וד‪.‬יו לבשר אחד‬ ‫מאיש כחוד‪ .‬מאדם הראשון ולא נעשה כפי‬
‫הוולד‪ .‬הנה א״כ אהבת אדם וחוד‪ ,‬ההורים‬ ‫וד‪.‬מנהג הטבעיאלאמפני ענין‬ ‫־הסדר הראוי‬
‫הראשונים היתה מפני הדבקות שקדמם‪ .‬ואהבת‬ ‫שקרד‪ .‬במ״ב שנבראת חוד‪ .‬מצלע אדם וכאלו‬
‫שאר האנשים עם נשותיהם הוא מפני הדביקות‬ ‫זזיתה חוה אבר מאבריו וחלק מגופו וי‘כן נקראה‬
‫שיהיד‪ ,‬אחריהם בבן הנולד‪ .‬אמנם כפ* פשט‬ ‫בשם נגזר מפרטיותו וכמו שאמר זאת הפעם‬
‫הכתוב פשוטו מבואר שאמרד‪ ,‬תורד‪ ,‬שמפני‬ ‫עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה‬
‫היות הדבר מופלא שנעשה בתחלת הבריאה‬ ‫ולכן למדו מזה הקדושים שנברא העולם בלשון‬
‫להיות האשה נעשית מגוף האדם ובשרו‪ .‬הטביע‬ ‫זזקדש לפי שתמצא בו זה הזרות מבין שאר‬
‫הקב״ה לזכרון זה טבע בכל יוצאי חלציו של‬ ‫ז*‪.‬לשונות מורה שזהו השם שקרא אדם לחוד‪.‬‬
‫אדם שכל איש מהם כשישא אשד‪ .‬יעשה‬ ‫אשתו‪ .‬הנה התבאר מזה שלשוננו הקדושה‬
‫כמעשה אביו הראשון כי כמו שהאדם לא‬ ‫היא היתר‪ .‬הלשון הראשונה שדברו בה בני‬
‫נשאר לו אהבה עם האדמה שהיא אמו ולא‬ ‫אדם‪ .‬וכבר ביארתי זה למעי‘ה שהש״י בראה‬
‫עם המטר שירד עליו ונתערב בה בענין‬ ‫וסדרה לאדם‪ .‬וד‪,‬ותרה בזה השאלה הכ״א‬
‫תולדתו שהוא היה במדרגת האב המוליד ועזב‬ ‫בשלמות גדול עם ביאור המאמר הזה המחוכם‬
‫אהבתם ודבק באשתו כן כל י‪,‬וצאי חלציו‬ ‫שזכרת* ‪:‬‬
‫יעזוב את אביו ואת אמו וידבק באשתו כאלו‬ ‫)כד( ע ל כן יעזוב איש וגו׳ עד ולא יתבוששו*‪.‬‬
‫היו בשר אחד לזכרון אביהם הראשון ואשתי‬ ‫חכמי האומות פירשו על כן יעזוב איש‬
‫חוד‪ .‬שהיו מבשר אחד‪ .‬ובפרקי ר׳ אליעזר‬ ‫את אביו ואת אמו בענין הנשואין‪ .‬שתעזוב‬
‫לזאת יקרא אשה ר׳ יהושע בן קרחא אומר על‬ ‫האשה את אביה מהנשא לו ויעזוב האיש את‬
‫שם בשר ודם נקרא אדם ומשקנד‪ .‬לו עזר‬ ‫אמו מהדבק אליה אבל ידבק באשתו ויתאחדו‬
‫נקרא איש והיא אשד‪ ,‬מה עשד‪ ,‬הקב״ה נתן‬ ‫כאלו הוא בשר אחד כי הנה בדורות הראשונים‬
‫שמו ביניהם אם הולכים הם בדרכי הרי‬ ‫דא נאסרו האחיות לאחים ולא שאר העריות‬
‫שמי נתון ביניהם ומציל אותם מכל צרד‪ ,‬ואם‬ ‫כי אם האם לבן והבת לאב‪ .‬ואולי שלזה כיון‬
‫לאו הרי אני נוטל את שמי וד‪,‬ם נעשים‬ ‫רש״י במה שכתב רוח הקדש אומרת כן לאסור‬
‫אש והאש אוכלת אש כי אש היא עד אבדץ‬ ‫עריות לבני נח וכן אמרו בפרק ד׳ מיתות על‬
‫תאכל‪ .‬רצה בזה שחבור האדם מתחלתו לעזר‬ ‫כן יעזוב איש את אביו ואת אמו אחור‪ .‬אביו‬
‫קא‬ ‫בראשית ב ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫האדם במלבושו אם להיותו ארוך או קצר‬ ‫ולהועיל והוא השם שביגיהס כל׳ומר היו״ד‬
‫יותר מדאי או לצורתו או לגוונו או לפחיתותו‪.‬‬ ‫שבאיש והה׳ שבאשה ונהפכה האשה לאש‬
‫ואמר שאדם הראשון קודם חטאו לא היה צריר‬ ‫שורף לבעלה במה שהביאתו לחטא ובזהסייפה‬
‫ללבוש כי היה עור בשרו קשה כצפורן בלתי‬ ‫התורה הספור הזה מבריאת האשה שהיה בה‬
‫מתפעל כלל מהאיכיות החזקים וגם היותו ערה^‬ ‫להוכיח שאם מצא אדם מסיה ומדיח באשה‬
‫לא היה בוש ונכלם כי היה עגן כבוד חופף‬ ‫שנבראת אצלו לא היה זה בטבע ולא כראוי‬
‫עליי כל היום ואיברי המשגל לא היו אצלו‬ ‫כי היא היחד‪ .‬עצם מעצמיו והיה ראוי שתהיה‬
‫ערוד‪ .‬כי אם כעינים וכ ‪T‬ים וברגלים ושאר איברי‬ ‫נכבשת אליו ולא תסית אותו והוא גם כן לא‬
‫הגוף אבל כשחטא יכסד‪ .‬את עורו בדרד‬ ‫ישמע אליה כי החלק ראוי שיהיד‪ .‬נכבש אל‬
‫מלאכותיי נעשד עורו דק ובשרו רפה מתפעל‬ ‫הכל ולא בהפך וזהו כנגד הסבה הששית והותרד‪.‬‬
‫מן האויר המתד‪.‬פך באיכיותיו‪ .‬כי הנד‪ .‬בהתחדש‬ ‫עם זה השאלה הכ״ב‪ .‬ואמנם אמרו אחר זה‬
‫לו המלבוש המלאכותיי נתחדש לו צורך הלבוש‬ ‫ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו‪ .‬בב״ר‬
‫וד‪.‬רא אמרו שנפשט ממנו אז עור הצפיח וד‪.‬וםר‬ ‫פירשו יתבוששו מלשון שש אמרו שלשה הם‬
‫ממנו ענן הכבוד לפי שבד‪.‬פםק עיונו המדעי‬ ‫שלא המתינו שלותם שש שעות ואלו הן אדם‬
‫וד‪.‬שתמש נפשו ברדיפת התאוות גגד‪ .‬מה שלא‬ ‫הראשון‪ .‬וישראל‪ .‬וסיסרא‪ .‬אדם הראשון ולא‬
‫היה מגנהו קודם בעבור שנעלד‪ .‬מעליו ענן‬ ‫יתבוששו‪ .‬לא באו שש שעות והוא בשלותו‪.‬‬
‫הכבוד שהוא השלמות השכלי‪ .‬ולפי זה נזכר‬ ‫ישראל )שמוח ל״ב א׳( וירא העם כי בושש‬
‫פד‪ .‬הפסוק הזה בהקדמת חטא אדם שיזכור‬ ‫משה שבאו שש שעות ולא בא משה‪ .‬וסיסרא‬
‫אחריו והותרד‪ .‬בזה השאלה הכ״ג‪:‬‬ ‫)שופטים ד‪ '.‬כ״ח( מדוע בושש רכבו לבא‬
‫ג )א( והנחש היה ערום וגו׳ עד רעשו לד‪.‬ם‬ ‫שבכל יום היה למוד לבא בג׳ או בד' שעות‬
‫חגורות‪ .‬שלשה המד‪ .‬מהדעות נפלאו‬ ‫ולא בא הוי ולא יתבוששו‪ .‬אמנם כפי׳ הפשט‬
‫ממני בענין ספור הנחש ודבריו‪ .‬דעת האומרים‬ ‫אפשר לבאר הכתוב הזה מעגין שלמעלה רוצה‬
‫שבחחלת הבריאה היד‪ .‬הנחש בעל שכל ודבור‬ ‫לומר שהיתה אהבת אדם ואשתו כ״כ שהיו‬
‫והולך בקומה זקופד‪ .‬ושבחטאו הוסר ממנו‬ ‫שניהם בעיניהם לבשר אחד עד שהיו שניהם‬
‫שכלו ודבורו ונקצצו רגליו כי זהו כלו הכחשת‬ ‫ערומים ולא יתבוששו כי כמו שהאיש בהיותו‬
‫טבעי הדברים ומהויותיהם ולא נזכר זד‪ .‬בתוך‬ ‫יח ‪ T‬י לא יבוש מעצמו אף על פי שיהיה ערום‬
‫קללותיו בהיותד‪ .‬העצומה מכלם‪ .‬ודעת האומר‬ ‫ככה להיות שניהם כאיש אחד ובשר אחד לא‬
‫שהנחש המדבר היה השטן שנראה לאדם בצורת‬ ‫היו מתבוששים זה מזה לגודל אחדותם‬
‫הנחש כמו שכתב הגאון רב סעדיה וזולתו כי‬ ‫ודבקותם‪ .‬ואפשר לפרש עוד שבעבור שזכר‬
‫הם באמת מחשבות שאין בהם ממש‪ .‬והדעת‬ ‫למעלה שהיה אדם הראשון שלם בכל הדברים‬
‫הג׳ מהרב המורד‪ .‬והמחזיקים בבריתו שפשט‬ ‫הצריכים אליו אולי יחשוב אדם שהיה חסר‬
‫הכתוב הזד‪ .‬אינו כלום אבל שהוא רמז מן‬ ‫הכבוד בהיותו ערום מבלי לבוש ושמפני זה‬
‫החכמה הטבעית ודואלהית כי כבר הודעתיך‬ ‫לחסרונו בא לכלל חטא לכן אמר הכתוב‬
‫שאין ראוי להכחיש ספור אחד בכללו שיעימ‬ ‫שאדם הראשמ לא היה הסר בזה דבר כי הנה‬
‫עליו פשוטי כתובי התורה‪ .‬ולכן דעתי בענין‬ ‫הלבוש בין האנשים הוא לפי שיתבוששו‬
‫הנחש ותוכן הספור הזה אג ‪ T‬לך פה שד‪.‬וא‬ ‫בהיותם ערומים אבל הם לא היו כן כי בהיות‪.‬‬
‫יסוד הפרשה הזאת ואמתתה והוא שד‪.‬נחש‬ ‫שניהם האדם ואשתו ערומים לא היו מתבוששים‬
‫לא דבר כלל אל האשד‪ .‬ולא האשד‪ .‬אליו כי‬ ‫ולא נכלמים כי הבושה בדברים אשר כאלה‬
‫לא איש דברים הוא ולזה לא אמר הכתוב‬ ‫אינה אלא לפי הסכמת בני אדם ובמקום שאין‬
‫בענינו ויפתח ה׳ את פי הנחש כמו שאמר‬ ‫המנהג ללבוש לא תפול בושה בערום ולא‬
‫באתון בלעם ששם בעבור שהיד‪ .‬דבור האתון‬ ‫חסרון‪ .‬ומה נאה מאמרם בפרקי ר׳ אליעזר מה‬
‫כפשוטו ועל דרך פלא נאמר ויפתח ה׳ את‬ ‫היה לבושו של אדם קודם שחטא עור צפורן‬
‫פי האתון אבל בנחש לא אמר שפתח את‬ ‫וענן כבוד מכסה עליו וכיון שאכל מפירות‬
‫פיו לפי שלא דבר כלל לא בדרך טבע ולא‬ ‫האילן נפשט עור צפורן מעליו ונסתלק ענן‬
‫בדרך נם אבל היה הענין שד‪.‬יא ראתד‪ .‬את‬ ‫כבוד וראה עצמו ערום ע״כ‪ .‬רצו בזה שיש‬
‫הנחש שהיה עולה בעץ הדעת ואוכל ספירותיו‬ ‫שתי תכליות בלבוש האחד להגין על הגוף‬
‫פעם אחר פעם ולא היה מת ולא ניזוק בדבר‬ ‫מהפעלות החום והקור החזק‪ .‬והב׳ מפני הכבוד‬
‫מה וד״אשד‪ .‬חשבד‪ .‬בזה ותקרא בעצמה כאלו‬ ‫כי חרפה היא לגו ללכת האדם ערום ויחף‬
‫היתה מדברת עם הנחש וכי הוא בעלותו ב י ד‬ ‫ומגולה עדותו עד שמפני זה אחשוב שנקרא‬
‫ובאכלו מפריו היד‪ .‬אומר אליה! ^א מוו ‪J‬‬ ‫לבוש מלשון בושה לפי שכמה פעמים יתבייש‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫־קב‬
‫האמנם כפי מה שפירשתי בענין הנחש ומחשבות‬ ‫>‪1‬מותמ‪ .‬אף היא במחשבתה תשיב אמריה על‬
‫האשד‪ .‬נראד‪ .‬לי לפרש הפסוק הזה באחד משבי‬ ‫זה והוא ע״ד מלפנו מבהמות ארץ ומעוף‬
‫פנים‪ .‬האחד הוא שהיתה כוונת טענת הנחש או‬ ‫־השמים תחכמנו כי היא עשתה התחכמותה‬
‫האשד‪ .‬בשמו לומר מפרי עץ הגן נאכל וספר‬ ‫וחקירתה ממעשה הנחש והם הם הדברים שיחס‬
‫הכתוב תחלת דבריו של נחש אף כי אמר אלהים‬ ‫הכתוב אליו‪ ,‬ואל תקשה עלי ממ״ש הכתוב‬
‫לא תאכלו מכל עץ הגן וספר הכתוב‬ ‫דאמר אל האשה‪ .‬כי הנה האמירה ההיא‬
‫מיד גם כן ראשית מה שחש בה האשד‪.‬‬ ‫ענינה הוראת פעולתו ומה שחשבה היא ממנו‪.‬‬
‫על זה באמרו ותאמר האשד‪ .‬אל הנחש וכתב‬ ‫והוא מלשון )איוב י״ב ד( שאל נא בהמות‬
‫לבאר מד‪ ,‬היתד‪ ,‬עקר טענת הנחש ותשובת‬ ‫ותורך ועוף השמים יגיד לך‪ .‬או )שם ח (‬
‫ד‪.‬נחש אם באמרו מכל עץ הגן נאכל כאלו‬ ‫שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים‪ .‬וכן אמר‬
‫אמר הכתוב אע״פ שאסר עליכם מפרי אכילת‬ ‫במקום אחר שאול אמר לא בי היא וים אמר‬
‫העץ הזר‪ .‬הנה אנחנו נחשים צפעונים ועקרבים‬ ‫אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו‬
‫לא נחוש אליו כי מפרי עץ הגן נאכל‪ .‬וכאלו‬ ‫שמעה‪ .‬ודוד אמר הללו את ה' מן הארץ תנינים‬
‫ה־א תשיב אמריד‪ ,‬לו ואיך תעשד‪ .‬זה אתה‬ ‫וכל תהומות וידוע שהדברים האלה אינם בעלי‬
‫הנחש הבריח הלא ידעת כי אמר אלהים שלא‬ ‫שכל ולא ידברו ולא יאמרו ולא יספרו ולא‬
‫נאכל ולא נגע בעץ הזה פן נמות ואיך אתה‬ ‫יהללו אלא שמתוך פעולות הם כשיתבועו בד ‪a‬‬
‫מתהייב בנפשך באכלך ממנו ותדבק בך‬ ‫בני אדם הם ידברו ויהללו ויספרו כאלו הדברים‬
‫הרעה ותמות והוא הפי׳ הראשון‪ .‬וד‪.‬פירוש‬ ‫עצמם מספרים ומגידים להם אותם האמירות‬
‫השני שבפסוק הזה הוא שגזרת הכתוב היא לא‬ ‫והלולים ולזה נאמר בתחלת הספור הזה והנחש‬
‫תאכלו מכל עץ הגן וענינו אף כי אמר אלדדם‬ ‫היה ערום מכל חית השדר‪ .‬ולא היתד‪ .‬ערמתו‬
‫רוצד‪ ,‬לומר מה שאמר לכם הנה אתם לא‬ ‫ידועה והשכל וטענות נצחיות אבל היה בעלותו‬
‫תאכלו מכל עץ הגן וכיון בזה למה שנאמר‬ ‫בעץ לאכול לשבעה מפריו מה שלא היו עושים‬
‫בו בתחלת הבריאה ואת כל העץ אשר בו פרי‬ ‫שאר חיות השדד‪ ,‬ולכן לא זכר העוף כי אם‬
‫עץ זורע זרע לכם יר‪.‬יה לאכלה שעם כל מד‪,‬‬ ‫חית השדה ומפני זה לא נאמר גם כן מן‬
‫שנאמר להם אז בהיתר האכילה מפרי העצים‬ ‫האדם לפי שלא היתד‪ .‬ערמתו בהשכל ובדבור‬
‫הנה פרי עץ הגן לא הותר לכם ולא נכלל‬ ‫כפוהו כי אם בבקשת מזונו יותר מכל חית‬
‫במה שאמר לכם יהיד‪ .‬לאכלה ור‪.‬יתר‪ .‬תשובתם‬ ‫השדה‪ .‬ואמר אשר עשה ה׳ אלהים לד‪.‬ודיענו‬
‫על זה שגם פרי העץ ועתר להם זולתי פרי‬ ‫שעשה אלהים את הנחש בזה ערום מאד בהשגחה‬
‫העץ הפרטי אשר בתוך הגן שהש״י אמר לד‪,‬ם‬ ‫פרטית כדי לנסות בו את האשד‪ .‬וד‪.‬אדם כמו‬
‫שלא יאכלו ממנו לתועלתם כדי שלא ימותו‬ ‫שיתבאר כי בעלותו שמה ואכלו מפרי העץ‬
‫וכבר ביארתי שהיד‪ ,‬כל זה מטענות האשד‪ ,‬אשר‬ ‫התבוננה האשה ונשאה ונתנה בעצמה כאלו‬
‫עשתה בשם הנחש ובשמה כפי מר‪ .‬שראתד‪.‬‬ ‫הנחש אומר אליה כל זה שנזכר הנה א״כ‬
‫ממנו בעלותו בעץ ואכילתו מפריו‪ .‬והותרה‬ ‫אמת היד‪ .‬שהנחש סבב כל הרעה הזאת ושבאה‬
‫עם מה שפירשתי בזה השאלה הכ״ד שלא דבר‬ ‫התקלה על י ח אבל שלא שדבר בפועל כלל‪.‬‬
‫הנחש ולא היה מסית ומדיח בדבריו ולא ידע‬ ‫ואמרו אף כי אמר אלהים כתב רש״י שמלת‬
‫דבור השם ומצותו לאדם אבל האשד‪ ,‬עשתד‪,‬‬ ‫אף ישמש שמא אמר שמא אמר לכם אלהים‬
‫מענותיר‪ ,‬ממה שראתה בעלייתו ואכילתו‪ .‬ואמנם‬ ‫לא תאכלו מכל עץ הגן ויקשה לפירושו מלת‬
‫למה נענש ונתקלל א״כ הנחש הנה יתבאר‬ ‫כי וד‪.‬ראב״ע כתב שזה היה סוף ספור כי‬
‫טעמו אחר זה‪ .‬והנה הוסיפד‪ ,‬האשה במאמרה‬ ‫דבר דברים ובסוף אמר כל שכן כי אמר‬
‫ולא תגעו בו שלא נאמר לאדם ולא צוד‪.‬‬ ‫אלהים לא תאכלו וגו׳ ור‪.‬עיהר א״כ הסר מן‬
‫עליו לפי שד‪.‬יא חשבד‪ ,‬שאדם לא יתקרב ולא‬ ‫הספר‪ .‬ולפי דרכם שדבר הנחש יותר ראוי‬
‫יזדווג אליה כל הימים וחשבה לסכלותד‪.‬‬ ‫לפרש היתה כוונתו לומר אף כי אמר אלהים‬
‫שהקב״ד‪ ,‬אסר עץ הדעת המוליד תאות המשגל‬ ‫לא תאכלו מכל עץ הגן פן תמותון לא מות‬
‫לאדם בד‪.‬חלט לא באכילה המביא אל הניאוף‬ ‫חמותון כי יודע אלהים ושהאשה נכנסה לתוך‬
‫המופלג ולא בנגיעד‪ ,‬המביא אל המעט ההכרחי‬ ‫דבריו כמשפט הבנ‪-‬ות כדרך נשים ואמרה לו‬
‫והנאות ממנו ולכן אמרה ולא תאכלו ממנו ולא‬ ‫כאשר שמעד‪ .‬דבריו שאמר לא תאכלו מכל עץ‬
‫תגעו בו‪ .‬ומאשר ראתה שהנחש פעם אחר‬ ‫הגן אין הדבר כן כי מסרי העץ נאכל אבל מפרי‬
‫פעם היה עולד‪ .‬ואוכל וחי לעולם עשתד‪,‬‬ ‫העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו‬
‫במחשבתד‪ .‬כאלו הנחש במחשבתד‪ ,‬משיב אליה‬ ‫ממנו ולא תגעו בו פן תמותון ואז גמר הנחש‬
‫לא מות תמותון כי יודע אלהים וגי׳ ופירש‬ ‫דבריו שד‪.‬יתה כוונתו לדבר לא מות תמותון‪.‬‬
‫קג‬ ‫בראשית ג‬ ‫אנרבנאל‬ ‫בראשית‬
‫לקול הנחש ולא שד‪.‬אםינד‪ .‬לדבריו לפי שלא‬ ‫זה המאמר כך הוא אסור אכילת »ץ ‪ m‬לאדם‬
‫דבר אליד‪ .‬כלל‪ .‬אבל שהיא ראתד‪ .‬בעצמד‪.‬‬ ‫דא ימלט אם שנאמר שצוהו השם לתתלת‬
‫ומחשבתד‪ .‬כל זה שזכר וד‪.‬פסוק הזד‪ .‬הוא בלי‬ ‫אדם שלא יזיקהו אותו פרי באיכותו הרש‬
‫ספק עדות ברורד‪ .‬על מד‪ .‬שביארתי רוצה לומר‬ ‫וימיתהו‪ .‬ואם שנאמר שאסרו עליו לפי שלא‬
‫שלא דבר הנחש אל האשד‪ .‬ולא האשד‪ .‬אליו‬ ‫רצה האל שישתמש אדם במאכל הנכבד ההוא‪.‬‬
‫אבל שד‪ .T .‬כל המשא ומתן הזה טענות האשה‬ ‫אמנם לתועלת אדם והצלתו מן המות אי איפשר‬
‫כפי פד‪ .‬שהתעוררה ממעשד‪ .‬הנחש ואכילתו‬ ‫שיהיה כיון שהנחש איכל ממנו ואינו מת‪ .‬ישאר‬
‫מד‪.‬עץ הד‪.‬וא‪ .‬ורש״י כתב כי טוב העץ למאכל‬ ‫א״כ הצד השני פן החלוקה והוא שהיה הצווי‬
‫להיות כאלהים וכי תאוד‪ .‬הוא לעינים ונפקחו‬ ‫לתועלת האל לפי שהעץ הזה יתן כח להול ‪T‬‬
‫עיניכם ונחמד העץ להשכיל יודע טוב ורע‪.‬‬ ‫בנים ובנות ולהמציא נמצאים שלא היו בעולם‬
‫והרמב״ן פ ׳ כי טוב העץ למאכל ואינו סם‬ ‫והיא מעלה גדולה ומיוחדת אליו ית׳ שברא‬
‫המות‪ .‬וכי תאוה הוא לעינים שבו יתור אחר‬ ‫והמציא עולם אתר שלא היה ולכן מקנאתו‬
‫עיניו‪ .‬ונחמד העץ לד‪.‬שביל כי בו ישכיל לחמוד‪.‬‬ ‫וכדי שכבודו לאחר לא יתן צוה לאדם שלא‬
‫וקרוב לזה כתב רבינו נסים בדרשת בראשיות‬ ‫יאכל מזה העץ המביא להוליד ולהמציא ויה ה‬
‫שהאשד‪ .‬לא ירדד‪ .‬לסוף העגין ולקחה הדברים‬ ‫לפי זה פי׳ כי יודע אלהים אלא שהוא אחד‬
‫כפשוטן שהיד‪ .‬טבע העץ מחייב המות להשח ת‬ ‫משמושי כי כלומר לא מוח תמותון אלא שיודע‬
‫הגוף וחשבד‪ .‬שזד‪ .‬איגד כן לפי שכבר כתבו‬ ‫אלהים שביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם‬
‫הטבעיים שהוא מן הנמנע שד‪.‬םמים הממיתים‬ ‫והייתם כאלהים ורמז בפקחות העינים שהיה‬
‫יד‪.‬יה ריד‪.‬ם וטעמם נאות לגוף שכל מד‪ .‬שימצא‬ ‫האדם מעיין בדעתו ועיניו הכבד מלהביט‬
‫שיהיה• ערב בטעמו ונאות בריחו אי איפשר‬ ‫באשתו כי יפה היא אבל עתה באנלכם מהעץ‬
‫שיד‪.‬יד‪ .‬בכלל סמי המוח‪ .‬ולכן בראותד‪ .‬הפרי‬ ‫נפקחו עיניהם להביט בדברים המוחשים‬
‫ההוא וריחו ותארו מתיחם אל המין האנושי‬ ‫החמריים ולא יתבתדו תמיד בהשגת העיוניות‬
‫שפטר‪ .‬בדבריד‪ .‬שאי איפשר שיד‪.‬יד‪ .‬סם ממית‬ ‫וכאלו היה אומר לה ואל תחשבו שיהיה זה‬
‫ולא מקצר החיים ואין ספק שיד‪,‬יה משפטר‪.‬‬ ‫לכם חסרון ידיעה אבל בהפך שתהיו כאלהים‬
‫צודק כפי טבע הפרי ומזג הגוף שלא ה־ ה מחלישו‬ ‫יודעי טוב ורע‪ .‬רוצה לומר כאלהים הממציא‬
‫ומחסרו כי אם מחזיק אותו אלא שבהחזיק‬ ‫בידיעתו נמצאים בעולמו טובים ורעים כן‬
‫אותו ד‪ .T ,‬מחליש הנפש ולפי זה היות האדם‬ ‫אתם תולידו מי ם ובנות שהם טוב מצד‬
‫בן מות נמשך כפי מעשיו אבל ענשו היד‪ ,‬על‬ ‫המציאות המתחדש מהם רע מצד העמל והטרח‬
‫אשר בחר תאות העינים המפורסמים וכמו‬ ‫שיש בגדולם‪ .‬והנה אמר זה בלשון ‪T‬יעה לפי‬
‫שהאריד הרב בזה‪ .‬ובבר יקשה למפרש• ם האלד‪.‬‬ ‫שהאלוה יתברר בהיותו יודע עצמו ממציא‬
‫כלם מד‪ ,‬שזכרתי בשאלות רוצד‪ .‬לומר מאין‬ ‫בל הנמצאים‪ .‬וכן האדם בהיותו יודע את אשתו‬
‫ראתה כל אלה האשה‪ .‬כי אם עדין לא אכלד‪.‬‬ ‫ימציא ויוליד אח בניו שלא היו ועל זאת הכוונה‬
‫ממנו ולא נגעד‪ .‬בו מאין ידעה כי טוב העץ‬ ‫ארז״ל כל אומן מני לחבריה מן העץ אכל‬
‫להיות באלד‪.‬ים כדברי רש״י או שאינו סם המוח‬ ‫וברא את העולם‪ .‬והייתם כאלהים יוצרי עולמות‬
‫כדברי הרמב״ן ורבינו נסים‪ .‬האם מפני שד‪.‬יה‬ ‫ובפרק י״ב מפרקי ר׳ אליעזר אמר הנחש אל‬
‫מראהו טוב כמד‪ .‬הם מסמי המות שוס לכנים‬ ‫האשה אין הצווי הזה אלא עין רעה כי בשעה‬
‫ויפים ולא אמרו החכמים מד‪ ,‬שזכר רבינו נסים‬ ‫שאתם אוכלים ממנו תהיו כמותו בונים עולמות‪.‬‬
‫לענין התאר וד‪.‬מראד‪ ,‬כי אם בענין הטעם וד‪,‬ריח‬ ‫והכוונה כלה מה שביארתי‪ .‬וחכמי האומות‬
‫וד‪,‬יא לא אכלד‪ .‬ממנו ולא הריחה בו כי לא‬ ‫פירשו והייתם כאלהיט יודעי טוב ורע בלתי‬
‫נגער‪ .‬בי אלא שד‪,‬אמת הברור הוא מה שביארתי‬ ‫נכנעים למצוד‪ .‬מה כי אם שאתם תדעו מה‬
‫שהיד‪ ,‬העץ טוב למאכל כיון שהנחש באבלו‬ ‫הטוב ותעשדיו ומד‪ .‬הרע ותרחיקהו מבלי‬
‫ממנו היה שמן חלקו ומאכלו בריאה ושד‪,T ,‬‬ ‫שתצטרכו לצווי כלל כי תדמו לאלוד‪ .‬העולם‬
‫עם זה תאוה לעינים כלומר יפה אף נעים‬ ‫שאינו עלול ולא מצווד‪ .‬מאלוד‪ .‬אחר כי הוא‬
‫במראהו שיתאוו אוחו העינים וראתד‪ .‬ע ‪ T‬שד‪.‬יר‪.‬‬ ‫יודע הטוב והרע בד‪.‬חלט ועושה כרצונו ולא‬
‫נחמד להשכיל רוצד‪ .‬לומר שד‪ .T ,‬ראד שיחמוד‬ ‫במצוות אחרים אבל לא אמר ‪ V.W‬אלהים‬
‫האדם העץ הד‪,‬וא בדי שיבא להשכיל ולדעת‬ ‫ממש והותרד‪ .‬בזה השאלה הכ״ז‪ .‬ובעבור שה ‪.T‬‬
‫טוב ורע בי אחרי שנקרא שפו בדברי השם‬ ‫הספור הזד‪ .‬עם היותו מיוחס לנחש הוא כלו‬
‫עץ הדעת מורד‪ .‬שחבא באמצעחו ד‪T ,‬יעה‪.‬‬ ‫כפי אמתתו מחשבת האשה וסענות ‪ .T‬לכן‬
‫וכאשר יאתר‪ .‬כל זה מעצמר‪ .‬ומחשבתה אז‬ ‫ביארו הכתוב באמרו ותרא האשה כי טוב‬
‫היא מעצמה לקחה מן העץ ותאכל ותתן גם‬ ‫דיעץ למאכל‪ .‬כי הנה לא אמר ותשמע האשד‪.‬‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קד‬
‫לאשה עמה ויאכל‪ .‬כי בעבור היות ענין העץ השיגו וידעו הטוב והרע בהכרח שמושי חמרי‬
‫ההוא להרבות התאוה למשגל חשבה כי היתד‪ .‬קפי שנעשי כחותיד‪,‬ם הגשמיים מורדים כסדור‬
‫צריכה אכילתו לשניהם כי התאוה צריכד‪ ,‬הגיסמי השכלי משתמשים בר‪.‬פלגר‪ .‬בתאותם‬
‫בפועל ובמקבל‪ .‬וד׳תבונן באמר־ ותקח מפריו ומפני זה שערו אז שהיו איבריהם המשתמשים‬
‫‪ ,rm‬ראוי שיאמר ותקח ממנו אלא שהיא עשתה במשגל מכוערים ומגונים כפי מעשיהם עד‬
‫ק״ו אם העץ עצמו נושא הפרי הוא בעצו טוב שיצטרכו לכסותם בחגורות כי הם היו הראשוני׳‬
‫למאכל ותאוה לעינים ונחמד להשכיל עם כל במורדי אור ולרמוז לזה אז״ל )סנהדרין(‬
‫גסות העץ כל שכן וכ״ש שיהיה טוב הפרי אדם הראשון אפיקורוס היה ובמקום אחי*‬
‫שהוא המובחר שבעץ והשלם שבו‪ .‬גם חשבה אמרו כופר בעיקר היה ודעת אחר מושך‬
‫שד‪.‬צווי האלהי לא היה על הפרי כי אם על בערלתו היה‪ .‬כי הנד‪ ,‬הדעת הא׳ הוא שעד‬
‫העץ שנא׳ ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו שהיה חטאו לכחש היות תכלית אדם לשלמות‬
‫ממנו ולכן אמר ותקח מפריו ותאכל שלא אכלה נפשו ושרוח האדם כרוח הבהמה לכן היו‬
‫מד‪,‬עץ אלא מהפרי שלו‪ .‬והותרה עם מד‪ ,‬כלם רצים אחר המאכל וד‪,‬משתד‪ ,‬והמשגל‬
‫שפירשתי בזה השאלה הכ״ח‪ .‬ובא הספור הזה ובזה אפיקורוס היה‪ .‬וד‪.‬דעת האחר הוא שכפר‬
‫לד‪,‬ודיע פשע האשה וחטאתה שעשתה טענות בפנת השגחד‪ ,‬פרטית בחשבו כי עזב ה׳ את‬
‫מחקירות על הצווי האלהים להכחישו ולכן הארץ ולכן עבר על המצוה וזהו כופר בעיקר‪.‬‬
‫נתקללה וזה למוד נאה למתפלספים החוקרים היה‪ .‬וד‪,‬דעת האחר חשב שלא נכשל בדבר‬
‫בעיונם עי‘ המצות האלד‪,‬ית ונוטים להקירותיהם מהאמונות אלא ברדיפת תאות המשגל בלבד‬
‫ועוזבים תורת השם ומצוותיו שהוא באמת זמה וזהו מושך בערלתו היה‪ .‬וראוי שתתבונן‬
‫ועון פלילי‪ .‬וספר הכתוב שהאשה בגסות רוחה במאמר הכתוב וידעו כי ערומים הם שר״ל‬
‫לא ספרה דבר מטענותיד‪ ,‬לאדם אלא נתנה לו בזד‪ ,‬שעם היות ששאר ב״ח הם גם כן ערומים‬
‫לאכול כאלו הוא כבוש תחתיד‪ ,‬שיעשה מצותד‪ ,‬הנה ראו אדם ואשתו שד‪,‬ם היו יותר ערומים‬
‫והוא גם כן לסכלותו לא שאלה למה עברה מכל שאר החיים לפי ששאר החיים הם הולכים‬
‫את פי ד‪ ',‬וד‪,‬יא לא תצלח אבל מיד כשנתנה על ארבע ולכן יתעלמו ויסתרו איברי המשגל‬
‫בידו אכל ממנו ואז נפקחו עיני שניד‪,‬ם רוצה בהם‪ .‬גם נתן לד‪,‬ם הטבע דבר מכסה אותם‬
‫לומר לעיין באיברי המשגל ותענוגו כי הפסיקו אם עור עב ואם צמר או שער גדול או נוצה‬
‫הדבקות וד‪,‬השגה השכלית שהיו בה ונפקחו להסתירם מלבד אשר נעדרו כלם מהבנה‬
‫עיניהם להסתכל בתאוד‪ .‬ובגודל לבב בדברים והדעת ולא ירגישו בגנות הערוה‪ .‬אבל האדם‬
‫חמריים וידעו כי ערומים הם כלומר שאז הכירו ואשתו להיותם זקופים ונצבי הקומה מגולים‬
‫ו ‪T‬עו כי חרפה היא להם בהיותם ערומים ונעדרי המלבישים שעשה הטבע מעור עב‬
‫מבלי לבוש וישתדלו לקחת מן הבא בידם או צמר או שער או נוצה היה סבה שהרגישו‬
‫לתפור עלי תאנה ולעשות לד‪,‬ם חגורות לא וידעו כי הם באמת היו הערומים ושאר הב״ח‬
‫מלבושים מכסים את כל הגוף כי אם חגורות לא היו ערומים בערכם ולכן עשו להם חגורות‬
‫לבד לכסות בשר ערוה כי זה חשבו להם לכסות בשר ערוד‪ ,‬לד‪,‬יותד‪ ,‬מגולה בהם יותר‬
‫לכבוד ולתפארת ובבראשית רבה )פרשה י״ט( מבשאר הב״ח‪ .‬וד‪,‬נה גם היום זהו דרך הכושיים‬
‫עלד‪ ,‬תאנה עלה שהביאו תואנה לעולם‪ .‬רצד‪ ,‬בארצם ללכת ערומים מלבד שיכסו ערותם בעור‬
‫שהמעשה הרע ההוא שעשו ההורים הראשונים או בבגד צמר וגם בכפות תמרים‪ .‬ואם היה‬
‫בחטאם הביא תאנה ומות לבני אדם כלם עץ הדעת תאנה כדברי קצת חז״ל ראוי לומר‬
‫והתבונן אמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי שכ״ב נדבקו אדם ואשתו באותו עץ עד שראו‬
‫ערומים הם שאין הכוונה כדברי יוסף בן גוריון שהיה טוב למאכל וגם מעליו לקחו לעשות‬
‫שהיו אדם ואשתו קודם לכן בלתי יודעים להם חגורות וד‪,‬יד‪ ,‬להם העץ ההוא א״כ הוא‬
‫כבהמות‪ .‬כי הנה אדם יציר כפיו של הקדוש המודיע והמכסה את בעליו והותרד‪ .‬עם מה‬
‫ברוך הוא היה ושלם היה במדע השכלי‪ .‬וגם שפירשתי בזה השאלה הכ״ם שנתחדשה להם‬
‫אינו כדברי רש״י שהיו יודעים קודם לכן אז ידיעת בגנות גלוי הערוד‪ ,‬ולכן לא יתבוששה‬
‫בסרב ולא ברע כי הנה ידיעת שני ההפכים )אמת( )ח( וישמעו את קול ה׳ אלהים וגו׳ עד‬
‫הנחש השיאני ואוכל‪ .‬בבראשית רבה‬ ‫]אחת[ הוא‪ .‬אבל אמתת העניו הוא כמו שיתבאר‬
‫אחר זה שאדם ואשתו קודם שחטאו היו )שם( פירשו מתר‪,‬לד בגן על הקול שהקול‬
‫יודעים הטוב ור‪.‬רע בהכרח מדעי והיו כחנים האלהי היה מתר‪.‬לד בגן וכמו שהביא רש״י‬
‫ומוכנים להזדווג כפי הראוי ור‪,‬נכון כמשפט בפירושו ופירש לרוח היום לאותו ריח שהשמש‬
‫השכל לתכלית הד‪,‬ולדה לבד‪ .‬וכאשר חטאו בא משם וזו היה רוח מערבית שלפנות ערב‬
‫קה‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫הנד■ אם כן שתי סבות קדושת המקום ומעלת‬ ‫חמה במערב‪ .‬וד‪.‬ם סרחו בעשירית‪ .‬והרמב״ן‬
‫היום‪ .‬ולפי שאין אדם עובר עבירה אלא א״כ‬ ‫כתב שמתהלך בגן חוזר לאל ית׳ שהגלות‬
‫נכנסה בו רוח שטות או רוח אפיקורסת או‬ ‫השכינה יכונה בהליכת האל כמו והתהלכתי‬
‫שניד‪,‬ם יחד כדבריד‪,‬ם ז״ל )סנד׳דרין דף ל״ח‬ ‫בתוככם‪ .‬ושל רוח היום פירשו הרוח הבא‬
‫ע״ב( לכן ספר הכתוב שכאשר חטא אדם‬ ‫קודם השכינה כאמרו באליהו רוח חזק מפרק‬
‫נתעלמה ממנו ההלכה ובא כ״כ לידי סכלות‬ ‫הרים ושזכר הכתוב שלא היה החח הזה‬
‫עד שמלאו לבו להתחבא מפני השם בחשבו אין‬ ‫חזק כי אם בינוני והגון כפי היום‪ .‬וחכם‘‬
‫ה׳ רואד■ אותנו והתבונן אמרו שלא נתחבאו‬ ‫האומות פירשו לרוח היום לאמצע היום‪.‬‬
‫בתוך עצי הגן כי אם בתוך עץ הגן באותו‬ ‫והפירושים האלה כלם כלתי מתישבים במלות‬
‫העץ הידוע שחטאו כי ממנו אכלו וממנו עשו‬ ‫הכתוב ויותר נכון אצלי שאמר מתהלך בגן‬
‫להם חגורות ובו נתחבאו ומפני שנתחבאו‬ ‫על אדם כמו שכתב הראב״ע בשם ר' יונה‬
‫בתוך אותו עץ עצמו אמר לו הקב״ד■ בתחלת‬ ‫המדקדק וענינו אצלי ששמע אדם קול ה׳‬
‫דבריו איכר■ שהיא מלה תורד■ על המקום‬ ‫אלהים מתהלך בגן לרחף עליו ולקרר לרוזז‬
‫כלומר הלא ידעת באיזה מקום אתד■ יושב‬ ‫היום כי בהיותו מתחמם מאוד כחום היום‬
‫מה לך פה עומד בתור אותו עץ שמא לאכול‬ ‫נושב‬ ‫היה מתהלך בגן לאותו צד שהדוח‬
‫ממנו באת שמד■‪ .‬וד‪,‬נה לא קרא יתברך אל‬ ‫משם ואז שמע את קול ה׳ אלהים שהוא היה‬
‫האשד■ כי אם אל האדם לפי שאליו היתד■‬ ‫קול נברא מגיע לאזניו ובו ידע כי׳ השכינה‬
‫הצואה וד‪,‬וא היה היותר ראוי לתוכחה כפי‬ ‫האלהית באה לדבר אתו והנה אמר על אדם‬
‫שכלו ואדם הבין מדברי השם שכבר היד‪,‬‬ ‫מתהלך ולא הולך לפי שהוא היה הולך‬
‫רואה אותו באשר הוא שם כיון שהוכיחו‬ ‫וחוזר כדרך בני אדם והוא מלשון מתהלך‬
‫על המקום שהוא יושב ולכן יצא מיד‪ .‬כי מד■‬ ‫בתומו צדיק אשרי בניו אחריו‪ .‬ובב״ר )פרשה‬
‫תועיל הד‪,‬חבאד■ מפני השם אם היד■ שכבר‬ ‫י״ט{ אמ״ר ברכיה שמעו קולות של אילנות‬
‫רואד■ אותו במקום מושבו והותרה בזה השאלה‬ ‫ואומרות הא גנבא דגנבא דעתא דברייתא‪.‬‬
‫הל'‪ .‬ולמדנו יתברך בזה שאין ראוי לשופט‬ ‫אמד רבי חנינא בר פפא וישמעו שמעו קולם‬
‫שישפוט אדם מה אם לא ישמע טענתו כי‬ ‫של מלאכי• השרת שהיו אומחם מתהלך כלומד‬
‫הוא יתברר עם היותו יודע תעלומות לב לא‬ ‫מתהלך אותו שבגן א״ל הקב״ה לרוח היום‬
‫ענשו עד ששמע טענתו‪ .‬וד‪,‬נה לא השיבו‬ ‫הריני מרויח לו את היום כן אמרתי לו כי‬
‫אדם הנני לפי שלא היתד■ הכוונד■ במאמר‬ ‫ביום אכלך ממנו מות תמות אין אתם יודעים‬
‫איכר■ לתכלית קריאד■ אבל לשון תוכחד■ על‬ ‫אם הוא יום אחד משלו ואם הוא יום אחד‬
‫המקום אשר הוא יושב בו לחשוד אותו אולי‬ ‫משלי הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא‬
‫לאכול מן העץ הד‪,‬וא בא שמה‪ .‬ולזה השיבו‬ ‫אלף שנים והוא חי תתק״ל שנה ומניח ע׳‬
‫כפי הענין את קולך שמעתי בגן ואירא כלומר‬ ‫לבניו הה״ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה‪.‬‬
‫ה׳ אלה״ם הנד■ לא נתחבאתי בתוך העץ‬ ‫הנד‪ ,‬דרשו הפסוק הזה באופן צח ונאה אבל‬
‫לאכול ממנו ולעבור על מצותיר חלילד■ לי‬ ‫כפי פשוטו אפשר לפרש בו עוד שבא להודיע‬
‫כי את קולך שמעתי וד‪,‬וא הקול וד‪,‬צואה אשר‬ ‫שאדם גם אחרי חטאו שמע הקול האלהי‬
‫עשית לי בענין הגן כמ״ש ויצו ה׳ אלהים‬ ‫כי לא נמנע ממנו הנבואה במרדו ונתן‬
‫על האדם וגו׳ אותו קול שמעתי ואירא רוצה‬ ‫הכתוב בזד■ שתי סבות האחד שהמקום שהיה‬
‫לומר יראתי מעבור על המצוד■ ובזד■ הכחיש‬ ‫עומד שם הוא גרם לו השלמות הנבואיי ד‪,‬ד‪,‬וא‬
‫החטא והעלימו‪ .‬אמנם סבת החבאה היא מפני‬ ‫אף שלא היד■ אדם ראוי אליו מפאת חטאו‬
‫שערום אנכי ואחבא ואין א״כ אמרו ואירא‬ ‫וד‪,‬וא אמרו מתדזלך בגן רוצה לומר ששמע את‬
‫חוזר לאמרו כי ערום אנכי אבל הוא תשלום‬ ‫קול ה׳ אלהים ולא מנעהו מזה לפי שו!יר■‬
‫המאמר הראשמ את קולך שמעתי בגן ואירא‪.‬‬ ‫אדם מתד‪.‬לך בגן ושלמות המקום הביאו למעלד■‬
‫ואמרו כי ערום אנכי הוא טעם וסבת החבאה‪.‬‬ ‫ההיא וד‪,‬סבד■ הב׳ היא אמרו לדוח היום ורוח‬
‫ומל׳ כי תשמש בלשון אלא שהוא א׳ משמושיו‬ ‫הוא שם לנבואה כמו )במדבר י״א( ותנח‬
‫האמתיים כאלו אמר הנה לא נחבאתי בעבור‬ ‫עליד‪,‬ם הרוח )ש״ב כ״ג ב׳( רוח ה׳ דצר בי‬
‫חטא שעשיתי או הייתי רוצד‪ .‬לעשות אלא לפי‬ ‫וענינו שהזמן סייעו גם כן לזד■ לפי שאותו‬
‫שערום אנכי ואחבא מדרך המוסר‪ .‬והנד׳ קרא‬ ‫יום נתיחד לחול עליו הרוח הנבואיי העליון‬
‫את עצמו ערום עם דדות שכבר עשו חגורות‬ ‫ודבר השם עמו פעמים רבות באותו יום‪.‬‬
‫לפי שד‪,‬יו בלבד לכסות בשד ערוד■ וד‪,‬יה‬ ‫ולכן לרוח היום חצה לומר לסבת נבואת‬
‫נשאר כל שאר הגוף ערום מבלי לבוש ולכן‬ ‫היום הד‪,‬וא נמשכד■ לאדם שמיעת הקול האלד‪,‬י‪.‬‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קו‬
‫לתשובה וד‪.‬עלמת החטא היד‪ ,‬בו עון פלילי‬ ‫אמר שנחבא‪ .‬ואמנם שאר הב״ח לא היו‬
‫לכן אמר שהיה קרן אחת במצחו וד‪.‬וא השקר‬ ‫נחבאים לפי שלא היו כ״כ ערומים ומגדלי‬
‫שענה בו כחשו‪ .‬וד‪,‬נד‪ ,‬אמד יתברך לאשד‪ ,‬מד‪,‬‬ ‫הערוה כמו שביארתי גם שנעדרה מהם הבינה‬
‫זאת עשית כאומר הנד‪ ,‬נתת סם המות לבעל ‪T‬‬ ‫והותרה בזר‪.‬‬ ‫והבחינד‪ .‬לד‪.‬תבייש מערמותם‬
‫והרגת אותו וראוי שתמות כאשד‪ ,‬רצחנית‬ ‫ד‪.‬שאלה הל״א והנה השיבו ית׳ מי הג ד לד‬
‫קטלנית הורגת את אדוניה ור‪,‬יא השיבתו הנחש‬ ‫כי ערום אתה המן העץ כלומר הנה דבריך‬
‫השיאני ואוכל וכללד‪ ,‬במאמר הזד‪ ,‬ב׳ דברים‬ ‫סותרים זה את זד‪ .‬מצד אחד אמרת ששמעת‬
‫האחד אם טענת ההסתד‪ ,‬שנתן אדם בעדו‬ ‫קול מצוות הגן ויראת מאלהיך מעביר על‬
‫היא טובה גם לי הסית הנחש בפה שראיתיו‬ ‫מצותו ומצד אחר אמרת שאתה ערום וזה‬
‫אוכל וחי‪ .‬ואם הנחש לא השיאני בדברים כי‬ ‫א״א שתדע אם לא אחרי האכילה מהעץ כי‬
‫אם במעשהו גם אני לא פתיתי את אדם‬ ‫הנד‪ .‬קודם לזה ערום היית ג״כ ולא נחבאת‬
‫בדברים כי אם במעשד‪ ,‬שנתתי לו לאכול‬ ‫ומי הג ‪ T‬לך עתה מד‪ ,‬שלא ידעת עד כה‪.‬‬
‫ואכל‪ .‬וד‪,‬ב׳ כי איך אקרא אני רצחנית וקטלנית‬ ‫האם אכלת מן העץ והוא הביאך להשתמש‬
‫מפני שנתתי לאכול לבעלי כיון שגם כן‬ ‫במשגל יותר מדאי ולד‪,‬ניר בגנות <‪6‬בריו‬
‫אכלתי אני ממנו וידוע שלא רציתי להמית‬ ‫וצורך המכסד‪ .‬בהם כי הנה הידיעה הזאת‬
‫את עצמי וד‪,‬וא אמרה ואוכל‪ .‬וד‪,‬נה לא שאל‬ ‫להיותה נמשכת מהשטיפה בזימה ורדיפת‬
‫האל יתברך לנחש מה זאת עשית כי לא היה‬ ‫התאוה לא בחר השם בה והותרה השאלד‪,‬‬
‫בעל שכל ולא עשה מד‪ .‬שעשה להטעות את‬ ‫הל״ב‪ .‬וכאשר ראה אדם את עצמו נתפש‬
‫חוד‪ ,‬כי הוא היד‪ ,‬אוכל למלא נפשו כי ירעב‬ ‫בדבריו הוכרח להודות על האמת ואמר האשד‪,‬‬
‫ומה לו בזה מן האשם‪ .‬האמנם נתקלל לסי‬ ‫אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל‬
‫שהיא היה סבה לחטא הזה עם היותו בלתי‬ ‫תצה לומר אני לא חטאתי מעצמי כ״א‬
‫בהיריי בו ועל דרך זה צותד‪ ,‬תורה ואת‬ ‫להסתת האשה ששמעתי לקולה בעבור שנתת‬
‫הבהמד‪ ,‬תהרוגו מפני שבאה תקלה על ידו‪.‬‬ ‫אותה לי לעזור וד‪,‬יה לי להאמין בדבריה‬
‫וגם בעיר הנדחת היו הורגים הצאן והבקר‬ ‫שאס לא כן למה נתת אותה לי‪ .‬ולצחות‬
‫ומפסידים גם הדברים הבלתי מדברים‬ ‫הלשון אמר ר‪,‬אשר‪ ,‬אשר נתת עמדי היא‬
‫להתחברם עם החוטאים בעת חטאם משום אד‬ ‫עשתה נתינה לי כמו שעשית אותה לי נתינה‬
‫לרשע ואוי לשכנו ככד‪ .‬נתקלל הנחש לפי‬ ‫ממנה‪ .‬ובעבור שאדם בתחלה העלים חטאו‬
‫שבאד‪ ,‬לאדם וחוה התקלה על ידו וד‪,‬ותרד‪,‬‬ ‫ואח״כ הודד‪ ,‬תאשם‪ .‬לכן ארז״ל בפרק אלו‬
‫בזה השאלד‪ ,‬הל״ג‪:‬‬ ‫טריפות אמר רב יהודה שור שהקריב אדם‬
‫)יד( ויאמר ה׳ אלהים אל הנחש וגר׳‪ .‬עד‬ ‫הראשון קרניו קדומין לפרסותיו שנאמר ותיטב‬
‫ואתה תשופנו עקב כמו שהיו הסבות‬ ‫לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא‬
‫מקדימות ומגיעות בחטא הזה הנחש ראשונה‬ ‫והדר מפרים וכן אמרו שם ששור שהקריב אדם‬
‫במה שעשה וד‪,‬אשד‪ .‬אחר כך במחשבותיה‬ ‫הראשון קרן אחת היה לו במצחו‪ .‬והכוונד‪,‬‬
‫וטענותיד‪ ,‬והאדם באחדונד‪ ,‬באכלו מידה‪ .‬ככה‬ ‫בזה לגנות תשובת אדם ופיוסו שעשה לבוראו‬
‫בזד‪ .‬הדרך נזכרו קללותיח ראשונה לנחש‬ ‫כי התשובה והפיוס יכונה בשם פר כמו ונשלמה‬
‫שהיה התחלה‪ ,‬וענין מאמר ה׳ אל הנחש אינו‬ ‫פרים שפתינו‪ .‬וכאשר הפיוס וד‪,‬רצוי הוא‬
‫שדבר השם עמו אלא שגזר עליו כל זד‪.‬‬ ‫בדבריב נאותים נקיים מאשמה אז ודאי שור‬
‫מלשון כי הוא אמר ו ‪,T‬י אמר ויבא ערוב ודומיהם‬ ‫פרו הוא מפריס כי הפרסות לו סימני טהרד‬
‫שענינם הגזרה ומד‪ ,‬טוב אמרו כי עשית זאת‬ ‫הם אבל כשהיה הפיוס והתשובה בשוא ודבר‬
‫שזה יע ‪ T‬ויאמת מד‪ ,‬שביארתי לך שהנחש‬ ‫כזב אז שור סרו הוא מקרין כי שור נגח‬
‫לא דבר ולא הציע טענות אבל היה סבד‪,‬‬ ‫הוא והקרן בו כלי מפצו ומשחיתו ובעבור זד‪,‬‬
‫לכל הרעיי‪ ,‬הזאת בעלותו בעץ באכלו מפריו‪.‬‬ ‫אמר המשורר )תד‪,‬לים ס״ט ל״א( אהללה שם‬
‫ולכן קללו על המעשה באמרו כי עשית זאת‬ ‫אי״‪,‬ים בשיר אגדלנו בתודד‪ .,‬ותיטב לה׳ משור‬
‫ולא על ‪.‬יוסתה וד‪,‬דברים כי לא דבר כלל‪.‬‬ ‫פר וד‪,‬נד‪ .‬רב יר‪,‬ודה ראה שההתנצלות שהתנצל‬
‫וד‪,‬נה קללת הנחש לדעתי היא אחת בלבד‬ ‫אדם הראשון על חטאו היה בראשונה כשור‬
‫וימשכו ממנה שאר הדברים הרעים שזכר‬ ‫סר מקרין רוצה לומר תשובה בזדון ונגיחה‬
‫בחיוב הכיחי‪ .‬וזד‪ ,‬כי הנה הנחש בתחלת‬ ‫וד״כחשת החטא וא״כ כשהיה מודה חטאו היה‬
‫יצירתו היה נזון מעשב השדה כשאר הבד‪.‬םה‬ ‫שקרניו קדומים‬ ‫מפרים והוא אמרו ג״כ‬
‫והחיה ובהיות מזונו כן היה טבעו ומזונו‬ ‫לפרסותיו רוצה לומר שהיה מראה עצמו נקי‬
‫כמזג שאר החיות בקרוב כי הנזת ידמה‬ ‫ותחתיו תעמוד הבהרת ולפי שהיה הסר רמז‬
‫קז‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫טועם כל מעדני העולם אינו מתישב עד‬ ‫סבעו למזוגו‪ .‬וידוע שהחיות והבהמות האוכלות‬
‫שיאכל עפר‪ .‬והנה הדברים כלם אמתיים כי‬ ‫ירק דשא אינן רעות ולא מזיקות עד שמפני‬
‫לקרבתו לטבע העפר אין ראוי שתתישב דעתו‬ ‫זה אמר הנביא מיעד לזמן הגאולה ברוב‬
‫בי אם בו להדמותו והתיחסו אליו‪ .‬וגם ראוי‬ ‫השלום )ישעי׳ י״א ד( ואריה כבקר יאבל‬
‫שאפילו יאבל כל מעדני עולם יטעם טעם עפר‬ ‫תבן לא ירעו ולא ישחיתו וגף יען החיות‬
‫כי כן יקרה לבעלי המזג הבלתי שוים כמו‬ ‫הטורפות הן נזונות מהבשר לא מעשב הארץ‬
‫מי שיגבר עליו האדומ׳ שר‪.‬מזונות הטובים‬ ‫ולכן הן מזיקות כי ילמדו לטרוף טרף אדם‬
‫ימרדו בפיו‪ .‬ואחר כל זה נתישב העולם על‬ ‫יאכלו והשיר והשה כבשים ועזים איל וצבי‬
‫טבעו והנחש על ענינו ומזגו שנתחדש בו‬ ‫ויחמור ושאר הבהמות שיאכלו עשב ה א ת‬
‫ונעשה כל זה בו מנהג טבעו‪:‬‬ ‫לח או יבש מזגם טיב לא רע ולא מזיק‪ .‬כן‬
‫)טז( א ל האשד■ אמר‪ .‬עד והוא ימשול בך‬ ‫בתחלת הבריאה היה טבע הנחש ומזגו בלת רע‬
‫אחרי שקלל את הנחש קלל את האשה‪.‬‬ ‫ובלתי מזיק אמנם כאשר בערמתו לא נסתפק‬
‫והנה לא אמר לה כי שמעת לקול הנחש‬ ‫באכילת העשב שנתן למאכלו ועלה בעץ לאכול‬
‫ותאכל מן העץ אשר צויתיך לבלתי• אכול‬ ‫מפריו נתקלל בששנה הקב״ה טבעו ומזגו ועשאו‬
‫ממנו כמו שנאמר לאדם לפי שהנחש לא דבר‬ ‫עפריי ועל זה נאמר ארור אתה מכל חית השדה‬
‫אל האשה כלל כמו שביארתי ולא נתן לה‬ ‫כי היתד■ ארירתו שלא יאכל מירק עשב כמוהם‬
‫לאכול וגם זה מע ‪ T‬ומוכיח על אמתת מה‬ ‫אבל יהיר‪ .‬מזונו עפר האדמד■ וימשך רזה שעל‬
‫שפירשתי בזה‪ .‬גם השם לא דבר אותה דבר‬ ‫גחונו ילך לפי שעפר יאכל כלומר ולא תעלה‬
‫כי הנד■ קודם ׳בריאתה נאמר ויצו ה׳ אלהים‬ ‫עוד על עצי השדה אבל יהיה מזונך בלבד‬
‫על האדם וגר אבל היתר‪ .‬ראויה לעונש להיותה‬ ‫העפר ובעבור זה תלך על גחון סמוך לעפר‬
‫עצם מעצט־ו ובשר מבשרו ושמפני זה היתר‪ .‬גם‬ ‫הארץ כדי לבקש מזונך שמד■ ואם האשה‬
‫היא נכללת במצותו ואזהרתו והיה ראוי שתעשה‬ ‫הסכלה רצתה להדמות אליך באכילת העץ‬
‫היא כמעשה בעלה ותלמד ממנו ויאכלו ממנו‬ ‫הדוואולדיתערב עמך במזון אחדהנר■ כאשר יהיה‬
‫לא שד‪.‬וא■ ילמד ממנה ויאכל מידה ותד‪.‬יה‬ ‫רזגך ארור שהוריי ועפריי ימשך בהכרח איבה‬
‫היא סבת חטאו והותרה בזה השאלה הל״ה‪.‬‬ ‫בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה בהיות‬
‫ואמנם בענין קללתה אחשוב שהיתר‪ .‬בפי חטאה‬ ‫מזגך בקצה המנגד למזג האנושי■ שהוא מזג‬
‫מדד‪ .‬כנגד מדה כמו שהיתה קללת הנחש כי‬ ‫קרוב לשווי מאד ומזג הנחש לעפריותו רחוק‬
‫לפי שהאשה אכלה מעץ הדעת טוב ורע ונתנה‬ ‫מכנו בקצה האחרון עד שמפני זה ההתנגדות‬
‫לאדם לאכול ממנו כדי לד‪,‬רבות המשגל אמר‬ ‫המזגיי הוא ישופך ראש ר״ל שדואדם ‪.‬תמ ‪T‬‬
‫ה׳ יתברך אליה אין ספק שבחרת בזה לא'‬ ‫ישתדל להרגך ולכן יכד■ אותך בראש כי כן‬
‫מג׳ תכליות‪ .‬אם לבקש ערבות המשגל ותענוגו‪.‬‬ ‫ימיתו הנחשים לא בש־כו אותם באמצע גופם‬
‫ואם לעניו הולדת הבנים‪ .‬ואם בדי שילוד‪.‬‬ ‫כי עוד יוסיפו סרה אלא כשיכול אותם בראש‬
‫איש אליך ויאהבך‪ .‬ולכן קללה כנגד שלשתגצ‬ ‫כי עוד יוסיפו סרה אלא כשיכו אותם בראש‬
‫כלומר אם בקשת תענוג וערבות יהיה בהפך‬ ‫תשופנו עקב ר״ל שתנשך האדם בעקבו שהוא‬
‫שהרבה ארבה עצבונך‪ .‬ואמר זד‪ .‬לפי שבאבי‬ ‫מאיברי גופו היותר קרוב אליך ‪.‬דונה התבאר‬
‫הנשים וחלייד‪.‬ם יתרבו מן כאבי האדם פפני‬ ‫שמחלוף מזג הנחש שנתחלף ונשחת אחרי‬
‫חולשת חומם הטבעי וכמו שכתבו הטבעיים‬ ‫חטא אדם נמשכה בו קללת ארור אתה מכל‬
‫ולפי זה לא אמר הרבר‪ .‬ארבה עצבונך על‬ ‫הגרימה ומכל הח־ה בהיותו מזגו יותר ארציי‬
‫עצבון ההריון או העקרות כמו שחשבו אנשים‬ ‫ורחוק מד‪.‬שווי מכולם ומפאת מזגי ימשך היות‬
‫אלא על העצבים ור‪.‬באבים שהאשה מעותדת‬ ‫עפר להמו ומזה נמשך הלוכו על גחון סמוך‬
‫אליהם יותר מד‪.‬איש‪ .‬ואם בקשת לרבות המשגל‬ ‫לארץ לבקש מזונו שם שהוא העפר‪ .‬ולכן לא‬
‫לר‪.‬יום אם הבנים שמחה לא יהיה כן כי הנה‬ ‫יעלה עוד בעץ הדעת לאכול מפריו כמי‬
‫יתרבה עצבונך והרונך וידוע שתמיד בעצב‬ ‫שעשד‪ .‬ומהיות מזגו בקצה דימנגד למזג האדם‬
‫תלדי בנים ורמז בזה על עצבי וכאבי ההריון‬ ‫נמשכה האיבד■ והשנאה ביניהם להרוג ולדישחית‬
‫והליחז וגם על צער גדול הבנים שג״כ נכלל‬ ‫האחד לאחר‪ .‬ובעבור שזה כלו נתחדש בנחש‬
‫בלשון הולדה כמ״ש יולדו על ברכי יוסף‪.‬‬ ‫אחרי חטא אדם למה שבא התקלתו על ידו לכן‬
‫וכן דרשו בב״ר )פרשת ב׳( עצבונך זה צער‬ ‫היה ענינו קללה שקללו השם והותרה בזה‬
‫העבור ור‪.‬רונך זה צער העדוי‪ .‬בעצב זה צער‬ ‫השאלה הל״ד וכבר אמרו במסכא יומא )פרק ח׳(‬
‫הנפלים‪ .‬תלדי זד‪ .‬צער הלידה‪ .‬בנים זד‪ .‬צער‬ ‫ד אפי ור׳ אסי חד אמר 'אפילו אוכל כל‬
‫גדול בנים‪ .‬ורצו לומר שכל עניני הבנים הם‬ ‫מעדני עולם טועם טעם עפר‪ .‬וחד אמר אפילו‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קח‬
‫איני נזקקת לבעלי חייבת קרבן בשעה שתבא‬ ‫צער‪ .‬ואם בקשת זה כדי שאישך ידבק אליך‬
‫למקדש‪ .‬הנה התבארד‪ ,‬קללת האשה והותרה‬ ‫ויאהבך הנה לא יהיה כן כי תמיד אל אישך‬
‫השאלה הל״ז‪ .‬ורש״י כתב ואל אישך תשוקתך‬ ‫תהיה תשוקתך והוא ימשול בך ולא הרוחת‬
‫לתשמיש ואעפ״כ אין לך רשות לתבוע בפה‬ ‫א״כ דבר‪ .‬והדברים האלה נתחדשו אחר החטא‬
‫אלא וד‪,‬וא ימשול בך‪ .‬והרמב״ן הקשה עליו‬ ‫שהאשה למה שנעשתה עצם מהאדם ובשר‬
‫ואמר שזו מדד‪ ,‬יפר‪ ,‬בנשים לא קללה‪ .‬ותמהתי‬ ‫מבשרו היה מזגה כמזגו ולא היתה היא מקצרת‬
‫ממעלת תורתו איך הקשה עליי כי הנה חז״ל‬ ‫בחום הטבעי ולא רבת הכאבים ממנו‪ .‬אמנם‬
‫בפרק המוצא תפילין דרשו כן וד‪,‬וא ימשול‬ ‫מפני הקללה נשתנה מזגה אל הקור ונתחדשו‬
‫בך‪ .‬מלמד שהאשה תובעת בלב והוא תובע‬ ‫בה מזה רוב החליים וכאבים ולכן נאמד‬
‫בפה וזו מדד‪ .‬טובד‪ ,‬בנשים ולא נעלם מעיניהם‬ ‫בקללתה הרבה ארבה עצבונך‪ .‬אמנם אמרו‬
‫ז״ל שהיד‪ ,‬זה מכלל הקללות ואיר לא יד‪,‬יה‬ ‫והרונך נראה לי כפי הפשט שחוזר להרבה‬
‫זה קללה‪ .‬כי הנה עם היות ההפרד מהתענוגים‬ ‫ארבה כי הוא מושך עצמו ואחר עמו כאלו אמר‬
‫הגשמיים שלמות לאדם אין ספק שזה לא‬ ‫והרבה ארבה הרונך וענין זה אצלי שהאשה‬
‫יהיה לו שלמות כל עוד שלא יפרד מד‪,‬ם בבחירתו‬ ‫קודם החטא היתד‪ .‬מוכנת שתלד פעם אחר‬
‫אלא להיות מבוקשו תלוי ביד מי שגדול ממנו‬ ‫פעם‪ .‬ולא עוד כי בזה היה די לישובו של‬
‫ושלחולשתו לא יוכל להשיגו ולכן קללה תחשב‬ ‫עולם בהיות האנשים חיים תמיד ובלתי מת ם‬
‫לו ולא שלמות‪ .‬והנה ראה הש״י כי מה שלא‬ ‫שאם לא היד‪ ,‬כן אלא שיולידו בנים ובנות‬
‫תתבע האשד‪ ,‬פועל המשגל בפד‪ ,‬ויתבענו האיש‬ ‫בכל ימיהם לאין סוף הנה לא היכל הארץ‬
‫איננו למעלתד‪ ,‬כי מאין לר‪ ,‬זה השלמות ולא‬ ‫שאת אותם אבל אחרי החטא שנעשה האדם‬
‫ימצא לאיש אבל הוא חסרון ופחיתות לה‬ ‫נפסד ומת גזרד‪ ,‬החכמה האלהית שתלד האשה‬
‫שיישפלות ערכד‪ ,‬לא יתחזק לבד‪ ,‬לאמר לבעלה‬ ‫פעמים רבות כדי שאם ימותו קצתם יח־ו‬
‫שגדול ממנה שכבד‪ ,‬עמי כי מי יאמר לגדול‬ ‫קצתם וישארו קצתם‪ .‬ובזה הדרך היה רבוי■‬
‫ממנו שיזיק לעצמו כדי להועיל לו ואיך תאמר‬ ‫ההריון נמשך מן החטא והקלטה‪ .‬ומהיות‬
‫האשה לבעלד‪ .‬שיתן כהו אליד‪ .,‬ואמנם האיש‬ ‫האדם נפסד ומת ולזה אמר והרונך בעצב‬
‫לא יבקש מהאשה רק מה שהוא תועלת לה ולכן‬ ‫תלדי בנים ר״ל הרבה ארבה הרונך ומזה‬
‫יתחזק לבו בשאלה ואף שיד‪,‬יד‪ ,‬נזק לאשה‬ ‫ימשך שיד‪,‬יה כאבך נצח ומכתך אנושה כיון‬
‫יש לאל ידו לומר לה עשי זאת איפה כי‬ ‫שבעצב תלדי בנים ובמקום שהיית עת־דה לסבול‬
‫המושל יצוד‪ ,‬לעבדו שיעבדר‪,‬ו כרצונו סוף‬ ‫צער המשבר פעם אחת בלבד יתרבה עתה‬
‫דבר שהיות האדם משתוקק למה שהוא יכול‬ ‫בהתרבות הלידות ומזה תדע שאינו מכלל‬
‫וימשול עליו אינו רע כלל כיון שיוכל להשיגו‬ ‫הקללה בעצב תלדי בנים כי הוא דבר‬
‫והחסרון כלו הוא בהשתוקקו מה שאינו ב ‪T‬ר‬ ‫טבעי שהאשה תסבול כאבים חזקים בעת‬
‫להשיגו וכמ״ש )משלי כא כד‪ (,‬תאות עצל‬ ‫הלידד‪ ,‬אבל היתה הקללה רבוי ההריונות‬
‫תמיתנו ‪:‬‬ ‫וד‪.‬לידות שאליד‪,‬ם ימשכו רבוי כאבים וכלל ג״כ‬
‫)יז( ולאדם אמר וגר עד כתנות עור וילבישם‪,‬‬ ‫באמרו ואל אישך תשוקתך שעם היות חבלי‬
‫אחרי שקלל את הנחש שהיד‪ ,‬המגיע‬ ‫ר‪,‬ל ‪T‬ה עצומים וד‪,‬י׳ ראוי שהאשה מפחדד‪,‬‬
‫הראשון בזה ואת האשה שהיתה הסבה‬ ‫תפרד מבעלה כי איך תבחר בצערד‪ ,‬שהיה‬
‫האמצעית בא לקלל את האדם שהיה החוטא‬ ‫מקללתר‪ ,‬אחרי שבחרר‪ ,‬במאכל הזה המביא‬
‫בעצם ובאמת ואמר לו כי שמעת לקול אשתך‬ ‫לתאות המשגל שלא תוכל להפרד ממנו אבל‬
‫ותאכל מן העץ וגו׳ להגיד ששני פשעים גדולים‬ ‫עם כל צער העבור וחבלי לידה וגידול הבנים‬
‫עשה‪ .‬הא׳ ששמע לאשתו ונכבש אליד‪ .‬במקום‬ ‫לא תמנע אחר כן מהמשגל כי תמיד תשתוקק‬
‫שראוי שהוא ימשל בד‪ ,‬כי היא נתנה לו‬ ‫אליו‪ .‬ודומה לזד‪ ,‬אמר המליץ הטוב הבדרש״י‬
‫לעזר ולהועיל לעבוד ולמשא לא להנהיגו‬ ‫בבקשת הממי״ן מתדמה מבכירה מצרה‬
‫ולצוותו ש׳ אכל מהנזהר ור‪,‬איסור‪ .‬ובב״ר‬ ‫מתחלחלת מחבליה מקללת מאבנים משככי‬
‫)פרשה כ׳( אמרו לדברי אשתך לא נאמר‬ ‫מזדווג מחרתד‪ ,‬מתנחמת מעמליה מאהבה מנשק׳‪.‬‬
‫אלא לקול אשתך ירצו בזה שנתנר‪ ,‬עליו‬ ‫ועל זר‪ ,‬באמת נאמר אחר בעצב תלדי בנים‬
‫בקולה ומפחדד‪ ,‬וד‪,‬רעשתד‪ ,‬אכל אדם כאלו‬ ‫ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך וכן‬
‫היא מושלת עליו‪ .‬והוא אמרו עוד שם שהיתה‬ ‫פידעוור‪,‬ו )שם( בב״ר אמרו ואל אישך תשוקתך‬
‫מיללת עליו מר‪ .‬אתר‪ ,‬סבור שאני מתר‪ ,‬ואתה‬ ‫בשעה שהאשה יועובת על המשבר אומרת‬
‫תישא אחרת‪ .‬ור‪.‬פשע הב׳ שעבר על מצות‬ ‫אינני נזקקת לבעלי מעתר‪ ,‬ור‪,‬קב׳ר‪ ,‬אומר לה‬
‫השם באכלו מן העץ אשר צוהו לבלתי אכול‬ ‫תשובי לתשוקתך של אישך‪ .‬ולפי שהיא אומרת‬
‫קט‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ממנו ועשה א״כ מה שצרתו אשתו ו^א עשה עוד את האדמה בעבור האדם שהוא כמו שכתב‬
‫מה שצוהו בוראו ומפני זה הענישו בחמש הראב״ע נאמר על הקללה שנתקללה בעבור אדם‬
‫קללות אבל אינן החמש שנזכת בשאלה הל״ו הדאשת‪ .‬וכן היה שאתרי מותו אכלו האנשים‬
‫כי אם אחרות בלי ספק‪ .‬הראשונה היא ארורה מפרי העז ומהם הצליחו גם גברו חיל לסי שתב‬
‫האדמה בעבורך‪ .‬הב׳ בעצבת תאכלנה כל הקללות האלה קבל אדם בחייו דתר מהבאים‬
‫‪:‬ימי הייד‪.‬־ הג' וקח ודרדר תצמית לך ואכלת אחריו להיותו הוא עצמו החוטא ועובר על‬
‫את עשב השדה שכל זה קללה אחת היא‪ .‬הד׳ מצות השם ולכן היה ראוי שהוא יענש באותו‬
‫כזעת אפך תאכל לחם‪ .‬הה׳ עד שובר אל חטא יותר מבניו תרעו שלא היו באותו‬
‫האדמה והכוונה בהן היא אם הראשונה כי הטא‪ .‬אבל עם היות הדבר הזה כן נראה‬
‫הנה האדם הניחו השם בגן עדו א ת אשר לי שהגבלת הזמן בצער אדם הראשת וענשו‬
‫ה׳ דורש אותה תמיד לא יחסר כל בה ועתה כבר בא באמרו כל ימי חייך‪ .‬ומפני זה אחשוב‬
‫בחטאו יגורש משם והאדמה אשר ישב עליה שאמרו עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת‬
‫תהיה בימיו אחרה בעבורו שתחת הטה יצא היא קללה חמשית שהיא רמז למות כאלו אמר‬
‫חח ותחת שעורה באשה מפני שלחטאו יקוללו שתהיה הפלגת עמלו ועצבונו כ״כ עד שבמקום‬
‫תבואות ה א ת‪ .‬ואם הב׳ שהנה אדם בהיותו שהיה מוכן קודם חטאו לחיים ולנצחיות כסי‬
‫בגן עדן היה תמיד שמח ועלז ולא היה משיגו שלמות מקום מושבו בגן ושוו• הדברים כלס‬
‫צעד ולא עלבון לפי שלא היה שם דבר מזיק ומנוחתו והשקטו עתה מפני שנטה אל החמחות‬
‫ומעציב אותו אבל ביציאתו משם והזחוגו ימות וישיב לעפרו והוא אמרו עד שובך אל‬
‫לאשתו יוליד בנים מהרוג האחד את האחד וההורג האדמה כי ממנה לוקחת ואמר כי עפר אתה‬
‫יהיה נע וגד ב א ת וישאר אביהם שכול וגלמוד ואל עפר תשוב להג ‪ T‬שבעבור שבהיותו מורכב‬
‫מ ל זה אמר בעצבון תאכלנה כל ימי הייך מחלק הגשמי וחלק שכלי נטה אל החלק העפחי‬
‫כלומר שיהיה כל ימיו מכאובים ולחם אונים הגשמי היותר פחות היה ראוי שאל עפר •שוב‬
‫יאבל כי ירד אל בניו אבל שאולה‪.‬־ והג׳ כי ויהיה נפסד ומת לא נצחי וחי תמיד‪ .‬דהיה‬
‫הנה האדם בהיותו בגן היה מאכלו פרי עז כפי זדי הפירוש מלת עד מורה הפלגת הרעה‬
‫הדר כמ״ש לו מכל עץ הגן אכול תאכל‪ .‬אמנם לא הגבלת הזמן והוא כמו עד בלי השאיר‬
‫אחרי שחטא ונרדף אחרי תאותו הבהמית יהיה לו שחד‪ .‬עד השמדך‪ .‬עד לא נותרה בו נשמה‪.‬‬
‫ענשו שיגורש משם ויהיה נמשל כבהמות' עד בלעי ח קי וזולתנצ ובב״ר )פרשה כ׳(‬
‫במזונו ובמאכלו ועל זה אמי ו ק ח ודרדר תצמיה אמר ר׳ שמעת בן יוחאי מכאן לתחיית המתים‬
‫לך ואכלת את עשב השדה לא מפ ח העז מן התורדי ואל עפר תלך אין כתיב כאן אלא‬
‫שיתחייב מזה שקת ודרדר תאכל‪ .‬ואם הד' ואל עפר תשוב והוא באמת חו ק נאה‪ .‬הנה‬
‫שאדם בהיותו בגן היה מאכלו מבלי עמל התבארו חמשה הקללות שנתקלל בהם אדם‬
‫בשובה ונהת כי עם היות שנאמר לו לעבדה ושהם כלם עונשים נתחדשו עליו א ח ח חטאו‬
‫ולשמרה כבר פירשתי שעל קיום מצוות האל מתיחסים לענינו‪ .‬והותרד‪ .‬במה שפירשתי בזה‬
‫במה שיאכל ובמה שלא יאכל יאמר וגם לדעת השאלה הל״ז‪ .‬ואמנם אמרו אח״ז ויקרא האדם‬
‫הראב״ע לא אמר לעבדה אלא שישקה את שם אשתו חורי‪ .‬כתבו חכמי האומות בענינו‬
‫הגן‪ .‬ולשמרה שישמרנו מהכנס שם היות מזיקות שכאשר נתנה האשה לאדם חשב אדם שהיתה‬
‫לא שיטרח ויעמול בעבודתו אבל א ח ח צאתו לחברתו ולעזרתו לא לזווג ילהולדת בנים‬
‫משם הודיעו שלא יהי כן ב א ת אשר ישב אכל כשנאמרה לו בקללה הרבה ארבה עצבתך‬
‫בה‪ .‬כי בזיעת אפו וביגיעה ועמל יקנה מזונו‪ .‬והרונך אז ידע אדם שלענין הזווג וההולדה‬
‫והוא אמח בזעת אפך תאכל להם שהוא שם נתנה ג״כ‪ .‬ומפני זרי אחר הקללות קרא אותה‬
‫לסזון בכלל כי הנה לא כיון בזה למלאכות חוה לדייותה אם כל חי כמבואר שזה היתה‬
‫אשר יעשה על פת הלחם בתקונו כי אם תכליתה ר״ל שתול ‪ T‬ותהיה אם כל בני עולנצ‬
‫שמאכלו ומזונו יקנה בעמל וכעס והנה א מ ת ויהיה אם כל חי ע״ד יכא כל בשר שהחי‬
‫עד שובך אל האדמה וגו׳ אפשר לפרש שהוא והבשר בפסוקים האלה על מק האדם נאמת‬
‫גבול זמן הקללה עד מתי יהיה אחחת הזעם לא על שאר מיני ב״ח ומפני זה בתחלה קראה‬
‫שהוא עד יום מותו כי הנה אחרי מותו יתוקנו אשה כלומר חברתו ומטבעו ועתה אחח החטא‬
‫הדבחם מאד ולא תהיה האדמה אתרה כאשר קראה שם מתייחם להולדה והיא חוה כי היא‬
‫היתה בחייו וכמ״ש בנח )בראשית ה׳( זה היתה אם כל חי ואינו נכת בעיני כי הנה‬
‫ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו פן האדמה אשר אדם חכם ויודע ג חל היה ולא היה נעלם ממנו‬
‫אררה ה׳ ואהר המבול אמר לא אוסיף לקלל שהיה כהו וטבעו להול ‪ T‬בחמה בשגם הוא‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קי‬
‫אותם הכתנות מאליהן וד‪,‬וא ית׳ חנן אותם‬ ‫בשר ושנקבתו ג״כ היתד‪ .‬לענין התולדה כנקבות‬
‫דעת ללובשם‪ .‬והנה ראה יתברך לעשות כתנותם‬ ‫שאד הב״ח וד‪.‬לא הוא קדא שמות לכל חי‬
‫מעורות ד‪,‬בד‪,‬מות המתות לה ות לד‪,‬ם לזכרון‬ ‫ולכל בשר כפי אמתת טבעיהם ואיך יעלם ממנו‬
‫שימותו גם הם כאותם הב״ח בעלי אותם‬ ‫הדבר הזה עם כל חויק הראותו‪ .‬אבל ענין‬
‫העורות שכבר מתו והיו כלא היו כן יד‪.‬יר‪,‬‬ ‫הכתוב הזה אצלי הוא שכאשר ראה אדם‬
‫אד‪ 3‬ואשתו ובב״ר )פרשה ב( אמר ר׳ יצחיק‬ ‫את כל הרעד‪ ,‬שנמשכד‪ .‬אליו מדברי האשד‪,‬‬
‫כלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן כתנות‬ ‫ולטענותיד‪ ,‬נתחרט על מה שקרא שמד‪ ,‬אשה כי‬
‫עור שהיו דבוקים לעור‪ .‬רצד‪ ,‬בזד‪ ,‬שעשה להם‬ ‫יראה שה א כמור‪,‬ו שהוא איש והוא כמותה‪.‬‬
‫הקב״ד‪ ,‬חלוקים מפשתן לכסות עדותם ואבריהם‬ ‫ולכן אחרי שנתקלל בעבורד‪ ,‬קראה חוו; ר״ל‬
‫לא לביש אחר‪ .‬ור׳ שמואל בר נחמן אמר צמר‬ ‫דברנית מלשון יחוד‪ ,‬דעת )איוב לו ב ( כתר‬
‫ארנבים וצמר גמלים היו כתנות עור כתנות‬ ‫לי זעיר ואחוך‪ .‬ואמר שכיון שהיא בטבעה‬
‫שהיו באים מעור ר״ל שלא היו חלקים מפשתן‬ ‫רצתד‪ ,‬לד‪,‬דמות לב״ח כמו שעשתה בענין הנחש‬
‫כי אם בגדים מצמר חיות שד‪,‬וא יותר משובח‪.‬‬ ‫שרצתד‪ ,‬לאכול מן העץ כמוד‪,‬ו שא״כ היתה‬
‫ביאר מ הו ענין לדעת טוב ורע‬ ‫אם כל חי אוד‪,‬בת לב״ח כאלו הם בניה ולכן‬
‫)כב( ויאמר ה׳ אלד‪,‬ים הן האדם וגר‪ .‬עד‬ ‫הרבתד‪ ,‬להסתכל בעניניהם כאלו אמר כאשר‬
‫לשמור את דרך עץ החיים הרב המורד‪,‬‬ ‫הרגיש בחולשת דעתד‪ ,‬זו היא באמת מטבע‬
‫פרק פ״ב מספרו כתב שהוקשה לו בענין‬ ‫הב״ח אלא שלה ותה מד‪,‬מין האנושי היא יותר‬
‫אדם שהיד‪ ,‬נראח משפט חכתובים שקודם שחטא‬ ‫נכבדת מהם וד‪,‬ם ראוי שיעבדוה כאלו היא‬
‫לא היד‪ ,‬בו שכל ולא מחשבד‪ ,‬ולא יבדיל בין‬ ‫היתד‪ ,‬אם כל חי כוללת כל מיני החיים‪ .‬ואפשר‬
‫הטוב ובין הרע וכאשר מרה הביא לו מדיי‬ ‫לפרש כי היא היתד‪ ,‬אם כל חי לענין הדבור‬
‫השלמות הגדול המיוהד לאדם שהוא ידיעת‬ ‫וד‪,‬ר‪,‬חואה כאלו‪ .‬יאמר שהיתד‪ ,‬חוד‪ ,‬כל כך‬
‫הטוב וד‪,‬רע הנכבדים שבענינים הנמצאים בנו‬ ‫דברנית שהיא היתד‪ ,‬בזה אם כל ח‪ .‬וד‪,‬וא‬
‫ובו נתעצ׳ ולהתיר הקושיא עשה הרב הבדל‬ ‫ע״ד מה שאמרו ז״ל עשרד‪ ,‬קבין של שיחה‬
‫עצום בין יד עת הטוב וד‪,‬רע ובין ידיעת‬ ‫ירדו לעולם תשעה נטלו הנשים ואחת כל‬
‫דאמת והשקר‪ ,‬ואחר שידיעת האמת וד‪,‬שקר‬ ‫העולם כולו‪ .‬ומזה תדע שלא נמשך הספור הזה‬
‫ממוסגי השכל העיוני תלוים בדברים ההכרחיים‬ ‫מקריאת השמות כמו שהשב רש״י אבל בא‬
‫ושזו היא השכלת השכלים הנבדלים שישיגו‬ ‫קריאות השמות לענין יצירת האשד‪ ,‬ולכן לא‬
‫טבעי הנמ^־אות כפי אמתתן בהשיגם עצמם‬ ‫נקרא שמד‪ ,‬חוד‪ ,‬כשקרא השמות כי אם במקום‬
‫וזו ה תה ידיעת אדם הראשון קודם חטאו‬ ‫הזה אחרי הספור כלו וד‪,‬ותרה השאלה הל״ה‪.‬‬
‫ר״ל האמת והשקר שבדברים העיוניים אבל‬ ‫וד‪,‬נד‪ ,‬אמר הכתוב אח״ ז ויעש ה׳ אלהים לאדם‬
‫הטוב יהרע אינם כי אם הנאה _וד‪,‬הגונד‪,‬‬ ‫ולאשתו כתנות עור ו לבישם כדמות הקדמה‬
‫התלויים בדברים האפשריים המיפירסמים‬ ‫למה שיזכיר מגרוש האדם מג״ע שכאשר רצה‬
‫שהיז־יעה בהם תלקח ממנהגי בני אדם כפי‬ ‫יתברך לגרשם מאיתו מק־ם שוד‪ ,‬האויר והמזג‬
‫הפרסום לפי שאין להם ד‪,‬תחלה קיימת ולא‬ ‫הוצרך להלבישם כתנות עור ללכת בארץ‬
‫טבע עומד עד שכבר יר‪,‬יד‪ ,‬דבר אחד נאה‬ ‫לארכה ולרחבד‪ ,‬כדי שיגינו עליהם הכתנות‬
‫לקצתם ומגונה אצל אחרים וזאת היתד‪ ,‬ידיעת‬ ‫ד‪,‬ד‪,‬מה לחום היום ולקרח בלילה‪ .‬ועם היות‬
‫אדם אחר שחטא בטוב וברעי‪ .‬ובדרו הזה‬ ‫זה פעל מלאכותיי הנה ייחס אותו לש״י‬
‫נמש־כו שאר החכמים האחרונים הד‪,‬ולכים‬ ‫להודיע שאדם עד שנסה לדברים החמריים הנה‬
‫בדרכיו לאמר שידיעת הטוב וד‪,‬רע היתד‪ ,‬חסרון‬ ‫לא נשתלם בד‪,‬ם כראוי כי בענין הלבוש לא‬
‫בחק אדם הראשון ושהיא לא תפול בחק‬ ‫הגיעד‪ ,‬דעתו לעשות זולתי חגורות וגם מעלי‬
‫הנבדלים כי היא נמנעת בטבעם וכאשר הוקשה‬ ‫תאנה שאין בד‪,‬ם ממש אבל האל יתברך גם‬
‫על זה מאמיו יתברך הן האדם היד‪ ,‬כאחד ממנו‬ ‫בדברים המלאכותיים שבחר בהם השלימו ולכן‬
‫לדעת טיב ורע הוכרחו לעוות הכתוב הזה‬ ‫עשה כתנות ולא חגורות ומעוד ולא מעלי‬
‫בפירושים מתחלפים כי הנה הרב בספר המדע‬ ‫תאנה‪ .‬וגם הלבישם לפי שאדם ואשתו מעצמם‬
‫קבל בפירושו מה שתרגם בו אנקלוס האדם‬ ‫לא היו יודעים ללבוש הכתנות‪ .‬ולפי שנעשו‬
‫הוא יחידי בעלמא מיניה למדע טב וביש ר״ל‬ ‫הלבושים האלה מבלי כל' ופועל גשמיי לכן‬
‫הן האדם היד‪ ,‬כאחד המיוחד בידיעתו וד‪,‬שכלתו‬ ‫היה דבר אלהי נעשה ברצונו המוחלט כשאר‬
‫ועתד‪ ,‬מכנו ומעצמו לדעת טוב ורע‪ .‬וד‪,‬תימא‬ ‫הדברים שנעשו בתחלת הבריאה ונתיחסו אליו‬
‫אם לזה כיון אנקלוס למד‪ ,‬זה תרגם וד‪,‬ייתם‬ ‫יתברך באמרו ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו‬
‫נאלהים יודעי טוב ורע כרברביא שפי׳ הרב‬ ‫כתנות עור וילבישם כי במאמרו וברצונו נעשד‪,‬‬
‫קיא‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫והם הכה המחשבי והשכלי שבאדם עם היות‬ ‫מנהיגי המדיניות ויותר נכון היה לדעתו כפי זד!‬
‫הצצתם בלתי עומד בהם לסבת להם החרב‬ ‫הדעת לפרש הכתוב באופן אחר והוא שהקב״ה‬
‫המתהפכת והוא הדבקות אשר יש לו עם החומר‬ ‫אמר למלאכיו הרוחניים כמלעיג על דברת אדם‬
‫וזה כלו לשמור את דרך עץ החיים שישמור‬ ‫הן האדם היה כאחד ממנו ר״ל הלא ראיתם‬
‫אותם האדם באופן שיקנה מעץ החיים וחי‬ ‫שנעשה האדם כאחד ממנו בעבור שידע טוב‬
‫לעולם ותהיה מלת לשמור מלשון ואביו שמר‬ ‫ורע באכילת העץ כמו שחשב ושאמרו אחר‬
‫את הדבר שהוא ענין התקוה והתוחלת הנכסף‪,‬‬ ‫זה ועתה פן ישלח י ח היה כ״כ בדרך הלעג‬
‫ואולי לזה אמרו בב״ר )פרשה כ״א( א״ר‬ ‫כאומר ועתה ירא אני אולי ישלח ידו ולקח‬
‫אבא בר כהנא ועתה פן ישלח ‪T‬ו מלמד‬ ‫גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ואז יהיה‬
‫שפתח לו הקב״ה פתח של תשובה אין ועתה‬ ‫נצחי וידמה לאחד ממנו בידיעתו ונצחייתו‪.‬‬
‫אלא תשובה כמא דתיפא ועתה ישראל פה‬ ‫ולכן יהיה מן הראד שישולח מן הגן לעבוד את‬
‫ה׳ אלקיד שואל מעמד כי אם ליראה וכבר‬ ‫האדמה כי ההק הזה ראוי שיהיה אליו שיהיה‬
‫העיר הרב המורה לפירוש הזה בהקדמת ס פ ת‬ ‫עובד אדמה לא שידמה לעליון‪ .‬ואמר כי ממנה‬
‫באמרו ז״ל ואפי׳ האור ההוא הקטן אשר יזרח‬ ‫לוקח להגיד שלא נולד בתוך הגן כי חוץ ממנו‬
‫עליו אינו ת ד ר אבל יציץ ויעלם כאלו הוא‬ ‫נולד והובא שמה וזהו טבעו ואעיקריה קאי‬
‫להם החרב המתהפכת וכתב עליו הנרבוגי‬ ‫לא שיהיה כאחד ממנו‪ ,‬ולא יחשוב שילד‬
‫בפירושו לאותו מקום כי במחשב והשכל יקח‬ ‫לעבוד את האדמה וישוב לגן כי מגורש יהיה‬
‫מעץ החיים פן ישלח ידו אם יזכה אלא‬ ‫בהחלק משם והוא אמת עוד ויגרש את האדם‬
‫שההצצה אינה עומדת תמיד לסבת ההיולי‬ ‫זישכן מקדם לג״ע את הכרובים‪ .‬כלומר שגרשו‬
‫הפתדוסר ללהט ע״כ רצה שהמכונים לקניו עץ‬ ‫משם ושם שומרים בדרך לבלתי יוכל לשוב‬
‫החיים אינו הלהט אלא הכרוב ם שהם העוזרים‬ ‫בגן וכל זה כדי לשמור את דרד עץ החיים‬
‫אליו כי במחשב השכל יקח מעץ החיים‪ ,‬ופי׳‬ ‫שאחרי שאכל מעץ הדעת לא היה אפשר שיאכל‬
‫פן ישלח ידו שלא היה כמתירא מזה אלא‬ ‫ג״כ מעץ החיים כי הם דברים בלתי מתחברים‬
‫כאומר אולי יזכה לזה ושלהם הוא החמרי‬ ‫יחד והוא אצלי פירוש נאה בפסוקים אלו‬
‫המונע וגם הרלב״ג בפירושו לתורה נמשר‬ ‫נמשך לדעת הרב ויותרו בו השאלות הל״ט‬
‫לדעת הזה המשד מה הלא כתבתי לד דרכי‬ ‫זד‪.‬מ׳ והמ״א ע״ם דרכו‪ .‬וגם אפשר לפרש‬
‫הפירושים אשר ראיתי בפסוק הזה לישב דעת‬ ‫בפסוקים האלה פי׳ אחר נמשך לדעת הרב והוא‬
‫הרב המורה כפי שרשיו‪:‬‬ ‫שאמר ית׳ ע״ד התימה הן האדם היד‪ .‬כאחד‬
‫האמנם כשנעיין בדעתו זה מבלי המברא‬ ‫ממנו‪ .‬ר״ל האם היה אדם כאחד ממנו כשבראנו‬
‫נמצאהו בלי ספק בלי מתישב מטענות‬ ‫אותו בצלמנו כדמותנו כדי להגיע לתכלית הסחות‬
‫ראשונה שעם היות הנאה והמגונה מיוחד‬ ‫הזה שהוא לדעת טוב ורע בודאי לא היתה‬
‫למפורממות כדברי הרב אין הדבר כן בטוב‬ ‫הכוונה מתחלה בבריאתו לתכלית הזה ועתה‬
‫וברש כי אץ טוב ורע שמות נרדפים למגונר!‬ ‫כיון שנטה אל ה ‪T‬יעה הפחותה הזאת ראוי‬
‫ולנאה כמו שאמר אבל טוב ורע הם סוגים‬ ‫שישולח מג״ע כדי שלא ישלח י ת ולקח גם‬
‫כוללים לאמת ולשקר ולנאה ולמגונה יען כי‬ ‫מעץ החיים ואכל וחי לעולם כי כיון שאכל‬
‫הטוב הוא האמת בלי ספק והשקר הוא הרע‪.‬‬ ‫האסור עליו יהיה מעונשו שימנעו ממנו המותר‬
‫וכבר כתב הפלומוף שהטוב והמציאות יתהפכו‬ ‫לו פדה כנגד מדה‪ .‬גם אפשר לפרש הפסוק‬
‫במשא ולכן היה הטוב בהחלט הוא האמת‬ ‫הזה באופן ‪ a‬והוא שמלת פן הוא‬
‫המצוייר בנפש כמו שהוא במציאות ח ח לנפש‪.‬‬ ‫לשון אולי ושהיה רצונו ית׳ שישוב האדם‬
‫והרע בהחלט הוא השקר‪ .‬והכזב בציור שאין‬ ‫בתשובה ויעזוב אכילת עץ הדעת ויאכל מעץ‬
‫המציאות מסכים עסו‪ .‬והנה הרב לא הביא‬ ‫החיים ר״ל שישוב מדרכו הרעה אשר בחר‬
‫ראיה כלל מכתבי הקודש שטוב ורע יאמרו‬ ‫להשתקע במפורסמות ויחזור לעיין במושכלות‬
‫על המפורסמות אבל הניח מבלי ראיה שנאה‬ ‫העיוניות שהוא נרמז לעץ החיים לדעת היב‬
‫ומגונה רם שמות נרדפם לטוב ולרע והתעצם‬ ‫ובזה יחיה האדם בהשארות מתס ‪ T‬לנפשו‬
‫להוכיח שלא יאמר נאה ומגונה בדברי העיון‬ ‫ושעל כן צוהו שילד לעבוד את האדמה ר״ל‬
‫אלא במפורסמות ואנחנו נאמר כי אץ הנאה‬ ‫שיתן חלק לחפרו וגופו בשגם הוא בשר‪.‬‬
‫והמגונה שמות נרדפים לטוב ולרע ול ח טוב‬ ‫ויגרש את האדם כלומר שגרשו מהעיון התפ ‪T‬י‬
‫ורע אינם מיוחדים כפפורסמות‪ .‬ובספר חמדות‬ ‫הפשוט אבל צוהו שיאחז בזה וגם מזה אל‬
‫כתב ארוסט״ו שהטוב והרע ממנו בשפל‬ ‫ינה ‪T‬ו וכדי להביאו לשלמות השכין מקדם‬
‫המעשי וסמנו בעיתי שהוא האמת והשקר יכן‬ ‫לודע שהוא שם מורה על ההשכלה את הכרוביום‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קיב‬
‫שכלית כמו החיים הרוחניים‪ .‬ואחת של מות‬ ‫הוא האמת ולכן נקרא הש״י טוב והחכמה‬
‫שידיעה חושיית חמריית כבהמות‪ .‬והוא בחר‬ ‫טובה והדבקות האלהי טוב ומצוות התורה הם‬
‫דרך אחרת ר״ל ממה שהיה לו בראשונה שהיא‬ ‫הטוב והישר בעיני אלהים וידיעת הטוב והרע‬
‫ההשתמשות החמרי ובזה נטה מדרך העליונים‬ ‫תיוחס למלאכי אלהים כמ״ש )שמואל ב׳ יד‬
‫לזה אמר המשורר אני אמרתי אלהים אתם‬ ‫ז׳( כי כמלאך האלהים כן אדוני המלך לשמוע‬
‫ובני עליון כלכם שהיה זה קודם החטא‪ .‬אכן‬ ‫הטוב והרע‪ .‬וכמה מהראיות אוכל להביא על‬
‫כאדם תמותון אחרי שחטא‪ .‬ואמנם אנקלום‬ ‫זה אם לא מיראת האריכות אלא שהטוב‬
‫כשיעויינו דבריו לא נמצאם רחוקים מזאת‬ ‫והרע יש ממנו ציורי מדעי בלבד וממנו מעשי‬
‫הכוונה‪ .‬כי כאשר תרגם והיתם כאלהים 'כרברביא‬ ‫עמושיי והראשון ייוחס לשם יתי‪ .‬והשני ייוחס‬
‫לא כוון על השופטים מנהיגי המדינות כמו‬ ‫לבני אדם ואחרי הודיע אלהים אותך את כל‬
‫שפירש עליו הרב המורה שאם היה כן היה‬ ‫זאת יקל ע־׳יך להתיר מה שהוקשה אל הרב‬
‫לו לתרגם כדייניא כמו שתרגם אלהים לא‬ ‫המורה באמרך שאדם הראשון קודם חטאו‬
‫תקלל‪ .‬והגישו אדוניו אל האלהים שתמיד‬ ‫היה יודע הטוב והרע והאמת והשקר כי שלם‬
‫תרגם דייניא לא רברביא‪ .‬אבל רברביא אצלו‬ ‫היה בשכלו הע־וני והמעשי אבל היתה ידיעתו‬
‫הוא שם לעליונים הרוחניים כי כן תרגם‬ ‫בהם בהכרח שכלית ולא בידיעה שמושית חמרית‬
‫כראות פני אלהיט כחיזו אפי רברביא שאין‬ ‫ובזה היה מהדמה לעליונים וידיעתו לידעתם‬
‫ספק שאמרו על המלאכים שזכר שראה כמ״ש‬ ‫וכאשר חטא באכילת העץ עזב שמוש שכלו‬
‫ויפגעו בו מלאכי אלהים וכאשר בא לתרגם‬ ‫המדעי ובחר בשמוש חושיו החמריים ורדף‬
‫הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע‬ ‫אחרי תאות המשגל שבה טוב מצד מה ורע‬
‫הוקשה לו שישוה וידמה הכתוב ידיעת האדם‬ ‫מצד מה כמו שביארת־ ולכן אחר חטאו‬
‫הטוב והרע יידיעתו ית׳ בהיות מדרגותיהם‬ ‫קנה ידיעה חושיית חמרית ואבד ידיעה שכלית‬
‫בידיעה ההיא מתחלפות תכלית החלוף ולכן‬ ‫רוחניית וכדי בזיון וקצף זו היא התשובה‬
‫תרגם שהיה האדם יחיד בעולמו מפני שכלו‬ ‫הנאותה לקושיא ההיא כפי פשוטי הכתובים‬
‫ושממנו רוצה לומר מהיותו יחיד בידיעתו‬ ‫והאמת בעצמו ועל זה אמר כאן ית׳ הן האדם‬
‫והשכלתו היה לו לדעת טוב ורע באותו אופן‬ ‫היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ר״ל לא‬
‫שלם שהיה יודע אותו בראשינה לא שתהיה‬ ‫ה־ה ארם הסר בתחלת בריאתו ולא בלתי‬
‫כוונתו באמרו מיניה לידע טב וביש אחר החטא‬ ‫יודע הטיב והרע כי הוא קודם חטאו היה‬
‫כי אם קודם אליו והותרה בזה השאלה הל״ט‪.‬‬ ‫כאחד ממנו הרוחניי בידיעת הטוב והרע לפי‬
‫כי הנה לא אמר הכתוב הן האדם היה כאחד‬ ‫שהיה יודע אותם בידיעה שכלית כמינו לא‬
‫ממנו לאכול מעץ הדעת טוב ורע לפי שלא‬ ‫חמרית וחושיית נמשל כבהמות נדמו ולזה‬
‫נדמה לעליונים לאכילה החושיית כי אם‬ ‫ביון רש״י במה שכתב הרי הוא יחידי‬
‫בידיעה השכלי‪ .‬ואמר שעתה שלא נסתפק‬ ‫בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים ומה הוא‬
‫בידיעת הטוב והרע כי אם באכילת העץ‬ ‫יחידותו לדעת טוב ורע‪ .‬וגם הרמב״ן הודה‬
‫ובשמושו החמרי כבר יצא מן השווי והשלמות‬ ‫בידיעת הטוב והרע היא מדה א^הית וכר כי‬
‫שהיה מחייב לו חיים ארוכים או תמידיי‬ ‫רוח ה׳ נוצצה בם לכפול באמת הזה‪ .‬ובב״ר‬
‫ולכן אין ראוי שיאכל עוד מעץ החיים כי‬ ‫שרשה כ״א( דרש ר׳ פפוס הן האדם היה כאחד‬
‫אינו מתיהם למי שירדוף אחרי התאוות ולכן‬ ‫ממנו כאחד ממלאכי השרת אמר לו ר׳ עקיבא‬
‫וישלחהו ה׳ מג״ע לפי שלא היה צריך לשווי‬ ‫דייך פפוס אמר לו אלא מה אני מקיים הן‬
‫המקום ההוא אחרי אכלו המאכל אשר אכל‬ ‫האדם היה כאחד ממנו אמר לו שנתן לו‬
‫אבל שילך לעבוד את האדמה ושאינו עוות‬ ‫הקב״ה לפניו שני דרכים דרך החיים ודרך‬
‫הדין והוציאו מהגן שהרי לא נולד בתוכו‬ ‫המות יבחר לו דרך אחרת‪ .‬הנך רואה שר׳‬
‫אלא חוץ ממנו ומחוץ בא אליו ולכן היה מן‬ ‫פפיס הבין הכתוב הזה כפשוטו שאדם הראשון‬
‫הראוי שיגורש ושילך לעבוד את האדמה‬ ‫קודם החטא היה כאחד המלאכים לדעת טוב‬
‫שלוקח ממנה‪ .‬יספר הכתוב שלא אמי הקב״ה‬ ‫ורע‪ .‬ור׳ עקיבא דחפו שאין ראוי להחליט‬
‫לאדם בהיותו בגן שהיה מגרש אותו משם‬ ‫ההדמות וחשוויי בין הבורא והנברא בא׳ מן‬
‫אבל שלחהו לעבוד את האדמה וכאשר יצא‬ ‫הדברים לפני ההמון ולכן תקן הדברים שהן‬
‫מהגן לעבוד עבודתו נשאר מגורש משם כי‬ ‫האדם היה כאחד מהעליונים בידיעת הטוב‬
‫השכין השם קודם הגן מכל צדדיו את הכרובים‬ ‫והרע לפי שהיה יודע אותם במדע שכלי ולא‬
‫ואת להט החרב המתהפכת באופן שלא יץכל‬ ‫היה בוחר כי אם בטוב כדרך העליונים ושהאל‬
‫לשוב שמה והיד‪ .‬זה כמו שיקרה לאדם שבהיות‬ ‫נתן לפניו שני דרכים הא ש^ חיים וידיעה‬
‫קיג‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫לשמור את דרך עץ החיים כלומר להרחיקו‬ ‫איש זר בביתו וירצה להוציאו משם ישלחהו‬
‫מארץ החיים ולהביאו אל המות‪ .‬והותרה בזה‬ ‫מהבית בדבר מה ובצאתו יסגור הדלת בעדו‬
‫השאלה המ׳׳א‪ .‬ובב׳׳ר אמרו שאדם הראשון‬ ‫דאמר לו לר מעמנו‪ .‬ככה עשה השם ית׳‬
‫עשה תשובה וכיון שראה שנקנסה עליו מיתה‬ ‫ראדם שלחו לעבוד את האדמה ובהיותו חוץ‬
‫ישב בתעניות ק׳׳ל שנה ופירש מן האשה ק״ל‬ ‫לגן גרשו מבא עוד שמה והותרה השאלה‬
‫שנה והעלה זריזין של תאנה על בשרו ק״ל‬ ‫המ׳‪ .‬ופי׳ דרד הראב״ע ויגרש את האדם‪.‬‬
‫שנרי ורצו באלה מיני התשוברי שרייתה התענית‬ ‫יהיה דבק עם וישכן רוצה לומר וכאשר‬
‫מיוחד אל השכל אשר לא יתגאל בפת בג‬ ‫גרש את האדם השכין את הכרובים וגו׳‪.‬‬
‫הגוף וביין משתיו שבעבודה יצא לאפיקורסות‪.‬‬ ‫ואמנם מה המה הכרובים האלה ומהו להט‬
‫ודירחקה מהאשה היו יסורין על ששמע לה‬ ‫החרב המתהפכת‪ .‬כתבו קצת המפרשים שלהיות‬
‫וזריזין על בשרו היה לקבל מלקות ממה‬ ‫מקום ג״ע תחת קו השוה היה שם חום‬
‫שמשך בערלתו ונמשל אחרי המשגל והנה‬ ‫מופלג מן השמש עד אשר לא יוכל אדם‬
‫נשאר עתרי להשיב על השאלדי המ״ב האחרונה‬ ‫לשבת שמה ולא יעבור בו ואותו חום מופלג‬
‫ודיוא למה בששת ימי בראשית נזכר תמ ‪T‬‬ ‫כנה כלהט וחרב הוא רומז על היות באותו‬
‫אלהים בלבד וכאן נזכר תמיד ה׳ אלהים אם‬ ‫מקום חום ממית הנכנסים בו מפני חום‬
‫לא בדברי הנחש ודברי האשה שתמיד זכר‬ ‫ההתהפכות שיעשה שם ניצ ח השמש ואמרו‬
‫שם אלהים בלבד ולא בשם הנכבד ומה ענמ‬ ‫שהכרובים הוא רמז לגרמות השמימיים אותו‬
‫מאמרם ז״ל נזכר שם מלא על עולם מלא‬ ‫חום מופלג בתנועתם‪ .‬אבל הדעת הזה הכחיש‬
‫ודיוא מאמר שגור בפי הראב״ע בכמה מקומות‬ ‫אנ״ס ואמר שיהי׳ ראוי שיהיה תחת קו‬
‫ולא פארו באחד מדים‪ .‬וראיתי באחד מדימפרשי׳‬ ‫השוה ישוב יותר טוב משאר המקומות ושאין‬
‫שמבראשית עד ויכלו הזכיר שם אלהים לבד‬ ‫נכחיות השמש שם שורף כמו שישרוף בהתמדת‬
‫לפי שבנתינת הצורות לא היה צריך לנפרד‬ ‫הנכחיות והקורבה לנו וצדקו דבריו באמת‬
‫אבל היה די בפיעל הגרמים השמימיים הנקראיש‬ ‫כי הנה היום הזה הולכים אניות רבות ממלכות‬
‫אלהים וכן הטבע ומשם ואילך בבריאת אדם‬ ‫פורטוגאל אשר בקצה המערב לארץ כוש‬
‫היה צריך פועל הגרמים השמימיים והשכל‬ ‫ועוברים תחת קו השוה ומצאו שם ישיב בני‬
‫נפרד לתת צורת אדם ולכן הזכיר שני השמות‬ ‫אדם וארץ זבת חלב ודבש כמו שהוא מבואר‬
‫יחד ה׳ אלהים‪ .‬ואחר שהיה לו בן ימינו שמוד‬ ‫אצלם‪ .‬ויש מחכמי האומות שאמרו שהיה ג״ע‬
‫לא הזכיר אלא השם המיוחד כי כבר היה‬ ‫תחת ראש סרטן ושלהם החרב המתהפכת הוא‬
‫משם ואילך החומר מוכן לעולם ואין צר ‪T‬‬ ‫פי הארץ הפתוחה בהר אשר שם שיוצא‬
‫שם אלא נתינת הצורה ולכן די בזה השש‬ ‫תמיד ממנו אש נראה כלהט ושכרובים הם‬
‫האחד שהוא כנגד תשכל הנפרד‪ .‬וההתחכמות‬ ‫הגרמים השמימיים כמו שזכרתי‪ .‬אבל כפי‬
‫הזה כלו מדעתי שלא לצורך כי לא יורה שש‬ ‫פשט הכתוב נראה לי שלא אמר כרובים על‬
‫אלהים על הגרמים השמימיים ולא שם המיוחד‬ ‫הגרמים השמימיים ולא להט החרב על התהפכות‬
‫על השכל הפועל נותן הצורות גם שבהויה‬ ‫ניצוץ השמש ואור ולא על האש היוצא מן‬
‫הטבעית גם היום צריך פועל הגלגל‪.‬בהכנש‬ ‫ההר‪ .‬כי כרובים הם כפי המתרגם כרוביא‪.‬‬
‫החומר ופועל הנבדל בנתינת הצורה אבל‬ ‫וכבר ביאר הרב המורה שהכרובים הם הצעירים‬
‫הנ״ל בזה הוא שכל פועל ואומן יש לו‬ ‫לימים מבני אדם כי כן היו הכרובים שבמקדש‬
‫בהכרח ציור ונימוס כולל בשכלו בעבור אותו‬ ‫כדמות נערים עד שהקשו חז״ל על פסוק פני‬
‫ציור ופעל פעולתו והנימוס והציור ההוא הוא‬ ‫האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם‪ .‬ואמרי‬
‫יותר משובח מסודר חלקי הגשמיים בפ ‪r‬ל‪.‬‬ ‫אדם וכרוב אחד הוא ותרצו אפי רברבי ואפי‬
‫הנה השם יתברך הוא משכיל ומשיג צורות‬ ‫זוטרי‪ .‬וכפי זה יאמר הכתוב שכאשר גרש‬
‫כל הנמצאית כי הוא נימוס וצורה משובחת‬ ‫הקב״ה את האדם מג׳׳ע השכין מקדם הגן ר׳׳ל‬
‫לכלם ומזאת הבחינה היה שם בן ד׳ אותיות שם‬ ‫כמקים מושבו את הכרובים כלומר שטרדו‬
‫העצם כי זהו עצמותו דדיעתו והוא אמרש‬ ‫בבנים שנולדו לו קין והבל כי הם הכרובים‬
‫נקרא שם מלא על עולם מלא כי שם בן ארבע‬ ‫אשר השכין במושבו קדם הגן והצרות שראה‬
‫אותיות הוא שם מלא להיותו ציור כללי לכל‬ ‫בחייו מהבנים והמות והנדוד בבניו והוא‬
‫הנסצאים‪ .‬יהנה לא נזכר בששת ימי בראשית‬ ‫אמרו ואת להט החרב המתהפכת כי הבה צער‬
‫לפי שעדין לא נברא אדם ולא היה בעבור‬ ‫גדול בניו שקפץ עליו ולהט החרב שבאה‬
‫זה העולם מלא שמבלתי אדם לא היו הנבראים‬ ‫ביניהם המתהפכת מסה אל פה‪ .‬כאן הרגו את‬
‫עדין בשלמותם אבל הזכיר שם אלדים והוא‬ ‫הבל וכאן הרגו את קין זה כלו בא עליו‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫>ןיד‬
‫מפני וילכו ודנתי אותם בגרושין שנאמר )הושע‬ ‫רמז למשפת כרי שביארתי‪ .‬אמנם בזאת הפרשה‬
‫ט׳( מביתי אגרשם‪ .‬וקוננתי עליהם איכה שנאמר‬ ‫אחרי בריאת אדם שכבר העולם מלא מכל‬
‫)איכה א׳( איכה ישבה בדד ע״כ‪ .‬וענין זה‬ ‫הנמצאים העתידים ייהיות עד שנולדו הבנים‬
‫המאמר שכל מה שקרה לאדם אבינו הראשון‬ ‫נזכר עם שם אלהיט המשפיע שם בן ד׳‬
‫ה ‪ ,T‬סימן לבנים ובעבור שר׳ יוסי ברבי חנינא‬ ‫אותיות הרומז לציור והנימוס הכולל האלהי‪.‬‬
‫קצר ברמז הזה ומתקו לי דבריו הייתי ראד להרחי׳‬ ‫אך חוה לחיות דעתה קלה וכן הנחש לחסרונו‬
‫משלי ולר‪,‬שלימו‪ .‬ואומר שעם היות כלל האנשים‬ ‫ולחסרון טענותיו שעשתה האשד‪ .‬בעדו לא‬
‫בני אדם המה הנה האומה ]הישראלית[ בפרט‬ ‫הגיעו להבין ענין הציור והנימוס הכולל שמורה‬
‫היו עיקר המין והמובחר שבו עד שמפני זה‬ ‫עליו שם בן ארבע אותיות וזכרו שם אלהים‬
‫נקראת אדם שנאמר )יחזקאל ל״א( ואתנה צאני‬ ‫בלבד המשפיע‪ .‬האמנם למד‪ .‬זה בפרשת בני‬
‫צאן מרעיתי דגו׳ ועתה ראה איך נדמה ענין‬ ‫אדם נזכר השם המיוחד לבדו הנה יתבאר‬
‫האומה לענין אדם אביהם‪ .‬אדם יצרו אלהים‬ ‫שמה‪ .‬וזהו התר השאלה המ״ב‪ .‬וד‪,‬חבר אמר‬
‫עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים כן‬ ‫למלך הכוזר מאמר ב׳ מספרו ששם אלהים‬
‫בהיות ישראל במצרים נבזים ושפלים הקים‬ ‫ושם ‪T‬י״ד יתחלפו מפאת המקבלים כי ידו״ד‬
‫השם מעפר דל ונתן להם התורה שהיא נשמת‬ ‫הוא כמו האור המכה בפנינים ובשוד‪.‬ם שהוא‬
‫חיים‪ .‬ונטע הקב״ה גן בעדן מקדם‪ .‬כן בהנחל‬ ‫שם ‪T‬ו״ד המיוחד להנהגת‬ ‫אור נוקב כן‬
‫עליון גוים בהפרידו בני אדם בחר בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬ושם אלד‪,‬ים הוא אור סתם בלתי מיוחד‬
‫הקדושה ובפרט בירושלם הבנויה שהיתה כגן‬ ‫למקבל שלם זהו מה שנראה לי בפי׳ הפרשה‬
‫ה׳ וכנה אשר נטעה ימינו אדם לקחו האלהים‬ ‫החמורה הזאת כפי עדות פשוטי הכתובים‬
‫וינחד‪.‬ו בג״ע כן לקח את ישראל מכור הברזל‬ ‫גזבלי הכחשתם ולא הכזבת המושכל ואמונת‬
‫ממצרים וינחם בגבול קדשו הארץ הקדושה‬ ‫שאלות הכוללות‬ ‫נמנעות עם התר המ״ב‬
‫והיא ירושלם עיר הקדש שתמ ‪ T‬עיני ה׳‬ ‫שהעירותי בעניניד‪ ,‬והוא אצלי פירוש נאה‬
‫אלהיך בד‪ .,‬בגן הצמיח השם כל עץ נחמד‬ ‫ואמיתי דבר דבור על אפניו וד‪,‬יה התועלת‬
‫למראד‪ ,‬וטוב למאכל כן הצמיה בארץ הקדושה‬ ‫בספור הזה כלו להודיע ולדעת כי רע ומר‬
‫ורמון זית שמן‬ ‫חטד‪ .‬ושערד‪ ,‬וגפן ותאנה‬ ‫לעבור על מצוות ה׳ ולהתרחק האדם מן‬
‫הצמיח בתוך הגן‬ ‫ודבש כל עץטוב למאכל‪:‬‬ ‫הדברים שהם שלמותו לתור אחרי לב חורש‬
‫עץ החיים המותר לאדםוד‪,‬מביאו לחיים‬ ‫מחשבות און כי זה הביא מות לעולם וחטא‬
‫נצחיים ועץ הדעת טוב ורע‪ .‬שנאסר עליו‪ .‬כן‬ ‫אב נו הראשון אדם‪ .‬וד‪,‬וא גם כן בכל דוד ודור‬
‫בארץ ישראל היה עץ החיים וד‪.‬וא בית‬ ‫יב א את האדם ההולך בדרכיו למות הגופניות‬
‫המקדש התורד‪ ,‬וד‪,‬נבואד‪ ,‬והיד‪ ,‬גם כן שמד‪,‬‬ ‫►קודם זמנו ולנפשיות אחרי מותו‪ .‬וראויד‪ .‬באמת‬
‫בקרב הכנעני העבודות זרות שהיו עובדים‬ ‫היתה ההקדמה הזאת להיותה בתחלת תורת‬
‫תחת כל עץ רענן לד‪,‬וריד מהכחות העליונים‬ ‫אלהים וראשית למצותיו‪:‬‬
‫טובות מדומות ומרד‪ ,‬באחרונה‪ .‬נהר היד‪ ,‬יוצא‬ ‫■אך אמנם מהו הרמז אשר ירמוז עליו הספור‬
‫מעדן להשקות את הגן‪ .‬כן נד‪,‬ר השפע היה‬ ‫הזה‪ .‬מלבד אמתות פשוטו‪ .‬כבר‬
‫יוצא מהשגחת השם לד‪,‬שקות את הגן שהוא‬ ‫התעסקו בו חכמי ישראל ויודעיו חדשים גם‬
‫ארץ ישראל בכל הטובות וד‪,‬ד‪,‬צלחות‪ .‬אבל‬ ‫>שנ ם‪ .‬אם הראשונים שהלכו בו בדרך דרעז‬
‫אמרו משם יפרד והיה לארבעה ראשים דרשו‬ ‫אפרו בבראשית רבד‪) ,‬פרשה י״ט( ר׳ יוס•‬
‫רז״ל על ארבעה מלכיות‪ .‬סישון בבל‪ .‬גיחון‬ ‫ברבי חנינא דרש כאדם הראשון מה אדם‬
‫מדי‪ .‬חדקל יון‪ .‬פרת ארץ רבד‪ .,‬ויד‪,‬יד‪ ,‬רומז‬ ‫הראשון הכנסתיו לג״ע שנאמר ויקה ה׳ אלהים‬
‫שכמו שנהר השפע וד‪,‬שגחד‪ ,‬לטוב היד‪ ,‬יוצא‬ ‫את האדם וצויתיו שנאמר ויצו ה׳ אלהים על‬
‫מעדן החכמה האלד‪,‬ית להשקות את גנו ואת‬ ‫האדם ועבר על צווי שנאמר ותתן גם לאישה‬
‫אדמתו הקדושה כן בהשפע ישראל משם יפרד‬ ‫עמה ויאכל‪ .‬ודנתי אותו בשלוחץ שנאמר‬
‫המשפט ההשגחיי וד‪.‬יד‪ ,‬לארבעה ראשים‬ ‫וישלחהו ה׳ מג״ע‪ .‬ודנתי אותו בגרושין שנאמר‬
‫הממלכות שבאו עליה לכבשה ולהחריבה‪ .‬וכמו‬ ‫ויגרש את האדם‪ .‬וקוננתי עליו איכה שנאמר‬
‫שלקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו'בג״ע‬ ‫דאמר לו איכה איכה כתיב כן בניו הכנסתים‬
‫לעבדה ולשמרד‪ .,‬כן לקח את ישראל ויניחם‬ ‫לארץ שנאמר )ירמיה ב׳( ואביא אתכם אל‬
‫בא״י לעבדד‪ ,‬ולשמרה במצות עשד‪ ,‬ומצות לא‬ ‫ארץ הכרמל‪ .‬צויתים שנאמר )שמות כ״ז( ואתה‬
‫תעשה כפי משפט אלהי הא ת‪ .‬וכמו שצוה‬ ‫וזצוה את בני ישראל‪ .‬עברו על צוויי שנאמר‬
‫ה׳ אלהים מכל עץ הגן אכול תאכל וגר‪.‬‬ ‫)תיאל ט׳( וכל ישראל ע ב ח תורתך‪ .‬דנתי‬
‫כן צוד‪ ,‬הש״י שיאכלו מטוב ה א ת אבל שלא‬ ‫אותם בשלוחים שנאמר )ירמיה ט״ו( שלח‬
‫>ןטן‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫אצלי הרמז הזה הוא מה שאומר לך מה‪ .‬הנה‬ ‫יעבדו אלהים אהריט שהוא עץ הדעת טוב‬
‫מקום ג״ע אמרו הראשוגים שהי׳ תחת קו‬ ‫ורע כי מות ימותו בגלות הזה בעה״ז ובעונש‬
‫משוה היום כמו שביארתי‪ .‬והחוש מכחיש זה‬ ‫גהינם לעולם הבא‪ .‬וכמו שנתן לאדם אשה עזר‬
‫מאד לפי שהיום הזה הן רבים עתה עם ה א ת‬ ‫להיות לו לאשה ולעזר והיא היתה לו לפוקה‬
‫הולכים לאותו מחוז אשר תחת קו משוה היום‬ ‫ולמכשול‪ .‬בן נשי בני ישראל שהיו עצמם‬
‫ולא מצאו רמז לענין חגן ההוא וכבר ראיתי‬ ‫ובשרם מאותו זרע קודם הם הסיתו את ישראל‬
‫דעת חכם אחד מחכמי חרגו זה שחשב‬ ‫לעבוד ע״ג וכמ״ש )ירמיה ז׳ ר( והנשים‬
‫שהגן נחרב ויבש וכי לא נברא אלא לשבת‬ ‫עושים כותים למלכת השמים‪ .‬וגם לשלמה‬
‫אדם בו וכאשר גורש משט נעתק ממקומו‬ ‫בחכמתו נשיו הטו את לבבו‪ ,‬וכמו שנאמר‬
‫ויביא על זה ראיות מחכמת התכונה‪ .‬ואני‬ ‫)שם מ״ד ט׳( דענו את ירמיהו כל האנשים‬
‫חושב שלא היה הגן תחת• קו משוה היום אבל‬ ‫היודעים כי מקטתת נשיהם לאלהים אחרים‬
‫שעדן היתה ה א ת אשר־ נקראת אח״כ ארץ‬ ‫וכל הנשים העוממת וגר‪ .‬הדבר אשר דברת‬
‫ישראל וששם נעשה הגן ואחח שחטא אדם‬ ‫אלינו בשם ה׳ איננו שומעים אליו וגר‪ .‬הנה‬
‫וגורש משם סבב הקב״ה לקדושת המקום ההוא‬ ‫א״כ היה ענין חוה אצל אדם סימן לבנותיה‬
‫ומעלתו שיבנה עליו המקדש וירושלם עיר‬ ‫אצל בעליהן יכמו שהנהש הסית את האשה‬
‫הקודש‪ .‬ולכן היו תמיד עיני ה׳ בה והיה שם‬ ‫והיא הסיתה את בעלה כן הכנענים יושבי‬
‫חוזק השגחתו והשפעתו ‪.‬ויורה על זה אמרם‬ ‫הארץ אשר לא גרשום בני ישראל הביאום‬
‫ז״ל במקומות רבים אדם ממקום כפרתו נברא‬ ‫לעבוד ע״ג‪ .‬וכמו ששמעו אדם והוה קול ה׳‬
‫כד׳א )שמות כ׳ כ״א( מזבח אדמה תעשה‬ ‫אלהים מתהלך בגן תתחבאו והוכיחם על‬
‫לי אמר הקב״ה הריני בוראו ממקום המזבח‬ ‫חטאם ככה ישראל שמעו קול ה׳ על ידי‬
‫מקום כפרתו הלואי יעמוד בו‪ .‬ובפרקי רבי‬ ‫נביאיו בהיותם בגן בארץ הקדושה והיו‬
‫אליעזר אמר ויגרש את‪ .‬האדם יצא אדם‬ ‫מתחבאים ומכחישים אותם והוכיחם האל על‬
‫וישב לו ח ח מג״ע בהר המוריד! ששעח ג״ע‬ ‫חטאם פעמים רבות‪ .‬וכמו שהנחש קולל‬
‫סמוכים אלי הר הטוריה־ משם לקחו ושם‬ ‫ראשונה על גחונך חלו ועפר תאכל כל ימי‬
‫החזירו שנאמר לעבוד את חאדמה אשי לוקח‬ ‫חייך ועל האיבת כן הכנעני גורש ראשונה‬
‫משם ע״כ‪ .‬וידוע כי בהר המוריד! נבנה בית‬ ‫מן הארץ והיה ארור ומקולל משאר האומות‬
‫המקדש כמו שכתוב בדברי הימים‪ .‬ויסכים‬ ‫והלכו על גחונם ח ח מארצם ומפני עניותם‬
‫עם זה קבלתם ז״ל שאדם הראשון וחוה אשתו‬ ‫אכלו עפר ונשארה האיבה בינם ובין בני‬
‫נקברו במערת המכפלה אשר בחברמ אשר הוא‬ ‫ישראל תמיד‪ .‬וכמו שנתקללה האשה בעצבון‬
‫סמוך לירושלים שהוא מקום הגן ולכך השתדל‬ ‫כן נתקללו בנות ישראל בעצבון ובדאגה‬
‫אברהם לקנותה למקום קבורתו והשתדל יעקב‬ ‫בגלות כמו שנבא עליהם ישעיה ועמום ושאר‬
‫להקבר בה לפי שהיה מקובל אצ*‪ £‬ששם‬ ‫הנביאים‪ .‬וכמו שנתקלל אדם ארורה האדמה‬
‫נקברו אדם וחוה‪ .‬וזה באמת ענין גדול הוא‬ ‫בעבורך כן בקללת ישראל נתקללה ארצם‬
‫לתת לב עליו ולהשגיח בו מאד‪ .‬כי גם בירושלם‬ ‫וקוץ ודרדר תצמיח‪ .‬וכמו שבסיף קללת אדם‬
‫מצאנו זכר רוב הנהרות •פרת וחדקל וגיחון‬ ‫נאמר עד שובך אל האדמה אשר ממנו לוקחת‬
‫כמו שנזכר למעלה הנה הרמז שעשה הדרש‬ ‫כן בסיף הקללות נאמר והשיבך ה׳ מצרים‬
‫הוא ראוי והגון ובריא אולם‪ .‬ואמנם המקובלים‬ ‫כי שבו לגלותם אשר לוקחו ממנו‪ .‬וכמו ששלח‬
‫עשו רמזים בספור הזה כלו עם אמונת פשט‬ ‫השם את האדם מג״ע בחטאו וגרשו מפניו‬
‫הכתובים כי הם אמרו למטה גן עדן ולמעלה‬ ‫כן שלח וגרש את ישראל מארצם וכמ״ש ד‬
‫גן עדן למטה ד׳ נהרות •ולמעלה ד׳ נהרות‬ ‫יוסי בר חנינא‪ .‬וכמו שהשכין לג״ע את‬
‫שהם הארבע אצילות מארבע מחנות ואץ‬ ‫הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור‬
‫כוונתי להאריך בדבריהם כי לא למדתי חכמת‬ ‫את דרך עץ החיים שענינו כמו שפירשתי לשמור‬
‫הקבלה ודעת הקדושים לא אדע‪:‬‬ ‫ולקוות שישוב אדם ויאכל ממנו כבראשונה‪.‬‬
‫א ב ל בדרך חכמה מחקרית הבה בקשו אחרוני‬ ‫ככה בזמן חורבן ירושלם נסעה משם שכיגה‬
‫חכמינו רמזים בספור הזה והראשוני©‬ ‫ונגנזו הארון והכרובים לשמור את דרך עץ‬
‫שהתחילו בו היה הרב המורה בספרו והראב״ע‬ ‫החיים רוצה לומר לקוות שעוד ישובו בני‬
‫בפימשי לתודה אבל באו דבריהם באופן ‪to‬‬ ‫ישראל ויבקשו את ה׳ אלהיהם וישובו הכרובים‬
‫כך מהקצור כאלו התהלכו על הגחלים ביראה‬ ‫למקומם ולהט השכינה למעמדה כבתחלה‪ .‬זה‬
‫ורעד ניגעים ובלתי נוגעים ובא הרלב״ג רכיל‬ ‫דרך הנאות כפי הדרש להיות ספור מה שקרח‬
‫מגלה סוד וביאר המודות כלם כסי מחשבותץ‪.‬‬ ‫לאדם סימן לישראל בניו‪ .‬ומהם שיחזיק עוד‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קטז‬
‫ומאמר זאת הפעם כי אין ספק שלא יפול‬ ‫האמנם יתחלפו ברמזי דספור חלוף רב כי הנה‬
‫דבר מכל זה על השכל עם החומר ולא ג״׳כ‬ ‫הרב המורה קבל הגן והנהרות כפי פשוטי‬
‫מאמר על כן יעזוב איש‪ .‬ואולי מפני זה ברח‬ ‫הכתובים ולא עשה בהם רמז וצורה כלל אם‬
‫הרלב״ג מלעשות רמז וצורד‪ ,‬באדם וחור‪ ,‬עח‬ ‫מפני שהכתוב אומר בעדן גן אלדים היית‬
‫היות שלא זכר הטענות האלה‪ .‬ועוד שאם היח‬ ‫בגן אלהים ברושים לא דמו אל סעפותיו כל‬
‫חטא אדם בדרד צורה לא כפי פשוטו איד‬ ‫עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו שכל זה‬
‫יהיה פ■־׳ ויתחבא האדם ואשתו ותוכחת השם‬ ‫מעיר על אמתת מציאות הגן וגם הנהרות‬
‫עליהם הכל כפי הפשט‪ .‬כי הנה לא עשה‬ ‫להיותם מפורסמות ידיעות בפי בני אדם נשאו‬
‫רמז בזה הרב כלל כמו שעשה בשאר הדברים‬ ‫נהרות קולם‪ .‬אבל ביצירת אדם השניה וביצירת‬
‫ואם ה ‪ ,T‬הגן ונד‪,‬רותיו וכל עץ נחמד למראה‬ ‫האשד‪ .‬מן הצלע ועץ החיים ועץ הדעת והנחש‬
‫וטוב למאכל כפי הפשט איד יד‪,‬יד‪ ,‬עץ החיים‬ ‫ודבריו לאשה ודברי האשה עמו ואכילת העץ‬
‫ועץ הדעת אשר בתיד הגן המשל וצורה לא‬ ‫ושלוחו מהגן ולהט החרב כל זה יחשוב הרב‬
‫פשט‪ .‬וד‪,‬דברים כלם נקשרים מדובקים ואיד‬ ‫שאין הדבר כפי פשוטו אבל נכתב ללמדנו‬
‫יתן הרב דבריו לשעורים זה פשט וזה צורה‬ ‫דברים מדעיים מהחכמה‪ .‬והרבי לוי בן גרשום‬
‫בדלוג‪ .‬גם דרד הרלב״ג ילכד בפח הזה כי‬ ‫י*קח לו דרך אחרת שהגן ועדן ועציו ונהרותיו‬
‫הוא יאמר כי יצירת חוד‪ ,‬הוא כפי פשוטו‬ ‫ושאר הדברים כלם הם כפי הצורה והרמז‪.‬‬
‫והנחש הדובר בה אינו כפי פשוטו‪ .‬ישיבה‬ ‫אבל יצירת אדם מעפר האדמה ובנין האשד‪.‬‬
‫האדם ואשתו בגן יאמר שהוא פשט אמת‬ ‫מצלעו ‪•,‬כן וישמעו את קול ה' הכל היה כסי‬
‫ושלוחם משם יאמר שאינו כפי פשוטו‪ .‬ואה‬ ‫פשוטו ואין בו רמז כלל‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬הראב״ע עם‬
‫היה הנחש המחטיא רמז לכח המתעורר או‬ ‫היותו פושט טלפיו בענין הנה דעתו באמת‬
‫ד‪,‬דמיוני למה זה לא הסית לאדם כמו שהסית‬ ‫כפי רמיזותיו כולל שני הדרכים דח־ הרב‬
‫להוה‪ .‬גם רמיזות הד׳ נהרות לשכל הפחנל‬ ‫ודרך הרלב״ג כי הכל צוריי ואין בו דבר כס•‬
‫ולשכל ההיולאני ולשאר הכחות הם דברים‬ ‫פשוטו‪ .‬ואין ספק שלדעת הרב יתחייבו ספקות‬
‫בלתי מתישבים כי הכתוב קרא לארבעתה‬ ‫כי איד יה‪-‬ד‪ .‬האדם שנזכר בזאת הפרשה רומז‬
‫ראשית ואין הכחות שזכרו כלם ראשים באופן‬ ‫לשכל והאשה לחומר או לכחותיו כדרכו והיה‬
‫שוי׳ ואיד יסתפק השכל הישר בדרכים האלד‪.,‬‬ ‫הכל המשל וצורד‪ .‬וג״ע ונהרות שהונח שם‬
‫גם כן שבפרטי הספור יפלו ספקות כי אינם‬ ‫אדם יהיה כפשוטו‪ .‬ואיד יהיד‪ .‬כל שם אדם‬
‫מענין הרמז שחשבו בד‪,‬ם והוצרכו בעליהם‬ ‫שנזכר בפרשה הזאת ואדם אין ויהי האדם‬
‫להשיב על זה שאינם רומזים כלל אבל שבאו‬ ‫לנפש חיד‪ .‬והשאר נאמרים על המורכב‪ .‬וגם הוא‬
‫ליפות המשל ובאמת תואנת דברים הם מבקשים‬ ‫שם המין לכי דעת הרב בשתוף שם אדם‪.‬‬
‫כי הנה בדברי תורת משה שלא היו לא במראה‬ ‫וכן אסר הראכ״ע שד׳״א האדם יש לו סוד‪.‬‬
‫ולא בחידות לא יתכן שנאמר שבאו הדברים‬ ‫אמנם האדם שחטא הוא השכל וד‪,‬אשה שהסיתהו‬
‫ללא ענין כ״ש שהפטורים ההם אינם מיפים‬ ‫הוא החומר‪ .‬ואם היה שם האדם הזה מורד‪.‬‬
‫המשל ור‪,‬ם אינם צריכים לענינו‪ .‬אבל האנשים‬ ‫על השכל איד יאמר הוא על החומר עצם‬
‫האלה כאשר לא מצאו מענה לישבם כפי‬ ‫מעצמי ובשר מבשרי ואין החומר מעצמות‬
‫רמזיד‪,‬ם יאמרו שבאו ליפות המשל‪ .‬סוף דבר‬ ‫השכל אף כי יצירת חומר אדם ונפשו כבר‬
‫שאני תמה מאד מהאנשים שלמים הם אתנו‬ ‫נזכר בפסוק )בראשית ב׳( וייצר ה׳ אלהים‬
‫איד הוקשה עליהם לפרעו הפרשה הזאת כפי‬ ‫את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת‬
‫פשוטה ובחרו ברמזים ור‪,‬צורות האלה שהם‬ ‫חיים שהם שני חלקיו חומר וצורד‪ .‬ומה היה‬
‫בעיני יותר קשים וזרים כפלי כפליים מר‪,‬םשט‬ ‫אם כן צורד משל אחר מהאדם והאשה לא‬
‫אשר ברחו ממנו‪:‬‬ ‫‪ .t .t‬מקום למאמר לא טוב היות האדם לבדו‬
‫ולכן היותר נראה לי בזה נכוו ומתישב בדרד‬ ‫כי איד יאמר שאין טוב היות השכל לבדו‬
‫הספור הזה כפי המחקר העיוני אגיד‬ ‫מבלי החומר שאם לא יד‪,‬יד‪ ,‬כן לא יהיה‬
‫לד פה בקצתו ארוץ אחרי דעת הרב ובקצתו‬ ‫שכל אדם כל שכן לדעת הרב המורה שחשב‬
‫אחרי שאר הדעות ושאריתו כלו כאשר עם‬ ‫שנפש האדם היא כח וד‪,‬כנה בגוף ואיד תמצא‬
‫לבבי מסכים לשרשים אשר יקבלו כלם ואשתדל‬ ‫הד‪,‬כנד‪ .‬מבלי נושאד‪ .,‬ועוד כי מה יחיד‪ ,‬ענין‬
‫לישב הפסוקים הד‪,‬ם בפרטיד‪,‬ם ברמז הזה כפי‬ ‫שמות הב״ח האם להודיע שאין חמרם וחיותם‬
‫מה שאפשר וכל זה אחרי ההודאד‪ ,‬שהיו‬ ‫נאות לצורה האנושית כן הוא ענין כל שאר‬
‫ועזקרו הדברים כפי פשט הכתוב וכפי מה‬ ‫המינים שכל חומר מתיחד לצורתו ואינו נאות‬
‫שפרשתי כי הוא באמת היותר נכון כפי‬ ‫לצורה אחרת‪ .‬ומה יהיה ענין התרדמה והצלע‬
‫קיז‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברננאל‬ ‫בראשית‬
‫שני העצים מחוברים יחד בתור הגן גם שכן‬ ‫ד״סברא המיושרת‪ .‬ואומר שהספור מזה בכללו‬
‫היר‪ .‬ראוי כדי שעץ החיים שהוא השכל העיוני‬ ‫*רמוז לטבע האדם הכולל מ ה העולם השפל‬
‫ייש ‪ T‬לעץ הדעת המעשי למד‪ .‬שראוי שישתמש‬ ‫בי הנה הגן ירמוז לעולם השפל שבו מינים‬
‫ממנו כדי להגיע אל החיים הנצחיים' שהוא‬ ‫רבים מתחלפים הצורות כמו הצמחים בגן‪ .‬ועדן‬
‫הטוב ולא ישתקע בו ויחשוב שהוא תכליתו‬ ‫הוא רומז לכתר הכולל ואמר שהיה הגן‬
‫שזהו הרע כמו שיתבאר‪ .‬וכתב הרב המורד‪.‬‬ ‫‪.‬בעזץ לפי שהעולם השפל הוא בתוד הכדור‬
‫בענין עץ החיים שלזה כוונו חז״ל באמרם‬ ‫ובאמצעיתו והוא המרכז שעליו תסבוב כל‬
‫שעץ החיים מהלר ת״ק שנה וכל מימי בראשית‬ ‫העגולה‪ .‬ואמר מקדם לרמוז על התנועה היומיות‬
‫מתפלגין תחתיו וכר שד‪.‬וא רמז לכל הנמצאות‬ ‫שיעשה הכדור העלית עדן שהיא מקדם רוצה‬
‫שבעולם השפל כי כן הוא שגור בדבחהם‬ ‫לומר ממזרח למערב והיא סבת כל התנועות‬
‫ז״ל שמן הארץ ועד גלגל הירח מהלר ת״ק‬ ‫וההויות בעולם השפל‪ .‬ואמרו דשם שם את‬
‫שגה וכן הסכימו בעלי חכמי התכונד‪ .‬כי מן‬ ‫האדם אשר יצר לרמוז אל מין האדם ואין‬
‫כדור הארץ עד קבוע גלגל הלבגד‪ .‬מחלד ת״ק‬ ‫השימה והנחה הזאת מקומות בלבד אלא שנתן‬
‫שנד‪ ..‬ואמרו שכל מימי בראשית היו עובחם‬ ‫בו כח שיתבונן בטבעי הנמצאים וצורר בריאתו‬
‫תחת עץ החיים ר״ל הנמצאות כלם שעץ החיים‬ ‫ותכליתו ושכל שאר ההווים השפלים נבראו‬
‫בהשכלתו ישיגם‪ .‬ואמרו שזר‪ .‬מהלר ת״ק שנה‬ ‫ב ע ת ולכן גברא הוא באחרונה ושהיה ראוי‬
‫של עץ החיים אינו סוף נופו ר״ל ענפיו ולא‬ ‫שיקח מהם די ספוקו ויותר יחרים‪ .‬ואמר ויצמח‬
‫קורתו ר״ל שלא יוכלל בהשגת עץ החיים‬ ‫ה׳ אלהים בגן כל עץ נחמד למראה וטוב‬
‫שמד‪.‬לכו ת״ק שנה ענפד היוצאים ממנו שד‪.‬ם‬ ‫למאכל להודיע שברא הקב״ה בעולם השפל‬
‫רמז לגרמים השמימיים ולשכלים הנבדלים‬ ‫בל הדברים הצריכים להנאתו ולמזון גופו‬
‫שהם השגות אלהיות יוצאות מהתחלת הדברים‬ ‫ולהיותם דברים חטדיים לצורר הגוף אמר‬
‫השפלים אבל כלל בת״ק שנד‪ .‬השגות קורתו‬ ‫שהצמיח אותם מן האדמה ואחרי שזכר איר‬
‫של עץ החיים בלבד ר״ל ידיעת הדבחם‬ ‫הספיק השם לגופו כל מה שהיה צריד לו זכר‬
‫השפלים והשכלת מהויות ‪.T‬ם שד‪.‬וא חכמת הטבע‬ ‫מה שהכין לשלמות נפשו השכלית ג״כ והוא‬
‫וכן כתב הרב זד‪ .‬הדעת שלזה כוונו רז״ל‬ ‫אמרו ת ץ החיים בתור הגן כי עץ החיים הוא‬
‫באמרם שלא גלהו הקב״ה ואינו עתיד לגלותו‬ ‫הכח על קניית המושכלות העיוניות והדעות‬
‫לשום אדם‪ .‬וכפי דרד הרב יפורש המאמר‬ ‫האלהיות שבהם ידובק האדם עם החיים הרוחניים‬
‫אם שהקב״ד‪ .‬לא גלה לאדם הרע הנמשר מעץ‬ ‫והנצחיים‪ .‬וכן אמרו בויקרא רבה לשמור‬
‫הדעת בנטיד‪ .‬המופלגת אחר המפורסמות בדי‬ ‫את דת־ עץ החיים כ״ו דורות קדם דרר‬
‫שלא יחרב העולם ולא יפרדו בגי• אדם מהגשמיות‬ ‫ארץ לתורה שנאמר לשמור את דרד עץ‬
‫בהחלט יכמ״ש שלמד‪) .‬קהלת ג׳( גם את העולם נתן‬ ‫החיים‪ .‬דרך זה דרך א ת ואח״ב עץ החיים‬
‫בלבם‪ .‬ואם שהשכל העיוני לא יגלח‪ .‬ולא ילמד‬ ‫שהוא תורה הנה ביארו שעץ החיים רומז‬
‫לשום אדם עץ הדעת לפי שהיא ‪T‬יעה‬ ‫לידיעות האלהיות וכמ״ש שלמה )משלי ג׳(‬
‫מפורסמת ואיגד‪ .‬מטבעו‪ .‬אמנם אמרו ומשם‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה )שם ח׳( כי מוצאי‬
‫יפרד וד‪.‬יה לארבעה ראשים ירמוז שמנהר‬ ‫מצא חיים ובעבור שהשכל יחלק אל עיוני ואל‬
‫השממיי יוצא השפע והאצילות להשקות את‬ ‫מעשי לכן אמר שהיה סמור לעץ החיים עץ‬
‫הגן לפעול הד‪.‬וויה וההפסד בעולם השפל‬ ‫הדעת טוב ורע כי עץ החיים הוא הכח על‬
‫ומשם יפרד ודרה לארבעד‪ .‬ראשים שהם ה ד‬ ‫קנין המושכלות לכן אמר שהיה בתור הגן‬
‫יסודות אש ואויר ומים וארץ וגם מיני ארבע‬ ‫להודיע שהוא תכלית הגן שעליו יסובב ובעבורו‬
‫הצורות ההיולאניות דומם וצומח חי ומדבר‬ ‫נברא‪ .‬ועץ הדעת טוב ורע היה לצורף ההנהגה‬
‫וקרא את הדומם פישון לפי שהוא החלק הרב‬ ‫המדינית ומה טוב תארו שניהם בעצים מלשון‬
‫מן המורכבים החמרים מלשון רבוי כמו ופשו‬ ‫עצר‪ .‬כמו שפירש הרב המורה )איוב א׳(‬
‫פרעויו‪ .‬וד‪.‬ודיע שבצורה הזאת עם כל שפלותה‬ ‫איש היה ס י ת ע ח כי העיון הוא עצה שכלית‬
‫ימצאו דבחם נכבדים אשר שם הזד‪.‬ב שד‪,‬וא‬ ‫ומד‪.‬עצד‪ .‬ג״כ ההבדלה במ הטוב ובין הרע‬
‫הנכבד שבמתכות שם הבדולח ואבן השוד‪.‬ם‬ ‫גם שבד‪.‬יות ה ‪T‬יער‪ .‬הזאת כפי הד‪.‬כרחי מבלי‬
‫שהם הנכבדים מהדוממים‪ .‬והצורה הצומחת‬ ‫מותחת הוא עץ הדעת טוב‪ .‬ובהיותה בהפלגה‬
‫קרא גיהץ מלשון הוצאד‪ .‬כמו )תהלים כ״ב(‬ ‫כפי המותר וד‪.‬גבול הראד הוא עץ הדעת‬
‫כי אתר‪ .‬גוזזי מבטן כי כן הצמחים יוצאים‬ ‫רע‪ .‬ולר‪.‬יזת שתי היחעות האלה עיונית ומעשית‬
‫מבטן הארץ ומוציאים ענפ ‪.T‬ם מגזעם‪ .‬והצורר‪.‬‬ ‫מפעל השכל לא אמר הכתוב שהצמיחם מן‬
‫החיונית קרא חדקל כי החי הוא היותר הד‬ ‫האדמה כמ״ש על השאר אד אמר שהיו‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קיח‬
‫התולדה אלא גם כן על היותו מדיני בטבע‬ ‫וקל בתנועתו משאר המורכבים והוא ההולך‬
‫מתחבר לזולת‪ .‬וביאר שלא היה אפשר שיתחבר‬ ‫קדמת אשור ר״ל שהוא קודם המיושר במעשיו‪.‬‬
‫האדם עם הבהמה החיה והעוף המשתתפים עמו‬ ‫והצורה המשכלת האחרונה קרא פרת להיות‬
‫בסוג החיות אלא עם פרטי מינו האנושי האשת‬ ‫פרי הרכבתו והשלמה שבהם‪ .‬וזכר שהניח‬
‫והבנים והזולת‪ .‬וכדי לבאר זה זכר שהעביר‬ ‫השם את האדם בג״ע לעבדה ולשמרה ר״ל‬
‫לפניו הבהמה החיה והעוף לראות מה יקרא‬ ‫למעלה בקנין‬ ‫לעבוד את הנשמה שזכר‬
‫לו ר״ל מהו מן החיים שירצה האדם בחברתו‬ ‫המושכלות להשיג החיים הנצחיים ולשמרה‬
‫ויקראהו אליו להיות אצלו בחברה מדינית ואם‬ ‫מפחיתות חמדות שהוא עץ הדעת טוב ואמרו‬
‫לא יחפוץ בחברתו ושקרא אדם שמות לב״ת‬ ‫ויצו ה׳ אלהים על האדם‪ .‬ירמוז שגזר עליו‬
‫חיה בהמית יורה שהוא שמו וטבעו אשר לכן‬ ‫כפי מה שיאות לטבעו ולשלמות נפשו כן‬
‫לא יחפוץ בחברתו ושקרא אדם שמות לב״ח‬ ‫והוא מלשון כי הוא צוה ונבראו ועל העבים‬
‫ההם ועיין בטבעידס ובכלם לא מצא עזר‬ ‫אצוה‪ .‬שכונה בצואה ששם בטבעם כל זה‬
‫כנגדו ר״ל ב״ח שיהיו בעזרתו בהתחברו עמהם‬ ‫וכבר יורה עליו ויצו ה׳ אלהים על האדם‬
‫במדינה והוצרך מפני זה לעשות חברתו מאנשי‬ ‫ולא אמר אל האדם‪ .‬והיתה הגזרה והצואה‬
‫מינו והוא אמרו בדרך המשל והרמז הזה‬ ‫בבריאתו מכל עץ הגן אכול תאכל כלומר איני‬
‫שהפיל השם תרדמה על האדם שהוא רומז לימי‬ ‫אוסר עליך הדברים ההכרחיים לפרנסתך למזת‬
‫הילדות והשחרות שעדיין שכלו וכחותיו‬ ‫גופך ונפשך מעצי הגן ומעץ החיים אבל מעץ‬
‫נרדמים או להמשך האדם אל תאות המשגל‬ ‫הדעת טוב ורע שהוא ההתעסקות והידיעות‬
‫כי אז בלי ספק נרדם הכח השכלי והחמרי‪.‬‬ ‫בדברים המפורסמים מהו הטוב לרדוף אחריו‬
‫ילקיחת הצלע הוא רמז להוצאת הזרע לענין‬ ‫ומהו הרע לזזתרחק ממנו‪ .‬הנה מזה העץ והעצה‬
‫ההולדה שממנו נמשך חברת האשה והבנים‬ ‫הזאת עם היות שתראה אותו ותגע בו שהיא‬
‫שהם הראשונות מההנהגות המדותיות והוא‬ ‫הנאה מועטת כפי ההכרחי לא תאכל ממנו‬
‫אמרו זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי‪.‬‬ ‫כי האכילה תורה על ההשתקעות והזנת הגוף‬
‫עד שיעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו‬ ‫מהמאכל ההוא ושישוב אותו המזון לעצם‬
‫לצידך החברה וכמה מן האנשים בעבור חברת‬ ‫הנזון כי הנה ימשך מזה המות הנפשיית כי‬
‫בני עירם או אנשי ביתם עזבו את אביהם‬ ‫בהיותך טרוד בעץ הדעת תתרחק מעץ החיים‬
‫שבשמים ואת התורה שהיא אמם וכ״ש שיעזובו‬ ‫והוא המות ועל זה הדרך נאמר )דברים ט״ו(‬
‫האב והאם הגשמיים להמשך אחר חברתם‬ ‫ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב‬
‫ויצא מזה שבהיותם בחברה הוצרכה ההנהגה‬ ‫ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים‪ .‬והמשורר‬
‫כפי השכל המעשי בנאה ובמגונה במפורסמות‬ ‫אמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות‬
‫וזהו שהביא לעולם עץ הדעת טוב ורע ר״ל‬ ‫טוב וגו׳‪ .‬נצור לשונך‪ .‬סור מרע ועשה טוב‪.‬‬
‫מפני חברת האשה והבנים ואנשי המדינה כלם‬ ‫ואמנם מהו שכתוב בח״ז מיצירת האשה מהצלע‬
‫ועל זה אמר ויהיו שניהם ערומים האדם‬ ‫ומה היא האשה הנזכרת בפרשה אומר אני‬
‫ואשתו ולא יתבוששו‪ .‬ר״ל שאלו היה האדם‬ ‫שהאדם הנזכר הוא האדם המורכב והאשה היא‬
‫יחידי ונבדל מכל חברה לא היה צריך שיתבונן‬ ‫נקבתו באמת כמו שפירשו הרלב״ג אבל מה‬
‫בטוב וברע שבמפורסמות אבל בהיותו בחברה‬ ‫יהיה הצורך והלמוד בזה הספור הוא כפי מה‬
‫היתכן שיהיו שניהם האדם ואשתו וכ״ש‬ ‫שאומר‪ .‬שכאשר הגיד הכתוב שהצמיח הקב״ה‬
‫אנשים אחרים ערומים ולא יתבוששו בלשון‬ ‫בג״ע עץ החיים ועץ הדעת רמז למה שביארתי‬
‫תמיהה‪ .‬וזה באמת בלתי אפשר כי ההברה‬ ‫הוצרך לבאר מדוע נברא עץ הדעת ר״ל למה‬
‫תביאם אל הבושה ולכן יצטרכו לדעת טוב‬ ‫זה שם הטבע בשכל האדם כח על השכלת‬
‫ורע בדברים המעשיים‪ .‬ואמרו והנהש היה‬ ‫המפורסם בהיותו מכשול לחטא והיה מן הראוי‬
‫ערום הוא להודיע איך נמשך לאדם חטאו‬ ‫שכמו שגוף האדם בכל חלקיו הוא חמריי‬
‫והסרונו להפסיק השגתו השכלית ולהשתמש‬ ‫וניתן לגשמיות בכוח נפשו ושכלו יטה כלו‬
‫בדברים החמריים המפורסמים‪ .‬ואמר שהיה סבת‬ ‫למושכלות העיוניות ולא דבר מהמפורסם כלל‬
‫זה הנחש שהוא רומז אל הכת הדמיוני שאלו‬ ‫ולכן ביאר הכתוב שלא היה אפשר באדם כפי‬
‫היה אדם יחידי לא היה צריך לתגבורת הדמיונות‬ ‫שלמותו שיהיה יחיד בעולם מבלי חברה‬
‫בנאה ובמגונה‪ .‬אבל מפני חברתו עם הזולת‬ ‫מדינית כי לא יוכל לבדו לבקש מזונותיו‬
‫והתעסקו בהנהגת תפסק השגתו והוא אמרו‬ ‫ולתקנם וכ׳שז בהתעסקו במושכלות וזהו לא‬
‫והנחש היה ערום מכל חית השדה ר״ל שהכח‬ ‫טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו‬
‫הדמיוני שבאדם היה ערום מכל הכתות‬ ‫שלא נאמר זה בלבד על הכרח האשה בענין‬
‫קיש‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברננאל‬ ‫בראשית‬
‫וזכר שד‪,‬אשד‪ ,‬וד‪,‬וא הדין לאנשים חלושי הדעת‬ ‫הדמיונות שבחית השדה לסי שהדמיון האנושי‬
‫כמור‪ ,‬יראו כמחשבותיר‪,‬ם ההתעסקות כמפורסם‬ ‫ישתמש בעשות הקשים ונמננוון דומות לאמתיות‬
‫ובדברים החמריים הוא נאות לכח הזן והצומת‬ ‫מה שלא יעשה המדמה שבשאר ב״ח ולזה‬
‫וזהו כי טוב העץ למאכל והוא נאות ג״כ‬ ‫כוונו חז״ל באמרם בב״ר )פרשה ג׳( שהיה‬
‫לכח המעשי המרגיש וזד‪,‬ו ‪1‬כי תאוה‬ ‫הגהש מורכב ושעורו כגמל והיה סמאל תבב‬
‫הוא לעינים והוא נאות גם כן לשכל‬ ‫עליו כי• הנה הנחש היה אצלם הכת המדמה‬
‫המעשי ונחמד העץ להשכיל כלומר בהנהגה‬ ‫כי הוא המיוחד למנחשים והמביא אל ההשחתה‬
‫אדם ביתו ומדינתו בטוב וברע‪ .‬ולפי‬ ‫והיה גרול כגמל ר״ל מרכיב הרכבות גדולות‬
‫שההדיוט קופץ בראש האשד‪ ,‬קלת הדעת אכלה‬ ‫ופחותות בצורת הגמל וסמאל הרוכב עליו‬
‫מן העץ ראשונה ונמשך זד‪ ,‬ל<המ( עם כל‬ ‫הוא הכה המתעורר כי הוא נשוא ורכוב על‬
‫חכמתו ושלמותו שבד‪,‬סתת האשד‪ ,‬לרוע חברתה‬ ‫המדמה מתנועע מדמיוניו להתקרב אל הדבר‬
‫הביאתו לחטא כלומר לד‪,‬פםיק עיונו ולהתעם‬ ‫הנדמה שיאות אליו או לד‪,‬תרחק מד‪,‬נדמה שהוא‬
‫בדברים המפורסמים ולכן נפקחו עיני שנין*‪a ,‬‬ ‫מזיקו וקראו סמאל לפי שהוא מסמה את‬
‫האדם החכם עם הכסיל לעיין בדברים‬ ‫האדם ומעוותו מהדרך הנכונד‪ ,‬ושני הכהות‬
‫המעשיים הפרטיים וכאשר נשתקעו בו אז ‪T‬עו‬ ‫האלה דמיוני ומתעורר הם הסבות הגתלות‬
‫כי עממים המה כלומר שנשארו משוללים‬ ‫לד‪,‬שתמש האדם במפורסמות‪ .‬ואמרו דרך משל‬
‫מהד‪,‬שגה העיונית האמתית כי בד‪,‬שתקעם בזו‬ ‫שהיד‪ ,‬הקב״ה צוחק על גמל ורוכבו לפי‬
‫נפרדו מזו ומזה השיגו גנות גלוי הערוה‬ ‫שהקב״ד‪ ,‬לא יחפח בדברים הגשמיים המפורסמים‬
‫ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות כלומר‬ ‫באדם אלא בד‪,‬יותו משלים נפשו‪ .‬ומסכים לזה‬
‫שעשו יסוד עניניהם בדברים מדומים תלושי‬ ‫אמרו על צד המשל בפרקי רבי אליעזר‬
‫המציאות בעלי התאווד‪ ,‬וד‪,‬ם גם כן תואנות‬ ‫והאדם ידע את חור‪ ,‬אשתו בא עליר‪ ,‬רוכב‬
‫וסבות לרעתם‪ .‬וכאשר ירד על ‪,T‬ם השפע‬ ‫הנחש ועברד‪ ,‬את קין‪ .‬רצה בזד‪ ,‬לסמאל שד‪,‬יה‬
‫העליון שרצו לד‪,‬תעסק במושכלות האמתיוח‬ ‫רוכב הנחש וד‪,‬וא הכה המתעורר וד‪,‬מתאוד‪,‬‬
‫לא יוכלו לעשותו מפני השתקעם במפורסמות‬ ‫שהיא סבת המשגל ולהיותו לתכלית הניאוף‬
‫וד‪,‬וא אמרו וישמעו את קול ה׳ אלהים מתד‪,‬לך‬ ‫יצא משם קין שד‪,‬רשיע במעשיו‪ .‬ואמרו ויאמר‬
‫^‬ ‫בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו‬ ‫אל האשד‪ ,‬ירמוז שבד‪,‬יות האדם בחברת‬
‫שכאשר חז ת לשמוע את קול ה׳ אלהים‬ ‫הזולת הנה האשד‪ ,‬שוכבת בחיקו והוא הדין‬
‫מושכליו ואמתיותיו שאותו עיון והשכל היה‬ ‫למי שדעתו קלה כמוד‪ ,‬יעורר הכה הדמיוני‬
‫מתד‪,‬לך בגן וענינו העולם השפל הזד‪ ,‬ומושגיו‬ ‫ויאמר אף כי אפר אלהים לא תאכלו מכל‬
‫לא יכלו עליו ומצאו עצמם נסתרים ומתחבאים‬ ‫עץ הגן כלומר האם אמר אלהי‪-‬ם וגזרד‪ ,‬חכמתו‬
‫בתוך עץ הגן ר״ל בסבת עץ הגן שהוא עץ‬ ‫ביצירה הטבעית שבני אדם לא יאכלו ולא‬
‫הדעת טוב ורע‪ .‬ואפשר לומר ג״כ שמתוך‬ ‫יקבלו הנאה מכל עץ הגן שהם עניני העולם‬
‫שד‪,‬רחיקו עצמם פד‪,‬עיונות האמתיות באו לכלל‬ ‫הזד‪ ,‬כאלו אמר אם כך גזר יפרד הקשור‬
‫טעות כי חשבו ושערו היותו יתברך מתד״לך‬ ‫ולא יתקיים האדם וד‪,‬יא משיבתו שלא נאסר‬
‫בגן ר״ל משגיח בעולם השפל‪ .‬אבל לא‬ ‫לאדם השתמשות הדבריזם הצריכים להתמדת‬
‫בהשגחד‪ ,‬פרטית כי אם לרוח היום ר״ל‬ ‫חיותו כי הם הכנה לשישתמש השכל במושכליו‪.‬‬
‫באמצעות התנועה היומית לא באופן אחר וד‪,‬יה‬ ‫אבל מעץ הדעת טוב ורע שהוא המפורסמות‬
‫זד‪ ,‬הטעות לפי שהתחבאו האדם ואשתו מפני‬ ‫לא היחד‪ ,‬ראויה האכילה שהוא ד‪,‬ד‪,‬שתקעות‬
‫ה׳• אלהים בתוך עץ הגן ר״ל שנתחבאו וצללו‬ ‫פן יקרד‪ ,‬ממנו המות שד‪,‬וא ההפסק מעץ החיים‬
‫כעופרת בתוך עצות המפודסמות וידיעתם‬ ‫ההשכלה האמיתית‪ .‬עוד יוסיף הכח המתעורר‬
‫ולכן ויקרא אליו ה׳ ויאמר לו איכר‪ ,‬ר״ל‬ ‫הדמיוני לטעת ולומר לא מות תמותון וד‪,‬וא‬
‫שד‪,‬ם ראו ערותם וחסמנם בעיוניות כאלו‬ ‫דרך עצה כלומר עניי הדעת אל תמיתו עצמכם‬
‫השם קורא את האדם ואומר לו איכה איד‬ ‫אל תבקשו להתקרב אל המות כי הנד‪ ,‬האלהים‬
‫נפלת משמים מהשכלתך ועיונך ועתה איכה‬ ‫דצר האדם יודע כי ביום אכלכם מאותו עץ‬
‫אתד‪ ,‬דר ובאיזה מקום אתר‪ ,‬מושקע בנאת‬ ‫הדעת ישתלמו כחותי׳מ הגשמיות דפקחו עיניכם‬
‫ובמגונד‪ ,‬המפורסם‪ .‬והנה לא קרא את האשד‪,‬‬ ‫כי אתם היום מעומק עיונכם כמתים בלתי‬
‫לפי שלא עשאר‪ ,‬הטבע לשתשכיל כי אם‬ ‫משיגים המוחשים וגם בשכליות תהיו כאלהים‬
‫לעזור ולעבוד אח בעלד‪ ,‬ולכן יחס אליו האשמה‬ ‫שופטים ומנד‪,‬יגי המדינות יודעי טוב ודע‬
‫וד‪,‬תוכחה כלה‪ .‬וזכר עוד מיפוי משלו זה‬ ‫ר״ל הטוב לעשותו וד‪,‬רע לד‪,‬רחיקו ולא תוכלו‬
‫שהרגיש האדם במה שאבד וד‪,‬שיב את קולד‬ ‫להגיע בזה כי אם בשמוש השכל בחלק המעשי‬
‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קב‬
‫יה־ה עפר ור‪,‬פסד ואמר ואיבה אשית וגומר‬ ‫שמעתי בגן ואירא כלומר הנה קודם חטאי‬
‫להגיד שבני אדם תמיד בשכלם ינגדו לדמיון‬ ‫הייתי שומע קולך בגן במושכלות העולם הזה‬
‫ויכזבו הדכבותיו‪ .‬הגם ירמוז בזה שמצות‬ ‫ועתה אחר שאכלתי מעץ הדעת הנני ערום‬
‫התורה כלם אצל בני אדם להרחיק המחשבות‬ ‫מכל ידיעה עליונה‪ .‬ואני נסתר ונחבא בידיעתי‬
‫הדמיוניות ולבזות הטובות המדומות וישנאו‬ ‫הרעה אשר בחרתי בה‪ .‬וביאר שהרעה אשר‬
‫אותם תכלית השנאה וד‪,‬יא אמרו הוא ישופך‬ ‫מצאתהו היתה מפני החברה מהדעות החלוקות‬
‫ראש ואתה תשופנו עקב ר״ל שר‪,‬אדם יכד‪ ,‬את‬ ‫אשר נתחדשו בה‪ .‬והוא אמרו האשה אשר נתת‬
‫הדמיון בראשו ר״ל בתחלתו ור‪,‬דמיון ישופנו‬ ‫עמדי וגם היא אמרה שהנחש השיאה יצרו‬
‫עקב רוצה לומר בסוף כי בסוף ימיו יגברו‬ ‫הרע וכחו הדמיוני‪ .‬וכלל המליצה היפה הזאת‬
‫עליו הדמיונות עד שמזה הצד היתד‪ ,‬נפסקת‬ ‫היא לבאר שהאדם לא יוכל להתמיד בעיונו‬
‫נבואת הנביאים ימים קודם מותם לתגבורת‬ ‫בהיותו בחברת הזולת כי טבע החברה ודעות‬
‫המדמה בהם‪ .‬ולפי שהאשה אינה נמשכת בטבעה‬ ‫ההברים והמלאך הדובר בם דמיונם וכהותיהם‬
‫אחרי המושכל כי אם אחרי המדובר‪ ,‬לכן קלל‬ ‫ישובו מאחרי השם לחשוב מחשבות בדברים‬
‫אותה שבד‪,‬שתהעותה לתאוות המפורסמות‬ ‫המפורסמים המעשיים מפסיקים החיים השכליים‬
‫יתחייבו בד‪ ,‬תמיד עצבונות הרבה וגם הדבר‬ ‫ומזה תדע שעם היות אמת ברור כמו שכתב‬
‫היותר נאהב אצלד‪ ,‬שהם הבנים תד‪,‬י׳ עצבד‪,‬‬ ‫הרב המורה שלא נתקרב הנחש לאדם ולא‬
‫תמיד אם בהריונה ואם בלדתה אותם ואם‬ ‫דבר עמו אלא עם הוה שלא יתחייב מזה‬
‫בגדולם ואם טבע האשה להתעסק במגונר‪ ,‬ובנאד‪,‬‬ ‫שתהיה הוה רומזת לחומר ואדם לשכל‪ .‬כ״‬
‫גם זה לא יעלד‪ ,‬בידיה כי היא תהיה נכבשת‬ ‫הנה הכח הדמיוני כמו שלא יתקרב לשכל‬
‫לבעלה וד‪,‬וא ימשול בד‪ .,‬ובו יד‪,‬יה הטוב והרע‬ ‫הנבדל ככה לא ימצא לחומר מבלי צורה‪.‬‬
‫לא בידה‪ .‬ולאדם אמר שכיון ששמע בקול‬ ‫אבל הוא בלבד במורכב משניהם‪ .‬ולכן היותר‬
‫חברתו להשתקע במפורסמות שתה ה האדמה‬ ‫נכון הוא שהאדם רמז לכל חכם לב מתלמד‬
‫ארורה בעבירו כי להיות מורכביה בעבור האדם‬ ‫במושכלות והאשה היא המורכב השכל והדמיון‬
‫וד‪,‬יה תכלית האדם לד‪,‬שיג שלמות נפשו הנד‪,‬‬ ‫)משל־ י״א כ״ב( אשה יפה וסרת טעם ולכן‬
‫כמו שכאשר יזכה האדם תהיד‪ ,‬מבורכת ה׳‬ ‫דבר עמה הנחש בהיותה מוכנת כפי קלות‬
‫ארצו כבד‪ ,‬בהחטיאו תכל־ת בריאתו תקולל‬ ‫דעתה להמתתו ולא זכרה התורה לענין הרמז‬
‫חלקתו בארץ וההנאה שחשב לקנות תד‪,‬פך‬ ‫הזה שם אשד‪ ,‬כי אם להיותה החברה היותר‬
‫לו ליגון ואנחה‪ .‬וד‪,‬וא אמרו בעצבון תאכלנד‪,‬‬ ‫קרובד‪ ,‬לאדם וגם מה שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫כל ימי חייך כי זד‪,‬ו טבע מפורכם שיביא‬ ‫לברכה משבא נחש על חוד‪ ,‬הטיל בה זודומא‪.‬‬
‫האדם למינים רבים מהיגון וביאר זה באמרו‬ ‫ישראל שעמדו על הר סיני פסקד‪ ,‬וכולי‪ .‬רמזו‬
‫וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה‬ ‫למה שביארתי שהנחש הדמיוני הטיל זוהמת‬
‫כלומר שיטפל בענינים הפחותים ואותו מעט‬ ‫הדעות המפורסמות בחוה וזרעה קלי הדעת‪.‬‬
‫ערבות שיגיע אליו יהיה בעמל רב וכפי דרך‬ ‫וישראל שעמדו על הר סיני וקבלו התורה‬
‫הרב המורה יפורש וקוץ ודרדר תצמיח לך‬ ‫וד‪,‬מצוות בד‪,‬גבלת הטוב וד‪,‬רע פסקה זוד‪,‬מתם‬
‫שלד‪,‬יותו טרוד בידיעת המפורסמות יעלו בדעתו‬ ‫וכמו שיתבאר אחר זה‪ .‬ואמנם קללות הנחש‬
‫בע־וניות שבושים וטענות כוזבות שהם קוץ‬ ‫וד‪,‬אשה ואדם כפי הרמז הזה הם ביאור הרעות‬
‫ודרדר בעיון ולכן יהדל ממנו העיון בד‪,‬הלט‬ ‫המתחייבות מטבע כל אחד מהם בעסק‬
‫ויתעסק בדברים הפרטיים הפחותים וד‪,‬וא אמרו‬ ‫המפורסמות כי הנה הנחש הדמיוני נתקלל‬
‫ואכלת את עשב השדה‪ .‬ואמר בסוף הקללות‬ ‫שידרה ארור מכל הבהמה ומכל החיה לפי‬
‫שאהרי שהדעת האלהי מאוס ימאסהו מהיותו‬ ‫שאחרי שישוב הדמיון האנושי מאחרי השכל‬
‫נשאר נצחו ישוב אל האדמה אשר ממנה לוקח‬ ‫ישאר יותר גרוע מהבחות הדמיוניים שבשאר‬
‫בנין גופו והוא אמרו ואל עפר תשוב וד‪,‬נה‬ ‫ב״ח שהם לא יעשו עולה כי לא יבקשו רק‬
‫זכר הכתוב שקרא אדם שם אשתו חוה לד‪,‬ג ‪T‬‬ ‫ההכרחי ואין כן דמיון האדם בהתרחקו מהשכל'‬
‫שהסתתה לא חיתד‪ ,‬מרוב חכמתה אלא להיותה‬ ‫כי הוא ארור ומקולל בשקריו וכזביו‪ .‬ואמר על‬
‫דברניית ונצוחיית נמשכת לפרסום כאלו היא‬ ‫גחונך תלך להגיד שכל מה שיתעסק וישתדל‬
‫היתה אם כל חי מעיינת בטוב וברע אשר‬ ‫עליו יהיה על גחונו למלאת בטנו כי כל‬
‫ימצא אותם כל הימים‪ .‬ואמרו ויעש ה׳ אלהים‬ ‫עמל אדם לפיהו גם שלא ישיג מבוקשיו אלא‬
‫לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם להג ‪T‬‬ ‫אחרי העמל והטורח והולך על גחונו‪ .‬ואמר‬
‫שכאשר נשתקעו בידיעת המפורסמות באו‬ ‫ועפר תאכל להגיד שכל השגותיו של כחו‬
‫לכלל המלאכות אשר הם חלק המעשי ולעשות‬ ‫זזמדמה יהיו המריות עפריות גם שאחריתי‬
‫קנא‬ ‫בראשית ג‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫בהקדמת ספרו כמו שזכרתי ובעבור שהיה‬ ‫מלבושים וכלים מכלים שונים ללבשם‪ .‬וכפי‬
‫קנין המושכלות מגיע לאדם בקושי גדול‬ ‫דעת הזזכמ־ם בעלי הרמזים דאלה נתיחסו‬
‫מהכרח אמרו שהוא הנרצה בלהט החרב‬ ‫כל אלה הדברים לשם עם היותם דברים נמשכים‬
‫המתהפכת והיה גם כן מוכן אל ההשתקעות‬ ‫כפי המנהג הטבעי להיותו יתברך סבר‪.‬‬
‫בידיעת הטוב והרע עד שמפני זה התחלפו‬ ‫דאשונה לכל ואמנם מה שכתוב אחר זה הן‬
‫דעות בני אדם קצתם יאמרו שהטוב הוא הערב‬ ‫האדם היה כאחד ממנו וגומר נ״ל לפרש ע״ד‬
‫והרע הפכו‪ .‬וקצתם יאמרו שהטוב הוא המועיל‬ ‫הרמז הזה שאינו זכרון העונש שקבל אדם‬
‫והרע הפכו‪ .‬וקצתם ישימו הטוב הכבוד והקלון‬ ‫אלא מה שהסכים הקב״ה ברוב חסדו לסדר‬
‫הפכו‪ .‬ולכן כשרצה הקדוש ברוך הוא לזכות‬ ‫היי האדם והנהגתו באופן שלא יאבד המפורסמות‬
‫את ישראל הניח להם נימוס תוריי להשלימם‬ ‫ולא ישבת שלמותו הנפשי וכאמרם ז״ל על זה‬
‫באמונת התוריות ע״ד הקבלה שעץ החיים היא‬ ‫‪.‬ב״ר )פרשה כ״א( מלמד שפתח לו הקב״ה‬
‫למחזיקים בה ולהגדיל ולסדר ידיעת הטוב‬ ‫פתח של תשובה וענינו שאדם בעת הבראו‬
‫והרע כפי הכמות והאיכווני הראוי לו שלא‬ ‫אכל תחלה מעץ החיים ואחרי כך אכל‬
‫יעיק ולא ימנע השלמות^ הנפשיי וזה היא‬ ‫מעץ הדעת אבל תולדותיו וזרעו שהם אישי‬
‫תכלית הספור הנכבד הזה שבא בתחלת התורה‬ ‫הרין היו נהפך זה כי עיר פרא אדם יולד‬
‫כי הנה אחח שספרה בריאת העולם ואדם‬ ‫אין לו מושכל בפועל ותחלת השתמשות העולל‬
‫הראשון שבמינו זכר טבע האנושית ומה שיקרה‬ ‫והיונק הוא באכילת עץ הדעת ולקיחת הערב‬
‫לו בבקשת השלמות ומניעתו ללמדנו צורך‬ ‫הזמועיל והמגונה והנאה ואח״כ כאשר יתן אליו‬
‫התורה האלהית במצות השמעיות והמעשיות‬ ‫השם לב לדעת אז ישתמש ויתעסק באכילת‬
‫באומה הקדושה מפני שיצר לב האדם רע‬ ‫עץ החיים השכליים ועל זה אמר כאן הן‬
‫מנעוליו וישתקע במפורסמות יותר מן הראוי‬ ‫אדם ה ה כאחד ממני ר״ל בראשיתו והתחלתו‬
‫מחסר מידיעת האמתיות אם לא שהתורה‬ ‫היה כאחד ממנו משכיל תמ ‪ T‬אבל בטבעו‬
‫עזרתו והגבילתו בכל זה‪ .‬וכבר כוונו הקדושים‬ ‫היה לדעת טוב ורע ולכן גם עתה שכן הוא‬
‫בכל זה באמרם בו־עש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו‬ ‫•שהתחיל בעץ הדעת אולי ישלח ידו ויאכל גם‬
‫כתנות עור רמז לתורה האלהית הכתובה על‬ ‫!מעץ החיים בהשכילו כפי שלמות נפשו וחי‬
‫גוילים של עור ולכן אמרו בב׳׳ר )פרשה‬ ‫לעולם באופן שיאחוז בזה וגם מזה אל ינח‬
‫כ׳( שבספרו של רבי מאיר כתוב כתנות‬ ‫■ידו‪ .‬ולכן הגביל וסדר לו הקדוש בחך הוא‬
‫אור שרמז בזה לתורה האלהית כי נר מצוה‬ ‫מה שיעשה לתולדותיו ראשונה לצורך גופו‬
‫ותורה אור וכן תרגם אנקלוס לבושין דיקר‬ ‫שהוא עץ הדעת טוב ורע‪ .‬ושנית לצרכי נפשו‬
‫כי הלבושים והכתנות החם היו אור מאיר‬ ‫לקנין המושכלות וזה בששלח אותו מג״ע‬
‫לחשכתם ולכסות את ערותם בטוב וכרע ולפי‬ ‫לעבוד את האדמה אשר לוקח משם רוצה‬
‫זה יהיה אמרו וילבישם מלשון ורוח לבשה‬ ‫לומר שנתן לו כח והכנה לאותה עבודה שהיא‬
‫את עמשי צדק לבשתי וילבישני שהרצון בו‬ ‫‪.‬בידיעת הטוב והרע כפי הצורך והראוי‪ .‬ויהיה‬
‫ההתעצמות והדבקות בתורה‪ .‬ומסכים לזה אמרו‬ ‫לפי זה וישלחהו לא מלשון גרושין כי אם‬
‫ג״כ בב״ר יצחק רביא אומר בגדיו של אדם‬ ‫לשון מנוי ויכולת כמו )בראש ת מ״ה ה (‬
‫הראשון היו חלקים כצפורן ונעים כמרגליות‬ ‫>י למחיה שלחני אלהים לפניכם‪ .‬וזכר שכאשר‬
‫שרמז ג״כ על כתנות האור הקדוש התוחי‬ ‫יעבוד את האדמה יהיה מגורש מהעיון כי‬
‫שיש בהם חלקים כצפורן‪ ,‬החלק שיראה שאין‬ ‫>זרי קלי לא משתמעי והוא אמרו ויגרש את‬
‫בו תועלת כספור ותמנע היתה פלגש ודומיהם‬ ‫האדם חצה לומר שגרשו מהעיון בהיותו עובד‬
‫אין הדבר כן כי אותם הספורים באשר יובנו‬ ‫אדמה‪ .‬וזכר עוד מה שהכין לו מקנין המושכלות‬
‫על אמתתם הם נאים כמרגליות‪ .‬ופה נשלם‬ ‫באמרו דשכן מקדם לג״ע את הכחבים ואת‬
‫מה שראיתי לבארו ברמזי הספור הזה ע״ד‬ ‫להם החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ‬
‫המחקר והשלמתי הימז בכל הספור וחלקיו‬ ‫החיים‪ .‬כי הכרובים כפי זה הרמז הם הכח‬
‫בקשורו ואין ספק שכבר יפול עלי מזה לזות‬ ‫המדמה והמחשבי‪ .‬ולהט החרב המתהפכת הוא‬
‫שפת־ם שאני כפורץ גדר ישכנו נחש כפי‬ ‫השסע הנשפע על השכל ההיולאני‪ .‬והענין‬
‫מה שאסרו במסכת חגיגה בדרישה במעשה‬ ‫בלו ששם באדם תאוה לזה לשמור אח דרך‬
‫בראשית בשנים ואף כי לכתבו על ספר‬ ‫עץ החיים דיל להגיע לתכליתו שבעבורו‬
‫במקהלות ורבבות עם ישראל ואיך אם כן‬ ‫נברא לראות באור החיים‪ .‬וכבר ביאר הרב‬
‫אתנצל מהיותי שולח פי ולשוני בדברים שכסה‬ ‫המורה שזה דעתו בכרובים •בסוף פמ״א ח״ב‬
‫אותם עתיק יומין ולהיות רכיל מגלה סוד‬ ‫דכן ביאר שזה רעתו בלהט החרב המתהפכת‬
‫בראשית ג ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קכב‬
‫השאלה הג׳ למה זה נעשה הבל רועה צאן‬ ‫אבל התנצלותי מבואר לעיני כל בעל כנף‬
‫כי הנה קין היותו עובד אדמה היה‬ ‫שאם לא קדמוני חכמים בגלוי רב וביאור‬
‫מן הראוי כדי שישבע לחם אבל הבל אס‬ ‫רחב בצורת והרמזים בספור הזה לא הייתי‬
‫לא הותרה להם אכילת הבשר מדוע בחר לרעות‬ ‫פוצה פה ומצפצף‪ .‬אבל אחרי שראיתי הרב‬
‫צאן ולא יאכל ממנה והנה הכתוב עשה מלאכת‬ ‫המורה והראב״ע גלו טפח והרלב״ג ומפרשי‬
‫הבל יותר נבחרת ממלאכת• קין עד שמפני זה‬ ‫ספר המורה ומפרשי פי' התורה להראב״ע‬
‫עם היות הבל הוא הקטן ספר מלאכתו ראשונה‬ ‫וגב יתר המדברים בגלוי גדול מבלי העלם‬
‫ומלאכת קין באחרונה כמ״ש ויהי הבל רועה‬ ‫כלל שתו בשמים פ־הם וביארו הסודות ההם‬
‫צאן וקין היה עובד אדמה;‬ ‫כנפשם לעין כל ולא מצאו דרך אל הרמוזים‬
‫השאלה הד׳ למה זה התעוררו קין והבל‬ ‫כי אם בהכחשת פשוטי הכתובים וגם ברמזים‬
‫להביא מנחה לה׳ והנה אדם כפי פשט‬ ‫ההם אשר עשו היו דרכיהם עקשים ונלוזים‬
‫הכתוב לא הקריב קרבן וגם שת בנו וחנוך‬ ‫בסעגלותם קנא קנאתי לה׳ אלהי הצבאות‬
‫ומתושלח ושאר הראשונים הטובים הישרים‬ ‫ולכבוד תורתו וכדי להרים מכשול מדרך עמי‬
‫בלבותם לא הקריבו קרבן ומאין לו לקין והבל‬ ‫אחרי אשר כבר נתפרסמו הרמזים וחדל הכסוי‬
‫להקריבו כי אם נח הקריב היה להודות לשם‬ ‫ונגלו הסודות בדרכים לא טובים כי מלאתי‬
‫ה׳ על הצלתו;‬ ‫מלין הציקתני רוח בטני אמרתי עת לעשות‬
‫השאלה הה׳ למה לא שעה השם אל קין ואל‬ ‫ילה׳ ולכבוד תורתו אפרש הפסוקים כלם על‬
‫מנחתו כמו ששעה אל הבל ואל מנחתו‬ ‫פי פשוטם מבלי ספק ולא ערעור ושאלה‪.‬‬
‫האם היה מפני שהיתה מנחת הבל מבכוחת‬ ‫ולמי שירצה להעמיק עוד בהם רמזים וצורות‬
‫צאנו ומחלביהן יותר חשובה ממנחת קין שהיה‬ ‫מדעיות בחרתי בהם דרך סלולה משוללת‬
‫מפרי האדמה בלבד ואז״ל שהיה זרע פשתן‬ ‫מהספקות והוריות שיתחייבו לאשר קדמוני‬
‫כבר שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד‬ ‫בזה להוכיח כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו‬
‫שיכוין לבו לשמים וכן הוא בתורה וסדר‬ ‫בם ופושעים יכשלו בם;‬
‫הקרבנות יוכיח‪:‬‬ ‫ד‬
‫השאלה הו׳ ממה שאמר הכתוב למה חרה‬ ‫ד )א( והאדם ידע את חוה אשתו וגו׳‪ .‬עד‬
‫לך ולמה נפלו פניך כי איך יוכיחנ*‬ ‫זה ספר תולדות אדם‪ .‬והשאלות איפר‬
‫על זה וידוע כי כל מה שיהיה האדם יותר‬ ‫יפלו בפסוקי הפרשה הזאת כפי מה שאפרש‬
‫חשוב ונכבד ראוי שיקשה עליו יותר כשלא‬ ‫הם אלו‪:‬‬
‫יקבל מלכו ואלהיו עבודתו כ״ש בקבלו מנחת‬ ‫השאלה הא׳ למה יחס הכתוב לידת קין ודבל‬
‫אחיו הקטן ממנו כי חרפה היא לו‪ .‬והבושת‬ ‫ושמותיהם לחוה ולא לאדם ואתה רואה‬
‫על זה מעלה גדולה כל העושה מעשה ומתבייש‬ ‫שבשאר הראשונים תמיד נתיחסו הבנים‬
‫מוחלין לו על כל עונותיו‪:‬‬ ‫לאבותיהם ולא לאמותיהם אבל בקין נאמר‬
‫השאלה הז׳ למה הרג קין את הבל כי הנה‬ ‫ותהר ותלד את קין וכן ותוסף ללדת את‬
‫הוא לא עשה עמו רעה האם בעבור‬ ‫אחיו את הבל שיחס שניהם אליה ולא לאדם‬
‫שהביא מנחה הנה קין התחיל להביאה והבל‬ ‫אמנם שת ייוחס אליה ראשונה ותלד בן‬
‫הביא גם הוא ואם בעבור שלא שעה השם אל‬ ‫ותקרא את שמו שת וחזר הכתוב ויחסו לאדם‬
‫מנחתו הנה הבל לא היה לו בזה אשמה כי‬ ‫ויולד בדמותו בצלמו וגו׳‪:‬‬
‫הוא אולי היה רוצה ובוחר שיקבל השם מנחת‬ ‫השאלה הב׳ למה זה ביאר הכתוב טעם שם‬
‫קין גם כן והיה לו לקין להתרעם מהשם‬ ‫קין באמרו קניתי איש את ה׳ וכן‬
‫שלא קבל מנחתו לא להרוג את הבל שלא‬ ‫בשת כי שת לי אלהים זרע אחר אבל בהבל‬
‫פשע לו‪:‬‬ ‫לא בארה חיה למה קראתו כן‪ .‬וכתב הרלב״ג‬
‫ה ש א ל ה ה ח׳ במאמר קין גרול עוני מנשוא‬ ‫שאולי קראתו כן להיותו קטן בגופו להיות‬
‫כי אם אמר זה על גודל ענשו לא צדק‬ ‫שניהם תאומים ואינו נכון כי אם היה כן שניהם‬
‫בדבריו כי הוא בהיותו שופך דם אחיו היה‬ ‫יהיו קטנים ולא האחד מהם בלבד כ״ש‬
‫ראוי שגם דמו ישפך ואיך אם כן היה מתרעם‬ ‫שתסתירהו התורה ולא תגלה טעמו מפני זה‬
‫מהגלות והנדוד וגם לא משכל מוצאו יהרגהו‬ ‫כי לא היה בקטנותו גנות כלל‪ .‬וכתב עוד‬
‫כי בהיותו רוצח ובמזיד היה חייב מיתה‬ ‫שאולי קראתו כן בעבור שראתה בנבואתה‬
‫ולמה אם כן התרעם מגודל ענשו ולמה‬ ‫שיהיו הבל ימיו וימות מהרה ולא ידעתי מי‬
‫הבטיחו השם ונתן לו אות לבלתי הכות אותר‬ ‫שם לחוה אשה נביאה‪ .‬האם מפני רשעתה‬
‫כל מוצאו ומהו האות ההוא‪:‬‬ ‫זכתה לנבואה‪:‬‬
‫?ובג‬ ‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫אחריו ברמז הזה יכחישו השתלשלות הדורות‬ ‫תשזמיה הט׳ באמת לכן כל הורג קין‬
‫ולכן אמר שתפסד בזה דעת התורה וכן הוא‬ ‫שבעתים יוקם וכן אמר ־למד לנשיו כי‬
‫בלא ספק דעת מפרעוי המורה כלם‪ .‬ועם היות‬ ‫שבעתים יוקם קין והוא למה החמיר הקב״ה‬
‫שהם לא עשו על זה טענד‪ .‬כלל בעזר הרב‬ ‫בעונש ההורג את קין שיוקם שבעתים ולא‬
‫הנני טוען בזד‪ .‬ה׳ טענות להוכיח שענץ קין‬ ‫החמיר כל כך בעונש קין שהרג את הבל ואם‬
‫וד‪.‬בל ושח באו ע״צ המשל וד‪.‬רמז ולא היד‪.‬‬ ‫אמרנו שפירוש הכתוב כי לשבעה דורות‬
‫קרה דבר מזה הספור ואח״כ אשיב עליהם‬ ‫תלקה הנקמה מקין כדברי רש״י והראב״ע יקשה‬
‫ואוכיח שפשטי הכתובים אמת ויציב וקיים‬ ‫הדבר אם לדברי רש״י שפירש שיעמוד למד‬
‫ושהרב זה דעתו ג״כ עם היות שהוציא מזה‬ ‫מבני בניו ויהרגהו כי הנה למך לא היה‬
‫הספור למודים ע״ד הרמז והנסתר‪ .‬הטענה האחת‬ ‫שביעי לקין כי אם ששי קין הניד עירד מחויאל‬
‫ממה שכתוב אחר תשלום זאת הפרשד‪ .‬זה ספר‬ ‫מתושאל ולמך‪ .‬ואם כדברי הראב״ע שהיתר‪.‬‬
‫תולדות אדם וגו׳ ויחי אדם ק״ל שנה ויולד‬ ‫הנקמה שזרעו של קין נמחה במבול יקשה גם‬
‫בדמותו בצלמו ויקרא את שמו שת‪ .‬ומשם ואילד‬ ‫כן כי הנה שת נולד שנים רבים אחרי קיז‬
‫נמשך ההשתלשלות הדורות ויראד‪ .‬מזה ששת‬ ‫וד‪.‬יו ממנו ועד המבול ט־ דורות שהם שת‬
‫היה בן אדם הבכור ושקין וד‪.‬בל לא היו בעולם‬ ‫אנוש ק נן מד‪,‬ללאל ירד הנול משתלח למך‬
‫שאם לא כך תפול השאלה למד‪ .‬נזכרד‪ .‬לידת‬ ‫נח ואיד נתקיימה ג״כ הנקמה בדור השביעי‪:‬‬
‫שח שתי פעמים אלא כמ״ש הרב ביצירת‬ ‫השאלה הי׳ בדברי למד לנשיו שאמר עדה‬
‫אדם שנזכרד‪ .‬שתי פעמים אהת כפי פשוטה‬ ‫וצלה שמען קולי נשי למד האזינה‬
‫תמצא‬ ‫ואחת עד״ם‪ .‬הטענה הב׳ שאתר‪.‬‬ ‫אמרתי כי איש חרגתי לפצעי וילד לחבורתי‪.‬‬
‫שבתולדות אדם לקין וד‪.‬בל לא זכר הכתוב‬ ‫והיא כי מה ה־ ה האיש וד״ילד הזה שהרג האם‬
‫לכמה שנים הולידם וכן הולדת קין את חנוד‬ ‫היה קץ ותובל קין בנו כדברי המדרש יקשה‬
‫וחנוד לעירד ועירד למחויאל ומחו אל את‬ ‫אמת לפצעי לחבורתי שמורד‪ .‬שקבל עליו‬
‫מתושאל ומתושאל אח למד שלא נאמר בשום‬ ‫עונש ומצד אחר אמר שיאתד לו השם עד‬
‫אחד מאלה בכמה שנים הולידו ולא כמה‬ ‫שבעים ושבעה דורות ומהו א״כ פצעו וחבורתו‬
‫ימים היו ימי חייהם ולא שד‪.‬ול ‪T‬ו בנים ובנות‬ ‫כי כפי אורד הזמן אין לזה עונש כלל‪ .‬ואם‬
‫כמו שנאמר כל זה בפרשת זה ספר תולדות‬ ‫לא הרג שום אדם ובדרד תמיהה ה ה אומר‬
‫אדם באותם הדורות וזה יוכיח שר‪.‬תולדות‬ ‫האם הרגתי איש כמו שיראד‪ .‬שנטה אליו הרמב״ן‬
‫שנזכרו בפרשד‪ .‬לא היו חולמת ממש‪ .‬כאותם‬ ‫בפירוש הפסוק הזה מה יהיה אם כן ענין‬
‫שנזכרו בפרשה זה ספר תולדות אדם אבל‬ ‫אמרו ולמד שבעים ושבעה כי אם לא הרג‬
‫שבאו החולדות האלה על צד המשל וד‪,‬רמז‬ ‫לא יד‪.‬רג בשום זמן‪ .‬ור‪.‬נני מפרש הפסוקים‬
‫הטענה השלישית שאתה תמצא בפרשת אלד‪.‬‬ ‫האלה באופן יותרו השאלות האלה כלם‪:‬‬
‫תולדות השמים והארץ ובפרשת וד‪.‬אדם ידע‬ ‫ואקדים בפי׳ הפסוקים האלה לד‪.‬ודיעד שהרב‬
‫שתמיד נזכר שם אדם בד‪.‬״א הידיעד‪ .‬וישם שם‬ ‫המורד‪ .‬יפרש ג״כ ענין קין והבל ושת‬
‫את האדם אשר יצר‪ .‬ויקח ה׳ אלהים את‬ ‫ע״צ הצורה והרמז כ־׳ הוא כתב פ״ל ח״ב ת״ל‬
‫האדם‪ .‬ויצו ה׳ אלהים על האדם וכן כלם‪.‬‬ ‫וממה שצריד שתדעהו ג״כ ותעורר עליו אופני‬
‫אבל מלידת שת וד׳לאה לא נזכד שם אדם‬ ‫החכמה בקריאת שמות בני אדם קין והבל‬
‫בד‪.‬״א‪ .‬וידע אדם עוד את חוה אשתו זה ספר‬ ‫וד‪.‬יות קין הוא ההורג את הבל בשדה ושהם‬
‫תולדות אדם‪ .‬ויחי אדם‪ .‬דד‪.‬יו ימי אדם‬ ‫יחדו אבדו אע״פ שהאריד לרוצח ושלא התקיים‬
‫מבלי ה״א הידיעה‪ .‬וזד‪ .‬יוכית שהפרשיות ההן‬ ‫סציאות אלא לשת שנאמר כי שת לי אלהים‬
‫שנזכר בהן האדם בה״א הידיעה נאמר על‬ ‫זרע אחר הנה כבר התאמת זה עד כאן אבל‬
‫האדם הכולל במינו לפי שה״א ה ‪T‬יעד‪ .‬לא‬ ‫הרלב״ג כתב בפירושו לתורד‪ .‬וז״ל וכבר טעו‬
‫תפול על שם הפרט• כפו שזכר הראב״ע‪ .‬וד‪.‬יו‬ ‫מזה קצת גדולי החכמים המתאחרים ועשו‬
‫אם כן הספורים ד‪.‬ר‪.‬ם משל‪ .‬אבל בפרשה זה‬ ‫ציורים בענץ קין והבל ושת והפסידו בזה‬
‫ספר תולדות אדם שדבד הכתוב מאדם הראשץ‬ ‫דעת התורד‪ .‬כי ראוי׳ שתדע שאץ ראד שיעשה‬
‫הפרטי כפי פשוטו לא זכרו בד‪.‬״א הידיעד‪ .‬כלל‪.‬‬ ‫צורד‪ .‬בדברי תורה אם לא במקומו אשר יחוייב‬
‫הטענה הד׳ ממד‪ .‬שמצאנו בדברי הימים כשעזרא‬ ‫כד‪.‬ם הד‪.‬מנעות כפי הפשט ואם היה השער‬
‫ספר השתלשלות הדורות‪ .‬אמר אדם שת אנוש‬ ‫מסור ביד האנשים הנר‪ .‬תפול התורד‪ .‬בכלל‬
‫קנן מהללאל ירד ולא זכר קין והבל והוא‬ ‫^א ימשד ממנד‪ .‬התועלת המכוון בד‪ .‬וזה‬
‫המורד‪ .‬שלא היו ולא נבראו אלא למשל היו‪.‬‬ ‫מבואר מאד עד שהאריכות בזה מותר עד כאן‬
‫כי עם היות שמתו קין וד‪.‬בל בחיי אביד״ם היה‬ ‫מראה מדבריו שחשב שהרב המורה והנמשכים‬
‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫?!כד‬
‫בפרשת ויגש כתיב אלה שמות בני ישראל‬ ‫ראוי לזכרם כמו שזכר בני יהודה ער ואונן‬
‫הבאים מצרימה וגומר ובתחלת ואלה שמות‬ ‫ושלה‪ .‬ובבני אהרן נדב ואביהו אלעזר ואיתמר‬
‫כשרצה לספר גלותם וגאולתם חזר לומר ואלה‬ ‫עם היות שמתו נדב ואביהו‪ .‬והטענה הה׳ היא‬
‫שמות בגי ישראל הבאים מצרימה וגומר וזו‬ ‫מדברי רז״ל שאמרו בב״ר )פרשה כ״ג( שביום‬
‫ה‪-‬א תשובת הטענד‪ ,‬הראשונד‪ , .,‬ולשנית אומר‬ ‫הששי שנברא אדם ונבנת האשד‪ ,‬בהיותם בגן‬
‫שבעבור שקין וד‪,‬בל לא נתלימו ובני קין‬ ‫בו ביום הרתד‪ ,‬חוה וילדה קין והבל ושלש‬
‫וזרעו היו זרע מרעים בנים משחיתים לא‬ ‫תאומות שנולדו עמהם שעלו שנים למטה‬
‫האריכה תורה בספור ימי חייהם ולכמה שבים‬ ‫וירדו שבעה‪ .‬ואיך יתכן שהרתה וילדה חוה‬
‫הולידו ושאר הענינים שזכר בשאר הדורות‬ ‫את בניד‪ ,‬חמשה בכרם אחד כלו בשעה חדא‬
‫בגי שת הטובים‪ .‬וכן תמצא ביצחק ועשו‬ ‫ואם נעשה זה בדרך הפליאה בבריאת אדם‬
‫שספר הכתוב שהיד‪ ,‬בן ארבעים שנה בקחתו‬ ‫מן האדמד‪ ,‬וחוד‪ ,‬מן הצלע איך לא זכרתו‬
‫את רבקה וכמה שנים חי ומיתתו וקבורתו‬ ‫התורד‪ ,‬זה יוכיח שהוא ענין משל כי כמו‬
‫ויא נזכר דבר מזה בעשו לפי שהתורד‪ ,‬תרחיב‬ ‫בעץ החייםועץ הדעת ודברי‬ ‫שדברי חז״ל‬
‫בספורי הצדיקים ולא בפרטי הרשעים‪ .‬ולטענה‬ ‫הנחש הביאו לרב המורד‪ ,‬להכחיש הפשט‬
‫השלישית אומר שגם במלאכת היום הששי‬ ‫ולעשות צורד‪ ,‬באותו הספור כמו שנזכר‬
‫בבריאה אדם נזכר בה״א הידיעה שנאמר‬ ‫למעלה כן דבריהם אלו הביאוהו לומר כן‬
‫ויברא אלהים את האדם בצלמו ואינו מהזרות‬ ‫בענין קין וד‪,‬בל‪ .‬אלה הן הטענות ששערתי‬
‫לפי שעם היות אדם שם עצם פרטי לאותו‬ ‫לטעון כנגד ספור קין והבל‪ .‬אבל אין ספק‬
‫אדם הי־אשון שהיד‪ ,‬התחלת מינו הבד‪ ,‬הוא‬ ‫אצלי שהרב המורד‪ ,‬לא כן יחשוב וי'בבו לא‬
‫היה גב כן שם המין כמו שכבר ביאיתי וד‪,‬וא‬ ‫כן ידמה כי אם שפשט הספור הזה היה כמו‬
‫כענין השמש אצלנו שהוא שם עצם פרטי‬ ‫שנכתב ומלבד אמתת פשוטו עוד ירמוז הספור‬
‫לאותו כוכב גדול האור והוא גם בן שם‬ ‫ד‪,‬זד‪ ,‬לענינים מדעיים וזהו שאמר הרב שבאו‬
‫מינו עם היות שאין מאותו המין זולתו לכן‬ ‫אופני החכמד‪ ,‬בקריאת שמות בני אדם קין והבל‬
‫נאמר ויברא אלהים את האדם והאדם ידע‬ ‫וספור ההריגה והנדוד כי לא יחפוץ הרד‬
‫את חוה אשתו והשאר בלם בד‪,‬״א הידיעה‬ ‫מפני זה שלא היו בעולם אבל שהיה ענינם‬
‫בעבור שקודם שהוליד בנים היה שם אדם‬ ‫כענין אביהם שיצירתו אמת כמו שנזכרה‬
‫שם לאותו עצם פרטי בשם המין גם כן‬ ‫במלאכת היום הו׳ אבל ספור ענינו היה משל‬
‫אבל אחרי שנולדו קין וד‪,‬בל לא נזכר עוד‬ ‫וסימן לזרעו בני אדם יוצאי חלציו‪ .‬כן יאמר‬
‫שמו כי אם אדם בלא ה״י הידיעד‪ ,‬לפי שאחרי‬ ‫בענין קין ור‪,‬בל שהי׳ ענינם ססורם כמו‬
‫שהוליד דומהו במינו נשאר שם אדם שם עצם‬ ‫שנכתב ושמלבד זה יש בו רמז וסימן לטבעי‬
‫פרטי לא שם המין ולכן לא נזכר עוד בה״א‬ ‫בני אדם בכלל‪ .‬וכן אני משיב על הטענות‬
‫הידיעה וגם זה מוכיח של ‪ T‬ת קין וד‪,‬בל‬ ‫אשר אני עשיתי‪ .‬שאחרי שהעידד‪ ,‬התורה‬
‫וקורות‪-‬הם היו כפי פשוטו כיון שקודם תולדותם‬ ‫האלהית שהיו וקרו הדברים האלה מחוייב‬
‫נקרא אביהם בשם מינו האדם להיותו לבדו‬ ‫הוא שנאמין שכן היו וכן ארעו במציאות‪.‬‬
‫המין‪ .‬ואחר שהבנים נולדו לו לא נקרא כי‬ ‫האמנם נזכרו לידת שת שתי פעמים לפי‬
‫אם בשם פרטי אדם‪ .‬גם נוכל לומר שבעבור‬ ‫שראשונה ספרר‪ ,‬תורד‪ ,‬מד‪ ,‬שקרה לבני אדם‬
‫שבפרשת אלה תולדות השמים והארץ ובפרשת‬ ‫קין וד‪,‬בל מילדותם ועד יום מותם ולידת שת‬
‫והאדם ידע את חוד‪ ,‬אשתו היה בספורים ההם‬ ‫שנולד אחריד‪,‬ם‪ .‬ואחר כך לקח י'ו לבאר‬
‫פשט ורמז מטבע האדם וכללותו ולכן נזכר‬ ‫מבלתי‬ ‫השתלשלות הדורות בפרשה עצמה‬
‫שם שמו תמיד בה״א הידיעד‪ ,‬האדם לד‪,‬עיר על‬ ‫ספור אחר והיא פרשת זה ספר תולדות אדם‪.‬‬
‫הרמז הכולל למין כלו‪ .‬אמנם בפרשת זה‬ ‫והתחיל מלידת שת כי ממנו נסתעפו הדורות‬
‫ספר תולדות אדם שאין בה רמז כלל וד‪.‬יא‬ ‫וכמוהו תמצא בנח שכתוב אחר זה בסוף זה‬
‫כלה כפי פשוטד‪ ,‬על אדם הראשון נזכר תמ‪,‬יד‬ ‫הסדר ונח בן חמש מאות שנר‪ ,‬ויולד נח את‬
‫בשם אדם ולא בה״א הידיעה‪ .‬ולטענד‪ ,‬הד‬ ‫שם את חם את יפת שנזכר זה בסוף ההשתלשלות‬
‫מדבדי עזרא מדברי הימים אומר שלרשעת‬ ‫ואחר כך כשבא הכתוב לספר מאורעות נח‬
‫קין ולחסרון הבל לא רצה לזכרם והתחיל‬ ‫וקורותיו התחיל אלה תולדות נח וגומר ויולד‬
‫השתלשלות בדרך ישר אדם שת אנוש וכן‬ ‫נח שלשד‪ ,‬בנים וגומר‪ .‬וכמו שיתבאר במקומו‪.‬‬
‫תמצא שלא זכר דבר ממלכי ישראל לרשעתם‬ ‫וכן ביצחק זכר הכתוב לידתו ומילתו ואח״כ‬
‫ולא ענין תמר ואמנון ולא ענין בת שבע ואוריד‪,‬‬ ‫כשבא לספר קורותיו חזר ואלה תולדות יצחק‬
‫החתי ולא ענין אבשלזס »‪ t‬אביו ולא שאר‬ ‫בן אברהם אברהם הוליד את יצחק‪ .‬וככד‪,‬‬
‫קבה‬ ‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫בנים ובנות רומז אל קין ור‪.‬בל והתאומות‬ ‫דברים רעים שלא זכרם »ם היות שזכר‬
‫אשר נולדו עמד‪.‬ם כי אדם לא ד‪.‬ול ‪ T‬כ״א ג׳‬ ‫תולדות יהודה ואהרן למעלתם‪ .‬ולמעלת האבות‪.‬‬
‫בנים וג׳ בנות קץ תעל ושת ותאומותשזם‬ ‫ולמענה הה׳ מדברי הז״ל אומר שכוונו לומר‬
‫מדקו א״כ דברי המדרש שעלו שנים למסד‪.‬‬ ‫עקין והבל ואחיותיהם כלם היו מטבע הוה‬
‫וירדו שבעד‪ .‬ולא נאסרו עליהם האחיות מפגי‬ ‫אימם גוסים לאכילת עץ הדעת כמוה‪ .‬ולכן‬
‫ישובו של עולם ובעבור שקין וזעל נטי לטבע‬ ‫ששם הטאו אבותיהם‬ ‫אמרו שנולדו בגן‬
‫אמם בהמשכם למיתרי התאוות ולידיעת‬ ‫ולהדמותם במדד• הפחיתה ההיא אמרו שנולדו‬
‫המפורסמות לכן נתיחסו שגידע אל חוד‪ .‬ולא‬ ‫בכרם אחד‪ .‬גם אינו רחוק אצלי ש ‪T‬ע את‬
‫לאדם אביהם כמ״ש ותד‪.‬ר ותלד את קין ותוסף‬ ‫חוד• אשתו קודם צאתה מן הגן ושד!יא הרתה‬
‫ללדת את אחיו את הבל ואמנם ענין שת א ‪T‬‬ ‫שם קין וד!בל תאומים ואחיותידום כי אינו‬
‫ייוחס בכתוב לאמו ואיד ייוחס לאביו ג״כ‬ ‫זר אצל הטבע שתלד האשה ד׳ או ה׳ וולדות‬
‫יתבאר אח״ז במקומו והותרד‪ .‬בזה השאלד‪.‬‬ ‫גם עד שבעה אמרו חכמי הרפואה שד!וא‬
‫הא׳‪ .‬ובב״ר אמרו וד‪.‬אדם ידע את חוה אשתו‬ ‫אפשר וכ״ש בתחלת הבריאד• שד‪,‬יתד• ברכת השם‬
‫לא שמשה בדיד‪ .‬קודם אדם הראשון והוא ידע‬ ‫עלידים והם אדם וחוח נבראו כבן עשרים שנה‬
‫איו כתיב כאן אלא וד‪.‬אדם יחז הודיע לכל‬ ‫וקומתם וצביונם וכה גדול ורב כיד המלד‬
‫דרך ארץ‪ .‬רצו בזה שאותה ביאה ראשונד‪.‬‬ ‫שבראם‪ .‬ומפני ישובו של עולם רצה יתברך‬
‫שידע אדם את חוד‪ .‬אשתו היתה בר‪.‬מיית יותר‬ ‫שתלד חוד• בנים ובנות רבים בכרס אחד‪.‬‬
‫מכל שאר ב״ה‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬אמרה חוה כשילדה אה‬ ‫כי כמו שהאב נולד מאדמה והאם מהצלע‬
‫קין קניתי איש את ד‪ .'.‬וכתב רש״י מב״ר‬ ‫שלא כמנד‪,‬ג הטבעי כן הבנים אשר הולידו‬
‫כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו‪.‬‬ ‫פרו וישרצו שלא כדרך טבעי אבל אין ספק‬
‫אבל בזד‪ .‬אנו שותפים עמו‪ .‬וד‪.‬רמב״ן כתב‬ ‫אצלי שעם היות הריונם בגן באותו יום הגד‪.‬‬
‫שאמרד‪ .‬הבן הזה יד‪.‬יה קנין לה׳ כאשר נמות‬ ‫לא היתד‪ .‬לדעתם ז״ל לידתם שמד‪ .‬ג״כ כי‬
‫ישאר במקומינו לעבדו‪ .‬ולי נראה שאמרה כן‬ ‫היתד‪ .‬ל ‪T‬תם » ח מהגן בארץ אשר גרו בד‪.‬‬
‫להתפאר שאם בפעם הראשונה האשד‪ .‬נקניוז‬ ‫כשגורשו משם‪ .‬הנר‪ .‬התבאר מזה כלו שפירש‬
‫ונעשית מד‪.‬איש עצם מעצמיו ובשר מבשרו עתר‪.‬‬ ‫הפרשה הזאת כפי פשוטה הוא דבר דבור‬
‫נעשה האיש קין מן האשה חוה אמו בעזרת‬ ‫על אופניו‪ .‬ושאין כנגדו ספק ולא טענה ולכן‬
‫האל יתברך ואין מעלה א״כ עוד לזכר על‬ ‫הנני מפרש אותה כפי פשוטה ואלמוד ג״כ‬
‫הנקבד‪ .‬באמרו שהאשה יצאד‪ .‬מד‪.‬איש כי הנה‬ ‫מעניניד‪ .‬הדברים המדעיים אשר יורו עליהם‬
‫גם עתד‪ .‬יצא גם האיש מן האשד‪ .‬וזהו קניתי‬ ‫בדרך הרמז והסימן כמו שעשיתי בפרשה‬
‫איש את ה׳ שיחסד‪ .‬אותו לעצמה ולא לאביו‪.‬‬ ‫של מעלה‪:‬‬
‫וממד‪ .‬שאמר ותוסף ללדת את אחיו את הבל‬ ‫והאדם ידע את חוד‪ .‬אשתו וגר‪ .‬עד ויקם‬
‫ולא אמר ותהר עוד ותלד את הבל מורה‬ ‫קין אל הבל אחיו ויהרגהו הנה חוה‬
‫ששניהם היו מד‪.‬ריון אחד כדבריד‪.‬ם ד׳ל אם‬ ‫אשת מדינים וכעלה באכלם מעץ הדעת התאוו‬
‫לא שקין יצא ראשונה ואחריו ילדה את הבל‪.‬‬ ‫תאוות המשגל ולכן מ ‪ T‬שאכלו ממנו האדם‬
‫האמנם למה נקרא שמו הבל מלבד מה שזכרתי‬ ‫‪T‬ע את חוד‪ .‬אשתו ויפה פירש הראב״ע‬
‫שכבר כתבו בזה המפרשים וד‪.‬סםקות שיפלו‬ ‫שכאשר ידע אדם שלא היד‪ .‬קיים באיש‬
‫עליו‪ .‬הנד‪ .‬האומות נשתבשו ואמרו שד‪.‬יד‪ .‬שמו‬ ‫השתדל להוליד בדומה לקיים מינו וכדי‬
‫אבל באל״ף ואמרו שד‪.‬תורד‪ .‬קראתו כן מפני‬ ‫שיתיבו בני אדם בעולם כי לא תד‪.‬ו בראה‬
‫שאדם וחוה נתאבלו עליו ימים רבים והוא‬ ‫לשבת יצרה רצה הקב״ה שמאותה ביאד‪.‬‬
‫טעות מבואר כי הבל הוא בד‪.‬״א ולא באל״ף‪.‬‬ ‫ראשונה שבא אדם על חוד‪ .‬בגן תד‪.‬ר משני‬
‫וד‪,‬נכון בעיני שקין לקח לו אומגות לעבוד‬ ‫תאומים והדעת נותן שמד‪ .‬שאמרו במדרש‬
‫את האדמר‪ .‬לפי שלא היה ירא אלהים ולא‬ ‫שנולדו עמהם תאומים הוא האמת שאם לא כן‬
‫חשש לקללת ארורד‪ .‬האדמה בעבורך שנאמרה‬ ‫מאין נשאו לד‪,‬ם נשים‪ .‬והנה מצינו תולדות‬
‫לאדם אביו‪ .‬גם שראד‪ .‬שה ‪ .T‬הצומח המדרגד‪.‬‬ ‫קין ואשה היתה לו בהכרה וכתוב בספרי‬
‫הראשונה ממדרגות החיים ואחר שהיה האדם‬ ‫האומות שתאומות קין שהיתה אשתו היתה‬
‫עפר ואל עפר תשוב בחר לנחלה לו עבודת‬ ‫שמד‪ .‬קלמ״אנא ותאומות הבל שד‪.‬יא אשתו‬
‫האדמה להיות נרדף אחר הדברים החמריים‬ ‫היתה שמה בלב״ירא ומדברי יוסיפוו הקדמוניות‬
‫והקנינים המדומים ולכן נקרא קין מלשץ‬ ‫ואולי שהתאומות והבנים האלו נכללו במה‬
‫קנין‪ .‬אמנם הבל להיותו גדול הלב רודף אחר‬ ‫שאמר הכתוב בפרשד‪ .‬זה ספר תולדות אדם‬
‫הכבוד המדומה וד‪.‬שררה נעשד‪ .‬רועה צאן‬ ‫כשספר תולדות אדם שאמר אחרי שת ויולד‬
‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בו־‪-‬אשית‬ ‫קכו‬
‫תצמיח אבל לא נתקלל מרעה הצאן ולכן‬ ‫מנהיג ורודה בב״ח שהוא יותר נכבד מהצומח‬
‫הביא מבכורות צאנו ומחלביהן להגיד על‬ ‫ולכן היה שר וגדול ביניהם ומנהיגם בנאות‬
‫שלמותם וברכתם עם שהיה בהם דברים טובים‬ ‫דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם כרועה‬
‫למאכל מלבד הבשר ר״ל חמאה וחלב וממ‬ ‫הטוב ולזה נקרא הבל כי הכבודות והשררות‬
‫כבש יו יתחמם‪ .‬ומלבד זה היה ענין ההנהגה‬ ‫הבל המה מעשה תעתועים‪ .‬וכמו שהיו שניהם‬
‫והכבוד טוב בעצמו עד שנקרא הקב״ה רועח‬ ‫קין והבל בני חוה ומבטן א׳ בפעם אחת‬
‫ישראל והאבות הקדושים ודוד המלך כלם היי‬ ‫יצאו כן היו מלאכותיהם מפועל השכל המעשי‬
‫עתידין להיות רועי צאן ולא יקרא אחד מהם‬ ‫ומידיעת הטוב והרע אשר התחילה אמם‬
‫עובד אדמה ולה ות הקטטה הזאת ביניהם איש‬ ‫לאכול ממנו‪ .‬והיה קין הבכור שיצא ראשונה‬
‫איש על מלאכתו אמרו ירא ה׳ וישפוט‪ .‬ולכן‬ ‫כמו שהצומח יקדם לחי המרגיש והקנינים‬
‫הביא כל אחד מהם מנחה לה׳ מפרי אומנתו‬ ‫יקדמו בזמן אל הכבוד לפי שבאמצעותם יהיה‬
‫כדי שיודע השם את אשר לו ואת הקדוש יקריב‬ ‫האדם נכבד והנה התורה האלהית נתנה טעם‬
‫אליו בשלחו אש מן השמים על המנחה היותר‬ ‫אמתי לקריאת שמותיהם במה שאמרה ויה־‬
‫נרצית אליו או בתתו ברכה מופלגת בדבר‬ ‫הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה ופי׳‬
‫הנרצה כמו שכתב הרלב״ג‪ .‬הנה התבאר מזה‬ ‫הכתוב יהיה כן ויהי שמו של הילד השני הבל‬
‫טעם המנחה הזאת והותרה השאלה הד‪ .‬וזכר‬ ‫בעבור שהיה רועה צאן מתעסקבהנהגה‬
‫הכתוב ששעה הקב״ה אל הבל ואל קין ואל‬ ‫והשררה שכלו הבל ורעות רוח וקין היה‬
‫מנחתו לא שעה והיה זה אם שירד אש מלפני‬ ‫זה שמו לא מפני שאמרה אמו קניתי איש‬
‫ה■ ותאכל את המנחה כמו שה ה בקרבן נח‬ ‫את ה׳ אלא לפי שהיה עובד אדמה ומרבה‬
‫ובשמיני למלואים ובחנוכת המזבח שעשה‬ ‫בקנינים וימשך מזה שהשמות האלה התורה‬
‫שלמה שהוא האות העצמי המורה על הרצון‬ ‫קראתם לפי עניני אומנותיהם ושבא בכתוב‬
‫הא‪,‬הי או ששעה הקב״ה אל הבל שנתן‬ ‫טעם שם הבל כמו שבא טעם שם קין והותרה‬
‫ברכה בפרי הבטן ואל קין ואל מנחתו לא‬ ‫בזה השאלה הב׳ שלא אמרה קניתי איש את‬
‫שעה שלא נתנו השמים טלם והארץ לא נתנה‬ ‫ה׳ לתת טעם לשם קין כי אם לבאר כבודה‬
‫יבולה ולא היה זה להיות מנחת הבל טובה‬ ‫קין והבל‬ ‫ומעלתה שיצא ממנה איש ושמות‬
‫ממנחת קין אלא שראה יתברך שהיתה כוונתי‬ ‫נזכרו באמרו ויהי הבל רועה צאן והותרה‬
‫של הבל לרדוף אחר המעלה וההשכל יען‬ ‫ג״ב השאלה הג׳ שהוא מדוע בחר הבל במרעה‬
‫ההנהגה והכבוד הוא מצרן וסמוך לשכל‬ ‫צאן בהיות אכילת הבשר בלתי מותרת להם‬
‫גם שהכבוד מונע את האדם מכל מדה פחותה‬ ‫שהנה היה זה להיות התעסקותו בחי המרגיש‬
‫ולכן היה הבל נכבד מטבעו שר ושופט על‬ ‫שהיא מדרגה נכבדת מהצומחת גם שהיה הבל‬
‫מלאכתו ומנהיג אותו‪ .‬אבל ק ן היה עובד‬ ‫מתפרנה בחמאה וחלב מהגבינה מהצאן מהצמר‬
‫אדמה טבעו נוטה אל החמרי אשר קלל השם‬ ‫מהעור למלבושו להיות נכבד מכל בית אביו‪.‬‬
‫מבקש המלאכות ודברים מקריים כאלו נעשה‬ ‫והנה הביא קין ג״כ מנחה לה׳ לא להודות לו‬
‫נ‪.‬צמו עבד לאדמה ולקנינ ם ד‪,‬בהמיים ולא‬ ‫על הצלחתם באומנותם אלא לפי שנתחדשה‬
‫מושל עליהם‪ .‬גם שהקנינים מבלי הכבוד הם‬ ‫ביניהם קטטר‪ ,‬שהיה קין אומר שמלאכתו‬
‫כבת כל פחיתות כי המבקש ההון ולא יחוש‬ ‫ואומנותו היתה יותר טובה ונרצית לפניו‬
‫אל הכבוד יבא לידי גנבה והגזל ושאר המדות‬ ‫יתברר'להיותו עובד אדמה נותן לחם לכל בשר‬
‫הפחותות הגד‪ ,‬א״כ היתה מעלת )קין( ]הבל[ על‬ ‫שכל זולתו יצטרך אליו והוא לא יצטרך‬
‫והבל( ]קין[ מבוארת אם מפאת נושא מלאכותיד‪,‬ם‬ ‫אליהם והיא מעלה גדולה‪ .‬גם שה‪-‬ו בעבודתו‬
‫ואם בהתעסק קין בדברים המלאכותיים שכל היום‬ ‫מינים רבים מהפירות וירק עשב שהוא ערבות‬
‫יחרוש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתי‬ ‫רב ומלבד זה היה ג״כ מפרי האדמה מוציא‬
‫והבל היה מנהיג הדברים כפי השבע מבלי‬ ‫הפשתן שבו יכסה האדם ערומיו ולרמיז לזה‬
‫מלאכה מעשית‪ .‬קין היה נבהל להון מבלי הבטה‬ ‫אז״ל שזרע פשתן הקריב‪ ,‬גם שהיו הקנינים‬
‫אל הכבוד והבל בורח מכל פחיתות ומבקש‬ ‫דברים הכרחיים לח־ות האדם והחיות הכרחי‬
‫כל מעלה ולכן וישע ה׳ אל חבל שפנה והשג ח‬ ‫להשגת שלמותו ולא היתה כן מלאכת הבל‬
‫בתכונתו הנכבדת שהיה בן חורים מעולה בכל‬ ‫כי היא כלה בדברים מדומים את כל א‪-‬״ר‪.‬‬
‫דרכיו ואל מנחתו שהיתה מהחי המרגיש‬ ‫ישא רוח‪ .‬והבל היה אומר להפך זה שאומנותו‬
‫נולד כפי טבעו מבלי מלאכר‪ .‬כלל‪ .‬ואין קין‬ ‫יותר נכבדת מאומנות קין אם מפאת הנושא‬
‫כפי רוע תכונתו ואל מנחתו שהיא עבודה‬ ‫שהוא החי המרגיש ומלאכת קין היה צומח‪.‬‬
‫מלאכיתיית לא שעה והותרה בזה השאלה הה׳‪.‬‬ ‫כ״ש שהאדמה נתקללה בעבור אדם וקיץ ודרדר‬
‫קכז‬ ‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫מי יירשנה ומי מהם ישאר במקום אביו‬ ‫וספר הכתוב שחרה לקין ונפלו פגיו ר״ל‬
‫לסגולה להדבק בעגין האלהי ויהיה זולתו‬ ‫שחרה לו על היות אומנות אחיו הקטן טובה‬
‫הקליפה וגם זה מסכים בצד מה למה שביארתי‪.‬‬ ‫מאומנתו כאלו היה שר ושופט ומושל לפני השם‬
‫וכתב יוסיפון שהיה הבל בן מאה שנה כשנהרג‬ ‫וקין כעבד נרצע לפניו ונפלו פניו מאשר‬
‫זהו פי׳ הפסוקים האלה לרעתו‪ .‬ורבינו גסים‬ ‫פרסם הקב״ה רוע תכונתו כאלו הוא חמור‬
‫כתב שקין להיותו סכל מאד בדרכי השם‬ ‫‪x‬רם לעבוד ולמשא והבל חשבו כמלך בגדוד‪.‬‬
‫כמו שהורה עליו מה שהשיבו לא ידעתי‬ ‫זהקב״ה הוכיחו עליו באמרו למה חרה לד ולמה‬
‫השומר אחי אנכי חשב מצד סכלותו שמה‬ ‫נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת כלומר למה‬
‫שלא שעה אל מנחתו לא היה מצד עונו וחסרונו‬ ‫הרה לך על משפטי ולמה נפלו פניך כמתבייש‬
‫אבל היה בסבת הבל כי הגה ארכו הימים‬ ‫ומתקנא באחיך כי הנה הרשות והיכולת בידיו‬
‫בל א׳ באומנתו ולא נתעורר הבל להקריב‬ ‫להתגדל עליו במעלה ושלמות אם תטיב את‬
‫קרבן כי אם אחר שראה את קין מביא מנחתו‬ ‫לבבך בהשלמת נפשך ולא תהיה כל היום‬
‫שאז נתעורר גם הוא להביאה ושעשה זה‬ ‫עובד אדמה והוא אמרו הלא אם תיטיב שאת‬
‫להבאישו בעיני השם ולהתנשא עליו עם היותו‬ ‫גאלו אמר אם תעשה הטוב והישר בעיני‬
‫קטון ממנו ושלכן הביא ממבחר צאנו ומחלב הם‬ ‫ה׳ אלהיד יהיה לד יתר שאת ויתר עוז על‬
‫ילבעבור לא תהיה מנחת קין נערבת כשתוקש‬ ‫הבל אחיך ובזה הודיעו שגם הבל לא היה‬
‫אל מנחתו‪.‬ולזה נאמר ויהי מקץ ימים ויבא‬ ‫שלם כראוי כי לא היה גמשך לחיים השכליים‬
‫קין מפרי שפירושו שנה כדברי הראב״ע‪.‬‬ ‫העיוניים אלא לחיים המדיניים המפורסמים ואם‬
‫והודיע בזה שלסוף שנה חמימה אחר התעסק‬ ‫לא תיטיב תהיה מדרגתד שפלה לא בלבד‬
‫קין בעבודת האדמה הביא מפרי האדמה‬ ‫אצל הבל אחיד ובערכו כי גם שלא יהיה‬
‫מגהה‪ .‬לחשם‪ .‬ולא נתעורר כל השגה הה־א‬ ‫בעולם אדם אחר זולתיד יהיה לפתחד החטאת‬
‫הבל להביא מנחתו אלא כשראה שהובאה מנחת‬ ‫רובץ והוא החסרון והדופי שידבק בד שהוא‬
‫קין וכאשר ‪T‬ע כמותה ואיכותה הביא גם‬ ‫מפעל היצר הרע אשר הוא בקרב האדם ועליו‬
‫הוא מנחתו גדולה וטובה ממנה כדי להקטינה‬ ‫אמר ואליד תשוקתו ואתה תמשול בו כי‬
‫ולהפחית מדרגתה לפני השם‪ .‬ויורה על זה‬ ‫החומר יסית את האדם לחטא אבל הוא כפי‬
‫גם כן אמרו והבל הביא גם הוא מבכורות‬ ‫שכלו יוכל למשול עליו אם ירצה‪ .‬הגה התבאר‬
‫צאנו כלומר שנתעורר על מה שעשה קין‬ ‫שתוכחת השם לקין היה כדי שיטיב דרכיו‬
‫ולזה ויחר לקין מאד כי חרה אפו על אחיו‬ ‫וישלים נפשו והותרה בזה השאלה הר‪ .‬והרלב״ג‬
‫בחשבו שכבר היתד‪ .‬מנחתו מקובלת ורצו ה אם‬ ‫פי׳ נמשו לשטתו הלא אם תטיב‪ .‬שאת שישאו‬
‫לא ‪ ,‬שבאה מנחת הבל היותר חשובה סמוכה‬ ‫הצמחים פרים והארץ תתן יבולה ופי׳ הלאב״ע‬
‫אלץ־‪ -‬ולכן הוכיחו השם למה חרה לד ר״ל‬ ‫ואליו תשוקתו למה חרה לד שקבלתי מנחת‬
‫בחשבד שהבל הוא הגורם ולמה נפלו » ‪T‬‬ ‫הבל והוא אחיד סר למשמעתיו ואליד תשוקתו‬
‫ע״צ הקנאה שאין הענין כאשר דמית שהנה‬ ‫ואתה אם תרצה אהבתו תמשול בו כמו שימשול‬
‫אם תיטיב מצד עצמד תשא פניד ולא חבוש‬ ‫האח הגדול באחיו הקטן ממנו‪ .‬והנה התעורר‬
‫אז תתנשא במעלה ולא יוכל אחר לפגום‬ ‫קין להרוג להבל לפי שבעבור שהיה קטן‬
‫מעשיך כמו שחשבת על הבל‪ .‬אבל אם לא‬ ‫ממנו היה ראוי שיהיה נכנע אליו לא ימשול‬
‫תיטיב שלא תהיה פעולתד טובה מצד עצמה‬ ‫בו וכאשר ראה שבחר לו אומנות שררה‬
‫לפתח חטאת רובץ ר״ל חסרונד לא יפרד ממר‬ ‫יהנהגה בלבו אמר המלוד תמלוד עלי אם‬
‫ואינו צריד לאחר שיפרסם חסרונד כי יצרו‬ ‫משול תמשול בי גם שחשב שיהיה ישוב‬
‫ישחיתד ועל היצר שהוא פועל החטאת אמר‬ ‫העולם ג״כ ממנו והוא ימשול בו וזרעו בזרעו‬
‫ואליך תשוקתו ואתה תמשול' בו‪ .‬וד‪.‬כוונה כלה‬ ‫תמיד וכדי להסיר עלו מעל צואריו גם כדי‬
‫שלא היה הבל ומנחתו סבה לשלא קובלה‬ ‫שישאר זרעו יורש כל הארץ ולא אדם‬
‫מנחתו של קין אלא שהיא בעצמה לא היחה‬ ‫מזרע הבל הרגו‪ .‬והנה חשב קין אם כל דברי‬
‫ראויד‪ .‬ולא הגונה להתקבל‪ .‬ועם שהודיעו הש״י‬ ‫השם שאמר לו שכל הימים אשר הבל חי‬
‫כל זה הנה לא שככה חמתו של קין והוא‬ ‫על האדמה יתגבר עליו וימשול בו כי ה׳‬
‫אמרו ויאמר קין אל הבל אחיו מהי בהיותם‬ ‫הדפו בששעה אל מנחת הבל‪ .‬ושכאשר יהרגהו‬
‫בשדה וד‪.‬אמירה הוא שהמשיכו בדברים‬ ‫ישא ר קין לבדו מושל בכל הארץ ואז ישא‬
‫להרחיקו מפני אביו או שאמר לכה נצא‬ ‫השם פניו אליו בהכרח כיון שאיש אחר אץ‬
‫השדה‪ .‬וגם נכון הוא שאמר לו כל מה‬ ‫בארץ לעבוד עבודתו‪ .‬והחבר אמר למלד הכוזר‬
‫שהוכיחו השם כדי שיחשוב הבל שסרה כבר‬ ‫שעל א ת ישראל נפלה הקטטה בין קין והבל‬
‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קכח‬
‫לא תוסף תת כחה לך זכר מד‪ .‬שימשך לו מזה‬ ‫עברתו ממנו וכן היה כי לא נשמר וכאשר‬
‫והוא שנע ונד יהיר‪ .‬בארץ לפי שינוד וינוע‬ ‫מצאו בשדה יחידי מבלי אביו הרגו זהו דרך‬
‫ממקום למקום לבקש למצא ארץ טובה לצמות‬ ‫הרב הזה בפי׳ הפסוקים האלה והוא יפה‬
‫צמח ולא ימצא כי האדם מפני הרעב נודד‬ ‫אף נעים והותרה בכל א׳ מהדרכים האלה‬
‫הוא ללחם איה הנה א״כ היתד‪ .‬סוף קללת‬ ‫השאלה הז׳‪:‬‬
‫קין שאחרי שהאדמד‪ .‬עזרתו בשנותו החי אל‬ ‫)ם( ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך‪ .‬עד וידע‬
‫דומם בלתי מרגיש שתעזרהו עוד לשנות את‬ ‫קין את אשתו‪ .‬ספר הכתוב שהוכיח‬
‫הצמח לדומם‪ .‬ואמנם מאמר קין גדול עוני‬ ‫הקב׳׳ה את קין והענישו על דמי הבל אחיו‬
‫מנשוא כתב רש״י מדברי אגדד‪ .‬שגדול כ״כ‬ ‫ששפך וכדי ללכדו בדברו ויהיה פי כסיל‬
‫עוני אשר חטאתי שלא תוכל שאתו למחול‬ ‫מחיתה לו שאלו ראשונה אי הבל אחיך כאלו‬
‫אותו‪ .‬וכפי דרכו יהיה מ׳׳ם מנשוא מ״ם היתרון‬ ‫יתברך לא היה יודע הדבר כלו והוא בסכלותו‬
‫ויאמר האם יותר גדול עוני ממה שהוא כת‬ ‫השיב לא ידעתי השומר אחי אנכי‪ .‬ובב״ר‬
‫הנשוא והכפרד‪ .‬שלך )במדבר י׳׳ד י״ז( יגדל‬ ‫שלש חטאות חטא קין באותו יום‪ .‬אחד שלא‬
‫נא כח ה׳ בסליחד‪ .‬כי גדול הוא מכחי בחטא‬ ‫האמין דברי השם שאמר לו בהוכיחו אותו‪.‬‬
‫וד‪.‬ראב״ע פירש עוני מלשון עונש כמו )בראשית‬ ‫ושני שהרג את הבל אחיו‪ .‬ושלישית שהעיז‬
‫ט״ו ט״ו( כי לא שלם עון האמרי‪ .‬אם יקרד‬ ‫והכחיש לומר לא ידעתי השומר אחי אנכי‪.‬‬
‫עון‪ .‬ויגדל עון בת עמי וזולתם‪ .‬ונראה לי‬ ‫חכר הכתוב שעל זה השיבו יתברך מה עשית‬
‫שאין הדבר כן‪ .‬שלא ימצא בכתוב שום עון‬ ‫קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כלומר‬
‫נאמר על העונש וד‪.‬ראיות שהביא הלא הס‬ ‫ומה קול הצעקה הזאת באזני שדמי אח ‪T‬‬
‫יורוך ויאמרו לך כשיפורשו כפי הראוי שלא‬ ‫אשר הרגת צועקים אלי מן האדמה אשר‬
‫נאמר בהם עון על העונש כי אם על החטא‪.‬‬ ‫קברתו שמה ודייקו רז״ל באמרו דמי אחיך‬
‫ולכן היותר ראוי הוא שיפורש גדול עוני‬ ‫בלשץ רבים ודרשו דמו ודם זרעיותיו ר״ל‬
‫מנשוא כפי׳ הרמב״ן שהתודה קין ודוי אמת‬ ‫שהיה העולם ראוי להתיישב משניהם כי אדם‬
‫והודה על גודל חטאו אשר חטא באמרו גדול‬ ‫כבר הסכים שלא להוליד עוד כמו שיתבאר‬
‫ועצום עוני אשר עשיתי בהריגת הבל אחי‬ ‫ולכן אמר השם לקין שלא שפך דם איש‬
‫מנשוא ומלסלוח לי צדיק אתה ה׳ וישר משפטיך‬ ‫אחד בלבד אבל כמעט חצי ישוב העולם הרג‬
‫ושאמרו הן גרשת אותי היום וגר אינו‬ ‫ואבד ורש״י פי׳ שעשה קין פצעים הרבה‬
‫כמתרעם על גודל הגורר‪ .‬והעונש אבל ענינו‬ ‫להבל אחיו שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה‬
‫שהיה ראוי לעונש המות שלא ‪,‬נגזרה עליו‬ ‫ושלכן אמר קול דמי אחיך בלשון רבים על‬
‫כאלו אמר ה׳ אלר‪.‬ים_הן גרשת אותי מער* פנ*‬ ‫דדם שהיה יוצא מכל מכה ומכה והנה הענישו‬
‫האדמה ורצה בזר‪ .‬למקום מושב אביו שהיא‬ ‫השם באמרו ארור אתה ופרש״י יותר מן האדמה‬
‫האדמה הנכבדת שממנה נברא גופו ולהיות‬ ‫שכבר נתקללה על עון אדם‪ .‬ויותר נכון מה‬
‫אותו מקום מיוחד בדבקות ההשגחד‪ .‬כי הוא‬ ‫שפירשו בו הראב״ע והרמב״ן שקללו שיבא לו‬
‫היד‪ .‬מקום מזבח השם כמו שהתבאר למעלה‬ ‫תמיד חסרון מן האדמה אשר בחר בה כי לא‬
‫ולכן אמר ומפניך אסתר והוא עונש שני שלא‬ ‫תתן תבואתה ופירותיה כראוי מעצמה ואף‬
‫יהיה מושגה מהשגחתי הפרטית כמו שהיה‬ ‫שיעבוד אותה לעוזרה לא תצליח ולא תוסיף‬
‫עד כד‪ .‬אבל יהיה בד‪.‬סתר פנים‪ .‬והרמב״ן כתב‬ ‫תת כחר‪ .‬לו כאשר היתד‪ .‬נותנת עד עתה‪.‬‬
‫ומפניך אסתר שלא אוכל לעמוד לפניך להתפלל‬ ‫ואמר אשר פצתד‪ .‬את פיד‪ .‬לקחת את דמי‬
‫ולא להקריב קרבן ומנהר‪ .‬כי בושתי וגס‬ ‫אחיך להגיד שהוא שפך את דמו וכסהו בעפר‬
‫נכלמתי בי נשאתי חרפת נעורי‪ .‬ועוד זכר‬ ‫ולכן היתד‪ .‬הגזרד‪ .‬שנתקללד‪ ,‬האדמה באופן‬
‫עונש שלישי שהוא נגזר עליו באמרו והייתי‬ ‫שתגלה את דמיה ולא תכסה עוד את הרוגיה‬
‫נע ונד כלומר ואין רעה גדולה מזאת ולכן‬ ‫כי כיון שנסמן הבל ד‪.‬נד‪.‬רג בעפר הארץ‬
‫בדרך תפלה אמר והיד‪ .‬מוצאי יהרגני כלומר‬ ‫היתר‪ .‬מהגזרד‪ .‬שכל מה שיממן בארץ מהזריעה‬
‫יהי רצון מלפניך שהמוצא אותי יהרגני ותד‪.‬י‬ ‫והנטיעה יד‪.‬יה בקללה כי הדם יחניף את הארץ‬
‫זאת נחמתי וכפרת עוני כי מלבד זה איני‬ ‫וחפירת הארץ היא מארה בפירותיה וכמ״ש‬
‫נענש כראוי‪ .‬והמפרשים אמרו שהיד‪ .‬מתרעת‬ ‫הרמב״ן‪ .‬וטעם אמרו נע ונד תהיה בארץ וכתב‬
‫שבהיותו נע ונד בארץ יה ‪ .T‬כמטרה לחץ כל‬ ‫הרמב״ן שהענישו בזה לפי שעונש הרוצחים‬
‫מוצאו יהרגהו ונמצא נענש ביותר ממה שנגזר‬ ‫הוא הגלות‪ .‬ואינו נכון כי הוא עונש ההורג‬
‫עליו מהגדוד‪ .‬ולכן היתר‪ .‬תשוכת השם לכן‬ ‫בשגגה ולא במזיד כקין‪ .‬ויותר נכון לפרש‬
‫כל הורג קין שבעתים יוקם ושהם שני מאמרים‬ ‫ארור אתד‪ .‬מן האדמד‪ .‬כי תעבוד את האדמה‬
‫קבס‬ ‫בראשית ד‬ ‫אנרבנאל‬ ‫בראשית‬
‫לכוזר שד‪.‬יתד‪ .‬קללת נע ונד תר‪,‬יד‪ .‬בארץ‬ ‫ד‪,‬א׳ כל הורג קין והוא מקרא קצר כאלו‬
‫שיד‪.‬יד‪ .‬מגורש מ ח א ת ה^־ושה כ• בד‪ .‬ישב‬ ‫אמר יהיה ענשו כך וכך שלא פירש ולא‬
‫אדם בצאתו מגן עדן‪ .‬ועליד‪ .‬נאמר ויצא קין‬ ‫פרשו הכתוב‪ .‬והמאמר הב׳ הוא אמרו שבעתים‬
‫מלפני ה׳ שהיה בורח מארץ ישראל ד‪.‬קדושה‬ ‫יוקם רצה לומר אין רצוני שימות קין עתה‬
‫ששם הנבואד‪ .‬וכן התבארד‪ .‬התשובה לשאלד‪.‬‬ ‫בענשו אבל שתהיה מיתתו נתלית עד שמונה‬
‫ד‪,‬ט׳ אם לדעת פי שפ רש שבעתים יוקם נאמר‬ ‫דורות כאלו אמר לשבעה דורות יוקם הדם‬
‫על שופך דם קין כדי שלא יד‪.‬רג ויחיה ויקבל‬ ‫הזה מקין‪ .‬או שיהיה כל הורג קין על דרד‬
‫ענשו בעולם הזה‪ .‬או שלד‪.‬יותו גע ונד בארץ‬ ‫קריאה כאומר כל הורג שמעו גזרתי ודברי‬
‫במצות המלך ה׳ צבאות היה ראוי שלא תגע‬ ‫והוא שקין לשבעתים דורות יוקם ממנו ולא‬
‫בו יד כי מי ישלח ‪T‬ו בנשמר ובטוח מאתו‬ ‫בחייו‪ .‬וזהו כלו ע״ד חז״ל ונכון הוא כפו‬
‫יתברך כ״ש לדעת האומר שראה קין את המבול‬ ‫שיעיד עליו מאמר למך לנשיו כאשר יתבאר‬
‫ונמחה בו הוא וכל זרעו יחד שהיה ראוי מפני‬ ‫וכן כתב הראב״ע‪ .‬קין שבעתים יוקם שתלקה‬
‫זה שישמרד‪.‬ו השם עד בא חליפתו וענשו‬ ‫נקמתי ממנו לשבעה דורות והיה זה מסגי‬
‫כענין )תד‪.‬לים צ״ב( בפרוח רשעים כמו עשב‬ ‫ישובו של עולם כדי שיתעסק בפריר‪ .‬ורביד•‬
‫רציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד‪ .‬ואמנם‬ ‫ויתחיל הישוב בעולם וד‪.‬מלאכות ביו בני‬
‫לדעת פי שפי׳ כל הורג קין שבעתים יוקם עד‬ ‫אדם‪ .‬ורבינו נסים פירש לכן שגזרתי עליו‬
‫ז׳ דורות תלקה הנקמה בקין בידי למך נתקיימד‪.‬‬ ‫להיות נע ונד בארץ ואי איפשר לד לשמור‬
‫הגזוד‪ .‬לפי שהשבעה הם מאדם צא ומנה אדס‬ ‫עצמך לכן מפגי זד‪ .‬כל הורג קין שבעתים‬
‫קין חנוך עירד פחדאל מתושאל לסך שהוא‬ ‫יוקם דמו מד‪.‬הורג איש אחר‪ .‬כי מה שבטבעו‬
‫הדור השביעי ואף שלא תרצד‪ .‬למנות הדודות‬ ‫לעמוד בחוץ מבלי שמירה בוטח בגזרת מלד‬
‫ני אם מקין היתד‪ .‬נקמתו בזה לפי שכבר‬ ‫מי ששלח בו יד יוקם נקמר‪ .‬רבה לפי ששלח‬
‫נולדו בני למך כשנד‪.‬רג קין וד‪,‬ם היו הדור‬ ‫ידו בשלומיו חלל בריתו אבל כפי מד‪.‬‬
‫הז׳ וכן לדעת הראב״ע שכתב שהיתד‪ .‬נקמת‬ ‫שפרשתי שהיד‪ .‬קין מהכד‪ .‬וכוסף למות והיד‪.‬‬
‫קין כשנמחה כל זרעו במי המבול היו שבעה‬ ‫אומר מי יתן כל מוצאי יהרגני‪ .‬אמר השם‬
‫הדורות מחנוך ונשלפו בזמן המבול לפי שבני‬ ‫כל הורג קין שבעתים יוקם כלומר כיון שקין‬
‫למך אולי שלא הולידו בנים ולכן לא נתפרשו‬ ‫אותר‪ .‬נפשו למות לכן אני גחר שלא ימות‬
‫בתורה וכבר הסכים על זה הרמב׳׳ן וד‪.‬ותרה‬ ‫עתד‪ .‬אבל שיחיה לקבל ענשו ומפני זה כל‬
‫השאלד‪ .‬הס׳‪:‬‬ ‫הורג קין להיותו סותר ומנגד לכוונר‪ .‬האלהית‬
‫)יז< וידע קין את אשתו וגו׳‪ .‬עד וידע אדם‬ ‫שבעתים יוקם דם קין ממנו ולכן שם לו‬
‫עוד את אשתו‪ .‬ספר הכתוב שקין אחרי‬ ‫אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו‪ .‬וד‪.‬אות‬
‫שראה שנשאר יח ‪T‬י וערירי׳ בארץ במות‬ ‫הוא שנתן פחדו ומוראו על כל הב״ח שלא‬
‫הבל אחיו כ״ש בהיותו מגורש ממקום מושב‬ ‫יגעו אליו לא יזיקוד״ו‪ .‬ובב״ר באו דעות‬
‫אדם אביו השתדל לד‪.‬ול ‪ T‬בנים להתחבר עמהם‬ ‫הרבה על האות הזה לפי שלא נתפרשד‪ .‬בתורה‬
‫והוליד חנוך ויהי בונה עיר וד‪,‬כוגה על קח‬ ‫ור‪.‬תישב מד‪.‬ם הוא שהכלב שר‪.‬יר‪ .‬שומר צאנו‬
‫)בראשית ד׳ י׳׳ז( כי עזב מלאכת האדמה ספני‬ ‫של הבל שפו הקב׳׳ה לשמור גופו של קין‪.‬‬
‫קללתה ולקח לו מלאכת הבנין‪ .‬והגה לא אמר‬ ‫וחכמי האומות כתבו שר‪.‬יה האות רעש האיברים‬
‫הכתוב ויבן עיר אלא ויד‪.‬י בונה עיר מלמד‬ ‫שהפיל הקב״ה בגופו של קין שד‪.‬וא חולי‬
‫שהיה בונד‪ .‬משם בנודו למקום אחר וחוזר‬ ‫יראים‬ ‫בעצבי התנוער‪ .‬ומפניוהיו הב״ח‬
‫ובוגד‪ .‬בעיר הה־א ובעבור שלא יחלוק על‬ ‫ונדחקים ממנו ואת ספק שהיתה הקללה הזאת‬
‫הכוונה האלהית קרא שם העיר בשם בנו חנוו‬ ‫לקין קללה גדולה מקללת אביו לפי שעם‬
‫כאלו הוא היד‪ .‬הבונה ורדושב בעיר לא קין‬ ‫היות שבשניהם נתקללה האדמה הנד‪ .‬לאדם‬
‫כי נע ונד היה בארץ‪ .‬וכתב יוסיפון ששם‬ ‫לא נאמר נע ונד תד‪.‬יר‪ .‬בארץ כמו שנאמר‬
‫העיר חנוכיא ואחה רואד‪ .‬מתוכן הספור שקצר‬ ‫לקין כי אדם ישב באדמד‪ ,‬שנברא בר‪ .‬כלו‬
‫הספור בחמשת הדורות שנולדו לקין כי לפי‬ ‫שאנן ושקט ולא הורק מכלי אל כלי אבל‬
‫שה ‪ .T‬אחריתן להכרית לא היה ראוי להאריך‬ ‫קין ספר הכתוב בו שיצא מלפני ה׳ מרוחק‬
‫בספורים גם כי אותן התולדות לא נכתבו‬ ‫ומשולל פד‪.‬שגחתו וישב בארץ נוד ר״ל שררה‬
‫אלא לזכור לידת למך שהרג את קין וגם‬ ‫תמיד נודד‪ .‬ובספר הרומיים כחוב שד‪.‬לד קח‬
‫לד‪.‬ג ‪ T‬שמבני למך היו המתחילים במלאכות‬ ‫בארץ הודו ואולי שלכך נקרא הודו מלשון‬
‫שיזכור‪ .‬וכבר אמח בב״ר שעירד ופחדאל‬ ‫גדוד וד״ותרה במה שביארתי השאלה הה׳‬
‫ומתושאל ולמד כולם שמות של ההשחתה‬ ‫ממאמר קין גדול עוני מנשוא וד‪.‬חבר אמר‬
‫בראשית ד‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קל‬
‫להיותה שרת בשירים‪ .‬ובב״ר )פרשה כ״ג(‬ ‫העתידה לבוא עליהם במי המבול וזכר הכתוב‬
‫אמרו שנעמה זאת היתה אשת נח ושנקראת‬ ‫שלמך לקח לו שתי נשים להודיע שלהוט‬
‫כן מפני שהיו מעשיה נאים ונעימים‪ .‬ומן‬ ‫היה אחר בולמוס של עריות כי כלם אכלו‬
‫הנראה שאינה האשה שהוליד ממנה נח בניו‬ ‫מעץ הדעת טוב ורע אכול ושבוע והותר ולכן‬
‫שאם היה כן היה משתלשל העולם מזרע קין‬ ‫לא נסתפק למך באשה אחת כמו שנסתפק אדם‬
‫מצדה אלא שהיתה אשה אחרת שנשאה נת‬ ‫יהבל וקין אבל לקח לו שתי נשים והיה משפם‬
‫בראשונה ומתה קודם המבול מבלי בנים‪.‬‬ ‫אלהי שנלקה על ידיהם כמו שיזכור‪ .‬ובב״ר‬
‫ומפני שהיתה צדקת הזכירה כאן הכתוב‪ .‬והנה‬ ‫אמרו שהיתה אחת מהם לתשמיש ואחת לפריה‬
‫הוזכרו שלשה הבנים האלה בשמותיהם מלשון‬ ‫ורביה אבל הכתוב יגיד הנה ששתיהן הולידו‬
‫בליה יבל ויובל ותובל לרמוז שכלם יבואר‬ ‫בנים והתבונן כי אחת קראה את שמות בניה‬
‫לבלוי והשחתה במבול‪ .‬ואמנם מאמר למך‬ ‫מלשון הבל כוונה שיהיו דומים אליו בכבודו‬
‫לנשיו עדה וצלה שמענה קולי בא ענינו בכתוב‬ ‫ואומנותו והאחרת קראה את שמו מלשת קין‬
‫הזה סתום מאד וא״א לפרשו יפה אלא כמו‬ ‫כאלו כוונה שיהיה בעל מלאכת האדמה כקין‪.‬‬
‫שפירשו רז״ל‪ .‬ומצאתי ספורו גם כן בספרי‬ ‫כי עדה ילדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל‬
‫הרומים כי הם לקחו הדברים האלה מדברי‬ ‫ומקנה ר״ל שעם היות שהבל היה ראשונה‬
‫יוסיפון שכתב בספר הקדמונים‪ .‬והוא שלמד‬ ‫רועה צאן הנה יבל לקח אומנותו וגם הוסיף‬
‫היה סומא והיה יוצא השדה לצוד ציד אם‬ ‫במלאכתו במה שהתחיל לעשות אהל לשלמות‬
‫להתענג כמנהג השרים ואם לצורך העורות‬ ‫מלאכת המקנה‪ .‬ומפני שהשתתף עם זה הבל‬
‫ללבוש ונער קטון נוהג בו ומוליכו בשדה‬ ‫באומנות מרעה הצאן לכן נקרא שמו יבל‬
‫וכשראה הנער מרחוק את קין שהיה מתחבא‬ ‫מלשץ הבל‪ .‬וכתב יוסף בן גורית בספר‬
‫בתוך עצי השדה נדמה לו ברוב שערותיו שהיה‬ ‫הקדמונים שהיה יבל מבדיל את הרחלים מן‬
‫חיה ואמר ללמך בראותו אותו למשוך בקשת‬ ‫העזים והגדיים מן הטלאים והיה עושה עדר‬
‫כנגד אותו צד באשר הוא שם ולמך משך‬ ‫מכל צבע הלבנים עדר לבדו‪ .‬והשחורים עדר‬
‫בקשת והכהו וכאשר קין במכתו נשא קולו‬ ‫לבדו ושלזה אמר אבי כל יושב אהל ומקנה‪.‬‬
‫הלך שם למך והנער לראות מהו ומצאו שהיה‬ ‫ואמנם אחיו נקרא שמו יובל הוא היה אבי כל‬
‫קין זקנו וחרה אפו של למך על הרגו אותו‬ ‫תופש כנור ועוגב ומלאכה הזאת יעשו אותה‬
‫והכה בקשת אשר בידו על ראש הנער בעבור‬ ‫מאד הרועים להתענג בה וגם זה היה מכלל‬
‫שהטעו לומר שהיה חיה משונה וכאשר הכה‬ ‫אומנות הבל הרודף אחר הכבוד והשררה‬
‫את הנער הרגו ג״כ והיו נשיו פורשות ממנו‬ ‫להתענג במיני הנגונים ולזה נקרא גם זה יובל‬
‫באמרם שהיה רוצח שהרג שתי נפשות יחד‬ ‫משתוף שם הבל כי הנגונים אשר המציא היו‬
‫את זקנו קין ואת הנער המוליכו בדרך‪ .‬והוא‬ ‫לענין המרעה והכבוד‪ .‬אמנם צלה ילדה את‬
‫היה מפייסן בדברים באמרו שמען קולי האזינה‬ ‫תובל קין שהיח לוטש וחורש ר״ל שהיה‬
‫אמרתי ואל תמרדו בי כיון שאתם נשי ואני‬ ‫מחדד ‪ b‬נחשת וברזל כי הוא הנאמר בלשון‬
‫בעליכן כי אם איש הרגתי שהוא קין הוא‬ ‫לוטש והוא היה ג״כ חורש ר״ל פיעל אותם‬
‫לפצעי כלומר אנכי אקבל ענשי ולא אתם ואם‬ ‫!מוציא מן הארץ הברזל והנחשת כי מפני‬
‫ילד הרגתי הנה הוא לחבורתי ולרעתי ולא‬ ‫גבורתו והיותו איש מלחמה בטבעו המציא‬
‫לרעתכם ואם כן מה תריבון עמדי להרגני‬ ‫כלי הזין ללוחמים‪ .‬והנה נקרא תובל קין לפי‬
‫בריבכם די לי בצערי כי שבעתיים יוקם קין‬ ‫שקין היה רוצח וזה היה עושה כלי למעשהו‬
‫כלומר שידעתי שעתיד הקב״ה לקחת נקמתו‬ ‫חרב וחנית לשפוך דם ולכן נתיחס אל קין‬
‫מקין לשבעה דורות שנשלמו בי‪ .‬או שינקם‬ ‫הרוצח‪ .‬וכתב יוסיפון במקום הנזכר שממהלומות‬
‫ממני נקמה רבה שבעתים על שהרגתי את‬ ‫תובל ?מ בפטיש על הברזל והנחשת למד יובל‬
‫קין‪ .‬אבל תדעו לכם כי כאשר ינקם השם ממני‬ ‫אחיו מלאכת הנגון והיה אבי כל תופש כנור‬
‫על העון הזה לא יעניש אותי לבדי כי כל‬ ‫ועוגב שמתנועות מהלומות הברזל למד תנועות‬
‫העולם כולו ישחת עמי רומז למי המבול‬ ‫הנגונים‪ .‬ואחותו נקראת נעמה לפי שהמציאה‬
‫שיבא על כל הארץ והוא אמרו ולמך שבעים‬ ‫ענק הנעימות ונגון הפה ולזה פירשו בתרגום‬
‫ושבעה דורות שימותו מבני אדם כלם עמי‬ ‫ירושלמי ואחתיה דתובל קין נעמה היא ד^ת‬
‫במבול‪ .‬וזכר המספר הזה להפליג ברעה ההיא‬ ‫ברת קינין וזמרין אולי שכיון לומר שהיא‬
‫אשר תהיה לכל בגי עולם‪ .‬ויהיה אמרו שבעים‬ ‫התחילה לעשות השירים כי כאשר יובל אחיה‬
‫ושבעה חסר בי״ת כמו בשבעים ושבעה ע״ד‬ ‫חיה מנגן היתה נעמה עושה שירין וקינות‬
‫כי ששת ימים עשה‪ .‬ואפשר שאמר זד‪ ,‬ג״ב‬ ‫לחסכיט עם אותו נגון או שהיה קולה ערב‬
‫קלא‬ ‫בראשית ד‬ ‫אברכנאל‬ ‫בראשית‬
‫ולכן לא אמר אדם כמו שאמרד‪ ,‬חוד‪ .‬שש«‬ ‫להודיע לנשיו כי כמו שהוא היה עתיד לקבל‬
‫אלד‪,‬ים את שת תחת הבל כי היד‪ ,‬אצל אדם‬ ‫את הדין על אשר הרג לזקן ולילד כן יהיו‬
‫מחחק מאד ענין שת מעניני הבל כ״ש מענעי‬ ‫המד‪ ,‬עתידות לקבל עגשן ודינן על הרעד‪.‬‬
‫קין‪ .‬ואמנם אמרו ששת הוליד את אנוש ושאז‬ ‫אשר המה משלמות אותו‪ .‬וד‪,‬ותרד‪ .‬בזד‪ ,‬השאלה‬
‫הוחל לקרוא בשם ה׳‪ .‬פי׳ חז״ל הוחל מלשון‬ ‫הי׳‪ .‬ויש לזזז״ל דרכים אהרים בסי׳ הפסוקים‬
‫חולין שד‪,‬תחילו לקרא את שמות בני אד«‬ ‫האלה בשלמך לא הרג את קין ולא את הנער‬
‫ואת שמות העצבים בשמו של הקב״ח לעשות*‬ ‫אבל שד‪,‬יו נשיו מתפרשות ממנו מפחד ממי‬
‫ע״ג ולקראן אלוד‪,‬ות וכמו שר‪,‬ביא רש״י בפירושו‬ ‫המבול שימחה זרעם או שתבא נקמת קין‬
‫ור‪,‬ראב״ע פי׳ לשבח שבימים האלו החלו בני‬ ‫בבניד‪,‬ם שיהיו דור שביעי לענשו ושלכן פייסן‬
‫אדם להזכיר את י מ ה ולכוין מעשיהם‬ ‫למך בדבריו וד׳וליד אותם לדין לפני אדם‬
‫ותפלותיהם לשמו‪ .‬וד‪,‬וא באמת הנראה מפשט‬ ‫הראשון וכמו שנתפרש בב״ר‪:‬‬
‫הכתוב‪ .‬ואין טענד‪ ,‬על זד‪ ,‬ממד‪ ,‬שכתב הרלב״ג‬ ‫)כר‪ (,‬וי ד ע אדם עוד את אשתו וגד‪ .‬עד זה‬
‫שכבר היו מכירים מציאות האל אדם והבל ושת‬ ‫ספר תולדות אדם‪ .‬אחז״ל שאדם הראשון‬
‫ואיך יאמר כי בימי אנוש התחילו לשער‬ ‫עד שד‪,‬וכיחוד‪!.‬ו‬ ‫פירש מן חוד‪ ,‬אשתו‬
‫ולהכיר מציאתו כי הנד‪ .‬לא אמר הכתוב אז‬ ‫עליו נשי למך ואז חזר לדעת אותר‪ ,‬וכבר יורה‬
‫הוחל לדעת את ה׳ כי אם לקרא בשם ה׳ שר״ל‬ ‫על אמתת זה אמרו וידע אדם את חוה אשתו‬
‫שבימי אנוש התחילו להתפלל ולקרא בשם ה׳‬ ‫כי הוא המודיע שעזב אותח וחזר ועשד‪ ,‬בד‪.‬‬
‫בכל מעשיהם לפי שעם היות שקודם לכן ביפי‬ ‫קקוחין שנים‪ .‬ו ה ג ה סבת הפרשו ממנה אפשר‬
‫אדם וד‪.‬בל ושת היו משערים במציאות האל‬ ‫שהיה מפני כי חטאו כבר ראה שאשתו הרגתו‬
‫הנה לא היו קודאין ומתפללים אליו כי בימי‬ ‫והיא סבבה גרושו מג״ע באבלם מעץ הדעת‬
‫אנוש •התחילו בזה ומאנוש נמשך לקינן וכך‬ ‫המביא לתאוות המשגל לכן אחרי שידע אותד‪,‬‬
‫מדור אל דור וצדקו דברי הראב׳׳ע כפי הפשט‪.‬‬ ‫ביאה ראשונה שידעד‪ .‬מכח אותד‪ ,‬אכילה‬
‫יכבד הבינו קצת חז״ל הדבר הזח בזה האופן‬ ‫רעה שאכל נתקררד‪ ,‬דעתו ומאם בפועל המגונה‬
‫עצמו‪ .‬אמדו בב״ר ויקרא את שמו אנוש‬ ‫ההוא ולכן פירש מד‪,‬אשד‪ .‬בשנאתו אותד‪.‬‬
‫בעאן קמיד‪ ,‬אבא כד׳ן ברדלא‪ .‬אדם שת אנוש‬ ‫ואולי לא רצה להוליד עוד‪ .‬אכל אחר שהרג‬
‫ושתק א״ל עד כאן בצלם ודמות מכאן ואילך‬ ‫קין להבל ויצא קין ואשתו מפני אדם ונשאר‬
‫קינן קינטרין‪ .‬הנה ביאד אבא כהן ברדלא‬ ‫אדם יחיד שכול משניד‪,‬ם יום אחד הוצרך‬
‫שהיה אנוש בצלם ודמות אביו כשת אביר‬ ‫לחתחבר לאשתו מפני שכולו וגלמודו ואז חוליד‬
‫לא עובד ע״ג אולי יאמרו חז״ל ש ^‪ ,‬אנוש‬ ‫את שת ואין ספק שנולדה עמו בת תאומה כי‬
‫חם ‪ T‬וירא שמים ואנשי די ת החלו לקרא‬ ‫הנה אדם כמי שזכר יוסיפון השביע את• שת‬
‫‘ ב שם ה׳ לעבוד ע׳׳ג‪ .‬זהו מה שראיתי בפי׳‬ ‫בנו שלא ייקחו להם נשים מבנות קין הוא‬
‫הפרשד‪ ,‬הזאת כסי פשוטה וד‪,‬ספור הזה מועיל‬ ‫וכל זרעו כי היד‪ .‬יודע בחכמתו שד‪,‬יד‪ .‬עת ‪T‬‬
‫לבעלי האמונה האמתית מכמה צדדים‪ .‬דאשונה‬ ‫זרעו של קין להיות נמחה במי המבול וד׳נה‬
‫לישב אמונת חדוש העולם בספור האדום‬ ‫אמר הכתוב ותקרא את שמי שת כי שת לי‬
‫שנברא ראשון במינו‪ .‬ושם אשתו ובניו ופה‬ ‫אלד\ם זרע אחר תחת הבל וגו׳ להגיד שחור‪,‬‬
‫שקרה לד‪,‬ם שד‪.‬פרםיות כלו יאמת הדבר‪.‬‬ ‫כאשר ילדה את שת חשבה שיד‪,‬יה הוא נמשך‬
‫ושנית לדעת איד נתחדשו המלאכות הנפלאות‬ ‫לטבעד‪ .‬ותכונתה בנטיד‪ ,‬אחרי המפורסמות כמו‬
‫בבני אדם ומי היו הראשונים שמצאו אותן‪.‬‬ ‫שד‪,‬יד‪ ,‬הבל ולכן קראר‪ ,‬את שמו שת ואמרה‬
‫ושלישית לדעת שמתחלת העולם נדבקה ד‪.‬ד‪.‬שגחה‬ ‫שהאלהים שמו ונתנו אליה תחת הבל שיהיה‬
‫האלהית באדם ובניו להוכיחם וליסרם ולגמול‬ ‫שח הולך בדרכי הבל לרדוף אחר הכבוד‬
‫אותם כסי מעשיד‪,‬ם אם בעונש לקין ולמך‬ ‫והשררה כמוד‪,‬ו ולכן יחסה ל ‪ T‬תי לעצמה‬
‫שלרשעתם ספו תמו מן בלהות וגם זחגט‬ ‫וקראד‪ ,‬את שמו שת אבל אדם שידע בחכמתו‬
‫הקיאה אותם ה א ת ויסחו רשעים ממנה בימי‬ ‫שלא יתדמה שת לטבע אמו ותכונתד‪ ,‬ולא‬
‫המבול‪ .‬ואם לשכר כשת וזרעו ונח ובניד‬ ‫ילך אחרי ההבל וד‪.‬כבוד המדומד‪,^ .‬בל כהבל‬
‫שנפלטו בצדקתם וד‪,‬ושתת העולם מהם‬ ‫עובד אדמד‪ .‬ורודף אחרי הקנינים‬ ‫וגם לא‬
‫ורבתית למדנו מזה הספור כמד‪ .‬ראוי שנתרחק‬ ‫הגשמיים כקץ אבל יד‪,‬יד‪ ,‬בדמותו בצלמו‬
‫מהקנאד‪ ,‬וד‪.‬כעס אחרי שבעבורם הרג קין‬ ‫השכלי של אדם נמשך אחרי הענין השכלי‬
‫להבל אחיו והוא וזרעו נמחו מן העולם‪.‬‬ ‫ור‪,‬שלמות הגפשיי האמתי הקיים קראו שת‬
‫וכמה מד‪.‬דעות האמתיות והפדות המשובחות‬ ‫לפי שראה שממנו יושתת ‪,‬העולם ושיהיה‬
‫מלבד אלד‪ .‬שלמדנו מד‪.‬םפור הזד‪:.‬‬ ‫מציאותו קיים ועומד לא הדוד‪ .‬ונפסד כשאר אחיו‬
‫בראשית ד ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קלב‬
‫ממנחת קין‪ .‬וכת תמשך לסברת שת ותחשוב‬ ‫ה א מנ ם בדרד הרמז נוכל לומר בספור הזה‬
‫שעבידת האלהים עקר ושלמות החכמה הוא‬ ‫שכל מה שקרה לאדם הראשון היה‬
‫תכלית האדם ותמאס הכת הזאת הקנינים‬ ‫סימן לבניו שיצאו מחלציו כי כמו ששם‬
‫והעושר השררות והכבודות ותאמר כי תמה‬ ‫הקב״ה בפני האדם ג מינים מהעצים‪ .‬הא'‬
‫יאבדו ולא יהיר‪ ,‬להם קיום והשארות כמו‬ ‫כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל והוא‬
‫ע־נאבדו קין וד‪.‬בל וזרעם מן העולם אמנם‬ ‫השפל‬ ‫רמז לדברים הטבעיים שבעולם‬
‫השלמות הנפשיי הוא הנשאר אחר המית‬ ‫הצריכים לאדם כאלו תאמר בני חיי ומזוני‬
‫והנצחיי כשת שממנו הושתת העולם‪ .‬הנה א׳יב‬ ‫ושאר ההצלחות המדומות‪ .‬והב׳ עץ הדעת‬
‫היד‪ .‬ענין אדם בעציו ובבניו רמז וסימן לכל‬ ‫סוב ורע הרומז אל המפורסמות בנאה ובמגונה‬
‫בני העולם בחייהם ובמותם בחסרונם ושלמותם‬ ‫בעסקים האנושיים הנמשכים מהם ברבוי‬
‫ויתבאר ג״כ אחר זה שג׳ בני נח היו ס־מן‬ ‫המלאכות‪ .‬והג׳ עץ החיים שהוא רמז אל‬
‫לזה כי בכל א׳ מהג׳ היה אחד חכם ■־אהד‬ ‫ההשגה העיונית שהיא תכלית האדם ושלמות‬
‫רשע ואחד תנ^ ומזה גלמוד תורת האדם‬ ‫נפשו באמת‪ .‬ככה לרמוז לזה היו לאדם ג׳‬
‫וכמה ראוי שישתדל יותר בימי חייו י־דע‬ ‫בנים כנגדם קין והבל ושת‪ .‬כי קין היה‬
‫וישכיל שבכשרון המעשים ושלמות החכמה‬ ‫עיבד אדמה משתדל בהוצאת הפירות והדברים‬
‫תתקיים ותשאר נפשו נצחיית מבלי הפסד ולא‬ ‫הטבעיים כנגד כ־' עץ נחמד למראה וטוב‬
‫השחתה ‪:‬‬ ‫למאכל‪ .‬והבל היה רועה צאן מתעסק בהנהגה‬
‫ה‬ ‫כפי הנאה והמגונה הטוב והרע כנגד עץ‬
‫ה )א( זה ספר תולדות אדם ביום ברא וגו׳‪.‬‬ ‫הדעת‪ .‬ושת ה ה נועה לידיעת האמתיות‬
‫עד סוף הסדר והשאלות אשר יפלו‬ ‫והשלמית הנפשי והעיוני לקנות החיים הנצחיים‬
‫בפסוקים הם אלו‪:‬‬ ‫כנגד עץ החיים‪ .‬וכבר זכרו המדיניים שחיי‬
‫השאלה הא׳ באמרו זה ספר תולדות אדם‪,‬‬ ‫האדם הם באמת מג' אופנים אם חיים בהמיים‬
‫כי אין זה התחלת ספר לשיאמר עליו‬ ‫נוטים אל התאוות הגשמיות מהמאכל והמשתה‬
‫זה ספר‪ .‬והיה ראוי שיאמר אלה תולדות אדם‬ ‫והמשגל כדרך הבהמות והאנשים עובדי ארמה‪.‬‬
‫כמו אלה תולדות נח אלה תולדות השמים‬ ‫ואם חיים מדיניים כפי המעלה המתעסקים‬
‫ודומיהם ‪:‬‬ ‫בהנהגת האדם עצמי וביתו ואנשי מד נתי‬
‫השאלה הב׳ באמרו ביום ברוא אלהים‬ ‫בהסתפקות ביושר בצדק ומשפט ומישרים ומזה‬
‫אדם‪ ,‬והיא כי אמרו זה ספר תולדות‬ ‫הכת הם המלכים ויועצי ארץ שופטים ושרי‬
‫אדם בהכרח יפורש על כל התולדות שנמשכו‬ ‫הצבא‪ .‬ואם חיים שכליים אשר הם כפי העי׳ן‬
‫בדורות ואיד יאמר הכתוב א״פ שכלם נולדו‬ ‫השכלי והחקירה המדיניית והנה קין היה בעל‬
‫ביום ברא אלהים אדם ורש׳׳י פירעז מלמד‬ ‫החיים הבהמיים עובד אדמתו‪ .‬והבל היה בעל‬
‫שביום שנולד אדם הוליד וכן הוא בב״ר‬ ‫החיים המדיניים‪ .‬שר ושופט כרועה עדר'‬
‫)פרשה כ״ב( אבל זה לא אמרו אלא על‬ ‫ירעה‪ .‬ושת ח ה חיים שכליים כי נחה עליו‬
‫קין וד‪,‬בל ותאומותיהן וד‪.‬ם לא נזכרו כאן‬ ‫אלהיט רוח חכמה ובינה‪ .‬והנה גלמוד מהםפיר‬
‫בפרשה כי אם שת ולא הולית ביום שנברא‬ ‫הזה שעל שלשת דעות קין והבל ושת נמשכו‬
‫כי אם בד‪.‬יותו בן ק״ל שנד‪ .‬ואיך צדק א״כ‬ ‫כל כתות בני אדם בעולם‪ .‬שכת מהם תמשך‬
‫ביום ברא אלד‪.‬ים אדם‪:‬‬ ‫לסברת קין שלעבודת האדמה ואכילת פירוריה‬
‫השאלה הג׳ מה ראה הכתוב לומר במקום‬ ‫ועשרה הוא השלמות והעקר‪ .‬ומזה המין חוא‬
‫הזה בדמות אלד‪,‬ים עשה אותו וזכר‬ ‫המון כל עם הארץ בעלי אומנות ועובדי‬
‫ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם‬ ‫אדמה‪ .‬והכת הזאת תקנא למנהיגי המדינות‬
‫אדם כי הנה כל זה כבר נזכר בפרשיות של‬ ‫ותחשוב להרגם וכמה פעמים הרגום כאשר‬
‫מעלה ולא היה צורך ממנו לענין השתלשלות‬ ‫עשה קין להבל‪ .‬וכת אחרת תמשך לסברת‬
‫הדורות וגם מר‪ .‬ענין אמרו אחרי כל זה‬ ‫הבל ותחשוב שההנהגה והכבוד הוא העקר‬
‫ביום הבראם ויראה שהוא כפול ומותר אחר‬ ‫דסכנו עצמם על זה כאשר עשה הבל‪ .‬ומלה‬
‫שכבר אמר ביום ברוא אלהים אדם;‬ ‫הכת היו מנהיגי עיר רבה הישישים והיועצים‬
‫השאלה הד מהו אמרו בשת רולד בדמותו‬ ‫והמלכים שבכל דור ודור והפרנסים העומדים‬
‫בצלמו כי אם אמר זה על דמות הגוף‬ ‫על עמם כשהיו עוסקים לשם שמים ומפ‪':‬‬
‫ותואר איבריו הנה לא היה זו מעלה גדולה‬ ‫המעלה‪ .‬והיתד‪ .‬בלי ספק מדרגת הכה הזאת‬
‫לשת וגם שאר הבנים יהיו כן‪ .‬ואם אמר‬ ‫השנית סובה ושלמד‪ .‬מהא׳ לפני אדון כי‘ הארץ‬
‫בדמותו בצלמו על השכל הנה אין האדם‬ ‫>מו שמנחת הבל היתה לפניו יותר רצויה‬
‫קלג‬ ‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫ללמך אביו שכן יהיה והראב״ע כתב שיחג‬ ‫ישמש‬ ‫מוליד את בנו בשכלו כי השכל לא‬
‫למך כל זה ע״י אדם הראשון כי נביא הו«‬ ‫מעבין‬ ‫בהולד אלא אם נפרש ויולד שהוא‬
‫אבל זה לא נזכר בכתוב‪ .‬וכתב עוד אי שידעי‬ ‫גדולה‬ ‫למוד ויכחיש ל ‪T‬ת שת ואין כפירה‬
‫בחכמת התכונה‪ .‬וגם זה לא יתכן שאם היה‬ ‫לספר‬ ‫מזו וכבר נלכד בזה הנרבוני בפירושו‬
‫יודע אותה חכמה למה זה לא ידע שיהיה‬ ‫המורה ‪, :‬‬
‫המבול בימיו וידע הנחמה ממנו כי הנה הכוכב*ם‬ ‫השאלה הה׳ מה היתה הסבה באריכות ימי‬
‫יותר יורו על תגבורת היסודות מעל דבר אחר‪.‬‬ ‫הראשונים שנזכרו בתורה ולמה היו‬
‫וקרוב לזה הדעת מהראב״ע כתב דרלב״ג‬ ‫השנים בר& הולכים ומתמעטים אחר המבול‬
‫ויקשה אל• ו דבר זה‪.‬‬ ‫בחיי הדורות‪ .‬והנה אזכור אח״ז בבאור הדרוש‬
‫השאלה הי׳ מה הם בגי האלהים ומה הם‬ ‫דעת הרב המורה ודעת הרמב״ן בענין הזה‪:‬‬
‫בנות האדם שנזכרו בפרשה וידוע שכלם‬ ‫השאלה הו׳ בענין חנוד שנאמר בו דתהלד‬
‫זכרים ונקבות הי׳ בני אדם הראשון‪ .‬ורש״י‬ ‫חנוך את האלהים אחרי הולידו את‬
‫פי׳ בגי האלהים על השרים והשופטים ובנוו!‬ ‫מתושלח שלש מאות שנה כי אם אמר זה‬
‫האדם הן בנות האדם וכן בבראשית רבה‪.‬‬ ‫על צדקתו ויושרו כלשון את האלהים התהלך‬
‫)פרשה כ״ו‪ .‬אבל עדין יקשה למה קראן‬ ‫נח למה תלה ענינו בלידת משותלח ומה עניז‬
‫פה בגי אלהים‪ .‬והראב״ע כתב שבני האלהים‬ ‫אמרו' שלש מאות שנה ולמה לא נאמר בו‬
‫ירצה מערכות‬ ‫היו יודעים דעות אלהיות‬ ‫וימת כמו שנאמר בשאר הראשונים ואם נפרש‬
‫הנאותות‬ ‫הכוכבים ושראו בחכמתם הנשים‬ ‫ויתהלך חנוך אח האלהים שמת ורוחו שבה‬
‫להוליד בנים חזקים ולקחום‪ .‬ואלה דברי ת ת‬ ‫אל האלהים אשר נתנה קשה אמרר אח״כ‬
‫הם‪ .‬ובפרקי ר׳ אליעזר פירשו בני האלהים‬ ‫ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו‬
‫על המלאכם‪ .‬ושנקראו נפילים שנפלו ממקום‬ ‫אלהים‪ .‬ועוד שלמה זה מצא חן חנוך שיקי־את‬
‫קדושתן מן השמים והזכירו זה ג״כ במסכתא‬ ‫מיתתו בשם הליכה ולקיחה ולא בשם מיתה‪:‬‬
‫יומא אבל הוא כפי העיון הטוב דבר בלתי‬ ‫השאלה הז׳ למה זה בכל א׳ מהראשונים‬
‫מתקבל בפשט הכתוב כי המלאכים הרוחניים‬ ‫שנזכרו בזאת הפרשה‪ .‬נאמרו ד׳ הודעות‪.‬‬
‫שהם נבדלים מכל חומר ואין להם נטיח גשמית‬ ‫האחת זכרון הבן שהול ‪ .T‬והשני לכמה שנים‬
‫ולא אפשרות חטא ואיך בהיותם שכלים נבדלים‬ ‫מחייו הול ‪ .T‬והג׳ כמה ימים ושנים חיה אחר‬
‫ישנו טבעם ו שובו אנשים או שרים בדב ת‬ ‫שהוליד‪ .‬והד׳ כמה היו כל ימי חייו בין קודם‬
‫קצת אלא שדברי חז״ל יש להם סוד ואינו כפי‬ ‫ההולדה בין אחריה כי הגה היה די כשיזכור‬
‫הפי׳ וכבר היה זה צריך אל פירוש ואינו‬ ‫למי הוליד וכמה שנים חיה ומה לנו לדעת‬
‫מזה המקום ואם יפרשו נפילים על הענקים‬ ‫לכמה שנים הול ‪ T‬וכמה שנים אחרי ההולדה‪.‬‬
‫בעבור שהיו מפילים לב הרואה אותם מפחדם‬ ‫ואחרי שהזכיר כל זה מה צורך להודיע‬
‫עדין תשאר השאלה מהיכן באו ויצאו הענקים‬ ‫עוד מספר ימיו אשר חי כי מבואר הוא אם‬
‫ההם בדור והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו‬ ‫כבר ידענו לכמה שנים הול ‪ T‬וכמה שנים חיה‬
‫השאלות כלם‪:‬‬ ‫אח״כ והנה בדורות שאחר המבול לא נזכר‬
‫ואומר שהאל יתברך הודיע בתורתו ליעוראל‬ ‫כל זה‪:‬‬
‫עם קרובו ג׳ אבות והתחלות אנושיות‬ ‫השאלה ז!ח׳ מה עניו אמרו בסוף זכרון כל‬
‫שהיו להם‪ .‬אחת והיא הראשונה וכוללת היא‬ ‫א׳ מהראשונים האלה וימת כי הנה‬
‫אדם הראשון ובאו ספוריו בסדר בראשית‪.‬‬ ‫באמרו ויהיו כל ימי פל*ני אשר חי כך‬
‫והשנית שהיא יותר מיוחדת היא נח ובאו‬ ‫וכך שנים מבואר הוא שאחריהם מת ולמה‬
‫עניניו וספוריו בסדר תולדות נח‪ .‬והשלישית‬ ‫הוצרך עוד לומר וימת אף כי בתולדות אשר‬
‫שהיא יותר מיוחדת הוא אברהם והתחיל לזכור‬ ‫יזכור הכתוב מנח עד אברהם נזכרה התולדה‬
‫מעשיו וספוריו בסדר לך לך ונמשכו בשאר‬ ‫שהול ‪ T‬כל א׳ מהם ולכמה שנים הול ‪ T‬וכמה‬
‫הסדרים שאחריו‪ .‬ואמנם ערך ההתחלות האלה‬ ‫שנים חיה אחר שהול ‪ T‬אבל לא נאמר‬
‫ואופן התיחסוחם אל האומה ידמה להתחלות‬ ‫בשום א׳ מהם וימת‪:‬‬
‫הצוריות שיעשו מציאות איש האדם יקיומו־‬ ‫השאלה הט' בקריאת למך את שם בנו נח‬
‫שהם ג׳ ראשיות הצומחת והמרגשת והמשכלו^‬ ‫לאמר זה ינחמנו ממעשינו וגו׳ וה־א‬
‫והיה ערד אדם הראשת אל האומה כיהום‬ ‫כי מי הגיד ללמך שבנו זה ינחמם ממעשיהס‬
‫הצומחת אל אישי האדם‪ .‬ונח היה בערר‬ ‫ומן האדמה אשר אררה ה׳‪ .‬ורש״י כתב עעד‬
‫ההיולנית המרגשת אליו‪ .‬ואברהם אבינו היה‬ ‫שלא נולד נח לא היה להם כלי מחרישה‬
‫במדרגת הצורה האנושית המדברת לו והיה‬ ‫והוא הבינן להם‪ .‬אבל עדין יקשה מי הג ‪T‬‬
‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קלד‬
‫ושיאכל את עשב השדה‪ .‬ואם מפאת בניו שהיו‬ ‫אדם ונח ואברהם זה אחר זה בגבוליהמ כמו‬
‫שלשה קין והבל ושת לפי שידוע הוא שבצמיחה‬ ‫שבעניו יצירת הולד האנושי יקרה כמו שזכר‬
‫יוכללו ג׳ כחות‪ .‬הראשון הוא ההזנה ותתחיל‬ ‫הפלוסוף‪ .‬והעובר יהיה בימים הראשונים‬
‫בצומח מתחלת ברייתו עד סוף בלותו והשני‬ ‫במדרגת הצומח ואין לו שום פעלה נפשיית‬
‫בעניו הגדול והמשכו מהמזון יותר ממה‬ ‫כ״א קביל המזון כי להיותו עדין נעדר הכלים‬
‫שיצטרך לתמורת ההתכה כדי שמאותו התוספת‬ ‫החיוניים אין בו צורה אחרת זולתי הצומחת‬
‫יגדל גוף הצומח בכל מרחקיו ופעולת ההזנה‬ ‫והוא אז כאחד מהצמחים ואחרי מ׳ יום שכבר‬
‫תגדל לפעולת הגדול בטבע ותתמיד אחריה‬ ‫דצטיירו בו הכלים הנפשיים תחול עליו צורה‬
‫זמן יותר ארוך‪ .‬והג׳ היא ההולדה בדומה‬ ‫אחרת יותר שלימה היא הצורה החיונית אשר‬
‫שלא תבא כי אם אחרי הגדול‪ .‬והיה ההשארות‬ ‫תכלול פעלות ההרגש והחיות עם פעולות‬
‫והנצחיות לדבר במינו כלו מפאת הפעולה‬ ‫ההזנה באופן יותר משובח‪ .‬ואחרי גמר יצירתה‬
‫הזאת‪ .‬ולזה כלו ידמה ענין בני אדם כי קין‬ ‫בהיות הבלים כלם על שלמותם תחול בו‬
‫נולד ראשונה דומה לפעולת ההזנה שתקדם‬ ‫הצורה האנושית המשכלת שתכלול פעולת‬
‫בטבע ובזמן לשאר הפעולות ולזה היה עובד‬ ‫ההשכלה עם פעולת שאר הצורות כלן באופן‬
‫אדמה וקונה מזונות ממנה‪ .‬והבל נולד סמוך‬ ‫יותר שלם וראוי שנבאר עתה איך יתדמה‬
‫אליו מורה על פעולת הגדול שתתחבר לפעולת‬ ‫•ענין אדם הראשון אל האומה בענין הצורה‬
‫ההזנה ונכרתו ימיו בימי קין ועל ידו כמו‬ ‫הצומחת אל אישי האדם המתהוה‪ .‬ואומר‬
‫כמו שתפסק פעולת הגדול על פני ההזנה‬ ‫שכאשר עניני אדם הראשון וספוריו נמצא‬
‫ובסבה‪ .‬והבן הג' הוא שידומה אל הפעולה‬ ‫בהם עשרה דברים מורים על היותו בערך‬
‫הג' שהיא ההולדה המשארת שארית במינו‬ ‫האימה בצורת ההזנה אל האיש המתהיה והם‬
‫כי ממנו הושתת העולם ולפי שזמן ההולדה‬ ‫בלולדתו ושמו ויצירת אשתו וברכתו ומאכלו‬
‫בדומה כפי הראוי אחרי זמן הגדול ויעמוד‬ ‫ומקום מושבו ומלברשיו וחטאו וענשו ובניו‬
‫במקומו לתוספת לקיחת המזון אמרה חוה‬ ‫אם במולדתו לפי שבזה היה האדם עץ השדה‬
‫כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי‬ ‫בי כמו שהעץ והצמח נולדים מהאדמה ככה‬
‫הרגו קין‪ .‬וכמו שבזמן הפסד האיש ומותו‬ ‫אדם הראשון נברא ממנה‪ .‬ואם מפאת שמו‬
‫לא ישאר שארית ונצחיות מההזנה והגדול‬ ‫קזנקרא אדם נגזר מהאדמה להיותו נוצר ממנה‬
‫אלא מההולדה בדומה כי בו יתקיים המין‬ ‫בצמחים‪ .‬ואם מפאת יצירת אשתו כי כמו‬
‫ככה לא נשאר זרע כלל מהבל וגם לא מקין‬ ‫שבהלקח ענף מענפי העץ יצמח ממנו עץ‬
‫שנמחה זרעו בימי המבול וישאר אך נח‬ ‫אחר ונצר משרשיו יפרה ככה מצלע אדם‬
‫ובניו זרע שת שבהם נתקיים המין‪ .‬הנה אם‬ ‫נבראת האשה‪ .‬ואם מפאת ברכתו לפי שנאמר‬
‫כן שלשה בני אדם ירמוז לג׳ כחות של‬ ‫םרו ורבו ומלאו את הארץ כי עשיית הפרי‬
‫הנפש הצומחת הדומה אליו‪ ,‬ולהיות אדם‬ ‫וההולדה בדומה הוא מפעולות הנפש הצומחת‬
‫בערך הצורה הצומחת הכוללת לכל בעל נפש‬ ‫באלו הוא תכליתה‪ .‬ואם מפאת מאכלו לפי‬
‫לכן היה הוא השרש והעקר הראשון אשר‬ ‫■שנתן לו לאכול כל עשב וכל עץ זורע זרע‬
‫ממנו צמחה האומה הישראלית וכן שאר‬ ‫באלו המזון היה דומה לנזון ולא נתן לו‬
‫אימות המץ האנושי שהיו כלם כענפים אליו‪.‬‬ ‫בשר ב״ח לאכול כאשר נתן לנח להיות‬
‫והוא הגזע‪ .‬והשרש אשר יצאו ממנו כלם‪.‬‬ ‫זזמאכל מת חס לאוכל אותו‪ .‬וגם בתחלת‬
‫ואמנם איך נתדמה ההתחלה השנית שהיא‬ ‫בריאתו נתן לו הנהגה במאכל להיותו הפועל‬
‫כח אל הצורה החיונית המרגשת‪ .‬יתבאר‬ ‫חיותר נאות אליו‪ .‬ואם מפאת מקום מושבו‬
‫בתחלת תולדות נח‪ .‬וכן יתבאר בתחלת סדר‬ ‫שהיה הגן מקום נסיעת העצים בעלי פרי‬
‫לך לך איך היה אברהם ההתחלה הג׳ דומה‬ ‫כמושנזכר בכתוב‪ .‬ואם מפאת לבושו כמו‬
‫אל הצורה המשבלת‪ .‬ואחרי הצעת הקדמה הזאת‬ ‫שנאמר ויתפרו עלי תאנה וששו להם חגורות‬
‫האמתית בענינה כוללת הסתעפות הדורות‬ ‫כאלו נתכסו בעלים בעצי השדה‪ .‬ואם מפאת‬
‫אבאר הפסוקים ‪:‬‬ ‫חטאו לפי שהיה בענין הצמח־ם ולקיחת המאכל‬
‫זה ספר תולדות אדם וגר‪ .‬עד ויקרא את‬ ‫מהם שהוא פועל הנפש הצומחת להזנה‬
‫שמם אדם ביום הבראם‪ .‬הנה התחילה‬ ‫ולגדול ולהולדה בדומה שהם פעולותיה ולא‬
‫הפרשה הזאת בלשון זה ספר תולדות אדם‬ ‫ניתן לאדם מצוה אחרת כ״א על ענין המזון‬
‫ולא אמר אלה תולדות אדם לסבות‪ ,‬ראשונה‬ ‫ואזהרת האכילה מהצמחים ההם והיה חטאו‬
‫להודיע שכל מה שקדם עד פה ממלאכת ששת‬ ‫שאכל מהעץ אשר הוזהר עליו‪ .‬ואם מפאת‬
‫הימים ומנוחת יום השביעי ואם ממסור אדם‬ ‫ענשו לפישהיה בקללת האדמה קוץ ודרדר‬
‫קלה‬ ‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין‬ ‫ואשתו וקללותיהם ואם מססור קין והבל ושת‬
‫הטהור אמר כאן זה ספר תולדות אד^ וכן‬ ‫ומדרגותיהן בהיים גם את זה לעומת זה עשה‬
‫אמרו בפרק עושין פסים‪ .‬אמר רבי אליעזר‬ ‫האלהימ‪ .‬ונכתב בתורתו להיות הקדמה והצעה‬
‫בן עזריה כל אותם שנים שהיה אדם בגתי‬ ‫הכרחית לכללות התורה והם כלם חולדות‬
‫הול ‪ T‬שדין ורזחין ולילין שנאמר ויחי אדם‬ ‫השמים והארץ‪ .‬אבל מכאן ואילו התחילה‬
‫מאח ועולשים שנה ויולד בצלמו בדמותו מכלל‬ ‫התורה בענין יותר פרסי והוא לספר תולדות‬
‫דעד השתא לאו בדמותיה אול ‪ T‬וכן אמת‬ ‫אדם ר״ל אותם העשרה דורות שהיו ממנו עד‬
‫בפרקי רבי אליעזר מכאן אתה למד שלא היה‬ ‫נח‪ .‬ואחר כן תספר ג״כ התולדות שהיו מנח‬
‫קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא נולד בדמותו‬ ‫עד אברהם‪ .‬וכן תספר אחריו תולדות אברהם‬
‫עד שנולד שת‪ .‬ולא היתה כוונת השלמים‬ ‫וזרעו שהם שלשלת התזזלות האומה אשר‬
‫האלה בשדין ורוחות דעות כוזבות שהיו לאדם‬ ‫זכרתי ומפני זה התחילה הפרשה הזאת זה‬
‫בימים ההם כמו שחשב הרב המורה שאם היה‬ ‫מפר תולדות אדם כי ספר מלשון ספור כאלו‬
‫כן יתחייב שהיתה הולדת שת שנשתלם‬ ‫אמר נעזוב עניני טבע העולם בכללו הרמה‬
‫אדם בעיונו וחשב דעות אמתיות קיימות‪ .‬ויביא‬ ‫בספורים שנזכרו ובספר תולדות אדם הראשון‬
‫זה להכחיש פשט ההשתלשלות חלילה כי הפדשה‬ ‫כאלו היה זה ספר אחר כי כל מה שקדם‬
‫הזאת היא כלה כפי פשוטה‪ .‬אבל אמרו שדץ‬ ‫לזה היו תולדות השמים והארץ וגם הוא‬
‫ותחין ולילין על הבנים והבנות שהול ‪T‬‬ ‫ספר תולדות אדם‪ .‬ויש בזה ג״כ כוונה שגית‬
‫אדם קודם שת כי היה קין שד כפי רשעתו‬ ‫‪,‬והיא שבפרשת אלה תולדות השמים והארץ‬
‫ומעשיו‪ .‬והבל היה תדף רוח ברדיפת הכבוד‬ ‫ופרשת והאדם ‪T‬ע את חוה אשתו באותם‬
‫והתאוה וההנהגה והתאומות שנולת עמהם היו‬ ‫הספורים מלבד פשוטיהם שהם אמת כפי• מה‬
‫הלילין להיות כלם בנים ובנות תולדות חוה‬ ‫שקרו הדברים יש עוד רמזים וענינים למין‬
‫ולא תולדות אדם כמו שהיו שת וזרעו‪ .‬והותרה‬ ‫האנושי כלו ומצד הרמז והסימן ההוא נזכר‬
‫בזה השאלה האהת‪ .‬ואמנם אמרו ביום ברוא‬ ‫תמיד שם אדם בה״א הידיעה האדם כמו‬
‫אלהים אדם נראה לי שאינו חוזר לספור‬ ‫שזכרתי להיות מורה על המין ג״כ‪ .‬אמנם‬
‫תולדות אדם אבל כאשד בא לספר השתלשלות‬ ‫מכאן ואילד יסופר השתלשלות הדורות מאדם‬
‫הדורות התחיל מאדם עצמו שהיה ראשון המק‬ ‫ועד נח והם תולדות ממש כפי פשוטיהם‬
‫ואב היחס ועל זה אמר )בראשית ה׳ ג׳(‬ ‫כי אין בהם רמז ולא סימן לדבר אחר עד‬
‫בדמות אלהים עשה אותו ר״ל שלא היה אדם‬ ‫שמפני זה נזכר תמיד בפרשה הזאת שם‬
‫בתולדותיו כי לא נולד מאיש כמוהם אבל‬ ‫אדם מבלי ה״א הידיעה להעיר שעל שם אדם‬
‫בדמות אלהים עשה אותו מבלי מולידים אחרי*‬ ‫הפרטי הדמוז אליו נאמת התולדות האלה‬
‫והודיע גם בן שבאותו יום שברא אלהים‬ ‫לא בדיד רמז על האדם הכולל המיניי ומפני‬
‫אדם מיד עשה אותו בשלמות החכמה בדמותי‬ ‫זה התחילה הפרשה הזאת זה ספר תולתח‬
‫כאלו אמר באותו יום שברא אלהים אדם‬ ‫אדם רוצה לומר שזהו ספור פשוט מבלי‬
‫לא נולד עיר פרא אבל בדמות אלהים בשכלו‬ ‫רמיזה ולא צורה מתולדות אדם פרטי הראשת‬
‫ובדעתו עשה אותו וגם כן באותו יום שברא‬ ‫שנברא במינו ואולי שלזה כוונו במה שאמרו‬
‫אלהים אדם ברא גם כן את אשתו וברכם והוא‬ ‫בב״ר זה ספר תולדות אדם אלה הם תולדות‬
‫אמרו זכר ונקבה זגראם דברך אותם‪ .‬ומה טוב‬ ‫ואין הראשונים תולתת ומה הם אלוהות רצו בזה‬
‫אמרו עשה אותו בלשץ ‪ Tm‬עם היות שאמר‬ ‫שעניני קין והבל שנזכרו למעלה היו רמז‬
‫זכר ונקבה בראם ויברר אותם דקרא את‬ ‫לכחות וטבעי בני אדם אשר כנו בשם אלוהות‬
‫שמם אדם בלשון רבים‪ .‬כן׳ הנה גלה בזה‬ ‫אבל החולדות האלה אשר נזכ ת בפחזזה‬
‫שהדמות השכלי האלהי שנאמר על ההשגה‬ ‫היו תולדות ממש‪ .‬גם כיון זה הכתוב כוונה‬
‫והידיעה בפועל קנה בבריאתו אדם בלבד‬ ‫שלישית והוא להבתל בין התולדות שנזכרו‬
‫לא חוה אשתו‪ .‬כי הוא אשר נעשה בדמות‬ ‫בפרשה של מעלה מקין והבל ובין התולתח‬
‫אלהים עם היון! שלענין הפריד‪ ,‬ורביד‪ .‬זכר‬ ‫שיזכר בפרשה הזאת שאותם של מעלה היו‬
‫ונקבה בראם וגם לענין החברה בכלל שיהיו‬ ‫חולדות חוה שנוטים לטבעה ברתפח המותרות‬
‫לעזר ולהועיל זד‪ ,‬לזה קרא את שמם אדם‬ ‫והמפורסמות ולא היו הם חולדות אדם כפי‬
‫ובמו שביארתי! למעלה‪ .‬ואחשוב שאמר דקרא‬ ‫מבע שלמותו אבל התולתת שיזכר כאן היו‬
‫את שמם אדם ביום הבראם לפי שהאדם יקרא‬ ‫תולדות אדם ולא תולדות חוה לפי שהיו‬
‫כן כאמת בן‪,‬יותו כדעתו שכלו ושניו‪ .‬ואם‬ ‫האנשים הנזכרים בהשתלשלות הזה אנשי חיל‬
‫קודם שלמותן יקרא אדם הוא בבהינת הכה‬ ‫יראי אלהים אנשי אמת כמו שיתבאר וכדי‬
‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בר‪».‬שית‬ ‫קלו‬
‫באיתם הדורות שנות חמה אבל היו חדשי‬ ‫אשר לו על זה עד שהמון העם לא יקראו‬
‫לבנה שמשלמת סבובה בי״ב מזלות בכ״ח י »‬ ‫את הילד הקטן אדם עד שיגדל וישלם ויאמרו‬
‫בקרוב ומהלכה ג״כ תקרא שנה מלשון שניות‬ ‫שנעשה אדם ולפי שאדם וחוה אשתו כמו‬
‫לפי שחוזרת שנית למקום שהתחילה ממנו‪.‬‬ ‫שאמרו חז׳׳ל נבראו כבן עשרים שנה שלם׳ ם‬
‫אבל הדעת הזה הוא כזב מבואר לפי שאם‬ ‫בגופיהם ואבריהם ובדעתם מלבד החכמה‬
‫היה הדבר כן יתחייב שופורעוו כל השניע‬ ‫שנתוספה באדם לכן אמר הכתוב ויקרא את‬
‫המפורשים בפרשיות אלו על סגנון א' וימשך‬ ‫שמם אדם ביום הבראם רוצה לומר שבאותו‬
‫מזה שמהללאל שהוליד את ירד בן ס״ב‬ ‫יום עצמו שנבראו לא קראם נערים ולא ילדים‬
‫שנה אם היו חדשי לבנה שהיה א״כ בן חמש‬ ‫כי אם אדם לפי שהיו שלמים בחושיהם החצוניים‬
‫שנים שלמים שמשיים בהולידו אותו וכזה בחנוך‬ ‫והפנימיים כלם והותרו במה שפירשתי בזה‬
‫בהולידו את מתושלח בן ט״ה שנה אם היו‬ ‫השאלה הב׳ והג׳‪:‬‬
‫ירחיים היה הוא בן חמש שנים ומחצה שמשיים‬ ‫)ג( ויחי אדם מאה ושלשים שנה וגו‪ /‬עד‬
‫וכן בשאר התולדות שבפרשת נח שכתוב ששלה‬ ‫ויהי כי החל האדם לרוב על פגי‬
‫הוליד בן שלשים אם היו שנים ירחיים היה‪.‬‬ ‫האדמה‪ .‬ספר הכתוב שאדם הראשון אחרי‬
‫בן ב׳ שנים ומחצה כשהוליד בנים וכן‬ ‫ש ‪T‬ע את חוה אשתו באותה ביאה ראשונה‬
‫בשאר הדורות וזה כלו בלתי אפשר שיהיו‬ ‫שבא אליה בכח האכילה ההיא וילדה לו את‬
‫האנשים מולידים בנים ובנות בילדותם קודה‬ ‫קין והבל ותאומותיהן נסתפק בעצמו לבלתי‬
‫צמיחת שניהם בן שתי שנים ומחצה או ה׳‬ ‫התגאל עוד בחמריות המשגל כמו שזכרתי‬
‫ככבשים‪ .‬ולא אדע אם הקצור הזה היא יותר‬ ‫למעלה ועמד בזה ק״ל שנה שלא הוליד ואחר‬
‫נמנע או האריכות שנראה בחייהם כפי פשט‬ ‫כך כשראה את הבל מת וקין וזרעו מקוללים‬
‫דכתובים‪ .‬ועוד כי הגה החיים נתמעטו בהדרגה‬ ‫הוצרך לחזור ולהזדווג לאשתו להקים זרע‬
‫וחיי אברהם קע״ה שנים ואם היו שנים ירדיים‬ ‫של ברכה לישובו של עולם כמו שהיתה בזה‬
‫היו כל ימיו י״ח שנה ונאמר עליו ויגוע‬ ‫כוונתו רצויה ומעשיו לשם שמים הספיק השם‬
‫ויאסף אל עמיו זקן ושבע‪ .‬ומשה חי ק״כ‬ ‫בידו ויולד בדמותו בצלמו ולא אמר זה על‬
‫שנה האם היה בן עשר שנים שמשיים במותו‬ ‫תכונת הגוף ותארו כי ידוע הוא שכל הנולדים‬
‫ועוד שאם היה הדבר כן נתוספו השנים בימינו‬ ‫ידמו בכללות איבריהם למולידים אותם אבל‬
‫היום הזה שיחיד‪ .‬האדם שבעים שנים שמשיים‬ ‫בעבור שנתעלה אדם בדמותו וצלמו השכלי‬
‫ואם בגבורות שמונים שנה אלא שכל זה זיוף‬ ‫האלהי יצא שתדומה אליו באותו צלם ודמות‬
‫יסכלות והעדר הבנת האמת כי התוי‪-‬ד‪ .‬קראה‬ ‫אשר נתן בו האלהים כי היה בר חכים לו‬
‫שנים לשנים השמשיות האמתיים זעשתה ירח־‬ ‫ובחכמתו ותבונתו נתדמד לאביו שנתחכם מכל‬
‫למועדים ותקראם חדשים לא שנים‪ .‬ויהי כמשלש‬ ‫האדם להיותו יציר כפיו של הקב״ה ועל‬
‫חדשים החדש הזה לכם ראש חדשים וכאלה‬ ‫זה נאמר )שם( ויולד בדמותו בצלמו ר״ל ויולד‬
‫רבות מספר‪ .‬והרב המורד‪ .‬כתב בפמ״ז ח״ה‬ ‫בן שיצא בדמותו ושכלו של אדם השכלי‬
‫כי לא היה אורך השנים האלה רק ליחידים‬ ‫והמדעי ולכן נקרא שמו שת מלשון קיום‬
‫הנזכרים בתורה ושאר בני אדם בדורות ההב‬ ‫והעמדה מלשון כי השתות יהרסון לפי שראה‬
‫היו חיים השנים הטבעיים המורגלים אצלינר‬ ‫בחכמתו כי זה חרעו יתקיים בעולם ולכן‬
‫שהיה אריכות הימים ההם לאותם היחידים אם‬ ‫לא נאמר כזה בקין והבל לפי שלא היו בדמותו‬
‫כפי הדינהגה ור‪.‬מזונות ואם בדרך הפלא‪ .‬וכתב‬ ‫וצלמו של אדם ולא 'היו עתידים להתקיים‬
‫עליו הרמב״ן שהם דברי רוח כי למה יד‪.‬יד‪.‬‬ ‫אבל היה אחריתם להכרית והותרה בזה השאלה‬
‫הנס בהם והם אינם נביאים ולא צדיקים‬ ‫הד׳‪ .‬וראר לבאר עתה בספורי הדורות הראשונים‬
‫וטובים שיעשה להם נס אף כי דור אחר דור‬ ‫האלה ג׳ דרוש ם כוללים בזה וצריכים להתרת‬
‫ותקון ההנהגה וד‪.‬מזון איך תאריך ימיהם‬ ‫השאלות ששאלתי בענינם ‪:‬‬
‫כפלי כפלים משאר בני דורם ור‪.‬יה אפשר‬ ‫הדרוש הא׳ מה היה עניו אורך חיי האנשים‬
‫שאנשים אחרים יתנהגו בטוב ההנהגד‪ .‬ההיא‬ ‫הראשונים האלה שהוא נפלא מאד‬
‫ויתארכו ימיר‪,‬ם ג״כ ואיך לא הגיעה החכמה‬ ‫ומרוחק מהמנהג הטבעי אשר עמנו עומד היום‬
‫בהנהגה הטובד‪ ,‬ההיא לאחד מכל בני גת‬ ‫כי מן השקר שנאמר שהיה אז לאדם טבע‬
‫אחר המבול כי תמיד היו ימיר‪,‬ם הולכים‬ ‫אחר זולת אשר אנחנו היום הזה שאם היה‬
‫ומתמעטים דור אחר דור‪ .‬והיה מפני זה דעת‬ ‫הענץ כן היה מהות האנשים ההם מתחלף‬
‫הרמב״ן בזה שאדם הראשון בד‪.‬יותו מעשה‬ ‫במץ למהות האנשים האלו וזהו שקר‪ .‬וכבר‬
‫ידיו של הקב״ה היה בתכלית השלמות בנוי‬ ‫סשבו קצת מחכמי האומות שלא היו השנים‬
‫קלז‬ ‫בראשית ה‬ ‫אנרבנאל‬ ‫בראשית‬
‫סרה‪ .‬וד‪.‬תחבר לזה ג״כ ענין המשגל שהוא‬ ‫וככה ובקומה ושאן* שנקנסה עליו מיתה היה‬
‫באמת מקצר ימיו של אדם והם לא היו להוטים‬ ‫מטבעו לחיות זמן רב וכאשר בא המבול על‬
‫בו הלא תראד‪ .‬כי לא היו מולידים‪ ,‬כי אם‬ ‫הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימותם הלוד‬
‫למאה שנים או יותר או קרוב לזד‪ .‬ומפני‬ ‫והסור כי עד המבול היו ימיהם באורו ההוא‬
‫הד‪.‬נד‪,‬גה הדקה הזאת היו מעותדים לאריכות‬ ‫ומהם חיו יותר מאדם‪ .‬ואמנם שם שנולד קודם‬
‫ימי חייהם כי קבלוה ולמדוד‪ .‬מאדם אביד‪.‬ם‬ ‫המבול חיה שש מאות שנה בי הועיל לו החוזק‬
‫שפירש ק״ל שנד‪ .‬פן האשד‪ .‬להם חמודות‬ ‫שבו נולד והזיק לו האויר שנתקלקל ובניו‬
‫לא אכל ובשר ויין לא בא אל פמ‪ .‬אמנם‬ ‫הנולדים אחר המבול נתקעת ימיהם ושבר‬
‫ד‪.‬ה«ת לא בחרו באותד‪ .‬הנד‪.‬גד‪ .‬הדקה‪ .‬כי‬ ‫לארבע מאות שנה ותראה שהיה זה עד דיר‬
‫במו שהיו מקצרים בחכמה שהיא תחיה בעליה‬ ‫הפלגה‪ ,‬וכאשר משל עליהם שנוי אוירים‬
‫כן לא היו יכולין לסבול צער ההנהגד‪ .‬ההוא‬ ‫בפלגה נתקצרו עוד ימיהם‪ .‬ואמנם בדורות‬
‫ונעשו שטופים בזמר‪ .‬ויקחו לד‪.‬ם נשים מכל‬ ‫אברהם יצחק דעקב היו על הרוב ע׳ או‬
‫אשר בחרו והיה‪ ,‬מהכרח בעבור זה שירדפו‬ ‫שמונים שנה כאשר הזכיר פרע״ה בתפלתו‪.‬‬
‫המאכל וד״משתד‪ .‬יותר מדאי לד‪.‬חליף תמורת‬ ‫אבל הצדיקים מהם לסי שיראת ה׳ תוסיף ימים‬
‫מה שניתך בזמתם וד‪.‬יתד‪ .‬רוע ההנהגה ההיא‬ ‫היו היים יותר מזה כי הנה פרעה תמה על‬
‫שנתחדשה בבני אדם מכלה הלחות השרשי‬ ‫יעקב לזקנתו והוא הפליג לו בימי אבותיו‬
‫מקצרת החיים ולכן לא חיו מאריכין ימים‬ ‫כמ״ש ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי‪.‬‬
‫כיחידים ההם הלא תראה שגם היום ימצאו‬ ‫זהו דעתו‪ .‬ולפי שבמדה שז‪4‬דם מודד מודדין‬
‫בני אדם יבחרו בהנדזגד‪ .‬הדקה פת במלח יאכלו‬ ‫לו לכן במו שהרמב״ן התעצם לבטל דברי‬
‫ומים במשורד‪ .‬ישתו ולא יגשו אל אשד‪ .‬וכל‬ ‫הרב המורה ככה משום מאן דקפיד קפדינן‬
‫זה אם מפני עבודת השם ואם להאריך ימים‬ ‫ליה התעורר רבינו נסים מתלמ ‪T‬י תלמידיו‬
‫להנצל מהתחלואים‪ .‬אבל רוב בני אדם וד‪.‬מונם‬ ‫לבטל דעתו ודבריו ג״כ באמרו שלא היה‬
‫לא יבחרו בד‪.‬נהגד‪ .‬הדקה ההיא כי אם למל^»ת‬ ‫המבול מקרה טבעי כי הוא בא על צד העונש‬
‫נפשם בי ירעבו ח^כן בחרו בדרכ*ד‪.‬ם‬ ‫וכאשר קבלו בני אדם ענשם והעביר השם‬
‫ובשקוציהם נפשם חפצה וזו היא הד‪.‬נהגה‬ ‫רוח על הארץ היה ראוי שישוב העולם לטבעו‬
‫ורזמזונות שזכר הרב המורד‪ .‬שם כבד‪ .‬אריכות‬ ‫הראשון כיון שהיה הכל בצדק ומשפט ולא‬
‫ימי הראשונים וד‪.‬יא הסבה הטבעית‪ .‬ואמנם‬ ‫מקרה קרה ואם נ‪-‬חם דבר מזה לטבע אפשר‬
‫הסבה השנית שזכר שהיא בדרך הפלא אין‬ ‫שראוי שיהיה בהפך כי אחר הגשם המופלג‬
‫כוונת הרב שנעשד‪ .‬הפלא ההוא לזכות אותם‬ ‫יזדכך האויר יותר וגם כי כל הפסד אויר‬
‫האנשים היחידים להציל ממות נפשם ולחיותם‬ ‫מופלג בסורו יהיה ראוי שישאר האויר יותר‬
‫אלא שרצה הקב״ד‪ .‬להאריך ימי חייהם ע״ז*‬ ‫זך ויותר בריא כאשר נמשך אחרי המגפה‬
‫הפלא וד‪.‬נם כדי לזכות את המין האנושי כלו‬ ‫אשר ראינו בעינינו וזה לסבות טבעיות עכ״ל‪.‬‬
‫וזה לשני תכליות הא׳ להרבות אישי המין‬ ‫ונראה לי שדעת הרב המורה כפי כוונתו הוא‬
‫כדי להתישב מד‪,‬ם העולם מד‪.‬רה ותמלא הארץ‬ ‫נכון וקיים וישר ובריא אולם והספקות שהעיר‬
‫אותם כי לא תהו בראה לשבת יצרה וד‪.‬יא‬ ‫עליו הרמב״ן אינם בלום וכן אומר שדעת‬
‫באמת סבר‪ .‬אמתית עצמית לקוחה מטבע‬ ‫הרמב״ן בטעם אריכות הימים הוא ג״ב נחמד‬
‫הבריאה הראשונד‪ .‬ופליאותיה‪ .‬וד‪.‬תכלית הב׳‬ ‫ושא־ן בכל מד‪ .‬שתפשו רבינו נסים‬ ‫ונעים‬
‫הוא להשלים את המין האנושי בידיעות‬ ‫דבר שיבטלהו כאשר יובן ויפומז כמו שאומר‬
‫והחכמות אשר הם שלמות האדם ותכליתו‬ ‫דד‪.‬י׳ לנו אם כן שתי סבות אמתי‪-‬ות בדרוש‬
‫האמיתי וד‪.‬יד‪ .‬בלתי אפשר שיגיע לו השלמות‬ ‫הזה וד‪.‬נגי מבאר אותן אחת לאחת‪ .‬דעת הרב‬
‫בד‪.‬ם כי אם בנסיונות ואלו היו שעור האנשים‬ ‫המורד‪ .‬הוא שד‪.‬תרות הראשונים התחברו להם‬
‫כלם כשעוד חיינו היום הזה היה משיגם המות‬ ‫לאריכות ימי חייר& סבר‪ .‬טבעית וסבה נפיית‬
‫טרם התבוננם בטבע הנמצאות שילקחו‬ ‫על דרך הפלא וד‪.‬סבעית היא הנהגתם הטובה‬
‫התחלותיד‪.‬ם מהחוש בזמן ארוך מאד כמי‬ ‫במאכל ובמשתד‪ .‬כפי הספוק מבלתי מותרות‬
‫שנודע מסגולות וטבעי הדברים הטבעיים ובסרט‬ ‫כי הנד‪ .‬הם בדורם לא היו אוכלים בשר ולא‬
‫מחכמת הכוכבים‪ .‬ולכן השגיח הבורא ית׳ על‬ ‫היו שותים יין בי בל זד‪ .‬היד‪ .‬התחלתו בימי‬
‫המין האנושי כשנתן כח באנשים המיוחדים‬ ‫נח אבל היו מסתפקים במאכל הצמחים והעשבים‬
‫ההם שיחיו חיים באורך הנפלא בדי שהמה‬ ‫ושתיית המים‪ .‬וידוע בספרי הרפואד‪ .‬בי המזונות‬
‫בחקירותיד‪.‬ם ובנסיונם יבואו דביאו הבאים‬ ‫כל אשר יהיו יותר פשוטים יאריכו יותר‬
‫אחריהם לשלמות החבמד‪ .‬ולא תד‪.‬יה ההכנה‬ ‫ימים וכל אשר יד‪.‬יו יותר מורכבים יוסיפו‬
‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קלח‬
‫שהאב עם רוע מזגו כשהיה מוליד בן והבן‬ ‫שהמציאה הבורא יתברך בבריאת אדם על זה‬
‫ההוא מלבד החסרון אשר ירש מאביו ואמו‬ ‫לבטלה׳ אמנם אחרי שנשלמו הידיעות‬
‫בהולדו עוד יוסיף סרה בהנהגתו הפרטית‬ ‫בחקירות ונסיונות הראשונים ההם נתקצרו‬
‫הרעה בעצמו אין ספק מפני זה שיהיה יותר‬ ‫הימים מפני שהיו בני אדם נסמכים בחכמתם‬
‫חלוש המזג רפוי ההרכבה מאביו הנה א״כ ג׳‬ ‫אל מה שהשיגו הראשונים‪ .‬ולזה נמצא בספרי‬
‫סבות נתחברו לקצור החיים לפי הדעת הזה‪.‬‬ ‫חכמת הכוכבים שיהסו הרבה מעניניה לנסיונות‬
‫הא‪ -‬להתרחקם מהמקור הראשון כי בהיות‬ ‫הראשונים וכמ״ש הרלב״ג‪ .‬וכבר נמצא לחז״ל‬
‫אדם הראשון שלם היצירה כחו וחזקו רב‬ ‫בב״ר )פרשה כ״ז( מאמר מורה על זה אמרו‬
‫כיד המלך שבראו היה הוא ובניו והדורות‬ ‫רראו בני האלה־ם ולמה קורא אותם בני‬
‫הקרובים אליו כבודם חדש עמהם והזקם שמור‬ ‫האלה״ם ר׳ חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרוייהו‬
‫ביצירתם אבל כשנתרבו הדורות כמו שנתרחקו‬ ‫אמרו שהאריכו ימים בלי צער ובלי יסורין‬
‫מאותו בקור ראשון כך נתרחקו מאורך החיים‬ ‫רבי הונא בשם ר׳ יוסי אומר כדי לעמוד‬
‫הנמשך ממנו‪ .‬והסבה השנית מפני מי המבול‬ ‫על התקופות ועל החשבונות ועל המולדות הנה‬
‫שעם היות שבא ע״צ העונש כדברי רבינו‬ ‫באת שהיו בני אלהים אותם היח ‪T‬ים שכפר‬
‫נסים ושאחר עברו היה ראוי שיהיה האויר‬ ‫הכתוב ונקבו בשמות ושנקראו כן להדמותם‬
‫זך הגה לא יוכל להכחיש שנתקלקלה האדמה‬ ‫בהמשך מציאותם וארכו לבני אלהים ושעשאם‬
‫ושלשה טפחים ממנה נמוחו ונתחייב מזה‬ ‫הקב״ה על זה האורך הנפלא מהחיים כדי‬
‫שגם המזונות והצמחים לא נשארו בכחם‬ ‫לעמוד על מהלכי הכוכבים לפי שידוע מענין‬
‫הראשון ולא היה בזה עוות הדין כלל כי די‬ ‫החכמה ההיא שרובה נלקח מן החוש ושא״א‬
‫לו לנח ולבניו שימלטו מן המבול‪ .‬ואולי שכן‬ ‫שתושג ראשונה אלא למי שיהיו ימיו וחייו‬
‫רצה הקדוש ברוך הוא שיקצרו ימי האנשים‬ ‫מתמידים אורך נפלא והיה א״כ הפלא הזה לא‬
‫ושם לאדם גבול החיים לאמור עד פה תבא ולא‬ ‫בעבור אותם היחידים אלא בעבור המין האנושי‬
‫תוסיף וכמו שאבאר אחר זה הנה אם כן מפאת‬ ‫כלו‪ .‬הנה התבארה הסבה שנתן הרב המורה‬
‫טבע הארץ אחרי המבול קצרו החיים ג״כ‪.‬‬ ‫בדבר הזה ושהיא טובה ורחבה‪ .‬אמנם הסבה‬
‫והסבה הג׳ היא על זוללות המזונות שנתחדשו‬ ‫הב׳ אשר נתן הרמב׳׳ן היא ג״כ אמתית וצודקת‬
‫בבני אדם כי מלבד חסרון כח הצמחים אחר‬ ‫כשנוסיף עליה דברים צדיקים וטובים‪ .‬והיא‬
‫הניבול ושלא היו מזינים כמו קודם לכן בעבור‬ ‫שאדם הראשון מעשה ידי יוצר אין ספק‬
‫שנתלחלחו יותר הנה עוד אכילת הבשר תקצר‬ ‫שנעשה בשווי מזגו ובחוזק הרכבתו ודבקות‬
‫ימים ותרבה בדם יותר מהראוי ושתיית היין‬ ‫איבריו וטוב אריגתם ובניינם ביותר שלם‬
‫מביא אל הנזילות והחלאים הרבה כי מפני‬ ‫שבפנים שיסבלם הטבע עד שבעבור זה‬
‫זה אמר שלמה אל תהי בסובאי יין בזוללי‬ ‫בהתנהגות כפי שצווה היה עתיד להתקיים‬
‫בשר למו‪ .‬ונוסף על זה שנתוספה זמה בעולם‬ ‫ולהמלט מחמות‪ .‬ואף שנקנס עליו בחטאו שיהי'‬
‫וקודם היות האדם בן עשרים שנה יוליד בנים‬ ‫בן מות הנה היה נשאר בטבעו מוכן לחיות‬
‫ובנות ‪,‬יהניאוף מקצר החיים בלי ספק מכלה‬ ‫זמן רב אם כפי חוזק גופו ושלמות בנינו ואם‬
‫הלהות ומכבה החום הטבעי‪ .‬הלא תראה שדוד‬ ‫כפי מזונותיו שלא היו כי אם הדברים הצומחים‬
‫המלך בהיותו בן שבע ם שנה כסוהו בבגדים‬ ‫ושתיית המים הפשוטים ולא היה הוא ובני‬
‫ולא יחם לו ולא היה זה באמת מרוב זקנותו‬ ‫דורו שטופים בזמה ולא אחד מהם יודע אשה‬
‫כי כמה מהאנשים יותר זקנים מזה הם חזקים‬ ‫אלא מס׳ שנה ומשבעים שנה ולמעלה‪ .‬וכאשר‬
‫ובריאים ומול ‪T‬ים בנים אבל היה שנדעך‬ ‫החל האדם לרוב והשחית כל בשר את דרכו‬
‫חומו הטבעי ונתקרר כמו בהיותו בבחרותו רודף‬ ‫התחברו בהם דברים רבים אם השטיפה והמותר‬
‫אחר הנשים ולכן בתחלת זקנתו ה ה באותו‬ ‫בזמה ובמאכל ובמשתה הנמשךלזה‪ .‬ואם‬
‫קצה מהקור המופלג‪ .‬ושלמה בנו שאחז כמעשה‬ ‫לשאר דברים אשר קבצו מרוע הנהגה וכאשר‬
‫אביו והוסיר עליו כהנה וכהנה נתקצרו עוד‬ ‫בא המבול נתלחלח האויר ונתלחלחה מאד‬
‫ימיו ומת ג! נ״ב שנה לפי שכאשר נתפשטה‬ ‫הארץ יותר מדאי והיו מפני זה המזונות‬
‫רוע ההנהגה באדם וישחת מזגו והבן הנולד‬ ‫לחים לחות נוסף והתחילו לאכול בשר ולשתות‬
‫לו מאותו מזג נשחת כשהוסיף עוד לפשוע‬ ‫יין הבשר עודנו בין שניהם ואף ה׳ חרה בעם‬
‫בעצמו הרבה בהשחתתו והפסדו‪ .‬ומפני זה‬ ‫ושתו ולעו מן היין והיו כלא היו והלכו‬
‫היו החיים הולכים ומתמעטים בדורות ההם‬ ‫ימיהם מפני זה הלוך וחסור לפי שמלחלוח‬
‫עד שנתישב הטבע בגבול החיים וכמו שאפר‬ ‫הגופים והמזונות נתרבה העפוש ונתקצרו החיים‬
‫)תהלים צ׳( בל ימינו פנו בעברתך כלינו‬ ‫והיתה הרעה מתוספת מדור אל דור לפי‬
‫קלט‬ ‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫שגיבו במו הגה ימי שנותיגו בהם ש מי ם היו ימי חייו תשע מאות ד״ב שנים כי במו‬
‫שגה וגו׳ כי הנה על הדורות הראשונים שהיו ‪ ,‬שמהר בזווגו קודם אביו כ ‪ .r‬שנים ככד‪.‬‬
‫ההיים הלוך והמור אמר כי כל ימינו סגו קצרו משנותיו מימי אביו י״ח שנים‪ .‬ואמנם‬
‫בעברתך כלינו שנינו כמו הגה ועל הטבע אנוש מד‪.‬ר זווגו קודם אדם להולדת שת מ׳‬
‫שגתישב בגבול ההיים ימי שנותינו בהם שבעים שנה שבד‪.‬יות אנוש בן תשעים שנד‪ .‬הוליד‬
‫שנה וגר והגה יתבאר עוד אחר זה ויצא לגו את קינן‪ .‬ואח״ב בשמוגד‪ .‬מאות שנד‪ .‬וי״ט‬
‫מזה כלו שדברי אלו שני הרבנים הרמב״ן הוליד תם ‪ T‬בנים ובנות כי לא נפרד מאשתו‪.‬‬
‫והרמב״ם שניזע כאחד טובים ואלו ואלו דברי וד‪.‬יו מפני זד‪ .‬כל ימי חייו תשע מאות וחמש‬
‫אלהים חיים עם מה שהלצתי בעדם והותרה שנים כי כמו שמד‪.‬ר זווגו מזווג אדם אביו‬
‫לשת ארבעים שגה כן קצח ימיו מימי אדם‬ ‫השאלה הה׳‪:‬‬
‫הדרוש הב׳ הוא לדעת למה זה בכל אחד כ״ד‪ .‬שנים‪ .‬ואמנם קען מד‪.‬ר עוד זווגו וד‪.‬וליד‬
‫מהי ‪Tn‬ים הראשונים האלה זכר הכתוב את מהללאל בהיותו בן ע׳ שגה ואה׳׳כ בשמוגה‬
‫בכמה שנים הול ‪ T‬בן וכמה שנים חי אדר מאות וארבעים שנה שחי עוד ד‪.‬ול ‪ T‬בנים ובנות‬
‫שהולית ונזכר אחר זה כמה היו ימי חייו כי לא נפרד מד‪.‬אשד‪ .‬והיו ימי חייו מפני זד‪.‬‬
‫ואומר בסבת זה שהכתוב כיון ראשונה להידיע תשע מאות ועשר שנים כי מפני שמהר זווגו‬
‫הםתעפות הדורות מאדם הראשון ועד נח ולכן קודם זווג אדם להוליד שת קצת ימי חייו‬
‫באיתם עשרים שנד‪ .‬וכתב יוסף בן גוריון בספר שני‬ ‫ביאר שהיתה מהשגחה האלהית‬
‫הראשונים כלם שלא היה בהם עקר ועקרה ממפת אלימנדרום בא בארץ פרמיאקין מאיי‬
‫בי כלם הולידו‪ .‬וגם לגודל ההשגחה היה הים ושמצא שם בני אהם תמים לנשים ואוכלים‬
‫תחלת הולדת כל אחד מהם בן זכר לא בת דגים חיים ומדברים בלשון יונית ושאמרו לו‬
‫כדי שיהיה שמור השתלשלות הדורות מאיש שבתוך י אותו האי היד‪ .‬קבר איש מלך קדמון‬
‫אל איש ומפני זה ביאר הכתוב בכל אחד ושמו קינן בן אנוש שד‪,‬יה קודם המבול מולך‬
‫מהם שהוליד כי לא היה בו עקרות וגם על כל העולם כלו והיד‪ .‬חכם מבין בכל החכמות‬
‫שהול ‪ T‬בראשונה בן זכר לא בת‪ .‬ועוד ומבין ומושל ברוחות ובשדין ושהוא ‪T‬ע‬
‫הודיענו בעניני תולדותיהם כלל גדול מאד בחכמתו שהיד‪ .‬עת ‪ T‬הקב״ר‪ .‬להביא מבול על‬
‫והוא שבהיות אדם הדאשון אב לכולם שיולידו הארץ ויכתוב את ד‪.‬עת ‪ T‬להיות מזה על לוחות‬
‫בדמותו היה מהפלא שכל פי שקדם בהול ‪T‬ו אבן‪ .‬וכתב עוד במכתבו ד‪.‬ד‪.‬וא שבימיו הציף‬
‫קודם ק״ל שנה שהוליד אדם את שת שעמד הקב״ד‪ .‬שלישו של עולם ושכן עשה בימי אנוש‬
‫פרוש מן האשד‪ .‬עד שהול ‪T‬ו הגה כל מי בן שת בן אדם הראשץ והראו לאלכסנדר‬
‫שהוליד בן קודם זד‪ .‬הזמן שהול ‪ T‬אדם את את הקבר הד‪,‬וא ואת לוחות אבן אשר שם‬
‫שת קצרו ימיו מימי אדם‪ .‬ומי שנתעכב וד‪.‬יה הכתב כתב עבתת‪ .‬ושכתב כל זה‬
‫ושהאריך ימים מלהוליד יותר מאדם קודם אליכסנדרי באגרת ששלח לאריסטוטול״י רבו‬
‫שד‪.‬ול ‪ T‬את שת ארכו ימיו ממנו והפבד‪ .‬בזה ומלמדו הגדול עד כאן‪ .‬וד‪,‬וא באמת עדות גדול‬
‫שמד<יתת הזווג בתחלת ימי האדם מכלה לפנת החתש וגם לאמתת מה שביארתי םד‪.‬יות‬
‫הלחות השרשי ומקצר ימיו‪ .‬הוא אשר דברתי הלשון הראשון שדברו בו ההורים הראשונים‬
‫שהמשגל במהירותו בחיי האדם ובד‪.‬פלגתו הוא הלשון העברי וד‪.‬מכתב אשר כתבו בו מכתב‬
‫מקצר ימי חייו‪ .‬ומפני זה אדם שעמד ק״ל אלהים הוא‪ .‬ואמנם מהללאל מד‪.‬ר עוד זווגו‬
‫שנה שלא ידע את אשתו הוליד את שת חכם שהול ‪ T‬את ירד בהיותו בן מ״ב שגה אח״כ‬
‫וצדיק ואח״כ בח׳ מאות שנה שחיה עוד הוליד בשמונה מאות ושלשים שנה הול ‪ T‬בנים‬
‫בנים ובנות כי לא נפרד עוד מאשתו או שרמז ובנות כי לא נפרד עוד מאשתו ובעבור זה היו‬
‫בזה לקין ור‪.‬בל ולתאומות ‪.T‬ן כמו שפירשתי כל ימי חיי מד‪.‬ללאל שמונד‪ .‬מאות ותשעים‬
‫למעלה‪ .‬ומפני שמשל ברוחו ונפרש ק״ל שנד‪ .‬וחמש שנה כי מפני שמהר זווגו לזווג אדם‬
‫מהאשד‪ .‬לכן היו כל ימי אדם אשר חי תשע לד‪.‬ולדת שת ס״ה שנים קצרו ימיו משנות אדם‬
‫מאות ושלשים שנה כי ארכו ימי חייו לטוב ל״ה שנה אמנם ירד משל ברוחו ואיחר זווגו‬
‫הנד‪.‬גתו במשגל‪ .‬ואמנם שת מיהר זווגו אל ל״ב שנים יותר מאדם עם היות שבשאר שנים‬
‫האשה יותר מזד‪ .‬כי בהיותו בן ק״ד‪ .‬שנה אשר חי הוליד בנים ובנות כי לא נפרד עוד‬
‫הוליד את אנוש ומפני שמד‪.‬ר בזה כ״ד‪ .‬שניים מאשתו ודרה שכת כי תחת אשר איחר זווגו‬
‫מאביו אדם לכן חיה אח״כ שמונד‪ .‬מאות יותר מאדם ל״ב שנים נתן אלהים שכרו מדה‬
‫שנה ושבע שנים שד‪.‬וליד בד‪.‬ם בנים ובנות ולא כנגד מדה שכן חיה יותר ממנו ל״ב שנים‪ .‬ואולי‬
‫נפרד עוד מהאשה כי ת ^ היד‪ .‬מול ‪ T‬ובזד‪ .‬שלכן נקרא את שם בנו חנוך לחנוך אותו‬
‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קס‬
‫בעוד שהוא בצדקו אסלקנו‪ .‬ולא ידעתי מאין‬ ‫במצוות ובמדה הטובה הזאת‪ .‬האמנם חנוך לא‬
‫להם זה אלא אם חשבו לו לרשעות מהירות‬ ‫דשה כן ולא הלך בדרכי אביו בזמן זווגו‬
‫זווגו והיותו מוליד בנים ובנות תמיד ולא‬ ‫כי הוא הוליד את מתושלח מהרה בה ותו בן‬
‫נפרד מן האשה בהיותו מתהלך את האלהים‬ ‫ס״ה אבל אחרי זה אמר הכתוב ויתהלך חנוך‬
‫ודבק בו וזהו אצלם פעם צדיק פעם רשע‪.‬‬ ‫את האלהים אחרי הולידו את מתושלח‪ .‬והמאמר‬
‫הנה התבאר למה נאמר ב׳ פעמים ויתהלך חנוך‬ ‫הזה מורה שקודם הולידו את מתושלח היה‬
‫את האלהים והותרה השאלה הששית‪ .‬ואמנם‬ ‫רודף מאד אחר המשגל ולכן מהר זווגו אבל‬
‫מתושלח להיותו צדיק גמור כמ״ש חז״ל )מ״י‬ ‫אחרי שהוליד את מתושלח הלך את האלהים‬
‫סי׳ מ״ב( המתין ואיחר זווגו עד קפ״ה שנים‬ ‫ר״ל שנדבק בעבודת האל ושלמות נפשי יותר‬
‫מימיו שהוליד את למך עם היות שאח״ב‬ ‫ממה שהיה בראשונה קודם לידת מתושלח‬
‫בשבע מאות ושמונים ושתים שנה שחיה עוד‬ ‫שלש מאות שנה אבל עכ״ז לא נמנע ולא נפרש‬
‫הול ‪ T‬בנים ובנות כי לא נפרד מאשתו אחרי‬ ‫מאשה באדם זקנו כי תמ־ד כל אותם שלש‬
‫שנזדווג אליה אבל עכ״ז בעבור שמשל ברוחו‬ ‫מאות שנים הוליד בנים ובנות‪ .‬וכאשר ראה‬
‫ולא קרב לאשתו מהרה כשאר הראשונים היה‬ ‫ית שהיה חנוך הולך אחריו ומתדבק בו והיה‬
‫שכרו אתו שהיו כל ימי חייו תשע מאות‬ ‫עם זה מתחבר לאשתו ומוליד בנים ובנות ראה‬
‫וששים ותשע שנה כי כמו שהוא המתיו‬ ‫בחכמתו העליונה שצרכי האשה והבנים היו‬
‫ואיחר את זווגו יותר מאדם נ״ז שנים ככה‬ ‫מונעים אותו מהשלמות אשר היה מבקש ולכן‬
‫האריך ימים עליו ל״ט שנים‪ .‬ואמנם למך‬ ‫המיתו קודם זמנו‪ .‬והוא אמרו ויהי כל ימי‬
‫איחר והמתין זווגו גם כן בהיותו בן קפ״ג‬ ‫חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה‬
‫שנה הוליד את נח וחיה אחריו מבלי הפרדו‬ ‫ובהיותו מתהלך את האלהים ומתדבק בו‬
‫נ?אשתו חמש מאות ותשעים וחמש שנים‬ ‫ואיננו כי לקח אותו אלהים‪ .‬והנה נזכר בחנוך‬
‫ותמיד הוליד בהם בנים ובנות‪ .‬עם היות‬ ‫תמיד שם אלהים ולא שם בן ד׳ אותיות להעיר‬
‫שהיה כפי הראוי שיתוספו ימי חייו יותר‬ ‫שהיה התבודדותו בבריאת העולם שנתיחסה‬
‫מחיי אדם מפני זה לא היה הדבר כן כי‬ ‫אל האלהים‪ .‬ולכן היה התבודדתו ודבקותו‬
‫היו כל ימי למך שבע מאות ושבע שנה פחות‬ ‫באלהים בורא העולם‪ .‬והנה חיה שס״ה שנה‬
‫מימי אדם והיתה הסבה בזה אצלי שנתקצרר‬ ‫כמספר ימות שנות חמה אם לרמוז שהיו‬
‫ימיו לטובתו כדי שלא יראה בגזרת המבול‬ ‫תניעותיו ומעשיו לעבודת יוצרו כאחד מצבא‬
‫שקדוש ברוך הוא בזכותו ובזכות נח בנו סלקו‬ ‫המרום‪ .‬ואם להודיע שמתוך תנועת הגלגל הכיר‬
‫קודם זמנו כדי שלא יראה ברעה אשר ימצא‬ ‫חנוך מציאות המניע הראשון‪ .‬וכן נאמר בנה‬
‫את עמו‪ .‬אמנם נח עשירי היה בדורותיו משל‬ ‫ובאברהם התהלכות את האלהים לפי שהיי‬
‫ברוחו יותר מכל אבותיו בשני דברים‪ .‬האחד‬ ‫משיגים מציאות האל מצד מהלך השמימי‬
‫שכבש יצרו מגשת אל אשה עד היותו בן‬ ‫הנעשה באותו מספר מה מים‪ .‬ולפי שהיתה‬
‫חמש מאות שנה ואז הוליד שלשה בנים‪ .‬והשנית‬ ‫מיתת חנוך מתוך הדבקות בשם כמי שיניח‬
‫שאחרי שהולידם נפרש מהאשה ולא הוליד‬ ‫אש קטן אל אש גדול שנתפשטה להבת האש‬
‫עוד ואין ספק שהיה כל זה מפחד המבול‬ ‫הגדולה ותאחוז האש הקטן ולא יוכל להפרידו‬
‫שבהולידו בנים ובנות הבנות יתחברו לבעליהן‬ ‫ממני לכן נאמר בו ואיננו כי לקח אותו‬
‫וימותו עמהם כמו שקרה לבנות לוט שמתו‬ ‫אלהים ר״ל שנדבקה נשמתו בעליונים ונפרדה‬
‫בסדום ונספו בעון העיר לפי שהיה לום‬ ‫מהגוף הנה אם כן זכר הכתוב בזה קוצר‬
‫כמצחק בעיני חתניו‪ .‬ואמנם הבנים ראה שאם‬ ‫ימי חנוך כמו שמהר זווגו אבל ביאר שלא‬
‫ירבו אולי יהיו רשעים כבני הדור ואף שלא‬ ‫היה הקצור ההוא טבעי בסבת המשגל כי‬
‫יהיו א*לי שזכותו לא יספיק להציל את כלם‬ ‫אם שעשאו הקדוש ברוך הוא כן לטובתו‬
‫ולכן כבש יצרו שלא יוליד עוד מאותם‬ ‫שחנוך עצמו בדבקותו ושלמות נפשו קנה‬
‫השלשה ״‪.‬ים‪ .‬וכן הוא בב״ר )פרשה כ״ז(‬ ‫לעצמו חיי העולם הבא‪ .‬ולכן לא נאמר בו וימת‬
‫מה טעם כל דורו של נח הוליד למאה למאתים‬ ‫כמו שנאמר בשאר הראשונים להודיע שלא‬
‫ונח הוליד לת״ק שנה אלא אמר הקב״ה אם‬ ‫היתה הפרדת נפשו מגופו מיתה אלא חיים‬
‫רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים ואם צדיקים‬ ‫נצחיים לה‪ .‬וכן אמרו בב״ר )מ״י סי׳ מ״ב(‬
‫הם אטריח עליו ויעשה כמה תיבות כבש‬ ‫תשעה נכנסו בחייהם בג״ע והראשון שזכרו‬
‫הקב״ה מעיינו והוליד לת״ק שנה‪ .‬ואפיל*‬ ‫מהם הוא חנוך להעיד על שלמותו‪ .‬אבל נאמרו‬
‫ייפת שהיה גדול מהם בבא המבול לא היה בן‬ ‫שם דעות אחרות בזו‪ .‬אמרו שהיה חנוך )ב״ר‬
‫מאה שנים לעונשים‪ .‬הנה העירו עליה סבה‬ ‫פרשה כ״ח( פעם צדיק פעם רשע אמר הקב״ה‬
‫קמא‬ ‫בראשית ה‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫האלה שכל מי שהקדים זווגו מזווג אדם זקנו‬ ‫באיחור הולד נח לבניו אבל לא שערו במה‬
‫בד‪.‬ולדת שת קדמה מיתתו למיתת אדם זקנו‬ ‫שלא הול ‪ T‬אח״ב גם קודם המבול והסבה‬
‫כפי מספר השנינג ומי שאחר זווגו נתאחרה‬ ‫בכל אחת היא‪ .‬האמנם אחר המבול כאשר‬
‫מיתתו אבל נתחלפו בקדימד‪ .‬והאיחור‪ ,‬הד‪.‬וא‬ ‫ראה נה חטאת הם בנו ומה שפשע נ ג ת‬
‫בפחות ויתר כפי הכנו ^‪ ,‬ם וריותרה במה‬ ‫ישקללו מאם בבנים ולא רצה להוליד עוד כל‬
‫שביארתי בזה השאלד‪ .‬הז־ בשלמות גדול‪:‬‬ ‫ימיו‪ .‬ובעבור שנח כבש את יצרו בהחלת‬
‫ורודרוש ויג׳ למר‪ .‬זה נאמר בתוך ספור‬ ‫בחרותו ת״ק שנה הצילו האלהים ממי המבול‬
‫כל אחד מהראשונים האלה וימת מלבד‬ ‫והאריך ימיו תשע מאות וחמשים שנה שהם‬
‫מה שיבאר מספר ימי חייהם שממנו נדע‬ ‫יותר מחיי אדם עשר■ ם שנה והיה השכר הזה‬
‫שבסופם מתו ומה בא לאשמתינן ולא נאמר‬ ‫עצום מאד כפי הדור בעבור שהיו רבים‬
‫כן בדורות שמנח ועד אברהם ואומר בסבת‬ ‫מהשנים האלה אחר המבול שנתקלקלו הדברים‬
‫זה שד‪.‬נה עשרד‪ .‬אנשים הנקוב ם בשמות האלה‬ ‫המבעים כלם וקצרו החיים כמו שביארתי‬
‫מאדם ועד נח כלם היו צדיקים וטובים אם‬ ‫בדרוש הראשון ועכ״ז נח מפני שלמותו ארכו‬
‫מאדם מבואר ממה שארז״ל שאחרי שחטא‬ ‫לו הימים‪ .‬הנה התבאר מכל זה צורך המאמרים‬
‫שב בתשובה )עירובין דף י״ח( וקבל עליו‬ ‫כלם שבאו בספור השתלשלות הדורות האלה‪.‬‬
‫יסורין ונפרש מהאשה שנים רבות‪ .‬ואמנם‬ ‫אם במה שנזכר בכל אחד מהם לכמה שנים‬
‫שח הכתוב ד‪.‬ע ‪ T‬שד‪.‬י׳ בצלמו ובדמותו שר‪.‬וא‬ ‫הול ‪ T‬שהי׳ זה כדי לבאר תכונת כל אחד‬
‫צלם אלהים ולכן הושתת ממנו העולם‪ .‬ואמנם‬ ‫מהם בהקדם עצמו לזווג האשה או בהמתינו‬
‫אנוש שמו מע ‪ T‬על ו שהוא מענין אנושות‬ ‫ואיתורו לו‪ .‬ואם במה שזכר שם הבן אשר‬
‫ש ^‪ .‬איש חיל רב פעלים וכמ״ש ואתד‪ .‬אנוש‬ ‫נולד ראשונה להודיע השגחת השם עליהם‬
‫כערכי‪ .‬כלם אנשים ראשי בני ישראל המר‪.‬‬ ‫להיותם שתילי העולם ושרשיו שלא היה בהם‬
‫אנשי שם‪ .‬ובימיו של אנוש הוחל לקרא בשם‬ ‫עקר ועקרה כי כלם הול ‪T‬ו וגם בן זכר‬
‫ה׳ שר‪.‬וא לפי פשט הכתוב לשבח כמו שאפרתי‬ ‫בתחלה לא בת מפני שלשלת היחס שהיה‬
‫וגם שיפורש לגנאי כדבר הם ז״ל הנר‪ .‬לא‬ ‫בזכרים‪ .‬וגם שאחד מן הנולדים האלה לא‬
‫אמרו שאנוש עצמו התחיל בזה ולא שהיד‪.‬‬ ‫מת או נשבר או נשבה אין תאה כי כלם‬
‫עובד ע״ג אלא שבימיו התחילו בני אדם‬ ‫ח־ו ונתקיימו כי תמיד היה מלאך ה׳ סביב‬
‫לעבדד‪ ..‬ובן קינן שמו מלשון קנין לפי שקנה‬ ‫להם ויחלצם עוד ב אר הכתוב כמה שנים חיה‬
‫שם טוב קנד‪ .‬לעצמו דברי תורד‪ ..‬וכן מד‪.‬ללאל‬ ‫כל אחד מהחסידים האלה אחרי הולידו את‬
‫שמו יורד‪ .‬עליו שד‪.‬וא מהלל לאל‪ .‬וכן י ח‬ ‫בכורו היושב על כסאו ושהול ‪ T‬בהם בנים‬
‫כמו שפירשתי מענין ממשלה שמשל ברוחו‬ ‫ובנות להודיע שלא היה א׳ מהם שאחרי‬
‫וכבש את יצרו כמו שביארתי‪ .‬וכן חנוך מספר‬ ‫הולידו את בנו נפרד מאשה כי תמיד אחרי‬
‫בשבחו שהתד‪.‬לד את ר‪.‬אלר‪.‬ים כמ״ש בנח‬ ‫התחלתם בזווג וההולדה היו מתמ ‪T‬ים בה‬
‫ובאברר‪,‬ם‪ .‬וכן מתושלח )מ״י סי׳ מ׳ב( אח״ל‬ ‫ומול ‪T‬ים בנים ובנות מלבד נח שמצא חן‪.‬‬
‫שר‪.‬יה צדיק גמור אמנם למך צדיק היה וכד‬ ‫ואחת הולית שלשת בניו נפרד מאשה ולא‬
‫כמו שיראה מדבריו שאמר זה ינחמנו ממעשינו‬ ‫הוליד עוד‪ .‬עוד זכר הכתוב בכל אחד מאלה‬
‫ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררד‪ .‬ה׳‪.‬‬ ‫כמה שנים חי בכללות‪ .‬אם להודיע מע?ןוה ה׳‬
‫עד שמפני צדקתו הקדים השם מיתתו לבל‬ ‫כי נורא הוא באתכות ימי חייהם ואם כדי‬
‫יראד‪ .‬במי המבול‪) .‬מ ‪ r‬שם( ואמנם נח הכתוב‬ ‫להודיע שכל מי שקדם להוליד מן הזמן‬
‫מע ‪ T‬על חם ‪T‬ותו וצדקתו ובעבור שהיו כל‬ ‫שהול ‪ T‬אדם את שת קצרו ימיו מן הימים‬
‫אלה צדיקים וטובים רצה הקב״ה בהביאו מי‬ ‫אשר חי אדם הראשץ‪ .‬וכל מי שאיחר הולדתו‬
‫דמבול לשחת כל ה א ת שכל אלה ימותו קודם‬ ‫יותר ממנו חיה יותר ממנו ואץ להקשות על‬
‫בואו באופו שימותו בשלום ינוחו על משכבותם‬ ‫זה מאשר לא מצינו התוספת והחסרון הזה‬
‫ולא יועזחתו עם אנשי רשע‪ .‬ולזד‪ .‬נאמר בשנת‬ ‫קצוב ושוה בכלם כי הנה הדברים הטבעיים‬
‫שש מאות שנה לחיי נח ודימבול היד‪ -‬והג ‪T‬‬ ‫לא יפעלו בשוד‪ .‬בכל נושאיהם כי אם כפי‬
‫שאפילו מתושלח שד‪.‬אחד ימים יותר מכלם‬ ‫הכנת המקבלים ועינינו התאות אנשים רבים‬
‫בא יומו וקצו קודם המבול וכמ״ש חז״ל כי‬ ‫יאכלו דבר אחד ממית ומזיק ולאחר ימית‬
‫לימים עוד שבעה אנכי ממטיר כי היו שבעת‬ ‫לשעתו ולאחר עד חדש ימים ולאחר יותר‬
‫ימי אבלו של מתושלח‪ .‬וכדי להעיר על זד‪.‬‬ ‫או פחות מזה לפי שכל זר‪ .‬נמשך בטבע כפי‬
‫אמר הכתוב בכל אחד מד‪.‬יחידים האלה בסוף‬ ‫הכנת הנושאים המקבלים‪ .‬כן היה הדבר‬
‫ספות וימת לד‪.‬ודיע שכל א׳ מד‪.‬ם מת מעצמו‬ ‫ביחיתם הראשונים שזכרד‪ .‬התורה בספותם‬
‫בראשית ה ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קמב‬
‫מהמבול ובעבורו יתישב העולם מיוצאי חלציו‬ ‫בכבודו על מטתו ולא נשטף במי המבול‪ .‬ואולי‬
‫ילכן אמר זה ינחמינו ממעשינו שהוא רמז‬ ‫שלכן אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה והאריך‬
‫אל חטאת הדור ופשעיהם ומעצבון ידינו שהוא‬ ‫לדור הרע ההוא ק״כ שנה עד שימותו אנשי‬
‫רמז למבול‪ .‬ופירשו באמרו מן האדמה אשר‬ ‫השלשלת כלם אשר נקבו בשמות מאדם ועד‬
‫אררה ה' שלא אמר זה על קללת אדם ולא‬ ‫נח מלבד שנתן הזמן ההוא שישובו בתשובה‬
‫על קללת קין‪ .‬כי אם על קללת המבול שהיתר‪.‬‬ ‫כדעת אנקלום כי הנה עם היות שלא היו‬
‫גדולה מכלם‪ .‬וכבר יורה על זה שאתה לא‬ ‫היחידים ההם במדרגה כ״כ מהשלמות שיהיו‬
‫תמצא בכל א' מהדורות האלה שנאמר ויולד‬ ‫ראויים להנצל מהמבול כנח מי׳מ לא היו ראויין‬
‫בן אלא בלמך כי בכל השאר לא נזכר שם בן‬ ‫לידון במי המבול כיון שהם לא השחיתו את‬
‫והיה זה לפי שמנח נבנה העולם כי בן הוא‬ ‫דרכם בדור הרעה ההוא‪ .‬ובעבור שהיתה זאת‬
‫מגזרת בנין ונח היה הבנין אשר בו נתקיים‬ ‫הכוונה במלת וימת שנאמר ביחידים האלה‬
‫העולם בב״ר )מי״ח י׳ מ״ב( אמרו עוד‬ ‫לכן תמצא שבדורות שנזכרו אחרי המבול‬
‫וכי נביא היה למך אמר רבי שמעון בן יהוצדק‬ ‫מנח ועד אברהם לא נאמר בהם וימת כי לא‬
‫מסור היה לאדם כשנאמר לו ארורה האדמה‬ ‫היה בהם זה הצורך והותרה בזה השאלה‬
‫בעבורך אמר לפניו רבש״ע עד מתי אמר לו עד‬ ‫השמינית‪ .‬ואמנם מה שאמר למך בתולדות נח‬
‫שיולד אדם מהול ממעי אמו‪ .‬וכיון שנולד נת‬ ‫זה ינחמנו ממעשנו כבר ראית כמה נדחקו‬
‫כן אמר זה ינחמינו העירו בזה אל הדעת‬ ‫בזה דברי המברשים והנכון בעיני הוא שהנה‬
‫הראשון ששערתי אני שהיתה קללת אדם עד‬ ‫קללת אדם הגבילה הקב״ה עד סוף ימיו כמ״ש‬
‫לידת נח לפי שבא אחרי מותו אף שהיה‬ ‫כל ימי חייך עד שובך אל האדמה ואדם‬
‫בענין תאות המשגל בקצה המנגד לו כי אדם‬ ‫הוליד את שת בן ק״ל שנה ושת הוליד את‬
‫ידע בתחילה את אשתו באותו יום שנברא‬ ‫אנוש בן ק״ה ואנוש הוליד את קינן בן נ׳‬
‫ונח לא ידעה עד היותו בן חמש מאות שנה‬ ‫שנה וקינן הוליד את מהללאל בן ע' שנה‬
‫יהוא אמרם שנולד מהול רוצה לומר שהיה‬ ‫ומהללאל הוליד את ירד בן ס״ה שנה וירד‬
‫כובש את יצרו ולא מושך בערלתו כאדם‬ ‫הוליד את חנוך בן קס״ב שנה וחנוך הוליד‬
‫נתחלת בריאתו‪ .‬והותרה עם מה שפירשתי בזה‬ ‫את מתושלח בן ס״ה שנה‪ .‬ומתושלח הוליד‬
‫השאלה הט׳;‬ ‫את למך בן קפ״ז שנה‪ .‬ולמך הוליד את נח‬
‫ו‬ ‫בן קפ״ב שנה שהם כלם אלף וחמשים ושש‬
‫שנים‪ .‬הנה אדם חיה תשע מאות ושלשים ‪) 1‬א( ויהי כי החל האדם לרוב וגימר עד‬
‫וירא ה׳ כי רבה רעת האדם ב א ת‪.‬‬ ‫שנה ויצא מזה שאחרי מות אדם קכ״ו שנה‬
‫נולד נח והיה א״כ נח בהשתלשלות הדורות כבר ידעת מה שכתבו במדרש ושנו בפרקי‬
‫האלה הוא הראשון שנולד אחרי שמת אדם רבי אליעזר ומשולש בגמרא בענין בני האלהים‬
‫הראשון‪ .‬ולכן כשנולד נח אמר למך אביו כיון שהיו מלאכים ואם באנו למלות הכתוב אין‬
‫שבני זה נולד ראשונה אחרי מות אדם ושובו ספק שיתישב בו הדעת הזה היטב אבל לא‬
‫אל האדמה יתחייב שעמו תבא המנוחה אל יתיחס לענין הפרשה כלה שאמר וירא ה׳ כי‬
‫הארץ ושהוא לנו משמיע שלום מבשר טוב רבה רעת האדם ב א ת וינחם ה׳ כי עשה‬
‫שינחמנו השם ממעשינו ומעצבון ידינו מן את האדם ויאמר ה׳ אמחה את האדם שכל זה‬
‫האדמה אשר אררה ה בחטא אדם כיון שכבר א״א שיתישב במלאכים גם כי הדעת ההוא‬
‫אדם מת וזה‪ ,‬היה הראשון מן הדורות שנולד מהנמנע שיש להם טבע קיים רוצה לומר שישוב‬
‫אחרי מותו‪ .‬ואמר מן האדמה אשר אררה טבע הנבדל להיות חמרי‪ .‬ודברי חכמינו זכרונם‬
‫ה׳ ולא אמר אלהים להגיד שהיתה הנחמה לברכה באמת יש להם סוד ואינן כמשמעותן‬
