i)

I .l
.iL

ir
;tr
i F
l

i -fr
1l-
t

itr
s

l:
,ztrl
F
fi
l-
,r t-
'l:l
i' ai
Er
',.F
ItL
1l:

ilPtn$ir nllbm
ISBH 1

ilPonFn ll
ii
r

"
 ( uctaL cLa ucv )
l{c, uxrmIu gtc,u'
(OLGlJ /?lllrX 6qlqU (!ar0 dltXu
ctc!tu c{rtCu ldr(rJ (,c{quq[u
ttqlq[ (a (!rl.U d,t I,Ll.{I/t' I,UU,U
qL(uur. rc,c!Lu Nu N[/aLL' xL
6/?ll.rU (OrrI[ ErLr UNLq qULtcl
xqrCtuto' otCu INULrtr)! urN
LLtEUrtL qcL uCLc{tlra
- NE(oll'
r?ltr Gtrtr (lJ (CCr ACEL UdLrcr[
lJclCtl.(ttrU' l.NL(,cl UUGUUI.U It
uucuur.u q1,N-ucLra EE( ,((Gr
EuC[Gu aEu c{euqru ur[Gu
lUll[rrtr ttr ErQrlL N(lJ' N(l UrrQ
UUTOCIILrU tLrLNt Utr NdOlN4,(rCl
U/?lrElU qt(EL drc{Ac{/(tU
tqc{U Lt(rttl.U /A[[L(U qUU
ENUrc!U U(UrcLr Ut(q[ qqu
/?l( IJN(nlrtr UUtLtrtri,
IIAC{L QEtr (rtlr g{toLr lE(l AtrLtr
,Nr.r?l Uf [[,,' ,(ALu' ,,cfq[qL,,'
GLr arUl.( r((rtL qf,LC UULNL
6(rtl (Url.U 1.1,C4,qd, NU E(t(tlrtL
uc(ur-lcll axolL ((/?lLuLi crf,L
aurEu q(rarult tc{uL uLEL
(oc,tL
c{cr([ e c{ur uLEL u(qll
Lt{Ul. UL/I /?lN(l Al(Lrtr'N!,lLrCrtr
r?lLNGrQ' NL FLTCTQ (,ANLb' N(,rli
uqrqL u[: c{ut ua[E aNtl
UANC,I.U UQLCITIU AZ, UI.LU-
lJEr(LdLGr'
(1. (LrGtU ((rltU CUu[q Udrdtq
AUqtl, LXL trl. flAN xAL r/?l (rUO
EION NU EIU/llELUrl trttAN lU
xrl c,L Gr(tolb quclLqltrq a(,x
UqtOL' crllUL LL'lLLCrtr (rUAfUt'
uClcrtrrq urLEt (uu xu uL(u d(,
U/llttr EEr(LO(Eru llr(Urc!Ll'
LtQrU' ULLU UC(rLl.U Utqou c{c!lcl
trut(rLtu uxurc! qurLu urlltru-
qqLr /ac, GLrq, rul acrr( (toc
f5 gryrnp tbx OrlrXU trrltnl
lvnb btrrsl ilt!-ID'l it''lln ,''t''nt
ilt!-I''Pi] It:ta -'lyDi't tr]vDv
nrip'thir nra-trpi'r lrtt nrlt|'ltfpi't
urx..lf irl'r-lnNirtt nl< -Trt3yilt]
.n'lrl5''lyit-DtlD
trr-'Dbb p.] xb 1y1''n llDn
Nli'I ; trri'I'lfl "l!D-''nff D''-IrDSnbl
l'ltrvir f,li7f lrr:y D) ''l"l'tyr
rDlnil] nrftni-r rnlu'r bt:unn
nbx b: bu nn'5nb -t) uteu.' rlxl
nr"lD'tbi'I nlliltni'ril nryl -ltrx
,o:bb n:np

brrrur InyDriE rrDD

DllNh nxvlill

ln)lrh't l/rxil - D]-r]Ptlx

ln''lryrl't''rn - D'FUN']'li'l
qrorb'lr rDii, D'r''b-'r'rN D'rp"rxh
-
tnjlrh]'F''n - DUN-]PlD
ilPlnYi'I i-IPtnxn n'l-Tb'h
n rl.rrti't i'rr'DN-'lu il n'r'rtln

1uu!"lx ltu t:lztt'r : ilSrlJ]rl

.(rxD'l-'l Pnly nry)].lil ;lxLi'l lD ':ttt
r lDl)

lrl&t'liF Y"l : f]Yr},

‫תולדות האתיקה העתיקה‬
‫מאת‬

‫נתן ש פ ע ל‬

‫ירושלים‬
‫פירסומי הר הצופים‬
‫באמצעות הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
 ‫ההפצה‪ :‬ה ו צ א ת ס פ ר י ם ע ״ ש י ״ ל מ א ג נ ס‬

‫ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ה ע ב ר י ת ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪91 904‬‬

‫©‬
‫כ ל הזכויות ש מ ו ר ו ת‬

‫ל ה ו צ א ת ס פ ר י ם ע ״ ש י״ל מ א ג נ ס‬

‫האוניברסיטה העברית‬

‫ירושלים תשמ״ה‬

‫מ ס ת ״ ב ‪ISBN 9 6 5 - 2 2 3 - 5 9 7 - 0‬‬

‫נדפס בישראל‬

‫ב ד פ ו ס ״זוהר״‪ ,‬ירושלים‬
 ‫לידידי‬
‫ד״ר רוגרט מגרה‬
‫בהוקרה‬

‫"את החלטותי אקבל‬

‫לטובת החולים‬
‫כמיטב יכולתי ושיקולי״‬
‫)מתוך שבועת היפוקראטס(‬
 ‫תוכן העניינים‬

‫״‬ ‫הקדמה‬

‫‪13‬‬ ‫מבוא‪ :‬בעיית האתיקה כמדע‬

‫חלק ראשון‪ :‬הרעיונות הקדם פילוסופיים על חיי״האדם‬
‫‪23‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬האפוס ההומרי‬
‫!‪3‬‬ ‫פרק שני‪ :‬האפוס של הסיודוס‬
‫‪36‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬הליריקה‬
‫‪40‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬המוסר של האורפיות‬
‫‪43‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬הרעיונות של הטראגיקונים הגדולים על חיי־האדם‬
‫חלק שני‪ :‬השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים‬
‫הקדם־סוקראטיים‬
‫‪55‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬מאנאקסימאנדרוס עד דימוקריטוס‬
‫‪63‬‬ ‫פרק שני‪ :‬הסופיסטים‬
‫חלק שלישי‪ :‬סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬
‫‪73‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬סוקראטס‬
‫‪85‬‬ ‫פרק שני‪ :‬הסוקראטיים הזוטרים‬

‫חלק רביעי‪ :‬אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫‪93‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬אפלטון‪ ,‬האיש ופעלו‬
‫‪97‬‬ ‫פרק שני‪ :‬תורתיהיש ותורת־הנפש כבסיס לאתיקה האפלטונית‬
‫‪99‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬האתיקה של היחיד‬
‫‪104‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬האתיקה של החברה והמדינה‬
‫‪109‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬האקדמיה הישנה‬

‫חלק חמישי‪ :‬אריסטו והפריפאטטים‬

‫‪113‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬האיש ופעלו‪ :‬החיבורים בתחום האתיקה‬
‫‪116‬‬ ‫פרק שני‪ :‬עקרונות היסוד של תורת־המידות לאריסטו‬
‫‪118‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬מידות טובות מוסריות ומידות טובות שכליות‬
‫‪121‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬על הידידות‬
‫‪123‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬על ההנאה‬
‫‪126‬‬ ‫פרק שישי‪ :‬האתיקה והפוליטיקה‬
‫‪129‬‬ ‫פרק שביעי‪ :‬הפריפאטטים‬

‫חלק שישי‪ :‬האתיקה של הסטואה‬

‫‪133‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬הסטואה הישנה‬
‫‪137‬‬ ‫פרק שני‪ :‬הסטואה האמצעית‬
‫‪140‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬הסטואה הצעירה‬
‫חלק שביעי‪ :‬האתיקה של אפיקורוס‬
‫‪161‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬האיש‪ ,‬דמותו וחיבוריו‬
‫‪165‬‬ ‫פרק שני‪ :‬תורת המוסר‬
‫חלק שמיני‪ :‬הספקנות והאתיקה‬
‫‪171‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬פירון וטימון‬
‫‪174‬‬ ‫פרק שני‪ :‬האקדמיה הספקנית‬
‫‪180‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬החזרה אל הפירוניות‬

‫חלק תשיעי‪ :‬תורת״המידות של קיקרו‬

‫‪185‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬הכתבים הפילוסופיים־פוליטיים‬
‫‪189‬‬ ‫פרק שני‪ :‬״על תכלית הטוב והרע״‬
‫‪193‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬״השיחות הטוסקולאניות״‬
‫‪198‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬״על החובות״‬
‫חלק עשירי‪ :‬מהניאופיתאגונריאות עד לניאופלטוניות‬
‫‪203‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬הניאופיתאגונריאות‬
‫‪205‬‬ ‫פרק שני‪ :‬האפלטוניות האמצעית‬
‫‪208‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬הניאופלטוניות‬
‫חלק אחד־עשר‪ :‬סקירות וסיכומים‬
‫‪215‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬מניעי ההתנהגות המוסרית‬
‫‪221‬‬ ‫פרק שני‪ :‬בעיית חופש הרצון‬
‫‪225‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬תורת־המוסר ובעיית האושר‬
‫‪242‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬חובותיו המוסריות של האדם‬
‫‪254‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬חובות כלפי החברה‪ ,‬המדינה ועמים אחרים‬
‫‪266‬‬ ‫פרק שישי‪ :‬בעיית הקידמה המוסרית‬
 ‫מבחר ביבליוגראפי‬
‫‪275‬‬
‫רשימת הקיצורים‬
‫‪277‬‬
‫רשימת המקורות שנזכרו בספר וזכו לתרגום עברי‬
‫‪280‬‬

‫מפתחות‬

‫‪282‬‬ ‫מפתח השמות‬

‫‪288‬‬ ‫מפתח השמות הגיאוגראפיים‬
‫‪290‬‬ ‫מפתח העניינים‬
 ‫הקדמה‬

‫האתיקה )מיוונית ‪ ,ethos‬הרגל‪ ,‬עשייה ורצייה‪ ,‬אופי( היא ‪ -‬לדעת הפילוסופים‬

‫של העת העתיקה )וזאת גם הדעה הרווחת בימינו( ‪ -‬תורתיהמוסר‪ ,‬כלומר‪ :‬ענף‬
‫פילוסופי הדן בבעיות ובשיפוטים המוסריים‪ .‬המושגים העיקריים שעליהם נסבה‬
‫תורתיהמוסר הם טוב‪ ,‬רע וחובה‪ .‬מושגים אלו עמוסים משמעויות ותכנים כה‬
‫מרובים ומגוונים‪ ,‬עד שאי־אפשר להעמידם על הגדרה אחת‪.‬‬
‫השאלות המרכזיות של תורת־המוסר הן‪ :‬מהו הטוב שאנו שואפים‪ ,‬או צריכים‬
‫לשאוף‪ ,‬אליו? ומהו הרע שאנו סולדים‪ ,‬או צריכים לסלוד‪ ,‬ממנו? מהו הדבר הנכון‬
‫שחובה לעשותו? ומהו הדבר הבלתי־נכון שאסור לעשותו? כיצד עלינו לחיות‬
‫ולכלכל את מעשינו כדי שיחול עלינו בצדק התואר ״איש הגון״‪ ,‬״ישר״‬
‫״מכובד״‪ ,‬ונשמר מפני גינוי מוסרי ובוז מצדם של האנשים ההגונים?‬
‫ר תורתיהמידות תופשת מקום חשוב בפילוסופיה העתיקה‪ .‬הקדמונים הירבו‬
‫לתת את הדעת על המוסר‪ ,‬מהותו והדרכים להשגתו‪ .‬אין לך פילוסוף מהקדמונים‬
‫שלא ביטא את מחשבותיו בנושא זה‪ ,‬שהכול ייחסו לו עדיפות עליונה בתחום‬
‫השיקול הפילוסופי‪ .‬דעותיהם של הוגי־הדעות של התקופה העתיקה בשאלות‬
‫המוסר היו חלוקות ומגוונות‪ .‬אסכולות פילוסופיות מסוימות גרסו עמדות שלא היו‬
‫מקובלות על אסכולות אחרות ואף באותה אסכולה עצמה יש שנחלקו הדעות ‪-‬‬
‫ולעתים מתוך שוני ניכר ‪ -‬בשאלות מסוימות של ההגות האתית‪.‬‬
‫עם זאת ניתן‪ ,‬למרות ההבדלים והשינויים שבערכים המוסריים‪ ,‬להכיר במגמה‬
‫כללית בתחום המוסר שלגביה קיימת אחדות־דעים יסודית והמציבה כמה וכמה‬
‫נורמות מוסריות המשותפות לעמים שונים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הכול מסכימים שיש‬
‫להבחין בין היושר לבין אי־היושר‪ ,‬וכן שוררת בין בנייהאדם הסכמה‪ ,‬כי השקר‪,‬‬
‫הרמייה וחוסר־הצניעות ראויים לגנאי‪ ,‬ואילו הכנות‪ ,‬האמת‪ ,‬הנאמנות‬
‫וכיבוש־היצר ראויים לשבח‪.‬‬
‫באתיקה העתיקה הועלו כמה וכמה רעיונות שנודעת להם חשיבות מעבר‬
‫למשמעות ההיסטורית גרידא; הם אקטואליים וחיוניים גם בימינו אלו‪.‬‬
‫באתיקה של העת האתיקה ‪ -‬וגם בזו של העת החדשה ‪ -‬מושתתת‬
‫מערכת־היחסים שבין האדם לחברו על שני עקרונות‪) :‬א( על דרך השלילה ‪ -‬שלא‬
‫לפגוע בזולת‪ ,‬ולא לעולל רע; )ב( על דרך החיוב ‪ -‬העזרה לזולת‪.‬‬
‫ההימנעות מעשיית רע לזולת היא העקרון ״החשוב ביותר בהתנהגותו‬
‫המוסרית של האדם‪ .‬חייב האדם להיזהר מכל פגיעה בזולת‪ ,‬בין בדרך של‬
‫התנשאות ובין בדרך דיכוי והתעללות‪ ,‬שכן חיי חברה מתוקנים מיוסדים על‬
‫העקרון של הימנעות מגרימת עוול לזולת‪.‬‬
‫‪11‬‬
 ‫הקדמה‬

‫עקרון ההימנעות מפגיעה בזולת פירושו גם גילוי סובלנות כלפי דעותיו של‬
‫הזולת‪ ,‬השקפת־עולמו‪ ,‬עמדתו הפוליטית‪ ,‬אמונתו הדתית וכדר‪ .‬העקרון המנחה‬
‫את הפילוסופים הקדמונים הוא‪ ,‬שהרוצה להתווכח עם הזולת חייב לאמץ לעצמו‬
‫אמת־מידה ברורה וקבועה בקבלתם של רעיונות או בדחייתם‪ :‬״אתה חייב לקבל‬
‫דעה‪ ,‬אפילו היא בלתיירצויה לך‪ ,‬אם היא דעה מוכחה! ואתה חייב לוותר על דעה‪,‬‬
‫אפילו הקרובה ביותר ללבך‪ ,‬אם הוכחשה״‪.‬‬
‫פילוסופים רבים בעת העתיקה הדגישו לא־אחת אמת זו‪ ,‬שבני־־האדם נוטים‬
‫לראות בדעותיהםיהם משום אמת מוחלטה ולפסול את הדעות המנוגדות מתוך‬
‫טענה שהן כוזבות‪ .‬מסיבה זו נהגו פילוסופים רבים להביא בשיחותיהם‬
‫ובשיעוריהם ראיות המחזקות הנחה מסוימת וכנגדן ראיות המפריכות אותה‪,‬‬
‫והשאירו מקום בידי הלומד להכריע בדבר‪.‬‬
‫אי־אפשר לחיי חברה תקינים להתקיים מבלי שתשרור בהם מידת הסובלנות‬
‫כלפי הזולת‪ ,‬דעותיו ועקרונותיו‪ :‬ואין ביצועו הלכה למעשה של עקרון הסובלנות‬
‫מן הדברים הפשוטים‪.‬‬