‫ראויה לפי שלא באה קללת הארץ מכח הבריאה כמו שלקחום האומות‪ .‬ולכן ראוי שיפורשו‬
‫הראשונה המיוחסת לאלהים‪ .‬כי אם אח״כ הפסוקים האלו באופן מסכים עם המושכל‬
‫בחטא אדם ממדת ה׳ שהיא מדת הרחמים לא באופן אחר‪ .‬ונראה לי לפרשם באחד מב׳‬
‫ברחמו על נפש אדם ושלמית שכלו וכאלו דרכים הדרך האחד שקרא בני אלהים אותם‬
‫אמר מן האדמה אשר אררה ה׳ כשנזכר שם שהיו מבני שת כי מפני שלמותו וצדקתו‬
‫ה׳ בספורים שהוא אם בספור חטא אדם והיותו אלהי במעשיו נקראו בניו בני האלהים‪.‬‬
‫ואם בספור קין וחטאו וקללתו ויחם הנחמה ואמנם בנות האדם היו מבנות קין כי מפני‬
‫והמנוחה הזאת לנח להיותו כמבשר בה‪ .‬גם שהיה אביהם עובד אדמה נקראו המה בנות‬
‫יתכן לומר שלמך ידע בחכמה או בנבואה האדם‪ .‬ויאמר הכתוב שכאשר החל האדם‬
‫שנח בנו בזכותו ובצדקתו ימלט עצמו וזרעו שהוא שם כולל למין האנושי לרוב על פני‬
‫ק&ג‬ ‫ברא שיתו‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫שימחו מן הארץ כי לא יצליחו לכל דבר‪ .‬ו ל ת‬ ‫האדמה ובנות יולדו להם התחבת שתי סבות‬
‫פרסמד‪ ,‬התורד‪ ,‬חסרונם וגנותם כמ״ש וי׳קחו‬ ‫להשחתתם‪ .‬האחת שנתרבו האנשים מאד וכפי‬
‫להם נשים מכל אשר בחרו‪ .‬כי לא היו בודקים‬ ‫רבדים חלק לבם ופרצו פרץ ולא עמדו‬
‫באביה ובאחיה כמו שצוו חז״ל‪ .‬ואין ספק‬ ‫בהנהגת האבות ואחדותג^ והב׳ שבנות יולדו‬
‫שזה היה להם מפגי ששכלם געשה חמרי‬ ‫להם כלומר שבתחלה לא היתה נמצאת אלא‬
‫כי הוא בתחלתו נברא בכה גמור תשלם עם‬ ‫וקין‬ ‫אחת לזכר אחד כחוה לאדם‬ ‫נקבה‬
‫המוחשות ואפשר שיתפתר‪ ,‬אחריהם באו» שלא‬ ‫ותאומתו וכן השאר ומפני זה לא היתה להם‬
‫יוכל להתגבר על החומר ולד‪,‬תקומם נגדו‬ ‫ככה לחטא‪ .‬אבל כאשד בנות רבות‬ ‫הכנה‬
‫ועל זה אמר לא י תן דוחי באדם לעולם‬ ‫יולדו להם שהיה כל אחד יכול לקחת נשים‬
‫בשגם הוא בשר כלומר אין ספק שד‪.‬רוח‬ ‫הרבה להוליד בנים רבים אז נתפרצו בזמה‬
‫השכלי שהוא רוחי אשר נתתי באדם לא ישפוט‬ ‫וזו היא סבת מפלתם ויורה שהיו בנות רבות‬
‫בו חמ ‪ T‬ולא ‪ ,r.T‬מושל ושופט כל הימים‬ ‫אמר ובנות יולדו להם לפי שלא נאמר בלשון‬
‫לפי שהחומר ישפוט ויגר‪,‬יג גם כן סעמיט רבות‬ ‫הזה על המעסות כי אם על הרבות וכן הוא‬
‫לפי שגם הרוח הזה הוא בשר כמו שד‪,‬גוף‬ ‫בני אדם שיאמרו שנת גשמית היא‬ ‫בלשון‬
‫הוא בשר וקרא את החח בשר לפי ששלמותו‬ ‫זאת או שגת תבואה שמורה זה המאמר על‬
‫נתלה בבשר‪ .‬ואין לו שלמות מוחלט בר‪,‬תחברו‬ ‫רבוי הגשמים והתבואוו^ וספר הכתוב איר‬
‫בבשר ולכן אין ראוי שיאחד ימים בחייו‬ ‫נמשל פריצותם והוא שראו בני האלהים את‬
‫כמו הראשונים כי הנד‪ ,‬יאבד השכל עם ההתמדד‪,‬‬ ‫בנות האדם ר״ל מזרע קין או מאיזה זרע‬
‫בחומר כיון שבאורך הימים אפשר לשכל‬ ‫־שיהיה ולא חששו בת מי הגה אבל כראותם‬
‫שישתנד‪ ,‬אל הרוע ואינו אפשר בבשר שישתנה‬ ‫שדדו טובות כלומר יפות בתוארם היו לוקחים‬
‫אל הטובד‪ .‬ואל השלמות‪ .‬ולכן היד‪ .‬יותר נאות‬ ‫אותם לנשים והיו נושאים אותם מבלי הבטה‬
‫^‪ ,‬י ו ימיו הנהוגים כפי טבעו לחיות ק״כ‬ ‫מאיזד‪ ,‬זרע היתד‪ ,‬ואם היתד‪ ,‬פנדה או נשואה‬
‫שנה ר״ל שאם לא תשיגד‪,‬ו סבד‪ ,‬מונעת יד‪.‬יה‬ ‫כי אם ביפין ב ח ת להם‪ .‬ובבר נאמר בכתוב‬
‫זד‪ ,‬גבול חייו לא יותד‪ .‬ואין ספק כמו שיאמר‬ ‫לשון טובות על היפות שבע פרות הסובווס‬
‫הפלוסוף שיש לכל מין ומין מד‪,‬חיים זמן קצוב‬ ‫ולמעלה קראן יפות מראד‪ .,‬וכן נאמר באדוניד‪,‬‬
‫לחייו א״א שיעבור משם ‪.‬וכבר יראד‪ ,‬שה ‪,T‬‬ ‫והגה הוא טוב תאר מאוד ואין ספק שהי׳‬
‫חיות האדם המוגבל בין רב למעט ק״כ שנר‪.‬‬ ‫הטאם בזד‪ ,‬גדול לפי שתכלית האדם הוא‬
‫ממרע״ד‪ ,‬ש ^‪ ,‬אותם השנים לפי שלא השיגתו‬ ‫להשלמת נפשו וד‪,‬דברים הגשמיים הם מונעים‬
‫סבה מונעת כמ״ש )דברים ל״ד ר( ומשר‪.‬‬ ‫גד^ים לזה בד‪,‬יותם בגנות ובדופי וד‪,‬ם הכנה‬
‫בן מאה ועשחט שנד‪ .‬במותו לא כהתד‪ .‬עיני‬ ‫ועזר רב לשלמות בד‪,‬יותם כפי הראוי‪ .‬ולזר‪,‬‬
‫ילא נס לחד‪ .‬ועל זה נאמר לו הן קרבו ימיד‬ ‫י א ד שישתדל האדם תכלית מד‪ .‬שאפשר‬
‫לפות כי היתד‪ ,‬הקורבד‪ ,‬ד‪,‬ד‪.‬יא הגזרר‪ ,‬שנגזרד‪.‬‬ ‫כשיבחר בןווג האשד‪ ,‬שיבקש לעצמו אשה‬
‫בכלל על בני אדם‪ .‬וכן אהח חי קכ״ג שנים‬ ‫הגונה בת טובים כדי׳ שתול ‪ T‬בנים מוכנים‬
‫שד‪,‬ם בכלל ק״כ שנת ואין לד‪,‬קשות על זה מה‬ ‫לשלמות לפי שטבע המולידים נמצא בנולדים‬
‫שד‪.‬קשד‪ .‬הראב״ע שאחח זד‪ ,‬חיו בני אדם בת‬ ‫מד‪,‬ם והמדות הטובות יעברו מן האבות וד‪,‬אמהות‬
‫והאבות יותר מק״כ‪ .‬כי לא היתד‪ .‬הכונה בגזרה‬ ‫לבנים אם מצד המזג הטבעי שהוא הכנה‬
‫הזאת שמ ‪ T‬ו ל ח ח ת יתחילו האנשים לחיות‬ ‫למדות וד‪,‬וא קנוי משעת ד‪,‬ד‪,‬ריון ואם בדרך‬
‫זד‪ .‬המספר מר‪,‬שנים‪ .‬כי איד יתכן שיעתקו‬ ‫הלמוד שילמדו האב וד‪,‬אם לבניד‪,‬ם ויחנכום‬
‫השנים מן הקצר‪ .‬אל הקצד‪ ,‬פתאום אלא שילד‬ ‫מקטנותם ‪.‬ומפני זד‪ ,‬הזהירו חז״ל )קדושין‬
‫חיות בני אדם ומספר ימיד‪,‬ם הולד ומתמעט‬ ‫דף ע׳( שלא יזדווג אדם עם אשד‪ ,‬בלתי״ הגונה‬
‫בחסרון ביחדה תמידית עד שיגיע אל הגבול‬ ‫לו וד‪,‬פליגו בזד‪ .‬עד שאמרו )פסחים מ״ט(‬
‫ההוא תזם יעמוד הטבע האנושי ולא יוסיף‬ ‫ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמ ‪T‬‬
‫וגם הזמן ההוא אינו שכל האנשים יגיעו‬ ‫חכם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי‬
‫אליו אלא שהאדם כשלא ימנעהו מונע מסבות‬ ‫הדור ולא ישא אדם בת עם הארץ שד‪,‬ם שקץ‬
‫חצוניות ופנימיות ‪ ,t .t‬גבול חייו הטבעיים‬ ‫ובנותיד״ם שרץ ועליהם נאמר ארור שוכב‬
‫כפי לחותו השרשי ק״כ שנד‪ ,‬או בקחב אוחו‬ ‫עם בד‪.‬מה ואמנם מי שתכליתו התענוג במשגל‬
‫גבול לא יותר מזר‪ ,‬וכבר יתחייבו סבות‬ ‫יבקש אשד‪ ,‬יפה אע״פ שתהיה סרת טעם תהיד‪,‬‬
‫מחע ד‪,‬ד‪,‬נד‪,‬גד‪.‬׳ בדברים אחחם לאדם שימנעוהו‬ ‫בת מי ש ^ ‪ ,‬צדיק או רשע או עם הארץ‬
‫מהגיע אליהם ועל זה נאמר )תהלים צ׳ י׳(‬ ‫וד‪.‬אנשים העושים כן אין ספק שהתענוג הגשמי‬
‫ימי שנותינו בד‪.‬ם שבעים שנה שדבר בנהוג‬ ‫הוא שלמותם האחרון וד‪.‬יד‪ .‬ראד מפגי זד‪.‬‬
‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קמד‬
‫בהפלגה‪ .‬הנה נתבאר ענין הנפילים שזכרה‬ ‫הרגיל לא במחוייב כי הנה אנחנו רואים‬
‫ההורה שהם אשר נולדו לבני אלהים בגי שת‬ ‫אנשים כי יחיו צ׳ שנה וגם יותר מזה וככה‬
‫מבנות האדם שלקחו להם ממשפחה מגונה‬ ‫אמרו הטבעיים שעם היות ימי האדם קצובים‬
‫ונקלה‪ .‬זהו הדרך הראשון בפירוש הפרשה‬ ‫כפי הטבע הכולל הנה לא ימצא אחד מהם‬
‫הזאת‪ .‬והדרך השני הוא שקרא בני אלהים‬ ‫שימות מיתה טבעית לכליון הלחות השרשי‬
‫מאריכי הימים שנזכח בפרשה כדעת המדרש‬ ‫כי כלם ימותו מרוע ההנהגה ומיני החלאים‬
‫כי בעבור שהיו חייהם ארוכים מאוד הושאל‬ ‫ושאר הסבות‪ .‬וראה ית׳ שאם יהיה אדם רודף‬
‫להם שהם בני האלהים להותת על קיומם‬ ‫אחר שלמות נפשו יהיה די לו בימי החיים‬
‫והתמדתם כעליונים ואין ספק שהיו בגופם‬ ‫האלה ק״כ שנה ואם ירדוף אחרי המותרות‬
‫ואיבריהם גדולים חזקים ויפים כי הטבע שהכינם‬ ‫הנה מי שיוסיף חיים יוסף בפשע‪ .‬גם שבהיות‬
‫לחיות החיים המופלגים ההם יכין אותם בגופם‬ ‫הזמן קצר יזכור האדם יום מותו ויפחד ממנו‬
‫במזג ובהרכבה הצריכה אליו‪ .‬והנה בניהם‬ ‫דשוב אל ה׳ ררחמהו כי יתפעל יותר מהמות‬
‫שהיו בצלמם בדמותם לא עשו כמעשה אבותיהם‬ ‫הקרובה אליו משיפחד בהיותה רחוקה ממנו‬
‫בצדק וכשרון המעשה כי בראותם בנות האדם‬ ‫שנים רבוו ‪ J‬והמאמין בשלמות האנושי יתעורר‬
‫ההמוניים שהיו ימי שנותם שבעים‪ .‬ואם בגבורות‬ ‫בתחלת זמנו להשיגו ואלו חיה אלף שנים הנה‬
‫שמונים שנה שהיו טובות ויפות לענין המשגל‬ ‫יצרו הרע יאמר לו תמיד הן עוד היום גדול‬
‫היו לוקחין אותם אפילו בחזקה לנשים והיה‬ ‫ובעבור כל זה כלו ראה יתברך להגביל שנות‬
‫זה מהפשע לפי שבני האלהים היו חזקים‬ ‫חיי האדם בזה האופן ועליו נאמר והיו ימיו‬
‫בגופם חזקים בטבעם כפי טבע אבותיהם בי‬ ‫מאה ועשרים שנה )מ״י סי׳ מ״ד( ובמדרש‬
‫היו משורש נכבד וגזע גדול וחזק והנשים היו‬ ‫אמרו מנין שנזכר שם משה קודם שנולד‬
‫קטנות וחלושות רפויות המזג מושחתות‬ ‫שנאמר בשגם הוא בשר חושבניה דבשגם‬
‫ההרכבה שלכן היו חייהם קצרים ולא יכלו‬ ‫כחושבניה של משה‪ .‬העירו לזה למה שביארתי‬
‫לעמוד זמן רב והיו אם כן הכתות הפועלים‬ ‫שמשה חיה ק״כ שנה במספר הנזכר בפסוק‬
‫מהזכרים בלתי מתיחסים אל הכחות הנפעלות‬ ‫הזה כי כל החיים האפשריים לאדם בשגם הוא‬
‫מהנקבות ולכן אף השם חרה בהם כי היו‬ ‫בשר שר& מאה ועשרים שנה חיה משה‪ .‬ואמנם‬
‫פח‪^ 7‬ים כבודם ומחלישים את זרעם‪ .‬ואמר לא‬ ‫אמרו הנפילים היו בארץ בא להודיע שבני‬
‫ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר‬ ‫האלהים היו חושבים שהכל הולך בתולדה אחר‬
‫רוצה לומר אדם וקין כשחטאו לא עשיתי‬ ‫האב ואפילו שתהיה האשה גרועה הבן מעולה‬
‫בהם כלייה לפי שדנתי אותם לכף זכות ואמרתי‬ ‫כאביו שהכל הולך אחר הצורה והאב נתן‬
‫שחמרם הביאם לחטא כמו שכתוב כי יצר‬ ‫אותה והאם חומר מתפעל ומקבל מהצורה מה‬
‫לב האדם רע מנעוריו ואין ראוי שיהי׳ כן‬ ‫שיחן לה‪ .‬והנה סכלו בזה כי המקבל יקבל‬
‫תמיד כי הגה רוחי ונשמתי מ ח אלחין קדישין‬ ‫כסי טבעו והצורה הנכבדת כשתחול בחומר‬
‫השופט כל ה א ת לא ידון באדם לעולם בכל‬ ‫פחות תפחת מעלתה‪ .‬ולכן כשיתחבר האדם‬
‫דור ודור באמרי בשגם הוא בשר כלומר שעם‬ ‫המעולה עם האשה הפחותה לא יהי׳ הבן‬
‫היות שמפאת שכלו ונשמתו לא היה ראוי‬ ‫מעילה כאביו אבל יהי׳ נופל ושפל ממדרגתו‬
‫שישולח אל תאותיו לפי שאיננו שכל לבד‬ ‫בסבת זה ומפני זה בימים ההמה שלקחו להם‬
‫כי גם הוא בשר וטבע בשרו מחטיאו וכמ״ש‬ ‫בני האלהים את בנות האדם לנשים הנפילים‬
‫)תחלים ק״ג י׳׳ד( כי הוא ידע יצרנו לא‬ ‫הח בארץ שהם בניהם אשר הולית שהם‬
‫היה מפני זה ראוי לכלי׳ אבל עתה שאדם‬ ‫נופלים ממדרגת אבותיהם ולא בלבד בזמן‬
‫חטא וקין בנו חטא יותר ממנו ואנשי הדור‬ ‫ההוא אבל בכל זמן שיבואו בני האדם הנכבדים‬
‫הזה עם היותם בני האלהים הוסיפו לחטא‬ ‫אל בנות האדם הפחותות בלי ספק יולדו להם‬
‫מקין ודור ודור רק רע כל היום מה אוחיל‬ ‫רוצה לומר הנפילים שזכר‪ .‬ובזה האופן יתבזו‬
‫עוד מהם ולזה גזר שיהי׳ דינם מאה ועשרים‬ ‫המשפחות ויפלו ממדרגותיהם‪ .‬ולפי שקרא אותם‬
‫שנה שהוא כדרך המתרגם שנתן להם זד‪,‬‬ ‫כני האלהים ביאר הכתוב שלא היו בני האלהים‬
‫הזמן אולי יזכרו וישובו ואם לא יענישם‬ ‫ממש אלא שנקראו כן לחזקם וגבורתם ולפרסום‬
‫בהפסד כללי הנה נתבאר שמלח ידון היא‬ ‫שמם בגדם והוא אמרו המה הגבורים אשר‬
‫מגזרת דין ומלח רוחי כפי זה הפי׳ חוזר‬ ‫מעולם אנשי השם וכל זה מורה שהאנשים‬
‫לש״י שהוא גזרתו וחכמתו על דרך רוח אל‬ ‫הנכבדים ההם עשו פחיתות גדולה בשטיפתם‬
‫עשאתני ונשמת שדי תבינני‪ .‬והי׳ הענין הכתוב‬ ‫בזימה כמלך גדול ורם שישא אשה בת נבל‬
‫שלא ידין ולא ישפוט הרוח האלהי באדם‬ ‫שאין ספק שיורה זה על היותו שטוף בזימה‬
‫קמה‬ ‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬
‫מד‪ .‬שאמח המרגלים וקזם ראעו את הנפילים‬ ‫לעולם בבל דור ודור פשםט של וכות לומד‬
‫בני ענק שד‪.‬יו נפילים מבטן אמותיהם קודם‬ ‫בשגס הוא בשר ושהשאור שבעסה מביאו‬
‫זמן הלמה‪ .‬להיותם בני ענק הגדול והחזק‬ ‫לחטא למטרו מן העונש כי הנה הדור הרע‬
‫ולכן לא יחסום אל האם ביי אם אל האב‬ ‫הזה אין ראוי׳ לדון אותו ככה ולכן החליט‬
‫ובפי כל אחד מד‪.‬דרכים האלה הותרד‪ .‬השאלד‪.‬‬ ‫דינו למאה ועשרים שנה‪ .‬ורבינו נסים פירש‬
‫הי׳‪:‬‬ ‫רוהי מענין כעם מלשון ומושל ברוחו מלוכד‬
‫)ד‪ (.‬וירא ה׳ בי רבה וגר‪ .‬עד סוף הסדר‬ ‫עיר וענינו שאמר השם שלא יוזן קצפו‬
‫זכר הכתוב שהאנשים החטאים האלד‪.‬‬ ‫בענין האדם משפט עולמי מבלי תנאי זמן‬
‫בנפשותם לא נתנו אל לבם התראת השם‬ ‫מוגבל וזה בשגם הוא בשר רוצה לומר שעם‬
‫ולא שבו מדרכם הרער‪ ..‬וכבר הוסיפו על‬ ‫היות שנתתי בו נשמה שכלית שבבחיגתה‬
‫חטאתם פשע בל הימים ושראד‪ .‬יתברך שהיתה‬ ‫היה ראוי שלא יחטא הנה אינו שכל פשוט‬
‫רבד‪ .‬רעת האדם ב א ת וכל יצר מחשבותיו‬ ‫לבד כי גם הוא בשר וטבע גופו ובשרו מביאו‬
‫לא היד‪ .‬פונה כי אם לרע כל היום‪ .‬וכבר זכר‬ ‫לחטא ולבן יהיו ימי שבתו שלא אענישנו‬
‫המדיני בספר המדות שהחוטא במעשה לבד‬ ‫בחטאו מאה ועשרים שנה‪ .‬ואמנם אמרו הנפילים‬
‫יש לו תקנד‪ .‬ותקור‪ .‬לרפואתו מאחר שיש‬ ‫היו ־בארץ ענינו שגם אחרי שגזר זה השם‬
‫לו התחלה בריאה שהוא השכל‪ .‬אבל הרשע‬ ‫יתברך עליהם לא ניחתו מפניו כי עדין היו‬
‫שלא לבד הוא מקולקל במעשה אבל גם התאוד‪.‬‬ ‫מתהוים ונולדים הנפילים לפי שעם היות שלא‬
‫יד‪.‬שכל שהם התחלות המעשים הם נפסדים בו‬ ‫דיו לוקחים בני האלהים את בנות האדם‬
‫אין לו עוד תקוד‪ .‬כי במה יושע איפה ולזה‬ ‫לנשים בפרהסיא לבשתם מהתראת השם הבה‬
‫אמר הכתוב שראה השם שהיתד‪ .‬רבר‪ .‬רעת‬ ‫עכ״ז לא נמנעו מהזדווג אליהם בצנעה והי׳‬
‫האדם ב א ת המעשה וגם בתאוד‪ .‬ובשכל היה‬ ‫חטאם מתפרסם לפי שיולדו להם כלומר יולדות‬
‫בל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום כי הכח‬ ‫בנות האדם תולדות מתיחסות אליהם והוא‬
‫המתעורר באדם המרשיע כל אשר יוסיף בפשע‬ ‫אמרו וילדו להם ובן הוא בבראשית רבה‬
‫יתחזק יותר ברעתו כי בר‪.‬תמדת הפעולות יתחזק‬ ‫והיתד‪ .‬מעמדת בחור כיוצא בו ונמצאת שם‬
‫הקנין וד‪.‬וא אמרו רק רע כל היום שכל היום‬ ‫שמים מתהלל ובזה נודע לכל שבזו את דברו‬
‫היד‪ .‬מוסיף ביוע ולבן נחם ה׳ כי עשה את‬ ‫ועברו על מצוותו ואלה הם הנודעים אחר מתן‬
‫האדם ב א ת אמנם למר‪ .‬אמר כי־ עשה את‬ ‫תורה בשם הגבורים אשר מעולם אנשי השם‪.‬‬
‫האדם ב א ת ולא אמר כי עשד‪ .‬את האדם‬ ‫ויותר נראד‪ .‬לי לפרש נפילים מלשון או כנפל‬
‫בסתם‪ .‬וגם כן למד‪ .‬נזכר השם הנכבד בן‬ ‫טמון לא אהיה שנקרא בן העובר בשיולד‬
‫ד׳ אותיות תמ ‪ T‬בזאת הפרשה בהיותו מורד‪.‬‬ ‫קודם זמנו הנאות כפי הטבע שד‪.‬וא לתשעה‬
‫על הרחמים‪ .‬הסבה בזד‪ .‬היא שהודיע הכתוב‬ ‫חדשים או יותר לפי שהפילתו אמו והנה במו‬
‫שר״יתה רבה רעת האדם ב א ת רוצד‪ .‬לומר‬ ‫שביארתי בני האלהים היו גדולים וחזקים‬
‫בסבת הארץ בי מפאת המרו ותאותו שהוא סבת‬ ‫בגופיהם ובנות האדם היו קטנות דקות ־ושדופות‬
‫המרי וד‪.‬רע נמשך כל פשעו‪ .‬ולבן במדת‬ ‫קדים ביחס אליהם ומפני זד‪ .‬כשהיו באים‬
‫הרחמים כדי לרחם על הצלם השכלי שהיא‬ ‫בני האלהים הגדולים אל בנות האדם קטנות‬
‫הנשמה הסר‪.‬ורר‪ .‬אשר שם באדם ראה שלא היה‬ ‫וד‪.‬יו מתעברות מד‪.‬ם ד‪ .T .‬העובר המתהוה מד‪.‬ם‬
‫נכון שתתקשר ותתחבר עוד עם החומר העכור‬ ‫בבטנם גדול וחזק כטבע האב המול ‪ T‬ולא‬
‫ואם כן לא עשה זה יתברך משנאתו את הגוף‬ ‫היו הנשים לקטנותן יכולות לסבול בבטנן‬
‫מאהבתו וחמלתו על הנפש‬ ‫והמרו כי‬ ‫העוברים הגדולים ההם בל התשעה חדשים והיו‬
‫השכלית ולבן נזכר בזאת הפרשה שם הרחמים‬ ‫מפילים אותם קודם לתשעה ועל זד‪ .‬באמת‬
‫עם היות שנראר‪ .‬מספורה ת ועונש‪ .‬יאמנם‬ ‫באמר כאן הנפילים היו בארץ בימים ההם בי הי'‬
‫בספור הזה שזכר את המבול ודינם זכר שם‬ ‫אז קורד‪ .‬תמיד לנשים שיפילו עובריד‪.‬ן מפני‬
‫אלר‪.‬ים המורה על מדת הדק‪ .‬ומסכים לזה‬ ‫גדלם‪ .‬וגם אחר כך בכל דור ודור כאשר יבואו‬
‫אמרו רז״ל שפורענות הרשעים הופכת מדת‬ ‫בני האלהים הגמלים והחזקים אל בנות האדם‬
‫רחמים למדת הדין ר״ל שד‪.‬רשע שיעשו יד‪,‬יה‬ ‫הקטנות ויולדו להם שיולמ נפילים כמו‬
‫כ״כ עד שימיתם השם לא משנאתו אותם לבד‬ ‫שזכר‪ .‬ואמר שעם היותם נפילים שלא השלימו‬
‫שזה יהיה במדת הדין אבל מצד רחמיו על‬ ‫גמלם בבטן ארם לא היו מפני זה חלושים‬
‫נפשותיהם שיפרדו מהגופים המרשיעים ההם‬ ‫זרפים כי הנד‪ .‬א־לה מפני חוזק האבות אף‬
‫או להציל מידם הצדיקים ולזד‪ ,‬נאמר כאן‬ ‫על פי שיצאו נפילים היו הגבורים אשר מעולם‬
‫וינחם ה׳ כי עשד‪ ,‬את האדם ב א ת רוצה לומר‬ ‫אנשי השם‪ .‬וכבר יורה על אמתות הפי׳ הזד‪.‬‬
‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית‬ ‫קמו‬
‫שנהם ממה שהדביק הנשמה השכלית כבודה שהש״י כעס עליד‪.‬ם לרוע מעשיהם ושאמרו איל‬
‫בת מלך פנימה בארץ חמרית ההיא כי ראוי לבו להגיד שלא אמר זה לזולתו וכפוי‬
‫אמרו פירוש ויתעצב אל לבו‬ ‫היה להתחברה כפי שלמותה לחומר יותר נכבד ענין‬
‫מזה‪ .‬ולזה המשילו רז״ל למי שצר צורה יפה שמרד‪ .‬האדם רצון השם כי הלב יאמר‬
‫אלו עשאה בכסף היתה יותר טובה על הרצון ואינו נכון בפשט הכתוב והנראה‬ ‫בברזל‬
‫ממנה הנה א״כ לא נחם השם ממה שברא את לי בזה הוא שאין הכוונה שנתעצב השם אל‬
‫האדם בהחלט אלא ממה שבראו בארץ והנה לבו כי כל עצבון שיסמך לתיבת אל הוא‬
‫התיר הכתוב לשון נחמה בש״י כדי לברוח מורד‪ .‬על הדבר אשר עליו יתעצב‪ .‬וג״כ לא‬
‫מהיות בו חדוש ידיעה וסכלות דבר קודם נאמר על המרי שמרו ועצבו האנשים רצון השם‬
‫היותו כי הנה האדם כשיעשה מעשה ולא יצא שא״כ היד‪ .‬ראוי שיאמר הכתוב ויעצב אל לבו‬
‫לו כמו שחשב יתנצל עם סכלותו כמו שאמרו כמו וד‪.‬מד‪ .‬מרו ועצבו את רוח קדשו יעציבוד‪.‬ו‬
‫השבטים הידוע נדע כי יאמר הביאו את בישימון לא ויתעצב שד‪.‬וא מהתפעל‪ .‬אבל‬
‫אחיכם‪ .‬ובלעם אמר חטאתי כי לא ידעתי כי פי׳ הכתוב שהקב״ד‪ .‬נתקצף וכעם על לבו‬
‫אתה נצב לקראתי בדרך‪ .‬אבל האל יתברך של אדם רוצה לומר על היותו רע כל היום‬
‫גלוי וידוע לפניו קודם היותו היה כמ״ש למעלד‪ .‬ויחיד‪ .‬ויתעצב חוזר אל השם‬ ‫שהכל‬
‫יודע ענין אדם שכן יהיה ולכן לא התנצל וד‪.‬וא מלשון כעס ואל לבו חוזר אל האדם כי‬
‫בחדוש ידיעה ולא בסכלות מה שנתחדש אלא בעבור שאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע‬
‫שנהם‪ .‬וענין ההנחמות הזה הוא כשיובן כפי כל היום נתעצב ונתכעס הקב״ה אל לבו של‬
‫אמתתו בערכנו לא בערכו ית׳ והיד‪ .‬זה כמו אדם כלומר בעבור שהיד‪ .‬לבו של אדם רע‬
‫שיקרה לאדם נוטע עץ עושה פרי שיעמול כל היום‪ .‬אמנם לסי דרך חז״ל בעבור שהיו‬
‫בו ויגדלהו ואחר כך יקצץ ענפיו לקחת ממנו המלאכים מקנטרץ בבריאת אדם וד‪.‬קב״ה‬
‫שנים שלשה בדים קטנים להכריע בגזעו מדעתו ורצונו הפשוט בראו דברה תורד‪ .‬כלשון‬
‫או בגזע זולתו שאין ספק שכאשר יעשה זה בני אדם שנתעצב אל לבו רוצה לומר שנתרעם‬
‫לא נשתנתד‪ .‬מחשבתו וידיעתו ממה שהיתה על עצמו למה זה עשה את האדם ויהיה‬
‫בתחלה אבל נשתנו מעשיו שעד עתד‪ .‬היה ענין העצבון אצלם הפסק השפע וד׳השגחה‬
‫טורח ועמל לגדל אותו עץ ועתה קוצצו שהיה משפיע ומשגיח בבני אדם והפכו ישמח‪.‬‬
‫ומאבדו‪ .‬והרואים יחשבו שהוא תוהה ומתנחם ה׳ במעשיו שהוא המשך השפע אליהם ולזה‬
‫על מעשיו ואינו כן כי לכך נתכוח בתחלה אמר ויאמר ה׳ אמחה את האדם אשר בראתי‬
‫וכן היה יודע שיד‪,‬י' כן היה הענין בזה שהשם כלומר עד עתה הייתי משפיע בהם ברכה ברבוי‬
‫יתברך לא נהם משברא את האדם וד‪.‬מציאו עד בלי די ועתה יר‪.‬יר‪ .‬העצבון שאמחה אותם‪.‬‬
‫ולזח לא אמר וינחם ה׳ כי ברא את האדם וד‪.‬יה זה לפי שהרשע כשיתפשט בכל העולם‪-‬‬
‫אלא כי עשה ולא אמר נחמתי כי בראתים ויהיה כללי אי אפשר שיתוקן כמו שיתוקן‬
‫אלא כי עשיתים לפי שנלתחלת הבריאד‪ .‬היה האיש האחד כשיחטא וכבר יכחיש דעת הרב‬
‫ידוע לפניו שלא היה כח בנבראים אשד מעפר המורד‪ ,‬שנכתב שלא אמר זה לזולתו פסוק ויאמר‬
‫יסודם שיגיעו אל שלמותם אם לא כשיתגלגלו ה׳ אמחד‪ .‬וגו' כי כיון שנתן לד‪.‬ם זמן ק״כ‬
‫עליד‪,‬ם כל אותם הגלגלים שנזכרו בספורים שנר‪ .‬לשוב בתשובד‪ .‬ראוי היר‪ .‬שיגלה את‬
‫האלו כדי שיצאו מד‪.‬ם שנים שלשה גרגרים אזנם להישירם כי לא יחפוץ במות המת כי‬
‫לחיות מד‪.‬ם זרע על פני כל הארץ הנד‪ .‬א״כ אם בשובו מדרכו וחיה‪ .‬ולכן יהיה ויאמר ה׳‬
‫ענין ד‪.‬ד‪.‬תנחמות שנאמר בו יתברך אינו שנחם אמחה שאמרו למתושלח ולנח ולשאר חסידי‬
‫השם לברא את האדם אלא על מה שעשה הדור כדי שיוכיחום ויתרו בהם ויודיעום את‬
‫אותם כלומר שתקנם ברבוי גדול כי במעשה אשר יקרד‪ .‬אותם באחרית ימיהם‪ .‬והנה אמר‬
‫וד‪,‬גדול שעשה בהם נראה ענין ההתנחמות אבל אמחה את האדם אשר בראתי לפי שהאדם‬
‫בערכנו הרואים מעשיו שהוא הורם וקוצץ היה החוטא והראוי לעונש לא הב״ח שאין‬
‫להם שכל אבל יקשה מה שאמר מיד מאדם‬ ‫מה שבנה אמנם אצלו יתברך אין שם לא‬
‫נחמד‪ .‬ולא שנוי רצון ולא חדוש ‪T‬יעד‪ .‬כי גלוי עד בהמד‪ .‬וגומר כי נראה מזה שבד‪.‬מה ורמש‬
‫ו ‪T‬וע היד‪ .‬לפניו שכן יהיד‪ .‬הכל ועל מנת מכלל האדם‪ .‬אלא שכיון הכתוב לומר שכל‬
‫כך עשד‪ .‬וד‪.‬תקין כל מה שעשה ואמנם אמרו הדברים החמריים נבראו לתכלית האדם‬
‫דתעצב אל לבו כבר ראיתי דברי הרב המורד‪ .‬וכאשר יאבד התכלית ראוי לאבד את כל מה‬
‫פכ״ס ח״ב שעצב יאמר על הכעס גם כן על שקודם התכלית‪ .‬ומפני זה כאשר החליט הגזרה‬
‫המרי‪ .‬ושכפי הענין הראשון יאמר הכתוב הזה אמחה את האדם אמר שג״כ הב״ח שנבראו‬
‫קמז‬ ‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫בראשית נח‬
‫נח במשפט כי לא היתה מדרגתו בחם ‪T‬ות‬ ‫בעבורו יאבדו באבדו‪ .‬וכן אמרו בב״ר )מדרש‬
‫כ״כ אלא בדרך הסד שמצא חן בעיני ה׳‪ .‬וכן‬ ‫איכה דף ע״ט( משל למלך שעשה חוסה לבנו‬
‫דרש בב״ר אמר רבי אבא בר כהנא כי‬ ‫סיידה וכיירה וציירה כעם המלך על בנו והרגו‬
‫נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן אתמהא אלא‬ ‫מה עשה המלך נכנם לחוסה והתחיל לשבר‬
‫אפילו נח שנשתייר מהם‪ .‬לא היה כדאי אלא‬ ‫את כל הכלים אמר כלום עשיתי אלא בשביל‬
‫שמצא חן בעיני ה׳‪ .‬ובזה נשלם מה שראיתי‬ ‫בני בני יאבד וזו קיימת לסיכר מאדם עד‬
‫לפרש בפרשיות הסדר הזה הכולל מעשה‬ ‫בהמה ועד רמש ועד עוף השמים ועם היות‬
‫בראשית הנפלא וענינו והתהלה לאל המהולל‬ ‫שהגזרה כוללת הנה נח מצא חן לעשות עמו‬
‫בתושבחות שהביאני עד כה ‪ to‬עת סודות‬ ‫השם חסד ולהצילו ממי המבול וזה להיותי‬
‫תורתו והישיר לפני דרכו‪:‬‬ ‫מרוחק מסשעי דורו והג ‪ T‬עוד בזה שלא נצול‬
‫פרשת אלה תולדות נח‬
‫ראשונה אמר מכל החי מכל בשר שנים מכל‬ ‫)ם( אלה תולדות נח נח וגר‪ .‬עד וידבר אלהים‬
‫תביא אל התיבה ואמר מהעוף למינהו שנים‬ ‫אל נח לאמר צא מן התיבה‪ .‬ואמנם‬
‫מכל יבואו אליך להחיות אמנם אחר זה‬ ‫השאלות הנופלות במסור הזה כפי סשוטי‬
‫אמר מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה‬ ‫הכתובים הם אלו‪:‬‬
‫שבעה איש ואשתו גם מעוף השמים שבעה‬ ‫השאלה הא׳ אחרי אשר ספרה התורה בסוף‬
‫שבעה‪ .‬ורש״י כתב שנים שנים כלם הושוו‬ ‫סדר בראשית תולדות נח כמ״ש ויהי‬
‫במגין זה שלפחות היו שנ־ם‪ .‬ואינו נכון צי‬ ‫נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם‬
‫איך יזכור הכתוב מה שבא לפחות ולא יזכור‬ ‫את חם ואת יפת מה ראתה לזכרו שנית בכאן‬
‫המנין האמיתי שבא מהם והרמב״ן כתב ששנים‬ ‫והרמב״ן כתב שנכתב סר‪ .‬ללמתו שלא היה‬
‫שנים באו מאליהם אל התיבה ולא יצטרך‬ ‫נח ככל אבותיו שהול ‪T‬ו בנים ובנות כי הוא‬
‫נח לצוד אותם ושבעה שבעה היו להקריג‬ ‫לא הול ‪ T‬רק את שם אח חם ואת יסת‪ .‬ואינו‬
‫מהם קרבן ולא גזר השם שיבואו אלה מעצמן‬ ‫נכון כי כיון שלא אמר הכתוב בו ויולד בנים‬
‫להשהם אבל שצודם גה ויקחם דייק הרב‬ ‫ובנות כמו שנזכר בכל אבותיו ידענו שלא‬
‫זה מאמרו שבעה שבעה תקח לך ושבח הר״ו‬ ‫הולידם ומה שנלמוד ממה שכתוב כאן נלמד‬
‫הפי׳ הזה מאד מאד אבל לא נ׳׳ל כן שכבר‬ ‫ממה שכתוב למעלה ולא ימלט אם כן מהכסי*‬
‫נאמר בשנים שנים תביא אל התיבה והוא חמה‬ ‫והמותר‪:‬‬
‫למאמר תקח לך‪ .‬ועוד בי למה יגזור השם‬ ‫השאלה הב׳ במה שנכסל בכתוב זכרון‬
‫שיצוד השבעה שבעה ולא יצוד השנים שנים‬ ‫השחתת דור המבול אחר השחתת הארץ‬
‫האם לא היה תכלית משובח ההקרבה לגבות‬ ‫לפני האלהים וירא אלהים את הארץ והנה‬
‫משיבאו מעצמן בעדו כמו להחיות זרע כל‬ ‫נשחתה כי השהית כל בשר את דרכו שהוא‬
‫שכן הב״ח אינם מכירים בתכל ות האלה כי‬ ‫כסל מבואר‪ .‬נם אמרו וירא אלהים את הארץ‬
‫אין בהם תבונה‪ .‬ועוד כי בספור המעשה לזו‬ ‫והנה נשחתה יראה שאין ענין לו הלא ידענו‬
‫נזכרה לקיחה ולא מספר השבעה אבל אמר שתי‬ ‫שהקדוש בתך־ הוא ממכון שבחו משגיח ורואה‬
‫פעמים שבאו אל נח שנים שנים מבלי זכרוך‬ ‫את הכל‪:‬‬
‫צידה ולא לקיחה כלל‪:‬‬ ‫השאלה הג׳ באמת והקימותי את בריתי אתך‬
‫השאלה הה במה שזכרה התורה שתי סעממו‬ ‫ובאת אל התיבה כי הנה לא נזכר עד‬
‫ביאת המבול ולכמה שנים ה ה לחיי“‬ ‫הגה שכרת השם ברית לנח ואיר יאמר עתה‬
‫נח וביאתו בתיבה כי הנה אמר ראשונה תחי‬ ‫שיקיימהו עד כי מפני זה כתב הראב׳׳ע‬
‫בן שש מאות שנה והמבול היה מים על ה א ת‪.‬‬ ‫כמתנבא שהשם כרת לשעבר בריח לנח ואם‬
‫ויבא נח ואשתו וגר‪ .‬וחזר ואמר ביד בשנת‪,‬‬ ‫לא נזכר בפסוק‪ .‬גם כתב שא^י אמר זה על‬
‫שש מאות שנה לחיי נח וגר בעצם היום הזה‬ ‫ברית הקשת ונמשך אחריו הרמב״ן בזה ואינו‬
‫בא נח וגר‪ .‬והראב״ע כתב שבראשונה באר‬ ‫נכת כי ב ת ת הקשת נתחדש אחת צאתם מן‬
‫שנח נתקרב אל התיבה לא שנכנס לתוכה‬ ‫התבה ונא׳ לנח ובניו)וכן( ]וכאן[ אמר והקימותי‬
‫ובשנית ביאר שבא ונכנס בה‪ .‬וכבר כתב‬ ‫את בריתי אתך ובאת אל התיבה והוא ממה‬
‫הרמב״ן שאינו נכון כי לשת הביאה שוד‪.‬‬ ‫שיורה שקודם ביאתו לתיבה היה הבתת הזה‬
‫בשתיהם גם שבב״ח ובעופות לא שייך הקד־ב‬ ‫שנזכר באן‪:‬‬
‫לתיבה ואמנם מה שפירש הרמב״ן הוא לדעתי‬ ‫השאלה הד׳ בסתירה שיראה בכתובים‬
‫יותר רחוק מן הגבץ כפי סמון הפסוקים‪:‬‬ ‫במספר הב״ח הנלקחים בתיבה כי הנה‬
‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קמח‬
‫וכתב רש״י שמכאן נלמד שהיתה התיבה‬ ‫השאלה חו׳ במה שנכפל זה הספור שהיה‬
‫משוקעת במים י״א אמה כי המים היו גוברים‬ ‫המבול ארבעים יום וזה שבראשונה אמר‬
‫על ההרים ט״ו אמה וחסרו מאחד במיון עד‬ ‫דהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים‬
‫א׳■ באב שהם ט״ו אמה לששים יום הרי אמה‬ ‫לילה ואחר כך חזר לומר ויהי המבול ארבעים‬
‫א׳ לארבעה ימים וכבה עשה רעו״י על זה‬ ‫יום על הארץ וירבו המים והוא כפל מבואר‬
‫כלו טענותיו כמו שכתב בפירוש‪ .‬ואמנם החדש‬ ‫בפסוקים ‪:‬‬
‫הא׳ והחדעז הב׳ שנזכרו בפרשה לחרבות המים‬ ‫השאלה הז׳ במה שכפל זכרון רבוי המים‬
‫ויבשות הארץ אמרו שד& בערך תחלת השנה‪.‬‬ ‫ותגבורתם כי הנה אמר וירבו המים‬
‫הנד רואה שעשו בחדשים האלה ג׳ התחלות‬ ‫זישאו את התיבה ואמר ויגברו המים וירבו‬
‫מתחלפות כי מהם יחסו לירידת גשמים ומהם‬ ‫»אד על הארץ ותלך התיבה על פני המים‪.‬‬
‫להפסקתם ומהם לתחלת השנה ומי ישמע לדבר‬ ‫■עוד אמר והמים גברו מאד מאד על הארץ‬
‫הזה שנזכרו בפרשה אחת שני ושביעי ועשירי‬ ‫והיה די באחד מהם‪:‬‬
‫ואחד ושני ולא יהיה משפט כלם א׳ ומתיחסים‬ ‫השאלה הח' באמרו ויגברו המים על הארץ‬
‫להתחלה אחת ידועה וכבר התרעם הרמב״ן‬ ‫חמשים ומאת יום ויזכור אלהים את‬
‫מזה והתנצל מהיותו חולק על דעת חז״ל‪.‬‬ ‫‪1‬ה וגר וימכרו מעיינות תהום וארובות השמים‬
‫וכתב עוד שהטענה שכתב רש״י מהתיבה‬ ‫מכלא הגשם מן השמים והפסוקים האלו מורים‬
‫שהיתר■ משוקעת במים שנותן חסרון שוה‬ ‫•שבסוף המ׳ יום פסקו הגשמים וחדל המטר‬
‫לכל יום אינה טענה כי אין כל הימים שוים‬ ‫ומה היה א״כ תגבורת הזה בק״נ יום אם לא‬
‫ביבשת המים אבל מדרכם שיחסרו בתחילה‬ ‫היו בהם גשמים והר״ן כתב שבאלו הק״נ‬
‫אמה אחת לד' ימים ויחסרו בסוף ד׳ אמות‬ ‫יום היה משתנה האויר והארץ למים מכח‬
‫ליום אחד וכמו שד‪.‬וכיח זה מעין הנחלים‬ ‫ההכנה שנשארה בהם מהגשמים שדקדקו אותם‬
‫וכבר התאמץ הר״ן להשיב על זה באמת‬ ‫והכינום להתהפך למים‪ .‬והטענה הזאת אינה‬
‫שהיה המבול בדרך נם ולכן לא ישתוה‬ ‫כלום כי השתנות האויר למים הוא ענין הגשמים‬
‫ענינו לענין הנחלים אשר בטבע אבל חוץ‬ ‫שכבר נפסקו בארבעים היום ואם כל הק״נ‬
‫מכבודו אין הדבר כן כי אם היות ביאת‬ ‫ימיט היה מתהפך האויר למים תמיד היו‬
‫המבול בדרך נס יבושת המים והפסקתן מי‬ ‫»״כ יורדים הגשמים מבלי הפסק כ״ש שהכתוב‬
‫המונע שיד■ ‪T‬ו בד‪/‬דרגד■ כפי המנהג הטבעי‬ ‫לא זכר דבר מן האויר אבל אמר ויגברו המים‬
‫האמנם במה שהשתדל הרב הנחמני לתקן‬ ‫על הא ‪ p‬ואין זה ענין התהפכות שזכר;‬
‫ולהסכים כל מניני החדשים בדרך א׳ ליצירת‬ ‫חשאלה הט׳ במבוכה הנמצאת בחדשים‬
‫עולם היטיב לראות באמת אבל עדין יתחייבו‬ ‫שנזכרו בספור המבול כפי מה שפירשו‬
‫לו ספקות גדולות כי הוא כתב שנחה התיבר■‬ ‫הז״ל בב״ר )בראשית ח ( ובסדר עולם והביאם‬
‫ביום י״ז לחדש הז׳ שהוא סוף ימי התגברות‬ ‫רעז״י בפירושיו ונמשך אחריהם הר״ן ג״כ‬
‫גם לדעתו יצטרך לומר בהכרח שביום ההוא‬ ‫זזה כי בתחילה אמר בחדש השני בשבעה‬
‫מהתגברות העביר אלדוים רוח על הארץ ובעתד‪.‬‬ ‫עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעיינות‬
‫אחת חסרו כל הט״ו אמות שגברו על ההרים‬ ‫זזהום רבה והחדש השני הוא מרחשון שהוא‬
‫הרמים ותנח התיבה ואח״ב בעשירי באחד‬ ‫שני לתשרי שבו התחילה השנה ובו נברא‬
‫לחדש שהם ע״ג ימים נראו ראשי ההרים‬ ‫העולם לדעת רבי אליעזר ובזה החדש השני‬
‫ולא הלך א״כ החסרון בהדרגד‪ .‬וזה כלו‬ ‫התחילו לרדת הגשמים והתמידו מ׳ יום נמצא‬
‫הפך מה שהניח ראשונה לדבר ידוע שהמים‬ ‫שבכ״ח בכסלו פסקו ומאשר אמר הכתוב ויגברו‬
‫בתחלד■ יחסרו מעט ולבסוף יחסרו הרבד■ וכ״ש‬ ‫המים ק״נ יום למדו שהיו אחרי ימי הגשם‬
‫למה שכתב שהרי אררט הם בשפל הכדור‬ ‫■שהיו המים מתגברים בהם בכל יום ונשלמו‬
‫להיותם קרובים לבבל ויצטרך הרב לומר שאותו‬ ‫בסוף חדש אייר ואמנם מ״ש הכתוב אחר‬
‫יום עצמו שהיה סוף תגבורת חסרו לפי שעה‬ ‫זה ותנח התיבה בחדש הז׳ אמרו שהוא חדש‬
‫כל הגובד■ המיפלא ההוא אשר מט״ו ולמעלה‬ ‫סיץ ושלא נקרא שביעי באותו ערך שנקרא‬
‫כל ההרים הגבוד‪,‬ים אשר תחת כל השמים‬ ‫השני אלא שביעי לכסלו שבו פסקו הגשמים‪.‬‬
‫עד שתנוח התיבד■ על ראשי ד׳ריריזם‬ ‫ואמרו אח״כ שבחדש העשירי באחד לחדש‬
‫היותר שפלים ואחר זה יחסרו מעט מעט‬ ‫נראו ראשי ההרים פירשו שהוא חדעז אב‬
‫וכן אומר שמה שכתב הרב עוד ואולי נאמר‬ ‫זעזלא נקרא עשירי בערך תחלת השנה כחדש‬
‫שהיה החסרון בשבעה לחודקו השביעי גדול‬ ‫השני ולא להפסקת גשמים כחדעו הז׳ אלא‬
‫מט״ו אמה וקודם לכן נראו ראשי ההרים‬ ‫עשירי למרחשון שבו התחילו הגשמים לרדת‪.‬‬
‫קמ‪ 3‬ו‬ ‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫היות שכבר נזכרו לפעלה תולחת נח ובניז‬ ‫לא הרי אררט ויקר מקרה התיבה שמיתה‬
‫הנה נזכרו כאן פעם שנית לשתי סבות‪ .‬הא׳‬ ‫בהרי אררט בחדש החמישי ותנה‪ .‬לא יתכן‬
‫לפי שבסדר בראשית לא נזכר נח ותולדותיו‬ ‫לסבלו עם ניה שכבר פירש בפסוק ויגבת‬
‫כמו שזכר כל א׳ מאבות השלשלת שנזכרו‬ ‫המים על הארץ חמשים ומאת יום כי הוא עשה‬
‫שמה‪ .‬האמנם מפני מעלת נח ושלמותו רצת‬ ‫ראיה חזקה מאשר לא אמר הכתוב ויתסרו‬
‫הכתוב להרחיב הספור בעניניו לסבות שיתכאת‬ ‫המים על הארץ חמשים ומאת יום כי הוא עשה‬
‫אחר זה ולכן אחר שספר ענינו בכלל האחרים‪.‬‬ ‫עד החדש ד‪,‬ז׳ ותנת התיבה כמו שתראה בדבריו‪:‬‬
‫בספר תולדות אדם חזר לספר אותו בספר‬ ‫השאלה הי׳ למה לא נזכר בפסוק תכלית‬
‫בפני עצמו להיות נח התחלת היחס וראשיה‬ ‫שליחות העורב כמו שנזכר תכלית‬
‫המין כדמות וערך אדם הראשון ולכן התחילה‬ ‫שליחות היונה כי הנה ביונה כתיב וישלח‬
‫הפרשה אלה תולדות נח כחוזר מראש לספר‬ ‫את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני‬
‫עגיניו‪ .‬והסבה הב׳ היא כי בעבור שאמר‬ ‫האדמה אבל בעורב לא אמר ]אלא[ וישלח את‬
‫למעלה ונח מצא חן בעיני ה׳ שנצל מן‬ ‫העורב ‪:‬‬
‫המבול התחיל לבאר איד היתרי סבתו וספר‬ ‫השאלה הי״א למה נשתנה ענין היונה אצל נח‬
‫שלמותו בעצמו ושלמותו במינו שלא חיו לו כי‬ ‫מענין העורב כי הנה ביונה כתיב ולא‬
‫אם ג׳ בנ‪-‬ם בלבד להודיע שכלם גצולו עמו‪.‬‬ ‫מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל‬
‫והותרה בזר‪ .‬השאלה הא׳‪ .‬והראב״ע פי׳ שפירוש‬ ‫התיבה כי מים על פני כל הארץ וישלח‬
‫תולדות קורות הדברים שקרו לו שנזכרו‬ ‫ידו ויקחה ייבא אותה אליו אל התיבה‪ ,‬ואולם‬
‫כפרשה‪ .‬וכ״כ על אלה תולדות יעקב יוסף‪.‬‬ ‫בעורב אמר ויצא יצוא ושוב עד יבושת‬
‫והקשה עליו הרמב׳׳ן כי אין האדם מוליד‬ ‫המים מעל הארץ‪ .‬ולמה לא אמר בו כי מים‬
‫קורותיו רק לימים מיוחסים שיולידום אבל‬ ‫על פני כל הארץ ולמה נח לא שלח ידו‬
‫זו אינה קושיא כלל כי הנה לא נתיחסו‬ ‫ויקחהו ויבא אותו אליו כאשר עשה אל היונה‪.‬‬
‫הקורות לאדם ביתום המסובב לסבתו אלא‬ ‫ואמנם חז״ל גנו עניו העורב שלא עשה‬
‫במדרגת יחוס הקנין לבעל הקנין כי חולדות‬ ‫שליחותו אבל היה רצוא ושוב כמראה הבזק‬
‫שרשו ילד והאיש לא ילד אבל פירושו‬ ‫אל התיבה כי חפץ לשוב מהרה אל בת‬
‫התולדות שנולדו לו ולכן כשיפורשו תולדות‬ ‫זוגו ומהם אמרו שהיה העורב רע מעללים‬
‫על הקורות יד‪.‬יד‪ .‬ענינו הקורות שיקרו לו‬ ‫ת״ר )סנהדרין פ׳ חלק( שלשה שמשו בתיבה‬
‫ואמנם אמרו איש צדיק תמים אחשוב שהם‬ ‫עורב וחם וכלב וכלם לקו אך דרך דרש‬
‫שני תוארים האחד שהיה צדיק מתנהג עם‬ ‫הוא והפשט יתישב על פשוטו‪:‬‬
‫הבריות במשפט ובצדקה לא בחמס כאנשי‬ ‫השאלה הי״ב מה ראה נח אחרי שנחה‬
‫דורו‪ .‬והב׳ שד‪.‬יה תמים בעל תכונה שלימה‬ ‫התיבה בחדש הז׳ והיה ידוע מזה שחסרו‬
‫בלתי נוטה בטבעו אל הדברים המגונים כבני‬ ‫המים ולחסרונם לא יכלה להיות צפה עליהם‬
‫הדור‪ .‬וכן אמרו בב״ר ודלמא תמים בדרכיו‬ ‫ובחדש הי׳ נראו ראשי ההרים מה ראה שלא‬
‫צדיק במעשיו וזכר בל זה להגיד שבכל‬ ‫פתח מיד את חלון התיבה ושלח את העורב‬
‫הדורות שהיה בהם שהאריך ימים רבים וקפל‬ ‫והתמהמה אח״ז מ׳ יום משנראו ראשי ההרים‬
‫דורות הרבה אנשי רשע וחמס לא נפתה לבו‬ ‫עד שפתח את חלון התיבה ושלח את העורב‬
‫ללמוד ממעשיהם וד‪.‬יר‪ ,‬זה לפי שאת האלהים‬ ‫והתמהמה עוד ז׳ ימים מששלת את העורב‬
‫התהלך נח ר״ל שעם היות שדר בתוך רשעים‬ ‫עד ששלח את היונה וכן בין שליחות לשליחית‬
‫לא הלד בדרך אתם אבל נתחבר ונדבק אל‬ ‫היונה תמיד היה מיחל ז׳ ימים ומי יתן ואדע‬
‫האלהים לא נפרד ממנו כל ימיו והוא מלשון‬ ‫מאין לו לעשות הגבולים האלה כצומצום‬
‫אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ואותו תיראו‪ .‬ואם באתי‬ ‫האם נעשה זה במקרה או בהשערה או בחכמה‪.‬‬
‫לפרש צדיק תמים כדברי המפרשים על תאר‬ ‫ואלו הם הספקות שראוי שנעיר על זה בדברי‬
‫אחר כך ראוי לפרשו שהיד‪ .‬צדיק נותן לכל‬ ‫הספור הזה והנני מפרש הכתובים באופן‬
‫דבר חקו הראוי לו ויכלול בצדיק שהיד‪ ,‬צדיק‬ ‫יותרו השאלות כלם‪:‬‬
‫עם זולתו וצדיק ג״כ בעצמו בתתו לנפשו‬ ‫אלה חולדות נח וגו׳‪ .‬עד ותשחת הארץ לפני‬
‫החק הראוי לתת לה לגופו הראוי לו מבלי‬ ‫האלהים‪ .‬אחרי אשר בסדר בראשית‬
‫חמס כלל הפך אנשי דורו שברדפם אחר הזנות‬ ‫ספרה התורה האלהית עניני אדם הראשיז‬
‫ויתר התאוות היה גופם שבע ונפשם רעבה‪.‬‬ ‫בראשית והתחלת מינו באה לספר בסדר השני‬
‫ועם היות שהצדק לא ימצא רק בין שנים‬ ‫עניני נח וקורותיו להיותו ההתחלה הב׳ למק‬
‫וכן העול בדרות האדם בעל ב׳ חלקים מתחלפים‬ ‫האנושי כמו שיתבאר אחר זה בפרשה ועם‬
‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫יקב‬
‫ויגער בהם ולזה לא הוליד בנות כי יהיו‬ ‫נפשו וגופו יפול בהם הצדק והעול וע״ד זה‬
‫נשואות לזרים וד‪,‬אשה תלך אחרי בעלה‬ ‫נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו‪ .‬והנה אמר‬
‫בדעותיה ובמדותיה ולכן בנות לוט הנשואים‬ ‫בנח שהיד‪ ,‬איש להגיד שהיה בעל מעלה‬
‫מתו בסדום עד שמפני זה דרז״ל וה' ברך‬ ‫בתוך עמו כי בכמו אנשי המעלד‪ ,‬יהיה מציאות‬
‫את אברהם בכל שלא היתד‪ ,‬לו בת הנה מפני‬ ‫הצדק מעלה וספר הכתוב שהיתהו צדקתו‬
‫זד‪ ,‬ספרה תורד‪ ,‬השגחת השם על• נח בשלא‬ ‫תמידית בו ולא נשתנה מעול לצדק או להפכו‬
‫היו לו אלא ג׳ בנים‪ .‬ואמנם למד‪ .‬היו ג׳ ולא‬ ‫כל ימיו והוא אמרו תמים היד‪ ,‬בדורותיו ר״ל‬
‫שנים או א׳ ולמה נקראו בשמות אלו שם‬ ‫בין מזמן הנערות וד‪,‬בחרות וגם עד זקנד‪,‬‬
‫הם ויפת ומי הוא הגדול שבהם ומי הוא הקטון‬ ‫ישיבה‪ .‬ופי־ בדורותיו זמניו כי דור הוא‬
‫שבכלם הנה יבא ביאורו בכל זד‪ .‬בפרשת ויד‪,‬יו‬ ‫נגזר מדירה והמשכות זמן רב על ענין א‬
‫בני נח‪:‬‬ ‫קרא דור א׳‪ .‬וכש שתנר‪ ,‬אל ענין אחר יקרא‬
‫)יא( ותשחת הארץ לפני האלהים וגו׳‪ .‬עד‬ ‫דור אחר כ״ש בחיי נח שהרי נערותו כפי‬
‫עשה לך ת בת עצי גופר‪ .‬רש״י פירש‬ ‫רוב ימיו היה בכמו ק׳ שנה וכן שאר זמניו‬
‫ותשחת הארץ בעריות ועבודת כוכבים ותמלא‬ ‫היד‪ ,‬סבת הצדק המתמיד הזה בנח לפי שאת‬
‫הארץ חמס בגזל‪ .‬והיותר נראה בפסוק כי‬ ‫האלהים התד״לך נח והוא ההמשך אחר רצונו‬
‫להיות סוגי העונות שנים מה שבין אדם‬ ‫רד‪,‬תהלך מבנין התפעל ויורה על ההתמדה‬
‫לחברו ומה שבין אדם למקום‪ .‬אמרה תורד‪,‬‬ ‫בענין ההוא‪ .‬ואמנם הלך יורר‪ ,‬על תנועה‬
‫ותשחת הארץ לפני האלהים כנגד המצוות‬ ‫מיוחדת‪ .‬ויפי שבשלמות הזה נתעלה נח ונבדל‬
‫האלהיות שהיו בינם למקום‪ .‬ותמלא הארץ‬ ‫מכל בנ־ דורו שכלם התד‪,‬לכו אחר הבשר‬
‫חמס במה שבין אדם לחבירו שהיו גוזלים‬ ‫וד‪,‬וא לבדו התהלך את האלהים לכן חזר‬
‫זה את זה ממונו ואשתו מכל אשר בחרו‪ .‬וי‘ פ’׳‬ ‫לזכור שמו ואמר את האלהים התהלך נח‪.‬‬
‫שלא פי' המין הא׳ מן ההשחתד‪ .‬שהוא לפני‬ ‫וצריך אתה לכמו הפי׳ הזה בדורותיו שאלמלא‬
‫האלהים במה היה חוזר לבארו וירא אלהיט‬ ‫כן והיד‪ ,‬שם דור נאמר על חיי איש א׳ כדעת‬
‫את הארץ וד‪,‬נה נשחתה כי השח־ת וגו׳‬ ‫המפורשים וד‪,‬נה נח לא ראה כי אם דורו‬
‫ד׳ל שההשחתד‪ ,‬לפני האלהים היתד‪ ,‬בשהשחיתו‬ ‫בחייו לא הדורות שהיו קודם לידתו ואף‬
‫את דרכם הטבע־‪ .‬ואפשר עוד לפרש ותשחת‬ ‫כי אחרי מותו ואיך נודע שהיד‪ ,‬צדיק בדורותיו‬
‫הארץ לפגי האלהים כי הנה הרשע והוא אשר‬ ‫כי הנה מתושלח הגיע צדקתו עד שלא הביא‬
‫לו קנין הרשע לא יראה בעיניו פעל הרשע‬ ‫הקב״ה מבול לעולם ולא בימי אבלו‪ .‬ושם כד‪,‬ן‬
‫מגונה כי בזה יובדל מהבלתי כובש את‬ ‫לאל עליון ועבר ישב אוהלים ומדרשו וכ״ש‬
‫יצרו שהוא מכיר את הרע במד‪ ,‬שהיא רע‬ ‫אברד‪,‬ם שהיה בן נ״ח כשמת נח הלא אלה‬
‫כי שכלו ישר עם היות שהתאוד‪ ,‬תתקפהו‬ ‫היו צדיקים וטובים ממנו ואיך יאמר בערכם‬
‫ולא יוכל השכל להתקומם כנגדה‪ .‬יאמנם‬ ‫צדיק היד‪ ,‬בדורותיו‪ .‬וכבר‪ .‬נלחץ הדמב״ו‬
‫הרשע וד‪,‬וא הבלתי מסתפק יבחר התענוג‬ ‫עם הספק הזה‪ .‬וכתב שלא נאמר זה רק על‬
‫מצד שכלו הנבער בחשבו שהוא טוב לפי‬ ‫הדורות שהיו קודם המבול וגם לא בכלם ולא‬
‫שהקנין אשר לו בזה הפעל יביאר‪,‬ו אל הסכל־ת‬ ‫אחריו‪ .‬אבל הכתוב דבר סתם והוא ממד‪,‬‬
‫הזה כמו שהתבאר בספר המדות ולזה אמרה‬ ‫שיוכיח אמתת מד‪ ,‬שפירשתי וד‪,‬נד‪ ,‬לא אמר‬
‫תורה כי הארץ נשחתד‪ ,‬לפני האלהים כלומר‬ ‫הכתוב שהתהלך נח לפני האלהים כמו שכתוב‬
‫ולא לפני אנשי הדור כי לא היד‪ ,‬בהם מי‬ ‫באברהם ואמר אשר התהלכו אבותי לפניו‬
‫שיכיר היותד‪ ,‬השחתה ופועל רע ובאר במד‪,‬‬ ‫לפי שאלו אמר לפגי האלהים היד‪ ,‬מורד‪ ,‬שהיה‬
‫נשחתה באמרו ותמלא הארץ חמם וד‪,‬וא‬ ‫עובד את השם מאד‪,‬בר‪ ,‬ולא בא הכתוב לשבחו‬
‫כולל למד‪ .‬שבין אדם לחבית ולמד‪ .‬שבין‬ ‫בזד‪ ,‬אלא להגיד איד לא נמשך לבני דורו‬
‫נפשם לגופם ולזה אמר גם כן ותמלא‬ ‫ולמדותיו המגונות ואמר שהיד‪ ,‬זה לפי שלא‬
‫הארץ להגיד שאדם אין בארץ שלא יפול‬ ‫ד‪,‬לך בדרכם כי היד‪ ,‬מתד‪,‬לך את האלהים ומעשיו‬
‫בהשחתד‪ ,‬כי כלה מלאד‪ ,‬מזה זולת נח הצדיק‪.‬‬ ‫היו כפי השכל לא כשי תענוג הבשר וספד‬
‫ולפי שהיתה ההשחתה כלה מצד שגבר חמרם‬ ‫הכתוב שמהשגחת השם על נח היד‪ ,‬שלא נתן‬
‫על שכלם תגבורת רב לכן יחם ד‪,‬ד‪,‬שחתה כלד‪,‬‬ ‫לו אלא שלשה בנים‪ .‬כי הבנים הרבים לא‬
‫לארץ ■וכן בסוף סדר בראשיו ‪ J‬וירא ה׳ כי‬ ‫►־וכל האדם על ד‪,‬נד‪,‬גתם כמו שיוכל על המעטים‬
‫רבה רעת האדם בארץ‪ .‬וינחם ה׳ כי עשה‬ ‫שבהיות הדור הפרוץ הזה בהיות הבנים רבים‬
‫את האדם בארץ כי שם ארץ במקומות אלו‬ ‫אין ספק שקצתם ילמדו ממעשה דורם אבל‬
‫הוא רמז לחמרם הרע הארציי וכמו שביארתי‬ ‫בד‪,‬יותם מעטים ישקיף האב על עניני חיותם‬
‫קנא‬ ‫בראשית ו‬ ‫אכרבנאל‬ ‫נח‬
‫להשחית את הדור הרע הזה צוהו שישתדל‬ ‫שם וכדי שלא יחשב שהארץ היסודות עצמה‬
‫להמלט עצמו וביתו כי אחרי שנפרדו מתכונתם‬ ‫גשחתה הוצרך הכתוב לבאר ולומר וירא אלהים‬
‫ראוי היה שיהיה נבדל מענשם ולזה צוהו‬ ‫את הארץ והנה נשחתה כי השחית בל בשר‬
‫בבנין התיבה‪ .‬ובב״ר )פ׳ כ״ז( אמרו שכל זה‬ ‫אח דרכו כלומר והנה ההשחתה שראה יתברך‬
‫נאמר אל נח בהיותו בן ת״פ שנה בשעת‬ ‫בארץ ויחם אליה אינו מפשיטותה ועצמה‬
‫הגזרה והיו ימיו מאה ועשרים שנה ושהי׳‬ ‫אלא בהשחית כל בשר את דרכו מסבתה‬
‫נח בהם מתעסק בבנין התיבה נוטע ארזים‬ ‫והוא אמרו על הארץ‪ .‬ואמנם מ״ש כל בשר‬
‫וקוצצן כדי שיתנו אנשי הדור אל לבם וישובו‬ ‫הוא רמז במקום הזה לאדם והוא כמו יבא‬
‫אל ה׳‪ ,‬והנה צוה אותו בבגין תיבה לא ספינה‬ ‫בל בשר להשתחוות לפני עם היות שאח״ז‬
‫ולא אניה לפי שלא היתה כדמות ספינה עם‬ ‫אמר מכל החי מכל בשר על הב״ח בכלל‪.‬‬
‫תורן ונם ושוטין אבל כדמות תיבה ולא‬ ‫וחז״ל דרשו )סנהדרין ק״ח( כי השחית כל‬
‫היתה מרובעת אבל היתה כדמות משולש‬ ‫מינם‪.‬‬ ‫בשר אפי׳חיה ועוף נזקקין לשאינן‬
‫וראשו חד כדי שלא תתהפך מהמים ולא מהרוח‬ ‫ואם היה הדבר כן יתחייב שנצח עליון‬
‫ולפי שיש לכל דבר ד׳ סבות פועלת וחמרית‬ ‫מפועל המערכה הביאם לזה ותפול השאלה‬
‫וצוריית ותכליתיית ביאר לו ארבעתם בענין‬ ‫החזקה למה א״ב נענשו‪ .‬וכבר חתר הר״ן‬
‫התיבה‪ .‬ולענין הפועל אמר עשה לך כלומר‬ ‫להשיב על הספק הזה ואין במה שאמר נחת‬
‫שנח בעצמו יעשה התיבה ולא יצוה לעשות‬ ‫רוח ולכן היותר טוב שנאמר שהוא דרך‬
‫לאחרים‪ .‬ולענין החומר עשה לך תיבת עצי‬ ‫דרש‪ .‬ואמנם אמרו ויאמר אלהים לנח קץ‬
‫גופר ולדעתי שהם העצים הקלים הנקראים‬ ‫כל בשר בא לפני‪ .‬אפשר לפרש שבא קצם‬
‫פיינו כי הגה צוה בהם כדי שבקלות תצוף‬ ‫וענשם שהם ראוים להענש מפני החמס המגיע‬
‫התיבה על פני׳ המים ולא תשקע וגם להיות הגפרי׳‬ ‫לארץ בפניהם ואין ראוי להאריך אפי עליהם‬
‫יוצא מהם והרלב״ג פירש שעצי גופר הם‬ ‫עוד‪ .‬ולכן הנני משחיתם את הארץ ר״ל‬
‫העצים חזקי הקיים והיו עם זה ארוכים מאד‬ ‫משחיתם ומסירם מן הארץ‪ .‬והיותר נכון אצלי‬
‫ולענין הקיום אמר קנים תעשה את התיבה‬ ‫הבנתי לאחר‪-‬תם וידעתי‬ ‫הוא שאמר הנה‬
‫והם המדורים חדרים רבים קטנים וגדולים‬ ‫שלא ישובו מדרכם הרעה ולא יצליחו לכל‬
‫להושיב בהם כל מין מהב״ח ולשלמות צורתה‬ ‫דבר כי מלאה הארץ חמס מפניהם ר״ל שמצד‬
‫בשלמות אמר וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר‬ ‫עצמם היה זה כי הם גמלו לנפשם הרעה‬
‫כדי שלא יכנסו בה המים וצוהו שיעשה אותה‬ ‫והגבירו החומר עליהם ואחרי אשר היה הפשע‬
‫בשעור יאות להחזיק מה שיוכרח להכניס בה‬ ‫בולל לא יקווה בהם התקון כי מי יתקנם‬
‫ממיני הב״ח והמזונות לשנה אחת שמשיית‬ ‫וכלם רשעים ולכן הנני משחיתם ולפי שהי׳ האדם‬
‫וישאר עם זה מקום שסל להכניס בו הזבל‬ ‫מורכב מגוף ונפש וביאר שההשחתה תהיה‬
‫בזמן היותם בתיבה‪ .‬והשעור הוא שלש מאות‬ ‫לגופם לבד והוא החלק החמרי והוא אמרו‬
‫אורך וחמשים ברוחב ושלשים בגובה כי בזה‬ ‫את ה א ת כלומר שישחית את הארץ בהם‬
‫השעור לא יתכן שתתהפך‪ .‬וכתב א׳ מחכמי‬ ‫והןא גופם זעם זה לא יצטרך הפסוק אל‬
‫האומות שהאמה הנזכרת בתורה היא האמה‬ ‫חקון כלל והוא כפשוטו‪ .‬ואפשר עוד לפרש‬
‫ההנדסיי״ת קראה אמה גדולה פ־רטיקא והיא‬ ‫כי מלאה הארץ חמם מפניהם שהודיעו יתברך‬
‫שש אמות נהוגות ממנו והמפרשים לא זכרו‬ ‫וענשם על מה שחטאו‬ ‫לנח שיבא קצם‬
‫זה‪ .‬וספר הכתוב שצוהו עוד שלא תהיה‬ ‫בינם לבינם לא על מה שחטאו בינם לבין‬
‫התיבה למעלה ישרת השטח אבל תהיה משופעת‬ ‫המקום כי אלו חטאו לגבוה לבד היה יתברך‬
‫מכל הצדדים ה ד עד שלא יהיה למעלה משמח‬ ‫מאריך אפו עליהם עוד‪ .‬אבל מפני שמלאה‬
‫הישר כי אם אמה אחת באורך וששית אמה‬ ‫הארץ חמם מפניהם במה שעשו לזה יבא קצם‬
‫ברוחב במדרגת מחודד כדי שהמים היורדים‬ ‫וענשם וזהו והנני משחיתם את הארץ כלומר‬
‫על התיבה מהגשמים‪ .‬יזובו וירדו מיד למטה‪.‬‬ ‫שאינן ראדים להיות מדיניים ולשבת בארץ‬
‫וכבר הוכיח הרמב״ן שהיה בזה נם גדול‬ ‫אחרי שאין בהם משפם ויועור ואולי שלזה‬
‫שהחזיק מועט את המרובה בפי רבוי החיות‬ ‫כוונו חז״ל )ב״ר ל״א( באמרם לא נחתם גזר‬
‫ומיני הרמש והמאכל הצריך להם שנה תמימה‬ ‫דינם אלא על הגזל הנה התבארו הפסוקים‬
‫אבל הכתוב לא זכר דבר מזה הנם אלא שצור‪.‬‬ ‫והותרה השאלה הב׳‪:‬‬
‫הקב״ה בגודל הראוי אליה להכיל כל הדברים‬ ‫) ‪ (T‬ע שה לך תיבת עצי׳ גופר וגו׳‪ .‬עד‬
‫שנכנסו בה כי אל דעות ה׳ ולו נתכנו עלילות‬ ‫בא אתה וכל ביתך אל התיבה‪ .‬אחרי‬
‫ומכלל התקון צוהו צוהר תעשה לתיבה שהוא‬ ‫שהודיעו יתברך שבא הקץ הגיעה הצפירד‪.‬‬
‫בראשית ו‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קנב‬
‫לכסות הארץ שלא יד‪,‬יד‪ ,‬כן תמיד אבל יד‪,‬יה‬ ‫החלון שבו יכנס האור אליה כי חיות הב״ח‬
‫הגלות בחלק מה מהיבשה לישוב הב״ח וחיותם‬ ‫הוא באור כמו שביארתי בסדר בראשית‪ .‬וכן‬
‫שא״א להם מבלעדי זה וכמו שביארתי בפירוש‬ ‫יעשה פתח שבה יכנסו לתיבה ויצאו ממנה‬
‫יקוו המים‪ .‬הנה דור אנשי המבול כאשר‬ ‫שהיא זולת הצוהר וצוה שישים אותה בצדה‬
‫עברו' את חקם והפרו את גבולם ובריתם‬ ‫כדי שיכנסו בר‪ .‬ויצאו ממנה ביותר נקל ומי‬
‫ראה הקב״ה להפר ג״כ עמהם את בריתו מהגלות‬ ‫הגשמים לא יכנסו בה וכן צוה שיעשה בתיבה‬
‫היבשה וכבר ידעת שחוקי הבריאה הראשונה‬ ‫תחתיים שניים ושלישים ר״ל ג' עליות זו‬
‫נקראו ברית כמ״ש )ירמיה ל״ג כ״ב( אם לא‬ ‫על גב זו‪ .‬העליונה לנח ובניו‪ .‬והאמצעית‬
‫בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא‬ ‫לדירת ב״ח ולקצת מזונות‪ .‬וד‪.‬תחתית ג״כ‬
‫שמתי‪ .‬את בריתי היום ואת בריתי הלילה כי‬ ‫קצתד‪ .‬למזונות וקצתד‪ .‬לזבל ולעניו התכלית‬
‫ברית הוא מלשון גבול כמו וברא אתהן‪ .‬וכאלו‬ ‫אמר הנני מביא את המבול מים על הארץ‬
‫אמר השם לנח שהברית והגבול אשר שם‬ ‫ור‪.‬קימותי את בריתי אתך ר״ל ותכלית ד‪.‬תיבה‬
‫למים שלא יכסו את הארץ אין ראוי לשמרו‬ ‫מבול ואתה‬ ‫וצרכד‪ .‬הוא שאני הנני מביא‬
‫לאותם הרשעים כי כמו שהם הפרו את בריתי‬ ‫וביתך תמלטו בתוכה‪ .‬ובאמרו ואני הנני מביא‬
‫אף אני אסלק את בריתי ואת אמונתי וחסדי׳‬ ‫הודיעו שיד‪.‬יה המבול דבר השגחיי לא טבעיי‬
‫מהם ואסיר את גבול המים ושטף ועבר‬ ‫ומפועל המערכה בלבד כי אם ברוחו יתברך‬
‫אבל הברית וד‪,‬חסד הזה אקים אתך כי אחרי‬ ‫ובמסכת ר״ה רבי אליעזר אומר אותו היום י״ז‬
‫שבדיתי היתד‪ ,‬אתך הצדק והשלמות גם אני‬ ‫במרחשון היה שמזל כימה עולה ביום ומעיינות‬
‫ברית שלומי לא תמוש מאתך וכי תעבור במים‬ ‫מתמעטות ולפי ששנו את מעשיהם שנד‪ ,‬עליד‪,‬ם‬
‫לא ישטפוך באמצעות הת־בה שבד‪ ,‬תמלט עד‬ ‫סדורי בראשית ונטל ב׳ כוכבים מכימה וד‪.‬ביא‬
‫יעבור זעם ואחר כך תתד‪,‬לך בארץ לארכד‪,‬‬ ‫מבול לעולם‪ .‬ד יהושע אומר אותו היום‬
‫ולרחבה כי לך אתננה הנד‪ ,‬א״כ וד‪,‬קימותי את‬ ‫י״ז באייר היר‪ .‬שמזל כימה שוקע ביום‬
‫בריתי אתך הוא ברית גלות היבשה וישוב‬ ‫ומעיינות מתגברות ומתוך ששנו מעשיר‪,‬ם שנה‬
‫הב״ח בה שזה יתקיים לנח ולזרעו וכל הב״ח‬ ‫הקב״ה סדרי בראשית וכר‪ .‬הנה על דעת‬
‫הצריכים אל בני אדם ובזה תשאר האדמה‬ ‫שניהם נשתנו לד‪,‬ם בענין המבול סדרי בראשית‬
‫תמימד‪ ,‬ולא תחסר כל בד‪ ,‬וד‪,‬ותרה בזה השאלה‬ ‫שד‪,‬וא המנהג הטבעי המסודר‪ .‬וביאר הכתוב‬
‫הג' ואמנם במד‪ ,‬שצוד‪,‬ו על שנים שנים ממיני‬ ‫מד‪ ,‬שיתחייב מהמבול באמרו לד‪,‬שהית כל‬
‫הב״ח ואה״כ אמר שבעה שבעה הנכון הוא‬ ‫בשר אשר בו רוח חיים שבזה יכלול האדם‬
‫שאין פי׳ שנים שנים שיד‪,‬יו שני ב״ח לא יותר‬ ‫וכל שאר הב״ח כי אחרי שהכל נברא בשבילו‬
‫אבל הפירוש שיהיו הבאים והנלקחים תמיד‬ ‫הנה בר‪,‬פסדו היה ראוי שיפסדו ג״כ שאר‬
‫זרכ ונקבר‪ ,‬וד‪.‬ם אשר קרא שנים הודיעו שאיש‬ ‫הב״ח כמו שביארתי בסוף סדר בראשית שאמר‬
‫ואשתו יבואו אל התיבד‪ .‬באופן שיחיו זרע‬ ‫הכתוב כל אשר בארץ יגוע למדו חז״ל שהדגים‬
‫אח״כ על פני כל הארץ‪ .‬ולא פירש לו כאן‬ ‫לא מתו במבול ופסוק מלא הוא כל אשר‬
‫כמה מן הזוגות ד‪,‬ר‪,‬ם יקח אלא שבגזרתו‬ ‫בחרבר‪ ,‬מתו‪ .‬ואם היה שכל אשר בארץ יגוע‬
‫יתברך יבואו אל התיבד‪ ,‬מעצמם מבלי צידה‬ ‫ימשך שנה ובניו וכל אשר אתו בתיבה שאינם‬
‫מכל החי מכל בשר ומן העוף שנים מכל‬ ‫בארץ כי אם על פני המים לא גועו ־ולא‬
‫שהם הזכר וד‪,‬נקבד‪ ,‬והתבונן כמד‪ .‬כלל זה היעוד‬ ‫מתו‪ .‬והוא אמרו בתוספת ביאור ור‪,‬קימותי את‬
‫כי הנה נקבות הב״ח אינן הולכות תמיד‬ ‫בריתי אתך ובאת אל התיבה שר״ל שבבואם‬
‫מחוברות עם זכריהם אבל יתחברו לבד בשעת‬ ‫אל התיבה ואינם על הארץ ימלטו מהגזרה‬
‫הזווג ומיד איש ואשתו כל אחד לדרכו פנו‬ ‫ומאשר אמר אתר‪ ,‬יבניך ואשתך ונשי בניך‬
‫ומין האדם בלבד הוא המתחבר תמיד אל‬ ‫רמז לו שיהיו אסורים בתשמיש המטה כי עת‬
‫נקבתו וכמו שביארתי בפסוק לא טוב היות‬ ‫רעה היא וגם הודיעו שבזכותו ימלטו כל‬
‫האדם לבדו ולצורך התיבה גזר ית׳ שיבואו‬ ‫אנשי ביתו ומיני החיים והוא אמרו אתך‪.‬‬
‫מחוברים זכר ונקבד‪ ,‬לא אחד ולא שתים בלבד‬ ‫ואמנם מד‪,‬ו הברית שעליו אמר והקימותי את‬
‫אבל רבים מכל מין כדי שיקח נח מהם כרצונו‪.‬‬ ‫בריתי אתך חשב הר״ן שההמלטה וההצלד‪,‬‬
‫ולפי שאמר שהם יבואו מעצמם והוא לא‬ ‫מד‪.‬מבול הוא הברית שכרת לו ’‘הצילו לא‬
‫יצ־טרך לבקשם ולצוד אותם צוד‪,‬ו שלבד ישתדל‬ ‫זולת זה‪ .‬ואינו נכון‪ ,‬והיותר מתישב בזד‪,‬‬
‫בבקשת המזון הצריך אליהם כי עם היות‬ ‫הוא שהאל יתברך בתחלת הבריאה )כמי‬
‫שהב״ח דורסים יזונו מהבשר הנר‪ .‬צוה ית'‬ ‫שפרשתי בסדר בראשית( שם חק גבול לים‬
‫שלא יאכלו בתיבה כ״א הזרעים וד‪,‬צמחים‬ ‫שעם היות טבע המים כפי מקומות היסודות‬
‫קנג‬ ‫בראשית ו ז‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫אמרו החדש הזה לכם ראש חדשים ולא מנה‬ ‫בדי שיהבסל זדונם ורשעתם בי היד• כמו‬
‫בו אדם הראשץ היו הקדמונים כלם וגם היום‬ ‫שםירשתי ב‪0‬םר ישעיהו מאכל הבשר מוליד‬
‫רוב האומות מתחילין השנד‪ .‬מתחלח החרישה‬ ‫אכזריות תימה ושטף אף ואכילת התבן והעשבים‬
‫עד שיצאו ממצרים שלזכר אותו הנ‪ 6‬צור‪.‬‬ ‫תבטלהו כמו שנראה מהב״ה הבייתיים שיאכלו‬
‫‪M‬‬‫יתברר שיד‪.‬יד‪ .‬החדש ד‪.‬ד‪.‬וא ראשון לחדשי השנר‬ ‫מעשב האדמה ושלמים הם אתנו והארי גם‬
‫וד‪.‬נה ספר הכתוב באן כי כאשר בשלם בנין‬ ‫את הדוב והכלבים עזי נפש אוכלים הכשר‬
‫התיבה ובאו ימי הפקודה שבעה ימים קודם‬ ‫ולכן יעד הנביא )ישעיה י׳ י׳( ואריה כבקר‬
‫המבול צוד‪ .‬יתברר לנח שיבא אל התיבה‬ ‫יאכל תבן יסמיד ליה לא ירעו ולא ישחיתו‬
‫ומאשר אמר כי אוחד ראיתי צדיק לפני בדור‬ ‫ועל זה נאמר כאן והיה לד ולהם לאכלה‪.‬‬
‫הזה ולא אמר תמים מורה ששניד‪.‬ם תאר אחד‬ ‫וכלל עוד בזה המאמר שיכניס עמו לתיבד מכל‬
‫כמו שפירשתי למעלה אבל חדל למדו מזר‪.‬‬ ‫מיני הזרעים והצמחים לפי שבימי המבול‬
‫שמזכירין קצת שבחו של אדם בפניו ובלו שלא‬ ‫נפסדו האילנות ובצאתם משם יהיה להם זרע‬
‫בפניו‪ .‬וד‪.‬נכון בפי׳ הפסוקים האלו הוא בא׳‬ ‫לזרוע בדי שלא ימותו ברעב‪ .‬ועל זה ג״כ נאמר‬
‫מב׳ אופנים‪ .‬הא׳ כפי דרר חז״ל שאמרו שבא‬ ‫והיה לד ולהם לאכלה ר״ל אחרי צאתו מן‬
‫אתד‪ .‬ובל ביתד וכן ויבא נח וגו׳ הוא י*‪.‬ביאר‪.‬‬ ‫התיבד^ ואץ ספק שהודיע השם לנח זמן‬
‫האחרונד‪ .‬שבא בתיבד‪ .‬ונסגר בה וכסי זד‪.‬‬ ‫עמידתו בתיבה וטבעי מיני כל הב״ח ומאכלם‬
‫ראוי לפרש הפסוקים שבראשוגד‪ .‬ביארה תורה‬ ‫וכן אמרו בב״ר הכנים עמו זמותת לפולץ‬
‫בדרד כלל שבא נח ובניו ונשיהם אל התיבה‬ ‫חצובות לצבאים זכוכית לנעימיוו‪ 4‬אמנם כאשר‬
‫מפני מי המבול שכבר התחיל ושהיה זד‪.‬‬ ‫מהו ית׳ לבא אל התיבה אז פירש לו‬
‫בד‪.‬יות נח בן שש מאות שנה ושג״ב באו‬ ‫שמאותם הזוגות הבאות אליו מן הטהורות‬
‫אל התיבד‪ .‬כל מיני הב״ח‪ .‬ולפי שנאמר זה‬ ‫יקה שבעה שבעה איש ואשתו‪ .‬ומאשר לא טהורה‬
‫בכלל ולא ידענו באיזה חדש מהשנה ולכמד‪.‬‬ ‫היא יקח שני זוגות בלבד‪ .‬ואין ספק שהיה‬
‫ימים בחדש ואם היה קודם מלאת הז׳ ימים או‬ ‫נח יודע וחכם בטבעות הב״ה כמו שהיה ג״כ‬
‫אח״ב ואם היה קבוץ האנשים והב״ח בלם אל‬ ‫בקי בעבודת האדמה ומתוד חכמתו ‪T‬ע והבדיל‬
‫התיבה בימים רבים או מעטים לכד הוצרו‬ ‫טהור מטמא שהוא כפי טבעם והנד‪ ,‬צוה‬
‫הכתוב לבאר כל זה בפרט ות גדול יען היר‪.‬‬ ‫לקחת רבים מהטהורים לסי שהיה עתיד להתיר‬
‫פרטיות הספורים ממה שיוסיף אמת ואמונר‪.‬‬ ‫להם אכילתם וגם שמהם יקריב קרבן ומלבד‬
‫בהם‪ .‬ולכן אמר אחרי שספר הענץ בכלל ויהי‬ ‫זה הטהורים יהיו שלמים ועזקטים בתיבה ואין‬
‫לשבעת הימים ופי המבול היו על הארץ להגיד‬ ‫כן בדורסים שהם הבלחי טהורים שלא ידע‬
‫שנתקיים הדבור האלהי בזה כמו שביאר‪ .‬עוד‬ ‫שלו בטנם והרשעים כים נגרש‪ .‬הנה התבאר‬
‫ביאר החדש והיום באפרו בשנת שש מאות‬ ‫שאין סתירה במספר הב״ח והותרה השאלה‬
‫שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשי יום‬ ‫הד‪ .‬וספר הכתוב שעשה נח ככל אשר צוד‪.‬‬
‫לחדש ואמנם פ״ש למעלה וד‪.‬מבול היה מים‬ ‫אותו אלהים וזה היה בעשיית התיבה ואסיפת‬
‫על הארץ ביאר זה גם בן באמת ביים הזד‪.‬‬ ‫המזונות שאסף מהם כמות רב מכל דבר‪:‬‬
‫נבקעו כל מעיינת תד‪.‬ום רבה וארובות השמים‬ ‫ז‬
‫נפתחו ושם מעיינות וארובות הם המשליים בי‬ ‫‪) T‬א( ויאמר ה׳ לנח בא אתה וכל ביתד אל‬
‫אין מעיינות בתתם ולא ארובות בשמים‪.‬‬ ‫התיבד‪ ,‬וגר‪ .‬עד ויהי המבול וגר‪ .‬כפי‬
‫והענין הוא שעלו המים מתחת לארץ שהוא‬ ‫הנראד‪ .‬מהכתובים הדבור הזה בא לנח ז׳‬
‫נקרא תהום עליד‪ .‬וכן ירדו גשמים רבים מלמעלד‪.‬‬ ‫ימים קודם המבול כ• כן כתיב כי לימים עוד‬
‫והוא המבול‪ .‬וספר הכתוב שד‪.‬תמיד זד‪ .‬מ׳ יום‬ ‫שבעה אנכי ממטיר‪ .‬ובמסכת ר״ה חלקו רבי‬
‫ומ׳ לילה מבלי הפסק בלל‪ .‬ואמנם ההכנסה‬ ‫אליעזר אומר שהחדש השני הנזכר כאן הוא‬
‫לתיבה אם היתד‪ .‬בימים רבים או מעטים‬ ‫מרחשון שגי לתשרי שבו נברא העולם‪ .‬ור׳‬
‫הגד‪ .‬ביאר זה באמת בעצם היום הזה בא נח‬ ‫יהושע סבר שהוא אייר שני לניסן שבו גברא‬
‫וקום וחם ויפת המה וכל החיה והוא פועל‬ ‫חעולם ולפי שחכמי ישראל מונין למבול‬
‫מתמיה מאד שביום אחד נעשתה כל ההכנסה‬ ‫כ ד אליעזר אמשיד סי׳ הפרשה כלה לדעתו‬
‫הרבה הד‪.‬יא מאנשים ונשים ומיני החיה וד‪.‬בד‪.‬מה‬ ‫לפי שע״ד האמת עד יציאת מצרים היד‪.‬‬
‫והרמש והעוף ומזונותיהם שד‪.‬יד‪ .‬בלתי אפשר‬ ‫תשרי ראשון לחדשי השנה וכן תרגם יונתן‬
‫שיעשה כל זה ביום א׳ עם גשם ורוח זלעפות‬ ‫בן עוזיאל בירח האיתנים בחג הוא הזזדעו‬
‫‪ tw‬לא בעזר האל בי רוחו הוא קבצם ולפי‬ ‫השביעי ביחזא דעתיקין קראן ליה ירחא‬
‫זה הדרד יהיו הדברים מחוותם ואין הכפל‬ ‫קדמאה וכען הוא ירחא שביעאה‪ .‬ובמכילתא‬
‫בראשית ז‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קנד‬
‫המבול מים על ה א ח ר״ל לא מבול החלטי‬ ‫בפרשה וזהו האופן הראשון‪ .‬ואמנם האופן‬
‫כי אם מים מועטים ממנו ואז ויבא נח ובניו‬ ‫השני הוא שאמר יתברך לנח בא אתה וכל‬
‫ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי‬ ‫ביתך אל התיבה‪ .‬אין הכוונה שיסגר בתוכה‬
‫המבול ר׳׳ל מיראת המים שהתחילו לרדת‪ .‬אבל‬ ‫אלא שיבא שמה פעמים רבות הוא וכל בני‬
‫חז״ל אמרו )ב״ר ל״ב( שאף נח מקטני אמנה‬ ‫ביתו באותם ז׳ ימים והוא אצלי כמו עלה‬
‫היה שלא נכנס לתיבה עד שהגיעו המים‬ ‫אל הר העברים וגו׳ )במדבר כ״ז ג׳( וראית‬
‫לקרסוליו ואם היה הדבר כן לא ידעתי איך‬ ‫אותה ונאספת אל עמך וגו׳ שנאמר למרע״ה‬
‫כנהו הכתוב בצדיק תמים אלא שפשט הכתובים‬ ‫בפרשת פנחס שאין כוונתו על עלייתו האחרונה‬
‫כפי מה שפירשתי‪ .‬וספר הכתוב שהב״ח באו‬ ‫והראיה אשר ראה בסוף ימיו כי היא נזכרה‬
‫אל התיבה זוגות כאשר צוה אלהים לנח‬ ‫בסוף התורה ונאמר בה ומות בהר מה שלא‬
‫ושבהגיע הז׳ ימים שיעד השם ומי המבול‬ ‫נאמר כן בפרשת פנחס‪ .‬ועם היות שנאמר שם‬
‫היו על ה אח‪ .‬והתבונן שלמעלה אמר והמבול‬ ‫ויעש משה כאשר צוה אותו אלהים ואין‬
‫היה מים על הארץ לפי שלא היו מים רבים‬ ‫הכוונה שאז עלה וראה את הארץ ונלת אז‬
‫אמנם בכאן בביאה האחרונה אמר ומי המבול‬ ‫שמה כי כמה דברים נעשו אח״כ‪ .‬אבל היה‬
‫היו על הארץ לפי שאחר הז׳ ימים כבר היו‬ ‫ענין הציווי ההוא שיעלה שם פעמים רבות‬
‫המים ברבויים ושטיפתם מן המבול מה שלא‬ ‫ויראה את הארץ תמיד לפי שהיה עתיד למות‬
‫היה ככה קודם לכן‪ .‬ולכן שנה הכתוב לומר‬ ‫שמה וכמו שיתבאר במקומו בע״ה‪ .‬כן היה‬
‫)בראשית ז׳( בשנת שש מאות שנה לחיי נח‬ ‫ענין הצואה הזאת לנח שיבא אל התיבה הוא‬
‫בחדש השני בי״ז לחדש ביום הזה נבקעו‬ ‫ובני ביתו ויביאו שם מזונותיה‪.‬ם וכל עניניהם‬
‫כל מעיינות תהום רבה להג־ד כי בתחלת‬ ‫עם היות שלא הגיעה עד־ן שעת המבול כי‬
‫שבעה ימים היו מים על הארץ אבל לא היו‬ ‫לימים עוד שבעה יהיה וכן צוהו שיקה מכל‬
‫מים רבים ולא מי המבול ולא נבקעו עדין‬ ‫הבהמה הטהורה באותם ז׳ ימי ההכנה והחנוך‬
‫כל מעיינות תהום רבה ואז בא נח וביתו‬ ‫ז׳ זוגות איש ואשתו ומהבלתי טהורים יקה‬
‫ביאת עראי רצוא ושוב אל התיבה אמנם בסוף‬ ‫שנים זוגות איש ואשתו כי היו בא ם רבים‬
‫הז׳ ימים אז נבקעו כל מעיינות תהום רבה‬ ‫לפניו והוא יקה מהיותר יפים ונאים כרצונו‬
‫וארובות השמים שהוא רמז לרבוי הגשמים באופן‬ ‫ואמר שיהיה זה לחיות זרע על פני כל הארץ‬
‫נפלא‪ .‬ובעצם היום הזה בא נח וכל ביתו‬ ‫כי זהו התכלית לא לאכלם בתיבה‪ .‬ואמר‬
‫אל התיבה ביאה מוחלטת להסגר בה וכן‬ ‫שמספר כל השבעה שבעה שיקה מן הטובים‬
‫הב״ח שג״כ לשבעת הימים היו באים ושבים‬ ‫היה לו לסימן ולאות כי לימים עוד שבעה‬
‫הנה כלם בעצם אותו היום נכנסו ונסגרו‬ ‫ימטיר על הארץ‪ .‬וכפי הנראה עם הז׳ ימים‬
‫בתיבה לא שילך נח ללקחם אלא שמעצמם באו‬ ‫היו נשלמים הק״ך שנה שנתן להם לשישובו‬
‫אל נח אל התיבה זוגות זוגות כמו שגזר השם‬ ‫אליו‪ .‬אבל חז״ל אמרו אלו ז׳ ימי אבלו של‬
‫ולפי שהביאה הזאת האחרונה החלטית ולא‬ ‫מתושלח שאיחר הקב״ה את המבול לכבודו‬
‫כראשונה אמר הכתוב בה וי‪-‬סגור ה' בעדו‬ ‫עוד ז׳ ימים אחרי הק״כ שנה‪ .‬ואמרו ויעש‬
‫כלומר שירדו כ״כ מהמים שלא יכלו לצאת‬ ‫נח ככל אשר צוה ה׳ ענינו אצלי שהיה בא‬
‫עוד ממנה כאלו השם סגר בעדם ולא יצא‬ ‫אל התיבה פעמים רבות כל אותם הימים והיה‬
‫וגם סגר בעדם פתח התיבה שבחמלת ה׳ לא‬ ‫מכין בה הדברים הנצרכים לדרכו וכל זה היה‬
‫נפתחה מהמים ומהרוחות שאלו נפתחה היו‬ ‫קודם התחלת ידידת מי הגשמים‪ .‬אבל בניו‬
‫מתים לשעתם‪ .‬הנה התבארו הפסוקים האלה‬ ‫ואשתו ונשי בניו לא עשו כן ולא באו אל‬
‫מבלי מותר והכפל כלל וכפי כל א' מהפרושים‬ ‫התיבה מפני מצות השם לכן לא נאמר ויעש‬
‫האלה הותרה השאלה הה׳‪.‬‬ ‫נח ובניו וביתו ככל אשר צוהו השם‪ .‬האמנם‬
‫)יז( וי הי המבול ארבעים יום על ה א ח‬ ‫כאשר התחילו באותם ז׳ ימים לרדת גשמים‬
‫וגו׳‪ .‬עד ויזכור אלהים את נח‪ .‬ספר‬ ‫;ים היות שלא היו רבים פחדו בני נח ונשותיהם‬
‫הכתוב שאהרי שנסגרו בתיבה התמידו ימי‬ ‫ואז באו אל נח אל התיבה באותה ביאת‬
‫המבול מ׳ יום מבלי הפסק‪ .‬וכבר הזכרתי למעלה‬ ‫עראי שהיה בתוך הז׳ ימים ועל הביאה הראשונה‬
‫שבארבעים היום נכללים מ׳ דלילה כי היום‬ ‫ההיא אמר הכתוב ונח בן שש מאות שנה‬
‫הוא כ״ד שעות כחשיכה כאורה‪ .‬ואמנם למה‬ ‫והמבול היה מים על הארץ כי הנה לא אמר‬
‫אמר כאן ויהי המבול מ׳ יום בהיות כי אמר‬ ‫בזה החדש וימי החדש ולא מעיינות נבקעו‬
‫למעלה מ׳ יום ום׳ לילה‪ .‬כתב הראב״ע שענינו‬ ‫ונפתחו ארובות השמים כאשר אמר באחרונה‬
‫כאשר היה המבול על הארץ היו המים כ״כ‬ ‫אבל אמר שבשבעת ימי ההכנה האלה היד‪,‬‬
‫קנה‬ ‫בראשית ז‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫דכסו כל ההרים הגמהים ר״ל שלא די שגברו‬ ‫רבים מ׳ יום עד שנשאו את התיבה וזה אות‬
‫המים התחתונים בעלותם על הארץ הישרה‬ ‫כי עד מ׳ יום לא זזה החיבה ממקומה‪ .‬ואפשר‬
‫רכסוה אבל גם ההרים היותר גבוהים שתחת‬ ‫לומר בזה עוד שלמעלה כוונה תורה בלבד‬
‫השמ״ם כסו אותם‪ .‬וחכמי האוסות כתבו שההרים‬ ‫להגיד שהתמידו הגשמים כל מ׳ יום ובל מ׳‬
‫הגבוהים שזכרה התורה כאן הם ההרים הגבוהים‬ ‫לילה מבלי הפסק כלל ולכן אמר שם ויהי‬
‫אשר בארמינייא״ד‪ -‬ונתן עוד גבול רביעי‬ ‫הגשם על הארץ כי לענין הגשם לבד אמ ת‬
‫והוא אמרו חמש עשרה אמה מלמעלה גברו‬ ‫אבל כאן אמר ויהי המבול מ׳ יום על הארץ‬
‫המים ר״ל שהיו המים ברבוי מופלא כ״כ שלא‬ ‫שהוא הכולל המים העל ונים והתחתונים ובא‬
‫די שהיו מכסים כל ההרים הגבוהים אבל גם‬ ‫הכתוב א״כ להודיע שמלבד הגשם היו מי‬
‫למעלה מחם עלו וגבהו ט״י אמות‪ .‬ולהיות‬ ‫התהום רותחים ועולים כל מ׳ יום והותרה‬
‫זה רבוי מופלא אמר בו הכתוב מאד מאד‪.‬‬ ‫השאלה הר ואמנם מאין באו כל המימות‬
‫וזכר מה שנמשך מרבוי המים די ורדים מלמעלה‬ ‫ההם שהחריבו כל העולם‪ .‬ראוי שנאמר בו‬
‫ודיעוליס מלמטה באמדו ויגזע כל בשר וגד‪.‬‬ ‫עגין מספיק כי פעלות ההשגחה האלהית תמיד‬
‫ולפי שהיה זח מאמר כללי פרט בו כל אשר‬ ‫יה• ו ע״י סבות אמצעיות והוא שבעבור הקור‬
‫נשמת רוח חיים באפיו וגד‪ .‬ואמנם אמרו עוד‬ ‫שבא על הארץ בסבת רוב העננים המונעים‬
‫וימח את כל היקום‪ .‬וימחו מן הארץ‪ .‬נלאו‬ ‫מהתפשט חום השמש בה נכנם החום בבטן‬
‫המפרשים לתת טעם בריכפל הזה והמובחר שבהם‬ ‫הארץ ויתחממו המימות ויורתחו כמו שיקרה‬
‫שלא נשאר רושם מפגרי אנשי המבול‪ .‬וכדי‬ ‫בימי הסתו כי המים שתחת הארץ הם חמים‬
‫לטהר את הארץ גזר השם שימחו בלם בתוך‬ ‫ובגזרת השם והשגחתו שהוא העקר נתדקדקו‬
‫המים‪ .‬ול־ נראה שלא אמר וימח את כל היקום‬ ‫המים ונתרבו מאד בדקתקם עד שבמקום שהיו‬
‫על הב״ח בלבד אבל גם על כל שאר הענינים‬ ‫שם נכבשים תחת הארץ יצאו ונתפשטו עליה‬
‫שהיה בהם קיום והתיצבות כאלו תאמר העצים‬ ‫ועל זה נאמר )בראש ת ז׳ י״א( נבקעו כל‬
‫הרמים והנשאים וכן הבתים והמגדלים וכן‬ ‫מעיינות תהום רבה שהוא רמז לרבוי המים‬
‫מכלאי צאן ובקר וקיני העופות כל דבר‬ ‫היוצאים מתחת הארץ ואחשוב שלזה כוונו‬
‫גדול או קטון שהיה בו קימר! והתיצבות ונדה‬ ‫רז״ל )סנהדרין פ• חלק( באמרם ברותחים‬
‫הכל נהרס ונמחו! באופן שלא נשאר ממנו‬ ‫נדונו שהמים שהיו תחת הארץ גתחממו ונעשו‬
‫רישם כלל כמ״ש חז״ל )ב״ר כ״ח( אפ לו‬ ‫תתחים ובזה נתדקדקו מאד וזה היה סבת‬
‫אצטרובילין של ריחים נמוחו ודרשו עליו‬ ‫התרבותם מלמטה‪ .‬ועם זה התחברה הסבה השנית‬
‫אבנים שחקו מים‪ .‬והנה ע״ז כלו נאמר וימח‬ ‫והיא שיסוד האויר נתהפך כלו למים ובזה‬
‫את כל היקום וימחו מן הארץ עד שלא נשאר‬ ‫נתרבו הגשמים הרבה מאד ועליו אמר וארובות‬
‫מכל הדברים שהיו נמצאים בארץ חיים ובלתי‬ ‫השם ם נפתחו שהיה האויר מתהפו למים‬
‫חיים רק נח ואשר אתו בתיבה כי הם והחיבה‬ ‫כל אותם ארבעים יום והנה התבארו שתי‬
‫נשארו בלבד‪ .‬ואמנם באמרו עוד ויגברו המים‬ ‫סבות האלה בפרשה כי באמרו וירבו המים‬
‫על הארץ חמשים ומאת יום טעו בפיתשם‬ ‫‪.‬וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ כיון אל‬
‫לסי דעתי המפרשים שני טעיות גדולים‪ .‬הא׳‬ ‫המים העליונים היורדים בגשמים והיו כ״כ‬
‫שחשבו שהיו הק״ג יום אחרי הארבעים יום‬ ‫רבים שהרימו את התיבה מעל הארץ‪ .‬ואמרו‬
‫מהמבול וירידות הגשמים‪ .‬וא'ן הדבר כן כי הנה‬ ‫עוד וירבו המים ויגברו מאד על הארץ כיון‬
‫לא אמר הכתוב ויגברו עוד המים על הארץ‬ ‫אל המים התחתונים שבמקום שהיו נכבשים‬
‫חמשים ומאת יום אבל אמר בלבד ויגברו‬ ‫תחת הארץ אז בגזרת השם גברו ועלו עליה‬
‫המים לפי שבאותם הק״נ יום נכללו המה ימי‬ ‫מפני רבוים ואז הלכה התיבה מפה ומפה‪.‬‬
‫הגשם‪ .‬ואיד לא כי הנה ביום הא׳ מהמבול‬ ‫זמזה תדע מהו הנרצה באמת בתגבורת המים‬
‫נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים‬ ‫על הארץ שאינו כמו שחשב הר״ן שנהפכו‬
‫נפתחו ומהיום ההוא התחיל תגבורת המים‬ ‫האויר והארץ למים כי זה יקרא התהפכות לא‬
‫והכתוב מעיד שגברו המים ק״נ יום א״כ בהכרח‬ ‫תגבורת‪ .‬ואתה תראה שההתגברות תמיד ייוחס‬
‫בהם יוכללו ם׳ ימי הגשם והתגבורו^ וכבר‬ ‫אל המים התחתונים כי בהיותם נכבשים‬
‫בטוב דעתו ימספר‬ ‫הסכים בזה הרמב״ן‬ ‫ונכנעים תחת הארץ כאשר יצאו ועלו עליה‬
‫החדשים יעיד עליו כמו שיתבאר‪ .‬והסעות‬ ‫ויכסוה יאמר שגברו המים על הארץ לכבשה‬
‫הב׳ הוא שחשבו שהתגבורת היה התרבות‬ ‫ילא נזכר בגשם לשון גבורה‪ .‬ואחרי שנתן שני‬
‫המים תמיד מבלי חסרון כלל כי לרבוי גדול‬ ‫גבולים האלה במים נתן עוד גבול שלישי‬
‫קראו לשון גבורה וכמו שכתב הרמ‪.‬ב״ן‪ .‬ואין‬ ‫‪:‬והוא אמח והמים גברו מאד מאד על הארץ‬
‫בראשית ז ח‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קנו‬
‫בי״ז לחדש ותנח התיבה בי״ז לחדש הד שהוא‬ ‫כן לדעתי אייא שכל אותם הק״נ יום היו‬
‫ניסן הרי ביניהם דד חדשים שלמים שהם‬ ‫גוברים המים על הארץ בהיותם מכסים אותה‬
‫הק״נ יום שזכרה התורה‪ .‬וזה ממה שיורה‬ ‫כי זהו התגבורת באמת בהפך החק ששם‬
‫הראות מבואר אמתת מה שפירשת־ שהיו המ׳‬ ‫הקב״ה בהגלות היבשה כי הגבורה היא‬
‫יום נכללים בק״נ יום שעמהם נשלמו ה׳‬ ‫ההתקוממות על המנגד ובהיות הלוחמים איש‬
‫חדשים מיום שהתחיל המבול עד יום שנחת‬ ‫באחיו ידובקו הנה כאשר יכבוש את חברו‬
‫התיבה שהיה בסוף הק״נ יום‪ .‬ויהי• לפי זה‬ ‫תחתיו וימשול בו נאמר שגבר עליו‪ .‬וכן בענין‬
‫החדש הד לתחלת השנה כמו החדש השני‬ ‫ויגברו המים כי אין ספק שאחרי עבור המ׳‬
‫שזכר בתחלת הפרשה עוד נתנה התורה גבול‬ ‫יום מתחילין לחסור ובסוף המ׳ יום היו יותר‬
‫אחר לחסרון המים באמרו )בראשית ח׳ ה׳(‬ ‫גדולים על הארץ כמות רב מהיום שנשלמו‬
‫והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי‬ ‫ק״נ יום‪ .‬וכן הוא אומר ויהי המבול מ׳ יום‬
‫שהוא תמוז שאז נראו ראשי ההרים שעם היות‬ ‫על הארץ ויגברו המיט וירבו מאד על הא ‪p‬‬
‫שנחה התיבה על הרי אררט בחדש הד ולא‬ ‫והמים גברו מאד מאד וגר המש עשרה אמה‬
‫יכלה להתנועע עוד למעוט המים הנה עדין לא‬ ‫וגר שכל זה בארבעים היום נעשה ובהם‬
‫נגלו ראשי ההרים כי תמיד היו מכוסים ממים‬ ‫נדונו וכמ״ש חז״ל )בראשית ד כ׳( שה־ה דינם‬
‫עד החדש העשירי באחד לחדש שאז נראו‬ ‫כמשפט יצירת הולד ולמה א׳יב יעמדו המים‬
‫ראשי ההרים וזה נכון שנפרש אותם על‬ ‫אח״כ ק״נ יום אחרים בגבירתה בלא צורך‬
‫ההרים הגבוהים או על הרי אררט עצמם שעם‬ ‫כלל אלא שהאמת הוא שהמי יום היה תגבורת‬
‫היות שהתיבה נחה על א׳ מהם לא נראו‬ ‫המים בשעלו ט״ו אמה על ההרים הגבוהים‬
‫ראשי ההרים ההם‪ .‬וגם החדש ההוא נקרא‬ ‫לשטוף את כל אשר בחרבה‪ .‬ומיד התחילו‬
‫עשירי בערך תחלת השנה כמו השני והג׳‬ ‫לחסור מעט מעט כפי טבעם עם היות שעד‬
‫שזכר מבלי חלוף כללי א״כ באו שמות‬ ‫תשלום הק״נ יום תמ‪-‬ד היו מכסים הארץ‬
‫החדשים האלה כלם נמנים בסדר ראוי והגון‪.‬‬ ‫וגוברים עליה ברבוים או במעוטם ולא היה שום‬
‫והותרר‪ ,‬עם זה השאלה הט׳‪ .‬וזכר הכתוב‬ ‫דבר לנוח על הארץ בסבת המים מעליה‬
‫שכאשר ראה נח ראשי ההרים אז פתת‬ ‫עד עבור היום ההוא‪ .‬זהו אמתת הענין הזד‬
‫את חלין התיבה והוא הצוהר שעשה לאור‬ ‫ובו יתבאר ענין החדשים כמו שיתבאר ועם‬
‫ושלח בו את העורב‪ .‬ואל תחשוב שבא הכתוב‬ ‫מה שפירשתי בזה הותרו השאלות הז׳ והח׳;‬
‫הזה להודיענו שאז פתח את חלון התיבה ולא‬ ‫ח‬
‫קודם לכן כי הוא מאותו חלון ראה ראשי‬ ‫ח )א( ויזכור אלהים את נח וגר עד‬
‫ההרים‪ .‬אבל אמר הכתוב שאז פתח נח את‬ ‫פרשת צא מן התיבה‪ .‬ספר הכתוב‬
‫החלון ההוא כדי להוציא את העורב ואולי‬ ‫שאחרי ק״נ יום זכר אלהים את נח ואת כל‬
‫שהיה באותו חלון אבן מאירה כענין הזכוכית‬ ‫אשר אתו ובזכותו יצא לתת להם שם ושארית‬
‫הנהוג אצלינו לשום בחלונות שבו די להכנס‬ ‫ויעבר אלהים רוח על ה א ^ ליבש אותה‬
‫האור לבית ולראות מהבית לחוץ והוא סתום‬ ‫וישוכו המים ר״ל שנחו משטיפתם וחזקם‪.‬‬
‫אין יוצא ואין בא‪ .‬וכבר חלקו בב״ר על ענין‬ ‫וכמו שזכר הכתוב גבולי תגבורת המים כן‬
‫הצוהר אם היה חלון או אבן טובה ומאירה וכפי‬ ‫זכר גבולי חסרונם מתחלה ועד סוף‪ .‬כי הנה‬
‫האמת שניהם דברו נכונה שהיה שם חלון וראה‬ ‫אמר בראשונה ויסכרו מעיינות תהום וארובות‬
‫שם נח ההרים מבלי פתיחה אבל הוצרך‬ ‫השמים ויכלא הגשם וגר‪ .‬והיה זה כלו בסוף‬
‫לפתחו כדי לשלח ולהוציא בו את העורב‪.‬‬ ‫המ׳ יום כי כמו שבתחלה נבקעו ונפתחו כך‬
‫והנה לא אמר הכתוב ששלח את העורב לראות‬ ‫בסופם נסכרו ומשם ואילך וישובו המים מעל‬
‫הקלו המים לפי שלא שלחו לזה התכלית אלא‬ ‫הארץ הלוך ושוב ר״ל וישובו מהארץ אל‬
‫לראות אם נשארו בתים מגדלים וארמוניות‬ ‫התהים כאשר בראשונה‪ .‬ואמרו ויחסרו המים‬
‫כי שם יקנן העורב והוא מצא כל ה א ^‬ ‫מקצה ק״נ יום‪ .‬אין הכוונה שמאותו יום‬
‫חריבה אין בית ולא קיום שום דבר בעולם‬ ‫התחילו לחסור מכמותם הרב כמו שחשבו‬
‫לקנן בו חזר כנגד התיבה והיה יוצא ושב עד‬ ‫המפרשים כי כבר היה יותר ממאה יום‬
‫יבושת המים מעל הארץ כי תמיד היה קרוב‬ ‫שהתחילו לחפור אבל ענין הכתוב הוא שמקצה‬
‫לתיבה עד שיצא נח ממנה‪ .‬הנה א״כ לא נשאר‬ ‫הק״ג יום חסרו המים כ״כ עד שנחה התיבה‬
‫העורב מחוץ לפי שלא מצא מנוח אשר ייטב‬ ‫בחדש השביעי בי״ז לחדש על הרי אררט ובזה‬
‫לו‪ .‬וכבר אמרו מטבע העורב שדירתו אצל‬ ‫היה גבול רב מהחסרון לא מהתחלתו‪ .‬והנה‬
‫בני אדם ולא נכנס לתיבה לפי שהעורב כפי‬ ‫המבול התחיל בחדש השני שהוא מרחשון‬
‫קנז‬ ‫בראשית ‪n‬‬ ‫אברבנאל‬ ‫‪m‬‬
‫וכשיבשו ראשי ההרים בהיות שם ה א ת לחה‬ ‫»ד‪ .‬שארדל )םנחדרין ק״ח( נתחבר לבת זומ‬
‫ורעננה מאותם הענפים שנכנסו בבטן האדמה‬ ‫בתיבה וכבר כתבו הטבעיים וזכרוחר חז״ל‬
‫בזי‪.‬רבעים או בחמשים יום שורשו וצמחו ויצינו‬ ‫שבני העורב כשילדו יוצאים־ לבנים והעורב‬
‫ציץ ומשם לקחה היונה חעלה זית שחביאה‬ ‫הושב ספני זה שאינם בניו ויברח מהם ולא יבקש‬
‫בפיה‪ .‬ואמנם בפעם השלישית ששלחה כבר‬ ‫ולא יתן להם מזמ ושעל זה נאמר לבני‬
‫מצאה א ת בפועל לנוח כף רגלה למזונות‬ ‫עורב אשר יקראו‪ .‬ואמר )איוב ל״ט ג׳( מי‬
‫הרבה מעשבים ולכן לא שבה עוד אל התיבה‪.‬‬ ‫הכין לעורב צידו‪ .‬הנה מפני זה לא חזר העורב‬
‫הנה התבאר שהיו שלחיות היונה בסדר ראוי‬ ‫אל התיבה ולא נתאמץ נח ללקחו מפני שלא‬
‫והגון והותרה השאלה הי״א‪ .‬ונשאר עתה לבאר‬ ‫נתקרב אל התיבה אבל היה הולך תמ ‪ T‬סביבה‪.‬‬
‫מדוע נתאחר נח ארבעים יום משפתח התיבה‬ ‫אמנם היונה שלחה נח לראות הקלו המים לפי‬
‫עד ששלח העורב‪ .‬ולמה אחר כך בין שליחות‬ ‫שהיא תנוח על ראשי האילנות ובעבור שלא‬
‫העורב ליונה ובין שליחות היונה בין זה‬ ‫היה דרכה לנוח על ראשי ההרים הגבוהים כיון‬
‫לזה נתאחר שבעה יפים ואומר בסבתו שנח‬ ‫שאין אילן שם לכן בפעם הראשונה לא מצאה‬
‫כשראה ראשי ההרים המתין עוד ארבעים יום‬ ‫היונה מנוח לכף רגלה ושבה אל החיבה כיונה‬
‫כפי חכמתו יען היו ההנהגות כלם בארבעה‬ ‫פותה אין לב שמהתענג ומרוך לא תוכל לשבת‬
‫מחנות קדושי עליונים והגלגל הסובב עלינו‬ ‫על פני המים ומפני רכותה הוצרך נח ללקחה‬
‫ומתגלגל לד׳ רבעים ומשם נמשכו הד׳ יסודות‬ ‫זיבא אותה אל התיבה‪ .‬אבל העורב להיותו‬
‫וכן בסוגי המורכבים ד׳ הדומם והצומח והמרגיש‬ ‫מקשיי הבשר חזק החיים ארוך הימים הניחו‬
‫והמדבר והיו ימי יצידת הולד ארבעים יום‬ ‫ללכת מפה אל פה כרצונו‪ .‬ומאשר אמר‬
‫ושאר הרביעיות ומספר הארבעים הנמשך מהם‬ ‫הכתוב ויחל עוד שבעת ימים אחרים למדנו‬
‫זה יסודו ושרשו ולכן ישב מרע״ה בהר‬ ‫שבין שליחות העורב לשליחות היונה בראשונה‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה כל אותם הפעמים‬ ‫עברו שבעה ימים כי לכן נאמר בפעם השנית‬
‫שישב שמה והלכו המרגלים ב א ת ישראל‬ ‫שבעת ימים אחרים‪ .‬הנה נתבאר מזה למה‬
‫ארבעים יום ‘וישראל ארבעים שנה במדבר‬ ‫שלח נח בראשונה את העורב ולמה נאמר בו‬
‫והימים האלה נזכרים ונעשים עד היום הזה‬ ‫לראות הקלו המים שהוא לפי שלא שלח‬
‫מדי שנה בשנה ורצון האלהים‪ .‬ובעבור שראה‬ ‫אותו אלא לראות אם נשארו הערים מאין יושב‬
‫נח שבמ׳ יום השחית הקדוש ברוך הוא עולמו‬ ‫ובתים מאין אדם ששם יקונן העורב ולמה‬
‫במבול ובסוף מ׳ יום רחם ה׳ על ה א ת נתאחר‬ ‫זה לא חזר אל התיבה והותרה השאלה חי׳‪.‬‬
‫אוחו המספר של מ׳ יום בחשבו שבסופם יראו‬ ‫והנח היוגה בפעם הראשונה כאשר לא מצאה‬
‫המגדלים והאילנות וימצאו העופות מנוח אשר‬ ‫לה אילן ולא עשב למזונותיה ולא בית ופגת‬
‫ייטב להם באשר יקננו לכן פתח החלון ומאשר‬ ‫גג לשבת בה שהוא המנוח לכף רגלה שבה‬
‫לא ראה דבר ממה שחשב שלח את העורב‬ ‫אל התיבה והנה עלי זית טרף בפיה כאומר‬
‫וכאשר לא ראה ממנו דבר שלח את היוגה‬ ‫שני דברים בקשתי המדור והמזון ומצאתי המזמ‬
‫פעם אחר פעם מז׳ לז׳ ימים וה ה זה לפי‬ ‫רע ומר והמדור איננו לכן שבה אל התיבה‪.‬‬
‫שזה הפספר מהימים הוא מרובע הלבנה שהיא‬ ‫ורבותינו ז״ל חלקו בדבר בב״ר )פרשה ל״ג(‬
‫פועלת בתגבורת המים ובחסרונם עד שהיה‬ ‫מהיכן הביאה מהם אמרו מהר המשחה הביאה‬
‫נח מרגיש בטוב השערתו העבר בנגובו וחסרון‬ ‫שלא ירדו גשמים על ארץ ישראל וכמו שכתוב‬
‫לחותו וכפי מה שהיה מרגיש היה שולח‬ ‫בדברי יחזקאל הנביא בן אדם אמור לה את‬
‫שליחותו ואתה תראה שד׳ רביעיות מהגלגל‬ ‫ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זענ^‬
‫הקיף בשליחיותו שהוא חדש שלם‪ .‬והע ‪ T‬הכתוב‬ ‫וכן אמרו בפרקי ר׳ אליעזר א ת ישראל לא‬
‫שכאשר שעת הצדיק כן היה שבשנת שש‬ ‫יירדו עליה מי המבול מן השמים אלא נתגלגלו‬
‫מאות וא׳ שנה לחיי נח בחדש האחד באחד‬ ‫מן הארצות ונכנסו בתוכה‪ .‬ר׳ בירי אומר‬
‫לחדש חרבו המים מעל ה א ת ונתגלתה האדמה‬ ‫נפתחו לה שערי גן עדן והביאה וב׳ הדעות‬
‫ולכן כשהרגיש בנגוב האויר יותר הסיר את‬ ‫האלו בלתי מספיקים‪ .‬אם הא׳ לפי שאף שנודה‬
‫מכסה התיבה וירא והנה חרבו‪ .‬ואין פירושו‬ ‫שלא ירדו גשמי המבול ב א ת ישראל אין‬
‫אצלי שחרבו המים אלא איר חרבו פני האדמה‬ ‫ספק שברוב המימות שנתגלגלו עליה משאר‬
‫ושהיתה כלה שממה וחרבה מבלי ב״ח ולא‬ ‫ארצות היו נעקרים ונשברים האילנות‪ .‬ואמנם‬
‫צמחים ולא מגדל גבוה ולא חומה בצורה כי‬ ‫מגן עדן הוא דרך דרש ולכן הנראה לי מדרך‬
‫זהו החרבן אשר ראה באמת על פני האדמה‬ ‫הפשט שמעת שנראו ראשי ההרים נמצאו שמה‬
‫וחשב נח שעם חיות ה א ת מגולח הנח תהיה‬ ‫ענפי זית הרבה שהיו צפים על פני המים‬
‫בראשית ח‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קנח‬
‫)טו( וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה‬ ‫לחה מאד ברפש וטיט לא ישענו ולבן התמהמה‬
‫וגר‪ .‬עד ויהיו בני נח וראיתי לשאול‬ ‫עוד חדש ימים אחרים בחדש השני בכ״ז‬
‫בפרשה הזאת כפי פשוטי הכתובים שאלות‪:‬‬ ‫בו שאז בשה הארץ והוסר ממנה כל לחות‬
‫השאלה הא' באמרו וירח ה׳ את ריח הנחח‬ ‫המים מבית וכחוץ ונשארה ביבשותה הטבעי‬
‫כאלו התפעל מהקרבנות ומפני אותי‬ ‫ואז צוהו השם לצאת מן התיבה והיה אם‬
‫נחת רוח שעשו לפניו הגדיל ה׳ לעשות עם‬ ‫כן מיום שנכנס עד צאתו ממנה שנה שמשיית‬
‫אלה והוא זר מאד‪ .‬וכמאמר חז״ל )עירובין‬ ‫תמימה ‪:‬נשרה ימים‪ .‬הגה התבאר הספור הזה‬
‫ס״ה ע״א( כל המתפתה מיינו של חבירו יש‬ ‫כלו והותרו הספקות הנופלות בו‪ .‬והנה למדנו‬
‫בו מדעת קונו שנא׳ וירח ה׳ את ריח הנחה‬ ‫מהספור הזה מדעים יקרים מאד‪ .‬האחד שכמו‬
‫וגו׳ אם לא כן אשאלך והודיעני איזה זכות‬ ‫אשר מספורי מעשה בראשית למדנו דעות‬
‫עמד להם שבעבורו נתן להם אות ברית הקשת‬ ‫אמתיות במציאות ממציאו ית■ בחכמה ובתבונה‬
‫והנה זכותו של נח לא הספיק להגין על‬ ‫עצומה ויכולת מוחלט אשר הוא היסוד שעליו‬
‫בני דורו ואיך עתה הספיק להגין על הבאים‬ ‫יבנה שלימות האדם והצלחתו‪ .‬ככה מספור‬
‫אחריו עד סוף העולם אלא אם היה משוחד‬ ‫המבול הזה למדנו ידיעתו במעשה בני אדם‬
‫הקרבנות ‪:‬‬ ‫והשגחתו בהם בשכר ובעונש ושהוא אל אמונה‬
‫השאלה הב׳ באמרי ויאמר ה׳ אל לבו ומה‬ ‫צדיק וישר‪ .‬והתבאר גם כן היותו ית׳ מנבא‬
‫ענין אל לבו ואם ענינו שלא גלהו‬ ‫בני אדם ומדבר עמהם ומודיעם מה שיהיה‪:‬‬
‫לנח ולבניו כדי שלא יוסיפו לחטא בבטחונם‬ ‫הב׳ שכמו שמספור מעשה בראשית בהויות‬
‫שלא יבא עוד מבול לעולם כדברי המפרשים‬ ‫העולם למדנו יכלתו להפסיד את העולם‬
‫יקשה כי מה הועיל בהעלם הזה והנה מיד‬ ‫בשובו אל האין כשהיה‪ .‬ככה מהספור הזה‬
‫הודיעו להם וכרת עליו הברית ואות הקשת‪:‬‬ ‫שהחז ר הקב״ה לאפס שלישי של עולם כל‬
‫השאלה הג׳ באמרו לא אוסיף לקלל עוד‬ ‫בני עולם השפל הזה הוא לנו עדות ברורה‬
‫את האדמה בעבור האדם כי יצר לב‬ ‫כי הוא אשר עשאו וכי הכל מעשה ידיו כי‬
‫האדם רע מנעוריו כי הנה לא ימלט מהיות‬ ‫ההויה תעיד על ההפסד וההפסד על ההויה‪.‬‬
‫השענה הזאת צודקת או לא ואם היא צודקת‬ ‫והגה הפי ד העולם וכלותו הוא דבר מקובל‬
‫למה לא חשב כזאת בתחלה עד דור המבול‬ ‫באומה‪ .‬וכבר כתב הראב״ע שעל כן נאמר‬
‫ולא יענישם בהשחתה כוללת כיון שיצרם רע‬ ‫)בראשית ח׳ כ״ב( עוד כל ימי הארץ זרע‬
‫מנעוריו ואם אינה צודקת ובדין ובמשפט‬ ‫וקציר מכלל שיהיה לה עת תפסד בו‪ .‬וחשב‬
‫הענישם למה לא יענשו גם כן בכל עת ובכל‬ ‫הרלב״ג שאין הטענה הזאת מוכרחת מפני‬
‫זמן בהיות אנשי הדור רעים וחטאים לה׳ מאת‬ ‫שכתוב כ מי השמים על הארץ‪ .‬ואני משיבו‬
‫השאלה הד׳ למה נתן טעם לשלא יקלל‬ ‫שעל שניהם יבא ההפסד וכמ״ש )תהלים ק״ב‬
‫בעבור כי יצר לב האדם רע מנעוריו‬ ‫כ׳יו( לפגים הארץ יסדת ומעשה ידיד שמים‬
‫אדרבא שהיא הנותנת שמפני זה ראוי לקללם‬ ‫המה יאבדו ואתה תעמוד‪.‬‬
‫ולהשחיתם והנה בסוף סדר בראשית אמר‬ ‫הג׳ הוא בדעות שא״א על המנהג הטבעי‬
‫וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר‬ ‫שיתהוד‪ .‬מין מהמינים הנולדים ממינם‬
‫מהשבות לבו רק רע כל היום וגו׳ ויאמר ה׳‬ ‫מזולת מינו כמו שה ה חושב בן סירא שכתב‬
‫אמחה וגר הרי לך ששם עשה רוע היצר‬ ‫שהיה אפשר שיהיה המבול בחלק הנגלה מן‬
‫סבה לקללה ולהשחתה וכאן עשה רוע היצר‬ ‫הארץ יאחרי כן יחרבו המים ובאורך הזמן‬
‫סבה לשלא יקלל ואיד יהיה דבר אחד סבה‬ ‫יתחדשו מערוב היסודות מה שהתהוה ממנו מין‬
‫לב׳ הפכים מצד אחד‪:‬‬ ‫מין מהב״ח מבלי הולדת זכר ונקבה‪ .‬והוא‬
‫השאלה הה׳ שאמרו ולא אוסיף עוד להכוון‬ ‫שקר מבואר כי הטבע לא יספיק לזה‪ .‬ולכן‬
‫את כל חי והיא היא הקללה אשר כבר‬ ‫רצה ית׳ כשרצה בקיום אלו המינים הנולדים‬
‫זכר ורש״י הוצרך לומר שהכפל הזה הוא‬ ‫ממינם שיושם מהם זכר ונקבה בתיבה ‪:‬‬
‫השבועה שנשבע מעבור מי נח עוד על הארץ‬ ‫הד׳ שלמדנו בספור הזה שהשנים שנזכרו‬
‫אבל איני דואה בו לשון שבועה‪ .‬והראב״ע כתב‬ ‫במעשה בראשית ובפרשיות האלו כלם‬
‫שאמר לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור‬ ‫הס באמת שנים שמשיים בן י״ב חדשים כל‬
‫האדם כנגד קללת האדמה מפני אדם הראשת‬ ‫השנה והיה ג״כ כל חדש שלשים יום‪ .‬תראה‬
‫ושאמר לא אוסיף לשחת כל בשר כנגד השחתת‬ ‫זה מבואר מהי״ב חדשים שהתמיד זמן המבול‬
‫המבול ויפה פירש אם לא שיצטרך לפרש‬ ‫משנכנס נח בתיבה עד צאתו ממנה שהיה‬
‫לב האדם בכללו ובעבור האדם על אדם הי־אשון‬ ‫שנה תמימה ‪:‬‬
‫קנט‬ ‫בראשית ‪n‬‬ ‫אברננאל‬ ‫‪m‬‬
‫השאלה הי״א בפסוק ואתם פרו ורבו כי‬ ‫חפרסי ואינו נכת שבפסזק אחד יבא שס א׳‬
‫כבר צוה השם למעלה על הסריה ורביה‪.‬‬ ‫בהבנות מתחלפות‪:‬‬
‫והמפרשים כתבו שאחד לברכה ואחד לצווי‬ ‫השאלה הו׳ מה עניו עוד בל ימי הארץ זרע‬
‫וכבר הקשה הר״ן על זה בי שניהם לברכה‪:‬‬ ‫וקציר וגו׳ הי הפסוק הזה יראה שאין‬
‫השאלה הי״ב ויאמר אלהים לנח ואל בניו‬ ‫ענין לו‪.‬בכאן הלא ידענו שהתקופות תמ דיות‬
‫כי אם היו המאמרים האלו כלם ד ב ת‬ ‫בכל שנה ושנה‪ .‬ומ״ש המפרשים שהמבול לא‬
‫השם למה בא במאמר הזה תהלת פרשה‬ ‫היה זרע וקציר ושנד קור וחום והבדל יום‬
‫והתחלת דבור ויאמר אלהים וכלם היו מאמריו‬ ‫ולילה ושהבטיח שלא יהיה עוד אינו בנון‬
‫דקשה ג״כ למה בא הדבור הזה בפרט לנח‬ ‫כי כמה פעמים יבוטל מהשנה החריש והקציר‬
‫ולבניו ושאר הדבותם בלם באו אל נח לבד‪.‬‬ ‫והשתנות התקופות מחום אל קור‪:‬‬
‫ולדברי המפרשים שנאמר זה לבנים ע״י‬
‫השאלה הז׳ בברכות שברד השם את נח‬
‫אביהם מה צורך ואל בניו כי הנה כל שאר‬ ‫ואת בניו בי הנה מצאנו כי ברד את‬
‫הצווים היו כן ת ל שנאמרו לנח לבדו והוא‬
‫אדם בהם לבל המין ולמה חזר וברך את נח‬
‫אמר אותם לבניו‪:‬‬
‫ואת בניו חד‪ ,‬אם בפרו ורבו ואם במוראכם‬
‫השאלה הי״ג בהכפל הדבתם שבאו בדבור‬ ‫והחכם‪ .‬והמפרשים אמרו שאחרי שחטא אדם‬
‫הזה אם בקיום הברית שאמר ואני הנני‬ ‫פרקו הב׳׳ח מעליהם פחד האדם ומוראו ולכן‬
‫מקים וגו׳ וחזר לומר והקימותי את בריתי‬ ‫הוצרך נח לברכה זו‪ .‬ואין לנו עדות על‬
‫וגד אם במ״ש מלת אתכם פעמים רבות הנני‬
‫זה שאמרו אבל ענין התיבה מורה ההפך‬
‫מקים אח בריתי אתכם ואת כל החיה אשר‬
‫שהיו נכבשים לנח בשובה ונחת ולא נזכר‬
‫אתכם‪ .‬מכל יוצא• התיבה והקימותי את בת תי‬ ‫בתורה שהיה זה בדרך נם‪ .‬והר״ן כתב שעשה‬
‫אחכם‪ .‬הרי לד ד׳ פעמם מלת אתכם‪ .‬וכתב‬
‫השם לנח כמו שעשה לאדם בהיותו בריר‪.‬‬
‫הראב״ע שבא הכפל לביאור ועליו נאמר ברוב‬ ‫חדשה בערבו ואינו נכון כי לא עשה כן לאברהם‪:‬‬
‫דברים לא יחדל פשע כי מה שנתבאר יפה‬
‫בפעם אחת אין צריד לכפול אותו‪:‬‬ ‫השאלה הח׳ למה הרשה השם לנח באכילת‬
‫השאלה הי״ד באמרו באמצע הדברים ויאמר‬ ‫הבשר ולא עשה כן לאדם הראשון ולא‬
‫אלהים זאת אות הברית ואם היה תמיד‬ ‫לשאר הדורות שבאו אחריו‪ .‬ואין ראו•‬
‫המדבר הוא האל יתברך ומאפרים מדובקים‬ ‫להתפתות עם מה שכתב הרמב״ן שבפסדו‬
‫ומקושתם בענין מד‪ .‬צורך אם כן שיאמר‬ ‫הצמחים במי המבול ולבן הוצרכו לאכול בשר‬
‫באמצע הדברים ויאמר אלד‪.‬ים וידוע שהוא‬ ‫כי הנה כאשר ארכו היפים שבו להויתן‬
‫אמרם‪:‬‬ ‫לאיתנם אף כי האדמה היתה שבעה מהמים‬
‫השאלה הט״ו בענין אות הקשת שנתן הקב״ת‬ ‫והצמחים אשר תול ‪ T‬היו יותר טובים ממה‬
‫לנח ולבנע להבטיחם שלא יבא עוד‬ ‫שהיו קודם המבול‪:‬‬
‫מבול והוא כי הקשת הוא דבר טבעי יתילד‬ ‫השאלה הט׳ באמת אך בשר בנפשו דמו‬
‫מנבח־ות השמש והכאת נצוציו בדבר הלח‬ ‫לא תאכלו‪ .‬כי הנה הנפש היא נשואה‬
‫כמו שראינו אותו מתהיה מד‪.‬כאת ניצ ח השמש‬ ‫בדם לא הדם בנפש‪ .‬ואמנם פה שפירש הרמב״ן‬
‫על כלי המים שיתרשם שם השמש בעגולו‬ ‫אד בשר בנפשו שהוא דמו לא תאכלו שהוא‬
‫ובמראיו והוא ענין הקשת ועליו אמר הנביא‬ ‫נמשך שהדם הוא הנפש לדעתו והוא באמת‬
‫המראה הקשת אשר ‪ .Tfr‬בענן ביום הגשם‬ ‫דעת נפסד אין ראוי להעלותו על לב ‪:‬‬
‫עד שארז״ל שד״קשת הוא א׳ מהדבתם שנבראו‬ ‫השאלה הי באמת אד את דמכם לנפשותיכם‬
‫ערב שבת בין השמשות ומה א״כ אות הבת ת‬ ‫אדתש שופד דם האדם וגף כי הצווי‬
‫הזד‪ .‬שנעשד‪ .‬לנח ולבניו להבטחה והראב״ע‬ ‫הזה שלא יהרגו איש את אחיו לא היה מיוחם‬
‫כתב שאולי נתחזק אז נ צ ח השמש ואורו‪.‬‬ ‫לאותו זמן ומקום ביציאתם מן התיבה ולא‬
‫ומי יתן ואדע וד‪.‬יה לבבו זד‪ .‬כי הוא לא ‪P‬‬ ‫נאמר שהיה זה בעבור שהתיר להם הריגת‬
‫‪T‬מד‪ .‬ילבבו לא כן יחשוב שיתחדש דבר אחר‬ ‫הב״ח להזרדרם שלא יעשו בן איש לאחיו כי‬
‫הבריאה לא בגרם השפימיי ולא בנצוצו שהוא‬ ‫הגה הב״ח יהרגו לצורך האכילה לא האדם‪.‬‬
‫מקרד‪ .‬דבק בו‪ .‬והרמב״ן כתב ואנחנו על כרחנו‬ ‫ויקשה עם זה אמרו מ ‪ T‬איש אחיו שהוא מאמר‬
‫נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר‬ ‫ללא צורך לא נזהר חקב״ה בזה מדברי‬
‫הלח יתילד הקשת כי בכלי המים כשישימו‬ ‫התקועית כמו שחשב הרלב״ג‪ .‬גם יקשה כפל‬
‫נגד השמש יתחדש במראה הקשת וכאשר‬ ‫שופד דם האדם וכן מלת לנפשותיכם עד‬
‫נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין שהעניו כד‬ ‫שבא הרמב״ן ופירשה לגופותיהם והוא זר מאת‬
‫בראשית ח‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קם‬
‫ואדע כי הכתוב לא זכר אחר זה דבר רש‬ ‫כי אמר את קשתי נתתי בענן ולא אמר אתן‬
‫מי שפירש שנאמר זה לפי שהראה לו הקב״ה‬ ‫ומלת קשתי תורה שהבר היה לו קשת וכר‪.‬‬
‫את הקשת באצבע אבל ג״כ נוכל לדרוש‬ ‫והיה דעת הרב בזה שלא נתחדש שם דבר‬
‫זה ממה שאמר למעלה זאת אות הברית ומה‬ ‫אבל שלקח השם לאות ענין הקשת שכבר‬
‫הועיל הכפל הזה א״כ‪ .‬אלה הן השאלות הנופלות‬ ‫היה מתחלת הבריאה ושהוא כמו עד הגל‬
‫בספור הזה והנני מפרש הפסוקים באופן‬ ‫הזה ועדה המצבה ושבע הכבשות אשר היו‬
‫יותרו כלם‪:‬‬ ‫לעדה וכן הוא דעת הגאון רבינו סעדיה‬
‫וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה וגו׳‪.‬‬ ‫וכבר הרחיקו הראב״ע וראד להרחיקו כי הנה‬
‫עד ויברך אלהים את נח‪ .‬ספר הכתוב‬ ‫הברית והאות שנתן עליו בכל מקום א״א‬
‫שעט היות שראה נח אחרי שהסיר את מכסה‬ ‫שיהיה כי אם בהתחדש שום דבר יהיה משם‬
‫התיבה שחרבו המים מעל ה א ת ונשארה יבשה‬ ‫והלאה לאות ומה שהיה כבר היה ואיד יהיה‬
‫כפי טבעה הנה א״כ לא יצא ממנה לא הוא‬ ‫אות‪ .‬ואמנם העדים שהביא הרב לנגד זה‬
‫ולא אחר מכל אשר אתו בתיבה עד שצוהו‬ ‫המה יעמדו נגדו לפי שהגל והמצבה אז‬
‫השם צא מן התיבה כי כמו שקדמו צווי לבא‬ ‫נעשתה לשעתה להיותה אות בדבר וכן השבע‬
‫בה כך צווהו לצאת ממנה‪ .‬וכמו שנח היד‪,‬‬ ‫כבשות שהציב לבדנה להיותן לאות ועד כי‬
‫ראשון לבאים לתיבה ואחריו כל אדם ימשוך‬ ‫מבלי הדוש דבר מה א״א שיפול שם אות‬
‫והב״ח ג״כ אחריהם‪ .‬ככד‪ ,‬היה ביציאה הוא‬ ‫‪ tki‬לא יהיה הקשת כן‪:‬‬
‫ראשון ובניו אחריו והב״ח אחריהם וחז״ל‬ ‫השאלה הט״ז כי לפי דרך הכתובים לא היה‬
‫אמרו שהותרה לד‪,‬ם ביציאתם תשמיש המטר‪,‬‬ ‫היה זה נכון ולא בטוח כי אחרי שטעמו‬
‫והוא כמו שכתב הר״ן שנאמר בצוד אתד‪,‬‬ ‫;זוא לזכור דבר אמת ושבועה הנה היה מחוייב‬
‫ואשתך ובניך ונשי בניך מעורבים האנשים‬ ‫שיראה הקשת בעתו בזמן שיהיה העולם ירא‬
‫עם הנשים ^א כסדר הכנסתם לתיבה להתיר‬ ‫וחרד יותר מהמבול אמנם מהידוע הוא שהקשת‬
‫להם התשמיש אחרי צאתם משם האמנם לפי‬ ‫אין ענינו להראות רק בזמנים שבני אדם‬
‫שהיתה מחשבת נח ובניו שלא להזדווג עוד עם‬ ‫בסוחים שלא יהיה מבול על הארץ לפי שבהיות‬
‫נשותיהם מיראתם שילדו לבהלה וימותו במבול‬ ‫ענן על קצת ה א ת ועל קצתה יזרח השמש‬
‫אחר לכן יצאו כמו שנכנסו נח ובניו בפני‬ ‫שאז נראה הקשת כמו שביארו הפלוסיפים‬
‫עצמם והנשים בפני עצמם ולא כמו שצוו‬ ‫א״א שיהיה גשם שוטף ומבול אבל על חלקה‬
‫איש ואשתו וספר הכתוב שהב״ח יצאו‬ ‫אחת ימטיר ועל חלקה אחת לא ימטיר אבל‬
‫למשפחותיהם ואין פירושו שפרו ורבו בתיבה‬ ‫כשיתכסו כל השמים עננים א״א שלא יראה‬
‫חיים‬ ‫שיצאו איש ואשתו כלם‬ ‫ולא‬ ‫שם קשת כלל בהלביש שמים קדרות ועל‬
‫כדברי המפרשים כי אם להודיע שלא‬ ‫כל ה א ת תשכון עננת ואז נירא בהמיד‬
‫נתערבו אלו ואלו ביציאתם אבל יצאו‬ ‫א ת ואותותינו לא ראינו שהוא הקשת כי הנה‬
‫למשפחותיהם משפחד‪ ,‬ומשפחה ומין ומין בפני‬ ‫לא יראה בהיות העננים כוללים על כל ה א ת‬
‫עצמו‪ .‬ונח כשיצא וראה את העולם חרב‬ ‫ומה יועיל אם כן האות הבלתי נראה ומהו‬
‫ושגמלו השם ברחמיו וכרוב חסדיו בהצלתו‬ ‫הברית וההבטחה הזו‪:‬‬
‫בנה מזבח והעלה עליו עולה מכל הבהפד‪,‬‬ ‫השאלה הי״ז באמת וראיתיה לזכור ברית‬
‫הטהורה ומכל העוף ד‪,‬סד‪,‬ור להיותם באמת‬ ‫עולם והוא כי הלילה לאל שיצטרך אל‬
‫היותר משובחים כפי טבעם ונכון הוא שמרע״ה‬ ‫סימן שיזכירנו שום דבר כי אין שכחה לפני‬
‫בכתבו את התורה קראם כן טד‪,‬ורים אבל‬ ‫כסא כבודו והכתוב הזה מורה כאלו לא היה‬
‫נח לא בחר בהם כי אם בד‪,‬יותם יותר מובחרים‬ ‫האות הזה אלא תקון מפני השכחה שלא תפול‬
‫בטבעם והיד‪ ,‬תכלית הקרבן ההוא להודות‬ ‫בדבר ממובטח‪ .‬ויקשה עם זה הכפל הנמצא‬
‫לה׳ על כל אשר עשה עמהם להפליא‪ .‬כאומר‬ ‫בעניו ^זקשת שאמר את קשתי נתתי בענן‬
‫ממך הכל ומשלך יתנו לך‪ .‬ואמנם אמרו וירח‬ ‫ונראתה הקשת בענן והיתה הקשת בענן ולפי‬
‫ה׳ אה ריח הנחוח ויאמר ה׳ אל לבו אינו‬ ‫האמת כח שלשתם אחד הוא ופסוק והיתה‬
‫סמוך ומדובק שכאשר הריח את ריח הנחות‬ ‫הקשת הוא היותר מוכפל ובלתי צריך‪:‬‬
‫ארר כן ושבעבור הקרבן התעורר לעשות‬ ‫ה?‪2‬זאלה הי״ח באמת בסוף הפרשה ויאמר‬
‫אותו נדר שלא יביא מבול עוד לעולם‪ .‬אבל‬ ‫אלהיט אל נח זאת אות הברית כי אם‬
‫וירח ה׳ את ריח הנחוח הוא תשלום ספור‬ ‫אמר זה על אות הקשת כבר נזכר ונאמר‬
‫ענין הקרבן שזכר כלומר שד‪,‬ריח ה׳ ריח‬ ‫למעלה זאת אות הברית ומה צורך בהשנות‬
‫נחוח קרבן נח וקבלו ברצון ויעתר לו האלהים‪.‬‬ ‫הזה ואם אמרו על אות אחר ומה הוא מי יתן‬
‫קסא‬ ‫בראשית ח‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫צהתם שהדברים האלה כלם לא ישבותו והם‬ ‫ואחר זה ביאר ענין אחר בפני עצמו במה‬
‫שלוחי ההשגחה להנקם מהם מאויבי ה׳‪ .‬הנה‬ ‫שהתחיל ויאמר ה׳ אל לבו לא אוםיף עוד‬
‫התבאר מזה שלא אמר יתברך שבעבור היות‬ ‫לקלל וכמ״ש חז״ל כל המתפתה ביינו של‬
‫יצר לב האדם רע מנעוריו יסלח לעונו ולא‬ ‫הבירו וכד הוא דרך צ\זות ומליצה לא כפי‬
‫שיכפר לפי שיחטא לו‪ .‬אלא שיענישהו באופן‬ ‫פשט הכתובים כי הנה לא עשה ית' ההבטחה‬
‫אחר מבלי שיביא מבול על הארץ‪ .‬וזהו האופן‬ ‫שלא יבא מבול לא בזכותו של נח ולא‬
‫הא׳ בפירוש הפסוקים האלו והותרו שאלותיהם‬ ‫בעבור קרבנו וכמו שיתבאר והותרה בזה‬
‫כי לא אמר אל לבו להודיעו שהעלימו והפתירו‬ ‫השאלה הא׳‪ .‬וענין הכתוב הזה יש לי לפרשו‬
‫ולא אמר לא אוסיף לקלל עוד ושיכפר בעד‬ ‫באחד מב׳ פנים‪ .‬הא׳ שכאשר ראה ית׳ המזבח‬
‫חטאתם אלא שיענישם באופן אחר כי בראשונה‬ ‫ההוא שהיה מזבח אדמה והב״ה שהעלה עליו‬
‫כשראה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר‬ ‫נח קרבן רחם השם על האדמה ועל הב״ח‬
‫מחשבות לבו רק רע כל היום היה ראד‬ ‫בכלל ואמר בלבו שהוא רמז לחכמתו העליונה‬
‫למחותו מעל פני האדמה לפי שלא ‪i‬צנשו‬ ‫שהנה בעניו המבול קבלה הארץ בעצמה‬
‫מעט מעט ונעשה החוב גדול מאד אבל םבאן‬ ‫השחתה גדולה וכמ״ש חז״ל )ב״ר כ״ח( שאף‬
‫ואילך ה־תה העצה נכונה לגבות את חובם מעט‬ ‫הארץ ג׳ טפחים של מחרישה נימוחו וקבלו‬
‫מעט בנעוריו ובזקוניו כיון שיצר לב האדם‬ ‫ג״כ השחתה רבה הב״ח שמתו במבול ולכן‬
‫רע מנעוריו ולזה לא יתחייבו כליית המבול‬ ‫נח כאשר שפך את רוחו לפני ה׳ ומזבחו‬
‫הכולל וכן התבאר שאין כפל באמרו לא אוסיף‬ ‫לחם הקב״ה על הארץ ועל הב״ח והסכים בלבו‬
‫עוד להכות את כל חי שכיון לשתי הרעות‬ ‫ועצתו העליונה לגבות את חובו כשיחטאו‬
‫שנמשכו במבול שהם קללת הארץ בעצמה‬ ‫•לפניו בגי אדם בדרד אחרת מהעונשים‪ .‬ומעט‬
‫וצמחיה ומיתת הב׳׳ח‪ .‬ושפסוק עוד כל ימי‬ ‫מעט כפי חטאתם לא בדח־ כליה כוללת כאשר‬
‫הארץ בא לצורך להודיע אופני העדנשיט‬ ‫עשה במבול והוא אמרו ויאמר ה׳ אל לבו‬
‫האחרים שיענישם בהנג והאופן הב׳ מהפי׳ הוא‬ ‫ודברה תורה כלשון בני אדם כי כמו שבני‬
‫שהנה קרה לעולם בכללו כמו שיקרה לאדם־‬ ‫אדם גם בני איש במחשבותיהם ועצתם יסכימו‬
‫הפרטי יען היה העולם כלו כאיש אחד עד‬ ‫בלבם לעשות דבר זולת דבר כן הקב״ה‬
‫שנקרא האדם עולם קטן והעולם עולם גדול‬ ‫נתיעץ בלבו ובעצמו וכמ״ש חד׳ל בעניז‬
‫ולכן היו ימי שנותינו בהם שבעים שנה‬ ‫הבריאה במי נמלך בלבו נמלך‪ .‬והיתה עצתו‬
‫כנגד שבעה ימי בראשית ומה שקבלו חז״ל‬ ‫והסכמתו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה‬
‫שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרב‪ .‬והנה‬ ‫בעבור האדם כמו שהיה בענין המבול שנימוחה‬
‫האדם הפרם יודע מעניני שהעשור בראשון‬ ‫ונחרבה וגתקללה בפירותיה בעבורו לפי שיצר‬
‫שבימיו וגם ת ב השני הם שנות הבהלה מבלי‬ ‫לב האדם רע מנעוריו ר״ל מתחלת בריאתו‬
‫הנהגה שכלית כי כלם יעברו בשעשוע הגדול‬ ‫כי הוא חוטא מפאת חמת ואם על כל דבר‬
‫והילדות ובתעתוע הנעחת אשר א״א להמלט‬ ‫פשע אפקוד עונה במי המבול על הצד שפקדתי‬
‫מהם בתחלת ימיו אבל משם ואילך הנה‬ ‫עתה הנה יצטרך להביא בכל שנה וגם מדי‬
‫השכל הולך ומתחזק והאיש משתנה בעצמו‬ ‫חדש בחדשו מבול על הארץ לשחתה ואם יאמר‬
‫עהפך לאיש אחר מבוש מחרפת נעוריו‪ .‬וכן‬ ‫אומר שאין בזה בטול לפי שאין הארץ מרגשת‬
‫היה באמת בעולם הכללי כי הנה האלף הראשת‬ ‫בהשחתה כי היא גשם מת ומה נאמר בב״ח‬
‫ורוב האלף השני היה נעור וריק מחוסר השכל‬ ‫שהם מרגישים בצעדם שימותו על לא חמם‬
‫וכן קראום חז׳׳ל שני אלפים תהו ולחסרון‬ ‫בכפם ואיו ראוי להכות את כל חי כאשר‬
‫האנשים בהם נתחייבו בתכלית המבול והשחתתו‬ ‫עשיתי בפעם הזאת ולכן היותר טוב הוא‬
‫אמנם אח״כ בהמשך הזמן בושת עלומיו ישכח‬ ‫לפקוד עונותיהם קימעא קימעא בדרכים אחתם‬
‫ויגער בו שכלות בלי ספק באופן שלא יפשע‬ ‫מהעונש כדי שלא יתחייבו כלייה כוללת כדור‬
‫עוד כבראשונה וזה ענין הברית שכרת השם‬ ‫המבול על כן אפקוד עליהם את כל עונותיהם‬
‫לבלתי הביא עוד מבול על הארץ כי לא היה‬ ‫אם בזרע ואם בקציר שיתבטלו ועל חלקה‬
‫זה דרך חסד בזכות נח אלא בדרך ספור‬ ‫אמטיר ועל חלקה לא אמטיר וכן בחום וקור‬
‫העתירו כי בראשונה כשראה ית׳ כי רבה רעת‬ ‫בהתגברותם יותר מדאי ובקיץ ובחורף וביציאת‬
‫האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע‬ ‫התקופות מגבולם הטבעי עוד יוסיפו סרה‬
‫כל היום אמר אמחה את האדם ר״ל אשחית‬ ‫ויחדשו קדחות ומגפות וחלאים רעים ונאמנים‬
‫ואמחה כל הדור הזה להיותו מושחת במזלו‬ ‫וכן יום ולילה לא ישבותו שהוא רמז למקרים‬
‫ולא יצלח לכל דבר אבל אחרי עבור ענין המב^‬ ‫המתחדשים מדבר באפל יהלך מקטב ישוד‬
‫בראשית ח ט‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קסב‬
‫שבועות )דף ל״ז( דרשו שכפל לא אוסיף עוד‬ ‫שער הקב״ח בחכמתו ואמר אין צורך לקלל‬
‫להכות את כל חי הוא לשבועה ושעליו נאמר‬ ‫עוד את האדמה בעבור ח‪K‬דם במבול אחר‬
‫אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על ה א ת‬ ‫לסי שזה שנעשה היה בסבת נערות העולם‬
‫ולא מצינו בו שבועה אלא זו שכפל דבריו‬ ‫והתחלתו ובלי ספק לא ישחיתו בני אדם עוד‬
‫הוא שבועה ומכאן לקחו רש״י‪:‬‬ ‫השחתה כוללת כזו לכל המין אם מצד‬
‫המוסר הגדול שראו מהמבול וישיתו כל בני‬
‫ט )א( וי ב ר ר אלהים את נח ואת בניו וגר‪ .‬עד‬ ‫העולם אליו לב ואל ישובו לכסלה ואם לפי‬
‫ויאמר אלהים אל נח ואל בניו‪ .‬אין ספק‬ ‫שמכאן והלאה יהיו הדורות והמשפחות מסתעפות‬
‫שנח ובניו בצאתם מן התיבה היו משתוממים‬ ‫מג׳ ראשים שם וחם ויפת אשר מטבעם שימצא‬
‫ומתאבלים על העבר יראים ופוחדים מהעתיד‬ ‫ביניהם תמיד התחלפות והעדר הסכמה על‬
‫וזה מהדברים ד׳‪ .‬הא׳ שהיו מתאבלים על‬ ‫ענין אחד אם טוב ואם רע ולזה יהיה בלתי‬
‫מיתת קרוביהם ואוהביהם כל אנשי סודם‬ ‫אפשר שיסכימו כלם על דעת השחתה כוללת‬
‫שספו תמו מן בלהות המבול והיו נח ובניו‬ ‫משותפת כמו שעשו אנשי המבול ולכן לא‬
‫יחידים ושוממים בקרב הארץ‪ .‬והב׳ שהיו יראים‬ ‫יתחייבו הפסד כללי כמוהם‪ .‬הנה התבאר שבדרך‬
‫ופוחדים מן החיות הטורפות שבהיותם בקבוץ‬ ‫הגדת העתיד אמר לא אוסיף לקלל עיד את‬
‫מדיני כבראשונה כי תבא חיה כמו ארב יהיו‬ ‫האדמה בעבור האדם כי הנה מה שעבר במבול‬
‫אבל עתה‬ ‫מתקבצים אנשים רבים להרגה‬ ‫היה מפני שיצר לב האדם רע מנעוריו ר״ל‬
‫בהיותם יחידים היו מעותדים לכל מקרה ופגע‪-‬‬ ‫מנעוריו בעולם והתחלת זמניו ולכן לא אוסיף‬
‫והג׳ שיהיו מתבהל־ם באמרם מה נאכל כי‬ ‫להכות את כל חי כאשר עשיתי כי נעורי‬
‫אין לנו פרי עץ שנתן למאכל לאדם הראשון‬ ‫העולם והתחלתו כבר עברו ולא יהיה אחר‬
‫וגם לא פרי האדמה לאכול ממנו ואם נקוה‬ ‫זה יצר לב האדם רע בעולם כאשר היה‬
‫עד שנטע בארץ מיני צמחים ואילנות לאכול‬ ‫בראשונה ולפי שה־תה הידיעה הזאת מהעתיד‬
‫מפרים הלא ירבו הימים והחדשים ואולי שנה‬ ‫מיוחדת אליו יתברך כמאמר הנביא עקוב‬
‫קודם שיעשו פרי ובין כך ובין כך מה נאכל‬ ‫הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה' חוקר‬
‫הלא נמות ברעב כדומן על פני האדמה וטובים‬ ‫לב ובוחן כליות לכן יחם הכתוב זה אל‬
‫היו חללי המבול מן חללי רעב‪ .‬והד' שהיו‬ ‫לבו ואמר ויאמר ה׳ אל לבו ואפשר עוד‬
‫יראים פן יפול קטטה ומדנים בין אחים ויהרגו‬ ‫אצלי לפרש ויאמר ה׳ אל לבו על הדרך שפרשתי‬
‫זה את זה כמו שעשה קין להבל ויאבדו מעל‬ ‫ויתעצב אל לבו בסדר בראשית שלא אמר‬
‫פני האדמה ודמם אין מבקש כי אין איש‬ ‫אל לבו כנגד הקדוש ברוך הוא אלא כנגד‬
‫בארץ זולתם ולית דין ולית דיין ומפני ד'‬ ‫האדם ויאמר הכתוב בזה ויאמר ה׳ אל לבו‬
‫מחשבות אלו חיו קצים בחייחם ובלתי חפצים‬ ‫ועל לבו של אדם כי עם היות שלא נזכר‬
‫להזדווג לנשותיהם כדי שלא יולידו לבהלה‬ ‫שם אדם בפסוק הזה הנה הדברים עליו היו‬
‫וכמ״ש חז״ל אמר לו הקב״ה לנח צא מן‬ ‫יגיד שאמר השם על לבו של אדם שלא יצטרך‬
‫התיבה ולא קבל עליו אמר אצא ואהיה פרה‬ ‫לקלל עוד את האדמה בעבור שיצר אותו לב‬
‫ורבה למארה וכאשר ראה ית׳ שהיו משתוממים‬ ‫של אדם היה עד עתה רע מפאת נעוריו כמו‬
‫לעבר נבהלים לעתיד על פי הד׳ דברים‬ ‫שפירשתי ולא יהיה כן אחר זה‪ .‬ואמרו עוד‬
‫וברך אותם בדברים‬ ‫האלה דבר על לבם‬ ‫כל ימי הארץ וגר הוא להגיד שבמבול נשתנו‬
‫מיוחסים לכל אחד מהמחשבות אשר היו בלבותם‬ ‫סדרי בראשית ולא היה חריש וקציר ולא‬
‫וכנגד הא׳ שהוא מהעדר הקרובים והאוהבים‬ ‫הבדל חום וקור וקיץ וחורף כי לא נראה‬
‫שמתו להם במבול אמר להם פרו ורבו ומלאו‬ ‫השמש על הארץ וגם לא היה שם הבדל‬
‫את הארץ כלומר אתם תעשו קרובים ואוהבים‬ ‫יום ולילה כי יגאלוהו חשך וצלמות תשכון‬
‫מהיוצאים מחלציכם שהם יהיו יותר נאמנים‬ ‫עליו עננה‪ .‬אבל מכאן והלאה לא יהיה כן‬
‫באהבה מהאנשים הזרים וכאלו אמר אני אתן‬ ‫כי עוד כל ימי הארץ יהיו עליה זרע וקציר‬
‫לכם כח רב בפריה ורביה באופן שתמלא הארץ‬ ‫וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו‬
‫מזרעכם מהרה‪ .‬כנגד המחשבה הב׳ מפחדם‬ ‫להיותם דברים כוללים למין ולא יענש עוד‬
‫מהחיות הטורפות אמר ומוראכם וחתכם יהיה‬ ‫המין כלו בעונש כולל וכן דרשו חז״ל ויום‬
‫על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים כי‬ ‫ולילה לא ישבותו מכלל ששבתו בימי המבול‬
‫הצורה האנושית יש לה בטבע ממשלה ושולטנות‬ ‫שלא שמשו המזלות הנה התבארו בזה האופן‬
‫על כל מיני החיים וכמאמרם ז״ל תינוק גן‬ ‫ד פסוקים אלו והותרו בכל א׳ מהדרכים‬
‫יומו חי אינו צריך לשמרו מן העכברים ומן‬ ‫השאלות שנית וג׳ וד׳ ור ודוק ותשכח‪ .‬ובמסכת‬
‫קסג‬ ‫בראשית ט‬ ‫אנרננ אל‬ ‫‪m‬‬
‫החולדה עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן סבה ונתן הסבה למה ‪T‬רוש דם האדם ול*‬
‫העכברים ומן החולדה כי מעלת הצורה האנושית יעשה כן בדם הב׳׳ח הנהרגים לאכילה כי‬
‫נכרת בטבע לכל ואמר בידכם נתנו להגיד בצלם אלהים עשה את האדם רתה לומר ואין‬
‫שכבר קנו מן התיבה קנין ההכנעה והכבוש ראוי להשחית צלם נכבד כמוהו מה שאין כן‬
‫לפניהם ויתמידו תמיד עליה‪ .‬וכנגד המחשבה בבי ח שלא נבראו בצלם‪ .‬ומזה תדע שאפת‬
‫הג׳ מהעדר המזונות אמר כל רמש אשר הוא בפרשה אד בשר בנפשו דמו רומז אל הנפש‬
‫חי לכם יהיה לאכלה כאומר אם אין לכם החיונית המרגשת שהיא הנשואה בדם ונתיחסת‬
‫פרי לאכול קחו מהב״ח למזונותיכם והוא אמרו אל הבשר במו שכתוב בסדר אחרי מות כי‬
‫כירק עשב נתתי לכם את כל ר״ל שהבשר נפש הבשר בדם היא‪ .‬אמנם אמרו בכאן אד‬
‫יעמוד לכם במקום הירק עשב שנתן לראשונים‪ .‬את דמכם לנפשותיכם אדרוש הוא רמז לנפש‬
‫הנה התבאר הסבה למה ברר השם לנח ולבניו המשכלת והיא אשר אמד עליה כי בצלם‬
‫בדברים האלה שכבר ברך בהם את אדם הראשת אלהים עשה את האדם כי מפאת נפשו השכלית‬
‫שהיה זה כפי המחשבות שהיו לנה ולבניו נברא בצלם‪ .‬ולהבדיל בין נפש לנפש אמר‬
‫נמשכות מענין המבול והותרה בזה השאלה הד‪ .‬בענין הב״ח אד בשר בנפשו דמו רוצה לומר‬
‫ולמה הרשה לנח אכילת הבשר )שבת קנ״א( נפשו המיוחדת לו שהיא המרגשת ובאדם‬
‫מה שלא הרשה לאדם הראשת שהיה זה לפי נאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש כלומר‬
‫שאדם היה בגן עדן מקום העצים והסירות בסבת נפשותיכם המיוחדות לכם שהיא השכלית‬
‫היותר נבחרים שאפשר כמו שאמר ויצמח כי למ״ד לנפשותיכם תשמש בעבור כמו וישאל‬
‫ה׳ אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה דוד לשלום יואב‪ .‬אמרי לי אחי הוא‪ .‬ואמר‬
‫וטוב למאכל ונאמר לו מכל עץ הגן אכול פרעה‪.‬לבני ישראל‪ .‬הנה התבארו פסוקים אלו‬
‫תאכל אבל נח ובניו כשיצאו מן התיבה לא והותרה השאלה הי׳‪ .‬והר״ן כתב מיד כל חיה‬
‫היה להם לאכול לא עשב הא ‪ p‬ולא עץ פרי אדרשנו שאם חית השדה תשפוך דם האדם‬
‫ואם היו מיחלים לאכול עד שיזרעו שדות ויטעו השם ‪T‬רשנו לנקום נקמתו כי לא הותר לחיה‬
‫כרמים ימותו ברעב התיר להם אכילת הבשר בשר האדםי כמו שזעתר לו בשרהועניןזההוא‬
‫והותרה השאלה הה׳‪ .‬ולפי שבהרגם הב״ח שהטביע השם טבע לכל חיה ההורגת אדם‬
‫לאכילתם ילמרו מרח אכזריות אמר להם אבר שיחלש טבעה באופן שכל מוצאה מן החיות‬
‫מן החי שהוא אכזריות יותר גדול והוא אמרו יהרגנה לרוע ענינה‪ .‬אבל איני יודע מאיו‬
‫אד בשר בנפשו דמו לא תאכלו ובי״ת בנפשו זה לרב‪ .‬אמנם אמרו אחר זה ואתם פרו ורבי‬
‫תשמש במקום עם כמו ברכבו ובפרשיו בתופים שרצו בארץ ורבו בה‪ .‬ענינו אצלי כדמות‬
‫ובמחולות יאמר הכתוב ובשר בהיות עם נפשו תולדה מכל הדברים כאומרו ועתה השיבותי‬
‫דמו לא תאכלו מהבשר ההוא והוא באמת פי׳ על כל מחשבותיכם ותקנתי כל הענינים איו‬
‫ישר אמתי והותרה השאלה הט'‪ .‬וכנגד המחשבה ראוי שתמנעו עצמכם מן ההולדה אבל שתזדווגו‬
‫הד׳ שהיו יראים מעצמם אם יהרגו אלו לאלו לנשותיכם‪ .‬ואפשר עוד לפרש שהוא חוזר‬
‫אמך ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש‪ .‬כאומר לענין קין והבל כלומר ומלבד מה שאמרתי‬
‫אמנם חשבתם מעצמכם אם ימית ויהרוג א׳ לכם בעניניכם מצד עצמכם לא תהיו סבת‬
‫מכם את אחיו כאשר עשה קין להבל להיותכם בקטטות ומדנים בין אחים בהיותכם תמיר‬
‫יחידים בארץ אודיעכם ואזהיר אתכם שיהיה מחוברים במקום אחד ואתם לא תעשו כמעשה‬
‫עונש ההורג גדול מאד כי אני את דמכם קין והבל שלהיותם מחוברים במקום אחד‬
‫בעבור נפשותיכם שהיא נפש יקרה אדרוש נמשכה ביניהם הקטטה והמריבה אבל אתם פרו‬
‫לנקום נקמתו כי לא תעבור הריגת האדם ורבו ולא נמו שעשה הבל שלא הוליד שרצו‬
‫מבלי נקמה כהריגת הב״ח ולכן אמר מיד איש בארץ ר״ל התנועעו בה מפה אל פה כל אחד‬
‫אחיו לרמוז אל קין והבל וא״ת ואיש אין לדרכו וכל א׳ יצלח במחוזו ולא תהיה‬
‫בארץ לשיעשה משפט ברוצח דעו כי הרבה ביניכם לא קנאה ולא תחרות ותהיו רבים‬
‫פתחים למקום לנקום נקמתו‪ .‬ולכן במקום וגדולים בארץ ולא תהרגו איש את אחיו‬
‫שאין אדם לנקום דם הנרצח מיד כל חיה והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הי״א;‬
‫אדרשנו כלומר שעל ידי החיה הטורפת יהיה )ח( יי א מ ר אלהים אל נח וגו׳‪ .‬עד את‬
‫קשתי נחתי‪ .‬הנראה לי שבני נח ל«‬ ‫משפט החצח ובמקום שיהיה אדם אדרוש על‬
‫דם הנרצח והוא אמרו שופך דם האדם נתפיסו בדברי האל וברכותיו כי אמת עם‬
‫באדם ר״ל אדם אחר דמו ישפד באופן שעכ״ס היות שהבטיחנו מהב״ח‪ .‬שלא ימיתנו ונתר‬
‫ההורג יהיה נהרג אם ע״י אדם ואם ע״י לנו אשר נאכל והזהירנו שלא יהמג איש‬
‫בראשית ט‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קסד‬
‫לתת להם עליו אות אמת ולכן הוא מעצמו‬ ‫את אחיו מי יבסיחנו שלא יבא מבולמזמן‬
‫לזמן לשחת כל בשר כיון שאין איש בארץ דבר דבור אחר מענין הקשת והוא אמרו ויאמר‬
‫שיעשח טוב ולא יחטא כל זמן ולכן אין אלהים זאת אות הברית כאמרו הנני נותן‬
‫ראוי שנפרה ונוליד לבהלה וריק‪ .‬ומפני זה לכם אות על מה שהבטחתי אתכם והוא הקשת‬
‫היודע מחשבות הוצרך לדבר לנח ולבניו כי שאתן בענן והותרה בזה השאלה הי״ד‪:‬‬
‫עם היות הבנים בלתי מוכנים לנבואה הנה )יג( א ת קשתי נתתי בענן וגר‪ .‬עד ויהיו‬
‫בני נח היוצאים מן התבה‪ .‬כבר ראית‬ ‫באמצעות אביהם ובחמלת ה׳ עליהם הכינם‬
‫אליה באופן שזכו כלם לשמוע דברו וזה קצור דברי המפרשים וחולשם בטעם אות‬
‫טעם ויאמר אלהים אל נח ואל בניו כי היה הקשת וענינו‪ .‬ולא נכחד שהר״ן היטיב לראות‬
‫זה דבור בפני עצמו מדובק ומחובר עם הקודם בענינו מכל אשר קדמוהו כי הוא כתב שהקשת‬
‫והיה הדבור הקודם ההוא כבר נפסק ובא הדבור פעם יתילד באויר הלח ופעם באויר הדק‬
‫הזה מחדש לאב ולבנים יחד כדי להבטיחם ושמתחלת הבריאה היה נראה הקשת אבל‬
‫מעבור מי המבול עוד על הארץ והותרה בזה באויר ולא בענן כי היו אז העננים כל כך‬
‫השאלה הי״ב‪ .‬ואמר אליהם ואני הנני מקים חזקים מן הערפליות שנצוצי השמש לא היו‬
‫ר״ל אחרי אשר הבטחתי אתכם מהב״ח ומעצמכם יכולים להפריד בין חלקים אלא בקושי גדול‬
‫הנני מבטיחכם ממני והודיעם שקיום הברית להיותם נוטים מאד אל טבע העפריות המסתבך‬
‫וההבטחה שיהיה על זה יהיה עליהם ועל כל מן האד העולה מן הארץ והיה נמשך בזה‬
‫נפש חיה שלא יפסדו עוד במי המבול ונתן שהעננים היו מאוחרי ההתכה ומפני זה ימטירו‬
‫הסבה למה יכלול הב״ח בברית הזח ואמר רבוי מאד מהמטר‪ .‬וכשרחם הקב״ה על הארץ‬
‫שהיה זה מב׳ צדדים הא' לפי שהב״ח הם שנה טבע העננים והכניעם אל הדקות באופן‬
‫תשמישו של אדם צריכין אליו מאד ועל שיתרשם בהם כמראה הקשת שהוא תמונת‬
‫זה אמר )בראשית ט ( אשר אתכם בעוף השמש העומד נגד הענן כדי שיהיו קלי ההתכה‬
‫ובבהמה ובכל חית הארץ‪ .‬והב' הוא מפני ומועטי המטר ושעל זה אמר הכתוב את‬
‫שיצאו אתם מן התיבה והיה ראוי מפני זה קשתי נתתי בענן ונראתה הקשת בענן לפי‬
‫שיזכו עמהם בברית ועל זה אמר אתכם מכל שכבר היתה הקשת בעולם מתהלת הבריאה‬
‫יוצאי התיבה כלומר מפני שהיו אתכם בתיבה והיתה נראית באויר ומה שנתחדש בברית‬
‫וביציאתכם ממנה והנד הקיום הזה הוא ההבטחה הזה הוא שתתראה בענן זהו דעתו‪ .‬וכבר קדם‬
‫והשבועה שזכר הנביא אשר נשבעתי כעבור שנים רבות בדעת הזה אחד מחכמי האומות‪.‬‬
‫מי נח עוד על הארץ‪ .‬והנה חזר שנית והקימותי האמנם יסוד דבריו הוא רעוע לפי שאם היתה‬
‫את בריתי אתכם להודיע שעם היותו ית' הקשת פעם מתילדת באויר הלח ופעם בענן‬
‫מבט ח לכל אדם ולכל מיני הב״ח מהמבול שמתחלת הבריאה היתה הקשת נראית באויד‬
‫הנה הקמת הברית תהיה עם האדם לבדו ועתה אחר הברית נתרשמת בענן‪ .‬מי יתן‬
‫כי לא יאות לאל ית׳ שיכרות ברית עם הב״ח וידעתי בהראות הקשת היום איך יודע ויוכר‬
‫הבלתי מדברים אלא עם האדם שנברא בצלמו אם היא בענן זכרון הברית או אם הוא באויר‬
‫וימשך ממנו תועלת לכל הנלוים אליו והוא הלח כפי טבעה מקודם ואיך תהיה א״כ ראיית‬
‫אמרו והקימותי את בריתי אתכם וביאר ענין הקשת סתם זכרון הברית כי אולי היא באויר‬
‫הברית באמרו לא יכרת כל בשר עוד ממי כמו שהיתה נראת קודם המבול והכתוב אומר‬
‫המבול‪ ,‬והסתכל שבזה ביאר שתי ההשחתות ונראתה הקשת בענן ר״ל ש־ראו הכל שהקשת‬
‫שזכרתי למעלה שעשה המבול בב״ח ובארץ בו ובמה יודע איפה הדבר הזה‪ .‬וכבר חתר‬
‫ופירותיה רעל זה אמר כאן הר״ן להשיב על הספק הזה באמרו שהתרשמות‬ ‫עצמה‬
‫ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול הקשת באויר אינו שוד‪ .‬ודומה להתרשמותה‬
‫ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ הנה בענן‪ .‬וחוץ מכבוד חכמתו אין הדבר כן כי יש‬
‫התבאר שאין כפל בלשונות הקיום ולא ענן דק מהענן אחר ויתחלפו העננים בזה‬
‫במלת אתכם והותרה בזה השאלה הי״ג‪ .‬ואמנם חלופים רבים בפחות ויתר‪ .‬והאויר הלח הוא‬
‫אמר אחר זה ויאמר אלהים זאת אות הברית כמו הענן הדק ואנחנו לא נראד‪ .‬אלא מיאה‬
‫ענינו אצלי שנח ובניו נתפייסו בדבר השם הקשת ואי אפשר שנבחין אם הוא בענן דק‬
‫והבטחתו שלא יביא מבול עוד על הארץ ונחה או באויר לח כ״ש שכפי האמת האויר כפי עצמו‬
‫דעתם ולכן נפסק אותו דבור לא בקשו עליו אינו מקבל צורת הקשת אלא במה שהוא מעורב‬
‫אות כלל כי יודעים היו שהיה האל יתברך מורכב מהאדים העולים מן הארץ ור‪.‬וא הוא‬
‫קיים במאמרו‪ .‬אבל האל ית׳ חפץ למען צדקו ענין הקשת בעצמו‪ .‬ולכן התורה לא נתנה בזה‬
‫קסה‬ ‫בראשית ט‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫והד״פסד בכל הארץ וגם בכתבי הקדש נקראו‬ ‫סימן להבדיל בין קשת האויר לקשת הענן‬
‫כן )חבקוק ג׳ י׳( לאור חציך יד‪,‬לכו‪ .‬ועל‬ ‫אבל אמרה ונראתה הקשת בענן כאלו לא היה‬
‫נצוץ השמש המזיק נאמר מחץ יעוף יומם‬ ‫בו ספק כלל‪ .‬ומפני זה נ״ל שאיין הדבר כדברי‬
‫מסכים למ״ש יומם השמש לא יככד‪ ,‬כי בנזיוצות‬ ‫הר״ן אלא שמתהלת הבריאה היו האדים העולים‬
‫השמש יכר‪ ,‬השם בשפלים כגבור בחצי קשתו‪.‬‬ ‫מן הארץ שמנים וגסים מאד לחוזק הארץ‬
‫ואפשר שעל השמש עצמו אמר הנביא עריד‪,‬‬ ‫ודשנותה בבריאה וכמו שאמח ואד יעלה מן‬
‫תעור קשתד כי השמש יגלה הרברים באורו‬ ‫הארץ והשקה את כל פני האדמה ר״ל שאד‬
‫ומזאת הבחינר‪ ,‬יקרא קשת עם היות שבבחינת‬ ‫אחד בכמות מעם היה משקה את כל פני האדמה‬
‫הש״י שהוא אדניו יקרא שמש כלומר משמש‬ ‫ולרבוי העבים ועביים היו העננים המתילדים‬
‫ועובד‪ .‬והסתכל שבאו בענין הקשת ג׳ פסוקים‬ ‫מהם כל כך עבות וגסות שלא היו יכולין‬
‫הראשון את קשתי נתתי בענן ובזה הודיע‬ ‫נצוצי השמש לעבור בהם עד שלא היה‬
‫כמו שביארתי שדקדק העננים בטבעם עד‬ ‫מתרשם מראה הקשת לא באויר ולא בענן ולכן‬
‫שיקבלו רושם תמונת השמש כי זה היה עגת‬ ‫לא היה חום השמש ונצוציו יכולין לשלוט‬
‫הברית באמת שמשם וד״לאה תמיד יהיו מקבלים‬ ‫עליהם ולדקדקם ולהתיר קצת לחותם והיו‬
‫העננים הנכחיים לשמש התרשמות תמונתו בהם‬ ‫מפני זה מעותדים להביא מבול לעולם וכאשר‬
‫וזד‪ ,‬היד‪ ,‬חדוש גדול בברית וד״ותרה בזה‬ ‫רחם השם על הארץ אחרי התכת העננים‬
‫השאלה הט״ו‪ .‬והפסוק הב׳ באמרו והיה בענני‬ ‫הקודמים במבול המעיט את האדים ודקדק‬
‫ענן על הארץ תראתה הקשת בענן וכמה‬ ‫העננים כ״כ עד שנצוצי השמש יעב ת בהם‬
‫כהחכמד‪ ,‬כלל המאמר הזד‪ ,‬שהודיעם שאותו‬ ‫ומתוך כך תתרשם הקשת בענן שהוא המקבל‬
‫התרשמות הנעשה בענן יראד‪ ,‬לפעמים לעיני‬ ‫האמתי לאותו התרשמות ולא יוכלו עוד‬
‫יושבי הארץ זד‪ ,‬יד‪,‬יה בעננו ענן על הארץ‬ ‫להמטיר גשם שוטף על הארץ ואל תקשה על‬
‫ר״ל כשיתעבה האויר הקרוב אל הארץ ויתענן‬ ‫זה מאמרם ז״ל שהקשת נברא בין השמשות‬
‫שאז לד״יות‪ .‬מטבע הענן יתפשט התרשמות‬ ‫כי זהו עצמו יורה על מה שפירשתי‪ ,‬לפי‬
‫הקשת ד״ד״וא אשר בענן אליו עד הגיעו אל‬ ‫שכל הרברים שאמרו שנעשו בין השמשות‬
‫הארץ ואז לקורבתו ישלוט העין בו כי מראוהז‬ ‫לא נעשו אז בפעל אבל היו עת ‪ T‬מ להעשות‬
‫הקשת הם כ״כ רוחניים ודקים שלא יתפוש‬ ‫בזמניהם כמו אילו של יצחק והבאר ופי‬
‫בהם הראות בהיותם רחוקות מן הארץ במחוז‬ ‫הארץ ופי האתון ושאר הדברים שזכרו שאין‬
‫העננים העליונים אשר בחלק הב׳ מד״אויר‬ ‫ספק שלא היו בפועל מתחלת הבריאה אלא‬
‫כי הקשת הנרשמת שם לא יראה ליושבי הארץ‬ ‫ששם הקב״ה אז כח בנמצאים שיולידום‬
‫אלא בעננו ענן ר״ל כשהאויר יתענן עד‬ ‫וימציאום למציאות כל א׳ בזמנו וכן היה‬
‫הגיעו לארץ שאז יתרשם הקשת בכלו וישלוט‬ ‫הקשת כי לא היה בפועל בענן כי אם אחר‬
‫בו עין התאים וכל זה כלל באמרו וד״יה‬ ‫הברית ועל זד‪ ,‬נאמר את קשתי נתתי בענן‬
‫בענני ענן על הארץ ונראתד‪ ,‬הקשת בענן‪.‬‬ ‫ור‪,‬יתר‪ .‬לאות ברית וגו׳ לד‪.‬ודיעו ש ‪T‬קדק את‬
‫וביאר עוד באמרו וד‪.‬יד‪ ,‬בענני ענן שלא יד״יו עוד‬ ‫העננים כ״כ שתתרשם בר‪,‬ם תמונת השמש‬
‫עננים כוללים על כל הארץ כי אז א״א שיתראה‬ ‫באמצעות נצוצ ‪ .,T‬וד׳ודתו עוד שאותה סראר‪,‬‬
‫לנו הקשת אבל ‪ .t ,t‬חלק מהארץ מעונן וחלק‬ ‫הקשת הנרשמת בענן והנר‪ ,‬נראה ליושבי‬
‫בלתי מעונן לפי שאז הנצוצות בו בנכחיות‬ ‫ה א ת כי עין בעין יראו את הקשת ויבטחו‬
‫הענן וד״תרשם בו תמונת השמש כמו שהתבאר‬ ‫בר״׳ שהוא זוכר את בריתו והוא אמרו ור‪,‬יד‪,‬‬
‫בטבעיות וד‪,‬וא אמרו והיד‪ ,‬בענני ענן על הארץ‬ ‫בענני ענן על הארץ ונראתד‪ .‬הקשת וגר‬
‫ר״ל שתמיד יד״יד‪ ,‬הענן קצתי לא כולל וכמה‬ ‫וזכרתי וגו׳ והנה מראד‪ ,‬הקשה כמו שביארתי‬
‫היד‪ ,‬האות הזד‪ ,‬מתיחם לעניני בני אדם צי‬ ‫אינד‪ ,‬כי אם תמונת הקשת הנרשמת בענן‬
‫כמו שראד‪ ,‬הש״י בחכמתו שמשם וד״לאד‪ ,‬לא‬ ‫מפאת הנצוצות ור״נה נקראת קשת לפי‬
‫ישתתף מין האדם כלו בחטא א׳ כולל עם‬ ‫שהתמונה ההיא הנראת היא חצי עגולת רושם‬
‫היות שיחטאו קצתם כסדום ובנותי׳ ככה יהיה‬ ‫השמש שלמעלה מן הארץ כי חציה הארץ היא‬
‫ענשם הצתי בארץ זולת ארץ בענין המטר‬ ‫למטר‪ ,‬מן הארץ כמו שהתבאר בטבעיות ור״יא‬
‫על חלקה אחת תמטר ועל חלקה לא ימטיר‬ ‫נעשית כעין קשת גבורים ואפשר שהשמש‬
‫עליה לא כולל ומשותף לכל המין וד‪,‬וא אמרו‬ ‫תאר הכתוב בכאן בשם קשת כי• הנה הקדמונים‬
‫ולא ‪ ,t ,t‬עוד המים למבול לשחת כל בשר‪.‬‬ ‫כלם היו קוראים לנצוצות השמש חצים ולשמש‬
‫וכבר אחז״ל )כתובות ע״ז( שבדות של ר׳‬ ‫קשת האל לפי שהשמש יוצאים הנצוצות ממנו‬
‫שמעמ בן יוחאי ור׳ יהושע בן לוי לא נראתת‬ ‫כיציאת החצים מקשת הגבוד ובהם יפעל ההרד‪,‬‬
‫בראשית ט‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קסו‬
‫אזכור ברית עולם אדקדק ואחליש העננים בל‬ ‫ד‪.‬קשת‪ .‬ורצו בזה שהם היו מגינים על דורם‬
‫כך באופן שתתרשם בהם תמונת השמש ויראי‬ ‫‪.‬ומצילים אותם מהעונש המסודר מפאת העננים‬
‫אותה בני עולם‪ .‬ואולי שלזה ארז״ל )חגיגה‬ ‫■ולכן לא היו מתפשטים העננים להראות הקשת‬
‫ט״ז( במסתכל בקשת כל שלא חם על כבוד‬ ‫בימיהם על הארץ לא שיכחשו היותו בעננים‬
‫קונו ראוי הוא שלא בא לעולם כי זהו מפני‬ ‫‪:‬העליונים הבלתי נראה‪ .‬הפסוק הג׳ הוא אמרו‬
‫שחושב כאלו הקב״ה מזדכר מהקשת הבה‬ ‫והיתד‪ .‬הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית‬
‫התבאר שאין כפל בפסוקים האלו וד‪.‬ותרו בזה‬ ‫עולם וענין הפסוק הזה אצלי הוא לבאר ענין‬
‫השאלות הט״ז והי״ז‪ .‬ואמנם אמח בסוף הדברים‬ ‫הקשת בהיותו בלתי נראה מיושבי הארץ‬
‫ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית נלאו‬ ‫זד‪.‬וא כאומר אע״פ שלא תראו הקשת כמו‬
‫המפרשים לתת בו טעם‪ .‬ונראה לי לפרשו בא׳‬ ‫שאמרתי ונראתה הקשת בענן לא תחשבו מפני‬
‫מב׳ פנים הא׳ שאמר הקב״ד‪ ,‬לנח זאת אות‬ ‫זר‪ .‬שאינר‪ ,‬נרשמת בענן ושנעדר אות הברית‬
‫הברית אשר הקימותי הוא ביני ובין כל בשר‬ ‫»ין הדבר כן כי ידוע תדעו שתמיד יהיר‪ ,‬הקשת‬
‫אשר על הארץ ר״ל לכללות המין שלא יבא‬ ‫בענן ר״ל נרשמת אותד‪ .‬תמונה בעננים העליונים‬
‫עליהם עוד להם בכלל אבל אינו לארץ פרטית‬ ‫השוכנים בחלק השני מהאויר הנכחיים לשמש‬
‫או מחוז פרטי שכבר בחטא א ‪ p‬פרטית‬ ‫ועם היות שלא תראו אותה כשלא יתענן‬
‫ימטר על רשעים פחים‪ .‬וד‪,‬אופן הב׳ הוא‬ ‫הענן על ה א ת לרחקה הנר‪ .‬אנכי רואה אותה‬
‫שהדבור הראשון אמר השם לנח ולבניו מקיום‬ ‫והיא תמיד לנגד עיני לזכור ברית עולם ר״ל‬
‫הברית וד‪,‬ד‪,‬בטחר‪ ,‬ור‪,‬ם נתפייסו בו כמו שפירשתי‬ ‫זכירת הברית התמידי שכרתי אתכם והוא‬
‫ולכן לא בא אליהם הנבואה עוד כי לא היו‬ ‫אמרו וראיתיד‪ .‬לזכור ברית עולם וליחס הראיה‬
‫מוכנים אליה‪ .‬ור‪,‬אל ית׳ נתן אות הקשת בדבור‬ ‫וד‪.‬זכירד‪ .‬לש״י דברה תורד‪ ,‬כלשון בני אדם‬
‫נפרד בפני עצמו אל נח בלבד כי הוא היד‪,‬‬ ‫דד‪,‬כונד‪ ,‬כלה שתמיד תר‪,‬יה הקשת בענן גלוי׳‬
‫המוכן לקבל הנבואה פעם אחר פעם לא בניו‪.‬‬ ‫ונראית אל הטבע עם היותד‪ .‬בלתי נראית‬
‫ולפי שלמעלה אמר ויאמר אלהים זאת אות‬ ‫אצלינו תמיד כדי שמזה ימשך קיום העולם‬
‫הברית ולא פירשד‪ ,‬התורה למי נאמר אותו‬ ‫מן המבול לעד ולא יסתור זד‪ ,‬מ״ש הכתוב‬
‫דבור אם לנח ובני׳ו כראשון ואם לנח לבדו‬ ‫כמראה הקשת אשר יד‪,‬יד‪ ,‬בענן ביום הגשם‬
‫כי לא חששה התורה כ״א לספר ענין האות‬ ‫בלבד ולא תמידי כמו שפירש כי הנה הכתוב‬
‫לכן אחרי חתימת הדברים וענין האות הודיע‬ ‫לא אמר ביום הגשם על מציאות הקשת בענן‬
‫הכתוב הזה שאותו הדבור מאות הקשת נאמר‬ ‫אלא על מראהו שהוא ראייתו ולזה אמר‬
‫לנח ר״ל לו לבדו ולא לבניו ולזה חזר‬ ‫ירויה שהוא חוזר למראהו שד‪,‬וא לשון זכר‬
‫לימד כאן ויאמר אלהים לנח זאת אות הברית‬ ‫ולא אמר תד‪.‬יה כמו שהיד‪ ,‬ראוי לומר על‬
‫כאומר שהמאמר הנאמר מאות הברית לנח‬ ‫הקשת שהוא לשון נקבה ומאמרו וראיתיה הוא‬
‫לבד היד‪ .,‬הנה התבארה הפרשה הזאת על‬ ‫ביום הגשם נראה שמציאותה בענן הוא תמידית‬
‫בוריה מבלי ספק ולא כפל כלל והותרד‪ ,‬השאלה‬ ‫אך אמנם תראה ביום הגשם וכשאין גשם לא‬
‫הי״ח‪ .‬ובסוף אלה פקודי אזכור עוד דעתי‬ ‫תתראה לנו וזה תוכן הענין הזד‪ ,‬ואמתתו‪ .‬ואפשר‬
‫בענין הנזכר כאן‪ .‬והנה בא כל ספור המבול‬ ‫•לפרש וראיתיה שהוא במקום יוצא כאל• אמר‬
‫בשם אלד‪,‬ים לא לבד להיותו מדת הדין כדברי‬ ‫והראיתיד‪ ,‬וכן פ׳ הרב המורה עתה ידעתי כי‬
‫דמפרשים כי הנר‪ ,‬הכתוב אומר וירא ה׳ כי‬ ‫ירא אלד‪,‬ים אתה עתד‪ ,‬הודעתי ובמדרש פירשו‬
‫רבה רעת האדם בארץ וגומר וינחם ה׳ וגומר‬ ‫בי יודע ה׳ דרך צדיקים שיודיע דרך צדיקים‬
‫ויאמר ד‪ ',‬אמחה את האדם ובא אם כן יעוד‬ ‫לעולם כדי שילמדו מעשיהם הטובים ויהיה‬
‫ההפסד וד‪,‬מבול במדת הרחמים אבל היד‪ ,‬זה‬ ‫למ״ד לזכור ברית עולם במקום בעבור כמו‬
‫לפי ששם אלהים מורה על היכולת המוחלט‬ ‫־שזכרתי למעלה וענין הפירוש כך הוא שמפני‬
‫ובעבורי בא ספור הבריאד‪ ,‬הראשונד‪ ,‬בשם‬ ‫שיעד בנתינת הקשת בענן ותהיה נראית ויזכור‬
‫אלהים להוראתד‪ ,‬על היכולת המוחלט ובאותו‬ ‫הברית בא עתה לזכור שמציאות הקשת וראיית׳‬
‫שם עצמו בא ספור הפסד המבול להודיע שמי‬ ‫אינו סבת הזכרון האלהי חלילה איל בהפך‬
‫שברא את העולם לא מדבר הוא אשר השחית‬ ‫שזכרון הברית לפניו תמיד הוא הסבה לשתהי׳‬
‫והפסיד את העולם השפל במי המבול וכאמרו‬ ‫הקשת ותראה בענן וד‪,‬וא אמרו והיתה הקשת‬
‫אני אמית ואחיד‪ ,‬מחצתי ואני ארפא‪:‬‬ ‫בענן שהוא מ״ש את קשתי נתתי בענן וראיתיה‬
‫שהוא מ״ש ונראתד‪ ,‬הקשת שני הדברים ר״ל‬
‫)יח( וי היו בני נח היוצאים מן התיבד‪ ,‬וגר‪.‬‬ ‫היות הקשת בענן וד‪,‬יותד‪ ,‬נראית סבתד‪ ,‬באמת‬
‫עד ויר‪,‬י כל הארץ שפד‪ ,‬אחת‪ .‬ואסנם‬ ‫ד‪,‬וא לזכור ברית עולם כלומר בעבור שאני‬
‫קסז‬ ‫בראשית ט‬ ‫אכרבנאל‬ ‫נח‬
‫השאלה הה׳ בספור תולדות חם כי הנה זכר‬ ‫השאלות הנופלות בפסוקי הספור הזה כפי‬
‫הכתוב שהיו לו ארבעה בנים כוש ומצרים‬ ‫פשוטיהם הם אלו שאזכור‪:‬‬
‫פוט וכנען‪ .‬ביאר תולדות כוש וכנען ומצרים‬ ‫השאלה הא׳ מי היה הגדול משלשה אלה בבי‬
‫ולא ספר דבר מתולדות פוט ואין לו שתאמר‬ ‫נח שזכרה התורה ומי הוא הקטן שבכלם‬
‫שהיה פוט עקר ולא הוליד כי הנה הנביא‬ ‫האם היה שם הבכור ויפת הקטן מהם והם‬
‫)יחזקאל ל׳ ה׳( בנבואת צור פרם ולוד ופוט‬ ‫האמצעי כמו שהכתוב אומר שם חם ויפיג‬
‫היו בחיליך אנשי מלחמתך‪ .‬וכן דניאל זכר פוט‬ ‫יקשה על זה אמרו אחי יפת הגדול ויקשה‬
‫אצל מצרים והוא המוכיח שהיא אומה ידועה‬ ‫ג״כ שנזכרו תולדות שם באחרונה וגם יקשה‬
‫ולמה לא זכרה התורה את תולדותיה ‪ :‬־‬ ‫על זה מה שכתוב שנח היה בן חמש מאות‬
‫השאלה הו׳ בהיות שבכל המשפחות האלה‬ ‫שנה כשהתחיל להוליד בנים וששם היה בן‬
‫כמו שזכרה תולדוחם ככה זכרה הארצות‬ ‫מאה שנה כשהול ‪ T‬את ארפכשד שנתים אחר‬
‫שנתישבו בר& כמו שאמר בבני יפת מאלה נפרדו‬ ‫המבול כמו שטען על זה רש״י‪ .‬אם אמרנו‬
‫איי הגוים וכן בבני כוש ונמרוד ותהי ראשית‬ ‫שהית יפת הגדול וחם אחריו ושם היה הקטת‬
‫ממלכתו בבל ובכנעני אמר דהי גבול הכנעני‬ ‫שהם כדברי הרלב״ג‪ .‬יקשה למה בכל המקומות‬
‫וגומר ובבני כוש אמר ויהי מושבם ממשא‬ ‫יקדים הכתוב את שם וחם אחריו ויפת באחרונה‬
‫וגומר אם כן למה זה במצרים זכר תולדותם‬ ‫והרמב״ן כתב שהיה הגדול יפת ושם אחריו‬
‫ולא זכר דבר ממושבם ומהארץ שנפלה בחלקם‪:‬‬ ‫והקטן שבהם היה חם ובאו אם כן כלם‬
‫בכתובים מבלי סדר‪.‬‬
‫השאלה הז׳ באמח ולשם יולד גם הוא אבי׳‬ ‫השאלה הב׳ אם היה שחם חטא בכבוד אביו‬
‫כל בני עבר אחי יפת הגדול‪ .‬והוא‬ ‫כמו שהעיד הכתוב למה זה נתקלל כנען‬
‫כי מה ראה הכתוב לבאר בשם שהיה אבי‬ ‫בנו הקטן והיה ראוי שיקולל חם החוטא‬
‫כל בני עבר והיה אחי יפת הגדול כי הנה‬ ‫כי בנים לא יומתו על אבות ימה שאמרו‬
‫הכתוב אומר ששם הוליד את ארפכשד וארפכשד‬ ‫במדרש כי לא קלל את חם בעבור שברכו‬
‫היליד את שלח ושלח הוליד את עבר ומה‬ ‫האל עם שאר אחיו אינו מספיק כי הנה עבד‬
‫צורך אם כן ליחסו כאן שהיה אבי כל בני עבר‬ ‫עבדים יהיה לאחיו אינה קללה שתהיה סוחרת‬
‫ולא יחם לו משפחה אחרת מכל משפחות בניו‬ ‫לברכות שברך השם לנח ובניו‪ .‬גם מ״ש‬
‫וכן מה צורך היה להודיע שהיה אחי יפת‬ ‫רבינו נסים שהיה כנען דומה לאביו במדותיו‬
‫ולא אמר שהיה אחי חם וביפת לא נאמר‬ ‫ולכן קללו במקומו אינו נכון כי לא היה ראוי‬
‫כזה שהיה אחיו של שם‪:‬‬ ‫שיקלל את הבן שלא חטא בעבור היותו דומה‬
‫השאלה הח׳ במה שספר בתולדות שם שהיו‬ ‫לאביו החוטא ולא יקלל את החוטא עצמו כי‬
‫לו חמשה בנים עילם ואשור וארפכשד‬ ‫הקללה נמשכת אתר פועל החטא ולא אחר‬
‫ולוד וארם‪ .‬והתחיל לפרט תולדות ארם שהוא‬ ‫ההדמות ‪:‬‬
‫החמשי והקטון שבהם ואחריו זכר תולדות‬ ‫השאלה הג׳ בכפל שבא בקללה הזאת כי‬
‫ארפכשד שהוא השלישי מהם ולא זכר דבר‬ ‫הנה אמר ראשונה ארור כנען עבד‬ ‫'‬
‫מתולדות שאר הבנים עילם ואשור ולוד והוא‬ ‫עבדים יהיה לאחיו ושנה ענין העבדות באמרו‬
‫זר מאד כי הנה אשור אומה ידועה היא אשר‬ ‫ברוך ה׳ אלהי שם ויהי כנען עבד למו ושלש‬
‫כלנו ואשר דמה לנו‪ .‬ועילם נזכר בדבדי‬ ‫באמרו יפת אלהים ליפת וישכון באלהי שם‬
‫הנביאים פעמים רבות וכן לוד נזכר בדברי‬ ‫ויהי כנען עבד למו‪ .‬הרי לך שקללו בעבדות‬
‫יחזקאל ולמה אם כן לא נזכרו בתורה‬ ‫ג׳ פעמים והיה די באחת מהם‪:‬‬
‫תולדותיהם‪ .‬והנני מבאר הפסוקים באופן יותרו‬ ‫השאלה הד׳ אם בא הכוזוב לספר תולדות‬
‫כל השאלות כלם‪:‬‬ ‫יפת ואמר שהיו לו ז׳ בנים גומר ומגוג‬
‫ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וגר‪ .‬עד‬ ‫וגומר למה זה ספר תולדות גומר ותולרות‬
‫ואלה תולדות בני נח‪ .‬נתחלפו המפרשים‬ ‫יון בלבד ואמר עליהם מאלה נפר ח איי הגוים‬
‫בשלשה המה בני נח מי היה הגדול ומי היה‬ ‫בארצותם איש ללשונו למשפחותם בגוייהם‪.‬‬
‫הקטן שבהם וכלם הסבימו שהיה יפת הגדול‬ ‫ולא ספר דבר מתולדות מגוג ולא מדי ולא‬
‫שבכולם מכח הכתוב שאמר אחי יפת הגדול‬ ‫תובל ולא משד ולא תירם שהם רוב בבי יפת‬
‫ובנשארים חולקי׳ כי רש״י והרמב״ן כתבו‬ ‫והנביא זוכר כל האומות האלה להיותם נמצאות‬
‫שנולד שם אחר יפת וחם באחרונה מבח‬ ‫בארצותם לגוייהם ולמה אם כן שתקה התורה‬
‫הכתוב שאמר ו ‪T‬ע את אשר עשה לו בנו‬ ‫מלספר תולתתיהם‪:‬‬
‫בראשית ט‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫‪nop‬‬
‫ממנו האבות הקדושים‪ .‬הנה א״כ הודיע הכתוב‬ ‫הקטל שנאמר על חם וכן במדרש תנחומא‬
‫שהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחס‬ ‫ושם אמרו שהוקדם שם בזכרון הבנים לפי‬
‫ויפת נזכרים כפי סדד תולדותם אד אמנס‬ ‫שהי׳ כשר ושלם לבוראו‪ .‬והרלב״ג חושב שחם‬
‫מצאתי בספריכ הקדומים אשר לאומות שכלם‬ ‫נילד אחר יפת ושם באחרונה וכי הוא הקטן‬
‫מעידים ■שהוליד נח עוד בן רביעי אחר המבול‬ ‫מכלם ואין דעתי נוחה עם אחד מהדעות האלה‬
‫ושלכן נאמר כאן ויהיו בני נח היוצאים מן‬ ‫לפי שהתורה בכמה מקומות שזכר בני נח‬
‫התיבה לפי שהרביעי הוליד אחר צאתו ממנה‬ ‫תמיד יזכרם בסדר אחד אם בספור מולדתם‬
‫וקראו יוניק״ו ואמרו שהיה חכם גדול ושהוא‬ ‫בסדר בראש*ת אמר ויהי נח בן חמש מאות‬
‫המציא כלי האיצטגנינות אחר המבול ושאמר‬ ‫שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת ועדין‬
‫עתידות רבות ובפרט מהד׳ מלכיות שראו‬ ‫לא נכר בהם שוע לפני דל ולא צדיק ורשע‬
‫הנביאים ונבא דניאל‪ .‬ושיוניק״ו זה חלד עם‬ ‫ובהתחלת הסדר הזה ויולד נח שלשה בנים‬
‫אנשים לארץ איתן ושהוא יעץ לנמרוד איך‬ ‫את שם ואת חם ואת יפת‪ .‬ובהכנסם בתיבה‬
‫ימלוך על כל העולם והרבו על זה הספורים‪.‬‬ ‫בעצם היום הזה בא נח ושם חם ויפת‪ .‬ואף‬
‫אבל אחרי שלא זכרה התורה לנח כי אס‬ ‫כאן ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם‬
‫שלשה בנים אין ראוי שנאמין ברביעי הזה‪.‬‬ ‫דסת• ואיד נוכל להכחיש כ״כ מהפסוקים‪.‬‬
‫והנה התורה לא זכר לא חלק ונחלה בארץ‬ ‫ע״כ אמרתי שהי׳ סדר תולדותם כמו שזכרתם‬
‫בקרב אחיו וגם בספרי האומות לא נזכר לו‬ ‫התורה שם תחלה ואחריו חם ואחריו יפת‬
‫זרע כלל לא נין ולא נכד בעמו‪ .‬ומפני זה‬ ‫ומה שזכר רש״י שמחשבון שנות נח ושנות שם‬
‫אחשוב שהיה זה מבני בניו של נח הנזכרים‬ ‫יתבאר שלא היה שם הבכור כבר השיב עליו‬
‫כתורה ואולי שהיה עבר שנחכם מכל אנשי‬ ‫הראב״ע שכאשר נולד שם לא נכנס משנת‬
‫דורו ולפי שנתחכם בברכי נח בילדותו ובן‬ ‫חפש מאות של נח כי אם ימים מועטים כי‬
‫זקונים הוא לו נקרא בנו כי בני בנים הנה הם‬ ‫יום בשנה חשוב שנה וכשבא המבול היו לנח‬
‫כבנים ונקרא יוניק״ו מלשון יונק לילדותו‬ ‫תקצ׳׳ם שנה וימים והנה אין לשם צ״ט שלמות‬
‫ולהיותו בר חכים כי יניק החכמה משם ומנח‬ ‫לשנת המבול ויהי׳ כשנולד ארפכשד בן מאה‬
‫זקנו והנה אמר הכתוב וחם הוא אבי כנען‬ ‫שנה וחדשים ואמר הכתוב שנתים אחר המבול‬
‫לפי שעדין לא נולדו תולדות חם וכדי להודיע‬ ‫לפי שנכנסה השנה השנית מחשבון ראשית‬
‫ענין החטא והקללה איד נמשכה אל כנען‬ ‫המבול ובאמת צדקו דברי החכם בזה כי כבר‬
‫לכן בדרך הנחה אמר כאן וחם הוא אבי כנען‬ ‫ארדל שהחשבון המרובע בולע המעט והכתוב‬
‫ואמר שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל‬ ‫שאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד‬
‫הארץ להגיד שלא נתישבו מחוברים יחד אבל‬ ‫אינו מחוייב שהיו לו חמש מאות שנה שלמים‬
‫עם היותם אחים הנה המה נפוצו בכל הארץ‬ ‫מבלי חסרון יום אהד אלא שנכנס בשנת חמש‬
‫וחלקו הארץ כלה ביניהם‪ .‬וכבר ידעת שהחכמים‬ ‫מאות שנה אם מעט ואם מרובה הלא תראה‬
‫הקדומים חלקו הארץ לג׳ חלקים‪ .‬הא׳ הוא‬ ‫שנאמר בעונש המרגלים ובניכם יהיו רועים‬
‫אשיי״א התחלתה מ א ת ישראל והלאה כנגד‬ ‫במדבר ארבעים שנה וידוע שלא הלכו אחר‬
‫המזרח והחלק הזה נטל שם ועל שמו נקרא‬ ‫הגזרה כי אם ל״ט שנה כי ענין המרגלים היה‬
‫אשיי״א והחלק הב׳ נקרא אפריק״א וזה נפל‬ ‫בשנה השנית לצאתם ממצרים אלא שהכתוב‬
‫בחלקו של חם‪ .‬והחלק השלישי היא האיאורופ״ה‬ ‫זוכר תמיד החשבון הגדול‪ .‬וכן הענין בכאן‬
‫וזה נפל בחלקו של יפת ועל שמו נגזר‬ ‫ולכן אין לזוז מפשט הכתוב שהיה שם הבכור‬
‫שמה הנה על זה נאמר ומאלה נפצה כל הארץ‬ ‫בבני נח וחם אחריו ויפת הוא הקטן שבהם‪.‬‬
‫האמנם לפי שהיה נח אדון כל ה א ת ומשל בכל‬ ‫יאין להקשות מפסוק אחי יפת הגדול שלא‬
‫חלקיה אמר ויחל נח איש האדמה כי קראו‬ ‫אמר הגדול על יפת כי אם על שם שהוא היה‬
‫איש האדמה להיותו מושל עליה בכללה‪ .‬והר״ן‬ ‫אחי יפת הגדול שבאחיו של יפת וכמו שיתבאר‬
‫כתב שנקרא איש האדמה לפי שהיה חכם‬ ‫וכן אמרו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן‬
‫גדול בעבודת האדמה והיא חכמה מפוארה‬ ‫לא נאמר על חם אלא על כנען שהוא בנו הקטן‬
‫מאד וישישי רומי עוסקים בה בזקנתם קראוה‬ ‫של חם וכפו שאפרש והותרה בזה השאלה הא׳‪.‬‬
‫אגר׳׳י קדלטור׳׳א כמו שסופר בספריהם‪ .‬אבל‬ ‫והנה זכרה! התורה תולדות שם באחרונה‬
‫במדרש תנחומא אמר רבי שלום ברבי יוסי‬ ‫להיותו הגדול שבהם לפי שרצה לספר ממנו‬
‫ברבי צדוק בתחלה איש צדיק ועכשיו איש‬ ‫השתלשלות האומה באברהם וזרעו ולכן זכר‬
‫האדמה ר״ל שפחת מעלתו ובמקום שהיה‬ ‫ראשונה תולדות יפת ותולדות חם והשאיר‬
‫בראשונה אלהי בעיונו חזר לד‪.‬יות בזקנתו‬ ‫שם באחרונה כדי שיספר תולדותיו ואיך באו‬
‫קסט‬ ‫בראשית ט‬ ‫אברבנאל‬ ‫נת‬
‫הב׳ ודיתבאר גם כן למה אמי ייקח שם דסת‬ ‫איש האדמה הסרי ונרדף בתאוותיו‪ .‬וספר‬
‫ולא ויקהו שניהם שדיוא לסי שויגד לשני‬ ‫הכתוב שעם היות שקודם המבול היו שם‬
‫אחיו בחוץ רומז לאחיו של כנען לא לאחיו‬ ‫גפנים לאכול הענבים הנה לא היה כרם מסודר‬
‫של שם‪ .‬ואמנם אמרו ו ‪T‬ע את אשר עשה לו‬ ‫שורות שורות לעשות יין עד שבא נח‬
‫בגו הקטן ענינו בנו של חם הקטן או »יגו‬ ‫שמזמורות הגפנים שהכניס עמו בתיבה נטע‬
‫שיחסו לבני נח לסי שבני בנים הרי הם נבגים‪.‬‬ ‫כרם מסודר שורות שורות כדי להוציא יין‬
‫ודינדי נת ברוח הקדש ראדי כל אשר ראר‬ ‫מהענבים אולי כי כאשר קץ בחייו מפני מי‬
‫להיות על כנען מדיעבחת וההכנעה •הגרוש‬ ‫המבול בקש לעשות יין לשתות ממנו כדי שלא‬
‫מארצו ולכן קללו ראשונה בערך אחיו בני‬ ‫ישתה עוד מים ולא יראה אותם לעולם‪ .‬ומ״ש‬
‫‪ o n‬כמו שאמר אמר כנען עבד עבדים ירייה‬ ‫חז״ל בו ביום נסעו בו ביום שתה מן היין‬
‫לאחיו כלומר שי ^י תדיר עבר נכנע כאחד‬ ‫רצו בזה שלא נמשכה שתיית היין בהשתלשלות‬
‫העבדים לאחיו בני חם אביו וכן קללו שיעב ‪T‬‬ ‫הדברים אבל מתחלת המהשבה כשנסע כרם היה‬
‫אח שם ואת יפת וענין זדי אצלי שהיא ראה‬ ‫סוף המעשה לשתות יין כי לזה נתכוון שעה‬
‫שהיה עתיד הקב״די לתת את הארץ לזרעו של‬ ‫ראשונה‪ .‬וראד שתתעורר עם מה ששאלתי‬
‫שם וזרעו של אברדים עוד רארי שבזמן אחר‬ ‫אם היה שחם חטא למה יתקלל כנען יותי־‬
‫ירחיב השם לזרעו של יפת והם הרומיים עד‬ ‫משאר אחיו למה זה אמר הכתוב ויגד לשני‬
‫שיבואו ויכבשו את ארץ כנען ואחריהם בני‬ ‫אחיו בחוץ ויקח שם ויפת והיה ראוי שיאמר‬
‫קדר שוס ג״כ מזרעו של יפת ימשלו בח‪ .‬וראה‬ ‫ויקחו שניהם כי כבר זכר את שם אחיו יאליהם‬
‫עוד שבזמן אחר לעתיד לבא ישוב ה׳ לשיש‬ ‫יחזור‪ .‬ובב״ר )פרשה ל׳׳ז( אמרו וכן הוא‬
‫על ישראל שהם זרעו של שם לטוב וישובו‬ ‫בתנחומא כי חם חטא וכנען נתקלל רבי יהידד‪.‬‬
‫למשול בארץ כנען כבראשונה ודינה תמיד‬ ‫ורבי נחמיה רבי יהודה אומר לסי שכתזב‬
‫יחידי כנען עבד למו לא יצא חפשי ועל זה‬ ‫ויברך אלהיט את נח ואת בניו ואין ברכה‬
‫אמר ברוך די׳ אלהי שם ויחי כנען עבד ימו‬ ‫הווה במקום קללה לפיכך אמר ויאמר ארור‬
‫כי גחן ברנדי לשם הנכבד כשיתן לזרע שם את‬ ‫כנען רבי נחמיה אומר כנען ראה והגיד לחם‬
‫)ארץ( כנען לעבדים ולרשת את ארצם‪ .‬והנה‬ ‫אביו לפיכך תולין את הקללה בעקר‪ .‬ויש‬
‫אמר עבד למד בלשון רבים בהיות שם לשון‬ ‫לרבותינו דעות אחרות יש אימיים סרסו ויש‬
‫יחיד להג ‪ T‬שיהיה כנען עבד לשם ועבד‬ ‫אומרים רבעו ומכאן לקח הראב״ע מה שכתב‬
‫לאחיו שזכר למעלה כי בבואו לעבדות אחד‬ ‫שאולי עשה קלון אחר ולא ניבי בתורה‪.‬‬
‫לא יצא מעבדות אחר‪ .‬ואמנם כנגד הסמשלד‪.‬‬ ‫ודינראה אלי בזד‪ .‬כלו הוא שכנען היה‪ .‬נעי‬
‫שימשול זרעו של יפת בארץ כנען לאחר שיגלו‬ ‫קטן ותמיד היה ביד חם אביו עד שלזה •‬
‫ישראל סמנה אמר יפת אלהים ליפת ר״ל ירחיב‬ ‫נאמר וחם הוא אבי כנען כי בן זקונים הוא‬
‫השם לזרעו של יפת רומז לממשלת הרומיים‬ ‫לו‪ .‬והנה בד‪.‬כנם חם באהל אבי' נכנם כנען‬
‫שנתפשסת ונתרחבת בכל העולם ומשלו כארץ‬ ‫עמו‪ .‬ואפשר שכנען הוא אשר גלה את נח‬
‫כנען‪ .‬וכנגד הממשלה העחידד‪ ,‬להיות בארץ‬ ‫ושדיהם ראו אותו מגולה בתיך אהלו‪ .‬ודינה‬
‫לבני ישראל שהם מזרעו של שם בזמן גאולתנו‬ ‫היה מחטאת חם שלא חשש לכביד אביו ילא‬
‫אמר וישכון באדילי שם ואומר שבכל הממשלות‬ ‫כטדיו ודייר‪ .‬מחטאת כנען שהוא גלהי וילך‬
‫האלדי של יפת ומזרעו של שם באחרונה תמיד‬ ‫ויגד ב ח ח כמצחק בעיני אחיו ר״ל בני חם‬
‫יהיה כנען עבד למו‪ .‬הנה התבאר שאין כפל‬ ‫רדייה א״ב אמרו וירא חם אבי כנען את‬
‫בפסוקים האירי וריותרדי השאלה הג׳ ודיע ‪T‬‬ ‫ערות אביו מטפר גנותו שלא נסדיר ויגד לשני‬
‫הכתוב שדייו חיי נח חתק׳׳נ שנה לפי שבזה‬ ‫אחיו בחוץ חוזר לכנען הנזכי• ועם דיות‬
‫יתאמת לנו אמונת חדוש העולם כי אברהם‬ ‫ששלשה אחים דייו לכנען לא נזדמנו ילא נמצאו‬
‫אשר יצורי את בניו ואח ביתו אחריו לשמור‬ ‫שם בעת ההגדדי כי אם שגי אחיו‪ .‬וכאשר‬
‫דרך ה׳ הוא ראדי את נה לפי זרי החשבון‬ ‫הגיעה השמועדי לשם ויפת עשי מדי שראר‬
‫נח כבר ראדי את למך אביו ולמד כבר ראה‬ ‫לעשיות לכבוד אביהם לכסות ערוחו‪ .‬ולפי ששם‬
‫את אדם הראשון ונמצא שלא היו בין אדם‬ ‫התעורר לזה תחלה רפת נמשך אחריו לכן‬
‫הראשון לאברהם המפרסם אמונת דיחדוש כיי‬ ‫אמר ויקה לשח יח ‪ .T‬דינר‪ .‬התבאר למה קלל‬
‫אם ד׳ דוחת‪ .‬והנה משדי כותב התורה ראה‬ ‫נח את כנען שהוא אם לפי שהוא גלה את‬
‫כפי מספר שנותיו את קהת וקהת ראה יאת‬ ‫עתתו ואם לפי שהוא פרסם פחיתותו וגנותו‬
‫יעקב ויעקב ראה את אברהם דירי לד קבלת‬ ‫בחח כמצחק ולכן לא קלל את חם לפי שדייה‬
‫אמונת הדוש העולם קתבה בדורות החס ואיו‬ ‫חטאו בלבד בשב ואל תעשר‪ .‬והותרה השאלה‬
‫בראשית ט י‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קע‬
‫על חוג ה א ת כעץ פרי שיזקין ב א ת שרשו‬ ‫לך אדם שלא ידע מאבותיו חמשה וששה‬
‫ונח נמלט על התיבה שעשה מעצי גופר כמו‬ ‫דורות וספוריהם באמתות‪ .‬וכבר כתבי זה‬
‫שהכח החיוני יחול על הצומח וינשא אליו‬ ‫המפורשים וזה התועלת העצום מגיע אלינו‬
‫והיה נח בתיבד‪ ,‬בתוך הב״ח כמו שהיר‪ .‬האדם‬ ‫מזה הספור ר״ל כדי להישירנו באמונת החדוש‪.‬‬
‫בגן בתוך העצים‪ .‬הד‪.‬׳ מפאת קרבנותיו כי‬ ‫ונכתב עוד זה הספור כלו אם להודיע שצדקו‬
‫להיותו שוטר ומושל ראש הב״ח ומושיעם‬ ‫דברי האל שאמר לא אוסיף לקלל עוד את‬
‫כאשר יצא מן התיבח בנה מזבח ויעל עולות‬ ‫האדמה בעבור האדם כמו שפירשתי שלא יהיו‬
‫מהב״ח לפניו‪ .‬הר מפאת מאכלו ושהותר לו‬ ‫עוד כל אנשי המין משתתפים בחטא אחד‬
‫מאכל הב״ח כמו שהותר לאדם מאכל הצמחים‬ ‫כי הנה שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל‬
‫להיות המזון ההוא דומה ומתיחס לנזון ממני‬ ‫הארץ‪ .‬ואפילו בעניו שכרותו של נח לא‬
‫כמ״ש )בראשית ט׳ ג׳( כל רמש אשר הוא חי‬ ‫הסכימו על דעת אחד אבל בשחם וכנען בני‬
‫לכם יהי׳ לאכלה כירק עשב נתתי לכם את‬ ‫חטאו הנה שם ויפת מהם וחלקו עליהם‬
‫כל‪ .‬הז׳ מפאת אזהרתו שהזהירו האל על שפיכת‬ ‫והכריעו לזכות‪ .‬ואם להודיע שבחטאו היה‬
‫דם האדם כמו שד‪.‬תיר לאדם הראשון לאכול מכל‬ ‫כנען עבד עוי‘ם יזכה אברהם בארצו‪ .‬וגם‬
‫עץ הגן והזהירו שלא יאכל מעץ הדעת להיותו‬ ‫למדנו מזה למוד מועיל כמה ראוי לאדם‬
‫כמוד‪,‬ו כי האדם עץ השדד‪ .‬יודע דעת ככד‪.‬‬ ‫שיזיר עצמו מן היין כי הנה אבינו הראשון‬
‫התיר לנח הריגת הב״ח לאכול והזהירו על‬ ‫אדם בה ותו יציר כפיו של הקב״ה חטא מפני‬
‫האדם להיותו חי ממינו‪ .‬הח׳ מפאת הבטחתו‬ ‫מאכל ונח אשר בצדקו הציל כל העולם‬
‫שהבטיחו השם על החיים וכרת עמו ברית‬ ‫מהמבול הטא במשתהו שהביאו לידי בזיון‬
‫דבל יביא עוד מבול לשחת כל בשר וכמר‬ ‫וקללת זרעו‪:‬‬
‫שכתוב )שם י״ב( זאת אות הברית אשר אני‬ ‫י )א( ו א ל ה תולדות בני נח וגר‪ .‬עד בני‬
‫נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיר‪ .‬ולכןבענין‬ ‫יפת‪ .‬כבר כתבתי בסדר בראשית שהתורה‬
‫הברית הזה זכר הב׳ תמיד ובין כל נפש חי׳ להעיר‬ ‫האלהית כשרצתה לספר הסתעפות האומה‬
‫שהיה נח התחלת החיים סבה אליהם קונה‬ ‫ישראלית והשתלשלותם הגידה בראשית ספוריה‬
‫יש ומרת אותם‪ .‬הט׳ מפאת בניו הלא תראה‬ ‫עניני שלשלת ההתחלות שהיו לה והם אדם‬
‫שהיו לנח שלשה בנים כמו שד‪,‬יו לאדם וד‪.‬יו‬ ‫הראשון ונח ואברהם שהיו דומים בענינם לענין‬
‫זה לפי שחיי האדם כמו שכתבו החכמים הם‬ ‫ההתחלות הצוריות והכחות הנפשיות אשר יעשו‬
‫ג אם חיים בהמיים הנוטים אל התאוות‬ ‫מציאות האדם וקיומו שהם שלשה ראשיות‬
‫הגשמיות ממאכל ומשתה ומשגל כדרך הבהמות‬ ‫הצומחת והחיונית היא המרגשת והמדברת היא‬
‫ועובדי אדמה‪ .‬ואם חיים מדיניים שד‪.‬ם כפי׳‬ ‫המשכלת ושם ביארתי א־ך היה ערך אדם‬
‫הנאה והמעלד‪ ,‬בהנהגת האדם עצמו וביתו‬ ‫הראשון אל האומה כיחס ההתחלה הצומחת‬
‫ומדינתו בהסתפקות ויושר המשפט‪ .‬ואם חיים‬ ‫אל איש האדם וכן אומר עתה שהיד‪ .‬נח כדמות‬
‫שכליים אשר הם כפי העיון השכלי וד‪-‬חקירה‬ ‫ההתחלה המרגשת וכבר יורה על זה הדמוי‬
‫המדעית‪ .‬וד‪.‬נד‪ ,‬חם הוא היד‪ .‬המורד‪ ,‬על החיים‬ ‫ספורי עניניו בעשרה דברים‪ .‬הראשון מפאת‬
‫הבהמיים ולכן ראה את ערות אביו ולא חם‬ ‫תכונתו שאמר הכתוב כי את דאלהים התהלך‬
‫על כבודו כאיש בער לא ידע מעלות כבוד‬ ‫נח שיורה היות טבע שלמותו בהיות• מתנועע‬
‫אב ואם וגלוי ערוה‪ .‬ור‪.‬יה יפת מורה על החיים‬ ‫תמיד לעבודת בוראו כי הפעלה ה־א תנועת‬
‫הנאים כפי המעלה והמוסר והכבוד ולכן‬ ‫החיים‪ .‬אמנם אדם נאמר בו ויניחהו בג״ע כי‬
‫התעורר לכסות ערות אביו הוא ואחיו שם‬ ‫היתה המנוחה ראויה אליו כתנועה לנח‪ .‬ודוא‬
‫ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו ואמנם‬ ‫מפאת המלטו מהפסד המבול כי שאר בני אדם‬
‫שם היה מורה על החיים המדעיים כי היתה‬ ‫החטאים בנפשותם מתו באפס תקוה ונח מצא‬
‫מלאכתו דרישת החכמות וחקירתה כמו שארז׳ל‬ ‫חן בעיני ה׳ ונמלט וחי לעולם והח ‪ ,T‬אשתו‬
‫מדרשו של ׳‪5‬ם‪ .‬ולכן אמר פסוק על שלשתם‬ ‫ובניו ונשי בניו ומאלה נפצה כל הארץ והוא‬
‫כפי פי' ‪.■>:‬־ ממה שזכרתי )שם כ״ז( יפת‬ ‫היה ג״כ סבת החיים האנושים ומקורם‪ .‬השלישי‬
‫אלהים ליפת וישכון באלהי שם ויהי כנען עבד‬ ‫מפאת היותו מחיה ומושיע ומציל ממות מכל‬
‫למו‪ .‬כי הנה יחס ליפת היופי והנוי וד‪.‬מנהגים‬ ‫הח מכל בשר שנים מכל איש ואשתו לדיחיות זרע‬
‫והמדות שהם בדברים המפורסמים ויחס לשם‬ ‫על פני כל הארץ וכאלו היה א״כ התחלת‬
‫שישכון הקב״ד‪ .‬באהלו ובמדרשו כי ה' יתן‬ ‫ההיים וסבתם לא לבד במין האדם אבל גס‬
‫חכמה מפיו דעת ותבונה‪ .‬וכן תרגם אנקלום‬ ‫בסוג הי״ח כלם למיניהם‪ .‬הד׳ מפאת מקום‬
‫וישרי שכינתיה במשכנא דשם‪ .‬ועל חם אמר‬ ‫מקלטו שהוא התיבד‪ .‬כי הנד! האדם היד‪ .‬יושב‬
‫קעא‬ ‫בראשית‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫ל״ח( רק עם חכם ונבון הגוי הגחל הזה‪ .‬וכתב‬ ‫ויהי כנען עבד למו ר״ל שכנען בנו היותר‬
‫ב״ר בספר הפלת ההםלה בסופו טוען על‬ ‫אהוב אצל חם יעבוד לשם וליסו‪ J‬לסי שכמו‬
‫אבדחמד שכתב שהיתר‪ .‬החכמה ליונים גנובה‬ ‫שזכר הפלוסוף בספרו מהנהגת המדינה לחכמים‬
‫מבני ישראל וכתב ז״ל ואין ספק שהיו החכמות‬ ‫תאות השררה והאדנות בטבעות ולעובדי האדמה‬
‫ומהם לממם‬ ‫נמצאות מקדם בבני ישראל‬ ‫תאות העבדות והשררות אשר לפי זה נקרא‬
‫הכלדיים כי בעבור שנמצאת בהם הנבואה‬ ‫כנען מלשון הכנעה כמו שפירשתי כי החיים‬
‫היתד‪ .‬השלמתם בחכמות נפלאת מאד וכו׳ יעויין‬ ‫הבהמיים עובדים לחיים הנאים ונכנעים לחיים‬
‫משם שמאמרו ארור‪ .‬התבאר מזה ששלשה אלה‬ ‫השכליים‪ .‬ונקרא חם אם לסי שחם לבו בקרבו‬
‫בני נח העית כפי ענינם ותכונותיהם על‬ ‫לרדוף אחר תאוותיו ואם להיותו שחור ומכוער‬
‫שלשת אופני החיים ושזרעם »חריר‪.‬ם‬ ‫בכושי עורו ובתוארו ובמדותיו כי חם הוא‬
‫תפשו מעשד‪ .‬אבותיהם ותכונותיהם בידיד‪^}.‬‬ ‫מגזרת וכל חום בכשבים ר״ל שחור בהפך יפת‬
‫וד‪.‬עשירי הוא מפאת תולתתיו וד‪.‬וא כי כמו‬ ‫היפה בצורתו ובמנהגיו‪ .‬ושם נקרא כן להגדלת‬
‫שבענין החיים וההרגש ישתתפו עם האדם כל‬ ‫שמו כי כבוד חכמים ינחלו והם הגבורים אשר‬
‫מיני הב״ח‪ .‬ככד‪ .‬נח לד‪.‬יותו התחלת החיים‬ ‫מעולם אנשי השם בחייהם ובמותם‪ .‬ואתה‬
‫האנושיים היד‪ .‬התחלה משותפת לכל אומות‬ ‫תראה איד נמצאו סגולות שלשת האבות האלה‬
‫מין האדם כלם‪ .‬הנה התבאר מזה כלו למד‪.‬‬ ‫באומות הבאות מהם והם כי מחם בא כוש‬
‫היו בני נח ג׳ לא פחות ולא יותר ולמה‬ ‫ומצרים ופוט וכנען שהם כלם עד היום מכוערי‬
‫נקראו בשמות אלו שם וחם דסת שהיה כל‬ ‫המראה וצורותם שחורות כעורב שטופים בזמה‬
‫זה מהשגחת תמים דעים להיות שלשת הבנים‬ ‫ונמשכים אחר התאוות הבהמיות חסרי השכל‬
‫האלד‪ .‬סימן לזרעם אחריהם ואות מורד‪ .‬על‬ ‫יהידיעות ומשוללי המדיניות ומעלות המדות‬
‫עגינם וזה צורר ד‪.‬ד‪.‬קדמד‪ .‬הזאת כלה‪.‬‬ ‫והגבורה‪ .‬ואמנם בני יפת שמהם באו היונים‬
‫)ב( בני יפת וגד‪ .‬עד ויהי כל הארץ שפד‪.‬‬ ‫והרומיים מה נאים מעשיהם של אומה זו ומנהגם‬
‫אחת‪ .‬כתב הר״ן שד‪,‬סבה־ למה זכרד‪.‬‬ ‫ומדיניותם ואופני הנהגתם ובגבורותיהם וכלם‬
‫התורה תולדות קצת בני יפת ולא זכרד‪.‬‬ ‫יפי תאר דפי מראה צחו מחלב אדמו עצם‬
‫תולדות קצתם וכן בבני חם ובבני שם זכר‬ ‫מפניני׳ ואמנם בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד‬
‫קצת תולדות מד‪.‬ם והשמיט קצתם הוא לסי‬ ‫וארם נמצאו בהם החכמות המחקריות בתמותם‬
‫שהיתה חלוקתם כפי חלוקות הלשונות וד‪.‬ענין‬ ‫כי ההודיים והבבליים והאשורים הם ממציאי‬
‫מוכיח כן לפי שחתם בכל א׳ מהם ואמר איש‬ ‫החכמות הלמודיות ואשר חקרו ראשונה בחכמה‬
‫ללשונו למשפחותם ללשונותם כי לא יחלק‬ ‫הטבעית והאלהית‪ .‬וכבר חקרו רז״ל השתלשלות‬
‫אותם אלא בד‪.‬חלק הלשונות ועל זד‪ .‬הצד היד‪.‬‬ ‫החכמה ממדרשו של שם אל מדרשו ש‪.‬ל עבר‬
‫מקובל אצל חז״ל שהלשונות הם ע׳‪ .‬וד‪.‬וא בזד‪.‬‬ ‫ומשם אל אברהם אבינו ומאברהם באו בבני‬
‫הדח־ הנד‪ .‬יפת נחלקו בניו ובני בניו לי״ב‬ ‫ישמעאל ובני קטורה חכמת הכשוף והטבעים‬
‫לשון לפי שהכתוב מוגה בני יפת שבעד‪ ..‬ובני‬ ‫הנסתרים והאצטגנינות ושאר החכמות המחקריות‬
‫גומר שלשד‪ .‬ובני יון ארבעה ה ח י״ד חסר‬ ‫והם אשר הביאו אותם למצרים וכמ״ש חז״ל‬
‫םד‪.‬ם ב׳ בעד גומר ויון כי כבר נמנו בכח‬ ‫)כ״ר כ״ה( ולבני הפלגשים אשר לאברהם‬
‫בניו ונשארו א״כ י״^ ועל זה הדרד תמצא‬ ‫נתן אברהם מתנות שמסר להם שם בטומאה‬
‫בבני חם עשרד‪ .‬כשתחשוב ג״כ נמרוד לאומד‪.‬‬ ‫שרצו בשמות הטומאה כל חכמה וידיעה אשר‬
‫ולשון כי כן היה אלא שלחשיבתו מנאו בפני‬ ‫לא תבא בדרכי הנבואה האלהית הנקייה מכל‬
‫עצמו‪ .‬ותמצא בני מצרים שהם ז׳ כי פלשתים‬ ‫מיג וטעות‪ .‬ואמנם בני עשו הם אשר הביאו‬
‫וכפתוחם יצאו מכסלוחם ונשארו כסלוחים‬ ‫החכמות לרומיים וליונים בני יפת כאשר מלד‬
‫אומה כמו שהתבאר‪ .‬וכן תמצא בבני כנען‬ ‫עליהם צפו בן אליפז וזרעו אשר חכמו מאד‬
‫עשרה ומבני שם תמצא כ״א ויהיו כלם ששים‬ ‫מאד בחכמת האצטגנינות ובשאר החכמות ומפני‬
‫וכבר תמצא שספר הכתוב עשרד‪ .‬משפחות‬ ‫זה לא נמצאו החכמות באומות אחרות מבני‬
‫בלשון רבים וד‪.‬ם כתים ודודנים ולודים והנמשכי׳‬ ‫יפת זולתי באלה השתים יונים ורומיים אשר‬
‫ויראה שכל א׳ מהם היו שתי משפחות ושת•‬ ‫בזמן ההוא היו לעם אחד ושפה אחת היתה‬
‫לשונות אלא כי מפגי שה ‪ .T‬חלוק הלשון ביניהם‬ ‫לכלם‪ .‬ועל כלם כגבוה שמים על הארץ גבהה‬
‫מועט מנאם כאחד וכאשר תוסיף עשרד‪ .‬המגי־עים‬ ‫זזכמת בני ישראל וכאשר כבוד ה׳ עליהם‬
‫מצד הכפל על הששים והיו שבעים וד‪.‬ם‬ ‫זרח ובאורו ראו אור החכמות והשגתם והיו‬
‫השבעים לשון המוזכר ת ^ בדברי חז״ל וראו•‬ ‫כלם זרע קדש למודי ה׳ וכמו שהעיד עליהם‬
‫שיד‪.‬יה שרשו יוצא מן הפרשיות האלה‪ .‬אלה‬ ‫אדון הנביאים באמרו )דבתם פ׳ ז׳ ב״ר פ׳‬
‫בראשית י‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קעב‬
‫ציד כמוהו עד שנשאר בפי בני אדם למשל‬ ‫הם דברי הרב להכריח קבלת רז״ל מפאת‬
‫ולשנינה עד זמן כתיבת התורה כנמרוד גבור‬ ‫הכתובים ונכון הוא‪ .‬אבל ע״ד הפשט ראוי‬
‫ציד לפני ה׳ ואפשר שהיה נמרוד מעלה עולה‬ ‫לפרש שנזכרו בספור הזה שיצאו מנח ע״ג‬
‫לה׳ מצידו כדי להתחסד ולהראות את עצמו‬ ‫אומות ושאר הבנים שנזכרו בכתוב ולא נזכרו‬
‫עובד אלהים כי בזה ימשיך לב העם יותר‬ ‫להם תולדות אין ספק שבנים היו להם אבל‬
‫אחריו ועל זה אמר גבור ציד לפני ה׳‪ .‬והאופן‬ ‫לא נעשו אומות בפני עצמן ונצטרפו ונטפלו‬
‫הב' מהתחבולה הוא שעשה בארץ מגדלים‬ ‫לאומות אחרות ולכן לא קנו שם שמות בפני‬
‫וערים בצורות חזקים מאד למשול משם על‬ ‫עצמם והותרו בזה השאלה הד׳ והה׳ מ־‪,‬ח׳‪.‬‬
‫כל הארץ כי בהיותו יושב במגדל עוז תפול‬ ‫וכן אמר שהזכיר בכל אחת מהאומות האלה‬
‫אימתו ופחדו על כל יושבי המישור ועל זה‬ ‫ארץ מושבם ולא הזכיר כן במצרים שמפני‬
‫נאמר )שם י׳( ותהי ראשית ממלכתו בבל כי‬ ‫שהיה מושב מצרים ידוע לישראל שיצאו‬
‫עשה שם במדינות החזקות אשר בנה מושב‬ ‫משם שנקראת הארץ על שם מצרים כן כנען‬
‫מלכותו‪ .‬ואמנם אמרו מן ה א ת ההיא יצא אשור‬ ‫והיו כל בניו סביבות מצרים ושם ארצם כשמם‬
‫פי׳ הרמב״ן שהוא כמו מן הארץ ההיא יצא‬ ‫כי כן מצינו לפתרוסים ארץ פתרוס שהיא‬
‫נמרוד למשול בארץ אשור ושם בנה את‬ ‫ממצרים כמ״ש )יחזקאל י״ג( ונתתי יראה בארץ‬
‫נינוה ושאר המדינות הגדולות אשר זכר ויהיה‬ ‫מצרים יהשימותי את פתרוס וכן במצרים אומר‬
‫אמרו יצא אשור כאמרו יצא לאשור וכמוהו‬ ‫והשיבותי אותם ארץ פתרוס על ארץ מכורותיהם‬
‫למלחמה אדרעי שר״ל למלחמה לאדרעי האמנם‬ ‫וכן לוד וכל עריו סביבות מצרים היו ושמם‬
‫המספרים הקדומים כתבו שאשור בן שם‬ ‫ושם ארצם שוה וכבר כתב זה הרמב׳ן והותרה‬
‫מתנחל במלכות השיר׳׳ייאה והיה שם עם‬ ‫בו השאלה הר‪ .‬והנה ספר הכתוב מבני יפת‬
‫בגי חם וכדי שלא להיות אשור בבוני המגדל‬ ‫בני גומר ובני יון ואמר עליהם מאלה נפרדו‬
‫הלך אשור משם לארץ אחרת ושעל זה נאמר‬ ‫איי הגוים להגיד שקרה לבני גומר ולבני‬
‫מן ה א ת ההיא יצא אשור ושהארץ הראשונה‬ ‫יון מה שלא קרה לשאר אחיהם ולבני חם ושם‬
‫נקראת שירי״אה מאשור‪ .‬וכתבו המספרים ג״כ‬ ‫והוא שבני גומר ובני יון לא ישבו מחוברים‬
‫שנמרוד זה עשה עצמו אלוה בבבל וזה‬ ‫יחדיו בארץ מושבותם זה אצל זה אבל ישבו‬
‫אלוה בל ועל שמו נקראת המדינה בבל וכמאמר‬ ‫נפרדים זה מזה מפני שהיו שוכנים באיי הים‪.‬‬
‫הנביא ופקדתי על בל בבבל‪ .‬ואמרו שנמרוד‬ ‫וכתב הר״ן שבעבור זה לא אמר הכתוב בסוף‬
‫היה ענק ושנתייעץ עם יוניק״ו אחרי שמת‬ ‫ספור תולדות יפת אלה בני יפת כמו שאמר‬
‫להמליכו על כל בני חם כי היה חזק הכת‬ ‫אלה בני חם אלה בני שם כי היו בני חם‬
‫מאד והתחיל למלוך על בבל במרמה והיה‬ ‫ובני שם מקובצים ומחוברים בארצות אבל‬
‫נקרא בלשונם מעול וחומץ המין האנושי ומרמה‬ ‫בני יפת היו נפרדים זה מזה בחייהם מאד‪.‬‬
‫בני אדם ושנמרוד זה היה בבוני המגדל וכאשר‬ ‫׳הנה בבני חם אחרי שזכר האומות שיצאו ממנו‬
‫בלל השם לשונם וראה שלא היו מבינים‬ ‫ללשונותם אמר וכוש ילד אח נמרוד ולא‬
‫דבריו הלו משם אל פרס ולמד את הפרסיים‬ ‫מנאו בכלל שאר הבנים והיה זה לפי שרצתה‬
‫לעבוד את האש באמרו אליהם שהשמש‬ ‫התודה להגיד ענינו והוא שעד אותו הזמן‬
‫הוא אלוה גדול וכמה עגי־נים אחרים ספרו‬ ‫היו בני האדם כלם שוים במעלתם להייתם‬
‫ממנו‪ .‬והנה בבני כנען זכר הכתוב בכאן‬ ‫כלם בני איש אחד ונמרוד זה התחיל להתגבר‬
‫עשרה עממים והם שנתנו לאברהם אבינו‬ ‫ולמלוך על אנשי דורו ועל זה נאמר )בראשית‬
‫אבל נשתנו בימי אברהם כי כאן נכתבו בשם‬ ‫י׳ ח׳( הוא החל להיות גבור בארץ ר״ל שוטר‬
‫שקראם אביהם ביום הולדם ואחרי שנפרדו‬ ‫ומושל בה ואמנם אמרו עוד הוא היה גבור‬
‫בארצותם לגוייהם נקראו בשמות אחרים אולי‬ ‫צ ‪ T‬לפני ה׳ כבר ידעת מה שפירשו בו‬
‫לקחום מהאיץ אשר גרו בה כמו שכתב הרמב״ן‪-‬‬ ‫חז״ל שהיה צודה דעת הבריות בתחבולותיו‬
‫ואולם אמרי ולשם יולד אבי כל בני עבר‬ ‫ואני חושב שהיה צודה גדול מהחיות יגיד‬
‫אחי יפת ־ ‪.‬דול כתב הרמב״ן שבעבור שאתר‬ ‫הכתוב שעשה שני אופנים מהתחבולה להשתרר‬
‫ספור תולרות שם וזכרו באחרונה אמר אל‬ ‫על עמו גם השתרר‪ .‬הא׳ שעשה עצמו גבור‬
‫תחשוב שבעבור שזכרתי תולדות יפת ותולדות‬ ‫צ ‪ T‬צודה החיות וכובש אותם וכראות בני‬
‫חם ולא נזכרו עדינה תולדות שם שלא היו‬ ‫אדם שהדובים והאריות היו נכבשים לפניו עם‬
‫לו בנים ושלהיות אלהי ועיוני תמיד לא נזדווג‬ ‫כל חזוקם היו הם ג״כ יראים ממנו ונכבשים‬
‫לאשה אין הדבר כן כי לשם יולד גם הוא‬ ‫לפניו וזהו אמרו הוא היה גבור ציד לפני ה׳‬
‫ושאמרו אבי כל בני עבר אין הרצון על עבר‬ ‫שר״ל לפני ה׳ תחת כל השמים לא היה גבור‬
‫קעג‬ ‫בראשית י‬ ‫אברבנאל‬ ‫נה‬
‫האשיא״ר‪ .‬הקטנד‪ .‬ובתוך קרי״א וקוליא״ד‪.‬‬ ‫בן שלח בן ארפכשד הנזכר בפרשה אלא שוןיה‬
‫שדדום קורין טורקיי״א‪ .‬וד‪.‬בן הר‪.‬׳ הוא תובל‬ ‫אבי בל בני עבר הנהר מקום אברהס אבינו‬
‫וממנו יצאו הספרדיים כלם וכן כתב יוסף בן‬ ‫ואינו נבון כי מה צורך באמת ולשם יולד‬
‫גוריון שבני תובל מד‪.‬ם ישבו בפיש״א הטדינד‪.‬‬ ‫גם הוא‪ .‬להודיע שהיו לשם תולדות אחרי‬
‫אשר באיטלי״א ובצרפת על נהר סינ״א‬ ‫שזכרה התורה תולדותיו וגם אמרו שהיה אבי‬
‫ובבריטאניי״א על נד‪.‬ר לירא״ל שמבני תובל‬ ‫כל בני עבר הנהר היא באמת הודעה שאמ‬
‫נחלו לד‪.‬ם ארץ ספרד ובעבור כן היו נקראים‬ ‫בה תועלת ולמה לא זכר חרן ושאר הארצות‬
‫אנשי ספרד סינטובאלי״ש ד׳ל אנש־ חובל‬ ‫שהם ג״כ בניו של שם כ״ש שהכתוב לא אפר‬
‫וחייליו‪ .‬הבן הר הוא משך ממנו יצאו אנשי‬ ‫אבי בל בני עבר הנהר אלא אבי כל בגי‬
‫קאפדושיא״ה שקראו סיסאריא״ד‪ .‬וד‪.‬וא מלכות‬ ‫עבר והוא עבר בן שלח באמת‪ .‬והנראה לי‬
‫אחד קרוב לארסיניא״ה הגדולה ונד‪.‬ר פרת‬ ‫בזה הוא שבעבור שהיו לשם בנים ובני בנים‬
‫עובר בתוכה‪ .‬והבן הז׳ הוא תירם ממנו יצאו‬ ‫יבים ובן היו לו אחים יפת וחם ובניהם לכן‬
‫אנשי טראסיי״א אנשים אכזריים וד‪ .‬א ב א ת‬ ‫י״צתה התורה להגיד מתכונת שם דושר מגזו‬
‫שיטיי״א ומהם היו מלכיות רוסיי״א ואינגלא״*‬ ‫שלא היתד‪ .‬אהבתו תלויה באחד מבניו ולא מבני‬
‫טירא‪ .‬ואמנם אשכנז בן גומר ממנו יצאו עם‬ ‫בניר פ*א בעבר בן שלח בן ארפכשד ובכל‬
‫שרמאטיא״ד‪ .‬שהיונים קו ח ריג״ו והם שוכנים‬ ‫זרעו כי אותו ראד‪ .‬צדיק לפניו ובר חכים‬
‫ביותר שפל מפאלוד״י ניאוטיני והיא א ת‬ ‫הוא ליה יושב אוד‪.‬לים ומדרשות כמוד‪.‬ו‪ .‬ושכמו‬
‫קשאר׳י ומבלי פירות‪ .‬ומדם היו ג״כ האשכנזים‬ ‫כן לא היתה אהבתו עם חם ולא עם בניו אלא‬
‫וד‪.‬ם סטודיסקי בני• אלמאנייא ובבי השוט׳׳י‪.‬‬ ‫עם יפת גדול המעלה וד‪.‬שלמות וכאלו לא‬
‫הבן הב׳ לגומר היה ריפח מד‪,‬ם יצאו אנשי‬ ‫היו לשם בנים אחרים כי אם בני עבר ולא‬
‫פאנפלאגוניא איטתיואנ״י והיא באשייא‬ ‫היה לו אח כי אם יפת והוא אמרו ולשם יולד‬
‫הקמנה‪ .‬ובאו מר‪,‬עם הזה בא‪-‬טאליי״א ואח״ב‬ ‫גם הוא אבי כל בני עבר ר״ל לשם גם כן‬
‫בויניזייאנ״י לקחו מושבם ונשארו במקומם‬ ‫יולדו בנים הרבה כמו שיולדו לשאר אחיו‬
‫ומד״ם נשארו בצרפת היא פראנציא״ד‪ .‬ובירטאגיא‬ ‫אבל עכ״ז לא ה ‪ .T‬בעיניו כי אם אבי כל בני‬
‫הקטנד‪ .‬וכבר כתב יוסף בן גוריון שעשרד‪.‬‬ ‫עבר שלהם היתד‪ .‬אהבתו כרחם אב על בנים‬
‫משפחות היו מתוגרמה מהם באו הפריג״י וד‪.‬ם‬ ‫כאלו לא היר‪ .‬אביהם של שאר הבנים‪ .‬וכן‬
‫באשייא״ה הקטנה ומהם היו הטורקי״ש אלישע‬ ‫‪.‬בעגין האחים כאלו היד‪ .‬אחי יפת בלבד וגם‬
‫בן יון קראור‪.‬ו היונים א וואל״י וארצו היא‬ ‫אחיו הגדול כי האח הגדול ירחם על אחיו‬
‫קרובה לארץ איטליי״א ק״ד‪ .‬מילין ור‪,‬יא באי‬ ‫הקטנים כאלו הם בניו וכן היה שם אחיו הגדול‬
‫סיסי״ליאה‪ .‬תרשיש אחיו ממנו יצאו התרשישים‬ ‫של יפת בלבד כי בן היה ענינו באד‪.‬בתו אותו‬
‫וד‪.‬יו מקדם קורין אותם שליצ״י ודדא בין‬ ‫ובל זה לאות ששאר בניו ושאר אחיו לא‬
‫האשיא״ה הקטנה ובין השיריא״ה ומבני תרשיש‬ ‫היו נחשבים אצלו לכלום ועש מד‪ .‬שפירשתי‬
‫באו ונתיישבו בטושקאנ״א ולומבארדיא״ד‪ ,‬והם‬ ‫בפסוק זד‪ .‬הותרה השאלה הד‪:‬‬
‫הפלורינטינ״י והמילאניס״י ודדיניזיאני ושאר‬ ‫‪.‬ור אי תי אני מפני שלמות המלאכה להג ‪T‬‬
‫המדינות שבאותו מחוז‪ .‬כתים אחיו זה קנה‬ ‫לך פה מה שמצאתי בדברי המספרים‬
‫האי סיטינ״א שהיום קורין אותה צ פר״י‬ ‫הקדומים מארצות האומות האלה שזכרה התורד‪.‬‬
‫ומהכתים יצאו האיטליאב״י וד‪.‬רומאנ״י‪^ .‬דגים‬ ‫בתולדות בני נח והעמים שיצאו מהם כפי‬
‫אחיו נתישב באי רוד״ש וכתב א׳ מחכמי‬ ‫שמות שקראו לד‪.‬ם הלסיני״ם‪ .‬הנה יפת אמרה‬
‫האומות שזרע יפת בניו ובני בניו נחלו פן‬ ‫תורה שהיו לו ז׳ בנים הא׳ גומר הבכור וממנו‬
‫הטאר״ו ההר שבשליציא״ד‪ .‬וירעזו קילונ״י מנרי׳‬ ‫יצאו הגומריט״י שדדו היונים קוריו גלאט״י‬
‫אוקינום בחצי האשיא״ה ובכל האיאותפא ועד‬ ‫וארץ גלאסי״א היא בסיד ארץ ספרד והיא‬
‫ים אוסיאצ״ו בבירטאנייא״ד‪ .‬שהם קפ״ד‪ ,‬מחוזות‬ ‫הנקראת היום גאליזיי״א כי היה כמו שכתב יוסף‬
‫תחת מ״ו לשונות‪ .‬כוש יצאו ממנו הכועזים‬ ‫בן גוריון בני יפת נחלו כל ארץ ספרד‪ .‬הבן‬
‫השחורים ושוכני האיאופייא״ה שהיא בסוף‬ ‫השני היד‪ .‬מגוג ויצאו ממנו האומה שקראו‬
‫מהאוריטאניא״ה א ת גדולד‪ .‬כנגד המזרח כמו‬ ‫היונים שיט״י וד‪,‬גוט״י שגתפשטו אחר בך‬
‫שכתב יוסיפון‪ .‬מצרים יצאו עם המצריים‪ .‬פוט‬ ‫באיטליי״א וצרפת ומפרד סמנו באו‪ .‬הבן הג׳‬
‫כתב יוסיפון שממנו יצא עם ליביא״ד‪.‬‬ ‫‪ .to‬מדי והעם היוצא ממנו היו מ ‪T‬יא״ש‬
‫שבאפריק״א ושבדאשונה היה נקרא שמו פו״ט‬ ‫ממלכות מדי אשר בין הפירשי״א והשיריא״ה‪.‬‬
‫ואח״כ לקח השם מאחד מבני בניו ליבי״ו‬ ‫הבן הד׳ היה ית וממנו יצאו היונים ובעבורם‬
‫ולכן נקראת ארצו ליביי״א‪ .‬ט ען בן רב ‪r‬י לחם‬ ‫•הקרא הים העובר שם ים גונ״ו וארצם בסוף‬
‫בראשית י יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קעד‬
‫התחילו למלוך אנשי שיריי״א כפי היוסיפוו‬ ‫נתישב בארץ כנען ואח״ב לקחוהו העברים‪.‬‬
‫ובימיו מת נמרד ומלך אחריו נינו בנו ולפי‬ ‫סבא בן כוש באו ממנו הסבאים שהם אנשי‬
‫שנתעצב על מות אביו עשה לכבודו צלם‬ ‫אראביא״ה והיא באשיא״ה הגדולה שמחלקת‬
‫בדמותו וצלמו והיה משתחוה לפניו‪ .‬ומי שהיה‬ ‫בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען‪ .‬חוילה בן כוש‬
‫הייב מיתה והיה בורח אצל הצלם היה מכופר‪.‬‬ ‫ממנו יצאו העמים הנקראים גיטולי״ש השוכנים‬
‫ונמשכו בני אדם לעבדו ובאורך הימים קראוהו‬ ‫באפריק״א‪ .‬סבתה בן כוש ממנו יצאו‬
‫שמות מתחלפים מהם קראוהו בל ומהם קראוהו‬ ‫הסאביטיני״ש שקוראין היונים אשטאבר״י‪ .‬רעמה‬
‫בעל ומהם קראוהו בעל פעור ומהם קראוהו‬ ‫וסבתכה בני כוש אמרו שבאים מהם עמים‬
‫בעל זבוב ואף בימי דניאל היה הצלם הזה‪.‬‬ ‫מהטיאופיאה השוכנים לצד המזרח‪ .‬לודים בן‬
‫נחור בימיו היה מלכות שיציא״וני והתמיד עד‬ ‫מצרים ממנו יצאו עם ליריא״ה שהיא ארץ‬
‫זמן עלי השופט שהיו בו כ״ה מלכים מעוטרים‬ ‫אחת באשיא״ה הקטנה ואחרים אמרו שהם‬
‫מ מן תתע״ב שנים זהו מה שראיתי לכתוב‬ ‫נתישבו בארץ המוריא״ה‪ :‬נעמים בן מצרים‬
‫בדבר הזה וכמה דברים אחרים כתבו על זה‬ ‫ולהביס ונפתוהים ופתרוסים לא ידענו מהם כי‬
‫והנחתים מפני יראת האריכות וגם שאין בם‬ ‫בא סנחריב ובלבל את העולם‪ .‬כסלוחים‬
‫תועלת רב‪:‬‬ ‫פלשתים הם מארץ פלשת ודדא בשיריי״א בסוף‬
‫ענין דור הפלגה‬ ‫ארביא״ה ויש בה מדינה שנקראת פלשת ועל‬
‫יא )א( וי הי כל הארץ שפה אחת עד אלה‬ ‫שמה נקראו כלם פלשתים‪ .‬עילם בן שם ממנו‬
‫תולדות שם‪ .‬ענין דור הפלגה נבוכו בו‬ ‫יצאו הפרסיים והגוי הנקרא אלאמינו״ש‪ .‬אשור‬
‫המפרשים חדשים גם ישנים לדעת מה פשעם‬ ‫בן שם נתישב בשיריי״א ועל שמו ו‪.‬קראת‬
‫ומה חטאתם שבעבורו נתחייבו לעונש ההוא‬ ‫כן וכדי שלא להיות בבוני המגדל הלך משם‬
‫מבלבול הלשונות ופזור הארצות ואיך היה‬ ‫לארץ אחרת כמו שפירשתי למעלה בפסוק מן‬
‫מתיחס אותו העונש לאותו המרי‪ .‬וכבר באו‬ ‫הארץ ההיא יצא אשור‪ .‬לוד בן שם נהראי עד‬
‫על זה המדרשים אבל בלתי מתישבים על‬ ‫שמו עם הלודים‪ .‬ארם בן שם ממנו יצאו‬
‫פשוטו של מקרא‪ .‬כי הנה לדברי האומר שהיתה‬ ‫הארמיים‪ .‬והמדינה הגדולה היא דמשק‪ .‬ארם‬
‫כונתם לעלות לרקיע ולהלחם ברוכב שמים‬ ‫הנזכר הוליד ד׳ בנים א׳ הוא עוץ שהיה‬
‫יקשה מאד איך הסכימו כל בני עולם בשטות‬ ‫התחלת העם טראקיניט״א שהיא ארץ בין‬
‫ודבר נמנע כזה‪ .‬והנה היו ביניהם נח ושם‬ ‫פלשתינ״א ובין השיריי״א ושם היה איוב‪ .‬הב׳‬
‫ועבר וגם אברהם משכילי עם והמה חכמים‬ ‫חול ממנו יצאו אנשי ארמיניא״ה‪ .‬הג׳ גתר‬
‫מחוכמים ואם היו כלם שוט־ם הנה א״כ לא‬ ‫ממנו יצאו הקאראמאני״י‪ .‬הד׳ מש ממנו יצאי‬
‫היו ראוים לעונש אבל שיושב שמים ישחק‬ ‫למאונ״י וכתב אישיד״רו שהאומות האלו נתישבו‬
‫אליהם כ״ש שהוא ית' מעיד על אפשרות צאת‬ ‫אחר המבול ובלבול הלשונות בארץ מזיח עד‬
‫לפעל מחשבתם כמ״ש )בראשית י״א ו׳( ועתה‬ ‫אטינ״א שהם ט״ו מחוזות והם תחת כ״ב‬
‫לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות‪ .‬ולדברי‬ ‫לשונות‪ .‬ארפכשד ממנו יצאו הכלדיי״ם‪ .‬ובעבור‬
‫האומר שכפרו בעקר וקצצו בנטיעות יק־סה מאד‬ ‫זה נקראת ארצם כלדיא״ה והיא בחלק האשיא״ה‬
‫איך הספיק ענשם בבלבול לשונם ופזורם והם‬ ‫בסוף אראבי״אה‪ .‬והיא כלה ארץ מישור חסרת‬
‫היו חייבין כליה אש וגפרית ורוח זלעפות‬ ‫המסוות והמדינה הגדולה שבה היא בבל‪ .‬שלח‬
‫מנת כוסם ואין ספק שיש בדרשות חז״ל כוונות‬ ‫כתב יוסיפון שממנו יצאו עם שרמ״אטי שהיום‬
‫אחרות ורמזים זולת פשוטם‪ .‬גם מה שאמרו‬ ‫קורים הודיים אינ״די‪ .‬עבר ממנו יצאו העברים‬
‫קצת המפרשים שהיתה כוונתם בבנין ההוא‬ ‫ובעת בלבול הלשונות נשארה הלשון שהיו‬
‫להנצל בו ממי המבול אם יבא עוד על הארץ‬ ‫מקדם מדברים כל העולם בעבר ובבניו‪ .‬פלג‬
‫כבר תפש עליהם‪ .‬הראב״ע שהנה היו שם‬ ‫בימיו נתישבה ארץ השטים שחציה היא בחלק‬
‫נח ובניו אבות המשפחות !ההם וכלם היו סרים‬ ‫האיאו״ריפא של איטראס״יא וחציה בחלק‬
‫אל משמעתם וא־ך לא יודיעום שנשבע ה׳‬ ‫האשיי״א‪ .‬רעו בימיו התחילו המלכים לעשות‬
‫בימינו מעבור מי נח עוד על הא ‪ p‬ושעל זה‬ ‫עצמם אלוהות והתחילו האנשים לעשות בתים‬
‫כרת עמהם ברית חק עולם לא יעברנהו‪ .‬ועוד‬ ‫לאלהיהם יבאותו זמן נתישב מצרים ישוב‬
‫אומר אני בבטול הדעת הזה שאם היתה זאת‬ ‫גדול וגם בזמן ההוא התחילו להלחם הנשים‬
‫כוונתם לא היו בונים אותו בבקעה השפל‬ ‫הנקראות מאזדני ותצאנה מהשטים וכברו רוב‬
‫שבמקומות ושבולת מים ישטפוה‪ .‬וכבר )ארז׳׳ל‬ ‫האשייא וגם נתפשטו לכבוש את הבוהמ״ייא‪.‬‬
‫שבת קי״ג( למה נקרא שמה שנער שכל מימי‬ ‫ושם אמזר׳ני פירושו בלי שד שכן היה מנהגם‬
‫המבול ננערו שם ויותר ראוי היה לבנות בנינם‬ ‫לכרות את השד מפני הקשת‪ .‬שרוג בימיו‬
‫קעה‬ ‫בראשית יא‬ ‫אברכנאל‬ ‫נת‬
‫המלכת פלד אחד על כלם‪ .‬וגם שאיו בלבול‬ ‫בהר גבוה ותלול בהרי אררט שנסעו משם אף‬
‫הלשונות סבה לחלוף הממלכות כי כמה פעמים‬ ‫כי בהרים ימצאו אבנים גדולות אבנים יקרות‬
‫מלד מלך א׳ על אומות רבות מחולפי הלשונות‬ ‫ליסד בנינם ולא יצטרכו ללבוז לכנים להיות‬
‫ואחשורוש יוכיח‪ .‬ועוד שאס לו שיהיו ממליכית‬ ‫להם הלבנה לאבן כאשר עשו בבקעה להעדר‬
‫מלד א׳ על כלם אק מחסור ‪ to‬ה׳ להושיז;‬ ‫האבנים בה‪ .‬והראב״ע והרלב״ג חשבו שלא‬
‫את עבדיו מבלי בלבול הלשונות כי מי המונע‬ ‫חסאו מני המגדל כנגד השם כלל כי לא‬
‫שיעיר השם את ח ח איש גבור חיל במחוז‬ ‫היתה מחשבתם אלא להתמיד חברתם ולשבת‬
‫אחד למלוך שם ולמרוד במלד המגדל ויציל‬ ‫יחדו וכמו שאמרו פן נ פ ח ושהשם הפיצם לטוב‬
‫את בחירי השם כמו שהע ר את רוח כורש‬ ‫להם אם כדי שימלאו את הארץ כדברי הראב״ע‪.‬‬
‫מלך פרם עם היותו עבד למלך בבל למחד‬ ‫או יקרה בהיותם יחד רעש ובקיעת הארץ‬
‫בבלשצר אדוניו כדי להמלט תחת ממשלתו‬ ‫ואש מתלקחת או שטף מים רבים וזולתם‬
‫יראי ה׳ וחושבי שמו ומלבד זה הרבה פחחים‬ ‫מהמקרים שמהפכים ומפסידים את המזונות‬
‫למקום כי הנה בימי נמרוד היו שם ועבר‬ ‫ויתום הסין האנושי לגמרי‪ .‬וגם הדעת הזה רחוק‬
‫ואנשים אחרים צדיקים תחת ממשלתו ויצילם‬ ‫הוא אצלי מכוונת התורה כי הנה קודם לזה‬
‫ה׳ כ״ש שכל מלכי אדמה היו עובח ע׳׳ג‬ ‫מיום שיצאו מן התיבה היו מקובצים כלם‬
‫ואותה סכנה שהיתה לצדיקים מהיות מלד‬ ‫בחברה אחת ולא היו מתפזרים בארץ וגם שם‬
‫אחד על כל הארץ עחץ עובד ע״ג היא היתה‬ ‫היו מעותדים לאותה הכנה שזכרה הרלב״ג‬
‫ג״כ בהיותם מלכים רבים רעים וחטאים לה־‬ ‫ועכ״ז לא פזרם השם ולא בלבל לשונם עד‬
‫מאד‪ .‬ועוד כי מה הועיל הקב״ה בתקנתו‬ ‫שבנו את העיר ואח המגדל כ״ש שעד היום‬
‫ג‪:‬בלבול הלשונות ולפזר האומות לבל ימלוד‬ ‫שזכר בבקעת‬ ‫הזה לא קרה דבר מהסכנה‬
‫עליהם פלד עי ח עובד ע״ג ותחת ממשלתם‬ ‫שנער כי עם היות שעיר בבל נהפכה בעונה‬
‫היו גלות ישראל ויהודה ויצילם ה׳ אע׳׳פ‬ ‫כמהפכת סחם ועמורה הנה הבקעה עוד היום‬
‫שהיה ראש אחד מושל בעולם עובד ע״ג יכל‬ ‫היא מיושבת מבני אדם‪ .‬ואם היה רצון השם‬
‫זה ממה שיורה שגם דעת הר״ו בלתי נכון‪.‬‬ ‫שתתישב כל הארץ וימלאוה כי׳ לא תהו בראה‬
‫לכן צריד אני לבקש דעת אחרת ליישב הענין‬ ‫לשבת יצרה הנה ברבות הימים ובהתרבות‬
‫הזה על מתכונתו ולא אחוש עתה להעיר‬ ‫האנש־ם יהיה הדבר בהכרח נעשה מאיליו‬
‫שאלות בפסוקים מיראת האריכות וגם לפי‬ ‫והיו בני אדם מתפרצים ימה וקדמה וצפונה‬
‫שבפירוש הפרשה יתבאר כל דבר במקומו;‬ ‫ונגבה מבלי "שיצטרכו לבלביל לשון ולכל‬
‫ואומר שהיותר נראה ומתישב אצלי בחטא‬ ‫החרדה הזאת‪ .‬הלא תראה שבהיותם בהרי׳‬
‫דור הפלגה ופשעם הוא שהם נכשלו‬ ‫אררט כשהתחילו להתרבות נסעו משם כי‬
‫וחטאו במה שאבינו הראשון חטא ובנו קין‬ ‫לא יכלו לשבת יחדו ואיד לא יהיה כן בבקעה‬
‫וזרעו ר׳כ‪ .‬אם אדם לפי שבראו הקב״ה בצלמו‬ ‫אף כי פשוטי הכתובים יורו באמת שהי׳ זה‬
‫בעל נפש משכלת לפי שישלים נפשו בהכרת‬ ‫על צד העונש והחטא וכדי שלא יוסיפו‬
‫בוראו ויחעת מעשיו והכין לפניו כל הדברים‬ ‫לחטוא וכמ״ש )שם( וזה התלם לעשות ועתה‬
‫ההכרחיים לתקון חייו מהמאכל והמשתה בסירות‬ ‫לא■ יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות והר״ן‬
‫עצי הגן וממי גהרותיו וכל במצ אות טבעי׳‬ ‫פירש שלא היה חטאם בבנין העיר והמגדל‬
‫בלתי מצטרך למלאכה האנושית כלל כ ח שלא‬ ‫לשכת כלם במקום ההוא אלא לשום להם‬
‫יטריד עצמו בבקשתם‪ .‬אלא ב ‪T‬יעות האלהיות‬ ‫ראש אחד ומלד אחד שימשול מאותו עיר‬
‫שלכך נברא ואדם הטא במה שלא נסתפק‬ ‫ומגדל על כל יושבי תבל באיזה מחוז שיהיה‬
‫בדברים הטבעיים אשר נתן השם לפניו ונמשך‬ ‫ישזה מפאת עצמו לא היה חטא כי אלו היו‬
‫אחר התאוות והמעשים המפורסם ם והיה חטאו‬ ‫בעלי אמונה אמתית היה קבוצם וחבורם טוב‬
‫שיגורש מג׳׳ע מקדם מקום מנוחתו ישבע‬ ‫מאד‪ .‬אבל בהיותם עובדי ע״ג ובראשם נמיוד‬
‫בחרפה שתתקולל האדמה בעבוח ולא יספקוהו‬ ‫שהיה חצה למלוד על כלם היה סבה להתפשט‬
‫הדבחם הטבעיים ותחת כי בחר במותרות‬ ‫טעות אמונתם בכל העולם‪ .‬והאיש הירא אח‬
‫יצטרך אל עבודות קשות וכמו שכתב המורה‪.‬‬ ‫דברי ה׳ לא יוכל להמלט מידו‪ .‬כמו שנמלט‬
‫ואמנם קין כהר גם כן להתעסק בדברים‬ ‫אברהם מיד נמחד בברחו אל ארץ כנען‬
‫המלאכותיים ולכן נעשה עובד אדמה שכל היום‬ ‫להיותו ח ח מממשלתו ושלכן הפיצם השם לא‬
‫יחרוש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו והיה‬ ‫בפגי המעשה אשר עשו אלא מפני מה שהיה‬
‫שכלו נכנע לחלקו הבהמי ועובד אותו ולכן היה‬ ‫אפשר להמשו ממנו‪ .‬והדעת‪ .‬הזה הוא יותר‬
‫עובד אדמה בחלוף הבל שנעשה רועה צאן‬ ‫רחוק אצלי מכלם לפי שלא נזכר בפסוק‬
‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קעו‬
‫והנה חם ובניו הם היו במורדי אור מסיתים‬ ‫נמשך אחר הדברים הטבעיים והסתפק מהם‬
‫ומדיחים את אנשי דורם לרדוף אחר המלאכות‬ ‫בי אין במרעה הצאן עבודה ולא מלאכה כי אם‬
‫המותריות בבנין העיר והמגדל לבקש להם‬ ‫להנהיגם על הענין הטבעי וממני זה היו‬
‫שררה ומנוי על שאר בני אדם וכן ארז״ל‬ ‫האבות הקדושים כלם אברהם יצחק ויעקב‬
‫)מ״י בראשית ס׳ ס״ב( ויאמרו איש אל רעהו‬ ‫והשבטים ומשה ודוד אבותינו רועי צאן ולא‬
‫הבה נלבנה לבנים מי אמרי למי כוש אמר‬ ‫היו עובדי אדמה וגם נח עם היות שחטא‬
‫למצרים וכנען אמר לפוט שארבעתם בני חם‬ ‫בהמשכו אחר היין לא קראו הכתוב עובד אדמה‬
‫כי כמו שבני קין הדיחו כל בני• עולם קודם‬ ‫כי אם איש האדמה ר״ל אדון ומושל עליה‬
‫המבול לרדוף אחרי המלאכות המותריות‬ ‫אבל קין להכנע שכלו לחלקו הבהמי במלאכות‬
‫והתאוות המגונות והחמס והגזל ובעבורם בא‬ ‫נקרא עובד אדמה ולכן היה בונה עיר ויקרא‬
‫המבול‪ .‬ככה חם ובניו הסיתו לכל באי עולם‬ ‫את שמה חנוך כי היה מחנך ומלמד לבניו‬
‫בבנין העיר והמגדל ובעבורם נתחייבו בלבול‬ ‫בעשיית המלאכות הנתלות בבנין העיר ובקבוץ‬
‫לשון ופלגה והפצה ‪ b v‬פני כל הארץ כי‬ ‫המדינה וכן בני קין כלם אחזו מעשה אבותיהם‬
‫היה חם בבני נח תחת קין בבני אדם הראשת‬ ‫ב ‪T‬יהם להמשך אחר המלאכות המותריות והיה‬
‫והבלבול תחת המבול‪ .‬אלא שלהיות חטא המבול‬ ‫יבל אבי כל תופש כנור ועוגב ותובל קין‬
‫קשה מאד שכבר היה ביניהם בפועל החמס‬ ‫היה אבי כל לוטש נחושת וברזל וגם יבל‬
‫והגזל והשחתת הדרכים נתחייבו כליה‪ .‬אמנם‬ ‫להשתדל במקנה הצאן כבר ערבב עניינו דברים‬
‫זור הפלגה לפי שלא הגיע עדין חטאם לאותו‬ ‫מלאכותיים במעשה האלהים שלא היו קודם‬
‫גבול ולא היה עדין ביניהם בפועל דבר‬ ‫יכן ולכן נאמר עליו אבי כל יושב אהל ומקנה‪.‬‬
‫מאותן ההשחתות אלא שהחלו לעשות את העיר‬ ‫ובני קין כלם ברדפם אחרי המותרות חמם‬
‫שהוא הדבר שממנו ימשכו בהכרח לכן היה‬ ‫ושוד ירבו בתוך עמם עד שמפני זה נענשו‬
‫ענשם בלבד ששם בלל ה׳ שפת כל הארץ ומשם‬ ‫במי המבול דמהו מן הארץ‪ .‬וכן היה חטאת‬
‫הפיצם דומה לעונש אדם שגורש מג״ע והיה‬ ‫דור הפלגה דומה לחטא אדם וקין ובניו לפי‬
‫עונש מתיחס מדה כנגד מדה הם היו קודם‬ ‫שבהיות להם רבוי הענינים הטבעיים ההכרחיים‬
‫לזה גוי אחד בארץ באחדות טבעי מצד היות‬ ‫לקיומם מאת ה׳ מן השמים בהיותם פנויים‬
‫שפה אחת ומנהג אחד טבעי לכלם ולא נחה‬ ‫ממלאכתם מכל עמל !מוכנים להתעסק בשלמות‬
‫חברה ואחדות‬ ‫דעתם בם ובקשו לעשות‬ ‫נפשם לא נחה דעתם במה שהכין להם ביראם‬
‫מלאכותיי בקבוץ המדינה ודברים מלאכותיים‬ ‫במתנתו הרחבה הטבעית ויבקשו לשלוח יד‬
‫שולל מד‪ a‬האחדות הטבעי שהיה להם מקודם‬ ‫ולשים כל מחשבותם למצא המלאכות בבנות‬
‫ונעשה זה בבלבול לשונם כי ההשתתפות בלשון‬ ‫עיר שהיא כוללת המלאכות כלם ומגדל בתוכה‬
‫הוא סבה בחברה והאהבה וההתחלפות בלשון‬ ‫כדי להתחבר שם ולעשות עצמם מדיניים תחת‬
‫הוא סבת ההפצה והפרוד ולא עלה בידם אותו‬ ‫היותם בני שדה בחשבם שהתכלית המיוחד‬
‫הקבוץ המדיני שחשבו לעשות באותה העיר‬ ‫להם היה הקבוץ המדינות להתמשך ביניהם‬
‫להפץ אותם משם‪ .‬ואמנם איך היה בלבול‬ ‫השתוף והחברה ושזו המעולה בתכליתיות‬
‫הלשון ביניהם בהיות לכלם שפה אחת‪ .‬הנה‬ ‫האנועזיות עם מה שימשך מזה מהם מהשמיח‬
‫חשבו אנשים שנהפך לבם לשנא זה לזה וכל‬ ‫והמנוים והממשלות והכבודות הדמיוניות וחמדת‬
‫א׳ חדש לשון בפני עצמו ואינו נכון כי‬ ‫אסיפת הקנינים והחמס והגזל ושפיכות דמים‬
‫היותם שונאים זה לזה לא יחדש חדוש לשון‬ ‫הנמשכים מה שלא היה דבר נמצא מזה‬
‫ביניהם‪ .‬ואחרים אמרו שהקב״ה השכיח מהם‬ ‫בהיותם בשדה כל אחד בפני עצמו וכמאמר‬
‫לשונם הכולל והוצרך כל א׳ להמציא לשון‬ ‫שלמה )קהלת ד( האלהים עשה את האדם ישר‬
‫לעצמו‪ .‬וזה ג״כ רחוק מאד שהכתוב ייחס‬ ‫והמה בקשו חשבונות רבים ולהיות כל זה‬
‫אליו ית׳ בלבול הלשון אבל לא השכחה ומ״ש‬ ‫מותר בלתי טבעי מונע ומעיק האדם מהשגת‬
‫בגמ׳ )סנהדרין ק״ח( אויר מגדל משכח את‬ ‫שלמותו האמתי הנפשיי לכן נענשו האנשים‬
‫הלמוד יש בו ענין אחר כמו שיתבאר‪ .‬והראב״ע‬ ‫החטאים האלה בנפשותם בשבלל השם לשונם‬
‫כתב שראשונה נפוצו משם ואח״ב מלך נמרוד‬ ‫והפיצם על פני כל הארץ כמו שגרש את‬
‫בבבל וקמו מלכים רבים אחריו ובאורך הזמן‬ ‫אדם הראשה מג״ע וגרש את קין מארץ מושבו‬
‫נשתכחה הלשון הראשונה‪ .‬ואין הדבר כן כי‬ ‫ואת בניו גרש מהעולם במי המבול כי היה‬
‫תמיד יזכור הכתוב בלבול הלשון קודם נפוצים‬ ‫פשעם שוה בששמו תכליתם האחרון בעץ‬
‫על הארץ והוא המורה שהיה בלבול הלשון‬ ‫הדעת ועזבו עץ החיים שהוא התכלית האמיתי‬
‫בהיותם שם בבנין העיר והמגדל קודם שנפוצו‬ ‫ולכן ענשם היה ראוי שיהיה ג״כ מתדמה‪.‬‬
‫קעז‬ ‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫שתד‪.‬יד‪ .‬בחירתו ע״י נביאיו ושיד‪.‬יד‪ .‬מקרב‬ ‫משם לא באורך הזמנים‪ ,‬והר״ן כתב שהאל ‪W‬‬
‫אחיד‪.‬ם וכמד‪ .‬מד‪.‬מצוות התלויות בענין המלך‬ ‫חדש בהם רצון שיבחרו בלקזונות חלוקות‬
‫וכמו שיתבאר במקומו‪ .‬אמנם כל הימים אשר‬ ‫רחוקות זו מזו כדי שיהיה זה סבת פזורם כמו‬
‫הלכו בני ישראל במדבר על פי ההנהגה‬ ‫ששפה אחת שהיתה להם מקודם היתד■ סבת‬
‫דאלהית תראה שלא ספק הב״ד‪ .‬צרכם אלא‬ ‫קבוצם וחבורם יחד וגם זה אינו נבון כי אם‬
‫בדברים הטבעיים האלהיים מהמן וד‪.‬שלו והבאר‬ ‫היה בלבול הלשון כדי לפזרם למה יבחר השם‬
‫עד עם המלבוש וד‪.‬מנעלים וענני כבוד ולא‬ ‫בחדש רצונם לבחור מלשונות מחולפות כדי‬
‫בדבר מלאכותיים וכמ״ש שמלתך לא בלתד‪.‬‬ ‫שיתפזרו‪ .‬ויותר קרוב היה שיחדש בהם רצון‬
‫מעליך ורגליך לא בצקה ובבואם אל ארץ‬ ‫שיתפזרו וילכו משם בלי בלבול לשון הלא‬
‫נושבת הניחם לטבעם בכל שמושי מלאכותיהם‬ ‫ילכו האנשים מארץ אחת לדור בארץ אחרת‬
‫המפורסמות‪ ,‬הנה התבאר מזה מה היה חטא‬ ‫מרצונם בלא בלבול לשון והנה קבוצם קודם‬
‫דור הפלגה ופשעם ושדרה ענשם מתיחס מדד‪.‬‬ ‫לכן לא היה בסבת אחדות השפה בלבד כ״א‬
‫כנגד מדה על עונם‪:‬‬ ‫•שיצאו מן התיבה ונשארו שמה ומפני• קורבתם‬
‫וכאשר תסתכל בדברי המדרשות מרז״ל על‬ ‫ואהבתם לא נפרדו‪ .‬אבל אמתת זה הענין הוא‬
‫זד‪ .‬תמצאם כפי חכמתם מסכימים לדעת‬ ‫שכל עוד שהיו האנשים ההם משתמשים בדברים‬
‫הזה שביארת• כי הבד‪ .‬במכילתא אמרו הבה‬ ‫הטבעיים שהיו אחדים אצל הכל היו שמותיהם‬
‫נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים אמר ר׳‬ ‫ודבוריהם בלשונם הכוללת‪ .‬אמנם אחרי אשר‬
‫ירמיה בן אלעזר נחלקו לשלש כתות אחת‬ ‫רצו לשנות מנהגם הטבעי ולעשות מחדש‬
‫אומרת נעלה ונשב שמה ואחת אומרת נעלה‬ ‫דברים אחרים מלאכותיים להשתמש מהם הוצרכו‬
‫ונעבוד ע״ג‪ .‬ואחת אומרת נעלה ונעשד‪ .‬מלחמד‪-‬‬ ‫לבדא מלבם שמות ופעלים לאלה הענינים אשר‬
‫זאת שאומרת נעלה ונשב שם משם הפיצם‬ ‫בחרו חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם‪.‬‬
‫ה׳‪ .‬וזאת שאומרת בעלה נעשה מלחמה נעשו‬ ‫כי הנה קין ובניו עם היות שהתעסקו במלאכות‬
‫קופין ורוחין ושדין ולילין‪ .‬וזאת שאומרת נעלך‪.‬‬ ‫ויהי בונה עיר כלם ספו תמו מן בלהות שמתו‬
‫ונעבוד ע״ג שם בלל ה׳ שפת כל הארץ ע״כ‪.‬‬ ‫במי המבול ולא נשאר בידו של נח ובניו דבר‬
‫העירו בזה שד‪.‬מלאכות האנושיות הן נערכות‬ ‫מהם לפי שבצדקתם החזיקו בדברים הטבעיים‬
‫אל הטבע בג׳ אופנים כי יש מהם עוזרות‬ ‫לא זולת זה והיתר‪ .‬לשונם תמ ‪ T‬לשון אדם‬
‫אל הטבע לעשות מעשהו כעבודת האדמה‬ ‫הראשון השלימה‪ .‬עוד שבוני המגדל בחרו‬
‫ומלאכת הרפואה ודומיהם ועל אלו אמדו שה־ו‬ ‫בדרכיהם המלאכותיים ובשקוציהם נפשם חפצה‬
‫אומרים נעלה ובשב בשמים ר״ל שישתתפו‬ ‫שאז מרצונם עשו בלבול לשונם‪ .‬האמנם‬
‫עם הגרמים השמימיים שהם הפועלים הטבעיים‬ ‫סבב השם שלא יסכימו כלם ברצון אחד בהנחת‬
‫ויעזרו אותם ו ‪T‬מו אליהם במלאכותיד‪.‬ם ושעל‬ ‫הקשון לדברים המלאכותיים ההם אשר חדשו‬
‫אלד‪ .‬נאמר ומשם הפיצם ה‪ .‬כי הנה ברצות‬ ‫ולכן כל א׳ מבני משפחתו היה מניח לכל‬
‫השם הדברים הטבעיים המספיקים אל עצמם‬ ‫דבר אשר יעשה שם לרצונו מחולף למי‬
‫לא יצטרכו אל עזר המלאכה כמו שה ה בתחלת‬ ‫‪r‬יביחוהו בני משפחד‪ .‬אחרת ובהתערב אלו‬
‫הבריאה‪ .‬דש מלאכות שהן מתחלפות וזרות‬ ‫השמות המוסכמים המחודשים המתחלפים בכל‬
‫לטבע לפי שיעשו דברים שאין לטבע מבא בהם‬ ‫משפחה ומשפחד‪ .‬עם הלשון הראשונה שה־תד‪.‬‬
‫כרוב המלאכות המעשיות מהלבוש ובנין הבתים‬ ‫להם נתבלבלו הלשונות ונתרבו ונתחלפו כפי‬
‫ועשיית האניות וזולתם‪ .‬וכנגד הכת הזאת‬ ‫הלופי הסכמותיהם וזה הבלבול וד‪.‬חלוף בלשונות‬
‫מבעלי החכמות הזרות לטבע אמר החכם שהיו‬ ‫ה ‪ .T‬סבת פרודם על פני כל הארץ‪ ,‬ואין לד‬
‫אומרים נעלה לשמים ונעבוד ע״ג שכמו‬ ‫שתאמר אם היו אלה המלאכות המותריות וגם‬
‫שד‪.‬שמים פועלים בזה החומר פעלות טבע ות‬ ‫הקבח במדינה ובעיר רע בעיני ה׳ איך לא‬
‫ככה המה יעשו פעלות זרות מהם ובלתי‬ ‫אסר אותם לישראל אח״כ כי הנה התשובד‪ .‬בזה‬
‫נמשכות אחריהם ושעל אלו נאמר כי שם בלל‬ ‫מבוארת שכאשר ראה יתברך שאדם וכל יוצאי‬
‫ה׳ שפת כל הארץ לפי שבסבת המלאכות האלה‬ ‫חלציו כבר נשקעו בתאוות המלאכות המותריות‬
‫הזרות הוצרכו לשמות זרים ומליצות זרות‬ ‫ונטבעו בהם לא אסרם על עמו כי צפה והביט‬
‫וזה היה בלבול לשונם כמו שביארתי‪ .‬וד‪.‬אוםן‬ ‫שלא יסירם מעליו בשגם הוא בשר אבל זרי‬
‫הג׳ מד‪.‬מלאכות הם ההפכיות וד״מנגדות לטבע‬ ‫את בגי ישראל שיתנהגו באותם הדברים‬
‫כהשלכת האבן למעלה והורדת האש למטה וכזה‬ ‫ר‪.‬מלאכותיים בכף היושר ובדרך נאות לא מגונה‬
‫גם כן באנשים בקשת השררות אלו עם אלו‬ ‫וד‪.‬יד‪ .‬זה כענין המלך שהיד‪ .‬נמאס ענינו בעיני‬
‫וד‪.‬שתעבד אלו לאלו לפי שהטבע עשה את בני‬ ‫השם אבל כאשר ראה שעכ״פ יבחרו בו צוה‬
‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קעח‬
‫המלאכות המותריות ובישיבת העיר נמשו בכל‬ ‫האדם חורין ושוים בתולדותם‪ .‬וכנגד הכת‬
‫הדורות כמו שאמרו וזה החלם לעשות‪ .‬ולפי‬ ‫הג' הזאת היו אומרים נעלה ונעשה מלהמה‬
‫שנעשה לכל בני אדם כהתר לכן לא היה‬ ‫בשמים ר״ל שמלאכותיהם ינגדו וילחמו על‬
‫תועלת לתוכחת הדורות על זה ומפני זה לא‬ ‫המנהג הטבעי‪ .‬ועל אלו אמר החכם שנעשו‬
‫פירש הכתוב חטאם וזהו שדרעז רבי אלעזר על‬ ‫קופין ושדין ורוחין ולילין כלומר שהאנשים‬
‫ודברים אחדים אל תקרי אחדים אלא אחודינן‬ ‫אשר כאלה הם מלאכי חבלה הורסים המנהג‬
‫געשה דור המבול נתפרש ומעשה דור הפלגה‬ ‫הטבעי ומשחיתים אותו‪ .‬אבל רבי נתן אמר‬
‫יא נתפרש ופירוש אהודים סגורים ומכוסים‬ ‫אחרי אותו המאמר הנזכר כלם לשם ע״ג‬
‫כי כן תרגם ותסגור הדלת אחריו ודשא אחד‬ ‫נתכוונו ר״ל שכל שלשת מיני המלאכות הנזכרות‬
‫בתרוהי‪ .‬הנה התבאר מזה שהיה עון אנשי‬ ‫הן עבודות זרות אל המנהג הטבעי ומתחלפות‬
‫המגדל המשכם אחר המלאכות המותריות‬ ‫ממנו‪ .‬ועל זאת הכוונה גם כן אמרו שם והוא‬
‫ובקשתם לישב בקבוץ מדיני ומעשה מלאכות‬ ‫בגמרא )סנהדרין ק״ח( אמר רבי יוחנן מגדל‬
‫העיר ילא להמשכם אחרי הדברים הטבעיים‬ ‫שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים‪ .‬כי‬
‫בשדה שהיה זה סבה לרעות רבות ומפני זה‬ ‫השליש הנשרף היה כנגד הכת המרשעת האומרת‬
‫נפוצו ונתבלבלה לשונם ואחרי הודיע אלהים‪.‬‬ ‫נעלה ונעשה מלחמה והם בעלי המלאכות‬
‫אותך את כל הדעת והכוונה הזאת בכיילות‬ ‫המנגדות לטבע‪ .‬והשליש הנבלע הוא כנגד‬
‫הענין הנה אנכי בא אליך לפרש פסוקי הפרשה‬ ‫הכת האומרת נעבוד ע״ג שהם בעלי המלאכות‬
‫כפי הדרך והכוונה הזאת‪:‬‬ ‫הזרות שנבלעו בבלבול הלשון כדברי רבי‬
‫ירמיה על זה הכת נאמר )תהלים נ״ה( בלע‬
‫ענין בלבול הלשון‬ ‫ה׳ פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר‪.‬‬
‫וי הי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים‪.‬‬ ‫ואמנם השליש הקיים הוא כת האומרת נעלה‬
‫המפרשים אמרו שאמר שפה אחת על‬ ‫ונשב שם שהם בעלי המלאכות העוזרות לטבע‬
‫כללות לשון הקדש שהיו מדברים כלם בו‬ ‫ונמשכות אחריו כי לקורבתם עם הענין הטבעי‬
‫ושאמר עוד ודברים אחדים לפי שגם אנשי‬ ‫יתקיימו בו‪ .‬ועל זה הדרך אמרו שם גם כן‬
‫שפד אחת כבר יתחלפו באופן דבוריהם‬ ‫וראשו בשמים לשם ע״ג נתכוונו שיהיה ראשם‬
‫והצעותיהם אבל אלו כמו שהיו מסכימים בשפה‬ ‫בשמים וחרב חדה בידם להלחם בשם הנכבד‬
‫אחת כן היו מסכימים באופני דבורם והצעתם‬ ‫כביכול‪ .‬כוונו בזה שהיתה עבודתם זאת זרה‬
‫ואינו נכון כי לא יקרא אופני הדבור דברים‬ ‫מהענין הטבעי האלהי אשר הכין להם די‬
‫כי הנה דברים תאמר על הדברים המדוברים‬ ‫רחסורם‪ .‬ולפי שרדיפת המלאכות המותרות‬
‫והנמצאים חוץ לנפש לא על הצעות המליצה‬ ‫מחריבה הספוק ההכרחי והמנהג הטהור הטבעי‬
‫והדבור גם שאופני הדבור והצעותיו הם מחולפים‬ ‫האלהי לכן אמרו שהיה חרב ביד אותם ע׳ג‬
‫בכל איש ואיש כפי טבעו וידיעתו‪ .‬ואיך יהיו‬ ‫כי החרב הוא כלי מלאכותיי נעשה להחריב‬
‫א״כ אחדים בכל אנשי העולם‪ .‬והנכון אצלי‬ ‫הדברים הטבעיים‪ .‬וגם לזה עצמו רמזו באמרם‬
‫שהאומות בלשונותיהם יתחלפו אם באופן‬ ‫שם גם כן דבי רבי שילא מאי עביד אמרו‬
‫צפצופיהם כי יש אומה שתשתמש יותר מהגרון‬ ‫נבנה לנו מגדל ונעלה לרקיע ונבקיענה‬
‫בקולותיה ואומה שתשתמש יותר מהחך ואחרים‬ ‫בקרדומות כדי שיזובו מימיו ר״ל שהיתה‬
‫יותר מהשנים והשפתים ועל זה נאמר ויהי כל‬ ‫מחשבתם לעשות מלאכות וטלסמאות כדי להוריד‬
‫הארץ שפה אחת שאופן צפצופם ושמושם בכלי‬ ‫שפע הגרמים השמימיים ע' מלאכותיהם וכליהם‪.‬‬
‫הדבור והקולות היה אחת לכלם‪ .‬ואם שיתהלפו‬ ‫יהנה לא פ־רש הכתוב החטא הזה בדור הפלגה‬
‫בקריאת השמות לדברים ולפעולות באופן שלא‬ ‫כמו שפירש הטא דור המכול לפי שפשעם היה‬
‫יבינו אלו לאלו כמו שהוא בלשץ היונית עם‬ ‫כבר בפועל החמס והגזל והשחתת הדרכים אשר‬
‫הרומיים ועם הספרדיים שלא ישמעו איש שפת‬ ‫חטאו ‪T‬ור הפלגה היה במחשבתם לבד מה‬
‫רעהו והם משתמשים במוצא ובצפצוף ועל זה‬ ‫שבחרו לבנות העיר והמגדל שימשכו ממנה‬
‫אמר ודברים אחדים והיותר אמתי אצלי בזה‬ ‫הדעות כלם ולזה נאמר וירד ה׳ לראות את‬
‫הוא שבזמן ההוא היה שפה אחת ר״ל לשון‬ ‫דעיר ואת המגדל כי ירד לסוף ענינם וראה‬
‫אחד בכל בני אדם הנבראת במעשה בראשית‬ ‫מראשית אחרית‪ .‬גם שחטא דור המביל נמצא‬
‫עוללת לכלם ושכן היו הדברים הנמצאים‪.‬‬ ‫ממנו אם מעט ואם הרבה בכל דור ודור‪ .‬ולכן‬
‫אצלם אחדים לכלם בשוה כי לא היה לאדם‬ ‫התרד הכתוב לפרשו להיותו תוכחת מגולה‬
‫פרטי נחלה ולא דבר אחר פרטי לשמישו כי‬ ‫לדורות הבאים לרשעים שבהם כדי שלא יחטאו‬
‫הכל היה אחד כולל ושוה כולם כמו הלשון־‬ ‫בזה עוד‪ .‬אבל חטא דור הפלגה שהיה בבחירת‬
‫קע»‬ ‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נת‬
‫ואמנם כשנטו לחדוש המלאכות בבג־ ן העיר הסיד והלבנים וכנגדם אמח גם כן ונשרפת‬
‫והמגדל הסירו עצמן מן האחוה ונעשו הקנינים לשריפה כי היו שתי שרפות אחת ללבנים‪.‬‬
‫והנהלות פרטיות ובאו לידי חלוף ויחוד מתוך ואחת לסיד‪ .‬ואמר ותהי להם הל מה לאבן על‬
‫חמדתם לקחת וליחס כל אהד לעצמו דברים דלבנים ועל הסיד אמר והחמר היה להם לחומר‬
‫מיוחדים ולומר שלי שלי ושלד שלד עד שמפני שביאורו בזה שבמקום האבן שהוא דבר טבעי‬
‫זה נפרדו איש מאחיו‪ .‬ואמר ויהי בנסעם מקדם עשו להם הלבנה במלאכה ובמקום החומרי‬
‫לפי שהרי אררט שנחה שם התיבה היו מזרחיים הטבעי עשו במלאכה החומד שהוא הסיד או‬
‫לבבל כדברי הראב״ע ‪ w‬הכתוב שלא נסעו הטיט כי היתה כל כוונתם להשתמש בדברינצ‬
‫מצד מזרח כפי הראוי להם להתקרב לג״ע המלאכותיים ולעזוב הטבעיים‪ .‬וכאשר ראו‬
‫ולמקום מושב האבות הראשונים אשר היו נוטים שהצליחו במעשה הפשוטים ליסודות ה מין‬
‫לצד מערב הפד הראוי‪ .‬וחז״ל )מ״י בראשית ומלאכותיהם אמת איש אל רעהו הבד‪ .‬נבנה‪.‬‬
‫סימן ס״ג( דרשו ויהי בנסעם מקדם מקדמונו לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ר״ל שיעשו להט‬
‫של עולם‪ .‬רצו בזה שנסעו מהמנהג הטבעי עיר מושב ומגדל בתוך העיר גבוה מאד עד‬
‫הקדום להשתמש ולהטתפק בדברים הטבעיים לב השמים וביארו תכליות שגי הבנינים האלת‬
‫ההכרחיים וילכו אחרי ההבל ויהבלו בבקשת אם במגדל באמרם ונעשה לנו שם ר״ל שכמו‬
‫הדברים המלאכותיים למלאת תאוותיהם במותריו׳ שהש״י בבנין שמים לרום אשר עשה קנה‪.‬‬
‫ומפני שבזה הטרידו שכלם מידיעת האמתיות שם טוב כמ״ש הלא לאלוה גובה שמים כן‬
‫האלהיות לכן דרשו שהסיעו עצמן מקדמונו של אנחנו בבנין זה המגדל הגבוה נהיר‪ .‬לתהלה‬
‫עולם‪ .‬ואמרו אי אפשי בו ולא באלהותו‪ .‬ואמרו ולשם ולתפארת ואולי לזה אמח וראשו בשמים‬
‫שמצאו בקעה בארץ שנער שהיתה ארץ מישור שמעלתו וראשיתו יהיה לד‪.‬ם במדרגת השמים‪.‬‬
‫רחבת ידים והיא ידועה גם היום שעודה פרסאות אליו ית׳ וד‪.‬וא ע״ד מ״ש הנחש לחוה וד‪.‬ייתם‬
‫רבות לא ימצא בו הר ולא אבן כלל ולפי כאלהים כמו שפירשתי שם‪ .‬וביארו תכלית‬
‫שראו מושב הארץ ההיא טוב ומחזיק את כלם בגין העיר באמרם סן נ פ ח על פני כל הארץ‬
‫ישבו שם ובחרו לעשות עיר גד^ה ולשבת כלם כלומר שבד‪.‬יותם בשדה• יפוצו מפד‪ .‬ומפה אמנט‬
‫בה כי ראו אותו מישור נכון להספיק כל בד‪.‬יות להם דירת קבע בעיר אף שילכו אל‬
‫צרכי העיר הגדולה ההיא וכבר היה שם הבקעה השדה לצרכיהם יראו המגדל מרחוק ויתישרד‬
‫ההיא סימן לארץ שנער שננערו רשעים ממנה נגדו ישובו לערב ויד‪.‬מו ככלב ויסובבו עיר‬
‫ולפי שלא היו אבנים נמצאים באותה בקעה ולא היו בזה טפשים כמו שחשב הרמב״ן לחשוב‬
‫כמו שזכת חכמינו ז״ל אמרו איש אל‪ ,‬רעהו שתספיק עיר אחת לכל בני עולם כי אלת‬
‫ננסה ללבון לבנים ומה טוב אמרם לשון הבה־ נועצו לב יחדו כפי הצריד להם ולא חששו‬
‫לפי שקודם לכן כשהיו משמשים בדברים לדורות שיקומו אחר ‪.T‬ם כי אמרו שהבאיט‬
‫הטבעיים כל א׳ מוצא אותם ולוקח די מחסורם אחריד‪.‬ם יוסיפו לבנות בעיר או יבנו עיר אחרת‬
‫מבלי שישאל זה לזה שיתנהו לו אבל והם חששו לעצמם בלבד וחשבו לדמות בנינם‬
‫כשהתחילו במלאכות וליחד כל אדם דברים ומלאכתם לבנין האלהי ולמלאכתו שעשת‬
‫לעצמו הוצרכו להעזר איש ברעהו ולשאול בעולמו בד‪.‬יות העיר שפלה במדרגת הארץ־‬
‫ממנו הבה נלבנה לבנים‪ .‬ומפני שהיו שורפים והמגדל רם ונשא בגבוה השמים על ה א ת‪.‬‬
‫מאד הלבנים באש כדי שיהיו חזקים ולא ימסו ואפשר שרמזו באמרם וראשו בשמים שיהית‬
‫באש ובמים אמרו ונשרפה לשרפה ר״ל אותם התחלת וראש בנין המגדל בשעה ידועה כפי‬
‫הלבנים‪ .‬ואפשר לומר שעל עבודת הם ‪ T‬לטוח המצב הנאות השמימיי כדי שיתקיים ימיט‬
‫בה אמרו ונשרפה לשרפה כי הסיד נעשית בחלקי רב־ם כי בזה האופן היו עושים מלכים דועצי‬
‫האדמה ממחצב ידוע ואבנים נמוחים שאינן א ת הבנינים על פי המבחר השמימיי כדי‬
‫ראוים לבנין ומאשר אמדו בלשון נכפל נלבנה שיתקיימו זמן ארוך‪ .‬הלא תראה שנתקיים בניו‬
‫לבנים ונשרפה לשרפה‪ .‬וגם אמנם לבנים המגדל הזה עד היום בהיותו הבנין הראשון‬
‫בלשון רבים ואח״ב בלשון יחיד ותהי להם שנעשה בעולם אחר המבול ולא נתקיימו בנינים‬
‫הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר ולא אחרים גדולים מאד שנעשו בעולם אחרי כן‬
‫נזכרה עשיית החומר ראשונה יתכן לפרש שהם אלפים מהשנים‪ .‬ואמנם העיר שלא בחרו לבניגת‬
‫נועצו לעשות במלאכה שני דברים הצריכים שעה נאותד‪ .‬שמימיית לא נתקיים בנינה ויחדלו‬
‫לבנין ר״ל הלבנה והסיד הנקרא חומר‪ .‬ולפי לבנות העיר‪ .‬וספר הכתוב שירד ה׳ לראות‬
‫ששניהם לבנים ומתלבגים על ידי שריפה לכן את העיר ואת המגדל אשר בגו‪ .‬וכבר ביאר‬
‫אמרו על שניהם הבה נלבנה לבנים ר״ל נלבן הרב המורה שהידיעה האלהית כשתדבק בשפלים‬
‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫קם‬
‫להנהיג אותם ולהשפיע עליהם משם והלאה כל‬ ‫^כונה בידידה והענין שחכמתו העליונה ראתה‬
‫א׳ מהם על אומד‪ ,‬מיוחדת בלשונות ‪,T‬ם לארצותם‪.‬‬ ‫‪.‬בפרט הרעות שימשכו מזה בקבוצם בעיר ואמר‬
‫וביאור זה שהעולם השפל הוא מושפע ומונד‪,‬ג‬ ‫‪.‬אשר בנו בני האדם כמצחק ומלעיג עליהם‬
‫מהעולם העליון שכל אי מהשפלים ישפיע עליו‬ ‫איך דמו בני אדם אשר בעפר יסודם לעשות‬
‫א מד‪,‬עליונים אם כוכב או מזל או שר משרי׳‬ ‫דברים מלאכותיים כדמות הדברים הטבעיים‬
‫מעלה וכלם מושפעים ממנו ית׳ ראשונד‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫אשר ברא אלהים וכיון עוד באמרו אשר בנו‬
‫;דברים ד׳ י״ט( אשר חלק ה־ אלדדך אותם‬ ‫בני האדם שמעשה אבות יעשו בנים‪ .‬כי כמו‬
‫לכל העמים וזהו מאמרם ז״ל שרו של אש‬ ‫שאדם הראשון לא הסתפק בדברים הטבעיים‬
‫שדו של רוח ואמרם אין לך עשב מלמטד‪,‬‬ ‫בן עשו אלו וכן דרשו במכילתא דלמא בני‬
‫שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר גדל‪.‬‬ ‫זזמרי ובני גמלאי אלא בנוהי דאדם קדמאה‪.‬‬
‫אך אמנם מין האדם להיותו בצלם אלהים היד‪,‬‬ ‫העירו למה שביארתי שהיה חטא הפלגה דומה‬
‫ראוי להיות מיוהד להנהגתו ית׳ מבלי אמצעי‬ ‫לחטא אבינו הראשון‪ .‬וספר הכתוב מחטאם‬
‫כלל וכן היד‪ ,‬בלי ספק בה־ות האדם מבקש‬ ‫באמרו הן עם אחד ושפה אחת לכלם כלומר‬
‫תכליתו השכלי אשר בעבורו נברא אבל בסורו‬ ‫הנה אלה בהיותם על מנהגם הטבעי היו עם‬
‫מהדרך האלהי יסיר ממנו הש״י השגחתו‬ ‫אחד ושפה אחת היתה לכלם שומרת אחדותם‬
‫והנהגתו ויתנהו ביד א׳ משרי מעלה ואז א״א‬ ‫לא חסרו דבר מצרכיהם זה אלפים שנה‪.‬‬
‫לאדם שיגיע לאותה הצלחה עליונד‪ ,‬שהיתר‪,‬‬ ‫וזה החלם לעשות ר״ל עתה יתחילו לעסוק‬
‫מיוחדת לו בהיותו תחת ההנהגד‪ ,‬האלד‪,‬ית אבל‬ ‫במעשים מלאכותיים ע״צ המותר בלי צורך‬
‫יגיע לתכליות אחרות נופלים ממנה כפי מדרגת‬ ‫ואין ספק שיתוסף זה להם למה שיתוסף תמיד‬
‫ומעלת מנהיגו‪ .‬והנה בימים הראשונים עד דור‬ ‫כי ההכרחי הטבעי מספיק מאד והמלאכותי‬
‫הפלגד‪ ,‬כל המין האנושי היו מושפעים ומושגחים‬ ‫אין לו גבול ותכלה וזהו לא יבצר מהם את‬
‫ממנו יתברך בכל עניניד‪.‬ם מבלי אמצעי אם‬ ‫אשר יזמו לעשות כי במלאכות יוסיפו המחשבות‬
‫לטוב אם לרע ולכן היו תמיד נמצאים בהם‬ ‫בל היום וכל הלילה‪ .‬ואפשר לפרש לא יבצר‬
‫אנשים חכמים וידועים בחכמה האלהית האמתית‬ ‫מהם אשר יזמו שאמר יתברך ועתה אחרי‬
‫כאדם ושם ועבר ומתושלח למך נח ודומיהם‬ ‫שזזה הטעות הוא בהתחלה האם אינו ראוי‬
‫והיה נמצא בהם המנהג הטבעי הטהור מבלי‬ ‫•שיבצר ויחדל מהם כל אשר יזמו לעשות בבנין‬
‫בקשת המותרות וד‪.‬מלאכות המדומות ועם זה‬ ‫זה העיר והמגדל אשר חשבו באמת ראוי‬
‫היד‪ ,‬להם שפה אחת אותר‪ ,‬שלמדד‪ ,‬הקב״ה‬ ‫זזוא למנוע מדב המלאכה הזאת אשר בחיו‬
‫לאדם הראשון אמנם בנסעם מקדמונו של עולם‬ ‫בד‪ ,‬ולכן הבה נרדה ונבלה שם שפתם‪ .‬וראוי‬
‫ופורם מהמנהג הטבעי לרדפם אחרי המלאכות‬ ‫שנתעורר באמרו הבה נרדד‪ ,‬כי הנה כבר‬
‫מונעית השלמות בבנין העיר וד‪.‬מגדל ירד‬ ‫ירד השם שנאמר וירד ה׳ וגר‪ .‬ועוד למה בא‬
‫ה׳ לראות את מעשיד‪,‬ם לפי שהוא היד‪ ,‬עד‬ ‫ד‪,‬דבור הזד‪ .‬בלשון רבים נרדד‪ ,‬נבלד‪ .,‬ואם‬
‫הנה המשגיח באמת בד‪,‬ם׳ ואמר כיון שאלו‬ ‫לבית דינו אמר שירדו עמו היה לו לזכרו‬
‫לא נסתפקו להיותם עם אחד ושפה אחת וזד‪.‬‬ ‫בראשונד‪ ,‬ולומר וירד ה׳ וכל קדושים עמו‪.‬‬
‫החלם לעשות מעשה מלאכות דמיוניות אסתירד‪,‬‬ ‫ועוד יש לשאול למה זד‪ ,‬קראם ושתפם עמו‬
‫פני מהם ומהנהגתם ואפקידם בידי שרי מעלד‪,‬‬ ‫בבלבול הלשון באמרו ונבלה שם שפתם ולא‬
‫והוא אמרו כנגד השרים האלה הבה נרדד‪,‬‬ ‫בענין הפיזור באמרו ויפץ ה׳ אותם משם בלשון‬
‫כלומר בואו עמי להשגיח באומות המין האנושי‬ ‫יח ‪ T‬ועוד כי איך נאמר שהשם ובית דתו‬
‫שכל אחד ממנו ישגיח באומד‪ ,‬אחת וכמו‬ ‫ששו בלבול הלשון וד‪,‬נד‪ ,‬אח״ז אומר כי שם‬
‫שתעלה מעליהם השגחתי האלהית ככה תשולל‬ ‫בלל ה׳ שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה׳‬
‫מהם הלשון המקודשת האלד‪,‬ית באופן שיתחלקו‬ ‫■עזיורד‪ ,‬שהכל נמשך ממנו לבדו‪ .‬וד‪.‬נראה לי‬
‫ללשונות חלוקות מוסכמות מאתם מיוחסות‬ ‫באמתת זה הוא שהשגחת ענין המגדל ומה‬
‫ומיוחדות להנהגת השרים העליונים וכמו‬ ‫‪r‬ימשד מפנו והעונש והפקידה עליו הכל ייוחס‬
‫שהישון הקדש היא מיוחדת להשגחתו ית׳‪.‬‬ ‫לש״י כי הוא יודע תעלומות לב וד‪,‬וא שופט‬
‫ואמנם אמרו ז״ל במסכת סנהדרין אמר רב‬ ‫כל הארץ לתת לאיש כדרכיו אך בבלבול‬
‫מגדל משכח את הלמוד עניני התעסקות בני‬ ‫ד‪.‬לשונות נתחברו ב׳ דברים הא׳ עזיבת השפד‪,‬‬
‫אדם בבנין המגדל וענינים המלאכותיים וטרדת‬ ‫־שד‪,‬יתד‪ ,‬אחת לכולם‪ .‬והב׳ בחירת לשונות‬
‫שכלם בד‪,‬ם היא היתה הסבה שנשתכחה מהם‬ ‫מחולפות לכל אומד‪ ,‬ולכן נתחברו שרי מעלה‬
‫לשונם וחכמתם אשר למדו ונשאר המקום ההוא‬ ‫שם השם כדי שהש״י• ישליכם מלשונו ומאחרות‬
‫מקום מוכן לפורענות עד שבגלות יהודה שמד‪,‬‬ ‫ד‪,‬שגחתו המקודש ושרי מעלה יחזיקו בהם‬
‫קפ«‬ ‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫‪m‬‬
‫רעהו ויפתו על פני האדמה ולכן נתיחס הכל‬ ‫בזמן המשים שגה שישבו בבבל עד שהרשה‬
‫לש״י כמ״ש כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ‬ ‫אותם כורש לשוב ולבנות ירנשלם נשתכח מהם‬
‫ומשם הפיצם ה׳‪ .‬ונשארד‪ .‬הלשון המקודשות‬ ‫רוב תורתם ולשונם כמו שנאמר בספר עזרא‬
‫לשם בן נח ובחשוב מבניו עבר עזבעבות‬ ‫)נחמיה י״ג כ״ד( ובניהם חצי מדבר אשדודית‬
‫נקרא לשון עברי׳ ובאברהם שהיה בן בנו של‬ ‫ואינם מכירים לדבר יהודית וזה בלא ספק‬
‫עבר ותלמ ‪ T‬ו כי כמו שאדם הראשון היו לד‬ ‫טבעה של בבל סבבו כי הנד‪ .‬בגלותינו זה‬
‫ג׳ בנים ובתוך עשרה דורות תמו מן בלהות‬ ‫שנתארר קרוב לאלפים שנה בקצוות המערב‬
‫המבול ולא נשאר מהם כי נח שד‪,‬יד‪ ,‬עשית‬ ‫לא קרה לנו כן כי לא נשתכחה ממנו לשון‬
‫לו מזרע שת בנו השלם‪ .‬ככד‪ ,‬נח היו לו ג׳‬ ‫הקדש והוא ממה שיורה שהמקום גרם עד‬
‫בנים ובתוך עשרד‪ ,‬דורות שוללו ונעדת כלם‬ ‫שאסר רב י‪-‬וסף בבל בורסיף סימן רע לתורה‬
‫מד‪,‬שלמות האנושי וה ‪T‬יעד‪ ,‬האמתית וד‪.‬לשון‬ ‫כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ ר׳׳ל שכמו‬
‫המקודשת ונשאר כל זה בלבד באברד‪,‬ם שהיה‬ ‫שבבבל נתבלבלו הלשונות ונשתכחה החכמה‬
‫לו עשירי מזרע שם בנו האלהי וד‪,‬יד‪ ,‬אברהם‬ ‫והידיעה האלהית כדור הפלגה כן נשאר אותו‬
‫לבדו אם כן בענין השלמות פרי המ^ האנושי‬ ‫טבע באותו פקום לד‪.‬שכיח הלשון המקודשת‬
‫כלו ושאר בני אדם כלם היו כקליפד‪ ,‬כמד‬ ‫והתולה האלהית מבעליה בכל דור ודור‪ .‬ולפי‬
‫שזכר החבר למלך הכוזרי ולכן זכרד‪ ,‬התורת‬ ‫שהיו שם בדור הפלגת אנשים צדיקים וטובים‬
‫באן תולדות שם שד‪.‬יו עשרה דורות מנח עד‬ ‫נח שם ועבר ואברד‪.‬ם שלא הלכו בעצת רשעים‬
‫אברד‪,‬ם ובאמצעחם בדור החמישי דורו של‬ ‫ובדרך חטאים לא עמדו ונשארו על מנהגם‬
‫פלג היה ענין הפלגר‪ ,‬כמ״ש בימיו נפלגד‪.,‬‬ ‫הטד״ור וספוקם הטבעי מתעסקים בחכמה האלהית‬
‫הארץ‪ .‬והראב״ע חשב שהיד‪ .‬זה בתחלת ימיו‬ ‫ומשמשים בלשון המקודשת מבלתי שיפסידוה‬
‫של פלג ושלכן נקרא כן ושהיה בכמו מאת‬ ‫בבלבולם וערובם אותד‪ .‬כאנשי דורם לכן לא‬
‫שנה הפלגד‪ .‬אחר המבול ואינו נכון אלא שהית‬ ‫נסתלק מהם השגחתו ית׳ והפלא ה׳ חסיד לו‬
‫הפלגד‪ .‬בסוף• ימי פלג שד‪.‬יו בכמו שלש מאות‬ ‫אברד‪,‬ם וזרעו אחריו להיות לו לעם סגולה מכל‬
‫שגר‪ .‬אחר המבול ונקרא פלג אם שראד‪ ,‬שם‬ ‫העמים ולזה אמר הבד‪ .‬נרדה ונבלה שם שפתם‬
‫בחכמתו העתיד להיות ובימיו תפלג הארץ‬ ‫כי שתף הקב״ד‪ .‬עצמו בזה עמד‪.‬ם לפי שהוא‬
‫ולכן נקרא כן או שקראוד‪.‬ו כן לסבד‪ .‬אחרת‪.‬‬ ‫לקח לו להשגחתו והנד‪.‬גתו אומד‪ .‬אחת זרע‬
‫ובאשר ראו שבימיו נפלגה הארץ אמרו ששמו‬ ‫אברהם אוד‪.‬בו עם הלשון הקדושה שנשארה‬
‫הורה על זד‪ .‬וכמ״ש עשו )בראשית כ״ז מ ‪(.r‬‬ ‫בידם כמו שכל אחד מד‪.‬שרים לקח אומד‪ .‬ולשון‬
‫הכי קרא שמו יעקב ויעקבני לא שנקרא כן‬ ‫מיוחדת להשפעתו וד‪.‬נהגתו‪ .‬וזהו שאמרו בפרקי׳‬
‫מפני זה אלא שכאשר היה המעשה יחםוד‪,‬ו‬ ‫רבי אליעזר אמר רבי שמעון קרא הקב״די את‬
‫אל שמו שמזלו חייב שמו‪ .‬או שכאשר נפלגה‬ ‫שבעים שרים הסובבים כסא הכבוד ואמר‬
‫הארץ אז קראו שמו פלג לזכתן המאורע וכבד‬ ‫להם בואו ונבלבל לשונם בעולם ונבלבלם‬
‫יורה על זה אמרו שם פלג כי בימיו נפלגה‬ ‫לשבעים אומות לשבעים לשונות שנאמר הבה‬
‫הארץ ר״ל כי כאשר נפלגה קראו שמו נ ו‬ ‫נרדד‪ .‬ארח*‪ .‬אין כתוב אלא נרדד‪ .‬והפילו‬
‫ושמן השמים היתד‪ ,‬קתאתו כאותו שם להורות‬ ‫גורלות ביגיד‪.‬ם שנאמר בד‪.‬נחל עלית גוים‬
‫על זד‪:,‬‬ ‫ונפל גורלו של הקב״ד‪ .‬על אברד‪,‬ם ועל זרעו‬
‫שנאמר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו‪.‬‬
‫)כז( ואלה תולדות חרה וגומר‪ .‬עד סוף הסדר‬
‫הנה הסכים השלם האלד‪.‬י רשב״י לכל מה‬
‫והנה ראיתי לשאול בפרשה הזאת שאלות‪:‬‬ ‫שפירשותי בפסוק הזה ובאו דבריי על דרך‬
‫השאלה הא׳ במד‪ .‬שיראד‪ .‬מהספור הזד‪ .‬שתרח‬ ‫דבדד‪ .‬תורד‪ .‬כלשון בני אדם והתבאר מזה‬
‫ובניו היו דתם באור כשתם וכמ״ש‬ ‫שערוב השמות והמליצות ודוד‪,‬סכמות ע״ד הרצון‬
‫וימת הרן על פני תרה אביו בארץ מולדתי‬ ‫עם הלשון המקודשת ובלבולה היד‪ ,‬בסבת‬
‫באור כשתם ואמר ויקח תרח את אברם‬ ‫המלאכות המותריות אשר בח ת להם‪ .‬האמנם‬
‫בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצת‬ ‫יחס הכתיב בלבול הלשונות לש״י לפי שבד‪,‬יותם‬
‫כנען וכן הוא דעת רש״י שכתב בפרשה חיי‬ ‫יחדו באותו הבנין ה ‪ ,T‬אפשר קרוב שיסכימו‬
‫שרה מבית אבי ומארץ מולדתי מבית אבי מחרן‬ ‫כלם יחד בשמות המלאכות ההם וכליזום ועניג ‪,T‬ם‬
‫מארץ מולדתי מאור כשתם וד‪,‬וא קשד‪ ,‬מאד‬ ‫באופן שאותה לשת המעורבת תד‪.‬יד‪ ,‬אחת‬
‫כי הנה הכתוב אומר בעבר ד‪,‬נד‪,‬ר ישבו אבותיכם‬ ‫ושיה לכלם‪ .‬ולכן בד‪,‬תחלף הסכמותיהם עד‬
‫מעולם תרח אבי אבתום ואקח את אביכם את‬ ‫אשר לא ישמעו איש שפת רעהו מאת ה׳‬
‫אברהם מעבר הנהר יורה ששם היתד‪ .‬לעול®‬ ‫היתה זאת המסיבה כדי שיפרדו איש מעל‬
‫בראשית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬ ‫•קפב‬
‫השאלה הב׳ למה זה זכר הכתוב כאן שהרן‬ ‫•ישיבתם לא באור כשדים כי ארץ כשדים‬
‫הוליד את לוט בהיות הרן הקטן שבאחים‬ ‫זשנער חיו לבני חם ותרח ובניו היו מבני‬
‫ואם לא זכר הכתוב כאן בפרשה תולדות שאר‬ ‫שם ואיך נתישבו בארץ ולכן נקרא אברהם‬
‫האחים ובפרט נחור שהיו לו בנים רבים למה‬ ‫זחעברי ולא הכשדי‪ .‬וכאשר שלח את אליעזר‬
‫זה זכרו להרן הקטן שבכלם והנה זכר שנשאו‬ ‫יקחת אשה לבנו ליצחק אמר לו כי אל ארצי‬
‫להם נשים אברם ונחור היתכן שיזכור ראשונה‬ ‫־ואל מולדתי תלך ושהוא לא חלד לאור‬
‫תולדות הרן הבן הקטן קודם שיזכור נשואי‬ ‫כשדים כי אם לארם נהרים שהוא הרן וכבר‬
‫אחיו הגדולים גם כי ספור תולדות ה ה אין‬ ‫תפש הרמב״ן הדעת הזה בכמה ראיות ואין‬
‫צורך לזכרם במקום הזה‪:‬‬ ‫כפק שבצדק כל אמרי פיו‪ .‬ואמנם דעתו הוא‬
‫השאלה הג׳ מה ראתה התורה לספר שמת‬ ‫שתרח היה מהדן ושהוא בא עם אברם בני‬
‫הרן בארץ מולדתו והנה בכל שלשלת‬ ‫קודם לידת הרן לגור בארץ כשדים ושם נולד‬
‫דורות הבריאה זכר הכתוב בכל אחד מהם‬ ‫‪.‬הרן ומת שם וזה טעם בארץ מולדתו שחוזר‬
‫זימת אבל לא זכר הכתוב היכן מת אם בארץ‬ ‫להרן לא לתרח‪ .‬ושאחרי כן יצאו תרח ואברם‬
‫מולדתו ואם בארץ נכריה כי אין ההודעה‬ ‫בנו מאיר כשדים ללכת ארצה כנען וחזרו‬
‫ההיא ממה שיצטרך אליה‪:‬‬ ‫לחרן ארץ מולדתם והתעכבו שם ובהיותם שמה‬
‫בא הדבור אל אברהם לך לד וגומר ושלא‬
‫השאלה הד׳ באמרו )בראשית י״א ל׳( ותהי‬ ‫הזכיר הכתוב דבר מנחור לפי שהוא היה‬
‫שרי עקרה אין לה ולד כי עם היות‬ ‫תמיד בחרן ולא בא עם אביו ואחיו לאור‬
‫שנצטרך להודעה הזאת במה שיבא מספורי‬ ‫כשדים זהו כללות דעת הרב וכמה החזיק בו‬
‫אברהם ושרה הנה במקום זה שבא הכתוב הזה‬ ‫‪.‬בזאת הפרשה ובפרשת לך לך ובפרשת חיי‬
‫לספר תולדות תרח לא היה מקום להגיד דבר‬ ‫שרה‪ .‬ואינו נכון בעיני מפנים הא׳ שה‪ :‬א יניח‬
‫מזה כמו שלא זכר תולדות נחור‪:‬‬ ‫הוכחות ברצונו שאין להם זכר בכתוב כלל‬
‫השאלה הה׳ למה לא זכר הכתיב סבת‬ ‫ו״׳ל שבא תרח לבדו עם אברהם לחרן לגור‬
‫יציאתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען‬ ‫בארץ כשדים וששם נולד ה ה ונקבר שם ואין‬
‫ועם היות שהשאלה הזאת קלה אין ספק שסבה‬ ‫רמז בדבר מזה בכתוב‪ .‬הב׳ שהיה ראד‬
‫מה היתה שם כי איש זקן עם רוב בנים לא‬ ‫לדעתו שיאמר הכתוב ששבו תרח ואברהם‬
‫יעתק מארצו רק לסבה ידועה‪ .‬והרמב״ן כתב‬ ‫לחרן כי כן ראוי שיאמר במי ששב לארצו‬
‫כי יצאו משם כשנצל אברהם מכבשן האש‬ ‫שאבותיו היו שם מעולם‪ .‬הג׳ כי הנה הכתוב‬
‫לברוח כן המלך הערח ההוא‪ .‬וזה באמת מספיק‬ ‫אומר ויקח אברם ונחור להם נשים וזה יורה‬
‫ע״ד המדרש אבל מ״מ יקשה למה לא פרשה‬ ‫שהיו יחד במקום אחד ונשאו נשים כאחד‬
‫התורה הנס העצום הזה ותשובת הרב על זה‬ ‫ואיך יתכן זה אם היה נחור בחרן ואברם‬
‫לפי דעתי הם בלתי מספיקות וראוי לתת‬ ‫באור כשדים‪ .‬הד׳ שעכ״פ יצטרך הרב הנחמני‬
‫בו טעם כפי פשט הכתובים מבלעדי דרך‬ ‫•להודות כי תרח עמד זמן רב באור כשדים‬
‫הדרש ‪:‬‬ ‫עד שהוליד את הרן ועד שהרן הול ‪ T‬את לוט‬
‫השאלה הו׳ אם היו ג׳ בנים לתרח אברהם‬ ‫■כי הנה בצאת תרח משם הוליד את לוט עמו‬
‫ונחור והרן ובא הכתוב לספר עניניהם‬ ‫וזה יהיה אם כן יותר משלשים או מ׳ שנה‬
‫וזכר מהרן שמת והיכן מת וזכר מאברהם‬ ‫ואיד יצדק אם כן אמרו בעבר הנהר ישבו‬
‫שהוציאו אביו מאור כשדים והוליכו לחרן‬ ‫אבותיכם מעולם כי באור כשדים היו זמן רב‪.‬‬
‫ומשם צוהו השם ללכת ארצה כנען למה לא‬ ‫והה׳ כי הכתוב אומר אני ה' אשר הוצאתיך‬
‫זכר דבר מנחור היכן נשאר או היכן הלך‪ .‬אלה‬ ‫מאור כשדים‪ .‬וכתוב אחר אומר ואקח את‬
‫הן השאלות הנופלות בפרשה והנני מפרש‬ ‫אביכם את אברהם מעבר הנהר והרב אומר כי‬
‫הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם‪:‬‬ ‫הוצאתיך אינו כמו לקחתיך ושהוצאתיך מאור‬
‫כשדים היה על הצלת אברהם מכבשן האש‬
‫עניו אור כשדים ועבר הנ ה ר‬ ‫שהשליכו בו נמרוד כמו שזכרו חז״ל אבל אם‬
‫ואלה תולחת תרח וגו׳ עד סוף הסדר‪ .‬היותה‬ ‫היה זה כן לא יקשר עם זה אמרו לתת לד‬
‫מתישב בעניני אור כשדים שאינו ארץ‬ ‫את הארץ הזאת כי לא היה נס ההצלה בעבור‬
‫כשדים אלא שם מקום בעבר הנהר וממלכות‬ ‫זה כי אם מפני שלמותו וצדקתו ולמען אשר‬
‫ארם וממחוז עבר הנהר הוא‪ .‬והנה נקרא כן‬ ‫יצוה את בניו ושמרו דרך ה׳ וכל זה ממה‬
‫אור כשדים אם מפני שבהיותו מולד בבבל‬ ‫שיורה שגם דעת הרב הנחמני בלתי נכון ולא‬
‫משם יצא לאשור שהיה מבני שם ככ״ש מן‬ ‫כתישב בדבר הזה‪:‬‬
‫קפג‬ ‫ברא^‪ 8‬ית יא‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח‬
‫חשב שד‪.‬מקום הד‪.‬וא גרם לו כל הרעות האלה‬ ‫זזארץ ההיא יצא אשור בפי פי* המפרשים וכבש‬
‫ושהיד‪ .‬מזלו של אור כשדים רע ומנגד אליו‪.‬‬ ‫מקומות בארץ ארם ומכללם היה זה שנקרא‬
‫הנה התבאר למה זכר כאן הכתוב שד׳ח הול ‪T‬‬ ‫אור כשדים בעבור שכבשוהו כשדיים כמו‬
‫את לוט שהיד‪ .‬זה לד‪.‬ג ‪ T‬שמת דית בבחרותו‬ ‫שכתב הר׳ן וכבר כתב הראב״ע שפי׳ אור‬
‫כשהוליד בן אחד לא יותר רשמת ב א ת‬ ‫בקעה וכמוהו על כן באורים כבדו ה׳ ויהיה‬
‫מולדתו והוא כנגד הטבע ששם יד‪.‬יה האדם‬ ‫שנין השם בקעת הכשדיט שנחפשטו עדיו‬
‫יותר בריא וד‪.‬ותרד‪ .‬בזה השאלה הב׳ וד‪.‬ג׳‪.‬‬ ‫לשלול שלל ולבת בז‪ .‬ואם לסבת האש שנושה‬
‫ועוד זכרד‪ .‬התורד‪ .‬התעוררות אחר שבא לתרח‬ ‫בו אברהם במצות טלד כשדים‪ .‬והיותי נכון‬
‫ודיוא שבהיות שאבדם ונחור לקחו לד‪.‬ם נשים‬ ‫הוא מה שכתבו חכמי האומות שהיו הכשרים‬
‫שם אשת אבדם שרי ושם אשת נחור מלכה‬ ‫במקום ההוא עובדים את האש ואת השמש המולד‬
‫בת הרן וביאר הכתוב מ ‪ T‬שלא היד‪ .‬אותו ריח‬ ‫עליו ולכן קראוהו אור כשדים‪ .‬סוף דבר‬
‫בן תרח ואחי אברד‪.‬ם כי הוא לא הוליד רק‬ ‫יהיה מה שיהיה היה אור כשדים ממחוז עבר‬
‫לוס אבל הירי דית אחר אבי מלכד‪ .‬ואבי יסכה‬ ‫הנהר ולזה אמר הכתוב בעבר הנהר ישבו‬
‫הנה היתד‪ .‬שרי עקרה אין לה ולד וגם זו‬ ‫אבותיכם מעולם שהוא שם המחוז ויורה על‬
‫רער‪ .‬רבד‪ .‬היא בעיני תרח שמשלשד‪ .‬בנים‬ ‫זה אמח ויבואו עד ח ח‪ .‬ואלו היה ח ת במחת‬
‫שדייו לו האחד איננו שמת בחייו בחור וטוב‬ ‫אחר היד‪ .‬הכתוב אומר ויבואו עד חרן אשר‬
‫והבן השני אברם אין לו ולד ובזה היתד‪.‬‬ ‫בעבר הנהר אבל לא הזכיר שם הארץ והפחת‪.‬‬
‫משפחתו קתבר‪ .‬להכרת ואין רעה גדולה ממנה‬ ‫לפי ששני המקומות אור כשדים וחרן היו‬
‫אצל הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואין‬ ‫בארץ אחת ובמחוז א־ ועם זה יסתלקו הספקות‬
‫ספק שאברדים לא נשא אשד‪ .‬בבחרותו כי‬ ‫כלם וד״ותרד‪ .‬השאלד‪ .‬הא׳‪ .‬וד‪,‬נה כונת כל‬
‫תמיד הלך בה מ ת ה אל רעה עם מלך ה א ת‬ ‫הספור הזד‪ .‬אינו להגיד קותת תרח ומאורעותיו‬
‫וגם העם שהיו אומרים נגדו שהיה אפיקורוס‬ ‫כמו שכתב הרמב״ן אלא לד‪.‬ודיע איד סבב‬
‫לאלד‪.‬יד‪.‬ם אבל כמעט אומר שלקח את שרד‪.‬‬ ‫הקב״ד‪ .‬שיצא אברר‪.‬ם אל ארץ כנען כי היא‬
‫בהיותו בן ארבעים שנת והוא היה בן שבעים‬ ‫הארץ אשר בחר ה׳ בה לנחלה לעבדיו וחושבי‬
‫וחמש כשיצא מחת ב ת ח השם ולכן חרה‬ ‫שמו תהו אמרו אני ה׳ אשר הוצאתיד מאור‬
‫לתרח כי ארכו הימים לאברדים שהיה נשוי‬ ‫כשדים ר״ל שסבבתי יציאתד משם לא שצוהו‬
‫ולא הול ‪ T‬וחשב תרח שמקום מושבו אור‬ ‫לצאת מאור כשדים בדבור לד לד מארצד כמו‬
‫כשדים היה גורם לו כל אלו ה תו ת על כן‬ ‫שחשב הראב״ע כי אם היה הדבר כן היה הכתוב‬
‫התעורר לצאת משם ולעשות שנוי מקום וללכת‬ ‫מפרש שיצא משם במצות השם לא'במצות אביו‬
‫אל א ת כנען שאוירד‪ .‬סוב להיותד‪ .‬ארץ הרים‬ ‫ובד‪.‬נד‪.‬גתו‪ .‬וד‪.‬נה הגיד הכתוב איד נתגלגלו‬
‫וגבעות עד שלטוב פזגד‪ .‬היו שם בני הענק‪.‬‬ ‫ד^ברים שיצאו מאור כשדים והוא עם היות‬
‫ולכן כשראה ה ת מת ושרי עקרה לקח תרח‬ ‫שכל בני שם היו מול ‪T‬ים בהיותם בן ל׳‬
‫את אבדם בנו ואת שרי כלתו לא מאהבתו‬ ‫שנד‪ .‬או קרוב לזה הנח תרח לא הול ‪ T‬עד ע׳‬
‫אותה אלא להיוהד‪ .‬אשת אבחם בנו גם שלא‬ ‫שנד‪ ,.‬וד‪.‬יה זה רע בעיניו‪ .‬עוד ראה שאביתיו‬
‫היה יודע אם דייך‪ .‬אברד‪.‬ם העקר או אשתו‬ ‫הרבו התולדות כמו שנאמר בכל אחד מהם‬
‫תיהה עקוד‪ .‬וכדי לשנות מזלם הוציאם מהמקום‬ ‫ויולד בנים ובנות אבל תרח עצרהו ה׳ מלדת‬
‫ה ת ההואאור כשדים והוציא גם ת את‬ ‫ולא הוליד כ״א שלשה בנים את אבדם ואת‬
‫לוט בן בנו בחמלתו עליו פן ימות גם הוא‬ ‫גחור ואת דיה ולכן לא נאמר בו ויולד בנים‬
‫כאביו כי רוב הבנים ידמו לאביהם במזגם‬ ‫ובנות כמ״ש בכל אבותיו‪ .‬ונתחדש על כל זה‬
‫וד‪.‬יתד‪ .‬מחשבתו שמזג אור כשדים ומזלו ימיתד‪.‬ו‬ ‫שהרן בבחתתו אחח שד״וליד את לוס מת‬
‫הנה התבאר למה זכר הכתוב כאן עקתת‬ ‫על פני תרח אביו ר״ל בפניו כי נעצב אל‬
‫שרה שהוא לד‪.‬ודיע שגם זה העיר את תרח‬ ‫בנו עצבון רב לפי שמת בחייו ולא הניח‬
‫לצאת משם ודיותרה בזה השאלה הד׳ וג״כ‬ ‫>*ק לוט ילד קטן ואמר שמת בארץ מולדתו‬
‫הותרה השאלה הדי׳ במה שזכרתי שד‪.‬כתוב‬ ‫לסי שלהיות דבר זר וכנגד הטבע מות האדם‬
‫מבאר סבת יציאת חרה מאור כשדיים‪ .‬ועל‬ ‫בבחרותו ובעוצם כחו ‪ .w‬אפשר שיחשב כי‬
‫דעת חז״ל שי־י היהה בת הרן אחי אבדם‬ ‫הולי מת ה ח להעתיקו מארצו אל ארץ אחרת‬
‫ואמרו יסכד‪ .‬זו שרה והיד‪ .‬לוס א״ק אחיה של‬ ‫כי הנעתק מארץ אחת אל ארץ אחרת מנגדת‬
‫שרד‪ .‬ושניהם בני אחיו של אבלך‪.‬ם‪ .‬ואולי‬ ‫אליה בטבעה יחלד‪ .‬או ימות כמו שזכר אב״ם‬
‫שלזה לא זכר הכתוב בת מי היא 'כמי שפי׳‬ ‫ל ח אמר שמת בארץ מולדתו והוא יותר‬
‫באשת גחור ואם הדבר כן ראד לומר שפי׳‬ ‫מתמיה ופירש ואסר באור כשדים לפי שתרח‬
‫בראשית יא יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫נח לר לר‬ ‫קפד‬
‫חמש שנים ומאתים שנה וימת בחרן ולא נכתב‬ ‫הכתוב שהרן הוליד את לוט לפי שהיה זכר‬
‫כן בכל תולדות שם להגיד שעם היות שתרח‬ ‫נשאר במקומו ולא חשש לזכור תולדות הבגרת‪.‬‬
‫נדבו לבו ללכת ארצה כנען הנה לא נמנע‬ ‫ואין ספק שכאשר יצא תרה ואברהם ושרה‬
‫מזה מפני שהפסיקו המות ולכן לא יכול להגיע‬ ‫ולוט מאור כשדים הלכו עמו כל בני ב תו וגם‬
‫אל מבוקשו כי הנה תרח חיה חמש שנים‬ ‫בגו נחור אבל מפני שלא נתכוונה היציאה‬
‫ומאתים שנה והוא היה בן ע׳ כשהוליד אברם‬ ‫בעבורו לא זכרו הכתוב ונזכרו האחרים שבעבור׳‬
‫ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו‬ ‫יצא אבל ידענו שגם הוא הלד לחרן וכמ״ש‬
‫מהרן ויתחייב מזה שחיה בחרן ששים שנה‬ ‫אל ארם נהרים אל עיר נחור שהוא הרן‪.‬‬
‫לאחר שיצא משם אברהם וזה יוכיח שהוא‬ ‫והותרה בזה השאלה הר‪ ,‬והגיד הכתוב שכאשר‬
‫מעצמו התרשל מן ההליכה אל ארץ כנען‬ ‫באו לחרן ראו שהיה מושב הארץ ההיא טוב‬
‫ועל כן בא הצווי לאברהם לך לו מארצך‬ ‫ונתעכבו שמה וזהו אמרו ויבואו עד הרן‬
‫ונשאר תרח עם נחור בנו בחרן וזהו פירוש‬ ‫וישבו שם וכאשר ראה ית׳ שתרח לא היה‬
‫הפרשה הזאת על בוריה‪ .‬והר״ן כתב שנכתב‬ ‫הולך לארץ כנען ונתעכב בחרן ואברהם היה‬
‫כאן ותהי שרי עקרה להודיע מדוע לקח תרח‬ ‫מתזןכב ג״כ בעבורו הוצרך לצוות את אברהם‬
‫את אברהם ואשתו ולוט בן הרן ולא יצא‬ ‫לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כמו‬
‫עמהם נחור בנו שהיה זה מפני שלוט היתום‬ ‫שיתבאר‪ .‬הנה התבאר כמו שאמרתי שאין‬
‫היה סמוך על שלחנו ואברהם ג״כ מצד שלא‬ ‫הכוונה בספור הזה להגיד קורות תרח ובניו‬
‫הוליד לא חלק רשות לעצמו אבל נחור עזב‬ ‫אנל להג ‪ T‬סבת יציאתם מאור כשדים ולכן‬
‫אביו ואמו ודבק באשתו‪ .‬ואמנם צאתם מאור‬ ‫לא נזכרו הענינים כפי הסדר והזמן שקרו כי‬
‫כשדים ללכת ארצה כנען עם היות בזה מן‬ ‫הנה הקדים להגיד מ־תת הרן לנשואי אברם‬
‫הקושי לעזוב ארצו ומולדתו הנה היה סבת‬ ‫ועקרות שרה לפי שהיתה מיתתו רעה גדולה‬
‫זה מה שאירע לאברהם באור כשדים עם נמרוד‬ ‫לאביו מבלי תקון וזכר הדברים כפי מה שהעירו‬
‫כמו שקבלו רז״ל‪ .‬לאמרו ויצאו אתם‪ .‬מלת‬ ‫את לב תרח לצאת משם וכל זה היתה מסבה‬
‫ויצאו שב אל לוט ואל שרי ואתם שב אל‬ ‫מאת האלהים המביא עצות מרחוק לעשות גזרתו‬
‫תרח ואל אברם כי לוט נלוה אל תרח זקנו‬ ‫ורצונו כי אם לא היה יוצא תרח מאור כשדים‬
‫ושרי אל אברם‪ .‬ודרך הרב בפירוש הפרשה‬ ‫אולי היה קשה בעיני אברהם לעזוב ארצו‬
‫הוא דרך אחר ורוב השאלות שהעירותי לא‬ ‫ומולדתו‪ .‬אכל אחרי שיצא משם עם אביו‬
‫יותרו בו ונשארו במקומם ועגין הנם אדבר‬ ‫וכל בני ביתו ובהיותם גרים בחרן והיה קל‬
‫עליו בפרשת לך לך‪ .‬וכל דרך איש ישר‬ ‫בעיניו ללכת משם אל ארץ כנען וגם זה היה‬
‫בעיניו ותוכן לבות ה״‪:‬‬ ‫מכלל הנסיונות‪ .‬ואח״כ אמר ויהיו ימי תרח‬
‫פרשת לר לר‬
‫אותה‪ .‬הב׳ מפאת המלכים שנצח אברהם כי‬ ‫כ ב ר זכרתי בסדר בראשית ובסדר נח ג״כ‬
‫כמו שהד מלכים נצחו את הה׳ ואברהם משל‬ ‫שזכרה התורה האלהית שלש התחלות‬
‫בכלם כן ד איכיות הראשונים מושלים בחושים‬ ‫באומה הישראלית הראשונה והיא היותר כוללת‬
‫החמשה והצורה המשכלת תמשול בחרסים‬ ‫היה אדם הראשון ובא ספור ענינו בסדר‬
‫ובאיכיות כלם‪ .‬השלישי מפני בזות והקנינים‬ ‫בראשית כי הוא היה לאומה כערך הצומח לחי‪.‬‬
‫והממונות כמ״ש הרימותי ידי אל ה׳ וגו׳ אם‬ ‫וההתחלה הב׳ היא מיוחדת היה נח וסופר‬
‫מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך‬ ‫ענינו בסדר נח והוא היה בערר האומה כצורה‬
‫כי כן דרך הנפש המשכלת שתבזה הממינות‬ ‫המרגשת לחי וכן אומר עתה שההתחלה‬
‫והקנינים המדומים ותרים ידיה אל ה׳ להדבק‬ ‫השלישית היותר מיוחדת היה אברהם ובאו‬
‫יו‪ .‬הד׳ מפאת קריאת אברם בשם ה׳ כמ״ש‬ ‫ספורי עגיניו בסדר הזה ובסדרים הבאים אחריו‬
‫)בראשית י״א ל״ט( ויבן שם מזבח לה׳ הנראה‬ ‫והיה ערכו אצל האומה בערך הצורה האנושית‬
‫אליו ויקרא בשם ה׳‪ .‬ויקרא שם אברם בשם‬ ‫המשכלת לחי מדבר‪ .‬וכבר יורו על זה עשרה‬
‫ה׳‪ .‬כי כן דרך הנפש המשכלת להתבודד‬ ‫דברים אחרים מספוריו‪ .‬הא׳ מפאת המצוה‬
‫באלהיה ולהדבק בו כל מה שאפשר‪ .‬הה' מפאת‬ ‫שצווה בה לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬
‫בניו שהיו לו שני בנים א׳ מהגר השפחה‬ ‫אביך כי כן הנפש המשכלת תעזוב הדברים‬
‫וא׳ מהגברת שרה וכן הצורה האנושית תתחלק‬ ‫החמריים מהארץ והקרובים כדי להתעסק‬
‫לשכל מעשי ולשכל עיוני והיה השכל המעשי‬ ‫בשלמותם להיותם מעיקים אליה ומטרידים‬
‫קפה‬ ‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לד‬
‫שכל היולאני ר״ל כהני שטבעו לקבל המושכלות‬ ‫בולד מהשפהה כי הנהגת דידבריס החמריים‬
‫כדמות טבע ההיולי שהוא החומר הראשון לקבל‬ ‫המפורסמהפ הוא הגרות והעבדוו^ אסבם השכל‬
‫הצורות הטבעיות‪ .‬והשני ישתלם השכל ויצא‬ ‫העיוני היה בן שרה הגברת מעייינת באל ית׳‬
‫מן הכה אל הפועל בקנין הידיעות והאמתיות‬ ‫ובמעשיו שהיא השררה האמתית וכמו שהשכל‬
‫ואז יקרא שכל נקנה או שכל ‪T‬יעיי וחכם‪.‬‬ ‫המעשי קודם בזמן לשכל העיוגי וכאמרם ז״ל‬
‫ואחרי השתלמו בזה יגיע למעלה יותר עליונה‬ ‫י״ג שנה קדם יצר הרע ליצר הטוב שנאמר‬
‫הפלא ופלא הוא מדרגת הדבקות האלהי ויביט‬ ‫לפתה הסאת רו ^‪ .‬כן ישמעאל קדם י״ג שנים‬
‫כל האמתיות יחד בהביטו אל עצמו כי הוא‬ ‫ליצהק בן שרה‪ .‬הר מפאת המילה שצוה השם‬
‫יתעצם בידיעת כללות הנמצא ובזה יגיע להכרת‬ ‫לאברהם שיכרות את בשר ערלתו להתחזק‬
‫הרוחניית בעצם הראשון ית׳ וזה נקרא שכל‬ ‫מהתאוות המותריות כי כן ראוי לנפש המשכלת‬
‫נאצל ומאושר ואצלינו יקרא שכל נבואיי‪ .‬וראוי‬ ‫להחזיק הערלה והמותרות הנמאסימ אצלה‪.‬‬
‫שתדע עם זה שהנפש השכלית בכלל תתחלק‬ ‫הד ממה שנראה השם אל אברהם באלוני ממרא‬
‫לעיונית ומעשית בכל אחת ממדרגותיה ובכל‬ ‫והודיעו הדברים העתידים להיות אם מהר'‬
‫א• המעשי הוא כדמות ׳נובלת העיוני וכצל‬ ‫מלכיות ואם מענין סדום ועמורה כי כן הנפש‬
‫הנוטה ממנו כי החלק השכלי הוא נפרד מן‬ ‫המשכלת תראה את האלהים ותשיג את אלהותו‬
‫הגשמות וההפםד בכל חלקיו ואינו נתלה‬ ‫ואופני מעשיו ותזכה לדעת העתידות בדרך‬
‫בפעולתו בעניני הגוף כפי טבע האפשר והנה‬ ‫נבואיי ולכן תמצא שלא נאמר לאדם ולא לנח‬
‫אין כן השכל המעשי ממנו שהוא נתלה בדברים‬ ‫וירא אליו ה׳ אלא לאברזס כמו שלא תיוחס‬
‫האפשריים מצרכי הגוף וטבעו אלא שהם‬ ‫ההשגה האלהית אל הנפש הצומחת ולא לחיונית‬
‫מונהגים ומיושרים על פי השכל ולכן יפסד‬ ‫אלא לנפש המשכלת‪ .‬הה׳ מפאת מה שאמרה‬
‫בהפסד הגוף‪ .‬אם במדרגה הראשונה שהוא‬ ‫שרה לאברהם )בראשית כ״א י׳( כי לא יירש‬
‫השכל ההיולני יש הרצון שהוא החלק המעשי‬ ‫בן האמה הזאת עם בני עם יצחק ואמר לו‬
‫ממנו שכמו שהכה המעשי מיושר על האמתיות‬ ‫השם כי ביצחק יקרא לד זרע כי כן השכל‬
‫בנח כך הרצון מיושר אל קנין הפעלות הטובות‬ ‫העיוני הוא לבר יורש הנצחיות והחיים‬
‫בכח‪ .‬ובשניה שהוא השכל הנקנה יש המזימה‬ ‫המתמ ‪T‬ים המאושחם‪ .‬אמנם השכל המעשי בן‬
‫הנקראת פרודינסיא״ה שהוא המעשי ממנו‬ ‫האמה לא יירש נצחיות כלל כי יפסד בהפסר‬
‫שכמו שהשכל הנקנה הוא קנין הידיעות‬ ‫האיש ולכן ביצחק יקרא לד זרע אשר יירש‬
‫האמתיות ככה מזימה הוא קנין הפעלות‬ ‫את ארץ חיים לא בבן האמה‪ .‬הט׳ מפאת‬
‫הנאותות ולכן נזכרו יחד בכתוב דעת ומזימה‪.‬‬ ‫העקידה שעקר אברהם את יצחק בנו ורצה‬
‫ובמדרגה השלישית הנבואיית יש נבואות‬ ‫לשחטו לקיים דבר השם וכן השכל העיוני‬
‫העתיחת והישרת העם במוסרים והמעשים‬ ‫כאשר במחשבותיו והקשיו יטה מדיד התורה‬
‫הטובים שהוא החלק המעשי ממנה כמר‬ ‫ואמונותיה יעקוד אותו אדם על גבי מזבח השם‬
‫שהשכל הנאצל הנבואיי הוא שלמות ההשגה‬ ‫ויכניעהו לקבל תורתו ואמונתו‪ .‬היה מפאת‬
‫הרוחנית המתיחדת בנמצא בכלל ובהתחלותיו‬ ‫נשואי יצחק שצוה אברהם לאליעזר שלא יקה‬
‫הרוחניות ככה המעשי ממנו הוא הודעת‬ ‫אשה ליצהק כי אם ממשפחתו ומבית אביו‬
‫העתידות בדברים פרטיים ומטבע האפשרות‬ ‫וכן ראוי שהשכל העיוני לא ישים תכלית‬
‫והיישרת ההנהגה השלימה ועבודה אלהית‪ .‬והנה‬ ‫עיונו בחכמות חצוניות שהם באמת מורת רוח‬
‫בדמות שלשה מיני שכל הנמצאים באדם השלם‬ ‫לתורה האלהית כבנות הכנעני אבל תהיה‬
‫היו באומה שלש התחלות שכליות משתלשלות‬ ‫בתורת ה׳ חפצו כי היא היתה אשר הוכיח‬
‫זו מזו והם אברהם יצחק ויעקב כי אברהם‬ ‫ובהיות‬ ‫השם להשיג אלהשלמות האנושי‬
‫היה דוגמת ההתחלה הראשונה בדמות השכל‬ ‫התורה אלהית כבר תתיחם אל הנשמה השכלי׳‬
‫הכחני המוכן מהשגת הדברים המדעיים והשגת‬ ‫והיא ממשפחתה ומבית אביה‪ .‬הנה התבאר‬
‫האמתיות גם אל הדבקות האלהי והנבואיי‬ ‫מעשרת הדמויים האלה שהיה אבינו אברהם‬
‫השלם והיה נחלק לחלקים חלק בצחי שכלי‬ ‫ביחס זרעו ואומתו בערד הנשמה השכלית‬
‫והוא ביצחק בן הגבירה שרה וחלק מעשי‬ ‫בארם‪ .‬וכבר ‪T‬עת שיש בנפש המשכלת שלש‬
‫נפסד והוא בן האמה ישמעאל כי המעשי נתלה‬ ‫מדרגות זו למעלה מזו האחת נקראת אצל‬
‫כגוף שהוא שפחת השכלי‪ .‬ואמנם יצחק היה‬ ‫החכמים שכל היולאני והב׳ שכל נקנה‪ .‬והג׳‬
‫דוגמת השכל הנקנה ולכן היה עולה תמימה‬ ‫שכל נאצל‪ .‬וביאורם הוא כי הנפש המשכלת‬
‫ונאמר לו אל תרד מצרימה והוא קנה השלמות‬ ‫היחעות‬ ‫בראשונה בהיותה בכה לקנות‬
‫בכה העקדה וגם הוא נחלק לשנים לחלק הקנק‬ ‫והמושכלות ומוכנת להשגתהאמתיות תקרא‬
‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לר‬ ‫קפו‬
‫ואעיר ראשונה עליהם שאלות כדרכי‪:‬‬ ‫המדעי אשר השתלשל ביעקב ולקנין המעשי‬
‫יב )א( ויאמר ה׳ אל אברם לך לך עד אחר‬ ‫אשר השתלשל בעשו ושמו יוכיח עשו מלשץ‬
‫הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם‬ ‫מעשה‪ .‬ויעקב הוא דוגמת השכל הנאצי■ שהוא‬
‫במחזה וכבר יפלו ספקות ושאלות בפסוקים‬ ‫תכלית השלמות וכן שם יעקב מלשון עקב‬
‫ובספורים האלו כפי פשוטיהם‪:‬‬ ‫שהוא נאמר אל התכלית‪ .‬ולהיות בזה מדרגת‬
‫הנבואה >הדבקות האמתי בהתאחדות לכל‬
‫השאלה הראשונה באמרו לך לך מארצך‬ ‫המציאות עם ההתחלה ראשונה ית׳ ראה יעקב‬
‫וממולדתך ומבית אביך כי דעה ארצו‬ ‫כלל המציאות במראת המלם‪ .‬ובתנחומא פרשת‬
‫אשר נולד בה היא אור כשדים ור‪,‬וא כבר יצא‬ ‫מקץ אמרו ז״ל אתה מוצא שלא נצב הקדוש‬
‫משם כמו שנזכר למעלד‪ ,‬וכבר הודעתיך שאין‬ ‫ברוך הוא על אברהם ולא על יצחק אלא על‬
‫מקום למה שכתב הראב״ע שהדבור הזה נאמר‬ ‫יעקב שנאמר והנה ה׳ נצב עליו אמר ר׳‬
‫לו באור כשדים שהוא שקר מבואר‪ .‬אבל רש״י‬ ‫סימון אין המלך נצב על שדהו לא כשנזרעת‬
‫פירש על זה שענינו התרחק עוד אבל בבית‬ ‫ולא כשנחרשת ולא כשנעבדת אלא אימהי נצב‬
‫אביו שעדין לא יצא ממנה לא יכול עליו‬ ‫עליה כשהיא עומדת בכרי כן אברהם עבד‬
‫לפרעו הרב התרחק עוד ולכן אמר וצא מבית‬ ‫אדמה שנאמר קום התהלך בארץ יצחק זרע‬
‫אב ך‪ .‬ואינו נכון כי הכתוב השור‪ .‬ההליכה‬ ‫שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא ולא נצב‬
‫מהארץ והתולדת ומבית אביו ועל כן יתחייב‬ ‫עליהם בא יעקב שהיה כרי של תבואה שנאמר‬
‫שעל כלם יפרש בשוה התרחק עוד או על כלם‬ ‫קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו ועמד עליו‬
‫יאמר שיצא מהם‪ .‬גם שלשון לך לד לא יפול‬ ‫שנאמר והנה ה׳ נצב עליו הוי אשרי שאל יעקב‬
‫על התרחק עוד אלא שיצא משם ותשאר א״כ‬ ‫בעזרו‪ .‬הנה בארו בדמות נפלא מה שאמרתי‬
‫הקושיא שכבר יצא משם‪:‬‬ ‫לך כי יחסו עב‪ T.‬ת הארץ לאברהם שהוא‬
‫השאלה הב׳ למה אמר מארצך וממולדתך‬ ‫הכנת ההישרה וההשגה האלהית‪ .‬ויחסו הזריעה‬
‫ומבית אביך וידוע שכלם היו בחרן וד‪.‬יה‬ ‫ליצחק כי הארץ תקבל הזרע ותקנהו בעצמה‬
‫ראוי שיאמר לו לך לך מחרן או מארצך אשר‬ ‫כמו שהנפש המשכלת תקבל המושכלות דחסו‬
‫אתה יושב בד‪ ,‬כי ביציאתו ממנר‪ ,‬מבואר הוא‬ ‫ליעקב כרי התבואה שהוא התכלית ובו כל‬
‫שיצא ממולדתו ומבית אביו אשר שם כי‬ ‫הידיעות והאמתיות יחד אשר נזרעו בקניית‬
‫כשיצא מהכולל יצא מהפרטי בד‪,‬כרח‪:‬‬ ‫המושכלות ע״ד החקירה ודמות כרי התבואה‬
‫השאלה הג׳ למד‪ ,‬זה לא ביאר הקב״ר‪ ,‬לאברד‪.‬ם‬ ‫הוא נכבד מאד אל מדרגת הדבקות שכמו‬
‫שילך מיד אל ארץ כנען וד‪,‬עלימו ממנו‬ ‫שבכרי התבואה יתאחדו ויתקבצו כל גרעיני‬
‫ולא הגיד לו אנה ילך אבל אמר אל הארץ‬ ‫החטה עם כל רבויים ככה בהשגה אחת‬
‫אשר אראך‪ .‬והנד‪ ,‬כשיצא עם תרח אביו היד‪,‬‬ ‫מהדבקות יושגו כלל המוקוכלות האמתיות יחד‬
‫ללכת ארצה כנען ולכן לא תהיה ההליכה שמד‪,‬‬ ‫באופן אלהי נפלא מאד‪ .‬וביארו היות כל זה‬
‫דבר זר וקשה אצל אברהם וכמו שיראה‬ ‫בענין השכלי באמרם שהקב׳יה לא נצב אלא‬
‫מהמעשה שהוא מעצמו הלך שמה‪ .‬ורש׳׳י‬ ‫על הכרי שהוא יעקב כי הוא ביחוד התחלת‬
‫)בראשית י״ב( כתב מדברי המדרש שד‪,‬יה זד‪,‬‬ ‫מדרגת הדבקות לאומד‪ .,‬ומראת הסלם היתד‪,‬‬
‫כדי לחבבר‪ ,‬בעיניו ור‪,‬וא טעם חלוקו ובלתי‬ ‫כדי שבה •תיחדו ידיעות הנמצא כלו ויתיחדו‬
‫מספיק ‪:‬‬ ‫יחד בשכל הנאצל ולהיות גם בזאת המדרגד‪,‬‬
‫החלק השכלי המדעי והחלק המעשי היו מבניו‬
‫השאלה הד׳ באמרו ואעשך לגוי גדול וגר‬ ‫של יעקב קצתם מן הגבירות וקצתם מן השפחות‪.‬‬
‫והיא למד‪ ,‬זה יעדו בכל הטובות האלה‬ ‫וכבר ידעת שהספורים האלה כלם היו וקרו‬
‫ומה זכות נמצא בו שבעבות נתן לו כל השכר‬ ‫כלם כפשוטם לאנשים הרשומים ההם וראשי‬
‫הזד‪ ,‬כי דעה הכתוב לא ספד קודם לזה דבר‬ ‫בני ישראל המה‪ .‬האמנם למדו מעניניד‪,‬ם למודים‬
‫כצדקת אברהם כמו שספר מנח שהיה איש‬ ‫מועילים בחכמת המציאות ובעניני האומה וידענו‬
‫צדיק תמים גם לא באר לו השם שהיד‪ ,‬כל זה‬ ‫שהאבות הקדועוים ההם נבראו בצורת המציאות‬
‫חלף העבודד‪ ,‬שד‪,‬יה עתיד לעשות וחז״ל אמת‬ ‫השכלי וכמ״ש חז״ל האבות הם הם המרכבה‪.‬‬
‫שהיה זה מכלל הנסיונות ולא ידעתי מה‬ ‫ימזה הצד בדרוש כתרי אותיות היה עם חכם‬
‫הנסיון הזה אם עליו נתנו לו כל הגדולות‬ ‫ו‪:‬בץ הגוי הגדיל הזה וד‪.‬יו חכמי הקבקה‬
‫האלה ‪:‬‬ ‫מעמיקים עצה בדמותם התחתונים לעליונים‬
‫השאלה הה׳ למה זד‪ ,‬לא הודיעו האל יתברך‬ ‫יכלם דברי אלהים חיים‪ .‬ואחרי ההצעה הזאת‬
‫התכלית המכוון בהליכד‪ ,‬הזאת ואם ‪.TO‬‬ ‫אשוב לפרש הפסוקים על פי אמתתם ופשוטם‬
‫קפז‬ ‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫מלכי צדק מזרעו של שם מולד ב־ תשלם‬ ‫התכלית בה כדי שאברהם יפרסם אלהותו‬
‫מיטב ארץ כנען‪:‬‬ ‫מו ל ם ויצוה את בבי אדם ושמרו דרד ה׳‬
‫השאלה הי״א באמת ויבן שם מזבח לה׳‬ ‫בי אין ספק שהיה ראוי שיאמר לו השם בביאור‬
‫הנראה אליו‪ .‬והוא כי מה צ״ל הנראה‬ ‫או ברמז דבר מזה כשצוהו בהליכה אף כי׳‬
‫אליו האם יש ה׳ אחר זולת הנראה אלד‬ ‫בכל המקום אשר יזכיר את שמו יוכל אברהם‬
‫שהוצרד לפרש כן‪ .‬ולמה לא נתן לו הודאה‬ ‫לקרא בשם ה׳ מבלי שיצא מארצו‪:‬‬
‫על יעוד הזרע ועל ירושת ה א ת שאמר לו‬ ‫השאלה הו׳ מה עניו אמרו והיה ברכה כי‬
‫יתברד לזרעד אתן את ה א ת הזאת ולמה לא‬ ‫אם היתה הכוונה שתהול הברכה בו או‬
‫נאמר בבנין המזבח הראשון הזה ויקרא בשם‬ ‫שיהיו הברכות נתונות ב ‪T‬ו הרי כתוב ואברכד‬
‫ה׳ כמו שאמרו בבנין המזבח השני‪:‬‬ ‫דאגדלה שמד ואברכה מברכיך וגו׳ ונברכו‬
‫השאלה הי״ב מה ראה אברהם אחרי שהלד‬ ‫ג ד ומה צורד בסל כד יעודים מהברכה כ״ש‬
‫אל א ת כנען כאשר דבר אותו אלהים‬ ‫שלשון והיה ברכה הוא לשון צווי ואינו כמו‬
‫ושם נראה לו השם הנכבד להוד עי שהיא‬ ‫ברוד תהיה מכל העמים‪:‬‬
‫ה א ת אשר הוכיח לשבתו עליה ו עדו בו‬
‫יעודים טובים‪ .‬למה זה יצא משם ללכת מצתם‬ ‫השאלה הז׳ באמת ונברכו בד כל משפתות‬
‫מפני זלעפות רעב‪ .‬והיה לו לבטוח בה׳ אשר‬ ‫האדמה לפי שאין ראוי לפרשו שיתברכו‬
‫צוהו לצאת מארצו שברעב יפדהו ממות וכמ״זז‬ ‫בו לאמר ישימד אלהים כאברהם שאם כן היה‬
‫הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו להציל‬ ‫ראוי לומר והתברכו לא ונברכו ואם פיתשו‬
‫ממות נפשם ולח• ותם ברעב‪ .‬וכבר כתב‬ ‫שיהיו כלם מבורכים בעבורו יתהייב שכל בגי‬
‫הרמב״ן שאברהם חטא בזה ושעל זה החטא‬ ‫עולם יהיו מבורכים והוא שקר כי הכתוב אומר‬
‫נגזר גלות מצרים והוא דעת רחוק מן ההקש‬ ‫כי לא יחדל אבית מקרב הארץ‪:‬‬
‫השכלי כמו שיתבאר אחר זה‪:‬‬
‫השאלה הח׳ באפרו וילד אברם כאשר דבר‬
‫השאלה היי׳׳ג במאמר אברהם לשרה והרגו‬ ‫אליו ה׳ דלד אתו לוט‪ .‬והוא כי פ ‪T‬‬
‫אותי ואותד יחיו א מ ת נא אחותי את‬ ‫אחר זה נאמר ויקה אבדם את שרי אשתו ואת‬
‫למען ייטב לי בעבורד ומי האיש המעלה‬ ‫לוט בן אחיו וגו׳ ומבואר הוא שאהד משני‬
‫שיבחר בחיים עם קלון נמרץ כזה דבקש‬ ‫המאמתם האלה הוא כפול ופותר‪ .‬גם שמצד‬
‫תועלת והטבה בהיות אשתו מזנה עם אח‪-‬ים‪.‬‬ ‫אחר יראו סותתם זה את זה באמרו דלד‬
‫ויותר ראוי ה‪-‬ה שיבחר במות לבלתי עשות‬ ‫אתר לום מורה שהוא מעצמו הלך עם אברם‬
‫נבלה גם באמת ואותד יחיו הוא מאכר קשה‬ ‫ואמת דקה אברם מורה שהוא לקחו והביאו‬
‫לפי שיראתו לא היתה אלא שמא יר‪.‬רגוהו‬ ‫עמו‪:‬‬
‫על דבר אשתו לא שמא יחיו אותה ולכן היה‬
‫לי לרמי• בלבד והרגו אותי‪:‬‬ ‫השאלה הט׳ באמרו ואברם בן חמש שנים‬
‫השאלה הי״ד בתוכחת פרעה לאברהם והיא‬ ‫ושבעים שנה בצאתו מחה‪ .‬והוא כי פה‬
‫כי הנה יראה שעשה בדבתו ב׳ תרעומות‬ ‫צויד להותע כמה שנים היו לאברהם בצאתו‬
‫מהרן‪ .‬ואם היה להג ‪ T‬בפה שנים ישב ב א ^‬
‫הא׳ מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי‬
‫כי אשתד היא וזה מורה שאברהם לא אפר‬ ‫כנען עם שאין בזה ג״כ צורד כבר נודע ממ״ש‬
‫לו כלום ולכן אין מקום לתרעומת השני‬ ‫אחר זה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ‬
‫כנען מאמר אחר זה בי בן פ״ז שנה ה ^‬
‫שאמר למה אמרת אחותי היא והם כדמות‬
‫סותתם זה לזזע ג״כ שבראשתה אמר מלת לי‬ ‫כשהוליד את ישמעאל ובן מאה כשהוליד את‬
‫לא כן בשני ויקשה עם זה למה לא השיבי‬ ‫יצחק‪:‬‬
‫אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלק ם במקום‬ ‫השאלה הי׳ אם הקתש ברוד אמר לאברהם‬
‫הזה כמו שאמרו לאבימלד בהיותו הוא ואנשי‬ ‫אל ה א ת אשר אראד איד התעורר הוא‬
‫ביתו יראי שפים כמ״ש הגוי גם צדיק תהתג‬ ‫מעצמו ללכת ארצה כנען קודם שיודיעהו אנא‬
‫והשם הודה לו בצדקתו כמ״ש גם אנכי ידעתי‬ ‫ילד ובאתה מקום תהיה מנוחתו‪ .‬דקשה עם‬
‫כי בתם לבבד עשית זאת‪:‬‬ ‫זה אפרו והכנעני אז ב א ת שיראה שאיו לו‬
‫השאלה הט״ו במה שדבר השם לאברדב אהת‬ ‫צורד בספור הזה‪ .‬גם כי להלן אומר והכנעני‬
‫הפרד לום מעמו שא נא עיניד וגו׳ כי‬ ‫והפתזי אז יושב ב א ת והם היו מבני הם‬
‫את כל הארץ וגד׳ ושמתי את זרעד וגי׳‬ ‫וסותר לזה נאמר ומלכי צדק מלד שלם שהיה‬
‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬ ‫קפח‬
‫מעידה עליו בצד מה במאמר אני ה׳ אשר‬ ‫והוא כי אם כח הדבור הזה כלו להבסיהו ‪r‬ל‬
‫הוצאתיך מאור כשדים עם היותו מאמר סובל‬ ‫רבוי זרעו ועל ירושת הארץ ועל זה כלו כבר‬
‫הפירוש וכמו שביארתי למעלה וגם יעיד על‬ ‫הבטיחו למעלה כשנראה אליו ראשונה ואמר‬
‫זה מה שכתוב בספרי האומות הקדומות כמר‬ ‫לו לזרעך אתן את הארץ הזאת ולמה א״כ‬
‫שהעיד הרב המורה פכ״ט ח״ג שמצא בספר‬ ‫הבטיחו כאן על מה שבבר הבטיחו יימעלה‬
‫עבודת הנבטיא בזה לשץ‪ .‬ואמנם אברהם‬ ‫ומדוע ההבטחה הראשונה בא במלות קצרות‬
‫שגדל בכותא כשחלק עם ההמון ואמר שיש‬ ‫לזרעך אתן את הארץ הזאת ובהבטחה הזאת‬
‫עושה בלתי השמש טענו עליו כך וכך וזכרו‬ ‫האריך הרבה אם בענין הזרע ואם בחרושת‬
‫בטענותיהם מה שהוא מבואר נגלה מפעלות‬ ‫הארץ ‪:‬‬
‫השמש ואמר להם אברהם צרקתם אבל הוא‬ ‫השאלה הט״ז בספור מלחמת המלכים כי '‘א‬
‫הגרזן ביד החוצב בו אח״כ זכרו מטענותיו‬ ‫ידענו מה הגיע אלינו מהספוי הזה‬
‫ע״ה ובסוף הענין זכרו שהמלך שם אותו‬ ‫ומעבודת המלכים אלו לאלו ומחברותם‬
‫בבית הכלא ושהוא התמיד לטעות עליהם‬ ‫וממלחמתם‪ .‬ואם ה־ה להודיענו ענין לוט ומלך‬
‫ימים רבים והיא בבית כלאו ושאח״כ פחד‬ ‫כדום היה לו להזכיר לבד שכדרלעומר‬
‫המלך שיפסוד עליו מלכותו וישיב בני אדם‬ ‫והמלכים אשר אתו באו למלחמה עם מלך‬
‫לאמונתו וגרשו מקצות המזרח אחר שלקח את‬ ‫סדום וחביריו וינצחום ויקחו את לוט ושהוגד‬
‫כל אשר לו וכר• וכבר נמצא מסכים לזה כמו‬ ‫לאברהם כי נשבה אחיו ומה שעשה על זה‪:‬‬
‫שכתב הרמב״ן שאברהם נחבא בכותא‪ .‬ובהיות‬
‫הדבר כ״כ מפורסם איך נוכל להכחישו בכללו‬ ‫השאלה הי״ז בספור מלכי צדק ובדכיתיו‬
‫כי כמו שכתב הפלוסוף המפורסם אצל הכל‬ ‫ואיך נכנס בתוך ספור המלכים כי הנה‬
‫א״א שיכזב כלו ולכן מה שלבי אומר בענין‬ ‫הכתוב אומר ויצא מלך סדום לקראתו וגר‬
‫הזה שכל ארץ ארם שבכללה אור כשדים ועבר‬ ‫וקודם שהזכיר הכתוב מה שדבר מלך סדום‬
‫הנהר היו מכת הצ״אבא שהיו מאמינים כמו‬ ‫לאברהם ומה שהשיבו הכנים ענין מלכי צדק‬
‫שזכר הרב המורה שלא היה אלוה אחר בעולם‬ ‫ואחריו ספר מ״ש מלך סדים אל אבדם ויותר‬
‫אלא הכוכבים ושהשמש היה האלוה הגדול‬ ‫ראוי היה שיספר ענין מלך סדום שאלתו‬
‫מכל האלהים והיו מאמינים עם זה שהיה העולם‬ ‫ובקשתו ושאלתו בפני עצמו וענין מלכי צדק‬
‫קדמון מבלי התחלה זמנית‪ .‬וכאשר התחכם‬ ‫וברכותיו אחר זה בפני עצמו גם בדברי אברהם‬
‫אברהם אבינו וזרח על ו אור האמת הגיע‬ ‫למלך סדום ולא תאמר אני העשרתי את אברם‬
‫מדרך התפלספותו ואיצטגנינותו לקיים ולאמת‬ ‫יראה שהוא גסות הריח גאה וגאון ודרך רע‬
‫שצבא השמים והכוכבים היו סבות אמצעיות‬ ‫כי הוא קנה הכל במשפט וצדק ולמה יניחהו‬
‫למה שיפעלו לא סבות ראשונות ושהיה עליהם‬ ‫אלה הם השאלות שהעירותי בספורים אי*ו‬
‫בהכרח סבה ראשונה הוא הפועל והמשפיע‬ ‫והנני מפרש הפסוקים האלו באופן יותרו כל‬
‫הראשון בהם‪ .‬כי הנד‪ .‬אחרי שהגרמים השמימיים‬ ‫השאלות‪:‬‬
‫כלם הם גשמים מתנועעים תמיד יתחייב להם‬ ‫ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגומר‪ .‬עד ואעשך‬
‫שיהיה להם מניע מחוץ נבדל והיה אברהם‬ ‫לגוי גדול‪ .‬כבר ביארתי למעלה סבת‬
‫עושה על זה מופתים וטענות חזקות וכמ״ש‬ ‫יציאת תרח ובניו מאור כשדים כפי פשוטי‬
‫במדרש )ב״ר פרשת ל״ט( משל לאחד שראה‬ ‫הכתיבים אבל חז״ל סברו שיצא משם מפני‬
‫בירה דולקת אמר למי שהולך עמו תאמר‬ ‫ענין אברהם שהושלך לכבשן האש והוצל משם‬
‫שאין מנהיג לבירה זו וכר‪ .‬ולזה כוונו ז״ל‬ ‫ומיראת המלך פן ישוב עוד עליו חתן אפו‬
‫)בבא בתרא ט״ז( שהיתד‪ .‬מרגלית תלויר‪.‬‬ ‫יצאו משם והוא ג״כ דעת רש״י והרמב״ן והר״ן‪.‬‬
‫בצוארו של אברר‪,‬ם שכל חולה שהיד‪ .‬רואה‬ ‫אמנם הראב״ע מאן ימאן להאמינו באמרו שאם‬
‫אותה מיד נתרפא וכיון שמת תלאה הקב״ה‬ ‫היה הדבר כן היה הכתוב מספר אותו אם‬
‫בגלגל חמה ר״ל שהיד‪ .‬עושה מופתים וטענות‬ ‫להגיד צדקת אברהם שמסר עצמו להרג על‬
‫למציאות האל וד‪.‬יא המרגלית שהיתד‪ .‬תלויה‬ ‫קדושת השם והוא יותר מבהיל ממעשה העקדה‪.‬‬
‫בצוארו ובפיו ועזכל חולה מאמונות כוזבות‬ ‫ואם להותע מעשה ה' כי נורא הוא שהציל‬
‫שהיה רואה אותד‪ .‬ומעיין בה מיד הוא מתרפא‬ ‫את אברהם אוהבו מתוך האש ובגדיו לא‬
‫כי ידיעת האל ור‪,‬אמנתו היא הרפואה האמיתית‬ ‫תשרפנה ואנחנו לא נוכל להכחיש הדבר הזה‬
‫לנפש‪ .‬וכאשר מת אברד‪.‬ם שד‪,‬יד‪ .‬מלמד להועיל‬ ‫בכללו אם מפני קבלת חז״ל שקיימו וקבלו‬
‫נשאר למוד מציאות האל מתנועת הגלגל‬ ‫אותו בכמה מקומות וידוע שאמת יהגה חכם‪.‬‬
‫שתורה על המניע הנבדל כמו שאמר הכתוב‬ ‫ועולה לא נמצא בשפתם ואם מפני שהתורה‬
‫קסס‬ ‫בראשית יב‬ ‫אברבגאל‬ ‫לר לד‬
‫)תהלים י״ט ב׳( השמים מסםרים כבוד אל והוכן להכיר את בוראו אבל היותר נראה הוא‬
‫וזאת היא התליה בגלגל חמה‪ .‬וכן היה אברהם שהם רצו לומר שאברדם בהיותו ערל קודם‬
‫מקיים שהיה העולם מחודש ופעול מאתו ית׳ המולו הכיר את בוראו והוא מתמיה מאד‬
‫בהראותו בטולים והרהקות עצומות על דעת ובנו הערלה בשם שלש שנים מפני שהכתיב‬
‫קדמותו‪ .‬ולכן היה מרגליתא בפומיה אל עליון אומר שלש שנים יהיה לכם ערלים כי להיות‬
‫רוצה לומר סבה עליונה לשמים קונה שמים שלש שנים זמן הערלה כאילו אמרו בדרד‬
‫וארץ ומחדשם‪ .‬ולהיותו חולק בפרסום על אמונת מליצה תחות שלש שנים יהיה על הערלה כאלו‬
‫דורו הושם בב ת הכלא וגם שם היה טוען אמר בהיותו ערל הכיר את בוראו‪ .‬האמנם כפי‬
‫טענותיו לקיים אמת אמונתו כי היה בלבו כאש דיוק השנים אמרו שבן מ״ח שנים הכיר בוראו‬
‫בוערת ואין ספק שהיה דינו בשריפה כי היה שכן היו שנותיו בפלגה וכאלו אמר שממה‬
‫»םוד האש ממשלת השמש אבל המלך מפחדו שראה אברהם שקרה שם הכיר שיש אלהים‬
‫שיפסוד אמונתו שלחו לנפשו‪ .‬ולא היה זה שופטים בארץ אבל היה זה כלו משכלו ודעתו‬
‫באמת למלך כי אם מאת אלהים שהעיר את לא מכה הנבואה‪ .‬הן אמת שליושר שכלו של‬
‫רוחו לעשות כן כי לב מלך ‪ to‬ה׳ לכל אשר אברהם ושלמות חכמתו נעשה מוכן לחול עליו‬
‫יחפוץ יטנו ושעל זה נאמר אני וד אש־־• שפע האל הנבואיי ואחרי שקבלו זכרה התורה‬
‫הוצאתיו מאור כשדים כלומר ממני היתה המעשים המשובחים שעשה תצה לומר אחר‬
‫יציאתו לא מאת המלך‪ .‬ומסכים לזה הוא שנראה אליו האלהים ודבר אתו לא מה שהיה‬
‫מה שכתוב בספר עבודת הנבטייה ומה שכתוב קודם לזה‪ ,‬וכן לא זכרה התורה הנם שבעשה‬
‫שאברהם נחבש בכותא‪ .‬ואינו רחוק אצלי מה לו בהצלתו לפי שלא היה נם נגלה כי אם נס‬
‫שאמרו באותו ספר ששלל חמלו כל אשר לו נכתר שהעיר השם את רוח המלך לפוטרו‬
‫‪t‬ג ‪n‬וו מארצו כי הנה הכתוב מורה עליו במה מעונש השריפה והנה אנשי דורו כי היו אומרים‬
‫שלא אמר ב ציאתם מאור כשדים שהמיאו שלא היה בזה נם כלל אלא המלך מפחדו‬
‫כל רכושם ועבדיהם כמו שכתב בצאתו מחה שיפם ‪ T‬אמונתו שלחו לנפשו‪ .‬לכן לא נכתב‬
‫נראה שהלכו ריקם ותרח הלו עמו מפני■ הסבות זה בתורה כי אין דרכה לכתוב הנסים הנסתרים‬
‫שנזכרו בפרשר‪ ,‬וגם מ״ש ז״ל שנעשה לו נס כי אם המפורסמים והנחלים כי אין הכחשה‬
‫להצילו מכבשן האש ר״ל להיות נדון להשרף בהם‪ .‬הנה התבאר מזה כלו שאין ראוי להכהיש‬
‫והיה זה נם נסתר בהערת לב המלך לשלחו‪ .‬קבלת חז״ל בזה שאק טענה עליה מפאת‬
‫וכבר נתן הדמב״ן מקום לזה הדעת במה קועזיית הראב״ע ושאינו רחוק שהיתה יציאת‬
‫שכתב שאין המלט אם בהיות בזה נס נסתר חרה מאור כשדים גם כן בעבור זה עם שא“‬
‫בהערת לב המלך‪ .‬ואם נם נגלה שהוקזלך הסבות שזכרתי בפיתש הפרשה ואחרי הקדימי‬
‫בכבשן ויצא משם‪ .‬האמנם למה לא נתפרש הפירוש הזה אבא לפרש הפרשה‪:‬‬
‫זה בתורה שהיא קושיית הראב״ע סבתו אצלי הגה ראה יתברר שתרח עם היות שיצא ללכת‬
‫ארצה כנען התעכב והחישב בחרן ימים‬ ‫שאברהם לא התעורר בראשונה לפרסם ולקיים‬
‫דעתו בדבר השם‪ .‬ולא מפאת מעלה גבואיית רבים ובסבתו היה אברהם יושב שמה‬
‫אלא מכה התפלספותו ואצטגגינותו וכמה ושלהיותו מוכן לשלמות גדול בעבודה האקהית‬
‫מקדמוני הפלוסופים היו מקיימים דעותיהם ומדרגת הנבואה היו לו שם ג׳ מונעים גדילים‬
‫יטוענים טענות לקיימם ובטולים לדעת הסותר מלהגיע אליו‪ .‬הא׳ הארץ שהיה ייעזב בה‬
‫ולא נחשב להם לצדקה ולא נכתבו עניניהם לפי שכל ארץ קדם היתר! מלאה כשופים ועוננים‬
‫בתורה אלא דברי נביאי השם וחם ‪T‬יו הדבקים והיו כופרים במציאות האלוה ית׳ וכמ״ש כי‬
‫בו ממה שעשו בעבודת האל ובמאמרו לא מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ולכן אל מעוננים‬
‫מעיונם ושכלם‪ .‬ואחשוב שלזה כוונו חז״ל ואל קוסמים ישמעו וקסמים בידם ובלעם משם‬
‫באמרם שאברהם בן שלש שנים הכיר את היה ולכן מפאת טבע הארץ היה מונע גדיל‬
‫בוראו שב׳ עקב אשר שמע אברהם בקולי לשלמות אברהם ולהדבק אל האלהים בהיותי‬
‫ומנ‪-‬ן עקב כשתסירהו מן קע״ה שחיה נשאר שמה‪ .‬והמונע הב׳ היו אוהביו שכניו ומכיריו‬
‫שלש‪ .‬ובמקום אחר אמרו שהיה בן מ״ח שנה שהיו כלם עובדי ע״ג וכאשר ראו מה שקרי‪.‬‬
‫בשהכיר את בוראו וראד לחת ציור וטעם לשני לאברהם באור כעודים מהסכנה על טענותיו‬
‫המאמר״ם האלה‪ .‬וכבר נוכל לומר שבן שלש וויכיחיו היו מונעים אותו לדבר עוד בעגה‬
‫שניום ת תק הנער סהסינקת ויכיר בקחביו האלהות והאדם בהכרח יפיק רצון אוהביו‬
‫זאוהבי ביתו כאלו אמרו ‪ T 9‬המליצה שכאשר העומדים סביבו‪ .‬המונע הג׳ היה אביו תרה‬
‫תתחילה לו ההכרה השכלית נתישר דעתו ונחור אחיו כי היה חרה כמ״ש חז״ל )ב״ר‬
‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫קצ‬
‫לכוזר שהנבואד‪ ,‬היתד‪ ,‬מעלה מיוחדת ב א ת‬ ‫סל״ח( עושה צלמים ועובד אותם וכן ד‪,‬יה נהור‬
‫הקדושה ושכל מי שנתנבא לא נתנבא אלא בה‬ ‫וכמ״ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרה‬
‫או בעבורד‪ .,‬הלא תראד‪ ,‬כי הועתק אברהם‬ ‫אבי אברד‪,‬ם ואבי נחור ויעבדו אלד‪,‬ים אחרים‬
‫מארצו כאשר הצליח וד‪,‬יד‪ ,‬ראוי להדבק בענ ‪r‬‬ ‫ואברד‪,‬ם היה בוש ונכלם מלגעור בהם ומלהוכיחם‬
‫האלהי והיה לב הסגולה ההיא אל המקום אשר‬ ‫על שבושי אמונתם וד‪,‬יתד‪ ,‬א״כ הברתם מזקת‬
‫תגמר השלמתו והיה זה כמו' שימצא עובד אדמה‬ ‫אליו מאד ומונעת ממנו כל דבקות אלהי ומפני‬
‫אילן שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל אדמה‬ ‫זד‪ ,‬כלו צוד‪,‬ו ית׳ לך לך מארצך וממולדתך‬
‫נעבדת כדי שיצליח בה בשרש ההוא ומגדלו‬ ‫ומבית אביך‪ .‬ואין פי׳ כפל לד להגאהך‬
‫שם באופן שישוב פרדסי אחר היותו מדברי‬ ‫ולטוביותיך כדברי רש״י וכמו שדרשו על פסל‬
‫וירבה אחר שהיד‪ ,‬מועט וכן שרתר‪ ,‬הנבואה‬ ‫לך הפסולת יהיה שלך כי שם ראוי לדרוש כן‬
‫כנען רבו אנשיה‬ ‫בזרעו של אברהם ב א ת‬ ‫בעבור שלא ביאר הכתוב תועלת בפועל הלוחות‬
‫הנביאיב כל ימי עכדם בארץ כנען עם הענינים‬ ‫כלל אבל כאן שד‪,‬כתוב מבאר התועלות הגדולות‬
‫העיזרים מהטהרות והעבודות וכר ראה איד‬ ‫שימשכו מהליכה כמו שאמרו ואעשך לגוי‬
‫העיר החכם האלהי הזה על העקרים שזכרתי‬ ‫גדול וגומר מה צ׳י׳ל לו ברמיזות לו לך‬
‫בדבר הזה‪:‬‬ ‫שתהיד‪ ,‬ההליכד‪ ,‬להנאתו ולטובתו גם מה שכתב‬
‫)ב( ואעשך לגוי גדול וגו׳ עד ויצאו ללכת‬ ‫הרמב״ן שכן דרך הלשון אלכד‪ ,‬לי אל הגדולים‬
‫ארצה כנען‪ .‬בעבור שצוד‪,‬ו השם שילד‬ ‫ולך לך אל ארץ המוריד‪ ,‬אינו נכון לפי שמצאנו‬
‫ויעזוב את ארצו ואת מולדתו ואת בית אביו‬ ‫בכתוב לשון הליכה לאלפים ולמאות מבלי כפל‬
‫ראד‪ ,‬יתברך שכבר יקשה בעיניו זה מפני‬ ‫לך ולא לי‪ .‬לך נא ראה את שלום אחיך‪ .‬קום‬
‫התועלות הנמשכות אליו מהאת וד‪,‬תולדות ובית‬ ‫לך אתם‪ .‬לך מעמנו‪ .‬לך אל פרעה וכד‪ ,‬תדבר‬
‫האב ולכן השיבו יתברךכנגדם אם כנגד‬ ‫וכאלה רבו מספר מבלי כפל‪ .‬ולכן ראוי שנ'‬
‫בית אביו שהוא מאן דסמיך ליד‪ ,‬אמר ואעשך‬ ‫כשמצינו בכתוב כפל שהוא לענין מד‪ ,‬כי הנה‬
‫לגוי גדול ובניך יהיו יקרים אצלך מד‪,‬אב וד‪,‬את‬ ‫ולד לד אל ארץ המוריד‪ ,‬ענינו שילך‬
‫וכנגד מולדתך שיקשה בעיניך עזיבת האוהבים‬ ‫שם לבדו מבלי נעריו וכן עשה‪ ,‬ואלכה‬
‫אשר נתגדלת עמהם בעבור שהם יכירוד‬ ‫לי אל הגדולים ענינו אלך אני א‪1‬ע״פ‬
‫ויברכוך ויעזרוך להתעשר אמר ואברכך ואגדלה‬ ‫שלא ילכו אחרים וכן ענינו בכאן שאמר‬
‫שמך כלומר אל תחוש לברכתם ולכבודם כי‬ ‫השם לאברהם לך לך ר״ל איני חפץ בהליכה‬
‫מכבדי אכבד וברכת ה׳ היא תעשיר ומלבד זה‬ ‫שהלכת מאור כשדים לפי שהיתד‪ ,‬עם אביך‬
‫מעשיך יקרבוך ותתברך ותתעשר מעצמך ועל‬ ‫ואתיר ולא שתשב בארצך שהיא עבר ר‪,‬נר‪,‬ר וכל‬
‫זה אמד והיד‪ ,‬ברכה רוצה לומר היה אתה‬ ‫ארץ קדם אבל שאתד‪ ,‬לבדך תלך ותעזוב ארצך‬
‫בכל מקום שתשב שמה איש ברכה ומשתדל‬ ‫עם היותד‪ ,‬נאותד‪ ,‬למזגך ומולדתך שהם אוהביך‬
‫לתועלתך‪ .‬וכנגד ארצך שיקשה בעיניך עזיבת‬ ‫שנולדת ונתגדלת בינידם והוא מלשין גדול‬
‫הארץ הטבעית לך אמר ואברכה מברכיך ר״ל‬ ‫כמו יולדו על ברכי יוסף‪ .‬ומבית אביך עם היותו‬
‫אל תחוש לארצך זו שכל אנשיד‪ ,‬מקללים‬ ‫קשה בעיניך לעזוב את אביך בזקנותו כי כלם‬
‫אותך להיותך מרוחק מאמונתם ומפני שהם‬ ‫צריך שתעזוב כיון שהם לא ידעו דרך ה׳‪.‬‬
‫בארצותם לגוייהם מהנד‪,‬גה שרי מעלה לא תדבק‬ ‫ד‪.‬נה התבאר שלא אמר מארצך על אור כשדים‬
‫בהם וכך השגחתי לאייב את אויביך ולצור‬ ‫שכבר יצא משם אלא על עבר הנהר שהיא‬
‫את צורריך אבל כשתלד משם אל הארץ אשר‬ ‫ארצו בכלל והותרד‪ ,‬בזה השאלה הא׳‪ .‬ושזכר‬
‫אראך תדבק השגחתי בך ובעבורך אברכה‬ ‫מארצך וממולדתך ומבית אביך להעירו על‬
‫מברכיך באופן שברכתם תהיה נמשכת מברכתי‬ ‫המונעים שהיו לו בישיבתו שמר‪ ,‬וד‪,‬ותרד‪,‬‬
‫אליך ואם א־ש אחד יקללך אני אאור אותו‬ ‫בזה השאלה הב׳‪ .‬ולפי שהפלא ה׳ חסיד לו‬
‫שהוא יותר מקללה ואמר מברכיך בלשון רבים‬ ‫והפרידו מאוד‪.‬ביו ומאביו ומאחיו ורצה שלא‬
‫ומקללך בלשון יחיד להגיד ש ‪,T‬יו מברכיי‬ ‫ידעו הם לאיזה מקום היד‪ ,‬הולד כדי שלא‬
‫רבים ומקלליו יהיה אחד מעיר על דרך הפלא‬ ‫ילכו שם אחריו לכן לא ביאר לו שם המקום‬
‫וד‪,‬ענין כלו שבארצו יהיו כלם מקללים אותו‬ ‫אשר ילד אליו ואמר לו אל ה א ת אשר אראך‬
‫ובארץ אשר ילך שמה יהיר‪ ,‬בהפך‪ .‬הנד‪,‬‬ ‫ר״ל כי בהתהלכו ינחה אוחו אל המקום אשר‬
‫התבאר שנאמרו לאברד‪,‬ם היעודים האלה להסיר‬ ‫יבחר בו‪ .‬ואולי רמז לו במלת אראך ששם‬
‫מלבו הספקות שיסופקו לו בד‪,‬ליכתו וד‪,‬ותחד‬ ‫יראד‪ ,‬אליו האלהים כי היא הארץ הראויד‪,‬‬
‫בזה השאלה הד‪ .‬וחז״ל אמרו שנזכרו הטובות‬ ‫למראות אלהים לא ה א ת אשר הוא יושב עליה‬
‫האלו כנגד הדברים שהדרך ממעטת בי היא‬ ‫וד״ותרד‪ ,‬בזה השאלה הג׳‪ .‬וכבר זכר החבר‬
‫קצא‬ ‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לדלר‬
‫אותם ל ת אמר ואברם בן חמש שנים ושבעים‬ ‫ממעטת פריד‪ .‬ורביד‪ .‬והממון והשם וכנגדם באו‬
‫שנה בצאתו מחת מדוע שהיד‪ .‬תרח כשהול ‪ T‬ו‬ ‫היעודים האלה וגם נכון הוא‪ .‬אמנם אמרו‬
‫בן שבעים שנה ותרח חי ר״ה שנד‪ .‬הנה א׳׳כ ם׳‬ ‫ונברכו בך כל משפחות האדמד‪ .‬ובזרעו‪ .‬אחשוב‬
‫שנה קודם מותו יצא אברם משם ועזבו מפגי‬ ‫שבזר‪ .‬ביאר לו השם תכלית ההליכה שצוור‪.‬‬
‫צווי האלהי‪ .‬ואמנם אמרו אחר זה )בראשית‬ ‫עליר‪ .‬ור‪.‬וא שבעבורו יר‪.‬יו מבורכים ומושפעים‬
‫י״ב ה׳( ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט‬ ‫ולמורי ה׳ עמים רבים כי בהיותו קורא בשם‬
‫בן אחיו כתב הר״ן שבא להודיע מעלת אברר‪.‬ם‬ ‫ה׳ יכירו האמת באמצעותו‪ .‬ואפשר לפרש‬
‫ואיך היד‪ .‬נשען באלד‪.‬יו ולפי שימע שכל‬ ‫שהטובד‪ .‬שיעדו בכאן הוא בלבד ואעשך לגוי‬
‫הנעתק מאיץ אל אוץ אחרת הוא כמסופק‬ ‫גדול ואברכך ואגדלה שמך‪ .‬אבל תכלית הד‪.‬ליכד‪.‬‬
‫בהליכתו ולכן לא יעתיק כל קניניו ורכושו‬ ‫נרמז לו במאמר והיה ברכה שצוה אותו‬
‫עד שיראה אח הארץ אשר ילך שפה וכ״ש‬ ‫שכאשר ילך יר‪.‬יד‪ .‬ברכה בין העמים בלמדם‬
‫שיעשה זה הנעתק ממקום ואינו יודע אי זה‬ ‫ובד‪.‬ודיעו אותם האמונה האמתית באופן שישלם‬
‫מקום מנוחתו כמו שהיה אברד‪.‬ם הנד‪ .‬מפני‬ ‫העולם באמצעותו והודיעו יתברך שתדבק‬
‫זה אמר הכתוב כי לא עשה כן אברהם כי‬ ‫השגחתו באנשים שיקהו תורתו וילמדו אמונתו‬
‫לבטחו באלהים מאם בארץ מולדתו ומ ‪ T‬הוציא‬ ‫ועל זה אמר ואברכר‪ .‬מברכיך ר״ל שהמברכין‬
‫משם כל קנינו ורכושו מבלי השאיר לו שם‬ ‫והמשבחים אותך ור‪.‬ם הסרים אל משמעתך‬
‫דבר עם היותו בלתי יודע עדין אנה ילד‬ ‫ומקבלים אמונתך אני אברכם ואיטיב עמהם‪.‬‬
‫ונאים בזה דברי הרב אבל לפי דרכו לא היה‬ ‫ואמנם המבזה אותך שאינו מקבל למודך אאור‬
‫ראוי שיזכור הכתוב שרי אשתו ולוט בן‬ ‫אותו וכבר ידעת שהקללד‪ .‬היא בזיון מלשון קל‬
‫אחיי כי לא היו אלה מכלל הקנינים והרכוש‬ ‫ור‪.‬עד והוא קללני קללה נמרצת והברכה היא‬
‫ויותר נכון אצלי לפרש שבא הכתוב להודיע‬ ‫השגחה לטובה כמו שאמר ור‪.‬ברכה אשר תשמעו‬
‫שעם היות שלוט הלך אתו וד‪.‬נד‪ .‬אברד‪.‬ם לגודל‬ ‫וזכר שימשך מזה תועלת גדול לבני אדם‬
‫לבבו לא רצה שיתפרנס לוט ואנשיו משלו אבל‬ ‫והוא שיהיו מבורכים מושגחים ומושפעים‬
‫אבדד‪.‬ם כמו שלקח לשדר‪ .‬אשתו לד‪.‬וצאתו ככד‪.‬‬ ‫בשבילו כל משפחות האדמה כי יתפרסם האלהות‬
‫לקת את לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר‬ ‫בעולם באמצעותו ובאמצעות זרעו ועל זה‬
‫רכשו ר״ל אברהם ולוט ואת הנפש אשר עשו‬ ‫אמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך‬
‫בררן עבדיו ואנשי ביתו ותלמידיו כי הכל‬ ‫ואין הכוונה שכל אנשי העולם יהיו נברכים‬
‫לקח אברהם על עצמו לעשות להם ההוצאה‬ ‫אלא שכל משפתה איזו שתהיה בעולם שתתקרב‬
‫הצריכר‪ .‬אליהם כי זהו הנרמז במלת ויקז^‬ ‫למשמעתו ואמונתו תדבק בר‪ .‬הברכה וד‪,‬שגחה‪.‬‬
‫וד‪.‬ותרו בזה השאלות הח׳ והט׳‪ .‬האמנם בסדר‬ ‫ומה נאוו דברי הרב המורה שזכר בפכ״ט‬
‫עולם תראד‪ .‬בזה דעת אחרת ור‪.‬וא אמרם שם‬ ‫ת״ג שזכרתי וז״ל ואין ספק אצלי שאברד‪.‬ם‬
‫אברהם אבינו המז בשעה שנדבר לו בין הבתרים‬ ‫כאשר חלק על דעת בני אדם כלם שהיו‬
‫בן ע׳ שנה שנאמר ויר‪.‬״ מקץ ל׳ שבה וד׳‬ ‫מגנים ומקללים ומבזים אותו התועים ההם‬
‫מאות שנה וחזר ל ח ח ועשה שם חמש שנים‬ ‫וכאשר סבל הכל בעבור השם וכן ראוי לעשותו‬
‫שנאמר ואברהם בן המש שנים וע׳ שנד‪ .‬בצאתו‬ ‫לכבודו ולכן נאמר ואברכה מברכיך ומקללך‬
‫מחרן ע׳־כ‪ .‬וענינו כי הקשה לד‪,‬ם מה שנאמר‬ ‫אאור והיד‪ .‬אחרית ענינו מה שנראהו היום‬
‫במעמד בין הבתרים ועבדום וענו אותם ד׳‬ ‫מד‪.‬סכים רוב אנשי העולם לד״גדיל ולד‪.‬תברך‬
‫מאוח שנה וכתיב בסדר בא אל פרעה ויד‪.‬י‬ ‫בו עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו ואין‬
‫מקץ ל׳ שנה וארבע מאות שנה ולפי׳ פירשו‬ ‫חולק עליו וכמו שאמר ובברכו בך כל משפחות‬
‫ז״ל כי הארבע מאות נמנים משנולד יצחק וד׳‬ ‫האדמה ובזרעך הנר‪ .‬התבאת הפסוקים האלו‬
‫מאות ושלשים נמנים ממעמד בין הבתרים שיה>־ו‬ ‫והותרו השאלות הד‪.‬׳ והר וד‪,‬ז׳ וספר הכתוב‬
‫לפי זד‪ .‬קודם שנולד יצחק שלשים שנה‪ .‬ולפי‬ ‫שקיים אברהם מאמר השם באסרו וילד אברם‬
‫שהוקשה להם שאברהם בבר היד‪ ,‬בן ע״ד‪ .‬שבה‬ ‫כאשר דבר אליו ה׳ ר״ל שהלך באותו אופן‬
‫בצאתו מהרן ולא היו לו כי אם מאה שנה‬ ‫שצודיו ודבר אחו השם כי הוא אמר לו לך‬
‫בהולד לו את יצחק בנו ולפי זר‪ .‬אי איפשר‬ ‫לך שילד לו ויעזוב את ארצו ואת מולדתו ואת‬
‫שיד‪.‬יה מעמד בין הבתרים קודם ל ‪ T‬ת יצחק‬ ‫בית אביו וכן עשה כי עזב אותם וד‪.‬לך לדרכו‬
‫יותר מכ״ד‪ ,‬שבה‪ .‬תירצו שאברהם היה בן שבעים‬ ‫אבל לא עזבם כלם לגמרי כי הלך עמו לוט‬
‫שנד‪ ,‬לבד כשיצא מהרן ואז היה מעמד בץ‬ ‫ר״ל שנתחבר לו שלא לרצונו ולפי שלא יחשוב‬
‫הבתרים ושחזר עוד לחרן ועמד שם חמש שנים‬ ‫חושב שר‪.‬לך אברר‪.‬ם מחה בעבור שכבר היה‬
‫ו ‪,T‬י׳ לפי זה הדרך מיחש וילד אברם כאשר‬ ‫מת תרח אביו ושאם היה חי׳ לא היר‪ .‬עוזב‬
‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫קצב‬
‫סבות אלו כלם נכספה וגם כלתד‪ ,‬נפשו לשבת‬ ‫דבר אליו ה' על היציאה הראשונה שיצא משם‪.‬‬
‫בד‪ ,‬ומן העת שהתעורר ללכת מחרן מיד נתכוון‬ ‫ועל היציאה השנית כשחזר אמר ויקח אברם‬
‫ללכת ארצה כנען וכן עשר‪ .‬שבא שמה וד‪,‬וא‬ ‫כי בראשונה לא הוליך רכושו עד שראה את‬
‫אמרו ויבואו ארצה כנען ר״ל שלא נתעכבו‬ ‫הארץ הה א וכמו שהליץ הר״ן על הדעת הזה‪.‬‬
‫בשום מקום בדרך כאשר עשר‪ .‬תרח אביו‬ ‫אבל איני יכול להולמו כי איך יתכן שניחם‬
‫שנתישב ונתעכב בחרן‪ .‬אבל אברד‪,‬ם הלך‬ ‫לאברהם ראש המאמינים ספק ביעודי השם עד‬
‫לדרכו מבלי עכוב עד בואו שמה וד‪,‬ותרד‪ ,‬בזה‬ ‫שמפני זה יצטרך ללכת ולחזור‪ .‬ואיך יעבור‬
‫השאלה הי׳‪ .‬וד‪,‬נה אמר ויעבור אברם בארץ‬ ‫על המצוד‪ .‬האלהית שבתו בחרן חמש שנים‬
‫כי היד‪ ,‬הולד בדרך ההעברה מבלי ישוב וזכר‬ ‫בחזרתו כל שכן שעל פסוק וילך אברם כאשר‬
‫הכתוב שהכנעני היד‪ ,‬אז בארץ ר׳׳ל שאז‬ ‫דבר אליו דר שהיא היציאה הראשונה לדעתם‬
‫התחיל לכבוש מקומות מהארץ ההיא כמו שכתב‬ ‫אמר הכתוב ואברם בן חמש שנים ושבעים‬
‫רש״י שהיה הולד וכובש ה א ת מזרעו של שם‪.‬‬ ‫שנה בצאתו מחרן ואחר זה אמר ויקח אברם‬
‫אבל אחר זה אמר וד‪,‬כנעני והפריזי אז יושב‬ ‫שהיא היציאד‪ .‬השנית שאמרו וזה כלו הפך‬
‫בארץ לפי שכבר נתישב בד‪ ,‬הכנעני הכובש‬ ‫הנחתם‪ .‬ולבן ראוי שנאמר שפעם אחת יצא‬
‫וד‪,‬פריזי שהיא אומה אחרת שנתחברה אליו כי‬ ‫ולא חזר עוד‪ .‬ואמנם מה שהוקשד‪ .‬אצלם ממנין‬
‫הנה כמו שכתב רש״י הארץ ההיא בחלקו של‬ ‫שנות גלות מצרים אינו קושיא לפי שכמו‬
‫שם נפלה וד‪,‬תגבר הכנעני אז לכבוש חלק‬ ‫שביארתי בסדר נח החשבון הרב בולע את‬
‫ממנה‪ .‬ונראה שלא נפלה ירושלם בידו כי ב ‪T‬‬ ‫המועט וכשאמר הכתוב ועבדום וענו איתם‬
‫מלכי צדק היתד‪ ,‬וד‪,‬וא היה מבני שם בן נח או‬ ‫ארבע מאות שנה אולי שהיו על הדיוק שצ״ה‬
‫הוא עצמו כדבריהם ז״ל‪ .‬והנה הודיע הכתוב‬ ‫וקראם ד מאות לפי שכבר יהיו בגבול הד'‬
‫זה אם להגיד שעכ״ז לא נמנע הצדיק ללכת‬ ‫מאות או שמה שכתוב בסדר בא אל פרעה‬
‫בדרכו במצות השם ובטח בו ועבר ב א ת‬ ‫שלשים שנד‪ .‬וארבע מאות שנה היו כפי האמת‬
‫בהיות רבים לוחמים בד‪ ,‬וליוצא ולבא אין שלום‬ ‫על הדיוק תכ״ה וד‪,‬כתוב לא חשש כי אם לחשבון‬
‫כמו שיעשו אנשי המלחמה‪ .‬ועם היות הכנעני‬ ‫הגדול ת״ל שנר‪ .‬וד‪.‬וא מד‪ .‬שראוי שיאמר בזה‬
‫גוי אכזרי מבני חם אויב לאנשי עבר הנד‪,‬ר‬ ‫ולא נצטרך לומר שד‪.‬לך אברד‪.‬ם אל ארץ‬
‫להיותם מבני שם עד שלזה נראה האלהים‬ ‫כנען וששב לחרן ושחזר לצאת משם שנית‬
‫לאברהם ואמר לו לזרעך נתתי את ה א ת הזאת‬ ‫שהוא באמת דעת זר מאד‪.‬‬
‫ר״ל הלא תראר‪ ,‬הכנעני כובש ה א ת מיד בני‬
‫שם ומתגבר בה התחשוב כי כן יה ‪ ,T‬תמיד‬ ‫)ה( ויצאו ללכת ארצה כנען וגו׳ עד ויהי‬
‫דע לך שלא תשאר ה א ת ביד אלו כי כלם‬ ‫רעב בארץ‪ .‬הנד‪ .‬התעורר אברד‪.‬ם מעצמו‬
‫יצאו ממנד‪ ,‬וזרעך יירשנה וגם זה שהכנעני‬ ‫ללכת ארצד‪ .‬כנען מבלי מאמר השם לסבורב‬
‫עושה הוא התחלת ירושת בניר כי בזולת זה‬ ‫ראשונה מפני שתרח אביו וגם הוא עמו כבר‬
‫איך תצא הארץ מיד בעליד‪ .‬כל בני שם ותנתן‬ ‫הסכימו בצאתם מאור כשדים ללכת שמה ולכן‬
‫למשפחה אחת לבדד‪ ,‬מד‪,‬ם‪ .‬אמנם כשיקחה‬ ‫נמשך אברהם בעצה ההיא‪ .‬ושנית שידע שר‪.T .‬‬
‫הכנעני מהם בחזקה יהיד‪ ,‬משפט אלהי להוציאד‪,‬‬ ‫א‪ ,‬ירא דארעא דישראל מחכים והוא היה חפץ‬
‫מידו ולתתה לבניך וינערו רשעים ממנד‪ .,‬חכר‬ ‫בחכמד‪ .‬ובדעת ולכן בחר ב א ת היותר מוכנת‬
‫הכתיב שעם היות שבשרו השם בנבואד‪ ,‬הזאת‬ ‫אליד‪ ..‬ושלישית שהיתר‪ .‬הארץ ההיא בחלקו‬
‫בזרע ובארץ שהוא לא בנה מזבח דרך הודאה‬ ‫של שם‪ .‬וד‪.‬יד‪ .‬שם מלכי צדק חכם אלהי בעל‬
‫ושבח לשם הנכבד על בשורת הארץ וד‪,‬זרע‬ ‫אמונות אמתיות מסכים לאמונותיו כמ״ש ברוך‬
‫שאמר לו אלא מפני שנראה אליו האלהים חכד‪,‬‬ ‫אברם לאל עליון קונה שמים וארץ שהם שני‬
‫למדרגת מראה הנבואה כי היא היתד‪ ,‬אצלו‬ ‫השרשים וד‪.‬סבות שהי׳ אברד‪.‬ם מפרסם ומקיים‬
‫מתנה יותר חשובה מן הזרע וה א ת כאומר‬ ‫בעולם ר׳׳ל מציאות האל סבה ראשונה וחרוש‬
‫יותר שמח אני בראות מראות אלהים מבשורת‬ ‫העולם‪ .‬וב׳ ש ‪T‬ע אברד‪.‬ם באצטגנינותו שאור‬
‫חבנים וד׳את חהו אמרו ויבן שם מזבח לה׳‬ ‫כשדים וחרץ ושאר הארצות כלם היו מהנהגת‬
‫הנראד‪ ,‬אליו ואין ספק שאז נשלם לו ל אבחע‬ ‫המשרתים ושרי מעלה ושארץ כנען לא היו־ “‪.‬‬
‫מ״ש לו השם אל ה א ת אשר אראך כי אז‬ ‫מממשלת שר ולא כוכב עליד‪ .‬כי היתד‪ .‬מיוחדת‬
‫נראה אליו והראהו מראות אלהים‪ .‬וכבר יוכל‬ ‫להשגחת השם‪ .‬והנה להיות מעמד אדם הראשץ‬
‫המעיין להקשות על זה ממד‪ ,‬שמצינו שכבר‬ ‫וקבורתו בארץ ישראל ואם היתד‪ ,‬ירושלים בנויד‪.‬‬
‫קודם זה באתד‪,‬ו הנבואה כשאמר לו לד לר‬ ‫במק־ם גן עדן כמו שזכרתי למעלה היה יותר‬
‫וגר ולמה זד‪ ,‬לא בנד‪ ,‬את מזבח ה׳ הנראה‬ ‫ראוי שנפש אברהם תכסוף לשבת שמה ומפני‬
‫קצג‬ ‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לו לד‬
‫)י( ויהי רעב בארץ עד ולאבדם היטיב‬ ‫אליו בהיותה הנבואה הראשונה אשר‬
‫בעבורה‪ .‬ספר הכתוב שבא רעב בארץ‬ ‫ניבא‪ ,‬והר״ן כתב שעם היות שכבר נראה‬
‫הנזכרת שישב אברהם בה והיא ארץ כנען‬ ‫לו השם בחרן כשאמר לו ־ לו לד הנה‬
‫ושהלד אברהם למצרים להחיות את נפשות ביתו‬ ‫אברהם היה נכסף מאד לראות פני השכינה‬
‫וכבר ראית דברי הרמב״ן שכתב שאברהם‬ ‫לדעת אם הסכימה דעתו לדעת המקום במה‬
‫בצאתו מהארץ‬ ‫אבינו חטא חטאה גדולה‬ ‫ע הלך לארץ כנען כי הוא היה הולך כמסתפק‬
‫שנצטווה עליה ובהביאו את אשתו הצדקת‬ ‫עד יראה פני השם וידע אם ייטב בעיניו ואם‬
‫באותו מכשול בפחדו פן יהרגוהו ושהי׳ לו‬ ‫היא הארץ אשר בחר בה ללכת שם אברהם‬
‫לבטוח באלהיו שיציל אותו ואת אשתו כי אין‬ ‫וכאשר נראה לו השם שמח לבו ויגל כבודו‬
‫מעצור בידו להושיע ושעל זה נגזר הגלות‬ ‫לפי שנראה אליו השם להודיעו מה שהיה מסופק‬
‫על זרעו בארץ מצרים מקום החטא שמה‬ ‫בענינו‪ .‬והנכון בעיני שהדבור הראשת אשר‬
‫המשפט‪ .‬וכבר תפשו על הדעת הזה הר״ן כי‬ ‫באהו בחרן היה התעוררות אלהים שהיא‬
‫הנה יציאתו מארץ כנען לארץ מצרים מפני‬ ‫מדרגה מרוח הקודש כמו שכתב הרב המורה‬
‫דרעב חז״ל מנווע מכלל הנסיונות וב ‪T‬וע שה׳‬ ‫ואינה נבואה גמורה‪ ,‬או שהגיע אליו קול‬
‫צדיק יבחן ומי שיעמוד בנסיונו אין ראוי‬ ‫אלהי מגיע לאזניו בחלום הלילה שאמר לו‬
‫שיקרא חוטא וחלילה שינסה השם את אברהם‬ ‫הדברים האלה כדמות הקול ששמע שמואל‬
‫להכשילו‪ .‬ואם היה אברהם חוטא בדבר אשתו‬ ‫בתחלת נבואתו כי מפני היות ח ת ח ת ה לארץ‬
‫לא היה שונה באולתו לחטא החטא ההוא‬ ‫לא היה אפשר שתבא לאברהם שמה נבואה‬
‫בעצמו בבואו אל אבימלד מלד פלשתים‪ .‬וכן‬ ‫גמורה וכ״ש במדרגת מראה אבל כשבא לארץ‬
‫עשה גם כן יצחק בנו ומי הוא זה ואי זה הוא‬ ‫הקדושה המוכנת לקבלת הנבואה אז ראה‬
‫שיעמוד בנסיונות הגדולים האלה דוסיף לחטא‬ ‫מראות אלהים ר״ל שהגיע למדרגת הנבואה‬
‫בעונש שכבר נענש עליו‪ .‬ואמנם גלות מצרים‬ ‫במראה שהיא המעלה היותר רוחנית‪ .‬ולכן‬
‫יתבאר סבתו אחר זה במראת בין הבתרים‬ ‫בנה שם מזבח לה׳ כאומר אכן יש ה׳ במקום‬
‫ודי שנאמר עתה ששתי הסבות הניעו לאברהם‬ ‫הזה והוא אמרו הנראה אליו והנה לא קרא‬
‫לרדת למצרים‪ .‬האחת היא שחשב שהמצוה‬ ‫שם אברהם בשם ה׳ כמו שעשה במזבח השני‬
‫האלהית היתד‪ ,‬לשבת בארץ כנען ושלא נאסר‬ ‫אם מפני הכנעני שהיה הולד וכובש פן יתעולל‬
‫עליו מפני זה ללכת מצרים אם לסחורה או‬ ‫עליו עלילות ברשע‪ .‬ואם מפני שלא נתעכב שם‬
‫לצורך אחר כי לא היה עובר בזה על המצוה‬ ‫כי על זה לא נאמר שנטה שם אהלו כמו‬
‫כיון שלא היה דעתו בהליכתו להתישב שמה‬ ‫שנאמר אחר זה אבל כשנעתק משם ההרה‬
‫דירת קבע אלא דירת עראי דמים אחדים עד‬ ‫מקדם לבית אל בראותו העם שוקט ובוטח‬
‫עבור הרעב ומיד ישוב לארץ כנען וכמו שהיו‬ ‫נטה שם אהלו כי נתישב בארץ ההיא לדעתו‬
‫עושים בני ישראל בד‪.‬יותם בארץ שהיו הולכים‬ ‫כי היא הארץ אשר הוכיח ה׳‪ .‬ויקרא שם בשם‬
‫למצרים לעשות סחורה ושבים ובזה האופן‬ ‫ה' להודיע שפרסם לכל בני עולם קול גדול‬
‫היו מעשיו של אברהם לשם שמים ורחמנא לבא‬ ‫אמונת השם לא מפאת המופתים והטענות כמ*‬
‫בעי וכבר זכרד‪ ,‬התורה הסבר‪ ,‬הזאת באמרה‬ ‫שהיה עושה באור כשדים אלא בשם ה׳ ומפאת‬
‫וירד אברם מצרים לגור שם כי היר‪ ,‬הרעב‬ ‫מה שהשיג מנבואתו ולא אמר בפעם הב׳ לאל‬
‫בארץ רוצה לומר בדרו גרות לא להתישב שם‪.‬‬ ‫הנראה אליו ולפי שאותו מאמר נתיחד למראה‬
‫והסבד‪ ,‬הב׳ היא שהמצוות האלהיות הם על‬ ‫הראשונה כמו שביארתי‪ .‬ובב״ר )פרשה ל״ט(‬
‫תנאי אשר יעשד‪ .‬אותם האדם וחי בד‪,‬ם ולא‬ ‫אמרו מלמד שהקרא שמו של הקב״ה בפי כל‬
‫שימות בהם‪ .‬וד‪,‬נה הרעב היא סכנד‪ ,‬עצומה ואיו‬ ‫בריה רצו שלמד אברהם לבני אדם כלם השם‬
‫ראוי לסבלה וכאמרם ז״ל )בבא קמא( רעב‬ ‫הנכבד בכנויו לקרא כלם בשם ה׳ ולעבדו‬
‫בעיר פזר רגליד ומפני זה חשב אברד‪,‬ם שלפחת‬ ‫שכם אחד‪ .‬ואמנם למה היה זה בין בית אל‬
‫נפשו מפני זלעפות רעב ד‪ .T ,‬טוב בעיני ה׳‬ ‫ובין העי כתבו המפרשים שהוא לפי שאותה‬
‫לרדת למצרים ע״מ לחזור כשיעבויי הרעב‬ ‫הארץ כבש יהושע ראשונה ועוהלד לדתמה‬
‫יהסבר‪ ,‬הזאת זכרה הכתוב גם כן באמרו כי‬ ‫של ארץ ישראל והוא הלקו של יהודה שנטל‬
‫כבד הרעב בארץ רוצה לומר שד‪,‬כרח גדול‬ ‫בדרום ושם היה בית המקדש אשר אליו היתה‬
‫הביאו לזה ואנוס רחמנא פטריר‪ .,‬מצורף לזה‬ ‫עקר הכוונה כי כל אותותיו וכל עניניו היה‬
‫שד‪,‬אל יתברד העיר את רוחו שירד למצרים‬ ‫סימן לבנים וכמ״ש בב״ר )שם( וכן בילמדנו‬
‫כדי ש ‪.T‬יה סימן לבניו וכן אמרו בב״ר )פרשה‬ ‫שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים והותרה‬
‫ל״ט( רבי פנחס ורבי הושעיא הבה אמר‬ ‫השאלה הי״א‪:‬‬
‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לד‬ ‫קצד‬
‫אשתי את ולא יעשו דרישה וחקירה אחרת‬ ‫הב״ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך‬
‫עליך כי מסתם יאמינו כי את אשתי ומ ‪T‬‬ ‫ואתה מוצא שכל מה שכתוב באברהם כתיב‬
‫יהרגו אותי לקחת אותך ואם ימיתוך היה לי‬ ‫גבניו באברהם כתיב ויהי רעב בארץ בישראל‬
‫למשיב נפש אבל לא יד‪.‬יד‪ .‬כן כי אותך יחיו‬ ‫בתיב כי זה שנתים הרעב‪ .‬רצו בזה שכל‬
‫בלומר יתעללו בך וד‪.‬רי לך רעה גדולה מהמות‬ ‫זזפרעוה סימן לבנים כי כמו שהוא ירד מצרים‬
‫ולכן איעצך נא עצה אמרי נא אחותי את ר״ל‬ ‫לחיות את נפשו ברעב ופרעה באפס עשקו‬
‫שמעכשיו בכל ספורך ודברך מבלי שישאלוך‬ ‫לקח לו אשתו והאל יתברך נגעו נגעים גדולים‬
‫דבר תאמרי מעצמך שאחותי אח וכאמרם ז־׳ל‬ ‫והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב כן ירדו‬
‫על והיא גם היא אמרד‪ .‬אחי הוא אפילי‬ ‫בניו מצרים מפני הרעב ופרעה ומצרים ענו‬
‫חמרייא וגמלייא וכל בני הבית אומרים כן‬ ‫אותם והשם נקם נקמתם בנגעים גדולים עד‬
‫י“מען ייטב לי בעבורך ואין ההטבר‪ .‬שיתנו‬ ‫שהחזיקו בהם לשלחם מן הארץ בכסף וזהב‬
‫לי מתנות כמו שכתב רש״י כי זהו דרך הזונים‬ ‫ומקנה רב והותרה בזה השאלה הי״ב‪ .‬ואמנם‬
‫אבל המאמר השני הזה הוא פירושו של‬ ‫במה שנתיעץ אברהם לאשתו לומר אחי הוא‬
‫ראשון ר״ל שתחיה נפשי בגללך ולא יר‪.‬רגוני‬ ‫כתב הר״ן שלא חשש לספק אשתו בארץ‬
‫ואין ספק שראוי למעולה שיבחר המות יותר‬ ‫כנען לפי שבא שם במצות השם ומה יעשה‬
‫מעש ותו הנבלה אבל אם לא תמנע הגבלה‬ ‫אדם לו אבל בארץ מצרים שהלך מדעתו והיה‬
‫עם המות אין ראוי שיבחר במות כי החיים‬ ‫ראוי שיירא לנפשו מן המקרים הזמניים אבל‬
‫הם הכרחיים למעולה להשגת שלמותו ולכן‬ ‫דעתי בזה תדעהו אחרי שתדע מהו אמרו ויהי‬
‫ראוי לו שישתדל לר‪.‬נצל מן המות‪ .‬ולזאת‬ ‫כאשר הקריב לבא מצרים ולמה זה לא נתפרש‬
‫הסבה הסכים אד‪.‬רן לעשות העגל בחשבו שאף‬ ‫לו הספק ההוא כשנסע מ א ת כנען ללכת מצרים‬
‫שיהרגוהו לא תמנע עשייתו‪ .‬הגה מפני זה‬ ‫עד אשר הקריב לבא מצרים ומה ענין אמרו‬
‫אמר אברם למען ייטב לי בעבורך ר״ל‬ ‫הנה נא ‪T‬עתי שהמפרשים כלם לא נתנו בו‬
‫שיותר טוב הוא אם יעשו הנבלד‪ .‬שיחיו‬ ‫טעם מספיק והענין בכל זה הוא שאברם לא‬
‫משיעשו אותה וימותו‪ .‬וד‪.‬ר״ן כתב שאברם‬ ‫היה יודע ארץ מצרים כי לא ירד שם מימיו‬
‫חשב בזה סבה נכונה מאד ור‪.‬יא שאם תאמר‬ ‫והנה בהיות עם אשתו בארץ כנען לא היה‬
‫שרה שהיא אשתו לא יקוו שרי הארץ וד‪.‬סגנים‬ ‫לו ספק לפי שהיתר‪ .‬אשתו ביפיה ובתארה‬
‫שיתנד‪ ,‬אברם להם ברצונו גם שירבו לו‬ ‫כשאר בנות הארץ לכן לא ירא שיקחוה וכאשר‬
‫מור‪.‬ר ומתן אבל כאשר תאמר שהיא אחותו‬ ‫התעורר לבא מצרים חשב שהיו אנשים והנשים‬
‫יקוד‪ .‬כל אחד שיסכים אברם לתתר‪ .‬לו לאשר‪.‬‬ ‫שמה כמו שהיו ב א ת כנען ולכן לא נתחדש‬
‫ע״י מתנות ולא יהרגוהו כי יחשבו שלכך‬ ‫לו אותו ספק ב א ת כנען כשנסע משם כי אם‬
‫הביאור‪ .‬להשיאה לאחד מנכבדי הארץ וחשב‬ ‫היה יודע ענין המצרים באמת לא היה יורד‬
‫אברם שלא יקחוד‪ .‬פתאום אבל ישאו ויתנו‬ ‫שמה וד‪.‬יה בוחר סכנת הרעב מחיי הצער ההוא‬
‫עמו במתון ימים רבים ואם יוכל להשמט מר‪.‬ם‬ ‫ועל זה נאמר ו ‪.T‬י כאשר הקריב לבא מצרים‬
‫בתחבולות ותואנות ואם לאו שישוב אל ארצו‬ ‫כי אז נתחדש לו הספק בראותו שהיו המצרים‬
‫ואין ספק שהיד‪ .‬הענין כן כי לא יוכל אחד‬ ‫וד‪.‬מצריות כעורים שחורים כעורב ואז אמר‬
‫משרי ה א ת ללקחה מפחד המלך ולא עלד‪.‬‬ ‫לשרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשח יפת‬
‫על לב אברדט שהמלך יקחה לו לאשה אבל‬ ‫מראה את ר״ל הנה בהיותנו בעבר הנהר וגם‬
‫מצד הפלגת יפיד‪ .‬נמשך הענין באופן אתר‬ ‫־באת כנען ששם כל הנשים מראיהן טוב לא‬
‫וד‪.‬וא שכאשר בא אברם מצרימר‪ .‬בהיות שרד‪.‬‬ ‫הייתי יודע שאת בפרט היית אשה יפת מראה‬
‫באהלה ראו אותר‪ .‬המצרים וד‪.‬שמיעו ענינה‬ ‫לפי שכל שאר הנשים היו כן ולא היתה לך‬
‫לשרים ואז ויראו אותד‪ .‬שרי פרעה ובראותם‬ ‫מעלה נכרת עליהן‪ .‬אבל עתה בהיותנו בארץ‬
‫שלמות יסיר‪ .‬ותארד‪ .‬אמרו ראויד‪ .‬זו למלך‬ ‫מצרים שד‪.‬אנשים והנשים כלם שחורות ומכוערות‬
‫ולא נגעו ידיד‪.‬ם בד‪ .‬וזהו ויהללו אותה אל‬ ‫ככושים הנד‪ .‬נא ר׳׳ל עתה ידעתי והרגשתי‬
‫פרעה וד‪.‬וא רצה ללקחה ולשום כתר מלכות‬ ‫כי אשר‪ .‬יפת מראה את בערך הנשים המצריות‬
‫בראשה עם היות שלא היה מכיר אותה ואת‬ ‫וד‪.‬דבר נכר מפאת הפכו ולזה אמר כי אשה‬
‫משפחתה כמו שעשה אחשורוקז בלקוחי אסתר‬ ‫יפת מראה את ולא אמר יפת תאר לפי שהמראה‬
‫ולכן ותוקח האשה בית פרעה כי הנד‪ .‬לא‬ ‫הוא הלובן שלה אבל המצרים ועם היותן‬
‫אמר מקחה פרעד‪ .‬אלא ותוקח בית פרעה כלומר‬ ‫שחורות לא ימנעו מהיותן יפות תאר שהוא‬
‫אל אחת מארמנותיו כדי שיקחנד‪ .‬אח״כ בכבוד‬ ‫בסדור אבריד‪.‬ם ולכן אמר אין ספק שכאשר‬
‫גדול בפגי השרים וד‪.‬סגנים כמו שראוי לאשת‬ ‫יראו אותך המצרים שאת הולכת עמי אמרו‬
‫קצה‬ ‫בראשית יב‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לד‬
‫ההסד הזה בעבור שרי אשת אברם‪ .‬וספר הכתוב‬ ‫דימלו והותרה בזה השאלה הי״ג‪:‬‬
‫שפרעה הוכיה לאברם באמת מה זאת עשית‬ ‫)טז( ולאברם היטיב בעבורה וגר זנד וגם‬
‫לי למה לא הגדת לי וגר‪ .‬והנראה שפרעה‬ ‫ללוט‪ .‬דעת המפרשים כלם הוא שבעבור‬
‫נתרעם על אברם שתי תרעומות על הנגעים‬ ‫ש ה ^ו לפרעה ששרה היתה אחותו של אברם‬
‫שנענש בהם והיה בידו של אברם למנעו‬ ‫היטיב לו בעבורה לא לבד בשלא הרגו כמו‬
‫מד‪.‬פ ועל זה אמר מה זאת עשית לי ר״ל‬ ‫שהוא אמר לשרה אבל שנתן לו צאן ובקר‬
‫אתה היית סבת נגעים כשלא הגדת לי כי אשתך‬ ‫זיחמורים ועבדים וגר כי כאשר ידע שהוא רועה‬
‫היא והייתי משיבה לך תכף הלקיחה ולא היו‬ ‫צאן נתן לו מכל מרעה רב כיד המלך‪ .‬ולפי‬
‫באים נגעים וזהו טעם לי שתאמר שתי פעמים‬ ‫שחונה מלאך ה׳ סביב ליריאיו דחלצם היה‬
‫מד‪ ,‬זאת עשית לי למה לא הגדת לי‪ .‬ועוד‬ ‫עקודם שפרעה נגע אותה נגע אלהים נגעים‬
‫רמז לו באמרו למה לא הגדת לי אם פחדת‬ ‫גדולים את פרעה ואת ביתו והיה באופן כך‬
‫מלומר שהיא אשתך לשואלים אותך פן‬ ‫שהכית וידעו שהיו באים על דבר שרי אשת‬
‫בסתר‬ ‫יד‪,‬רגוך הנה היה ראוי שתגיד לי‬ ‫אברהם ושהיה דבר השגחיי לא טבעי ולא‬
‫רוצת‬ ‫אשתך כי אני מלך ולא‬ ‫שהיא‬ ‫סקרי לפי שאם היה טבעי אל פרעה לא היה‬
‫ולא יאמר למלך בליעל ולא תד‪.‬י׳ה תפארתו‬ ‫כולל כל אנשי ביתו ואם ה־ה מפאת הפסד‬
‫לקחת אשת איש אחר לאשר‪ ,‬וזהו התרעומת‬ ‫האויר או מסבה שמימיית לא היה מיוחד אל‬
‫הראשמ‪ .‬וד‪,‬ב׳ הוא אמרו למה אמרת אחיתי‬ ‫פרעה ואל ביתו והיה כולל לשאר אנשים מצריים‬
‫היא ר״ל אם תשיבני על התרעומת הראשת‬ ‫גם שטבע הנגעים היה מוכיח אמתת הדבר‬
‫שהיה לי לשואלו מאתך באמת כן הייתי עועוה‬ ‫כמ״ש חדל )ב״ר פ' י״ב( במכת ראתן לקה‬
‫אלא שאתה אמרת אחותי ה א לכל אדם‬ ‫שהתשמיש קשה לו אבל הוקשה לי על הפירוש‬
‫ונסמכתי על אותו קול עד שחשבתי ללוקחה‬ ‫הזה אמרו ולאברם היטיב בעבורה לפי שהיה‬
‫לאשה לא אמר שלקחה אלא שהיה בלבו‬ ‫לו לומר ויתן פרעה לאברם צאן ובקר וגר‬
‫ללקחה לאשר‪ ,‬ואין דרך המלך לקחת לעצמו‬ ‫במ״ש באבימלך ועוד כי לשון דהי לו מורה‬
‫אשד‪ ,‬והיא בעולת בעל‪ .‬ואמר זה להודיעו‬ ‫שהיה לו כן בזמן שעבר לא שנתנו לו עתה‬
‫שהביא עליו קלון מתמיד וחרפד‪ .‬רבד‪ ,‬שר‪,‬אשה‬ ‫אף כי לא היה כבודו של אברם בכך שיתנו‬
‫שנכנסה בביתו וארמונו לשם איעוות ישיבה‬ ‫לו מתנות על דבר אשתו ולא עבר כ״כ זמן‬
‫ויתנה לאיש אחר ותבעל לאיעז אחר נמ*ש‬ ‫משנלקחה שרה עד שנוגע פרעה לתת המתנות‬
‫)שמואל ב׳ ג׳ ד( איש בושת לאבנר מדוע‬ ‫הזס יחד גם כי אברהם לא רצה לקחת רכוש‬
‫באת אל פלגש אבי כי לקח זה לחרפה בהיות‬ ‫פדום שהיה שלו כפי הדץ קנוי בכבוד גדול‬
‫אביו מת כ״ש אם היד‪ ,‬בחייו‪ .‬וכן שלמה המית‬ ‫ואיך יקח מתנות פרעה שנתן לו על קלונו‬
‫את אדוניה אחיו על אשר שאל את אביעוג‬ ‫וחרפתו‪ .‬ולכן אחשוב שבא הכתוב הזד‪ .‬לספר‬
‫לאשה אע״פ שהמלך לא ידעה וכבר היה מת‬ ‫צדקת שרה ומה שעשה הקב״ה בעבורה והודיענו‬
‫כי היתד‪ ,‬האשד‪ .‬שנתיחדה בשום צד למלך‬ ‫שהקב״ה פועל ב׳ הפכים באמצעי אחד ומזה‬
‫אסורד‪ .‬להשתמש ממנד‪ .‬שום אדם ולכן אמר‬ ‫גדע ונכיר שהוא פועל השגחיי במשך כפי‬
‫פרעה למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי‬ ‫הרצון ושאינו מפועל המזל כי• הוא לא יפעל‬
‫לאשה‪ .‬ואחרי שעשה שתי התרעומות האלה‬ ‫רק דבר אחד והפך אחד לא שני הפכים ועל‬
‫אמר בסוף דבריו הנד‪ .‬אשתך קח ולך ר״ל ועתה‬ ‫זה אמר ולאבדם היטיב בעבורה ומלת היטיב‬
‫שבאת האשה הזאת אל ביתי ושצריך אני‬ ‫אינו שב אל פרעה אבל שב אל הש״י הנזכר‬
‫לד‪,‬שיבד‪ .‬בעבור הנגעים מאי תקנתי על הקלח‬ ‫בפסוק שלאחריו יאמר שד‪.‬וא יתברך בהשגחתו‬
‫הנוגע אלי מזד‪ .‬אין לנו תקנה אחרת אלא‬ ‫בעבור שרה עשה טוב ורע בנושאים מתחלפים‬
‫שתקח אעותך ולך מכאן ולא תעמוד עוד‬ ‫כי הוא היטיב לאבדם בעבורה ויהי לו צאן‬
‫בארץ מצרים פן תגלה חרפתי בכל יום שיאמרו‬ ‫ובקר וגר‪ .‬ר״ל קודם זה ויחם זה לשרה ע״ד‬
‫זאת היתד‪ ,‬אשת המלך ועתד‪ .‬היא אשת הדיוט‪.‬‬ ‫מ״ש בפרק הזהב )דף נ״ט( אין הברכה‬
‫וד‪,‬נד‪ ,‬נסתתמו טענותיו של אברם ולא אמר‬ ‫מצדה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו‬
‫כי אמרתי רק אין יראת אלד‪.‬ים במקום הזה‬ ‫שנאמר ולאברם היטיב בעבורד‪ ..‬וכמו שבעבודה‬
‫כמ״ש לאבימלך לפי שעם היות זר‪ ,‬התנצלות‬ ‫היטיב לאברם כד בעבורז״ וינגע ה׳ את‬
‫על אמרו אחותי היא אין ספק שלא ד‪ .T .‬בו‬ ‫פרעה נגעים גדולים על דבר שרי וגר ר״ל‬
‫התנצלות על התרעומת הראשח ממה שלא אמר‬ ‫בעבורה‪ .‬הנה א״כ ברך את אברם לרגלה‬
‫למלך בינו לבינו כי היתד‪ ,‬אשתו וד‪.‬ותרר‪ .‬בזה‬ ‫ונגע וקלל את פרעה לרגלה וכנח את שרי‬
‫ו‪.‬שאלר‪ ,‬הי״ד‪ .‬וכדי שילך ממצרים ולא יתמהמה‬ ‫כאן לאשת אברם להגיד שנעשה עמו כל‬
‫בראשית יב יג‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לר‬ ‫קצו‬
‫אחרים להפרידם לפי שהיה לוט באמת בהיותו‬ ‫שם צוה עליו פרעה אנשים שישלחו אותו ואת‬
‫בחברת אבדם מונע דבוקו באלהים ומעילן‬ ‫אשתו ואת כל אשר לו שלא יקהו מאומה ולא‬
‫להשגת נבואתו ולזה ספר שגם ללוט היה‬ ‫יהרגוהו ולא יקהו את אשתו בהיותו מגורש‬
‫צאן ובקר ואהלים ועבודד‪ ,‬רבד‪ ,‬והוצרך לפרט‬ ‫ולא בעבור הנגעים שנגעו בשבילו‪ .‬ויצא לנו‬
‫ולומר ללוט ד^‪,‬ולך את אברם וידוע שאין‬ ‫מזה הספור כי רבות מחשבות בלב איש ועצת‬
‫לום אחר אבל היה להודיע שהברכה הבאה‬ ‫ה' היא תקום כי הנה אברם חשב להמלט‬
‫ללוט במקגד‪,‬ו ורכושו לא היד‪ ,‬מפאת עצמו‬ ‫במצרים בימי רעבון וחשב להציל את אשתו‬
‫אלא בעבור שד‪,‬יה הולך את אברם ומן ברכתו‬ ‫בעצתו ונמשכו לו הענינים באופן אחר ממה‬
‫יבורך גם הוא ושלהיות רכושם רב של אבדם‬ ‫שחשב שבמצרים לא נח ולא שלו ולא שקט‬
‫ושל לוט לא נשא אותם הארץ ני היו שניד‪,‬ם‬ ‫אבל כמו שנכנס כן יצא משם בימים מועטים‬
‫צריכים כר נרחב ומקום גד^ למקניד‪,‬ם ולא‬ ‫ושב אל ארץ כנען בעל כרחו ושם כלכלו האל‬
‫היתד‪ ,‬הארץ ההיא סובלת כ״כ מלבד מה‬ ‫יתברך לחם לשובע כי הנה עין ה׳ אל יראיו‬
‫שיחזיקו אנשי הארץ למקניהם וד‪,‬יד‪ ,‬זה סבר‪,‬‬ ‫למיחלים לחסדו‪ .‬ואמנם בענין אשתו ראה‬
‫שלא יכלו שניהם לשבת יחדיו ושהיה ריב‬ ‫שלא הועילה עצתו ותוקח האשה בית פרעה‬
‫בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט‬ ‫עכ״ז מלאכיו יצוד‪ ,‬לה ועל שחל ופתן תדרוך‬
‫באמור אלו לאלו צר לי המקום גשר‪ ,‬לי ואשבה‬ ‫באמצעות הנגעים שנגע את פרעה ואת ביתו‬
‫ובהיות מקנה אברהם במרעה טוב היו רוצים‬ ‫על דבר שרי‪ .‬והנה לא העיד הכתוב ופרעה‬
‫רועי לוט להכניס מקניהם שמד‪ ,‬וזה היד‪ ,‬סבת‬ ‫לא קרב אליד‪ ,‬כמו שהעידו בענין אבירלד לפי‬
‫הריב ביניד‪,‬ם וחזי׳ל אמרו )רש״י בראשית‬ ‫שד‪,‬כתוב מפרש שלא לקחד‪ ,‬פרעד‪ ,‬ולא שכב‬
‫י־ג( שהיו רועי לוט מרעים בד‪,‬מתם בשדות‬ ‫עמה ותכלית מה שהיד‪ ,‬הוא שנלקחה שרה‬
‫אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על כך‬ ‫ונכנסד‪ ,‬בארמונו כ״״־ס ותוקח האשד‪ ,‬בית‬
‫וד‪,‬נד‪ ,‬סמך לזה וד‪,‬כנעני וד‪,‬פריזי אז יושב‬ ‫פרעה אבל לא שקרי אליה כי לא באה עדיו‬
‫בארץ להגיד שהיתה המריבה ההיא סכנה‬ ‫עד שנגעו השם אבל אבימלך שכתוב בו‬
‫לשניהם מפאת הכנעני וד‪,‬פריזי שבבר נתישבו‬ ‫)בראשית כ׳ ב׳( וישלח אבימלך מלך גרר‬
‫בארץ ההיא‪ .‬ואולי בהגיע באזניד‪,‬ם רוב עשרם‬ ‫ויקח את שרה הוצרך הכתוב לומר שאע״פ‬
‫ומקניהם של אברם ולוט ומריבתם על מרעה‬ ‫שלקחה לא קרב אליה‪ .‬והנה אמר ויעל אברם‬
‫הארץ אשר לא להם יכום לפי חרב ויגזלו כל‬ ‫ממצרים הוא ואשתו ולוט עמו הנגבה לר‪,‬ג ‪T‬‬
‫אשר להם ומפני זה הוצרך אברם לומר‬ ‫שבחו של לוט כי כאשר שב אברם בדרך אשר‬
‫אל נא תהי מריבה בני וביניך‪ ,‬כי הנד‪ ,‬אברם‬ ‫הלך בד‪ ,‬מפני חמת המציק בעבור אשתי‬
‫לא רצה לשלחו מעל פניו ולגעור בו‪ ,‬אבל‬ ‫ובהיות לוט פנוי ומבלי אשד‪ ,‬וד‪,‬רעב על פני‬
‫אמר לו בלשון רכד‪ ,‬ותחנונים הנד‪ ,‬מריבת‬ ‫כל הארץ הנה לוט לא רצה להשאר במצרים‬
‫הרועים‪ ,‬בהכרח תסבב מריבה ביני וביניך‪ ,‬כיון‬ ‫אבל בראותו אברם הולך הלך גם היא‬
‫שאנחנו אדוני המקנה ואף שלא תעבור המריבה‬ ‫בחברתו כי בחר להסתופף בצי^ו ברעב ובצמא‬
‫מהרועים עצמם הנד‪ ,‬הוא ג״כ בלתי ראוי כיון‬ ‫מלשבת בלתו בארץ שבעד‪ .,‬וספר ד‪,‬כ שאברם‬
‫שאנשים אחים אנחנו ושלי שלך ושלך שלי‬ ‫כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ובכל הקנינים‬
‫וד‪,‬מריבה על מקנה המרעה תורד‪ ,‬זולתיות‬ ‫המדומים כי ברדתו מצרים מקנהו פרץ בארץ‬
‫ומעוט אהבר‪ ,‬בינינו ויהיה זה סבה להבאישנו‬ ‫אבל בנפשיים לא הרויח כלל די לו כשחזר‬
‫בעיני יושב הארץ בכנעני ובפריזי האלה כ״ש‬ ‫למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום שד‪,‬יד‪ ,‬שם‬
‫שאין הכרח במריבד‪ ,‬הזאת נמשכת מצרות‬ ‫אהלו בתחלה‪ .‬וד‪,‬נה כל עוד שישב במצרים‬
‫המקום ומהיותנו שנינו יחד במרעה אחד הלא‬ ‫לא בנה מזבח ולא קרא בשם הי כי היתד‪,‬‬
‫כל ה א ^ לפניך הפרד נא מעלי ובחר לד‬ ‫הארץ מלאה גלולים אבל בבאו אל הארץ‬
‫כרצונך אם לצד ימין ואשמאילה ר״ל אלד‬ ‫גנה המזבח שבנה בראשונה וקרא בשם אלהיו‬
‫אני לצד שמאל ואם תקח לצד שמאל ואימינה‬ ‫כמשפט אלהי ד‪,‬א ‪: p‬‬
‫ר״ל אקח לצד ימין ובזר‪ ,‬האופן גם לי גם לד‬
‫יהיה מקום רחב למקנה ובשובה ונחת איש‬ ‫סיפור הפרדת לוט מאברהם ובאיזה סבה‬
‫על מקומו יבא בשלום‪ .‬והנה לוט היה לו‬ ‫יג )ה( רגם ללוט ההולך את אברם וגומי‬
‫לד‪.‬שיבו לא אפנה מחבורתך ואתה אדוני עשר‪,‬‬ ‫עד ויד‪,‬י בימי אמרפל‪ .‬עתר‪ ,‬יספר הכתוב‬
‫בענין המקנד‪ ,‬והמרעד‪ ,‬כרצונך או שיבחר‬ ‫איך נפרד לוט מאברם ובאיזו סבה היתד‪,‬‬
‫אבדם ראשונה כי לו משפט הבכורה‪ .‬אבל לוט‬ ‫הפרדתם והוא שכאשר ראר‪ ,‬סבת הסבות ית׳‬
‫לא עשה כן כי מיד הודה בפרידה ובראותו‬ ‫שהוא לא רצה להפרד ממנו סבב סבובים‬
‫קצ‪1‬‬ ‫בראשית יג יד‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫שהכנעני והפריזי לא ימנעוהו‪ .‬וזכר הכתוב‬ ‫ככר הירדן שהיה כלה משקה קודם ההפכה‬
‫שעם היות שאמר יתברך לאברם קום התהלך‬ ‫כגן ה׳ שהוא ג״ע שהיו הנהרות משקים אותו‬
‫בארץ לארכה ולרחבה הנה הוא בענותניתו לא‬ ‫יכארץ מצרים שנילום משקה אותה בכל שבה‬
‫עשה כן ולא נסמך על הנם אבל נטה אהלו‬ ‫ולא יהמר עשב בה לקח לוט את הארץ ההיא‬
‫ונת שב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם‬ ‫ר־סע לוט מקדם ר״ל מחברה הקדומה שהיה‬
‫מזבח לה׳ להודות לשמו על מה שיעת בנבואה‬ ‫לו עם אבדם ומקדמונו של עולם כדבריהם ז״ל‬
‫הזאת‪ .‬הנה התבאר צורך הנבואה הזאת ולאמו‬ ‫וישב בערי הככר פעם בזו ופעם בזו ובזה‬
‫סבה באה לאברם והותרה השאלה הט״ו‪:‬‬ ‫הדרך נפרדו איש מעל אחיו ר״ל אברם ולוט‬
‫בהיות אהבתם אדוקה באלו היו אחים ונשאר‬
‫אברם יושב בארץ כנען כי נפל שם חלקו י ד )א( וי הי בימי אמרפל וגומר עד אחר‬
‫הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם‬ ‫הארץ אשר נתן לו האלהים ולוט ישב בערי‬
‫הככר ויאהל עד סדום כי אע״פ שהיו אנשי במחזה לאמר‪ .‬הטיב הר״ן לראות בסירש‬
‫סדום רעים וחטאים לא נמנע לוט מלהתחבר הפרשה הזאת‪ .‬ואני אתנהלה לאטי ואבחר‬
‫אליהם‪ .‬ובעבור שגם אנשי כנען היו בתועבותם דרכי קצתו על פי דעתו ורובו כפי הנראה‬
‫רעים וחטאים לכן הוסיף הכתוב באנשי סדום אלי בעניבה‪ .‬ואומר שהכתוב יספר שבימי‬
‫אלסר‬ ‫מאד כי הם היו רעים מאנשי כנען מאד‪ .‬וכבר אמרפל מלך שנער אריח־ מלך‬
‫ביאר הנביא יחזקאל רעתם באמרו )ט״ז מ״ט( כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גדם ארבעה‬
‫הנה זה עון סדום אחותך גאון שבעת לחס מלכים אלה בחברה אחת שהיו מולכים כלם‬
‫ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון במחוזות מאשור עשו מלחמה את מלך סדום‬
‫^^א החזיקה ותגבהנה ותעשנה תועבה לפני‪ .‬ואת מלך עמורה ומלך אדמה ומלך צבדים ומלך‬
‫הנה ביאר שהיו רעים לבריות וחטאים לשמים בלע היא צוער שלא זכר הכתוב שמו שהוא‬
‫וזה באמת הורה על רשעת לוס שבחר במועיל צוער ולהיות מלכותו דבר מועט לא השש‬
‫למקנהו ולקניניו המדומים ולא חשש אל הטוב לזכור שמו ■והיו חמשת המלכים ההם מולכים‬
‫ואל השלמות מחברת הצדיק אשר עזב מקום בחמש ערי הככר יכלם היו בחברה אחת כנגד‬
‫אשר דבר המלך ודתו מגיע ומהתחברו לרשעים ארבעת המלכם האשוריים הנלחמים בם‪,‬‬
‫זצבסדום‪ .‬ולפי שאברהם בהפרדות לוט הרגיש ואמנם אמרו כל אלה חברו אל עמק השדים‬
‫‪<.‬ער ועצבון מפני הקורבה שהיתה ביניהם אין הכונה שעשו שם מלחמה אלא שבהיותם‬
‫ושלא נשאר לו זולתו מכל בית אביו לכן לוחמים אלו עם אלו הסכימו כדי לעשות‬
‫באתהו הנבואה לשמחו ולדבר על לבו ולבשרו שלום ביניהם להתחבר כלם בעמק השדים‬
‫ברבוי זרעו ובניו ובירושת הארץ כי הנה עם לעשות שם שלומם ויראה ששם השלימו על‬
‫היות שבמראה הראשונה יעדו על זה כמ״ש תנאים ידועים ומכלל ש ‪r‬בדו החמשה מלכים‬
‫לזרעך אתן את הארץ הזאת הנה להיות אז מסדום ובנותיה את כדרלעומר כי הוא היה‬
‫לוט בחברתו באתהו הנבואה ההיא בדברים הגדול מארבעת מלכים הלוחמים בם ועל זה‬
‫־קצרים ומלות מועטות אמנם אחרי הפרד לוט נאמר שתים עשרה שנה עבדו את כדר לעומר‬
‫׳מעמו אז באתהו הנבואה מבוארת ורחבה מני כי זה יצא מהתחברותם וד״סכמתם וזבר שלהיות‬
‫ים‪ .‬גם באה לו הנבואה הזאת לפי שלוט בחר חמשת המלכים ההם מסדום ומבנותיה אנשי‬
‫בערי הככר שהיו ארץ טובה ורחבה ולכן רשע ה פ ת בריתם ומרדו בכדו־ לעומר ולא‬
‫•הוצרך ית׳ לנחם את אברהם ולהודיעו שחבלים עבדוהו והוא אמרו ושלש עשרה שנה מרדו‬
‫נפלו לו בנעימים אף נחלה שפרה עליו במה שרוצה לומר ובשלש עשרה שנה מרדו ויחסר‬
‫־שנשאר לו ועל זה אמר שא נא עיניך וראה הבי׳־ ת כמו כי ששח ימים עשה ה‪ /‬הנמצא‬
‫מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה קדמה בית ה‪ /‬או יהיה פיתשו שמרדו בו י״ג שנים‬
‫וימה‪ .‬כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה כלם וכן הוא בסדר עולם ובמסכת שבת והיה‬
‫ולזרעך עד עולם‪ .‬ולפי זה הוא ישב בארצו המרד שלא שלחו לו את חקו מדי שנה בשנה‬
‫ונחלתו ולוט ישב בשל אחרים ולפי שלא היה כמו שעושים המלכים המשועבדיים למלך אחר‬
‫עדין לאברם זרע אמר לו ושמתי את זרעך וספר הכתוב שהפליגו כ״כ במרדם שלא די‬
‫כעפר הארץ להורות על רבוים ומפני זה קום שלא עבדוהו אבל הרעו לעשות עוד והוא‬
‫התהלך בארץ לארכה ולרחבה רוצה לומר שבארבע עשרה שגה בא כדר לעומר והמלכים‬
‫רעה בכל מקום שתרצה מהארץ הזאת כי לך אשר אתו להלחם עם מלכים אחרים ולא עם‬
‫אתננה לעתיד או שיהיה אתננה מורה על מלכי סדום ובנותיה ההם אלא להכות את‬
‫ההוה שמיד היה נותן אותה אליו ובזה הבטיחו הרפאים שהיו יושבים בעשתתת ק תי ם‬
‫בראשית יד‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫קצח‬
‫ואת הזחים שהיו בארץ הם ואת האמים שהיו בקשר הברית גם כי הוא היה אמורי ואמרפל‬
‫בשרה קריתים ואת ההורי בהררם שעיר רוצה ושאר המלכים אשר אתו הכו את האמוריי‬
‫לומר שההם בהר שלהם שעיר ומשם שבו היושב בחצצץ תמר ולכן היה לממרא שנאה‬
‫ובאי אל עין משפט היא קדש ויכו את בל עמהם‪ .‬ואמר ■וישמע אברם כי נשבה אחיו‬
‫שדה העמלקי ואת האמורי ועם היות שלא היה בידוע שלוט לא היה אחיו כי בן אחיו היה‬
‫דעתם להלחם במלך סדום וחבריו כי היו אלא שבעת צרתו כדי להצילו ‪ to‬אויביך‬
‫יושבים לבטח אתם הנה אז מלך סדום ומלך נעשתה אצלו קורבתו יותר גדולה ממה שהיתה‬
‫עמורה ושאר המלכים מחברתם בראותם שהיו עד שחשבו כאלו הוא אחין‪ .‬או יהיה אחרי‬
‫ארבעה מלכים עזי פנים ונגעים מרוב המלחמות שקרה לו מה שקרה בעבורו ומצדו ולכן‬
‫שעשו יצאו אליהם ויערכו אתם מלחמה בעמק התאמץ אברם להלחם עם אנשים מועטים עם‬
‫השדים וזה היה תכלית המרד שיצאו להלחם אלו הד מלכים נוצחים כמה מלחמות וכמה‪.‬‬
‫בארבעתם בהיותם בלתי לוחמים עמהם ובחרו מלכים וזה במה שהריק את חניכיו יליד״‬
‫לערוך אתם רייחמה בעמק השדים אותו המקום ביתו ומלת וירק פירוש ויזן מלשון והרק‬
‫השבועה חנית‪ .‬ולפי שהיו אנשים מועטים התחכם בשני■‬ ‫עצמו שכרתו שם בריתם מקום‬
‫והשלום שמה המרד והמלחמה‪ .‬ולפי שהאל דברים האחד שלא בא עליהם ביום כדי שלא‬
‫יתברך שופט כל הארץ לתת לאיש כדרכיו יראו מעוט אנשיו‪ .‬והב׳ שחלק את אנשיו‬
‫וכפרי מעלליו וכמו שאמר בעניני המלכים באופן שיכו מהם משני צדדים או בשלשה כדי‬
‫שסלם ומאזני משפט בידו לשופטם כמו שאמר שידמו ויחשבו המלכים ההם שהיו עמים רבים‬
‫הנביא )עמוס ב׳ א'( על שלשה פשעי מואב ושונים הבאים עליהם מפה ומפה ובזה ימס‬
‫ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו מלך אדום לבבם וזהו אמרו ויחלק עליהם לילה הוא‬
‫לסיד‪ .‬לכן נתן שכרם לאותם חמשת המלכים ועבדיו ויכם‪ .‬וזכר מגבורתו שלא חדל מלרדוף‬
‫המורדים והוא שנפלו בידי אויביהם רען כי היה מרחק רב עד חובה שהוא משמאל לדמשק‬
‫עמק השדים בארות בארות חמר מלאים רפש והפלא מהד׳ן אשר כתב כי בין אלוני ממרא‬
‫וטיט לכן בנוסם מלך סחם ומלך עמורה אשר בחרן ובין דמשק מרחק רב א״א לעברו‬
‫הפילו עצמם שמה ברצונם להמלט והוא אמרו גלילה אחד וחשב מפני זה שהיתר‪ .‬הרדיפה‬
‫דנוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה שהוא ימים רבים או שקפצה לו הארץ בדרך בם‪.‬‬
‫כמו מפול על פניו כדברי הראב״ע‪ .‬והנשארים ואין צורך כי לא אמר הכתוב שרדפם עד‬
‫מאותם מלכים הרה נסו רוצה לומר שברחו דמשק אלא עד חובד‪ .‬אשר היא משמאל לדמשק‪,‬‬
‫לצד ההר‪ .‬וכאשר נשלם הנצחון לארבעת וכבר יהיה חובה רחוק מאד מדמשק ועם זה‬
‫המלכים פשטו על ארץ סדום ועמורה רקחו יד‪.‬יה לצד שמאלו ממנו כי אין ספק שבלילה‬
‫את כל רכושם ואת כל אכלם כי לא רצו לשלול אחת נעשית המלחמה ובקצת היום שאחרת^‬
‫שלל עוד בערי הככר‪ .‬ולפי שלוט היה בסדום רדף ושב עם הרכוש והוא אמרו וישב את‬
‫וכבר היה נכלל כמו שאמר ויקחו את רכוש כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב‬
‫סדום הנה הוצרך הכתוב לכתוב ויקחו את וגם את הנשים ואת העם‪ .‬והתבונן שבא בפסוק‬
‫לוס ואת רכושו בן אחי אכרם להגיד שאמרפל הזה שני פעמים וגם האחד וגם את לוט אתיר‬
‫שהוא נמרוד כדברי חכמינו ז״ל כי כן היה ורכושו והיה זה לפי שהיה לוט ורכושו נשמר‬
‫מלך שנער להיותו שונא את אברהם מאד מאד מן האויבים כי אלץ היתר‪ .‬עקר הכוונה‬
‫כיון לקחת את לוט ואת כל אשר לו כי ועכ״ז השיבו‪ .‬והב׳ וגם את הגשים להגיד‬
‫שמע כי היח יושב בסדום ולכן אחרי שיצאו שכ״כ הפילם לפניו שהיה לו פנאי גדול להשיב‬
‫עם כל רכוש סדום בשמעו שהיה שם לוס גם הנשים וד‪,‬עם שדייו האחרונים וד‪.‬נחשלים‬
‫חזר שמה בעבורו כי היה שקול בעיניו כנגד שבמחנה‪ .‬וזכר הכתוב שיצא מלך סדום לקראתו‬
‫כל השבי והנה אמרו והוא יושב בסדום בא אחרי שובו מהכות המלכים וד‪.‬יד‪ .‬זה כדי■‬
‫להודיעם למה יצא אחר כך מלך סדום לקראת לכבדו ולשמחו באותו הנצחץ על אשר הכה‬
‫אברהם ולא יצא גם כן מלך עמורה כי היה זה את אויביו‪ .‬האמנם לא שאל מאתו דבר אם לפי‬
‫בעבור שלוט היה יושב בסדום ובעבורו חשב שקוה לשאול החסד אחרי אכלו ואחרי שתה‬
‫המלך שהיו לו עשר ידות באברם‪ .‬והנה הפליט כי לא היה ראד לדבר עמו בעסקים בבואד‬
‫מן המלחמה בא ויגד לאברם העברי שהיה עיף ויגע מהמלחמה קודם שיאכל‪ .‬ואם שלא‬
‫שוכן באלוני ממרא האמורי ואילץ הוא מישור היד‪ .‬דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר‬
‫ממרא וממרא איש אמורי נכבד שהיה שכנו מהשבי כיון שכפי הדין זכה בו כראוי‪ .‬האמנם‬
‫ואוהבו אחי אשכול וענר שכבר נקשרו עמו לפי שראה שמלכי צדק מלך שלם יצא גם‬
‫קצש‬ ‫בראשית יד‬ ‫אנרבנאל‬ ‫לד לד‬
‫אשר לך שהיא נוספת כאלו אמר אם אקח‬ ‫בן לקראת אבדם והוציא לחם דין לאנשיו‬
‫מכל אשר לך ומלבד שהנחת אות נוספח‬ ‫עייפי המלחמה ושאברם נתן לו מעשר מכל‬
‫בתורה הוא ז ח ת ג חל הנה מלת אם מיותרח‬ ‫הנה אז הכיר מלך סדום בנדיבות אכרם‬
‫והיה ראד שיאמר אם מחוט ועד שתך נעל‬ ‫ומעלת נפשו ולכן התעורר לשאול ממנו תן‬
‫אקח מכל אשר לך ועל כן אפרתי שאין כאל‬ ‫לי הנפש כמו שכתב הרמב״ן‪ .‬והנה נקרא מלכי‬
‫נדר ואין כאן שבועה אבל היתה כוונת אברם•‬ ‫צדק כהן ומשרת לאל עליון על כל אלהיט‬
‫לומר שהנדיב האמתי׳ הוא מי שיקבל ממי שראוי‬ ‫יתברך וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫דתן למי שראד ולא יקבל ממי שאינו ראוי‬ ‫שהיה שם בן נה איש צדיק כאביו האמנם‬
‫ולא יתן לפי שאין ראוי לתת לו וכמו שכתם‬ ‫לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי לא הזכיר השם‬
‫החכם בד׳ מהמדות והוא אמח כאן הרימותי‬ ‫המיוחד ואמר בלבד אל עליון בברכתו לאברם‬
‫ידי אל ה׳ אל עלית כלומר לענין קבול החסד‬ ‫אבדם לאל עליון קונה שמים‬ ‫שאמר ברוך‬
‫והמתנה אפרוש כפי אל ה׳ ואקבל כל מה‪.‬‬ ‫וארץ כי בעבור שידע שאברם היה מקיים‬
‫שיתן לי כי הוא אל עליון קונה שמים וארץ‬ ‫מציז״ת הסבה הראשונה שולט בעליונים וחדוש‬
‫ולכן עם ה׳ החסד והמתנות לתת לי וממנו אקח‬ ‫העולם ובריאתו לכן ברכו באותם הפנות עצמן‬
‫לא ממך מלך סדום מחוט ועד שחד נעל‬ ‫אברם לאל עליון רתה לומר‬ ‫באמת בחץ‬
‫יאם אקח מכל אשר לך דבר קטון או גדול‬ ‫עליון על השמים ועזמי השמים וקונה שמים‬
‫האם לא תאמר היום או מחר אני העשרתי את‬ ‫וארץ הוא פנת החדוש שעשה קנין ומציאות‬
‫אברם אין ספק שתאמר כן ואינו כבודי שתאמר■‬ ‫מהשמים והארץ כי ד^ציאם והקנס מהעדר גמור‬
‫שנתעשרתי משלך כי• אם ממה שיתן לי האלהיס‬ ‫וכן ברך את האל יתברך באמרו וברוך אל‬
‫דהיה אמח ולא תאמר אני העשרתי את אבתצ‬ ‫עליון אשר מגן צריך ביח* ואמנם הקדים את‬
‫בתמיד‪ . .‬ולכן תדע שלכך לא לקח אברם‬ ‫למה שנתעורר‬ ‫ברכתהשם‬ ‫אברם קודם‬
‫הרכוש ההוא לפי שהיד‪ .‬דעתו שלא ליהנות‬ ‫אברם ראשונה למלחמח חזאת ואחר ברד את‬
‫משום אדם כי אם מאת האלהים גם שלא יאמרר‬ ‫השם שעזח והשלים כוונתו‪ .‬אבל חכמינו ז״ל‬
‫בגי אדם שלחמדח אותו רכוש מסר עצמו לסכנח‬ ‫בנדרים אמרו שחטא שם בזה‪ .‬וועה אברם‬
‫ולא לד‪.‬ציל את לוט )ב״ר ס׳ מ״ג( ואמנת‬ ‫נתן למלכי צדק מעשר מכל להיותו כהן לאל‬
‫אמרו עוד בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגר־‬ ‫מנחתואשר חוציא לחם דין‬ ‫»לימ וחלף‬
‫אמח בב׳׳ר על פסוק שנזכר בספר שמיאל‬ ‫והוא ע״ד מ״ש יעקב וכל אשר תתן לי עשר‬
‫שאמר דוד לאנשיו כי כחלק היורד למלחמח‬ ‫אעשרנו לך וכאשר ראה מלך סדום שאברם‬
‫וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו ויהי‬ ‫נתן למלכי צדק מעשר מכל רוצה לומר‬
‫פהיום ההוא ומעלד‪ .‬דשיפד‪ .‬ח ד לחק ולמשפ«‬ ‫מהנפשות והרכוש חלה פניו תן לי הנפש‬
‫בישראל עד היום הזה‪ .‬אמר רבי יודן ויהי‬ ‫והרכוש קת >לך רתה לומר הנפשות הם בלתי‬
‫מהיום הד‪.‬וא ומעלה וד‪.‬לאה אין כתיב כאן אלח‬ ‫צריכות לך תנה אותם על ידי ואשיבם אל‬
‫ומעלה ממי למדו מאברם זקנו‪ .‬שנאמר בל ע ^‬ ‫בתיהם והאדמה לא תשם‪ .‬אמנם הרכוש אינו‬
‫רק אשר אכלו הגעחם וחלק האנשים אשד‬ ‫ראוי שתתו אותו לא למלכי׳ צדק ולא לשום‬
‫הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקנם‬ ‫אדם‪,‬כי הוא ראוי לך אחרי אשר קנית אותו‬
‫וד‪.‬וקשה לי המאפר הזה לפי שאברם לא גתן־‬ ‫ספקשלא שאל מלך ס תם‬ ‫בקשתך‪ .‬ואץ‬
‫חלק פהבזה ליושבים על הכלים שלא הלכר‬ ‫הנפש והרכוש קח לד על נפשות סדום ורכושו‬
‫שם לד‪.‬לחם אלא לאנשים שד‪.‬לכו עמו וכמ״»‬ ‫בלבד כי אם גם כן על נפשות ורכוש עמורה‬
‫וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשב^‬ ‫כי הכל נחשב לו כאחד וכן אברם הכל השיב‬
‫וממרא הם יקהו חלקם ואיד א״כ למד דוד‬ ‫לו‪ .‬ואמנם תשובת אברם הרימותי ידי אל‬
‫מזה לתת חלק לאנשים שלא הלכו עמו למלחמח‬ ‫ה־ וגומר כתבו המפרשים שהוא דרך שבועה‬
‫אבל ישבו על הכלים‪ .‬אבל האמת הוא כי‬ ‫שהוא כמו וירם ימינו ושמאלו השמים דשבע‬
‫ענר אשכול ופמרא לא הלכו עם אבדם‬ ‫בחי העולמים וכן הוא דעת הרץ נמשך אחר‬
‫למלחמד‪ .‬כי הכתוב מע ‪ T‬דחלק עליד‪.‬ם לילח‬ ‫דעת אנקלוס‪ .‬ואינו נכון בעיני כי הנה בוירם‬
‫הוא ועבחו דכם וזה יורד‪ .‬שלא היו עמו‬ ‫ימינו ושמאלו השמים פירש הכתוב שהוא‬
‫במלחמה כי אם עבריו לא ענד אשכול וממרח‬ ‫שבועה משבע בחי העולם‪ .‬וכן כי אשא אל‬
‫שד‪.‬ם בעלי בריחו ולא עבדיו וכפ״ש בתחלת‬ ‫שמים ידי סמך ואמרתי חי אנכי לעולם שהוא‬
‫הספור ויבא‪,‬הפליט ויגד לאבדם העבח וד‪.‬ו«‬ ‫לשון שבועה אבל בהרימותי ‪T‬י אל ה׳ לא‬
‫שוח באלוני סמרא האמוח אחי אשט>‬ ‫מצינו לשץ שבועה‪ .‬ועוד שאץ בפסוק הזה‬
‫ואחי ענר והם בעלי ב ח ת אגרם הוא להודתג‬ ‫‪n‬רה אלא אם יאמרו שרו ואם אקח מכל‬
‫בראשית יד טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬
‫פרידתו‪ .‬וכתבו הספרים הקדומים שהיה לוט‬ ‫שהיה שכן אצלם ונשאר ביתו ומקנהו אצלם‬
‫כשנשבה והצילו אברם והשיב את הרכוש‬ ‫בשמירתם לא שהלכו עמו למלחמה ולזה אמר‬
‫למלך סדום בן חמשים שנה ושמשם יצא‬ ‫זזכתוב אחריו וישמע אברם כי נשבה אחיו‬
‫ענין היובל שישובו איש אל אחוזתו‪ .‬והוא‬ ‫וירק את חניכיו‪ .‬והנה ילידי ביתו הם בני‬
‫סכלות גמור בפיהם כי המצוה לדבר אחר כיונה‬ ‫אמהותיו ונעריו וחניכיו הם האנשים השכירים‬
‫כמו שיתבאר במקומו‪ .‬ואם במדת הנדיבות‬ ‫שהיו בביתו לעשות מלאכתו ולקח אברם‬
‫וגודל הלב שהיה לו כמו שיראה מהספור הזה‬ ‫אותם יליד־ ביתו וחניכיו שהיו כלם עבדיו‬
‫שעשה עם אבימלד ומה שעשה עם מלך סדום‪.‬‬ ‫והלכו עמו להלחם במלכים ועל זה אמר אברם‬
‫הג׳ שלמדנו מכאן הוא מ״ש ב״ר )פ׳ מ״ב(‬ ‫למלך סדום בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגף‬
‫אמר רבי אבן כשם שפתח בארבעה מלכיות‬ ‫ר״ל שבחלוקת השבי ההוא היה ראוי שיהיו‬
‫כך אינן חותם אלא בארבעה מלכיות‪ .‬ועוד‬ ‫ד׳ חלקים‪ .‬החלק הא׳־ לאברם שר הצבא‪.‬‬
‫שהם ויהי בימי אמרפל מלך שנער זה בבל‪.‬‬ ‫והחלק הב' לנעריו ילידי ביתו והיה זה ג״כ‬
‫אריוך מלך אלסר זה מדי‪ .‬כדר לעומר מלך‬ ‫לאברם לפי שמה שקנה עבד קנה רבו‪ .‬והחלק‬
‫עילם זה יון‪ .‬ותדעל מלך גוים זו שהיא מכתבת‬ ‫הג׳ לחניכיו וזע השכירים אשר היו במלאכתו‬
‫טרונייא בכל העולם ע״כ‪ .‬רצו בזה שאירע כל‬ ‫אשר הלכו עמו למלחמה‪ .‬והחלק הד׳ לענר‬
‫המעשה הזה לאברהם להודיעו כי ד' מלכיות‬ ‫אשכול וממרא אשר לא הלכו שמה אבל ישבו‬
‫תעמודנה למשול בעולם בבל מדי יון והרביעית‬ ‫•על הכלים‪ .‬ואברם אמר למלך סדום שלא‬
‫שהומלכד‪ .‬על גוים רבים וכמו שאברהם התגבר‬ ‫לקח ושלא יקח לעצמו כלום וזה אמרו בלעדי‬
‫על ד׳ המלכים האלה והשיב את הרכוש כן‬ ‫בלומר לא יגע עדי דבר מזה יגם מחלק ילידי‬
‫באחרית הימים יתגברו בני זרעו על המלכיות‬ ‫ביתו אסר שלא יקח כלום כי אם מה שאכלו‬
‫האלה וישיבו כל הרכועז נמשך לדעתם האמיתי‬ ‫הם וזהו אמרו רק אשר אכלו הנערים לפי‬
‫שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים ועם מה‬ ‫שהיו עבדיו‪ .‬אמנם חלק החניכים לא מנעו‬
‫שביארתי בפסוקי הפרשה הזאת וענינם יותרו‬ ‫מהם לסי שאברם לא היה רשאי כסי הדין‬
‫השאלות ט״ז וי״ז‪:‬‬ ‫לקחת מהם חלקם‪ .‬וכן חלק ענר אשכול וממרא‬
‫היושבים על הכלים וזהו שאמר וחלק האנשים‬
‫טו )א( אחר הדברים האלה וגו׳ עד ושרי‬ ‫אשר הלכו אתי ר״ל חניכיו שזכר וג״כ ענר‬
‫אשת אברם לא ילדה‪ .‬הפרשה הזאה‬ ‫אשכול וממרא שלא הלכו הנה אלו ואלו‬
‫היא גדולת הערך והמעלה‪ .‬ואני בעיוני בה‬ ‫■יקחו חלקם‪ .‬ויהיה לפי זה וחלק מושך עצמו‬
‫ימים רבים ראיתי לשאול בה שאלות כ״א‬ ‫ואחר עמו כלומר חלק האנשים החניכים אשר‬
‫ואלו הם‪:‬‬ ‫הלכו אתי וחלק ענר אשכול ומפרא כלם‬
‫השאלה הא' באמרו היה דבר ה׳ אל אברם‬ ‫יקחו חלקם‪ .‬הנה א״כ פטר שני החלקים‬
‫במחזה והוא שפעמים רבות הגיד הכתוב‬ ‫הראשונים מהחלוקה ולא סטר שני החלקים‬
‫שבאה נבואה לאברם אבל לא ביאר באיזז־‬ ‫האחרים התבאר מזה שלדעת רבי יודן ענר‬
‫ממדרגת הנביאה היתה כי היו מיני הנבואה‬ ‫אשכול וממרא שנשארו על הכלים לקחו חלקים‬
‫או סוגיה שנים חלום ומראה וכמו שזכר הרב‬ ‫בשוה מהבזה ולכן אמר בדוד ממי למדו‬
‫המורה ופסוק מלא הוא במראה אליו אתודע‬ ‫מאברס זקנו שהיה ענינו בזה דומה לענין‬
‫בחלום אדבר בו‪ /‬ומראה ומחזה הכל אחד‬ ‫דוד וכבר הביא רעז״י דבר מה מזה בפי׳ הפסוק‬
‫ומה ראתה התורה להודיע כאן שהנבואה הזאת‬ ‫אבל לא הרגיש באמתת הענין הזה כראד‪ .‬הנה‬
‫שהיתה לאברם היתה במחזה כי ידיעת זה‬ ‫התבאר מן ספור המלכים האלה דברים מועילים‬
‫בלתי צריכה לענין זה‪ .‬שמה איכפת לנו שתבא‬ ‫א׳ שהמיד אשר עשו מלך סתם וחבריו הוא‬
‫הנבואה הזאת בחלום או במחזה אחרי אשר היה‬ ‫היה סבה להשחתתם ורעתם כי יש אלהיט‬
‫דבר ה׳‪:‬‬ ‫שופטים בארץ ולכן ראוי שחרבם תבא בלבם‬
‫וקשתותם תשברנה‪ .‬והב׳ למדנו שלמות אברהם‬
‫השאלה הב׳ במאמר השם לאברם אל תירא‬ ‫במדות שהיה נשלם בהם כמו בדעות‪ .‬אם‬
‫אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד כי לפה‬ ‫בגבורה שהתאמץ במתי מעט להלחם בארבעה‬
‫יירא וממי יש לו לירא שהיצרך להבטיחו עליו‪.‬‬ ‫מלכים בעת נצחונם‪ .‬ואם בתבונתו בתחבולות‬
‫וחז״ל אמרו שהיה דואג שמא קבל שכר‬ ‫המלחמה כמו שביארתי בפסוק ויחלק עליהם‬
‫צדקותיו בעולם הזה בנצחון המלכים יעזהיה‬ ‫לילה‪ .‬ואם באהבת הקרובים שהיא מרה נכבדת‬
‫גם כן ירא על הנפשות שהרג ולזה נסה הר״ן‬ ‫כמו שזכר הרב המורה שלכן הסתכן עצמו‬
‫ועזעל זה הבטיחו האל אל תירא שכ ת הרבה‬ ‫להציל את לוט בהיותו אשר לפניו בסבת‬
‫רא‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫אינו מתיחם לבית ולא נאמר באליעזר שם‬ ‫&אד‪ .‬אבל לא יסול בזה לשו! יראה כי הוא‬
‫בן כי אם במקום הזה כי כאשר שלחו אברהם‬ ‫לא נהגה מכל אשר עשה ולעבודת אלהיו היו‬
‫לקחת אשה לבנו לא קראו כי אם זקן ביתו‬ ‫מעשיו‪ .‬ויותר היה ראוי להמתין לקבל שכר‬
‫ולא קראו בן ביתו‪:‬‬ ‫עליו ממה שיירא מהםכו‪:‬‬
‫השאלה הו׳ באמרו והאמין בה׳‪ .‬כי זה מורה‬ ‫תשאלה הג׳ בתשובת אברם שאמר ה׳‬
‫שכאשר נאמרו לו שאר היעודים שעברו‬ ‫אלהימ מה תתן לי כאלו לא היה ביד‬
‫לא האמין בה׳ כמו שהאמין ביעוד הזה וכן‬ ‫השם מה לתת לו דבר ידתד גדול משכר פרי‬
‫מה ענת ויחשבה לו צדקה כי גם שנת־זז‬ ‫הבטן והוא שקר כי הנה העגג הנפשיי והשכר‬
‫להרמב״ן שפירש שאבדם האמין שבצדקת‬ ‫הרוחני הדבק בנפש הוא יותר גדיל ויותר‬
‫ה׳ יעשה זה ולא בזכותו עדין יקשה למה אמרו‬ ‫נבחר לאין שעור מהזרע וירושת הארץ‪ .‬ויורה‬
‫בזה היעוד בלבד ולא אמר כן בשאר היעודים‬ ‫עליו ענין העקידה שהלך אברהם לעקוד את‬
‫שנאמרו לו על זה‪:‬‬ ‫•יצחק בנו יחידו לתקות השכר הרוחני‪ .‬ויקשה‬
‫השאלה הז׳ אמרו ויוצא אותו החוצה‪ .‬ואם‬ ‫ג״כ סדר הכתוב שזכר‪ .‬ויאמר אברם שתי‬
‫היה כל זה במראה הנבואה כדעת‬ ‫פעמים בהיות הדביי א״ד ומדובק ולכן היה‬
‫המפרשים מה היה הצורך לומר שנראה לו‬ ‫ראוי שיאמר ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן‬
‫שהוציאו מהאהל לחוץ לאמר לו זעם נא‬ ‫לי הן לי לא נתת זרע וגר והר״ן הרגיש‬
‫השמים אף כי לא זכר הכתוב שהיה באהל‬ ‫בספק הזה וכתב שבמאמר הראשון השיב‬
‫ולא היה מענין המראה להודיע שיצא ממקום‬ ‫־לענין השכר שלא היה צריך לו יותר רכוש‬
‫אחד אל מקום אחר והיה די שיאמר ויאמר‬ ‫כיון שהיה ערירי בלא בנים‪ .‬ובמאמר השני‬
‫לו הבט נא השמימה כי אולי בשדה באה לו‬ ‫התלונן שבמאמר האלהי הנזכר שנאמר לו לא‬
‫הנבואה ולא באהל‪ .‬ואולי שממני זה ארז״ל‬ ‫באה הבטחת הזרע בהיותו יותר צריד אליו‬
‫)שבת קנ״ז( התיאו מאצטגנתות שלו‪ .‬ואם‬ ‫מהרכוש ולהיותם שני ענינים באו עליהם שתי‬
‫אמרנו שהיה זה בהק^ מי יתן וידעתי אם‬ ‫אמירות אבל זה בלתי מספיק כי בהי‪-‬ות תשובתו‬
‫היה ביום או בלילה כי א״א שיהיה ביום במ״ש‬ ‫כוללת שני ענינים יוכל לומר על שניהם פעם‬
‫וספור הכוכבים כי אינם נראים ביום ואם‬ ‫אחת ויאמר כ״ש בהיותם מתיחסים וענינם‬
‫היה בלילה יקשה אמרו ויהי השמש לבא‪:‬‬ ‫אחד כפי האמת‪:‬‬
‫השאלה הח׳ באמרו אני ה׳ אשר הוצאת ‪T‬‬ ‫השאלה הד׳ באמרו הן לי לא נתת זרע‪.‬‬
‫מאור כשדים‪ .‬כי אם בא להודיעו שהמדבר‬ ‫כאלו היה אברם מוכן בטבעו להול ‪T‬‬
‫אתו היד‪ ,‬האל ית׳ היה ראוי לומר זה בתחלת‬ ‫זשהשם מנעו ממנו לכן היה מתלונן עליו‬
‫הנבואד‪ ,‬כמו שכתוב במשה ו ‪ T‬בר אלד‪»,‬ם‬ ‫ואין הדבר כן‪ .‬כי אברם עקר היה רטבעו‬
‫אל משד‪ ,‬ויאמר אליו אני ה׳ וארא ומד‪ ,‬היד‪,‬‬ ‫וע״צ החסד יעדו השם בזרע ולא הגביל לו זמן‬
‫לו לזכרו כאן אחר דברי האל ותשובות אבדם‬ ‫מתי יול ‪ T‬לשיאמר שעבר זמן הבטחתו ולכן‬
‫אליו בד‪,‬יותו יודע שהאל ית׳ היה מדבר עמו‬ ‫יקשה למה נתרעם אברט הן לי לא נתת זרע‬
‫וכמו שהשיבו ה׳ אלד‪,‬ים מה תתן לי‪ .‬וקשה‬ ‫כאלו היה בלתי מאמץ בו‪ .‬והר״ן כתב שהיחה‬
‫עוד עם זד‪ ,‬למה אמר אשר הוצאתיך מאור‬ ‫תלונתו זאת שלא נתן לו ביעוד הזה ברכת‬
‫כשדים ולא זכר אות אחר‪ .‬וכבר הרגיש הר״ן‪.‬‬ ‫הזרע ולא הבטיחו עליו‪ .‬ואינו נכון כי נתינת‬
‫בספק הזה וכתב שבא הכתוב לד״ודיעו ש ה ש כ ר‬ ‫הדבר תאמר על הוצאת הדבר למציאות לא‬
‫אשר יעדו עליו היד‪ ,‬ירושת הארץ לא עושר‬ ‫על היעוד וההבטחה כ״ש שבאמרו שכרך הרבה‬
‫ונכסים אחרים וזהו לתת לך את הארץ הזאת‬ ‫מאד כבר יוכלל בו יעוד הזרע כי הוא מין‬
‫לרשתד‪ ,‬אבל זה בלתי מספיק כי עם היות‬ ‫;ממ‪-‬ני השכר ויקשה עם זה למה המתמ הקב״ה‬
‫סוף הפסוק מכוין למ״ש הנד‪ .‬תחלתו אני ה׳‬ ‫מתת זרע לאברהם עד היותו בן מאה שגה‬
‫אשר הוצאת ‪ T‬מאור כשדים יקשה עכ״ם כמו‬ ‫ושרה בת צ שנה ולמה לא נתנו אליהם‬
‫שאמרתי ואין בדברי׳ הרב דבר בתשובתה‪:‬‬ ‫בבחרותם ‪:‬‬
‫השאלה הט׳ במד‪ ,‬ששאל אבדם במה אדע‬ ‫השאלה הה׳ באמרו ובן משק ביתי וגומר‬
‫כי אירשנד‪ ,‬וד‪,‬וא הספק אשר העירו‬ ‫והגה בן ביתי וגר‪ .‬והוא כי למה זה‬
‫המפרשים למה לא שאל על הזרע ושאל על‬ ‫לו לומר‬ ‫בן היה‬ ‫קרא אליעזר בשם‬
‫ירושת הארץ‪ .‬וד‪,‬רםב״ן וד‪,‬רלב״ג והרץ שלשתם‬ ‫ומשק ביתי הוא דמשק אליעזר וכן והנה משק‬
‫הסכימו שיעוד הזרע הזה היה להטיב לאבדם‬ ‫ביתי או מנהיג בית• יורש אותי‪ .‬אבל שם בן‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫רב‬
‫הטענה הד׳ שאם אברם שאל על נצחיות‬ ‫בלבד ולכו לא שאל עליו כי ידע בעצמו שלא‬
‫בארץ ועליו בא הברית איך א״כ לא נתקיים‬ ‫ימנעהו חטאו‪ .‬ועוד שהיעוד הטוב לא יחזור‬
‫אח״כ שעם כל הקרבנות בא צר ואויב בשערי‬ ‫וכארדל )ברכות ד( כל יעוד שיצא מפי‬
‫ירושלים ויגל יהודה מעל אדמתו‪ .‬ועד היום‬ ‫הקב״ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו‪.‬‬
‫לא אמר אדם שגלתה יהודה על בטול הקרבנות‬ ‫אבל בירושת הארץ עם היותו טוב לישראל‬
‫אלא על העבירות שהיו בידיהם ע״ג וג״ע‬ ‫היה רע לכנעניים ואולי ישובו בתשובה כאנשי‬
‫יש״ד ובטול שמיטות וכל זה ממה שיורה‬ ‫נינוה ולכן שאל עליו אות ברית שיתקיים‬
‫שהדעת הזה אינו כלום ותשאר השאלה במקומה‪:‬‬ ‫הדבר על כל פנים ולא תמנע ירושת ה א ת‬
‫השאלה הי״א באמרו במה אדע כי אירשנה‬ ‫בזטת הכנענים ולא לחטאת בני ישראל‪.‬‬
‫והוא כי אם כיוון לשאול לו אות היה‬ ‫ואפלא מהאנשים האלה שלמים הם אתנו‬
‫לו לומר כמו שאמר חזקיהו מה אות‪ .‬גם‬ ‫בהסכימם על הדעת הזה כי היעוד עם הברית‬
‫שלא מצינו שנתן לו האל יתברך כאן על זה‬ ‫ובלתו לא ימנע החזרה מן ה ת בזכות ותשובת‬
‫נס ופלא אם לא בקש אות על חזוק וקיום‬ ‫המקבלים ומהטוב ברשעתם האם בעבור הברית‬
‫שיירשנה לא יגרום חטא זרעו או תשובת יושבי‬ ‫הזה אשר עשה אלהים לאברם ננעלו דלתי‬
‫הא ‪ p‬כדברי המפרש ם הנה בזה לא תפול שם‬ ‫התשובה מאנשי ה א ת או לא יקבלה השם‬
‫ידיעה והיה ראוי שיאמר השבעה לי כיום או‬ ‫מאתם חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי כל‬
‫כרתה נא לי על זה ברית כי מלת במה אדע‬ ‫דרכיו משפט‪:‬‬
‫לא תובן על קיום הברית כדן שלא נתוסף‬ ‫השאלה הי׳ למה שאל אברהם אות על‬
‫שמה ידיעה שלא היתה לו‪:‬‬ ‫ירושת ה א ת עתה במראה הזאת ולא‬
‫קודם לזה בשאר היעודים שהבטיחו האל ית'‬
‫השאלה הי׳׳ב באמרו עגלה משולשת ועז‬ ‫עליה‪ .‬וכבר התחכם הר״י בן גיקטליאה בפירוש‬
‫משולשת וא ל משולש ותור וגוזל ויקשה‬ ‫הגדות של פסח שעשה להשיב על זה ואמר‬
‫למה לא היו התור והגוזל משולשים כמו‬ ‫שקודם זה היעוד לא יעד הקב״ה לאברהם כי‬
‫הבהמות‪ .‬בין שיהיה פירוש משולש כדברי‬ ‫אם לבד על נתינת ה א ת אבל כאן הבטיחו על‬
‫רש״י והרלב״ג והרמב״ן שהיו שלשה מכל מין‬ ‫ירושתה ושהירושה היא שיתמידו בניו בה‬
‫מהם או שיהיה משולשת בן ג׳ שנים וכדברי‬ ‫לנצח נצחים ולא יסחו ממנה מפני עבירות‬
‫הראב״ע והד׳ן היה ראוי שיביא מהתור והגוזל‬ ‫שיעשו ושלזה שאל במה אדע כי אירשנה‬
‫שהוא אפרוחי היונים שלשה שלשה כפי הדעת‬ ‫ר״ל באיזה זכות יתמידו בירושתה ושהשיבו‬
‫האחד או שיהיו בני שלשה חדשים או שלשה‬ ‫יתברך בזכות הקרבנות יתכפרו עונותיהם‬
‫שבועות כפי הדעת האחר‪:‬‬ ‫ויירשו את הארץ‪ .‬ואחשוב שמדברי רש״י־‬
‫השאלה הי״ג כמו שאמר ויבתר אותם בתוך‬ ‫דייקו שכתב במה אדע כי אירשנה הודיענו‬
‫ואת הצפור לא בתר‪ .‬ואם הברית היא‬ ‫באיזה זכות יתקיימו בני בארץ‪ ,‬ואמר לוהקב״ה‬
‫הבתירה כמו שאמר העגל אשר כרתו לשנים‬ ‫בזכות הקרבנות והדעת הזה אצלי הוא‬
‫ויעברו בין בתריו והיה שכל הבהמות והעופות‬ ‫הבל ורעות רוח מד׳ טענות הא ששם ירושה‬
‫האלה באו לתכלית הברית למה לא בתר כלם‬ ‫לא יורה נצחיות והתמדה כי אם שיורישנה‬
‫באופן אחד‪ .‬וראוי שתדע שבענין הזה באו‬ ‫היורש מאחר בלי התבוננות אם יתמיד בה אם‬
‫שני דעות ועל שניהם העיר רש׳׳י האחד שבזה‬ ‫לא‪ .‬וכמוהו ותורישני עונות נעורי אשר יורישך‬
‫רמז לקרבנות שיעשו ישראל מהמינים האלה‬ ‫כמוקז אלהיך אותו תירש‪ .‬ויותר תורה הנתינה‬
‫שבזכותם ירשו א ת וינחילוה ולזה נמשכו‬ ‫על נצחיות כאלו הדבר ניתן במתנה גמורד‬
‫שאר המפרשים כלם‪ .‬וכפי זה הדעת אמרו בב׳ר‬ ‫ולא ישאר עליה לנותן כלל‪ .‬הטענה הב׳ מאשר‬
‫הראהו הקב״ה שמבדילין בעולת הבהמה יאין‬ ‫קודם זה בנבואה שבאה לאברם אחרי הפרד‬
‫מבדילין בעוף‪ .‬ואין הדעת הזה בפי פשט‬ ‫לוט מעמו יעדו יתברך בארץ ובנצחיות הנתינה‬
‫הכתובים אצלי לפי שלא זכו ישראל לירש‬ ‫באמרו לך אתננה ולזרעך עד עולם‪ .‬ומאמר עד‬
‫את ה א ת ר‪ .‬כות הקרבנות ולא נזכר זה בפסוק‬ ‫עולם דרה הנצחיות והוא כמו ועד עולם אתה‬
‫כלל כי אם מפני שבועת האבות ובזכות התורה‬ ‫אל וכן פירשו הרמב״ן‪ .‬הטענה השלישית שאם‬
‫שקבלו בהר סיני‪ .‬והקרבנות היו על הכדנה‬ ‫היה היעוד כאן על ירושת הארץ ר״ל נצחיותה‬
‫השנית כמאמר הנביא כי לא דברתי את‬ ‫ולא לזמן על נתינתה ועליו היה הברית איד‬
‫אבותיכם וגומר ואסף אמר לא על זבחיך אוכיחך‬ ‫אמר בסוף הדברים ביום ההוא כרת ה׳ את‬
‫וגר וכמו שזכר הרב המורה כפל״ב בח״ג‬ ‫אברם ברית לאמר לזרעך נתתי היה ראד לומר‬
‫ובהיות זה כן איך נאמר שבמעמד הזה יודיעהי‬ ‫לזרעך הורשתי בלשון יתשה ולא בלשון נתינה‬
‫רג‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫מדותיו של הקב״ה שנאמר במה אדע כי אירשגה‬ ‫יה׳ ש מ מ ת דוקרבנות יר שו‪.‬את ד׳ארץ וכ״ש‬
‫והג׳ ל ד יזחנן שאמר מפגי שהפריש בגי‬ ‫שיבאר לו פרסי הדינין ושאין הבדלה בעוף‬
‫אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר‬ ‫והדעת הב׳ זכרו רש״י והוא מדברי המדרש‬
‫תן לי הנפש והרכוש קח לך‪ .‬והנה הדעות‬ ‫גם כן ולא נמשך אהריו אדם שהעגלה רמז‬
‫האלה כלם מלבד מה שיש בר‪.‬ם מד‪.‬חולשה כבר‬ ‫לאומות כמ״ש כי סבבוגי פרים רבים והאיל‬
‫יכללם ספק עצום והוא שאברהם שחטא לא‬ ‫רמז למלד פרם כאמרו האיל אשר ראית בעל‬
‫נענש כלל כמ״ש ואתה תבא אל אבות ‪ T‬בשלום‬ ‫הקרנינ^ והעז רמז לאנטיוכום והוא הצפיר‬
‫תקבר בשיבה טובה ונענש עליו הדור השלישי‬ ‫השעיר שזכר דניאל ושישראל נמשלו ליתה‬
‫והד מיוצאי חלציו על לא חמם בכפיו ועל‬ ‫שנאמר יונתי בחגד הסלע ולפיכד בתר הבהמות‬
‫כיוצא בזה נאמר אבות יאכלו בוסר ושיני‬ ‫וזמז שיהיו רשעים כלים ומלכים והצפור‬
‫בנים תקהינה‪ .‬ואמנם מה שאמרה תורה פוקד‬ ‫לא בתר שיהיו צדיקים קיימים לעד‪ .‬וגם‬
‫עת אבות על בנים הוא לבד בחטא ע״ג‬ ‫הדעת הזה כפי מה שהגיהו בלתי מתישב‬
‫וכשאוחזים מעשה אבותיהם ^ י ה ם לא ע״צ‬ ‫בפסוקים לפי שאם נרמזו האומות כלם כעגלה‬
‫העונש שיענשו ■בנים בעת אביהם שלא נכשלו‬ ‫לא היה אם כן צורך לא באיל ולא בעז‬
‫הם בו‪ .‬ויקשה עוד ־למה היד‪ .‬הגלות הזה‬ ‫לרמוז ליון ולפרס כיון שהם מכלל האומות‪.‬‬
‫במצרים יותר מבשאר ארצות וכבר נתנו בזה‬ ‫ואם בא לרמוז על אלה ביהוד מפני שהרעו‬
‫טעמים וד‪.‬ם חלושים מאד‪ .‬וד‪.‬גד‪ .‬הרמב״ם הביא‬ ‫לישראל תשאר השאלה ולמה לא עשה כן‬
‫בזה דעת רביעי כמו שזכרתי למעלה שאברוע*‬ ‫רמז לבבל ולזולת שהחריבו בית ראשת ובית‬
‫חטא בירידתו למצרים ובצאתו מד‪.‬ארץ הנבחרת‬ ‫שני והיו ד׳ חיות כמו שראה אותם תיאל‬
‫אשר צווה לבא אליה ובד‪.‬ביאו אשתו הצדקת‬ ‫וכמו שחז״ל עצמם דרשו באימה חשכה גדולה‬
‫למצרים באותו נסית מפחדו שיהרגוהו ועל‬ ‫נופלת עליו שירמוז להם ויקשה עוד על הדעת‬
‫החטא הזה נגזר על זרעו הגלות במצרים וכמו‬ ‫הזה למה בא בכתוב העז קודם לאיל בהיות‬
‫שזכרתי למעלד‪ .‬והגד‪ ,‬ישיגד״ו הספק הקודם‬ ‫שפרם נרמז לאיל קדם בזמן לעז הנרמז ביון‪.‬‬
‫שיהיו בגי אברר‪,‬ם שלא חטאו נענשים בחטא‬ ‫וגם יקשה מה ענין התור ומה יורה אחרי שהגחל‬
‫אב ‪,T‬ם ולא נענש החוטא עצמו ומלבד זה כבר‬ ‫הוא בן היונה רומז לצדיקים‪ .‬ועוד כי אם‬
‫תפש עליו הר״ן באמרו שד‪ ,T .‬כל זד‪ .‬לאברהם‬ ‫אברם המית התור והגהל מה לגו שיכתר‬
‫מכלל הנסיונות שנתנסה ועמד בכלם ואיד‬ ‫אותם או לא כי הנה בהרגו אותם יורה שיכלו‬
‫יחשוב לו לעון גם כי אם היה חוטא בזה לא‬ ‫הרשעים וכלם מודים שהרג ובאמרו הראה לו‬
‫היד‪ ,‬שונד‪ ,‬באולתו באמרו בארץ אבימלד אחותי‬ ‫הקב״ה שמבדילין בעולת הבהמה ואין מבדילין‬
‫היא‪ .‬ואחרוני החכמים מד‪,‬מחברים הביאו בזה‬ ‫בעולת העוף ולא יאמר זה אם לא שהמיתם‬
‫דעת חמשי וד‪.‬ם הר״ן וד‪,‬ד חסדאי תלמידו‬ ‫כי החיות והעופות מבואר הוא שלא תתכן בהם‬
‫בספרו אור ה׳ שכתב הר״ן שלא היד‪ ,‬גלות‬ ‫ההבדלה‪ .‬סוף דבר ששתי הדרשות האלה לא‬
‫מצרים על חטא כלל כי אם לד‪,‬כניע לבותם‬ ‫יתישבו כפי סדר הפםוקים והוראתם‪:‬‬
‫של ישראל כדי ש ‪,T‬יו ראדס לקבלת התורה‬
‫ושהיה זה מכלל יסודיז של אד‪.‬בה‪ .‬וה״ר‬ ‫השאלה הי״ד באמרו דשב אותם אברם ואם‬
‫חסדאי כתב שד‪,‬ביאם הקב ‪ .r‬למצרים כדי‬ ‫זה חוזר לעיס אשר זכר והוא לשון‬
‫לד‪,‬רבות שם מופתיו באופן שיתבאר לד‪,‬ם יכולת‬ ‫זכר היה לו לומר משב אותו אברם ואף שיהיה‬
‫השם ולא ישאר בלבם שום ספק כי היתה ארץ‬ ‫עיט שם המין היה ראד לו לזכרו בלשת ‪Tm‬‬
‫מצרים מלאד‪ ,‬כשופים ונתברר שפה כי פעולות‬ ‫ויקשה ג״כ מה היה התועלת בשישיב אותם‬
‫השם לא היד‪ ,‬ע״י כשוף כ• אם בכח היכולת‬ ‫לשלא יאכל העיט את הפגרים אחרי שנשארו‬
‫שם תמיד בשדה ועוד מעט הלו אברם אל‬
‫הבב״ת וכמ״ש ולמען תספר תאמר דדעת כי‬
‫אני ה׳‪ .‬הצד השוד‪ .‬של שני הרבנים האלה‬ ‫ביתו ונשארו הפגרים מאכל לעוף השמים‬
‫הוא שד‪,‬יד‪ .‬גלות מצרים חסד וד‪.‬םבד‪ ,‬לישראל‬ ‫ולבהמת הארץ‪:‬‬
‫ולא עונש על חטא בלל‪ .‬וגם זה איננו שוה‬ ‫השאלה הט״ו בסבת גלות מצרים שאמר‬
‫לי כי ‪ ,to‬יסוד הדעת הזד‪ ,‬שזכר הר״ן מסופק‬ ‫‪T‬וע תדע כי גר יהיה זרעך וגומר והגה‬
‫מאד וכבר ארז״ל אין מיתה בלא חטא ואין‬ ‫במסכת נדרים באו על זה שלש דעות‪ .‬האחד‬
‫ימורים בלא עון‪ .‬וכתב הרב המורה בפב״ד‬ ‫לר׳ אבהו אמר מפני מד‪ .‬נענש אברהם אבינו‬
‫ח״ב שזהו דעת האמיתי א״א חלופו‪ .‬וגס הרמב״ן‬ ‫ונשתעבמ בניו ר״י שנה מפני שעשה אנגריאה‬
‫בשער הגמול אשר לו מרחיק מאד שיבואו‬ ‫בתלם ‪T‬י חכמים שנאמר וירק את חניכיו יל ‪T‬י‬
‫יסורין בלא עון והנסיון שטוען הרב שד‪,‬וא‬ ‫ביתו‪ .‬והב׳ לר׳ שמואל מפני שהפריז על‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬ ‫רד‬
‫עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה‪.‬‬ ‫מענין היסורין כבודו במקומו מונח אינו כן‬
‫לפי שזכר שם שהיתד‪ ,‬העברת לפיד האש‬ ‫כי מה שימנה בכלל הגסי‪-‬ון הוא מד׳ שלא יצא‬
‫בלילד‪ ,‬להיותו יותר נרגש ולא יצדק דבר מזד‪,‬‬ ‫לפעל הרע והיסורין אבל שיהיו מעותדים‬
‫בזה הפסוק ויהי השמש לבא ותרדמד‪ ,‬נפלה‬ ‫לצאת ולא יצאו כענין העקדה ואפילו שנודה‬
‫על אכרם לפי שלא נזכר בפסוק הזה העברת‬ ‫זה ביסורי האיש הפרטי שיבואו להטיב לו‬
‫לפיד האש אלא מד‪ ,‬שנאמר לאברם ידוע תדע‬ ‫באחריתו באמת אין ראוי להאמינו באומה אחת‬
‫וגו ולענין ההודעה הזאת לא ‪ ,to‬צריך הגבלת‬ ‫שתבא לידי גלות וענוי גדול בלא עון קודם‪.‬‬
‫העת;‬ ‫ועוד יקשה לשני הרבנים יחד כי אם היה‬
‫השאלה הי״ז באמרו ועבדום וענו אותם‬ ‫גלות מצר ם גזרת השם לטובתם של ישראל‬
‫ארבע מאות שנד‪ .,‬וד‪,‬נד‪ ,‬לא נשתעבדו‬ ‫מבלי חטא ועון לא היה נחשב לחסד אלהי‬
‫במצרים כי אם ד׳י כמנין רד״ו שמה‪ .‬זהענוי‬ ‫שהוציאם מ •לות ההוא כי אם הוא ית׳ ברצונו‬
‫היה לבד פ״ז שנה ואיך אמר א״כ ית' ועבדום‬ ‫הגלם למצרים >ל לא חמם בכפם היה עול גדול‬
‫וענו אותם ארבע מאות שנה‪ .‬ועוד שהכתוב‬ ‫שלא יוציאם משם ואע״ס שנאמר שד‪,‬גלם כדי‬
‫אומר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים‬ ‫להטיבם באחריתם הנה אין ראוי שיחשב החסד‬
‫שלשים שנה וארבע מאות שנד‪ ,‬ונתוספו א״כ‬ ‫בד‪,‬וציאם משם כי א‪ 2‬בהטיב אותם אחרי‬
‫בעבודתם ל׳ שנה‪ .‬ועוד שאם היה הגלות קצוב‬ ‫שהוציאם והנה התורה הפלאתד‪ ,‬החסד הזד‪,‬‬
‫ינגזר ת׳ שנר‪ ,‬איך נאמר בפרשת ואלה שמות‬ ‫שעשה ית׳ עם ישראל בהוציאם ממצרים ויחסתו‬
‫ויאנחו בני ישראל מן העבודד‪ ,‬ויזעקו ותעל‬ ‫אל זכות האבות כמ״ש כי שאל נא לימים‬
‫שועתם אל האלהים מן העבודה ויורד‪ ,‬שעל‬ ‫ראשונים אשר היו לפניך וגר או הנסה אלהים‬
‫צעקתם נגאלו לא להיות זמן הקץ נשלם‪.‬‬ ‫וגר ותחת כי אהב וגר‪ .‬ועוד כי הנה ה תורד‪,‬‬
‫ורש״י כתב ששנות השעבוד התחילו משנולד‬ ‫זכדד‪ ,‬שהוליכם במדבר למען ענותם לנסיתם‬
‫יצחק שהוא היד‪ ,‬התחלת הזרע וד‪,‬ל׳ שנד‪,‬‬ ‫לד‪,‬ט בם באחריתם אבל לא זכרד‪ ,‬בשום מקום‬
‫היו מעת גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק‬ ‫שהגלם במצרים לענותם ולנסותם לד‪,‬טיבם‬
‫וד‪,‬וא מדברי בעל סדר עולם‪ .‬וכבר זכרתי‬ ‫באחריתם כ״ש מד‪ .‬שאמרו שהגלות ההוא היה‬
‫למעלה שזה הדעת בנוי על שאחרי שיצא‬ ‫להם הבנה טובה לקבלת התורד‪ ,‬ולקנין האמונות‬
‫אברם מחרן חזר לשם וישב שם חמש שנים‬ ‫האמתיות אינו כן כ״א בהפך שלהיותם מלומדים‬
‫ושעל הפעם השנית שיצא נאמר ואברם בן‬ ‫בחומר ובלבנים נעשו רכי הלבב כמו שיראה‬
‫חמש שנים ושבעים שנר‪ ,‬בצאתו מחה‪ .‬וכבר‬ ‫פ אמרם מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגד‪.‬‬
‫כתבתי מה שיתחייב מזה מהספק‪ .‬וד‪,‬רלב״ג‬ ‫ואמרם נתנד‪ ,‬ראש ונשובר‪ ,‬מצרים והם במצרים‬
‫כתב שארבע מאות שנה מעת שנולד יעקב‬ ‫היו עובדם ע״ג כמו שזכר יחזקאל הנביא‪.‬‬
‫וד‪,‬קב״ד‪ ,‬מד‪,‬ר את הקץ וד‪,‬ביאו קודם זמנו‬ ‫ותמיד במדבר היו מסופקים בה׳ ובמשה עבדו‬
‫שיעד והוא כאמת דעת זר‪:‬‬ ‫עד שמפני זה הוצרכו למות כלם במדבר וכמ״ש‬
‫עד תום כל הדור אנשי המלחמה היוצאים‬
‫השאלה הי״ח באמרו וגם את הגוי אשר‬ ‫ממצרים אשר נשבע ה׳ להם לבלתי הראותם‬
‫יעבודו דן אנכי‪ .‬ויקשה מלת וגם לפי‬ ‫את הארץ וכבר היה אפשר שיתאמתו אל ‪,T‬ם‬
‫שלא נזכר בזאת הנבואה דין כי אם לענין‬ ‫הנסים האלהי״ם בהיותם במצרים בזולת גלות‬
‫המצריים‪ .‬ורש״י כתב לרבות ד׳ גליות לפי‬ ‫וענוי ושמה יכירו מדעו כי ה הוא האלהים‬
‫ששעבדו את ישראל‪ .‬ואינו נכון לפי שלא נ׳זכרו‬ ‫אין עוד מלבדו הנה א״כ הגלות הזה בהיותו‬
‫אותם בפסוק הזה‪ .‬והרמב״ן כתב שטעמו אע״פ‬ ‫על עון או בזולת עון ישיגוהו ספקות עצומות‪:‬‬
‫שעל זרעך גזרתי שיהיו גרים בארץ לא להם‬ ‫השאלה הט״ז באמרו ויהי השמש לבא‬
‫ועבדום וענו אותם עכ״ז אשפוט את הגוי‬ ‫ותרדמה נפלה וגר והנה לא מצינו בכל‬
‫ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי וגם זה בלתי‬ ‫נבואות אברהם שיזכור הכתוב הזמן והעת‬
‫נכון כי ודוי וגם יחזור לנדונים לא לעניו‬ ‫מהיום אשר חל עליו השפע ולא היה בהגבלה‬
‫הגלות והגי ‪ ,r‬כדברי הרב ‪:‬‬ ‫הזאת צורך כלל‪ .‬וכבר התעורר הד׳ן על זה‬
‫השאלה הי״ט באמרו ואתה תבא אל אבותיך‬ ‫וכתב שהגביל הכתוב העת מהיום מצד שראה‬
‫בשלום כי הנד‪ ,‬אבות אברד‪,‬ם היו‬ ‫הקב״ה שיעבור לפיד אש בין הגזרים אחרי‬
‫עובדים ע״ג ואיך יאמר ית׳ שיבא אליהם כי‬ ‫שיחשיך לגמרי למה שאור האש יורגש יותר‬
‫הנה גופו לא נקבר עם גופם ונפשו חלילה לאל‬ ‫בחשך הלילה משיורגש ביום וכארז״ל בשרגא‬
‫שתהיד‪ ,‬במחיצתם‪ .‬וכתב רש״י לתקן זה למדך‬ ‫בטיהרא אבל מה שאמר הרב יצדק בפסוק‬
‫שעשה תרח תשובה אבל זה לא נזכר בפסוק‬ ‫שאמר ו ‪.T‬י השמש באד‪ ,‬ועלטה היה והנד‪ ,‬תנור‬
‫רה‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫כ״ש שלא אמר אל אביד כי אם אל אביתיך שנצח המלכים והחזיר את הרכוש למלד סדום‬
‫ואם תרה עשה תשובה הגה אבותיו לא היה ירא ממה שעשה נגד המלכים פן יבואו‬
‫עשאוה והנה יעקב אמר ושכבתי עם אבותי עליו דכוהו כי הנקמה ראויה לגדולי הנפש‬
‫וחשב אברם שהיה עד עתה הולד בחום ילד‬ ‫שהיו צדיקים ואין כן אברהם עם אבותיו‪:‬‬
‫השאלה הב׳ באמרו ודור רביעי ישובו הנה בטח עובד אדמתו אין שטן ואין פגע רע ומתוקה‬
‫ואם היה שכל בן יקרא דור הנה לא שנת העובד ושעתה יצמח־ להיות בפחד תמיד‬
‫באו לירש הארץ בדור רביעי צא וחשוב יצחק כל היום וכל הלילה ששים גבותם סביב לו‬
‫יעקב ויהודה פדץ וחצרון וכלב שבא לארץ כלם אחוזי חרב מפחד אויב חה בלא ספק‬
‫והוא דור ששי לא דור רביעי‪ .‬ורש״י כתב עמל מכאיב אף כי לאיש אשר לא נוסה ללכת‬
‫לאחר שגלו למצרים יהיו שם ג׳ דורות והדור באלה ויהיו תמיד חייו תלדים מנגד‪ ,‬וגם‬
‫הרביעי ישובו לארץ הזאת שהרי בארץ כנען נסתפק אם היטיב בהתזירו את הרכוש למלד‬
‫היה מדבר עמו וכרת ברית זאת דכתיב לתת סדום בהיות הוא ואנשיו רעים וחטאים לה׳‬
‫לך את הארץ הזאת לרשתה וכן היה הענין מאד‪ .‬ואולי היה יותר טוב להביא את הרכוש‬
‫יעקב גלה למצרים צא וחשוב דורותיו יהודה אל ביתו ולתת לאכול את השומתם את ראשו‪.‬‬
‫פרץ חצתן כלב מבאי הארץ וכד וכתב הרמב״ן הנה בעבור היות שתי המחשבות האלה בלבו‬
‫שאינו נכון ולא ביאר למה זה לא היה נכון של אברם אמר לו ית־ אם לראשונה אל‬
‫אצלו ואחשוב לפי שלא נזכר בפסוק גלות תירא אברם אנכי מגן לד ר״ל שלא יי־יא‬
‫מצרים לשימנו הדורות ממנו כי אם מגזרת הזרע מהמלכים ולא מהמונם כי הוא ית׳ יהיה לו‬
‫ועוד שאם ימנו הדורות מיורדי מצרים היה מגן להושיע ולא יצטרד לגבורים שישמרוהו‬
‫ראוי שיהיה הראשון יעקב אחרי שהוא ירד כי מלאכיו יצוה לו והוא יהי' תמיד מגן אבדם‬
‫שמה ויהיה אם כן דור חמשי הבא אל הארץ ואסנם לענין הרכוש שהחזיר אמר שכרך הרבה‬
‫לא רביעי‪ ,‬ודעת הרמב״ן הוא שהדור הרביעי מאד כלומר הטיבות במה שחשיבות את הרכוש‬
‫היה לאמורי יושב הארץ‪ .‬והבל הביא גם הוא אל מלך סדום כי הנה שכרד הרבה מאד הלא‬
‫כי לא נזכר בכתוב הכנעני לשיאמר עליו ודור הוא כמום עמדי חתום באוצרותי והמקבל פרם‬
‫רביעי גם אמרו ישובו הנה לא יסבול פירושו ממלד גדול אין ראוי שיקבל דבר מועט מאדם‬
‫אחר כי חרפה היא לו וזכר הכתוב שהיה‬ ‫בשום צד‪:‬‬
‫הדבור הזה במחזה כפי מה שאחשוב לאחת‬
‫השאלה הכ״א באמת כי לא שלם עת האמורי משני סבות‪ .‬האחד כפי דרך הרב המורה‬
‫עד הנה המאמר הזה מורה שלא נגזר להעיד על ענין גדול מעגיני הנמאה והוא‬
‫על ישראל גלות הארבע מאות שנה להיותם שפעמים תהיה נבואה מדובקת ואחת ולא תהיה‬
‫ראוים באותו עונש כל אותו זמן גם לא להיות מתדמה ושוה בחלקיה אבל תהיה התחלתה‬
‫צריך כל אותו זמן לטובתם אלא מפני שעדין ממדרגה זכה ובהירה שהוא המחזה והמראה‬
‫לא נשלם עון האמות לשינערו מן הארץ שהכל אחד ואח״כ ירבה הרתח והתפעלות החזק‬
‫ונתמהמהו ישראל במצרים עד תום הזמן ההוא הנמשך לחזק פעל המדמה ותבא הנבואה באופן‬
‫לאמורי והוא זר מאד בחק היושר האלהי שיענשו אחר יותר גס ועב מסה שהתחילה ואמר הרב‬
‫ישראל בגלות ארוד ללא סבה עד אשר יהיו המורה שכן היתה מראת בין הבתרים שבחחלתה‬
‫הכנעניים ראוים לעונש דותר טוב היה שיעמדו היה מחזה והוא המין השלם שבמיני נבואה‬
‫ישראל בארץ כנען בשובה ונחת כאבותיהם ואח״כ נשתקע ושב חלום ועל ההתחלה ההיא‬
‫עד אותו זמן וכ״ש שאמר כי לא שלם עון‬
‫אמר הכתוב היה דבר ה׳ במחזה ועל ההשתקעות‬
‫האמות ויחע שלא היו עתן חטאים ואם היה ושב הלוום אמר ותרדמה נ ^ ה על אברם‪.‬‬
‫כן איר נגזרה עליהם הגזרה קודם החטא ויהיה תראה זה מדברי הרב רמוז ראשונה בפכ״א‬
‫גזרת ישראל וגזרת הכנעניים שתיהם בלא ח״א ובארו אח״כ בפמ״א מספרו עד שמפני‬
‫קדימת חטא אשר לא כדת והמשפט הראוי‪ ,‬זה באותו פמ״ה במדרגות הנבואה שזכר שמה‬
‫אלו הן השאלות שראיתי ושערתי בפרשה הזאת הניח התחלת המראה הזאת מהמדרגה הס׳‬
‫ומה שראיתי מדברי המפרשים בהם נוטה וסופה הניח מהמדרגה הח׳ כי לא היה המראה‬
‫כפי סברתי מהדרך הישר‪ .‬והנני מפרש הפסוקים הזאת כלה לדעתו ממדרגת אחו^ האמנם איד‬
‫יהיה זה שממעלה זכה יבא הנביא אל מעלה‬ ‫באופן יותרו השאלות כלם כפי אמתתן‪:‬‬
‫אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם עבה וגסה ואח״כ יזדכך ויבא להגבא במדרגת‬
‫במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן מחזה הנה אין ביאות ראד לזה המקום ויצטרך‬
‫לך שכרד הרבה מאד‪ .‬יראה שאבחם א ח ת אל ביאור דק‪ .‬זהו האופן הראשון על פי דרכי‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לר‬ ‫רו‬
‫כוונתם עשה עצמו כאלו לא הבינה כדי‬ ‫הרב המורה ושרשיו‪ .‬והב׳ הוא שכפי דעת הדב‬
‫שיצטרכו לשאול שאלתם בפי׳ כדי להוכיחם‬ ‫המורה היתה הפרשה הזאת כלה במראה הנבואה‬
‫עליד‪ .‬וכן היה כשראו שמשה לא השיבם הוצרכו‬ ‫ר״ל הדברים שדבר לו ית׳ וההוצאה אותו לחח‬
‫לשאול פעם שנית בפי׳ וזהו ויאמרו יותן נא‬ ‫והבטת השמים וספירת הכוכבים ולקיחת העגלה‬
‫את הארץ הזאת לעבדיך‪ .‬ולכן באר‪ .‬שם שתי‬ ‫האיל והעז והתור והגוזל והבתירה וההפרחה‬
‫פעמים מלת ויאמרו וד‪.‬ובדלו בפרשה ביניהם‬ ‫והעברת תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין‬
‫ואז הוכיחם אדת הנביאים האחיכם יבואו‬ ‫הגזרים והדברים שנאמרו בנתים שכל זה נדמה‬
‫למלחמה ואתם תשבו פה‪ .‬וכן ראוי שיפורשו‬ ‫לו שהיה כן אבל לא נעשה דבר מזה בפעל‬
‫מאמרי אברם אלו והוא שרצה להשיב ברמז‬ ‫ובהקיץ במציאות וכמו שכתב הרלב״ג וגם‬
‫לשני הדברים אשר כלל המאמר האלהי כי‬ ‫שאר המפרשים יראה מדבריהם שהם נוטים לזה‪.‬‬
‫במ׳יש לו שכרך הרבה מאד השיבו מה תתן לי‬ ‫אבל מפשט הכתובים יראה לי שאין הדבר כן‬
‫כלומר מה השכר שיד‪.‬יר‪ .‬לי לעצמי כי העועור‬ ‫אלא שבתחלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה‬
‫וד׳רכוש אשר תתן לי יהיד‪ .‬לאליעזר היורעו‬ ‫ינאמר לו והוא השיב דבריו והנבואה ההיא‬
‫אותי ולא יועיל לי דבר וזזד מלת לי כלומר‬ ‫התמידה עד אמרו ויקח לו את כל אלה לפי‬
‫מה הדבר שתתן שיהיה שלי‪ .‬ולמה שאמר לו‬ ‫שאחרי שצוהו קחה לי עגלה משולשת נפסקה‬
‫אל תירא אברם ה שיט ואנכי הולך ערירי רוצה‬ ‫אותה נבואה והקיץ אברם ובפועל ובהקיץ‬
‫לומר הביטה וראה ה׳ אלהי שהירא מאויביו‬ ‫לקח את כל אלה דבתר אותם בתוך וישב‬
‫ראוי שישב בבית סגור ומסוגר ולא יצא משם‬ ‫אותם‪ .‬ובעת מנחת ערב באתהו נבואה שנית‬
‫אנה ואנה ואם יצא ילוור‪,‬ו גבורי כח עושי‬ ‫בחלום והוא אמרו ויהי השמש לבא ותרדמה‬
‫דברו ואני איני כן כי אצטרך תמיד ללכת מזן‬ ‫נפלה על אברם ואחז״ל זו תרדמה של נבואה‬
‫אל זן פעם בחוץ לראות את שלום הצאן ואל‬ ‫ובאותה נבואה שנית הודיעו ית׳ אחרית הזעם‬
‫הבקר ירח אברהם ופעם לעבוד עבודתו יצא‬ ‫והגלות והדורות ואח״כ הקח אברהם מהנבואה‬
‫לפעלו ולעבודתו עדי ערב‪ .‬ובד‪.‬כרח אלד יחידי‬ ‫השנית ההיא ובפעל ובהקיץ ראה תנור עשן‬
‫כי אין מי שילך עמי לשמירר‪ .‬ועזר ולזה כיון‬ ‫ולפיד אש עובר בין הגזרים שהוא הברית‬
‫באמרו ואנכי הולך ערירי רמז להליכתו תמיד‬ ‫הנכרת עמו ונעשה הפלא ההוא לעיניו זהו דעתי‬
‫בשדה וערירי שהוא בלי בנים כדברי רש׳׳י‬ ‫בכללות הפרשה הזאת והקפתה ויותרו בזה הב׳‬
‫ולפי שלא אמר יתברך ולמה לא ילך אליעזר‬ ‫שאלות הראשונות שלכן זכה הכתוב שהיה דבר‬
‫עמך שהוא במדרגת הבן השיבו ובן משק ביתי‬ ‫ה' אל אברם במחזה לפי ששאר הדברים לא‬
‫הוא דמשק אליעזר רוצה לומר והבן אשר לי‬ ‫חיו במחזה כי אם בהקיץ ושהיה ירא מהמלכים;‬
‫אליעזר שהוא מדמשק ואינו ממשפחתי ומבית‬ ‫ויאמר אברם ה׳ אלהים עד ויוצא אותו‬
‫אבי הוא מנהיג הבית ולכן לא ימוש מתוך‬ ‫החוצה‪ .‬פעמים רבות יקרה לאדם חענו‬
‫האהל ולא יוכל ללכת עמי כי הוא מסדר כל‬ ‫שיבוש ויכלם מלשאול שאלה_ מאדניו בפירוש‬
‫עניני הבית ויר‪.‬יה משק מגזרת על פיך ישק‬ ‫וישאלה ברמיזות ואם האדון לא יבין רמיזותיו‬
‫כל עמי‪ .‬ובזה רמז אברהם שאלו היר‪ .‬לו בנים‬ ‫או לא ישיב עליהם אז יצטרך השואל לשאול‬
‫סביבו לא היה זעלך ערירי כי )תהלים קכ״ז‬ ‫בדבור שני אותה שאלה בפירוש תראה דה‬
‫ד׳( כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי‬ ‫בסדר ראשי המטות בבני גד ובבני ראובן כשרצו‬
‫הגבר אשר מלא את אשפתו מד‪.‬ם לא יבושו‬ ‫ישאול ממרע״ה ארץ סיחון ועוג כשאמרו‬
‫כי ידברו את אויבים בשער‪ .‬אבל היו דברי‬ ‫עטרות ודיבון וגו־ הארץ אשר הכה ה׳ לפני‬
‫אברד‪,‬ם ברמיזה לפני אמניו‪ .‬ואין ספק שאחרי‬ ‫עדת ט י ישראל ארץ מקנה היא ולעבדיך‬
‫דבריו אלה שתק לראות מה ידבר בו ומה‬ ‫מקנה‪ .‬ואח״ב בא בפסוק אחר עם פרשה פתוחה‬
‫ישיב על תוכחתו‪■ .‬ור‪.‬ש״י ראה מחשבות לבו‬ ‫בנתים ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את‬
‫ולא השיבו דבר עד אשר ידבר דבריו בביאור‬ ‫הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעבירנו‬
‫מפורש כי כמ״ש חז״ל הקדוש בחד הוא‬ ‫את הירדן‪ .‬ויקשה אם היה הפסוק הזה גזרת‬
‫מתאוה לתפלתם של צחקים וכאשר ראה אברם‬ ‫הקודם למה אמר בזה הפסוק השני ויאמרו‬
‫שלא השיבו יתברך חזר לרבר פעם שנית בביאור‬ ‫ולמה בא בין שניהם פרשה פתוחה‪ .‬והיתד‪.‬‬
‫ולא ברמיזות באמת הן לי לא נתת זרע כי‬ ‫תשובתי שהם בראשונה אמרו שאלתם ברמז‬
‫להיות זה דבור שני בפני עצמו אחרי השתיקה‬ ‫באמרם ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה‪ .‬כאומר‬
‫הוצרך לומר שנית ויאמר אברם וענינו אם‬ ‫ראויד‪ .‬היא לנו ושתקו כי בושו וגם נכלמו‬
‫אתה אלהי רוצה שאבאר עוד דבח לו שמעני‬ ‫מלשאול זד‪ .‬בפירוש בחשבם שמשה יבין כוונתם‬
‫שהן לי לא נתת זרע וזהו פי׳ ואנכי הולך‬ ‫ייתננה להם‪ .‬ומשה אדוננו עם היות שהבין‬
‫רז‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לרלד‬
‫הטבעי ויאמרו מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת‬ ‫•ערירי שאמרתי‪ .‬ולא היתד• כוונת אברם‬
‫בעינינו‪ .‬הנד‪ .‬התבארו הפסוקים האלו והיתת‬ ‫להתרעם על שלא נתן לו גנים כסי טבעו אלא‬
‫השאלה הג וד‪.‬ד׳ ‪,‬ד‪.‬ד‪.‬׳‪:‬‬ ‫שאחרי שכבר יעדם לתתם לו על דח* החסד‬
‫ענין מספר ישראל ברוח השמים‬ ‫שהיה ראוי שיתנם לו בבחרותו גאוסן שיהיו‬
‫לו לעזר ולהועיל בי כחצים ביד גבור בן בני‬
‫ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימד‪.‬‬ ‫הנעורים ובבואם לו באחרית ימיו מה כשרון‬
‫וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם‬ ‫לו מהם‪ .‬ובאר גם כן מ״ש ברמז מד‪ .‬תתן לי‬
‫ויאמר לו כד‪ .t .t .‬זרעך וד‪.‬אמין בה' דחשבד‪.‬‬ ‫ב אמ ת והנה בן ביתי יורש איתי רוצה לומר‬
‫לו צדקה‪ .‬חשבו המפרשים כלם שהוציא‬ ‫כי לא יחסח ברכוש ושכר אחת שאליעזר‬
‫הקב״ד‪ .‬את אברם מאהלו וצוד‪.‬ו בהבטת השמים‬ ‫עתיד לירשו ולא לאברם יהיה העושר והבן‬
‫לספור הכוכבים אשר מספרם קשה ונמנע‬ ‫אמת יורש אותי בלשון הווה שרצה בו שאל ‪ r‬זר‬
‫לאדם להשיגו והבטיחו שכן יתרבד‪ .‬זרע‪ .*,‬ואני‬ ‫מעתה הוא יורש כל נכסיו ובאשר ימות אברם‬
‫אחשוב בזר‪ .‬המאמר א׳ מג׳ פנ ם‪ .‬הא׳ שאמרו‬ ‫ישאר הזרע אשר יתן לו האלהים נער ורד ולא‬
‫ויוצא אותו החוצה הם מדברי השם ית׳‬ ‫יעצור כח בביתו וישאר כל עשרו אם כן ביד‬
‫וחוזר לבן שיולד לאברהם שהוא יוציא את‬ ‫אל ‪r‬זר ולזה אמר והנה בן ביתי יורש אותי‬
‫אליעזר מירושת הבית לחוצד‪ .‬והוא על דרד‬ ‫להעיר על שהיה אליעזר בן הבית שיורש אותו‬
‫לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ואמר‬ ‫כבן היורש את אביו ולא היה בן אברם כי‬
‫אשר יצא ממעיך הוא יירשך וד‪.‬וא יתיא אותו‬ ‫אם בן ביתו ובן משק ביתו שהיד‪ .‬זה כלו ממני‬
‫החמה ר״ל את אליעזר מהירושה ו'ה ‪ .T‬לפי‬ ‫שלא באו הבנים בבחרותו הנה אם כן שבי‬
‫זה ויוצא אותו בפת״ח כמו וימא בשב״א בי‬ ‫הפסוקים האלה ענינם אחד אם לא שדבר‬
‫עם היות שעל הרוב השב״א תחת הוא״ו עם‬ ‫אברם בראשונה ברמז ובשני בביאור ולסי‬
‫העתידים יורה העתיד וד‪.‬םת״ח תורה על העבר‬ ‫שעל השב הרכוש בא דבור שכרד הרבד‪ .‬מאד‬
‫ועם העוברים בהפך כבר נמצא חלוף זה בכתוב‬ ‫הבין אברם שבשכר הגופני דבר אליו האלהיב‬
‫כמו וד‪.‬שבית את הכמרים שהוא שב״א עם‬ ‫שר‪.‬וא ממין הרכוש אשר החזיר למלך סתם‬
‫העבר ואינו מד‪.‬פכו לעתיד אבל ישאר ע ^‬ ‫ולזה השיב עליו ולא דבר מהשכר הנסשיי‬
‫כמות שהוא באלו אמר וימא אותו החוצה‪.‬‬ ‫בדעתו שלא נאמר עליו שכרד הרבה מאד וזכר‬
‫ואחר שאמר לו ית׳ זד‪ .‬אמר לו מאמר אחר‬ ‫הכתוב שעם היות שלא השיבו י ת׳ מיד על‬
‫והוא הבט נא השמימד‪ .‬וגר‪ .‬וכבר יורד‪ .‬על‬ ‫הדבור הראשון הנה על הדבור השני שבו דבר‬
‫היותו ענין אחר מחולף מד‪.‬ראשמ ממה שנזכר‬ ‫כוונתו היה דבר ה׳ נחדן בלי עכוב כלל וד‪.‬וא‬
‫לו מלת ויאמר באמירד‪ .‬בפני עצמד‪ .,‬וד‪.‬פן‬ ‫אמרו וד‪.‬נה דבר ה׳ אליו שבא אליו התשובה‬
‫הב׳ מהפירוש הוא שהמיא האל ית׳ את אברם‬ ‫בחפזה לא יירשך זה ת ל הנה הקוטב אשר‬
‫החמר‪ .‬ממחשבתו שהיד‪ .‬חושב ש ‪.T‬יד‪ .‬בן ביתו‬ ‫עליו יסובו כל דבתך הוא שאין לד בהווה‬
‫יורש אותו כי כאשר ד‪.‬שיבד‪,‬ו האל שלא‬ ‫בנים ושיבואו באחרית הימים סמח־ למיתתד‬
‫יירשהו זה כי אם הבן שיצא ממעיו הובטח לבו‬ ‫בענין שיהיד‪ .‬אליעזר יורש הבית אל תירא‬
‫של אברם בדבר השם וד״בטחתו ובזה המיאר‬ ‫ואל תחת מזה כי לא יקום ולא יהיה כן וזהו‬
‫השם מאותר‪ .‬מחשבד‪ .‬שהיתד‪ .‬לו‪ .‬ואין לד‬ ‫לא יירשד זה ת ל אליעזר כי אם בן עצמיי‬
‫שתאמר כי לשון יציאה גוזר ההעתק ממקום‬ ‫אשר יצא מסך הוא יירשך ובזה הבטיחו שיולד‬
‫למקום גשמי עכ״פ כי כבר פירשו חז״ל מוצא‬ ‫לו הבן בזמן שיד‪.‬יד‪ .‬וישאר אדם שלם בעת‬
‫אותו התוצר‪ .‬צא מאצטגנינות שלך‪ .‬וד‪.‬פן הג׳‬ ‫פותו של אברהם ולא י צ ט ת לאפוטרופוס ובזה‬
‫סד‪.‬פיתעו הוא שוימא אותו החמד‪ .‬הוא ססור‬ ‫ד‪.‬דרד יה ‪ .T‬הוא היורש ולא אחר וד‪.‬נה לא רצה‬
‫התורה יגיד הכתוב כי בראשונד‪ .‬היד‪ .‬דבר ה׳‬ ‫הקב״ה לתת לאברהם זרע כי אם בזקניתר‬
‫אל אכרם במחזד‪ .‬וד‪.‬שיבו א״כ לא יירשך זה‬ ‫ובזקנת שרה אשתו לפי שאם היו מולידים‬
‫ואתר כך נפסקה נבואתו וד‪.‬קת אברד‪.‬ם ובהיותי‬ ‫בבחחתם אולי היו חושבים שהיה בטבע כדרך‬
‫ביקיצה המיאו משם ח ח לאד‪.‬לו אשר ה ‪ .T‬שב‬ ‫כל הארץ אבל בראותם שהיו זקנים באים‬
‫המחזה בראשונה ואז באתהו נבואה אחרת והיא‬ ‫ביפים ולא יולידו והתפללו עליו כל היום הנד‪.‬‬
‫ויאמר הבט נא השמימה ולד‪.‬יוחה נבואה אחרת‬ ‫בד‪.‬יות אברהם בן מאה שנה ואחת שקיבל‬
‫בא בה מלת דאמר ונאמר בה אני ה׳ אשר‬ ‫ברית מילה שנחלשו כלי ההולדד‪ .‬ובחד‪ .‬שאז‬
‫ד‪.‬מאת ‪ T‬וד‪.‬יה הצורר בהפסק הנבואד‪ .‬הראשוי‪.‬ד‪.‬‬ ‫‪ .r n‬הדבר מכל הצדדים מנגד הטבע ושרד‪ .‬בת‬
‫וד‪.‬וצאת אבדם מהאד‪.‬ל לשדר‪ .‬לפי שהיד‪ .‬עתיד‬ ‫תשעים שנד‪ .‬אז נתן לו הבן כדי שיכית וידעי‬
‫להראות לו שמה מעמד בין הבתרים אשר א״א‬ ‫‪r‬היה בחסד השם והשגחתו ולא כפי ‪.‬־‪.‬מנה‪:‬‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫רח‬
‫עליה וכבר העיר על הבחינה הזאת דניאל‬ ‫שיהיה בהקיץ כ״א בהיותו בשדה וזהו דרך‬
‫ע״ה באמרו )דניאל י״ב ג׳( והמשכילים יזהירו‬ ‫אחר בחלוק הנבואה הזאת ממה שזכרתי למעלה‪.‬‬
‫כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם‬ ‫הנה בכל א׳ מהםירושים האלה אפשר שיובן‬
‫ועד‪ .‬הבחינה הב׳ כי כמו שמספר הכוכבים‬ ‫ויוצא אותו החוצה והותיה השאלה הר‪ .‬ואמנם‬
‫היא גדול ועצום מאד וקשה או נמנע על‬ ‫אמרו והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה אפשר‬
‫האדם להגבילו מפני רבויים כמ״ש היש מספר‬ ‫לפרשו לא על היעוד הזה כדברי המפרשים‬
‫לגדודיו‪ .‬כן האומה הישראלית תתרבה כ״כ‬ ‫אלא שאבים היה מאמין בה׳ ביעודים‬
‫שיקשה מנינם ולא יוכל הסופר לספור אותם‬ ‫הראשונים שאמר לו ית׳ על הבטחת הזרע‬
‫‪1‬עם היות שמנאו שאול ודוד היה זה מפני‬ ‫וירושת הארץ כי מפני שאמר כאן ה׳ אלהים‬
‫המלחמה אבל לא מנו לעולם אנשים ונשים וטף‬ ‫מה תתן לי והן לי לא נתת זרע העידה התורה‬
‫וזקנים‪ .‬ושתי הבחינות האלו הן לקוחות ממעלת‬ ‫שלא אמר זה להיותו מפקפק ביעודים האלהיים‬
‫השמים ומכמות הכוכבים ועל שתיהן אמר כה‬ ‫שנאמרו לו קודם לזה חלילה אלא לשאול מהשם‬
‫יהיה זרעך ר״ל בכמותם ואיכותם‪ .‬ועם היות‬ ‫שיקדים לתת לו הזרע שהבטיחו עליו ולא‬
‫שהתחכמו אנשים למנות הכוכבים ועלה בידם‬ ‫יתנהו לו באחרית ימיו כמו שפירשת‪ -‬ולבן‬
‫שהם אלף וכ״ב הנה זההיה בכוכבים הנראים‬ ‫אמר והאמין בה׳ ר״ל שאברם בכל מה שאמר‬
‫לא בבלתי נראים כי הם בלתי אפשר שיוכללד‬ ‫בזה היה מאמין בה׳ ובכל מה שיעדו ולא היה‬
‫במנין‪ .‬והבחינה הג׳ הוא שהגלגל לא יתנועע‬ ‫מספק בדבר מנבואותיו אבל היה בהפך שהיה‬
‫מפאת נפשו כי אם ממניע נבדל חוץ ממנו‬ ‫חושב שיעשה הש״י מה שיעדו עליו בצדקה‬
‫וכבר ביארו האחרוני הפלוסופים שהסבת‬ ‫ואין פירושו בדרך חסד כמו שחשב הרמב״ן‬
‫הראשונה יתברך הוא מניע הגלגל העליון בלי‬ ‫אלא שיתן לו האל זרע עכ״פ להיותו צדקה‬
‫אמצעי וכבר הביאו הרב המורה בפנ״ג ח״ג‬ ‫ומשפט ומישרים שיתן לו בנים כיון שהיה איש‬
‫ועם היות שכתב סותר לזה בפ״ד ח״ב אין‬ ‫חם וישר ושהוציאו מארצו ע״מ כך כמ״ש לו‬
‫שם סתירה לפי דעתי כמו שביארתי במאמר‬ ‫לך ואעשך לגוי גדול וצדקה הוא כמו צדק‬
‫עטרת זקנים אשר לי והתורה האלהית אמתת‬ ‫וכמוהו משפם וצדקה ב־עקב אתה עשית‪ .‬ויהי‬
‫הדעת חזה באמרה רוכב שמים בעזרך ודוד‬ ‫דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו‪ .‬והרב‬
‫אמר סלו לרוכב בערבות‪ .‬והנה האומת‬ ‫המורה בסוף ספרו פירש שם צדקה בדרך אחר‪.‬‬
‫הישראלית תתדמה לגלגל בבחינה הזאת לפי‬ ‫וכל דרך איש ישר בעיניו‪ .‬והנכון בעיני שמלת‬
‫שכל תנועותיה ומעשיה יהיו מהנעת הנבדל‬ ‫והאמין אינה לשון עבר כי אם לשון עתיד‬
‫ר״ל כפי מה שצוה ית׳ והוא המניע אותה‬ ‫כמו והאזין קולי כי הנה האמין הוא עבר והוא״ו‬
‫באמת לתכליתו יהיו כל פעולותיה וכמו שהיה‬ ‫מהפכו לעתיד ולכן אמר שאמרו והאמין בה׳‬
‫הגרם השמיימיי מתדבק בנבדל בציורו התמידי‬ ‫וגר יחזור לזרע הנזכר למעלה שאמר כה יהיה‬
‫ככה יהיה כל איש מזרע אברהם באמונתו וציורו‬ ‫זרעך וענינו שאותו הזרע יאמין בה׳ ויהיה‬
‫דבק תמיד באלהיו ולכן המשיל יוסף בחלומו‬ ‫ה׳ לו לאלהים‪ .‬וביאור זה כי הנה באמרו הבט‬
‫אביו ואחיו לשמש ולירח ולאחד עשר כוכבים‬ ‫נא השמימה וספור הכוכבים לא כיון בלבד‬
‫בהיותם מתנועעים בהנעתו ית׳ השמים‪ .‬והבחינ׳‬ ‫שיעיין רבוי הכוכבים אלא שיביט בשמים‬
‫הד׳ היא שכמו שהשמים הם מהללים הכבוד‬ ‫רוצה לומר עניניהם וסגולותם‪ .‬ומלבד זה עוד‬
‫האלהי בציורם ודעתם ככה האומה הישראלית‬ ‫יספור הכוכבים אם יוכל לספור אותם ועל‬
‫מבין שאר האומות תתיחד בהלול והשבח האלהי‬ ‫כל הענינים אשר יביט בשמים אמר כה יהיה‬
‫האמתי‪ .‬ואחשוב שלזה כיון דוד באמרו )תהלים‬ ‫זרעך ולא גם זרעך ימנה כמ״ש למעלה אבל‬
‫קט״ו ט״ז( ברוכים אתם לה׳ עושה שמים‬ ‫מאשר אמר כה יהיה זרעך יורה שעל דמויים‬
‫וארץ ושאר הפסוקים ר״ל שישראל הם מבורכי>‪£‬‬ ‫רבים אמרו‪ .‬וידמה שהעיד הקב״ה לאברם‬
‫ומיוחדים אליו ית׳ כמו שמים וארץ אשר‬ ‫שהאומה היוצאת ממנו תתדמה לשמים בשש‬
‫ברא ובאר הדמותם באמת השמים שמים לה׳‬ ‫בחינות‪ .‬הבחינה הא׳ כי כמו שהגלגל בכללו‬
‫והארץ נתן לבני אדם ר״ל שהם מיוחדים‬ ‫הוא ספיריי נכבד בגשמותו ויש חלקים ממנו‬
‫להלל ולשבח לפניו והארץ נתן לבני אדם‬ ‫מאירים והם החלק מובחר שבגלגל שהוא הכוכב‬
‫להללו כשמים אבל אין כל בני אדם זוכים‬ ‫ככה האומה הישראלית תהיה בכללה שלימה‬
‫בזה כי הנה הרשעים הסכלים בחייהם קרואים‬ ‫ונכבדת כמעשה לבנת הספיר וכבר ימצאו בה‬
‫מתים ולא המתים יהללו יה ולא כל יורדי‬ ‫פרטים מובחרים מהם הנביאים החסידים‬
‫דומה שהם החוטאים בנפשותם‪ .‬אמנם אנחנו‬ ‫השרידים אשר ה׳ קורא שהם יותר מעולים‬
‫בני ישראל הנצחיים בנפשותינו ולא נהיה ‪P‬‬ ‫משאר אנשי האומה והם המאירים לארץ ולדרים‬
‫רט‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבגאל‬ ‫לד לר‬
‫אבל נברך יד• מעתה ועז* עולם‪ .‬ועל זה אמר העת ‪ T‬שלא יהיה אליעזר יורש אותו כ״א‬
‫ג״כ )שם י״ט ב׳( השמים מספר‪-‬־ם כבוד אל בנו היוצא מחלציו‪ .‬ועתה ראה ית' להשיבו‬
‫זהמשיד אתריו תורת ה׳ תפימה ר״ל שהתורה על מה שהיה מפחד מהאויבים ואם היה שיבואו‬
‫שתי עליו ויכוהו מכה רבה אע״ם שלא ימות מה‬ ‫תתדמה לציור הגלגלים ושבתם ועל‬
‫הבהינות האלה ר״ל השלישית והרביעית שהם יועילוהו הבנים שיבואו בסוף ימיו‪ .‬הגה‬
‫מצד דבקות לגלגל לנבדל והלולו אמר ית׳ להשיב על זה להיותו ענין מתחלף ודרוש אחר‬
‫לאבדם והאממ בה׳ ר״ל שזרעו יהיה מאמין באה עליו אמירה אחרת באמרו ויאמר אליו‬
‫בה׳ ודבק בו תמיד והוא מבין שאר העמים אני ה׳ אשר הוצאתיד מאור כשדים ר»ה‬
‫יהלל את שם ה׳‪ .‬הבהינה הה׳ היא כמו שהגלגל לומר אל תירא כל כד מהאויבים שתבקש עליהם‬
‫מתנועע תנועת סבובית במצב חלקיו אם בעליה בנים לעזריד במלחמה ולשמור צאתיד ובואך‬
‫ואם בירידה למעלה או תחתיו וכל זה כסי הלא אנכי ה׳ אלהיד אשר הוצאת ‪ T‬מאור‬
‫כה המניע כמו שהמאותת פעמים יהיו נלקים כשדים ושהיית שם במכנה יותר עצומה מזו‬
‫ויסתתר אורם ופעם יהיו להאיר על הארץ ואם אני הוא אשר הצלתיד ממנה ומאותו מלר‬
‫ככה האומה הישראלית תהיה פעם במעלה וראמד‪ .‬הצר הצורר אותך וזה מבלי בניד ובנותיך מי‬
‫וישבה תחתיה בדבר ה׳ ופעם תרד מטה המונע שג״כ עתה אהיה מגן לד ולא תצסרר‬
‫בשפלות פעם תהיה בזוהר ואור אלהי עלית לעזר הבנים ולמלחמת ואם נפרשהו בדרך‬
‫ופעם צר ואור חשד בעריפ‪-‬ה וכבר העיד המפרשים אמר אני ה׳ אשר הוצאתיד מאור‬
‫ישעיהו הנביא על הבחינה הזאת באמרו כי כשדים לתת לד את ארץ הזאת לרשתה אם‪.‬‬
‫כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם השד יצאת על פי דברי לתכלית ההטבה אין ספק‬
‫השמש בצאתו וגומר משל לשפלות ישראל שאני אשמרד מכל רע אשמור את נפשד כי‬
‫וצרתם ועל גאולתם ותשועתם אמר והיה אור על בן באת בצל קורתי ומה יעשה אדם לד‪ .‬גם‬
‫הלבנה כאור החמה וגומר וכמו שהביאו הרב אפשר לפרש שכיון האל ית׳ בזה להשיבו על‬
‫המורה פ׳ כ״ט ח״ב והבחינה השישית היא כי הרכוש אשר אמר ר״ל השכר אשר הודעתיו‬
‫במו שהגלגל עם היותו מתנועע בתנועה סבובית באמה שכרך הרבה מאד אינו שכר קצבתיר‬
‫הנה לא יתנועע בתנועת ההויה וההפסד אם לד עתה כי• גם בטרם הבטחתיד בדברי כלל‬
‫היה שתקרא תנועה כי הוא נצחי ובלתי נפסד הסכמתי לתת לד את הארץ הזאת לרשתה ולכד‬
‫ועם היות לו התחלה זמנית בבריאתו אינז יורש עצר וארץ נבחרת כמוך אשר נתתי לד‬
‫מהבטל שיהיה נצחי ובלתי תכליתי וכמו שזכר לנחלה לא היה לד לקחת מרכוש מלך סדום‬
‫הרב המורה פכ״ז ח״ב ככה האומה הישראלית ובזה תמה התשובה האלהית לאבדם והותרה‬
‫עם היותה נשתנת מטוב לרע מחתת לשעבוד עם זה השאלה הה׳‪ .‬ואמנם מאמר אבדם ה׳‬
‫הנה לא תפסד ולא תבלה בחוזק הגלות שנאמר אלהים במה אדע כי אירשנה יראה לי כי‬
‫לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר‪ .‬וישעי׳ אברם לא שאל אות ולא ברית וחוזק על‬
‫אמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה ירושת הארץ כי כבד ת דו עליה פעמים ולא‬
‫אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה׳ כן עשה אז ספק בדבור האלה• ואיד יעשהו עתה‬
‫יעמוד זרעכם ושמכם‪ ,‬ואמר אני ה׳ לא שניתי אבל ענינו שאברם ראה שהאל ית׳ ביעודים‬
‫ואתם בני ישראל לא כליתם‪ .‬והנה על שתי הקודמים פעמים אמר לו שיתן את הארץ הזאת‬
‫הבחינות האחרונות האלה ממה שיקרא לאומה לזרעו כמו שאמר ביעוד הראשון לזרעך אתן את‬
‫לעתיד שישתנה הגלגל במעלה ושפלות ושלא הארץ הזאת ולא פירש לו מה הזרע אשר יירש‬
‫תפסד ותכלה בשום פנים אמר ית׳ לאבחם הארץ האם יהיה בנו או בן בנו או אם אמת‬
‫ויחשבה לו צדקד‪ -‬ועם היות וא״ו דחשבה פתוחה על שלשים ועל רבעים או יהיה עושה חמד‬
‫ישמש פעמים בלשון עתיד כמו ואשכרם בחמתי לאלפים לדורות שאז יתקיים לו היעוד ואחת‬
‫ר״ל שלזרעו בעת ‪ T‬תהיה ההשגחה במשפט ה פ ת לוט מעמו אמר לו יתברך כי את כל‬
‫ובצדקה ועל פי מעשיהם אם לשכר ואם לעונש הארץ אשר אתה תאה לד אתננה ולזרעו‬
‫והמאמר הזה מורה שבימיו של אברהם תהיה‬ ‫והותרה השאלה הז׳‪:‬‬
‫ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיד עד ויאמר יתשת הארץ ומתו תשאר לזרעו אחריו וגם‬
‫אליו קחה לי עגלה משולשו‪ 4‬כבר‪ .‬נאמר לו שם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה‬
‫אמרתי שהתחלפות הדרושים בעצמם יביא כי לד אתננה וגם זה עצמו יורה שאברהם‬
‫אמירות מחודשות ולכן עם היותו ית׳ מדבר יהיה יורש את ה א ת‪ .‬וכאשר אמר לו ית׳ כאן‬
‫לאבדם תמ ‪ T‬אמר אליו אני ון׳ אשר המאתיד אני ה׳ אשר המאתיר מאור כשתם לתת לד‬
‫מאור כשדים ולפי שעד עתה השיבו ית׳ לעגת את ה א ת הזאת לרשתה נתחזק הספק בלב‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬
‫ס״ג ט״ו( כי אברהם לא ידענו וישראל לא‬ ‫אברם ואם יהיה הוא יורש את הארץ וכ״ש‬
‫יכירנו ושסמך יעקב לאברהם וכן נאמר כאן‬ ‫בראותו נצחון המלכים שנדמה לו שעת לעשות‬
‫שנזכר יעקב אצל אברהם לענין מן הענינים‬ ‫לה׳ את אברם יורש עצר ארצות או אם יובנו‬
‫ושלשתם עגלה ועז ואיל היו משל לשלשת‬ ‫כל היעודים האלה על הזרע שזרעו יהיה‬
‫האבות ולכן אמר בהם משולשת משולש לא‬ ‫יורש את הארץ לא אברהם בעצמו ולכן אמר‬
‫להיותם שלשה מכל מין ולא שיהיו בן ג׳ שנים‬ ‫במה אדע כי אירשנה וכי במקום הזה ישמש על‬
‫כדברי המפרשי‪-‬ם אלא שהיו מאותו שלש האבות‬ ‫הזמן כמו כי תבואו אל הארץ‪ .‬כי ימצא‬
‫שרשי היחס משולשים בקדושה והודיעו יתברך‬ ‫בקרבך‪ .‬ויאמר אדוני אלהים במה אדע ואשיג‬
‫בזה שאברד ‪ a‬בימיו לא בנו ולא בן בנו יירשו‬ ‫מתי אירשנה‪ .‬או נפרש מלת כי במקום אם‬
‫את הארץ ולזה בתר אותם בתוך לרמוז‬ ‫ויאמר במה אדע אם אירשנה אני בעצמי או‬
‫שימותו כלם קודם הירושה‪ .‬וצוהו עוד שיקח‬ ‫יירשנה זרעי אחרי ושאל זה מפגי שנמצא‬
‫לו תור וגוזל והוא משל לשני מנהיגים אחרים‬ ‫ביעודיו שפעם יורו היות אברהם היורש ופעם‬
‫שיהיו אחר כן לישראל זה אח״ז והם משה‬ ‫יורו היות זרעו היורש ולא הוא והאות המורה‬
‫ויהושע ועליהם אמר ואת הצפור לא בתר רוצת‬ ‫על היות זאת כוונת אבדם בשאלתו ובקשתו‬
‫לומר שאברם לא בתר את אלה ולא הרגם‬ ‫הוא מה שהשיבו ית׳ מגלות זרעו והיה תכלית‬
‫והיו תמיד חיים בידו לרמוז שמשה יתחיל‬ ‫דבריו ודור רביעי ישובו הנה שהודיעו שהדור‬
‫בירושת הארץ כי הוא כבש א ת סיחון ועוג‬ ‫הרביעי מזרעו יהיה יורש את הארץ‪ .‬ואם היה‬
‫ויהושע אהריו כבש וחלק את הארץ לישראל‪.‬‬ ‫שלא שאל אברם כ״א ברית לחזק על ירושתה‬
‫ודהשלים הרמז הזה אמר שירד העיט על‬ ‫היה ראוי שעל זה ישיבהו השם לא במספר‬
‫הפגרים ירמוז שבאו העופות הדורסות ואכלו‬ ‫השנים והדורות שיעברו על נחלת הארץ אם‬
‫את העגלה והעז והאיל וזהו רמז למיתה כמו‬ ‫היה שלא בקש עליו אלא שהאמת הוא מה‬
‫שפתר יוסף לשר האופים ואכל העוף את בשרך‬ ‫שפרשתי ששאל אברם מתי תהיה ירושת‬
‫מעליך‪ .‬ואמרו וישב אותם אברם אינו חוזר‬ ‫הארץ אם בימיו ואם בימי בנו או נכדו או‬
‫לאיל שהפריחו שלא יאכל את הבהמות אשר‬ ‫באיזה זמן ולכן אמר במה אדע כי אירשנה‬
‫בתר כמו שפירשו הרמב״ן כי אם לתור ולגוזל‬ ‫בי רצה לדעת מה שלא ידע עדין והוא זמן‬
‫שזכר‪ .‬יאמר שהבהמות בתר וירד העיט עליהם‬ ‫זגבול הירושה והנחלה לא מה שכבר הודיעו‬
‫ואכלם‪ .‬ואת הצפור שהיא כולד את התור ואת‬ ‫שיירשנה וע‪-‬ם מה שפרשתי בזה שהוא האמת‬
‫הגוזל לא בתרם וישב אותם אברהם ר״ל‬ ‫בלא ספק והותרו השאלות הט׳ והי׳ והי״א‬
‫שהפריחם באויר חיים על פני השדה רומז‬ ‫וכדי להודיעו תשובת שאלתו צוהו קחה לי‬
‫שמשה ויהושע הנמשלים בהם המה יירשו ארץ‬ ‫עגלה משולשת וגו' והיותר נכון אצלי במשל‬
‫והמה יעברו ארחות ימים כצפור השמים ולכן‬ ‫הזה הוא א׳ משני פנים‪ .‬הא׳ שהיו העגלה‬
‫נמשלו בהם‪ .‬זהו האופן הראשון מהדמוי יהמשל‬ ‫והעז והאיל משל לשלשה אבות ושרשי היחס‬
‫במראה הזאת‪ .‬והאופן הב' הוא שרמז בזה‬ ‫אברד& יצחק ויעקב שנמשלו בשלשת הבהמות‬
‫לשלשה הנביאים רועי ישראל שיוציאום ממצרים‬ ‫והטובות‬ ‫לפי שרבוי הבהמות הטהורות‬
‫והם מרים אהין ומשה ששלשתם נבאו והוציאו‬ ‫והבייתיים הן מן העז ומן הבקר ומן הצאן‬
‫בני ישראל מארץ מצרים ולזה זכר ראשונה‬ ‫להיותם שרש הרבוי נמשלו אליהם האבות‬
‫העגלה רמז למרים והעז רומז לאהרן יהאיל‬ ‫הקדושים מפני שבאו מהם זרע רב ועמים‬
‫רימז למשה‪ .‬וכבר ימצאו בעניניהם דברים‬ ‫רבים וראוי היה שיומשל אברהם לעגלת בקר‬
‫יתדמו לבהמות האלה ולזה אמר משולשת‬ ‫לפי שנאמר בו ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן‬
‫משולש לרמיז שהיו אחים והיה החוט משולש‬ ‫בקר ויצחק היה ראוי שיומשל לאיל לפי שנעקד‬
‫מהם כאלו אמר העז שהוא מאותו שלוש והאיל‬ ‫במקומו בהר המוריה שנאמר ויקח את האיל‬
‫שהוא מאותו שלוש והעגלה שהוא מאותו שלוש‬ ‫דעלהו לעולה תחת בנו‪ .‬ועז היה משל ליעקב‬
‫ובעבור שהיו שלשת הנביאים האלה עתידים‬ ‫לפי ששם על ידיו עורות גדיי העזים בעת‬
‫שבמדבר יפלו ושם ימותו ולא יכנסו לארץ‬ ‫הברכה כמו שאמרה לו רבקה אמו וקח לי משם‬
‫אמר שבתר אותם בתוך ושזירד העיט על‬ ‫שני׳ גדיי עזים‪ .‬ואין להפלא מאשר לא באו‬
‫הפגרים שהוא משל למלאך המות המושל בכל‬ ‫על הסדר שהאיל הרומז ליצחק בא באחרונה‬
‫חי ובזה רמז למיתתם‪ .‬ואמנם התיר והגוזל‬ ‫■שפעמים בכתוב נזכרו לא כסדר תולדותם אמר‬
‫היה רמז ליהושע ולאלעזר הכהן שיבואו ויכנסו‬ ‫זזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק‬
‫לארץ אחד מנהיג העם שוטר ומושל ואחד כהן‬ ‫ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור‬
‫לאל עליון ולזה לא בתר אותם ולא הרגם‬ ‫שזכרם בחלוף תולדותם‪ .‬והנביא אמר )ישעיה‬
‫ריא‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לו לד‬
‫שבזכות אברהם יצחק ויעקב אין ספק שד‪,‬יו עגיי‬ ‫דשב אותם אבדם שרופריחם באויר כאסרו‬
‫זרעם מישגחים ולא נעזבו למקרה למאן דאליים‬ ‫אפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים‪ .‬תנה‬
‫גבר וכ״ש בהיות ענין הגלות הזה מתגלגל‬ ‫יותרו בכל אחד משני אופנים האלו שאלות‬
‫בסבות נפלאות כמו שיראד‪ ,‬ממכירת יוסף ומעניו‬ ‫י״ב וי״ג וי״ד‪:‬‬
‫אשת אדניו ומפתרון החלומות אשר פתר לשר‬
‫ולפרעה באחרונד‪.‬‬ ‫המשקים ולשר האופים‬ ‫)יב( ויהי השמש לבא וגומר עד ואתה תבא‬
‫ושאר העגינים כלם שהם בעצמם מורים על‬ ‫אל אבותיך בשלום‪ .‬דעת כל המפדנוים‬
‫היותם משתלשלים ע״ד ההשגחה ולא ע״ד‬ ‫שהגיד הקב״ה לאברם בכאן הגזרה שגזר על‬
‫מקרה‪ .‬ועוד שהכתוב מורה היות הגלות ע״צ‬ ‫זרעו מגלות מצרים והקשו רבים על זה שאם‬
‫הגזרד‪ ,‬ור‪.‬דין באמרו )בראשית ט״ו י״ד( וגם‬ ‫היה הגלות בגזרה היו המעבידים אותם בוכרהי׳‬
‫את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי זה באמת‬ ‫במעשיהם ומקיימים גזרתו ולא היו א״ב ראדים‬
‫יורד‪ ,‬שהגלות גם כן היה בדין ולכן בא המאמר‬ ‫לעונש אבל פטורים ממנו והרמב״ם החמיר‬
‫הזד‪ ,‬מהדין במלת וגם‪ .‬וכמד‪ .‬מדבריהם יורה‬ ‫השאלד‪ .‬הזאת במפר המדע והיתר‪ .‬התשובה כי‬
‫על אמתת זה‪ .‬אמרו )שבת פ״ט( במדרש אמר‬ ‫למה שלא גזר השם על איש פרטי שיעב ‪T‬ם‬
‫רבי יהודד‪ ,‬ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים‬ ‫ויענם אלא על הכלל לזה נפרע השם מן‬
‫בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה הקב״ד‪,‬‬ ‫המעבידים ומן המענים הפרטים ההם כ״ש‬
‫כמה עלילות כדי שירד שם שנאמר לעבד‬ ‫שהמצריים הרעו לישראל יותר מהגזרה‪.‬‬
‫נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ וכ״כ למד‪.‬‬ ‫וד‪.‬רמב״ן ור‪,‬ר״ן ואחרים שנמשכו אחריהם השיגו‬
‫ויבא יעקב מצרים אמר ר׳ פנחס משל לפרד‪,‬‬ ‫עליו ואמרו שהדברים הכוללים אין מציאותם‬
‫שהיו רוצין למשוד אותה במקולין שלה ולא‬ ‫אלא בפרטים ואם היתר‪ .‬הגזרד‪ .‬שיהיו גרים‬
‫היתה נמשכת מה עשו משכו את בגד‪ ,‬תחלד‪.‬‬ ‫בארץ לא להם ועבחם וענו אותם וזה כלו‬
‫והיא רצתד‪ ,‬אחריו כך עשה הקב״ר‪ .‬נמכר יוסף‬ ‫גתקיים במצרים ולא בארץ אחרת אם כן‬
‫למצרים בדי שירד יעקב שמה שנאמר בחבלי‬ ‫שמה היתר‪ .‬כוונת הגזרה האלהית בגזרתה‪.‬‬
‫אדם אמשכם ■בעבותות האהבה‪ .‬וכן דרשו )סוטד‪.‬‬ ‫ויאמר בעל הריב שהגזרה הגיעה וד‪.‬עירה את‬
‫י׳יב( וישלחהו מעמק חברון ומעצה עמוקד‪.‬‬ ‫פרעה ואת עמו לשעבד בר‪.‬ם ושכל מה שעשר‬
‫שלאותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר‬ ‫היה בכלל ועבדום וענו אותם גם כי הכתיב לא‬
‫לאברד‪.‬ם בין הבתרים כי גר יהיד‪ ,‬זרעך‪ .‬ואמנם‬ ‫אמר הנני מביא את זרעך בגלות ולא יחסו‬
‫מה שהקשו המקשים שאם היה הגלות בגזרד‪.‬‬ ‫אליו ית׳ כמו שיחסו אליו הנביאים הגליות‬
‫לא היו המצרים ראוים לעונש אינה קושיא‬ ‫והגאולות לד‪.‬יותו פועל אותם ומפני זר‪ .‬היה‬
‫ולפי שהמצרים לא נשתעבדו בהם ולא ענו‬ ‫דעת הר״ן שגלות מצרים לא היד‪ ,‬עונש עת‬
‫אותם מפני גזרת השם ולא כדי לקיים דברו‬ ‫כלל ושלא נגזר עליו גזרה מאת השם ושמאמר‬
‫שאם היו עושים זה מפני מצות השם וגזרתו היד‪.‬‬ ‫ידוע תדע כי גר יהיה זרעך הוא הגדת‬
‫ראוים לשכר כענין יד‪.‬וא בן נמשי שנאמר כי‬ ‫העתיתח שהגיד לו שזרעו ירד מצרים מפגי‬
‫יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וכל‬ ‫זלעפות רעב ועזאחרי מות שמר‪ .‬השבטים שהיו‬
‫אשר היד‪ ,‬בלבבי עשית לבית אחאב בנים‬ ‫מגינים עליהם בזכותם בניר‪.‬ם וזרעם יתלכלכו‬
‫רבעים ישבו לד על כסא ישראל‪ .‬אבל המצרים‬ ‫בלכלוכי מצרים ועבודותיהם הזרות ותסור מהם‬
‫שלרשעת לבבם ובחירתם הרעה עשו «*‪ .‬שעשו‬ ‫השגחת השם ובהיותם בלתי מושגחים יתגברו‬
‫ראוים היו באמת לעונש כפי מעשיד‪.‬ם וכבר‬ ‫עליהם המצריים בזדונם ורשעחם כמו שתתגבר‬
‫כתב זה הרמב״ן ופסוק מלא הוא בסנחריב‬ ‫אומה על אומר‪ .‬למשול על ‪ .T‬ועובזה האופן‬
‫)ישעיה י׳ ה׳( הוי אשור שבם אפי ומטד‪ ,‬הוא‬ ‫ישימום למס עובד וכן היה עד שצעקו אל‬
‫וגר בגוי חנף אשלחנו‪ .‬וספר רוע לבבו באמרי‬ ‫ה׳ ומפני תפלתם וזכות אבותיד‪.‬ם השגיח‬
‫והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי‬ ‫בהם ור‪.‬וציאם ממצרים ושבזה האופן היה גלות‬
‫להשמ ‪ T‬וגו׳ לכן בסוף הנבואה זכר ענשו שב׳‬ ‫מצרים ממה שבטבע ברשעת הגוים ולכן היו‬
‫יד‪,‬יה כי יבצע ה׳ את כל מעשהו אפקוד על‬ ‫המצריים חייבים לעונש ומכות רבות‪ .‬ויציאתם‬
‫פרי גודל לבב מלד אשור ועל תפארת מ ם‬ ‫משם היתד‪ ,‬בד‪,‬שגחה נפלאה וכנגד הטבע בגאולת‬
‫עיניו וגר‪ .‬וכן נזכר בענין נבוכדנצר שנאמר‬ ‫עם חלוש מוכד‪ .‬ומעונה מיד חזק ממנו לא‬
‫שד‪ ,‬פזורד‪ ,‬ישראל אריות הדיחו הראשון אס^ו‬ ‫בחיל ולא בכח אנושי כ״א במסות ומופתים‬
‫מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדנצר מלך‬ ‫אלהיים ונשארנו כלנו משועבדים לו יתברך‬
‫בבל לכן כד‪ ,‬אמר ה׳ וגר הנני פוקד אל פלד‬ ‫על כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו זהו‬
‫בבל ועל ארצו כאשר פקדתי אל מלר אשור‪.‬‬ ‫כלל דעתו‪ .‬וד‪,‬דעת הזה אינו נכון אצלי לפי‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לר‬ ‫ריב‬
‫חטא ואשם בשוגג במה שהתגאה על חלומותיו‬ ‫וכאשר יתבוננו דברי הרב המיימוני בספר‬
‫על אחיו וגם יעקב אביו חטא בצד מה בכתונ‪^ 1‬‬ ‫המדע נמצא שזו היתה כוונתו‪ .‬כ״ש כי הנה‬
‫הפסים שעשה ליוסף שבו היה משלח מדנים ביו‬ ‫פרעה ועמו לא נענשו במכות מצרים על אשר‬
‫אחים ועל שלחו את יוסף לדעת שלום הצאן‬ ‫נשתעבדו בישראל אלא על אשר לא שמעו‬
‫בדעתו שהיו אחיו שונאים אותו לכן נענשו‬ ‫בקול ה לשלח את העם ולכן התרה בו משה‬
‫יעקב ויוסף שנתחייבו גם הם גלות אבל מאשר‬ ‫בדבר השם פעמים רבות שלח עמי‪ .‬ואם שולה‬
‫היה חטאם בשוגג ובקלות היה ג״כ גלותם‬ ‫אותם לא היו המכות באות עליו והמכות אשר‬
‫בקלות ולהיות מן הנעלבים ולא מן העולביס‬ ‫באו לא היו כ״א בהיותו מסתולל בעמי לבלתי‬
‫היה מיושר הדין האלהי שיעקב לא נקבר‬ ‫שלחם הנה התבאר מזה כלו שגלות מצרים היה‬
‫במצרים ולא נקבר ג״כ יוסף כי את יעקב‬ ‫בגזרת השם‪ .‬ואמנם לא אמר השם לאברם‬
‫העלו בניו ונקבר במערת המכפלה ועצמות יוסף‬ ‫הנני מביא את זרעך בארץ לא להם לפי‬
‫העלו ישראל עמהם כשיצאו ממצרים וקברו‬ ‫שבמראת בין הבתרים הזאת לא כיון הקדוש‬
‫שאר השבטים נשארו‬ ‫אותו בשכם‪ .‬אמנם‬ ‫ברוד הוא אלא להודיע לאברם מה שהיה‬
‫במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא‬ ‫קודם זה גזור לפניו‪ .‬ולכן אמר כצופה ומביט‬
‫נפרדו ממנו ומ״ש חז״ל שאף עצמות של כל‬ ‫עד סוף כל הדורות מה שהיה עתיד בגזרתו‬
‫השבטים העלו עמהם דרש הוא כי הכתוב‬ ‫לבא על זרעו קודם שיבואו לרשת את הארץ;‬
‫מעיד )שמות י״ג( ויקח משה את עצמות יוסף‬ ‫ואחרי ההודאה שגלות מצרים היה בהשגחה‬
‫עמו וגר ובסוף ספר יהושע )כד( ואת עצמות‬ ‫ובגזרה אלהית לא ימלט משנאמר אם‬
‫יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו‬ ‫שהיח עונש על חטא שעשה אברהם אי זרעו‬
‫בשכם ואם עצמות שאר השבטים העלו ג״כ‬ ‫ואם שיהיה הגלות גזור לא על צד העונש‬
‫איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה אך‬ ‫ולא מפגי חטא כ״א בסבה אחרת שראתה‬
‫האמת הוא שיעקב ירד למצרים בעבור יוסף‬ ‫החכמה האלהית והנני מבאר פה מה שדעתי‬
‫בנו ואליו אמר יתברך )בראשית מ״ו ‪ (a‬אל‬ ‫נוסה בכל אחד מדרכי הדעות האלה מסתלק‬
‫תירא מרדה מצרימה וגו׳ אנכי ארד עמך מצרי'‬ ‫מהספקות אשר קדמו בשאלה ואומר שאם נודה‬
‫ואנכי אעלך גם עלה ולא זכר לו כלל מבניו‬ ‫שהיה גלות מצרים על חטא ועון קודם אין ראוי‬
‫ומזרעו לפי שהוא לבד באמת היה נקי מעון‬ ‫שנחשבהו בחק אברהם אבינו חלילה לו מעון‬
‫והבנים היו נדונים על חטאם‪ .‬ואמנם בנימין‬ ‫ושיותר ראוי שנ חסהו לשבטי בני יעקב כי‬
‫לפי שנענש שם בלי עון ארז״ל שמת בעטיו‬ ‫הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה‬
‫של נחש רצו שנענש נטפל עם אחיהם עם‬ ‫בשנאת חנם את יוסף אחיהם ובמה שהתנכלו‬
‫היות שלא חטא עמהם כי העולם נדון אחר‬ ‫אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם‬
‫ריבו ועל כיוצא בזה אמרו משנתנה רשות‬ ‫ובהשליכם אותו אל הבור ובמה שמכרו אותו‬
‫למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע‪ .‬ואמנם‬ ‫למצרים‪ .‬ועם היות שראובן לא היה במכירה‬
‫בני השבטים וזרעם נשארו בגלות בסבת‬ ‫הנה הוא היה בשנאה והוא היה יועץ בדבר‬
‫אבות‪-‬הם וכמאמר הנביא אבותינו חטאו ואינם‬ ‫וכמ״ש )ברא טית מ״ב כ״א( אבל אשמים‬
‫ואנחנו עונותיהם סבלנו )איכה ה׳ ד( כי הנה‬ ‫אנחנו על אחינו אשר רא נו בצרת נפשו‬
‫השבטים נכנסו בעצם ובראשונה בגלות ההוא‬ ‫בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו‬
‫והבנים נשאת אחריהם‪ .‬וכבר כתב הרלב״ג‬ ‫הצרה הזאת‪ .‬ולפי שהב חטאו היה משורת‬
‫בכייצא בזה היה עונש האבות בעצם ועונש‬ ‫הדין שיקבלו ענשם ולפי שבמצרים חטאו‬
‫הבנים במקרה למה שנמצאו נטבעים בגלות‬ ‫שמכרוהו להיות עבד שים היה ראוי שילקו‬
‫האבות ונשארו שמה עד תום זמן הגזרה ולפי‬ ‫במצרים ויהיו עבדים שמה הם ובניהם וזרעם‬
‫שהיה משפט האלהי העונש על בנים ועל בני‬ ‫שנים רבות כמו שגלה דם יוסף אחיהם ובניו‬
‫בנים על שלשים ועל רבעים לכן אמר יתברך‬ ‫וזרעו‪ .‬ולפי שהשליכו אה יוסף אל הבור היה‬
‫בעונש הזה ודור רביעי ישובו הנה שהוא‬ ‫מענשם שכל הבן הילוד היאורה ישליכוהו‪.‬‬
‫מהחוטאים והגולים כמו שאבאר‪ .‬הנה נתתי בזה‬ ‫ולפי שעל ידיהם ירד יוסף למצרים היה ראוי‬
‫סכת גלות מצרים יותר ישרה מכל הסבות‬ ‫ג״כ שעל ידו ירדו הם לגלות מצרים ולפי‬
‫ששערו קדמונינו ז״ל שהיה על עון בני יעקב‬ ‫שהיה המעשה המגונה ההוא שעשו בהיותם‬
‫במכירת יוסף אחיהם בבואו לראות את שלום‬ ‫בצאן ובלכת יוסף לדעת את שלום הצאן היה‬
‫הצאן ובהיותם רועים בצאן ומכרו לעובדי‬ ‫מהמשפט האלהי שעל ‪T‬י הצאן יבואו למצרים‬
‫הצאן ושחטו שעיר עזים מן הצאן ועשו מה‬ ‫כמ״ש )שם מ״ז ד( לגור בארץ באנו כי אין‬
‫שעשו בו והקב״ה המליך את יוסף על עובדי‬ ‫מרעה לצאן אשר לעבדיך‪ .‬ויען וביען גם יוסף‬
‫ריג‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫מדאי וכמו שזכר הרמב״ן‪ .‬ואתרי הדין יצאו‬ ‫זזצאן וכאשר נרצת עינם למדם יתברך לעשות‬
‫מהגלות ברכוש גדול‪ .‬וזהו האופן הראשון מן‬ ‫הכפרה דוגמת החטא ולשחוט את הפסה שהוא‬
‫הסבה בגלות מצרים וד‪.‬ותרו כפ־ מה שפירשתי‬ ‫מן הצאן‪ .‬והנה א״כ בצאן חטאו בעובדי הצאן‬
‫בפסוקים האלו השאלה הט״ו וט״ז ד״ח‪ .‬ואמנם‬ ‫לקו ובצאן נתכפרו‪ .‬ואין להפלא שיהיה הש״י‬
‫דבריהם ז״ל שאמרו על וישלחהו מעמק חברון‬ ‫מיעד בעונש קודם מעשה החטא‪ .‬כי הנה היה‬
‫וראוי היה יעקב אבינו לרדת במצרים‬ ‫זה להודיע לאברהם הזמן אשר בו יירשו בניו‬
‫בשלשלאות של ברזל אפשר לפרשם כדי‬ ‫את הארץ ולמה יתעכבו בירושתונ ודוגמת‬
‫שיתאמת היעוד האלהי שנאמר לאברהם‬ ‫זה תראה בפרשה כי תול ‪ T‬בנים שיעד בחטא‬
‫נתגלגלו הדברים כמו שנתגלגלו ושזו היתה‬ ‫ובעונש ובגאולה העתידה לבא אחריו ובזה‬
‫העצה העמוקה של אותו צדיק הנקבר‬ ‫הדרך הודיע כאן לאברד& שזרעו יה• ו בעבדות‬
‫בחבתן ר״ל ההודעה שהודיע אותו במראה‬ ‫על חטאם ההוא ולא הודיעו כאן החטא כ״א‬
‫ושלכן היה ראוי שירד יעקב למצריזם‬ ‫העונש לפי שכוונתו לבד היתה להודיע זמן‬
‫בשלשלאות של ברזל כדי שירדו בניו שמה‬ ‫ירושת הארץ לא זולת זה‪ .‬וכדומה לזה כתב‬
‫כמו שנגזר עליהם בחטאם‪ .‬ואמנם ענין הארבע‬ ‫רש״י על פסוק הנה אנכי שולח מלאך ייפניד‬
‫מאות שנה הוא כולל לגרות ולעבדות ולענוי‪.‬‬ ‫שבפרשת משפטים כאן נתבשרו שעתידין‬
‫ויאמר יד‪ r .‬תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬ ‫לחטא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך‬
‫להם ור‪.‬יד‪ .‬זה בימי יצחק ויעקב שהיו גרים‬ ‫שכפי דעת הרב בשרם בעונש שהוא שליחות‬
‫בארץ כנען בהיותם בידי אדונים אחרים‪ .‬וגם‬ ‫המלאך ולא כתב שם ההטא שהוא מעשה העגל‬
‫יבא זמן אחר שזרעך יהיה בעבחת‪ .‬וד‪.‬יה זה‬ ‫לדעתו וכן היה כאן הענין באברהם לסבה‬
‫בה ות‪.‬השבטים במצרים שד‪.‬יו שם עבדים לפרעה‬ ‫ישזכרתי‪ .‬ואמנם אמרו )בראשית ט״ו י״ב^‬
‫וגם יבא זמן שיענו אותם והיד‪ .‬זה אחרי‬ ‫ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם בא‬
‫מות השבטים משנולדה מרים עד שיצאו ממצרים‬ ‫להודיע שאברם נתבהל מאד ממה שצוהו‬
‫שהיו כמו פ״ו שנה וכל זה ר״ל הגחת והעבדות‬ ‫השם מלקיחת העגלה העז והאיל וממה שצוהו‬
‫והענוי יר״יו ארבע מאות שנה והנה לא פירש‬ ‫שיבתר אותם בתוך ושיפריח התור והגוזל‬
‫לו כמה יר‪.‬יו שנות הגרות וכמה יהיו ימי‬ ‫כי אין ספק כי על כל זה צוהו ית׳ כיון‬
‫הענוי וכמה ימי השעבוד ולא סבתם לפי שלא‬ ‫שעשאו אברם ולכן אחרי אשי ייקת מנבואתו‬
‫היה מעגין המאמר כי אם להודיע שלא הגיע‬ ‫עמד מתבודד ומחשב כל היום ההוא מד‪ .‬המה‬
‫עדין זמן ירושת הארץ כי אותה היד‪ .‬מבקש‬ ‫אלה הבהמות שראה בנבואתי ועל מה יורו‬
‫אברד‪.‬ם אבל השלשים שנה שנתוספו בגלות הזה‬ ‫והניחו השם להתעסק ולהתבודד ולעיין בדבר‬
‫כמו שנזכר בפרשת בא אל פרעה ענינם שהגזרה‬ ‫עד עת ערב ויהי השמש לבא קרוב ללילה‬
‫האלהית היתה ארבע מאות שנה כדבר השם‬ ‫ואברם לא ידע ולא הבין במראה כלל מעצמו‬
‫וכשנשלמו היה מוציאם ממצרים אם לא שישראל‬ ‫עד שנפלה עליו תרדמת ה׳ וחשכה גדולה‬
‫הוסיפו לחטא שם בחטא ע״ג ובעונות אחרים‬ ‫כאלו לבו אמר לו שעת רעה היא ושצרה‬
‫ולכך נתארך גלותם שלשים שנה לא מכח‬ ‫גדולה באה עליו ואז בשוטטו במחשבתו בזה‬
‫הגזרה כי אם בסבת חטאם המחודש וכבר ביאר‬ ‫בא לו הדבור האלהי ידוע תדע כי גר יהיה‬
‫הנביא יחזקאל באפרו ביום בחרי בישראל‬ ‫זרעך כאלו אמר לו החשכה והאימה אשר‬
‫ואשא ‪T‬י לזרע יעקב ואודע להם ב א ת מצרים‬ ‫הרגשת בלבך תרמוז בגלות קשה שיבא לזרעך‬
‫ואשא ‪T‬י להם לאם ר אני ה׳ אלהיכם‪ .‬ביום‬ ‫בארץ לא להם ר״ל בארץ כנען אשר ייעד‬
‫ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מ א ת מצרים‬ ‫>תתד‪ .‬לו דהיה זה משיהיה לך זרע עד סוף‬
‫אל ה א ת אשר תרתי להם וגיד‪ .‬וימרו בי בית‬ ‫ארבע ‪ t m a‬שנה ושימותו ראשונה האבות או‬
‫ישראל ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי‬ ‫המנהיגים אשר המשיל באותם הבהמות ובזה‬
‫בהם בתוך א ת מצרים‪ .‬ואעש למען שמי‬ ‫הודיעו שיעבדו אותם ארבע מאות שנה משיהיד‪.‬‬
‫וגד‪ .‬וזה כלו מורד‪ .‬שהם חטאו בגלולי מצרים‬ ‫לו זרע עד שיירש זרעו את הארץ‪ .‬ובעבור‬
‫ופסיליהם ולכן נמשך גלותם יותר מהגזרד‪.‬‬ ‫שהיה הגלות הזה בדרך דין ומשפט על חטא‬
‫והיד‪ .‬נמשך יותר ויותר אם לא שצעקו אל‬ ‫השבטים כמו שזכרתי לכן אמר וגם את הגוי‬
‫השם והרבו בתפלה ובתחנה ותעל שרעתם אל‬ ‫אשר יעבודו דן אנכי ר״ל כמו שהיה דן את‬
‫האלהים ואז זכר את בריתו וגזרתו שכבר‬ ‫השבטים על מה שעשו וחטאו במכירת אחיהם‬
‫נשלמה ומלבד זה וירא אלהים את בני ישראל‬ ‫ואענישם עליו גלות ככה גם כן דן אנכי את‬
‫ר״ל שראה ששבו בתשובה וידע אלהים וכתב‬ ‫הגוי■ אשר יעבדום מפני אכזריותם וכונתם‬
‫הרמב״ן שלמה יקשה הדעת הזה בעיני איש‬ ‫הרעה ויהיה א״כ מרבה עונש למשעבדים יותר‬
‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫ריד‬
‫לפי שהיו המ‪5£‬רים עובדים כל צבא השמים‬ ‫חכם אחרי שראינו שנתעכבו ישראל במדבר‬
‫וכל אחד מהם היה מעונן ומנחש ומכשף‪.‬‬ ‫ג״כ מ׳ שנה ולא היו אלה בכלל הגזרה כי אם‬
‫ויתקיימו‬ ‫ואם יעמדו בני יעקב בנסיונם‬ ‫בעון המרגלים והותרה עם זה השאלה הי״ז‪:‬‬
‫באמונתם בקרב העדה הרעה הזאת המצרית‬ ‫ואם נאמר שהיה גלות מצרים גזור מלפניו‬
‫יזכו לכל הטובות המעותדות אליהם‪ .‬אבל אט‬ ‫ית׳ לא על צד העונש ובעבור חטא‬
‫ימשכו אחרי גלולי מצרים ואמונתם ו ‪ r‬זבו‬ ‫אלא לתכלית אחר שראתה החכמה העליונה‬
‫אלהי אבותיהם ישארו שמה בעבדות נצחי‬ ‫וע״ד ההטבה והחסד יהיה ענינו כפי מה שאבאר‬
‫ובל יראו בגאות ה' ודבקותו וזה באמת היה‬ ‫והוא שהאומה הזאת הנבחרת והמיוחדת להנהגה‬
‫סבת גלות מצרים מפאת ישראל כפי זה הדעת‪.‬‬ ‫והשפעת האל זרע אברהם שהיו עתידים להיות‬
‫ואמנם כפי האל ית׳ וכבודו לפי שהיו רוב‬ ‫יושבי הארץ הקדושה היה ראר שיהיו אנשים‬
‫העולם כופרים במציאותו ואומרים שלא היה‬ ‫ראשונה גולים ומשועבדים בענוי רב קודם‬
‫אלוה אחר אלא הכוכבים ומי שהיה מהם מודה‬ ‫שייוחדו להנהגה האלהית ושיקבלו תורתו ויזכו‬
‫במציאותו היה מכחיש השגחתו ומהם היו‬ ‫בירושת הארץ דוגמת מה שקרה לאברהם אביהם‬
‫מכחישים יכלתו הבב״ת וכדי שיודע בעולם‬ ‫בצאתו מצרימה וכמו שזכרתי למעלה ולפי‬
‫אמתות הפנות האלה ראה ית״ להביא את עמו‬ ‫שבכל הדברים ההעדר קודם למציאות וההפסד‬
‫בחירו בגלות מצרים להיותה הארץ היותר‬ ‫קודם להויה‪ .‬וראה ית׳ שלא היה מהראוי‬
‫נטגעת בכל הכפירות והאמונות הכוזבות מלאה‬ ‫שבני עמו בהיותם בארץ כנען ב־סובה ונחת‬
‫כשופים ותחבולות מכל הארצות כדי שישתעבדו‬ ‫שלוים ושקמים על שמריהם יכירו וידעו אמתת‬
‫בהם המצרים ויענום והקב״ה על יד נביאו‬ ‫אלהותו ויקבלו תורתו גם כי לא יהיה עניו‬
‫היה מתרה שלח עמי ויעבדוני והמצרים לא‬ ‫שמה לשיתחדשו ביניהם המסות הגדולות‬
‫ישמעו בקולו ואז ירבה בקרבם את מופתיו‬ ‫האותות והמופתים הצריכים להקדים לקבול‬
‫ואת אותותיו ובזה תתפרסם בעולם אמתות‬ ‫האמונה ההיא‪ .‬ולכן הסכימה חכמתו העליונה‬
‫מציאותו והשגחתו ויכלתו ולכן תמצא שבמכות‬ ‫להביא אותו זרע קדש בגלות מצרים‪ ,‬וזה אם‬
‫מצרים נאמר תחלה בזאת תדע כי אני ה׳‬ ‫מצד ישראל וצרכם ואם מצד כבוד הש״י‪ .‬אם‬
‫טהוא פנת מציאות האל ואח״כ נאמר למען‬ ‫מצד ישראל כדי לצרפם כצרוף הכסף כי הנה‬
‫תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ שהיא פנת ההשגחה‪.‬‬ ‫העם המעותד לקבול הדבור האלהי יצטרך‬
‫ואח״כ אמר בעבור תדע כי אין כמוני בקרב‬ ‫בהכרח להסיר מתוכו כל טומאה ולכלוך ולזכך‬
‫הארץ שהוא פנת היכולת והיה תכלית החסד‬ ‫נפשו מכל דעה ואמונה נפסדת וכמו שיכניסו‬
‫האלהי שבחר יתברך בעם הזה כדי שיתאמתו‬ ‫באש את הכסף ואת הזהב לצרפם ולבטל מהם‬
‫באמצעותם הפנות האלהיות האלה‪ .‬וידעת היום‬ ‫כל תערובת רע אשר בהם כן יצטרך העם‬
‫והשבות אל לבבך ממה שדברתי עד הנה‬ ‫והאומה להביאה בעבדות ויסורין כדי להסיר‬
‫בתשובת השאלה הזאת כפי זה הדרך‪ .‬שגלות‬ ‫מתוכם כל מוטה לבררה וללבנה כראוי הלא‬
‫מצרים היה בגזרה מאת הש״י לא בדרך עונש‬ ‫תראה מאמרי הנביא זכריה בהיותו מיעד בגאולה‬
‫ולא על חטא קדם ושהיה לשתי תכליות הא׳‬ ‫עתידה ושוב האומה למעלת דבקותה אמר‬
‫כדי לצרוף את בני ישראל ולהבחינם בקרב‬ ‫)מלאכי ג׳ כ׳( והבאתי את השלישית באש‬
‫מצרים התועים לראות היעמדו באמונתם כמו‬ ‫וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון‬
‫שהיד‪ .‬ראוי לצרוף ולזכך העם שהיה עתיד‬ ‫את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו‬
‫לקבל התורד‪ ,‬ולרשת את הארץ ולהדבק בו ית׳‬ ‫אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה׳ אלהים‪ .‬ואמר‬
‫וכיון כפי מה שהעיד הנביא יחזקאל הם חטאו‬ ‫עוד מלאכי ומי מכלכל את יום בואו ומי‬
‫במצרים וילכו ויעבדו אלהים אחרים אשר‬ ‫העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית‬
‫לא ידעום לא שערום אבותיהם היה מהמשפט‬ ‫מכבסי׳‪ .‬וי'‪:‬וב מצרף ומטהר כסף וטהר את‬
‫שלא יצאו מאותו גלות עוד ומזה הצד היה‬ ‫בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי‬
‫הגלות הזה בצדק וחכמה‪ .‬והיתד‪ .‬הגאולה משם‬ ‫מנחה בצדקה‪ .‬וכן אומר שבהיות השבטים בניהם‬
‫כפי חטאם בחסד וברחמים ועל זד‪ .‬נאמר אנכי‬ ‫וזרעם בתוך הכנענים ותועבותם ראתה חכמתו‬
‫ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית‬ ‫העליונה שקודם שיתדבק בהם הדבקות הקדוש‬
‫עבדים‪ .‬לא יהיה לך אלהים אחרים על פני‬ ‫האלהי יבואו בגלות וענוי כדי שיצטרפו‬
‫ר״ל אחרי אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים‬ ‫דתבררו ויתלבנו בו ובהיותם זכים וטהורים‬
‫אשר באת שם לצרוף ולהבחין אמונתך‬ ‫יוציאם משם ויהיו ראוים לקביל התורה והמצות‬
‫ואשתכחת חסיר וחוטא ואני בדרך חסד‬ ‫ילרשת התורה הקדושה ולהתדבק בהם ההנהגה‬
‫הוצאתיך משם השמר לך שלא תשוב לכסלותד‬ ‫האלהית בלי אמצעי ושיהיה גלותם במצרים‬
‫רטר‬ ‫בראשית טו‬ ‫אברבנאל‬ ‫לדלר‬
‫ולא יעקב בן בנו והצרוף ג״כ לא נעשה כי‬ ‫עוד ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני ר״ל‬
‫אם לקהל השבטים וזרעם למה זה לא ירשו‬ ‫אחרי שיחדתי אותך להנהגתי כי אם תעשה‬
‫אברהם ויצחק ויעקב את ד׳את ואחריהם יענשר‬ ‫זה לא אסלח לעונך‪ .‬ואמנם התכלית השני‬
‫בניהם אם חטאו או יצרפו בכור הגלות כפי‬ ‫הוא כד• שיתפרסמו בעולם האמתיות האלהיות‬
‫גזרת החכמה האלד‪.‬יוב הנה להשיב על זה אמר‬ ‫באמצעות ישראל ולפי שזה היה לשישארו‬
‫ית׳ ודור רביעי ישובו הנה ר״ל הסבה אשר‬ ‫ישראל אומה נבחרת לה׳ ועם סגולתו ושיזכו‬
‫בעבורה לא תהיה מ ‪ T‬עתה היא לפי שלא שלם‬ ‫לקבל תורתו ולרשת את ארצו הקדושה לכן‬
‫עון האמורי עד הנד‪ .‬ולא הגיע עדין הזמן‬ ‫מזה הצד היה ג״כ הגלות הזה והגאולה ממנו‬
‫לשיסחו הכנעניים ממנה הנד‪ .‬א״כ אברהם יצחק‬ ‫חסד עליון לפי שבסבתו לקחם השם לו לעם‬
‫ויעקב לא ירשו את הארץ לפי שלא שלם עון‬ ‫וז״ש אדונינו משה )דברים ד׳( או הנסה‬
‫האמורי ובניהם לא ירשוה אחריד‪.‬ם עד דור‬ ‫אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות‬
‫הרביעי בסבת החטא או הגזרה‪ .‬וכבר ידעת‬ ‫באותות ובמופתים ואמר ותחת כי אהב את‬
‫שהידיעה האלד‪.‬ית בעתיד לא תכריח טבע‬ ‫אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאו בפניו‬
‫האפשר ולא תסור הבחירד‪ .‬האנושית‪ .‬וד‪.‬ותרו‬ ‫בכחו הגמל ממצרים להוריש גוים גמלים‬
‫עם מה שפירשתי בזד‪ .‬השאלות הי״ט כ׳ וכ״א‪.‬‬ ‫וגו׳‪ .‬וידעת היום והשבות אל לבבך וגר שהעיד‬
‫וספר הכתוב כפי מד‪ .‬שביארתי שאחרי כל זה‬ ‫בפסוקים האלה לכל מה שביארתי וזאת היתה‬
‫הקיץ אברד‪.‬ם מהנבואד‪ .‬השנית הזאת ואז‬ ‫העצה העמוקה שהודיע השם לצדיק הנקבר‬
‫בפועל ובד‪.‬קיץ ראד‪ .‬תנור עשן ולפיד אש‬ ‫בחברון ולשתי התכליות הנכבדים האלה היה‬
‫כלומר עמוד עשן גמל כאלו הוא יוצא‬ ‫ראוי לרדת יעקב אבינו בשלשלאות של ברזל‬
‫מהתנור ובתוכו לפיד אש מתלקחת שאותו אש‬ ‫והותרו בדרך הזה מהדעות כל הספקות‬
‫עשן שבתוכו היד‪ .‬עובר בין הגזרים שהם ביו‬ ‫שהעירותי בזה הדרוש‪:‬‬
‫הבתרים מהעגלה וד‪.‬עז והאיל שבתר בתוך‬ ‫)טו( ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגר עד‬
‫והוא הברית שנכרת עמו‪ .‬והנר‪ .‬אכרזס לא‬ ‫ושרי אשת אברם‪ .‬הודיע הקב״ה לאברהם‬
‫עבר בין הבתרים כדרך כורתי הברית וכענין‬ ‫שבימיו לא יירש את הארץ וג״כ בימיו לא‬
‫מד‪ .‬שנאמר י העגל אשר כרתו לשנים ויעברו‬ ‫יהיה הגרות והעבדות כי הוא יהיה בימיו תמיד‬
‫בין בתריו לפי שאברד‪.‬ם לא נתחייב בברית‬ ‫שר וגדול ולפי שאדם וחוה הם האבות הראשונים‬
‫הזד‪ .‬בשום דבר אבל הקב״ד‪ .‬הוא בלבד יעדו‬ ‫לכל נוצר ונקברו במערה בחבחן י ע מ הקב׳׳ה‬
‫ולכן עבר העשן והאש האלהי בין הגזרים‪-‬‬ ‫לאברהם יבשרו שיקבר עמהם שמה ועליהם‬
‫והאש וד‪.‬עשן שזכר הכתוב פה היא השכינה‬ ‫אמר ואתה תבוא אל אבותיך כי יקבר עמהם‬
‫המוחשת שנראתד‪ .‬בהר סיני כמ״ש )שמות כ״ד‬ ‫שם‪ .‬ולפי שאדם וחוה מתו ביגון ואנחה מפני‬
‫י״ז( ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ד‪.‬ד‪.‬ר‬ ‫גרושם מג״ע ועל הבל כי הרגו קין אמר ית׳‬
‫לעיני בני ישראל וד‪.‬ענן הוא העשן חה עצמו‬ ‫שהוא יבא אליהם ויקבר עמהם בשלום ובשיבה‬
‫היה האש היורד על העולה ועל השלמים בימי‬ ‫טובה עם היות שחם לא מתו בשלום ובשיבה‬
‫משה ובימי שלמה כי הוא מורה על הברית‬ ‫טובה‪ .‬ואמרו ודור רביעי ישובו הנד‪ .‬הנה‬
‫ועל הרצוי וד‪.‬דבקות האלהי וזהו אמרו)בראשית‬ ‫כפי הדעת הראשון שהיה גלות מצרים בחטא‬
‫ט״ו י״ז( ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית‬ ‫שחטאו השבטים במכירת יוסף יהיה ענינו כי‬
‫וגו׳ כי עם היות שאברם שאל לבד מתי‬ ‫יפקוד האלהים עליהם עונם ועל בניהם על‬
‫תהיד‪ .‬ירושת הארץ באתהו התשובה ודוברית‬ ‫שלשים ועל רבעים כמו שאמרתי ואח״ב יהיה‬
‫כולל הזמן וגם כן כמות הארץ אשר תכלול‬ ‫ית׳ עושה חסד לאלפים בהיותם אוהביו ושומרי‬
‫המתנר‪ .‬האלד‪.‬ית מנד‪.‬ר מצרים עד נהר פרת‬ ‫מצותיו והיה ה מר הראשון ע״ד משל יהודה‬
‫וגהר מצרים אינו נילוס כי הוא נקרא יאור‬ ‫שהיה במכידה ופרץ וחצרון וכלב שהוא הדור‬
‫לא נד‪.‬ר אבל הוא שיחור כי משם עד נחר‬ ‫הרביעי והיה מבאי הארץ‪ .‬ואמנם כפי הדעת‬
‫פרת היה גבול ארץ ישראל‪ .‬ואמרו ביום‬ ‫השני שהיה סבת גלות מצרים לצרף ולברר‬
‫ד‪.‬ד‪.‬וא כרת ה׳ את אברם ברית‪ .‬ענינו אזי‬ ‫הקהל הנבחר מהשבטים להתדבק באל ית׳‬
‫כשהודיעו הזמן הודיעו גם כן כמות הארץ‬ ‫ימנו ה מ ת ת באותו האופן עצמו מן השבטים‬
‫יגדלד‪ ..‬ועם היות שביעודים הראשונים אמר‬ ‫שהם היו הקהל הנבחר עד ה מ ר הרביעי כאלו‬
‫לזרעך אתן ואתננה בלשון עתיד הנה עתזז‬ ‫תאמר יהודה ‪.‬־פרץ וחצתן וכלב‪ .‬ואמנם אמרו‬
‫אמר נתת• בלשון עבר שמפני הברית היתד‪.‬‬ ‫כי לא שלם עון האמורי עד הגה בא להתיר‬
‫כל הארץ נתונד‪ ,‬לו ועל שני הדברים נכרת‬ ‫לאברהם ספק אפשר שיספק‪ ,‬על זה והוא כי‬
‫הברית‪:‬‬ ‫אם היה שאברד‪.‬ם לא חטזז ולא יצחק בנו‬
‫בראשית טז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לרלר‬ ‫רטז‬
‫השאלה הט׳ באמרו וקראת את שמו ישמעאל‬ ‫טז )א( ושרי אשת אכרם וגומר עד ויהי‬
‫כי שמע ה׳ את עניך וידוע שהש״י לא‬ ‫אברם בן תשעים שנה‪ .‬וכבר יפלו‬
‫נתן לה הבן למה ששמע בעניה כי■ אם בעבור‬ ‫בפירושי פסוקי הספור הזה שאלות‪:‬‬
‫אברד‪,‬ם כי עניד‪ ,‬לא היד‪ ,‬אלא אחרי שהרתה‬
‫ממנו כל שכן הגר לא קראתו ישמעאל אבל‬ ‫השאלה הא׳ במאמר שרה הנה נא עצרני‬
‫אברד‪,‬ם קראו כן‪:‬‬ ‫ה׳ מלדת כי מי הגיד שלא היתד‪ ,‬עקרה‬
‫בםבעה אלא מאת השם ואיך תפול על זד‪,‬‬
‫השאלה הי׳ במאמר הגר )שם( אתד‪ ,‬אל‬ ‫מלת גא שתורה על הזמן ההווד‪:,‬‬
‫רואי הגם הלום ראיתי אחרי רואי כי אם‬
‫היה פי׳ מלת רואי רואה אותי יקשה אמרו‬ ‫זזשאלה הב׳ באמרר‪ ,‬ואבנה ממנה וכתב רש״י‬
‫אתה רואה אותי ונתן הסבה וגם הלום ראיתי‬ ‫בזכות שאכניס צרתי לביתי ואינו נכון כי מד‪,‬‬
‫ואם יד‪,‬יה פי׳ רואי שראיתי אני יקשה גם כן‬ ‫זכות יד‪,‬יה לר‪ ,‬בזה ולמה אחרי כן שלחה‬
‫אמרו עליו הגם הלום רא־תי‪ .‬וד‪,‬נני מפרש‬ ‫׳מביתד‪ ,‬וגם הנער עמד‪: ,‬‬
‫הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם‪:‬‬
‫השאלה הג׳ במה שאמר הכתוב )שם ט״ז‬
‫ושרי אשת אברם וגומר עד ויר‪,‬י אברם‬ ‫ה‪,‬׳( מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען‬
‫בן תשעים וגומר‪ .‬זכר הכתוב ששרי‬ ‫ומה ההגבלה הזאת‪ .‬וד‪.‬מפרשים אמרו שהוא‬
‫אשת אברם היתד‪ ,‬עצובת רוח על אשר לא‬ ‫ד‪,‬מועד הקבוע שאם לא ילדד‪ ,‬האשד‪ ,‬חייב‬
‫ילדד‪ ,‬והתבונן אמרו לא ילדד‪ ,‬לו כי לא היד‪,‬‬ ‫י״ישא אשד‪ ,‬אחרת אבל זה דרך אסמכתא הוא‬
‫עצבונה להעדר הבנים לצרכד‪ ,‬ולהיות אם‬ ‫ואברד‪,‬ם לא התעורר אליו מעצמו כי אם שרד‪: ,‬‬
‫הבנים שמחד‪ ,‬אלא מפני שכל תאותד‪ ,‬היתה‬
‫לד‪,‬וליד בו מאברד‪.‬ם כדי שישאר בעולם זרע‬ ‫השאלה הד׳ במאמר שרד‪) ,‬שם ט״ז ה׳( חמסי‬
‫קדש ממנו ואין ספק שד‪,‬יתה יודעת ביעודים‬ ‫עליך ישפוט ה׳ ביני וביניד כי הנה אברהם‬
‫האלד‪,‬יים שיעד השם לאברד‪,‬ם לתת את ארץ‬ ‫לא הרע עמה לא בלקוחי הגר כי היא נתנה‬
‫כנען לזרעו ולכן היתה כוספת להוליד בן‬ ‫אליו ולא במה שהקלה בכבודה ‪:‬‬
‫לאברהם יתקיימו בו היעודים והוא אמרו לא‬ ‫השאלה הה׳ איך זכתה הגר המצרית למדרגת‬
‫ילדד‪ ,‬לו והיה מאמרה לאברהם היה נא עצרני‬ ‫הנבואד‪ ,‬בדבור המלאך וד‪,‬רב המורד‪ ,‬כתב בס״מ‬
‫ה׳ מלדת לפי שד‪,‬יא ידעד‪ ,‬מה שיעדו השם לך‬ ‫זז״ב וז״ל ממה שד‪,‬קךמנוד‪,‬ו מצורך ההזמנה‬
‫לך מארצך וגומר‪ .‬ואעשך לגוי גדול ובד‪,‬כנסו‬ ‫לנבואה ושתוף שם מלאך תדע שהגר המצרית‬
‫לארץ אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת‬ ‫אינד‪ ,‬נביאה ולא מנוח ואשתו כי זד‪ ,‬הדבור‬
‫וכן בשאר הפעמים בכלם באו יעודי הזרע‬ ‫אשר שמעו או עלהו בדעתם הוא כדמות בת‬
‫מכוונים לאברהם ולא נזכרד‪ ,‬היא בהם ובראותר‪,‬‬ ‫קול אשר זכרוד‪,‬ו החכמים תמיד וד‪,‬וא ענין‬
‫כי כבר ישבו בארץ כנען עשר שנים ונתחייבו‬ ‫שילווה לאיש שאינו מזומן וכו׳ וכוונת הרב‬
‫בטבע הארץ ועכ״ז לא הול ‪T‬ה שסטה בעצמה‬ ‫מבוארת שהיה זה מפועל הדמיון ואם ה ‪,T‬‬
‫שהמניעה היתד‪ ,‬מצדד‪ ,‬לא מצד אברד‪,‬ם כי אליו‬ ‫הענין כן יקשה מאד איד נאמרו לה כל‬
‫היו היעודים ועזאלו יזדוג אברד‪,‬ם לאשה אחרת‬ ‫ד‪,‬עתידות שנזכרו וכל שכן למנוח ואשתו‬
‫תלד לו כי הנה הקב׳׳ד‪ ,‬ממנה היד‪ ,‬מתע‬ ‫שד‪,‬ע ‪ T‬הכתוב בד‪,‬ם ראיד‪:.‬‬
‫ההולדה לא מאבדד‪,‬ם וד‪,‬וא אמדו עצדני ה׳‬
‫מלדת ופי׳ נא עתה ר׳׳ל עתד‪ ,‬שישבנו כ*כ‬ ‫השאלה הו׳ למה נכפל בכל דבור ודבור ויאמר‬
‫שנים בארץ כנען בדבר השם ולא נתקיים‬ ‫לה מלאך ה׳ ולא נמשך דבור המלאך‬
‫ואעשך לגוי גדול אין ספק כי בשלי הצער‬ ‫בלו יחד באמירד‪ ,‬וכבר נתעוררו על זה חז״ל‬
‫הגדול הזד‪ ,‬שעצרני ה׳ מלדת ואין רצונו שיהיה‬ ‫בדרעזותם ‪:‬‬
‫הזרע ממני ולכן בא נא אל שפחתי ואולי אבנה‬ ‫השאלה הז׳ במאמר המלאך )שם( אי מזד‪,‬‬
‫ממנה ר״ל שהבן אשד תלד הגר על ברכי אני‬
‫באת ואנה תלכי כאלו לא היה המלאך‬
‫אגדלהו דה ‪ ,T‬לי לבן ליורש ואולי כפני הגדול‬
‫יודע זד‪ ,‬וד‪,‬מפרשים אמרו שהוא כדי להכנם‬
‫יד‪,‬יה לי נאמן כאלו יצא ממעי וזד‪ ,‬עגין אולי‬
‫עמה בדברים וד‪,‬וא טעם תפל מבלי מלח‪:‬‬
‫אבנה גם אנכי ממנה‪ .‬וד‪,‬ותרו עם פר‪ ,‬שפירשתי‬
‫השאלה הא׳ וד‪,‬ב׳‪ .‬ודינה שרה התחכמה בחשבד‪,‬‬ ‫השאלה הח׳ במה שאמר לה המלאך ראשתה‬
‫שלא איש אל ויכזב ביעודיו ושזעכ״פ יקח‬ ‫הרבד‪ ,‬ארבך את זרעך ואחריו אמר לד‬
‫אברהם אשד‪ ,‬אחרת להוליד בנים‪ .‬ואם תהיה‬ ‫הנך הרד‪ ,‬ויולדת בן וד‪,‬יד‪ ,‬ראד שתקדם ההודעה‬
‫אשה נכריד‪ ,‬תשתרר על ‪ .T‬גם השתרר וכעסתה‬ ‫בלידת הבן ואח׳׳כ שירבה את זרעו ממנו‪:‬‬
‫רת‬ ‫בראשית טז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫וד‪.‬ייתי מכבדה כאשד‪ .‬בעולת בעל היד‪ .‬לד‬ ‫צרתה גם כעם‪ .‬ולכן הקדימה לבקש מבעלה‬
‫לומר חממי עליך אבל אין הדבר כן שהבה‬ ‫שלא יקה אשה אחרת עלידג אבל שיקה את‬
‫שפחתך ^ ך ולכו אץ המסר מוטל עלי‬ ‫הגר שפחתה כי ממנה יוליד ולא יהיה לה‬
‫לד‪,‬עבישד‪ .‬אבל הוא מוטל עליך‪ .‬ועשי לד‪.‬‬ ‫מזה עלבון והוא אמרו קח נא את שפחתי‬
‫כטוב בעיניך שלא אמנענה ממד וד‪.‬ותרה בזה‬ ‫ואין נא במקום הזה אלא לשת עתה ור״ל קח‬
‫השאלה הד׳‪ .‬וד‪.‬בד‪ .‬שרר‪ .‬עבתה את הגר עד‬ ‫מ ד עתה ואל תאחר ולהיותה שפחתי הבן‬
‫שברחר‪ .‬מפניו!‪ .‬וכתב הרמב״ן ששרד‪ .‬תטאד‪.‬‬ ‫אשר תלד אבנה גם אנכי ממנו להיות בן‬
‫בזה וגם אברד‪.‬מ שזעיחד‪ .‬לעשוו^ ואין הדבר‬ ‫אמתי וכבר ארז״ל הגר שפחת שרי שהיתה‬
‫כן כי כבר כתב המתני׳ שתקון המוטבע במדד‪.‬‬ ‫שלה מנכסי צאן ברזל שנתן לה פרעה וידמה‬
‫פחותד‪ .‬הוא בד״טותו ודכתחו לצד המנגד כמו‬ ‫שלא היה אברם רוצה לעשות ושרי׳ הפצירה‬
‫שיקרה למאשרי המקלות המעוותות שיטו אותם‬ ‫עמו ונתנה עליו בקולה וצעקתה עד שנתרצה‬
‫לצד המנגד באופן שכאשר ישארו בטבעם‬ ‫וישמע אברם לקול שרי לדברי שרי לא נאמר‬
‫יעמדו במצוע‪ .‬וכן שרר‪ .‬כאשר ראתד‪ .‬את הגר‬ ‫אלא לקול כלומר לקולות ולויכוחים שעשתה‬
‫בגאוה וגאון ודרך רע ענתה אותד‪ .‬ובשתעבדד‪.‬‬ ‫עמו על זה‪ .‬והותת הב׳ שאלות ראשונות‬
‫בר‪ .‬בקושי יותר ממד‪ .‬שהיתה רגילה וכל זה‬ ‫ואפר ו‪-‬שמע אברם לקול שרי ולא אמר ויעש‬
‫לתכלית טוב כדי להשיבד‪ .‬אל המצוע והיא‬ ‫כן להגיד שלא עשה אברד& כן מתאותו‬
‫כפורעת מוסר ברחה מפניד‪ .‬דרך המדבר‪ .‬ואמנם‬ ‫לבנים ולא כדי שיתקיימו היעודים האלהיים‬
‫המלאך הנראה לה וד‪.‬דבור אשר שמעה אץ‬ ‫כי הנה כל כונתו בזה לא היתד‪ .‬אלא לעשות‬
‫ראוי שנאמר שהיד‪ .‬המלאך הד‪.‬וא נביא כי‬ ‫רצון שרה ולשמוע בקולה ולכן לא מהר‬
‫איך אפשר שיאמר הנביא הרבר‪ .‬ארבר‪ .‬את‬ ‫אבדד‪.‬ם לעשות הדבר עד אשר שרי לקחה את‬
‫זרעך ושהכתוב קראו ה׳ אל כפ״ש ותקרא‬ ‫הגר המצרית ונתנד‪ .‬לאברד‪.‬ם לא לפלגש כי‬
‫שם ה׳ הדובר אל ‪ .T‬אתה אל רואי‪ .‬וכן אין‬ ‫אם בדרך אישות והוא אמרו לאשח‪ .‬ואמנם‬
‫ראוי שנחשוב שהיד‪ .‬כל זה מפועל הדמיון כי‬ ‫אמ ת ותקח שרי אשת אבדם וידועה היתר‪.‬‬
‫אי איפשר שתהיה ההשתקעות בה כ״כ עצום‬ ‫שרד‪ .‬ולמה כינה הכתוב אותה עתה כך אלא‬
‫שתשמע דברים מסודרים וד‪.‬גדת ד‪.‬עת ‪T‬ות רבות‬ ‫להודיע שעם שנתנד‪ .‬את הגר לאברר‪.‬ם שהנה‬
‫ההן‪ .‬ועגין הבת קול שזכרו חכמינו ז״ל לא‬ ‫שרר‪ .‬לא נתיאשה ממנו ולא הרחיק שרד‪.‬‬
‫היה דבר דמיוני ולא השתגעות חלילה לד‪.‬ם‬ ‫מאצלו כי תמ ‪ T‬היתה אתו כאשתו לכל דבר‬
‫מזה אבל היה קול מוגשם מגיע לאזניהם‬ ‫כאשר היתה באמנד‪ .‬אתו‪ .‬ולמד הכתוב התנצלות‬
‫ברצון הבורא ית׳ והוא כדמות שאר הנפלאות‬ ‫על אברהם למד‪ .‬עשה את הדבר הזה באמרו‬
‫וכמו הקול המגיע לשמואל בתחלת נבואתו‬ ‫מקץ עשר שנים לשבת אבחם בארץ כנען ר״ל‬
‫כך ד‪ ..T .‬והנה ראתה הגר את המלאך בצורת‬ ‫שבראותו שיעדו השם שיתן לו זרע בארץ כנען‬
‫איעו מוגשם וד‪.‬יא מדרגה מהבבואה המוחשה‬ ‫ושעמד שם עשר שנים ולא הול ‪ T‬חשב בלבו‬
‫ולכן לא חרדד‪ .‬ממנו‪ .‬והגד‪ .‬לא זכתד‪ .‬לזה הגר‬ ‫כמחשבת שרד‪ .‬שלא ‪ r r n‬הרצת האלהי לתת‬
‫לא מפאת עצמה כי אם בזכות אברהם כדי‬ ‫■לו זרע ממנר‪ .‬ולכן לקת את הגר שעם היותד‪.‬‬
‫לר‪.‬שיבר‪ .‬אל ביתו ושלא תפיל העובר אשר‬ ‫מצתת ככושית עורה הנר‪ .‬להיותה שפחת‬
‫בקרבד‪ .‬ולכן היו דברי המלאך אל ‪ .T‬קצרים‬ ‫ש ת נתפייס לד‪.‬ול ‪ T‬ממנה כדבר שרד‪ ..‬וד‪.‬ותרד‪.‬‬
‫דבר אחר דבר כי אם היתה שבד‪ .‬בדבור‬ ‫בזה השאלה ר‪,‬ג׳‪ .‬והגה הגר בראותה עצמה‬
‫הראשון לא היד‪ .‬מוסיף לדבר אליה עוד‪ .‬אמנם‬ ‫אשת אברם ושהרחה ממנו מה שלא הרתר‪.‬‬
‫בשראד‪ .‬המלאך שלא הספיק הדבור הראשון‬ ‫שרד‪ .‬הקלד‪ .‬בכבוד גברחד‪ .‬ולא היתד‪ .‬תצה‬
‫הוסיף גם את השני גם את השלישי גם את‬ ‫לעבדה כאלו בחר השם בד‪ .‬יותר ממנד‪ .‬עד‬
‫הרביעי‪ .‬וזד‪ .‬טעם מה שנאמר בכל דבור ודבור‬ ‫ששרה אמרה לאברד‪.‬ם חמסי עליך ולא היתד‪.‬‬
‫ויאמר לד‪ .‬מלאך ה׳ מפני שד‪.‬יה נפסק הדבור‬ ‫כוגתד‪ .‬שאברד‪.‬ם ד‪ .T .‬חומם אותה אלא שכל‬
‫בכל פעם ופעם גם שהמלאך עשר‪ .‬טענות‬ ‫החמס וד‪.‬רער‪ .‬הנעשה לשרה מפאת הגר היה‬
‫מתחלפות ולכן באד‪ .‬אמירד‪ .‬בכל אחת מהן‬ ‫מוסל עליו ליסרד‪ .‬ולהענישר‪ .‬כראוי לפי‬
‫וכמו שאבאר והותת בזה השאלות הה׳ והר‪.‬‬ ‫עאני נתתי שפחתי בחיק ‪ T‬וכבר היא במדרגת‬
‫והנה אמר הכתוב וימצאה מלאך ה׳ על עין‬ ‫אשד‪ .‬כמוני לזה לא אוכל ליסרה וחמסי על ‪T‬‬
‫המים במדבר להגיד שבראה אליה מלאך ה׳‬ ‫לשתיסר אתה אותה ואם כה לא תעשה ישפוט‬
‫בדמות איש ולא הרגישה באלהותו אלא מפאת‬ ‫ה׳ ביני ובינ ‪ T‬שאנכי עשיתי סובד‪ .‬עמר‬
‫דבריו ויעודיו והיותו משיב על מחשבותיר‪.‬‬ ‫ואתה מונע המשפט הראוי לפי כבודי‪ .‬ואברהם‬
‫כאשר הם בלבה ולזר‪ .‬לא חרדה ממראיתו‬ ‫חשיב אלו הייתי אני מונע את הגר מלעבדך‬
‫בראשית טז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לר‬ ‫ריח‬
‫מוצאת ואיד יתיחס זה לענין תשובתה לכית‬ ‫כמנוח ואשתו כי הם היתה חרדתם מפני שראו‬
‫אברהם ולכן נראד‪ ,‬לי כי המלאך הוכיחה מפאת‬ ‫המלאך עולה בלהב השמים אבל הגר שלא‬
‫הצריך לולדה למה זה יצאת מבית אברוע‬ ‫ראתה דבר מבהיל לא חרדה‪ .‬והנה המלאך אמר‬
‫ובחרה להיות במדבר השמם כאמרו וד‪,‬וא יד‪,‬יה‬ ‫לה ראשונה הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה‬
‫פרא אדם שהוא דרך שאלה ותמיד‪.‬ד‪ ,‬כלומר‬ ‫תלכי ר״ל איך לא יעלה על לבך מאין יצאת‬
‫והבו אשר תוליד האם ‪ ,t ,t‬פרא אדם ר״ל‬ ‫שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב אוהב‬
‫אדם מדברי כמו הפרא שאינו נכנם בישוב‬ ‫אותך ואנה תלכי במדבר השמם הזה התמצאי‬
‫בני אדם וכמו שאמר )ירמיד‪,‬ו ב׳ כ״ד( פרא‬ ‫בו בית נכבד כבית אברהם הביטי וראי גבול‬
‫למיד מדבר באות נפשה שאפה רוח האם יד‪,‬יה‬ ‫מה שממנו נסוגות וגבול מה שאליו תלכי‪.‬‬
‫בנך פרא אדם באמת לא יהיד‪ ,‬כן כי ידו יהיר‪,‬‬ ‫והיא השיבתו מפני שרי גברתי אנכי בורהת‬
‫בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון‬ ‫ר״ל אמת אמרת משלמות הבית אשר מפנו‬
‫כלומר שיהיה מדיני ובעל חברה נושא ונותן‬ ‫יצאתי כי הוא בית נדיב ומשלמות אברהם‬
‫עם כל אדם ולפני כל אחיו בני קטורד‪ ,‬ישכון‬ ‫בכל עניניו ואינני בורחת מהבית ולא מהפטרון‬
‫אבל לא יהיר‪ ,‬פרא אדם מדברי ואיך א״כ את‬ ‫ולא מאנש הבית אבל מפני שרי גברתי כי עם‬
‫הגר תצאי מכית אברד‪,‬ם אביו ותתיחדו במדבר‬ ‫היותה גברתי כמו שאמרת לא אוכל לסבול‬
‫שמם האם שם תלדי האם שם תגדלי בנך‬ ‫ענויה ומפניה אנכי בורחת לא מפני דבר אחר‬
‫האם שם יצלח בנך לכבוד ולתועלת ומפני‬ ‫והותרה השאלה הד‪ .‬ואז הוצרך המלאך להשיבה‬
‫הטענה הזאת החזקה נתפייסה הגר ושבה אל‬ ‫שובי אל גברתי והתעני תהת ידיה כלומר‬
‫גברתד‪ .,‬וד‪,‬נה הגר לא ענתד‪ ,‬דבר על הדברים‬ ‫אחרי שאת מודה שהיא גברתך אץ ראוי‬
‫אשר הגיד המלאך אליה אבל אמר הכתוב‬ ‫שתתגאי עמה ותשתוי אליה אבל שתתעני תחת‬
‫ותקרא שם ה׳ הדובר אליה אתד‪ ,‬אל רואי כי‬ ‫ידיד‪ ,‬ואז ייטב לך‪ .‬והיה הגר לא נפייסה בזה‬
‫אמרר‪ ,‬הגם הלום ראיתי אחרי רואי וד‪,‬פסוק‬ ‫ועמדד‪ ,‬ולא ענתה עוד אבל חשבה בלבה ששרה‬
‫דזה הוקשה מאד על המפרשים ובאמת יש בו‬ ‫היתד‪ ,‬מקנאה בד‪ ,‬להריונה ושתמיד תענה כדי‬
‫מהקושי אם במה שאמר ותקרא שם ה׳ הדובר‬ ‫שתפיל הולד ולא יהיר‪ ,‬לאברד‪,‬ם ממנה ולד‬
‫אליה בשם המיוחד ואיך יתכן שהסבה הראשונה‬ ‫וד‪.‬מלאך כדי להסיר המחשבה הזאת מלבה‬
‫ית׳ דבר אל הגר גם שהתורד‪ ,‬העידה ותקרא‬ ‫אמר לד‪ ,‬היבה ארבד‪ ,‬את זרעך אשר לא יספר‬
‫‪ ,‬וירא אליה מלאך ה׳ לא ה׳ בעצמו‪ .‬ויקשה‬ ‫מרוב ר״ל אל תיראי שתפילי זרעך יתמותי‬
‫עוד מי הגיד להגר שהדובר אליה היה אלוה‬ ‫כי עתידה את להיות ממך עמים רבים והגר‬
‫כי אין ספק שראתד‪ ,‬אותו בדמות איש ואם לא‬ ‫גם בזה לא נתפייסד‪ ,‬ולא רצתה לשוב כי‬
‫לא היה כן לא היתה משיגתו בחושיד‪ ,‬ואם‬ ‫אמרה אולי שיהיה רבוי זרע אחר כך מהריון‬
‫במ״ש הגם הלום ראיתי אחרי רואי ופירשוהו‬ ‫אחר אבל עכ״פ ההריון הזד‪ ,‬יפול מענוי שרה‬
‫המפרשים באופנים רבים בלתי מתישבים במלות‬ ‫אם אשוב שמד‪ .,‬וד‪,‬מלאד ראה מד‪ ,‬שבי‘בד‪,‬‬
‫הכתוב‪ .‬ומה שראוי שנאמר בזה כלו הוא‬ ‫ומחשבתד‪ ,‬ולכן השיבה עליו הנך הרה ויולדת‬
‫שהנבואה כלה בין שתהיד‪ ,‬באמצעי או בלי‬ ‫בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ את עניך‬
‫אמצעי תמיד תיוחס לאל ית׳ לפי שהיא מאתר‬ ‫ר״ל אל תיראי משימות הולד אשר בקרבך‬
‫וברצונו וגם מפני זה יקרא השליח בשם‬ ‫ואל תיראי מהתמדת הענוי כי את תלדי בן‬
‫שולחו לפעמים‪ .‬ומזה הצד אמר כאן ותקרא שם‬ ‫ותקראי את שמו ישמעאל בלדתו לפי שכבר‬
‫ה־ הדובר אליה‪ .‬ואולם מלת רואי אפשר‬ ‫שמע אלהים את עניך ובזה הבטיחה שלא‬
‫לפרשה לשון פועל כאלו אמר רואה אותי‪ .‬או‬ ‫תתמיד בענויד‪ ,‬ושלא ימות ולדה אבל שיולד‬
‫שיפורש מלשון פעול שראיתי אני‪ .‬ואלו‬ ‫חי ושמו יורד‪ ,‬שכבר שמע אלהים בעניד‪ .‬והיותר‪,‬‬
‫יפורש כלשון פועל יהיה ענינו שהגר התבהלה‬ ‫בשובר‪ ,‬ונחת ועם היות שאברהם קרא לו‬
‫מאד לא מצורת המלאך ומראד‪,‬ו כי לא זכר‬ ‫ישמעאל אין ספק שקראו כן לפי שהגר ספרה‬
‫הכתוב שהיה נורא מאד כמ״ש במנוח אבל‬ ‫לו מד‪ ,‬שאמר לה המלאך ושלא קראו ישמעאל‬
‫נבהלה מאשר כל מד‪ ,‬שהיד‪ ,‬בלבה היד‪ ,‬המלאך‬ ‫אלא מפני המחתה )מעמי׳( ]מעמד‪ [,‬וד‪,‬ותרו בזד‪,‬‬
‫משיב עליו כאלו ד‪ ,T ,‬המלאך רואה מחשבותיה‬ ‫השאלות הח׳ והט׳‪ .‬ואמנם אמת)שם( וד‪,‬וא היד‪,‬‬
‫ולבה וד‪,‬וא אמרד‪ ,‬אתה אל רואי ר׳׳ל אתד‪ ,‬אל‬ ‫פרא אדם ידו בכל וגו׳ כפי דעת המפרשים היד‪,‬‬
‫הרואה אותי‪ .‬וכבר ידעת כי על מחשבות הלב‬ ‫זד‪ .‬בשורד‪ ,‬רעה אליה מחסרון ישמעאל והיותו‬
‫תפול לשון ראיה וד‪,‬׳ יראה ללבב‪ .‬וכן ראיתי‬ ‫לסטים משחית ומושחת ואינו נכון ואיך יגיד‬
‫אני דקהלוב ונתנה טעם למה קראו אל רואי‬ ‫העתידות האלה המלאך להגר ובזה אין בשורה‬
‫ריט‬ ‫בזיאשית טז יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לו ל ד‬
‫השאלה הב׳ מה טעם המראדי הזאת כי הנה‬ ‫באמרה הגם הלום ראיתי אוורי רואי כלומר‬
‫הקב׳׳ה כבר יעד לאברהם בזרע ובירושת‬ ‫האם גם הלום ראיתי אני דבר בלבי אחרי‬
‫הארץ וכרת ברית עמו־ על כל זה במעמד בין‬ ‫עהוא ראה ממגי באמת לא ראיתי דבר אחר‬
‫הבתרים ומה צורך אם כן במראד‪ .‬אהדת‪.‬‬ ‫ממה שהוא ראה כי כ״כ היה בוחן לבי וכליותי‪.‬‬
‫וד‪.‬רמב״ן נדחק לומר שנתוטף בברית הזה מד‪.‬‬ ‫ואפשר לפרש זה גם כן באופו אחר ממה‬
‫שאמר לאחוזת עולם שכוונד‪ .‬בו שאם זרעו‬ ‫שתבאר בחכמה ששכלנו א״א שישיג דבר‬
‫יגלו מן הארץ ישובו אליד‪ ..‬ואינו נכון כי‬ ‫מהנבדל מבלי שיזרח עליו אור הנבדל והשפעתו‬
‫למד‪ .‬יביא כל המראה והדברים האלה ושם אל‬ ‫כמאמר המשורר באורך נראה אור כי באור‬
‫שדי כדי לד‪.‬וסיף מאמר קטון על דרעוד הקודם‬ ‫הנמשך ממנו יתברך על שכלנו נשיג אורו‬
‫אף בהפרד לוט מעמו נאמר לו אתננד‪ .‬ולזרעך‬ ‫ושלמותו ולפי שהגר לא ראתה את המלאך‬
‫עד עולם וד‪.‬רב עצמו כתב שסה שזה מורה‬ ‫עד שהוא ראה אותר‪ .‬תחלד‪ .‬וקראה בשמד‪.‬‬
‫על הנצחיות וכפי האמת מאמר לאחוזת עולם‬ ‫לכן קראו אל רואי ר״ל הנד‪ .‬את האלוד‪ ,‬אשר‬
‫או לך אתננה עד עולם הכל אחד הוא‪:‬‬ ‫ראית אותי תחלה ונתנה טעם בדבריה באמרה‬
‫הגם הלום ראיתי אחרי רואי ר״ל ואמנם‬
‫השאלה הג׳ באמת אני אל שדי והוא כי‬ ‫קראתיו כן לפי שז^ם אני׳ ראיתי זה הדבר‬
‫למד‪ .‬כינה האל ית׳ עצמו בשם הזה במראד‪.‬‬ ‫האלהי לא היתה ראייתי כי אם אחרי מאי‬
‫הזאת ולא במראד‪ .‬אחרת ובין שיד‪.‬יד‪ .‬פי׳ שדי‬ ‫שהוא ראה אותי וכיון שראותו אותי היתה‬
‫שיש די באלהותו כדבת רש״י שהוא עצמו‬ ‫הסבר‪ .‬לשאני ראיתי אותו ראוי שהוא יקרא‬
‫מה שפירש עליו הרב המורה שמורה על היותו‬ ‫הרואד‪ .‬האמיתי כי הוא הרואה אותי באמת‬
‫מחוייב המציאות‪ .‬או ש ‪.T‬יד‪ .‬פ■׳ שודד המערכות‬ ‫לא אני אותו עד שמפני זה קרא אברהם או‬
‫לעשות רצונו כמו שכתב הראב״ע בשם הנגיד‬ ‫הקורא לבאר ההוא ששם היתה המראה באר‬
‫עכ״פ לא היד‪ .‬צורך לזכ ת כאן וכן מה שכתב‬ ‫לחי מאי ד״ל הנבדל הנצחי שראד‪ .‬אותי והוא‬
‫הרמב״ן שהודיעו שהוא התקיף המנצח מזלו‬ ‫באר מפורסם בין קדש ובץ ברד‪ .‬ואם נפרש‬
‫באופן שיוליד אין ענין לו לפי שקודם זה‬ ‫מלת רואי מלשון פעול שראיתי אני לא יהיר‪.‬‬
‫הבטיחו פעמים וד‪.‬אמין בד‪.‬׳ ולא נזכר שמה‬ ‫עגינו שהגר כבר בבית אברד‪.‬ם זכתה לראות‬
‫שם אל שדי‪:‬‬ ‫מראות אחרות כדברי המפרשים כי רחי־ק הוא‬
‫אצלי מאד אבל יד‪.‬יה ענינו שהיא השתוממה‬
‫השאלה הד׳ באמת התהלך לפני וד‪ .‬ה תמים‬ ‫ונבהלד‪ .‬מהמראה ההיא שזכתה לראות את‬
‫ודימאמר הזה יות‪ .‬שלא היה אברהם‬ ‫מלאך אלה ם בדמות אדם מגיד לד‪ .‬כל אשר‬
‫הולך לפני השם כיון שעתר‪ .‬הזר‪.‬ירו עליו‬ ‫בלבה על כן אמרר‪ .‬אתה אל רואי שראיתי אני‬
‫ושד‪.‬יד‪ .‬חסר במעשמ ולכן יצוד‪.‬ו שיד‪.‬יד‪ .‬תמים‪.‬‬ ‫עם היותי שפחה בלתי ראויה לכך ולפי שאמר‬
‫ורש״י כתב שהייה שלם בפל הנסיונות ויקשה‬ ‫רואי בלשון הווד‪ .‬נתנד‪ .‬טעם לזה באמרה הגם‬
‫שלא נאמר כן בשאר הנם ונות וד‪.‬ראב״ע פי׳‬ ‫הלום ראיתי אחרי רואי‪ .‬כלומר שראתה המראה‬
‫שלא ישאל למה המילה אבל לא מצינו שנאמר‬ ‫ד‪.‬ד‪.‬יא פעם אחר פעם רומזת אל הדבמם‬
‫כן למשה במצוד‪ .‬מן המצות ולא בחקים ואברהם‬ ‫המתחלפים ששמעה מפי המלאך שכנה אותם‬
‫שלם ‪ .to‬וקורא בשם ה׳ ‪:‬‬ ‫בלשון ראיות על דרך וכל העם רואים את‬
‫השאלה הה׳ למד‪ .‬ביעוד הזח שיעת ראשונה‬ ‫הקולות‪ .‬הנד‪ .‬התבארו הפסוקים האלה וד‪.‬ותרה‬
‫באל שדי לא הבטיחו אלא על רבוי הזרע‬ ‫השאלה הי׳‪:‬‬
‫ולא זכר לו בו דבר מיתשת ה א ^ ושני הדבתם‬ ‫יז )א( ויהי אבדם בן תשעים ותשע שנים‬
‫הנזכרים תמיד בנבואותיו יחד וכן אחר שנפל‬ ‫וגומר עד ויאמר אלהים אל אברם‪ .‬וד‪.‬נד‪.‬‬
‫על פניו הבטיחו בזרע ובארץ‪:‬‬ ‫יש בפסוקי הפרשה שאלות‪:‬‬
‫השאלה הו׳ באמרו וימול אכרד‪,‬ם על פניו‬ ‫השאלה הא׳ למה התחילה הנבואד‪ .‬הזאת‬
‫ו ‪ T‬בר אתו אלהים כי לא מצאנו לו נפילת‬ ‫ויד‪.‬י אבדם בן תשעים שנה ותשע שנים‬
‫אפים בנבואה מנבואותיו כי אם בנבואה הזאת‬ ‫ולא מצינו בשאר הגבואות שיזכור הכתוב לכמה‬
‫פעמים ורש׳׳י כתב שמפני שהיד‪ .‬עתן ערל‬ ‫שנים מימיו נתנבא אברהם ואם נכתב זה‬
‫לא היה יכול לעמוד מפני השכינה וכמ״ש‬ ‫לד‪.‬ודיענו לכמה שנים נמול הרי בסוף הפרשה‬
‫בבלעם נופל וגלוי עינים אבל יקשה עליו‬ ‫נאמר בפירוש דד‪.‬י אברם בן תשעים שנה‬
‫שלא נזכר כן בשאר נבואותיו קודם שימול‬ ‫ותשע שנים בד‪.‬מולו בשר ערלתו ומד‪ .‬צריך‬
‫וד‪.‬רמבץ כתב שנפל על םנ?ו לכדן לבו‬ ‫אם כן לזכ ת כאן‪:‬‬
‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫רב‬
‫ובמילה איני רואה תקון המדות ולא יושר‬ ‫ולהתפלל על ישמעאל אבל לא פירש למה‬
‫הדעות ‪:‬‬ ‫עשה עתה ככה ולא בשאר נבואות ותפלת‬
‫ישמעאל אין זה מקומה כי לא התפלל עליו‬
‫השאלה הי״ד אם היה שהמילה שלמות‬ ‫אלא בנבואה שאחרי זאת כשהודיע לידת יצחק‪:‬‬
‫והערלה דבר מאום מלפניו ית׳ כמ״ש‬
‫רבי אלעזר בן עזריד‪) ,‬נדרים ל״א( מאוסה‬ ‫השאלה הז׳ אם הנמאה הזאת וידבר אתו‬
‫הערלה וכו׳ למה זה לא צוד‪ ,‬בד‪ ,‬אדם הראשון‬ ‫אלהים מתדבקת עם הקודמת ושתיהן‬
‫שהיד‪ ,‬יציר כפיו של הקב״ד‪ ,‬או למד‪ ,‬נולד‬ ‫אחת או לא ואם שתיהן אחת איך אמר ויפול‬
‫האדם ערל ולא נולד כמו הב״ח שבתולדתם‬ ‫על פניו וידבר אתו אלהים‪ .‬ואם היו נבואות‬
‫אין לד‪,‬ם ערלה;‬ ‫מתחלפות לא ידענו ענין לראשונה ובאמרו‬
‫השאלה הט״ו בד‪.‬כפל פסוקים שבאו במצות‬ ‫ואתנה בריתי כי אם על המילה אין לנו כאן‬
‫המילה שראשונה אמר המול לכם כל‬ ‫ברית אחר זולתה שיפול עליו ואתנה בריתי‪:‬‬
‫זכר ואמר ובן שמתת ימים ימול לכם ואמר‬
‫עוד ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית‪.‬‬ ‫השאלה הה׳ באמרו ולא יקרא עוד את‬
‫ואמר והיתד‪ ,‬בריתי בבשרכם לברית עולם;‬ ‫שמך אברם ואחז״ל )ברכות כ״ה(‬
‫שהקורא את אברהם אברם עובר בלא תעשה‬
‫השאלה הט״ז בהכפל הדברים שבאו במלת‬ ‫ולמה לא אמר כן ביעקב שכתוב בו ג״ב לא‬
‫מקנת כסף ויליד בית כי הנד‪ ,‬אמר‬ ‫יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה‬
‫ראשונה המול לכם כל זכר לדורותיכם יליד‬ ‫שמך‪ .‬ואמרו בקבלתם לא שיעקר שם יעקב‬
‫בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך‬ ‫ממקומו אלא שיהיה שם ישראל עקר ויעקב‬
‫הוא והזר לומר שנית המול ימול יל ‪ T‬ביתך‬ ‫תפל כדאיתא בברכות‪:‬‬
‫ומקנת כספך‪ .‬ובמסכת שבת )דף קל״ד‪ (,‬א מ ת‬
‫שיש יליד בית שנמול באחד כמו שמפורש‬ ‫השאלה הט׳ בהכפל הדברים שנאמרו על‬
‫שם‪ .‬אמנם הראב״ע פי׳ ע״ד הפשט שענינו‬ ‫הברית הזה כי הנה ראשונה אמר ואתנה‬
‫ואתד‪ ,‬אברד‪,‬ם המול ימול ילידי ביתך ומקנת‬ ‫בריתי ביני ובינך ואמר והקימותי את בריתי‬
‫כספך ואפילו שהם גדולים‪ .‬וכמה רחוקים כל‬ ‫ביני ובינך‪ .‬ואמר אני הנה בריתי אתך‪ .‬ואמר‬
‫׳־‪,‬פירושים האלה ממלות הכתיבים‪:‬‬ ‫ואתה את בריתי תשמור‪ .‬ואמר והיתר‪ ,‬בריתי‬
‫בבשרכם ‪:‬‬
‫השאלה הי״ז בעתש שיעד ית׳ לבלתי נמול‬
‫שהוא הכרת כי הנד‪ ,‬העונש ראד‬ ‫השאלה הי׳ בכפל קבלת האלהות שבא‬
‫שיד‪,‬יה מתיחם אל החטא ואיך יתיחס הכרת‬ ‫בכתובים כי הנה ראשונר‪ ,‬אמר להיות‬
‫שהוא אבדת הנפש לדעת הרמב״ם בספר‬ ‫לך לאלהים ולזרעך אחריך ומיד חזר שנית‬
‫המדע עם המילד‪ ,‬שהיא אות ברית אף שהתורה‬ ‫והייתי להם לאלהים ‪:‬‬
‫לא נתנה עונש אלא על העובר על מצית לא‬
‫תעשה שעשה עבירד‪ ,‬ב ‪T‬יו אבל מי שלא נפול‬ ‫השאלה הי״א באמת דאמר אלהים לאברהם‬
‫לא עשד‪ ,‬פועל רע אבל חדל לעשות הטוב בד‪,‬יותו‬ ‫ואתה את בריתי תשמור וד‪.‬וא כי אחרי‬
‫יושב ובטל ולמה אם כן יענש עליו עונש‬ ‫שהיה הדבור מדובק באחד והאומר אחד למה‬
‫חמור ככרת וד‪,‬נני מפרש פסוקי הפרשה באופן‬ ‫זה נזכרה בו אמירד‪ .‬מחודשת והוא דאמר‬
‫יותרו השאלות האלה כלם‪:‬‬ ‫אלהיט שהוא מותר וללא ענין‪:‬‬
‫ויהי אברם בן תשעים שנה וגו׳‪ .‬עד אני‬ ‫השאלה הי״ב איך תקרא ■המילה ברית האם‬
‫הנה בריתי אתך‪ .‬הנראה לי בפי׳ הפרשה‬ ‫נאמר שהילד היונק בהיותו בן שמונת‬
‫ד‪,‬וא כי אחרי היות אברהם במעמד בין‬ ‫ימים יכרות ברית עם בורא העולם והוא‬
‫הבתרים וד‪,‬בטיחו השם שם בנתינת הזרע‬ ‫בינקותו אינו בן דעת ולא בחיריי בדבר אף‬
‫וד‪,‬אמין אליד‪ ,‬הנד‪ ,‬למד‪ ,‬שנמשך אחריו הולדת‬ ‫כי הכתוב פעם יקראהו ברית ופעם יקראהו‬
‫ישמעאל חשב אברד‪,‬ם שהוא ‪ ,to‬זרעו אשר‬ ‫אות ברית‪:‬‬
‫יירש את הארץ ובעבור זד‪ ,‬ראה ית׳ לדבר‬
‫אתו ולצוותו על המילה כדי להודיע שזד‪,‬‬ ‫השאלה הי״ג מה טעם מצות המילה אחרי‬
‫הפועל ראד שיוקדם לל ‪ T‬ת הזרע הקדוש‬ ‫שכל הפעולות האלד״ית הן נמשכות‬
‫ושיולד בקדושה ובטד‪,‬רד‪ ,‬ולכן בא יעוד ל ‪T‬ת‬ ‫מחכמת השם דש להן תכלית ידוע ומוגבל‬
‫יצחק וד‪,‬יותו משרה מדובק למצות המילה להיות‬ ‫בהכרח וכמו שביאר הרב המורד‪ ,‬פכ״ג ח״ג‬
‫רכא‬ ‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫ומוכנת‬ ‫מהגר עוד בהיותה בחורה הגונה‬ ‫הכנה גדולה אליו וכאלו בזה הודיעו שישמעאל‬
‫לתולדת אמנם אח ת כ ת ת הברית לא יהיה כן‬ ‫למה שלא היה הפרי המשובח והנבהר שבמינו‬
‫כי אז ארבה אוחד במאד מאד ועם מה שפ רשתי‬ ‫נולד קודם הברית כגובלת אבל יצחק לא היה‬
‫בזה הותרה השאלה הא׳ למה שביארתי לפה‬ ‫הרצון האלהי שיהיה נולד כי אם באבר‬
‫הקדים הכתוב בנבואה הזאת ויהי אברם בן‬ ‫מקודש ולשם מצוה ומאם טהורה וקדושה לא‬
‫תשעים ותשע שנה שהוא לספר שמפני זה‬ ‫מהגר המצרית‪ .‬ולפי שהיה ענין המילה קשה‬
‫היתר! מצות מילה יותר קשה בעיניו והותרה גם‬ ‫מאד כפי זקנת אברהם וחולשתו ראה ית׳‬
‫כן השאלה הב׳ במה שביארתי טעם המראה‬ ‫להביא עליו רוח נבואתו ולדבר לו דברים‬
‫הזאת ולא נצטרך אל מה שנדחק בו הרמב״ן‬ ‫סתומים כדי שאברהם יבקש עליהם הפירוש‬
‫לשום הבדל בין היעודים שנאמרו לאברהם‬ ‫כדיד בני אדם שהדבר הקשה ישאלו אותו‬
‫על הזרע ועל הארץ והבדלו אינו הבדל באמת‬ ‫בקוצר ואח״כ ברצות השומע ירבו עליו דברים‬
‫אלא שבאה הנבואה הזאת אחר מראת בין‬ ‫וכמו שזכרתי למעלה ומפני זה הקדים הכתוב‬
‫הבתרים להותעו שלא נתקיים יעוד זרעו וירושת‬ ‫ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה להגיד שהיה‬
‫הארץ בישמעאל כי אם ביצחק שיולד לו אחר‬ ‫אברהם כפי שניו בלי מוכן לדבר הזה כי הוא‬
‫הברית וגם אפשר לומר שבאה הנבואד הזאת‬ ‫היה קרוב למאה שנה להיותו כל כד זקן היה‬
‫להודיע לאברהם שמה שיעת על בין הבתרים‬ ‫זר בחקו הולדת בנים כי זרע הזקן כמו שכתב‬
‫הוא על תנאי שזרעו יתיחד להנהגתו והמילה‬ ‫הראב״ע הוא קר על כן לא יוליד וכמו שהוא‬
‫אות עליו והותרה גט כן השאלה הג׳ למה‬ ‫אמר אח״כ הלבן מאה שנה יולד כ״ש בהחלישו‬
‫באה הנבואה הזאת באל ש ת שהוא להסיר‬ ‫האבר המול ‪ T‬בכרות ממנו הערלה שנולדה בו‬
‫מלב ספק הזקנה וחולשת המילה לענת ההולדה‬ ‫ומפני זה דבר לו ית׳ לאברהם ענץ המילה■‬
‫כי איין מחסור ב ‪ T‬השם להושיע והותרה ג״כ‬ ‫ברמיזות באמרו אני אל שדי התהלך לפני‬
‫השאלה הד׳ מאמת התהלך לפני והיה תמים‬ ‫והיה תמים ר״ל במצור! אשר אני עתיד לצוות‬
‫שהוא להסיר מלבו הספק הב׳ שיהיה בברית‬ ‫אותך אולי• יהיה בעיניך שני ספיקות הא׳ שאתה‬
‫המילה בעל מום‪ .‬והר״ן פ רש והיה תמים‬ ‫זקן וחלש להול ‪ T‬כ״ש אם תחלש האבר המול ‪T‬‬
‫שיקבל בסתם איזה דבר שיצוהו בין שיהיה קל‬ ‫בדם בריתך ולהשיב על זה אמר אני אל שדי‬
‫או קשה מדברי הראב״ע הוא וכן הותרה השאלה‬ ‫כלומר הממני יפלא כל דבר אני אל שדי‬
‫הה׳ שבנבואה הזאת זכר רבוי הזרע ולא ירושת‬ ‫בכחי לתת לך כח להול ‪ T‬בנים עם כל הזקנה‬
‫הארץ לפי שכוונתו ית׳ בזה המאמר היה לענין‬ ‫וחולשת הברית‪ .‬והספק הב׳ הוא שאולי יאכי•‬
‫הזרע שיולד אחר הבתת ועם הדברים האלה‬ ‫אברהם שאם יחתוך קצת בשרו אשר נולד‬
‫נפסקה נבואתו ונשאר אברהם במחשבה רבה‬ ‫עמו יהיה חסר וישאר בעל מום ולהשיב לזה‬
‫לדעת מה זה ועל מה זה א״יל ית׳ אני אל שדי‬ ‫אמר התהלך לפני והיה תמים ר״ל עשה‬
‫וגד והיה תמיג^ ומה הם וספקות אשר עליהם‬ ‫מצותי יהיה מה שיהיה ותהיה בזה שלם ותמים‬
‫אמר אותם הדברים ומה יהיה הברית המחודש‬ ‫כי אין השלמות האנושי נתלה כי אם בעשית‬
‫אשר אמר שיתן ביניהם ולכן ויפול אברהם‬ ‫רצוני• ואץ האדם שלם או חסר כי אם בשמרו‬
‫על פניו להתבודד ולהתחשב בדבר ההוא באופן‬ ‫או י עברו על מצותי ולכן התהלך לפני כעבד‬
‫שלא יטתדוהו הדבתם החפתים המושגים‬ ‫נאמן לפני ר מ כאלו עיני ולבי תמיד עליך ובזה‬
‫בחושים ואז באה לו נבואה אחרת‪ .‬והוא א מ ת‬ ‫תהיה תמים ושלם‪ .‬ואפשר לפרש התהלך לפני‬
‫דדבר אתו אלהים כפי מה שא״ל בראשונה‬ ‫שיהיה אברהם משל ודוגמא לכל השלמים ולכן‬
‫ברמיזות והותרה בזה השאלה הו׳ והז׳‪ .‬והר״ן‬ ‫יהיה הולד לפני האל ית׳ קורא לפניו בשם‬
‫כתב שענין מפול אברה« על פניו הוא‬ ‫ה׳ ככרוזא הקורא לפני האדון‪ .‬ואין התהלד לפני‬
‫שהשתחוה לפני השם וקבל על עצמו לעשות‬ ‫כמו את האלהים התהלך נח כי מלת רפני‬
‫מצותו יהיה מה שיהיה ע״ד בגי אדם שכאשר‬ ‫יורה על היותו תם ‪ T‬נוכח השם דבק בו‪ .‬אבל‬
‫ישפילו ראשם הוא הוראה שהם מיעצים בדבר‬ ‫את האלהים התהלד נח הוא שהיה נמשך לדעתי‬
‫ומודים בו וגם נכון הוא ומדבת הרלב״ג הוא‪.:‬‬ ‫ורצונו יתברך לא שהיה תמיד לפניו והודיעו‬
‫ית׳ במה יהיו העניגים האלו אשר אמר לו‬
‫)ד( אני הנה בתתי אתך וגו׳‪ .‬עד ואחת‬ ‫ברמיזותיו והוא אמרו ואתנה בריתי ביני ובינך‬
‫את בתתי תשמור‪ .‬הנה ענין הברית הוא‬ ‫שהוא ענין המילה שיזכור על זר‪ -‬ואחרי אותו‬
‫הסכמה וקיום בין ב׳ אוהבים שכל א מהם‬ ‫ברי׳ ארבה אותך במאד מאד לרמוז שיצחק‬
‫יחייב עצמו לעשות לחבית המוטל עליו באותו‬ ‫יהיה נולד אחריו כאלו אמר הלא ראית שאחר‬
‫ברית והנה בברית שנכרת במעמד בין הבתרים‬ ‫שנולד ישמעאל עברו י״ג שנים ולא הולדת‬
‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬ ‫רכב‬
‫והשגחה ליחדם להנהגתו ולא ימסרם לכוכב‬ ‫נתחייב הקב״ה לתת לו זרע של קיימא ולהנחילו‬
‫ומזל יאמר והקימותי את בריתי ראשונה ביני‬ ‫את ארץ כנען אבל אברהם לא נתחייב להקב״ח‬
‫ובינך ובין זרעך ר׳׳ל בזכותך ובסבתך‬ ‫לדבר כלל והוא אמרו כאן אני הנה בריתי‬
‫לדורותם באיזה דור שיהיה לברית עולם ר״ל‬ ‫אתך‪ .‬כאומר אני כבר חייבתי וכיתי ברית‬
‫נצחי ומתמ ‪ T‬והברית הוא להיות לך לאלהים‬ ‫לעשות עמך חסד רב להרבות זרעך וזהו והיית‬
‫ולזרעך אחריך ר״ל שתדבק ההשגחה באברד‪,‬ם‬ ‫לאב המון גוים עד שמפני זה אני משבה את‬
‫כל ימיו וגם כן תדבק בזרעו בסבתו וזכותו‬ ‫שמך וגוזר שלא יקרא עוד שמך אברם אלא‬
‫וזה טעם אחר• ך‪ .‬והודיעו עוד שיתן לו ולזרעו‬ ‫אברהם כי הוסיף הה״א בשמו לרמוז על ההמון‬
‫את ארץ כנען כי עם היות שלא נתנה לאברד‪,‬ם‬ ‫הרב אשר יצאו ממנו ואין ספק ששם אברם‬
‫ב מיו הנה המתנה אליו נעשתה ראשונה ואברד‪,‬ם‬ ‫הניח לו תרח אביו כשנולד להתבשר שיהיה‬
‫זכה בה בכח המתנה וזרעו החזיק בה מכח‬ ‫אברהם נכבד ומעולה בארצו ועמו כ־ ענין‬
‫הירושה ממנו ולזה אמר ונתתי לך ולזרעך‬ ‫אברם הוא אב רם ואב יאמר על המנהיג כמו‬
‫אחריך כי הם מכח ירושתו יזכו ויחזיקו בה‬ ‫וישימני לאב לפרעה ולכן הוסיף בו ית' אות‬
‫ואמר לאחוזת עולם להגיד שתהיה דין הירושה‬ ‫ה׳ כשצוהו על המילה אם לרמוז שיהיה אב‬
‫ההיא מתמיד ונצחי ואף שזרעו יהיה גולד‪,‬‬ ‫המון רם כולל רבוי הזרע והכבוד ג״כ או‬
‫פעמים מן הארץ עוד ישובו אליה כי תהיד‪,‬‬ ‫שיהיה ענינו אברהם שיורה שאחרי שימול את‬
‫נחלתם תמיד לאחוזת עולם‪ .‬ובעבור שראשונה‬ ‫אבר ההולדה שלו בזקותו יהיה ממנו ההמון‬
‫יעדו בזרע ואחר כך בדבקות ההשגחה האלהית‬ ‫שזכר ומפני ההוראות האלה לא הסיר הקב״ה‬
‫ואח״כ בירושת ה א ת ‪ ,Tm‬אפשר שיחשב‬ ‫משמו הרי״ש כמו שהסיר היו״ד משם שרי‬
‫שדבקות ההשגחה הנפלאת יד‪,‬יה עם זרעו קודם‬ ‫כששנה אותו‪ .‬והר״ן כתב שנשאר בשמו הרי״ש‬
‫ירושת הארץ כפי סדר הפסוקים לכן הודיעו‬ ‫לרמוז לו והפרתי אותך שנאמר כאן האמנם‬
‫כי לא יהי• כן כי ראשונה ירשו בניו את ה א ת‬ ‫היה הקורא אברם עובר בלא תעשה ולא כן‬
‫ואחר כך תדבק בהם ההשגחד‪ .‬לא להיותם חוצה‬ ‫הקורא יעקב לפי ששנוי שם אברם בא אליו‬
‫לארץ כי השוכן בח״ל דומה וכו׳ כתובות )דף‬ ‫עם הברית כדרך כל הבא להתגייר שישנה‬
‫ק״ ( ולזה חזר לומר והייתי להם לאלהים‬ ‫שמו ממה שהיה ולכן הקורא שמו אברם שהוא‬
‫כאלו אמר אחר שיעדו בדבקות ההשגחה באמת‬ ‫שם שהיה לו קודם הם לה עובר בלא תעשה‬
‫להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך והנה תדע‬ ‫כי הוא השם שהניח לו תרח ולא כן יעקב‬
‫לך מתי יהיה זה אחרי שזרעך אחריך יירשו‬ ‫שלא קנה שם ישראל מאותו צד ובחינה אבל‬
‫את א ת מגוריך אז אהיה לד‪,‬ם לאלר‪,‬ים לא‬ ‫יעקב הוא שמו שהגיח לו אביו יצחק בצדקותו‬
‫קודם ואמנם נזכר ביעוד הזד‪ ,‬האלהות קודם‬ ‫ושם ישראל קרא לו המלאך מפני שררתו‬
‫ירושת ה א ת לפי שזכר ראשונה הזרע כי ‪P‬‬ ‫ולכן ראוי שלא יעקר שם יעקב ממקומו אלא‬
‫קדם בזמן ואחר כך לר‪,‬יות להם לאלהים וזד‪,‬‬ ‫שיהיה שם יעקב טפל כפי מעלת יצחק שהניחו‬
‫היה במתן תורר‪ ,‬בסיגי ואחר כך ירושת ה א ת‬ ‫ושם ישראל עיקר כפי מעלת המלאך שהניחו‪.‬‬
‫אבל הדבוק האמתי היד‪ .‬משפט אלר‪,‬י ה א ת‬ ‫ועוד יתבאר זה בעגין יעקב והותרה השאלה‬
‫ואחרי היותם עליה‪ .‬הנה נתבאר שאין הכפל‬ ‫הח‪ .‬ולפי שיעדו ברבוי זרעו באר לו שתודה‬
‫בפסוקי הברית שנאמרו עד כה‪ .‬וד׳ותת‪ ,‬השאלה‬ ‫מעלתו ויתרונו בזה בג׳ דברים‪ .‬הא׳ בכמות‬
‫הט׳‪ .‬ושאין כפל גם כן בפסוקי דבקות האלהות‬ ‫זרעו והפלגת רבויו ועל זה אמר והפרתי אותך‬
‫לפי שדאשוגה הודיעו שכן יהיד‪ .,‬ובפסוק ד‪.‬שנ״‬ ‫במאד מאד‪ .‬והב׳ שיצאו ממנו גוים מתחלפים‬
‫הודיעו מתי ‪,T‬יה וד‪,‬ותת‪ ,‬השאלה הי׳‪:‬‬ ‫ושונים זד‪ ,‬מזר‪ ,‬ירמוז לישראל ואדום וישמעאל‬
‫והאומות שיצאו מבני קטורה כי עם היית‬
‫)ט( ויאמר אלהים אל אברד‪,‬ם ואתד‪ ,‬את‬ ‫שלא קבלו המילה אדום ובני קטורה הנה רבויים‬
‫בריתי תשמור וגו׳‪ .‬עד דאמר אלד‪,‬ים‬ ‫וד‪,‬תחלפותם מכח ברכת אברהם היה ולזה אמר‬
‫לאברהם אבל שרי אשתך‪ .‬אחרי שהודיעו ית׳‬ ‫ונתתיך לגוים‪ .‬והג׳ יעדו לא לבד בריבוי‬
‫לאברהם מה שהיה מוטל עליו לעשות מכח‬ ‫הזרע כי גם במעלתו וכבודו ש היו ממנו שרים‬
‫הברית שכרת עמו בין הבתרים‪ .‬זכר עתה מה‬ ‫ומלכים ועל זה אמר ומלכים ממך יצאו‪ .‬ואמנם‬
‫שיהיה מוטל על אברהם וזרעו לעשות‬ ‫אמרו וד‪,‬קימותי את בריתי וגומר ענינו אצלי‬
‫לשיתקיימו בהם היעודים ההמה כי הנד‪ ,‬היעודים‬ ‫שד‪,‬ודיעו יתברך שתדבק שכינתו והשגחתו‬
‫האלהיים הם על תנאי ולא יקויימו כי אם‬ ‫באברהם ובזרעו הנמשכים אחריו ולא אמר‬
‫בד‪,‬כנת המקבלים ולזר‪ ,‬באה בכאן אמירה‬ ‫וד‪,‬קימותי את בריתי על המילה אלא על הדבוק‬
‫רכג‬ ‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לד לד‬
‫באותו ברית כזכרים לפי שנולדו באותה קדושה‬ ‫מחודשת דאמר אלהים לאברהם ואתד‪ .‬את‬
‫כי קדושת אותו האבר אינו להושיע לנמול‬ ‫גריתי תשמור והותרה בזה 'השאלה הי״א כי‬
‫כ״א שיתקדש לד‪.‬וליד בנים לעבודת האל וזה‬ ‫•עם היות הבבואה כלה מדובקת בא התחלפות‬
‫יכלול לזכרים ולנקמת שכלם נולדו באותה‬ ‫תאמירות כפי חלוף הדרושים כי כאשר הודיעו‬
‫קדושה הנה א״ב הברית הזד‪ .‬נכרת עם אברהם‬ ‫מה שנתחייב ית׳ לעשות מכה הברית אמר‬
‫ועם כל זרעו ועם היות שהיונק הנולד אען‬ ‫וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתר‪.‬‬
‫בר דעת ולא בחיריי באותו מעשה הנד‪ .‬אביו‬ ‫וכאשר רצה להודיעו מה שיהיה מוטל על‬
‫והוריו מחוייבים להכניסו בברית ואם לא‬ ‫אברדט ועל זרעו לעשות אמר ויאמר אלהים‬
‫הכניסוהו הוא בר‪.‬יותו ברשותו הייב לחמול‬ ‫אל אברהם ואתה את בריתי תשמור רוצה לומר‬
‫ומזה הצד היד‪ .‬הברית נכרת עם כל זרע אברהם‬ ‫אחרי שנתתייבתי לו מן הדין הוא שאתה גם‬
‫בכלל ובפרט‪ .‬וד‪.‬ותרח בזח השאלה הי״ב ובאמת‬ ‫כן תתחייב לי ותשמור בריתי אתה וזרעך‬
‫ונמלתם את בשר ערלתכם נראה לי שאינה מצוה‬ ‫אחריד לדורותם ר״ל שזרעך יעשו זה כמור‬
‫אלא הודעה כי בפסוק שלמעלה באמת הפול‬ ‫בכל הדורות שיהיו וביאר מהו הברית אשר‬
‫לכם כל זכר צוד‪ .‬על המילה ובאמת ונמלתם‬ ‫יעשו אברהם וזרעו וזהו המילה וזהו זאת‬
‫הוא הודעת מה שימשך מזה כאמת ואם תעשו‬ ‫בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך‬
‫זה ימשך לכם שתי תועלות גדולים‪ .‬הא׳ ונמלתם‬ ‫אחריך וגר ועיין אמרו ביני וביניכם וכן אמר‬
‫את ערלתכם ר״ל שתד‪.‬יו בזר‪ .‬מרוחקים מאותו‬ ‫למעלה ואתנה בריתי ביני ובינך לפי שעד‬
‫הפועל המגונד‪ .‬כי תד‪.‬יו נמולים מאותה ערלד‪.‬‬ ‫עתה במה שנתחייב האל לאברהם לא אמר ביבי‬
‫שהוא כמותר באבר ההולדה וכלי לתענוג היותר‬ ‫ובינך לפי שלא היה שם דבר מוטל על אברהם‬
‫בד‪.‬מי שבאדם וד‪.‬וא הפחות הכרחי לשלמות כי‬ ‫אבל עתה על המילה שהיה אברהם כבר מחויב‬
‫הכלי ההוא אינה צריך לשמירת האיש כי אם‬ ‫במוטל עליו היד‪ .‬הברית מצטרף ומתהפך בשווי‬
‫לשמירת המין שאינו לאדם במה שהוא אדם‬ ‫בין שנ ‪.T‬ם הקב״ה חייב כביכול לדבק השגחתו‬
‫אלא במה שהוא ב״ח הנד‪ .‬א״כ הערלה היא‬ ‫ושכינתו באברהם וזרעו ואברר‪.‬ם וזרעו חייבים‬
‫דבר נמאס מאשר יביא האדם בפועל המגונה‬ ‫להיות ברית השם בבשרם וזהו ביני ובינך‪.‬‬
‫ההוא יותר מדאי ועל זה אמר ונמלתם את‬ ‫וכבר חקרו החכמים איך ידע אברר‪.‬ם מאיזה‬
‫בשר ערלתכם‪ .‬והתועלת הב׳ הוא אמרו וד‪.‬יתד‪.‬‬ ‫מקום למול ור׳ תנחומא אמר מסברא נאמר ערל‬
‫לאות ברית ביני וביניכם ר״ל שתהיו כלכם‬ ‫זכר וכי יש ערל נקבה אלא ממקום שניכר‬
‫חתומים בחותם מלכו של עולם וכל רואיד‪.‬ם‬ ‫אם הוא זכר או נקבה ובגמרא שבת מנין‬
‫יכירום כי אתם זרע ברך ה׳ כי כמו שהאנשים‬ ‫למילה שהיא מאותו מקום נאמר כאן ערלתו‬
‫רועי צאן ובקר יעשו אות סימן בצאנם ובבקרם‬ ‫ונאמר לד‪.‬לן וערלתם ערלתו את פריו מד‪ .‬להלן‬
‫לשיהיו בכל מקום נכרים שהם שלו כך רועה‬ ‫מקום שעושר‪ .‬פרי אף כאן מקום שעושה פרי‬
‫ישראל ית׳ רצה להתוות אות בצאן מרעיתו‬ ‫וד‪.‬ראב״ע וד‪.‬רמב״ן ע״ד הפשט כתבו בו טעמים‬
‫ועל זה אמר ‪n‬־‪ .T .‬לאות ביני וביניכם ואלד‪.‬‬ ‫ודבריהם כלם טובים ונכוחים אבל תשובת‬
‫הם שני הטעמים שזכר הרב המורד‪ ..‬ואין קושי‬ ‫תשאלה הזאת היא אצלי ממה שיקל לפי‬
‫סאשר קראהו אות ברית בהיות שכבר קראו‬ ‫שהדברים שהיו הנביאים רואים במראה הנבואה‬
‫ברית לפי שבעשותו אותו הוא ברית ואחר‬ ‫‪.‬ממה שהיה מצוד‪ .‬אותם הש״י שיעשו היו כ״כ‬
‫עשייתו הוא אות ברית ר״ל אות שיש בו ברית‬ ‫מבוארים ומפורשים להם לפי שלא נשאר להם‬
‫לאלד‪.‬ים הנה התבאר טעם מצות המילה ושלהיות׳‬ ‫טפק כלל וכן כאשר הקב״ד‪ .‬הראה לאברהם‬
‫מדריכד‪ .‬האדם אל שלימותו ומצילתו מרדת‬ ‫בנבואתו את המעשה אשר יעשון אין ספק‬
‫שחת אמרו במדרש )ערובין ד׳ י״ט( שאברהם‬ ‫שראד‪ .‬מפורש המקום אשר ימול ממנו גם כי‬
‫יושב אפתחה דגד‪.‬ינם ואינו מניח שום בר‬ ‫כבר ביאר לו שהיתה המצוה הזאת באבר‬
‫ישראל מד‪.‬ול לרדת שמה ווזותרד‪ .‬השאלד‪ .‬הי״ב‬ ‫זזהולדה כדי שד״בנים אשר יולידו זכרים ונקבות‬
‫יד‪.‬נד‪ .‬לא נצטווה אדם הראשון במצות המילה‬ ‫כלם יד‪.‬יו נולדים בקדושה ובטד‪,‬רד‪ .‬כאלו נולדו‬
‫לפי שאדם בתולדתו היה בלתי נוטד‪ .‬אל‬ ‫לעבודת השם אחרי אשר האבר אשר הולידם‬
‫המפורסמות ואל התאוות הגשמיות והיה נפשך‬ ‫זזוא מקודש לשמו ולכן הונח החותם ההוא‬
‫אחר שכלו להיותו יציר כפיו של הקב״ד‪ .‬לכו‬ ‫על הפתח כמו שיונח חותם המלך על פתח‬
‫לא היה מזיקה בו הערלה ולא נצטווד‪ .‬להמול‬ ‫הבית להורות שכל מה שהוא בבית הוא מהמלך‬
‫וזהו מד‪ .‬שאז״ל שנולד מהול‪ .‬אבל אכלו מעז‬ ‫ושלא יצא משם דבר אלא במצותו מצירף‬
‫הדעת טוב ורע ונטותו לתאוות הגשמיות כל‬ ‫שהסרת הערלה ההיא תחליש כח האבר ויתמעט‬
‫בני׳ דו ת נשארו כלם ערלים בתאותיהם עד‬ ‫הפועל ד‪.‬בד‪.‬מיי ומזה יתבאר שהנשים יהיו נושעות‬
‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לד‬ ‫רכד‬
‫כספך בכנוי אבל בפסוק של מעלה )לא( אמר‬ ‫שבא אברהם שלשלמותו צווה בהם‪ .‬ומפני זה‬
‫יליד בית ומקנת כסף בל־ כנוי לפי שבא‬ ‫אומר אני שצור‪ .‬הקב״ה־את אברהם במצות‬
‫הפסוק השני הזד‪ ,‬לתת טעם על הראשון‪ .‬הנה‬ ‫המילה כדי לתקן את אשר עוות אדם הראשון‬
‫התבאר מזה שאין כפל בפסוקי הפרשה וד‪,‬ותרו‬ ‫כי הוא באבלו מעץ הדעת נטה לתאות המשגל‬
‫בזה השאלות הט״ו וט״ז‪ .‬ואמרו וד‪,‬יתד‪ .‬ביי תי‬ ‫יותר מהראוי כמו שפירשתי שם ואברהם צווה‬
‫בבשרכם לברית עולם אינו מותר וכפל אבל‬ ‫במצוד! כדי להרחיק אותה נטיה מותרית שעשה‬
‫ענינו אצלי בעבור שצוה למעלד‪ ,‬ראשונד‪ .‬בזרע‬ ‫אדם אביו והיה שכרו כנגד עונש אדם כי‬
‫אברהם שיד‪.‬יה להם הברית הזה לעולמי עד‪.‬‬ ‫אדם גורש מג״ע של מטה ואברהם זכה הוא וכל‬
‫ואחר זה צוד‪ ,‬על מילת העבדים יליד בית‬ ‫זרעו בג״ע שלמעלה‪ .‬וכבר כתב הר״ן שהנה‬
‫ומקנת כסף ואמר וד‪,‬יתה בריתי בבשרכם ליחד‬ ‫נבראת הערלה באדם לתת מקום למצוד‪ .‬שנצטוה‬
‫לאברהם ולזרעו ברית ה׳ וקדושתו בבשרם‬ ‫אברהם אחר כן ושמפני זה נבראו הבהמות‬
‫להתקיים בד‪,‬ם היעודים האלהים ואפשר שרמז‬ ‫מזולת זה התוספת‪ .‬ואפשר לומר בזה עוד‬
‫בזה ג״כ למ״ש חז״ל במדרש תר‪,‬לים למנצת‬ ‫שהיה מותר הערלה באדם מכח הב״ח סימן‬
‫על השמינית על המילה שנתנה בשמיני כשנכנס‬ ‫ואות להיות המין האנושי מבין שאר הב״ח‬
‫דוד למרחץ וראה עצמו ערום מן י‪,‬מצות‬ ‫רודף אחר המותרות אם במאכל ובמשתה וקנין‬
‫נצטער מיד נסתכל במילתו ואמר שירה‪ .‬כי‬ ‫הממון ועוד במשגל‪ .‬אמנם שאר ב״ח הם‬
‫הנד‪ ,‬רצו לתת טעם למה הונחת המצוד‪ ,‬מאיסור‬ ‫מספקים בהכרח לחיותם ובמשגל ההכרחי להולדה‬
‫שטוף המשגל ורדיפתו בבשר האדם ולא הספיק‬ ‫ולזה אינם מזדווגים לשום נקבה מעוברת גם‬
‫שיד‪,‬יד‪ ,‬האית לזד‪ ,‬בבגדו כאלו תאמר בטליתו‬ ‫היא לא תקבלם להיותו מותר אל הטבע ולכן‬
‫ובתפליו ובמזחות ביתו‪ .‬ואמרו שד‪,‬יתי‪ ,‬הסבר‪,‬‬ ‫נבראו מבלי מותר הערלה סימן להיותם‬
‫בזה שאם היה האות בבגד כבר יפשיטד‪,‬ו‬ ‫מסתפקים בהכרחי מבלי מותר והותרה בזה‬
‫האדם ואם בבית כבר יצא ממנו כדוד במרחץ‬ ‫השאלה הי״ד‪ .‬ואחר זה מודיע ית׳ הזמן אשר‬
‫מבל אות ברית קדש על כן צוד‪ .‬במילה כדי‬ ‫יעשה הברית כי אחרי שצוהו במצור‪ ,‬צוה ג״כ‬
‫שלא ימצא האדם מבלי אותו אות ועל זה‬ ‫בזמן עשייתה והוא אמרו ובן שמונת ימים‬
‫אמר ור‪,‬יתד‪ ,‬בריתי בבשרכם‪ .‬ואמנם אמרו יערל‬ ‫ימול לכם כל זכר לדורותיכם ר״ל עתה בתחלת‬
‫זכר אשר לא ימול וגו׳ לא אמרו על הנכרים‬ ‫המצוד‪ ,‬תהיו גמולים כל א׳ לפי שניו אבל‬
‫אלא על בני אברד‪,‬ם ולכן נסמך לאמרו )בראשית‬ ‫לדורות ימול כל זכר ביום הח׳ לתולדתו והיה‬
‫י״ז יי ג( וד‪,‬יתה בריתי בבשרכם כי כאשר‬ ‫זה לסי שאז ראוי שיקרא הנולד וולד ואיני‬
‫לא ימול אדם מזרע אברהם תהיה נפשו נכרתת‬ ‫מכלל נפל‪ .‬ומלבד זה כבר זכר הרב המורד‪,‬‬
‫מעמ ה וד‪,‬ם השכלים הנבדלים ושאר הנפשות‬ ‫כמד‪ ,‬החכימה החכמה האלהית במה שצורתה‬
‫הזכות והטהורות שהן מטבעד‪ ,‬וד‪ ,T ,‬זה לפי‬ ‫שימולו בן שמונת ימים לפי שבד‪,‬יותם גדולים‬
‫שהעונש במצוד‪ .‬הוא כפי מה שתרמוז המצוה‬ ‫ירגישו יותר בכאב ואולי ימאנו לקבל הבריי‪,‬‬
‫ולזה היה עונש המחלל את השבת בסקילה‬ ‫גם שמפני רכות עורם אז לא ירגישו מאד‬
‫בעבור שהוא כופר בפנת חדוש העולם שתורת‬ ‫בכאב המילה ויתרפאו יותר מהרה מהגדולים‪.‬‬
‫עליו השבת וד‪,‬וא כולל כל התורה ונסיה וכמו‬ ‫ואפגם אמרו עוד יליד בית ומקנת כסף מכל בן‬
‫שאמרו ששקולה שבת כנגד כל התורה‪ .‬כך‬ ‫נכר וגר אין ראוי שיפורש שיחזור למעלה‬
‫המפר ברית המילה כיון שהוא עדות על היית‬ ‫למ״ש ובן ח׳ ימים ימול לכם אבל הוא מחובר‬
‫הנמול מיוחד להנהגה האלהית והוא הוציא‬ ‫למסד‪ ,‬לפסוק של אחריו כי אחרי שצוה שכל‬
‫עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי אחרי שלא רצה‬ ‫זרע אברד‪,‬ם ימול בן ח׳ ימים לדוחתם בא לתת‬
‫להתחבר אל עמו בבר ת ולהכנס עמהם בדבוק‬ ‫משפט בילידי בית בני השפחות הנכריות‬
‫ד‪,‬אלד‪,‬י והנהגתו אין ראוי שלעולם הבא יכנס‬ ‫ועליד‪,‬ם אמר הפסוק שאחריו המול ימול ר״ל‬
‫עמהם במחיצתם ולא שיקבל משכרם‪ .‬וכך‬ ‫שימול אותם כאשר יקנם או כאשר יולדו‬
‫אמרו במשנה )פרקי אבות פרק ג׳( והמפר‬ ‫זיהיה א״כ גזרת הכתוב בר‪,‬מול ימול עם‬
‫בריתו של אברד‪,‬ם אבינו אין לו חלק לעולם‬ ‫ד‪,‬יות סוף פסוק ביניהם כי רבים כן בכתוב‪ .‬ולפי‬
‫הבא ואמרו ג״כ שאין נמול יורש גהינם ולכן‬ ‫שלא יאמר אברד‪,‬ם למה ימולו בני הנכר כבניו‬
‫תקנו לומר בברכת המילה על כן בשבר זו אל‬ ‫הוצרך לתת סבה על זד‪ ,‬באמח יליד ביתך‬
‫חי חלקנו צורנו צוה להציל ידדו ת זרע קדש‬ ‫ומקנת כספך ר״ל אע״פ שהם נכרים מאחר‬
‫משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו וכד‬ ‫שהם יליד ביתך ומקנת כספך ראוי ש היו‬
‫ועל זר‪ .‬אמר הכתוב את בריתי הפר והותרה‬ ‫נפולים ולא יד‪,‬יו ערלים כי מדרך השלם‬
‫בזה השאלד‪ .‬הי״ז‪:‬‬ ‫שישלים כל הקתב אליו ומפני זה אמר כאן‬
‫רכה‬ ‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לו ל ד‬
‫להתפלל עליו כי הוא מיוחם לבחירת אדם גב‬ ‫)סו( ויאמר אלהים אל אברד& שרי וגר עד‬
‫פיתש הרמב״ן שיתקיים זרעו לעולם אינו‬ ‫סוף הפרשה‪ .‬ויש לי בה שאלות‪:‬‬
‫מתישב ביחיה לפנ ‪: T‬‬
‫השאלה הא׳ אם הבבואה הזאת אחרת זולת‬
‫השאלה הח׳ מה עניז א מ ת אבל שרה אשתך‬ ‫הקודמת מברית המילה ומתחלפת מנינה‬
‫כי אם נפרש מלת אבל על אמת לקיום‬ ‫או היא אחת ומדובקת עס הראשונה מבלי‬
‫הדבר יקשה מאד שיראה שתה אברהם פספק‬ ‫הפסק ביניהם‪ .‬ואם היו מתחלפות ונפסקות זו‬
‫בדברו מהו החוזק אשר עשה לו באמת אמת‬ ‫מזו כדברי המפרשים איך לא אמר הכתוב‬
‫יהיה כי הנה לא יאמין בשנית יותר ממה‬ ‫על הראשתה ויכל אלהים לדבר אתו ויעל‬
‫שהאמין בראשונה‪ .‬ומאמר אבל אשמים אנחנו‬ ‫אלהים מעל אברהם כמו שנאמר בסוף הנבואה‬
‫אי אפשר לפרשו מלשץ אמת כי לא היה שם‬ ‫השנית‪ .‬ואם הכל נבואה אחת מדובקת מבלי‬
‫מי שיספק באשמם‪:‬‬ ‫הפסק למה באה בכאן באמצעיתה פרשה פתוחה‬
‫ולמה אמר בתחלתה ויאמר אלהים לאברהם אס‬
‫השאלה הט׳ למה נכנס כאן זכתן הצלחת‬ ‫היה כל הדבור אחד‪:‬‬
‫ישמעאל וזרעו והנה הפרשה כלה בלידת‬
‫יצחק תספר ומה לה בענין ישמעאל שאינו‬ ‫ז!שאלה הב׳ באמת כי שרה שמה‪ .‬ומאין היה‬
‫מענינו‪:‬‬ ‫שמה שרה אם לא שיקראנה עתה ככה‬
‫והנה באברהם לא אמר כן אלא והיה שמד‬
‫השאלה הי׳ ממ״ש על יצחק )בראשית י״זי״ט(‬ ‫אברהם‪ .‬ועוד כי הנה באברהם הוסיף בשמו‬
‫והקימותי את בתתי אתו לברית עולם‬ ‫אות אחת ולא חסר מאותיות שמו כלל אבל‬
‫ולזרעו אחתו וחזר ואמר שנית ואת בתתי‬ ‫בשרה לא עשה כן כי אם הוסיף בה ה״א‬
‫אקים את יצחק וגו׳ והוא כפול ומותר מבואר‬ ‫שרה והסיר משמה יר׳ד שרי‪:‬‬
‫לעין כל‪:‬‬ ‫זזשאלה הג׳ באמת וברכתי אותה וגם נתתי‬
‫השאלה הי״א באמת דבל לדבר אתו דעל‬ ‫ממנה לך בן וברכתיה וקשה מלת וגם‬
‫אלהים מעל אברהם כי אם היה ויכל‬ ‫שאינו דבר זולת הברכה ומלת נתתי בלשון‬
‫לדבר אתו שנפסקה הנבואה ממנו למה זה‬ ‫עבר והיה ראוי שיאמר אתן ויקשה עוד אמרו‬
‫אמר עוד ויעל אלהים מעל אברהם כי אין‬ ‫וברכתיה אחרי שכבר אמר וברכתי אותה שהוא‬
‫ענינו זולת זה ר׳ל שנפסקה הנבואה ושני‬ ‫כפל‪:‬‬
‫המאמתם ביום אחד‪:‬‬ ‫השאלה הד׳ למה נפל אברהם על פניו כי הנה‬
‫השאלה הי״ב למה זה בתחלת פרשת דאמר‬ ‫דב ת השם שאמר לו פה לא היו כ״כ‬
‫ה׳ אל אברם לך לך נזכר תמיד השם‬ ‫סתומים וחתומים שיצטרך להתבודד ולעיין בהם‬
‫המיוחד בכל הספותם ובמעמד בין הבתתם‬ ‫מאד גם אין' ראד לומר שנפל על פניו לחעלים‬
‫מבלי שיזכור שמה שם אלהים אמנם בפרשת‬ ‫את השחוק כי לא יפלא מה׳ דבר וחוא ‪T‬ע‬
‫המילה מן דפול אברהם על פניו ד ד בי אתו‬ ‫מה בחשוכא‪:‬‬
‫אלהים ובפרשת תולדות יצחק נזכר תמיד שס‬ ‫השאלה הה׳ איך ספק אברהם ביעוד האלהי‬
‫אלהים ולא נזכר שם המיוחד שום פעם‪ .‬ואחת‬ ‫מצחק כמלעיג ממנו ומה שתקן אנקלוס‬
‫זה שב הכתוב ‪ too‬בשם המיוחד מן וירא‬ ‫לתקן וח ת והשתדל הרמב״ן להוכיח שהיה‬
‫אליו ה׳ באלני ממרא וראוי להתבונן בזה מאה‬ ‫אחוק של שמחה לא של לעג לא יספיק כיון‬
‫שכממפק אמר הלבן מאה שנה עלד ואם שרח‬
‫השאלה הי״ג ממה שנזכר בפועל המילה שני‬ ‫וגומר‪:‬‬
‫פעמים בעצם היום הזה כי הנה אמי כל‬
‫זכר באנשי בית אברהם דמל את בשר ערלתם‬ ‫השאלה הו׳ באמת הלבן מאה שנה יולד כי‬
‫בעצם היום הזה‪ .‬ואח״ב חזר לומר בסוף הפרשה‬ ‫לא היה פלא שיול ‪ T‬מבן מאה שנה‬
‫בעצם היום הזה נמול אברהם דשמעאל בנו‬ ‫שעתין לא הג ת לשני שלישי ימיו ואחת זה‬
‫זכל אנשי ביתו וגומד‪:‬‬ ‫■מלא אשפתו מבני קטורה‪:‬‬
‫ויאמר אלהים לאברהם שת אשתך וגו׳ עד‬ ‫השאלה הז׳ באמת לו ישמעאל יחיה לסניך‬
‫אבל שרה אשתך‪ .‬התבאר לי שאין זו‬ ‫כי למה ימות מה עשה לשיתסלל עליו‬
‫נבואה אחרת נבדלת מן הראשונה אבל ששתיהן‬ ‫שיחיה גם מאמר לפנ ‪ T‬הוא זר כי אם היה‬
‫אחת והתחלתו דפול אברהם על פניו ו ‪T‬בר‬ ‫שיתשו ביראתך כמו שפי׳ רש״י הנה אין ראוי‬
‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫ל‪ 1‬ל ד‬ ‫רכו‬
‫הברית היתה שרה וגם נכון הוא‪ .‬ור‪.‬ותרה עס‬ ‫אתו אלהים אני הנה בריתי אתך וגו׳ והיא‬
‫מה שפירשתי השאלה הב׳‪ .‬ואמר ית׳ אל‬ ‫מקושרת ומתדבקת עד ויכל לדבר אתו ויעל‬
‫אברר‪,‬ם שכמו שנשתתפר‪ .‬עמו שרה לכבוד‬ ‫אלהים מעל אברהם כי על כל הנבואה בכלל‬
‫ולשררר‪ .‬הנה תשתתף ג״כ ברבוי הזרע וד‪.‬וא‬ ‫אמר ויכל לדבר אתו לפי שאז נשלמה הנבואה‬
‫אמרו וברכתי אותה‪ .‬וזכר שהברכר‪ .‬ההיא תהיה‬ ‫כלה ומיד אחר השלמתה נמול אברהם וכל בני‬
‫במה שיתן לו ממנה בן ר״ל שמלבד שנתתי‬ ‫ביתו כמו שבאר האמנם כפי דרושי הנבואה‬
‫לך בן מהגר אתן ג״כ לך ממנה בן שפרושו‬ ‫הזאת היא מתחלקת לג׳ חלקים ולכן מפני‬
‫הברכה שזכרתי שברכתיה היא שנתתי ממנה‬ ‫חלוק הדרושים באה אמירה בכל חלק מהם כי‬
‫לך בן עם היותך זקן ממנה ויד‪.‬יה מלת גם‬ ‫הנה בחלק הא׳ שספר בו מה שהיה עם הקב״ה‬
‫מרבד‪ .‬על ישמעאל ואין ספק שהיה זה לשרה‬ ‫מכח הברית אמר וידבר אתו אלהיט לאמר אני‬
‫ברכה רבה כי כבוד המלבה היא שתלד בן‬ ‫הנה בריתי אתך‪ .‬וכן בחלק הב׳ שהודיע בו מה‬
‫למלך יען תתקשר ותתרבה ביניהם האהבד‪..‬‬ ‫שהיה מוטל על אברהם לעשות ממצות המילה‬
‫והגד‪ .‬אמר נתתי בלשון עבר בהיות הדבר עתיד‬ ‫אמר בתחלתו ויאמר אלהים לאברהם ואתה את‬
‫וכן בישמעאל אמר הנד‪ .‬ברכתי אותו עבר‬ ‫בריתי תשמור‪ .‬וכן החלק הג׳ שהיה בענין שרה‬
‫להגיד שהיה הדבר כבר גזור לפניו ית׳ והדבר‬ ‫ובשורת הבן אשר תלד ומתי תלד בא בהחלתו‬
‫יצא ממי הפלך ומי יאמר לו מה תעשד״ ואמנם‬ ‫ויאמר אלהים לאברהם שרי אשתך ומפני מעלת‬
‫אמרו עוד וברכתיד‪ .‬והיתה לגוים מלכי עמים‬ ‫הדרוש שהוא התחלת המחשבה וסוף המעשה‬
‫ממנה יד‪.‬יו לפי שהמלכה או אשת חיל עשירד‪.‬‬ ‫בילידת יצחק באה בו פרשה פתוחה ואמירה‬
‫כשתלד לבעלה תתברך בשתי• ברכות אחת מפאת‬ ‫בפני עצמה והותרה בזה השאלה הא׳‪ .‬ויהיה‬
‫בעלה שיאהבד‪ .‬וכמאמר לאה כי עתד‪ .‬יאהבני‬ ‫מאמרו ית׳ שרי אשתך לא תקרא את שמה‬
‫אישי‪ .‬וד‪.‬ב׳ מאשר הבן אשר תלד יהיה מולך‬ ‫שרי כי שרה שמה ר״ל שרי כיון שהיא אשתך‬
‫על ארצה או מושל בכל עשרד‪ .‬ונכסיד‪ .‬שהוא‬ ‫ראוי שתהיה משותפת עמך בכל הטיב אשר‬
‫תועלת ושמחה גדולה אליה ולכן אמר כאן‬ ‫ייסב לך כי היא מעצמך ובשר מבשרך ולכן‬
‫שתי ברכות בענין שרה וברכתי אותה וגו׳‬ ‫כמו שנשתנה שמד למעלה וכבוד כן באותה‬
‫וברכתיד‪ ..‬וגו׳‪ .‬והותרה השאלה השלישית‪ .‬ובזה‬ ‫עתה נשתנה שמה ג״כ לכבוד והוא אמרו כי‬
‫הודיע הקב״ה לאברד‪.‬ם שכל מה שיעדו מרבוי‬ ‫שרה שמה והגה שם שרי הונח לה בבית‬
‫זרעו והיותו לגוים ומלכים הכל יתקיים בשרה‬ ‫אביה ויגזור שהיא גברת לאיש מיוחד כאלו‬
‫ובזרעה כי אליה היתד‪ .‬הכונד‪ .‬ולכן זכר בד‪.‬‬ ‫תאמר לבעלה אבל שרה הוא שם כולל ר״ל‬
‫גוים ומלכים כמו שאמר לאברד‪.‬ם‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬נפל‬ ‫גברת כוללת להמון גוים רבים‪ .‬והנה אמר כי‬
‫אברד‪,‬ם על פניו כדי לעיין ולהתבודד בדבר‬ ‫שרה שמה לפי שהיא נכללת ביעודים שיעד האל‬
‫הזה היאך יד‪.‬יה אפשר שתלד זכר בזקנותד‪.‬‬ ‫ית׳ לאברהם מרבוי הזרע ושאר הטובות ובהיותם‬
‫בן ממנו בזקנותו ובהתבודדותו צחק כי לא‬ ‫חלים עליו כבר חלו עליה כי הנה כאשר‬
‫חרה אפו בבשורת הבן בעבור ישמעאל בנו‬ ‫האדם עולה לגדולח מיד אשתו עולח עמו‪.‬‬
‫בדעתו שהבן אשר ילד יוציאנו מחזקת ירושתו‬ ‫ואפשר לומר עוד ששם שרי וכל שם שהוא על‬
‫וכבודו אבל עכ״ז צחק ושמח אברהם בבשורה‬ ‫משקלו שלא יהיה בו היר׳ד כנוי הוא שם‬
‫האמנם אמר בלבו בהתבודדותו מי יתן שיהיה‬ ‫זכר כמו אכסנאי סיני פנאי חכינאי כלי וכן‬
‫כן אבל הוא באמת כנגד הטבע וזהו אמרו‬ ‫כלם היה כפי זה שם שרי מורה על עקרותה‬
‫הלבן מאה שנה יולד וכל זה שפירעזתי הוא‬ ‫ושכביכול אינה נקבה כיון שאין לה ולד וגם‬
‫ע״ד המתרגם ופי׳ הרמב״ן שהיה השחוק שחוק‬ ‫רז״ל אמרו שלא היה לה אבר ההריון ר״ל‬
‫של שמחד‪ .‬ואף שלא יהיה כן אינו מהבטל‬ ‫האם שבנשים ולזה שנה הב״ה שמה וקראה שרה‬
‫עזאברהם בהתבודדותו בזה הענין צחק כאלו‬ ‫לפי שהה״א בסוף התיבה תורה על הנקבה‪.‬‬
‫הדבר אינו אפשרי בדרך טבע ולכן עשה‬ ‫והר״ן כתב כי שרה שמה שאברהם היה מחוסר‬
‫טענותיו על זה הלבן מאה שנה יולד ואס‬ ‫מעשה בגופו ולא היה ראוי שיקרא אברהם‬
‫שרד‪ .‬וגומר‪ .‬וד‪.‬תבונן כי הוא עשה בעצמו‬ ‫עד שיקבל הברית ושלזה אמר בו לא יקרא‬
‫תמיהד‪ .‬אחת הלבן מאה שנר‪ .‬יולד אבל בשרד‪.‬‬ ‫שמך אברם והיה שמך אברהם כיון שנשלם‬
‫עשה שתי תמיד‪.‬ות האחת ואם שרד‪ ..‬וד‪.‬שגית‬ ‫עניניך אבל שרה לא היתה חסרה דבר כי‬
‫הבת תשעים שנה תלד‪ .‬וענין זה שהנה הזקן‬ ‫כבר היתד‪ .‬שלימותה עמה והש״י לא שנה את‬
‫יהיה תולדתו בקושי ועל המעט ואמנם יד‪.‬יה‬ ‫עמה עד שישנד‪ .‬את שם אברר‪,‬ם בעלה כי היא‬
‫כשיה ‪ .T‬מאשר‪ .‬בחורה מוכנת לקבל וכן הזקנה‬ ‫לא היתה צריכד‪ ,‬אל תוספת שלרות כמוהו והוא‬
‫אם תוליד יד‪.‬יה על המעט וד‪.‬זרות ולא יד‪.‬יה‬ ‫אמרו כי שרה שמד‪ .‬כי מיד שקבל אברהם את‬
‫רכו‬ ‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לד‬
‫כן התר השאלה הר‪ .‬מענץ התמיהה שעשה‬ ‫אלא מבחור חזק הכה והחום אבל בהיות שניהם‬
‫אברהם הלבן מאה שנה יולד שהיתה כדאוי‬ ‫זקנים באים בימים איד תתכן בהם ההולדה‬
‫ביחס וערך כחו הפועל לכח המתפעל אשר‬ ‫בהיות הכח הפועל תלוש והמתסעל יותר חלוש‬
‫בשרה בהיותה עקרה ובת צ׳ שנה וכן הותרה‬ ‫ממנו ויהיה לפי זה שעור הכתוב כן הלבן‬
‫השאלה הר מאמת לו ישמעאל שנתחדש לו‬ ‫מאה שנה יולד כלומר מצדי הדבר קשה בהיותי בן‬
‫ספק בענינו מפגי יעדו ל ‪T‬ת יצחק מפאת‬ ‫מאה שנה שיולד אבל כבר יעבור זה)מנערה(‬
‫הבחינות אשר זכרתי‪:‬‬ ‫]מהמנעה[ אחת אבל לא משרה שיש בה שתי‬
‫המנעיות האחד מצד עצמה ר״ל שהיא עקרה‬
‫אבל שרה אשתך וגר עד סוף הסדר‪ .‬השיב‬ ‫והוא אמרו ואם שרה הידועה בעקרוו^ והשנית‬
‫הקב״ה לשאלת לו ישמעאל יחיה לפנ ‪T‬‬ ‫שהיא זקנה בת תשעים שנה והיה אם כן הדבר‬
‫באמרו אכל שרה אשתך כאומר אברהם אתה‬ ‫בלחי אפשרי כפי המנהג הטבעי מצד הפועל‬
‫חשבת שכל הטובה אשר יעדתי לך לעשות‬ ‫שהוא אברהם בהצטרפות לשרה ומשרה‬
‫לך יהיה בעבורך ולכן בהיות לד ישמעאל בנך‬ ‫בהצטרפות לאברהם ולא היה אברהם בזה מספק‬
‫חשבת שתהיה הולדת יצחק ללא צורך עד‬ ‫ביעוד האלהי שנאמר לו מפורש שתלד לו בן‬
‫שמפני זה שאלת אם יחיה ישמעאל ואם יהיה‬ ‫■ושכל היעודים יתקיימו בו אלא שבחקירתו‬
‫לפני כבתתי‪ .‬דע כי אין הדבר כן כי שרה‬ ‫והתבודדתו גזר אומר שהוא בלתי אפשר כפי‬
‫ראוי שתלד לך בן וכמו שאתה בהולדה כן‬ ‫המנהג הטבעי וישאר אם כן שיהיה פ ת ל אלהי‬
‫תזכה היא והנה ישמעאל אינו בנה ולכן‬ ‫ע״ד הפלא והנס ומפני זה נתחדעז לו ספק‬
‫מפאת שרה היתה הולדת יצחק הכרחית אע״ם‬ ‫בישמעאל לפי שבו היתה מחשבתו שיתקיימו‬
‫שלא ימות ישמעאל ואותו הבן אשר תלד שרה‬ ‫התודים וכאשר ראה שיעדו עתה יתברך בבן‬
‫יקרא יצחק לפי שתהיה תולדתו צחוק לכל אדם‬ ‫אחר ושלא יהיה בדרד טבעי כי אם בפליאה‬
‫מצדה •ומצדך ובזה שבח לו הצחוק שצחק‬ ‫רבה דדע עם זה שהקדוש ברוד הוא לא ת שה‬
‫להיותו כמו שפירשתי ממה שבטבע ושלזכרון‬ ‫נם כי אם לצורך ולהכרח רב חשב שזה יורה‬
‫אותו צחוק ־ יקרא כן וזהו אבל שרי אשתך‬ ‫אחד מב׳ דברים אם שהיה יודע הקדוש ברוך‬
‫יולדת לד בן אמת אמרח מצדך אבל מצד‬ ‫הוא שישמעאל עתיד למות מהרה ולכן היה‬
‫שרה הכרחי הוא הבן והודיעו שבו יתקיים‬ ‫מכין בן אחר לעמוד תחתיו או אם לא ימות‬
‫הברית לפי שהתחבת בו זכות האב והאם וזהו‬ ‫שלא היה רצונו יתברך שיתקיים בו הברית‬
‫אמרו והקימותי את בריתי אתו לברית עולם‬ ‫והתודים מירושת הארץ והדבוק האלהי ושאר‬
‫ולזרעו אחריו והותרה בזה השאלה הח׳ האמנם‬ ‫הטובות שיעדו בהם ולכן יחן לו בן אחר‬
‫להסיר מלב )זברהם ספק חיי ישמעאל ולהשיב‬ ‫לקבלם ומפני זה התחזק אברהם ודיבר אל‬
‫לשאלתו ששאל שיוכלל גם הוא בברית השיבו‬ ‫האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך והוא דרך‬
‫ית׳ ולישמעאל שמעתיך ובזכותך ובעבורך הנה‬ ‫שאלה ובקשה רוצה לומר מי יתן וידעתי אם‬
‫ברכתי אותו ר״ל יצא דבר מלכות מלפני‬ ‫ישמעאל יחיה או עתיד למות מהרה כמו שתירה‬
‫שיהיה מבורך והודיעו שבקצת הברכות שיעדו‬ ‫עליו ל ת ת בן שרה ואם יחיה לפניך רוצה‬
‫בהם יבורך ג״כ ישמעאל כי כמו שנאמר‬ ‫לומר אם יהיה בבריתך כמו שידעתני על זרעי‬
‫לאברהם והפרתי אותך במאד מאד כן אמר‬ ‫כי )הו המורה מלת לפניך כמו שפירשתי על‬
‫בישמעאל והפרתי אותו במאד מאד והגה אמר‬ ‫התהלך לפני‪ .‬הנה התבאר למה נפל אברהם‬
‫לאברהם ומלכים ממך יצאו ואמר על ישמעאל‬ ‫על פניו שהיה להתבודד בדבר הזה אם יהיה‬
‫במקום זה שנים עשר נשיאים יוליד כלומר‬ ‫אפשרי כפי הטבע אם ע״ד נם והותרה השאלה‬
‫שלא יתן עליו הוד מלכות ולא יהיו ממנו‬ ‫הד׳‪ .‬ושאברהם לא ספק ביעוד האלהי ולא‬
‫מלכים משוחים בשמן כמלכי יהודה וישראל‬ ‫צחק בו אם מהיותו ע״ד הטבע ואם לא היה‬
‫אבל יהיו נשיאים לאומותם בארצותם כל אחד‬ ‫מאמין בו לא היה מתפלל על ישמעאל ולכן‬
‫נשיא לארצו ואם אמר לאברהם ונתתיך לגוים‬ ‫לא הוכיחו השם עליו‪ .‬אבל בהפך שצוהו שיקרא‬
‫הנה ג״כ אמר על ישמעאל ונתתיו לגוי גדול‬ ‫את שם בנו הנולד לו יצחק מפני אותו צחוק‬
‫רוצה לומר שלא יצאו ממנו גוים מתחלפים‬ ‫כי הוא מורה שתהיה תולדתו כנגד הטבע וכמ״ש‬
‫בכמו ישראל ואדום אבל יהיה בלבד לגוי‬ ‫כל השומע יצחק לי שידוע שלא אמרה אותה‬
‫אחד גדול מאד ובזה הודיעו שבזכותו ומפני‬ ‫שמחה שיצחק על מעוט אמונה כי כבר היה‬
‫אהבתו יתן לישמעאל החלק הזה מברכותיו‬ ‫נולד אלא שהיה הצחוק מורה על ל ת תו כנגד‬
‫אבל שאר הדברים מירושת הארץ והתיחדות‬ ‫הטבע‪ .‬ואמנם שחוק שרה ותוכחתה יתבאר‬
‫ההשגחה וההנהגה האלהית הנה זה ת שה ליצחק‬ ‫למקומו‪ .‬והותרה בזה השאלה הה׳‪ .‬ויתבאר גם‬
‫בראשית יז‬ ‫אברבנאל‬ ‫לר לר‬ ‫רכח‬
‫וחסידותה היה מן הדין שיזכרה השם ויפקדה‬ ‫כי עסו יקים את הברית אשר כרת את אברהם‬
‫לטובה בזרע קדש ולכן אמר בענינה מאמר‬ ‫ולזרעו אחריו לא עם ישמעאל לפי שאימה‬
‫ויאמר אלהים לאברהם שרי אשתך‪ .‬וגם אברהם‬ ‫אחת תהיה בלבד חלק ה׳ ובעלת בריתו לא‬
‫מפני שנראה לו מהדין שישמעאל להיותו בנו‬ ‫שתים וזאת תהיה האומה שתצא מיצחק ולכן‬
‫יתקיימו בו היעודים שיעדו‪ .‬השם על זרעו אמר‬ ‫חזר לומר ואת בריתי אקים את יצחק ר״ל הנה‬
‫הכתוב ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל‬ ‫רבוי הזרע והנשיאים והגוי הגדול אעשה‬
‫יחיה לפניך ובדרך דין ומשפט לתת לשרה חוקת‬ ‫לישמעאל כעבורך אבל קיום הברית לא יהיה‬
‫ומשפטה נאמר בתשובתה ויאמר אלהים לאברהם‬ ‫כי אם ליצחק לפי שתלד לך אותו שרה‬
‫אבל שרי אשתך וגומר ובסוף הדברים לזאת‬ ‫ר תחברו בו זכות האב והאם מה שאינו כן‬
‫הסבה בעצמה אמר ויעל אלהיט מעל אברהם‪.‬‬ ‫בישמעאל שאין לו זכות האם והנה אמר למועד‬