‫•‬

‫רחשי תודתי נתונים לפרופ׳ דוד אשרי‪ ,‬שהואיל בטובו לקרוא את כתביהיד‬
‫ולהעירני על הדברים המועילים לעניין‪ .‬ברצוני להביע את רגשי תודתי והוקרתי‬
‫העמוקים לד״ר דוד רוקח‪ ,‬אשר קרא בעיון רב את כתב־היד ולא חסך כל עמל‬
‫בשיפורו של הספר‪ .‬יעמוד נא על הברכה ד״ר יהושע מנדל מאוניברסיטת‬
‫בךגוריון בנגב על עזרתו הנדיבה במשך זמן המלאכה‪ .‬מקרב לב אני מודה לגב׳‬
‫רבקה גורביץ׳‪ ,‬שסייעה עמי בעבודתי ובשלבים השונים של כתיבת הספר תמיד‬
‫עמדה לימיני במיטב כוחותיה‪ .‬ברצון ובשמחה אני מודה לעובדיה של הוצאת‬
‫הספרים ע״ש י״ל מאגנס‪ ,‬ובמיוחד למנהלה מר בן־ציון יהושע‪ ,‬שנתנו לי יד‬
‫בחיבור הספר מתחילת כתיבתו ועד שיצא לאור‪ .‬כולם זכורים לי לטובה‪.‬‬
‫נ‪ .‬ש‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫מבוא‪ :‬בעיית האתיקה כמדע‬

‫דעותיהם של הפילוסופים העתיקים בשאלות המוסר היו חלוקות ומגוונות‪.‬‬

‫אסכולות פילוסופיות מסוימות גרסו דעות שלא היו מקובלות על האחרות ואף‬
‫באותה אסכולה עצמה יש שנחלקו הדעות‪ ,‬ולעתים מתוך שוני ניכר‪ ,‬בשאלות‬
‫מסוימות של ההגות האתית‪.‬‬
‫חילוקייהדעות התייחסו בראש־ובראשונה למושג האתיקה עצמו‪ ,‬למהות‬
‫ההערכה האתית ולשאלה‪ ,‬האם אפשרית בכלל ההתייחסות אל האתיקה כאל מדע‬
‫של המוסר‪.‬‬
‫האתיקה )מיוונית ‪ - ethos‬הרגל‪ ,‬עשייה ורצייה‪ ,‬אופי( היא ‪ -‬לדעת‬
‫הפילוסופים העתיקים )וזאת גם הדעה הרווחת בימינו( ‪ -‬תורת־המוסר‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫ענף פילוסופי הדן בבעיות ובשיפוטים המוסריים‪ .‬המושגים העיקריים שעליהם‬
‫נסבה תורת־המוסר הם טוב‪ ,‬רע‪ ,‬חובה‪ .‬מושגים אלו עמוסים משמעויות ותכנים‬
‫כה מרובים ומגוונים‪ ,‬עד שאי־אפשר להעמידם על הגדרה אחת‪ .‬ניתן רק לקבוע‬
‫באופן כללי שמבחינה אתית הם מתייחסים לכוונות‪ ,‬לנטיות או לסגולות‬
‫ולמעשים‪.‬‬
‫השאלות המרכזיות של תורת־המוסר הלא הן‪ :‬מהו הטוב שאנו שואפים‪ ,‬או‬
‫צריכים לשאוף‪ ,‬אליו? ומהו הרע שאנו סולדים‪ ,‬או צריכים לסלוד‪ ,‬ממנו? מהו‬
‫הדבר הנכון שחובה לעשותו‪ ,‬ומהו הדבר הבלתי־נכון שאסור לעשותה כיצד‬
‫עלינו לחיות ולכלכל את מעשינו כדי שיחול עלינו בצדק התואר ״איש הגון״‪,‬‬
‫״ישר״‪ ,‬״מכובד‪ /‬ונישמר מפני גינוי מוסרי ובוז מצדם של האנשים ההגונים?‬

‫שני אופנים בתורת־האתיקה‪ :‬האתיקה הדסקריפטיבית או התיאורית‪ ,‬והאתיקה‬

‫הנורמאטיבית‪.‬‬
‫האתיקה הדסקריפטיבית מטרתה לספק ידע על המציאות המוסרית‪ ,‬והיא מצויה‬
‫איפוא ברמתו של המצוי המוסרי‪ :‬ואילו האתיקה הנורמאטיבית מעיינת בגדרם של‬
‫החיובים המוסריים כשלעצמם‪ ,‬כלומר‪ :‬ברצוי המוסרי‪ .‬היא באה להורות ולהדריך‬
‫את האדם בדרכי המוסר‪ ,‬אמנם לא באופן מפורש ומפורט על־פי המקרים השונים‬
‫האפשריים‪ ,‬אלא באופן עקרוני וכללי‪.‬‬
‫האתיקה הדסקריפטיבית מתארת ומנתחת עובדות מתחום המוסר ומצביעה על‬
‫ההערכה המקובלת לגביהן כפי שהיא מתבטאת בביטויים של שבח‪ ,‬גנאי‪ ,‬אהדה או‬
‫סלידה‪ .‬עניינה בתיאור המנהגים ואורחותיהמוסר הנוהגים בקרב עמים ומעמדות‬

‫‪13‬‬
 ‫מבוא‬

‫חברתיים שונים‪ ,‬במקומות ובזמנים שונים‪ :‬ואולם באורח עקרוני היא נמנעת‬
‫מלקבוע נורמות מחייבות ולהורות לאדם מהי הדרך שילך בה‪ .‬לא כן האתיקה‬
‫הנורמאטיבית‪ ,‬שכל כוונתה לקבוע עקרונותימוסר ולגזור מהם נורמות מחייבות‬
‫להתנהגות האדם‪.‬‬
‫מצדדי הגישה הדסקריפטיבית באתיקה טוענים‪ ,‬שאין האתיקן מוסמך יותר‬
‫מהאחרים להדריך את הבריות בהתנהגותם המוסרית ויש אף הגורסים שאין זה‬
‫תפקידו של חכס־המוסר לנתח את המשפטים האתיים המקובלים ולברר את‬
‫משמעותם של המושגים האתיים הנוהגים בהם‪.‬‬
‫בסיכומו של דבר‪ ,‬ניתן איפוא לומר‪ ,‬שאנו עוסקים בתיאור ההתנהגות‬
‫המוסרית של בני־האדם כמות־שהיא ומתוך כך נבוא לכלל הבנה כיצד עלינו‬
‫להתנהג‪ ,‬אם אמנם הדבר תלוי בבחירתנו‪.‬‬

‫פילוסופים מסוימים‪ ,‬כאפלטון והסטואיקנים‪ ,‬סבורים שתוקפה של ההכרה‬

‫וההערכה המוסרית הוא מוחלט )אבסולוטי(‪ .‬לדעתם‪ ,‬קיימים חוקי־מוסר‬
‫אוניברסאליים ונצחיים החלים על כל בני־האדם‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬
‫על־פי אפלטון‪ ,‬חובה מוטלת על האדם לקנות לעצמו את המידות הטובות שהן‬
‫מקור האושר עלי־אדמות‪ .1‬אפלטון מבחין בנפש שלושה מרכיבים‪ :‬השכלי‪,‬‬
‫הריגושי והחושני‪ ,‬ולכל אחד ממרכיבים אלו ישנה השלמה משלו וכולם יחד‬
‫מצטרפים להרמוניה אחת‪ .‬השלמתו של המרכיב השכלי היא החוכמה‪ ,‬של המרכיב‬
‫הריגושי ‪ -‬אומץ־הלב ושל החושני ‪ -‬השליטה העצמית‪ .‬ועל כל אלה יש צורך‬
‫בהשלמה כללית רביעית ‪ -‬הצדק‪ ,‬המאחד את כל חלקי הנפש‪ ,‬ומשליט בה סדר‬
‫פנימי‪ ,‬כדי שכל אחד ממרכיביה ״ימלא את תפקידו׳׳‪ .2‬בתיאור אפלטוני זה של‬
‫הנפש מצוי מקור התיאוריה הקלאסית על ארבע הסגולות שרווחה במשך מאות‬
‫רבות‪.‬‬
‫לדעת אפלטון‪ ,‬מתקשרות כל המידות לסוגיהן‪ ,‬כגון הצדק‪ ,‬אומץ־הלב‪,‬‬
‫יראתישמים וכוי‪ ,‬בקשר פנימי הדוק‪ ,‬ואדם המחונן באחת מהן‪ ,‬מחונן גם בכל‬
‫המידות האחרות כולן‪ :‬שהרי לאמיתו של דבר קיימת רק מידה טובה אחת שכל‬
‫האחרות כלולות בה ונובעות ממנה‪ .‬מי שאין לו מושג על טיבו של היפה והטוב‪ ,‬לא‬
‫ישיג גם את מהותם של הצדק‪ ,‬אומץ־הלב ויראת השמים‪ :‬וכן היפוכו של דבר‪ :‬מי‬
‫שאינו מכיר בטיבם של הצדק‪ ,‬אומץיהלב ויראת־השמים‪ ,‬לא יידע פשרם של היפה‬
‫והטוב‪.‬‬
‫המוסר הריהו מסכת אחת שלימה ואחידה שאין לחלקה ולקצצה‪ .‬אין האדם יכול‬
‫להשתלם ולהגשים רק אחד מחלקי המוסר ולהזניח את האחרים‪ .‬מי שהוא אמיץ‪,‬‬
‫אבל אינו נבון וצדיק‪ ,‬עשוי אמנם להצטיין בגבורתו בשדה־הקרב‪ ,‬אך ייכנע‬
‫על־נקלה לפני אויבו שמבית‪ ,‬היינו‪ :‬תאוותו הבלתי־מרוסנת‪.‬‬

‫‪. d . e‬‬ ‫‪470‬‬ ‫״גורגיאס״‬ ‫‪.1‬‬

‫מ״מידס •‪ta heautou prattein, 161 b‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪14‬‬
 ‫בעיית האתיקה כמדע‬

‫אפלטון טוען שארבע הסגולות ‪ -‬אומץ־הלב‪ ,‬יישוב־הדעת‪ ,‬הצדקה והתבונה ‪-‬‬

‫חד הם‪ .‬כל אחת מן המידות הטובות אינה אלא השתקפותה של אותה המידה עצמה‬
‫על־פי פעולתה במישורים השונים של חיי האדם‪ .‬מכיוון שהמידה הטובה מתגלה‬
‫בצורות מגוונות‪ ,‬באו בני־האדם לכנות גילויים אלו בשמות שונים ועמדו למיין את‬
‫המידות הטובות ולסווגן‪ .‬האדם המוסרי שואף לפתח את דעת־המוסר שבו‪ ,‬אשר‬
‫בה משולבים יחדיו השכל‪ ,‬הרצון והרגש‪ .‬דעת־מוסר זו קשורה קשר בל־יינתק עם‬
‫אהבת הטוב והיפה והיא המביאה את המידות הטובות לידי אחדות‪.‬‬
‫הסגולה הטובה היא איפוא ידיעת הטוב והרע‪ ,‬ומכאן שהיא ניתנת ללימוד‬
‫ולרכישה‪ .‬עם זאת מודה אפלטון‪ ,‬שבקביעת תכונתו המוסרית של האדם נודעת‬
‫חשיבות גם לתכונות הטבועות בו מלידה‪ .‬יש מי שהוא בעל אופי אציל ויש מי‬
‫שאופיו נלוז‪ .‬בני־האדם שיצרם רע מלידתם נדחפים בעל־כורחם לרשע‪ ,‬לפריצות‬
‫ולמעשי עוול‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שבדיאלוג ״מנון״ קובע אפלטון שאין הסגולה‬
‫הטובה תכונה טבעית ואי־אפשר לקנותה על־ידי לימוד ואימון‪ ,‬אלא היא מוענקת‬
‫לאדם כמתת־אלוה‪.‬‬
‫את טיבו של הטוב לומד הפילוסוף לדעת כשהנפש דבוקה לאידיאותיהטוב אשר‬
‫בעולםיהאידיאות‪ .‬בשעה זו יודע הפילוסוף טעמו של אושר וממצב זה הוא מפיק‬
‫את הידיעות שהוא צריך להן כדי שיוכל לכלכל את חייו בעולם בתבונה‪ ,‬בין‬
‫ברשות־היחיד ובין ברשות־הרבים‪ .‬אכן‪ ,‬ידיעה זו ניתן להשיגה רק כשמשתחרר‬
‫הפילוסוף מכבלי הגוף‪ ,‬מזדכך מעכירותו ומתדבק בעולם הנעלה והרוחני של‬
‫האידיאות‪ .‬מכאן הוראה ברורה לחכם שלא ישתעבד לגוף ולתאוותיו אלא יזדקק‬
‫לו במידה שהוא אנוס לכך עד לשעת הגאולה הסופית ‪ -‬עם בוא המוות‪.‬‬
‫בין המצדדים באתיקה המוחלטת היו גם הסטואיקנים‪ .‬לדעתם‪ ,‬שוררים ביקום‬
‫חוקים נצחיים שאותם קבע האל בחוכמתו והאדם‪ ,‬שהוא חלק מן היקום השכלי‬
‫והאלוהי‪ ,‬חייב להשליט סדר אלוהי זה בחייו ולהיות נאמן לחוקי־הטבע‪ .‬אושרו‬
‫של האדם תלוי במידותיו הטובות הגזורות עליפי ערכי הטוב המוחלט‪ :‬והאושר‬
‫עצמו‪ ,‬כל זמן שהוא תלוי בנסיבות החיצוניות ‪ -‬הריהו הפכפך ורעוע‪ .‬טוב לו‬
‫לאדם להשתחרר מעולן של הנסיבות והתנאים החיצוניים‪.‬‬
‫האדם המופתי בעיני הסטואיקנים הוא האדם הישר הנוהג על־פי השכל‪ .‬אדם זה‬
‫שולט על קנייני החיים המעולים ועל־כן הוא זוכה באושר‪ ,‬בעושר ובחירות‬
‫ולאמיתו של דבר נתמזגו בו תכונותיהם של כל אנשי המעלה והשררה‪ :‬המלך‪,‬‬
‫המדינאי‪ ,‬המשורר וכדר‪ .‬רע ומר גורלו של הכסיל שהוא היפוכו של החכם‪:‬‬
‫מנתיחלקו היא האומללות‪ ,‬הטירוף‪ ,‬הדלות והעבדות ‪ -‬ולמעשה אלה הם בגדר‬
‫גורלם של רוב בנייהאדם‪ .‬לא קיימת דרך־ביניים בין החכם והכסיל‪ ,‬שכן זהו טיבן‬
‫של המידות‪ :‬אין בהן שיעורים למחצה‪ ,‬לשליש ולרביע‪ :‬אלא מי שאינו מושלם‬
‫בכל המידות‪ ,‬הוא חסר־מידות לחלוטין‪ .‬כמו־כן אין להפריד בין היושר ובין‬
‫המוסר‪ ,‬בין צדק ובין גבורה‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫מבוא‬

‫החוכמה פירושה לדעת דברי אלוהים ואדם‪ ,‬וממנה נובעים ארבעת אבות‬
‫המידות‪ ,‬הלוא הם תבונה‪ ,‬גבורה‪ ,‬מתינות וצדק‪ .‬וכשם שכל הארבעה נובעים‬
‫ממקור אחד‪ ,‬כן הם אחוזים ודבוקים זה בזה לבלי הפרד ובמקום שאתה מוצא אחד‬
‫מהם‪ ,‬שם אתה מוצא את האחרים‪ .‬הוא־הדין בעוונות האדם ובפשעיו‪ ,‬שהאחד מהם‬
‫גורר עמו את כל האחרים‪ .‬אין מקום למצבים מעורבים ולמעשייפשרה‪ .‬חייב אדם‬
‫להיות ישר וחכם‪ ,‬ולא ‪ -‬הריהו כסיל‪ ,‬נבער ורשע‪ .‬המוסר והמידות הטובות הן‬
‫קניינו החשוב ובר־הקיימא ביותר של האדם‪ :‬הם נכס שמספיק לעצמו ואינו צריך‬
‫לדבר אחר זולתו‪ :‬הם לבדם מביאים את האדם לידי שלימות ויושר‪ .‬וכשם שהם‬
‫הטוב המוחלט‪ ,‬כך היפוכם הוא הרע המוחלט‪ :‬וכל השאר שאינו ממין המוסר‬
‫והמידה הטובה או היפוכם‪ ,‬הריהו דבר תפל‪ ,‬סתמי וחסר־משמעות‪ .‬העושר‪ ,‬הכוח‪,‬‬
‫יפי־התואר‪ ,‬התהילה ואף הבריאות והחיים עצמם‪ ,‬אינם בעלי ערך כשלעצמם‪,‬‬
‫אלא הם ממין החולף והארעי שאין בו ממש‪ .‬אין מציאותם מסבה אושר ואין‬
‫העדרם גורם לפורענות‪.‬‬

‫הספקנים שבין ההוגים באתיקה סבורים‪ ,‬שאי־אפשר להוכיח או להצדיק משפט או‬
‫הערכה שבמוסר‪.3‬‬
‫לדעתם של הספקנים‪ ,‬יש להימנע מהבעת דעות מוחלטות אף בתחום‬
‫דעת־טוב־ורע‪ :‬שהרי כל טענה יש לה טענה שכנגד שניתן לנמקה ולפיכך שתי‬
‫הטענות מאזנות ומבטלות זו את זו‪.4‬‬

‫קבוצה נוספת של הוגים הם בעלי תורת־הרלאטיביזם )היחסיות( שבמוסר‪.‬‬

‫הסברה‪ ,‬שקיימים חוקי־מוסר קבועים‪ ,‬אחידים ואוניברסאליים‪ ,‬אינה עומדת ‪-‬‬
‫לדעתם ‪ -‬במבחן המציאות‪ .‬אמנם בתנאים דומים מסוימים מופיעים עקרונות‬
‫מוסריים זהים‪ ,‬ואולם עובדה היא שבמקומות שונים ובתנאים היסטוריים‬
‫וחברתיים שונים יצרו להם בנייהאדם מושגים אתיים שונים ואף מנוגדים‪ .5‬בין‬
‫הסבורים כך היו הסופיסטים‪.‬‬

‫ר׳ עמי ‪ 171‬ואילך ש ל ס פ ר זה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫גם ב ת ק ו פ ת נ ו י ש נ ם פ י ל ו ס ו פ י ם המטיפים ל ג י ש ה ס פ ק נ י ת ב ש א ל ו ת המוסר‪ .‬הידוע ש ב ה ם הוא‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ . ( B c r t r a n d‬הוא מטיף ל ג י ש ה‬ ‫‪Ruscii‬‬ ‫‪,1872‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫הוגה־הדעות האנגלי ברטראנד ר א ס ל‬
‫ס פ ק נ י ת ו ב י ק ו ר ת י ת כ ל פ י הדוגמות ש מ כ ת י ב ה מ י מ ס ד ע ל כ ל צ ו ר ו ת י ו ‪ -‬המדיני‪ ,‬ה ח ב ר ת י‬
‫והדתי ‪ -‬ו ע ם זאת הוא דוגל ב ס פ ק נ ו ת נ ב ו נ ה ומפוקחת‪ .‬הוא מוכן ל ק ב ל כ ע ק ר ו ן מ נ ח ה א ת מה‬
‫ש ע ו מ ד ב ב י ק ו ר ת השכל‪.‬‬
‫ע ל מ נ ה ג י ה ם השונים ואף המנוגדים ש ל בני עמים שונים מ ס פ ר ל נ ו הרודוטוס‪ ,‬ב ע ל ה ח י ב ו ר‬ ‫‪.5‬‬
‫ההיסטורי הגדול‪ .‬ח י ב ו ר זה עניינו העיקרי מ ל ח מ ת היוונים ו ה פ ר ס י ם ‪ ,‬ואולם ה מ ח ב ר מ ר ב ה‬
‫ל ת א ר א ת א ו ר ח ו ת י ה ם ש ל העמים השונים ב א ו ת ה ה ע ת ‪ ,‬בין מ ת ו ך מה ש ל מ ד ל ד ע ת ב ע צ מ ו‬
‫ב מ ס ע ו ת י ו ובין מה ש ל מ ד מפי השמועה‪:‬‬
‫כי כ ל בני־אדם י ח ש ב ו כ כ ה ע ל המנהגים‪ ,‬יכולים להוכיח ע ל י פ י ר א י ו ת ש ו נ ו ת‬
‫ו ר ב ו ת וגם ע ל י פ י זה‪ :‬דריוש‪ ,‬ב ע ת מלכו‪ ,‬ק ר א אליו א ת היוונים א ש ר היו‬

‫‪16‬‬
 ‫בעיית האתיקה כמדע‬

‫פרוטאגוראס גרס שהמוסר הוא יחסי‪ .‬בכל מדינה ומדינה מקובל להעריך את‬
‫מעשיהם של בני־האדם כטובים או כרעים‪ ,‬כצודקים או כבלתי־צודקים‪ ,‬עליפי‬
‫החוקים השוררים בהן‪ ,‬או עליפי המנהגים הרווחים שם‪ .‬נורמות אלו של הערכה‬
‫מוסרית אין מקורן בטבע ועל־כן הן משתנות מעם לעם ומתקופה לתקופה‪ .‬אין‬
‫אמת אובייקטיבית‪ ,‬אלא האמת מצטרפת מאמונתו וממצבו של כל אדם ואדם ברגע‬
‫נתון‪ .‬האמת היא אינדיבידואלית וסובייקטיבית וקיימות איפוא אמיתות מרובות‬
‫לאיךספור‪.‬‬
‫קיצונית אף יותר בדעותיה על דבר הרלאטיביות המוסרית היתה קבוצת‬
‫הסופיסטים הצעירים שעמה נמנו תראסימאכוס‪ ,‬פולוס‪ ,‬קאליקלס וקריטיאס‪.6‬‬

‫מתוך הנאמר לעיל ניתן להסיק‪ ,‬שקני־המידה המוסריים אינם קבועים ומשתנים‬
‫בהתאם לתנאים‪ .‬ישנם גם הטוענים שהמשפט המוסרי סובייקטיבי הוא ותלוי‬
‫בהלכי הנפש והרוח של היחיד החורץ אותו‪ ,‬ומכיוון שהלכי־הנפש של היחיד‬
‫מתחלפים ללא־הרף‪ ,‬כן גם ההכרעות המוסריות שלו משתנות ומגוונות‪.‬‬
‫ואולם אין פירושו של דבר כי המסקנה הישירה הנובעת מעובדות אלו היא‬
‫שהספקנות המוסרית מהווה מוצא הגיוני ומוצדק ביותר‪ .‬נכון יותר לומר‪,‬‬
‫שתוקפה של ההכרה המוסרית הוא יחסי‪ .‬בעלי ההשקפה הרלאטיבית במוסר‬
‫מצביעים על כך שההערכות המוסריות שונות הן מעם לעם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ישנם‬
‫עמים המכירים בפוליגמיה ואחרים האוסרים אותה‪ :‬ישנם הנוהגים מנהג‬
‫קאניבאלים‪ ,‬ואילו האחרים מוקיעים מנהג זה‪ .‬בחברה מסוימת נידון אדם לקלון‬
‫ולכלימה כשהוא סוטה מדרכי האמת ופונה לשקר ברודפו אחרי תועלתו האנוכית‪,‬‬
‫ואילו בחברות אחרות הוא זוכה להוקרה כאיש־המעשה הנבון והמפוקח‪ .‬קיצורו‬
‫של דבר‪ :‬אין תרבות אחת אלא תרבויות מרובות ומגוונות בעלות מסורות שונות‬
‫בתחום המוסר‪ .‬עם זאת מובן מאליו‪ ,‬שאין לקבל ולהסכים לכל תרבות כמות‬
‫שהיא‪ ,‬אלא ישנן תרבויות שאינן ראויות לשם זה‪ ,‬כגון התרבות הקאניבאלית או‬
‫ערכיה ההרסניים של התנועה הנאצית המתועבת‪ ,‬שהפקיעה עצמה מתרבות‬
‫בני־אנוש‪.‬‬

‫אצלו‪ ,‬ו ש א ל אותם‪ ,‬מה ה ש כ ר א ש ר יחפצו ב ו כי יאכלו ב ש ר ה ו ר י ה ם‬

‫כשימותו‪ ,‬ו ה ם אמרו‪ ,‬כי ל א יעשו ז א ת ב כ ל שכר‪ .‬א ח ר י י כ ן ק ר א דריוש א ת‬
‫ההודים ה נ ק ר א י ם קאלאטיים‪ ,‬והם אוכלים א ת ב ש ר הוריהם‪ ,‬ו ש א ל א ו ת ם‬
‫ב פ נ י היוונים‪ ,‬מה ה ס כ ו ם א ש ר ידרשו כי י מ ס ר ו א ת ה ו ר י ה ם ה מ ת י ם ו י ש ר פ ו‬
‫א ו ת ם באש‪ .‬הם ה ר י מ ו ק ו ל צ ע ק ה ו ב י ק ש ו כי לא י ד ב ר א ל י ה ם כ ד ב ר י ם האלה‪.‬‬
‫כ כ ה איפוא המנהג‪ ,‬והצדק‪ ,‬ע ם פ י נ ד ר ו ס ‪ ,‬באומרו‪ :‬״ ה מ נ ה ג הוא המולך ע ל‬
‫הכול״‪.‬‬
‫) ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,38‬ת ר ג ם א‪ .‬שור(‬
‫ר ׳ עמי ‪ 67‬ואילך ש ל ס פ ר זה‪.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪17‬‬
 ‫מבוא‬

‫הרלאטיביסטים מצביעים על כך‪ ,‬שגורמים שונים משפיעים על אופיו של האדם‬

‫ומתנים את מערכת ערכיו המוסריים‪ ,‬כגון האקלים‪ ,‬הסביבה הגיאוגראפית‪,‬‬
‫אורח־חייו‪ ,‬מצבו הכלכלי‪ ,‬גילו והשכלתו‪.‬‬
‫הדים להשקפה זו ניתן למצוא כבר בספרו של אריסטו ״הפוליטיקה״‪ 7‬שבו כתב‪,‬‬
‫כי ״העמים המתגוררים בארצות־הקור ובאירופה ניחנו אמנם ברוח גבורה ולחימה‬
‫ואולם הם לוקים בחסרונה של שנינות רוחנית ושל כשרון לאומנויות‪ :‬מסיבה זו‬
‫הם מצליחים בקלות יתירה לשמור על חירותם אבל לא עולה בידם להקים ארגונים‬
‫מדיניים ולשלוט על שכניהם‪ .‬היפוכו של דבר אתה מוצא בעמי אסיה‪ :‬הללו ניחנו‬
‫אמנם בשכל חריף והם בעלי כשרון יצירה‪ ,‬אלא שאין בהם אומץ־לב ועל־כן הם‬
‫משועבדים תמיד לאחרים‪ .‬ואולם העם היווני שמקומו באמצע יש בו תכונותיהם‬
‫הטובות של אלו ושל אלו‪ ,‬והריהו אמיץ־לב ובעל כשרון יצירה כאחת״‪.‬‬
‫מן הראוי לציין שהעמים הנוודים מגלים תכונות ומעלות שונות מאלו שמגלים‬
‫עובדי־האדמה היושבים ישיבת־קבע במקומותיהם‪ .‬ובאותה מידה שונים ערכיו‬
‫המוסריים של בן־הכפר עובד־האדמה מאלו של בךהעיר‪ ,‬וערכיהם של בני‬
‫דלתיהעם מאלו של העשירים‪.‬‬
‫ידועה היא העובדה שהשפעה רבה נודעת לגילו של האדם על אופיו ועל ערכיו‬
‫שהוא מאמץ לעצמו‪ .‬תיאור מזהיר לתופעה זו נמצא באיגרתו של המשורר הרומי‬
‫הגדול הוראטיוס‪ ,‬הידועה בשמה ״ארס פואטיקה״‪:8‬‬

‫חייב אתה להתאים לכל גיל את הליכותיו ולהעניק לטבעי־אנוש‬

‫המשתנים בחליפות השנים את טבעם‪ ,‬וכך התינוק‪ ,‬משעה שלמד‬
‫לדבר ולהלך ברגל בטוחה על הקרקע‪ ,‬רוצה לשחק עם בנייגילו‪,‬‬
‫מתכעס ללא טעם ובךרגע שוכח כעסו‪ ,‬בכל שעה שרוי הוא‬
‫במצב־רוח אחר‪ .‬נער שזקנו טרם צמח ואינו נתון עוד להשגחת‬
‫מורו שש לקראת הסוסים והכלבים ואל שדהימארס‬
‫שטוףיהשמש הריהו כדונג בידיהם של אלו המבקשים להטותו‬
‫אל הרע‪ ,‬מקשה עורפו כלפי מוכיחיו‪ ,‬נרפה מלכלכל עצמו‪ ,‬מפזר‬
‫כספים‪ ,‬שואף לגדולות‪ ,‬שטוףיתאוות‪ ,‬ממהר לזנוח את מה‬
‫שאהב‪ .‬שונות הן שאיפות הגבר הבוגר ושונה היא רוחו‪ .‬הוא‬
‫מבקש נכסים וקשרי־ידידות בחברה‪ ,‬עבד לתאוות־הכבוד‬
‫וחושש לעשות מעשה שבמהרה יהא עליו לתקנו בדי־עמל‪.‬‬
‫מצוקות רבות הן מנת־חלקו של הזקן‪ ,‬אם מחמת שהוא חס על‬
‫חסכונותיו‪ ,‬האומלל‪ ,‬ואינו עושה בהם שימוש ואם מחמת שהוא‬
‫מכלכל את מעשיו לאיטו ובזהירות מופלגת‪ ,‬משתהה במעשיו‬

‫אריסטו‪ ,‬״פוליטיקה״‪ 1327 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪Horat.. Epist. ad Pis.. 156-174‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪18‬‬
 ‫בעיית האתיקה כמדע‬

‫מתוך ציפייה לבאות‪ ,‬רשלן ומתעב את העתיד‪ ,‬קשה לבריות‪,‬‬

‫נרגן‪ ,‬משבח את העבר‪ ,‬עת שהיה נער‪ ,‬מוכיח את הצעירים על‬
‫פניהם‪.‬‬

‫נוכחנו לדעת איפוא שהמוסר הוא רלאטיבי במהותו‪ ,‬ועל־כן יהיה זה מוצדק‬
‫לומר שקנה־המידה להערכת המעשה המוסרי הוא זה המקובל על אדם בר־דעת‪,‬‬
‫מעמד או חברה מסוימים‪.‬‬
‫אשר לעקרונות הכלליים הנוהגים במוסר‪ ,‬דומה שאין לקבוע מסמרות בנושא‬
‫זה‪ :‬אדרבא‪ :‬מרבית המלומדים מצביעים על חוסר־השיטתיות המוחלט השורר‬
‫בתחום המוסר ועל הסתירה המתגלה בין העקרונות המוסריים כפי שהם מקובלים‬
‫על בני־אדם שונים ובזמנים שונים‪.‬‬
‫ועם זאת אין ספק בכך שניתן‪ ,‬למרות ההבדלים והשינויים שבערכים‬
‫המוסריים‪ ,‬להכיר במגמה כללית בתחום המוסר אשר לגביה קיימת אחדותידעים‬
‫יסודית והמציבה כמה וכמה נורמות מוסריות המשותפות לעמים שונים‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬מסכימים הכול שיש להבחין בין היושר לאייהיושר‪ ,‬וכן שוררת הסכמה‬
‫בין בני־האדם שהשקר‪ ,‬הרמייה וחוסריהצניעות ראויים לגנאי‪ ,‬ואילו הכנות‪,‬‬
‫האמת‪ ,‬הנאמנות וכיבוש־היצר ראויים לשבח‪.‬‬
‫ניתן להבחין בכמה הוראות־מוסר יסודיות שבני־התרבות נוטים לראותן‬
‫כהוראות מחייבות והן מקובלות על רוב בני־האדם‪ .‬כזה הוא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬האיסור‬
‫״לא תרצח״‪ .‬נורמה מוסרית אחרת המקובלת על רוב הבריות היא זו המדברת‬
‫בזכות הנטילה מעצמנו והנתינה לאחרים על־פי מידת הראוי והיושר‪ .‬וכן מוסכם‬
‫על הכול‪ ,‬שחייב אדם להיות נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬ולא יתבע מאחרים להתנהג‬
‫באופן שהוא עצמו אינו עומד בו‪.‬‬
‫אין זה מן הדברים הקלים להגדיר באופן מדויק וחד־משמעי את טיבו של‬
‫אישיהמוסר‪ ,‬ולומר מיהו אדם טוב‪ ,‬הגון וישרידרך‪ .‬באופן כללי ניתן לומר‬
‫שאישיהמעלה וההגון הוא זה השואף להוקרתם של אנשים הראויים להוקרה‪,‬‬
‫ומצד שני הוא חושש פן יהיה מגונה בעיני אנשים הגונים‪.‬‬
‫האדם המוסרי מרגיש בכורח פנימי לנהוג עליפי עקרונות אתיים‪ .‬יש בו באדם‬
‫מצפון מוסרי המנחה אותו בשעה שהוא נדרש להכריע הכרעה מוסרית‪ .‬מצפון זה‬
‫לוחש לו על אוזנו מה חייב הוא לעשות וממה עליו להימנע‪ .‬קול פנימי זה הוא‬
‫כושר אינטואיטיבי שבאדם‪ ,‬מעין הדיימוניון של סוקראטס‪ ,‬המזהירו מפני האיסור‬
‫והעוון והמעוררו לקראת המותר והחיובי‪.‬‬
‫אמת היא שהוראותיו של המצפון שונות הן מאדם לאדם ואולם בכל־זאת ניתן‬
‫להבחין בכמה הנחיות כלליות של המצפון‪ ,‬כגון שחייב האדם להיות אמיץ‬
‫ואציל־רוח‪ ,‬להיזהר שלא ייצא שמו לרעה בפי הבריות ולהשתדל בתיקון מידותיו‪:‬‬
‫אל לו לאדם לנקוט איפה ואיפה ביחס לעצמו וביחס לאחרים אלא לעשות דין אחד‬
‫לעצמו ולזולתו‪ :‬ראוי לו להימנע מלגרום רעה ועוול לרעהו‪ ,‬ואדרבא‪ :‬חייב הוא‬