‫הנה התבאר שלכן נזכר שם אלהים בכל‬ ‫הזה בשנה האחרת לתת לו אות שלידתו תהיה‬
‫הנבואה הזאת ובכל חלקיה לפי שהיו הדברים‬ ‫בנם כי למועד הזה אשר יעדתי בו לשנה‬
‫על צד המשפט והדין‪ .‬ומכאן והלאה שהיו‬ ‫האחרת תהיה לידתו והוא המורה שהכל דעא‬
‫הדברים על צד החסד והרחמים נזכר השם‬ ‫כפי רצוני‪ .‬הנה א״כ הפסוק הראשון והקימותי‬
‫המיוחד המורה עליו והותרה בזה השאלה הי״ב‪.‬‬ ‫את בריתי אתו לברית עולם בא להודיע שביצחק‬
‫וספר הכתוב מזריזות אברהם והשתדלותו לקיום‬ ‫יתקיים הברית אבל לא היה מתחייב ממנו‬
‫מצות השם שמיד כשנפסקה נבואתו עשה‬ ‫שלילתו מישמעאל אמנם באמרו עוד אחרי‬
‫כאשר צוהו מבלי עכוב כלל והנה התחיל‬ ‫יעוד ישמעאל ואת בריתי אקים את יצחק משמע‬
‫המצוד‪ .‬בישמעאל בנו כמו שאמר ויקח אברהם‬ ‫שישמעאל לא יכנס בו אלא יצחק לבדו והותרו‬
‫את ישמעאל בנו להיותו בנו יחידו כדי ששאר‬ ‫בזה השאלות חט׳ והי׳‪ .‬והנה אמרו ויכל לדבר‬
‫אנשי הבית יקחו ממנו משל ודוגמא לעשות‬ ‫אתו ויעל אלהים מעל אברהם‪ .‬כתב הר״ן‬
‫כמעשהו ואחריו מל כל ילידי ביתו והם בני‬ ‫שמצד הוראת זה הפסוק נראה לו שהיה נהוג‬
‫שפחותיו שנולדו בביתו מפני שהיו קרובים‬ ‫בנבואות שגם אחרי שהיה נשלם דבור השם‬
‫אליו וד‪.‬וא היד‪ .‬להם לאב‪ .‬ואחרי כן מקנת‬ ‫לנ ב א לא היה נפרד ממנו תיכף אשר כלה‬
‫כספו שהם העבדים אשר קנה שלא היו כ״כ‬ ‫לדבר אתו עלה מעליו כדי שיוכל אברהם‬
‫אדוקים עמו כמו ילידי ביתו וכל זכר מד& רל‬ ‫להשלים את המצוה‪ .‬והדעת הזה אינו מוכרח‬
‫את בשרם ועם היותם רבים מלו בעצם היום‬ ‫אצלי וגם טבע הנבואה לא יתנהו ואץ ענין‬
‫הזה הוא היום שבו נצטוד‪ .‬אברר‪.‬ם על המילה‬ ‫הכתוב כן‪ .‬אבל ענינו שבעבור שהיה אברהם‬
‫והנה זכר מספר שנות אברהם רזזנות ישמעאל‬ ‫מתחזק לבקש על ישמעאל לכן מ ‪ T‬שהקדוש‬
‫כשנמולו להג ‪ T‬שעם היות אברהם זקן כבן‬ ‫ברוך הוא כלה לדבר את הדברים שנזכרו‬
‫מאה שנה וישמעאל בנו עם היותו רך ויחיד‬ ‫לפעלה עלה מעליו והפסיק נבואתו ממנו באופן‬
‫לפני אמו מפונק מנוער פורע מוסר פרא אדם‬ ‫שלא נשאר מקום לאברהם להשיב עוד על‬
‫בן י״ג שנה שמפני זה האב לזקנתו והבן‬ ‫דברי השם ולהפציר בעד ישמעאל כמו שהתחיל‬
‫לבחרותו היה מהראוי שיפחדו מפעל המילר‪,‬‬ ‫לעשותו חח טעם אמרו אחרי ויכל לדבר אתו‬
‫מגודל הכאב וליציאת הדם המחלישה הכח‬ ‫מ׳־ש עוד ויעל אלהים מעל אברהם‪ .‬והותרה‬
‫והיה מפני זה דבר הגון שלא יהיו גם ז ע‬ ‫בזה השאלה הי״א‪ .‬ואמנם למה נזכרה בנבואה‬
‫מולים עם כל אנשי הבית יחד ביום אחד כי‬ ‫הזאת כלה שם אלהים ולא השם המיוחד‪ .‬הנה‬
‫בד‪.‬יותם כלם חולים איך ישמשו אלו את אלו‬ ‫הסבה היא שבמראות אברהם וספוריו וכן‬
‫ואולי יביא זה אל המות ולכן היה יותר טוב‬ ‫במעמד בין הבתרים נזכר תמיד השם המיוחד‬
‫שימתינו אברר<ם ובנו יום או יומים לראות‬ ‫יהיותו מורה על הרחמים כי כן היו כל הדברים‬
‫איר יפול דבר מהמולים מאנשי הבית דנסה‬ ‫החמה בחסד וברחמים אבל פרשת מילה ופרשת‬
‫אברהם הענין בהם ואחר כך ימול בשר ערלתו‪.‬‬ ‫ל ‪T‬ת שרה נזכר תמיד שם אלהים להיותו מורה‬
‫הנד‪ .‬הוא בצדקתו לא עשה כן כי היה בטחונו‬ ‫על הדין ועל המשפט האלהי שהדין נותן בשני‬
‫באל כל כך גדול וחשקו למלאת מצותו כל‬ ‫כורתי ברית שיעשה כל אחד מהם המוטל‬
‫כך עצום וגם כל בני ביתו היו מלומדים‬ ‫עליו ולכן אמר וידבר אתו אלהים לאמר אני■‬
‫ממנו באופן כך וחפצים במצותיו שכלם נמולו‬ ‫הנה בריתי אתך שזה היה מן הדין כיון שנכנס‬
‫בעצם היום הד‪,‬וא כעבד כאדניו כלם נמולו‬ ‫בברית‪ .‬וכן )בראשית י״ז ט׳( ויאמר אלהים‬
‫ביום אחד וזה טעם אמדו שנית בעצב היום‬ ‫לאברהם ואתה את בריתי תשמור בן היה הדין‬
‫הזר‪ .‬נמול אברהם כי בפסוק שלמעלה זכר‬ ‫והפשפט שאברהם יעשה המוטל עליו במה‬
‫שכל בני הבית נמולו בעצם חיום הזה אבל‬ ‫•שהוא בעל בריתו וכן מפני שלמות שרה‬
‫רב»‬ ‫בראשית יזז‬ ‫אנרבנאל‬ ‫וירא‬
‫ובריא לשמש לאברד‪.‬ם בחליו הגד‪ .‬לא ‪w n‬‬ ‫כאן הג ‪ T‬שבעצם היום הזד‪ .‬שבו גמולו‬
‫הצדיק בדבר מד‪.‬צריד לו בערך קיום דבר השם‬ ‫ביתו ומקנת כסף נמול אברהם גם כן עם היות‬
‫ושמירת מצותו והותרד‪ .‬בזד‪ .‬השאלד‪ .‬הי״ג ופם‬ ‫שישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יל ‪T‬י בית ומקנת‬
‫נשלם ביאור הפרשה הזאת‪:‬‬ ‫כסף כלם נמולר אתו ולא חיד‪ .‬אחד מהם חי‬
‫פרשת וירא‬
‫ובמאמר הזה בלבד דבר בלשון יחיד אל נ »‬ ‫יח‬
‫תעבור ומה שארז״ל לגדול שבד‪.‬ם אמר יקשד‪.‬‬ ‫)א( וירא אליו ה׳ וגו׳ עד ויסע משם אברהם‬
‫כי מי הגיד לו שזד‪ .‬הגדול ולמה שאר הדבורים‬ ‫ארצה הנגב‪ .‬ובספור הזה ראיתי כפי‬
‫לא אפרם גם כן בלשון יחיד לגדול שבדים‬ ‫פשוטי הכתובים שאלות‪:‬‬
‫או לכל אחד מהם כדברי הרמב״ן‪ .‬ואם הוא‬
‫השאלה הא׳ מה טעם המראה הזאת שנראה‬
‫קדש דבר כנגד הגבוד‪ .‬שימתין לו יקשר‪.‬‬
‫האלהים לאברהם כי הנד‪ .‬לא מציגו בד‪.‬‬
‫המאמר כי אם בא לבקת למד‪ .‬זה ימתין עוד‬
‫לא דבור ולא מצוד‪ .‬כלל וחז״ל אמרי שבא‬
‫וכבר נתבקר‪:‬‬ ‫לבקר את החולה אבל לדעתם יקשה הפסק‬
‫הפרשה כי׳ היד‪ .‬ראוי שיכתב זה למעלה בספור השאלה הה׳ באמת כי על כן עברתם על‬
‫עבדכם כי למר‪ .‬אמר להם כי על כן‬ ‫מעשה המילה‪ .‬והרמב״ן כתב ואל תחוש להפסק‬
‫הפרשה בי העגין מחובר אבל למד‪ .‬לא נחוש עברתם עליו לאכול וכדי בזיון וקצף‪ .‬והמפרשים‬
‫וד‪.‬נד‪ .‬עזרא הבין וד‪.‬שכיל באמתת הפסוק בעשותו פרשו כי על כן מאחר שעברתם ואינו נכון‬
‫הד״פסק‪ .‬ויקשה עוד איך לא ביאר הכתוב שבאר‪ .‬כי לשון כי׳ על ישמש תמיד בנתינת הסבה‬
‫המראד‪ .‬הזאת לבקרו ולכבדו וד‪.‬וא עקר הדבר כמו יעל כן לא יאכלו בני ישראל על כן באד‪.‬‬
‫אלינו הצרה הזאת‪ .‬על כן תפוג תורד‪ .,‬וגם אותת‬ ‫כלו‪:‬‬
‫השאלה הב׳ מד‪ .‬טעם אמרו באלוני ממרא שד‪.‬ביא רש״׳י זד‪ .‬פירושם באמת‪:‬‬
‫והוא יושב פתח האהל כחום היום כי‬
‫מד‪ .‬צורך לדעת באיזו מדינד‪ .‬או עיר או השאלה הו׳ באמרו יוקח נא מעס מים כי‬
‫הנה מלת נא לשון בקשה לא יפול בזה‪-‬‬ ‫ישוב היה כשבאתהו הנבואה ואם היה פחח‬
‫האד״ל או בתוכו או בשדה ואם היד‪ .‬יושב או גם אמרו מעט מים הוא זר כי כיון שלא אמר‬
‫עומד או שוכב ואם היה כחום היום או באיזו מעט בלחם לא היה ראד לומר במים‪ .‬גם‬
‫שעד‪ .‬אחרת מדדום כי כל זה היה בלתי וד‪.‬שענו יראד‪ .‬שאין ענין לו כי למד‪ .‬זד‪ .‬ישענר‬
‫הכרחי לענין הנבואד‪ ..‬והרמב״ן כתב שהודיע‪ .‬תחת העץ ולא יכנסו באד‪.‬ל או בבית‪:‬‬
‫הכתוב שהיה באלוני ממרא כדי שנדע המקום השאלה הז׳ מד‪ .‬ראה אברהם לחרוד את כל‬
‫החרדה הזאת על שלשה אנשים עוברי‬ ‫שבו נמול‪ .‬ואינו נכון כי גם זה ר״ל לדעת‬
‫באחד‪ .‬מקום נמול לא ה ‪ .T‬צריך הכתוב להודיעו דרכים אם בעבדו אותם בעצמו כמו שאמר‬
‫כ״ש שלא יתחייב מרדות המראה באלני ממרא ואקחד‪ .‬פת לחם‪ .‬ואל הבקר רז אברדים והוא■‬
‫שגמול שם וד‪.‬יה ראד שלמעלה בספור פעל עומד עליהם כאלו לא היו בביתו משרתים‬
‫ע‪1‬שי רצונו וד‪.‬וצרד לעשותו הוא בעצמו וד‪.‬לא‬ ‫המצוד‪ .‬יזכור באיזה מקום עשאה‪:‬‬
‫השאלה הג׳ באמרו וישא עיניו דרא וגומר בביתו שי״ח איש שולף חרב מלבד הנשים‬
‫ויקשה הפסוק הזה אם מאמרו שתי פעמים והטף וד‪.‬נערים ולמד‪ .‬ישמש הוא בעצמו בהיותו‬
‫וירא וירא ואם ממ״ש נצבים עליו וירץ זקן וחולה נמול לעוברים ולשבים‪ .‬ואם מגודלי‬
‫לקראתם כי נצבים עליו מורד‪ .‬שהיו נחים ההוצאד‪ .‬ההיא שלש סאים קמח סולת ובן‬
‫ושקטים ואמרו וירץ לקראתם מורה שהיו בקר רד וטוב לשלשה אנשים וכ״ש אלו היו‬
‫הולכים לדרכם‪ .‬וכבר התעוררו לזה בבבא שלשד‪ .‬בני בקר להאכילם שלש לשונות בחרדל‬
‫כדברידים ז״ל ואם כד‪ .‬יעשה לעוברים ושבים‬ ‫מציעא וכמו שד‪.‬ביאו רש״י‪:‬‬
‫פזור וסכלות יחשב לו ולא מעלת הנדיבות‬
‫השאלה הד׳ באמרו אם נא מצאתי חן בעמיד ואין ספק כי לא חפץ ה׳ באלה‪:‬‬
‫אל נא תעבור מעל עבדד וגומר כי אם‬
‫הוא לשון חול וכן ארז״ל למד‪ ,‬זה בתחלת השאלה הח׳ בבשורת המלאד על ל ‪ T‬ת שרת‬
‫והיא שכבר הודיע הקב״ד‪ .‬לאברד‪,‬ם זה‬ ‫הדברים זכרם בלשון רבים נצבים זנליו וירז‬
‫לקראתם ורחצו רגלכם וסעדו לבכם וד‪.‬שענו ושתלד למועד הזד‪ .‬בשנד‪ .‬האחרת ומד‪ .‬צייד‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רל‬
‫כפי רשעתם כן היה ראד להיות בסדום‪ .‬ואס‬ ‫עתה בבשורה הזאת שגית‪ .‬וא״ת שהיתה זאת‬
‫נאמר שבאו המלאכים להציל את לוט גם זד‪,‬‬ ‫דבשורה לשרה הנה המלאך לאברהם אמרה‬
‫לא יתכן כי מבלעדיהם היה יכול השם להצילו‬ ‫כי עם היות ששאל איה שרה אשתו אליו‬
‫בהעיר את לבבו לצאת משם והגה את נח‬ ‫זזזר הדברים באמרו שוב אשוב אליך ולא אמר‬
‫ובניו הציל מן המבול ע׳׳י נבואה וצווי ולמה‬ ‫אליה ואין ספק שאברהם הגיד לשרה הנבואה‬
‫לא עשה כן ללוט לצותו ע״י אברד‪,‬ם לאמר‬ ‫עזנאמר לו על זה כשצוהו על המילה‪ .‬ואיו לקבל‬
‫צא מן המקום הזה כי הנני משחיתם את הארץ‪:‬‬ ‫דברי הרמב״ן שכתב שלטרדת המילה לא אמרו‬
‫»ליה כי הנה לצורך שנוי שמה משרי לשרה‬
‫השאלה הי״ד בפסוק ויפנו משם האנשים‬ ‫היה הכרח ש־גיד אליה סבתו ולידתה כ״ש‬
‫וילכו סדומה וגו׳ כי הנה נכנס זה‬ ‫בהיותה בשורה טובה‪:‬‬
‫הפסוק בין דברי השם ותשובת אברר&‬
‫ומפרשים פירשו עודנו עומד שהיה מתפלל‬ ‫השאלה הט למה הוכיח השם את שרה‬
‫תמיד וקשה להם כי אחר זה כתוב ויגש אברהם‬ ‫על אשר צחקה ולא הוכיח אברהם‬
‫ויאמר מורה שאז התחיל להתפלל‪ .‬והרמב״ן‬ ‫כשצחק וההבדל שהבדיל הרמב״ן בין שחוק‬
‫כתב שהודיענו הכתוב הזה שהאריך אברהם‬ ‫י־שחוק הוא שחוק והבל כי באמת שניהם‬
‫כ״כ בתפלתו אל השם שיתן לו רשות לדבר‬ ‫אחד והדברים שדברו שניהם אחדים הם‪ .‬ועוד‬
‫לפניו שבאו המלאכים סדומה ואח״ב נתן לו‬ ‫למה הוכיח על זה לאברהם על ענין אשתו‬
‫רשות לדבר ויגש אברהם ויאמר האף תספר‪,‬‬ ‫ולא הוכיח לשרה עצמה עליו ואיד כחשה‬
‫והוא פירוש זר מאד לפי שממלת עומד הוצרך‬ ‫■שרה לאמר לא צחקתי האם לא ידעה כי כל‬
‫לפרש שהיה מתפלל זמן רב שיתן לו רשות‬ ‫לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין‪:‬‬
‫להתפלל וכן לא יעשה כי אין הקב״ה מונע‬ ‫זזשאלה הי׳ באמרו המכסה אני מאברהם‬
‫שום אדם מלהתפלל לפניו אף כי אמרו ויגש‬ ‫והיא כי הנה לנח הודיע הקב״ה ענין‬
‫אברהם ויאמר מורה שאז התחיל להתפלל‪.‬‬ ‫המבול ולא נמלך בפמליא שלו עליו עשה טענות‬
‫ועוד שמנין להם שעמידה הוא לשון תפלה‬ ‫על שראוי להודיעו אותו כאשר עשה בזה על‬
‫והנה תקון סופרים יכחישהו שאמרו שהיה‬ ‫אברהם ומה ענין כי ידעתיו אשו הוקשו על‬
‫ראוי שיאמר וה׳ עומד לפני אברהם וזה יורה‬ ‫כל המפרשים לישבו‪:‬‬
‫שאין עמידה תפילה‪:‬‬
‫השאלה הי״א בדברי השם צעקת סדום ועמורה‬
‫השאלר‪ ,‬ד‪,‬ט״ר מה היתה חטאת סדום ובנותיד‪,‬‬ ‫כי רבה ארדה נא ואראה כי הנה יראה‬
‫שנתחייבו בעונש מופלג כזה אם מפני‬ ‫סתירה בדבור לפי שאמרו צעקת סדום ועמורה‬
‫ששאלו את האנשים לדעת אותם ככה עשו‬ ‫כי רבה יראה שידע באמת שנתמלא סאתם‬
‫בני הגבעה משבט בנימין ולא הפך השם את‬ ‫ואמרו ארדה נא ואראה מורה שהדבר בספק‬
‫ארצם גם שהכתוב אינו מעיד שהיה מנהגם‬ ‫אם עשו אם לא‪ .‬ואיך היה הדבר מסופק לפניו‬
‫לעשות הנבלה ההיא ביניהם‪ .‬וגם הנביא יחזקאל‬ ‫ית׳ דצטרך לחקירה ודרישה והנה כל דבר לא‬
‫שזכר חטאתם לא אמר אלא שהיה גאה וגאון‬ ‫יכחד מן המלך ידע מה בחשוכה ונהורא עמיה‬
‫ויד עני ואביון לא החזיקו ולא זכר דבר אחר‬ ‫שרא‪:‬‬
‫והנה הרמב״ן השתדל לתת הבדל בין עניו‬
‫אנשי סדום לענין אנשי הגבעה באמרו שהיתה‬ ‫השאלה הי׳׳ב באמרו ארדה נא ואראה כי מהו‬
‫אשה פלגש אשר ענו בגבעה ושנתפייסו בה‪.‬‬ ‫ענין הירידה והראיה הזאת המיוחסת‬
‫ואני כבר כתבתי בפירושי לספר שופטים שאין‬ ‫אליו ית׳ ולמה בענין המבול לא נאמר כזה‪.‬‬
‫הדבר כן כ״א אנשי סדום שאלו את האנשים‬ ‫אלא וירא ה׳ כי רבה רעת האדם גם שאין‬
‫לנבלם ולא עלה בידם כי לא עשו פועל כלל‬ ‫בכתוב הזה גזרה כי אם גזרתו הוא מלת‬
‫גם אנשי הגבעה שאלו ובפועל שכבו את האשד‪,‬‬ ‫כלה היה ראד שיאמר כלה אעשה לא כלה‬
‫עד שהמיתוה בנבלותה ולמה הגדיל הכתוב‬ ‫בלבד גם אמרו ואם לא אדעה יראה שאין‬
‫עונש סדום‪ .‬וירמיה אמר ויגדל עון בת עמי‬ ‫ענין לו כי בין שעשו או לא עשו תתלה‬
‫מחטאת סדום‪ .‬ויקשר‪ ,‬עוד מד‪ ,‬ראד‪ ,‬הקב״ד‪,‬‬ ‫בענינם הידיעה‪:‬‬
‫לשחת ולד‪,‬שמ ‪ T‬סדום ובנותיה על ענשם ולא‬ ‫השאלה הי״ג למה זה באו המלאכים סדומה‬
‫עשה כן לכל גוי בארצותם בגדיהם להיותם‬ ‫האם לשחתה והנה הם לא עשו בהשחתתה‬
‫רשעים כאלה ויותר מזה לא ירד השם לראות‬ ‫דבר שהכתוב מעיד שה׳ המטיר על סדום‬
‫מעשיהם ולא הפך את ארצם כמד‪,‬פכת סדום‬ ‫דעל עמורה אש וגפרית וכמו שבמבול ובהפלגה‬
‫ועמורד‪: .‬‬ ‫לא הוצרכו לבא מלאכים והקב״ה הענישם‬
‫רלא‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫באחרונה אל נא יחר לאדני ואדברה אך‬ ‫השאלה הט״ז באמרו ויגש אברהם ויאמר‬
‫הפעם אולי ימצאון שם עשרה ולמה יחרה אפו‬ ‫האף תססה צדיק עם רשע‪ .‬והוא שמאין‬
‫והנה עשרה לכוד אחד הוא כמו המשים לכל‬ ‫ידע אברהם שהיה רצון השם להמית צדיק‬
‫הכרכים‪ .‬ודעת הרמב״ן הוא שתמיד בקש בעד‬ ‫עם רשע והנה הוא ית' אמר לו ארדה נא ואראה‬
‫כל החמשה כרכים בכל המספרים שזכר אבל‬ ‫וידוע שלא היה זה כי אם להצדיק צדיק‬
‫קשה הוא בעעי מאד שישאל בעד חמשים ויחסר‬ ‫ולהרשיע את הרשע ולמה אם בן אמר אברהם‬
‫דמעט עד עשרה לכל הכרכים והוא עזות גדול‬ ‫חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפם;‬
‫ואיד לא כפתה פניו כלימה לשאול מאת אדוניו‬
‫שיצילו שני אנשים כרד אחד שתכיל חמשת‬ ‫השאלה הי״ז באמת האף תספה ולא תשא‬
‫אלפים או עשרת אלפים איש ואם כשר בעיניו‬ ‫למקום למען המשים הצתקים והיא כי‬
‫הדבר למה לא שאל ג״כ על ה׳ צדיקים בעד‬ ‫הנה זאת שאלה אחרת היא כי הוא בתחלה שאל‬
‫כל הה׳ כרכים מהיה צדיק אהד לכל כרד‬ ‫האף תספה צדיק עם רשע ותוך כדי דבור‬
‫וכרד‪:‬‬ ‫העתיק שאלתו לדבר אחר רוצה לומר שישא‬
‫לכל העיר בעבור החמשים צדיקים דקשה על‬
‫השאלה הכ״א בשנוי לשונות דברי אברהם‬ ‫זה אמרו חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה‬
‫בשאלותיו אשר שאל כי הנה לשתים מהם‬ ‫משפט כי זה לא היה מחק המשפט שישא עון‬
‫לקח רשות לדבר באמרו הנה נא הואלתי‬ ‫בל העיר בעד המשים צדיקים אלא חסד גמור‪:‬‬
‫לדבר וגו׳ והיא השאלה הב׳ והה׳ ובשאלות‬
‫האחרות אמר אל נא יחר לאדוני ואדברה‬ ‫השאלה הי״ח מד‪ .‬ראה אברהם לעשות‬
‫והיא הד׳ ובשתים האחרות לא אמר כלום‬ ‫שאלתו ובקשתו בדת־ משפט ודין בדעתו‬
‫לא הנה נא הואלתי ולא אל נא יחר לאדוני‬ ‫שהיו אנש‪ -‬סדום רעים וחטאים לה׳ מאד‬
‫והם •הא׳ והג׳ ולמה לא בא לשון כל השאלות‬ ‫דותר טוב היה שישאל על צד החסד והרחמים‬
‫בשוה ולפחות היה ראוי שבתחלת דבריו כשנגש‬ ‫סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדד‪ .‬ומה חשב‬
‫לדבר יאמר הנה נא הואלתי לדבר אל א^ני‬ ‫להרויח בדרך משפט ולמה לא התפלל ביהוד‬
‫ולמה אם כן נשתנו דבריו בכמה מן השגויים‪:‬‬ ‫על לוט בן אחיו והתפלל על אנשי סדום ומה‬
‫השאלה הכ״ב בשנויי לשונות תשובות השם‬ ‫לו ולהם‪:‬‬
‫לאברהם כי הנה על הראשונה מהחמשים‬ ‫השאלה הי״ט ולמה אמר חלילה לד שתי‬
‫פעמים והרמב״ן כתב שהראשון היה צדיקים השיבו ונשאתי לכל המקום בעבורם‬
‫למדת הדין והשני למדת הרחמים ושזה טעם ועל הב׳ השיבו לא אשחית אם אמצא שם‬
‫השופט כל הארץ שהוא ה׳ והראיה ויגבה ה׳ מ״ה‪ .‬ועל הג׳ השיבו לא אשחית בעבור‬
‫צבאות במשפט ודבריו דחוקים מדעתי כי הנה־ הארבעים‪ .‬וכן על הרביעית לא אעשה אם‬
‫שם ה׳ הוא על הרחמים ולא ייוחס אליו אמצא שם ל׳ אמנם על החמישית ועל הששית‬
‫המשפט והעונש כי אם בבחינת חסד ורחמים השיבו לא אשחית בעבור העשרים ולא אשחית‬
‫אבל זה אם הוא קבלה כפי הרב בדרך חכמתו בעבור הי׳ הנה אם כן בג׳ מהם אמר לא אשחית‬
‫ובשתים אמר לא אעשה ובאחת והיא הראשונה‬ ‫המקובלת נקבל ממנו‪.‬‬
‫לא אמר לא אשחית ולא גם כן לא אעשה‬
‫השאלה הב׳ בשאלות ששאל אברהם והיא למה אבל אמר ונשאתי לכל המקום‪:‬‬
‫זה התחיל בחמשים וסיים בעשרה ולא‬
‫עלה ולא ירד מהמספרים האלה‪ .‬ורש״י כתב השאלה הכ״ג מה הועילתנו התורה האלהית‬
‫להודיענו את כל התפלה ואת כל התחנה‬ ‫ששאל המשים לחמשה כרכים שהיו באותו ככר‬
‫הירדן עשרה לכל כרך וארבעים להציל ארבעה הזאת שהתפלל אברהם על סדום ובנותיה כית‬
‫כרכים וכן ל׳ לשלשה כרכים ועשתם לשנים שלסוף סוף לא הועילה כלום והנה במעט‬
‫ועשרה לכרך אחד ושבקש מה׳ ע״י צרוף וכר דברים נשא המלאד את פני לום לבלתי הפכו‬
‫דקשה לדעתו אמרו אולי יש המשים צתקים עיר אחת ולמה לא עשה כן הש״י לאברהם‬
‫בתוך העיר ולא תשא למקום ונשאתי לכל לנשוא פניו גם לדבר הזה‪:‬‬
‫המקום שיורה שעל מקום ועיר אחת היה מתפלל השאלה הכ״ד באמת וילד ה׳ כאשר כלה‬
‫לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומי‬ ‫לא על חמשה ועוד הקשה עליו הרמב״ן שיהיו‬
‫אם כן השאלות האחרונות ללא צורך כי ב ‪T‬וע כי הנה לא מצאנו בשאר נבואותיו בהפסקתם‬
‫שישמור היחס אחרי שכבר הודה ית׳ להציל שיאמר דלד ה׳‪ .‬ואמנם בפרשת המילה אמר‬
‫צל כרד בעד עשרה• ויקשה יעוד לרש״י אמרו ויכל לדבר אחו ויעל אלהים מעל אברהם אבל‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רלב‬
‫על ככה ומה הגיע אליהן שלא בקשו בעלים‬ ‫היה זה לסבה שביארתי שם ולכן יקשה כאן‬
‫ראוים אליהן ותשכבנה את אביהן‪:‬‬ ‫אמרו וילד ה׳ כאשר כלה לדבר‪:‬‬
‫והנני מפרש פסוקי הפרשה הזאת באופן‬ ‫השאלה הכ״ה באמת ויבואו שני המלאכים‬
‫יותרו השאלות האלה כלם‪ .‬וראשונה‬ ‫סתמה בערב והוא כי אתה תמצא בספור‬
‫אפרש המראה כפי דרך המדרש ואתיר הספקות‬ ‫אברהם כי קראם תמ ‪ T‬אנשים אבל בספור‬
‫שיפלו עליו ואח״כ אפרשגה כפי הפשט כאשר‬ ‫לוס פעמים יקראם בשם אנשים ופעמים בשם‬
‫עם לבבי ולא אתעסק פה בפירוש המראה הזאת‬ ‫מלאכים‪ .‬ורש״י כתב שכשהשכינה עמהם קראם‬
‫כדרך הרב הכורה ולא להשיב על הקושיות‬ ‫סלאכים אבל הפסוקים לא יורו עליו כי באמרו‬
‫שהקשה עליו הרמב״ן לפי שאינו ממה שיאות‬ ‫)בראשית י׳ ט יו׳ד( וישלחו האנשים את ידם‬
‫למקום הזה ואם יגזור השם בחיים בפירוש‬ ‫דאמר ויאיצו האנשים וכן דחזיקו האנשים‬
‫המורה שהתחלתי לעשית שם אבאר הענין‬ ‫בית כלו פעל אחד וא״א שנאמר שהיתד‪,‬‬
‫על אמתתו‪:‬‬ ‫שכינה עמהם כשקראם מלאכים ושלא היתה‬
‫שכינה עמהם כשקראם אנשים‪:‬‬
‫ואומר ע״ד המדרש שיהיה ענין המראה‬
‫הזאת שנראה השם לאברהם כדי לבקרו‬ ‫השאלה הכ״י כשאמר לוט הנה נא לי שתי‬
‫בחליו ולרפאתו מ‪5‬חלתו ויהיה לפי זה הכתוב‬ ‫בנות כי אם היתה כוונתם לכלות רגל‬
‫מקושר עס מה שלמעלה בפרשת מילה פעם‬ ‫עוברי דרכים מארצם מה יתרצו עם בנותיו‬
‫שניה בעצם היום הזה וגומר‪ .‬להודיע שבאותו‬ ‫כי לא אותה היו מבקשים וכבר האשימוהו‬
‫יום וירא אליו ה׳ באלוני ממרא ר״ל שבאותו‬ ‫הז״ל שנראה שלא היה הזנות מגונה אצלו‬
‫היום גם כן שנמול נראה אליו האלהים ולזה‬ ‫אמרו בב״ר בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו‬
‫לא אמר הכתוב כאן וירא ה׳ אל אברהם כמו‬ ‫על בנותיו ׳ועל אשתו והורג או נהרג וזה מוסר‬
‫שהיה ראוי לומר בתחלת נבואה אלא וירא‬ ‫את בנותיו אמר לו הקב״ה לעצמך אתה משמח‪:‬‬
‫אליו ה׳ להיותו מקושר עם הספור הקודם‬
‫ויהיה תכלית המראה להודיעו כי רצה האלהים‬ ‫השאלה ה ‪0‬ז במאמר אנשי סדום ללוט‬
‫את מעשיו כמו שנאמר במשכן ויצאו ויברכו‬ ‫האחד בא לגור וישפוט שפוט כי הנה‬
‫את העם וירא כבוד ה׳ אל כל העם כי מפני‬ ‫דברי לוט לא היו בדרך משפם כשר ושופט‬
‫השתדלותם במצות המשכן זכו לראות שכינת‬ ‫עליהם אבל בלשון רכה ותחנונים אמר אל‬
‫השם‪ .‬וכן אברהם מפני מצות המילה אשר‬ ‫נא אחי תרעו וגומר ואיך אמרו וישפוט שפוט‪:‬‬
‫עשה נראה השם אליו כדי שיתענג בזיו השכינה‬ ‫השאלה הכ״ח בשאלת לוט למלאך הנה נא‬
‫פרעוה מ״ח(‬ ‫וכמו שאמרו)בבראשית רבה‬ ‫העיר הזאת קרובה ותשובת המלאך לו‬
‫רבי לוי פתח ושור ואיל לשלמים ומה אם‬ ‫הנה נשאתי פניך וגומר מהר המלט וגומר‪.‬‬
‫שור ואיל הריני׳ נגלה עליז‬ ‫זה שהקריב‬ ‫הה כי איך נשא פניו המלאך לבלתי הפכו את‬
‫ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי עאכח‪ .‬שהבה‬ ‫העיר מותר נכון היה שימתין מעט עד שלוט‬
‫ביארו שזאת המראה לא היתה לו לדבר דבור‬ ‫יתנהל לאסו להמלט ההרה להחיות את נפשו‬
‫בלל אלא לכבוד מילתו‪ .‬ולי נראה כפי דרכם‬ ‫משישא פניו לבלתי הפכו את העיר אשר צוה‬
‫שהיתה תכלית המראה לרפאתו ולחזקו מחליי‬ ‫ה׳ להפוך באפו ובחמתו ועוד כי למה לא‬
‫המילה ולזה אמר הכתוב הנראה אליו באלוני‬ ‫יהפוך את סדום עד בוא לוט צוערה והיה די‬
‫כחום היום‬ ‫יושב פתח האהל‬ ‫ממרא והוא‬ ‫שיצא לוט מסדום דלך לדרכו ובצאתו משם‬
‫ר״ל שלהיותו חולה וחלוש הכחות מפועל‬ ‫יהפוך את העיר‪:‬‬
‫המילה והיה כשנתקרר טבעו מפני הדם שיצא‬
‫ממנו בהיותו באלוני ממרא מקום בלתי מיושב‬ ‫השאלה הכ״ט מה טעם ויזכור אלהים את‬
‫ומגולה לנגד השמש היה אברהם יושב פתח‬ ‫אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה‬
‫האהל בעת חום היום כדי שיכו בו נצוצי‬ ‫כי כבר הג ‪ T‬הכתוב שהכל נעשה ע״י המלאך‬
‫שהוציאו מן העיר ונשא פניו לבלתי הפכו‬
‫השמש בהתחרם‪ .‬וכן אמרו בב״ר כחום היום‬
‫שהחמין יפה למכות וספר הכתוב שכאשר‬ ‫את העיר צוער ומהו א״כ ענין הכתוב הזה‪:‬‬
‫נראה אליו האלהים מיד זרחה עליו שמש‬ ‫השאלה הל׳ מה ראו בנות לוט לעשות‬
‫צדקה ומרפא בכנפיו והכין לו הקב״ה שנראו‬ ‫הנבלה ההיא לשכב את אביהן ואיד‬
‫אליו ג׳ מלאכים בדמות אנשים שבאו אליו‬ ‫אמרו ואיש אין ב א ת לבא עלינו‪ .‬הלא ידעו‬
‫א׳ לרפאתו ומיד כשראה אותו נתרפא וא׳‬ ‫שצוער לא נהפכה בעבור אביהן ואין ספק‬
‫לבשר את שרה ועליו אמר בלשון יחיד שוב‬ ‫שימצאו שם אנשים להזדקק אליהן ומה ראו‬
‫רלג‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫אשוב ואחד להסוד את סדום כי אותו שרסא כחג המורח בפכ*א ודג שריאבות חיו דבקים‬
‫את אברהם תציל את לוט וד‪.‬מז> בראותם את תמ ד באל ית׳ לא תתפרד מחשבתם ממנו אפילו‬
‫אברהם חולה וחלש ואק איש מכל בגי ביתו בצת התצסקם בצניני הצולם וד‪.‬יה זד‪ .‬לחוזק‬
‫אצלו היו נוטים מצליו צד שאברהם צם כל שכלם לד‪.‬תבונן בשבלי ובגשמי יחד ובדייוח!‬
‫חליו וחולשתו הרגיש בצצמו כ״כ מהאומץ התצסקם בדבתם הגשמיים היד‪ .‬מסודר תפ ‪T‬‬
‫והכת שרץ לקראתם והזמינם למצודה ואל בפי השכל בי לא היו אוכלים רק לקיום‬
‫הבקר ת אברהם ובחפזה ובמרוצה כאיש גבור הגוף לד‪.‬יותו הברהי לשכל בר‪.‬שגת שלמותו ו מ‬
‫בריא אולם צשה כל הצבורות ההמה וכן התאמץ שאר הדברים הגשמיים צל ההקש הזה וכבר‬
‫ישמצאל בנו כמ״ש דתן אל הנצר וימהר כתב הפלומוף שבל מר‪ .‬שיתצלו השכלים הנבדלי׳‬
‫לצשות אותו‪ .‬ולהיות ‪ b‬בני הבית חולים יכללו יותר רבים באחמת יותר נכבד צד‬
‫גמולים והאהל מלא מהם הוצח* לומר למלאכים המבד‪ .‬הראשונה שתכלול הכל באחדות שלם‬
‫יוקח נא מצט מים ר״ל צ״י אחת מהאמהות בתכליות ואם אינו מד‪.‬נמנצ שימצא איש שלם‬
‫ורחצו רגליכם בי אין איש בבית לרחוץ‪ .‬והשצנו בשכלו בל בך שיספיק בצתה אחת לד״נהיג‬
‫תחת הצץ כי אין מקום באהל לשבת שם מפני דברים מתחלפים ובהיותו משקיף צל הצגינים‬
‫החולים ולכן הוצרך שאברהם בצצמו יצשה ד‪.‬אלד‪.‬יים יגהיג ג״כ הגוף וצביניו בצת אחז^‬
‫בל הצבודה הזאת מפגי חסרה משרתיו בצבור ואיד לא והנד‪ .‬נמצא תמה לזה בכחות הנפש‬
‫חליים וכ״כ היתה רפואתו פתאומית ושלימה שימצא אדם שיראד‪ .‬דשמצ ביחד אלא שזה‬
‫שהיה צומד צליהם תחת הצץ והלך צמם לשלחם בשני חושים ובן אינו רחוק ששכל אדם שלם‬
‫שכל זה יורה שבראותו פני שכינה נתרפא ויחי יפצל שתי מצולות להיותו יותר מצולה מד‪.‬כחוון‬
‫מחליו‪ .‬ומפר הכתוב שכבדו השם צוד בהודיצו וד‪.‬גשמיות כ״צו בד‪.‬יות שתי הפצליות בלתי‬
‫אותו צנין מדום כאלו צשאו איש סודו‪ .‬ובצל מנגדות זו לזו צם ה^תן מתחלפות וזד‪ .‬היה‬
‫בריתו ושהציל את לוט בזכותו ושפקד את צנין אברד‪.‬ם ומדרגת שלמותו אחרי שגמול‬
‫שרה והגדילו כציני אבימלד ושריו ושאר שד‪.‬רושם הד‪.‬וא אשר שם בבשת הצירו לדבקו‬
‫הדברים כלם שמופת בפרשה להודיצו שבצדקת בשם הנכבד ולזה נאמר כאן דרא אליו ה׳‬
‫אברהם היה שכרו אתו ופצולחו לפניו‪ .‬הנה באלוני ממרא כי הנד‪ .‬קודם זה בהיותו צרל‬
‫התבאר טצם המראה הזאת כפי המדרש שהיתר• בשר לא היד‪ .‬מג ‪ r‬אליו רוח נבואה אלא‬
‫לבקר את החולה ולרפאתו מחליו האמנם ראה במקום מיוחד ומובן ובוזבנות ידוצות ובבטול‬
‫מסדר הפרשיות לצשות התחלת המדר הזה החושים במראות או בח ‪T‬ות אמנם אחר שנמ^‬
‫מכאן בדי להפמיק בין מר‪ .‬שקרה לאברהם היה כ״כ דבק באלד‪.‬יו שבהיותו באלוני ממרא‬
‫בד״יותו צרל שהוא צד מון* מדר לך לך ובין מקום צמקיו ומושבו ובהיותו יושב פתח האהל‬
‫מה שקרר‪ .‬לו אח ת היותו בצל ב ת ת לאלהים שיצברו אצלו אנשי הציר ויראוד‪.‬ו דראה אותם‬
‫והוא מתחלת המדד הזד‪ .‬וד״לאה‪ .‬זהו מה שראיי וכ״ש שהיד‪ .‬כחום היום בבקר כשהתחיל היום‬
‫שיאמר בזה כפי דצת המדרש ונשוב לפרש לר‪.‬תחמם שאז צת המיית אדם שיצא כל איש‬
‫לפצלו ולצבודתו וימובבו ציר לצניני צמקיחם‪.‬‬ ‫צתד‪ .‬הפרשד‪ .‬צ״ד הפשט;‬
‫וירא אליו ה׳ באלוני ממרא וגופר‪ .‬טצם אז באתהו הנבואה יצן וביצן הסבות ההן ש ‪r‬יקו‬
‫המראה הזאת ותכליתד‪ .‬צ״ד הפשט הוא כל אדם מהדבקות לא היו מפסיקים דבקות‬
‫לד‪.‬ודיצ לאברהם רשצת אנשי מדום וחטאתם פרטי וזה טצם כל פרטי הפסוק הזה ומה‬
‫ודיכליד‪ .‬המצותדת לבא צליהם וצל כל צ ת שספר אחריו שנשא ציניו וראה וד‪.‬נד‪ .‬ג׳ אנשים‬
‫הככר כדי שילמד אברד‪.‬ם מנגוריא צליד‪.‬ם להיותי נצבים צליו וירץ לקראתם ולא המתין שילד‬
‫אב הנכרים חומל וחנן כל אדם‪ .‬וגם כדי השם מצליו כמו שהיד‪ .‬צושד‪ .‬צד הנה כי הנד‪.‬‬
‫שילמד דזהיר את בניו ואנשי בריתו ושמרו צשה אברהם בל המצשים הד‪.‬מד‪ .‬מבלי הפסק‬
‫דרך ה׳ כדי שלא יבא צליהם כמהפכת מדום ובדדותו צם אותם מצשים בפצל ובהקיץ ולכן‬
‫וצמורה ולזה התחיל הכתוב וירא אליו ה׳ באמצצ המצשים ההם תמצא שבאו לו דבותם‬
‫באלוני ממרא שנראד‪ .‬אליו להודיצו זד‪ .‬וד‪.‬כתוב נוהש״י כמו שנאמר ויאמר ה׳ אל אברהם למד‪.‬‬
‫הזה מקושר צם ויאמר ה׳ זצקת מדום וצמורד‪ .‬זה צחקה שרה‪ .‬ויאמר ה׳ זצקת סתם וצמודה‬
‫כי רבד‪ .‬שנראה אליו ואמר לו כן‪ .‬וד‪.‬ותרד‪ .‬צם וגר הנד■ המצ ‪ T‬צל כל זה בסוף המצשה הזי*‪.‬‬
‫זה השאלה הא׳‪ .‬ואמנם פרט הכתוב שנראד‪ .‬הוא אמרו ויפנו משם האנשי׳ וילכו סדומד‪ .‬ואבדד‪.‬ם‬
‫אליו באלוני ממרא ושה ‪ .T‬יושב פחח האהל צורנו צומד לפגי ה׳‪ .‬ר״ל שצם היות שנצשו‬
‫ושהיה כחום היום להידיצ צנין נכבד מאד כל המצשים האלה בפצל ובד‪.‬קיץ צ תן היד‪.‬‬
‫במצלת אברהם ודבקותו באלהים ור‪.‬וא שכבר אברד‪.‬ם צומד בד‪.‬תבודדותו ולא סר ממנו‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רלד‬
‫חובקת בן לא שיאמר בן אדם שוב אשוב א ל ד‬ ‫ולגודל הענין הזה ומעלתו אמר עודני‬
‫כעת חיה ואולי ימות ולא ישוב עוד לביתו‬ ‫עומד לפני ה‪ /‬ולא נצטרך עם זה‬
‫גם יורה שלא היו אנשים ממש ממה שהכו‬ ‫לפירוש אנקלום עד כאן משמש בצלו ולא‬
‫בסנורים את אנשי סדום ומי הנביא אשר יעשה‬ ‫יהיה פירוש הפסוק ההוא בזולת מקומו וכמו‬
‫כזד‪ ,‬מעצמו והנה באלישע כתיב שהתפלל אל‬ ‫שכתבתי בשאלות ויתבאר עוד אחר זה‪ .‬וכבר‬
‫השם ה הך נא את הגד הזד‪ ,‬בסנורים לא‬ ‫נסו חז״ל לעניו הזה באמרם שבהיות אברהם‬
‫שהוא מעצמו יכד‪ ,‬אותם‪ .‬גם יורד‪ ,‬עליו אמרם‬ ‫ערל היה נופל על פניו ולא יכול להביט‬
‫כי משחיתים אנחנו את המקום הנה נשאתי‬ ‫פני שכינה וכמו שנ׳ בבלעם נופל וגלוי עינים‬
‫פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי שהם דברים‬ ‫ואחר שנמול היה מקבל פני שכינה והוא יושב‬
‫שלא יפלו על הנביא כי ההשחתד‪ ,‬אליו יתברד‬ ‫פתח האהל והותרה כפי מה שפירשתי בזה‬
‫תיוחס כמ״ש וה׳ המט ר על סדום‪ .‬ומה שכתב‬ ‫השאלה הב׳‪:‬‬
‫הראב״ע לתקן זה שכבר מצאנו ומשה ואדיח‬
‫עשו את כל המופתים אין לו מזה טענה כי‬ ‫>ב( רישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים‪.‬‬
‫משה ואהרן עשו מעשים בידיד‪.‬ם במופתים‬ ‫ראד שתדע שקצת מהמפרשים קיימי‬
‫ולכן נתיחסו אל ‪,T‬ם‪ .‬ואין הענין כן בנד‪,‬׳ן שלנו‬ ‫וקבלו שהשכל הנבדל מחומר לא יושג בחושים‬
‫וכל זה יעיר שהם היו מלאכים רוחניים ולא‬ ‫כי החוש לא יקיף וישיג רק הגשם בעל המרחקים‬
‫נביא ם ולכן הגדיל הכתוב לומר באברהם והוא‬ ‫והמראים ומצד אחר הוקשה עליהם לפרש‬
‫עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ובלוט ומצות‬ ‫ספור האנשים האלה שנראו לאברהם וללוט‬
‫אפה ויאכלו להיות פלא האכילה בחקם‪ .‬ואמנם‬ ‫שהיה במראה הנבואה אם מפני עדות הכתובים‬
‫הדעת השני מהתלבשות דעתי נוטה לקבל אותו‬ ‫שהעידו שאכלו והלכו ועשו מעשים בפועל‬
‫אבל ה! תו י שהחכם המקובל יענני איך יאמץ‬ ‫ובהק^ אצל אברהם ובפרט בספורי סדום שלא‬
‫ויבין ד‪,‬ד‪,‬תלבשות הזה האם יאמר שד‪,‬שכל׳ ם‬ ‫היו לוט ואנשי סדום נביאים והכתוב מעיד‬
‫הנבדלים יתלבשו בגופות בעלי בשר ועצמות‬ ‫שכבר נפסקה נבואת אברהם קודם ביאת‬
‫וגידים ליחות ויסודות כשאר בני אדם ושלא‬ ‫המלאכים לסדום כמו שאמר בראשית )י״ח ל״ג(‬
‫יובדלו מהם אלא שבבני אדם תד‪,‬יד‪ .‬צורד‪ ,‬אנושית‬ ‫דלר ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם‬
‫ובאותם המתלבשים צורד‪ .‬נבדלת מלאכית אם‬ ‫שב למקומו שהוא ממה שיורה שספור מעשה‬
‫זו ד‪ ,‬א כוונתם יתחייב שיהי׳ הד‪,‬תלבשות הויית‬ ‫סדום היה בפועל ובהק^ לא במראה הנבואה‬
‫אותו גוף וד‪,‬פשטת ההתלבשות ההוא יד‪,‬יד‪,‬‬ ‫לכן מפני זה כלו נטו המפרשים ההם לא׳‬
‫הפסד ומיתה וזה א״א שיהי׳ כי הנה תתחיב‬ ‫משתי כתות מהדעות בענין האנשים האלה כי‬
‫השאלה וד‪,‬גוף ההוא שנתלבש בו המלאך מאיזה‬ ‫מהם אמרו שהיו אנשים ממש שבאו לבשר את‬
‫חומר התהוה מי אביו ומי אמו שד‪,‬ול ‪T‬וד‪.‬ו‪ .‬או‬ ‫שרה ולהציל את לום מתוך ההפכה וזהו דעת‬
‫אם נתהוה מהיסודות הראשונים כגוף אדם‬ ‫הראב״ע והרלב׳׳ג גם כן‪ .‬ומהם אמרו שהיו‬
‫הראשון או לא מדבר כבריאה הראשונד‪ .,‬וכן‬ ‫מלאכי עליון ר״ל שכלים נבדלים שבדרך פלא‬
‫בהפשט ההתלבשות ההוא איך לא נמצאו אותם‬ ‫התלבשו גוף ובשר ולכן נראו אצל אברהם‬
‫הגופות פגרים מתים על פני הארץ זה באמת‬ ‫ושרה ולוט וכן היה לדעתם המלאך שנראה‬
‫דבר שלא יכילהו הרעיון כל שכן שהכתוב‬ ‫להגר‪ .‬ואשר נראה ליעקב בהאבק איש עמו‬
‫מעיד שהמלאך שנראה למנוח ואשתו עלה‬ ‫וכן נראה למנוח וכן סוסי אש ורכבי אש‬
‫בלהב המזבח השמים האם העלה שמה הלבוש‬ ‫שנראו לנער אלישע שבכלם היתד‪ ,‬השגה חושיית‬
‫אשר לבש בארץ‪ .‬דש מי שחשב שהמלאכים‬ ‫לדבר מוגשם והוא אשר יקרא אצל המקובלים‬
‫יתלבשו בגופים אדריי ושיתעבו בקרבתם לבני‬ ‫גלוי עיגים וזהו דעת הרמב״ן‪ .‬וד‪.‬נה הדעת‬
‫אדם ואז יראו ובר‪.‬פשטתם יתדקדקו וישארו‬ ‫הראשון שהי׳ו אנשים נביאים הוא שקר מבואר‬
‫הגופות ד‪,‬ד‪,‬ם אויר‪ .‬וכבר יקשה לכל הדעות‬ ‫לפי שלא היה בזמן אברהם אלא הוא כ״ש‬
‫גופות‬ ‫הא‪.‬ה ספק חזק בין שיאמרו‬ ‫שיהיה גדול ממנו ושלוח אליו לבשרו ואם‬
‫המלבוש מג‪; :‬ר ועצמות או אדריים מתעבים‬ ‫היה נביא אחר בארץ היה מצווה על המילה‬
‫למה זה לא יראה אותם כל אדם ויראו אותם‬ ‫כאברהם והיתר‪ .‬התורה מספרתו‪ .‬ועוד שדברי‬
‫אנשים ‪T‬ועים הלא תראה שאליעוע התפלל על‬ ‫האנשים ההם מורים שהיה בם צד מלאכות‬
‫נערו ה׳ פקח נא את עיניו דראר‪ ,‬ויפקח ה׳‬ ‫ואלופת אם ממה שאמר אחד מהם לאברד‪,‬ם‬
‫את עיני הנער וירא וד‪.‬נד‪ .‬ההר מלא סוסים‬ ‫שוב אשוב אליך ואם היה המבשר הזד‪ ,‬נביא‬
‫ורכב סביבות אלישע‪ .‬ואין ספק שה ‪ ,T‬לה‬ ‫היה ראד שיאמר כר‪ ,‬אמר ה׳ שוב ישוב אליך‬
‫להתפלל שיתד‪,‬וו הגופות ההם לא שיראה אותם‬ ‫או כמ״ש אלישע למועד הזה כעת היה את‬
‫רלה‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫גערו כי בהיותם גופים ממש לא היה הנם שחורד‪ .‬אלא בדזשתמשות חוש ‪.T‬ם בשלמות‬
‫בראייתם כ״א בהויתם‪ .‬וכן נאמר בדניאל ובריאות‪ .‬ופעמים לא יחול השסע הדיוא על‬
‫והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה‪ .‬השכל ולא על הדמיון אלא על החוש בלבד‪ ,‬וזאת‬
‫ואם הם גופים ממש עצמיים בשריים או היתה מדרגת נער אלישע שראה סוסי אש ורכבי‬
‫אדריים מתעבים כמו שיראה אותם הנביא כן אש סביבו ומחנה מלד ארם ששמעו קול רכב‬
‫יראה אותם כל אדם כי בהיות המוחש נגד קול טום כי הם לא היו נביאים כית שהשפע‬
‫הפנים כל חוש ישיגהו ומה שנראה לי בזה לא חל על שכלם אבל הקב ‪ .r‬ע״ד הפלא‬
‫גכון ואמתי כפי עדות הכתובים ויושר המברא מפני הצורך לד‪.‬שלים נביאו או תשועת עפו‬
‫הוא שאברהם ולוט וכן השאר כלם באמת ראו הראה וד‪,‬שמיע אותם הדברים ההם כאלו הם‬
‫אנשים או סוסי אש ורכבי אש והם לא במציאות בפועל עם היות שלא היה הדבר ‪.P‬‬
‫היו במציאות אבל לא היה זה מפעל הדמיון וד‪.‬נד‪ .‬א ב ח ס אבינו ראה מלאכים בדמות אנשים‬
‫כמוקדחים וכנכפים כי מוחשות היו באמת אותן והיה ענינו נבואה מוחשת יען הגיע השפע‬
‫הצורות לעיניהם אלא שהקב״ה הראה אותם לשכלו וכחו הדמיוני יחד ונראה לחושיו‬
‫לעיניהם בהיותם מתעמקים בעניניהם כדרד החיצוניים ולכן נאמר בו וירא אליו ה׳ וגומר‬
‫בל אדם ולכן התפלל אלישע ה׳ פקח נא את דרא והנה ג׳ אנשים וירא ד ת לקראתם כי‬
‫עיניו כי היה הנם האלהי שבעיניו יראה דברים הגיעה לו ראיה שבלית וראיה דמיונית וראיה‬
‫שאינם במציאות באלו הם נמצאים בפועל חושיית ולכן נזכרו כאן ג׳ ראיות והנבואה‬
‫נגד עיניו‪ .‬וזה ג״כ ענין וה׳ השמיע את מחנה המוחשת הזאת לא תבא בבסול החושים כי‬
‫ארם קול רבב קול מום לא שהיה שם סומ אם בד‪.‬שתמשותמ אמנם לוט ואנשי סדום ראו‬
‫ורכב אלא ששמעו באזניהם בעצם אותם הקולות הדברים המופלאים ההם ב ע ^‪ .‬ם ולא היו נביאים‬
‫מוחשות כאלו היה שם רכב ומום‪ .‬וגם אתון לפי שלא חל השסע על שבלם אבל היו בנער‬
‫בלעם ראתה את המלאד מפני זה עצמו ולכן אלישע ומחנה ארם‪ .‬ואמנם מ״ש חז״ל אברד‪.‬ם‬
‫לא היו רואים אותן הצומת או שומעים אותם שד‪.‬י׳ כחו יסד‪ .‬נדמו לו כדמות אנשים לו>«‬
‫הקולות אלא אותם הנביאים או אנשים שרוצה שהיד‪ .‬כחו רע נדמו לו כדמות מלאכים‪ .‬הרב‬
‫השם להראותם או להשמיעם אותם אליהם לסבה המורד‪ .‬יחשוב בו שמפני שד‪.‬יה אברד׳ם רגיל‬
‫מהסבות‪ .‬ולכן קראוהו גלוי עינים כי לא היה בנבואתו לראות מלאכים לא התפעל מראייתם‬
‫הפלא כ״א בראות מה שאינו במציאות‪ .‬וכבר ונדמו לו כאנשים כי היד‪ .‬כחו טוב אבל לוט‬
‫כתבתי מיני הנבואה ומדרגותיה כפי העית שלא היד‪ .‬רגיל כ״כ נדמו לו כדמות מלאכים‬
‫התוריי האמתי ושיש ממנה מין עליון והוא לפי שהתפעל מראייתם מאד‪ .‬ואין דבריו נכונים‬
‫שיחול השפע על השכל בלבד מבלי השתתפות אצלי לסי׳ שבלוט פעמים רבות יקראם אגשים‬
‫כה גשמי בו וזאת היתה מדרגת אדח הנביאים ופעמים מועטות יקראם מלאכים ויתחייב א״כ‬
‫מרע״ה וביארתי במה יבדלה השפע ההוא יחד טוב ורע והוא שקר‪ .‬והרלב״ג כתב שד‪.‬ע‬
‫מהשפע המגת לחכמים בחכמתם ושיש מהנבואה האנשים האלה נביאיזם באלו תאמר שם ועבר‬
‫מין אחר והוא שיחול השפע על הכה הדברי ועל שד‪.‬יו בזמנו ושלא באו לאברד‪.‬ם אלא לבשר‬
‫הכח המדמה שניהם יחד ומזה המין היו נבואות את שרד‪ .‬ועזלכן לא יתוארו אצל אברד‪.‬ם בשם‬
‫הנביאים כלם והיא הנבואה ששער בה הרב מלאכים כי לא היו שלוחים אליו כי הוא היה‬
‫המורד‪ .‬בלבד ושיש בד‪ .‬מץ מהנבואה הג׳ והיא גדול מהם בנבואה אמנם אצל לוט נקראו‬
‫שיחול השפע על החושי׳ם הגשמיים וישיגו מלאכים לפי שחיו גדולים ממנו ושלזה אח״ל‬
‫דברים שאינם מ חח במציאות והיא הנקראת )מדרש רבי‪ .‬פרעזד‪ .‬נו״ן( אברהם שד‪.‬יה כהו‬
‫אצלי נבואה מוחש ולכן לא ישיג המוחש ההוא יסד‪ .‬נדמו לו כדמות אגשים וגו׳ ובבר ביארתי‬
‫אלא מי שחל עליו אותו השפע ומזד‪ .‬המין הוא הספקות המתחייבים לאמרנו שדרו אנשים‬
‫מד‪ .‬שנאמר במעמד הר מיני ומראד‪ .‬כבוד ה׳ נביאים‪ .‬ואחשוב אני בפי׳ המאמר הזד‪ .‬שלא‬
‫כאש אוכלת בראש הד‪.‬ר לעיני בני ישראל ר״ל אמרו ז״ל כחו טוב או רע על חכח המדמד‪.‬‬
‫שלעיניד‪.‬ם בלבד הי׳ נראה כן‪ .‬אד אמנם השפע כדברי הרב המורה וכ״ש שלא כוונו לדעת‬
‫הזה לשיקרא שפע נכואיי שלם יתחייב שיהל הרלב״ג אבל רצו לתת טעם למה נראו המלאכים‬
‫על נפש הנביא תחלה ויתפשט ממנו אל הכה הרוחניים לאברד‪.‬ם בדמות אנשים כי הגד‪ .‬בהיות‬
‫המדמה ומשם יעבור אל החושים החצוניים השפע חל על שכלו היד‪ .‬ראד ש־ ביר היותם‬
‫ואז ירגיש הנביא ההוא בלבד באוחד‪ .‬השגה מלאכי אלימ וישיג ענינם ומד‪ .‬לו לד‪.‬שגה‬
‫הושיית לא לוזתגברות דמיונם והולשת שבלם חושיית ואם ראד‪ .‬אותם איד לא הכירם וחשב‬
‫כמו שיקרה לנכפים ולמוקדחים ובעלי הליחד‪ .‬ה ‪v‬תם אנשים לשום לפניהם לאכול ועל בן אז״ל‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫חלו‬
‫ארצה וקראם אדונים לדעתו שהיו שלוחי האלוה‬ ‫שהיה מפני היות כחו של אבחזם טוב ר״ל‬
‫ואמנם אמרו אם נא מצאתי חן בעיניך אל‬ ‫כח צדקתו ומזלו הוצרך הקב״ה להראותם‬
‫נא תעבור מעל עבדך היה לכל אחד ואי מהם‬ ‫לו כדמות אנשים כדי לכבדם ושיהיה קרואים‬
‫כדברי הרמב״ן ואמנם למה דבר ביחוד לכל‬ ‫על שולחנו ביום המולו ושיעדוהו שישובו אליי‬
‫אחד מהם מה שלא עשה בשאר המאמרים‬ ‫ביום שמחת לבו במשתה אשר יעשה ביום‬
‫שאמר כלם בלשון רבים הנה הוא לפי שהיה‬ ‫מילת יצחק וכדי שתתבשר שרה מפיהם כי‬
‫מדבר עמהם בשלילה ולכן הוצח־ לדבר בלשת‬ ‫לא הגיעה מדרגתם בנבואה כי אם לחישיית‬
‫יחיד עם כל אחד מהן יען השלילה לא תשלול‬ ‫ופפני זה כלו הוצרך שיהיו בדמות אנשים ולפי‬
‫רק הפחות שאפשר ולזה כשתחובר עם הרבים‬ ‫שזה כלו היה לכבוד אברהם וטובתו אמרו שהיה‬
‫תשלול מרבויים לא מכל א׳ מהם מה שאין כן‬ ‫כחו סוב אמנם בסדום הוצרך שיהיו בדמות‬
‫החיוב שיחייב לכלם וזה ידוע בהגיון ומפני‬ ‫אנשים לעשות הנסיון שעשו מרשעת אנשי‬
‫זה בענין החיוב דבר תמ ‪ T‬בלשון רבים‬ ‫העיר כמו שיתבאר לשיחזיקו ביד לוט ובנותיו‬
‫ורחצו והשענו וסעדו‪ .‬אבל בשלילה דבר‬ ‫מוציאם מן העיר להצילם ולכן בסעדם עמו‬
‫בלשון יחיד‪ .‬אל נא תעבור לפי שאם אמר‬ ‫קראם תמ ‪ T‬אנשים אמנם בעת צרת ההפכה‬
‫אל נא תעבורו יובן שלילת ההעברה לכלם‬ ‫קראם מלאכים כי אז נראו לו כפי רוע חלקו‬
‫ר״ל שלא יעברו כלם וכבר תתקיים שאלתו אם‬ ‫ומזלו שהיו מלאכים משחיתים את המקום וזהו‬
‫ישארו שנים או אחד מהם לכן אמר בלשון‬ ‫שאמרו לוט שהיה כחו רע נדמו לו כמלאכים כי‬
‫יחיד לכל אחד מהם אל נא תעבור כלומד‬ ‫נזכרה מלאכותם בענין הפיכת סדום שבו היה‬
‫שלא יעבור שום אחד מהם‪ .‬אמנם החיוב לא‬ ‫כהו של לוט ומזלו רע‪ .‬ואין לאומר שיאמר‬
‫יג־דק אלא לכלם אחד שעם כלם היה מדבר‬ ‫שהיתה מראת אברהם חסרה בראותו מה‬
‫כי הכללות לא יקויים רק בקיום החלקים‬ ‫שלא היה במציאות כי הנה אם היה סבת זה‬
‫והשלילה ברבים תשלול הכללות בלבד‪ .‬ולפי‬ ‫התחזקות דמיונו היה חסרץ בלי ספק לפי‬
‫דעת חז״ל שפירשו המאמר הזה דרך קדעז אדני‬ ‫שא״א שיתחזק הדמיון לעשות כזה בהחליש‬
‫הוא תואר לשם הנכבד מפני שהוא קמוץ ויהיה‬ ‫השכל שילאה מלהכזיבו אבל בראותו הדברים‬
‫ענינו שאברהם לא הפסיק דבקותו מהש״י‬ ‫ה‪1‬אלהיים שישים הש״י לנגד עיניו לסבה‬
‫בכל אלה המעשים אשר היה עושה כי הוא‬ ‫מהסבות היה הדבר הזה באמת מעלה ושלמות‬
‫ית׳ לא יסלק דבקותו והשפעתו אלא מצד‬ ‫גדול לא חסרון‪ .‬ואחרי שכבר ביארתי הדרוש‬
‫המקבלים והוא אשר דברתי למעלה ממעלת‬ ‫הזה מן המלאכים והתלבשותם במראת אברהם‬
‫דבקות אברהם בש״י אחר המילה עד שבהיותו‬ ‫ולוט אבא לפרש פסוקי הפרשה על בוריים‪:‬‬
‫מתעסק בענינים הגשמיים לא היה מפריד‬
‫דבקותו וכאלו היה מתפלל לאלהיו שלא‬ ‫רישא ע י נ י ו וירא וגד עד ויאמרו אליו איה‬
‫יעבור מעליו והותרה עם מה שפירשתי בזה‬ ‫שרה אשתך‪ .‬ספר הכתוב שאברהם עם‬
‫השאלה הד׳‪ .‬והתבונן אמרו אל נא תעבור‬ ‫היות שראה אותם אנשים לנגד עיניו כבר‬
‫מעל עבדך כי אין מלת נא במקום לשת‬ ‫הרגיש בהם צד אלהות או מלאכות ובכלל‬
‫תחינה אלא הוא לשון עתה וענינו שבעבור‬ ‫שלא היו כשאר בני אדם וזה לפי שראה‬
‫שהיה זה בבקר בתחלת היום כמ״ש כחום היום‬ ‫אותם כמלא עיניו רחוקים ממנו בדמות אנשים‬
‫והם ירצו ללכת לדרכם כי אין ראוי שינוחו‬ ‫ומיד בפתע פתאום ראה אותם נצבים עליו‬
‫בבקר סמוך לתחלת הליכתם על כן אמר אל‬ ‫ועומדים אצלו וזהו אמרו וישא עיניו וירא‬
‫נא תעבור ר״ל עתה עם היותו בבקר אל תעבור‬ ‫והנה שלשה אנשים‪ .‬שאמרו וישא עיניו וירא‬
‫מעל עבדך אבל יוקח נא מעט מים כי עדין‬ ‫מורה היותם רחוקים ממנו ושמיד ראה אותם‬
‫בקר והליכתם מעט ולא תצטרכו לרחיצה רבה‬ ‫נצבים עליו כלומר אצלו ולכן בא בכתוב הזה‬
‫ולכן אמר מעט במים לא להיותו כילי בהם‬ ‫מלת וירא שתי פעמים כאלו אמר וישא עיניו‬
‫כי אם בזי‪-.‬־ותם בלתי צריכים מאד לרחיצה‬ ‫וירא והנה שלשה אנשים וירא אותם נצבים‬
‫כפי העת ‪,‬מעט הדרך שהלכו‪ .‬ואמר והשענו‬ ‫עליו שהם שתי ראיות ומזה ידע שלא באו‬
‫תחת העץ אם להתחמם כי היה זה בבקר‬ ‫שם כפי המנהג הטבעי והותרה בזה השאלה‬
‫השכם ועדין קור הלילה גובר‪ .‬או שמפני היות‬ ‫השלישית‪ .‬וכאשר הרגיש אברהם שהיו אנשים‬
‫כל בני ביתו של אברהם חולים מהמילה היו‬ ‫גדולים ואשר כח בהם לא קראם ממקומו לאמר‬
‫מטרידים כל האהל ולכן אין ראוי להכניס‬ ‫גשו נא אלי אבל הוא עם כל חולשתו מהמילה‬
‫אורחים שמה מצורף שלא יתעכבו בבואם‬ ‫רץ לקראתם מפתח האהל שהיה יושב שמה‬
‫בבית אלא שבדרך עראי והעברה ישענו תחת‬ ‫והלך לקראתם במרוצה והשתחוה לפניהם אפים‬
‫רלז‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫לחש מספיק לכמה אנשים כי הנה עם היותה‬ ‫העץ ויאכלו מעט וילכו לדרכם וזהו ואקחה‬
‫זקנה רצה הצדיק שהיא ב ‪T‬יה תעשה זה אם‬ ‫םת לחם וסעדו לבכם להגיד שלא יעשה‬
‫מפני כבוד האוכלים וגדולתם ואם כדי שהלחם‬ ‫משתה כראוי לעשות בעת האוכל לאנשם‬
‫יהיה יותר טהור ונקי ונעשה במה רות ולכן‬ ‫‪1‬בבדים כמוהם אבל יתן לפביחם סת להם לבד‬
‫צוה אותה שתעשה עוגות מצות כי לא חפץ‬ ‫לסעוד לבבם לדרד כמנהג ההולכים שבהחלת‬
‫ו מ עשה לוט ג״כ מפגי הפהיתת ואתה תדע‬ ‫היום כדי׳ לחזק הכה לצורד ההליכה יאכלו‬
‫כי השלש סאים הוא איפה אחת והתרגום‬ ‫מעט בבקר ולכן תקרא אכילת הבקר סעודת‬
‫יוכיח שתרגם עשירית האיפה חד פן עשרה‬ ‫הלב לסי שאינה לתענוג הגוף רק לחזק הכה‬
‫בתלת סאץ כי היה מנהגם בענין הקמח‬ ‫לשום לדרך פעמיו וכמו שתמצא בבעל הסלגש‬
‫לקרא האיפה שלש סאים ואין ספק שהיה קמח‬ ‫שמתה שאמר לו חמיו סעד לבך סח לחם‬
‫רב לשלשה אנשים אכל צוה הצדיק ‪ P‬כדי‬ ‫והיה בבקר כמו שמורה הספור שם‪ .‬ואמר אחר‬
‫להוציא ממנו הסולת שהוא המובחר והנקי‬ ‫תעבות להגיד שלא יתעכבו בזה זמן רב‬
‫מהקמח כדי שיהיה מאכלם יותר נכבד וערב‬ ‫אבל יאכלו במהירות מעט ומיד יעבדו וילכו‬
‫וכן השתדל לחץ בעצמו אל הבקר ולקחת‬ ‫לדרכם‪ .‬זהו פי׳ הפסוק הזה באמת‪ ,‬ואם יהיה‬
‫משם ב ^ בן בקר רך וטוב לא שיחשוב‬ ‫נא לשץ בקשה יתחייב שבאמת אל נא‬
‫שיאכלו אותו כלו אלא מפגי כבודם שיביאו‬ ‫תעבור היה מבקש שלא יעברו מעליו כלל‬
‫לפניהם תבשילים הרבה צלי אש ובשל מבושל‬ ‫ואיד יאמר אחר כך אחר תעבוח מצורף‬
‫יאכלו מה שיאכלו כי כן ראוי לפני מלכים‬ ‫שהיה מותר מלח נא כיון שכבר אמר אם נא‬
‫ואנשים גדולים כמות מהמזץ יותר רב ממה‬ ‫מצאתי חן בעיניד אלא שהענין הוא כמו‬
‫שיאכלו ואינו רחוק אצלי שלקח ג׳ בני בקי*‬ ‫שאמרתי שבעבור שלא היה עדין עת האוכל‬
‫כ ח להאכילם ג‪ -‬לשונות בחרדל כדבריהם‬ ‫חלה פניהם שבאותה עתה וזמן עם היותו‬
‫וזה להיותו מאכל משובח וכדי שלא להטיל‬ ‫ראוי להליכה ולא לאכילה לא יעבת מעליו אבל‬
‫קנאה בסעודה יישם לשת אחד לפני כל אחד‬ ‫יתעכבו שם עמו ויאכלו דבר פה לכבדו‬
‫מהם כי לא היה יודע אברהם ערכם וגדולתם‬ ‫והותרה בזה השאלה דח׳‪ .‬ואמרו כי על כן‬
‫ועם החחצות הגחל הזה במעט מהזמן הביא‬ ‫עברתם על עבדכם אפשר שחתר למ״ש אם‬
‫לפניהם המאכל תתן קודם החמאה והחלב לסי‬ ‫גא מצאתי חן בעיניך כלומר כי על כן‬
‫שהדברים המורכבים ראוי שיאכל אדם בתחלה‬ ‫עברתם על עבדכם לפי שמצאתי חן בעינ ‪T‬‬
‫להנהגת הבריאות ואח״ב נתן לפניהם הבשר‬ ‫ואמר שהוא כן שיקרתי ביניכם לעבור עלי‬
‫והנער היה משרת ומביא המטעמים ומסלק‬ ‫לבקתי• אל נא תעבור‪ .‬והיותר נכון בעיני‬
‫הקעחת מעל השלחן ואברהם היה עומד תחת‬ ‫הוא שבא לתת טעם למ״ש אחד תעבות‬
‫העץ‪ .‬בעת שהיו אוכלים כמו שעושים השחם‬ ‫כלומר והנה אמרתי לכם אחר תעבורו ולא‬
‫על רגליהם בזמן שהמלך אוכל על שולחני ולפי‬ ‫שתשבו פה לא כדרד הכילי שמתנה עם האורח‬
‫שד ‪ a‬קבלו את כל הכבוד הזה והניחו את‬ ‫שילד פ ‪ T‬לדרכו אחר האוכל אלא לפי שאני‬
‫אברהם שיעבוד לפניהם והיו מדברים אליו‬ ‫יודע כי על בן עברתם על עבדכם להלוד‬
‫כדבר האחן אל עבדו היה גם זה מההערה‬ ‫לדרככם ולא לשבת פה‪ .‬ויהיה כי על כן מורה‬
‫על אברהם על פעלתם וקדושתם הנה התבאר‬ ‫על הסבה ולא נצסרד לדחקי המפרשים והותרה‬
‫מזה שחרד אברהם את כל החרדה הזאת לאנשים‬ ‫בזה השאלה הר‪ .‬והנה המלאכים השיבוהו ‪P‬‬
‫האלה מפני שהרגיש בהם שהיו אנשים גדולים‬ ‫וזעשה כאשר דברת וכתב הראב״ע שבפת די‬
‫שלחזי האל משרתיו עושי רצונו והיתרה‬ ‫לנו והוא פירש נכון תאה והרמב״ן פי׳‬
‫בזה השאלה הד‪:‬‬ ‫שישענו תחת העץ ולא יבואו באהל כדי שלא‬
‫יתעכבו‪ ,‬ואפשר עוד לפרש כן תעשה כאשר‬
‫)ט( ויאמרו אליו איה שוד! אשתך וגומר‬ ‫דברת שאמרו דדד צחות ואהבה הכרח הוא‬
‫עד דקומו משם האנשים‪ .‬ספר הכתוב‬ ‫שנעשה כדבריד כי ידענו גבורתך ותכריחנו‬
‫ששאלו המלאכים לאברהם איה שרה אשתך‬ ‫עליו ועכ״ס כן תעשה אחרי שיצא הדבר מפיך‬
‫כי לפי שלא יצאה שם לעמוד על סעודתם‬ ‫דדבריך לא ישוב ריקם‪ .‬וכ״ף כאשר אינה‬
‫הראו עצמם כמסתפקים שמא היה לה צער‬ ‫לדמיון אלא לסבת המעשה כמו ומלתם את‬
‫או חולי שיוכלו הם לתקנו ואברהם השיבם‬ ‫ערלת לבבכם כאשר דיבר אותו אלהים ורבים‬
‫הנה באהל ח ל הבה היא מסתתרת באהלה כי‬ ‫ככה‪ .‬ולפי שראה אברהם באנשים ההם‬
‫אין לה בן לצאת ולבא עמה כדרך הגביחת‬ ‫מהגדולה והמעלה והענין חאלהי מהר הוא‬
‫היוצאות מבתיהם ל ח ח ועל זה השיב הגדול‬ ‫בעצמו אל האהל אל שרה וצוה אותה ללוש‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רלח‬
‫חדל להיות לשרה אורח כנשים שהוא דש‬ ‫שבהם שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן‬
‫הנדות וד‪,‬יא חשבד‪ ,‬שאם היד‪ ,‬רוצה הקב״ה‬ ‫לשרה אשתך ר״ל אחרי שלא רצית שאראה‬
‫לתת לד‪ ,‬ולד לא היה נפסק דם נדותה כי‬ ‫ואבשר את שרה אשתך הנני נותן בשורתה אליך‬
‫ממנו יתילד העובר ולכן צחקד‪ ,‬מדברי המלאך‬ ‫במקומה והיא ששוב אשוב אליך כעת חיה ר״ל‬
‫לא בפיה צחוק מפורסם כי‪ ,‬אם היד‪ ,‬כן לא‬ ‫כעת שתהיה יולדת כי מלת חיה תאמר על‬
‫היתד‪ ,‬יכולה להכחישו אבל צחקד‪ ,‬בקרבה באמרה‬ ‫היולדת וכמו שאמרו המילדות את פרעה )שמות‬
‫במחשבתה לעצמה אחרי בלותי היתד‪ .‬לי עדנה‬ ‫א׳ י״ט( כי לא כנשים המצריות העבריות‬
‫וכתב הראב״ע כי הוא כמו תהיד‪ ,‬לי עדנה‬ ‫כי חיות הנה בטרם תבא אליהם המילדת דלדו‬
‫אבל הוקשה לי מלת היתה שהוא לשון עבר‬ ‫כלומר שהיו בטבעיהן יולדות בנקלה עד‬
‫וגם יקשה איך קראה לדם הנדות עדנד‪ ,‬כי‬ ‫שמפני זד‪ .‬קראו חז״ל חיה אמרו במסכת‬
‫הוא באמת צער וענוי גדול לנשים לא ע מן‪,‬‬ ‫יומא פרק יום הכפורים )דף ע׳יג( והחיה‬
‫ועדנה אינו מלשון זמן‪ .‬וגם אמרד‪ ,‬ואדוני זקן‬ ‫תנעול את הסנדל‪ .‬אמנם הר״ן כתב שבעבור‬
‫אין לו ענין עם הווסת ודם הנדות כי מבואר‬ ‫שאז היו אברד‪,‬ם וכל בני ביתו חולים מהמילה‬
‫הוא שלא היתד‪ ,‬ההולדה נמנעת כיון שארבעים‬ ‫אמר כעת חיה ר״ל שאז יהיו כלם חיים‬
‫או המשים שנה אח״ז הוליד בנים מקטורה‬ ‫ובריאים ואינו נכון כי גם אלישע אמר לשונמית‬
‫ומפני זה כלו נראה לי שהיתה הוא לשון עבר‬ ‫כעת ח ה ולא היו לה חולים בביתה‪ .‬וד‪,‬נה‬
‫כפשוטו ושעדנה אמרד‪ ,‬על הזוג שנקרא כן‬ ‫לא מצאנו בכתוב שישוב המלאך לאברהם‬
‫מפנ‪ -‬שיתענגו בו הזכר והנקבה ולכן אמרה‬ ‫כמו שיעדו‪ .‬אולי נכלל בוד‪.‬׳ פקד את שרד‪.‬‬
‫שרה בתמיד‪,‬ה וכי אחרי בלותי היתה לי עדנת‬ ‫כאשר כתבו המפרשים כי אז שב חסדו ואמתו‬
‫הזווג באמת לא כי כבר חדלתי להיות לאיש‬ ‫ונתן לה כה ללידה‪ .‬ובב״ר דרשו הפסוק על‬
‫מפאת זקנתי בראשית )י״ח י״ב( וגם אדוני‬ ‫הסעודד‪ .‬שעשה אברהם בלדת יצחק שאז שבו‬
‫אברהם הוא זקן ואולי שלא יחפוץ לגשת אל‬ ‫המלאכים כדמות אנשים ונזדמנו בסעודת‬
‫אשד‪ ,‬ואם אין כאן זווג איך תד‪,‬יד‪ ,‬כאן הולדה‬ ‫אברד‪.‬ם עם היות שלא נזכר בפסוק דבר לא‬
‫זה בלת־ אפשר‪ .‬ואין ספק שהיא לא חששה‬ ‫מאותר‪ .‬סעודד‪ .‬ולא מתשובת המלאך בה ועל‬
‫שד‪,‬יו אלה מלאכי עליון או שאמרו זד‪ ,‬במלאכות‬ ‫זד‪ .‬דרשו כן תעשה כאשר דברת כאשר דברת‬
‫ה׳‪ .‬אבל חשבה שאמרו זה בדרך ברכה לאברהם‬ ‫לעשות עתה וד‪.‬כיאם לדרוש כן ממ׳־ש כן‬
‫להיותם אוכלים על שלחנו ולכן צחקה מדבריד‪,‬ם■‬ ‫תעשה ולא אמר כן עשה שכך דרשו בפסיקתא‬
‫כי לא האמינד‪ ,‬להם‪ .‬והנד‪ ,‬המלאך הדובר‬ ‫חג הסכות תעשה אם עשית כן עכשיו יד‪.‬י‬
‫לאברהם אמר לו מיד ששרד‪ ,‬בעת ההיא היתה‬ ‫רצון שתעשה כן לשנה האחרת וכמו שכתב‬
‫צוחקת מבשורתו והוא אמרו ויאמר ה׳ אל‬ ‫הר״ן‪ .‬וזכר הכתוב ושרד‪ .‬שומעת דברי המלאך‬
‫אברהם למה זד‪ ,‬צחקה שרד‪ ,‬היד‪ ,‬מאמר המלאך‬ ‫כי היא היתד‪ .‬אל פתח האהל וד‪.‬וא אחריו ר״ל‬
‫ונקרא כן בשם שולחו‪ .‬והענין שהאשימה על‬ ‫ופתח האהל היד‪ ,‬אחר המלאך‪ .‬הנה התבאר מזה‬
‫הצחוק ההוא‪ .‬והנה לא האשים הש״י לאברהם‬ ‫שהבשורה הזאת היתד‪ ,‬כדי שתתבשר שרה‬
‫כשצחק על היעוד הזד‪ ,‬והאשים לשרד‪ ,‬מפגי‬ ‫מפי המלאך כמו שנתבשר אברד‪,‬ם על זה מפי‬
‫שאברד‪,‬ם כמו שפירשתי שמד‪ ,‬צחק מהדבר‬ ‫הקב״ה ושהיד‪ ,‬דעת המלאך לבשרד‪ ,‬בפניה אבל‬
‫בלבו ר״ל מד‪,‬יותו בדרך טבע אבל האמין‬ ‫מאשר ראה שהיא נסתרד‪ ,‬ושד‪,‬ודיעו אברהם‬
‫שיהי׳ בדרך נס ולזה בקש שם מיד על ישמעאל‬ ‫שהיא באהל שד‪,‬יד‪ ,‬סמוך אליד‪,‬ם כמ״ש וד‪,‬וא‬
‫ולכן לא האשימו עליו יתברך גם כי היא היתה‬ ‫אחריו הבין שלא היד‪ ,‬רוצה אברהם שאדם‬
‫הפעם הראשונה מהצחוק וד‪,‬ש״י מעביר ראשון‬ ‫‪T‬בר עם אשתו ולכן הוצרך לתת הבשורד‪.‬‬
‫ראשון ואין ספק שהגיד אברהם אז מה שנאמר‬ ‫לאברד‪,‬ם עם היותה מכוונת אליד‪ ,‬וד‪.‬ותרו בזה‬
‫לו לשרד‪ .‬לר‪,‬ודיעה ענין מצות המילה ולאתר‬ ‫השאלה הח׳‪ .‬וד‪,‬נד‪ ,‬הקדים הכתוב להודיע שהיו‬
‫תכלית נצטווה בה שד‪,‬וא כדי שיוליד את‬ ‫אברהם ועזרד‪ ,‬זקנים באים בימים בדרך הקדמת‬
‫יצחק בקדושה ובטהרד‪ ,‬וכן הודיעה שנוי שמר‬ ‫‪T‬יעד‪ ,‬לדברי שרד‪ ,‬וצחוקד‪ ,‬שהיו שניוע זקנים‬
‫ושנוי שמה שכל זד‪ ,‬היד‪ ,‬מפני ל ‪ T‬ת יצחק‬ ‫באים בימים ואמר זה לפי ששם זקנה יאמר‬
‫ולכן עתד‪ ,‬כאשר שרה שמעה דברי המלאך‬ ‫על התחלת הישישות וד‪,‬זוקן וכאשר יתחבר‬
‫לא היד‪ .‬ראוי לה שתצחק כי כבר שמעה זה‬ ‫אליו באים בימים מורה שכבר נכנסו הרבה‬
‫מנבואת אברד‪,‬ם ואם היתד‪ ,‬זאת הפעם הראשונה‬ ‫בימי הזקנה אבל שבע ימים לא יאמר כי עם‬
‫ששמעד‪ ,‬זה לא היד‪ ,‬ראוי לתפשד‪ ,‬כמו שלא‬ ‫על הישישות המופלג שהם כ״כ שבעים מהימים‬
‫תפש את אברהם אך בעבור שכבר שמעה זה‬ ‫שכבר יקוצו בחייהם ולכן אמר כאן שהיו‬
‫בדבר השם פעם אחרת מפי אברהם היתת‬ ‫אברהם ושרה זקנים ובאים ביפים ושמפני זה‬
‫רלט‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫כי הראשונה משמוש דהא ומלת כי השני מלשון‬ ‫אשמתה גדולה שנראה שלא האמינה לראשונה‬
‫אלא‪ .‬ובא הספור הזה ל ה ^ ענותנותה של‬ ‫ולא לשניה הזאו^ וכיון שדברי המלאד היו‬
‫שרה שלא העיזה פניה לחזק טענתה בפני‬ ‫מסכימים עם דברי השם לאברהם היה לה‬
‫אברהם שחדל להיות לה אורח כנשים ושנמנע‬ ‫להשוב כי דבר ה׳ הוא כ״ש שאברהם והיא‬
‫מהזדווג אליה כי חר»! הוא לה לאמת אבל‬ ‫ג״כ כבר ראו באנשים ההמה גדולה וצד‬
‫כחשה ואמרה לא צחקתי בעבור שיראה ינכלמה‬ ‫אלהות ולכן עשו להם כל מה שעשו ולמה‬
‫מהג ‪ T‬לפני אברהם מה שהביא איחה לצחוק‬ ‫אם כן השבה שהיו דבריהם ברכת הדיוט והוא‬
‫ובב״ר ארז״ל שהמתבייש מעונותיו מוחלים לו‪.‬‬ ‫הדבר אשר ד ב ת ה׳‪ .‬ולכן הוכיחה למה זה‬
‫והנביא ישעיהו היה מוכיח אנשי דורו שלא‬ ‫צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זהנתי‪.‬‬
‫היו מכחישים מעשיהם הרעים כמ״קז ישעיה )ג׳‬ ‫ואין פי׳ לאמר כמו שפירש״י לאמר לאתרים‬
‫ט׳( וחטאתם כסתם הג ‪T‬ו לא כחדו‪ .‬הנה‬ ‫אבל פירושו ומובנו האמתי בכל מקום לאמר‬
‫התבארה הסבה למה צחקה שרה ולמה נחפשה‬ ‫באמור כאלו אמר למה זה צחקה שרה בקרבה‬
‫עליו ולא נתפש אברהם כאשר צחק ולמה זה‬ ‫ומחשבתה באמרה האף אמנם אלד ואני זקנתי‬
‫נאמרה תפישתה לאברהם והותרה השאלה הס׳־‪.‬‬ ‫וחדל להיות לי אורח כנשים והזווג שכולו נכלל‬
‫בשם אורח‪ .‬ואמרה האף אמנם שהם שתי מלות‬
‫)טז( ויקומו מ ש ם האנשים וגר עד זעקת‬ ‫סמוכות זו לזו להורות על השנות היעוד הזה‬
‫סדום ועמורה כי רבה‪ .‬אפשר לפרש‬ ‫אליה‪ .‬והנה לא אמר ואדני זקן כמו שהיא‬
‫שכאשר קמו האנשים משלחנם השקיפו על‬ ‫אמרה להורות שכל ההמנעות שהיה בדבר‬
‫פני סדום ר״ל שנתנו עיניהם בו ודבת ביניהם‬ ‫הזה מצדה היה לא מצד אברהם כי הוא מצד‬
‫כדת מה לעשות כפי שליחותם ואברהם לא‬ ‫עצמו אפשרי היה שיוליד מאשה אחרת‪ .‬ואין‬
‫ידע שהיה ממתח אליהם ומונע אותם מלדבר‬ ‫ספק שחטאה בזה שרה עם כל חסידותה‬
‫לפניו כי היה מחהלד בתומו צתק ואז אמר‬ ‫וגבואתה מפגי שלסוף סוף דעתן של נשים‬
‫הקב״ה למלאכים ההם המכסה אני מאברהם‬ ‫קלה ולכד הוכיחה ית׳ כי להיותה נסתרת‬
‫וגומר כאומר אמ ראוי לחדול מלדבר בענין‬ ‫באהל אמר המלאך המבשר בשם שולחו לאברהם‬
‫סדום בפני אברהם כי ראוי הוא ש ‪T‬ע סודי‬ ‫למה זה צחקה ואני זקנתי היפלא מה׳ דבר‬
‫מפני הסבות שיזכיר ואז בפני אברהם אמר‬ ‫ומלת היפלא אפשר לפרעזה מלשון העלם וכסוי‬
‫למלאכים הדם זעקת סדום ועמורה כי רבה‪.‬‬ ‫והעדר ידיעה או מלשון פלא מם‪ .‬ואם ׳פורש‬
‫א ת ה גא ואראה כמו שיתבאר‪ .‬ואם אמת היה‬ ‫מלשון העלם יאמר היפלא ויעלם מה דבר‬
‫הדבר כצעקה הבאה אלי הנה אז אתם המלאכים‬ ‫ממה שהשבה שרה ר״ל שחדל להיות לה‬
‫עשו כלה ר״ל עשו אתם כליה והפסד החלטי‬ ‫אורח כנשים ושלא היתה לה עדנה באמת לא‬
‫בסדום ועמורה אשר שולחתם שמה‪ .‬ואם לא‬ ‫נעלם ממני דבר מכל טענותיה ועכ״ז הבשורד‬
‫כלומר שאין הדבר באמת כסו הצעקדז אני‬ ‫תתקיים כי עכ״פ למועד אשוב אליד והנה בן‪.‬‬
‫אדעה מה אעשה להם להענישם כפי רשעתם‬ ‫ואם יפורש היפלא מלשת פלא ונס יאמר היש‬
‫אבל לא יהיה בכליה מוחלפת ויהיה לפי זה‬ ‫דבר נמנע מה׳ שלא יוכל לעשותו כרצונו לא‬
‫הפירוש מלת עשו צווי לרבים לנוכח שיעשר‬ ‫באמת ולכן אע׳׳פ שחדל להיות לשרה אורח‬
‫כליה עם היות שהנקוד ינגדהו שדדה ראוי‬ ‫כנשים עוד תתעבר ותלד למועד שאמרתי‬
‫להיות בחטף פת״ח וכפי זה כאשר צוה השם‬ ‫ואע״פ שעתה נמנע מהזדווג אליה מפני זקנתה‬
‫זה למלאכים פנו משם והלכו לסדום לעשית‬ ‫עוד תנובון בשיבה‪ .‬לא תרחיק הפי׳ הזה מפני‬
‫שליחותם ואברהם עודנו עומד לפני ה שומע‬ ‫מ״ם מה׳ כמו שכתב הראב״ע שהיה לו לומר‬
‫דבריו שאמר למלאכים עם היות שלא היה השם‬ ‫היפלא אל ה׳ כי הנה המ״ם הזה ענינו כאלו‬
‫מדבר עמו אלא עם המלאכים נגש אברהס לדבר‬ ‫אמר היפלא מצד ה׳ דבר הלא כל הדברים‬
‫במה שלא הורשה ואמר האף תספה זהו קשור‬ ‫אפשריים בהקו ואין הדבר פלא כי אם בערד‬
‫הפסוקים האלו כפי >הדת הא׳ מהפימש‪ .‬והיותר‬ ‫האנשים הרוא־ם אותו שעושה בזולת המנהג‬
‫נכון הוא שהמלאכים אחרי שעשו השליחות‬ ‫הטבעי‪ .‬ואין ספק שאברהם הוכיח אה שרה על‬
‫הראשון לבשר את שרה קמו משם ר״ל השנים‬ ‫זה עם היות שלא ספרתהו התורה‪ .‬להיותו דבר‬
‫בי האחד המבשר איננו לפי שחלף הלד לי‬ ‫ידוע ומבואר מעצמו אבל ספר הכתוב שכוזיבה‬
‫כשעשה השליחות כדברי רש״י ול מ נאמר‬ ‫שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ומאמר כי יראה‬
‫מבואו שני המלאכים סדומה והם אשר השקיפו‬ ‫הוא ספור התורה שכעבור כי יראה שרה‬
‫עליה לרעה כי היו נושאים וגותנחם איד ‪ r‬שו‬ ‫מאברהם כחשה ואמרה לא צחקתי והוא השיבה‬
‫מצות בוראם ואברהם לא היה יודע מזה דבר‬ ‫לא כי צחקת לא הי׳ כן אבל צחקת ותהי׳ מלת‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רמ‬
‫הייתי נושא לכל המקום בעבורם וזו היא‬ ‫ולא שאלם אנה ילכו ואנה פניהם מועדות‬
‫טענה שנית‪ .‬והטענד‪ ,‬השלישית כי ידעתיו‬ ‫אבל היה הולך עמם לשלחם וללוותם בדרד‬
‫ומלת ידעתיו ענינו דבקות ההשגחה שהוא‬ ‫ובראות השם שאברהם ברוב ענותנותו לא שאל‬
‫אשר יכונה בשם ידיעה כמו ואתה אמרת‬ ‫מהם דבר ראה ית׳ להודיעו אליו והוא אמרו‬
‫ידעתיך בשם )שמות ל״ג י״ב( רק אתכם‬ ‫המכסה אני מאברהם כי אמר כן אל לבו או‬
‫‪T‬עתי מכל משפחות האדמה‪ .‬כי יודע ה׳ דרך‬ ‫לפמליאה שלו‪ .‬והנה לא אמר הכתוב וילד‬
‫צדיקים‪ .‬יאמר הנה הידיעד‪ ,‬ודבקות ההשגחה‬ ‫עמם אברהם אלא הולך בלשון הווה לפי‬
‫ששמתי על אברהם לא היר‪ ,‬בעבור עצמו לבד‬ ‫שהכתוב הזה הוא קשור עם מה שאהריו‬
‫אלא כדי שיהיה התחלה נכבדת אל האומה אשר‬ ‫ושעורו ואברהם בהיותו הולך עמם לשלחם‬
‫תצא מחלציו וזה כי ידעתיו אשר יצור‪ ,‬רוצה‬ ‫וה׳ אמר המכסה אני מאברהם ר״ל שלא‬
‫לומר כי ידעתי אותו ודבקתי בו השגחתי כדי‬ ‫המתין שיחזור אברהם לביתו ושם ‪T‬בר עמו‬
‫שיצו את בניו ואת ביתו ויסדר אותם באופן‬ ‫בזה אבל בהיותו הולך עמהם בדרך באתהו‬
‫שישמרו דרך ה' לשיעשו צדקה ומשפט ועתה‬ ‫הנבואה והיה זה מפני שהמלאכים כבר השקיפו‬
‫בראותו ענין סדום אין ספק שיזהירם מאד‬ ‫לרעה על פני סדום ולכן קודם שישחיהו‬
‫לעשות צדקה ומשפט בדי שלא יבא עליר‪,‬ם מר‪,‬‬ ‫דבר הגיעה הנבואה לאברהם עליו כדי שיהיה‬
‫שבא על סדום בעבור שלא היד‪ ,‬ביניהם צדקה‬ ‫לו זמן להתפלל באותו יום‪ .‬והיה מאמרו ית׳‬
‫ומשפט ומפני שלשת הסבות האלה גלה ההב״ה‬ ‫שמפני שלש סבות היה ראוי לגלות זה הסוד‬
‫סודו לאברהם באמת זעקת סדום ועמורה וגו׳‬ ‫לאברהם ראשונה להיותו אהובו ומדרך האוהב‬
‫וד‪,‬גה לנח הודיע הקב״ר‪ ,‬גזרת המבול לפי שהוא‬ ‫זעאמן שיגלה סודו לאוהבו‪ .‬וכמו שכתב המדיני‬
‫ה ‪ ,T‬בתוכם של אנשי דורו ונכלל עמהם וכדי‬ ‫ב״ח מספר המדות ולכן אמר דוד על אחיתופל‬
‫להצילו מאותד‪ ,‬כל ‪ ,T‬הודיעו אליו כמ״ש קץ‬ ‫בהיותו אוהבו אשר יחדו נמתיק סוד ואיוב‬
‫כל בשר בא לפני‪ .‬עשה לך תיבת וגומר אבל‬ ‫בהיותו מתרעם על אוהביו ואמר תעבוני כל‬
‫אברהם לא היה מכלל אנשי סדום ולא מהמונם‬ ‫מתי סודי וזה אהבתי נהפכו לי‪ .‬אבל כבר‬
‫ולכן לא היה ראוי שיודיע אליו גזרת סדום‬ ‫יקשה על זה מאמר המלך שלמה )משלי י״א‬
‫אם לא מפני הסבות האלה שזכרתי ומפני זה‬ ‫ג׳( הולך רכיל מגלה סוד‪ .‬ואמר מגלה סוד‬
‫נאמר בו המכסה אני מאברד״ם ולא נאמר כזד‪.‬‬ ‫הולך רכיל שמורה שאדם המגלה סודו לאדם‬
‫לנח בענין המבול וד‪,‬ותרד‪ ,‬בזה השאלה הי'‪:‬‬ ‫אחר הוא רכיל ואיש תככים אלא שהאמת‬
‫בזה הוא שראד לאדם שיגלה לאוהבו סודותיו‬
‫)כ( וי א מ ר ה׳ זעקת סחם ועמורד‪ ,‬וגר ויפנו‬ ‫ועניניו ושלא יעלים ממנו דבר מהם כי האהבה‬
‫משם האנשים‪ .‬למדנו הרב המורד‪ ,‬בפנת‬ ‫סותרת להתעלמות אבל שלא יגלה לו הסודות‬
‫הרבות וד‪,‬מתהלפות כי׳ המד‪ ,‬מתאחדות בו ית׳‬ ‫של אחרים אם הופקדו אצלו כי בזה יהיה‬
‫הא׳ שהמדע האלהי לא יתרבד‪ ,‬עם הידיעות‬ ‫רכיל ומגלה סוד של אחרים ופסוק מלא הוא‬
‫הרבות וד‪,‬מתחלפות כי המה מתאחדות בו י ת'‬ ‫)משלי כ״ה ח׳( וסוד אחר אל תגל‪ .‬ולז״א‬
‫לפי שידיעתו הוא הוא עצמו והוא א׳ מכל‬ ‫יתברך המכסה אני מאברהם אשר אני עושה‬
‫צד‪ .‬וד‪,‬שרש השני שידיעתו ית׳ מקפת בפרטים‬ ‫והתבונן מלת אני שני פעמים בפסוק הזה‬
‫במה שהם פרטים וכמו שיראה מספורי האבות‬ ‫שענינו המכסה אני מאברהם שהוא אוהבי‬
‫ואמר הנביא )ירמי׳ ל״ב י״ט( אשר עיניך‬ ‫מה שאני עושה לא שאגלה לו סוד אחר אלא‬
‫פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש‬ ‫מהשאני עושה אין ראוי לכסותממנו חו‬
‫כדרכיו וכפרי מעלליו‪ .‬וד‪,‬ג׳ שהוא יתברך יודע‬ ‫היא הטענה הראשונה‪ .‬והב׳ והיא אמרו ואברהם‬
‫ו‪,‬דברים העתידים קודם היותם לפי שידיעתו‬ ‫היה יהיה וד׳ל ועוד שהנה אברהם עתיד‬
‫אינה נקנית מהמציאות אבל המציאות נקנה‬ ‫להיות לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי‬
‫מידיעתו וכמו שיראה מהיעודים שבאו בתורד‪,‬‬ ‫הארץ כי יהיר‪ ,‬זרעו מבורר ועתה בראותו ענין‬
‫*בנביאים מהגדת העתידות לשנים רבות‪ .‬וד‪.‬שרש‬ ‫סדום ועמורד‪ ,‬הוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן‬
‫הד׳ שהמדע האלהי לא ישתנה בהשגתו הדברים‬ ‫ידמה כי יפחד פן יהיה זרעו כן שאכלה אותם‬
‫המתחדשים וביציאתם מן הכח אל הפועל כי‬ ‫כרגע כאנשי סדום ויחשוב שכן הוא דרכי‬
‫אם הד‪ ,‬משתנה היה מתפעל ובעל חומי־‬ ‫לד‪,‬יות משגיא לגוים ולאבדם כמאמר איוב‬
‫והתורד‪ ,‬אמרד‪ ,‬אני ה׳ לא שניתי‪ .‬וד‪,‬שרש הה׳‬ ‫תם ורשע הוא מכלה‪ .‬הנה מפני זה ראוי‬
‫שידיעתו מקפת בחלקי האפשר וירע אי!ה‬ ‫להודיע לאברהם תוכן הענין כדי שידע שלא‬
‫מהם יצא לפועל מבלתי שישתנה טבע האפשרי‬ ‫היה ענין סדום כ״א לסבה חזקה לפי שכלו סג‬
‫ולא שיכריח המעשה וכמו שאמר השלם ר׳‬ ‫יחדו נאלחו כי אם היו בסדום עשרה צדיקים‬
‫ר&א‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫במ״ג ממלחמותיו ובפרושו לתורה בזה המקחם‬ ‫עקיבא )פירקי אבות סרק ג׳( הכל צפו•‬
‫שמה ש ‪T‬ע ית׳ מסעלות בני אדם הוא המסודר‬ ‫והרשות נתוגד^ ובעבור שרופלוםוסים נחשי‬
‫להם מהגרמים השמימיים ומהצד שהם דברים‬ ‫קצת מהשרשים האלה וחשבו שהדכרת*‬
‫מסודרים מוגבלים ידעם וא^ם מה שהוא אפשרי‬ ‫הפרסיים לא יושגו כי אם בכלים גשמיים שחם‬
‫ובבחירת האדם או מקריי לא חתכן בו הידיעה‬ ‫החוש והדמימ ושהידיעה תחלה בנמצא ושאם‬
‫האלהית וכתב שזה הדעת הוא מחוייב מצד‬ ‫ידע >ת׳ אחד מחלקי האפשר יהיה מחוייב הגעתו‬
‫התורה ומצד הענין והתפאר בו מאד ופער פיו‬ ‫לכן הוכיחם הרב המורה תוכחת מגולה בפ״ב‬
‫ולשונו כנגד הרב המורה במה שחשב זולת זה‬ ‫ח״ג באמרו שמבת מה שנכשלו בזה הוא יחסם‬
‫אבל רבי חסדאי השיב עליו דברים נכוחים‬ ‫■ידיעתו ית׳ ל ‪T‬יעתנו וחשבם שמה שימנע אצל‬
‫וביאר שחדע׳ הזה הוא כסיר׳)מוחלקת( ]מוחלטת[‬ ‫ידיעתנו ימנע בידיעתו ית׳ ושהיה זה להם‬
‫כפי התורה וכסי העיון לא יצאו מרוב הספקות‬ ‫טעות מבואר לפי שהם עצמו ב ארו שידיעתו‬
‫אבל יפלו בספקות יותר חזקות מוס יעוייז‬ ‫ית׳ הוא עצמו ושאין רבוי בו וששכלנו יקצר‬
‫שמ האמנם גם הוא חשב לרפאת המחלה הזאב‬ ‫»להשיג אמתת עצמו וכן אמד‪.‬ת ידיעתו כיץ‬
‫עם מה שכתב אבוחמ״ד בספרו באלהיות שהיו‬ ‫שאינה דבר חוץ מעצמו ואם א ן ערך ולא‬
‫הדבר־ם אפשריים מצד עצמם ומחוייבים בבחינת‬ ‫יחם ‪-‬בין ידיעתו לידיעתנו כמו שא נו בין‬
‫סבותיהם ושהאל ית׳ ידע הדברים מצד חיוב‬ ‫עצמותו לעצמותנו איד נעשה הקש מיריעתי‬
‫הסבות לא מצד אפשרותם בעצמם‪ .‬ונבהלתי‬ ‫ל ‪T‬יעתנו וכמאמר הנביא )ישעיה סימן נ״ה‬
‫מראות הרב החסיד הזה בורח מחשרף באש‬ ‫ח ( כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגומר‬
‫כפירת המפרשים ונופל בה באחחנה‪ .‬לפי‬ ‫וליכן כמו שלא נשיג אמתת עצמותו ומציא־־תו‬
‫שהדבר המחוייב בבחינת סבותיו ומהו האפשרות‬ ‫ועכ״ז נשיג שמציאותו שלם כתכלית השלמוו^‬
‫שישאר לו והלא באמת הוא מוכרח ומחוייב‪.‬‬ ‫כן עם היותנו בלתי יודעים אסתת ידיעתו נדע‬
‫האם נאמר שסכלות הסבות יקרא בחירה‬ ‫שהוא יתברך יודע כל הדברים ולא יסכל דבר‬
‫ואפשרות ומהו חיוב הסבות שבחר הר׳ חסדאי‬ ‫לא כללי■ ולא פרטי לפי שהסכלות איזה שיהיה‬
‫אלא הסדור הכולל השממיי כדברי הראב״ע‬ ‫הוא חסרון גדול והכרח הכלים הגשמיים בחי׳‬
‫והרלב״ג כי בין הא ובין להא ישאר האדם‬ ‫להשגתו הוא מפגי חסרון המשיג להיותו המרי‬
‫בלתי בחיריי או יסתלק מאפשרותו ‪T‬יעה‬ ‫וכמו שהאריך הרב בזה דברי שלום ואמת‬
‫אלהית‪ .‬ומי יתן ידעתי איך יפורש על זה ארדה‬ ‫האמנם הפסוקים האלו שבאו בענין סדום ועמורה‬
‫נא ואראה כי אם כבר ‪T‬ע השם מח שיחייבו‬ ‫ארדה נא ואראה וגומר יראה שהם סותרים‬
‫המערכות השממיות על סדום מה הדבר אשר‬ ‫השרשים האלהיים האלה כי הם יורו שיש‬
‫ירד לראות ומה יוכל להתחדש בהם זולת שהיה‬ ‫חדוש ידיעה בו ית׳ ושלא ידע הדברים העתידי׳‬
‫גזור מלמעלה‪ .‬ועוד כי אם ידע יתברך הדברים‬ ‫קודם היותם וגם לא ההווים מבלי דרישה‬
‫מצד המערכה מה טעם לשמיעת זעקת סדום‬ ‫וחקירה‪ .‬ולכן בקשו המפרשים דרכ ם בהתר‬
‫ועמורה כי הנה המערכה לא תבחין בין צדיק‬ ‫הספק הזה כי הנה רש״י גמשך לדעת אנקלוס‬
‫לרשע ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו‪.‬‬ ‫כתב ארדה נא לסוף מעשיהם אם הם עומדים‬
‫ולדברי החכמים האלה כלם מה יהיה ענין‬ ‫‪.‬במרדם כלה אעשה להם ואם לא יעמדו במרדם‬
‫אולי ימצאו שם חמשים או ארבעים או שאר‬ ‫אדעה מה אעשה להם ואענישם ביסורין אבל‬
‫המספרים כי הנה בהיות הגזרה אמת לא‬ ‫לא אכלה אותם וכר‪ .‬הנה תלה הרב ענינם‬
‫ינצלו בעבור הצדיקים אלא שכל דבריהם בזה‬ ‫‪.‬בתשובה ושמפני׳ היות בחירת האדם חפשית‬
‫הבל המה מעשה תעתועים‪ .‬והאמת הברור הוא‬ ‫אמר ארדה נא ואראה כפי השרש הה׳ שזכרתי‪.‬‬
‫מה שכתב הרב המורה שהספקות ההם כלם‬ ‫אבל הראב״ע והרלב״ג כשהוכרחו לקבל פשוטי‬
‫יתחייבו בהעריכנו ‪T‬יעתנו לידיעתו יתברך‬ ‫התורה ומצד אחד לחסום טענות הפלוסופים‬
‫שאין להם שתוף ולא הדמות כלל אלא בשם‬ ‫חשבו להעמיד על זה חזון ונכשלו בשהניחו‬
‫ולכן ראוי שנאמין באמת ובתמים השרש‬ ‫שהאל יתברך ידע הפרטים לא במה שהם‬
‫החמישי אשר הניח הרב בפנת הידיעה אלהית‬ ‫סרטים אבל במה שהם חלקי כללים והכללים‬
‫כמו שזכרתי אבל מה נעשה והנה מצאנו‬ ‫!מהצד שהם שלמות קצתם בקצתם מתאחדים‬
‫ראינו דברים לרב המורה אשר אמרנו בצלו‬ ‫כפי הסדר הכולל בו יתברר ולכן כתב הראב״ע‬
‫נח־ה בפנה הזאת ודם בפ״י ח׳׳א‪ .‬בשתוף ירד‬ ‫ארדה נא ואראה אם עשו כלם הרעה הזאת כי‬
‫ועלה שיראה בחס זולת זאת הכוונה שיש בהם‬ ‫האמת ידע כל חלק ע״ד כל ולא ע״ד חלק‪ .‬ולפי‬
‫נטיח לדעת הראב׳׳ע והרלב״ג כי׳ הוא כתב‬ ‫עוכסתה כלימה פניו לבאר דעתו עשאו סוד‬
‫שמה וכן נשתרב מכה באומה או באיקלים כפי‬ ‫ובא רעהו וחקרו הרלב״ג שביאר לכל אדם‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רמב‬
‫מכאן ומכאן‪ .‬וכאשר עיינתי בספרי הקדש‬ ‫רצונו הקדום אשר יקדימו ספרי הנבואה קודם‬
‫ראיתי שלא ייחם לשון ירידה אליו ית׳ כי אם‬ ‫ירידת המכה ההיא לספר שפקד השם מעשיהם‬
‫לא׳ מד׳ כוונות‪ .‬האחד כשירד האור הנברא‬ ‫ואחר כך הוריד בהם העונש יכונה העניו‬
‫במקום מיוחד אמר אשר ירד עליו ה׳ באש‪.‬‬ ‫בזה בירידה וירד ה׳ לראות את העיר ואת‬
‫ירד ה׳ לעיני כל העם‪ .‬וירד ה׳ בענן‪ .‬לוא‬ ‫המגדל‪ .‬ארדה נא ואראה והענין כלו בא‬
‫קרעת שמים ירדת ודומיהם‪ .‬וד‪.‬ב׳ תיוחס הירידה‬ ‫העונש לאנשי השפל עד כאן ‪.‬ופירשו רפרשי‬
‫אליו ית' מפני הדבק השגחתו בארץ בלתי‬ ‫ספרו שירידת המכה שחייבה הרצון הקדום‬
‫מוכנת אליה ומזד‪ .‬המין אנכי ארד עמך מצרים‬ ‫והוא הטבע המוטבע שהוא קדמון כמו שכתב‬
‫וארד לד‪.‬צילו מיד מצרים‪ .‬ולא נאמר כזה‬ ‫בטפורי דור המבול והפלגה והפיכת סדום‬
‫בארץ ישראל להיותה ארץ קדושה‪ .‬הג׳ להשרות‬ ‫שאותן המכות היו טבעיות כפי המערבת‬
‫שכינתו בנביא כי כפי שפלות האדם היה‬ ‫השממיים לבא בזמנים מוגבלים שהם פרי‬
‫ירידה לדבור האלהי לדבקות נבואתו וכמוד‪,‬ו‬ ‫הנבואה יכנו אותה ירידת המכה בירידת האל‬
‫וירדתי ודברתי אתך שם וירד על הכרובים‪.‬‬ ‫ויקראוהו פקידת המעשים ואינה אלא ירידת‬
‫והד׳ להפקד על המעשים ולהעניש את החטאים‬ ‫המכה הטבעית ושעל זה נאמר ארדה נא ואראה‬
‫וכמאמר המשורר מד‪ .‬אדם ותדעהו ומזה המין‬ ‫אבל אני בעניי בפרק ההוא אמרתי אל החברים‬
‫וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל‪ .‬הבה‬ ‫המקשיבים לקולי שהפירוש ההוא שפירשו על‬
‫נרדה ונבלה שם שפתם‪ .‬ארדד‪ .‬נא ואראה‪.‬‬ ‫דברי הרב הוא שקר בדוי כי ימשך ממנו‬
‫ויט שמים וירד‪ .‬הט שמיד ותרד‪ .‬כן ירד ה׳‬ ‫הכחשה כל מה שביאר בידיעה אלהית בפי״ט‬
‫צבאות לצבא על הר ציון‪ .‬הנה ה׳ יוצא ממקומו׳‬ ‫ובפ״ב ובפכ״א מח״ג כמו שזכרתי‪ .‬ומקום‬
‫וירד ודרך על במתי ארץ‪ .‬ונמסו ההרים‪ .‬ואין‬ ‫טעות המפרשים ההמה היה שהם חשבו שעשה‬
‫בכל כתבי הקדש לשון ירידה מיוחסת אליו‬ ‫הרב ה׳ שתופים והשאלות בירד ועלה ואין‬
‫ית׳ כי אם בפסוקים האלד‪ ,‬אשר זכרתי לך פה‪.‬‬ ‫הדבר כן כי הרב לא עשה בהם כי אם‬
‫וכשתבינם תמצאם מא׳ מד׳ הכוונות אשר זכרתי‬ ‫שלשה שתופים האחד מהמקום הגשמי כי‬
‫ר״ל מהגלות השכינה או הדבק ד‪.‬ד‪.‬שגחד‪ .‬בארץ‬ ‫כשיעתק האדם ממקום שפל אל מקום גבוה‬
‫בלתי קדושד^ או שרות הנבואה על הנביא או‬ ‫יקרא עולה וכשיעתק למקום שפל יקרא יורד‬
‫פקידת המעשים וד‪.‬משפט לבני אדם וסוג הכולל‬ ‫והב׳ בדרך השאלה לגדולה ולעוצם‪ .‬והגי בענין‬
‫לכלם היא הד‪.‬שאלד‪ .‬השלישית שזכר הרב‬ ‫העיון‪ .‬כי כשיעיין בדרוש אלהי עליון יקרא‬
‫המורד‪ .‬מירידת העיון וד‪.‬ד‪.‬שקפד‪ .‬בדבור פחות‬ ‫עולה וכשיעיין בדרוש פחות יקרא יורד‬
‫ונבזה‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬בפקידת המעשים אמר ארדה נא‬ ‫והקדושה מזה השתוף ועליו אמר וכבר ידעת‬
‫ואראה עם היות ידיעתו בלתי צריכד‪ .‬אל‬ ‫רוב השתמשותם מעלין בקדש ולא מורידין‬
‫דרישה וחקירד‪ .‬אם לפי שדברד‪ .‬תורה כלשון‬ ‫ומאותה השאלה עצמה ג״כ עשה ענין הנבואה‬
‫בני אדם כאמרם ז״ל או שרצה האל ית׳ לתת‬ ‫והשכינה‪ .‬וממנה ג״כ עשה ירידת המכה‬
‫מקום לאברד‪.‬ם אבינו לשיתפלל עליהם כדי‬ ‫באומה או באיקלים בעבוד שיקדם אליה‬
‫שידע חסדי השם כי לא תמנו בדרות בערים‬ ‫שיפקוד השם' מעשיהם ויענישם כפי רשעתם‬
‫ההם חמשים צדיקים או לפתות עשרד‪ .‬ולכן‬ ‫ואין דעת הרב שיכונה זה בירידה בבחינת‬
‫לא אמר לו שהיתה הגזרד‪ .‬כבר גזורה עליד‪.‬ם‬ ‫יר ‪ T‬ת המכה כמו שחשבו האנשים המפרשים‬
‫וגם לא הודיעו שהיו כלם רשעים אין עושה‬ ‫האלה אלא בחינת פקידת המעשים שהפק ‪T‬ה‬
‫טוב אין גם אחד כדי שלא יתרשל אברהם‬ ‫ההיא שבחק האל ית׳ בהשגיחו בעניני בני‬
‫מהתפלה והתחנה אבל יתפלל עליד‪.‬ם כל מה‬ ‫אדם כפי שפלותם תכונה בירידה ובזה הדרך‬
‫שאפשר‪ .‬ור‪.‬ודד‪ .‬לו יתברך על שאלתו ובקשתו‬ ‫ביאר הרב ארדה נא ואראה הירידה סמוכה‬
‫פעם אחר פעם ומפני זה אמר זעקת סדום‬ ‫לראיה ואם היתד‪ .‬הירידה מיוחסת לירידת המכה‬
‫ועמורה כי רבד‪ .‬ואיו ספק שכפי סדר הלשון‬ ‫לא יאמר ואראד‪ .‬אלא ארדה נא ואעשה כלה‪.‬‬
‫היה ראוי שיאמר הכתוב זעקת סדום ועמודה‬ ‫אבל אמתת הענין הוא שנאמרה הירידה על‬
‫רבה וחטאתם כבדה מאד‪ .‬לא כי רבד‪ .‬כי‬ ‫םק ‪T‬ת המעשים האנושיים לפניו ית'‪ .‬ואמנם‬
‫כבדה כי הנה מלת כי לא תפול בזה המאמר‬ ‫אמרו כפי רצונו הקדום הוא לד‪.‬ודיע שחדוש‬
‫היטב‪ .‬אבל ענין הכתוב הוא זעקת סדום‬ ‫הידיעה אינו שנוי בחקו ית׳ כי הצלת הצדיק‬
‫ועמורד‪ .‬ר׳׳ל דמעת העשוקים העניים והאביונים‬ ‫והפיכת הרשעים הכל הוא כפי רצונו אבל‬
‫שצועקים מהם בעבור שרבר‪ ,‬וחטאתם בעבור‬ ‫איבו רצון מתחדש ולא משתנה אלא רצון קדום‬
‫שכבדד‪ .‬מאד לכן ארדד‪ .‬נא ואראה הכצעקתה‬ ‫בעצמו‪ .‬הנה התבאר שאין בדברי הרב דבר‬
‫הבאה אלי ר׳׳ל האם בפועל הם עושים כמו‬ ‫נפתל ועקש בדרוש הזה ושדבריו מסכימים‬
‫רמג‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫הצעקה הבאה אלי מהם ואם הדבר כן עשו וחפצים בהצלת המקום כדבריהם ז״ל ואע״ס‬
‫כלה כלומר הם עשו כלה לנפשם ואם לא ר״ל שאברהם תמיד היה בדבקות עם השם גם‬
‫שאין הדבר כמו הצעקה אדעה מה אעשה להם בהעתסקו בענינים הגשמיים אין ספק שלא יהיה‬
‫מהעונש כפי הטאתם אבל לא כליה‪ .‬ואפשר משיג באותו דבקות מה שישיגהו בהסתלקי‬
‫לפרש אדעה מלשון יסורים כמו דודע בהם מהמורגש לגמרי וזה מחדיב בטבע כי בהיות‬
‫אנשי סטה‪ .‬ומעקש דרכיו יודע‪ .‬והרלב״ג כתב השכל בכללו פונה לצד אחד ישיג יותר מטה‬
‫ואם לא אדעה שתדבק בהם ידיעתי והשגחתי שישיג לשני צדדין ולכן הניחוהו המלאכים‬
‫להצילם‪ .‬והיותר נכון בעיני׳ בדבר הזה הוא והלכו להם והוא כשראה דדע ענין סדום‬
‫שלא אמר הכתוב ארדה נא ואראה על הסבה מהשם וכבר פנו האנשים ממנו ולא היה לו‬
‫הראשונה ית׳ אלא על המלאכים הרוחניים עסק גשמי נגש דאמר האף תספה‪ .‬ומזה התבאר‬
‫שירדו מן השמים ובאו לסטם ונקראו בשם שאמרו ואברהם עודנו עומד לפני ה׳ ענינו‬
‫שולחם כמו ויאמר רי' למה זה צחקה שרה שעם פניית ופרידת האנשים ממנו לא הפריד‬
‫שהם דברי המלאד ואמר על ביאת המלאכים דבקותו ולא נפסקה נבואתו אבל עדין היה‬
‫סדומה לראות ולדעת בעצמם את עון העיר לפני ה׳ שומע אמריו שהיה אומר לו מענין‬
‫ארדה נא ואראה והיה זה לפי שאנשי סדום סדום יעמורה וכאשר הבין הדבר והאנשים‬
‫כמו שיתבאר אח״ז תקנו ביניהם שלא יעבור הלכו להם אז נגש ויאמר האף תספה‪ .‬והותרה‬
‫אדם בארצם ולא יכנס אכסנאי בבתיהם כדי בזה השאלה הי״ד‪ .‬וראד שנבאר עתה מה היה‬
‫למנוע מהם מלעשות צדקה לעניים ולכלות חטאת סדום שעליו נתחייבו כלייה‪ .‬ומה היה‬
‫רגל עוברי דרכים והעניים מתקנתם ולכד חטאת אנשי הגבעה שלא נתחייבו בה כי הנה‬
‫שלח הקב״ה את מלאכיו שמה לעשות נסיון מה שכתב בו הרמב״ן לא ישר בעיני וכבר‬
‫ובחינה אם עשו בפעל אנשי סדום את אשר דברתי בפי׳ לספר שופטים ואומר ששורען‬
‫תקנו לעשות ומה שהסכימו עליו אם לא כי הי׳ הדבר הוא מה שזכרו ז״ל )בב״ר פרשה נדן(‬
‫דבר תלוי בבחירתם והיה זה צורן״ ביאת האחד בא לגור אמרו ללוט דין שדנו ראשונים‬
‫המלאכים שמה באמרם לא כי ברחוב נלון ואתה בא לאבד‪ .‬ד מנחם בר ד אומר כך‬
‫ומאמר כי משחיתים אנחנו לפי שהיה כל זה תקנו אנשי סדום ביניהם כל אכטנאי שיבא‬
‫כדי שיבחנו מעשיהם אם יוציאו לפעל אותה לכאן נהי׳ שוכבים אתו ונוטלין ממונו ממנו‬
‫תקנה והסכמה רעה שעשו אם לא ועל זה אמר ר״ל שמפני שהיתה ארצם טובה ורחבה שמנה‬
‫ארדה נא ואראה הכצעקתה ר״ל שילכו המלאכים כגן ה׳ לא יחסר כל בה והיו באים שמה‬
‫לראות אם אנשי סדום ישתדלו בפועל על מה עניים רבים והם היו מואסים הצדקה לכן‬
‫שהסכימו ותקנו וכפי הצעקה ובמלאכים אינו תקנו לכלות הרגל מביניהם ושלא יבא אדם‬
‫מהבטל הדוש הידיעה כפי השפע המגיע אליהם לארצם וכמו שכתב הרפב״ן ועל זה אמר הנביא‬
‫וכמו שאבאר בפסוק כי עתה ידעתי כי ירא )יחזקאל ט״ז מ״ט( הנה זה היה עון סדום‬
‫אלהים אתה‪ .‬והנה לא נאמר בענין דור המבול אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה‬
‫ארדה נא ואראה לפי שהיתה השחתתם בפעל ולבנותיה ו ‪ T‬עני ואביון קא החזיקו‪ .‬וכן‬
‫בגזל וחמס ובהשחתת הדרכים גלוי ומפורסם אמרו באבות ארבע מדות באדם שלי שלי‬
‫ולכן אמר בהם וירא ה׳ כי רבה רעת האדם ושלד שלד זו מדת סדום כי היו מודרים‬
‫בארץ‪ .‬אמנם בעגין סדום לפי שהוצרך לעשות הנאה מכל אדם זולתם ולפי שעם זה היו להם‬
‫נסית בענינם אם יעשו בפעל הנבלה כמו מדות אחרות רעות מאד אמר ותגבהי ותעשנה‬
‫שהסכימו לעשותה לכן נאמר בהם ארדה נא תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראית‪ .‬ואפשר‬
‫ואראה‪ .‬והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הי״א שרמז ותעשנה תועבה לפני‪ -‬על מה שתקנו‬
‫שישכבו עם האכסנאי שיבא לארצם כי היא‬ ‫והי״ב והי״ג‪:‬‬
‫התועבה הרבה שהסכימו לעשות וכן ארז״ל‬
‫)כב( ויפנו משם האנשים וגר עד דגש שהיו בהם כל מדות רעות אבל נגמר דינם‬
‫אברהם דאמר‪ .‬הנה המלאכים כשראו על אותו עון שיד עני ואביון לא החזיקו כי‬
‫את אברהם מתבודד בנבואתו שומע אמרי אל עם היות שאר הגוים בארצותם עושים צדקה‬
‫פנו משם והלכו לדרכם לסדום ולא דברו וחסד לעניים אנשי סדום היו רעים וחטאים לה׳‬
‫לו ולא לקחו ממנו רשות כנהוג לדעתם שאם מאד למנוע כל דבר צדקה מהעניים והאביוניבנ‬
‫ידבת לו יטרידוהו וימנעוהו מנבואתו כי לא וכבר כתב הרמב״ן שהי׳ משפט סדום למעלת‬
‫יוכל אברהם להתבודד בה י ולכדן בתפלתו ארץ ישראל לפי שהיא היתה מנחלת ה׳ ובכלל‬
‫בהיותם שם עמו כי גם מלאכי רחמים היו הארץ שנתיחדה להנהגתו ושנתן לאברהם ולזרעי‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫דמד‬
‫החטא ־ם להענישם‪ .‬וד‪.‬בחינה הד׳ שאנשי הגבעה‬ ‫ולכן לא יכלה ה א ת ההיא לסבול רשעמ‬
‫לפי שהיה חטאם לבד מתגבורת התאוה נתפייסו‬ ‫הגוים היושבים עליה ותחנבותם וכמו שקאה‬
‫בשנתנו לד‪,‬ם הפלגש וד‪,‬תעללו בה כי אותה‬ ‫את כל שאר הגוים אשר בארץ כנען מפני‬
‫היו מבקשים בעצם וראשונד‪ .‬ולא שאלו את‬ ‫תועבותם כן הקדימה וקאה אלו שהיו רע ם‬
‫האיש אלא כדי שיתן את האשד‪ .‬אבל אנשי‬ ‫וחטאים לשמים ולבריות ובעבור שהמה התגאו‬
‫סדום לא נתפייסו בשתי בנות לוט שהיד‪ .‬נותן‬ ‫בטובת ארצם ודשנותה היה מעונשם שתשחת‬
‫להם לפי שלא היו חפצים רק לעשות הנבלד‪.‬‬ ‫ארצם בגפרית ומלח לא יעלה בה כל עשב‬
‫לאנשים כדי■ לכלות את הרגל מבינ הם‪ .‬ומפני‬ ‫עוד כל ימי הארץ עד שתשאר ענינה למשל‬
‫ארבעת בחינות אלו היו אנשי סדום חייבים כליה‬ ‫ולשנינה לאות לבני מרי כמהפכת סדום ועמורה‪.‬‬
‫ולא כן אנשי הגבעה כי אם להעניש האנשים‬ ‫ומזה תדע שאנשי הגבעה שזנו עם הפלגש‬
‫החטאים בנפשותם כפי רשעתם‪ .‬ואמנם למה‬ ‫לא היו חייבים כלייה כאנשי סדום עם היות‬
‫נענשו אנשי הגבעה אחרי אשר נפלו ישראל‬ ‫ששאלו את האיש לדעת אותו כמו ששאלו‬
‫ראשונר‪ .‬לפנ־הם לחרב כבר ביארתי ענינו בפי׳‬ ‫את האנשים אנשי סדום לדעת אותם חה‬
‫ספר שופטים במקומו ואינו מזר‪ ,‬המקום‪ .‬ומ״ש‬ ‫מד בחינות‪ .‬האחת מפני שאנשי סדום היתד‪.‬‬
‫הנביא ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ענינו‬ ‫תקנתם וכוונתם לכלות את הרגל מהם ושלא‬
‫דבר אחר כי הנד‪ .‬אמר שם עון על העונש‬ ‫ילך איש עני ואביון לשאול אוכל לנפשו ו ען‬
‫כמו ואנחנו עינותיד‪.‬ם סבלנו‪ .‬יאמר שגדל עון‬ ‫רצו להפסיד הקבוץ המדיני׳ ומעשה הצדקה‬
‫ועונש ישראל ממר‪ ,‬שחייב חטאת סדום או‬ ‫נתחייבו כליה אבל אנשי הגבעה לא כוונו לדבר‬
‫שגדל עון ופשע ישראל שהוא הע״ג מחטאת‬ ‫מזד‪ .,‬וד‪.‬בחינה הב׳ שגם בענין הנבלה הנה‬
‫כדום ולכן זכר סדום שהיתה הפוכד‪ ,‬כמו רגע‬ ‫אנשי סדום בקשוה כפי תקנתם הקבועד‪ ,‬והדת‬
‫ולא חלו ברי ידים ולא היד‪ ,‬ישראל כן‬ ‫אשר הקימו ועשו ביניהם‪ .‬ואנשי הגבעה בקשו‬
‫שהתמידו דעותיהם וצרותיד‪,‬ם זמנים רבים וחלו‬ ‫כן לא שיהיה זה דת הנהיי ולא שד‪.‬י כן מנהגם‬
‫בהם ‪ ’T‬האויבים‪ .‬הגה התבארה סבת עונש‬ ‫אלא למלאות תאותם עשו זה אותה שעה בלבד‪.‬‬
‫סדום ולמה לא נענשה כן הגבעה והותרה בזה‬ ‫והוא ההפרש שיש בין הרשע והחוטא שהחוטא‬
‫השאלה הט״ו‪:‬‬ ‫יבקש הדבר מצד תאותו לא בהסכמת שכלו‬
‫לסי שד‪.‬תאוד‪ .‬בו 'נפםדת אמנם שכלו אינו‬
‫)כג( ויגש אברהם ויאמר וגו׳ עד ויבואו‬ ‫גפסד וד‪.‬וא הנקרא אצל הפלוסוסים בלתי כובש‬
‫שני המלאכים סדומה בערב‪ .‬הנה אברהם‬ ‫את יצרו‪ .‬אבל הרשע הוא שהתאוה והשכל‬
‫כששמע מהשם ענין סדום נגש‪ .‬ואין ד‪.‬ד‪,‬גשד‪,‬‬ ‫שניהם בו נפסדים ולכן הרשע בלתי מתחרט‬
‫הזאת מקומית אלא שנגש להלחם בעדם ולהרבות‬ ‫לעולם כי אין לו שכל שיעוררהו על זה והנה‬
‫רנה ותפלה עליהם והוא מלשון ויגש אליו‬ ‫לא יוכל בשום צד להתרפא‪ .‬אמנם החוטא‬
‫יהודד‪ .,‬ויגשו בני גד ובני ראובן ולפי שהקב״ד‪,‬‬ ‫כאשר יעבור הפועל ההוא יתחרט ממה שעשה‬
‫אמר לאברד‪,‬ם שיעשד‪ .‬כלה בד‪,‬ם מלאו לבו‬ ‫ויוכל להרפא להיות שכלו בלתי נפסד‪ .‬ככד‪.‬‬
‫לדבר בזה ראשונה ולומר לפניו אין ספק‬ ‫אנשי סדום היו רשעים יען מה שעשו לא‬
‫שיש בסדום צדיק או צדיקים כי הנר‪ ,‬לוט‬ ‫חיד‪ ,‬מתגבורת התאוד‪ .‬כי אם להיותו תקנת העיר‬
‫ואשתו ובנותיו צדיקים הם ואיך א״כ תעשה‬ ‫ודתה בהסכמת שכלם הנפסד‪ .‬אמנם אנשי הגבעה‬
‫כלה בד‪,‬ם האם באפך וחרונך תכלד‪ .‬ותספד‪,‬‬ ‫חיו חוטאים שגברד‪ ,‬בהם התאוד‪ .‬אותה שעה‬
‫צדיק עם רשע יחדיו כלם יכליון והנה יחם‬ ‫רעשו מה שעשו לא שיהיה זה חק ומשפט‬
‫זה אל האף באמרו האף תספד‪ .‬להודיע שאין‬ ‫ביניהם חלילה‪ .‬הבחינה השלישי היא שמה‬
‫זה ממשפט היושר והמשפט אם לא יד‪,‬יה בדעת‬ ‫שעשו אנשי סדום נכללו בו כל אנשי העיר‬
‫וחרון אף שאותו חרון ימשול בם וד‪,‬רלב״ג‬ ‫וכמו שאמר ואנשי העיר אנשי סדום נסבו‬
‫כתב שאמר זה לפי שהרעות אינן מסודרות‬ ‫על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה כי‬
‫מהש״י אם לא על הכוונה השנית ובמקרה‬ ‫באמרו מנער ועד זקן כל העם מקצה יורה‬
‫ולכן יחם הכליון אל האף לא אל השם‪ .‬והרמב״ן‬ ‫שאיש לא נעדר‪ .‬אמנם בגבעה לא היה כן כי‬
‫כתב שאפו של הקב״ה הוא מדת הדין‪ .‬ולדבריו‬ ‫לא עשו אותו מעשה רק אנשים מיוחדים מהם‬
‫יהיה מאמר אברד‪,‬ם כמתמיד‪ ,‬הכפי הדין וד‪,‬משםט‬ ‫לא כלם וכמ״ש והנה אנשי העיר אנשי בליעל‬
‫תספה צדיק עם רשע‪ .‬ואחרי שעשה הטענה‬ ‫נסבו על הבית כלומר קצת מאנשי העיר אותם‬
‫הזאת עשה עוד טענה שנית באופן אחר באמרי‬ ‫שהיו בני בליעל מכלל שלא היו כלם שוים‬
‫אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וגר‪.‬‬ ‫בדבר ולכן נזכר בהקדמה סתמית ובעבור זה‬
‫כלומר ועוד אני אומר שלא די שאינו ראוי‬ ‫שאלו שאר השבטים שיתנו להם אותם האנשים‬
‫רמה‬ ‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫כלם עשרה לבל כרד בי כל ישעו וחפצי היה‬ ‫שתספד• צדיק עם רשע אבל בהפך שכשימצאו‬
‫להציל את סדום בעבור שד‪,‬יד‪ ,‬שם לוט ובניו‬ ‫שם חמשים צדיקם לא תספה לא לצדיק ולא‬
‫ובנות־ו וחתניו ולכן אמר בתוד העיר ולא‬ ‫לרשע כי הצדיקים ראוי שיגיבו על כל העיר‬
‫תשא למקום רומז לסדום בי הוא לא יחוש‬ ‫והוא אמרו ולא תשא למקום למען המשים‬
‫לשאר הכרכים עם היות שהב״ה בתשובותיו‬ ‫הצדיקים שהוא בתמיהה וכי בהיות שם המשים‬
‫כוונו אליהם כמו שיתבאר והנה זכר אברד‪,‬ם‬ ‫צדיק ם לא תשא למקום כי אין ראוי שתדיז‬
‫חמשים צדיקים לד‪,‬יות מספר נכבד וקדיש מאד‪.‬‬ ‫את העיר אהר רובה אלא שתזכה אותה בעבור‬
‫וכבר ידעת דעת הראשונים שהשכלים הנבדלים‬ ‫מעוטה בהיותם המשים צדיקים וזה לפי שאם‬
‫היו המשים כמו שהביא הרלב״ג ושנת היובל‬ ‫הצדיקים ההם אינם חייבים מיתה הנה במות‬
‫היתד‪ ,‬בשנת החמשים‪ .‬ובא הלד בהיותו בן‬ ‫קרוביהם ושכניהם בהכרח יקבלו בזק רב או‬
‫המשים שנה ישוב מצבא העבודד‪ ,‬ולא יעבוד‬ ‫תגרום מיתתם בידים וסוף סוף ידונו אח״כ‬
‫עוד כי היד‪ ,‬מספר ההוא קדוש לאלהיו ולכן‬ ‫כרשעים כי בהיות האדם הצדיק יושב במדינה‬
‫בחר אברד״ם בו ראש ונד‪ ,‬באמרו אולי יש‬ ‫הרעה מסתפק בצרכיו בכל יושבי העיר וחי‬
‫חמשים צדיקים ובעבור שהבקשה הזאת אשר‬ ‫בהם אין לספק שאם ימותו כלם וישאר הוא‬
‫עשד‪ ,‬בתחלה דדתה כפי הדין וד‪,‬משפט ההוא‬ ‫לבדו ימות גם הוא ליומו‪ .‬וכבר עשה ית׳ זאת‬
‫לכן לא אמר בתחלד‪ ,‬הנה נא הואלתי ולא אל‬ ‫הטענה ליונה באמרו ואני לא אחוס על ננוח‬
‫נא יחר לאדוני וכמ״ש אח״ב בשאר השאלות‬ ‫העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים‬
‫שהיו בפי הרחמים כמו שיבא‪ .‬הנה התבאר‬ ‫עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו‬
‫מזה מאין לקח אברהם האף תספר‪ ,‬שהוא‬ ‫לשמאלו ובהמה רבה‪ .‬כי שם נשאו האבות‬
‫ממאמרו ית' עשו כלה והותרה בזה השאלה‬ ‫החטאים בנפשותם בעבור הקטנים ויונקי שדים‬
‫הט״ז ושאמרו אולי יש חמשים צדיקים היא‬ ‫ואיד לא יעשה כך לצדיקים‪ .‬ובעבור שהניח‬
‫שאלה אחרת ולמד‪ ,‬עשה שאלתו ובקשתו דרד‬ ‫אברהם שתי טענות חזר לדבר על שתיהן‪ .‬ובנגד‬
‫משפט והיה‪ -‬זה לפי שכאשר יורה לו בדרד‬ ‫הראשונה אמר הלילה לד מעשות כדבר הזה‬
‫זה משפט יהיר‪ ,‬נקל לד‪,‬רויח עוד בדרד הרחמים‬ ‫להמית צדיק עם רשע כי הנה יתחייב מזה‬
‫וד‪,‬ותרו בזה השאלות הי״ז והי״ח‪ .‬ולמה אמר‬ ‫שיאמרו בעולם תם ורשע הוא מכלה ויאמרו‬
‫שתי פעמים חלילה לד שהוא כנגד שתי‬ ‫בני אדם שוא עבוד אלהים ומה בצע שמרנו‬
‫השאלות וד‪,‬ותרד‪ ,‬בזה השאלה הי״ט‪ .‬ו ‪ T‬ענו עס‬ ‫משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה׳ צבאות‪.‬‬
‫זה למה התחיל אברהם בחמשים הצדיקים ושלא‬ ‫ועל זה אמר והיה כצדיק כרשע כ־ בבא הכליה‬
‫ה ו שאלותיו על כל חמשת הכרכים כי אם‬ ‫החלטית יהיה מעשה הצדיק לבטלה‪ .‬ובנגד‬
‫על מחם בלבד בעבור לוט ושבעבורו אמר‬ ‫הטענה השנית שעשה מהחמשים הצדיקים‬
‫האף תספד‪ ,‬צדיק עם רשע וד‪,‬ותרד‪ ,‬בזה השאלה‬ ‫אמר עוד חלילה לד השופט בל הארץ לא‬
‫הב׳‪ .‬וד‪,‬נה השיב הקב״ה לאברהם אם אמצא‬ ‫יעשה משפט‪ .‬כי בה ות חמשים צדיקים בתוד‬
‫בסדום חמשים צדיקים בתור העיר ונשאתי‬ ‫העיר אעפ״י שלא תבלה אותם ושימלטו אינו‬
‫לבל המקום בעבורם כמודד‪ ,‬על טענתו וד‪,‬כתוב‬ ‫משפט שיפלו בניהם ובנותיהם וכל קרוביהם‬
‫הזה יוכיח שעל סדום בלבד היד‪ ,‬מתפלל אברד‪,‬ם‬ ‫נכסיהם מטלטלי אגב מקרקעי ובל אשר להם‪.‬‬
‫והיתד‪ ,‬תשובת השם לא די שלא אכלד‪ ,‬הצדיק‬ ‫וד‪,‬ר״ן פירש בזה שהיתר‪ ,‬טענת אברהם אחת‬
‫עם הרשע כי רשעים יאבדו וצדיק ככפיר‬ ‫לומר בי כמו שאין מחקו ית׳ להמית צדיק‬
‫יבטח אבל גם הטענד‪ ,‬שעשית מחמשים צדיקים‬ ‫עם רשע כן ראוי שישא לבל המקום בשביל‬
‫אני מודה בד‪ ,‬ולא בלבד לד‪.‬ציל את העיר‬ ‫המשים צדיקים שאם לא בן בבר יענשו הצדיקים‬
‫סדום כאשר שאלת אבל גם אשא לכל המקום‬ ‫אף כי בצדקתם יצילו את נפשם עם אבדת‬
‫שרומז בו סדום ובנותיה כל חמשת הכרכים‬ ‫הרשעים כי איבכה יוכלו ויראו באבדם מולדתם‬
‫כי כלם היו במקום הככר‪ .‬והר״ן כתב שאברד‪,‬ם‬ ‫ומקימם וצאתם נקיים מנכסיהם ושלזה כוונ?‬
‫שאל בלשח סתמי ולא תשא למקום במתבייש‬ ‫חכמינו ז״ל באמרם )בראשית רבה פרשה מ״ט(‬
‫משאלתו לשאול בעד כל הכרכים עם היות‬ ‫אמר רב כהנא מעשות דבר הזה אין כתיב כאן‬
‫כונתו אל ‪,T‬ם וד‪,‬אל ית׳ השיבו כנותן בעין יפד‪,‬‬ ‫אלא כדבר לא היא ולא כוותיד‪ ,‬ולא דפחיתא‬
‫וביאר ונשאתי לכל המקום בי גם שידרו בלם‬ ‫מיניד‪ ,‬ובא א״כ מאמר האף תספה צדיק עם‬
‫בתיד העיר סדום בעבורם ימלטו בל המקומווס‬ ‫רשע לענין הדמות לטענר‪ ,‬השנית שהיא‬
‫ואמנם מאמר אברד‪,‬ם על זד‪ ,‬הנה נא ד‪,‬ואלתי‬ ‫העקר־ת לפניו‪ .‬והנה דעתי הוא שאברהם לא‬
‫לדבר אל ה׳ ואנכי עפר ואפר‪ .‬כבר דאית מה‬ ‫התפלל בתחלת דבריו במאמר החמשים צדיקים‬
‫שכתב רש״י שד‪.‬י׳ו תשער‪ ,‬לכל כיד וכרד‬ ‫על החמשד‪ ,‬כרכים כמו שהסכימו עליו המפרשים‬
‫בראשית יח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רמו‬
‫אל נא יחר לאדוני ואדברד‪ ,‬אולי ימצאון שם‬ ‫ויצטרף ית׳ צדיקו של עולם עמהם‪ .‬ואני‬
‫ל׳ כשואל האם יוסרו סדום ובנותיד‪ ,‬כי תמיד‬ ‫אחשוב שאברהם שאל שיצטרף הוא עמהם ולכן‬
‫בזה היה מבקש עליהם בעונשים או אם יכלו‬ ‫אמר בתחנונים הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני‬
‫למעוטם וד‪,‬נד‪ ,‬אמר בזה לשה אל נא יחר‬ ‫ואנכי ר״ל אנכי צרפני עמם אע״פ שאני‬
‫לאדני מד‪ ,‬שלא אמר קודם לזד‪ ,‬לפי שקודם‬ ‫עפר ואפר ר״ל חמרי וחוטא לא צדיק והיתד‪,‬‬
‫היה ממעט דבר מועט חמשה מחמשים שד‪,‬וא‬ ‫תחנתו שאולי יחסרון מן החמשים צדיקים‬
‫)לסלק( ]לחלק[ העשירי או מן מ״ה שהיא התש עי‬ ‫שזכר חמשה צדיקים שיודיעהו אם ישחית‬
‫אבל בהיותו ממעט עשרד‪) ,‬ממד‪ 1 (,‬ממ [ שהוא‬ ‫בחמשה ר״ל אם יעשד‪ ,‬ההשחתד‪ ,‬והכליה אשר‬
‫הרביע הי׳ מעוט גדול ולכן פחד פן יחרד‪ ,‬אפו עליו‬ ‫זכר בעבור אותם החמשה שיחסרון‪ .‬והתבונן‬
‫ואמר אל נא יחר לאדוני ר״ל מפני שאני בזה‬ ‫אמרו את כל העיר כי הנה הוסיף בזה מלת‬
‫ממעט הרבד‪ .,‬והש׳׳י השיבו ג״כ לא אעשה‬ ‫כל שלא אמרה למעלה לכוין לסדום ולבנותיה‬
‫אם אמצא שם שלשים שלא יעשה בהם כליה‬ ‫שדוב כלם נכללות בתוך העיר כי כאשר ראה‬
‫אבל יענישם באופן אחר מההשחתות וכאשר‬ ‫אברהם שהש״י בתשובתו כלל כל החמשה כרכים‬
‫ראה אברהם זה התפלל בעד סדום בלבד ועליו‬ ‫כמו שפירשתי נעתק הוא ג״כ לבקש עליהם‬
‫אמר הנד‪ ,‬נא הואלתי לדבר אל אדני כלומר‬ ‫כלם ולכן אמר התשחית בחמשה את כל‬
‫מתחנן ומבקש מאתו חסד ורחמים אולי ימצאה‬ ‫העיר שד‪,‬וא כמו את כל המקום ולכן אמר‬
‫שם ר״ל בתוך העיר סדום עשרים כי על כן‬ ‫בשאלה השנית הזאת הנה נא הואלתי שענינו‬
‫אמר בבקשה הזאת הנר‪ ,‬נא הואלתי כמו שאמר•‬ ‫התחלתי עם היות שלא יפרשד‪,‬ו כן הראב״ע‬
‫גבקשה השנית לפי ששם התחיל לבקש על‬ ‫וכמוהו הואיל משה באר את התורה‪ .‬ואף‬
‫כל הכרכים כמו שפירשתי וכאן התחיל לבקש‬ ‫שיהיה הואלתי רציתי כפירושו יהיה מונח‬
‫חסד ורחמים על העיר סדום בלבד‪ .‬וד‪,‬שם השיבו‬ ‫בשאלה הב׳ והד׳ לפי שבהם שנה דרך בקשותיו‪.‬‬
‫לא אשחית בעבור העשרים ר׳׳ל לא די שלא‬ ‫ואפשר לפרש התשחית בחמשה שרמז לחמשת‬
‫אעשה כליד‪ ,‬בהם אבל אפילו השחתה אחרת‬ ‫הכרכים כלומר התעשה השחתה וכליה בחמשת‬
‫לא אשחית אבל היתד‪ ,‬כונתו יתברך בלבד‬ ‫כרכים שהוא כל העיר והש״י השיבו לא אשחית‬
‫לסדום שיגינו עליו עשרים הצדיקים ואברד‪,‬ם‬ ‫אם אמצא ארבעים וחמשה ר״ל לא אעשה‬
‫הפציר עוד בזו לפי שהיד‪ ,‬זה ח ח מהגבול‬ ‫השחתה וכליד‪ ,‬כלל לא בסדום ולא בשאר‬
‫ומעוט נמר׳!' אמר אל נא יחר לאדני ואדברד‪,‬‬ ‫הערים אם אמצא שם ארבעים וחמשה כי לא‬
‫אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ר״ל בתוך‬ ‫קבל צרוף אברהם עמהם אלא שהמה לבדם‬
‫סדום ואמר זיי‪ ,‬כנגד לוט ואשתו ובניו ובנותיו‬ ‫יספיקו להגין על כל הערים ואמנם אמרו ויוסף‬
‫וחתניו שיגין על העיר ההוא בלבד בעבורם‪.‬‬ ‫עוד לדבר וגו׳ נראה לי שהוא נכלל בשאלה‬
‫וד‪,‬נד‪ ,‬אמר בבקשה הזאת אל נא יחר לאדני‬ ‫הב׳ הקודמת כי כאשר אמר הנה נא הואלתי‬
‫לפי שהיה ממעט החצי מעשר ם שהודד‪ ,‬לו‬ ‫לדבר אל ה׳ ואנכי עפר ואפר עשה שאלתו‬
‫שבהתחדש המעוט הזר היה אומר הלשון הזד‪,‬‬ ‫אולי שלא יהיו שמד‪ ,‬אלא מ״ה או מ׳ ומפני זה‬
‫כמו שביארתי למעלד‪ .,‬ועל זה השיבו לא‬ ‫לא אמר בבקשת ד‪,‬מ׳ הנה נא הואלתי ולא‬
‫אשחית בעבור העשרד‪ ,‬ר״ל לא כליד‪ ,‬ולא‬ ‫אל נא יחר לאדני לפי שנסמך על הנה נא‬
‫השחתה כלל אעשה לסדום לבד בזכות העשרה‬ ‫הואלתי שאמר בשאלה הב׳ ומפני זה אמר‬
‫שאמרת‪ .‬ומפני שאברד‪,‬ם לא יבקש עוד‬ ‫בבקשד‪ ,‬ד‪,‬מ׳ ויוסף עוד לדבר אליו ולא תמצא‬
‫במספר קטון מזה נפסקד‪ ,‬מיד נבואתו‪ .‬וד‪ 1,‬א‬ ‫עוד כדבר הזה בשאר הבקשות לפי שהיה‬
‫אמרו וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברד‪,‬ם‬ ‫התוססת הד‪,‬וא בשאלד‪ ,‬השנית כמו שזכרתי‬
‫כי לא נתן לו מקום לבקש עוד‪ .‬וכן אמרו‬ ‫כי ‪ mn‬תמיד מבקש ריוח וד‪,‬צלה על כל‬
‫בב״ר )בראשית פרשה מ״ט( הסניגור הזה כל‬ ‫הערים וד‪ ,T ,‬ממעט חמשה מעט מעט מהמנין‬
‫זמן שהדיין מסב ר לו פנים מלמד זכות עומד‬ ‫הראשון אם מ״ה שהם חמשה פחות מהחמשיס‬
‫הדיין נשתתק מיד הסניגור כך ואברד‪,‬ם שב‬ ‫ואם מ׳ שהם ה׳ פחות ממ״ה‪ .‬וד‪.‬נד‪ ,‬השיבו השם‬
‫למקומו העירו על מה שפירשתי‪ .‬וענין למקומו‬ ‫לא אעשד‪ ,‬בעבור הארבעים ופירושו לא אעשה‬
‫ר״ל ששב למדרגותו ודבקותו שהיה בו תמיד‬ ‫כלה בעבור הארבעים בכל הכרכים כי מפני‬
‫והוא מלשון מקומך אל תנח‪ .‬ואין ספק‬ ‫שאמר למעלה עשו כלה כשבא לשלול הכליה‬
‫שהמספרים האלה אשר בקש אברד‪,‬ם עליהם היו‬ ‫אמר לא אעשה אבל לא יתחייב מזה שלא‬
‫נכבדים וקדושים בעיניו לסבה מהסבות ולכן‬ ‫ישחית כי אם עם היות שלא יכלה אותם כרגע‬
‫זכרם ולא זכר מספרים אחר ם כי הנה התחיל‬ ‫ישחית בהם שאר עונשין‪ .‬וכאשר ראה אברהם‬
‫בחמשים להיותו מספר קדוש כמו שביארתי‬ ‫שנעתק מלא אשחית אל לא אעשה התחנן לפניו‬
‫רמז‬ ‫בראשית יח יט‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫אמר לא אשחית לפי שהיתה כוונתו על עיר‬ ‫ולכן לא זכר מספר ארבעים וחמשה כי אם‬
‫סדום בלבד לא על כל הכרכים כמו שהיה‬ ‫כדי להתחיל החסרוו בדבר מועט לראות אם‬
‫דעתו עד הנה‪ .‬ואמר שבסדום בלבד בעבוד‬ ‫יודה לו בו אבל זכר אהריו מספר הארבעים‬
‫ר‪.‬כ׳ או בעבור העשדה לא יעשה דבר לא‬ ‫להיותו מספר קרוב אליו ואולי שגם ‪ P‬בחי•‬
‫כלייה ולא השחתה‪ .‬והר״ן כתב שבראשונה אמר‬ ‫בו לפי שיצ‪-‬רת הולד למ׳ יום והיה דמספר‬
‫ית׳ אם אמצא בסדום המשים צדיקים ונשאת*‬ ‫ההוא קדוש מאד כי לכן עמד משה בהר בכל‬
‫לכל המקום בעבורם ר״ל שיעבור על חטאתם‬ ‫אחת מהפעמים שישב שמה מ' יום וגם המבול‬
‫ולא ישחית הכל ולא החלק אבל על המ״ח‬ ‫אחר מ׳ יום הדל המטר ורהם השם על הארץ‬
‫שיצטרך בהם צרופו של הקב״ה אמר לא אשחית‬ ‫כמו שביארתי שם ואמנם מספר הל׳ מלבד שהוא‬
‫ר״ל שלא ישחית לגמרי אבל יענישם ביסורין‬ ‫המספר הקרוב אליו בהדרגה בעשיריות הנה‬
‫אבל כאשר בקש אברהם להציל ד׳ כרכים במנין‬ ‫נוכל לומר עוד שבחר בו גם כן שהוא כנגד‬
‫הארבעים שלא נצטרך לצחף אמר לא אעשה‬ ‫ג׳ עולמות הרוחני והשממיי והשפל‪ .‬והרוחניים‬
‫כלומר אין צריך לומר שלא אשחית אבל גם‬ ‫עשרה מדרגות שכלים נבדלים‪ .‬ובשממיי עשרה‬
‫לא אעשה בם שום דבר רע וכן ענה לשלשים‬ ‫גלגלים עם גלגל השכל ובעולם השפל עשרה‬
‫כי כן ראוי אחר שהיה מספרו שלם לשלשת‬ ‫טבעים גם כן הה ולי והצורה והגשמות הד׳‬
‫הכרכים מהם אבל לעשרים ולעשרה אמר לא‬ ‫יסודות הדומם הצומח החי המדבר המורכבים‬
‫אשחית שעם היותו מנין שלם מבלי צרוף אחר‬ ‫מהם והיו אם כן בג' עולמות ל׳ מדרגות‬
‫שאינו עולה כי אם למעוט הכרכים לא יספיק‬ ‫מהנמצאים‪ .‬ואמנם מצד העשרים מלכד שהוא‬
‫לשלא יעשה בהם דבר אבל לשלא ישחיתם‬ ‫הממסר הקרוב במדרגת העשיריות כבר נוכל‬
‫ולפי׳ כתב רש״י ועל תשעה כבר בקש ולא‬ ‫לומר ג״כ שכיון אל הי׳ דורות שהיו מאדם ועד‬
‫מצא‪-‬ר׳׳ל שכבר בקש אברהם על הצרוף ולא‬ ‫נח וי דורות שמנח ועד אברהם לומר שבזכותם‬
‫מצא שהצרוף יכפר במנין שלם כיון שכבר‬ ‫יגן עליהם‪ .‬ואמנם מספר העשרה האחרון הוא‬
‫נתרצה במספר השלם לכפר הכל ת״י צמף‬ ‫כנגד עשרה שכלים הנבדלים ושאר העשיריות‬
‫לא נתרצה לכפר אלא שלא להשחית ומאחר‬ ‫הקדושות עד שאמרו במסכת מגלה שאין דבר‬
‫שראה שעשרה אינו מועיל רק לעצור ההשחתה‬ ‫שבקדושה פחות מעשרה ואפשר שיהיו בדבר‬
‫‪T‬ע שתשעה ע״י צרוף לא יספיק לכך או‬ ‫הזה טעמים אחרים וגם אלה אינם אלא ע״ד‬
‫שענינו שלא הוצרך אברהם לבקש רחמים‬ ‫אסמכתא והדרש כי לא יסבול חומר הדתש יותר‬
‫לתשעה ע׳׳י צרוף הקב״ה לפי שכבר הודה לו‬ ‫מזה‪ .‬והותרה עם מה שפירשתי השאלה הכ״א‬
‫במנין המ״ה ומשם ידע שמה שנתרצה בעשרה‬ ‫מהשנוי שנמצא בדברי אברהם בשאלות שבתחכת‬
‫יתרצה לתשעה ע״י צרוף וכל זה לפי דרכו‬ ‫דבריו לא אמר הנה נא הואלתי מפני שהיה אז‬
‫של רש״י וכן הותרה השאלה הכ״ג שהועילנו‬ ‫מל ת כפי המשפט ועל מחם בלבד לא על‬
‫הספור הזה להכיר ולדעת שמשפטי ה׳ אמת‬ ‫דרך הרחמים אבל בשנית אמר הנה נא הואלתי‬
‫צדקו יחדו בהפיכת סדום ובנותיה שאלו היו‬ ‫ועל השלשה ג״כ לפי שאז התחילה תחינתו‬
‫נמצאים בהם אפילו י׳ צדיקים היו נצוליס‬ ‫ובקשתו ע״ד החסד ועל חמשת הערים בלבד‬
‫וכן הותרה השאלה הכ״ד ממ״ש דלך ה׳‬ ‫כ‪b‬י מה שהעיח הקב״ה בתשובתו הראשונה‪.‬‬
‫כאשר כלה לדבר אל אברהם שהנה הוצרך‬ ‫אמנם בשאלה הד־ אמר אל נא יחר לאדוני‬
‫לכתוב זה להודיע שלא נתן הקב״ה מקום‬ ‫לפי שנתבייש מהמעום הרביע ממה ששאל‬
‫לאברהם שיבקש עוד ולא שיפחית וימעיט עוד‬ ‫קודם לזה‪ .‬ובחמישית אמר הנה נא הואלתי‬
‫במספר הצדיקים האמנם היה בלבו ית׳ להציל‬ ‫מפני שאז התחיל להתחנן על עיר סדום בלבד‬
‫את לוט מתוך ההפיכה עם חיותו צדיק בצדקתו‬ ‫ויהיה נוהג אברהם זה הלשון כשהיה משנה‬
‫בארץ ההיא‪:‬‬ ‫שאלתו ובקשתו מכלל הערים לאהת מהם או‬
‫יט‬ ‫בהפד ובאחרונה לפי שהיה פוצר ומפליג‬
‫)א( ויבאו שני המלאכים סדומה וגו׳‬ ‫בבקשתו וממעט החצי שהיה דבר מגונה אמר‬
‫עד השמש יצא על האוץ‪ .‬כאשר כלה‬ ‫אל נא יחר לאדוג והותרה ג״כ השאלה הכ״ב‬
‫השם לדבר אל אברזס מיד באו שני המלאכים‬ ‫משנויי לשון חשובת השם שאמר בראשונה‬
‫סדומה ואתה הראית שהכתוב קראם אנשים‬ ‫ונשאתי לכל המקום לומר שיכפר לכל הכרכים‪.‬‬
‫תמ ‪ T‬אם לא בשני מקומות הא' באמת כאן‬ ‫ובשנית אמר לא אשחית ליפוי כה שאם ימצא‬
‫דבאו שגי המלאכים סדומה‪ .‬והשני באמרו‬ ‫שם מ״ה לא יעשה בהם השהתה גדולה או‬
‫ויאיצו זיסלאכים בלוט‪ .‬ואין ספק שבמקומות‬ ‫קטנה אבל בשלישית וברביעית אמר לא אעשה‬
‫שעשו מעשה אנשים נקראו אגשים ובמקומות‬ ‫להודיע שלא יעשה בהם כלל ובשתים האחרונים‬
‫בראשית יט‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רמח‬
‫הספיק בצקם להחמיץ והם באו בערב‪ .‬ואדיל‬ ‫שעשו מעשה אלהים נקראו מלאכים ולכן כתב‬
‫)רש״י בראשית י״ט ג׳( שפסח היה והנה לזג‬ ‫הר״ן שכאשר באו לסדום נראו במראה נוראה‪.‬‬
‫ספר הכתוב ענין משתהו ומה שאכלו שם‬ ‫כמו שנאמר במנוח ומראהו נירא מאד‪ .‬ואני‬
‫לפי שלא היה נערך למשתה שעשה להם‬ ‫חושב שהמלאכים האלה שלחם השם לסדום‬
‫אברהם אבל הודיע שהם טרם ישכבון ואנשי‬ ‫לשתי תכליות הא׳ לעשות הנסיון מרשעת אנשי‬
‫העיר אנשי סדום כלם מקטנם ועד גדולם נסבו‬ ‫סדום כמו שזכרתי והי׳ להציל את לוט‬
‫על הבית ר״ל שהקיפוהו מכל הצדדין כדי‬ ‫ולהוציאו מסדום בחזקת היד בחמלת ה׳ עליו‬
‫שלא יצאו משם בהחבא ואמרו אל לוט איה‬ ‫ולכן נקראו בשני המקומות מלאכים הא׳ ויבואו‬
‫האנשים אשר באו אליך הלילה כי ידעו כי‬ ‫שני המלאכים סדומה בערב לפי שהיה לענין‬
‫היו שמה ולא המתינו להרע עמהם עד אור‬ ‫הנסיון‪ .‬והב' ויאיצו המלאכים בלוט מפני שהי׳‬
‫הבקר כאשר חשב לוט אבל טרם ישכבו באו‬ ‫לעניו ההצלה‪ .‬ואפשר ג״כ שאמר ויבואו שני‬
‫ייתבעם לאותו פועל מגונה כי היתד‪ .‬כוונתם‬ ‫המלאכים מפני שהלכו מהלך רב בזמן מועט‬
‫לבזותם ולנבלם כדי שישמע מעשה פתגם‬ ‫ולכן תארם בשם מלאכים ולא בשם אנשים כי‬
‫הרעה אשר יעשו ולא יבואו עוד זרים אל‬ ‫הם אכלו בבית אברהם כחום היום ועל המאכל‬
‫ארצם ואם לא היד‪ .‬כן לא היו מזכירים הזמה‬ ‫האריכו הדברים וקמו והלכו לדרכם ועכ״ז‬
‫ההיא קודם עשותה ולוט יצא וד‪.‬תחנן לפניהם‬ ‫באו אל סדום בערב שהוא קרוב למהלך שני‬
‫אל נא אחי תרעו הנד‪ ,‬נא לי שתי בנות‬ ‫ימים וזה מוכיח שבאו הדרך ההוא כמלאכים‬
‫ר״ל שאין דינם אלא עמו באשר הוא אחד‬ ‫לא כאנשים הולכי דרכים והותרה בזה השאלה‬
‫מהעם וד‪.‬וא אשר הפר הנימוס לא האנשים‬ ‫הכ״ה‪ .‬ולא אכחד דרך הר״ן שה‪-‬ו מראיהם‬
‫שלא ידעו ממנו דבר לכן חייב עצמו לתת להם‬ ‫בבואם שמה מראה אנשים גדולים ושהיה בהם‬
‫שתי בנותיו ולא ישא חרפה ובזוי זולתו‪ .‬וצ״ל‬ ‫צד מלאכות וקרה שהיה לוט יושב בשער‬
‫כ־ מאשר היו בתוך אנשי העיר חתני לוט‬ ‫העיר וכאמרם ז״ל שמנוהו שופט עליהם ולכן‬
‫לוקחי בנותיו אמר להם זה לפי שידע שד‪,‬ם‬ ‫היה יושב בשער העיר‪ .‬ומאשר ראה הדרת פניהם‬
‫לא ירצו בדבר זה ויצילו את נשותיד‪,‬ם מהזמה‬ ‫קם לקראתם וישתחו אפים ארצה מפני מעלתם‪.‬‬
‫הד‪,‬יא ושאר אנשי העיר לא יעשו אליד‪,‬ן בעבור‬ ‫וזכר הכתוב שהיו שנים לפי שהשלישי שבא‬
‫בעליהן קלון כזד‪ ,‬בעיניהם ושבזד‪ ,‬יתארך הענין‬ ‫לבשר את שרה הלך כשעשה שליחותו כמו‬
‫ובין זד‪ ,‬ינצלו האנשים‪ .‬ואמרו כי על כ! באו‬ ‫שזכרתי והנה אמר לוט אליד‪,‬ם הנה נא אדני‬
‫בצל קורתי יר‪,‬יד‪ ,‬פירושו שהוא הראוי לעשותו‬ ‫סורו נא להודיעם שהיתה סכנה להם בבואם‬
‫כי על כן באו האנשים האלו בצל קירתי‬ ‫בעיר ההיא ויותר אם יעברו משם ללכת בדרכים‬
‫י'דעתם שהוא היה איש נכבד ושופט כל הארץ‬ ‫שכלם בחזקת סכנה הן ושלכן ראוי שיבואו‬
‫ושאתם לא תחללו את ביתו אבל יהיו שמה‬ ‫אל ביתו ללון כי בטח לבו ששם מפני כבודו‬
‫נושעים ובטוחים וכאלו אמר בעבור כבודי כי‬ ‫והיותו שופט העיר לא יביאו אנשי העיר‬
‫ע״כ בעבור שלא תעשו להם דבר רע באו‬ ‫להתעולל עלילות ברשע והוא אמרו הנה נא‬
‫בצל קורתי כי אין ביתי בית אכסניא לקבל‬ ‫אדני‪ .‬ונא הוא לשון עתה ר״ל הנה עתד‪.‬‬
‫האורחים אבל חשבו האנשים האלד‪ ,‬שבבואם‬ ‫אדני ראוי שלא תלכו בדרך עוד וגם שתסורו‬
‫אל ביתי יד‪,‬יו נצול ם כמי שנכנס בבית שר‬ ‫מכאן כדי שלא יראה אתכם אדם ותבואו אל‬
‫וגדול לד‪,‬שגב שמה וזאת היתה ללוט טענה‬ ‫בית עבדכם בית בטוח ושם תלינו ותרחצו‬
‫חזקה לתת שתי בנותיו כי היד‪ ,‬מוטל עליר‬ ‫רגליכם והשכמתם כבא הבקר והלכתם לדרככם‬
‫מחק הכבוד שישתדל כל זה ההשתדלות להציל•‬ ‫כדי שלא ישגיחו בכם אנשי העיר לרשעתם‬
‫ולמלט האנשים שבאו לחסות תחת כנפיו והוא‬ ‫כי אין ראוי לשבת פה כאור היום וכן אמרו‬
‫מנהג השרים ואנשי המעלה ולכן לא היה מאמר‬ ‫)בב״ר שם פרשה נו״ן( עקמו עלי את הדרך‬
‫מגונה כדברי חז״ל כ״א הכרחי לאדם נכבד‬ ‫כדי שלא תהיו נראים באין אצלי כי גם הוא‬
‫כמוד‪,‬ו והנה הרשעים ההם לא קבלו דברי לוט‬ ‫ירא ממה שהיה אבל הם השיבוהו לא כי ברחוב‬
‫ואמרו לו גש הלאה ר״ל סור ממנו אל תגע‬ ‫נלין ר׳׳ל לא נבא בביתך אבל ברחוב נלין‬
‫בנו ואמרו עוד כנגדו האחד בא לגור וישפ‪-‬ט‬ ‫והיה זה כדי להבחין לנסות רשעתם‪ .‬ולפי‬
‫שפוט עתה נרע לך מהם שהמאמר הראשון‬ ‫שהם לא הפצירו באברהם כמו שהפצירו בלוט‬
‫גש הלאה היד‪ ,‬לדחות דבריו וד‪,‬מאמר דשני‬ ‫אחז״ל מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין‬
‫היד‪ ,‬לתת הסבה בדחייתם כלומר האחד שבא‬ ‫לגדול‪ .‬אמנם לוט שלא היה יודע מכוונתם‬
‫לגור בינינו והוא לוט האם ראוי שישפוט‬ ‫כלום פצר בם מאד עד שבאו לביתו ואז עשה‬
‫שפוט ויגזור כשר ושופט עלינו בדבר הזה לא‬ ‫להם לוט משתה ומצות אפה ויאכלו כי לא‬
‫ר&ט‬ ‫בראשית יט‬ ‫אברבגאל‬ ‫וירא‬
‫צעקתם לומר שגדלה צעקת העניים ועובת‬ ‫היה בן אבל בהפך שעתה נרע לד מהם‬
‫דרכים שצועקים מהם בי הכנוע בצעקתם כבר‬ ‫ונעשה לך יותר רע ממה שנעשה להם‪ .‬ואמנם‬
‫ישוב אל הפתל ופעם אל הנפעל כמו ושמחתים‬ ‫מהו המשפט אשר יהמו להם בדבריו הוא ממה‬
‫בבית תפלתי ונאמר שמעתי את תפלתך והנה‬ ‫שאמר רק לאנשים האל אל תעשו דבר שהשבו‬
‫לוט האמין לדבריהם ומבר אל חתניו לוקתי‬ ‫שהיה זה ממנו גזר דין שבשום צד לא יקום‬
‫בנותיו לצאת מן המקוזם אבל הם לא האמינו‬ ‫ולא יהיה ולא יסבול לוט שלאנשים האלה‬
‫רהי כמצחק בעיניהם ומפני זה גם בן התחייבו‬ ‫יעשו דבר ולכן האשימוהו ששפט‪ .‬ואפשר לומר‬
‫כליה מצורף לרשעתם ולבן בעלות עמוד השחר‬ ‫שד& אמרו שלוט היה האחד שבא לגור בתוכם‬
‫האיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את‬ ‫עוד שנמנה שופט עליהם והוא אמרו האחד‬
‫אשתך והנה קראם »*! מלאכים לפי שגלו‬ ‫בא לגור דשפוט שפוט‪ .‬ואם הדבר כן האם‬
‫לו העתיד והודיעו אמתת הענין כמלאבי אלהים‬ ‫ראוי שעתה נרע לך מהם בלקחנו את בנתיך‬
‫ושעשו ענין שליחותם בהצלתו ובהיותו באישון‬ ‫באמת אעו ראוי שיהיה ולפי זה פי׳ עתה‬
‫לילה ואפלה לא האיצו בו לצאת כי לא יראה‬ ‫נרע לך מהם נאמר בתמיהה‪ .‬וכפי כל אחד‬
‫ללכת בדרך אבל בכמו השחר עלה אז האיצו‬ ‫מהפירושים האלה הותרה השאלה הכ״ו‪ .‬והנה‬
‫בו לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך‬ ‫המלאכים בהיותם בצורת אנשים שלחו את ידם‬
‫הנמצאות ר״ל שהיו נמצאות עמו בבית ושלא‬ ‫והביאו את לוט אל הבית כדי שלא יתעללו‬
‫יחוש לנשואות כיון שבעליהן צחקו ממנו‪.‬‬ ‫בו הרשעים ההם כמ״ש עתה נרע לך מהם והכי‬
‫ואמרו פן תספה בעון העיר ענינו שלא‬ ‫בסנורים את הרשעים באופן שלא יובלו למצא‬
‫יספה בעבור פשעי העיר וחטאתה לפי שאתה‬ ‫הפתח וכאשר השלימו נסיונם מרשעת אנשי‬
‫אחד והעיר נדונת אחר רובה ומשנתן רשות‬ ‫העיר אמרו אל לוט מי לך פה חתן וכבר ראית‬
‫למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע‪ .‬או‬ ‫דברי רש״י בפירושו ומה שתפשו הרמב״ן‪.‬‬
‫יהיה בעון העיר בעונש העיר כי בעבור‬ ‫ולי נראה שהיה מאמרם ללוט אחרי שראית‬
‫שהיה העונש מתחייב מהעון נקרא פעמים‬ ‫אתה מה שראית עוד מי לך פה ר״ל מה‬
‫רבות העונש בשם עון‪ .‬ולפי שלוט היה מתעכב‬ ‫תקוה פה עוד לשבת בעיר המזעה הזאת אבל‬
‫וגם מפני פ ח ת לא היה יכול לנום וארכבתיה‬ ‫חתן ובג ך ובנותיך וכל אשר לך בעיר הוצא‬
‫דא לדא נקשן לכן החזיקו בו האנשים וביד‬ ‫מן המקום הזה כ• אם היות שלא היה ללוט‬
‫אשתו ושתי בנותיו ויוציאוהו מהח לעיר‪.‬‬ ‫בנים זכרם הגה אמרו לו בניך ובנותיך לדבר‬
‫והנה האיצו המלאכים בלוט כדי להצריכו‬ ‫בשלוה כאומר בנים ובנות וכל אשר לך בעיר הוצא‬
‫לבקש על פליטת צוער כדי שימלט שמה‬ ‫מן המקום כי ידוע תדע כי משחיתים אנחנו‬
‫‪.‬בתפלת אברהם כי ‪T‬ע שאם לוט ובנותיו‬ ‫את המקום מזה ר״ל שהיו שלוחי השם כעשות‬
‫יתקבצו שמה העשרה צדיקים שזכר אברהם‬ ‫הבחינה והנסיון ההוא שהם סבות ההשחתה‬
‫בסוף בקשותיו‪ .‬והג ‪ T‬הכתוב שלא לצדקת‬ ‫ואמנם לדעת חז״ל שאמרו שהאחד היה משחית‬
‫אשת לום ובנותיה החזיקו בהם דוציאום אלא‬ ‫והופך את סדום והאחד היה מציל יקשה אמרו‬
‫בחמלת ה׳ עליו עשו ההצלה ג״כ לאשתו‬ ‫כי םשחיתים אנחנו וכבר חשב להשיג מזה‬
‫ובנותיו‪ .‬וכבר אמדו )בראשית רבה פרשה‬ ‫עליהם הראב״ע‪ .‬ואין דבריו כלום בי יש להם‬
‫ני״ן( שאשתו של לוט סבבה ביאת אנשי‬ ‫ז״ל שיאמרי שהמציל היה ג״כ משחית לפי‬
‫העיר לסבוב על בית לוט וזה לשונת ותהי‬ ‫שבהיות לום בסדום היתד• מתעכבת ההשחתה‬
‫נציב מלח ר״ יצחק אמר על שחטאה במלת‬ ‫תמנעת בעבות עד שיצא משם וכאשר הציל‬
‫שאותו לילה שבאו הטלאבים אל לוט מה‬ ‫המלאך אותו יסור מונע ההשחתה והרי הוא‬
‫היתד• עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת‬ ‫משחית ולבן נמנה גם הוא מכלל המשחיתים בי‬
‫תנו לי פלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת‬ ‫כבר יאמר על מסיר המונע כאלו תאמר העמוד‬
‫שיכירו בהם אנשי העיר ע״כ ותהי נציב מלח‪.‬‬ ‫שמתחת הקורה שהוא הפיל את הבית עם היות‬
‫וכבר יורה על צדקת לוט לבדו ממה שאמר‬ ‫שהבית נפל מפני כבדותו הטבעי ועל זה הדרך‬
‫בהוציאם אותם החוצה המלט על נפשך אל‬ ‫בעצמו נאמר ויא־צו המלאכים בלוט כי למה‬
‫תביט אחריך ואל תעמוד בכל הככר כי העיח־‬ ‫שהיתה הצלת לוט מעכבת ההשחתה הי׳ המלאך‬
‫לו שלא תהיה הפכה בסדום בלבד כי אם‬ ‫המשחית גם הוא עוזר בהצלת לוט לפי שבזולת‬
‫ג״כ בכל ערי הככר ולא ד ב ת דבר מזה‬ ‫זה לא היה יכול להפוך ולהשחית את סדום‬
‫לאשתו ולא לבנותיו לפי שלא היו ראויות‬ ‫ולכן הוציאו אותו שניהם החמה אבל אחר‬
‫אליו ואין צורך לדברי הראב״ע שכתב אל‬ ‫כן אמר האחד ללוט הפלט על נפשך כי היה‬
‫תביט אחריך אתה וכל אשר לך ע״ד לא תאבל‬ ‫זה למלאך ההוא וכמ״ש הר״ן‪ .‬ואמר כי גדלה‬
‫בראשית יט‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רב‬
‫נשאתי פנ ‪ T‬גם לדבר הזה לבלתי הפכי את‬ ‫ממנו )בראשית י״ט י״ז( והנה באזהרת דומלאר‬
‫העיר אשר דברת מהר המלט שמה והדברי־‬ ‫אל תביט אחריך כתב רש״י אתה הרשעת‬
‫האלו כלם היו דבר המציל כי למה שנתמנה‬ ‫עמד& אינך כדאי לראות בפורענותם‪ .‬והרמב״ן‬
‫להציל את לוט כפי דעת חז״ל והיה בו כה‬ ‫כתב כי הראות באויר הדבריי ובכל החליים‬
‫לעכב המלאך המשחית לבלתי הפוך דבר עד‬ ‫הנדבקים מזיק מאד ומדביקם וכן ■המחשבה‬
‫שינצל לוט ולזה אמר שנשא פניו לבלתי הפוך‬ ‫בהם ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי‬
‫את העיר שבקש לפי שלא נתן רשות שתהפך‬ ‫ראתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית‬
‫העיר ההיא ואם לא היה עושה כן כבר היה‬ ‫ומלח היורד על סדום ודבקה בה‪ .‬ואין דבריו‬
‫הופך אותד^ ואמרו כי לא אוכל לעשות דבר‬ ‫בעיני נכונים כי הנה אנשי צוער ראו כן ולא‬
‫אין הכוונה שלא יוכל להפוך את הארץ כי‬ ‫נעשו נציב מלח גם שלא היתה המכה ההיא‬
‫הוא לא היה ההופך והמשחית אבל ענינו שלא‬ ‫מבעית לשתדבק‪ .‬ובפרקי ר׳ אליעזר אמרו‬
‫יוכל לתת רשות למשחית שיהפוך וישחית עד‬ ‫שירדה שכינתו של הקב״ה לסדום להשחיתם‬
‫בא לוט לצוער במקום המשתמר כי זולת זה‬ ‫ושאשתו של לוט הביטה מאחריה לראות אם‬
‫לא כלתה שליחותו ולכן צוהו למלט ולהמלט‬ ‫בנותיה הנשואות הולכות אחריה וראתה אחרי‬
‫שמה אמנם כפי דרכי שני המלאכים באו להפוך‬ ‫השכינה ונעשתה נציב מלח ומכאן לקח הרכב״ן‬
‫את סדום ולהציל את לוט ולכן היה מאמי כל‬ ‫וכתב ג״כ שאולי היה המלאך המשחית עומד‬
‫א׳ מהם כמאמר שניהם כי לא אוכל לעשות‬ ‫בין השמים ובין הארץ בלבת אש כמו שראה‬
‫דבר כי המה לא היו כחות שיעשו כח מיגבל‬ ‫אותו דוד בעת המגפה ולכן אסר ללוט‬
‫ומיוחד אבל היו מלאכי עליון יעשו שליהותם‬ ‫ההבטה‪ .‬והנה השכינה שזכרו בפרקי ר׳ אליעזר‬
‫אם מעט ואם הרבה ומזה תדע שלא אמר‬ ‫היא אצלו האש העליון שנראה לעיני בני‬
‫המלאך אל לוס הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי‬ ‫ישראל אבל לא אמרו שם שלכן אסר ההבטה‬
‫את העיר אשד דברת בדרך חסד אלא לפי‬ ‫בו‪ ,‬ולי נראה ע״ד הפשט שהמלאכים הזהירו‬
‫שהיתר‪ .‬עיר מצער ואנשים בה מועטין ועם לוט‬ ‫ללוט המלט על נפשך אל תבם אחריך לפי‬
‫בבואו שמה יד‪.‬יו בה כ״כ צדיקים שישלימו‬ ‫שהיה לו צאן ובקר ועבודה רבה כי היה רכושו‬
‫את מנין עשרד‪ .‬ויספיקו לד‪.‬ציל את העיר ולא‬ ‫רב והודיעו שלא ימלט מכל אשר לו דבר לכן‬
‫יצא המלאך א״כ מהגזרד‪ .‬האלהית וד‪.‬וא אמרו‬ ‫אמרו לי בדרך עצה ונחמה המלט על נפשך‬
‫הנד‪ .‬נשאתי פניך גם לדבר הזד‪ .‬כלומר שמה‬ ‫כי היא תהיה לך לשלל ואל תביס א ח רז‬
‫שיספיק לשאת פניך להצלתך יספיק ג״כ להציל‬ ‫לנכסים ולרכוש כי כלו נאבד בלי תקוה ואל‬
‫את העיר ההיא ע״י צרופך כמו שהתפלל‬ ‫תעמוד בכל הככר בחשבך שמפה או מפה‬
‫אברהם אבל הזהר שתמלט שמד‪ .‬מהרה כי‬ ‫תציל דבר מכל אשר לך כי אין עוד תקוה בדבר‬
‫לא אוכל לעשות ד‪.‬ד‪.‬פכה עד בואך שמה לפי‬ ‫הזה‪ .‬ויהיה א״כ אל תביט אחריך שלא יחוש‬
‫שההשחתה על כל ערי הככר תבא יחד לזו העיר‬ ‫לבנות בנותיו ולצאן צאנו ולשאר נכסיו אשר‬
‫אחר זו ולכן אמר לא אוכל לעשות דבר עד‬ ‫נשארו שם לא שיאסור עליו ההבטה בעיניו‬
‫בואך שמה שאדע אם תנצל צוער ותבא‬ ‫כי למה יאסור לו זה ויותר טוב היה שבעיניו‬
‫ההשחתה על שאר הערים לבדנד‪ .‬או אם תבא‬ ‫יבי‪-‬ט ובהכרת רעועים יראה ולכן לוט ■לא‬
‫עליה ג״כ יחד‪ .‬והותרד‪ .‬עם מד‪ .‬שפירשתי‬ ‫בקש על נכסיו ורכושו ולא על בנותיו וחתניו‬
‫בזה השאלה הכ״ח‪:‬‬ ‫הנשארים בסדום אבל בקש בלבד המלט את‬
‫)כג( השמש יצא על הארץ וגד עד ויסע‬ ‫נפשו באמח שלא יוכל להמלט ההרה כ״כ‬
‫משם אברר‪.‬ם‪ .‬הנה הגבילה התורד‪ .‬הזמן אשר‬ ‫במהירות כי ירחק ממנו הדרך והוא בפחדו‬
‫בא לוט בצוער באמרד‪ .‬שהיה כשהשמש יצא‬ ‫לא יוכל ללכת לרגלו כי לא נסה ללכת באלה‬
‫על הארץ לסבות‪ .‬ראשונה להודיע שהיתה‬ ‫ושלזה לא יהיה לו מקום להמלט אלא בצוער‬
‫צוער קרובה לסדום וכמ״ש לוט הנד‪ .‬נא העיר‬ ‫הקרובה שהיתה עיר קטנה ויחיה שמה‪ .‬וחז״ל‬
‫הזאת קרובה ולכן בהיות שיצא מסדום בכמו‬ ‫אמרו שהיה ירא בהר מהחיות הרעות ושעל‬
‫השחר עלה הנה כשהשמש יצא על הארץ כבר‬ ‫זה אמר פן תדבקני הרעה וכן הביאו בזה‬
‫היד‪ .‬בצוער‪ .‬ושנית להודיע שעם היות שאמר‬ ‫לשונות וסבות אחרות אבל כפי הפשט מה‬
‫דכתוב וה׳ המטיר על סדום וגו׳ הנה לא היד‪.‬‬ ‫שפירשתי הוא הנכמ‪ .‬ואמר הלא מצער היא‬
‫כענין המטר ולכן לא נתקדרו השמים בעבים‬ ‫להג ‪ T‬שהיו בה אנשים מעטים ולכן לא תהיה‬
‫ולכן בצאת השמש בגבורתו וד‪,‬יום צח הוריד‬ ‫רשעתם רבה כל שכן שהוא )לא( יצטרף עמהם‬
‫השם גפרית ואש כי נתהוו בחלק העליון‬ ‫ויהיה זכותם עמו מספיק להצלתה ובהיותה‬
‫מהאויר כדמות הברד כמ״ש ואש מתלקחת בתור‬ ‫קרובה יוכל ללכת שמה והמלאך השיבו הנה‬
‫רנא‬ ‫בראשית יט‬ ‫אנרבנאל‬ ‫וירא‬
‫ואולי לא היה גבוה לראות משם את ארץ הככר‬ ‫זזברד ולכן ירד כמו שירד דימטר גסרית ואע‬
‫ויותר קרוב היה שישאל אברהם לבורא ית׳ א ‪T‬‬ ‫וכדי שלא נחשוב כמו שחשב הרלביג שדוגםרית‬
‫נפל דבר ולכן יותר ראוי לפרש שאמת וישכם‬ ‫והאש נתהוו בבטן הארץ אמר הכתוב מאת ה׳‬
‫אברהם בבקר אל המקום ענינו ששב בבקר‬ ‫מן השמים שמלמעלה ירד האש והגפרית מבלי‬
‫כשהקת משנחו אל מדרגתו ודבקותו בהתבודדות‬ ‫סבה טבעית כי היה זה מכלל הנפלאות העצומים‪.‬‬
‫אל המקום אשר עמד שם את פני ה׳ כי המקום‬ ‫ואמר ויהפוך את הערים ל ה ^ שמבקום שהיה‬
‫יאמר על המדרגה כמו שפירשתי למעלה ובהיותי‬ ‫הככר ההוא דשן ורענן כגן ה׳ כארץ מצרים נעתק‬
‫באותו דבקות והתבודדות השקיף ושוטטה‬ ‫מההפךאלההפדוהי׳כלו שרוף )ונגוב( ]ונגוף!‬
‫מחשבתו על סדום ועמורה ועל כל פני ה א ת‬ ‫כנציב מלח ולזה חכירו הכתובים תמ ‪ T‬בעניז‬
‫הככר ודאה בנבואתו והנה עלה קסוד ה א ת‬ ‫סדום ועמורה הפכה‪ .‬כמהפכת סדום ועמורה‬
‫כקטור הכבשן כי הנה הנביא ידאה כל‬ ‫ההפוכה כמו רגע‪ .‬ואמנם אמת ותבט אשתו‬
‫התמונות בו ית׳ כמו המראה בהיותו נכחה‪.‬‬ ‫מאחתו ותהי נציב מלח נשתבש הרלב״ג‬
‫ואז דאה ג״כ בהתבודדותו ונבואתו שבשחת‬ ‫ופירש שאינו חוזר ותהי נציב מלח לאשתו‬
‫אלהים את ערי הככר זכר את לוט ובזכותו‬ ‫של לוט כי אם אל סדום שנעשתה נציב מלח‬
‫שלח את לוט מת ‪ T‬ההפכה בהפוך את הערים‬ ‫אבל אשתו של לוט מתה מעצמה כי ענין‬
‫אשר יקוב בהם לוט‪ .‬ומזה תדע שהפסוק הזה‬ ‫הבנות יורה עליו והנה הביאו לדעת הזה באמרו‬
‫ויהי בשחת אלהים וגר אינו ספור כ״א היה‬ ‫שלמה יעשה השם הנם הזה לאשתו של לוט‪.‬‬
‫כן יקשה מאד ענינו לפי שכבר נזכרה הצלת‬ ‫והוא באמת דעת כוזב כי הנה לא היה הנם‬
‫לוט אבל הוא נקשר עם הפסוק הקודם וישקף‬ ‫ההוא לטוב כ״א מכה שאם ירד עליה אש‬
‫על פני סדום ועטורה והכוונה שכאשר השכים‬ ‫וגפרית כפי המנהג הטבעי תמות‪ .‬ואם לא נאמר‬
‫בבקר אל מדרגת התבודדותו השיג ודאה שסדום‬ ‫בן מה תהא גזרת הכתוב ותבט אשתו מאחתו‬
‫ובנותיה נשחתו ושבעת ההשחתה הציל את‬ ‫כי היה לו לומר ומתה ויהיה ענין אחר ותהי‬
‫לוט בזכותו ואז שקט לבו כי לולי זה היה‬ ‫נציב מלח אלא שאין הענין כמ״ש כי אם‬
‫מצטער מאד על אבדת אחיו בראותו הפכת‬ ‫שאשתו של לוט הביטה מאחריו ר״ל מאחת‬
‫סדום והיה מתפלל עליו אל האלהים או היה‬ ‫לוט בעלה כי אחרי שהוא יצא מסדום וצוה‬
‫שולח מלאכים לדעת שלומו או מקונן על‬ ‫לו המלאך המלט על נפשך אל תביט אחריך‬
‫אבדתו אלא שהענין כלו כמו שפדשתי ואל‬ ‫שענינו כמו שפירשתי שלא יחוס לנכסיו‬
‫יקשה עליך אמרו ויזכור אלהים את אברהם‬ ‫ולרכושו הנה היא לא עשתה כן אבל הביטה‬
‫והוא היה הרואה כי כן כתיב נשי למך האזנה‬ ‫כאהריו כלומר שהתעסקה להציל הצאן והבקר‬
‫אמרתי והתבונן אמרו בהפוך את הערים אשר‬ ‫ושאר הנכסים הפך מה שצור‪ .‬לוט ולכן בהיותה‬
‫ישב בהן לוט שהוא להודיע שהיה ראד לוט‬ ‫משתדלת על זה לא הלכה עם בעלה והדביקה‬
‫להיות נענש עמהם אחרי שנפרד מאברהם‬ ‫הרעה ותהי נציב מלח כשאר העיר‪ .‬ואמנם‬
‫ונתחבר עם הרשעים אלא שזכר השם את‬ ‫אמ ת וישבם אברהם בבקר אל המקום אשר‬
‫אברהם ובזכותו נצול והותרה עם מה שפמזתי‬ ‫עמד שם וגומר וישקף על פני ס תם ו גו‪/‬‬
‫בזה השאלה הכ״ט‪ ,‬וזכר הכתוב שעלה לוט‬ ‫כתב הר״ן שאברהם חשב שבבא המלאכים‬
‫מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו עמו‬ ‫סדומה יחתו אנשי העיר מפניהם דשובו אל‬
‫להג ‪ T‬שהיה מפחד כ״כ שחשב שגם צוער‬ ‫ה׳ כי לזה לבשו צורה מלאכיית בבואם שם‪.‬‬
‫תתהפך להיותה מערי הבכר שנגזרה עליה‬ ‫ולהיות אברהם מסופק איך נפל משפט סדום‬
‫הגזרה ועם היות שהמלאך נשא פניו בענינה‬ ‫השכים בבקר ללכת אל המקום אשר עמד שם‬
‫חשב שהיה זה לשעתו עד שימלט ההרה ולכן‬ ‫וידע וראה כי כבר ירד רע מן השמים על‬
‫ירא לשבת בצוער וישב בהר וגם ירא לשבת‬ ‫העתם ההם וכבר נמצא בדברי הרמב״ן קרוב‬
‫בהר ההוא נגד השמש פן ירד עליו גפרית ואש‬ ‫לזה וכתב עוד בפירוש ויהי בשחת אלהים את‬
‫ולכן ישב במערה להשגב בד‪ -‬והנה לא הלך‬ ‫ע ת הככר שענינו שעם היות שלא הועילה‬
‫לוט אצל אברהם בדעתו ששם נפשו בכפו‬ ‫תפלת אברהם למלט סדום ועמורה כי כבר‬
‫למלטו מיד ארבעת המלבים לפי שבוש מאברהם‬ ‫השקיף וראה הכל נשחת עכ״ז הועילה תפלתו‬
‫שעזב חברתו והלך לשבת בערי הככר ולכן‬ ‫וזכותו כי נמלט לוט בעדו לא שמצד עצמו‬
‫כאדם קץ בחייו נתבייש ללכת אצל אברהם‬ ‫היה ראוי לכך אבל ענין הפסוקים הוקשה לי‬
‫עני ודל ובחר לשבת במערה ופתה את בנותיו‬ ‫עכ״פ לפי שהיה לו לומר וילך אל המקום אשר‬
‫לאמר שצוער שיצאו ממנה נהפכה שהיא לא‬ ‫עמד שם את פני ה׳ לא שיאמר וישכם אל‬
‫נמלטה אלא בעדו כדי שיתישב בה אבל‬ ‫המקום כ״ש כי למה הלך אל המקום ההוא‬
‫בראשית יט כ‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רגב‬
‫גררה מקום אשר לא ידעוד‪,‬ו ולא שמעו את‬ ‫בצאתו משם נהפכה ג״כ וגם שכל העולם‬
‫שמעו כמו שנראר‪ .‬מלקיחת אשתו‪:‬‬ ‫נפסד עם סדום ובנותיה כי היה ההפסד כללי‬
‫כמבול והפח ‪T‬ו שלא יביטו לארץ פן תמותון‬
‫השאלה הב׳מה ראר‪.‬אבימלך לקחת את שרד‪.‬‬
‫כאמן‪ .‬והמה היו כיונות פותות אין לב האמינו‬
‫בהיותד‪ .‬זקנר‪ .‬בת צ׳ שנה כי אפי׳ שחיתה‬ ‫לדבריו לחולשת דעתן ולזה אמרה הבכירה‬
‫יפד‪ .‬בבחרותה כבר עורד‪ .‬רגע דמאס ואינה‬ ‫אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבא‬
‫ראויה עוד לזווג כמ״ש אחרי בלותי היתח‬ ‫עלינו כדרך כל הארץ כי חשבו כי צוער גם‬
‫לי עדנר‪:.‬‬ ‫היא נהפכה ושכן נהפך העולם כלו ולא עשו‬
‫השאלה הג׳ למה לא נגע הקב״ד‪ .‬את אבימלד‬ ‫אם כן מה שעשו מפני צנ ‪r‬ותן כמו שכתב‬
‫בנגעים על דבר שרד‪ .‬כמו שנגע את פרעד‪.‬‬ ‫הרמב״ן אלא שחשבו שהיה העולם חרב‪ .‬ואפשר‬
‫וד‪.‬וצרך לדבר אליו דברי שלום ואמת‪:‬‬ ‫לפרש ואיש אין בארץ לבא עלינו כדרך כל‬
‫הארץ שמפני שראו נבלת הסדומיים חשבו‬
‫השאלה הד׳ איך אבימלך בד‪.‬יותו מושל‬ ‫שכל העולם כלו כן והוא אמרם לבא עלינו‬
‫מקשיב על שפת שקר כמו שיראה ממד‪.‬‬ ‫כדרך כל הארץ לכך הסכימו להשקות את‬
‫שעשה זכד‪ ,‬למעלת הנבואה כנביאי ה׳ הקדושים‬ ‫אביהן יין ולשכב עמו לחיות ממנו זרע‪ .‬וכבר‬
‫והנה הרב המורה כתב שלא היד‪ .‬זה שבא‬ ‫שבחן הפועל הזה במסכת נזיר ובמסכת הוריית‬
‫לו נבואה כי אם התעוררות ברצון ה׳ או‬ ‫עם היותו מגונה‪ .‬ואמרו )נזיר דף כ״ג( לעולם‬
‫חלום צודק אבל הכתובים מורים חלוף זה‪:‬‬ ‫יקדים אדם לדבר מצור‪ .‬שבשכר לילה אחת‬
‫השאלה הה׳ למה זר‪ .‬לא הזכיר הקב״ד‪.‬‬ ‫שהקדימה בכירה לצעירה זכתד‪ .‬וקדמתד‪ ,‬ד׳‬
‫לאבימלך בחלום הלילה השמר לך מדבר‬ ‫דורות למלכות‪ .‬ואין ספק שמעת הריונם עד‬
‫עם שרד‪ .‬מטוב עד רע כמו שעשד‪ .‬י״לבן‬ ‫עת לידתם ידעו האמת מאנשי העולם לכן‬
‫וד‪.‬יתה שרד‪ .‬נצולת מאותר‪ .‬הסכנה ואברד‪.‬ם‬ ‫כל אחת קראד‪ .‬בנר‪ .‬מורה על אמתת הענין‬
‫מאותר‪ .‬בושד‪:.‬‬ ‫להנצל מלעז הזנות כי הבכירה מואב כלומר‬
‫מאביה והצעירה העלימה יותר הענין וקראתו‬
‫השאלה הו׳ במאמר השם הנך מת על האשת‬ ‫בן עמי וכבר יורד‪ .‬הכתוב שלוט אעפ״י שלא‬
‫אשר לקחת והיא בעולת בעל כי איך‬
‫היה חייב מיתד‪ .‬אם לא נגע אליד‪ .‬כמו שהעיד‬ ‫הרגיש בשכיבת הבכירה הרגש שלם כבר‬
‫הרגיש בה הרגש מה ולכן נקוד על ובקומה‪.‬‬
‫הכתוב אם לא בעבור הלקיחד‪ .‬עצמה היה ראוי‬
‫אבל הצעירה עשאתו כ״כ בצנעה שלוט לא‬
‫שימות איד אמר לו אח״ז ■ועתר‪ .‬השב את אשת‬
‫ידע בשכבה ובקומר‪ .‬ומפני זה הבכירה לא‬
‫האיש כי נביא הוא וגו׳ ואם אינך משיב דע‬ ‫חששה אל גנות אביד‪ .‬וקראד‪ .‬בנה מואב כדי‬
‫כי מות תמות‪:‬‬ ‫שנדע שלא התעתר‪ .‬רוח זנונים אלא מה שחשבה‬
‫השאלה הז׳ בתשובת אבימלך הגוי גם צדיק‬ ‫מד‪.‬פסד אנשי העולם אבל הצעירה להיותה‬
‫תהרוג כי השם לא דבר לו אלא ‪*?V‬‬ ‫יותר צנועה בענין היתר‪ .‬ג״כ בקריאת שם‬
‫עצמו ואיך השיבו על עמו‪ .‬וחז״ל אמרו‬ ‫בנד‪ .‬כמו שביארתי וכמו שכתב רש״י בפירושו‪.‬‬
‫)בבראשית רבר‪ .‬פרשה נ״ב( שלמוד אתה בכך‬ ‫ונכתב הספור הזה להודיע קורבת שתי האומות‬
‫כי כן עשית לדור המבול ור‪.‬ר״ן כתב שעמו‬ ‫האלד‪ .‬עמון ומואב עם ישראל ושעל כן צוד‪.‬‬
‫וארצו צריכד‪ .‬לו מאד ולכן היו חייד‪.‬ם תלוים‬ ‫ית׳ לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ על דבר‬
‫בחייו ואץ בכתוב דבר מזה כי הנה מאמר כי‬ ‫אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגומר וגם‬
‫הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה ענינו‬ ‫לשנדע שרש שתי נשים יקרות שבאו מהם‬
‫אם היו נוגעים בד‪ .‬וכמו שנאמר דע כי מות‬ ‫וד‪.‬ותרד‪ .‬בזד‪ .‬השאלה הל׳‪:‬‬
‫תמות אתד‪ .‬וכל אשר לד הוא על בני ביתו‬
‫לא על בני עמו‪:‬‬
‫השאלה הח׳ באמרו הש״י השב אשת האיש‬ ‫)א( ויסע משם אברד‪.‬ם וגו׳ עד וד‪.‬׳ פקד‬
‫כי נביא הוא ויתפלל בעדך כי מד‪ .‬איכפת‬ ‫את שרה‪ .‬ויש לשאול בפרשה הזאת‬
‫ליה לאבימלך שיהיד‪ .‬אברד‪.‬ם נביא או לא‬ ‫שאלות ‪:‬‬
‫לענין השבת אשתו ואם אבימלד לא חטא‬
‫דו כי לא נגע אליד‪ .‬למה יתפלל אליו‪:‬‬ ‫השאלה הא׳ למר‪ .‬יצא אברהם ממקום מושבו‬
‫בר‪.‬יותו סמוך למילתו ויושב שמה שלו‬
‫השאלה הט׳ למה אמר אברד‪.‬ם לאבימלד‬ ‫ושקט אצל ענר אשכול וממרא בעלי בריתו‬
‫כי אמרתי רק אין יראת אלד‪.‬ים במקום‬ ‫ואוד‪.‬ביו וד‪.‬רחיק נדוד ללכת אל ארץ פלשתים‬
‫רנג‬ ‫בראשית כ‬ ‫אברבגאל‬ ‫וירא‬
‫כשעברו עליו ימי המילה נעתק משם ויאחז‬ ‫וזזה ומאין היה לו זה והנה לפרעה לא אפר‬
‫צדיק דרכו ללכת דרך רחוקה אשר לא ידעהי‬ ‫בכה בהיות כי המצריים רעים והטאים לה׳‬
‫אדם שם כדי ששמה יפרסם שמו אשר יקראו‬ ‫מאד ומה ראה בארץ פלשתים לומר כן‪:‬‬
‫לו וחז״ל אמרו שברח משם מפני שכאשר‬
‫השחית השם את סתם ואת עמורה חדלו ארחות‬ ‫השאלה הי׳ למה זה אמר אבימלך לאברהם‬
‫ונתבטלה אכסניא מביתו‪ .‬ומהם אמרו שעשאו‬ ‫הנה ארצי לפניד וגו' והיה לו לצוותו‬
‫להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על‬ ‫שילד משם כמו שעשה פרעה כדי להרים‬
‫בנותיו וכמו שהביאהו רש׳׳י והותרה בזה‬ ‫מכשול מדרך עמו פן יקה איש אחר את אשתו‬
‫השאלה הא׳‪ .‬והנה אמר אברהם על שרה אשתו‬ ‫ויביא עליו ועל ארצו הטאה גדולה;‬
‫שהיתה אחותו כי ירא פן יהרגוהו עליה‬
‫כמ״ש כשהלד למצרים‪ .‬ולפי שלא היה מכיר‬ ‫השאלה הי״א במאמר הגה נתתי אלף כסף‬
‫תכונת אנשי הארץ התחכם לומר כן‪ .‬אבל‬ ‫לאחיך הנה הוא לד כסות עינים לכל‬
‫אבימלד שהיה מולד בארץ ההיא צוה לקחת‬ ‫אשר אתד ואת כל ונוכחת שנלאו המפרשים‬
‫אותה ואין ספק שבהיותה בת צ׳ שנה כפי‬ ‫כלם לישבו ולא אזכור פה דעותיהם לבחירת‬
‫הטבע לא יתאוו אותה אנשים‪ .‬אבל הש״י‬ ‫הקצור״‪.‬‬
‫כשגזר בלידתה שינה גופה באופן שחדשה‬ ‫השאלה הי״ב באמרו כי עצור עצר ה׳ בעד‬
‫נעורים עד שכל רואיה יחשבוה לבחורה‬ ‫כל רחם לבית אבימלד והוא מה שהקשה‬
‫ביפיה ונערותה וכמו שכתב הרמב״ן‪ .‬וכבר‬ ‫הרמב״ן כי אם לוקחה שרה ביום אחד ובלילה‬
‫סבב הסבה הראשונה ית שיקרה זה לשרה‬ ‫ההוא בא אלהים אל אבימלד בחלום הלילה‬
‫עם אבימלך להודיעה שלא יפלא מה׳ דבר‬ ‫ובבקר השיב את שרה לבעלה באיזה אופן‬
‫כמ״ש הסלאד על זה כי הנה בראותה שראוה‬ ‫עצר ה׳ בעד כל רחם ורש״י נסתפק עם מה‬
‫שרים השקוה מלכים כאלו היא נערה יפה‬ ‫שפירשו הז״ל שהיו סתומ ם כל נקביהם אבל‬
‫לא זקנה כאשר היא אמרה תכיר שהיה זה‬ ‫הרמב״ן כבר תפש עליו ממלת וילדו וכן‬
‫נפלאות תמים דעים והר״ן כתב שלקח אבימלך‬ ‫באמת בעד כל רחם שלא נאמר באמת כי אם‬
‫את שרה לא מפני יפיה אלא מפג־ שהיתה‬ ‫על ל ‪T‬ת הנשים ומה שפירש הרמב״ן )שישיבה(‬
‫אחות אברדכ להתחתן בו מפני מעלתו‪ .‬וגם‬ ‫]שישבה בבית[ אבימלד ]ימים[ ההא רחוק‬
‫נכון הוא‪ .‬והותרה בזה השאלה הב׳‪ .‬והנה לא‬ ‫מלהאמינו מאד‪ .‬והנני מפרש הכתובים באופן‬
‫נגע הש״י את אבימלך על דבר שרה כאשר‬ ‫יותרו השאלות כלם ‪:‬‬
‫עשה לפרעה כשלקחה לסי שלא ישאר בלבו‬
‫של אבימלד משטמה עם אברהם ושרה על‬ ‫ויסע משם אברהם וגר עד וישכים אבימלד‬
‫נגעיו כיון שהיו ע ^ י ן לשבת בארצו אבל‬ ‫ספר הכתוב שמיד אחרי מהפכת סדום‬
‫במצרים שהיה רצון השם שיצא משם נגע‬ ‫ועמורה נסע אברהם עם ביתו וכל קנינו‬
‫את פרעה נגעים גדולים באופן שיאמר לאברהם‬ ‫סאלוני ממרא אשר ה־ ה יושב שמה והלד‬
‫הנה אשתך קח ולד והותרה בזה השאלה הג׳‬ ‫»^ו בארץ הנגב ונתישב בגרר‪ .‬והנה היתה‬
‫האמנם בא הדבור אל אבימלד עם היותו בלתי‬ ‫‪.‬נסיעתו לדעתי מפני שהיה המקום קרוב לסדום‬
‫ראד והגון לכד לכבוד אברהם ולצרכו והוא‬ ‫ימאלוני ממרא היה רואה את כל ארץ הככר‬
‫כדי שידע אבימלד מעלת אברהם ונבואתו‬ ‫וכמ״ש וישכם אברהם בבקר וגו׳ וישהף על‬
‫ויגידהו לכל אנשי ארצו ויגדל בעיניהם וידעו‬ ‫פני סדום ועמורה וגר לכן כאשר נהפכה‬
‫כי הוא ואשתו וכל בנ>׳ ביתו מחנה אלה ם‪.‬‬ ‫כל הארץ לא רצה אברהם לשבת במקומו כי‬
‫ובעבור זה גם כן לא הזהיר הקב״ה לאבימלד‬ ‫היה רואה שם הככר כנציב מלח ודאג לו‬
‫קודם לקיחת שרה השמר לד מדבר עם שרה‬ ‫עליו גם שנעצב אל לוט שאבד רכושו וכל‬
‫מטוב עד רע כי רצה ית־ שיבא הדבר הזה‬ ‫אשר לו מצורף לזה שלהיות סחם ועמורה‬
‫לנסיון לתועלת אברהם ולשמירת ביתו‪ .‬וגם‬ ‫ארץ רעננה ודשנה היו מביאים משם מזוגות‬
‫יש לומר בזה סבה אחרת והיא שכאשר הלד‬ ‫לכל סביבותיה וכאשר נשחתה ונהפכה היי‬
‫אברהם למצרים לא היה עדין במדרגה בד‬ ‫אברהם והיושבים במקומו חסתם מהמזונות‬
‫מהדבקות לשינבא אלהים את פרעה בעבורו‬ ‫ולכד נסע משם‪ .‬ואולי שאברהם כיון ג״כ לזה‬
‫ולכן הציל את שרה ע״י נגעים שנגע את פרעה‬ ‫סבה שלישית והיא שהשם צוהו שלא יקרא‬
‫אבל אחרי מעמד בין הבתר■ ם והמילה גדלה‬ ‫עוד את שמו אברם כי אם אברהם וידוע‬
‫כ״כ מעלת אברהם לפני השם שבזכותו ובעבורו‬ ‫שבמקומו לא יכול אברהם לשנות את שמו‬
‫ראתה הגר את מלאן* ה׳ ובא מלאך השם אל‬ ‫•כי כל בני אדם יקראוהו בשמו הנהוג ולכן‬
‫בראשית כ‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רנד‬
‫בחזקה הוא יתפלל בערד וחיה שהוא שם‬ ‫אבימלר בחלום הלילה על ענינו וד‪.‬ותרה בזד‪.‬‬
‫נאמר על החיים וד‪.‬ענין שלא ימות כמ״ש לד‬ ‫השאלה הד׳■ וד‪.‬ה‪ /‬וד‪.‬נה אמר הנד מת על‬
‫אחת שהוא שב בתשובד‪ .‬וגם שיחת‪ .‬מחליו‬ ‫האשד‪ .‬אשר לקחת וד‪.‬יא בעולת בעל להודיעו‬
‫שלקה במניעת כה המשגל ובסולו ואם אינד‬ ‫שד‪ .T .‬חייב מיתד‪ .‬משני צדדים ד‪.‬א׳ מפני‬
‫משיב יעודד מסתולל בה לבלתי שלחה דע‬ ‫שלקחה בחזקה ומבלי רצונה וביו שתהיד‪ .‬פנמה‬
‫כי מות תמות אתר‪ ,‬וכל אשר לד כלומר בניד‬ ‫ובין שתד‪ .T .‬אשת איש לא היד‪ .‬לו ללקחה שלא‬
‫ובנותיד לפי ש תר‪,‬יה מזיר בדבר לא! שוגג‪.‬‬ ‫כרצונד‪ .‬ועל זה אמר על האשד‪ .‬אשר לקחת‪.‬‬
‫ת‪,‬ר״ן פירש שאמר כי נביא הוא להודיעו שעם‬ ‫וד‪,‬צד השני לד״יותד‪ .‬אשת איש וד‪.‬וא אמרו וד‪.‬יא‬
‫היות שיזכה בדין עם איש אחר באמת שדבריהם‬ ‫בעולת בעל בי היו בני נח מצווים ומוזהרים‬
‫מורים על הפרידה והגרישין לא תצא לריב‬ ‫על הגזל ועל אשת איש ואזהרתם זו כר‪.‬‬
‫עם אברר‪,‬ם כי נביא הוא וראוי שתאמין במה‬ ‫וד‪.‬נד‪ .‬העיד הכתוב שאבימלד לא קרב אלי׳‬
‫סיגידד מן הסבה שאמרו שהם אחים ומה‬ ‫ושעם כל זה לא השיב אבימלד אהה אדני‬
‫שכתבתי נראר‪ .‬יותר נכון יהותרד‪ .‬השאלה הו׳‬ ‫אלהים למה אמות מה עשיתי כי אני לא‬
‫וד‪,‬ז׳ וד‪,‬ח׳‪:‬‬‫נגעתי אליד‪ .‬אבל כיון לומר בתשובתו האף‬
‫שהיד‪ .‬שוכב עמה לא היה ראוי לעונש כיון‬
‫שהוא אמר אחותי היא וד‪,‬יא גם היא אמרד‪) .‬ח( וישכם אבימלר בבקר וגו׳ עד וה׳‬
‫פקד את שרד‪ .,‬ספר דכתוב שה ר‪,‬פעל‬ ‫אחי הוא ולזה אמר בתחלה הגוי גם צדיק‬
‫תהרוג ופירושו אצלי אם אתה עושה לי אבימלד מחלומו מאד עד שבהשכמת הבהר‬
‫שתמיתגי על זה באמת גם תעשה דבר שהוא קרא לכל עבדיו והודיע להם החלום ההוא‬
‫יותר זר ממנו וד‪.‬וא שהגוי שהוא צדיק תהרוג אשר ראה ושייראו האנשים מאד ואין ספק‬
‫אותו על לא חמם בכפיו‪ .‬וד‪.‬ירושלמי מתרגם שהיה ספק יראתם מה שראי מהפכת סדום‬
‫הגוי כבר עממין עשאו ע׳׳ד מעשה גוי אחד ועמורד‪ ,‬באותו פרק שלזה רגזו וחלו מאד‪.‬‬
‫ולפי׳ זה על עצמו אמר הגוי גם צדיק ‪,‬־חי‘ילה וכן אמרו )בב״ר פרשה כ״ב( אמר ת חנין‬
‫לד מעשות כדבר הזה כי הנה אברהם עצמו לפי שהיו רואים עשנד‪ ,‬של סדום עולה ככבשן‬
‫אמר לי אחותי היא ואין לומר שעשאו בכעס האש אמרו תאמר אותם המלאכים שהלכו לסדום‬
‫או בצחוק כי היא גם היא אמרר‪ .‬אחי הוא באו לכאן לפיכד דיראו האנשים מאד לפי‬
‫ואם שניהם יפרדו זה מזה וכחשו האישות שאבימלד נסתפק בחלומו אם היה דמיונו‬
‫שביניד‪.‬ם הרי היא פנויה אם כן בתם לבבי שוא ידבר עם היותו בתכלית הסדור או אם‬
‫יבנקיון כפי עשיתי זאת כלומר אף שאשכב הי׳ ענין אלהי ולכן קרא לאברהם לדעתו‬
‫עמה ואיני מחוייב להחזירד‪ .‬לו‪ .‬ונראה שהי׳ מאותו ענין אשתו כי בזה יעמוד על אמתת‬
‫האישות שד‪.‬יד‪ .‬נוד‪.‬ג בבני נח כל זמן שירצו החלום‪ .‬ואמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לד‬
‫לעמוד יחד איש ואשתו אבל כאשר הוכיחו וסמיד לזה אמר במאמר שני והוא ויאמר אביפלר‬
‫מעשיד‪.‬ם שהיו רוצים להפרד הותר האישות אל אברר‪,‬ם מה ראית כי עשית את הדבר‬
‫לגמרי כי אין להם גרושין בכתב וכמ״ש )כתובות הזד‪ .‬וראוי שנתעורר למד‪ .‬היו שני מאמתם‬
‫פרק המדיר ובפרק ד׳ מיתות( מאימתי הותרד‪ .‬ומשתי אמירות ולא היה הדבור ההוא כלו‬
‫משפרעה ראשה בשוק ומזה הוכיח שהיד‪ .‬מדובק במאמר אחד‪ .‬אבל אמתת הענין הוא‬
‫לבבו ישר והמעשה שעשר‪ .‬היד‪ .‬נרצה בעצמו‪ .‬שאבימלד התחיל להוכיח את אברד‪.‬ם בדברים‬
‫אבל השם השיבו גם אנכי ‪T‬עתי כי בתם לבבד קשים באמרו שנראה ממה שעשה באמרי על‬
‫עשית זאת ר״ל שלא היתד‪ .‬כונתד לחטא ולכן אשתו שהיא אחותו שהיה מכוין לד‪.‬כשילו‬
‫גם אני סייעתי במעשיד במה שחשכתי אותר כדי לד‪,‬נקם ממנו ועל זה אמר מד‪ ,‬עשית לנו‬
‫מחטא לי כי על כן לא נתתיד לנגוע אליה ומה חטאתי לד ר׳ל מה המכשול והרעה אשר‬
‫וד‪.‬יה זה לפי שמנע ממנו כח תאות המשגל עשית לנו ומהו החטא שחטאתי לד שבעבורו‬
‫וד‪.‬לקד‪ .‬אותו באבר הזווג אבל לא הורד‪ .‬לו הסכמת להביא עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה‬
‫שד‪.‬יתד‪ .‬המעשה נרצד‪ .‬כיון שלקח אותר‪ .‬בחזקה באיסור אשת איש ואם שאמר זד‪ ,‬על עצמו‬
‫ולא ברצונה וכן אמת בתנחומא זכית באחת כי להיות המלד נפש כללית לכל עמו כמו‬
‫ושקרת באחת ולכן צוהר ועתר‪ .‬השב אשת שזכר הפל׳וסוף היתה הרעה הבאר‪ .‬מגעת לכל‬
‫האיש‪ .‬וא״ת שלא יקהה א־ שירע עמה מפני מלכותו ואם מפני שחשב שבפשעו זה תהפך‬
‫חשד ששכבת עמד‪ .‬אין הענין כן כי נביא הוא כל מלכותו כמהפכת סדום ועמורה‪ .‬ואמר לו‬
‫ו ‪T‬ע אמתת הענין כפ־ מה שהיד‪ .‬ואם תעשה עם זה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי‪,‬‬
‫זד‪ .‬עם היו־ת שפשעת בענין הלקיחה שהיתר‪ .‬לד‪,‬ודיע שאברר‪,‬ם ג״ב חטא כנגד כבודו בד‪.‬יותו‬
‫רנה‬ ‫בראשית כ‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫לו דו מן צאן ובקר ועבדים וש!פחות כדי לפייסו‬ ‫סבה שתלקח אשתו כי הוא באמת מכלל‬
‫והשיב לו את אשתו והותרה מ ה השאלה‬ ‫המעשים אשר לא יעשו לאנשי שם אוהבי‬
‫הם׳‪ .‬והנה אמר אבימלד לאברהם הנה ארצי‬ ‫הכבוד‪ .‬והרלב״ג פירש חטאה גדולד‪ -‬עונש‬
‫לפניך בטוב בעיניך שב למען אספרהו לר‬ ‫גדול דומה לעונש סתם ועמורה שהיה ב ק ת ‪3‬‬
‫וכבר עוררת ‪ T‬עליו בענין פרעה והוא שחי׳‬ ‫והנה אברהם בראותו חמת מלך מלאכי מות‬
‫ענין קבוע אצל המלאכים שהאשה אשר שכב‬ ‫נסתתמו טענותיו נשתתק ולא השיב לו דבר‬
‫עמה המלך אין ראוי שישכב עמה עוד אחר‬ ‫ואבימלד הבין שהיה אברהם ירא וחרד‬
‫כי חרפה היא למלך וכמו שנתבאר באדוניהו‬ ‫מתוכחתו הקשה ולפי׳ חזר לו לדבר לו בנחת‬
‫שנהרג על אשר שאל אח אבישג השונמית‬ ‫רוח בדבור אחר וזה אמת ויאמר אבימלד‬
‫אחרי מות דוד לאשה עם הץת שהעץ הכתוב‬ ‫אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה‬
‫שהמלך לא ידעה והיה הדבר ההוא כל כך זר‬ ‫ר״ל האם ראית שר וגדול בארצי שהיה לוקח‬
‫בעיני שלמה שאפר לאמו על אשר שאלה ממנו‬ ‫הנשים בחזקה או שמעת על• כי עשיתי כן‬
‫זה בעד אדוניהו ושאלי לו את המלוכה‪ .‬ומפני‬ ‫פעם אחרת כי הנח בלי ספק סבה מה הערותד‬
‫זה אלו היה אבימלך שוכב עם שרה היה בלי‬ ‫לעשות זה‪ .‬והיה אם כן המאמר הראשת‬
‫ספק מקפיד שלא תבעל ע ץ לזולתו וכל שמ‬ ‫מאבימלך תוכחה והמאמר השני שאלת הסבה‪.‬‬
‫בחייו ובארצו והי׳ אבימלד מוסר נפשו למות‬ ‫ואברהם השיבו כי אמרתי רק אץ יראת אלהים‬
‫ולא יעשה זה ולא יתזז לשום אדם לגשת‬ ‫במקום הזח וגר ר״ל שלא עשה זה לחנקם‬
‫אליה אף שיתן לו כסף וזהב הנה מ טי זה‬ ‫ממנו ומארצו חלילה אלא מפני שחשב שלא‬
‫הץיענו הכתוב שאבימלך כדי לפרסם שלא‬ ‫תהי׳ יראת אלהים במקום ההוא כלומר בכל‬
‫קרב אליה ולא ידעה נתן מתנות יאברהם‬ ‫הארץ ההיא כי אחרי שראה כל מה שראה‬
‫והשיב• לו את אשתו ואמר לו הנה ארצי לפניך‬ ‫מסדום ועמורה בענין הניאוף היה חושב על‬
‫בטוב בעינץ שב כי תהיה זאת ראיה מוכרחת‬ ‫בל שאר המקומות אשר סביבותיהם שלא‬
‫שלא שכב עמה כי לולי זה לא היה מבזה‬ ‫היתה יראת אלהים על פניהם ולכן ירא פן‬
‫המל‪ #‬עצמו בץי>‪ .‬ומכבד את המבזים אותו‪.‬‬ ‫יהרגוהו על דבר אשתו ולהנצל אמר אחותי היא‪.‬‬
‫כי הנה פרעה צוה לאברד& שיצא מ ץ מארצו‬ ‫ומלבד זה אמר כי היחח אחותו על דרך‬
‫לא סלבד בעבור המצריים שהיו שטופים בזמה‬ ‫האמת בת אביו ולא בת אמו ולזה היתה‬
‫כדברי המפרשים אלא שכבר יצא שם על‬ ‫לו לאשה כ• הנה ב טי נה לא היתד! אסודה‬
‫שרה שלקחה פרעה לעצמו וכדי שלא יאמר‬ ‫אלא האחות בת האם ועם היות ששרה לא‬
‫אדם בהיותו עם אברהם אתמול היתה אשת‬ ‫היתה אחותו אלא בת אחיו לא היה מכזב‬
‫לפרעה ועתה היא נבעלת להדיוט לכך מ טי‬ ‫בזה כי הין• מנהגם לקרא את בן האת אח‬
‫י כב ץ שלחה מארצו אבל אבימלך לפי שלא נגע‬ ‫כמו שקרא אברהם את לוט אחיד והוא הי׳ בן‬
‫אליה עשה באופן שלא ימשך לו מזה קלון‬ ‫אחיו ככה קרא את שרה אחותו להיותה בת‬
‫באמרו לאברהם שישב בארצו בטוב בעיניו‬ ‫אחיו כל שכן שהיתה כוונת אברהם לפייס אח‬
‫כדי שיתפרסם לכל באי שער עירו שלא שכב‬ ‫אבימלד בדברים כמו שכתב הראב״ע‪ .‬והנה‬
‫עמה ולא נתיחדה לו ובזה הותרה השאלה הי׳‪,‬‬ ‫אמל עוד דהי כאשר התעו אותי אלהי׳ להודיעו‬
‫וזו^ פי׳ ולשרה אמר הנה נחתי אלף כסף‬ ‫שלא התחיל אברהם עתה לעשות כן לדיות‬
‫לאחיך וגר‪ .‬וכבר ראית דברי המפרשים‬ ‫בעיניו ארצו רעה מכל הארצות אשד ישב‬
‫בפיתשם כמה מחמרחקים ישיגו לכל אחד מהם‬ ‫בחנה וגם לא היה אומר אחותי היא בדי‬
‫ומד‪ .‬שנראח לי בו יותר נכץ חוא באחר מב׳‬ ‫להפרד ממנה ולגרשה מהאישות כי הנה מעת‬
‫טים‪ .‬הא׳ כפי מד‪ .‬שביארתי שכאשר נתן‬ ‫יציאתם מבית אבץ נהגו לומר כן ורמוז לזה‬
‫אבימלך המתנות לאברד‪.‬ם ואמר לו שישב בארצו‬ ‫במה שאמרו במצרים ועכ״ז לא נפרד טמנה‬
‫אפר לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך כ»‬ ‫וגם בארץ ט ען הץ עושים כן ולא לקחו את‬
‫כך היו שו״ם העבדים והשפחות והבקר שנתן‬ ‫אשתו כי היו שואלים אותו אם היתה אשתו‬
‫לו והמחנה הד״יא היא לד כסות עינים שבזה‬ ‫מלבד שהיא אחותו והיה אומר כן וככה היה‬
‫לא יאמין אדם שנגעתי בך כי אם הייתי קרב‬ ‫ראד שישאלוהו בגרר ואמר כאשר התעו אותי‬
‫אלץ לא הייתי נותן מתנות לאחיך להץת‬ ‫אלהים לפי שכל הגולה מארץ מולדתו ואינו‬
‫אצלך אבל הייתי הורגו טג עי בך ולכן תחיה‬ ‫יושב במקום קבוע ואעו יודע אנה ילד יקרא‬
‫המתנד‪ .‬שנתתי לך כסות עיני׳ם ץאיה מוכחת‬ ‫תועה כמו שפ־רש״י‪ .‬וכאשר ראה אבימלך דבר•‬
‫־על שאת נקיד‪ .‬מכל ערוד‪ -‬וזאת הראיה היא‬ ‫אברהם טובים ונכוחים נתאמה אצלו שכל מה‬
‫לכל אשר אתך שד‪.‬ם אנשי ביתך ואת ‪ to‬ר״ל‬ ‫שראה בחלומו דבר אלהים הוא ולכן שלה‬
‫בראשית כ כא‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רנו‬
‫בידוע שתלד‪ .‬וד‪.‬רמב״ן כתב שפקד ענינו זכר‬ ‫וגם לכל שאר בני אדם שישמעו את הדבר‬
‫ושהוא לשון נהוג בעקרות כמ״ש ויזכור אקהים‬ ‫ד‪.‬זה ונוכחת ר״ל שתהיה נוכחת על דבר זה‪.‬‬
‫את רחל‪ .‬ולחנה ויזכרד‪ ,‬ה׳‪ .‬וגם זה אינו נכון‬ ‫בי בשמעם שנתתי מתנות לאברהם ושהוא עמך‬
‫כי שרד‪ ,‬לא היתד‪ ,‬נשכחת לשיצטרך לומר‬ ‫יושב בארצי יכירו וידעו באמת כי לא התעללתי‬
‫בה שזכרד‪ ,‬כי■ הנד‪ ,‬המלאך יעדד‪ ,‬שתלד והגביל‬ ‫בך‪ .‬והפן הב׳ מהפירוש הוא שאמר הנה הוא‬
‫בה המועד שתלד בד‪ ,‬ולא היה אם כן בה‬ ‫לך כסות עינים‪ .‬שאותו האלף כסף שנתן לאברהם‬
‫שכחה‪ .‬גם כי לשון פקד אין ענינו זכר וד‪,‬עד‬ ‫יהיה לקנות מהם כסות עינים לך ולכל אשר‬
‫פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים‬ ‫אתך בבית מהנשים והכסות עינים הוא המסר‬
‫ולא היו נשכחים שמד‪ .‬וכל שכן העשוי להם‬ ‫שהנשים הצנועות נוהגות לשאת על פניהם‬
‫בכל יום שלא תפול בו השכחה;‬ ‫ואמר זה דרך מוסר כאומר אותו דבר מועט‬
‫שנתתי לאברהם הנה הוא לך לקנות ממנו‬
‫השאלה הב׳ באמרו ותלד שרה לאברהם בן‬ ‫מסוד‪ .‬וכסות עינים לך ולנשיד אבל איעצך‬
‫לזקוניו וד‪,‬לא היינו יודעים שילדד‪ ,‬אותו‬ ‫נא עצה שמכאן והלאה את כל ונוכחת כלומר‬
‫לזקוניו כמו שיאמר אחר זה ואברד‪,‬ם בן מאת‬ ‫עם שאר בני אדם תהיה נוכחת שלא תאמרי‬
‫שנה בהולד לו את יצחק‪ .‬ויהיה אם כן אמת‬ ‫עוד אחי הוא כמו שאמרת בארצי פן יקראך‬
‫כאן לזקוניו דבור מיותר ואין לו צורך כלל‪:‬‬ ‫אסת ולאו בל שעתא ושעתא מיתרחיש ניסא‬
‫השאלה הג׳ מד‪ .‬שד‪,‬קשד‪ ,‬הר״ן למה לא קרא‬ ‫והותרה עם זה השאלה הי״א‪ .‬וספר הכתוב‬
‫אברד‪,‬ם שם בנו יצחק ביום מלתו וקראו‬ ‫שהתפלל אברהם אל האלהים ושבאמצעות‬
‫כן ביום הולדו וד‪,‬נד‪ ,‬השם הוא המושם וד‪.‬מוסכ‪0‬‬ ‫תפלתו רפא את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו‬
‫עם הבריות וזאת לפנים בישראל תמיד ולמד‪.‬‬ ‫דלדו‪ .‬והפסוק הז׳ חלוק הוא שאין מלת וילדו‬
‫זה מיד‪,‬ר לקרא שמו ביום הולדו;‬ ‫חוזר לכלם אלא שחיתה רפואת אבימלד‬
‫שהחזיר לו כתו להרל ‪ T‬אחר שכבר מנע ממנו‬
‫השאלה הד׳ באמת ואבת‪,‬ם בן ק׳ שנה‬ ‫בח המשגל כמ״ש על כן לא נתתיך לנגוע אליה‪.‬‬
‫בהולד לו את יצחק בנו ויקשה זד‪,‬‬ ‫אמנם לאשתו ואמהותיו רפא ג״כ לפי שכבר‬
‫למה שידענו זקנתו כי• הוא נמול בן צ״ט‬ ‫יצאה גזרה מלפניו ית׳ בעת שנלקחה שרה‬
‫שנה ונאמר לו אז שלמועד ההוא בשנד‪ ,‬האחרת‬ ‫שאבימלך לא יול ‪ T‬עוד ואשתו ואמהותיו לא‬
‫תלד שרה כ״ש שבא הפסוק הזד‪ ,‬בזולת מקומו‬ ‫תלדנה ועד‪ .‬ואולי שכבר נשתנו טבעיהם‬
‫אחרי זכרון השם וד‪,‬מיילד‪ ,‬וד‪,‬יד‪ .‬ראוי לזכ ת‬ ‫ופזגחש לבך כי הטבע בידו ית׳ כחומר ביד‬
‫סמוך ללידד‪:,‬‬ ‫היוצר וכאעזר התפלל אברהם עליוס חזר השם‬
‫השאלה הה׳ במאמר צחוק עשר‪ .‬לי אלהים‬ ‫מגזרתו‪ .‬ורפא את אבימלך בתת לו כח להוליד‬
‫כל השומע יצחק לי ולא זכרה דבר‬ ‫ולנשיו ואמהותיו כח שתלדנה כי היתד‪ .‬הרפואה‬
‫מאברהם בד‪,‬יות הזרות וד‪,‬צחוק בחקו ג״כ כמ״ש‬ ‫ההיא ספי הגזרה שגגזרד‪ .‬עליהם וד‪,‬יה ענשם‬
‫הלבן מאה שנד‪ ,‬יולד ואם שרה הבת תשעים‬ ‫זד‪ .‬מדד‪ .‬כנגד מדד‪ .‬כי הנה אבימלך בלקחו‬
‫שנד‪ ,‬תלד ששם המניעה מצד שניד‪,‬ם;‬ ‫את שרד‪ .‬היד‪ .‬מונע את אברדמ מהוליד את‬
‫השאלה הו׳ במה שאמרה מי מלל לאבת‪,‬ם‬ ‫יצחק ואת שרה משתלד אותו כמו שיעדם‬
‫וזה אם מפני שבא המאמר ההוא בזולת‬ ‫האלהיט ולכן לקו שלא יוליד אבימלך ואשתו‬
‫מקומו וגם לסי שלא היה לד‪ ,‬לתמוד‪ ,‬מי מלל‬ ‫ואמהותיו שלא תלדנה עוד ואולי שלזה רמז‬
‫לאבת‪,‬ם כי הקב״ה וד‪.‬מלאך ג״כ כל אחד‬ ‫לו באמת ויתפלל בעדך וחיה כי ההולדד‪.‬‬
‫מהם מלל זה לאבת‪,‬ם ורש״י כתב שמי מלל‬ ‫והתולדה הם החיים והנצחיות וד‪.‬הפד הוא‬
‫הוא לשבח רומז להב״ד‪ ,‬והרמב״ן השיג עליו‬ ‫ד‪.‬םיחה לו‪ .‬וד‪.‬ותרד‪ .‬בזה השאלה הי׳ב ‪:‬‬
‫שלא מצא מלת מי כי אם לבזיון מי אב־־מלך‬
‫מי שכם מי דוד מי בן ישי‪ .‬ותמד‪,‬תי מדבתו‬ ‫כא‬
‫שנראה ששכח שאו מרום עיניכם וראו מי ברא‬ ‫)א< וה׳ פקד את שרד‪ .‬עד ויד‪.‬י אחר‬
‫אלה‪ .‬מי ילד לי את אלה‪ .‬ואלה מי גדל‪ .‬טי‬ ‫הדברים האלה וד‪.‬אלד‪.‬ים נסה וגומר הנה‬
‫זד‪ ,‬בא מאדום‪ .‬מי זאת הנשקפה כמו שחר‬ ‫דאיתי לשאול בספור הזה שאלות‪:‬‬
‫ורבים כאלד‪:.‬‬
‫השאלה הא׳ בד‪,‬כפל וד‪,‬׳ פקד את שרד‪,‬‬
‫השאלה הז׳ למה עשה אברר‪,‬ם משתה ג מל‬ ‫כאשר אמר ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר‬
‫ביום הגמל את יצחק ולא ביום הלידה‬ ‫ודש״י פירש פקד את שרד‪ .‬על הד‪,‬ריון ויעש‬
‫או ביום המילד‪ ,‬כמנהגנו היום‪ .‬והר״ן כתב שאז‬ ‫ח׳ לשרד‪ .‬על ד‪.‬ל ‪T‬ד‪ ,‬ואינו נכת כי אחר שיעדד‪,‬‬
‫רגז‬ ‫בראשית כא‬ ‫אנרבנאל‬ ‫וירא‬
‫שיעד לה ולפי שיש פק ‪ T‬ה לטובה וסקיחז לרעה‬ ‫נדמה לו שהנער היה בריא וחזק ויוצא ניסכבות‬
‫כמו שאמר וביום פקדי ופקדתי הוצרך לפרש‬ ‫התינוקות ואינו נכון כי אברהם יודע היה‬
‫כאן שפק ‪ T‬ת שרד• היתד• כשעשה ה׳ לה‬ ‫שיצחק יבריא ויחזק והאמין בה׳ כי ביצחק‬
‫כאשר דבר כשנתן לד‪ .‬הבן אשר ‪r‬דה בו ולזה‬ ‫יקרא לו זרע‪:‬‬
‫לא זכר שפקד את א ב ח « לפי שהקבול וד‪.‬ד‪.‬ריזו‬ ‫השאלה הח׳ למה זה בקשה הצדקת שרה‬
‫הוא באשד‪ ,‬גם ש ^‪ .‬הדבר הזר‪ .‬יותר זר‬ ‫לגרש את ישמעאל מבית אביו בהיותה‬
‫וקשה בבחינת שרה ממה שהיד• בבחינת אברד‪0.‬‬ ‫יודעת שאברהם היה אוהב אות! כאב את בן‬
‫ואפשר לפרש וה׳ פקד את שרה כאשר אמר בתת‬ ‫ירצה‪:‬‬
‫לר‪ .‬זרע ויעש ה׳ לשרד‪ .‬כאשר דבר שילדד‪P .‬‬
‫זכר ולא כת ונקרא שמו יצהק כי זד‪.‬ו מה‬ ‫השאלה הט׳ למה זה בקשה שרה שיגרש‬
‫שדבר אל ‪ ..T‬ואמנם בבחעת אברהם אמר ותי‪.‬ר‬ ‫אברהם ג״כ את האמה עם בנה כי אם‬
‫ותלד שדד‪ .‬לאבתזם בן לזקמיו ר״ל שילדד‪ .‬לו‬ ‫י שמע^ חטא בהיותו מצחק הגר מה חטאה‬
‫עם כל זקנתו הבן הנזכר וזד‪ .‬טעם א מ ת לזקוניו‬ ‫והטעם שנתנה שרה מענין הימשה לישמעאל‬
‫שלא אמר זד‪ ,‬לרשום הזמן אשר בו ילדד‪ .‬כי‬ ‫גתיחס לא להגר אמו כל שכן שהסכים הקב״ה‬
‫אם להג ‪ T‬שג״כ נעשד‪ .‬לו החסד הזר‪ .‬והפקידר‪.‬‬ ‫בזה באמרו לאברהם כל אשר תאמר אליד‬
‫הזאת בבחינת זקנותו‪ .‬ואפשר זד‪ .‬ג״כ לר‪.‬גיד‬ ‫שרה שמע בקולה‪:‬‬
‫ש ^ ‪ .‬לו יצחק ‪ p‬זקוניום וד‪.‬וא ד‪.‬בן ה מ ^ ל‬ ‫השאלה הי׳ למה זה קרא סלאד אלהים אל‬
‫לאביו העובד אותו‪ .‬תע^׳יך לו אקוניו וייווז*‪.‬‬ ‫הגר ודבר עמה והיא לא היתה ראדיה‬
‫עם הפירוש הזה א מ ת למועד אשר דבר אמו‬ ‫לנבואה והנה בסעם הראשונה שדבר לה הסלאד‬
‫אלהמנ כי זהו משם הזמן שבו נולד לא מה‬ ‫התז לצורך אברהם להשיבה אל ביתו שבדתה‬
‫שאומר לזקתיו וד‪.‬ותת בזה שתי השאלוה‬ ‫משם אבל כאן היה די שיסקח אלהים את‬
‫הא׳ ור‪.‬ב׳‪ .‬וספר הכתוב שעשר‪ .‬אברהם בזד‪.‬‬ ‫עיניה במו שעשה ותרא הבאר ותשק ממנו‬
‫ב׳ דברים הא׳ שקרא שם בנו הנולד לו ‪pr?r‬‬ ‫את הנער ואם הדבור על אודות הנער שדיה‬
‫וד‪.‬תבונן אמרו הנולד א אשר ילזזד‪ .‬לו שחן‬ ‫בן אברהם למה לא דבר המלאו לנער עצמו‬
‫כי הנד‪ .‬באו שתי ההודעות הדגד‪ .‬לד‪.‬ודיע‬ ‫שכבר היה בן י״ז שנה או יותר ודבר להגר‬
‫שמשתי בחינות קרא שמו יצחק אם בכהונת‬ ‫המצריך והנני מפרש פסוקי הפרשה ב<‪.‬י^ן‬
‫זקנותו שישחק וישמח עמו ועל זה אפר הנולד‬ ‫יותרו השאלות האלו כלם‪:‬‬
‫לו‪ .‬ואם בבחעת שת‪ .‬לזקנותד‪ .‬ועל זד‪ .‬אמר‬
‫אשר ילדה לו שת‪ .,‬אם לא נפרשוהו ‪» P‬ד‪.‬יה‬ ‫י ה׳ פ ק ד את שרה וגומר עד‪ .‬ותרא שרה‬
‫בפסוק הזה מותר רב כי אין ספק שד‪.‬יד‪ .‬חווי‬ ‫את בן הגר המצריוד בעבור שאמר‬
‫שיאמר בלבד רקרא שמו יצחק וד‪.‬דבר הב׳‬ ‫למשלה כי עצור עצר ה׳ בעד כל רחם לבית‬
‫שעשר‪ .‬הוא שמל אבת‪.‬ם את יצחק כנו‪ .‬ואמת‬ ‫אבימלד על דבר שרה אשת אברהם‪ .‬סמר אליו‬
‫בן שמונת ימים בראד‪ .‬לי שחוזר לשבי הדברזם‬ ‫וה׳ פקד את שרה ר״ל לאויביה עצר ה׳ ולה‬
‫יחד לקתאת השם ולהכנסתו בברית ששני‬ ‫שהיתר‪ ,‬עקרה פקד אותה לשתלד‪ .‬ואז״ל‬
‫הדבתם עשד‪ .‬בדרות הילד בן שמונד‪ .‬ימים ונתן‬ ‫שהמתפלל בעד חברו נענה ראשונה לעצמו‬
‫הסבר‪ .‬על זר‪ .‬כלו באמת כאשר צוד‪ .‬אותו‬ ‫וכן ה ה אברהם בעבור שהתפלל על אבימלד‬
‫אלד‪.‬ים כי הנד‪ .‬באה כ״ף הדמיון במלת כאשר‬ ‫פקד ה׳ את שרה אשתי‪ .‬ולשץ פקיחז הוא‬
‫לא להודיע איד עשה זה אלא שעשאו בעבור‬ ‫באמת ביקור והשגחה כמו פקוד פקדתי אתכם‬
‫שצוד‪ ,‬אותו אלהים ואמר זה להגיד שעם‬ ‫ואת העשוי לכם במצרים‪ .‬כי מפני שהיו‬
‫היות יצחק חביב מאד אצל אביו מפני שבא‬ ‫חושבים שהוא ית׳ לא היה משגיח בהם אמר‬
‫לו שלא כמנד‪,‬ג הטבעי שבעבור זד‪ .‬היה ראוי‬ ‫להם כן‪ .‬וכמוהו ויפקוד שמשון את אשתו בגדי‬
‫שיפחד מלמסת בסכנת ה מ י ל ה בד‪.‬יותו רך‬ ‫עזים‪ .‬ה׳ בצר פקדיד‪ .‬עד שמפני זה יקראו‬
‫ויחיד לפני אמו זעה א ב ת ם לא חשב זה‬ ‫הנמג ם פקודים וו־ומונים אותם יקראו פוקדים‪.‬‬
‫לבלום ב ע ת קיום מצות האל שצוד‪.‬ו בקתאת‬ ‫ופי׳ הפסוק הזה שהמלאד אמר בשם האל שוב‬
‫שמו ובמצות המילה והוא אמת כאשר צוה‬ ‫אשוב אליך כעת חיה ועניו השיבה והביאה‬
‫אותו אלד‪,‬ים‪ .‬והרמב״ן כתב שביום שנתד קרא‬ ‫היא ההטבה שיתן לו משרה בן כי הפעל מורה‬
‫שמו יצחק לפי שנצטוד‪ .‬עליו ובלתתו ד^יע‬ ‫על מציאות הפועל ובהיות הפעל כאן היה‬
‫זמן המצוד‪ .‬ההיא אבל המ‪-‬לה היה זמנה‬ ‫הפועל כאן ולזה נאמר ויהי ה׳ את יד‪-‬שע‬
‫לשמונה ימים ועשאה כן ו«ד‪ .‬שכתבתי הוא‬ ‫ויהי ה׳ את יוסף להיות טובתו והשגחתו עמו‬
‫היותר נכון‪ .‬והותרד‪ ,‬בזר‪ ,‬יזשאלד‪ .‬ד‪.‬ג׳ העה‬ ‫וזה וה׳ פקד את שרה שהשג־וז בענינה ומה‬
‫בראשית כא‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫תח‬
‫)ט( ותרא שרה וגר עד ויד‪,‬י בעת הד‪,‬יא‪.‬‬ ‫םמך לזה ואברהם בן מאת שנה בהולד לו‬
‫זכר הכתוב שראתד‪ ,‬שרה את ישמעאל‬ ‫את יצחק בנו אם לקשרו במה שלמעלה ממנו‬
‫מצחק‬ ‫מצחק ושירע בעיניה אולי שהיה‬ ‫שאף על פי שהיה בן מאה מל את בן זקונים‬
‫מהמשתד‪ ,‬שד‪,‬יו עושים ביום הגמל את יצחק‬ ‫זה לשמונה ימים כדי לקיים מצות בוראו‬
‫וזה קשור הפסוקים ולכן לא באה ביניהם‬ ‫ואמר תמיד בפסוקים האלו מלת בנו סמוכה‬
‫פרשה וששרד‪ ,‬אמרד‪ ,‬שכיון שלא יירש בן‬ ‫עם יצחק להורות כי הוא בעיניו היה הבן‬
‫האמה עם בנד‪ ,‬מה הצורך שישב בביתה‬ ‫העקרי לא ישמעאל כמו שיספר ואפשר לפרש‬
‫להלע־ג על מעשיד‪ ,‬מוטב שיגרש אותו אברד‪0 ,‬‬ ‫עוד שבא הפסוק הזד‪ .‬הקדמה לספר שבחה‬
‫מביתו ושילך להתגדל בארץ אחרת ולד‪,‬יותו‬ ‫של שרה ודעתה כי עם ה־ות שאברד‪,‬ם קרא‬
‫נער אמרר‪ ,‬שתלך אמו עמו לא לגרש אותה‬ ‫שם בנו יצחק בבחינות עצמו ובבחינת אשתו‬
‫בבחינתה ולא על חטא שחטאתה כי אם שתלך‬ ‫כמו שביארתי ושה ‪ .T‬אברהם בן מאת שנה‬
‫עם בנד‪ ,‬להדריכו במה שיעשה‪ .‬וד‪,‬פי׳ הזה הוא‬ ‫בהולד לו את יצחק שהיד‪ .‬זרות רב בחקו בד‪,‬ולדה‬
‫כפי המפרשים‪ .‬אמנם הנכון בעיני הוא שבהיות‬ ‫הנה היא לא יחסר הזרות ההוא אל אברהם‬
‫יצחק יונק שדי אמו בגבול סכנת התינוקות‬ ‫כלל כי אם לעצמד‪ .‬באמרד‪ .‬צחוק עשה לי‬
‫לא בקשה שרה שיגרש את האמד‪ ,‬ואת בנה‬ ‫אלד‪,‬ים כל השומע יצחק לי כלומר שלא ה ‪.T‬‬
‫לפי שאין ספק שיקשה אברהם לעזוב את בנו‬ ‫צחוק בבח נתו כי אם בבחינתה‪ .‬ואפשר שכפל‬
‫הודאי ישמעאל איש גדול ושלם בקומתו בעבור‬ ‫כל השומע יצחק לי לומר שילעגו ממנה ממה‬
‫הספק שהוא ביצחק בינקותו בחלב נקפא אבל‬ ‫שצחקה עם בשורת המלאך והותרה בזה‬
‫אחרי שגדל יצחק בשניו וקומתו וד‪,‬יד‪ .‬כשאר‬ ‫השאלה הד׳ ‪1‬ר‪,‬ד‪ .',‬ואמנם אמרו מי מלל‬
‫כל אדם היד‪ .‬ראוי שיחזיק בו אברהם כבן‬ ‫לאברהם ענינו אצלי שכאשר ראתה שרה‬
‫יורש ויעזוב את הקליפד‪ ,‬ו ‪T‬בק בפרי ומפני‬ ‫שמלבד הלידד‪ ,‬עוד הגדיל השם לעשות עמד‪.‬‬
‫זה כשראתה שרה את בן הגר כלומר בן‬ ‫חסד במד‪ .‬שנתן לד‪ ,‬חלב בשדיד‪ .‬לד‪,‬ניק את בנד‪.‬‬
‫השפחך‪ ,‬כי לכך לא קראתו בן אברהם כי אם‬ ‫כי זה על המעט ימצא בנשים הזקנות שיספיק‬
‫בן הגר לגנותו שהיה משתעשע בבית כבן‬ ‫הטבע לתת בהם דם חומר לעובר ובעוד שיבא‬
‫יחיד בבית ירושתו כאשר היד‪ ,‬קודם לידת‬ ‫לשדים מאותו דם שיתילד ממנו מזון לנולד‬
‫יצחק ושהיד‪ ,‬אהוב מאד בעיני אביו ושכל בבי‬ ‫לכן בראותה שלא היו לה שדים צומקים אבל‬
‫הבית היו משרתים ומשמחים אותו כאשר היתה‬ ‫שדים נכונו לחניקו אמרה מאמר אחר מי מלל‬
‫באמנה אתו חששה על זה וחשבד‪ ,‬שהיה ראוי‬ ‫לאברהם הניקה בנים שרד‪ ,‬ר״ל הנה הלידד‪,‬‬
‫שידויה יצחק המצחק ושישמעאל יעבוד אותו‬ ‫הקב״ה יעד על ‪ ,T‬לאברד‪,‬ם אבל ההנקה לא‬
‫ולפי שישמעאל היד‪ ,‬כבר מוחזק בבית משנים‬ ‫אמרה ולא הודיעה וזהו מי מלל לאברהם שלא‬
‫רבות וד‪,‬יא לא תוכל לד‪.‬וציאו מחזקתו לא ישר‬ ‫אמר השם ולא המלאך ולא אדם בעולם לאברד‪.‬ם‬
‫בעינ ‪ ,T‬שישב עוד בבית וד‪,‬נה הקפידד‪ ,‬על זה‬ ‫שתד‪,‬יה אפשר שתניק בנים שרד‪ ,‬עתד‪ ,‬ש לדה‬
‫למד‪ .‬שילדד‪ ,‬אותו הגר לאברהם והיר‪ ,‬אפשר‬ ‫בן לזקוניו‪ .‬ואין ספק שהחסד הזה עשה הש׳י‬
‫שיאמר ישמעאל באחרית הימים שגם הוא היה‬ ‫לכבוד יצחק לשלא יניק משדי נשים נכריות‬
‫בן אברהם ושהיד‪ .‬ראוי שיהיו שנ ‪,T‬ם ש וים‬ ‫בנות כנען‪ .‬או ‪',T‬׳ פי׳ כי ידעתי מי מלל‬
‫בירושה כי הנכסים של אברד‪,‬ם היו ובבחינתו‬ ‫לאברד‪.‬ם חניקה בנים שרה עם היות שמלל‬
‫שניהם היו בנים ושוים וזה טעם אמרו אשר‬ ‫לו שילדתי בן לזקוניו ולרשום הנס הזה אמר‬
‫ילדד‪ ,‬לאברד‪,‬ם מצחק כי מאותה בהינד‪ ,‬שילדה‬ ‫הכתוב ויגדל הילד ויגמל כלומר שעם היות‬
‫אותו הגר לאברד‪,‬ם הי׳ הספק בירושה‪ .‬וד‪.‬רםב״ן‬ ‫הלב שרד‪ .‬דק ומעם כדרך הזקנות הגה‬
‫כתב שגרוש הגר לא היד‪ .‬מכוין אל עצמו‬ ‫גדל הנער זיגמל כי לא נפסק חלבה‬
‫אלא בעבור הבן וד‪,‬עד כי לא יירש בן האמה‬ ‫עד גמלה אותו ובעבור אותו נם העצום עשה‬
‫אבל זכר בגרוש את הגר גם כן כי לא יוכל‬ ‫אברד‪,‬ם משתה גדול ביום הגמל את יצחק כדי‬
‫הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומו ‪J‬‬ ‫לתת הודאה לאלד‪,‬יו על הנס הזד‪ ,‬ולכן לא עשה‬
‫ונראה שאין הדבר כן כי שרד‪ ,‬ג״כ כוונה‬ ‫משתה על הלידד‪ .‬ולא על המ לה לפי שכבר‬
‫לגרש את הגר מן הבית כמו שטונד‪ ,‬לגרש‬ ‫יעדו עליו אלא על ההגמל וההולדה וד‪,‬הנקה‬
‫את ישמעאל וד‪.‬יה זד‪ ,‬לפי שאם היתד‪ ,‬הגר‬ ‫שלא נאמרה לו‪ .‬וד‪.‬ותרו בזה השאלות הו׳‬
‫פלגש לאברהם לא היה ראוי שתשב בביתו עם‬ ‫והז׳‪ .‬והר׳׳ן כתב שבעבור שהתינוק הוא‬
‫אשתו הגבירה אבל שתשב לבדד‪ ,‬בבית אחר‬ ‫מעותד לסכנות בעוד שהוא יונק שדי אמו לא‬
‫וילך האיש אליה בד‪,‬תבא ולכן אם היא תשב‬ ‫עשה אברהם המשתה אלא ביום הגמל אותו‪.‬‬
‫תמיד בבית ומתד‪ ,‬שם או מת אברהם בחייה‬ ‫ופה שכתבתי אני הוא היותר נכון‪:‬‬
‫רנט‬ ‫בראשית כא‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫שמע בקולה ולעניו הנער אמר לו כי ביצחק‪.‬‬ ‫הרי היא בחזקת אשה גמורה דירשו כניד•‬
‫יקרא לך זרע והוא הבן האמתי לא ישמעאל‪.‬‬ ‫בנכסיו ומפני זה אמרה שרה גרש את האמה‬
‫וכתב הרלב״ג שהיתה הסבה מהש״י לגרש אונ‬ ‫הזאת ואת בנה כי׳ לא יירש בן האמה הזאת‬
‫ישמעאל כד• להפר ‪T‬ו מעל יצחק בעבור שלא‬ ‫עם בני עם יצחק ר״ל שאין ראוי שיירש בן‬
‫ילמד יצחק ממעשיו הרעים‪ .‬והודיעו כי גת‬ ‫השפחה הפלגש כבן האשה הגבירה בשוה‪ .‬ואם‬
‫את בן האמה ישים לגד גדול כלומר שעם‬ ‫היה כרברי הרמב״ן היה ראוי שתאמר גרש את‬
‫היותו בן האמה המצרית הנה עיני השגחתו‬ ‫בן האמה הזאת ואת אמו אלא באמת שהגרוש‬
‫יהיו עליו בעבורו וזכותו ויגדל וירבה במאד‬ ‫היותר מכוון בעת ההיא הוא גרוש האמה‪ .‬ואמרו‬
‫מאד ואמר לו זה כדי שלא ירע לו הליכתו כי‬ ‫כי לא יירש כן האמה הזאת הוא סעם לגרוש‬
‫באשר הוא הולך ה׳ עמו‪ .‬הנה התבארו הפסיקים‬ ‫האמה והוא מהטעם שזכרתי שהאשה היולרת‬
‫האלה והותרה השאלה הה׳ והט׳‪ .‬וספר הכתוב‬ ‫לאיש והיא אתו בבית אשר הוא קובע בו‬
‫משלמות אברהם שלא ערער על מאמר קער‬ ‫די׳רות היא בחזקת אשתו גמורה ויירשו בניה‬
‫אבל השכים בבקר לשלחם גם לא נתן להם‬ ‫גם הם מנכסי הבעל במותו‪ .‬אבל השפחה שהיא‬
‫כסף וזהב שחשב שיהיה זה בתורת יחשה כי‬ ‫פלגש לא תשב בביתו ולא יירשו בניה רק מה‬
‫אם לחם ומים כאשר יתנו לעבדים ו א מ ת‬ ‫שירצת לתת להם אביהם במתנה מחיים וכן‬
‫את הילד אין ענינו ששם את הילד ג״כ על‬ ‫עשה אברר& שנאמר ולבני הפלגשים אשר‬
‫שכמה עם הלחם והמים כי הוא היה בן ט״ז‬ ‫לאברהם נתן אברהם מתנות דשלחם וגר‪ .‬ואין‬
‫או י״ז שנה ‪ Tw‬ישימהי על שכמה עם הלחם‬ ‫ספק אצלי שנכלל בהם ישמעאל שג*כ נתן‬
‫והמים אבל פירושו שנתן להם לחם ומים‬ ‫לו מתנות בחייו ולכך אמר פלגשים בלשון‬
‫ושם הלחם והמים על שכמה של הגר ועל‬ ‫רבים שהם הגר וקטורה שאותם נשים היו‬
‫הילד ג״כ ששניהם נושאים על שכמיהם הלחם‬ ‫וישמעאל שב אל ביתו וחיה בקבורתו‪ .‬הגה‬
‫והמים והר״ן כתב שלהיות ישמעאל פרא‬ ‫א״כ גרוש האמה יותר הכחזי ואם היה מגרש‬
‫אדם לא ישמע לקול אביו הוצרכו לאסרר‬ ‫ותשאר האם בבית למה תגרע חזקת הבן‬
‫בכבלים ולתתו על שכם הגר מו ה לה שיוליכנו‬ ‫שעכ״פ יאמת שאמו אשה גמורה היתה לאביו‬
‫המדבר כי הנה להיותו פרא לסוד מדכד שם‬ ‫והראיה דירתה תמיד בבית ויציאת הבן משם‬
‫ינוח לו ולא ישוב לביתו ולכן נתן לו מים‪.‬‬ ‫אינה ראיה כי גם בני׳ הגבירות יתאים מבית‬
‫ואם לא היה להוליכו המדבר לא היה צר ‪T‬‬ ‫אביהם פעמים רבות וילכו למרחקי ארץ‪ .‬והנה‬
‫אל מים כי הם נמצאים בכל דרך סלולם‬ ‫עד הנה לא הקפידה שרה בזה כי חשבה שלא‬
‫וספר הכתוב שטעתה הגר במדבר והפני‬ ‫תלד והיה רצונה וחפצה שיירש ישמעאל כל‬
‫שטעתה כלו המים מן החמת קודם בזאם‬ ‫הבית ולכן רצתה שתשב הגר וישמעאל בנה‬
‫למדבר שהיו הולכים שמה‪ .‬ושבכלות המים‬ ‫בביתה‪ .‬אסל אחרי לידת יצחק חששה למה‬
‫מן החמת הוא הכל• אשר בו המים נרעסח‬ ‫שאפשר להיות אחרי מות אברד& בענין ירושת‬
‫הנער בצמא בי כמו שזכר הפלוסוף הצמא‬ ‫נכסיו ולכן ברוב דעתה אמרה גרש את האמה‬
‫יותר קשה לסבול מהרעם ובראות הגר מצוקת‬ ‫הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת‬
‫הנער בצמא חשבה שימות מזה ולכן השליכה‬ ‫עם בני עם יצחק ר״ל עם בני שאני הגבירה‬
‫את הילד תחת אחד השיחים והם הא‪"-‬נית‬ ‫והיא שפחתי‪ .‬ועם יצחק מפני שלמותו ומעלתו‬
‫שהיו שם כדי שלא יכהו חום השסעו והנה‬ ‫בעצמו ויפיו בחלוף ישמעאל‪ .‬וזכר הכתוב‬
‫נתרחקה ממנו כמטחוי קשת כי אמרה אל‬ ‫שירע הדבר בעיני אברהם מאד עיל אודות‬
‫אראה במות הילד והיתה בוכה עליו אבל‬ ‫בנו ובזה גלה שג״כ היה בעיניו רע גמ ש‬
‫להיותה מצחת לא שמע אלהים בקולה ר״ל‬ ‫האמה עם היות שלא היה בעיניו רע מאד‬
‫שלא התעורר לרחם עליה כי אם על הנער ועם‬ ‫אלא על אודות בנו מהצד שהיה בנו כרחם‬
‫היות שהנער לא היה‪ ,‬קורא ולא צועק הנה‬ ‫אב על בנים אבל הש״י בוחן כליות ולב שראה‬
‫אמר דשמע אלהיט את קול הנער ע״ד ק*ל‬ ‫שאלת שרה ובקשתה שהיתה הגונה וראדה‬
‫דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כי מיתתי‬ ‫אמר לאברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל‬
‫של הבל היתד• הצועקת כן הדחזק והצער שהיה‬ ‫אמתד כי בעבור שהוא על שניהם נתעצב‬
‫ליעומעאל בו היד‪ .‬הקול ששמע אלהים ולכן‬ ‫על הנער ראשונה ובעצם ועל האמה בשניות‬
‫שמעד‪ .‬הדבור האלד‪.‬י מה לד הגר אל תיראי‬ ‫דיתרד לנחמו על שניהם חכר הנער ראשונה‬
‫כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם‬ ‫כי הוא העקר ועל הענץ האמה אמר לו כל‬
‫כלומר מד‪ .‬לך הגר שתצעק האם חשבת שי‪-‬י‪-‬ת‬ ‫אשר תאמר אליו שרה שמע בקולה ר״ל הגר‬
‫הנער בצמא אין הדבר כן כי עם היות ש־לא‬ ‫שפחת שרה היא ולכן אם היא חפצה לגרשה‬
‫בראשית כא‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רם‬
‫שרה כאשר וגר לפי שדרוש ישמעאל וענינו‬ ‫ישמע אלהים בקולך לרחם עליו בזכותד הגד‬
‫היה כלו במדת הדין‪:‬‬ ‫שמע אולהים את קול הנער באשר הוא שם‬
‫מהצער והדוחק‪ .‬ואפשר לפרש באשר הוא שם‬
‫)כב( ויהי בעת ההיא וגר עד ויה־■ אחר‬ ‫שלא שמע קולו להשיבו אל בית אביו אלא‬
‫הדברים האלה‪ .‬ספר הכתוב מהצלחת‬ ‫להגן ולרחם עליו באשר הוא שם שהוא באותו‬
‫אברהם וכבודו שאבימלך שר העיר ואולי שלכן‬ ‫מדבר והרמב״ן כתב שהודיע אותם שלא תצטרך‬
‫נקרא אבימלך לפ־ שלצדקתו ויושרו היה אבי‬ ‫ללכת משם לבקש מים כי במקום ההוא ירוה‬
‫עמו וכפי ממשלתו היה מלך עליהם‪ .‬ואמנם‬ ‫צמאו‪ .‬והנה באה הנבואה הזאת להגר בעבור‬
‫פיכל שר צבאו חשבו המפרשים שהיה שם‬ ‫אברהם כדי שלא תתיאש מהנער ותעזבהו‬
‫אדם שר צבא אבימלך ששניהם באו אל אברהם‬ ‫כי בראות הגר שגורש בנה מבית אברהם בבח‬
‫ר״ל אבימלך ופיכל לאמר לו מה שיזכו־*‪.‬‬ ‫ובקלון כמעט שנתאכזרה עליו ונתיאשה ואולי‬
‫ולדעתי שהלך אבימלך והלכו עמו כל שרי‬ ‫שבחימה שפוכה השליכתהו תחת אחד רכיחים‬
‫צבאותיו שהיו רבים או מורשיהם ולרמוז לכללותם‬ ‫באמרה שאם עזבו אביו למה תחוש עליו‬
‫אמר ופיכל שר צבאו שאינו שם אדם אלא‬ ‫היא יותר ממנו ושעל כן היתד! בוכה תועקת‬
‫שפי׳ כל שרי צבאותיו ומורשיהם הלכו עמו‬ ‫על רוע מזלה וכמתרעמת על אברהם והשש‬
‫אל אברהם‪ .‬ואין ספק שהיה אברהם עם מקנהו‬ ‫ית׳ שמא תעזוב את ישמעאל וגם שהנשא‬
‫חוץ מן העיר וכמ״ש בסוף זה הספור ייקם‬ ‫לאדם אחר וישוב ישמעאל לבית אכיו או‬
‫אבימלך ופיכל שר צבאו וישובו אל ארץ‬ ‫יצטרך אברהם לשים לבבו עליו כי לא יניחגו‬
‫פלשתים מכלל שבאו מן העיר אצל אברהם‬ ‫משולח ונעזב במדבר לכן בא המלאך י׳חבב‬
‫לדבר עמו כל ההבטחה הזאת‪ .‬והנה אמרו לו‬ ‫את ישמעאל בעיני הגר ולצוותה ולזה אמר‬
‫אלה־ם עמך בכל אשר אתה עושה אמר בכל‬ ‫קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי‬
‫אשר אתה עושה לרמוז אל ג׳ הצלחות עצומות‬ ‫אשימנו וכל זה כדי לקיים מה‬ ‫לגוי גדול‬
‫שראו בעניניו‪ .‬הא׳ נצחון המלכים והב׳ הצלת‬ ‫שנאמר לאברהם על ישמעאל בנו שהוא ישגיח‬
‫אשתו משני מלכים לכבוד ולתפארת‪ .‬והג׳‬ ‫בעניניו‪ .‬הנה א״כ בזכות אברהם ובעבורו‬
‫בתת לו אלהים זרע קדש בעת זקנתם להמשך‬ ‫ראתה הגר את המלאך בפעם הראשונה כדי‬
‫שמם וזרעם‪ .‬ועל כל זה שיבא המלך המושל‬ ‫להשיבה אל ביתו ובעבורו באה הנבואה‬
‫בכל הארץ אל בית אדם גר בארצו לשאול‬ ‫לאבימלך ובעבורו ג״כ באה עתה להגר להצלת‬
‫ממנו שיכרות לו ברית רעל כל זה‬ ‫בנו והותרה עם זה השאלה הי׳‪ .‬ואמנם אמח־‬
‫אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה‪.‬‬ ‫ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים‬
‫ולפי שחשבו מזה שהוא יירש את הארץ שאלו‬ ‫אין ראוי שנחשוב שנברא שם אותו באר‬
‫ממנו השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי‬ ‫לשעתו כי לא תספיק זנותה של הגר ולא של‬
‫ולניני ולנכדי כלומר שלא יקח את ארצו מידי‬ ‫ישמעאל לש ‪r‬שדו להם נס כנס שנעשה לישראל‬
‫ולא מיד בנו ולא מיד בן בנו והוא אמרו‬ ‫במדבר אבל היה בארץ ההיא הבאר ההיא‬
‫בחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי יעם‬ ‫ולא היתה הגר רואה אותו והאל ית׳ העירה‬
‫ה א ת אשר גרת בה ר״ל שכאשד לא נגענוך‬ ‫והדריכה לבקשו ולמצוא אותו וזהו ויפקח אלהים‬
‫ולא עשתו עמך רק טוב כן אתה לא תעשה‬ ‫את עיניה ותרא באר מים כי ראתה הבאר‬
‫עמנו רק טוב‪ .‬ומה סוב אמר השבעה לי באלהים‬ ‫ההיא שהיתה שם ואתה תראה שהרב הדורה‬
‫הנה שרמז אל המקום אשר היה בו אביהם‬ ‫בפ׳יב ח״א הביא שלשון פקח נאמר בפסוק‬
‫שאמר זה כדי לכבדו לפי שהברית אין ראוי‬ ‫הזה על הגלות ידיעה לא על ראות עין‪ .‬וכונתו‬
‫שיכרת כי אם שילך הקטון אצל הגדול לכרות‬ ‫היתה מה שזכרתי שהעיר השם את הגר עד‬
‫אותו שם ואבימלך כדי לכבד את אברהם רצה‬ ‫שחקרה בלבה ודרשה ומצאה הבאר‪ .‬וספר‬
‫שיהיה בהפך שיבא הוא מארצו אל המקום‬ ‫הכתוב שהיה אלהים את הנער ההוא לקיים‬
‫אשר היה בו אברהם עם מקנהו לכרות עמו שם‬ ‫מה שאסר עליו לאברהם ושישב במדבר ההוא‬
‫את הברית‪ .‬ואמר אם תשקור לי לפי שבהיותם‬ ‫ויהי רובה קשת כי מהצידה היה מתפרנס אחרי‬
‫אוהבים כאשר ישלמהו רעה תחת טובה יהיה‬ ‫שיצא מבית אביו בלא כלום ולכן היו בניו‬
‫משקר ומורד באהבתו‪ .‬והנה אברהם השיבו אנכי‬ ‫בגי קדר עד היום יושבים במדברות אנשים‬
‫אשבע וחשבו המפרשים שפירושו אנכי אעשה‬ ‫מדבריים ושלקחה לו אמו אשה ממצרים כי‬
‫כדבר ך ואשבע על כל מה שאמרת‪ .‬אבל‬ ‫נטה לטבעיהם ולא לטבע אביו הנכבד‪ .‬והנה‬
‫פירושו אצלי שאברהם לא דצה לישבע אלא‬ ‫בא הספור הזה כלו בשם אלהים בענין ישמעאל‬
‫על עצמו לא על נינו ונכדו כי היה יודע כי‬ ‫‪7‬ם היות שבפקידת שרה נאמר וה׳ פקד את‬
‫בראשית כ א כ ב רסא‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫שעשו סל זה שבו אבימלד ושריו אל אחל‬ ‫זרעו יירש את הארץ ואיד יתנה על מ׳‪-‬ש ל‪1‬י‬
‫פלשתים לטעות באמונתם ואברד‪,‬ם נטע אשל‬ ‫השם לכן אמר אנכי אשבע כלומר אנכי בעד‬
‫בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם ר״ל‬ ‫עצמי אשבע לא בעד יוצאי חלצי‪ .‬ובעבור‬
‫שהיה הסבד‪ ,‬הראשונה נמצאת הוא אשר ברא‬ ‫שאבימלד שאל זה ממנו כאוהב נאמן הוכיחו‬
‫את העולם וחדשו אחר שלא היד‪ ,‬וד‪.‬יה הפרסום‬ ‫אברהם על באר המים אשר גזלו ממנו עבדיו‬
‫זהקריאד‪ ,‬הזאת עם היות שגר אברד‪,‬ם בארץ‬ ‫שלא היה זה מדרך האוהב ואבימלד השיבר‬
‫פלשתים ימים רבים ועכ״ז לא נמנע לקרא בשם‬ ‫לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה‬
‫אלהיו וד‪,‬יד‪ ,‬האשל כמו שכתב הרלב״ג אילן‬ ‫לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום‪.‬‬
‫גדול אצל הבאר לד‪,‬יות ממנו צל על הבאר‬ ‫שרצה בזה שהוא לא צוה לעשות כן למי‬
‫כי בן היד‪ ,‬לו באלוני ממרא כמ״ש )בב״ר‬ ‫שעשאו ר*ל זה אמר לא ידעתי מי עשה את‬
‫פרשה כ״ד( וד׳וא עומד עליז® תחת העץ‬ ‫הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי כאשר קרה‬
‫דאכלו לפי שבימות הקיץ היו אוכלים תחת‬ ‫הענין ליסר את החוטא וגם אנכי לא שרעתי‬
‫העץ להתלונן בצלו ולד‪,‬יות המיס אשר תחתיו‬ ‫בלתי היום מפי אנשים אחדים ולכן אין עלי‬
‫מים קרים‪ .‬ובמדרש אמרו מהו אשל רב ושמואל‬ ‫אשם בדבר הזה‪ .‬והנה אברהם רצה לתת‬
‫חד אמר פרדס לד‪,‬ביא פירות לאורח״ם וחד‬ ‫לאבימלד חליפין בעד הבאר ההוא כדי שלא‬
‫אמר פונדק לאכסניאד‪ ,‬ר׳ זעירא בשם ר׳ יד‪,‬ודה‬ ‫ישאר לו עליו זכות כלל‪ .‬וזה בשבע ככשית‬
‫אומר אשל זה סנהדרין כד״א ושאול יושב‬ ‫אשר היו לו ובעבור שהיה בזיון וקצף לאבימלד‬
‫בגבעה תחת האשל‪ .‬רצו בזד‪ ,‬כפי דעת רב‬ ‫שיקה מאברהם דבר מועט בזה ולכן לקח אברהם‬
‫שבעבור הברית שכרת אברהם עם אבימלד‬ ‫צאן ובקר דתן לאבימלד ויכרתו שניהם ברית‬
‫עשה אשל קרוב לבאר הדווא והוא ארמון‬ ‫אחים‪ .‬ומלבד זה הציב אברהם את שבע כבשות‬
‫וגינת ביתן כבית מקדש מלד עם פרדס רמובים‬ ‫הצאן לבדהן וכאשר שאלו אבימלך מה הנה‬
‫וכל מיני מגדים להתעדן העובדים וד‪,‬שבי ‪0‬‬ ‫שהציב לבדנה השיבו כי את שבע כבשות‬
‫ואורחים בביתו‪ .‬וחד אמר שלא היד‪ ,‬פרדס‬ ‫תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי‬
‫אלא פונדק לאכסניאד‪ ,‬וד‪,‬וא מ״ש חז״ל שפתזז‬ ‫את הבאר הזאת‪ .‬כלומר הנה הצאן והבקר‬
‫היד‪ ,‬בביתו של אברד‪,‬ם שכל העינים צופות‬ ‫שנתתי לד מנחה שלוחה לאדוני אבל שבע‬
‫אליו כלומר באים אצלו‪ .‬ור׳ עזריה אמר שלא‬ ‫כבשות האלה לבדנה תקח מידי בדרד חליפין‬
‫היר‪ ,‬זה לעגין המאכל וד‪,‬משתד‪ ,‬הגופנים אלא‬ ‫בעד הבאר בעבור תהיה לי לעדה בי חפרתי‬
‫ג״כ בלמוד החכמה וד‪,‬עבודד‪ ,‬ד‪,‬אלד‪,‬ית שהיר‬ ‫את הבאר הזאת ושהוא שלי והר״ן כתב שעבדי‬
‫באים שם ללמוד מאברד‪,‬ם ושהתמידר‪ ,‬היעיבה‬ ‫אבימלך היו מתעוללים עלילות ברשע נגד‬
‫בארץ פלשתים על זה האופן מעבודת האלהיס‬ ‫אברהם באמרם שחפר את הבאר ההוא בבלי‬
‫ימים רבים ולפחות תהיד‪ ,‬עד עקידת יצחק‬ ‫רשות המלד ולכן נתן לו אברהם שבעת הכבשות‬
‫שהיו ל״ח שנים‪:‬‬ ‫בדי שיסתלק מעליו כל ערעור שאפשר להיות‬
‫לו על זה עד שמפני זה קרא למקום באר‬
‫כב‬ ‫שבע לפי ששם נשבעו שניהם יגם ששם כרתו‬
‫ויהי אהר הדברים האלד‪ ,‬עד דד‪,‬יר‬ ‫)א(‬ ‫שניהם ברית בבאר שבע‪ .‬והראב״ע כתב‬
‫חיי שרד‪ ,‬וד״נד‪ ,‬שערתי בספור הזהשאלווב‬ ‫ששבועה עקרו שבעה וראוי לדעת למה נקרא‬
‫השאלה הא׳ למד‪ ,‬התחילה התורה בספור הזה‬ ‫שבועה מלשת שבעה וכן למה הציב אברהם‬
‫ויד‪.‬י אחר הדברים האלה כי ביון‬ ‫שבע כבשות האלה ולא מספר אחד ואולי שהיה‬
‫שנכתב הספור ד‪.‬זד‪ ,‬אחרי הספורים הקודמים‬ ‫זד‪ ,‬מפגי שהאימות ההן בזמן הד‪,‬וא היתד‪,‬‬
‫בידוע הוא שהיה אחר הדברים שנזכרו ג ם‬ ‫אמונתם בשבעה כוכבי לכת וד‪,‬שםעות ‪,T‬פ עליד‪,‬ם‬
‫שאינו נאמר כן בשאר הספורים‪:‬‬ ‫ולכן היו נשבעים עליד‪,‬ם ונקראה מפני זה‬
‫שבוער‪ ,‬מלשון שבעד‪ ,‬ואברהם מפני זד‪ .‬לדבר‬
‫ה ש א ל ה הב׳ מה היה תכלית הפועל הזה‬ ‫אל אבימלד אל לבו וכפי דרד אמונתו הציב‬
‫מהעקדה כי הנה לא ימלט הדבר מחלוקה‬ ‫שבע הכבשות לבתה ונשבעו שניהם בשבועה‬
‫אם לשיהיד‪ ,‬לצורד האל לשידע ויכיר לב‬ ‫האלה ר״ל כ״ש שכל מי שיעבור עליד‪ ,‬ישפעו‬
‫אברהם ונסתת ואם שיה ‪ .T‬ל צו ת אברהם והוא‬ ‫עליו הכוכבים מפסילותם רעות ואינו רחוק‬
‫המנוסה וד‪,‬וא דעת הרמב״ן ונמשכו אחריו‬ ‫שנקראת השבועה וד‪,‬קיום ביניהם בלשון הזה‬
‫הר״ן ור‪,‬ר׳ חסדאי שכתבו שלא היה זה נסיון‬ ‫שבוע מפני שבע כבשות שהציב אברד‪.‬ם לבדנד‪.‬‬
‫בהק הש״י אלא בהק אברד‪.‬ם שהוא המנוסה‬ ‫ושמשם ואלד נקרא כל קיום שבועה לזכר‬
‫ושהיא מצוד‪ ,‬גדולה לתועלת אברהם בדי‬ ‫אותם שבעה‪ .‬שכרתו ברית עמהם‪ .‬האמנם אחרי‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רסב‬
‫לפעל ומה צורך לפעל הזה כיון שהיראה‬ ‫שיוציא מה שבכה אל הפעל מהיראה והאהבה‬
‫שקודם לכן היתה בכח ונשארה ג״כ בכח מבלי‬ ‫אל השם כדי שיקבל שכר יותר גדול ממה‬
‫פעל גמור ואין הבדל מן היותר‪ ,‬בכח קרוב או‬ ‫שיעשה בפועל ממה שהיה ראוי אליו אי‘ מה‬
‫היותה בכח יותר רחוק לענין השכר והגמול‪.‬‬ ‫שהיה בכח‪ .‬ואם שיהיה לצורך יצחק לפי ;;יהי׳‬
‫ועוד שאם היה תכלית העקידד‪ .‬מצוד‪ .‬גמורה‬ ‫מעונג כבן זקונים ונוטה לתאוות ופהיתות‬
‫לתועלת אברד‪,‬ם ושלמותו איך אמר אל השלח‬ ‫המדות מתרשל מהשיג האמתיות ומהשתדל‬
‫ידך אל הנער וגו' כי עתד‪ ,‬ידעתי וגו׳ שזה‬ ‫בעבודת הש״י והיה מפני זה חייב מיתה וכדי‬
‫המאמר יורד‪ ,‬שלא צוד‪,‬ו בפעל הזה כי אם לדעת‬ ‫שיוסר ויושב אל הדרך הנבון צוה דשם‬
‫מצפוני לבו לא בעבור הפעל בעצמו שאל״ב‬ ‫שיעקוד ע״ג המזבח ויראה אביו כאלו רוצה‬
‫למה לא ישלח ידו אל הנער מפני שידע כיי‬ ‫לשוחטו כדי שבזה יכנע לבבו העי־ל עד‬
‫ירא אלהים הוא‪ .‬הנה מכל זה יראה שלא‬ ‫שאמרו אנשים שהיה יצחק •מחלק מאדים‬
‫היתה העקידה מצוד‪ .‬לתכלית אברד‪,‬ם ושלמותו‪.‬‬ ‫והיה ראוי מפני זה לשוחטו וכדי לצאת‬
‫ואולם שלא היתד‪ ,‬בבחינת יצחק לד‪,‬רריכו‬ ‫מההוראה ההיא צוה הש״י בפועל ההוא ואם‬
‫ולהשלימו ראה ג״כ מפני שיצחק היה שלם‬ ‫שיהיה תכל ת העקידה בבחינת הרואים‬
‫בטבע המולידים אותו ולא היה נוטה לתאוות‬ ‫יהשומעים כדי שילמדו כל בני אדם שראוי‬
‫פח! תות מצד החומר כדברי הדעת הזה ואיד‬ ‫לירא את השם הנכבד ממה שעשה אברהם‬
‫יתכן שבן יחיד שג׳ לאברד‪,‬ם עליו כי ביצחק‬ ‫אבינו עם בנו יחידו והוא התכלית ששעי הרב‬
‫יקרא לך זרע ‪ ,t .t‬נלוז ומעוות דרכים ואם‬ ‫המורה בפעל העקדה והנה יתבאי שא״א שתהי׳■‬
‫היה כן איך לא צוד‪ ,‬לאברד‪,‬ם שייסרד‪,‬ו וילמדהו‬ ‫העקדה לצורך הש״י להבחין ולנסות לבב‬
‫באורח משפט ומד‪ ,‬צורך שיעלהו לעולה ולא‬ ‫אברהם וכוונתו ולא ג״כ לצורך אברהם עצמו‬
‫ישחטד‪,‬ו‪ .‬ועוד שאם היה זה תכיית העקידה איך‬ ‫ולא לצורך >צחק ולא לצורך הרואים ויעאר‬
‫אמר בתחלד‪ ,‬וד‪,‬אלהים נסה את אברך‪,‬ם ואיך‬ ‫אם כן צורך העקדה מבלי תכלית כפעל הבטל‬
‫לא אמר הכתוב שד‪,‬וכיחר‪,‬ו אברים על זד‪ ,‬לומר‬ ‫ה״ו‪ .‬ואמנם שאינו לצורך הש״י הוא מבואר‬
‫שהיה ראוי להשחט אם לא בחמלת ה׳ עליו‪.‬‬ ‫לפי שהוא יודע כל הנסתרות בוחן כליות ילב‬
‫ועוד שלא ימנע או אברהם ידע סבת זה הפועל‬ ‫וכל דבר לא נכחד ממנו מרם היותו והיה‬
‫שהוא ליסר את יצחק או לא ידע ואם ידע איך‬ ‫הנסיון והבחינה א״כ בלתי נופלים בחקו‪ .‬ועוד‬
‫אמר והאלהים נסה את אברד‪,‬ם כי הוא לא‬ ‫שאם הי'הוא ית׳ צריך לנסיון יתחייב שתתחדש‬
‫נתנסה בזה בד‪,‬יותו יודע שדדה כלו תחבולה‬ ‫לו ‪T‬יעה אחריו ויהיה זה מביא לשנוי בו ית׳‬
‫ליסר את יצחק לא להמיתו ואם לא ידע אברהם‬ ‫חלילה‪ .‬ועוד שיתחייב שיהי׳ אחר ידיעתו‬
‫זה א״כ לא הגיע ממנו תועלת כי מי הגיד‬ ‫אחר ממה שהיה קודם שידעה וכל זה הוא‬
‫ליצחק כי זה נעשה לו כדי ליסרו ואולי היה‬ ‫שקר כי הוא מסולק מכל החסחנות ואינו‬
‫הוא מיחס זד‪ ,‬הפועל לאביו לסכלות גדול‬ ‫משתלם בדבר מה ואמנם שלא היתה העקדה‬
‫ושעשאו מעצמו‪ .‬ועוד כי אם היה התכלית‬ ‫מצורך אברדט מבואר ג״כ לפי שאין לידיעתו‬
‫תועלת יצחק מה ענין אל תשלח ידך אל הנער‬ ‫ית׳ התלות כלל בפעלות חנמצאות חוץ לשכל‬
‫כי ידעתי כי ירא אלר‪,‬ים אתד‪ ,‬כי אף שיד‪,‬ה‬ ‫אבל הן נתלות בידיעתו לסי׳ שהם קנו מציאותו‬
‫ירא אלהים ראוי ליסר את יצחק אם יצטרך‬ ‫ממנו מזיו נמצאים מפני שהוא ידעם לא‬
‫למוסר‪ .‬הנה א״כ לתכלית המוסר דדה הפועל‬ ‫ש ‪T‬עם בעבור שהיו נמצאים וכמו שהתבאר‬
‫הזה עצה נבערה ואם ה ה יצחק חייב מיתה‬ ‫בחכמת האלהות והביאו הרב המודה בפכ״א‬
‫אין מעצור ביד השם להמיתו או להביאו לשערי‬ ‫ח״ב ועוד שאם לא היה פועל העקדה נסיון‬
‫מות בחלאים ויסורים עד שישוב מחטאתו וישוב‬ ‫בחק השם כי היא מצוד‪ .‬גמורה לשלמות‬
‫אל ה׳ וירצהו לא שיצוד‪ .‬לאב באכזריות כזה‬ ‫אברהם לא היה הכתוב מיחס הנסיון ההוא‬
‫לשחוט את בנו‪ .‬ואמנם שלא יד‪,‬יה תכלית‬ ‫לש״י וד‪.‬אלהים נסה את אברד‪,‬ם והיה לו לומר‬
‫העקדה בבחינת הרואים והשומעים כדעת הרב‬ ‫שאברהם נתנסד‪ .‬שיובן היות אברהם מנוסה‬
‫המורה מבואר מפנים אם מפגי שלא נש ‘מה‬ ‫אבל שאין הקב״ה מנסה מה שאין כן באמרו‬
‫כוונתו בזה ד׳ל שידעו הא־מות זד‪ ,‬הפועל‬ ‫נסה את אברהם שיורד‪ .‬היותו ית׳ מנסה אותו‪.‬‬
‫ועכבד כיון שצוד‪,‬ו לעשותו במקום נסתר לא‬ ‫תו ד שאיך יאמרו שהיתה המצוה הזאת כדי‬
‫ידע איש ולא ישב אדם שם ואף לנעריו‬ ‫שיראת האלד‪.‬ים שהיתה בכח שתצא לפועל כי‬
‫לא רצה לד‪,‬ראותו ולגלותו כ״ש לאחרים‪ .‬ומהס‬ ‫הוא לא שחט בפועל את יצחק בנו ומי יודע‬
‫שאדרבד‪ ,‬יחשבו חסרון בחק אברד‪,‬ם מאחר‬ ‫אם היה מתחיל לשחום בראותו טפת דם אם‬
‫שלא עשה זה הפועל אבל יאמת הרואים‬ ‫היה מתחרט ויכמרו רחמיו ולא יצא דבר‬
‫רסג‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫צויתי ולא עלתה על לבי אמח ולא עלתה‬ ‫!••‪ na‬אברהם עם מיותו קורא בשם ‪ 1‬ד כשצודיי‬
‫על לבי זה יצחק בן אברהם‪:‬‬ ‫לשחוט את בנו לא רצה לעשותו ושחט במקומי‬
‫איל אחד וימשך מזה זלזול' בפני האומות‬
‫השאלה הז׳ למה צוהו יתברך שיעשה הפועל‬
‫הזה בד‪.‬ר המוריד‪ .‬כמ״ש אל ארץ המוריה‬ ‫והוא הפך הכוונה ומהם שמאחר שהתכלית‬
‫היה למען ידעו הרואים מעלת אברהם א ‪T‬‬
‫ולא בביתו ולא בעירו האם מפני שלא יאמרו‬ ‫אמר כי עתה ידעתי בי ירא אלהים אתה כי‬
‫הממו ערבבו כבר היה אפשר לצוותו שיעשהי‬ ‫הנה אע״ם שהוא ית׳ ידעו הנה האומות‬
‫לשמונה י מ ם או יותר כדי לתת לו מקום‬ ‫שבעבורם נעשה זה הפועל עדין לא ידעוהו כיון‬
‫להת ‪r‬ץ עליו וגם מה ענין ולך לך בי לא‬ ‫שעדין לא יצא לפועל‪ .‬ומהם שאם ית׳ כבר‬
‫נובל לפרעוו להנאתך ולטובתו‪:‬‬
‫ידע זה ר״ל מעלת אברהם ולא צוה בפועל הזה‬
‫השאלה הח׳ למה האריכה התורה בספור‬ ‫אלא מפני התא ם כדי שיהיה פועל אברהם‬
‫דברים שאין בהם תועלת כמו ויהבוש‬ ‫מדריך כל בני אדם לשלמות האמונה ויראת‬
‫את חמוח ומה לנו שחבשו הוא בעצמו או‬ ‫האלהים כי בזה הפועל לא די שלא יחייב‬
‫לא ושהוליד עמו נערים אם לא ומאמריו‬ ‫לרואים להמשך אחר מעלת אברהם בעבודת‬
‫לנערים ומאמר יצחק ותשובת אביו ומכלל‬ ‫אלהיו אבל בהפך שיאמינו בזה שהיה אברהם‬
‫זה אמרו שתי פעמ ם וילכו שניר‪,‬ם יחריו‪:‬‬ ‫מכשף ומעונן ושהיה מעובת השמש •שהיה‬
‫רוצה לשרוף בעבודת המולך בי איך ייחסו‬
‫השאלה הט' ביחסו החמור וד‪.‬נערים אליו‬ ‫הרואים הפועל הזה למצוה ולמצווה אלא מצד‬
‫ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו‬ ‫אחד לסבלות ומצד אחי לאכזריות‪ .‬ויצא לנו‬
‫עמו וחז״ל א מ ת שזד‪ .‬החמור הוא שרכב‬ ‫מכל זה שאין פועל העקדה לאחת מן התכליות‬
‫עליו מרע״ה ושעתיד לרכוב עליו מלך המשיח‬ ‫האלה‪ .‬ואם אינה לצורך האל להבחין לנסות‬
‫ודווא מאמר צריך אל ביאור כי רחוק וקרוב‬ ‫ול ‪T‬ע מה שלא היה יודע ולא לצורך אברהם‬
‫הוא לנמנע לשיפורש כפי פשוטו‪:‬‬ ‫לתועלת שלימותו ולא לצורך יצחק ומוסרו‬
‫ולא ל צו ת הרואים להשלמתה א״ב לא מציני‬
‫השאלה הי׳ למד‪ .‬הוליד אברד‪.‬ם מביתו עצי‬ ‫תכלית הפועל הזה הנפל' והיא השאלה הב׳‪:‬‬
‫עולד‪ .‬בדעתו שה ‪ .T‬הולך להר המוריד‪.‬‬
‫אשר שם עצים הרבד‪ .‬וכתב הדמב״ן שאין כל‬ ‫השאלה הג׳ למה נאמר בתחלת הספור הזה‬
‫העצים כשרים לקרבן ולכן לקח אברד‪,‬ם מביתו‬ ‫והאלהים נסה את אברהם והיא כי הנה‬
‫הראוי אליו‪ .‬ואינו נכת שאף שנודה שאברד‪.‬ם‬ ‫זכרו חז״ל עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו‬
‫שמר כל התורד‪ .‬הנה דיני עצי הקרבן לא‬ ‫ובאחד מהם לא נאמר בתחלתו והאלהים נסה‬
‫נתפרשו בד‪ .‬ואינדי מכלל תרי״ג מצוות‬ ‫את אברהם אלא בזה בהיות כלם נסיונית‪:‬‬
‫לשישמרם כל שכן שבר‪.‬ר המוריד‪ .‬עצים כשרים‬ ‫השאלה הד׳ באמרו קח נא את בנך את יחידך‬
‫יד‪.‬יו בהכרח‪:‬‬ ‫אשר אהבת את יצחק ואיו נא אלא‬
‫השאלה הי״א מה היא טענת הנה האש‬ ‫לשון בקשה ואיך בא הצווי האלהי הזה בלשון‬
‫וד‪.‬עצים וא ‪ .T‬השה לעולה כי הנה אף‬ ‫תחנה ומה ענין את בנך את יחידך ומה אשר‬
‫שלא היד‪ .‬מביא אש ועצים אם היד‪ .‬שהולד‬ ‫אהבת את יצחק והיה די שיאמר את יצחק‬
‫הוא להקריב קרבן ישאלהו ואיה השד‪ .‬לעולה‬ ‫לאברהם‬ ‫בי ‪r‬וע היה גם בי יצחק לא היה‬
‫בי בכל מקום ימצאו עצים וד‪.‬אש יעשה במלאכה‬ ‫אלא לאמו‪ ,‬ודדשמעאלים מבאן פתחו פיד ‪a‬‬
‫בד‪.‬באת אבן באבן ואולי שד‪.‬אש והעצים היו‬ ‫בסכלותם לומר שישמעאל היה הנעקד שהוא‬
‫לצורך אחר לא לקרבן גם אפשר שיעברו‬ ‫היה ‪ Tm‬לאביו ולאמו קוחס ל ‪T‬ת יצחק‪:‬‬
‫במקום צאן ובקר ויקחוד‪.‬ו משם‪:‬‬ ‫השאלה הה׳ באפרו אל אחד ההרים אשר‬
‫אומר אליך כי למה לא פירש לו ההר‬
‫השאלה הי״ב למד‪ .‬לא שאל יצחק זד‪ .‬ר״ל‬ ‫כמו שפירש לו הא ‪ n‬באמרו לך לך אל‬
‫הנה האש וד‪.‬עצים וא־ה השד‪ .‬לעולה‬ ‫ארץ המוריה וחז״ל אמדו ליתן לו שכר על כל‬
‫כאשר יצאו מביתם כ״א ביום השלישי אחר‬ ‫דבור ודבור אבל זה דרך דרש הוא‪:‬‬
‫שעזבו הנערים ולמד‪ .‬זכר ד‪.‬אש וד‪.‬עצים ולא‬
‫זכר המאכלת‪:‬‬ ‫השאלה הו׳ אם הי׳ה שהשם צוה לאברהם‬
‫בביאור קח נא את בנך את יחידך‬
‫השאלה הי״ג למד‪ .‬לא באר אבדד‪.‬ם ליצחק‬ ‫את יצחק והעלהו שם לעולה איך חז״ל מלאם‬
‫כששאל ואיד‪ .‬השד‪ .‬לעולח אטתת הענין‬ ‫לבם לדתש במסכת תענית על אשר לא‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רסד‬
‫השאלה הי״ז במאמר המלאך עתה ‪T‬עתי כי‬ ‫כאשר הוא כי הוא היה בעל שכל ושלמות‬
‫ירא אלהים אתה והיא למה היה צווי‬ ‫וירא שמים ולא ימרה את פי אביו ומצות‬
‫העקדה מהשם הנכבד והמאמר הזה בא מהמלאך‬ ‫אלהיו כ״ש לדעת חז׳׳ל שאמרו שהיה בן ל״ז‬
‫ולמה לא בא כשאר הצווים כלם בשם ה' ועוד‬ ‫שנה כמו שיורה עליו סמיכות הפרשיות שהיה‬
‫שזיתה מורה על ההווה וידעתי מורה על העבר‬ ‫יכול להשמט מהפועל ההוא ואף שלא יהיה‬
‫והיאך יסכימו שתי הלשונות יחד ועוד שהפועל‬ ‫כי אם בן י״ח או כ׳ שנה כמו שהיה ראוי‬
‫הזה לא יורה על מעלת היראה אלא על מעלת‬ ‫לשאת כל עצי עולה כמו שפי׳ הראב׳ע בידוע‬
‫האהבה לכן היה ראוי שיאמר בי אוהב «להים‬ ‫הוא שאם הוא לא היה רוצה בפועל ההוא לא‬
‫אתה ולא יאמר כי ירא אלהים אתה‪:‬‬ ‫היה נעקד ובדין היה יכול להשמט ממנו לפי‬
‫שהאל ית׳ לא דבר אליו ולא צוה לאביו שיאמר‬
‫השאלה הי״ח מה עשה עתה אברהם שידעו‬ ‫לו דבר מזה במצות השם ובהיותו יודע אמתת‬
‫ממנו כי ירא אלהים הוא‪ .‬ואם בנין‬ ‫הדבר ורוצה בו היה הפועל הקדוש הזה מיוחס‬
‫המזבח ועריכת העצים ישאר ההשתדלייות הלא‬ ‫לשניהם לא לאברהם בלבד בהיות יצהק נושא‬
‫קודם זה עשה אברהם עבודות יותר מורות‬ ‫על שכמו כל עצי עולה ומוסר נפשו על‬
‫על יראתו אם ביציאתו מארצו והפלתו לכבשן‬ ‫קדושת אלהיו;‬
‫האש ושאר הדברים‪ .‬ואם ‪T‬יעת שה ד‪ ,‬ירא‬
‫אלהים לא היתד‪ .‬מפני מה שעשה אלא כפני‬ ‫השאלה הי״ד באמת אל תשלח ידך אל‬
‫מה שהיד‪ .‬בלבו לעשות הנד‪ .‬קודם לזד‪ .‬היה‬ ‫הנער והיא כי לא יגולט אם שנא׳‬
‫השם יודע יראתו בלבבו ולא נתחדעו לו עתה‬ ‫שהיתה כוונת השם כשאמר לאברהם והעלהו‬
‫דבר גם לא עשה עתד‪ .‬מעשה שתתלה בו‬ ‫שם לעולה שישחוט את בנו כדין העולה‬
‫היראה ‪:‬‬ ‫ויעורפהו דקשה על זה איך חזר בו תוה שלא‬
‫השאלה הי״ט למד‪ .‬בפרעזה קודם שהגיע‬ ‫‪ nvrr‬לו מאומה לא איש אל ויכזב והשנוי‬
‫פעל העקדד‪ .‬נזכר תמ ‪ T‬שם אלד‪.‬ים‬ ‫נמנע בהקו למה זה אם כן שינה את דברו ואם‬
‫והאלהים נסה את אברד‪.‬ם‪ .‬אל המקום אשר אמר‬ ‫היתה כוונתו כמו פירש״י והעלהו שם לעולה‬
‫לו האלה־ם אלהים יראה לו השה‪ .‬ואחר הפעל‬ ‫להעלותו ולא לשוחטו א״כ איו טעה אברהם‬
‫הזה נזכר שם ה׳ ויקרא לו מלאך ה׳‪ .‬ה׳ יראה‪.‬‬ ‫ולא הבין דבר השם ויקה את המאכלת לשחוט‬
‫בהר ה׳ יראה‪ .‬מלאך ה׳ בי נשבעתי נאם ה׳‪.‬‬ ‫את בנו ואם היו הנביאים טועים בהבנת‬
‫ואין להקשות מן ירא אלהים אתר‪ .‬לפי שהיראה‬ ‫נבואותיהם יהיה פה ספק עצום בהק הדת ודרכי‬
‫תיוחס אל מדת הדין שיירא אדם מדינו‪:‬‬ ‫הנבואה והרב המורה כתב בפכ׳א ח״ג שהעקדה‬
‫תורה על אמתת הנבואה בלב הנביא‪:‬‬
‫השאלה הב׳ מהיכן ידע אברהם שהאיל שראה‬
‫שם היה לד‪.‬עלותו עולה תחת בנו והנה‬ ‫השאלה הט״ו באמרו אל תשלח ידך אל‬
‫לא צווד‪ .‬עליו‪ .‬ואולי שהיד‪ .‬מאדם אחד שיצא‬ ‫הנער ואל תעש לו מאומה כי אם לא‬
‫מצאנו ובא שמה או שהניחוהו שמה הבעלים‬ ‫ישלח י ת בו בודאי לא יעשה לו מאומה ומה‬
‫לסבה מהסבות והיד‪ .‬אם כן מעלה עולה מן‬ ‫צורך בכפל הזה‪:‬‬
‫הגזל ‪:‬‬ ‫השאלה הט״ז באמת כי עתה ידעתי כי‬
‫השאלה הכ״א באמרו ויקרא אברד‪.‬ם שם‬ ‫איך יתכן חדוש תיעה בו ית׳ וכבר‬
‫המקום ה׳ יראה כי הנה ה׳ יראה אינו‬ ‫ביארתי שימשך ממנו שנוי בחקו יתברך בחסרון‬
‫מאמר פוסק שהיד‪ .‬לו לומר ה׳ רואה לפי‬ ‫בפה שלא ידע והשתלמו בידיעתו גם כי‬
‫שיראה מורה על העתיד ואין לפרשו שיראה‬ ‫להיות ידיעתו היא עצמותו יתחייב שישתנה‬
‫מה שיאמר היום לשתי סבות הא' שמלת יראה‬ ‫עצמותו חלילה‪ .‬והרב המורה כתב בהתר זה‬
‫היא בא״ת נח שיורה על ההפסק וג״כ שיהיה‬ ‫כי מלת תעתי כמו הודעתי וזה יספיק אלו‬
‫בהר ה׳ יראה מותר‪ .‬ואנקלוס פירשו מענין‬ ‫היה מסדר התורה וכותבה בלתי יודע דרכי‬
‫תפלה כמו ויקרא גשם ה׳‪ .‬ואינו נכון ס איך‬ ‫הלשון אבל איך יכתוב משה רבינו ע׳׳ה נביא‬
‫אמר ויקרא אברד ‪ a‬על המקום ההוא ולא די‬ ‫האל במקום הודעתי שהוא פועל יוצא לשלישי‬
‫לנו זה הצער אלא שתרגם מלת שם שהוא‬ ‫מבנין הפעיל ידעתי שהוא פועל עומד מבגין‬
‫בצר״י כאלו היא בקמ״ץ שתרגם תמן בארעא‬ ‫הקל והוא דוחק גדול‪ .‬אמנם הרמב״ן והנמשכים‬
‫דא ואם יפורש שהתפלל אברהם שה׳ ישגיח‬ ‫אחריו אמרו שהיה אברהם עד עתה ירא בכח‬
‫במי שיזכור זה היום בזה הפעל הנה יקשד‪.‬‬ ‫ועתה עם המעשה ירא בפועל וכבר כתבתי‬
‫מאד קריאת השם למקום ההוא שאין ענין‬ ‫הספקות המתחייבים לדעת הזה‪:‬‬
‫רסה‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫בלשת מחייב והשני בלשת שולל‪ .‬וקשה מזה‬ ‫לו גם כי היה דאוי שיקראהו בהר ה׳ יראה‬
‫עוד אמרו עקב אשר שמעת בקולי שהוא‬ ‫לא השם יראה כי יראה הוא פקל ויראה הוא‬
‫עצמו יען אשר עשית‪:‬‬ ‫נפעל כ״ש שלא מציגו שנקרא המקום ההוא‬
‫השאלה הכ״ה באמרו דשב אברהם אל‬ ‫לא ה׳ יראה ולא בהר ה׳ יראה ובדברי הימים‬
‫נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע‬ ‫נאמר שנבנה שם ביה המקדש אבל לא קראן‬
‫דשב אברהם בבאר שבע‪ .‬והיא כי היה די‬ ‫שם אלא הר המוריה לא ה׳ יראה‪:‬‬
‫באמרו ויקומו וילבו אל באר שבע שר״ל‬ ‫השאלה הכ״ב למה בא לאברהם הדבור שני‬
‫הוא ונעריו אבל מלת יחדו מה ענינו בכאן‬ ‫מהמלאד בי נשבעתי וגר ולא השלים‬
‫כי הוא וגעריו אינם במדרגה אחת לשיאמר‬ ‫דברי כלם בפעם אחת והתרך לקראו שגית‬
‫וילכו יחדיו‪ .‬ויקשה ג״כ אמרו וישב אברהם‬ ‫סן השמים והנה היעודים האלה היה ראוי לומר‬
‫אל נעריו ולא זכר יצחק וחיה לו לומר וישב‬ ‫אותם בראשונה כאשר צוהו אל תשלח ידד‬
‫אברהם ויצחק אל נעריו כמ״ש ואני והנער נלכה‬ ‫אל הנער‪:‬‬
‫עד כה ונשתתוה ונשובה אליכם ואמר וילכו‬
‫שניהם יחדו עד שגם מזו לקחו אנשים לפרש‬ ‫השאלה הכ״ג באמרו יען כי׳ עשית את‬
‫שהיה הספור כלו במראה הנבואה ואין הדבר‬ ‫הדבר הזה וגר בי ברך אברכך וגר‬
‫כן כמו שיתבאר‪ .‬וחז״ל אמרו שנתנבא אברהם‬ ‫כאלו זכה אברהם בברכות מפני הפועל הזה‬
‫באמרו ונשתחוה ונשובה אליכם ואם לא שבו‬ ‫אשד עשה ואין הדבר בן כי כבר יעד השם‬
‫שניהם לא נתנבא אבל האמת הוא ששניהם שבו‬ ‫■לאברהם בכל הברכות האלה עצמם במעמד‬
‫ויקשה אם כן למה לא זכר הכתוב ששב יצחק‬ ‫בין הבתרים ונשנו ונתחזקו לו יותר בפרשת‬
‫והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות‬ ‫המילה ומה הדבר שנתחדש עתה בהם ממה‬
‫האלו פלם‪:‬‬ ‫שנראה בפעל העקדה‪ .‬יהרמב״ן כתב בהתר זה‬
‫שנתחדש כאן על היעודים התם השבועה‬
‫ויהי אחר הדברים האלה עד וישכם אברהם‬ ‫שנזכרה באן על העקדה ולא נזכרה במקומות‬
‫בבקר‪ .‬הפרשה הזאת היא כל קרו‬ ‫האחרים אבל אין זה מקום לו משני צדדין‪.‬‬
‫ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים ולכן‬ ‫הא׳ שביעודים הראשונים נכרת עליהם ברית‬
‫היא שגורה בפינו בתפלתגו כל היום ומפני‬ ‫והברית הוא יותר חמור משבועה בי השבועה‬
‫זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר‬ ‫אין בה כי אם דברים והברית יש בו דברים‬
‫מבשאר הפרשיות‪ .‬וראה ראיתי דברי המחברים‬ ‫ומעשה רשום‪ .‬והנה הכתוב אומר למען הקים‬
‫והמפרשים בעניניה‪ .‬וגם אחד מחכמי החר כתב‬ ‫אותך היום לו לעם וגומר כאשר נשבע‬
‫עליה ובלבד אמירה משובחת מעולפת ספ׳י־ים‪,‬‬ ‫לאבותיך ולא נמצא בעניני האבות שבועה‬
‫ואני׳ אלך אחרי הקוצרים ואלקטה בשבלים‬ ‫אלא שהיה הברית כולל השבועה ולכן נקרא‬
‫ואת הטוב אקבל מדעותיהם ואת הרע הבלתי‬ ‫ברית מלח מפני קיומו כמו שהמלח יקיים‬
‫נכון בעיני לא אקבל ועלימו תטוף ^ ת י כיד‬ ‫הבשר הנמלה בו‪ .‬גם בדברי הנביא תמצא‬
‫ה׳ הטובה עלי וראוי לבאר ראשונה תכלית‬ ‫כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו׳ ולא‬
‫העקידה‪ .‬ואומר שאדם הראשון כמו שנזכר‬ ‫תמצא לשון שבועה במי נח אלא ברית ואמר‬
‫בספורו ונטה לתאוות הגשמיות והמפורסמות‬ ‫נשבעתי מפני שהברית כח השבועה והב׳‬
‫באכילתו מעץ הדעת טוב ורע ובעבות שולל‬ ‫שלשון הפסוק מורח שלא בא שבועה על קיום‬
‫מאכילת עץ החיים ומה שקרה לו בזה קורה‬ ‫היעוד אלא על סבת היעוד שנאמר )בראשית‬
‫כל היום לזרעו שיסורו מדרך עץ החיים שהוא‬ ‫כ״ב ט״ז( בי נשבעתי נאם ה׳ כי יען אשר‬
‫הדבקות בו יתברך ויאכלו וישבעו מאד‬ ‫עשית את הדבר הזה כי ברך אברכך‪ .‬ואם‬
‫מעץ הדעת טוב ורע עניני העולם‬ ‫היתה השבועה על הברכות היה ראוי שיאמר‬
‫הזה ובהמיותו עד שמפני׳ זה גזרה חכמתו‬ ‫יען אשר עשית וגומר‪ .‬בי נשבעתי נאום ה׳ כי‬
‫האלהית למחית דור המבול מן העולם וספו‬ ‫ברך אברכך ואז תהיה השבועה על הברכות‬
‫תמו מן בלהות ונשאר נח ובניו בצדקתו‬ ‫גם כי■ מלת כי לא תפול בזה‪:‬‬
‫ובזה נמשכו הדורות בסכלותם ונתרחקו מהדבקות‬
‫האלהי עד שרצה הב״ה לזכות את עולמו וזרח‬ ‫השאלה ה ‪ 0‬ד מה ענין אמרו יען אשר עשית‬
‫אזרח בארץ חשכה אברהם אבינו אשר בעיונו‬ ‫את הדבר הזה ושנה ואמר ולא חשכת‬
‫הדק והחשוב עמד על מציאות אלוה מגהיג‬ ‫ושני המאמרים האלה כחם אחד כי הדבר אשר‬
‫ומניע העולם בכללו מצד פעולותיו והוא היה‬ ‫עשה אינו אלא שלא חשך את בנו ויהיה א״ב‬
‫הראשון שעמד על מציאתו יתברך במופת שכלי‬ ‫אחד מהם כפל ומותר ולמה בא הראשון‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רסו‬
‫כפי שכלו ולזה יתחייב שבהיות יצחק עולה‬ ‫ופרסם מציאתו בעולם כמ״ש ויקיא שם אברהם‬
‫תמימה כבר נתרצה להם ותוסר ממשלת הכהות‬ ‫בשם ה׳ וכמ״ש חכמינו ז״ל עד שבא אברהם‬
‫השממיות מעליו ומעל זרעו כאלו נקרבו כלם‬ ‫אבינו לא היה איש שקרא להקב״ה אדון‬
‫שמה אחרי שכלם היו בו בכח בעת הקרבן‪.‬‬ ‫שנאמר אדני אלהים מה תתן לי רצו בזה שלא‬
‫וכבר העיר רב חסדאי ז״ל במאמרו שעשר‪.‬‬ ‫בא אדם בעולם שיפרסם היותו יתברך אדון‬
‫בויכוח שזה היה באמת תכלית העקדד‪ .‬וצרכד‪.‬‬ ‫כל העולם ממציאו ומניעו שומרו ומנהיגו‬
‫מפני זה היה ראוי שיזכור לנו הש״י בעת‬ ‫אלא אברהם כי הוא עמד על זה מצד עיונו‬
‫צרותינו עקדת יצחק כיון שבהקרבתו נקרבנו‬ ‫רמפני זה גזרה חכמתו שיהיה זרעו הנבחר‬
‫כלנו במציאות כחני וראוי שנזכה גם אנחנו‬ ‫מיוהד לעבודתו מכל שאר העמים כמו שהיה‬
‫בשכר אותו הפועל הנכבד אף שלא נגמר‬ ‫האב הנבחר מכל ילוד אשה ולזה היה ראוי‬
‫הפועל ולא נשחט יצחק שאין ספק שלא‬ ‫שהתכלית המכוין במין האנושי והיא העבודה‬
‫היתה כוונתו ית׳ כשצוה להעלותו עולה‬ ‫אליו יתברך ישלם בזרע אברר& אחר שהוא‬
‫שישחטהו שא״כלאיהי׳לו זרע שיירש הזכות‬ ‫היה ראוי אליו ושיהיה זרעו שלם אחר שהוא‬
‫ההוא שבעבורו כיון זה פועל‪ .‬אבל כבר נשלם‬ ‫ידריכם בדרך הנכון וממזג האב יקהו הבנים‬
‫התועלת מכוון באותו קרבן אחר שהגיע יצחק‬ ‫כטבע המקור ראוי שימצא במה שהוצב ממנו‬
‫לתכלית האחרון מן החיות ושכבר הפשיט כל‬ ‫ולכן רצה השם שהבן שיצא מאברהם להיות‬
‫כהות גופו מעליו ויחשב לתד‪.‬ו ונתגבר שכלו‬ ‫ראש היחס והתחלת האומה לה־ות נולד בדרך‬
‫אשר הכיר היותו נצחי בלא ספק כי בזה‬ ‫נס לא בדרך טבעי כי אם בפיעל אלהי‪ .‬וספני‬
‫השיג מהתועלת לשלמות נפשו יותר משנשחט‬ ‫שעץ אדם הראשון הרעו היה י‪-‬ותר בתאוות‬
‫כיון שאלו נשחט לא היה מרגיש בשלמות‬ ‫המשגל ושאר התאווה שירד! ף האדם בסבת‬
‫שהש־ג כלל ולא היד‪ .‬מבחין היאך ראו״‬ ‫זה מהמאכל והמשתה מריבות וקטטות לכן‬
‫לימשך אחרי השכל אבל כשלא נשחט כבר‬ ‫גזרה החכמה האלהית שימול אברהם הודם‬
‫הרגיש בדבר ושמו לזכרץ בין עיניו כדי‬ ‫לידת יצחק באופן שיולד יצחק בקדושה ובטהרה‬
‫להתנהג אח״כ בזאת ההנד‪,‬גד‪ .‬וד״שיג שלמץת‬ ‫והוא וזרעו יהיו בלתי שמום ם בזימה בהייתם‬
‫רבים להיותו נמשך אחר זאת הד‪.‬נהגה‪ .‬הנד‪.‬‬ ‫נחתמים בחותמו של מלך וכן כתב הראב״ע‪.‬‬
‫התבאר מזה שתכלית העקדד‪ .‬אמנם הוא‬ ‫וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות שצור!‬
‫למה שהשי״ת בחר באברד‪.‬ם מפני שלימותו‬ ‫שימול אברהם קודם שתהר שרה להיות זרע‬
‫בעצמו שיהיה זרעו נבחר לעבודתו‪ .‬וזה לא‬ ‫קדש ע׳יכ‪ .‬ולזה יחוייב בהכרח שיהיה יצחק‬
‫היה אפשרי אלא כשתוסר ממנו זוהמת הנחש‬ ‫הנולד מוטבע בשלמות ראש היחס ואב האומה‬
‫שהטיל על חוד‪ .‬ר״ל כשיוסר זד‪ .‬החטא מאב‬ ‫הנבחרת לעבודת הש״י לא אברהם אחר שלא‬
‫העקדד‪.‬‬ ‫היחס שהוא יצחק והיה א״כ תועלת‬ ‫היה בעת הלידה מוטבע בשלמות ההוא כי‬
‫לצרכה לא בבחינת האל ית׳ ולא בבחינת‬ ‫היה צדיק בן רשע‪ .‬ולהיות •צחק אבי היחס‬
‫אברהם אלא בעבור תועלת כלל אומתנו אשר‬ ‫היה ראוי שבו יפדה אלהים את זרעו מן יצר‬
‫בעבורה יהיו זרע קדש ויצאו מתחת ממשלת‬ ‫לב אדם רע מנעוריו כדי שמאותו העת והלאה‬
‫הכחות השממיות דהיו מושגחים ומונהגים‬ ‫ייוחדו לש״י ולא יטעו אחרי שרירות לבם‬
‫מהש״י לבדו ובזה יתכן שיקיים השם היעידים‬ ‫הרע חה אמנם ישלם כשיעשה את יצחק אב‬
‫שיעד לאברד‪.‬ם שיד‪.‬יד‪ .‬זרעומושגח ודבק‬ ‫היחס קרבן לש״י שבו תהיה הוראה חזקה‬
‫בש״י לא בזולתו וזהו וד‪.‬ייתי לוע לאלד‪.‬יט‬ ‫על היותו הוא תרעו בלתי נשמע לחמרו‬
‫והמה יד‪.‬יו לי לעם כי אין ספק שכאשר יעד‬ ‫שמצדו הוא נמשל כבהמות והוא הווה נפסד‬
‫הקב״ה בכל זה היר‪ .‬בלבו שיעשה אברהם‬ ‫אבל ימשול עליו האדון שוטר ומושל שהוא‬
‫פעל העקחז אשר בו ישלם קיום היעודים‬ ‫השכל כי בהעשות ממנו קרבן יחשוב שגופו‬
‫לבניו ונצחיות זרעו לעולם וברכתו וקיום הברית‬ ‫כלה ואינו נחשב לכלום כיון שבעתה יפסד‬
‫בינ ‪.T‬ם וזה כשיובאו י לעבודת הש״י ביחוד‬ ‫אבל אמנם השלמות האמתי הוא לו מצד‬
‫וכבר נמצא לחז״ל מאמר מורה על כללות‬ ‫שכלו אשר הוא לו נצחי בלתי מקבל ההפסד‬
‫הדעת הזה‪ .‬אמרו בפרשה זאת אחר הדברים‬ ‫ולזה ראוי שיהיה נשמע לשכלו שהוא הנכבד‬
‫האלה אחר דבריו של שטן‪ .‬אמר שטן לפני‬ ‫לא לגוף שהוא הפחות וימשך מזה שיהיה‬
‫הקב״ה מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב‬ ‫מושגח מהש״י בהנהגתו כסי שכלו להיות‬
‫לפניך לא פר ולא איל אמר הב״ה )סנהדרין‬ ‫ההשגחה כסי שכלו לא שיהיה מונהג מצד‬
‫פ״ט( כל אותה סעודה שעשה לבנו אלו הייתי‬ ‫הטבע ומצד כחות הגרמים השממיים כי הקשר‬
‫אומר לו לשחטו הוא עושה מיד וד‪.‬אלד‪.‬ים נסה‬ ‫והדבקות אשר באדם עם השם הוא בהתנהגו‬
‫רסז‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫לקיים דבת‪ .‬וגרש את ישמעאל אשר אהב‬ ‫את אברהם‪ .‬וכבר נתפרסם מאפר רבי שמית‬
‫במאמרו אלא שגם יצחק שניתן לו בזקנתו‬ ‫בן לקיש שאמר הוא שטן הוא יצר הרע הוא‬
‫הוליכו להמיתו מפני מצותו ומזה נדע עד‬ ‫»לאד המות‪ .‬ויתע שהשטן הוא הנחש הנזכר‬
‫היכן הגיעה אהבת השם ויראתו כי הנה‬ ‫בחטא אדם הראשון והוא בכלל הכה המתאוה‬
‫ענין זה שעשה אברהם לא גרמו לו לא נתינת‬ ‫אשר בנו אשר הוא מביא אותנו אל ההמסד‬
‫ממון ולא נתינת נפש כי הוא מופלג מכל מה‬ ‫מצד ההשתוקקות הנמצא לחומר אל הצורה‬
‫שאפשר שיהיה במציאווב והלמוד השני הוא‬ ‫והוא ההעדר הדבר בזה החומר מצד מה‬
‫איד האמינו הנביא ם במה שיבואם מהש״י‬ ‫שהוא מטה אותנו מהנהגת השכל אל השתוקקות‬
‫בנבואה שלא יחשוב אדם שהיו מסופקים כלל‬ ‫התאוות ולכן נקרא שטן שהוא משטה אותנו‬
‫בדבר אשר יראו אבל היה דינו אצלם כדין‬ ‫מהדרך הישר בהיותו פועל הרעות וממנו כל‬
‫הענינים המושגים לחושים והראיה על זה‬ ‫המדות המגונות ומזה הצד יקרא יצר הרע‪ .‬ומהצד‬
‫היות אברהם מסכ ם לשחום אח בנו יחידו אשר‬ ‫שמביא אותנו אל ההפסד יקרא מלאך המות‪.‬‬
‫אהבת נפשו אהבו כאשר צוות עליו ואע״פ‬ ‫ולכן אמרו באותו מאמר שהיה פועל העקדה‬
‫שבאה המצור• ההיא בחלום או במראה הנבואה‬ ‫לבטל דבריו של שטן‪ .‬ואמנם אמרו שדבר‬
‫אלו היו הנביאים מסופקים בדבר שישיגוהו‬ ‫השטן מכל סעודה שעשה אביהם‪ .‬הכותד■ בו‬
‫במראד! הנבואה לא היו מסכימים לעשות מה‬ ‫שפשתה אברהם היה מהדברים החמריים לא‬
‫שימאנהו הטבע כמראה הגדול הזה מספק וכמו‬ ‫מהשכליים ולכן השיבו השם יתברד עם העקדה‬
‫שהאריד הרב בזה דברי• פי חכם חן באותו‬ ‫שהיא מורה ממשלח השכל והנהגתו פזזאל‬
‫פכ״ג הנזכר‪ .‬וראוי להוסיף עליהם עוד למוד‬ ‫ית׳ והסרתו מהשתעבד אל החימר‪ .‬ואחרי הקדמת‬
‫שלישי יירה עליו ענין עקדה ור!וא אמונת‬ ‫הכללות הזה אבא לפרש פסוקי הפרשה ה^כים‬
‫השארות הנפש ושכרר• הרוחני שאלו לא היה‬ ‫כלם אל היסוד הזה‪:‬‬
‫אברהם מאמין אמונר! קיימת בשכר רוחני‬ ‫ו או מ ר שמפני שקדם לספור הזה שצוה האל‬
‫לא היה מסכים לשחוט את בנו יחידו כי אין‬ ‫ית לאברהם על מצות המילה ושנוי‬
‫ספק כ* הוא לא עשה הדבר הגדול הזד• מפחד‬ ‫שמו ושם אשתו שהם כלם הכנות איי הבן‬
‫השם שיד^רגד^ו או ירוששהו כי מד• חפצו‬ ‫אשר יולד לו ושילדה שרה בהיות אברהם בו‬
‫בחייו ועשרו אחרי שבנו היורש אותו יהרגהו‬ ‫ק׳ שנה והיא בת תשעים שנה ושאחרי שנולד‬
‫ב דיו אבל היתד‪ .‬תקותו בלבד שכר נפשו ש גיע‬ ‫יצחק בדבר השם גרש את ישמעאל ונאמר‬
‫אליו אחרי מותו בשכר שיעלה בנו עולד‪ .‬כי‬ ‫לאברהם עליו כי ביצחק יקרא לד זרע ושאח״ב‬
‫בעבורו יזכד‪ .‬באור החיים הנצחיי שהוא טוב‬ ‫שאי אבימלד מאברהם שישבע לו שלא יקה‬
‫מבנ ם ימבנות הנה א״כ והאלהים נסה את‬ ‫את ארצו‪ .‬ביראתו ממנו שמא הוא או בניו‬
‫אברהם ענינו שבמעשה הזר‪ .‬שצד‪.‬ו לעשות‬ ‫יקהו את ארצו לכן בערך ההקדמות האלד‪ .‬אמר‬
‫כבדו וד‪.‬גדילו יעשאו דגל ונם לכל העמים כי‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסרי את‬
‫עם היות שלא היו שם בני אדם בשעת העקדה‬ ‫א ב ח ס שהיה הנסיון בבחינת הדברים ואלה‬
‫הנה אחר שר‪.‬עיד עליו הקב״ה בתורתו עדות‬ ‫שקדמו ובהצטרף אליהם ה ה מצות העקדה ז בר‬
‫ה׳ נאמנד‪ .‬וכל בני אדם מודים ומאמינים‬ ‫זר וקשה מאד והותרה בזה השאלה הא׳‪ .‬והנה‬
‫באמתת הספור הזה כאלו בעינינו ראינו המעשה‬ ‫דינסיון הזה אין ענינו הבחינה כדי שידע האל‬
‫הזה כי נורא הוא ולכן התחייבנו ל ל מד ממנו‬ ‫מה שלא היה יודע כי כל הדברים גלוים לפניו‬
‫ולהתדמות אליו לעבד את ה׳ בכל לבבנו‬ ‫‪n‬מ ‪ T‬אבל והאלהים נסה הוא מגזרת נם וכמו‬
‫ובכל נפשנו כמו שעשה אברהם‪ .‬ואפשר לומר‬ ‫נסה עלינו אור פנ ד ה׳‪ .‬כי הנה הפועל הנפלא‬
‫עוד בפי׳ הפסוק הזר‪ .‬שבעב‪.‬ר שהיה פועל‬ ‫הזה שעשה אברהם בדבר השם עומד לנס‬
‫העקדד‪ .‬דומה לנסיון ולבחינה רצד‪ .‬הקב״ד‪.‬‬ ‫עמים כדגל רם ונשא אליו גוים ידרושו ויביטו‬
‫ללמדנו שלא לנסות את אברד‪,‬ם בא האלד‪.‬יפ‬ ‫אחריו‪ .‬וכן אמרו במדרש כתיב נתת ליראיד‬
‫ולזה אמר בתחלת הספור וירד אחר הדברים‬ ‫נם להתנוסס מפני קושט סלה‪ .‬נסיון אחר‬
‫האלה ר״ל אחרי שעברו כל הדברים שנזכרו‬ ‫במיון דגלון אחר דגלון בשביל נמוחם בשביל‬
‫ממולזת אברהם בדה־ השלמות ומהשגחת‬ ‫גדלם כנם הזה של ספינה וכ״כ למה מפני‬
‫הש״י עליו בתכלית מה שאפשר לטוב ושהאלר‪.‬ים‬ ‫קושט סלה וכבר זכר הרב המורה הלמודים‬
‫כבר נסר‪ .‬את אברהם ונ ד ע לו יושר לבבו‬ ‫המועילים שלמדנו ממעשה העקדה‪ .‬הא׳ כמה‬
‫ותום שכלו ונקיון כפיו הנר‪ .‬אחר זה פלו‬ ‫היה גודל אהבת אברהם לשם ית׳ שלא די‬
‫קרד‪ .‬שאמר לו ית׳ קח נא את בנד את יחידך‬ ‫שעזב את אביי וארץ מולדתו ומשפחתו במצותו‬
‫וזה טעם ו«*ו והאלהים שר‪.‬וא מוסב על ענין‬ ‫ושמסר נפשו לחולי המילה וסכנתה בזקנתו‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רסח‬
‫לעשותו אף שיהיה בו מן הקושי שעור רב‬ ‫ראשון אחר הדברים האלה ושהאלהים נסה‬
‫והוא אמרו הנני כלומר הנני מזומן לכל מת‬ ‫את אברהם אמר לו קח נא את בנך ועם כל‬
‫שתאמר‪ .‬ואמנם אמרו קח נא אפשר לפרש‬ ‫א׳ מהדרכים האלה הותרה השאלה הב׳‪ .‬ואין‬
‫מלת נא מלשון עתה ואפשר לפרשו מלשון‬ ‫לאומר שיאמר שהוא״ו יבא עם האמירות כמו‬
‫בקשה ותחנה‪ .‬ואם יפורש מלשת עתה יאמר‬ ‫וידבר ה׳ אל משה ויקרא אל פשה ויאמר ה׳‬
‫הגיע העת הראוי להתרצות אל ה׳ כדי ליחד‬ ‫אל משה שהוא״ו באותם המקומות כפה רפה‬
‫יצחק וזרעו להנהגתו העליונה ולת קח נא‬ ‫בלשון ישמעאל כמ״ש א״ע כי זה אמת הוא‬
‫רוצה לומר קח עתה את בנך ותעלהו עולה‬ ‫כשיבא הוא״ו סמוכה לדבור אמירה או קריאה‬
‫כי זהו העת הראוי לכך‪ .‬ואם י»ודש מלת נא‬ ‫אבל כשאינה סמוכה לזה היא מיותרת וראוי‬
‫מלשון בקשה יהיה ענינו שלא גזר זד< עליו‬ ‫לבקש לה ענין בכתוב ובכן הותרה השאלה‬
‫בגזרה הכרחית שלא היה משורת הדין שיצוהו‬ ‫הג׳‪ .‬שבעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו‬
‫בכך אחרי שכבר הבטיחו כי ביצזזק יקרא לד‬ ‫כדבריהם ז״ל לא נאמר בתהלת א׳ מהם‬
‫זרע אבל היה מבקש זה ממנו דרך תחינה‪.‬‬ ‫והאלהים נסה את אברהם אלא בזה לפי‬
‫ואמר את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק‬ ‫שאותם לא נצטוו לתכלית נסיון אלא כדי‬
‫להעירו על הסבות אשר בעבות היה ראוי‬ ‫שיעשה אותם הדברים המצווה והנסיון נמשך‬
‫שיערער בדבר או יתפלל עליו אם להיותו בנו‬ ‫מהם והוא כמי שישאל את ז‪ 1‬ברו שילוה לו‬
‫שמפני זה היה ראוי שירבה התאלה והתחנה‬ ‫מעות שהוא צריך אליו אל פרנסתו כי הנה אף‬
‫יותר ממה שהתפלל על אנשי פרום ואם להיותו‬ ‫כי השואל לא ישאל כדי לנסות הנה הנשאל‬
‫יחידו וקראו יח ‪T‬ך לפי שהאחד איננו והוא‬ ‫בהכרח הוא מנוסה שאם ילוהו מה שהוא‬
‫ישמעאל אשר גורש מביתו והת הוא כאלו‬ ‫שאל לו יורה שהוא נדיב לב וההפך‬
‫לא היד‪ ,‬ונשאר יצחק יחיד לאביו ‪n‬־ ‪ r n‬לאמו‪.‬‬ ‫בהפך יהא אם כן מנוסה והשואל אינו מנסה כי‬
‫ואם לאהבתו אותו והיתד‪ ,‬נפשו קשורה בנפשו‪.‬‬ ‫לא כיון לנסיון‪ .‬כן הש״י כשאמר לאברהם לך‬
‫וכבר זכר הפלוסוף שהאהבה כשתדדה ל־חיד‬ ‫לך מארצך וממולדתך לא צוהו אלא כדי שיכנס‬
‫תתהזק מאד עד שמפני זד‪ ,‬אחרי מאמר ה׳‬ ‫לארץ הקדושח ויאחז בה תמיד ולא כיון‬
‫אחד בא פסוק ואהבת את ה׳ וגר‪ .‬ואם מפאת‬ ‫לנסותו עכ״ז היה אברהם מנוסה עכ״פ ולפי‬
‫עצמו יצחק שהיתר‪ ,‬לידתו בדרך צחוק ונם‬ ‫שלא היה התכלית האלהי המכוון באותו צווי‬
‫והיה יפה תאר ויפר‪ ,‬מראה ומ־נו נאה לאדנות‬ ‫לנסותו לא נכתב בו והאלהים נסה כמו שנ׳‬
‫ושעליי נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע‪.‬‬ ‫בעקדה בעבור שהיה תכליתה לעשות אברהם‬
‫הנה א״כ ארבע הסבות ההנה שהיו לאברהם‬ ‫דגל ונם שאליו גוים ידרושו ואחשוב שזהו‬
‫להשמט מאותו פועל או לבקש עליו רחמים‬ ‫דעת הרב חמורה בענין חעקדה כשיובן על‬
‫העיר הקב״ה לאברד‪,‬ם עליד‪,‬ם ונכתב כל זה‬ ‫אמתתו‪ .‬וראוי היה ליחס הנם והדגל במעשה‬
‫להודיע שעם היות שבא הצווי הזה בדרך תחנה‬ ‫העקדה ולא בדבר אחר מפני מעלת המעשה‬
‫ובקשה באמרו קח נא ושהעירו ית׳ על כל‬ ‫הנפלא הזה על כל שאר המעשים אשר עשה‬
‫הסבות הראויות להשמט מהפועל ההוא הנה עם‬ ‫אברהם ובעבור שהוא היה מנוסה גם בדרך‬
‫כל זח לא הרר‪,‬ר אברד‪,‬ם אחר מדתו ול«‬ ‫הנסיון והבחינה ■והב״ה לא היה מנסה כי לא‬
‫בקש עליו אבל בהכנעה ושמיעה גדולה נזדרז‬ ‫יעלם דבר לפני כסא כבודו לכן דקדקו ז״ל‬
‫על מצותו וכבר העירונו על זה )כראשית‬ ‫באמרם עשרה נסיונות נתנסה אברהם ולא‬
‫רבה פרשה נ״ו( אמר אברהם לפני הקב״ה גלוי‬ ‫אפרו נסה השם את אברהם כי לפי שצוהו‬
‫וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את‬ ‫השם לעשות אלו הפעולות נשאר אברהם מיוסה‬
‫יצחק ע״ג המזבח לא היה לי לדדשיב ולומר‬ ‫בהכרח אבל הקב״ה לא היה מנסה בדרך‬
‫אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע‬ ‫בחינה אלא שנתן לו נם להתנוסס כמו שאמי־תי‪.‬‬
‫ועכשו אתה אומר לי יד‪,‬עלהו שם לעולה ח״ו‬ ‫והתבונן באמרו ויאמר אליו אברהם ויאמר‬
‫לא עשיתי אלא כבשתי יצרי לעשות רצונך‬ ‫הנני כי הנה לא אמר לו אברהם אברהם‬
‫וכר כ־ ר‪,‬נר‪ ,‬העירו על מה שביארתי והותרה‬ ‫פעם אחר פעם כמו שאמר המלאך לפי שכפל‬
‫השאלה הד׳ והנה צור‪ ,‬לו שילך אל הר המוריה‬ ‫השם מורה על המהירות וכדי שלא יאמר שהיה‬
‫ושיעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר יאמר‬ ‫זה פועל בהלה ושהממו וערבבו לכן אמר לו‬
‫אליו לפי שרצה ית׳ שתהיה העקדה בהר‬ ‫בניחותא פעם אחת אברהם כשואל אם הוא‬
‫המוריד‪ ,‬באותו מקום עצמו שהיד‪ ,‬עתיד להבנות‬ ‫נכון לעשות מה שיאמר לו אבל הצדיק השיבו‬
‫המזבח בבית עולמים וכבר סופר בדברי הימים‬ ‫הנני כי עם היות שלא ידע מה שיצוהו אם‬
‫שנבנה המקדש בהר המוריד‪ ,‬גם מפני שאדם‬ ‫יכבד עליו אם לא הנה חייב עצמו עכ״פ‬
‫רסס‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫?*״ראשון נברא מאותו מקום ושם ישב כשגורש וכן ואכלו! אותם כרגע לד״גיד שלא יתאפקו‬
‫מג״ע וכמו שזכרתי בסדר ב!*'אשית וגם נח רחמיו לעשות כד‪.‬משד הזמן אלא כרגע פתע‬
‫שם בנה מזבחי וממני זד• היד״ ראוי שבאותו סתאום אבל אברד״ם כבש רחמיו כל אותם‬
‫מקום שנברא אדם וחטא וגורש מפני חטאו הימים בעשותו כל המעשים אשר יעשה מבלי‬
‫שם יהיר״ יצחק נקרב לעולה תמימד‪ ,‬גם שממני חרטה וחזרד״ לאחור ולזה נאמר וישכם אברד״ם‬
‫שלא היה המכוון בזה הפועל שישחט יצחק אלא בבקר כאיש מהיר במלאכתו ולחפצו לעבודתו‬
‫שיגיעהו עד שערי מות‪ .‬ולכן רצד״ השס בזה הוא עצמו חבש את חמורו וכן א מ ת בבראשית‬
‫ד״פועל שיעשה באחד מן הד״רים שהם רחוקים רבד‪ .‬אמר רבי שמעה בן יוסי וכי לא היו‬
‫מן הישוב כדי שלא ידע אדם כלל מזד״ הפועל לו כמד‪ .‬עבדים לחבשו אלא אהבד‪ .‬מקלקלת‬
‫פן יד״ ‪ .T‬לאברד״ם קלון גדול שנצסוה לשחוט השורר״‪ .‬ואמו־ דקח את שני נ ע מו כי הוליפם‬
‫את בנו ולא שחטו כי יאמת שלא שחטו מפגי כדי שיצחק לא ירגיש בדבר למה ‪t o‬״ מוליכו‬
‫שנכמת רחמיו על בנו כי מי יאמת להם שצוד״ר עמו וגם כדי שינהיגו את החמור טעון העצים‬
‫המלאר שלא ישחטד״ו ומפני זה היה הצווי האלהי כי לא יסבול יצחק לשאת אותם על שכמו‬
‫לד ל ך אל ארץ המוריה שילך לבדו הוא שמה שלשת ימיג^ ומטעם הענין אפשר גם כן לפרש‬
‫ולא ילד איש אחר אתו למען לא יודע הדבר שד״שכים אבת״ם בבקר כדי שלא ירגישו אנשי‬
‫לאנשי הארץ‪ .‬וכמוהו פסל לד ר״ל שיד״יד״ העיר שהיד״ הולד בדרד כי לר״ייתו נשיא אלהים‬
‫הוא הפוסל‪ .‬וכן שלח לד אנשים ר״ל שדיוא בתוכם ילוו אותו ויחקרו לדעת אנה הוא הולד‬
‫ישלחם ולא ‪T‬ע כל העם משליחותם כמו שהי׳ ועל מה הוא הולך ומפני זד‪ .‬עצמו הוא חבש‬
‫בסוף ואין ספק שבארץ המוריד‪ .‬היו הרים את המות כי אם ‪t o‬״ מצוד‪ .‬לאנשים לחבשו‬
‫הרבה ולא הודיעו השם מיד מי הוא הדור היה מתפרסם הדבר בבית תשמע קולו בעיר‪.‬‬
‫ההוא כדי שלא ידע ששם הילד ביהוד וילכו ולזו! גם ‪ p‬חבש חמוד ולא גמל שד״יה פדרכם‬
‫שם אנשים אחתו וכדי שיצטת‪,‬להנבא שנית בארץ ההיא לרכוב על הגמלים וכפו שיראה‬
‫על ההר ובזר‪ .‬יהיה לו יותר זמן להתיעץ מענק אל ‪r‬זר עבד אברד״ם בנשואי יצחק‪.‬‬
‫ולד״תחרם אם לא יחפת בדבר‪ .‬ואמנם מה ואם יזדמן שיראר‪ .‬אדם הגמל חבוש ובפרט‬
‫שדרשו במסכת תעניות ולא עלתה על לבי• אותו של אברהם * ‪ r‬ספק שיתפרסם שד״וא‬
‫זה יצחק בן אבת״ם הוא לד‪,‬גת שלא היתה חצה להלת־ בדרך רחוקה אבי‘ החמור יחשבו‬
‫הכוונד‪ ,‬האלהית להשחט יצחק ושאחרי כן שהיד חבוש לאחד מעבדי הבית להביא עצים‬
‫נתחרט הקב״ד‪ ,‬ממנו תוד‪ ,‬שלא ישהטד״ו כי או דבר אחר הצתכים אל הבית ואמנם א מ ת‬
‫הנה מתחלת הענין לא כיץ ית׳ על שחיטת ויקח את שני נ ע מו אתו •״וא לזה הטעם‬
‫יצחק‪ .‬וכן אמרו במדרש כשאמר לו ■הקב״ד‪ .‬בעצמו שכדי שלא תתפרסם הליכתו לא קראם‬
‫)שם פרשה נ״ג( כי ביצחק יקרא לד זרע לא ולא אמר הכינו עצמכם ללכת בדרן־ כדי שלא‬
‫איש ואל ויכזב כשאמר לו קח נא את בנד ישאלו אנר‪ .‬ועל מה הולד וד״וצרך הוא לקחתם‬
‫הד״וא אמר ולא יעשה‪ .‬רצו בזד‪ ,‬שאין המאמרים עמו שלא קראם בואו עמי אבל לקחם ואחז‬
‫האלה סותתם ובשניהם יתקיימו כי היתה בד‪.‬פ בידיו וד״ם הל ת אחתו‪ .‬ואמר שני נעריו‬
‫הגוונה האלהית שיגיע שחק עד שעת מות המיוחתם לו לשמשו ונמצאים עמו תמיד לא‬
‫ויחשב כאלו מת ובטל מן העולם כי בזה תשלם יפרדו ממנו וזה כלו כדי שלא יורגש הדבר‬
‫הכוונד‪ ,‬במו שביארתי‪ .‬ואמנם מה היתה מחשבת ולזד‪ ,‬בעצמו בקע עצי עולה היא בעצמו ילא‬
‫אברהם בזה אין ספק שהיתר״ כוונתו באמת צוד״ לעשותו כדי שלא יתפרסם הדבר‪ .‬ואמנם‬
‫ובתמים להעלותו עולה כליל לה׳ אבל איד א מ ת המות בכנוי אליו י״ל לפי הפשט שחיו‬
‫נשתנה המאמר האלהי וצוויו הנה יבא ביאורו חמורים הרבה בבית קצתם לרכוב עליד״ם‬
‫וקצתם לטעת ואבת״ם לא רצד‪ .‬לחבוש אלא‬ ‫אחר זד‪ ,‬וד״ותרה השאלה הה׳ וד״ר וד״ז׳‪:‬‬
‫חמור אחד שהיה מיוחד אליו כ ת שלא יירגש‬ ‫)ג( וישכם אברהם בבקר עד ויקרא‬
‫אליו מלאד ה׳‪ .‬יראה שד״יתה הנבואה חסרונו בבית כי כל א׳ מהומשרחים יש לו‬
‫הזאת לאברהם בחלום הלילה ממה שאמר בד‪.‬מה מיוחדת בבית לעבוד עבודתו אותה יבקש‬
‫וישכם אברד״ם בבקר והנד‪ .‬זכר הכתום כל בכל יום‪ .‬ואמנם החמור המיוחד לבעל הבית‬
‫הפרסים האלד‪ .‬ממעשיו להודיע שלא היד‪ .‬לא יבקשד״ו אדם כי לא ישתמש בו‪ .‬ולפי שהיד‪.‬‬
‫מעשהו פתאומי כאדם ההורג את עצמו אבל אברהם בזה כובש את יצרו ומבטל טבע‬
‫במתון ובנחת גדול ג׳ ימים בלי חרטה‪ .‬והנה החמר ראו החכ־מים ז״ל ע״ד המליצה לדתש‬
‫האל ית׳ אמר רגע אחד אעלה בקדבד וכלית ‪ T‬דחבוש את חמורו שחבש וד״כנת את החופר‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫ער‬
‫לא יוכל לעלות אל ההר כי הוא גבוה ותלול‬ ‫והיצר שלו כי בזוז יוכל ללכת אל הנקום‬
‫ואין בו דרך סלולה ואיין ראוי שישאר החמור‬ ‫אשר אמר לו האלהים‪ .‬ולפי שהיה אברהם‬
‫לבדו פן יאבד או יאכלוד‪.‬ו החיות הטויפות‬ ‫התחלה בשלמות אמונתו ומשה רבינו בנתינת‬
‫עד שמפני זר■ הוצרך לשום עצי העולה על‬ ‫התורה שנתנה ע״י משלים אמיתי לפסוק בהם‬
‫יצחק בנו‪ .‬מפני שהחמור לא יוכל לעלות אל‬ ‫זוהמה של נחש ומלך המשיה יהיה תכלית כל‬
‫ההר‪ .‬ולפי שעשה התנצלות לעזיבת הנערים‬ ‫הטוב המיוחד לכן ארז״ל כמליצתם שזה החמור‬
‫מפני החמור כמו שביארתי לכן אמר שבו לכם‬ ‫בעצמו שחבש אברהם הוא אשר רכב עליו‬
‫פד■ עם החמור‪ .‬ומאמר יצחק ותשובת אביר‬ ‫משה הוא אשר ירכב עליו מלך המשיח ר״ל‬
‫בזה השבו אנשים חכמים מן האחרונים שהיתר‪.‬‬ ‫שאותו החומר שהכניע אברהם תחת שכלו הכניע‬
‫כוונת אברהם בהולכת האש והעצים ובשומם‬ ‫ג״כ משה רבינו בקבול התורה והכניע ג״כ‬
‫על יצחק בנו כדי שירג ש שהיו עוש־כ כן‬ ‫מלך המשיח לתתנו שלמים בתכלית השלמות‬
‫לעשות קרבן ולכן התחכם ג״כ בשלא הוליך‬ ‫וזכרו אלה הג׳ אברהם ומשה ומשיח להיותם‬
‫עמו החמור כדי שבהכרח יד‪.‬־ד■ ליצחק משא‬ ‫ראש אמצעי ותכלית לשלמות אמונתו והותרה‬
‫כבד בעצים ההם ויאמר בלבו ולמר■ לנו עצים‪.‬‬ ‫בזה השאלה הח׳ והט׳‪ .‬ואמנם אמרו ויבקע‬
‫ואמנם אמרו ויקח בידו את האש ואת המאכלת‬ ‫עצי עולה יש מי שפי׳ שהוליד אברהם מביתו‬
‫יקשה ב׳ דברים‪ .‬הא׳ שבידוע שהאש יוליכנה‬ ‫עצי העולה כדי שירגיש יצחק בדבר וישאל‬
‫בידו לא יחננה בחקו ולא בבגדיו‪ .‬הב׳ המאכלת‬ ‫מאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה‬
‫למה יוליכנה ב ‪T‬ו ואין דרך בני אדם להוליך‬ ‫והיותר נכון אצלי שאברהם לא לקח עצי עולה‬
‫מאכלת בידו אבל לתלותה על מתניו אלא‬ ‫מביתו פן תשאלהו הצדקת כמו ששאל בנה‬
‫שד‪.‬יה אברהם עושה כל זה למען ירג ש יצחק‬ ‫הנה האש והעצים ואיה השה לעולה אבל‬
‫בדבר בראותו האש בידו והמאכלת ג״ב גלויד‪,‬‬ ‫אחרי שיצא מביתו עם נעריו ועם בנו בדרך‬
‫ומם־רסמת כדי שידע בודאי שהם הולכים לעשות‬ ‫בקע עצי עולה וישם אותם על החמור ו לך‬
‫קרבן אחי שהיו מוליכין סכין יפה מוכן‬ ‫עם יצחק בנו אל המקום אשר אמר לו האלהים‬
‫לשחוט ובידו כמזדמן לשחיטה ולכן שאל יצחק‬ ‫כי לא נפל לבו ולא נחלש כחו מהמעשה‬
‫לאביו הנה האש וד‪.‬עצים וא־ד■ השד לעולה‬ ‫ההוא עד השלימו אותו ובזה הותרה השאלה‬
‫והנה אמר אבי ויאמר בני להגיד שהיה ’ צחק‬ ‫הי׳ והנה הלכו ג ימים בהר המוריה מהר‬
‫בעל מוסר ולכן כששאלה שאלד■ מאת אדוניו‬ ‫להר לראות איזה ההר אשר יבחר ה בו וזהו‬
‫יאמר לו אדוני או אבי ואז הנסאל ישיבנו מד■‬ ‫אמרו ויהי ביום השלישי דשא וגומר ר״ל ביום‬
‫לבן כנותן אליו רשוח לדבר ולזר■ אבייר^ם‬ ‫הג׳ בהליכתו בהר המוריד■ ראה המקום המיוחד‬
‫השיבו הנני בני ר״ל דבר מה שתרצה כי אתד‪.‬‬ ‫כי ראה בעין שכלו ונפשו אמרה לו שהוא‬
‫בני ואהבת עולם אד‪,‬בתיך‪ .‬והיתר■ שאלתו הנה‬ ‫ההר שנרצה לפניו ית׳ וזהו דרך נבואה‪ .‬או‬
‫האש והעצים ר״ל בידך דבר‪-‬ם מורים שהם‬ ‫שראד■ ענן קשור על ההר כדברי חז״ל ואז‬
‫להקריב קרבן וא ה א״ב השה לעולה כי ידע‬ ‫אמר אל נעריו שבו לכם פר‪ .‬עם החמור כי‬
‫יצחק שד‪.‬יו העצים ההם עצי עולה ממר■ שראד‪.‬‬ ‫הסכים מרחוק ולא סמוך אליו כדי שלא ירגישו‬
‫פעמים אחרות שהיר■ אביו בוהר ומכין עצים‬ ‫בדבר‪ .‬האמנם כדי שלא יחשבו שהיד‪ ,‬לו לעשות‬
‫כמו אלה להקריב קרבן עולד■ לה׳ ומפני זד‪,‬‬ ‫דבר גדול ויתעכב שמה ויחקרו אנה הולך‬
‫שאל הנד■ האש וד‪.‬עצים ואיד השה לעולה‪.‬‬ ‫אז ילכו אחריו לכן אמר שבו לכם פד■ עם‬
‫והתבונן הרחבת שכל יצחק ופלפול שאלתו‬ ‫החמור כי אני לא אתעכב אבל כמעט רגע‬
‫וזה שהוא עשה חלוקה הכרחית לא ימנע‬ ‫אבא אליכם ולכן ראוי שלא תלכו למקום אחר‬
‫מחלוקה או אנחנו נעבור בישוב בני אדם ומשם‬ ‫כלל כי אולי אבא ולא אמצא אתכם וג״כ לא‬
‫נקח השה‪ .‬או אין אנחנו הולכים לישוב כלל‬ ‫תעזבו החמור שילך לרעות בשדות אלו אבל‬
‫ואם אנחנו הולכין לישוב מר■ הטורח מהמשא‬ ‫יד‪.‬יה מזומן עמכם לכשנבא לרכוב עליו ובאלו‬
‫כבד מהולכת העצים הכבדים ■־ר‪.‬ולכת האש ג׳‬ ‫אמר שלא היתה הליכתו כ״א להשתחוות ולבא‬
‫ימים בידי אבי כי שה בכל מקום שימצא‬ ‫וד‪.‬וא אמרו ונשתחווה ונשובד■ אליכם והודיענו‬
‫נמצא עצים וד‪.‬אש ולא יתהפך שבכל מקום‬ ‫הכתוב בזה שאפילו שיחה קלה של אותו‬
‫שנמצא עצים ואש ימצא שה‪ .‬ואם אין אנו‬ ‫צדיק נתקיימה כי הוא אמר זה להדיחם בדברים‬
‫הולכין לישוב ומפני זה יתכן הולכת האש‬ ‫שנתקיימו דבריו בהשתחויה ובשיבה אל־הם‪.‬‬
‫והעצים יקשה א״כ למה לא נוליך השה ולכן‬ ‫ואפשר לפרש שבו לכם פה עם החמור בעבור‬
‫שאל כנגד שני צדדי החלוקה הנד■ האש ור‪,‬עצים‬ ‫שהיה אברד‪.‬ם ובנו עולים להר אמר לנער ו‬
‫ואיה השה לעולה כלומר בהכרח אין אנחנו‬ ‫אני רוצה הייתי שתעלו עמ־ אבל ההמור‬
‫רעא‬ ‫בראשית כב‬ ‫אבדבנאל‬ ‫וירא‬
‫הולכים לישוב כית שהנה האש והעצים אנחנו האחרונים האלה בדבר הזה‪ .‬ואינו נכון בעיני‬
‫מוליכין עמנו ולכן יקשה כיון שאבי רוצה כי אם יצחק היה יודע מאביו כי הוא יהיה‬
‫להעלות עולה « ‪ t‬יתרשל מהעקר שהוא השה העולה היה הכתוב משבחו ומגדיל ענינו כי‬
‫וישתדל במה שאינו עקר שהם העצים‪ .‬והנה עם היות צער אברהם מתמ ‪ T‬המשך הזמו‬
‫לא הקשה ג״כ יצהק פהמאכלת כפו שו!קשה יותר מצערו של יצחק הנה היה בסי איכות‬
‫מהאש והעצים לסי שדרך בבי אדם להוליד הצער יותר גדול לאין שעור צער יצחק המוסר‬
‫בדרן חרב או מאכלת מפני האויבים או מםני עצמו למות מצער אביו המביאו אליה ול ת‬
‫החיות הרעות וממני זה לא הקשה יצחק אליו היה ראוי ליחס הפועל הזה להיותו אדם‬
‫מהמאכלות ואביו ענהו אלהים יראה לו וושה שלם לא לאביו ולפחות כיון ששניהם קבלו‬
‫לעולה בני שבזה העירו שהוא יהיה העולה‪ .‬צער בין רב למעט לשביהם היה ראוי ליחס‬
‫כאומר אל תתמה בני ממה שאגי תצה ל?שות פועל העקדה אלא שהאמת הבוור שיצחק לא‬
‫אותך עולה ואתה תהיה השה ואל נא תשת ‪T‬ע דבר מכוונת אברהם כי הוא לא גלה לו‬
‫עלי חטאת ולא תהיה לי לסכלות או לאכזריות מפחדו שיצחק בהיותו בחור וטוב לא ימסור‬
‫כיי הדבר הזה אין אני עושה אותו מדעתי נפשו למות ויברח כאחד הצבאים ולא יוכל‬
‫אלא במצות השם ודברו ואין אני הביחר הצדיק להשל ם כוונתו ואולי שמפני זה העמיסו‬
‫במועל הזה בי האלהים כי דוא אשר יבחר בעצי עולה ויתכן שקשר עליו המשא בקשר‬
‫וירצה לו הקרבן והשה אשר יחמוץ ומלת יראה אמיץ‪ .‬הנה יצחק בראותו שאביו עזב את‬
‫הוא מלשון בחירה כמו מן תעלה עולותיר החמור וששם על שכפו עצי העולה נצטרך‬
‫■בבל מקום אשר תראה שהרצון בו אשר תרצה‪ .‬לשאול ואיה השה כאומר התחשוב אבי שגם‬
‫וספר הכתוב שעם היות שידע יצחק שהוא השה על שכמי תשים את השה מהמקום אשר תהחנו‬
‫אחרי שידע מאביו כי בו בחר ה׳ לא נמנע משם מאחר שאין אתני חמוד לטוענו עליו‬
‫ללכת לדרכו ולא ברח לא נתאחר ולא נסוג ומפני זה לא שאל יצחק את השאלה הזאת‬
‫אחור לבו והוא א מ ח וילכו שניהם יחדיו כש צאו מביתם לפי שהיה החמור והנערים‬
‫ואמנם למה אנו מיחסים שלמות זה המיעל עמדם אלא אחר שעזב את הנערים והחמור‬
‫לאברהם ולא ליצחק הוא שהדבר כל עוד שצערו ואז השיבו אביו אלה ם יראה לו השה לעולה‬
‫מתמיד הוא יותר קשה יותר מהדבר שלא ׳תמיד בני בלומר אין ענין השה רוטל עלינו כי‬
‫צערו כל כך ואם כן יצחק שמסר עצמו לשה־טה אלהים יראה לו שם השה ואין לנו לכקשי‬
‫עם היות צער המות שלו יותר גדול מצער והנה נכתב זה באן להודיע שאברהם לא‬
‫אביו שישחטהו הנה צערו לא היה מתמיד התפעל מדברי בנו בהיותם דבר ם נכחיים‬
‫כי מיד שישחט לא ירגיש כלום ולא ■יצטער‪ .‬להעיר אהבת האב לבן אבל הוא מרוב אונים‬
‫עוד אבל הזקן ההורג את בגו יהיה צערו ואמת כח לא נרתע לאחור וילכו שניהם יחדו‪.‬‬
‫מתמ ‪ T‬ומרת נמשו קודם השחיטה ובעת וגם בא הכתוב להג ‪ T‬שכל דבריז אשר‬
‫השחיטה ואחריה כל ימי חייו יומם ולילה לא דבר בדרך חזיה מפגי שלום בשיחתו הקלח‬
‫ישבות ולבן היה ראוי ליחס מלא המעשה הזה כלם נתקיימו כדברי איש האלהים שלא נפל‬
‫לאברהם ולא ליצחק ובב״ר א מ ת שהדבר מכל דבר ו ארצה‪ .‬וזכר שבתקפו וגבורתו בנח‬
‫המתמיד צערו יותר קשה‪ .‬אמרו במסכת את המזבח וכתב המזבח בה״א הידיעה אוז״ל‬
‫)כתובות מרק אלו נערות( אלמלי נגידו לחנניה שהוא היה המזבח שהקריב בו נח את עולותיו‬
‫מישאל ועזריה מלחו לצלמא ר״ל שאם היה שלהיותו מקודש לגבוה רצה השם שבו יעשה‬
‫פצוה המלך ליסרם יסורין קשים מתמידים אף אברהם הפעל הנפלא הזה ולהיותו הרוס מכמה‬
‫שלא ימותו מאחר שצערם רתם ‪ T‬לא היו שנים הוצרך לבנותו וזהו ויבן שם אברהם את‬
‫יכולין לעמוד בנסיונם והיו עובדים לצלם אבל המזבח ואמר ויערוך את העצים להגיד שלא‬
‫כשהשליבום לכבשן האש להיות קצר זמן היתה פעלתו בבהלה אבל בישוב הדעת בנה‬
‫יוכלו בעצמן למסור את נפשם על קדושת את המ;בח וערך את העצים כאופן גאות‬
‫השם ומזה הצד היה שבר אברהם יותר גדול וראד כאלו היה לבו מיושב עליו‪ .‬ואמח‬
‫מצורף לזה מ״ש חז״ל )קתשין מרק א׳( גדול דעקוד אח יצחק בנו וישם אוחו על המזבח‬
‫המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ממעל לעצים זה מורה בביאור אמתת דעתי‬
‫כייון שהמצווה אם לא יעשה הדבר יקבל שיצחק לא היה יודע שהיתר‪ .‬כוונת אביו‬
‫עונש עליי והבלתי מצווה לא יקבל עונש אם לשחטו כי אם לעשות• סימו ודוגמת עילה‬
‫לא יעשה הדבר‪ .‬ובהיות אברהם מצווה היה בעקדו אותו ושומו על המזבח כאלו הוא נקרב‬
‫ראוי שיהיה שכרו הרבה מאד זהו כל דעת שפה אבל לא עלה על לבו שישחסהו כי איך‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רעב‬
‫הספור ההיא כלו במראה הנבואד״ אבל אמר‬ ‫יצייר בנפשו שיצוה האל ית' על זה ושאברד ‪a‬‬
‫שראיית המלאך או שמיעת דבריו או המעשים‬ ‫יעשהו בזריזות כ״כ גדול ויןרד‪ ,‬על זה שלא‬
‫שיעשה המלאך עצמו הוא במראה הנביאה‬ ‫זכר הכתוב ששם אברהם אש על המזבח‬
‫לא בהקיץ לפי שהחוש־ם הגשמים לא יראו‬ ‫כתורת העולה כמו שנאמר בפרשת הפילה‬
‫את המלאך ולא ישמעו את‪.‬דבריו אבל פעולות‬ ‫ונתנו בני אדיח הכהנ־ם אש על המזבח וערכו‬
‫בני אדם ומעשיהם מי המונע שיד‪,‬יו בד‪.‬קח‬ ‫עצים על האש‪ .‬אמנם אברהם לא עשה כן‬
‫הלא תראד‪ ,‬שספר הכתוב מה שקרד‪ ,‬לאברהם‬ ‫כי לא נתן אש על המזבח כדי שיצחק לא‬
‫עם לוט ונאמר אחריו וה־ אמר אל אברם אחרי‬ ‫יחשוב בשחיטתו אבל ב^ה את המזבח וערך את‬
‫הפרד לוט מעמו וגומר‪ .‬וכן אחרי מלחמת‬ ‫העצים ועקד את יצחק בנו וכל זה מבלי אש‬
‫המלכים בא לו דבור אל תירא אברם ושאר‬ ‫והיה דעתו לשום האש אחר שישחטהו אע״ם‬
‫המאמרים וכן אחרי שנאמרד‪ ,‬לו מצות ד‪,‬מ־לה‬ ‫שלא היה כן מן הדין אבל היה מפני הבזה‬
‫נאמר ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל‬ ‫היה חושב יצחק שהיה פועל דמיוני לעשות‬
‫ילידי ביתו וגומר וגם אחריו נאמר וירא‬ ‫אותו דוגמת עולה לשישאר עבד נווחלט‬
‫אליו וגומר ומציגו ביעקב בפחדו מעשו אחיו‬ ‫אל האלהים אבל כאשר שלח אברהם את ידו‬
‫וד‪,‬כינו את המנחה לשלוח אליו ראה את המלאך‬ ‫אל המאכלת לשחוט את בנו ר״ל ששם ידו‬
‫ויאבק איש עמו שהי׳ לדעת הרב בבבואה כדי‬ ‫השמאלית על צואר יצחק להכין הסימנים‬
‫לר‪,‬בטיחו מיראת עשו וחזר הספור להודיע‬ ‫לשחיטה כדרך שוחטי הבהמות וישלח ידו‬
‫גלגול ביאת עשו האם אמר שיחשוב הרב בכל‬ ‫הימנית לקחת את המאכלת לשוחטו אז הרגיש‬
‫אלה שכל הפעולות הד‪,‬ן היו במראה הנבואה‬ ‫יצחק בכוונת אביו באמת ומפני זה נתיחם‬
‫ושלא קרד‪ ,‬לאברהם עם לוט מד‪ ,‬שקרד‪ ,‬ועם‬ ‫פעל העקדה כלו לאברהם לא ליצחק ולהיות‬
‫המלכים מה שסופר ושלא מל אברוט ואנשי‬ ‫זה דעת חז״ל תקנו בתפלת דעני לעניי '‘ומר‬
‫ביתו ושלא שלח יעקב מלאכים לעשו ושלא‬ ‫דעני ליצחק על גבי מדבחא לפי שבהיותו‬
‫ירא ממנו לפי שמצאנו בסוף דבור השם או‬ ‫שמה ע״ג המזבח הרגיש בסכנתו ובצרתו ואז‬
‫המלאך על אותו ענין‪ .‬הדעת נותן שהרב לא‬ ‫קרא אל אלוה ויענהו כי להיותו נעקד לא‬
‫כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה אבל שדעתו‬ ‫יוכל לברוח ולא להשמט ולכן קרא לאלהיו‬
‫באמת הוא שראיית המלאך או שמיעתו וד‪,‬מעשים‬ ‫שיצילהו והותרו בזה השאלות הי״א והי״ב‬
‫שנזכרו שעשה המלאך בעצמו הם במראה הנבוא׳‬ ‫והי״ג ‪:‬‬
‫אבל הספורים והמעשיב שלא נתיהסו אל‬ ‫)יא( ויקרא אליו מלאך ה' וגומר עד דשא‬
‫המלאך כי אם לאיש מן האנשים לא יאמר הרב‬ ‫אברהם את עיניו וירא‪ .‬כתב הרב המורה‬
‫חלילה לו שהיו במראד‪ ,‬הנבואה עם היות‬ ‫בם״מ ח״ב שכל מקום שנזכרה ראיית מלאך‬
‫שבאו בתוך הספור נביאות ודברי מלאך כיון‬ ‫או דבורו שהוא במראה הנבואה או בחלום של‬
‫שהפעלות ההן שנזכרו בספור אינן מהמייאך‬ ‫נבואד‪ ,‬יבאר בד‪,‬ם או לא יבאר הכל שה‪, ,‬כר‬
‫כי אם מבני אדם וכן הענין בעקדד לדעתו‬ ‫ואנשים מבני עמנו כתבו על זה שכיון הרב‬
‫שהשם אמר לאברד‪,‬ם בחלום הלילה קח נא את‬ ‫בו לענין עקדת יצחק שכי׳ון שנזכר שם שמיעת‬
‫בנך את יחידך וגומר וישכם אברהם בבקר‬ ‫דברי מלאך הכל היד‪ .‬המעשה הזה מתחלתו‬
‫ובעבור אותה נבואה עשה כל המעשים שנזכרו‬ ‫ועד סופו במראה הנבואה ושלא עבר דבר‬
‫בספור בפעל ובד‪,‬קיץ וכאשר שלח ידו ויקח‬ ‫ממנו בהקח‪ .‬נעויתי משמוע נבהלתי מראות‬
‫את המאכלת לשחוט את בנו אז בא אליו‬ ‫אנשים מבני ישראל וכתבו על ספר האפיקורסר‬
‫דבור המלאך שהיא נבואה לדעתו לאמר אל‬ ‫הזה ויחסו לרב הדעת המגונה ההוא כ״כ‬
‫תשלח ‪T‬ך אל הנער וכשהקיץ מאותה נבואה‬ ‫רחוק מכוונתו כי אם היה המעשה ההוא כלו‬
‫ראה את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו ואח״ז‬ ‫במראה הנבואה מהו והאלהים נסה את אביהם‬
‫אמר נבואה אחרת שנית לאמר בי נשבעתי‬ ‫כי הנה יראה האדם בחלום דברים רחיקים‬
‫וגומר והיו אם כן הספורים והפעלות מעשה‬ ‫וגם נמנעים ואיך יצדקו א״כ דברי הרב שכתב‬
‫אברהם בד‪,‬קיץ ודבורי המלאך בנבואה לדעת‬ ‫סכ״ד ח״ג שזכרתי למעלה מהלמודים שלמדנו‬
‫הרב ובזה האופן יסכימו דבריו באותם שני‬ ‫ממעשה העקדד‪ ,‬כי אם לא היה דבר מזד בהקיץ‬
‫פרקים אשר זכרתי אין בהם נפתל ועקש‪ .‬וגם‬ ‫לא נלמד ממנו דבר ויהיו א״כ דברי הרב‬
‫יורה על שזה דעתו מה שכתב פמ״ה ח׳׳ב‬ ‫סותרים זה את זה אבל קרה זה למעיינים‬
‫במדרגות הנבואה וז״ל המדרגד‪ ,‬הא שיראה‬ ‫המרעזיעים האלה לקוצר דעתם ומעוט הבנתם‬
‫המלאך מדבר במראה ראברהם בשעת העקדה‬ ‫בדברי הרב כי הוא לא אמר שבכל דבר‬
‫ע״כ‪ .‬מד‪ ,‬נמרצו דברי הרב באמרו בשעת‬ ‫שנזכר ראיית מלאך או שמיעת דבריו יהיה‬
‫רעג‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבגאל‬ ‫וירא‬
‫העקדה שגלה דעתו בזה שבאותה עחה שעקד וכאשר אברד‪,‬ם לקח את המאכלת לשחוט את‬
‫את בנו ושמע דברי דיסלאד אותם הדברים בנו הודיעו המלאך שלא הבין כוונתו האלרית‬
‫היו בנבואה לא מה שעשה קודם זה ולא מה כי לא היתד‪ ,‬לעשות עולה מיצחק כי אם‬
‫שעשה אח״ז‪ .‬ולדעתי היתה הנבואה הזאת לחנכו כעבודת הש״י ואז צפד‪ ,‬אבת‪,‬ם ויקה‬
‫לאברהם בשמעו את דברי המלאך נבואה את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו‪ .‬ואין דבריו‬
‫מוחשת שהוא מין ממיני נבואה כמו שזכרתי נכונים בעיני וקרוב לדברי היב יונד‪ ,‬הוא מד‪.‬‬
‫למעלה ר״ל שהגיע לאזגיו קול מוחש מאת שנראה לי בזה וענינו שהכוובד‪ ,‬האלהית היתד‪,‬‬
‫ה׳ מן השמים ולא היתד‪ ,‬זו נבואה דמיונית שאברד‪.‬ם יחשוב בלבו שהיה רצון השם שהוא‬
‫^כן לא נצטרכה אל בטול ההושים כי יעשה את יצחק עולד‪ .‬כליל לפניו כד־ שאברהם‬
‫בד‪.‬שתמשות הושיו שמע והבין אותד‪ ,‬קול ועשה יסכים על זה בכל לבבו ובכל נפשו מיראתו‬
‫מעשיו‪ .‬ודינה היו דברי המלאך אברד‪,‬ם אברדיס מלעבור על מצות אלד‪,‬יי ובזד‪ ,‬יעקוד את יצחק‬
‫בכפל השם לפי שהיד‪ ,‬כפשע בין יצהק ובץ ע״ג המזבח וישלח את ‪ r r‬לשחטו ברצוי‬
‫המות ולנחץ הדבר ולמהרו ממניעת השחיטה מופלג ובזה אע״ם שבפעל לא תעבור השחיטה‬
‫אמר אברהם אברהם אל תשלח ידך וד‪,‬נד‪ ,‬הוסיף בעבור הפועל הד׳וא ירצה לפניו יתברך כאלו‬
‫לומר ואל תעש לו מאומה לפי שבראשונה נקרב עולה וגופד‪ .‬כליל לה׳ ובעבור זד• ישאר‬
‫צוד‪,‬ו אל תשלח ידך אל הנער לשחטו ולפי יצחק מיוחד לגבוה ור>וא וזרעו מיוחדים‬
‫שאולי רצה אברד״ם לעשות שום רושם בגוף להשגחתו ית׳ בלתי מסורים להנהגת הגרמים‬
‫יצחק לסימן הדבר כדברי חז״ל לכן הוצרך השממיים ושאר הכהות וכדי שאברד^ם לא ידע‬
‫לצוותו עוד ואל תעש לו מאומד‪ ,‬כי להיות כונתו האמתית דבר לו דברים סובלם שני‬
‫יצחק עולה תמימה לא רצה ית׳ שיעשה בי פרושים ואברהם יבין האחד והקב׳׳ד‪ .‬יכוון‬
‫מום כלל ולא פצע וחבורד‪ .‬ומכה טריד‪ .,‬ואמנם באחר‪• .‬וזעה מאמר והעלהו שם לעולד‪ .‬אפשר‬
‫למה היה השנוי במצות האל ודברו שבראשונה שיובן למ ‪ r‬לעולה שהיד‪ .‬מורר‪ ,‬על הפעול‬
‫צוד‪,‬ו ודיעלהו שם לעולה וכאן אמר לי ואל כדברי הר׳ יוגה וכן הבינו אברהם‪ .‬אבל‬
‫תעש לו מאומה הנד‪ ,‬אין ספק שמתחלה לא הקב״ה שלא‪ -‬היתד‪ .‬כונתו אלא שהלמ״ד היא‬
‫היה רצון השם שאברדים ישהוט את בנו אבל •זשמש במקום כ״ף כמו להעלות עולות על‬
‫צוד• אותו ודיעלהו שם לעולה כ״ון בו דבר אחר‪ .‬מזבח ה׳ תמיד לבקר ולערב ולכל הכתיב‬
‫וכתב הרב יונד• המדקדק בם׳ הרקמה שהתחכם בתורת ה׳‪ .‬ויהיד‪ .‬כח המאמר שיעלה יצחק‬
‫הש״י לנסות את אברהם מבלי שישנר• את כעולה לא ישהטד‪,‬יו ויהרגהו כלל‪ .‬או יהיה‬
‫מאמרו בשני התחכמויות האחד מצד הצווי פירושו שאמר לו ראשונה והעלד‪,‬ו שם לעולה‬
‫שלפעמים יבא לשיתגולל עליו העשיר‪ ,‬לא על אחד ההרים וביאר למי יעלה לעולד‪.‬‬
‫שיעשהו עכים והוא כמו והשקית את בית באמרו אשר אומר אליך כלומר ותעלה שם‬
‫הרכבים יין ויהיה לפי זה א מ ת והעלהו שם לעולה הדבר אשר אומר אליך רומז אל האיל‪.‬‬
‫לעולה התגולל ור‪,‬תעםק בהעלותו לעולה לא והוא כמו ותפתח ותראהו את הילד ולפי זה‬
‫שיעשהו בפועל כי זד‪ .‬היר• הנסיון שרצה לא יחזור אשר אומר אליך למה שאמר אל‬
‫השם לעשות לא מד‪ ,‬שהבין ממנו אבי*ד‪,‬ם‪ .‬אחד ההרים אלא על כנוי והעלהו וכבר יורה‬
‫וד‪.‬ב׳ אמרו לעולה לפי שהלמ״ד תשמש מקום שהש״י לא הודיעו לאברד‪.‬ם באיזה הר יעלה‬
‫תחת כמו ותד‪,‬י לד‪,‬ם הלבנה לאבן והחמר עולתו לפי שהיד‪ .‬ב ‪T‬ו להעלות עולתו באחד‬
‫היה להם לחומר וד‪,‬יתה כוונתו ית׳ שיעלר‪.‬ו ההרים שבארץ המוריה כרצונו‪ .‬הנד‪ .‬אם כן לא‬
‫אל אחד ההתם תחת העולה כי יחיד‪ .‬חשוב לפניו צור‪ .‬השם את אברד‪,‬ם שישחוט את בנר ולכן‬
‫כקרבן עולם ורצה הש״י שיבין אברד‪,‬ם וד‪,‬עלהו לא שינד• את דברו באמרו וזד^ תעש לו מאומה‬
‫שם לעולה שהיא למ״ד מורה על הפעול והיא_ כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ולכן צדקו‬
‫לא היתד‪ .‬כן אלא במקום תחת‪ .‬והרלג״ג כתב חז״ל באמרם ולא עלתה על לבי זה יצחק‬
‫שלמ״ד לעולה תשמש במקום בעבור ושהיתה בן אכרהם ושאר המאמרים אשר זכרתי ואין‬
‫הכוונה האלר‪,‬ית שיקה את בני ויוליבר׳ו עמו להקשות איך טעה אברד‪.‬ם ולא הבין דבר השם‬
‫שמה להתחנן בעבודת האלהות ולראות ד׳עלאת כי מאת ה׳ היתה זאת וכמאמר הנביא וה•‬
‫העולה ועל זה אמר וד‪,‬עלדוו שם לעילה ר״ל העלים ממני ולא הגיד לי והותרו בזה השאלה‬
‫שיעלהו באותו הר בעבור העולה שיעשה שם הי״ד וד‪,‬ט״ו‪ .‬ויש מי שפירש שד‪.‬שם צוהלאברד‪.‬פ‬
‫כדי שילמד לעשותה כן‪ .‬ואברד‪,‬ם הבין שהמצוה לעשות את יצחק בנו עולה לא להיות הכוונד‪,‬‬
‫שיעשה ממנו העולה וזד‪ .‬היה הנסיון אם יבינד‪,‬ו אלד‪.‬ית כן אלא כדי שישתדל הצדיק במעשה‬
‫כפשוטו הראשח או אם יבקש עליו פירוש הנוראד‪ ,‬ההוא ובזה יגיע תועלת גדול ליצחק‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫רעד‬
‫לו מאת הש״י שאין ראוי לעבור על מצותיו‬ ‫בהגתו עד שערי מות והכניע חמדו והתיחדו‬
‫ומזה הצד שה ‪ ,T‬פעל העקדד‪ ,‬זר אצל השכל‬ ‫הוא וזרעו להתיחדו ית׳ ובזה יחשוב הפועל‬
‫שישחוט האב הזקן את הבן היחיד אשר לו‬ ‫הזה לצדקה לאברהם ואם היה יודע אברהם‬
‫הסכים אברהם עכ״פ לשחטו מאין פנות אם‬ ‫ויצחק אמתת הכוונה האלהית לא היתה נחשבת‬
‫הדבר ראוי או בלתי ראוי ולכן נבחן מזה‬ ‫לאברהם העקדה לשלמות ולא ליצחק לקרבן‬
‫הפעל היותו ירא אלהיט‪ .‬וד‪,‬גה לד‪,‬יות מעלת‬ ‫עולה ולא יושג התכלית המכוון להוציא את‬
‫היראה אמתית תכלית כל התורה ותכלית מה‬ ‫יצחק וזרעו מממשלת הכהות השמיימיים והטבע‬
‫שאפשר לאדם להשיגו מן השלמות כאמרו‬ ‫הכולל וכאלו רצה הקב״ה להטעות את אברהם‬
‫ועתד‪ ,‬ישראל מד‪ ,‬ה׳ אלד‪,‬יך שואל מעמך כי‬ ‫במחשבתו ולהעלים ממנו אמתת כוונתו מפני‬
‫אם ליראד‪ ,‬היה אברהם משתוקק להשלים‬ ‫התועלת שהיה נמשך מזה אבל הכונה האלהית‬
‫הפועל הנפלא מעולת יצחק כדי לד‪,‬גיע אל זאת‬ ‫לא נשתנתה בשום צד כי קודם העקדה ובעת‬
‫המדרגה ממעלת היראה האמתית ולזה אמר‬ ‫העקדה תמיד היה רצון האל שלא ישחט אברהם‬
‫לו המלאך אל תשלח ‪T‬ך אל הנער כי עתה‬ ‫את יצחק וגם זה דרך נאות ונכת הוא‪ .‬וכאשר‬
‫ידעתי כלומר אתר‪ ,‬חושב שתכלית זה הפעל‬ ‫ראה ית׳ כי לא ישקוט האיש כי אם כלה‬
‫הוא לנסותך אם אתה ירא אלהים יראה אמתית‬ ‫מעשיו ושלא היה הדבר תלוי אלא בהולכת‬
‫ר״ל שתעשה דבר זר לשכל מצד יראה ולכן‬ ‫חסכין שלח לו מלאכו וקראו מן השמים‬
‫אתה רוצה להשלים הפועל לשיתברר הייתך‬ ‫בקול גדול ומוחש ואמר לו אברהם אברהם‬
‫ירא אלהים לא תעשה כן ולא תגמור הפועל‬ ‫והוא משיבו הנני כי חשב שהיה הדבור על‬
‫כי אין הכוונד‪ ,‬בו הנסיון ההוא כי כבר ־דעתי‬ ‫ענין העולה לזרזו בשעת המעשה ולזה השיבו‬
‫ועתה אני יודע בכל הזמנים שוד‪ ,‬כי ירא‬ ‫הנני כלומר הנני עושה מצותך ועומד בנקודה‬
‫אלהים אתר‪ ,‬ולזה אמר מלת עתד‪ ,‬שמורד‪ ,‬על‬ ‫האחרונה של אותו פועל ולזה ענהו המלאך‬
‫הווד‪ ,‬וידעתי שמורד‪ ,‬על העבר כלומר בכל‬ ‫אל תחשוב שבאתי לזרזך על תשלום המעשה‬
‫עת אני יודע וידעתי כי ירא אלהים אתד‪ ,‬ולכן‬ ‫אבל באתי למנעך ממנו וזהו ואל תעש לו‬
‫אין צריך שתעשה דבר זר לשכל מצד יראתי‬ ‫מאומה‪ .‬ואמנם אמרו כי עתה ידעתי כי ירא‬
‫וזהו ולא חשכת את בנך את יחידך ר׳׳ל ידעתי‬ ‫אלהים אתה צריך אל ביאור ומה שנראה לי‬
‫שלא מנעת בלבך בנך עם היותו יחידך ממני‬ ‫הוא בא׳ מב׳ אופנים‪ .‬האחד שאבררם לא היה‬
‫מצד שאני המצוה‪ .‬וזהו הדרך הראשון‪ .‬והאופן‬ ‫יודע תכלית זה הפועל ולמה יסכים השם‬
‫הב׳ הוא שהדברים האלה היו מהמלאך שדבר‬ ‫שהאב הרחמן יהרוג את בנו בידו אחרי שבזה‬
‫אל אברהם בשם האל ית׳ אל תשלח ידך אל‬ ‫מהאכזריות שעור רב משני צדדים מצד היות‬
‫הנער ואל תעש לו מאומד‪ ,‬ואמנם אמח עוד‬ ‫האדם נברא בצלם אלהים וכ״ש הנולד בדרך‬
‫כי עתה ידעתי וגר הם דברי המלאך שהוא‬ ‫גם שישחט וישפך דמו כמים‪ .‬ואם מצד ההורג‬
‫מעצמו אמרם לא בשם האל ולכן לא אמר‬ ‫שיהיה אביו אשר הולידו למאה שנה ואמו‬
‫נאם ה׳ כמו שאמרו בדבור השני‪ .‬ולפי שיש‬ ‫בת צ׳ שנה‪ .‬והנה אברהם הסכים לעשות זה‬
‫במלאכים חדוש ‪T‬יעה כמו שיקבלו מהשפעה‬ ‫הפועל המצוד‪ ,‬אליו עם כל זרותו‪ .‬ולא הרהר‬
‫מפאת סבתם לכן צדק באמרו עתד‪ ,‬ידעתי כי‬ ‫אחר מצות השם לחקור ולידע למה זה ועל‬
‫נתחדשה אז הידיעה ההיא דהיה פירוש הכתוב‬ ‫מד‪ ,‬זה לפי שמדד■ העובד האמתי שלא יבקש‬
‫כי אני המלאך עתה ידעתי כי ירא אלהים‬ ‫סעם למצות אדוניו זולת רצונו שהוא רוצה‬
‫אתד‪ ,‬בהפלגד‪ ,‬עצומה בד‪,‬יות כי עד עתה‬ ‫בכך ואמנם היה מחוייב זה בש״י להיותו נורא‬
‫היית כן בכח ולכן לא חשכת את בנך את‬ ‫על כל בתכלית מה שאפשר ולהיות יראת הדבר‬
‫יחידך מלהעלותו עולה ואמרו ממני חזר ליראה‪.‬‬ ‫ראויד‪ ,‬שתד‪.‬יה כפי מעלת הדבר אשר ממנו‬
‫יאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתד״‬ ‫תהיה היראד‪ ,‬הנה ראוי שתהיה מצות הש״י‬
‫ממני‪ ,‬כלומר יותר ממני אחרי אשר לא חשכת‬ ‫חזק בתכלית מד‪ ,‬שאפשר וכשהוא כן אין‬
‫את בנך את יחידך ואמר זה לפי שהמלאכים‬ ‫כח בשום דבר בעולם למנוע מעשות מה שתגזור‬
‫יקראו יראי אלר״ים כמו שאמר אל נערץ‬ ‫לעשות אותה כי אלו היד‪ ,‬דבר יכול לנגד‬
‫בסוד קדושים רבה ונורא הוא על כל סביביו‪.‬‬ ‫ולמנוע אותה לא תהיד‪ ,‬אותר‪ ,‬היראה בתכלית‬
‫ור׳ראיד‪ ,‬על פירוש מלת ממני ושאיגד‪ ,‬חוזרת‬ ‫מד‪ ,‬שאפשר אחר שיש דבר בעולם יותר חזק‬
‫ללא חשכת כי הנה למטה אמר במאמר השני‬ ‫מן היראה מנגד לה ולכן היה מן ההכרח שהירא‬
‫יען אשר עשית את הדבר הזר‪ ,‬ולא 'שכת‬ ‫אלהיט האמיתי לא יד‪,‬רד‪,‬ר אחר מדותיו כלל‬
‫את בנך את יחידך ולא אמר שם ממני לפי‬ ‫ואם ייאמר לו הש״י לעשות דבר שהוא זר‬
‫שפירושו הוא כמו שפירשתי וד‪,‬יד‪ ,‬נאות לאמרו‬ ‫לשכל מאד יעשהו עכ״פ מצד היראה שיש‬
‫ערה‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫שבד‪.‬יות שראדיו תע ה כרצוונו מיד בפתע‬ ‫כן אצל היראה ולא בדבור השני‪ .‬והנה אמר‬
‫ראד‪.‬ו אחר כך נאחז בסבו בקרניו ולכן התבונן‬ ‫כי ירא אלהים אתה לסי שהיראה השלימה‬
‫בענינו וחשב שמאת ה׳ היתד‪ .‬זאת ומפני זה‬ ‫שהיא לשמה ענינה ועניו האהבה אחד הוא‪.‬‬
‫לקח את האיל ויעלד‪,‬ו לעולה וזד‪.‬ו אמרו אחר‬ ‫ואברהם מיראתו מאלהיו לא הרהר אחר מדותיו‬
‫נאחז שפירושו אחר כך ראהו נאחז‪ .‬ואפשר‬ ‫מהדרכים האלו הותרה השאלה‬ ‫וכפי כל‬
‫לפרש אחר נאחז שד‪.‬יה נאחז אחר המזבת‬ ‫הט״ז ועם היות שהספור הזה כלו בא בשם‬
‫כאלו השם אחזו שם לזד‪ .‬ואמר תחת בנו‬ ‫אלהים ליחס הדברים כלם אל השם הנכבד הנה‬
‫לד‪.‬ג ‪ T‬שלא עשאו קרבן תודד‪ .‬להודות לש״י‬ ‫בנבואה הזאת היו הדברים בשם המלאך לפי‬
‫על שהציל בנו אלא שעשאו עולה תמורת ‪ r‬ח ‪p‬‬ ‫שהיתה זאת נבואה מוחשת והיה ענינה בהקיץ‬
‫בנו כי היה בדעתו לגמור הפעל וכאשר לא‬ ‫והנבואה המותשת היתה לאדון הנביאים מרע״ה‬
‫נגמר חשב שד‪.‬יה מחוייב לתת במקומו כופר‬ ‫מהסבה הראשונה ית׳ אמנם לכל שאר הנביאים‬
‫ותמורת זה במקום זה זד‪ .‬תמורת זה כי התמורה‬ ‫ולאברהם לא היתה אלא ע״י מלאך ואמנם‬
‫לא תנתן אלא על הדבר שהיה אדם מחוייב‬ ‫שקרא הכתוב מלאו אל הקול ששמע שבא‬
‫לעשותו ולא עשאו‪ .‬הנה הותרד‪ .‬השאלה הב*‬ ‫אליו במלאכות ה׳ והותרה השאלה הי״ז וכן‬
‫שידע אברהם שהאיל שראה שם היה להעלות‬ ‫הותרה השאלה הי״ח לפי׳ שכל המעשים אשר‬
‫עולה לפי שראהו בתחלה בלתי נאחז ומיד‬ ‫עשה אברהם במצות השם ותכלית עב ‪ T‬תו‬
‫אחר זד‪ .‬פתאום ראר‪.‬ו נאחז בסבך בקרניו אר‬ ‫ויראתו לא היו נחשבים לכלום בערך פעל‬
‫נאחז אחר המזבח ולזר‪ .‬בא מלת אחר בזקף‬ ‫העקדה אשר עשה להסכים בלב לשחוט בידיו‬
‫גחל שלא יאמר שפי׳ הפסוק אחרי שנאחז‬ ‫את בנו יחידו מגלי הרהור על מצות השם‬
‫בסבך בקרניו אבל פ רושו שראשונה ראד‪ .‬את‬ ‫ולא תפנה אליו להשיבו מדבות כי בזה נתגבר‬
‫האיל ואח״כ ראהו נאחז בסבר והוא כמו אחר‬ ‫שכלו על המרו ונשלם בדעתו שהחומר הוא‬
‫תעבורו שאינו סמול אלא מוכרת ולכן האמין‬ ‫נפסד והשכל הוא נצחי ונשאר לעד ולזה עצמו‬
‫אברהם שלא בא שם האיל במקרר‪ .‬ולא שנפרד‬ ‫הזכיר קודם שנעשה פועל העקדה תמ ‪ T‬שם‬
‫מן העדר שאם כן איד ראהו בלתי נאחז ינאחז‬ ‫אלה־ם אשר פירושה בעל הכחות ובכללו בזה‬
‫בשעתא חדא וד‪.‬איל הזה לא נאמר אנחנו קהל‬ ‫המלאכים והגרמי השמייפיים שיש להם כה‬
‫המאמינים שנברא לשעתו לא מדבר אלא בדרך‬ ‫והנהגה בשפלים כמו שאמר אשר חלק ה׳‬
‫נס ורצון אלהי בא לשם מהעדר שר‪.‬יר‪ .‬בו או‬ ‫אלהיך אותם לכל העמים‪ .‬ויצחק קודם שנעשה‬
‫שד‪.‬יה איל מדברי שאין לו בעל ם וד‪.‬ימינו‬ ‫עולה היה תחת ממשלת הכתות ההם ולכן נזכר‬
‫הקב״ד‪ .‬שמד‪ .‬להעלותו עולד‪ .‬תחת יצחק וזהו‬ ‫בספור קודם העקדה מלת אלהים אבל אחר‬
‫מ״ש ז״ל במשנד‪ .‬דאבות שזה היה א׳ מן‬ ‫שנעשה הפעל כבר היה תחת ממשלת הש״י‬
‫הדברים שנבראו ע״ש בין השמשות ר״ל שעלתה‬ ‫ביחוד ולזה נזכר מאז והלאה שם יהו״ה המורה‬
‫אז במחשבד‪ .‬לעשות אותו הנם בעת הצורך‬ ‫על השם המיוחד מחוייב המציאות והיתרה‬
‫וכבר ביארתי אותו מאמר לפירושי במסכת‬ ‫בזה השאלה הי״ט‪:‬‬
‫אבות‪ .‬ואמנם אמרו ויקרא אברד‪.‬ם שם המקום‬
‫וגר כתבו המפרשים שלפי שלא גמר אברהם‬ ‫)יג( וי ש א אברזע את עיניו וגר עד סוף הפרשה‬
‫המעשה ההוא כאשר עם לבבו קרא שם המקום‬ ‫בראות אברד‪,‬ם שלא היתד‪ .‬כונת השם‬
‫הר^א על שם מה שהיה בלבו לעשות כי היד‪.‬‬ ‫שיעשה את בנו עולה היר‪ .‬קשה שתהיה ביאתו‬
‫מנהג בנביאים ועובדי האל לקרא למקומות‬ ‫אל המקום ההוא לבטלה ובנין המזבח ועריכת‬
‫שנעשו בהם דברים רשומים נסיים שמות מורים‬ ‫העצים ללא תכלית ונשא עיניו לראות מה‬
‫עליר‪.‬ם וכמו שקרא משה שם המזבח ה׳ נסי‬ ‫יעשה וראה שהיה שם איל אחר נאחז בסבך‬
‫מפני הנם שנעשה לו שם במלחמת עמלק‪.‬‬ ‫בקרניו‪ .‬וכתב רש״י שאחרי שאמר לו המלאך‬
‫ויעקב קרא למזבח אל אלהי ישראל להורות‬ ‫אל תשלח ידך ראה את האיל שהיה נאחז‬
‫שהש״י הוא אלד‪.‬יו וקרא למקום בית אל כי‬ ‫וזהו שתרגם אונקלוס וזקף אברד״ם ית עינוהי‬
‫שם נגלו אליו האלהים‪ .‬וכן אברד‪.‬ם קרא שם‬ ‫בתר אילין וחזא‪ .‬ולפי מדרש הגדר‪ .‬אחר כל‬
‫המקום ד‪.‬ד‪.‬וא ה׳ יראה והכוונד‪ .‬בו שהוא‬ ‫דברי השכינר‪ .‬וד‪.‬מלאך וטענות אברד‪.‬ם אבל זה‬
‫רואר‪ .‬מה שהייתי אומר היום בלבי לעשות‬ ‫וזה אינו מתישב על הלשון והנכון הוא שנשא‬
‫לולי שמנעני המלאך‪ .‬ואולם מחשבתי בהר ה׳‬ ‫עיניו ור‪.‬נד‪ .‬איל ר״ל שראה אותו הולד ו‪-‬ועה‬
‫יראה לעולם כי שם בניתי את המזבח ועשיתי‬ ‫שמה ואחר כן ראה אותו נאחז בסבך בקרניו‬
‫כל המעשים הראויים על כן דבר לו המלאך‬ ‫ור‪.‬יו אם כן שני נסים מצא שם את האיל מבל־‬
‫שנית בי נשבעתי ר״ל שיתפרסם בעולם גודל‬ ‫היות צאן בכל ה א ת ההיא‪ .‬והנם מאחר‬
‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫דעו‬
‫אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את‬ ‫צדקתו והפלגת הצלחתו בעולם עד שהכל‬
‫בנך את יחידך שאתה פוצר ומבקש תמיד‬ ‫יכירו וידעו כי יען אשר עשית את הדבר הזה‬
‫להעלותו לעולה לכן בשכר זה נשבע ה׳‬ ‫גאת לגדולה ולמעלה אתה וזרעך‪ .‬ומהם אמרו‬
‫כי ברך אברכך וגו׳ והותרה בזה השאלה הכ״א‬ ‫שקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ ־ראה‬
‫והכ״ב שבעבור זה בא הדבור השני מהמלאך‬ ‫לפרסם התועלת המגיע מהפועל ההוא שמכאן‬
‫ולא אמרו יחד עם הדבור הראשון‪ .‬והנה‬ ‫והלאה הש״י ביחוד יהיה המשגיח והמנהיג‬
‫אמר ויקרא אליו מלך ה׳ מן השמים להגיד‬ ‫ביצחק ובזרעו‪ .‬ונראה לי לסייע לפי׳ הזה‬
‫שהיתר‪ .‬נבואת אברהם מהשכל הנבדל המיוחס‬ ‫לפרש אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה שהרצון‬
‫אל השמי׳ לא מהכחות ורוחות הטומאד‪,‬‬ ‫בו שיאמר היום מכאן והלאה שזרעו ויצחק‬
‫שנתיחסו לארץ שאומרים החכמים שיש מלאכים‬ ‫בהר ה׳ יראה שהוא רמז לשכר הנפשיי שזוכים‬
‫שוכנים ביסודות‪ .‬ולפי שה ה המדבר מלאך‬ ‫אליו כל זרעו כמו שאמרו במשנה כל ישראל‬
‫להיות הנבואה הזאת מותפשת בקול מיגשם‬ ‫יש להם חלק לעולם הבא והשכר ההוא נקרא‬
‫מגיע לאזניו לכן אמר בי נשבעתי נאם ה׳‬ ‫הר הי כמו שאמר מי יעלה בהר ה׳ וכמו‬
‫כלומר שבשם שולחו היד‪ .‬אומר השבועה הד‪.‬יא‬ ‫שזכר הרב המורה בספר המדע‪ .‬ואפשר לפרש‬
‫ואין הכוונד‪ .‬ביעודים האלה שנאמרו מחדש‬ ‫שמלת יראה ויאמר היום שבהר אלהים יראה‬
‫עתה לאברדם אלא להודיעו תכלית צואתו ית׳‬ ‫הם כלם עתידים במקום עבר כמו ככה יעשה‬
‫לעשות זה הפועל שא ן ספק שהיד‪ .‬אברי־‪.‬ם‬ ‫איוב כל ר‪.‬ימ ם כי כאשר אברהם ראה את‬
‫נבהל לדעת מה זה ועל מה זה לכן הודיעו‬ ‫האיל אמר את הדברים שאמרתי היום בדרך‬
‫שהיה צורך רב לזרעו במעשה הזה כדי שיתקיימו‬ ‫לעג ודחיה ליצחק בני אלהים יראה לו השה‬
‫היעודים שכבר נאמרו לאברד‪.‬ם בין הבתרים‬ ‫לעולה נראה שהשם הנכבד ראה זה המאמר‬
‫וכאשר נצסוד‪ .‬על המילה כי אותם היעודים‬ ‫שאמרתי אני וקיימו באיל הזה שנתן לפנינו‬
‫אשי יעדו בהם היו לפניו יתברך על תנאי‬ ‫■וזהו ה׳ יראה אשר יאמר היום ר״ל ראה מה‬
‫שיעשד‪ .‬הפעל הזה שלא יחשוד את בנו‬ ‫שנאמר היום שאמרתי אני ליצחק בהר ה׳‬
‫ייהעלותו ע״ג המזבח כי בהגיעו אותו עד‬ ‫יראה השה לעולה וקיים דבר עבדו חהו בהר‬
‫שערי מות במצות האלהים זוכה בכל התועלות‬ ‫ה׳ יראה‪ .‬שהראה אותו לי עתה‪ .‬והרלב״ג‬
‫העצומים ההם וכאלו אמר לו דע לך אברד‪.‬ם‬ ‫■פירש שקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה‬
‫שאין התכלית בזה הפעל הנסיון אלא שיתייחד‬ ‫להורות על מעלת המקום ושהוא מוכן לש ־דבק‬
‫זרעך להשגחתי כי בי נשבעתי שכשם שאני‬ ‫בו השסע האלהי וזהו הר המוריה אשר שם‬
‫קיים כך הדבר הזה קיים כי לפי שעשית זה‬ ‫בית המקז־ש ושמשה אמר על זה בהר ה׳ יראה‬
‫הפעל תזכה לכל היעודים שאמרתי לך כי‬ ‫ר״ל שבעת מתן תורה היו קורין האנשים אותו‬
‫ברך אברכך כי כאשר יעד בהם לאברד‪.‬ם אין‬ ‫ההר בהר ה׳ יראה לא ה' יראה וכמו שקראו‬
‫ספק שהיה בלבו ית׳ לצוות לאברהם לעשות זה‬ ‫אברהם אבל כל זה איננו שוה לי כי הנה‬
‫הפעל אשר באמצעותו יושלמו ד‪r .‬ודים ואין‬ ‫לא מצינו שנקרא המקום ההוא בשום זמן‬
‫זה אלא כרופא שנשבע לרפאות חולה אחד‬ ‫לא ה׳ יראה ולא בהר ה׳ יראה ומפני זה‬
‫ולא פירש לו בעת השבועה במה ירפאהו‬ ‫‪1‬״ל לפרש ויקרא אברהם שם המקום ההוא‬
‫ואחר שצור‪.‬ו לקחת משלשל או תחבושות מה‬ ‫שאינו קריאת שם אבל הוא כתרגומו ר‪.‬פלה‬
‫עזה בודאי היה בלב הרופא לעשותו כשנשבע‬ ‫יצעקה שקרא וצעק אברהם אל אלהיו כי הוא‬
‫לרפאותו ואם לא לא היה נשבע לרפאותו‬ ‫השם הנכבד המשגיה והמשפיע במקום ההוא‬
‫ואם כן אין בכאן חחש יעוד כלל ולא שבועד‪.‬‬ ‫רוצה לומר שהיה עתיד לתת שכינתו במקום‬
‫אלא הד‪.‬ודעד‪ .‬שהתכלית בעקדה היה קיום‬ ‫ההוא והיתה תפלתו וצעקתו אחרי שהעלה את‬
‫היעודים ואין לספק איך תלה קיום היעודים‬ ‫האיל ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה‬
‫בעשיית זה הפועל אחר שקודם לכן נשבע‬ ‫רוצה לומר ה׳ אלהים יהי נא חסדך להורות‬
‫ובא בברית לקיימם לפי שמאז היה בלבו‬ ‫מה שיאמרו היום הזה מכל בני אדם והוא שלא‬
‫לצוות על זה הפועל וידע שכן יעשה אברהם‬ ‫עקדתי את בני ושכל כוונתי היתה שוא ודבר‬
‫והוא כמשל הרופא שזכרתי והותרו בזה‬ ‫כזב ויביאו על זה ראיה באמרו בהר ה׳ יראה‬
‫השאלה הב״ג והכ׳׳ד‪ .‬והתבונן היעודים האלו‬ ‫בי לא נמצא שם נעקד כי אם איל אחד לא‬
‫שזכר כאן כי הנה באו מכוונים כנגד הרעות‬ ‫יצחק והיה תכלית תפלתו ותחנתו שלא ימנענו‬
‫ור‪,‬חסרונות שהיו מתחייבות לאברהם בשחיטת‬ ‫מהעלות את יצחק גם אחר האיל כי לולי זה‬
‫בנו‪ .‬האחד כי הנד‪ ,‬אם היד‪ ,‬שוחט את בנו היה‬ ‫לא תאמן כונתו ורצונו בעבודתו‪ .‬ומפני זה‬
‫מתחייב כליון הזרע שהיה תלוי ביצחק ‪.T‬ב׳‬ ‫בא לו דבור שני מהמלאך ואמר לו יען‬
‫רעו‬ ‫בראשית כב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬
‫בכל הטוב שהיטיב ויצחק הלך משם לחבתו‬ ‫שיאבד ירושת הארץ כי אם לא יהיה לו זרע‬
‫בדרך ישר ואברהם שב למקומו שהלכו בהר‬ ‫לא יוכל לירגש והג׳ שיהיה אברהם קללה‬
‫הפוריה מהר אל הר ונתארך מפני זה הדרך‬ ‫בין העמים אשר ישמעו שהרג את בגו יחידו‬
‫ולכן הלך אברהם עם נעריו אל באר שבע‬ ‫ועתה כשרחם השם עליו יהיה הכל בהפך וזהו‬
‫המקום הנכבד אשר הכין לחיות שם חיים‬ ‫כי ברך אברכך והוא כללות הברכות וביאר‬
‫אלהיים ויצחק הלך לחבתן אל אמו‪ .‬ויש על‬ ‫ופרט מה הן הברכות באמרו כנגד כליון‬
‫זה קצת ראיה מאשר כשמתה שרה בחברון‬ ‫הזרע והרבה ארבה את זרעך ר״ל לא פעם‬
‫אמר הכתוב ויבא אברהם לספוד לשרה ולא‬ ‫אחת אלא פעמים הרבה והנה עשה שני דמויים‬
‫זכר שבא יצחק וראוי היה שיזכרהו לעשות‬ ‫בזה ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים‬
‫רושם ממנו ומביאתו לספוד לאמו הצדקת‬ ‫להגיד שהמלכים והנביאים והחם ‪T‬ים שבהם יהיו‬
‫אבל הוא היה עם אמו בחברון ואברהם בלבד‬ ‫ככוכבי השמים בזהרם ומעלתם והמון העם‬
‫הוא הייה שבא מבאר שבע מקרם מושבו‪.‬‬ ‫יהיה ברבויים כחול אשר על שפת הים‪.‬‬
‫ואמנם אמר על אברהם ונעריו שהלכו יהדו‬ ‫וכנגד הרעה הב׳ שהיתה מעותדת לבא עליו‬
‫מפני שהלכו בלב א׳ יען אברהם בשובו הגיד‬ ‫בשחיטת בנו והיא שיאבד ירושת הארץ שהיה‬
‫להם כל הענין כאשר היה ולכן הלכו יחדו‬ ‫מקוה אמר עליו דירש זרעך את שער אויביו‬
‫כלם בלב א׳ ומדעת אחת אמנם כשבאו לא‬ ‫ר״ל שאויביו והם העממים לא יעצרו כח להלחם‬
‫הזכיר הכתוב יחדו לפי שלא היה לב אחד‬ ‫בזרעם אבל יכנסו בשערים להשגב שם וזרעו‬
‫ודעת אחד להם כי הם לא היו יודעים מר‬ ‫יהיה כ״כ מוצלח ונוצח שיבא על הערים‬
‫בלבו של אברהם לעשות והותרה בזה השאלה‬ ‫'ויירשם וזהו דירש זרעך את שער אדביו‪.‬‬
‫הכ״ה‪ .‬ואמנם אמרו עוד ויהי אחרי הדברים‬ ‫וכנגד השלישי מהקללה שהיו מקללים אותו‬
‫האלה דוגד לאברהם כתב הרמב״ן שמלשון‬ ‫העמים אם היה שוחט את בנו אמר והתברכו‬
‫הכתוב נראה שלא ידע אברהם מל ‪ T‬ת בן‬ ‫בזרעך כל גויי הארץ הודיעו שלא היה השכר‬
‫מכל בני נחור זולת היום ואם היתה פקידתם‬ ‫הזה נעבור מצות המילה עם היות שנזכרה‬
‫בימי בחתתם לא היה אפשר שלא ישמ^נ‬ ‫במצות אלא עקב אשר שמעת בקולי בענין‬
‫עד היום כי אין המרחק רב בין ארם נהרים‬ ‫העקדה שמפני אותה שמיעה והכנעה אשר‬
‫לארץ כנען אבל בעשה להם בם ונפקדו בימי‬ ‫ראיתי בך קודם המעשה היית ראד לכל השכר‬
‫הזקנה וזה טעם הנה ילדה מלכה גם היא‪.‬‬ ‫הזה כאשר יעדתי אותך‪ .‬ובב״ר אפרו שאברהם‬
‫וכתב הר״ן עליו שלא ‪T‬ע מה תקן הרב‬ ‫לא נסתפק בדברי המלאך שאמר אל תשלת‬
‫בזה שעכ״פ יצטרך לומר שעברו עשרים שנה‬ ‫‪T‬ר אל הנער ואמר יש עבד שמוחה בדברי‬
‫מעת הולד ע ח בכורו עד שבתואל הקטן‬ ‫רבו רבך אמר והעלהו שם לעולה ואחה אומר‬
‫הוליד את רבקה‪ .‬ואם העשרים שנה לא ידע‬ ‫ואל תעש לו מאומה אני אי אפשי בכך ה׳ יראה‬
‫אברהם מהבכור דבר כן אפשר שיעלם ממנו‬ ‫ולא המלאך לכן אמר שנית בי נשבעתי נאם‬
‫נ׳ או ם׳ שנה‪ .‬והגה דעת הר״ן שנרמז בכאן‬ ‫ה׳ יאמני הדברים שממנו הם‪ .‬ואמנם ספר הכתוב‬
‫זווג יצחק כדברי חז״ל ושעור הכתוב שהוגד‬ ‫ששב אברהם אחר שגעשה זה הפועל אל נעריו‬
‫לאברהם הנה מלכה אחות שרה ילדה גם היא‬ ‫ולא ספר ששב יצחק עמו אחר שהזכיר אותו‬
‫לנחור אחיד בנים ושראוי שתתחתן בהם כי‬ ‫גם כן בהליכה כמו שאמר וילכו שניהם יחדו‬
‫כבר נולדה רבקד‪ ,‬מבניו והיא היתד‪ ,‬נאותה‬ ‫ויבאו אל המקום הוא לפי שהסברא נותנת‬
‫לאברד‪,‬ם מצד אביה שהיה אחיו ולשרד‪ ,‬מצר‬ ‫ששרה שמעה באותם ג' ימים שהלכו בהר‬
‫אחותד‪ ,‬ועקר הכוונד‪ ,‬היא בשביל רבקד‪ ,‬אבל‬ ‫המוריה זשאברהם הוליד עמו אש ועצי עולה‬
‫אחרי שהוצרך להזכירם הזכיר כל בבי נחור‬ ‫ומאכלת ושעזב את הנערים והחמור והלך הוא‬
‫לר‪,‬ודיעו יחוסו ובניו שהיו ראוים ל ‪T‬בק בזרעו‬ ‫ויצחק בנו עם האש והמאכלת והעצים ואין‬
‫של אברהם וכמו שאמר כי אם אל ארצי‬ ‫ספק שתצסער על זה מאד ושיעבור בלבה‬
‫ואל מולדתי תלד ודבריו אלה טובים ונכוחים‬ ‫אולי היה תצה אברהם לעשות עולה מיצחק‬
‫ד‪,‬נ^ כי רחוק הוא שנאמין שהוגד לאנרהם‬ ‫ולכן אברהם כשראה תכלית הענין הזה‬
‫בפעם אחת כי חלה גם ילדד‪ ,‬מלכה את בניה‬ ‫והתועלת הנמשך לו ממנו שמח שמחה גדולה‬
‫אלד‪ ,‬כלם ושלא ידע מד‪,‬ם עד עתר! ויותר נכון‬ ‫יותר מהיום שנולד בו יצחק אחר שהיה עתה‬
‫לומר שכאשר נפקדד‪ ,‬שרד‪ ,‬נפקדד‪ ,‬אחותד‪ ,‬מלכה‬ ‫יותר שלם ויעודיו יותר קיימים וכדי לשמח‬
‫עמה כדבריד״ם ז׳ל ושכבר ‪ T‬עו זד‪ ,‬בבית‬ ‫את שרה ולהסיר צערה מעליה שלח את יצחק‬
‫אברד‪,‬ם כמשפט האחים אלא שמאמר זה ויהי‬ ‫ממקום הפזבת שילד לחברון בדרך אחר כדי‬
‫אחר הדבר״ם האלה הוא דוגמת ויהי אחר‬ ‫להגיד לאמו את מעעוה ה׳■ כי נורא הוא ולשמחה‬
‫בראשית כב כג‬ ‫אברבנאל‬ ‫וירא‬ ‫דעח‬
‫עקדתו לפי שבשכרו היה זה ותהיה אם כן‬ ‫הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם‬
‫הפרשה הזאת כהקדמה לאברהם זקן ושעור‬ ‫שנאמר למעלה כי רצה הכתוב להגיד שאחרי‬
‫הכתוב ויוגד לאברהם וכבר הוגד לאביהם‬ ‫שנולד יצחק לאברהם וגורש ישמעאל מב־תו‬
‫שילדה מלכה גם היא כאחותה בנים לנחור‬ ‫ושנתכבד עם אבימלו קרו ב׳ דברים האחד‬
‫וגר ואת קמואל וגו׳ ואת בתואל ובתואל‬ ‫הסכנה שהיה בה יצחק בשעת העקדה והאחד‬
‫ילד את רבקה באופן שהיה שם משפחה‬ ‫מה שאמרו לאברהם בשעת נשואיו ולכן השוה‬
‫גדולה ממולדתו ומבית אביו ולכן שלח שם‬ ‫הלשון בשניהם ויהי אחר הדברים האלה ואין‬
‫אברהם לקחת אשה ל מו ליצחק‪ .‬ובזה נשלם‬ ‫הכוונה בכאן שאחר העקדה הוגד לאברהם זה‬
‫פירוש הסדר הזה‪ .‬והתחלה לאל אמת ואמן‬ ‫‪^c‬לא שאחר הדברים האלה מלידת יצחק וגרושי‬
‫סלה‪:‬‬ ‫ישמעאל וברית אבימלד הוגד לו זה לענין‬
‫גשואי יצחק כי נסמך ענין נשוא ‪ r‬לענין‬
‫שרה‬ ‫חיי‬
‫בידוע שדבר באזניד‪,‬ם ולמד‪ ,‬אם כן אמר הכתוב‬ ‫כג‬
‫באזני בני חת לכל באי שער עירו שד‪,‬וא‬ ‫)א( ויהיו חיי שרה עד ואברהם זקן בא‬
‫כפל ומותר‪:‬‬ ‫בימים ויש בספור הזה שאלות‪:‬‬
‫השאלה הו׳ למה אברהם בשאלה הראשונה‬ ‫השאלה הא׳ היא מה ששאל רעז״י למה‬
‫ששאל אל בגי חת לא פירש שהיה‬ ‫נכתב שנה בכל כלל וכלל כי הנה‬
‫שואל הקבר בכסף מלא ולא פירש זה כי‬ ‫מצאנו ב עקב שנאמר ויהיו ימי יעקב שני‬
‫אם לענין עפרון ואולי שאם היה מפרש ראשוגד‪,‬‬ ‫חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה‪ .‬ובמשה‬
‫היה יותר קל להעשות‪:‬‬ ‫בן מאד‪ ,‬ועשרים שנה אנכי היום ולמר‪ ,‬בשרה‬
‫השאלה הז׳ מה ראה אברהם לשאול קבורה‬ ‫אם כן לא נאמר כן אלא שנה בכל כלל‬
‫מיוחדת לאשתו וד‪,‬נר‪ ,‬אחרי שאדם מת‬ ‫וכלל והוסיף לומר שני חיי שרה‪ .‬ובאברהם‬
‫מה איכפת לו שיקבר פד‪ ,‬או פה או לא יקבר‬ ‫נאמר שני חיי אברהם אשר חי‪ .‬ומה שהשיב‬
‫והנד‪ ,‬בכל מקום ישוב העפר אל הארץ כשהיה‬ ‫•עליו רש״י דרך דרש הוא‪:‬‬
‫ומרע״ה לא בקש קבורד‪ ,‬מיוחדת‪ .‬וכתב אחד‬ ‫השאלה הב׳ באמרו ותמת שרר‪ ,‬בקרית ארבע‬
‫מחכמי האומות שאין לבקש לגוף המת קבורד‪,‬‬ ‫היא חברת ויבא אברר‪,‬ם כי הנר‪ ,‬אברהם‬
‫לפי שלא ימלט מד‪,‬יותו מרגיש או בלתי מרגיש‬ ‫היה בבאר שבע‪ .‬כמו שנאמר בפרשה שלמעלה‬
‫ואם היה מרגיש אין צער גדול מזר‪ .‬ומוטב‬ ‫וישב אברהם בבאר שבע ואיד אם כן היתד‪,‬‬
‫אם כן שלא יקבר‪ .‬ואם אינו מרגיש מד‪ ,‬לו‬ ‫שרד‪ ,‬בחברון והי׳ אברד‪,‬ם בארץ פלשתים ושרר‪.‬‬
‫שיקבר פד‪ ,‬או פד‪ ,‬או יאכלוד‪,‬ו החתת‪:‬‬ ‫בארץ כנען ולמד‪ ,‬בחייד‪.‬ם ובמותם נפרדו עד‬
‫השאלה הח׳ מד‪ ,‬ראד‪ ,‬אברד‪,‬ם לשאול המערד‪.‬‬ ‫שד‪,‬וצרך אברהם לבא מבאר שבע כמו שכתב‬
‫אשר בשדד‪ ,‬עפרת יותר ממקום אחר‬ ‫רש׳׳י לספוד לשרה‪:‬‬
‫מכל הארץ ההיא לקבורת אשתו ודנה כל‬ ‫השאלה הג׳ איך ספר הכתוב שבא אברהם‬
‫הארץ היא ארץ כנען ובכל מקום מוקטר מוגש‬ ‫לספוד לשרה ולבכותד‪ .‬ולא זכר מן יצחק‬
‫לשמה ‪:‬‬ ‫דבר אם בא עם אביו שמה או אנד‪ ,‬נשאר‬
‫השאלה הט׳ מה ראד‪ ,‬עפרת אם אברהם‬ ‫?יבדו וראוי היה שיבא לספוד לאמו ולבכותד‪,‬‬
‫היה שואל ממנו מערת המכפלה אשר‬ ‫כמו שבא אביו‪:‬‬
‫בקצה שדד‪,‬ו בלבד לתת לו השדד‪ ,‬וד‪,‬מערד‪,‬‬ ‫השאלה הד׳ בדברי אברד‪,‬ם אל בני חת‬
‫אשר בו ומה הועיל בתת לו יותר ממה ששאל‬ ‫תנו לי אחוזת קבר ואם היד‪ ,‬דעתו‬
‫ממנו‪:‬‬ ‫על מערת המכפלה אשר בעזדה עפרון מד‪,‬‬
‫השאלה הי׳ בד‪,‬כפל שבא בפסוקי הקיום‬ ‫לו עם בני חת והיד‪ ,‬ראוי שידבר עם עפחן‬
‫כי הנה אמר ויקם שדה עפחן אשר‬ ‫לבדו ויתפשר עמו וד‪.‬כסף יענה את הכל וקהל‬
‫במכפלה אשר לפני ממרא השדד‪ ,‬וד‪,‬מערה אשר‬ ‫בגי חת מר‪ ,‬להם ולצרד‪ ,‬הזאת‪:‬‬
‫בו וגו׳ וחזר לומר שנית בסוף הפרשה דקם‬ ‫השאלה הה׳ באמרו ועפרת יושב בתוך בני‬
‫השדד‪ ,‬וד‪,‬מערד‪ ,‬אשר בו וגר‪ ,‬וד‪,‬נני מפרש‬ ‫חת ויען עפרון החתי את אברד‪,‬ם באזני‬
‫הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם‪:‬‬ ‫בני חת כי אם היה עפרת בתוך בני חת‬
‫רעט‬ ‫בראשית כג‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫לספוד לשרד‪ .‬ולבכותד‪ .‬וקרית ארבע היא שם‬ ‫ויהיו חיי שרה עד ואבחזם זקן בא בימים‬
‫מקום כמו שכתב רש״י‪ .‬ובעלי הצורר‪ .‬שאמרו‬ ‫רש״י נתן טעם למה נכתב שנה בכל‬
‫שמתה הצדקת מיתר‪ .‬טבעית מהפרדת בנין‬ ‫כלל וכלל ע״ד הדרש שהיתה בת מאה כבת‬
‫היסודות בד‪ .‬וכליון לחותד‪ .‬השרשיי ושזה נרמז‬ ‫עשרים לחטא ובת עשרי׳ם כבת שבע ליופי וכן‬
‫באמרו ותמת שרד‪ .‬בקרית ארבע ו״ל שמתה‬ ‫כתב בשני היי אברהם‪ .‬והקשה עליו הרמב״ן‬
‫בד״פרדת הארבע חלקי היסודות שהרכבתה היא‬ ‫שהרי בשני חיי ישמעאל ‪J‬אמר כשני חיי אברהם‬
‫קרית ארבע ועיר קטנה כמו שקראה החכ>^‬ ‫ולא דדו שוים בחסידות‪ .‬ועל דעתי מה שהיו‬
‫ולפי שד‪.‬יד‪ .‬יצחק עם אמו בעת מותד‪ .‬כי לא‬ ‫דורשים חז״ל בשרה ^א דרשו אלא מפני שחזר‬
‫נפרדה ממנו לכן נאמר דבא אברד‪.‬ם כי הוא‬ ‫שני חיי שרד• שכללג •השוה אותם‪ .‬והר״ן כתב‬
‫לבדו בא מבאר שבע‪ .‬וכתב הרמב״ן דעות‬ ‫עליו שיסבור רש״י שגם באברדום לשון מיותר‬
‫אחרים ולא ישת בעיני וד‪.‬ותרו בזד‪ .‬השאלה הב׳‬ ‫שלא נאמר כמודוו בישמעאל כמו שאמר ואלה‬
‫וד‪,‬ג׳‪ .‬ואמת דקם אברהם מעל פני מתו וידבר‬ ‫שני חיי אבררום והוסיף לומר אשר חי‪ .‬ולי‬
‫אל בני חת לאמר‪ .‬אחשוב שכאשר מתד‪.‬‬ ‫נראה שעם היות שפעמים רבות באה מלת‬
‫הצדקת ובא אברד‪.‬ם לבכותה נתקבצו אנשי‬ ‫שנה בכל כלל וכלל תמיד היה החלוק דהוא‬
‫העיר ללוותו בעת הקבות‪ .‬ולמנעו מד‪.‬הפסד‬ ‫לסבה מר!‪ .‬ומה שנאמר בשרד• כן הוא להודיע‬
‫וד‪.‬בכי המופלג כדי לכבדו ואז קם אברד‪.‬ם מעל‬ ‫שהיי לשרד• מאד• שנה בבחרותד• כי הנד•‬
‫פני מתו שד‪.‬וא מוטל על פני הצדקת עיניו‬ ‫לתשעים שנה ילדד‪ .‬וד^יניקה את יצחק וגדלתו‬
‫על עיעיד‪ .‬ופיו על פיר‪ .‬ובוכד‪ .‬מועק על פר ‪T‬תד‪i‬‬ ‫וד‪.‬רי היא עד מאה שנה כאלו היתה בחורה‬
‫כי היתד‪ .‬מיתת האשד‪ .‬הראשונה על האדם‬ ‫במעש ‪ .T‬ועשרים שנה שהיו לה אחר כד היו‬
‫ככתתת עצם מעצמיו ובשר מבשרו וכמ״ש‬ ‫שנות הזקנה עם השארות הכח ושבע שנים‬
‫חז״ל )סנהדתן כ״ב( כל שמתד‪ .‬אשתו ראשונד‪.‬‬ ‫האחרונים היו ימי הישישות ואלה הם גבולי‬
‫בימיו כאלו חרב בית המקדש בימ*ו‪ .‬ר׳‬ ‫זזיי האדם אשר זכר אב״ס‪ .‬ולפי שכלם מד^בהתת‬
‫אלכסנדת אומר עולם חשוד בעדו‪ .‬רבי יוסי‬ ‫והזקנד‪ .‬והישישות היו שדם בטובה לכן כלל‬
‫אומר פסיעותיו מתקצתו^ רבי אבהו אומר‬ ‫אותם באמרו שני חיי שרה כי ימי הטובה‬
‫עצתו נופלות וזכר הכתוב מאברוע שעצר‬ ‫הם אשר יקראו ביהוד חיים לא ימי הרעה‬
‫ברוחו ותבר אל בני חת גר ותושב אנכי‬ ‫וד‪.‬צער‪ .‬ויש מפרשים שאמר זה בשרד• להגיד‬
‫עמכם ר״ל עם היותי גר מ א ת אחרת חושב‬ ‫שלא נתקצרו ימיוו אלא כלם היו שני חיי שרד•‬
‫אני עמכם כי דעתי לישב פד‪ .‬ולכן אם תעשו‬ ‫כפי טבעה אמנם באברהם נאמר אלה שני חיי‬
‫עמי נחת רוח אעשה אני עמכם חסד פעמים‬ ‫אברד‪.‬ם אשר חי וארז״ל שק״פ שנה היה לו‬
‫אחתת כי שכנים אנחנו‪ .‬ונתחכם בשאלתו‬ ‫לחיות ילא חיה כי אם קע ‪ •T‬לפי שנתקצרו‬
‫בשאלו דבר מועט הראה עצמו שהיה שואל אותו‬ ‫ימיו ה׳ שנים כדי שלא יראה לעשו יוצא‬
‫מפני תחק השעה וד‪.‬וא אמרו ותנו לי אחוזת‬ ‫לתרבות רעד• וז״ש חז״ל שהקב״ד• יושב וסופר‬
‫קבר עמכם כי היה מנד‪.‬גם להיות להם קברות‬ ‫שנות הצדיקים והותרד• עם מה שאמרתי בזה‬
‫איש לבית אבותיו‪ .‬וביקש מהם שיתנו לו‬ ‫השאלד‪ .‬הא׳‪ .‬והנד• אמר ותמת שרד• בקרית‬
‫מקום קבר לאחוזת עולם כאחד מהם‪ .‬ואמר‬ ‫ארבע להגיד שעם היות אברהם בבאר שבע‬
‫שלא היה שואל זה אלא כדי לקבור את מתו‬ ‫באתה שרה לחברון לבקש מנוח אשר ייטב לד•‬
‫מלפניו‪ .‬וד‪.‬ם ד‪.‬שיבוד‪.‬ו אל תאמר שאתד‪ .‬גר‬ ‫שמד‪ .‬כדי שיבא אברד‪.‬ם אחריה עם רכושו‬
‫ותושב בי בשיא אלהים אתד‪ .‬בתוכנו יען‬ ‫כי היא הלכה ראשונה לשתבקש בית ונחלה‬
‫נשאד האלהים והוא עמד בכל אשר אתה עושה‬ ‫לצאן אברד״ם ■וקפצה עליה שם המיתר‪ .‬וריתה‬
‫לכן במבחר קברינו קבור את מתיך בחר לד‬ ‫ביאתד‪ .‬מבא>* שבע לפי שרצה אברד‪.‬ם לשבת‬
‫מערת קברות היותר נבחרת שלנו ושם קבור‬ ‫בארץ כנען הקדושד‪ .‬ולא בארץ פלשתים ולכן‬
‫מתך עם מתינו בי איש ממנו לא יכלה ולא‬ ‫שלח שם אשתו ראשונה‪ .‬וגם אחשוב שכאשר‬
‫ימנע את קברו משתקבור את מתד שמה‪ .‬ואין‬ ‫ראד‪ .‬אברד‪.‬ם שהוא ושרה היו זקנים באים‬
‫ספק שאברהם היה חפץ במערת המכפלה מפג״‬ ‫בימים חשש שמא ימותו מהרד‪ .‬ולא היד‪ .‬להם‬
‫הקבלה שד‪.‬יתד‪ .‬ב ‪T‬ו שנקבת אדם וחוה וראה‬ ‫אחוזת קבר בארץ כנען ולא רצה להקבר ה ח‬
‫שכמו שאותם האבות הראשונים נקברו שמה‬ ‫ממנד‪ .‬ולפי שהיה מקובל אצלו שהיו אדם‬
‫כן היה ראוי שהוא ויצחק ויעקב ונשיהם אבות‬ ‫וחוד‪ .‬נקברים במערד‪ .‬שלח את שרד‪ .‬שמה לקנות‬
‫האומה שנברא בכללה המין כלו שידת בקבתם‬ ‫את המערד‪ .‬כדי שלא יתגאה עפחן בראותו‬
‫שמד‪ .‬יחד‪ .‬שעפרון לא היה יודע דבר מזה‬ ‫אברדם שואל אותה למכירד‪ .‬וד‪.‬יא בבואה‬
‫הוצרד לבקש את מערת המכפלד‪ .‬בדרך תחבולה‬ ‫לחברון מתר‪ .‬וד‪.‬וצרד הוא לבא מבאר שבע‬
‫בראשית כג‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רם‬
‫בני חת היה כדי להביא את עפרון לדבר‬ ‫בשאלו ראשונה מאת בני חת אחוזת קבר וכאשר‬
‫ושאל מערת המכפלה מפני שהיה מקובל אצלר‬ ‫הש בוהו בהיות עפרון בתוכם כמו שהעיד‬
‫שהיו אדם וחוה קבורים שמה‪ .‬והנה נקראת‬ ‫הכתוב שאמרו לו איש ממנו את קברו לא‬
‫כן מפני שהי'בית ועליה על גביו כדברי רש״י‬ ‫יכלה ממך אחרי שקם אברהם וישתחו לעם‬
‫או שהיו שתי מערות זו)על( ]בתוך[ זו כדברי‬ ‫הארץ על דבריהם הטובים לפי שהיו פוצרים‬
‫הראב״ע‪ .‬ואמר הכתוב הזה שענה עפרון החתי‬ ‫בו שיקבור את שרה כדי שלא ירבה בבכי‬
‫את אברהם באזני בני חת להגיד שלא חשש‬ ‫ובהסכד אמר עליו אם יש את נפשכם לקבור‬
‫להם ולא להמונם כי אם לנשוא פני אברהם‪:‬‬ ‫את מתי מלפני ר״ל כמו שאתם אומרים‬
‫והנה אמרו וישתחו אברהם לפני עם הארץ‬ ‫שאעשה פגעו לי בעפרון בן צוחר ר״ל חלו‬
‫אין פירושו שהשתחוה אליהם כי אם שהשתחוה‬ ‫פניו שיתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה‬
‫לעפרון לפניהם כי הוא אשר עשה עמו החסד‬ ‫שדהו כי להיות עפרון עשיר ונכבד התבאר‬
‫לא לבני חת‪ .‬וכאשר ראה אברהם שעפרון נדר‬ ‫אצלי שלא ירצה למכור נחלתו לשום אדם‬
‫לתת לו השדה והמערה השיבו באזני עם‬ ‫ולכן צריך שתחלו פניו על זה ואיני שואל‬
‫הארץ כלומר בפני כל העם כדי שיתבייש‬ ‫אותה במתנה כי אם בכסף מלא אחפוץ שיתננה‬
‫ולא יחזור אחור אך אם אתה לו שמעני וגר‬ ‫לי וכל זה כדי שיהיה לי בתוככם לאחוזת‬
‫ר״ל אם אתה עושה עמי החסד הזה ולא בני‬ ‫קבר כלומר ולא אצטרך להוליך את המת לבאר‬
‫הת לו שמעני כי אם אתה אמרת שכבר נתת‬ ‫שבע שיש לי שם קרקעות והודיעם בזה שלא‬
‫לי השדה והמערה גם אני נתתי כסף השדה‬ ‫יחפוץ לקבור מתו בקבר אדם אחר ני לא‬
‫ן ״ר גמרתי בלבי לתת את כסף השדה ולכן‬ ‫תהיה תפארתו בזה גם שלא היה טוב בעיניו‬
‫קההו ממנו ואז אקברה את מתי שמה כי‬ ‫לקבור אשתו הצדקת סמיך לאנשי ארץ כנען‬
‫ארצה לקברה אלא עד שיהיה השדה שלי‬ ‫המתועבים במעשיהם‪ .‬ואין ספק שאם היה יודע‬
‫בפרעון שלם‪ .‬ולפי שראה עפרון שאברהם היה‬ ‫עפרון סוד המערה והנקבר ם בה לא היה‬
‫רוצה לתת את הכסף קודם הקבורה ועדין לא‬ ‫מוציא אותה מרשותו בשום צד ואם היה אבי־הם‬
‫נתברר כמה יהיה ענהו ארץ ארבע מאות שקל‬ ‫שואל אותה ממנו פנים בפנים בראשונה היד‬
‫כסף ביני ובינך מה היא ואת מתר קבור‬ ‫עפרון אומר בלבו מדוע שואל זה את המערה‬
‫כלומר למה תמהר לתת לי את הכסף כי‬ ‫הזאת בפרט היה אומר הלא דבר הוא ולא‬
‫אין הסכום כ״כ גדול שבכל זמן לא תוכל‬ ‫היה נותן אותה‪ .‬ולכן התחכם הצדיק לשאול‬
‫לתתו ואני לא אקבלהו שהוא ארבע מאות‬ ‫ראשונה מאת בני חת ׳לדבר לעפרון אחרי‬
‫שקל כסף אולי שקנה אותה בכך או כפי‬ ‫התגלגלות הדברים ובפני כל עם הארץ כדי‬
‫מנהג הארץ כך היה שוויו או שהרבה את‬ ‫שיתבייש ולא יחזור מהדבר הכללי אשר אמר‬
‫ערכו בראותו את דוחקו‪ .‬והיה תכלית דבריו‬ ‫לו א ש ממנו את קברו לא יכלה ממך‪ .‬וכן‬
‫ואת מתך קבור ר״ל אל תתעכב בעבור הכסף‬ ‫היה שעפרון יושב בתוך בני חת אמר לא‬
‫כי אחר כך תתנהו אבל אברהם לא עשה כן‬ ‫אדוני שמעני ר״ל איני רוצה שיפגעו בי אנשי‬
‫ששמע אל עפרון והבין כונתו בענין סכום‬ ‫העיר כי אחפוץ לעשות בעבורך לא בעבורם‬
‫הכסף ונתנו לו מיד כמו שדבר באזני בני חת‬ ‫וזה לא אדוני ר״ל לא יפגעו בי אדני אבל‬
‫שמפני זה לא חזר מדברו בהיותו באותו‬ ‫שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לד‬
‫פומבי ולפי שעפרון לא יתבייש ללקחו באותו‬ ‫גתת־ה כלומר הנההמערה מבלתי השדה‬
‫פרסום וגם שלא יתעכבו לבדוק את הכסף‬ ‫אין ראוי לתתה לבית הקברות כי יהיה נזק‬
‫ולשקול אותו נתן אברהם את הכסף לחנוני‬ ‫לשדה ויהיה השדה כהפקר בה‪-‬ות המעלה‬
‫העיר ולא הוצרך לתתו לעפרון והוא אמת‬ ‫שלך אבל השדה והמערה אני רוצה >תת‬
‫עובר לסוחר כי הסוחר הוא החנוני ואז נתקיים‬ ‫לד ואמר נתתיה לך לש! ן עבר לומר שמעת‬
‫שדה עפרון אשר במכפלה במצרניו השדה‬ ‫שראהו שואל מבני חת אחוזת קבר גמר בלבו‬
‫והמערה וכל העץ אשר בשדה לאברהם בדרך‬ ‫לתתה לו ולכן שואל ממנו שיקבר מתו מיד‬
‫קנייה לעיני בני חת שהם היו כלם עדים בה‪.‬‬ ‫כי הכל שלו‪ .‬ואמר זה באזני בני חת לכל‬
‫ואחר זה שכבר היתה המערה של אברה^‬ ‫באי שער עירו לרמוז שיהיו כלם עדים בדבר‬
‫קבר אברהם את שרה אשתו באותה המערה‬ ‫כי לא יחזור ממאמרו ולא יחל את דברו‬
‫הנזכרת וזכר שתי תכליות בקבורתה שמה‬ ‫והותרו בזה השאלות הד' והה׳ יהל‪ .‬כי הנה‬
‫האחת באמרו היא חברון בארץ כנען ששם‬ ‫השאלה הראשונה את בני חת לא אמר בכסף‬
‫נקברו אדם וחוה‪ .‬והשניה שהיתה בארץ כנען‬ ‫מלא לפי שלא היה דעתו לקחת מהם דבר‬
‫הקדושה‪ .‬ואמנם אמרו אח״כ שנית ויקם השחת‬ ‫כי אם מעפרון ואידיו אמרו‪ .‬ואם התחיל את‬
‫רפא‬ ‫בראשית כג‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫מתמיד וחרפד‪ .‬רצופר‪ .‬בר‪.‬יותו מושלך ארצה‬ ‫וגי׳ יש לםרש בענינו שראשונה נתקיים השדה‬
‫כפגר מובס סחוב והשלך טוב ממנו הכלב‬ ‫והמערה מעפית מפאת הקנית והכסף שנתן‬
‫החי וכדי בזיון וקצף לצלם אלהי אשר ‪:‬ברא‬ ‫בעדו ואח״ב נתקיים שנית מפאת החזקה שלקח‬
‫בו ואיה חכמתו ואיה כבודו ואיד‪ .‬ממשלתו‬ ‫אברהם בקבורת שרה ולכן נזכר הכתוב סמור‬
‫ושולטגותו עד שמפני זד‪ .‬לא רצה ית' שיראד‪.‬‬ ‫לו אחרי כן קבר אברהם את שרה כי זה‬
‫איש מבני ישראל את אדיח במותו אלא משה‬ ‫היה הקיום השני מפזזת החזקה‪ .‬וגם נוכל‬
‫אחיו ואלעזר בנו ונתקדש זה יותר מזה‬ ‫לומר שהיה המנהג בארץ ההיא שלא יוכל‬
‫שלא ראה אותו אדם במותו ולא ‪T‬ע איש‬ ‫אדם לעשות מכרמו ומשדהו בית הקברות אם‬
‫את קבורתו לזאת הסבה בעצמר‪ .‬כדי שלא יתבזר‪.‬‬ ‫לא ברשות אנשי העיר מפני החזקה ולכן נזכר‬
‫בעיני רואיו במותו הנה מפני זה הוצרכה‬ ‫כאן ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם‬
‫הקבורד‪ .‬למת בבחינת כבודו כדי שלא יראה‬ ‫לאחוזת קבר מאת בני חת זלא אמר מאת‬
‫אותו אדם בסרחונו ובאשו ועפושו‪ .‬הרי לך‬ ‫עפרון כי היתה הכוונה שנתקיים ברשות אנשי‬
‫בזה סבות כוללות לצורך הקבורד‪ .‬בכלל לבל‬ ‫העיר לאחתת קבר והותרה בזה השאלה הט׳‬
‫אדם כ ימות באהל‪ .‬ואמנם לקבורה פרטית‬ ‫והי׳‪ .‬למה עפ תן נתן המערה »‪ c‬השדה וכן‬
‫שיהיה לכל אחם אין ספק שיש בו מהכבוד‬ ‫השאלת הי׳ מהכסל ‪#‬סוקי ויקם השדה‪ .‬ואמנם‬
‫וד‪.‬מעלה שיוכר ויודע קבר הנכבד והמעולד‪.‬‬ ‫בהתר השאלה היה ראוי לדבר בצורך הקבורה‬
‫ויאמרו מד‪ ,‬הציון הלז‪ .‬וכבר נכתב ששאול עם‬ ‫בכלל ובצרבה בקבר מיוחד בפרס‪ .‬ואומר‬
‫היותו מלך ישראל נקבר עם אבותיו לפי‬ ‫שהיתה הקבורה הפחזית מיריבה לאדם אם‬
‫שירד ממלכותו וחזר לד‪.‬יות ככל אבותיו‪ .‬אבל‬ ‫מפאת נפשו ואם מפאת גופו ואם מפאת המורכב‬
‫דוד שנמשך מלכותו לא נקבר עם אבותיו‬ ‫מגוף ונפש‪ .‬אם מפאת גופו לפי שגוף האדם‬
‫וזד‪,‬ו שנאמר ו שכב דוד עם אבותיו ויקבר‬ ‫יתעטש מהרה כי כמו שהוא יותר שוה המזג‬
‫בעיר דוד כי לא נקבר עם אבותיו לפי שנפרד‬ ‫מכל שאר המורכבים ככה ביציאתו ההיא‬
‫למלכות ולכן נקבר בציון עיר דוד כי שם ישבו‬ ‫מהשוד יתרחק יותר מהשווי מכל שאר החיים‬
‫בקבריד‪.‬ם בסאות לבית דוד‪ .‬וזה מורד‪ .‬על מעלת‬ ‫והוא כענץ המאזנים שהיותר שוים באיזון‬
‫הקבורד‪ ,‬המיוחדת‪ .‬ומלבד זה הנה הסבה האמתי׳‬ ‫כשישימו דבר מועם בבף האחת יטו דצאו‬
‫בה היא שכמו שהנשמות בעילם הרוחני לכל‬ ‫מהשוד מתר מהמאזנים הבלתי שוים ולכן‬
‫אהת עושים לה מדור בפני עצמה כפי שלמותה‬ ‫היה שגוף האדם בעת מותו יתעטש יותר מהרה‬
‫בן ראוי שהגוף לכל אחד לעשות לו מדור‬ ‫ויבאש ריחו יותר משאר ב״ח במותם ובעבור‬
‫בפני עצמו‪ .‬ואץ ראוי שיה ‪ .T‬גוף הצדיק סמוך‬ ‫שלמהירות עפושו והפסדו יפסיד האויר ויזיק‬
‫לגוף הרשע כמו שלא יתחברו נפשותיר״ם‬ ‫לבני אדם צותה התורה בתלד לא חלין‬
‫במעלו! אחת מהשכר או מד‪,‬עונש בעולם הנשמות‬ ‫נבלתו על העץ‪ .‬ואמר ולא תטמא את אדמתך‬
‫גם כי יש בארץ מקומות יותר נאות‪-‬ם לקבורר‪.‬‬ ‫הנה אם ‪ p‬מצד הגוף ומהימת עפושו במות‬
‫ממקומות אחרים אם לטבע הארץ ש‪-‬ותך בה‬ ‫האדם הוצרכה הקבורה בדי שלא יזיק לבני‬
‫הגוף יותר מהרד‪ ,‬מארץ אחרת שד‪,‬וא הצריך‬ ‫אדם‪ .‬ואמנם מצד הנפש לסי שהמיתה אינה‬
‫לשלמות הנפש ולכסרתד‪ ,‬יותר מהרה וכמ״ש‬ ‫רק השבת חלקי המורכב למקורות אשר חוצבו‬
‫וכפר אדמתו עמו ואם לקדושת אנשים שנקברו‬ ‫מהם כמ״ש משוב העפר אל הארץ כשהיה‬
‫בה ונשארה הארץ ד‪,‬ד‪.‬יא כתיק של ספר תורה‬ ‫והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה שרמז‬
‫בקדועוה ופסה רה‪ .‬ח‪.‬לא תראה ימד‪ .‬שוסופר‬ ‫בזה שא״א שתשוב הנפש למקום מנוחתה כי‬
‫)במלכים ב׳ י״ג כ״א( שקברו איש במהיתת‬ ‫אם בהשבת הגוף אל חמדו לגמרי ולבן‬
‫מפני גדודי ארם בזבר זד^ישע וילך ויגע‬ ‫)שבת קכ״ב( ארז״ל כל י״ב חדש גופו של‬
‫בעצמות אלישע דחי דקם על רגליו בי לא‬ ‫אדם קיים ונשמתו של אדם עולה ו־ורדת‬
‫רצד‪ ,‬הש״י שיגע עצמות איעז האלד‪,‬ים באדם‬ ‫לאחר י״ב חדשים הגוף בטל והנשמה עולה‬
‫הדיוט‪ .‬ולכן השתדל אברהם לתת קבורה לשרה‬ ‫ואינה יורדת ומפני זה היתר‪ .‬הקבורה צריבה‬
‫אשתו ולא רצה לקברד‪ ,‬בקבר אחד מאנשי העיר‬ ‫^ י להתיר את הגוף ולד‪.‬שיבו אל עפרו‬
‫פן יתערבו עצמות הקדושה עם עצמות המעניי׳‬ ‫באופן שהתח תשוב אל האלד‪.‬ים אשר נתנה‪.‬‬
‫המתועבים במעשיהם במ״ש כמעשה א ת‬ ‫ואמנם מצד המורכב הוא בבחינת כבודו וענינו‬
‫מצרים אשר ישבתם בר‪ ,‬לא תעשו וכמעשה א ת‬ ‫שבהיות האדם במחוגד‪ .‬אלד‪.‬ית מתואר והוא‬
‫כנען אשר אני מביא אתכם שמד‪ ,‬לא תעשו‪.‬‬ ‫מי מ לשכינד‪ .‬כמו שזכר החבר למלך הכוזר‬
‫אבל בקש קבורה מיוחדת לצדקת ב א ת ישראל‬ ‫בעבור החכמה והדבוק האלהי ושאר המעלות‬
‫הקדושה ובמערד‪ .‬ההיא שיהדר‪ ,‬האל ית׳‬ ‫אשר לו בחיים הנה אחרי מותו יקבל קלון‬
‫בראשית כג כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רפב‬
‫השאלה הד׳ באמרו שים נא יח־ תחת ירכי‬ ‫לקבורת אבות העולם ואמהותיהם וכן עשה‬
‫ואשביעך וגומר ונאמר בפועל וישם‬ ‫יעקב בצוותו את יוסף אל נא תקברני במצרים‬
‫העבד את ידו תחת ירך אברד‪,‬ם אדוניו ו־שבע‬ ‫וכדי שנלמוד מעלת ארץ ישראל ובפרט מערת‬
‫לו‪ .‬ומה ענין הירך עם השבועה‪ .‬ורש״י כתב‬ ‫המכפלה וכמה ראוי לאדם שישתדל בקבורת‬
‫שהשבועה היא בנקיטת חפץ כאלו תאמר ספר‬ ‫המת וליחד ליקבר במקום קדוש נכתב הספור‬
‫תורה או תפילין וד‪,‬מילד‪ ,‬היתד‪ ,‬אצלו מצוה‬ ‫הזה בתורה וזו היא תשובת הי'• והה‪/‬‬
‫ראשונה וחביבה והשביעו‪ .‬והוא דעת רחוק מאד‬
‫כי לא ישבע אדם על אחת מכל מצות ה׳‬ ‫כד‬
‫כאלו תאמר על המעקה או על הסכה או על‬ ‫)א( ואברהם זקן עד ויוסף אברהם ויקה אשה‬
‫הלולב כ״ש על המילה שד‪,‬וא גנאי כ׳יש‬ ‫וראיתי ג״כ בפרשה הזאת שאלות‪:‬‬
‫להיות הנושא מגונה‪ .‬וד‪,‬ראב״ע כתב שה ד‪ ,‬זה‬ ‫השאלה הא׳ באמרו ואברהם בא בימים‬
‫מנד‪,‬ג בארץ הודו שישים העבד את ידו תחת‬ ‫כי הנה היה זה בהיותו בן ק״מ כי‬
‫ירך האדון כאלו הוא ברשותו וחוץ מכבודו‬ ‫הוא הוליד את יצחק בן מאה שנה ויהי יצחק‬
‫אין הדבר כן כי מנהגם הוא שהאדון ירכב‬ ‫בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ואיד יאמר‬
‫על סוס והעבד אשר יקח לו מחדש ישים ידו‬ ‫עליו הכתוב בהיותו בן ק״מ שנה ואברהם זקן‬
‫תחת רגלו וירוץ האדון בסוסו והעבד רץ‬ ‫בא בימים באותו לשון עצמו שנאמר עליו‬
‫לפניו וזהו סימן עבדותו אבל לא נהגו דבר‬ ‫בהיותו בן צ״ט שנה קודם שתהר שרה שנאמר‬
‫בירך‪:‬‬
‫ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה ראוי‬
‫השאלה הה׳ למד‪ ,‬צוד‪ ,‬אברד‪,‬ם שלא יקח‬ ‫שיאמר כאן שהיה זקן ושבע ימים או בא בימים‬
‫אשד‪ ,‬מבנית הכנעני האם מפני שהיו‬ ‫מאד להבדילו מהגבול שהיה בזקנה וביאתו‬
‫עובדי עבודת כוכבים גם בעבר ד‪,‬נד‪,‬ר היו כן‬ ‫בימים בן צ״ט למה שהיה בן ק״מ ויקשה‬
‫ומה היעיל בתקנתו וד‪,‬נה אם יצחק צוד‪,‬‬ ‫ג״כ מה שאמר וה׳ ברך את אברהם בכל‬
‫ליעקב כן היה מפני הגסיון שראה שהיו מורת‬ ‫שהיה לו לומר בעושר וכבוד וזרע לא בכל‬
‫רוח לו ולרבקה ולא נסה בזה אברד‪,‬ם ומד‪ 1‬ע‬ ‫בלבד עד שמזה באו לדרוש חכמינו זכרונם‬
‫מרחיקם ולא הרחיק את בנות בתואל ונח־ר‬ ‫לברכה )בראשית רבה פרשה כ״ט( ומהם אמרו‬
‫שהיו רע־ם וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי‬ ‫שלא היתד‪ ,‬לו בת וי״א שבת היתה לו ובכל‬
‫כנען וכ״ש שאמר אשר אנכי יושב בקרבו‬ ‫שמד‪:,‬‬
‫ובב״ר )שם( דרשוהו על ענר אשכזל וממרא‬
‫וד‪,‬ם היו אנשים טובים ובעלי ברית ולמד‪ ,‬אסרם‪:‬‬ ‫השאלה הב׳ איד נתיחסה ההקדמה הזאת‬
‫לזווגי יצחק האם מפני שהיד‪ ,‬אברהם‬
‫השאלה הו׳ במאמר העבד אולי לא תאבה‬ ‫זקן בא בימים עשיר ונכבד ומבורך לקת‬
‫האשה ללכת אחרי והוא שהיה לו לימר‬ ‫אשד‪ ,‬לבנו בד‪,‬יותו בן מ׳ שנה הנה באמת‬
‫אולי לא תאבה האשד‪ ,‬לצאת מארצה או‬ ‫גם בד‪,‬יותו בן ע׳ עני וחסר לחם היה בנר‬
‫לומר לבא אל הארץ הזאת לא לומר אולי‬ ‫נושא אשד‪ ,‬בהיותו בן מ׳ שנה וד‪,‬יה אם כן‬
‫לא תאבה ללכת אחרי‪:‬‬ ‫ראוי שיאמר ואברהם זקן בא בימים ויצחק‬
‫השאלה הז׳ בלשון ההשיב אשיב את בנך‪,‬‬ ‫בן מ׳ שנה כי היא הסבד‪ ,‬לזווג הזה לא זולתה ‪:‬‬
‫פן תשיב את בני שמה‪ .‬רק את בני‬
‫השאלה הג׳ מה ראה אברר‪,‬ם שלא צוד‪,‬‬
‫לא תשב שמה‪ .‬כי הנה לא יאמר לשון שיבה‬ ‫את יצחק בנו לא תקח אשד‪ ,‬מבנות‬
‫במי שלא הלך שם לעולם‪ .‬ושראב״ע כתב‬
‫כנען כמו שצוד‪ ,‬יצחק ליעקב וצוד‪ ,‬אותו‬
‫שאמר לשון שיבר‪ ,‬שהיד‪ ,‬משם שהוא העקר‪.‬‬ ‫לאליעזר עבדו שהשביעו לא תקח אשה לבני‬
‫יא נו נכון כי מד‪ S‬ד הבן לא יצטרף אל האב‬ ‫מבנות הכנעני האם היד‪ ,‬יצחק קטן בשנים או‬
‫כמו שלא יצטרף לעשרד‪ ,‬דורות אבל השיבי‪,‬‬ ‫חסר דעת וד‪,‬רי בן מ׳ שנה היד‪ ,‬חכם וירא‬
‫תאמר תמיד בבחינת אדם שהלך שם פעם אחית‪:‬‬
‫שמים היד‪ ,‬ולמה הזהיר לעבד השמר לך פן‬
‫השאלה הח׳ באמרו ה׳ אשר לקחני מבית‬ ‫חשיב את בני שמה רק את בגי לא תשב‬
‫אבי וזה כי למעלה אמר ה׳ אלהי השמים‬ ‫שמה ולא הזהיר על זר‪ ,‬ליצחק עצמו כ״ש‬
‫ואלהי הארץ וכאן אמר אלהי השמים בלבד‪.‬‬ ‫ישאף שירצה העבד להשיב את ־צחק שמר‪,‬‬
‫ורש״י כתב שבד‪,‬יות אברהם בחרן היה אלהי‬ ‫לא יאבד‪ ,‬ולא ישמע אליו אברהם וימחה בזה‬
‫השמים ולא היה אלהי הארץ לפי שלא היה‬ ‫כי הוא היד‪ ,‬עקר הבית לא אליעזר ואיך‬
‫עדין שמו מורגל בפי הבריות אבל בשעת‬ ‫תלד‪ ,‬הדבר כלו בו ולא בעצמו ולא בבנו‪:‬‬
‫רפג‬ ‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫חזר אם כן לומר הנד‪ .‬אנכי נצב על עין המים‬ ‫הצואה הזאת כבר היה אלהי השמים ואלהי‬
‫והוא כפל מבואר‪:‬‬ ‫ה א ת שהרגיל אברהם שמו בפי הבריות‪ .‬ואינו‬
‫השאלה הי״ג באמח אותה הוכחת לעבדך‬ ‫נכון כי לענין ישלח מלאכו לפניך אמר בלבד‬
‫ליצחק ובד‪ .‬אדע כי עשית חסד עם אדוני‬ ‫אלהי השמים ובזמן שליחות המלאך כבר היה‬
‫כי מה הבחינד‪ .‬הזאת לששפט מאות קטן‬ ‫שסו מורגל ולא נאמר כן לעניו לקחני מבית‬
‫כזאת שהיתר‪ .‬אשד‪ .‬נבחרת ליצחק ושעשה חסד‬ ‫אבי‪ .‬והרמב״ן כתב שבבחינת אשר לקחו מחת‬
‫לאברר‪.‬ם ורש״י כתב ראויה היא שד‪.‬יא גומלת‬ ‫לא קראו אלהי הארץ כי לא היה אלהי ה א ת‬
‫חסחם וראויה היא להכנם בביתו של אברהם‬ ‫ההיא אבל בערך א ת ישראל אמר אלהי ה א ת‬
‫וכבר כתב עליו הרמב״ן שאינו נקשר יפה‬ ‫ע״ד כי לא ‪T‬עו משפט אלהי ה א ת וכתוב‬
‫גם שתמיד תשאר השאלה איר עשה יטוד‬ ‫וידברו על אלהי השמים ואז״ל)כתובות פ׳ שני‬
‫מוסד לזה מיוקח נא מעט מים‪:‬‬ ‫דייני גזירות( ישראל הדר בחוצה לארץ כר‬
‫וכבר ישיגהו הספק אשר כתבתי לרש״י‪:‬‬
‫השאלה הי״ד בספור התורה ביחום רבקד‪ .‬נאמר‬
‫אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור‬ ‫השאלה הט׳ באמרו ואשר נשבע לי לאמר‬
‫והיא גם היא אמרה שד‪.‬יתד‪ .‬בת בתואל בן‬ ‫לזרעך אתן וגו׳ והוא על מה זה הודיע‬
‫מלכד‪ .‬אשר ילדר‪ .‬לנחור והיד‪ .‬ראד שיאמר‬ ‫אברהם לעבדו עתה מה שיעדו האל יתברך‬
‫בת בתואל בן נחור כי הוא היחום האמתי לא‬ ‫בירושת הארץ ומה היחס אשר לו עם הזווג‬
‫שיהיה מיהם אותד‪ .‬תמיד לאמה הראשינד‪:.‬‬ ‫הזה האם חשב שיהיה יצחק בנו מעכשיו‬
‫השאלה הט״ו למה נתן אליעזר לרבקה הנזם‬ ‫יורש את הארץ ולכן לא יצא ממנו הרי כבר‬
‫וד‪.‬צמידים קודם ש ‪T‬ע בת מי היא ואם‬ ‫נאמר לו במעמד בין הבתרים ודור רביעי ישובו‬
‫היא פנויד‪ .‬או נשואה ואם תאבה ללכת אחריו‬ ‫הנה ומה לו כאן אצל ירושת ה א ת‪:‬‬
‫ואם לא עד שמפני זה אז״ל שאליעזר שאל‬ ‫השאלה הי' באמרו ונקית משבועתי זאת‬
‫שלא כהוגן ונתן לו כהוגן ואם היד‪ .‬שעשה‬ ‫כי מת היא השבועה שיהיה נקי ממנה‬
‫זד‪ .‬כהוגן למה בספרו הענין לאח ‪ .T‬ולאביה‬ ‫האם היא לא תקח אשד‪ .‬לבני מבנות הכנעני‬
‫שנה הענין ואמר ראשונה ואשאל אותר‪ .‬ואומר‬ ‫וכן הבינו רש״י שכתב וקח לי מבנות ענר‬
‫בת מי את ואח״כ אמר ואשים הנזם על אפזע‬ ‫אשכול וממרא‪ .‬הנה יקשה אם כן מאד איד‬
‫השאלה הט״ז למה נכתב ספור אליערז כפיל‬ ‫התיר יצחק לזווג עם בנות כנען הארור ויותר‬
‫בספרו אותו לבתואל ולבן מד‪ .‬תיעלת‬ ‫טוב היה שיתחתן עם ביות ישמעאל או לוט‬
‫בהכפלו והיה די שיאמר ויספר העבד את‬ ‫ונמו שכתב הרמב׳׳ן‪ .‬ואם היתד‪ .‬השבועה‬
‫כל אשר צוהו אחניו וכל אשר קרד‪.‬ו עם‬ ‫לקחת אשה לבנו ממולדתו כמו שאמר ולקחת‬
‫רבקה לא יותר מזה וכבר התעורח חז״ל על‬ ‫אשר‪ .‬לבני משם מבואר הוא שאם לא תאבה‬
‫זה כמו שיתבאר ולמה שנה אליעזר בספור‬ ‫האשד‪ .‬יד‪.‬יד‪ .‬העבד נקי כי מה יוכל לעשות‬
‫השבתר‪ .‬שד‪.‬שביעו אחניו כי במקום שהשביעו‬ ‫ואין אחר השתדלות אשה‪:‬‬
‫אל ארצי ואל מולדתי תלך אמר הוא ללבן‬ ‫השאלה הי״א בתפלת אליעזר אלהי אדני‬
‫אל בית אבי תלך ואל משפחתי ואם שלא‬ ‫אברד‪.‬ם הקרה נא לפני הידם כי אם‬
‫זכר אליר‪.‬ם רק את בני לא תשב שמה וגס‬ ‫סמך זה הענין להשגהת השם ולכן התפלל‬
‫שינה שבעת שאמר בעת הבחינד‪ .‬אותה ד‪.‬וכחת‬ ‫לפניו איד הלך לפניו בקרי ויחסו להזדמן‬
‫לעבדך ליצחק ובד‪ .‬אדע כי עשית חסד עם‬ ‫ולמקרד‪ .‬והם דרכים מתחלפים מר‪ .‬שהוא בדרך‬
‫אדוני ספר ממנו בלבד היא האשה אשר הוכית‬ ‫השגחה אינו מקרד‪ .‬ולא הזדמן וכבר יורה‬
‫ה׳ לבן אדוני וכן שנויים אחרים שיבואו‬ ‫שהלך בזה לקראת נחשים וארז״ל )חולין פרק‬
‫בפסוקים ‪:‬‬ ‫כל הבשר( כל נחש שאינו כאליעזר עבד‬
‫השאלה הי״ז באמרם מד‪.‬׳ יצא הדבר לא נוכל‬ ‫אברד‪.‬ם ויונתן בן שאול אינו נחש‪:‬‬
‫דבר אליך רע או טוב שבמד‪ .‬ראו כי מה׳‬ ‫השאלה הי״ב באמרו הנה אנכי נצב על‬
‫יצא הדבר וגם שיהיד‪ .‬כן למה לא יוכלו לדבר‬ ‫עין המים כי מה הבחינה הזאת וחב‬
‫טוב להסכימם לרצון האלהי ומה ענין הנה‬ ‫הנשים עושות כן שנותנות מיום לכל עובר‬
‫רבקה לפניך כאשר דבר ה׳ ומתי דבר זד‪.‬‬ ‫דשב כי המים כמו שכתב הרב המורד‪ .‬נתנם‬
‫סוף דבר שתשובתם בלתי מדוקדקת‪:‬‬ ‫הטבע חנם כאשר באויר ועוד כי מה צורך‬
‫השאלה הי״ח אם הם אמרו תשב הנערה אתנו‬ ‫לומר הנד‪ .‬אנכי נצב על עין המים והלא כתיב‬
‫ימים או עשור אחר תלד ואליעזר אמר‬ ‫ויברך הגמלים מחח לעיר אל באר המים ולמר‪.‬‬
‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רפד‬
‫התחלת הזקנה וסופה ויש ברחבה מדרגות ובכלם‬ ‫אל תאחיו אותי ועל זה אמרו נקרא לנערה‬
‫יקרא זקן בא בימים‪ .‬ויהי׳ פ־׳ הכתוב הזה שאברהם‬ ‫ונשאלה את פיה למה לא שאלו תרצי לשבת‬
‫היה במה שעבר זקן ואח״ב בא ב מים ובכל‬ ‫עמני מים או עשור או לא כי הוא היה מקום‬
‫אותם השנים מהזקנה וביאת הימים ברכו כי‬ ‫המחלוקת ולא התלכי עם האיש הזה כאלו‬
‫עם היות שבנערותו ובבחרותו בהיותו באור‬ ‫היו שואלים אותה אם היא רוצה להנשא‬
‫בשדים מצאוהו צרות רבות ורעות הנה אחרי‬ ‫עם יצחק אם לא וכן הבינו רש״י שכתב אין‬
‫שנכנס בזקנה והוא בהיותו בן ע׳׳ה שנים שאז‬ ‫משיאין את האשה אלא לדעתה והלא כבר‬
‫יצא מחרן והלאה היתה ברכת ה' בכל אשר‬ ‫אמרו לו הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה‬
‫לו והיה העושר והכבוד והדבוק האלהי לפניו‬ ‫לבן אדונ ך וכבר נתן העבד כלי כסף וכלי‬
‫ועל זה נאמר וה ברך את אברהם בכל ר״ל‬ ‫זהב ובגדים לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולאמה‬
‫בכל ימי הזקנה וביאת הימים אשר זכר והותרה‬ ‫איך היו עתה שואלים פיה מחדש אם היה‬
‫השאלה האחת‪ .‬והנה הקדים הכתוב לזכור זה‬ ‫דעתה להנשא לזה והנני מפרש הפסוקים באופן‬
‫בענין זווג יצחק להודיע הסבה אשר בעבורה‬ ‫יותרו כל השאלות‪:‬‬
‫השביע את עבךו עליו כי ראה עצמו זקן מאד‬
‫ולא ידע יום מותו לכן ראה לעשות צואה מחיים‬ ‫ואברהם זקן עד ויאמר הקרה נא לפני‬
‫יעשה אליעזר אפוטרופוס לפי שהיה זקן ביתן‬ ‫היום ולא מצינו בכתוב בא בימים רק‬
‫ומושל ומנהיג בכל אשר לו בדעתו שיצחק‬ ‫מחובר עם זקן י־וא יתהפך לפי שכבר מצינו‬
‫ילך אחר עצתו‪ .‬וג״כ להגיד שאברהם זקן‬ ‫זקן בלי בא בימים‪ .‬ואדני זקן‪ .‬ויהי כי זקן יצחק‪.‬‬
‫בא בימים והיותו טרוד מאד בהנהגת נכסיו‬ ‫והמלך דוד !קן‪ .‬ורבים כן והענין הוא שהזקנה‬
‫ורכושו שהיו הרבה כברבת השם לא היה יכול‬ ‫יש לה התחלה וסוף ואמצע וההתחלה תקרא‬
‫ללכת בעצמו אל ארם נהרים לחתון זה מפני‬ ‫בלבד זקנה והנושא אותה זקן והסוף נקרא‬
‫הולשתו ומפני טרדתו ולכן נצטרך לשלוח שם‬ ‫ישיש או שבע ימים או זקן ושבע ימ ם‪ .‬אמנם‬
‫את אליעזר לעשותו ולהשביעו על־ו כמו שאבאר‬ ‫האמצעי שבין אלו הקצוות וד‪,‬וא רחב מאד‬
‫ולכן לא היתר‪ ,‬צואה זו ליצחק כי לא היה‬ ‫יאמר זקן בא בימים ר״ל נכנס בימי הזקנה‬
‫רצונו שד‪,‬וא ילך שמד‪ ,‬וד‪,‬שביע את אליעזר‬ ‫ויש מי שנכנס באותו אמצעי שהוא רחב מאד‬
‫שילך‪ .‬גם כיון הכתוב לומר שאברהם בנשואי‬ ‫ויש ם־ שנכנס הרבה ולכן בהיות אברהם בן‬
‫בנו לא נתן עיניו בממון ובנכסי האשד‪ ,‬הבאר‪,‬‬ ‫ק שנה ושרה בת צ' נאמר עליהם ואברהם‬
‫אל ביתו כ־ הוא היה זקן בא בימים ולא היד‪,‬‬ ‫ושרה זקנים באים בימים ובהיותו בן ק״מ‬
‫חושש כלל להרוחת הממונות וד‪,‬׳ ברך אותו‬ ‫נאמר ג״ב ואברהם זקן בא בימים כי תמיד‬
‫בכל ימי זקנתו ולא היד‪ ,‬חסר דבר ולכן צוד‪,‬‬ ‫היה באותו אמצעי מהזקנה אב‪ “:‬בהיותו בן‬
‫לאליעזר שלא יקח מבנות כנען אע״פ שיתנו‬ ‫מאה שנה היה יותר קרוב להתחלה מה ותו‬
‫לו מתנות אלא שילך לארצו ולמולדתו לקחת‬ ‫בן ק״מ כי היה קרוב לסופה וזה וזה נקרא‬
‫שם אשד‪ ,‬מבלי כלום וד‪,‬ותרו עם זד‪ ,‬השאלד‪,‬‬ ‫בא בימים כן בימי הנעורים נאמר שם נער‬
‫הב׳ והג׳ ואין ספק ש דע יצחק הענין כלו‬ ‫על העובר במעי אמו כי נזיר אלהים יהיה‬
‫ושהיד‪ ,‬מותרד‪ ,‬ועומד בו אבל נתיחדה השבועה‬ ‫הנער ונאמר ג״כ על הילד בן ג' חדש ם‬
‫והצואה לעבד בעבור שהוא ילך שמה כד'‬ ‫ותפתח ותראהו את הילד ונאמר עוד בה ‪ r‬תי‬
‫שיעשה מעשיו באמת ובתמים לא ברמאות‪.‬‬ ‫בן י״ד שנה כמו שנאמר בישמעאל וישמע‬
‫והנה אמר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך‬ ‫אלהים את קול הנער‪ .‬קומי שאי את הנער‪.‬‬
‫ני״י לפי שאברהם נתיחד להנהגת הש״י מעת‬ ‫ונאמר נער על בנימין בהיותו בן ל׳ שנה‬
‫שנכנס לברית מילה ולפי־ שהוא היד‪ ,‬עתיד‬ ‫שנאמר והנער יעל עם אחיו‪ .‬ועל יהושע בהיותו‬
‫להשביע את אליעזר בד‪,‬׳ אלהי השמים ואלהי‬ ‫קרוב לששים שנה ויהושע בן נון נער‪ .‬והיה‬
‫הארץ ר״ל בסבה הראשונד‪ ,‬שהוא למעלה מן‬ ‫זה כלו לפי שהכתוב לא שער בחיי האדם‬
‫השמים ונוטיד‪ □,‬לא כדעת הטועים שד‪,‬שמש‬ ‫כי אם זמן הנערות והבחרות שכלו נחשב‬
‫והירח וד‪,‬כוכבים היו אלהות מוחלטים מבלי‬ ‫כאחד כל עוד שהסבע מחליף מהמזון לתמורה‬
‫אלוה ראשון עליד‪,‬ם ושה ה ג״כ אלהי הארץ‬ ‫מעט מההתכה וכמו שהבחרות יש בו מדרגות‬
‫ר״ל משגיח בה לא כדברי האומרים עזב ה׳‬ ‫מהטפות והילדות והנערות בגדול והבחרות‬
‫את הארץ לכן אמר לעבדו שים נא ידך תחת‬ ‫בעמידה כן בזקנה יש מדרגות כמו שאמרתי‪.‬‬
‫ירכי ר״ל זכור תזכור הברית מילה אשר קבלנו‬ ‫הנה אם כן אין קושי במ״ש כאן ואברהם‬
‫אני ואתה וכיון שהענין כן הוא ואנו מיוחדים‬ ‫זקן בא בימים כמו שנאמר בהיותו בן מאה שנה‬
‫להנהגתו ית׳ לכן אשביעך בד‪,‬׳ והוא שם המיוחד‬ ‫כי בכל השנים ההם היה בגבול האמצעי בין‬
‫רפה‬ ‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫שהוא אלהי השמים ואלהי הארץ כי כדי מבני׳ שם ומשםהתי או לפחות מארצי שבעבור‬
‫להעירו על הברית והאמונה אמר לו כן והותרה זה תדמה בטבעה ותכונתה לטבע בני ולתכונתו‬
‫בזה השאלה הד׳‪ .‬לא שיצוהו שיקה בידו אבר וזו היא הצלהת הזווג ר״ל הסכמת האיש‬
‫המשגל כי חיפה היא לו אלא שישים את ואשתו בטבעיהם והותרה בזה השאלה דה׳‪.‬‬
‫ידו תחת ת רך הקרוב אליו כאומר זכור בי לכן נאמר בתחלת הספור וה בו ‪ T‬את‬
‫הברית‪ .‬והנה צוהו לא תקח אשה לבני מבנות אברד‪.‬ם בכל להג ‪ T‬שלא היד‪ .‬הפץ באשד‪ .‬בעלת‬
‫הכנעני לפי שכנען היה ארור מפי נח והוא נכסים כי עשרו רב לו אלא באשה רבת‬
‫היה מבני חם הפושע ולא רצה שיתערב בני השלמות כמו שביארתי‪ .‬והנה העבד אמר לו אולי‬
‫זרע ברך ה׳ עם הזרע המקולל ההוא‪ .‬גם לא תאבד‪ .‬האשד‪ .‬ללכת אחרי וגד ולא היתה‬
‫שהקב״ה יעד לתת את הארץ לזרעו שה ה מבני כוונתי כפי מה שאחשוב לשאול אם ישיב את‬
‫שם ושימחו רשעים בנ כנען ממנה‪ .‬ואם היה יצחק לחר בארץ הד‪.‬יא בעבור האשה כי כבר‬
‫יצחק נושא אשה מבנות כנען היו היורשים היה יודע אליעזר שארץ כנען קדושה וחביבה‬
‫את הארץ כנעניים ולכן אסרם עליו‪ .‬והר״ן בע ני אבח־‪.‬ם ושהוא יצא מחה במצות‬
‫בדרשותיו כתב בזה ענין אחר ישר ונכון הוא האלהים ואיד יחזור להתישב שמה מבלי‬
‫כי המצות והעברות אשר בתורה הם על ב פנים מצותו‪ .‬ויצחק לא היה אפשר שיעזוב את‬
‫מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש כמדות וכמעשים אביו‪ .‬ויתרחק ממנו בעבור אשתו‪ .‬גם לא יתכן‬
‫ומהם אשר יעשו חשם בנפש בלבד כאמונוו^ שיהשוב העבד שלא ימצא שתרצה להנשא‬
‫והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש הם ליצחק להייתו בן אברהם נשיא אלהים ויורש‬
‫אשר ■עשו רשומם אל הבנים המשת ושלים את כל נחלתו‪ .‬אבל היתד‪ ,‬טענת העבד עם‬
‫מהם בשנאה והנקמה והאכזריות והזימה והכילות היות שתאבה האשה להנשא ליצחק כי מי‬
‫ודומיהן שהן יעשו רושם בנפש מהצד שהן האשד‪ ,‬שלא תחפוץ להנשא לו אולי שתייצה‬
‫עבירות ובגוף לפי שהמדות יפעלו בליחות כמו שילך שם יצחק ללקחד‪ ,‬ולהב אה מבית אביה‬
‫שהליחות יעשו תכונה במדות‪ .‬כי כמו שכאשר ולא תרצה לבא עם העבד מפני כבודה ילזד‪.‬‬
‫יהיה דם הלב רותח יהיה האדם כעסן כן מ־* אמר אולי לא תאבר‪ .‬האשר‪ .‬ללכת אחח אל‬
‫שיכעס יעשה דם לבו רותח הנה אם כן אותן הארץ הזאת ר״ל לבא עמי מבלי בעלה משם‬
‫המדות יחייבו המזגים הגופיים ולזה ימשך עד הארץ הזאו^ ההשב אשיב את בנך ר׳׳ל‬
‫ענינם לבנים וזה רוע אנשי כנען‪ .‬אמנם התרצה שאחרי שאסכים הנשואין ואקיימם אבא‬
‫הדברים שעושים רושם בנפש בלבד והם אליך ואשוב שמר‪ .‬עם יצחק אל אותד‪ ,‬הארץ‬
‫האמונות עם היותן כוזבות ורעות לא יתפשטו אשר יצאת משם כלומר לקחת את אשתו‬
‫בבנים לבן ובתואל עם היותם עובדי עבודת ולשוב אל ביתד כי זהו העיקר ולכן אמר‬
‫כוכבים לא היה מחוייב שיעבור רשומם לבניהם בזר‪ ,‬לשון השבה לפי שבבחינת אל עזר שיעזוב‬
‫ולכן בחר בהם אברהם והרחיק בנות הכנעני ללכת שם עם יצחק היר‪ .‬מקום לומר כן והותרה‬
‫ובעבור שהיה אברהם עומד בשכונת ענר אשכול השאלה הו׳ ור‪,‬ז׳‪ .‬והבה אברהם לא קבל‬
‫וממרא והם היו בעלי בריתו עשירים אדני טענתו ואמר השמי לד פן תשיב את בני שמר‪.‬‬
‫הארץ וראה שאליעזר אוהב אותם מאד ונפשו ר׳׳ל לא יום אחד ולא חדש ימים איני רוצה‬
‫קשורה בנפשם חשש שפא אליעזר אחרי מותו שילד בני שמה‪ .‬ולכן השמר לד מקזתשיב עמד‬
‫של אברהם לאהבתו אותם ומפני מתנות שיתנו את בני שמה כי ה ה בעיניו ארץ כנען‬
‫לו יסית וידיח את יצחק בנו להתחתן עמהס טובה ואנשים רעים‪ .‬וארץ חרן רער‪ ,‬וטבע‬
‫אם לחב עשרם שיתנו לו ואם כי בקרבם אנשיה טוב‪ .‬ואין ספק שהית ראד לומר‬
‫הוא יושב ויצטרך לעזרתם לכן השב־עו בדרך שתשוב עם בני שמה אלא מפני שההשבה היתר‪.‬‬
‫כלל שלא יקח אשה לבנו מבנות כנען רפרט נופלת בענין אליעזר אמר לו כן‪ .‬ונתן אברהם‬
‫אליהם עוד באמרו אשר אנכי יושב בקרבו שתי טענות על שהש״י ישגיח ממכון שבתו‬
‫רומז לענר אשכול וממרא כמ״ש חז״ל כלומר להיישיר לפניו דרכו ולהשלים מבוקשו האחת‬
‫אע׳ם שאנכי יושב בקרבו והוא גדול ממני מאשר לקחהו מבית אביו ומארץ מולדתו והוא‬
‫בעושר וכבוד איני רוצה בכבודו ומתנתו ויותר המורר‪ ,‬שלא ירצה שישוב שמה לא הוא ולא‬
‫אחפוץ שתלד אל ארצי ואל מולדתי ששם בנו אפילו שעה אחת‪ .‬והשנית מאשר דבר לו‬
‫משפחתי ולקחת אשר‪ .‬לבני ליצחק ר״ל אשה פעמים רבות ונשבע לו ר״ל במעמד בין‬
‫מבלי נכסים ומבלי שיתנו לה דבר כי הנה הבתרים לאמר לזרעד אתן את הארץ הזאת‬
‫אע״ס שלא יתנו לה כלל ותהיה נכריה בארץ עד שמפני זה היה ביחר לשבת תמיד בה ואיד‬
‫אחרת היא האשר‪ .‬אשר הוכיח ה׳ לבני להיותה אם כן יצא בנו יחידו ממנה כאיש איבד‬
‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רפו‬
‫הרבד‪ .‬על שקרות דעתו‪ .‬ולכן ראד שנאמר‬ ‫חזקתו ומואס אותה והוא היה עולה תמימה לא‬
‫שכבר יקרד‪ .‬דבר אחד מקרי בערך האדם אשר‬ ‫היה יכול לצאת בארצו הקדושה‪ .‬ומה שאין‬
‫יקרד‪ .‬דזדמן אליו לפי שלא ‪T‬ע ממנו ולא‬ ‫ראוי לעשות כשנים רבות אין ראוי לעשות‬
‫מסבותיו ולא יחכה לו ושהוא באמת מפועל‬ ‫בשעה אחת ולשתי הסבות האלה התפלל הצדיק‬
‫ההשגחה עם היות שהאדם לא ‪T‬עד‪.‬ו אבל‬ ‫לאלהיר שישלח מלאכו לפגי אליעזר ויעזרהן‬
‫יחשוב מקרה הוא‪ .‬וד‪,‬כתוב מעיד על אמתת‬ ‫באופן שיקח אשה משם לבנו כאשר עם לבבו‬
‫זה כי הנד‪ .‬העבד התפלל ה׳ אלד‪.‬י אדוני‬ ‫והנה אמר בתפלתו זאת ה׳ אלהי השמים ולא‬
‫אברד‪.‬ם שישגיח בענינו ויצליח דרכו ואמנם‬ ‫אמר אלייי הארץ כמו שאמרו למעלה לפי‬
‫בערכו להיותו בלתי יודע המשך הדבר וסבותיו‬ ‫שהיתה תפילתו זאת לענין שליחות המלאך ומן‬
‫אמר הקרד‪ .‬נא לפני היום כי לפניו ובערכו‬ ‫השמינו ישלח מלאכו לא מן הארץ לכן מצד‬
‫היה מקרר‪ .‬ובערכו יתברך היה השגחה ופעל‬ ‫שליחות המלאך אמר בלבד ה׳ אלהים השמים‬
‫רצוני מסודר‪ .‬וכמוד‪.‬ו בדברי יעקב כי הקרה‬ ‫והותרו בזה השאלות הח׳ והט ‪ .‬ואמנם לטענות‬
‫ה׳ אלהיך לפני כי לפניו היה מקרד‪ .‬ולהיותו‬ ‫אליעזר השיב אם לא תאבה האשך‪ .‬ללכת‬
‫מפעל האל היד‪ .‬השגחד‪ .‬ומאותו צד תפול בו‬ ‫אחר ך כמו שאמרתי ונקית משבועתי זאת‬
‫הידיעה האלהית וד‪,‬גדד‪ .‬לנביא טרם היותו‪ .‬וכבר‬ ‫והשבועד‪ .‬היה מד‪ .‬שאמר לו כי אם אל ארצי‬
‫ביארתי הדרוש הזד‪ .‬במקום אחר‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬העבד‬ ‫ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק‬
‫לא מלאו לבו לזכור את השם המיוחד ולימד‬ ‫כי אחרי שילך העבד בשליחותו ויעשה כל‬
‫ה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ וכמ״ש אדוניו‬ ‫השתדלותו אם האשה לא תאבר‪ .‬ללכת עם‬
‫לפי שהרגיש בעצמו שאינו ראוי לזכרו אבל‬ ‫אליעזר הרי■ הוא נקי מהשבועה כיון שכבר‬
‫אמר אלהי אדוני אברהם כי הוא היודע כנויו‬ ‫הלך שמה רק בין שתאבר‪ .‬או לא תאבר‪ .‬את‬
‫והיתד‪ .‬תפלתו שיזמין לו ויזבדד‪.‬ו ביום ההוא‬ ‫בני לא תשב שמה וד‪.‬ותרה השאלה הי׳‪ .‬והנה‬
‫זבד טוב כלומר שלא יצטרך לחפש בפתחי‬ ‫ספר הכתוב שעשה העבד שבועתו כמו שצוהו‬
‫שערים בעיר מי ומי שיש לו בנות להנשא ומה‬ ‫אדוניו‪ ,‬וכדי להסיר חשש מלבו השתדל מיד‬
‫המה אלה אלא שהיום ד‪.‬ד‪.‬וא יזמין לו ויקרד‪.‬‬ ‫לעשות שליחותו בחייו ולא יקוה עד יום מ־תו‪.‬‬
‫לפניו מה שראוי לו וש ‪.T‬יד‪ .‬דבר שבו ^ שה‬ ‫ולכן לקח לשעתו עשרד‪ ,‬גמלים ומכל טוב‬
‫חסד עם אדניו אברהם בד‪.‬יותד‪ .‬אשה יראת ה׳‬ ‫אדוניו תכשיטין וכלים מכלים שונים ומגדנות‬
‫היא תתהלל יעשה חסד בלי ספק עמו וד‪.‬נה‬ ‫טען עליהם וילך אל ארם נד‪.‬רם הארץ שהיו‬
‫עשה בחינתו באמרו הנה אנכי נצב על עין‪.‬‬ ‫בד‪ .‬קרובי אברהם‪ .‬והוצרך עוד לומר אל עיר‬
‫המים וגומר וענין הבחינה הוא שבד‪.‬יותו נצב‬ ‫נחור להגיד שהלך שמה בעבור שהיה נחיר‬
‫על עין המים ‪ rrn‬נקל אצלו לכפוף קומתו‬ ‫דד באותו מקום כי תמיד היר‪ .‬רצון אברד‪.‬ם‬
‫ולשתות לשבעד‪ .‬במעין והיו אנשים רבים עמו‬ ‫להתחתן בזרעו ושהבריך הגמלים מחוץ לעיר‬
‫וכמ״ש ורגלי האנשים אשר אתו שיוכלו‬ ‫סמור לבאר המים ושהיה זה לעת ערב שהוא‬
‫להשקות את הגמלים וממנהגם היד‪ .‬להביא‬ ‫עת צאת השואבות ואמר זה לפי שהנשים‬
‫עמד‪,‬ם כלי להשקותם בו כי אין ספק שלא‬ ‫השואמת מים לא ישאבום כאשר השמש זרחה‬
‫יקוו למצא תמיד נערה שתשקה אותם ולכן‬ ‫על המים כי הם אז מתחממים מאד גם שהיה‬
‫אמר הנד‪ .‬אנכי נצב על עין המים ואיני צריד‬ ‫לנשים טורח גדול ללכת עם משא המים‬
‫למי שישקני מים ובנות אנשי העיר יוצאות‬ ‫בהיות השמש בגבורתו ולכן ישאבו המים אם‬
‫לשאוב מים ש‪5‬נד‪ .‬ואינני מכיר אחת מהנה והיה‬ ‫בבקר קודם שהשמש יצא על הארץ או לעת‬
‫הנערה אשר אומר אליד‪ .‬ר״ל שאבחר בה בדרך‬ ‫ערב אחרי שקיעתו‪ .‬והגה הבריך שמה הגמלים‬
‫הזדמן הטי נא כדך ואשתה וד‪.‬יא לא תשיבני‬ ‫לפי שראד‪ .‬שהגר שפחת אברד‪.‬ם נענתד‪ .‬על‬
‫הנך נצב על עין המים שתד‪ .‬משם ולמה‬ ‫באר המים ואברד‪.‬ם נטע אשל בבאר שבע ולכן‬
‫תצטרך לכדי אבל תאמר שתה וגם גמליד‬ ‫נתעכב אל־יעזר סמוך לבאר המים לעשות שם‬
‫אשקה בהיות לי אנשים וכלים להשקותם באמת‬ ‫בחינתו ‪:‬‬
‫!ה מוכית על רוב זריזותה וחריצותד‪ .‬וגם כן‬
‫על טוב שכלה שחשכד‪ .‬וד‪.‬תבוננד‪ .‬שלאיזו‬ ‫)יב( ויאמר ה׳ אלהי אדני אברהם וגר עד ותרץ‬
‫סבה שאלתי לה זד‪ .‬אם להיותנו אנשים נכבדים‬ ‫הנערד‪ .‬ותגד‪ .‬טעה הרלב״ג טעות גדול‬
‫ולא נסינו ללכת באלה לשתות מי באר ולד‪.‬שקות‬ ‫במד‪ .‬שכתב בספרו במלחמות שהדברים המקריי׳‬
‫את הגמלים או שיש לנו חולי או סבר‪ ,‬אחרת‬ ‫לא תקיף בד«ם הידיעה האלהית ולא הפול‬
‫לשגמנענו ממנו וגם יורד‪ .‬על נדיבות לבת‬ ‫בד‪.‬ם הידיעד‪ .‬לנביא לפי שאין להם סבות‬
‫וטוב תכונתד‪ ,‬כי מי שיד‪,‬יה נדיב בדבר מועם‬ ‫מוגבלות מסודרות וד‪.‬נד‪ .‬כתבי הקדש מע ‪T‬ים‬
‫רפז‬ ‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫כן אלא גם לגמליך אשאב ר״ל איני יודעת אם‬ ‫שיש בידו יורה על תכונת הנדיבות אשי• בו‬
‫ישתו אם לא אבל אני אשאב להם מים ישתו‬ ‫כמו שיורה לעשיר מתנה רבה שיתן ולזה‬
‫אם ירצו וכן עשתה שבמרוצה ובמהירות גדולה‬ ‫אמר אותה הוכחת לעבדך ליצחק ר״ל להיותה‬
‫שבה לבאר ותשאב לכל גמליו‪ .‬ואליעזר היה‬ ‫זריזה והרימה בענינה ולתת לכל דבר וזקו‪.‬‬
‫משתאה לה מחריש לדעת וגומר ר״ל שהיה‬ ‫ולפי שעדין לא היה יודע מאיזו משפחה תהיה‬
‫נבהל מחריצותה ודעתה ונחמתה והיה מחחש‬ ‫ואם היא צנועה וכשירה או אשת מדנים‬
‫שלא אמר לה כלום לדעת ההצליח ה׳ דרכו*‪.‬‬ ‫או זונה לכן אכיר עוד ובה אדע כי עשית‬
‫אם לא ויהיה זה אם תשאב לכל הגמלים כאשר‬ ‫חסד עם אדוני ר״ל אחרי שאעשה הבחינה הזאת‬
‫היתד! הבחינה וגם היא אמרר‪ -‬וכאשר כלתה‬ ‫אדבר עמה ובה אדע כי עשית חסד עם אדני‬
‫להשקותם לקח האיש נזם זהב ושני צמידים‬ ‫ואם היא ראויה לבנו אם לא‪ .‬גם אמר זה‬
‫על ידיה ולפי דעת רש״י נתנם לה קודם‬ ‫לפי שאברד‪ a‬כל ימיו היה מכנים אורחים‬
‫ששאלה בת מי את והיה זה לפי שרצה העבד‬ ‫ומאכילם ומשקה אותם ולכן בהיות כלתו אשת‬
‫לתת לה שכר עבודתה וכאשר ידע שכפי‬ ‫בנו נדיבת תח כמוהו יה ה חסד גדול לאברהם‬
‫משפחתה ומעשיה אינה הגונה ליצחק תקת‬ ‫שלא תהיה לו מריבה בביתו עם כלתו בעבוי‬
‫לה המתנות האלה בעמר מה שהטיבה לעשות‬ ‫האורחים שיבואו שמה‪ .‬ורש״י פי׳ ובה אדע‬
‫אבל כפי׳ הראב״ע והוא היותר נכת ראשונה‬ ‫שהוא תפלה‪ .‬שיתחברו בה עם זה שאר התנאים‬
‫שאל בת מי את ואח״כ נתנה לה ולכן לא‬ ‫שחפץ אברהם בהם שהם היותם ממשפחתו‬
‫אמר הכתוב דתן לה אלא ויקח האיש נזם‬ ‫■צנועה יראת ה׳ היא תתהלל והותח בזה‬
‫זהב ושני צמידים על ‪T‬יה ר״ל הראוים להיות‬ ‫השאלות הי״א יהי״ב וה‪-‬״ג‪ .‬וספר הכתוב שהיה‬
‫על ידיה ושאלה בת מי את כאלו היתה שאלתו‬ ‫מהשגחת הש״י שטרם כלה העבד לדבר הבחינה‬
‫לענין• הלינה והיא השיבתו על דאשת ראשון‬ ‫הזאת והנה רבקה יוצאת כי לא יצאו נשים‬
‫בת בתואל אנכי כמו שביארתי ועל אחרת אחרון‬ ‫אחרות שתשתבש בהם הבחינה והנה אמר‬
‫גם תבן גם מספא רב עמנו גם מקום ללת‬ ‫הכתוב אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת‬
‫ר״ל כמו שנתתי לך המים אתן לך גם תבן‬ ‫נחור אחי אברהם בעבור שהיו בנים לנחור‬
‫גם מםפא וגם מקום ללת ואז נתן לה מתנות‬ ‫מפילגשו ושמה ראומה לכן יחם בתואל למלכה‬
‫כמו שכתב הרמב״ן וכן כתב בספרו המעשה‬ ‫אבל העבד אמר ותאמר בת בתואל בן נחור‬
‫ואשאל אותה בת מי את וגומר ואה״כ ואשים‬ ‫כי תקן הדבור בדרך מוסר ואמר ג״כ אשר‬
‫הנזם והותרה בזה השאלה הט״ו‪ ,‬ונתן העבד‬ ‫ילדה לו מלכה להגיד שהיא בת הגבירה והותרה‬
‫הודאה לש״י יען הנחהו לבא בית אחי אדוניו‬ ‫בזה השאלה הי״ד‪ .‬וספר הכתוב •שהיתר! רבקה‬
‫ולא הלך בבית אחר ולא נכשל בדבריו בלקחו‬ ‫טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה‪ .‬ושלא‬
‫אשה אחרת והנה הנחוש הזה שעשה אליעזר‬ ‫נתעכבה בבואה אל העין בדברי שחוק ובטלה‬
‫אינו מדרכי האמוח ואינו מכלל לא תנחשו‬ ‫עם שאר הנשים כמשפט הבנות היוצאות‬
‫לפי שכל נחוש האסור הוא במה שהשכל אינו‬ ‫לשאוב אבל בהגיעה לעין מיד ירדה ותמלא‬
‫מורה עליו כי מה שיגזור האדם מדרך הסברא‬ ‫כדה ותעל ולפי שלא התמהמהה כלל הוצרך‬
‫אין בו נחש ואין זה אלא כאומר אם ימטיר‬ ‫העבד לחץ לקראתה ומאשר אמר לקראתה‬
‫למחר אזרע אדמתי והנה אליעזר היה יודע‬ ‫ולא אחריה יראה שהעבד ה ה יושב בין העיר‬
‫שכל מעשי יצחק היו מושגחים ובפרט האשת‬ ‫והעין והיא יצאה מהעין ללכת אל העיד‬
‫אשר תפול בגורלו ולכן אמר וגזר שהאשח‬ ‫והוא רץ לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט‬
‫אשר תהיה יותר שלימת חמדות היא הראויה‬ ‫מים מכדך ועם היות שהיה לה לומר ולמת‬
‫ליצחק ובמד‪ .‬יודע זה אם לא שתהיה נערה‬ ‫לא הלכת אל העיז לשתות או לשאול אותה‬
‫בלתי רבת השנים ושתצא לשאוב מים שהוא‬ ‫ממני שמה ולא אצטרך לבא עד כאן ולשוב‬
‫דבר זר וקשה לתת עמל וטורח כזה לנערה‬ ‫לעין לא דברה לו מזה כלל אבל אמרה בכבוד‬
‫קטנה ושעכ״ז יגבר עליה שלמות הטחה כ״כ‬ ‫גדול שתה אדוני ולא נתנה את כדה בידו‬
‫עד שלא תחוש לעמלה ויקל בעיניה להיטיב‬ ‫לשישתה אבל ותורד כדה על יז^ שהוא‬
‫לאיש לא ידעה זה באמת מורה תכלית שלימות‬ ‫טורח יותר גדול ותשקהו וכאשר כלתה‬
‫מדותיה שהיא ראויה לנוח על גורל הצדיקים‬ ‫להשקותו אמרה מעצמה גם לגמליך אשאב‬
‫כ׳ש שלא עשה מעשהו העבד נסמך על אותה‬ ‫ובעבור שהגמלים שותים מים הרבה אמרת עד‬
‫בחינה בלבד אלא לקח הבחינה ההיא לסימן‬ ‫אם כלו לשתות כי לא חששה לא על העמל‬
‫ואח״ב חקר ודרש בענינח בת סי היא ומה‬ ‫ולא אל העכוב‪ .‬והתבונן שהעבד אמר וגם‬
‫מעשיה והיה א*כ ענינו משפט ישר כפי הכברא‬ ‫לגמליך אשקה והיא בדעתה וחכמתה לא אמרה‬
‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רפח‬
‫הוכיחו למה תעמוד בחוץ כלומר ראוי היה‬ ‫לא ניחוש ולבן התירו חז״ל ניחוש אשר כזה‬
‫שתלד אל ביתנו מפני הקורבה וכן היה שבא‬ ‫באפרם כל ניחוש שאינו כאליעזר עבד אברהם‬
‫האיש הביתה רומז לאליעזר‪ ,‬ואומרו ויפתח‬ ‫וכיונתן בן שאול אינו נחש כי הנה זכרו‬
‫הגמלים רומז ללבן כי הוא אשר נתן תבן‬ ‫שני הצדיקים האלו לא להיותם מנחשים גמירים‬
‫ומספא לגמלים ומים לרזזוץ רגלי האנשים‬ ‫אלא שלקחו הם סימן למעשיהם ונהגו כפי‬
‫כי רחוק שיהי׳ אליעזר נותן לרחוץ רגליהם‬ ‫הסברא הישרה כאליעזר‪ .‬וכן הענין ביהונתן‬
‫הפסוק אם כן הוא חלוק דבא האיש הביתה‬ ‫שבקש לעשות גבורה עצומה להכות עם נערו‬
‫הוא אליעזר ויפתח הגמלים הוא לבן וכמוהו‬ ‫עם רב וגם לעבור מקום צר כמו שהע ‪T‬‬
‫ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו‬ ‫הכתוב שהיה עולה על ידיו ועל רגליו וכשרצה‬
‫את יוסף מן הבור שהממשיכים והמעלים היו‬ ‫לעשות הגבורה הגמלה ההיא בקש לדעה אם‬
‫אחיו לא המדינים שזכר וכמו שכתב הרמב״ן‪.‬‬ ‫הם אמיצי לב או פחדנים כי אם היה אמת‬
‫והנה העבד כאשר שמו לפניו לאכול לא רצה‬ ‫לבם בגבורים לא נסה עצמו ואם ימצא שיפחדו‬
‫לאכול ממה שלהם עד שהסכים הנשואין כדי‬ ‫ר״ל שידע שהם בטבעם פחדנים וכאשר ישמעו‬
‫שאם לא יסכימו בדבר יצא מביתם פתאום‬ ‫תרועה ינוסו חשב שיפלו זה בזה כמו שהיה‬
‫ולא יאכל לחם רעוע והוא אמח לא אוכל עד‬ ‫ועשה והצליח וזה באמת לא היה בכלל נחוש‬
‫אם דברתי דברי וגדול הבית השיבו דבר‪.‬‬ ‫לו כי אם במשפט שכלי ומנהגו של עולם‬
‫והתבונן בדבת אליעזר וספות וממנו תדע‬ ‫היה ובמ״ש כל נחוש וכר אינו נחש הכוונה‬
‫למה נכתב הספור כפול בתורה שהנה היה‬ ‫בזה שכל נחש מהנחושים שלא יסמר עליו‬
‫זה להראות חכמת אליעזר וטוב דעתו בדברים‬ ‫האדם כמו שהיו אלו סמוכים בדבר מותר‬
‫אשר שנה מדברים אשר ק ת ממה שספר להם■‬ ‫ואינו נחועו אסור ורב כשהיה בודק עצמו‬
‫והוא אמרם במדרעו יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫במברא לא היה תולה מעשיו באותה בדיקה‪.‬‬
‫מתורתן של בנים שהת כמה גופי תורה ניתנו‬ ‫ואולם מה שאמרו ד יוחנן בדיק בינוקא שנראה‬
‫ברמיזה ואלו פרשת אליעזר כפולה ומכופלת‪.‬‬ ‫שהיה סומך מעשיו עליו אק זה מצד הנחוש‬
‫שרצו בזה שנכפלה אותה פרשה להראות העמים‬ ‫אבל הוא צד הנבואה בפרק קפא דבתרא‬
‫והשרים יופי שיחתו של אליעזר עבד אברהם‬ ‫)דף י״ב( מיום שחרב בה״מ ניטלה נבואה‬
‫אם במה ששינה בדבד אדוניו והסתיר קצתם‬ ‫מהנביאים וניתנה לנערים ולשוט ם וכמו שביאר‬
‫כפי הצורד‪ .‬ואם בחלוף הדברים שקרו בינו‬ ‫הר״ן הענין הזה בדרשותיו ולזה הסכים הרמב׳׳ם‬
‫לבינה שהכל עשה יפה בעתו בחכמה ובדעת‬ ‫בספר המדע הלכות ע״א פי״א כשיובן על‬
‫ולא היה אפשר לדעתו אלא בהכפל אלו הפרשיות‬ ‫אמתתו ולא צדק הראב״ד במה שהשיג עליו‬
‫והיתה התחלת דבריו עבד אברהם אנכי כלומר‬ ‫ואמנם לא אזכרנו פה ליראת האריכות ועם‬
‫אל תחשבו שאני בנו או קרובו מבני לום‬ ‫זה הותרה השאלה הי״ח שהעירותי‪:‬‬
‫כי אני איני אלא ע ב ת וממני תראו כמד‪.‬‬
‫גדולה היא שיש לו עבד אשר כמוני והוא אמרי‬ ‫)צח( ו ת ^ ז הנערה ותגד וגר עד ויען לבן ובתואל‬
‫וה׳ ברך את אדוני וגד וכדי ליקר מאד‬ ‫זכר שרבקה דצה והגיד לבית אמה‬
‫ולהגתל ענין יצחק אמר ותלד שרה אשת אדוני‬ ‫כמו שהבנות תדברנה לאמותיהן יותר מאביהן‬
‫בן לאתני אחרי זקנתה והודיע ג״כ שנתן לו‬ ‫ובאמרה כדברים האלה אחשוב שהג ‪T‬ה כל‬
‫כל אשר לו להיותו רך ויחיד לפני אמו‬ ‫מה שקרה לה עם אליעזר וגם כן מה ששמעה‬
‫ולפני אביו ובזה תודע מעלת יצחק מפאת אביו‬ ‫שאליעזר היה מתפלל אנכי בדרך נחני ה׳ בית‬
‫ומפאת נכסיו ושלכן ראד שכל אשה תתרצה‬ ‫אחי אדוני שמזה ידעה שהיה מבית אברהם אם‬
‫להנשא לו וא״ת למה לא נשא אשה עד עתה‬ ‫בנו ואם משרתו ולכן לבן אחיה ת לקראת‬
‫באשר הוא שם‪ .‬דעו כי אדני השביעני לא‬ ‫האיש אל העין ספר הכתוב הסבות אשר הניעוהו‬
‫תקח אשד‪ .‬לבני מבנות הכנעני שאם הוא היה‬ ‫לרח אליו שהם שתים אחת חמדת המתנות‬
‫רוצה בתופים ובמחולות היו נותנים לו האשד‪.‬‬ ‫שראה לאחותו והשנית בשמעו את דברי רבקה‬
‫היותר נבחרת שבארץ אבל הוא השביענ' אל‬ ‫אחותו לאמר כה דבר אלי האיש שהדברים‬
‫בית אבי תלד ואל משפחתי וזהו השנוי הראשון‬ ‫היו מ״ש אנכי בדרך נחני ה׳ בית אחי אדוני‬
‫שעשה אליעזר שבמקום שאמר לו אברהם אל‬ ‫שהבין לבן מזה שהיה האיש הזה מבית‬
‫ארצי ואל מולדתי תלך שינד‪ .‬העבד יאמר‬ ‫אברזע כמו שאמרתי אם בנו ואם משרתו ולכן‬
‫אל בית אבי תלד ואל משפחתי כדי שיחשבו‬ ‫בא אליו במרוצה ואמר בא ברוד הי למה‬
‫שהיה אברד‪,‬ם חפץ מאד בקרבתם וכן עשה‬ ‫תעמוד בחוץ והדברים האלה מוכיחים שהיה‬
‫שנוי שני שבמקום שאמר לו אברהם ה׳‬ ‫כבר יודע שהוא היה איש מבית אברהם ולכן‬
‫רפט‬ ‫בראשית כד‬ ‫אברכנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫שיתפרד םד‪,‬ם ועתה בבקשו םד‪.‬ם אשה לבנו היין‬ ‫אלחי השמים אשר לקחני מבית אבי וגר ואשר‬
‫אפשר שלא יבחר השם בו להיותו כנגד מצותו‬ ‫נשבע לי וגר‪ .‬הוא לא זבד דבר מזה סן‬
‫ולבן יעזוב מלעשות עמו חסד ואמת מה‪.‬‬ ‫יהיה להם לחרפה שלקחו השם מארצם להיות‬
‫ולבן היתד‪ .‬הודאת אליעזר והלולו אל השם‬ ‫רעה בעיני אדוני׳ וגם שלא זז־ה ראוי לגלות‬
‫אשר לא עזב המת ואמתו מעם אברהם‬ ‫להם יעוד יח שת הארץ אבל אמר להם בלבד‬
‫בפועל הזה ‪ .Tm‬סוף דבריו אל בתואל ו ל מ‬ ‫ה׳ אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו וגר‪.‬‬
‫ועתה אם ישכם עושים הסד יאמת את א תי‬ ‫גם עשה שנוי שלישי והוא שלא זכר מה שאמר‬
‫הגידו לי ר״ל חסד של אמת כי היא חמד כפי‬ ‫לו אברהם רק את בני לא תשב שמה פן‬
‫מאויו וחפצו וד‪.‬וא אמת בערככם כפי הצתך‬ ‫ירע בעיניהם האיבה שהיתה לו עם דיארץ‬
‫לכם ולכבודכם אם הדבי כן אצלכם הגידו לי‬ ‫אשר גר בה ולכן אמר בלבד והיית נקי מאלתי‬
‫ואם לא תגידו לי גם בן ואפנד‪ .‬על ימיו‬ ‫ואחר שספר להם מצות אדוניו ודבריו ספר להם‬
‫או על שמאל ורש״י פי׳ על ימין מבנות‬ ‫עוד מה שקרהו עם רבקה ובדברי בחינתה‬
‫ישמעאל ועל שמאל מבנות לוט שד‪.‬יד‪ .‬יושב‬ ‫שינה גם כן דברים כי במקום שאמר שמה‬
‫לשמאלו של אבת‪.‬ם ומב״ר הוא‪ .‬ואני אחשוכ‬ ‫אחר אותה הוכחת ובה אדע כי• עשית חסד‬
‫כפי הפשט שאמר על ימין או על שמאל‬ ‫עם אדוני לא אמר העבד דבר מזה אלא בלבד‬
‫לד‪.‬נ ‪ T‬ש צא מיד מביתם ויתאכמן בבית אחר‬ ‫היא האשה אשר הוכיח ה׳ לבן אדוני כי מפני‬
‫מן העיר דפנד‪ .‬מפד‪ .‬ומפד‪ .‬לקחת אשדי מפל‬ ‫כבודו של אברהם לא רצה שיהיה ענין אשת‬
‫בנות העיר דעזוב אותם כי זה ממד‪ .‬שיעיר לבם‬ ‫בנו חסד אליו‪ .‬וגם עשה שנוי חמישי שבמקום‬
‫עוד לעשותו‪ .‬הנה התבארו הפסוקים האלו‬ ‫שאמרה רבקה גם לגמליך אשאב לפי שלא‬
‫והותרו בזד‪ .‬השאלד‪ .‬הט״ז‪:‬‬ ‫היתד• יודעת אם ישתו אם לא כמו שפירשתי‬
‫אמר וגם לגמליך אשקד• לפי שבפועל שתו‪.‬‬
‫)נ( ויען לבן ובתואל עד דומף אברהם דקת‬ ‫‪ p i‬עשד• שגוי ששי שבמקום שרבקה אמרר•‬
‫אשה וגו׳ ספר הכתוב שלבן ובתואל‬ ‫כששאלה בת מי את בת בתואל אנכי בן מלכה‬
‫אביו ענו לאליעזר וזכר ראשונה לבן אולי‬ ‫אשר ילדר• לנחור אמר אליעזר בשמד• מפני‬
‫שד‪ .T .‬יותר חכם מאביו או ש ^ ‪ .‬הכבוד‬ ‫הכבוד בת בתואל בן נחור‪ .‬וכן עשר! שנוי‬
‫למדבר באחתנד‪ .‬כמ״ש ז״ל דיני נפשות מתחילץ‬ ‫שביעי שעם היה שרבקד• אמוד• גם תבן גם‬
‫מן הצד‪ .‬ואמת מה״ יצא הדבר לא נוכל דבר‬ ‫מספוא רב עמנו גם מקום ללון לא זכר אליעזר‬
‫אליך רע או טוב ד׳ל אם היה הדבר בבחירתנו‬ ‫דבר מזד‪ .‬פן יאמת שהיתד• דברנית מספרת‬
‫והיד‪ .‬הדבר בידינו אם רע במיאון או סדב‬ ‫מד‪ .‬שבבית‪ .‬ואם היה שנתן הנזם והצכ ‪ T‬ם‬
‫ברצוי אבל הדבר כפי הוראה מד‪.‬נםון שעשי»‬ ‫ראשונד‪ .‬ואח״ב שאלה בת מי את בדעת רש״י‬
‫מד‪.‬׳ יצא וד‪.‬וא גזור לפניו ואינו א״כ בבחירתנו‬ ‫היד‪ .‬זד‪ .‬שנוי שמיני שהחליף הסדור באמת‬
‫ולכן לא יאות לנו להשיבך אלא שהנה רבקה‬ ‫ואשאל אותר‪ .‬ואומר בת מי את ואח״ב ואשים‬
‫לפניך קח ולך עמד‪ .‬ותד‪.‬י אשה ל ‪ p‬אדונ ‪T‬‬ ‫הנזם וגו׳‪ .‬גם עשר‪ .‬שנוי ט׳ שבמקום שר‪.‬יתה‬
‫כאשד דבר ה׳ וד‪.‬דבור הוא גזרתו בדבר מ‬ ‫ת » תו בעת הבחינר‪ .‬והנסיון ברוך ה־ אלהי‬
‫הוא יעץ ומי יפר והותרה בזד‪ .‬השאלה ה»״ז‬ ‫אדני אברר‪.‬ם אשר לא עזב חסת ואמתו מעס‬
‫והעבד בשמעו דבתד‪.‬ם וד‪.‬םכמחם השתחוה‬ ‫אדני וגר לא זכר מזה בספורו כי חשש שלא‬
‫לאלהים שממנו יצא הדבר ונתן לרבקד‪ .‬כלי‬ ‫יחשבו שהי׳ כבוד אברד״ם תלד באשת בנו‬
‫כסף וכלי זהב ובגדים ואמנם לאחיד‪ .‬ולאמד‪.‬‬ ‫כמו שביארתי‪ ,‬ועוד עשד‪ .‬שנד ע שית שבמקום‬
‫נתן מגתות‪.^ .‬מפרשים כי הוא בגזר מפרי‬ ‫שבתפלתו אמר אנכי בדרך גחני ה׳ בית אחי‬
‫מגדים והענין שנתן להם פירות מובחתם שהי׳‬ ‫אדני אמר בספות אשר הנחני בדרך אמת‬
‫מביא מדמשק ו מ א ת ישראל והנד‪ .‬זכר מכאן‬ ‫לקחת את בת אחי אדני לבנו כי לא ר״ל לו‬
‫אח ‪ .T‬ואמה ולא זכר אביד‪ .‬לפי שלכבודו לא‬ ‫שהיד‪ .‬החסד וד‪.‬אמת לד‪.‬תאכםן בביתם אלא‬
‫נתן לו כלום וגם לא אדם הוא לד‪.‬נחם ד^כן לא‬ ‫לקחת משם האשד‪ .‬ואם לא ירצו יצא משם‬
‫היו בכלל אחיד‪ .‬ואמר‪ .‬שאמרו למחרת השב‬ ‫ולא יאכל פת לחם משלהם‪ .‬הנה מפני עשרת‬
‫הנערה אתנו ימים או עשור כי לא יצא זה‬ ‫שנויים האלד‪ .‬שעשה אליעזר במפות נכפל‬
‫מבתואל אלא מלבן ומאמו שבעבור שלא נתן‬ ‫בתורה‪ .‬ואמנם אמר אשר לא עזב חסת ואמתו‬
‫להם מתנות כי אם פ ת מגדים עשו הטענה‬ ‫בלשון שלילה ולא אמר בלשון חיוב אשר עשה‬
‫הזאת כדי לד‪.‬וציא מאליעזר כטף או זהנג וחז״ל‪.‬‬ ‫חסד ואמת עם אדני לפי שהקב״ד‪ .‬אמר לאברהם‬
‫אמרו שבתואל היה מעכב בנשואין ובא סלאד‬ ‫לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כי לא‬
‫והמיתו‪ .‬והיתד‪ .‬הטענד‪ .‬חשב הבערה אתנו ימים‬ ‫רצה שיתחבר עם קתביו ובית אביו אלא‬
‫בראשית כד‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רצ‬
‫וראוי לבאר למד‪ .‬היה יוצא להתפלל‬ ‫או עשור ר״ל שנד■ אחת או עשרה חדשים‬
‫עד שקבלו ‪.‬חכמינו ז״ל‬ ‫לפנות ערב‬ ‫כדברי רש״י להתקשט בתכשיטים ששה חדשים‬
‫שאברהם תקן תפלת שחרית ויצחק תפלת מגחד‪.‬‬ ‫בשמן המור וששח חדשים בבשמים ובתמרוקי‬
‫ויעקב תפלת ערביוש וד‪.‬סבד‪ .‬בזד‪ .‬שהקדמונים‬ ‫הנשים אחר תלך היא מעצמה כי אנחנו נוליד‬
‫היה טעותם ואמונתם בחשבם שהכוכבים היז‬ ‫אותר■ שמה‪ .‬ואליעזר השיבם אל תאחרו אותי‬
‫אלהי עולם אין עוד לבדם וד‪.‬שמש הוא האלוה‬ ‫ר״ל הנה אני לא אלד מכאן אלא עמה ואם‬
‫הגדול לפי שפעולותיו בזה העולם השפל הם‬ ‫תאמרו שאתעכב פה עד אותו זמן הנה יד‪,‬יה‬
‫מפורסמות תכלית הפרסום ואחריו הירח ושאר‬ ‫איחור גדול ובמה יודע איפד‪ .‬כי ה׳ הצליח‬
‫הכוכבים ולכן בחרו האבות הקדושים להתפלל‬ ‫דרכי עם העכיב ההוא גם שאדוני יצטרד ממני‬
‫לש״י באותם העתים שיתבאר לאנשים שהשמש‬ ‫ועל כן שלחוני ואלכה לאדוני‪ .‬והם אמרו‬
‫הוא מתנועע ונעתק העתק גלוי ומפורסם מאד‬ ‫נקרא לנערד■ ונשאלה את פיה‪ .‬לדעתי לא שאלו‬
‫וזה כי בעת העריבה וד‪.‬שקיעה וד‪.‬זריחה יתבאר‬ ‫ממנד‪ .‬אם היתר‪ .‬רוצה להנשא עם בן אברר״ם‬
‫תכלית הביאור שד‪.‬שמש הוא מתנועע כ* הוא‬ ‫אבל העירו ספק בלבה באמרם התלכי עם‬
‫זורח ביום אחד זולת מקום זריחתו ביום שני‬ ‫האיש הזר‪ .‬כלומר האם תרצי ללכת עמו‬
‫וכן הענין בשקיעד‪ .‬ולזה הוא מבואר שזדיחת‬ ‫בלבד מבלתי אחיד וארד או תרצי שאחר‬
‫השמש ושקיעתו תורד‪ .‬על שהשמש מתנועע‬ ‫ימים נוליד אותד לכבוד ולתפארת כי חשבו‬
‫ויתחייב שיהיה לו מניע ולכן אברד‪.‬ם תקן‬ ‫שבזה תחפוץ יותר ללכת בחברתם לא עם‬
‫תפלת השחר להודות לאל מניע הגלגל‬ ‫אליעזר לבדו בזולת כל קרוביה ור‪,‬־א השיבה‬
‫בתנועתו ה־ומית המחייבת זריחת השמש בכל‬ ‫אלד ר״ל עמו בלבד אלד ולא אצטרך לחברה‬
‫יום‪ .‬ויצחק תקן תפלת המנחה בעת שקיעת‬ ‫אחרת ואז וישלחו את רבקה ולא רצה אחד‬
‫השמש לפי שאז יחלש כחו והוא ממד‪ .‬שיורה‬ ‫מד‪.‬ם ללכת עמה ללוותה בעבור תשובתד‪ ,‬אלא‬
‫שאין השמש הוא האלוה כי לא יתכן באלוד‪.‬‬ ‫מניקתר‪ .‬שהלכד‪ .‬עמד‪ .‬כפי מנהגם וד‪.‬ותרד‪.‬‬
‫שיחזק פעם ויחלש פעם ולכן היה מתפלל‬ ‫השאלה הי״ח‪ .‬אמנם נתנו לה ברכה מעליא‬
‫לאל המשקיע אותו בד‪1.‬עתו ויעקב בחר להתפלל‬ ‫שאמרו לד‪ .‬אחותנו את היי לאלפי רבבד‪.‬‬
‫אחר שקיעת החמה כמ״ש ויפגע במקום וילן‬ ‫ויירש זרעך את שער שונאיו‪■ .‬כי הנה ברכוה בב'‬
‫שם כי בא השמש לפי שאז יראו כוכבים רבים‬ ‫דברים הא׳ ברבוי הזרע את היי לאלפי רבבה‪.‬‬
‫והשמש נסתר וזה ממד‪ .‬שיורד‪ .‬שאין אחד מד&‬ ‫והב בכבודו ומעלתו וזד‪.‬ו ויירש זרעך את‬
‫אלהות כי לא יתכן שתשלם הנהגת העולם‬ ‫שער שונאיו‪ .‬ונראים הדברים שהם דברי אל‬
‫האחד במספר מאלהות רבים כי ההנחגד‪ .‬כדבר‬ ‫חי ששם אותם בפיר‪.‬ם כי בזה הלשון עצמו‬
‫אחד במספר יחוייב שתד‪.‬יד‪ .‬מסודרת מאלוה‬ ‫נאמר לאברד‪.‬ם בשעת העקדד‪ .‬ויירש זרעך את‬
‫אחד במספר ולזה יתחייב שיהיו הכוכבים‬ ‫שער שונאיו וספר הכתוב מזריזות דבקה‬
‫עלולים מעלד‪ .‬אחת וכבר זכר זד‪ .‬הרלב״ג‬ ‫וחריצותד‪ .‬שהיא מעצמד‪ .‬קדמה וקראה את‬
‫בפירושו לתורד‪ .‬בתועלת הי״ג בזה המקום‪.‬‬ ‫נערותיה ותרכבנה על הגמלים שהביא אליעזר‬
‫וכפי הפשט יתכן לפרעו ויצא יצחק י'שות‬ ‫ותלכנד‪ .‬אחריו‪ .‬האמנם העבד לא נסב את‬
‫בשדד‪ .‬לפנות ערב שהיה הזמן קיץ ולפנות‬ ‫רבקה מאצלו והוא אמרו ויקח העבד את‬
‫ערב יתקרר האויר ויוצאים בני אדם מבתיהם‬ ‫רבקה וילך‪ .‬ויזכור הכתיב שיצחק בא מבא‬
‫לשדה לדבר זד‪ .‬עם זד‪ .‬ולראות באבי הנחל‪.‬‬ ‫באר לחי רואי היינו חושבים שהיה דר שמד‪.‬‬
‫וכן יצא הוא וחבריו לדבר ולהשתעשע שם‬ ‫אכן מאשר אמר ויצחק בא מבא מורד‪ .‬שהוא‬
‫מלשון אשיחה ותתעטף רוחי ונשא עיניו דרא‬ ‫הולד שמד‪ .‬לראות את שלום הצאן או לצורך‬
‫וד‪.‬נד‪ .‬גמלים באים כי לד‪.‬יות המרחק רב לא‬ ‫אחר וחזר לבא משם והוא אמרו ויצחק בא‬
‫הכיר את אליעזר ולא את האשד‪ .‬אבל בלבד‬ ‫מבא באר לחי רואי שבא ושב מד‪.‬ד‪.‬ליכד‪.‬‬
‫ראד‪ .‬הגמלים והלך לקראתם ורבקה מאשר‬ ‫שד‪.‬לך שמד‪ .‬לצורך שעה כי הוא יושב בארץ‬
‫ראתה את יצחק שד‪.‬יה בא לקראתם וירט‬ ‫הנגב וחזר לעירו וידמה שהיד‪ .‬שם האשל‬
‫הדרך לנגדם בלכתו בשדד‪ .‬לעומתם ידעה כי‬ ‫אשר היד‪ .‬בבאר שבע ושהיה שם בית תפלה‬
‫הוא בא לראותם ולקרא להם לשלום או להכניסם‬ ‫לאברד‪.‬ם ויצחק הלך שם וחדל אמרו שהלך‬
‫לביתו ללין ולכן ותפול מעל הגמל‪ .‬ואין‬ ‫שם להביא את הגר לר‪.‬שיאה לאברהם וזהו‬
‫פירושו שהשמיטד‪ .‬עצמה לארץ כרש״י שא״כ‬ ‫לדעת מי שאמר קטורה זו הגר ואין פשט‬
‫היתה נופלת ממש לא נוטה מעליו‪ .‬ואונקלום‬ ‫הכתוב כן כמו שאבאר‪ .‬וד‪.‬נה בבא יצחק יצא‬
‫תרגם ואיתרכינת כמו שתרגם הטי נא כדך‬ ‫לשוח בשדה לפנות ערב ׳וכבר אמרו רז״ל‬
‫שעשאו מלשת הטיה‪ .‬אבל פי׳ הכתוב שהטתה‬ ‫והוא האמת שלשוח הוא לשון הפלד‪.‬‬
‫רצא‬ ‫בראשית כד כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫ע ^ י ן לצאת ממנו גוים שונים ואומות מתחלפות‬ ‫עצמה לצד אחד מעל הגמל ‪,‬אשר הלא רוכבת‬
‫וו מזו ולכך הוצרך לקחת את קטורד‪ .‬כדי♦‬ ‫עליו להסתיר פניה מנכחו בדרך צנעה וכמוהו‬
‫להוליד ממנד‪ ,‬את האומות אשר זכר לקיים‬ ‫ויראהו בעמן ‪ p‬אחריו ויפול מעל המרכבה‬
‫היעוד האלהי אע״פ שהיה זקן משום שנאמר‬ ‫לקראתו ויאמר שלום רק שאין ענינו אלא‬
‫בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך‪ .‬וסבה‬ ‫שהשפיל עצמו במרכבה לשאול לו לשלום‪ ,‬וכן‬
‫שנית להודיע שעם היות שאברהם קודם שנימול‬ ‫אמר אלישע לגחזי כאשר הפך איש מעל‬
‫אמר הלבן מאד‪ ,‬שנד‪ ,‬יולד כי היה דבר זר‬ ‫מרכבתו לקראתך‪ .‬או יהיה דעת ארנקלום מעל‬
‫בחקו מאד‪ .‬הנד‪ ,‬אחרי מצות המלה החליף כת‬ ‫הגמל כמו על הגמל שנפלה על פניה להסתירם‬
‫העלה אבר כנשרים ובזקנתו וישישותו לקח‬ ‫וכבר כתב זה הרמב״ן ולכן שאלה את העבד‬
‫אשד‪ ,‬וד‪.‬ול ‪ T‬בנים רבים להודיע שקוד ה׳‬ ‫מי• האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו‪.‬‬
‫יחליפו כו^ ושלישית מפני שישמעאל היה‬ ‫והראב״ע כתב שהפסוק הזה האחרון מוקדם‬
‫מתנשא לאמר שגם הוא היד‪ .‬בן אברהם וד‪,‬גר‬ ‫וכבר אמרה ואין צורך‪ .‬וכאשר ספר העבד‬
‫אמו היתד‪ .‬אשתו כשרד‪ .‬ולכן יד‪,‬יד‪ ,‬יורש בנכסיו‬ ‫ליצחק את כל אשר קרהו וראה שהסכים‬
‫כיצחק ולכן רצה השם שאחרי מות שרד‪ ,‬יקת‬ ‫השתדלות אליעזר עם טוב ההזדמן וגם כן עם‬
‫אשד‪ .‬אחרת קטורה ויול ‪ T‬ממנה ששה בנים‬ ‫עוצם ההשגחה מצורף שהכיר בה ממעדותיה‬
‫כי בזד‪ .‬יפגר)פניו( ]פיו[ של ישמעאל לד‪.‬יותם‬ ‫הביאה אל אהל שרה אמו ויראה שמעת שמתה‬
‫כלם בני א ב ח ס כמוד‪,‬ו‪ .‬ואמם היה יותר ראד‬ ‫לא נטו עוד אהלה כי אמרו לא תבא אשה‬
‫שתחשב לאשת אברד‪.‬ם אחרי שלקחה אחרי מות‬ ‫אחרת באהל הגבירה וכאשר באת רבקה הביאה‬
‫שרה וד‪.‬גר שהיתד‪ .‬בחייה ושפחתד‪ ,‬ולכן בראות‬ ‫יצחק לאותו אהל של שרה מפני צדקתה‬
‫ישמעאל שנתן אברד‪.‬ם לבני קטורד‪ .‬מתנות‬ ‫וכשתן מעשיה נדמה בעיניו שהיא שרה אמו‬
‫ר״ל בתורת מתנה לא בתורת ירושה וישלחם‬ ‫ולכן אהבה והתנחם בה והכניסה לאוהלה‬
‫מעל יצחק בנו יקבל הוא עצמו את הדין‬ ‫ומפני זה הוצרך הכתוב לומר דאהבה‪:‬‬
‫לד‪.‬יותו כאחד מהם‪ .‬וסבר‪ .‬רביעית להודיע כמה‬
‫מד‪,‬הפרש יש מהזדג הראשון אל הזווג השני כי‬ ‫כה‬
‫הנה אברד‪.‬ם בבחרותו לקח אשד‪ .‬ממשפחתו בת‬ ‫)א( ויוסף אברהם ויקה אשה וגר עד סוף‬
‫אחיו‪ .‬וכן בזווג יצחק בנו להיותו זווג ראשון‬ ‫הסדר‪ .‬ראיתי לחקור על הפרשה הזאת‬
‫לא לקח אשה מבנות הכנעני אבל שלח אל‬ ‫דברים זרים שראיתי בה‪ .‬הא׳ הוא שכבר יראה‬
‫משפחתו ואל בית אביו לקחת אשה לבנו‪ .‬אמנם‬ ‫בתחלת הדעת דבר זר מאד‪ .‬בהיות אברהם‬
‫בזווג השני שעשה אברד‪.‬ם לעצמו לא חשש‬ ‫ישיש ושבע ימים לקח אשה והול ‪ T‬ממנה‬
‫לדבר מזד‪ ,‬כי הנה לקח אשד‪ ,‬ושמה קטורה‬ ‫ששה בנים האם נאמר מפני שראה יצחק מצחק‬
‫ואין ספק שהיתד‪ ,‬מבנות הכנעני או פלשתים‬ ‫את רבקה אשתו כשלקחה עבר עליו ת ה קנאה‬
‫או היתד‪ .‬מצרית ולא היתד‪ .‬ממשפחתו ולא‬ ‫ולקח גס הוא אשד‪ .‬כבנו והוליד ממנה ויצחק‬
‫מארצו לפי שלא חשש בזה כי אם בזווג‬ ‫לא הוליד מעשתם שנה אחר שלקחה הנד‪.‬‬
‫הראשון שלו ושל יצחק בנו שעליו כרת הברית‬ ‫זה באמת יד‪.‬יד‪ .‬לאברהם קדוש ה׳ פועל מגונד‪.‬‬
‫לא בזווג דג׳ שעשה לעצמו‪ .‬וסבה חמשית כי‬ ‫ובלתי מסכים אל שלמותו ובתן נאמר עליו‬
‫הנה רצה אברדם להוליד בניס בזקנתו כדי‬ ‫מוסף אברד״ם כי היה זד‪ .‬תוספת ומותר וחז״ל‬
‫להראות את יצחק בנו שאהבת עולם אהבו‬ ‫אמרו שחזר לקחת את הגר ושהיא עצמה קטורד‪.‬‬
‫ושהאמין בד‪.‬׳ שבו יקרא לו זרע לא בבן אחר‬ ‫מפגי שהיתה מקוטרת במעשיה וכמו שכתב‬
‫כי הנה עם היות שבני הזקונים יאהבם אדם‬ ‫רש״י ואחשוב שהביאם לזד‪ .‬להמעיט בזת ת‬
‫יותר משאר הבנים הראשונים כל שכן בדרות‬ ‫הפועל הזר‪ .‬שלא לקח אשה מחדש אבל חזר‬
‫אמם מתד‪ .‬הנד‪ .‬לאברר‪.‬ם לא היה בן מבני‬ ‫לקחת את הגר שכבר הוליד ממנה את ישמעאל‪.‬‬
‫הזקונים שנתן לו כל אשר לו אלא ליצחק‬ ‫אבל מד‪ ,‬נעשה והנה הכתוב אומר בפי׳ ולבני‬
‫להיותו עקר ביתו ועקר זרעו ויורש הבטחותיו‬ ‫הפלגשים אשר לאברד‪.‬ם נתן אבת‪ 0 .‬מתנות‬
‫ולבני הפלגשים נתן אברד״ם מתנות דשלחם‬ ‫וזד‪ .‬מורה שפלגשים רבות היו הגר וקטורה עם‬
‫מעל יצחק בנו בעודנו חי באופן שלשעת‬ ‫היות שחז״ל אמרו פלגשם כתיב שהיתה פלגש‬
‫מותו לא נשאר לנגד עיניו וליורש ביתו בי‬ ‫אחת אין ספק שעזרא הסופר הבין אמתת‬
‫אם יצחק‪ .‬וד‪.‬םבה הששית וד‪.‬יא שצר ‪ T‬לאדם‬ ‫הדבר בנקודה‪ .‬אבל אחשוב אני בדבר הזה‬
‫שישתדל מאד שלא תהיה קטטה בין בניו‬ ‫שהש״י העיר את רוח אברד‪,‬ם לעשות בן‬
‫אבל ישתוו בעניניד‪.‬ם באופן ^ א תפול ביניד‪0 .‬‬ ‫לםבוו‪ J‬ראשונד‪ ,‬לקיים דב ת אשר אמר ונתתיד‬
‫לא קנאה ולא תחתת ואין ספק שישמעאל‬ ‫לגדם כי אב המץ גוים נתתיך וזה יוכיח שהיו‬
‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬ ‫רצב‬
‫היתה לו שנאה רבה עם יצחק מפני שבעבורו לחותו השרשיי וכבוי חומו הטבעי וד‪,‬שתנות‬
‫גורש מביתו גם להיותו בן שרה אשר גרשה מזג גופו הכללי באופן שהצורר‪■ ,‬וד‪,‬נפש תתפרד‬
‫אותו מהסתפח בנחלת אביו ומפני זה רצה אברהם משם בהכרח והענין הזד‪ ,‬שהוא בערד הגוף‬
‫להול ‪ T‬בנים אחרים כדי שיגרשם מביתו מארצו נקראת גויעה‪ .‬אמנם המיתה היא הפרדת חלקי‬
‫כאשר ישמעאל כי בזה תסתלק חמת ישמעאל המורכב וישוב העפר אל הארץ כשר‪,‬יד‪ ,‬והרוח‬
‫ויחשוב שגרושו לא היה מלבד מפאת שרה תשוב אל האלהים אשר נתנד‪ ,‬ומפני זה יבא‬
‫אלא שמאת ה׳ היתה זאת שישאר יצחק עקר תכ ‪ T‬כשיזכור בכתוב מיתה וגויעה הגייעה‬
‫הבית וירש אותה הוא ולא אחר ולזה נאמר ראשונד‪ ,‬והמות אחריר‪ ,‬ויגוע וימת היא גויעה‬
‫ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם היא הכנת הגוף אל ההפסד וד‪,‬סבות המחייבות‬
‫וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי אותו בד‪,‬כרח וד‪,‬מיתה היא ההפסד עצמו וההפרדד‪,‬‬ ‫מתנות‬
‫קדמה אל ארץ קדם ואין ספק אצלי שגם שבאה בסוף ולכן נאמרה גויעה בזקנים וארז״ל‬
‫לישמעאל נתן מתנות כי הוא מכלל בני אין גויעד‪ ,‬אלא בצדיקים וכן אמרו כל מי‬
‫הפלגשים ולכן נשארו יצחק וישמעאל אחים שנאמר בו גויעה מת מחולי מעים לפי שד‪,‬יא‬
‫ירעים ונתכבד ישמעאל יותר מבני קטירה תאמר בעצם וראשונה על המיתד‪ ,‬הטבעית‬
‫בשהוא עם יצחק קברו את אברהם מה שלא הבאה באחרית החלד שהצדיקים זכו אליה כמ״ש‬
‫זכו בני קטורד‪ ,‬לעשותו וגם בזה היתד‪ ,‬מיתת ואיוב ה׳ כ״ב( תבא בכלח אלי קבר כי לא‬
‫אברהם בשיבה טובד‪ ,‬שראה את ישמעאל ויצחק תבואם מיתה מקרית ולא כרתיית ועל החולי‬
‫שלמים ומוסכמים באהבה רבה‪ .‬והנה ספר בזה החזק כחולי מעים המביא אל המות‪ .‬ואמנם‬
‫מיתת אברד‪,‬ם לא מפני שמת בזד‪ ,‬הפרק קודם האסיפה הוא בערד אל הנפש שאחרי הגויעה‬
‫שהול ‪ T‬יצחק את בניו כי הנה אחר זח מת תבא המיתה ואחר המיתה הנפש תאסף אל‬
‫אבל נזכר כאן כדי לד‪,‬שלים ספורו ויזכיר אחר עמיה ■וענין אל עמיה הוא שתדבק בעולם‬
‫כך ספור יצחק לעצמו‪ .‬והדרוש השני שנחקור הרוחני בנפשות אשר כגילה ולכן נאמרו שלשת‬
‫בו במקום חזה הוא שהכתוב זכר במיתת הלשונות האלה באברד‪,‬ם יצחק ויעקב ואהרן‬
‫אברד‪,‬ם שלש לשונות ויגוע וימת ויאסף אל לסי שבכלם מפני זקנתם קדמד‪ ,‬הגויעד‪ ,‬היא‬
‫עמיו‪ .‬וכן במיתת יצחק ויגוע ויאסף וכן ביעקב הד‪,‬כנה אל המות והסבות המביאות אליר‪,‬‬
‫אמר ויגוע ויאסף אל עמיו והוא עצמו אמר הנה בגופותיהם וד‪,‬מיתד‪ ,‬שהיא הפרדת הרכבתם‬
‫אנכי מת בקברי‪ .‬וכן באהרן קדוש ה׳ נאמר והאסיפה אל עמם לענין נפשם שנאספר‪,‬‬
‫יאסף אד‪-‬ח אל עמיו וימת אהח ויראו כל ונתדבקה בעולם הרוחני לשאר הנפשות צדיקי׳‬
‫העדה כי גוע אד‪,‬רן‪ .‬ואמנם במשה אדונינו כתב ישראל וחסידיר‪,‬ם‪ .‬ואמנם ישמעאל לפי שמת‬
‫הכתוב לשון אסיפד‪ ,‬ולשון מיתה שנאמר ומות מיתד‪ ,‬טבעית‪ .‬זקן ושבע נאמר בו ג״כ ייגוע‬
‫בד‪,‬ר אשר אתה עולד‪ ,‬שמד‪ ,‬והאסף אל עמד וימת‪ .‬ואמנם בענין נפשו נאמר ויאסף אל‬
‫אבל גויעד‪ ,‬לא נאמר בו כלל וראד שנדע על עמיו כלומר עם נפשות המצרים והאנשים‬
‫מה יו ת שלשת הלשונות האלו גויעה ומיתה אשר כגילו באמונותיו ומעשיו‪ .‬ואמנם במי׳ע״ה‬
‫ואסיפר‪ ,‬אל עמיו כי רחוק הוא שיד‪,‬יו שלשת נזכרד‪ ,‬בו לשון מיתד‪ ,‬לפי שנפרדו חלקי‬
‫הלשונות שמות נרדפים כי למה לא נסתפק הרכבתו ונאמר בו לשון אסיפד‪ ,‬לפי שנאספה‬
‫הכתוב באחת או שתיים מהם וזכר שלשתם‪ .‬נפשו בנפשות האבות הקדושים הגבורים אשר‬
‫ואם באד כל שלשת הלשונות למעלת וקדושת מעולם אנשי השם שהם היו עמיו באמת אבל‬
‫המת למה נאמרו שלשתם בישמעאל כמו שנאמרו לא נאמר בו לשון גויעה לפי שלא נפסד‬
‫באברהם ואולי בעבור זה אחז״ל שעשה תשובה מזגו ולא ניתר גופו וכמו שהתורה העידד‪ ,‬עליו‬
‫אבל על כל זה ישאר הספק איד השור‪ ,‬ענינו לא כד‪,‬תה עינו ולא נם ליתו כי לא נתחדשו‬
‫לענין אברהם ויצחק ויעקב הקדושים‪ .‬ולמה בו סבות מחייבות המות אבל מיתתו היתד‪,‬‬
‫במשה אדונינו שהיד‪ ,‬גדול מכלם לא נאמרו אלא ברצון בוראו‪ .‬ומזה תדע שבקדושים האלה‬
‫שנים מהם מיתד‪ ,‬ואסיפה ולא נאמר בו לשון מפני מעלתם זכרד‪ ,‬התורה בד‪,‬ם שלשת הלשונות‬
‫גדעה‪ .‬ואשר אחשבד‪,‬ו בזה הוא שלד‪,‬יות האדם ההמה ויגוע וימת ויאסף אל עמיו‪ .‬ואמנם בשאר‬
‫מורכב משני חלקים חלק חמרי וחלק נפשיי הדורות הראשונים זכר בכל א׳ מהם וימת כי‬
‫שכלי באו בענינו שלשת הלשונות האלו ר״ל לא רצה הכתוב לספר בוע כל החלוקות האלה‬
‫הגויעד‪ ,‬כנגד הגוף וד‪,‬אסיפה כנגד הנפש והמיתד‪ ,‬מהגויעה והאסי®־‪ ,‬וד‪,‬מיתד‪ ,‬וכלל הכל באמרו‬
‫כנגד המורכב משניהם‪ .‬וביאור זה שהנה וימת‪ .‬וספר הכתוב שאחרי מות אברד‪,‬ם ברד‬
‫במיתת האדם והפסד הרכבתו יקדם בהכרח אלהים את יצחק בנו להגיד כי הוא ירש‬
‫הסבות המחייבות המות כאלו תאמר התכת את ברכותיו עם היות שאברד& לא רצה לברד‬
‫רצג‬ ‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫חיי שרה‬
‫הקדים תולתת ישמעאל ושהיו שנים עשר‬ ‫את יצהק לפני מותו כמנהג שאר האבות ואמנם‬
‫נשיאים ולא מלכים‪ .‬וזכר ג״כ בפרשה הזאת‬ ‫הסבה בזה תתבאר בסדר תולדות יצחק אצל‬
‫תולדות בני קטורה וכן תולדות ישמעאל בקוצר‬ ‫הברכות כי הנה עם היות שלא ברסו אביו הנה‬
‫גדול כי לא היחה הכוונה האלהית להרחיב‬ ‫הש״י ברכו והשפיע בו כל ברכות אביי אברהם‬
‫בהם והתחיל בתולדות יצחק והסתעפות זרעו‬ ‫ואמר ויברך אלהים ולא זכר השם המיוחד לפי‬
‫כמו שיתבאר ובזה נשלם מה שדאיתי לבאדו‬ ‫שבדין שיצחק יתברך במקום אביו לשלמותו‬
‫מהסדר הזה‪:‬‬ ‫וזכר שישב עם באר אזי תאי‪ .‬ובעבורי‬
‫שרצה הכתוב לספר עניני יצחק ותולדותיו‬
‫תולדות‬ ‫פרשת‬
‫לפי שהיה צדיק בן צדיק אין ספק שגם רבקה‬ ‫)יט( ואלה תולתת יצחק וגר עד ויהי רעב‪.‬‬
‫מפני צדקתה אפילו שהיתה בת ח‪1‬זע היה‬ ‫וכבר יפלו בספור הפרשה הזאת שאלות‪:‬‬
‫ראוי שיעתר אליה השם‪:‬‬
‫השאלה הא׳ באמרו אברהם הוליד את יצחק‬
‫השאלה הד׳ בדברי רבקה א״כ למה זה‬ ‫אחר שאמר ואלה תולדות יצחק והוא‬
‫אנכי כי הנה מאמר א״כ היא חולדה‬ ‫כפל מבואר‪ .‬ורש״י כתב מהמדרש בטעם הכפל‬
‫מהקדמה קודמת ואין בכתוב הזה דבר יפול‬ ‫הזה שהיה זיו איקונין של יצחק דומה לאברהם‬
‫עליו לשון א״כ ורש״י כתב אם כן צער העיבור‬ ‫אביו‪ .‬וי״א שלאחר שנקרא אברהם הוליד‬
‫למה זה אנכי מתפללת על ההריח‪ .‬והראב ‪r‬נ‬ ‫את יצחק• לא בהיותו נקרא אברם‪ .‬ועם היות‬
‫כתב שטאלה לנשים אם יארע להם ככה יאמת‬ ‫כל זה אמת לא היה ראוי לכתבו במקום הזה‬
‫לא ועל זה אמרה א״כ למה זה אנכי והרמב״ן‬ ‫אלא כאשר נולד‪ .‬והראב״ע כתב שאברהם‬
‫כתב למה זה אנכי בעולם מוטב שאמות אבל‬ ‫גדל את יצחק כמו יולדו על ברכי יוסף‬
‫לכל הפירושים האלו העקר חסר מן המפר‪:‬‬ ‫והיא באמת הודעה מיותרת כי ביסע שהוא‬
‫גדלו ולא תרח אביו ׳והרמב״ן כתב שחזר הכתוב‬
‫השאלה הה׳ בתשובת השם שני גדם בבטנך‬ ‫להתחיל מראש היחס וכפי דרכו היה ראוי‬
‫וגו׳ כי הנה עם היות בבטנה שני עוב ת‬ ‫שיאמר הכתוב אלה תולדות אברהם אברהם‬
‫עת ‪T‬ין לבא מהם שני גדם מתחלפים לא‬ ‫הרל ‪ T‬את יצחק‪:‬‬
‫יתחייב שבעבור זה יתחצצו כיון שבהייחם‬
‫במעי אמם אין להם בחירה ודעת ואין בהם‬ ‫השאלה הב׳ ויהי יצחק בן ארבעים שנה‬
‫החלוף ההוא דדיעת ה ע ר ^ ת ההם לא היתה‬ ‫בקחתו והיא למה זה נתעכב יצחק‬
‫צריכה לענין השאלה וכמה מהנשים תהרנה‬ ‫מלקחת אשה עד היותו בן ארבעים שנה וכבר‬
‫תאומים ולא יתרוצצו‪:‬‬ ‫אמרו חכמינו ז״ל בן י״ח לחופה כל שכן‬
‫בהיות אברהם זקן ותאב לראות את זרעו‬
‫השאלה הו׳ מה ראתה החכמה האלהית ־שחייבה‬ ‫שהיה לו לזווגו בנערותו באופן שיראה את‬
‫שתלד יבקה התאומים האלה נשיאים‬ ‫בניו' קודם מותו‪ .‬אף שכבר נודה כי כחצים‬
‫לאמותם‪ .‬והגה יצחק דשמעאל היו ראשי גוייהם‬ ‫ב ‪ T‬גבור כן בני הנעורים )רש״י בראשית‬
‫אבל לא היו תאומים בבטן המלאה כי האחד‬ ‫כ״ה( וחכמינו ז״ל אמרו שנתעכב עד שתהיה‬
‫היה בן שרה והאחד בן הגר ולמה לא היה כן‬ ‫רבקה בת שלש שנים שהיא נולדה אחר!‬
‫עשו ויעקב והיצרכו להתהוות מזד בבטן רבקה‬ ‫העקדה ויצחק היה אז בן ל״ז שנים אבל זה‬
‫ואם היה הכרח היותם תאומים מדוע היו ברבקה‬ ‫דרך דרש הוא כי איך יתכן שבת ג׳ שנים‬
‫ולא בשאר האמהות‪:‬‬ ‫תלך אל העין ותשקה את כל הגמלים ועשתה‬
‫השאלה הז׳ למה ספר הכתוב תכונת גוף עשו‬ ‫את כל המעשים שספר הכתוב אבל הענץ‬
‫ומראהו באמת שהיה אדמתי כלו כאדרת‬ ‫אצלם לכוונה אחרת ‪:‬‬
‫שער ולא זכר תכונת גוף יעקב והיה ראוי‬
‫שיאמר דעקב איש חלק או לבן‪ .‬או כדומה‬ ‫השאלה הג׳ אומרו ויעתר יצחק לי״י לנוכח‬
‫לזה ‪:‬‬ ‫אשתו כי עקרה היא הה כי מי הגיד‬
‫לו שהיתה אשתו עקרה ואולי שהוא העקר והיה‬
‫השאלה הח׳ באמת ידו אוחזת בעקב עשו‬ ‫לו להתפלל על עצמו יאם היה ששניהם התפללו‬
‫כי יראה זה רתוק מאד קרוב לנמנע‬ ‫זה על זה כדעת חכמינו ז״ל למה לא אמר‬
‫לפי שאם היו‪ ,‬התאומים שניהם בשליא אחת‬ ‫דעתר להם‪ .‬כי עם היות זכותו ‪ b v‬יצחק עדיף‬
‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫רצד‬
‫מנשה הבכור זאת דוד על אחיו הגדולים ממנו‬ ‫היה זה אפשר וגם רחוק כי הילד הרך איו‬
‫ומה צורך בבכורת עשו וד‪,‬נביא אמר )מלאכי‬ ‫יחזיק בעקב והנביא הוכיחו על זה בבטן עקב‬
‫א׳ ב׳( אד‪,‬בתי אתכם אמר י״י וגומר הלא‬ ‫את אחיו אבל כפי הנתוח האמתי התאומים הם‬
‫אח עשו ליעקב ואוד‪,‬ב את יעקב הלא אלה‬ ‫בשני שליות כל אחד בשליא בפני עצמה נפרדת‬
‫הדבר באתבד‪ ,‬למי שרצד‪ ,‬לא בבכודד‪:,‬‬ ‫ונבדלת מהאחרת ואיך א״כ אחז יעקב בעקב‬
‫עשו והם לא היו במחיצה אחת‪:‬‬
‫והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו‬
‫כל השאלות האלד‪ ,‬כלם‪:‬‬ ‫השאלה הט׳ אם הי׳־ יצחק אוהב את עשו‬
‫ו אלה תולדות יצחק בן אברד‪,‬ם עד וימלאו‬ ‫אותו‬ ‫להיותו בנו בכורו ולפי שהיה עובד‬
‫ימיה ללדת‪ .‬אחרי שזכר הכתוב תילדות‬ ‫ומאכילו מצידו למה זה לא היתר‪ ,‬רבקה אוהבת‬
‫גם כן אותו כי הסבות שהיו ליצחק היו בני קטורה אשר ילדד‪ ,‬לאב^ ם ותולדות‬
‫ישמעאל בנו גם כן בא לספר תולדות יצחק‪.‬‬ ‫ג״כ לרבקה‪:‬‬
‫השאלה הי׳ באמרו על כן קרא שמו אדום והנכק שמלת תולדות כולל להולדת ד‪.‬כנים‬
‫והיא כי הנה עשו לא נקרא אדום ולמאורעות שא רעו לו ולכן אמר אברד‪,‬ם הוליד‬
‫מפגי מה שאמר הלעיטני נא מן האדום האדום את יצחק להגיד שבמאורעות שקרו יארעו‬
‫הזה אלא מפני שיצא אדמוני ואיך אם כן אמר ליצחק נתדמה לאברהם באופן שהם הוכיחו‬
‫בעבור שקרא לנזיד עדשים האדום ר‪,‬אדום כי אברהם הוליד את יצחק להדמות עניני‬
‫בהיותו מראד‪ ,‬אמיתת לנזיד עדשים קראו כן האב וקורותיו לעניני הבן‪ .‬כי הנה אם אברהם‬
‫וד‪,‬דבר שבו סבר‪ ,‬עצמית לא יבוקש לו סבה לקח אשד‪ ,‬ממשפחתו יצחק גם כן לקח אשד‪.‬‬
‫ממשפחתו‪ .‬אם אברחם לקחה בבחרותו בן מ׳‬ ‫מקרית ‪:‬‬
‫שנה כמו שביארתי שם גם יצחק לקחח בז מ׳‬
‫השאלה הי״א אם היה יעקב איש תם וישר דנה‪ .‬אם אברד‪.‬ם זאשתו שניהם היה עקרים‬
‫איך מלאו לבו לומר לאחיו הגדול ממנו גם יצחק ואשתו היו עקרים‪ .‬אם אברד‪,‬ם הוליד‬
‫שימכור את בכורתו בנזיד עדשים ואין ראוי ראשונה ישמעאל חרשע ואח״כ יצחק חחשוב‬
‫לאיש ירא אלהים וסר מרע שיתן עינו במה כן יצחק הוליד תחלד‪ ,‬עשו הרדזע ואח״כ הוליד‬
‫שאינו שלו כ״ש שיונה אותו בדברים לקנות יעקב איש תם‪ .‬אם אברד‪,‬ם הוליד ישמעאל פרא‬
‫ממנו את בכורתו במחיר בזוי כמו שהוא נזיד למוד מדבר וציודה תמיד ויצחק יושב אהלים‬
‫עדשים‪ .‬ואם היה עשו איש סכל היה ראוי כן יצחק הוליד עשו יודע ציד איש שדד‪ ,‬ואחר‬
‫שיעקב יד‪,‬יה איש אוהב משפט ולא יונה אותו כך ויעקב איש תם יושב אהלים‪ .‬אם אברד‪.‬ם‬
‫כי עם היות שנודה שבזמן ההוא לא היה אהב את ישמעאל על כל חסרונו כן‬
‫הבכור נוטל פי שנים בנכסי אב ו כי הוא דבר יצחק אהב אם עשו אם אברהם גרש‬
‫חדשתו התורד‪ ,‬האלדית כדברי הרמב״ן אין מביתו את ישמעאל לא מרצונו אלא‬
‫ספק שלבכור היד‪ ,‬מעלת כבוד שהצעיר יכבדהו מרצון השם כן יצחק גרש את עשו מבי־כתו‬
‫ולמה שאל מאחיו שימיר כבודו בלא התיל ומירושתו ברצון השם‪ .‬אם אברד׳ם בנו הקטון‬
‫רגם שנראה שלא הת‪ ,‬המחיר נזיד עדשים ירש את ברכתו דעודי ירושת ארצו ככה‬
‫אלא כסף וזהב עדין יקשה הסדר וד‪,‬י‪.‬לגול יצחק יעקב בנו הקטת זכה לזה עצמו‪ .‬אם בימי‬
‫שנתגלגל בו הדבר שהיה כבא עשו מן השדה אברהם היה רעב ג״כ בימי יצחק היד‪ ,‬רעב‪.‬‬
‫וד‪,‬וא עי‪-‬ף ושואל ממנו לאכול ואז בראותו שהיה אם אברדם הלך אל גרר לגור שם כן יצחק‪.‬‬
‫עיף ויגע ברעב ובצמא ושאל ממנו מכרה אם אברד‪,‬ם הלך אליו אבימלך ופיכול שר‬
‫כיום את בכורתך לי וכבר העיר הר״ן על הספק צבאו לבקש הבטחתו‪ .‬כן יצחק הלך אליו‬
‫אבימלך ופיכול שר צבאו לבקש בריתו ושלומו‪.‬‬ ‫הזה ‪:‬‬
‫השאלה הי״ב מד‪ ,‬התיל ליעקב קנת הבכורד‪ ,‬אם אברהם אמל על אשתו אחיתי היא ודרכיחו‬
‫הזאת כי הנה אם היה קנין הבכורד‪ ,‬אבימלך על כך כן יצחק‪ .‬אם אברהם נתברך‬
‫לירש פי שנים בנכסי אביהם באמת לא נעשתד‪ ,‬במקנה צאן ובקר כן היד‪ ,‬יצחק גם כן אם‬
‫עצתו כי הוא ברה מפני אחיו ונתגרש מביתו אברוס חפר בארות כן יצחק‪ .‬הרי לך הדמויס‬
‫ולא נזכר שירש מנכסי יצחק לא חלק בכור האלה וזולתם שהיו ביניהם שבעבורם אמר‬
‫ולא חלק פשוט‪ .‬ואם היתד‪ ,‬הבכורה לענץ אברהם הוליד את יצחק שנתדמה אליו בקורותיו‪.‬‬
‫הטובות הנפשיות אין חפץ לי״י במרמות האלה והרמב״ן כתב שהוא כדברי הרלב״ג שפי'‬
‫ואין מעצור בידו להיטיב למי שירצה בכור אברד‪,‬ם הוליד את יצחק שהיא ד‪ ,T ,‬עקר‬
‫או פשוט הלא בירך אפרים והוא הצעיר על תולדותיו ומכה שכתבתי הוא היותר נכון והותרה‬
‫רצה‬ ‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫שהיה יצחק עולה תמימה ואיד יהיה בו מום‬ ‫עפ מה שביארתי השאלה ן‪,‬א‪ /‬וספר הבתוב‬
‫העקרות גזר אומר בלבו שאשתו היתה העקרה‬ ‫שעם היות שאברהם היל ‪ T‬את יצחק והיה‬
‫שאולי תצה השם שהוא יוליד בנים מאשה‬ ‫תאב לראות בנים לבנו הנה יצחק לא לקח אשה‬
‫אחרת לא מרבקה ולכן ויעתר יצחק לי״י‬ ‫עד היותו בן ארבעים שנה והיה זה לפי שכיוון‬
‫לטכח אשתו מצה לומר שהתפלל ועשה‬ ‫ראשונה להשלים את עצמו בשלמות האנושי‬
‫רצוי לפני השם למכח אשתו שיהיו בניו‬ ‫קודם שיוליד בדומה לו ני הנה עם היות שארז״ל‬
‫ממנה ולא מאשה אחרת והע ‪ T‬הכתוב שהקב״ה‬ ‫בן י״ח לחופה לא אמח זה אלא להודיע כי‬
‫נתרצה ליצחק ולרבקה לשניהם יחד כי היו‬ ‫בהיותו בן י״ה שנה כבר הוא בעל כח ראוי‬
‫שניהם עקרים אם ליצחק שתהיה לו העקמת‬ ‫להוליד בנים אבל לא אמרו שאז יקח אדם‬
‫בטבע מסבות אביו ואמו שהיו כן ולכן אליו‬ ‫אשה‪ .‬כי הנה האשה כשיקחה אדם בבחרותו‬
‫נתרצה השם שיוליד זאם לרבקה כי הוא‬ ‫תטה את לבבו ותכניעהו יותר מדאי צא ולמד‬
‫עקרה גם כן ולכו אחרי תפלתו נאמר ותהר‬ ‫משמשון עם נשיו שהנה היו בעוכריו ומשלמה‬
‫רבקה אשתו כי מכה התפלה נפקדו שניהם‬ ‫כי נשיו הטו את לבבו ולמה נבקש עוד והנה‬
‫הוא להוליד והיא להריון והיה א״כ עקרות‬ ‫אבינו הראשץ אמר האשה אשר נתת עמדי היא‬
‫יצחק בטבע והול ‪T‬ו בנים היה מפועל ההשגחה‬ ‫נתנה לי מן העץ ואוכל ולכן אמר ראש החכמים‬
‫הפרטית שעליה היו ה׳עודים לאברהם ולשת‬ ‫בחכמתו )קהלת ל״ז כ״ה( ומוצא אני מר ממות‬
‫ויעתר הוא לשון תפלה ורצד• והותרה השאלה‬ ‫את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה‬
‫הג׳־‪ .‬והר״ן כתב שענין ויעתר לו י׳׳י ששינה‬ ‫אסורים ידה טוב לפני האלהים ימלט ממנה‬
‫טבעה והחליף מזגה והנחת בליה ותכונתם‬ ‫וחוטא ילכד בה ולהיות לקיחת אשה סכנה‬
‫ואחר כד קבלה ההריון בפועל בי ההכנות‬ ‫עצומה צריך סיוע אלדי והתישבות השכל ותבונה‬
‫צריכות בהכרח באופן מה במעשה הנסים נמשד‬ ‫רבה להמלט ממוקשיה וכבר ארז״ל שלכן אמר‬
‫הרב לדעתו שרבקה ה תה העקרה לא •צחק‬ ‫הכתוב מי האיש אשר בנה בית ומי האיש‬
‫ומה שכתבתי הוא היותר נבון‪ .‬וזכר הכתוב‬ ‫אשר נטע כרם ומי האש אשר ארש אשה‬
‫שהתרוצצו הבנים בקרבה והיתה הסבה בזה‬ ‫לפי שראוי לאדם שראשונה יתעסק בקנין הבית‬
‫לפי שהיו עשו ויעקב ממזג כל אחד מנגד‬ ‫ובנינו ואתר כד בנטיעת הכרם ובאחרונה‬
‫לחברו לגמרי בי עשו היה אדמוני כלו כאדרת‬ ‫בלקיחת האשה הנה מפני זה נתעכב יצחק‬
‫שער מורה על רתיחת דמו ורוב עשניותו יהיה‬ ‫מלקחת אשה עד ארבעים שנה כדי שיעבור‬
‫אם כן גובר בו האדומה והשחורה‪ .‬ויעקב‬ ‫תגבורת הבחחת ותכבה רתיחת דם הנערות‬
‫דיה הפד זה במזגו וטבעו כי הוא היה איש‬ ‫ותאות המשגל ויהיה אז החומר היוצא להולדה‬
‫לבן לא אדמוני והיה גם כן איש חלק קתב‬ ‫יותר מוכן לקבל צורה שלימה וכבר אמת‬
‫לשווי בשליחותיו בלתי מכלה עשן והדברים‬ ‫חז״ל שעשו עשה כזה לקהת אשה בן ארבעים‬
‫המתנגדים בטבעם בל אחד יקומם כנגד חברו‬ ‫שנה להראות עצמו כשר והותרה בזה השאלה‬
‫ולכן היו מתרוצצים כי השקט לא יוכלו‬ ‫הב׳ ואמר שלקח לו את בת בתואל הארמי‬
‫להתנגדות טבעיהם וה ה בזה ז ת ת גדול לפי‬ ‫להג ‪ T‬שלא נתעכב מלקהת אשה עד אותו‬
‫שהתאומים תמיד יתדמו בתוארים ובתכונות‬ ‫זמן מפני שלא מצא אשח בארץ כנען אלא‬
‫ובמדות לפי השתוות בריאתם ברחם ובזמן‬ ‫כדי לקחת בת בתואל לא מפני שלמותו אלא‬
‫ובזרע האב והאם וגם לסי המערכה ואף שנודה‬ ‫להיותו מארצו והוא אומרו מפדן ארם וגם‬
‫שלא נולדו שניהם ברגע אחד אין ספק שלא‬ ‫כן היה זה מהשגחת הש״י לפי שהיא היתד•‬
‫יהיה מרחק הזמן ביניהם רב עד שינגד מערכת‬ ‫אחות לבן הארמי והוא הוכ ח השם להנצל‬
‫האחד למערכת האחר וכ״ש להיות לידת שניהם‬ ‫עמו יעקב בברחו מפני עשו אחיו כמו שיתבאר‬
‫כאחד שמורה על היות הריון שניהם כאחד‪.‬‬ ‫ולכן סבבה סבת הסמת שיקח יצחק את אחותו‬
‫ועשו ויעקב בהיותם תאומים איד יהיו מתנגדים‬ ‫כדי שיקח יעקב את בנותיו כמו שיזכור אחר‬
‫במזגיהם וטבעיהם ומערכותיהם וכל זה מורה‬ ‫זה וזכר הכתוב שרבקה אחרי שנשאת לא‬
‫שלא היתה לידתם כפי הטבע בהחלט אבל‬ ‫נתעברה שנים רבות ויצחק חשב שהיתה עקרה‬
‫שח ‪T‬ש שם רצון אלדי לעשותה באופן ההוא‬ ‫והביאו לחשוב זה מפני שהש״י אמר לאברהם‬
‫המתנגד להיות אות ומופת למה שיהיה באחרית‬ ‫אביו בי ביצחק יקרא לד זרע וגם נאמר לו‬
‫ובמו שכתב הר״ן‪ .‬והנה רבקה למה שידעה‬ ‫בפירוש אבל שרה אשתד יולדת לד בן וקראת‬
‫מפי יצחק ‪ .‬כי נביא הוא מה שנענה בתפלתו‬ ‫את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית‬
‫ושהשם נעתר לו כי הוא היה עקר ג׳׳ב כמוה‬ ‫עולם ולזרעו אחריו מכלל שהיה עתיד להיות‬
‫אמרה א׳י׳כ למה זה אנכי ר״ל אם הייתי אני‬ ‫לו זרע >מפני היעודים והמאמרים האלה גם‬
‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫רצו‬
‫לבדי עקרה לא יהיה מהזרות התרוצצות הבנים וכאלו אמר להיותם התחלות לעמים רבים‬
‫בקרבי מפני שטי מזוגי והתחלפות טבעי ועצומים בבטן יתרוצצו כי קצר המצע מהשתרע‬
‫בהריון אבל אם האמת הוא שיצחק גם ‪ P‬והיו קטון המקום ההוא להכיל לאומים עצימים‬
‫הוא עקר דעתר לו וטבעו שינה ומזגו החליף כמוהם‪ .‬וחז״ל אמת שהכוונה בלאומים מלכיות‬
‫כמו ששינה מזגי וטבעי אם כן למה היה ואין י'אום אלא מלכות‪ .‬והסבה הג' היא ולאום‬
‫הרצח‪ .‬כי בלבד כי היה ראוי שיצחק ירגיש מלאום יאמץ ר״ל כי שניהם מלבד שיהיו‬
‫הצער בגופו המשתנה והנחלף לא בגופי בלבד מתהלפי השבעים והדתות ושהם עמים ואוכלוסי׳‬
‫וזהו אמרה אם כן למה זה אנכי שחוזר למה רבים הנה עוד יהיו מריבים זה עם זה תמ ‪T‬‬
‫שאמר למעלה ויעתר לו והותרה בזה השאלה כי לא יסכימו זה עם זה באהבה ואחור! כקרובים‬
‫הד׳‪ .‬ואמר ותלך לדרוש את י״י לפי שידעה אבל יהיו תמיד במריבה פעם יגבר זה על זה‬
‫שהיה כל זה מפאת ההשגחה לכן דרשה מאת ופעם יהיה המנצח מנוצח והגבוה ישפל וכזה‬
‫המשג ח עליו‪ .‬ורש״י כתב שהדרישה הזו היא יהיה תמ ‪ T‬ביניהם תב וקטטה‪ .‬ולכן הם‬
‫לדעת מה תהיה בסופה וכן הוא האס!‪ .:‬ותפשו מתרוצצים עתה רכז למה שיעשו אח״כ בארצות׳‬
‫הרמב׳׳ן באמח שלא מצא דרישה מאת השם לגוייהם‪ .‬והסבה הד׳ היא ורב יעבוד צעיר ר״ל‬
‫רק לתפלה‪ .‬ונראה ששכח )מלכים ב' ח׳( שמלבד שאר הסבות עוד תתחברה שמה סבה‬
‫דאמר המלך אל עזאל קח בידך מנחה ולד אחרת לקטטה והריב בין שני הגוים האלה‬
‫לקראת איש האלהים ודמות את י״י מאתו לאמר והיא שהרב יהיה משועבד לצעיר והוא הפד‬
‫האחיה מחולי זה‪ .‬וכתב גם כן דרשו בבעל הראוי ולכן יתעצם הרב לצאת מהשעבוד ההוא‬
‫זבוב אלהי עקרון שהדרישות האלה אינם ולהתגבר על הצעיר כפי הדרד הטבעי והצעיר‬
‫להתפלל כ״א לדעת העת ‪ .T‬ואמנם למי דרשה ישתדל למשיל בו כפי ההשגחה העליונה כי‬
‫רבקה ההודעה הזאת אחרי שהיא לא היתה הרב ימשול בכח הגופני לפי התומר והצעיר‬
‫נביאה וחז״ל אמרו שהלכה לדרוש בבית מדרשו בכח נפשיי כפי השכל ולכן אש המתבה תוקד‬
‫של שם ועבר וששם אמו־ לה בשם י״י שני בם תמיד לא תכבה‪ .‬וכבר כתב הר״ן שלכן‬
‫גוים בבסנך ויותר נכון לומר שהלכה אצל היה עשו וזרעו ראשית צרינו‪ .‬וחז״ל אמת‬
‫אברהם שעדין היה חי לדרוש את י״י מאתו אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחוייבנה‬
‫ושהוא השיבה בדבר השם שני גוים בבטנך של ירושלים‪ .‬ואמרו כשזה קם זה נופל שחדיב‬
‫רוצה לומר שהיו שני עוברין תאומים בבטנה זה באדום ולא באומה אחרת לפי שהיה את‬
‫ונראה לי שהודיעה שד׳ סבות היו לה בהריונה‪ .‬עשו ליעקב בן כבודה כמוהו ולכן תרע עינו‬
‫הא׳ לפי שהיו שני גוים בבטנה רוצה לומר באחיו ובבן אמו יתן דופי‪ .‬ושבראותו שיעקב‬
‫שעם היותם בני אב אחד ואם אחת צדיקים בחר לו יה ואהבת עולם אהבו וברד את ארצו‬
‫וטובים הנה לא היו הבנים כן כ־ הם יהיו ואת עשו שנאמר וישם את ארצו שממה כמאמר‬
‫מתחלפים בטבעידם ודתיהם ואמונותיהם כשני הנביא בהכרח תפיל הקנאה בעשו ובזרעו יען‬
‫גדם מאומות שונות וכאלו האחד מהם היה וביען הקנאה לא תמצא כי אם בין השוים וכל‬
‫הודיי בקצה המזרח והאחר אשכנזי בקצה שכן בין האחים שהם שוים מכל צד‪ .‬ואמנם‬
‫המערב ועל זה כפי התחלפות סבעיהם ועניניהם שאר העמים וגם בני ישמעאל ובני קטורה‬
‫אמר שני גרם בבטנך כי לפי שמלידה ומבטן שהיו מבני אברהם כבר ידעו כי ביצחק נקרא‬
‫ומהריז־ן נבדלי אמר ששם בבטן היו כשני לו זרע כי הוא היה בן הגבירה והם בני‬
‫גוים ובעבור זה היו מתרוצצים כי לא יוכלו הפלגשים ואברדם בחייו שלחם מעל יצחק בט‬
‫להתחבר במקום אחד‪ .‬והסבה הב׳ היא ושני ולכן לא תרע עינם בממשלת ישראל ולא ירעו‬
‫לאומים ממעיך יפרדו תצה לומר ולא תחשוב ולא ישחיתו קדש יי אשר אהב מה שאין כן‬
‫שיהיה אחד מהבטם האלה עקר כאביו וכאבי בעשו וזרעו כי להיותם שדם באחוה תם^‬
‫אביו כי הם יהיו רבי הזרע והבנים ומהם הקנאה שמה וכל עוד שיגבה ‪ T‬ו על עשר‬
‫יסתעפו לאומים רבים‪ .‬כי הבה גוים אמר כפי דתנשא על אחיו כי הוא הבכור ובנדלתו‬
‫האיכות בחלוף טבעיהם ולאומים אמר כפי יתגבר באמת גם אנכי יורש עצר כמון־ והלא‬
‫הכמות מרבוי זרעם והוא מלשון ובאפס לאום אב אחד לכלנו כ״ש שאני הבכיר ולי משפט‬
‫מתחת רזון ולפי שהיתה הסבה הראשונה שזכר היתרה והבכורה וכאשר ירים יעקב יגבר על‬
‫מהלוף טבעיהם אמר שני טים בבטנך כי עשו וזרעו כפי הטבת ההשגחה ושפע הברכה‬
‫בבטנה היו כן‪ .‬אמנם בסבה הב׳ שהיא מצד העליונה ומזה יתחייב שמוט עשו נמשד‬
‫רבדם אמר ממעיד יפרדו כי אחר שיפרדו מהתנשאות יעקב משום ורב יעבוד צעיר אבל‬
‫ממנה דהיו לאנשים יתרבה זרעם לא בבטן מוט יעקב לא ימשד בעצם סהתנשאות עשו כיי‬
‫רצז‬ ‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫היותו שופד דמים אולי היה מחלקו של מאדים‪.‬‬ ‫הוא יהיה בעונו ועל צד העונש ולזה אמר‬
‫אבל יעקב לא נראה בו מימן תגבורת ליחה‬ ‫הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני‬
‫ואיכות מהאיכיות ולכן לא זכר בו אות ולא‬ ‫מלוד מלך לבני ישראל כי מצד שבימים ההס‬
‫סימן כלל והיה זה להעיר ולהגיד שעשו היז^‬ ‫לא היה מלך על ישראל ולכן מלבו אותם‬
‫טבעו ומזגו טטה לרתיהת הדם ורבוי האדים‬ ‫המלכים באדום כמו שראינו שמיד שקם דוד‬
‫אשר זה כלו ממה שיוציאה בפעולות־ו איי‬ ‫למלך חרבה מלכות אדום ושם דוד עריהם‬
‫הכעס והאכזריות ועזאר המדות המגונות ולכן‬ ‫נציבים ונמשד זה עד ימי יהורם אשר בחטאו‬
‫נקרא עשו מלשון מעשה כאלו הוא עשוי כי‬ ‫ולכתו בדרכי אהאב כתוב בו )שם ח' כ׳(‬
‫בהיותו נולד עם רוב השער נראה כאלו עשאו‬ ‫בימיו פשע א^ם מתחת ‪ t‬יהודה וימליכו עליהם‬
‫והשלימו הטבע בעניני גופו בבטן כבן שנים‬ ‫מלך אמנם בבית שני הורקנום שם אוחס‬
‫ולכן אמר אחר זה ויצחק בן ששים שנה‬ ‫שומרים בירושלים והכניסם בברית מילה ובימי‬
‫בלדת אותם להודיע שלא היה עשו אממיי‬ ‫אגריפם כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום‬
‫בטבעו מפאת זרע אביו שהיה חם ואדומי מאד‬ ‫לעזור את יהודה וכל זה מוכיח כי כל ה־מים‬
‫כי הוא בן ששים שנה היה בלדת אותם וכבר‬ ‫אשר הצמיח השם קח ישראל נתן אדום תחתיו‬
‫עברו עליו ימי נערותו ורתיחת דמו ולכן‬ ‫לקיים מה שנאמר לצדקת ורב ‪r‬בוד צעיר וגם‬
‫נזכר כאן הפסוק הזה להתנצלות יצחק בהולדת‬ ‫זה היה סבת הרצוץ והצער שלה‪ .‬האמנם‬
‫עשו כפי רוע טבעו‪ .‬אמנם יעקב היה שוד•‬ ‫בא הכתוב הזה בלשון בלתי מוכרח שפעמים‬
‫המזג בלתי נוטה לאיכות זר ומופלג יכריחהו‬ ‫יראה ממנו שהרב יעבוד לצעיר ופעמים יובן‬
‫למעשה מהמעשים שלא לעשות מה שיגזור עליו‬ ‫ממנו ^ ר ב יעבוד הצעיר להודיע שכן יהיה‬
‫שכלו וכמו שארז״ל הרשעים מסורים ב ‪T‬‬ ‫כי בהיות ישראל רד עם אל ועם קדושים נאמן‬
‫יצרם •והצדיקים יצרם מסור בידם אבל זכר‬ ‫עשו הרב יעבוד לצעיר יעקב וכאשר ישראל‬
‫הכתוב ש׳דו אוחזת בעקב עשו והיה עם היות‬ ‫יפשע מקרית עז בחטאו תרגוז הארץ תחת עבד‬
‫שניהם בשתי שליות יראה שנפתחו שתיהם‬ ‫כי ימלוך‪ .‬הנה התבארה התשובה הגדולה‬
‫ברגע אחד ויצאו שני העוברים יחד אל פי‬ ‫הזאת ושהיתה מתיחסת לשאלה הד!'‪:‬‬
‫הרחם לצאת והנה הקדים עשו לצאת ואז אחז‬
‫יעקב בעקבו שמה בשעת היציאה ה‪-‬־ה זה‬ ‫)כד( וימלאו ימיה ללדת וכר עד ויזד יעקב‬
‫אצלי לרמוז על סודות דברם חמשה‪ .‬דאחד‬ ‫נזיד‪ .‬זכר הכ׳שעם היות )רצון( ]רצח[‬
‫להודיע שהיה יעקב ראוי לצאת ראשונה כי‬ ‫הבנים בקרבה גדול והיותם שנים בבטן אחד‬
‫הוא נתהוה מטפה ראשונה כדבריהם ילפי‬ ‫מההריון הראשון שהיה לה הנה בהשגחת השם‬
‫שקדם עשו לצאת היה יעקב אוחז בעקבו לעכבו‬ ‫לא הפילה רבקה את בניה ולא ילדה • אותם‬
‫שלא יצא לפניו כי הוא הבכור כפי האמת‬ ‫לשבעה חדשים אבל נמלאו ימיה ללדת והמלוי‬
‫והיה רוצה לצאת ראשונה ובזה רמז מה שהיד•‬ ‫הוא תשעה חדשים הזמן שהכין הטבע לתשלום‬
‫אחר כך שיעקב יקח את בכורתו וכבר ד־עירו‬ ‫היית העובר‪ .‬ואז בלדתה נתאמתה הנבואה‬
‫במדרש על הרמז הזה וכמו שהביאו רש״י‬ ‫שנאמרה לה כי הנה היו תאומים בבטנה והנה‬
‫בפירושו‪ .‬והב׳ להגיד שכן יהיה תמיד א תם‬ ‫כתב חומים‪ .‬והראב״ע כתב שהוא כמו תאומים‬
‫וישראל קשורים זה כזה כשזה קם זה נופל‬ ‫ויחסר אלף השורש כמו אם לא שריחד לטוב‪.‬‬
‫וכמו שזכרתי ושמבטן אמם היו שונאים ונלחמים‬ ‫אבל ראוי לתת טעם למה נכתבו תומים ולא‬
‫זה בזה וחג׳ להודיע שיהיה יעקב אוחז בדברים‬ ‫האומים ויראה שהיה זה להודיע שהיו שני‬
‫שהיה עשו דש בעקבו כי היא היה בוחר‬ ‫העוברים ההם תומים ותמימים במעשיהם זה‬
‫בדברים הגרפיים ומבזה ומואס הדברים הנפשיים‬ ‫לצדקו וזה לרשעו כי כל א׳ היה בקצה ההפלגה‬
‫ויעקב היה אוחז בדברים הנפשיים אותם שהיה‬ ‫ולזה קראם תומים מלשון תמימות והשלמה‬
‫עשו מבזה אותם ודש בעקביו עד שמפבי זד•‬ ‫בעניניהם וחז״ל אמרו שבתמר נאמר תאומים‬
‫נקרא יעקב לא עקב בלבד כמו עשו כי הנד•‬ ‫שהיו שניהם צדיקים אבל שנה כאן מפני‬
‫נתדכף בו אות היוד שהיא מאותיות הקב״ה‬ ‫שהאחד צדיק והאחד רשע וספר הכתוב שיצא‬
‫ולפי שהיה דבק בו תמיד‪ .‬ואולי שלזה כמנו‬ ‫הראשון ונראו בו סימנים שנים הא׳ שהיה‬
‫רז״ל באמרם ויקרא שמו יעקב הקדועו ב ח ך‬ ‫אדמוני וזה מורה על תגבורת האדומה בו‪.‬‬
‫הוא קראו כן‪ .‬והד׳ לרמוז שכבר יהיו ימים‬ ‫והב׳ שהיה רב השער כאדרת וזה מורה על‬
‫רבים שיהיו יעקב וזרעו תחת רגלי עשו גולים‬ ‫האדים העשנים המתרבים בו והיה אם כן‬
‫ומשועבדים אליו ולרמוז לזד• גם כן היתד• ידי‬ ‫אדומיי שהוריי שהם היותר רעים שבמזגים כלם‬
‫אוחזת בעקב עשו כאלו הוא תחת רגליו‪.‬‬ ‫בבני אדם עד שארד׳ל שהאדמוגי מורה על‬
‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫רצח‬
‫לכל נפש ויוציא המיץ ממנו וישליך את הפסולת‬ ‫והה׳ לרמוז שממשלת יעקב האמתית ואחיזתו‬
‫מדרך המעים שהוא הפרש‪ .‬והעכול הב׳ הוא‬ ‫התמידית מבלי הפסק תהיה באחרית עשי‬
‫בכבד שיעכל עוד אותו המיץ שהוציא האסטות‬ ‫וכמו שיעד הנביא )עובדיה א׳ ח״י( והיה בית‬
‫ויבשלהו בשול שלם ויבדיל שם הליחד‪ ,‬הטובה‬ ‫יעקב אש וב ת יוסף להבה ובית עשו לקש‬
‫הראויד‪ ,‬להיות מזון האברים מד‪.‬בלתי טבעית‬ ‫ודלקו בהם ואכלום וגר‪ .‬ואמר ועלו מושיעים‬
‫להזנה דשלחה למשפכים‬ ‫שאינה ראויה‬ ‫בהר ציון לשפוט את הר עשו ולכן המשיל‬
‫ולתוצאות שיחד להם הטבע כטחול לשחורד‪.‬‬ ‫ממשלת יעקב באחיזה ונפילת עשו בעקבו שהוא‬
‫וכמ‪.‬רד‪ ,‬לאדומה וזולתם‪ .‬והעכדל הג' היא‬ ‫אחרית גופו וסופו לרמוז שיהיה יעקב מושל‬
‫בפיות העורקים ובאיברים עצמם לכל א׳ כפי‬ ‫בהיות עשו בעקבו וסופו וממשלתו ולזה כוונו‬
‫טבעו‪ .‬וד‪,‬וא עכול יותר משובח מבלי מותר‬ ‫הז״ל באמרם בעקב עשו ׳סימן שאין זה‬
‫רב כמו שהתבאר בחכמת הטבע‪ .‬וככה השגיח‬ ‫מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה‬
‫האל יתברך לזכך האומד‪ ,‬הנבחרת המיוחדת‬ ‫ממנו‪ .‬והותרו עם מה שפירשתי השאלות הר‬
‫לדבקות שכינתו בג׳ מקומות ראשיים‪ .‬והיה‬ ‫והז׳‪ .‬והנה ראתה החכמה האלהית שתהר רבקה‬
‫אברהם בערך האצטות בעלת העכול הראשת‬ ‫שני תאומים התחלפו הטבעים בזה ראופן‬
‫שבו נתעכל ונזדכך ראשונה והבדיל החלק‬ ‫כפי מה שאחשוב לג׳ סבות‪ .‬האחד טבעית‬
‫הטוב שהוא יצחק הראד להזנה ושאר בני‬ ‫והיא שרוב הבנים יתדמו במזגיהם ותכונותיהם‬
‫הפלגשים היו במדרגת הפסולת ושלחם מעל‬ ‫למולידים אותם או להורים הראשונים שבהם‬
‫יצחק בנו‪ .‬והיר‪ ,‬יצחק במדרגת הכבד שבו‬ ‫וכמו)שכתב( ]שאמר[ החבר למלך הכוזר שיש‬
‫נזדכך עוד הזרע זכוך יותר שלם ונבדלו־ בו‬ ‫מבני אדם שלא יתדמה לאביו כלל אך הוא דומה‬
‫וברבקד‪ ,‬אשתו החלקים חלק ליחה טבעית טובה‬ ‫לאבי אביו כי הטבע והדמיון ההוא יהיה צפון‬
‫וראו ‪ ,T‬והוא יעקב וליחה רעה בלתי טבעית‬ ‫וכמו שנראה להרגשה כאשר היה צפון טבע‬
‫מחליאה הוא עשו‪ .‬וד‪,‬יד‪ ,‬יעקב בערך ׳־‪,‬עכול‬ ‫עבר בבניו שלא נתדמו לו עד שנראה באברהם‬
‫השלישי שזכך עוד את זרעו וטר‪,‬רו בשלמות‬ ‫בן בנו שנתדמה לו ע״כ‪ .‬והנה בהזדווג יצחק‬
‫גדול ונתן לכל אחד מד‪,‬אברים שהם בניו הי״ב‬ ‫ורבקה היו בהם שני טבעים מההורים רחוקים‬
‫הזרע וד‪,‬טבע הטוב כי כמו שיצא מן העכול‬ ‫זה מזה תכלית המרזזק טבע אברהם יסוד‬
‫הג׳ מזון לכל האברים אם לאברים הראשונים‬ ‫המאמינים ראש היושר והכושר וטבע לבן‬
‫כפי מעלתם ולבשר כפי עצמו ולעצב כפי‬ ‫ובתואל עובדי ע״א רמאים אנשי דמים ומרמת‬
‫הראוי לו ולעצם ולסחוסים לכל דבר כפי‬ ‫והנה לא רצה ית׳ שיתערבו דורכבו שני‬
‫הנאות אליו‪ .‬ככה השפיע השם על בני יעקב‬ ‫הטבעים ההם כי יהיה היוצא מהרכבתם אם‬
‫בזכותו לכל א׳ כפי הראד לו כפי מעלתו‬ ‫צדיק ורשע בלבד הוא בינוני לא צדיק ולא‬
‫וכבר זכר החבר למלך הכוזר שבראשונה היה‬ ‫רשע ולא בחר י״י באלה ולכן רצה שיתהוו‬
‫חל השפע האלדי על יחיד אחד מיחידי הדור‬ ‫שם שני עוברים בבטן רבקה צרופים כצרוף‬
‫הוא היה הפרי ושאר בני אדם היו בערכו‬ ‫הכסף בכור הברזל כדי שיפרדו סיגיו חלק אחד‬
‫כקליפות עד שבאו בני יעקב שחל על כלם‬ ‫מהרוע אל עבר אחר והחלק אחר יהיה נקי‬
‫השסע וד‪,‬וא היד‪ ,‬הקהל שזכה ראשונד‪ ,‬לדבקות‬ ‫מפסולת דצלח למלאכה ונפרד האחד יעקב‬
‫האלדי להיות כלם נבחרים בשלמות האנושי‬ ‫לתומו שהיד‪ .‬מתדמה בטבעו לאביו ואבי אביו‬
‫וראוים אליו וזו היא הסבה השניות ואמנם‬ ‫ועשו לרשעו שנתדמה לאחי אמו ולאביה‬
‫הסבר‪ ,‬הג׳ היא השגחיית מפאת המשפט ועיינו‬ ‫מטבע לבן ובתואל‪ .‬אבל ביעקב בלקחי את‬
‫שרצה הקב״ה לתת ליעקב ביצירתו צר ואויב‬ ‫בת לבן לא היר‪ .‬כן לפי שכבר נזדכך טבעו‬
‫כרוך בעקבו וקשור עמו כדי שיהיד‪ ,‬הצר‬ ‫בבטן רבקה שהיה מאותו זרע ארמי ולא רדצרך‬
‫הצורר הד‪,‬וא עשו שבט אפו וכלי זעמו על‬ ‫להזדכך עוד‪ .‬ואולי שלהעיד על זד‪ ,‬אמר הכתוב‬
‫ישראל ולכן הטביעו בטבע מנגד אליו כדי‬ ‫אברד‪.‬ם הוליד את יצחק‪ .‬ויהי יצחק בן ארבעים‬
‫שבפשע *‪.‬׳זיאל ועונותיו יהיר‪ ,‬עשו נכון‬ ‫שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן‬
‫למועדי רג ו ונולד עמו בבטן אחד כי זה‬ ‫ארם אחות לבן הארמי לו לאשה‪ .‬שזכר אביה‬
‫יד‪,‬יה סבר‪ ,‬של איבה ולשסנה המתמדת ביניד‪,‬ם‬ ‫ואחיד‪ .‬שהיו סבת מזג עשו כמו שיזכור■‬
‫כמו שביארתי ולכן לא היה דבר מזה בשאר‬ ‫בפרשד‪ .,‬וד‪,‬סבה השנית היא השגחיית מפאת‬
‫האמד‪,‬ות לפי שהיד‪ ,‬די בשונא אחד ועזבט נוגש‬ ‫האחד וענינה הוא שהנד‪ ,‬בגוף האדם ויתר‬
‫אחד כנגד יעקב וכבר העירו דברי הנביאים‬ ‫חב״ח החכים הטבע בגזרת בוראו כדי לזכך‬
‫על ז^בד‪ ,‬הזאת מצורף שהיה גלוי לפניו ית׳‬ ‫המזון המגיע לאיברים לסדר ג׳ עכולים אחד‬
‫שעשו וזרעו יהיו רעים וחטאים ולכן הטביעם‬ ‫באסטות ששם נתבשל בכחה הטבעי מד‪ ,‬שיאכל‬
‫רצט‬ ‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫ונראה שלא הביא ב ‪T‬ו צ ‪T‬ה ולכן לא היה‬ ‫באופן ישנאו איש את אחיו למען ר!רחק את‬
‫לו לאכול ושאל מיעקב הלעיטני נא מן האדום‬ ‫עשו מעל לגבול ישראל ומחשבות השם עמקו‬
‫האדום הזה כלומר אני אין בי בח ללעוס‬ ‫לאין חקר ואנחנו לא נבין אחריתן‪ .‬וחשבה‬
‫ולאכול מפני עיפותי אבל אתה בידך הלעיטני‬ ‫הג הזאת כבר שער בה הר״ן‪ .‬הנה התבאר מה‬
‫והשלו תוך פי מזה הנזיד אשר עשית להשיב‬ ‫שאמרתי למה היו עשו ויעקב תאומים בבטן‬
‫את נפשי‪ .‬ואמרו על כן קרא שמו אדום‬ ‫רבקר‪ -‬והותרה בזה השאלה הח׳‪ .‬וזכר ן‪.‬נתוב‬
‫אין פירושו שמפני המאמר הזה נקרא עשו‬ ‫שכאשר גדלו הנערים כל א נמשך למעשיו‬
‫בשם אתם כי עשו לא נקרא אדום אלא מפני‬ ‫ולטבעו כי הנה עשו להיותו אדמוני רב השער‬
‫מראהו שהיה כלו אדמוני כתולעת אבל פירש‬ ‫יחם מזגו כמו שזכרתי לתגבורת האדומה‬
‫הכתוב הזה שמפני שהיה עשו ע ף קרא הנזיד‬ ‫והאדים השחוריים כי היה א ש יודע ציד‬
‫אדום באמרו הלעיטני גא מן האדום האדום‬ ‫כי מטבע בעלי האדומה להיותם דקי המחשבות‬
‫הזה כי מרוב עיפותו לא היה משער מה היה‬ ‫והתחבולות וכן היה הוא יודע ציד בנכלים‬
‫חנזיד ההוא ולא יוכל לשאול עליו אבל‬ ‫ובמרמוה‪ .‬ומאשר היה שחוריי היה איש שדה‬
‫קראהו בשם מראהו אדום ובא בסגו׳׳ל כמו‬ ‫שונא חברת האנשים ונפרד מקבוצם כמשפט‬
‫בצע אמרתו‪ .‬אשתך כגפן פוריה והותרה בזה‬ ‫האנשים השחוריים ההריים‪ .‬אמנם יעקב היה‬
‫השאלה הי׳‪ .‬והנה במאמר יעקב על זה מכרה‬ ‫איש תם לא מחודד ביותר ולא בעל ערמימות‬
‫כיום את בכורתך לי‪ .‬ראוי לעשות בהתר‬ ‫ולא היה איש שדה אבל יושב אוהלים מתבודד‬
‫השאלות הנופלות עלע שגי באורים‪ .‬האחד מה‬ ‫בחכמה והשלמות הנפשיי ועמ״ש חז״ל שהיה‬
‫היתה כוונת יעקב בקנין הבכורה מעשו אם‬ ‫לומד בבית מדרשו של שם ועבר והיה תמיד‬
‫בעבור תועלת הירושה בנכסי אביו או מפני‬ ‫בבית אברהם זקנו לשמוע בלמודים‪ .‬ואפשר‬
‫הכבוד שיכבדוהו אחיו או אםהיה לתכלית‬ ‫לפרש יושב אוהלים כמו שם׳ הראב״ע על‬
‫וכיונה אחרת‪ .‬והשנ מהו הטעם אשר נתן‬ ‫אהלי המקנה שהיה חפץ יעקב להתעסק כאברהם‬
‫יעקב לעשר אחיו בשאלו שימכור את בכורתו‬ ‫ויצחק אבותיו במרעה צאנם ובקרם ועל זה‬
‫ב‪..‬׳!תו מאמר מגונה מאד כפי הנראה‪ .‬ואומר‬ ‫אמר יושב אוהלים‪ .‬והנה יצחק אהב את עשו‬
‫בענין הביאור הראשת שיעקב ועשו לא חששו‬ ‫לפי שהיה בנו בכות והוא לא היה יודע מה‬
‫על הבכורה לענין ירושת הנכסים כי הנה עם‬ ‫שנאמר לרבקה ורב יעבוד צעיר ולכן חשב‬
‫היות יצהק מלא ברכת י״י כמו שהעד עליו‬ ‫שעשו יהיה יורש כל ברכותיו וירושת הארץ‬
‫הכתוב ויגדל האיש וילד הלוך וגדל עד כי‬ ‫גם שנראה לו שעשו היה אמץ לבו בגביתם‬
‫ומקנה בקר‬ ‫גדול מאד דהי לו מקנה צאן‬ ‫כפי מה שהיה מספר לו מעניני צידו וגבורותיו‬
‫ועבודה רבה ויקנאו אותו פלשתים ולא כדברי‬ ‫עם החיות ואחשוב שעל זה נאמר ויאהב יצהק‬
‫הראב״ע שחשב שהוא עני ^ל‪ .‬וכבר השיב‬ ‫את עשו כי צ ‪ T‬בפיו‪ .‬שבפיו חוזר לעשו‬
‫עליו הרמב״ן הנה הבנים לא היו חוששין על‬ ‫שהיה ת מ ד מספר גבורת צידו‪ .‬והמפרשים‬
‫ירושתו וגם לא היתה חמדת יעקב בבכורה‬ ‫פירשו שהיה עשו מביא ציד לפיו של יצחק‬
‫מפני הכבוד שיכבדהו עשו כאשר יכבד ו‪.‬צעיר‬ ‫ואז״ל שהיה מרמה אותו בדברים‪ .‬ואולי שכל‬
‫יגדול כי זה בלו הבל ורעות רוה ודמיון כוזב‬ ‫הדבר ם היו אמת וכולהו איתניהו בי׳‪ .‬אבל רבקה‬
‫ויעקב קראו אה״ז אדוני וקרא אח עצמו בערכו‬ ‫אוהבת את יעקב מפני שנאמר לה מפ־ השם‬
‫עבד כמ״ש כה תאמרו לאדני לעשו כה אמר‬ ‫שהוא יהיה עקר הבית ושהרב יעבוד לצעיר‬
‫עבדך יעקב‪ .‬אבל היה השתדלות בזה כדי‬ ‫ולבן הסכימה דעתה עם דעת המקום בתד הוא‬
‫לירש את ברכת אברהם אשר ברכו י״י שהיא‬ ‫להיותה אוהבת את יעקב לא שישנא יצחק‬
‫בהתיחדו ההשגחה בו ובזרעו בירושת הארץ‬ ‫את יעקב ולא שתשנא רבקה את עשו אלא‬
‫שנמשך ממנה כי היו שני היעודים האלה‬ ‫דעתושעשו יה •ה עקר ביתו‬ ‫שיצהק היה‬
‫כאחד שנאמר בפרשת מילה )בראשית י״ז ז׳(‬ ‫ויעקב טפללו‪ .‬ורבקה השבה בהפך שיהיה‬
‫וד‪.‬קימזתי את בדיתי ביני ובינך ובין זרעך‬ ‫יעקב יורש הבית ויורש מעלתו ועשו עבד‬
‫אחריך לדורותם לברית עולם להיות לד לאייהים‬ ‫לו כמו שנאמר לה והותרה השאלה הט׳‪:‬‬
‫ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את‬
‫ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם‬ ‫>כט( ויזד יעקב נזיד וגו׳ עד ויהי רעב‬
‫והייתי להם לאלהים‪ .‬וזה היה ממונו ועשרו‬ ‫בארץ‪ .‬עתה יספר הכתוב ענין הבכורה‬
‫של יצחק שירש מאברהם אביו וזה יהיה הממת‬ ‫ליעקב כי בהיות שיעקב עשה‬ ‫שמכר עשו‬
‫העושר והסגולה שיורש לבניו לא שאר חנכסים‬ ‫נזיד אהד אם לעצמו ואם להאכיל אביו ואמו‬
‫צאן ובקר ושאר הטובות והכבודות המדומות‬ ‫וקרה מקרה שבא עשו מן השדה עיף ויגע‬
‫בראשית כה‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫ש‬
‫במקום אביו בד״יות האב חלוש חקן ולא יוכל‬ ‫והנה יעקב חשב בלבו שהירושה האלדית הזאת‬
‫להנהיגו שאז הבן הגדול הוא אשר ימלא‬ ‫לא היה אפשר שיזכו בה הוא ועשו אחיו‬
‫במקומו בתתו טרף לב תו וחק לאחיו הקטנים‬ ‫שניהם יחד יען לא היו מטבע אחד וטבעיהם‬
‫כאלו הם בניו ואתר‪ ,‬עשו אינך עושה כן שאתה‬ ‫ומדותיד‪,‬ם היו בתכלית ר‪,‬חלוף וההרחקה זה‬
‫תלך תמיד בשדה ואינך חושש בדבר מהבית‬ ‫מזה ושיתחייב מזה ג״ב חלוף גדול בדעותיהם‬
‫ואביך הוא כאלו מת ובטל מן העולם ואני נער‬ ‫ואמונותיהם‪ .‬דעקב היד‪ ,‬איש ירא את י״י‬
‫קטון וכואב ואצטרך לעבוד את אבי בחליו‬ ‫במצותיו חפץ מאד ולכן ראוי לירש ה עודים‬
‫ולעשות נזיד שיאכל ולא די לי כל הצער הזד‪,‬‬ ‫האלדיים אבל עשו היה איש רע מעללים אין‬
‫אלא שגם אתה תבא מן השדד‪ ,‬כדוב שכול‬ ‫פחד אלהים לנגד עיניו‪ .‬ולא היה מאמין‬
‫וכדרך הזוללים תבקש ממני הלעיטני נא מן‬ ‫בהשגחתו ול^ז חפץ בדבקותו ואיד יהיד‪ ,‬א״כ‬
‫האדום האדום הזה כאלו מוטל עלי להבין לפניך‬ ‫יורש הירושה האלדית כיעקב וד‪,‬יה כצדיק כישע‬
‫מד‪ ,‬שתאכל בד‪,‬יותי הצעיר כאשר הייתי עושה‬ ‫כעובד אלדים כאשר לא עבדו‪ .‬ומפני זה כלו‬
‫אם הייתי הבכור ואתד‪ ,‬הצעיר שהייתי מבקש‬ ‫היה מן ההכרח שאחד מהם בלבד ישב על‬
‫מזון להאכילך ולא היה מוטל עליך כ״א עלי‪.‬‬ ‫כסא אברהם ויצחק ויירש את יחוסיד‪,‬ם הטובים‬
‫לכן בחר לך אם תרצה להיות בכור עשה‬ ‫וד‪,‬יד‪ ,‬נופל בלבו של יעקב ספק עצום האם‬
‫הנהגת הבית וצרכד‪ ,‬במקום אבינו ויד‪,‬יה כל‬ ‫יירש אותם עשו להיותו הבן הבכור ליצחק‬
‫העול מוטל עליך‪ .‬ואם לא תרצה לקחתו הנה‬ ‫ושעליו נאמר וקראת את שמו יצחק והקימותי‬
‫לי את הבכורד‪ ,‬ואני אעשה את הכל ואה; לך‬ ‫את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו‬
‫לאכול כמו שיתן הבכור לצעיר וזה ענין מכרד‪,‬‬ ‫או אם יהיד‪ ,‬יורש אותם היעודים יעקב דפני‬
‫כיום את בכורתך לי ר״ל כמו שד‪,‬יום הזי‪,‬‬ ‫צדקותו ושלימותו כי הנד‪ ,‬היות שניהם יורשים‬
‫הכל מוטל עלי כן יהיה תמיד ואני אשא אני‬ ‫אותם יחדי' לא יתכן בשום פנים לזווגם כאחד‬
‫אסבול עמל הבכור בד‪,‬נד‪,‬גת הבית ואתה לא‬ ‫הטמא וד‪,‬טד‪,‬ור יחדיו ובהיות הספק הזה אצל‬
‫תחוש מזה וד‪,‬יית נקי מכל עמל‪ .‬וי״מ מכרה‬ ‫תקב בענין ירושה דבקות ההשגחה ונחלת‬
‫כיום כעת הזאת פן יקרה לך עייפות פתאום‬ ‫הארץ שיעד הב״ה לאברהם אם יירשנה עשו‬
‫ועמך תמות בכורתך גם לא וגם לך לא תהיה‪.‬‬ ‫הבכור כבכורתו והוא איש בליעל או יעקב‬
‫וד‪,‬נה עשו התבונן בלבו ואמר גם אני לא בחרתי‬ ‫לשלמותו וצדקתו חשב מחשבות לקנות מעשו‬
‫ללכת בדרכי אבותי שתפארתם לשבת בית‬ ‫את הבכורה כדי שיתחברו בו כל היתרינות‬
‫ואני פרא למוד מדבר על מעונות אריות תמיד‬ ‫הטבעי וד‪,‬שכלי יחד‪ .‬ר״ל שלמדת המדות‬
‫בסכנה ואם הנחתי מעשה אבותי ואומנותם מה‬ ‫והאמונות שהיו בו ומעלת הבכורה אשר קנה‬
‫בצע כי אקרא בכור להם כי הבכורה הזאת‬ ‫מעשו והיד‪ ,‬בלבו של יעקב שלא ה־ה בזה‬
‫לא תהיה ל רושת הנכסים כי הנה אנכי הולך‬ ‫עלבון לעשו כי הוא לא היה מאמין באותן‬
‫למות וקודם שימות אבי תמיתני חיד‪ ,‬מן החיות‬ ‫דיעודים ולא חפץ באותה ירושה וכמ״ש ולמה‬
‫וגם אם היא לענין הטובות הנפשיות איני‬ ‫זד‪ ,‬לי בכורד‪ ,‬והיד‪ ,‬יעקב ירא שמא ר פני‬
‫מאמין בהם ולא ביעודי אברד‪,‬ם א״כ למה זה‬ ‫רשעת עשו יעביר הקב״ד‪ ,‬אותד‪ ,‬נחלה וירושה‬
‫לי בכורד‪ ,‬ר״ל באמת ליעקב שמאמין בד‪,‬ם‬ ‫אלהית כלה לבני ישמעאל או אל זולתו‬
‫וקורבת אלדים לו טוב לו תצטרך לא לי‬ ‫מיורשי אברהם וכדי שלא תאבד המתנה ההיא‬
‫שהם הבלי כזבים בעיני ולכך ארז״ל שעשו‬ ‫והיתעוד‪ ,‬הקדושה מבית אביו אמר בלבו מיטב‬
‫כפר בתחיית המתים באותו היום לפי שתשובתו‬ ‫שאזכה אני בה בקנין הבכורד‪ ,‬מעשו ברצונו‬
‫זאת היתה בנו ‪ ,T‬על העדר אמונה בדברי האל‬ ‫משנפסיד שנינו אנחנו וגם לי גם לו לא תד‪,‬יה‪.‬‬
‫ויעודיו‪ .‬ולכן כדי שלא יתחרט כי הרשעים‬ ‫וד‪,‬רלב״ג כתב שהיתד‪ ,‬סבת בקשת יעקב‬
‫מלאים חרטות כמו שזכר החכם השיבו יעקב‬ ‫הבכורה לפי שהיה נהוג בזמנים ההם לברך‬
‫השבעה ל ר״ל השבעד‪ ,‬לי שתמיד תאמר‬ ‫את הבכור בשעת המות ברכה נוספת ולכן‬
‫כיום הזר‪ ,‬יד־ מרת בעזיבת הבכורד‪ .‬לי ואז נשבע‬ ‫ד‪ ,‬יה מקפיד יוסף שישית אביו יד ימינ* על‬
‫לו‪ .‬והיתד‪ ,‬שבועתו אם בחייו ואם בחיי אביו‬ ‫מנשד‪ ,‬שהוא הבכור‪ .‬ואין ספק אצלי שחזקה‬
‫וימכור את בכורתו ליעקב‪ .‬וד‪,‬מכירד‪ ,‬אולי‬ ‫אצל יעקב המחשבה הזאת שזכרתי מה שידע‬
‫שד‪,‬יתד‪ ,‬שעזב יעקב כל נכסי אביו אשר נשארו‬ ‫שבעת לידתו יצא ידו אוחזת בעקב עשו‬
‫שלא יד‪,‬נה מהם לא בחייו ולא אחרי מותר‬ ‫שד‪,‬ורד‪ ,‬ג״כ ע״ז כמו שביארתי זהו הביאור‬
‫כמ״ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה ש־יורה‬ ‫הראשון בענין הזה‪ .‬ואמנם הביאור השני הוא‬
‫שלא קבל מנכסי אביו כלל והיה זה לפי שנתן‬ ‫ש ‪r‬קב אמר לעשו הנה הבן הבכור הוא‬
‫אותם לעשו בקנין הבכורד‪ ,‬או שקבל יעקב על‬ ‫עומד במקום אביו ועליו מוטלת הנהגת הבית‬
‫‪m‬‬ ‫בראשית כה כו‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫למדי הוצרך יתברך לדיזדיית אל תרד מציימה‬ ‫עצמו הנהגת הבית כלה ובקשת צרכיו והבנתס‬
‫כי הוא לא הירי הולך שמדי ולמה אמר לו‬ ‫עדשים‬ ‫ולכן היה שמיד גתן לעשו להם‬
‫שכץ ב א ת אשר אומר אליך בלשון סתום‬ ‫כאשר יתן הבכור לצעיר לאכול‪ .‬והעידה התורה‬
‫ומש ביאר מה היא באמרו גור ב א ת הזאת‪:‬‬ ‫שלא נתחרט אותו רשע ממה שעשה כי הנה‬
‫השאלה הג׳ ב אפח כי לך ולז ת ד אתן את‬ ‫אכל ושתה ויבז את הבכורה ועכ״ז בזה בלבו‬
‫כל הארצות וחזר לומר שנית ונחתי‬ ‫הבכורה ולא חזר לומר מקח טעות הוא ואיו‬
‫לזרעך את כל הארצות האל והוא כפל מבואר‪:‬‬ ‫ספק שהיה עשו בעת המכירה הזאת בן ט״ו‬
‫שנים ולא נתרעם ממנה עד שברך יצחק‬
‫השאלה הד׳ למדי זדי אמר יצחק על רבקה‬ ‫ליעקב שאמר את בכורתי לקח שהיה אז בן‬
‫אתותי היא וד״לא ידע מד‪ .‬שקרה לאברהם‬ ‫ששים שנה ויותר‪ .‬הנה התבאר מזה שלא בקש‬
‫במקום הדיוא על כדומדי לזה ומדוע שנרי‬ ‫יעקב את הבכורה כי אם לענין היעודים‬
‫כאולתו גם כי אחרי שלא לוקחדי ולא געשה‬ ‫האלדיים לפי שראה שעשו אינו מאמין בהם ולכן‬
‫על זה נס לא דיירי ראוי להזכית‪:‬‬ ‫הותר לו ללקחם ממנו בראותו שלא חפ‪r‬‬
‫השאלה הה׳ למדי זה באתרי הנבואה ליצחק‬ ‫בברכה ותרחק ממנו והועיל לו הבכורה הזאת‬
‫בבראו בבאר שבע ואמר לו שם האל‬ ‫כי בעבורה זכה לברכת אביו כמו שיתבאר‬
‫ית׳ אל ‪ ,‬מירא כי אתך אנכי וברכתיך ולא‬ ‫אחר זה ובעבודה היה שיעקב וזרעו זכו בירושת‬
‫נאמר לו כן פעם אחרת ועוד כי ממי ירא‬ ‫הארץ ובדבקות ההשגחה האלהית והותרו בזה‬
‫שהוצרך להבטיחו אל תירא‪:‬‬ ‫השאלות הי״א והי״ב‪ .‬והר״ן כתב שטבת זה‬
‫היה שאותו יום מת אברהם כדברידת ז״ל‬
‫השאלה הו׳ בתשובת אבימלך שאמר לו‬ ‫ושיעקב בשל את הנזיד להברה את אביו‬
‫יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם‬ ‫באבלו ׳ושעשו לא היה שם בשעת הפטירה‬
‫אותי ותשלחוני מאתכם‪ .‬שדיוא השיבו ראה‬ ‫ולא דמעה עינו ולא נשבר לבו בקרבו על‬
‫ראינו כי השי י״י עמר ונאמר תדיי נא אלדי‬ ‫מות הזקן הקחש אבל בא כחסר לב ומצא‬
‫וגר ודייא הנותנת שכעבור זה לא השי ראוי‬ ‫את אח ו מתעסק בהבראת אביו האבל ולא חשש‬
‫לשלחו מאתם ואם שלחוהו מדוע שבו אליו‪:‬‬ ‫לכל זה דבר ובקש מיעקב שילעיטד^ מהנזיד‬
‫השאלה הז׳ באמרו ויקרא אותר! שבערי על‬ ‫ההוא‪ .‬ובראות יעקב שהוא היה בחה אביו‬
‫כן שם העיר באר שבע ער היום הזוב‬ ‫ומשפחתו קנא קנאה גדולה שיהיה כל כבוד‬
‫כי הנה מימי אברדים נקרא כן על שם‬ ‫בית אברהם דצחק תלוי בעשו זולל וסובא‬
‫השבועדי שנשבעו שם אברדים ואבימלר וא ‪T‬‬ ‫ולכן אמר לו אחר שאנכי מעלה על ראש‬
‫יאמר שנקרא כן מפני המעשה הזרי‪ .‬והנני‬ ‫תפארתי כבוד אבי והורי בהיותי הצעיר ואתה‬
‫מפרש הפסוקים באופן יו ת ת כל השאלות‬ ‫הבכור אינך חושש כל זה לכלום מכר כיום‬
‫האלו כלם‪:‬‬ ‫את בכורתו לי ואסבול אני עמל הבכור בכבוד‬
‫המשפחה ואתכבד עליו ואתה כמו שלא תשא‬
‫ויהי רעב ב א ת וגר עד ויהי כי זקן יצחק‪.‬‬ ‫כבז דם כך לא תתכבד עליהם ושזאת היתד•‬
‫ספר הכתוב שהיד‪ .‬רעב ב א ת ואמת‬ ‫סבת מכירת הבכורה וגם נכון הוא‪:‬‬
‫מלבד ה ת ב דיראשת ענינו שמאז ועד עתה‬
‫לא היה ת ב ב א ת כנען שיוא אמת כלבד‬ ‫כו‬
‫כאלו אמר אחרי הרעב הראשת ואמר זה להגש‬ ‫)א( ויהי רעב בארץ עד ויד‪.‬י כי זקן‬
‫שמיום שהיה רעב בימי אברדים עש לא היה‬ ‫יצחק‪ .‬והנה יש בפרעזד• הזאת גם כן‬
‫רעב אחר כל ימיו ב א ת כנען כי ברך השס‬ ‫שאלות‪:‬‬
‫את כל ה א ת בעבות וכדי שלא יצטרך לרדות‬ ‫השאלה הא׳ באמרו מלבד הרעב הראשמ‬
‫מצתם מפני זלעפות רעב כמו שעשר‪ .‬בראשתה‬ ‫אשר היה בימי אברד ‪ a‬כי מה צורך‬
‫וכדי שיכית וידעו כל יועזבי תבל ושוכני‬ ‫לומר כן האם אפשר שנחשוב שהירי רעב‬
‫ארץ שבזכותו היה שובע שפחות ב א ת קרא‬ ‫הזה אותו שהיה בחייו בהיות בין זד• לזד‪ .‬כמו‬
‫השם לרעב מיד אחת מות אבתים וזהו הענת‬ ‫מאדי שנים‪ .‬והרמב״ן כתב כמתנבא אולי שלא‬
‫סמיכות הספורים והפרשיות האלה והותרדי בזה‬ ‫היה רעב בעולם עד שבא אברדים ולא ידעתי‬
‫השאלדי הא־‪ .‬שינדי יצחק לבקש לחם לפי‬ ‫מאין היד‪ .‬לו זה‪:‬‬
‫הטף הלך אל אבימלך מלך פלשתים אל גרד‬
‫אולי שהיה אשיבו מקשם או שהיה אבימלד‬ ‫השאלה הב׳ אם היה שיצחק מפני הרעב‬
‫שי שדייה בימי אברהם ולכן הלך להתלונן‬ ‫הלך אל א ת פלשתים לדיתגורר שם‬
‫בראשית כו‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫שב‬
‫אביו ולא מבנות כנען ועל המתנות שנתן‬ ‫בצלו‪ .‬ולפי שהיה בדעתו אם ידביקוהו הרעב‬
‫לבני הפלגשים וישלחם מעל יצחק בנו שכל‬ ‫לרדת מצרימה כאשר ירד אברהם אביו כי היה‬
‫זה עשה כפי ההוראד‪ ,‬והרצון האלהי‪ .‬הגת‬ ‫קרוב משם וקלה לרדת שמה דרך ארז פלשתים‬
‫התבארו הפסוקים האלה מבלי כפל כפי ענין‬ ‫כי קרוב הוא הוצרך הוא יתברך להזהירו‬
‫הספור והותרו בו השאלות הב׳ וד‪,‬ג'‪ .‬והנד‪,‬‬ ‫אל תרד מצרימה כלומר אף על פי שאביך‬
‫יצחק במצות השם ישב בגרר ואנשי המקוס‬ ‫ירד שם לד אין ראוי שתרד שמה כי אתה עולה‬
‫שאלוהו על דבר אשתו כי כבר היו מלומדים‬ ‫תמימה ואין ראוי שתצא חוץ אבל שתשכון‬
‫ממה שקרר‪ ,‬לאברהם שלא לנגוע באשד‪ ,‬גכריה‬ ‫בארץ אשר אומר אליך ורמז לארץ כנען כי‬
‫אשת איש ולכן שאלוד‪,‬ו אם היא אשתו וז״ש‬ ‫הוא נחלת י״י אבל לא פרשו לו מיד כי לא‬
‫לאשתו ולא שאלוהו על הבנים כי אולי בני‬ ‫היה צורך בו באותה שעה והוא ע״ד על אחד‬
‫אשר‪ ,‬אחרת הם‪ .‬ויצחק לא כחש ולא הודה‬ ‫ההרים אשר אומר אליך האמנם עתה לצורך‬
‫אבל אמר אחותי היא כי מאשר היתד‪ ,‬קרובה‬ ‫הרעב גור בארץ הזאת ואל תירא ואל תפחד‬
‫אליו ממשפחתו ומבית אביו הותר לו לקחתו‬ ‫מחוסר לחם ולא מאנשי הארץ כי אני אהיה‬
‫שהיא אחותו והנה עשה זה יצחק מפחדו שאמר‬ ‫עמך ואברכך ולא תחסר כל בה‪ .‬וכפי דרך‬
‫פן יהרגוני על רבקה כי טובת מראה היא וד‪,‬יד‪,‬‬ ‫קצת מפרשים היה דבור אל תרד מצרימה‬
‫דעתו שאם יבואו ללקחה ילך אל המלך ויודיעד‪,‬ו‬ ‫בהיותו בארץ כנען קודם בואו אל גרר וא נו‬
‫שד‪,‬יא אשתו‪ .‬אבל אנשי הארץ עכ״ז לא מלאם‬ ‫נכון כי הוא אמרלו גור בא ‪ p‬הזאת וזה‬
‫לבם לקחת את רבקה לא להם ולא למלך כי‬ ‫מורה שבגרר נאמר לו‪.‬והטעם שאני אוסר‬
‫היו נשמרים כבר מענין שרה ממד‪ ,‬שקרר‪ ,‬לה‬ ‫לך הירידה למצרים ומתיר לך הגרות בארץ‬
‫עם אבימלך וכאשר ארכו הימים לשבת יצחק‬ ‫הזאת הוא לפי כי לד ולזרעך אתן את כל‬
‫בגרר לא יוכל לשמור ולהתעלם תמיד כי כבר‬ ‫הארצות האל וזה יהיה כאשר־ אקים את‬
‫יתעלם אדם בדבר מה ימים או עשור ולא‬ ‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ואם כן‬
‫יוכל להתעלם שנ ם רבות שלא יתגלה מצפונו‬ ‫בהיותך עומד בארץ הזאת לא תהיה יוצא‬
‫לכן השקיף אבימלך בעד חלון ביתו אם במקרר‪,‬‬ ‫חוצה לארץ‪ .‬ולא יקשה עליך היעוד הזה בחשבך‬
‫ואם במתכוין וראד‪ ,‬את יצחק מצחק כאיש עם‬ ‫כי בניר הם מתי מספר ואיך יירשו את כל‬
‫אשתו ואין ספק שלא ראה אותם עושים‬ ‫הארצות האלה כי הנה אני ארבה את זרעך‬
‫משגלם ושהיה משמש כמו שפי׳ רש״י כי איך‬ ‫ככוכבי השמים והוא הרבוי בכמותם ומעלתבנ‬
‫יעשוהו כנגד החלון אבל רואה אותם מצחקים‬ ‫וגם לא יקשה זה בעידך מפאת מלכי הארץ‬
‫ומהתל־ם וד‪,‬יה לו עמה מן הקתב והרמיזות‬ ‫ושריה שוע רבים ועצומים כי הנה עם היות‬
‫מה שלא יתכן שיד‪,‬יה לאדם עם אחותו ולכן‬ ‫הגוים האלה ממך תדע באמת שאתן‬ ‫רבים‬
‫הוכיח את יצחק באמרו אך הנה אשתך היא‬ ‫לזרעך את כל הארצות האל ולא תחוש גם‬
‫‪,‬יאיך אמרת אחותי היא‪ .‬אבל יצחק כל דבר‬ ‫כן לשנאתם ואיבתם לזרעך בהיות יורש את‬
‫לא כחד מן המלך והגיד לו אמתת הדבר‬ ‫ארצם‪ .‬כי הנה אף על פי שזרעך יירשו את‬
‫ונמשך לו ממנו כבוד גדול שצוה לכל עמו‬ ‫ארצם יתברכו בהם כל גויי הארץ‪ .‬ואמר לו‬
‫הנוגע באיש הזה ואשתו מות יומת‪ .‬ולכן נזכר‬ ‫שלא היה מיעדו בכל הטובות האלה שכר‬
‫כאן הספור הזה להודיע שגם במה שעשד‪,‬‬ ‫וחלף עמידתו בגרר וכדי שלא ירד למצרים‬
‫יצחק בדעתו בטעות ושלא במתכון קנה כבוד‬ ‫כי הנה כל זה כבר גזר מימי אברהם עקב‬
‫גדול בגרר לקיים מה שנאמר לו ואהיה עמך‬ ‫ששמע בקול י״י וישמור משמרתו מצותיו‬
‫ואברכך והותרד‪ ,‬השאלה הד״‪ .‬ואחרי 'שזכר‬ ‫חקותיו ותורותיו‪ .‬ואחשוב שאמר לו עקב אשר‬
‫הכתוב איך נתקיים מד‪ ,‬שאמר לו השם ואהיה‬ ‫שמע אברהם בקולי על מה שאמר לו לד לד‬
‫עמך זכר איך נתקיים לו גם כן מר‪ ,‬שאמר‬ ‫מארצך וממולדתך וגומר‪ .‬ואמר וישמור משמרת־‬
‫ואברכך הוא שיצחק מפני הרעב זרע בארץ‬ ‫על הנדיבות אשר עשה עם מלך סדום באמרו‬
‫ההיא כעובד אדמתו לשבוע לחם וימצא בשנד‪,‬‬ ‫הרימותי ידי אם מחוט ועד שרוך נעל וגומר‬
‫ההיא רוצה לומר שלא היתד‪ ,‬שנה טובד‪ ,‬אלא‬ ‫או שאמר משמור משמרתי ששמר משמרת‬
‫שנת רעב ועכ״ז מצא בתבואתו כ״כ מהברכה‬ ‫אמונתו בהיותו קורא בשם י״י ומפרסם אמונתו‬
‫שהיתה מאה פעמים יותר ממה ששער בנפשו‬ ‫לעיני העמים‪ .‬ואמר מצוותי על המילה ומה‬
‫שיצמח לו באופן שבזה ברכו י״י‪ .‬וחז״ל‬ ‫שצור‪ ,‬שיגרש את ישמעאל‪ .‬ואמר חקותי על‬
‫שהוקשה להם מדוע מדד יצחק תבואתו בד‪,‬יות‬ ‫העקדד‪ ,‬שעקד את יצחק ואחר כך עקד את האיל‬
‫שאין הברכה שורד‪ ,‬לא בדבר המדוד וכי׳ אמרו‬ ‫במקומו שהיה אצלו כל זה חקים וגזרת מלך‪.‬‬
‫שהוכרח למדוד כדי לתת ממנו מעשר כי כבר‬ ‫ואמר ותורתי על לקוחי יצחק אשד‪ ,‬מבית‬
‫שג‬ ‫בראשית כו‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫יצחק הרחיב י״י לנו ופחני בארץ כלומר‬ ‫התחיל אברהם לתת למלכי צדק להיותו כהן‬
‫אף על פי ששלתוני מאתם בעל כרחם ירחיב‬ ‫לאל עלית ויעקב אמר וכל אשר תתן לי עשר‬
‫לנו השם בארץ הזאת וזה טעם כל הספור‬ ‫אעשתו לך‪ .‬וכפי הפשט מדד יצחק תבואתו‬
‫הזה שנכתב כאן שלא מצא בו הרמב״ן ת ‪ r‬לת‬ ‫כדי לדעת ברכת י״י ואהבתו אותו אבל לחשוב‬
‫ולא כבוד ליצחק‪ .‬ונכנס לבאח על דרך הצורה‬ ‫שבזה השפיל מעלתו וכבודו בהיותו עובד אדמה‬
‫לבית קדשנו ותפארתנו ולדעתי יש כבוד גדול‬ ‫מה שלא עשה אברהם אביו כי הנה נתכבד‬
‫ליצחק ולכן נכתב פד‪ ..‬ולפי שכל הדברים‬ ‫יותר בזה והוא אמרו מיד ויגדל האיש וילד‬
‫עשד‪ .‬מחק בגודל לבב כאלו הוא היד‪ .‬אדון‬ ‫הלוך וגדל וגם אץ לחשוב שבעבור שנתעסק‬
‫הארץ ולכן בבואו בבאר שבע נראד‪ .‬אליו השם‬ ‫בעבודת האדמה עזב מרעה הצאן והבקר שיחזז‬
‫והבטיחו אנכי אלהי אברהם אביר אל תירא‪.‬‬ ‫מאביו לא היה כן כי גם מהמה לא הניח‬
‫רזצד‪ .‬לומר אני שנתתי לאבח‪.‬ם אביך כה לנצח‬ ‫ידו והוא אמרו ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר‬
‫את המלכים ואני הנותן לך כח לעשות חיל‬ ‫ועבודה רבה חצה לומר עבדים ושפחות‬
‫ולכן לא תירא מאנשי גרד ולא מענין הבארות‬ ‫שיעבדוהו ובעבור זה קנאו אותו פלשתים לרוב‬
‫שעשית כי אתך אנכי בכל אשר תעשה‪ .‬והנה‬ ‫הצלחתו בכבוד ובעבודת האדמה ומקנה וכל‬
‫באד‪ .‬אליו הנבואה הזאת בבאר שבע לפי ששם‬ ‫זה נכלל במה שנאמר לו ואברכך‪ .‬ואמנם לקיים‬
‫צוד‪ .‬י״י לאברד‪.‬ם על העקדד‪ .‬ושם שבו בבואם‬ ‫מה שנאמר לו עוד כי לך ולזרעך אתן את‬
‫מהר המוריד‪ .‬ומפני זה באותו מקום מקודש‬ ‫כל הארצות האל ספר הכתוב הענין מהבארות‬
‫נראה לו האלהיגצ ולזה עצמו בנה שם יצחק‬ ‫דציאתו מגרר ומה שהלך אליו אבימלך לבקש‬
‫מזבח ויקרא בשם י״י זכר למזבח שנעקד עליו‬ ‫אהבתו כאלו הוא היה אדוני הארץ‪ .‬והסתכל‬
‫ולמה שאמר אברהם אביו י״י יראה אשר יאמר‬ ‫בספור הזה איך יורה על זה השמזז כי הנה‬
‫היום וגר‪ .‬וד‪.‬ותרד‪ .‬השאלד‪ .‬הד‪.‬׳‪ .‬והרלב״ג כתב‬ ‫זכר הכתוב שעם היות שכל הבאחת אשר חפרו‬
‫שבנד‪ .‬המזבח כדי שתתמיד לו הנבואה שמזצ‬ ‫עבדי אברהם בימיו סתמום פלשתים דמלאום‬
‫ולקיים מה שנאמר ליצחק בנבואד‪ .‬הזאת קרד‪.‬‬ ‫עפר וידמה שהיו גומות גדולות שמתקבצים‬
‫שבמקום שיצחק היד‪ .‬ירא מאבימלך ואנשי‬ ‫שם המים להשקות העדרים והם ברשעתם סתמו‬
‫ארצו פן יבואו עליו ויכוד‪.‬ו על הקנאד‪ .‬וד‪.‬בארות‬ ‫אותם כדי שלא יהנו מהם חעי יצחק וילכו‬
‫סבב האל שהם מעצמם באו אליו מגרר אל‬ ‫משם לחסרון המים ומלבד זד‪ .‬אבימלד אמר‬
‫באר שבע שהיד‪ .‬יוקוב שם רוצה לומר אכימלד‬ ‫ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד רוצה‬
‫ואחוזת מרעהו שהוא כלל השרים רעי המלך‬ ‫לימד שלרוב מקנהו לא היה מקום למקנה‬
‫ופיכל שר צבאו כי לא באו אליו בחיל כבד‬ ‫הארץ כי גם כי כל העועזר שהיה בארץ היה‬
‫כיד המלך אלא במתי מעט כי כן ראוי למי‬ ‫בא לידו הנד‪ .‬יצחק הלך משם אבל לא נתרחק‬
‫שיבקש שלום מחבירו שלא ילך אליו בחיל‬ ‫מן העיר כי הנה ישב בנחל גרר סמוך לעיר‬
‫וכח כמפח ‪T‬ו‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬יצחק כאשר ראם אמר‬ ‫ולא כמו שכתב חזז״י שהיד‪ .‬הנחל רחוק מן‬
‫אליד‪,‬ם מחע באתם אלי וגר ואתם שנאתם אותי‬ ‫העיר כי לאחר שלגרר נתיחד נראה שהיה‬
‫ר״ל אם באתם לבקחני כאוד‪.‬בים זה בלתי אפשר‬ ‫קחב אליהם אבל ישב שם על כרחם ולא עוד‬
‫כי אתם שנאתם אותי ואם באתם לפי שאתם‬ ‫אלא ששב וחפר הבאתת אשר חפרו בימי‬
‫צריכים אלי בדבר מה יקשה למד‪ .‬תשלחוני‬ ‫אבח‪.‬ם כי אלה ד& שסתמום וכדי לד‪.‬שתרר‬
‫מאתכם ומוטב שאד‪.‬יד‪ .‬שם למלאת צרכיכם‪ .‬זר״ש‬ ‫עליד‪.‬ם יותר קרא להם השמות שקרא להם‬
‫ר‪.‬שיבור‪.‬ו ראה ראינו כי היה י״י עמך‪ .‬כפי‬ ‫אביו להוחע שלא היו חדשים אבל היד‪ .‬פותח‬
‫דרך המפרשים היד‪ .‬מאמרם אנחנו חשבנוד‬ ‫הבארות אשר כבר סתמום בשמותם שבכח ידו‬
‫שהיית מתעשר מטוב הארץ ומאשר לנו ולזר‪.‬‬ ‫היד‪ .‬עושה זד‪ .‬וגם חפח ומצאו באר מים חיים‬
‫שלחנוך אבל עתד‪ .‬כבר ראד‪ .‬ראינו כי היד‪ .‬י״י‬ ‫וזר‪ .‬מורד‪ .‬שאחרים לא היו מים חיים כי אם גומות‬
‫עמך ומברכתו זה שלד ולא משלנו ולכן תהי‬ ‫כמו שפירשתי ואף על פי שרועי גרר רבו‬
‫נא אלד‪ .‬בינותינו ונכרתה ברית עמך אם תעשר‪.‬‬ ‫על אותו באר מים חיים באמרם לנו המים‬
‫עמנו רעד‪ ,‬וגר‪ .‬וח״ל אמרו ראה ראינו דאד‪.‬‬ ‫באמרם שמי הבאר היו באים שם מן הנחל ולכן‬
‫באברהם ראינו בך‪ .‬ראה באביך שד‪.‬יד‪ .‬בונד‪,‬‬ ‫היד‪ .‬מי באר מן העיר כמו עם הנחל הנה‬
‫מזבח ומקחב קרבן וראעו בך שאתה בונה‬ ‫עכ״ז נשאר הבאר ההוא עם רועי יצחק עם‬
‫מזבחות ואוחז מעשיו שלא הלך אבימלד אצל‬ ‫היות שד‪.‬תעםקו עמו עליו‪ .‬וכן חפ ח באר אחרת‬
‫יצחק עד שבנד‪ .‬מזבח וכן דרעזו תדר נא‬ ‫ואם שגם כן רבו עליו נשאר עמו וקראהו שטנה‬
‫אלה בינותינו‪ .‬האלה אשר היתד‪ .‬בינותינו בימי‬ ‫לשנאתם אותו עד שכאשר ח פ ח הבאר השלישית‬
‫אביך תהי נא גם עתה בינינו וב‪-‬־נך ודרקו‬ ‫לא רבו עליד‪ .‬ולכן קרא שמה רחובות כי אמר‬
‫בראשית כו כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫דש‬
‫ואבימלך עתה והותרה בזה השאלה הז׳ ואמנם‬ ‫נכון זדא‪ .‬אבל בדרך הפשט מאשר אמרו‬
‫סמך לזה הפסוק ספור נשואי עשו להג ‪T‬‬ ‫סנותינו בינינו ובינך שהוא לשון כפל נראה‬
‫מרשעתו ורשעת נשיו שעם היות שאבימלך‬ ‫שהם אמרו ליצחק שלא שלחוהו מפני שנאה‬
‫ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו באו ליצחק‬ ‫כמו שאמר אבל מפני שראו שהיה השם עמו‬
‫לבקש אהבתו וכבדוהו בדבריהם ביראתם מזעמו‬ ‫וראוי שתהיה אלה ושבועה ביניהם וחששו‬
‫הנה נשי עשו לא עשו בן כי להיותם מבנות‬ ‫שאם יעשו הדבר הזה בעיר יתפדסם הדבר‬
‫הדתי היו מורת רוח ר״ל כל א׳ מהן היתה‬ ‫מאד וכדי בזיון וקצף אליהם שיכנסו באלה‬
‫מית רוח ליצחק ולרבקה ולא היו מתביישות‬ ‫עם איש נכרי הבא אל ארצם מפחדם ממנו‬
‫ממנו ולא מרבקה כאנשי גרר ומלכה‪ .‬גם היד‪,‬‬ ‫ולזה אמרו לו שילך לו מן העיר כדי שיצאו‬
‫מרעזעת עשו שלא היד‪ ,‬מוחה בידיהן ומיסר‬ ‫אליו ותהיה האלה בסתר בינו ובינם ואיש‬
‫אותן כראוי לכבוד אביו ואמו‪ .‬ושיצחק לא חשש‬ ‫לא ידע מזה דבר וזהו אמרם ונאמר תהי נא‬
‫לכל זה באהבתו את עשו אבל חששה לו‬ ‫אלד‪ .‬בינותינו אבל תהיה בסתר בינינו ובינך‬
‫רבקה‪ .‬ואולי גם זה סייעד‪ ,‬לעשות מה שעשתד‪,‬‬ ‫לא בתוך העיר לעיני הבל‪ .‬וד‪.‬ותרד‪ .‬בזה השאלה‬
‫בברכות כמו שיתבאר‪ .‬ונכתב זה גם בן להודיע‬ ‫הד‪ .‬וד‪,‬יתה השבועה אם תעשה עמנו רעה‬
‫החלוף הכפל׳ שהיר‪ ,‬בין זרע יעקב לזרע עשו‬ ‫כי היה כל כך עוצמו וגדולתו בעיניהם שהיו‬
‫כי הם מצד אבותיר‪,‬ם היו כמו שנזכר מטבעים‬ ‫יראים ממנו פן יקום על הארץ וימלוך בה‪.‬‬
‫שונים ומזגים מתחלפים תכלית החלוף ומצד‬ ‫ולפי שיצחק ה ‪ .T‬מתרעם מד‪,‬ם כאשר שלחוהו‬
‫אמותיהם היו בגי עשו פושעים ומורדים כמו‬ ‫מאתם לכן אמרו לו כאשר לא נגענוך ונשלחך‬
‫שהיו אמותידם מורת רוח ‪.T.‬יו בני יעקב‬ ‫בשלום רוצה לומר שלא לקחנו דבר מכל‬
‫בתכלית השלמות כאמותיהן‪:‬‬ ‫אשר לך אבל שלחנוך בשלום וגם עשינו עמך‬
‫כז‬ ‫טוב כין אין ספק שאתד‪ .‬עתה ברוך י״י יותר‬
‫)א( ויהי כי זקן יצחק עד סוף הסדר‪.‬‬ ‫ממד‪ ,‬שד‪,‬יד‪ ,‬כשבאת לארצנו וזהו מוכיח‬
‫והנה שערתי בספור הזה ועניניו שאלווב‬ ‫שקבלת הנאד‪ ,‬והסבד‪ ,‬בארץ הזאת עם היותה‬
‫מאת האלהים ולכן אין דאוי שתעשה רעד‪-‬‬
‫השאלה הא׳ מה ראה יצחק לברך את עשו‬ ‫עם ה א ת אשד גדתד‪ .‬בה ונתברכת בתוכה‬
‫והלא אברר‪,‬ם אביו לא ברך אותו בעת‬ ‫וד‪,‬דמב״ן פיתש לא נגענוך בענין האשד‪ ,‬שנא׳‬
‫מותו ולא ברך אדם את שת ולא נח את שס‬ ‫כל הנוגע באיש הזה ובאשתו ועשינו עמר רק‬
‫ומי הכנים יצחק אם כן בזד‪ ,‬הדוחק לברך את‬ ‫טוב לשמור כל אשר לך ונשלחך בשלום גם‬
‫זה וכל שכן בהיותו רשע‪:‬‬ ‫בקנאתנו שלא לקחנו מן העושר אשר עשית‬
‫השאלה הב׳ אם היתד‪ .‬כוונת יצחק ורצונו‬ ‫עמוו ושלחנוך עם כל אשר לך לשלום אתר‪,‬‬
‫להשאיר ברכה קודם מותו למד‪ .‬יברך‬ ‫עתה ברוך י״י‪ .‬ואין לאל ידינו לעשות עמך‬
‫עשו בלבד ויניח את יעקב בלא ברכד‪ ,‬וד‪,‬לא‬ ‫רע אבל תשתנה העת ותשוב לארצנו ונשוב‬
‫היובניו והיה לו לברך שניהם כי‬ ‫שניהם‬ ‫לך גמול ומה שפירשתי הוא היותר נכון‪ .‬והנה‬
‫הנד‪ ,‬יעקב לשנים עשר שבטים שהיו לו לכלם‬ ‫יצחק קבל מאתם טענתם ויעש להם משתה‬
‫ברך וכאשר רצה לברך את בגי יוסף לשניהם‬ ‫ונשבעו איש לרעהו וזכר הכתוב שבאותו יום‬
‫ברך ומשה ברך לכל השבטים גם כן ^מה‬ ‫בפניהם באו עבדי יצחק ויאמרו לו מצאני מים‬
‫לא יעשה כן יצחק ור‪.‬טיל קנאד‪ .‬ואיבה בסעודת‬ ‫ולפי שהיו בבאר שבע בשעת השבועה קרא‬
‫ברכתו בין שני בגיר‪.‬‬ ‫שם העיר באר שבע עד היום הזה‪ .‬יכתב‬
‫הרמב״ן שהקחב אצלו הוא היות זה הבאר‬
‫השאלה הג׳ למה תלה עניו הברכה במותו‬ ‫שכרד‪ ,‬אברד‪,‬ם ונתן לאבימלך שבע כבשות‬
‫כמ״ש הנה נא זקנתי לא ידעתי יום‬ ‫הצאן לבדד‪,‬ן כי סתמוהו פלשתים עם האחרים‬
‫מותי כאלו היה אסור ודבר מגונה לברכו‬ ‫וישב יצחק ויחפור אותו ויקרא לו השם אשר‬
‫אותוהזמן והלא בכל זמן היד‪ ,‬ראוי‬ ‫קודם‬ ‫קרא לו אביו ועל כן שם העיר באר שבע על‬
‫שיברך את בנו ובכל יום הכהן גדול הי׳ מברך‬ ‫שם הבאר שקראור‪,‬ו כן האב וד‪,‬בן כי שם נשבעו‬
‫את ישראל הן אמת שיעקב בעת מותו ברך‬ ‫שניד‪,‬ם‪ .‬ולפי דעתי בכתוב הזר‪ ,‬שאין ענינו‬
‫את בניו ומשה גם כן ברך את ישראל לפני‬ ‫שעתר‪ .‬מחדש קראו יצחק כן אבל יאמר על‬
‫מותו אבל ראוי לתת בזה טעם וסבד‪ .‬מספקוס‬ ‫כן לדבר דומד‪ ,‬לזה והוא משבועת אבימלד‬
‫השאלה הד׳ במה שתלה ברכתו באכילת‬ ‫ואברד‪,‬ם נקרא שם העיר ההיא באר שבע ר״ל‬
‫המטעמים כאשר הרבד‪ ,‬על זה הצווי‬ ‫ב מי אברד‪,‬ם כי זימן הקב״ה שבאותו מקום‬
‫לעשו שא נא כליך תלש וקשתיך וצא השדר‪,‬‬ ‫שנשבעו אברהם ואבימלד נשבעו ג״כ יצחק‬
‫שת‬ ‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫וכל שכן שלדעת עשו נתנן ולמה חרד חרדה‬ ‫וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי‬
‫גדולה ותפלתו אל חקו תשוב‪ .‬סוף דבר שעניו‬ ‫ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות‬
‫אלו הברכות מסופק וקשה מאוד‪:‬‬ ‫והנה יעקב ברד את בני יוסף וברך גם כן‬
‫את כל בניו אבל לא תלה ברכתו במאכל‬
‫השאלה הט״ אולי ימושגי אבי והיא כי איד‬ ‫אשר יאכל ולא גם כן משה רבינו בברכו‬
‫לא חשש להכרת הקול שא״א להנצל‬ ‫את בבי ישראל ‪:‬‬
‫ממנו וחשש למשוש שאולי לא ימושה ומד‪.‬‬
‫תשובת רבקה עלי קללתד בני הז» יקח אדם‬ ‫השאלה הה׳ מה ראתה רבקה להסיר את הברכה‬
‫קללת חבירו כשירצה‪:‬‬ ‫מעשו בהיותו בנה הגדול )ולא( ]ולו[‬
‫משפט הברכות ולמה השתדלה כל ההשתדלות‬
‫השאלה הי׳ בבלבול דברי יצחק כי הו«‬ ‫הזה להסיר מעשו את הברכה שהיה אביו חפץ‬
‫נסתפק ראשונה אם היה עשו או לא‬ ‫לברכו ומשלוח מדנים לא לעזר ולא להועיל‬
‫ובהיותו משטר בספק אומר הקול קול יעקב‬ ‫בין אחים כי אם בשקר וכזב והנאה רבה‬
‫והידים ‪T‬י עשו ברך אותו כמ״ש ויברכהו־‬ ‫ולבטלה ‪:‬‬
‫ואחר כד חזר לומר ולשאול לו אתה זה בני‬
‫עשו בהיות שכבי אמר לו אנכי עשו בכורד‬ ‫השאלה הו׳ איד חשבה רבקה שהברכות שיתן‬
‫ואחר הריח ריח בגדיו אמר שגית ויברכהו‪:‬‬ ‫יצחק ליעקב בחשבו שהוא עשו יועילו ליעקב‬
‫בהיות כוונתו לברד את עשו ולא ליעקב והנה‬
‫השאלה הי״א למה זה היו כל הברכות האלו‬ ‫הכל הולד אחר הכונה ורז״ל א מ ת לענין‬
‫מטובות גשמיות ולא זכר בהם דבר‬ ‫נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו‬
‫נפשיי ולא מיחשת הארץ ולא ממה שנשבע‬ ‫וסבור שנדרה אשתו ה ת זה יחזור ויתיר‬
‫לאברהם אביו‪ .‬ובכלל השאלה הזאת למה התחיל‬ ‫כי הדברים שנאמרו לאיש אחד בחזקת איש‬
‫הברכות בוא״ו העטף ויתן לד אלהים וחז״ל‬ ‫אחר לא יועילו כלום ואיד א״כ חשבה הצדקת‬
‫אמרו יתן ויחזור ויתן שנתנו טעם לוא^ והנה‬ ‫ויעקב ג״כ שהברכות המכוונות לעשו יועילו‬
‫פשט הכתוב‪ .‬לא יסבלהו‪:‬‬ ‫ליעקב שלא עלה על לבו של יצחק לתתם לו‪:‬‬
‫השאלה הי״ב בחרדה שחרד יצחק כאלו חרה‬ ‫השאלה הז׳ למה רצה הש״י שיתן יצחק‬
‫אפו על ברכו יעקב ו ^ אמר גם ברוד‬ ‫ליעקב הברכות בטעות ושגיאה בחשבו‬
‫יהיה שזה יורה שברצונו ברד אותו‪ .‬ומה‬ ‫שהוא עשו ו ותר טוב היה שיצוה ליצחק שיגרש‬
‫ענין אמרו מי איפה הוא‪ .‬מי מורה ששואל מי‬ ‫את עשו ושביעקב יקרא לו זרע כמו שאמר‬
‫הוא זה ואי זה הוא ומאמר איפה יורה ששואל‬ ‫לאברהם ושיצחק במצוותו יברך את ‪ .‬יעקב‬
‫באי זה מקום הוא‪:‬‬ ‫מדעתו ובכוונה שלימה‪:‬‬
‫השאלה הי״ג בדברי עשו ובקשותיו כי הוא‬ ‫השאלה הח׳ הוא הספק שהעיר עליו ראשונה‬
‫שאל ראשונה ברכני גם אני אבי ואח״כ‬ ‫הראב״ע והרלב׳׳ג וזכרו הר״ן ג״כ וענינו‬
‫אמר הלא אצלת לי ברכה ואח״כ אמר הברכה‪.‬‬ ‫אם הברכות בכלל הם נבואה פשוטה והגדת‬
‫אחת היא לד אבי ואם ברך את יעקב בחשבו‬ ‫העתידות או אם תפלה ובקשת רחמים על‬
‫שהיה עשו איד יאציל לו ברכה‪:‬‬ ‫המבורך להביא עליו מההצלחה והטוב מה‬
‫שירצה הנביא‪ .‬ויש לכל אחד מהצדדין ספקות‬
‫עצומות כי אם היו נבואה פשוטה והגדת מה השאלה הי״ד למה לא אמר לו ‪r‬חק בראשונה‬
‫כשאמר ברכני גם אני אבי מה שהשיבו על‬ ‫שיהיה יקשה למה חרה לרבקה ולמה עשתה‬
‫כל התחבולה ההיא והנה מה שגזר השם יקום השנית הן גביר שמתיו לד כי הוא המונע‬
‫ומי׳ יפר ולמת צעק עשו וחרד יצחק חרדה באמת שלא יברך אותו גם ‘כן ואמרו בשניו ‪J‬‬
‫כי אם היו הגדת עתימת מה לנו שיאמי ומה ענין אמת ואת כל אחיו נתתי לו לעבדינצ‬
‫אותם ליעקב או לעשו ומה ענץ בא אחיד אחת הן גביר שמתיו‪:‬‬
‫במרמה ויקה ברכתך‪ :‬ואמרו הן גביר שמתיו השאלה הט״ו באמת דשטום עשו את יעקב‬
‫על הברכה אשר ברכו אביו כי היה לו‬ ‫לד‪ .‬ואמרו את בכורתי לקח‪ .‬כי הגה יצחק לא‬
‫עשה דבר מעצמו אבל הגיד העתיד להיות לומר על אשר לקח ברכתו במרמה לא על‬
‫מה שברכו אביו ומה ענין ויוגד לרבקה ארג‬ ‫ויעקב לא עשה בו דבר יחייב הענין ההוא‬
‫ואם אמרנו שהברכה היא בקשת רחמים על דברי בנה הגדול ותשלח ותקרא את ת ק ב‬
‫המבורד יקשה מאד כי מי מגע יצחק מהתפלל בנד‪ .‬הקטן הלא ידענו שהיה עשו בנה הגדול■‬
‫כנגד עשו ולברך אותר בברכה אשר ברך ל ‪ r‬קב מעקב בנה הקטן ילמד‪ .‬זכ ת כאן‪:‬‬
‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫־שו‬
‫ואנחנו נברך יד‪ .‬מעתה ועד עולם הללויד‪,‬‬ ‫השאלה הט״ז בדברי רבקה עד אשר תשוב‬
‫כלם לשון הלול והודאה ושבח‪ .‬והברכה שהיא‬ ‫חמת אחיך וחזר לומר עוד עד שוב‬
‫מהברואים קצתם לקצתם אינה השפעה ולא‬ ‫אף אחיך ממך שהוא כפל מבואר ומה ענין‬
‫הטבה וגם אינה הלול ושבח אבל באמת היא‬ ‫ושכח את אשר עשית לו יהלא היא היתד‪,‬‬
‫הכנה לרבורך בתפלה ובקשת רחמים אליו ית'‬ ‫סבת המעשה ואיר יחסה האשם אליו‪ .‬ויקשר‪,‬‬
‫ויענהו וש שפ־ע עליו בברכתו ולזה נאמר‬ ‫עם זה אמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד‬
‫בברכת כהנים כד‪ .‬תברכו את בני ישראל אמור‬ ‫כי אם יהרוג עשו ליעקב מי יהרוג עשו ואיר‬
‫להם‪ .‬יברכך י״י‪ .‬ר״ל שברכת כד‪.‬נים לישראל‬ ‫תשכל משניהם‪:‬‬
‫היא אמירד‪ ,‬ותפלה לשם שיברכם וישמרם‪ .‬יאר‬
‫פניו אל ‪,T‬ם ו חנם ישא י״י פניו להם וישם‬ ‫השאלה הי״ז אם היה הפחד כלו מעשו‬
‫להם שלום ובסופד‪ ,‬אמר ושמו את שמי על‬ ‫שמא יהרוג את יעקב איך לא אמרד‪,‬‬
‫בני ישראל ואני אברכם‪ .‬ר״ל שהם יתפללו‬ ‫רבקה אמתת הדבר ליצהק ור‪,‬שיאתו לדבר אחר‬
‫עליד‪.‬ם כי זד‪,‬ו שימת השם עליהם אבל האל‬ ‫באמרה אם לוקח יעקב אשה מבנות חת וגר‬
‫יתברך הוא אשר יברך אותם בד‪,‬שפעתו לא‬ ‫למד‪ ,‬לי חיים ויצחק בעבור זה שלחו לא בעבור‬
‫הוא ואחרי שידענו זה נאמר עוד שסון שיעד‬ ‫•משטמת אחיו וד‪,‬נה יעקב בפהד המות היה‬
‫הקב״ה לאברד‪,‬ם להתיחדו זרעו להשגחתו‬ ‫לא בנשואיז‪:‬‬
‫ילירזשת הארץ הנבחרת היה ראוי שכל א׳‬ ‫השאלה הי״ח אם רבקה צותה קום ברח לך אל‬
‫מהאבות במותו ימנה תחתיו הבן היורש אותם‬ ‫לבן אחי חרנה למה שינה יצחק קום לך‬
‫ההבטחות והיעודים וד‪,‬יושב במקומו בהם כי‬ ‫פדנה ארם ביתה בתואל אחי אמך ובפועל‬
‫בזה תשתלשל האומה בסדר אלדי ידוע וי״וגבל‬ ‫נאמר וילך סדנה ארם אל לבן בן בתואל‬
‫אלד‪,‬־ רבגוים לא תתחשב‪ .‬ולבן ברך יצחק‬ ‫הארמי כדברי אמו ומה ענין אמרו אח־ רבקה‬
‫לבניו ויעקב לבניי לד‪,‬גיד שאותו המבורך‬ ‫אם יעקב ועשו הלא ידענו כל זה‪:‬‬
‫או המתברכים הם מקבלים היעודים האלהיים‬
‫זנושאים אליד‪,‬ם מזולתם‪ .‬ואם אברד‪,‬ם קא ברך‬ ‫השאלה הי״ט ביתיר הפסוקים והייתם בלתי‬
‫יצחק היה זה מפני שהקב״ה כבר גילה וברר‬ ‫גזרה שאמר הכתוב וירא עשו כי ברך‬
‫שיצחק יה ה היורש את יעודיו וברכותיו וכמ״ש‬ ‫יצחק את יעקב וחזר לומר בברכו אותו וחזר‬
‫כי ביצחק יקרא לך זרע‪ .‬ואת בריתי אקים את‬ ‫לומר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך‬
‫יצחק‪ .‬יצוד‪ ,‬לאברהם שיגרש את יעזמעאל בנו‬ ‫פדנה ארם וכבר אמר כל זה‪:‬‬
‫ולכן לא הוצרך אברהם לברך את יצחק ולהניחו‬ ‫השאלה ה ‪ 0‬באמרו וירא עשו כי רעות‬
‫במקומו בברכותיו ויעודיו יען כבר נתברר זה‬ ‫בנות כנען בעיני יצחק אביו כי זה‬
‫בדבר האלוד‪ ,‬יתברך אבל יצחק שהיו לו שני‬ ‫כבר נכלל במ״ש למעלה וירא עשו כי ברך‬
‫בניו עשו ויעקב ולא פורש מפי השם מי מד‪,‬ם‬ ‫וגד ועוד כי למה לא אמר בעיני אמו בהיותר‪,‬‬
‫ישב על כסא אברהם וראד‪ .‬אותם בתכלית‬ ‫דיותר מקפדת בזד‪ ,‬כמ״ש בעיני אביו‪ :‬והנני‬
‫ן‪::‬ול ף שעשו היה לו יתרון טבעי לחיותו בכור‪,‬‬ ‫מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלד‪,‬‬
‫פטר רחם וראשית אונו ויעקב היד‪ ,‬לו יתרוז‬ ‫כלם‪:‬‬
‫שכלי במדותיו ובדעותיו הנה כאשר ראד‪ ,‬ו‪,‬צדיק‬
‫שה־ב״ה לא פירש מי יורש יעודיו וברכותיו‬ ‫ויהי כי זקן יצ‪-‬חק עד ויאמר יעקב אל רבקה‬
‫הוצרך הזקן לפרשו בברכותיו ולכן התעורר‬ ‫אמו‪ .‬ברכה שם משותף יאמר כפי‬
‫אל הברכה מזר‪ ,‬ההכרח ותלד‪ ,‬אותו באמרו הנד‪,‬‬ ‫המברך והמבורך כי הנה יש ברכה מהבורא‬
‫נא זקנתי לא ידעתי יום מותי לפי שהחז‬ ‫•ית׳ לברואיו ויש ברכה מהברואים אליו יתברך‬
‫מהראוי שקודם מותו יבאר ויגיד מי ישב על‬ ‫ויש ברכה מהברואים קצתם לקצתם‪ .‬והברכד‪,‬‬
‫כסאו אחריו ובחייו לא היד‪ .‬ד‪,‬ד‪,‬כרח הזה כי‬ ‫שהיא מהבורא לברואיו אין כפק שהיא השפעה‬
‫אם אחרי מותו ולכן חשש שמא ימות היום או‬ ‫ותוספת טובר‪ ,‬בהם ובענינם לא תפלה ולא‬
‫למחר פתאום ותשאר קטטה בין בניו‪ .‬עשו‬ ‫הודאה אמר וי״י ברך את אברהם בכל שהשפיע‬
‫יאמר שהוא הבכור לו משפט הנחלד‪ ,‬האלהית‬ ‫עליו טובות הרבד‪ .,‬יברכך י״י מציון‪ .‬ברכת‬
‫הזאת ויעקב יאמר שכמו שיצחק עם היותו‬ ‫י״י היא תעשיר ודומיהם‪ .‬ור‪,‬ברכה שהיא‬
‫קטן מישמעאל ירש את הבית כן הוא יירשנר‪.‬‬ ‫מהברואים אל הש״י אינה השפעה ולא הטבר‪,‬‬
‫ולא עשו הנד‪ ,‬כדי לסלק הספק הזד‪ ,‬העירוהו‬ ‫כ־ הם מקבלים ממנו לא משפיעים וניתנים‬
‫רעיונו לברר זה בברכותיו‪ .‬ובמדרעז נתנו‬ ‫אליו אבל היא הודאה וד‪,‬לול ודרך שבח ויברך‬
‫טעם אחר הביאו משלים הפרדס והאריס‬ ‫דוד את יי׳י‪ .‬ואהבת את י״י תמיד תהלתו בפי‪.‬‬
‫שז‬ ‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫לידתו או לגדול בשלמותו אבל האהבה מקלקלת‬ ‫ושאברהם פחד לברד את יצחק מפני ישמעאל‬
‫השורד‪ .‬לאהבתו את עשו חשקו נפשו בו ולא‬ ‫יצחק אחרי‬ ‫וגל על י״י דרכו והוא ברד‬
‫ראה חוברי במעשיו‪ .‬ואולי שלזה נאמר ויהי‬ ‫מותו‪ .‬ואני לישב הדבר על פשוטו באתי והותרה‬
‫כי זקן יצחק ותכדיין עיניו מראות שעיני שכלו‬ ‫בזה השאלה הא׳‪ .‬והנה לא ראה יצחק לברד‬
‫וכוונתו כדיו בענין עשו ולא ראד‪ .‬ולא התבונן‬ ‫את שגי בניו יחד עשו ויעקב לשיירשו שניהם‬
‫במעשיו כראוי‪ .‬ובמדרש אמרו )בראשית רבה‬ ‫יעודי אברהם וברכותיו בדבקות ההשגחה וירושת‬
‫פרשה ס״ה( דרש ר׳ חנניא בר פפא רבות‬ ‫הארץ לפי שראה אותם מתחלפים תכלית החלוף‬
‫עשית אתדי י״י אלדיי נפלאותיו ומחשבותיו‬ ‫בטבעם במדות ובאמונות ולכן היה מחויב‬
‫אלינו כל הנפלאות ודימחשבות שעשית לא‬ ‫שיהיה בהם בן א׳ והב׳ ב׳ יטפל לראשון דוכלל‬
‫עשית אלא לטובתינו ולמדי כהו עיניו של יצחק‬ ‫בנחלתו כי הנד‪ .‬יעקב ברד את שני בני יוסף‬
‫אבינו אלא כדי שיבא יעקב ויטול את הברכה‪.‬‬ ‫לפי שעשה שנ*ד‪.‬ם שבטים ודייו שניהם צדיקים‬
‫פי׳ שכהו עיניו הגשמיים ואני אומר כי גם‬ ‫וטוב ם‪ .‬ואמנם על שאר הבנים אמר לו ומולדתד‬
‫עיני בחינתו כדיו בזה‪ .‬ודינדי רבקדי שמעד‪ .‬בדבר‬ ‫אשר הולדת אחריהם לד ידייו על שם אחידים‬
‫יצחק את עשו עם היות שיצחק העלים ממנה‬ ‫יקראו בנחלתם‪ .‬הנה לא ברך ולא פירש כי‬
‫ולא הגיד לדי‪ .‬ומפני שהיא ידעה בדבר י״י‬ ‫אם הראשיים לא דינטפלים אלידים וכן ברד‬
‫שרב יעבוד צעיר ודייא בדעתדי מפגי זה שיעקב‬ ‫את י״ב בניי לפי שדייו כלם ראשים באומדי‬
‫‪T‬ייה עיקר הבית וראשו לא עשו הששה שמא‬ ‫וכלם דייו יראי אלהים אנשי אמת ולא ברד‬
‫עשו יתברו מפי יצחק ומכת ברכתו יתאמץ‬ ‫בניהם שהיו לפניו אנשים גדולים לפי שלא‬
‫כח כנגד יעקב ותרבה ביניהם הקטטדי ולכן‬ ‫די ו כ״כ ראויים ודייו נטפלים ונגררים בתוד‬
‫לא חששדי לרצון יצחק כי אם להסכים עם‬ ‫אחידים‪ .‬וכן מרע״ה לפני מותו ולא ברד אלא‬
‫האמת והיעוד שנאמר לדי‪ .‬גם ראתה שנשי‬ ‫השבטים בשמותם לדיייתם ראשם ולא נקבו‬
‫עשו היו רעות וחטאות ודיוא לא דייה מוחה‬ ‫בשמות בנירים ככדי יצחק רוצה לעשות בבניו‬
‫בידידין ואיך יהיו בניהם יורשים הדבקות האלדי‬ ‫כאשר עשה אברהם בבניו לשיהידי הראש הוא‬
‫והארץ הקדושה לכן השתדלה בדבר הזה‬ ‫עשו בנו הגדול כי אחרי שהטבע הקדימו לו‬
‫בתקותה שכאשר תחול רוח י״י על יצחק‬ ‫נישפט הבכורה והיד‪ .‬בדעתו לברכו שיזכה הוא‬
‫לברך העומד בין ידיו ישים דבר בפיו ו ^ די ר‬ ‫בברכת אברדים לנחול את הארץ ולהיות הוא בעל‬
‫את אשר יעשה כפי הגזור לפניו‪ .‬ואין ספק‬ ‫ברית לאלהים ושבכלל עשו וברכתו בדי ות דיוא‬
‫שלא דיגידדי רבקה ליצחק לעולם הנבואה אשר‬ ‫שרש הבית יטפל יעקב אחיו הצעיר ממנו דלזדי‬
‫נאמרה לה ורב יעבוד צעיר שאם לא כן איד‬ ‫לא ברכו בפני עצמו והותרה בזה השאלה הב׳‪.‬‬
‫היה עובר יצחק את פי י״י ודייא לא תצלח‪.‬‬ ‫אך אמנם מפני שראה עשו במורדי אור בלתי‬
‫אולי שמצניעותה שהלכה לדחש את י״י בלי‬ ‫הולך בדרכי השם רצה לסייעו ולהכנם לקבל‬
‫רשותו העלימה אותו או שאמרדי אין צריך‬ ‫הברב׳ בתפלתו וזהו כשישתדל בדבר מצות )גבור(‬
‫להגיד נביאה לנביא כי■ הוא גדול ממני‪ .‬וגם‬ ‫]כבוד[ אביו בהביאו לו מצידו ומאכילו מטעמים‬
‫עתה לא רצתדי לומר לו כך הוגד לי מאת‬ ‫כאשר אריב ופרט לו הדברים דיהמה שזכר‬
‫השם קודם לידתדי מפחדה אולי מאהבת יצחק‬ ‫כדי שבאותו זכות ומצוה רבה ירייה ראוי‬
‫את עשו לא יברך את יעקב ויניח הכל בידי‬ ‫לברכה‪ .‬ודיר״ן כתב שצודי על זדי כדי לשמח‬
‫שמים והיא רצתה שיתברך יעקב עכ״פ מפי‬ ‫לבו ונפשו מתבודד לפניו ולהשפיע עליו ושזה‬
‫אביו בנפש ובלב טוב או דים סבות מאת השם‬ ‫היה ענין וצוח־ המתנות שהיו נותנים לנביאים‬
‫ולו נתכנו עלילות וכמו שכתב הרמב״ן‪ .‬והיה‬ ‫לא שיקחו שכר על נבואותיהם וגם נכון הוא‪.‬‬
‫בזה דעתה כמו שהוא האמת שאין הנביא‬ ‫ידיידי מה שיהיה אין ספק שתעזור לזה תפלת‬
‫פיעל נבואתו אבל הוא כלי לבד אליה כמראה‬ ‫הצדיק ובקשתו לעת מצא כי תפלות הצדיקים‬
‫הזטכית שתאיר כפי דישעור שבא בה מן‬ ‫מקובלת יותר בשעת המות להיותם יותר‬
‫השמים כמאמר הנביא רוח י״י דבר בי מלתו‬ ‫מתדבקים ביוצרם וכמ״ש אביד צודי לפני• מותו‬
‫על לשוני ר״ל שגם המלה יונחו על לשונו‬ ‫וחז״ל אמרו מצודי לקיים דברי המת ולכן היו‬
‫בנבואה ואין לו בחירה בהם כלל ולכן יצחק‬ ‫האבות כלם מברכים בשעת מותם כדי שתקובל‬
‫בברכותע לא יהיו הדברים מאתו אלא מהש״י‬ ‫יותר ברכתם ודיותרו עם זה השאלות הג׳ והד׳‬
‫והוא יסדר וישים את הדברים בפיו לברד את‬ ‫ואין ספק שהיה לו ליצחק לדיתבונן במעשדי‬
‫יעקב וידייה דיענין בזה דומה לדברי הטבעיים‬ ‫עשו ורשעתו ורשעת נשיו ושהבנים אשר‬
‫שאם הזורע היתד‪ .‬כונתו לזרוע חטים ובטעות‬ ‫תלדנדי ידמו להם לרוע‪ .‬ודייה לו להתפלל אל‬
‫לקת וזרע שעורים אין ספק כי הארץ תוציא‬ ‫האלהים שיודיעדיו למי יברד אם לגדול כפי‬
‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫שח‬
‫עשו בלתי מוכן לקבל השפע האלדי כפי מעשיו‬ ‫שעורים ולא חטים‪ .‬כך אין הדבר תלוי בכונתו‬
‫צוהו ש שתדל בעבודתו ומאכלו כדי שיחנה‬ ‫כי אם בזרע הנזרע והאדם הוא כלי בזריעה‬
‫ממנו ותתרצה נפשו אליו וקודם מותו יברכהו‬ ‫ואין כן הענין בהתרת הנדרים שזכרתי בשאלה‬
‫כלומר יתפלל עליו אל השם ויבינהו באופן‬ ‫לפי שהאדם בו פועל פעולתו לא כלי באותה‬
‫שיקבל את הטוב מאת האלדים כאשר נשבע‬ ‫פעולה ושכן יהיה יצחק בברכות ההן כלי‬
‫לאברהם וכאשר בא יעקב ועמד על רגליו‬ ‫להגעת הרצון האלדי וגזרתו ולכן החכימה‬
‫והצדיק סמך את ידו עליו והכינו והתפלל‬ ‫הצדקת בתחבולה הזאת אשר עשתה לקיים‬
‫עליו ביבקות עצום ידע שבבר חל עליו השפע‬ ‫דבר השם וגזרתו אשר נודע אליה והותרי בזה‬
‫האלדי ושלא נשאר בו כח להסיר מעליו השפע‬ ‫השאלות הה׳ והר‪ .‬והנה לא רצה הקב״ה‬
‫שכבר נשפע‪ .‬כי המברך אינו אלא כלי‪.‬‬ ‫שיברך יצחק את יעקב על כרחו ולגרש את‬
‫ובהסתלק הכלי איסתלק המעשה שכבר נעשה‬ ‫עשו אשר אהב מברכתו פן יתעצב הזקן ימים‬
‫והוא כמו מי שעושה חלון להכנס האור בבית‬ ‫רבים ולא יוכל להנחם ולא תחול בו הנבואה‬
‫האפל שאף שיסתלק משם האומן לא יסור‬ ‫בעת הברכות ויתבלבל יצחק ויען אין נבואה‬
‫השמש שכבר נכנם ולזה חרד יצחק חרדה‬ ‫שורה מתוך עצבות ולכן הניחו לחשוב שהיה‬
‫גדולה ואמר סי א פה הוא וגו׳ באומר אין‬ ‫מברך את עשו כדי שיברך יעקב בשמחה‬
‫בידי להפסיק ולהסיר השפע ההוא שכבר נשפע‬ ‫ובטוב לבב‪ .‬והשנית שסבב זה המביא עצות‬
‫על ידי‪ .‬יזהו אמרו ולך איפה מה אעשד בגי‬ ‫מרחוק לתת איבה בין שני האח־ם האלה כדי‬
‫ר״ל כבר הגיע לו על ידי כפי הכנתי כל‬ ‫שיהיה עשו שבט אפו ומטה זעמו של הקב״ה‬
‫השפע הזה ואין כח בידי להפסיקו ולהסירו‬ ‫ליטר בו את ישראל כשיהטאו וכבר זכר זה‬
‫מעליו‪ .‬ובעבור שידעה הצדקת כל !ה מענין‬ ‫הר״ן בדרשותיו והותרה בזה השאלה הד‪ .‬אמנה‬
‫הברכות השתדלה שיבורך יעקב וצותה אותו‬ ‫בהתר השאלה הה׳ כבר חשב הראב״ע שהיו‬
‫שיעשה גם כן מעשה עבודה לאביו ושיעשה‬ ‫הברכות תפלה וישיגוהו ספקות השאלה‪ .‬והנה‬
‫שני שע רי עזים ויתן לפניו לאכול באופן‬ ‫המובחר ממה שנאמר בזה הוא מה שאמרו‬
‫שהיא יתפלל עליו על אותה עבודהויבינהו‬ ‫שהברכות הם דבר מורכב מהתפלה ומהגדת‬
‫מתוך תפלתו והנה הוסיפה בדבריה יברכך‬ ‫העתידות שהנביא יראה העתיד להיות ויתפלל‬
‫לפני י״י שלא אמר יצחק להודיעו שלא תהיה‬ ‫אל השם שירבה הטובה וידחה הנזק מהמתברך‬
‫הברכה ההיא קלה בעיניו כי להיותה סמוכה‬ ‫ההוא וזה באמת בלתי מספיק לפי שיצטרך‬
‫למיתתו תהיה לפני ה׳ ולדבקותו ולכן יהיה‬ ‫לחלק בין ברכות הצדיקים שאינם יודעים‬
‫גחה רב כיד המלך‪ .‬ואם יתברך עתה מלפני‬ ‫העתידות לברכות הנביאים היודעים אותם‪ .‬והנה‬
‫השם תתקיים בו ובזרעו לעולם ואין לעשו‬ ‫ברכת הכהנים לא היתה עם ידיעת העתיד‬
‫עמידה לפניו‪ .‬כי בהיותו מוכן מעצמו תתוכף‬ ‫וגם ביצחק יקשה למה לא התפלל על עשו‬
‫הכנתו בכה ברכת אביו ויפול בו השפע ומי‬ ‫שיצליח יותר מיעקב ולמה לא אמר לעש!‬
‫ישיבנו וכבר הסכים בזה בצד מה דר״ן‬ ‫שהיו דבריו הגדת העתידות ושהוא לא עשה‬
‫והנמשכ ם אחריו ואם לא השלימוהו בזה‬ ‫דבר בברכתו ליעקב יעל כן אין לו לשטום‬
‫האופן והותרה השאלה הח׳‪:‬‬ ‫אותו ולא להתרעם נגדו כי כאשר דבר מלך‬
‫)יא( וי א מ ר יעקב אל רבקה וגו׳ עד ויהי‬ ‫שלטון‪ .‬אבל אמתת הענין הזה הוא כפי מה‬
‫כאשר כלה יצחק‪ .‬הנה יעקב בצדקתו‬ ‫שביארתי למעלה שברכות האנשים אלו לאלו‬
‫חשש מאוד מלעבור השורה הראויה בכבוד‬ ‫בין שיהיו נביאים או חסידים ואנשי מעשה‬
‫אביו ולכן אמר לאמו הלא ידעת שעשו אחי‬ ‫אינן אלא נתינת הבנה למבורך ותפלה לש״י‬
‫איש שעיר ואנכי איש חלק ואף על פי שאבי‬ ‫שישפיע עליו מטובו וזה לפי שהשפע העליון‬
‫א נו רואה אולי ימושני בדרך מקרה שיקרב‬ ‫נשפע על המקבל בהדרגות ואמצעיים ובתנאי‬
‫אותי אל עצמו לנשוק לי או לשום ידעו על פני‬ ‫שהיה המקבל מוכן אליו וכבר לא יהיה המקבל‬
‫בדרך חבה כאשר יעשה האב לבנו וימצאני חלק‬ ‫סוכן מצד עצמו ויכינהו המברך בתפלתו ייהי׳‬
‫ויכירני ויאמר כי אני מכזב בו ומלעיב כמתעתע‬ ‫המברך ההוא אמצעי בהורדת השפע ההוא‬
‫במצותו ויהיה זה סבה שיקללנו ולא שיברכגו‬ ‫ולזה היו המברכים סומכים ‪T‬יהם על המבורכים‬
‫רוצה לומר כי הנה עתה אע״ם שיברך את עשו‬ ‫כדי להכינם לקבל השסע והטוב ההוא והאלו‬
‫אחשוב שגם כן יברך אותי ברכה מה אבל‬ ‫הנביא או הצדיק ההיא צנור להמשיך השפע‬
‫אם אעשה זה יקללני ולא יברכני כלל‪ .‬והנה‬ ‫על ‪ r r‬וכמ״ש )במדבר כ״ז( קח לד את‬
‫לא חשש יעקב לענין הקול כי אם למשוש‬ ‫יהושע בן נון איש אשר רוח כו וסמכת את‬
‫השעירת והחלקות לאחת מג׳ סבות‪ .‬אם שחשב‬ ‫‪T‬ד עליו יהנה יצחק לסי שתכיר וידע שחוא‬
‫שט‬ ‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫דברת אלי וגו׳ ונדחק רש״י לפרש המלות האלה‬ ‫שלא יצטרך לדבר אל אביו פלל כי אמו לא‬
‫כדי שלא יאמר ששקר וכזב יעקב לאביד‬ ‫צותה לו ש ‪ T‬בר דברים לאביו אלא שישים‬
‫במ״ש לו ואני אחשוב שאחח שקנה שקב‬ ‫לפניו לאכול ואם שחשב שיוכל לשנות את‬
‫הבכורה מעשו והוא מכרה לו ברצונו היה בידו‬ ‫קולו ולהדמותו לקול עשיו כי יש אנשים‬
‫לומר לאבץ אנכי עשו בכורך כי הוא היה כבר‬ ‫יעשו זה במלאכה או שהיו עשיו מעקב‬
‫הבכור ונקרא בשמו ואם יצחק צוד• מה שצור•‬ ‫דומים לקול ומה שאמר הקול קול יעקב‬
‫לעשו כדי לברכו מאשר הוא הבכור היה ראוי‬ ‫אינו אלא שיהיה בלשון רכה כמו שחשב‬
‫להתקיים הכל ליעקב ולזה לא נסתפק לומר‬ ‫רש״י‪ .‬או שחשב כמו שכתב הפלוסוף בספר‬
‫אנכי עשו בכורך כי לו משפט הבכוח• ואץ‬ ‫הנפש שיש לחושים מוחשי ראשונים כמו השחור‬
‫ספק אצלי ש צחק נתבלבל בדבר אם היה הוא‬ ‫והלבן ומה שביניהם לראות והקול אחד קל‬
‫עשו או שקב ולכן הקשה לו ראשונה מה זד•‬ ‫ואחד כבד לשמע והחום והקור או השעיחת‬
‫מהרת למצא בני כאלו היד• הושב שלא‬ ‫והחלקלקות למשוש וכן לאחר ם‪ .‬ובאלה‬
‫הלך לצוד בשדה והוא השיבו כי הקרר• י״י‬ ‫המוחשים הראשונים לא יפול הסעות בשום‬
‫אלדיך לפני שהיתה כוונתו שהקח• לו אח‬ ‫פנים‪ .‬ויש בהם מוחשים שניים כאלו תאמר‬
‫אמו שדרישירתו בזד• ויצחק לקח הדבחם‬ ‫שזה הנראה או המדבר הויא פלוני והמספר‬
‫כפשוטם לענין הצח‪ .‬עור ביאר לו הספק יותר‬ ‫והתנועה ובהם כבר יפרל הטעות כמו שההולך‬
‫מגולה באמח גשד‪ .‬נא ואמושך בני האתד•‬ ‫בספינה יראה את הארץ מתנועעו‪ J‬ולכן לא‬
‫זה בני עשו אם לא‪ .‬וכאשר הרגיש בחוש‬ ‫היה הקול אצלו אות עצמי אלא המשוש לפי‬
‫המשוש שהיו חיו שעיחת כ חי עשו אמר הקול‬ ‫שהיה מוחש ראשון והכרת האדם בקולו הוא‬
‫קול ל!עקב ח‪.‬יחם ח י עשו ולפי שרח• נבוד‬ ‫מוחש שני ורבקה השיבתו עלי קללתך בני ולי‬
‫אם יאמין לאות הקול או לאות המשוש ל ת‬ ‫בפירושו שני פנים‪ .‬הא׳ שאמרה אם אביך‬
‫אמר הכתוב ולא הכיח כי היו חיו שעירות‬ ‫יקלל הנה לא תהיה קללתו אלא למי שעשה זה‬
‫דם היות הרגיש שד‪,‬יה הקול קול שקב הנד•‬ ‫ממה ששמע מדבריו לעשיות ואתה לא עשית‬
‫לא נתאמת שדויד• יעקב ולא הכי ח באמתות‬ ‫דבר ולא שמעת דבר אני שמעתי ואני עשיתי‬
‫ואמרו ע ח ויברכהו אין ענינו ש ב ח אוחו‬ ‫הכל ולכן עלי תהיה קללתך וכדי שתנצל‬
‫בפשל אלא שגמר בלבו לברכו וכדי לחזק‬ ‫מקללתו עתה שמע בקולי ולך קח לי חצה‬
‫ע ח בחינתו שאלו פעם אחרת אתד• זה בני‬ ‫לומר עשה זאת איפה בני לעצמי לא לאביך‬
‫עשו כדי שירבה בדברי תשובתו ויכיחיו ע ח‬ ‫ובזה לא תכשל בקללתו וזה טעם ולך קח לי‪.‬‬
‫בקולו‪ .‬אבל שקב התחכם ח^שיבו מלד• אחת‬ ‫והפן השני הוא שרבקה ידעה שטבע יצחק‬
‫בלבד ולא האחך בדבחם אבל אמר בלבד אני‬ ‫ותכונתו לא היה לקלל שום דבר בדרך תפלה‬
‫ואז הזקן האמין יותר במוחש חוש המשוש‬ ‫להביא עליו צרות רבות ורעות אבל מה‬
‫ולהיותו מוחש ראשון ממוחש הקול שהיא‬ ‫ש ‪r‬שה בעת הכעס ההוא שיחר ף ויגדף בדברי׳‬
‫מוחש שני כמו שביארתי ולכן שאל את המאכל‬ ‫למי שיכעיסהו וגם הגרופים נקראים קללה‬
‫ויאכל וישח‪ .‬גם אחרי המאכל מפני הספק שהי׳‬ ‫כמן שאמר והוא קללני קללה נמרצת )שמואל‬
‫בלבו אמר לו גשר• נא ושקה לי בני והח•‬ ‫ב׳ ז׳( הכתוב מעיד שאמר לו צא צא איש‬
‫זה כדי להחח את בג חו בו וישפוט גם בזה‬ ‫הדמים ואיש הבליעל‪ .‬ולכן אמרה רבקה כשאביך‬
‫חוש הריח וכמ״ש ראד• ח ח בני כ ח ח שח•‬ ‫יקלל אותך לא תהיה קללתו כ אם עלי שיאמר‬
‫אשר ברכו י״י באומר אם אין זד‪ .‬עשו באמת‬ ‫לד בן נעות המודות הלא ידעתי שארך השיטה‬
‫הוא דומד‪ .‬לו בענינץ ראח כי ח ח בני זה‬ ‫יעצתך בזה וא״כ עלי תהי׳ הקלל שיתן לך בחרפו‬
‫כריח השח• וזה יוח• שברכו י״י ח ל לבנו‬ ‫ובגדפו אותי ולכן לא תחוש ממנו ושמע בקולי‬
‫זה ושמאת האלהים לברכו ולכן ויברכוזו‬ ‫והותרה בזה השאלה הט׳‪) .‬דכר( ]וסיפר[‬
‫בפועל והתבאר מזר• כלו ששחק הח• מסתפק‬ ‫הכתוב שעשה יעקב כדבר אמו ושהלבישתו‬
‫אם המתברר היה עשו או שקב ושאל המפק‬ ‫אמו בגדי׳ עשו שהיו עמה בבית והנה אמר ד״כ׳‬
‫ברך והוא המוכיח שלא היו הברכות הד^ן נתונות‬ ‫עשו בנה הגדול יעקב בנה הקטן להגיד שעם‬
‫בטעות ושלא מדעת כי כבר דח• שחק מספק‬ ‫דיות עשו בנה הגחל ו ח ב המולידים •חפצו‬
‫אם היה שקב אבל שהשם שם בפיו והעיר‬ ‫בכבוד בנם הגדול היא לא עשתה כן כי בדעתה‬
‫רצונו לברכו ושמפני אותו ספק הרבה החי שות‬ ‫רצץ השם וגזרתו עשתה כדי שיתברר בנה‬
‫הרם שם זר‪ .‬הו ת ח השאלה חי׳‪ .‬ואמנם מה היו‬ ‫הקטן לא הגחל ויבא אה המאכל לאביו ולפי‬
‫הברכות האלה אין ראוי שהיו בלבד אותם‬ ‫ששאלו מי אתה בני התרך יעקב לדבר‬
‫שזכר הכתוב ויתן לך האלדים וגר אלא שוד‬ ‫דלהשיבו אנכי עשו ב כו ח עשיתי כאשר‬
‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫שי‬
‫אמר ויתן לך האלד־ם מטל השמים רוצח לומד‬ ‫הברכות ה*ה שיהיה המתברך בעל ברית‬
‫כל עוד שתצטרך בארצך המטר יתן לך האלהים‬ ‫לאלדים מיוחד להנהגת השגחתו מזיהיה הוא‬
‫אותו וזכר הטל לפי שד‪.‬ם מים של ברכה‬ ‫יורש את ה א ת נחלת י״י וזה כלו נכלל במ״ש‬
‫כדבריהם ז״ל‪ .‬וכנגד הבשר אמר ומשמני הארץ‬ ‫ויברכהו שהברכה בסתם היא ברכת אברהם‬
‫רוצה לומר שיתן לו האל ארץ שמנה ודשנה‬ ‫וכמ״ש ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלדים‬
‫זבת חלב ודבש‪ .‬ועל הלחם שהביא לפניו‬ ‫את יצחק בנו ולא פירש במה ברכו לם־ שנסמך‬
‫אמר ורוב דגן‪ .‬ותירוש אמר על היין‪ .‬ואמנם‬ ‫על מה שתורה שם הברכה הנאמרת בזרעו של‬
‫בעבור העבודה אשר עבד לפניו‪ .‬אמר יעבחך‬ ‫אברהם‪ .‬וכך אמר יצחק ליעקב ויתן לך את‬
‫עמים וישתחוו לך לאומים‪ .‬ולא די הזרים אבל‬ ‫ברכת אברהם וכן אמרו באן ויברכהו כולל‬
‫גם בערך קרוביך תהיה תמיד שר ואדון וד‪.‬מאמר‬ ‫הברכות הנפשיות הנכבדות אשר נתן אלדים‬
‫הזה מורה שהיה יצחק חושש שד‪.‬יר‪ .‬יעקב ולכן‬ ‫לאברהם כאלו אמר ויברכהו והברכה היא הידוע‬
‫אמר לו הוה גביר לאחיך רוצה לומר אם‬ ‫שבירך השם לאברהם ו שברך השם ל־צחק‬
‫אתה יעקב עם היות שאתה הצעיר תהיה‬ ‫אחרי מות אביו‪ .‬אבל בעב־ר שהטובות הגשמיות‬
‫אב גביר לאחיך הגדול ממש וישתחוו‬ ‫הן צריכות קנין ההצלחה האמתית אם לדיותם‬
‫לך בני אמך והם לבן וכל בית בתואל או אמר‬ ‫עוזרים בהגעת או להסרת המונעים והמרידים‬
‫בני אמך על כל בני האחים שבני הבנים הרי‬ ‫אותה כמו שכתב הרב הגדול בפ׳ משנת פרק‬
‫הם כבנים‪ .‬ואם היד‪ .‬עשו המתברך מה צורך‬ ‫חלק‪ .‬לכן אחרי שיצחק ברך את בנו בטובות‬
‫שיאמר לו הוד‪ ,‬גביר לאחיך כי בידוע שהיה‬ ‫האמתיות שה! ברכת אברהם הוסיף לברכו‬
‫בכור כשיהיד‪ ,‬גביר אלא שהיה בדעתו ובלבו‬ ‫עוד בטובות הזמניות שזכר ולכן אמר בהם‬
‫ואמר איני יודע אם אתה עשו או יעקב אבל‬ ‫בוא״ו העטף ויתן לך האלהים וגר‪ .‬ר״ל ועוד‬
‫תה ה מי שתהיד‪ ,‬הוה גביר לאחיך הקרובים‬ ‫יתן לך האלהים הטובות האלה שיזכור‪ .‬ואפשר‬
‫אליך מצד האב וישתחוו לך הקרובים מצך אמך‬ ‫לומר עוד בזה שיצחק התחיל ברכתו בטל‬
‫ומי שיערער בברכתי ארור יהיה לעד ומי‬ ‫השמים לרמוז על השגהתו האלדית והדבקות‬
‫שיקיימנה יהיה ברוך וזה טעם הברכות האלה‬ ‫העליון והוא אשר קרא טל השמים ע״ד אז״ל‬
‫בזה האופן והנה נתן יצחק ברכותיו בשם אלדים‬ ‫טל שעתיד הקב״ה להחיות את המתים ובאמרו‬
‫כמי שאמר ויתן לך האלה ם ולא בשם המיוחד‬ ‫ומשמני הארץ רומז לארץ ישראל שמפני היותה‬
‫וכן אמר אחר כך ליעקב ואל שדי יברך אותך‬ ‫ארץ זבת ח־־ב ודבש קראה משמני הארץ‬
‫וגומר ויתן לך את ברכת אברד‪.‬ם אשר נתן‬ ‫וברכו גם כן בברכת אברהם שהיא שיהיחד‬
‫אלדים לאברד‪.‬ם להגיד שהיו ברכותיו תנאיות‬ ‫לדבקותו והשגחתו וירושתו את הארץ הנבחרת‬
‫כפי הבנת המתברכים ובהיותם טובים ו־שרים‬ ‫והיתה ברכתו בוא״ו ויתן לך לפי שחוזר ־ימה‬
‫בלבותם יזכו להם ואם לא יהיו כן לא יחולו‬ ‫שאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו י״י‬
‫עליהם וגם מזה הצד לא היד‪ ,‬אפשר שתחול‬ ‫רוצה לומר אשר ברכו י״י לבני זה כניו‬
‫ברכת אברהם ויצחק על עשו לפי שניתנת‬ ‫שפרשתי ולכן יתן לך האלדים המכנית ההן‬
‫בשם אלדים המורד‪ .‬על מדת הדין ואם היה‬ ‫האלהיות אשר נתן אלדים לאברהם שהם מטל‬
‫זכאי היד‪ .‬מן הדין שיקבלה ואם לא לא תחול‬ ‫השמים ומשמני הארץ כ״ להיות ההשגחה שפע‬
‫עליו כי פלס ומאזני משפט לי״י בדבר הזה‬ ‫עליץ יורד מאת י״י מן השמים קראה טל‬
‫ולא לפניו חנף יבא‪:‬‬ ‫השמים‪ .‬אמנם לעשו אמר משמני הארץ ימטל‬
‫)ל( וי הי כאשר כלה יצחק וגר עד וישטום‬ ‫השמים לכונה אחרת כמו שיתבאר וכפי כל‬
‫עשו את יעקב‪ .‬ספר הכתוב מטוב הזדמן‬ ‫אחד מהדרכים האלה נתישב זה הענין והותרה‬
‫‪r‬קב שלא בא עשו בהיות יצחק אוכל סעודתו‬ ‫השאלה הי״א‪ .‬ואם נפריס השמים וכן ראוש‬
‫ולא בהיותו מברך אותו כי אלו בא אז היה‬ ‫כפשוטן הנה ברך אותו בברכות האויה אשר‬
‫מערער ומערבב הדבר כלו אבל בצמצום גדול‬ ‫יזכור טל ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש‬
‫כאשר כלה יצחק ו צא יעקב מפני אביו ועשו‬ ‫ושאר הדברים אשר זכר ולפי שרצה הזקן‬
‫בא עם מטעמיו כאשר צווד וחז״ל אמרו‬ ‫לברכו בזה מדד‪ .‬כנגד מדה על מה שעשה לו‬
‫שנסתר ונחבא יעקב אחר הפתח וכאשר פתח‬ ‫שם באכילתו וזה כי הוא שאר הדברים שהקרי'‬
‫עשו את הדלת להכנס שם היה זה בכנס וזח‬ ‫לפניו וראה שהיד‪ .‬בהם מים לרחח את ידיו‬
‫יוצא וז״ש אך יצא יצא וד‪,‬נד‪ .‬יצחק שאלו מי‬ ‫קודם המאכל וגם לתבשילו לתבשיל המטעמים‬
‫אתה אולי שחשש שהיה עשו הראשון שכבר‬ ‫ובשר דשן ושמן וגדיי עזים וד‪.‬לחם אשר שם‬
‫נתברך ושבא יעקב אחריו לשיברך אותו גם כן‬ ‫לפניו והיין שהשקה אותו והעבדות ור‪.‬שרות‬
‫וכאשר אמר לו אני בנך בכורך עשו נתאמת‬ ‫אשר עשה לו‪ .‬וכנגדן ברכו כי בעבור המים‬
‫שיא‬ ‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫עקבני ורמה אותי פעמים שהם שני פעמינו‬ ‫ליצחק שבאמת אשר ברר דדה יעקב כמו‬
‫שבכורתי לקח בנערותי ועכשו שנה לעשקני‬ ‫שנסתפק בו אבל מיראתו את עשו בנו שהיה‬
‫שלא לקח הבכורה אלא לזכות בברכה וזה‬ ‫רשע ובליעל וזדוני הראה עצמו כאלו לא‬
‫שאמר ויעקבני זה פעמים כלומר בדבר הזת‬ ‫יסתפק בו מעולם ולכן חרד חרדה גדולה ולא‬
‫שני פעמים‪ .‬והמאמר השני אמר כנגד אביו‬ ‫ספר לעשו דבר מהבחינות אשר עשה ואמר‬
‫חהו ויאמר הלא אצלת לי ברכה והוא כמשיב‬ ‫כמתמיה מי איפה הוא הצד ציד רוצה לומר‬
‫את אביו שידע שהוא יעקב בי אי״א שלא יכירהו‬ ‫מי לנו פה איש יודע ציד שצדה והביא אלי כי‬
‫בקול או במשוש וכיון שרצה לברכו ברכת‬ ‫אין לנו בנים יודע צ ‪ T‬בלתד‪ .‬ואולי אמר‬
‫הבכור א״א שלא אצל לו שום ברכה לתת לו בבואי‬ ‫מי איפה הוא כלומר מי הוא ואיפה הוא כי עתה‬
‫ועל בן אמד לו יצחק הן גביר שמתיו לד רמה‬ ‫היה כאן ועמי הוא בחדר‪ .‬ואם תאמר שרדה‬
‫לומר היעלה על לב אדם שגם שיחה רצוני‬ ‫איש ציד מחוץ איר הביא אלי את צידו לאכול‬
‫לברד את יעקב ושהייתי גוזר שיהיה לד‬ ‫כי זה לא יוחס כי אם לאחד מבני‪ .‬ועוד אני‬
‫לגביר ואדה אם הייתי מכירו זה בלתי אפשר‬ ‫רואה פליאה שלישית והוא אמרו ואוכל מכל‬
‫אלא חשבתי׳ שאתה היית ולכן הייתי נותן‬ ‫ר״ל שאני זקן נפסד התאוה ועושים לי מניעמים‬
‫לד האדנות אבל גם זה יורה שמאת י״י היתה‬ ‫כדי שאם לא א\כל מזה אוכל מזה אבל‬
‫זאת מפני שנתת לו בכורתד כי זה לא היה‬ ‫עתה אכלתי מכל המטעמים יותר מן המורגל‬
‫יודע יצחק עד אותה שעה באלו אמר אם‬ ‫לאכול‪ .‬ועוד בחנתי בזה פליאה רביעית‬
‫אתה נתת לו את הבכורה מן השמים היכיחו‬ ‫והיא שנעשה כל זה במהיתת כהרף עין‬
‫שיהיה לד גביר וכל שאר קרוביו שהם בני‬ ‫הצידזז ותקון המטעמים והאכילה והוא‬
‫עשו יהיו לו לעבדים ומלבד אותה ברכה‬ ‫אמרו בטרם תבא רוצה לומר מהציר ומאשר‬
‫כתומה• ברכת אברהם שנתתי לו גם סמכתיו‬ ‫בל הדברים האלה נזדמנו ואברכהו כאשר היה‬
‫כלומר נתתי לו לעוזרים וסומכים את ברכתו‬ ‫עם לבבי ‪T‬עתי בני ידעתי שיתקיימו בי‬
‫שיהיה לו רוב דגן ותירוש‪ .‬ילד איפה מה אעשה‬ ‫)ברעותי( ]ברבותי[ בהכרח כי לא לחנם‬
‫בני• כלומר חכם אתה ודע נא וראה מה אוכל‬ ‫נתחברו כל העגינים האלה אלא שהי׳ה‬
‫עשוהו ואעשה לד‪ .‬ואמנם תשובת עשו על זה‬ ‫דבר גזור מאת האלדים‪ .‬וזהו אמת גם ברור‬
‫הברכה אחת היא לד אבי וגר‪ .‬חשבו המפרשים‬ ‫יהיה שאינו תפלה כי אם היה מתפלל שיבורר‬
‫שהיא בתמיהה כלומר וכי הברכה אחת היא לד‬ ‫יעקב היה עשו מתרעם ממנו אבל אמר זה‬
‫שלא תוכל לברד כי אם ברבה אחת לאיש‬ ‫כשופט על הדבתם אשר זכר‪ .‬והנה עשו למה‬
‫אחד‪ .‬ברכני גם אני בברכה אחרת זולת אותה‬ ‫שראה ה ת ת אביו האמין שהיה מתחרט‬
‫שברכת אותו‪ .‬ולדעתי הוא מאמר בניחותא‬ ‫מהברכה אשר ברר אבל לא הבין דב תו יהשב‬
‫רודה אני לפניד שהברכה העקרית שהיא ברכת‬ ‫שהיתה כונתו באמת גם ברור •ה־ ה שכית‬
‫אברהם אחת היא לד אבי ושא״א לחלקה ליעקב‬ ‫שהמתבת הראשון הביא גם כן ציד ועשה‬
‫וכי היא היתד! כלה שלד וביון שנתת אותה‬ ‫ג״כ מטעמים כמותו והיה דינו גם כן שיתבת‬
‫בסתם ליעקב תהי לו אבל משאר דברים שסמכת‬ ‫שהיתר! ה ח תה לפי שה תה כוונת יצחק בתחלה‬
‫אותו ברכני גם אני אבי בי הם יקבלו הפחות‬ ‫לברד את עשו בלבד ועכשיו בהכרח יתברכו‬
‫והיתר ותוכל לתת לי מבלי הסר ממנו מה‬ ‫שניהם ולבן אמר לאביו ברכני גם אני אבי‬
‫שנתת לו‪ .‬ואז הזקן אמר לו הנה משמני‬ ‫כלומר נית שאנחנו שנינו עשינו את העבודה‬
‫הארץ יהיה מושבד‪ .‬וכפי המפרשים ברבו שתהי׳‬ ‫הזאת נהיה שנינו מבורכים אעפ״י שמפני‬
‫ארצו שמנה ודשנה ושיהיה גבור חיל בחרבו‬ ‫בכורתי היה ראוי להיות יחיד בברכה‪ .‬רצחק‬
‫אבל לא כנגד אחיו כי אותו יעבוד וכאשר‬ ‫השיבו בא אחיד במרמה ויקה ברכתר רוצה‬
‫יחטא זרע יעקב יפרוק עלו מעל צוארו וזהו‬ ‫לומר בני לא הבנת דב ת כי אין כוונתי להכריח‬
‫כאשר תריד כפי׳ אונקלום ואני חושב שהזקן‬ ‫שתהיו שניכם מבורכים אלא לאמת שזה‬
‫הודיעו בזה ד׳ עתידות גדולות האחד הוא הנה‬ ‫הצד ציד היה אחיד יעקב שבא במרמה לפני‬
‫משמני הארץ יהיה מושבד והתבונן שלא אמר‬ ‫דקה את הברכה שהייתי רוצה לתת לד והוא‬
‫יהיה ארצד אלא יהיה מושבד יעדו שעם היות‬ ‫ירושת הארץ ודבקות ההשגחה והברכה אשר‬
‫ארצו הר שעיר הר שמם כמ״ש הנביא זעה‬ ‫נתן אלדים לאברהם ואם הוא כבר לקחה‬
‫יזכה שזרעו יתישב בארץ שמנה וטובה שתמיד‬ ‫א ‪ T‬תזכו שניכם בה ועל זה אמר עשו שני‬
‫ירד עליה טל ומטר לשובע‪ .‬ונתקיים היעוד הזה‬ ‫מאמרים אחד בהתרעמו מיעקב הכי קרא שמו‬
‫בזרעו לימים הבאים וכבר ביארתי זה ביאור‬ ‫יעקב ויעקבני זה פעמים כלומר שמו מורה‬
‫רחב בביאורי לספר ישעיהו בפרשה קרבו‬ ‫עליו שועא לשון עקיבה ומרמה שבדבר הזה‬
‫בראשית כז‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬ ‫■שיב‬
‫ואז תאבל עליו אביו‪ .‬ועם היות שהוא היה‬ ‫גוים לשמוע והוכחתי ענינו מדברי חז״ל בכמה‬
‫נוקם ונוטר בלבו א‪-‬ן ספק שגלח לבו לאחד‬ ‫גוקומות ומדברי המספרים שכתבו דברי הימים‬
‫מאוחביו כדברי הראב״ע על ויוגד לרבקח ואמר‬ ‫לעמים ההודעה השנית חיא באמרו ועל חרבך‬
‫הכתוב בזה בנה הגדול ויעקב בנה הקטן לגנאי‬ ‫תחיה יעדו שיזכה להתישב בארץ ההיא בכחו‬
‫ענין עשו שעם היותו בנה הגדול היה חפץ‬ ‫ובגבורת חרבו ונכלל שאחרי שימלכו בני‬
‫שיקרבו ימי אבל אביו כדי להרוג את יעקב‬ ‫אדום שמה ימשלו בכל העולם באופן שעל‬
‫עם היותו אחיו הקטן שה ה לו לנחמו ולרחם‬ ‫זזרבם ימשלו באותה הארץ שיתישבו בה‪ .‬וגם‬
‫עליו במיתת אביו והותרה בזה השאלה הט״ו‪.‬‬ ‫זה נתקיים כמו שנודע מספורם‪ .‬וההודעה הג׳‬
‫ולזה אמרה רבקה ליעקב הנה עשו אחיד‬ ‫היא באמרו ואת אחיד תעבוד רוצה לומר‬
‫מתנחם לך להרגך רוצה לומר התנחומין‬ ‫שזרע עשו יהיה משועבד ונכנע לזרע יעקב‬
‫וההבראה שעשו אחיד מכין לד על מיר‪.‬ה אביך‬ ‫כי בהיות בארצם הטבעית יעבדו לזרע •עקב‬
‫היא להרגך וזה מתנחם לך‪ .‬או יהיה פירושו‬ ‫ונתקיים זה כל ימי דוד ושלמה ורחבעם ואביה‬
‫הנה עשו אחיך מסביר לך פנים כאלו כבר‬ ‫ואסא מלכי יהודה שלא היה מלך באדום אלא‬
‫התנחם מהברכות אבל אין זה אלא כדי להרגך‬ ‫נציבים מתחת ידי מלכי יהודה‪ .‬עד שיהורם‬
‫ושלא תשמר ממנו ותבטח בו שלכן יברח‬ ‫מפני חטאתיו פשע אדום מתחת ידו וימליכו‬
‫משם וילך בית לבן אחיה שלבן היה בחור‬ ‫עליהם מלך‪ .‬וגם בימי בית שני נשתעבדו‬
‫וגבור חיל ויהיה לו למחסה ולמסתור ויצילהו‬ ‫אדומיים לישראל כמו שזכרתי למעלה‪ .‬וההודעה‬
‫מעשו אף שילך שמה אחריו‪ .‬ולפי ־‪7,‬עשר‬ ‫הד' היא אמרו והיה כאשר תריד ופרקת עלו‬
‫בעבור שידע א־ך נעשה הענין כלו היה לו‬ ‫מעל צוארך ותריד הוא כמו תמשול ואמר כאשר‬
‫חמה שפוכה עם אמו ועם יעקב אחיו ולכן‬ ‫תריד ותמשול באותה משמני הארץ אז תפרוק‬
‫אמרה הצדקת עד תשוב חמת אחיך רומזת‬ ‫עול יעקב מעל צוארך כי לא תהיה שמת‬
‫לחמה שהיה לו עמה על ענינה‪ .‬ולא זו בלבד‬ ‫משועבד אליו כמו שתהיה בהר שעיר היא ארץ‬
‫תמתין אלא גם כן עד שוב אף אחיד ;•מך‪.‬‬ ‫אדום עצמה וגם זה נתקיים‪ .‬האמנם באחרית‬
‫או אמרה עד אשר תשוב חמת אחיד על הברכות‬ ‫הימים יחזרו בני אדום לשעבודם ועלו מושיעים‬
‫ועד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית‬ ‫בהר ציון לשפוט את הר עשו ולכן תמצא‬
‫לו בענין הבכורה‪ .‬ולפי שיעקב היה אמיץ‬ ‫גאולתינו דבקה עם חרבן סמאל והותרו השאלות‬
‫לבו בגבור־ם כמו שנראה מגלילת האבן שהיו‬ ‫הי״ג והי״ד ;‬
‫מתקבצים כל הרועים לגללה והיה אומר אם‬
‫יבא עשו אהרוג אותו הוצרכה אמו לומר לו‬ ‫)מא( וישטום עשו את יעקב עד סוף הדבר‪.‬‬
‫למה אשכל גם שניכם יום אחד‪ .‬ר״ל שאם‬ ‫ספר הכתוב שנשארה בלב עשו איבה‬
‫תמיהתי יהרגוך בניו והותרה השאלה הנד׳ז‪.‬‬ ‫גדולה ורבה משטמה על יעקב ואמרו על !זביכה‬
‫והנה רבקה לא רצתה לגלות ליצחק אמתת‬ ‫אשר ברכו אביו אחשוב שחוזר לעשו וירצה על‬
‫הדבר ממשטמת עשו והיותו מתנחם ’‘הרוג‬ ‫הברכה אשר ברך אביו לעשו כי מפני שיצחק‬
‫את יעקב מפחדה שיצעק נגדה ויתרעם ממנה‬ ‫ברכו ועל חרבך תחיה והיה כאשר תריד ופרקת‬
‫שהיא סבבה כל הרעה הזאת ובשלה הצער‬ ‫עלו מעל צוארך חשב עשו כי בחרבו ינקום‬
‫הגדול הזה בשלחה מדנ־ם בין אחים אבל שנתה‬ ‫ממנו ויפרוק עלו מעל צוארו ולכן בעבור הכי־כה‬
‫מפגי השלום ואמרח לו ענין הנשואין שלא יקח‬ ‫אשר ברכו אביו ממנה נתיעץ וחשב מחשבות‬
‫יעקב מבנות כנען ויצחק בחשבו שהיה הדבר‬ ‫להרוג את יעקב ואמר יקרבו ימי אבל אבי‬
‫כן קרא ליעקב וצוד‪,‬ו שלא יקח אשד‪ ,‬מבנית‬ ‫ואהרגה את יעקב אחי אבל ענינו שעש• לא‬
‫הכנעני ושילך ביתה בתואל אבי אמו והנה‬ ‫היה רוצה להעציב את אביו במות יעקב אחיו‬
‫הדריכו ללכת אל בתואל לפי שה ה זקן ובעצתו‬ ‫ולא גם כן עד אחרי מותו‪ .‬כי אולי במות יצחק‬
‫יקח אשד‪ ,‬הראויד‪ ,‬לפי כבודו אמנם רבקה‬ ‫יברח יעקב ולא יוכל להרגו ולכן חשב שיקרבו‬
‫שהיתה כונתד‪ .‬בהליכת יעקב כדי לברוח‬ ‫ימי אבל אביו ומיתתו ובשעת המות בהיותו‬
‫ממשטמת עשו צוהו שילך אל לבן שהיה בחור‬ ‫גוסס שלא יפרד יעקב משם ויהיו כלם מבולבלי'‬
‫וגבור לא אל בתואל ואל אביה שהיה זקן‬ ‫במיתתו אז יהיה לו זמן מוכן להרגו וזהו ילרבו‬
‫וכן עשד‪ ,‬בפועל ולפי שיעקב לא היה ב דו‬ ‫ימי אבל אבי ולא אמר יבואו כי היה דעתו‬
‫נכסים וממון ולא חברת אנשים ללותו בדרך‬ ‫לעשותו באותה שעה שאדם לא יתן אל לבו‪.‬‬
‫ולכן ברכו אביו ברכות מתיחסות לעניני‬ ‫ויש אומרים יקרבו ימי אבל אבי שלא אמרו‬
‫באמרו ואל שדי יברך אותך וזה בענין הנכסים‬ ‫על מיתת אביו אלא שעכ״ם ראו• שיקרבו ימי׳‬
‫ויפרך ו־רבך וזה בענין הבנים וחזר לקיים‬ ‫אבל שיתאבל על בנו יעקב כי הוא יהרגהי‬
‫שיג‬ ‫בראשית כז כח‬ ‫אברבנאל‬ ‫תולדות‬
‫פעם אחרת בציותו אותו לא תקח אשד‪ .‬מבנות‬ ‫לו אז באותה שעה הברבה אשר גתו לו גאמרד‬
‫כנען‪ .‬וראה גם כן ששמע יעקב אל אביו ואל‬ ‫רתן לד את ברכת אברהם וגף לרשתך את‬
‫אמו והלך שם לקיים מצותם כי גם זה מכלל‬ ‫ארץ מגורך אשר נתן אלהים לאברהם‪ .‬וכדי‬
‫וירא עשו ואינו ספור המאורע כי אם מד‪ .‬שראד‪.‬‬ ‫שלא יחשוב שברח יעקב מפני עשו שדה ארם‬
‫עשו‪ .‬וראה עוד עם זה שעשו כפי הדין לפי‬ ‫אמר הכתוב שהלך פדנה ארם אל לבן בן‬
‫שראה שהיו בעות בנות כנען בעיני יצחק‬ ‫בחואל הארמי כי להמתו בחור הלך אליו במצות‬
‫אביו ולא זכר אמו לפי שאינו חושש לאמו‬ ‫אפו וגם מפגי שהוא ישים שלום ביניהם להיותו‬
‫בעבור מד‪ ,‬שעשתד‪ .‬נ ג ת לברך יצחק את יעקב‪.‬‬ ‫אח* אמו אם ‪ r‬קב ועשו כי מפני זה היה לבן‬
‫ובראות עשו בל דוברים האלד‪ ,‬חשב בלבו‬ ‫שוה הקורבה לשניהם ואם היה הולך כבירח‬
‫שבעבור נשיו ד‪,‬פס ‪ T‬ברכותיו ואמו היתד‪.‬‬ ‫היה הולך למקום אחר שלא היה לעשו בי יד‬
‫בעוכריו וגם אביו ולכן הלך אל ישמעאל לפי‬ ‫ושם‪ .‬והותרה בזה השאלה הי״ז והי״ח וזכר‬
‫שד‪,‬יה בן אברד‪,‬ם(«ולקח את מחלת בתו לאשה‬ ‫הכתוב שלא הרגיש עשו בר‪.‬ליכת יעקב שהיד‪.‬‬
‫וגם בזה שכל ידיו לפי■ שאם היו רעות בנות‬ ‫כבורח ממנו אבל חשב שהלך לקחת אשד‪ .‬וזהו‬
‫כנען ובעבורם ד‪,‬סם ‪ T‬את ברכותיו היד‪ ,‬לו‬ ‫וירא עשו וגד והנה ענין הפסוקים ולמה זכר‬
‫לעזוב אותם והוא לא עשה כן אבל לקח את‬ ‫הברכה שתי פעמי* הוא שעשו ראה כי ברך‬
‫מחלת בת ישמעאל לאשה על נשיו ודווסיף‬ ‫יצחק את יעקב תצה לומר כשהביא לו המטעמי׳‬
‫בנשים ולא גרע ברוע‪ .‬וד‪,‬וחרו עם מד‪ .‬שפי׳‬ ‫כמו שנזכר למעלד‪ .‬ושעתה בהיותו מבורך כן‬
‫בזה השאלות הי״ט והס האחרונות‪ .‬ובזר‪ .‬נשלם‬ ‫לפניו שלח אותו פדנד‪ .‬ארם לקחת לו אשד‪.‬‬
‫פ‪-‬רוש הסדר הזד‪ ,‬וד‪.‬תד‪,‬לה לאל אמן‪:‬‬ ‫משם וקוד‪.‬יה זה בברכתו אותו עתה בעת הליכתו‬
‫ויצא‬ ‫פרשת‬
‫מדעיים בא האלדים ולמה לא הראד‪ ,‬מד‪,‬‬ ‫כח‬
‫לאברד‪,‬ם וליצחק בכל הנבואות שנבאו ולמד‪,‬‬ ‫)י( בעבור שמסדר הפרשיות לא עשד‪ ,‬בסדר הזה‬
‫הראהו בכל החכמות הד‪,‬ם בהיותו בדרך עיף‬ ‫הספור‬ ‫להתקשרות‬ ‫פרעזד‪,‬‬ ‫הבדל‬
‫ויגע דותר ראוי היד‪ ,‬להראותם לו בבית אביו‬ ‫והתאחדותו ראיתי אני להקל מלאכת הפי׳ הזה‬
‫או במדרשו של שם ועבר כשישב שם בשובד‪.‬‬ ‫לחלק זה כסי ענינו לשלשה חלקים הא׳ בספור‬
‫ונחת ומה הקשור אשר בהם עם הנבואד‪,‬‬ ‫הליכת יעקב אל בית לבן עד ישובו עמו לעבוד‬
‫ושנאמרד‪ ,‬לו שם‪.‬‬ ‫עבודתו וזד‪ ,‬יתחיל פתחלת הסדד ויצא יעקב‬
‫השאלה הג׳ באמת ופרצת ימה וקדמה וצפונד‪.‬‬ ‫מבאר שבע עד ו עבוד תק ב ברחל‪ .‬וד‪.‬חלק הב׳‬
‫ונגבה וד‪,‬יא שאם נאמר הייעוד הזה על‬ ‫בישיבת יעקב בחרן בעבדו את ל מ בעד נשיו‬
‫יעקב באישו ופרטיותו יקשה אמת ופרצת בי‬ ‫וצאנו תחלתו מן דעבוד יעקב ברחל עד וישמע‬
‫הוא לא פ ת לכל ד׳ רוחות העולם ואם של‬ ‫את דברי בני לבן‪ .‬והחלק הג׳ בספור חזרת‬
‫זרעו נאמר זד‪ ,‬איך אמר ופרצת היד‪ ,‬לו לומר‬ ‫יעקב לארצו ושובו מבית לבן תחלתו וישמע‬
‫וד‪,‬יד‪ ,‬זרעך כעפר ה א ת ו פ ת וגו׳‪.‬‬ ‫יעקב את דברי בני לבן עד סוף הדבר‪ .‬וד׳כונד‪,‬‬
‫הכוללת בו להודיע שיעקב בהליכתו אל בית‬
‫השאלה הד׳ באמת אם ‪ ,t .t‬אלד‪,‬ים ע מ ת הי‬ ‫לבן וביעויבתו שמד‪ ,‬ובחזרתו משם אל ארץ‬
‫איך ה ‪ ,T‬מספק יעקב במד‪ ,‬שנאמר לו‬ ‫מגורי אביו תמ ‪ T‬לותד‪,‬ו הד‪,‬שגחד‪ ,‬האלדית‬
‫בנבואתו וד‪,‬ת נאמר לו באותה שעד‪ ,‬והנד‪ ,‬אנכי‬ ‫והיד‪ ,‬י״י עמו לא עזבו ולא הרסזד ואחר‬
‫עמך והוא אומר אם ‪ fr,T‬אלהים ע מ ת ונאמר‬ ‫החלוקד‪ ,‬הזאת אבא בגבורת י״י אלדים לפרש‬
‫לו ושמרתיך וד‪,‬וא מספק ואומר ושמרני ונאמר‬ ‫החלק הראשת ואעיר בו על הספקות וד‪,‬שאלות‬
‫לו והשיבות ‪ T‬והוא מתנד‪ .‬כמספק רשבתי‬ ‫כדרכי‪.‬‬
‫בשלום אל בית אבי‪.‬‬
‫השאלה הה׳ איך נעשה יעקב בנדר הזה‬ ‫השאלה ד‪,‬א׳ למד‪ ,‬זה נזכר שם מקום ג׳‬
‫עובד על מנת לקבל פרם באמת אם יד‪,‬יר‪,‬‬ ‫פעם־ם בפסוק אחד ויפגע במקום ויקח‬
‫אלתם עמת ושמרני ונתן לי כך וכך אז יד‪,‬יד‪,‬‬ ‫מאבני המקום וישכב במקום הד‪,‬וא‪ .‬והיה ראוי‬
‫לי לאלתם מכלל שאם לא יעשר‪ .‬לו כל זד‪,‬‬ ‫שיאמר דפגע במקום דקת אבנחם דשם‬
‫לא יהיד‪ ,‬לו לאלד‪,‬ים ולא יעבדוד‪,‬ו ולא ששד‪,‬‬ ‫מראשותיו דשכב שם לא שיבפל שם מקום‪.‬‬
‫אבת‪,‬ם זקנו כן אבל נתנסד‪ ,‬כמד‪ ,‬פעמים ‪‘m r .‬‬ ‫השאלה הב׳ מד‪ .‬היד‪ ,‬תכלית מראת הסלם‬
‫בד‪^],‬‬ ‫כי אם להחכימו וללמדו דברים עיוניים‬
‫בראשית כח‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫שיד‬
‫יקרא הולד למקום וכשיגיע שם יקרא בא כי‬ ‫השאלה הו׳ באמרי והאבן הזאת אשר שמתי‬
‫הביאה היא תאר להגעה וההליכה לתנועה‪.‬‬ ‫מצבה יהיה בית אלדים וכל אשר תתן לי‬
‫ואם כן הפסוק כפשוטו שהתנועע יעקב לחרן‬ ‫עשר אעשרנו לך כי הנה לא קיים זה ולא מצאנו‬
‫ובהיותו הולד שמה ויפגע במקום והזכיר יציאתו‬ ‫שעשה שם בית אלדים ולא שנתן מצאנו ובקרו‬
‫מבאר שבע להורות על סבת הנבואה הזאת‬ ‫מעשר לי״י כל ימיו‪.‬‬
‫וההבטחה שהבטיחו השם וזה שהיה קשה על‬
‫יעקב צאתו מהארץ הנבחרת ומבית אביו‬ ‫השאלה הז׳ בספור הבאר והרועים והאבן שעל‬
‫המוכן לדבקות והשלמות הנפשיי ולכן היה‬ ‫פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים‬
‫מתפלל ושבתי בשלום אל בית אבי והיה י״י‬ ‫וגללו את האבן מעל פי הבאר והשיבו את‬
‫לי לאלדים ר״ל מה שלא יהיה כן בהיותו‬ ‫האבן על פי הבאר למקומה כי מה התועלת‬
‫חוצה לארץ לכן זכר הכתוב עתה שיצא מבאר‬ ‫שלמדנו מהספור הזה במדות או בדעות ולמה‬
‫שבע שהיה שם בית אביו מקום מוכן להשגחה‬ ‫נכתב בתורה כל הפרטיות האלה והיה די‬
‫יילד חרנה חוצה לארץ מקום לבן וזולתו‬ ‫שיא!מר שראה שם רחל ושנשקה ודבר לה‪.‬‬
‫אנשים רשעים כן היה בלבו ספק על יציאתו‬ ‫השאלה הח׳ במה שאמר לבן ליעקב אחר‬
‫זאת ולפיכד רצה הקב״ה להבטיחו בשמירה‬ ‫שספר לו כל הקורות אותו שהשיבו‬
‫וההשבה אל בית אביו‪ .‬והנה יעקב להיותו‬ ‫בלבד אך עצמי ובשרי אתה והיא תשובה‬
‫מצטער ביציאתו לא היה רצונו לבא בעיר‬ ‫קצרה ומבלי ענין כפי הנראה וכבר היה יודע‬
‫מושב ללון ולא לשכב במטה אלא ללון בדרך‬ ‫יעקב שהוא היה עצמו ובשרו בן אחותו רבקה‬
‫בהערב היום‪ .‬וספר הכתוב שקרה ליעקב הזדמן‬ ‫ומה הודיעו במאמר הזה מח^ו‪.‬‬
‫טוב והוא שטעה בדרד ובהיותו טשה ויפגע‬
‫במקום ר״ל באותו מקום ידש הר המוריה‬ ‫השאלה הט׳ למה זה בחר שקב ברחל בהיותו‬
‫שנעקד שם יצחק אב־ו‪ .‬כמ״ש עליו וירא‬ ‫הקטנה ולא בלאה שהיתה הבת הגדולה‬
‫את המקום מרחוק ויקרא אברהם שם המקום‬ ‫ואין ספק שהיה מגונה לתת הצעירה לפני‬
‫ההוא י״י יראה שעליו אמר כאן ויפגע במקום‬ ‫הבכירה האם מפני שהיתה רחל יפת תאר‬