‫‪19‬‬
 ‫מבוא‬

‫לנהוג בו בחסד ולסייע בידו במידת האפשר ולעולם ישתדל להיות ישר ונאמן‪.‬‬
‫האדם הראוי לשמו הוא מי ששואף לשלוות־הנפש ואינו נכנע לחליפות־רוחו‪,‬‬
‫לרגשות כעס‪ ,‬קנאה‪ ,‬שנאה וכדומה‪ .‬ובעיקר מורה המצפון לאדם לזכור תמיד‬
‫שאין האדם אמצעי ואין היתר לעשותו אמצעי‪.‬‬
‫ישנם הוגיידעות הטוענים שההתנהגות המוסרית אין מקורה במצפון‪ ,‬שהוא‬
‫יסוד אמוציונאלי‪ ,‬אלא בשכל הישר‪ .‬לדעתם‪ ,‬השכל הישר הוא המורה לאדם מה‬
‫לעשות וממה לחדול בחיי המעשה‪ .‬וכאשר נוהג האדם על־פי עצת השכל הישר‬
‫הוא עושה תמיד את המעשה הנכון וזוכה לאושר‪ ,‬שהוא פרי התבונה‪.‬‬
‫למרות חילוקי־הדעות בתחום ההערכות האתיות וניגודי ההשקפות על הטוב‬
‫והרע במקומות שונים ובזמנים שונים‪ ,‬ניכרת בכל־זאת סדירות ברורה ואחידה‬
‫בהופעתם של מושגים מוסריים בתנאים מוגדרים‪ .9‬ישנם המצביעים על כ ן‬
‫שהמושגים המוסריים חוזרים ונישנים במידה זו או אחרת בחברות שונות ויש בכך‬
‫כדי להעיד על תוקפם החברתי הכללי)‪.general socialvalidity)10‬‬
‫כשאנו באים לשפוט את טיבו של המוסר ושל ההערכה האתית‪ ,‬חייבים אנו‬
‫להימנע מהשוואות בלתי־מדויקות ומהכללות בלתי־זהירות‪ ,‬שכן כל הכללה יש‬
‫בה סיכון אינטלקטואלי‪ .‬כל אדם בוחר לפעול בדרך מסוימת על־פי הלכי־נפשו‬
‫ובהתאם לנסיבות שהוא מצוי בהם‪ .‬הערכת הנסיבות הללו תלויה בו בלבד ואין‬
‫איש יכול להכריע במקומו או אף לייעץ לו‪ .‬על־כן דומה שאין מקום ואין זה בגדר‬
‫האפשר כלל לקיים שיטה מוסרית שתורה לאדם את אשר עליו לעשות‪ ,‬ללא‬
‫פקפוק‪.‬‬
‫בדיוננו בענייני מוסר חובה עלינו לתת את הדעת על הערתו הנכונה והחשובה‬
‫של אריסטו‪ :‬״מתוך צמאונו לחוכמה מאמץ לו האדם אפילו פתרון חלקי בעניינים‬
‫שאנו מסופקים בהם ספק ר ב ״ ״ ‪ .‬וכן הוא אומר ב״אתיקה מהדורת ניקומאכוס״‪:‬‬
‫״דרכו של אדם מחונך היא לדרוש את הדיוק בכל סוגיא וסוגיא רק במידה שטבע‬
‫הנושא מאפשר אותה״‪.12‬‬

‫‪W.E.H. Lccky, History of European Morals, vol I, p. 57‬‬ ‫‪.9‬‬

‫)(‪R. Firlh. Elements of Social Organization, p. 189-19‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪Arist. De cae/o, II 12‬‬ ‫‪.11‬‬
‫א ר י ס ט ו ‪ ,‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ג ) ת ר ג ם י‪.‬ג‪ .‬ליבס(‪.‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪20‬‬
 ‫חלק ראשון‬

‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד ם י פ י ל ו ם ו פ י י ם על חיי האדם‬
‫רעיונות על חיי האדם והתנהגותו מצויים כבר בכתבי המשוררים שחיו בתקופה‬
‫הקדם־פילוסופית‪ .‬נסקור את הרעיונות הללו לפי סדר הזמנים‪ :‬האפום ההומרי‪,‬‬
‫האפוס של הסיודוס‪ ,‬המשוררים הליריים‪ ,‬האורפיים והטראגיקונים האטיים‬
‫הגדולים‪.‬‬
 ‫פרק ראשון‬

‫האפוס ההומרי‬

‫הומרום‪ ,‬גדול משוררי יוון ומגדולי השירה שבכל הדורות‪ ,‬חי‪ ,‬קרוב לוודאי‪,‬‬
‫במאה התשיעית לפסה״ב באסיה־הקטנה או באיים שבקרבתה‪ .‬הוא מחברם של‬
‫האפוסים הגדולים ״איליאס״ ו״אודיסיאה״ שתוכנם קשור במלחמת־טרויה‪ .‬יצירת‬
‫הומרום היא שעיצבה למעשה את התרבות היוונית‪ :‬היא שימשה מקור השראה‬
‫לכל היוצרים שקמו ליוון בכל תחומי היצירה‪ ,‬וממנה שאבו היוונים את ערכיהם‬
‫ואת אמונתם‪ .‬ראוי איפוא שנסקור בקצרה את תוכנם של שני האפוסים הללו‪ ,‬שכל‬
‫אחד מהם מכיל עשרים וארבעה שירים הכתובים במשקל ההקסאמטר‪.1‬‬
‫נושא ה״איליאס״ הוא פרשת מלחמת היוונים נגד ״איליוך ‪ -‬שמה הנוסף של‬
‫העיר טרויה ‪ -‬ומכאן שם האפוס‪ .‬אכן השיר אינו מספר את קורות המלחמה‬
‫מראשיתה‪ ,‬אלא מתרכז באפיזודה אחת שאירעה בשנה העשירית‪ ,‬השנה האחרונה‬
‫למלחמה‪ .‬מתוך זיקה להתרחשות המיוחדת המרכזית חוזר המשורר לימים עברו‬
‫ומגולל את המאורעות שברקע ההתרחשות שבהווה‪ .‬המאורע שבו מדובר מוצג‬
‫כבר בפתיחת ה״איליאס׳׳ והוא זעמו של אכילס‪:‬‬

‫שידי‪ ,‬בת־האלהים‪ ,‬וזרון אף אכילס בךפלס‪,‬‬

‫אף האבדון‪ ,‬שהמיט מתלאות בלי־קץ על־אכיים‪.2‬‬

‫אגממנון לקח בשבי את בתו של כוהן אפולון והאל העניש את היוונים‬

‫במגיפת־דבר שפרצה במחנה‪ .‬למרות שהחוזה קאלכאס יעץ להחזיר את הבת‪,‬‬
‫התעקש אגממנון להחזיק בה‪ .‬פרץ ריב בינו ובין אכילס‪ ,‬שתמך בדברי הנביא‪.‬‬
‫לבסוף ניאות אגממנון להחזיר את הבת‪ ,‬אך בתמורה נטל מאכילם את פילגשו‪.‬‬
‫אכילס הזועם החליט לפרוש מן המלחמה ולא ליטול עוד חלק בקרבות‪ .‬הוא התפלל‬
‫אל אמו תטיס וביקשה שתעמוד לימינו וזו העתירה אל זיאוס כי כל עוד לא תושב‬
‫לאכילס פילגשו‪ ,‬תהיה יד הטרויאנים על העליונה‪.‬‬

‫ה ה ק ס א מ ט ר ה ד א ק ט י ל י הוא חרוז ה מ ו ר כ ב מ ש ש רגליים‪ .‬ה ר ג ל ה א ח ר ו נ ה היא תמיד ב ת ש ת י‬ ‫‪.1‬‬

‫ה ב ר ו ת ‪ ,‬ו ה ח ב ר ה ה א ח ר ו נ ה ב ר ג ל זאת יכולה להיות א ר ו כ ה או ק צ ר ה ‪ .‬ה ר ג ל ה א ח ר ו נ ה ש ל‬
‫‪w‬‬
‫‪.( -‬‬ ‫ה ה ק ס א מ ט ר ה ד א ק ט י ל י היא איפוא ‪ ( - - ) spondeus‬או ‪) trochaeus‬‬
‫״איליאדה״‪ ,‬ש י ר ראשון‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪ .2-1‬כ ל ה מ ו ב א ו ת מ״איליאדה״ ומ״אודיסיאה״ הן מ ת ו ך‬ ‫‪.2‬‬
‫ת ר ג ו מ ו ש ל ש‪ .‬ט ש ר נ י ח ו ב ס ק י ‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫הרעיונות הקדפ־פילוסופיים על חיי האדם‬

‫וכך היה‪ :‬אכילס עמד במריו והיוונים החלו נוחלים כשלונות ומפלות במלחמה‪.‬‬
‫אמנם מדי פעם גברו היוונים על אויביהם‪ ,‬שהרי היו אלים כהרה וכאתנה שעמדו‬
‫לימינם‪ ,‬ובעיקר היתה ידם על העליונה בקרבות־ביניים‪ ,‬שבמהלכם התייצבו שני‬
‫גיבורים למלחמת פנים־אל־פנים‪ .‬באחד הקרבות הללו הרג היווני דיאומדס את‬
‫הגיבור הטרויאני פאנדארוס ופצע את איניאס ואף היכה את אפרודיטה שחשה‬
‫לעזרתו‪ :‬את ארס‪ ,‬אל־המלחמה‪ ,‬שהתייצב בשורות הטרויאנים‪ ,‬פצע‪.‬‬
‫גיבורם הגדול ביותר של הטרויאנים היה הקטור‪ .‬הוא שהנהיג את צבא־טרויה‬
‫במערכה והוא שיצא לקרבות פניםיאל־פנים עם בחירי הגיבורים היוונים‪ .‬אחת‬
‫התמונות היפות והמרגשות ביותר שב״איליאס״ היא זו המתארת את הקטור‪,‬‬
‫החגור נשקו ושריונו המוזהב‪ ,‬הנפרד מאשתו אנדרומאכה ומבנו הקטן על־יד‬
‫שער־העיר‪ ,‬בטרם צאתו להילחם באיאם היווני‪ .‬הגיבור חוזה בעיני רוחו את‬
‫הצרות העתידות לפקוד את רעייתו בעתיד‪ ,‬כאשר העיר תיפול בידי היוונים‪ ,‬את‬
‫היום שבו‬

‫‪ ...‬יגזל חפשתך וינהגך‬

‫אחד מבני האכיים בשרץ הנחשת ואו; בוכה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫תהיי אורגת בארגוס‪ ,‬ופקדת נכריה עליך‪...‬‬

‫לאחר שאסר זיאוס על האלים להתערב במלחמה ולסייע לצדדים הלוחמים‪,‬‬

‫החלו הטרויאנים מתגברים והודפים את היוונים‪ .‬אגממנון ניסה לפייס את אכילס‪,‬‬
‫אך הגיבור לא נתרצה לו ולא מש מאוהלו‪ :‬ישב חרש וסעד את לבו בבשר וביין‬
‫וניגן על נבלו‪ ,‬כשהוא מהרהר‪:‬‬

‫לאלו גם הוסיף לי עוד אגממנון כהנה וכהנה‬

‫אוצרות מטמונים כחול וכאבק מרב ליא יספר‪,‬‬
‫הוא לא יפתה את־לבי‪ ,‬עד אם יכפר את־פני‪.4‬‬

‫אך כאשר גברה הסכנה מאוד‪ ,‬ניאות אכילס להתיר לידידו הגיבור פטרוקלוס‬
‫לצאת ולהילחם בהקטור ולצורך זה אף נתן לו את שריונו המהולל‪ .‬אך פטרוקלוס‬
‫נפל שדוד בחרב הגיבור הטרויאני ואז התלקחה בלב אכילס התשוקה לנקום את‬
‫נקמת רעו האהוב‪ .‬הוא חגר את נשקו ושריונו החדש שהביאה לו אמו תטיס‪,‬‬
‫התנפל בחמת־זעם על צבאיהטרויאנים והניסם‪ ,‬ולבסוף אף הכריע את הקטור‬
‫ומותתו‪ .‬את רגלי הגיבור המת קשר למרכבתו והחל שועט על פני המישור‪ ,‬כשבני‬

‫שם‪ ,‬ש י ר שישי‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪ .456-454‬א ח ר י ת זו שחוזה ה ק ט ו ר ל א ש ת ו א מ נ ם ה ת ק י י מ ה ‪ ,‬והיא‬ ‫‪.3‬‬

‫מ ת ו א ר ת ב מ ח ז ה ו ש ל אוריפידס ״ א נ ד ר ו מ א כ ה ״ ובמחזותיו ״ ה ק א ב ה ״ ו ״ ב נ ו ת טרויה״‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ש י ר תשיעי‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.387-385‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪24‬‬
 ‫האפוס ההומרי‬

‫העיר הנצורה צופים מעל החומות כיצד גוויית גיבורם הנערץ נגררת ומתפלשת‬
‫בעפר‪:‬‬
‫לאבק מתאבך מסביב לחלל‪ ,‬ובחורות קוצתיו‬
‫כסו בעפר‪ ,‬וראשו ה?חמד מתבוסס באבק‪,‬‬
‫ראשו כליל־יפי לפנים‪ ,‬ועתה הסגירו בךקרונוס‬
‫לאויבו לנאצה ובלמה עלישךמות אךץ־אבותיו‪.5‬‬

‫באישון־לילה הגיע פריאמוס מלך טרויה‪ ,‬אביו הזקן של הקטור‪ ,‬ועמו עגלה‬
‫טעונה כסף וזהב כדי לפדות בהם את גופת בנו מידי אכילס‪ .‬האב הישיש דיבר על‬
‫לב אכילס‪ ,‬שיראה בצערו וידמה בלבו עד מה מצירים היו הוריו שלו באבוד בנם‪.‬‬
‫אכילס הנרגש נעתר להפצרת האב‪ ,‬מסר לו את גוויית בנו והטעינה על העגלה‪.‬‬
‫האב השכול חזר אל עירו הנצורה וכל בנייטרויה יצאו לקונן לגיבורם ולספוד לו‪.‬‬

‫עניינו של האפוס ״אודיסיאה״ הוא נדודי אודיסאוס כשיצא מטרויה עד שובו‬

‫לביתו באיתאקה‪ .6‬כדרכו ב״איליאס״‪ ,‬כן ב״אודיסיאה״ אין הומרוס מגולל את‬
‫המאורעות ברציפות אלא מתרכז בשלביה האחרונים של העלילה כשמהם נפרש‬
‫הרקע ומתבאר מה שקדם‪.‬‬
‫ביתו של אודיסאוס באיתאקה המה מגברים המחזרים אחרי פנלופה אשתו‪ .‬הבן‬
‫טלמאכוס‪ ,‬שנפשו נקעה מעדת החצופים המכלים את רכוש אביו‪ ,‬נקרא על־ידי‬
‫האלה אתנה לצאת ולתור אחרי אודיסאוס‪ .‬אתנה הכינה לו ספינה והוא הפליג בים‪.‬‬
‫תחילה שם פעמיו לפילוס כדי לשאול את החכם נסטור אודות אביו‪ .‬אך נסטור לא‬
‫ידע עליו דבר והיפנה איפוא את הבן אל מנלאוס מלך ספארטה‪ .‬ואמנם מנלאוס ידע‬
‫לספר שאודיסאוס שוהה אצל האלה קאליפסו וזו אינה מניחה לו להפליג לביתו‪.‬‬
‫בינתיים השתדלה אתנה אצל האלים למען אודיסאוס וזיאוס החליט לשגר את‬
‫הר‪5‬ס‪ ,‬שליח־האלים‪ ,‬אל קאליפסו כדי לזרזה לשלח את אודיסאוס לביתו‪.‬‬
‫קאליפסו צייתה‪ ,‬אף כי תוך התמרמרות‪ ,‬לצו זיאוס‪ ,‬ואודיסאוס עלה על רפסודה‬
‫והפליג לדרכו‪ .‬בהיותו קרוב לארץ־הפיאקים חולל פוסידון‪ ,‬ששטם את אודיסאוס‪,‬‬
‫סערה גדולה בים‪ .‬הרפסודה טולטלה ונופצה ואודיסאוס נסחף על־ידי הגלים אל‬
‫חוף ארץ־הפיאקים כשהוא עירום וחסר־כול‪ .‬כאן פגשה בו בת מלך־הפיאקים‪,‬‬
‫נאוסיקאה‪ ,‬ורחמיה נכמרו על הפליט האומלל‪ .‬תיאור פגישתם של אודיסאוס‬
‫ובת־המלך‪ ,‬ותיאור אהבתה הצנועה לגיבור היווני הוא מהתיאורים הנלבבים‪,‬‬
‫העדינים והאנושיים ביותר שבאפוס ההומרי ובספרות העולם בכלל‪.‬‬
‫הפיאקים אספו את אודיסאוס‪ ,‬סעדוהו והלבישוהו והוא היה לאורחו של המלך‬
‫אלקינואוס‪ .‬לאחר שנח והחליף כוח ערך המלך לכבודו סעודה מפוארת כשכל‬