‫כדברי רש״י ולשון פגיעה תבא פעמים רבות על‬ ‫ויפת מראה שקר החן והבל היופי ואם מפני‬
‫מה שיבא לאדם במה שלא כיון אליו כמ״ש‬ ‫שעיני לאה רכות האדם יראה לעינים וה׳ יראה‬
‫כי תפגע שור אויבד‪ .‬הנה להודיע שבא במקרה‬ ‫ללבב ולא היה ראוי ליעקב שיהיה חושש‬
‫באותו מקום הנבחר נאמר ויפגע במקום‪ .‬עוד‬ ‫לדברים האלו‪.‬‬
‫אמר וילן שם כי בא השמש להגיד שהיה ראוי‬ ‫השאלה הי׳ בתשובת לבן לשקב טוב תתי‬
‫לו שילד עוד כי גם בלילה ילד האדם בזמן‬ ‫אותה לך מתתי אותה לאיש אחר כי‬
‫הקיץ גם בסתיו לא ינוח כבא השמש אלא בלילה‬ ‫הנה בתשובה הזאת לא אמר לתתה לו וגם‬
‫שכ״ז לן יעקב מיד כשבא השמש וועא המורה‬ ‫לא שלא לתתה לו ולמה לא אמר לו אינו‬
‫שמן השמים הביאור‪,‬ו שמה וגם מאת י״י היתד‪,‬‬ ‫ראוי אבל קח לד את לאה שהיא יותר טובה‬
‫זאת שנתעכב ללון שמה עם היותו קרוב אל‬ ‫לך‪ .‬והנני מפושז הפסוקים באופן יותרו השאלות‬
‫הזמן הראוי לליגה‪ .‬עוד הודיע ענין שלישי‬ ‫האלה כלם;‬
‫שעם היות המקום והעיר לוז סמוכד‪ ,‬לשם‬
‫כמ״ש ואולם לוז שם העיר לראשונה‪ .‬הנה‬ ‫ויצא יעקב וגר עד ויחלום והנה סלם מצב‬
‫יעקב לא רצה ללון בעיר ולא לשכב בבית‬ ‫ארצה‪ .‬עם היות שלמעלה בסוף סדר‬
‫ובדמשק ערש אבל בשדה לקח מאבני המקום‬ ‫תולדות יצחק כתוב וישלח יצחק את יעקב‬
‫וישם ר״ל אחת מהם מראשותיו וישכב במקום‬ ‫וילד פדנה ארם וגר הנה בעבור שספר אחריו‬
‫ההוא והוא המורה שגם בזה מהשמים הג־עוהו‬ ‫מה שעשה עשו בנשיו לכן כשרצה לספר‬
‫והעירוהו אליו וידמה ששכב במקום הד‪.‬וא ר״ל‬ ‫עניני שקב וקורותיו בבית לבן ואיד לקח שם‬
‫הפרטי אשר בו היד‪ ,‬המזבח שנעקד יצחק עליו‬ ‫נשים והוליד שם בנים ונתעשר חזר מייאש‬
‫ימאותם אבנים שנבנה המזבח שם מראשותי*‬ ‫ואמר ושא יעקב מבאר שבע וילד הרנה‪.‬‬
‫ולכן אמר ויקה מאבני המקום דשם מראשותיו‬ ‫וכתב רש״י י‪£‬נא ללכת לחוץ וכן פירשו הגאון‬
‫וישכב במקום ההוא ר״ל המיוחד שזכרתי‪.‬‬ ‫רב סעדיה כמו שזכרו הראב״ע והוא כתב שאינו‬
‫ולהעיר על שלשת ההזדמניות הטובים האלו‬ ‫רק כמשמע* וששב לבאר מה שקרהו בדרד‪.‬‬
‫שקרו לו בדרכו ובר״דרכתו לראות המראד‪ ,‬או‬ ‫ונראה שהאנשים האלה שלמים הם אתנו חשבו‬
‫החלום שראה נאמר בפסוק הזה שם מקום ג׳‬ ‫שבאמרו דלד חרגה הגש לחרן ואינו כן כי‬
‫פעמים‪ .‬ויפגע במקום ויקח מאבני המקים‬ ‫ההליכה תאר לתנשה וכל עוד שהאדם מתנשע‬
‫שסו‬ ‫בראשית כח‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬
‫אותו בארץ דרדו ב א ת אחרים למטה מהם‬ ‫וישכב במקום‪ .‬והותרה גזה השאלה הא‪ /‬או‬
‫במדרגה ללותו בחוצה ל א ת‪ .‬וכמה מדרשות‬ ‫אפשר שוד לומר שכיון הכתוב הזה לרמוז‬
‫דרשו במראה הזאת‪ ,‬אמרו רבנן פתרין קראי‬ ‫ולהודיע שיעקב היה הראשון שהתחיל להגביל‬
‫בסיני והנה סלם זה סיני בגימסרי׳‪ .‬מוצב‬ ‫בית המקדש וכמ״ש המשורר אשר נשבע לי״י‬
‫ארצה דכתיב דתיצבו בתחתית ההר וכד‪.‬‬ ‫נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו׳ עד‬
‫וכן דרשות אחרות דרשו עליהם‪ .‬והדעת הב׳‬ ‫אמצא מקום לי״י וגו׳‪ .‬כי יחסו ליעקב לפי‬
‫הוא לר׳ אליעזר הגדול בפרקיו שהראהו הקב״ד‪.‬‬ ‫שהוא הגביל המקום ההוא ויחדו לגבוה ועליו‬
‫בזה ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם‬ ‫נאמר ויפגע במקום ר״ל במקום שהיה עתיד‬
‫ולזה ראה זסולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫להיות בית עולמים כמ״ש כי אם אל המקום‬
‫השמים להודיע שמן השמים יושפעו ממשלותיהם‬ ‫אשר יבחר י״י ולפי שהיו עת ‪T‬ין להיות‬
‫והמלאכים שראה עולים ויורדים הם שריהם‬ ‫ג׳ בתים באותו מקום והם הבית אשד בנה‬
‫כמו שנאמר בדניאל שר מלכות ית ושר מלכות‬ ‫שלמה והבית אשר בנו עולי בבל והבית העתיד‬
‫פרם שיעלו במעלת ממשלתם ואח״כ ירדו ממנו‪,‬‬ ‫להיות יבנה ויכונן לכן אמרה התורה כאן‬
‫והבטיח ליעקב שהוא יהיה עם זרעו בכל אשר‬ ‫שלשה פעמים שם מקום כי על הראשון אמר‬
‫ילד ביניהם ויצילהו מידם ושמרתיר וגר וכמו‬ ‫ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש שנרמז‬
‫שהביאו הרמב״ן בפירושיו‪ .‬והדעת הג׳ הוא‬ ‫בזה שבאותו המקום יבא השמש צר ואור‬
‫שזעיא הראב״ע בשם רב שלמה ספרדי שהסלם‬ ‫חשך בעריפיו בהרבן בית מקדשנו ותפארתנו‪.‬‬
‫רמז לנשמה העליונה ומלאכי אלדי׳ מחשבות‬ ‫וכנגד הבית השני אמר ויקח מאבני המקום‬
‫החכמה‪ .‬והדעת הד׳ הוא להרמב״ן עצמו שכתב‬ ‫דשם מראשותע לרמוז שבבית השני לא ימצאו‬
‫שהראהו בנבואתו שכל אשר נעשה ב א ת‬ ‫המתנות האלהיות כלן בשלמות כי יהיו שם‬
‫נעשה־ על ‪ t‬המלאכים והכל בגזרת עליון צי‬ ‫מאבני המקום ולא כל אבני המקוננ וכנגד הבית‬
‫המלאכים אשר ישלח ב א ת לא יעשו קטנה‬ ‫השלישי העת ‪ T‬להיות אמר דשכב במקום‬
‫או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל‬ ‫ההוא כי בו תהיה המנוחה והנחלה האמתית‬
‫ה א ת לאמר לפניו התהלכנו ב א ת והנה היא‬ ‫אשר כינה בשם שכיבה‪ .‬הנה א״כ זכר כל‬
‫יושבת שלויה ושקטה ‪ w‬מלאה חרב ודם ואז‬ ‫מה שקרה ליעקב באותה לינה להגיד שהיה‬
‫יצוה אותם לעשות בה כרצונו והודיעו ע ‪ T‬כי‬ ‫סימן מה שקרה לו שם בפועל למה שקרה לזרעו‬
‫הוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיד• חלק י״י‬ ‫אח״כ בעגין מקום בית המקדש כי היה כמ״ש‬
‫ויהיה עמו תמ ‪ T‬ינהיגהו ולא יעזבהו להתנהג‬ ‫הז״ל כל מה שאירע לאבות סימן לבנים‪.‬‬
‫ע״י המלאכים להיות מעלתו גדולה משאר‬ ‫והענין כלו שיצא יעקב מבאר שבע מקום‬
‫הצדיקים שנאמר בהם כי מלאכיו יצוה לד‬ ‫אכי׳ו שהיה לו שם הכנה רבה לעבוד אח י״י‬
‫לשמרך בכל דרכיך‪ .‬והדעת הזה קצתו כדברי‬ ‫אם להיותו בארז הנבחרת ואם להיותו אצל‬
‫הראב״ע‪ .‬ואין ספק שיש בו כמר• מהספקות‬ ‫אביו נביא וצדיק מושל ביראת אלדים‪ .‬והלד‬
‫אינם מזה המקום‪ .‬וכפי דרכו היה ראוי שיאמר‬ ‫להרן המנגד לו בשני הפנים האלה וכדי להודיע‬
‫יורדים ועולים כי מלאכי עליון ראשונה ירדו‬ ‫כי אין מעצור ביד השם להראות את כבודו‬
‫לדעת מה נעשה ב א ת ואת״כ יעלו להודיע‬ ‫ואת גדלו בכל מקום אשר יזכיר את שמו פגע‬
‫לאלור• יתברך ואה״כ ירדו שנית לעשות כאשי*‬ ‫באותו מקום והראה לו כל העתתזת מפלאות‬
‫דבר מלך‪ .‬והודעת הה׳ הוא לרב המורד‪ .‬הביאו‬ ‫האלה‪:‬‬
‫בהקדמת ספרו באמת שהנה סלם ‪ •n v‬על‬
‫ענין אחד‪ .‬ומתב ארצה יורה על ענין אחר‪.‬‬ ‫)יב( ויחלום והנד• מלם עד דקץ יעקב משנתו‪.‬‬
‫וראשו מגיע השמימה יודה על ענין ג׳‪ .‬והנח‬ ‫המראה הזאת שהגיעה ליעקב ראוי שנדע‬
‫מלאכי אלד‪.‬ים יורה על ענין ד׳ עולים יורד‪.‬‬ ‫מה ענינה והוראתה והנה ראיתי בה דעות‬
‫על ענין ה׳‪ .‬ויורדים יורה על ענץ ר והנה‬ ‫חלוקות‪ .‬הא׳ הוא לחז״ל הביאו רקז״י בפידישו‬
‫י״י נצב עליו יודה על ענין ז׳‪ .‬וכוונת הרב‬ ‫וענינו שהודיעו ית׳ הנבואה חזאת םעל‪ 1‬ז ארץ‬
‫בזה שהסולם הורה על אחדות הנמצאות‬ ‫ישראל על כל שאר הארצות כי בעבור שהיה‬
‫והתקשרם זד‪ .‬בזה וד‪.‬יותם כלם כאיש אחד‬ ‫יעקב יוצא ממנה כדי שיכסוף תמ ‪ T‬לשוב‬
‫ושאמת מצב ארצד‪ .‬יורה על ענין ההויר‪.‬‬ ‫ולהתגורר בה הראהו מעלתה שהמלאכים המלוים‬
‫והפסד שממנו התחלת הידיעה והעיון ואמת‬ ‫לאדם בארץ הקדושה ההיא אינם המלאכים‬
‫וראשו מגיע השמימד‪ .‬מורד‪ .‬שהשפלים מושפעים‬ ‫המלדם אותו חוצה לארץ ולכן ראה אותו‬
‫מהעליונים ומניעים אותם בהויה וההפסד כפי‬ ‫סלם ומלאכי אלדים עולים דגרדים בו להודיע‬
‫התנועות השמשיות ומפאת ההויד‪ .‬וד‪.‬הפסד גידעו‬ ‫כי באותו מקום יעלו לשמים מלאכים שלוו‬
‫בראשית כח‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫׳שטז‬
‫למחקר השכלי ומושגיו‪ .‬וגם ראיתי לאחד‬ ‫הפחותה עליונות ה‪,‬ה^ ושאמרו והנה מלאכי‬
‫מחכמי הדור האחרונים דעת שמיני בזה וד‪,‬וא‬ ‫אלדים מורה על מציאות השכלים הנבדליס‬
‫שהראהו הש״י במראה הזאת שהטובות הגשמיות‬ ‫המניעים לגרמים השמימיים כי כל מתנועע‬
‫בהיותם בטבע או במזל לא יד‪,‬יה בד‪,‬ם קיום‬ ‫יש לו מניע ואמרו עולים מורה שיש למלאכים‬
‫ולא העמדד‪ ,‬כי טבע הדברים ההם הוא שישתנו‬ ‫ההם עלות‪ .‬ואמרו ויורדים מורה שיש בהם‬
‫בנקלה ולזה ד‪,‬ראד‪,‬ו הסלם הרומז אל מדרגות‬ ‫עלולים‪ .‬כי כל זה נכלל בסלם‪ .‬וז״ש בו ח״ל‬
‫הטובות הזמניות וד‪,‬יד‪ ,‬מוצב ארצה כי שמה‬ ‫ואמרו והנה י״י נצב עליו מורה על מצ‪-‬אות‬
‫מקור הטובות ד‪,‬ד‪,‬מה וד‪,‬יד‪ ,‬ראשו מיגע השמים‬ ‫הסבה הראשונה המושגת באחרונה אחי סל‬
‫כלל עולם ההויה וד‪,‬פםד אבל לא יעלו לשמים‬ ‫ההקדמות והידיעות האלה‪ .‬ולדעת הזה נסה‬
‫אלא שיגיעו עדיד‪,‬ם וד‪,‬נד‪ ,‬מלאכי אלדים עולים‬ ‫הרלב״ג בפירושו לזה המקום‪ .‬והדעת הר מצאנו‬
‫ויורדים הם האנשים המצליחים במעשיהם שהם‬ ‫גם כן לרב המורה בפט״ו ח״ג מספרו יכפי‬
‫עולים במדרגות העושר וד‪,‬כבוד‪ .‬וקראם מלאכי‬ ‫מה שיורו דבריו שמד■ יראה שהיתר‪ ,‬הכוונה‬
‫אלדים לפי שהדברים המופלגים בגודל ומעלה‬ ‫ד‪,‬זאת להודיע השם ליעקב שהסבה הראשונה‬
‫יוחסו לאל כמו שלהבתיה מאפליד‪ ,‬כהדרי אל‬ ‫ית׳ הוא מניע הגלגל העליון ולזד‪ ,‬הראהו הסלם‬
‫וזולתם‪ .‬שלהיות האל גדול על בל גדולים‬ ‫המורה על התקשרות הנמצאות כלם שפלים‬
‫יתוארו בו כל הדברים הגדולים אבל זכר‬ ‫זעליונים ושהיד‪ ,‬י״י נצב עליו ר״ל על הסלם‬
‫שאותם שהיו עולים היה רואה אותם יורדים‬ ‫ד‪,‬ד‪,‬וא הכולל השמים ומה שבתוכם מניע אותו‬
‫כי לא יתקיימו זמן רב הם וזרעם באותם‬ ‫ומנד‪,‬יגו ושהמשילו בסלם לפי שבו יעלה כל‬
‫הטובות שהם משתנות בטבעיד‪,‬ם וישיגם התמורד‪,‬‬ ‫מי שיעלה לדעת ולהכיר באמת מציאות האל‬
‫וד‪,‬ר‪,‬פסד‪ .‬ולפי שיעקב א ^י יספק שכן ידזיד‪,‬‬ ‫ית׳ מסבות תנועות הגלגל כמו שביאר בפ״ט‬
‫ענינו וענין זרעו הראהו שלא יד‪,‬יד‪ ,‬ענינו כן‬ ‫ה״א‪ .‬ופירש הרב וד‪,‬נד‪ ,‬מלאכי אלדים עולים‬
‫בי הנה י״י נצב עליו ר״ל על יעקב ובזכותו‬ ‫ויורדים בו על הנביאים שכבר נקראו מלאכי‬
‫ובזכות אבחר‪,‬ם ויצחק אבותיו ‪,T‬יו זרעו ק־ימים‬ ‫אלדים כמו שביאר בפ״ו ח״ב שהם בהשגחתם‬
‫ומתמידים בד‪,‬צלחותיהם אשר יעדם‪ .‬אלה הם‬ ‫עולים ואח״ב ירדו בר‪,‬פסקות השגותיהם להנהיג‬
‫דברי החכמים בפי׳ מראות סלם‪ .‬וכבר יחייב‬ ‫את העם עם שזה יכונה ירידד‪ ,‬כמו שביאר‬
‫אליד‪,‬ם ספק אחר שלא ימלט ממנו איש וד‪,‬יא‬ ‫בשתופו‪ .‬והדעת הז׳ הוא גם כן לרב המורה‬
‫שתהיה המראה הזאת בלתי מתיחסת לענין יעקב‬ ‫וד‪,‬ביאו בפ״י ח״ב כי שם פירש הסלם הזה על‬
‫שהיה בורח מפני עשו אחיו מפחדו שיהרגד‪,‬ו‬ ‫העולם השפל בלבד‪ .‬וכבר סייע דעתו בזה אמרו‬
‫על הברכה אשר ברכו אביו וד‪,‬מרא‪ ,1‬אשר ראה‬ ‫וראשו מגיע השמימה כי מאשר אמר מגיע‬
‫לא תתיחס לזה כלל אלא לד‪,‬ראות שהמלאכים‬ ‫מורה שיגיע עד השמים ולא שיכנס בהם‬
‫אשר לווהו בארץ לא ילווד‪,‬ו חוצה לארץ או‬ ‫ופי׳ מלאכי אלדים על היסודות הד׳ ששנים‬
‫מעמד הר סיני או ממשלת ד׳ מלכיות שהיד‪,‬‬ ‫מד‪,‬ם עולים אם בשלוח ואם בערך וד‪,‬ם האויר‬
‫אח״ז יותר מאלף שנה או מהנשמה ומחשבות‬ ‫וד‪,‬אויר ושנים מר‪.‬ם יורדים וד‪,‬ם המים וד‪,‬עפר‬
‫החכמה וד‪,‬נד‪,‬גת העולם ע״י המלאכים ושאר‬ ‫הבבדים‪ .‬או שהיו מלאכים ד׳ כוחות המתהוים‬
‫החכמות מקשור הנמצאות והמניע הראשון וד׳‬ ‫הדומם וד‪,‬צומח הח‪-‬י והמדבר נסתייע הרב שמה‬
‫היסודות שזכר הרב בפירושיו או מהיות הדברים‬ ‫ממ״ש בתנחומא כמה מעלות היו בסלם ארבעה‪.‬‬
‫הזמניים משתנים כי הנה כל הדברים האלה‬ ‫הנה אם כן נמצאו לרב המורד‪ ,‬בזה ג׳ דעות‬
‫עם היותם השגות אמתיות לא היו מתיהסים‬ ‫מהפירושים ואינו מזה המקום להבחין מהו‬
‫ליעקב ולא מצינו שהראד‪ ,‬אותם הקב״ד‪ ,‬לאברד‪,‬ם‬ ‫הדעת היותר ישר ואמתי מהם אבל יקשה‬
‫ולא ביצחק ולמה זה רצה להראותם ליעקב‪.‬‬ ‫לי מאוד שיראה מדבריו שלא היתד‪ ,‬הדשגד‪,‬‬
‫כ״ש שלא היתד‪ ,‬המראה הזאת מתיחסת לזמן‬ ‫שהשיג בזה יעקב נבואיית כי אם מחקרית‬
‫ילא למקום שהגיע לו שם ר״ל בדרך בברחו‬ ‫עיונית כי הנד‪ ,‬המושג הד‪,‬וא כפי כל א׳‬
‫ובלילה בד‪,‬יותו לן על אותם אבנים ששם‬ ‫מהפרושים שפירש הרב ישיגוהו חכמי ית‬
‫מראשותיו ויותר ראוי להראותם אליו בהיותו‬ ‫בהתפלספותם מבלי שיהיו נביאים‪ .‬ואם דעתו‬
‫יושב אהלים בבית אביו או במדרשו של שם‬ ‫שכן היתה מדרגת יעקב בזד‪ ,‬מחקרית עיונית‬
‫ועבר ’‘א באישון לילד‪ ,‬ואפלה ובהיותו כאורח‬ ‫ייא נבואיית כמחשבת מפרשי ספרו שנלכדו‬
‫נטה ללון ומפני זה נ״ל לפרש המראה בדרד‬ ‫בפח הזה יקשה מה שהעידד‪ ,‬התורד‪ ,‬ויחלום‬
‫אחרת מתיחסת ליעקב ולזמן ולמקום ההוא‬ ‫וידוע הוא בחלום לא יושגו החכמות כפי העיון‬
‫ואתה המעיין תן חלק לשבעה וגם לשמנד‪,‬‬ ‫והמחקר וכמו שבא בספר חוש ומוחש כי החלום‬
‫פירושי החכמים וד‪,‬מפרשים אשר זכרתי ולבד‬ ‫הוא מיוחד אל פעלת הדמיון והרכבותיו לא‬
‫שין‬ ‫בראשית כדו‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬
‫לבוש ואין כסות בקרה כי הארץ אשר אתת‬ ‫תשית ל ת תי ואחה תבחר היותר ישר ומתקרב‬
‫שוכב עליד‪ .‬לך אתננה ובזד‪ .‬תתנחם על כי‬ ‫לשכל‪ .‬ואומר שיעקב מפחדו מן עשו שיהרגהו‬
‫כל אדם יתנחם בד‪.‬יותו על שלחנו ועל טטתו‬ ‫ובהיותו בורח מפניו עני׳ ודל יחיד ומתנכר‬
‫במעט מהטוב וסלבד שלא יסמך משל אחרים‬ ‫אולי שכבר היה מתחרט ממה שסכן עצמו‬
‫והנד‪ .‬אמר לך אתננה להגת שאליו גתנה כבד‬ ‫בלקיחת הברכות באמת שמא לא ישר בעיני‬
‫בב״ד של מעלה ומכח זכותו ויחשתו יזכה‬ ‫האלדים מה שעשה לאחיו ויביאו עליו קללה‬
‫בד‪ .‬בניו וזרעו‪ .‬וכנגד הסוג השלישי מהתודים‬ ‫ולא ברכה ולכן סבב יתברך ביאתו לאותו‬
‫שהוא ברבוי הזרע אמר לו וד‪.‬יד‪ .‬זרעך כעפר‬ ‫כ קום בהר המוריד‪ .‬ושילון שמה והראהו בחלומו‬
‫ה א ת גם בזד‪ .‬ניחמו שלא יתעצב בהיותו יהיח‬ ‫בנבואדי אלהית קיום הברכות אשר ברכו אביו‬
‫חדלו קתביו ב תו ד מעט יתרבר‪ .‬זרעו והיה‬ ‫בו ז ‪5‬זרעו ושרצה אלדים את מעשיו והבטיחו‬
‫רב כעפר הארץ וד״ודיעו עם זה שלא יצטער‬ ‫שלא יפחד מעשו כי הוא יצילהו ממנו ולפי‬
‫על הליכתו בדרכים כי לא היד‪ .‬אפשר לשבת‬ ‫שהיו היעודים האלדיים שיעד הקדוש ברוד הוא‬
‫בבית אביו סל ימיו אבל היה עתיד לפרוץ‬ ‫לאברהם שלשה סוגים דבקות ההשגחד‪ .‬ור‪.‬שפע‬
‫הוא יעקב עצמו וגם בניו אנה ואנה בלכתו‬ ‫בו ובזרעו ויחש ת הארץ הקחשה ורבוי זרעו‬
‫לחרן ולשכם וגם למצחם עם בניו ולזה גלד‪.‬‬ ‫וד‪.‬ם אשר נכללו בברכות יצחק ל מ בזאת‬
‫לו שהיה עת ת להיות גולה שנית חוצה‬ ‫המראה נתקיים כל זה ליעקב מהאל יה׳ כי‬
‫לארץ ויהיו שם זרעו בשפלות במצרים ועל‬ ‫הוא הראהו ראשונה סלם מוצב ארצה וראשו‬
‫זד‪ .‬אמר לו והיד‪ ,‬זרעך כעפר הארץ רוצה לומר‬ ‫מג ע הסמימד‪ .‬להודיעו שבמקום ההוא יבנר‪.‬‬
‫רבים ובשפלות ופרצת מכאן ומכאן אתה בזקנתך‬ ‫המקדש ושם יהיד‪ .‬השפע ודבקות ד‪.‬ד‪.‬שגחד‪.‬‬
‫עם זרעך בלכתך מצחם‪ ,‬אבל באחחת הגלות‬ ‫העליונה אשר יעד לאברהם על זרעו כאלו‬
‫ההוא ונכרכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך‬ ‫היה שם סלם מוצב ארצה קצהו בקדש הקדשים‬
‫שיאמרו ישימך אלד‪,‬ים כיעקב שיצא ממנו עם‬ ‫וקצהו מג ת השמימה שמשם ירד בו השפע‬
‫רב‪ .‬וד‪,‬יותר נכון אצלי שנאמר ופרצת ימה‬ ‫האלדי והשגחתו על אותו מקום מיוחד וקדוש‬
‫וקדמר‪ .‬תפונד‪ .‬ונגבה כ ח להוחעו שיהיו לו‬ ‫ומפני אותו קשר ויחם “עצום שהיה מאותו‬
‫י׳׳ב בנים נחלקים לד׳ דגלים לד׳ רוחות‬ ‫מקום שפל מקום מקדשנו לשמי י׳׳י יהיו מלאכי‬
‫העולם ואפר על זד‪ .‬ופרצת ל ה ^ שעם היותם‬ ‫אלהים עולים ויורדים בו שהם מלאכי עלית‬
‫כ״כ רבים תמ ‪ T‬יקראו בשם יעקב ובשם ישראל‬ ‫לולוחי השגחתו שד‪.‬ם עולים עם ח ח הקרכנות‬
‫יכנו אותם כאלו הוא ת ק ב יהיה הפורץ לכאן‬ ‫ותפלות המתפללים במקום ההוא ויורדים‬
‫ולכאן מזה ידע יעקב שהיד‪ ,‬עתיד לקחת ד׳‬ ‫לד‪.‬ושיעם ולהצילם ולהשפ ע עליד״ם טובות כיד‬
‫נשים ולהול ‪ T‬י״ב בנים שהם ג׳ ג׳ לכל צד‬ ‫המלך ולהוחת על עולם הדבקות ומעלת‬
‫עיהם ימד‪ ,‬וקדמה וצפונה ונגבה שכל זה נכלל‬ ‫ההשגחה אמר והנה י׳׳י נצב עליו על יעקב‬
‫בופרצת והותרד‪ .‬השאלה הג׳‪ .‬ואחח כן שקיים‬ ‫שתדבק השגהתו בו כמו שאמר לאביהם‬
‫בו הקדוש ברוך הוא כל ברכות אברהם ויעודיו־‬ ‫והייתי לדם לאלדים והמשיך מאמרו אני י״י‬
‫וברכות יצחק אשר ה׳ ברכו הבטיחו שלא‬ ‫אלדי אברהם אב ‪ T‬ואלדי יצחק רוצה לומר‬
‫יירא מעשו ולבן ולזה אפר אנכי עמך כלומר‬ ‫הנה המקום הזה אשר הכינותי היא להדבק‬
‫ולזה אל תירא מעשו‪ .‬וכנגד לבן ורשעי ארצר‬ ‫שכינתי והשגחתי בהשגחתך כמו שיעדתי‬
‫אמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך כלומר אע״ם־‬ ‫לאברהם וליצחק‪ .‬והנה אמר באברהם מלת‬
‫שתצא מהארץ הקדושה המושפעת אל תחשוב‬ ‫אביך להגת שד‪.‬וא יירש ב ל יעודיו כאלו היה‬
‫שתהיד‪ ,‬נעזב מהשגחתי כי אני אשמרך בהשגחתי‬ ‫אברהם אביו והוא היה בנו בלבד לא ישמעאל‬
‫בכל מקום אשר תשב שמד‪ ,‬וגם תחזור וחשוב‬ ‫ולא עשו ולא בני קטורד‪ .‬כי בו לבדו יקיא‬
‫לארץ הנבחרת הזאת וז״ש והשיבוח ‪ T‬אל‬ ‫לו זרע לא בהם וביצחק לא הוצרך לומר‬
‫האדמד‪ ,‬הזאת כי שם תהיד‪ ,‬השמירה ור‪,‬השגחח‬ ‫כן לפי שהוא כבר נתן לו הברכד‪ .‬ויחשת‬
‫השלימה וכאלו אמר שיהיה עמו ושישמח כ ח‬ ‫ה תו ח ם ההם כמו שנזכר ה ח שביאר לו‬
‫להשיבו אל ה א ת הקדושה וד‪,‬נד‪ ,‬נתן הסבד‪,‬־‬ ‫בזה שהיה מקיים ב תו כל יעודי אברהם‬
‫בזה מצד ד‪,‬ד‪,‬בםווה הקודמת כי לא אעזבן♦'‬ ‫והברכד‪ .‬אשר ברכו יצחק וד‪.‬יתד‪ .‬אם כן המראה‬
‫עד אשר אם עשיתי וגד בלומר כי לא א ^ י‬ ‫הזאת מתיחסת לענין יעקב ולמקום ההוא והותרה‬
‫לעזוב אותך עד אשר אעשה יאקיים את אשד‬ ‫בזה השאלה הב׳‪ .‬וכנגד הסוג הב׳ מהיעודים‬
‫דברתי לך וד‪.‬פסוק הזר‪ ,‬מסורס כי לא אעזבך‬ ‫שהוא מיחשת הארץ אמר לו הארץ אשר אתר‪.‬‬
‫עד אשר אם עשיתי לך את אשר דברתי מעיון‬ ‫שוכב עליה לך אתננה ולזרעך כאלו אמר אל‬
‫אשר דבר דעד לאברהם מרבוי הזרע דרושת‬ ‫תתעצב ת ק ב שאתה מושכב על הארץ מבלי‬
‫בראשית כח‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫שיח‬
‫נבואתו ומפני זה נדר את נ ד ח ואמר אם‬ ‫ה א ת ודבקות ההשגחה וכאלו אמר שזהו מוטל‬
‫יהיה אלדים עמדי‪ .‬והרמב״ן כתב שלא אמר אם‬ ‫»ליו יתברד מצד זכות האבות שכמו שזכותם‬
‫יהיה אלדים עמדי כמסתפק אלא שכן הוא דרך‬ ‫קיים כך יצטרד בהכרח שתקדים ההבטחה‬
‫הלשון כמו עד אשר אם עשיתי‪ .‬אם יהיה היובל‬ ‫ואם יעזוב אותו אולי ימות באשר ילך ולא‬
‫לבני ישראל‪ .‬והיותר נכון אצלי כי מפני שאמרי‬ ‫יוכל אחר כך לקיים הבטחתו ולכן יצטרך‬
‫לו בחלומו יעודים לענין זרעו ויעודים לענין‬ ‫בהכרח להיות עמו בכל אשר ילך ולשמרו‬
‫עצמו רצה לעשות בחינה בקרובים אליו בזמן‬ ‫ולהשיבו אל אדמתו‪:‬‬
‫ואמר אם יהיה אלדים עמדי ושמרני וגד ויתן‬
‫לי ההכרחי בלבד והוא לחם לאכול ובגד ללבוש‬ ‫)טז( וי ק ץ יעקב משנתו וגף עד דעבוד יעקב‬
‫לחם צר ומים לחץ וכסות איזה שיהיה ושבתי‬ ‫בר^‪ “:‬וגד‪ .‬ספר הכתוב שהקיץ יעקב‬
‫בשלום אל בית אבי והם הדברים אשר הבטיחו‬ ‫סשנתו משתומם כשעה חרא ושער בנפשו‬
‫במראה לעצמו כי הגה לחם לאכול ובגד ללבוש‬ ‫שדבר גדול נראה לו בחלומו ולכן אמר אכן‬
‫נכלל במאמר והנה אנכי עמך‪ .‬הנה אם יתקיים‬ ‫יש י״י׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי רוצה‬
‫זה ולא יגרום החטא למנעו הנה אז אדע‬ ‫לומר אני הייתי חושב שלא תמצא קדושה‬
‫ששאר היעודים שנאמרו על ורעי יתקיימי‬ ‫ודבקות השגחה אלא במקום שיהיו אנשים אנשי‬
‫בהכרח והם והיה י״י לי לאלדים רוצה לומר‬ ‫חיל ירא אלדים כאלו תאמר באר שבע מצד‬
‫שתרבה השגחתו בזרעי כאשר דבר לי‪ .‬וגם‬ ‫אבי שיושב שמה ועתה אומר שיש י״י במקום‬
‫שהאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית‬ ‫היה מקודש ומושפע מפאת עצמו עם היות שאין‬
‫אלדים לעתיד לבא וששם יביאו מעשרותיהם‬ ‫כאן אנשים והיה אומר זה לענותנותו שאין‬
‫בניו וזרעו וזהו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫ספק שלא קנה המקום קדושה אלא מפאת‬
‫לך שזה על זרעו נאמר‪ .‬ורש״י פירש והאבן‬ ‫האנשים אם אברהם ויצחק ששם נעקד על גבי‬
‫הזאת שזה נתקיים בשובו מפדן ארם שנאמר‬ ‫המזבח ואם יעקב עצמו בזכות המראה שראה‬
‫קום עלה בית אל וגר ויצב יעקב מצבה‬ ‫שם ואם מפאת ישראל שהיו עתידין לבנות‬
‫וגר ואינו נכון כי לו עשה בעבור זה המצבה‬ ‫שם בית המקדש לעבוד את י״י אבל יעקב‬
‫איך לא נתן המעשרות אם בימיו הנדר נתקיים‬ ‫תלה הכל בקדושת המקום ולכן ירא מאשר‬
‫כי כלו היה כאחד‪ .‬הנה נתבאר שלא היה יעקב‬ ‫עמד שם בקלות ראש וישן שמה וזהו אמדו‬
‫מספק ב־עוד הש״י אלא מפני שהיה בחלום‬ ‫מה נורא המקום הזה‪ .‬ואמנם אמרו אין זה‬
‫ולהיותו בתחלת נבואתו חשש אם היתה נביאה‬ ‫כי אם בית אלדים בלשון שוייל ענינו מאשר‬
‫אם לא או שמא יגרום החטא‪ .‬וכן אמרו‬ ‫אין שם אנשים מצדם יתקדש המקום הזה אין‬
‫בבראשית רבה )שם( רבי הונא בשם רבי אחא‬ ‫כאן אם כן סנה אחרת לקדושתו אלא שהוא‬
‫והנה אנכי עמך אם יהיה אלדים אלא מכאן‬ ‫עת ‪ T‬להיות בית אלדים והיה זה המקום מיוחד‬
‫שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה‪ .‬ושלא אמר‬ ‫לבית אלדים לפי שזה שער השמים כלומר‬
‫יעקב זה בנדח כמבקש פרס על עבודתו אלא‬ ‫מוכן להורדת השפע מלמעלה ע״ד מ״ש חז״ל‬
‫יעשות סימן ביעוד ו ושלא אמר וכל אשר‬ ‫בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית‬
‫תתן לי עשר אעשרנו על עצמו אלא על זרעו‬ ‫המקדעו של מטה‪ .‬ואמנם אמרו בנדרו אב יהיה‬
‫והותרו השאלות הד׳ והה׳ והר‪ .‬והנה אמר‬ ‫אלדים עמדי אפשר לומר שיעקב להיות זאת‬
‫וישא יעקב רגליו לפי שהיה כ״כ חשקו לשבת‬ ‫התחלת נבואתו נסתפק אם היה ענינו חלום‬
‫במקום ההוא בעבור המראה אשר ראה שמה‬ ‫נבואיי או אם היה חלום דמיוני מבלי נבואה‪.‬‬
‫ומה שחשב שיהיה בית אלדים ושער השמים‬ ‫ועם היות שהרב המורה בפמ״א ח״ב כתב‬
‫שלא יכול לזוז עצמו משם והוצרך להכריח‬ ‫שיעקב הרגיש בעצמו שהיה החלוב נביאד‬
‫עצמו ללכת משם לדרכו וזהו וישא רגליו‬ ‫ממש ולכן אמר אכן יש י״י במקום הזה שהחליט‬
‫׳׳^ס^ריח איבריו להלוך מהמקום ההוא ורש״י‬ ‫המאמר שהיתה השגתו נבואיית וחוץ מכבוד‬
‫פירש משנתבשר בבשורה טובה והובטח בשמירה‬ ‫תורתו‪ .‬כי הוא לא אמר על חלומו שה־ה‬
‫נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת מב״ר‬ ‫נבואה אלא אל המקום ההוא שהיה מישגח‬
‫ונכון הוא‪ .‬ואמנם באמרו וירא והנה באר‬ ‫ומושפע ולא יתחייב מזה שיהיה חלום החילם‬
‫בשדה וכל הספור כתב הרמב״ן שנכתב הספור‬ ‫שמה נבואיי‪ .‬ולכן נרחיק זה והנה בשמואל‬
‫ההוא להגיד שקוד י״י יחליפו כח ויראתו תתן‬ ‫נאמר שטרם ‪T‬ע את י״י וטרם יגלה אליו דבר‬
‫עוז ותעצומות כי הנה יעקב אבינו בא מן‬ ‫י״י היה קורא אותו י״י והוא היה חושב שעלי‬
‫הדרך והוא עיף ויגע דגל את האבן לבדו‬ ‫קראו ולכן אין להרחיק שיהיה יעקב מספק‬
‫שהיו צריכים לגללה כל הרועים שבכל העדרים‬ ‫בחלומו אם היה נבואיי אם לא בהיותו בתחלת‬
‫שיט‬ ‫בראשית כח‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬
‫שאותו באר היר‪ ,‬סימן לאשר‪ ,‬וכמאמר שלמדי‬ ‫וכבר היו שלשה עדרים רובצים עליה ילא‬
‫שתה מים מבורר ונוזלים מתוך בארך שאמר‬ ‫יוכלו לגללר‪ -‬דרמה שהיה חסרון מים בארז‬
‫זה על האשת ושלשה עדרי צאן תבצים עלית‬ ‫ההא ולכן היה על פי הבאר האבן ההיא‬
‫רומז לאברד‪,‬ם מצחק ויעקב עצמו ששלשתם‬ ‫לשמור המים ובהשקותם את הצאן היו משיביזם‬
‫לקחו אשר‪ .‬מאותד‪ .‬באר שד‪,‬יד‪ ,‬בחרן כלומר‬ ‫את האבן על פי הבאר למקומה‪ .‬האמנם למה‬
‫מאותה משפחד‪r .‬ועה כי מן הבאר הד‪.‬יא‬ ‫בכתב בתורה כל הספור ההוא כבר התעירת‬
‫ישקו העדרים ומהאשה הוציאו תולדותיהם‬ ‫רז״ל על זה ואמרו שהבאר ירמח לבית הב קדש‬
‫והאבן גדולה שראד‪ ,‬על פי הבאר ‪ a m‬שד‪,‬ידי‬ ‫ושלשה עדרי צאן רומזים לעולים לרגל שלשה‬
‫רמז לעקתת שהיה בכל האמד‪,‬ות שהיו באותה‬ ‫פעמים בשנה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים‪.‬‬
‫משפחה נכבדת שרר‪ ,‬ורבקד‪ ,‬וכן היו רחל •לאה‬ ‫שמשם היו שואב׳־ם רוח הקדש‪ .‬ונאספו שמה‬
‫כמו שמכור כי העקתת היה האבן שעל פי‬ ‫כל העדרים באים סלבא חמת עד נחל מצרים‬
‫הבאר הסותמת אותו שלא יוציאו משם מים‬ ‫וגללו את האבן שמשם היו שואבים רוח‬
‫אבל הוגד לו שנאספו שמה כל העדרים וגללו‬ ‫הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא‪.‬‬
‫את האבן ולקח זה לסימן שכל האבות‬ ‫ואחרים דרשו וירא והנה באר בשדה זה סיגי‪.‬‬
‫בתפלות ‪,T‬ם וזכיותיהם הסירו ובטלו העקחת‬ ‫והנה ‪,‬שם שלשה' עדרי צאן כהנים לוים‬
‫ההוא אבל עם היות שבוטל בשרה עד ן נשאר‬ ‫ישראלים‪ .‬כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים‬
‫ברבקה ועם היות שבוטל ברבקה בזכות אברהם‬ ‫שמשם שמעו עשרת דברות‪ .‬והאבן גדולה על‬
‫ויצחק עדין תשאר בלאה ורחל כי חמ ‪ T‬היתד‪.‬‬ ‫פי הבאר זו שכינה‪ .‬וכן עשו רמזים אחרינו‬
‫שבה האבן על פי הבאר למקומה‪ .‬ומפני זה‬ ‫וכסי הדרך הזד‪ .‬מן הרמזים נ״ל לדרוש הדבר‬
‫כאשר הרועים ספת הענין ליעקב והוא הוציא‬ ‫ד!ה בב׳ אופנים אחרים‪ .‬האחד הוא ששקב‬
‫משם סימן לעניגיז בראותו את רחל נתן בלבו‬ ‫בהגיעו שמה ראה את הבאר בשדד‪ .‬עם אותם‬
‫ללקחה לאשד‪ .‬רגל את האבן רוצה לומר שגם‬ ‫עדרי צאן כמו שזכר הכתוב ולקח סימן טוב‬
‫הוא יסיר ממנה אח העקחת רשק את הצאן‬ ‫לעצמו בזד‪ .‬שר‪.‬באר רומז לש״י שהוא הנקרא‬
‫רוצד‪ .‬לומר שימא ממנה בנים‪ .‬הרי לך מבואר‬ ‫באר מים חיים כאלו ה ה דבק בו וקרוב אליו‬
‫הדבר הזד‪ ,‬שהיר‪ .‬כפשוטו ועויעקב לקח ממנו‬ ‫בהכנסו לעיר כמו שיעדו הש״י והנה אנכי‬
‫סימן אם לעגין דבקותו באלדים כמו שיעדו‬ ‫עמך וראה שלשה עדרי צאן רובצים עליה לרמוז‬
‫או לענין נשואיו וד‪.‬ותרד‪ .‬בזה השאלה הר‪.‬‬ ‫אל שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב עצמז‬
‫וד‪,‬נה שאל יעקב אל הרועים ה דעתם את לבן‬ ‫שהיו נסמכים אליו יתברך כי מן הבאר דזעא‬
‫בן נחור לפי שכונתו היתד‪ ,‬לשבת עמו כאשר‬ ‫ישקו העדרים שמהשפעתו ישקו ויתברכי כל‬
‫צותו אמו לא עם בתואל מפני זקנתו ;•יחסו‬ ‫אשר להם וחשב שהאבן הגדולה אשר היא על‬
‫לנחור באמת הידעתם את לבן בן נחור לפי‬ ‫פי הבאר תרמוז אל האבן אשר שם כצבה‬
‫שלהיות נחור ג תל הבית ואחיו של אברהם‬ ‫ושאמר תהיה בית אלד‪,‬ים כי היא האבן אשר‬
‫ה ‪ .T‬לכן מתיחס אליו עם היותו אבי אביו‬ ‫מאסו הבונים היתה לראש פנד‪ .‬וד‪.‬יא היתי‪ .‬על‬
‫ולא לבחואל אביו‪ .‬ושאל יעקב אם היר‪ .‬לו‬ ‫פי הבאר שבד‪,‬שפעתו ועל דבר פי׳ו תתקייס‬
‫שלום כי פחד יעקב שמא היחה לו מתבד‪,‬‬ ‫בית י״י וממד‪ .‬שנודע לו שנאספו שמד‪ ,‬כל‬
‫בעיר ואיד יבא אל ביתו כי יהיה כמו הנס‬ ‫העדרים הבין שאומות העולם עתידין להתאסף‬
‫מן הפחת רפול אל הפח‪ .‬וכאשר ת ע ששלום‬ ‫על ישראל לשחתם ושד‪.‬ם יגוללו את האבן‬
‫לו וראה את רחל בתו שבאד‪ .‬שמר‪ .‬גמר בלבו‬ ‫מעל פי הבאר כלומר שיחריבו בית המקדש‬
‫שהיא האשד‪ ,‬הוכיח י״י לו כי שם על באר‬ ‫וד‪.‬שקו הצאן שיתעשח אכלוסיד‪.‬ם משם יראה‬
‫המים הוכיח את רבקה אמו ליצחק אביו וכן‬ ‫עם זה שיעזיבו אח האבן רומז למלכי פרס‬
‫שם על המים הוכיח את רחל לו‪ .‬ולכן בר‪,‬דאותו‬ ‫שיבנו הביו^ וכאשר ראד‪ ,‬יעקב הדבר הזה‬
‫את גבורתו גלל את האבן מעל פי הבאר‬ ‫עשאו בלבו סימן למה שנאמר לו שיתקיים‬
‫והשקד‪ .‬את צאן לבן להיותו אחי אמו ולא‬ ‫עכ״פ מבית י״י ד‪,‬עת ‪ T‬להבנות למקום שישב‬
‫זכר הכתוב שד‪.‬שיב את האבן למקומה‪ .‬כי‬ ‫שמה ושאר הדברים שזכר הכתוב בדבר הזה‬
‫נשארו שמד‪ .‬שאר התעים להשקות אח צאנם‬ ‫ד‪.‬ב מענין הספור אבל מזה שראה בראשונה‬
‫וד‪,‬ם השיבוד‪ .‬או שעשאו תקב לדעת מפני‬ ‫עשאו סימן לבנע‪ .‬זה סימן הראשון מהרמז‪.‬‬
‫הרמז השני׳ שזכרתי שהסיר העקרות ולא‬ ‫וד״דרך השני הוא שכאשר ראה יעקב הבאד‬
‫שבה עוד להמצא בבנותיד‪ .‬ולכן תמצא שלא‬ ‫בשדה לקח ממנו סימן טוב לנשואיו מפני‬
‫היתה אשד‪ .‬מנשי השבטים עקרה שאין ספק‬ ‫שכן עשה אליעזר עבד אברהם על הבאר‬
‫שלקחו לד‪,‬ם נשים משם לפי שיעקב אביהם‬ ‫הבחינד‪ ,‬וד‪.‬נםית לנשואי יצחק והיה דעתו‬
‫בראשית כח כט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫שכ‬
‫כמו שד‪,‬וכיח רבקה ליצחק בד‪,‬זדמן כזה באותו‬ ‫גלל האבן ולא השיבה למקומה על פי הבאר‪.‬‬
‫מקום ולכן שאל את רחל גם שעיני לאה‬ ‫והגה נשק יעקב לרחל והודיעה שלא נשקה‬
‫רכות וחשש שתרדינח עיניד‪ ,‬כיצחק אביר‬ ‫מפני תאוה ולא תקחהו לעאי כי אחי■ אביה‬
‫ובעבור זה כלו בחר לקחת את רחל לאשה‬ ‫הוא כלומר קרוב אליו מאד כי הנה הקרובים‬
‫לא את לאה והותרד‪ ,‬השאלה הט׳‪ .‬אבל לבן‬ ‫מאד יקרא אחים כנו כי אנשים אחים אנחנו‬
‫השב בלבו שאם יפציר עמו ש■ קח את לאה‬ ‫יכמו שפירש כי הנה היה בן רבקה‪ .‬האמנם‬
‫לא יספיק ב־דו• לעשותו‪ .‬ואולי שמפני זה‬ ‫בכה לפי שלא היה בידו נזמים וצמידים לתת‬
‫יברח יעקב משם לא יקח לא זו ולא זו לכן‬ ‫לה כמו שנת! אליעזר לרבקה כי לא בא הוא‬
‫הונד‪ .‬אותו בדברים באמרו טוב תתי אותה‬ ‫שמה כאשר בא אליעזר עבד אברהם בשלום‬
‫לך מתתי אותה לאיש אחר כלומר מה השכר‬ ‫יבמישור והוא היה בורח ולכן לא נדבק בידו‬
‫הזה אשר שאלת על עבודתך שאתן לך את‬ ‫מאומה )רש״י בראשית כ״ט יוד( וחז״ל אמרו‬
‫רחל לאשה בידוע הוא שעתידה היא לר‪,‬נשא‬ ‫שרדף אליפז בן עשו אחר יעקב במצות אביו‬
‫לאיש מבלי עבידד‪ .‬ומי הוא זה ואיזה הוא שהיה‬ ‫ומפני שנתגדל בין ברכי• יצחק לא רצה‬
‫טוב ממך לתתד‪ ,‬לו ולא אבחר יותר לתת איתר‪.‬‬ ‫להרוג את יעקב אבל נטל ממנו כל אשר‬
‫לך אם כן אין זה שכר כי אם עבודת חנם‬ ‫היה מוליך בידו שנתנה לו אמו‪ .‬והנערה רחל‬
‫אבל שבד‪ ,‬עמדי ואני אתן לך את שכרך ובדברים‬ ‫רצה ותגד לאביה ולפי דעת רש״י אמה כבר‬
‫האלה הלא הודד‪ ,‬לו בפירוש שיתן לו את‬ ‫מתה‪ .‬ואפשר שבעבור שהיתה הקורבה והאחוה‬
‫רחל וגם לא כחד ממנו כי חשב לתת שתיר‪,‬ן‬ ‫עם אביה ולא עם אמה הגידה לו ולא לאמה‪.‬‬
‫ובזה יתן לו שאלתו ויעשה לבן מבוקשו‪.‬‬ ‫אבל רבקה הלכה לאמה כדי להראותה הנזם‬
‫וד‪.‬ותרד‪ ,‬עם זה השאלד‪ ,‬הי׳■;‬ ‫והצמידים אשר נתן לה‪ .‬האמנם לבן לא חשש‬
‫טט‬ ‫למתנות כי אם לקורבה ולכן הלך לו במרוצה‬
‫)כ( ויעבוד יעקב ברחל עד וישמע את‬ ‫רבה ויחבק לו וינשק לו ויעקב ספר לו‬
‫דברי בני לבן לאמר‪ .‬זהו החלק הב'‬ ‫כל הדברים רוצה לומר מה שקרהו בעצת אמו‬
‫מזה הספור ויש בו גם כן שאלות‪:‬‬ ‫עם עשו ועם אביו בברכות ועועשו היה מתנחם‬
‫לו להרגו‪ .‬ולכן אמר לו לבן אך עצמי ובשרי‬
‫השאלה הא׳ באמרו ויבא גם אל רחל ייאד‪,‬ב‬ ‫אתה תצה לומר עם היות אתה תשו שניכם‬
‫גם את רחל מלאה‪ .‬והיא מה ראה יעקב‬ ‫בני רבקה אחרי שידעתי אמתת הדבר דע לך‬
‫שלקח שתי אחיות בחיים‪ .‬ולא עוד אלא שלקת‬ ‫שעצמי ובשרי אתה ולא הוא ומי שיגע בך‬
‫גם כן את שתי שפחותיו והן ארבעד‪ .‬ואיז‬ ‫יד‪.‬יר‪ .‬כנוגע בעצמי ובשרי חאת היתר‪ .‬יותקב‬
‫לומר שמתורת בני נח לא היה אסור ללקחם‬ ‫בטחון גדול למד‪ ,‬שבא שמד‪ ,‬והותרר‪ .‬בזה השאלה‬
‫ולא שה ה זה בחוצה לארץ כי הנה זה הענין‬ ‫ד‪,‬ח׳ )שם(‪ .‬ורש״י כתב שמפני של ‪ p‬לא ראה‬
‫בעצמו יראה שהוא מגונד‪ ,‬וראוי להרחיקו‬ ‫ביד תקב כלום אמר לו ליעקב אם אין בידך‬
‫הלא תראד‪ ,‬שאדם אבינו הראשון לא לקח לו‬ ‫שום דבר לא היה ראוי לי ללקחך בביתי‬
‫אלא אשד‪ ,‬אחת וכן בניו כלם ונח לא לקה לר‬ ‫אבל אך עצמי ובשרי אתה ולכן שבה עמדי‬
‫כי אם אשד‪ ,‬אחת וכן שם ועבר ואברד‪,‬ם ל«‬ ‫חדעז ימים‪ .‬ואחר עטר חדש ימים ותקב בבית‬
‫לקח לאשר‪ ,‬כי אם שרה ואם לקח את הגר‬ ‫לבן ואין ספק שר‪ ,T ,‬מתטפל בענין צאנו אמר‬
‫היד‪ ,‬במצות זברעוות הגבירד‪ ,‬לפי שלא היו לה‬ ‫לו לבן הכי אחי אתר‪ ,‬תבדתני חנם באמת‬
‫בנים ויצחק אביו לא לקח לו אלא רבקד‪.‬‬ ‫אין זה ראד לכן הגמת*‪ ,‬לי מד‪ ,‬משכורתך אשר‬
‫ולמד‪ ,‬לקח אם כן יעקב שתי אחיות ועותי‬ ‫תרצה מעמדי לא המשכורת אשר אמר לו‬
‫שפחות ‪:‬‬ ‫שהיה רגיל בשכירות אלא שיודיעהו מד^ השכר‬
‫השאלה הב׳ באמח ויאהב גם את רחל‬ ‫אשר ירצה שיתן לו חלף עמדתו‪ .‬ויעקב‬
‫מלאה וזה מורה שאהב גם את לאה‬ ‫השיבו לא אקח מביתך שכר כי איני שכיר‬
‫וד‪,‬פך זה העידד‪ ,‬התורה באמרד‪ ,‬כי שנואה לאה‬ ‫יום אבל אעבדך שבע שנים חנם בעבור רחל‬
‫והיא אמרד‪ ,‬כי שנואה אנכי דש מי שהשיב‬ ‫בתך הקטנה כי לאהבתי אותד‪ .‬אעבוד את‬
‫שלאה אהובד‪ .‬היתד‪ ,‬אלא שבערך רחל היתד‪,‬‬ ‫העבודד‪ ,‬הזאת לך‪ .‬וד‪,‬וסיף ההודעה ברחל בתך‬
‫שנואה‪ .‬ואין הדבר כן כי לא יקרא האדם שנוי‬ ‫הקטנד‪ ,‬כדי שלא יתן לו את לאה כמו שעשד‪.,‬‬
‫בהיות חברו נאהב ממנו כי הנד‪ ,‬גם בבנים‬ ‫והנה בחר יעקב את והל לאשה לא לבד מפני‬
‫יאהב האדם את זה יותר מזר‪ ,‬אבל לא ישנא‬ ‫יפיה כי אם מפני שד‪,‬יא היתד‪ ,‬הצעירד‪ ,‬בבנותיו‬
‫לאחד מהב ועוד שרז״ל אמרו כיון שנהגד‪,‬‬ ‫כמו שהוא היד‪ ,‬הצעיר בבני אביו‪ .‬ובעבור‬
‫מנהג רמאות נתן דעתו לגרעזה )בראשית רבת‬ ‫שאותה הוכיח השם לו בד‪,‬יותו על באר המים‬
‫שכא‬ ‫בראשית כט‬ ‫אכרבנאל‬ ‫ויצא‬
‫לי יותר מחלקי‪ .‬ואם היי האמהות נביאות‬ ‫פרשה ע״א( כיון שילדה אמר לאמן ש־ אלו‬
‫יודעות כמה היו עתידץ להיות שבסי בני ישראל‬ ‫אני מגרש והוא ממה שיוכיח שהיה שונא ^'יהה‬
‫יד‪.‬יד‪ ,‬הדרו הזד‪ .‬נכון ועכ״ז צריך לבקש בזה‬ ‫מבקש לגרשה באמת ואיר אמר אם כן ויאהב‬
‫ישוב כפי הפשט‪:‬‬ ‫גם את רחל מלאה כי• לא מציגו שאהב את‬
‫לאה אבל שנאה‪ .‬והרמב״ן תירץ שטעמו וגם‬
‫השאלה הו׳ במה שאמרה רחל דנני אלדים‬ ‫אהב את רחל רוצה לומר שבא אל רחל וגם‬
‫ותקרא שמו דן וכן אמרר‪ .‬נפתולי אלדים‬
‫אהב אותה ויהיה אם כן מרבה פעל לא אשה‬
‫נפתלתי עם אחותי גם יכולתי כי לא פירשה‬
‫ואינו נכון כי הרבוי תמיד יהיה ממין הקודם‬
‫הדין ההוא אם היה לזכות או לחובה שעליו‬
‫<אזבד‪ .‬עם אהבה לא אהבה עם ביאה‪ .‬ועוד‬
‫קראו דן‪ .‬גם מאמר נפתולי אלדים נפתלתי‬
‫שעדין יקשה איזה צורך היה ברבוי הזה כי אין‬
‫עם אתותי• הוא קשה הביאור ועל מד‪ .‬יורה ומה‬
‫הנה רק תוספת פועל האהבה אבל פועל הביאה‬
‫ענינו אצל שפחתד‪ .‬שבעבורו קראד‪ .‬שמו נפתלי•‪,‬‬
‫וא״ו ויאהב הביא זה‪ .‬יחשב הרמב״ן כי טעם‬
‫השאלה הז׳ למד‪ .‬לאד‪ .‬נתנד‪ .‬את שפחתד‪.‬‬ ‫גם להוחת שעם היות לאה הראשונה מדרד‬
‫לאישה האם חשוכת בנים הית כרחל‬ ‫האיש לשום אהבתו באשתו הראשונה הנה‬
‫אחותד‪ .‬או כשרה אמנו שהוצרכד‪ .‬לעעזות כן‬ ‫יעקב היה אוהב את רחל מלאה ואין מקום‬
‫כמו שעשו הן מפאת ההכרח ואין דרך הנשים‬ ‫לזה כלל כי דרך האיש לאהוב את אשתו‬
‫להרבות נשים לבעליד‪.‬ן ולמה קראד‪ .‬בן שפחתר‪.‬‬ ‫הראשונה המכוונת אצלו ולאה לא היתה מציונת‬
‫גד ואמרד‪ .‬בא גד ובמסורת בגד בלא אלף‬ ‫אצלו כי הוא חשב שבא אל רחל ואדרבה‬
‫ולמד‪ .‬יאשרוד‪ .‬בנות על שנתנד‪ .‬שפחתד‪ .‬לאשה‬ ‫שהאהבה הראשונה היא מתקיימת יותר והיא את‬
‫אדרבך‪ .‬ראוי שיגנו אותד‪ .‬על זה כי מד‪.‬‬ ‫רחל שאהב ראשונה כ״ש אחרי שנהגה לאה‬
‫התנצלות לה ולבניד‪ .‬להרבות בני השפחווג ומה‬ ‫מנהג רמאות וישאר מזה הספק במקומה‬
‫הרצוה שעשתד‪ .‬וד‪.‬עבודה שעבדד‪ .‬את האלדים‬
‫השאלה הג׳ בסבת הנחת שמות השבטים‬
‫בזה שבזה נתן שכרד‪ .‬עד שקראה את בנד‪.‬‬
‫כי הנה שם ראובן היה לו סבה באמור‬
‫שילדה אחרי כן יששכר לאמר נתן אלדים‬
‫לאה כי ראה י״י בעניי אבל בשמעון למה‬
‫שכרי‪:‬‬
‫אמרה כי שמע י״י• כי שנואה אנכי כי זה‬
‫השאלה הד‪1‬׳ במאמר לאד‪ .‬עתד‪ .‬יזבלני אישי‬ ‫כבר נכלל בראה י״י בעניי‪ .‬גם כי הראיה היא‬
‫כי מד‪.‬ו הזבול הזה וכבר אמרה בבן‬ ‫יותר מהשמיעה עד שאנו נמצא שתשמש לשון‬
‫השלישי עתד‪ .‬ילוד‪ .‬אישי אלי ואמרד‪ .‬יאדבני‬ ‫ראיה על כל פעולת חושים כמ׳^ש וכל העם‬
‫אישי ומהו הזבול מלבד האהבד‪ .‬וד‪.‬הלוות‬ ‫רואים את הקולות ראה ריח בני ואין כן‬
‫שכבר זכרד‪ .‬ולמד‪ .‬לא אמרד‪ .‬כי ילדתי לו כך‬ ‫השמיזמ־‪ /‬ואם השיגה זה בשלמות בראשונה‬
‫וכד בנים אלא בלוי ובזבולון כי בלוי אמרר‪.‬‬ ‫כשנולד ראובן לא יצדק דבר ואמר עליו שמע‬
‫כי ילדתי לו שלשה בג• ם ובזבולון אמרה כי‬ ‫י״י צי שגואה אנכי ואין השנאה דבר שישמע‪.‬‬
‫ילדתי ל> ששה בנים ובשאר הבנים לא נאמר‬
‫כן‪ .‬גם לבדו ביששכר אמר בן חמישי ובזבולון‬ ‫השאלה הד׳ למה הזכירה שילוד‪ .‬אישה עליה‬
‫אמרה בן ששי ולמה באחרים לא נאמר כן‬ ‫בבן השלשי‪ .‬ולא בראשון ולא בשני‬
‫בן שני בן ג׳ בן ד׳ אלא באלה ‪:‬‬ ‫כי אם לא היד‪ .‬לו בן אין ספק שבבן הראשון‬
‫ילוד‪ .‬אל אשתו לפי שהבן הראשון לעולם ייתר‬
‫השאלה הט׳ במאמר יעקב ללבן תנד‪ .‬את‬ ‫משמח כי בו ישתנה האדם מעקר אל מול ‪T‬‬
‫נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בר‪.‬ן‬ ‫ומלא אב אל אב ובו ‪ m‬התמדת משפחתו‬
‫כי הנשים כבר נתנם לו והיו בביתו והבנים‬ ‫וזרעו‪ .‬ואמנם בשאר הבנים לא ישתנה הדבר‬
‫בניו יד‪.‬יו מה לו לשאול מאת לבן שיתנם‬ ‫כי אם בפחות ויתר‪:‬‬
‫אליו ואם אמר זה לשאול ממנו רשות ללכת‬
‫הרי כבר אמר בדרך מוסר שלחני ואלכד‪ .‬אל‬ ‫השאלה הד‪.‬׳ במד‪ .‬שאמרד‪ .‬בבן הד׳ הפעם אודר‪.‬‬
‫מקומי ולארצי אבל שאלת הנשים והבנים יראה‬ ‫את י״י ולא על השני גם לא על השלישי‬
‫דבר מבלי צורך ועובר ומתעבר על ריב לא לה‬ ‫אלא ברביעי וחייב אדם להודות על כל סובד‪.‬‬
‫שיקבל מאת השם וחכמים זכחנם לברכד‪.‬‬
‫מצאתי‬ ‫השאלה הי׳ במאמר לבן אם נא‬ ‫אמרו שהיו האמהות יודעות שהיד עתידזת ללדת‬
‫בגללך‬ ‫חן בעיניך נחשתי ויברכני י״י‬ ‫י״ב שבטים וד‪.‬ן היו ד׳ וחשבד‪ .‬לאד‪ .‬שתלד‬
‫בעיניך‬ ‫כי הנה מאמר אם גא מצאתי חן‬ ‫ש׳לשד‪ .‬וכן בל אחת מהאחרות ולכן כאשר ילדד‪.‬‬
‫ו אס ת‬ ‫מורד‪ .‬שד‪.‬יד‪ .‬שואל ממנו איזרי דבר‬ ‫ד‪.‬בן הד׳ אמרד‪ .‬הפעם אודד‪ .‬את ה׳ כי׳ נתן‬
‫בראשית כט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫■שכב‬
‫ואשבד‪ ,‬פה עמה לא שתתן אותה ואלכה‪ .‬ולבן‬ ‫גחשתי וגר הוא ספור מד‪ ,‬שכבר היד‪ ,‬ולא יפול‬
‫אסף את כל אנשי העיר ויעש משתד‪ ,‬לכבוד‬ ‫זגליו מציאת חן‪ .‬גם אמרו עוד נקבה שכרך‬
‫החופה ובערב באישון לילד‪ ,‬הביא את לאה‬ ‫■יקשה מאד כי הוא לא היה שואל אלא נשיו‬
‫בתו וד‪,‬כניסה עמו לחופיה והסתכל ברמאות לבן‬ ‫ובניו לא שכר אחר ואיך השיבו לבן עליו‬
‫שלחופת לאד‪ ,‬אסף את כל אנשי המקום יעשה‬ ‫ולמד‪ ,‬הוסיף מלת ויאמר נקבר‪ ,‬שכרך כי הוא‬
‫לד‪,‬ם משתה ולא עשה כן בחופת רחל לפי‬ ‫היה תמיד המדבר‪:‬‬
‫שאם יעקב ירצה לגרש את לאה בהרגישו בה‬
‫יגונה ענינו בעיני כל העם שנאספו בחופתו‬ ‫!!שאלה הי״א באמת אתה ידעת את עבודתי‬
‫ואכלו עמו ואולי שמפני זה ימנע לגרשה אבל ברחל‬ ‫וגומר ועתה מתי אעשה גם אנכי יביתי‬
‫מפני שבאהבתו אותה לא היה ספק בזה לא‬ ‫בי הנד‪ ,‬לבן כבר הודה שהיתד‪ ,‬הברכד‪ ,‬בגללו‬
‫התחכם לעשות לה משתה ולא לאסוף לחופה‬ ‫ושאל ממנו נקבד‪ ,‬שכרך ומה תועלת לשנות‬
‫את כל אנשי העיר‪ .‬דדמד‪ ,‬שכאשר הכניס‬ ‫עוד אתה ידעת את עבודתי וגומר ומה ענין‬
‫עמו בבית את לאד‪ ,‬נטל פנס מלפניה בדרך‬ ‫מתי לענין זה אחרי שהוא רוצה לפרעו‬
‫צניעות‪ .‬וכשבעל יעקב בעילת מצוד‪ ,‬פירש‬ ‫סד‪,‬שעבוד‪ .‬גם שכאשר הוסיף לומר לו מה‬
‫ממנה ויצא מאצלה ונשארה עמו זלפח שפחתה‬ ‫אתן לך השיבו לא תתן לי מאומה‪:‬‬
‫שנתן לה לבן וגם זה מדרך רמאות כדבריד‪,‬ם‬ ‫תשאלה הי״ב בענין תחבולות המקלות אשר‬
‫ז״ל כי הנה בלהה היתה יותר גדולה מזלפה‬ ‫פצל ושם בשקתות המים וד‪,‬וא דרך‬
‫וד‪,‬יד‪ ,‬ראוי שיתן לבן השפחה היותר גדולה‬ ‫רמאות אין ראוי לעשותו לזר שבאנשים כ״ש‬
‫ללאה שהיתה בתו הגדולה והוא עשה בהפך‬ ‫לאחי אמו וחמיו‪ .‬ומה ענין וד‪,‬כבשים ר‪,‬פר ‪T‬‬
‫שנתן את זלסה שפחתו הקטנה ללאד‪ ,‬כדי‬ ‫תגקב שנתקשו המפרשים בביאורו כמו שתראה‬
‫שיחשוב יעקב שבאד‪ ,‬עם רחל שהיתה הטנה‬ ‫בדרבי רש״י והראב״ע ומה שכתב הרמב״ן עליו‪.‬‬
‫כמוה כמו שכתב רש״י‪ .‬ובעבור זד‪ ,‬כלו עם‬ ‫והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו‬
‫רוב צניעותו לא הכירד‪ ,‬יעקב עד הבקר ואז‬ ‫השאלות האלו כלם‪:‬‬
‫התרעם עם לבן לאמר מה זאת עשית לי‪.‬‬
‫הלא ברחל עבדתי עמך ולמד‪ ,‬רמיתני והוא‬ ‫וי ע בו ד יעקב ברחל עד וירא י״י כי שנואה‬
‫השיבו לא יעשה כן במקומנו ר׳׳ל הנה אני‬ ‫לאה‪ .‬ספר הכתוב שעבד יעקב את לבן‬
‫לא חייבתי עצמי לתת לך את רחל אבל‬ ‫בצאנו שבע שנים שנדר לעבוד בעד רחל‬
‫אמרתי טוב תתי אותד‪ ,‬לך מתתי אותה לאיש‬ ‫ושהיו בעיניו לא כשנים שבע שהוא זמן רב‬
‫אחר‪ .‬ואם אתנר‪ ,‬לך לא ידדה אלא כפי הנד‪,‬וג‬ ‫אבל כימים אחדים כי היתד‪ ,‬אהבתו כ״כ רבה‬
‫והיא בתת הבכירה ראשונה כאשר עשיתי‬ ‫זחזקה שלא הרגיש בעמל ויגיעה כל הימים‬
‫והצעירה אחריד‪ .‬כי כמו שנולדו כן יאוי‬ ‫כאלו היו השנים ימים והשבעה היו א׳ או‬
‫שתשאנה‪ .‬ואם עכ״פ תחפוץ ברחל גם כן אתנה‬ ‫‪ r‬ני ימים כי מרוב חשקו בד‪ ,‬נראה לו שלקחד‪,‬‬
‫לך בעבודד‪ ,‬שתעבוד עמדי עוד שבע שנים‬ ‫גזול וד‪,‬קונה בזול יפרע בעין יפד‪ ,‬ובתשלום‬
‫אחרות וכבר היטב אטיב עמך בתת אותה לך‬ ‫השבע שנים אמר אל לבן הבה את אשתי כי‬
‫קודם העבודה אשר תעבוד בעבורה וזהו אמרו‬ ‫מלאו ימי ואבואה אל ‪ ,T‬ר״ל מלאו ימי עבידתי‬
‫אמר מלא שבוע זאת ר״ל מלא עם לאה‬ ‫והם שבעת השנים שנתחייבתי לעבוד בעבורד‪.,‬‬
‫שבעה ימי חופתד‪ ,‬ומיד אני ואשתי או אני‬ ‫והרלב״ג כתב שקודם השבע שנים שאל יעקב‬
‫ואנשי המקום נתנה לך גם את רחל ואתה‬ ‫הבה את אשתי והכריח משנות יד‪,‬ודה ויוסף‬
‫תעבוד עמי בעדה כאשר עבדת בעד לאה והנה‬ ‫וכי מלאו ימי על ימי האדם שראוי להוליד‬
‫נתרצה יעקב בזה לפי שראה מאת י״י היתה‬ ‫בהם‪ .‬ושאמרו ויאמר יעקב אל לבן הבד‪ .‬את‬
‫זאת לקחת את שתי האחיות הצדקניות ההמה‬ ‫אשתי וכל ספור חופת לאה וגם רחל הוא‬
‫והנה אמר הכתוב ויבא גם אל רחל דאד‪,‬ב‬ ‫קודם ו ‪r‬בוד יעקב ברחל שבע שנים וד‪,‬נה‬
‫גם את רחל מלאה לפי שידוע מדרך הטבע‬ ‫הוא בזד‪ ,‬מעקש הפסוקים ומבלבל אותם‪' .‬אמרי‬
‫שמי שיאד‪,‬ב את אשד‪ ,‬ויבא אל אחרת שתחלש‬ ‫ואבואה אליה אין פירושו שישגלנד‪ ,‬כי יד‪,‬יה‬
‫אהבתו אשר אהב ראשונה וזה כי חשק האשה‬ ‫זה לקל שבקלים לומר כן אלא שיהיה לו עמה‬
‫במה שהיא א שה לא תהיר‪ ,‬אלא לתאות‬ ‫דירה ש־־בא אליד‪ ,‬בבוא מן השדה ולא יהיה‬
‫המשגל וד‪,‬נד‪ ,‬תתבטל התאוד‪ ,‬האיש בטול מה‬ ‫כאורח נטה ללון בבית חבירו‪ .‬ורש׳י כתב שאמר‬
‫בפעל המשגל ולכן תחלש תשוקתו לאשר חשק‪.‬‬ ‫זאבואד‪ ,‬אליה כדי לד‪,‬וליד בנים אמר ד‪.‬ריני‬
‫ומפני זה צוו הרופאים שהחולה מחולי החשק‬ ‫היום בן פ״ד שנים ואימתי אוליד י״ב שבטים‬
‫ישכב עם נשים אחרות כדי שתשכח מלבו‬ ‫דסה פי׳ הימב״ן ואבואה אליה כלומר אשאנה‬
‫ש ‪0‬נ‬ ‫בראשית נ ס‬ ‫אברבנאי‬ ‫ויצא‬
‫שלקחו לנשות ולפי שרבות בנות בבית ‪Aim‬‬ ‫זושוקה לו‪ .‬ול מ ספר הכתוב באן שלא היה‬
‫עשו חיל תער רב לבעליהן ותהיינה מורת‬ ‫כן אנין יעקב שעם ה ‪ v‬ת שצא אל לאה לא‬
‫ת ה להם רצה הקב״ה לזכות את יעקב שתהיונת‬ ‫שכח את רחל ולא נהלשה אהבתו אותה טאד‬
‫שתי נשיו אחיות פי בזה תתחייב האהבח‬ ‫בואו אל לאה אבל בהפך שמצד בואו אל‬
‫והקורבה ביביהן ובת הבנים אשר ת ל ת ת‬ ‫לאה נתחזקת אהבתו אל רחל לפי שהדבר‬
‫ותהתנה שתי האמהות האחתת שפהותיהמ‬ ‫הטוב יהיה נאהב מצדו ויהיה נאהב יותר‬
‫כדי שתהיינה תמ ‪ T‬נכנעות אליהן לבניהן‬ ‫כשיצרוף אל דבר חסר בי בהצטרף אליו‬
‫ותתמת בדיד זה האהבה וההתאחדות ביניתם‬ ‫יהיה הדבר ההוא יותר נכבד‪ .‬וכן קרה ליעקב‬
‫ובת בניהם ובדרד זה יתברכו בני יעקב בחייו‬ ‫בי כאשר בא אל לאה תחלה ואח״ב בא אל‬
‫ויהיו כלם באהבה ובחבה כי הגה גם אותה‬ ‫רתל הנה בצרוף לאה נראת לפניו רחל יותר‬
‫שנאה שנולדה ביניהם מפני נ עת ת יוסף עוד‬ ‫שלימה בתכלית ואח״כ היו לו אז עם רחל‬
‫נכנעו אליו והיו בימי ת ק ב כלם לאחדים ב תו‬ ‫שתי אהבות אחת מצד שלמותה בעצמה מבלי‬
‫הנה אם כן רבוי הנשים אשר ליעקב לא היו‬ ‫צורף לדבר אחר וזו היא האהבה הקדומה‬
‫מדעתו ורצונו אלא מאת האלתם כדי שיתרבה‬ ‫שאהבה והשנית מצד צרופה אל לאה וזאת‬
‫זרעו בימיו ותתקיים מ״ש לו והיה זרעך בעפר‬ ‫האהבה תגיע עתה כשבא אליה אחרי לאד^ויהי׳‬
‫הארץ ופרצת וגר‪ .‬וסבה הב׳ היא שהאל ית׳‬ ‫לפי זה מ״ם מלאה אינה מ״ם יתרמ כמו‬
‫להיותו שופט כל הארץ ראה ביעקב שני טבעים‬ ‫מאלפי זהב וכסף אלא מ״ם הסבה כמו מי״י‬
‫האחד טבע בכור מפני הבכורה שקנה מעשו‬ ‫‪.‬יצא הדבר מחטאת נביאיה‪ .‬ואמר שבא אל‬
‫אחיו כאלו עשה הוא בעשו עצמו בזה והשני‬ ‫רחל אחר לאה ואהב את רחל גם מצד לאה‬
‫טבע יעקב עצמו שהיה הבן הצעיר •‘אביו‪.‬‬ ‫כמו שאהב אותה מצד עצמה ר היה הרבוי ממין‬
‫והנה מן השמים הוכיחו ששני בני רבקה‬ ‫מה שחובר אליו ר״ל שאם היה אוהבה היה‬
‫יזדווגו לשתי בנות לבן אחיה לאה לגדול‬ ‫הפעל המתרבה אהבה לא אשה כי אינה ממעה‬
‫והצעירה ליעקב ובעבור שהיו שתי הבנות‬ ‫זהנה להתחזקות האהבה אתה אמר שעבד אחר‬
‫האלה צדקניות שלמות וטובות רצה הש״י‬ ‫זה עוד שבע שנים אחרות כי פרעון השכר‬
‫ששתיהן יבנו את בית ישראל ולכן יחדם ליעקב‬ ‫אחר קבלת התועלת והעבודה לעולם יהיה‬
‫בשתי בחינותיו ר׳ל לאה מצד הבכורה אשר‬ ‫בקושי לא עשה בן יעקב כי מצד האהבה גם‬
‫קנה מעשו ורחל מצד עצמה ולכן ילדה לאח‬ ‫שבבר בא אל רחל והיה שבע מגז בעבודת‬
‫ששה בנים ליעקב בי כר היו בחלקה למה‬ ‫שבע שניט הראשונות זעה עבד בעבור רחל‬
‫שהיא אשת הבכור ורחל והשפחות ילדו ששה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב עוד שבע שג ם אחחת‬
‫הנותרים והביטה וראה חמלת י׳׳י על ת ק ב‬ ‫‪,‬והותרה במה שפירשתי׳ בזה השאלה הא׳ והב׳‪.‬‬
‫בי הנה אברהם שהוליד את ישמעאל ואת‬ ‫ואמנם למה נשא שתי נשים גם אחיות אחשוב‬
‫יצחק משרה ומהגר לא יכלו בניו לשבת יחדו‬ ‫אני בו ג׳ סבות‪ .‬הא׳ היא שיעקב מדעתו‬
‫וגרש את ישמעאל מעל תחק וכן בני הפלגשי׳‬ ‫ורצונו לא היה אלא לקחת אשה אחת רחל‬
‫שלחם מעל יצחק בנו ואף יצחק שהוליד שני‬ ‫בת לבן ואותה שאל מאביה לאשה ואמנם מסבב‬
‫בנים מאשתו רבקה תאומים בבטן אחד שנים‬ ‫הסבות ראה שרחל עקרה בטבעה ואף שבדרד‬
‫בהתהוותם ותולדותם לא יכלו לשבת יחדו‬ ‫פלא תלד אחד או שנים לא יתרבה בזה‬
‫ונפרדו זה לרעזעו וזה לתומו זה נדחה להר‬ ‫מאד זרע ת ק ב ולא יראה בימיו את זרעו בעפר‬
‫שעיר וזה לארץ כנען‪ .‬אבל יעקב הול ‪ T‬י״ב‬ ‫זזארץ ופרצת ימה וקדמה וגו׳ כי כמו שאברהם‬
‫בניב ומד׳ נשים ובלם אהובים כלם בתרים‬ ‫ויצחק עשו בנים מועטים כן יהיה יעקב לא‬
‫בלם גבותם ובלם חלק ה׳ בלי פסולת כלל‬ ‫ירד אם כן במצרים בשבעים נפש מלבד הנשים‬
‫ובזה הודיעו ית׳ שהיה עמו כמ״ש והנה אנכי‬ ‫והטף כמו שירד ולא יהיו בעת מותו יותר‬
‫עמך יען בכל אשר הוא עושה י״י מצלית‬ ‫מארבע מאות נפש אנשים ונשים וטף כמר‬
‫הנה אם כן רבוי הנשיט היה אם כן השגחה‬ ‫שהיו בהשגחת השם והשפעתו ומפני זה רצה‬
‫עצומה בענינו להודיע שכל מעשיו היו מושגחיס‬ ‫הקב״ה שיקח נשים יותר מאחת כמו שהיו‬
‫ובאים מאתו ית׳‪ .‬והסבה הג׳ היא שהש״י עשה‬ ‫עושים הראשונים קודם המבול וגם מיוצאי‬
‫ביעקב דוגמת העולם בכללו כי במו שבעולם‬ ‫התיבה שלולי זה ר׳ל לקיחת נשים הרבה‬
‫המלאכים נמצאו סביבו יתברך ד׳ מחנות‬ ‫כמ״ש )בראשית ב׳( ויקחו להם נשים מכל‬
‫מהשכלים הנבדלים שהם ד׳ חיות המיכבה‬ ‫אשר ב ח ת לא היה העולם מלא מבני אדם‬
‫ובגלגל ישוערו ד׳ רביעי הגלגל אשר ממנו‬ ‫כמו שהיה וגם אחיותקע היו לוקחים כמו‬
‫ימשכו ד׳ תקופות השנה וארבע היסודות וארבע‬ ‫שהתבאר בבני אדם שאחיותיהם נולדו עמהם‬
‫בראשית כט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫שכד‬
‫כהות וצותת חמורכביס דומם צומח וחי ומדבר לא בא אליה רק בדרך מקרה וכן בשאר‬
‫וגם מזה באו ד׳ חמלכיות כמו שפירשתי בספר הענינים היה מתנד‪,‬ג עמה בדרך שנאה ובן‬
‫מעיני הישועה על ספר דניאל ככה זימן ל־עקב ה־ה מורד‪ ,‬תמיד שנאתו בדבריו שתמיד היו‬
‫שיקח ד׳ נשים לרמוז לאותה הרביעיות וכמ״ש בכעס ובגערד‪ ,‬ומפני זה כשתלד לאה הבן‬
‫בלעם מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע הראשון קראתו ראובן כי אמרה כי ראה יי׳‬
‫ישראל ואחז״ל האבות הם המרכבה ישיצאו בעניי ראה המעשים שיעקב עושה לי‪ .‬שד‪0,‬‬
‫מארבע נשים י״ב שבטי י״ה כמספר י״ב מורים על שנאתו אותי ועתר‪ ,‬יאר‪,‬בגי אישי‬
‫מזלות ושיהיו כלם ב ד דגלים אשר על זה רוצה לומר במעשיו‪ .‬כיון שבי בלבד יקוים‬
‫נאמר ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה‪ .‬ומזה התכלית המכוון בזווג וידמה שעם זה היטיב‬
‫כלו יראה שהיות נשי יעקב ד והיות בנים יעקב מעשיו עמד‪ ,‬אבל עכ״פ תמיד היה מדבר‬
‫י״ב נחלקים במדבר לארבעה דגלים לא היו עמה בגערה וכעס ובזיון‪ .‬ולכן כשילדד‪ ,‬הבן‬
‫במקרה ועל צד ההזדמן כי אם בהשגחה עליונה השני קראו שמעון ואמרד‪ ,‬כי שמע י״י כי‬
‫מהאל אשר לו נתכנו עלילות‪ .‬ועם מה שביארתי שנואה אנכי רוצה לומר עם היות שבעלי‬
‫בזה הותרה השאלה ה ד עם ביאור הדרוש לא היה עושה עמי מעשה שנאה תמיד היה‬
‫מדבר עמי דברי שנאד‪ ,‬וזהו מה ששמע ה׳‬ ‫הזה‪:‬‬
‫ולכן נתן לי הבן השני הזה ועתר‪ .‬כבר סרד‪,‬‬
‫)לא( וירא י״י כי שנואה לאה עד יילד השנאה ולא תשאר לא בדבור ולא במעשד‪.,‬‬
‫ראובן בימי קצ‪-‬ר חטים וגר‪ .‬הנה וזה טעם ויתן לי גם את זה כי מלת גם הוא‬
‫האמהות היו כלן עקרות כמו שנראה מענין להסיר השנאה כראשון ולזה לא הזכירד‪ ,‬גם‬
‫שרה ורבקה ורחל ומה שנאמר בלאה ויפתח את זה בזולתו מן הבנים כי כל אחד נולד‬
‫את רחמה שיורה שגם היא בטבעה עקרה לסבה מיוהדת ואלזו השנים נולד\ להסיר‬
‫מהמעשים ומד‪,‬דברים‪ .‬ולפי‬ ‫היתה‪ .‬וה ה זה כדי שיצאו האבות הקדושים השנאה לגמרי‬
‫אשר הם התחלת האומה הנבחרת בהשגחה שבהסרת השנאה צריכה סבה לשתחייב האהבה‬
‫לא בטבע כדי שתהיה האומה מושגחת מתחילה כי לא בסור זה יבא זה לפי שלא כל בלתי‬
‫ועד סוף ולכן אמר הכתוב שגם לאה היתה שנואה הוא נאהב לכן אמרד‪ ,‬שנולד הבן‬
‫עקרה אלא מפני שהיתה שנואה בעיני יעקב השלישי■ המחדש האהבה בינה ובין בעלה וזהו‬
‫השגיח השם בענינה ופתח את רחמה מיד אמרד‪,‬׳ הפעם ילוד‪ ,‬אישי אלי כי בפעמים‬
‫כשנשאת ליעקב‪ .‬אמנם רחל נשארה בעקרותה הראשונים סרה שנאתו ממגי בלידת ראובן‬
‫כי לא נפקדה מאת הש״י לאותה הסיבה לסי ושמעון לא יותר מזה אבל עתח ילוה ויתחבר‬
‫שהיא היתד‪ ,‬אהובה ולא שגואה כלאה והכתובי׳ אלי בדרך חבה כי ילדתי לו שלשה בנים רוצת‬
‫מורים בזה שלאד‪ ,‬לא נתפללה על הריונה כי לומר כי הנה אברהם לא הוליד רק ב׳ בנים‬
‫לא נתעכבד‪ ,‬מלילד זמן אבל מיד כשבא יעקב וגם מב' נשים שרד‪ ,‬והגר ויצחק הוליד גה כן‬
‫אליה הרתד‪ ,‬אבל הש״י פקדד‪ ,‬מעצמו בראותו ב' בנים אבל אני ילדתי לו שלשה בנים שהם‬
‫שהיתה שנואדי מבעלה כדי לר‪,‬קריבה אליו וזה יותר ממד‪ ,‬שדמה לזדליד כי הוא היה בדעתו‬
‫כעם וירא י״י כי שנואה לאה אבל ברחל כתיב להוליד בנים כאביו ואבי אביו ואני עשיתי‬
‫וישמע אלהים אל דחל להגיד שהתפללה לפניו‪ .‬יותר מזה ובעבור שהיו שלשת הבנים האלה‬
‫ולכן מצד הדין פתח את רחמה‪ .‬ואפשר לומר ראובן ושמעון ולוי מתיחסים לאהבתד‪ .‬עם בעלה‬
‫שלאה היתד‪ ,‬בטבע עקרד‪ ,‬ורחל לא היתד‪ ,‬כן‪ .‬אם להסיר את השנאה מביניהם ואם לתת‬
‫ושהש״י לפי שראה ששנואה לאה ושרחל לא ‪,1‬תקשחת אהבה וחשק ביניהם לכן כללה‬
‫השתדלד‪ ,‬לקרבד‪ ,‬אל בעלה ולד‪,‬אד‪,‬יבר‪ ,‬אליו שלשתם במספר אחד באמרה כי ילדתי לו שלשה‬
‫להיותה אחותר‪ ,‬היר‪ ,‬מהמשפט האלדים שללאה גנים שההלוות שזכרד‪ .‬לא היה בסבת לוי‬
‫שד‪,‬יתה עקרד‪ ,‬פתח את וחמה לשתוליד אבל בלבד בי אם בסבת שלשתם ולכן אמרר‪ .‬כי‬
‫לרחל שהיתד‪ ,‬ראדה להולדה עשה בהפך ילדתי לו שלשה בנים וד‪.‬נר‪ ,‬אמר על כן קרא‬
‫שעקרה רוצה לומר עקר אותד‪ ,‬ובדרך השגחתו שמו לוי להגיד שראובן שמעון לאה קראת‬
‫סגר י״י בעד רחמה וז״ש ורחל עקרד‪ ,‬רוצה שמם אבל לוי קרא שמו יעקב כי הוא בשמחתו‬
‫לומר ולרחל עקר אותה הקב״ה‪ .‬וד‪,‬נר‪ ,‬השנאה הסכים עמה שילוד‪ ,‬אליד‪ .,‬ואפשר לומר עוד‬
‫ידוע שתראה לאדם מחבירו אם במעשים אם שראובן בא להסיר השנאה מהמעשים ושמעון‬
‫בדבור אם בשתי הדרכים האלה תצא השנאה כדי להסיר השנאד‪ ,‬מהדברים ולוי בא בדי‬
‫מהמחשבה למציאות ויעקב היד‪ ,‬שונא את להסיר השנאה מהלב והמחשבה ולכן אמרה‬
‫לאה בשתי הדרכים רוצה לומר במעשים כי ילוה אישי אלי שילוד‪ ,‬אל ‪ ,T‬לדבר עמד‪ ,‬מעניניו‬
‫שכה‬ ‫בראשית כט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬
‫את שאלתך אבל אני מה אוכל עשוהו כי אבי‬ ‫באיש עם אשתו האהובה אצלו‪ .‬ולהיות עלשתם‬
‫היה גם כן עקר וד‪,‬וצרך להתפלל בעדו ובעד‬ ‫להסיר השנאה מהמעשים ומהדברים והמחשבה‬
‫אשתו אבל עתד‪ ,‬ממד מבע ולא ממני ילכן‬ ‫אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שצרפם כלס‬
‫אם את תשחרי אל אל יעתר אליד ואמר בזה‬ ‫כפי הכוונה בתולדתם ועם מה שפירשתי בזה‬
‫שם אלדים ולא שם י״י לפי שהיה כן מן הדין‬ ‫הותרה השאלות השלישית והד׳‪ .‬ולפי דעת‬
‫ראד להיות וכמו שהיא גם כן אמרה דנני‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה היה יעקב יודע ונשיו‬
‫אלדים וכמי שאבאר וד‪,‬נר‪ ,‬רחל למדד‪ ,‬ממד‪,‬‬ ‫גם כן מפיו שהיו עתידין לצאת ממג* י״ב‬
‫שעשתה שרר‪ .‬בכדומד‪ ,‬לזה שנתנה הגר שפחתד‪,‬‬ ‫שבטים נהלקים לד׳ דגלים ושיהיו מד׳ נשים‬
‫ליעקב והוא קבלה ממנד‪ .‬להפיק רצונה לא‬ ‫לכן אמרד‪ ,‬לאה עתה ילוד‪ ,‬אישי אלי כי ילדתי‬
‫להיותו שטוף אחר בולמוס של עריות וכאשר‬ ‫לו שלשה בנים רוצה לומר מעתה אין לו‬
‫ילדד‪ ,‬בלהד‪ .‬בן קראתו רחל דן ואמרה דנני‬ ‫פתחון פה עלי שהרי נטלתי חלקי בבנים ויתכן‬
‫אלדים וגם שמע בקולי ולבן השבי אשר ילדד‪,‬‬ ‫שידע זה ממה שאמר לו במראת הסלם ופרצת‬
‫קראו נפתלי באסרר‪ ,‬נפתולי אלדים נפתלתי‬ ‫ימה וקדמה וצפונה ונגבד‪ ,‬שהוא רמז לד׳‬
‫עם אחותי גם יכולתי‪ .‬והיה זה לפי שהיא‬ ‫דגלים בי״ב בנים כמו שאמרתי למעלה‪ .‬האמנם‬
‫ראתה בלבה שמפני חטאתד‪ .‬נמנעה מלהוליד‬ ‫אמרה בבן הרביעי הפעם אודה את י״י אפשר‬
‫ויהמה עקרותה אל ההשגחה האלהית‪ .‬ולא‬ ‫לפרש שהיתר‪ ,‬כונתה שהבנים הראשונים ידעה‬
‫לטבעה ולא למזלה‪ .‬וחטאה היתד‪ ,‬שלא קדמה‬ ‫סבת ל ‪T‬תם שה ‪ ,T‬ממשפטיו הש״י ורחמיו‬
‫פניו יתברך בתפלה כמשפט העקרות‪ .‬ולכן אמרר‪.‬‬ ‫•על כל מעשיו כי כן דרכו לרחם על העגומים‬
‫דנני אלדים במה שלא נתן לי בנים כי בדין‬ ‫אבל עתד‪ ,‬שנשלם המכוון שאני אהובה אודד‪,‬‬
‫ומשפט הוא‪ .‬ולכן זכרה שם אלדים בדבר ‪,T‬‬ ‫את י״י ואתן שבח וד‪,‬ודאד‪ ,‬לשמו על עשות‬
‫לא שם י״י כמו שזכרד‪ ,‬לאה אבל עכ״ז‬ ‫הטוב הזד‪ ,‬מבלי סבה והיד‪ ,‬מתנת חנם על‬
‫חסד עשר‪ .‬עמי וד‪,‬וא שגם כן שמע בקולי ותפלתי‬ ‫כן אודה את י״י לכן לא הזכירד‪ ,‬טעם כלל בזה‬
‫למלאות קצת משאלותי ונתן לי׳ את הבן הזד‪,‬‬ ‫הבן ולא זכרו בו מנין הבנים‪ .‬ווזיותר נכון‬
‫וכן אמרה בבן האחר נפתולי אלדים רכימר‬ ‫לפרש שלאה בראותה צער העבור וצער גדול‬
‫הפסוק הזה אצלי הוא מסורס כאלו אמרד‪,‬‬ ‫בנים ודדו לה כבר שלשד‪ .,‬כאשר בא הבן הד׳‬
‫אלדים נפתולים נפתלתי עם אחותי כלומר‬ ‫רןצד‪ ,‬בו כי ר‪,‬־ תה כבר אהובה ואין חפצה‬
‫עקשיות גדולים נתעקשתי ונפתלתי עם אחותי‬ ‫בבנים יותר ולכן אמרה הפעם אודה את י״י‬
‫לאד‪ ,‬גם יכולתי להכעיסה ולהעציבה יד‪,‬יתר‪,‬‬ ‫כאומר זה יספיק לי וכמו שכתב הראב״ע ילכן‬
‫עלובד‪ .‬ממני ולכן גמגעה גם כן ממני ד‪.‬ל ‪T‬ד‪.‬‬ ‫עמדד‪ .‬מלדת וכי היתד‪ ,‬בזה כפוית טובה‪ :‬וד‪,‬נה‬
‫הרי שבזד‪ ,‬הצדיקה הצדקת הזאת הדין על‬ ‫זכרד‪ ,‬לאד‪ ,‬תמ ‪ T‬בדבר ‪ ,T‬שם י*י ולא שם‬
‫עצמה וד‪.‬ודתד‪ ,‬פשעה וחטאתד‪ ,‬לי״י ועם זה‬ ‫אלדיים לפי שהיו כל המעשים אשר עשה עמד‪,‬‬
‫עשתה תשובה והתפללה על עצמה‪ .‬ומפני זה‬ ‫דרך רחמים לפנים משורת הדין ואתר‪ ,‬תראה‬
‫זכר הכתוב שזכר אלדים את רחל וישמע אליד‪,‬‬ ‫שאחרי שילדר‪ ,‬לאר‪ ,‬ארבעה הבנים האלה מפני‬
‫כשנתן לה בנים ורש״י פירשו דנני אלדים‬ ‫שהיתר‪ ,‬שנואה‪ .‬מן הוא והלאה תלדנד‪ ,‬כל‬
‫ונפתולי בדרכים אחרים ומה שכתבתי הוא‬ ‫דאמהות שני בנים לכל אחד מר‪,‬ם שנים לבלהד‪,‬‬
‫היותר נכון‪ .‬והנה הזכיר הכתוב בכל אחד מבני‬ ‫וב׳ לזלפד‪ ,‬ולגבירות באחרונה שנים שנים‬
‫השפחות בן ליעקב להג־ד כי הוא חפץ ומודד‪.‬‬ ‫גם כן והולידד‪ ,‬רחל באחרונה לה‪-‬ותד‪ ,‬ייתר‬
‫בזה ואינן נקראו לו בן האמה רק בן ‪ r‬קב‬ ‫אהובה‪ .‬וד‪,‬נד‪ ,‬זכר הכתוב שרחל לא התפללד‪,‬‬
‫כבני הגבירות המתיחסות אליו וכמו שכתב‬ ‫מתחלה אל האלהים על ענינר‪ ,‬אבל כאשר קנאד‪,‬‬
‫הרמב״ן‪ .‬אבל לאד‪ .‬כשראתד‪ ,‬כי עמדד‪ .‬מלדת‬ ‫לאחותה אמרר‪ ,‬ליעקב הבה לי בנים ואם אין‬
‫ושאחותה נתנה את בלהה שפחתד‪ .‬וילדד‪ ,‬בנים‬ ‫מהד‪ ,‬אנכי וענין זה המאמר שר‪ ,T ,‬לו להתפלל‬
‫ליעקב ה ‪ .T‬מוסכם בינ ‪,T‬ם שד‪,‬בנים ד‪,‬ד‪,‬ם כלם‬ ‫אל אלהים על ענינה כמו שהתפלל אב*ו על‬
‫יד‪,‬יו נחלת י״י וצאן מרעיתו נתנה את זלפה‬ ‫רבקה ואם הוא יעשה כן שאין ספק שגם כן‬
‫שפחתה ליעקב להוליד ממנד‪ .‬בנים לפי שהיו‬ ‫תוליד היא בנים כמו שילדד‪ ,‬רבקה שד‪.‬יתד‪,‬‬
‫האמדיות יודעות מפי יעקב כדבריהם ז״ל שעת ‪T‬‬ ‫גם כן עקרד‪ ,‬ואם לא יעשה כן הרי היא כמתד‪,‬‬
‫הקדוש ברוד הוא לד‪.‬עמ ‪ T‬לו י״ב בנים שבטי יה‬ ‫כיון שלא ישאר ממנד‪ ,‬זרע אשר יירש ארץ‬
‫ושיהיו מארבע נשים ובראותד‪ ,‬שכבר היו לי‬ ‫או שתמית עצמד‪ ,‬בצער וכאב לב ויעקב הוכיחה‬
‫שלש נשים היא לאה ורחל ובלהד‪ ,‬שפחת‬ ‫על זה באמרו התחת אלדים אנכי אשר מגע‬
‫רחל חששה לאד‪ ,‬כי אולי ד‪.‬רב ‪r‬ית תה ‪.T‬‬ ‫ממך כלומר מה תריבי עמדי היה לד להתפלל‬
‫אשד‪ ,‬נכריד‪ .‬ומפני זד‪ ,‬בחרה לתת לו את זלפה‬ ‫אל י״י ובכד‪ ,‬תבכר‪ ,‬וד‪,‬וא יביט בענייד ויתן‬
‫בראשית כט ל‬ ‫אנרבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫שכו‬
‫ואמרד‪ ,‬זה לסי שהיה יעקב בראותו שלאה‬ ‫שפחתה כדי שיהמ רוב בני יעקב ממנה‬
‫עמדד‪ ,‬מלדת כסבור שפסקה לגמרי ממעט בואו‬ ‫ומשפחתה שהיא ברשותה ולא תתגבר עליה‬
‫אצלה והיד‪ ,‬מיחד שכיבתו אצל רחל ש״יתה‬ ‫אחותה ובעבור זה עצמו שמע אליה יעקב‬
‫בחורד‪ ,‬ממנד‪ ,‬ועדין לא ילדד‪ ,‬וד‪,‬יתה מצפה‬ ‫כי היו עיניו ולבו תמיד על מה שאמר לו‬
‫שתהר לכן אמרד‪ ,‬לד‪ ,‬לאה המעט קחתו את‬ ‫במראת הסלם והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת‬
‫א ש־ לשתוור שהוא מתמיד להיות בעבור זה‬ ‫וגר כמו שביארתי ולכן קראה לאה שם הראשון‬
‫עמד‪ .‬ולא עמי■ באשר היד‪ ,‬בראשוני‪ ,‬ותרצי גס‬ ‫גד ואמרה בלבה בא גד ר״ל עם היות שעמדתי‬
‫כן ;קחת גם את דודאי בני כדי שתהר יותר‬ ‫מלדת זה ימים רבים הנה עתה בא וחזר המזל‬
‫במהרה‪ .‬ורחל השיבה לכן ישכב עמך ד‪,‬לילד‪,‬‬ ‫כי גד ענינו המזל ששב לתת לה בנים‬
‫תחת דודאי בנד כי בשכר הדודאים הסכימה‬ ‫כבראשונה ולשני קראה שמו אשר ואמרה באשרי‬
‫עמה שישכב עמה בלילה ההוא‪ .‬ולפי שכל‬ ‫כי אשרוני בנות רוצה לומר באשרי אני‬
‫אחת מהגבירות ההן היתד‪ ,‬בבית בפני פצמו‬ ‫את זלפה בעבות אשרוני בנות לפי שעשיתי‬
‫‪t'.Ti‬־‪ .‬מנד‪,‬גן שיעקב בבית אשר ישכב הלילה‬ ‫זה לשם שמים ולא חששתי לקנאת הנשים‬
‫שמד‪ .‬היה עושה סעודתו לכן יצאת ואמרה‬ ‫ואפשר עוד לומר בזה שלאה בראותה עצמה‬
‫לו אלי תבא כלומר אל ביתי תבא להתלונן‬ ‫בחורה בריאה וטובה מזדווגת לבעלה ולא‬
‫הלילה הזה כי כן הסכמתי עם אחותי תחת‬ ‫הרתה כפעם בפעם נתנה אל לבה שהיה זה‬
‫דודאי בני‪ .‬וזכרה התורה כמה הועילו הדודאים‬ ‫קחטאה והוא שבהיות זלפה שפחתה קטנת‬
‫לשתי האחיות ולכל אחת מהם אם בסגולתם‬ ‫השנים מבלהה שפחת רחל דהיתה בלהה כבר‬
‫שאם הייתם קרים כדברי הראב״ע אולי בסגולד‪.‬‬ ‫נתונה אשה ליעקב וילדה לו שני בנים ‘צאר‪.‬‬
‫יועילו בהריון הנשים כי לכך היתה רחל שואלת‬ ‫מזה מכלל השפחות ונמנית מעיקר נשי הבית‬
‫אותם ולאה מתעכבת מלנתנם לה לבשם את‬ ‫וזלפה שהיתר‪ ,‬יותר ראויה לזה היתה עןמדת‬
‫המטר‪ ,‬כמו שחשב הרמב״ן כי הנה עם היות‬ ‫בשפלותה וקלונד‪ ,‬יושבת ומתאוננת על זה ויש‬
‫הריונם בדרך השגחה לא ימנע מפני זה שלא‬ ‫ב ‪T‬ד‪ ,‬לתקן ולכן נתנה לאה את זלפה שפחתה‬
‫יסתייעו בדברים הרפואיים ולולי זה לא ד‪,T ,‬‬ ‫ליעקב לאשו^ ובעבור שזלפה נתנה ללאה בעת‬
‫נכתב הספור הזה בתורד‪ ,‬שלא לצורך ולכן‬ ‫חופתו־‪ ,‬כדי להעלים מיעקב הרמאות שהיד‪,‬‬
‫אמר שבאותה הלילה הרתד‪ .‬לאה אבל הגידד‪,‬‬ ‫לבן עושה לו בתתו לו את לאה במקום רחל‬
‫התורה שמכח תפלתה ששמע אלדים אליה ד‪.‬רתד‪,‬‬ ‫ולכן נתנד‪ ,‬לה את השפחה הקטנה כדי שיחשוב‬
‫גם ילדה בן חמישי ליעקב רחסד‪ .‬זה לשכר‬ ‫יעקב שהיתד‪ ,‬באה עם רחל וכמ״ש חז״ל‬
‫אלק־ם שכפי דינו נתן לה תחת נמנה שפחתד‪,‬‬ ‫וד‪,‬ביאו רש׳׳י בפירושו לכן לאה לרמוז לזה‬
‫ליעקב ולכן קראתו יששכר וד‪,‬בן האחר אשר‬ ‫קראה את בן זלפה הראשון גד ואמרה בא‬
‫ילדה עוד קראתו זבולון באמרה זבדני אלד‪,‬ים‬ ‫גד ונכתב מבלי אלף לרמוז שבבגידת לבן‬
‫אותי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי‬ ‫ורמאותו בתתו את לאה במקום רחל באה עמר‪,‬‬
‫לו ששד‪ .‬בנים ותקרא את שמו זבולון וכל‬ ‫זלפה כי בזה הגידד‪ ,‬הבגידד‪ ,‬וסוד המעשה כלו‬
‫זה מורד‪ ,‬ומאמת מ״ש חז״ל שהאמהות היו‬ ‫שד‪,‬יא הכריחה לתת אותה ליעקב וכדי להסתיר‬
‫יודעות שהיה יעקב עתיד להעמיד י״ב בנים‬ ‫הענין קראו גד לא בגד אבל נכתב בגד כפי‬
‫ויהיו לד׳ דגלים כל דגל ודגל שלשה בנים‪.‬‬ ‫רמיזתו וקראה הבן השני אשר ואמרה 'כי‬
‫וכבר הודעתיך שאחשוב שידע ‪ r‬קב זה במד‪,‬‬ ‫אשרוד‪ .‬בנות לפי שראויה היתה לשבח והלול‬
‫שאמר לו יהיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימד‪,‬‬ ‫על השקפתד‪ ,‬בזה לד‪,‬סירה עלבון משפחתה‬
‫וקדמה וצפונה ונגבה שהם ד׳ רוחות הדגלים‬ ‫ולא תרע עינה מלהעמיח־‪ ,‬בצרה‪ .‬ובכל אחד‬
‫ולכן כשילדה לאה את לוי אמרר‪ ,‬מזה ילוד‪,‬‬ ‫מד‪,‬דרכים האלה הותרד‪ ,‬השאלה הד‪:‬‬
‫אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים ר״ל‬
‫שהיה דגל שלם‪ .‬ולדעת חז׳׳ל כשילדה את ירודד‪,‬‬ ‫ל )ידי( וי ל ד ראובן בימי קציר חטים יגר‪.‬‬
‫אמרה הפעם אודד‪ ,‬את ד‪ ',‬לפי שהתחילה ללדת‬ ‫עד וישמע יעקב‪ .‬ספר הכתוב איד שבה‬
‫קצת דגל אחר וכאשר ילדר‪ ,‬את יששכר שמחר‪,‬‬ ‫לאד‪ ,‬ללדת בנים והוא שראובן בנה מצא בשדד‪,‬‬
‫עמו וד‪,‬יד‪ ,‬שכרד‪ ,‬כי קרובה מלאכתד‪ ,‬להשתלם‬ ‫דודאים והם היברוחים שלהם צורת ראש וידים‬
‫בעשותה דגל שני לבן היה מנץ בו ואומר בן‬ ‫כצורת אדם וד‪.‬ביא אותם אל לאד‪ ,‬אמו אולי‬
‫חמישי ובאחרונד‪ ,‬אמרד‪ ,‬בן ששי ואמרד‪ ,‬שזבדד‪,‬‬ ‫שמע ראובן שהיו טובות להריון נשים ובעבור‬
‫השם זבד טוב ר״ל חלק טוב ועתר‪ ,‬יהיה‬ ‫שלאה היתד‪ ,‬משתוקקת אליו הביאם אליה‬
‫זבולד‪ ,‬שלם עם בעלה וד‪,‬זבול השלם הוא דבית‬ ‫ורחל שאלה ממגד‪ ,‬שתתן לד‪ ,‬מד‪,‬ם וד‪,‬שיבה המעט‬
‫והעליה על גביו כי הבית והזבול הנאה בנוי‬ ‫קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני‪.‬‬
‫שכז‬ ‫בראשית ל‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬
‫אתד‪ .‬ידעת את עבודתי אשר עבדתיך ר״ל שהיתת‬ ‫לתלפיוה וכן היו לה שני דגלים זד• על זה‬
‫עבודה מבורכת בעבות מבלי שום תנאי אחר‬ ‫וד!וא זבול גאה ונכבד מאד‪ .‬וד‪.‬וא מה שאמרה‬
‫ולכן אין לך לערער עליד‪.‬ם כית קוהרוחת‬ ‫עתה יזבלני אישי• ד״ל יעשה כל זבולו ידידת‬
‫בממכר הזה כל כך‪ .‬ואין ספק שהיחד‪ .‬כוונת‬ ‫ביתו עמי כי זבד וזבול הכל אחד כיון שילדתי‬
‫יעקב לא בלבד על זעשים אלא על דנכמים‬ ‫לר ששה בניס שהם שני דגלים ואתד• תדאד•‬
‫שד‪.‬תיח שמד‪ .‬שלא ישלחנו משם בידים ריקניות‬ ‫שעל כן לא עשתד‪ .‬מנין הבנים רק בלוי שאמרד•‬
‫כי מי הויא אשר ישא את בנותיו ולא יתן להס‬ ‫כי ילדתי לו שלשה בנים שד‪.‬וא דגל שלם‬
‫נדוניאד‪ .‬מתן כתובתן כמוד‪.‬ר הבתולות וד‪.‬ותרד‪.‬‬ ‫ובזבולון כי ילדתי לו ששה בנים שד‪.‬ם שני‬
‫בזד‪ .‬השאלד• הט‪ /‬ולכן מאשר הבין כוונתו‬ ‫דגלים והותרה במה שפירשתי בזה השאלה‬
‫שהיה ללכת השיבו אם נא מצאתי חן בעיניך‬ ‫הח׳‪ .‬אבל מפני שנכנסד‪ .‬בד• עם בנ ‪T‬ו גסות‬
‫נחשתי ר״ל אם עתה אמצא חן בעיניך שתעשה‬ ‫הרוח לדתיותם בנים וגם חשבה שהשם נותן לה‬
‫מה שאבקש ממך אדע שנחשתי במה שחשבתי‬ ‫בגי רחל עם בניה ושלכן ילדד• ששד• כנגדה‬
‫במה שברכגי י״י בגלליך אבל אם לא אמצא‬ ‫וכנגד אחותד• לכן נאמר אחריו ואחר ילדד•‬
‫חן בעיניך לעשותו אחשוב שמזלי גרם‬ ‫בת ותקרא את שמה דינד• כי הנה כל ארבעת‬
‫להתברך ושלא היתד‪ .‬הברכד‪ .‬בסבתך שאם היתד‪.‬‬ ‫האמהות תלדנד• תמיד זכרים לא נקבה כלל‬
‫הברכד‪ .‬בסבתך היית עושד‪ .‬שאלתי ובקשתי‬ ‫אם לא לאד• בפעם הזאת שילדד• בת ומפני‬
‫ואחר הד‪.‬קדמד‪ .‬הזאת אמר לו נקבה שכרך‬ ‫שבאר• לד• על העונש קראד• שמד• דינד• ואולי‬
‫עלי ואתנה כלומר פירש כמה צריך לד‪.‬יות‬ ‫שצפתד• בווח הקדש שהיא היתד• לד• עונש‬
‫שכרך מכאן ולהלן מדי חודש בחדשו ומדי‬ ‫תחת אשר רמתד• את יעקב בנשואיד• ונענשה‬
‫שנה בשנה ואתנד‪ .‬ועכ״פ אל תעזוב אותנו‪.‬‬ ‫הצדקת הזאת בענין דינד‪ .‬בתה עם שכם ולכן‬
‫אבל יעקב ראד‪ .‬בדבריו שהיד‪ .‬פוטר עצמו‬ ‫קראד‪ .‬שמד• דינה וכן היתה‪ .‬ואמנם לענין‬
‫מלתת לו כלום בעבור מד‪ .‬שעבד עסו •״ד‬ ‫מה שחשבד‪ .‬שהיו בניה אותם שד^ציל השת‬
‫שנים שעבת שהיד‪ .‬מבקש הסכמת השכר‬ ‫מרחל אחותד• זכר הכתוב מיד שזכר אלו!ים‬
‫לעתיד ולא בעבור העבר כלו‪ .‬ולזה השיבו‬ ‫את רחל וישמע אליד• שכבר התעוררד• להתפלל‬
‫ראשונה בעד העבר ושגד‪ .‬על העתיד כי על‬ ‫לפניו ויפתח את רחמד• וילדה בן‪ .‬ולפי שכסתד‪,‬‬
‫מד‪ .‬שעבר אמר לו אתד‪ .‬ידעת את עמדתי אשר‬ ‫כלימה פניה על עקרותד• אמרד• אסף אלדיס‬
‫עבדתיך ר״ל כמה זמן עבדתיך שהיו י״ד‬ ‫את חרפתי׳ ר״ל ^ א תתפזר עוד חרפתי בפי‬
‫שנד• דדעת ג״כ את העבודה וד‪.‬ברכד‪ .‬שהיתר‪.‬‬ ‫הבריות אחרי שילדתי‪ .‬האמנם לא קראה שם‬
‫בו וז״ש ואת אשר היד‪ .‬מקנך את• כמד‪ .‬היד‪.‬‬ ‫בנד• כי אם יוסף מטעם שיוסף י״י לד• בן אחר‬
‫מקנך כשבא לידי כי מעט אשר היה לד‬ ‫וגם זד‪ .‬מורד• שדרו האמד״ות יודעות כמד• בנים‬
‫לפני ויפרח ל ת ב ומזד‪ .‬יתבאר שברך י״י אותך‬ ‫היד‪ .‬יעקב עתיד להול ‪ T‬כי בעבור שרחל‬
‫לרגלי תצה לומר בסבתי ובכחי ור‪.‬יד‪ .‬היוצא‬ ‫ראתד‪ .‬שכבר ילדד‪ .‬לאה ששה בניס ובלהה‬
‫מכל זד‪ .‬שהיד‪ .‬ראו• שיתן לו מתנד‪ .‬טובד‪ .‬בעין‬ ‫וזלפד‪ .‬ארבעה לא היו נשארים לרחל לשמליד‬
‫יפד‪ .‬על מד‪ .‬שעבר‪ .‬ואמנם למד‪ .‬שאמר לו‬ ‫אלא שנים ולזה אמרה על יוסף יוסף י״י לי‬
‫נקבד‪ .‬שכרך שד‪.‬וא לעת ‪ T‬השיבו ומתי אעשה‬ ‫בן אחר ר״ל לתשלום מנין הי״ב העתידין‬
‫גם אנכי כלומד אם שנים דבות אעבוד בצאנך‬ ‫לד‪.‬יות כלם‪ .‬ובעבור שיעקב עשה עקר נשיו‬
‫ואני כבר זקן מתי אח״כ אעשה גס אנכי‬ ‫רחל להיותד‪ .‬הבת הקטנד‪ .‬מתיחסת אליו שהיה‬
‫לביתי כאשר עשיתי לביתך עד היום הזד‪ ..‬ולכן‬ ‫הצעיר בבני אביו חשב בלבו שר‪.‬בן אשר‬
‫נכבש לטענות יעקב ומדד‪ .‬ולא מ ש לשני‬ ‫יצא ממנה הוא יד‪.‬יד‪ .‬יורש ברסות אביו אשר‬
‫כללי מאמריו ר״ל שראד לפרוע לו כל ממ‬ ‫נתן לו במקום עשו ולזה כשנולד יוסף אמר‬
‫שעבד כי במוע ד‪.‬מ‪ .‬שלא לבד הגשים הית‬ ‫ללבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי אז״ל‬
‫שכרו כ״ש ב ת ב הברכד‪ .‬שד‪.‬יד‪ .‬בצאנו ולזז^‬ ‫שראה שנולד שטנו של עשו שנאמר וד‪.‬יד בית‬
‫אמר לו מד‪ .‬אתן לך ר״ל בעד העבר ולא‬ ‫יעקב אש ובית יוסף להבד‪ .‬ובית עשו לקש וגד‬
‫הוסף לפצור בו שישכ עוד עמו כי ראה כי‬ ‫ולפי שלא יאמר לבן שלא נתן לו בנותיו‬
‫הדין עמו באמת ומתי אעשד‪ .‬גם אנכי לבית•‪-‬‬ ‫לד‪.‬וליד אותן לארץ אחרת כי אם לשבת בחרן‬
‫וכאשר ראד‪ .‬יעקב שמא כבר היד‪ .‬מודד‪ .‬מכת‬ ‫תמיד לכן הוצרך יעקב לבקש ממנו רשות‬
‫טענותיו שד‪.‬יד‪ .‬ראוי לפרעו על מד‪ .‬שעבר‬ ‫פאמת תנד‪ .‬את נש• ואת ילדי אשר עבדתי‬
‫ושראוי שיתפרד מחברתו לעשות לביתו אמר‬ ‫אותך ר״ל בעד הנשים כלומר שלא עבדתי אותך‬
‫לו אבל עתר‪ .‬שאתד‪ .‬מודד‪ .‬במה שראד אומר‬ ‫במתנד‪ .‬לשבת פד‪ .‬כי אם כמקגד‪ .‬דבר לעצמו‬
‫לך שלא תתן לי מאומה ר״ל על העבר ועוד■‬ ‫להוליכו עמו כאשר ילד וזד‪.‬ו שאמר עוד כי‬
‫בראשית ל‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫■שכח‬
‫הפצלות היה לבן והקליפה היתד‪ .‬שחורה והיו‬ ‫שלענין העתיד אשובה ארעה צאנך אשמור‬
‫המקלות א״כ נקודים וטלואים דשם אותם‬ ‫והרי אני מוחל לד על העבר ורוצה לעבוד‬
‫בשקתות המים שדרך הצאן שיתחממו שם‬ ‫■עמך בעת ‪ T‬אם תעשה לי הדבר הזה שאימר‬
‫וה ו הצבעים ההם פועלים במזגיד‪,‬ם כאלו היו‬ ‫לד כי איני שכיר יום לשתתן לי שכר שכיר‬
‫הצאן עקודים נקודים וטלואים כי הצבעים‬ ‫זזה הדבר אשר תעשה לי אעבור בכל צאנך‬
‫פועלים בליחות וכמ״ש הרופאים שהבטה‬ ‫היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה‬
‫נהדברים האדומים תעורר הדם‪ .‬ובשחורים‬ ‫חום בכשבים וכן אסיר כל נקוד וטלוא בעזים‬
‫תעורר השחורה‪ .‬וידמה שלא שם המקלות האלה‬ ‫והיה שכרי ר״ל מה שיולדו מאותם הבראות‬
‫בצאן לבן רק בהתחלה כדי שיהיו בהם דבר‬ ‫המוסרות מכאן והלאה אם מעט ואם הרבה‬
‫מהמראות ההן המוסרים משם‪ .‬וגם זה בעבור‬ ‫הוא שכיי בלבד וענתה בי צדקתי ביום מחר‬
‫מד‪ ,‬שעשה לבן מהרחק הצאן המוסרות משם‬ ‫כלומר אם היום או למחר תבא לראות שכרי‬
‫כי היה יכול לתת בהם סימנים כדי שלא יאמר‬ ‫אשר קניתי לי לערער ולדקדק להכיר מה‬
‫יעקב ממני הם ולא שירחיק אותם עד שלא‬ ‫עמדי כל אשר תמצא שאינו נקוד וטלוא בעזים‬
‫יראו הצאן הנותרות אותם ולא ילדו להם כי‬ ‫וכן אותן המראות וג״כ חום בכבשים שהיו‬
‫לולי זה לא היה עושה יעקב דבר מהמקלות‪.‬‬ ‫בעזים שתי מראות וכבשים ג■ וכדברי הרמב״ן‬
‫אבל כשילדו הצאן מעט מזער עקודים נקודים‬ ‫או שהיה שכרו בלבד הכבש ם החום שהוא‬
‫זטלואים עשה השתדלות אחר והוא שהבדיל‬ ‫השחור או האדום כשימצא זה כן אני מודה‬
‫העקודים נקודים וטלואים ועשה מהם עדר‬ ‫שעוב הוא אתי אבל אם לא ימצא שם זולת‬
‫לבדו ומשם והלאה לא היה משים המקלות בצאן‬ ‫זה תענה בי צדקתי שעשיתי כהוגן ולא לקחתי‬
‫לבן אבל היה משים אותם לפני העדר שלו‬ ‫מאשר לד דבר ולכן לא תהיה לך עלי שום‬
‫כדי שלא ילדו לבנים אבל ילדו כדומה להם‬ ‫מענה בו בין רב למעט‪ .‬והנה לבן חשב להסיר‬
‫וזהו אמרו והכשבים הפריד יעקב שהוא דבק‬ ‫מצאנו אותן המראות ולא יתן מהן ולא‬
‫עם מה שלמעלה שאמר ותלדנה הצאן עקודים‬ ‫מהנשארות דבר ליעקב ושהצאן הלבנות על‬
‫נקודים וטלואים יאמר שאותם שנולדו עקודים‬ ‫המעט יולידו נקוד וטלוא וחום לפי שצבעי‬
‫נקודים וטליאים הפרידם יעקב הכבשים שנולדו‬ ‫הנולדים מתיחסים על הרוב לצבעי מולידיהם‬
‫והיה הולך העדר שעשה מהם לפני הצאן‪ .‬וז״ש‬ ‫וכאשר לא הי׳ במולידיהם ויולדיהם נקוד‬
‫ויתן פני הצאן אל עקוד ואל כל חום שהיה‬ ‫וטלוא היה מחוייב שלא תלדנה הצאן נקוד‬
‫נולד בצאן לבן כי שת אותם עדרים לבדם‬ ‫וטלוא באופן שיצא יעקב משם בהכרח בשכר‬
‫ולא שתם על צאן לבן מעורבים עמם פן יכעס‬ ‫מועט ולכן קפץ ואמר הן לו יהי כדברך הלואי‬
‫לבן באמרו שלהיות העקודים והנקודים בתוך‬ ‫שכבר יהיה נעשה זה וגם אמר הן לי יהי‬
‫צאנו היו הצאן מולידות בזה התאר‪ .‬ואמר‬ ‫כדבריך לפייסו יהי רצון שיצא הדבר כי־צון‬
‫והכשבים סתם לפי שנסמך על מה שכבר‬ ‫נפשך ויהי׳ לך שכר הרבה כי אני אשמח בזה‬
‫נאמר והתבאר מהמראות וכל חום בכבשים‪ .‬ועם‬ ‫כיון שהוא ברכת י״י עליך‪ .‬וידמה שהתנו‬
‫היות התנאי החלטי בזה הנה היד‪ ,‬יעקב נוד‪,‬ג‬ ‫ביניהם שיוכל יעקב להעזר בזה בכל מיני‬
‫מנהג חסידות לפי שבד‪,‬עטיף הצאן לא ישים‬ ‫זזשתדלות שירצה כמו שכתב הרמב״ן ועם מה‬
‫המקלות כמו שהיה משים המקושרות וכבר‬ ‫שפירשתי הותרו השאלות הי׳ והי״א‪ .‬וזכר ה ס‬
‫וזכר הרמב״ן שהצאן המקושרות הם הצאן‬ ‫־שכן נעשה הדבר ביום ההוא שהסירו כל נקוד‬
‫אשר הזכרים מד& הולכים תמיד אחר הצאן‬ ‫וטלוא בתישים ובעזים וכן כל חום מהכבשים‬
‫לא יתפרדו מהם לרוב תאותם מלשון ונפשו‬ ‫דתן אותם לבן ביד בניו‪ .‬והפריד אותם לבן‬
‫קשורד‪ ,‬בנפשו‪ .‬או החזקים שהיו בהם קשורים‬ ‫דרך שלשת ימים משאר הצאן הנותרות שהיו‬
‫זה בזה וד‪,‬עטופים הם החלשים העטופים‬ ‫נשארות ביד ‪r‬קב‪ .‬ודעה הרחיקם כ״כ לבן‬
‫ברעב‪ .‬וזכר זה שאם היד‪ .‬יעקב נותן המקלות‬ ‫כדי שהצאן הנותרות ביד יעקב לא יראו את‬
‫לעטופות יתפעלו מאד מפני חולשתם והיד‪ ,‬כל‬ ‫העקוד והנקוד והטלוא שהיו בצאנו ולא החום‬
‫הצאן עקודים נקודים אבל יעקב לא שם המקלות‬ ‫שהיו בכבשיו ולא יהיו נזקקים אלו לאלו‬
‫כי אם למקושרות לבד מפני קשים ולכן היו‬ ‫‪,‬באופן שלא יולדו בצאן יעקב שום נקוד וטלוא‬
‫העטופים ללבן וד‪.‬קשורים ליעקב שאלמלא כן‬ ‫ויצא יעקב מזה בידים ריקניות‪ .‬וכאשר ראה‬
‫כלם היו ליעקב עד שבזה הדרך שעשה שש‬ ‫זה יעקב כוונת לבן הרעה בזה בהרחיקו את‬
‫שנים גדל יעקב בצאן ועבדים ושפחות‪ .‬וד‪.‬ראב״ע‬ ‫צאנו הנקודים והטלואים וכבשיו החומים מהצאן‬
‫כתב שהצאן המקושתת הס אותם שתחמנה‬ ‫שנשארה ב ‪T‬ו כדי שלא תהרנה מהם השתדל‬
‫בניסן ותלדנה ולדות חזקים ובריאים וקשותם‬ ‫לתקנו מצד המקלות שפצל בהם פצלות ומקום‬
‫שכט‬ ‫בראשית ל לא‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬
‫שלא ראה דבר מהמראה ההיא אשר זכר אלא‬ ‫באיבריהם בחחק ובאלה בלבד שם את המקלות‬
‫ששינה אותה מפני השלום‪:‬‬ ‫אמנם בהעטיף הצאן שהוא בתשרי לא ישים‬
‫השאלה הד׳ בתשובת רחל ולאה הע ‪ T‬לנו‬ ‫המקלות וקראה עטפה לפי שהיולדות ההם‬
‫חלק ונחלה בבית אביגו וגר׳ כי איד‬ ‫הם חלושים מלשון נפשם בהם תתעטף ובזה‬
‫נתיחסה התשובה ההיא לדבר אשר דבר אליהן‬ ‫האופן היו העטופים שתהרנה הצאן בתשרי‬
‫יעקב והוא התרעם בפני לבן שהיו כנגדו‬ ‫ללבן כי לא היו שם מקלות‪ .‬והקשורים והם‬
‫רעים ומתנצל שלא פשע כנגדו בענין הצאן‬ ‫שתהרנה הצאן בניסן והם בריאים וחזקים היו‬
‫והן השיבו שלא יתן אליהן עוד אביהן מנחלתה‬ ‫ליעקב מפגי המקלוו^ הנה אם כן ספר הכתוב‬
‫בזה שעשה שני מיני השתדליות אחד מהמקלית‬
‫השאלה הה׳ באמרו מגנוב ת ק ב את לב לבן‬ ‫ואחד מנהיג עדר הנקודים לפני הצאן כדי‬
‫הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא‬ ‫שיחמו מהם ושלא היה ענין המקלות תמידי‬
‫כי איך גנב את לבבו בעבור שלא הג ‪ T‬לו‬ ‫אלא בתחלת חדש ניסן בלבד לאותם שתחמנה‬
‫את אשר הוא עושה האם הגיד לבן ל עקב‬ ‫אז לא בתשרי ולכן לא הרגיש לבן בדבר מזה‬
‫ג״כ אח כל מעשיו ואם היה מגיד לו בידוע‬ ‫וגם הרועים לא היו מרגשים בו כי איד‬
‫שלא יקרא בורח לשיאמר כי בורח הוא אלא‬ ‫יתנו לב למקלות שיונחו באחד בניסן ולא בשום‬
‫הולד ‪:‬‬ ‫זמן אחר‪ .‬הגה התבאת הפסוקים האלו ולמה‬
‫השאלה הו׳ במה שהזהיר יתברך ללבן השמי*‬ ‫עשה יעקב ענין המקלות שהנה היה זה לסבות‬
‫לד מדבר עם יעקב מטוב עד רע וזה‬ ‫‪,‬ראשונה כדי שיפרע לבן העבודה אשר עבד‬
‫כי את הטוב לא היה ראוי להזהית ממנו אל>‬ ‫לו בי״ד שנים הראשונים‪ .‬ושנית כדי שמשלו‬
‫הרע בלבד ועוד ש אז עבר לבן על דבר השם‬ ‫תקנינה בנותיו המוהר והנדוניאה הראויה לתת‬
‫בדב ת עמו טוב או רע כל שכן שהדבר• מ‬ ‫להן‪ .‬ושלישית לפי שהתנו ביניהם שיהיה לה‬
‫רעים וקשים היו לא טובים‪:‬‬ ‫שכרו על עבודת שנים האחרונים‪ .‬ורביעית‬
‫כי מפגי ההערמה שעשה לבן בהרחיקו דרך‬
‫השאלה הז׳ בדברי לבן מה עשית וגיבר למה‬ ‫שלשת ימים מהצאן הנותרות ביד יעקב הותר‬
‫נחבאת וגו׳ ולא נטשתני וגו׳ כי למה שאלו‬ ‫ליעקב לעשות במקומה תחבולת המקלות והוי־‪.‬ר•‬
‫מה עשה והוא כבד היה יודע כל המעשה‬ ‫עם זה השאלה הי״ב‪:‬‬
‫ואם אמר מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג‬
‫את בנותי למה חזר לומר ותגנוב אותי ולא‬ ‫לא‬
‫הגדת לי וחזר לדבר בבנותיו ולא גטשתגי‬ ‫)א( וישמע יעקב את דברי בגי לבן‬
‫לנשק לבני ולבנותי והוא כפל מבואר וכ״ש‬ ‫וגומר עד סוף הסדר‪ .‬ויש בפסוקים‬
‫עתה הסכלת עשו שאם בסכלות עשאו כבר‬ ‫האלו ג״כ שאלות‪:‬‬
‫היה לו התנצלות‪:‬‬ ‫השאלה הא׳ למה שלח יעקב לקרוא לרחל‬
‫השאלה הה׳ באמת יש לאל ידי לעשות‬ ‫וללאה השדה לדבר אליהן על עניני‬
‫עמכם רע וגד׳ כי למה הודיעו לבן‬ ‫אביהן ולא בא לדבר אליהן בעיר לבת הן‬
‫אזהרת השם ובזה יגבה לבו של יעקב מתחזק‬ ‫ולמה לא אמר אליהן מה ששמע מדברי בני‬
‫עליו ומוטב היה שיחשוב שלחסידתו לא הרע‬ ‫לבן אלא בלבד מה שהיה תאה בפני אביהן‬
‫עמו מאומה‪:‬‬ ‫בהיות ששני הדבתם ההם הניעו את לבבו‬
‫לצאת מן הארץ ההיא‪:‬‬
‫השאלה ה ס׳ במאמר עתה הלוד הלכת כי‬
‫נכסוף נכספת לבית אביף למה גנבת את‬ ‫השאלה הב׳ במה שאמר להן שאביהן החליף‬
‫אלהי כי כבר אמר שסכל במעשיו ואיד נתן‬ ‫את משכורתו עשרת מונים וכן אמרו‬
‫עתה סבה נכונה בהליכתו ומה ענין זה לגנבת‬ ‫יעקב ללבן בהתוכחו עמו ויראה שאין הדבר‬
‫התרפים והיה לו לומר ועתה למה גנבת את‬ ‫בן כי משפטו הוא חרץ אם לעבוד ד שנים‬
‫אלהי‪ .‬לא הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגר‪.‬‬ ‫בעד כל אחת מנשיו ואם אח׳׳כ בעניז הצאן‬
‫השאלה הי׳ במאמר יעקב ותשובתו כי‬ ‫ולבן השיבו הן לו יהי כדבריך‪:‬‬
‫אמרתי פן תגזול את בנותיד מעמי ולא‬ ‫השאלה הג׳ ממה שאמר לנשיו שראה‬
‫דבר לו בבנים ולא בצאן בהיות עליו עקר‬ ‫העולים הצאן‬ ‫העתודים‬ ‫בחליפו‬
‫המחלוקת ולמה היתה תשובת יעקב אז כ״ב‬ ‫עקודים נקודים ובמדים ושכן אמר לו המלאד‬
‫בקוצר ואודב האתך בדבתם וספור מעשיו‬ ‫בי ראיתי את כל אשר לבן עושה לד והנה‬
‫והוא אמת מחר ל ‪ r‬קב מרב ב ל מ כאלו‬ ‫לא זכר דבר ממעשה המקלות אשר עשה מדאה‬
‫בראשית לא‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫של‬
‫בלשון מחייב לא בלשון שולל אם היה הברית‬ ‫בראשונה לא חרד‪ .‬לו ויותר פוב היד‪ .‬לו לומר‬
‫שלא ירעו ולא ישחיתו זה את זה‪ :‬וד‪.‬נני‬ ‫כל זה בתשובה הראשונה הזאת‪:‬‬
‫מפרש הפסוקים האלו באופן יותרו כל השאלות‬
‫כלם‪:‬‬ ‫השאקה הי׳א איד נתפתד‪ .‬רחל לגנוב את‬
‫וישמע תקב את דברי בני לבן עד ד עו‬ ‫התרפים אשר לאביה האם חשבה להרחיקו‬
‫יעקב ויאמר ללמ‪ .‬זכר הכתוב שג׳‬ ‫מעכו״ם כדבריהם ז״ל באמת סכלות גדול יהיה‬
‫סבות העירו ועוררו את לב יעקב לצאת‬ ‫זד‪ .‬לד‪ .‬בחשבה כי לעת זקנתו בתו תטד‪ .‬את‬
‫ולשוב אל ארץ מולדתו הא׳ ששסע את דברי‬ ‫לבו ועס ד‪.‬יות שנגנבו ממנו התרפים יעשה‬
‫בני לבן אומרים לקח יעקב את בל אשר לאבינו‬ ‫לו אלהים אחרים תחתיוע או אם חשקה בהם‬
‫ר׳׳ל כי בראותם שנתרבו צאן יעקב לרוב‬ ‫רחל לעברם כאביר‪ .‬זה לא יתכן חלילה וחם‪:‬‬
‫שגם הוא קנה עבדים ושפחות וגמלים וחמורים‬ ‫השאלה הי״ב בדברי יעקב מד‪ .‬פשעי ומר‪.‬‬
‫בחלדף צאנו כדי להמעיט פן יהיו דבית בעיני‬ ‫חטאתי כי דלקת אחרי‪ .‬כי הנד‪ .‬החטא‬
‫לבן היו אומרים הנד‪ .‬רבד צאנו מאבינו היה‪.‬‬ ‫וד‪.‬פשע כבר אמר לו באמרו למה נחבאת לברור‪.‬‬
‫והוא לקח את כל אשר לאבינו אמנם שאר‬ ‫ולא הגדת לי ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי‬
‫הדברים אשר קנה מאשר לאבינו עשר‪ .‬את כל‬ ‫ויעקב הורד‪ .‬לו בו אבל אמר כי יראתי כי‬
‫הכבוד הזה כעבדים ושפחות וגמלים ודמורים‬ ‫אמרתי פן תגזול וגר ואיד שאל עתר‪ .‬מה פשעי‬
‫שזה היא לכבוד ולתפארת ועם היות דבריהם‬ ‫ומד‪ .‬חטאתי‪:‬‬
‫דברי נערות כבר )סוכה סוף פרק ה׳( אז״ל‬
‫מילי דינוקא בשוקא או דאבוד‪ .‬או דאימיה‪.‬‬ ‫השאלה הי״ג באריכות דברי יעקב בריבות‬
‫והסבד‪ .‬השנית היא שראה את פני לבן וד‪.‬נה‬ ‫ואמרו שתי פעמים שישב עמו עשרים‬
‫איננו עמו כתמול שלשום‪ .‬וכבר זכרו חכ&י‬ ‫שנד‪ .‬בי הוא אמר זה עשרים שנה אנכי עמד‬
‫הטבע שהאות היותר עצמי באהבד‪ .‬או בשנאה‬ ‫וחזר לומר שנית זד‪ .‬לי עשרים שנה בביתד‬
‫הוא הפנים לפי שהשונא בקושי גדול וכבדות‬ ‫והוא כפל מבואר גם בי זכר דברים אין בהם‬
‫רב יסביר פנים לשונאו והאוד״ב בפניו יוי־ד‪,‬‬ ‫בורד‪:‬‬
‫אהבתו לאוד‪.‬בו‪> .‬ד‪.‬סבה הג׳ שבאה הנבואה‬ ‫השאלה הי״ד במאמר יעקב ופחד יצחק היה‬
‫ליעקב ואמר לו שוב אל ארץ אבות ‪T‬‬ ‫לי ולמה לא אמר אלדי ‪r‬חק ואף כי אין‬
‫ולמולדתך ואהיה עמך כי במה שאמר לו עתה‬ ‫הקב״ה מיחד שמו על הצדיקים בחייד‪.‬ם כבר‬
‫ולא קודם לזה מורה שהיה צר ‪ T‬לו לצאת‬ ‫אמר במראת הסלם ואלדי יצחק אם להיותו‬
‫משם ושלא ישב עוד בחברת לבן‪.‬ולפי שיפחד‬ ‫סומא או לסבד‪ .‬אחרת אבל פחד יצחק מהי‬
‫יעקב ויאמר איך אלך ושמע לבן וד״רגגי לכן‬ ‫שנשבע עליו באמרו משבע יעקב בפחד אביר‬
‫אמר לו ואד‪ .T .‬עמך ר״ל בהליכתך אהיד‪ .‬עמך‬ ‫יצחק‪:‬‬
‫ואצילך מידו‪ .‬גם אמר לו זה להבטיחו שלא יירא‬ ‫השאלה הט״ו במה שהשיבו לבן הבנות‬
‫מעשו אחיו‪ .‬ואין ספק ש ^‪ .‬זה אחר תשלום‬ ‫בנותי וד‪.‬בגים בני והצאן צאני בי הנה‬
‫ששת השנים שהתנו ביניד‪.‬ם שיעבוד ברצונו‬ ‫אמח הבבות בנותי ידוע היה ומה בא‬
‫ושכבר לקח לבן את צאנו מיד יעקב ‪1‬ד‪.‬וא‬ ‫לאשמועינן‪ .‬זאמגם באמרו וד‪.‬בגים בני אינו‬
‫היה רועה את צאנו אשר קנד‪ .‬בלבד‪ .‬ומפני‬ ‫צודק כי הם בני יעקב וכן הצאן שלו היד‪.‬‬
‫הסבות האלר‪ .‬התעורר יעקב ללכת משם‪ .‬אבל‬ ‫אחר שקנאם בשכרו ולא היה אם כן ללבן ומה‬
‫בעבור שלא היה לו כח ללכת אם לא ברצון‬ ‫ענץ אמרו ולבנותי מה אעשה לאלה היום וגו׳‪:‬‬
‫נשוי וחסצד‪.‬ן ודעתן הוצרך לדבר על לבן‬
‫ופחד מלדבר כזה בעיר פן ישמעו בניו אשר‬ ‫השאלה הט״ז אם עשו בלבד לעבין הברית‬
‫בבית או בני לבן שהיו באים ונכנסים תמיד‬ ‫גל אחד שקראו לבן יגר שהדותא ויעקב‬
‫אצל אחיותיהם ובהתפרסם העגין יעכבד^ לבן‬ ‫קראו גלעד למה זה יעקב עשד‪ .‬מלבד זה מצבה‬
‫בערעורים לכן שלח אליד‪.‬ן שיבואו לדבר עמו‬ ‫וד‪%‬צרכו לומר עד הגל הזה ועד המצבד‪ ,‬והיד‪.‬‬
‫בשדד‪ ..‬והנד‪ .‬קרא ראשונה רחל ואחריד‪ .‬לאה‬ ‫די בגל בלבד‪ .‬ומה ענין המצפד‪ .‬שאמר לבן‬
‫לפי שהיתה עקר הבית עם היותו*‪ .‬הקטנה‪.‬‬ ‫והמצפה אשר אמר יצף י״י האם הית דבר‬
‫וד‪.‬נד‪ .‬לא ספר להם יעקב דברי בני לבן פן‬ ‫שלישי מלבד הגל והמצבה או למד‪ .‬שינד‪.‬‬
‫יאמרו אל תחוש לדבר‪ o.T‬שהם דברי נערים‬ ‫אותה בלשה אחר מצפד‪ ..‬ולמד‪ .‬אמר אם אני‬
‫שאין בהם ממש‪ .‬אבל אמר רואד‪ .‬אני את‬ ‫לא אעבור אליד ואם אתה לא תעבור אלי‬
‫פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום וזה‬ ‫את הגל הזה לרעה שכפי דרד המפרשים היה‬
‫מורה שעד עתה היתר‪ .‬לו אהבר‪ .‬עמי ועתה הוא‬ ‫לו לומר אס אני אעבור ואם אתה תעבור‬
‫‪C79¥‬‬ ‫בראשית ל(‪1‬‬ ‫אנרבטול‬
‫אל ארץ כנען‪ .‬ואמר זה להגיד שלא הלך‬ ‫שתא אותי ‪ a n m‬עלי רעה ואם אד כה לא‬
‫כבורה מניה נכסיו מ»ז ומפה בזמן הליכתו‬ ‫עשה עמי רעה הוא מסני ישאלהי אבי היה‬
‫אבל כל אשר לו הוליך עמו והיה ‪ .‬מתהלך‬ ‫עמדי ובזכותו הוא מציל אותי מתץ אבל על‬
‫לאטו לרגל המלאכה כאלו לא היה לו מעיק‬ ‫מנים כוגתו רעה כנגדי‪ .‬ואועה ידעתן כי זהו‬
‫ומונע מהליכתו‪ .‬ובחר ללכת כשהלך לבן לגוז‬ ‫על לא חמם בכסי כי אני בכל כחי עבדתי‬
‫צאנו כדי שלא ירגיש לבן בהליכתם אלא אחרי‬ ‫את אביכן כל השנים שעבת‪ .‬ואביכן התל בי‬
‫שיהיו רחוקים משם מרחק רב ולזה עצמו‬ ‫והחליף את משכורתי עשרת מונים‪ .‬והיה זה‬
‫לקחה רחל את התרפים שהיו כלי הקסם אשר‬ ‫כי כאשר היה תאה לבן שהיו יולתת נקודים‬
‫לו כי קוסם היה והם על צורת אדם כמר‬ ‫והיה שכרו כסי תנאי יעקב היה מחליף שכת‬
‫שנרזמ•! במיכל בת שאול והיו הצותת ההם‬ ‫ואומר שלא יהיו לו בעת ‪ T‬כי אם העקודים‬
‫נעשות בשעות ידועות ויתעורר בד& הכה‬ ‫בחשבו שלא תלדנה הצאן עקודים וכאשר רואה‬
‫הדמיוני אשר לקוסם משמע בדמיונו כאלו‬ ‫שיולדות עקודים היה מחליף התנאי בטלואים‬
‫קול נמוך מדבר ומודיע הדברים הנסתרים אשר‬ ‫או היה החד לנקודים וכן היה מחליף אותו‬
‫תשוסס בהם מחשבתו לא שהצורה ההיא מעצמה‬ ‫מצבע לצבע ואם קצר הכתוב בספור המאורע‬
‫תדבר כי הדבור באמת לא יהיה כי אם בכלים‬ ‫אין סמק שכן היה כיון שתקב אמר כן ללבן‬
‫הטבעיים ששם השם כסבע המדבר‪ .‬והנה גנבה‬ ‫בפניו ולא כחש והותת אם כן בזה שתי השאלות‬
‫רחל אותם התרפים מפחדה שיקסום אביו דדע‬ ‫הראשונות ואמר שעם כל החמס שהיה לבן‬
‫אנה פנה יעקב ולכן השתדל לבן למצא אותם‬ ‫עושה לו הנה האלוה יתברך שופט כל הארץ‬
‫ולקסום לשיודיעוהו מה תשה יעקב בנש• ו‬ ‫השגיח בענינו והציל מצאן אביהן ונתן לו‬
‫והתבאר מזה עגין התרפים והותרה השאלה‬ ‫והיה זה במה שראה בחלומו בעת יחם הצאן‬
‫הה׳‪ .‬ואמנם אמרו ויגנוב יעקב את לב לבן‬ ‫כאלו היו העתודים העולים עליהם כלם עקודים‬
‫על בלי הגיד לו אפשר לי לפרשו על אחת‬ ‫כדי שיתילדו הצאן מאותן המראות וגם המלאך‬
‫מג׳ פנים‪ .‬הא׳ שאמר שעב יעקב את לבן'‬ ‫הדובר בו הודיעו ואמר לו כן‪ .‬והגה המראת‬
‫מבלי הג ת לו דבר ממה שנזכר למעלה ר׳ל‬ ‫הזאת שזכר יעקב כאן אין ספק שכד ראה‬
‫דברי בניו ושפניו אינם עמו כתמול שלשום‬ ‫בחלום גבואיי והיטיב לראות הרלב״ג במה‬
‫כי הנה במה שלא הגת לו יעקב דבר מזה בו‬ ‫שכתב שבאותו חלום הראהו מלאך האלדים‬
‫בטח לבו ולא הבת אם היה רצונו לברוח‬ ‫ענין המקלות והודיעו שיעשה כן ושזהו אשר‬
‫וזהו כי בורח הוא‪ .‬והב׳ כי הספיקה חכמת יעקב‬ ‫זכר שראה שאמר לו המלאך כי הנה נתחבר‬
‫וערמימותו לעשות מעשיו באופן שעב את‬ ‫בהצלחתו מפלאות התולדת והשגחת השם בו‬
‫לב לבן עד שאפילו לב לבן לא עלה בדעתו‬ ‫ועניניו‪ .‬ואמר עוד שגם אמר לו המלאך שתכור‬
‫ולא הגיד לו כי בורח הוא ר״ל שהיה רוצה‬ ‫הנדר אשר נדר ושילך לבית אביו לקיימו‬
‫לברוח כי להיות כי לב האדם לפעמים יג ת‬ ‫והותרה בזה השאלה הג׳‪ .‬ורחל ולאה השיבו‬
‫הדברים שיראה‪ .‬הנה‬ ‫לו מה שיהיה מכח‬ ‫ליעקב אם תכלית דבריך הוא שנתרצה ללכת‬
‫יעקב נסתתר במעשיו באופן שלבו של לבן‬ ‫מהארץ הזאת ולמה לא נתרצה בו האם לתקות‬
‫לא הגיד לו כי בורח הוא‪ .‬והג׳ שהתיע‬ ‫התועלת מהירושה אשר נקוה לירש בבית אבינו‬
‫הכתוב הזה שהסבה לשגנב יעקב את לב לבן‬ ‫זה אינו העוד לגו חלק ונחלה בבית אבינו‬
‫בזה הוא מפני שלא הגיד לו כשבא מבית‬ ‫באמת לא‪ .‬או אם תקשה ההליכה עלינו כדי‬
‫אביו כי בורח הוא מפני עשו שלא הגת לו‬ ‫שלא לצעח מפני אהבתו אותנו גם זה אינו‬
‫דבר מזה אלא שבא מפני שהקטטה שהיה‬ ‫כי הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו‪ .‬ואם‬
‫ביניהם ובעבור שלא הג ת לו כי בורח הוא‬ ‫תכלית דבריך הוא לעשות התנצלות על הצאן‬
‫מפני עשו בטח לבו שלא יברח ג״כ מלפנל‬ ‫אשר הרוחת גם בזה אץ ראוי לך שתתנצל‬
‫והותרה בכל א׳ מהפרושים האלה השאלה הר‪.‬‬ ‫כי בידוע הוא כי מלבד שכירותך כל העושר‬
‫והנה הוגד ללבן ביום הג׳ מנסיעתו שברח‬ ‫אשר הציל אלהים השופט האמיתי מאבינו‬
‫יעקב ולקח אחיו וקרוביו עמו וירדוף אחריו‬ ‫בדין ומשפט היה לנו ולבנינו כיון שמכרנו‬
‫דרך שבעת ימים לפי שכאשר ת ע הליכתו‬ ‫ואכל את כספינו ולכן כל אשר אמר אלדים‬
‫היה ביום הג׳ וחזר ל ח ח לקחת את אחיו והלך‬ ‫אליך עשה ר״ל בענין הליכתך‪ .‬הנה א״כ היתה‬
‫אחריו באופן שכאשר מצאו כבר היה כיום‬ ‫תשובתן נכונה ומיתחסת למאמרו והותרה‬
‫השביעי ‪ -‬תו ת הדרש הוא דרך אחר ולפי‬ ‫השאלה הד׳‪ .‬וכאשר ראה ‪ r‬קב כוונת נשיו‬
‫שהיתה כוונת לבן להרע עם יעקב הו צ ח ית׳‬ ‫רצויה נשא אותן ואת בניו על הגמלים ונהג‬
‫לצוותו ולהזהיח בחלום הלילה שעם היותו‬ ‫את כל מקנהו אשד רכש בפדן ארם לבתו‬
‫בראשית לא‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויצא‬ ‫שלב‬
‫עתה הסכלת עשה‪ .‬והוא אצלי נאמד‬ ‫בלתי ראוי אליו הגיעתהו ההתעוררות האלדי‬
‫בתמיהה ר״ל האם אתה הסכלת עשה ותאמר‬ ‫לכבוד יעקב באמרו אליו השמר לך מדבר‬
‫שבסכלות עשית כל זה באמת אינו אפשר כי‬ ‫עם יעקב מטוב עד רע‪ .‬ופי׳ זה הוא אולי‬
‫הכם אתה מדניאל ועמוק עמוק אתה במחשבוחי׳‬ ‫שהאדם כשיוכיח את חבירו יוכיחהו באחד מב'‬
‫ואיך עתה א״כ בדבר הזה לבד הסכלת עשה‪,‬‬ ‫דרכים אם בהתחיל בדברים טובים ויסתום‬
‫הנה א׳^ עשה לבן הבריחה טענה חזקה על‬ ‫ויסיים בדברים רעים כאלו תאמר האלדים‬
‫חטאו ופשעו של יעקב נגדו‪ .‬עוד עשה על זה‬ ‫יודע שאהבת עולם אהבתיך אבל בעבור מה‬
‫ג״כ טענה שנית והוא א מ ת יש לאל ידי‬ ‫שעשית לי הריני לך אויב אכזרי‪ .‬ואם‬
‫לעשות וגו׳ וד׳ל יש יכולת ומשפט בידי שעל‬ ‫שיתחיל בדברים רעים ויסיים בטובים כאלו‬
‫זה נאמר שם אל ואלדים כמו והגישו אחניו‬ ‫תאמר אתה עשית עמדי דברים רעים כאדם‬
‫אל האלדים לעשות עמכם רע ואלדי אביכם‬ ‫נבזה ונקלה אבל עכ״ז לא אעזוב אהבתך‪.‬‬
‫אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם‬ ‫ולכן הזהירו השם ללבן אם תרצה להוכיחו‬
‫יעקב מטוב עד רע‪ .‬זה מורה שהאלדים יודע‬ ‫מרע אל טוב שתתחיל בדברם רעים ותסיים‬
‫שעשית שום פשיעה נגדי• ושהיה ראוי לי לעשות‬ ‫בטובים הנה מה טוב ומה נעים אבל השמר‬
‫עמך שום רע בעבורה ולכן הוצרך להזהירני‬ ‫לך מדיר עם יעקב באופן האחר שהוא מטיב‬
‫בדבר לא‬ ‫היית חייב‬ ‫כן ואם לא‬‫אעשה הכל‬
‫עד רע שתתחיל בטוב ותסייםשלאברע כי‬
‫היה צריך לצוות‪ .‬עוד עשה על זה טענה‬ ‫הולך אחד החתימה וכן עשה לבן שהתחיי‘‬
‫ג׳ והוא אמרו ועתה הלוך הלכת בי■ נכסוף‬ ‫עמו בתוכחת מגולה וסיים באהבה מסותרת‬
‫נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי ר׳׳ל‬ ‫ולא עבר א״כ על אזהרת השם והותרה השאי*ה‬
‫ועתה ידעתי אחי ידעתי שתהיה תשובתך‬ ‫הז׳‪ .‬והיתה תוכחת ליעקב מה עשית וגר ‪ T‬עתי‬
‫שנכסוף נכספת לבית אביך כמנהג הנערים‬ ‫בפסוקים האלה הוא שלבן מאשר ראה שנתרבה‬
‫ובדרך הנשים אבל אע״פ שיהיה הדבר כן‬ ‫צאן יעקב בהסהיגה רבה היה חועזב אולי עשה‬
‫ונחבאת לברוח כדי שלא יעכבוך ולמה גנבת‬ ‫שום תחבולה כי מבלי נראה לו שא״א שיולדו‬
‫את אלהי והם התרפים שהייתי מנחש בהם אין‬ ‫כל הצאן עקודים נקודים וברודים אבל לא‬
‫זה אלא שיראת ופחדת שמא יגידו לי מה‬ ‫ידע דבר מזה בבירור ולא נתגלה לו אמתת‬
‫שעשית לי ולכן הוצרכת לגנוב אותם כי אין‬ ‫הענין אלא מדרך סברה שהיה חושב שאיזו‬
‫ספק שאין אתה קוסם ולא תבחר בהם לדעת‬ ‫תחבולה היתה וכאשר ראה שברה נתאמת‬
‫העתידות כמוני כי אתה נביא וכעת יאמר‬ ‫אצלו עוד החשד ההוא ושמפחדו פן יודע מה‬
‫ליעקב מה פעל אל‪ .‬הנה אם כן כל הטענות‬ ‫שעשה היה בורח ולכן בתוכחתו אמר מה עשית‬
‫האלה עשה לבן להכריח מדע שיעקב עשה‬ ‫^ מהו החטא והפשע שעשית שבעבוח!‬
‫פשיעה רבה נגדו בענין הצאן עם היות שהוא‬ ‫הוצרכת לברוח ועשית בזה שני דברים מגונים‬
‫לא היה יודע אותה והותרו בזה השאלות הח'‬ ‫האחד בערכי שגנבת את לבבי והב׳ בענין‬
‫הט׳ והי׳ והי״א‪.‬‬‫בנותי שנהגת אותן כשבויות חרב שמיליכית‬
‫אותן מבלי כבוד ומבלי לוית קרוביהן וחזר‬
‫לבאר שני הדברים ההם ועל גנבת לבבו אמר )לא( ויען יעקב ויאמר ללבן וגו׳ עד סוף‬
‫הסדר‪ .‬הנה יעקב השיב ללבן דברים‬ ‫למה נחבאת לברוח כלומר למה הלכת בהחבא‬
‫ולא הגדת לי דבר מן הליכתך כי אני לא הייתי קצרים מבלי כעס ומריבה מפחדו שימצאו‬
‫מעכב אותך אבל אשלחך בשמחה ובשירים התרפים ביד אחת מן הנשים ויתפש כבושת‬
‫בתוף ובכנור כמו שמשלחים את הכלות עם גנב כי ימצא אמר לו בלשץ רכה כי יראתי׳‬
‫בעליהן וכנגד ענין בנותיו אמר ולא נטשתני כי אמרתי פן תגזול את בנותיך וגו׳ י־״ל ■יא‬
‫לנשק ר״ל איני אומר שנהגת את בנותי נחבאתי אני לברוח מפני פשע וחטאת שעשיתי‬
‫כשבדות חרב בעבור שהנה הולכות בעל כרחן כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא‬
‫אלא במה שלא נטעזתני לנשק לבני ולבניתי אמנם הלכתי בהחבא מיראתי שמאהבתך את‬
‫כי קרא את בניו בני לפי שנולדו על ברכיו בנותיך יקשה עליך לכתן מאתך ותגזול את‬
‫והיה תכלית מאמרו כשואל ממנו מה הדבר בנותיך מאתי והנה תלה הענין בבנות לסי שהיד‪.‬‬
‫אשר עשה נגדו שבעבורו הוצרך לברוח וללכת לו בעצם טענה עליהן כאב את בן ירצה ולא‬
‫שלא מדעתו ולהעלים ממנו בנותיו האומר אין בבנים כי הם היו בני יעקב ׳‪ iioV‬לו ולהם‬
‫ספק שלא עשית כל זה מבלי סבה ולכן וגם לא זכר גזל בצאן משום לא יפתח אדם‬
‫הג‪ «Tp‬לי מה עשית‪ .‬ולפי שלא יאמר ‪,‬תקב פיו לשטן ולבן לגזול את הצאן היה מתכרן‬
‫שטעה בסכלות ומעוט הבנה אמר לו עוד לא לבנותיו‪ .‬ולענין התרפים השיבו עם אשר‬
‫שלג‬ ‫בראשית לא‬ ‫אנרבנאל‬ ‫ויצא‬
‫כלומר הייתי פורע אותה ולי היה החסרון לא‬ ‫תמצא את אלהיך לא יחיה ר״ל אבי לא עבתי‬
‫לך‪ .‬ואם היה הטרפה מידי תבקשנה שאפרענק‬ ‫אותם ^ נ י יודע אם גנבם אחד מאלה אבל‬
‫בין שתהיה עובתי יום שהוא מוטל עלי לשמרה‬ ‫אני חפץ שאותם שימצאו בי ת לא יחיה עוד‬
‫ביום או גנובתי• לילה שלא היה ראוי שאפרענזן‬ ‫ושנמית אותו כאן כ תן גונב נפש‪ .‬וחז״ל‬
‫מה שטורף באישון לילד‪ ,‬ואפלה‪ .‬הנה א״ק;‬ ‫פירשו מלשון קללה ותפלה ר״ל שימיתהו האל‬
‫זכר יעקב המתד‪ ,‬וד‪,‬נאכלת וד‪,‬טרי®“‪ ,‬וכנגד‬ ‫ביון שפנה אל אלהים אחתם‪ .‬ולא ידע יעקב‬
‫שלשתם אמר אנכי אחטנד‪ ,‬מ ‪T‬י תבקשנד‪ .,‬ומפנן‬ ‫כי רהל גנבתם כי אלו ידע לא היה מקלל‬
‫זד‪ .‬היד‪ ,‬לי הכרח שאכלני חורב וקרח בלילה‬ ‫כי ידע כי לשם שמים נתכוונה ושבאותה קללה‬
‫לפי שלא אזה רגע ולא שעד‪ ,‬מן הצאן ותחז‬ ‫מתה רחל בדרך ולכן נזדרז לבקש התרפים‬
‫שנתי מעיני לשמור את העדר ובזה השל^‬ ‫ולחפש כל האוהלים למצא אותם כי חשב‬
‫לד‪,‬שיב על מה שדלק אחריו בר‪,‬יותו בלתי חייה‬ ‫שהם יגית לו אמתת הדבר על מה היה יעקב‬
‫לו דבר מכל הזמן שד‪ ,T ,‬צאנו ב ‪T‬ו כי היה‬ ‫בורח‪ .‬וכאשר חפש ולא מצא אז מצא יעקב‬
‫פורע תמיד יותר ממד‪ ,‬ש ^‪ ,‬חייב לפרוע‪ .‬אמנם‬ ‫מקום ל ת ב עמו ולזה נאמר ויחר ליעקב וירב‬
‫אונקלוס תרגם אנכי אחטנד‪ .‬מידי תבקשנה‬ ‫בלבן כי בתחלה כאשר שמע דבריו מיראתי‬
‫דד‪.‬וד‪ ,‬שגיא מן מנינא מן ‪T‬י את בעית ר״ק‬ ‫מן ימצאו התרפים ותכסה כלימה פנ ו לא‬
‫שאם טעד‪ ,‬בחשבון היד‪ ,‬גובה ממנו כפי החשבון‬ ‫נתכעס ולא עשה מריבה אבל כשחפש ולא‬
‫המוטעד‪ .‬לא כפי האמו! וד‪,‬וא לא כדת‪ .‬והשלישף‬ ‫מצא חשב יעקב שלא נגנבו לו התרפים אלא‬
‫אם תאמר שדלקת אחרי בעבור שלא עשינו‬ ‫שהוא שם לו עלילות דבתם לרדוף אחריו‬
‫אני ואתה חשבון מבואר ולכן רדפת אחרי‬ ‫ולבן אמר לו אז במריבה וכעם מה פשעי‬
‫לסוין תש»נותי‪1‬ו‪ .‬אין בינינו גם כן כזה כו‬ ‫ומה חטאתי כי דלקת אחרי כי מפני‬
‫מד‪ ,‬החשבון שיש לי עמך‪ .‬זד‪ ,‬לי עשרים‬ ‫שלבן היה שואל אותו מה עשית כמו‬
‫שנה בביתך עבדתיך י״ד שנה בשתי• בנותיך‬ ‫שביארתי מה הפשע שעשה שבעבורו היה‬
‫ושש שנים בצאנך ומד‪ .‬החשבון שנשאר ב נינו‬ ‫בורח‪ .‬לכן השיבו יעקב מה פשעי ומה‬
‫לדקדקו אם לא במד‪ ,‬שד‪,‬חלפת את משכורתי עשרת‬ ‫חטאתי כאומר ומהו הפשע והחטאת אשר אהה‬
‫מונים כמו שנזכר למעלה א״כ לא דלקת אתרו‬ ‫מחפש עלי כי אינם מחקי ומנהגי לעשות‬
‫אלא לגזול את אשר לי ובאמת כן היית עושת‬ ‫ולמה דלקת אחרי כי הגה הדליקה והרדיפה‬
‫ילולי אלהי אבי אברד‪,‬ם ופחד יצחק היד‪ ,‬לי‬ ‫אשר כזאת לא היה ראד לעשותה אלא לאחת‬
‫שפחד בעת העקדה כשראה המאכלת ‪ TO‬אב׳ו‬ ‫משלש סבות האחד אם הייתי אני גנב •הייתי‬
‫לשוחטו שאותה זכות עמדד‪ ,‬לי כי הנד‪ ,‬אובן‬ ‫בורח עם כסף או זהב שעבתי מביתך לכן‬
‫כפי כוונתך ר קם שלחתני היום הזה אבל‬ ‫תרדוף אחרי לקחת אותו אבל זה אינו כי‬
‫את עניי ואת יגיע כסי שבכל כחי עבדתיך‬ ‫הנה מששת את כל כלי האם מצאת מכל כלי‬
‫ראה אלדים ויוכח אמש במד‪ ,‬שבדכני בשכר‬ ‫ביתך אל תעלם מפני כבוד שים כה נא נגד‬
‫עבודתי במה שד^כיחך השמר לך מדבר עם‬ ‫אח• ואחיד בפרסת^ והב׳ אם דלקת אחרי מפני‬
‫יעקב מטוב ועד רע שכל זה אמר ג״כ ויוכה‬ ‫שאני חייב לפרוע לך דבר מכל הזמן אשר‬
‫אמש כמשיב לו על פד‪ ,‬שאמר לו ואלדי אביכם‬ ‫עבדתי בצאנך גם כי אין זה אמת כי זה‬
‫אמש אמר אלי ר״ל על זד‪ ,‬הזד״ירך האלהים‬ ‫עשרים שנה אנכי עמך‪ .‬ואמנם אמרו רחליד‬
‫לא להיותי חוטא לך כמו שאמרת הנד‪ ,‬התבארד‬ ‫ועזיך לא שכלו הוא אצלי בתמיהא והיא אמרו‬
‫הפסוקים האלו והותת השאלות י״ב וי״ג ד״ד‪,‬‬ ‫האם אפהזר שר‪n‬ל ‪ T‬ועזיך לא שכלו בכל‬
‫ולבן השיבו למה שאמר לו קודם החפוש‬ ‫עשרים שנה ולא מת הוולד לאחד מהם בכל‬
‫כי יראתי כי אפרתי פן תגזול את בנותיו‬ ‫זה הזמן זה א״א כי בהכרח ימותו קצתם‬
‫מעמי ועל מה שהיה אומר שלא דלק אחריו־‬ ‫האם אפשר שאילי צאנך לא אכלתי גם כן‬
‫ל חו תו חייב לו בשום דבר באפרו הבנום‬ ‫זה בלתי אפשר כי בהיות לי נשים ובנים‬
‫בנותי וד‪.‬בנים בני וד‪,‬צאן צאני ר״ל אם יראת‬ ‫בהכרח פעמים נאכל הבשר מן האילים כי‬
‫מד‪.‬אנשים יותר ה ‪ ,T‬לך לירא םד‪,‬בנים מותר‬ ‫הקטנים לחים ואינם נאותים למזון טוב‪ .‬גם‬
‫מד‪,‬צאן שד‪,‬צלת מצאני כי הכל בנים ובנוו!‬ ‫בן טרפה שהיה בא הארי והדוב והזאב אל‬
‫וצאן היו שלי וד‪ ,‬ד‪ .‬לי ללקחם אבל אם אעשה‬ ‫העדר והיה טורף בהמה זה בהכרח הוא שיקרה‬
‫כן מד‪ .‬אעשה לבנזתי היום ולב^‪,‬ם אשר ילדו‬ ‫פעמים בזמן הרב הזה ועם הו ת כל זה דרכו‬
‫אשר טפחתי ורביתי וגדלתי ואזעתי אותם‬ ‫של עולם הנה הולד המת מהשכולה לא הבאתי‬
‫כ מותי וכבני‪ .‬ואיבכד‪ ,‬אוכל וראיתי שישאהד‬ ‫אליך הוא או עו ת כדרך הרועים להודיע לבעל‬
‫בחוסר בל רעבים גם צמאים ול מ נכרתד‪ .‬ברית״‬ ‫אותו שמוס ואמנם הבהמה שאכלתי אנכי אחטנה‬
‫בראשית לא‬ ‫אנרכנאל‬ ‫דצא‬ ‫שלד‬
‫שתי השפחות על לאה ועל רחל חשש לבן שפא‬ ‫ואפשר לפרש שהיתת תשובת לבן ליעקב לא‬
‫יקח נשים אחתת עליהן ולכן השביעו עליו‪.‬‬ ‫רדפתי אחריך לצאת מאותן הסבות אשר זכרת‬
‫ואמנם א מ ת עוד ויאמר לבן ליעקב הנה הגל‬ ‫'אלא לקיים בינינו תנאים כדי שתזכנה בנותי‬
‫הזה והנה המצבה וגו׳ חשבו המפרשים )ב״ר‬ ‫ובניהן אשר ילדו בעושר אשר עשית בביתי‬
‫פרשה ע״ד( שהיה הבתת אם לבן ‪r‬בור‬ ‫ולא יסוב אל נשים נכריות דלדי נכרים וזהו‬
‫את הגל ללכת להרע ליעקב ואם יעקב יעבוד‬ ‫שאמר הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני‬
‫ללכת להרע ללבן‪ .‬ויקשה לפירוהום אמרו אם‬ ‫ר״ל כי מביתי יצא הכל ולבנותי מה אעשה‬
‫אני לא אעבור אליך ואם אתה לא תעבור אלי‬ ‫לאלה היום או לבניהם אשר ילדו כלומר מה‬
‫בלשון שולל כי היה לו לומר אם אני אעבור‬ ‫התנאים והחזוקים אשר אעשה לאלה היום כדי‬
‫אל ‪ T‬ואם אתה תעבור אלי בלשון מחייב‪.‬‬ ‫שישארו הנכסים להם ולכן נכרתה ברית ומה‬
‫והרלב״ג פי׳ אם אני שאני לא אעבור אליך‬ ‫שם רשתי ראשונה הוא היותר נכון לפי סגנון‬
‫ואתה לא תעבור אלי את הגל הזה לעשות‬ ‫הפרשה והותרה השאלה הט״ו‪ .‬ולפי שלא יוכל‬
‫רעה‪ .‬ויקשה לו מאד מלת אם ויקשה לו עוד‬ ‫לבן לעשות על זה דבר ‪r‬תר קיים כ״א ברית‬
‫אמרו ויאמר לבן ליעקב כי הנה לבן עצמו‬ ‫ושבועה לתקב בדעתו שהיה איש תם ירא‬
‫היה המדבר ולמה אמר דאמר לבן ליעקב‬ ‫את י״י לא ישא לשוא נפשו לכן אמר שברית‬
‫בהיות הדבור כלו מדובק‪ .‬גם בהיותם מתפרדים‬ ‫יהיה עד בינו ובינו ולקח יעקב אבן וירימה‬
‫איש מאחיו רחוק מאד היה שילד הא׳ להרע‬ ‫מצבה כדי שישבע עליה ועשאה זכרת למצבה‬
‫לאחר‪ .‬ולכן נראה לי לפרעז שלא היה בתתם‬ ‫אשר עשה כשהקיץ ממראת הסלם ומצד אחר‬
‫שלא יבא להרע את חברו אלא )שלא( ]שיתחייבו[‬ ‫צוה לאחיו כלומר בניו ורעיו של יעקב ההולכים‬
‫בבא רעה צרה וצוקה לאחד מהם שהאחד יבא‬ ‫אתו שיעשו גל מאבנים ולאות וסימן אהבה‬
‫לעזרו ולהצילו המנה כדרך האחים הנאמנים‬ ‫ג ניהם אכלו שם על הגל לא על המצבה שהיתה‬
‫שאח לצרה יולד‪ .‬ושלכן אחת שלבן השביעו‬ ‫לגבוה כי היה מנהג ביניהם שהאוכלים לחם‬
‫בענין בנותיו כמו שנז׳ עשה עוד עמו תנאי‬ ‫על שלחן אחד יחשבו לאחים נאמנים ואולי‬
‫אחר ולכן אמר מחת‪2‬ו ויאמר לבן ליעקב עד‬ ‫שעל זה נאמר מצרים נתנו ‪ t‬אשור לשבוע‬
‫הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את‬ ‫לחם‪ .‬והנה אמר לבן שהגל ההוא עד לפ*‬
‫הגל הזה לעזתך ואם אתה יעקב לא תעבור‬ ‫שאכלו שם שכן יהיו תמיד אוהבים זה לזה‬
‫אלי את הגל הזה לרעה ר״ל לה״ות רעה‬ ‫ולזה קראו לבן בלשת ארמי יגר שהדותא‬
‫לאחד ממנו שהאחד יבא לעזור ולהציל לחבירו‬ ‫ויעקב קרא לו בלשת הקדש גל עד ומפני‬
‫ולכן אמר אם אני לא אעבור ואם אתה לא‬ ‫זה נקרא המקום אחר שנתישב שם גלעד כמו‬
‫תעבור בלשון שולל כי יהיה אז הגל והמצבה‬ ‫שכתב רש״י‪ .‬ולפי שגל האבנים ההוא והמצבה‬
‫עדים על רעזעתו‪ .‬דהיה כפי זה הפי׳ האמתי‬ ‫שניהם היו שם כשני עדים בברית הזאת לכן‬
‫אמרו לרעה כמו עועזר שמור לבעליו לרעתו‪.‬‬ ‫אמר לבן באותו לשון וגם יעקב קראו עד‬
‫שפירשו בו שהוא שפור לו כדי שבו ינצל‬ ‫הגל הזה‪ .‬ואמנם אמת עוד והמצפה אשר אמר‬
‫מרעתו ובזה הותרה השאלה הט״ז האחרונה‪.‬‬ ‫יצף י״י ביני וביניך יראה שהמצפה היא‬
‫ואמנם אמרו אח״ז אלהי אברהם ואלהי נתור‬ ‫המצבה שזכר וסאלו אמר הגל יהיה עד והמצפה‬
‫ישפטו בינינו אלהי אביהם ר״ל שעשו ביניהם‬ ‫שהיא המצבה תהיה ג״כ אות ועד שהקב״ה‬
‫תינים אלדי אברהם מצד יעקב אלהי נחור‬ ‫יביט ויראה בינינו כאשר נסתר איש מאת‬
‫מצד לבן‪ .‬אבל יעקב לא רצה להשבע בד&‬ ‫דעהו שתמיד נהיה ונתמיד באהבתנו ואחותינו‪.‬‬
‫יחד כי איך ישבע באלהי נחור אבל נשבע‬ ‫ורש״י כתב שהמצפה היא אשר בהר הגלעד‬
‫בפחד אביו יצחק בעקדה וכאלו נשבע בעקדתו‪.‬‬ ‫כמ״ש ויעבור את מצפה גלעד‪ .‬והיותר נכון‬
‫ואחרי הברית זבח יעקב זבח גדול בהר במקום‬ ‫אצלי שהמצסה הוא הגל כי מפני שעשאו גל‬
‫מושבו ויקרא לאחיו לאכול לחם והיא הסעודה‬ ‫של אבנים גדול והיה הגל ההוא אם לאכול עליי‬
‫אשר עשה להם ולא קרא ללבן חמיו מפני‬ ‫לחם ואם שיהיה מצפה שיצפה הצופה משם‬
‫כבודו כאלו הכל ברשותו והכל שלו כמו שכתב‬ ‫לכן נתן טעם לשניהם אם להיות עד באכילתם‬
‫הרמב״ן אבל קרא לאחיו של לבן והם האנשים‬ ‫שמה אמר הגל הזה יהיה עד ביני ובינך וגו׳‪.‬‬
‫שבאו עמו ואכלו ולנו שם הלילה ההיא דרך‬ ‫ואם היה בדרך מצפה אמר והמצפה אשר אמר‬
‫חבה ואהבה רבה בבקר נתפרדו איעז מרעהו‪.‬‬ ‫יצף י״י ר״ל ואם הוא מצפה יצף י״י ביני‬
‫ולבן נשק לבניו ולבנותיו וישב למקומו‪ .‬דעקב‬ ‫וביניך כאשר נסתר איש מרעהו‪ .‬וזכר שהיה‬
‫הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהיכנ וענץ‬ ‫ענין הברית אם תענה את בנותי ואם תקח‬
‫זה שאחרי שנפרד מחברת לבן ונסתלק ממנו‬ ‫נשים עליהן כי לסי שראה שלקח יעקב את‬
‫בראשית לא לב שלה‬ ‫אברכנאל‬ ‫ויצא‬
‫אלהים היד‪ ,‬זה כלומד שלווזי השגחתו ובעלי‬ ‫פרדת התנאים וערעורי לבן שב לאיתבו‬
‫מלחמתו ולכן קדא שם המקום ההוא מחנים‬ ‫הראשון ונראו לו בנבואתו מלאכי אלד‪,‬ים כמו‬
‫ד״ל שנתהבר מחנה אלד‪,‬ים למחנד‪,‬ו של יעקב‬ ‫שראה אותם במראת הסולם ויכירם ויאמר מחנד‪,‬‬
‫וצורך המראר‪ ,‬הזאת יתבאר בתחלת פדשת‬ ‫אלהים זה‪ .‬ואפשר לומד שנדאו אליו בדרכו‬
‫דשלח‪ .‬ובזה נשלם מד‪ ,‬שראיתי לפרש בזה‬ ‫בנבואד‪ ,‬מוחשת כמו שביארתי בתהלת פסוק‬
‫הסדד‪:‬‬ ‫דדא אליו י״י‪ .‬מלאכי אלד‪,‬ים‪ .‬ודוכיר מ ‪ T‬שמחנד‪,‬‬
‫וישלח‬ ‫פרשת‬
‫זאמרו ששור וחמור אינם מן השמים ולא מן‬ ‫לב )ד( וישלח יעקב מלאכים וגומד עד‬
‫•זאת דברי לעג הם כי הם משפני ה א ת‬ ‫ויבא יעקב שלם‪ .‬ויש לי לשאול בפרשד‪,‬‬
‫ימטל השמים‪:‬‬ ‫זאת גם כן שאלות ואלו הם‪:‬‬
‫השאלה הג׳ בדברי השליחות שאמר כיי‪ ,‬תאמרו‬ ‫השאלה הא׳ במד‪ ,‬שנזכר למעלה מד‪,‬םרשה‬
‫לאתני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם‬ ‫ויפגעו בו מלאכי אלדים וד‪,‬יא כי מה‬
‫לבן גרתי ואחר עד עתד‪ ,‬כי מד‪ ,‬תועלת בהכנעד‪,‬‬ ‫היו המלאכים ההם האם היו מלאכי עליון‬
‫ד‪,‬יתירה ד‪,‬ד‪,‬יא שלא בפניו כ״עז שכבר יתן מוקש‬ ‫שנראו לו בנבואתו הנד‪ ,‬לא מצאנו שאמדו‬
‫רכות הלב אשר כזה פעמים רבות ומד• לו לעשו‬ ‫לו דבר ויקשה ג״כ לשח ויפגעו בו שהיד‪,‬‬
‫אשר גר עם לבן או עם אדם אחר ומה‬ ‫■ראוי לומר ונראו לו ואם ראה אותם מוחשים‬
‫החדועז כי אחר עד עתה כי ביזזע הוא כיח‬ ‫לד‪,‬בטיחו מעשו איד ה ‪ ,T‬מפחד ממנו ורבים‬
‫שעתד‪ ,‬בא‪:‬‬ ‫אשר אתו ולמה לא נראו לו לד‪,‬בטיחו מלבן‪ .‬ואם‬
‫היו נביאים כדברי הרלב״ג למד‪ ,‬באו ומד‪ ,‬אמרו‬
‫השאלה הד׳ איך לא טפר הכתוב אם אמרו‬ ‫לו כ״ש שבימים ההם לא היו נודעים נביאים‬
‫המלאכים דברי יעקב אל עשו ומה ע‪5‬ר‪,‬‬ ‫אחרים רק יצחק ויעקב‪:‬‬
‫אותם‪ .‬והרמב ‪ r‬חשב שלא קבלם עשו וד‪,‬יה‬
‫ראוי להזכיר זד‪ ,‬הכתוב כי בזד‪ ,‬גלוי הדעת‬ ‫השאלה הב׳ לאיזד‪ ,‬תכלית שלח יעקב המלאכי׳‬
‫לתקב‪ .‬ומד‪ ,‬ענין תשובתם באנו אל אחיד אל‬ ‫האלד‪ .‬כי הנה הסבה שזכר הכתוב ואשלחד‪,‬‬
‫עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו‬ ‫לד‪,‬ג ‪ T‬לאדוני למצא חן בעיניך עליה תפול‬
‫כי מי ד‪,‬ג ‪ T‬להם שד‪ •T ,‬הולך לקראתו ומלת‬ ‫השאלה ג״כ כי איך יד‪,‬יה מתא חן בעיניו‬
‫וגם על מד‪ ,‬היא מורה במקום הזה‪.‬‬ ‫בד‪,‬גית שגר עם לבן ושהיד‪ ,‬לו שור וחמור‬
‫ורש״י כתב ואשלחד‪ ,‬להגיד לאדוני להודיע‬
‫השאלה הה׳ ביראת יעקב ופחדו כפרש ויירא‬ ‫שאני בא אליך למצא חן בעיניך שאני בשלום‬
‫יעקב מאד וייצר לו‪ .‬והנה הש״י במראת‬ ‫עמד ומבקש אד‪,‬בתך‪ .‬ולא ידעתי טעם בשליחות‬
‫הסלם הבטיוע* והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל‬ ‫הזה ולמה יצטרך לומר לו זה ע״י שליח אלא‬
‫אשר תלך וגם עתד‪ ,‬מקרוב בבית לבן אמר לו‬ ‫פנים בפנים ומה ר&יוס אשר בזד‪ ,‬לעשות‬
‫שוב אל את אבות ‪ T‬ומולדתך ואד‪,‬יה עמך‪.‬‬ ‫שיעקב אשר חטא לו מבקש אהבתו‪ .‬אבל‬
‫וא ‪ T‬היה מספק יעקב בנבואתו ומד‪,‬מפרשים‬ ‫הראב״ע וד‪,‬רמב״ן כתבו ואשלחד‪ ,‬להגיד לאדוני‬
‫אמרו שהיה ירא שמא יגתם החטא ויעודי‬ ‫שיש לי עושר ונכסים לעשות כל מה שתצוד‪,‬‬
‫הש״י הם כלם על תנאי כמו שאמר רגע אדבר‬ ‫בהם וזהו למצא חן בע‪-‬ניך‪ .‬וגם זד‪ ,‬אינו‬
‫וגו׳ וזד‪,‬ו דרך רעו״י‪ .‬או ‪ ,t ,*w‬אפשר שימותו‬ ‫טעם נאות לשליחות כי יאמר עשו ולמה לא בא‬
‫אלד‪ ,‬דתקיימו תודיו בבנים אחרים שיהיו‬ ‫הוא בעצמו לומר לי זה וכבר תפשוהו )שם‬
‫לו אח״ז וזד• דרך הראב״ע‪ .‬וההתר הזה בכללו‬ ‫ע״ה( חז״ל על השליחות הזד• ודרשו עליו‬
‫וחלקיו אינו נכון ממנים‪ .‬מהם כי הנה לא‬ ‫מחזיק באזני כלב עובר ומתעבר על ריב לא‬
‫יעלד‪ ,‬על הדעת שבמעט ימים עד הנח שנאמר‬ ‫לו‪ .‬ואם היה יעקב מוכרח לעבור דרך ארצו‬
‫לו בבית לבן שוב אל א ת זעותיך ומולדתד‬ ‫של עשו כמו שכתב הראב״ע יותר טוב הי־ז‬
‫חטא יעקב חטאד‪ ,‬גדולה שגרם לבטל יעודו‪.‬‬ ‫לשלוח שם שני אנשים מרגלים חרש לאמר‬
‫ומהם שאחרי בואו משם פגעו בו מלאכי אלהים‬ ‫ולדעת את אשר הוא עושה לא בדרך שליחות‬
‫ובעלי הדעת פרעזו שבאו ללחתו ב א ת ולא‬ ‫ודברים בטלים כי הנר‪ ,‬זה מביא אל התעזד‬
‫היה אם כן נעזב מהש׳י‪ .‬ומחם שאם פחד שמא‬ ‫גם מה שכתב רש״י ששלח להתנצל לו מוערכות‬
‫יגרום החטא היה ראוי שיזכור זד‪ ,‬בת«^תו‬ ‫שלא נתקייסו ג ו אמ עביז לו כי אם לא‬
‫דתחרם מחטאו וד‪,‬וא לא זכר דבר מזד• ^ א‬ ‫נתקיימו עד כה הן עוד ימים רבים להתקיים‬
‫בראשית לב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שלו‬
‫בהעברת יבוק לא היו שני מחנות כי אם אחד‬ ‫שלא חיה ראוי לכל חטוב אשר יעדו לא שחטא‬
‫וכמ״ש הכתוב ויקה את שתי נשיו ואת שתי‬ ‫כלל‪ .‬ומהם שאם חיה ירא שמא יגרום החטא‬
‫שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבירם ויעבר‬ ‫איך אמר בתפלתו ואתה אמרת היטב איטיב‬
‫את אשר לו שהיו כלם יחד‪:‬‬ ‫עמך כי הנה תשובתו בצדו שחטא וגרם‬
‫השאלה הח׳ בתפלתו ויאמר יעקב אלהי אבי‬ ‫לבטל היעוד ההוא ומזה כלו יראה שהתר רש״י‬
‫אברהם ויקשה בזה דברים ראשונה ויאמר‬ ‫אינו מספי‪-‬ק‪ .‬ואמנם התר הראב״ע הוא גם‬
‫והיה ראוי לומר ויתפלל יעקב או ויצעק יעקב‬ ‫כן בלתי נכון לפי שאם ה־ה אפשר שיתקיים‬
‫וגו׳ ושנית באמרו אלהי אבי אברהם ואלהי‬ ‫היעוד ההוא אף שימותו מה התועלת בזכירת‬
‫אבי יצחק י״י האומר וגר כי למה יחם שם‬ ‫היעוד ההוא ועוד כי איד יתקיים מה שאמר‬
‫אלהים לאבותיו ושם י״י לעצמו ורש״י כתב‬ ‫לו בבית לבן ואהיה עמך אם ימותו כל בניו‬
‫שהם שתי הבטחות ואין הדבר כן כי כאן לא‬ ‫כ״ש שהכתוב אומר והכני אם על בנים מורה‬
‫זכר דבר מהבטחה ההיא ונזכרה אחרי כן‪.‬‬ ‫שהוא ימות שם עם בנ ו בהכרח‪ .‬והתימה‬
‫ושלישית למה זכר ראשונה היעוד המאוחר‬ ‫מהראב״ע שהוא עצמו פירשו כן‪ .‬ורב חסדאי‬
‫שאמר לו כשיצא מחרן לשוב לארצו ובאחרונה‬ ‫כתב בדברו בנבואה שיעקב לא פחד כי היה‬
‫זכר היעוד הראשון באמרו ואתה אמרת היטב‬ ‫לבו נכון בטוח בי״י שלא יפול ביד עשו אבל‬
‫איטיב עמך והיה לו לזכרם ראשון ראשון‪.‬‬ ‫השתדל באופני ההצלה בהתקינו עצמו לתפלה‬
‫ורביעית למה לא זכר מה שנאמר לו במראת‬ ‫למלחמה ולדורון כי עם היות שיעדו הקב״ה‬
‫הסלם והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשד‬ ‫בהצלה היה ראוי שישתדל בהצלה משום יכול‬
‫תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי באמת זה‬ ‫יושב ובטל ת״ל אשר תעשה‪ .‬ואין מקום‬
‫היעוד היה היותר חזק מכל היעודים האחרים‪:‬‬ ‫לדעתו זה לפי שהתורה העידה ויירא יעקב‬
‫מאד וייצר לו והוא גם כן אמר לו כי ירא‬
‫השאלה הט׳ באסרו קטונתי מכל החסדים וגו'‬ ‫אנכי אותו והנה הבוטח בהש״י ומבקש אופני‬
‫הצילני נא מיד אחי וגו'‪ .‬ואתה אמרת‬ ‫הצלתו כדי שבאמצעותה יתקיים יעודו אין‬
‫היטב איט ב עמך כי הנה יקשה זה מפנים‪.‬‬ ‫ראוי שיפחד אבל בשמחה ובטוב לבב ישתדל‬
‫ראשונה שאחרי אותו יעוד שזכר שוב לארצך‬ ‫בו אף כי המלחמה והדורון הם אופני ההצלה‪,‬‬
‫ולמולדתך ואיטיבה עמך לא נתמעטו זכיותיו‬ ‫ואמנם התפלה אינה רק להשיג רצון השם‬
‫ולא עבר במקלו את הירדן שהוא פי׳ קטונתי‬ ‫ואם בטח ביעודו כבר ידע רצונו ולא יצטרך‬
‫לדעת דש״י‪ .‬ואם יפרוש כפי הרמב״ן קטון‬ ‫אל תפלה ובכלל שהספק היה עצום מאד אין‬
‫אני מהיות לכל החסדים ולא יהיה מתיחם‬ ‫פחד יעקב שנראה מפחדו שהיה משים ספק‬
‫לתפלתו כי איד יאמר אדם לאלהיו אחר שעשית‬ ‫בדברי הנבואה ומה שנאמר לו בה‪:‬‬
‫עמי מה שלא הייתי ראוי אליו תן לי עתה‬
‫מה שאינני ראוי אליו ג״כ כי לאו כל שעתא‬ ‫השאלה הו׳ אם היה יעקב מת־רא מעשו איד‬
‫ושעתא מתרחיש ניסא‪ .‬ואם לא כן ירשך שמי‬ ‫לא החזיקו הקב״ה באמרו לו אל תירא‬
‫שיעשה הטבה אחת יתחייב לעשות אלף אלפים‬ ‫עבדי יעקב כי אתך אני כמ״ש לאברהם אל‬
‫הטבות‪ .‬ושנית באמרו הצילני נא וגר שאיך‬ ‫תירא אברם אנכי מגן לך וליצחק אל תרד‬
‫הוצ א התולדה הזאת מקטונתי מכל החסדים‬ ‫מצרימה וליעקב עצמו ברדתו מצרימה אמר‬
‫שתמיד כפי כל הפירושים לא תתיחם אליו‪,‬‬ ‫אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך יגר‪.‬‬
‫ושלישית באמרו אחר הצילני נא ואתה אמרת‬ ‫ולא די שלא החזיקו על זה אבל גם כשהתפלל‬
‫היטב איטיב עמך כי הנה ראוי שיכמ'ץ'‬ ‫יעקב עליו הצילני נא מיד אחי לא השיבו‬
‫ההבטחה הזאת לקודמת ועל שתיהן יאמר‬ ‫דבר‪.‬‬
‫הצילני נא שהיא התפלה שהתפלל‪:‬‬ ‫השאלה הז׳ במה שחצה הצאן והבקר והנפשות‬
‫השאלה הי־ באמת וילן שם בלילה ההוא‬ ‫לשתי מחבות כי מה הועיל בזה שעשה‬
‫ויקה מן הבא בידו מנחה‪ .‬והיא כי מה עגין‬ ‫ואיך אמר אם יבא עשו אל המחנה האחת‬
‫הלינה אצל הדורון ולמה לא עשאו קודם‬ ‫והכהו וה ה המחנה הנשאר לפליטה כי אם‬
‫הלינה ולרה סדר הזכרים לעומת הנקבות לכל‬ ‫היה מכין עצמו להלחם מוטב שיהיה המחנה‬
‫מין ומין האם להחיות זרע על פני כל ה א ת‬ ‫הנשאר לפליטה כי ילחמו יותר בחזקה בהיותם‬
‫היה צריך עשו הדורון הזה או למה סד ת‬ ‫רבים מבהיותם מעטים כ׳׳ש שהנה כמו שיזכור‬
‫יעקב בזה האופן‪:‬‬ ‫הכתוב כאשר בא עשו כלם היו במחנה אחד לא‬
‫השאלה הי״א במה שצוה יעקב לעבתו כי‬ ‫בשנים ולכן באה לאה דלדיה והשפחות וילדיהן‬
‫יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי‬ ‫ורחל ובנה באתחנה שהיו שם כלם יחד וגם‬
‫שלז‬ ‫בראשית לב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬
‫מאותה‬ ‫השאלה הי״ז למד‪ ,‬זה נחבד‪,‬ל יעקב‬ ‫אתד וגר והיא בי אולי לא ישאלהו דבר‬
‫פניאל‬ ‫המראה וקרא שם המקום ההוא‬ ‫גיזה האם יחדלו מלתת את המנחה מ בו ר‬
‫אחתת‬ ‫והלא כבר ראה מראת הסלם ומראות‬ ‫שלא שאל כל השאלות ההן‪ .‬והגה המוליד‬
‫ראיתי‬ ‫בבית לבן ולא נתבד‪,‬ל ולא אמר כי‬ ‫מנחה אל פני האדון לא יקוה שישאלוהו לפי‬
‫שאמת‬ ‫אלד‪,‬ים פנים אל פגים ותנצל נפשי כמו‬ ‫אתה מביא זה אבל שהוא מעצמו יגיש לפניו‬
‫במראד‪ ,‬הזאת‪:‬‬ ‫מנחה ויאמר מגהה זו שלוחה מאת פלוני אליד‬
‫השר ולפי דברי יעקב אם עשו לא ישאל לא‬
‫השאלה הי״ח אם היד‪ ,‬האבקות הזה שנאבק‬
‫פירש מה יעשו הם‪:‬‬
‫האיש ד‪,‬ד‪,‬וא ליעקב במראת הנבואה‬
‫או בד‪,‬ק ץ אם היה במראד‪ ,‬כדעת הרב המורח‬ ‫השאלה הי״ב באמרו ויצו גם את השני גם‬
‫יקשד‪ .‬למה קרא שס המקום פניאל כי ראיתי‬ ‫את השלישי גם את כל ההולכים ובכלל‬
‫אלד‪,‬ים וד‪,‬וא לא ראה דבר בפועל ובהקת ולמה‬ ‫היה לו לומר ויצו את עבדיו ההולכים‪ .‬ובכלל‬
‫אפר ותנצל נפשי האם מפגי הדברים שיראה‬ ‫השאלה הזאת אמרו ואמרתם גם הנה עבדד‬
‫האדם בחלומו יפחד מהמות ולמה כאשר זרח‬ ‫יעקב אחרינו שזהו כפל ומותר אחרי שבבר‬
‫השמש התז צולע על ירכו אם לא קדה לו‬ ‫אמר לכל אחד מהם שיאמר והנד‪ ,‬גם הוא‬
‫דבר בד‪,‬קיץ וכבר הקשה הרמב״ן על הרב על‬ ‫אהתנו‪:‬‬
‫זד‪ ,‬בם׳ דרא אליו‪ .‬ואם נאמר שהי׳ בד‪,‬קיץ כל זד‪,‬‬
‫יקשה מי הגיד ליעקב ש‪ ,TO‬מלאך שאמר ראיתי‬ ‫השאלה הי״ג באמת בי אמר אכפרד‪ ,‬פניו‬
‫אלהים פנים אל פנים אולי היה אדם כפוד‪,‬ו‪:‬‬ ‫במנחה וגו׳ וזהו כי אם נאמר שזה ספור‬
‫התורד‪ ,‬ממחשבת יעקב בדורון ולמד‪ ,‬עשאי‬
‫השאלה הי״ט במאמר יעקב לעשו קח נא‬ ‫יקשה מאד א מ ת במקום הזה וד‪,‬יה לו לזכרו‬
‫את ברכתי אשר הובאת לך וגר‪ .‬וזי‪,‬‬ ‫למעלה על ויקה מן הבא בידו מנחד‪ ,‬לעשו‬
‫כי אם אמרו על המנחד‪ ,‬אשר שלח לו ‪TO‬‬ ‫אחיו כי אמר אכפרה פניו וגו׳ לא אחת שצוה‬
‫עבדיו כבר אמר לו ולקחת מנחתי מידי בי‬ ‫את עבתו מה שיאמת לעשו וכבר הקשה זה‬
‫על כן ראיתי » ‪ t‬ומה צ״ל לו שגת על‬ ‫הרמב״ן ואם היו דבתם אלו שצור‪ ,‬יעקב‬
‫זד‪ ,‬עצמו קח נא את ברכתי אשר הובאת לד‪:‬‬ ‫שיאמרו עב תו גם כן לעשו ‪ ,t ,t‬דבר זר‬
‫ומגונה מאד‪:‬‬
‫השאלה הב׳ בתשובת ‪ r‬קב לעשו כשאמר לו‬
‫אציגד‪ ,‬נא עמך מן העם אשר אתי ייאמר‬ ‫השאלה הי״ד במה שזכר בד‪,‬עברת הנהר שלש‬
‫למה זה אמצא חן בעיני אדוני כי זה המאמר‬ ‫העברות ויעבור את מעבר יבוק דקחם‬
‫יראד‪ ,‬שאין ענין לו לא שישלחם ויציגם עמו‬ ‫דעבירם אתיהנחל דעבר את אשר לו וד‪,‬ראשונד‪,‬‬
‫ולא בד‪,‬פך זה‪ .‬ועוד למד‪ ,‬זה אמצא חן בי ראוי‬ ‫מד‪.‬ם יחם לעצמו בלבד וד‪,‬שנית לו ולהם יחד‪.‬‬
‫חיה שימצא חן בעיני אחיו ובעבור המנחד‪,‬‬ ‫והשלישית ויעבר את אשר לו יחסה להם‬
‫שנתן לו‪:‬‬ ‫ולא לו‪:‬‬
‫וד‪,‬נני מפרש הפםוקים באופן יות ת כל‬ ‫השאלה הט״ו באמת שלחני בי עלד‪ ,‬השחר‬
‫השאלות האלה‪:‬‬ ‫דאמר לא אשלחד כי אם ברכתגי והוא‬
‫משחז״ל ובי גנב ד‪ ,T ,‬שלא היד‪ ,‬יכול להתעכב‬
‫וישלח יעקב מלאכים וגף‪ .‬עד דירא יעקב‬ ‫אחר עלות השחר ואם הוא תצד‪ ,‬לד‪.‬רוג את‬
‫מאד וייצר לו‪ .‬הנראד‪ ,‬אלי שיעקב כאשר‬ ‫יעקב והכת בכף ירכו ‪ ,to tk‬שואל ממנו‬
‫נפרד מלבן לא היה יודע שד‪,‬יה בדרכו כי אלי‬ ‫שיברכהו ומד‪ ,‬היא הברכד‪ ,‬אשר יברר האדם‬
‫ידע זד‪ ,to ,‬נוסה מעליו וכאשר הלך לדרכו‬ ‫לאויבו‪:‬‬
‫ויפגעו בו מלאכי אלד‪,‬ים שבנבואתו נראו לו‬
‫באלו היו מלאכי אלהים באים ופוגעים אותו‬ ‫השאלה הט״ז בשאלת יעקב למלאד מד‪,‬‬
‫בדרך וסובבים אותו וראד‪ ,‬יעקב שלא באד‪,‬‬ ‫שמד ובתשובת המלאך למה זה תשאל‬
‫אליו בנבואד‪ ,‬ההיא לא דבור ולא השגה אחרת‬ ‫לשמי כי הנד‪ ,‬יעקב לא ה ‪ ,T‬צתד לדעת את‬
‫אמר בלבו מחנה אלהים זה כלומר שנראו לו‬ ‫שם המלאך והמלאך לא היד‪ ,‬לו להעלים ממנו‬
‫שהיו באים לד‪,‬צילו מצרד‪ ,‬מוכנת לפניו ול ‪p‬‬ ‫שמו וכאשר השיבו למד‪ ,‬זה תשאל לשמי מדוע‬
‫קרא שם המקום ההוא מחגים כי שם באו מלאכי‬ ‫לא אמר לו יעקב לפי שאתה גס כן שאלת‬
‫אלהים להגין ולהציל את מחנה יעקב ומיה‬ ‫על שמי ואם אני לא כחדתי שמי ממך למד‪,‬‬
‫‪T‬ע ‪ r‬קב ששחל בדרך ארי ברחובות ושהיה‬ ‫אתד‪ ,‬מכחד שמך ממגי‪ .‬והרלב״ג כתב שמד‪,‬ות‬
‫עשו קרוב אליו כיון שד‪,‬קב״ה שלח מלאכיו‬ ‫המלאך אינו מושג ואינו מענין הדבתם‪:‬‬
‫בראשית לב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שלח‬
‫מושבו יורה שאין לבו למרע אבל אם יראו‬ ‫לסגור את פיו שלא יחבלזזו ושלזה הצורר‬
‫שהוא יוצא משם ובא לנכח הדרך שהיה יעקב‬ ‫נראו לו אותם המלאכים להודיעו כי רבים אשר‬
‫הולד בו יגלו את אזנו להכין עצמו כי להלחם‬ ‫אתו מאשר עם עשו ואפשר עוד לפרש שהיו‬
‫בו בא וזה טעם ארצה שעיר שדה אדום‬ ‫המלאכ ם אשר פגעו בו עוברי דרכים אנשים‬
‫שצוה אותם ששם ילכו ושם ידברו כל זה‬ ‫מדינים סוחרים או זולתם ארחה אחת או‬
‫אבל אם לא ימצאוהו בארץ שעיר שדה אדום‬ ‫שתים שעברו עליו והמה גלו את אזנו וספרי‬
‫לא ידברו אליו כלל כי אין ראוי להחניף‬ ‫לו שהיה עשו בדרד שעיר באותו דרך שהיה‬
‫את האו ב להיותו מפורסם באיבתו ושנאתו‬ ‫הוא הולך ושיפגעו בו בהכרח לכן קראם‬
‫פן יחשבוהו למורך לב‪ .‬ובהיותו בא כנגדו‬ ‫הכתוב מלאכי אלהים כי היו בענינו כמלאכי‬
‫כבר פרסם שהוא שונא לו ומבקש המיתו ולכן‬ ‫אלהים מודיעים הדברים הצריכים לו בשמירתו‬
‫אין ראוי לדבר לו כלל‪ .‬והנה צוה את שליח ו‬ ‫וכן ארז״ל על וימצאהו איש והנה תועה בשדה‬
‫כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב‬ ‫שהיה מלאך לפי שהדריכו והישירו בדרכו וככה‬
‫כדי לדכניס בלבם שלא היה שולח איייו‬ ‫קרא יעקב לאנשים ההם מלאכי אלהים כאלו‬
‫השליחות הזה מפני מורך לבבו ופחדו ממנר‬ ‫שלחם האלהים להישרתו ובעבור שנתחברו‬
‫אלא מפני שהיה אדונו כי היא אחיו הגדול‬ ‫אתו כחנה וארחת אנשים עם מחנהו קרא שם‬
‫ממנו ויחשב לו לאדון ולכן הזהירם שיאמרו‬ ‫המקום ההוא מחנים וזה טעם ויפגעו בו שהוא‬
‫לו כה אמר עבדך יעקב כלומר אין הדברים‬ ‫הלשון הנהוג למה שיפגע האדם בדרכו בהיותו‬
‫האלה מצדנו אבל הוא בעצמו שולח לומר לך‬ ‫בלתי מכוין אליו והותרה השאלה הא‪ /‬וכאשר‬
‫כן‪ .‬ואמר עם לבן גרתי רוצה לומר לא תחשוב‬ ‫ידע יעקב שהיה עשו בדרכו וקרוב אליו‬
‫שזה לו עשרים שנה שנפרד ממך הלך מדחי‬ ‫הסכים בדעתו לשלוח לו מלאכים והם אנשים‬
‫אל דחי ומעיר אל עיר ועבד אנשים נקלים‬ ‫שילכו לו מצדו בדרד שליחות לבקרו ולתת‬
‫ונבזים אין הדבר כן כי תמיד גר ונתישב‬ ‫לו שלום‪ .‬והיתה כוונתו בשל חות הזה א׳ מב׳‬
‫בבית לבן לא נתישב עם אדם אחר בעולם וזח‬ ‫מחשבות הא׳ כי כאשר ‪T‬ע שהיה עשו שר‬
‫ודאי אינו קלון גם לך כי לבן אחי אמנו הוא‬ ‫וגדול בשעיר אדון כל השדה אדום חשש שכאשר‬
‫ואדם גדול ונכבד בארצו הוא והישיבה בביתו‬ ‫‪T‬ע בואו מארץ רחוקה ורוצה להראות לפניו‬
‫כמו הישיבה בבית יצחק‪ .‬ובזה הסיר מלבו‬ ‫ולומר לכל הוא אחיו שיהיה לו בזה כדאי‬
‫הגנות הראשון שמצד הכבוד שלא יגיע ממנו‬ ‫בזיון וקצף לפני כל עמו בראותם אחיו בא‬
‫גנא־ למעלתו בהיותו אחיו‪ .‬וכנגד הגנות השני‬ ‫פשוט בארץ ומתהלך בה נע ונד כאורח נטה‬
‫שאפשר שיחשוב אמר ויהי לי שור וחמור כלומר‬ ‫ללון עני ורש חוזר על הפתחים ויבזהו בעיניו‬
‫אל תחשוב שאני בא אליך עני ואביון וחסר‬ ‫להיותו הולך גר כאורח מעיר אל עיר כאחד‬
‫לחם לשתתבזה באחותי כי הגה יש לי‬ ‫הרקים הנה מפני זה שלח יעקב להודיעו קודם‬
‫קנינים גשמיים הרבה עבדים ושפחות עושר‬ ‫שיתראה לפניו שלא יחשוב שלפי שהלך בדרך‬
‫וכבוד אתי שהם שלמות האדם בחיים זמניים‬ ‫מרחוק היה לעבד נקלה כי הוא ישב תם ד‬
‫האלה ויהי לי שור וחמור וגו׳ שם המין כדברי׳‬ ‫עם לבן אחי אמו שמפני הקורבה היה לו לכביד‬
‫הראב״ע‪ .‬והנה שלחתי להגיד כל זה לאדוני‬ ‫ולתפארת בעבודתו אותו‪ .‬וגם לא יחשוב שיבא‬
‫ע״י שליחות כדי שאמצא חן בעיניך כשאלך‬ ‫לפניו כעני ודל ערום תריה לשאול מתנה‬
‫לראותך ולא אקל בעיניך כי ממה שתשמע‬ ‫מאתו כי הנה היה לו שור וחמור צאן ועבד‬
‫מהשלוחים האלה תדע מעניני עד שאמצא חן‬ ‫ושפחה ושהיה מודיעו לו כל זה על ידי‬
‫בעיניך בביאי לפניך ותראה שהשלוחים הלכי‬ ‫שלוחיו למצא חן בעיניו כאשר ילך לראותו‬
‫ולא הגיעו לארצה שעיר שדה אדום לדבר לו‬ ‫ושיקבלהו בסבר פנים יפות כי כדאי הוא להיות‬
‫כי כבר מצאו את עשו בדרך וכסי צואת‬ ‫אחיו כסי כבודו וכפי עשרו‪ .‬וז״ש וישלח יעקב‬
‫יעקב אליהם לא ה ה ראוי לדבר לו דבר ולכן‬ ‫מלאכים לפניו שהיה עקר השליחות להישיר‬
‫שבו אל יעקב ואמרו לו באנו אל אחיך אל‬ ‫דרכו ולכבדו כשיבא הוא בעצמו עם כל עשרו‬
‫עשו ר״ל לא באנו אל ארצה שעיר אבל‬ ‫וכבודו להראות את פני האדון אחיו‪ .‬ושהוצרך‬
‫באנו אל עשו לפי שהוא בדרך כבר בא לפניו‬ ‫לזה השליחות לפי שהיה עשו בארץ שעיר‬
‫כמו שאתה הולך לקראתו וארבע מאות איש‬ ‫שדה אדום שה־ה שם מושל הארץ והיה ראוי‬
‫כאדם נכבד וגדול ולכן לא דברנו לו דבר מן‬ ‫שבמקומו ובארצו יחניף לו בדברי שלום ואמת‪.‬‬
‫השליחות כדי שלא לעבור על מצותיך ועם‬ ‫ואין ספק אצלי שעם זה גם כן כיוון בשליחות‬
‫מה שפירשתי בזה הדרך יותרו השאלות הב׳‬ ‫השלוחים ר‪ &%‬לרגל מה הוא עושה כי אם‬
‫והג׳ והד׳‪ .‬והדרך השני בבאור זה הוא שיעקב‬ ‫הוא תמ ‪ T‬שוקט ובוטח בארץ שעיר מקום‬
‫של»‬ ‫בראשית לב‬ ‫(!ברנטול‬ ‫דשלח‬
‫)ח( ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו׳ עד דצד‬ ‫‪ nri‬להסיר סלב עשו שנאתו »ל » ‪ r‬הבכורה‬
‫את הראעזת כי יפגשך וגר‪ .‬פחד ת ק ב‬ ‫והברכות ולכן שלה אליו מלאכיו להשתעבד‬
‫דראתו מעשו לא היה מחולשת אמונתו ובטחונו‬ ‫לפניו כפו שראוי שיעשה הבן הצעיד לאחיו‬
‫ביעודיו כי באמת לבו בטוח בי״י אסל היה‬ ‫הגדול ממנו שיכבדהו ויעבדהו כאביו‪ .‬והנה‬
‫פחדו כדרך הגבור האמתי שבהכנסו למלחמה‬ ‫שלח שלוחיו שילכו לו אל ארצו כי עם היות‬
‫יפחד מהמות דרגיש בסכנה אבל ספני המעלה‬ ‫בלתי צריך ללכת שם ה ה שולח מלאכיו‬
‫יבזה החיים ויבחר המות היפה וכמו שזכר‬ ‫ושלוחיו לארץ שעיר מקום מושבו לבקרו בביתו‬
‫הפלוסוף בספר חמדות ומי שיכנס למלחמה‬ ‫בארצו‪ .‬והנה לא הלך יעקב בעצמו כי לא‬
‫לחשבו שלא ימות לא יקרא נדיב כי לא עשה‬ ‫יוכל לעזוב הנשים והטף ולכן ללכת לארץ‬
‫זה לסוב בחירתו אלא מפני׳ היותו מבזה‬ ‫שעיר היה ראוי לשלוח שלוחים בהכרח‪ .‬וציה‬
‫את הממת ולכן ראוי שלגבור שיתעצב מן‬ ‫אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו ו״ל שאם‬
‫המות ועכ׳י׳ז יבחר בה מצד המעלר‪ .‬ולנדיב‬ ‫יפגשו בדרד אנשי עשו יאמרו שהם לעשו‬
‫שיאהב הממון אבל יתנהג מצד המעלה‪ .‬וכן‬ ‫אדוניהם עבדיו משרתיז עושי רצונו או שהיו‬
‫היה ענין יעקב כי אם היה בלתי ירא ולא‬ ‫שלוחים הולכים אליו כי בזה יעברו בטוחים‬
‫מפחד מעשו שיהרגהו ויהתג את נשיו ובניד‬ ‫ולא יהרגום אנשי דמים ומרמה אשר עכו‪.‬‬
‫הנה בלכתו אליו לא היה פורה על בטחונו‬ ‫וצוה אותם שאמרו כה אמר עבדך יעקב עם‬
‫בשם ית׳ וביעודיו כי יהיה הולד אליו לחשבו‬ ‫לבן גרתי ר״ל כה אמר יעקב שהוא עברד לא‬
‫שיתנהג עמו כאח‪ .‬אבל עתר‪ .‬ששער בשנאתו‬ ‫גבור וגדול כמו שחשבת עם לבן גרתי והודיעו‬
‫אותו וידע זה בבירור עד שר‪.‬כח החיוני אשר‬ ‫בזה שלא היה כל הזמן הזה בורח מלפניו על‬
‫ליעקב התפעל מזד‪ .‬כי ראה ופחד ועכ״ז כלו‬ ‫ברכותיו כי אם היה בורח לא היה הולד אצל‬
‫המנה ג את הכה המתעורר אשר לו כמו שראוי‬ ‫לבן שדייה קרוב אליו גם כן דוכל עש• ללכת‬
‫לבעל המעלה גער בו על פחדו והתאמץ והלך‬ ‫שמה כרצונו אבל הלך שמה לקחת אשד‪ .‬ברצות‬
‫לקראת אחיו זה באמת הראוי להקרא מאמין‬ ‫אביו וזהו עם לבן גרתי‪ .‬גם הודיעו זה‬
‫בנבואתו ובוטח ביעוד אלהיו ואין זה אלא כמו‬ ‫לתכלית אחר כאומר אם מצאתי את לי דע‬
‫מי שיראד‪ .‬אשה יפר‪ .‬אסורה לו מן התורה‬ ‫לד שלא היה מכח הברכות שברכני אבי אלא‬
‫ור‪.‬תאוה אל ‪ .T‬בכחו החפרי אבל שכלו בחשק‬ ‫שעם לבן גרתי לא יום אחד ולא יומים אלא‬
‫תורתו לא יעזוב את הכח החמרי לררוף אחריה‬ ‫עשרים שנה וזהו ואחר עד עתה‪ .‬ועכ״ז דבר‬
‫אבל ימר‪ .‬ממנד‪ .‬שאין ספק שאם לא רדף אחרי‬ ‫מעט הרוחתי שור וחמור צאן ועבד ושפחה מכל‬
‫התאור‪ .‬ההיא לא היה לו זכות בנטיה ממנה‬ ‫דבר חלק מועט ואשלחדי כל זה להגיד לאדני‬
‫וכמ״ש לא יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר‬ ‫למצא חן בעיניך כאשר תדע שלא הועילו לי‬
‫וכו׳ הנה א״כ פחד יעקב היה מהכרח החומר־‬ ‫הברכות ולא הרוחתי דבר מכחם אלא מכתי‬
‫ובטחונו היה מפאת שכלו להבטחתו ביעודיו‬ ‫ומיגיע כפי‪ .‬וכבר נטה רש״י לדרך הזרי בכללות‬
‫כי אלו לא ‪ .w‬בוטח דדה מבקש אופנים אחרים‬ ‫ענינו עם היות שלא פירש הפסוקים כן‪ .‬וספר‬
‫לר‪.‬צלתו מר‪.‬בריחר! או האסיפר‪ .‬לעיר דלתים‬ ‫הכתוב ששבו המלאכים אל יעקב ואמרו לו‬
‫ובריח ובין זה וזה ישלח אל יצחק אביו שישמע‬ ‫באנו אל אחיד אל עשו וגם הולד לקראתד‪.‬‬
‫אליו עשו‪ .‬וד‪.‬וא לא חשש לדבר מזר‪ .‬אבל‬ ‫ודינראד‪ .‬מד‪.‬שלוחים שלא היו יודעים משטמת‬
‫לן בלילה ההוא במחנה כי לא ירא מעשו והלד‬ ‫עשו מיעקב ולכן כאשר הלכו לו ודברו אליו‬
‫כנגדו כי היר‪ .‬בוטח בי״י וביעודיו וזה הדרד‬ ‫שליחותם הוא השיבם הנה הוא הולד לקראתו‪.‬‬
‫האמתי בר‪.‬תר הספק הזר‪ .‬וכבר נמצא אצלינו‬ ‫וחשבו שד‪.‬יה הילד לכבדו ומפני זה שבו אל‬
‫דומה לו כל היום שבהיות חולה חכם אחד‬ ‫יעקב ואמרו לו באנו אל אחיד אל עשו כלומר‬
‫יודע בטבעו יבחר לקחת סם משלשל יודע‬ ‫למה תקראהו אדוני והוא אינו אלא כאח‬
‫בודאי שיועיל לו בהרקתו תכ״ז יתפעל חמרן‬ ‫אוהב נאמן כי הנה גם הוא הולד לקראתך‬
‫וטבעו תסמר שערת בשרו בלקיחתו‪ P .‬היה‬ ‫ר״ל לא די שיקבל שליחותיד אבל גם הוא‬
‫פחד יעקב כפי חמרו ואמונתו ובטחונו כפי‬ ‫בעצמו הולד ובא לקראתך לקבל אותך וארבע‬
‫שכלו ואמונתו‪ .‬ומפני שד‪.‬יה יעקב בוטח ביעודיד‬ ‫מאות איש עמו לכבדך‪ .‬אבל יעקב שהיה‬
‫לא הוצרך ית׳ להבטיחו עוד ולחזקו לאמר אל‬ ‫יודע אמתת הדבר ורשעתו לבדו לא נתפתה‬
‫תירא יעקב כ• אתד אני לא מפני שהיה‬ ‫בזה ויירא יעקב מאד מביאתו ויצר לו מד׳‬
‫פושע בבת ת שכרת עם לבן ולא בדבר אחר‬ ‫מאות איש שהיה מביא עמו כי ‪T‬ע כי למלחמה‬
‫כמו שחשב הרמב״ן חלילה וחם כי יעקב תמים‬ ‫הוא בא והותת בכל א׳ מהדרכים האלה‬
‫היה בדרכיו אלא שהוא לא היה מסתפק;‬ ‫שאלת ב׳ וג׳ וד׳ז‬
‫בראשית לב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫ש&‬
‫השאלה הז׳‪ .‬והסתכל בדברי התפלה ויאמר‬ ‫בהבטחתו‪ .‬ולכן לא הוצרך להכט־חו עוד‬
‫יעקב אלהי אבי אברהם וגר כי כאשר גופו‬ ‫והותרו במה שפירשתי בזה שאלה ה׳ ף‪ .‬ול)‪1‬י‬
‫של יעקב פחד ונתיירא מעשו והאנשים הבאים‬ ‫שראוי לכל אדם שלא יתרפה ביום צרה אבל‬
‫נגדו אמר יעקב כפי שכלו ואמונתו והבטחתו‬ ‫שישתדל בהכנות הראויות לשיגיע למבוקשו‬
‫לעצמו ולגופו אל תירא ואל תחת כי יש‬ ‫ושלא יסמוך במעשיו על הנס מבלי השתדלותו‬
‫י״י בקרבנו ומה יעשה לי אדם לכך לא אמר‬ ‫לכן זכר הכתוב כל מה שעשה מההשתדלות‬
‫ויתפלל ולא ויצעק אלא ויאמר יעקב כאלו‬ ‫בזה‪ .‬אם ראשונה שחצה את העם אשר אתו‬
‫הוא אמר לטבעו כן והוא ישיב אמריו ויהיו‬ ‫והצאן והבקר והגמלים לשני מחנות‪ .‬והנראה‬
‫דבריו מכוונים נגדו יתברך אלהי אבי אברהם‬ ‫לי בזה הוא ש עקב עשה שני מחנות מכי‬
‫ואלחי אבי יצחק ר״ל שבזכות אבותיו היה‬ ‫העם אשר אתו מהצאן והבקר והגמלים ושאר‬
‫ראוי שיעשה עמו הקב״ה חסד כפי הדין כי‬ ‫המקנה‪ .‬אבל לא שם נשיו וילדיו כי אם‬
‫אין ראוי שאבותיו אשר התהלכו לפניו ילדו‬ ‫במחנה האחד מהם בלבד ושהפריד אותם‬
‫לריק ויגעו לבהלה‪ .‬ואמנם מצד עצמו אמר‬ ‫המחנות מרחק רב זה מזה גם עשה בזה‬
‫י״י האומר אלי וגר‪ .‬כי הנה היה מבקש ממרת‬ ‫התחכמות אחר שהעביר המחנה האחד מהם‬
‫הרחמים לא ממרת הדין שלא יספיק זכותו לכך‪.‬‬ ‫רוצה לומר אותו שהיו בו נשיו וילדיו את‬
‫ואמנם אמרו קטונתי מכל החסדים וגו אפשר‬ ‫מעבר יעבוק והוליך אותם אחר הנחל שהוא‬
‫לפרש לתת טעם למה ישאל ממדת הרחמים‬ ‫הצד האחר ממה שהיה מחשבתו שיבא עשו‬
‫ולא ממרת הדין ככל אבותיו ואמר שהיה זה‬ ‫כי עשו היה אפשר שיבא מהצד האחד מהנחל‬
‫לפי שקטון הוא מהכיל שיבקש ממרת הדיו כי‬ ‫או מהצד האחר ממנו‪ .‬ויעקב שם המחנה שלא‬
‫זכור היה שבמקלו כעני ודל עבר את הירדן‬ ‫היו בו נשים ולא ילדים מהצד שהיה יותר‬
‫ועכשו ה־ה לו כ״כ מהרכוש שעשה ממנו שני‬ ‫אפשרי וקרוב כפי מחשבתו שיבא עשו והמחנה‬
‫מחנות כמו שזכר‪ .‬אבל היותר נכון אצלי הוא‬ ‫האחר שבו היו הנשים והבנים העביר בלילה‬
‫שזכר ההבטחה שהבטיחו יתברך בצאתו מבית‬ ‫מעבר הנחל והניחם שם בחשבו שאם יבא עשו‬
‫לבן וזהו האומר אלי ברחמיו וברוב חסדיו שוב‬ ‫אל הסחנה האחת היותר מוכנת כפי מחשבתו‬
‫לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך כי עם היות‬ ‫והיא אשר לא היו בו נשיו וילדיו שעשו‬
‫שלא נאמר שם אלא ואהיה עמך הבה יעקב‬ ‫יתעסק עם העם אשר בו שילחמו עמו להציל את‬
‫זכר דברי נבואתו כפי מה שהבין שהיה ואיטיבה‬ ‫המקנה ויגזול את הרכוש אשר שם ואולי‬
‫עמך שחשב שהנה ההטבה הזאת אין ראוי‬ ‫יחשוב ששם כל רכושו ואין לו דבר אחר‬
‫שיחשוב שהיתה ברבות הקנינים צאן ובקר‬ ‫זולתו ובזה יעבור זמן לשיהיה המחנה הנשאר‬
‫ועבודה רבה כי הנה כבר היו לו מהטובות‬ ‫אהר הנהר אשר שם הנשים והילדים לפלטה‬
‫ההן יותר מן הראוי בערכו וזהו קטונתי‬ ‫כי יהיה להם פנאי לברוח או לא יתן לב‬
‫מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את‬ ‫עשו אליהם והם היו עקר הבית לא הרכוש‬
‫עבדך והראיה כי במקלי עברתי את הירדן הזה‬ ‫ולפי שהיה יעקב מפחד שמא יבא עשו מהצד‬
‫כשיצאתי מבית אבי ועתה נתעשרתי כ״כ‬ ‫האחר של הנחל ויפגוש במחנה הנשים והילדים‬
‫שעשיתי מאשר לי שתי מחנות‪ .‬הנה אם כן‬ ‫הפך רצונו הוצרך להפיל תחנתו לפני אלהיו‬
‫אין ההטבה שיעד רבוי הקנינים כי מה יתן‬ ‫שיציל אוחו מחנה העקרי מיד עשו כי ירא‬
‫ומה יוסיף לי עוד לכן הצילני נא וגו׳ כי‬ ‫אותו פן יבא ויכה אם על בנים ששם היו‬
‫זאת תהיה ההטבה האמתית בשמירת בני ונשי‪.‬‬ ‫כלם‪ .‬ומחויבות האל כלם לטובה על יעקב‬
‫ואפשר עוד לפרש שהוא סמוך להצילני נא‪.‬‬ ‫שסבב שיבא עשו מהצד שהיה שם מחנה‬
‫ר״ל כיון שאתה הבטחתני ואיטיבה עמך‪ .‬ואין‬ ‫הנשים והילדים באופן שראה את כלם ובמקום‬
‫ואין ראוי לפרש על טובת העושר והקנינים‬ ‫שהיה כבר חפץ יעקב שיקה עש‪!,‬ו ויגזול‬
‫יהיה נא מחסדך לקיימו בשמירת בני ונשי‬ ‫המחנה האחד הבלתי עקרי דיתפייס בו לא‬
‫כי הנה עתה הייתי לב׳ מחנות והם שתי המחנות‬ ‫היה הדבר כן כי שני המחנות היו לפלטה‬
‫אשר עשיתי ולכן לא אשאל ולא אנסה את‬ ‫לקיים רבות מחשבות בלב איש ועצת י״י היא‬
‫י״י שישמור שניהם אבל שאלתי ובקשתי היא‬ ‫תקום‪ .‬הנה התבאר מזה שעכ״פ עשה יעקב‬
‫שתצילני נא מיד אחי מ ‪ T‬עשו שלא יבא‬ ‫שתי המחנות ושלא העביר הנחל כי אם אחת‬
‫פה כי ירא אנכי אותו ר״ל כי ירא אנכי‬ ‫מהם אותו ששם נשים דלדיו ושאותה מחנה‬
‫אותו המחנה פן יבא עשו עליו ואז בהכרח‬ ‫פגש עשו וששניהם יחד היו לפלטה ואחר‬
‫יכני כמו שיכה האדם את האם הרובצת על‬ ‫כך כאשר עבר עשו לדרכו התחברו המחנות‬
‫הבנים או על האפרוחים או על הבצים כי‬ ‫והיו לאחדים ב ‪T‬ו של יעקב והותרה בזה‬
‫שמא‬ ‫בראשית לב‬ ‫אברננאל‬ ‫וישלח‬
‫להיותו אחיו ולהתנצלותו ממה שלא שלח לו‬ ‫כבה אשים אני גוםי עליהם ואם יהרוג אותם‬
‫דברים אחרים יותר יקרים מזה אמר מן הבא‬ ‫אותי יהרוג ראשונה ואיד יהיה הדבר הרע‬
‫^ ו כי כד דרד שולחי מנחה שיאמר שלא‬ ‫הזה‪ .‬ואתה אמרת במראת הסלם אתה מעצמו‬
‫ישלחוה כפי כבוד השר שהובאה לו כי אם‬ ‫מבלי בקשתי אמרת היטב א־־טיב עמד ושמתי‬
‫מהבא בידו והנמצא אצלו‪ .‬והנה שלח הזכרים‬ ‫את זרעד כחול הים אשר לא יספר מרוב‬
‫עם הנקבות במספרם כמשפטם כדי שיראה עשו‬ ‫ולכן עליד מוטלת שמירת המחנה הזה שאני‬
‫תמיד קיים לכבוד‬ ‫וירצה שיהיה הדורון‬ ‫בו כי אם יעודד יתקיים גם כן יהיה בבני כמו‬
‫ולתפארת ולא יערב בם מקנה אחר וככה‬ ‫שיהיה בי‪ .‬הנה התבאר למה זכר יעקב ראשונה‬
‫יהיה לרצון תמיד לפניו ואולי ישלם השם‬ ‫ההבטחה האתרונה שהיה מפני שכתה היה יותר‬
‫ברכה בבהמות ההן וידגו לרוב ובזה תתמיד‬ ‫קרוב ושלא יוכל אדם לומר שכבר נתקיימה‪.‬‬
‫האחוה בין אחים וכדי שעשו ישער תכונת‬ ‫והנה לא זכר מה שנאמר לו במראת דסדם‬
‫המנחה מסודרת בחכמה ודעת צוה יעקב את‬ ‫והנה אנכי עמד ושמרתיד בכל אשר תלד‬
‫עבדיו וריוח תשימו במ עדר ובין עדר בדי‬ ‫והשיבותיו אל האדמה הזאת לפי שחשב יעקב‬
‫שיהיה שהות לעיין בזווגים ההם עם שביעת‬ ‫שכבר נתקיימה בו ושכבר שב אל האדמה‬
‫עינו של רשע‪:‬‬ ‫כי הוא כבר היה בגבול ארץ כנען כדעת‬
‫רש״י אבל כבר זכר אותו יעוד ואתה אמרת‬
‫)יח( ויצו את הראשון וגר עד ויותר יעקב‬ ‫היטב איטיב עמד שנכלל במה שנאמר לו שם‬
‫לבדו וגר‪ .‬לפי שתענין בעצמו היה‬ ‫כי עם היות שלא נאמר לו שם בזה הלשון‬
‫מורה שמנחה היא שלוחה לכן הזה ר יעקב‬ ‫הנה נכלל במה שנאמר לו והיה זרעו כעפר‬
‫את הראשון כי יפגשד עשו אחי ושאלד לאמר‬ ‫הארץ וגו׳ והנה אנכי עמד והתבאר ג״כ מאמר‬
‫למי אתה ואין הכוונה שישאלהו השאלות האלו‬ ‫קטונתי מכל החסדים וגו׳ והותרו שאלות ח׳‬
‫כלם יחד למי אתה ואנה תלד ולמי אלה‬ ‫וט׳‪ .‬והנה אמר אח׳׳ז וילן שם בלילה ההיא‬
‫לפניד ויהיה ‪ .‬הווי״ן האלה במקום או ונקראו‬ ‫לשתי תכליות הא׳ להודיע בטחונו של יעקב‬
‫וא״ו המחלוקת כמו ומקלל אביו ואמו כי חשב‬ ‫שלא ברח ושלא נאסף אל עיר סוגרת ומסוגרת‬
‫יעקב שאלו היו שאלות ראויות לשאול כפי‬ ‫כי בהיותו בוטח באלהיו לן שם בלילה‬
‫הנהוג והזהירם שבהיותו שואל אחת מהשאלות‬ ‫ההוא בהיות עשו קרוב אליו ולא ירא ממנו‪.‬‬
‫האלה ישיבוהו כל מה שאמר לעבדד ליעקב‬ ‫והב׳ להגיד שכאשר כלו תפלותיו חשב בלבו‬
‫מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו וצוה את‬ ‫שיענהו השם אז בעת צרחו במראה או בחזיון‬
‫הראשון שיאמר והנה גם הוא אחרינו כדי‬ ‫לילה ויחזקהו בהבטחתו ויודיעהו את אשר יעשה‬
‫להגדיל את הדורון כאומר ולא זו בלבד היא‬ ‫ולכן לן שם בלילה ההוא והכין עצמו לנבואה‬
‫המנחה‪ .‬וכן צוה את השני גם את השלישי‬ ‫אבל לא נגלה עליו אז האלהים‪ .‬אולי שהיה‬
‫שיאמרו כלם וזהו כדבר הזה תדברון אל עשו‬ ‫זה בעבור ששלח מלאכים לעשו ונשתעבד‬
‫במוצאכם אותו רוצה לומר כאשר ישאל לכם‬ ‫אליו באמרו כה אמר עבדד יעקב‪ .‬ודרשו עליו‬
‫השאלות שזכר‪ .‬והיה מחכמת יעקב בצואה‬ ‫עובר ומתעבר על ריב לא לו‪ .‬גם אפשר‬
‫הזאת מה שאומר שמפני שהוא היה ירא אם‬ ‫שנתיחס לו אשם במה שחצה את אנשיו וקנינו‬
‫היתה כוונת עשו להרגו ולהלחם בו אם לא עשה‬ ‫לשני מחנות כאלו היה מעצור ביד השם למשיע‬
‫זה הנסיון מהמנחה ולא צוה את עבדיו שיוליכוה‬ ‫שניהם יחד וכמו שהיה ומפני זה וגם מפני‬
‫אליו דתנוה לו אבל שילכו לדרכם לפניו‬ ‫שיעקב ישתדל בענין הדורון שהיה נכון בעיני‬
‫ואם הוא ישאלם השאלות ההן שזכר מורה‬ ‫הזמיהים לתתן לו לכן לא הבטיחו עוד‪ .‬ומפני‬
‫שחפצו ללקחה וכוונתו להשלים עמו ואז יאמרו‬ ‫זה לא באתהו הנבואה בלילה ההוא האמנם‬
‫לו מנחה היוא שלוחה וגו׳ ויתגזד• לו‪ .‬אמנם‬ ‫באה לו בלילה אחריו וכמו שיתבאר והותרה‬
‫הוא ברשעתו וזדונו לא ישאלם דבר בראותו‬ ‫בזה השאלה הי׳‪ .‬והנה ראה יעקב לשלוח מנחה‬
‫שהיה בסדר מנחה אות היא שכוונתו רעה‬ ‫גדולה לעשו כדי לשמחו במתנתו וכדי להראות‬
‫ולד‪.‬לחם הוא בא כנגמ ולכן צוד‪ .‬שלא יתנו‬ ‫לו את כבוד עשרו כי בהיותו שולח מנחה‬
‫לו דבר אבל יעברו לפניו וילכו לדרכם ואין‬ ‫כזאת מורה שיהיה רכושו רב ואוהבי עשיר‬
‫מעצור ביד השם מהושיע וכן היה שלא שאלם‬ ‫רבים‪ .‬גם נתכוון שהיה ראוי לתת לעשו מתנה‬
‫דבר ולא נתנו לו את המנחד‪ .‬כלל עד שאחר‬ ‫בעין יפה על הבכורה אשר נתן לו כי בשעת‬
‫כד שאל ליעקב מי׳ לך כל המחנה הזה אשר‬ ‫המעשה לא נתן לו אלא לחם ונז ‪ T‬עדשים‬
‫פגשתי והותרה בזד‪ .‬השאלה הי״א‪ .‬ואמנם אמרו‬ ‫ולבן לקח מן הבא ב ‪ T‬ו מנחה לעשו אחיו‬
‫עוד ואמרתם גם הנד‪ .‬עבח־ יעקב אחרינו‬ ‫ר״ל אם כפי מעלתו שהיה עשו שר וגדול ואם‬
‫בראשית לב‬ ‫אנרב»‪1‬ל‬ ‫וישלח‬ ‫שסב‬
‫דבר הוצרך לצוותם עוד כדבר הזה תדברון‬ ‫■עניני כסי המסרשיס שצוה את הראשון והשני‬
‫אל עשו במוצאכם אותו ר״ל שאע״ס שלא‬ ‫וכל ההולכים אחרי העדרים כדברים האלה‬
‫ישאלם עשו דבר הם מעצמם יאמרו אליד‬ ‫תדברון אל עשו במוצאכם אותו והם מה שזכר‬
‫כדברים האלו והוא מה שכבר אמר מנחה היא‬ ‫שישיבו לו כשישאלם רוצה לומר שאין להקפיד‬
‫וגו׳‪ .‬כי רצה כי עכ״פ יכנסו כדברים ההם‬ ‫על סע ץ הדברים אלא שתהיה זאת הכוונה‬
‫באזניו‪ .‬והנה אמר עוד ואמרתם גם הנה וגר‬ ‫וזהו כדברים האלה ולדעתי כפי הדרן־ שזכרתי‬
‫להזהירם שאחרי שידבח מענין המנחה פה‬ ‫יהיה ענינו שאת הראשון צוה כשישאלהו מנחה‬
‫שצור‪ .‬אותם יאמרו לו עוד מעצמם באמירה‬ ‫מנחה היא שלוחה וגופר‪ .‬אבל אם לא ישאלהו‬
‫שנ ת גם הנה עבדך יעקב אחרינו‪ .‬והיה זה‬ ‫דבר יעבור ולא ידבר כי הנה הראשון שהיה‬
‫כדי שיביטו בו ויראו אם יתאדמו פניו ויתפעל‬ ‫עם המנחה יאות לומר הוא מנחה ה א שלוחה‬
‫בשמעו שהוא בא אצלו‪ .‬וכדי שירגישו היסב‬ ‫לא ההולכים אחריו‪ .‬אבל אם לא יתנו את‬
‫בדבר צוה אותם שגם פעם שנית יאסרו זה‬ ‫המנחה צוה את השני גם את הג׳ ולשאר‬
‫אחרי תשלום המנחה וזה ענין ואמרתם לפי‬ ‫ההולכים אחר העדרים שהם מעצמם ידברו אל‬
‫שה־א אמירה שנית שיאמרו‪ .‬ואמנם אמרו כי‬ ‫עשו במוצאכם אותו כדברים אלה שיזכור והם‬
‫אמר אכפרה פניו במנחה וגו׳‪ .‬כבר ראית‬ ‫גם הנה עבדך יעקב אחרינו ר״ל לא תחשוב‬
‫דברי המפרשים בו שאנקלוס חשב שהם דבר•‬ ‫שיעקב בורח מפניך פוחד וחרד כי כמו שאנו‬
‫התורה התנצלות בעד יעקב למה שלח לעשו‬ ‫באנו לפניך עם המקנה הזה ככה גם הוא‬
‫המנחה ופירש אכפרה מלשון פני י״י בעושי‬ ‫אחרינו ולא ידברו לו כלל מהמנחה אבל‬
‫רע‪ .‬ופניה לא היו לה עוד שהוא לשון כעס‪.‬‬ ‫יודיעוהו שאינו ירא ממנו‪ .‬וזה טעם ואמרתם‬
‫אבל ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני‬ ‫ר״ל אל תפחדו ואל תיראו מלומר לו כן‪ .‬והנה‬
‫פירש אותה מלשון פנים ממש‪ .‬והראב״ע ‪P‬‬ ‫לא צוה בזה את הראשון לפי שעליו היה מוסל‬
‫דעתו שהם דברי התורה‪ .‬אמנם הרמב״ן חשב‬ ‫ענין המנחה ועל השאר הדברים המפורסמים‬
‫שהם דברי יעקב ומעצם השליחות וכמה‬ ‫בפי ההמון‪ .‬ואפשר לפרש עוד באלה הפסוקים‬
‫מהספקות יתחייבו לדעתו ונראה לי לפרשו‬ ‫כי יעקב חשב שלא ה־ה ראוי ונאות להחניף‬
‫כפי כל אחד מהדרכים באופנ ם אחרים כפי‬ ‫את עשו במנחה ודברים רכים בהיותו אויב‬
‫מה שפירשו הם אם כפי הדרך האחד שהם‬ ‫מפורסם לו כי זה מורה על פחדו וחרדתו ממנו‬
‫דברי התורה שבאה התורה לתת מעם מדוע‬ ‫וחרדת אדם' יתן מוקש‪ .‬והנה אם היה עשו שקט‬
‫שלח יעקב את המנחה ועם התנאים ההם שאם‬ ‫בארץ שעיר מקום מושבו בדעתו שיעקב הלך‬
‫ישאל יתנוה לו‪ .‬ואם לא ישאל שיאמרו לו‬ ‫לדרכו לא היה מורה בזה איבה ושנאה עליו‪.‬‬
‫עזות שגם הוא הולך לקראתו ולא יירא ממני‬ ‫אמנם ביציאתו משם לקראתו כשמע את שמעו‬
‫ולכן אמרה התורה הנה יעקב שלח את המנחת‬ ‫וארבע מאות איש עמו כבר היה מתפרסם לו‬
‫והתנה לשלוחיו שיתנוה לו אם ישאל למי‬ ‫לאויב ומגלה שהיה רצונו להלחם בו‪ .‬ולכן‬
‫אתה וגר לפי שאמר בלבו וחשב אכפרה פנע‬ ‫■התחכם לשלוח את המנחה לשכך חמתו אבל‬
‫ואבסל רוגזו במנחה ההולכת לפני ואם ישאל‬ ‫להורות שהוא לא היה יודע שיצא לקראתו‬
‫בעדה מורה שיחפח בה ואם יקבלה לא יכוין‬ ‫לשטן לו אלא שהיתה מחשבת יעקב שעדין עשו‬
‫להרגני‪ .‬ואמנם צוה שאם לא ישאל כן שלא‬ ‫היה בשעיר מחכה ביאתו שמה כאוהב ואח‪.‬‬
‫יתנו לו את המנחה ושיאמרו לו תמיד שיבא‬ ‫ומפני זה צוה את עבדיו ההולכים עם המנחה‬
‫אליו לפי שיעקב היה אמיץ לבו בגבורים‪.‬‬ ‫שיאמרו שהיו מוליכין המנחה לשעיר אל עשו‬
‫ואמר אין ספק שאחרי כן בהכרח אראת פניו‬ ‫כאלו לא היה דעתו של יעקב כששלחה שהוא‬
‫ר״ל נתראה פנים אל פנים במלחמה והוא‬ ‫היה בדרך ושיעשו עצמם שאינם מכירים את‬
‫חושב שאני אשא ואסבול פני כעסו שיהרגני‬ ‫עשו כשיפגעו אותו ושתושבים שעדין הוא‬
‫ואולי יהיה בהפך שהוא ישא פני וכעסי ויקבל‬ ‫בשעיר‪ .‬וחשב יעקב כי הוא בראותו את המנחה‬
‫הרעה ממני כי לי״י המלחמה ובידו להושיע‬ ‫ישאל את הרועים למי הם ואנה ילכו ושישיבו‬
‫לאשר ירצה ויהיה לפי זה כל לשון פנים שבא‬ ‫אותו מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו ר״ל‬
‫בפסוק זה אכפרה פניו אראה פניו ישא פני‬ ‫באשר הוא שם כי יראו עצמם כאלו אינם‬
‫כלם לשון כעם‪ .‬אמנם כפי הדרך השני יהיה‬ ‫יודעים שהוא עשו וזה טעם לאדוני לעשו‬
‫פירושו שגם אלה דברים שצוה יעקב שיאמת‬ ‫בלשון נסתר‪ .‬ואמר לעבדך ליעקב כי בראותו‬
‫שלוחיו לעשו מדרך המוסר שאין ספק שהית‬ ‫אותו שר וגדול אמרו בדרך מוסר לעבדך‬
‫עליו חטאת ופשע בשלא בא לשחר פני אדוניו‬ ‫ליעקב כי לכל אדם גדול ראוי לומר כן‪ .‬ומפני‬
‫זה עשרים שנה ושלכן שלח את המנחה הזאת‬ ‫שחשש אולי בזדונו ובגובה לבו לא ישאלם‬
‫שמג‬ ‫בראשית לב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬
‫הלילה עד עלות השחר והיה ההתאבקות הזה‬ ‫כחוטא המביא קרבן על חסאו כי אמר אבסרה‬
‫שדיד האנשים הצוחקים ומתאבקים זה בזה‬ ‫פניו אשר לו שחרתי במנחה ההולכת‬
‫ביתהם תרועותיהם לראות איזה יגבר כי‪ ,‬ויאבק‬ ‫לפני ואחרי כן אראה פניו ואולי ישא‬
‫הוא כמו ויתעפר לשון אבק שמעלים אבק‬ ‫פגי‬ ‫שאולי שירצה לראות את‬ ‫פני‬
‫ברגליהם או ענינו ויתקשר או מתחבק כדברי‬ ‫עתה כי מזולת המנחה איני ראוי לראות‬
‫המפרשים‪ .‬ולפי שהגבורים בהתאבקות הידים‬ ‫ולא שמעלתו ישא פני‬ ‫מעלתו‬ ‫פני‬
‫יגברו או ביכולת תצמה שיקהו את המנגד‬ ‫אחרי שנתאהרתי כל כך בראייתם ויפורשו‬
‫בזרועותיהם מפילוהו ארצה או יגב ח עליי‬ ‫לפי זה הפנ ם הנזכרים בפסוק הזה כלם פניס‬
‫בערמה שיכו ברגליהם ברגלי המנגדים או‬ ‫ממש לא לשון כעם‪ .‬דהיה אם כן כללות‬
‫בשוקיהם באופן שיכשלו מפולו ונקרא זה‬ ‫המאמר דרד מוסר ופיוס עם מנחה וכפי‬
‫בלשון עם לועז סאנ״קדילייא לכן זכר שראה‬ ‫מה שפירשתי בכל א׳ מהדרכים האלה בפסוקים‬
‫האיש ההוא שנאבק עמו שלא יכול לו ר״ל‬ ‫הות ת השאלות י״ב וי״ג‪ .‬וספר הכתוב שעברה‬
‫שלא יכול עם יעקב להפילו ארצה בעצמה‬ ‫המנחה על פניו לפי שהוא צוה אליהם שילכו‬
‫ובחב כח כי היה יעקב אמיז ממנו ואז בקש‬ ‫לאטם ולא יתרחקו והוא ילך סמוך אליהם לא‬
‫לזה ערמה ותחבולה לגעת בכף ירכו של יעקב‬ ‫דרך ־'יום כמו שפירש״י על ע ב ת לפני אלא‬
‫באופן שיבשל יעקב מפול לפניו תהו אמרו‬ ‫כמעט אחריהם כי חשב יעקב ללכת הוא ל ב ת‬
‫מגע בכף ירכו ותקע כף ירד יעקב בהאבקי‬ ‫לראות את עשו סמוך לקבול המנתה כדי‬
‫עפו שענעו כמו שפירש החאב״ע שסרה כף‬ ‫שימצאהו בשמחה ולא יעבור עליו זמן באופן‬
‫ירד יעקב ממקומה ושהיה מכה יעקב כל כד‬ ‫שלא ישכח בל השבע ולא יעבור עת הרצת‬
‫שעם היות שתקע כף ירכו לא נפל ולא נפרד‬ ‫האמנם לן בלילה ההוא במחנה היותר ע ק ת‬
‫האיש ממנו אבל תקע ירכו בהאבקו עמו כלוטר‬ ‫ואהוב אצלו ששם נשיו וילדיו כי המחנה‬
‫בהיות על כל פנים יעקב מתאחד ומתאבק עמו‬ ‫האחר בבר הרחיקו משם בלילה ההוא ולהסתיר‬
‫כי לא יכול הפלאד לא להפיל יעקב ארצה‬ ‫הענין לקח את נשיו וילדיו ויעבירם את הנחל‬
‫ולא להפריד מבין זתעותיו מידי אביר יע^ב‪.‬‬ ‫האמנם היה כל כד נפשו קשורה בנפשם כי‬
‫וכאשר ה ת א ת הזמן כל כד שכבר עלה עמוד‬ ‫לבדו הוא עבר את מעבר יבוק לראות הגבהו‬
‫השחר אמר ליעקב שלחני כי עלה השחר תצה‬ ‫המים כי יותר רצה לסכן עצמו מלסכן אותם‬
‫לומר ואתה צריד ללכת לדרכד כי עשו יבא‬ ‫באותה העברה ועל זאת ההעברה הראשונה‬
‫במהרה על כן להגאתד ולטובתד איעצד‬ ‫אמר בלשון ‪ Tm‬דעבור את מעבר יבוק ואחת‬
‫שתשלחני ותלד לדרכן*‪ .‬אבל יעקב השיבו לא‬ ‫כן שהיה המעבר בטוח לקח אותם אחד אל‬
‫אשלחד כי אם ברכתני וענין הברכה הזאת הוא‬ ‫אחד והעבירם ועל זה אומר שנית דקחם‬
‫שיותז שהוא היה מנוצח ממנו מעקב היה מנצחו‬ ‫מעבירם את הנחל כי לקחם על זתעותיו‬
‫כי זאת היא הברכה בת המתאבקים או שיפיל‬ ‫והעבירם שם‪ .‬ואמנם הרכוש והמקנה אשר‬
‫האחד את חבית ארצה ואז הוא הגובר עליו‬ ‫לו במחנה ההוא לא העבירו יעקב בעצמו‬
‫או שחבירו יברכהו מודה שהוא גבור ממנו‬ ‫כמו שהעביר את הנשים ואת הילתם אבל‬
‫שאז אין צריד התאבקות עוד מלד לו‪ .‬וש‬ ‫העביר הכל במצותו על ‪T‬י עבתו ועל זה אמר‬
‫עשה זה האיש המתאבק עם יעקב שם שאמר‬ ‫ויעבר את אשר לו שהעבירו על ידי צווי‬
‫לו מה שמו ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמד‬ ‫ב ‪ T‬עבתו והותרה השאלה הי״ד‪:‬‬
‫מלשון עקב כי עתה התחזקת עלי בזרועותיך‬
‫אבל תקרא ישראל כי שתת עם אלהים ועם‬ ‫)כה( ויותר יעקב לבדו עד וישא עיניו מרא‪.‬‬
‫אנשים ותוכל רוצה לומר ביכולת וכה גדול‬ ‫צריך לבאר ראשונה הענין הזה על‬
‫שריח ומשלת עלי להחזיקני בעל כרתי ולא‬ ‫פי הפשט והמשל הנגלה ואחר כד אחקור‬
‫בערמה כמוני גברת עלי ואמר עם אלהים‬ ‫במה שיורה מרמת עליו‪ .‬זכר הכתוב שיעקב‬
‫ועם אנשים לפי שהוא היה מכלל האלהים ר״ל‬ ‫נשאר יחית שמה כי הוא אחרי שהעביר את‬
‫מלאד עלית כסי האמת ומכלל האנשים כסי‬ ‫נשיו ואח ילדיו חזר לצוות על העברת כל‬
‫הנראה ובזה גלה לו שלא היה איש בהחלט‬ ‫אשר לו והיה שם עד שעבדיו העבירו הכל‬
‫כ״א מכלל הנבדלים‪ .‬או שאמר כי שרית עם‬ ‫ומפני זה נשאר לבדו מעבר הנהר תה עגין‬
‫אלהים במה שגברת עלי ועם אנשים עם אחיך‬ ‫מה שאמיו ז״ל שחזר על סכים קטנים כי היה‬
‫עשו בלקחד את ברכתו ויכולת לעשות כל‬ ‫בעיניו כל הרכוש כפכים קטנים ביחס הנשים‬
‫זה‪ .‬והגה ראה יעקב ג״כ לשאול מה שמו‬ ‫והבנים ובהיותו ‪ Tm‬שם ראה איש אחד‬
‫גם כן לפי שכאשר ידע שהוא מלאד אלחים‬ ‫שנאבק עמו והתמיד בעמל ההוא עמו כל‬
‫בראשית לב‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שמד‬
‫זכרו הרלב״ג במקום הזה גם כן‪ .‬הנה אין‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשו לדעת אם נפקד עליו‬
‫בזה ספק על הרב המורה‪ .‬אבל אני מצאתי‬ ‫מלאך של רחמים או מלאך אכזרי ישולח בו‬
‫על דעתו ספק אחר יותר עצמי וחזק והתימה‬ ‫האמנם לא אמר למלאך מה שמך כמו שהוא‬
‫מהרמב״ן איך לא הרגיש בו‪ .‬והוא שאיך אמר‬ ‫אמר אליו אלא בלשון מוסר וכבוד אמר לו‬
‫הרב שהמראה הזה כלל ופרט וד‪.‬נה מה שאמר‬ ‫הגידה נא שמך ר״ל בבקשה ממך אדני שתגיד‬
‫ותקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים‬ ‫לי שמך והמלאך השיבו למה זה תשאל לשמי‬
‫ואמר מחנה אלד‪.‬ים זה היה במקום שנקרא‬ ‫והנה אמר זה לפי שדרך הלוחמים כשינצחו‬
‫מחניים‪ .‬ואמנם ההתאבקות שהוא הפרט היד‪.‬‬ ‫ויתפשו זה את זה שיהיה המנוצח משתעבד‬
‫בפנואל והם שתי מקומות נבדלים זה מזה‬ ‫ונכנע למנצח אותו וכאשר יתן לו המנצח רשות‬
‫ויתחייב ממנו שלא היו המעשים שנעשו בהם‬ ‫ללכת לדרכו הנה המנוצח יודיעחו שמו כדי‬
‫אחד אלא מתחלפים ואין המראה א״כ כלל‬ ‫שיוכל המנצח לקראו בכל עת שירצה ויהי׳■‬
‫ופרט כמ״ש‪ .‬ואמנם הרלב״ג כתב ג״כ שהיה‬ ‫המנוצח חייב לבא לפניו כשיקראהו ולזה‬
‫זה במראה הנבואה אבל ערב בזה דברים אחרים‬ ‫חשש המלאך שמא יעקב רדה שואל שמו לזה‬
‫שהם בלתי מסכימים בהיות הדבר נבואיי וזד‪.‬‬ ‫התכלית שיוכל לקראו כשירצה והוא יבא לפניו‬
‫שהוא כתב שהיה להתאבקות הנראה בעת‬ ‫כעבד לפני אדוניו ויען לא יאות זה במלאכי‬
‫השינה ג׳ סבות הא׳ חוזק הדבקות שהיה ליעקב‬ ‫עליון כי איך ישתעבדו אל בני אדם לכן אמר‬
‫עם זה המלאך וד‪.‬שנית מד‪ ,‬ששוטטה בו מחשבתו‬ ‫לו למה זה תשאל לשמי האם חשבת שאבא‬
‫בד‪,‬קיץ להמציא תחבולות להפיל עשו אם יבא‬ ‫כשתקראני זה בלתי אפשר ולכן ברך אותו‬
‫עליו להכותו‪ .‬וחג׳ הכאב שנתחדש לו בשינה‬ ‫שם לומר כי לא יבא עור אליו לברכו פעם‬
‫בכף הירך וביאר הסבה השלישית באמרו שכבר‬ ‫אחרת‪ .‬או שאמר לו זה כאומר התחשוב שאני‬
‫יתעורר הדמיון מהדברים כ״כ שיתפעל מהם‬ ‫אשנה את שמי כאשר אני שגיתי שמך אין זה‬
‫הטבע לזה יקחו הרופאים ראיה חזקה מחלומות‬ ‫והרמב״ן פירש למה זה תשאל לשמי כי אין לך‬
‫החולה על הליחה הגוברת והמשל יגע החולה‬ ‫ביד׳עת שמי תועלת ‪r‬ן כי אין היכולת בלתי‬
‫בדבר קר יחלום שהוא נכנם במים קרים או‬ ‫לי״י לבדו אם תקראני לא אענך ומצרתך לא‬
‫שירד עליו הקרח והכפור‪ .‬ואם יגע בדבר חם‬ ‫אושיעך אבל עתה אברך אותך כי כן צוית־‬
‫יחלום שהוא באש או שהשמש מכה עליו ומה‬ ‫גם נכון הוא‪ .‬ובמה שפירשתי בזה הותרו‬
‫שידמה לזה ולזה כשיגבר המותר הזרעי באדם‬ ‫השאלות הט״ו וד‪.‬ט״ז‪ .‬ואמנם אם היח הענין הזד‪.‬‬
‫ויתעורר לצאת יחלום שהוא שוכב עם אשה‬ ‫במראד‪ .‬הנבואה או בד‪.‬קיץ כבר ידעת דעת‬
‫וזה מבואר בחוש‪ .‬וככה כשיתחדש לאדם כאב‬ ‫הרב המורד‪ .‬בפמ״ג ח״א שחיה זה כלו במראה‬
‫בעת השינד‪ ,‬בסבר‪ ,‬טבעית או מקרית איזו‬ ‫הנבואה ושה תד‪ .‬הנבואה הזאת כלל ופרט כי‬
‫שתד‪,‬יד‪ .‬יחלום שהוא ילחם עם איש אחד ויכד‪,‬ו‬ ‫בתחלה ספר בכלל שיעקב הלך לדרכו ויפגעו‬
‫במקום אותו הכאב‪ .‬ובהיות הענין כן כבד אפשר‬ ‫בו מלאכי אלהים ואחר כך ספר איך קרה זה‬
‫שקרד‪ ,‬ליעקב מהעמל אשר יעמול בהעברת כל‬ ‫בפרט ואמר ששלח יעקב מלאכים לעשו וענין‬
‫אשר לו בנחל ומקום המים ההם שנתחדש לו‬ ‫השליחות הראשון וד‪.‬מנחד‪ .‬ושנשאר יחידי בליל׳‬
‫כאב מזה בכף הירך בעת השינה ולכן נדמה לו‬ ‫וד‪.‬תאבק איש עמו וזו היא ענין הנבואה‪ .‬וד‪.‬נה‬
‫בחלומו שהתאבק עם איש ותקע כף ירכו בהאבקו‬ ‫הרמב׳׳ן הקשה עליו ואמר אם היה זה במראה‬
‫עמו זהו דעתו במלותיו‪ .‬ואתה רואה שבדעתו‬ ‫הנבואד‪ .‬איך בבקר היה צולע על ירכו ואני‬
‫קשיא רישא אסיפא כ״א היתד‪ ,‬המראה נבואיית‬ ‫כבר כתבתי כי אותו ספק אין התירו ממה‬
‫לא נתחדשה לו מהקור והעמל שלקח בד‪,‬עברת‬ ‫שיקשה לפי שכבר נראה התפעל כלי הנפש‬
‫הנחל והכאב שבדרך טבע נתחדש משם ואם‬ ‫מד‪.‬דמ־ונים שהם יגיעו כלי הנפש להנעה מה‬
‫הוא חדוש כפי הטבע לא יפול דמיון הנבואה‬ ‫הלא תראד‪ .‬שיחלום החולם ששוכב עם אשה‬
‫אלא שכוונתו היא באמת הסבה האחרונד‪ .‬שזכר‬ ‫ומאותו חלום יראה קרי כאלו היה עושה אותו‬
‫ושאר הסבות היו הסברת פנים לפרסום ולא‬ ‫בועל בד‪.‬קיץ ואחר שהוא נופל ממקום גבוד‪.‬‬
‫מלבו‪ .‬ואשר אהשבהו אני בזה הוא שזה קרד‪.‬‬ ‫ויתנועעו איבריו כלם תנועה חזקה בשינה עד‬
‫ליעקב בדיקת ולא בחלום ושלכן אמר הכתוב‬ ‫שיקץ מאותה תנועה וכל זה נראה מן החוש‬
‫ויותר יעקב לבדו ואם היד‪ .‬בחלום מד‪ .‬לו שיד‪,‬י׳‬ ‫לכן לא ירוחק שבד‪.‬יות יעקב בחלום נבואתו‬
‫יחידי או בחברה אלא שהוא בד‪,‬יותו שם יחידי‬ ‫רואה ההתאבקות ההוא ושנגע בכף ירכו התפעל‬
‫נראה לו בנבואה מוחשת מושגת לחושיו על‬ ‫כל כך טבעו ומפני הרושם שעשה בו דמיונו‬
‫הדרך אשר זכרתי בפרשת וירא אליו י״י שד‪,‬י׳‬ ‫באותו חלום שהכלים הגופיים נפגעו בזה‬
‫איש מתאבק או מתקשר עמו משתדל להתגבר‬ ‫ונשאר צולע על ירכו וכמו שזכרתי שם וכן‬
‫בראשית לב לג שמה‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬
‫אליו ולהפילו ארצה להרגו ולא יכול לו וכמו והוא צולע על ירכו ר׳׳ל שמאותו מעשה נשאר‬
‫שנזכר במראה וחז״ל אמרו שהיה זה שרו של יעקב כל כך מצטער שלא יכול להתנועע כלל‬
‫אשו‪ .‬ואין ראד שיובן מדבריהם שהיה לעשי וגם זה מורה שלא היה בחלום כי הנה בחלום‬
‫בפרטיותו ואישו שר בשמים כי הנה יתחייב עם היות שכבר יתפעל האדם התפעלות מועט‬
‫שיהיה כן לכל איש ואיש ויהיו אם כן השרים מהדמית כיציאת הזרע וכרעש האיברים הנה‬
‫העליונים בב״ת כמספר הא שים אשר אב ח לא יעשה מזה התפעלות חזק בבטול התנועה‬
‫ושיעברו עוד כל ימי הארץ‪ .‬אבל דעתם כרברי אלא שהי־ זה בהקיץ‪ .‬והנה יעקב לא הי׳ יכול‬
‫הראב״ע שיש לכל עם ועם שר ומזל בשמים להתנועע ולזוז ממקומו)כמי( ]לפי[ שנתקעקעה‬
‫ולאומת אדום אשר עשו התחלתה היה שר ירכו אבל כשזרחה השמש מפאת חומו נתחמם‬
‫ג״כ כסו שנזכר בדניאל שר מלכות יון שר יעקב וזרחה עליו שמש צדקה ומרפא והלך‬
‫מלכות פרס‪ .‬ואותו שר המיוחד לזרע עשו עם היותו צולע על ירכו וז״ש )ב״ר פ׳ ע״חז‬
‫ואומתו אמר שנראה הלילה ההוא ליעקב והיה חז״ל ויזרח לו השמש לצרכו כד״א וזרחה‬
‫זה בהק ץ בנבואה מוחשת ותכלית הנבואה ההיא לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה‪.‬‬
‫היה להבטיח את יעקב שלא יירא מעשו אחיו ואמר על כן לא יאכלו בני ישראל את ג ‪T‬‬
‫ולכן הראהו מתאבק עמו כאדם רמה להתגבר הנשה להג ‪ T‬שלפרסם ולזכור תמ־ד ענין המראה‬
‫עליו וגם להמיתו ושלא יכול לו לפי שהקדוש הזאת שראה יעקב אבינו בעיניו נצטוו ישראל‬
‫ברוך הוא לא יספיק ב ‪T‬ו ולא יניחהו להרע בהר סיני שלא יאכלו בני ישראל החלק מגיד‬
‫עמו‪ .‬והראהו עוד שנגע בכף ירך יעקב שהוא הנשה ההוא אשר על כף הירך כי ההזהרה‬
‫רמז לזרעו שכבר יוכל להרע לזרעו כי הירד ההיא בסיג־ נתנה כמ״ש חז״ל בפרק ג ‪T‬‬
‫יאמר על הזרע כמ״ש יוצאי ירו מקב והודיעו הנשר‪ ...‬והנה נתבהל יעקב כ״ב מהמראה הזאת‬
‫שיכה ויגע בזרעו של יעקב ובבניו בהאבקו עמו לפי שהיתה בהקיץ וראה עצמו כמו שזכרתי‬
‫ר״ל כל עוד שיהיה זרעו של יעקב בתוך בגי בסכנה רבה עם האיש המתאבק עמו וקם עליו‬
‫עשו אבל שכבר יבואו ימים שישאל זרע להרגו‪ .‬אבל שאר המראות שראה היו בחלום‬
‫עשו רעוות והצלה מזרע יעקב ויאמר שלחני ואין האדם מתפעל מאד מחלומותיו וגם התבהל‬
‫כעבד השואל רשות מאת רבו חה יהיה כי עלה ממה שראה מהגלות העתיד לבא על זרעו ביד‬
‫השחר וזה יהיה לזמן הגאולה העתידה שיעלו בני עשו וארכו‪ .‬וגם בראותו תכליתו שהוא עד‬
‫מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכבר עלות השחר וכי כל מה שקרה לו היה סימן‬
‫תיאר הנביא הגאולה בשחר וזריחת השמש לבניו עד הצלעות וכמאמר הנביא ע״ה )מיכה‬
‫כמו שאמר ועליך יזרח י״י וכבודו עליך יראה‪ .‬ד• ו׳( ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעת‬
‫ושישראל *כביד עלו עליו ויאמר לא אשלחך והנדחה אקבצה ואשר הרעותי ושמתי את‬
‫כי אם ברכתני‪ .‬והברכה היא מ״ש חכמינו ז״ל הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך י״י‬
‫ההודאה בברכות יצחק בעל כרחו‪ .‬הנה התבאר עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם והותרו במה‬
‫צורך הנבואה הזאת ליעקב שהיא כלה להבטיחו שפירשתי בזה השאלה הי״ז והי״ח‪:‬‬
‫שלא יירא מעשו כי הוא לא ‪T‬ע עמו הן אמת‬
‫לג‬ ‫שירע עם זרעו עד עלות השחר תצה לומר‬
‫עד יסור השחרורית והגלות והוא בזמן הגאולה )א( רישא יעקב עיניו עד ויבא ת ק ב שלם‪.‬‬
‫זכר הכתוב שכאשר זרחה השמש והיא‬ ‫העתמה‪ .‬וכבר יורה על אמתת מה שביארתי‬
‫רוצה לומר מהיות המראה הזאת בהק‪-‬ץ דברים‪ .‬צולע על ירכו מהמראות שראה ומה שנעשה בר‬
‫ראשון שקרא יעקב שם המקום פמאל ולא ם ‪ T‬סמוך לזה ראה והנה עשו בא ועמו ארבע‬
‫היה אצלם קריאת שם למקום אלא מפני פועל מאות איש וראה שלקח לו הדרך באופן שבא‬
‫זר ומבהיל שנעשה שם לא מפני שחלם חלום אצל המחנה אשר שם יעקב מעבר הנהר עם‬
‫ומה לו למקום אצל חלום‪ .‬ובעבור שבמראה נשיו וילדיו והוא עמהם וכאשר ראה יעקב‬
‫ההיא מספרת שני דברים מבהילים והם המראה שאין המלט מלבא לפני עשו בטח ביעודיי‬
‫שראה המלאך בהקת והסכנה שהיה בה בהאבקי הטובים ובטח גם כן במראה אשר ראה שלא‬
‫עמו לכן נתן טעם לקריאת שם לאותו המקים יזיקהו עשו ולכן לא התקין עצמו למלחמת‬
‫משתי הבחינות והוא אמרו כי דאיתי אלהים כי ‪T‬ע שלא יכול לו עוד ולא יתנהו השם‬
‫פנים אל פנים רוצה לומר בהקת לנגד פני להרע עמו אבל הכין נשיו וילדיו ללכת‬
‫זהו כנגד המראה‪ .‬ותנצל ננהזי זהו כנגד להשתחוות לפניו במוסר וסדר נאות והגון‪ .‬ויחץ‬
‫הסכנה שנצל ממנה‪ .‬וענין שני מורה על היות את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות‬
‫ההשגה ההיא בהקת מה שאמר ויזרח לו השמש תצר‪ .‬לומר ששם עם כל אחת את ילדיה כדי‬
‫בראשית לג‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שמו‬
‫שלא ילכו כל הילדים יחד פן ישלוט בד‪,‬פ עין בעיניך ולקחת מנחתי מידי רוצח לומר אי»‬
‫הרע‪ .‬ושם השפחות עם י׳לדיהן בתחלה ואת שלא קבלת אותר‪ ,‬מ ‪T‬י השלוחים קח‬
‫לאה דלדיה אחר כך כי היד‪ .‬אחתן אחרון אותה עתה מידי כי על כן ראיתי פניך כראית‬
‫חביב ולכן היד‪ ,‬רחל ויוסף אחרונים‪ .‬האמנם פני אלד‪,‬ים כלומר שאין מנחתי אלא כערך האדם‬
‫יעקב עבר לפני כלם כי הוא היה העקר גם המקריב קרבן לגבוה שד‪,‬וא לתועלתו לא לצורך‬
‫כדי שיהיה עמו בהשתחוות נשיו וילדיו ויוכל האל כן היא המנחה שהבאתי אליך מכוונת‬
‫להג ‪ T‬לו מי הוא כל אחד מהם‪ .‬וד‪.‬נה השתחווה לתועלתי לא לתועלתך כי על כן ראיתי פניך‬
‫יעקב שבע פעמים עד גשתו אליו כעבד לפני כראות פני אלקים כי על כן ובעבור המנחד‪,‬‬
‫אדוניו וכאשר ראה עשו רוב הכנעתו וטיב הזאת ראיתי פניך כראות פני אלהים שיביאי‬
‫מוסרו רץ לקראתו ונכמרו רחמיו עליו ויפול לפניו מנחה משום ולא יראו פני ריקם ובעבור‬
‫על צואריו וישקהו ויבכו כי בהיות יעקב שעשו אמר לו אחי יד‪,‬י לך אשר לך רוצד‪.‬‬
‫משתחוד‪ .‬לפניו נפל עשו על צוארי יעקב לומר שלא היד‪ ,‬צורך לעשו במנחד‪ ,‬וד‪,‬יה בה‬
‫וישקד‪.‬ו ויבכו שניהם מתוך חבה וזכרון אחוותם צורך וחסרון כיס ליעקב והיה שכבר השיבו‬
‫וד‪.‬שנים שנפרדו שלא ראו איש את אחיו‪ .‬והנד‪ .‬למניעות אשר מצד עשו בא להשיבו גם כו‬
‫שאל עשו על הנשים ועל הילדים מי אלה לך למניעות שהיד‪ ,‬מצד יעקב ועליו אמר קח נא‬
‫כי חשב כי היו מהם נשיו ובניו ומהם קרובי את ברכתי אשר הובאת לך רוצד‪ ,‬לומר כי מן‬
‫נשיו וזולתם מהמתקבצים אצלו אבל יעקב ד‪,‬יום שנסעתי מחרן הבאתי אותו באותו סדר‬
‫לא דבר מד‪.‬נשים בתשובתו אלא מהילדים בלבד והגבלה לך וקראה ברכד‪ ,‬כדי להמעיט עניני‪,‬‬
‫כמו שאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך שאין ראוי להקרא מתנה אלא ברכה וד‪,‬ל ל‬
‫וד‪.‬יד‪ .‬זה לפי שכסתה כלימה פניו של יעקב ושבח שהוא שם יאות מהקטנים אל הגדולים‪.‬‬
‫לומר שהיו לו ד׳ נשים פן ילעיג עליו עשו ואמר קח עתה אותר‪ ,‬כיון שהובאת לך‬
‫ויאמר האתר‪ .‬הוא הצדיק המושל ביראת אלה ם כי יד‪,‬יד‪ ,‬לי לחרפד‪ ,‬וקלון אם לא תקבל‬
‫ולא נסתפקת מאשר‪ ,‬אחת או שתים והלא אני אותה כיון שהובאת לך משם ולא תחוש‬
‫עשו הרשע לא לקחתי כי אם שלש נשים לחסרון כיסי‪ .‬כי חנני אלד‪,‬ים וכי יש לי‬
‫ואתר‪ .‬הוספת עליהם ומפני זד‪ .‬לא השיבו כי מקנה אחר רב מכל מין ומין ולא רצה עשו‬
‫אם מהילדים בלבד ויחשוב עשו שהיו קצת לקחתה אלא שהפציר בו רקח מפני ההפצר‪.‬‬
‫הנש־ם נשיו וקצתם מניקות בניו‪ .‬ואחרי שבאו וד‪,‬נד‪ ,‬אם כן יד‪.‬יו שני הפסוק ם האלד‪ ,‬תשובד‪,‬‬
‫כל הנשים עם ילדיהן להשתחוות לו שאלו מי לשני חלקי מאמר עשו שאמר שד‪,‬וא לא היד‪,‬‬
‫לך כל המחנד‪ .‬הזד‪ ,‬אשר פגשתי כי הוא לא ראה צריך אליה ועל זה השיבו על הא׳ שאץ‬
‫מכל קניני יעקב ורכושו רק המנחה וחשב התכלית בד‪ ,‬מה שחשבו‪ .‬ועל הב׳ אמר כי חנני‬
‫שלא היד‪ .‬לו יותר מזה ולכן תפשי אלהים וגד‪ .‬ואפשר עוד אצלי לפרעו שכאשר‬
‫למה יתנהו לשום אדם יד‪,‬יד‪ ,‬מי שיהיה‪ .‬אמר יעקב לעשו שד‪.‬יה למצא חן בעיניו אמר‬
‫וד‪.‬יו דברי עשו בזה הכנסת דברים כאלו אמר לו כמלעיג בדרך שמחה בזכרון הדברים שקרו‬
‫מי לך או מד‪ ,‬ענין כל המחנה הזה אשר ביניהם יש לי רב אחי יד‪,‬י לך אשר לך רוצה‬
‫פגשתי מחנד‪ ,‬גדול כי הוא לא שמע עדין כי לומר יש לי רב וגבור שהוא אחי וא ‪ T‬אם כן‬
‫מנחה היא שלוחד‪ ,‬כי הוא לא שאל עליה כשראה אקח מידו מנחה אינו ראוי כי הקטון יקריב‬
‫אותה‪ .‬ויעקב השיבו למצא חן בעיני אדוני מנחה לגדול לא בהפך ומפני זד‪ ,‬אחי יהי לך‬
‫ועשו חשיבו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך אשר לך ועל זה השיבו יעקב אם לענץ‬
‫מצה לומר איך חשבת כי אני חסר מקנד‪ ,‬המנחה אל יעשה לי אדוני עתה קלוך בזד‪.‬‬
‫ובאת לתתו לי לתועלתי דע לך אחי כי יש אבל אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי‬
‫לקחת אותד‪ ,‬מיד‬ ‫אף על פי שלא רצית‬ ‫מידי לך‬
‫לי רב אין לי צורך למתנותיך לכן יהי‬
‫כראות פניאלהים‬ ‫אין כי על כן ראיתי פנ ‪T‬‬
‫שלוחי‬‫אשר לך‪ .‬ויעקב ענד‪,‬ו כל מנחה ודורון‬
‫ספק שהוא אם לצורך המקבל אותו כמו מי ותרצני ר״ל התרצד‪ ,‬לפני בזד‪ .,‬ואמנם לענין‬
‫שנתן פרוטד‪ ,‬לעני שהוא נותנה לו כפי צרכו הברכות שעליהן אמר לו יש לי רב אחי השיב‬
‫או שהיא לתועלת הנותן עצמו כמו המביא קרבן יעקב קח נא את ברכתי אשר הובאת לך‬
‫או מנחה לשם יתברך‪ .‬ואני לא שלחתי אליך רוצה לומר הברכה אשר ברכני אבי במרמה קח‬
‫המנתד‪ ,‬מפני צורכך ותועלתך כי אם מפני צרכי אותה כי מודד‪ ,‬אני שהובאת לך ולא לי כי‬
‫וזהו אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ר״ל מבלתה חנני אלהים וכי יש לי כל הצריך‬
‫אל יאמר אדוני כן שהכוונה מאתי במנחה היא לכבודי ומה לי בברכות‪ .‬ובכל א׳ מדרכי‬
‫לצרכך ולתועלתך אמנם אם נא מצאתי חן הפירושים האלה הותרד‪ ,‬ד‪,‬שאלד‪ ,‬הי״ט‪ .‬והנה‬
‫ש&ז‬ ‫בראשית לג‬ ‫‪x‬ברננ‪x‬ל‬ ‫וישלח‬
‫‪ x‬מד עשו ליעקב נסעה ונלכה ו«לכה ל מ דו לא ישאר לו בעולם אוי׳ב ושתא לשיצטרך‬
‫כאלו רצו שילכו בחברה ד־תעלסו באהבים‪ .‬אנשים להשמר ממנו ועל זה אמר למה ‪m‬‬
‫ולפי שראה עשו שהיה צריך יעקב ללכת לאס רוצד‪ .‬לומר למה זה תשלח אנש ‪ T‬עמי'לשמור‬
‫מפני מקנהו הוצרך לומר אלכה לנגדך תצר• אותי כיון שאמצא חן בעיני אדוני כי בד‪.‬יותו‬
‫לומר אלך לאטי כמו שתלך אתה‪ .‬אבל יעקב בשלום עמו לא אירא מפח יקוש וד‪.‬ותרה בזה‬
‫חשש שמא ישתנה רצונו ויהפך לו לאדב ול ‪ p‬השאלד‪ .‬הס‪ .‬וספר הכתוב ששב ביום ההוא‬
‫משום אל תלד בדרך אתם השיבו אדוני יודע עשו אל ארץ שעיר שבא משם כי פ ‪ T‬שדבר‬
‫כי הילדים רבים כי היה מוס בן ד שנים ומהם עם יעקב שב לדרמ‪ .‬ו ‪ r‬קב נסע מכותר‪ .‬וד‪.‬יה‬
‫בן י׳ ומהם בן י״ב וגם כן הצאן והבקר עלות מתב עשרו וקניניו ששם בנה לו בית לעצמו‬
‫עלי ר׳׳ל הצאן והבקר ההתת שנקראו עלות כאלו היד‪ .‬רצונו ל ת ר שם תמיד ולםחנד‪.‬ו עשה‬
‫מפני שעלו עליהם העתודים כדברי הראב״ע סכות כי היה כ״כ שד‪,‬יד‪ .‬צריד לסכות הרבה‬
‫וכפי רש״י עלות הם המגדלות עולליהם מלשון ונכתב כל זד‪ .‬בתורה כדי להודיע נדיבות יעקב‬
‫עולל ויונק ואמר שהם עליו לפי שעליו מוטלת וגובר‪ .‬לבו שלא רצה להתאכמן בבית אדם‬
‫הנהגנוס ודפקום יום אחד ר״ל אם ‪T‬פקום בלל ועם היות שלא היה דעתו לעמוד שם‬
‫הרועים יום אחד ללכת יותר מהראוי ימותי בי אם זמן מועט עשה לו בית וסכות למקנזע‬
‫כלם ולכן יעבור נא אדוני לפני עבדו כלומר ולפי שהיה זד‪ ,‬דבר רשום בעיני בני אדם‬
‫שישוב למקומו ואני אתנהלה לאטי לרגל קראו שם המקום סכות וזד‪ ,‬ספור ענין הזה‬
‫המלאכה שהם הצאן והבקר כי הם מלאכתי מענין יעקב ועשו‪ .‬ובבר אז״ל בנועם מאמריד‪,‬ם‬
‫ולרגל הילדים‪ .‬ואמרו עד אשר אבא אל אדוני שכל מה שקרה ליעקב עם עשו היד‪ ,‬סימן עם‬
‫שעירה יראה זה כי לא מצאנו שהלך יעקב בני עשו וזרעו‪ .‬כי כמו שגדלה אצל יעקב‬
‫אל שעיר ולמה כזב ושקר בדבריו‪ .‬וכתב היראד‪ ,‬מעשו בן גדלה אצל בניו יראת בני‬
‫הרמב״ן שהיה ליעקב בבואו אל ארצו דרך עשו ורעתם וכפו שד‪.‬תקין יעקב עצמו לתפילה‬
‫בארץ שעיר ושלכן אמר לו עשו ואלכה לנגדך ל ת תן ולמלחמה בן יקרה לנו בכל ת ר ודור‬
‫ר״ל שילד עמו עד שע־ר לעשות לו עמו כבוד ש ‪.T‬יד‪ .‬השתדלותנו לד‪.‬נצל מיד עשו וזרעו‬
‫בעירו דעקב השיבו אלד לאיטי עד אשר אבא ראשונה בתפלה ותחנונים לפני אלהי יעקב‬
‫אל אדוני שעירה ושם תכבדני כרצונך ועכ״ז ו ב תי ת שוחד ומתנות אליו‪ .‬ובמלחמד‪ ,‬לב תה‬
‫התרחק ממנו ולא בא שם כי לא היה זה ולהציל מתחת ‪T‬ו‪ .‬וכמו שיעקב מדעתו ולא‬
‫ממנו נדר ועשו לא היה צריך אליו‪ .‬וכדי ברצון גבוד‪ .‬שלח מלאכים וד‪,‬שלים עם עשו‬
‫להרחיק את יעקב מן שוא ודבר כזב נראה לי בן מלבי בית שני באו בברית עם אדומים‬
‫לפרש הפסוק באופן אחר שהוא מסורס יאמר וד‪,‬יא היתד‪ .‬סבת נפילתם בידם כמו שזכרו‬
‫יעבור נא אדוני לפני עבדו שעירה ואני חכמים זברונם לברבר‪ .,‬וכמו שאמר אם יבא‬
‫אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר אתי עד עשו אל המחנה האחת וד‪.‬כד‪,‬ו וד‪,‬יד‪ ,‬המחנה‬
‫אשר אבא אל אדוני‪ .‬ותהיה הכוונה עד אשר הנשאר לפליטד‪ .,‬כן היה בגלות שלא עשו בני‬
‫אבא אל אדוני על יצחק אביו שילד לאטי עשו כליה עמנו למחות שמנו אבל עשו רעות‬
‫עד אשר יבא לאטו אל יצחק שהוא האדון עם קצתנו בקצת ארצות שהיד‪ .‬שם מלך אבזרי‬
‫שלו באמו‪ J‬ואין להרחיק שיאמר א תי על ומלד אחר מרחם בארצו ומציל אח הפלטים‬
‫עשו ועל יצחק אביו ג״כ באופן אחד כי הנה וכמו ששת של עשו לא יכול ליעקב להפילו‬
‫האח הגדול הוא משתתף בכבוד אל האב במו ולד‪.‬רגו אבל נגע בכף ירכו‪ .‬כן מלכות א ת ם‬
‫שדרשו חז״ל כבד את אביך את לרבות אחיך לא יכול לכלותם מעל פני האדמד‪ .‬אבל נגע‬
‫הגדול‪ .‬וכפי זה לא אמר יעקב שילד אל עשו בכף ירכו שהם כמו שאמר בב״ר הצדיקים‬
‫ולא שילד אל שעיר כ״א שילד אל אביו כאשר ד‪.‬עת ‪T‬ים לצאת ממנו זד‪ .‬ת ת של מקדשי י״י‪.‬‬
‫הלד‪ .‬והנה עשו כשיעקב לא חפץ בחברתו אפר וכמו שיעקב אמר לעשו יעבור נא א תני לפני‬
‫לו אציגה נא עמד מן העם אשר אתי ר״ל עב ת ואני אתנד‪,‬לד‪ ,‬לאטי וגומר עד אשר אבא‬
‫שיחלק מאנשיו שילכו עם יעקב לשמירתו ףעקב אל אדוני שעירד‪ ,‬כן היד‪ ,‬שעבר זרעו של עשר‬
‫השיבו למה זה אמצא חן בעיני אדוני‪ .‬ורש״י לפני זרע של יעקב בקתמת הטובות הזמניות‬
‫פי' למד‪ .‬תעשה לי טובה שאיני צריד לה ימים רבים כמו שאמר ואלה המלכים אשר‬
‫אמצא חן בעיניד ולא תשלם לי עתה שום גמול מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלד לבני ישראל‬
‫ע״כ‪ .‬ואתה רואה שהעיקר חמר מן הספר‪ .‬וזרע יעקב התנהל לאטו בארץ ובגלות עד‬
‫וחנכת אצלי שהיתר‪ .‬כוונת יעקב שלא היה אחרית הימים שיבא שעירד‪ .‬וכמאמר הנביא‬
‫צריך לשמירה כי בד‪.‬יותו מוצא חן בעיניו ועלו מושיעים בד‪.‬ר ציון לשפוט את הר עשו‬
‫בראשית לג‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שמח‬
‫השאלה הה׳ במה שזכר הכתוב ויצא חמור אבי‬ ‫והיתה לי״י המלוכד‪ -‬וכמה יש מההערות זולת‬
‫שכם אל יעקב לדבר אתו וקודם שיזכור‬ ‫אלה שהעירו בספור הזה על העת ד ‪:‬‬
‫דבריו הכני ס לספר בני יעקב באו מן השדה‬
‫כשמעם ויתעצבו וגו׳ וחזר הכתוב לספר דברי׳‬ ‫)יח( ויבא יעקב שלם וגד‪ .‬עד ואלה תולדות‬
‫חמור וידבר חמור אתם לאמר ויש בזד‪ .‬מהקושי‬ ‫עשו הוא אדום‪ .‬וראיתי בפרשיות האלה‬
‫שהיה ראוי שיספר ראשונה שבאו מן השדה‬ ‫גם כן שאלות‪:‬‬
‫ושמעו הדבר ויתעצבו ואחר כך יגיד שבא‬
‫חמור לדבר ומה דבר‪ .‬ועוד כי אם חמור יצא‬ ‫השאלה הא׳ במה שאמר הכתוב ויבא שלם‬
‫לדבר אל יעקב איך לא דבר אליו ודבר אל‬ ‫עיר שכם כי אם היה שלם תאר כדברי‬
‫בניו וד‪.‬ם השיבוהו‪ .‬ויעקב לא דבר כלל ולא‬ ‫המפרשים שבא שלם ותמים בממונו ובגופו‬
‫דבר לו חמור כאלו לא היד‪ .‬שם‪:‬‬ ‫וכמו שפרש״י וששם העיר היה שכם ׳קשה‬
‫מאד כי מדוע אמר שבא שלם במק־ם ההוא‬
‫השאלה הו׳ במה שאמר הכתוב ויענו בני‬ ‫ולא נאמר בזה במקום אחר ומה הוצרך‬
‫יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה‬ ‫בהודעה הזאת‪ .‬ועוד כי מצאנו אחדי זה שהיו‬
‫ו ‪T‬ברו אשר טמא את דינד‪ .‬אחותם‪ .‬ויקשה זה‬ ‫בני יעקב רועים את צאנם בשכם ושם שלח‬
‫אם ממה שאמר במרמר‪ .‬והוא מד‪.‬גנות הרב‬ ‫את יוסף לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן‬
‫לאנשים נכבדים כאלה והיד‪ .‬ראוי שינקמו ביד‬ ‫שנאמר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה‪.‬‬
‫רמה לא במרמה ותוך כדרך הפחותים ואם‬ ‫ואם היא היתד‪ .‬ע ר הדמים איך היה יעקב‬
‫מפאת התוספות שאמר ויענו ואחר כך וידברו‬ ‫שולח שם את בניו ואת צאנו ואת יוסף בנו‬
‫ואם ממח שאמרו אשר טמא את דינד‪ .‬אחותם‬ ‫חמודו ולא ירא את העמים אשר סביביתיהם‬
‫שאם זד‪ .‬נתינת הסבה למד‪ .‬עשו זד‪ .‬שה׳ ה‬ ‫וד׳וא אמרו עכרתם אותי להבאישני ביושב‬
‫מפני שטמא את דינה כדברי הראב״ע הוא‬ ‫הארץ ובביאור הפסוקים ארחיב הדבור בשאלה‬
‫באמת מאמר שאין בו צורך הלא ידענו שעל זד‪.‬‬ ‫הזאת ‪:‬‬
‫נעשד‪ .‬הכל‪:‬‬
‫השאלה הב׳ במה שספר הכתוב ויחן את‬
‫השאלה הז׳ מה ראו אנשי העיר לקבל עליהם‬ ‫פני העיר ויקן את חלקת השדד‪ .‬אשר‬
‫צער המילה וכאבד‪ .‬בעבור שיתפייסו יעקב‬ ‫קנה מיד חמור אבי שכם במאה קשיטה‪ .‬ומה‬
‫ובניו מנשואי דינד‪ .‬ולא בעבור ששכם יקח‬ ‫בא הכתוב ללמדנו שחנד‪ .‬את פני העיר וידוע‬
‫אשד‪ .‬כרצונו וד‪'.‬־ד‪ .‬ראוי שיאמרו לחמור ולשכם‬ ‫שבמקום מד‪ .‬היה לו לחנות ומה ההודעה‬
‫בנו אם יש את נפשך לקחת את דינה קחד‪.‬‬ ‫בקנין חלקת השח*‪ .‬וממי קנאה ובכמה קנאה‬
‫אותד‪ .‬לך וד‪.‬רי היא לך בביתך ומד‪ .‬יעשה לך‬ ‫ומזה אין לנו בו תועלת לא במדות ולא בדעות‬
‫יעקב ובניו כ״ש אחרי שכבר שכבת עמה‬ ‫גם שיחס הקנין ההוא לבני חמור ולא לחמור‬
‫שנשים עצמינו בצער כזד‪ .‬ללא הועיל ‪:‬‬ ‫עצמו והוא היד‪ .‬חי נשיא הארץ לא בניו‪.‬‬
‫השאלה הה׳ למה עשו בני יעקב נקמתם ביום‬
‫השלישי ולמה יהיו בני העיר באותו יוס‬ ‫השאלה הג׳ שקרא למזבח אל אלהי ישראל‬
‫יותר כואבים וד‪.‬נה ביום השלישי למילת אברד‪.‬ם‬ ‫כי איך קרא למזבח אבנים דוממים‬
‫שהיה זקן היה יושב פתח האהל והכניס‬ ‫נפסדים ופחותים מהמורכבים כלם בשם האל‬
‫האורחים ואל הבקר רץ אברהם ועשה כל‬ ‫הגדול הגבור והנורא‪ .‬ורש׳׳י כתב לא שהמזבח‬
‫שאר המעשים רד‪.‬וא יושב עליד‪.‬ם תחת העץ‬ ‫קרוי אל אלהי ישראל אלא על שם שה ה‬
‫והלך עמם לשלחם וזה יורה שאין הכאב‬ ‫הקב״ד‪ .‬עמו והצילו קרא המזבח על שם הנס‬
‫מתחזק ביום השלישי אבל הוא כבר בבריאות‬ ‫וכפי דרכו היה ראוי שיאמר ויקרא שם בשם‬
‫בענין המילר‪:.‬‬ ‫אל אלד‪.‬י ישראל כמו שאמר באברד‪.‬ם ויקרא‬
‫בשם י״י לא שיקרא המזבח כן‪:‬‬
‫השאלה הט׳ למה באו בני יעקב על החללים‬
‫ושללו את העיר וד‪.‬נשים וד‪.‬טף בזזו והנד‪.‬‬ ‫השאלה הד׳ באמרו ותצא דינה בת לאה‬
‫הנקמד‪ .‬כשתהיד‪ .‬על תקנה אין ראוי שיתערב‬ ‫אשר ילדד‪ .‬ליעקב וד‪.‬יא כי מה צורך‬
‫בה דבר מחמדת הממונות הלא תראה מה שצוד‪.‬‬ ‫בכל הכנויים וההודעות האלה האם היתד‪ .‬שם‬
‫הש״י לשאול במלחמת עמלק והמתד‪ .‬מאיש‬ ‫דינד‪ .‬אחרת לשיצטרך לבאר שזאת היתד‪ .‬בת‬
‫ועד אשד‪ .‬מעולל ועד יונק משור וגר וכן‬ ‫לאד‪ .‬ואם אמר זה לדרוש יצאנית בת יצאנית‬
‫בימי מרדכי ואסתר כתוב ובבזה לא שלחו את‬ ‫כמו שכתב רש״י למה אמר עוד אשר ילדה‬
‫ידם כי היה כל זה כדי שלא יחשב שמפני‬ ‫ליעקב‪:‬‬
‫שמט‬ ‫בראשית לג‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬
‫אחר כי כאשר נפסקר‪ .‬הנבואה ידוע ומבואר‬ ‫החמדה היו עוש־ם כן לא לתכלית הנקמה‬
‫הוא שנסתלק בעליו השפע‪ .‬גם אמרו במקום‬ ‫וככה היה ראד לבני יעקב לעשות באויביהם‬
‫אשר דבר אחו יראה שאין בו צורך לכך כתב‬ ‫לא לשלול שלל ולא לבוז בז‪:‬‬
‫רש״י לא ידעתי מה בא ללמדנו‪:‬‬
‫השאלה הי׳ בתשובת בני יעקב שהשיבי‬
‫השאלה הט״ו במה שזכר הכתוב ויצב יעקב‬ ‫לאביהם כשאמר להם עכרתם אותי‬
‫מצבד‪ .‬במקום אשר דבר אחי מצבת‬ ‫להבאישני ביושב הארץ שר״ל שלא היה להם‬
‫אבן ויסך עליר‪ .‬נסך וגר ויקרא יעקב שם המקום‬ ‫להרוג את כל אנשי העיר כי אם שכם החוטא‬
‫וגר כ הנה כאשר יצא יעקב מבאר שבע‬ ‫בלבד שהשיבו הכזתה יעשה את אחותינו‬
‫כשחלם מראת הסלם הציב את האבן מצבה‬ ‫ופרשו בו המפרשים הכזונה ראיי שיעשה שכם‬
‫ונסך עליה שרן וקרא את שם המקום ההוא‬ ‫את אחותינו כי זאת הטענה מחייבת להרוג את‬
‫בית אל ולמה א״כ קרא אותה עתד‪ .‬פעם אחרת‬ ‫שכם והנפש החוטאת היא תמות אבל לא‬
‫בית אל עד שמפני זד‪.‬כתב הראב״ע שזה‬ ‫לאנשי העיר‪:‬‬
‫ספור מה שעשר‪ .‬יעקב בפעם הראשונה לא‬
‫עתה‪ .‬ולא ‪T‬עתי לדבריו למה נכתב כאן כל‬ ‫השאלה הי״א למה איחר יעקב מלשלם את‬
‫זה וכבר נכתב במקומו‪ .‬והנני מפרש הפסוקים‬ ‫נדרו עד שהוצרד האל להודיע לו קום‬
‫באופן יותרו השאלות האלה כלם‪:‬‬ ‫עלה בית אל ולמה אמר לו ושב שם ויעקב‬
‫לא ישב שם כי אם זמן מועט ולא יאמר‬
‫וי ב א יעקב שלם עיר שכם וגר‪ .‬עד ויצא‬ ‫עליו ושב שם‪ .‬ולמד‪ .‬יעקב בספרו המצוה אל‬
‫חמור אבי שנם‪ .‬שכם הדוע מהנראה‬ ‫ביתו ואל אנשי ביתו שינה הדברים שנאמרו‬
‫הוא ‪.‬שד‪.‬יה קרוב לממרא קתת הארבע כי‬ ‫לו כי במקום שאמר לו האל יתברך לאל‬
‫הנה בהיות יעקב יושב בחבתן היא קתת‬ ‫הנראה אליך בברחו מפני עשו אחיו אמר הוא‬
‫ארבע היו בניו רועים את צאן אביד‪.‬ן בשכם‬ ‫לאל העונד‪ .‬אותי ביום צרתי‪:‬‬
‫וד‪.‬דעת נותן שלא יד‪.‬יה ביג־הם אלא‪ .‬דרך יום‬
‫או פחות ולכו שלח יעקב לראות את שלום‬ ‫השאלה הי״ב מה ענין ותמת דבורד‪ .‬מ־נקה‬
‫אחיו ואת ^ ו ם הצאן לד‪.‬יותו קרוב למקום‬ ‫רבקה ותקבר וגו׳ במקום הזה שנכנס‬
‫אביו‪ .‬אמנם המקום אשר ענו את דינה היה‬ ‫הפסוק הזה בין ויקרא למקום אל בית אל‬
‫רחוק מאד מחברון שהיה שם יצחק ויקשד‪ .‬על‬ ‫ובין וירא אלהים אל יעקב כי אין ספק שבבואו‬
‫זד‪.‬מזהשאחז״לשד‪.‬י׳שכםמקום מוכן לפורענות‬ ‫לוזה בנה המזבח ובראה אליו השם ולמה‬
‫שם ענו את דינה שם קלקלו השבטים ומפני‬ ‫כ״כ בכה על דבורה ואין ספק שהיתר‪ .‬זקנה‬
‫זה נראה לי שד‪.‬יד‪ .‬שכם שם המקום כלו ושהיה‬ ‫עד מאד ולמה אם כן הגדילו עליה הבכי‬
‫חמור נשיא כל הארץ ההיא ובתחלת המחוז‬ ‫וד‪.‬ד‪.‬ספד עד שקראו מקום קבורתד‪ .‬אלון בכות‬
‫פגע יעקב בבואו מפדן ארם ושם קרד‪ .‬ענין‬ ‫אף כי לא מצאגו זכרון המינקת הזאת לא‬
‫דינה בשלם שהיה עיר ממחוז שכם ומשם הלך‬ ‫בבית רבקה ולא עם רחל ולאד‪:.‬‬
‫יעקב לבית אל ומשם לחברת שהיה שם יצחק‬ ‫השאלה הי״ג באמרו וירא אלהים אל יעקב‬
‫אביו וד‪.‬יה קתב משם מקום אחד שנקרא‬ ‫עוד בבואו מפדן ארם וגר כי הנה‬
‫ביחוד שכם מאותו מחוז עצמו ושמה היו רועים‬ ‫בנבואד‪ .‬הזאת יפלו שאלות אם כבר ה ‪ .T‬יעקב‬
‫בני יעקב את צאן אביד‪.‬ם כי ענין דינד‪ .‬קרד‪.‬‬ ‫בבית אל למה לא אמר הכתוב אל יעקב‬
‫בעיר נקרא שמה שלם בתחלר‪ .‬וקצה מקום‬ ‫בבית אל ואמר מפדן ארם ולא אמר אנה‬
‫שכם וב‪ -‬יעקב היו חעים בקצר‪ .‬האחר היותר‬ ‫הראד‪ .‬לו זה‪ .‬ב׳ למה ברכו לא יקרא שמד‬
‫רחוק מאותו מהוז ומפני ד‪.‬שתתםות מקומית‬ ‫יעקב כי אם ישראל יהיה שמך וכבר ברכו‬
‫ד‪.‬מחוז בשם שכם ארז״ל שהיה מקום מו מ‬ ‫הברכה הזאת המלאך במעבר יבוק‪ .‬שלישית‬
‫לפורעניות ולזה אמר עיר שפם אשר בארץ‬ ‫באמרו גוי וקהל גוים ’ ‪ .Tn‬ממך וגו׳ והנה‬
‫כנען בבואו מפח ארם כי היד‪ .‬המחוז ד‪.‬ד‪.‬וא‬ ‫אחר זה לא הוליד כי אם בנימין לבד ואיך‬
‫בארץ כנען ובקצהו שד‪.‬יה מצד פדן אחם‬ ‫נתקיים כל זד‪ ..‬ד׳ באמרו לך אתננה ולזרעך‬
‫קרה ענץ חנ ה בקצהו המנגד שהיה סמוך‬ ‫אחריך אתן את הארץ והנה הארץ לא נתנה לה‬
‫לחברון היו מעים בני יעקב והותרה בזה‬
‫השאלה הא׳‪ .‬אמר דחן את פני העיר להג ‪T‬‬ ‫השאלה הי״ד באמת ויעל מעליו אלדים‬
‫שהתתבת סבות לענין חנד‪ .‬ראשונה שיעקב‬ ‫במקום אשר דבר אתו כי הנה לא מצאנו‬
‫חנה את פני׳ העיר סמוך אליו ובעבור זה‬ ‫כזה בכל שאר הנבואות שניבא יעקב לא‬
‫הלכה דינה לראות בבנות העיר ואלו לא חבה‬ ‫במראת הסלם ולא בבית לבו ולא במקום‬
‫בראשית לב‬ ‫«ברבנ«ל‬ ‫וישלת‬ ‫שג‬
‫הכתוב שיצאה דינה בת לאד‪ .‬אשר ילדה‬ ‫‪ n p r‬כל בד קמב לעיר כי אם הרחק משם‬
‫ליעקב לא לספר בגנותה שהיתד‪ ,‬יצאנית בת‬ ‫‪ DTpoa‬צאנו לא היתה דינה יוצאת ולא‬
‫יצאנית כדברי רש״י בי הנה לאה צנועה היתה‬ ‫קרה אותה מה שקרה‪ .‬והסבה הב׳ שקנה‬
‫עד שלצניעותד‪ .‬לא הכירה יעקב כשבא אליה‪.‬‬ ‫יעקב את הלקת השדה אשר נסה שם אהלה‬
‫ומה שיצאד■ ליעקב לאמר אלי הבא וגו׳ אל‬ ‫מיד חמור אבי שכם והכתוב הזה מורה‬
‫פתח ביתד‪ .‬יצאה ולשם שמים נתכונה אבל‬ ‫שראשונה נטה יעקב אהלו בשדה ההוא וכאשר‬
‫הכתוב הזה בא לספר שבהה של דינה שלא‬ ‫ערערו עליו הבעלים קנה אותה חלקת שדה‬
‫קרד‪ .‬לה זה להיותה יצאנית בטבעה כי היא‬ ‫כי לא רצה להשכירה אלא לקנותה ו ‪ r‬ן‬
‫היתד‪ .‬בת לאה המלומדת לשבת בית כי רחל‬ ‫קנאה מיד חמור נשיא הארץ יתחייב שיקנה‬
‫היתד‪ ,‬רועה את הצאן ולאה לא היתד‪ ,‬יוצאת‬ ‫אותה בדמים יקר׳ ם כי נשיא הארץ לא ימכור‬
‫החוצה‪ .‬גם מפאת אביה שד‪,‬יתד‪ .‬בת יעקב יושב‬ ‫שדהו לאיש נכרי כי אם בתתו לו יותר משויו‬
‫אוהלים ואם ד‪ .T ,‬אביה צנוע כל שכן בתו‬ ‫הרבה‪ .‬והנה לא היתה הקניה מיד )בני( חמור‬
‫וזה מורד‪ ,‬שלא יצאה לכוונר‪ ,‬רעה חלילה אלא‬ ‫כי הוא לזקנתו ולא הלך שמה לעשות המכירה‬
‫לראות בבנות הארץ לא אמר באנשי העיר‬ ‫אלא בניו ובסבת זה הלכו בני חמור אל אהלי‬
‫וגם לא בבני העיר אלא בבנות העיר ר׳ל‬ ‫יעקב וראו שם את דינה ואין ספק שדברו‬
‫לראות בבנות העיר במלבושיהן ותכשיטיהן‬ ‫עמה וחשקה נפש שכם בה וזה גם כן היה‬
‫יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתד‪.‬‬ ‫סבה אל מה שנמשך כאשר יצאה היא לראות‬
‫והיא רצתד‪ ,‬ללמוד מנערות העיר כדרך‬ ‫בבנות הארץ ומפני זה כלו נכתב הספור‬
‫הבתולות והותרד‪ ,‬עם מה שפירשתי השאלד‪ ,‬הד׳‪.‬‬ ‫הזה כלו יהותרה השאלה הב׳‪ .‬וכבר כתב‬
‫ואין ספק שלא יצאה דינה יח דד‪ ,‬לבדה מבלי‬ ‫הראב״ע שיעקב נתעכב בעיר הזאת שנים רבות‬
‫חברת איש או אשד‪ ,‬עם היות שלא זכרו‬ ‫כי דינה בת שבע שנים היתה בבואה לשם‬
‫הכתוב להיותו דבר מבואר בעצמו וכמ״ש ויצא‬ ‫ושמעון ולוי נערים היו ולפי שיעקב בבוא'‬
‫משד‪ ,‬לקראת חותנו וידוע שלא יצא הוא לבדר‬ ‫שם נכנם לארץ כנען הארץ הקדושה ומלבד‬
‫אבל אמר הכתוב וירא אותר‪ ,‬שכם בן חמור‬ ‫זה קנה שם חלקת השדה ונעשה בעל קרקע על‬
‫החוי נשיא הארץ להגיד שלהיותו בן נשיא‬ ‫אדמת הקדש לכן ד‪.‬צ ב שם באותה חלקת‬
‫הארץ בחזקה עשה זה ולא חשש למי שבא‬ ‫השדה אשר קנה מזבח להודות לי״י אשר גמלו‬
‫עם דינה ולא יירא מיעקב ובניו‪ .‬ואמנם אמרו‬ ‫כרחמיו וכרוב חסדיו להביא אותו אל ארצו‬
‫ויקח אותד‪ ,‬וישכב אותה ויענה‪ .‬כבר ראית פד‪,‬‬ ‫ולהצילו מלבן ומעשו ונתן לו אחוזת קרקע‬
‫שפי׳ רש״י ששכב אותה כדרכה ויענה שלא‬ ‫בארץ הקדושה‪ .‬ואמנם אמרו ויקרא לו אל‬
‫כדרכה והוא מגונה מאד ואיך ידבר בעשותו‬ ‫אלהי ישראל אין ענינו אצלי שקרא למזבח‬
‫הנבלה הזאת‪ .‬וד‪,‬ראב״ע פירש שהיתה בתולה‬ ‫אל אלא שעל המזבח קרא לאלהיו והצילו‬
‫אמר בד‪ ,‬ויענה ובעבור היות הענוי טבעי הרי‬ ‫וםרסם שעל הכל הוא אל אלהי ישראל כי אלהי‬
‫הוא בכלל וישכב ולמה יזכרד‪,‬ו הכתוב ואיו‬ ‫ע״א הם רבים לפי שמושלים עליהם הגלגלים‬
‫בו צורך אבל אמתת הדבר ששכם עשה שלש‬ ‫ומניעיהם שהם שרי מעלה אמנם על ישראל‬
‫רעות האחד ויקח אותה שלקחה בחזקה בהיותה‬ ‫אינם מושלים ובלבד משול עליהם אל אהד‬
‫עוברת בשוק והכניסה לביתו באונס וזד‪ ,‬מגונה‬ ‫הוא אלהי ישראל לא מזל ולא כוכב ולא‬
‫שאף שיקחה לשם נש‪,‬יאין לא ה ‪ ,T‬ראוי ללקחה‬ ‫מלאך שעל כן נקרא ישראל ששרו הוא אל‬
‫באונס‪ .‬וד‪,‬שנית וישכב אותה וחלל בתוליה‪.‬‬ ‫העליון ואיו עמו אל נכר חהו אמרו ויקרא‬
‫והשלישית ויענד‪ .‬שלא שכב עמה ברצונה כי‬ ‫לו אל אלהי ישראל שקרא ופרסם על אותו‬
‫אם באונס ובצער גדול ועל זה נאמר באחרונד‪,‬‬ ‫מזבח שאל והוא האל המיוחד הוא אלהי ישראל‬
‫ויענד‪ .,‬ואולי אמר ויענד‪ ,‬לפי שהמשגל מענג‬ ‫לא אחר וחז״ל דרשו ויקרא לו אל אלהי‬
‫בטבע ואף שתד‪,‬יה תחלתו באונם הנד‪ ,‬יהיה‬ ‫ישראל שאלהי ישראל קרא ליעקב אל והענין‬
‫סופו ברצון על כל פנים לד‪.‬יותו תענוג טבעי‬ ‫שקראו ישראל שר עם אל הרי שקראו בשם‬
‫וכבר זכרו בגמרא כי באת אשד‪ ,‬לפני רבי‬ ‫אל‪ .‬ואולי שגם ענין המזבח היה גם כן סבה‬
‫ואמרה לו נבעלתי באונס וד‪,‬יד‪ ,‬לפי שיהיה‬ ‫לענין דינה כי כאשר בנה יעקב את המזבח‬
‫סבור רבי שהאונס תחלה וסוף שאל אותר‪ ,‬אם‬ ‫באו כל בניו וכל בנותיו לאכול שם מן השלמים‬
‫התענגה בבעילה ההיא כי לא תד‪,‬יה אנוסד‪,‬‬ ‫ומן הזבחים ובאו אנשי העיר לראות בחנוכת‬
‫לפי זה ותהיה אסורד‪ ,‬לבעלה והשיבתו שאם‬ ‫המזבח ושכם ראה שמה את דינה וחשק בה‬
‫בא אדם ונתן לתוך פיו ביום הכפורים דבש‬ ‫וכאשר היא יצאה לראות בבנות העיר נמשך‬
‫באתס האם ימתק לחכו‪ .‬חה ראיה התענוג‬ ‫מה שנמשך והותרה בזה השאלה הג׳‪ .‬וספר‬
‫שנא‬ ‫בראשית לגלד‬ ‫(«ברבנ«ל‬ ‫דשלת‬
‫כשמעם את הדבר הזה כי זהו אחד מהפסוקים‬ ‫הטבעי לא יוסר עם האונס אשר הוא בבחינות‬
‫שאין להם הכרע כמו שאז״ל במדרש חזית‬ ‫הרצון ולכן הגיד הכתוב שבח דינה שעל גודל‬
‫אם באו מן השדה כשמעם ויתעצבו או שבאו‬ ‫צערה נמנע ממנה התענוג הטבעי בפועל המשגל‬
‫משם כששמעו את הדבר שמה ואמר שהתעצבו‬ ‫וזהו מה שרצה באמרו ויענה שגודל הצער‬
‫ויחר להם מאר מפאת שלשת הסבות שזכרתי‬ ‫המיוחם לגח הרצוני העיק נפשה מהתענג החוש‬
‫בפי׳ רקח אותה ויענה‪ .‬כי הנה כנגד הלקיחת‬ ‫במושגו הטבעי וכל זה מורה על היות דינה‬
‫שלקח שכם את דינה בחזקה והביאה אל ביתו‬ ‫נקיה מעון הזה ולולי זה אין ספק שאחיה‬
‫אמר כי נבלה עשה בישראל ר״ל כי לבת‬ ‫הורגים אותה ביזם בואם על החללים כשמצאוה‬
‫ישראל לא היה לו ללקחה באונם כי היה לה‬ ‫ב ב ת שכם והיו נדונים הנואף והנואפת אלא‬
‫גואל וגואלים אביה ואחיה והאונס הזה היה‬ ‫שנתברר אצלם היותה אנוסה בהחלט‪ .‬ולפי‬
‫נבלה בחק ישראל אביהם וכבודו‪ .‬ואמנם כנגד‬ ‫שהאהבה התלויה בפועל המשגל תתבטל או‬
‫מה שאמר וישכב אותה אמר לשכב את בת‬ ‫תחלש בהכרח עם השלמת הפועל המגונה ההוא‬
‫יעקב ר״ל שלא היה ראוי לשכב עם בת אדם‬ ‫וכמו שקרה לאמנון עם תמר העיד הכתוב‬
‫גדול כיעקב ולחלל בתוליה מבלי נשואץ‪.‬‬ ‫שלא היה כן ענין שכם עם דינה שאחרי ששכב‬
‫ואמנם כנגד ויענה אמר וכן לא יעשה כלומר‬ ‫עמה עם היותה בעל כרחה דבקה נפשו בה‬
‫שהשכיבה לא היה ראוי לעשותה באונם ושלא‬ ‫וזה לשתי סבות האחת להיותה בת יעקב הרשום‬
‫ברצונה כמו שעשאה כי היה אסור לבני ‪m‬‬ ‫בשלמות ולזה לא די שלא מאסה אבל גם‬
‫לשכב עם אשה בתולה אם לא בדרך נשואין‬ ‫נדבקה נפשו בה‪ .‬והב׳ מצד דינה עצמה שהיתר‪.‬‬
‫ולכן אמר וכן לא יעשד^ ואפשר עוד לומר‬ ‫יפת תואר ו פת מראה אשת חן‪ .‬ועל הראשונה‬
‫בזה שהעצבון והחרון אף הם שתי תנועות‬ ‫אמר ותדבק נפשו בדינה בת יעקב כי זכר‬
‫מתחלקות לרוח‪ .‬כי העצבת הוא עם כניסת‬ ‫בת יעקב להגיד שלזה אהבה ביותר ועל השנית‬
‫הרוח לפנים והחתן הוא עם יציאתו ל ח ח‬ ‫אמר ויאהב את הנערה שאהבה ג״כ מצד עצמה‬
‫לבקש הנקמה ולכן נתן הכתוב שתי סבות‬ ‫והנה דבקות הנפש הוא סבת גודל האהבה כי לא‬
‫אחת לעצבון ואחת לחרון אף‪ .‬כי הנה העצכון‬ ‫תתפרד צורת הדב׳ הנאהב מנפ׳)האויב( ]האוהב[‬
‫אינו אלא שיתעצב אדם לרוע מזלו או למה‬ ‫ודמיונו‪ .‬ולפי שדינה היתר‪ .‬מצטערת על אנסה‬
‫שיקרה למה שלא יבוקש עליו נקמה ועל זה‬ ‫וחלול בתוליה והדרה ה ה שכם מדבר על'‬
‫אמר כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת‬ ‫לבה דברי שמחה נדרים ונדבות למלאת רצונה‬
‫יעקב רוצה לומר שהתעצבו מהקלון הנמשד‬ ‫כדי שתאהבהו ותחפוץ בו‪ .‬ומפאת זה אמר‬
‫למשפחותם לבית אבותם בזנות דינה או להיותה‬ ‫שכם לאביו קח לי את הילדה הזאת לאשר‪.‬‬
‫נבעלת לערל לכן אמר לשכב את בת יעקב‬ ‫ר״ל שיבקשנה מאביה ומאחיה‪:‬‬
‫כי א זו שכיבה שתהיה לה עם הערל היה‬
‫להם חרפה‪ .‬ואמנם בחרת אף היה להם עם‬ ‫לד‬
‫שכם לפי שטמא אותה באונם וחזקה בהיות זה‬ ‫)ו( ויצא חמור אבי שבם וגף‪ .‬עד ויאמר‬
‫דבר בלתי נהוג אצלם ועשה גם כן עם אחותם‬ ‫אלהים אל יעקב‪ .‬ספר הכתוב שיעקב‬
‫מה שלא היה ראוי ביניהם כפי מנהגם לעשות‬ ‫שמע ענין דנ ה ועם היות שנגע עד נפשו‬
‫ועל זה אמר וכן לא יעשה רוצה לומר שלא‬ ‫הנה החריש לפי שבניו היו בשדה עם הצאן‬
‫היה מנהגם לשכם עם אשה כי אם בדרך‬ ‫ולכן החריש עד בואם כדי להתיעץ עמם כדת‬
‫נשואין לא בעילת זנוח ויה ה אם כן וכן לא‬ ‫מה לעשות כי לא שלח יעקב לקראם ולא‬
‫יעשה כמו לא יעשה כן במקומנו‪ .‬והרמב״ן‬ ‫הודיעם עד בואם פן יתפעלו יותר מדאי אבל‬
‫תפש על רש״י שהכנעניים היו שטופי זטה‬ ‫החריש עד בואם לזמן הנהוג אצלם לבא‬
‫ואין בזה טענה כלל כי הנה עם היותם כן‬ ‫וחמור אבי שכם למה שראה שלא התפעל‬
‫בטבעם מי המונע שיהיה הדבר אסור כפי‬ ‫יעקב מהדבר השב או שלא היה יודע אותו‬
‫דתיהם ונמוסהם‪ .‬הלא תראה שרבים הם זונים‬ ‫או שלא חשש אליו כי דרד נשים לו ולכן יצא‬
‫בטבעם עם היותו דבר אסור בדתם אס כן‬ ‫לדבר אתו אל הנשואין כי הנה להיות חמור‬
‫העצבון היה כפי משפחתם ודתם לשכב עם‬ ‫זקן ונכבד לא יצא מביתו כי אם לסבה חזקה‬
‫ערל אחותם‪ .‬והחרון אף היה כנגד שכם על‬ ‫וזזע דצא המור וגר ובהיות חמור עם יעקב‬
‫האונס אשר עשה בזה‪ .‬ובהיותם באותו עצבוו‬ ‫מרבר אליו על זה קרה שבאו בני יעקב אז‬
‫וכעם הנה חמור שחשב שהם לא היו יודעים‬ ‫מן השדה ולזה הוכרח חמור לדבר לכלם ר״ל‬
‫אמתת הדבר אמר אליהם שכם בני חשקה‬ ‫לאב ולבנים יחד‪ .‬והנה זכר הכתוב שבני‬
‫נפשו בבתכם וגומר ר״ל עם היותי נשיא הארץ‬ ‫ת ק ב בבואם שמעו את הדבר או שבאו מהצאן‬
‫בראשית לד‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שנב‬
‫היתד‪ ,‬שימולו כלם דתנו לו את דינר‪ ,‬כי לא‬ ‫ואין כבודי להתחתן עם אנשים נכרים רהג‪-‬‬
‫היד‪ ,‬דעתם לעשות כן אלא כדי שבהיותם‬ ‫אאן הנה שכם בני חשקה נפשו בבתכם ומים‬
‫כואבים יבואו עליהם להרגם כמו שעשו‬ ‫רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ולכן אני‬
‫ושאמרו אשר טמא את דינה אחותם הוא‬ ‫חפץ שיקח אותה לאשה ואתם תנו נא אותה‬
‫מאמר התות‪ ,‬לתת הסבר‪ ,‬למר‪ ,‬עשו הרמאות‬ ‫לו לאשה ר״ל שיעשו החתון מיד קודם שיתחרט‬
‫וד‪,‬רער‪ ,‬ההיא שהנה היה זר‪ ,‬על אשר טמא‬ ‫וכאלו היה יועץ אותם בזה לכבודם‪ .‬ואמר‬
‫את דינר‪ ,‬אחותם ואינו נכון כי אם ישמעו‬ ‫שימשך מזה שלא לבד יעשו החתון הזה כי גם‬
‫אליהם להמול כל זכר למד‪ ,‬לא יתנו את דינה‬ ‫חתונים אחרים יעשו וזהו והתחתנו אותנו‬
‫אשר חולל הדרר‪ ,‬לבן נשיא הארץ ועם מי‬ ‫בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם‪.‬‬
‫יוכלו להשיאה שיהיר‪ ,‬יותר ראוי ויהיה נכנם‬ ‫והנה אמר זה הלשון תקחו לכם מיראתו שיגיע‬
‫בברית ישראל ודתו‪ .‬ויעקב ששמע דבר הם‬ ‫ענין שכם באזניהם שלקחה מעצמו בחזקה‬
‫ושתק איך היה במרמה ההויא ומד‪ ,‬צורך‬ ‫ולכן אמר ואת בנותינו תקחו לכם שכאשר‬
‫שתודיע התות‪ ,‬שעשו זה מפני שטמא שכם‬ ‫וזרצו תקחו מבנות הארץ בחזקה כמו שלקח‬
‫את דינה אחותם כי ידוע הוא והספור מבואר‬ ‫שפם את דינה כי לא נקפיד על זה ואין לכם‬
‫בזה אבל היתר‪ ,‬המרמד‪ ,‬שהם ראו לענות אל‬ ‫למאן החתון עמנו לומר שמא תלכו מכאן‬
‫שכם ואל חמור במענה אחד עם היות דבריר‪,‬ם‬ ‫ואיך ישארו כאן בנותיכם כי אתנו תשבו‬
‫של חמור ושכם בדרכים שונים והקדימו זכחן‬ ‫והארץ הנה לפנ כם ר״ל אם תרצו להיות מטובי‬
‫שכם אל חמור כי הוא ר‪ ,T ,‬העקר ואליו רצו‬ ‫‪.‬העיר ומנהיגיה אתנו תשבו במושב העיר ואם‬
‫לחרף ולגדף בעצם ובאופן שלא יורגש מאד כי‬ ‫לעשות סחורה שבו וסחרור‪ ,‬ואם להיותכם‬
‫נשיא ה א ת ה ‪ .,T‬ואמנם דענו וירברו לפי‬ ‫עובדי אדמה ורועי צאן האחזו בד‪ ,‬קנו קרקעות‬
‫שכוונו לשני דבתם האחד לענות לשאלת‬ ‫ואחוזת שדד‪ ,‬וכרם כי זה כל האדם היושב‬
‫הנשואין‪ .‬והב׳ לחרף אותם עם שאינו מענין‬ ‫בא ‪ p‬הזאוצ וד‪,‬נד‪ ,‬שכם לא נסתפק עם דברי‬
‫התשובה‪ .‬וד‪,‬יא החרופין באמרו וידברו אשר‬ ‫אביו שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם לפי‬
‫טמא את דינד‪ ,‬אחותם ר״ל שד‪,‬ודיעוד‪,‬ו בדבריהם‬ ‫שנראה שמצד החשק היה לוקח אותר‪ ,‬לא‬
‫שבמה ששכב את דינד‪ ,‬אחותם טמא אותד‪,‬‬ ‫לד‪,‬יות הדבר טוב לעצמו גם פחד אולי חמור‬
‫כי היתד‪ ,‬שכיבתו אצלם טומאד‪ ,‬והנה גלוי זד‪.‬‬ ‫אביו ישאל שיתן יעקב מוד‪,‬ר גדול לבתו כי‬
‫באמרם לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר‬ ‫היד‪ ,‬מנד‪,‬ג אצלם בימים ההם להביא האשה‬
‫לו ערלה כי חרפה היא לנו שנראה מזה שר‪,‬־ד‪,‬‬ ‫מוד״ר לבעלד‪ ,‬כמו שאמרו בנות לבן העוד לנו‬
‫חרפה אצלם ששכב שכם עם אחותם‪ .‬וכן אם‬ ‫חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו‬
‫הוא ב ד ת אישות הוא חרפה כ״ש ב ד ת זנות‪.‬‬ ‫לו כי מכרנו ומפני זד‪ ,‬דבר שכם אל יעקב‬
‫והנה אמדו אשר טמא בסתם לרמוז על שכם‬ ‫וכל בניו ואמר אמצא חן בעיניכם ובזה די‬
‫ולכן הקדימו זכתני בתשובד‪ ,‬והיד‪ ,‬דעתם‬ ‫םד‪,‬כבוד לכם‪ .‬ואמנם בענין ד‪,‬מוד‪,‬ר והם הסבלונות‬
‫שלא ישמע איש אלחע לד‪,‬מול וכדי ששכם‬ ‫מלבושים ותכשיטין הראויים לתת לה כמוד‪.‬ר‬
‫יבין ד ב ת החרפד‪ ,‬רהטומאד‪ ,‬שיחסו אליו ובזד‪,‬‬ ‫הבתולות אשר תאמרו אלי אתן‪ .‬ואם אבי‬
‫יכנס התב ביניד‪,‬ם וינקמו נקמתם וזהו ו ‪ r‬נו‬ ‫ישאל מכם נדוניא רבה מפני כבודו להיותו‬
‫במרמה כי תכלית ענינם היד‪ ,‬לחרפו‪ .‬וד‪,‬יותר‬ ‫נשיא הארץ אחלה פניכם שאתם תרבו מוד‪,‬ר‬
‫נכון בעיני בזה הוא שהם ענו במרמה במה‬ ‫ופתן לאחותכם ואני אפרענו בסוד כמו שתאמרו‬
‫שלא אמרו לו בד״חלט שיתנו לו את דינד‪,‬‬ ‫אלי ר״ל אם תרצו שאפרע הכל או חצי או‬
‫בד‪,‬מולו לאשד‪ ,‬אבל סדת דבריד& באופן שיוכלו‬ ‫השליש הכל אפרע כרצונכם כי אני רוצה‬
‫לעשות כל מה שעשו מבלי חלול דבריהם‬ ‫שתתנו לי את הנערה כי איני מקפיד במוד‪,‬ר‬
‫ושקרות באמונתם וכמו שאבאר ולפי שחמור‬ ‫כי בנערד‪ ,‬אני חפץ לא במוד‪,‬ר וזהו א מח‬
‫אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם כאלו לא‬ ‫הרבו עלי מאד מד‪,‬ר ומתן ואתנה כאשר תאמרו‬
‫היה ביניהם כי אם אהבה וחשק בלבד‪ .‬לכן‬ ‫אלי וגר דה ‪ ,T‬אומרו עלי כמו ועלי לתת לך‬
‫קודם המענד‪ ,‬זכ ח אשר טמא את דינה אחותם‬ ‫עשרד‪ ,‬כסף שנאמר באכשלום כלומר חרכי‬
‫ת ל אל תאמר תשקה נפשו אמור האמת שטמא‬ ‫מוהר ומתן לאחריותי ועלי לפחע אותו כל‬
‫אותר‪ .‬כי כבר תענו אמתת הדבר‪ .‬ואחר שהסית‬ ‫אשר תאמת ממנו‪ .‬וזה הפירותז מתיישב בפסוק‬
‫מעליהם הונאת הדבתם שחשב חמור לעשות‬ ‫הזה יותר מכל מד‪ ,‬שפירשו בו המפרעוים‪.‬‬
‫להם אמת בתשובת השאלה לא נוכל לעשות‬ ‫והותרד‪ .‬כזה השאלה הה׳‪ .‬ואמנם אמת דענו‬
‫הדבר הזה לתת את אחותנו וגר ר״ל לא‬ ‫גני יעקב את שכם ואת חפור אביו במרמד‪ ,‬וידברו‬
‫נוכל בעצמנו לתת את דינד‪ ,‬אחותנו לאיש‬ ‫אשר טמא את דינר‪ ,‬אחותם‪ .‬חשבו המפר׳ שפרמד‪,‬‬
‫שנג‬ ‫בראשית לד‬ ‫‪x‬נרננ‪x‬ל‬ ‫וישלח‬
‫לאשה וגם לא הודיעו אותם המחלוקת שהיה‬ ‫אשר לו ערלה בי מוא לבו חרפה וקלון ג חל‬
‫מעותר מפני ששכב שכם עם רינה אבל בהפו‬ ‫אך כזאת נאות לכם וגומר והסתכל ברבריהם‬
‫שמפני שלא יאמרו אנשי העיר שאיש אחד‬ ‫שהשיבו וערמתם בי הם לא אמת אך בזאת‬
‫יחטא שבם בפה שעשה ועל כל העדה יהיה‬ ‫תאותו לנו אם תהמ כסונו להמול וגר את‬
‫קצף להכריחם להכנם בב ת ת מילה אשר לא‬ ‫רינה נתן לשכם כי לא יצא מפיהם שיתנו‬
‫ידעו‪ .‬ואמת חמור ושכם האנשים האלה שלמים‬ ‫את דינה אע״פ שיהיה שהם נפולים לפי שבבר‬
‫הם אתנו ר״ל לא תחשבו שאנו חרשים זה‬ ‫סמא אותה בהיותו ערל אבל אפרו בררו בלל‬
‫מפני מה שעשה שכם כי כבר אנהנו עמהם‬ ‫ובאופן עצה אד בזאת נאות לכם ר״ל שתהי׳‬
‫בשלום ואמרו זה לפי שחשבו שכיון שנמול‬ ‫תועלת והנאה לכם אם תהיו כמונו במצות‬
‫שכם לא היה ספק בנשואיו ושלומו‪ .‬אבל יהיו‬ ‫המילה כי תהיו שלמים כמונו ומרותקים משטוף‬
‫חמור ושכם בנו דורשים זה לתועלת ה א ת‬ ‫הזמה וזהו נאות לכם‪ .‬ומלבר התועלת שימשך‬
‫וטובו‪ .‬לפי שיעקב ובניו ועפו ישבו ב א ת‬ ‫אליכם מפאת הדבר בעצמו הגה עוד ימשד‬
‫וימחת אותה ויגיע לכל א׳ מהם תועלת רב‬ ‫אליכם מזה תועלת שבי שאת בנותינו נתן‬
‫ושאין להם שיאמת שיעקב ובניו יאכלו את‬ ‫לכם ואת בנותיכם נקה לנו‪ .‬תו ד ימשך מזה‬
‫טוב ה א ת ולא תוכל ה א ת לשאת אותם כי‬ ‫תועלת שלישי והוא שנשב אתכם והיינו לעם‬
‫הגה ה א ת רחבת מים ויש בה ולתושביה‬ ‫אחד‪ .‬הרי שנתנו להם עצה שימולו ויהיר‬
‫ולגתם עליה ח והותר ושמלבד זה יתחתני‬ ‫שלמים בעצמם ויעשו חתונים ביניהם דשבו‬
‫בהם כי יש אתם בנים ובנות אד בזאת יאותו‬ ‫בארצם שהם תועליות כוללים אבל זה לא‬
‫לנו האנשים לשבת אתנו היותכם לעם א׳‬ ‫אמרו שיתנו לשכם בפרט את רינה אחותם‬
‫לחמול לבם זכר כאשר הם גמולים ת ל שאחת‬ ‫לאשר‪ ,‬אבל בהפך שאמח בתחלת דבריהם לא‬
‫שיעקב ובנש הם נפולים א מ יהיו לעם אחד‬ ‫נובל לעשות הדבר הזה לתת את אחותינו‬
‫עם אנשי ה א ת אלא בשימולו כמוהם כי‬ ‫י?ר‪ .‬הן אמת שבשלילה אמרו ואם לא תשמעו‬
‫בהיותם מתחלפים במנהגיהם אלה נפולים ואלה‬ ‫אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו כי לא‬
‫ערלים לא תחדל הקטטה והמופים ביניד&‬ ‫נשב פה פן יאמרו עליה כל הרואה אותה‬
‫וכיון שא״א לנמולים ש‪-‬חזת להיות ערלים לא‬ ‫נבעלה לשכם‪ .‬הנה אם כן בשלילת הנשואין דברו‬
‫ישאר האחוה אלא להמול לכם כאשר הם‬ ‫בה בפרט אבל לא בעשייתן בי היה דעתם‬
‫נטולים וואח״ב הבנימום גם בן בחמדת הממונות‬ ‫בזה שאם ימולו יהרגו אותם כמו שעשו ואם‬
‫באמרם מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו‬ ‫לא ימולו יהיה התנצלות להם מחמור ומשכם‬
‫הם ת ל הלא מעתם שאלה הם עשיתם מאד‬ ‫בשלא יתנו לו את רינה להיותו ערל כי‬
‫והם מתי מעט ואנחנו רבים בהכרח כל אשר‬ ‫חרפה היא להם יען היה חמור נשיא הארץ‬
‫להם ישאר בידינו זה בשכיחת בית ושדה‬ ‫וראוי להתנצל ממנו בטענה אמנם חמור ושכם‬
‫וזה בהונאה וזה בגניבות או בגזל ואם ירצו‬ ‫טפש כחלב לבם לא ידעו ולא הבינו דבריהם‬
‫לצאת נקה בל אשר להם באופן שלסוף םןץף‬ ‫ודרכיהם וחשבו שעם המילה לא ישאר עוד‬
‫כל עשרם לנו הוא ובלבד שנאות בלנו אלה‬ ‫ספק בדבר דינה ולכן הסכימו להמול ובהשתדלות‬
‫לאלה כדי שיתממו לשבת ב א ת‪ .‬והנה נתפתו‬ ‫גרול לא אחר הנער לעשות הדבר ר״ל להסכים‬
‫בל אנשי׳ ה א ת לעשות זה אם להפיק רצון‬ ‫הענק עם אנשי העיר כי חפץ בבת יעקב‬
‫אחני הארץ ואם בחמדתם להיות להם ‪to‬‬ ‫ר״ל מפני שלמותו וזה לא היה להיות שבם‬
‫קניני יעקב ובגש ו ל ס נמולו כלם זה נכון‬ ‫פחות בעיניו נמאס כי הוא הנכבר מכל בית‬
‫כמו שכתב הרלב״ג שבני יעקב מלו אותם והש‬ ‫אביו שהיה נשיא י׳ א ת אלא שהיה יעקב כל‬
‫באים אצלם לרפאתם‪ .‬ואמנם אמרו ויהי כיום‬ ‫כד חשוב בעיניו שלא נפגע מעשות בעבות‬
‫השלישי אחשוב שאינו שלישי לפילתם כי לא‬ ‫‪ to‬רבר‪ .‬ואפשר לפרש ולא אחר הנער לעשות‬
‫אהח בני יעקב ב״כ לנקום נקפתם אבל היה‬ ‫הרבר על המילה שהוא במהיתת מל ראשונה‬
‫יום ‪ a‬למעשה רעה כי מ מ ששכם שכב אותה‬ ‫את עצמו בחשבו שבזה יותן לו את רינה לאשה‬
‫דבר לאביה לתתה לו לאשה וישיבוהו מ י‬ ‫לפי שחפץ בבת מ ק ב ושעשה זה ראשונה עם‬
‫ת ק ב בענץ המילה וביום הב׳ נימול שכם דצא‬ ‫היותו נכבר מכל בית אביו‪ .‬והוא היותר נכון‬
‫ודבר אל שער עי ת ובשם הג׳ נמולו כלם‬ ‫והותרה הש^ה הר‪ .‬ואחר שפל את עצמו בא‬
‫ובו ביום בהשתם כואבים מהמילה שאז נמולו‬ ‫לדבר עם אביו אל שער עירם ואמרו להם‬
‫באו שמעון ולוי בבתיהם ויתכן כמו שכתב‬ ‫האנשים האלו שלמים הם אתנו‪ ■.‬והתבונן בערמת‬
‫הרל תג שהש באים לרפאתם וסבבו שלא השאר‬ ‫ד ב תז ס עם אנשי עירם כי לא הגידו להם‬
‫בהדר אהד מהנשים והטף זהש הורגים אותם‬ ‫שרת עושיום זה כדי שתנתן את דינה לשכם‬
‫בראשית לה‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫שנד‬
‫ואם הנקמה כדי שלא תשאר דינה כזונה‬ ‫בהרבותם מבלי שיודע הדבר והיו סוגרים‬
‫מופקרת שאין הורגים עליה וכלל דבריהם שעל‬ ‫הדלת אחריהם ומצוים את הנשים ואף הטף‬
‫הקלון הזה היו מחוייבים להמסר עצמם בסכנה‬ ‫שלא יכנסו שמה כדי שינוחו החולים בשיבתם‬
‫כי המות בכבוד טובה מחיי החרפה והבוז‬ ‫מן מחץ מכתם ובזה הדרן עשו עד שהרגו‬
‫וכבר הסכים דעת המקום ב״ה שעשו כי היה‬ ‫כל זכר קודם שירגישו בדבר‪ .‬ואין ספק שהיתה‬
‫התת אלה ם בכל הערים אשר סביבותיהם ולא‬ ‫עיר קטנה ואנשים בה מעט ולכן יכלו שמעון‬
‫רדפו אחרי בני יעקב והותרה בזה השאלה‬ ‫ולוי לעשות את הפועל וכן הרגו את חמור‬
‫הי׳‪ .‬והנה נכתב הספור הזה ללמדנו כמה היא‬ ‫ואת שכם בנו אבל דינה לקחו אותה מבתיהם‬
‫גדולה צרת הבת שיעקב נולדו לו י״ב בנים‬ ‫כי מפני שהיתה אנוסה ודמעתה על לח־ה‬
‫ולא קבל מהם החרפה והקלון והסכנה שקבל‬ ‫הוציאוה משם ולא המיתוה והנה הותר להם‬
‫בעד בת אחת שנולדה ביניהם‪ .‬ולהודיע גם כן‬ ‫לעשות זה לפי שבני נח היו מההרים על‬
‫כמה יגיע לאנשי המעלה והכבוד שום חרפה‬ ‫העריות ועל הגזל ושכם בגזל שכב עם דינה‬
‫וקלון שיעשה להם שישימו נפשם בכפם להסתכן‬ ‫דענה ואנשי העיר לא מיחו בידו ומפני זה‬
‫הם ונש־הם ובניהם וכל אשר להם כדי להנקם‬ ‫היו נתפשים באותו מעשה ולכן היו כלם חייב‪-‬‬
‫מאויביהם‪ .‬ולהודיע עוד כמה ראוי לנשים‬ ‫מיתה ולפי שכאשר נמולו היתה דעתם וחמדתם‬
‫הנכבדות שתהיינה נזהרות מצאת מדלתי ביתם‬ ‫על קניני יעקב לקחת את כל אשר לו לכן‬
‫החוצה ולכן אמרו ילמדנו רבינו מהו שתצא‬ ‫ראו בני יעקב לפשוט את החללים ויבוזו את‬
‫האשה בעדי של זהב בשבת כך שנו רבותינו‬ ‫העיר ואת כל אשר להם ועשו להם כאשר יזמו‬
‫לא תצא רבנן אמרי לא תצא ברה״ר מפני‬ ‫לעשות ולקחו נשיהם וטפם כדי שלא ישאר להם‬
‫שמסתכלים בה שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא‬ ‫שם ושארית להגיד בערים אשר סביבותיה‬
‫כדי שתהא מתקשטת בהם בתוך ב‪-‬תה שאין‬ ‫והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הד והח׳‬
‫נותנים פרצה מפני הכשר כ״ש מפני הגנב‬ ‫והט ‪ .‬והנה יעקב לא ידע דבר מזה לא מערמת‬
‫כמ״ש כל כבודה בת מלך פנימה‪:‬‬ ‫בניו והסכמת בהריגה ובשלל קודם היותו ולכן‬
‫תסש את בניו על ההסתרכות הנפלא ההוא‬
‫לה‬ ‫ששמו נפשם בכפם והיתה הסכנה בזה מפאת‬
‫)א( ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה‬ ‫הסביבות ר״ל סביבות העיר שהם הכנעני‬
‫בית אל עד ואלה תולדות עשו הוא‬ ‫והסריזי שהיו עם רב והוא אמרו עכרתם אותי‬
‫אדום‪ .‬צוה י״י לתקב בעבור שהיו סביביו‬ ‫להבאישני ביושב הארץ ר״ל אתם חשבתם‬
‫צריו ושיקום ויצא משם כי הוא היה מקום סכנה‬ ‫שעכרתם אותם ואינו כן אבל ערכתם אותי‬
‫ואין סומכים על הנם ושיעלה בית אל הוא‬ ‫לא עם אלו שכבר מתו אלא ביושב הארץ שהם‬
‫לוזה‪ .‬ואמרו ושב שם ענינו שם תשב לבטח‪.‬‬ ‫רבים ואני מתי מספר ר״ל אנשים מעטים‬
‫וכאן לא תשב כי המקום הזה מוכן לפורענוו^‬ ‫שבקלות יוכל אדם לספור אותם ונאספו עלי‬
‫והנה אמר ועשה שם מזבח להודיעו ששם‬ ‫מפני זה שעשיתם והכוני ונשמדתי אני וביתי‬
‫היה ראוי לעשות מזבח לאל מפני שנראה לו‬ ‫ונהיה נשמדים כלנו ומה התועלת בנקמה אם‬
‫בברחו מפני עשו אחיו לא בשלם עיר שכם‬ ‫ינקם אדם בעצמו‪ .‬אבל בניו השיבוהו הכזונה‬
‫שעשאה שם מבלי מצותו וכאלו אמר ושב שם‬ ‫יעשה את אחותינו‪ .‬ופ רשו בו המפרשים‬
‫ולא תשב כאן ועשה שם מזבח ושם תעלה‬ ‫הכמו זונה יעשה שכם לאחותינו ואין זו‬
‫עולותיך לא בכאן וכיון עוד יתב׳ בצווי הזה‬ ‫תשובה מספקת לדברי הזקן אבל הרלב״ג כתב‬
‫כי מפני שיעקב נסתפק כשראה מראת הסלם‬ ‫בשם אביו פי־■ נאה והוא שבני נח כמו שזכרו‬
‫אם היה החלום ההוא נבואיי או חלום טבעי‬ ‫חז״ל לא היו מוזהרים על הזנות מופקרות‬
‫נהוג מפני פעלת הדמיון והרכבותיו עד שמפני‬ ‫כי הותרו אצלם אבל היו מוזהרים על העריות‬
‫זה עשה נדרו אם יהיה אלהים עמדי בספק‬ ‫שלא ישכב אדם אלא עם אשתו המיוחדת לו‬
‫כמו שפירשתי שם לכן הודיעו ית׳ בזה המאמר‬ ‫או עם זונה מופקרת ואם לא היו מענישים‬
‫שבנבואה דדה ולכן ילך שמה לקיים ולהשלים‬ ‫אנשי העיר והורגים אותם יחשב שהיתה‬
‫את נדרו ויעקב מיד התברר לו זה אמר לכל‬ ‫דינה זו מופקרת ושלכן שכב שכם עמה ואיש‬
‫אשר עמו הסירו את אלהי הנכר כלומר אני‬ ‫אין ב א ת שימחה בידו ולכן היה מההכרח‬
‫ידעתי כי יש בידכם כלי עכו״ם הרבה ממה‬ ‫אחד משני דברים אם שישימו יד לפה ויסבלו‬
‫שלקחתם בעיר הזאת הסירו אותם מכם כי הם‬ ‫קלונם או שיהרגו כל זכר כ״א יהרגו את‬
‫תשמישי עכו״ם ואינם ראויים למקום קדוש‬ ‫חמור ואת שכם בלבד יעמדו עליהם כל אנשי‬
‫וכן הטהרו ורחצו גופכם והחליפו שמלותיכם‬ ‫העיר ולכן הוצת־ להיות הדבר כולל אם הסבל‬
‫שגה‬ ‫בראשית לה‬ ‫אכרבנאל‬ ‫וישלח‬
‫המזבח וקרא ופרסם שבמקום השם ומושבו‬ ‫בסהרה ונקיון ונקומה ונעלה בית אל ודנה‬
‫באמת היד‪ .‬בית אל ביון ששם בפעם הראשתת‬ ‫צריכה בל הטהרה הזאת לפי שאעשה שס מזבח‬
‫ר‪.‬ד‪.‬יא במראת הסלם נראו אליו האלהים‪ .‬וארד‬ ‫לאל העונה אותי בעת צרתי דהי עמדי בדרד‬
‫נגלו לשון רבים לרמוז על מלאכי אלד‪.‬ימ‬ ‫אשר הלכתי ורמז בעת צרתי אותו יום שהרגו‬
‫שראד‪ .‬באותה מראה עולים מורדים במלם‪.‬‬ ‫בניו כל אנשי העיר ואמר ויהי עמדי בדרד‬
‫וזד‪ .‬אמח ויקרא למקום אל בית אל תצה‬ ‫אשר הלכתי על שהצילו מלבן ומעשו שהיה‬
‫לומר ויקרא בקול גדול ופרסם שמקים האל‬ ‫ירא מהם בדרן* אשר הלו חוצה לארץ‪ .‬ואמזר‬
‫הוא בית אל כיח ששם נגלו אליו המלאכיס‬ ‫לפרש לאל העונה אותי ביום צרתי על המלאו‬
‫האלהיים ההם‪ .‬ואמנם אמת ותמת דבורה מעקת‬ ‫שנראה לו במעבר יבוק שהוא היה יום צרתי‬
‫רבקד‪ .‬הוא להודיע שמתד‪ .‬שמד‪ .‬הזקנד‪ .‬יראת‬ ‫מיראת עשו ועל עניני לבן ומעשה שכם אמר‬
‫י״י ההיא כי אם היה גזור מלפניו יתברד‬ ‫דהי עמדי בדרן• אשר הלכתי‪ .‬והנה לא אמר‬
‫מיתד‪ .‬יד‪.‬ספד בבית יעקב ובניו כלד‪ .‬נשלמה‬ ‫לאנשי ביתו בפי' ענין עשו כמו שאמר לו ית׳‬
‫במיתת דבורה ובזה צריכים אנחנו לדב ת‬ ‫בברחד מפני עשו אחיך לפי שכבר היה בשלום‬
‫קבלה שאמת שמפני שרבקה אמרד‪ .‬ליעקב‬ ‫עמו ולא היה כבודו של יעקב לומר בפני שום‬
‫ושלחתי ולקחת‪ T‬משם שלחה דבות‪ .‬אצלו‬ ‫אדם שה ה בורח מפניו אלא שהלך בבית לבן‬
‫לפדן ארם להוציאו משם ולחוס על ילדיו כי‬ ‫לקחת לו משם אשה כמו שצוהו אביו‪ .‬והנה‬
‫חיא דרתד‪ .‬אשד‪ .‬חכמה או אחת■ שבאה דתרה‬ ‫יעקב לא אחר מלשלם את נדרו כי הוא נדר‬
‫עם רבקה שבד‪ .‬אל ביתד‪ .‬ואל ארצד‪ .‬ועתר‪.‬‬ ‫לאביר יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי והיה‬
‫באד‪ .‬עם יעקב לראות את גברתד‪ .‬כדברי‬ ‫י״י לי לאלהים והאבן הזאת וגר שאחרי בואו‬
‫הרמב״ן ובבואה עם יעקב מתר‪ .‬בבית אל באשר‬ ‫אל בית אביו היה מחוייב בנדרו לא קודם‬
‫טו המזבח ונקבת‪ .‬שם בשפולי הד‪.‬ר שד‪.‬יד‪.‬‬ ‫זה ולכן הוצרד יתבח־ עחד‪ .‬לצוותו קום עלה‬
‫מקום אלהי וקתש‪ .‬ובעטו* שהיתד‪ .‬אצלם‬ ‫בית אל ר״ל אל תתעכב עד בואך אל בית‬
‫במדרגת אמם ב ט עליד‪ .‬גם דב ת ד‪.‬ד‪.‬גדד‪ .‬נכונים‬ ‫אב ‪ T‬קום עלה מזה ושב שם כי שם יאות לד‬
‫הם ששמד‪ .‬יתג יעקב שמתד‪ .‬אמו ולפי שלא‬ ‫לשבת לא במקום הזה והותרה בזה השאלה‬
‫היו במותד‪ .‬אחד מבניה ולא מבני בניה ■לא‬ ‫הי״א‪ .‬וחז״ל אמרו שרמז לו השם יתברך‬
‫זכר הכתוב ענין מותה וקבורתה כמו שזכת‬ ‫בזה שבעבור שאחר את נ ד ת נתבקר פנקסו‪.‬‬
‫ביצחק ולכן בכו יעקב ובניו על האם ועל‬ ‫וזכר הכתוב מצדקת כל בית יעקב שכלם‬
‫מניקתד‪ .‬יחד וקראו שמו אלח בכות וכן ארז״ל‬ ‫נתנו ^ ו את כל אלהי הנכר אשר ב ‪T‬ם ואת‬
‫באלד‪ .‬הדברים רבה פרשת כי תצא אתה מוצא‬ ‫הנזמים אשר באזניהם שהיו תשמישי עכו״ם‬
‫כשמתד‪ .‬רבקה אמתן מאן יפוק קמד‪ .‬אברהם‬ ‫וכדי שלא יהנו עוד מהם סמן אותם יעקב בסתר‬
‫מת יצחק יושב בביתו ועיניו כד‪.‬ות יעקב הלד‬ ‫תחת האלה אשר עם שכם ומשם יצאו ושם‬
‫לו לפדן ארם יפוק עשו רשע י‪-‬מרח לייטיו‬ ‫נ שאת ולא נדבק בידם מאומה מן החרם והשקוץ‬
‫ביזיאד‪ .‬דד‪.‬א כתן ינקח מד‪ .‬עשו הוציאו מסתר‪.‬‬ ‫הד‪.‬וא ובד‪.‬יותם נקיים מזו! נסעו משם והיתד‪.‬‬
‫בלילד‪ .‬ולכך לא פירש הכתוב מיתתה אלא‬ ‫מד‪.‬שגחת השם עליד‪.‬ם שנתן חתתם על העתם‬
‫מן הצד ד‪.‬ד‪.‬״ד ויקרא שמו אלח בכות שתי‬ ‫אשר ספיתתיהם באופן שלא רדפו אחריד*‬
‫בכיות הה״ד דרא אלד‪.‬ים אל יעקב ויברד אותו‬ ‫דבא יעקב לוזד‪ .‬אשר ב א ת כנען ואמרו היא‬
‫מד‪ .‬ברכה ברכו ברכת אבלים ע״ט וראוי חיה‬ ‫בית אל הם דב ת תורד‪ .‬ושזה המקום שקרא‬
‫ליעקב שיבכד‪ .‬עליד‪ .‬כי אד‪.‬בד‪ .‬גדולה אד‪.‬בתו‬ ‫יעקב בית אל ויכן שם מזבח ויקרא למקום‬
‫ולא זכתד‪ .‬לראות פניו בביאתו וכמו שכתב‬ ‫בית אל כי שם נגלו אליו האלהים‪ .‬ורש״י כתב‬
‫הרמב״ן ועם זד‪ .‬הותרד‪ .‬השאלה הי״ט וזכר‬ ‫שענינו אל בבית אל ויחסר אות בי״ת בתחלת‬
‫הכתוב שמע אחר שכנה המזבח בכית אל‬ ‫התיבד‪ .‬כמו כי ששת ימים ונכון הוא‪ .‬אבל‬
‫וד‪.‬עלד‪ .‬שם את עולותיו באתר‪.‬ו הנבואה כי ב ט ת‬ ‫יותר נכון אצלי מה שכתבתי למעלה שקרא‬
‫אל מ ע נראו אליו האלהים‪ .‬ולפי שראה שתי‬ ‫ופרסם לכל בני אדם שמקום השגחת השם‬
‫מראות באותו מקום אחת כשד‪.‬לו בפדן ארם‬ ‫וד‪.‬שפעתו הוא בית אל ולכן לא אמר הכתוב‬
‫ואחת כשבא משם כ* מאחר שלא הגיע עדין‬ ‫שקרא זה השם לאותו מזבח שבנד‪ .‬שמד‪ .‬אלא‬
‫יעקב לבית יצחק ע תן הע‪ .‬בא ל מ אמר‬ ‫למקום ההוא שפרסם וקרא שם בקול גדול‬
‫הכתוב כאן עוד בבואו מטץ ארם כי באסרו‬ ‫שמקום האל היד‪ .‬בית אל בי בעבור שהוא היה‬
‫ע ע הודיע שהיו שם שתי מראות ובאמרו‬ ‫מסתפק במראת הסלם אם היתד‪ .‬נבואיית כמו‬
‫בבואו מפדן ארם הע‪ .‬לד״בתל המראה האהרה‬ ‫שביארתי ועכשו נתאמת אצלו מד‪.‬שם יתברר‬
‫שראד‪ .‬שם בד‪.‬ליכתו אל פדן אום וד‪).‬ה היתוג‬ ‫שנבואיית היתד‪ .‬המראה הר‪.‬יא לכן בנח שס‬
‫בראשית לד‪.‬‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫״שנו‬
‫ומלכי יהודה בפרט רבים משבט יהודה הנה‬ ‫המראה הזאת להודיע דברים א׳ לקיים מה‬
‫ג״כ מבנימין שעדין לא נולד היו שאול ואיש‬ ‫שאמר לו המלאך במעבר יבוק לא יעקב יאמר‬
‫בושת ומאפרים שעדין לא נולד היו רוב מלכי‬ ‫עוד שמך כ״א ישראל כי בעבור שראה המראה‬
‫ישראל אשר בשומרון‪ .‬ועוד הודיעו הודעה‬ ‫שמה בהק^ ובצורת איש כמו שפירשתי הוצרך‬
‫שלישית בענין ירושת הארץ שלא תהיה‬ ‫ית׳ להודיעו בנבואה שיאמין שכן יהיה וא״כ‬
‫לקצת בניו מזולת קצת כמו שהיה בבני אברהם‬ ‫בפעם הראשונה כשראה הסלם קיים לו הקב״ה‬
‫ובבני יצחק שכלם לא ירשו ארץ שלא יהיה‬ ‫הברכה שברכו יצחק אביו‪ .‬ועתה קיים לו‬
‫כן בני יעקב ועל זה אמר ואת ה א ת אשר‬ ‫בנבואה הזאת הברכה שברכו המלאך והוא‬
‫נתתי לאברהם ליצחק וליעקב לך אתננה ולזרעך‬ ‫אמרו ויאמר לו אלהים שמך תקב לא יקרא‬
‫אחריך אתן את ה א ת ורצ״ל בב״ד של מעלה‬ ‫שמך עוד יעקב כי אם ישראל‪ .‬האמנם לא‬
‫יצא דבר מלכות מלפני שלך אתננה כלומר‬ ‫הוצרך לתת בזה הטעם שנתן המלאך באמרו כי‬
‫ולא לעשו ולישמעאל אמנם בפועל ובחזקה‬ ‫שרית עם אלהים וגו׳ כי אליו ה־תה מיוחס‬
‫נשלמת לזרעך אתן את ה א ת וכבר השוו כל‬ ‫המאמר ההוא לפי שהתאבק עמו ולא יכול‬
‫בניו בהיותם זרעו והותרה השאלה הי״ג‪ .‬ובזה‬ ‫לו ]לא[ לאל ית׳ כי הנה המלאך קראו ישראל‬
‫נתקיים ונתאמת ליעקב כל מה שנאמר לו‬ ‫משום כי שרית‪ .‬והקב״ה קראו כן לפי שהיה‬
‫במראת הסלם כי הנה אנכי עמך נתקיים‬ ‫ישר בעצמו והיה דבק באל תמיד‪ .‬וכבר ביארתי‬
‫בקריאת שמו ישראל שהיה שם עמו יבשמו‪.‬‬ ‫בסדר לך לך אצל ולא יקרא עוד שמך אברם‬
‫ומה שנאמר לו שם והיה זרעך כעפר ה א ת‬ ‫למה שהיה הקורא אבדם עובר בלאו לפי‬
‫נתקיים בבניו שהול ‪ T‬ובגוים וקהל גדם‬ ‫שנעקר שם אברם בהחלט וכן שם שרי ולא‬
‫העתידין להיות לו ומה שנאמר לו שם ה א ת‬ ‫נעקר ג״כ שם יעקב ממקומו אלא היה זה‬
‫אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך‬ ‫לסי ששם אברם ושם שרי היו שמות הונחו‬
‫נתקיים לו כאן באמרו לך אתננה ולזרעך‬ ‫להם ראשונה ונשתנו כאשר נכנסו בברית‬
‫וכל זה להודיעו שמראת הסלם היתה בלי ספק‬ ‫אלהים במצות המילה ולכן היה ראוי שיעזבו‬
‫נבואיית מאת י״י‪ .‬ואמנם אמרו ויעל מעליו‬ ‫שמות הטומאה ויקחו שמות הקדש ולא‬
‫אלהים במקום אשר דבר אתו אחשוב שיעקב‬ ‫תזכרנה ראשונות אבל יעקב לא היה כן שיצחק‬
‫כאשר שמע יעוד הזרע וירושת ה א ת השתוקק‬ ‫אביו בהכניסו בבריתו של אברהם אבינו קרא‬
‫לדעת מאד מה שנרמז לו במראת יבוק בותקע‬ ‫לו יעקב ושם קדוש וטהורהיה ולכן לא‬
‫כף ירך יעקב ר״ל ממה שיעשה זרעו של עשו‬ ‫היה ראוי שיעקר שם יעקב ממקומו מפני‬
‫לזרעו של יעקב האם יהיה על ירושת ה א ת‬ ‫שם ישראל שקראו המלאך לאותה הסבה אלא‬
‫או באיזה אופן יהיה והיה דעתו לשאול עליו‬ ‫שיקרא בשני השמות ושיהי׳ השם יעקב טפל‬
‫מהשי״ת ע״ד במה אדע כי אירשנה ששאל‬ ‫כי הוא כפי הטבע וכפי מעלת יצחק שהניחו‬
‫אברהם אבל שהש״י לא רצה לגלות עוד מזה‬ ‫ושם ישראל יהיה עקר שהוא כפי הנם וכפי‬
‫ילכן פתאום כשהשלים ליעדו נעלה מעליי‬ ‫מעלת המלאך שהניחו ואולי שלזה אחז״ל‬
‫השפע הנבואיי ולא ראה עוד וכבר פירשתי‬ ‫‪r‬קב אבינו לא מת ולזה אמר כי אם ישראל‬
‫על זה הדרך ויכל לדבר אתו ויעל אלהים‬ ‫׳יהיה שמך ר״ל נוסף על יעקב ועוד הודיעו‬
‫מעל אברהם‪ .‬אמנם בשאר המראות שראה יעקב‬ ‫בנבואה הזאת הודעה שנית ועם היות כן רבו‬
‫לפי שלא כיוון לראות במופלא ממנו לא נאמר‬ ‫בניו בפדן ארם עדין לא נשלם מנינם כי עוד‬
‫בהם ויעל מעליו אלהים אבל אמרו עוד במקום‬ ‫יול ‪ T‬לו בן אחר ויתוספו בבניו אחרים‪ .‬וע״ז‬
‫אשר דבר אתו אינו חוזר לדעתי אל ו ‪ r‬ל‬ ‫יאמר בלשון אמיחז מחודשת ויאמר לו אלהים‬
‫מעליו אלהים אלא לכל המראה הזאת שמפני‬ ‫אני אל שדי פרה ורבה כלומר אני אל שדי‬
‫שאמר בתחלתה וירא אלה־ם אל יעקב עוד‬ ‫ישבי כח לכל אשר אחפוץ אין מעצור עוד‬
‫בבואו מפדן ארם וזכר מה שנאמר ולא ביאר‬ ‫בידי להרבות את זרעך ולגדלם במעלה וכבוד‬
‫באיזה מקום היתד‪ .‬המראה הזאת לכן בסו®“‪.‬‬ ‫ולכן פרה ורבה כי עדין גוי וקהל גוים יהיה‬
‫אמר במקום אשר דבר אתו ר״ל שראה יעקב‬ ‫ממך ורמז בזה אל בנימין שנולד אח״כ וע״כ‬
‫ונאמר לו כל זה במקום אשר דבר אתו השם‬ ‫אמר ג ד ולשני בני יוסף שנולדו אח״כ‬
‫כלומר בפעם הראשונה שבמקום שראר‪ .‬את‬ ‫שכראובן ושמעון יהיו לו ועליהם אמר וקהל‬
‫המראה הראשונה ראד‪ .‬עתה את המראר‪ .‬הזאת‬ ‫גוים כמו שביארו הזקן בעת מותו‪ .‬ואמנם‬
‫והותרה השאלה הי״ד‪ .‬ור‪.‬נה נזכר שם אלהים‬ ‫בענין המעלה אמר ומלכים מחלציך יצאו ר׳ל‬
‫בכל זה הספור והנבואה להגיד שכפי המשפס‬ ‫שיה■ ו מלכים מהבנים שעדין לא נולדו כי‬
‫וד‪.‬דין האלהי צוה השם כל זה‪ .‬ובעבור שראה‬ ‫‪:‬הנה עם היות שהיו מלכים כוללים דוד ושלמה‬
‫שגז‬ ‫בראשית לה לו‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬
‫שבתחלה הצליח דרכו עם לבן ועם עשו ועם‬ ‫המראה הזאת באותו מקדם דוגמת מה שנעשה‬
‫אנשי שלם עיר שכם כן באו עליו אח״כ דאגויג‬ ‫בראשונה כמו שבפעם הראשונה הציב מצבה‬
‫רבות ראשונה בשמעו מיתת אמו כי נגעה‬ ‫ויצוק שמן עליה כן עתה הציב מצבה באותו‬
‫עד נפשו ושנית מיתת רחל אשר אהבת נפשו‬ ‫מקום עצמו שדבר לו האל פעמים ויסד על ה‬
‫אתבד‪ .,‬ושלישית שראובן שכב את בלהד‪.‬‬ ‫נסך רוצה לומר מים או יין כדי לרחצה‬
‫פלגש אב ו ויש לחז״ל דעות בזד‪ ,‬יש מי שאומר‬ ‫ולטהרה ואח״כ ויצוק עליה שמן רמז לשמן‬
‫ששכב עמה ממש ויש מי שאומר שבלבל‬ ‫המשחה שבו ימשחו כל כלי בית י״י‪ .‬וכמו‬
‫יצועיו כדי שלא יול ‪ T‬עוד בי להיותו בכור‬ ‫שבפעם הראשונה מפני החלום חנבואיי שראה‬
‫עשה זד‪ ,‬מפני שגי החלקים אשר חשב לקחת‬ ‫שם קרא למקום ההוא בית אל כן עתה בעבור‬
‫בנכסי אביו‪ .‬גם אמרו שלא עשה ראובן כן‬ ‫זה קרא שם המקום בית אל והוצרך לעשות‬
‫אלא לכבוד אמו בעבור שאביו אחת• שמחה‬ ‫זה שתי פעמים לפי שבפעם הראשונה ה ה‬
‫רחל ד‪ ,T .‬מ חד מטתו עם בלהה להייותה‬ ‫יעקב מסופק אם היה החלום ההוא נבואיי אם‬
‫שפחת רחל‪ .‬יהיד‪ ,‬איך שיהיד‪ ,‬הנה הזקן כששמע‬ ‫לא לכן עתה שנתאמת לו היותו נבואיי עשד‪.‬‬
‫הדבר הזה דדמד‪ ,‬שבלהד‪ ,‬ובניד‪ ,‬גלוד‪,‬ו אליו‬ ‫המעשים ההם בוודאי תחת אשר בראשונה עשה‬
‫הנה הוא לא צוד‪ ,‬שיוציאו את ראובן מביתו‬ ‫אותם מספק ובזה השלים יעקב וקיים אח‬
‫ולא הוציאו מכלל בניו שלא ינחול עמהם‪.‬‬ ‫נדרו שגדר שם כי הנה קבל אלהות הש״י‬
‫אבל החתש ועבר על פשעו וזה מורד‪ ,‬שלא‬ ‫אם בשכם כשקרא על המזבח אל אלהי ישראל‬
‫היה כ״כ מגונה כמו ש ורה עליו פשט הכתוב‬ ‫ואם בלוז ג״כ במזבח שבנה לעבודתו‪ .‬וכן‬
‫האמנם עברתו שמר הזקן ובסוף נטל ממנו‬ ‫מה שנדר שהאבן יהיה בית אלהים וקיימו במה‬
‫הבכורה מדד‪ ,‬כנגד מדה אבל הודיע הכתוב בזה‬ ‫שקרא למקום ההוא בית אל ויצוק שם שמן‬
‫שכבר היו בני יעקב שנים עשר כי לא נולד‬ ‫לסימן ששם יהיה בית אלהים ואין ספק שכן‬
‫לו אחרי כך בן ולכן הדבר ד‪,‬ד‪,‬וא לא עשד!‬ ‫השלים מה שנדר מהמעשר שנתן למי• שהיה‬
‫פגם במשפחה המקודשת וזהו שארז״ל שחיו‬ ‫צריך אליו כדברי הראב״ע והוא ג״כ דעת‬
‫שוים כלם בקדושה ולפי שרצה הכתוב להשלים‬ ‫שאר המפרש ם והותרה בזה השאלה הט״ו‪.‬‬
‫ספורי יצחק ואחריו ספור עשו כדי שיתח ל‬ ‫וזכר הכתוב שאין טובה שלימה בעולם הזה‬
‫אחריו ספורי יעקב לכן אמר כאן שבא יעקב‬ ‫כי הגה בנסוע יעקב שמח מבית אל ביעודיו‬
‫אל יצחק אביו וראהו ושמח בלבו ושמת יצחק‬ ‫וברכותיו והצלותיו מלבן ומעשו מאנשי שכם‬
‫ונקבר ע״י בניו בשיבה טובה כי עם היות‬ ‫קפץ עליו רוגזה של רחל שמתה בדרך בלדתה‬
‫שלא מת אלא י״ב שנד‪ ,‬אחר מכירת יוסף הנה‬ ‫את בנימין‪ .‬וספר הכתוב למה נקרא שמו כן‬
‫הזכיר הכתוב כאן מיתתו כדי• להשלים ספורו‬ ‫ואמר שמפני שהם• לדת אמרה לה אל תיראי כי‬
‫זלד‪.‬תחיל ספו ת חולדת בניו ‪•-‬וכמו שכתב‬ ‫גם זה לך בן לכן ‪T‬עה רחל שהיה בן זכר‪.‬‬
‫הרמב״ן ‪:‬‬ ‫ובצאת נפשה קראתו בן אוני כלומר בן צערי‬
‫לו‬ ‫ואבלי אבל יעקב לא רצה שיקראו לו שם‬
‫)א( ואלה תולדות עשו וגד‪ .‬עד םוו<‬ ‫רע ‪.‬לפי שזה בלבד נולד לו בארץ הקדושה‬
‫הסדר‪ .‬לפי שהשלים הכתוב ספור יצחק‬ ‫ופירש בן אוני שהוא מלשון כח כמו ראשית‬
‫נעתק לבאר ספורי בניו ותולדותיד‪,‬ם וזכר‬ ‫אוני ולאין אונים עצמה ירבה ולכן קראו בנימין‬
‫ראשונה עניני עשו ותולדותיו בבנים ובקורות‬ ‫גי צד הימין הוא היותר חזק וכמו שכתב‬
‫אווזם מן המעלה וד‪,‬כבוד‪ .‬ולכן הודיע ראשונה‬ ‫הרמב״ן ולפי שלא יכול יעקב להוליכה לחברון‬
‫שלקח שלש נשים את עדה בת אלון וד‪,‬יא‬ ‫פן יגיעה הפסד ועפוש גדול באורך הדרך קבר‬
‫ושנית‬ ‫בשמת בת אלון שנזכרת למעלה‬ ‫אותה בדרך אפרתי• ולכבודה הציב מצבה גדולה‬
‫אהליבמה בת ענד‪ ,‬והיא יד‪,‬ודית שנזכרה ג״ב‬ ‫על קבורתה ר״ל על קברה כדי שיודע לכל‬
‫למעלד‪ ,‬והשלישית בשמת בת ישמעאל והיא‬ ‫שנקברד‪ ,‬שמד‪ ,‬אשד‪ ,‬גדולה‪ .‬והגה קבר אותה‬
‫נזכרת שם מחלת כי היה לד‪ .‬שני שמות‬ ‫יעקב בדרך ולא בבית לחם שהיד‪ ,‬קרוב לשם‬
‫כדברי הראב״ע‪ .‬ורש״י נתן סבר‪ ,‬בשני שמותיה‬ ‫פחות ממיל כמ״ש הרמב״ן מירושלים שהיה‬
‫כדברי המדרש‪ .‬וזכר הכתוב מן הבנים שנולדו‬ ‫בזד‪ .‬עד ראיד‪ ,‬לפי שצפד‪ ,‬יעקב שעתיד בית‬
‫לו מהם בארץ כנען ושמפני יעקב אחיו לפי‬ ‫לחם אפרת להיות בחלק ‪ .Tn,T‬ולכן לא‬
‫שלא יכלה ארץ מגוריד‪,‬ם לשאת אותם מפני‬ ‫רצד‪ .‬לקברה שמד‪ .‬רק בדרך בגבול שהוא‬
‫מקניהם יצא מא ‪ p‬כנען ושנתישב בד‪,‬ר שעיר‬ ‫מבנימין בית אל וכן אמ ת בספרי רחל בחלקו‬
‫וזה מורה שהלך עשו אל הר שעיר אחרי שבא‬ ‫של בנימין מתה וכמו שזכת הרב‪ .‬וסטר הכתוב‬
‫יעקב אל אביו‪ .‬ואמנם מד‪ .‬שנזכר משליחות‬ ‫שסבת צרתהו ליעקב בדרך הזה כי כמו‬
‫בראשית לו‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישלח‬ ‫^‪ 8‬נ ח‬
‫את הימים במדבר וברעותו את החמורים כי‬ ‫יעקב אליו לארצה שעיר שדה אדום ואמרו עד‬
‫הכיר במיניהם שהיו קרובים בטבע החמורים‬ ‫אשר אבא אל אדוני שעירה מורה שקודם בא‬
‫לסוסיות וד‪.‬רביעם וד‪.‬ולידו עם היות שבשאר‬ ‫יעקב אל אכיו כבר היה עשו בשעיר ולכן ראוי‬
‫בעלי חיים אין מין מוליד בזולת מינו וד׳ענין‬ ‫שנאמר לישב שני הפסוקים שקודם בא יעקב‬
‫שהיו הממזרות כל כך מסתבך בר‪,‬ם בי גם‬ ‫היה עשו שגור ללכת בשעיר מבלי נשיי‬
‫בבהמות היו בוחרים בו‪ .‬ואמנם אמרו ואלה‬ ‫ומקנהו כי תמיד היה בארץ כנען ואולי היה‬
‫המלכים אשר מלכו ב א ת אדום הוא להגיד‬ ‫שעיר ארץ ציד ולכן היה הוא ואנשיו בלבד‬
‫שלא די שהיו מבני עשו אלום ם ב א ת אדום‬ ‫יושב שמה להשתעשע בצידו וכאשר בא יעקב‬
‫אבל גם מלכים מלכו מד‪.‬ם שמד‪ .‬אבל לא היתד‪.‬‬ ‫אצל אב־ו היו שניד& עם כל רכושם ומקניהם‬
‫מלכותם משתלשלת מאב לבן כמלכי יהודד‪.‬‬ ‫בארץ כנען עד שמת יצחק וקברוהו בניי‪.‬‬
‫וכמלכי האומות היום באדצותם לגוייהם כי‬ ‫ולפי שהיה מקניהם רב ולא יכלה הא ‪ p‬לשאת‬
‫הם היו ממליכים שמד■ אנשים מפוזרים מפד‪,‬‬ ‫אותם עשו באהבתו את יעקב הניחו ב א ת‬
‫ומפר■ כפי מר‪ .‬שירצו וחז״ל אמרו שהמלכים‬ ‫כנען בדעתו שהיה יעקב חפץ בה ועתיד‬
‫המה הם שמונה וכנגדם בטלו בני יעקב מלכים‬ ‫ליורשה והלך הוא ובניו ומקנהו לשבת דירת‬
‫מאדום כל ימי שמונת מלכים וד‪,‬ם שאול ואיש‬ ‫קבע בשעיר וזהו מה שזכר בכאן מהליכתו‬
‫בושת דוד שלמה רחבעם אביד■ אסא יד‪.‬ושפט‬ ‫עם נשיו ובניו ומקנהו ולכן חזר הכתוב לומר‬
‫ובימי יהורם פשע אדום מתחת יד ‪■T‬ודד‪.‬‬ ‫ואלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר שנולדו‬
‫וימליכו עליהם מלך ובימי שאול גם כן כתיב‬ ‫ייו שם והם בני בניו כי בניו כלם נולדי‬
‫אין מלך באדום נצב מלך‪ .‬ודעת הרמב״ן‬ ‫ב א ת כנען האמנם כשרצה לזכרם התחיל מן‬
‫שכל העירות שזכר הכתוב במלכי ה א ת הם‬ ‫אליפז בנו בכורו ורעואל משנהו עם היות‬
‫מ א ת אדום דנהבא בצרה ארץ התימני וד‪.‬שאר‪.‬‬ ‫שלא נולדו בשעיר כדי לזכור אחריהם בניהם‬
‫ואין כן דעת רש״י שהוא כתב שבצרה הוא‬ ‫אשר הולידו שם אמנם בני אהליבמה נזכרו‬
‫מערי מואב שנאמר על קריות ועל בצרד■ ולפי‬ ‫כאן הם לבדם שנולדו בארץ כנען ונזכרו פה‬
‫שהעמידד■ מלך לאדום עתידר■ ללקות עמר‪.‬ם‬ ‫להגיד שעלו לגדולה להמנות באלופי כמו‬
‫ומדברי המדרש הוא‪ .‬ואני אחשוב שקם היי‬ ‫שיזכור‪ .‬ולא נזכרו בניהם אולי שלא הולידו אז‬
‫ממליכים אנשים טובים בעיניד‪.‬ם אם מארצם‬ ‫או שהולידו נקבות‪ .‬והנה זכרה התורה התולדות‬
‫ואם נכרים מ א ת אחרת ולכן נאמר במלך‬ ‫ההם להודיע מי הם שנכללו במצוד■ אשר צוה‬
‫הראשון ושם עירו דנהבא לפי שר‪.‬יה אדומיי‬ ‫השם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא‪ .‬אבל עמלק‬
‫אבל במלך השני לא נאמר בו ושם עירו אבל‬ ‫שה־ה גם כן בן אליפז מפלגשו תמנע עם‬
‫נאמר בו שהיה מבצרה לפי שהיד‪ .‬נכרי מבצרה‬ ‫בכלל לא תתעב אדומי להיותו בן‬ ‫היותו‬
‫■ נכרי מ א ת התימני ולזה‬ ‫וכן השלישי ה ‪T‬‬ ‫אליפז מפני שבא להרע לישראל מבלי סבה‬
‫לא נאמר בו ושם עירו וכן השאר מי שנאמר‬ ‫צוד‪ .‬השם למחות שמו כמו שיתבאר‪ .‬וכוונה‬
‫ושם עי ת היה אדומי ומי שלא נאמר בו כן‬ ‫התורד■ כוונד■ שנית בספור תולדות עשו להודיע‬
‫היה נכרי‪ .‬האמנם נאמר במלך האחרון שם‬ ‫שהיו בני יעקב י״ב כלם קדושים ובתוכם‬
‫אשתו ולא נאמר כן בשאר המלכים לפי שד‪.‬יר‪.‬‬ ‫י״י אמנם בני עשו רובם היו ממזרים כי הנה‬
‫חמיו עשיר גדול עד שבעבור זח נקרא מי‬ ‫אהליבמד■ בת ענד■ בת צבעת היתה ממזרת‬
‫זהב שהיר■ הזהב בביתו כמים‪ .‬ומפני שבטח‬ ‫שבא צבעון על כלתו אשת ענד■ ויצאת אהליבמה‬
‫בו המלך ההוא נפסק מלכותו ולא היה בד‪.‬ם‬ ‫וגם קרח ממזר היה ותמנע גם כן היתה ממזרת‬
‫עוד מלך‪ .‬ואמנם מר■ שכתוב אחר זה ואלה‬ ‫כמו שהוכיחו כל זה חז״ל מד^פסוקים‪ .‬עוד בא‬
‫שמות אלופי עשו למשפחותם כבר פירשו ענינו‬ ‫הספור הזד‪ .‬להודיענו כמה מהגדולה וד‪,‬כבוד‬
‫שלאחר שמת הדר נפסקה המלכות מבני אדום‬ ‫קנו בני עשו להיותם מזרע יצחק ומגזע אברר‪.‬ם‬
‫ושבו להיות אלופים‪ .‬וכן מפורש בדברי הימים‬ ‫ועל זה ספר הכתוב האלופים שהיו מבני בניו‬
‫ויסת הדר ויהיו אלופי אדום‪ .‬וכתב הרמב״ן‬ ‫ב א ת אמם ועזם אלוף הוא מלשון גדולה‬
‫שלכן כתב למעלה אלד■ אלופי עשו וגר כאן‬ ‫ומעלת אדנות ומפני שקודם בא עשו אל אדום‬
‫אמר אלופי בני עשו למשפחותם למקומותם‬ ‫היו שמה אנשים גדולים בני שעיר החורי‬
‫לפי שר‪.‬ראשונים כלם היו אלופים אחים יושבים‬ ‫שהיד‪ .‬אבי אומה קדמונית ומשל עליהם עשו‬
‫בעיר אחת וכלם היו מושלים יחד עליר‪ ,‬כנשיאים‬ ‫לקיים מה שנאמר לו ועל חרבך תחיה לכן‬
‫או ראשי בתי אבות אבל אלד■ האחתנים היו‬ ‫זכרם הכתוב גם כן כאן וכתב ג״כ הממזרות‬
‫אלופים למשפחותם במקומו^‪.‬ם שהיה אלוף‬ ‫שהיד‪ .‬בד‪.‬ם כמו שכתב רש״י עד שמהם היו‬
‫אחד בכל המשפחות ובכל המקומות כל ימי‬ ‫מרבתים הבד‪.‬מות בזולת מינם והם ג״כ מצאד‬
‫שנם‬ ‫בראשית לו לז‬ ‫אברכנאל‬ ‫וישלח‬
‫בכתם וגבורתם לקיים מה שנאמר לו ועל חרבך‬ ‫חייו ואחרי מותו היה קם אלוף אחר כולל‬
‫תחיה ושהיו בבניו ממזרים רבים וכמו שארז״ל‬ ‫גם כן כדרך המלכים אם לא ‪.‬שלא •שגו על‬
‫ראהליבמה ילדה את ‪r‬וש ואת יעלם ואת קרח‬ ‫כסא מלכות דותר נראה לי לפרש שהיה‬
‫דוה ‪ r‬כי אני חשבתי את עשו ר׳ סימון'אמר‬ ‫האלופים האחרונים האלה למשפחותם במקומותי'‬
‫קלפית בצליה וכל כד למה גליתי מסתריו לגלות‬ ‫רוצה לומר אלוף אחד על משפחה אחת ועיר‬
‫את הממזרים שבו וכו׳ אמנם בבני יעקב מה‬ ‫אחת ואלוף אחד על עיר ומשפחה אחרת וכל‬
‫כתיב בהם וזעכי נטעתיך שורק כלו זרע‬ ‫אלו היה לפגב־התורה קודם מרע״ה‪ .‬והכלל‬
‫אמת‪ .‬ונשלם עם זה פירוש זה הסדר‪ .‬והתהלה‬ ‫העולה מזה הספור הוא שעשו מפני ברכות‬
‫לאל אמן אשר על כל יכול‪ .‬אוי״ר‪:‬‬ ‫אביו זכה לגדולה ולהיות מבניו אלופים ומלכים‬
‫וישב‬ ‫פרשת‬
‫הזכיר פעם אחרת יתוס בניו הבאים מצרימ‪.‬ה‬ ‫לז‬
‫ולמה יז כ תו עוד פעם אחרת‪ .‬ועוד שאם בא‬ ‫)א( וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו׳‬
‫לבאר היחוס למה אמר אלה תולדות יעקב‬ ‫עד ויהי בעת ההיא וירד יהודה‪ .‬והנה‬
‫יוסף והיה לו להתחיל מראובן ולזכרם כלם‪:‬‬ ‫ראיתי בפרשה הזאת ספקות הרבה אזכור מהם‬
‫היות עצמיים‪:‬‬
‫השאלה הג׳ באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה‬
‫היה רועה את אחיו בצאן והוא נער‬ ‫השאלה הא׳ באמרו וישב יעקב בארץ מגורי׳‬
‫וגומר כי אם בא הכתוב להודיע שניו בעבור‬ ‫אביו בארץ כנען והוא כי הנה כתב‬
‫שהיה קטן ושהיה עכ״ז מעה את אחיו בצאן‬ ‫למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית‬
‫הרי יששכר וזבולון היו כמוהו בשנים והיו‬ ‫הארבע הוא חבתן אשר גר שס אברהם ויצחק‬
‫רועים ועוד שאחרי שזכר שניו בדקדוק למה‬ ‫ילא נזכר עוד ויצא או נסע משם ובידוע אס‬
‫אמר והוא נער ורש״י פי׳ שהיה עושה מעשה‬ ‫כן שישב שם ומה בא ללמדנו וישב יעקב‬
‫נערות ממשמש בעיניו וגומר ואם היה כן לא‬ ‫וגומר‪ .‬ועוד למה אחרי שאמר בארץ מגורי‬
‫היה אוהבו אביו ולא היה מכנהו בבן זקונים‬ ‫אביו חזר לומר בארץ כנען‪ .‬הלא ידענו‬
‫והתרגום אומר בר חכים גם שלדברי הרב‬ ‫שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו‪ .‬והרמב״ן‬
‫היה ראוי שיאמר והוא נער והוא היה אח בני‬ ‫כתב לתקן זה כי לפי שזכר למעלה שעשו‬
‫בלהה וגומר‪ .‬ופירוש אונקלוס אין לו עגמ‬ ‫הלך לו אל א ת אחרת ולקח לו אחחת עולם‬
‫כי לא מצאנו בכתוב לשון נער על הגמל‪.‬‬ ‫הנה יעקב לא עשה כן אבל ישב גר ב א ת‬
‫והרמב׳׳ן פי׳ והוא נער את בני בלהה כי להיותו‬ ‫מגורי אביו כי רצה שיתקיים בו כי גר יהיה‬
‫נער היה עם בני השפחות כי להם צוה אביהם‬ ‫זרעך ולדבריו היה ראד שיאמר הכתוב ויגר‬
‫שישרתוהו וישמרוהו וגם זה אינו נכס כי יחסר‬ ‫יעקב כי יצחק לא נקרא גר בית ששם נולד ושם‬
‫בכתוב מלת והוא גם כי יהיה מותר אמרו‬ ‫ישב כל ימיו והגר הוא הבא מארץ אחרת כמו‬
‫והוא נער כיון שכבר ביאר שהיה בן י״ז שנה‪:‬‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם לגור ב א ת באנו‪:‬‬
‫השאלה הב׳ באמרו אלה תולדות ת ק ב יוסף‬
‫השאלה הד׳ איד אמר הכתוב שיוסף היה‬
‫רועה את אחיד בצאן‪ .‬והלא הכתוב אמר‬ ‫כ״א נם׳ תולמת על הקורות בדברי הראב״ע‬
‫אחר זה הלא אחיד רועים בשכם לכה ואשלחך‬ ‫כבר הקשה עליו הרמב״ן כי אין האדם מול ‪T‬‬
‫אליהם ואז שלחו והוא ממה שיורה שאותה‬ ‫קורותיו רק לימים מיוחסיס שיולידו גם כי‬
‫אין צורך בזה המאמר והיה ראד שיאמר‬
‫הליכה היתד‪ .‬בפעם ראשונה שהלד אל אחיו‬
‫בצאן ולזה תעה בלכתו כי לא נסה ללכת‬ ‫וישב יעקב וגומר ויהי יוסף בן י״ז שנה‪.‬‬
‫באלה ואז היה נמכר ואיד היה אם כן מעה‬ ‫ועוד כי כל מה שנזכר בספור הזה אינם‬
‫את אחיו בצאן‪:‬‬ ‫תולדות וקורות יעקב כי אם קוח ת בניו כספור‬
‫יהודה ותמר ובניו ועניני אשת פוטיפר והמשקה‬
‫השאלה הה׳ באממ ויבא יוסף את דבחם‬ ‫והאופה ולכן אומר שהם קורות ראוי שייוחסו‬
‫רעה אל אביהם והיא כי לא ימלט מהיות‬ ‫לבניו לא ליעקב ומה שפרש׳׳י אלה של תולדית‬
‫הדבר והשמועה ההיא שהביא אמתית או בלתי‬ ‫יעקב אין ראד לקבלו כי יחסר הכתוב ואיו‬
‫אמתית ואם היתה אמתית כפרש״י למה קראה‬ ‫לפרש תולדות כהרמב״ן על יוסף ואחיו בי‬
‫דבה כי הנה בלשוננו לא נאמר דבה כי אם על‬ ‫כבר נז כ ת למעלה תולתת יעקב רוצה לומר‬
‫הכוזבת ואם אמתית היתד* איד את״ל שנענש‬ ‫בניו בשמותם כלם אחד לאחד ובפרשת דגש‬
‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שס‬
‫תראה כמה כחה של שנאת האחים ממה שעבר‬ ‫על זה ותלא ראוי שיקבל עליו שכר בגלותו‬
‫בינו ובין עשו אחיו ואיד לא ירא מזה‪:‬‬ ‫אזן אביהם שייסרם וירחיקם מהעבירה• ואם‬
‫השאלה הט' למח שנאו אחיו את יוסף‬ ‫היתד• הדבה כוזבת איד אמר ויבא יוסף היה‬
‫האם מפני שאותו אהב אביחם מכל‬ ‫ראוי שיאמר ויוצא יוסף כי הוא היה מוציא‬
‫בניו ומה לו לעשות עוד ויוסף היה מתפעל‬ ‫הדבר‪ ,‬מעצמו ויקשה גם כן איך יעקב היה‬
‫ונאהב ויעקב היה האוהב‪ .‬וה ה ראוי שישנאו‬ ‫אוהב אותו בהיותו מלשין כוזב ומוציא דבה‬
‫את אביהם על אהבתו אותו בבחירתו יותר‬ ‫הוא כסיל והיה לו ליסרו עליו גם שהיה יעקב‬
‫מדאי לא את יוסף הנאהב‪ .‬ועוד שאיך יפול‬ ‫עובר על היותו מקבל לשון הרע‪:‬‬
‫בזה עניו השנאה יותר היה ראוי שיקנאו כי‬ ‫השאלה הו׳ באמרו וישראל אהב את יוסף‬
‫השנאה היא על הנזק שיעשה לחב רו ברצונו‬ ‫מכל בניו כי בן זקונים הוא לו‪ .‬כי‬
‫אבל הקנאה שיקנא בגדול ממנו באיזה מעלה‬ ‫למה זה אהבו יעקב מכל בניו האם מפני‬
‫או כבוד כל שכן שזה דבר טבעי שבהיות‬ ‫שנולד לזקנתו וזהו פי׳ בן זקונים כדברי רש״י‬
‫לאדם בנים יאהב לאחד מהם יותר מהאחרים‬ ‫והראב״ע הנה כל בניו נולדו בזקנתו אחרי‬
‫אם מפני היותו צעיר לימים או חכמה או‬ ‫שהיה בן ם׳ שנה ו״ותר‪ .‬וגם בנים רבים‬
‫מעלה שיראה בו יותר מבאחיו ואיד יהיה‬ ‫אתרים נולדו לו בזקנתו קרובים לשנות יוסף‬
‫אפשר שיהיו לו י״ב בנים ויאהב את כלם בשוד‪,‬‬ ‫כיששכר וזבולון כמו שהקשה הרכב״ן שבנימין‬
‫מבלי חלוף זה אי אפשר ולמה אם כן ישנאו‬ ‫נולד אחריו ועוד כי ענין אמרו הוא לו כי הן‬
‫את יוסף על זד‪ .‬והיה ראוי שישתדלו להשתלם‬ ‫שיהיה בן זקונים נולד בזקנתו או שיהיה בר‬
‫יותר ממנו לא לשנא אותו ואם מפני חלומותיו‬ ‫חכים כדברי אונקלום הוא היה בעצמו בן‬
‫הנה לא היו בידיו חלומותיו לחלום כרצונו‬ ‫לא ביחס אליו כי אינו תואר צרופיי לאחד‬
‫אף כי העקר בידינו דברי חלומות אינן מעלין‬ ‫כאב או בן אדון או עבד שהוא אם היה בן‬
‫ולא מורידין כי שוא ידברו‪:‬‬ ‫נולד לזקנתו אצל הכל היה כן לא לבד אצל‬
‫אביו ואם היה חכם בעצמו היה כן לא אל אב ו‬
‫בלבד כל שכן שהאהבה האמתית והראויה כל השאלה הי׳ למה זכר ששנאוד‪,‬ו אחיו על זד‪,‬‬
‫האהבה שאהבו אביו ועל החלום הראשון‬ ‫שכן לשלם כיעקב אבינו לא תהיה כי אם‬
‫מפני המעלה והחכמה לא להיותו נולד לעת שחי'ם ועל פתרונו וזכר בזה ג׳ פעמים לשון‬
‫זקנתו ולכן היה ראוי שיאמר כי בן חכם הוא שנאה ולא זכר ששנאוד‪,‬ו תחת היותו מביא‬
‫לו לא בן זקונים כי א ן ספק שהיה יוסף דבתם רעה אל אביהם שהיא ה תה סבה יותר‬
‫בן חכם ולכן הושפעו עליו העתידות בחלום מספקת לשנאה כי יבלימם אביהם על דבריו‬
‫והבין בפתרון החלומות וכן ארז״ל שמסר לו כי אין ספק שייסרם אביהם על הדבה ישידעו‬
‫אביו כל חכמתו ילמה לא זכר זה בסבת אהבתו שיוסף הוא הביא הדבה ההיא וגם על החלום‬
‫השני לא זכר ששנאוהו אלא ויקנאו בו אחיו‬ ‫אותו‪:‬‬
‫ומה ענ ן ולא יכלו דברו לשלום שדברו‬
‫אינו דבר עמו‪:‬‬ ‫פסים‬ ‫כתונת‬ ‫לו‬ ‫ועשה‬ ‫באמרו‬ ‫הז׳‬ ‫השאלה‬
‫כי איך יתכן שכל הגדולה שגדלו אביו‬
‫באהבתו אותו היה שעשה לו מלבוש נאה וזה השאלה הי״א איך יוסף בהיותו תןס ונבון‬
‫ממה שי־אות לתינוקות לא לבחורים הנהמדים היד‪ .‬מספר חלומותיו לאחיו לדעתו שהיו'שונאים‬
‫והמשכיל ם בכל חכמה ואיך קנאו בו אחיו אותו ולא יכלו דברו לשלום האם לא ידע‬
‫על זה עד שלמדו מזה חז״ל דרך א ת שלא שיוסיפו עוד שנא אותו בשמעם שאפים ארצה‬
‫יסיל אדם קנאה בין האחים ואמרם שבשביל ישתחוו לו ואין סכל כאיש אשר בם ו ובשפתיו‬
‫הלבוש הזה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים‪ .‬יקנה אויבים את נפשו כל שכן את אחיו‬
‫והנה אחיו היו רועים כל הצאן והמקנה הרב ובעלי בריתו‪:‬‬
‫אשר לאביהם וכל מה ששלל להם בשכם השאלה הי״ב בכפל הדברים שבאו בחלומות‬
‫כי הנה בחלום הראשון אמר ויחלום‬ ‫והכרח הוא שיהיה מהם עועור רב לעשות להם‬
‫גם רכב גם פרשים כ״ש כתונת פסים אם ירצה יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו‬
‫השאלה הח׳ למה יעקב הטיל קנאה בין וכאשר ספרו אליהם נאמר שנית ויסיפו עוד‬
‫הבנים בהיותו אוהב את יוסף מכל בניו שנא אותו וד‪,‬וא כפל מבואר‪ .‬גם בחלום השני‬
‫ועשה לו כתונת פסים ו ‪r‬קב חכם היה ורואה נאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו‬
‫אח הנולד ואיך לא ראה שיקנאו בו אחיו לאחיו וגומר ואחר בך אמר ויספר אל אביו‬
‫דמשד מזה ביניהם ריב ומדון ^ונאה הלא ואל אחיו ולמד‪ ,‬זכר אחיו שני פעמים ‪:‬‬
‫שסא‬ ‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬
‫היה אבלו גדול כ״ב והוא יותר מדאי מתקשר״‬ ‫השאלה הי״ג במאמר יעקב הלא אחיד חעים‬
‫בו כמ״ש וימאן להתנחם וכי דבר נפלא הוא‬ ‫בשכם לכה וגומר כי מה היום מיומים‬
‫להפקד אחד מבני אדם וכל שכן לחמת אב‬ ‫ששלח ■עקב לבקחם ואיך לא ירא מהם‬
‫י״ב בנים למה יפליג הפלגה עצומה כזאח‬ ‫שיזיקו ליוסף כי אין ספק שהיה יודע בשנאתם‬
‫על אחד מהם במוחו ומי האיש אשר לא יצתק‬ ‫אותו ויוסף עצמי א ‪ T‬לא ירא ללכת אצלם‬
‫עליו מלכות שם ם על הרעה בבואה‪ .‬ולא עוד‬ ‫והוא רואה שלא יכלו דברו לשלום‪ .‬ומה‬
‫אלא לסבב יעקב הסתלק ממנו רוח הקודש כל‬ ‫האות היותר ג מל על שנאתם אותו ולמה‬
‫הזמן ההוא עד ששמע שיוסף עודנו חי כדבריהם‬ ‫יזכיר הכתוב מה שהיה תועה בשדה ומה ששאלו‬
‫ז״ל על זה אמר כפי המתרגם ותהי רמו‬ ‫האיש מה תבקש ומה שהשיבו ומה התועלת‬
‫יעקב אביהם‪ .‬וקשה עוד מזה מה שהסכים בזח‬ ‫ב מעת הפרטים ההם ‪:‬‬
‫דעת עליון ולא דבר ולא הוכיח ליעקב עליו‬ ‫השאלה הי״ד אחרי שעלה רוח רעה באנשים‬
‫ולא הודיעו אמתת הענין‪ .‬וגם חז״ל הפליגו‬ ‫האלה להמג את יוסף אחיהם מיראתם‬
‫לומר שכללו אח׳ יוסף את הקדוש ברוד הוא‬ ‫שמלוך ימלוד עליהם או לסבה אחרת איד‬
‫עמהם כביכול וכסה עליהם ודעת המדרש שהוא‬ ‫נסכלה עצתם ונבערה חכמתם לבקש תחבולות‬
‫זר מאוד כשיובן כפשוטו שבמות אחד מבניו‬ ‫וערמומיות להמיתו וכמ״ש ויתנכלו אותו להמיתו‬
‫בחייו לא יהיה מבני העולם הבא‪ .‬ורביעית‬ ‫הי׳ להם להמיתו בסתר ולקברו ואיד שלחוהו למצר‘‬
‫מה ענין ויבד אוהו אביו כי אחרי שאמר‬ ‫והשאירו לו שס ושארי‪-‬ת בזה היה מקום להתקיים‬
‫וימאן להתנחם בידוע שבכה ולמה אמר אביו‬ ‫וזלומות ו כמו שהיה ולא עוד אלא שנראי‬
‫הלא ידענו שהוא היה הבלתי• מתנחם‪:‬‬ ‫קלי הדעת שבתחלה אמרו לכו ונהרגהו‬
‫השאלה הי״ח אחרי שפרשה התורה האכזריות‬ ‫ונשליכהו באחת הבורות ותוד כדי דבור קבלו‬
‫והפשע הגדול הזה שעשו בגי יעקב איד‬ ‫טענת ראובן אל תשפכו דם ועוד מעט קבלו‬
‫לא פרסמה העונש שקבלו עליו ולא עוד‬ ‫טענת יהודה לכו ונמכרנו לישמעאלים‪:‬‬
‫אלא שארז״ל שה‪ 1‬א יתברד סייע על ‪T‬ם וישלח‬ ‫השאלה הט״ו מה היתה כוונת ראובן אצל‬
‫מלאד להכין לו הדרד ללכת שם כדי שיגיע‬ ‫אחיו באמת אל תשפכו דם השליכי‬
‫ל ‪T‬ם‪ .‬והנני מפרש הפםוקים באופן יותרו‬ ‫אותו אל הבור וגומר כי מ״מ לא היה יוצא‬
‫השאלות האלה כלם‪:‬‬
‫בזה משפיכות דמו ומה ההבדל בין שפיכתי‬
‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגומר עד ויעקב‬ ‫ב ‪T‬ים או בגרום ש שפד כיץ שבסוף היו‬
‫אהב את יוסף‪ .‬הפסוקים הראשונים‬ ‫רצחנים וא ‪ T‬אמר באזני אחיו הילד איננו‬
‫האלה נראה לי לפרשם על אחד משני פנים‪.‬‬ ‫ואני אנה אני בא שבזה היה מגלה שהיה‬
‫הראשון ראוי שיקדם לו ביאור שתי מלות‬ ‫דעתו בראשונה להצילו ולהביאו אל אביו‪:‬‬
‫שהם בתחלת הפסוק והם וישב ומגורי והנה‬
‫ביאר הרב המורה שלשון יש בה יאמר נ פי‬ ‫השאלה הט״ז בדב ת יעקב ואבלותו כי היא‬
‫הנחתו הראשונה על ההתמדה והמנוחה בעניו‬ ‫אמר כתונת בני והוא מאמר קצר שהיה‬
‫מה כמו שהביא וראמה וישבה תחתיה‪ .‬מושיבי‬ ‫לו'לו מ ר כתונת בני זאת כיון שהיה משיב‬
‫עקרת הבית יזולתם‪ .‬ואמנם מגורי מלבד מח‬ ‫על מה ששאלוהו הכר נא הכתונת בנד היא‬
‫שיורה על לשון גרות והוא הביאה מארץ‬ ‫אם לא‪ .‬ועוד למה אמר חיה רעה אכלתהו‬
‫אחרת‪ .‬הנה יורד‪ .‬גם כן על לשון פחד ומגור‪.‬‬ ‫טרוף טורף יוסף ויקשה כפל טרוף טורף‬
‫כמו לא תגורו מפני איש‪ .‬ואשר יגורתי יבא‬ ‫אחרי אומרו חיה רעה אכלתהו‪:‬‬
‫לי‪ .‬מכל מגוחתי הצילני מגור‪ .‬מסביב‪ .‬ומגורתם‬ ‫השאלה הי״ז באמרו ויקומו כל בניו וכל‬
‫אביא להם‪ .‬ורבים ככד‪ .,‬וג״כ הוא לשון תגר‬ ‫בנותיו לנחמו וגומר ו• קשה זה ראשונה‬
‫וקטטר‪ ..‬אל תתגר בם[ למד‪ .‬תתגרה ברער‪-‬‬ ‫לפי שאין דרד המנחמים שיהיו בנים ובנות כ*‬
‫ומתגרת ‪T‬יד אני בליתי‪ .‬ומזה מי גר אתד‬ ‫הם מכלל האבלים והמתנחמים אבל ראוי‬
‫עליך יפול כל יום יגורו מלחמות יגורהו‬ ‫שיהיו אוהבים ורעים מחוץ‪ .‬ושנית כי למה‬
‫בחרמו‪ .‬דהיה לפי זה כי הפסוק הזר‪ .‬שנתישב‬ ‫קמו כלם לנחמו הקטנים עם הגדולים דבואד‬
‫יעקב ונשתקע בהתמדד‪ ,‬בארץ מגורי אביו‬ ‫האנשים על הנשים והיה די שיבואו בניו‬
‫ר״ל פחד יצחק אביו בין יעקב ועשו וקטטתם‬ ‫הגדולים לנחמו לא הקטנים ולא הבנות כלותיו‬
‫וכאלו יעקב נתדמד‪ .‬באלו המגורות לאביו יצחק‬ ‫ושלישית מה ענין אמרו כי ארד אל בני אבל‬
‫כי כמו שאביו יצחק בזקנתו סבל עמל עשו‬ ‫שאולה ולמה היה צערו של יעקב גדול ועצום‬
‫ויעקב ומשטמתס‪ .‬כן יעקב סבל קטטת ומשממת‬ ‫כל הימים אשר נדח ממנו נדחו יוסף ולמה‬
‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שסב‬
‫אם מצד ששם גר אביו אברד‪,‬ם ואביו יצחק‬ ‫בניו‪ .‬וכמו שיצחק היה סבת קטטת בגיד באהבתו‬
‫ואם מצד ה א ת עצמה שהיא א ת כנען ה א ת‬ ‫את האחד יותר מן האחר‪ .‬ככה יעקב היה סבה‬
‫הקדושה אשר בחר י״י בה ולא רצד■ להשתדל‬ ‫במריבת בניו במה שאהב את יוסף‪ .‬וכמו שיצחק‬
‫עוד בקניני העלם ולהרבות מקנד‪,‬ו רק להתישב‬ ‫סבל פרידת יעקב ממנו עשר ם שנה בבית‬
‫שמה ולהתבודד בחכמתו כמעשה אביו‪ .‬ובניו‬ ‫לבן ושתים שנים בדרכים כמו שביארתי‪ .‬כן‬
‫שר‪,‬יו בחודים להוטים אחרי הקנינים לרתיחת‬ ‫יעקב סבל פרידת יוסף ממנו כ״ב שנה‪ .‬וכמו‬
‫טבעם אותם מנה לרעות הצאן כאשר היה הוא‬ ‫שיעקב עם היות שהלך מבית אביו עני ודל‬
‫עושה קודם לזה ועל זה אמר הכתוב וישב‬ ‫וכמ״ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה‬
‫יעקב רצה לומר שנתישב ולא רצה לצאת עוד‬ ‫ועבד שם את לבן הנה במקום שהלך שם‬
‫מעירו לרעות את הצאן באשר בראשונה ושעשה‬ ‫בורח ומגורש ועבד נתעשר ונתגדל ככה יוסף‬
‫זה שמה להיותו מגורי אביו כי שם גר ודר‬ ‫במצרים שגורש שם ונמכר לעבד נתגדל‬
‫דירתו בתוכו‪ .‬וכן אברהם שבזקנתם נתפרשו‬ ‫ונתעשר‪ .‬וכמו שיצחק קודם מותו ראה את עשו‬
‫מעסק הממונות וד‪,‬קנינים ונבדלו לעבוד את‬ ‫ואת יעקב באהבה ובהסכמה כן יעקב קודם מותו‬
‫אלהיהם ולהכין עצמם לנבואה ולשפע האלדוים‬ ‫ראה את יוסף ואת אחיו בהסכמה ובאהבה‬
‫וגם כן להיות זה ב א ת כנען א ת אשר י׳י‬ ‫רבה‪ .‬וכמו שיצחק מת בשיבה טובה וקברוהו‬
‫דורש אותה ושעל זד‪ .‬היה נדרו ושבתי בשלום‬ ‫בניו יחד‪ .‬כן יעקב מת בשיבה טובה וקברוהו‬
‫אל בית אבי וד‪,‬יה י״י לי לאלהים כלומר‬ ‫בניו יחד‪ .‬וכבר ארז״ל בבראש ת רבה קצת‬
‫שכאשר ישוב לבית אביו לא יתעסק עוד‬ ‫מהדמוים האלה זה נשטם וזה נשטם זה אחיו‬
‫בעניני העולם כי אם בעבודת אלהיו ועל‬ ‫מבקשים להרגו וזה אחיו מבקש להרגו אבל‬
‫זה אמר למעלד■ ויבא יעקב אל יצחק אביו‬ ‫אין דברידט דברי כי הם רצו לעשות דמוי‬
‫ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר‬ ‫מיעקב ליוסף ואני דמיתי יעקב ל צחק אביו‬
‫־‪:‬־ם אברהם ויצחק כי לא אמר זה להודיע‬ ‫גם הוכחתי זה מפסוק וישב יעקב ב א ת מגורי‬
‫שהיה המקום הד‪,‬וא חברון כי ידוע היה אלא‬ ‫אביו ואץ זה ענינם‪ .‬ולכן אומר שבעבור‬
‫להודיענו שבא שם לזאת הסבה ד׳ל להתבודד‬ ‫שנתדמה לאבץ ליצחק בכל הדברים האלה‬
‫שמה ולעזיב עניני העולם כאשר עשו אבותיו‬ ‫וזולתם אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי‬
‫בזקנתם ואין ספק שהיה חברון בלתי ראוי‬ ‫אביו כי נתישב ונשתקע בכל הפחד והקטטות‬
‫לדירתו כפי מה שיאותו למרעה צאנו כי היא‬ ‫שראה יעקב בבניו עם היות בארץ טובה וזהו‬
‫ארץ סלעים ואץ מרעה לצאן אשר להם‬ ‫ב א ת כנען ועל זה אמר מיד אלה תולדות‬
‫ולזה הוכרחו בניו ללכת לרעות את הצאן‬ ‫יעקב יוסף ת ל המגורות שהיו לאביו שמה‬
‫בשכם הרחק מחברון אבל יעקב בחר המקום‬ ‫אלה עצמם היו תולדות יעקב ת ל קורותיו‬
‫ההוא כפי הנאות להתבודדותו וישובו ולא חשש‬ ‫הבאות עליו כי נתדמה לאב ו בכל המאורעות‬
‫לצאנו ולכן בחר בכלל ב א ת כנען לא בחרן‬ ‫ההם ואחת שאמר זה בכלל ספר איך היה כל‬
‫ולא בדרבים ובחר בפרט בחברון להיותו א ת‬ ‫זה בפרט והוא אמרו יוסף בן שבע עשרה‬
‫מגורי אביי כמו שביארתי ובא אם כן הכתוב‬ ‫שגה וגר‪ .‬ויצא מזה שלא אמר תולדות יעקב‬
‫הזה לספר במעלת יעקב שעם היות טבע בני‬ ‫על כל מה שנזכר בפסוק אלא על הקורות‬
‫אדם כל עוד יגדל עשרם ילכו אחריו כמ״ש‬ ‫אותו שנתדמו למגורות אביו ולכן נתיחסו‬
‫אוהב כסף לא ישבע כסף הנד‪ ,‬יעקב לא היה‬ ‫יעקב‪ .‬ומה שהקשה הרמב״ן שאין האדם‬
‫כן כי עזב הנהגת קנינו והבלי העולם וד‪.‬תישב‬ ‫מולת קורותיו אינה קושיא בי הנה הדבר ייוחס‬
‫ב א ת מגורי אביו בארץ כנען שהם ב׳ הסבות‬ ‫אם אל הפועל אותו כאמרנו זה הבית לפלוני‬
‫ולפי שמטבע‬ ‫אשר זכרתי לדעת את י״י‪.‬‬ ‫ת ל שהוא פעל אותה או אל מי שהיה לו‬
‫השלם שישתדל להשלים זולתו בפי האפשר‬ ‫קגין אע״פ שלא בנאה והנה המקרים נתיחסו‬
‫שלאיפעלהפועל‬ ‫אלא‬ ‫יוצאי חלציו‬ ‫אל יעקב לא מפני שהולידם אלא למר■ שהוא‬
‫וכ״ש‬
‫אלא בהכנת המתפעל לזה אמר אלה תולדות‬ ‫האיש שד‪,‬שיגוהו וקרו לו‪ .‬וזהו הפן הראשון‬
‫תקב יוסף ותולדות נאמר על הגדול והלמוד‬ ‫מהפירוש לאלו הפסוקים‪ .‬ורופן השני הוא שבא‬
‫בדעות ובחכמה וכמו שביאר הדב המורה‬ ‫הכתוב הזה לד‪,‬גיד שיעקב בד‪.‬יותו חוצה ל א ת‬
‫בשתוף שם ילד שכל מי שלמד אדם וד‪.‬כיגו‬ ‫ובדרכים עד בא אל בית אביו השתדל תמיר‬
‫נאמר שילדו ולכן נקראו תלמידי הנביאים‬ ‫(בקגיך חשובות הזמגיות הגופניות ולד‪,‬רבות‬
‫בני הנביאים כי אחרי שהבז יקרא תולדות‬ ‫במקנהו כמ״ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח‬
‫האב להיותו מהוה גופו יותר ראוי שיקרא‬ ‫בללה אבל מ ת שבא אל בית אביו בארץ כנען‬
‫התלמיד בן להיותו מהות גופו ר״ל מוציאו‬ ‫להדתו מקום מוכן לעבוד את י״י משני צדדים‬
‫שסג‬ ‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬
‫ולכו לא היה מספר לאביו הוא מדה מגונה‬ ‫מן הכה אל הפועל חנל זה אחז״ל אלה תולדות‬
‫שראה בהם כי זה לא יקרא דבה רעה ולא‬ ‫אהרן ומשה שלא הזכיר רק תולתת אהח‬
‫ג״ב היה משקר בהם חלילה ולזה יאמר ויוצא‬ ‫אלא שקראם תולדות משה לם* שלמדם תורה‬
‫יוסף דבר• רעה אבל אמר ויבא להג ‪ T‬בי‬ ‫ולפי זה יאמר שעם היות ליעקב בנים רבים‬
‫בעבור שהוא היה עם אביו בעיר כשהיה‬ ‫לבד יוסף היה דומה אליו בשלמות שכלי‬
‫שומע מפי אנשי העיר בשוקים וברחובות‬ ‫ודעתו‪ .‬וזה לבד היה מלמדו ופול ‪ T‬בו דעות‬
‫שהיו אומרם עו ת ממעשיהם אותה דבה כמו‬ ‫והבמה ומוסר מכין שאר כניו כי הוא היה‬
‫ששמער‪ .‬היד• הוא מביא אל אביו ולא היה‬ ‫עמו ‪ too‬וכמ״ש הז״ל שכל מה שקבל משם‬
‫מאמת שכן ה ‪T‬ו אלא שכן שמע מפי אנשי‬ ‫‪ r‬כר מסר לו ולכן נמצא בו השפע הנכיאיי‬
‫העיר והתבונן אמת אל אב ‪T‬ום כי אלו היה‬ ‫ורוח אלהין קדישין והיה א״כ יוסף כלבד‬
‫מספר אותה בשוק היה בכלל מספר לשון‬ ‫תולדות יעקב בי בו כלבד היו גדוליו ולמודו‪.‬‬
‫הרע אגנם יוסף לא ‪ •to‬מביאד‪ ,‬כי אם אל‬ ‫כי עם היות בניו בלם שלמים וכן רכים הנה‬
‫אב ‪.T‬ם מר!צד שהוא אבת® כדישייסרם ומריכם‬ ‫ביוסף נראה ‪ w‬גדולו וחכמתו ושלמותו‪.‬‬
‫וירחיקם מד‪.‬חטא לזה אמר אל אביהם וימחה‬ ‫והותרו ככל מה שפירשתי ככל אהד מהפנים‬
‫הגנות מהם ולא יהיה פתד• פה ומצפצף נגדם‬ ‫האלה‪-‬ב׳ השאלות הראשונות הא' והב‪ .‬וספר‬
‫בכל הארץ ולא לתכלית אחר להראות עצמו‬ ‫הכתוב משלמות יוסף כשכלו ומדותיו כאמרו‬
‫בפני אביו צדיק ואחיו רעים וחטאים אבל‬ ‫יוסף בו שבע עשרה שנה ה ה רועה את אחיו‬
‫חז״ל יחסו בזה ליוסף אשמר‪ .‬לפי שרויה מביא‬ ‫בצאן ר״ל שהוא היה ב״כ נבון ומשכיל בכל‬
‫לאביו הדבר• הד<יא ואולי שלא היתה אמת‬ ‫דבר שגם בהנהגת הצאן והצריך אליהם היה‬
‫ולכן א מ ת שלקה על ‪ ..T‬וכנוי דבתם חוזר אל‬ ‫הוא הרועה מדריך ומנהיג ומלמד את אחיו צי‬
‫בל האחים כי מה שהיה שומע ה ‪ •T‬מבני לאה‬ ‫לא נאמר כאן היה תעה להיותו תעה צאן כי‬
‫או מבני השפחות ‪ •w‬מגיד דצא מזה• שרויחה‬ ‫גם שאר אחיו לא היו רועי צאן בעצמם אבל‬
‫ליוסף אהבד‪ • .‬עם אחת ולזד• ה ‪ •T‬משתדל‬ ‫היו מנהיגים את הרועים אשר תחת ‪tiTT‬‬
‫בתקנתם ע״י אביו ולא כמנהג הפחותים המקנאי׳‬ ‫מוסף עם היותו קסון השנים בן י״ז שנה‬
‫ברשע חבתויום למען ישובחו הם ול מ תו ע ‪T‬‬ ‫היה מטוב שבלו ובזכות הבנתו שהוא היה תעה‬
‫שר>יה א ‪T‬וב השלמות ומואס ההסימ מדומעשי‪49‬‬ ‫כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בעניני הצאן‬
‫וכבר כתב הרב המורד‪ .‬כמד• יש בזה מהמעלה‬ ‫כי אע״פ שהוא לא היה הולך עם הצאן היה‬
‫במו שמצינו במשה שאמר לסד‪ .‬תבד‪ .‬רעך‪.‬‬ ‫מבין וי ‪T‬ע בדברים הצתכים אליהם יותר מכל‬
‫ובן דקם משה דושיען כי היד‪ .‬שונא ד‪.‬חמ ‪0‬‬ ‫אחיו ויהיה תעה מלשון מנהיג ומלמד ומדתך‬
‫‪.T‬רשע בטבעו‪ .‬ולהיות יוסף שלם ׳בשכלו•‬ ‫כמו תעה ישראל האזינה אני ארעה את צאני‬
‫ובמתתיו ובענותנותו בד‪.‬שתדלותו באהבתו‬ ‫גס ספר משלמות מדותיו שלא היה מתגאה‬
‫לאחיו בד״כנעתו אצל אביו היה תולדות יעקב‬ ‫בשכלו בדעתו כי הוא היה נער ר״ל משרת‬
‫יוסף כי נתדמה אל אביו בשלמותו ונראו בו‬ ‫את מ י בלהה ואת בני זלפה שהם הפחותים‬
‫גדולי אביו ותולדותיו ולמ ‪T‬ו בו ‪fnm.T‬‬ ‫מכל אחיו כי לא די שהיה משרת את הגמלים‬
‫השאלד‪ .‬הה׳‪:‬‬ ‫בני לאה הגברת אבל גם אצל מי השפחות‬
‫ויעקב אהב את יוסף וגו׳ עד דלכו אחיו‬ ‫היה משתדל ומשרת ולא היה מזלזל בכבתם‬
‫לרעות‪ .‬בא הכתוב הזח לד‪T .‬יע שהיתה‬ ‫ולא היו בעיניו כבני שפחות אלא כאלו היו‬
‫אהבת יעקב ליוסף מפני חכמתו ושלמותו לא‬ ‫נשי אביו כן היה מכבדם ומשרת אותם והיה‬
‫מפני שהוא בנו‪ .‬לפי שאהבד‪ .‬אשר היא מהאב‬ ‫אם כן בדעתו מנהיג את הגדולים מדדיבם‬
‫לבנים היא מפאת הדמית ול ‪ p‬תמצא בב״ח‬ ‫ומיעצם במה שיעשו ובהשתדלותו משרת גס‬
‫שאין לד‪.‬ם שכל‪ .‬ואם היתד‪ .‬אד‪.‬בת ת ק ב אל‬ ‫את הפחותים שבהם והתבאר אם כן מזה כמה‬
‫יוסף מד‪.‬צד שד‪.‬וא בנו היד‪ .‬ראד שיאהב את‬ ‫מעלות טובות היו ביוסף החבתה וההשתדלות‬
‫שאר בניו יותר ממנו כי האד‪.‬בד‪ .‬היא כפי‬ ‫והענוה והשפלות וכלם באמת נמשכות משלמות‬
‫הדבר ד‪.‬אד‪.‬ובה לבן בדוכרח לאהוב י״א בנים‬ ‫השכל ילבן היתה הגאוה משיג עצמי לחסרי‬
‫מלאד‪.‬וב בן אחד לב ת‪ .‬אבל הוא ע״ה אד‪.‬ב‬ ‫הדעת כי הנה ד‪I‬י ‪T‬ע מהות האדם ותכליתו‬
‫את יוסף מכל בניו וזה מורד‪ .‬שד‪.‬יתד‪ .‬אהבתו‬ ‫וערכו במציאותו וחסרונו במעשיו לא יתגאה‬
‫אותו אד‪.‬בד‪ .‬אמתית אד‪.‬בה שהיא תלדה בדבר‬ ‫והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הג׳ והד׳‪.‬‬
‫שלמות הכמר‪.T .‬שכל ‪T‬ויא אהבת הטוב כמה‬ ‫ואמנם אמרו דבא יוסף את דבתם רעה אל‬
‫שהוא טוב‪ .‬ואמת כי בן זקונים הוא לו ענינו‬ ‫אביהם בא להג ‪ T‬גס כן משלמות ממתיו של‬
‫שבעבור שלמעלה שבח הכתוב את יוסף שהיה‬ ‫יוסף שהיה חפץ שיהיו אחיו שלמים במדותיהם‬
‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שסד‬
‫רעה אליו אין ספק שהיה יעקב מיסר לבניו‬ ‫משתדל זריז ומהיר נמלאכתו משרת את בני‬
‫על דבתם רעה מ‪2‬ולא יאמר אליהם מי המגיד‬ ‫בלהה ואת בני זלפה כדרך הנערים וה־ה‬
‫אותו כל זה כי לא נכון לאב להטיל שנאת‬ ‫אפשר שיחשב לו זה בטבע יצירתו ומזגו‬
‫בין האחים אבל הם בראותם שאותו אהב‬ ‫ולא מפאת שכלו לבחירת המעלה אשר היא‬
‫אביהם מכל בניו חשבו מחשבות שבעבור‬ ‫כפי הבחירה והשכל לכן העיד הכתוב שלא‬
‫היותו מגיד לאביו את כל מעשיהם בבית‬ ‫היה כן כי לא היה יוסף בכל המקומות ובכל‬
‫ובשדה היה עושה לו את כל הכבוד הזה וזה‬ ‫הזמנים נער מהיר וזריז במעשיו כי הוא‬
‫ממנהג הזקנים הכלואים בבית ואינם רואים מה‬ ‫היה פועל ההפכים כפי המקומות ר״ל בהיותו‬
‫נעשה בעיר יאהבו מאד לשמוע חדשות ויכברו‬ ‫עם אחיו הבחורים ה ה נער ובהיותו אצל‬
‫מאד את המגידים אותם אליהם כ״ש בהגיד לו‬ ‫אביו הזקן היה בן זקונים הוא לו בשובה ונחת‬
‫ענינו ביתו ובניו כי לזה בעצמו היו המלשינים‬ ‫ומתינות כמנהג הזקנים וזה טעם כי בן זקונים‬
‫תמיד אהובים לשרים ולגדול ם‪ .‬וכן בני יעקב‬ ‫הוא לו ר״ל עם בני בלהה ובני זלפה היה‬
‫לזה בעצמו שחשבו על יוסף שנאוהו לא‬ ‫נער ובערכו וישיבתו אצל אביו היה בן זקונים‬
‫שהיתר‪ ,‬שנאתם אותו בעבור שאהבו אביו אלא‬ ‫זלפ־ שהיו פעולותיו משוערות כפי הזמן‬
‫בעבור הסבה אשר בגללה אהבו אביו‪ .‬והנד‪,‬‬ ‫והמקומות נראה שהיה חכם בכל מעשיו ולכן‬
‫הכתוב גלד‪ ,‬אמתת הדבר באמרו ויעקב אהב‬ ‫אהב אותו אביו מכל בניו‪ .‬ואם לזה כיון‬
‫את יוסף כי בן זקונים הוא לו אמנם אחיו‬ ‫אונקלוס במה שתרגם ארי בר חכים הוא ליה‬
‫שלא שערו בשלמותו וד‪,‬יותו בן זקונים כאשר‬ ‫שמצא בו אביו טעם זקנים לא טעם נערים‬
‫ראו כי אותו אהב אב ‪,T‬ם חשבו שהיה מפני‬ ‫שבנינם סתירה לרתיחת טבעם ומעוט התביננות‬
‫המלשינות ולכן וישנאו אותו וד‪,‬יד‪ ,‬משנאתם‬ ‫בדרכי השכל היטיב לראות בפי׳ הפסוק הזה‬
‫אותו כ״כ עד שכאשר היד‪ ,‬יוסף נותן להם‬ ‫באמת‪ .‬והכלל שלא היה יוסף לבניי עצל כבד‬
‫שלום לא יכלו לשמוע דברו ולד‪,‬שיב על שלומו‬ ‫הפעלות גם לא היה אדומיי מהיר המעשים‬
‫ו‪,‬׳הו ולא יכלו דברו לשלום כאלו אמר להשיב‬ ‫בלתי מיושב כי השקט לא יוכל אבל היה‬
‫לו על שלומו שהיד‪ ,‬מקדים להם תמיד זד‪,‬ו‬ ‫שלם השכל פועל בבחירה כפי התבונה פעם‬
‫הטעם הא׳‪ .‬אמנם הטעם הבי בזה הוא שבני‬ ‫המהירות ופעם ההתישבות וכן בשאר המדות‬
‫יעקב חשבו בראותם שאת יוסף אהב אביהם‬ ‫ולכן אוזבו אב ו אהבת המעלה והטוב ועשה‬
‫מכל בניו עלה בלבם כי הוא היה עקר הבית‬ ‫לו כתונת פסים כי למה שהכיר בו היותי‬
‫ויורש עצר ולו משפט הבכורה כי הוא הבן‬ ‫הערך מאחיו רצה שיהיה כן מלבושו‬ ‫גדול‬
‫הבכור לאהובה‪ .‬ושהיו כלם בערכו כבני‬ ‫אל מלבושי אחיו בגדי קדש לכבוד‬ ‫בערך‬
‫הפלגשים וחשבו כי כמו שאברר‪,‬ם עשה עקר‬ ‫ולתפארת וכבר הזהירו חז״ל על מלבושי‬
‫כל בניו מיצחק ויצחק עשה יעקב עקר הבית‬ ‫החכמים שיהיו נקיים וטובים‪ .‬ואמרו תלמיד‬
‫ויורש הברכות ונחלת הארץ ועשו נדחה אל‬ ‫חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מ תה‪ .‬ואמרו‬
‫הר שע ר‪ .‬ככה בבית יעקב אביהם אחד יהיה‬ ‫אסור לתלמיד חכם לילךבמנעלים מטולאים‬
‫היורש הברכות ונחלת הארץ הקדושה וד‪,‬וא‬ ‫וזולת זה הרבה‪ .‬ולזה רצה יעקב אבינו שיהיה‬
‫יהיה יוסף והמד‪ ,‬ידחו מעליו ושלזה אהבו‬ ‫לסימן ואות לבוש מעלתו בגדי משי לא‬
‫אביהם מכל בניו וגם לזה עשה לו כתונת‬ ‫זולתו מהאחים כי היו המלבושים בימים ההם‬
‫פסים כשר וגדול הבית ומסר לו כל מה שלמד‬ ‫נערב ם כפי מעלת האיש וכמו שהיה במצרים‬
‫משם ועבר ולכן וישנאו אותו וישטמור‪,‬ו בעלי‬ ‫שאין עבד לובש בגדי שרים ולכן הלביש‬
‫חצים כמו שהשטים עשו ליעקב על כדומה‬ ‫פרעה ליוסףבגדי שש והנה א״כ כתונת פסים‬
‫לזה והותרד‪ ,‬בזה השאלה הט׳‪ .‬האמנם יגיד‬ ‫היא לאות שלמותו והותרו בזה השאלה הו׳‬
‫הכתוב שלא היתד‪ ,‬השנאה כלה פעם הראשונה‬ ‫והז׳ והח׳‪ .‬ואמנם אמרו ויראו אחיו כי אותו‬
‫כי הנה בתחלה שנאו אותו בלבד שלא יכלי‬ ‫אהב אביהם וגר ראוי לתת טעם בשנאתם את‬
‫דברו לשלום כמו שפירשתי אבל כאשר ספר‬ ‫יוסף בעבור שאהבו אביהם‪ .‬והנראה לי בי‬
‫להם החלומות המורים על הממשלה וד‪,‬מלכות‬ ‫הוא אחד מב׳ טעמים הא׳ הוא שהם בראותם‬
‫עליהם אז נתחזק אצלם המחשבה הר‪,‬יא ויוסיפו‬ ‫שהיה אביהם אוהב ליוסף מלי״א בנים אחרים‬
‫עוד שנא אותו‪ .‬ולזה ספר שיוסף עם היותו‬ ‫שהיו לו נתנו לב לחשוב למה מצא יוסף חן‬
‫רואה שהיו אחיו שונאים אותו לא היד‪ ,‬שינא‬ ‫בעיני אביו יותר מכלם והם לא היו משערים‬
‫אותם וד‪,‬יה מקדים לתת לוע שלום ואף על‬ ‫מעלתו וחשיבותו כי לא ישער הפחות מעלת‬
‫פי שהם לא היו משיבים לו על שלומו הוא‬ ‫החשוב לעולם ולכן חשבו שהיה מכבד את‬
‫היד‪ ,‬מתחבר אליהם ומספר לד‪,‬ם חלומותיו וזהר‬ ‫יוסף בעבור שהיה מלשין אותם ומביא דבתם‬
‫שסה‬ ‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬
‫קומה יאמר על המלבות כמו ויקם מלך חדש‬ ‫אמרו זיחלום יוסף חלום ויגד לאחיו דאת‬
‫על מצרים הקים בני עבדו‪ ,‬ובמה שאמרת והנה‬ ‫םירדשו שהגיד אמתת החלום להם אלא שהג ‪T‬‬
‫תסובנה וגר מורה שמשול תמשול בנו בחזקה‬ ‫שחלם חלום והיה רוצה שיחתרוהו לו הה‬
‫התחשוב שיהיה זה אמת אם משול •תמשול‬ ‫כמנהג האוהב ם שיספרו חלומותיהם לאוהביהם‬
‫בנו‪ ,‬אחרי שאמרת והנה תסובינה אלומותיכם‬ ‫ולכו אפר להם אה״ז ויאמר להם שמעו נא‬
‫יורה שבחזקה ובעל כרחינו תמשול בנו‪ .‬וכן‬ ‫החלים הזה אשר חלמתי כי בתחלה הג ‪ T‬להם‬
‫כתב רש״י המשול תמשול בנו בחזקה‪ .‬והמפרשי׳‬ ‫שחלם ועתה יספר להם מנין החלום שראה‪,‬‬
‫פירשו שמלוך תמלוך עלינו ברצוננו שנמליו‬ ‫ובעבור שהם היו שונאים אותו ולא יכלו דברו‬
‫אותך עלינו‪ .‬אם משול תמשול בנו על כרחנו‪.‬‬ ‫לשלום וראו שעכ״ם היה פוצר לדבר עמהם‬
‫האמנם ראוי שהחלום יהיה מורה על גד^ה‬ ‫ורוצה להגיד להם חלומו לכן היו שהאים‬
‫ונתחזקה אז מחשבתם שהיה רצון אביו‬ ‫אותו עוד על השנאה שהיו שונאים אות■ וזהו‬
‫להחזיקו בביתו ובירושת האדן ולכן שנאו‬ ‫אמרו קודם ספור החלום ויוסיפו עוד שנא‬
‫אותו על חלומתיו כמו שישנא האדם למלאך‬ ‫אותו כי כאשר אמר להם שחלם נראה להם‬
‫המות לפי שייראו מלפניו שימיתוהו‪ .‬ועל‬ ‫שהוא היה הפוצר לדבר עמהם בדרד חנופה‬
‫דבריו שהם הדבה שהיתה סבה בהתחלת‬ ‫ושקרו׳ ולכן הוסיפו בשנאתו כי היה הדרר‬
‫השנאה ואפשר לומר שחשדוהו שהוא מעצמו‬ ‫הנאות לחנפים המשקרים להתרחק מהם מדבר‬
‫היה ממציא החלום ההוא כדי להכעיסם ולזה‬ ‫קסנה או גדולה וכמ״ש שלמה בפה חנף ישחית‬
‫אמר ועל דבריו‪ .‬או שהיה מוסיף בו דברים‬ ‫רעהו ובדעת צדיקים יחלצו האמנם יוסף שהיה‬
‫ומפני זה היו קוראין לו בעל החלומות שהוא‬ ‫בקי המחשבות וטהור ממה שחשבו עליו לא‬
‫היה עושה אותם כרצונו והוא ה־ותר נכון‬ ‫היה חושש לדבר מזה ולכן חלה פניהם שמעו‬
‫בעיני‪ .‬וספר הכתוב שחלם יוסף חלום אחר‬ ‫בא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו‬
‫שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים‬ ‫מאלמים אלומים וגר הראהו בחלומו שע״י‬
‫לו והנה זה היה רומז השמש ליעקב והירח‬ ‫אלומות תבואה ישתעבדו לו ויבואו להשתחוות‬
‫לביתו והכוכבים לאחיו‪ .‬ואמר משתחוים לי‬ ‫לו‪ ,‬וכמה מהענינים בלל זה החלום‪ ,‬ראשונה‬
‫לפי שהחלום הראשת הורה שילכו א חו קודם‬ ‫באמרו והגה אנחנו מאלפים אלומים וגו׳ שתהיה‬
‫שיכירוזד להשתעבד אליו על עבין התבואה‬ ‫מעלתו ע״י אלומות‪ ,‬ושנית שלא תהיה מעלתו‬
‫וכמ״ש ותשתחוין לאלומתי‪ .‬והחלום השני הנח‬ ‫מאתם בשיקימוהו עליהם שוטר ומושל אלא‬
‫גלה שעוד ילכו אחרי שיכירו אותו להשתחוות‬ ‫שהוא מעצמו מבלתי מעלה יעלה לגמלה‬
‫לו לא לאלומתו כי אם לו במה שהוא יוסף‬ ‫כמ״ש והנה קמה אלומתי‪ ,‬ושלישים שיתמיד‬
‫אחיהם והיה זה כשהלכו עם א בו וביתו‬ ‫במלכותו זמן רב כי שמונים שגה מלך במצרים‬
‫תכר הכתוב שראשונה ספר זה החלום השבי‬ ‫מה שלא בשמע באדם שתתמיד בו הממשיוה‬
‫לאחיו בלבד והם לא ענוהו דבר אולי שלא‬ ‫כ״ב מהימים‪ ,‬ועל זה אמר וגם נצבה שקמה‬
‫הבינו ענינו או שחששו שהחלומות הולכים‬ ‫מעצמה ולא נפלה אבל נצבה בעמדה זמן רב‪,‬‬
‫אחר הפה ונתחרטו ממה שפתרו לו החלום‬ ‫ורביעית שהם ישתדלו ויסבבו סבות ודרכים‬
‫הראשת אם מלוך תמלוך עלינו אם משול‬ ‫רבות להמיר ממנו מעלתו או לסבב שלא‬
‫תמשול בנו ולכן לא רצו לפתור החלום השני‬ ‫יעלה אליה ולא יעלה ב ‪T‬יהם וזהו והנה תסובנה‬
‫הזה אמנם החלום השני ספר אותו לאביו מת‬ ‫אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי ו״ל אתם‬
‫שלא עשה בראשון לפי שראה בו דברים נוגעים‬ ‫תעשו סבוכים והשתדלויות למנוע מעלתי כדי‬
‫לאביו כמו שכתב והנה השמש והירח וגו׳‬ ‫שלא תשתחוו אלי ולא תצליחו בהם כי לסוף‬
‫שהיה השמש רומז לאביו ולזה מפר אותו‬ ‫טוף ותשתחויגה‪ ,‬והה' גלה בזה שהם בפעם‬
‫לו ואביו הבין לענינו וגער בו פן ישנאוהו‬ ‫הראשונים וגם בשנית לא השתחוו לו כי לא‬
‫אחיו באמרו הבא נבא אני ואמך ואח ‪T‬‬ ‫הכירוהו אבל השתחוו לאלומתו ריל לצורך‬
‫להשתחוות לך ארצה כלומר והלא דמיון כוזב‬ ‫התבואה שהיתה ב ‪T‬ו כי בעבורה באו לפניו‬
‫והחלומות שוא ‪ T‬ברו ואם לא איפה ‪PK‬‬ ‫והשתחוו לא במה שהוא יוסף אלא בבחינת‬
‫אמך שהיא כבר מתה‪ .‬וא״כ מה החלום חזה‬ ‫שלמותו וזהו ותשתחויגה לאלומתי‪ ,‬כי החלום‬
‫שתגידנו אין זה אלא גובה לב ונעת ת שהיית‬ ‫הא׳ הזה נתיחד בלבד למה שקרה לו עם‬
‫חושב בגאות בהקיץ ולכך רעיונך על משכבך‬ ‫אחיו קודם ההכרה והנה אחיו הבינו בכללות‬
‫סליקו בש‪-‬נת ואפשר עוד לפרש הבא נבא‬ ‫פת תן החלום ולכן השיבוהו המלוך תמלוך‬
‫וגר שעשה יעקב ג׳ מובעים בפה שיורה חלומו‬ ‫עלינו ר״ל במה שחלמת והנה קמה אלומתי‬
‫הא׳ מצדו שאיך יכנע הוא לבנו וזה אמר הבא‬ ‫וגם נצבר• מורה שמלוך תמלוך עלינו כי לשון‬
‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שסו‬
‫לאמר מה תבקש כי נראה לו כמבקש דבר מה‬ ‫נבא אני‪ .‬והמני‪-‬עה השנית מצד אמו שאיך‬
‫האמנם חנה תחת שאלתו עומק כי הוא שאל‬ ‫תבא להשתחוות לו והיא כבר מתה‪ .‬והג׳ מאת‬
‫ממנו מד‪ ,‬תבקש ר״ל התדע שתבקש סובה‬ ‫אחיו שהם שונאים אותו וא ‪ T‬יבואו להשתחוות‬
‫לעצמך או אולי תבקש רעד‪ ,‬ויוסף לקח הדברי׳‬ ‫לו וזהו אני ואמך ואחיך להשתחוות לד ארצה‬
‫כפשוטים כדי שלא ימנע ממד‪ .‬שצוד‪.‬ו אביו‬ ‫ועכ״ז אביו שמר את הדבר בלבו כי חשב‬
‫ואמר את אחי אנכי מבקש כי חשב בו מתוך‬ ‫בלבו כי האלהים הראה לו את אשר הוא עושה‬
‫שאלתו שהיח מכיר בו ומק״ו יכיר את אחיו‬ ‫אבל אחיו בהשגות החלום פעמים כבר יצאו‬
‫הגידד‪ ,‬נא לי איפד‪ ,‬חם רועים כי א״א שלא‬ ‫סגדר השנאה שלא חשדוהו בהיותו חוטא‬
‫ראית את עדריהם בדרך אשר באת בו אבל‬ ‫בדבה ולא בדבר אחר ונפל חשש בלבם שאולי‬
‫האיש השיבו נסעו מזה כי אני שמעתי רועים‬ ‫מאת האלהים היא ולכן ויקנאו בו אחי! כ־■‬
‫אומרים נלכד‪ ,‬דותיינה ודאי חם אחיך אשר‬ ‫הקנאה זולת השנאה כמו שביארתי‪ .‬והנה כיון‬
‫תבקש וגם במאמר הזר‪ ,‬רמז לו האיש בעבור‬ ‫שסף בספרו החלומות ההם לאחיו אם להורות‬
‫שהוא אמר את אחי אנכי מבקש שנסעו מהיותם‬ ‫להם אהבתו שהיה מדבר עמהם כל אשר בלבו‪.‬‬
‫אחיוו וד‪,‬יד‪ ,‬לבבם למרעה ומה הוא אם כן‬ ‫וגם לד‪.‬ודיע שאם היה אביו מכבדו לא היד‪.‬‬
‫מבקש ולפי שהיד‪ ,‬כ״כ מד‪.‬סימן בדבריו ארז״ל‬ ‫להיותו מלשין ומוסר ומוציא דבה אלא‬
‫שר‪.‬יד‪ ,‬גבריאל שאמר לו מה שהיה עתיד לבא‬ ‫שמתת אלהים היא ומן השמים הבד לוד‪.‬ו למעלה‬
‫עליו ברמיזות ויוסף חכם היר‪ ,‬ואין ספק שראה‬ ‫וכבוד וחשב שבזד‪ .‬יכבדוד‪,‬ו הם גם כן דאהבוהו‬
‫את הרמת בדבריו אבל עכ״ז לא שב אחיר‬ ‫ולא היד‪ .‬הדבר כן אלא בהפך שמאותו חשש נכלו‬
‫דרכו פן יעבור על מצות אביו גם שד‪.‬קב״ה‬ ‫אותו להמיתו וכמו שיתבאר‪ .‬הנר‪ .‬הותרו עם‬
‫היה מדריך אותו להגיע לתכלית הגזרה מחכמתו‬ ‫פד‪ .‬שפירשתי השאלד‪ .‬הי' הי״א וד‪.‬י״ב‪:‬‬
‫ולכן לא חשש מן הסימנים הד‪,‬ם‪ .‬הגה א״כ שלח‬
‫יעקב את יוסף לראות את שלום הצאן ומפני‬ ‫וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם‬
‫שהלכו לשכם ויצא משכם שמד‪ ,‬ולא נתן‬ ‫וגו״‪ .‬עד ויקרע יעקב שמלות■ ו‪ .‬ספר‬
‫אל לבו שיעשו רעה ליוסף כי ידע שהוא לא‬ ‫הכתוב שאחי יוסף בשנאתם אותו הלכו לרעות‬
‫הרע עמהם לעולם ולמר‪ ,‬יזיקוהו ויוסף לא‬ ‫את צאן אביר‪.‬ם בשכם בחשבם שבר‪,‬תרחקם לא‬
‫נמנע מלהלוך כדי לקיים מצות אביו ור‪,‬ותרד‪,‬‬ ‫ילך רכיל בינותם להביא לאבש‪.‬ם דבתם ולא‬
‫השאלה הי״ג‪ .‬וזכר הכתוב שכאשר ראו אחי‬ ‫יראו במר‪ .‬שתשו אביהם אליו מד‪.‬יתרון ור‪.‬כבוד‬
‫יוסף איתו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו רוצה‬ ‫גם שאולי ד^א ילך שמד‪ .‬יום אחד ואז ישיבו‬
‫לומר שבקשו ביניד‪,‬ם נכלים וערמומיות להסירו‬ ‫לו עמלו בראשו‪ .‬וכמו שעשו‪ .‬ואולי שמפני‬
‫מן העולם ולסלק דעתו מעליהם כי כלם הסכיפו‬ ‫זה הלכו לרעות בשכם עיר הדמים כדי שיחשוב‬
‫להסיר מעליוט אדנות וממשלת הנער הד‪,‬וא‪.‬‬ ‫אביו אם יוסף ילך שם דהרגוהו שמאויביר‪.‬ם‬
‫אמנם היו מחולפים באיזה אופן יסירוהו מעליהם‬ ‫אשר היו סביבותיר‪.‬ם ר‪.‬רגור‪.‬ו ולכן ספר ש־שראל‬
‫כי מוע אמרו שיד‪,‬רגוד‪,‬ו בד‪,‬הלט ועל זר‪ ,‬אמר‬ ‫באהבתו את יוסף אמר לו בדרך שמחר‪ .‬והתול‬
‫ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות‬ ‫הלא אחיד רועים בשכם ואתר‪ .‬יושב בבית‬
‫הלזה בא רוצה לומר העושה החלומות מעצמו‬ ‫ארזים איני רוצה בזה לך ואשלחך אליהם‬
‫כחפצו הנה הוא בא ועתר‪ .‬לכו ונד‪,‬רגר‪,‬ו וגומח‬ ‫ותרעה שם את הצאן כמור״ם כי כלכם בני‬
‫ואז נראה איך יתקיימו חלומותיו כי היד‪ ,‬דעתם‬ ‫ולמה יד‪.‬יד‪ .‬לך זד‪ .‬היחתן עליהם ור‪.‬וא בענותנותו‬
‫של אלו שר‪,‬חלומות שד‪,‬יה מספר יוסף לא‬ ‫השיבו הנני ו״ל אנכי אעשד‪ .‬כדבריך ואז‬
‫חלם אותם מעולם אבל שהוא מזדונו וגובה‬ ‫כשראה אביו את תשובתו בענוה ומוסר אמר‬
‫לבבו ממציא אותם החלומות ואז״ל שהיד‪ .‬אלו‬ ‫איני חפץ שאתה בגי תשב שמה עם הצאן‬
‫האומרים ועתר‪ ,‬לכו ונהרגהו שמעון ולוי ויש‬ ‫אלא שעתד‪ .‬תלד שמה לראות את שלום אחיד‬
‫להם טענר‪ ,‬כי הנה ראובן ויהודר‪ ,‬לא היתה‬ ‫ואת שלום הצאן אולי שמפני היותם בשכם‬
‫שנאתם שלימה ובני השפחות היו קטנים ופחותי'‬ ‫יבואו מהסביבות עליהם דזיקום אבל מיד‬
‫אצלם והוא היה שגור אצלם לא יעצרו כח‬ ‫השיבני דבר ותשוב לעמוד לפני ולא תשאר‬
‫לומר דבר בזה נשאר אם כן שהיו שמעון‬ ‫עפר‪.‬ם וגם לאהבתו אותו לווד‪.‬ו מחברון עד עמק‬
‫ולד כי מפני שבאותו שכם הרגו החללים רצו‬ ‫העיר וישלחהו מעמק חברון ללכת לשכם‬
‫להרוג שם גם את זר‪ -‬ואמנם לענץ אביד‪,‬ם‬ ‫ובעבור שד‪.‬יד‪ .‬יוסף נבון וחכם מבין דבר מתוך‬
‫אמרו שישליכור‪,‬ו באחת הבורות ויאמרו חיה‬ ‫דבר וסימנא מילתא היא זכר הכתוב מר‪ .‬שקרד‪.‬‬
‫רעד‪ ,‬אכלתהו ואביו יאמין לזה ובפרט בראותו‬ ‫לו בדרך שמצא אותו איש אחד ויוסף היה‬
‫את כתונת הפסים כי יאמר אלו הרגוד‪,‬ו לסטים‬ ‫תועד‪ ,‬בשדה כמבקש אותם וישאלהו האיש‬
‫שסז‬ ‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫ו^«ב‬
‫בתב הראם׳ע שד‪.‬מדינים נקראים ישמעאלים‬ ‫היו נוטלים הכתונת ועוזבים את נבלת גופו‬
‫וזד‪ .‬יותר נכון ממה שפירש הרמב״ן שד‪.‬יו‬ ‫אבל מאחר שנמצאה הכתונת ולא הגוף חיה‬
‫הסוחרים מדינים והגמלים היו של ישמעאלי*‬ ‫רעה אכלתהו‪ .‬אמנם ראובן היה מדעת אחר‬
‫ודת דברי יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג‬ ‫בי הוא אמר אליהם אולי שהחלומות מאת‬
‫את אחינו וכסינו את דמו‪ .‬רצה לומר הנה‬ ‫האלה״ם ואיד תבטלו רצונו וגזרתו למה אתם‬
‫אחרי שד״שלכנו את יוסף בבור ה ת הוא כמת‬ ‫עוברים את פי י״י והיא לא תצלח ולכן לא‬
‫כי הנה י״י עושה ארובות בשמים איד יוציאוד‪.‬ו‬ ‫נבנו נפש ולפי שאחיו לא היו מקבלים עצתו‬
‫משם ואין שם הכנה להתברר הנסית כדברי‬ ‫לשיפטר בלא כלום הוצרך לדבר אליהם שנית‬
‫ראובן ו ‪T‬וע שהאדם ההורג את האדם לא יהיד‪.‬‬ ‫והוא אמת אליהם ראובן אל תשפכו דם רוצה‬
‫כי אם לאחד מג׳ סבות אם לקחת ממנו כסף אי‬ ‫לומר אל תשפכו אותו ב ‪T‬ים כי דבר רע הוא‬
‫זד‪.‬ב או דבר שבידו‪ .‬ואם לשנאתו אותו אם‬ ‫לשפוד דם נקי‪ .‬ואם הוא בקי׳ מזה אשר חשבתם‬
‫הוא אויבו‪ .‬או להתפאר עליו שגבר עליו‬ ‫עליו מהחלומות אבל השליכו אותו אל הבור‬
‫והרגו‪ .‬וד‪.‬נד‪ .‬בד‪.‬ריגת יוסף אין לנו אחד משלש‬ ‫הזה אשר במדבר דד אל תשלחו בו רצה‬
‫אלד‪ .,‬אם לכ‪.‬מון מד‪ .‬בצע מה ממון בפרש״י‬ ‫לומר שלא תשליכו עליו אבנים להרגו והיה‬
‫נרויח בהריגתו ואם לאיבה ונקמה ממנו הוא‬ ‫דעתו אצלם בזה שבזה תראה אמתת הדבר כי‬
‫אחינו כי אחינו כשרנו הוא ור‪,‬רי הוא כאלו‬ ‫אם בדרך בם היו חלומותיו הוא ימירהו משם‬
‫נקח הנקמה מעצמינו ומכשרנו‪ .‬ואם להתפאר‬ ‫בדרד נם בכחו הגדול ואם לא שם ימות בנפש‬
‫בד‪,‬ריגתו גם זה לא יחול כאן כי אנחנו בד‪.‬כרח‬ ‫פרה והיה אם כן כפי זה הדיד נםיון גדול‬
‫נכסה את דמו רוצה לומר מפני אבינו וא״ב‬ ‫בזה האמנם העידה התורה עליו שהיתה כונתו‬
‫מד‪ ,‬תועלת בהריגה הזאת מוטב שגמכרנו‬ ‫להצילו מידם להשיבו אל אביו כי מאשר חטא‬
‫לישמעאלים ולא להרגו בידינו ולא בבור אשר‬ ‫לאביו בחללו את יצועי אביו חשב שבזה יתקן‬
‫השלכנוהו כי אחינו בשרנו הוא וד‪,‬יתה כוונת‬ ‫את אשר עוותו‪ .‬והנה אחיו קבלו ממנו העצה‬
‫מאמרו שאם מי״י יצא הדבר כאשר חלם שם‬ ‫היעוצה הזאת להיותה כפי הנסיון ולכן בבא‬
‫ינוח לו תוח וד‪.‬צלד‪ .‬יעמוד לו באשר ילד ואם‬ ‫יוסף אליהם הפשיטו ממנו את כתנתו והוא‬
‫החלומות השוא ידב ח תתהפך ממשלתו ומלכותו‬ ‫כתונת הפםים שהיד‪ ,‬עליו‪ .‬והמפרשים פירשו‬
‫לשפלות ועבדות עולם שהוא תכלית ההרחקה‬ ‫את כתנתו את החלוק הסמוד לעור‪ .‬ושכתונת‬
‫כאלו אפר וי״י הטוב בעיניו יעשה ואנחנר לא‬ ‫ר‪,‬םםים היא אשר עליו ודזשליכו אותו בבור‬
‫נעבור על דברו ולא נחטא לאבינו בד‪,‬ריגת‬ ‫ערום ואינו נכון שאם כן היד‪ ,‬ראד שיאמר‬
‫בנו וישמעו אחיו וקבלו עצתו וימשכוד‪.‬ו מן‬ ‫דפשיטו את יוסף את כתונת הפסים אשד‬
‫הבור ומכרוד‪,‬ו לד‪.‬ור ‪ T‬מצדימד‪ .,‬ולפי שלא היתד‪,‬‬ ‫עליו ואת כתנתו כי אין ספק שראשונה‬
‫כוונתם במכירה כי אם להרחיקו מבית אביו‬ ‫יפשיטוד‪,‬ו כתונת הפסים שהיד‪ .‬למעלד‪,‬‬
‫לא לחמדת הכסף שנטלו ממנו לכן מכ ת איתו‬ ‫קודם שיפשיטו ממנו החלוק אלא שלא‬
‫בעשרים כסף שהיד‪ .‬דבר מועט כמו שכתב‬ ‫ד‪,‬פשיטוד‪,‬ו לבד כתנתו המיוחדת למעלד‪ ,‬וד‪.‬יא‬
‫רש״י‪ .‬וכאשר חזר ראובן מן המקום אשר הלד‬ ‫כתונת הפסים אשר עליו דשליכו אותו הבודד‪.‬‬
‫שם ולא מצא את יוסף בבור חרד ח ר מ‬ ‫שד‪ .T .‬רק ואין בו מים כי אם היו שם מים‬
‫גדולה כי חשב אם שאכלוד‪.‬ו שם חיות דעות‬ ‫היד‪ .‬נטבע ומה הנסית אשר ישאר‪ .‬וספר‬
‫תנין ובנות יענה או שחשדם שהם עצמם‬ ‫מאכזריותם שישבו לאכול לחם התשער‪ ,‬אחים‬
‫העלוהו וד‪.‬רגוד‪.‬ו ולכן קרע אח בגדיו ואמר הילד‬ ‫לא ראובן כי הוא לא ה ‪ .T‬שם במכירתו ובד״יוחם‬
‫איננו ואני אנה אני בא‪ .‬ופיתש זה הוא כד‬ ‫אוכלים ראו ארחת ישמעאלים באה מגלעד כי‬
‫אצלי הילד הזה עם היותו נקי מעון איננו‬ ‫מצד משאם הכי ת שוס ישמעאלים ומצד‬
‫שד‪.‬רגתם אותו ואני אנה אני בא‪ .‬שגם בן היום‬ ‫הדרך שבאים בו ידעו שבאים מגלעד כי כן‬
‫או מחר אם אשב בחברתכם יעלד‪ ,‬בדעתכם‬ ‫היד‪ ,‬מנד‪,‬גם להביא באותו דרן* נכאת וצת ולוט‬
‫ותהרגו אותי ולמה אני בא לשבת עם אנשים‬ ‫משם למצרים וכן חשבו יתדה ואחיו שאמרו‬
‫רצחנים‪ .‬ואין ספק שד‪,‬ודיעוד‪.‬ו אמתת הדבר‬ ‫לכו ונ מכ תו לישמעאלים אבל כאשר נתקרבו‬
‫שמכתהו לישמעאלים לד‪.‬ותדו מצתמה אבל לא‬ ‫אצלם הוסיפו עוד תיעה והכת‪ ,‬בד‪,‬ם כי מלבד‬
‫נתקררה דעתו של ראובן שהיה בדעתו להשיבו‬ ‫שהיו כבר יודעים שהם בכלל ישמעאלים הכירו‬
‫אל אביו ווזותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות‬ ‫בבואם שהיו בפרט מדינים שהם מכלל‬
‫הי״ד וד‪.‬ם״ו האמנם כאשר ראו שנעשה הדבר‬ ‫הישמעאלים ומחוז מדין ולכן נקראו כאן‬
‫נתיעצו לענק אביהם ולש שחטו שעיר עזים‬ ‫ישמעאלים ונקראו גם כן מדינים כי שני שמוח‬
‫דטבלו את הכתתת בדמו דשלחו את הכתונת‬ ‫היו לד‪.‬ם בבלל ישמעאלים ובפרט מדינים וכן‬
‫בראשית לז‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫ש‪5‬ח‬
‫אחר ומי שיש לו בנים רבים אין ראוי שיתאבל‬ ‫ר״ל שבתרבותם עשו בד‪ ,‬חתיכות כדמות שיני‬
‫על אחד מד‪,‬ם בהפלגד‪ ,‬שכבר אז״ל כל המתקשה‬ ‫חיות מלשון בשלח יעבורו וד״ביאוד‪ ,‬אל אביו‬
‫על המת יותד מדאי על מת אחד הוא בוכד‪,‬‬ ‫כי הנד‪ ,‬באו כלם עמה כמתאבלים על מציאיתה‬
‫על זה קמו כל בניו וכל בנותיו שהם בתו‬ ‫ולכן שאלו ממנו הכתונת בנך היא אם‬
‫וכלותיו שנקראו בנות כמו שאמרו בב״ד )ב״ר‬ ‫והזקן הכירד‪ ,‬ואמר כתונת בני זו בלי ‪pEt‬‬
‫פ״ד( לנחמו בפחדם פן תגיע אליהם הרעו‪.‬‬ ‫ואחרי שמצאתם את כתנתו ולא מצאתם את‬
‫מהיותו מתקשה יותר מדאי על זה דמאן‬ ‫גופו אין ספק שחיה רעה אכלתד‪,‬ו והיא אכלה‬
‫להתנחם רוצה לומר שלא נתן אל לבו לשמוע‬ ‫בשרו ועצמותיו ועזבה כתנתו‪ .‬ואמנם התפ‪-‬יא‬
‫טענות הנחמד‪ ,‬ונתן טעם לזה לד‪,‬יות דעתו‬ ‫ד‪,‬זקן איך לא מצאו ממנו עצם ולא דבר מכל‬
‫כנגד המנהג הטבעי שדרכו של עולם שידד‬ ‫גופו כלל ועל זה היה אומר עם היות שחיד‪,‬‬
‫הבן על אביו אבל על קברו אבל לא שירד‬ ‫רעד‪ ,‬אכלתד‪,‬ו איך אפשר שטרוף טורו‪ -‬יוסף‪.‬‬
‫האב על בנו אבל לקברו וז״ש ויאמר כי ארד‬ ‫כאלו כלו בבת אחת נטרף ראשו על כרעיו‬
‫אל בני אבל שאולה רוצה לומר האם ראיי‬ ‫ועל קרבו שלא נשאר ממנו דבר‪ .‬ומאשר‬
‫כי ארד אני הזקן אבל על בני הנער שאולה‬ ‫לא אמר הכתוב כתונת בני זו אלא ‪:‬תינת‬
‫שהוא רמז לקברו זה באמת מכת אלהים וכנגד‬ ‫בני בלבד נראה לי לפרש הכתוב הזה‬
‫הטבע הוא שהאב יתאבל על הבן‪ .‬ואחר שהשלי׳‬ ‫שיעקב היד‪ ,‬מדבר כנגד הכתונת ואומר‬
‫להתאבל עליו במה שהוא בנו התאבל עוד‬ ‫כתונת אין ספק שהיו בנרצח הוד‪ ,‬שתי‬
‫כפי הבחינה השנית וד‪,‬יא מפאת שלמותו ומעלתו‬ ‫בחינות בחינה מצד שהיא בני ובחינה מצד‬
‫על זה אמר דבך אותו אביו רוצה לומר‬ ‫שד‪,‬וא יוסף כפי שלמותו וחכמתו ומדותיו‪.‬‬
‫מצד שה ‪ ,T‬בנו קרע שמלותיו ושם שק ואפר‬ ‫ולבן עם היות שבבני חיה רעה אכלתד‪,‬ו כי‬
‫במתניו אבל מצד שהוא בעצמו מי שהיד‪ ,‬בכד‪,‬‬ ‫לא הספיק זכותי לשמרו ולכן מצד שהוא בני‬
‫אותו אביו‪ .‬וחז״ל דרשו הפסוק הזד‪ .‬על יצחק‬ ‫אכלתהו חיד‪ ,‬רעה הנה הוא מן הצד שד‪,‬־א‬
‫אביו של יעקב שבכר‪ .‬עליו רוצה לומר על‬ ‫יוסף ר״ל יוסף בשלמות השכל וד‪,‬םעלה‪ .‬איך‬
‫יעקב מפני צרתו כי נגעה עד נפשו ואפשר‬ ‫»תכן שטרוף טורף יוסף ושלא נדבקה בו‬
‫לפרש עוד וימאן לד‪,‬תנחם ויאמר כי ארד אל‬ ‫^ שג ח ה האלהית זה בלי ספק שאין ראוי‬
‫בני אבל שאולה באופן אחר והוא כי מלת‬ ‫להאמינו וד‪,‬ותרד‪ ,‬בזה השאלד‪ ,‬הט״ז;‬
‫כי במקום הזד‪ .‬משמש בלשון דלמא שהוא אחד‬
‫מד׳ לשונות שתפומזז מלת כי בכתוב כמי‬ ‫)לד( ויקרע יעקב שמלותיו וגומר‪ .‬עד ויהי‬
‫שזכרו חז״ל )שם( וד‪,‬ביאם רש״י‪ .‬ולפי שכל‬ ‫בעת ההיא וירד יהודד‪ ,‬מאת אחיו‪ .‬עם‬
‫בניו וכל מו תיו היו מנחמים את יעקב על‬ ‫היות שיעקב שתי בחינות היו לצערו ואבלו‬
‫זה היד‪ .‬הוא משיבם איכה אתנחם מאבלי‬ ‫וזד‪ .‬מצד שהוא בנו שהאב בטבע יצטער על‬
‫האם אדד על בני אבל שאולה כלימד הנד‪,‬‬ ‫מות בנו‪ .‬ואם מצד שלמותו בעצמו זכר הכתוב‬
‫האב מתנחם על בנו כשירד על קבדו אבל‬ ‫שלא קרע שמלותיו ושם שק ואפר במ'י‪:.‬יו‬
‫ויבכה שמה וימלא נפשו ויתנחם אבלי אבי‬ ‫והתאבל ימים רבים אלא מאשר הוא בנו להיות‬
‫שלא אדע קבורת בני ולא אוכל ללכת אבל‬ ‫בנגד הטבע שימות הבן הקטן בחיי אביו הזקן‬
‫על קברו שד‪,‬וא השאול איך אפשר שאתנחם‪.‬‬ ‫ולזד‪ ,‬התאבל על בנו במה שהוא בנו ימים רבים‪.‬‬
‫וי״א שמצד יראת שמים לא קבל ההתנחמות‬ ‫וחז״ל אמרו שהיו כ״ב שנים שעברו משנעדר‬
‫מהם יען ראה שבעונו מת‪ .‬ואם יתאפק מצערי‬ ‫ממנו עד שראה אותו וכבר ארז״ל שהקובר‬
‫ייסיר אותו מלבו יוסיף השם להכותו מכה רבה‬ ‫כניו בחייו מוחלים לו על כל עונותיו וזד‪,‬‬
‫ולכן מאן להתנחם לפי שרצה לרדת באבלות‬ ‫לפי שנשתנה עליו המנהג הטבעים ודי בזה‬
‫כמו זד‪ ,‬שאולה ולא יצטרך לחדש עליו אבל‬ ‫עונש לכל עון ולכן התאבל יעקב על בגו ימים‬
‫אחר בטרם ימות וזה אינו קריאת תגר אבל‬ ‫רבים כי מצד שהיד‪ ,‬בנו עשה זה לא במה‬
‫היה כוונה רצויד‪ ,‬ומדד‪ .‬חשובד‪ ,‬וד‪,‬עושד‪ ,‬בד‪,‬פך‬ ‫שד‪,‬וא יוסף כי לא יתאבל הקטון על הגדול‬
‫זה פורע מוסר וד‪,‬וא כפורע שטרו ואינו קורעו‬ ‫בי זהו האופן מן האבל הגדול ולפי שהוא היה‬
‫יעליו אמר )איוב ט' כ״ו( אויב אם אמרי‬ ‫מתאבל עליו אומר אוי לי בני איה בני כדדך‬
‫אשכחה שיחי אעזבה פגי ואבליגד‪ .,‬יגורתי כל‬ ‫חמתאבלים וד‪,‬מתרעמים‪ .‬לכן קמו כל בניו וכל‬
‫עצבותי ידעתי כי לא חנקני ופירושו מבואר‪.‬‬ ‫בנותיו לנחמו כי לקחו בזה סימן רע לעצמם‬
‫וזכר הכתוב שלענין נחמה היו לו רבים מנחמים‬ ‫פד‪,‬אוי והאבוי שהיד‪ ,‬צועק על בנו ופחדו סן‬
‫אבל ע נין ד‪,‬בכ ‪ ,T‬אביו לבדו בכה אותו כי׳ אחיו‬ ‫יגיע אליהם גם כן הרעה בדאותם שהיד‪ ,‬ד‪,‬וא‬
‫ונש ‪,T‬ם לא היו עוזרים בבכיר‪ ,‬וזהו רבד‬ ‫מתאבל ומתרעם על בנו כאלו לא היה לו בן‬
‫שסט‬ ‫בראשית לז‬ ‫«נרבנאל‬ ‫וישב‬
‫יעמוד זרכם ושטפם‪ .‬וירמיד• אמר נותן שמש‬ ‫אותו אביו‪ .‬ואמנם בהםלגת אבלות יעקב הוא‬
‫לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילד‪.‬‬ ‫מקום תימה רב אבל אמתת הענין הזה הוא בי‬
‫וגומר אס ימושו החקים האלה מלפני נאם י״י‬ ‫הנה הקתש ברת־ הוא התקין בנין האבות‬
‫וגם זרע ישסנל ישבותו מררות גוי לפני כל‬ ‫והשבםיזם דוגמת העולם העלית השמימיי והיה‬
‫הימים‪ .‬וכל זד• פורה שהיתה מד^חכמה האלהית‬ ‫אברהם בעולם השפל בעח־ הגלגל העלית‬
‫לבנות את בית י״י על צורת העולם השמימיי‬ ‫המקיף והראשת לכל הגלגלים כ״ כמו שהוא‬
‫עד ‪ .^•t o‬ענין קריאתו יתברך בשם אלד•'‬ ‫מתנועע תנועה חזקה ממזרח למערב ו מנ תו‬
‫ישראל כקריאתו בשם אלהי השמים ולכן ארז״ל‬ ‫הסבה הראשונה יתבה־ כפי הדעת האמתי‪.‬‬
‫האבות הן הן המרכבה דצא מזד• כי כמו‬ ‫כן אברוס הניעו האל יתברך במה שצור• לד‬
‫שלא יצדיר שלמות המציאות בכללו רק‬ ‫לך מארצך וממולדתו ומבית אביד ונאמר לו‬
‫במציאות וקיים הנמצאים העליונים שד^ם עקרי‬ ‫התדולד לפני וד‪.‬יה תמים‪ .‬ועל זד• אמר הנביא‬
‫העולם וד^תוזלותיהם פכד‪ .‬לא היה אפשר שימצא‬ ‫על אברהם )ישעי׳ מ״א ב( מי העיר ממזרה‬
‫הטוב ת־ושלמות באומד‪ .‬הזאת אם לא בדויות‬ ‫צדק יקראד‪.‬ו לרגלו ובמו שתגלגל העליון‬
‫ההתחלות הכוללות הראשונות בה על תלם‬ ‫מוליד כל שאר הגלגלים בתנועתו עם היותם‬
‫ועל קיוס מציאותם ובר‪.‬מצא בהם כהנים בעבודוד‬ ‫מתנועעים מעצמם אל צד אחר‪ .‬כן אברהם‬
‫לווים בדוכנם וישראל במעמדם כנגד שלשת‬ ‫העיר וד‪1‬יע כל בני עולם והוליכם בתנועתו‬
‫חלקי הנמשך הנמצא שהם הנבדל השכלי‬ ‫הקתשה עם היותם מתגועעים מעצמם‬
‫והמתנועע השטימיי וד‪.‬שפל הד‪.‬ווד‪ .‬נפסד ובד‪.‬עדי‬ ‫ומעבודותיהם ואמונוחיד‪.‬ם בתנועות האחתת‬
‫אחת מההתחלות הכוללות הד‪,‬ם אי אפשר שישלם‬ ‫משובשות וכמו שנמצא למעלד• שכל נבדל בסבתו‬
‫ויעמוד הבנין‪ .‬הנד‪ .‬התבאר מזד‪ .‬שדרות בני‬ ‫נמצא גלגל אחר אשר בו אפודת היי׳׳ב מזלות‬
‫יעקב י״ב היה דבר הכרחי כדי שידרו נערכים‬ ‫הסובבים כל העולם כן מיצחק אבינו נולד יעקב‬
‫לי״ב מזלות ושלמות מספרם היה דברי עקרה‬ ‫שבו היו י״־ב שבטים שמהם נבנד• בית ישראל‬
‫במציאות האומד‪ .‬וכנגדם היו י״ב אבנים בחושן‬ ‫וכן ראר‪ .‬יוסף השמש והירח וי׳א כוכבים‬
‫ונאמר )שפות ב״זז כ״ס( ונשא אהח את שמות‬ ‫משתחדם לו לפי שהיו הי״ב שבטים כנגד‬
‫בני ישראל בחשן המשפט על ל מ בבואו אל‬ ‫הי״ב מזלות שבשמים וכסו שנשלם הכדור‬
‫הקדש לזכתן לפני י״י תמיד‪ .‬ובאלידר נאמר‬ ‫השמשיי עם גלגלי שאר כוכבי לכת שלשה‬
‫)מ)לכים י״ח ל״א( ויקה אלידר י״ב אבנים‬ ‫מהם למעלה מגלגל חמר• שלשד• למטה ממנו‬
‫במספר שבטי בני ת ק ב אשר ‪ •to‬דבר י״י אליו‬ ‫שצ״ם חנכ״ל כן נשלמה האומה הזאת ע״י‬
‫ישראל ‪ •t .t‬שמך שגלה בזה שלא ‪ •to‬נופל‬ ‫שבעה אנשים מצויינים אחרי יעקב אבעו ודים‬
‫בו שם ישראל כי אס בהיות בניו י״ב וזד‪.‬‬ ‫לוי וקדית זנמרם ומשה ואדירן דוד ושלמד!‪ .‬ודייד•‬
‫טעם החרדד‪ .‬הגדולה שחרדו כל ישראל בפלגש‬ ‫משה השמש באמצעיתם כשמש בין שאר הככבים‬
‫בגבעד‪ .‬דבכו בכי גדול ויאמרו למה י״י אלדר‬ ‫וד!יו נביאיזע וחבממע ככוכבים אשר בגלגל‬
‫ישראל היתר‪ .‬בזאת בישראל להפקר היום‬ ‫המזלות שזודירים ואורם הוא כפי שלמותם וכמו‬
‫מישראל שבט אהד‪ .‬ומפני זה היה צער יעקב‬ ‫שאמר )תיאל י״ב ג׳( והמשכילים יזהירו‬
‫כל כך גדול בר‪.‬פקד יוסף מתוך בניו מאנה‬ ‫כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם‬
‫הנחם נפשו לפי שבד‪.‬בסל אהד מבניו יתקעקע‬ ‫רעד‪ .‬ופרע״ה גם כן תארם והמשילם כן באמרו‬
‫כל הבנץ ותפסד צ ‪T‬ת המספר הנערך הדרא‬ ‫)דברים א׳ י׳( והנכם היום ככוכבי השמים‬
‫כאלו תאמר שבהפקד האחד מהעשרד‪ .‬יפסד‬ ‫לרוב‪ ,‬ולמעלת מלכות בית דוד וכבודו חוד!רו‬
‫העשרה מעקח לסי שד‪.‬צורה העשירית אי אפשר‬ ‫אמר המשורר וכסאו כשמש נגדי‪ ,‬ובעבור שהיו‬
‫שתפול בנשארים ולזד‪ .‬כוונו חכמים זכמנם‬ ‫< נערכים לי״ב מזלות סדר‬ ‫הי״ב שבטי ‪t‬‬
‫לברכה באמרם סימן זד‪ .‬היי• מסור ב ‪ T‬ו של‬ ‫המלך שלמר• להטיל פרנסת בית מלכותו חודש‬
‫יעקב שאם לא ימות אחד מבניו בחייו שלא‬ ‫אחד לשבט באופן שכל השבטים יתפרנסו‬
‫יירש ג ‪.T‬נם רוצה לומר שתהיד‪ .‬מציאותו באומה‬ ‫כשנד• אחת כמו שהשמש סובב כל המזלות בשנה‬
‫שלם ונכבד ומפני׳ זד‪ .‬נסתלקד‪ .‬ממנו הנבואה‬ ‫אחת ועל זה אמר ולשלמה שניט עשר נציבים‬
‫כל אותם שתים ועשרים שנה שלא ‪T‬ע מיוסף‬ ‫על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חדש‬
‫ובאשר אמרו לו עוד יוסף בגי חי נאמר‬ ‫בשנה וכבר ביארתי שעל זאת הכוונה נאמר‬
‫ותהי רוח יעקב ‪ .T00 .0‬התבאר מזה התר‬ ‫הבס נא השמימר• וספור הכוכבים וגומר דיאמי־‬
‫השאלה הי״ז‪ .‬והנה סמך הכתוב לזה והמדנים‬ ‫לו כר• יה ‪ .T‬זרעך‪ .‬והנביא ישעיד• אמר מסכים‬
‫סגרו אותו אל מצרים ל ד‪ ^ .‬שיעקב היה בוכר‪.‬‬ ‫לזר• כי באשר השמים החדשים וד׳איז החדשה‬
‫עליו כאלו יוסף מת ובטל מן העולם והוא‬ ‫אשר אני עועזד• עומדים לפני נאם ה׳ צן‬
‫בראשית לז לח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שע‬
‫לח‬ ‫לא היה כן כי המדנים מכרו אותו אל מצרים‬
‫)א( ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת‬ ‫לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים רצה לומר‬
‫אחיו וגומר עד ויוסף הורד מצחמה‪.‬‬ ‫גדול על כל ההורגים האנשים במצות המלך‬
‫וראיתי לשאול בפרשה הזאת גם כן שאלות‪:‬‬ ‫שהיה אדם גמל וכמו שכתב הרמב״ן והיד‪.‬‬
‫יוסף יישב בביתו ושאנן ושקט ומשם נמשך‬
‫השאלה הא׳ באמרו וירד יהודה מאת אחיו‬ ‫לו שבתו בבית הסוהר עם שר המשקים ושר‬
‫והוא שאנה ירד והנה הכתוב לא פירש‬ ‫האופים שמהם באה מעלתו אצל פרעה כמו‬
‫אנה ירד לגור שם והירידה תגזור תמיד גבול‬ ‫שיתבאר‪ .‬וחנה נשאר עתה לבאר התר השאלה‬
‫מה שאליו אשר ירד שמה כמו ויוסף הורד‬ ‫הי״ח האחרונה והוא אם היה שפרסמה התורה‬
‫מצרים אל תרד מצרים וכן כלם וכאן נזכר‬ ‫פשע בני יעקב בזה איך לא פרסמה גם‬
‫שירד יהודה מאת אחיו ולא ביאר אנה ירד‬ ‫כן העונש שקבלו עליו‪ .‬וכבר חשבו אנשים‬
‫וגם אמר וירא שם יהודה בת איש כנעני‬ ‫חכמים שהיה כל המעשה הכרחי גזור מלפניו‬
‫ולא ידענו אנה ראה אותה ואנה לקחה ובאי‬ ‫יתברך שירד יעקב ובניו מצרימה ולכן לא‬
‫זה מקום קרה כל הסיפור הזה‪:‬‬ ‫חטאו בני יעקב במה שעשו ולא היו אם כן‬
‫השאלה הב׳ למה לא זכר שם אשת יהודה‬ ‫ראוים לעונש עליו ויסתייעו בדעת הזה ממה‬
‫כמו שזכר שם אביה שהיה שוע ושם‬ ‫שאז״ל וישלחהו )בראשית ל״ז ה'( מעמק חברון‬
‫רעהו שהיה חירה וגם שם כלתו נזכר בכתוב‬ ‫והלא חברון בהר שנאמר ויעלו בנגב וגומי‬
‫ושמה תמר אמנם אשת יהודה לא נזכרה‬ ‫אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור‬
‫שמה לא בנשואיה ולא במיתתה אלא בת שוע‪:‬‬ ‫בחבחן לקיים מה שנאמר כי גר יהיה זרעך‪.‬‬
‫ואמרם גם כן ז״ל ראוי היה יעקב אבינו לירד‬
‫השאלה הג׳ למה זה בבן השלישי הנולד‬ ‫במצרים בשלשלאות של ברזל וכר ומאמרים‬
‫ליהודה שלה נזכר שם המקום אשר נולד‬ ‫אחרים מורים על זאת הכוונה אלא שכאשר יובן‬
‫בו כמו שאמר והיה בכזיב בלדתה אותו ובשאר‬ ‫הדעת הזה בזה האופן מבלי התבוננות אחר‬
‫הבנים ער ואונן לא זכר הכתוב שם המקום‬ ‫יהיה בלי ספק סותר פנת הבחירה אנושית‬
‫שנולדו שם‪:‬‬ ‫לגמרי‪ .‬ולכן מה שראוי שיאמר בזה כפי העיון‬
‫הטוב הוא שהתכלית הכולל כפי הגזרה האלהית‬
‫השאלה הד׳ מה היה חטאת ער ורשעתו‬ ‫הוא הכרחי אמנם הדברים החלקיים המביאים‬
‫שלא זכר הכתוב שבעבורו נתחייב מיתה‬ ‫אליו הם אפשריים בחריים באמת כי היה‬
‫ואמר בלבד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני‬ ‫אפשר שימשך אותו תכלית הגזור לפניו ית׳‬
‫י״י וימיתהו י״י מבלי שיבאר באיזה דבר היה‬ ‫באופנים רבים מתחלפים ולא ישיג ההכרח‬
‫רע בעיני ה׳‪ .‬אמנם באונן ביאר הכתוב חטאו‬ ‫לאחד מהם כאלו תאמר שירידת יעקב ובניו‬
‫ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ורש״י‬ ‫מצרים לגור שם היה אפשר שימשך באופנים‬
‫)בראשית ל״ח ז׳( פירקו רע בעיני י״י כרעתו‬ ‫מתחלפים כלם אפשריים בחק הפועלים אותם‬
‫של אונן ונשארה אם כן השאלה ולמח לא פרשו‬ ‫ולכן היה מה שעשו אחי יוסף נג ח דברים‬
‫הכתוב בער כמו שפרשו באונן‪:‬‬ ‫אפשחים לא מוכרחיים בעצם ומה שארז״ל‬
‫השאלה הה׳ למה אמר יהודה לאונן והקם‬ ‫באותם המאמרים אשר זכרתי חוא בבחינת‬
‫זרע לאחיך והוא גם הוא בו אומר הכתוב‬ ‫התכלית ולכן זכח בו וישלחהו מעמק חברת‬
‫וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ומהיכן ד ע‬ ‫גזרת בין הבתחם בלבד וכן זכרו אצל ראוי‬
‫זה אונן ואם שחת ארצה לבלתי נתת זרע‬ ‫היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל‬
‫לאחיו איך לא יקימהו לעצמו ורקז״י כתב הבן‬ ‫הרעב שהביאם שמה בלבד לא שאר המעשים‬
‫יקרא על שם המת ואם לא היה בזה מניעה‬ ‫שהיו באחי יוסף‪ .‬ומה שנאמין אנחנו באפשרות‬
‫אחרת לא היה משחית ארצה כי הרבה אגשים‬ ‫והבחירה הוא במעשים הפרטיים חזני הדבחם‬
‫יקראו לבניוס על שם אחיהם‪:‬‬ ‫אמת ולכן אומר אני שבני יעקב במה שעשו‬
‫כנגד יוסף אחיהם חטאו ופשעו ונדונו עליו‬
‫השאלה הו׳ במה שאמר יהודה לתמר כלתו‬ ‫ואפשר לומר שנענשו בגלות מצרים באותי‬
‫שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה‬ ‫חטא כמו שביארתי במעמד בין הבתחם אצל‬
‫בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו כי למה‬ ‫‪T‬ע תדע כי גר יהיה זרעך וגומר‪ .‬אבל בפרשת‬
‫שלחה מביתו אם היתד‪ ,‬עתידה להנשא לשלה‬ ‫מקץ אזכור בזה התר שני מספיק מאד ואוכיח‬
‫ומוטב שתשב בביתו ותקוה עד שיגדל ועוד‬ ‫ששם פרסמה ענשם כמו שבכאן פרסמה חטאם‬
‫איך היה הגדול תקנה לשלא ימות כאחמ והנה‬ ‫וזמיתרה השאלה הי״ח‪:‬‬
‫שעא‬ ‫בראשית לח‬ ‫אברננאל‬ ‫וישב‬
‫פוץ והוא לא יהיה בחולית את בניו פחות‬ ‫ער ואונן גדולים היו ועם בל ‪ m‬מתו ומי‬
‫מי״ב ואיד יהיה כל זה בכ״ב שנה שעברו‬ ‫המונע שיהיה בן שלה אחרי שיגדל ולכן היה‬
‫משנמכר יוסף עד רדת יעקב מצרימה‪ .‬את‬ ‫לו לפוטרה ולדחות לגמרי ולא' יתן לה את‬
‫כן דעת שאר המפרשים שאחרי מכירת ייסף‬ ‫שלה שיגדל פן ימות‪:‬‬
‫קרה כל הספור הזה אולי יאמרו שירד יהודה‬
‫מאת אחיו אחרי המכירה וראה שם בת איש‬ ‫השאלה הז׳ למה עשתה תמר הדבר הזה‬
‫כנעני ולקחה והוליד בניו‪ .‬ונראים הדברים‬ ‫להבעל לחמיה האם מפני שראתה כי‬
‫לפי שלא נפרד יהודה מחברת אחיו כי אם‬ ‫גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה היה לה‬
‫מפני מכירת יוסף שנעשתה בעצתו ולהצילו‬ ‫להנשא לאדם אחר ומי הכריח את יהודה שיתן‬
‫מהמות ואין ספק שהיה ראוי לחבר אחרי מכירת‬ ‫לה ג׳ בנים זה אחר זה‪:‬‬
‫יוסף ויוסף הורד מצרימה אלא שראתה התורה‬ ‫השאלה הח׳ במאמר יהודה הוציאוה ותשח*‬
‫להפסיק עם ספור יהודה לסבות‪ .‬ראשונה‬ ‫כי פי שמו שר ושופט בדבר הזה שצוה‬
‫להג ‪ T‬שב׳ התחלות היו למלכי ישראל ומלכי‬ ‫במהירות מבלי שסוע טענתה הוציאוה ותשרף‬
‫יהודה כי יוסף היה התחלה למלכי ישראל בשני‬ ‫ואף שנאמר שהיה אז שופט בל ה א ת לא‬
‫בניו אפרים ומנשה שילדה לו המצרית ולכן‬ ‫היה לו־ לשפוט בזה כי אין קרוב נעשה דיין‬
‫היה מלכותם בלתי אמתי דשר‪ .‬ויהודה היה‬ ‫כ״ש לעצמו‪:‬‬
‫התחלה למלכי יהודה שהיו ושיהיו בימות פלד‬
‫המשיח משני בניו שילדה לו חמר כי היא‬ ‫השאלה הט׳ במאמר יהודה צדקה ממני כי‬
‫היתה הגונה לצאת ממנה מלכים קדושים מפאת‬ ‫הנה הוא לא דבר בלל וגם היא לא‬
‫שלמותה ואם מפאת היותה בתו של שם כדבריה׳‬ ‫עשתה שום טענה ואיך צדקה היא אם כן‬
‫ז״ל לבן היה מלבות מאת י״י קודש ומתמיד‬ ‫יותר ממנו בדבריה כמו שפי׳ רש״י אם היה‬
‫לעד‪ .‬ושנית להודיע צדקת יהודה שנפרד מאת‬ ‫שלא דברה כלל גם שהרב חלק הכתוב‬
‫אחיו בעבור מה שראה מאכזריותם על יוסף‬ ‫בהיותו מחובר מאפר צדקה בדבריה ממני היא‬
‫להרגו עד שעם כמה מחוזק ההשתדלות הצילן‬ ‫מעוברות ואולי עם היות שיהודה שכב עמה‬
‫‪ o v a‬במכירתו למצרים וג״כ שלא יוכל לראות‬ ‫היתה הוא מעוברת קודם לכן מאדם אחר ואיד‬
‫ברעה אשר מצא את אביו ואבלו וצעת ועם‬ ‫צדקה א״כ בערבון או שלא היה ראוי לה‬
‫היות שנפרד מהם הנה לא עזב את אביו‬ ‫להבעל לבעל הערבון ולא צדקה אם כן‬
‫מלעבדו כי חמ ‪ T‬היה יהודה בן עובד את‬ ‫במעשיה‪ .‬ומה שכתב הרמב״ן שהיתה תמר צדקת‬
‫אביו עד שהיה בימי הרעב הולד עם אחיו‬ ‫דהודה חוטא בשלא נתן לה את שלה בנו הנה‬
‫לשבור שבר במצרים לבית הזקן כמו שיראה‬ ‫זה אינו צדק לתמר כי עם היות שיהודה עשה‬
‫מן הספורים שיבואו בפרשת דהי מקץ כי׳ עם‬ ‫לה עול היא לא צדקה בשכבה עמו ושלא‬
‫היותו נבדל מאחיו הנה תמיד היה חוזר על‬ ‫מדעתו גם שלא היה יהודה מחוייב לתת לה‬
‫בית אביו לעשות צרכיו ולעבדו בכל לבבו‪.‬‬ ‫את שלה אבל היה ראד שיחוש פן ימות גם‬
‫וסבה שלישית ראתה התורה לספר ענין יהודה‬ ‫הוא באחיו‪:‬‬
‫מפני שיכירו דדעו כל בני אדם שהיתה השגחת‬ ‫השאלה הי׳ באמת בי על בן לא נתתיה לשלה‬
‫הש״׳י על בני ת ק ב וזרעו עד שלא מת אחד‬ ‫בני שהמרכו המפרשים לפרשו כמו על‬
‫מכל בני בניזס עם היות דבר מבעי שימותו‬ ‫אשר לא נתחיה‪ .‬ולפי׳ רש״י יקשה מלת כי‬
‫רבים מהילדים בינקותם ומהנערים והבחורים‬ ‫שאחרי׳ שפיר שצדקה בדבריה איד יהיה כי‬
‫בנערותם ובחרותם ג״ב אבל אלה היה חונה‬ ‫על כן לא נתתיה וגו׳‪ :‬והנני מפרש פסוקי‬
‫מלאך י״י סביבותיהם דחלצם באופן שלא‬ ‫הפרשה באופן יותרו השאלות כלם‪:‬‬
‫נעדר מהם איש ואותם שני בני יהודה אשר‬
‫פתו לא היה מיתתם בעונש עת מה שעשו נגד‬ ‫ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו׳ עד ויוסף‬
‫יוסף אלא להיותם ער ואונן בעצמם רעים‬ ‫הורד מצרים‪ .‬כתב הראב״ע שהספור הזה‬
‫וחטאים לי״י‪ .‬ובהשגחת הש״י על יהודה במקום‬ ‫היה קודם מכירת יוסף ונכתב פה להפריש‬
‫שני מיו שמחו נתן לו שני בנים תאומים יחד‬ ‫בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו למעשה‬
‫צדיקים ולכד נזכרה מיתת ער ואונן בהרבה‬ ‫אחיו ולזה נמשך הרלב״ג ויש להם טענה על‬
‫מקומות להעיר על זר‪ -‬וכבר יורה על היות‬ ‫זה מאשר מצאנו כשירד יעקב למצרים היו ב׳‬
‫ירידת יהודה מאת אחיו קרוב לזמן מכירת‬ ‫בנים לפרץ והנה אונן א״א שישא אשה ושחת‬
‫יוסף אמרו אחת והמדנים מב ת אותו וגו׳‪.‬‬ ‫ארצח אם לא שהיה לפחות בן י׳׳ב שנה דרכו‬
‫ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ולא‬ ‫הימים וגדל שלה כאשר הרתה תמר והולידה‬
‫בראשית לח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שעב‬
‫היתה הירידה ההיא מקומית ממקום עליון סותר ומנגד לכוונה האלהית שהיא להרבות‬
‫למקום תחתץ אלא שעזב חברתם בעניני הצאן זרע יעקב על פני האדמה כ ח שבזמן מועט יזכו‬
‫ונתחבר עם איש עדולמי ושמו חירה כפני לירש את הארץ לכן המיתו השם‪ .‬וכבר ז כ ח‬
‫שחברתו עמו היתה ירידת מעלה בערך החברה חז״ל שמדין בני נח המבטל פריה ורביה חייב‬
‫שהיה לו עם אחיו לכן אמר וירד יהודה מאת שהרי הם מצווים עלפדיה ודביה כר ולזה‬
‫אחיו ר״ל ירד מהתחבר' עם אחיו ויט עד אמר ויהי ער רע בעיני י״י וימיתהו י׳׳י כי‬
‫איש עדולמי להתחבר עמו‪ .‬והותרה בזה השאלה מאשר הוא י׳׳י בעל הרחמים כל זרע אברהם‬
‫הא׳‪ .‬וזכר הכתוב אח״ז נשואי יהודה ש‪,‬־אה היה חפץ להרבות זרעו ולכן המית את ער‬
‫שם בת איש כנעני ופירושו מזרע הכנענים המנגד רצונו בו והותרה השאלה הד‪ .‬והנה‬
‫ולכן היו בניה רעים וחטאים‪ .‬או שהיה כנעני בימים הקדמונים היתד‪ ,‬מצוות יבום נוהג בבני‬
‫סוחר כדבדי המתדגם האמנם העיד הכתיב נח לכוונה מבוארת בדברי רז״ל ולכן צוד‪,‬‬
‫שהיה שוע ר״ל נדיב לב ואולי שלזה בחר יד‪,‬ודד‪ ,‬לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותד‪,‬‬
‫יהודה להתחתן עמו שנתן לו נכסים הרבה וד‪,‬קם זרע לאחיך שאותו יתיחס אליו שהיה‬
‫ואחשוב ששם האשה היתה בת שדע ע״ד בת אחיו לא בנו על דרך האמת וכן חשבו אונן‬
‫שבע בת נדיב ולכן לא ביאר הכתוב שרה באמרו כי לא לו יד‪,‬יד‪ ,‬הזרע לפי שיד‪,‬יד‪ ,‬הנולד‬
‫לפי שכבר נודע אל מאמרו שהיתה בת שוע‪ .‬אחיו לא בנו ועם זה נשתבש אונן שלא חלה‬
‫היבם כיון שהזרעאינו‬ ‫וע״כ אמר אח״כ ותמת בת שוע אשת יהודהמצות פריד‪ ,‬ורביד‪ ,‬על‬
‫כי כן שמה והותרה השאלה הב׳'‪ .‬והנה יי“דה לעצמו כי לא יקרא על שמו אלא הוא לד‪,‬קים‬
‫בת שוע שלשה בנים ליהודה והיה התעורחת זרע לאחיו ושלא היה מצוד‪ ,‬לפרות ולרבות‬
‫אלהים לשנקדאו שמות על ענינם וסופם עם לזולת ומפחדו שלא ימות גם הוא כאחיו אב‬
‫היות שלא כיוונו כן בעת שקראום כן‪ .‬ולפי לא ישכב אותה היה שוכב אותה ושחת ארצה‬
‫שהיה המנהג אצלם כאשר ג״כ הוא בנו היום בחשבו שזרעו היה משחית ולא יחשב לו ■‘•ינון‬
‫שהבן הנולד לו ראשונה אביו יניח לו השם ולפי שגם זה סותר ומנגד לכוונה האלהית‬
‫והשני אמו תניח לו שמו והשלישי האב יקדאהי היה ג״כ ענשו שהמיתו השם כאחיו וד‪,‬ותרד‪,‬‬
‫בשם לבן אמר והיה בכזיב בלדתה אותו ואמר השאלה הד‪,‬׳‪ .‬והנה חשב יהודה שבניו אלו מתו‬
‫על הראשון ויקרא את שמו ער שיהודה קראו בעונם ושהיה עונם מסובב מנערותם וקוצר‬
‫והיתה כוונתו שיהיה ער ומהיר ומשתדל דעתם לכן אמר לתמר בלתו שבי אלמנה בית‬
‫במעשיו לא כבד ונרדם מלשת עוררה גבורתך אביך עד יגדל שלה בני ד׳ל אם תשבי בביתי‬
‫אבל ח ח הקודש הביאו לקראו כן לפי שהיה לא אוכל לשמור את הנער שלה מעמך וישכב‬
‫ערירי גבר לא יצלח בימיו ועל כן בשני אותך בנערותו ואולי יבא למות גם הוא כאחיו‬
‫אמר ותקרא את שמו אונן ר״ל שאמו קראתו שהיו נערים כשלקחוד‪ ,‬פחות מי״ב שנים על‬
‫מלשמ און ורוח הקוזהזז אומרת כי תקרא כן שבי אלמנה בית אביך ותפרדי ממנו בע ‪T‬‬
‫שמו אונן כי נפעוו עליו תתאונן ותתאבל‪ .‬שהוא נער עד יגדל שלה בבי לא שי™‪ ,‬בן‬
‫ואמנם הבן הג׳ היה ראר כפי זה הדרך שאביו י״ב שנים ויום אחד רק שיגדל דבא בימים‬
‫יקרא את שמו ולא היה כן כי קראה היא דקנה דעת ויראת שמים לבלתי יחטא וזהו כי‬
‫שמו עולה וזה היה מפני כי יהודה היה בכזיב אמר פן ימות גם הוא ר״ל אם תדווג לה‬
‫בלדתה ולכן להעדרו משם קראה אמו את בנערותו כאשר עשו אחיו וד‪,‬ותרה השאלה הר‪.‬‬
‫שמו ואין ספק שקראתו שלה מלשון שלום או וספר הכתוב כמה מהמדות נזדמנו בשכיבת‬
‫שהיה אביי בכזיב כי שלו וכזב הכל אחד יד‪,‬ודד‪ ,‬עם תמר כלתו כאלו מן השמים סבבו‬
‫בענינם אבל רוח הקדש אומרת שלה וכזב הדבר ההוא ראשונה שרבו הימים ר׳ל גדל‬
‫יהיה ענינו שעליו יכזב יהודה את תמר באמרו שלד‪ ,‬ולא ניתן לתמר כאשר אמר וכפי מ״ש‬
‫שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה ולזה הרמב״ן לא היה אז שלה בן עשר שנד‪ ,‬אבל‬
‫נזכר בזה הבן שם המקום והותרה בזה השאלה בעיניה היה גדול ולכן מהרד‪ ,‬לעשות הדבר‬
‫הג׳‪ .‬וחז״ל דרשו שמוחם בענין אחר ער שהוער הזה לפי שחשבה שלא היה רצונו בד‪,‬חלט‬
‫מן העולם‪ .‬אונן שהביא אנינות לעולם‪ .‬שלה לתתו לה לפי שד‪,‬יד‪ ,‬במחשבתו שדרו בניו‬
‫פסיקה‪ .‬וזכר הכתוב שהיה ער רע בעיני י׳י מתים מפאת רוע טבעה ומזלה מזזהיתה קטלנית‬
‫כאלו החליפו שמו מער אל רע והנה היה חטאו בטבעה כי בתרי זמני הויא חזקה ושלכן לא‬
‫שלא רצה שתמר אשתו תהר ותלד אולי כדי היתד‪ ,‬ראויד‪ ,‬לד‪,‬נשא לאיש אחר‪ .‬שנית ותמת‬
‫שלא ישחית יפיה ויחשך ד^רה היה מונע ממנה בת שוע אשת יד‪,‬ודד‪ ,‬ונעצר יזעדד‪ ,‬מאשת‬
‫ס ח בסן וכפ״ש חז״ל ולהיות המעשה הזה ימים רבים ובסיבת זה הרבה בו הזרע וגברד‪,‬‬
‫שעג‬ ‫בראשית לח‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬
‫לומר הלא ‪T‬עת שזנתה תמר כלתך כי לר‪.‬הץזה‬ ‫התאוה בו מד‪ .‬שלא היה עושה בחיי אשתו‪.‬‬
‫שומרת יבם בשכב איש אותה יאמר שזנתה ולא‬ ‫שלישית וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו‬
‫די שזנתה אלא שגם היא מפרסמת זנוניה‬ ‫לבן ביום טובד‪ .‬ושמחה בי » הגזה התעורר‬
‫כאלו אינד‪ .‬מתבישת מד‪.‬ם וזהו וגם הנד‪ .‬הרה‬ ‫לבו ותאותו לזה מה שלא היה עושה בימי‬
‫לזנונים כלומר וד‪.‬יא מתפארת בד‪.‬תמד‪ .‬דהודר‪.‬‬ ‫אבלו ולכן כאשר הוגד לתמר שחמיה עולה‬
‫אמר התיאוה ותשרף וד‪.‬יה הענין בזה שמנהגם‬ ‫תמנתה לגוז צאנו רצה לומר שמח וטוב לב‬
‫בימים ההם כאשר מנהגם אצל קצת העמים‬ ‫כמו שעושים למעשה ההוא התנכרד‪ .‬כשהסירה‬
‫שהאשה שתזנה תחת בעלה יד‪.‬יד‪ .‬עושד‪ .‬בה‬ ‫בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף‬
‫כרצתו דמסרוד‪ .‬בי ח אם ירצד‪ .‬להמיתד‪ .‬תמות‬ ‫ר״ל ותתכסד‪ .‬מלשון מעולפת סםירים והיה זד‪.‬‬
‫ואם לפוטרו*‪ .‬תפטר‪ .‬ולכן בהיות תמר זקוקד‪.‬‬ ‫כדי שלא יכירה‪ .‬ותשב בפתח עינים מקום ק תב‬
‫ליבם היתה כאשת איש לכל דבר ועל יהודה‬ ‫לעיר כדי להראות לפניו שם ביום שפחת‬
‫היה לו לתת לד‪ .‬העונש כרצונו ועל זר‪ .‬אמר‬ ‫לבו אולי תשא חן וחסד לפניו דצוה אותה‬
‫הוציאזד‪ .‬ותשרף כי אף שלא יהיר‪ .‬נג ‪ T‬ומצות‬ ‫ללכת עמהם לצאן‪ .‬ושם מתוך השמחד‪ .‬יתאוה‬
‫לאומים מהיותו יבם היה יכול על זד‪ ..‬וחדל‬ ‫אותד‪ .‬לאשה אבל הענין נמשך באופן אחר‬
‫אמת שלהיות תמר בת מלכי צדק שד‪ .T .‬כד‪.‬ן‬ ‫שראה אותד‪ .‬יחודד‪ .‬ויחשבה לזונד‪ .‬וד‪.‬יה זד‪.‬‬
‫לאל עליון דן אותד‪ .‬לשר‪ .*«9‬שכן כתיב ובת‬ ‫לפי שכסתה פניה ול ‪ p‬לא הבירה וחז״ל דרשו‬
‫איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף וד‪.‬ותרה‬ ‫לפי שבהיותה בביתו של יד‪.‬ודד‪ .‬כסתה תמיד‬
‫השאלה הה׳‪ .‬והנה תמר לא אמת‪ .‬טענות לפטור‬ ‫פניה ולכן לא הבירד‪ .‬עתה ושאלה לבא עליה‬
‫עצפד‪ .‬אבל שלחו*‪ .‬לומר לו לאיש אשר אלד‪ .‬לי‬ ‫וד‪.‬יא בשמעד‪ .‬את דבריו שנשתנה הענין למד‪.‬‬
‫אנכי ד‪.‬ת‪ .‬ר״ל אני חייבת מיתר‪ .‬ג״כ הנואף‬ ‫שלא עלה על לבה בראשונד‪ .‬השיבתו מה תתן‬
‫חייב בד‪ .‬כי דין אחד לנואף ולנואפת ולכן‬ ‫לי בדי לקבוע בלבו מה שחשבד‪ .‬לזונד‪ .‬ולא‬
‫אודיעך מי הוא הנואף כדי שתמיתת ג״ס‬ ‫יתן לב להכיר וכדי שידור לה דבר בי לכל‬
‫ואמנם מאמר צדקה ממני נראה לפרשו באחר‬ ‫הזונות יחנו נדר והיא לא תתפייס לדבר‬
‫משני דרכים‪ .‬הא׳ שיד‪.‬ודד‪ .‬אמר כבר יחשוב‬ ‫שיתן לה מ ‪ T‬בזאיפן שתקה ממנו ערבון על‬
‫שאני חטאתי במה שבעלתי את כלתי ושתמר‬ ‫מד‪ .‬שימר לתת לה כל זה כדי לעשות מה‬
‫חטאד‪ .‬במה שנבעלה לחמת‪ .‬ובדרך הונאד‪ .‬ואין‬ ‫שעשתה אחר בך ולכן שאלה מפנו החותם‬
‫הדבר ‪ p‬כי אני צדקתי במה שעשיתי כיון‬ ‫והמטד‪ .‬וד‪.‬פתילים שהחותם הוא הטבעת שבית‬
‫שלא הכרתי אותה והיא ג״כ צדקד‪ .‬לפי‬ ‫שבד‪ .‬יחתום וד‪.‬פתילים הוא הסודר שבידו לנקות‬
‫שנתסזנה לשם יבוזם ולקיים זרע ממני אבל‬ ‫את פיו שיש בקצהו פתילים‪ .‬וד‪.‬פטה הוא שבט‬
‫בל• ספק היא צדקד‪ .‬ממני ‪ p‬היא עשתה מה‬ ‫המלכות‪ .‬ואין ספק שהיתה מצות חיבוט ביניד‪.‬ם‬
‫שעשתה בדעת ויראת שפים ואני עשיתי מה‬ ‫מוטלת על הקרוב מהמשפחה ובראות תמר‬
‫שאני עשיתי מוכרח מתאותי ובלי דעת שהיא‬ ‫ששלה לא נתנד‪ .‬לו לאשה חשבד‪ .‬מחשבד‪.‬‬
‫כלתי‪ .‬וראוי היה שתעשה זה בצדק ובתבונד‪.‬‬ ‫לקיים זרע עכ״פ מאותו אדם בשר ונכבד ואם‬
‫ככה בי על כן להיותה יותר צדקת וחכמד‪.‬‬ ‫ד‪?.‬ן לא רצה לקיימו שיקיימוזו אביו כי הוא‬
‫ממני לא נתתת‪ .‬לשלה בני כי הוא נער ובער‬ ‫הקמב במשפחד‪ .‬וכ״עז בד‪.‬יות אשתו כבר מתה‬
‫וד‪.‬יא אשד‪ .‬חכמה שתעד‪ .‬לד‪.‬צטדק ממני‪ .‬זהר‬ ‫יוכל להנשא למי שירצד‪ .‬הנה אם כן לתכלית‬
‫ה ד ת הראשון‪ .‬והשני שת‪.‬ודד‪ .‬חשב כי בחטאה‬ ‫היבום ולשם שמים נתכוונה בפועל הזה והדברים‬
‫של חמר או ברוע פזלה מתו ער ואונן ול ‪p‬‬ ‫שיכוונו עועזיד‪.‬ם לעשות לשם שמים אף שיה^‬
‫לא נתן לה את שלד‪ -‬תתה בשראד‪ .‬שדייחד‪.‬‬ ‫מגונים כפי הפרסוזם יקראו משובחים ויש‬
‫נתעבת‪ .‬מיהודה ע צ מו ה תב ת לו שבניו בחטאם‬ ‫עליהם שכר רב ממנו יתברר לכן שובח מעשה‬
‫מחו ועוהיא למה שתעה זד‪ .‬רצתה בצדקתה‬ ‫תמר זה ומעשה רות עם בועז בפי הכוונה‬
‫להתעבר מזרע הד‪.‬וא הנכבד ולת‪ .‬אמר ממדה‬ ‫הטובד‪ .‬שנעשו והותרד‪ .‬בזה השאלד‪ .‬הד‪ .‬ואמנם‬
‫הנה תמר צדקד‪ .‬במחשבתד‪ .‬יותר ממני שהיא‬ ‫מ!ודד‪ .‬לא נאסר עליו המעשר‪ .‬ההוא לפי שבני‬
‫חשבד‪ .‬שבני מתו בעונם ואני חשבתי שד‪.‬יו‬ ‫נח הותרה להם המופקרת ולמות אשתו היה‬
‫מתים בגללד‪ .‬בי ע״כ לא נחתת‪ .‬ר״ל כי מפני‬ ‫צריך מפאת טבעו לעשות כן וכבר זכר הרב‬
‫מה שהת‪ .‬מחשבתי בזה לא נהתיד‪ .‬לשלה בני‬ ‫המורה בפפ״ג ח״ט כמה היד‪ .‬מעשד‪ .‬יהודה כפי‬
‫כי חשבתי שהיא היתה הגורמת שלא תד‪.‬ר‬ ‫פנד‪.‬ג בני נח הגוז ונאות כפי המעלד‪ ..‬וזכר‬
‫ושימיתו אנשיה בשכבם עמה וכן אני‬ ‫הכתוב בי כמשלש חדשים שד‪.‬עובר ד‪ .T .‬במעי‬
‫היום חי והיא מעוברת ממני א״כ צדקה‬ ‫אמו שלם היצירד‪ .‬נודע הדבר ליחודד‪ .‬שאמת‬
‫במחשבתה תעתה ממני ת ל במחשבתי שע*כ‬ ‫לו זנתד‪ .‬תמר כלתך וגם הנה הרה וגר‪ .‬תצה‬
‫בראשית לח לט‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שעד‬
‫אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר‬ ‫שחשבתי אני מה שחשבתי לא נתתיה לשלה בני‬
‫המשקים ועל שר האופים כי למה לא קראם‬ ‫ויחזור לפי זה מאמר כי ע״כ למה שנכלל‬
‫בראשונה סריסים ולא שר המשקים ולא שר‬ ‫במלת ממני כמו שביארתי והותרו בזה השאלה‬
‫האופים כשספר חטאם ולענין הקצף קראם‬ ‫הט׳ והי׳‪ .‬וועה אמרו חדל ולא יסף עוד לדעתה‬
‫סריסים ושרים;‬ ‫לא שבח את יהודה בזה כי בידוע הוא שאחרי‬
‫השאלה הה׳ באמרו ויחלמו חלוס שניהם איש‬ ‫דעתו שהיא כלתו לא יוסיף עוד לדעתה אבל‬
‫חלומו בלילה אחד והוא שאתה תראה‬ ‫בא הכתוב להודיע כי גם בזה היתה מהשגחת‬
‫שפעמים יקרא הכתוב חלומותיהם חלום אחד‬ ‫הש״י שעם היות שהתאומים נולדו משתי ביאות‬
‫כמ״ש ויחלמו חלום שניהם ואמר חלום חלמנו‬ ‫ולא מביאה אחת הנה אז עם היות שלא יסף‬
‫ופותר אין אותו ונחלמה חלום בלילה אחד אני‬ ‫עוד לדעתה בעת לדתה נמצאו תאומים בבטנה‬
‫והוא ופעם יאמר שהיו חלומות מתחלפים כמ״ש‬ ‫כי שניהם נתהוו מאותה ביאה לבדה שבא‬
‫איש חלומו ובספור חלומותיהם היו מתחלפים‪:‬‬ ‫יהודה אליה והיה זה מפאת ההשגחה להקים‬
‫שם לשני אנשים המתים אע״ם שזיקת יבם אהד‬
‫השאלה הו׳ באמרו איש כפתרון חלומו האם‬ ‫אמרה תורה ולא זיקת שני יבמים הנה להיות‬
‫נאמר שכל אחד מהם חלם חלומו וחלם‬ ‫היבם אב שניהם היה כן‪ .‬וספרה התורה כמה‬
‫ג״כ פתרץ חלומו של חבירו כדברי רש״י והנה‬ ‫נדבקה ההשגחה בל ‪T‬ת פרץ בהיות בכור פטר‬
‫אם היה הדבר כן למה היו מצטערין ופותר‬ ‫רחם אמו שממנו יצא מלכות דוד וממנו יצא‬
‫אין אותו כי כל א׳ יספר לחבירו‪.‬‬ ‫מלך המשיח שנפתחו שתי השליות יחד ששם‬
‫השאלה הז׳ למה חזר לומר המשקה והאופה‬ ‫היו התאומים והוא פלא כמ״ש הראב״ע‪ .‬ועוד‬
‫אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית‬ ‫שבהיות שזרח נתן יד לצאת ראשונה והמילדת‬
‫הסוהר‪ .‬ו ^ ו ע שבהם ‪T‬בר‪ .‬וכבר זכרו הכתוב‬ ‫קשרה על ‪T‬ו שני לאסר זהו יצא ראשונה‬
‫שהם היו האסורים שם והם היו החולמים ואליהם‬ ‫הנה חזר לאחור ויהי כמשיב ידו לפנים והנה‬
‫יאמר הכתוב מדוע פניכם רעים‪:‬‬ ‫יצא אחיו כ פו ת גדר לצאת ראשונה ולכן‬
‫השאלה הח' למה אמר וישאל את סריסי‬ ‫נקרא פרץ ובזה נשלם ספור תולדות יהודה‬
‫פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו‬ ‫ראשית המלכים מלכי יהודה‪ .‬ואחר זה יחזור‬
‫וכבר זכר הכתוב שעליהם היה הספור ולמה‬ ‫הכתוב לספור יוסף‪:‬‬
‫זה חזר להזכירם ראוי שיאמר בלבד וישאל‬ ‫לט‬
‫אותם‪ .‬והרמב״ן השיב על זה כי בא להודיענו‬ ‫)א( ויוסף הורד מצרימה וגו׳ עד סוף הסדר‪.‬‬
‫חוזק לבו ובטחונו בחכמתו כי לא פחד מלשאול‬ ‫ויש בפרשיות האלו גם כן שאלות והם‬
‫פני שרים גדולים ולפתור להם חלומותיהם‬ ‫אלו‪:‬‬
‫בין לטוב בין לרע ואינו נכון כי הוא היה‬ ‫השאלה הא׳ ויהי י׳י את יוסף ויהי איש‬
‫שואל בזה לבד מדוע פניכם רעים ועדין לא‬ ‫מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי וזכר‬
‫ידע שחלמו ולא היה בשאלה הזאת סכנה‪:‬‬ ‫בפסוק מלת ויהי ג׳ פעמים והוא כפל מבואר‬
‫השאלה הט׳ מי הגיד ליוסף ששלשת‬ ‫והיה לו לומר ויהי י״י את יוסף ויצלח בבית‬
‫השריגים שלשת ימים הם וכן שלשת‬ ‫אדתיו המצרי ‪:‬‬
‫הסלים ומה ראה לפתור האחד לחיים והכבוד‬
‫והאחד לתלות על העץ בהיות חלומותיהם שויס‬ ‫השאלה הב׳ במה שזכר שהפק ‪ T‬אדוניו כל‬
‫ומתדמים מאד זה לזה כמו שיתבאר כי א״א‬ ‫אשר לו בידו כי ראשונה אמר ויפקדהו‬
‫שידע זה כי אם בדרכים מתיחסים ונאותים‬ ‫על ביתו וכל יש לו נתן בידו ואח״ב חזר‬
‫לפתרון ‪:‬‬ ‫לומר ויעזוב כל אשר לו ב ‪ T‬יוסף ולא ידע‬
‫אתו מאומה והוא כפל מבואר‪:‬‬
‫השאלה הי׳ בכפל הדברים שאמר יוסף‬
‫כי אם זכרתני אתך וחזר ואמר והזכרתני‬ ‫השאלה הג׳ למה אשת אדוניו פרסמה הדבר‬
‫אל פרעה וגו׳ מה ענין וגם פה לא עשיתי‬ ‫ההוא והנה בזה פגמה את עצמה וטוב‬
‫מאומה ומה יורה מלת וגם כפי פשט הכתובים‪.‬‬ ‫היה לה לשתוק מפני כבודה גם כי לכל זמן‬
‫והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות‬ ‫ואולי כי בפעם אחרת תפתהו תוכל לו ולכל‬
‫כולם‪:‬‬ ‫אשר תחפח תמנו האס סכלה עשות‪:‬‬
‫ויוסף הורד מצרימה וגר עד ויהי אחר הדברים‬ ‫השאלה הד״ באמרו חטאו משקה מלו מצרים‬
‫האלה‪ .‬ספר הכתוב שהיה מהשגחת השם‬ ‫והאופה לאדוניהם למלך מצרים ואח״כ‬
‫שעה‬ ‫בראשית לט‬ ‫אכרבנאל‬ ‫וישב‬
‫אדונע לא ביתה כי לא בא החדרה לפני אדניו‬ ‫אל יוסף שהישמעאלים אשר קנאוהו לא הביא*‬
‫לשרתו ועתד‪ .‬הגדיל עבודתו בשלשה דבתם‪.‬‬ ‫בארחותם ולא הוליכוהו בארז מרחקים גם לא‬
‫הא׳ שהיה משרת את פני אדונע ר״ל מלבישו‬ ‫מכמהו לטחון אחרי הריחים או באומנות פחות‬
‫ומאכילו וזד‪.‬ו דשרת אותו וד‪.‬ב׳ שהפקית על‬ ‫ונבזה רב העמל והיגחגה אבל מכרוהו במצרים‬
‫כל הבית שד‪,‬וא הפקיד ומצוה לכל עבדי‬ ‫עיר ואם לבני אדם לפוטיסר שהיה סרים‬
‫הבית לעשות כל אחד העבודד‪ .‬הראדד‪ ,‬לו לעבוד‬ ‫פרעה שר מגדולי סריסיו ובענין הסריסים יש‬
‫וד‪.‬שלישי שכל אשר לו נתן בידו כי עשאו‬ ‫דעות לחז״ל מהם אמרו שהיו סריסים ממש‬
‫שומר אוצתתיו ועשת וד‪.‬יד‪ .‬מד‪.‬שגחת השם‬ ‫נעדרי המשגל ומחם אמרו שהם שרים והוא‬
‫שמאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש‬ ‫היותר נראה בעיני‪ .‬וזכר שהיה שר הטבחים‬
‫לו ד ב ת י״י את בית המצרי בגלל יוסף‬ ‫ממונה על הריגת בני אדם ועל מאסרם ולכן‬
‫ולא די שב ת עניני הבית שד‪.‬יו ב ‪ T‬יוסף‬ ‫היה בית הסוהר מתחת ידו ובביתו ושר בית‬
‫אבל גם היתה ברכת י״י בכל אשר יש לו בבית‬ ‫הסוהר ממונה תחתיו‪ .‬והנה יוסף עם היותו עבד‬
‫ובשדד‪ .‬אע״פ שלא היד‪ .‬ב ‪ T‬יוסף להיות‬ ‫מושלים תמיד היתר• יראת אלהים לנגד עיניו‬
‫פקיד כולל‪ .‬וכן זכר שעשה אתו סוסיפר דבר‬ ‫ובכל מעשיו שוה י״י לנגדו תמיד ועל זה‬
‫אחר והוא שעזב כל אשר לו ביד יוסף רוצד‪.‬‬ ‫אמר ויהי י״י את יוסף שהיה תמיד לנגד עיניו‬
‫לומר ומבלי כתיבה ומבלי שום חשבון וזהו‬ ‫ובשכר זה היה איש מצליח בכל אשר יעשה‪.‬‬
‫ולא ידע אתו מאומה כי הנה למעלד‪ .‬אמר‬ ‫והיותר נבון בעיני שזכר הכתוב שלשה חסדים‬
‫ויפקת‪.‬ו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ב ד ת‬ ‫גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יוסף שמה‪.‬‬
‫האוצרות אמנם היד‪ .‬יודע א תניו מה בבית‬ ‫הראשון כי עם היותו עבד ורוחו עצב היה‬
‫וד‪.‬ת‪ .‬נותן לו חשבון מימים ימימה אבל א ח ת‬ ‫השפע האלהי תמ ‪ T‬עמו באופן שבשמעו חלום‬
‫שראר‪ .‬הצלחתו וישרו לא ידע אתו מאומד‪ .‬שלא‬ ‫היה פותר אותו כפי מה שעתיד להיות ולא‬
‫היה שואל ממנו חשבת כמנד‪.‬ג המפקתים וזד‪.‬‬ ‫היה אפשר שיחיה זה בתבונה ודעת פשוטה‬
‫טעם ויעזוב‪ .‬ואמת כי אם הלחם אשר הוא‬ ‫ובכה משער בלבד כי מה שיהיה זה פעמים יגיד‬
‫אוכל ענינו שכל עשרו ונכסיו עזב בידו מבלי‬ ‫האמת ופעמים לא ^ ו ה ו אלא שרוח אלהים‬
‫חשבון זולת הלחם אשר אדתיו אוכל בי זד‪.‬‬ ‫מדבר בו ומלתו על לשונו ומפני כן לא היה‬
‫לא היה ביד יוסף בהיותו עב ת ולא יובלו‬ ‫נופל דבר מדבריו ארצה‪ .‬גם היה רואה תמ ‪T‬‬
‫המצרים לאכול את העברים לחם ובמו שכתב‬ ‫חלומות צודקים להישרתו ועל זה אמר ויהי‬
‫הראב״ע ואין כפל א״כ בפסוקים וד‪.‬ותרד‪ .‬השאלד‪.‬‬ ‫י״י את יוסף‪ .‬והשני הוא שהיה מצליח בכל‬
‫הב׳‪ .‬ואחרי ששבח דגתוב ליוסף באשר י״י׳‬ ‫עניניו המעשיים ועל זה נאמר ויהי איש‬
‫אתו וד‪.‬יותו מצליח שעל כן נשא חן בעיני‬ ‫מצליח שבבל אשר יפנה יצליח‪ .‬וחג׳ שעם‬
‫אתניו בא לשבחו עוד בר‪.‬יותו יפד‪ .‬תואר ויפה‬ ‫היות דרך השרים כשיקנו עבד להניחו בעבודתו‬
‫מראה שבעבות מצא חן בעיני אשתו‪ .‬ולפי‬ ‫בשדה ובל שכן המצריים את העבריים שהם‬
‫שפעמים רבות מעלת האיש והיות הכל מביטים‬ ‫שנואים להם להיותם אוכלי בשר הנה השם‬
‫אליו מביא אהבת הנשים אותו לכן אמר באן‬ ‫היטב עמו בבית אדוניו להניחו בביתו במצרים‬
‫דד‪.‬י אחר הדבתם האלה כי מאשר נעשה שר‬ ‫אשר שם ינוח לי ולא שלחו השדה לעמול שמה‪.‬‬
‫ופק ת על בית א תניו ור‪.‬וא יפה תאר ויפה‬ ‫ועל זה אמר ויהי בבית אדוניו המצרי‪ .‬ולהיותם‬
‫מראר• חשבד‪ .‬גברתו בי ואמר ותשא אשת‬ ‫חסדים נבדלים אמר בכל אחד מהם ויהי והותרה‬
‫אדוניו את עיניה אל יוסף לד‪.‬גת שר‪.‬יא‬ ‫בזה השאלה הא׳‪ .‬ובאשר ראה אדוניו בי י״י‬
‫כמתחננת אליו מאד‪.‬בתד‪ .‬אותו ונשאה אליו‬ ‫אתו ר״ל שהיה בו דעת עליון ויראת שמים‬
‫עיניר‪ .‬ע ‪ r‬אליך נשאתי את עיני ואמרה לו‬ ‫וכאלו יועצו בעניניו וראה כל כך החסד הגדול‬
‫שכבה עמי כאלו אמרר‪ .‬לו אחת שאתר‪ .‬מושל‬ ‫שבל מה שהוא עושה י״י מצליח בי ת מצא‬
‫בכל הבית משול ג״כ בי‪ .‬דמאן יוסף ויאמר‬ ‫יוסף חן בעיניו‪ .‬ואפשר עוד לפרש וירא אדוניו‬
‫אל אשת אדוניו וגומר ראשונה אמר שמאן‬ ‫בי י״י אתו וכל אשר הוא עושה י״י מצליח‬
‫בלבו‪ .‬להיותו עץ פלילי להזדוג במרד ובמעל‬ ‫ב ‪T‬ו שפעמים הסוחרים ירויחו ויצליחו בסחורתם‬
‫לאשת אדוניו וכ״ש להוליד בנים לע״א ומלבד‬ ‫אבל יהיה זה מתוך המרמות שיעשו כמו שאמת‬
‫זה שמאן בלבו אמר אל ‪ .T‬טענותיו להתנצל‬ ‫כנען בי ת מאזני מרמה לעשוק אהב אבל‬
‫ממנה הן אדוני וגומר רצה בזה שהאדם אשר‬ ‫יוסף לא היד‪ p .‬כי היד‪ .‬י״י אתו ולנגד עיניו‬
‫יחטא לא יהיד‪ .‬אלא למלא נפשו אם בדבר‬ ‫ו)מ ‪ T‬לא יעשה עולד‪ .‬ולא ימצא בפיו לשון‬
‫המועיל ואם בכבוד ואם בערב ואני אין לי‬ ‫תרמית ועכ״ז י״י מצליח בידו‪ .‬וע״ב העלהי‬
‫בפועל הזה דבר מאלה אם במועיל ‪ p‬הנה‬ ‫אדוניו למדרגה כי עד עתה היה משרת בבית‬
‫בראשית לט‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שעו‬
‫אדוני י*א ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו ממנו מה זאת והוא בהכרח ישיב בספוי;‬
‫נתן בידי‪ .‬ואם בכבוד איננו גדול בבית הזה המאורע ולזה הערימה היא מפני הבושה שלא‬
‫ממני‪ .‬ר״ל בבית המלך אפשר שיהיה הוא ימצאוה אנשי הבית ופרסמה הדבר באמרה‬
‫גד^ ממני אבל בבית הזה איננו גדול ממני‪ .‬ראו הביא לנו איש עברי ר״ל ראו אתם מה‬
‫ואם בערב ולא חשך ממני מאומה כי אם עשה לי בעלי הביא לנו איש עברי משנואי‬
‫אותך וגם זה באשר את אשתו באותה בחינה נפשות המצריים והפקידו על ביתו והוא בראותו‬
‫מהאישות ׳ולא בדבר אחר ואם לא נשאר לו זה מלאו לבו לצחק בי על דרך מפנק מנוער‬
‫כי אם אותך לענין האישות איך אעשה הרעה עבדו וגר‪ .‬והותרה בזה השאלה הג׳‪ .‬ואין‬
‫הגדולה הזאת לעשקו ממנו כי אהיה בוגד וגנב ספק שאדוניו של יוסף למה שראה שי״י אתו‬
‫ממה שהופקד אצלי ואף שהוא לא ידע דבר לא האמין לדברי אשתו שאם היה מאמין‬
‫זה ולא אקרא חוטא נגדו אין ספק שההטא היה ראוי שיהרגהו אבל עכ״פ הנה התפעל‬
‫לאלהים יודע הנסתרות וזהו וחטאתי לאלהים‪ .‬מזה ושמו בבית הסוהר שאם לא היה עושה‬
‫ואמנם אמרו ויהי כדברה אל יוסף יום יום זה היה לבוז בהיות אשתו אומרת כן ואם היה‬
‫ולא שמע אליה ענינו אצלי שבפעם הראשונה מחריש היה נותן לה לב לזנות תחתיו‪ .‬ח״א‬
‫שמע יוסף דבריה וענה אותה להיותה אשת ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו כי לא‬
‫אדוניו אבל אחר כך פחד אולי ההתמדה התפעל מהמעשה לפי שלא האמינו ולא ג״כ‬
‫תסיתהו כי התמידות יש לו רושם גדול בשנוי מהבגד שנמצא בידה כי אין ספק ששאל את‬
‫והתפעלות ולכן משם והלאה שהיתה מדברת אליו יוסף ושהוא ספר לו האמת אלא שהתורה קצרה‬
‫יום יום כזה אחז״ל שי״ב חדשים היו לא בזה להיותו מבואר מכח המסופר‪ .‬לכן לא אמר‬
‫היה שומע דבריה פן יתפתה והיא הגברת ויחר אפו על יוסף אלא ויחר אפו בלבד כי‬
‫יושבת כמנהג הגבירות במצע שש ומשי על חרה אפו במה שדברה אשתו ומה לעשות לה‬
‫הארץ והשרים כשיבואו לדבר עמהן ישכבו ואשתו אומרת כך היה הדבר ולכן חשב‬
‫עליהן על אותם המצעות ושם ידברו עמהן לשומו בבית הסוהר שהיה חסוהר מתחת ידו‬
‫והנה היא היתה אומר ליוסף שישכב על ובביתו לשבת שם עד יעבור זעם האמנם לא‬
‫המצע ההיא אצלה לשתדבר עמו והוא לא נתנו ביד עבדיו השוטרים לשיוליכוהו בחרפה‬
‫רצה להתקרב אצלה וזהו אמרו ולא שמע ובוז בבית הסוהר כמנהג אלא אדוניו בעצמו‬
‫אליה לשכב אצלה להיות עמה וכאשר ראה לקחו בידו והוליכו שם מאשר יקר עיניו‬
‫שהיא לא היתה מקבלת התנצלותו בחר לאטום וזהו ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית‬
‫אזנו ולא ישמע עוד אל דבריה וכ״ש שלא הסוהר‪ .‬גם לא שם אותו במקום אשר האנשים‬
‫יקרב אליה במקום ישיבתה‪ .‬ולכן כשהציקה הפחותים אסורים במצות שופטי העיר אלא‬
‫אותה חוזק האהבה והוא לא היה כבר שומע במקום אשר אסירי המלך אסורים לפי שהיו‬
‫דבריה תפשתו בבגדו כי חשבה כי אחרי בבית הסוהר חדרים ועליות מחולפים זה מזה‬
‫שהעיזה פניה להחזיק בו יבוש מלבזות אותה והושם יוסף בחדר ההוא אשר בו אסירי המלך‬
‫ר^רמר לה איני רוצה אותך‪ .‬והוא לפחדו שמא השרים הנאסרים במצותו אסורים‪ .‬ואמרו ויהי‬
‫יתפתה בדבריה ומעשיה ברח מפניה ויצא שם בבית הסוהר ענינו ששמו שומה כי זה יחיה‬
‫החוצה ולא המתין לקחת בגדו מידה כדי שלא ענשו לשבת שם ימים כרצונו ולא עונש אחר‬
‫תחזיק בו ונשקה לו וזהו וינס‪ .‬גם לא רצה ואמר ויהי י״י את יוסף ויט אליו חסד לפי‬
‫להוציאו מידה בכחו הגדול מפני שהיתה גברתו שעם אדוניו שהיה שר וגדול אמר וימצא‬
‫והסירה אותו מעליו כי היה בגד יתעטף בו חן בעיניו‪ .‬ואמנם עם שר בית הסוהר שהיה‬
‫כמעיל וצניף כמו שכתב הרמב״ן‪ .‬והיא בראותה אכזרי ולא יחמול ולא ירחם כי כן יאות‬
‫שעזב בגדו בידה וינם ערום החוצה וכן לא לאומנותו שכל היום ישתתף עם אנשים רעים‬
‫יעשה חשבה בודאי כי אם יבא אדוניו ישאלהו וחטאים ויחם למעשה נס חנו בעיניו ולזה‬
‫מה זאת שבהכרח ישיבו להתנצל עצמו על אמר ויהי י״י את יוסף ויט אליו חסד כי זה‬
‫צאתו ערום לחוץ כשיספר לו אמתת הענין היה דרך נם כפי רוע טבעו עד שנתן שר‬
‫ותגלה רעתה בקהל וזה טעם ויהי כראותח בית הטבחים את כל האסורים ביד יוסף כי‬
‫כי עזב בגדו בידה וינס החוצה כי אם לא נם הוא היה פקיד על שמירתם בצאתם ובבואם‬
‫החוצה או לא עזב בגדו בידה לא היתח ולפי שהאסורים הדלים מהם בבית הסוהר‬
‫חושדת אותו שיתגלה הדבר פמו שלא גלהו עד יעשו אומנותם כדי להרויח דבר‪ .‬והיה מהסכנה‬
‫עתה אבל לפי שנס החוצה ערום מבלי לבועז בבא אנשים מחוץ לקנות מהם מעשה ‪T‬יהם‬
‫מי שיראהו בכך וכ׳׳ש אדוניו יתעורר לשאול סן ינכלו לברוח לכן היו עושים הם כל משאם‬
‫שעז‬ ‫בראשית לט מ‬ ‫וישב‬
‫בית הסוהר וקרה ששמו אותם באותו חדר שהי׳‬ ‫יוסף וזהו וכל אשר הם עושים‬ ‫ומתנם‬
‫יוסף אסור שם ולכן הפק ‪ T‬שר הטבחים אותו‬ ‫הוא היה עושה כי היו עושים הכל על ‪T‬ו‪.‬‬
‫וצוה שישרת אותם סמשמר ההוא והיה שמה‬ ‫ורש״י כתב שהכל בעשה במצותו ורשותו ואין‬
‫ימים ואז״ל )רעו״י בראשית מ״ד( שהיו שם‬ ‫ספק שהיה בזה ליוסף ריוח מה לכן אמר‬
‫י״ב חדש ותמיד היה יוסף משרת אותם כאשר‬ ‫אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה‬
‫יאות לכבודם כי שרים גדולים היו והותרה‬ ‫שולא היה משגיח אם יקבל ריוח בזה אם לאו‬
‫בזה השאלה הד׳‪ .‬והנה אמר ויחלמו חלום‬ ‫וזכר שהיה כל זה משר בית הסוהר עם ה ‪ r‬תו‬
‫שניהם שפעמים יקראם חלום אחד ולפעמים‬ ‫ח ח ומטבעו לשתי סבות הא׳ באשר י״י אתו‬
‫יקראם שני חלומות מתחלפים לפי שהם חשבו‬ ‫שהוא היה נותן חנו לפניו והב׳ שכל אשר‬
‫שהיד‪ .‬ענין אחד שוד‪ .‬בחלומותיהם ושיהיה‬ ‫הוא עושה י״י מצליח ומפני הצלחתו היה חנו‬
‫הפתחץ אחד בשניהם אם לטוב ואם לרע כיון‬ ‫לפניו תם ‪: T‬‬
‫שנתדמו שניד‪.‬ם בהיות האחד שלשה שריגים‬ ‫מ‬
‫וד‪.‬אחד שלשה סלי חורי וגם שני החלומות היו‬ ‫)א( וי הי אחר הדברים האלה חטאו וגד‬
‫משוטטים בענמ פרעד‪ .‬אם האחד שאמר וכוס‬ ‫עד סוף הסדר‪ .‬עיינתי בפסוק הראשמ‬
‫פרעד‪ .‬ביד׳ ובאחר אמר ובסל העלית מכל‬ ‫מהפרשה הזאת שאמר חטאו משקה מלו מצרים‬
‫מאכל פרעה ומפני זה כפי מחשבתם אמרו‬ ‫והאופה לאדוניהם ולא אמר כאן שר המשקים‬
‫ויחלמו חלום שניד‪.‬ם ר״ל ששניהם תלמו חלום‬ ‫ולא שר האופים אלא משקה ואופה‪ .‬אמנם‬
‫אחד בענינו ופתרונו עם היות המשלים באותם‬ ‫בפסוק הב׳ אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו‬
‫החלומות משונים והנה אמר איש כפתרת‬ ‫על שר המשקים ועל שר האופים הנה שקראם‬
‫חלומו המשקה ור״אופד‪ .‬לד‪.‬ג ‪ T‬שד‪.‬יה החלום‬ ‫כאן סריסים ושריום ולא בפסוק הראשת ולכן‬
‫מתיהם לענת החולם כי הנד‪ .‬המשקה חלם‬ ‫חשבתי שהיו בבית פרעה ובחצר מלכותו כמו‬
‫בענין היין וכוס פרעד‪ .‬בי ת‪ .‬וד‪.‬אופד‪ .‬חלם‬ ‫שהוא גם היום בבתי שרי מלכים שהמלך עושה‬
‫במעשה האופה מאכל פרער‪ .‬הנה א״כ היד‪.‬‬ ‫א׳ משריו שר המשקים ואחד שר האופים וכל‬
‫החלום כפתרון חלומו ר״ל כנמשל המכות בו‬ ‫אחד מהם הוא ממונה על אותו אומנות והוא‬
‫ומזה תבין שלא אמר המשקר‪ .‬והאופר‪ .‬אשר‬ ‫בעצמו בימים יחעים מהחגים יעבת את אדוניהם‬
‫למלך מצרים אשר אסורים בבית הסוהר‬ ‫ב ‪T‬יהם לכבוד ולתפארת‪ .‬אמנם בשאר ימות‬
‫להודיע שמותיהם ועניניד‪.‬ם אלא לד‪.‬ג ‪ T‬שד‪.‬יד‪.‬‬ ‫השנה כלה לא תבדו אותו השרים בידיהם‬
‫החלום ‪-‬מתיחם לפתרתו ולענין הנמשל בו‪.‬‬ ‫אבל יש להם אנשים שיעבדו במקומם ואותם‬
‫וזכר הנמשל והפתתן אשר בא באותו חלום‬ ‫האנשים הם מניחים אותם פתחת ידיהם וישתדלו‬
‫באמרו המשקר‪ .‬ור‪.‬אופר‪ .‬כלומר שה ‪ .T‬חלום‬ ‫לבקשם שיהיו אנשי חיל יראי אלהים לפי שאם‬
‫המשקה מתיחס למשקה וחלום האופד‪ .‬מתיחם‬ ‫ו « יחטאו באומנותיהם יחייבו את ראש השר‬
‫לאופה וגם היד‪ .‬מורה החלום שהיה משקה וכן‬ ‫שהניחו שמה למלך כי המלך נתן האומנות‬
‫האופה למלך מצרים וג״כ ה ‪ .T‬מורה אותו‬ ‫עליו בטח לבו ואם הוא מניח במקומו איש‬
‫חלום על ‪.‬מד‪ .‬היו שנ ‪.T‬ם אסורים בבית ד‪.‬סוד‪.‬ר‬ ‫בל תל דבקש לשלוח יד במלך לא יענש המלך‬
‫לפי שבחלום היה נזכר אומנות המשקה וכן‬ ‫אל החוטא בלבד כי אם אל השר אשר הניחו‬
‫אומנות האופד‪ .‬והיד‪ .‬נזכר ב ^ אחד מהם ענ ת‬ ‫במקומו ולזה ספר הכתוב שחטאו פשקה מלך‬
‫פרעה שהוא המורה שד‪.‬יה שופט ענינ ‪.T‬ם באשר‬ ‫מצרים והאופה ר״ל שהמשקה הקטון שהיה‬
‫הם אסורים‪ .‬הנה א״כ בא הנד‪ .‬מאמר המשקר‪.‬‬ ‫נותן אותו יום הכום ב ‪T‬ז והאופה הקטון שהיה‬
‫וד‪.‬אופד‪ .‬אשר למלך מצרים אשר אסורים וגר‬ ‫נותן המאכל לפניו אותו יום חטאו למלך‬
‫לא לתאר עניניד‪.‬ם אלא להודיע שכל זה‬ ‫אם בחשבם לתת לו סם המות או בזולת זזז‬
‫נרמז בחלומותיהם וכל זה יחיד‪ .‬בזכתן פתרון‬ ‫ממה שיקרא חטא למלכות והנה פרעה לא‬
‫וזעתרו בזה השאלות הר וד‪,‬ז׳‪ .‬וספר הכתוב‬ ‫קצף עליהם כי הם מאפם ותהו נחשבו לו אבל‬
‫שבא אליהם יוסף בבקר לפי שיוסף היה משרת‬ ‫קצף על השרים שהניחו אותם במקומם לעבוד‬
‫אותם וענין שתת את האסורים בהיותם שרים‬ ‫חהו ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר‬
‫ידוע שלא ‪ .t .t‬רק בשיבת מאכלם דציע מטתם‬ ‫המשקים שהיו משקים רבים תחת ‪ T‬ו ועל שר‬
‫דלבישם וינעילם ולכן בא אליהם יוסף בבקה‬ ‫האופים שהיו האופים תחת ‪T‬ו ומפני שהיו‬
‫כמנהג העבדים הנאמנים שיבואו בבקר בבקר‬ ‫שרים ונכבדים לא נתנו אותם בבית האסורים‬
‫לאדוניהם במטה לד‪.‬כין לד‪.‬ם המלבושים ולתת‬ ‫המזותים אלא שמום במשמר ר״ל במקום שיהיו‬
‫מים לרחח יריד‪,‬ם ופניהם והנה ראה אותם‬ ‫נשמרים שמה שלא יברחו וזה בבית שר‬
‫זועפים וחשב בלבו אולי שד‪%‬ה זה בהיות מטתם‬ ‫הםבחים ובחדר מבית הסוהר שהוא חיה אזחון‬
‫בראשית מ‬ ‫אברבנאל‬ ‫וישב‬ ‫שעח‬
‫ידע אם היה מורה זה על העבר שהיה עושה כן‬ ‫בלתי מוצעת כראוי כי אלו היו האנשים‬
‫או על העתיד‪ .‬אמנם יוסף אמר לו ששלשת‬ ‫האלה הדיוטים לא היה מתפעל מזה אבל‬
‫השריגים אינם מורים על שלשת מ־ני העונשים‬ ‫בהיותם סריסי פרעה היה מן הראוי להשגיח‬
‫כמו שחשב אלא על שלשת ימים שבהם יגמור‬ ‫בשרותם על כן שאל מאתם מדוע פניכם‬
‫דינו שהיו מוחם על מהירות גמר הדין ולכן‬ ‫רעים היום ר״ל שלהיותם סריסי פרעה והוא‬
‫לא פתר דבר במה שאמר והיא כפורחת לסי‬ ‫היה ספונה לשרתם במשמר ההוא הוצרך‬
‫שזה היה מורה על המהירות כיון שכבר ביאר‬ ‫לשאול להם כן והותרה השאלה הח׳‪ .‬ואמר‬
‫בעוד שלשת ימים לא היה צחך לדבר עוד‬ ‫מלת היום סלומר עם היותו מן הדין שלהיותכם‬
‫במהירות ואם תשאל כמו ששאל הראב״ע מי‬ ‫אסורים יהיה לכם לב רע ופנים נזעמים הנה‬
‫הגח ליוסף שהיו שלשת ימים ולא שלשה חדשי׳‬ ‫לפי שראיתי שנוי ליום הזה על שאר הימים‬
‫או שנים‪ .‬אני אשיבך מילין שרוח הקודש היה‬ ‫שהייתם אסורים לכן אשאל מדוע פניכם רעים‬
‫מישר את יוסף במה שפתר לא כחו המשער‬ ‫היום ר״ל הזה בפרט יותר משאר הימים‪ .‬והם‬
‫בלבד כמו שזכרתי והודיעו שכבר ינצל מכל‬ ‫השיבו חלום חלמנו ופותר אין אותו ר״ל אין‬
‫שלשת מיני העונשים שחשב וכנגד הראשון‬ ‫פנינו רעים בשבילך ולא בשביל שרותך כי‬
‫שהיה ירא שמא יכרות פרעה את ראשו אמי‬ ‫טוב הוא אלא מפני שחלום חלמנו שהיה דעתם‬
‫לו ישא פרעה את ראשך וישא הוא מלשון ישא‬ ‫שהיה חלום אחד ולהיותנו במשמר ופותר אין‬
‫י״י פניו אליך ר״ל יכפר וישא העונש מראשן־‬ ‫אותו שאם היינו ח ח מכאן היינו מבקשים‬
‫שלא תמות‪ .‬או יהיה ישא פרעה את ראשך‬ ‫םתיון מחרטומי מצרים ופותריהם‪ .‬ויוסף השיבם‬
‫שיכבד אותו וישא את ראשו למעלה וכבוד‬ ‫הלא לאלהים פתרונים חצה לומר טעות היא‬
‫ולפי שזה לא היה מורה על המיתה לא אמר‬ ‫ב ‪T‬כם לחשוב שיעזלם פתחן החלומות במלאכה‬
‫את ראשך מעליך כאשר אמר לשר האופים‪.‬‬ ‫וחכמה‪ .‬ואין הדבר כן‪ .‬כי יוכל משל אחד‬
‫וכנגד הב׳ אמר והשיבך על כנך רוצה לומר‬ ‫לרמוז על נמשלים רבים ולכן רחוק הוא‬
‫לא תהיה מגורש מביתך ומארצך אבל בהפך‬ ‫שהפותר יפתור אמת תמ ‪ T‬ומבלי ערוב דברים‬
‫שישיבך על כנך והוא ביתך ונכסיך וכנגד‬ ‫כוזבים דעו כי הלא לאלהים פתרונים ר׳ל לא‬
‫השלישית אמר ונתת כוס פרעה בידו כמשפט‬ ‫יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא‬
‫הראשון אשר היית משקהו‪ .‬ובזה ביאר לו שזה‬ ‫בהיות ח ח אלהים בוססה בו כי בכח ח ח‬
‫נרמז במה שאמר והגה גפן לפני וכס״עז‬ ‫הקודש יג ‪ T‬הנעלם לא מצד כחו המשער‬
‫ואשחט את הענבים חצה לומר שישוב להיות‬ ‫בלבד ולכן ספח נא לי אולי יקרה י׳י לקראתי‬
‫משקה למלך ומתעסק ביינו הגה אם כן במה‬ ‫ודבר פה יראני והגדתי לכם כיון שחח היא‬
‫שראה שהיה נותן הכוס ביד פרעה בא יוסף‬ ‫באנוש ונשמת שח תבינם והנה ספר שר‬
‫לפתור לו פתרון טוב שישוב לאומנתו כשהיה‬ ‫המשקים ראשונה חלומו כי הוא היה היזתר‬
‫וכמתחזק עוד יוסף בפתרונו אמר כי אם זכרתני‬ ‫נכבד וגחל מהם ולכן נזכר הוא בכתוב‬
‫אתך והזכרתני אל פרעה וגר‪ .‬ולפי שאמרתי‬ ‫ראשונד‪ -‬והנה יוסף שער בחלומו ראשונה‬
‫לך שני יעודים‪ .‬הא׳ שתשוב לביתך ונכסיד‬ ‫דבחם האחד אמח והגה גפן לפני כאלו הוא‬
‫והב׳ שתשוב לאופנותך לפני פרעה ותשא‬ ‫היה נשפט ונדון על היין שפשע עליס‬
‫חן וחסד לפניו אתן לך ראיה על שניהם‪ .‬אם‬ ‫והשני ובגפן שלשה שחגים ואין ספק שעל‬
‫לראשון כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לד‬ ‫הפרט הזה היו פניו זועפים לסי שחשב שזה‬
‫חצה לומר לא לפני המלך‪ .‬אלא כי אם ייטב‬ ‫פורה שחבור משפטו באחד מג'פנים מהעונש‪.‬‬
‫לך מביתך וממונך יהיה לך כל כך מהטוב‬ ‫אם שיהרגו פרעה ואם כאשר לא יהרגהו‬
‫שתוכל לעשות עמי חסד כלומר מביתך ומאשר‬ ‫שגירשהו מביתי ומכל אשר לו וישליכהו אל‬
‫לך ואם כנגד השני אמר הראיה שתשוב בחן‬ ‫ארץ אחרת עני ודל לעולם‪ .‬ואם כאשר בחמל׳‬
‫המלך כבתחלה כי אם תזכרני אל פרעה תוכל‬ ‫השם עליו ינצל מכל זה שלפחות ימירהו‬
‫להוציאני מן הבית הזה ואין לך שתאמר שלא‬ ‫מכבודו ומאומנתו ולא יעבוד עוד לפני המלך‪.‬‬
‫יוכל המלך להוציאני מכאן להיותי עבד פוטיסר‬ ‫ושעל שלשה מיני העונשים האלה היו מוחם‬
‫או מפני החטא שחטאתי לו כי גונב גונבתי‬ ‫שלשת השריגים‪ .‬ותג׳ שראה שהיא כפורחת‬
‫מארץ העברים ולא הייתי עבד נתפש במלחמה‬ ‫נצה וגר ונרמה לו שזה מורה על‬ ‫עלתה‬
‫בין האויבים וד׳ארץ העבחם ומצחם אוהבים‬ ‫הפהיחת הגחל שיהיה בחן הזה כיון שנדמה‬
‫הם ואיני א״כ עבד מלחמה כי אם גנוב ולזה‬ ‫לו שהיא כפורחת שבפתע עלתה נצה הבשילו‬
‫איני משועבד כפי הדין וגם פה ר״ל בבית‬ ‫אשכלותיה ענבים‪ .‬והד׳ שראה הוא שהיה כוס‬
‫פוטיפר לא עשיתי מאומה מהרע לעזשמו אותי‬ ‫ב חו ואשחט את הענבים וגומר ולא‬ ‫פרעה‬
‫שעט‬ ‫נחושיתמ‬ ‫(!ברבנאל‬ ‫וישב‬
‫בבור כי בל מה שאמרה אשתו כזב הוא ומפני בדעתו שכן ‪ ,t ,t‬בהמת הענמ מחומר האפשר‬
‫זד• יוכל המלך כפי הדין להמיאני מכאן אם אם לא שיד‪.‬יה פותר אותם כפי ד‪ .‬ש» האלהי‬
‫אתה תזכירבי לרוממותו וזכר הכתוב ששר הנשפע עליו ובכח רוח הקדש שיהיה חל עליו‬
‫האופים כאשר ראה שטוב פתר יוסף את הלום היה מדריד פיו ולשונו לד‪.‬גיד ע ^ ו ח הר&‬
‫שר המשקים הג ‪ T‬גם הוא חלומו ודגתוב הזה בפרטיותם וכבר יתבאר זה עוד היטב אצל‬
‫יורה ששר האופים היה כואב בקרבו והיה ירא הלומות פרעה‪ .‬ואמנם אמת ולא זכר שר‬
‫לספר חלומו בפחדו שיהיה פתרונו רע ומר המשקים את יוסף וישכחהו כתב רש״י שלא‬
‫עליו אם לא שראה שיוסף טוב פתר לשר זכר אותו באותו יום שיצא וישכחהו אחר כד‬
‫המשקים והיתה מחשבתו שחלום שניהם אחד ולכד הוצרך להיות עוד אסור שתי שנים‬
‫היד• ולכן אמר לו אף אני בחלומי שרצד• ובמו שנאמר אשרי הגבר אשר שם י״י מבטחו‬
‫להשוות חלומו לשר המשקים אבל יוסף למד• ולא פנד‪ .‬אל רד‪,‬בים ושטי בזב רהבים אלף‬
‫שראה בחלומו שפרעה לא היד‪ .‬אוכל מהמאכל הם המצריים הנקראים רהב שנאמר אזכיר‬
‫אשר על ראשו ולא היה נותן אותו המאכל ב ‪ T‬ו רד‪.‬ב ובבל ליודעי‪ .‬ודרמב״ן פירש בי אם‬
‫כשר המשקים ושעוף השמים היה אוכל אותו זכרתני אתד אם תזכרני באשר ייטב לד‬
‫מעל ראשו גזר אומר בפתרונו שהשתוות מספר שתוציאני מכאן ספוד או אם תזכרני לחמת‬
‫החלום עם השריגים היד‪ ,‬לד‪.‬ותת ג״כ על אתד באשר ייטב לד וד‪.‬זכרתני אל פרעה‬
‫שלשת ימים שבד‪.‬ם יגמר דינו ע״פ פרעד• שתשאל ממנו שיתן אותי לד לעבודתד ואמו‬
‫ולכן נזכר בחלומו ג״כ פרעה אבל יהיה לרעתו נכון במלות הכתוב ויותר נבון לפרש כי אם‬
‫כי ישא פרעד‪ .‬את ראשו מעליו ויתלה אותו זכרתני אתד בעשות סימן ותשם באחד הדברים‬
‫על העץ וד‪.‬נה ראה ענין התליד‪ .‬בעץ במ״ש באשר ייטב לד לעשותו ולשומו אות זכרון‬
‫שיאכל העוף את ב שת מעליו כי זהו מה בחותפד ובלבושד אז תוכל לעשות עמדי חסד‬
‫שיפול בתלוי וד‪.‬ע ‪ T‬הכתוב שכאשר פתר להם שתזכרני אל פרעה וד‪.‬וצאתני מן הבית הזה‬
‫כן היד‪ .‬כי הנה ביום הג׳ לחלום שהיה יום ואמר זד‪ .‬לפי שהזכחן הוא מהכחות הטבעיות‬
‫הולדת את פרעה עשד‪ .‬משתה לפל עבדיו אשר אין אדם שליט עליו‪ .‬ואם ישכח מה יש‬
‫ומנד‪ .‬פרעד‪ .‬את השתם שישרתו לו על שלחנו לו לעשות ולזה יש לו לד‪.‬עזר בתחבולד‪ .‬להיות‬
‫בסעודד‪ .‬וד‪.‬תרכו לעבוד ביום ההוא שר המשקים לו לזברון ואמר הכתוב שלא זכר שר המשקי׳‬
‫ושר האופים בעצמם מפני כבוד המשתה והשמחה את יוסף וישכחד‪.‬ו להגמ שלא שם לו הסימן‬
‫ותולדת המלך ויבוקש הדבר וימצא שד‪.‬יה שר כמו שבקש ממנו ולכן שכה אותו ולא דבר‬
‫המשקים נקי מעת כי המשקר‪ .‬שד‪.‬יר< במקומו עליו אל פרעד‪ .‬וכתב הראב״ע לא זכר בזא*‪.‬‬
‫לא מצאו לו עון אשר חטא ולבן החזיר אותו דשכחד‪.‬ו בלב‪ .‬ואם כונתו שלא ז ב ת בפיו אל‬
‫לאומנתו על משקד‪.‬ו ונתן את הכום באותו פרעה היד‪ .‬ראו• שיאמר ולא הזכיר כמו שאמר‬
‫משתה על כף פרעה‪ .‬ואת שר האופים לפי והזכרתני אל פרעד‪ .‬אבל פירושו המתר‬
‫שנמצא בו וביושב במקומו פשע המרדד‪ .‬מתישב אצלי שד‪.‬וא חתר לשתי הבחינות שאמר‬
‫וד‪^.‬ג ‪T‬ד‪ .‬צוד‪ .‬לתלותו כאשר פתר להם יוסף לו יוסף כי אם זכרתני והזכרתני אל פרעה‬
‫ושם שר האופים אחר במקומו כי היה המשחר‪ .‬לכן אמר שלא זב ת לעשות עמו חסד ולתת‬
‫ביום תקופת שנת הפלד ולכן היה עושר‪ .‬אז לו כלום מביתו‪ .‬וישכחהו מלדבר עלש אל‬
‫סעודד‪ .‬לכל אוד‪.‬ביו תותן לד‪.‬ם מתנות כדברי פרעד‪ -‬וד‪.‬ותרו א״ב השאלה הט׳ והי׳‪ .‬ופה‬
‫הראב״ע‪ .‬ואץ ספק שהיה יוסף יכול לפתור נשלם פית ש הסדר הזה והתחלה לאל על כל‬
‫החלומות הר‪.‬ם כפי הכה המשער ור‪.‬אומר באופן יכול אמן סלד‪:.‬‬
‫אחר וא ‪ T‬צדקו דבריו וא ‪ T‬ד‪ .T .‬כ״ב מתחזק‬
‫מקץ‬ ‫ויהי‬ ‫פרשת‬
‫שני הרעב וביאת אח• יוסף לפניו לשבמי‬ ‫בעבור שמסדר הפרשיות לא עשר‪ .‬הבדל‬
‫אוכל ומה שקרד‪ .‬לו עמד‪.‬ם תחלתו ותחלינה שבע‬ ‫בסדר הזה להתקשתת הספור אמרתי‬
‫שני הרעב עד דקחו האנשים את המנהז^‬ ‫לד‪.‬קל פית ש הזד‪ .‬לחלק זה הסדר לג׳ חלקים‪.‬‬
‫וחלק השלישי במה שקרה לאחי יוסף עמו‬ ‫האחד בספור חלום פרעה ומה שפתר לו יוסף‬
‫כשר‪.‬ביאו את בנימין תחלתו ויקחו האנשים‬ ‫וא ‪ T‬העלד‪ .‬אותו לגדולד‪ .‬ומה שעשר‪ .‬בשבע‬
‫את המנחה וגו׳ עד סוף הסדר‪ .‬וד‪.‬נני מו ^ ל‬ ‫שנוח השבע בפצתם תהלתו ויד‪.‬י פ קז עד‬
‫בהלק הדאשת ואעיר »ל הספקות והשאלות‬ ‫ותהלינה שבע שני הרעב לבא‪ .‬ואחר כד בספור‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבגאל‬ ‫מקץ‬ ‫שם‬
‫בהם דבר אמת ואם אמרנו הצד המנגד ר״ל‬ ‫אשר יפלו בו כדרכי‪ .‬ומפני שעקר הספור הזה‬
‫שהחלומות השוא ידברו וששקר המה ודברים‬ ‫הוא בחלומות ופתרונים ראיתי להעיר בזה‬
‫דמיוניים כוזבים ג״כ יפלו על זה ספקות‪ .‬מהם‬ ‫הדרוש ראשונה שאלות כוללות ואחר כך‬
‫הנסיון שעינינו הרואות בכל יום אנשים יחלמו‬ ‫בפסוקים שאלות פרטיות‪:‬‬
‫דברים עתידין ויצאו כלם לפועל ויתקיימו‬
‫ומפני זה כתב הפלוסוף בחוש והמוחש שהיה‬ ‫השאלה הא׳ אם החלומות כלם הם משפע‬
‫דעת הקדמונים שהנבואה תבא מהאל והחלומות‬ ‫העליון והודעתו אם לא‪ .‬ואם תאמר‬
‫מהמלאכים והקסם מהשדים והנה התורה העידה‬ ‫שהחלומות כלם שיחלמו בני אדם הפועל בהם‬
‫שבאה הודעה אלהית לאבימלד בחלום הלילה‬ ‫הוא השכל הפועל או הגרמים השמימיים‬
‫על דבר שרה וכן ללבן על דבר יעקב‪ .‬והשוה‬ ‫המשפיעים על הכח המדמה בלבד כמו שביארו‬
‫הכתוב ענין החלומות לנבואה באמרה )דברים‬ ‫החוקרים הנה יפלו על זה ספקות‪ .‬מהם מה‬
‫י״ג א׳( כי יקום בקרבך נביא או חלום חלום‬ ‫שיורה עליו חנסיון בכל יום שיחלום אדם‬
‫וגדעון עשה לנצחון מלחמתו אות בחלום אשר‬ ‫פעמים רבות חלומות שאין להם ענין כלל והם‬
‫שמע שהיה מספר אדם לחברו במחנה האויבים‬ ‫מהרבבות הדמיון מהיותו מתהפך בתחבולותיו‬
‫וכן נתקיים החלום ההוא‪ .‬וענין שאול שאפר‬ ‫פעם מפני המזג כי בהתגבר האדומה יחלום‬
‫שלא ענהו השם בחלומות גם באורים גם‬ ‫כאלו ישליכוהו בגו אתון נורא יקידתא ובהתגבר‬
‫בנביאים ואליהוא שאמר כי באחת ידבר אל‬ ‫עליו הלבנה יחלום שנפל במים אדירים וכדומה‬
‫ובשתים לא ישורנה בחלום בחזיון לילה וגו׳‬ ‫לזה עד שבעבורו יקחו הרופאים פעמים אותות‬
‫ויואל אמר מיעד טוב זקניכם חלומות יחלומון‬ ‫בחלאים מפאת החלומות‪ .‬ופעמים שממה‬
‫וזה ממה שיורה שהחלומות הם מהשפע העליון‬ ‫שיתעסק האדם ביום יחלום בלילה וכמו שאחז״ל‬
‫וההודעה האלתית וכמו שנראה מחלומות שר‬ ‫בפרק הרואה )ברכות כה( אין מראין לאדם‬
‫המשקים ושר האופים ומחלום פרעה ומחלומות‬ ‫אלא מהרהורי לבו‪ .‬אמר רבא תדע לד לא‬
‫נבוכדנצר שכלם נתקיימו להיותם הודעות‬ ‫מחזי לאיניש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל‬
‫אלהיות וכמאמר יוסף את אשר האלהים עושה‬ ‫בקופא דמחטא‪ .‬אמר ליה קיסר לרבי יהושע‬
‫הראה את פרעה‪ .‬ודניאל אמר לנבוכדנצר‬ ‫אמריתו דחכמיתו טובא אמור לי מה דחזינא‬
‫)דניאל ב׳( ברם אית אלהא בשמיא גלי רזין‬ ‫בחלמאי‪ .‬אמר ליה חזית דאתו פרסאי ושבו‬
‫והודע למלכא מה די להוי באחרית יומיא‪ .‬ומפני‬ ‫לד ורעו בד שקצי בחוטרא דדהבא הרהר‬
‫זה אחז״ל שהחלום אחד מששים בנבואה‪.‬‬ ‫כולא יומא ולאורתא חזא‪ .‬וכן אמר )שם נו(‬
‫ובבראשית רבה אמרו שנובלת הנבואה חלום‬ ‫שמואל לשבור מלכא מה יחלום והרהר בו‬
‫שהורו בזה שהיו החלומות השפע ממין הנבואה‬ ‫כל היום וחלם כן בלילה וכל זה מורה שהחלומות‬
‫עם היות שיתחלפו בפחות ויתר וכמו שכתב‬ ‫אינם משפע עליון כי אם מהרכבות הדמיון‬
‫הרב המורה בפל״ו ח״ב‪ .‬ולהיות דעתם זה‬ ‫עצמו כפי הליחות והמחשבות עד שמפני זה‬
‫הרבו החכמים בפתרונם ובמה שיורו וכמו‬ ‫אמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין וקול‬
‫שבא באותו פרק הרואה )ברכות נ׳׳ו(‪ .‬אמרו‬ ‫כסיל ברוב דברים ששם החלום שם נרדף‬
‫הרואה באר בחלום יצפה שלום הרואה קנה‬ ‫לכסיל‪ .‬ואמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים‬
‫בחלום יצפה לחכמה אין מראין דלועין אלא‬ ‫הרבה‪ .‬וישעיהו אמר כי כאשר יחלום הרעב‬
‫למי שהוא ירא שמים בכל כחו‪ .‬וכן דרשי‬ ‫והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום‬
‫על מה שיורו דברים אחרים הרבה• ומה ישכיל‬ ‫הצמא והנה שותה והקת והנה‪ -‬עיף ונפשו‬
‫ויאמר החולם אותם והוא ביאור ארוך מאד אבל‬ ‫שוקקה כן יהיה המון כל הגוים‪) .‬ירמי׳ כג(‬
‫יורה בכלל היות החלומות הודעה אלהית על‬ ‫וירמיה אמר הנביא אשר אתו חלום יספר‬
‫העתיד הנה א״כ יש לנו בדרוש הזה מערכה‬ ‫חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה‬
‫מול מערכה מהספקות מהנסיץ כפי דברי‬ ‫לתבן את הבר וגו׳ ואמר אל תשמעו אל‬
‫הפלוסוף ודברי חז״ל‪:‬‬ ‫חלומותיכם וזכריה אמר )זכריה י׳ ד׳( כי‬
‫התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו הבל‬
‫השאלה הב׳ כשנודה שיש בחלומות הודעה‬ ‫ינאמון‪ .‬והפסוקים האלו כלם מורים כי החלומות‬
‫אלהית מי הוא הפועל אותה באמת‬ ‫הבל המה ודבר שאין בו ממש וכן בדברי‬
‫האם הוא השכל הפועל שישפע על הכח המדמה‬ ‫חז״ל דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין‬
‫וכמו שהוא דעת אבוחמ״ד ונמשך אחריו הרב‬ ‫ובפרק הרואה אמרו שכל החלומות הולכים‬
‫המורה באותו פרק הנזכר למעלה או אם יודע‬ ‫אחר הפה‪ .‬ואם היו משפע עלית איד יהסך אותם‬
‫זה באמצעות הגרמים השמימיים שהם הפועלים‬ ‫פה הפותר כרצונו אלא שהחלומות עצמם אין‬
‫שסא‬ ‫בראשית מא‬ ‫(!ברנגאל‬ ‫מקץ‬
‫הקרובים בזאת ההודעה והוא דעת הרלב״ג מה שאמר בענין המקר«‪r‬ם שלא תתכן בהם‬
‫פמ״ב ממלחמותיו‪ .‬ואם אמרנו שהשכל הפועל זאת ההודעה הנה החוש מעיד על הפך זה‬
‫להיותו מקנה המושכלות באדם ומשגיה וכל א׳ ממנו עד בדבר ■ואין ראד שנכחיש‬
‫בשמירתו הנה המשפיע בחלומות ההודעה שבהם המוחש בהחלט מספקותיו‪ .‬ולמה שהעיז פניו‬
‫מצד הסדור הכולל אשר בו ושבזה תבדל הנרבוני לומר שבכח המשער הג ‪ T‬שמואל‬
‫הנבואה מהחלום ר״ל שהנבואד‪ .‬יחול שפע לשאול נמצאו האתונות מי יתן איפה ואשאלהו‬
‫הנבדל עם השכל ההיולאני והכה המדמה יחד ומח יאמר במה שנזכר שם בלכתך היום‬
‫אבל בחלום יחול על הכח הדמיוני בלבד וכדברי• מעמדי ומצאת שגי אנשים עם קבורת רחל‬
‫הרב בפל״ח ח״ב‪ .‬הנה כשנניה זה יתחייבו בגבול בנימין בצלצח ואמרו אליך נמצאו‬
‫עליו ספקות עצומים‪ .‬מהם שאיך יודיע השכל האתונות וגו״ וחלפת משם והלאה ובאת עד‬
‫הנבדל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי עם אילון תבור ומצאוך שם ג׳ אנשים עולים‬
‫היות שאין אצלו כי אם הסידור הכולל‪ .‬ומהם אל האלהים בית אל א׳ נושא ג׳ גדיים ואחד‬
‫שאיך יודיע הנבדל מתי יהיה הדבר לכמה נושא שלשה ככרות לחם ואחד נושא נבל ‪P‬‬
‫ימים או חדשים או שנים כמו שנראה בחלומות ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקהת‬
‫בחיות שהנבדל אינו נופל תחת חזמן ואין מ ‪T‬ם‪ .‬אחר כן תבא אל גבעת חאלהים אשר‬
‫בסדר הכולל זעמצא אצלו הגבלה זמנית ואיד שם נציבי פלשתים דחי כבואך שם העיר‬
‫יתן אותה אם כן‪ .‬ומהם שאיך יודיע השכל ופגעת הבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם‬
‫הנבדל הדברים המקריים שיראה האדם בהלומו נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאים וצלחה‬
‫כי הנה מהצד שהם מקריים אין להם סדור עליך רוח י״י והתנבית עמם ונהפכת לאיש‬
‫ולא הגבלה ואמרנו שתהיה הודעה מוגבלת אחר והיה כי תבאנה האותות האלה לך וגו׳‬
‫בדברים המקריים הוא מאמר סותר נפשו לפי ואמר שם ויבואו כל האותות האלה ביום חהוא‪.‬‬
‫שמה שהוא בקרי ובהזדמן אין לו סבות יסודר האם אפשר שבכח המשער היה מג ‪ T‬כל‬
‫מהם וידוע שרוב מה שיודיע בחלומות הם הפרטים האלה‪.‬שמואל הנביא זה מכת הנמנע‬
‫הדברים הפרטיים והדברים המתחדשים על צד בלי ספק אלא שהגיעוהו בנבואה וכן יגיעו‬
‫הקרי וההזדמן בהגבלה זמניות והנה אב״ר דברים ממין זה בחלום‪ .‬הנה אם כן מצד‬
‫להתיר הספקות האלה כתב אם לענין הפרטיי׳ הפרטיות והזמן והקרי וההזדמן אין ראד‬
‫שכמו שהשכל הנבדל יתן הצורות כוללות שנאמר שהשכל הפועל הוא פועל ההודעה‬
‫ויקבלם החומר קבול פרטי כן הענין בזה רוצה הזאת בחלומות כפי הסדור הכולל אשר בו‪.‬‬
‫לומר שהוא יתן בחלומות הסדור הכולל אבל ואין ג״כ שנאמר שהפועל הקרוב בהודעה הזאת‬
‫הדמיון יקבלהו פרטי‪ .‬ולענין הדברים המקריים הם הגרמים השמימיים שעם היות שיודיעו‬
‫החליט המאמר שלא יתכן שתהיה זאת ההודעה הדברים הפרטיים העת ‪T‬י‪ o‬להיות לאיש כפי‬
‫שבחלום ובנבואה בדברים שהם בקרי ובהזדמן המצב שנולד בו שמפני זה יהיו פעולותיו‬
‫ומשם לקת רבי משה הנרבוני מה שכתב ומחשבותיו מסודתת מהם עדין יקשה איך‬
‫שבכת המשער וע״צ האומד אמר שמואל לשאול יודיעו הדברים המפלים במקרה גמור ובדרו‬
‫שנמצאו האתונות לאביו כי הדברים ההם הזדמן וכבר השתדל הרלב״ג לבאר איד ידעו‬
‫להיותם מקריים לא יודעו בנבואה אבל הדברים הגרמים השמימיים הדברים המקריים שהוא‬
‫האלה אין להם מקום ולא טענה לפי שהמציאות מצד שהם כלים משתתפים בשמירת האדם‬
‫הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע ההומר והנהגתו עד שמחשבותיו ופעולותיו מסודרות‬
‫אשר ימצא לו מקרים נתיחד בהם איש איש מהם והם יורו שיהיה האיש ההוא מוצלח‬
‫כפי המזג הפרטי ובהיות הענין כן הנה יהיה וטוב המזל דתחדשו לו מקחט סובים ולאיש‬
‫מציאות אלו המקרים אשר היה בהם האיש אחר יהיה בהפך זה כפי המצב שהיו הגרמים‬
‫פרטי מהמזג המיוחד ואולם בזאת ההודעה השמימיים כשנולד זה הפרטי‪ .‬אבל מאמת בזה‬
‫שבחלום מי יתן ואדע ממי נתחדשו בכה בלתי מספיק לפי שעם היות שהמערכה השמימי׳‬
‫הדמיוני אלו המשיגים והמקרים חפרטיים חאם תורה על זה האיש שיקת לו מקתם טובים‬
‫תהיה למדמה השגה לא יקנה אותה לא מהחוש ומצליחים או בהפך אין ספק שלא תורה‬
‫ולא מהשכל‪ .‬ועוד שאלו הדברים אשר תהיה על פרטיות המקרים ההם כאלו תאמר שישתדל‬
‫בהם זאת ההודעה הם בעינם משיגי לזה האיש ההוא לחפור חפירה למצא מים וימצא‬
‫האיש וכמהו זה האיש ואם היה הציור בהם זחב וכסף ונחושת כי פרטיות הפקתם א׳א‬
‫בכח הדמיוני מעצמותו היתת ההודעה הזאת שתקיף ולא תורה עליהם המערכה בשום צד‬
‫מגעת מזולת סכה פועלת וזה שקר‪ .‬ואמנם ואלה הם ת ב דבתם שיודעו בחלומווג ואלו‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫שפב‬
‫יון ושל רומי ושל המלכות החמישית שנכלל‬ ‫היו הדברים המקריים בפרטיותם מסודרים‬
‫כל זה בחלום הצלם‪ .‬וכן ר׳ ישמעאל שזכת‬ ‫ומוגבלים מהמערכה לא ימצא כאן אם כן‬
‫בפרק הרואה )ברכות נ״ו( שא״ל בן דמה‬ ‫דבר אפשרי מצד עצמו אבל יהיה כל הדברים‬
‫שנשרו לו שני לחייו ופתר לו שני גדולי‬ ‫אשר אצלינו מחוייבים לגמרי‪ .‬ואיך נכחיש‬
‫רומי יעצו עליך רעה ומתו‪ .‬וההוא שא״ל‬ ‫טבע האפשר או טבע החלומות והנה כל אדם‬
‫שהיה משקה שמן זית לזיתים ופתר לו אמו בעל‬ ‫עד לעצמו שיחלום דברים פרטיים בשמותם‬
‫אמ״ל דחטיף ליה כוכבא אמר ליה בר ישראל‬ ‫חמניהם וגם שכפי דעת הפלוסוף כמו שנתבאר‬
‫גנבת וכאלה רבים מהפתרונים שנזכרו שם‬ ‫לא יחלום אדם חלומות כוללים לעמים ומלכיות‬
‫שפתר ר׳ ישמעאל שא״א שיגיע הכח המשער‬ ‫וארצות אחרות כי אם פרטיים מגיעים לחולם‬
‫עליהם‪ .‬וכן רבינו הקדוש )ברכות נ״>( שהג ‪T‬‬ ‫או לקרוביו אוהביו ועמו‪ .‬וגם יאמר שלא‬
‫לו בר קפדא שהחלום שנשר חוטמו ואמר לו‬ ‫יחלום אדם דבר לזמן רחוק ושנים רבות‬
‫חרון אף נסתלק ממד אמר ראיתי שני ידי‬ ‫כי אם לזמן קרוג וכבר כתב הרלב״ג עצמי‬
‫שנחתכו ופתר לו לא תצטח־ למעשה ידיך‬ ‫שהסגולה העצמית בחלומות היא שיהיו כלם‬
‫אמר ראיתי שני רגלי שנקטעו ופתר לו על‬ ‫בדברים העתידים להיות תכף וכל זה ממה‬
‫סוס אתה רוכב‪ .‬אמר ליה חזית דאמרינן לי‬ ‫שיוכיח שאין המודיע בהם הגרמים השמימיי׳‬
‫באדר מיתת וניסן לא חזית ופתר לו באדרתא‬ ‫ולא ג״כ השכל הפועל בכלל ובהחלט‪:‬‬
‫מיתת ולא אתית לידי נסיון‪ .‬האם יעלה על לב‬
‫שבהשערה ואומד ע״ד ההתכה היו )כופלים(‬ ‫ה ש א ל ה הג׳ בפתרח החלומות בכלל והיא‬
‫]פותרי׳[ אותם השלמים בדברים הנסלאי׳ האלה מן‬ ‫אם ייוחס פתרון החלומות אל הכה‬
‫הפתרונים והיו כלם מתקיימים‪ .‬והנה המראות‬ ‫המשער והאומד בלבד כמו שחשבו הפלוסופים‬
‫והמשלים ההם היה אפשר שיורה ג״כ על‬ ‫אם הוא מדרכי הנבואה ומין ממיניה או אם‬
‫ע נינים אחרים ומי הביאם להחזיק בפתרון אשר‬ ‫ע״ד הקרי וההזדמן בלבד‪ .‬ואם אמרנו שהוא‬
‫עשו מזולתו‪ .‬ואם היו הפתרונים מהכח המשער‬ ‫בכח המשער בלבד שהפותר יחשוב מה שהיה‬
‫איד אמר יוסף הלא לאלהים פתרונים אלהים‬ ‫אפשר שתהיה נפש החולם משערת אותו‬
‫יענה את שלום פרעה ודניאל יחם פתרונו גם‬ ‫כאשר נעתק הדמית ממנו ושיהיה זה כמו‬
‫כן אל האלהים‪ .‬ואיד יאמרו חז״ל החאה זה‬ ‫שיחשוב בדבר אחר ויעתק בדמיונו אל זולתו‬
‫יורה על זה ואולי שנעתק מענין אחר ולא‬ ‫עוד ממנו אל זולתו עד שישכח מה שהיה‬
‫יזרה עליו‪ .‬וקשה מזה מה שהע ‪ T‬רבי בנאה‬ ‫חושב בראשונה שהנה יהיה דרכו בזפירתו אל‬
‫שהיו בירושלים כ״ד פותרי חלומות )ברכות‬ ‫ההתכה כשיעיין בדמיון אחרון ויזכור הסבה‬
‫נ״ה( והלד אצל כלם על חלום אחד ומה שאמר‬ ‫שחייבוהו וכן מזה לזה עד שיגיע אל הדמית‬
‫לו זה לא אמר לו זה וכלם נתקיימו‪ .‬ואם היו‬ ‫הראשת ושכן הוא ענין הפותר הנה כשנניחנו‬
‫כלם פותרים ספי הכח ‪.‬המשער ]והתחלפה‬ ‫כן יקשה על זה מאד קיום דברי הפותר כי‬
‫השערתם זה מזה איד נתקיימו כלם‪ .‬ויותר ז י‬ ‫הנה בהיותו על זה הדרך יתחייב שעל המעט‬
‫מזה מה שאמרו שם שבר הדיא הוה מפשר‬ ‫יתקיימו דבריו וכבר הודה זה הפלוסוף‬
‫חלמי ומאן דיהיב ליה אגרא מפשר ליה לטב‬ ‫וכתב אבוחמ׳ד בטבעיות וז״ל ובעבור שהיו‬
‫ולמאן דלא יהב ליה מפשר לגריעותא‪ .‬ושאביי‬ ‫ד^עתקות הדמיוניות בלתי נתלות במין מיוחד‬
‫ורבא חלמו שניהם חלום אחד ואביי נתן לו‬ ‫נרחבו אופני הבחינה והסתרת והיתה מתחלפת‬
‫שכר ופתר לו לטב ונתקיים ורבא שלא נתן‬ ‫בענינים והאישים זהמלאכות ופרקי השנה‬
‫לו כלל פתר לו לרעה אותו חלום עצמו‬ ‫ובריאות הישן וחליו ולא יודע זה אלא במין‬
‫ונתקיים עד שמפני זה אמת שהחלומות ועלכים‬ ‫מהסברא ולכן יגבר בו השבוש עכ״ל ואיד‬
‫אחר הפה והיה ראוי שיהיה בהפד שהפתרון‬ ‫לא כי הגה הרכבות המדמה כמעט שהם בב״ת‬
‫ילד אחר החלום כית שתח י״י נוססה בו‪.‬‬ ‫ואיד יוכל הסותר לשער הדמית כשנעתק‬
‫הנה מכל הצדדים האלה יראה שאין פתרון‬ ‫לדסית אחר בתוך השינה אם ע״צ הקרי וכבר‬
‫החלומות נתלה בכח המשער‪ .‬ואם נאמר שחח‬ ‫כתב ב״ר במ״ב מחוש ומוחש שמתנאי הפותר‬
‫היא באנוש ונשמת שדי תבינם ושהפתרון‬ ‫שיהיה יודע בחקויים אשר יכללו האומות‬
‫הוא מין ממיני הנבואה הנה נצטרך להודות‬ ‫והחקים שיחדו לכל אומה כי האומות יתחלפו‬
‫שיוסף ודניאל ורבי ישמעאל ורבינו הקתש‬ ‫בזה כפי טבעם והרגל ואמונתם ואם הדבר כן‬
‫ובר הדיא וכל הכ״ד פותת חלופות שהיו‬ ‫‪T tk‬ע דניאל לפתור חלום הצלם אשר חלם‬
‫בירושלים היו צל עם י״י נביאים והוא בהפד‬ ‫נבוכדבצר ממלכיות האדמה האם היה יודע‬
‫שרשי חז״ל ודבתהם‪ .‬ועוד שאם בדרד נבואה‬ ‫כל חקמס ומנהגיהם וטבעיהם של סרס ושל‬
‫שפג‬ ‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬
‫ואמנם חלום פרעה מבואר מענינו שלא היה‬ ‫' ‪ v r x‬הפותרים אותם ‪ T \rv T \v 7 1‬מה להם »‬
‫צתך אל פתתן‪ .‬לסי שבידוע שד‪,‬םתת היפות‬ ‫החלומות והיה להם להגיד נבואותיהם כנביאים‬
‫והבריאות מורד‪ ,‬על שיש עשב ד^בה בארץ‬ ‫לא כפותרים ובמאמר ירמיר! הנביא אשר אתו‬
‫ויאכלו דתעדנו בו והוא השבע‪ .‬והרעות מורות‬ ‫חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי‬
‫בד‪,‬פר על הרע^ וכן השבלים הטובות מותת‬ ‫אמת כ״ש שהפותרים לא יתבטלו חושיהם‬
‫על רבוי המים בארץ ועדן הפתת ודשנותם‬ ‫בעת שיסתרו החלומות כנביאים בעת נבואותיהם‬
‫והוא השבע‪ .‬והרעות מורות בהסד על הרעס‬ ‫ואלו היה ר&תרון כפי הנבואה המגעת אל‬
‫ומפני שלתבואה יצטרך החריש וד‪,‬קציר היה‬ ‫הפותר לא היה חז״ל מחליטן מאמריז» מי‬
‫הכל חלום א׳ מהפרות לחרישה ומהשבלים‬ ‫שיחלום כד מורד‪ .‬על כך כי הנה ידיעתו תהיה‬
‫לקצירה‪ .‬ומפני שהיה מספר הפרות והשבלום‬ ‫בנבואה לא לזולת‪ .‬ואם אמרנו שהפתתן הוא‬
‫שבעד‪ ,‬שבעה מורה בהכרח שיהיו שני שבע‬ ‫בפי הרצון וחסז הפותר לומר מד‪ .‬שירצה למי‬
‫שבער‪ ,‬ושני הרעב שבעה גם כן ומה החכמה‬ ‫שירצה כבר הדיא שיציאתו לפעל הוא במקרה‬
‫וח ח הקודש שנמצא בפתתן זה וד״נה כל עובד‬ ‫וע״צ הד‪.‬זדמן יקשה מאד היאד ‪ r>.T‬מתקיימים‬
‫אדמה יסתור אותו כן‪ .‬ומי לא ידע בכל אלה‬ ‫הפתרונים הד‪.‬ם בלם כי הנה מד‪ ,‬שבמקרד‪.‬‬
‫שהפחת הטובות והשבלים הטובות מורים על‬ ‫לא יתמיד וידוע שיום!* ודניאל וכן אותם‬
‫השבע ודורעות מורים על הרעב‪ .‬ו אז נואלר‬ ‫חכמי משנה בפתחגיהם לא נפל מכל דבר ‪.T‬ם‬
‫שרי צוען חכמי דועצי פרעה מד״בין הדבר‬ ‫ארצד‪ .‬הוא המוכיח שאין זה במקרה ובדתדמן‪.‬‬
‫הפשוט ומה ראה פרעה מפני הפתתן המבואר‬
‫הזה בעצמו לעשות ליוסף יקר וגדולה ולקראו‬ ‫השאלה הד״ בפתרונים שפתר יוסף בפרט‬
‫גבון דחכם וכי רוח אלחין קדישין ביה;‬ ‫שעליהם נספר לחכם תבון וכי ת ה‬
‫השאלה הה׳ בדברי שר המשקים לפרעה‪ .‬אם‬ ‫אלהין קדישין ביה וד‪,‬יא כי הנה יראה שקל‬
‫באמרו את חטאי אני מזכיר היום והוא‬ ‫שבקלים ור־ק שבריקים היה פותר אותם‬
‫לא נאסר כי אם על חטא אחד לא על רבים‬ ‫חלומות כמו שפתר אותם יוסף וביאור זה ב״‬
‫ואם ויתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים‬ ‫הנה שר המשקים ושר האופים ‪ p t‬יוסף‬
‫שזכר מלת אוחי שתי פעמים‪ .‬ואם באמת‬ ‫מאסרם על מה היה וראה שהם חלמו חלומות‬
‫ונחלמה חלום בלילה אחד אני וד‪,‬וא והם הד‬ ‫מתיחסים לעניניהם אם שר המשקים בענין‬
‫ב׳ חלומית לא חלום אחד‪ .‬ואם באמח איש‬ ‫היין שד‪.‬יה נותן לפרעד‪ .‬ושר האופים מהמא^‬
‫כפתרון חלומו חלמנו‪ .‬וכן איש כחלומו סתר‪.‬‬ ‫שיאכל פרעד‪ .‬ומאשר ראה ששר המשקים חלם‬
‫ואם אמר זה ל ה גז שצדק בסתחבו הח׳ כתוב‬ ‫ויחן את הכום על כף פרעד‪ ,‬שער שישוב‬
‫אחר זה ויד‪,‬י באשר סתר לנו כן היה ומד‪,‬‬ ‫לאומנותו ונתת כוס סרעד‪ .‬בידו במשפט הראשת‬
‫עגת א מח אם כן איש כפתתן חלומו איש‬ ‫אשר היית משקהו והיה א״כ הפתחן הוא‬
‫בחלומו פתר‪:‬‬ ‫עצמו החלום ומה החכמה אשר בזה‪ .‬ואמנם‬
‫שר האופים שלא ראה שהיה לוקח פרעה‬
‫השאלה הר אם הזי חלום פרעד‪ ,‬אהד כאשר‬ ‫מאכלו מסליו אבל בהפד שהיד! חאה שהיה‬
‫אמר לו יוסף מדוע נחלק לשני חלקים‬ ‫אוכל אותם העוף מד‪,‬םל מעל ראשו פתר‬
‫בפח ת ובשבלים עם •קיצה בנתיים כמי שאמיה‬ ‫לו שיהיה תלוי ויאכל עוף השמים בשרו כי‬
‫חורה דישן ויחלום דישן ויחלום‪ .‬וכן הקפיד‬ ‫כן יקרד‪ .‬לנתלים לא לנקברים תחת חארץ‪ .‬הרי‬
‫הוא עצמו על זד‪ ,‬בספור חלומו כמו *א־מד‬ ‫לד שהחלומות האלה לא היה בהם לא השער‬
‫וםראז‪,‬ן רע באשר בתחילד‪ ,‬ואיקץ‪:‬‬ ‫ולא פתרון כי הם היו מבוארים בעצמם‪ .‬ואמנם‬
‫השאלה הז׳ למה התחיל יוסף לומר חלום‬ ‫ענץ שלשת ימים שהגביל בבר הורה על‬
‫סרעד‪ ,‬אחד הוא את אשר האלהיב עושה‬ ‫המהיחת בחלום שר המשקים אמת 'והוא‬
‫ה ^ לפרעה ז‪,‬יה ראד שיתחיל בעקר החלום‬ ‫כפורחת עלתד‪ .‬נצה הבשילו אשכלותיה שנעשה‬
‫הנה שבע שנים באות וגומר וקמו וגופר ואחר‬ ‫כל זד‪ .‬בפתע ול מ שפט שלשת השריגים שלשת‬
‫כד יאמר חלום פרעד‪ ,‬אחד הוא ועל השנות‬ ‫ימ־ם הם‪ .‬ומשם התחייב שיהיו כן בשר האופים‬
‫החלום וגומר‪ .‬ומד‪ ,‬עגין את אשר האלהים‬ ‫שלשת הסלים מורים עליו וקרוב הוא שהיה‬
‫עושד‪ ,‬וגומר כי זהו ענין כל החלומות הצזקים‬ ‫יודע יוסף שלשלשת ימים יעשה פרעה משתה‬
‫שהנבדל יזי ע לאדם לתכלית השגחתו ושמירתו‬ ‫יחם הולדת אותו שחיה זהו דבר מפורסם‬
‫הדבחם שזייו ולמד• כסל זד• המאמר את אשר‬ ‫ושבדיכרח אז ‪ pT‬אותם אם לטוב ואם לרע‪.‬‬
‫האלדיים עושה הגיד את אשר האלד״ים עושד‪.‬‬ ‫ומה א״כ החכמה שבאה בפתתן החלומות‬
‫הראה ושניהם כח אחד‪:‬‬ ‫האלה שהמרד לומר הלא לאלהים פתרמים‪.‬‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫שפד‬
‫האחד ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע‬ ‫השאלה הח' בעצת יוסף וערה ירא פרעה‬
‫אלהים והב׳ דאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי‬ ‫איש נבון וחכם וישיתהו כי הוא בעצה‬
‫אותר על כל ארץ מצחם‪ .‬והשלישית ויאמר‬ ‫הזאת נדרש ללא שאלו וכמו שכתב הרמב״ן‬
‫פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיד וגר‪ .‬ויקשה‬ ‫הליועץ למלך נתנוהו ודעתו הוא שהיה זה‬
‫למה באו בזה שלש אמירות ולא נאמר באמירה‬ ‫מכלל הפתתן אבל זה לא יתכן שאם כן‬
‫אחת‪ .‬ומה ענין ראה נתתי אותר האם היה‬ ‫היד‪ .‬אומר זה בתול דברי הפתרת כשהיה אומר‬
‫זה דבר נעלם שיצטרד אל העיון שבעבורו‬ ‫ונשכח כל השבע בידוע שכבר השלים הפתרת‬
‫אמר לו ראה‪.‬‬ ‫בנותנו טעם על השנות החלום‪ .‬ועוד שאם היה‬
‫השאלה הי׳׳ג במר‪ .‬שאמר ותעש הארץ בשבע‬ ‫זה מסלל הפתרון לא היה אומר בלשון בקשה‬
‫שני השבע לקמצים כי מהו הנרצה‬ ‫או עצה אלא בלשון ספור כשאר הפתרון‪ .‬ועוד‬
‫בזה המאמר האם הוא כדברי המתרגם וכנשו‬ ‫שאם היה מכלל הפתית א ‪ T‬אמר וייטב‬
‫דיירי ארעא זה בלתי נכון לפי שהת‪ .‬ראוי‬ ‫הדבר בעיני פרעה והנד‪ .‬לא יאמר זה אלא על‬
‫שיאמר תחלה שבאו שני השבע ואחר זה יאמר‬ ‫עצה ולא על הפתתן‪:‬‬
‫שקבצו אנשי ה א ת לקמצים כי בלתי הגון‬ ‫השאלה הט׳ בדברי העצה שאמר ירא פרעה‬
‫שיזכור קבוץ התבואה קודם שיזכור מציאותה‬ ‫איש נבון וחכם וגומר יעשה פרעה‬
‫ועוד כי א ‪ T‬אמר אחר זה ויקבח את כל‬ ‫דפקד פקידים כי המאמר הזה סותר נפשו‬
‫אוכל שבע שנים והלא כבר קובץ ‪ .T.T1‬לו‬ ‫לפי שאם יעשה כל זה פרעה בעצמו הוא‬
‫לומר ויקבוץ את כל האוכל הזה‪:‬‬ ‫יפקד פק ‪T‬ים וד‪.‬בר ‪.T‬יה תחת ידו מה צורר‬
‫השאלה הי״ד באומרו וליוסף יולד שני‬ ‫אל האיש הנבון וחכם ואם האיש הנבת וחכם‬
‫בנים בטרם תבא שנת הרעב כי למה‬ ‫תשה כל זה מהו שיעשה פרעה‪ .‬ועוד כי איד‬
‫יחס תולדות בני יוסף לקודם בא שנת הרעב‬ ‫אמר וחמש היה לו לומר וחמשד שחוזר‬
‫ודרד הדרש ידוע‪ .‬אבל לבאר הדבר על פשוטי‬ ‫אל הפקידים שזכר ויותר קשה מזה כלו שלא‬
‫באני גם שהיה ראוי שיכתוב הפסוק הזה‬ ‫נזכר בכל זה ספור שהפקת פקידים לא פרעה‬
‫למעלה סמור לאמרו דתן לו את אסנת בת‬ ‫ולא יוסף‪:‬‬
‫פוטיפרע לא אחרי שזכר שצבר יוסף את בר‬ ‫השאלה הי׳ מה ראה פרעה שאמר לעבדיו‬
‫שני השבע וששם אותו בעחם‪ .‬והנני מבאר‬ ‫הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו‪.‬‬
‫עני! החלומות והפתרונים בכלל ובפרט ביוסף‬ ‫ושאמר לו אין נבון וחכם כמוך ושעשאי‬
‫כאשר ישים האלהים בפי‪ .‬ואפרש הפסוקים‬ ‫אדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים טרם‬
‫באופן יותרו הספקות האלד‪ .‬כלם‪:‬‬ ‫'תע אם יצדקו דבריו ויצא הדבר לפועל כאשר‬
‫ואומד שהחלומות אין ראוי שנחשוב שד‪.‬ם‬ ‫פתר אם לא כי הנד‪ .‬שר המשקים לא עשה‬
‫ממין אחד ומפועל אחד אבל נאמר שהם‬ ‫דבר כאשר פתר לו חלומו לטובה ואולי לא‬
‫ממין או מסוג נבדלים ומתחלפים בעצמם כי‬ ‫יהיד‪ .‬הדבר כמו שפתר אותו לפרעה ולמה א״כ‬
‫הנד‪ .‬יש מין מהחלומות שהם כלם דמיוניים‬ ‫גדלו קודם שינסה הדבר ונתן לו אשה מטובי‬
‫ומפועל הכח המדמה שהוא מעצמו מרכיב‬ ‫הארץ‪:‬‬
‫הרכבות ומדמה דמדים ובמין הזה אין בו‬ ‫השאלה הי״א בדברי פרעה הנמצא כזה איש‬
‫שפע מחוץ כלל ומאלה הם החלומות הבאים‬ ‫אשר רחז אלהים בו והיא כי מה טעם‬
‫מהמזונות וד״יינות ופרקי השנד‪ .‬וסזגי החולמים‬ ‫ומד‪ .‬צורך שיהיה ח ח אלהים בו והם לא היו‬
‫ובחאוחם או חליים כמו שזכרתי הם 'כלם‬ ‫צריכים אלא לאיש נבון וחכם‪ .‬ועוד כי הנה‬
‫חלומות שאין בהם ממש כחלומות שחולמים‬ ‫האלהים מודיע אותו את כל זאת היה ראיה‬
‫הבע׳״ח בעת שינתם ומזה המין מהחלומות‬ ‫שיש בו רוח אלהים אבל לא שהוא נבון‬
‫)קהלת ה״ב( אמר שלמד‪ ,‬כי בא החלום ברוב‬ ‫וחכם כיץ שלא תע זה מעצמו בדרך חכמה‬
‫ענין וקול כסיל ברוב דבחם כי ברוב חלומות‬ ‫ותבונה אלא בדה־ נבואה ומה עניו אמרו‬
‫וד‪,‬בלים וכן ישעיד‪,‬ו אמר כי כאשר יחלום‬ ‫אחר נד אחרי הודיע אלהים אותר את כל‬
‫החולם‪ .‬וירמיד‪ .‬אל תשמעו אל חלומותי וגר‬ ‫זאת אין נבון וחכם כמור ואם היה יודע זה‬
‫כי כלם ודומיהם על החלומות הדמיונים שאין‬ ‫בדרן* חכמד‪ .‬היד‪ .‬לו לומר אחרי שידעת את‬
‫בד‪.‬ם שפע כלל יד בח ולכן אמר זכחה כי‬ ‫כל זה אין נבמ וחכם כמור לא אח ח הודיע‬
‫התרפים דברו און וחלומות ד‪.‬שוא ‪T‬ברו וחתבונו‬ ‫אלהיס‪:‬‬
‫כי לא אמר והחלומות שוא ‪ m r‬כגזור‪,‬על‬ ‫השאלה הי״ב בדבחם שדבר פרעה אל יוסף‬
‫החלומות בכלל שהם שקר וכזב אלא שחלומות‬ ‫וזה שאתה תמצא לו בזה שלשה מאמרים‬
‫‪nov‬‬ ‫בדאשית מ«‬ ‫אכרבט‪1‬ל‬ ‫מקץ‬
‫בלי כוונה אבל בערד הפועל אותם הם דבתם‬ ‫השוא והם הדמיונים היו מדברים ומספרים‬
‫מושגים ע״ד שכר לעבדיו או עונש לעובת‬ ‫אותם ונאמרו והלומות שוא הבדילם מהלומות‬
‫רצונו ומזד‪ ,‬המין מהחלומות הצודקים אמרד‪.‬‬ ‫הצדק ועל החלומות הדמיונים הרקים ההם‬
‫התורד‪ ,‬ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילד‪,‬‬ ‫אחז״ל )בראשית רבד‪ .‬פ״ט( שדברי חלומות לא‬
‫וכן ללבן על השגחתו יתברך על אברד‪.‬ם ושרד‪.‬‬ ‫מעלין ולא מורידין וראד שיאמרו גם כן‬
‫ת ל יעקב השפיע על אבימלך ת ל לבן‬ ‫שד״ולכים אחר הפד‪ .‬עם היות בזה המאמר‬
‫בחלומותיד‪,‬ם מד‪ ,‬שהשפיע‪ .‬ואחשוב שהחלום‬ ‫כוונה אחרת באמת תבאר אחר זה‪ .‬ויש מין‬
‫ששמע גדעון מזה המין ד‪ ,T ,‬שד‪,‬שםיע השם‬ ‫אחר שונים מד״חלומות ש ה ס צודקים וד‪.‬פועל‬
‫יתברך על האיש הזה שיחלום כך וגם על‬ ‫בד‪,‬ם הם הגרמים ד‪,‬שמימיים כי בד‪,‬יות הנפש‬
‫הפותר שיפתר לו כד כדי להיישיר את גדעון‬ ‫בשינה פנוי מעסקי החושים בהסתלק ממנה‬
‫בד‪,‬צלחת מלחמתו‪ .‬וגם מד‪ .‬שאמר שאול שלא‬ ‫המונע שהוא המחשבד‪ .‬במה שד‪,‬כיאו החושים‬
‫ענד‪,‬ו השם בחלומות לא באותם ולא בנביאים‬ ‫אליה הוכנד‪ .‬להתדבק בעצמים העליונים ויוטבעו‬
‫היד‪ ,‬מזה המין שכלם היו השפעות נבואיות‬ ‫בנפש מה שבאותם העצמים השמימיים מצורות‬
‫אלהית ובפיתש אמרו בפרק הרואד‪) ,‬ברכות‬ ‫הדברים כ״ש מד‪ ,‬שנתיחס לתשוקת הנפש‬
‫נ״ד( רבה רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב‬ ‫ושוטטות מחשבתד‪ ,‬ותד‪,‬יד‪ .‬הטבעת אותד‪ .‬הצורד‪,‬‬
‫ןחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן על‬ ‫מהם בנפש האדם באותו דבקות בהטבעת‬
‫י ת מלאך כאן על ידי שד‪ .‬תצד‪ .‬לומר שפד‪.‬‬ ‫צורד‪ ,‬ממראד‪ ,‬אחת למראה אחרת תקבל אותר‪,‬‬
‫שכתוב בחלום אדבר בו הוא החלום המושגח‬ ‫בד‪,‬םתלק המסר מבין שתיהן‪ .‬שכל מה שתד‪,‬יד‪.‬‬
‫שד‪,‬וא ע״י מלאך ושחלומות השוא ‪T‬ברו הם‬ ‫באחת משתי מראות יגיע באחרת בשור‪.‬‬
‫מפועל הכת המדמד‪ ,‬הרכבותיו וכזביו וד‪,‬וא אשר‬ ‫‪.T‬חלומות אשר כאלד‪ ,‬שהם מפועל הגרפים‬
‫כינה רבה בשם שד‪ .‬ולא תחשוב שד‪,‬חלומות‬ ‫השמימיים וד‪,‬ודעתם אינם מד‪,‬דברים המקריים‬
‫מד‪,‬גרמים‬ ‫הצודקים האלד‪ ,‬אם המושפים‬ ‫כי אם מהדברים העתידין לבא כפי מה שסודרו‬
‫השמימיים ואם המושפעים פד‪,‬ד‪,‬שגחד‪ ,‬האלהית‪,‬‬ ‫מהגרמים השמימיים על האדם כפי מצבם בעת‬
‫יהיו כלם קב ונקי שלא יתערב בהם דברי‬ ‫מולדתו וגם על עם ועם כפי מזלם‪ .‬וד‪,‬חלומות‬
‫ממותת הדמיון כי עכ״פ כשד‪,‬מדמה יגשים‬ ‫כאלה ימצא הצדק בהם בפי מה שתגזור‬
‫השפע הנשפע עליו אין המלט משיתערבו בו‬ ‫המערכד‪ ,‬העליונד‪ .,‬ולד‪,‬יות החלומות צודקים‬
‫דברים דמיוניים שאינם מכלל השפע כבר‬ ‫נזכרו בתורד‪ ,‬ובדברי הנביאים ונשען גדעץ על‬
‫וכרו )שם( חז״ל זה במקום הנזכר אמרו לא‬ ‫מה ששמע מהחלום שהיה מספר האיש לרעהו‬
‫חלמא טבא מתקיים כולה ולא חלמא בישא‬ ‫במחנד‪ .‬אדביו אם היה מזה המין החלום ההוא‪.‬‬
‫מתקיים כולד‪ ,‬אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כשם‬ ‫ור‪.‬תדעם שאול במד‪ ,‬שלא ענהו השם בחלומות‬
‫שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום‬ ‫וגם אפשר שעל זד‪ ,‬אמר אליד‪,‬וא כי באחת‬
‫בלי דברים בטלים אמר רב ב ר ^‪ ,‬חלום אע״פ‬ ‫ידבר אל בחלום חזית לילה וגו׳ כי הנד‪ ,‬הגרמים‬
‫שמקצתו מתקיים כלו אינו מתקיים‪ .‬הנד‪ ,‬התבאר‬ ‫השמימיים לשמירת האדם וד‪.‬נד‪,‬גתו ישפיעו‬
‫מזה שאין החלומות כלם ממיז אחד ולא מפועל‬ ‫ד‪.‬ד‪,‬ודעות האלה בחלומות‪ .‬ואחשוב שעל זה‬
‫א׳ אבל שיש מד‪,‬ם חלומות השוא שקורא‬ ‫המין ארז״ל שהחלום אהד מששים לנבואה‬
‫הפלוסוף חלומות משובשים שהפתל בהם הוא‬ ‫ושהיד‪ .‬נובלת הנבואה חלום לסי שד‪,‬הודעד‪,‬‬
‫הכה המדמה בלבד ולא יחול בהם שפע כלל‬ ‫המגעת מד‪,‬גרמים השמימיים בחלום יש לה ערר‬
‫מחת‪ .‬ושיש מד‪,‬חלומות הצודקים מין אחד‬ ‫מעט עם הגבואד‪ ,‬האלו היא בטילד‪ ,‬בששים‬
‫שד‪,‬פתל בד‪,‬ם הם הגרמים השמימיים לפי‬ ‫ולהיותד‪ ,‬הודעה בלתי נשלמת בערו הנבואה‬
‫שד‪,‬מערכד‪ .‬השמימיית אשר תחייב באיש אחד‬ ‫האלהית קראוד‪ ,‬נובלת הנבואד‪ .,‬ויש הנד‪ ,‬מין‬
‫טוב או רע כפי מצב מולדתו היא אשר תשפיע‬ ‫שלישי מד‪.‬חלומות וד‪,‬ם המגיעים לאדם מפאת‬
‫בחולם החלום הודעד‪ .‬מדרכת ומיישרת לשתתקיי׳‬ ‫ד‪,‬ד‪,‬שגחד‪ ,‬האלהית ע״י שכל נבדל יד‪,‬יה השכל‬
‫הגזרד‪ .‬השמימיית ההיא וד‪,‬פועל הזד‪ ,‬לא יודיע‬ ‫הפועל אם מציאתו כאשר אמת הפלוסופים או‬
‫דברים מקתים כי אם המסודרים ומוגבלים‬ ‫שכל אחר ולכן יודעו במין הזה מן החלומות‬
‫מפאת המערכד‪ .,‬ושיש גם כן מין שלישי‬ ‫והדבתם המקריים מקרה גמור והדבתם הפרטיי׳‬
‫מד‪.‬חלוםות שד‪.‬סועל וד‪.‬מודיע בהם הוא הד‪.‬שגחה‬ ‫ובד‪.‬גבלת זמן לפי שהידיעה האלהית מקפת‬
‫ד‪,‬אלד‪.‬ית כי בדדותו יתברך יודע דרכי בני‬ ‫בפרטים וד‪.‬ד‪.‬שגחד‪ .‬תד‪,‬יד‪ ,‬כפי ד‪T ,‬יעד‪ ,‬והדברים‬
‫אדם בפרטיותם ומשגיח בהם לתת לאיש כדרכיו‬ ‫שהם מקתים אצלינו כפי עצמם הן לטוב הן‬
‫וכפרי מעלליו יד‪.‬יה מהשגחתו להודיע מה‬ ‫לרע הם נמשכים מד‪.‬שגחתו יתברר כי בערכנו‬
‫‪ n m r v‬אם לעבדיו הנביאים בנבואה ואם‬ ‫המקבלים הם דבתם מקתים מפני שבאו אלמו‬
‫בראשית מא‬ ‫‪ x‬נ ר ב נ‪ K‬ל‬ ‫שסו‬
‫הצודק יבא מסודר ונבח כי להיותו מושפע‬ ‫למטה מהם בזזלומות צודקים ובמין הזה‬
‫עם היות שהכח המדמה יגשים השפע ההוא‬ ‫מהחלומות יודעו הדברים הפרטיים והדברים‬
‫ויחקהו במשלים ודמיונים אחתם אין ספק‬ ‫המקריים מקרה גמור בהגבלה זמנית בימים‬
‫שיבא תמיד בסדר נכון ומוכן יודה על מה‬ ‫ובשנים בפי ידיעתו המקפת על כל זאת והיה‬
‫שיורה אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סדור‬ ‫תכלית ההודעה הזאת ההשגתיית לישר בג׳‬
‫מבולבלים עם ערוב ד ב ת זרים ממנו וכמאמר‬ ‫אדם לשיקבלו מתת אלהים ויכירו וידעו מה‬
‫שלמה כי בא החלום ברוב ענין והאות הב׳‬ ‫‪ m‬הדברים המושגחים ממנו יתברך על צד‬
‫הוא שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו‬ ‫השכר או העונש ועל המין הזה אמר באמת‬
‫התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים‬ ‫אליועא כי באחת ידבר אל וגר בחלום בחזיון‬
‫הכוזבים כי כמו שהחלום הנבואיי יעשה רושם‬ ‫לילה אז יגלה אזן אנשים וגו׳ להסיר אדם‬
‫והתפעלות עצום בנפש הנביא וכמ״ש ותהי• בלבי‬ ‫מעשה וגר יחשוך נפשו מני שחת וגר והנה‬
‫כאש בוערת וגר מה שלא יעשה כ״כ רושם‬ ‫נמצאו החלומות הצודקים אשר מפאת המערכה‬
‫החלום הצודק הבלתי נבואיי וכמו שביאר הרב‬ ‫שמימיית או ההשגחה האלהית מערים ובפתאי׳‬
‫המורה במה שכתב פמ״ה ח״ב שהנבואה תודיע‬ ‫יותר מבחכמים לפי שהדמיון בנערים ובפתאים‬
‫לנביא שהיא נבואה‪ .‬ככה בחלומות הבלתי נבואיי‬ ‫בלתי טחד ולכן יקבל השפע ההוא מבלי‬
‫יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות‬ ‫ערבות והרכבת הצורות אשר יעשה הכח המדמה‬
‫בנפש החולם אותו מה שלא יעשה בו הוזלום‬ ‫באנשים המשכילים לטרדתם כל היום בדברים‬
‫הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו וכבר‬ ‫שיתעסקו בהם‪ .‬ואם יקשה בעיניך ליחס השפע‬
‫זכר זה ג״כ הפלוסוף בחוש ומוחש‪ .‬ולכן‬ ‫המגיע בחלומות הצודקים לגרמים השמימיים‬
‫התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מעניני‬ ‫מפני פרטיותם אמור מעתה שהחלומות הם‬
‫אברהם ויעקב והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע‬ ‫שני מינים בלבד מין החלומות השוא המשובשי׳‬
‫מאת האלהים ומפני זה נאמר בחלומות פרעה‬ ‫שהפועל בהם הוא מכח המדמה בלבד‪ .‬ומין‬
‫כשחלם ענין הפרות ויקץ קודם ענין השבלים‬ ‫החלומות הצודקים שהפועל בהם הוא ההשגחה‬
‫למדיע שהתפעל כל כך מאותו חלום של‬ ‫האלהית וזהו דעת ארסט׳׳ו במ״ב מחוש ומוחש‬
‫הפרות להוראתו על חוזק השפע המגיע בו‬ ‫שהחלומות הצודקים הם מהשכל והכתבים הם‬
‫שהקיץ ונפסקה שינתו מאותו התפעלות והרגש‬ ‫פשבוש הכה המדמה והרכבות ולכן נתיחסו‬
‫גדול שהרגיש וכן בנבוכדנצר נאמר ותתפעם‬ ‫חלומות יוסף וחלומות פרעה הצודקים לאל‬
‫רוחו כי ההתפעמות הוא הוראה גדולה באמתת‬ ‫יתברך באמת אשר האלהים עושה הראה את‬
‫החלום חהו אמרו שם ג״כ ושנתו נהייתה עליו‬ ‫פרעה‪ .‬וכן דניאל יחס חלומות נבוכדנצר לאלוה‬
‫כלומר נשברה ונפסקה ממנו מלשון נהייתי‬ ‫יתברך כמ״ש ברם אית אלהא בשמיא גלי‬
‫ונחלתי ואין כן בחלומות השוא כי הנה החולם‬ ‫רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די ליהוי‬
‫בשכרותו ורוב מאכליו לא יתן לב לדבר במה‬ ‫וחלומות הסתסים וחלום פרעה מורים על‬
‫שיהלום‪ .‬הנה הותרו בזה לדעתי שתי השאלות‬ ‫היות ההודעה ההיא כלה השגחיית מאתו יתברך‬
‫הראשונות מענין החלומות בעצמם ומי הוא‬ ‫מכוונת לעניני יוסף והצלחתו ורדת אבותינו‬
‫המשפיע הזעדעה בהם‪:‬‬ ‫מצתם‪ .‬ומפני זה יחסו חז״ל כל דב ת החלומות‬
‫ואמנם הפתרונים אחשוב אני שענין הפותר‬ ‫להשגחת השם יתברך )שם( ואמר רב הונא‬
‫בכלל הוא כענין הרופא מרפא התחלואי׳‬ ‫לאדם טוב אץ מראין לו חלום טוב ולאדם רע‬
‫כי כמו שהרופא ירפא אותם בהיותם נעלמים‬ ‫אין מראין לו חלום רע‪ .‬ופרש״י שאין מראין‬
‫ממנו בגוף האדם באמצעות האותות אשר יראה‬ ‫לאדם טוב חלום טוב כדי ש ‪T‬אג ולא יחטא‬
‫מהדפק והשתן ושאר הדברים כן הפותר יפתור‬ ‫ושיכפר לו עצבונו‪ .‬ולאדם רע אין מראין‬
‫דגיד מה שראתה נפש החולם בשפע שהושפע‬ ‫לו חלום רע כדי שיאכל עולמו בחייו ע'כ‬
‫עליה שהוא דבר נעלם ממנו באמצעות האותות‬ ‫וכן א מ ת באותו פרק אם יחלום חלום רע‬
‫אשר יראה וישמע מספור חלומו‪ .‬והנה הרופא‬ ‫ישכים יאמר פסוק כך וסדת תפלת הטבת‬
‫אב״ס כתב בספרו בכוחליי׳ שירפא בשתי‬ ‫החלום הכל מיוסד על הדעת האמיתי הזה‬
‫הקדמות אחת מושכלת כוללת כאלו תאמר‬ ‫שהחלומות הצודקים הם מהשגחת השם יתברך‬
‫מטבע היסודות והליחות והמזגים ומיני החליים‬ ‫וכמה מאמתהם ז״ל נמצא מסכימים לזה‪ .‬וכי‬
‫ואחת מוחשת פרטית ממזג התולה וטבעו ושניו‬ ‫תאמר בלבבן* במה יבדלו חלומות השוא‬
‫ומלאכתו ארצו וביתו ומהפרק שבו חלה‪ .‬וכסי‬ ‫המשובשים מהחלומות הצודקים המושפעים אצל‬
‫רוב החכמה שיקנה הרופא בהתלפדות וכח‬ ‫החולם אותם אני אשיבך מלין שכבר ימצאי‬
‫השערתו בעניני החולה פרטיים שהוא האומד‬ ‫על זח שני אותות עצמיים האחד הוא שהחלום‬
‫שסז‬ ‫נר« שית מ«‬ ‫« ב ר בנ « ל‬ ‫מקץ‬
‫כי לכל בני אדם כח גבורה בהכרה ולולי‬ ‫הרסואיי שבהקדמה המותשת הפרטית תהיה‬
‫זה לא יתנועע האדם במחשבתו לדחות מה‬ ‫הצלחת החמא ברפואתו‪ .‬אך אמנם להיות יסוד‬
‫שיזיקוהו דחחלף הכה הזה בחוזק וחולשה‬ ‫המלאכה ההיא ידיעת החליים 'ואמתתם מפאת‬
‫כשאר הכהות הטבעיות עד שאתה תמצא מן‬ ‫האותות והיו האותות משותפים כמו שהתבאר‬
‫האנשים מי שיתגבר על האתה ומהם מי שיברח‬ ‫מספריהם היה מהטעות והשגיאה הרבה עד‬
‫מהעכבר ותמצא מי שיתגבר על המחנה דלחם‬ ‫שרבים חללים הפילה והרופא הטבל חבירו של‬
‫עמו ותמצא אחר שתצעק אשה עליז וירעד‬ ‫מלאך המות כמו שאמרו הראשונים‪ .‬וכן נאמר‬
‫ויפחד וא״א מהיות שם לזה הכנה מזגית בעקר‬ ‫אנחנו בענין הפתרון שהנה יושלם בב׳ דברים‬
‫היצירה וכו׳‪ .‬וכן תמצא הכח המשער בכל‬ ‫ג״כ‪ .‬הא׳ בחכמה והוא שידע הפותר המשלים‬
‫האנשים דתחלף במעט ובתב וכל שכן בעניני‬ ‫הנראים בחלומות ועל מי יו ח בכלל והרכבות‬
‫אשר לאדם בהם השגחה גתלה ומחשבתו‬ ‫הדמיון ואופני העתקותיו‪ .‬והחכמה הזאת היתה‬
‫משוטטת בהם וכר שביאר הרב בזה שההשערה‬ ‫מקובלת ב ‪ T‬האבות הראשונים הלא תראה‬
‫ההיא היא כח והכנה באדם מתחלת יצירתו‬ ‫כאשר ספר יוסף לאחיו החלום אשר חלם‬
‫בגבורה עד שימצא איש יגיד עתידות גדולות‬ ‫מהאלומות השיבוהו המלח־ תמלוד עלינו להיות‬
‫בכחו המשער ואיש אחר פחות ממנו וכן‬ ‫מפורסם אליתם שקימת אלומתו תורה על‬
‫בחלופים רבים‪ .‬וזה באמת מה שאמר רבי בנאה‬ ‫המלכות והממשלה וכאלו גזרו שם אלומה‬
‫שהיו ארבעה ועשתם פותת חלומות ביתשלים‬ ‫מלשון כל פאן דאלים גבר‪ .‬ולכך אמת התחשוב‬
‫ושהלד אצל כלם לפתור חלום אחד ושמה שפתר‬ ‫להיות אלם וגובר עלינו‪ .‬וכאשר ספר אל אביו‬
‫לו זה לא פתר לו זה ונתקיימו כלם כי הנה‬ ‫ולאחיו חלום השמש והירח וי״א כוכבים גער‬
‫כבר היה אפשר זה לפי שכבר היו בחלום‬ ‫בו אביו ואפר לו פה החלום הזה אשר חלמת‬
‫הוראות רבות וישיג הפותר האחד הוראה אחת‬ ‫הבא נבא אני ואמך ו א חז להשתחוות לד‬
‫מהנה ויחשוב שיהיה הנשאר מאותו החלום‬ ‫ארצה כי מיד שפם הזקן שהשמש היה רמז‬
‫עצמו כלו לבטלה ממותרי הדמיון והפותר האחר‬ ‫לאביו להיות השמש אב ומול ‪ T‬בהוית וכמאמר‬
‫ישער בו הוראה אחרת ויחשוב השאר כלו‬ ‫הפלוסוף האדם יולידהו האדם והשמש‪ .‬ושהיה‬
‫לבטלה ובזה הדח* היו כל הכ״ד פותתם‬ ‫הירח רמז לאמו כי היא לקבלת האור מהשמש‬
‫מתחלפים בהוראותיהם וסלם מתקיימות וכפי‬ ‫והולכת נכחו תדמה לנקבה אצל בעלה ולכן‬
‫מה שהתחלפו בהשערותיהן‪ .‬ואולם מה שאמרו‬ ‫עובדי ע״א היו קורין לשמש בעל ולירח )אשרה(‬
‫שם שכל החלומות הולכים אחר הפה אין‬ ‫)אשה[ הנה כל הפתרונים האלה היו כפי החכמה‬
‫הכוונה שכפי מה שידבר הפותר לרצונו יתקיים‬ ‫הכוללת וע״ד זה אמת בפרק החאה מי שיחלום‬
‫במציאותו אלא שכאשר הפותר יפתור החילם‬ ‫כד מורה על כך וכמה מהחכמה זכרו שם בזה‪.‬‬
‫החלום כפי אמתתו והצודק שבו אז החולם‬ ‫והתנאי הב׳ ההכרחי בפתרון הוא אומד‬
‫יתן אל לבו אותו פתחן ו ז ע ויכיר בקיומו‬ ‫וההשערה בעניו החולם דומה להקדמה הפרטית‬
‫אמנם שאר ההוראות שבאותו חלום שלא נפתרו‬ ‫המוחשת שברפואה כי לא כל החלומות ראוי‬
‫עם היות שיתקיימו בהכרח הגה לא ירגיש‬ ‫שיפתרו בשוה אצל כל אנשים כי הלסטם‬
‫ולא יכיר בהם החולם לפי׳ שלא קדמה לו‬ ‫מזויין שחלם שנתלה על הדקל לא יהיה פתרונו‬
‫יחעה בפתרונם ומזה הצד ר״ל מהצרת הקיום‬ ‫כצוחבא מרבנן שחלם כן כי כל אחד פ תתנו‬
‫והיציאה לפועל הולכים החלומות אחר הפה‬ ‫עמו כפי מעשהו ומלאכתו זה פתתנו לצליבא‬
‫לא שהפה יהפוך אותם כפי הרצון‪ .‬ולכן אמרו‬ ‫וזה למעלה ושררה וכבר זכרו בסוף יומא‬
‫שם אמר ר׳ אלעזר מנין שכל החלומות הולכים‬ ‫ומפני זה פתר רבינו הקדועו לבר קפרא כל‬
‫אחר הפה שנאמר ויהי כאשר פתר לנו ‪P‬‬ ‫חלומותיו לטוב מנשירת חוטמו ועונחחכו ‪T‬יו‬
‫היה אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמא‬ ‫ונקטעו רגליו ושימות באדר‪ .‬וזה כי בעבור‬
‫שנאמר איש כחלומו פתר ואמנם בר החא‬ ‫שהיה ירא אלהים וסר מרע שער שהקב״ה‬
‫רהוה מפשר חלמא ומאן חהיב ליה אגרא‬ ‫לא יעשה עמו רק טוב וביאור אמת שם כל‬
‫היה פותר אותו לטוב ולמי שלא היה נותן‬ ‫המשקים יפים לחלום ח ח מן היין יש שותה‬
‫לו שכר היה פותר אותו לרע הנה ענינו של‬ ‫וטוב לו ויש שותה ורע לו תלמיד חכם שותה‬
‫רוב בקיאותו בחכמה ההיא היה מכיר בחלומות‬ ‫וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו‪ .‬שר״ל שהיין‬
‫ההוא ענינים מתחלפיזם וכאשר ר‪.‬מ נותנים לו‬ ‫אין ראוי שיפתת אותו כפי עצמו אלא בצירון*‬
‫שכר היה מבשר לו הטובה שבהוראותיו וחי׳‬ ‫אל הנושא החולם אותו‪ .‬והנה ההשערה הזאת‬
‫מסתיר ושותק מההוראה הרעה שהיה בחלום‬ ‫תתחלף באנשים בפחות יותר חלוף רב כבר‬
‫ההוא‪ .‬ולמי שלא היה נותן לו שכר עושה‬ ‫זכר זה הרב המורה בפל״ח ח״ב באמת דע‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫שפח‬
‫ענין אחר‪ .‬ופעם יהיה כלם משל לשני ענינים‬ ‫בהפך והיה זו תחבולה להגדיל שכרו ועל זד‬
‫ובר‪,‬יות הענין כן במה ישיג איפד‪ ,‬הפותר ואיך‬ ‫היה מעשהו זר עם אביי ורבא מצורף שהכיר‬
‫יספיק כחו המשער לדעת ענין המשל ההוא ועל‬ ‫מרבא שהיה רע המזל וכמו שהוא אמר בגי‬
‫מה יורה הג׳ שכבר יבואו בחלומות דברים‬ ‫חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא‬
‫כפי השפע הנשפע בהם שישמרם המדמה כמו‬ ‫תליא מלתא‪ .‬ולהיותו קשה יום היה פותר‬
‫שקבלם מבלי העתקה ולא משל כלל ודברים‬ ‫חלומותיו כפי ענינו‪ .‬וגם זה מכה ההשערה הוא‬
‫אהרים שדם משל ואיך יוכל הפותר להבדיל‬ ‫ומה שכעס רבא על בר הדיא כשמצא ספרו‬
‫בין המשל וד‪,‬נמשל מחוייב הוא שיתעה בזה‬ ‫שכתוב בו כל החלומות הולכים אחר הפה היה‬
‫פעמים רבות מפני שאת המשל במקום הנמשל‬ ‫לפי שכבר היה יכול לפתור לו מצדדים אחרים‬
‫או שאת הנמשל במקום המשל‪ .‬והד׳ שהנה‬ ‫בלתי מבהילים ולזרזו על הרעות העתידות‬
‫השערת הפותר לא תפול אלא בענ‪-‬ני החולם‬ ‫לבא כאדם שהיה לבו דואג עליו והוא לא‬
‫קרוביו ואוד‪,‬ביו שבד‪,‬ם תשוטט מחשבתו וגם‬ ‫היד‪ ,‬עושה כן כי היה מגיד כל הרעות ההנה‬
‫זה לזמן קרוב או תכף כדברי הרלב״ג ומפני‬ ‫כאויב ומתנקם מפגי שלא יהיב ליה אגרא‪.‬‬
‫זה חשב הפלוסוף שלא יודעו בחלומות רק‬ ‫וד‪,‬י' דעת בר הדיא שקללת חכם אפילו בחנם היא‬
‫מה שהוא מיוחד לחולם בגופו וקרוביו בזמנו‬ ‫באד‪ ,‬וכ״ש שלא היתד‪ ,‬כוונתו אלא לצעי־‬
‫ומקומו ועמו כחלומות הסריסים לא שאר‬ ‫בלבד לרבא וכמו שנזכר שם‪ .‬הנד‪ ,‬התבאר‬
‫הדברים הרחוקים ממנו במקום ובמדרגה או‬ ‫שחכמת הפתרון כמלאכת הרפואה שתשלם‬
‫זמן והכתובים מעידים שאין הדבר כן שכבר‬ ‫בחכמר‪ ,‬כוללת ובהשערה פרטית‪ .‬האמנם ראוי‬
‫יבואו בחלומות ענינים כוללים לארצות רבות‬ ‫שנדע שחכמת הפתרון וכח ד‪,‬ד‪,‬שערד‪ ,‬בו לא‬
‫ולשנים רחוקות כמו שראינו בחלום פרעה וכמו‬ ‫יספי‪-‬קו לפתור החלום כלו על פי אמתתו וזר‬
‫שיתבאר וכן בחלום הצלם שראה נבוכדנצר‬ ‫מפנים ד׳‪ .‬הא׳ כפי מד‪ ,‬שביארתי למעלה איי‬
‫בו ענין הד׳ מלכיות שימלוכו בכל הכפה תחת‬ ‫המלט משיבואו בחלום הצודק דברים רבים‬
‫ישובי הארץ וכן המלכות החמישית העתידד‪,‬‬ ‫ממותרי הכה המדמה ושמושיו כי כמו שא״א‬
‫להיות וד‪,‬יה זה לשנים רחוקות יותר מג■‬ ‫לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים‬
‫אלפים שנה ואיד יוכל הפותר בחכמתו וד‪,‬שערתו‬ ‫בטי״ים ויבא מעירב האמת עם השקר והנה‬
‫לפתור מד‪ ,‬די ליהוי אחרי אלפים שנים בכל‬ ‫הפותר לו בהכמה דאית ביה ולא בהשערתו‬
‫העולם‪ .‬הנה א״כ פתרון החלומות כפי המנהג‬ ‫יוכל להבדיל התבן מן הבר‪ .‬ומה הוא חלק‬
‫הטבע עם היות שישלם בידיעת חכמת‬ ‫החלום שמורה על השפעה שנשפע בו ומד‪,‬ו שאין‬
‫הפתרונים והרכבות הדמיונות ובכח המשער‬ ‫הוראה בו כלל‪ .‬ומפני זה פעמים יחשוב הפותר‬
‫של הפותר ועניני החילם בפרטים כמו שביארתי‬ ‫בדברים מהחלום שאין להם עגין ולא הוראה‬
‫ועם היות שפעמים בקצת החלומות יגיד הפותר‬ ‫כלל בה ‪T‬ער‪ ,‬ושהם מכלל התבן ואץ הדבר כן‬
‫בדרך הטבעי קצת מהוראותיהם אין ספק שרחוק‬ ‫ויקצר בעבור זד‪ ,‬פתרונו מאמתת ההודעה‬
‫וקרוב לנמנע היא שיספיק בחכמתו והשערתו‬ ‫שנשפעה בחלום ההוא‪ .‬ופעמים הפותר יבקש‬
‫להשיג מהחלום אמתת השפע כלו כפי מה‬ ‫ענין לכל פרטי החלום גם למד‪ ,‬שאין לו ענין‬
‫עליו מאת י״י מן השמים‪ .‬ולכן‬ ‫שנשפע‬ ‫והוראה ע״ד האמת כי הוא ממותרי הדמיון‬
‫כשמצאנו בעדות י״י נאמנה שנמצאו פותרי‬ ‫ויבא עם זה לנטות מן הענין המכוץ בד׳וראת‬
‫חלומות יגידו עגינים אמתיים בשלמות רב‬ ‫החלום ההוא בכלל ולפרש הדברים הדמיוניים‬
‫בפתרונים כאלו תאמר יוסף הצדיק ודניאל‬ ‫שאין בהם שפע ממין הדברים המושפעים‬
‫ורבי ישמעאל ורבינו הקדוש ודומיהם כפי‬ ‫וכבר זכר הרב המורה כיוצא בזה בהקדמת‬
‫מד‪ ,‬שד‪,‬עידו רז״ל בענינם אין ראוי שנחשוב‬ ‫ספרו אצל צואתו שנקח מד‪,‬משלים הענין הכולל‬
‫שהיה פתרונם כפי ההשערה ותחבולות הרמאץ‬ ‫ולא נחוש לפרטים שבהם והב׳ שגם בדברי‬
‫כי הנה הגדותיהן מורים על כחם אבל היה‬ ‫החלום שהם כפי האמת משלים מורים על‬
‫ענינם באמת רוח הקדש שהיה מלוה אותם‬ ‫עניגים מושפעים יקשה מאד על הפותר השגתם‬
‫ומאיר עיני שכלם לראות ולהשיג אמתיות‬ ‫לסי שכמו שכתב הרב המורד‪ ,‬במקום הנזכר‬
‫ההן כי הרוח ההוא כאשר ילוד‪ ,‬אל פותר‬ ‫פעמים יבואו משלים מתחלפים במין וגם‬
‫ישימהו להביו בחלומות מהו הדבר המושפע‬ ‫בסוגו והושם הענין המכוון בראש המשל או‬
‫שבהם הצריך לפתרון ומה הם הדמיונות שבו‬ ‫באמצעיתו או בסופו‪ .‬ופעמים יד‪,‬יה עני׳ן אחד‬
‫שאין להם עניו בהודעה ובאותו ח ח ישיג‬ ‫מפוזר במשלים מרוחקים ויותר עמוק מזה‬
‫הפותר מאיזה מין מהמשלים החלום הד‪,‬וא‬ ‫היות המשל האחד בעצמו משל לענינים רבים‬
‫ועל מה יורה ואם העניז המכוין הוא בראשו‬ ‫ישוד‪ ,‬ראש הפשל ענין אחד וישוד‪ ,‬אחריתי‬
‫שפט‬ ‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬
‫או באמצעיתו או בסוסו והרוח ההוא יבין הסותר כתבתי לך דעתי באמתת הפתרונים כפי המנהג‬
‫מהו מדברי החלום משל ומהו נמשל וגם כן אם הטבעי ושמלאכתן מתיחסת למלאכת הרפואה‬
‫החלום ההוא ענין סרטי מגיע לעצם החולם ומכמה צדדים יפול בהם הטעות והשגיאה‬
‫קרוביו וארצו ]ועמו[ לזמן קרוב או תכף או ושהפותר אשר רוח אלהים דבר בו ידבר דברי‬
‫אם הוא כולל לרלכיות ולארצות אחרות ולזמנים אמת כאיש אשר עמד בסוד י״י וזהו אצלי‬
‫רחוקים‪ .‬כן כמו שההודעה הצודקת המגעת התר השאלה השלישי‪:‬‬
‫בחלום היא מאת י״י כסי ידיעתו המקסת כן ואמנם פתרוני יוסף הנה תדע מעלתם בשלמות‬
‫ההשגה ומדרגותם ברוח הקודש ממה‬ ‫פתרונה כשתגיע ממנו יהיה בשלמות גדול‬
‫ותמיד פעם אחר טעם מבלי טעות ושגיאה שאומר כבר ביארתי שהחלום הצודק הוא שפע‬
‫כלל‪ .‬ומפני זה אמר יוסף לסריסים הלא לאלהים מגיע מנפש הגלגל או מהשכל הנבדל מפאת‬
‫פתרונים ולפרעה אלהים יענה את שלום פרעה ההשערה האלהית על נפש האדם בעת השינה‬
‫לפי שהיו הפתרונים כמו החלומות רוצה לומר שלא יעכבוה המוחשים והעסקים הגשמיים‬
‫שהיו כלם כפי השפע האלהי שהגיע לזה לחלום מדבקותה והנה הנפש באותו שפע תקבל‬
‫חלומו ולזה לפתור אותו פתרון לא שהי׳ בכח הדברים כפי אמתתם מבלי ערוב כזב ולא‬
‫המשערים ובתחבולות הפותרים ולפי שהכיר המשל כלל אבל הכח המדמה בונה עולמות‬
‫זה פרעה בפתרוני יוסף אמר הנמצא כזה איש ומחריבן בדמיונותיו וכ״ש בעת השינה‪ .‬לא‬
‫אשר רוח אלהים בו‪ .‬וכן דניאל יחם סתרינו ישמור הדברים המועופעים ההם על טבעם‬
‫לאל יתברך שהיה מגלה רזים לפי שהיה חכותם אבל ימהר לחקותם ולהמשילם בדברים‬
‫פתרונו ברוח הקודש‪ .‬וגם נבוכדנצר הודה לו אחרים דומים להם כמו אם ראה שהאויב יבא‬
‫בזה ולהיות ירועזלם מקום הנבואה והשפע עליו •יחקה הדמיון נחש או אריה רודף אותו‬
‫האלהיפ וארון ברית י״י או מקום מושבו בתיכם והדומה לזה וישאר החלום ההוא סתום וחתום‬
‫לכן היו נמצאים שמה פותרי חלומות רבים ויצטרך אל הפותר ובחכמתו והשערתו כמו‬
‫וצודקים בפתרונם ולהיות פתית שני הקדישים שביארתי הוא שידע טבע החקויים ההם ר״ל‬
‫האלה בפרט יוסף ודניאל במדרגה עליונה מאיזה דבר יעתק המדמה)עם( ]עד[ שיחקה אותו‬
‫מרוח הקודש לא בכח המשער ורוח טבעי לכך ויצטרך מפני זה שידע הפותר עניני האיש‬
‫דרשו חז״ל יהב חכמתא לחכימין זה יוסף החולם חלום קרוביו ואוהביו וארצו וזולת זה‬
‫הצדיק שנאמר אחרי הודיע אלהים אותך את עד עויוכל לעמוד ממנו על הרמוז בחלום‪.‬‬
‫כל זאת אין נבון וחכם כמוך‪ .‬ומנדעא ל ‪T‬עי והנה כאשר שמע יוסף חלום שר המשקים‬
‫בינה זה דניאל שנאמר באדין לדניאל בחזוי מהגפן והכום והיין הבין ברוח הקודעו אשר בו‬
‫ליליא רזא גלא והרוח הקודש אשר חל עליהם שלא היו הדברים ההם חקוים והמשלים דמיוניי׳‬
‫בילדותם אינה נבואה גמורה שתצטרך בבטול אבל היה החלום עצמו השפע שהגיע לנפשו‬
‫החושים בהגעתה לכן לא נמנו הם בכלל הנביאי׳ באותו חלום ר״ל שישוב להיות משקה המלר‬
‫אבל הוא שפע אלהי יחול כמו כן על הראוי כראשונה לכן כמו ששר המשקים חלם ואתן‬
‫אליו ישימהו לדבר דברי חכמה ולהשיג אמתיות את הכום על כף פרעה כן פתר לו יוסף ונתת‬
‫הדברים מפי ספרים ומפי חולמים וכמ״ש הרב את הכום על כף פרעה להודיע שלא היה‬
‫חמורה בפ׳ מ״ה ח״ב ועל כיוצא בזה אמר החלום דבר מחוקק בדמיון אלא מהות השפע‬
‫דוד ע״ה רוח י״י דבר בי ומלתו על לשוני עצמו שנשפע על נפשו בשינה ושלא היה בי‬
‫ובדניאל כתיב והילדים האלה ארבעתם נתן דבר מן המשל הדמיוני אלא בשלשה שריגים‬
‫להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה שהיו מורים על שלשת ימים‪ .‬וזהו הפלא הגדול‬
‫ודניאל הבין בכל חזון וחלומות כי יחם הכל ש ‪T‬ע יוסף שהיה ענין החלום ההוא כפשוטו‬
‫לאל יתברך להיותו ממנו למעלה מהמנהג הטבעי‪ .‬וקולא היה מחוקי המדמה כטבע שאר החלומות‬
‫וכמו שבהכנם האדם בבית אפל בחשך ילד כלם וכן בחלום שר האופים היה אפשר קרוב‬
‫לא יוכל לראות ולהשיג מה בבית כי אם מעט שיפתור ואכל העוף וגר על פרעה שאכל‬
‫מזער בהצצתו ומשמוש ידיו אבל בזתח עליו ממאכל סליו כי הנה הנביא ראה את נבוכתצר‬
‫השמש יראה את כל אשר בבית וכל דבר לא בצורת נשר הגדול גדול הכנסים‪ .‬ובאיוב על‬
‫יכחד ממנו כן פותר החלומות כשיעיין בהם האנשים הגדולים ובני רשף יגביהו עוף‪ .‬ואם‬
‫כפי כחו המשער לא יראה וישיג מהם כי אם היה מפרש יוסף ואכל העוף על פרעה היה חלום‬
‫מעט בהשערתו וירבה בדבריו הטעות והשגיאה שר האופים שוה בשוה כחלום שר המשקים‬
‫אבל כשעליו יזרח י״י ו תהו אז יראה אמתת זה נותן את הכום על כף פרעה כפי עבודתו‬
‫הדברים מבלי עמל ומבלי טעות כלל‪ .‬הלא ואומנתו וזה נותן לו מכל מאכל פרעה ואובל‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫שג‬
‫שנה וכן ראה שלא היה הפרות והשבלים‬ ‫ססליו וכבר יורה על היות חלומותיהם שדם‬
‫משל וחקוי לדבר אחר כדברי החרטומים אבל‬ ‫ושנאסרו יחדו במשמר אחד ובלילה אחד ועל‬
‫שהיו כפשוטם שהפרות הטובות והשבלים‬ ‫מטה אחת חלמו אבל יוסף הבדיל ביניהם‬
‫הטובות מורים על השבע כי ברבד הגשמים‬ ‫הבדל רב בשפרש חלומותיהם כפשוטם ולכן‬
‫יעלה כל עשב ויהיו הפרות בריאות וטובות‬ ‫ואתן את הכוס על כף פרעה פתר אותר‬
‫וברבות התבואה יהיו השבלים טובים‪ .‬והפרות‬ ‫כפשוטו ויצא מזה שישוב לכבודו ופי׳ ג״כ‬
‫הרעות והשבלים הרעים היו מורים על הרעב‬ ‫והעוף אוכל אותם וגי׳ כפשוטו על עוף השמיכ‬
‫ועל חסרון המים בארץ וחסרמ העשבים והעדר‬ ‫ויצא לו מזה שיהיה נדון לצליבא שאז עוף‬
‫התבואות והיו הדברים האלה בפשוטם ולא היו‬ ‫השמים יאכל את בשר ראשו ואלו היה יוסף‬
‫המשלים וחקוים לדברים אחרים וזה היה כאמת‬ ‫נוהג מנהג הפותרים שיפתרו כל החלומות על‬
‫תכלית החהמה מורה על שלמות הרוח האלהית‬ ‫זולת הדברים ההם להיותם הקיים דמיוניים‬
‫וכבר הורה עליו ג״כ מה שהבין ופי׳ שהיו‬ ‫היה מבקש חקוי לכוס פרעה ולענבים ולשאר‬
‫שנות השבע בלבד בארץ מצרים וכמ״ש הגה‬ ‫הדברים ולא היה א״כ פותר האמת כאותם‬
‫שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים‪.‬‬ ‫החלומות כפי מה שהיה הדבר ויצא לפועל‪.‬‬
‫אמנם הרעב אמר לא יהיה בארץ מצרים בלבד‬ ‫ומפני זה כאשר שבח שר המשקים ענין יוסף‬
‫כי אם בשאר ארצות הכמוכות אליה וכמ״ש‬ ‫לפרעה אמר ויפתר לנו את חלומותינו איש‬
‫וכלה הרעב את הארץ ואמר ויהי רעב בכל‬ ‫כחלומו פתר ר״ל שלא עשה המשל ודמוי כלל‬
‫הארצות ולא ידע זה מכח החלום אלא מרוח‬ ‫בחלומותינו כמנהג שאר הפותרים אבל לכ^‬
‫הקודש אשר בו וכמו שיתבאר אחר זה ובמ״ב‬ ‫איש ממנו פתר כחלומו ר״ל כפי פשוטי הדברים‬
‫מחוש ומוחש כתב ארסט״ו שהחלומות שחלם‬ ‫שחלם כן פתר ופרש אותו מבלי שיפרש‬
‫מלך מצרים ושנשאל מהם יוסף והודיעו מהרעב‬ ‫דבר על דה־ המשל‪ .‬וכן עשה בחלום פרעה כי‬
‫ויעצו שיטמנו החטה בשני השבע בשבליהם‬ ‫הנה החרטומים שהם היו אצלם חכמי הטבע‬
‫כדי שלא תפסד ותשאר עד שנת הרעב וגם‬ ‫יודעים ומשיגים בטבעי הדברים קיימו וקבלו‬
‫זהו היה מפתרון השבלים הנה התבאר מזה‬ ‫עליהם בחלומות פרעה ג׳ הקדמות‪ .‬האחת שהיו‬
‫כלו שלמות יוסף בפתרוניו ושהיה ברוח הק ‪T‬ש‬ ‫החלומות שנים והיתה טענתם לפי שחלם אותם‬
‫באמת לא כפי הכח המשוער והותר במה‬ ‫בשתי עתות מובדלות זו רזו עם יקיצה בנתי׳ם‬
‫שביארתי בזה השאלה הד׳‪:‬‬ ‫ובחקוים מתחלפים זה מזה‪ .‬והב׳ שהיו החלומות‬
‫מגיעים לפרעה לעצמו ופרטיותו ולזמן קרוב‬
‫מא‬ ‫לא לכללות ארצות ולא לשנים רבות לפי שהיה‬
‫)א( ויהי מקץ וגו׳ עד ויאמר פרעה אל יוסף‬ ‫דעתם כדעת הפלוסופ׳ם שהדברים שיודעו‬
‫חלום חלמתי‪ .‬ספר הכתוב שמקץ וסוף‬ ‫בחלומות הם דברים פרטיים מתיחסים תמיד‬
‫שנתים ימים שהם שתי שנים אחרי שיצא שר‬ ‫ייחולם לקרוביו או עמו‪ .‬והג׳ שהיו הפרות‬
‫המשקים מבית הסוהר ולא זכר את יוסף‬ ‫והשבלים שראה פרעה משל וחקוי לדברים‬
‫וישכחהו קרה מקרה שפרעה והוא שם התואר‬ ‫אחרים כי להיותם מפועל המדמה חשבו היותם‬
‫לכל מלכי מצרים היו נקראים כן חלם פרעה‬ ‫חקוים והמשלים לדברים אחרים בהכרח ומפני‬
‫שנראה לו שהיה עומד על היאור כי בעביר‬ ‫זה היו פותרים שבע בנות אתה מוליד שבע‬
‫שארץ מצרים תשתה מן היאור וממנו יבא‬ ‫בנות אתה קובר בענין הפרות ובענין השבלים‬
‫השבע או הרעב כפי עלות נילוס להשקות‬ ‫שבע אפרכיות אתה כובש ז׳ אפרכיות ימרדו‬
‫את הארץ או העדר עלייתו לכן ראה בחלומו‬ ‫בד כדז׳׳ל ובפתתן זה היו עושים מהם שני‬
‫הפרות עולות מן היאור והנה ראה אותם יפות‬ ‫חלומות ושהיו הדברים מגיעים לפרעה בפרט‬
‫מראה ובריאות בשר כי יפוי הגהה ומראה‬ ‫ושהפרות והשבלים היו חקוים ומשלים לדברים‬
‫הגוף שהוא המוחש המושג ראשונה לחוש‬ ‫אחרים‪ .‬אבל יוסף בתח הקודש הבין שהיה‬
‫הראות מורה על הבריאות וטוב המזג והעדץ‬ ‫האמת בהפך כל זה שהנח חלום פרעה אחד‬
‫ולכן סמך ליפות מראה בריאות בשר וראה‬ ‫הוא עם היות שהקיץ בנתים‪ .‬מפני שנפעם‬
‫אותם שתרעינה באחו שהוא שם העשב הגדול‬ ‫רוחו מחוזק השפע המגיע אליו ממנו נפסק‬
‫סמוך למים כמ״ש היגאה גמא בלא ביצה ישגא‬ ‫חלומו וכן הבין שהיה החלום ההוא הודעת‬
‫אחר בלי מים‪ .‬וראה ג״כ שבע פרות אחרות‬ ‫אלהים לא לפרעה בעצמו בפרט כי אם להשגחה‬
‫עולות אחריהם מבלי הפסק מן היאור שגם‬ ‫על כל ארץ מצרים וגם על כל הארצות אשר‬
‫לסבת היאור להיותו בלתי עולה להשקות את‬ ‫סביבותיהם שלא יכרתו ברעב ושלא היה החלום‬
‫הארץ היו בהפך הראשונות רעות המראה‬ ‫ההוא לזמן קרוב ותכף אלא עד סוף י״ד‬
‫ב ח‪ 1‬שית ‪th‬‬ ‫(‪ 1‬ב ר ב » ל‬ ‫‪m‬‬
‫שנית ואומר ואץ פותר אותם לפרעה ופעם‬ ‫והגהה שזה מורה על העדר הלחות ודקות‬
‫קורא שניהם חלום אחד כמ״ש ייקז פרעה‬ ‫הבשר ותעמודנה אצל הסרות הראשונות על‬
‫והנה חלום דספר פרעה להם את חלומו דאמר‬ ‫שסת היאור להגיד שימשכו תחנות אחרי‬
‫פרעה אל יוסף חלום חלמתי‪ .‬בחלומי הנני‬ ‫הטובות מבלי הפסק וכל זה בסבת היאור‬
‫עומד וגו׳ וארא בחלומי וגר לכן אחשוב‬ ‫ושהפרות החנות תאכלנה את הסרות ־ןטובות‬
‫שפרעה הרגיש בעצמו שהיה הבל חלום אחד‬ ‫והתגעש סחנה כ״כ מאותו מראה עד שבסבר‬
‫ולכן היה מכנה אותו תם ‪ T‬בלשץ ‪ Tm‬אמנם‬ ‫התגעשותו הק ת משנתו אבל חזר דישן ‪T 3‬‬
‫הפותרים חשבו שיהיו שני חלומות כמו שחלם‬ ‫ויחלום שבית כי כסי החקדים קראו חלום שני‪.‬‬
‫אותו בשתי שעות ובשתי חקדים ויקיצה‬ ‫וראה שבע שבלים עולות בקנה אחת בריאות‬
‫בנתיים ועוהוא היה טועה במחשבתו שהם אחד‬ ‫וטובות ר״ל שהיו רצופות ‪ to‬אותם השבעה‬
‫וכאשר ראה שר המשקים שחיה ק תב למלד‬ ‫בחאותם וטובתם בלי׳ הפסק וכן שבע שבלים‬
‫מה שקרה לו ולשר האוסיט עמו בפתרון‬ ‫רקות מבלי מלד שדופות קדים ת ח קדים‬
‫חלומותיהם ראה להזכיר את יוסף לפרעה כדי‬ ‫שנקרא בן מפני שבא ממזרח ויססיד התבואה‬
‫שישלח בעדו לפתור את חלומו ולש אמד‬ ‫היו צומחות אחריהן ותבלענה אותם השבלים‬
‫לו את חטאי אני מזכיר חיום ואמר חטאי‬ ‫הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות‬
‫בלשון רבים לפי שהיו שנים החטא שחטא‬ ‫שראה ראשונה ואז יק ת פרעה שלא ראה‬
‫שבעבות קצף הפלד עליו דעום אותו במשמר‬ ‫מאותו חלום עוד‪ .‬האמנם אמר והנה חלום‬
‫והא׳ שחטא כנגד יוסף בשלא זכרו דשכחהו‪,‬‬ ‫להג ‪ T‬שהיה החלום כ״כ מסודר שהיה נראה‬
‫ומפני שהוא היה מצה לשבח אח יוסף‬ ‫לו בחלומו כאלו היה הדבר בדיקת אבל כאשר‬
‫בפתרון החלומות שחלם לו ולשר האופים הסיר‬ ‫הקיץ פרעה אז הכיר והרגיש בעצמו שהיה חלום‬
‫בדבריו הספקות שהיה אפשר שיפלו על זה‬ ‫מה שראה‪ .‬והנה אמר ויהי בבקר ותפעם ת חו‬
‫ואמר אם תחשוב אדוני המלד שהנער ההוא‬ ‫לא להגיד שחשב בהלומו כל הלילה עד‬
‫פתר את חלופי לטובה וחלום שר האופים‬ ‫הבקר אולי ישחלש חלומו כאשר נשנה ובאשר‬
‫לרעה בתחבולה מפני שידע שלא היה בי עץ‬ ‫לא חלם עוד בבקר אז ותתפעם רוחו בי הנה‬
‫אשר חטא ועושר האופים חייב ראשו למלד אין‬ ‫התפעמות הרוח הוא קרוב שיהיה סמוד ליקיצה‬
‫הדבר בן כי פרעה קצף על עבדיו כלומר קצף‬ ‫אבל פי׳ דחי בבקר אצלו הוא סמת־ לדקץ‬
‫ידע הנער מי משלנו‬ ‫על שנינו ביחד‬ ‫פרעה ר״ל דקץ פרעה והנה חלום ויהי זה‬
‫הנקי ומי הפושע‪ .‬גס אין ראוי שתחשוב‬ ‫בבקר ואז ותפעם ת חו כי נתבהל מהחלום‬
‫שחלוף מקומות כמשמר שהיינו בהם מביא את‬ ‫מאד והתחברו א״כ בחלום ג׳ תנאים מורים על‬
‫הנער ההוא לפתור חלומי לטובה ולשר האופים‬ ‫אמתו‪ .‬הא׳ סתרו הנפלא‪ .‬והב׳ שהיה בבקר‬
‫לרעה כאלו תאמר שחייתי אני בחדר אחד‬ ‫אחרי התכת האידים העולים מהאצטומכא אל‬
‫למעלה ולשר האופים בתול הבור אין הדבר‬ ‫המוח שאז החלום יותר צודק כמ״ש הפלוסוף‬
‫כן כי שנינו אנחנו היינו במקום אחד במשמר‬ ‫בחוש והמוחש‪ .‬וכז אמח בפרק הרואה שלש‬
‫וזה אומרו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים‬ ‫חלומות מתקיימים חלום של שחרית ובו׳‪ .‬וחג׳‬
‫ו״׳ל שהורג ושוחט האנשים במצות המלך‬ ‫התפעלות החולם ותפעם רוחו באלו הגניש‬
‫אותי ואת שר האופים באופן שוה ובמקום אחד‬ ‫בחוזק השפע הנשפע עליו בחלום ולכן שלח‬
‫ולזה אסר אותי שני פעמים‪ .‬גס אין ראד‬ ‫פרעה ויקרא את כל חרטומי מצרים ומו‬
‫שתחשוב ש ‪T‬ע הנער דרבי הסתמן מצד הכוכבי׳‬ ‫היודעים בדברים הטבעיים ואת כל חכמיה ר״ל‬
‫ש ‪T‬ע שמי שיחלום בהיות הלבנה עם שבתי‬ ‫היודעים באצטעינות השמים ובפתרון חלומות‬
‫יראה כד וכד ומי שיחלום בהיותה בצדק‬ ‫דספר פרעה בעצמו להם את חלומו ואת פותר‬
‫יהיה כד עד שמזה יאמת הפותרים מצד‬ ‫אותם לפרעה והפסוק חזה מורה שלא היו‬
‫הככביט החולם שיראה בכד ימים מהחדש‬ ‫סותדם אותם לפניו כלל‪ .‬אבל חז״ל דרשו‬
‫יהיה כד‪ .‬כי הנה אנחנו חלמנו בלילה אחד‬ ‫שלא היה דעתו מתישב על פתרונם‪ .‬והדבר‬
‫אני והוא ר״ל שנינו אנחנו חלמנו חלום שהיה‬ ‫הזה קשה כי למה לא יתישב על לבו פתתנם‬
‫נראה בענינס לפי התדמותם וקורבתם שהיו‬ ‫ונתישב בלבו פתתן יוסף ופרעה לא היה יודע‬
‫חלום אחד ועם כל זה הגיע מחכמתו להבדיל‬ ‫חכמת הפתרת ובמה יודע איפה שלא הע סותרים‬
‫בעיהם זה לחיים חח למות גם אין ראוי‬ ‫אותו כראד ושפתרון יוסף היה אמיתי אבל‬
‫שתחשוב שהביאו לאותם הפתרונים כח השערתו‬ ‫זה מקום ביאורו הוא אחר זה במאמר הנמצא‬
‫ותחבולותיו שדילד לשאול ולדעת מן ענינינו‬ ‫כזה איש וגר ואתה תראה שהכתוב פעם קורא‬
‫ואז פתר לנו אין הדבר ‪ p‬כי הוא היה שם‬ ‫החלומות האלה בלשון רבים כמ״ש ויחלום‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫»קץ‬ ‫שצב‬
‫ויחלף שמלותיו‪ .‬הה׳ שם כתיב שיוסף היה‬ ‫אתנו אינו יוצא חוצה ודוא נער אינו יודע‬
‫נמכר וכאן כתיב שהיה מוכר שנאמר וכל‬ ‫בהשערות גם הוא עברי מעבר הנהר ואינו‬
‫העם באו מצרים לשבור אל יוסף‪ .‬הו׳ שם‬ ‫יודע מעניני הארץ הזאת גם הוא עבד לשר‬
‫כתיב שהלך יוסף אל אחיו ובטרם יקרב אליהם‬ ‫הטבחים ואיו ידע העבד עניני השרים אשר‬
‫ויתנכלו אותו להמיתו וכאן כתיב שהלכו אליו‬ ‫בשער המלך ועכ״ז ונספר לו לא לתכלית‬
‫אחיו ובטרם יקרבו אליו ויתנכר אליהם‪ .‬הז׳‬ ‫הפתרון כי לא חשבנוהו לכך אלא שבעבור‬
‫שם כתיב שנתפרד מאחיו וכאן כתיב שנתחברו‬ ‫שלא היה אתנו אדם אחר ספרנו לו כמו‬
‫אחיו עמו‪ .‬הח׳ שם כתיב ויוסף הורד מצרימה‬ ‫שיספר האדם לעבדו מעשיו בשלא יהיה לו‬
‫בירידה ובשפלות‪ .‬וכאן ונתון אותו על כל‬ ‫איש אחר לדבר עמו ועכ״ז פתר לנו את‬
‫ארץ מצרים‪ .‬הטי שם כתיב ששאלתו אשת‬ ‫חלומותינו לא בדרך המשל ונמשל כמנהג‬
‫אדוניו שכבה עמי ולא רצה‪ .‬וכאן שנשא את‬ ‫הפותרים אבל איש כחלומו פתר שהיה הפתרון‬
‫אסנת בת פוטיפרע לאשה‪ .‬הי' שם כתיב שלא‬ ‫כפשט החלום כי אני הייתי חולם שאתן את‬
‫זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו‪ .‬וכאן‬ ‫הכום על כף פרעה והוא פתר כן ונתת את‬
‫שזכרו ושבחו אל פרעה‪ .‬הנה אם כן עשרת‬ ‫הכום על כף פרעה וכן לשר האופיס שחלם‬
‫הדברים האלה שנזכרו בסדר הזה היו תנחומות‬ ‫והעוף אוכל אותם מהסל מעל ראשו פתר לו‬
‫לצרות יוסף ותוגותיו והוא המוכיח שמפי‬ ‫הדברים כפשוטם ואכל העוף את בשרך מעליך‬
‫עליון תצא הרעות והטוב שהרע ההוא שקרה‬ ‫וזהו איש כחלומו פתר שהיה פלא גדול כפי‬
‫ליוסף היה הכנה ואמצעי לכל הטוב והמעלה‬ ‫טבע החלומות וחקרי המדמה בהם וכבר חשבנו‬
‫שקנה במצרים‪:‬‬ ‫שהיו דבריו הבל מעשה תעתועים ולא היה‬
‫ויאמר פרעה אל יוסף חלוםחלמתי וגו'‬ ‫כן כי כאשר פתר לנו כן היה‪ .‬ויוסף הנזכר‪.‬‬
‫עד ועתה ירא פרעה‪ .‬אמר פרעה אל‬ ‫אותי השיב על כני בפתרונו שאמר שאשוב‬
‫יוסף חלום חלמתי לפי שהיה דעתו תמיד‬ ‫על כני‪ .‬ואותו שר האופים תלה בפתרונו אשר‬
‫שכל מה שראה היה חלום אחד ואמר ופיתר אין‬ ‫פתר לו שהיה תלוי על עץ‪ .‬ומאשר שר המשקי׳‬
‫אותו אם לדעתו ואם בהחלט שלא נתנו לו‬ ‫לא שבחו לפרעה בהגבלת שלשת הימים שעשה‬
‫ואמר ואני שמעתי עליך לאמר‬ ‫לפתור כלל‪.‬‬ ‫יוסף בפתרונו נראה שחשש אולי יאמר המלך‬
‫תשמע חלום לפתור אותו ענינו אצלי שתשמע‬ ‫אין זה מן הפלא‪ .‬כי אולי היה יודע שבשלשת‬
‫הלום לפתור אותו כפשוטו מבלי עשות בו משל‬ ‫הימים אעשה משתה יום מולדתי ואז היה מחריב‬
‫ונמשל שהוא היה הדבר המבהיל שספר ממנו‬ ‫שאדון עניניכם ולכן לא זכר לו דבר מזה‬
‫שר המשקים ולזה לא אמר תשמע לפתור‬ ‫שר המשקים‪ .‬והנה פרעה התפעל מספור שר‬
‫חלום אלא תשמע חלום לפתור אותו כלומר‬ ‫המשקים ומהם היה לסבה להביא את יוסף‬
‫לפתור אותו כמית שהואעל פשוטו‪ .‬ויוסף‬ ‫לגדולה ולכן שלח מיד לקרא את יוסף ויריצוהו‬
‫השיבו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה‬ ‫מן הבור שהיה אסור שמה ויגלח מפני כבוד‬
‫ר״ל שאין ראוי שיקרא הוא הפותר כי אם‬ ‫המלכות ויחלף שמלותיו אולי שנתנם לו שר‬
‫הש״י וכמ״ש לסריסים הלא לאלהים פתרונים‬ ‫המשקים או שנתנו לו מבית המלך והותרה עם‬
‫ועשה כל זה טענה מאשר הוא נעשה על ידי‬ ‫מה שפירשתי בזה השאלה החמישית‪:‬‬
‫פועלים רבים ואפשר שיעשה מבלי קצתם הנה‬ ‫רעתה ראה מפעלות אלהים וכי הוא עושה‬
‫הקצת ההיא הוא כלי לא פועל כי מפועל‬ ‫גדולות עד אין חקר פועל הרעות והטוב‬
‫שחוא אחד מד׳ סבות ראוי שיהיה יחסו אל‬ ‫כמו שאמר אני אמית ואחיה וגו׳ כי הנה‬
‫המסובב יחס הכרחי ואם לא יהיה כן לא יהיה‬ ‫תמצא שבסדר וישב שעבר ספר הכתוב עשרה‬
‫באמתות וזהו שאמר בלעדי ר״ל הש״י מבלעדי‬ ‫דברים מהצער שבאו על יוסף ובסדר הזה ספר‬
‫יוכל לענות את שלום פרעה ולכן הוא השומע‬ ‫עשרה דברים שבאו לו מההצלחה כנגדם‪.‬‬
‫החלום לפתור אותו לא אני כי אני בזה כלי‬ ‫הראשון ששם כתוב שיוסף היה שנוי ונתעב‬
‫וזה ענין הכלי שאפשר שיפעל הפועל בלתו‬ ‫מאחיו וכאן כתוב שהיה אהוב מן הזרים פרעה‬
‫וא״א שיוחס הפועל אל הכלי אלא למניע הכלי‬ ‫וכל מצרים‪ .‬הב־ שם כתוב ששנאוהו על עניני‬
‫שלא יאמר החרב הרג את האדם‪ .‬כי אם‬ ‫החלומות וכאן כתיב שאהבוהו על עניני‬
‫שמניע החרב הרגו וכמאמר הנביא היתפאר‬ ‫החלומות‪ .‬הג' שם כתיב ויפשיטו את יוסף את‬
‫הגרזן על החוצב בו והשמיט התולדה להיותה‬ ‫כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו וכאן‬
‫מבוארת בעצמה עם זכרון ההקדמה וזה טעם‬ ‫וילבש אותו בגדי שש וישם רביד זהב על‬
‫ויען יוסף כי היה זה ממנו טענה על מה‬ ‫צוארו‪ .‬הד׳ שם כתיב שהשליכוהו לבור ערום‬
‫שא״ל תשמע חלום לסתור אותו‪ .‬והנה ספר‬ ‫וכאן וישלח פרעה ויריצוהו מן הבור ויגלח‬
‫שאג‬ ‫בראשית מא‬ ‫אנרבנאל‬ ‫מקץ‬
‫הצלם ולא היה כן חלום פרעה אבל מבלי‬ ‫פרעה חלומו ליוסף ושינה דברים מועטים אם‬
‫התבודדותו ולא שוטטות מחשבתו הגיד אליו‬ ‫בהוסיפו מלת דלות ואם בשנותו ממראה לתאר‬
‫האלהים מה שרצה לעשות בעולמו והיה זה‬ ‫ואם מה שהוסיף לבאר ותבאנה אל קרבנה‬
‫א״כ עגין כולל למלכיות ולארצות ולא פרטי‬ ‫ולא נודע כי באו אל קרבנה כי הענין ק ח ב‬
‫לך‪ .‬והנד‪ .‬רצה הקב״ה להראותו ולהגידו לד‬ ‫וקצר הכתוב במקום א׳ והאריך במקום א׳ כפי‬
‫להיותך מלך תוכל לתקן הרע הנרמז בו וזהו‬ ‫צורך הענין‪ .‬והנה יוסף כששמע החלום הבין‬
‫הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר ד‪.‬אלד‪.‬ים‬ ‫ברוח הקודש אשר בו הדברים אשר בהם‬
‫עושה הראה את פרעה וביאר מהו אשר הראד‪.‬‬ ‫נשתבשו החרטומים שהם שלשת ההקדמות‬
‫אותו וד‪.‬וא ששבע שנים באות שבע גדול בכל‬ ‫שזכרתי למעלה והודיע לפרעה שהענין בבלם‬
‫ארץ מצרים וגו׳ כי השם הודיע לו הרעב העתיד‬ ‫הוא בהפך מה שחשבו כי הם חשבו שהיו‬
‫לבא כדי שיתקנהו והראה לו שני השבע‬ ‫שני חלומות א׳ מהפרות וא' מהשבלים ויוסף‬
‫להודיעו שבזה יתקן הרעב וכבר זכרתי שיוסף‬ ‫אמר שאין הדבר כן אלא שהחלום פרעה א׳‬
‫ביאר לפרעה שהשבע ‪ .*r>.T‬בלבד בארץ מצרים‬ ‫הוא מהפרות ומהשבלים ביחד שהיו הפרות‬
‫לא בשאר הארצות ובעבור שתמ ‪ T‬במצרים‬ ‫סימן לחרישה והשבלים סימן לקצירה כמו‬
‫היה שובע מפני נילוס שהיד‪ .‬עולה ומשקה‬ ‫שכתב הרמב״ן‪ .‬ואמנם היקיצה שרייתה בנתים‬
‫את הארץ הודיעו שבשבע יהיו שני חמשים הא׳‬ ‫היתה סבתה׳ התפעמות רוחו מחוזק השפע‬
‫שיד‪ .T .‬שבע גדול רוצה לומר יותר מד‪.‬נד‪.‬וג‪.‬‬ ‫הנשפע עליו ומאותר‪ .‬רעדדי הקת ומדייות‬
‫והב׳ שיד‪.‬יה בכל ארץ מצרים לא בלבד במקומות‬ ‫זה יסוד טעות החרטומים ושפרעה ה ‪ .T‬מקפיד‬
‫הסמוכים לגילום שהוא עולד‪ .‬ומשקה אותם‬ ‫'בענין היקיצר‪ .‬לכן התחיל יוסף פתרונו בבטול‬
‫ואמר וקמו שבע שני רעב אחריד׳ם להג ‪T‬‬ ‫ההקדמד‪ .‬הזאת באמרו חלום פרעדי אחד הוא‪.‬‬
‫שיקומו שבע שנים אחרים רצופים אחריד‪.‬ם‬ ‫ודיהקדמה הב׳■ שקבלו החרטומים הוא שהיו‬
‫מבלי הפסק שבבלם יהיה רעב בכל הארצות‬ ‫הפרות והשבלים משל לדברים אחרים וכי היו‬
‫ולכן לא אמר ברעב בארץ מצרים כמו שאמר‬ ‫מחקויי הדמיון ומהמשל בחלום וגם זאת הודיע‬
‫בשבע לפי שבשבע יהיר‪ .‬פרטי שם אבל הרעב‬ ‫יוסף שהיד‪ .‬טעות בידם שלא ראה פרעה בחלומות‬
‫יד‪.‬יד‪ .‬כולל כל הארצות‪ .‬וכבר חשב הרמבץ‬ ‫דמויים ולא חקויים אלא השפע שד‪.‬שפיע הקב״ה‬
‫שראה יוסף זה מספורי החלום שאמר שהפרות‬ ‫בחלומו והוא מה שראד‪ .‬מבלי משל וחידה ועל‬
‫הטובות עמדו באחו ולא הלכו משם אבל הרעות‬ ‫זה אמר את אשר האלהים עושד‪ .‬הג ‪ T‬לפרעה‬
‫אחרי שאכלו הטובות לא אמר שעמדו שם‬ ‫ר״ל ד‪.‬ג ‪ T‬לו הדבר כפשוטו כאשד הוא עושה‬
‫כי הלכו ארץ ולא ‪T‬ע פרעה אנה הלכו‪.‬‬ ‫אותו מהשבע והרעב אשר יזכור לא המשלו‪.‬‬
‫ואינו נכון בעיני כי אם כה יאמר הרב‬ ‫והההקדמה חג׳ שקבלו החרטומים הוא שהיה‬
‫בפדות מה יאמר בשבלים אשר הם מורים‬ ‫חלום פרעה מיוחד ומתיחס ונוגע אליו בפרט‬
‫בעצם על השבע ועל הרעב לד‪.‬יותם מורים‬ ‫ושהיד‪ .‬לזמן קרוב או תכף ויוסף הודיעו שאין‬
‫על הקציר גם לדעת הר^ ועוד שהנה שם‬ ‫הדבר כן כי הוא מורה על השבע והרעב‬
‫על שפת היאור אכלו הפרות הרעות את הטובות‬ ‫הכולל את כל ארץ מצרים ולשאר ארצות‬
‫וזה רמז ששנות הרעב יאכלו שם את שנות‬ ‫ואינו דבר מיוחד לפרעה וגם הוא דבר לשנים‬
‫השבע אלא שהאמת בזה הוא מד‪ .‬שכתבתי‬ ‫רבות י״ד שנים שבע שנים מהשבע ושבע שנים‬
‫למעלה שיוסף ‪T‬ע זה מכח ת ח הקודש אשר‬ ‫מהרעב וזה אמרו שבע פרות הטובות שבע‬
‫בו כמו שידע תיאל את חלום הצלם ופתרונו‪.‬‬ ‫שנים הבה ושבע השבלים הטובות שבע שנים‬
‫ואמר ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה‬ ‫הנד‪ .‬וביאר שאין שני השבע שבע ושבע‬
‫הרעב את הארץ לר‪.‬ג ‪ T‬שלא ישאר בארץ‬ ‫כי חלום אחד הוא דורו אם כן הפרות הטובות‬
‫מצרים רושם מד‪.‬שבע ר״ל בגופה ועצמותד‪.‬‬ ‫והשבלים הטובות על שבע שנים מד‪.‬שבע‬
‫כי תשאר הארץ עיפד‪ .‬מבלי מים ולכן יחויב‬ ‫בלבד‪ .‬וכן שבע הפתת ושבע השבלים הרקות‬
‫שיכלה הרעב את הארץ‪ .‬ואמנם אמת אחר ז־י‪.‬‬ ‫כאלו אין בד‪.‬ם גרעינים מורים על שבע שני‬
‫ולא יודע השבע בארץ מפגי הרעב הד‪.‬וא אח ת‬ ‫רעב‪ .‬ואמנם אמרו אחר זה הוא הדבר אשר‬
‫כן יראה שהוא כפל ומותר אבל ענינו אצלי‬ ‫דברתי אל פרעה את אשר האלהים עושה הראה‬
‫שגם אחרי עבור הרעב תשאר הארץ חמרה‬ ‫את פרעה ענינו שלא היה חלומו מגיע מיוחד‬
‫כל כך שלא חשוב בנקלה לאיתנד‪ .‬הראשח‬ ‫ומתיחם לעצמו בפרט מכח התבודדותו כחלומות‬
‫באופן שגם שירדו גשמים לא תראה בהם‬ ‫של נבוכדנצר שמסני ששוטטד‪ .‬מחשבתו במה‬
‫הברכד‪ .‬שהיתה נראית בזמן השבע וטבת זד‪.‬‬ ‫שיד״יה לזרעו מהמלסות והממשלה אשר הוא‬
‫כי כבד הרעב מאד ויעשד‪ .‬שנוי בארץ לא‬ ‫קנד‪ .‬בימיו רעיוניו על משכבו טליקו וראה‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנצל‬ ‫מקץ‬ ‫שצד‬
‫לשר כי לא יתכן שיתן האומנות הזה כי אם‬ ‫יסור בקלות וגם אחרי ביאת המים חד‪ .‬טעם‬
‫לאדם גדול שיד‪.‬יה ממונה על כל הארץ ויהת‪.‬‬ ‫אמת אחרי כן כי הוא שב אל אמח מפני‬
‫ידו כיד המלך‪ .‬ואמנם אמח עוד יעשה פרעה‬ ‫הרעב ההוא ולא יתכן שישוב אל השבע כי‬
‫ויפקד פקידים וגומר אפשר לפרשו בא׳ מב׳‬ ‫יהיה כסל אחרי שאמר ונשכח כל השבע כמו‬
‫פנים‪ .‬הסן הא׳ שאמר יוסף וא״ת איך תעשר‪.‬‬ ‫שביארתי שמזה יודע שאין השכחה שזכר‬
‫לתקן את הרעב הזה כיון •שאין למלך חטה‬ ‫הכתוב כאן מיוחסת אל בני אדם כי למה יהיה‬
‫באוצתתיו הנד‪ .‬זד‪ .‬תוכל לעשותו בזה האופן‬ ‫נשכח הדבר הזד‪ .‬מפיהם אבל השכחה היא‬
‫שיעשר‪ .‬המלך מה שזכרתי שישית האיש נבח‬ ‫בעצמות הארץ בגופה שתתיבש כל כד שתשכח‬
‫וחכם על כל ארץ מצתם והוא יפקד פקידים‬ ‫ממנה כל לחות ויהיר‪ .‬לפי זה אמרו ולא יודע‬
‫וחמש ת ל שהאיש החכם ונבח יש־ם מס‬ ‫השבע בארץ כפשוטו ת ל שלא יחיד‪ .‬השבע‬
‫על כל הארץ שיתנו עובדי אדמה בשני השבע‬ ‫נכר בעצמות הארץ וגופה אחת עבור זמן‬
‫מכל התבואד‪ .‬החמישית לפרעה וזהו וחמש‬ ‫הרעב וזהו באמת הדקדוק אמתי בפסוקים‬
‫את ארץ מצרים ר״ל שיחמש האיש חכם ונבון‬ ‫האלזד ולפי שיוכל פרעה להקשות אם הת‪.‬‬
‫את כל התבואד‪ .‬ומלבד החומש ההוא עוד‬ ‫החלום אחד למה נשנה בלילה אחד ולא‬
‫שיקבצו אותם הפקיתם את כל אוכל השנים‬ ‫ראה יחד הפרות והשבלים מבלי יקיצה ביניהם‬
‫הטובות הבאות האלה וד‪.‬נד‪ .‬זה כשיקנו אותו‬ ‫לכן אמר יוסף שהיה זה להותע כי היה‬
‫ממעות המלך כדבת הרמב׳׳ן כי להיות שבע‬ ‫הדבר מזומן ונכון וממהר חאלהום לעשותי‬
‫גדול בארץ מצרים תד‪.‬יה התבואה בזול מאד‬ ‫וכן פי׳ הרמב״ן שפירש ועל השנות החלום‬
‫ובפרט במקומות שנולדה שם‪ .‬ואמרו ויקבצו‬ ‫אל פרעד‪ .‬פעמים בלילה אחד שממהר האלהים‬
‫את כל אוכל ענינו כל הנמכר בשער שיקנו‬ ‫לעשותו ולפי דעתו זה ראד שנאמר שהיה די‬
‫הכל לא שיקבצו כל התבואה מבעליה ולא‬ ‫בשבלים כי הם מודיעים הרעב באמת וכפי‬
‫ישאר להם מה לאכול ואחר שדבר מהחומש‬ ‫מה שפירשתי בפסוקים האלה הותרו השאלה‬
‫זשיקנו למלך אמר שלא ישאוה כלד‪ .‬מעיר‬ ‫הו׳ וד‪.‬ז׳‪:‬‬
‫אל עיר כ״ תהיד‪ .‬בזה הוצאה רבד‪ .‬בטעינד‪.‬‬ ‫ועתה ירא פרעה איש נבח וחכם וישיתהו‬
‫וד‪.‬ד‪.‬באה וגם יחרד‪ .‬אף העם עליו בד‪.‬שארו‬ ‫וגר עד ויאמר פרעה אל יוסף ראה‪.‬‬
‫מבלי בר אבל יצברו הפקידים הד‪.‬ם קצת‬ ‫בעבור שאמר י! סף לסרעח את אסר האלהים‬
‫אותה תבואה בערים שיקנו אותר‪ .‬שמה ותהיד‪.‬‬ ‫עושה הראז? את פרעה שהיה תכלית מה‬
‫תחת יד פרעה רוצה לומר באוצרותיו ורשותו‬ ‫שהודיעו בחלומו מד‪.‬רעב כ ת שיתקנהו ולא‬
‫שלא תגע בו יד אדם מהעיר ובזה יתפייס העם‬ ‫ו‪.‬כלה ארצו ועמו מפני זלעפות רעב והודיעו‬
‫לפי שיהיה אוכל בעתם למכרו שם בעת‬ ‫עוד שממהר אלהים לעשותו לכן הודיעו ועתה‬
‫הצורך לצרכם והשאר כלו יהיר‪ .‬בשמירד‪ .‬וד‪.‬וא‬ ‫ירא פרעה ת ל עתה שידעת כל זה עתה מבלי‬
‫אמרו אוכל בערים ושמרו רוצה לומר מקצת‬ ‫עכוב עוד בזאת העתה ראח שתקיים עצת‬
‫האוכל ההוא יד‪.‬יד‪ .‬בעתם והשאר יד‪.‬יד‪ .‬בשמירד‪.‬‬ ‫האלהים בתקץ הדבר הגדול ולא תשליכהי‬
‫וד‪.‬שמירה ׳ תד‪.‬י׳ )בעיר( ]בארץ[ מצרים כמ״ש‬ ‫אח ת גווך ולכן ראה ובחר לך איש נבון וחכם‬
‫וביד אותם הפקידים בשם המלך‪ .‬האמנם צריך‬ ‫ת ל נבון במעלות המחתיות וחכם בשכליות‬
‫אזהרד‪ .‬רבה בפקידים שלא יכנסו ידם בתבואה‬ ‫כי היו שני התנאים ההם צתכים בענין הזה‬
‫כי מי ומי יד‪.‬יד‪ .‬נאמן בד‪.‬יות הבר ב תו בשני‬ ‫אם התבואד‪ .‬להיות החק הזה מהחומש יקבח‬
‫הרעב ועליהם נאמר וד‪.‬ת‪ .‬האוכל לפקדון לארץ‪.‬‬ ‫התבואה )שיזכור( ]שיגזור[ דבר חדש במצרים‬
‫וד‪.‬בן אמרו לפקדון שענינו שיהיד‪ .‬הבר המקובץ‬ ‫וירבו עליו הקטטר דצטרך עליו מפני זד‪ .‬אדם נבון‬
‫ההוא בתורת פקדח כי כמו שהפקלח אין‬ ‫לדעת פשר דבר ולנהל את עם המצרים בדבר‬
‫ביד הנפקד לשלוח יד בו כן יהיר‪ .‬אסור‬ ‫הזד‪ .‬בחכמד‪ ,‬חן ועוכל טוב ותצטח־ ג״כ התבונה‬
‫לפקידים ד‪.‬ד‪.‬ם לשלוח יד בתבואה הזאת שהיא‬ ‫בקנות התבואד‪ .‬בשני השבע בזול שלא יתיקר‬
‫אצלם בתורת פקדון וזה טעם הלמ״ד לפקדון‬ ‫השער ובמכירתה גם כן בשני הרעב ובתת‬
‫שלא אמר שיד‪.‬יד‪ .‬האוכל פקדון בארץ ביד‬ ‫למצרים באופן ראוי לחם לפי הטף והשאר‬
‫אנשיד‪ .‬אלא ביד הפקיתם שהוא יד‪.‬יה בידם‬ ‫למכור לשאר הארצות ויאסוף הח עתק למלך‪.‬‬
‫לפקדון לצורך הארץ בשבע שני הרעב אשר‬ ‫וד‪,‬יה ג״כ שיד‪.‬יה חכם יודע בטבעי הדברים‬
‫תד‪.‬יינה בארץ מצרים כי לתועלתה בעצם‬ ‫כ ת שתתקיים התבואה במצרים שהיא ארץ לחה‬
‫וראשונד‪ .‬ראוי לעשות זה ובשניות לכל שאר‬ ‫כ״כ מהשנים בערבו עמה דברים המקיימים‬
‫הארצות ועליו אמר עוד ולא תכרת הארץ‬ ‫אותה כמו שזכרו בב״ר‪ .‬ואמר לו שהאיש‬
‫ברעב הארץ בכלל שטלל לשאר הארצות זד‪,‬ו‬ ‫החכם הנבח ההוא ישיתהו על ארץ מצרים ת ל‬
‫ש‪1‬ה‬ ‫ברמשית בסו‬ ‫מברכנמל‬ ‫מקץ‬
‫והמשליום ולכן כשהפותר אומר לחולם הנכון‬ ‫הפן הא' נפית ש הפסוקים האלה‪ .‬והפן השני‬
‫והאמת מיד יזכור החולם וירגיש מפ שו שזהו‬ ‫הוא שאמר יוסף לפרעה הדבר הזה הוא כ״ב‬
‫מה שראה כי זה בעצמו טבע השובה אקה‬ ‫גדול השעור והגורד שאין ראוי למנות עליו‬
‫דבר וכל שכן כשלא יעבור עלק זמן רב‬ ‫אלא או איש הכם ונבון שיהיה ממונה על כל‬
‫שכאשר יזכור לו אדם אחר אותו הדבר ‪T G‬‬ ‫הארץ שיתהברו בו התבונה והגדולה או שיעשה‬
‫יזכור בעצמו שהוא פה ששכח ולזה לא נתישב‬ ‫זה פרעה בעגמו וזהו יעשה פרעה כלומר‬
‫בלב פ ת ה פתחן החרטומים דיטב הדבר‬ ‫יעשה זה פרעה בעצמו כי הוא נבון וחכם‬
‫שפתר קסף בעיניו‪ .‬ומפני זה אמר פרעה לעבדיו‬ ‫ומלד ולד נאה הדבר הזה ולכד החניף למלר‬
‫הנמצא כזה איש אשר מ ח אלהים בו כי הגיד‬ ‫ואמר ליה הן אמת שאם תעשה זה מעצמד צריד‬
‫להם פרעה כי זהו מה שראה באמת כמו שעשה‬ ‫שתפקיד פק ‪T‬ים בכל ארץ מצרים ויהיו אז‬
‫נבוכדנצר כאשר הגיד לו דניאל את החלום‬ ‫בהכרח גנבים רבים בדבר‪ .‬ויצמח־ שמעלתד‬
‫אם היה כבר נשכח ממנו‪ .‬ולבן לא ופעם‬ ‫יחמש ר״ל לקחת החומש בארץ מצרים כאז‬
‫האדם על חלום שחלם זולתו אף על פי שיתאוה‬ ‫לסי שעיקר האפונה הוא בחומש שיוכל לומר‬
‫לדעת פתרונו אמנם על חלום עצמו כבר‬ ‫הפקיד כד קבלתי מחומש פלוני או כד אבל‬
‫יפעם האדם וענק ההתסהנמות שיעמוד מהשב‬ ‫בקנית החמה מצד המעות שיקבל לקנותה לא‬
‫ונבהל לא יוכל לדבר מלשון נפעמתי ולא‬ ‫יוכל לגנוב ולזה אמר וחמש כנגד פרעה‬
‫אדבר‪ .‬כי כן הוא דת־ מי שי ת ה להזדכר‬ ‫ילענין קניית התבואה אמר שהפקיחים יצברו‬
‫דבר מה שחשב שיעמוד להתבודד עליו ולזה‬ ‫הבר א ^ יצברו אותו וישימוהו בצבורים תחת‬
‫נאמר בנבוכדנצר ותתפעם מ חו ל ת ת את‬ ‫‪ t‬פרעה כי אין ראוי שיהיה תחת יד הפקידים‬
‫החלום כי החלום כבר ‪ T‬עו ושכחו ונשאר‬ ‫וכאשר יהיה תחת ידיד אז יהיה בנאמנות‬
‫נפעם ומחשב כדי שיבא לזכרו וכן הוא הענק‬ ‫ל א ת ולא תכרת ה א ת ברע ‪ 3‬וכפי זה לא‬
‫בכאן‪ .‬ולמה שראה פ ת ה שיוסף הבין רדע‬ ‫היו צריכים הפקידים אלא כשיעשה פחזה‬
‫אמתת השפע כמו שנשמע עליו ושנטל עלק‬ ‫הדבר הזה בעצמו שלגדולתו לא יוכל ללכת‬
‫לא כדרר הפותרים י ת בודאי כי רוח אלהים‬ ‫פה ופה אבל בהיות על המלאכה הזאת איש‬
‫בו וכאשר עלה ב ת תו בהשגחת השם לעשות‬ ‫נבון וחכם לא היה צריד לםק ‪T‬ים וכן בספור‬
‫ליוסף שר וגמל על כל ארץ מצרים חשש‬ ‫המעשה הכל מיוחם ליוסף לא לפקידים ויקבת‬
‫שמא יטיל קנאה בזה בק עבדיו וישנאו את‬ ‫את כל אוכל וגר‪ .‬מצבור יוסף בר ויתן‬
‫פ ת ה עליו ולכן השתדל להתוכת עמהם כדי‬ ‫אוכל בעדם וזהו הפירוש היותר נכון אצלי‪.‬‬
‫שיודו בפיהם מעלת יוסף מצורף שהיה מ ד ת‬ ‫הנה התבאר שהעצה הזאת כלה היתה למאמר‬
‫המוסר שיהיה נמלד עפהם בדבר הגדול הזה‬ ‫הקודם מהפקדון ימכח ת ח הקדש שבו אמר‬
‫וכמ״ש רמל אין ממנק פרנס על הצבור אלא‬ ‫יוסף כל זה כי הנה הנביא לא יוכל לכבוש‬
‫א״כ נמלכים בצבור שנאמר ראה קרא י״י בשם‬ ‫נבואתו ויתאמץ לומר מה שראה והמתהייב‬
‫בצלאל ולכן אפר לעבדק הנמצא כזה איש‬ ‫ממנו וכמו שאמר ירמיה בלבי כאש בוערת‬
‫ר*ל האם נמצא כשנבקש אותו בכל מצרים‬ ‫עוצר בעצמותי וכלכל לא אוכל ובכלל שהתחברו‬
‫עיר מלאה כשופיום ובכל העולם איש שיהיה‬ ‫לו בזה שלש סבות האחת להיות מטבע רוח‬
‫בו מ ח אלהים כזה ואין ספק שעבדיו חשבו‬ ‫הקדש כאשר יחול בלב האדם שיגיחזו ולא‬
‫שיעשה הדבר בעצמו דפקד פק ‪T‬ים ושיהיו‬ ‫יוכל לכבשו וכמו שכתב הרב המורה בסרק‬
‫המה הפקידים ויקבלו בזה תועלת רב ולכד‬ ‫הנזכר ובסרט בהיותו לתועלת הכללות‪ .‬והשני‬
‫הודו בהיות ת ח אלהים בו כי זה פה ששאל‬ ‫שבזה היה מאמת מה שאמר את אשר האלהים‬
‫פ ת ה מהם לא אם היה יוסף חכם ונבק 'צי‬ ‫עושה הראה את פ ת ה‪ .‬והג׳ שבזה היה מאמת‬
‫לא שאל מהם דבר מזה ולא עלה על ת ת ס‬ ‫ענק הפתרון והותח במה שפירשתי בזה‬
‫שיעשה פ ת ה את קסף ממתה על כל זה כי‬ ‫השאלות חח׳ והט׳‪ .‬והנה זכר הכתוב שייטב‬
‫היה עברי שנוי עליהם והיותו נבח וחכם ועדין‬ ‫בעיני פ ת ה‪ .‬וכבר שאלתי מאין ידע פ ת ה‬
‫לא נתנסה והיו במצרים כסה חכמים תבתיזם‬ ‫שהיה פ ת חן יוסף אמיתי ושלא היו אמתיים‬
‫ומהיות בו רוח אלהים לפתור חלומות לא‬ ‫פתחני החרטומים וכמו שאמר אק פותר אותם‬
‫יתחייב שיתן לו הנהגת המלכות‪ .‬וכאשר עבדיו‬ ‫ל פ ת ה שלא היו מתיישבים על לבו‪ .‬אבל‬
‫הודו שהיה בו ת ח אלהים פ מ הוציא מדבריהם‬ ‫אמתח זה הוא כי החולם חלום צודק יראה‬
‫התולדה ואמר כנגד קסף אחרי הודיע אלהים‬ ‫הענק כמו שהוא מושפע עליו מההשגחה‬
‫אותד את כל זאת אק נבק וחכם כסוד ו״ל‬ ‫האלהית או מנפש הגלגל אלא שהכה המדמה‬
‫כיח שהכל מודים שחכמתד הוא ננואיי פ ת ה‬ ‫יגשים אותו השפע ויהקה אותו בהקויים‬
‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫שצו‬
‫בגדי שש אשר הם בגדים מיוחסים לשרים‬ ‫הקדש שהודיע אלהים אותך את כל זאת אם בן‬
‫וישם רביד הזהב על צוארו ר׳׳ל שפרעה בעצמו‬ ‫מבואר הוא שאין נבון וחכם כמור שאין הנבואה‬
‫נתן בידיו רביד הזהב על צוארו של יוסף‬ ‫שורה אלא על חכם בשכליות ועל נבון במעלת‬
‫שהיה זה מורה על גדולתו כמנהג היום בפרשים‬ ‫המדות כי השלמיות דם באים בהדרגה ולא‬
‫אשר יקים המלר וירכב אותו במצותו במרכבת‬ ‫יגיע האדם אל השלמות היותר גדול אלא‬
‫המשנה ר׳׳ל במרכבת המיוחדת לאיש אשר הוא‬ ‫אחר השלמיות שאינם כ״כ גדולים והיא המדרגה‬
‫שני למלך כי היה למלך מרכבה מיוחדת לו‬ ‫הנבדאיית היא היותר גדולה מן המדרגה‬
‫למשנה שהוא שני למלך בגדולה ומעלה ובה‬ ‫המדעיית המגעת בדה־ חקירה ומפני זה אתה‬
‫צוה שירכבו את יוסף ‪.‬והמרכבה ענינה ידוע‬ ‫תהיה על ביתי וגומר רוצה לומר הנה ההנהגות‬
‫שהיא מושב עשוי על ד׳ סוסים‪ .‬ומאשר‬ ‫כמו שמזכר המדיני הם ג׳ הנהגת האדם עצמו‬
‫אמר הכתוב במרכבת המשנה אשר לו‬ ‫כפי התבונה והנהגת הבית והנהגת המדינה‬
‫ולא אמר במרכבת משנהו נראה לפרש‬ ‫או המלכות ולכן כיון שאתה חכם ונבון ושלם‬
‫שהיו למלך שתי מרכבות מיוחדות לעצמו והוא‬ ‫בהנהגת עצמר אתה תהיה על ביתי שאתה‬
‫ירכב באחד מהם והמשנה ירכב בשנית‪ .‬ולזד‪,‬‬ ‫תדע להנהיג הבית כראוי ועל פיר ישק ויתנהג‬
‫אמר במרכבת המשנה אשר לו‪ .‬ואמ‪1‬ם אמרו‬ ‫בל עמי שתדע בהנהגת המדינה והמלכות‬
‫ייקראו לפניו אברך ענינו כי להיות ההשתחוא׳‬ ‫ויתקבצו בו א״כ כל שלשת ההנהגות יחדיו‪.‬‬
‫בהכרעת הברך מיוחדת למלך מורה על מעלת‬ ‫ולמעלת בית המלר אמר אתה תהיה על ביתי‬
‫אדנותו על כל הארץ היה מפני זה אסור‬ ‫שבעצמר תשגיח בעניני ביתי ולא תצוה‬
‫להשתחוות בהשפלת הברך רק למלך אם לא‬ ‫לזולתר לעשותם אמנם בענין המלכות שלא‬
‫במצותו וכן היה המנהג בזמן אחשורוש כמ״ש‬ ‫תוכל לעשות הכל בעצמו על פיר ישק כל‬
‫כי כן צוה לו המלך והיתד‪ ,‬הקריאה וד‪,‬כרוז‬ ‫עמי שבמאמרד ובצוויד יתנהג המלכדת כלו‬
‫אברך ונתון אותו רוצה לומר שכל אדם יעותחוה‬ ‫ולא ישאר לי עליר רק שם מלו בלבד וזהו‬
‫לו בהכרעת הברך ושהמלך היה נותן אותו‬ ‫רק הכסא אגדל ממר שהוא הרמז לשם המלר‬
‫למנהיג נגיד ומצוה על כל ארץ מצרים‪.‬‬ ‫שזה בלבד לא יהיה לר‪ .‬והותרו עם מה‬
‫ואברך הוא מקור מבנין הפעול וכן ונתון אותו‬ ‫שפירשתי השאלות הי׳ וחי״א ‪:‬‬
‫גם כן מקור‪ .‬שהוא רשות לכל אדם להשתחוות‬
‫לו בברך וכן שהיה נותן לו ממשלה על כל‬ ‫)מא( וי א מ ר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותר‬
‫ארץ מצרים ולכן לא יערער אדם בענינו‪ .‬והנה‬ ‫וגר עד ותחלינה שבע שני הרעב שלשה‬
‫עשה פרעה כל זה ההשתדלות כדי שיתקיים‬ ‫דבורים או אמירות אמר פרעה אל יוסף בזה‬
‫נזמשלת יוסף בידו ולא יערערו עליו להיותו‬ ‫הדבר‪ .‬האחד אחרי הודיע אלהים אותו את‬
‫עברי שנוי אצלם ולפי שאולי יוסף ירא ויפחד‬ ‫כל זאת אתה תהיה על ביתי וגר שענינו כמו‬
‫מהמצרים שיקנאו בו על ממשלתו ומנויו בבית‬ ‫שפירשתי אע״ם שאתה לא יעצתני רק בדבר‬
‫ובשדה כמו ויקנאו בו אחיו על דבר פחות‬ ‫התבואה הנה אני ממנה אותר על ביתי ועל‬
‫מזה אלף אלפי אלפים הוצרך פרעה לדבר‬ ‫הנהגת המלכות והמאמר הב׳ הוא על ענין‬
‫בו אמירה שלישית‪ .‬והיא ויאמר פרעה אל יוסף‬ ‫השבע והרעב שנרמזו בחלומו ושעליו יעצהי‬
‫אני פרעה ובלעדיך רוצה לומר אל תירא ואל‬ ‫ועל זה אמר ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי‬
‫תחת משרי המלכות ומעם הארץ כי אני פרעד‪,‬‬ ‫אותר על כל ארץ מצרים שהרצון בו בענין‬
‫ויצא דבר מלכות מלפני שבלעדיך לא ירים‬ ‫התבואה לחמש ולקבץ ולמכור בעת הראוי‬
‫איש את ידו ואת רגלו כלומר לא לעשות‬ ‫ולעשות כל מה שצריר אליו וזהו על כל‬
‫שום דבר ולא ללכת בשום מקום ברגלו מזולת‬ ‫ארץ מצרים שענין השבע והרעב היה כולל‬
‫רשותך ומצוותך בכל ארץ מצרים‪ .‬הנר‪ ,‬התבאר‬ ‫לכל ה א ת לאסוף התבואה ולצבור אותה כאלו‬
‫למה באו שלשת האמירות האלה מפרעד‪ .‬ליוסף‬ ‫אמר לפי שיעצת לי שאבחר איש נבון וחכם‬
‫וד‪,‬ותרה השאלה הי״ב‪ .‬ולפי שהיה קשה על‬ ‫לעשות זה שאעשה אותו בעצמי ראה מה‬
‫המצרים שיהיד‪ ,‬עברי מושל עליהם הערים פרעד‪,‬‬ ‫שאגזור על זה והוא שאיני רוצה לעשות זה‬
‫בשנות שמו ולקראו צפנת פענח שר״ל מגלה‬ ‫בעצמי כמו שאמרת ולא להפקד פקידים אבל‬
‫התעלומות בלשון מצרי‪ .‬ולא הספיק לו זה‬ ‫אתה החכם והנבון בכח אלהים נתתי אותר‬
‫אלא שנתן לו לאשה את אסנת בת פוטיפרע‬ ‫על כל א ת מצרים לעשותו ולזה הענין הוצרר‬
‫שהיה שר וגדול במצרים כדי שיהיו לו קרובים‬ ‫לתת לו את טבעתו אשר בח יחתמו כל הכתבים‬
‫מצד אשתו שיעזרוהו כי זה בלי ספק יד‪,‬יד‪,‬‬ ‫שנכתבו בשם חמלו כדי שהוא )יצא( ]יצוה[‬
‫חוזק למעלתו וזהו שסמך לזה ויצא ירסן* על‬ ‫לכתוב כרצונו דחתום בה‪ .‬יצוד‪ ,‬להלבישו‬
‫שצז‬ ‫בראשית מא‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬
‫אותם השמות להג ‪ T‬שהיד‪ .‬משלמותו כ״כ שעם‬ ‫ארץ מצרים כי מצד הקשר שנקשר עם השר‬
‫היותו שר ואדון בכל מצחם והיותו עסוק‬ ‫ההוא יצא על ארץ מצרים מפרסם גדולתו‬
‫בקבח התבואה ועניניד‪ .‬הנה ביום שמחת לבי‬ ‫והנהגתו כי קרוביו וקרובי קחביו קרבו אליו‬
‫בלדתם היד‪ .‬מעלד‪ .‬את זכחן בית אביו ותאות‬ ‫וינשאו אותו‪ .‬והנה ספר הכתוב הקושי שהיה‬
‫ארצו על ראש שמחתו ולכן קרא לבן הראשון‬ ‫בממשלת יוסף שהיה יוסף בן שלושים שנה‬
‫מנשה ואמר כי נשני ושכחני אלהים את כל‬ ‫בעמדו לפני פרעה מלד מצרים כי להיותו‬
‫עמלי שהיה בעבדותי אבל גם מבית אבי‬ ‫מלך מצרים לא היה ראוי׳ שיראה לפניו נער‬
‫כשנפרדתי ממנו והרי אני נשכח משם וכאלו‬ ‫עברי כי נער היה כפי שנות הדור ההוא ועכ״ו‬
‫נתן ^ א ד‪ .‬על הטובד‪ .‬שנשהו אלהים את כל‬ ‫עזרו אלהים ויתן הנו לפניו‪ .‬ועוד שהיו מקנאים‬
‫עמלו ועל כל הרעה באמרו ואת כל בית אבי‪.‬‬ ‫שרי מצרים ובהיותו לפני פרעה לא היה אדם‬
‫וד‪.‬בן השני קרא אפרים כי הפרני אלהים ב א ת‬ ‫יכול לדבר כנגדו אבל בצאתו מלפניו ללכת‬
‫עניי שד‪.‬יד‪ .‬קורא מצרים עם כל מעלתו שמה‬ ‫בכל הארץ היתד‪ .‬לו סכנה עצומה אבל בחמלה‬
‫א ת עניו להיותו נפרד מאביו ומהאת הקדושה‬ ‫י״י עליו יצא מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ‬
‫ולזה נזכר כאן הספור הזד‪ .‬אחרי ספור התבואה‬ ‫מצרים רחוק ממושב המלך כדי להתגבר‬
‫להגיד שלא נשכת מבית אביו ו מ א ת מולדתו‬ ‫ילהתחזק בממשלתו וגדולתו שניתנה לו גם‬
‫עם כל הגדולה וד‪.‬גבוח‪ .‬והתפארת שהיה לו‬ ‫שלא בפגי פרעה ולא ערער אדם עליו כי מה׳‬
‫ועושר התבואה אשר בידו‪ .‬והותרד‪ .‬בזה השאלה‬ ‫היתד‪ .‬לו וזה טעם ויצא מלפני פרעה‪ .‬ואמנם‬
‫הי״ד‪:‬‬ ‫‪-‬אמרו ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים‬
‫)נד( ותחלינה שבע שני הרעב וגר עד‬ ‫ענינו אצלי כמו ועשת את התבואה לשלש‬
‫דקתו האנשים את המנחד‪ ..‬ויש בפסוקים‬ ‫השנים שעשה ארץ מצרים תבואה מופלגת‬
‫אלו ג״כ שאלות ‪:‬‬ ‫בשבע שני השבע שהיתר‪ .‬התבואה יוצאת‬
‫לקמצים לא לשבלים וזה נאמר בהפלגה ובזה‬
‫השאלה הא׳ באמח ותחלינה שבע שני הרעב‬ ‫ראו כל עמי הארץ כי נתקיימו דברי יוסף‬
‫וגר ותרעב כל א ת מצרים ויצעק העם‪.‬‬ ‫שאמר לפרעה שבע גדול כי הארץ עשתד‪.‬‬
‫אל פרעה ללחם וגומר כי הנה היד‪ .‬זה בשנד‪.‬‬ ‫תבואה רבה בהפלגה כאלו היתד‪ .‬לקמצים‬
‫הראשונד‪ .‬או בתחלת השגר‪ .‬השנית לרעב וא ‪T‬‬ ‫שלא על המנהג הטבעי ואז קבץ יוסף את כל‬
‫היו כבר המצחם צועקים אל פרעה ללחם‬ ‫האוכל רוצה לומר כל האוכל שהיה נמכר‬
‫ואמר להם לכו אל יוסף וגומר ואיד לא הספיקו‬ ‫בשער וזה מלבד החומש כי נסמד הכתוב על‬
‫שבע שגי השבע יותר מזה‪.‬‬ ‫מה שכבר זכר‪ .‬וזכר מחכמתו שלא הניח אותי‬
‫בשדר‪ .‬בחפירות כפי המנהג ב ח ב הארצות כדי‬
‫השאלה הב' באמח דרא יעקב כי יש‬
‫שלא יגגבור‪.‬ו משם אבל הגיחו בערים ועם‬
‫שבר במצחם וד‪.‬וא א מ ח הנה שמעתי כי‬ ‫זה ד‪.‬תנד‪,‬ג ביושר ולא עוות דין עיר ועיר‬
‫יש שבר במצחם ומד‪ .‬החדוש הזה וד‪.‬נד‪ .‬מצחם‬
‫כי אוכל כל עיר נתן בתוכד‪ .‬ולא בעיר אחרת‬
‫היתד‪ .‬גדולד‪ .‬ורבת התבואה מאד ת ^ ב״ש‬
‫וד‪.‬בן אמרו אוכל שדד‪ .‬העיר אשר סביבותיה‬
‫באותם השנים שד״יד‪ .‬שם שבע ג חל וביחע‬
‫נתן בתוכד‪ .‬שהכווגד‪ .‬בו שאוכל שדה העיר‬
‫שיהיה שם שבר אם מעט ואם הרבד‪ .‬ומד‪ .‬היא‬
‫אשר סביבותיה רוצה לומר הקחב לעיר הוא‬
‫השמועה אשר שמע יעקב אבינו ומה ענין‬
‫אשר נתן בתוכד‪ .‬להיותי נשמר עמה‬
‫למד‪ .‬תתראו שהקשו המפרשים בפירושו‪:‬‬
‫לאוכל העיר בזמן הרעב אבל האוכל שהיה‬
‫השאלה הג׳ למה ירדו אחי יוסף עשרה‬ ‫רחוק מן העיר לא היד‪ .‬נותן בתוכד‪ .‬כי היד‪.‬‬
‫לשבור בר במצרים ונתן הכתוב טענה‬ ‫מוליד אותו למצח‪-‬ם לאוצרות המלך כי שם‬
‫למדי לא הלד בנימץ עמהם ‪ rr>tn‬ח שילכו‬ ‫לבד היד‪ .‬מוכר יוסף הבר לארצות הנכחות‬
‫שנים או שלשד‪ .‬מד‪.‬ם לשבור אוכל לכל בני‬ ‫שלא היו ממצרים וכמו שנראה מד‪.‬ספור ששם‬
‫ביתם ומדוע הלכו כלם יחד כי הנה מה שיעשו‬ ‫היד‪ .‬משביר הבר לנכחם ושם באו אחי יוסף‬
‫כל העשרד‪ .‬בקניית הבר יעשו שנים מהם‪:‬‬ ‫לשבור אוכל וזכר הכתוב שד‪.‬יה הבר וד‪.‬אוכל‬
‫אשר קבץ יוסף אם מהחמוש ואם מד‪.‬קני׳)כל( ]רב[‬
‫השאלה הד' למד‪ .‬התנכר יוסף לאחיו ודבר‬ ‫שכן שבתחלה התחילו לכתוב כדי שיהיה הכל‬
‫אתם קשות והלא היד‪ .‬זה לו עון סלילי‬ ‫במספר אבל בהתרבותו חדל לספור לפי שלא‬
‫בר‪.‬יותו נוקם ונוטר כנחש וד‪.‬ם אם חשבו עליו‬ ‫היד‪ .‬נקבץ במספר ונשאר א״כ כלו לאמונתו‬
‫רעד‪ .‬אלהים חשבה לטובד‪ .‬ומד‪ .‬לו להנקם‬ ‫מבלי חשבון כלל והותרה בזה השאלה הי״ג‪.‬‬
‫אחח עשחם שנד‪ ..‬ודימפרשים ח שמ שהיה‬ ‫וד‪.‬נה זכר הכתוב ל ‪ T‬ת בני יוסף ושמותם וטעם‬
‫בראשית מ«‬ ‫«נ רננ‪1‬ול‬ ‫מקץ‬ ‫‪n w‬‬
‫מארץ כנען‬ ‫ואין הכוונה אלא בתיד הבאים‬ ‫עושה זד‪ .‬בדי שיתקיימו חלומותיו ויבאו עוד‬
‫רבד‪ .‬פרשת‬ ‫וד‪.‬נד‪ .‬כפי דרד חז״ל )בראשית‬ ‫להשתחוות לפניו כל אחיו הי״א כמו שחלם‬
‫הכל מיועוב‬ ‫צ״ו( שנכנסו בי׳ פתחים יד‪.‬יד‪.‬‬ ‫י״א כוכבים משתחווים לי‪ .‬ואינו נכון כי לא‬
‫עצמו בהבנת‬ ‫אבל הכתוב לא זכרו בהיותו עקר‬ ‫היתה הכונה בחלומו שישתחוו לו בכריעה‬
‫הספור הזד‪:.‬‬ ‫והשתחויה גמורד‪ .‬אבל שיגבר על ‪.T‬ם מאד והראי׳‬
‫שהנה )לו( ]לא[ השתחוה לו אביו‪ .‬ועוד כי‬
‫השאלה הח׳ כי יראה חלוף גדול בדברי‬ ‫בד‪.‬יות יוסף הוא השליט על הארץ היו משתחוים‬
‫יוסף ובדבת אחיו בזה לפי שתא אמר‬ ‫לו אף שיכירוהו ואיך אם כן העטופים ברעב‬
‫בראשונה מרגלים אתם לראות את ערות הארץ‬ ‫וחח מארצם בדרר רחוקה ובניהם ונשיהם‬
‫באתם שהם שני ענינים נבדלים והם השיבו‬ ‫וטפם מיחלים להם כל שכן אביו הזקן שבע‬
‫בצד אחד בלבד לא היו עבדיד מרגלים ומערות‬ ‫רוגז ומלא דאגות איד לא חמל עליו והרבה‬
‫הארץ לא דברו כלל‪ .‬וד‪,‬וא חזר וטען עלת‪.‬ם‬ ‫צער על צערו במאסר שמעת‪:‬‬
‫לא כי עח ת הארץ באתם לראות ולא אמר‬
‫מרגלים אתם אחר נד חזר ואמר הוא אשר‬ ‫השאלה הה׳ באמרו ויכירם ויתנכר אליהם‬
‫דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם ולא הזכיר‬ ‫וחזר שנית לומר ויכר יוסף את אחיו וד‪,‬ם‬
‫ערות הארץ ואם מרגלים וראות ערות הארץ‬ ‫לא הכירוהו‪ .‬וכתב הרמב״ן כי בתחילה הכירם‬
‫הם דבר אחד יהיה א״כ כפל מבואר בדברי יוסף‬ ‫לא בשלמות וכששאלם מאין באתם והשיבו‬
‫מרגלים אתם את ע תת הארץ וגומר‪:‬‬ ‫מארץ כנען אז נתברר לו שד‪,‬ם אחיו ואינו‬
‫השאלה הט׳ איד ביארו שלא היו מרגלים‬ ‫נכת כי אם בתחילה היה מסופק שהם אחיו‬
‫מהיותם בני איש אחד אדרבד‪ .‬כי האחים‬ ‫למד‪ .‬התנכר על ‪.T‬ם מספק כל שכן שאמרם‬
‫נועדו יותר בנקלה לעשות רע כי יבטחו זה‬ ‫שהיו מארץ כנען לא היה האות גדול כי‬
‫בזה שלא יגלה את סודו ומד‪ .‬ענין אמרו עוד‬ ‫אפשר שיר‪.‬יו אנשים אחרים דומים להם מארץ‬
‫כנים אנחנו לא היו עבדיד מרגלים אחרי שכבר‬ ‫כנען ואלו אמת מחברון היה זה אות יותר‬
‫אמרו לא אדוני ועבדיד באו לשבור אוכל וגר‪:‬‬ ‫גרול לענין הד‪.‬כרר‪ .‬לא מארץ כנען בכלל‪:‬‬
‫השאלה הי׳ במה שחזר יוסף על דבריד‪.‬ם לא‬ ‫השאלה הי' באמת ויזכור יוסף את החלומות‬
‫כי ערות הארץ באתם לראות כי הוא לא‬ ‫וגומר ויאמר אליוס מרגלים אתם כי מה‬
‫עשה בזה טענד‪ .‬גם לא השיב על טענתם שהיו‬ ‫ענין החלומות אצל מאמר מרגלים אתם שיראה‬
‫בני איש אחד וכנים אבל אמר כמעקש לא‬ ‫שבסבת מה שזכר מהחלומות אמר להם כן‬
‫כי ערות הארץ באתם לראות וד‪,‬ם מה חדשו‬ ‫ומה ענין אמרו אשר חלם להם כי ההלימות‬
‫במה שחזרו לומר שנית שנים עשר עבדיד‬ ‫לא היו בעצם וראשונה להם כי אם לו‪ .‬והרמב״ן‬
‫אחים אנחנו כי הנד‪ .‬לא חדשו בזד‪ .‬אלא אמרם‬ ‫כתב שזכר את החלומות וראה שלא נתקיימו‬
‫וד‪.‬נה הקטון את אבינו ומה האמות אשר בזה‬ ‫ע תן וד‪.‬שתדל בקיומם כי ידע כי עכ״ם יתקיימו‬
‫לשאינם מרגלים יותר ממה שהיה להם במד‪,‬‬ ‫וכבר כתבתי שלא היה קיומם בהשתחואה‬
‫שאמרו ראשונד‪ ,‬כלנו בני איש אחד נחנו‪:‬‬ ‫הגשמית כל שכן שאף שיכירור״ו יתקיימו‬
‫בהכנעם וד‪.‬שתחוותם לו מפני גדולתו‪ .‬ועוד‬
‫השאלה הי׳׳א בזרות מאמר יוסף על כל זד‪,‬‬ ‫שקיום החלומות היה מוטל על הקב״ה לא על‬
‫הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם‬ ‫יוסף החולם ‪:‬‬
‫שזר‪ ,‬המאמר מורה שמכח מאמרם היה מוציא‬
‫זה ואינו כן כי הם לא הוסיפו בזה על מה‬ ‫השאלה הז׳ איד אמר אליהם מרגלים אתם‬
‫שאמרו בתחלה ולמה לא אמר זה על מאמרם‬ ‫מבלי טענה כלל שיהיה בה הראות‬
‫הראשון ‪:‬‬ ‫כי הנה השליט בכל ה א ת לא יעשה עול‬
‫מפורסם פן ישנאוד‪.‬ו אנשי הארץ עליו ויחשבוהו‬
‫השאלה הי״ב באמרו בזאת תבחנו חי סרעד‪,‬‬ ‫למעול וחומץ‪ .‬ואם עשאו בדה־ עלילה ובתואנה‬
‫אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם‬ ‫היה מבקש לצערם מר‪ .‬ראה שבחר בעליל׳ הזאת‬
‫הקטון הנה ומה הבחינד‪ ,‬לאמת ממנה אם היו‬ ‫מזולתה‪ .‬וד‪.‬רמב״ן כתב כי אמר להם לא באו‬
‫מרגלים אם לא האם בהיות להם אח קטן לא‬ ‫אלי אנשים מארץ כנען לשבור אוכל‪ .‬וזד‪ .‬לא‬
‫יוכלו להיות מרגלים‪ .‬ועוד שאיד הותר ליוסף‬ ‫יתכן שהרי הכתוב אומר וילקט י‪-‬וסף את‬
‫לישבע בחיי המלד אשר גדלו בשוא ודבר כזב‪:‬‬ ‫כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען‪.‬‬
‫השאלה הי׳׳ג למר‪ .‬רצה לעכב אחד מאחיר‬ ‫ואין לומר שד‪.‬ם היו הראשונים שבאו שהכתוב‬
‫עמו האם חשב שלא ישובו אליו עוד‬ ‫אומר ויבואו בני ישראל לשבור בתוד הבאים‬
‫שגס‬ ‫כרו‪1‬שית נסו‬ ‫‪ x‬נ ר כ ‪ u‬ול‬ ‫מקץ‬
‫כי עדין לא היו צחכים אלץ אלא שכאשר‬ ‫והנה החגב בקרב הארז ש‪,‬בעבות יבואו‬
‫הרגישו עקת רעבון המעותד לבא אליהם‬ ‫בהכרח וכמו שהיה שמהברח הרעב באו »ם‬
‫צעקו אל פרעה ללחם ר״ל לתקון הלחם כאלו‬ ‫בנימין לא בעבור שמעון‪ .‬והנה אם לא ישובו‬
‫תאמר לכרוז שלא יוציא אדם לחם מן ה א ת‬ ‫ישלח יוסף להודיע לאביו כי הוא חי׳ וכי‬
‫כמו שהוא מנהג הארצות בזמן הרעב ופרעה‬ ‫הוא מושל בכל ארץ מצרים ושיבא אליו כמו‬
‫דחה איתם בדבתם באמת לכו אל יוסף אשר‬ ‫שעשה‪:‬‬
‫יאמר לכם תעשו כי הוא היה ממונה על דבר‬
‫התבואה בכלל ובפרט‪ .‬ולא ספר הכתוב מה‬ ‫השאלה הי״ד למה בכל שלשת הימים שהיו‬
‫עשה על זה יוסף לסי׳ שלא עשה בו כלום‬ ‫כלם במאסר לא ספר הכתוב שהאשימו‬
‫כי היה דעתו שימהר יחיש מעשה הרעב לבא‬ ‫את עצמם כלל וביום הג׳ כאשר הוציאם יוסף‬
‫הכל תחת ידו ושיבואו מכל הארצות לשבור‬ ‫וחחם עליהם באמרו זאת עשו טענו את‬
‫כי למלך אין שוה בזולת זה לשבור את‬ ‫בעירכם ואז התודו עונם ואמרו אבל אשמים‬
‫האוכל שלו ולאסוף ממץ הרבה וגם ליוסף‬ ‫אנחנו ומה ענין אבל אצל אשמים אנחנו וי״ ‪8‬‬
‫ירוח הדבר בתקנתו שיבואו לפניו אחץ כמו‬ ‫אשמים מלשון שממה ויקשה באמרו על כן באה‬
‫שהיה והיה ליוסף בזה התנצלות גדול ביוקר‬ ‫אלינו הצרה הזאת‪:‬‬
‫ערד האכל לפי שכבר פכרו המצתים החסה‬ ‫השאלה הט״ו באמרו ויען ראובן הלא אמרתי‬
‫שלהם ביוקר לנכריים והוא הלך בעקבותיהם‬ ‫אליכם וגו׳ כי הנה מלת ויען לא תסול‬ ‫׳‬
‫לענין הץקר‪ .‬והוא אמת והרעב היה על כל‬ ‫יפה באמרו אחרי היותו מסכים עם דעתם‪.‬‬
‫פני ה א ת וגם במצתים וכבר לא היה לפצתים‬ ‫ומה מעם בדברי ראובן אלה ומה התועלת‬
‫בר למכור לנכתם ואז פתח יוסף את א מ ח ת‬ ‫בזכרון מה שכבר עבר ומה ענין וגם דמו‬
‫המלך ‪ .‬ובתחלה דשבור רי׳ל וימכור למצרים‬ ‫הנה נדרש וחז״ל אמרו דמו וגם דם הזקן‬
‫וכאשר נתחזק הרעב ומכל הארצות באו לשבור‬ ‫אביו אבל יקשה איך לא זכרו והוא היה‬
‫מיוסף כי כבר לא היה כי׳ אם מוכר אחד אז‬ ‫העקר‪ .‬והרמב״ן הרבה בזה פירושים לפי שמלות‬
‫היה משביר בכלל לכל יוצא ובא‪ .‬וכבר כתב‬ ‫הכתוב הוקשה לו לישבם על אחד מהם‪:‬‬
‫הראב״ע שהכתוב הזה מסורס וכל ה א ת באו‬ ‫והנני מפרש הפסוקים האלו באופן יותרו‬
‫אל מצתם אל יוסף לשבור והותרה עם מה‬ ‫כל השאלות בלם‪:‬‬
‫שפירשתי בפסוקים האלה השאלה הא׳‪ .‬ואמנם‬ ‫ותחלנה שבע שני הרעב לבא וגר עד דרא‬
‫אמת וירא ‪ r‬קב כי יש שבר במצתם אץ‬ ‫יוסף את אחיו וגר‪ .‬מיד שנשלמו שבע‬
‫ענינו שהיה שם לחם אלא שהיו שמ מוכרי‬ ‫שני השבע התחילו שבע שני הרעב כי לא‬
‫תבואת המלך כי שבר הוא שם נאמר על‬ ‫היו ביניהם שנים ממוצעים בתבואה אלא‬
‫התבואה הנמכרת וכס״ש לשבור אל יוסף‪.‬‬ ‫אחח שבע שני השבע שהיה נילוס עולה‬
‫וישבור למצתם יאמר ששמע יעקב כי במצרים‬ ‫ומשקה את הארץ בשפע רב ויתברכו התבואות‬
‫פתחו אוצרות המלך והיו מוכתם החסה לכל‬ ‫שובע שמחות מיד בשנה אחרת לא עלה יאור‬
‫ההולו שמה לשבור וזהו כי יש שבר במצתם‬ ‫מצרים ולא השקה השם ה א ת ונעדרה תבואת‬
‫ת׳ל שמוכתם שם הבר לנכתי(ם הבאים לקנות‬ ‫הארץ ההיא בשנה ההיא וכן שאר השנים שלא‬
‫אותו ואמר לבניו הנה שמעתי׳ כי יש שבר‬ ‫היה בהם חריש וקציר והוא אמרי ותחלינה‬
‫במצתם לפה תתראו שראה יעקב שהיה מכירת‬ ‫שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף בי חוא‬
‫הבר במצתם וראה שהסוחרים הולכים שמה‬ ‫היה הענין שבו יתאמתו דב חו וזכר שהרעב‬