‫שם‪ ,‬ש י ר ע ש ר י ם ושניים‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.404-401‬‬ ‫‪.5‬‬

‫א ח ד האיים האיוניים‪.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪25‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד פ ־ פ י ל ו ס ו פ י י ם ע ל חיי האדם‬

‫אצילי הפיאקים מסובים למשתה‪ .‬בשעתיהסעודה שר המשורר דמודוקוס על‬

‫סוס־העץ ומפלת טרויה‪.‬‬

‫ככה שורר המשורר המהלל שירתו‪ :‬ואוליסס‬

‫תפש בכפיו החזקות אדרת היקר מארגמן‪,‬‬
‫הליט בה ראשו הנאה ויסתר את פניו הנאות‪,‬‬
‫יען כי בוש מדמעותיו לעיני כל־הפיאקים‪.7‬‬

‫לבקשת המלך גולל אודיסאוס באוזני המסובים את סיפור נדודיו ותלאותיו‪ .‬הוא‬
‫סיפר כיצד טולטלו הוא ורעיו אל אי הקיקלופים בעלי העין האחת‪ ,‬ובהם פוליפמוס‬
‫האיום שטרף ואכל שניים מהחבורה‪ .‬הוא זמם להשביע רעבונו בשאר‬
‫בני־החבורה אלמלא הערים עליו אודיסאוס‪ ,‬הישקהו יין לשוכרה וסימא את עינו‪.‬‬
‫אחר־כך הגיעו אל ארץ הליסטריגונים אוכלי האדם‪ .‬שם אבדו לו לאודיסאוס‬
‫מרבית אנשיו וספינותיו ורק אחת נותרה לו ובה הגיע אל האי איאיה‪,‬‬
‫מקומ־מושבה של המכשפה קירקה‪ .‬קירקה הפכה בכשפיה את רעיו של אודיסאוס‬
‫לחזירים ואולם אודיסאוס אילצה להחזיר לרעיו צורת אדם‪.‬‬
‫קירקה הורתה לאודיסאוס‪ ,‬שרצון האלים הוא כי עליו לרדת אל ארצות המתים‬
‫כדי לתור שם אחרי נפש החוזה טריסיאס ולשמוע מפיו עצה והדרכה‪ .‬אודיסאוס‬
‫הגיע אל שערייהשאול‪ ,‬העלה את נשמת טריסיאס ושמע את הצפוי לו ואת דרכו‬
‫בעתיד‪ .‬עם נשמת־החוזה עלו נשמות נוספות ואף הן סיפרו לאודיסאוס את סיפור‬
‫חייהן ומותן‪ .‬בתוכן היתה גם נשמת אגממנון שסיפרה כיצד נרצח המלך עם שובו‪,‬‬
‫בידי אשתו ומאהבה‪ :‬הוא פגש גם באכילס וגם ראה את נשמתו העגומה של‬
‫הגיבור איאס‪ ,8‬אשר שלח יד בנפשו לאחר שאודיסאוס‪ ,‬ולא הוא‪ ,‬זכה בשריון‬
‫אכילס‪:‬‬

‫עק?ךה לבדה רק נ?שו של איס‪ ,‬בנו של טלמון‪,‬‬

‫הרחק ממני נצבה זועמת על אדות נצחוני‪,‬‬
‫‪9‬‬
‫אשר נצחתיו ?ריבי שם אתו על !ד האניות ‪.‬‬

‫רחמי אודיסאוס נכמרו על הגיבור האומלל והוא פנה אל רוחו בדברי־כיבושין‪:‬‬

‫א?ס ?נו של טלמון‪ ,‬הגג; ר התמים! האמנם‬

‫גם ?מיתתך לא תשכח חרונך עקב הנשק‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫?לי הכליון שנתנו האלים לאיד הארגאיםי‬

‫״אודיסיאה״‪ ,‬ש י ר שמיני‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.86-83‬‬ ‫‪.7‬‬

‫ס י פ ו ר ה ת א ב ד ו ת ו ש ל איאס הוא נ ו ש א הטראגדיה ״איאס״ ש ל סופוקלס‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫״אודיסיאה״‪ ,‬ש י ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.546-543‬‬ ‫‪.9‬‬
‫שם‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.555-553‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪26‬‬
 ‫האפוס ההומרי‬

‫ואולם איאם עמד בשתיקתו הקודרת ולא ענה דבר‪.‬‬

‫בהמשך מסעותיו ‪ -‬כך סיפר אודיסאוס במשתה שנערך בארמון מלך־הפיאקים ‪-‬‬
‫ניקרו על דרכו הסירנות שתציין נערה ותציין דג‪ .‬הן היו שובות את לב יורדי־הים‬
‫בקול שירתן עד כי היו שומטים את משוטיהם ומפקירים את הספינה להיטרף אל‬
‫מצולותיהים‪ .‬אודיסאוס ציווה על אנשיו לאטום אוזניהם בשעווה ולקשור את גופו‬
‫אל התורן‪ ,‬וכך חלפו ועברו על פני הסירנות בלא שנלכדו בכשפי שירתן‪.‬‬
‫אחר־כך הגיעו אל אייהשמש וכאן אירעה הפורענות הקשה מכולן‪ :‬הספנים ירדו‬
‫אל החוף וכדי לשבור רעבונם שחטו שוורים מעדרו של הליוס‪ ,‬אל־השמש‪.‬‬
‫במהרה באו על עונשם‪ :‬כשהפליגו מן האי‪ ,‬הקדיר הליוס את עיו־השמש‪ ,‬פרצה‬
‫סערה נוראה וזיאוס שלח בהם את ברקיו‪ .‬האוניה התרסקה וכל רעיו של‬
‫אודיסאוס נהרגו‪ .‬רק אודיסאוס לבדו נותר בחיים וכשהוא נאחז בקורה‬
‫מקורות־הספינה הגיע אל האי של קאליפסו‪ .‬קאליפסו התאהבה באודיסאוס‬
‫והחזיקה בו שמונה שנים תמימות ורק במצוות האלים התירה לו לצאת לדרכו‬
‫לאיתאקה‪ .‬בדרכו לשם נטרפה הרפסודה שבה הפליג וכך הגיע אל ארץ־הפיאקים‪.‬‬
‫עד כאן סיפורו של אודיסאוס‪.‬‬
‫כששמע מלך־הפיאקים את סיפור התלאות‪ ,‬הזדרז ושלח את אודיסאוס לביתו‪.‬‬
‫הוא העמיד לרשותו ספינה מלאה כל טוב וצוות ספנים מנוסים שאתם הגיע‬
‫אודיסאוס סוףיסוף לאיתאקה‪ .‬אך כאן עוד נכונו לו קשיים רבים ומאבקים מרים‬
‫בכנופייתיהמחזרים‪ .‬הללו חמדו את נכסיו‪ ,‬את שלטונו ואת אשתו ואילו היה‬
‫אודיסאוס נופל בידיהם היו ממהרים להמיתו‪ .‬בכל כוח עורמתו‪ ,‬בינתו ותושייתו‬
‫נאלץ אודיסאוס לכלכל את מלחמתו כנסיכים המחזרים‪ .‬עזרה לו בכך אתנה‬
‫ששינתה את דמותו לדמות חלך ישיש ועני וכך הגיע לארמונו בלא שאיש יכירנו‪.‬‬
‫למחרת בואו נערכה תחרות בין המחזרים‪ ,‬שהזוכה בה עתיד היה לרשת את‬
‫ביתו של אודיסאוס ולשאת את אשתו‪ .‬על כל אחד מן המתחרים היה ליטול את‬
‫קשתו של אודיסאוס ולירות בה חץ שיחדור בעד הסדקים של שנים־עשר גרזינים‬
‫אשר ננעצו בשורה אחת ברצפת־האולם‪ .‬אולם אף אחד מהמתחרים לא עלה בידו‬
‫לדרוך את קשתו האדירה של הגיבור‪ .‬אז ביקש גם אודיסאוס המחופש את הקשת‬
‫והוא ירה חץ אשר עבר את כל סדקי הגרזנים‪ .‬טלמאכוס‪ ,‬אשר אודיסאוס גילה לו‬
‫את סודו‪ ,‬סגר ונעל את כל דלתות־האולם‪ ,‬ואודיסאוס‪ ,‬שחזר והופיע בדמותו‬
‫המקורית‪ ,‬דמותיגיבור נהדרת‪ ,‬הרג בקשתו את כל המחזרים‪ .‬וכך‪ ,‬לאחר כעשרים‬
‫שנותיפרידה‪ ,‬שב אודיסאוס אל ביתו ואל אשתו הנאמנה‪.‬‬

‫בקוראנו את הומרוס‪ ,‬מצטיירת לפנינו השקפת־עולם פילוסופית על החוקים‬

‫הנצחיים השוררים ביקום‪ ,‬על טבעו של האדם ועל חייו‪ .‬היוונים עצמם שיוו‬
‫לאפוס ההומרי פירוש פילוסופי ודרשו את הדברים לעומקם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מצטט‬

‫‪27‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד פ ־ פ י ל ו ס ו פ י י ם ע ל חיי האדם‬

‫אפלטון ב״תיאיטיטום״ שורה אחת מתוך ה״איליאם״"‪ ,‬המורה שמוצא האלים הוא‬
‫מאוקיינוס ומכאן נמצא אפלטון למד שעליפי השקפת הומרוס ״מתהווה הכול מן‬
‫הזרימה ומן התנועה׳‪ /‬והומרוס הוא איפוא אבי השיטה הפילוסופית שקיבלה את‬
‫ביטויה הקלאסי באימרתו של הראקלייטוס‪ :‬״הכול זורם״‪.‬‬
‫לפי הומרוס‪ ,‬חיי אדם תלויים הן בהשגחה העליונה‪ ,‬״מוירה״‪ ,‬ובאלים והן‬
‫באדם עצמו ובהתנהגותו‪ .‬אף־על־פי שהמוירה מתנהלת ללא תלות באדם ולעתים‬
‫אף ללא תלות באלים‪ ,‬בכל־זאת שונה היא מן המושג הפילוסופי של ״גזירה‬
‫משמים״‪ ,‬שאין לעצור בעדה ואי־אפשר שיהיה לה עיכוב‪ ,‬אלא המוירה ניתן‬
‫להיאבק בה ולשנותה‪ .‬המוירה עצמה שתי פנים לה‪ :‬יש שהיא נתפשת כעילה‬
‫עליונה שהאלים גם הם נתונים למרותה‪ ,‬ויש שהיא מושגת כהתגשמות‬
‫רצון־האלים‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬רצונו של זיאוס‪.‬‬
‫בכל מקרה האלים הם בעלייבריתה של המוירה ויחד עמה הם טווים את פתיל‬
‫גורלו של האדם‪ .‬הם מטים את לבם של בני־האדם למעשים העולים בקנה אחד עם‬
‫תוכנית המוירה‪ .‬ההתמרדות כנגד המוירה וגזירותיה נתפשת כגאווה וכיהירות־לב‬
‫הראויות לעונש‪ ,‬והעונש בא בין מידם של האלים ובין מידי בני־האדם שהפכו‬
‫להיות כלי בידי המוירה‪ .‬גזירת הגורל שואפת לעולם להשיג את תכליתה ואין היא‬
‫נכשלת בכך‪ .‬ההשגחה היא מקור האמת‪ ,‬הטוב והצדק ואילו מקור הרע והעוול הם‬
‫גאוות האדם‪ ,‬לבו המתנשא ויצריו הבלתי־מרוסנים‪ .‬מעשי העוולה ‪ -‬נאמר‬
‫ב״אודיסיאה״ ‪ -‬מאוסים הם בעיני האלים‪ ,‬ויקרים בעיניהם ״הצדק והצדקה הנאים‬
‫לגורל אנוש״ ‪. )2‬‬
‫אך‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא רק המוירה היא המסובבת את קורות האדם‪ ,‬אלא גם האדם עצמו‬
‫אחראי במישרין לקורותיו‪ :‬חייו מתנהלים במידה רבה על־ידי רגשותיו ורצונו‬
‫המכונים בשם הכולל ״תימוס״)‪ - thymos‬התלהבות‪ ,‬לב(‪ .‬ככל שתירבה עוצמת‬
‫התימוס המפעמת באדם‪ ,‬כן יגדל טווח השפעתו על חייו לטוב ולרע‪ .‬השכל הישר‬
‫עומד על משמרת הטוב והישר והוא יועצו של הלב‪ ,‬ובשעה של סכסוך בין הלב‬
‫והשכל משתדל האחרון להטות את הלב בדרכי שכנוע ושידול‪ .‬אך לעתים תכופות‬
‫יקרה שהלב ביהירותו דוחה את עצת השכל וההגיון‪ ,‬האדם בוחר ללכת בשרירות‬
‫לבו ואז הוא בא על עונשו‪.‬‬
‫כבר בפתיחת ה״איליאס״ מבטא הומרוס את הסיבה להתרחשויות‬
‫ולהש^לשלות הדברים הרי־האסון בהמשך ‪ -‬בסכסוך שהתגלע בין אכילס ובין‬
‫אגממנון‪ ,‬וסיבתו של הסכסוך‪ ,‬שהמיט שואה על היוונים‪ ,‬היא בהתגעשות יצריו‬
‫של אגממנון ובאובדן עשתונותיו‪ .‬הוא נהג בשרירות־לב שעה שכבש לו לשפחה‬
‫את בת כריסם‪ ,‬כוהךאפולון‪ :‬יצריו המיתוהו להוסיף חטא על פשע ולגרום עוול‬
‫לאכילס ובכך עורר בגיבור עברה וזעם בלתי־נכבש שהיה אף הוא לרועץ‬

‫״איליאדה״‪ ,‬ש י ר א ר ב ע ה י ע ש ר ‪ ,‬ש ו ר ה ‪.201‬‬ ‫‪.11‬‬

‫״אודיסיאה״‪ ,‬ש י ר א ר ב ע ה ־ ע ש ר ‪ ,‬ש ו ר ה ‪.83‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪28‬‬
 ‫האפוס ההומרי‬

‫לצבא־היוונים ולגיבור עצמו‪ .‬אכילס עצמו מודה בכך‪ ,‬אך כבר מאוחר מכדי‬
‫לתקן‪ .13‬גם אגממנון מביע חרטה על התנהגותו השרירותית בבואו לפייס את‬
‫אכילס ולהשלים עמו‪.14‬‬
‫נמצא איפוא‪ ,‬שתלאותיו של האדם ומצוקותיו הן במידה רבה פרי מעשיו‪.‬‬
‫בפתיחת ה״אודיסיאה״ דוחה זיאוס באסיפת־האלים את תלונותיהם של בני־האדם‬
‫שהם מלינים על האלים ומתארם כחסרי־שחר‪:‬‬

‫אויה לי‪ ,‬איך מאשימים לעולם בנייאיש את האלים‪,‬‬

‫לאמר‪ ,‬מהם אך תבאנה הרעות‪ :‬ואולם גם המה‬
‫‪15‬‬
‫הוה ימיטו על אךצם בזדונם‪ ,‬גם למרות הגזרה ‪.‬‬

‫עולם המוירה ורצון האלים המופיע אצל הומרוס הוא הדימוי היווני העתיק‬
‫ביותר הידוע לנו על תכלית המציאות ונסיבות התרחשותה‪ .‬האלים חיים בשלווה‬
‫ובאושר בלתי־מופרים ועולמם מהווה ניגוד קוטבי לעולמם של בני־האדם שנגזר‬
‫עליהם לחיות חייהם בצער ובמצוקה‪ .‬לא־אחת מתאר הומרוס את האדם בברייה‬
‫העלובה והאומללה ביותר עלייאדמות‪:‬‬

‫?ען ו?!ען אין אמלל בארץ מאדם בן־תמותה‬

‫בין כליהחיה הנושמה ורומשת על פני האךמה‪.16‬‬

‫כדי להמחיש את חוסר ישעם של בנייהאדם‪ ,‬יש שהמשורר משווה אותם לעלים‬
‫הנגרפים ביער‪.‬‬

‫לדעת חוקרים רבים‪ ,‬הומרוס‪ ,‬בתארו את החיים בסוף התקופה המיקנית )המאה‬
‫השתיםיעשרה( הסתמך חלקית על המסורת הידועה לו ושמר על כמה קווים‬
‫אופייניים לסדרי־החיים של תקופה שקדמה בכשלוש־מאות שנה לתקופתו של‬
‫המשורר‪ ,‬אולם בעת ובעונה אחת העביר לזמנים עברו את הווי החיים של זמנו‪,‬‬
‫וכך הוא ״ממדרן״ )״מחדש״( ‪ -‬בלא יודעים ‪ -‬את הקדמות‪.17‬‬
‫המדינות המתוארות בשירי הומרוס הן בעלות צביון אריסטוקראטי מבחינה‬
‫פוליטית וחברתית‪ .‬הדמויות המופיעות בשירים הן דמויות אלים או בני־אדם מן‬
‫המעמד החברתי העליון‪ ,‬מלכים‪ ,‬נסיכים‪ ,‬מצביאים וכדומה‪ .‬בני־ההמון נעדרים‬

‫״איליאדה״‪ ,‬ש י ר ת ש ע ה ־ ע ש ר ‪ ,‬ש ו ר ה ‪.56‬‬ ‫‪.13‬‬

‫שם‪ ,‬ש ו ר ה ‪.86‬‬ ‫‪.14‬‬
‫״אודיסיאה״‪ ,‬ש י ר ראשון‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.34-32‬‬ ‫‪.15‬‬
‫״איליאדה״‪ ,‬ש י ר ש ב ע ה ־ ע ש ר ‪ ,‬ש ו ר ו ת ‪.447-446‬‬ ‫‪.16‬‬
‫מ ש ה עמית‪ ,‬ת ו ל ד ו ת יוון ה ק ל א ס י ת ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס תשמ״ד‪ ,‬עמי ‪.74-72‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪29‬‬
 ‫הרעיונות הקדפ־פילוסופיים על חיי האדם‬

‫כמעט לחלוטין ואם מופיע אחד מהם‪ ,‬אין זה אלא כדי לציין את מסירותו לאדונו‬
‫האציל או כדי לבזותו ולהציגו בנערותו‪ ,‬כדוגמת תרסיטס ב״איליאס״ המעז‬
‫לפקפק בחוכמתם של המנהיגים והטועם בשל כך מנחת־זרועו של אודיסאוס‪.‬‬
‫כבוד והערצה ללא גבול חלקו היוונים לשמו של הומרוס‪ .‬די היה לומר‬
‫״המשורר״ כדי שידעו כי המדובר בבעל ה״איליאס״ וה״אודיסיאה״‪ .‬אפלטון‬
‫כינהו ״מחנכה של יוון כולה״‪ .‬היוונים ייחסו לדברי הומרוס מעלת חוכמה שאין‬
‫למעלה הימנה ושיטת החינוך היוונית הושתתה במידה רבה על שירת הומרוס‪.‬‬
‫רמתם הפיוטית וסגולותיהם הלשוניות של שני האפוסים ההומריים מעוררים‬
‫גם כיום את השתאותם של בנייהתרבות‪ ,‬הרואים בשירת הומרוס את אחד‬
‫מגילוייה הנשגבים ביותר של רוחיהאדם‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫פרק שני‬

‫האפוס של הסיודוס‬

‫המשורר השני בחשיבותו‪ ,‬לאחר הומרוס‪ ,‬הוא הסיודום שחי במיפנה המאות‬
‫השמינית והשביעית לפסה׳׳נ‪ .‬הוא נולד באסקרה‪ ,‬כפר קטן בבויוטיה‪ ,‬לרגלי‬
‫ההליקון ‪ -‬ההר המקודש למוסות‪ .‬אביו של הסיודוס היה עובד־אדמה ״עד אחרית‬
‫ימיו״‪ ,‬ושני בנים היו לו‪ :‬הסיודום הבכור ופרסם הצעיר‪ .‬לאחר מות האב נתגלע‬
‫ריב בין שני האחים בדבר הירושה והם הביאו את עניינם לפני בית־הדין‪ .‬פרסם‬
‫שיחד את השופטים וכך עלה בידו ליטול לעצמו את חלקה הגדול של הנחלה‪.‬‬
‫להסיודום נגרם מפח־נפש ובלבו גאו רגשות מרירות וכאב‪ .‬פרסם היה בטלן‬
‫מטבעו‪ ,‬הולל ורודף־תענוגות‪ ,‬ובמהרה לא נותר בידו דבר מכל רכושו‪ .‬מכיוון‬
‫שכך‪ ,‬נתן עינו בשארית הירושה שבידי אחיו ובא בתביעות חדשות כלפיו‪ .‬אין אנו‬
‫יודעים כיצד נתגלגלו הדברים בסופם‪ ,‬מכל־מקום המחלוקת המרה עם אחיו פקחה‬
‫את עיני המשורר להתבונן בחיים ובאורחות החברה‪ ,‬ולתת דעתו על יחסי־אנוש‪.‬‬
‫בעקבות זאת יצר את האפוס הדידאקטי ״מעשים וימים״‪.‬‬

‫לאחר ״מעשים וימים״ חיבר הסיודוס את האפוס ״תיאוגוניה״‪ ,‬שעניינו תולדות‬

‫האלים‪ .‬נתאר בקצרה את תוכנן של שתי יצירות אלו‪:‬‬
‫האפוס ״מעשים וימים״ פותח בקריאה למוסות ובתפילה לזיאוס'‪ .‬המשורר‬
‫מתאר שני מיני אריס)התחרות‪ ,‬יריבות(‪ :‬יריבות חיובית ומועילה המדרבנת את‬
‫האדם למעשה יצירה‪ ,‬ולעומתה‪ ,‬יריבות קטנונית שסופה מלחמה וחורבן‪ .2‬כאן‬
‫מספר המשורר את המיתוס של פרומיתיאוס‪ 3‬ובאמצעותו הוא מסביר את מקור‬
‫הרע בעולם‪.‬‬
‫לאחר שגנב פרומיתיאוס מזיאוס את האש כדי להעניקה לאדם‪ ,‬העניש זיאוס את‬
‫הגזע האנושי‪ :‬הוא שלח לבנייהאדם את האשה‪ .‬שם האשה היה פאנדורה‪ ,‬והיא‬
‫היתה יפת־תואר‪ ,‬אלא שמידותיה ותכונות נפשה מגונות מאוד‪ .‬כל הרעות‬
‫שבעולם‪ ,‬האסונות‪ ,‬המחלות והמצוקות למיניהן שולחו בעולם מתוך תיבתה של‬
‫פאנדורה‪ ,‬אם כל הנשים‪ .‬האשה היא איפוא הסיבה לכל התלאות והפגעים שבחיי‬
‫האדם‪.‬‬

‫״ מ ע ש י ם ו י מ י ם ׳ ‪.10-1 /‬‬ ‫‪.1‬‬

‫שם‪.41-11 ,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שם‪.105-42 ,‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪31‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת הקדם־פילוסופיים ע ל חיי ה א ד ם‬

‫לאחר סיפור המיתוס על פרומיתיאוס מביא הסיודוס את המיתוס על חמש‬

‫העתים של תולדות האנושות מראשיתה ועד להווה‪ ,‬כשכל עת ירודה מקודמתה‪.4‬‬
‫וזה סדר העתים‪ :‬עת הזהב‪ ,‬עת הכסף‪ ,‬עת הארד‪ ,‬עתם של גיבורי טרויה ושאר‬
‫הגיבורים‪ ,‬ולאחרונה ‪ -‬עת הברזל‪ .‬עת זו‪ ,‬שאיתרע מזלו של המשורר לחיות בה‪,‬‬
‫היא הקשה והשפלה שבכולן‪ ,‬הן מבחינת המצב החומרי והן מבחינת מידותיהם של‬
‫בנייהאדם‪ .‬בושה ויראת־חטא עברו ובטלו מן העולם ובכול שולטים רשעות‪,‬‬
‫אכזריות ואנוכיות‪ .‬על מצב זה ממשיל המשורר את המשל היפה על הנץ והזמיר‪:5‬‬

‫כה אמיר ךם־ה?ליל הנץ אמריהו הביע‪,‬‬

‫עת צפךניו בו נעץ ולרום העבים נשאהו‪.‬‬
‫מר התנפח הזמיר ?דקר ?עקול־הצפרן‪,‬‬
‫אך הלזה את דברו לו הגיד ?עזות וברב־תקף‪:‬‬
‫מה תקונן‪ ,‬הא?לל‪ ,‬בכף התקיף הן נתפסת‪,‬‬
‫אף אל אשר אובילך‪ ,‬שם תבוא‪ ,‬ואם־כי בעל־זמר‪:‬‬
‫אם אח?צה לברות לי תדזיה או ח?שי אשלחך‪.‬‬
‫רק ססר־לב ינסה התקומם לךביכח ממנו ‪-‬‬
‫הוא נצחון לא ינחל‪ ,‬אך יוסיף על בשתו גם הצער‪.‬‬
‫ככה הנץ קליהטיס‪ ,‬העוף פרוש־האבר השיח‪.‬‬

‫בהמשך הדברים‪ 6‬דן המשורר בעניין הצדק ואופן הגשמתו בעולם‪ .‬הוא מדגיש‪,‬‬
‫שמותר האדם מן הבהמה הוא בהכרת הצדק והחוק ובערכי המוסר שעל־פיהם הוא‬
‫חי‪ .‬באשר למידות הטובות‪ ,‬הסיודוס טוען‪ 7‬שהדרך להשגתן רבת־מכשולים היא‪.‬‬
‫אי־אפשר לו לאדם שיתקן את מידותיו בלא שיהיו בו אוו־ך־רוח‪ ,‬ראייתיהנולד‬
‫ונכונות להטות אוזן לעצתו של חכם‪ ,‬ובעיקר חשובות החריצות וההתמדה‪ .‬לאחר‬
‫דברי הדרכה והוראות להנהגת־חיים מתוקנת ‪ 8‬בא גוף ה״מעשים״ ‪ , 9‬המכיל‬
‫הוראות ותקנות בענייני הנהלת המשק החקלאי‪ ,‬עונות העבודה השונות‪ ,‬הכנת‬
‫הכלים‪ ,‬שכירת פועלים וביריב‪ .‬אחר־כך‪ 10‬מובא לוח שיט והפלגה בימים‬
‫ולאחריו" מייעץ המשורר בענייני משפחה ויחסי־אנוש‪ .‬סוף הספר‪ '2‬הוא מעין‬
‫לוח־שנה ובו פירוט הימים לפי מניין החודש היווני‪ ,‬תוך ציון טיבם‪ ,‬שכן ישנם‬

‫שם‪.201-106 ,‬‬ ‫‪.4‬‬

‫שם‪.212-202 ,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪.285-213 ,‬‬ ‫‪.6‬‬
‫שם‪.341-286 ,‬‬ ‫‪.7‬‬
‫שם‪.380-342 ,‬‬ ‫‪.8‬‬
‫שם‪.617-381 ,‬‬ ‫‪.9‬‬
‫שם‪.694-618 ,‬‬ ‫‪.10‬‬
‫שם‪.764-695 ,‬‬ ‫‪.11‬‬
‫שם‪.828-765 ,‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪32‬‬
 ‫האפוס של הסיודוס‬

‫ימים ששרוי בהם מזל טוב והם צלחים לעניין או למילוי מישרה מסוימת‪ ,‬וישנם‬
‫ימים הנושאים מזל ביש למטרות אלו‪:‬‬

‫יש והיום הוא כאם ויש כי יהיה אם תולגת‪.13‬‬

‫מתוך סקירה זו מצטייר בבירור טיבו הדידאקטי של האפוס ״מעשים וימים״‪,‬‬

‫שהוא הראשון מסוגו בספרות האירופאית‪ .‬אין בו עלילות ואין בו גיבורים‪ .‬אפוס‬
‫זה שייך לספרות המוסר והחוכמה‪.‬‬
‫האפוס ״תיאוגוניה״ )תולדות האלים( הוא לאמיתו של דבר גם בבחינת‬
‫קוסמוגוניה‪ ,‬הווה אומר‪ :‬תולדות־העולם‪ ,‬שכן על־פי השקפת הסיודוס קיימת זהות‬
‫בין האלים ובין העולם‪ .‬האלים מייצגים את הקוסמוס‪ ,‬מאכלסים את הטבע ומזוהים‬
‫עמו‪ .‬אופיינית להשקפה זו היא ההנחה שהאלים והעולם נתהוו ממקור אחד‪ .‬ניתן‬
‫לראות ביצירה זו מעין תחילתה של הפילוסופיה היוונית בלבוש פיוטי‪ .‬וזה תוכן‬
‫ה״תיאוגוניה״ בקצרה‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫בפתיחת האפוס פונה הסיודוס אל המוזות ומשבחן ‪ ,‬מתאר את תולדותיהן‪,‬‬
‫פעולתן והשפעתן‪ .15‬בתום דברי הקדמה אלו מספר המשורר‪ 16‬על דרך התהוותו‬
‫של העולם משלוש ההוויות הראשונות‪ ,‬הלא הן כאוס‪ ,‬גאיה וארוס‪ .‬הכאוס הוא‬
‫החלל )הריק( הקדמון שממנו הגיח ויצא הלילה‪ ,‬והלילה הוליד את היום‪ :‬גאיה‪,‬‬
‫היא האדמה‪ ,‬בראה את אוראנוס)הרקיע( שהיה לבךזוגה‪ -,‬ארוס אין בוכוח־הולדה‬
‫מעצמו‪ ,‬אך יש בכוחו לעורר ולזווג את היצורים‪ .‬אוראנוס וגאיה הולידו את‬
‫הטיטאנים והקיקלופים בעלי מאת־הידיים‪ .‬לאחר שסיפר על המלחמה שאסר‬
‫קרונוס על אביו אוראנוס ועל מיגורו של האב‪ 17‬עובר הסיודוס לתאר את תהליך‬
‫התרבותם של האלים והתהוותם של הכוחות השונים‪ ,‬הגשמיים והרוחניים‪.18‬‬
‫השורות הבאות‪ 19‬הן המנון להקאטה‪ .‬הקאטה היא כוח מן הכוחות המאגיים‬
‫ושלטונה פרוש על שלוש ממלכותיהיקום‪ :‬הארץ‪ ,‬הים והשמים‪ .‬סיפור עלייתו של‬
‫זיאוס הוא הנושא הבא‪ .20‬זיאוס מורד באביו קרונוס‪ ,‬נלחם בו וממגרו ונעשה‬
‫שליטו של העולם‪ .‬בעקבות סיפור זה באה האגדה על פרומיתיאוס‪,(616-507) 21‬‬
‫שמקצתה הובאה ב״מעשים וימים״‪ .(105-42) 22‬עינו של זיאוס צרה בבני־אנוש‬

‫שם‪.825 ,‬‬ ‫‪.13‬‬

‫״ ת י א ו ג ו נ י ה ״ ‪.35-1 ,‬‬ ‫‪.14‬‬
‫שם‪.115-36 ,‬‬ ‫‪.15‬‬
‫שם‪.153-116 ,‬‬ ‫‪.16‬‬
‫שם‪.210-154 ,‬‬ ‫‪.17‬‬
‫שם‪.410-211 ,‬‬ ‫‪.18‬‬
‫שם‪.452-411 ,‬‬ ‫‪.19‬‬
‫שם‪.506-453 ,‬‬ ‫‪.20‬‬
‫שם‪.616-507 ,‬‬ ‫‪.21‬‬
‫״ מ ע ש י ם וימים״‪.105-42 ,‬‬ ‫‪.22‬‬

‫‪33‬‬
 ‫הרעיונות הקדפ־פילוסופיים על חיי האדם‬

‫והוא דורש רעתם‪ ,‬ואילו פרומיתיאוס ידידם הוא ומבקש להיטיב עמם‪ .23‬אחריכך‬
‫מתוארת מלחמת זיאוס בטיטאנים‪ .24‬עשר שנים נמשכה מלחמה זו עד אשר עלה‬
‫בידי זיאוס‪ ,‬בעזרת בני־בריתו‪ ,‬להתגבר על הטיטאנים ולכלוא אותם‬
‫במעבהיהאדמה‪ .‬גם המפלצת טיפואוס הוכנעה ‪) 25‬שורות ‪ (880-820‬ושלטונו של‬
‫זיאוס נכון בידו‪ .‬השורות הבאות‪ 26‬מספרות על השלטת הסדר החדש בעולם ועל‬
‫השלמת הכול עם מלכותו של זיאוס‪ .‬בסיום האפוס‪ 27‬מובאים תולדות צאצאיו של‬
‫הליוס וצאצאי האלות שילדו לבנייתמותה‪.‬‬