‫ומביאים משם התבואה ובניו למעלתם לא‬ ‫היה כולל לכל הארצות לא לארץ מצחם לבד‬
‫היו רוצים ללכת שמה והיו קונים מהאחתם‬ ‫כמו שהיה השבע ולכן עם היות שהיה רעב בכל‬
‫התבואה שמביאים משם ביוקר רב ואמר‬ ‫הארצות הנה ב א ת מצרים היה לחם מאשר‬
‫להם למה תתראו שתראו עצמכם ז שיתם‬ ‫אצרו המצרים בשבע שני השבע ונמשך מזה‬
‫שאינכם חוששים ליוקר החטה ונכבדים מאד‬ ‫שבאו מכל הארצות ל א ת מצרים לשבור אוכל‬
‫שלא תרצו ליגע להביא מאכל לבתיכם אל‬ ‫יהמצרים היו מוכרים אותם לנכחיום לחמדת‬
‫תעשו כן רדו שמה ושברו לנו משם ולא‬ ‫הממון וגם לחשבם שיעלה נילוס בשנה האחרת‬
‫מהבאים לארץ הזאת ובזה נחיה ולא נמות‬ ‫והרוח את ה א ת ובזה האופן מרוב השיימת‬
‫ברעב כי צר ‪ T‬האדם להשפיל עצמו להכרח‬ ‫שהיו מוציאים את הלחם מכל עיר ועיר‬
‫החייזם ואינו קלץ אליו‪ .‬ותתראו הוא על לשת‬ ‫ותרעב כל א ת מצרים מחרה והוא אמרו‬
‫מתעשר ואין כל מתתשש והון רב ר״ל מריה‬ ‫ו ת ת ב כל א ת מצרים‪ .‬וא^ת ויצעק העם‬
‫עצמו עשיר ואינו כן מראה עצמו עני ואינו‬ ‫אל פרעה ללחם אץ ענינו שיתן לחם לחם‬
‫בראשית מא מב‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬
‫ראוי שיהיה הוא המשביר כי הוא יכירם לא‬ ‫כן וכן תתראו מראים עצמכם עשירים ובעלי‬
‫אחר שיפקיד בדבר וגם זה מורה אמתת מה‬ ‫כבוד כפי הזמן והותרה השאלה הב‪ /‬וה‪:‬ה‬
‫שאמרתי למעלה שהבר אשר שם יוסף בערים‬ ‫הלכו אחי יוסף שלא מדעתם אבל בעלי כרחם‬
‫היה הצריך למכור ליושבי העיר למאכלם‬ ‫מפני מצות הזקן לשבור בר במצרים וקראם‬
‫והנשאר היה מביא למצרים ושם היו אוצרות‬ ‫פה אחי יוסף להעיר שמהשמים היה כל זה‬
‫המלך ושם היה משביר יוסף לעם הבאים מכל‬ ‫שירדו שמה להשתחוות ולהכנע ליוסף כמו‬
‫הארצות שהיו באקם לשבור אוכל וכן היה שבאו‬ ‫שחלם וזעה תסובנה אלומותיכם ותשתחויו‬
‫אחי יוסף לפניו וישתחוו לו אפים ארצה ובזה‬ ‫לאלומתי כי עם היות כפי תכונתם ללכת‬
‫נתקיים חלום האלומות הרמוזים לתבואה‪:‬‬ ‫לשבור בר כדרך המרים הולכי השיירות הנה‬
‫מב‬ ‫הקב״ה הביאם לזה להיותם אחי יוסף וגם‬
‫)ז( וירא יוסף את אחיו ויכירם עד בזאת‬ ‫בנימין היה הולך עמהם לקיים מה שנאמר וי״א‬
‫תבחנו חי פרעה‪ .‬ספר הכתוב שראה‬ ‫כוכבים משתחוים לי אם לא שלא רצה הזקן‬
‫יוסף את אחיו והכירם ולפי שהאדם יכיר את‬ ‫לשלחו פן יקראהו אסון כי להיותו אחיו ‪W‬‬
‫חבירו בא׳ מב׳ פנים אם במראהו ואם בקולו‬ ‫יוסף בן אמו חשש יעקב פן יקראנו אסון כי‬
‫ודבורו לכן אמר שיוסף בהיות שעברו עליו‬ ‫היה מזלה בחיים ובבנים רע• ואמר עם אחיו‬
‫שתים ועשרים שנה ולא ראה את אחיו הנה‬ ‫להגיד שלא נמנע יעקב משלוח בנימין עמהם‬
‫כאשר באו לפניו הכירם בפן הראשונה מההכרה‬ ‫להיותם שונאים אותו כי באמת לא היה כן‬
‫והיא בראיית פניהם כי נזכר מתמונתם ומפחח‬ ‫כי אח־ו באמת ובאמונה היו אבל מפני שאמר‬
‫שגם הם יכירוהו במראה פניו התנכר אליהם‬ ‫פן יקראנו אסון‪ .‬והנה הרעות הבאות בסבות‬
‫ואולי כסה פניו בצניפו כמו שכתב הרמב״ן‪.‬‬ ‫‪T‬ועות ובהמתנה יועילו בהם האחים בי ר ‪a‬‬
‫וגם השתנה קולו בדברו אתם קשות שמתרעם‬ ‫יביאו רופאים ורפואות לרפאות אבל המות‬
‫ידבר בחזקה כדי שלא ישימו לבם להכירו‬ ‫הפתאומית מה יועילו בה האחים‪ .‬וממה שבאו‬
‫אבל ישתדלו להשיב לדבריו‪ .‬ואפשר שלא היה‬ ‫כל עשרת בני יעקב לשבור אוכל נראה לי‬
‫התנכרותו דבר אחר אלא שדבר אתם קשות‬ ‫שפעת שמכרו את יוסף הסיעו עצמם מן האחות‬
‫להבהילם כדי שלא יהיה להם שהות ולא מנוד>־<‬ ‫ולא היו נסמכים כלם על שלחן אביהם כראשונה‬
‫להכיר בו‪ .‬והנה אמר להם מאין באתם שכלל‬ ‫אבל כמו שיהודה ירד מאת אחיו וכן עשה כל‬
‫בזה ב' שאלות האחת מאין הם והאחרת למה‬ ‫אחד מהנשארים שהיה לכל א׳ בית בפני עצמי‬
‫באו ולזה לא אמר מאין אתם אלא מאין באתם‬ ‫והיה מתפרנס משלו ולכן הלכו כלם להביא‬
‫כלומר מאין אתם שבאתם הנה ולכן השיבוהו‬ ‫כל א׳ שבר לביתו‪ .‬ואמרו אח״ז ויבואו בני‬
‫מארץ כנען לשבור אוכל כלומר מארץ כנען‬ ‫ישראל לשבור בתוך הבאים יראה שהוא מותר‬
‫אנחנו וא״ת מי הביאנו עד הלום דרד כ״כ‬ ‫לפי שכבר אמר וירדו אחי יוסף וגר‪ .‬אבל‬
‫רחוק הנה ההכרח הביאנו לשבור אוכל‪ .‬ואחרי‬ ‫להגיד שלא ירדו שם ברצונם אלא במצות‬
‫שדברו לו אחיו זה אז הכיר אותם בשלמות מצד‬ ‫אבמ& ומפני זלעפות רעב והכרחיותו ולהיות‬
‫קולם ודבורם והוא אמרו עוד ויכר יוסף את אחיו‬ ‫הרעב בארץ כנען ועכ״ז היו מתחבאים עצמם‬
‫כי אז נשלמה לו ההכרה והם לא הכירוהו כלל‬ ‫מהיות נכרים וז״ש לשבור בתוך הבאים והותרה‬
‫לא במראה פניו ולא בקולו ודבורו• וההתנכרות‬ ‫בזה השאלה הג׳‪ .‬וספרה התורה מחכמת יוסף‬
‫ודבור הקשות שעשה יוסף לאחיו נראה לי■‬ ‫וגודל השתדלותו באמרו ויוסף הוא השליט על‬
‫בענינו שתי כוונות‪ .‬הא' כי יוסף היה חכם‬ ‫הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ר״ל שעם‬
‫וסר מרע וידע כי למחיה שלחהו אלהים לפני‬ ‫היות יוסף הוא לבד השליט על הארץ הנה‬
‫אביו ואחיו כי מי״י היתה מסבה שימכרוהו‬ ‫הוא בעצמו לא הפקידים היה משביר ומוכר‬
‫אחיו להביא עליהם ועליו הטוב ההוא ולזה‬ ‫הבר לכל עם הארץ כקטון כגדול והיה זה‬
‫אחיו לא היו ראוים לעונש על מכירתו ר״ל‬ ‫לסבווע ראשונה כי היה הבר נחשב מאד כי‬
‫עונש מיתה כגונב איש ומכרו אבל עכ״ם‬ ‫היו חיי האנשים תלוים בו ופרעה עזב הכל‬
‫היו ראוים לעונש מה מצד מחשבתם הרעה‬ ‫בידו ולכן אין ראוי שיעזבהו יוסף ביד בנ״‬
‫כי מי שחשב להרע לחבירו במעשה מה‬ ‫אדם אחרים‪• .‬ושנית כי כמו שאחיו השפילי‬
‫והועילו בו הנה עם היות שלא יענש כפי‬ ‫עצמם לבא לשבור בתיד הבאים להיות הרעב‬
‫מחשבתו הרעה כיון שלא יצא לפועל כבר‬ ‫ככה הוא השפיל עצמו להשביר ליוקר הלחם‬
‫יענש על מה שכיון להרע לו כי מצדו כבר‬ ‫והכרחיותו‪ .‬והד אשר כיון אליה ראשונה היא‬
‫נעשה הרע המכוון אצלו‪ .‬ואם לא יצא לפועל‬ ‫לדעת היוצא והבא כי את אחיו היה מבקש‬
‫לא בצדקו ויושר לבבו היה ומזה הצד היו‬ ‫לראות אם יבואו אחיו לשבור אוכל שלזה היה‬
‫תא‬ ‫בראשית מב‬ ‫אנרב טנל‬ ‫מקץ‬
‫אחי יוסף ראוים לעונש כפי מחשבתם לא בנמית לדעת »‪ t‬בכ״ב שנה שלא ראה אותם‬
‫כפי מה שנמשך ממנה ולוה התנהג יוסף עמדים שנו את תכונותיהם ואם נתחרטו ממה שעשו‬
‫מדה כנגד מדה‪ .‬כי לא הרע עמהם בפועל כנגדו ובאיזו תכונה קיימת היו ולכן הבחעם‬
‫אבל בצער מחשבתם כשם שזס לא עשו לו באמור אליהם מרגלים אתם עד אשר ראה‬
‫רע אבל צערו אותו בחשבם להרע לו ואלהים שעשו תשובה שלימה כמו שאמרו אבל אשמים‬
‫חשבה לטובה‪ .‬והנח אחי יוסף חטאו נגדו אנחנו וגומר‪ .‬הנה שתי הכתנות האלו כית‬
‫במה שחשדוהו לרכיל ומביא את רבתם רעה יוסף בהתנכת לאחיו ובדבר אתם קשות‬
‫אל אביהם ולזה שנאוהו ולא יכלו ד ב ח לשלום ובהביאו אותם בצער ההוא והותרו בזה‬
‫בחשבם שהיה מדבר אליהם לשלום כדי לרגל הקזאלה הד׳ והה׳‪ .‬והנה אמר ויזכור יימף את‬
‫עניניהם‪ .‬ואם שהשליכו אותו אל הבור שהיה החלומות אשר חלם להם להג ‪ T‬כאשר ראה‬
‫שם אסור ולא יוכל לצאת וללכת אנה ואנה יוסף את אחיו משתחוים לו זכר את החלופות‬
‫ואם במה שנתגוהו לעבד למדיגים ההולכים שחלם פהאלומות שהיו משתחו״ם לאלומתו‬
‫מצרים‪ .‬ולכן הספיק השם בידו שהענישם בדומה ושי״א כוכבים משתחוים לו וראה אותם‬
‫לדברים הו« בעצמם כי הוא העליל עליהם מתקיימים‪ .‬גם זכר את החלומות וכאשר ראה‬
‫שהיו מרגלים תחת מה שאמרו כנגדו שהיה שהראשון נתקיים בהם רצה לדעת אם היה‬
‫רכיל ומוציא דבה וג״כ באסת את שמעון עדין אביו ובנימין אחיו חיים בדי שהשני‬
‫לעיג דם תחת מה שהשליכוהו אל הבור ואם יתקיים גם כן ולזה בא אליהם באותה עלילה‬
‫בלקחו מהם לעבד האח שעיני כלם תלוים היו כ ח שמתוך דבחהם ידע מאביו ומאח ‪ v‬אם‬
‫בבנימין וזו היא הכוונה הא׳‪ .‬והכוונה השניה הם חיים אם לא וזד‪ .‬כלו לדעת אם החלום‬
‫היא שיוסף ראה עצמו נבוך ומסופק מאד במה השני היה אפשר ג״כ שיתקיים ושיבא אביו‬
‫שיעשה עם אחיו‪ .‬וחשב בזה חעגין א׳ מג׳ ואחיו בלם למצחם כי בזה היה מאד מסופק‬
‫כוונות הא׳ שלא יגלה עצמו אליהם ויתנהג יוסף‪ .‬ואמר את החלומות אשר חלם להנצ לפי‬
‫עמהם כמו שדם התנהגו עמו ר״ל באכזריות שהיה ענין החלומות ד‪.‬ד‪.‬ם וצרכם לא להודיע‬
‫חמה ושטף אף לנקום נקמתו מהם אבל הדרך הזח הדבר ליוסף אלא לד‪.‬ודיע לאחיו שלא ישנאוהו‬
‫לא ישר בעיניו מפחזזו )מהערים( ]מהעוברים[ כי הוא עתיד למשול עליהם וד‪,‬ם ישתחוו לו‬
‫ושבי׳ שעתה לצורך השבר יבאו רבי׳ אצלו לקנות ולכן היד‪ .‬מספר להם את חלומותיו כ ח שיתנו‬
‫מארץ כנען‪ .‬ואולי יכירוהו וגם אחיו עצמם לבם אליד‪.‬ם כי חלומות נבואיים היו וזד‪.‬‬
‫אולי בהתבוננות בו יכי ת אותו ויהיה לו טעם אשר חלם לזע להסירם מטעותם להודיעם‬
‫חרפה בין העומדים בהיות הדבר נודע מפי' האמת ולפי שהם לא חששו לד‪.‬ם אבל הוסיפו‬
‫אחרים לא מפיו‪ .‬ועוד כי איככה יוכל לדעת עוד שנא אותו עד שבעבוחם מכרוהו לעבד‬
‫את צער אביו ולא ישתדל להסיר שקו מעליו לבן גם זכר את החלומות אשר חלם כדי‬
‫בהיות לאל ידו גם כי היה ירא אלהים ואיך לדיודתם האמת ולא קבלוהו כ ח לד״ענישם עליו‬
‫ירע לאחיו‪ .‬והדרך הב׳ הוא אם יגלה עצמו ולבן העליל עליד‪.‬ם ר״ל אני יודע בי אומנותיכם‬
‫אליהם וייטיב עמהם בשבתם בארץ כנען ולא לד‪.‬יות מרגלים בי כמו שהם חשדוד‪.‬ו ברכיל‬
‫יביאם לארץ מצרים וגם זה הדרך לא היה ישר ומרגל דבחם‪ .‬בך חשד הוא אותם בחמה‬
‫לפי שיהיה נכון להלשץ עליו כל איש רע לאלו וד^חחד‪ .‬בזה השאלות הר וחד‪ .‬ואפרו‬
‫ובליעל לאמר שהיה מארץ כנען והיו לו שם מרגלים אתם כי את ערות ה א ת באתם לראות‬
‫אב ואחים ושהיה שולח שם ממון המלך ושבח‪ .‬אינו כפל לשון אבל ענינו שרם היו רגילין‬
‫והיה בי תקראנה מלחמה בין מצחם וכנען יהי׳ להיות מרגלים כי היו בקיאים ונ מני ם באומנות‬
‫יוסף בסכנה עצומה פן יאמח שהוא מגלה את ההוא וגם עתה בזאת הפעם בפרט את ערות‬
‫אזן קרוביו שם ומסייעם כנגד המצחים ולזה ה א ת באתם לראווה וד‪.‬יו אם כן אומנים‬
‫לא ישר בעינע גם הדרך הזה ולזה חשב דרך במלאכד‪ .‬ההיא וגם באותר‪ .‬שעד‪ .‬היר‪ .‬מעשה‬
‫שלישית והוא להביא אביו ואחיו וכל ביתם אומנותם בידם כי מרגלים הוא תואר מורה‬
‫למצחם ולכלכלם שמה אבל נסתפק לו בזה על חקנין‪ .‬והם השיבו ראשונד‪ .‬על העלילה‬
‫אולי* יקנאו בו אחיו פעם שנית ייחשבו להרגו האחרונד‪ .‬כי היא היתר‪ .‬יותר ע ק ח ת באשר‬
‫כאשר עשו בראשתה או יתעוללו זה לזח הוא שם כי גם שמ‪.‬יר‪ .‬אומנותם מרגלים כמו‬
‫כאשר שונאים אלו לאלו ו כ ח בזית וקצף שאמר הנר‪ .‬אם אותה שעד‪ .‬לא באו בזה אינם‬
‫אליו לראות אותם בקלקולמ לנגד עיניו ואולי חייבים בעונש כלל ‪ vm‬אמחם לא אדוני‬
‫שלא ינהגו בו הכבוד כראד למעלתו‪ .‬ומפני ועבדיו באו לשבור אוכל ח ל אין הדבר אדוני‬
‫חספקות אשר ראה בדת־ הזה ראה להביאם כמו שאתה אומר שעחת ה א ת באנו לראות‬
‫בראשית מב‬ ‫(!ברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫תב‬
‫היה קשה אצלו שיבואו כלם לשבור אוכל כל‬ ‫כי הנז^ עבדיו באו לשבור אוכל תןחמורים‬
‫א׳ לעצמו אבל עתה שאמרו לו שהיו י״א‬ ‫מזאמתחות וכל כלי משאינו ‪T p‬ו עליני‪.‬‬
‫ושבאו עשרה מהם לשבר אוכל התברר לו‬ ‫ואמנם למה שאמרת שהיה מאופנותינו להיות‬
‫שכזב ידברו כי איד מבית א׳ שהיו וי״א‬ ‫מרגלים אין הדבר כן כי כלנו בני איש אחד‬
‫אחים לא יבואו שנים מהם או שלשה לכלם‬ ‫נחנו ולכן כל א׳ יוכל להע ‪ T‬על כלם שכנים‬
‫ויצטרכו לבא העשרה זה מורה באמת להיותם‬ ‫ר״ל אנשי אמת וכבוד אנחנו לא היינו עבדך‬
‫נתפשים בפחזותם היו ממציאיזם אותם המציאות‪.‬‬ ‫מעולם מרגלים ולא נמצא אומנות נבזה מסוכן‬
‫גם אמרם שהאחד איננו מורה שהלך ג״כ לרגל‬ ‫כזה באנשי משפחתנו ואפשר עוד לפרש שעשו‬
‫ולא שב עוד לביתו ולכן מתוך דבריהם אמת‬ ‫בזה המאמר ב׳ טענות להתנצלותם הא׳ באמרם‬
‫מה שחשב עליהם ראשונה שהיו מרגלים וכן‬ ‫כלנו בני איש אחד נחנו ואיד יעלה על הדעת‬
‫היה ענין האח האחר שאיננו ולכן ה‪-‬ו באים‬ ‫שנבא כלנו להכנס בסכנה עצומה ברגול‬
‫מבית אחד אשר בו י״א אחים הי׳ מהם כי‬ ‫הארץ ומי האיש אשר ישלח לבניו כלם בדבר‬
‫א״א לומר כי בעבור האכל באו וזה אמרו הוא‬ ‫סכנה והלא אין אדם מוליך את בניו כלם‬
‫אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם ועם‬ ‫לסעודה מפני מראית העין כל שכן ש שלח‬
‫מה שפירשתי בפסוקים האלו הותרו השאלות‬ ‫כלם בסכנה אשר כפשע בינם ובין המוו^ והב׳‬
‫הח׳ והס׳ והי׳ והי״א‪:‬‬ ‫כי האומנות הזה לא ימצא כי אם באנשים‬
‫רקים ופוחזים‪ .‬אשר בהתהלכם ברחובות העיר‬
‫)טו( בז א ת תבחנו וגד עד ויצו יוסף וימלאו‬ ‫וסביבותיה לא ישימו להם לב‪ .‬אבל אנחנו‬
‫את כליהם בר‪ .‬הנראה מפשט הכתוב‬ ‫אין ענ נינו כן כי כנים אנחנו ואנשים חשובים‬
‫שאמר להם יוסף בזאת תבחנו כאומר יבא‬ ‫ומזה תדע שלא היו עבדיך מרגלים מעולם‪.‬‬
‫אחיכם הקטן ההוא שאמרתם ובו אדע אם כלכס‬ ‫דוסף השיבם לא כי ערות הארץ באתם לראווה‬
‫בני איש אחד ומה מעשיכם ועל מה באתם פה‬ ‫ר״ל איני חושש עתה אם הייתם מרגלים‬
‫כי להיותו נער קטון אחקור ואדרוש אותו היטב‬ ‫פעמים אחרים אם לא כי דיה לצרה לשעתה‬
‫וראוי להאמין בו כמשיח לפי תומו כי לא‬ ‫אבל אומר שהפעם הזאת לבי אומר אלי שלא‬
‫‪T‬ע להכין שקרם כמוכם‪ .‬ומפני זה כאשר‬ ‫נזדמנתם כלכם יחד רק לראות את ע ח ת‬
‫ראה את בנימין שהיה אדם גדול ולא ילד‬ ‫הארץ ובמה שאמר לא כי את ערות הארץ‬
‫אמר יוסף אליוע הזה אחיכם הקטון אשר‬ ‫יש לפרש מלת לא ורי׳ל א ן הדבור כמו‬
‫אמרתם אלהיך יחנך בני‪ .‬כי גם אתה תוכל‬ ‫שאמרתם שהייתם כלכם בני איש אחד ושבאתם‬
‫לזייף דברים כאחד מאחיך‪ .‬גם אפשר שלא‬ ‫בלבד לשבר אוכל כי רחוק הוא שיהיו לאדם‬
‫אמר בזאת תבחנו על ביאת בנימין •כי לא היה‬ ‫עשרה בנים כלם אנשים והכזב הזה אשר‬
‫בזה בחינה כלל והיה לו לומר בזה תבחנו‪.‬‬ ‫אמרתם מורה כי את ערות הארץ באתם לראות‬
‫אבל פירושו כאומר באמת מרגלים אתם ותמיד‬ ‫וכדי לכסות תכלית ביאתכם באתם פה לשבור‬
‫הייתם רגילים באומנות הזה ולפי שלא באתם‬ ‫מעט אוכל הזה להיות זה לכם כסות עינים‪.‬‬
‫בשום פעם מהפעמים ל ‪T‬י בחינה ונסיון חשבתם‬ ‫ואז הוסיפו להתחזק עוד בטענתם ולומר אל‬
‫שכן יהיה תמ ד ולא יהיה כן כי בזאת תבחנו‬ ‫יפלא אדוני מהיותנו כלנו בני איש אחד כי‬
‫ד׳ל בזאת הפעם תבחנו ואני אחקור ואדרוש‬ ‫באמת תדע ששנים עשר עבדיד ;זנחנו שהם‬
‫בעניניכם כי חי פרעה כי מרגלים אתם ולא‬ ‫יותר מעשרה בני איש אחד בארץ כנען לא‬
‫תצאו מזה כי אם בבא אחיכם הקטון‪ .‬ילא‬ ‫בני אם אחת אבל בני אב אחד שהוליד בנשים‬
‫אשלח אני בעדו וגם לא ילד אחד מכם להביאו‬ ‫מתחלפות ונשאר האחד ממנו והוא היותר‬
‫פן יסיתהו לדבר דברי כזבים אבל שלחו‬ ‫קטן עם אבינו כי אין בו כח עדין לצאת‬
‫מכם ומצדכם איש אחד שיקח את אחיכם‬ ‫מ‪ 1‬בא בדרכים הוא צריך שמה אצל אב ו לשמשו‬
‫ההוא ואתם האסרו ר׳ל שיפו עצמכם במאסר‬ ‫כי הוא היותר צריד אליו והאחד איננו‬
‫ויבחנו דבריכם כשאחקור ואדרוש עליכם‬ ‫במציאות ואמרו כל זה לאמת דבריהם כי‬
‫יעל מעש־כם האמת אתכם ר*ל במה שאמרתם‬ ‫זה דה־ המדברים כשישימו ספק בדבריהם‬
‫שכלכם מ י איש אחד בארץ כנען ושכנים‬ ‫יזכרו הפרסים כדי להוסח כי האמת אתם‬
‫אתם אנשי אמת ונכבדים ואם לא ר׳ל אס‬ ‫ולא ימצא בפיהם לשת תרמית והכלל שהם‬
‫לא נמצא הדבר כמו שאמרתם חי פרעה כי‬ ‫היו כלם בני איש אחד ואיד יכניסם אביוס‬
‫מרגלים אתם שאין ספק אם כזבתם בדבריכם‬ ‫בסכנת הרגול והנה יוסף השיבם הוא אשר‬
‫שהלא דבר הוא מה שנחשדתם בו מה־ותכם‬ ‫דברתי אליכם לאמר מרגל ם כאומר לפי שעד‬
‫מרגלים‪ .‬וכסי הפי׳ הזה אין ענין שלחו מכס‬ ‫עתה לא היה יודע היותם כלס אחים לא‬
‫וע‬ ‫בחושיתמב‬ ‫(וברבטול‬ ‫מקץ‬
‫האדם ה מ פ ^ את האסור באמרי פיו ויתחייב‬ ‫אהד שילך ‪ it‬מהם להביא את בנימין ‪ BXV‬היה‬
‫מיתה והנה התנה לומר אם מי ם אתם לומר‬ ‫ואוד‬ ‫‪ p‬היה ראוי שיאמר שלחו אהד‬
‫שהם אם אעם אמתיים כדבריהם י ^ ו לד‬ ‫שלמה ימסור אחד מהם ואולי שהוא יהיה‬
‫והוא ירחם עליהם ולא י מסו בסכנת ‪.‬הנסיוו‬ ‫חייב מיתה אלא שפירושו שלחו מכם מצדכם‬
‫אולי אחיהם הקטון יכחיש דבריהם כי לא‬ ‫איש אחד שילך לארצכם דקה את אחיכם‬
‫ידע לקיים הכזב ואמר ויעשו כן להגיד שנתרצו‬ ‫דזזה לא אמר רקח את אחיו למי שהלוקח‬
‫בזה‪ .‬ואמרו שכן יעשו להביאו כי הם לא‬ ‫לא יהיה אחיו ומזה תבין שלא נשבע יוסף חי‬
‫דברו עולה‪ .‬והנה השתדל יוסף כל ההשתדלות‬ ‫פרעה לשקר כי הוא נשבע ב׳ פאמים האחד‬
‫הזה שיביאו את בנימין לסבות האחת לראותו‬ ‫באמרו בזאת תבהנו הי פרעה אם תצאו מזה‬
‫כי הוא היה אחיו בן אמו תפשו קשורת‬ ‫כי אם בבא אחכם הקטן הנה ואתה תראה‬
‫בנפשו והיה חשעו בלבו אם המיתוהו אחיו או‬ ‫שלא אמר אם תצאו מזה עד בא אחיכם הנה‪.‬‬
‫מכרוהו כאשר עשו לו ולכן צוה לראותו‪ .‬והב׳‬ ‫אלא כי אם בבא ר״ל חי פרעה אם תצאו מזה‬
‫כד• להעליל עליו עלילת הגביע ולראות את‬ ‫כ״א כשתודו והסכימו להביא אחיכם הקמח‬
‫אחיו ישתדלו להצילו באהבה כאחים או את‬ ‫הנה גם שעל כלם אמר אם תצאו מזה כלומי*‬
‫יעזבוהו בשנאתם אותו להיותו בן אשה אחרת‬ ‫שלא יצאו כלם עד בא אחיהם וכן היה‬
‫והסבה השלישית היא שרצה יוסף בביאת‬ ‫שנשאר שמעון עד בואו‪ .‬והשבועה השנית‬
‫בנימין כדי שיקחהו לעיניהם לעבד ובזה יתקיי׳‬ ‫היא אמרו חי פרעה כי מרגלים אתם שפירושו‬
‫ענשם מדה במדד! כמו שיתבאר בענין הגביע‬ ‫ויאמנו דבריכם שאמרתם שכלכם בני איש‬
‫ובין כד ובין כך ישאר אסור אחד סהם על‬ ‫אחד ושכנים אתם ואם לא שאין הדבר כן חי‬
‫עלילה הזאת הכוזבת כמו שהם שמו אותו‬ ‫פרעה כי מרגלים אתם אבל ודאי יאמנו‬
‫בבור ומכרוהו על העלילה הכוזבת שהיה‬ ‫א״כ אינם מרגלים והותרה השאלה הי״ ‪3‬‬
‫מרגל ומלשין לאביו כי היו כל מעשיו של‬ ‫ובמדרש אמרו בשעה שהיה מבקש לישבע‬
‫יוסף להענישם על חטאם כפי הראוי מרה‬ ‫על שקר היה אומר חי פרעה והוא דדך דרש‬
‫כנגד מדה לטוב להם לכפר על חטאתם לא•‬ ‫וכי על דרך האמת אין ראוי ליחס פחיתות‬
‫להנקם מהם כי גם הוא הצטער אחר ל ו‬ ‫כזה ליוסף גדול השלמות בכל מה שיאמר‬
‫בצערם ובכה‪ .‬ובפרט כששמע דבר• השובתת‬ ‫שלמות בהיות פרעה כלבו ואהבו‪ .‬והנה אחי‬
‫ובפרט כאמרם אבל אשמים אנחנו וגר כמו‬ ‫י׳וסף לא ענו אותו דבר כי נבהלו מפניו‬
‫שהם אחרי שמכרוהו נתחרטו ונצטערו בצערו‬ ‫ויוסף צוה לשים אותם במשמר שלשת ימים‬
‫ובזה השוה ענינם לענינו‪ .‬ואמנם מאמרם אבל‬ ‫אולי מנהגם במצרים כמו שהוא היום בארצות‬
‫אשמים אנחנו נראה לי לפרשו בא׳ מג־ פנים‪.‬‬ ‫מספרד לאסור החשודים אף שלא יתברר חטאם‬
‫האחד כששמעו דברי יוסף ואתם לכו הב־ או‬ ‫שלשה ימים כי בהם יצא הקול ויבואו עדים‬
‫שבר רעבון בתיכם האמינו שבודאי היה ירא‬ ‫אם לזכות ואם לחובה ואחר עבור אותם‬
‫אלהים להיותו מרחם על נשותיהם ובניהת‬ ‫שלשה ימים וחקירת הענין יפטתם או יחייבום‬
‫שלא היה לו עמהם קורבה וגם להיותו מרחם‬ ‫ולכן יוסף לא המתין השלשה ימים אבל ביום‬
‫עליהם בהיותם מארץ אחרת כי לא ירחם‬ ‫השלישי מבלי שד& יאמרו דבר מענין משפטם‬
‫האדם על מי שלא ראהו אלא על מי שיראה‬ ‫אמר להם יוסף שהאלהים אני ירא איני‬
‫בעינד צעת וגם להיותו עושה עמהם חסד‬ ‫רוצה שתמותו כאן אבל איעצכם עצה ותחיו‬
‫ורחמים מבלי דרישתם ולא בקשתם ממני‬ ‫ולא תמותו וה־א שמדעתכם ורצונכם אם כנים‬
‫ולכן נתנו אל לבם להאשים את עצמם שלא‬ ‫אתם אחד מאחיכם פה יאסר בבית משמרתכם‬
‫רחמו הם על אחיהם כמו שזה היה מרחת‬ ‫ר״ל ישאר פה בבית הזה אשר אתם נשמרים‬
‫על הזרים ולא רחמו הם עליו בראותם צרת‬ ‫בה אבל יאסר כי אתם לא הייתם נאסרים‬
‫נפשו לעיניהם כמו שזה מרחם על מה שאינו‬ ‫יען היה רחוק שתברחו כלכם אמנם איש אחד‬
‫רואה ולא רחמו הם עליו בהתחננו אליהם‬ ‫בנקלה יוכל לברוח ולכן יאסר שם ואתם‬
‫כמו שזה עתה היה מרחם על מי שלא הית‬ ‫לא תתעכבו פה אבל תכף לכו הביאו שבר‬
‫מבקש ממנו דבר‪ .‬ושלשת הבחינות האלו כוונו‬ ‫רעבון בתיכם ובלי עכוב הביאו אלי את אחיכם‬
‫הם באמרם אבל אשמים אנחנו על אחינו והיא‬ ‫הקטן ויאמנו דבריכם ר״ל לא אחוש עוד‬
‫הראשונה‪ .‬אשר ראינו צרת נפשו והיא השנית‬ ‫לחקירה ודרישה אחרת כ• אני אתן אמנה‬
‫בהתחננו אלינו ולא שמענו ולכן מ ה אלינו‬ ‫לדבריכם שאמרתם שאינכם מרגלים ולא תמותו‬
‫הצרה הזאת לאכזריותנו והצדיקו עליהם את‬ ‫‪ p‬עתה אולי אם הייתי חוקר בדבר הזה ודורש‬
‫הדין‪ .‬וזהו הסן האחד מהפירוש‪ .‬והב׳ שחם‬ ‫אותו הייתם חייבים מיתה כי בקלות ילכ ‪T‬‬
‫בראשית מב‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫תד‬
‫רגיל להיות המלת בינותם ולכן לא נתנו אל‬ ‫בהחלה כשראו העול המפורסם שהיה יוסף‬
‫לבם שהיד■ הוא שומע ר״ל מבין דבריהם‪.‬‬ ‫עושה עליהם חשבו שברשעתו וסכלותו היה‬
‫־י״כ שכאשר כלה יוסף לדבי אל אח‪-‬י באמצע־ת‬ ‫עישה כן אמנם כאשר שמעו את דברי אמרו‬
‫המליץ קם דמליץ מאצלו *יקרב אליד‪,‬ם לדבר‬ ‫את האלהים אני ירא וצדקת עצתו יטוב דבריו‬
‫על לבם מלבו דברים טובים דברים נחומים‬ ‫פשפשו במעשיהם מה זאת עשה אלהים לנו‬
‫על צערם וד‪.‬ם היו ביניד‪,‬ם נושאים ונותנים‬ ‫והיו מהם אומרים שהוא דרך מקרה רמעניגי‬
‫בענינם וכאשר דברו כדברים האלה לא ידעו‬ ‫בני אדם ולכן אמרו איש אל אחיו אבל אשמים‬
‫כי שומע יוסף לפי שהמליץ לא היה אז עמו‬ ‫אנחנו ר״ל לא המקרה נגע מ ו אבל הוא עונש‬
‫להליצו כי הוא היד‪ .‬בתוכם מדבר עמהם ולא‬ ‫על צד ההשגהד‪ .‬לחיותינו אשמים על אחינו‬
‫היה בין יוסף ובינם כפעם בפעם וכאשר ראה‬ ‫יוסף כי כמו שאז אנחנו בידינו מכרנו אותו‬
‫יוסף תשובתם ואיך היו מתחרטים ממה שעש•‬ ‫ונתננוהו לאויבים ככה מפני אותו חטא באה‬
‫כנגדו חזר פניו מהם ויבך מלשון ויסב חזקיהו‬ ‫עלינו הצרה זאת שנציטרך לתת בבחירתנו א׳‬
‫פניו אל הקיר וישב אליהם וידבר אליהם‬ ‫ממנו ולשומו במאסר ביד אויב כי זה האכויייות‬
‫ר״ל דברי חן ותחנונים‪ .‬ובעבור שראה אותם‬ ‫שנעשה עתה דומה לאכזריות אשד עשינו וי^פי‬
‫מצטערים איך יתנו בידיהם אחד מהם להאסר‬ ‫שהמעשה ההוא לא היה כמעשה אנשים חכמים‬
‫ואולי לא יסכימו מי מהם יהיה לכן הוא עצמי‬ ‫ונבונים אלא כמעשה השכורים דושוגגים עצמם‬
‫לקחו מאתם לסלק אותם מהמחלוקת וד‪,‬אכזריות‬ ‫במה שיעשו ולכן קראו עצמם אשמים מלשון‬
‫שיעשו בתתו אותו בידו והנה אסרו לעיניהם‬ ‫אשם ושוגג הנעשה בבלי דעת‪ .‬והפן השלישי‬
‫שיראו אותו בעיניד‪,‬ם ולא יוכלו להושיעו כי‬ ‫מהפי׳ הוא שהם היו מתמיהים זה עם זה איר‬
‫כן עשו הם כאשר ראו המדינים אסרו את‬ ‫לקבל העלבון הזה על דבר שלא היה בעולם‬
‫יוסף לעיניחם ולא חמלו עליו‪ .‬וחנה לקח את‬ ‫מהיותנו מרגלים לכן ענו אלו לאלו אין הצרה‬
‫שמעון כי הוא היה גדול החוטאים כי ראובן‬ ‫הזאת על ענין המרגלים אבל הוא על ענין‬
‫אמר אל תחטאו בילד גם שמעון היה אשר‬ ‫אחר והוא שהיינו אשמים על אהיני וכאנשים‬
‫אמר לכו ונהרגד‪,‬ו כמו שביארתי שם ואין‬ ‫נעדרי השכל ראינו צרת נפשו בהתחננו אליני‬
‫ספק שמדבריהם בזה ששמע יוסף ידע שראובן‬ ‫ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת‬
‫לא חטא במכירתו‪ .‬הנה התבאר למה רצה יוסף‬ ‫שזה המושל איננו שומע בקולני עם היותו‬
‫שישאר שמעון במאסרו ולאסרו לעיניהם שהיה‬ ‫ירא אלהיט‪ .‬ולפי שהם היו קוראים את עצמם‬
‫הכל להענישם על חטאם ולא תד‪,‬יה להם זאת‬ ‫אשמים ושוגגים במכירת יוסף לבן ענה ראובן‬
‫לפוקה ומאת י״י היה לתת לאיש כדרכיו וכפרי‬ ‫על דבריהם ואמר למה תקראו עצמכם אשמים‬
‫מעלליו והותרו במה שפירשתי השאלות הי״ג‬ ‫ושוגגים כי מזידים הייתם הלא אמרתי אליכם‬
‫והי״ד והט״ו‪:‬‬ ‫אל תחטאו בילד ר׳׳ל מלבד האחוה עוד‬
‫מאשר הוא ילד במעשיו ודבריו התרתי בכם‬
‫)כה( וי צו יוסף וימלאו את כל^‪,‬ם וגו' עד‬ ‫שלא תחטאו בו ולא אביתם‪ .‬ולכן לא לבד‬
‫ויקחו האנשים את המנחה‪ .‬בעבור שהיתה‬ ‫יבקש האלהים מכם עון האחיד‪ ,‬אבל גם דמו‬
‫כוונת יוסף לצערם לא להרע להם כמו שאמרתי‬ ‫ששפכתם במכירתו הנה הוא היום הזה נדרש‬
‫ולהראות זה להם באחרונד‪ .‬כשהתודע אליהם‬ ‫ר״ל גם דמו מצד שהוא בעצמו לא מצד‬
‫רצה שיתנו לד ‪ a‬צדה לדרך ועוד וימלאו את‬ ‫שהוא אה הוא נדרש‪ .‬או יהיה פירושו שחטאו‬
‫כליד‪,‬ם בר להוליך לבתיד‪.‬ם ו‪,‬מפני שלא יתעכבו‬ ‫במה שראו צרתו וצערו בהתחננו אליז־‪.‬ם‬
‫שמה מלחזור לחוסר הכסף הצריך להביא‬ ‫ולא שמעו ושמלבד הצער שצ׳ערוהי בידיהם‬
‫לקחת בר אחר צור‪ .‬גם כן להשיב כספיהם‬ ‫גם כמו שיתכן שהמיתוד‪,‬ו שם הנה נדרש‬
‫איש אל שקו אבל לא הודיע לד ‪ a‬זה כדי‬ ‫הדם מי‘בד הצער וענין נדרש י׳יא כי אינו‬
‫שיחיו בצער ובפחד ממנו וכל זה כפו שאמרתי‬ ‫עדין פיוע ולכן הוא נדרש מהמשפט האלהי‬
‫מדה כנגד מדה כי כמו שהם חשבו להרע לו‬ ‫להפרע‪ .‬ואין ספק כמו שכתב הרמב״ן שכל‬
‫הטיבו לו)ואח״כ( ]וא״כ[ לא חטאו‪ .‬רק במחשבה‬ ‫הדברים האלה דבר אליד‪,‬ם ראובן בעת המעשה‬
‫כן יענשו לא בפעל כ״א במחשבתם ודינה הלכו‬ ‫וקצרה התורה בכה שאין בו צורך ואמנם אמרו‬
‫האנשים עם שברם ויפתח האחד את שקו במלון‬ ‫והם לא יי‪1‬ו כי שומע יוסף כ־ *־מלי? בינותם‬
‫לתת מספוא לחמורו וירא את כספו שהיה בפי‬ ‫אפשר לומר שעם היות שבא המליץ עם יוסף‬
‫אמתחתו וחרדו מאד כלם ואמרו פרי זאת‬ ‫לדבר אתם הנה אחרי שדבר א־יהם הלד‬
‫עשה אלהים לנו ר״ל מדי זאת שעשה אלהים‬ ‫לשם ולכן בהיותם מדברים בינם לבין עצמם‬
‫לנו האם הוא טוב שבדרך שכחה שכח האיש‬ ‫לא ידע* כי שומע יוסף לפי שתמיד היה‬
‫תה‬ ‫כראשית מב‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬
‫ודאג לסכנת הדרך ואמר לא ירד בני עמכם‬ ‫ולא לקח או‪ 1‬הפסר או אם רע שעזבו להתעולל‬
‫כי אחיו מת והוא לבת נשאר מבני אמו והם‬ ‫עלינו ולםי שלא ידעו אם היה המקרה הזח‬
‫רעי המזל ויודע אני שיקראנו אסון בדרך‬ ‫להם טוב או רע אמת מה זאת עשה אלהיס‬
‫ואין תוכלו להצילו מהמות הפתאומי׳ ותהיו‬ ‫לנו ואין ספק ששאר אחיהם יפתחו שקיהם‬
‫אתם מותדים את שיבתי ביגון שאולה ומה‬ ‫לראות אם היה שם כספיהם אלא שהאיש שעל‬
‫תרויתו בזה‪ .‬ואין ספק שהיה זה ממנו תואנה‬ ‫בית יוסף בשומו הכסף באחד מהם במקרה‬
‫כת שלא ילך הנער כי הוא לא ירא מן הדרך‬ ‫שמו קרוב לפי השק ולכן מצאו כשפתח כי‬
‫אלא מהאיש אדוני האת‪ .‬אמנם כשהכביד‬ ‫היה בפי אמתחתו ובאחרים העמיק לשים את‬
‫הרעב וכלו לאכול את הלחם אמד להם אביהם‬ ‫הכסף יותר למטה בתוך החטד‪ .‬ולכן לא מצאי‬
‫שובו שברו לנו מעט אוכל ר״ל שישיבו למצתם‬ ‫כלם את כספם במלון בפי אמתחתיהם אמנם‬
‫וישבת מעט אוכל ליעקב מלבד מה שישברו‬ ‫בביתם כאשר היו מריקים שקיהם נמצא הכסף‬
‫כל אחד לעצמו אז אמר לו יהודה העד הע ‪T‬‬ ‫כלו לכל איש צרור כספו בשקו‪ .‬ואין להפלא‬
‫בנו האיש ר״ל אדוני האת לא תראו פני‬ ‫מאשר הכתוב יאמר פעם שקיהם ופעם יאמר‬
‫בלתי אחיכם אתכם לכן אם ישך משלח את‬ ‫אמתחותיהם כי שקים הוא שם להם לעצמם‬
‫בנימין אחינו אתנו גרדה ונשברה לך ולביתך‬ ‫ואמתחת הוא שם לוס מפאת הבר אשר ישאו‬
‫אוכל וזולת זה לא נרד‪ .‬והנה יעקב ראה‬ ‫בהם והכל דבר אחד‪ .‬וי״מ השקים הגדולים‬
‫שטענת י״ב עבתך אחים אנחנו לא היתד‪.‬‬ ‫אשר בהם יביאו את השבר ואמתחות הם‬
‫הכרחית ולא צריכד‪ .‬להתנצלותם כי מה ענין זד‪.‬‬ ‫השקים הקטנים שמכניסים בהם התמרים החבלי׳‬
‫לעלילת המרגלים וחשב מפני זה שהם כאנשים‬ ‫והיתרים וכל כלי עבודת משאם וגם משמרים‬
‫דברנים אמרו לו מר‪ ,‬שלא היה שואל מאתם‬ ‫בהם את כספם וממונם ומכניסים אותם לתור‬
‫וזהו אמרו למד‪ .‬הרעותם לי להגיד לאיש‬ ‫השק הגדול ליותר שמירה ומפני זה יאמר פעם‬
‫העוד לכם אח כי חשב שאת נפש הילד היו‬ ‫הכתוב שהיה הכסף באמתחות שהוא המקום‬
‫מבקשי בשאלו אותו והם לא ידעו להתנצל‬ ‫המיוחד ופעם שהיה בשק שהוא המקום הכולל‬
‫מקועזית דבריו כ״א בשנותם את טעמם מאמתת‬ ‫אליו‪ .‬ובני יעקב ספת אל אביהם שדבר האיש‬
‫הדבר וזהו אמת שאול שאל האיש לנו‬ ‫אתם קשות ויתן אותם כמרגלים אח הארץ‬
‫ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם‬ ‫אבל הקלו בספור הענין כי לא הג ‪T‬ו ששם‬
‫אח ר״ל לא אמרנו לו שיהיד‪ .‬לנו אח לעגין‬ ‫אותם במשמר שלשת ימים ולא שאסר את‬
‫המרגלים אבל קודם לכן מפני שהוא ‪hm‬‬ ‫שמעון לעיניהם אבל אמרו במקומו אחיכם‬
‫לנו עליך ועל אחינו הגדנו לו על פי הדברים‬ ‫הניחו אתי‪ .‬וכל זה להקל בעיניו הענין‪ .‬כדי‬
‫האלד‪ ,‬הידוע גדע כי יאמר הוריתהו אלי כלומר‬ ‫שלא יתקשח בשלות את בנימין עמהם ולכן‬
‫האם יעלד‪ .‬על הלב של ענין העלילד‪ .‬יאמר‬ ‫לא חשב הזקן לדבר אבל כאשר הריקו שקיהם‬
‫ד‪,‬וריתד‪,‬ו אלי ואין אדם נתפש על מה שלא‬ ‫ומצא כל אחד מהם כספו אז האב והבנים‬
‫עלה על לבו ואולי שכוונו למר‪ .‬שר‪.‬וכרחו לומר‬ ‫פחד קראם ורעדה בחשבם שכמו שאתי האת‬
‫ולד״שיב על שאלותיו‪ .‬ואז אמר יהודר‪ .‬אל‬ ‫התעולל עליהם עלילות ברשע באמרו מרגלים‬
‫ישראל אביו‪ .‬שלח׳ הנער אתי וגר‪ .‬אבי אבי‬ ‫אתם ובשימת הכסף באמתחותיהם ככה יתעולל‬
‫ברי ושמא ב ת עדיף הנר‪ .‬אנחנו אם נשב‬ ‫על בנימין בהלכו שם ולכן נתרעם נגד בניו‬
‫פד‪ .‬ולא נלך בודאי נמות כלנו ברעב אתד‪,‬‬ ‫בכלל באמת אותי שכלתם יוסף איננו ועזמעון‬
‫ור‪.‬נער וכל אנשי ביתיגו‪ .‬ואם ילך הנער עמנו‬ ‫איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה כלומר‬
‫אק האסון ברי דדוע כמו שד‪.‬וא אם לא‬ ‫למה לא יקרו כמקרים האלה לכם ועל בניכם‬
‫נלך ולכן מוטב הוא שילך משלא ילך וז״ש‬ ‫בי אם לי ועל בני כי עלי היו כלנה הצתו^‬
‫שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיר‪ ,‬ולא‬ ‫והנה ראובן השיבו אל תירא אבי מאדון האת‬
‫נמות גם אנחנו גם אתה גם ט^נו כלומד‬ ‫כי באמת ירא אלהים הוא ולא יעשה רעה‬
‫אבל אם לא ילך עפנו אם ישבנו פד‪ .‬ומתנו‬ ‫כלל לבנימין ואם לא יהיה כן את שני בני תמית‬
‫ואיש מומת אתר‪ .‬שולח עמי הנד‪ ,‬א״ב בשבתו‬ ‫‪ am‬לא אביאנו אליך לכן חנה אותו על ידי‬
‫באן ב ת שימות ואם ילך שמא לא »םור^‬ ‫ואין ספק שטענה של שטות היתה של ראובן‬
‫ואין אני נותן בני בערבון כדבת ראובן אחי‬ ‫לומר את שגי בני תמית כי איו יתכן שיעקב‬
‫אבל אנכי אערבנו ומידי תבקשנו אם לא‬ ‫ימית את שני בניו אשר גדל על ברכיו אבל‬
‫הביאותיו אליך וחטאתי לך כל הימים ו״ל‬ ‫אמר כל זה כמתחזק על הבקחתו‪ .‬דעקב לא‬
‫פשעי וחטאתי קיים תמיד מבלי כפרה‬ ‫רצה להתוכח עם ראובן לומר יעשה האיש או‬
‫כל הימינצ כי לולי התםד‪.‬םהנו בטבתך כבד‬ ‫לא תשה ולכן הניח תטש יראת אדוני האת‬
‫בראשית מב &ג‬ ‫(‪ 1‬נ רננ « ל‬ ‫מי מ‬ ‫ז‪1‬ו‬
‫ועזד‪,‬ביאי לפניו את בנימין שהיד‪ ,‬חפץ לראותו‬ ‫היינו שבים זה פעמים בשלום ובמישור אין‬
‫שנתקיים חלום יי׳א כוכבים משתחוים לי‬ ‫שטן ואין פגע רע‪ .‬והנה יעקב קבל דברי‬
‫ומלא תאותו בשלמות ואחיו אכלו עמו והשלים‬ ‫•יד״ודדו ולא קבל דברי ראובן שהיתר‪ ,‬טענה‬
‫עמהם למד‪ .‬זה עוד הביאם בנסיון אחר מהגביע‬ ‫הכרחית טענת יהודה ספני סכנת הרעב‪ .‬אבל‬
‫כל שכן לבנימן שלא הרע עמו וד‪,‬יה אחת‬ ‫התקין עצמו לדומן ולתפלה כמנהגו וצוד‪.‬‬
‫בן אמו‪:‬‬ ‫אותם שיוליכו מגחד‪ ,‬לאיש ד‪,‬ד‪,‬וא וכסף משנה‬
‫השאלה הד׳ לסד‪ ,‬צוד‪ ,‬יוסף לשים כסף איש בפי‬ ‫יקחו ב ‪T‬ם רוצד‪ ,‬לומר הכסף הראשון שאולי‬
‫אמתחתו ואת גביע הכסף באמתחת בגימן‬ ‫ג א בשגגה־ ועתה ידרוש אותו מכם וכסף שני‬
‫כי הנה הגביע היה צריך לענין התחבולה‬ ‫לשבור עתה את ד‪,‬אוכל ויוליכו עמהם בנימין‬
‫אבל הכסף לא היד‪ ,‬צורך בו בי עוד מעם‬ ‫במצות האיש והתפלל אל האלהים באמת ואל‬
‫היו עתידין לחזור ולהתודע אליד‪,‬ם ואז יתן‬ ‫•שדי יתן לכם רחמים לפני האיש תערה הזקן‬
‫להם כסף וזהב כרצונו אבל עתד‪ ,‬אין ספק‬ ‫בתפלתו שד‪,‬וא לא יתפלל רק על הרע המגיע‬
‫שהיה שימת הכסף מזייף ומשקר תחבולת‬ ‫אל מ ס בהיות אחיד‪,‬ם הולכים ומתמעטים כי‬
‫הגביע כי יהיה מקום לאחיו לומר אם בניסן‬ ‫בבחינתו כבר אין לו נחמה כלל חד‪,‬ו ואל‬
‫‪ H‬הכסף מי שמו בפי‬ ‫לקח את הגביע בגניבד‬ ‫שדי יתן לכם רחמים מצה לומר היכול על‬
‫אמתחתו סמוך ויחד עם הגביע אלא שהכל היה‬ ‫הכל המספיק לכל דבר יעשד‪ ,‬עמכם חסד שיתן‬
‫תחבולה‪ .‬ור‪,‬רמב״ן כתב שהושם הכסף לעיניד‪,‬ם‬ ‫לכם רחמים לפני האיש שהוא ירחם עליכם‬
‫שאמר אלתס שהאדון היד‪ ,‬עושה עמד‪.‬ם‬ ‫בי איש הוא ויתפעל מצרתכם ולא אמר כ״‬
‫חסד על עמלם אבל זה לא נזכר בכתוב אבל‬ ‫הוא יתברך ירחמם כיחשב אולי לא היו‬
‫בהפך שאומר ואת גבשי הכסף תשים בפי‬ ‫ראוים אליו ולא אמר ג׳כ יתן לי רחמים‬
‫אמתחת הקטן ואת כסף שברו מורד‪ ,‬שהגביע‬ ‫כי איך ירחם האיעז השליט עליו וד‪.‬רא אינו‬
‫וד‪,‬כסף הושמו כאחד ושנ ‪,T‬ם בסתר‪:‬‬ ‫רואה אותו אבל אמר יתן לכם רחמים‬
‫לפני האיש שימצאו בו חסד ורחמים באופן‬
‫השאלה הה׳ באמרו קום רדוף אחדי האנשים‬
‫שישלח עמוס אחיכם שד‪,‬הא שמעון ואת בנימין‪.‬‬
‫וד‪,‬שגתם ואמרת אליהם וגו׳ והיא כי‬
‫ואמת ואני כאשר שכולתי שכלתי ענינו כל‬
‫מה ענין והשגתם הלא ‪T‬ענו שאם לא ישיגם‬
‫זח אתפלל בבחינתכם ולטובתכם כי בבחינתי‬
‫לא יאמר אליהם דבר ומה בא להרריעט‬ ‫איני רוצה להתפלל לפי שאני כאשר שכולתי‬
‫אם כן השגתם‪:‬‬
‫־רוצה לומר מיוסף שכלתי מכלכם‪ .‬חר‪ ,‬טעם‬
‫השאלה הו׳ באמת וד‪,‬וא נחש ינחש בו‬ ‫ואני כי לא אמר וכאשר שכולתי שכלתי כמו‬
‫וכן אמר יוסף הלא ‪T‬עתם כי בחש‬ ‫שאמרה אסתר ובאשר אבדתי אבדתי‪ .‬אבל‬
‫ינחש איש אשר כמוני ומזע הניחוש הזד‪-‬‬ ‫בא כנגד מ״ש יתן לכם רחמים וישלח אתכם‪.‬‬
‫ות״ל אמת שהיה מנחש בגביע ־ מכד‪ .‬בו‬
‫ואומר וד‪,‬וא הבכור וזהו השני לו וד‪,‬ם הת‬
‫מג‬
‫חשבים שהיד‪ ,‬מגיע לו בדרך נחוש‪ .‬אבל‬ ‫>טו( ויקחר האנשים את המנחה וגר עד סוף‬
‫בפי הפשט יקשר‪ .‬מאד על הדעת הזד‪ ,‬הלא‬ ‫הסדר ויש בספור הזד‪ ,‬גם כן שאלות‪:‬‬
‫‪T‬עתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני כי‬ ‫השאלה הא׳ בברכת יוסף לבנימין אלהיט‬
‫למה ינחש ואין הניחוש מעלה לשרים ולא‬ ‫יחנך בני כי מה טעם בברכה הזאת‬
‫אמר שינחש בגביע גם כי אין זה פעל הניחוש‬ ‫זהוא היד‪ ,‬בן ל״א שנד‪ ,‬וכבר היו לו עשרה‬
‫כי אם הקסם לפי שענין הניחש הוא כפי‬ ‫בנים ומעט מד‪,‬שנים היו ליוסף עליו בכמו‬
‫דבתהם ז״ל פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו‬ ‫המש או שש שנים ולמד‪ .‬קראו ג״כ אחיכם‬
‫בדרך ודומיד‪,‬ם שלוקח האדם לסימן שלא‬ ‫הקטון וגר וברכו אלהים יחנך והיה לו לומר‬
‫יצלח בדרך ההוא וד‪,‬ם אמרו אע״פ שאין נחש‬ ‫שלום אתך‪:‬‬
‫ש סימן והראב׳י׳ע פירש נחש ינחש נסה אתכם‬
‫בו אם אתם גנבים ולזה העלים עינו מהגבש‬ ‫השאלה הב׳ מד‪ ,‬טעם ותועלת בספור וישימו‬
‫כאשר לקחתם אותו ואינו נכון‪ .‬כי נחש איט‬ ‫לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים וגו׳‬
‫נסיון ועוד שהיד‪ ,‬לו לומר נחש ינחש אתכם‬ ‫רי לגבי ענת אחיו לא היד‪ ,‬צריך להחדיע‬
‫בו‪ .‬וגם לפיתשו יקשה הלא ידעתם כי נחש‬ ‫»נהגם וגם מאין היתד‪ ,‬הטענה ד‪,‬ד‪,‬יא באמרו‬
‫ינחש איש אשר כמוני‪ .‬וד׳פי׳ היותר מתישב‬ ‫תועבה היא למצרים‪:‬‬
‫הוא מ׳ש בו הראב״ע בשם ה ד יונה וד‪,‬וא‬ ‫השאלה הג׳ אחרי שכבר העניש יוסף את‬
‫נחש ינחש בו שישאל למנחשים עליו ובזת‬ ‫אחת ובצערו אותם לקח נקמתו מוס‬
‫תז‬ ‫בראשית &ג‬ ‫«ברנ טול‬ ‫מקץ‬
‫מצא כספו בשקו במלון מפחדם שיאמר האיש‬ ‫הדדד יחג שגנבתם אותו אבל »כ״פ יקשה‬
‫למה לא שב הוא בלבד עם כספו משם ל ת‬ ‫גם לזה הפירוש אמרו הלא י‪1‬עתם כי נחש‬
‫אמת שכלם מצאו כספיהם שם ולא היד‪,‬‬ ‫עחש איש אשר כמוני‪ .‬ועור כי מנחש אינו‬
‫ראד שישובו כלם מפני רעבת בתיהם ול ‪p‬‬ ‫יודע הנסמתת כ״ הוא מלאכת הקסם לא‬
‫הלכו לדרכם מדעתם שיביאו כשישובו לשבור‬ ‫הניחוש כמו שאמרתי ואיך יגדל רוע המעשה‬
‫אוכל והראיד‪ ,‬לזה כי הביאו בידם כסף אחר‬ ‫מפני זה באמת הרעותם אשר עשיתם‪:‬‬
‫ואמת לא ידענו מי שם כספינו באמתחותעו‬ ‫השאלה הז׳ בדברי העבד גם עתה כדבריכם‬
‫להעיר שמא היד‪ ,‬תחבולה‪ .‬אבל האיש השיבם‬ ‫כן הוא וגומר כי הנה לא היתד‪ ,‬גזרתו‬
‫שלום לכם אל תיראו ר״ל לא קראתי אתכם‬ ‫כדבריהם כי הם אמרו אשר ימצא אתו מעבדד‬
‫לד‪,‬תגולל עליכם על זה אלא לשלום ולאכול‬ ‫ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים והעבד‬
‫עם האדח‪ .‬אם כסף מצאתם הודו לי״י חסדו‬ ‫כשאמר כדבריכם כן הוא שזו מן הדין אמת‬
‫כי נראד‪ ,‬שבדרך נם נתנו לבם כי אני לא‬ ‫לא ה ‪ ,T‬ראוי שיאמר עליו אשר ימצא אתו‬
‫‪T‬עתי מזה דבר לפי שכספכם בא אלי‪ .‬ולפי‬ ‫הגביע יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים‪ .‬כי‬
‫שהם היו רוצים לראות את שמעון אחיהם‬ ‫זה לא• היה כדבריהם‪ .‬וכבר ראית דברי‬
‫שלא ראוד‪,‬ו זד‪ ,‬ימים והוא היה במאסר כמו‬ ‫המפרשים וספיקותיהם בזה‪:‬‬
‫שנזכר למעלה חשב האיש שמא יפחדו בד‪,‬כניסם‬
‫אותם לבית המאסר לראות את שמעץ מחשש‬ ‫השאלה הח׳ למה אחרי שהעבד אמר ואתם‬
‫שמא ישאת שם ולזה כדי לד‪,‬סיר ספק מלבותם‬ ‫תהיו נקיים חזר יהודה לומר הגנו‬
‫הוציא אליהם את שמעון ר״ל מד‪,‬מאםר חוצה‪.‬‬ ‫עבדיזם לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגב ‪r‬‬
‫תד‪ .‬טעם סמיכות הוצאת שמעון באמת שלום‬ ‫^ ו כי הנה במקום סכנה לא היה לו לעשות‬
‫לכם אל תיראו ולזד‪ ,‬זכר שדברו אליו פתח‬ ‫לפניזם מן השורה עם מי שתקיף ממנו‪ .‬ומד‪,‬‬
‫הבית כי חשבו שיאסור אותם שמה ולא ירצד‪,‬‬ ‫ענין אמת גם אשר נמצא כי הוא היה העקר‬
‫לשמוע אליהם ולזה דברו אליו קודם הכנסם‬ ‫והיה לו לומר הננו עבתם לאדוני גם אנחנו‬
‫שנצ תכר הכתוב שבא יוסף הביתד‪ ,‬ושד‪,‬ביאו‬ ‫עם אשר נמצא הגביע בי ת או עם אשר גנב‬
‫לו את המנחה ושד‪,‬וא שאל אותם השלום‬ ‫הגביע‪ .‬והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו‬
‫אביכם הזקן ת ל איני יודע מענינו וזקנתו אלא‬ ‫השאלות האלו כלם‪:‬‬
‫מה שאמרתם אלי וד‪.‬ם השיבו שלום עודנו חי‬ ‫ויקחו האנשים את המנחה וגר עד דגש‬
‫מקדו וישתחוו כי עם היות שכבר זכר שבבואם‬ ‫אליו יהודה‪ .‬מפר הכתוב שבאו אחי‬
‫לפניו השתחוו לו הוצרכו להשתחוות עוד שנית‬ ‫יוסף עם בנימן למצרים ושצוה יוסף לאשר‬
‫באמרם חן חן למעלתך על שאלתך על שלום‬ ‫על ביתו שיביאם הביתה לאכול עמו בסעודת‬
‫אבינו כי אין אנחנו ראוים לכל הכבוד הזה‪.‬‬ ‫הצהתם שהיא סעודת הבקר אבל להיותו שר‬
‫וכאשר ראה את בנימן שאל עליו הזה אחיכם‬ ‫ועושה מלאכת המלך היה אוכל בצהרים לא‬
‫הקטון אשר אמרתם וברכו באמת אלהים‬ ‫כבקר ושהם כאשר ראו שהובאו בית יוסף‬
‫יחנך בני וענין זה אצלי כך הוא שיוסף‬ ‫יראו לנפשם בחשבם שעל דבר הכסף השב‬
‫הראוי‪ ,‬את עצמו אליהם שכאשר אמרו לו‬ ‫באםתחותיהם בתחלה היו נקראים לבא שמד•‬
‫בתחלה שהיה לד‪,‬ם אח אחד ילד זקונים ק ‪p‬‬ ‫להתעולל עליהם עלילות ברשע כאלו תאמר‬
‫שחשב בלבו שד‪,‬יה בכמו י׳ שנים או פחות‬ ‫שהם גנבו אותו הכסף או שהלכו ולא פרעו‬
‫ולכן צוה לד‪,‬ביאו כדי שידע ממנו משיח לפי‬ ‫בהתאה והנה אמרו לקחת אותנו לעבדים ואח‬
‫תומו אמת ענינם ומפני זה עתה כשראה אותו‬ ‫חמותנו לא כדברי הרב המורה שהשוו עצמם‬
‫אדם גדול בחור וטוב ושלם בגופו‪ .‬ובשנית‬ ‫לחמותם אלא להגיד שחששו שאולי האיש או‬
‫תמה עליהם על מד‪ ,‬שקראוהו ילד קטן ולזד‪,‬‬ ‫יוסף נחנו עיניהם לאמר זאת הכת של‬
‫אמר כמלעיג הזד‪ ,‬אחיכם הקטון אשר אמרתם‬ ‫בחודים עם חמוריהם יהיו טובים לנו לעבוד‬
‫שהייתם קוראים אותו קטן באמת ג תל הוא‬ ‫ולמשא כי דרד עבודת עם החמורים היה ול ‪p‬‬
‫ואינו קטן ולפי שלא יזיקד‪,‬ו עין הרע במד‪.‬‬ ‫יעלילו עליהם דבר הכסף ומפני זה )ראה( ]ראו‪1‬‬
‫שד‪,‬תפלא על גדלו אמר אלד‪,‬ים יחנך בני ת ל‬ ‫שטוב להודות לו ענין הכסף קודם ^ ב י י‬
‫אלד‪,‬ים יברכך וישמרך ולא יגיע נזק מעיני‬ ‫בו כי יורד‪ .‬זה על הצדקה וכאשר ספרו‬
‫ודבורי ועם זה הוחרד‪ ,‬שאלד‪ ,‬הא ‪ .‬ואמנם‬ ‫א עניו הכסף אשר מצאו א מ ת כספיני‬
‫בראות יוסף את בנימין שהיד‪ ,‬ביראה ופחד‬ ‫במשקלו כלומר תה פלא שנראה שזה עצמו‬
‫עצום לא פשעו ולא חטאתו כ*א בפשע שאד‬ ‫היה הכסף שלנו לא נשתבש בכסף אחר‪ .‬אבל‬
‫אחיו נכמרו רחמיד עליו ויבקש לב מ ת ת ל‬ ‫שנו מפני השלום שלא אמר שאחד מהם בלבד‬
‫בראשית מג‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫תח‬
‫שלא נתקיים מה שהם עשו נגדו אבל נהפך‬ ‫שבקש מקום לבכות לשבע נפשו ויבא החדרה‬
‫לטיבה ככה לא נתקיים מה שעשה יוסף נגד‬ ‫ויבך שמה‪ .‬כי הגה כשבקש לבכות על מאסר‬
‫בנימן ונהפך הכל לטובה‪ .‬הנה היה כל זה‬ ‫שמעון לא בקש מקום מיוחד לבכות אבל‬
‫מדד‪ ,‬כנגד מדד‪ ,‬וזו היא הסבר‪ ,‬האחת‪ .‬ואמנם‬ ‫שם בהיותו עמהם הסיב פניו מהם ובכה מעט‬
‫השנית כי הנה עם כל הנסיון שעשר‪ ,‬יוסף‬ ‫שירדו דמעיו בהסבו פניו לצד אחד אבל‬
‫לאחיו בעלילת המרגלים עוד נשאר ספק בלבו‬ ‫כאן רצה לבכות הרבה ולזה בקש מקום מיוחד‬
‫האם היד‪ ,‬להם אהבד‪ ,‬עם בנימין או אם היו‬ ‫ולא נראהו אדם בו ויצא מיד ויושם לפניו‬
‫עדין שונאים את בני רחל אמו ולכן רצה‬ ‫לאכול לו לבדו כי אין ראוי לאדם שישב‬
‫להביא את בנימין בפרט בנסיון הגביע לראות‬ ‫ללחום את מושל יחד עמו בקערה כי חרפה‬
‫אם ישתדלו לד‪,‬צילו‪ .‬אבל חשש עם זה אולי‬ ‫היא לו האמנם אכלו בני יעקב לבדם והמצרים‬
‫יחשבו אחיו שהיד‪ ,‬אמת שבנימן גנב את הגביע‬ ‫האוכלי׳ על השלחן)יוסף( לבדם לפי שהמצריים‬
‫כמו שרחל אמו גנבד‪ ,‬את התרפים לאביה‪.‬‬ ‫לא היו אוכלים בשר ובני יעקב היו אוכלין‬
‫ואולי מפני זה יאמרו הנפש החוטאת היא‬ ‫אותו ולכן צוה יוסף לאשר על ביתו וטבוח‬
‫תמות ולא ידרשו בעדו בכל כחם לא לשנאתם‬ ‫טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים‬
‫אותו כי אם לבשתם מרוע המעשה‪ .‬הנה מפני‬ ‫וזהו אמרו כי לא יוכלו המצרים לאכול את‬
‫זה צוה יוסף לשום עם הגביע כסף שברו‬ ‫העברים לחם כי תועבה היא למצרים ר״ל‬
‫וכן כספיהם של כלם שבזה יכירו הם שלא‬ ‫שהיתה התועבה מפני שהעברים אוכלים בשר‬
‫היד‪ ,‬האשמת בנימן ורשעתו כי אם מעלילת‬ ‫ולמצריים היתר‪ ,‬תועבה אכילתו והנה שם לחם‬
‫האדון ובידיעתם זד‪ ,‬אם יחמלו עליו וישתדלו‬ ‫הנזכר הנה הוא כולל למאכל כמו שימו‬
‫’‘הוציאו מעבודתו יודע שהם אוהבים אותו ויד‪,‬יו‬ ‫לחם וזכר הכתוב שצור‪ ,‬יוסף להושיבם לפניו‬
‫בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם‬ ‫הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו‬
‫וייטיב עמהם כמו שעשה אבל אם המה יעזבוד‪,‬ו‬ ‫האנשים איש אל רעהו מאין ידע יוסף את‬
‫לעבד יודע שעדין המה עומדים במרדם ויתהפך‬ ‫שנותם כי האנשים אחרי שיצאו מגבול הנערות‬
‫להם יוסף לאויב וד‪,‬וא ילחם בם‪ .‬הנה התבאר‬ ‫לא יוכר בד‪,‬ם מי הוא גדול מחבירו שנה או‬
‫צורך נסיון ענין הגביע ולמד‪ ,‬היה בפרט בנימן‬ ‫שנתים ולזה תמהו איש אל רעהו ור‪,‬ותרה‬
‫ולמה הושם כספם באמתחותם והותרו בזד‪,‬‬ ‫השאלד‪ ,‬הב׳‪ .‬וראוי עתה שנאמר בר‪,‬תר השאלה‬
‫השאלה הג׳ וד‪,‬ד‪ .‬וז״ש מלא את אמתחות‬ ‫הג׳ למה רצה יוסף להכניס את בנימן אחיו‬
‫האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת ר״ל שלא יתן‬ ‫בצרת הגביע‪ .‬וכבר ביארתי למעלד‪ ,‬לשתי‬
‫בשקיד‪,‬ם הבר במדה במשקל ובמשורה אלא‬ ‫סבות האחד שרצה לשלם אל אחיו מרה כנגד‬
‫שימלאו אותם בר בלי מדד‪ ,‬כל מה שיוכלון‬ ‫מדר‪ ,‬ממה שעשו כנגדו כי טוב שיקבלו ענשם‬
‫שאת ושישימו כסף איש בפי אמתחתו רוצה‬ ‫מידו ויתכפרו עונותיהם משיקבלו בידי שמים‬
‫לומר כל הכסף שד‪,‬ביאו אם כסף המשנה ואם‬ ‫והנה הם עשו נגדו שלשה עלבונים אחד‬
‫כסף שברו הכל ישים באמתחותיהם וכפי דרך‬ ‫שחשדוד״ו רכיל מרגל ומביא דבתם לתכלית‬
‫הרמב״ן ראוי לפרש שהיה הבר נתון אליהם‬ ‫רע אל אביד‪,‬ם‪ .‬וד‪,‬ב׳ שהשליכו אותו הבורה‪.‬‬
‫דרך חסד על עמלם ועקב המנחד‪ ,‬אשר הביאו‬ ‫והג׳ שנתנוד‪,‬ו למדינים לעבד עולם וציערוד‪,‬ו‬
‫לאדון הארץ‪ .‬ולכן הושב כספם מדעתם ואת‬ ‫הרבד‪ ,‬אך לא הרעו לו כי הם במה שעשו‬
‫גביע האדון המיוחד לו שד‪,‬יה שותה בו תמיד‬ ‫לו הטיבו עמו כמו שאמר ואתם חשבתם עלי‬
‫ישים באמתחת בנימין עם כסף שברו המונח‬ ‫דעה אלד‪,‬ים חשבה לטובה‪ .‬וכן עשד‪ ,‬יוסף‬
‫שמה מדעתו‪ .‬אבל בפי מה שביארתי למעלת‬ ‫אליהם כי הוא חשדם ראשונה מרגלים אתם‬
‫הכסף גם כן היה מבלי ידיעתם לאותה סבה‬ ‫כנגד מה שחשדוד‪,‬ו הם שהיה רכיל ומרגל‬
‫שזכרתי‪ .‬וזכר הכתוב שהבקר אור והאנשים‬ ‫ואסר את שמעון לעיניהם ושמו למאסר הבור‬
‫שלחו משם‪ .‬ואמר המד‪ ,‬וחמוריזע לד‪,‬גיד שלא‬ ‫בנגד מה ששמוהו בבור‪ .‬וכנגד מה שגתנוהי‬
‫היד‪ ,‬הדבר כאשר חשבו שנתן האדון או אשר‬ ‫לעבד צוד‪ ,‬לקחת את בנימן לעבד בעלילת‬
‫על ביתו עיניד‪,‬ם בהם ובחמוריד‪,‬ם לקחת אותם‬ ‫הגביע‪ .‬וד‪.‬נה הסכים שיושם הגביע באמתחת‬
‫לעבדים לעבוד ולמשא כי הנה מבלי עכוב‬ ‫בנימין ג״ב להדמות אליו כי הוא היה בן‬
‫בהשכמת הבקר שולחו המה וחמוריד‪,‬ם‪ .‬וד‪,‬נה‬ ‫רחל כמוהו ואותו ששלח יעקב לראות את‬
‫היתד‪ ,‬יציאתם בבקר השכם לכוונה כי חשב‬ ‫שלום אחיד‪,‬ם ואת שלום הצאן‪ .‬וכמו שהם לא‬
‫יוסף לעשות ענין הגביע ותשובתם וד‪,‬תודעו‬ ‫חששו לזה ונתנוהו למדינים לעבד עולם כן‬
‫להם בבקר כדי שלא ירגישו המצריים באותו‬ ‫יוסף לא חשש למד‪ ,‬ששלח אביו את בגימן‬
‫עובדא‪^ .‬כן ספר כי מיד כשיצאו משם קודם‬ ‫לשלום אחיהם ונתן אותו במשפט לעבד‪ ,‬וכמו‬
‫תס‬ ‫בראשית מג‬ ‫אנרבנאל‬ ‫‪m‬‬
‫שהם לקחו הגביע ולכד אפר הלא זה אשר‬ ‫שירחיקו מן הגיר יוסף גוה לאשר על ביתו‬
‫ישתה אדוני בו ר״ל הלא זה אשר לקחתם‬ ‫קום רוצה לומר מהרה רדוף אחרי האנשים‬
‫הוא אשר ישתה אדוני בו והם השיבו כאנשים‬ ‫האלה והשגתם ואמרת וגו‪ /‬ואמר והשגתם לסי‬
‫אשר לא היו יודעים על מהו מדבר ואיד‬ ‫שמנהג האנשים הרודפים אחרי הגנב שהם ילבו‬
‫נגנוב מבית אדוגיד בסף או זזעג והיתד‪.‬‬ ‫צועקים בדרך אשר ילכו בה הראיתם גנב אחד‬
‫תשובתם למה ידבר אדוני כדברים האלה וגו׳‬ ‫שגנב לפלוני כד וכד רדפו ותפשוהו‪ .‬לכו‬
‫הן כסף ר״ל למד‪ .‬תבקש בעלילות האלד‪.‬‬ ‫הזהיר יוסף לאשר על ביתו שלא ירדוף אחריהם‬
‫עלינו הביטה וראה כי הן כסף וגו׳‪ .‬וד‪.‬וא‬ ‫בצעקה וקולות להביאם שם אבל שירדוף‬
‫ק״ו מס צדדים הא׳ שהמתא דבר בשוק‬ ‫אחריהם וכאשר ישיגם אז יאמר אליהם לא‬
‫ברשות הרבים אינו גנב בלקחו אותו כמו‬ ‫לאדם אחר אלא להם בלבד למה שלמתם‬
‫שהוא כשילקחהו מבית אדם אחד‪ .‬והב׳ שמה‬ ‫רעה תחת סובה כי היתה כוונת יוסף שידבר‬
‫שימצא האדם בכליו כליו קונים לו‪ .‬וד‪.‬ג׳‬ ‫אליהם בסתר ולא בפרסום והותרה בזה השאלה‬
‫שהשבת האבדה לשעתה ובאותו מקום יותר‬ ‫הוד‪ .‬והגה האשימם בגניבות הזה מג׳ בחינות‪.‬‬
‫נקלה מחשבתה אחרי ימים וממקום אחר‪.‬‬ ‫הא׳ כשגנבו בבית השר האוהב אותם כי הנה‬
‫ולזה אמרו הן כסף אשר מצאנו ר״ל שד‪.‬יא‬ ‫האדם אע״פ שיהיה בטבעו גנב אין ראיי‬
‫מציאה ולא עיבה ובפי אמתחתינו שכלינו‬ ‫לגנוב בבית האוהב אותו שאינו נשמר ממנו‬
‫קונים לנו השיבונו אליד מארץ כנען שהיא‬ ‫ועל זה אמר למה שלמתם דעה תחת טובה‪.‬‬
‫ארץ אחרת ואחרי ימים רבים ואיד א״כ נגנוב‬ ‫^ ל יוסף היטיב אתכם וכבד אתכם בשומו‬
‫שהיא יותר קשר‪ .‬ממציאה ומבית אדוניד שהוא‬ ‫אתכם על שולחנו ואתם שלמתם לו רעה כי‬
‫יותר קשה מאמתחותינו כסף או זד‪.‬ב שהיא‬ ‫אחד מכם גנב את גבתו‪ .‬הבחינה הב׳ מהאשם‬
‫יותר קשה מלקיחת המציאה‪ .‬וכדי לאמת צדקתם‬ ‫היא שגנבתם דבר מורגל שמ ‪ T‬שנגנב היה‬
‫קנסו עצמם ואמת אשר ימצא אתו מעבדיד‬ ‫בהכרח שידגישו בהעדת והנה סכלות גדול‬
‫ומת וגט אנחנו שלא ימצא בידינו נד‪.‬יה‬ ‫לגנב הוא לגנוב דבר כזה ועליו אמר הלא זה‬
‫לאתני לעבדים וד״עבד השיבם גם אתה כדבתכם‬ ‫אשר ישתה אדוני‪ .‬והבחינה הג׳ מהחטא במה‬
‫בן הוא וגר ופירושו אצלי אינו מוסב למעלה‬ ‫שעשו לפי שגנבו דבר שהאדון מנחש בו ומפני‬
‫מאשר קנסו עצמם כמו שחשבו המפרשים אבל‬ ‫זה ישתדל בעבורו יותר מכדי שויו והוא אמרו‬
‫לפי׳ שהם צדקו נפשם מהעבה ועשו ק״ו מהן‬ ‫כי נחש מחש בו ולכן חתם הדברים הרעותם‬
‫כסף וגר לכן השיבם העבד כמו שבאותה‬ ‫אשר עשיתם ד׳ל בגנבה הזאת אשר עשיתם‬
‫פעם ראשונה צדקתם במעשיכם גם עתד‪ .‬בפעם‬ ‫לא עשיתם אותה כראוי אבל בהפך כי בעשותה‬
‫הזאת כדבתכם כן הוא ר״ל שכללותכם נקים‬ ‫הרעותם ר״ל שלא ‪T‬עתם לעשות אותה לתקנה‬
‫מבלי אשמה בדבר הזה אבל אולי שאיש אחד‬ ‫וענין נחש ינחש בו הוא אצלי כפשוטו שיוסף‬
‫חטא בזה מעצמו ואתם לא יתגתם ממנו דבר‬ ‫נחש ינחש רקח סימן בו כמו שהוא עניו‬
‫ולכן האיש אשר ימצא אתו הגביע יחיד‪ .‬לי‬ ‫הנחוש‪ .‬וכמ״ש חז״ל )חולין ד׳צ״ה( )בין(‬
‫עבד כי אחת שהוא ע ב הגבי׳ע בכוונד‪ .‬שיקה‬ ‫]בית[ אשה ותנוק מותר לעשותם סימן ובלבד‬
‫ממשלתו וגתלתו של אדוני ראד שיהיה מדה‬ ‫שלא יכרן מעשיו‪ .‬ואמת אם אץ נחש יש‬
‫כנגד מדד‪ .‬עבד עולמי לו בד‪.‬פד מד‪ .‬שחשב‬ ‫סימן‪ .‬ועל זה הדרן* היה נחוש יוסף הלזה‬
‫להיות לו לאדץ‪ .‬ואתם שכדבתכם כן הוא‬ ‫שהיה דעתו שמיום ששתה בגביע ההוא גדלה‬
‫שלא תעתם מזד‪ .‬דבר תהיו נקיים כי בלי‬ ‫פעלתו ועזררתו‪ .‬ואמר זה להגדיל חטאם‬
‫ספק הכללות מכס נקיים אתם בעיני‪ .‬ולטי‬ ‫ולהתנצל על עשותו כל זה ההשתדלות על‬
‫שתלד‪ .‬הענין בנסיץ מה שימצא עשה החמוש‬ ‫גביע אהד של כסף שאץ זה לשוויו אלא לסי‬
‫וכדי שלא חראד‪ .‬המרמדי בגדול החל ובקטן‬ ‫שהיה שותה בו ויחשב לנחש שבהיותו שותה‬
‫כלה דמצא הגביע באמתחת בנימין ואץ ספק‬ ‫בו תגדל מעלתו הבה בלקיחת אדם הגביע‬
‫שבני יעקב הכית דדעו שד‪.‬יה כל זה תואנה‬ ‫הזה ‪T‬מה לו בנחושו ש^ח לו מעלתו וגדולתו‬
‫ולכן שבו למצתם לבית יוסף וד‪.‬וא אמר‬ ‫הלא תראה שעל כיוצא בזה נענש בלשאצר‬
‫להם מר‪ .‬המעשה אשר עשיתם הלא ‪T‬עתם‬ ‫על אשר שתה בכלי בית האלהיט לפי שלא‬
‫ת ל מד‪ .‬הפעל המענה אשד עשיתם הלא‬ ‫היה ראוי לאדם לשתות בכלי בית האלהים כי‬
‫‪T‬עחם כי נחש ינחש איש אשר כמוני כי‬ ‫זה מורה שהיה סתגאה נגדו ודתה לקחת‬
‫ישים ניחוש גתלתו בדבר מה וד‪.‬מר‪ .‬באשר‬ ‫גדולתו ומעלתו וזהו הנחוש והותרה במה‬
‫ראו שכלל כלם באשמה נ א מ ת אשר עעזיתם‬ ‫שביארתי בזה השאלה הז‪ /‬־והנה לא הזכיר‬
‫ה מ ת לדבר בעד כל* ואמר מה נאמר‬ ‫בביאור הגביע אבל דבר עמהם באלו בידוע‬
‫בראשית מג מד‬ ‫אברבנאל‬ ‫מקץ‬ ‫תי‬
‫הם נקיים כך היה הוא נקי ומפני זה לא‬ ‫לאדוני מה נדבר ומה נצטדק ר״ל בדבר הזה‬
‫אמרו אשר גנב הגבת אלא אשר נמצא הגבת‬ ‫אפשר לתלות האשמה בך שאתה צוית לעשות‬
‫בידו בי כפי האמת כלנו נקיים ממנו אבל‬ ‫בל זה אבל מה נאמר לאדוני בזה ומי יובל‬
‫נמצא ב ‪ T‬ו בדרך עונש אלהים ולזה לא קבלו‬ ‫לדון עם מי שתקיף ממנו‪ ,‬או אפשר להוחת‬
‫היותם נקיים מבלתו אלא שיהיו כלם חייבים‬ ‫שאנחנו צדיקים כסי מעשינו מבלי שניחם‬
‫או כלם פטורים דוסף השיבם חלילה לי‬ ‫אשמה לשום אדם לא לך ולא לעבדיו ולכך‬
‫מעשות זאת ופירועזו אצלי כי למה שהם‬ ‫אמרו ומה נצטדק אבל נאמר שאין אנחנו‬
‫בדבריהם רמזו שהיה כל זה תחבולה ממנו‬ ‫פושעים בדבר הזה מבלי תת על אדוני אשמה‬
‫ותואנה גמורה וכמ״ש מה נאמר לאדוני כמו‬ ‫ולא לאשר על ביתו בי אין דבר יוצא מאתו‬
‫שפירשתי אמר יוסף חלילה לי מעשות זאת‬ ‫ולא מאתנו אבל האלהים מצא את עון עבדיך‬
‫ר״ל זאת התחבולה שחשבתם עלי‪ .‬ולכן גזר‬ ‫ר׳ל אלהינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר‬
‫אומר האיש אשר נמצא הגבת ב ‪T‬ו יהיה לי‬ ‫חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו ועל כן‬
‫עבד כלומר איני יודע אם גנבו אם לא גנבו‬ ‫באה אלינו הצרה הזאת ובאמרם האלהים מצא‬
‫די לי שנמצא בידו ולכן יהיה לי עבד תשלומי‬ ‫את עון עבדיך רמזו על מכרם את אחיהם‬
‫מיתתו שהיה חייב בה כיון שנמצא הגנבה‬ ‫יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עץ‬
‫בידו ואתם עלו לשלום אל אביכם בי איני‬ ‫הגנוז שפטנו האל מדה כנגד מדה ולכן הננו‬
‫מאשים אתכם ולא מבקש עליכם תואנות‪ .‬הנה‬ ‫עבדים לאדוני תחת אשר מכרנוהו לעבד ולפי‬
‫התבאר מזה כלו שאחי יוסף העירו בדבריהם‬ ‫שהם היו החייבים באותו עון לא בנימן לכן‬
‫שהיה ענין הגבת תחבולה ממנו ושלא היו‬ ‫אמרו גם אנחנו שחטאנו בעצם גם אשר נמצא‬
‫רוצים לטעון כסי הדין היותם פטורים ובעבוד‬ ‫הגביע בידו להצטרפו עמנו עם היותו נקי‬
‫זה לא טענו מענין הכסף חדתרו השאלות‬ ‫מאותו עון ורמז ג״ב במאמרם זה שבנימן לא‬
‫הז׳ והה׳‪:‬‬ ‫גנב הגביע חלילה לו עם שנמצא ב ‪T‬ו ולכן‬
‫עשו המשפס בבלם שוה לו ולהם כי כמו שהיו‬
‫ויגש‬ ‫פרשת‬
‫ולמה אם כן יאמר ואל יחר אפך בעבדך והנת‬ ‫מד‬
‫קודם זה כבר דברו עמו דברים אחרים ורמז‬ ‫)יח( ריגש אליו יהודה וגר עד ואת יהודה‬
‫לו על התחבולה באמת מה נאמר לאדוני כמו‬ ‫וראיתי להעיר‬ ‫שלח לפניו אל יוסף‪.‬‬
‫שפירשתי למעלה ולא אמר באחר מהם דגש‬ ‫בפסוקי פרשה זאת גם כן שאלות‪:‬‬
‫אליו ואל יחר אפך וכל שאר הדברים‪:‬‬
‫השאלה הא׳ בפסוק הראשץ רגש אליו‬
‫השאלה הג׳ באסרו צי במוך כפותה כי מה‬ ‫יהודה וגומר כי מה ענין זאת ההגשה‬
‫צורך במאמר הזה ולא נאמר כן בשאר‬ ‫והלא יהודה היה מדבר עמו קודם זה ולפניו‬
‫הפעמים שדבר אליו והמפרשים כתבו שמלת‬ ‫היה עומד ומאין נגש ואנה נגש גם כן ומה‬
‫כי תשמעו בלשץ אע״ס במו כי )אם( ]עם[ קשה‬ ‫בהיותו מדבר‬ ‫ענין אמרו באזני אדוני בי‬
‫עורף הוא רפאה נפשי כי חטאתי לך‪ .‬והשמתו‬ ‫עמו היה מדבר באזניו וסירעז חזו׳׳י יכנסו‬
‫הזה אינו אמיתי כי תם ‪ T‬מלת כי תבא לתת‬ ‫דברי באזניך ולא מצינו זאת הכוונה בלשת‬
‫טעם והראיות שהביאו על זה המה עדיס‬ ‫אשר כזה‪ .‬באזני בני חת דבר נא באזני‬
‫בדבר שכלם נתינת טעם בסי הפירש האמיתי‬ ‫העם‪ .‬גם כי מלת נא מחוברת לדבור לא‬
‫בהם‪:‬‬ ‫לשמיעה והכנסת דבריו באזניו ומה ענין בי‬
‫השאלה הד׳ באסרו אדתי שאל את עבדיו‬ ‫אדוני‪.‬‬
‫לאמר בי אין הספור הזה אמתי והיה‬ ‫השאלה הב׳ באמרו ואל יחר אפך בעבדך‬
‫לו לומר שאמר להם מרגלים אתם ושהם‬ ‫וגומר כי למה יחר אפו על בקשתו‬
‫מעצמם להתנצלותם אמת ענין אביהם ואחיר&‬ ‫ותחנתו וחכמינו זכרונם לברכה אמרו )רש״י‬
‫הקטן כי הוא )אם( ]לא[ שאל מהם דבר מזה‬ ‫בראשית מ״ד ח״י( שדבר אליו קשות שהיה‬
‫תזיאך העיז פניו יהודה לפני א תני הארץ לאמר‬ ‫כל זה תחבולה ממנו ולזה אמר אדוני שאל‬
‫מה שלא היה‪:‬‬ ‫וגר כמו שפירש״י וכן ואשימה עיני עליו‬
‫השאלה הה׳ לאיזה תועלת הביא והאתך‬ ‫וכי זו היא שימת עין וכר אבל סשס הכתובים‬
‫יהודה בכל הספור הזה חהנד‪ .‬אם הי׳ דעתו‬ ‫הוא כמו שכתב ד‪%‬מב״ן לעורר רחמי יוסף‬
‫תשו‬ ‫בחושיו! סד‬ ‫שנויבטול‬ ‫דגש‬
‫השאלה הי״א ולא יכול שסף להתאפק להל‬ ‫שהם‬ ‫)לתמר(!לחכמיר! את רחם• מסף‬
‫הנצבים אלש כי אם היה אנשו כדבת‬ ‫מובדהים בהבאת בנימין לאנש פ‪9‬דש הרמבץ‬
‫רש״י שלא יכול לסבול שיהש המצרים‪ .‬נצבים‬ ‫היה די שיזכור שלא יוכל אביו לאזוב את‬
‫אליו ותאים אחיו מתביישים בזעדאו לד‪.‬ם היה‬ ‫בנו ועזב את מו ומת וזנרבותו עלש לא כל‬
‫ראוי שיאמר ולא רצה יוסף לא ו ‪6‬נ יכול‪.‬‬ ‫שאר הדצרים שזגבת שלא היה בהם *ורו לזנק‬
‫ואם אנינו כדבת הרמב״ן שלא יכול לד‪.‬תוזזק‬ ‫זה‪:‬‬
‫לכל הנצביט אלש שהש מיחלים פנש למחול‬ ‫השאלה הי׳ באמרו ואומר אך טרוף סורף מ‬
‫לבנימן הנד• ראוי שיאמר שלא התודא שסף‬ ‫אם היה מסמר ה‪9‬נין כמו שקרה היה‬
‫אל אחיו רק מפני שסרבו בו המצתם וזד• לא‬ ‫ראוי שיאמר ואמרתי אך טתף טורף ר״ל שאז‬
‫יאלד• על הדעת כי כמו שביארתי כבר השלים‬ ‫בשי*א יוסף מאתו אמר יאקב כן לא שאתה‬
‫להאגישם מדד‪ .‬כנגד מדה ש^י׳ דאתו לשיתשע‬ ‫היה אומר זה‪:‬‬
‫אליהם ‪:‬‬
‫השאלה הז׳ באמח ואתה כבואי אל אבדו‬
‫ה ש ^ה הי״ב בדבת יוסף לאחש אם באמת‬ ‫אבי וגר כי יראה שאין בפסוק הזה‬
‫האש אבי ש וכבר שא מן דבתהם‬ ‫גזרה באמת ואתה כבואי וגר והיה כראותו‬
‫פאמים שלש שד‪.‬וא חי• ואם ממד• שאמר גשו‬ ‫ולא זכר מה יהיה אז והיה לו לומר והיה‬
‫נא אלי ש‪.‬ם היו מדבתם אמו ימד‪ .‬צורר‬ ‫כבואי אל אבדן־ אבי וזעאר איננו אתנו ומת‪:‬‬
‫בד‪,‬גשה‪ ,‬וחז״ל אפרו )שם מ״ה ד׳( שד‪.‬ראת‬
‫לר‪.‬ם שהוא מתל‪ ,‬ואם ממה שאמר שנית אני‬ ‫השאלה הה׳ באמת ואזב את אבש ומת‬
‫יוסף אחיסם אשר מכרתם אותי מצתמה הנה‬ ‫והוא כי למה תחזור מלת ומת האם‬
‫שהוסש בו מלת אחיכם ושנה לומר אני‬ ‫לנאר שימות כשתזוב את אביו או לאביו‬
‫שסף‪ .‬ואם באפרו ואתה אל תאצבו ואל יחר‬ ‫שימות כשיפרד הנאר ממנו‪ .‬ואם חתר לאביו‬
‫בעיניכם שד‪.‬ש‪ .‬ראוי שיאמר ועתד‪ .‬אל תבושי‬ ‫היה ראוי שיאמר לא יוכל אבינו לאזוב את‬
‫ואל תכלמו גם כי מתחלה אמר כי מכרתם‬ ‫בנו ואזב את בנו ומו^ ואם חוזר לנאר הנה‬
‫אותי ד‪.‬ש‪ .‬ואתר‪ .‬יאמר סותר לזה לא אתם‬ ‫היו דברש שקר מבואר כי מימש היה בן ל״א‬
‫שלחתם אותי הנה בל שבן שכל אלה תנחומים‬ ‫שנד• ולמר• ימות באזבו אכש כשנק שדי אמו‬
‫של הבל היו כי הם מדאתם פכתדוו להרא לו‪.‬‬ ‫כ״ש שתכלית הספור כלו הוא לדגטאר אל‬
‫ואם קת‪ .‬מקרר‪ .‬שהגיא טוב מהמכירה חנה‬ ‫אבש לא אל הנאר‪:‬‬
‫חטאם במקתזו אומד ואין אדם גדון ואל‬ ‫השאלה הט׳ במאמר בי אבדד ארב את הנאר‬
‫המתחייב ממאשש במקרר‪ .‬כי אם אל המתחייב‬ ‫תד• כ• המאמר הזד• אינו נקשר היטב‬
‫באצם ובכוונה כי מה שבמקרה לא יאלר‪ .‬ולא‬ ‫אם אמת וד‪.‬ותדו עבדיך וגר ומד• »נש כי איד‬
‫יותד‪:‬‬ ‫אאלדי אל אבי וד‪.‬נער איננו אתי כי הנה יתחייב‬
‫השאלה הי״ג למה חזר לומר וישלחני אלד‪.‬ים‬ ‫מזה שילכו שנש!ם יחד ש!ודה ובנימן והוא‬
‫לפניכם אחר שאמר כי למחיה שלחני‬ ‫מותר לישב נא אבדן• תחת הנער עבד לאמני‬
‫אלד‪.‬ים לפניכם ומר‪ .‬אנין לשום לכם שאתת‬ ‫ורש״י כתב שד^וא נקשר אםתברנאעבדדשד^וא‬
‫בארז לד‪.‬חיות לכם לפליטד‪ ,‬גתלה כי אש‬ ‫התנצלות אל היותו מדבר יותר מזולתו מד^אהום‬
‫בש‪ .‬ענק השארית והפלטד‪ .‬הוא מותר אחרי‬ ‫ואינו נכץ כי האחים המדבתם לשר אחד‬
‫שאמר לשום לכם שאתת ב א ת ולמה אמר לא‬ ‫מאמים שבר האחד וטעמים שבר האחר ויהודד•‬
‫אתם שלחתם אותי הנה כי האלר‪.‬ים כי הוא‬ ‫אצמו אמד מעצמו לשמף מבלי התנצלות מה‬
‫מותר כיון שנזכר כבר טאנדום‪:‬‬ ‫נאמר לאדוני וגר‪ .‬ש‪.‬רמבש כתב שהוא קשור‬
‫אם חשרשו אבדיך פי אמר אנחנו הגורמים‬
‫השאלה הי״ד באמת והנה איניפם תאות‬ ‫מיתת הזקן וגו׳ ולדבריו הש• ראוי ששכור‬
‫ואיני אחי בנימין כי פ• המדבר אליכג^‬ ‫והשית אבדיד אחת זכתן הארבות כי בסבתו‬
‫ש‪.‬יא כי למד‪ .‬הבדיל בנימן מד‪.‬ם בזד‪ .‬המאמר‬ ‫שלח הנאר דמות באדו‪:‬‬
‫ולכלם היו אעים בשוד‪ .‬ומה אנש כי פי‬
‫המדבר אליכם כי לפי פשוטו וגם כפי תרגומו‬ ‫השאלה הי׳ באמת כי אש אאלה אל •אב•‬
‫יקשר‪ .‬מאד אנש זאת הראיה ואש יקשר זה‬ ‫וגר פי הנד‪ .‬הוסש סבד• חלושה לתמור׳‬
‫אם מאמר וכלכלתי אותר‪:‬‬ ‫אחת דברו סבר• חזקד• מאד ש‪.‬וא הארבות כי‬
‫הוא סבה חזקד• מכרעת אותו על זה אבל פן‬
‫השאלה הט״ו לפר• שסף במה על צואחי‬ ‫יראה ברא אשר ימצא את אבש הוא *אד‬
‫בנימן והוא בפר‪ .‬אל צואתו אמנם שאר‬ ‫אבל אינו הכרח לתמורה‪:‬‬
‫בראשית מד‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויגש‬ ‫תיב‬
‫ובלאם שישמעהו הוא לבדו ולא ‪ T‬עו ולא ישמעו‬ ‫האחים הוא בכה על צואריהם אבל הם לא‬
‫ממנו הזרים שיושבים בבית כי היה זה כמי‬ ‫בכו על צואריו וראוי׳ לשאול הסבה בזה‪:‬‬
‫שנודר שוחד אל השופט שצריך שידור אותו‬
‫בלאט וחשאי וזה ענין ויגש אליו יהודה כי‬ ‫השאלה הט״ז בדברי פרעה אמור אל אחיך‬
‫הוא היה בבית יוסף ואנשים רבים שמד‪.‬‬ ‫זאת עשו וגר ואתה צוית זאת עשו‬
‫והוא היה מדבר על ענינו‪ .‬וכאשר רצה לדבר‬ ‫קחו לכם וגר כי למה הוצרך פי פרעה לענין‬
‫מענין החליפין נגש אליו לדבר עמו בלאט‬ ‫העגלות ולא לדבר אחר וכפו שאמר ויתן להם‬
‫וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ר״ל‬ ‫יוסף עגלות על פי פרעה‪ .‬ואמרו וירא את‬
‫עתה ידבר נא עבדך בסתר באזני אדוני ולא‬ ‫העגלות אשר שלח יוסף ולמה היה הכבוד‬
‫באזני כל העם אשד בבית ולפי שהיה לו לדבר‬ ‫הגדול הזה בענין העגלות והיותם על פי פרעה‬
‫בענין ערבותו שהיה מיוחד אליו מבין שאר‬ ‫ולא בדבר אחר‪:‬‬
‫אחיו לכן אמר בי אדוני ר״ל בי אדוני הצעד‬ ‫השאלה הי״ז למה הוצרך הקב״ה לדבר עם‬
‫והעון הזה בעצם ועל כן ידבר נא עבדך דבר‬ ‫יעקב אל תירא מרדה מצרים כי הגה‬
‫באזני אדוני לבדו שלא ישמע ממנו אדם אחר‬ ‫היא לא היה ירא מזה וקודם זה הדבור אמר‬
‫ועל הדרך הזה פירשתי ויגשו אליו בני גד‬ ‫אלכה ואראנו בטרם אמות וכבר נסע לדרכו‬
‫ובני ראובן כי רצו לדבר אליו בסתר ומשי*‪.‬‬ ‫כמ״ש ויסע ישראל וכל אשר לו‪:‬‬
‫פרסם מה שאמרו לו באותה הגשה‪ .‬ולפי‬
‫שאין מדרך המוסר שיגש אדם הדיוט לדבר‬ ‫השאלה הי״ח במספר בני יעקב שבא בזאת‬
‫לאדון הארץ קרוב לאזנו פניו בפניו כאלו‬ ‫הפרשה כי בבני לאה אמר הכתוב כל‬
‫פיו על פיו לכן אמר אל יחר אפך בעבדך‬ ‫נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש שוב ומנה‬
‫כי כמוך כפרעה ר״ל אל יחר אפך בד‪,‬גשר‪.‬‬ ‫ולא תמצא שהם כי אם ל״ב‪ .‬עוד מנה כל‬
‫וגם בבקשה הזאת מהתמורד‪ .‬כי איני עושר‪.‬‬ ‫הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירך יעקב‬
‫זאת לבזותך כי בעיני כמוך כפרעה‪ .‬או יאמר‬ ‫ששים ושש והם באמת כפי המספרים שעשה‬
‫שאתר‪ .‬חשוב כמלך וכל מה שתרצה תעשה‬ ‫שבעים וכפי המספר האמיתי מאותם הפרטים‬
‫ומי יאמר לך מד‪ .‬תעשה כי שופטי המדינות‬ ‫הם ס״ז ועם שני בני יוסף הם ס״ט לא‬
‫לא יוכלו לשנות את דבר המשפט‪ .‬אבל המלך‬ ‫שבעים‪ .‬והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו‬
‫עצמו יעשה כרצונו ויצליח וד׳ותרו במה שפי׳‬ ‫השאלות האלה כלם‪:‬‬
‫בזה הג׳ שאלות הראשונות‪ .‬ואמנם אמרו אדוני‬ ‫ריגש אליו יהודה עד ולא יכול יוסף‪ .‬כפי‬
‫שאל את עבדיו וגר אפשר לפרש שהיה דעתו‬ ‫דרך חכמינו זכרונם לברכה רצה יהודה‬
‫לומר שמתוך תואנותיו ועלילותיו הוצרכו לומי־‬ ‫להוכיח במשפט את יוסף מהעלילות שהעליל‬
‫כן כאלו שאלם כן‪ .‬והיותר נכון אצלי שד‪.‬וא‬ ‫נגדם‪ .‬ואמנם כפי הפשט אחשוב אני שהיתה‬
‫בתמיהה כלומר האם אדוני שאל את עבדיו‬ ‫כוונת יהודה לעורר רחמי יוסף שיקח אותי‬
‫לאמר היש לכם אב או אח באמת לא שאל‬ ‫לעבד עולם וישלח את בנימן מפני שיצא‬
‫ואנחנו מעצמנו מבלי שאלתו אמרנו כי יש‬ ‫ערב להשיבו אל אביו כדי שלא ימות הזקן‬
‫לנו אב זקן וילד זקונים קטן וגר וזה יוכיח‬ ‫מדאגה מדבר בנימין בנו‪ .‬ולפי שלא יאמר‬
‫שאין אנחנו מחדשים המאמר הזה כי הנה אז‬ ‫יוסף שהיה זה תחבולה מיהודה כדי להוציא‬
‫מעצמנו אמרנו זה להיות דבר אמתי ומבלי‬ ‫את בנימן מתחת ידו ושלא היה אמת צער‬
‫כזב ומזה יראה שהיה הנער הזה אהוב מאד‬ ‫אביו ואהבתו את בנימן לכך זכר לפניו הענינים‬
‫אצל אביו כיון שמתחלה מבלי הכרח מעצמגד‬ ‫אשר קדמו להוכיח מהם שמתחלה ידע יוסף‬
‫דברנו זה עד שמפני מד‪ .‬שאמרנו אמרת אתה‬ ‫אהבת הזקן את בנימין ומעתה ידע שלא היה‬
‫הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו ומד‪ .‬צורך‬ ‫יהודה מחדש מלבו הטענה הזאת מצער אביו‬
‫ואשימה עיני עליו אלא בעבור מה שאמרנו‬ ‫ומפני שהיה יוסף שליט על הארץ לא יעשה‬
‫שהיה אהוב אצל אביו מאד לא יפרד ממנו‬ ‫עול מפורסם וכמ״ש חלילה לי כי האלהים‬
‫שעה אחת ומיד באותו מעמד אמרנו אל אדוני‬ ‫אני ירא חשב יהודה שאין ראוי לדבר אליו‬
‫לא יובל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו‬ ‫בפרסום בפני הכל שיקח אותו לעבד תמורת‬
‫ומת ר״ל שהנער עצמו לא יובל לעזוב אביו‬ ‫בנימן כי היה זה עול גלוי שיפטור את חוטא‬
‫לפי שיודע הוא כי אם יעזוב את אביו ‪TD‬‬ ‫ויעניש תחתיו את הנקי והוא כבר אמר האיש‬
‫ימות אביו‪ .‬והנה באותד‪ .‬שעה גלינו לך אמתת‬ ‫אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד‬
‫הדבר מהקשר נפש הזקן בזה הנער וא׳ת אם‬ ‫ר״ל הוא ולא אחר‪ .‬ומפני זה הוצרך יהודה‬
‫כן איפה למה הבאתם אותו הנה אדוני יודע‬ ‫לדבר אליו בקשת התמורה והחלופים בסתר‬
‫תיג‬ ‫בראשית מד מה‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויגש‬
‫את שיבת עבדך אבי ביגון שאולה‪ .‬והותרו‬ ‫שאתה הסבות את לבנו אחורנית שאמרת אם‬
‫בזה השאלות הז׳ והח׳‪ .‬ולפי שבטענות האלה‬ ‫לא ירד אהיכם הקטון אתכם לא תוסיםון‬
‫שעשה יהודה היה הוא ואחיו שוים בדבר ראה‬ ‫לראות פני‪ .‬והנה לא זכרו לו תואנת המרגלים‬
‫עוד לעשות טענה אחרת מיוחדת אליו מפאת‬ ‫כדי שלא יפתח פיו לשטן לא ישוב לדבר‬
‫הערבות שערב את בנימן שעליה אמר ב״‬ ‫בה עוד‪ .‬הנה התבאר שהיה הספור חזה לעורר‬
‫אדוני ועל זה אמר כי עבדך ערב את הנער‬ ‫רחמי יוסף על אביהם הזקן ושצדק יהודה‬
‫וגר כלומר בעבור שעבדך ערב את הנער‬ ‫במאמר אדוני שאל כפי בינתו והותרו השאלות‬
‫מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי‬ ‫הד׳ והה׳‪ .‬עוד הביא יהודה ראיה מדברי אביו‬
‫לאבי כל הימים שיהיח ענשו מתמיד ונצחי‬ ‫שבהיותו בצער הרעב באמרו שובו שברו לנר‬
‫כל הימים גם אחרי מותו לכן עתה יהי נא‬ ‫מעט אוכל כשאמרנו לו לא נוכל לרדת אם‬
‫חסדך שישב עבדך תחת הנער עבד לאדוני‬ ‫יש אחינו הקטון וגר לא נתרצה לתתו להוליד‬
‫כי לכל דבר עבדות אני יותר הגת ומוכן‬ ‫׳עמנו אלא אמר אתם ידעתם כי שנים ילדה‬
‫ממנו‪ .‬ואל יתמח אדוני איך אבחר אני להשאר‬ ‫לי אשתי רוצה לומר אשתי המיוחדת לי‬
‫פה עבד עולם בי טוב לי כי עוניתי בעבדותי‬ ‫שנים בלבד ילדה לי כאלו היו כל השאר‬
‫משאעלה אל אבי והנער איננו אתי כאשר‬ ‫מהבנים כבני פלגשים‪ .‬ויצא האחד מאתי כלומר‬
‫נתחייבתי בדבר פן אראה ברע אשר ימצא את‬ ‫ולא ידעתי מה היה לו‪ .‬ואמנם אמרו ואומר‬
‫אבי ויהיה לפי זה מאמר כי עבדך ערב את‬ ‫אר טרוף טורף אחשוב שתמיד היה יעקב‬
‫הנער סבה ועתה ישב נא עבדך מסובב ולכן‬ ‫חושש שמא הרגוהו אחיו ולפי שהם מתרעמים‬
‫זכר הסבה ראשונה והמסובב אחרי כן והותרו‬ ‫מזה והיו אומרים שהיה בזה חושד כשרים‬
‫עם מה שפירשתי בזה השאלות הט׳ והי׳‬ ‫ושהיה יוסף נטרף מהחיות לזה אמר כאן ואומר‬
‫ובזה השלים הכתוב לספר ששלם הקב״ה אל‬ ‫אך טרוף טורף‪ .‬רוצה לומר איני רוצה עתה‬
‫חק אחי יוסף מדה כנגד מדה כל מה שעשי‪.‬‬ ‫להתוכח בדבר הזה אבל אומר כדבריכם שטרוף‬
‫■ואם בתואנת המרגלים ובמאסר שמעון ועבחת‬ ‫טורף כלל הדברים שלא ראיתיו עד הנה והיה‬
‫בגימן כמו שביארתי ולא נשאר להפרע רק‬ ‫מה שהיה וזה טעם ואומר‪ .‬ואם תקחו גם את‬
‫מיהודה שהיה הייזנז במכירתו לעבד ולכן‬ ‫זה מעם פני ברי לי בשבועה שיקראהו אסון‬
‫הוכרח הוא לשעבד עצמו לעבד עולם תחת‬ ‫כי היה חושש הזקן שימיתוהו אחיו ושיאמרו‬
‫בנימן בן אמו ובזה נשלם הפרעון כלו‪ .‬וכבר‬ ‫שקרהי אסון בדרך והורדתם את שיבתי ברעה‬
‫ביארתי שנענש יהודה בהכר נא למי החותמת‬ ‫שאולה כי אתם תהיו הממיתים לא האסון וגם‬
‫תחת מה שאמת לאביהם הכר נא הכתונת‬ ‫זו היתה טענה חזקה להוכיח שימות הזקן‬
‫בנך היא אבל אין העונש הזה שוה כי אס‬ ‫‪1‬זם לא ישוב הנער אליו ושיחשוב שאחיו‬
‫הפך כי הנה ליעקב אמרו הכר נא בבשורה‬ ‫המיתוהו בדרך והותרה השאלה הו׳‪ .‬ואחח■‬
‫רעה על מות בנו וליהודה אמרו הכר נא‬ ‫ההקדמות האלה הוציא יהודה התולדה באמרו‬
‫למי בבשורה טובה שיהיה לו בן או בנים‬ ‫דעתה כבואי והסתכל שמלת כבואי הוא מקור‬
‫מתמר‪ .‬גם שמאמר הכתונת בנר לא התן‬ ‫ישמש לכל הזמנים והוא כח ק״ו וענינו ועתה‬
‫יהודה לבדו האומר כי כל אחיו היו בזה אבל‬ ‫מה נאמר אם כבואי אל עבדו אבי ר״ל‬
‫בענין הזה היה העבדות עונש ליהודה כי הוא‬ ‫כאשר באתי אל עבדך אבי עם היות שאז‬
‫היה היועץ במכירת יוסף לעבד ולכן הוא‬ ‫הנער איננו אתנו ועם כל זה היה אז נמשו‬
‫מכר עצמו לעבד לפי שנמכר בעצתו‪:‬‬ ‫קשורה בנפשו כאלו היו שני גופים בנשמה‬
‫‪»1‬חת כל שכן וכל שכן שיהיה עתה כראותו‬
‫מה‬ ‫כי אין הנער באמת ימות הזקן כי אין ספק‬
‫)א( ו ל א יכול יוסף להתאפק וגר עד מה ת‬ ‫שלא ירגיש אדם אהבתו אל בנו בהיותו עמו‬
‫ועלו אל אבי‪ .‬כפי מה שזכר הכתוב‬ ‫בין ‪ v t‬כאשר ירגיש בהיותו נפרד ממנו כי‬
‫למעלה בפעם הראשונה כששמע את אחיו‬ ‫אז תתחזק עליו תשוקתו ולכן עשה יהודה‬
‫אומרים אבל אשמים אנחנו על אחינו נכמרו‬ ‫הק״ו הזה כבואי אל עבדך אבי ר״ל אם כאשר‬
‫רחמת ויסוב מעליהם ויבר וישב אליהם‪.‬‬ ‫באתי שמה שעדין היה הנער עמו ולא היה‬
‫וכפעם השנית משהביאו את המנחה נאמר‬ ‫אתנו היתה כל כך נקשרת אהבתו אותו כאלו‬
‫וימהר יוסף כי נכמ ת רחמיו אל אחיו ויבקש‬ ‫נפשו קשורה בנפשו ומה יעשה עתה כשנשוב‬
‫לבכות ויבא החדרה ויבך שמה וירחץ פניו‬ ‫שבראותו שאין הנער אתנו• בלי ספק ימות‬
‫ויצא דתאפק ויאמר שימו לחם‪ .‬אמנם בפעם‬ ‫הזקן באהבתו ונהיה אנחנו הורגים אותו ב ‪T‬ינו‬
‫הזאת הג׳ כשגתמלא עליהם רחמים מהראשמ‪Jn‬‬ ‫‪.‬במה שלקחנו הנער מאתו תהו והורידו עבדיך‬
‫בראשית מה‬ ‫ונברנטול‬ ‫דגש‬ ‫תיד‬
‫עמד‪,‬ם באדסתו אותם כמו האח האוהב טהר‬ ‫גב ר היה צריך להסב נמנליהם‪ .‬או להסתר‬
‫לב פד‪ ,‬שלא נאמר מלת אהיכם במאמר הראשון‬ ‫בחדרו ולבכות שמה ולהתאפק ולשוב אליהם‬
‫ומפני שהמצריים העומדים חוץ לבית שמאו‬ ‫ולפי שלא יכול יוסף להתאפק ולעצור הבכי‬
‫משם לא ישמעו ענין הפכירד‪ ,‬כי היו מקשיבים‬ ‫לצאת משם להכגס החדרה לבכות בסבת כל‬
‫לקולו בבכי לכן אמר גשו נא אלי כי הוצרך‬ ‫ועצבים עליו אנשי ביתו ומבית פרעה שהיו‬
‫אל ד‪,0‬גשד‪ ,‬כ ח לומר להם מעשה המכירה‬ ‫עוסרין אותו פנים ואחור הוצרך לקרא הוציאו‬
‫בחשאי כי חרפה היא להם‪ .‬ולפי שבעבור‬ ‫כל איש פעלי באופן שיצאו כלם ולא עמד‬
‫מה שמכת אותו היה ראד שיחשבו שיהיה‬ ‫איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו והותרה‬
‫להם לאויב על הרעה אשר גמלוד״ו הוצרך לומר‬ ‫השאלה הי׳א‪ .‬והנה נתן יוסף את קולו בבכי‬
‫אליהם ועתד‪ ,‬אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי‬ ‫ואפר הכתוב וישפעו מצרים וישפע בית‬
‫מכרתם אותי הנה‪ .‬ואין הבוונד‪ ,‬באמת כי‬ ‫פרעה להגיד שלא היה הבכי הזה בכי אהבת‬
‫מכרתם אותי הנה שלא יעצבו על זה אבל‬ ‫וחבה כמו שיבכה אדם בראותו את אחיו שנפרד‬
‫היא טענה למד‪ ,‬לא יעצבו ואמר אל תעצבו‬ ‫מהם ירים רבים ולא היה יודע מהם דבר כי‬
‫ואל תתחרטו ואל יחר בעיניכם בי מכרתם‬ ‫הבכי הזה הוא אשר עשה אותו אחר כן‬
‫אותי הנד‪ ,‬כי למחיה שלחני אלד‪,‬ים לפניכם‬ ‫כשנשק אחיו‪ .‬אבל היה הבכי הזה להראות‬
‫וגר ואין ראוי לאדם שיתעצב אלא מהרע‬ ‫למצריים כי לו מעלה ויקר באחיו כי לא‬
‫שיעשה לא מד‪,‬סוב וזה הפעל כפי תכליתו הוא‬ ‫היה ענינו עמהם כדרך האיש הפחות שיעלה‬
‫פועל טוב אם כן אין ראוי שתתעצבו דחר‬ ‫בפעלה שיתבייש כשיראה אחיו או קרוביו‬
‫אפכם עליו‪ .‬וביאר איך היה זד‪ ,‬להם למחיה‬ ‫וכמעט שהוא קלץ לו לפי שאינם במדרגתו‬
‫באמרו כי זד‪ ,‬שנתים הרעב בקרב הארץ ר״ל‬ ‫והוא לא היה כן כי אחיו נכבדים ומעולים‬
‫כל זד‪ ,‬הצער והרעד‪ ,‬אשר סבלתם עד עתה‬ ‫עד שבראותו אותם בבה באהבתו ותאותו‬
‫ברעב היה בשתי שנים הראשונות שד‪,‬יה בהם‬ ‫להם במתלונן על זמן הפריח*‪ .‬שנפרד מוס‬
‫חריש וקציר אבל מועט‪ .‬האמנם יזזו עוד‬ ‫ולזה הרים קולו בבכי כ ח שישמעו מצרים‬
‫לבא חמש שנים אשר אין חריש וקציר כלל‬ ‫העומדים מחוץ וישמע בבית פרעה דדעו ב ‪T‬אי‬
‫ומה תעשו בד‪.‬ם ולכן הד‪,‬שגחה האלהית סבבה‬ ‫כי אנשי מעלה ושלמות הם ושהיד‪ .‬יוסף‬
‫כל זה לשלוח אותי לפניכם לשום לכם‬ ‫מצטער על הפרדתו מהם עם היותו מושל בארץ‬
‫שארית בארץ וגר‪ .‬ואמנם כח טענת יוסף‬ ‫ושהיה מתכבד בהם ולזאת הסבד‪ .‬ספרה התורה‬
‫וחכמתו כפי אלד‪ ,‬המאמרים ראוי לבארו תעא‬ ‫הספור הזה וד‪.‬שפיעה ההיא להודיע מעלת יוסף‬
‫שאין ספק שיש הנה קצת דברים נתיחסו אל‬ ‫וחכמתו בכל מעשיו ולולי זה יד‪,‬יה הסעיר‬
‫הקרי וד‪,‬ד‪,‬זדמן והם הדברים הקוריך לאדם אשר‬ ‫מבלי צורך‪ .‬ולזה אמר להם אני יוסף העוד‬
‫לא כיון אליהם ונמשכו לפעולותיו במקרה‬ ‫אבי חי לא שהיה שואל אם הוא עדין בחיים‬
‫כמו שהלך בשוק לבקש אוד‪,‬בו ומצא מציאה‬ ‫כי כבר אמרו לו שד‪,‬יה חי וד‪,‬וא אמר השלום‬
‫בדרך שהמציאה ההיא תיוחס אל ההליכה‬ ‫אביכם הזקן אבל אמר לדס זה כדי להכנס‬
‫במקרד‪ .,‬אבל מד‪ ,‬שאפשר שייוחס אל סבת‬ ‫עמם בדברים כי חשב ראשונד‪ ,‬בלבו כדי‬
‫מה אין ראוי שייוחס אל הקרי וההזדמן כי‬ ‫שלא יתביישו ממד‪ ,‬שעשו שלא לזכור להם ענין‬
‫הדברים המקריים דס בלתי מוגבלים כסי‬ ‫המכירה אבל שידבר אליהם בענינים אחרים ולזה‬
‫סבות ‪,T‬ם ולזה לא תפול בד‪,‬ם הידיעה קודם‬ ‫התחיל מאביו העודנו חי ואמר אבי ולא‬
‫היותם כמו שתפול בדברים שיש להם סבות‬ ‫אבינו כלומר אבי האוהב אותי העודנו חי או‬
‫מוגבלות‪ .‬ובבר התבארו שתי הקדמות האלה‬ ‫אם פת בצער בניפן ד‪,‬ג ‪ T‬ו לי האמת וד‪,‬יד‪,‬‬
‫במ״ב מד‪,‬שמע‪ .‬אמנם מד‪,‬ידוע ג״כ שט*‪,‬געת‬ ‫דעתו לשאול להם אח״כ כל נשיד׳ם וילדיהם‬
‫תכלית גדול בדבר מהדברים אם גדול באיכותו‬ ‫ומקניהם וכל עניני הבית אבל לפי שהם נבהלו‬
‫וענינו או גדול כפי העם וכללות בני אדם‬ ‫ולא ענו אותו ואולי יהיו מ»זדי ‪ 0‬בדבר‬
‫המקבלים אותו יתחייב אצל הפלוסופים היות‬ ‫דחשבו שמפי אגשים שפע זד‪ ,‬השם לכן‬
‫הדבר ההוא נפעל בהשכל לא בקרי והזדמן‬ ‫הוצת־ לפרש להם הענין בלו ולהסיר מסוד‪.‬‬
‫כי א״א שיגיע תועלת הכרחי גדול במקרד‪,‬‬ ‫הבושה מעל פניהם וד‪,‬וא אמרו אני יוסף‬
‫ולזה הניחו פועל שכלי בועיות בי בד‪,‬כרת‬ ‫אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ובזה נתן‬
‫ימצא בד‪,‬ויר‪ ,‬ופועל מכית אלא שתהיד‪,‬‬ ‫להם אות מספיק בשהוא יוסף בזכרון המכירה‬
‫האצסומכא על זה האופן והעין על זד‪ ,‬האופן‬ ‫כי ביחע שהם לא גלו סודם לאיש כלל‪ .‬ולפי‬
‫וכן שאר אברים שהם אברים נעשים כן לתכלית‬ ‫שלא יחשבו שמפאת המכירד‪ ,‬ההיא היד‪ ,‬שונא‬
‫פעולות ‪,T‬ם כדי שתד‪,‬יינד‪ ,‬כאופן נאות חד‪ ,‬יגזור‬ ‫אותם לכן אמר אני יוסף אחיכם כי ה ‪,T‬‬
‫ת סו‬ ‫בח‪1‬שית&ה‬ ‫(!נרבטול‬ ‫ריגש‬
‫רשומים ראש• שבטי ישראל ואיד בא הספור‬ ‫שהפואל בו הוא מ ל שבל י»נל לאותו תכלית‬
‫הזה המגונה שעשו בתורה מבלי ‪*r a w‬‬ ‫וימשר מזה שא& ינטנא הגה תועלת גדול‬
‫שהוכיחם עליו הש״י ולא אביהם וכבר כתבו‬ ‫הכרחי בהחמת עם רב אץ ראוי שייוחס אל‬
‫אנשים שרחוק שנאמין מה שביארתי כפרשת‬ ‫הקרי וההזדפן אלא להשגחת הפועל השכלי‪.‬‬
‫ההיא היה דבר י״י אל אברם שעל העין‬ ‫כי מה שזכר הסלוסוף מהדברים המיוחסים‬
‫ההוא באו לגלות מצרים כי איד תנשו הבנים‬ ‫אל הקרי הוא בצירוף אל הצוחת החלקיות‬
‫בעון אבירם ויותר רחוק מה שאדל ששעיר‬ ‫כמציאת הדינר בחוץ בציחף אל הליכת האיש‬
‫ר״ח היה נקרב על זזג והגדיל הרב המורת‬ ‫מביתו ולא יטול זה בדברים הגדולים הכוללים‬
‫הטעם הזה בפ״ח ח״‪ 1‬ג ולכן מה שראוי שיאמר‬ ‫לעם רב כי הם תמיד מפועל ההשגחה לא‬
‫בזה הוא שמכירת יוסף היתה מסובבת מהש״י‬ ‫מהמקרה בי תמיד יחשוב האדם שהם במקרה‬
‫בהשגחתו עליו שיעלה לגחלה הזאת ויותר‬ ‫לסכלותו בסבר‪ .‬האמיתית אשר חייבו בעצם‬
‫בהשגיחו על בני ישראל במ״ש להחיות עם‬ ‫לא ימנע מהיותו ע״ד האמת בהשגחה לא‬
‫רב לפליטה גדולה ואם לענין הגלות והגאולה‬ ‫במקרה לפי שבבר יהיה דבר אחד סקרה‬
‫ולכן אחיו לא היו ראוים לעונש כלל כי עם‬ ‫והזדמן בערך האיש אשר יקרה לו ויהיה דבר‬
‫היות האדם בחיריי במעשיו הנה לפעמים יטה‬ ‫מושגת ומסודר בערד הסבה אשר חייבה אותו‬
‫האל יתברד בחירתו כמ״ש )שם( לכל אשר‬ ‫והוא באלו תאמר שישלח אדם את בנו‬
‫יחפיץ יטנו אמנם ה^ ראוים לעונש מה מצד‬ ‫לרחוב העיר לקנות משם פירות וצוה להשליך‬
‫מחשבתם בעצמם כי היו שונאים אותו ומקנאין‬ ‫לפניו דינר אחד של זהב והלך הבן ומצאו‬
‫בו ומגלגלים חובה ע״י חייב וכאשר נמצא בהם‬ ‫אין ספק שבלי סבות מציאותו היה בקרי‬
‫)סכנה( ]סבה[ בש^זתם אותו הניע הקב״ה רצתם‬ ‫והזדמן בצרוף אל הבן אשר מצאו והיה בעצמו‬
‫אל שימכרוהו להשלים עצתו כמ׳׳ש להשלים‬ ‫בכוונה אל האב אשר השליכו‪ .‬וכן הוא פעמים‬
‫עצה עמוקה וכו• ולזה לא הוכיחם עליו ית׳‬ ‫רבות ענין האנשים במקריהם כי בצרוף אליהם‬
‫ולא האשימם יעקב אביהם ולא יוסף ג״ב כי‬ ‫כבר ייוחסו אל המקרה כאשר לא כוונו אליהם‬
‫ראו שהבל היה מפעלו ת אלהים ולבז נזכר‬ ‫ובאו אליהם מזולת דעתם כי זהו ענין ההזדמן‬
‫הפועל ההוא בתורה מבלי תוכחה עליו וזהי‬ ‫ואמנם בצירוף אל הש״י הם מושגחים ומכוונים‬
‫מ״ש יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו בי הנת‬ ‫בעצם והם להם או לזולתם ע״צ השכר והעונש‬
‫ביאר אליהם שלא היה המעשה אשר עשו‬ ‫וז״ש הכתוב )תהלים ל׳׳ז כ״ב( מה׳ מצעדי‬
‫ומה שנמשך ממ^ו דבר נמשד ע״צ הקרי ומפאת‬ ‫גבר כוננו ודרכו יחפץ ר״ל שיסבב השם‬
‫ההזדמן כי בהיות שמצאנו מה סכה עצמית‬ ‫שילד האיש בחפצו בדרן* כד כדי שישלם‬
‫והוא האל ששלחו לפניהם אין ראוי ליחסי‬ ‫שם מה שגזר הש״י אם לטוב ואם לרע‪ .‬ואמר‬
‫למקרה כי אם לאותה סבה אלהית והביא ראיה‬ ‫ג״כ )משלי כ״א( פלגי מים לב סלד ביד י״י‬
‫שאין ראוי שיתעצבו עליו באסרו כי מכרתם‬ ‫לכל אשר יחסח יטנו‪ .‬כי עם היות הפלד‬
‫אותי הנה כלומר כיון שמכרתם אותי הנה‬ ‫בעל בחירה כבר לפעמחם יטנו השם להטיב‬
‫אין ראוי שתתעצבו ואל תחשבו שהיה זה‬ ‫או להרע בפי רצונו הנה אם כן יעו לנו דברים‬
‫במקרה כ• למחיה שלחני אלהים לפניכם והוא‬ ‫מקריים מקרה גמור והם פרטיים‪ .‬ויש גם כן‬
‫היה הסבה ולא המקרה‪ .‬וכאלו הודיעם שבהכרה‬ ‫דברים בחיריים והם גם כן בפרסיים‪ .‬ויש‬
‫היה מפני הרעב שכלם ירדו למצרים וששלת‬ ‫דברים אחרים שזס מושגחים בפרטים ובכוללים‬
‫הקב״ה את יוסף להיות להם שם למחיה כדי‬ ‫בפי בחינותיהם‪ .‬ואחרי ההקדמות האלה כלם‬
‫שימצאו בסבתו הכנה לחיות בארץ וזה טעם‬ ‫אומר שכבר חשבו אנשים שמעלת יוסף במצרי׳‬
‫לפניכם‪ .‬כלומר הלא ראיתם כמה מהעמל והצער‬ ‫תיוחס אל מכירת אח ‪ v‬אותו במקרה והזדמן‬
‫הגת לכם באלו שנתים מהרעב שעבת ומה‬ ‫‪ aw‬ויראה שזהו דעת הרב המורה פמ״ח‬
‫•היה בעוד חמש שנים אשר אין חתש וקציר‬ ‫ח״ב והיו כסי זה אחי יוסף ראדם לעונש גדול‬
‫שלא יהיה עשב לבהמות לחוזק היובש תנה‬ ‫כי מה שנמשך מהסוב ממעשיהם במקרה לא‬
‫א״ב תשעת הנזק ה ע ^ מן העבר ואמנם‬ ‫יצילם מעון ויש להפלא אם כן איד לא הודיענו‬
‫בהשגחת השם ששלחני לפניכם יזסר ההזם‬ ‫הכתוב שהאשימם אביהם על זה אם היה‬
‫הזה מכם בב׳ בחינות האחת בבחינת הקניגים‬ ‫ש ‪T‬עו בפי דעת חז״ל וכפי הנראה מהדעת‬
‫ועל זה אמר דשלחני אלהים לפניכם לשום‬ ‫שראד היה שישאל יעקב את יוסף את כל‬
‫לכם שאתת בארץ ר״ל בי אם לא הייתי כאן‬ ‫התלאה אשר מצאתהו ושהוא יגיד לו האמת‬
‫היה מת כל מקניכם ולא נשאר שאתת ממנו‬ ‫צלו ועכ*פ היה להם לענות נפשם בצום‬
‫להעדר העשבים אכל בשליחות אשר שלחני‬ ‫ובכי על פעזעם ועל הטאתם והם היו אגשים‬
‫בראשית מה‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויגש‬ ‫תטז‬
‫זקונים ליעקב אביהם וכנגד זד‪ ,‬שמהו השם‬ ‫אלהים לפניכם ישים לכם שארית מר;מובכם‬
‫לא לבן אבל לאב לפרעה כי כמו שהאב‬ ‫וטקניכם ב א ת ר״ל בארץ הזאת כי בזולת‬
‫מנד‪,‬יג את הבן כן יוסף היד‪ ,‬מגר‪,‬יג את פרעה‬ ‫הארץ הזאת לא ישאר לכם כלום‪ .‬או אמר‬
‫כי כוונו הם במכירתו שלא ישב בבית אביו‬ ‫שארית בארץ לפי שהם הוציאו בשתי שנים‬
‫כאדון וד‪,‬ם רועים בשדד‪ ,‬כעבדים וכנגד זה‬ ‫ראשונים ממון ומקנה רב ולכך אמר שבחמלת‬
‫שמהו השם אדון על כל בית פרעה ר״ל הם‬ ‫השם ישאר להם שארית מהקנינים הארציים‬
‫הסירוהו מביתו והשם שמו אדון על בית פרעה‪,‬‬ ‫ההם‪ .‬והשנית בבחינת עצמכם שאין ספק‬
‫גם כיוונו הם שלא ימשול עליהם כמ״ש אם‬ ‫שתמותו אתם ברעב אם לא שלחני השם הנד‪.‬‬
‫משול תמשול בנו וכנגד זה שמדיו השם מושל‬ ‫וזר‪.‬ו ולד‪.‬חיות לכם כי בהתמעט השבר במצרים‬
‫על כל ארץ מצרים וכל זד‪ .‬מוכיח הפלגת‬ ‫אין ספק שיצוד‪ ,‬המלך שלא יתנוהו לזרים‬
‫ההשגחה האלהית ושלא היה כל זה במקרר‪,‬‬ ‫ולא יוציאוד‪,‬ו מן האת‪ .‬ואם תאמרו שלא‬
‫בי אם מפלאות תמים דעים‪ .‬והנד‪ ,‬אמר לאב‬ ‫תחושו על חייכם ומה תעשו לנשיכם וטפכם‬
‫ולאדון ולמושל עם למ״ד ולא אמר וישימני‬ ‫וכל אנשי ביתכם שהם עתה רבים‪ .‬ועוד מעט‬
‫אב ואדון ומושל לפי שהלמ״ד תשמש לדמיון‬ ‫יהיו עם רב בלי ספק יהיו מתים כלם אם‬
‫כמו ויהי לה לבן ותר‪,‬י לו לאומנת כי לא‬ ‫לא הייתי הנה ולפי׳ אין זו הצלה קטנה כי‬
‫היתה נעמי אומנת בעצם כי לא היד‪ ,‬לה‬ ‫אם גדולה וזהו ולהחיות לכם לפלטה גדולה‬
‫חלב בדדיה כי שמד‪,‬ו לדמיון אב בהנהיגו אותו‬ ‫הנה אם כן בהיותה פליטה גדולה אין ראוי‬
‫ולדמיון אדון בכל ביתו כמ״ש אתד‪ ,‬תד‪,‬יד‪,‬‬ ‫שתיוחס כי אם לש״י היכול על כל דבר‬
‫על ביתי ולדמיון מושל על כל א ת מצרים‬ ‫כי הפועל הגדול מורד‪ ,‬על הפועל השכלי וכמי‬
‫כמ״ש ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים‬ ‫שביארתי והתבאר מזה שעם היות שכבר אמר‬
‫כי נתן לו יכולת מוחלם;‬ ‫ולהחיות לכם הנה אמרו לפליטה גדולה אינו‬
‫כפל דברים כי הוא בערך טפם ונש ‪,T‬ם שהיו‬
‫)ט( מ ה רו ועלו אל אבי וגו׳‪ .‬עד ויעלו ממצרים‬ ‫עתר‪ ,‬ועתידין להיות כל ימי יעקב רבים מאד‬
‫ויבואו וגר‪ .‬אחרי שהשלים יוסף טענותיו‬ ‫שלדדותם עם רב היד‪ ,‬פליטה גדולה וד‪,‬ראשון‬
‫ודבריו הטובים וד‪,‬נחומים לאחיו השתדל בהגעת‬ ‫היה בערך אל עצמם בלבד ויצא גם כן מזה‬
‫התכלית אשר כיון השם בשליחותו למצרים‪.‬‬ ‫שמאמר וישלחני אלהים לפניכם אינה טענה‬
‫ועלו אל אבי אחרי אשר‬ ‫והוא אמרו מהרו‬ ‫בפני עצמה כי אם ביאור מה שאמר כי למחיה‬
‫שולחתי לפניכם למחיה‪ .‬ור‪,‬רעב כבד ב א ת‪.‬‬ ‫שלחני אלהים ואין בזה אם כן מותר ולא‬
‫אין ראוי להתאחר עוד אבל מר‪,‬רו ועלו אל‬ ‫הכפל כלל‪ .‬והותרה כפי מה שפירשתי השאלה‬
‫אבי ואמרתם אליו בשמי שמני אלהים לאדון‬ ‫הי״ב וד״י׳׳ג‪ .‬ולפי שנשאר להם לומר הן אמת‬
‫לכל מצרים לא שאני אדון אלא לדמיון אדון‬ ‫שהקב״ד‪ .‬חשבה לטובה והוא שלחך פה אבל‬
‫מושל על כל ה א ת שאני עושה חפצי בה כאלו‬ ‫אין ספק שאנחנו פשענו ומרינו במכירתך לזה‬
‫אני אדון עליד‪ ,‬ומפני זד‪ ,‬איני יכול לזוז מכאן‬ ‫לפייסם ולדבר על לבם שמא ביראתם ממנו‬
‫וללכת לראות פניך כבן יכבד אב על כן רדה‬ ‫ימנעו ביאת אביו אמר להם ועתה לא אתם‬
‫אלי אל תעמוד כי הנד‪ ,‬יגיעך תועלת בירידה‬ ‫שלחתם איתי הנה ר׳׳ל עתר‪ ,‬שראינו כל זה‬
‫לא יגיע לך מבלתד‪ ,‬כי להיותי מושל בכל‬ ‫התכלית דגדול שהגיע מביאתי וד‪,‬יד‪ ,‬התכלית‬
‫א ת מצרים לא אוכל לעזוב ממשלתי וללכת‬ ‫הגדול לא יגיע במקרד‪ ,‬נגזור אומר שבאמת‬
‫אצלך ויותר בנקל תבא אתה אצלי על כן‬ ‫לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים כי‬
‫רדד‪ ,‬אלי אל תעמוד‪ ,‬ואם יקשה אצלך לשבת‬ ‫הוא היה הפועל באמת במעשה הזר‪ ,‬לא אתם‬
‫במצרים לפי שתועבת מצחם כל רועי צאן וגם‬ ‫ואם הדבר ייוחס אליכם בדרך קרי לסכלותם‬
‫כי מצרים בית מקדש מלך הוא ומי שיחפוץ‬ ‫בסבד‪ .‬עצמית שהיא מחייבתו הנד‪ ,‬הוא כסי‬
‫במנוחה וד‪.‬יות בניו ובנותיו במוסר ודרך ארץ‬ ‫האמת היה בעצם ובכונד‪ ,‬מהש״י ואגזם הייתם‬
‫ימאס לשבת במקום מושב המלך מצד עבדיו‬ ‫כמו כלים בדבר למלאת רצונו וזהו אמרו‬
‫שלא יחדל מר‪,‬ם הגזל וד‪,‬זגות והסכלות הגר‪,‬‬ ‫בשלילה עם היות שעד עתר‪ ,‬דבר בדרך חיוב‬
‫לתקן זה אני אעשה שתשב ב א ת גושן בשובה‬ ‫ועתד‪ .‬לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים‬
‫ונחת אין שטן ואין פגע רע והנד‪ ,‬ימשכו‬ ‫רזצה לומר הוא אשר שלחני לא אתם והיד‪,‬‬
‫לך מזה תועלוו ‪ J‬האחד שתהיה קרוב אלי‬ ‫תכלית השליחות כדי שאהיה לאב לפרעד‪ ,‬ולאדון‬
‫ואוכל אני ללכת לראות פניך פעם אחת בשבוע‪.‬‬ ‫לכל ביתו ולמושל בכל א ת מצרים ‪.‬וד‪,‬נד‪,‬‬
‫וד‪,‬ב׳ שתשב ב א ת גושן אתר‪ ,‬וכל אשר לד‬ ‫אמר שלשת התארים האלה לאב ולאדון ומושל‬
‫בנ ‪ T‬ובנותיך ובקרך וצאנך ואמר זה לפי‬ ‫לפי שזע כוונו במכירתו שלא יד‪.‬יד‪ .‬עוד לבן‬
‫תיז‬ ‫בחושיתםה‬ ‫א כ רנ ט‪ 1‬ל‬ ‫ויגש‬
‫שירחיב בשבחיו‪ .‬ואנקלום תרגם כי פי המדבר‬ ‫‪9‬נהיוה תקב בהבתן להיות ארץ כמגן גלתי‬
‫אליכם בלשון הקדש בלא מליץ ?אמר ‪m m‬‬ ‫רחבת ‪T‬ים היו הולכים גניו לחנות את ‪1‬אן‬
‫לכם לאות שאני יוסף בדברי עמכם בלשונכם‬ ‫אניהם כשכם רחוק משם אשר התרהקם סמנו‬
‫כי הטלת שהיה בינותעו עד עתה היה כדי‬ ‫היה סבה לכל מה שקרה מענין יוסף אמנם‬
‫שלא תכירו בפני שאגי יוסף ולפי שראית‬ ‫בהיותו שם בארץ גושן יהיו בניו וכל מקנהו‬
‫זכתן הןמכירה היתה מיוחדת אליהם ולא‬ ‫זנמו שם מתחברים זנמו כי היא ארץ גדולה‬
‫לבנימן כי לא ‪T‬ע ממנה דבר לכן בראיה‬ ‫ורחבה לחנות כה את מקניהם חהו אמרו‬
‫הזאת מהלשץ שחף את כלם והוא אמת והנה‬ ‫)בראשית מ״ה{ וישבת ב א ת גושן והיית קרוב‬
‫עיניכם תאות ועיני אחי בנימן כי פי המדבר‬ ‫אלי אתה ובניד ובני בניד ת אנו ובקרך וכל‬
‫אליכם כי באות זה כלכם שדם ואיני צתד‬ ‫אשר לד שאינו חוזר אתה ובניד להמת קרוב‬
‫א״כ לסענות אחרות לכן ח ^ לאבי את כל‬ ‫אלי כי מה סזנם שיהיו קמבים אליו הצאן‬
‫כבודי ואת אשר ראיתם באופן שתורידו ותביאו‬ ‫והבקר אבל הוא חוזר לוישבת בארץ גושן‬
‫את אבי הנה ואחת שסיים יוסף דבתו התעורר‬ ‫שישב שם הוא ובניו וכל אשר לו יחד לא‬
‫לחבק ולנשק ולהודיעם שלבו שלם עמהם‬ ‫מסתרים מסה ומסה כאשר הם ב א ת כנכן‪.‬‬
‫באהבה וחבה רבה ולפי שאהבתו היתה חזקה‬ ‫וגם ימשך לד מביאתד סד‪ .‬תתנלת שלישי והוא‬
‫לבנימן להיותו בן אמו בראשונה נפל על‬ ‫וכלכלתי אותד שם ולא אוכל עשוהו כן‬
‫צואריו דבד לזכתן העצבת שסבלו זה על‬ ‫בהיותו־ ב א ת כנען כי אולי לא יחסוץ המלד‬
‫זה כל אותם הכ״ב שגה שהיו נפרשים כי ‪P‬‬ ‫בהתחזק עוד הרעב שיוציאו בר ולחם ומזון‬
‫דדד האוהבים בהיותם נפרדים זה מזה בראות‬ ‫ממלכותו‪ .‬וגם בשלחי אותו שמה ילד בסכנה‬
‫זה את זה הבה יתעורר צער ההעלמה וההפרדה‬ ‫בדרכים כי להחק הרעב יצאו לסטים לגזול‬
‫עם מציאות ההדאות לפי שכל הפד ץכר‬ ‫בדרכים‪ .‬אמנם בהיותד בארץ גושן אכלכל‬
‫בהפכו ואחת כן נשק לכל אחץ ובכה עליהם‬ ‫אותד וצריד אתה מאד לכלכלה הזאת כי עוד‬
‫מהסבה שבכה על בנימן‪ .‬והם לא בכו עליו‬ ‫חמש שנים רעב ואמרו סן תורש אתה וביתד‬
‫לפי שהאדם יבכה מהרעה שהגיע לו מזולתו‬ ‫וכל אשד לד ענינו אצלי שאין ראוי לתקב‬
‫ולא יבכה על הרע שעשה הוא עצמו ולמ‬ ‫אביו שיחשוב לקלון שיכלכלהו בנו כי להכרח‬
‫היו אז הם נכלמים לא בוכים ואחת שעבר‬ ‫הרעב מביא לו זה ואין בו קלון כלל חלילה‬
‫כל הענץ הזה ונתישבו בלבותם דבת יוסף וראו‬ ‫כי אם לא יעשה כן יורש הוא וביתו‪ .‬והמסרשי׳‬
‫כי מאת י״י היתה זאת דברו אחיו אתו ולא‬ ‫סירשו תורש תתמסכן ולא יתישב לסיתשם‬
‫נבהלו מפנץ כמו שעשו קודם זה‪ .‬וזה מעם‬ ‫אתה וביתן־ וכל אשר לד אבל הוא מלשון‬
‫אמרו ואחרי כן דבת אחיו אתו שהיה ראוי‬ ‫להוחש גוים גדולים והוא כולל למה שאמר‬
‫שיאמר ואחרי כן דבת אתו אלא שכינה כאן‬ ‫לשום לכם שארית ב א ת סן תורש מן העולם‬
‫הכתוב בשם אחיו להגיד שלא דברו עמר‬ ‫ברעב אתה וביתד וכל אשר לד ר״ל הבנים‬
‫כבושים ולא כנכלמים מהענץ אלא כאהיו‬ ‫ובני בנים שכלם יוציאו כל מה שלהם ברעמ‬
‫הנאהבים ועם פה שפירשתי בזה ץתרו‬ ‫ואחר זה אמר יוסף אל אהיו שכל דבחו‬
‫השאלות הי״ד והט״ו‪ .‬וספר הכתוב שהקול‬ ‫היו ללא צורד אחרי שהם בעינימ ראו הדבר‬
‫נשמע בית פרעה איו באו אחי ץ‪0‬ף ושיסב‬ ‫כסו שהוא ולכן ראוי שהם מעצמם יעורת‬
‫בעיניו ובעיני עבדיו‪ .‬וגם זה מהשגחת הש״י‬ ‫לאביהם בהג ‪ T‬אמתת הדבר אם שהוא עצמו‬
‫שלא אמר אדם הלא אלה יאכלו את כל מום‬ ‫יוסף כיון שהם בעיניהם ראו סניו כי עם היות‬
‫הארץ דירשו אח עושר המלך אבל מאשר‬ ‫שעד עתה לא נתנו לב להביט בסניו ולהכירו‬
‫יקר בעינץ יוסף שהיה אהוב למלך ולשרץ‬ ‫הנה עתה אחרי שהודיעם שהוא יוסף יכירו‬
‫שפחו בבא אחץ מדעו ממעלת בית אביו‬ ‫בפניו דדעו שהוא הוא וכ״ש אחיו בנימן‬
‫ומשפחתו‪ .‬ואץ ספק שי ^ יוסף לפרעה ולשתז‬ ‫שלהיותו אחיו בן אמו תהיה תמונתו יותר‬
‫כי גונב מארץ העבתם ושהיה אבץ ואהיי‬ ‫הקוקה בדמיונו וגם אבץ מהסבה ההיא יאמץ‬
‫תושבים כ״ב שנה שהיה מת אפל לא יגיד‬ ‫מתר לדבריו‪ .‬וגם כלל באמחו והגה עיניכם‬
‫לשום אדם דבר מהמכירה פן ישנאו אותם‬ ‫חאות ועיני אחי בנימן את כל כבודי ואת‬
‫עליה ולכן היה ששמח פרעה בבואם ורצת‬ ‫עשח ושהוא בפיו דבר אליכם כל זה כי לא‬
‫שירגישו אחץ ואבץ באהבתו את מסף ולכן‬ ‫יהיו בדבר הזה עדי שמיעה אלא עדי ראיה‬
‫אמר לו אמור אל א‪ Tn‬זאת עשו מעני את‬ ‫ואמר שהוא לא רצה לספר להם את כל כבודו‬
‫בעירכם וגר ^ל אחה מעצמך וטחכת המסור‬ ‫וגדולתו אלא בדדד קצרה ולפי שפיו המדבר‬
‫שאתה מצות אותם‬ ‫לו סמני אמור‬ ‫אליםם ומשום יהללד זר ולא פיר אין ראד‬
‫בראשית מה‬ ‫אברבגאל‬ ‫ומש‬ ‫תיח‬
‫ועשר אתונות נושאות צידד‪ ,‬לדרך לצוורן•‬ ‫שיטענו את בעירם וילכו אחיד‪ .‬כנען וישאו‬
‫ביאתו שמד‪ ,‬כ ת שלא יתעכב בעד דבר‪ .‬ואמרו‬ ‫את אביד ואת בתיהם והודע לד‪,‬ם שאני אתן‬
‫וישלח את אחיו וילכו להגיד שהיו אחי יוסף‬ ‫להם את טוב ארץ מצרים‪ .‬וד‪.‬נה צוהו על‬
‫מצטעתם כל כך על פרידתם ממנו שלא היו‬ ‫ד‪,‬עגלות בפרט לפי שבזמן הד‪.‬וא היו העגלות‬
‫יכולין ללכת לדרכם עד שהוא שלחם ואמר‬ ‫מיוחדות למלך ולעניני המלהמד‪ ,‬ולא היד‬
‫לוע אל תעמדו פר‪ ,‬עוד וזהו וישלח את‬ ‫אדם רשאי להשתמש מהם בלי רשותו‪ .‬וכבר‬
‫אחיו‪ .‬או ירצה שלוה אותם ויצא עמהם מחת‬ ‫יורה אל זה מאמר המשורר )תהלים מ״ו‬
‫לעיר ע״ד הולך עמם לשלחם וזכר הכתוב‬ ‫יר״ד( משבית מלחמות עד קצה ה א ת קשת‬
‫לועדיע ענותנותו של יוסף שעם היותו השליט‬ ‫ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש‪ .‬שמנה‬
‫על הארץ היד‪ ,‬מלוה את אחיו‪ .‬ואמת אל‬ ‫העגלות מכלי המלחמה ולכן אמר ואתר‪ .‬צוית‬
‫תרגזו בדרך ענינו אצלי ברכה שברכם שלא‬ ‫זאת עשו קחו לכם מ א ת מצרים עגלות‬
‫יקבלו רוגז ולא נזק כדרך שלוחי מצוד‪ ,‬אינם‬ ‫לטפכם ואמר ויתן להם יוסף עגלות על פי‬
‫נזוקים‪:‬‬ ‫סרעד‪ ,‬לפי שד‪,‬יו העגלות מטכסיסי המלך‬
‫ולא יצאו מן המלכות רק בדבר המלד עצמו‬
‫)כה( ויעלו ממצתם וגו׳ עד ואת יהודד‪ .‬שלח‬ ‫עד שזר‪ .‬לקח יעקב לאות ולמופת על מעלת‬
‫לפניו‪ .‬ספר הכתוב שעלו בני יעקב‬ ‫יוסף במצרים כמ״ש וירא את העגלות אשר‬
‫ובאו אליו ל א ת כנען כי עם הי‪-‬ות קשה עלת‪,‬ם‬ ‫שלח יוסף‪ .‬ואמר פ ת ה ונשאתם את אביכם‬
‫לעלות ממצרים להפרד מיוסף אחיד‪,‬ם הנה‬ ‫ובאתם אחרי שכבר אמר וקחו את אביכם‬
‫בעל כרחם עלו משם ובאו א ת כנען לא‬ ‫ואת בתיכם ובואו אלי לפי שבראשונה אמי‬
‫מתאותם ללכת לבתיד‪,‬ם כי אם ללכת אל‬ ‫שיבואו כלם כלומר לא אל יוסף כי אם אל‬
‫יעקב אביד‪,‬ם ולשמחו בשמועה טובד‪ ,‬חלף שמרו‬ ‫פ ת ה עצמו כי הוא יתן להם את טוב א ת‬
‫ועצבו רוחו בבשורת טרוף טורף יוסף זה‬ ‫מצרים ויאכלו את חלב ה א ת ודשנה אמנם‬
‫ימים וזה טעם אביהם‪ .‬ואמנם אמרו ויפג‬ ‫לענין העגלות עצמם אמד שהיה שולח אותם‬
‫לבו כי לא האמין להם‪ .‬כתב רש״י גחלף לבו‬ ‫לכבוד אביו בפרט כי להיותו זקן יצטרך‬
‫מלהאמין לא היה פונה אל דבריהם ואיך‬ ‫לבא בהם ד>א ומזונותיו הנשים וד‪,‬טף ולכן‬
‫יד‪,‬יד‪ .‬נתינת טעם לזה כי לא האמין לד‪,‬ם כי‬ ‫אפר ונשאתם את אביכם ובאתם כי הוא העיקר‬
‫ד\א עצמו ויפג לבו כפי פירועוו כ״ש שאם‬ ‫אשר אני חפץ לראות כיון שיצא ממנו חוטר‬
‫לא האמין לא נחלף ולא נשתנד‪ ,‬ממד‪ ,‬שהית‬ ‫נכבד כיוסף‪ .‬ולפי שלא יחשבו שהיה חפץ‬
‫בדעתו עד עתד‪ ,‬והרמב״ן כתב שמת לבד‬ ‫בביאתם מפני ממונם אמר ועיניכם אל תחום‬
‫מרוב ד‪,‬שמחד‪ ,‬הפתאומית כי זה דבר טבעי‬ ‫על כליכם כי יש לאל ידי להעשיר אתכם‬
‫לחלושי הטבע בבא אליוע דבר פתאומי שיצא‬ ‫עושר גדול והוא אמח שנית כי טוב כל א ת‬
‫לחת הרוח החיוני ויתקרר הלב‪ .‬והפלא מהרב‬ ‫מצרים לכם הוא‪ .‬והותרה עם מה שפירשתי‬
‫כי איך יהיה סבד‪ ,‬לזר‪ .‬כי לא האמין להם‬ ‫בזה השאלה הט״ז‪ .‬ואמר ויעשו כן בני ישראל‬
‫ואם לא האמין לא התעורר הרוח להתנועע‬ ‫להג ‪ T‬שבמהירות הלכו להביא אביהם ואת‬
‫לצד ח ח אבל פירש הכתוב הוא כפשוטו‬ ‫ב ^‪ ,‬ם שמד‪ ,‬ושלא חסו על כליהם כמו שצוד‪,‬‬
‫שנחלש ת חו לפי שלא האמין להם‪ .‬חה כי‬ ‫פ ת ה ובכלל ויעשו כן שטענו את בעירם־ בר‬
‫בזכרם ענין יוסף בנו חמודו שכבר נואש‬ ‫ולחם ומזון מלבד הצידד‪ ,‬אשר נתן להם עם‬
‫ממנו זד‪ ,‬כ״ב שנד‪ ,‬ואמרם עתה שהיה חי וד‪,‬וא‬ ‫העגלווב וד‪,‬גד‪ .‬תד‪ ,‬יוסף שישאו מלבושיהם‬
‫לא האמין נתעוררה אנחתו נהפך לבו בקרבו‬ ‫לסוב כ ת שכל תאיהם יכירום שהם אגשים‬
‫בי נתחדש לו צער מיתתו ויפג ונחלש לבו‬ ‫נכבתם ולכן נתן לאיש חליפות שמלות גם כדי‬
‫על העדרו ומותו כאלו אז מת כי לא האמין‬ ‫שישמח אביד‪,‬ם בראותו כן‪ .‬ולבנימן שנשאר‬
‫להם שהוא חי ובראותם שלא היה מאמין‬ ‫שם עמו נתן שלש מאות כסף כדי שיהיה‬
‫לדבדיד‪,‬ם ד‪.‬ג ‪ T‬ו לו את כל דברי יוסף וסימניו‬ ‫מעות בידו לקנות הדברים שירצה לאשתו‬
‫אשר אמר אליד‪,‬ם בפיו כארז״ל ועם זד‪ ,‬ראה‬ ‫ולבניו וחפש חליפות שמלות כדי שבכל יום‬
‫את העגלות שהיד‪ ,‬אות חזק על מעלתו לפי‬ ‫יזזליף לבושו בד״יותו עומד לפניו לכבודו‬
‫שידע שלא יצאו כי אם בדבר המלך ואז‬ ‫ולתפארוב ולאביו שלח כזאת סי' כזאת אצלי‬
‫האמין שהוא חי חהו ותחי רוח יעקב אביד‪,‬ם‬ ‫אינו מה שיזכור אחר זה אלא מה שזכר כבר‬
‫שחיתה רוחו תחת היותו מעולף כי מצד הצער‬ ‫שנתן לבנימן שגם כן שלח לאביו כסף וחמש‬
‫והדאגד‪ ,‬שנתחדשו בו בשמעו זכרת יוסף ועזהוא‬ ‫חליפות שפלות ומלבד זה שלח לו עשרה‬
‫חי בחשבו שלא היד‪ .‬כן קרד‪,‬ו עלוף בהכנם‬ ‫חמודים נושאים מנות יפות מכל טוב מצתם‬
‫תי«‬ ‫‪ nw 13‬מב‬ ‫שנ ר בנ ^ ל‬ ‫ויגש‬
‫‪ nrui‬למנ*& ‪ w tn‬מפנ« שמחת השמויר‪ .‬ודמיונות כחבים מנגדים לשלסות השכלי וחנה‬
‫בהאמינו אותה חיה רוחו והתעורר ל‪1‬את לחוץ אברהם לא נזהר מזה לפח שעדין לא נדבקה‬
‫זהו סעל השמחה שתוציא הדם והרוח לחח‪ .‬בו ההשגחה האלהית אבל אחרי שנמול ונעקד‬
‫והסתכל אמרו וחחי ת ה יעקב אביהם ולא אמר יצחק נתאחדה בזרעו ההשגחה העליונה‪ .‬להיות‬
‫ויפג לב יעקב אביהם כי היה זה להג ‪ T‬שזאת השם להם לאלהים והם יהיו לו לעם ולעבדו‬
‫היתה כונתם להחיות את רוחו להיותו אביהב על ה א ת הנבחרת אשר תמיד עיני י״י בה‬
‫שהם חייבים בבבתו לא להפיג לבו ולפי ולזה נאסרה ליצחק הירידה למצרים ומפני זה‬
‫שהם א מ ת אל אביהם שגי דברים האחד היה ירא יעקב לצאת פ ה א ת הקדושה ללכת‬
‫שהיה יוסף חי והשני שהוא מושל בכל ארץ חרנה עד שהוצרך ית׳ להבטיחו והנה אנכי‬
‫מצתם ואץ ספק שהיו מאריכין בספור ממשלתו עמך ושמרתיך בבל אשר תלך והשיבותיד‬
‫ועניניו כמו שאמר להם יוסף והגדתם לאבי אל האדמה‪ .‬והנה קבל על עצמו בשובו לעבוד‬
‫את כל כבודי במצתם אמר יעקב רב עוד יוסף את השם הנכבד שמה‪ .‬ולכך עתה שהביאו ההכרה‬
‫בני חי כלומר מה לי שיהיה אדון ומושל או לרדת מצרים בא לבאר שבע שמשם יצא‬
‫שלא יהיה רב לי לדעת שהוא חי אלכה כשהיה ירא לצאת מן ה א ת כשהובטח בשמירה‬
‫ואראנו ר״ל לא אלד שמה לראות את כבודו ובא להתפלל שמה ולזבוח זבחים לאלהי אביו‬
‫ואת גדלו ולא כדי שיכלכל אותי בשני הרעב יצחק האומר אליו אל תרד מצרים וגר גור‬
‫כאשר אמרתם אבל אלכה ואראנו בלבד כי ב א ת הזאת ואהיה עמך שנראה שלא יהיה‬
‫זהו חשקי וחפצי לא הכלכלה ולא דבר אחר עמו ב א ת אחרת והיתד• כונתו לשאול רשות‬
‫אלא לראותו בלבד חזיה דעתו לשוב מ ‪ T‬ממנו ית׳ לירד מצרימה עם היות שמנעו מיצחק‬
‫ל א ת כנען וזהו אלכה ואראנו שהוא ע״ד אביו אז א״ל השם אנכי אלד!י אביך כלומר‬
‫אעברה נא ואראה שהיה דעתו של מרע״ה עם היות שאנכי אלהי אב ‪ T‬שצויתי לו אל‬
‫לראות את ה א ת ולמות מ ח כן אלכה ואראנו תרד פצריפד• אני אומר לך עתר• אל תירא‬
‫אלד לראותו ואשוב מ ‪ .T‬ומאהבתו אותו נסע מרדד• מצדמה בי הנה שגי הצוויים ההפכיים‬
‫במהיתת הוא וכל אשר לו ת ל הבנים והבנות הם מאתי‪ .‬ולפי שהיה יעקב ירא בירידה זאת‬
‫שכלם רצו לבא עמו לראות את יוסף והנה בא שמא המצריים ימותו בניו ובני בניו וימעיטום‬
‫אל באר שבע להיותו מקום תפלת אבותיו וג״כ ‪ •w‬ירא שמא לד‪.‬יות מצרים מלאה‬
‫וגם מפני שיצא משם ללכת ל ח ח כשראה מראת גלולים לא תדבק שמה השגחת השם ונבואתו‬
‫הסלם והובטח ממנו יתברד על השמית^ ואמנם כאשר היתד• נדבק עמו ב א ת כנען על כן היה‬
‫א מ ח ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ולפה ירא אולי שימות שם ויקבר במצרים ולא‬
‫לא זכר ג״כ אברהם כתב רש״י שחייב אדם במערת המכפלד• כאבותיו ור!יר• ג״כ ירא שמא‬
‫בכבוד אביר יותר מכבוד זקנו ואינו נכון כי ימות יוסף בחייו וישבע ברעות נפשו ותד‪.‬פך‬
‫היה ראוי שיזכור אביו וזקנו ויאמר לאלהי ליגון שמחתו לכן הוצרך הש״י להבטיחו‬
‫אבותיו והרטב״ן כתב שרמז כאן שהזבחים מארבעת דברים האלד• כנגד הפחד אמר אל‬
‫היו למדת הדין והוא אלהי יצחק כי מדת תירא מרדה מצרימה בי לגוי ג תל אשימך שם‬
‫הרחמים היה לאברהם ומדת הדין ליצחק וזה ובזר• גלה לו שלא ישובו מ ‪ T‬אחרי ראותו את‬
‫טעם ופחד יצחק היה לי והנה עשה הזבחים יוסף כפו שחשב אבל ששם יתעכבו דפרו וירבו‬
‫למה״ד למה שידע שמעתה יתחיל הגלורג וגם מאד‪ .‬וד^תבונן שלא צוד• אותו שירד שמד‪ .‬אבל‬
‫זה אינו נכון כי אין לו רמז בכתוב לא מהיות הבטיחו שלא יירא ברדתו שמה‪ .‬וכנגד הב׳‬
‫הזבחים מיוחדים למדת הדין‪ .‬ילא מהיות עתה אמר אנכי ארד עמך מצרימד• ר״ל שלא אפריד‬
‫התחלת הגלות וגם לא מהיות יצחק ממדת דבקותי וד‪.‬שגחתי ממך‪ .‬ולא אמר אנכי אורידד‬
‫הדץ והנה מעת שנעקד על גבי המזבח נדבקה מצרימר‪ .‬כמ״ש ואנכי אעלך גם עלד‪ .‬לפי‬
‫בו ההשגחה האלהית ונתיחד למדת הרחמים שד‪.‬ירידה היא מתקב שבחר בה לא מהאל ית׳‬
‫כמ״ש י״י יראה אשר יאמר היום‪ .‬ואפרו ופחד אבל אמר שירד שם עמו כי תרד ותשפל‬
‫יצחק היה לי כבר פירשתיו במקומו על זולת השגחתו בהיותו במצחם וכאלו אמר אנכי‬
‫זאת הכונזג אכל כוגת הכתוב היא שיעקב שאמרתי לאב ‪ T‬אל תרד מצחם אנכי ארד‬
‫חפץ מאד לרדת לראות את יוסף אבל •מצד עמך שמה‪ .‬וכנגד היראד• הג׳ מענין קבורתו‬
‫אחר היה ירא מלצאת פ א ת הקדושה הפושגחת אמר ואנכי אעלך גם עלה שיעלה אותו משם‬
‫דדע שעם היות שאברהם ירד למצרים הגה להיותו נקבר במקום אבותיו המקודשמ^ וכנגד‬
‫אחר העקדה אמר הש״י ליצחק אל תרד מצרים היראה הד׳ מחיי יוסף אמר ויוסף ישית ידו‬
‫כי הנה היתה ארץ מצרים מלאה כשופים על עינ ‪ T‬כלומר הוא יסתום עיניך בשעת‬
‫בראשית מה מר‬ ‫אברבנאל‬ ‫ומ ש‬ ‫‪3n‬‬
‫מזה הגלות וזהו מה שכיון ויוסף ישית ידו‬ ‫המיתה ‪.‬בהפך מה שאמרת כי ארד אל בני‬
‫על עיניך כלומר שהוא ימנע ממך זאת הבחינה‬ ‫אבל שאולה בי לא יהיה בן‪ .‬ואפשר לפרש‬
‫והראיה בעת ‪ .T‬הנה התבארו גם בפי זה הדרד‬ ‫מוסף ישית ‪T‬ו על עיניו שהוא יכלכלהו‬
‫אלו הפסוקים והותרה השאלה הי״ז‪ .‬חכר הכתוב‬ ‫ולא ‪r‬סרד לזולתו ויהיה זה מלשץ כסות‬
‫שעם ההבטחות האלה שאמר הש״י ליעקב‬ ‫עעים וזהו פיתש הפסוקים האלה כפי סשוסם‪.‬‬
‫במראה הזאת קם יעקב ובניו נשאוהו מצרימה‬ ‫ואפשר לפרש עוד בהם שלא היו כל ההבטחות‬
‫עם כל אשר להם‪ .‬והנה ספרה התורה מספר‬ ‫האלה לעניו יעקב בפרטיותו בלבד כי אם‬
‫בני יע^‪ :‬ובניהם אשר ירדו מצרימה כדי‬ ‫לזרעו בי׳ יעודי האומה פעמים רבות יבואו‬
‫שנדע חסדי י״י עמהם בי בשבעים נפש ירדו‬ ‫בשם אביד& כמו ואתה אל תירא עבדי יעקב‬
‫מצרימה ויצאו משם ברד״ו שנים שש מאות‬ ‫וזולתם הרבה וזה דבר ראד כי העם נכלל‬
‫אלף רגלי הגברים לבד מנשים וטף והנה מה‬ ‫ככה האב הראשון ולכך אמר עתה ליעקב אל‬
‫שמנה בני לאה ל״ג והמה ל״ב בבר כתב‬ ‫תירא מרדה מצרים כי לגוי גדול אשימך‬
‫הראביע על דרך הפשט שנמנה עמהם ‪ r‬קב‬ ‫שם ולא תחשוב שישארו בניך וזרעך ולא‬
‫וכמו שאמר בתחלה יעקב ו טיו בי הוא גם‬ ‫ישובו עוד אל האוץ הזאת לא יהיה כן כי‬
‫כן נכנם באותו מנין‪ .‬ואמנם מספר בני רחל‬ ‫אנכי ארד עמך מצרימה רומז לזרעו ששם יהי*‬
‫היו י״ד עם שני בני יוסף כי עם היותם‬ ‫מושגחים ונשמרים ממנו ית׳ והוא על דרך עמו‬
‫במצרים ואינם מכלל הבאים היו בכלל ט י‬ ‫אנכי בצרה וכן )דקרא רבה פרשה ל״ג(‬
‫רחל ולמעלת יוסף כינה אותה בלבד הכתוב‬ ‫ארדל גלו למצרים שכינה עמהם‪ .‬ואל יקשה‬
‫באן באשת יעקב ובזה האופן היו כלם ע׳‬ ‫על ‪ T‬זה המאמר בהקו ית׳ שענין מאמרם‬
‫ר״ל יעקב ובני לאה שלשים ושלשה ובני זילפה‬ ‫הוא שהאל ית׳ הוא נכר תודע מצד מעשיו‬
‫ט׳ז ובני רחל י׳׳ד ו טי בלהה שבעה אס‬ ‫המורגשים והמושכלים ובהיות האומה בכבוד‬
‫בן שבעים נפש הם יוצאי ירך יעקב‪ .‬ואמנס‬ ‫והצלחה תעלה מעלה מעלה הכרת מציאותו‬
‫אמת כל טפ ש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי‬ ‫ויבלתו בעולם כי זה ראיה על שאלהים היא‬
‫ירכו וגר ששים ושש הוא בלבד פספר יוצאי‬ ‫אלהים חיים ומלך עולם וההפך בהפך ולזה‬
‫ירך יעקב כשבאו עמו מצתמה שלא נמנה‬ ‫כשיגלו ישראל הנח תתמעט הכרת ו ‪T‬יעת‬
‫עמהם יעקב עצמו אחת שאמר יוצאי ירבו‬ ‫מציאות האל ויכלתו בפני התאים בי יאמרו‬
‫ולא ג״ב יוסף ו טיו כי לא באו עמו ולכן היו‬ ‫אק אלהים בישראל ובמאמר דוד בענין הפלשתי‬
‫ט שאתם ס״ו ט י לאה ל״ב ט י זלפה ט״ז‬ ‫וידעו כי יש אלהים בישראל ולזה אמר כאן‬
‫בני רחל שהם בנימץ ובניו י״א בני בלהת‬ ‫הש״י ל ‪ r‬קב על גלות מצתם הנה באמת אנכי‬
‫שבעה ה ת הם ששים ושש ומאשר התחברו‬ ‫א ת עמך מצתמה בי ביתדתך יש לי יתדה‬
‫אליהם יוסף ובניו שהיו במצתם דעקב עצסו‬ ‫לא בהחלט וכפי עצמי חלילה אבל בבחינת‬
‫שהיה עקר הבית היו כל הנפש הבאה מצתפה‬ ‫אנשי הזגולם ובן אנכי אעלך גם עלה בי אעלה‬
‫אם עתה ואם ביאת יוסף שבא הוא בפעל‬ ‫את זרעך משם ובזה הודיעו ש ‪r‬קב לא ‪r‬לה‬
‫ובניו באו עמו בכח היו ע׳ באמת ובדיוק‬ ‫מפצריץם את בניו ולא יחזירם אל א ת כנען‬
‫וכמו שאמרה התורה בשבעים נפש ירדו‬ ‫כמו שהיה במחשבתי לעשות‪ .‬אבל האל ית׳‬
‫אבותיך מצרימה והותרה בזה השאלה השאלה‬ ‫יעלה אותם אחר כך משם וזהו ואנכי אעלך‬
‫הי״ח ‪:‬‬ ‫ובאסרו גם עלה ר״ל גם אעלה אני בי יתפרסם‬
‫מציאותי בעולם בהוציאי אותם מ א ת פצתם‬
‫מו‬ ‫ובמאמר י ת ת עתה תעתי כי גדול י׳י מכל‬
‫)בה( ואת יהודה שלח ל טיו וגר עד סוף‬ ‫זמלהים חהו גס עלה כי הוא פעל עומד‬
‫הסדר ותחלת סדר דחי ת ק ב וראיתי‬ ‫ואעלד הוא פעל יוצא וכאלו אמר גם אעלה‬
‫ג״ב בס' הזאת ספקות ושאלות‪:‬‬ ‫ואל תתמה על זה כי המקור ישמש על העבר‬
‫ועל העתיד ועל הבינוני ועל הצווי כי כמו‬
‫השאלה הא׳ באמת ואת יהודה שלח ל טיו‬ ‫שבבא בל ישראל ענינו באשר יבא כבה גם‬
‫אל יוסף להוחת ל טיו גושנה כי הנה‬ ‫עלה הוא גס אעלה‪ .‬ולפי שיוסף היה הסבה‬
‫הם ע תן לא היו יודעים דבר מישיבתם בארץ‬ ‫המביא הגלות הזה אמר לו ויוסף ישית ידו‬
‫כי היו צריכים לשאול זה מן המלד כפו‬ ‫על עיניך‪ .‬ר׳ל הוא יסגור עיני בחינתך שלא‬
‫שעשו ואיך יבקשו מיוסף שיורה ל טיו גושנה‪.‬‬ ‫תעיין בזה ולא תצא ממצרים בחייך בעבורו‬
‫ומה ענין ויבואו ארצה גושן כי אס יעקב‬ ‫בי בחשקך לראותו תביא את בניך שפה‬
‫היה שולח את יהודה ל טיו אל יוסף שיורהו‬ ‫ולאהבתך אותו תשב שמה בל ימי חייך דפשך‬
‫תנ «‬ ‫כראשית מו‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויגש‬
‫היה ענ מ מצתם שהיו לשמה כרגע ובשנה‬ ‫ארץ גושן איד קודם שמשיבהו יוסף דבר‬
‫אחת נשכח בל השבע עד שבשנה השנית כבר‬ ‫באו שסה &עאםנ^‬
‫תם הכסף והמקנה ולא נשאר להם כלום ולמה‬
‫נזכר בתורה כל הספור הזה המיוחד למצתם‬ ‫השאלה ה ס אם היה שיוסף אמר אעלה‬
‫והק החומש והעברת העם בעתם והק הפהנימ‬ ‫ואג ‪T‬ה לפרעה וגר לפה הוצרד לשאהיו‬
‫כ• זה יאות בספרי ד ב ת הימים למצתם לא‬ ‫יאסרו גם בן הדברים ההם מעצמם אנש״ מקנה‬
‫בתורת האל‪ .‬והנני ספרש הפסוקים באופן‬ ‫היו עבייד וגר אם היה שיוסף עצמו כבר אמר‬
‫יות ת השאלות האלו כלס‪:‬‬ ‫לפרעה כל זה ומה עגין בי תועבת מצרים‬
‫כל תעה צאן האם בעסור ‪ m‬יתנו לו מיסב‬
‫ואת יהודה שלח לפניו וגר עד סדר ויחי‬ ‫הארץ‪:‬‬
‫יעקב‪ .‬בעבור שאפר יוסף לאחיו שיאמת‬ ‫השאלה הג׳ מה היה שיוסף לא אמר לפרעה‬
‫אל אביו בשמו דשבת בארץ גושן והיית ק ת ב‬ ‫מה שאמר שהיה ר״ל לו כי הוא אמר‬
‫אלי לכן כאשר בא יעקב מצרים מונו לבא‬ ‫אעלה ואגודה לפרעה ואופרה אליו אחי ובית‬
‫בארץ גושן ולחנות שם ולראות את יוסף במקום‬ ‫אבי אשר בארץ כנען באו אלי‪ .‬והאנשים‬
‫ההוא וזהו אמ ת פאן ויבואו ארצה גושן‪.‬‬ ‫רועי צאן והוא לא אסר אלא אבי ואחי וצאנם‬
‫ולפי שיוסף לא ילד לבקשו מזן אל זן שלח‬ ‫ובקרם ובל אשר לד& באו מארץ כנען והנם‬
‫לפניו את יהודה בנו להודיע לו אנה הו«‬ ‫בארץ גושן ולא אמר והאנשים רועי צאן וגר‪:‬‬
‫ולהותת לו את המקום אשר חונה אביו‪ .‬ח ה‬
‫פי׳ הפסוק ואת יהודה שלח יעקב לפניו אל‬ ‫השאלה הד׳ בדב ת אחי יוסף שאמת לפרעה‬
‫יוסף להורות ליוסף גושנה שהיה יושב שם‬ ‫שזכר הכתוב שתי פעמים בהם ויאמת‬
‫אביו לבא אליו לראותו כי הוא כבר היה בארץ‬ ‫דאמרו והם ויאמת אל פרעה ת עי צאן‬
‫גושן הנה א״ג בא שמה מפני ששלח לו לומר‬ ‫עבדיד גם אנחנו גם אבותינו ויאמת אל פרעה‬
‫ליוסף ובא ‪.‬יהודה אל יוסף לא לשיורה אל ‪r‬‬ ‫לגור בארץ באנו וגו׳ כי הגה אמת שגית‬
‫גושגה לשיחנה שם אלא להורות יהודה את‬ ‫ויאמח ה‪1‬א כפל ומותר‪:‬‬
‫יוסף את המקום שהיה בו אביו בגושן כי‬
‫ככר בא ארצה גושן והותרה השאלה הא׳‪.‬‬ ‫השאלה הה׳ למה א מ ת מה שלא צוה יוסף‬
‫וכאשר הודיעו יהודה פי כבר היה אביו בגושן‬ ‫אליהם כי הוא לא צוה אותם שישאלו‬
‫אסר יוסף מרכבתו כי לחריצותו לראות א ת‬ ‫מפרעה שיושיבם בארץ גושן אבל שישמת‬
‫אביו לא צוה את עבדיו שיאסרוהו לו אבל‬ ‫אנשי מקנה היו עבתד ונתן הסבה למה יאמת‬
‫הוא בעצמו אסר את המרכבה ויעל לקראת‬ ‫כן שהוא בעבור תשבו בארץ גושן שהיה מחכמה‬
‫אביו גושנה‪ .‬ולפי שבא על המרכבה ועל פניו‬ ‫יוסף שפרעה יתן עליהם מעצמו אותו מושב‬
‫המצנפת בדיד פלכי מצתם ל‪r‬א היה ניכר לאביר‬ ‫משובח ולא שישאלור^ ממנו בפיתש‪:‬‬
‫וגם לאחיו וכאשר הסיר המצנפת וירא אליו‬
‫ת ל שנתגלה אל אביו אז ויפול על צו א תו‬ ‫השאלה הו׳ מה ענין מאמר פרעה אל יוסף‬
‫ר״ל יעקב נפל על צואת יוסף ויבד על צו אתו‬ ‫אב ‪ T‬ואחיד באו אליך פי זה לא היה‬
‫עוד ר*ל שבכה עלע עוד ממה שבכה קודם‬ ‫חדוזס אצלו מוסף עצמו הגיד זה אליו ואיד‬
‫לזה בימי אבלו וזה טעם עוד‪ .‬ואז א מי‬ ‫יחזור פרעה להודיעו ליוסף ומה הוא הצורד‬
‫ישראל ליוסף אמותה ה » ם אה ת ראותי את‬ ‫באותו מאמר‪:‬‬
‫כי עודד חי ר״ל עתה אמות שמח וטות‬ ‫השאלה הז׳ במאמר יעקב לפרעה יפי שני‬
‫לב כיון שראיתי פגיד לא בעבור הממשלה‬ ‫מגות מעט ורעים וגר ולא השיגו וגו׳‬
‫אשר לד כי אם להיותן־ הי כ• זהו ראש שמחתי־‬ ‫אול• שיחיה הוא יותר מאמתיו ומי ד•ג ‪T‬‬
‫לא דבר אחר‪ .‬ואחת שיוסף ראה לאפיו ולכל‬ ‫לו שלא ישיגו ימיו לימיהג^ ועוד למה אמר‬
‫ביתו אמר אליהם אעלה ואגידה לפרעה ר״ל‬ ‫מלת מגות והיה לו לומר יפי שני חיי כי מה‬
‫איני תצה להתעכב עמכם פה לפי שצתד‬ ‫מעם לימים עם הגרות‪:‬‬
‫אני להודיע לפרעה ביאתכם כי מוסב שאודיעגו‬
‫אני משידענו מפי אדם אהר‪ .‬והנה לא אמר זת‬ ‫השאלה הה׳ במה שאמת המצתים ליוסף‬
‫יוסף לאביו אלא לאחיו ולסל בית אפיו כי‬ ‫בשנה השנית לא נכחד מאדוני כי אם‬
‫לא רצה שיחשוש אפיו שחיה מושבו בארץ‬ ‫תם הכסף ומקנה הבהמה וגר‪ .‬כי באמת לא‬
‫משן בספק אבל הודיעו לאחיו והבטיחם שהוא‬ ‫יפול בזה השד כהש כי אם לא נשאר להם‬
‫‪ T‬בר אל פרעה באופן שפרעה מעצמו יתן להם‬ ‫בלום א ‪ T‬יכחדו צרסם ודעבון בתיהם‪ .‬ומה‬
‫בראשית מו‬ ‫(‪ 1‬נ רננ «ל‬ ‫ריגש‬ ‫ת‪ 3‬כ‬
‫עבדיך גם אנחנו גם אבותינו כי כאשר ראד‬ ‫ארץ גושן להתישב שם כי רצה יוסף שלא‬
‫עצת יוסף לשנא את חצר המלסות ובלבוליו‬ ‫יתוחנו לרשות דשנאו את הרבנות שאין ספק‬
‫והכרחיותם לשבת בארץ גושן לא לבד אמת‬ ‫שאם היה יוסף חפץ היה ממנה את אחיו שרי‬
‫שהם אנשי מקנה אלא שהם ת עי צאן ועזאץ‬ ‫אלפים ושרי מאות על ארץ מצרים אבל רצה‬
‫להם האומנות ההוא מחדש כי גם אבותיהם‬ ‫שלא יזיזו מאומנות אבותיהם שהיא מלאכה‬
‫היו כן ושתקו ולא אמרו עוד באותו מאמר‬ ‫קרושה ולכן יאמר הוא והם גם כן שהיו רחגי‬
‫בחשבם שפרעה ישיבם שישבו בארץ גועון‬ ‫צאן הם ואבותיהם כדי שישבו הם ואבותיהם‬
‫להיות א ת הגונה למרעה הצאן והבקר‪ .‬וכאשר‬ ‫בארץ גושן‪ .‬ועם חיות שאמר יוסף לאחיי‬
‫ראו שפרעה לא השיב דבר על רמיזתם אז‬ ‫כדי להבטיחם ש ‪ T‬בר כל זה לפרעה הנה הוא‬
‫הוצרכו לדבר דבור שני ולשאול הדבר בביאור‬ ‫בחכמתו ראה שיהיה יותר טוב שיתגלגלו‬
‫והוא אמרו שנית ויאמרו אל פרעה לגור בארץ‬ ‫הדברים באופן שפרעה עצמו יתן להם את‬
‫באנו ר׳ל לא באנו לשבת פה זמן רב כי‬ ‫ארץ גושן מבלי שיבקשנה הוא ממנו ולכן‬
‫אם להיות גריום שנה או שנתיים לפי שאין‬ ‫צוה אור ‪ a‬והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמר‬
‫מרעה לצאן אשר לעבדיו־ ב א ת כנען כי כבד‬ ‫מה מעשיכם ר״ל אני אדבר עליכם ואם לא‬
‫הרעב שם ולכן יהי נא חסדך שישבו עבדיד‬ ‫ישיב על דברי כרצוני אני אעשה שיקרא‬
‫■ר׳׳ל בזה הזמן המועט ב א ת גושן‪ .‬הנה‬ ‫אתכם כאשר ישאלכם מה מעשיכם כי זה‬
‫התבאר למה שנו דבריהם ממצות יוסף שהוא‬ ‫דרכו לשאול לאנשים הזרים ואמרתם אנשי מקנה‬
‫לפי שלא השיב פרעה על רמיזתם והוצרכו‬ ‫רגו׳ ר״ל אנשים שהיה להם מקנה לא אמר‬
‫לשאול בביאור ולמה באו על זה שתי אמירות‬ ‫רועים אלא אנשי מקנה כדי שיחזיק אתכם‬
‫ויאמרו אל פ ת ה ויאמת אל פרעה והותרו‬ ‫כאנשים נכבדים ולא יתן להם אומנות אחר‬
‫בזה השאלות הד׳ והה׳‪ .‬והנה פ ת ה הבין‬ ‫כיץ שמנעתתכם אתם ואבותיכם לא תתעסקו‬
‫כוונת יוסף וכוונת אחיו אם בביאה שלא באו‬ ‫בדבר אחר‪ .‬ואמר שהיה בוחר בזה בעבור‬
‫מפני מ ת ה הצאן כי אם להסתופף בבית‬ ‫שישבו בארץ גושן כי להיותם אנשי מקנה‬
‫יוסף ולהתלונן בצלו ואם בישיבה שהיו רוצים‬ ‫ירחיקום מלשבת במצרים כי תועבת מצרים‬
‫להתישב בארץ גושן ולכן לא נתן התשובה‬ ‫כל רועי צאן ומזה ימשך שישבו בגושן ואולי‬
‫לאחי יוסף כי אם אליו אמר אביך ואחיך‬ ‫אמר כי תועבת מצרים מלשון הן נזבח את‬
‫באו אליך רוצה לומר אל תאמר שבאו בעבור‬ ‫תועבת מצרים וכן תועבת בני עמון ודומיהם‬
‫מרעה הצאן כי לא באו כי אם אליך שתסייעב‬ ‫דהיה תועבת מצרים כמו אלוה מצרים שהתורה‬
‫ותעזרם ב ת ב ולכן איני רמה לתת להם‬ ‫קראה לאלוהיהם תועבה וכאלו אמר שכל רועי‬
‫אותו המושב ששואלים אבל שאתה תתן אותו‬ ‫צאן למצרים בחזקת אלהות ולכן יחלקו להם‬
‫אליהם כי אתה תראה להם את גדלך ואת‬ ‫כבוד ויושיבום במיטב ארצם‪ .‬והנה יוסף אמר‬
‫ידך החזקה כי א ת מצרים לפניך היא ובמיטב‬ ‫לפרעה דרך כלל אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל‬
‫ה א ת הועוב את אביך ואת אחיך‪ .‬ולפי שיוסף‬ ‫אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גושן‬
‫לא היה רוצה לעשות זה כי אם בדבר המלך‬ ‫ואמר זה לראות אם יאמר פרעה מקום נאות‬
‫הוצרך פ ת ה לומר בביאור ישבו ב א ת גושן‬ ‫הוא להם וישבו שמה‪ .‬והסתכל כי עם היות‬
‫כי אותה הם מבקשים ואם ידעת ויש בם‬ ‫שאמר יוסף לאחיו שיעלה דגיד לפרעה אחי‬
‫אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי‪ .‬וזה‬ ‫ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי‪ .‬הנה‬
‫מוכיח כי לא היה דבר נתעב למצרים כל‬ ‫כשדבר לא אמר מלת אלי פן יעלה חשש‬
‫רועי צאן אבל היו מנשאים אותם שאם לא כן‬ ‫בלב פרעה שהיו באים כדי שיכלכלם יוסף‬
‫איך היה מקנה לפ תה‪ .‬והותרה בזה השאלה‬ ‫מאוצרות המלך אבל אמר באו מארץ כנען‪.‬‬
‫הר‪ .‬ואחרי׳ שפרעה היטיב לעשות עם אחי‬ ‫ואמר וצאנם ובקרם וכל אשר להם להגיד‬
‫יוסף כל זה הביא יוסף את אביו ויעממהו‬ ‫שהם היו עשירים ובלתי צריכים אליו לפרנסתם‬
‫לפני פ ת ה להשתחוות לו ולברכו‪ .‬ואמנם אמרו‬ ‫הנה אם כן שנה יוסף הדברים כסי הצורך‬
‫כמה ימי שני חייך אינו אצלי שאלת כמה היה‬ ‫ממה שאמר לאחיו שהיה ר״ל לפרעה למה שאמר‬
‫זמן מספרם אבל הוא כמתמיה מהפלגת זקנתו‬ ‫במועל בשעת המעשה והותרו בזה השאלות‬
‫ויש־שיתו וזהו כמה ימי שני חייך כלומר‬ ‫הב' והג׳‪ .‬וכאשר ראה יוסף שפרעה לא התעורר‬
‫כמה הם רבים ועצומים והוא מלשון כמה לא‬ ‫לדבריו לתת להם מושב בארץ גושן לקח‬
‫תשעה ממני‪ .‬ולזה השיבו ‪ r‬קב ימי שגי‬ ‫מקצח אחיו חמשה אנשים מהקצינים שבהם‬
‫מגורי כלומר אין הוראת הזקנה לובן השיער‬ ‫והציגם לפני פרעה לבא להשתחוות לו וכאשר‬
‫כפי רוב השנים אבל הוא כפי המאותות והצחת‬ ‫שאלם פרעה מה מעשיכם השיבו רועי צאן‬
‫ת כג‬ ‫בראשית מו‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויגש‬
‫לומר אחרי שקניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה‬ ‫שעבת עלי כל ימי מגורי וצרותי והיותי‬
‫אין ספק שכפי שורת הדין אין לכם במלאכת‬ ‫גע ונד ב א ת מזן ^ זן אינם אל» ק״ל שנה‬
‫אתניכם כ״א הלחם אשר אתם אוכלים‬ ‫אבל היו מעט ורעים ועם שאבותי היו גרים‬
‫כעבדים לו אבל אני אעשה זאת לכם לפנים‬ ‫גם כן הגה שנותי לא הגיעו בטובה ממה‬
‫מן השורה הא לכם זרע וזרעתם את האדמד‪.‬‬ ‫שהגיעו שנותיהם והותרה בזה השאלה הד‪.‬‬
‫‪ .T.ti‬בתבואות תתתס חמשית לפרעה ר׳ל‬ ‫והנה ברף יעקב את פרעה בתחלה בבואו‬
‫החלק החמישי מכל התבואה וארבע ה תו ת‬ ‫לפניו ולבסוף כאשר נפטר ממנו‪ .‬ויוסף כאשר‬
‫ר׳ל ארבע חמישיות הנשאתת יר‪.‬יו לכם לזרע‬ ‫שמע דברי פרעה בענין אביו ואה^ השלים‬
‫השדר‪ .‬שנד‪ .‬בשנד‪ .‬ולאכלכם ולאשר בבתיכם‬ ‫בונתו כשהושיבם במיטב ה א ת ובהיותו מכלכל‬
‫ר״ל מר״נערים העוזרים בעבודת האדמד‪ .‬וכן‬ ‫אותם לחם לפי הטף‪ .‬וארוחתם אתהת תמ ‪T‬‬
‫לאכול לטפכם וכאלו אמר ועם זד‪ .‬כמעט‬ ‫היה להם עם היות שלחם אין בכל ה א ת כי‬
‫שתד‪.‬יו כבעלי בתים אדני השדות ולא תתנו‬ ‫כבד הרעב מאד ותלה א ת מצרים ו א ת כנען‬
‫רק כפל המעשר שנותן כל עובד אדמה לאוצר‬ ‫מסגי הרעב‪ .‬והנח לא הביא יוסף את אחיו‬
‫)אלד‪.‬יה׳( ‪1‬מלכיד‪.‬ם[ וידמ׳ שלקח יוסף ענין החומש‬ ‫במלאכת המלך ואומנותו כמו שעשה דניאל‬
‫הזה ממה שהוא עצמו המציא בשני השבע וחמש‬ ‫לחביתו שנאמר )דניאל ב׳ מ״ט( ודניאל בא‬
‫את א ת מצרים ואין ספק שנכלל בפרשה הזאת‬ ‫מן מלכא ומני דניאל על עב ‪T‬תא מתנת בבל‬
‫שכל עוד שלא יד‪.‬יד‪ .‬חריש וקציר יתפרנסו‬ ‫לשדרך משך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא‪.‬‬
‫מאוצר המלך ולזה השיבוד‪.‬ו החייתנו נמצא חן‬ ‫אם מפני שהיתר• מלאכת מרעה הצאן יקרה‬
‫בעיני אדתי וד‪.‬יינו עבדים לפרעה ד׳ל החייתנו‬ ‫בעינידום וראויה לשבטי ישראל ומנדויגידום ודייא‬
‫בפשרד‪ .‬הזו כי היא טובה לנו מאד ואתה‬ ‫היתה בי תז ס נחלת אבותיהם וראד• שאין לזוז‬
‫עושה אותנו בזד‪ .‬אנש>;ם חפשים אבל אנחנו‬ ‫ממנה‪ .‬ואם שחשש שמא אחיו בהיותם במלאכת‬
‫נהת‪ .‬עבדים לפרעה על החסד וד‪.‬רחמים אשד‬ ‫המלד יקנאו בו דשתררו גם השתרר יותר‬
‫אתד‪ .‬עושד‪ .‬עמנו הגד‪ .‬נגמרו התנאי׳ האלובתחלת‬ ‫מד‪.‬ראוי ואם על כתונת דשסים שעשה לו אבי׳ו‬
‫השנד‪ .‬השנית )אל( ]של[ המש השנים היא‬ ‫בנערותו קמו עליו לדירגו כ״ש שיקנאו מד!כבוד‬
‫השנה הרביעית לרעב בכלל‪ .‬ומשם וד‪.‬לאה יתכן‬ ‫דהמעלד• ולזה הרחיקם מהמלכות וד‪,‬סתפק‬
‫שפקד י׳׳י את ה א ת לברכת יעקב כי עלה‬ ‫בכלכלו אותם בשני הרעב ההם‪ .‬והיותר מחישב‬
‫נילוס וד‪.‬שקה את האדמה באופן שהוציאו‬ ‫בספור הזד‪ .‬הוא שאמרו וילקט יוסף את כל‬
‫כדי מחייתם וד‪.‬נד‪ .‬נכתב כל הספור הזד‪ .‬בתורה‬ ‫הכסף הנמצא בארץ מצרים ו ב א ת כנען הוא‬
‫למסות האחת לד״ודיע שעיני י״י אל יראיו‬ ‫בשני השנים הראשונים מהרעב ואז היה ענין‬
‫למיחלים לחסדו לחיותם ברעב כי הנה בהיות‬ ‫יוסף עם אחיו‪ .‬וכאשר תם הכסף מהארצות‬
‫בכל ה א ת רעב מופלג יעקב וביתו לשוד‬ ‫הסביבות למצרים כלו השיירות ותרעב כל‬
‫ולכפן צחקו ובהיות המצרים מוכרים כספם‬ ‫א ת מצתם ובאו אל יוסף בתחלת החמש‬
‫ומקניהם גופותיהם ושדוחידזם לכל בני ישראל‬ ‫שנים אשר אין חתש וקציר לאמר הבר‪ .‬לנו‬
‫היה לחם במושבותם בלא כסף ובלא מחיר‬ ‫לחם ולמד‪ .‬נמות לנגדך כי אפם כסף‪ .‬ואז‬
‫מקנה‪ .‬וד‪.‬שנית שמד״שגחת השם היה שבהיות‬ ‫אמר להם יוסף הבו מקניכם וינהלם בלחם‬
‫רעב בכל ה א ת מוסף מכלכל את כל בית‬ ‫בכל מקניד‪.‬ם בשנד‪ .‬הד‪.‬יא הראשונד• מהחמש‬
‫אביו לא הלשינו עליו אנשי דמים ומרמה‬ ‫שנים ^ א היה בהם חתש וקציר ובשנה השני׳‬
‫ולכל בני ישראל לא י ח ת כלב לשובו‪ .‬והג׳‬ ‫שד‪.‬יא הרביעית לשבע שני הרעב א מ ת המצתי׳‬
‫להודיע שבני יעקב היו רואים בעיביהם גרוש‬ ‫ליוסף לא נכחד מאדוני ופירושו עם היות‬
‫המצריים ועלבונם בהעברתם בערים מקצה‬ ‫שתם הכסף ור‪.‬מקנה הנה לא נכחד מאתני‬
‫ה א ת ועד קצהו שהיד‪ ,‬זה לד‪.‬ם נחמד‪ .‬על‬ ‫שעדין נשאר אתנו לפתע הלחם אשר תתן‬
‫גרותם‪ .‬וד‪.‬ד׳ שממד‪ .‬שראו את המצרים מקבלים‬ ‫לנו וד‪.‬וא כשתקנד‪ .‬אותנו ואת אדמתיגו ונד‪.‬יד‪.‬‬
‫על עצמם עול החמישית ממה שיוציאו מאדמתם‬ ‫אנחנו ואדמתינו עבדים לפרעה ולמה נמות‬
‫ושהיד‪ .‬חק הכהנים שמור והם חפשים מעול‬ ‫גס אנחנו גם אדמתינו מוטב שיד‪ .T .‬הכל לפרעד‪.‬‬
‫מלכות ואוכלים מנת המלך דבר יום ביומו‬ ‫ונחיה ולא נמות והאדמד‪ .‬לא תשם אבל תעבד‪.‬‬
‫לא הרע בעיניהם כשצוה השם לתת המעשר‬ ‫וד״נד‪ .‬יוסף בוזחנתם ובקשתם קנד‪ .‬כל אדמת‬
‫ללוים ומעשר שני לעניים וד‪.‬יות בזעי י״י‬ ‫מצתם לפרעה דלפי שלא תשאר לבעלים חזקה‬
‫אוכלים את פת בגו ומתנותיו תמיד חה טעם‬ ‫בשתתיד‪.‬ם העביר את העם בערים מקצה גבול‬
‫כל הספור הזד‪ ..‬וד״ותרד‪ .‬בזד‪ .‬השאלד‪ .‬הזד;‬ ‫מצתם ועד קצהו באופן שלא נשאר איש על‬
‫תם סדר דגש אליו‪:‬‬ ‫שדזע ואז אמר להם הן קניתי אתכם תצה‬
‫בראשית מז‬ ‫«ברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫תכי‬
‫ויחי‬ ‫פרשת‬
‫ליוסף בנים אחתם מה היה זה המאפר ואץ‬ ‫מז‬
‫לקבל דב ת הרמב״ן שהיו ליוסף מי ם אחרים‬ ‫)כח( ויחי יעקב ב א ת מצרים וגומר עד‬
‫ולא זכרם הכתוב כי יותר היה ראוי שיזכרם‬ ‫זיקרא יעקב אל בניו‪ .‬ויש בפרשה‬
‫ממה שלא זכרם חכר ושם בת אשר סרח או‬ ‫זוזאת ט כן שאלות‪:‬‬
‫ער ואונן בבני יהודה‪:‬‬
‫השאלה הא׳ באפרו ויחי יעקב ב א ת מצרים‬
‫השאלה הז במאמי• ואני בבואי מפדן כי‬ ‫שבע עשרה שנה‪ .‬כי אחרי שזכר הכתוב‬
‫אם היתד‪ .‬הכוונה בו כדברי רש״י לתת‬ ‫שהיה יעקב בבואו למצרים בן ק״ל שנה‬
‫התנצלות למה לא קבר את רחל אמו במערת‬ ‫ועתה תכור שהיה בכלל שבע וארבעים ומאת‬
‫המכפלד‪ .‬וד‪.‬יה מצוד‪ .‬שיקברו אותה שמה היה‬ ‫שגה מה צורך היה להודיע שחיה במצרים‬
‫ראוי שיאמר זה למעלה באותה פעם שצוהו‬ ‫שבע עשרה שנה כי הוא דבר ממאר ממה‬
‫על הקבורד‪ .‬לא עתר‪ .‬בזכרו את הסבות‬ ‫שזכר‪:‬‬
‫שיחייבוהו לברך את בני יוסף‪:‬‬
‫השאלה הב׳ למה צוה יעקב את יוסף בפרס‬
‫השאלה הח׳ מד‪ .‬היתר‪ .‬המתנה הזאת שנתן‬ ‫על קבורתו באמת אל נא תקברני‬
‫יעקב ליוסף בנו להקרא שני בניו שבטים‬ ‫במצרים ונשאתני ממצתם וקברתני בקבורתם‪.‬‬
‫כראובן ושמעץ אם לענין הנחלה‪ .‬ואם לעניו‬ ‫והיה ראוי שיצוד! זה לכל בניו בכלל כי כלם‬
‫הכבוד להקרא אותם שבטים‪ .‬ואם אמרנו שעשה‬ ‫הלכו לקב ת לא יוסף לבדו וכן מצינו שאחת‬
‫שניד‪.‬ם שבטים כ ת שינהלו שני חלקים בנחלת‬ ‫שברך את בניו אמר להם בכלל אני נאסף‬
‫הארץ הרי כתיב לרב תרבו נחלתו ולמעט‬ ‫אל עמי קברו אותי אל אבותי וגו׳‪:‬‬
‫תמעיטו נחלתו ומה היתרון אם כן אשר לו‬ ‫השאלה הג׳ במה שצור! ליוסף ענין קבורתו‬
‫בזה ואם אמרנו שד‪.‬יד‪ .‬היתרץ הזה להקרא‬ ‫פעם בלשון שולל אל נא תקברני במצרי׳‬
‫שני בניו שבטים לכבוד ולתפארת כדברי רש״י‬ ‫וחזר לומר לו שנית בלשון מחייב ונשאתני‬
‫הנה הכתוב אומר יקראו בנחלתם מורה שלענין‬ ‫ממצרים וקברתני בקבורתם והיה הצווי אם‬
‫ד‪.‬נחלה עשאם כן‪ .‬ובגמרא אמרו לנחלה הקשתי׳‬ ‫כן נכפל ובדרכים זרים ומה ענין אל נא‬
‫לראובן ועומעון ובביאור הפסוקים אזכור דעת‬ ‫תקברני ואם נא לשון בקשה כבר אמר אם נא‬
‫הרמב״ן בזה ואשיב עליו‪:‬‬ ‫מצאתי חן וגר‪:‬‬
‫השאלה הט׳ במאמר יוסף לאביו בני הם אשר‬ ‫השאלה הד׳ במה שאפר יעקב ליוסף אל‬
‫נתן לי אלהים בזר‪ .‬כי מה צורך שיאמר‬ ‫שת נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך‬
‫יוסף לאביו שאותם הבנים נתן לי אלהיט‬ ‫אותי והיא כי לפה זכר לו המראה הזאת‬
‫במצרים הלא ידע יעקב כי בבא יוסף מצרים‬ ‫מזולתה ופה טעם שהיה בלוז ב א ת כנען‬
‫לא היה לו אשד‪ .‬ובנים והוא עצמו אמר ועתר‪.‬‬ ‫ובכל מקום עיני י״י ומה ענין ויברך אות־׳‬
‫שני בניך הנולדים לך ב א ת מצתם ומה‬ ‫והיה ת שיאמר אל שדי נראה אלי בלוז ב א ת‬
‫צורך לומר בזה‪:‬‬ ‫כנען ויאמר אלי ולמה תאת כאן באל שת‪:‬‬
‫השאלה הי׳ באמת דוצא יוסף אותם מעם‬ ‫השאלה הה׳ באמת ועתה שני בניך כי‬
‫ברכיו וישתחו לאפיו ארצה כי אם‬ ‫מאץ היה ליעקב שאותו ‪ Tir‬שנאמר לו‬
‫היר‪ .‬שיעקב צוה קחם נא אלי ואברכם דגש‬ ‫בלח היה על שני בני יוסף ואולי היתד! הכונה‬
‫אותם אליו למד‪ .‬זד‪ .‬יוסף הוציאם מעם ברכץ‬ ‫חאלחית על בני אחד משאר בניו שנולת אחר‬
‫קודם שיברכם ואח״ב)לד‪.‬שיגם( ]להגישם[ אליו‬ ‫כך ולא היה ביד יעקב להגביל היעוד האלהי‬
‫ויותר טוב היד‪ .‬אחת שנגשו בראשונה שיהיו שם‬ ‫בזה ד^א בזה כי הנה הכל הולך אתר כוונת‬
‫עד ברכו אותם ומד‪ .‬ענץ ד‪.‬ד‪.‬שתתואד‪ .‬הזאת‪:‬‬ ‫חשם לא אחר כוונתו‪:‬‬
‫השאלה הי״א באמת דברך את יוסף כי‬ ‫השאלה הי׳ באמרו ומולדתך אשר הולדת‬
‫הנד‪ .‬הברכה הד‪.‬יא היחד‪ .‬לבנים לא אל‬ ‫אחתהם לך יהיו כי אולי היה האלהיס‬
‫יוסף וכמ׳׳עו דברך אח הנערים דקרא בדים‬ ‫חפץ בבנים אשר י נולדו ליוסף אחת בא‬
‫שמי וגומר אמנם אחר כך אפר דברכם ביום‬ ‫מ ק ב למצתם כי בהחתס נולתם בץ ברכיו‬
‫הועא וכן היה ראד שיאמר בראשונה לא‬ ‫היה ראוי שיתקיים בהם היעוד יותר מאותם‬
‫דברך את יוסף‪:‬‬ ‫שנולדו קודם בואו שסה ואם היה שלא היו‬
‫תכה‬ ‫בראשית מז‬ ‫חברבנאל‬ ‫ויחי‬
‫השאלה הי״ב כאמת וןאלהים אשר זןתיולכו שם עם כל ביתו ושם ימות ויפרו בניר שמה‬
‫אבותי לפניו וגומר מאלהיס אמעה ולא יעלו משם עד שיעלה אותם הקב״ה‬
‫אותי וגומר המלאך הגואל אותי וגומר‪ .‬כיי לכן הודיעו הכתוב שעצת י״י נתקיימה לכן‬
‫למה זה זכר כל התארים האלה מהתהלכו אפר למעלה מזה דשב ישראל בארץ גושן‬
‫אבותי לפניו ומן הרוזזה אותי וכולו הוא דבר דאחזו בה ויפת דרבו מאד‪ .‬דחי יעקב בארץ‬
‫אהד‪ .‬ועוד כי מה עניו המלאך הנזכר כאן מצרים שבע עשת‪ .‬שגה כלומר שלא שבי‬
‫האם היתה הנהגתו על יד מלאך ולפה אמר יעקב אחת ראותו את יוסף אבל ישב ב א ת‬
‫‪ w‬והיה לו לזמר מצתם הוא ובניו דאחזו בה לא כמ״ש לגור‬ ‫יברך את הנערים בלשון‬
‫בארץ באנו כי בה נאחזו ולא היה זה לפי‬ ‫יברכו האלהים והמלאך‪:‬‬
‫השאלה הי״ג באמת ויקרא בהם שמי ושם שקפצה על •עקב המיתה כי הוא ישב במצרים‬
‫אבותי כי הנח מנשה ואפתם לא י״ז שנה ועכ״ז לא שב ל א ת כנען עד יום‬
‫נקראו בשם יעקב ולא בשם יצחק ולא בשם מותו ולזה מפר הכתוב כאן ביהוד כמה מד‪.‬שנים‬
‫אברהם ואיך נתקיימה אם כן ברכת הנביא‪ .‬חיה במצרים והותת‪ .‬בזה השאלה הא־‪ .‬וספר‬
‫והראב״ע כתב שנקרא ישראל בשם אפרים הכתוב שכאשר קרבו ימי ישראל לפות ור‪.‬וא‬
‫ונקראו זרע אברהם ויצחק וכבר תפשו הרמב״ן כמ״ש הרמב״ן שהרגיש בעצמו אפיסת הכהות‬
‫וראה שקרב יומו לבא אעפ״י שלא היה חולה‬
‫בזה שהכתוב אמר בהם והנה לא נקראו על‬
‫שם מנשה ודעתו הוא שיעמור זרעם ושמם קרא לבנו ליוסף וראה לצוותו על ענין‬
‫ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם קבורתו ובזד‪ .‬מהלמוד לנו ולבנינו עד עולם‬
‫שלא יתאחר אדם לעשות צואתו מחמת הליו‬
‫לעולם אבל כל השבטים היו כן ומה היתרון‬
‫עד היותו קרוב למוח כי אז בשרו עליו יכאב‬ ‫הזה ‪:‬‬
‫ונפשו עליו תאבל ולא יהיה בו כח ולא‬
‫השאלה הי״ד למה ירע בעיני יוסף ויתמוך משפט שכלי מחמת חליו לצוות פה שראיי‬
‫‪ t‬אביו וגר אחת אשר בירך את אבל שקודם חליו יצוד‪ .‬את ביתו כמו שעשה‬
‫הנערים כי הנה קודם הברכה היה ראי• יעקב שקודם הליו קרא את יוסף לצוותו על‬
‫שיעשה זה אבל הוא שתק ולא מיחה בדבר קבורתו‪ .‬וד‪.‬נה צוד‪ .‬זה ליוסף ביהוד כפי דעת‬
‫עד ששמע ברכת אביו ואח״ב עשאו והוא רש״י ימפני שהיד‪ .‬היכולת בידו שלא היה‬
‫תימה כי לא היה טעות בשימת הידים אם לא לשאר אחיו‪ .‬אבל במדרש נתנו טעם בזת‬
‫יפה מאד וד‪.‬יא שבעבור יוסף שלח להביא‬ ‫בברכה ‪:‬‬
‫השאלה הט״ו אם כבר בירך יעקב את אפרים את אביו מצרימה וד‪.‬וא הביאו שם מדעתו על‬
‫ומנשה למה חזר וברך אותם שנית כן צוד‪.‬ו שיחזירד‪.‬ו למקום שהתיאו משם כאלו‬
‫לאמור בך יברך ישראל ואם היתה הברכה אמר כיון שאתה הבאת אותי מארץ כנען ראוי‬
‫ההיא צתכה אליהם למה זה לא ברכם בה הוא שאתד‪ .‬תשיבני אחרי מותי‪ .‬ולי אני בזר•‬
‫טעם אחר וד‪.‬וא שיעקב צפה ברוח הקדעו‬ ‫בתחלה ‪:‬‬
‫שעצמות •וסף אחרי מותו ישא רו במצרים‬
‫עד שיגאלו ישראל משם וחשש שמא יוסף‬ ‫שכם‬ ‫לך‬ ‫נתתי‬ ‫ואני‬ ‫באמת‬ ‫הט״ז‬ ‫השאלה‬
‫אחד על אחיך וגר כי מהו השכם הזה ג״כ יסכים שישאח עצמות אביו ג״כ שם כדי‬
‫האם הוא עיר שכם שנקבת בה עצמות יוסף שיעלו עצמות שגיד‪.‬ם ועויהיו עצמות הזקן‬
‫כדברי רש״י הנה בספר יהושע כתיב ששכם סבה לשיעלו עצמות יוסף עמהם‪ .‬לכן צוד‪.‬ו על‬
‫נפל בחלק בני יוסף בגורלו ומה היתתן שעשה קבורתו שתדייה מיד אחר• פותו ושלא תתאהר‬
‫לו יעקב אם כן בזה‪ .‬ואם כיון בשכם חלק‬
‫עד זמן הגאולה ולזה אמר לו אם נא מצאתי‬
‫חן בעיניך שים נא ז ך תחת ירכי ועשית‬ ‫אחד‬ ‫הבכורה שנתן לו מלשון ולעבת שכם‬
‫עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצדית כי‬ ‫האמורי‬ ‫א ז יאמר עליו אשר לקחתי מ ‪T‬‬
‫בחרבי ובקשתי וזה אין ראד שיפורש על הנה שימת ה ז תחת היוז היא להשביעו‬
‫כבוש הארץ‪ .‬והנני מפרש הפסוקים באופן בברית הפילה הסמוך לאותו מקום כמו שביארתי‬
‫יותרו השאלות האלה כלם‪:‬‬
‫בד‪.‬שבעת אברהם לאליעזר עבדו‪ .‬או שכיון‬
‫ויחי יעקב בארץ מצתם וגו׳ עד וירא יעקב יעקב בזה לרמוז שזיו ישאוהו ויוליכוהו פשם‬
‫את בני יוסף‪ .‬לפי שהיתר‪ .‬מחשבת כי כן יעשו מוליכי המתים שישיטו ידיהם‬
‫יעקב ובכוונתו ב ת תו מצתם לראות את יוסף תחתיהם להוליכם‪ .‬ואמר ועשית עמדי חסד‬
‫ולשוב מ ז לארץ כנען ור‪.‬ש״י הוריעו בבאר ואמת לפי שהיה ליעקב עם יוסף שחי בחינות‬
‫שבע שלא יהיה הדבר ‪ p‬כי הוא יתעכב אם במה שהוא בנו ואם במה שהוא שר‬
‫בראשית מז‬ ‫אברבנאל‬ ‫ריחי‬ ‫תכו‬
‫נראה אלי בלוז וגו׳ ר׳ל ידוע תדע שבבואי‬ ‫ושופט על ה א ח‪ .‬ובבחינת גדולתו אמר ועשית‬
‫מבית לבן נראה אלי אל שדי המורה על קיום‬ ‫עמדי חסד‪ .‬אמנם בבחינת היותו בנו אמר‬
‫ההבטחה והיד‪ ,‬זה בלוז מקום מוכן לנבואה‬ ‫ואמת כי היה מחוייב כפי האמת השכלי לעשותו‬
‫וכל זה יוכיח על אמתת ד״מראד‪ ,‬הד‪,‬יא וד‪,‬נבואה‬ ‫והיתה שאלתו אל נא תקברני במצרים ומלת‬
‫ההיא לא תחשוב שנאמר לי על רבוי זרעי‬ ‫נא במקום הזה הוא בלשוו עתה אמר ‪T‬עתי‬
‫אחרי אין הדבר כן אבל ויברך אותי‪ .‬כי אותי‬ ‫בני ידעתי שבזמן הגאולה ת לו עצמותיך‬
‫בפרט היתה הברכד‪ ,‬דר‪,‬יא‪ .‬וד‪,‬נה היה ענינה‬ ‫בני ישראל מכאן אבל איני רוצה שעתה אקבר‬
‫שאמר לי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל‬ ‫במצרים ושאז ישאו עצמותי מזה‪ .‬אבל שאלתי‬
‫עמים ושלשת הלשונות האלו מורים שד‪,‬ץ‬ ‫ובקשתי שלא עתה תקברני במצרים אלא שמיד‬
‫עוד שלשת בנים להיות נוספים בבני וכנגך‬ ‫שאשכב עם אבותי והוא רמז למיתר‪ .‬מיד‬
‫הא׳ אמר הנני מפרך‪ .‬וכנגד הב׳ אמר וד״רביתיך‪.‬‬ ‫אתה תשאני ממצרים וקברתני בקבורתם באופן‬
‫וכנגד הג׳ אמר ונתתיך לקהל עמים‪ .‬ואין‬ ‫שבשום צד לא זמן רב ולא מעט אקבר במצרים‪.‬‬
‫לומר שנאמר זה על רבוי זרעי כי מיד אח״ז‬ ‫ויוסף השיבו אנכי אעשה כדבריך רוצה לומר‬
‫אמר לי ונתתי את ה א ח הזאת לזרעך אחריך‬ ‫מה שמוטל עלי ויהיד‪ .‬בכחי ורשותי אנכי‬
‫אחוזת עולם‪ .‬ומאשר בירושת ה א ח ביארת‬ ‫בלא ספק אעשה כדבריך יד‪.‬י רצון מלפני‬
‫המראה שהיה לזרעי אחרי מורד‪ ,‬שמד‪ ,‬שאמר‬ ‫הש״י שירצה פרעה לתת לי רשות ללכת אבל‬
‫משלשת הבנים היה ברכד‪ ,‬לי לא לזרעי שאם‬ ‫מצדי לא אתעכב ולא אמנע וזהו אעשד‪ .‬כדבריך‪.‬‬
‫לא כן ‪ ,to‬לו לומר ונתתי את ה א ח הזאת‬ ‫ובמדרש דרשו יפד‪ ,‬הפסוק הזה אמרו אבי‬
‫אחוזת עולם‪ .‬אבל כיון שבאח ביארד‪ ,‬שהיה‬ ‫מאחר שאתה משתדל כ״כ להקבר ב א ח ישראל‬
‫לזרעו הנד‪ ,‬א״כ ברכת הבנים היה לי לא‬ ‫גם כן אנכי אעשה כדבריך שאצור‪ .‬בשעת‬
‫לזרעי‪ .‬וד‪,‬נד‪ ,‬אחר המראד‪ ,‬הד‪,‬יא לא נולד‬ ‫מותי שישאוני מכאן לשם ואעשה גם אנכי‬
‫אלא בנימן ודבר אלד‪,‬ים יקום לעולם‪ .‬הנה א״כ‬ ‫לעצמי כמו שאתר‪ .‬דברת לעצמך וכבר כתבתי‬
‫בהכרח יאמר ששני בניך הנולדים לך ב א ח‬ ‫ענין הקבורה ותועלתר‪ .‬אצל קבורת אברהם‬
‫מצרים עד בואי אליך מצר״מד‪ ,‬לי הם ועליד‪,‬ם‬ ‫ושרה‪ .‬ואמנם למה השתדל כל כך תקב ויוסף‬
‫אמר השם היעוד הזד‪ .,‬וד‪,‬ראב״ע כתב שנתן‬ ‫גם כן שיה״ו נקברים ב א ח ישראל יתבאר‬
‫יעקב הבכורה ליוסף לפי שלא תאות רק‬ ‫בסוף זה הסדר אצל השבעת יוסף לאחיו על‬
‫לבכור פטר רחם וכיון שראובן לא היה ראוי‬ ‫קבורתו‪ .‬ולפי שהמלך לא יעכב זה ב ‪T‬״‬
‫אליה היתד‪ ,‬ראדד‪ ,‬ליוסף שהוא פטר רחם‬ ‫יוסף השביעו הזקן עליו וכבר הוצרך אח״פ‬
‫לרחל כי דן וגד היו בני השפחות ומאשר‬ ‫לזה ששלח לומר לפרעה אבי השביעני לאמר‬
‫אמר הנני מפרך בתחלה ידעתי שנאמר על‬ ‫חידתה תשובתו עלה וקבור את אביך כאשר‬
‫אפרים כי שמו אפרים מלשת מפרך‪ .‬וכן אמר‬ ‫השביעך והותת השאלות הב׳ וג׳‪ .‬וספר הכתוב‬
‫לו שם אני אל שדי פרד‪ ,‬ורבד‪ ,‬שפרד‪ ,‬רמז‬ ‫שאחר הדברים האלר‪ .‬בלומר סמוך אליד‪.‬ם כי‬
‫לאפרים כמו מפרך ורבי‪ ,‬על מנשה חהו יעוד‪,‬‬ ‫לא נתארהו עליד‪.‬ם ימים רבים דדגד ליוסף‬
‫והרביתיך שנא׳ א״כ על מנשד‪ ,‬שהוא אחיו‬ ‫שאביו חולה‪ .‬ומפני שהיד‪ .‬זקן וחלוש מאד‬
‫ור‪,‬נה נראה לו ענין אפרים בשמו לא ענין‬ ‫חשש אולי ימות פתאום או אם בימים ההם‬
‫מנשה ייפי שמנשה להיותו בכור ליוסף כבר‬ ‫לא היה אדם ניצול מחליו וכמו שאמרו‬
‫היה ראש לשבטו ולא נתחדש בו דבר אבל‬ ‫חד׳ל שעד חזקיה לא חלד‪ .‬אדם שיחיד‪ .‬מחליו‬
‫באפרים שלהיותו הצעיר מבניו לא היה ראוי‬ ‫)וכן( ]לכן[ ^ ש ש מ עב חליו הלך והוליך את‬
‫שיהיד‪ ,‬ראש שבט הוצרכה הנבואה להודיעו‬ ‫בניד עמו בדי שיברכם יעקב לפני מותו‪ .‬וכן היה‬
‫שד‪,‬וא יד‪,‬יה שבט בפני עצמו וגדול בפני אחיי‬ ‫שבבואו התחזק וישב על המטה ודבר עם‬
‫ואמר הנני מפרך על אפרים ועל מנשר‪ ,‬הסתפק‬ ‫יוסף וברך את בניו ואחר כך קרא לכל בניו‬
‫לומר וד‪,‬רביתיך‪ .‬וד‪,‬ג׳ שהוא ונתתיך לקהל עמים‬ ‫ובר‪5‬ם ובהשלמתו ברכותיו אמר ויכל יעקב‬
‫נאמר על בנימין‪ .‬והנה ראה יעקב שד‪,‬יה‬ ‫לצות את בניו ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע‬
‫המראה ההיא על שני בני יוסף הנולדים לו‬ ‫וגו׳ וד‪.‬וא המורה שמת יעקב בנשיקה בהיותו‬
‫קודם בואו למצרים ולא לשאר בניו וגם לא‬ ‫מדריך את בניו ובד‪,‬שלימו דבריו‪ .‬והנה היו‬
‫על שאר בני יוסף אם יוליד אח״כ לפי שי׳‬ ‫דבריו ליוסף אל שדי נראה אלי בלח וגו׳‬
‫לו הנני מפרך ויוסף קרא לבנו אפרים באלו‬ ‫לפי שד‪.‬יה דעתו להסיר הבכורד‪ ,‬מראובן ולתתד‪.‬‬
‫מן השמים ד‪%‬מהו לזה כדי שתתקיים בו המראה‬ ‫ליוסף כסו שיתבאר ואולי יראד‪ ,‬זה ממנו עיית‬
‫ד‪,‬ר‪,‬יא ולא קרא כן אחד משאר בני בניו ולכן‬ ‫הדין ומשפט מעוקל‪ .‬לכן הודיעו איך משמים‬
‫גזר אומר ואמר אפרים ומנשה בראובן ועומעון‬ ‫שמו הדבר הזה בלבו לעשותו וזהו אל שדי‬
‫‪tan‬‬ ‫בחושית ‪n& m‬‬ ‫(‪1‬ברבטול‬ ‫ויחי‬
‫ראיוו^ או אמור טענות על עשותו את אפריט‬ ‫יהיו לי ר״ל שיקחוו שניםם שבטים בדגלים‬
‫שבט כפני עצמו‪ .‬הא׳ מלשון מ פ ת‪ .‬והב'‬ ‫ובחנוכת המזבח ובנחלת הארץ ובימר הדברים‬
‫מקבורת רהל ב ד ת אפרת‪ .‬ואמנם מה המתנה‬ ‫כלם נחשבו אפריט ומנשה כראו ‪ p‬ושפעה‬
‫שנתן יעקב ליוסף בעשות את בניו שבטים‬ ‫גם כיון כאמת אפחוס ומנשה כרהובן ושמעון‬
‫הנה הוא אצלי ג׳ דברים‪ .‬האחד כי לפי שהתן‬ ‫יהיו לי ר״ל שיהיו כ״כ רבי האוכלוסים אפרים‬
‫ישראל בנוי על י״ב עמודים ערסם במציאות‬ ‫ומנשה כראובן ושמצון וכן אתה מוצא שהיו‬
‫כ ע ת הי״ב מזלות בשמים ממעל וצפה הזקן‬ ‫פקודי אפרים ומנשה יותר מראובן ושמעת‬
‫ב ח ח הקודש שעתיד שבס לוי ליבדל משאר‬ ‫והותרו השאלה הד׳ וה‪ /‬ואמנם ומולדתד אשר‬
‫השבטים לעבוד מקדש ה׳ היה מחייב שיתוסף‬ ‫הולדת אהריזע^ ר״ל אשר תוליד אתריהם‬
‫עוד שבט אחר למלאת מקומו בשבטים ובכל‬ ‫כדבח רש״י לד יהיו חצה לומר לא יהיו‬
‫שאר הדברים להשלים מספר י״ב שבטי י״ה‬ ‫במדרגת בני אלא במדרגת בני בני כי הנה‬
‫וזה לא היה א»גר אלא בחלוק שבט אחד‬ ‫אפרים ומנשה יהיו כראובן ושמעון אבל שאר‬
‫לשנים והוא משפט הבכורה הנה אם כן לכבוד‬ ‫אתיהם יהיו במדרגת בני בנים וזהו לד יהיו‬
‫ולתפארת ולקחשה רבה היה ליוסף ד^בר‬ ‫שיהיו כבניד ולפי שלא יתשוב יוסף ששאר‬
‫הזה‪ .‬והב׳ לענמ רבוי האוכלוסים כי הנה‬ ‫הבנים יהיו נחשבים על שמו והיו אם כן מביתו‬
‫מברכת יעקב זכו בני יוסף שהיו פקודים‬ ‫ג׳ שבטים אסחם ומנשה ויוסף לכד התרד‬
‫הרבה כראובן ושמעת‪ .‬והג׳ והיא נמשכת מזאת‬ ‫לברר על שם אחיהם יקראו בנחלתם וכל ביתד‬
‫הנה היא בענין נחלת הארץ כי עם היות‬ ‫אם כן תוכלל בשני שבטים אלו ושאר בני‬
‫שנתחלקה לגולגלותם הנה היו שמה גורלות‬ ‫יוסף יהיו ראשי משפחות בישראל כחנוד‬
‫באיזה מחוז יירש כל שבט נחלתו ואם היה‬ ‫ופלוא חצחן וכרמי בני ראובן‪ .‬גם בזה הועילה‬
‫יוסף שבס אחד לא היה לו רק גורל אחד‬ ‫ברכת יעקב ליוסף ר׳ל שאפילו בני שלשים‬
‫ובהיותו שני שבטים יהיו לו שני גורלות‬ ‫ליוסף היו ראשי משפחות ומכה זה המאמר‬
‫שהוא יתרץ גדול ואם בהיותו אוכלוסין יהיה‬ ‫כמו שאמר למכ ‪ T‬משפחת המכיח ומכיר‬
‫לו חלק רג' וכבר ביארתי בפירושי לספר‬ ‫הוליד את גלעד לגלעד משפחת הגלעדי אלה‬
‫יהושע איד נתחלקה הארץ ושם ביארתי בשלמות‬ ‫בני גלעד איעזר משפחת האיעזח וגומר ראה‬
‫רב הרחש הזה שהוא רב הספקות וועתח‬ ‫שלא נמצא ככה בשאר השבטים רק בבני הבנים‬
‫ב«*‪ .‬השאלות הד והה׳‪:‬‬ ‫בלבד והם הם מיורדי מצרים וזהו טעם ומולדתד‬
‫אשר הולדת אחחהם שלא בלבד נאמר על שאר‬
‫מח‬ ‫בני יוסף כי אם על בל תולדותיהם עם היות‬
‫)ח( וי ר א ישראל את בני יוסף וגו׳ עד‬ ‫שלא 'שלי זה בעיני הראב״ע‪ .‬ואולי שלזה‬
‫ויקרא יעקב אל בניו‪ .‬זכר הכתוב שראה‬ ‫נאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים כדי‬
‫יעקב ב ד ב ח הדבחם האלה אנשים נצבים‬ ‫להודיע שמכה ברכת אביו זכה לזה כי אלה‬
‫עליו ולא הכירם כי קמו עיניו משיבו‪ .‬ולכן‬ ‫הן התולדות שהול ‪ T‬אחחר& והותרה בזה‬
‫שאל את יוסף מי אלה העומדים אצלינו‬ ‫השאלה הד‪ .‬ואמנם אמרו ואני בבואי מפדן‬
‫ושומעים סודותינו ויוסף כאשר שמע הרמזים‬ ‫אפשר לפרש שאפר יעקב ליוסף וראוי לי‬
‫אשר גלה לו אפר בני הם אשר נתן לי אלהיט‬ ‫לעשות לו היתחן הזה על אחיד לפי שקבלת‬
‫בזה ואת פי׳ בזה במצחם כי ^ ו ע ששם‬ ‫עלבון סמני בקבורת אמד שלא קברתיה במערת‬
‫נולדו לא בארץ כנען אבל כית לומר בני הם‬ ‫המכפלה כאשר קברתי את לאה וקברתיה בח־ד‬
‫אשד נתן לי אלהים בעבור זה שאמרת‬ ‫אפרת והיה זה לפי שמתה עלי בדרד ולא‬
‫שההשגחה אשר הודיעה לד כל הסודות‬ ‫יכולתי להוליכה שמה להקבר‪ .‬ובעבור זה‬
‫והעת ‪T‬ות האלה היא עצמה סבבה כדי שתתקיים‬ ‫לבנ ‪ T‬היתרון הזה‪ .‬והיותר נכון אצלי הוא‬
‫ההבטחה שנולדו לי הבנים החמה כפי מה‬ ‫שבמאמר הזה נתן יעקב ראיה אחרת על עשותו‬
‫שנת ‪r‬דת במראת לת אשר זכרו^ ויהיה פי׳‬ ‫אפחם שבס בפני עצמו מלבד מנשה שהיה‬
‫מלת בזה כמו יבזה הנערה באה אל הפלד‬ ‫שבם במקום יוסף » י ו וענינו שאני בבואי‬
‫שאין שם מלת בזה ח מז למקום רק לענת‬ ‫מפדן מתה עלי רזזל בדת־ והמקום שמתה בו‬
‫ואופן ביאתה וכמו שרמז הרמב״ן ואז אמר‬ ‫הוא כברת ארץ לבא אפרת וקבר אותה שם‬
‫יעקב קהם נא אלי ואברכם ד׳ל שתסף יקהם‬ ‫ב ד ת אפרת והיה זה לו סימן גדול שנקברה‬
‫דשים אותם על ברכי אביו לבדכם ולפי שעיני‬ ‫ונשארה זכירת רחל באפחם בן יוסף בנה‬
‫ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות כאשר‬ ‫כי אפרתה ואפרת מורים על שם אפחם כמו‬
‫חשב לכן הגיש אותם יוסף לחבקם ולנשקם‬ ‫שאמר מפרד‪ .‬הנה אם כן עשה הזקן שתי‬
‫בראשית מח‬ ‫אברבנאל‬ ‫ריחי‬ ‫תכח‬
‫לפניו אברהם ויצחק וכמ״ש באברהם התהלך‬ ‫והיה משמוזת הזקן עד שאמד ליוסף ראד‪.‬‬
‫לפני והיה תמינ^ ועל הב׳ אמר הואלהיס‬ ‫פניד לא פללתי וגו׳‪ .‬ר״ל ראות פניך לא‬
‫התעה אותי מעודי עד היום הזה שזנני‬ ‫הייתי מתפלל עליו להיותו בעיני תפלת שוא‬
‫ופרנסני׳ והשלים כל חפצי ומה מתקו דב ת‬ ‫והגדיל י״י עמי שהראה לי גם את זרעך‪ .‬ולפי‬
‫רשוןמות שאמרו מעודי עד היום הזה מעודי‬ ‫שהיו אפרים ומנשה על ברכי יעקב חשש‬
‫בגמט' ק׳ל הזה בגמט׳ ‪.‬י״ז רצו שהאלהים‬ ‫יוסף שיהיו לו למשא כבד ולפי שלא ייעף‬
‫כלכלו כל ימיו עד בואו במצרים שהיו ק״ל‬ ‫ולא ייגע אביו הוציאם מעם ברכיו וישתחו‬
‫שנה וד‪,‬וא עצמו כלכלו גם כן במצרים י׳׳ז‬ ‫לאפיו ארצה כאומר לאביו חן חן לך על‬
‫שנה שחיד‪ ,‬שם כי הנה מה שעשה יוסף‬ ‫כל מה שאמרת ועשית לבני ואז חזר להגישם‬
‫בכלכלתו בשליחות השם עשאו א״כ הכל ממנו‬ ‫אליו ולשום כל א׳ מהם במקומו הראוי לקבל‬
‫יתברך‪ .‬ועל השלישית אמר המלאך הגואל‬ ‫את הברכה את אפרים בימינו שהיה משמאל‬
‫אותי מכל רע ועל כל א׳ וא׳ אמר יברך את‬ ‫ישראל ואת מנשה בשמאלו להיות מימין‬
‫הנערים שיברך אותם בברכות האלה המיוחסות‬ ‫ישראל ויגש אותם אל אביו לא שהיו על‬
‫אליו יתברך ולמלאכיו‪ .‬וד‪.‬יותר נכון בזה אצלי‬ ‫ברכי יעקב הזקן כבראשונה אלא שהיו עומדים‬
‫הוא שהאבות הקדושים היו מושגחים מאתו‬ ‫על רגליהם נגשים אליו לקבל ברכתו‪ .‬והותרו‬
‫יתברך לא מהמלאך ואם מצינו זכרון מלאך‬ ‫בזה השאלות הט׳ והי׳‪ .‬ואין ספק שיוסף לא‬
‫בהנהגתם היה ע״צ הכלי שלוח ההשגחה לא‬ ‫ירד לעומק דברי אביו בהקדים אפרים למנשה‬
‫כמנהיג אותם וכן תמצא שאמר אברהם לעבדו‬ ‫שחשב שהיתה כונת הזקן למנות את שניהם‬
‫י״י אלתי השמים אשר לקחני מבית אבי הוא‬ ‫שבטים לא שיקדים במעלה אפרים למנשה‬
‫ישלח מלאכו וגו׳ כי היד‪ ,‬המשגיח באמת‬ ‫ולבן היה מדריך את מנשה שיהיה לימין אביו‬
‫הסבד‪ ,‬הראשונדי יתברך ור‪,‬וא ישלח מלאכו‬ ‫להיותו הבכור והיד הימין היא גדולת הכח‬
‫שד‪.‬וא שליח השגחתו לעשות רצונו‪ .‬ולזה עצמו‬ ‫מהשמאלית ולכן היד הימין היא העקר בפעולות‬
‫כוונו חז״ל על אמרם הנד‪ ,‬אנכי שולח מלאך‬ ‫האדם וכמ״ש אורך ימים בימינה בשמאלה‬
‫לפניך מי ששמר את האבות ישמור את הבנים‬ ‫עושר וכבוד‪ .‬אמנם ברצות י״י שיתברך אפרים‬
‫כי לא אמר מי שהשגיח או מי שד‪,‬נהיג את‬ ‫יותר היה שלא חלה עליו יד שמאלית מיוסף‬
‫האבות אלא מי ששמר שהוא פעל המלאך‬ ‫ולא מיעקב כי הנה יוסף שמו בימינו לשמאי■‬
‫שלוח השגחתו ורצונו ולזה אמר כאן הזקן‬ ‫אביו ואביו לא חשש להנחתו אבל שלח )ידו(‬
‫האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברד‪,‬ם‬ ‫]ימיגו[ על ראש אפרי׳ עם היותר צעיר ואת שמאלו‬
‫ויצחק כלומר שהיו עובדים אותו שהוא עצמו‬ ‫על ראש מנשה ובזה האופן היה אפרים תמיד‬
‫האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה‬ ‫לצד הימין וזהו שכל את ידיו כי מנשה הבכור‬
‫שהוא אלהי האלהים ישתבח שמו כי הנה‬ ‫ופי' שכל כמו סכל נא את עצת אחיתופל‬
‫המלאך ד\א הגואל אותי מכל רע שליח השם‬ ‫ועתה הסכלת עשה כי הסמ״ך והשי״ן מתחלפי׳‬
‫אבל לא היה הוא הרועה אותי והאלהים‬ ‫יאמר ששכל את ידיו כי מנשה הבכור במה‬
‫הרועה אותי הוא יברך את הנערים האלה‬ ‫ששם ידיו כן הראה כי מנשה הקטן והצעיר‬
‫ויקרא בהם שמי ושם אבותי ר׳ל שיקראו בניר‬ ‫מהם ושלא היו הידים יודעים שהיה מנשה‬
‫של יעקב וכל אחד מד‪,‬ם יאמר אפרים אר‬ ‫הבכור‪ .‬ואמר !ויברך את יוסף לפי שרצה‬
‫מנשה בן יעקב בן יצחק בן אברהם בשוד‪,‬‬ ‫הזקן לברכם במה שהם בני יוסף ולכן תהיה‬
‫כשאר השבטים וכמ״ש כראובן ושמעון יהיו‬ ‫ברכתם שוה מבלי חלוף כ»ו ששניהם בני‬
‫לי כמו בני השבטים שיתיחסו אל אבות‪ iT‬ם‬ ‫יוסף מבלי התחלפות אמנם הברכה האחרת‬
‫ולפי שהעלה אותם במנין השבטים היה ראוי‬ ‫שנתן להם אח״כ היתד‪ .‬כסי עצמם מהסבה‬
‫שירבד‪ ,‬אוכלום ‪,T‬ם כשני שבטים שלמים ולזה‬ ‫שאבאר ולכן עשה חלוף מאסרים למנשה ולא‬
‫אמר וידגו לרוב בקרב הארץ וגם כיון בזת‬ ‫בזאת והותרה השאלה הי״א‪ .‬והיתד‪ ,‬בברכתו‬
‫שלפי שאמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי‬ ‫זאת האלד‪,‬ים אשר התד‪,‬לכו אבותי לפניו ואפשר‬
‫אברהם ויצחק שלא ‪ r,T‬עקרים כאברהם‬ ‫לפרש שהאדם המבורך מבורך בג• ענינים ראשיים‬
‫ויצחק שיקראו בהם אבל בהפך שירבו כדגים‬ ‫לכל הברכוו^ הא׳ שיתישר ללכת אחרי ההצלחה‬
‫וזהו וידגו לתב בקרב הארץ שירבו בארץ‬ ‫האלהית הדבקה בנפש‪ .‬וד‪,‬ב׳ שיתברך בענינים‬
‫כדגים בים‪ .‬וד‪,‬ותרו עם זה השאלות הי״ב והי״‪1‬כ‬ ‫הזמניים כדי שלא יטרד משלימותו לבקשם‪.‬‬
‫והנה יוסף קודם ברכת אביו לא השתדל‬ ‫יהג׳ שינצל מהפגעים ■והמקרים המתרגשים‬
‫להסיר ידיו להדריכם ולהישירם על בניו כסי‬ ‫מחח‪ .‬וד‪,‬תפלל הזקן שהנערים האלו יזכו לכלם‬
‫ענינם הבכור כבכורתו וד‪,‬צעיר כצעירתו כ»׳‬ ‫על הא׳ אמר האלהים אשר התהלכו אבותי‬
‫בחושית&תמט תכס‬ ‫«ברבט‪1‬ל‬ ‫דו!י‬
‫עם »ד‪ .‬שפירשתי מ ה השאלות הי״ד והט״ו‪.‬‬ ‫שאביו כאשד שצל‬ ‫שאשה אחרי הברכה‬
‫ד^פי שכל מד• שעשד• הזקן היד• כבוד וחסד‬ ‫ידיו חשב שבברבותיו יעשה הפרש גדול‬
‫לבני יוסף ראד‪ .‬לתת מתנה מד• ליוסף עצמו‬ ‫מאפרים למנשה ושלכן זעיח ידיו בפי ענעם‬
‫מזולת בניו ועל זד• אמר דאמר ישראל אל‬ ‫אבל כאשר ראה שהיתה הבדכה שוה בשניהם‬
‫יוסף הנד• אנכי מת ת!יד‪ .‬אלד״ים עמכם וד‪.‬שיב‬ ‫אז הוקשה אצלו למה זה שכל את ידיו כי‬
‫אתכם אל א ‪ p‬אבותיכם‪ .‬ואני הנה נתתי‬ ‫הנה ראה יוסף דברים סותרים הנחת הידים‬
‫לך שכם אהד על אח ‪ T‬וד^שכם הזד• אינו ענץ‬ ‫ששם אביו והברכה שבירכם ואמר אם היו‬
‫הבכורד• ט כבר עבר זד• ולמה יחזור לזכרו‬ ‫המבורכים שדם כפי ענינם למה שבל ידיו‬
‫עתר•‪ .‬גם אינו עיר שכם כי הוא לא קנה‬ ‫ואם היו מתחלפים איד ברבם ברכה משתוה‬
‫אותד• בהרט ובקשתו אבל שמעון ולוי הרגו‬ ‫ולכן חשב יוסף שהיה אביו תועה מחמת הליו‬
‫בל אנשי העיר וקללם עליו במו שיבא‪ .‬אבל‬ ‫כמ״ש הרמב״ן ואחז בידי אביו ואמר לא כן‬
‫זננין זה אצלי הוא שהודיעו הזקן ליוסף‬ ‫אבי כי זה הבכור תמז למנשה שים ימינך‬
‫שתד^יד‪ .‬קבורתו בשכם כי כמו שד^וא קברד‪%‬‬ ‫על ראשו אבל הזקן השיבו ידעתי בני ‪T‬עתי‬
‫במערת המכפלד• שקנה אברד^ם מאת עפתן‬ ‫שתי י ח ^ ת ר״ל יחנתי למה שכלתי את ידי‬
‫החתי בכד• יקבר יוסף בחלקת השדה אשר‬ ‫וידעתי למה נתתי את הברכה בשוה לשניהם‬
‫קנה יעקב מאת חמור אבי שבם במאד‪ .‬קשיטד•‬ ‫אם הברכה בשוד לפי ש ‪T‬עתי ב ת ת הקדש‬
‫ויהיו לבני ישראל לנחלה‪ .‬והוא המורה שעליו‬ ‫שגם הוא ר״ל גם מנשה יהיה לעם וגם הוא‬
‫אמר הזקן אשר קניתי ‪ to‬האסורי ולפי זה‬ ‫יגדל ומזאת הבחינה שהיו שניהם שדם‬
‫^ ‪ •t‬קניתי עבר במקום עתיד אבל עבר‬ ‫לא ‪t‬‬ ‫ומתרבים באוסלוסים נתתי עליהם ברכה שוה‬
‫סמש‪.‬ולאהי׳הקניןהד<וא במלחמד• כי אם במאה‬ ‫אמנם אחיו הקטן יגדל ממנו ומזה הצד‬
‫קשיטד• שנתן יעקב בעדו וד׳ודיעו )שד^יחה(‬ ‫שכלתי את ידי ועומתי הימין על ראש אפתט‬
‫]שאות׳[ החלקד• היא הית׳ הנחלה הראשינד• שד^יה‬ ‫בהיותו הצעיר והשמאל על ראש מנשה בהיותו‬
‫לו בעולם לבן נתנר• כבר שקנאה ‪ •lo^T‬שלו‬ ‫הב טר ורז״ל דרשו ‪T‬עתי מה שעשו לד אחיד‬
‫לא העיר אלא ההלקה האמנם אמר כאן בחרבי‬ ‫רצה בזה שהיה יוסף מתרעם על י׳תחז‬
‫ובקשתי בדויות שאמר שמד• במאד• קעזיטה‬ ‫הברכה שעשה אביו לאפתם בחשבו שיקנא בו‬
‫לפי שיעקב ה ‪ •T‬איש תם וישר ולא לקח רומח‬ ‫מנשה הגדול כמו שקנאו בו אחיו הגדולים‬
‫וחנית ^ ו וכאשר בא אל שכם קנה את‬ ‫ממנו בעבור כתונת הפםיום שעשה לו אביו‬
‫חלקת השדה בנכסיו במאד• קשיטד‪ .‬שהנן היד‬ ‫תמשך ממנו מה שנמשך ואביו השיבו ‪T‬עתי‬
‫חרבו וקשתו בי הנד• לא עשד• כשמעון ולוי‬ ‫בני ידעתי מה שעשו לד אחיד מקנאתם אותך‬
‫שבחיבם ובקשתם ירשו א ת אבל יעקב לא נסה‬ ‫אבל עכ״ז עצת י״י לעולם תעמוד ואולם אחיו‬
‫ללכת באלה והרבו וקשתו היה הצאן טג ק ר‬ ‫הקטן יגדל ממנו תרעו יהיה מלא הגוים‪.‬‬
‫אשר עמל בו וגדלם ובאותו חרב וקשת שד\ו לו‬ ‫יהגה התפעל הזקן מדבת בנו שהיה מוחה‬
‫שד^ם המאה קשיסד• קנד‪ .‬אותה חלקה‪ .‬הנה‬ ‫^ ו מעשה נבואתו שלזה שנה לברד אותם‬
‫התבאר שנתן ליוסף אותה חלקד• בשכם לקבורתו‬ ‫לא בשוה כבראשונה אבל מפורש לאיש ואיש‬
‫אשר קנד• מיד האמורי דומה לקנין אברהה‬ ‫מהם כפי מעלתו תהו ויברכם ביום ההוא‬
‫את המערה ובזה ב שת אביו שישאת עצמותיו‬ ‫לאמר ‪ Vn‬שלא היתד• הברכה אליהם בשוה‬
‫במצתם עד גאולת ישראל ולזה אמר הנה אנכי‬ ‫במד• שהם בני יוסף כבראשונד• אבל בירד‬
‫מת ‪ t !t‬אלהים עמכם וד^שיב אתכם אל א ת‬ ‫לכל אחד בפני עצמו ולזד• אמר כנגד אפרים‬
‫אבותיכם‪ .‬ואני הנה נתתי לד שכם אחד על‬ ‫כפרט ישימד אלהים כאפרים וצירף אליו‬
‫אח ‪ T‬ו״ל חלקת השדד• אשר בשכם שתקבר‬ ‫ובמנשד• להג ‪ T‬שלא תהיה בינידים קנאד• ולא‬
‫וכמ״ש חז״ל על יוסף משכם גנבוד!ו אל שכם‬ ‫קטטה במו שחשב יוסף כי שניד^ם יהיו תמ ‪T‬‬
‫ה שיב^‪ .‬והותרד• עם מה שפירשתי בזה‬ ‫מתחברים ומסכימים הן לטוב ‪ p‬לרע‪ .‬ואמת‬
‫השאלד• הט״ז‪:‬‬ ‫וישם את אפרים לפני מנשד• אין ענינו שהקדימו‬
‫מט‬ ‫בלשון הברכד• כסו שפירש רש״י כי מבואר‬
‫הוא בכתוב ולמה יצטיד לאמר אלא כוונת‬
‫)א( ויקרא ‪ r‬קב אל בניו וגומר עד סוף‬ ‫הכתוב שבהנחה ושימר• גשמית שם את אפרים‬
‫הסדר‪ .‬וראיתי גם ‪ p‬בפסוקים האלה‬ ‫לפני מנשה כי הניח ושם את אפרים בראש‬
‫שאלות‪:‬‬ ‫ואת מנשד• אחריו‪ .‬וכבר נהגו הנביאים לעשות‬
‫באמת האספו ואגחד• הקבצו‬ ‫השאלה‬ ‫המעשים המורגשים סימן למה שיהיה כמו‬
‫ושמעו בני יעקט בי למה זה צוה‬ ‫שכתב ‪ r3»*v1‬וד^וכיחו פעגין אלישע ווט״חו‬
‫בראשית מט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫תל‬
‫ומשאר השבטים ואיך נתקיימו אם בן דברי‬ ‫שתי פעמים על קבוצם והאספם יחד ולמה‬
‫הזקן ונבואותיו לא יסור שבט מיהודה‪ .‬נ&‬ ‫בראשונה אמר ואגידה לכם את אשר י‪-‬קרא‬
‫אמרו עד כי יבא שילה בין שיאמר על דוד‬ ‫אתכם באחרית הימים ובשנית לא אמר כן‬
‫בין שיאמר על מלך המשיח מהרה יגלה כפי‬ ‫אלא ושמעו אל ישראל אביכם‪:‬‬
‫דעת המפרשים לא נתקיים כי בבא דוד נתחזק‬ ‫השאלה הב׳ בתכלית הברכות האלה בכלל‬
‫המלכות לשבט יהודה ולא סר ממנו וכן נאפת‬ ‫חה כי א״א שנאמר שהיה תגלית יעקב‬
‫שכאשר יבא משיח בן דוד יתחזק המלכות בידו‬ ‫בצואה הזאת לבניו אלא לאחד מד׳ תכליות‬
‫לא שתוסר אז ואין זה המאמר דומה במלת‬ ‫או לכלם אם שהיו בדרך ברכה ותפלה לשם‬
‫עד למאמר לא יתיצב איש לפניך עד השמידד‬ ‫בל המבורכים שיברכם זכמ׳׳ש אחריהם ויברך‬
‫אותם כי אחרי השמידו אותם אין שום ענמ‬ ‫אותם איש אשר כברכתו ברך אותם ואם שהיה‬
‫אל התיצבות לפניו וכן עד אשר אם עשיתי את‬
‫להוכיחם על המעשים המגונים אשר ראה בהם‬
‫אשר דברתי לך כי באמת כשיעשה את אשר‬ ‫ועל זה נאמר וזאת אשר דבר להם אביהם‬
‫דבר כבר יעזב מהשמירה ההיא ובפירש הפסוק‬ ‫ייברך אותם‪ .‬ואם שהיה להודיעם הדברים‬
‫אזכור דעות המפרשים בו‪:‬‬ ‫העתידים לבא על זרעם‪ .‬ואם שהיה להגה־‬
‫השאלה הה׳ בברכת יששכר ודן שלא יראה‬ ‫להם נהלתם בארץ הנבחרת‪ .‬ואם אמרנו שהיו‬
‫מהם אם ענינם לטובה או לרעה אם‬ ‫דבריו אלה לתכלית ברכה כמו שיראה מברכת‬
‫שבח יששכר בשנטה שכמו לסבול או גינה‬ ‫יהודה ומברכת דן ואשר ויוסף הנה יקשת‬
‫אותו עליו וכן בדן שידין עמו כאחד שבטי‬ ‫מה שאמר בראובן ושמעון ולוי ויששכר וגד‬
‫ישראל שהוא בזה שוה לכל שאר השבטים‬ ‫ובנימין שכפי מה שאומר בהם הביא עליהם‬
‫ולמה אמר בו לישועתך קויתי י׳׳י ולא אמר‬ ‫קללה ולא ברכה‪ .‬ואם אמרנו שהיה להוכיחם‬
‫כן בשבט אחר‪:‬‬ ‫על מעשיהם המגונים כמו שיראה מברכת ראובן‬
‫השאלה הו׳ באמרו בנפתלי שודא יהיה אילה‬ ‫שמעון ולוי דששכר ובנימין יקשה מאד מה‬
‫שלוחה הנותן אמרי שפר כי מהו היחס‬ ‫שאמר ביהודה ובזבולן ח ואשר ויוסף ונפתלי‬
‫שיהיה לאילה עם אמרי שפר האם האילה תתן‬ ‫שאין להם תוכחה כי אם ברכות והגדת העתיד‪.‬‬
‫אמרי׳ שפר בדבר או למה המשילו לאילה ויחם‬ ‫ואם אמרנו שהיה להגיד העתיד לבא כמו‬
‫לה אמרי שפר‪:‬‬ ‫שיראה מברכת יהודה ודן וגד ואשר ובנימן‬
‫יקשה מאד מה שנאמר על ראובן ושמעון ולוי‬
‫השאלה הז׳ בסדר זכמן ברכות השכסים‬ ‫ונפתלי שאין בהם עתידות כי אם תוכחות‪ .‬ואם‬
‫כי הנה זכר זבולון קודם ליששכר והוא‬
‫אמרט שבא להודיע נחלתם כמו שיראה מברכת‬
‫בחלוף מולדתם וכן זכר גד ואשר בני זלפה‬
‫שפחת לאה קודם נפתלי בן בלהה שפחת‬ ‫יהודה שתהיה ארצו ארץ יין הרבה‪ .‬חבולן‬
‫שלחוף ימים ישכון ואשר שיהיה שמנה לחמו‬
‫רחל‪ .‬ו ‪T‬וע שדן ונפתלי נולדו ראשונה וגד‬
‫וגו׳‪ .‬יקשה מה שאמר בראובן ושמעון ולוי‬
‫ואשר אחריהם‪:‬‬
‫ויששכר ח וגד ונפתלי יוסף ובנימן שלא אמר‬
‫השאלה הח׳ באמח חאת אשר דבר להם‬ ‫בהם זה הדרך א״כ לאיזה תכלית היו הברכות‬
‫אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו‬ ‫האלה בכלל‪:‬‬
‫ברך אותם והיא כי למה אמר שני דברים‬
‫הא׳ חאת אשר דבר להם אביהם‪ .‬והב׳ ויברך‬ ‫השאלה הג׳ במה שנאמר בשמעון ולוי אחלקם‬
‫אותם ושניהם דבר א׳ לא שני דברים ומה‬ ‫ביעקב ואפיצם בישראל בי הנה בלוי‬
‫עניו אמרו איש אשר כברכתו ברד אותם כי‬ ‫צדק מאמת שאין לו חלק ונחלה בישראל‬
‫ברכתו היא אשר ברד אותם ואיך כינה הדבר‬ ‫כמו שאר השבטים והוא מסחר ומפות בתוך‬
‫לעצמו ובאמת הוא דבר בלתי מובן‪:‬‬ ‫השבטים אבל שמעון לא נמצא בכתוב שיהיה‬
‫מפוזר בין השבטים‪:‬‬
‫השאלה הט׳ )בנבד( ]ברבוי[ הסימנים אשר‬ ‫השאלה הד׳ במאמר לא יסור שבט מיהודה‬
‫נתן יעקב במערה במקומה וקנינה וממי‬ ‫וגו׳ עד כי יבא שילה כי מות! שתמיד‬
‫קנאה ומי אלה הנקברים בתוכה ושאר הדברים‬ ‫יהיה בו המלכות ובאשר יבא שילה יוסר השבט‬
‫כלם שזכר בקנינה שיראה היותם מותר וללא‬ ‫ממנו והנה אינו פן בי הנה שאול שמלך‬
‫צורך‪:‬‬ ‫בראשונה משבט בנימן היה לא מיהודה‪ .‬וירבעם‬
‫השאלה הי׳ במה שנאמר ב תקב וינוע‬ ‫וכל שאר מלכי ישראל לא היו משבט יהודה‪.‬‬
‫ויאסף ולא אמר הכתוב בו וימת עד‬ ‫וגם בבית שני מלכו החשמונאים ובית הותוס‬
‫שארז״ל ת ק ב אבינו לא מת וראוי לדעת פה‬ ‫ואח׳ב נפסק המלבות בהחלט משבט יהודה‬
‫תלא‬ ‫בראשית מט‬ ‫אנרבנאל‬ ‫ריווי‬
‫יקרא אתכם באהתת הימים כי כפר׳ש חרמנדן‬ ‫תיתה כונתם נמ»םר ההת‪ 1‬כיון שהכתוב אומר‬
‫ל דב ת הכל אחרית הימים הם ימות המשיח‬ ‫ראמר ישראל אל יוסף הגה אנכי מת ויוסף‬
‫אשר קוינוי ואיד לא‪ .‬והוא אמר עד בי יבא‬ ‫אמר בשם אביו הנה אנכי מת בקברי והת‬
‫שילה שאין המלט מלפרשו על המלד המשיח‬ ‫א מח אביר צוה לפגי מותו ואיר אמרו אם ‪P‬‬
‫ועוד אמרו במדרש שאמת האספו ואגידה‬ ‫שלא מת‪:‬‬
‫לכם את אשר יקרא אתכם רמז על פקידת בית‬
‫שני אשר נאספו שמה ושאמרו הקבצו ושמעו‬ ‫השאלה הי*א באמרו רק טפם וצאנם אזבו‬
‫בני יעקב רמז הגאולה העתידה שאז יתקבצו‬ ‫בארץ גושן כי מה צורר הכתוב הזה‬
‫הגליות כלם וישמעו אל ישראל אביהם וילכו‬ ‫בתורה הילכו הצאז והבקר לקבור את יעקב‬
‫באורחותיו ועל ד ת הפשט באחתת הימים ת מז‬ ‫ולספרו‪:‬‬
‫לאחה זמן אתך שהוא באחרית הימים ב ע ת‬ ‫השאלה הי״ב בפסוק וירא יושב הארז‬
‫אל ימי המדבר‪ .‬ואמנם בכוונת אלה המאמתם‬ ‫הכנעני את האבל בגו ח האטד ויאמר‬
‫והברכות דעתי נוטה שיעקב בעת מותו רצה‬ ‫אבל כבד זה למצרים וגר כי מה תועלת‬
‫לבאר מאיזה מבנח יצא שבט המלכות והממשל*‬ ‫בספור הזה בתורה‪ .‬והנני מפרש הפסוקים‬
‫בזרעו בי ראה דדע בכח נבואותיו שיתרבה‬ ‫באופן יותרו השאלות האלו בלם‪:‬‬
‫זרעו מאד והיה ראד שימנו עליהם מנהיג‬
‫או מלו שוטר ומושל ולפי שלא יפול ביניהם‬ ‫יי ק ר א ת ק ב אל בניו ויאמר האספו וגומר‬
‫קטטה על מנוי המלך ראה הזקן בשעת מותו‬ ‫עד יהודה אתה יורוך אחיר‪ .‬אחרי שדבר‬
‫לבאר מאיזה שבט מהם תהיה ההנהגה והמלטת‬ ‫יעקב ליוסף דברי בניו בסתר וברכם קרא‬
‫ובו מלכים ימלוכו ובעבור זה עשה חפוש‬ ‫לשאר אחיו גם כן בדי שלא להטיל קנאה‬
‫וחקירה בבל אהד מ מיו כפי טבעו ותבונתו‬ ‫בהם‪ .‬ואזזשוב בכפל המאמרים האספו ואגיחז‬
‫מי הוא הראוי למלטת כי טבע הבנים אשר‬ ‫לכם הקבצו ושמעו‪ .‬שיעקב ראה שקצת בניו‬
‫יולדו להם ראוי שיהיה נוטה למבע האבוס‬ ‫יקוצו בתוכחתו ודבריו ואולי מיראתם שיוכיהם‬
‫ויהיה תמיד המורם מהם כיתא בהם כי טבע‬ ‫בדברים קשים התרחקו ולא קרבו לפניו ולבז‬
‫המקור ראוי שימצא במה שיחצב ממנו ולכן‬ ‫בראשונה אמר להם האספו ואג ‪T‬ת לכם את‬
‫מפני הבחינה הזאת זכר בכל א' מ מ ח פעם‬ ‫אשר יקרא אתכם באחרית הימים כדי׳ שיחשבו‬
‫תכונותיהם בעצמם ופעם העתיד לבא על זרעם‬ ‫שלא היה דעתו להוכיחם אלא לגלות להם‬
‫לא לתכלית הברכה ולא לתכלית התוכחה ולא‬ ‫דברים סתומים וחתומים לעתיד לבא בל אדם‬
‫להגיד עתידות ולא לספר מעלתם בארץ כי‬ ‫יכסוף לדעת הדבריום דועת ‪T‬ים‪ .‬ואחרי שנתקבצו‬
‫אם להודיע אם הם ראוי למלכות ושררה אם‬ ‫בלם אז אמר אליהם הקבצו ושמעו בני׳ יעקב‬
‫לא והותרה השאלה הב׳‪ .‬והתחיל מראובן כי‬ ‫ד״ל כיץ שאתם ט י אץ ראוי שתקוצו בתוכחתי‬
‫הוא חבמר ואמר בכורי אתה ד׳ל אמת שאתח‬ ‫ואל יכבדו עליכם דברי אבל הקבצו ושמעו בגי‬
‫הוא הבכור בבני והיית כחי וראשית אוני לפי‬ ‫יעקב בי ראוי הוא שתשמעו אל ישראל אביכם‬
‫שנולדת בבחרותי בהחתי במבחר בחי ומפני‬ ‫בלומר מהצד שהוא ישראל ששרה עם אלהים‬
‫זה יתר שאת ויתר עז רי׳ל שהיה ראד להיות‬ ‫ועם אגשים ומצד שהוא אביכם ועם זה‬
‫לד יתתן במעלה ושאת כי שאת הוא לשון‬ ‫הזהירם שיתנו לבם לדבריו לפי שיבא בהם‬
‫מעלה כמו הלא שאתו תבעת אתכם‪ .‬וגם היה‬ ‫מעומק המליצה ודקות הדברים ומה שיתבאר‬
‫ראד שיהיה אותו השאת עז כלומר שאת‬ ‫גם מהלשונות הזרים כפי מה שהגיעתהו הנבואה‬
‫ויתרון עצום מאד במלכות והוא מלשץ ויתן‬ ‫בשעת מותו‪ .‬גם כיוון באמת הקבצו שכלם‬
‫עז למלכו האמנם מפני שהיית פחז כמים קל‬ ‫חכו בברכה מה שלא זכו בבני אברהם ויצחק‬
‫הדעת בלתי מחשב השכל לכן אל תותר‬ ‫כלם והותרה בזה השאלה הא'‪ ,‬גם אפשר לפרש‬
‫שאינך ראד ליתמן ומעלה על אחיך‪ .‬ויהיח‬ ‫כי מפני שהיה עת ‪ T‬ל ה ^ בברכותיו דבתם‬
‫פחז מלשץ עמא פחיזא דקדמו פומא לאדנא‬ ‫עת ‪T‬ין לבא עליהם וכן דברי תוכחה על מעשיהם‬
‫והענין מהירות וקלות הדעת ומעוט תבונות‬ ‫לבן אמר שני המאמתם האלה האספו ואגץה‬
‫ואמר שהיה פחזותו במה שעלה משכבי אביו‬ ‫לכם את אשר יקרא אתכם באהתת הימים‬
‫ומאז חללת אותם יצועי עלה ונסתלק ואמר‬ ‫רמז לעתידות שיגת בברכותח ועל עניני‬
‫זח לפי שכמו שכתב הרמבץ נתכוון ראוט‬ ‫התוכהה שחכור ג״ב אמר הקבצו ושמעו בני‬
‫לפסול את בלהה מאבח כדי שלא תלד עוד‬ ‫יעקב ועזמעו אל ישראל אביכם‪ .‬וחדל א מ ת‬
‫בניס ותתמעט בכורתו על כן אמר לו שהיח‬ ‫שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתלקה‬
‫זה פחחות וקלות הדעת שחשב להחיח ולזן‬ ‫ממנו שכינה והנה הביאם לזה אמרו את אשר‬
‫בראשית מט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫תלב‬
‫עקרו שור ר״ל את העיר כלה כדי לגזול‬ ‫ימשך לו ממנו יתרון‪ .‬ובזה גלה לו הנביא‬
‫קנינה כי היו בלי חמם מכרותיהם ושור הוא‬ ‫שראובן לא יהיה בכיר לענין המעלה והמלכות‬
‫לשון חומה ר״ל חומת העיר וענינו שהשחיתו‬ ‫וכן כתוב בדברי הימרם ובחללו יצועי אביו‬
‫העיר ההוא מעיקרה ערו ערו עד החומה‬ ‫נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולו‬
‫!ויסודותיה לגזול בל אשר בה וחז״ל אמרו‬ ‫להתיחם לבבורה בי יהודה גבר באחיו ולנג ‪T‬‬
‫שהוכיחם בזה על ענץ יוסף ששמעון ולוי‬ ‫ממנו והבכורה ליוסף הנה ביאר בזה הבכורה‬
‫דם היו אשר אמרו ועתה לכו ונהרגהו‬ ‫והמלכות שאינו ראוי לראובן‪ .‬ואפשר שרמז ג״כ‬
‫ושזהו אמרו וברצונם עקרו שור שזהו יוסף שהיה‬ ‫בזה למה שחטאו בני ראובן אח׳כ לקחת‬
‫יב תבואות מלשון ורב תבואות בכח שור‪,‬‬ ‫כפחיזותם לנחלה הארץ אשר מעבר הירדן ולא‬
‫ומפני זה אמר מרע״ה עליו בבור שורו הדר‬ ‫הבינו לאחריתם‪ .‬וכן דרשו רז״ל )מדרש רבה‬
‫לו‪ .‬ולכן קלל עברתם וכעסם כי הנה לא קלל‬ ‫דברים פרשה כ״ג( עליה נחלה מבוהלת‬
‫את בניו חלילה אבל על כעסם אמר ארור‬ ‫בראשונה ואחריתה לא תבורך ואמת ג״כ לב‬
‫אפם כי עז ועברתם בי קשתה גם אחשוב‬ ‫כסיל לשמאלו אלו בני ראובן הנה יצא מזה‬
‫שהאשימם לא לבד על מעשה שכם כי אם‬ ‫שלא היה ראובן ראוי למלכות לא מפאת‬
‫ג״כ על ענין שטים שהיו העוברים שמעונים‬ ‫תכונתו בעצמו ולא מפאת טבע בניו ותכונותיהם‬
‫וכמ״ש הראב״ע מספרם לעד גם נשיאם וכן‬ ‫וכבר רמז מרע״ה גם כן בברכותיו דבר מזה‬
‫האשים את לד בענין קרח תדתו שהיו בני‬ ‫שאמר יחי ראובן ואל ימות דחי מתיו מספר‬
‫לוי הנקהלים על משה אמר ובקהלם אל תחד‬ ‫כי הנה התפלל עליו שלא ימות לפי שלקח‬
‫כבודי כי באפם הרגו איש וזהו בשכם שהרגו‬ ‫נחלתו מעבר לירדן במקום סכנה וגם מפני‬
‫כל אנשי העיר ואיעו שם המין כמו איש יהודה‬ ‫מה שחטא לאביו ומפני מעוט אוכלוסיו אמר‬
‫שלא הבחינו בין צדיק לרשע‪ .‬אלא להרוג כל‬ ‫דתי מתיו מספר ואחר זה עשה חקירה בשמעון‬
‫איש וברצונם עקרו שור אמר על ענין השטים‬ ‫שנולד אחרי דאובן ובלוי שנולד אחרי שמעון‬
‫ועל מעשה קרח ומלת שור הוא מלשון אשורנו‬ ‫ושתף שניהם יחד לפי שהסבה אשר זכר‬
‫ולא קרוב ולפי שבלעם צפה בתת הקדש‬ ‫בשניהם והיא אחת שוה ומתדמה והוא אמרו‬
‫מעלת ישראל וברבם ואלה העוברים השמעונים‬ ‫שמעון ולד אחים כלי חמס מכירותיהם ובאמרו‬
‫עקרו הנבואה ההיא וברכתה וכן קרח ועדתו‬ ‫אחים הורה שהיו תכונותמס שוות כי חם‬
‫היה ברצונם ודעתם לעקור נבואת משה לכן‬ ‫אחים בטבעם‪ .‬ואפשר לפרש אחים בערך דינה‪.‬‬
‫אמר הזקן במליצתו וברצונם עקת שור ר״ל‬ ‫ואמר ששמעון ולוי הראו עצמן באחוה רבת‬
‫ברצונם וכונתם עקרו שור שהוא בנד לנביא‬ ‫לדינה אחותם לנקום נקמתה כי יחם לבבם‬
‫הרואה אם כל עם ואם משה בנבואותיהם‬ ‫על כבודה אבל כלי חמם מכרותיהם ומלת‬
‫ולכן אמר ארור אפם שבו החריבו את שכם‬ ‫פכתתיהם היא זרה אך לפי העגין ראד לפרש‬
‫ועברתם ר״ל והעברתם על מצות י״י על השטים‬ ‫אם מענין מקח וממכר או מענין מחשבה‬
‫כי קשתד‪ .‬שכ״כ היתר‪ .‬אז קשה‪ .‬ולכן אחלקם‬ ‫ר״ל כל סחורותם וכל מכירותם וקנינם או‬
‫ביעקב ר״ל שלא יהיו שמעון ולד מחובתם‬ ‫כל מחשבותיהם אינם כי אם לעשות חמס‬
‫בנחלתם זה לזה גם לשמעון בפרט אחלקם‬ ‫וגזל כאלו מחשבותם כלי חמם‪ .‬ואמר אל‬
‫שלא יהיה לזרעו נחלר‪ .‬בפגי עצמה אבל תדויה‬ ‫תשבחו אותם בממתיקי סוד מפני שלא גלו‬
‫בתוך נחלת שאר השבטים כדכתיב ויר‪.‬י נחלת‬ ‫לאדם המרמה שעשו לאנשי שכם להביאם בברית‬
‫שמעון בתוך נחלת בבי יהודה והיו עריהם‬ ‫מילה כדי להרגם ואל תפאת אותם להיותם‬
‫מחולקות זו מזו‪ .‬ועל בגי לוי אמר ואפיצם‬ ‫חסים על כבודם במ״ש הכזונה יעשה את אחותנו‬
‫בישראל שהיו מ״ח עיר ומגרשיהם בין גבול‬ ‫בי בסודם שעשו בזה אל תבא נפשי ובקהלם‬
‫ישראל ור‪.‬ם ע ת מקלט אשר ללוים שהיו‬ ‫שנקהלו על אנשי שכם להרגם מפני כבוד‬
‫מפוזרות בתוך ארצות כל השבטים‪ .‬ומזה הוליד‬ ‫אל תחד כבודי ואמר אל תבא אל תחד כאלו‬
‫ד‪.‬זקן שלא היו שבטי שמעון ולוי ראוים למלכות‬ ‫דבר נגד נפשו וכבודו אל תחד נפשי אל‬
‫כיון שהיו כלי חמס מכרותיהם ומלך במשפם‬ ‫תחד כבודי לפי שבאפם הרגו איש ר־יל אם‬
‫יעמיד ארץ וד‪.‬ן בצדק ימלוך מלך ולא בחמס‪.‬‬ ‫עשו אותו מעשה באף ובחימה על חלול כבוד‬
‫גם שהיה זרעם עתיד לר‪,‬יות מפוזר ומפורד‬ ‫היה להם להרוג את שכם בלבד והייתי אז‬
‫בין שאר השבטים ואין זר‪ ,‬ראד למלוך‪ .‬וכבר‬ ‫מודה כי באפם הרגו איש ההוא אבל שאר העם‬
‫ישאל שואל למה נענשו כאן דיור עשית‬ ‫אשר בעיר בהיותם נכנסים בברית חאלהים‬
‫לראובן ושמעון ולד על עץ אבותיהם בהיות‬ ‫למה הרגו אותם אין ספק שלא באפם עשו‬
‫הבנים צתקים וטובים וב״ש בני לד שנבדלו‬ ‫זה כי׳ אנשי העיר לא חטאו בדבר ההוא אלא‬
‫תלג‬ ‫נחו שית &ס‬ ‫«כרבטול‬ ‫דחי‬
‫אריה יהודה מטרף בני עלית ר״ל יהודה אתה‬ ‫מבין שאר השבטים לעבוד את עבודת המקדש‬
‫הוא כמו הגור הקטן שאינו טורף עדין אבל‬ ‫ולא ז כ ת כאן יעקב בברגתו אבל התשובה‬
‫הוא טורף בכח וזהו מטרף בני עלית כלומר‬ ‫בזה היא שברמת יעקב אלו לא היו מפנו כפי‬
‫מכל טרף וחמס אחה בני עלית וסלקת עצמך‬ ‫רצונו כי אם היה כן היה נותן הממלכה ליוסף‬
‫גי אין כליך כלי חמם כשמעון ולוי חו היא‬ ‫כי אותו אהב יותר מיהודה וגם היה נותן‬
‫רעבה הג׳ שאתה צדיק וישר מרוחק מכל‬ ‫אותה לבנימן כי בן זקונים הוא לו יותר‬
‫חמם וטרף ואפשר שרמז בזה ג״כ לענין יוסף‬ ‫מיהודה והוא קצר בברכתו ודמהו לזאב ימרף‬
‫שלא היה בעצתו להרגו אבל אמר פה בצע‬ ‫ובירך יותר לדן שהיה בן השפחה לפי שלא היה‬
‫כי נהרוג את אחינו וגו׳ לכן אמר מטרף מ י‬ ‫בידו אלא ל ב ת כפי רצון השם‪ .‬והאל יוד‬
‫עלית ר״ל מטרף בני יוסף עלית וסלקת‬ ‫רצת שיודיע הזקן ויתלה רוע הלק ראובן‬
‫עצמך ממנו‪ .‬והסבה הד׳ היא שנמצאת בר‬ ‫ושמעון ולוי ברוע מעלל ‪ aT‬ובחמס אשר‬
‫מדת הקיזם וההעמדה בגבורה רבה כאריה‬ ‫בכפיהם כדי להשקיע בנפשותם יראת גמול‬
‫הגדול ואיגד פחז במים בראובן וזהו ברע‬ ‫הרע וכמה גורם העון‪ .‬גם שלא היו מכל בגי‬
‫רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו ר״ל הארית‬ ‫השבטים בנים מכעיסים כאנשי שלשת השבטים‬
‫הגדול והלביאה אמו ומי יקימנו מרבצו עד‬ ‫האלה כמו שתמצא בקרח ועדתו שהיו בני לוי‬
‫שיירא ויפחד ממנו‪ .‬הנה א״כ משתי המדות‬ ‫ודתן ואבירם ו ת ב מאתים וחמשים היו מראובן‪.‬‬
‫הנמצאות לאריה אחת רעה ואחת טובה נמצאת‬ ‫ובמעשה השטים כמו שאמרתי היו תבם שמעוני׳‬
‫בד הטובה ולא הרעה‪ .‬ומפני ד׳ הסבות האלו‬ ‫ומתו שם מהם כ״ד אלף‪ .‬והנה לא זכר הזקן‬
‫אני מבאר וגוזר שלא יסור שבם מיהודה‬ ‫דבר משבט לוי שהיה עתיד לשרת במקדש‬
‫והוא שבט מישור שבט מלכות‪ .‬ואמרו ומחוקק‬ ‫בי זה נמשך אחרי עון העגל והותרה השאלה‬
‫מבין רגליו אפשר לפרשו על המושל שהוא‬ ‫הג׳‪:‬‬
‫מחוקק ומסדר חקים נגיד ומצוה לאומים‪ .‬או‬
‫יהיה לא יסור מחוקק הסופר כי הנה המחוקק‬ ‫)ח( י הו ד ה אתה יודוד אחיד עד זבולון לחוף‬
‫והסופר הוא תמיד בין רגלי המושל לכתוב‬ ‫ימים ישכון‪ .‬אחד׳ אשר עשה חקירתו‬
‫מה שיצוה‪ .‬ואמרו עד בי יבא שילה‪ .‬יש מפרשי׳‬ ‫לענין המלכות וההנהגה בראובן ועזמעון ולוי‬
‫אותו על דת• כי שילה כמו בנו ע״ד ובשליחת‬ ‫זכר בנו הרביעי יהודה ואמר שבאמת כפי עניניו‬
‫היוצאת וגר וממנו כפי הראב״ע לא תשלה‬ ‫ותכונותיו לו באה האדנות וראה בבג^ לו‬
‫אותי לא תוליד‪ .‬ומלת יקד‪,‬ת היא לשון ק ב ח‬ ‫מלך‪ .‬וזהו יהודה אתה יודדך אחיך ר״ל הנה‬
‫כמו תבוז ליקהת עמים אם ר״ל לאם הזקנת‬ ‫ראיתי בד בני יהודה ד׳ סבות שמפאתם לד‬
‫שהתקבצו בה רבים מהשנים כלומר שבבא מ ר‬ ‫תאוח המלוכה על אחת‪ .‬הא׳ שיודו במעלתך‬
‫של יהודה והוא דוד אליו יאספו רבים מהשבטים‬ ‫אחיד כי הנה עם היות שהאנשים יותר מקנאים‬
‫או יהיה שילה שם עיר ובן נאמר משכן שילה‬ ‫במעלת אחיהם משוע מקנאים בזרים ובנכדם‬
‫מפרשו עד כי יבא כמו כי בא השמש‪ .‬ואמר‬ ‫לפי שמפני האחוה יראה להם שהיה ראוי•‬
‫כ• יהיה ת ^ פעלה ושררה ליחודת על‬ ‫שיהיו שדם ושהוא מהעול שהא׳ ימשול על‬
‫אחי׳ו עד כי יבא שילה ויכלה משכן שילה בי‬ ‫האחר בהיות אחים‪ .‬הנה אחי יהודה כלם היו‬
‫אז יאספו מתקבצו עמים שהם שבטי ישראל‬ ‫נכנעים אליו ומודים בממשלתו תהו אחה יודוך‬
‫לו ר״ל להודה שימלוך ממנו עלידע ובן הוא‬ ‫אחיד כי לא היו מקנאים בו כמו שקנאו ביוסף‪.‬‬
‫אומר ייטוש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו‪.‬‬ ‫והב׳ שאתה תהיה מצליח במלחמות ולכן לד‬
‫עכון לפרש ולו יקהת עמים על יהודה שלר‬ ‫יאות ללחום מלחמות י״י ועל זה אפר יח־‬
‫יאסף עם רב ר״ל שיהיו בני יהודה רבים‬ ‫בעורף אויביד וכמאמר דוד ואדבי נתת לי‬
‫באכלוסק כמו ליקהת אם‪ .‬ו^מ פסוק זה על‬ ‫עורף ר״ל שכל אדביד עוסו מסניד דפגו לד‬
‫משיח בו דוד שבבואו לו יתקבצו ויכנעו העמים‪.‬‬ ‫עורף ואתה תרדוף אחריהם ותשיגם תהי‬
‫והנד‪ .‬מפגי הספק אשר בשאלה הד׳ שזכרתי‬ ‫ידד בעורף אדביד‪ .‬ובעבור זה ישתחוו לד‬
‫באו חז״ל בשני דרכים להתרתו הא׳ בפ״ק‬ ‫בני אביך‪ .‬לא לבד בני אמך‪ .‬אבל גם בני אביד‬
‫דמנהדרין באפרם )סנהדרין דף ה׳( לא יסור‬ ‫מכל נשיו ישתחוו לד כי רוב בני אדם משתחדם‬
‫שבם מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל ושחדים‬ ‫לשרי הצבא בהיותם לוחמים מלחמותיהם וכמ״ש‬
‫את העם ומהוקק מבין רגליו אלו בני בניו‬ ‫ישראל לגדעון משול בנו גם אתה גם בנד גם‬
‫של דילל שמלמדין תות*• ברבים‪ .‬והדרך הב׳‬ ‫בן בנך כי הושעתנו מיד מדין‪ .‬והג׳ שאין‬
‫שפירשו הנבואה הזו כליי על תעתחז‬ ‫אתה מעול וחימז כשמעון ולד ולא פחז כמים‬
‫לביאת המשיח בלבד א מ ת בראשית רנה‬ ‫כראובן ועל שתי רעבות האלה אמר גור‬
‫בראשית מפ‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫תלד‬
‫הרב שאינה קושיא כי ברכת ת ק ב היתד‪ ,‬שאחרי‬ ‫ובילפדנו ג״כ לא יסור שבט מיהודה זה כסא‬
‫שיתחיל שבט יהודד‪ ,‬למלוך לא תפסק ממנו‬ ‫מלכית שנאמר כסאד אלהים עולם ועד‪ .‬לא‬
‫וכך אמר שעניו החשמונים לא היה מלבות כי‬ ‫יסור שבט מיהודה זה משיח בן חז* שהוא‬
‫אם שררה יד‪,‬יו פקידים לפלך פרם ות מי‬ ‫‪ Tnir‬לרדות שנאמר תרועם בשכם ברזל ומחוקק‬
‫וזולתם‪ .‬ובהיות ישראל בגלות אין מלך ואץ‬ ‫מבת רגליו כשיבא מי שכתוב בו ברגלים‬
‫שר לא הובטח שבט יהודד‪ ,‬שתשאר לו המלבווב‬ ‫תרמסנה וגר עד בי יבא שילה כשיבא מי‬
‫וכפי הדרך הזה נראה ליי יותר נכון לפרש‬ ‫שהמלכות שלו ולו יקהת עמים מי שמקהה‬
‫שילה מגזרה וידבר אתו בשלי‪ .‬דכהו שם על‬ ‫שנ ‪.T‬ם שנאמר ישימו יד על פה‪ .‬וכפי זד‪,‬‬
‫השל שהוא לשון פשיעד‪ ,‬ועון‪ .‬יאמר שלא‬ ‫ד‪,‬דעת כתב הר״ן בדרשותיו שיהיד‪ ,‬אמח עד‬
‫יסור שבט מיד‪,‬ודה וגר עד שיבא חטאו שהוא‬ ‫כי יבא שילה בשיבא שילה‪ .‬ואמנם הדמב״ן‬
‫פשע שלמה שאחר זה יסור ממנו שבט המלכות‬ ‫הלד דרך אחרת בהתר הספק הזה באמרו‬
‫שהיד‪ ,‬לו על כל ישראל אבל עב״ז לו יקד‪,‬מ‬ ‫שמיתה בונת הזקן בברכה הזאת שבהיות‬
‫עמים ד׳ל שישארו עמו שגי השבטים והוא‬ ‫מלכות בישראל לא תסור מיהודה ולא תעתק‬
‫מדדד‪ ,‬ובנימין אשר כנה בשם עמים‪ .‬וד‪,‬פיחש‪1‬‬ ‫אל שבס אחר כי כל עוד שתהיד‪ ,‬ממשלה‬
‫הזד‪ ,‬עם כל מה שהלכתי בעת אינו נכון לפי‬ ‫בישראל ‪ ,t ,t‬יהודד‪ ,‬המושל ושהמלכים שמלמ‬
‫שאיך יתכן שינבא הנביא בהסרת המלכות‬ ‫אחרי דוד משבס אחר היו עובריום על דעת‬
‫מבית דוד בחטאת שלמה ולא יזכור ראשונה‬ ‫הזקן ובברכתו כאלו תאמר מלכי ישראל‬
‫שיהיה המלכות משבט יהודה או בדוד והנה‬ ‫וז«שמונאים ג״כ ושעליהם נאמר הם המליכו‬
‫אם הוא לא ניבא שיהודד‪ ,‬יזכה למלכות איד‬ ‫ולא ממני ואז״ל כל מאן דאמר מבית חשמונאי‬
‫ינבא בהסרתו ממנו‪ .‬וענין החשמונים שזכרי‬ ‫קא אתינא עבהא הוא מפני שמרדו בנבואת‬
‫הרב אינו כפו שאמר כי מלבים היו לא סקיחים‬ ‫יעקב במלכם מפני שלא היו משבם יהודד‪.,‬‬
‫לפרס ולרומי כי הם פרקו מעליהם עול היונים‬ ‫ואמנם שאול בחר בו הש״י והמליכו ע״י נביאו‬
‫ולא היו נכנעים לפרסיים‪ .‬ואמנם עם התמיים‬ ‫מפני שראה שלא י ת ^ מלכותו ולכן המליכו‬
‫עשו שלום וכרית אחים אבל לא נשתעבדו‬ ‫סשבט אחר ולא מיהודה שיהיה קיים במלכותו‬
‫להם‪ .‬וכאשר חשבתי בדרכים האלו בלם‬ ‫ובמ״ש אתן לד מלך באפי ואקח בעברתי אבל‬
‫אשיבה רגלי לדעת כולל לכל הדברים‪ .‬ואוסר‬ ‫מהעת שהחל להיות ביהודה שבם מלכות לא‬
‫ששני דרכי חז״ל וד״רמב״ן והר״ן הכל אחה‬ ‫יסור ממנו אל שבט אחר וז״ש דוד ויבחר י״י‬
‫אצלי וד‪,‬וא היותר אמתי ומתישב באמו‪ 4‬חה‬ ‫אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך‬
‫כי הנה יעקב אבינו לא זכר מלכות בביאור‪,‬‬ ‫על ישראל לעולם‪ .‬בי ביהודה בחר לגג ‪T‬‬
‫במו שפירשו עליו המפרשים ולכן התחייב אצלם‬ ‫ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי)כי( ]בי[ רצה‬
‫הספק הנזכר אבל אפר בשבט ר״ל כל מנד פעלה‬ ‫להמל ‪ T‬על כל ישראל ושזה היה חטאת בני‬
‫יד‪,‬נהגד‪ ,‬ושררד‪ ,‬על יתר אחיד וזאת הפעלה‬ ‫החשמונאים בבית שני שעליו נתחייבו כלם‬
‫אמר שלא תסור מיהודה וכבר מצאנוד‪ .‬בו‬ ‫לנפול בחרב אויביהם עם היותם חסידי עליון‬
‫לפני מלוך מלך בישראל הנד‪ ,‬יד‪,‬ודד‪ ,‬ד‪ ,T ,‬גדול‪,‬‬ ‫וכפו שהאריך הרב בזה ויש ספק בזה נגדו בי‬
‫על אחיו גם בימי יוסף ולבן היו הולכים אחר‬ ‫הנה לא יסור שבט מיהודה אינו מצוה ואזהרה‬
‫עצתו וד‪,‬עד ויאמר יד‪,‬ודה מה בצע וגו׳ דשמעו‬ ‫לשאר האחים שלא יקחו ממשלתו אבל הוא‬
‫אחיו ויאפר אליו ‪ ,Tn,r‬לאפר העד ד‪,‬ע ‪ T‬וגו׳‪.‬‬ ‫הבטחה ויעוד עת ‪ .T‬ועם היות שהמולכים‬
‫דאפר יד‪,‬ודה אל ישראל אביו שלחד‪ ,‬הנער‬ ‫בישראל עוברים על זה עכ״פ נתבטלה הבטחת‬
‫אתי וגר דשמע ישראל לעצתו ולא שפע לעצת‬ ‫הזקן ולא נתקייפד‪ ,‬א״ב אלא בימי דוד ושלמד‪-‬‬
‫ראובן‪ .‬וכן דאמר יהודד‪ ,‬לאחיו ויגש אליו‬ ‫ואץ ראד לומר שעל אותו זמן מועם ניבא‬
‫‪ jrr,T‬ואת יהודד‪ ,‬שלח לפניו א״כ תמיד היה‬ ‫הזקן‪ .‬והר״ן במקום הנד דרך בזה דרך אחרת‬
‫יהודה ראש לכל אחיו‪ .‬גם לדגלים היד‪ ,‬דגל‬ ‫והוא שניבא הזקן בכאן על מה שיהיה בזמן‬
‫מחנה ‪.T‬ודד‪ ,‬החונזם קדפד‪ .,‬וכן במסע הדגלים‬ ‫שלמד‪ ,‬בחטאתיו יתחלקו המלכיות ויסות השבטי׳‬
‫אומר שדגל יהודד‪ ,‬היה נוסע בראשונה‪ .‬ובחנוכת‬ ‫מאחת רחבעם בנו ולכן הבטיחו שעב״פ ישאר‬
‫המזבח הקריב גחשץ בן עמינדב למטה יד‪,‬ודה‬ ‫לו חלק במלכות ובמו שכתב שם רק את כל‬
‫ביום הראשון‪ .‬וכשזכר שמות האנשים אשר‬ ‫הממלכה לא אקרע שבם אחד אתן לבנך למען‬
‫ינחלו הארץ לישראל עם אלעזר הבד‪,‬ן ויהושע‬ ‫ת ד עבדי ולמען ירועזלים אשר בחרתי‪ .‬והנה‬
‫בן נץ זכר ראשתר‪ ,‬ליהודד‪ .‬כלב בן יפונז^‬ ‫כל זמן בית ראשץ היו מלכים משבט יהודה‬
‫ובבבוש המלחמות צוד‪ ,‬השט תמיד יהודד‪ ,‬ת ל ה‬ ‫צי לא סרה הממשלה מהם אע״פ שהיו בישראל‬
‫בתחלה‪ .‬וכן בחלוקת הארץ ונחלת ראשונה‬ ‫פלכים משאר השבטים והמלכות שאול אמר‬
‫תלה‬ ‫בח‪1‬שית&ט‬ ‫(‪ 1‬ב ר ^‬ ‫ויחי‬
‫דכתיב ‪ w‬משפסיר ליעקב ותורתו לישראל‪.‬‬ ‫‪n‬נ!ויל לבני יהוח^ וגם בימי שאול כשפקד‬
‫מיששכר דכתיב ו מ טי יששכר יודעי ביטן‬ ‫אשם ללכת לז!»יל את יבש גל»ד דפקדם ב מ ק‬
‫לעתים ואימא מיהודה נמי שנאמר דהודה‬ ‫ואמר דהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש‬
‫מהוקקי‪ .‬ועל זה הדרך יפורש ומחוקק מבין‬ ‫יהודה שלשים אלף כי הנה לא נמנה שב‪9‬‬
‫רגלמ שלא י סו ת מהמת חכמים מבני׳ מ י ו‬ ‫יהודה בין־ שאר השבטים ממני מעלתו‪ .‬וכן‬
‫של יהודה ואמנם‪ .‬אמרו עד כי •בא שילזב‬ ‫עשה כשטקד את העם לעלות על עמלק שלא‬
‫אהעזוב שמלת עד עם היות שפעמים תבא‪.‬‬ ‫מנה את יהודה בכלל השבטים אלא הוא בעצמו‬
‫על הגבלה זמנית כמו ומעולם ועד עולם‪ .‬עד‬ ‫ושאר השבטים כלם יחד וכל זה מורה על היות‬
‫אשר אבא אל אדוני שעירה‪ .‬עד שיפוח המט‬ ‫לאותו שבם מעלה על אחיו ועל זה ג״כ נאמר‬
‫ודומיהם הנה יבא פעמים אחמת לא להגביל‬ ‫לא יסור שבם מיהודה ומחוקק מבין רגליו שהוא‬
‫זמן אלא להפליג הענין כמו עד כי חדל לספוד‬ ‫הסופר אשר ישב לרגלי השר‪ .‬או שקרא מחוקק‬
‫עד לב השמים‪ .‬כי נגע עד השמים משפטו^‬ ‫בלל החכמיט אשר היו משבטו‪ .‬וגם עם היות‬
‫עד ב מ ר השבי חולתם הרבה‪ .‬ולפי שאמר‬ ‫ששאול נתמנה מלך תמיד היה השבט והשררה‬
‫הזקן לא יסור שבם מיהודה שהוא יעוד בולל‬ ‫ביהודה בעגין השררה והכבוד על שאר השבטים‪.‬‬
‫לזמן ההצלחה ולזמן הגליות כמו שפירשתי‬ ‫וכאשר נתן המלכות ל מ ד ולזרעו נתקיים יותר‬
‫«םר עד בי יבא שילה ר״ל וכ״כ יתמ ‪ T‬השבש‬ ‫לא יסור שבט מיהודו‪ J‬וכאשר בחטאת שלמה‬
‫הזה עד שכבר יבא שילה שהוא בנו של יהודא‬ ‫נחלקו הסלכיות עכ״ז נתקיים לא יסור שבט‬
‫והוא מלך המשיח ולו יקהת עמים ר׳ל שיתקבצו‬ ‫מיהודה כי תמיד נשאר מלכות ליהודה אם מעט‬
‫העפים והאומות לעב ת וכמ״ש כי אז אהפוד‬ ‫ואם הרבה‪ .‬וגם אחרי שגלה יהודה מעל אדמתי‬
‫אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י״י‬ ‫לבבל נתקיים לא יסור שבט מיהודה וזהו‬
‫ולעבדו שבם אחד‪ .‬והיתר• ההפלגה הזאת שיתמיד‬ ‫שארז״ל אלו הם ראשי גליות שבבבל כי לא‬
‫היעוד הזד• מימי יעקב עד מלו המשית‬ ‫היה דעתם שעליהם בלבד היתה הנבואה הזאת‬
‫שד‪.‬וא באחרית היפים ולזד• עצמו כוונו בב״ר‬ ‫אלא שגם הם בכלל לא יסור שבט מיהודה‬
‫לדרועז הפסוק דוזה על משיח בן דוד לא שיחשבו‬ ‫ושג״כ נתקיימה הבטחתו בגלות ההוא‪ .‬וגם‬
‫שעליו בלבד נאמר אלא שגם בן הוא נכלל‬ ‫בזמן בית שני עם היות ההשמוגים מולכים‬
‫ביעוד הזה‪ .‬ודינד• א״כ הדרשד• כלד• אחת מה‬ ‫ללחום מלחמות י״י תמיד היה ביחשלים נגיד‬
‫שדרשו בסנהדרין ומה שדרשו בב״ר ואינן‬ ‫ממזודה והוא היה ראש לסנהדרין לקיים מה‬
‫שני דרכים כמו שחשב הר״ן‪ .‬גם לא יפרעוו‬ ‫שנאמר לא יסור שבט מיהודה וכמו שכתב‬
‫מלת עד כי יבא שילה‪ .‬מאז שיבא שילה אלא‬ ‫יוסף בן גוריון‪ .‬ולזה ג״כ נאמר בדברי רבי‬
‫כמו שביארתי וזו גם כן כוונת אונקלוס שתרגום‬ ‫פשה הדרשן לא יסור שבט מיהודה זו לשכת‬
‫עד דאתי משיחא וליה יתטשון עממיא והותרה‬ ‫הגזית שנתנה בחלקו של יהודת ומחוקק מבמ‬
‫השאלד‪ .‬הד׳‪ .‬ואמנם אמרו אוסרי לג»מ עירה‬ ‫שמורים הוראות בישראל‬ ‫רגליו אלו יושבי‬
‫וגו־‪ .‬נתנבא על ארץ יהודר‪ .‬שתר!יה רבת‬ ‫כסגהדרי גחלה היושבת בלשכת הגזית בחלק‬
‫הכרמים ומועזכת היין כמעיין ורבת פרער‪ .‬הצאן‬ ‫יהודה שנאמר ומשפחות מופרים יושב• יעבץ‬
‫וועקר העושים חלב וגבינד• עד שבבר יאסור‬ ‫וגומר שהנה כיון בזה שגם אלה יוכללו בלא‬
‫העיר שלו שהוא בן האתת לגפן אחד ויאכל‬ ‫יסור שבט מיהודה ותהיה הכונה ההיא שלא‬
‫משם כדי לשבעד• דשאר ט פן האחד ענבים‬ ‫יסור שבט ההנהגה מלשכת הגזית והנה זה‬
‫לטעת אתון אחר ו ט ולשורקה שהיא גפן‬ ‫בהיותם בארץ‪ .‬ומחוקק מבין רגליו שנאמר‬
‫נטועה מהדש ט י אתונו וכבר כתבו המפרשים‬ ‫על החכמים שבגלות שלא יסור זה או זה‬
‫שירד אוסרי מיותרת ובן י ר ד בני אתונו‬ ‫עד בי יבא שילה וכן היה ד^בר גם היום‬
‫ודי״א עירד• במקום וא״ו זהענת שיהיה כ״ב‬ ‫בגלות הארוך הזה עד צרפת וגלות יתשלים‬
‫ר טי יין עד שבמקום מים יכבסו ביין הלבושים‬ ‫אשר בספרד אין ספק שהנשיאים והנגידים אשר‬
‫ובדם ענבים שהוא היין יכבס אדם סותר• ר׳ל‬ ‫היד המלכיום והקהלות ממנים על בבי ישראל‬
‫כמותו וב״כ •היה רבוי היין שיהיד• חכלילי‬ ‫היו בלם מזרע בית רוד לקיים לא יסור שבט‬
‫עינים וכן לבן השינים מ ת ב החלב שיהיה‬ ‫מיהודה ומחוקק מבין רגליו בי היה רוב‬
‫בארצו‪ .‬ורז״ל פירשו הפסוקים האלה מהגפן‬ ‫גלותנו אשר במלכיות ההם משבט יהודה הנה‬
‫על ישראל ועירה על ירחזזלים ואין מקרא‬ ‫אם כן נתקיימה ההבטחה ההיא בזמן ההצלחה‬
‫ימא מ ת פשוטו וכבר המכים מרע״ה גם כן‬ ‫ובזמן הגליות עד היום הזז^ וכבר זכרו במסכת‬
‫עם •עקב אבינו בברכת יהת־ה שאמר ידיו‬ ‫יומא אמר רבה לא משתכח צורבא מרבנן‬
‫רב לו ועזר מצתו תד‪.‬יה וכן אמר ואל עמו‬ ‫דמורי או משבט ליי או משבט יששכר מלוי‬
‫בראשית מט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫מלו‬
‫לא היה א׳ מהם ראוי למלכות כיהודה וע״ז‬ ‫חביאנו ובל זה להיותו ראש וקצין ומלו בתוד‬
‫אמר דן יחין עמו כא׳ שבסי ישראל כי לפי‬ ‫אחיו ולוחם מלחמותמע ‪:‬‬
‫שהמלך צריך שיהיה ישר במשפטו וגסחר‬ ‫)יג( זבולון לחוף ימים ישכון וגר עד דצו‬
‫במלחמותיו ביאר שעם היות שתיהם ב ח לא‬ ‫אותם דאמר אליהם‪ .‬אחר שביאר שיהודה‬
‫היו בו באופן הראוי למלך כי דן ידין עמו‬ ‫היה דאוי לארנות ולממשלה ושלא היו כן‬
‫אבל יהיה כאחד שבטי ישראל לא שיהיה הגון‬ ‫שלשת אחיו הגדולים ממנו זכר עוד שגם‬
‫לדון את השבטים כלם כי לא יגיע ענינו‬ ‫אחיו הקטנים ממנו לא היה א׳ מדס הגון‬
‫לכך גם בענין הגבורה אין ספק שיהיה דן‬ ‫לממשלה ולמלכות כמוהו חכר זבולון ויששכר‬
‫כנחש עלי דרך שפיפון עלי אורח לא באריה‬ ‫קודם שאר הבנים שנולדו ראשונה מהם להיותם‬
‫כי לא יעשה גבורותיו ברוב עם הדרת מלך‬ ‫בני לאה הגבירה ולזה אמר שזבולון כפי חלקו‬
‫כיהודה אבל דן יעשה גבורותיו באיש רגלי‬ ‫העתיד לירש בנחלת הארץ לחוף ימים ישכץ‬
‫ולסטם מזויין שיאחב את אויביו בדרך‬ ‫והוא עצמו יתעסק בסחורה ובפרקמטיא חהי‬
‫וימיתהו וע״ז אמר הנושך עקבי סוס ויפול‬ ‫לחוף ימים וירכתו של ארצו יגיע עד צידוי‬
‫רוכבו אחור כי לא יעצור ה כח כמו יהודה‬ ‫כי שם יתעסק תמיד בסחורה ע‪ 5‬הצידונים‪.‬‬
‫ללחום עם אויבו פנים בפנים אלא בדרך רמאות‬ ‫וידוע שהמלך והמושל אין ראוי שיהיה סוחר‬
‫כנושך עקבי סוס לאחוריו‪ .‬ורמז בזה לשמשון‬ ‫בי חרפה היא לו וכן אמר מרע״ה בברכותיו‬
‫שהיה עתיד להיות משבט דן וכאלו אמר הזקן‬ ‫שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך כי להיות‬
‫ואני איני חפץ בתשועה אשר כזאת רק‬ ‫זבולון רוכב הים באניות אמר עליו שמח‬
‫לישועתך קויתי י״י שהוא בגבורה וכבוד נגד‬ ‫זבולון בצאתך להגיד שיצלח בזה ויהיה אך‬
‫השמש ולא כמעשה שמשון לא במשפטו ולא‬ ‫שמח‪ .‬ולפי שיששכר יהיה אוהב המנוחה כמ״ש‬
‫בגבורותיו והותרה בזה השאלה הה׳‪ .‬ואפשר‬ ‫יעקב אמר משה עליו דששכר באהליך ושאר‬
‫לפרש הפסוקים האלה בשבח דן שיהיה ראש‬ ‫הפסוקים שאמר משה כלם מסכימים למ״ש‬
‫דגל כאחד מן המיוחדים שבשבטי ישראל הן‬ ‫יעקב פה והיה תכלית מאמר הזקן שזבולון‬
‫אמת שלא יגיע למדרגת יהודה כי הוא יהיה‬ ‫יהיה טבעו נוטה לסחורה ולכן לא תאות‬
‫למדרגת הארי ודן במדרגת הנחש הנושך עקבי‬ ‫לו המלוכה ואמנם יששכר היה גם כן בלתי‬
‫סוס ולזה היה יועדה נוסע בראשונה ודן‬ ‫ראד למלוכה לפי שאנשיו רובם יהיו עובדי‬
‫באחרונה להגין על העם מן הגיסות הבאים‬ ‫אדמה ^כן קראו חמור גרם רובץ בין המשפתי׳‬
‫אחריהם לזנב את הנחשלים ולכן המשילו לנחש‬ ‫כי בביתו לא ישכנו רגליו אבל הוא כחמור‬
‫עלי דרך ולשפיפון עלי אורח שהנחש מכנים‬ ‫נושא סבל רובץ בין המשפתים שהם מערכות‬
‫זנבו באמצע גופו בדרך פן יזנבוזע עוברי‬ ‫האדמה לעבדה ולשמרה‪ .‬בי משפתים הוא לשון‬
‫דרכים ומגביה ראשו לראות אם יבא מי שיזיקד״ן‬ ‫מערכה כמו י״י ישפות שלום לנו‪ .‬ואמר ו ‪T‬א‬
‫כן היה דן בהמתו מאסף לכל המחנות מגין‬ ‫מנוחה כי טוב ר״ל שהיה יששכר אוהב המנוחה‬
‫על ישראל מגין מן האויבים שלא יזנבוהו‬ ‫לא עמל המלחמות ואת הארץ כי נעמה ויט‬
‫וכנחש ישך עקבי סוס האויב באופן שיפול‬ ‫שכמו לסבול כחמור נושא הסבל ויוד למס‬
‫רוכבו אחור ולפי שהוא נוסע באחתנה ועואר‬ ‫עובד י׳׳ל שהיו אנשי יששכר נותנים מס‬
‫השבטים בבא עליהם האויב לא יוכלו לעזת‬ ‫למלך ישראל כדי שלא יצאו למלחמה וכמ״ש‬
‫ולהצילו אמר במלחמותיו תמיד לישועתך קוית״‬ ‫הראב״ע וכמה רחוק זה ממה שיאות למלך‬
‫י״י כלימר איני מקוד‪ .‬לתשועת שבטי ישראל‬ ‫ואפשר לפרש דרא מנוחה כי טוב ואת הארץ‬
‫שיושיעדני כי כבר נסעו הם ראשונה ונשארתי‬ ‫כי נעמה שהיו מבני יששכר חכמים כדבריהם‬
‫אני לבדי באחרונה רק לישועתך קויתי י״י‬ ‫ז״ל ולכן אמר עליהם וירא מנוחה כי טוב‬
‫שתושיעני‪ .‬ומסכים לזה אמר עליו מרע״ה‬ ‫כי המנוחה האמתית היא הנפשית והיא הטוב‬
‫בברכותיו ד‪,‬י גור אריה יזנק מן הבשן כי‬ ‫האמתי וכן יהיו מהם עובדי אדמה רבים לכן‬
‫המשילו כגור אריד‪ .‬כיד‪.‬ודד‪ .‬אבל מ״מ הבדיל‬ ‫אמר ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול‬
‫ביניהם הזקן הבדל גדול באמרו יזנק מן‬ ‫ולא היה דבר זה ראוי למלך‪ .‬וי״מ שרצה‬
‫הבשן שבמקום מיוחד תר‪.‬יר‪ .‬לו גבורה לא‬ ‫הזקן לשים הבדל בין זבולון שהיה יוצא למלחמה‬
‫במקום אחר‪ .‬ולענין גד אמר גד גדוד יגודנו‪.‬‬ ‫ובין יששכר שלא ירצה להלחם עם האויבים‬
‫ר״ל עתידין גדודי האויבים לבא עליו פעמים‬ ‫אבל ירצה לתת להם מס כדי שלא יבואי‬
‫עד שיד‪.‬יד‪ ,‬שבם גד גולד‪ .‬לאשור קודם שאר‬ ‫עליו למלחמה וזהו להיותו רובץ בין המשפתים‬
‫השבטים ועל זה אמר גדוד יגודנו‪ .‬ואמרו יגוד‬ ‫שהם תחומי האויבים‪ .‬ואחרי שהשלים בבני‬
‫עקב ענינו ואמנם כשיגוד הוא לאויביו יד‪.‬יה‬ ‫לאה נעתק לדברי בבני השפחות ולהוכיח איך‬
‫תלז‬ ‫בראמית מס‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬
‫והפסוקים הם קשי ההבנה מאד והמפרשים‬ ‫כתניהם וזה מורד‪ 9 .‬ל חולשתו‬ ‫נפקבם וסופם‬
‫נלאו למצא הפתה בפירושם והנני אוד ‪ r‬ד‬ ‫שהוא בלתי ראוי למלוד‪ .‬והנה הזקן המתיק‬
‫דעתי בהם ואומר שהנה כפל הלשון בן פורוו‬ ‫מליצתו בל מה שאפשר כי הוא אמר יהודה‬
‫יוסף בן פורת עלי עין לרמוז על שגי השבטים‬ ‫אתה יודוך אחיך‪ .‬דן ידין שמו‪ .‬גד גדוד יגודני‪.‬‬
‫הבאים ממנו אפרים ומנשה וגם לרמוז על שתי‬ ‫הכל לשון ‪u‬פל על הלשמ‪ .‬ואפשר לפרש‬
‫שלמיות עצומים שנמצאו ליוסף‪ .‬הא׳ שכבש‬ ‫עוד בזה שהמתיק הזקן מליצתו ובמה שמילא‬
‫את י צ ת כששאלה אשת אדוניו ממנו שכבח‬ ‫הכתוב הזה גדגדניות ואין הא' כמו האחר‬
‫עמי ועל זה אמר בן פורת יוסף ר״ל לא‬ ‫בי באמרו גד ג מ ד ר״ל שיהיה בעל גדוד‬
‫נמנע יוסף ממנה מהיותו סריס ובלתי מול ‪T‬‬ ‫ורב המשפחות כאמרו היש מספר לגדודיו בי‬
‫כי הוא היה בן פרה ורבה ובניו יוכיחו‪.‬‬ ‫הנה לא מצינו שבט שיהיו בו ז׳ משפחות כמי‬
‫והשלמות הב׳ הוא מנדיבותו המופלג שכלכל‬ ‫בגד ואמרו יגודנו ירמוז שיתחברו כלם מעבר‬
‫את אביו ואת ביתו ועל זה אמר בן פורת‬ ‫הירדן ולא כמנשה שנחלקה נחלתו ומלת יגודנו‬
‫עלי עין ר״ל בני זה הוא כעץ שתול על פלג•‬ ‫מל׳ אגודה א׳ והוא יגוד עקב שימשך באחרונה‬
‫מים שיתן פרי הרבה כן יוסף בהיותו על השבר‬ ‫בהם מזה גלווב ואמנם אשר אין ענינו ושלמותו‬
‫היה כשתול על עין המים ועל הראשון'ההוא‬ ‫אלא משלמות ארצו כעובד אדמה לא בשררה‬
‫חזר לומר כי בנות צעדה עלי שור ר״ל בנות‬ ‫ומלכות כי אינו ראד אליה והוא אמרו מאשר‬
‫העיר כל אחת מהם צעדה לראותו ביופיו ויהיה‬ ‫שמנה לחמו ר״ל כל מזונותיו ופיחתיו הם‬
‫שור מלשין אשורנו ולא קרוב‪ .‬רעל הב׳‬ ‫כ״כ משובחים שהוא יתן מעדני מלו והנה‬
‫מנדיבותו אמר דמררוהו ורבו וישטמוהו בעלי‬ ‫הוא אם כן הגון לעבוד את המלך לא להיות‬
‫חצים •ר״ל אחיו ששנאו אותו וישסמוהו כבעלי‬ ‫עצמו מלך וטעם מ״ם מאשר הוא שארץ אשר‬
‫חצים המורים בקשת להרוג את האדב ועכ״ז‬ ‫אינה ארץ חטה אבל שמנה חלקו של גד‬
‫שבנות צעדה עלי שור‪ .‬ותשב באיתן קשתו‬ ‫הנזכר מאשר ר״ל מארץ אשר והוא ר״ל גד יתן‬
‫ר״ל כבש את יצרו מלשכב עם אמנתו ועם‬ ‫לאשר מעדני מלך‪ .‬ואמנם נפתלי הוא עובד‬
‫כל השנאה ששנאוהו וישטמוהו אחיו היטיב‬ ‫נאמן כי הוא ישתדל תמ ‪ T‬במצות אדוניו‬
‫עמרם ויפוזר זמעי ‪ r r‬בנדיבותו והיה זה‬ ‫באילה שלוחה שולחים עם הבשורות מארץ אל‬
‫מ ‪T‬י אביר יעקב ר׳׳ל שהיו ידיו של יוסף‬ ‫ארץ ומפבים לזה אמר מרע״ה נפתלי שבע רצץ‪.‬‬
‫כלם זהב מופז בעשרו יותר מידיו של יעקב‬ ‫גם נפתלי יהיו ממנו בעלי לשון וצחות ומליצה‬
‫האביר והחזק באהבתו אותו שהנה אז משם‬ ‫ועל זה אמר הנותן אמרי שפר‪ .‬והמדות האלו‬
‫היה רועה ומכלכל אבן ישראל ר״ל בית ישראל‬ ‫ראוים לעובדי המלכים לא למלכים עצמם‬
‫שהיה אז כאבן דומם ולא היה בהם איש מלאכה‬ ‫העתרה בזה השאלה הו׳‪ .‬וי״מ שארץ נפתלי‬
‫שהיה יודע להתיח כלל או שהיה אבן השתיה‬ ‫ממהרת לבשל פיתתיה ולזה יביא מראשית כל‬
‫לכל עמו כי לפי שהיתר‪ .‬התחלת הבנין אבן‬ ‫‪0‬רי האדמה דקראו עליהם מקרא בכורים חהו‬
‫אחת נקרא עקר הבית אבן כמ״ש אבן מאסו‬ ‫אמרי שפר‪ .‬והנה הקדים זבולון ליששכר מפני‬
‫הבונים היתד‪ .‬לראש פנה‪ .‬גם אפשר לפרש מידי‬ ‫שכמו שזכר המדיני הנה הסוחרים הם יותר‬
‫אביר יעקב על הש״י שיפתו זרועי ‪W‬‬ ‫נכבדים מעובדי האדמה לפי שהם דקי השכל‬
‫בנדיבותו מידי האל כי הוא אביר יעקב ‪•0‬‬ ‫מכל בעלי המלאכות במדינה‪ .‬אמנם עובדי‬
‫הוא בזכותו שלחו לפניהם‪ .‬ואחר ששבחו בשני‬ ‫אדמה הם היותר חמריים מכלם וגם כי אנשי‬
‫השלמיות ההם ר״ל היותר כובש את י צ ת‬ ‫מלחמות הם יותר נכבדים מעובדי האדמה‬
‫ונדיב ברכו עליהם ברכות מתיחסות אליר‪.‬ם‬ ‫ולהיות זבולת מכת הסוחרים הקדימו ליששכר‬
‫כלומר אם אתר‪ .‬כלכלת ועזרת את אביר‬ ‫שהיו רובם עובדי אדמה וכפי חז״ל לפי‬
‫הנד‪ .t .t .‬שכרך מאל אביך ויעזרך‪ .‬ואם אתון‬ ‫שזבולון היה תומר ‪T‬י לומדי תורה שביששכר‪.‬‬
‫ליראת שמים כבשת את יצרך ואת שדי ויברכך‬ ‫והקדים בבני השפחות דן מפני מעלתו שהיה‬
‫יברך עוד באותן הברכות באמת כנגד הפרנסה‬ ‫ראשון מבלהה כי הוא נולד ראשונה ואח״כ‬
‫ברכות שמים מטל ברכות תהום תבצת תחת‬ ‫להשוות ענינם זכר גד שהוא היה הבן הראשץ‬
‫ר״ל שארצו תד‪.‬יה תמיד מבורכת בשד‪.‬שמים‬ ‫לזלסה שפחת לאה‪ .‬ואחרי כן זכר אשר‬
‫יתנו בד‪ .‬את טלם והארץ תתן יבולד‪ .‬וכן אמר‬ ‫שנולד אחרי גד ונפתלי בן בלהה זכר באחרונה‬
‫מרע״ד‪ .‬על יוסף ממגד שמים מטל ומתהום‬ ‫לדבקו עם בני רחל גברתה שהיו הנולדים‬
‫תבצת תחת וכנגד מד‪ .‬שכבשת יצרך יד‪.‬יו‬ ‫באחתנה והותרה השאלה הז׳‪ .‬ואחר שהשלים‬
‫לד ברכות שדים ורתם יתן לך השם בנים‬ ‫בגי לאה ובני השפחות בא לעשות חקירתו גם‬
‫ובני בנים לרוב מדר‪ .‬כנגד מדד‪ -‬ואפרו עוז‬ ‫בבני רהל והתחיל מייסף כי הוא הבכור אליה‬
‫בראשית מט‬ ‫אברבטול‬ ‫ויחי‬ ‫תלח‬
‫בכלל השבטים נזכ ת ביוסף שגי שבטינג‬ ‫ברכות ‪ t ik‬גברי על בדהות הורי עניטי‬
‫ואחת שזכר יוסף זכר את בנימץ להודיע שגם‬ ‫כאומר אל תהי ברכתי זאת קלה בעיניו כי‬
‫הוא לא היה ראד למלכות לפי שהוא בזאב‬ ‫הנה ברכות אביך אלה אשר ברכתי אותך ג ב ת‬
‫יטרוף ואינו בעל משפט כמו שראד למלך‬ ‫עלי ברכות הורי אברהם ויצחק שברכו ייבניהם‬
‫כי בבקר יאכל עד שהוא השלל וכן בערב‬ ‫לםי שברכותיהם עד תאות גבעות עולם ר״ל‬
‫באופן שערב ובקר יחלק שלל ועם היות השלל‬ ‫ברבוי התבואות כמ״ש ויתן לך האלהים מטל‬
‫הזד‪ ,‬מהאויבים הנד‪ ,‬לא שבחו בזה לפי שאין‬ ‫השמים ומשמני האדן ו ת ב דגן ותירוש שכל‬
‫ראד לגבור שישים תכלית גבורתו בשלל בי‬ ‫זה הוא תאות גבעות עולם וטבעם אבל הורי‬
‫הוא מכלל החמדד‪ ,‬ואינו מתיחס לכבוד ומפני‬ ‫לא ב ר מ את בניהם ברבוי הזרע ולכן היו‬
‫זה אינו ראד למלוכה ועל שאול ביון הזקן‬ ‫ברבות אב ‪ T‬אלה שברכתי אותך גוברים על‬
‫במאמר הזד‪ ,‬שבמלחמות עמלק נאמר בו ותעם‬ ‫ברכות הורי לפי שבברכותי זכרתי העושר‬
‫אל השלל ותעש הרע בעיני ה׳‪ .‬אמנם מרע״ה‬ ‫והבנים והם זכרו לבד עושר התבואות ולא‬
‫לפי שבירך את השבטים כפי חלקם ב א ת‬ ‫הבנים‪ .‬ואותה ברכה שאני מברך אותך יתירה‬
‫הנבחרת בבנימן לפי שהיה בית המקדש בחלקו‬ ‫‪#‬ל ברכות הורי תבא לראש יוסף ולקדקד נזיר‬
‫אמר ידיד ה׳ ישכון לבטח וגר‪ .‬ואחת שהשלים‬ ‫והנפרד מאחיו שהוא יוסף‪ .‬וראיתי מי שפי׳‬
‫הכתוב לספר דב ת הזקן בעניני בניו אמר כל‬ ‫מלת פורת על רחל יאמר בן המפוארת הוא‬
‫אלה שבסי ישראל שנים עשר ר״ל עם היות‬ ‫יוסף בן האשד‪ .‬המפוארת על עיני רואיה ועל‬
‫שקצתם שבח וקצתם גבד‪ ,‬את מעשיד‪,‬ם הבה‬ ‫כל הבנות צעדד‪ .‬ביפיה ע״ד ראוד‪ .‬בנות ויאשמה‬
‫כלם היו שבטי ישראל שבטים יוצאים מאותו‬ ‫ומפבי שאהבתי את יוסף בסבת אמו שהיה בן‬
‫גזע הנכבד וכלם היו שלמים במעשיד‪,‬ם ולבן‬ ‫פידת ר״ל המפוארת לכן שאר בני וימררוהו‬
‫קראם שבטים כי המשיל יעקב ובניו באילן‬ ‫ו תבו בו חצי קנאתם עד ששמו מררתו כמו‬
‫ששרשיו א׳ וענפים רבים מסתעפים ממנו ונקרא‬ ‫המטרה ועכ׳׳ז ותשב באיתן קשתו שד‪.‬וא התחזק‬
‫הענף הגדול שבט ובל ענף יסתעף לפארות‬ ‫וגבר עליהם באחחנה דפוזו זרועי ידיו ר״ל‬
‫והם המשפחות וכל פאת תסתעף לרוב עלים‬ ‫דתפשטו זרועותיו ליתת בקשתו עד שגבר‬
‫וד‪,‬ם בני המשפחד‪ ,‬וכמו שמדרך האילן וטבעו‬ ‫על כל בעלי חצים וד‪.‬יד‪ .‬לו זה מידי אביר‬
‫שכשהשורש הוא טוב בל תפארות וד‪,‬שבטים‬ ‫יעקב שהוא האל ית׳ כי ממנו נתגלגל הדבר‬
‫וד‪,‬עלים היוצאים ממנו הם טובים כן היד‪ .‬יעקב‬ ‫כי משם תעה אבן ישראל ו״ל מפאת ההשגחד‪.‬‬
‫שהוא השורש שלם וטוב ובניו שבטים ישרים‬ ‫» ‪u‬־ ‪ u‬כל עניני ישראל כי כבר היד‪ ,‬כאבן דומם‬
‫וטובים‪ .‬האת אשר דבר להם אביד‪,‬ם דברך‬ ‫מת לולי זה ולכן בזכות כל זה ברכות שמים‬
‫אותם להג ‪ T‬שד‪,‬נבואות והמאמרים האלה הם‬ ‫מעל וגו׳ בלם תד‪,‬יינד‪ .‬לראש יוסף‪ .‬והנה ביאר‬
‫אשר דבר לד‪,‬ם אביד‪,‬ם אבל מלבד זר‪ ,‬ברך‬ ‫הזקן כל זה להג ‪ T‬שהיד‪ ,‬יוסף בטבעו שגוי‬
‫אותם וד״יתד‪ ,‬הברכה לכל אחד מהם מיוחסת‬ ‫מאחיו והם מקנאים בו ומפני זה לא היה‬
‫לענינו כאלו תאמר שאחר שזכר ענין ראובן‬ ‫נאות למלכות כמו יהודה שיודוהו אחיו וישתחוו‬
‫וברכתו ברכו שיכפר הקב״ה חטאו וישמור‬ ‫א בני אביו בי אהבת המלך תלויה באהבת‬
‫בניו וכן לכל אחד מהנשאתם ברכד‪ .‬מתיחסת‬ ‫עמו ואנשיו אליו עם השגחת השם‪ .‬האמנם‬
‫למה שדבר לו וד‪,‬וא אמרו איש אשר בברכתו‬ ‫עם היות שלא רצה השם שיזכד‪ ,‬למלוכה בבר‬
‫ברך אותו שקרא ברכתי)ד‪.‬זז( ‪1‬םה[ שנזכר באן‬ ‫יזכה לטובות אחתת כמו שזכר וכן אמר דוד‬
‫שדבר לו אביו ור‪,‬ברכי‪ .‬הית׳ אח״ז מתיחסת אליו‬ ‫)תהלקם ע״ח ס״ז( וימאס באוהל יוסף ובשבט‬
‫והראב״ע פירש איש אשר בברכתו ברך אותם‬ ‫אפתם לא בחר ויבחר את שבט יהודד‪ ,‬את‬
‫כמו שהיה רצון השם לברך אותם בכד‪ ,‬ברכם‬ ‫הר ציח אשר אהב וגר‪ .‬ויבחר בדוד עבת‪.‬‬
‫אביו כי דברי השם וברכותיו היו בפיו והותרד‪.‬‬ ‫והנה ברך יעקב את יוסף בשם שבט אחד‬
‫בזד‪ ,‬השאלה ד‪,‬ח׳‪:‬‬ ‫עם היות שכבר עשאו שני שבטים לפי שכאשר‬
‫)כט( ויצר אותם ויאמר אל ‪,T‬ם אני נאסף אל‬ ‫ימנה שבם ל ד בתוכם לא ימנה את יוסף‬
‫עמי וגו׳ עד סוף הסדר‪ .‬עם היות שכבר‬ ‫רק לשבט א׳ כי הם כלם לא יד‪,‬יו ולא יזכרו‬
‫צוד‪ ,‬יעקב ליוסף על קבורתו בינו לבינו ראה‬ ‫בשום מקום כי אם י״ב שבטי יד‪ ,‬וכן עשה‬
‫עתה אחרי ברכותיו לצוות עליה את בניו‬ ‫מ ח ד ה בברכותיו כי מאשר הוצרך לזכור שבם‬
‫כלם מפחדו אולי פרעה לא יתן רשות ליוסף‬ ‫לוי מפני זכרון הכהונה הנה זכר את יוסף‬
‫לעלות לקבורתו ובעבור שד‪ ,T ,‬זד‪ ,‬י״ז שנה‬ ‫לשבט א׳ אמר וקרני ראם קתיו והם רב מ ת‬
‫שירדו למצרים ועזבו את ארצם ואת נחלתם‬ ‫אפתם וד& אלפי מנשה‪ .‬אמנם בדגלים ובחנוכת‬
‫פחד יעקב שמא בניו לא ידעו מעגין המערד‪,‬‬ ‫המזבח ובחלוקת הא ‪ p‬שלא נזכר לוי‬
‫תלפ‬ ‫נחו שית פ‪0‬‬ ‫»םרב‪0‬ו\ל‬ ‫דזזי‬
‫מתוך הגוף ממשחו הגוף מבית ומחוז בשמן‬ ‫והפשפס והדין שהיה לו בד• וגם פחד וזזשש‬
‫אפרסמון ממלא הקרבים מבית ומחת ממיני‬ ‫»ם החזיקו בה נהליה הרהשוגים הו הדם‬
‫בשמים המיבשיזם לחלוחית הגוף וצתך בכל‬ ‫ההר בהיות יעקב ובניו נסתרים משם ולכן‬
‫יום להחליף הבשמום ובתוך ימים ישאר הגוף‬ ‫הוצרך להודיע לבניו עתה בל הזכות שהיה לו‬
‫יבש וקשד■ על מתכונתו מבלי שנמ אבר מאבתו‬ ‫במערה ההיה כדי שלה יפול עליה שום ערעוד‬
‫ונראד■ המת כאלו ישן ולא יתעפש ולא יסרח‬ ‫וז״ש הגי נהסף הל עמי קברו אותי ר״ל שנפשו‬
‫ולא יתרחקו ממנו בני אדם ועם זד■ הבשר והעור‬ ‫•תהיה במחיצת הבותיו בעולמ׳ ולכן קביו הותי‬
‫יותכו מעט מעט עד שישאת העצמות לבד‬ ‫הל אבותי ר״ל עם אבותי או אצל אבותי מלשון‬
‫והעד שיוסף נחנט ג״כ שנאמר מקח משה את‬ ‫לכה נא אקחך אל מקום אחר והענץ שכמו‬
‫עצמות יוסף עמו בי כבר כלר■ הבשר ואמר‬ ‫שנפשו תהיה עם אבותיו כן גופו יקבר עם‬
‫הכתוב כאן שדוחנטה פשוטה היתה ל' יום אמנם‬ ‫גופותיהם והקבורה תהיה אל המערה אשר‬
‫השלימד■ היא כשימלאו עוד ם׳ יום עד שיהיו‬ ‫בשדה עפרון אשר במכפלה אשר על פני ממרה‬
‫כל הימ‪p‬ם שבעים‪ .‬ונכלם היה הבכ> וד!וא‬ ‫בארץ כנען ר״ל בתוך המערה כי מלת אל‬
‫אמת ממלאו לו מ׳ יום ת ל אחר השלשיום‬ ‫‪-‬תשמש בלשון תוך כמו מים היים אל כלי‬
‫הנהוגים ולכן מבכו אותו מצרים ע׳ יום שבכל‬ ‫ובזה ביאר השדה והמערה במצרידב ואם אולי‬
‫יום מום מוט היו מחליפים הבשמים בגוף‬ ‫יערערו הבעלים הראשונים או בנידב אשר‬
‫ת ק ב ודייו עושים עליו בכי בביתו‪ .‬ואפשר‬ ‫ילדו לומר של אביהם היתה תאמת לו אשר‬
‫לפרש מבכו אותו מצתם ע׳ יום שחסר בי״ת‬ ‫קנה אברהם את השדה מאת ע&ית החתי ואם‬
‫כאלו אפר שבכו אותו אנשי ביתו במצריט ע׳‬ ‫יאמת לזרוע קנאו לא לקבורה הרי לכם השטר‬
‫יום כי• שם נחנט ושם היה הבכי ושם היו תפאי‬ ‫שאומר לאחוזת קבר‪ .‬וכן בפעל שמה ק ב ת‬
‫הפלד מהיה א״כ הבכי ההוא לכל בית יעקב לא‬ ‫את א ב ח ט ואת שרה אשתו שמה ק ב ת את‬
‫לכל פצתם בי רחוק הוא שיבכו אותו כל‬ ‫יצחק ואת רבקה ושמה קברתי את לאה ה ת‬
‫מצתם הנד• הוצרך הכתוב לומר כפי זד‪ ,‬הפי׳‬ ‫לבם א״כ חזקה וטענה עמז^ ואם יערעת‬
‫שבכו אותו כל אנשי ביתו במצתם ע׳ יום‬ ‫בני ישמעאל לומר כי באה להם הנחלה מאברהם‬
‫מפני שעוד בכו עליו בכיות אחדות בדרך‬ ‫אביהם תאמרו כי שמה קברו את יצחק ואת‬
‫ובגורן האטד‪ .‬האמנם רבי יוחנן אמר )תענית‬ ‫דבקה אשתו והרי א״כ הוחזק ליצחק ולזרעי‬
‫דף ה׳( יעקב לא מת אמרו ליד• בכדי חנטו‬ ‫לא לישמעאל‪ .‬ואם •ערעת בני עשו כמדומה‬
‫חנטיא וספת ספדיא אמר לוט מקתו‬ ‫לז ת תאמרו ששמה קברתי א ת לאה ונזה‬
‫אבי תרש ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל‬ ‫החזקתי במערה גם ש ‪ r‬קב חצב בימיו שם את‬
‫תחת ישראל כי הנני מועויזה־ מרחוק ואת‬ ‫ק ב ת כדי להחזיק בה וכמ״ש בקבת אשר‬
‫זרצך מ א ת שבים‪ .‬מקיש הוא לזרעו מה זרעו‬ ‫היחידים‬ ‫בתתי לי ועם זה נפסק דדין כנגד‬
‫בחיים אף הוא בחיים‪ .‬וראמ לעיין בדברי‬ ‫שיוכלו לערער‪ .‬אמנם אם יערעת עם הארץ‬
‫זטקשה למה הקשה ל ד יוחנן מאי חנטו חנטיא‬ ‫ד א מ ת שאינם רוצים שיהיה בית הקבתת לעם‬
‫וספדו ספתא ודייה לו להקשות םד‪,‬פסוק האומת׳‬ ‫נ כ ת ביניהם אע״ם שרצה היחיד למכור שדהו‬
‫מראו אחי יוסף כי מת אביהם וגם יוסף אמר‬ ‫‪.‬לכך תאמת אליהם מקנה השדה והמערה אשר‬
‫אבי השבתני לאמר הנד• אנכי מת ועוד כי‬ ‫בו מאת בני חת ר״ל שהם הודו בדבר וקיימו‬
‫מד‪ .‬תשובו השיבם ד יוחנן מקרא אני מרש‬ ‫ביניהם ובזה יתפלק כל ערעור והותרה בזה‬
‫כי אין רא ‪ •T‬מהמקרא ההוא שלא מת יעקב‬ ‫השאלה הט׳‪ .‬וספר הכתוב שמיד כשהשלים‬
‫ורש״י פי׳ שהוא עדיין חי בגוף תפש ועגק‬ ‫יעקב לדבר ולצוות את בניו אסף רגליו אל‬
‫ההנטר‪ .‬הוא כפי דמיונם לא כפי האמת וכבר‬ ‫המטה כי הוא בדב ת היה יושב במטה ורגליו‬
‫חשבו אנשים שה ‪ .T‬כוונת ד יוחנן שתקב לא‬ ‫תלמים על הארץ כמ״ש הראב״ע ולכן אסף‬
‫מת מיתת הנפש כי היא צתרה בצתר החייט‪.‬‬ ‫עתה רגליו והכניסם למטה משכב מרדם ננמזו‬
‫ואינו מחוור כי זד‪ .‬לא נתיחד ביעקב בי גם‬ ‫■יצאה בדברו מבלי צער ולא התגעשות אב תו‬
‫על ה צ ת ק ט במיתתם נקראט חיים ולא נצסרד‬ ‫ובזר■ האופן מת מאסף אל עמיו כאדם שבא‬
‫לדתש המקרא עליו אבל תוכן זה הענין הוא‬ ‫לדבר עם חבי ת ובדושלימו לדבר ילד לדרכי‪.‬‬
‫שבאשר שפע השומע מאפר רבי יוחנן ‪ r‬קב‬ ‫ואמר מצו יוסף את עבתו הרופאים שהיו‬
‫אבינו לא מת חשב שהיד‪ .‬דעתו שלא נתפרדה‬ ‫עבתו לפי שהיד■ נודוג בטכסימי המלכים עד‬
‫החבילה מגופו ת*כ הקשה אם כן מאי הוא‬ ‫שדייו לו רופאים במלאכת החנטד■ המיוחדת‬
‫אשר סטיו ספדיא וחנטו חנטיא‪ .‬והמקשה ההוא‬ ‫למלכים וחם חנטו את ישראל והחבטה הוא‬
‫לא הכין כונת רבי יוחנן כי הנה השלם ד יוחנן‬ ‫הוצאת המוח והלב ודוכבד וכן המעים והפרדות‬
‫בראשית מט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫ת&‬
‫פרעה אבל אחיהם אמח־ אל אנשי בית מרעד‪.‬‬ ‫דאה שבאברהם דצחק וכן במשה ובאהרן‬
‫דברו נא באזני פרעה כי לא רצה יוסף ללכת‬ ‫ובשאר הנביאים והקדושים אמר הכתוב וימת‬
‫לדבר בעצמו לפי שאין לבא אל שער המלך‬ ‫אלא ביעקב שכאשר ספר הכתוב פטירתו אמר‬
‫בלבוש שק אבל שהם לעצתו ישאלו רעזות‬ ‫בו ויגוע ויאסף ולא אמר וימת וחשב השלם‬
‫מפרעה ללכת לקבור את אביו‪ .‬אמר ואקברד‪ .‬את‬ ‫שהיתה הסבה בזה לפי שהאומה בכללה עם‬
‫אבי ואשובה להגיד שלא ישאר בארץ כנען‬ ‫היות שנקראה זרע אברהם דצחק לא נקראה‬
‫ונתן טעם בהליכתו לפי שהשביעו אביו עליו‬ ‫האומה עצמה בשם אברהם ולא בשם יצחק‬
‫וגם פרעה השיבו עלה וקבור את אביך כאשר‬ ‫ולא בשם משה אבל נקראה האומה בשם יעקב‬
‫השביעך כי מפני השבועה נתן לו רעזית‬ ‫וישראל ומזה הצד והבחינה צדק השלם באמרו‬
‫וכדי לכבדו עלו עמו כל עבדי פרעד‪ ,‬זקני ביתו‬ ‫יעקב לא מת כי עדין לא מת והיא האומה‬
‫ושריו וכן כל זקני ארץ מצרים וכל אחיו ובית‬ ‫בכללה וכאשר המקשה הקשה עליו מבלי הבנת‬
‫אביו ואולי שהלכו עמו זקני פרעה ושריו כדי‬ ‫השיב רבי יוחנן לענין הדרוש לא‬ ‫כוונתו‬
‫שישוב יוסף עמחם ולא ישארו שמה כי היד‪,‬‬ ‫לדברי׳ המקעוה כי בידוע היה שחנטו גופו‬
‫פרעה מפחד שמא יעזארו בני יעקב בארץ כנען‬ ‫וספדו על הפרד נפשו ממנו אבל אמר מקרא‬
‫מפני מה שראה השתוקקות הזקן בחייו ובמותו‬ ‫אני דורש ואתה אל תירא עבדי• יעקב ואל‬
‫אליה ואחשוב שכן היו רוצים בגי יעקב לעשות‬ ‫תחת ישראל ועדין ההקשה הזאת וכחה היא‬
‫כמו שעשה אביהם אלא שפרעה ומצרים לא‬ ‫שאם היו דברי הנביא הנני )מושיעך ]מושיעם[‬
‫הניחום שכבר נתנו עיניהם בהם להחזיק בם‬ ‫מרחוק ומארץ שבים אז הי׳ ראוי שיובן שעל זרע‬
‫ולכן כדי לישב דעת המצריים שלא יאמרו‬ ‫יעקב כל הכתוב מדבר שיתמידו לעד אבל‬
‫בורחים הם הניחו נשיהם וטפם ומקניהם בארץ‬ ‫עתה שאמר הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך‬
‫גדזזן ערבון עד שובם והותרה בזה השאלד‪.‬‬ ‫מורה שעליעקב עצמו אמר‬ ‫מארץ שבים‬
‫הי״א‪ .‬ויירא יוסף שמא יערערו בני עשו על‬ ‫הנני מושיעך מרחוק ועל בניו אמר ואת זרעך‬
‫המערה ומפני זה עלו עמו גם רכב גם פרעוים‬ ‫מארץ שביםואלמלא כן למה תלה היערד‬
‫חיל כבד וכן היד‪ ,‬כי צפו בן אליפז בן עשו‬ ‫הראשון ביעקב והיעוד השני בזרעו אלא‬
‫בא להלחם בהם ויוסף וחילו תפשו אותו ואת‬ ‫שהראשון על יעקב אבינו נאמר ומאשר אמר‬
‫כל גבוריו ויבא אותם מצרים וישב שם בתפישר‪.‬‬ ‫ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל‬
‫כל ימי יוסף וכמו שכתב יוסף בן גוריון‬ ‫גי הנני מושיעך מרחוק מורה שהבטיחו ששם‬
‫בתחלת ספר מלחמות בית שני‪ .‬וזכר הכתוב‬ ‫יעקב וכן שם ישראל יהיו חיים וקיימים לעד‬
‫שספדו יעקב עם היותו זקן ושבע ימים כהמר‬ ‫כמו שהוא חי וקיים זרעו מסכים למ״ש ישעיה‬
‫על הבכור עד שבבואם אל גורן האטד אשר‬ ‫כן יעמוד זרעכם ושמכם כי יקראו תמיד בשם‬
‫בעבר הירדן עשו שמה מספד גדול ועצום‬ ‫יעקב לפי שיעקב לא מת ושם יעקב וישראל‬
‫ויעש שם יוסף לאביו אבל שבעת ימים ויושבי‬ ‫מההפסד כילא ישתנו מדתם‬ ‫שניהם יושיע‬
‫ר‪,‬ארץ המה ראו כן תמר‪,‬ו וחשבו שהיו מביאים‬ ‫ושמם בשום זמן והוא מ״ש הנני מושיעך מרחוק‬
‫שם את מלך מצרים מת כי לא שערו שיעשו‬ ‫שהוא רחוק זמני לא מקומי ומה טוב סוף‬
‫הספד כמור‪,‬ו כ״א על המלך וז״ש אבל כבד‬ ‫הפסוק שאמר ועזב יעקבושקט ושאנן ואין‬
‫זה למצרים‪ .‬ואפשר לפרש שיושבי הארץ חששו‬ ‫מחריד שתקרא האומה בשםיעקבתמיד בגלות‬
‫פן יד‪,‬יה המספד ההוא סימן רע לארצם לכן‬ ‫ובגאולד‪ -‬אמנם מה שאמר יוסף וגם אחיו שיחסו‬
‫אמרו אבל בבד זה למצרים ר״ל למצרים תהיה‬ ‫מיתה ליעקב היה כפי פרטיות עצמו שנפרדו‬
‫ובהם תתקיים ולא בנו ומפני זה קראו המקום‬ ‫חלקיו הנפשיים מהגופיים וזהו דרך החכם ר׳‬
‫אבל מצרים‪ .‬ונכתב הספור הזה לד‪,‬ודיע מעלת‬ ‫יוחנן ולכן לא הוכיח שיעקב לא מת ממה‬
‫יעקב וד‪,‬כבוד שעשו לו במותו במצרים‬ ‫שלא זכר בו הכתוב וימת לפי שאותה הוא‬
‫ובדרך והותרה השאלה הי״ב‪ .‬והגה אמר וישאו‬ ‫היה מבקש ר״ל לתת סבה למה שלא נזכרה בו‬
‫אותו בניו ארצה כנען להודיע שבני יעקב‬ ‫■וימת וממה שהיתר‪ .‬הסבה בזה לפי שלא מת כי‬
‫עשו כאשר צ^‪ .‬להם יעקב אביר‪,‬ם בקבורתו‬ ‫תמ ‪ T‬חי וקיים שם יעקב ושם ישראל באומר‬
‫במערה ועזמגורן האטד וד‪,‬לאד‪ ,‬שה ‪ ,T‬ארצה‬ ‫ולא מת ולא נפסד ולא נשתנה מהאומה כי‬
‫כנען נשאו בגיו את ארון אביהם על שכמם‬ ‫כמו שזרעו היד‪ .‬קיים כן היותו מכונה בשמו‬
‫ואולי שנשאו אותו במוט בשנים ע״ד מסע‬ ‫היה קיים ומזה הצד יעקב לא מת והוא‬
‫הדגלים ג' מבניו לכל רוח וד״יה נושא אפרים‬ ‫מאמר אמתי ונכון מאד וד‪.‬ותרר‪ .‬בזה השאלה‬
‫במקום יוסף ומנשה במקום לוי ועם היות‬ ‫הי׳‪ .‬וספר הכתוב שיוסף כל ימי בכי אביו‬
‫שערערו בני עשו על הקבורד‪ ,‬הנד‪ .‬בני יעקב‬ ‫לא התיר עצמו לדבר דבר אפילו לאנשי בית‬
‫תמא‬ ‫גראשית מ«‬ ‫«ברננאל‬ ‫דחי‬
‫הוא יתברך לקייום גזרתו עשאם כלים ושלוחי‬ ‫ביד רמה קברו את אביהם גמערת שדה‬
‫השגחתו לעשות זד‪ .‬כדי להעלות אותך במעלד‪.‬‬ ‫תפכפלה כאשר צור• להם והתבונן אמרו וישב‬
‫ובמדרגה הזאת ל מ אין ראוי שתשנאם‪ .‬ונראה‬ ‫יוסף מצרימה ד\א ואהיו וכל ה^לים אתו בי‬
‫ששלהו לומר זה ליוסף אחת קבורת יעקב‬ ‫הנה בהליכה עם המת זכר ירסף באחרונה‬
‫בהיותם כלם בארץ כנען כדי לדעת כוונתו‬ ‫כמו שנאמר ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני‬
‫ואם היא רעה ישאת שמד‪ .‬ב א ת כנען ולא‬ ‫ביתו וכל זקגי א ת מצרים וכל בית יוסף‬
‫ישובו עוד מצתמד‪ .‬וזכר הכתוב שבכד‪ .‬יוסף‬ ‫ואחיו לסי שהאבלים בני יעקב היו הולכים‬
‫בדברם אלש זד‪ .‬כי נכמרו רחמיו עליהם וגם‬ ‫באחרית המחנה אבל בחזרתם זכר יוסף בראשונה‬
‫חם נפלו לפניו ארצה והוא השיבם התחת‬ ‫שנאמר וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל‬
‫אלהים אני ר״ל כל הדברים האלה מושגחים‬ ‫העוליום וגו׳ שהיו באים אבלים בתחלה ושאר‬
‫הם וגם אני בלי ספק הייתי פד‪ .‬לרצות השם‬ ‫ההולכים היו באים אחריהם ובן הוא מנהגנו‬
‫לענין כלבלתכם ול ת אל תיראו בי אף שאחפוץ‬ ‫היום הזה שכאשר יוליכו המת לקבור ילכר‬
‫אני להרע לכם אין היכולת בי ת בי איני‬ ‫העם בראשונה והאבלים באחחנה אמנם בחזרת׳‬
‫תחת אלד‪.‬ים ובמקומו לד‪.‬רע או להטיב כי לא‬ ‫מהקבורה ישובו האבלים בתחלה ושאר העם‬
‫לאדם דרכו וד‪.‬ראיד‪ .‬על זד‪ .‬כי אתם חשבתם‬ ‫אחריד* וספר הכתוב שראו אחי יוסף כי פת‬
‫עלי רעה אלהים חשבה לטובד‪ .‬ד׳ל אותה‬ ‫אביהם אשר בצלו ‪ vrr‬ופחדו אולי ישטום‬
‫מחשבד‪ .‬שאתם חשבתם עלי למכור אותי לעבד‬ ‫אותם יוסף וירע להם בעבור כל הרעה אשר‬
‫אלד‪.‬ים חשבד‪ .‬לסובר‪ .‬למען עשד‪ .‬ביום הזה‬ ‫גמלוהו‪ .‬ואמרם לו ישםפנו ווזשב ישיב לנו הם‬
‫לד‪.‬חי׳ות עם רב אשר אתכם ולפי שידעתי‬ ‫אצלי שני מאמרים‪ .‬הא׳ לו ישטמנו יוסף‬
‫שהכווגד‪ .‬האלד‪.‬ית היא להחיות אתכם ושל ‪p‬‬ ‫כאומר הלואי שישטמנו כי גתחנן לפניו אבל‬
‫שלחני לפניטז לכן אנכי אכלכל אתכם ואת‬ ‫בהיות השנאה נסתרת בלבו הוא יותר רע‬
‫טפבם כי גם אני שלוח ד‪.‬ד‪.‬שגחד‪ .‬כמו שהייתם‬ ‫והב׳ הוא והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר‬
‫אתם ונחמם ודבר על לבם להסיר יגונם ופחדם‬ ‫גמלנו אותו ר״ל והלואי שישב ישיב לנו את‬
‫ואז שבו עמו מצתמה כי לולי דבריו ותנתומיו‬ ‫בל הרעה אשר גמלנו אותו חזיא שהיינו סבה‬
‫לא היו חוזתם שפד‪ .‬ולזד‪ .‬אמר הכתוב שנית‬ ‫לגדולתו ומעלתו ובכה יהיה הוא פמז‬
‫וישב יוסף במצתם הוא ובית אביו‪ .‬ואחר*‬ ‫לגדולתעו ומעלתינו‪ .‬ויהיה לפי זה מלת לו‬
‫שהשלים הכתוב ספות יעקב נעתק לספר עניני‬ ‫מועוכה עצמה ואחרת עפה לו ישטמנו יוסף‬
‫יוסף מטר‪ .‬שקדר‪ .‬לו אח ת מות אביו‪ .‬ואמר‬ ‫ולו השב ישיב לנו וגו׳ ולפי שוע פחדו‬
‫שח ‪ .T‬יוסף מאד‪ .‬ועשר שנים תמצא שעמדו‬ ‫מהיות שנאה בלבו עליהם לכן צוו לאחד מן‬
‫ישראל במצתם ע״א שנה בהשקט ועוד כ״ב‬ ‫האוהבים שיאמר אב ‪ T‬צ‪ 1‬ה לפני מותו ר״ל‬
‫שנד‪ .‬עד מות לד שחי קל״ז שנד‪ .‬שנאמר וימת‬ ‫הלא ידעת שמצוד• לקיים דברי המת והנד•‬
‫יוסף וכל אחיו וגם כל ימי קהת בן לוי עמדו‬ ‫אביך צוד‪ .‬לפני מותו כרי תאמרו ליוסף‬
‫בלי שעבוד שנאמר וכל הדור הר‪.‬וא שהם‬ ‫אנא שא נא פשע אחיו וחטאתם כי‬
‫קכ״ג שנה אחת מות לוי והיו א״כ כל השנים‬ ‫בלי ספק רעד‪ .‬גמליד ולבן אחלר‪ .‬שתשא‬
‫שעמדו בכבוד ובהשקם בארץ לא להם מאתים‬ ‫חטאתם‪ .‬וד‪.‬שנית היא ועתר‪ .‬שא נא לפשע‬
‫ועשתם שנד‪ ..‬ועמדו בשעבוד במצתם בל‬ ‫עבדי אלהי אביך ר״ל ואם לא תשא חטאתם‬
‫ימי עמרם בן קהת ק״ל שנד‪ .‬ושמונים שנד‪.‬‬ ‫מסבת האהוד‪ .‬הגופיית כיון שהם הססידוד‪.‬‬
‫של משד‪ .‬ה ת ר״י וספר הכתוב שראד‪ .‬יוסף‬ ‫לא נהגו עמו כאחים שא נא לפשעם מפני‬
‫לאפתם בני שלשיום ולמנשה בנים שנים ולזד‪.‬‬ ‫האחוד‪ .‬הנפשיית שהם עבדי אלהי ‪ r‬קב אביר‬
‫נתקיים מ״ש לו אביו ומולדתך אשר הולדת‬ ‫כ״ש ששתי הסבות יש בדבר קורבת האד‪.‬בד‪.‬‬
‫אחתזע בי הוא עצמו לא הול ‪ T‬אלא מנשה‬ ‫וקורבת הדת וע״ד זד‪ .‬אמר הנביא מלאכי הלא‬
‫ואמרים ולפי שד‪.‬יה יודע יוסף מקבלת אביו‬ ‫אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו שהם‬
‫ומחכמתו ג״ב שבניו וזרעו ישארו עבדים למצרי׳‬ ‫שתי הקורבות‪ .‬ואפשר לפרש עוד שד& בשם‬
‫נהם אותם ודבר על לבם כאמרו אנכי מת‬ ‫אביהם שלחו לומר ליוסף אנא שא נא פשע‬
‫ר״ל לא אוכל לד‪.‬ועיל לכם עוד אבל עב״ז‬ ‫אחיך וחטאתם שבלי ספק הם כפי כונתם‬
‫אל תתיאשו כי פקוד יפקוד אלד‪.‬ים אתכם‬ ‫רעד‪ .‬גמלוך והשליח הוסיף לומר לו מעצמו ועתה‬
‫והעלה אתכם מן ה א ת הזאת אל הארץ אשר‬ ‫שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ר״ל ועתד‪.‬‬
‫נשבע וגר שהבטיחם על גאולתם ושתד‪.‬יה במסות‬ ‫כפי מד‪ .‬שראינו שנתגלגלו הדברים ושהכל היה‬
‫באותות ובמופתים בכח אלד‪.‬י ולא ברצון המצתם‬ ‫מאת האלד‪.‬ים ראוי הוא שתשא הטאתם לפי‬
‫וד‪.‬שביעם שכאשר פהוד יפקוד אלר‪.‬ים אותם‬ ‫שהם במד‪ .‬שעשו היו עבדי אלד‪.‬י אביך כי‬
‫בראשית מט‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויחי‬ ‫תמב‬
‫דורו אמר הנביא אותו פסוק שהיו מתחסדים‬ ‫לגאלם יטלו עצמותיו פמצרימ‪ .‬ואסגם למה‬
‫במיתתם ולא בחייהם‪ .‬וכבר ארז״ל שלא יוכל‬ ‫השתדלו יעקב ויוסף להקבר בארץ כנען כבר‬
‫אדם לעשות משעטנז מרדעת לחמות אבל יוכל‬ ‫התעוררו חז׳ל ואמרו למה האבות תובעים‬
‫לעשות מפנו תכריכת למת שזערו בזה שהמת‬ ‫קבורת הארץ א״ר אלעזר דברים בגו מאי דברים‬
‫הוא פטור מן המצות והחמור החי הוא יותר‬ ‫בגו א״ר יהושע בן לד אתהלך לפני ה׳‬
‫ראוי אליהם מהאיש הפת ולכן לא יועיל לאדם‬ ‫בארצות החיים וגר ר״ל שהשתדלו האבות‬
‫הטוב אשר יעשה במותו אם בחייו לא היה נזהר‬ ‫בזה עם היות בו מן הטורח והעמל מה שלא‬
‫בזת הנה התבאר שהאבות הקדושים להיותם‬ ‫יעלם כדי לשמור גופם שהוא תשמיש קדושה‬
‫בחייהם טהורים וקדושים דבקים באל היה‬ ‫יען היתה קבלה בידם שארץ ישראל היא‬
‫משתוקקים להקבר בארץ הקדושה היה נכון‬ ‫ארץ החיים שבה תחיית מתים ובל בני ישראל‬
‫אליהם לצוות שאחת מותם יוליכום להקבר‬ ‫המתים חוצה לארץ יהיו מתגלגלים לזמן התחי׳‬
‫שמה ושלא נאמר עליהם בחייכם לא עליתם‬ ‫עד היותם בד^ ולכן היה טרחם להיות נקברים‬
‫במיתתכם ותבאו ותטמאו את ארצי כי הם‬ ‫שמה‪ .‬וכבר יקשה על זה מה שארז״ל ששני‬
‫בחייהם במחשבתם ותשוקתם היו עולים שסה‬ ‫חכמים ראוי אית של מת שהיה בא מן חוצה‬
‫תמיד ולכן במיתתם גופיהם שהיו תשמישי‬ ‫לארץ להקבר בארץ א״ר אלעזר מה הועיל זה‬
‫קדושה לא היו מטמאים את הארץ‪ .‬והנה לא‬ ‫שיצאה נשמתו חוצה לארץ ובא להקבר בארץ‬
‫צוה יוסף שיקברוהו במערת המכ*^ה כמר‬ ‫קורא אני עליו ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי‬
‫שצוה אביו לפי שהיה יודע שלא יקב ח שמה‬ ‫שמתם לתועבה בחייכם לא עליתם במיתתכם‬
‫כי אם שלשת האבות ונשותיד& בלבד‪ .‬וכן א מ ת‬ ‫ותטמאו את ארצי הנראה מזה שהמת חוצה‬
‫במכילתא שאמר יוסף אל אחיו וכשאתם מעלים‬ ‫לארץ לא די שלא הועיל לו להיותו נקבר‬
‫אותי קבת אותי בכל מקום שתרצו מקובל‬ ‫בארץ אבל הוא חטא גדול שמטמא את הארץ‬
‫אני שאיני נבנם בקבורת אבותי שלא יכנס‬ ‫>א ‪ T‬א״כ יעקב דוסף השביעו שאחר מיתתם‬
‫בקבורותיהם אלא שלשת האבות ונשותיהם‪.‬‬ ‫יוליכו עצמותם להקבר בארץ‪ .‬אבל התשובה‬
‫ואחשוב אני עוד בזה שבעבור שכל השבטים‬ ‫על זה היא כי יש רבים מבני אדם שיבלו‬
‫ונשותיהם לא יוכלו להקבר במערה כי קצר‬ ‫ימיהם בטוב בתורה ובמצוות ותמיד ילכו לפני‬
‫המצע לכלם לכן יוסף לא בקש עליו שלא‬ ‫ה׳ בארצות החיים ומפני דבקותם ושלמותם‬
‫להתגאות על אחיו‪ .‬וכן לא צור‪ ,‬יוסף את אחיו‬ ‫בחייהם הם ראדים לזעליכם במותם לא״י‬
‫שמיד אהרי מותו י^יכוהו לארץ כנען לפי‬ ‫ולקברם שמה והאנשים ההמה אינם מטמאים‬
‫שידע שלא יתן פרעד‪ ,‬מקום ולא רשות לזה‬ ‫את הארץ בי היו גופותיהם תשמישי קדושה‬
‫אלא שיקבר במצרים לזכרץ גדולתו ומעשיו‬ ‫טהורים ונקיים והם המעותדים לתחיית המתים‬
‫וזהו מה שאמר דמת יוסף בן מאה ועשר שנים‬ ‫ולזה ראד שיקברו בארץ החיים ויקומו מבלי‬
‫ויחנטו אותו דישם באמן במצרים‪ .‬וכבר נזכר‬ ‫גלגול ומבלי צער‪ .‬ויש אנשים אחרים רבים‬
‫בכתוב בי בן שלשים שנה היה בעמת לפני‬ ‫מאד שיבלו בהבל ימיהם ורצים אחר התאוות‬
‫פרעה‪ .‬דצא מזר‪ ,‬שהתמיד הוא בממשלתו ומעלתו‬ ‫הגשמיות והם אשר בחייהם קחיים מתים וכאשר‬
‫שמונים שנה מבלי יתדה ולא השפלה כלל‬ ‫ימותו יצוו את בניהם לעשות צדקה ומתנות‬
‫והוא דבר גדול ומבהיל מאד לא ראיתי כמוהו‬ ‫לאביונים מה שלא עשו בימיהם ומהם יצוו‬
‫בכל ספות דברי הימים אשר למלכי רומי‬ ‫ויקברו אותם מעוטפים בציצית ותפילין בהיותם‬
‫שריו וסגניו ולעזאר העמים‪ .‬ופה נשלם פי׳‬ ‫לובשים בחייהם צמר ופשתים יחדו‪ .‬וכן יש‬
‫ספר בראשית הנקרא ספר הבתאה‪ .‬כי בר‬ ‫םהם שיצוו שיוליכו את עצמותיהם להקבר‬
‫ספת‪ ,‬התות‪ ,‬הבתאה הראשונה וד‪,‬שתלשלות‬ ‫בא׳י בהיותם בחייהם מרחיקים ומואסים אותה‬
‫הדורות ועניני האבות עד היות ישראל‬ ‫באלו בחייהם היו רשעים ובמותם נעשו צדיקים‬
‫משועבתם במצתם והשבח לאל המשובח ברוב‬ ‫ומקיימי המצווב וידוע שזה דעת נפסד והיא‬
‫התשבחווב וד‪,‬שלמתי אותו בעיר נאפ״ולי רבתי׳‬ ‫לפי שהמצוות יעשו אותם החיים לא המתים‬
‫בנדם שרתי במדינות יפת גוף משועז וצבי היא‬ ‫וכארז״ל מאי דכתיב ועבד חפשי מאדוניו ביון‬
‫לכל הארצות‪ .‬שנת חמשת אלפים ומאתים‬ ‫שמת אדם נעשה חפשי מהמצוות ועל ביוצא‬
‫ושמונים דזזתים שנה סימנו ובית תפארתי‬ ‫בזה א״ר אלעזר בחייכם לא עליתם במיתתכם‬
‫אפא״ר תל״ח אמן‪:‬‬ ‫ותבואו ותטמאו את ארצי בי הנה על רשעי‬
‫ישתבח העוזר האמתי אשר עד הנה עזרנו להשלים פירוש ספר בראשית‬
‫הוא יעזרנו חיל להתחיל ולהשלים פירוש כל יתר ספרי תורתו ונגילה‬
‫בישועתו‪ .‬אמן‪ .‬וכן יהי רצון‪:‬‬

אברבנאל בראשית

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

אברבנאל בראשית

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

www.hebrewbooks.

You might also like