‫מן העיון בשירת הסיודוס עולה שהמשורר‪ ,‬שלא כהומרוס‪ ,‬סבור שאין העולם‬
‫נשלט על־ידי המוירה )הגזירה( אלא על־ידי זיאוס וכוח השכל‪ .‬הסיודוס חדור‬
‫אמונה בזיאוס השורר בעולם ומלואו‪ .‬אין זיאוס כפוף למרותה של השגחה עליונה‪,‬‬
‫אלא הוא נעלה מן ההשגחה‪ .‬זיאוס הוא שתיקן את חוקי המוסר והנהיגם בקרב‬
‫אלים ובנייאדם‪ ,‬ובהם מותר האדם מכל שאר בעלייהחיים‪ .‬החיות טורפות אלו את‬
‫אלו מכיוון שהן משוללות חוש צדק‪ .‬לא כן בני־האדם‪ ,‬שמכיוון שניחנו בתחושת‬
‫הצדק וקיבלוהו על עצמם כערך מחייב‪ ,‬אסורים הם לנהוג בדרכי אלימות‬
‫ואכזריות‪ .‬כמשל לאלימות מביא הסיודוס את האגדה שהובאה לעיל )״הנץ‬
‫והזמיר״(‪.‬‬
‫מגונה מכול הוא יצר הגאווה והיוהרה‪ .‬זיאוס‪ ,‬כפי שהוא מתואר על־ידי‬
‫הסיודוס‪ ,‬מחמיר בעונשם של היהירים ממש כמו המוירה אצל הומרוס‪ .‬מידת‬
‫הצדק היא חותמו של זיאוס בעולם ולעולם יוצא הצדק וידו על העליונה! הצדיקים‬
‫והישרים זוכים לגמול‪ ,‬ואילו החטאים באים על עונשם‪ .‬עמל־כפיים יש בו סגולה‬
‫לבטל מן האדם את יצר־הגאווה‪ .‬המשורר ניכר ברגש כבוד עצמי עמוק היונק‬
‫מהזדהות עם ערך העבודה והשתבחות בתוצאותיה הברוכות‪ .‬הסיודוס סבור‬
‫שחייב האדם לעשות מלאכתו ועבודתו קבע ולעסוק בהן מתוך התלהבות‬
‫ומסירות‪ ,‬שכן רק בדרך זו יתחשלו מידותיו המוסריות ורגש הכבוד העצמי‪ ,‬ויחיה‬
‫חיי יושר המיוסדים על אדני־הצדק‪ .‬הסיודוס מעלה על נס את האיכר הפשוט‬
‫והישר הנעלה מן הגיבור העצל והמפונק‪ ,‬החי מתוך ניצול הזולת‪.‬‬
‫הסיודוס מואס בדורו ומתארו בצבעים קודרים‪ ,‬ומתוך תחושה פסימית‪ .‬הוא‬
‫מביא אגדה המתארת את תהליך ירידת הדורות עד לזמנו של המשורר‪ .‬חמישה‬
‫דורות הם וראשון בהם הוא דור־הזהב שחל בימי מלכותו של קרונוס‪ .‬בהדרגה‬

‫שימש ל א י י ס כ י ל ו ס ב ס י ס ל ט ר י ל ו ג י ה ע ל נ ו ש א‬ ‫מ י ת ו ס זה‪ ,‬כפי ש מ ס פ ר ו הסיודוס‪,‬‬ ‫‪.23‬‬

‫פ ר ו מ י ת י א ו ס ‪ ,‬שממנה נ ו ת ר ה הטראגדיה ה מ פ ו ר ס מ ת ״ פ ר ו מ י ת י א ו ס הכבול״‪.‬‬
‫״ ת י א ו ג ו נ י ה ״ ‪.819-617 ,‬‬ ‫‪.24‬‬
‫שם‪.880-820 ,‬‬ ‫‪.25‬‬
‫שם‪.955-881 ,‬‬ ‫‪.26‬‬
‫שם‪.1022-956 ,‬‬ ‫‪.27‬‬

‫‪34‬‬
 ‫האפוס של הסיודוס‬

‫הלכו ופחתו הדורות‪ ,‬הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית‪ ,‬עד שהגיע האדם‬
‫לשפל המדרגה שבהווה‪ .‬אידוס)‪ ,Aidos‬הבושה( ונמזיס)‪ ,Nemesis‬הצדק( נטשו‬
‫את הארץ ושבו אל מעונם שבאולימפום‪ ,‬והותירו את הצער והמרורים לבני־אדם‬
‫עלייאדמות‪.‬‬
‫האגדה על פחיתת הדורות מלמדת עד מה שפר חלקם של בני־האדם הקדמונים‬
‫בהשוואה לחיי בני דורו של המשורר‪ .‬לפנים חיו בני־האדם כשהם פטורים מכל‬
‫עמל ותלאה‪ .‬הסיבה למצוקה המחריפה והולכת היא ‪ -‬לדעת הסיודום ‪ -‬הגאווה‬
‫ההולכת וגואה ועמה העוורון וקהות החושים‪ ,‬הכפירה המתפשטת‪ ,‬המלחמות‬
‫ומעשי האלימות‪ .‬העת החמישית‪ ,‬זו עת־הברזל‪ ,‬שאיתרע מזלו של המשורר‬
‫לחיות בה‪ ,‬שולט בה החוק של כל דאלים גבר‪ .‬רק בדרכי אלימות יכול האדם‬
‫לסלול לו דרך אל ההצלחה‪.‬‬

‫הומרוס הוא משורר האצולה‪ ,‬משוררם של גיבורים ומלכים‪ ,‬ואילו הסיודום שר‬
‫על העמלים ועובדי־האדמה‪ .‬הסיודוס מעריץ את העמל ומידת החריצות כשם‬
‫שהומרוס מעלה על נס את מעשי הגבורה ועוז־הרוח‪ .‬הבדל זה הוא המכריע שבין‬
‫שני רבדים תרבותיים אלה‪ .‬עולמו של הומרוס הוא עולם הגיבורים עזייהנפש‪,‬‬
‫שהנצחון והשגת התהילה הם המוטיבציה העיקרית של חייהם והאידיאל שאליו‬
‫נכספת נפשם הוא לעשות להם שם בעולם כגיבורים העשויים לבלי־חת‪ .‬עולמו של‬
‫הסיודוס הוא עולמם של איכרים אוהבי עמל וצנועים‪ ,‬שכל שאיפתם להבטיח‬
‫לעצמם שלא יידעו מחסור ויחיו חיים הוגנים ומתוקנים‪ .‬הסיודוס נטה חיבה‬
‫לעבודת־האדמה‪ ,‬גילה בקיאות בפרטיה וראה בה יסוד איתן לקיום האדם‪ .‬כמשורר‬
‫האיכרים מוכיח הסיודוס את השרים ״זוללי המתן והשוחד״ על רדיפת הבצע ועל‬
‫השימוש לרעה בשררה שבידיהם‪.28‬‬

‫״ מ ע ש י ם וימים״‪.264 ,221 ,38 ,‬‬ ‫‪.28‬‬

 ‫פרק שלישי‬

‫הליריקה‬

‫הליריקה היוונית הירבתה להתעמק בחיי האדם ולהביע בדרכה־שלה הגיונות על‬
‫משמעות גורלו‪ .‬נתאר איפוא בקצרה את יצירתם של כמה מהבולטים שבמשוררים‬
‫הליריים היווניים‪.‬‬
‫בשירי המשורר הלירי הגדול א ר כ י ל ו כ ו ס איש פארום)אמצע המאה השביעית‬
‫לפסה״נ( שזורים הגיונות ומחשבות שמהם מתגלה לנו השקפת־עולמו של‬
‫המשורר‪ .‬לדעתו‪ ,‬שוררים בעולם חוקי־יסוד שמקורם בטבע הבריאה עצמה והם‬
‫השולטים גם על חיי האדם‪ .‬הוא מדבר על לב ידידיו שלא ליפול ברוחם בשעה של‬
‫מצוקה ולהפקיד את גורלם בידי האלים‪ .‬טיכה והמוירה הן המתוות את גורל האדם‪.‬‬
‫יש שהאלים מרוממים את הנדכא ויש שהם משפילים את הגאים ובעלייהשררה‬
‫שהכול דימו כי אין להפילם‪.‬‬
‫אין המשורר חומד ממון ונכסים לרוב‪ ,‬אף לא את רכושו של גיגס'‪ ,‬והוא נזהר‬
‫לבל יפרצו תשוקותיו את הגבול שהתוו האלים לבני־אנוש‪ .‬הוא קורא לרוחו‬
‫להתעלות מתהום היגון שבו שקע ולהתייצב בעוז למערכה‪:‬‬

‫אל תצהל לעין הש?ש‪ ,‬אם ת?חל הנצחון‪,‬‬

‫‪2‬‬
‫ובבית ‪ -‬אם נ צח ת ‪ -‬אל ת?נח במדי קינה ‪.‬‬

‫שיריו היאמביים‪ 3‬של סימונידס איש אמורגוס )המחצית השנייה של המאה‬

‫השביעית לפסה״נ(‪ ,‬הם בעלי תוכן דידאקטי מובהק‪ .‬באחד מהם הוא פונה אל בנו‬
‫ואומר‪:‬‬
‫בני‪ ,‬אחרית כל דבר מאת זיאוס היא‪ ,‬ורצונו מושל בכול‪ ,‬ואילו‬
‫בני־האדם חסרי־תבונה הם‪ ,‬נמשלו לבהמות־השדה‪ :‬מבלים‬
‫ימיהם בלא דעת מה קץ הועיד להם האל‪ .‬תמיד שוגים הם‬
‫בדמיונות ונכספים אל מה שנבצר מהם להשיגו‪ .‬עוד בטרם‬
‫תימלא תאוותם ישיגום החולי והזיקנה‪ ,‬יפלו בשדה־הקרב או‬
‫יטבעו במצולות־הים‪ .‬יש שאף ישלחו יד בנפשם‪.4‬‬

‫‪ ,Gyges‬מ ל ך לידיה ש ב א ס י ה ־ ה ק ט נ ה ‪ .‬ט ב ע ת ק ס מ י ם ה י ת ה לו‪ ,‬והיא ה ב י א ה לו ע ו ש ר מופלג‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫״ ש י ר ת האלגיה היוונית ה ע ת י ק ה ״ ‪ ,‬ת ר ג ם ש ל מ ה שפאן‪ ,‬מ ו ס ד ביאליק‪ ,‬עמי ‪.36‬‬ ‫‪.2‬‬
‫יאמבוס‪ ,‬יחידה מ ט ר י ת ש י ר י ת ה מ ו ר כ ב ת מ ש ת י ה ב ר ו ת ‪ ,‬ק צ ר ה וארוכה ~׳‪-‬י‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Sem., fr. 1, Diehl‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪36‬‬
 ‫הליריקה‬

‫כל ימיהם להוטים בני־האדם לספק את תשוקותיהם ותקוות־שווא מפעמת בהם‬

‫לחיים שאין להם קץ‪:‬‬

‫הן כבר הגיד לנו הזקן מכיום‪ 5‬אמת לאמיתה‪ :‬לעלי־העץ‬

‫הנגרפים משולים דורות בני־אנוש! אך רק באוזנינו נשמע את‬
‫המלים הללו ואין הן באות עד לבנו‪ ,‬כי בלב כל איש מקננת‬
‫התקווה שבה שוגים הנערים‪ .‬בעודו באיבו מפליג האדם‬
‫בדמיונות־כזב ואינו נותן דעתו על ימות הזקנה והמוות ואינו ירא‬
‫את החולי כל עוד בריא הוא‪ .‬אך רק סיכלות היא לשכוח‬
‫שהנעורים עד ארגיעה הם וחיי האדם בני־חלוף‪ .‬אתה זכור‬
‫וחקוק זאת על לוח לבך‪ :‬קצרים הם חיינו ועל־כן שומה עלינו‬
‫להפיק מהם ככל שניתן לנו!‬

‫מ י מ נ רמוס איש קולופון)תחילת המאה השישית לפסה״נ( מטיף אף הוא בשיריו‬

‫לאדם למצות את מלוא ההנאה שחייו מזמנים לו‪ .‬״מה טעם לחיים״ ‪ -‬אומר‬
‫מימנרמוס ‪ -‬״שאין אפרודיטה זורחת בהם בזהב אורה״‪ ,6‬מוטב לו שיבואנו המוות‪,‬‬
‫אם לא ייערבו לו עוד תענוגות האהבה‪.‬‬
‫בשירה שלאחר הומרום מתנגנת הקינה על קוצר החיים ועל ריקנותם של‬
‫התענוגות‪ .‬רוח־יאוש עוטפת את נפשיהאדם‪ .‬תחושת המוות הקרב‪ ,‬המחלות‬
‫והייסורים‪ ,‬הולכת וכובשת את הכרתו ומשתלטת על כל מערכי נפשו‪ .‬גם זה‬
‫המבקש להסיח דעתו מתוגת־החיים בחיק ההנאות והתענוגות נושא את כאבם‬
‫כקוץ הנעוץ בלבו‪.7‬‬
‫מימנרמוס משבח את ימייהנעורים שרק בהם מזומנת לאדם הנאה מחייו ואילו‬
‫הזיקנה היא ארורה בעיניו והוא מתארה בצבעים קודרים‪ .‬ימי־הזיקנה שוממים‪,‬‬
‫אפלים וחנוקים‪ .‬מכוער ומדולדל משרך הזקן את דרכו בעולם‪ ,‬רדוףידאגות ובלבו‬
‫הוא מתעב את הצעירים השטופים בתענוגות־האהבה בעוד שהוא עצמו מאוס‬
‫בעיני הנשים‪ .‬ביתו דל וריק‪ ,‬מאוריעיניו לקוי ושכלו הולך ומאבד מצלילותו‪.‬‬
‫באחד הקטעים מביע המשורר את רצונו שלא ייארכו שנותיו מעבר לשישים שנה‬
‫ותקוותו שהמוות יבואנו בלא צער‪.8‬‬

‫הוא הומרוס‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪Mimn., fr. 1, Diehl‬‬ ‫‪.6‬‬
‫השווה‪Jaeger, Paideia, vol. I, p. 1797.‬‬
‫‪Mimn., fr. 6, Diehl‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪37‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד פ ־ פ י ל ו ס ו פ י י ם ע ל חיי ה א ד ם‬

‫סולון )נולד בין השנים ‪ 630-640‬לפסה״נ‪ :‬מת בי‪ 559‬לפסה״נ(‪ ,‬ממנהיגיה‬

‫הפוליטיים הידועים של אתונה שנימנה עם שבעת חכמי יוון‪ ,‬היה גם מן הקדומים‬
‫שבמשוררי אתונה‪ .‬שירתו משופעת בהגיונות פילוסופיים על תעודת האדם בעולם‬
‫וגורלו‪ .‬האדם ‪ -‬לדעת סולון ‪ -‬מועד לפורענות ואין לאל־ידו למנוע או לעכב את‬
‫הצפוי לו‪ .‬הוא כותב‪:‬‬

‫אנו‪ ,‬בני־התמותה‪ ,‬טובים כרעים‪ ,‬מדמים בלבנו שכל שאיפותינו‬

‫הן בהישג ידינו‪ ,‬וכאשר פוקד אותנו אסון‪ ,‬אנו באים בטרוניה‪.‬‬
‫החולה משתוקק לרפואה‪ ,‬העני ‪ -‬לעושר‪ .‬הכול רודפים בצע וכל‬
‫אחד מבקש להשיגו בדרכוישלו‪ :‬הסוחר והספן‪ ,‬האיכר והאמן‪,‬‬
‫הזמר ומגיד־העתידות‪ .‬וגם זה האחרון לא יוכל למנוע פורענות‬
‫הקרובה לבוא‪ ,‬אפילו יחזה אותה מראש‪.9‬‬

‫גם אם ישקוד האדם ויפעל ללא־הרף להגשים תוכניותיו לא ישיג דבר‪ ,‬אם גזרה‬
‫המוירה אחרת‪ .10‬אין אדם המובטח מפני פגיעת המוירה‪ ,‬בין אם צדיק הוא ובין אם‬
‫רשע! אדרבא‪ ,‬יש שדווקא הצדיק ניזוק ואילו הרשע משגשג ואינו נענש בעוון‬
‫מעשיו הרעים‪.‬‬
‫סולון מכיר בכך שהחיים מלאי עמל וצער‪ .‬הוא אומר‪ :‬״אין לך אדם מאושר תחת‬
‫השמש‪ ,‬על חיי כולם מעיב הצער״‪ .11‬בדומה לארכילוכוס הוא מקונן על כך‬
‫ש״מחשבות האלים מכוסות הן מעיני האדם״‪ .12‬אך עם זאת ישנם גם רגעי־אור‬
‫בחיי האדם ומזומנות לו הנאות מהנאות שונות‪ :‬מראה ילדיו ההולכים וגדלים‪,‬‬
‫תחושת העוצמה הפיסית הנקנית בהתעמלות‪ ,‬רכיבה על סוס וציד‪ ,‬היין והזימרה‪,‬‬
‫הידידות והאהבה‪.‬‬
‫שלא כמימנרמוס‪ ,‬שהזיקנה מאוסה עליו והוא מוצא בה רק דופי‪ ,‬אומר סולון‪:‬‬
‫״אני מזדקן ומרבה דעת מיום ליום״‪.‬‬

‫ת י א ו ג נ י ס איש מגארה הדורית)אמצע המאה השישית לפסה״נ(‪ ,‬אציל ממורמר‬

‫שהמהפכה הדימוקראטית נישלה אותו מרכושו‪ ,‬חוזר על הלקח שלימד פעם סילנוס‬
‫את מידאס העשיר‪ :‬טוב יותר לאדם שלא יוולדכלל‪ ,‬ואם איתרע מזלו ונולד‪ ,‬מוטב‬
‫שימהר להגיע אל שערי האדס וייטמן מתחת לגל־עפר‪.13‬‬

‫ק ט ע ‪ ,1‬ש ו ר ה ‪.53‬‬ ‫‪.9‬‬

‫שם‪ ,‬ש ו ר ה ‪.63‬‬ ‫‪.10‬‬
‫ק ט ע ‪.15‬‬ ‫‪.11‬‬
‫ק ט ע ‪.17‬‬ ‫‪.12‬‬
‫‪) Theog. 425 sq.‬ר׳ ״ ש י ר ת ה א ל ג י ה היוונית ה ע ת י ק ה ״ ‪ ,‬עמי ‪.(111‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪38‬‬
 ‫הליריקה‬

‫המוות הוא בעיני תיאוגניס קץ ימיו של האדם ואין הוא מאמין‬

‫בהישארות־הנפש‪ .‬ובאשר לחיים עלי־אדמות‪ ,‬הרי הוא מתרעם על כך שזיאוס‬
‫מתיר עוולה זו שאין גורל הצדיק שונה מגורל הרשע‪.‬‬

‫פ י נ ד א ר ו ס איש תבאי)‪ 442-520‬לפסה״נ לערך(‪ ,‬משוררם של בני־האצולה‪ ,‬שר‬

‫בין השאר מזמורי־הלל לכבוד המנצחים בתחרויות‪ .‬אך בשירו האחרון המשורר‬
‫הישיש מתאר את אפילת חייו של האדם המוכה‪ .‬בעודו מקלס את המנצח המאושר‬
‫הוא נותן דעתו גם על המנוצחים‪ .‬הם חוזרים לביתם בלא שאם גאה תקדם את‬
‫פניהם! בחשאי הם מתחמקים בסימטאות לבל ייראו לעיני הצופים‪ .‬המנצח‬
‫עול־הימים מלא תקווה וצופה להצלחותיו בעתיד‪ .‬אולם שמחת האדם‪ ,‬כשם שהיא‬
‫מרקיעה בןירגע כך היא נמוגה לפתע‪ :‬״הוי בריות בנות־יום‪ ,‬מה פשר היותכם?‬
‫האדם כחלום הוא‪ ,‬כצל עובר; אם יאיר האל פניו‪ ,‬כי אז יואר יומו״‪ .‬סיום השיר‬
‫מלאנכולי עד כדי כך‪ ,‬שהסכולאסט מצא לנכון להעיר‪ :‬״אחדים הוכיחו את‬
‫פינדארוס על שבכותבו שירי־הלל הוא גם מקונן על חיי האדם״‪ .‬הנחמה היחידה‬
‫שהמשורר מוצא‪ ,‬היא שהן הטוב והן הרע הם בנייחלוף‪.‬‬

‫‪39‬‬
 ‫פרק רביעי‬

‫המוסר של ה א ו ר פ י ו ת‬

‫כבר במאה השישית' לפסה״נ היו מצויות ביוון פואמות בעלות צביון מיסטי ותוכן‬
‫תיאוגוני‪ ,‬קוסמוגוני‪ ,‬אנתרופוגוני‪ ,‬מוסרי ואסכאטולוגי‪ .‬פואמות אלו יוחסו‬
‫לאורפיאוס‪ ,‬משורר וזמר אגדתי‪ ,‬ולמעשה הן מבטאות מגמה רוחנית מסוימת‪,‬‬
‫פילוסופית־מיסטית‪ ,‬שהיתה רווחת ביוון לצד המגמה של האינטלקטואליזם‬
‫בפילוסופיה היוונית‪ .‬כלל התנועה הפילוסופית־מיסטית הזו מכונה ״אורפיות״‪.‬‬
‫האורפיות רואה באדם זירת־מאבק בין הנפש‪ ,‬שמוצאה משרידי זאגראוס‪ ,2‬לבין‬
‫הגוף‪ ,‬שמוצאו בטיטאנים השפלים‪ .‬מאבק זה הוא מאבק הטוב ברע‪ .3‬הנפש כלואה‬
‫בגוף כבבור־הקבר‪ ,‬ובהתענותה היא מכפרת על עוונותיה‪ .‬מכאן התשוקה‬
‫להשתחרר מכבלייהגוף והגעגועים אל המוות‪.‬‬
‫עליפי ההגות האורפית מושתתים ערכי המוסר על הסכמה שבין בני־האדם לבין‬
‫עצמם‪ ,‬ובינם לבין בעלי־החיים‪ .‬הסכמה זו מחייבת אותם לנהוג בטוב־לב ובחסד‬
‫עם הזולת‪ .‬המצווה העיקרית במשנת־המוסר האורפית היא האיסור לאכול בשר‪,‬‬
‫ואיסור שפיכות־דמים ‪ -‬בין של אדם ובין של שאר בעלי־החיים‪ .‬גם אין האדם‬
‫רשאי לשלוח יד בנפשו‪ ,‬שכן כל גוף חי הוא קניינו של דיוניסוס‪ .‬ולא זו בלבד‪,‬‬
‫אלא ששפיכותידמים הריהי חטא כלפי האהבה‪ ,‬שהיא האידיאל הנשגב של‬
‫האורפיות‪ .4‬האורפאים ראו בארוס את האל בורא־העולם‪ .‬האהבה היתה בעיניהם‬
‫כוח מיטאפיסי הגורם לאדם שיחרוג מגבולות אישיותו הפרטית ויבוא לכלל‬
‫התאחדות עם הבריאה כולה‪ .‬באדם האוהב מתעוררת הרגשת הקשר שבינו ובין‬
‫העולם‪ .‬האנשים האוהבים זה את זה אהבת־נפש יוצרים אחדות רוחנית שהיא‬
‫מושלמת יותר מן המציאות הנבדלת של כל אחד מהם לעצמו‪ .‬האורפאים‬
‫הראשונים הציגו לפני היוונים את האהבה ככוח יוצר וכמעיין של כלל החיים‬
‫והיופי‪.‬‬

‫‪Otto Kern. Orphicorum fragments. 1922. pp. 1-79‬‬ ‫‪.1‬‬

‫נ ט ר ף ע״י הטיטאנים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ ( b‬ו ה ד ב ר מעיד ע ל כך‪,‬‬ ‫‪sq‬‬ ‫ע ל ה ט ב ע הטיטאני ש ל ה א ד ם מ ד ב ר אפלטון ב ״ ח ו ק י ם ״ ) ‪7 0 1 .‬‬ ‫‪.3‬‬
‫שהוא ה כ י ר א ת ה מ ס ו ר ת ה א ו ר פ י ת ב ד ב ר מוצאם ש ל ה א נ ש י ם מן הטיטאנים‪ .‬השווה גם‪:‬‬
‫)‪Proklos. In rem. pub/. 2. 338. 11 (Kern fr. 224‬‬
‫‪Plato. Leges 782 sq.; Meno 81 b sq.: Lobeck. Aglaophamus 1. 244 sq.; Rohde. Psyche 2.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪125 sq.‬‬

‫‪40‬‬
 ‫המוסר של האורפיות‬

‫על ערכה הנעלה של האהבה בעיני האורפאים תעיד האגדה הנודעת על‬
‫אורפיאום ואורידיקה‪ :‬אהבה ללא־מצרים שררה בין אורפיאוס ורעייתו הנימפה‬
‫היפה אורידיקה‪ .‬והנה הכיש נחש את אורידיקה והיא מתה‪ .‬געגועיו של אורפיאוס‬
‫לאשתו האהובה היו ללאינשוא‪ ,‬ועליכן החליט לרדת אל השאול ולבקשה‬
‫בממלכתיהמוות‪ .‬כשנבליהקסמים בידו‪ ,‬הוא התייצב לפני אלייהשאול והפציר‬
‫בהם שיתירו לאורידיקה לחזור עמו אל ארצותיהחיים‪ .‬נגינתו של אורפיאום היתה‬
‫רבתיקסם ונוגעת ללב עד כי נעתרו שליטי הצלמוות לבקשתו‪ .‬אך תנאי היתנו‬
‫עמו‪ ,‬שבצאתם מן השאול תלך אורידיקה מאחוריו ואל לו לאורפיאוס להפנות‬
‫מבטו לאחור‪ .‬אורפיאוס הסכים לתנאי‪ ,‬ואולם נבצר ממנו לעמוד בו‪ .‬תשוקה עזה‬
‫שאין לכובשה תקפה עליו לראות את פני אשתו האהובה! הוא היפנה מבטו‬
‫לאחוריו ומיד אבדה לו אורידיקה לעולם‪ .‬אורפיאוס חרב עליו עולמו ובמהרה מת‪.‬‬
‫מלבד האהבה דוגלת האורפיות גם בחיי טוהר והתקדשות‪ .‬האורפיות המקורית‬
‫תלתה את הטהרה כשלימות המידות ובהינזרות מתענוגותיהגוף‪ ,‬ואולם במרוצת‬
‫הזמן אימצה לעצמה מעין טכניקה של טהרה המבוססת על עשייה פיסית שתפשה‬
‫את מקומם של האמצעים הרוחניים‪.‬‬
‫על העולם כולו שולט הצדק )דיקה( וכל האלים האדירים עומדים על משמרתו‪.‬‬
‫שלטון הצדק בא לידי ביטוי בראשיובראשונה בכך שאין חוטא)בין אם הוא אדם‬
‫ובין אם הוא אל( אשר אינו בא על עונשו הראוי לו‪.‬‬
‫מולדתה של האורפיות היא יוון ומשם פשטה והיכתה שורשים גם‬
‫בדרוטיאיטליה ובאסיהיהקטנה‪ .5‬פריחתה של האורפיות באטיקה חלה בימי‬
‫שלטונם של פיסיסטראטוס ובניו‪ .‬בחצרם חי ופעל חוזהיהעתידות אונומאקריטוס‪,‬‬
‫שליקט והוציא לאור אוסף חזיונות ולאחר־מכן נחשב למחברם של חיבורים‬
‫שיוחסו בדרךיכלל לאורפיאוס‪ .‬בתמיכתם של פיסיסטראטוס ובניו אירגן‬
‫אונומאקריטוס את המיסטריות המקומיות עליפי הרוח האורפית ואף עיבד לצורך‬
‫זה אגדות ישנות ופואמות אורפיות‪ .‬עליפי אחד המקורות‪ 6‬הנהיג אונומאקריטוס‬
‫את הפולחן )אורגיה( לכבוד דיוניסוס‪.‬‬
‫הטראגיקונים האתונאים הגדולים‪ ,‬המשורר פינדארוס וכן משוררים אחרים‬
‫בנייזמנם מתייחסים לספרות האורפית מתוך הכרת ערכה ובתשומת־לב‪ .‬במיוחד‬
‫אמורים הדברים באוריפידס‪ .‬בטראגדיה ״היפוליטוס״ המלך האתונאי תיסאוס‬
‫טופל על בנו היפוליטוס אשמת־שווא‪ ,‬שלפיה אנס את אמו החורגת וגרם לה‬
‫שתשלח יד בנפשה‪ ,‬וזאת אףיעליפי שהיפוליטוס הוא‪ ,‬כדברי האב‪ ,‬מעריצו של‬
‫״השליט אורפיאוס״‪ ,‬ושקוע בקריאת ״כת‪!1‬יו המרובים״‪ .‬ולא זו בלבד אלא שהוא‬
‫נוהג מנהג ״באקכוס״ הגאה בטוהר חייו והמעמיד פני אדם ששיג ושיח לו עם‬

‫ר׳ מאמרי ״ מ ה ו ת ה א ו ר פ י ו ת ומקומה בפילוסופיה היוונית״‪ ,‬עיון‪ ,‬כ ר ך כ‪ ,‬חוב׳ א ‪ -‬ד ‪ ,‬תש׳׳ל‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫עמי ‪ 120‬ואילך‪.‬‬
‫‪Paus. 8, 37, 5‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪41‬‬
 ‫הרעיונות הקדפ־פילוסופיים על חיי האדם‬

‫האלים‪ .‬מתוך דברים אלו נראה שאוריפידס סבור היה‪ ,‬כי המיסטריות האורפיות‬
‫באתונה הן עתיקות־יומין ומתוך דבריו מסתבר שבימיו ‪ -‬המאה החמישית‬
‫לפסה״נ ‪ -‬כבר פרחה ספרות אורפית עניפה שנחשבה לבעלת אותנטיות קדומה‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫חמישי‬ ‫פרק‬

‫ה ר ע י ו נ ו ת של ה ט ר א ג י ק ו נ י ם הגדולים על חיי־האדם‬

‫אי י סב י לוס )‪ 456/5 - 525/4‬לפסה״נ( הוא יוצרה של הטראגדיה היוונית‬

‫האמיתית‪ .‬את התעלותו של אייסכילוס על פני יוצרי הטראגדיה שקדמו לו אין‬
‫למדוד רק במידת שיכלולם של האמצעים האמנותייםיהדראמטיים‪ .‬חשונה יותר‬
‫היא העובדה שמתחת ידיו יצאה הטראגדיה כשהיא עמוקה לאין־ערוך יותר‬
‫בתכניה הפנימיים‪ .‬אייסכילוס החדיר בטראגדיה מימד של פרובלימאטיות מוסרית‬
‫ורוחנית ‪ -‬פרובלימאטיות שהאדם נקלע אליה כל־אימת שנפשו נקרעת בין ערכים‬
‫מנוגדים שכל אחד מהם מוצדק ואמיתי‪ .‬אייסכילום גם העמיד את הטראגדיה על‬
‫״שינוי פתאומי שחל בגורלו של הגיבור״ הנופל ממרום אושרו וכוחו לתהום‬
‫האבדון‪ ,‬והרי תפנית מעין זו לא זו בלבד שהיא מעוררת באדם התרגשותינפש‬
‫אלא גם מחשבות על חייו של בןיאנוש‪ ,‬על טעם גורלו ועל יחסיו לעולם הסובב‬
‫אותו‪.‬‬
‫ביצירתו של אייסכילוס מרומזות כמה וכמה שאלות מוסר ורוח‪ ,‬ואולם שתיים‬
‫הן בעיותיהיסוד שהוא מרבה ביותר לעסוק ולהתעמק בהן‪ .‬הראשונה שבהן היא‬
‫הסתירה שבין הצדק האלוהי ובין סבלן של הבריות‪ ,‬והשנייה ‪ -‬בעיית יחסי היחיד‬
‫והמדינה‪.‬‬
‫אייסכילוס היה בעל רגש דתי עמוק מטבע בריאתו‪ .‬המאורעות ההיסטוריים‬
‫הגדולים של המלחמות הפרסיות שהתרחשו בזמנו ושהוא עצמו נטל בהן חלק‬
‫עוררו בקרבו את ההכרה שהתבל כולה מונהגת על־ידי האלים‪ .‬האלים הם הכוח‬
‫הנצחי השולט בעולם ומלואו ובו תלויים חיייהאדם‪ .‬למושג האלוהות אצל‬
‫אייסכילוס יש אופי מונותיאיסטי נעלה‪ :‬זיאוס הוא כל־יכול והנהגתו בצדק‪.‬‬
‫אך דווקא מפאת מושג נעלה זה של האלוהות מתעוררת הבעיה הדתית רוחנית‬
‫שכבר הוזכרה‪ :‬אם אכן זיאוס מנהיג את העולם בצדק‪ ,‬כיצד זה תוסבר התופעה של‬
‫צדיק ורע לוו ומדוע זה גדושים חיי־האדם סבל רב כל־כח שאלה זו שהיוונים נתנו‬
‫עליה את הדעת מאז ומתמיד הוצגה בכל חריפותה לעיני הצופים במחזה הטראגי‪.‬‬
‫כאן נתגלתה במוחש כל סאת־אסונו של האדם עלי־אדמות‪ ,‬עומק יאושו וזוועת‬
‫ייסוריו בעולם‪ .‬תחושת ההזדהות פעמה בלב הצופה עם הגיבור והוא נתפש‬
‫לתהיות על דרכי האלים המניחים לדברים להתגלגל עד לידי כך‪.‬‬
‫תשובתו של אייסכילום לבעיה זו‪ ,‬שהעסיקה אותו כל ימיו‪ ,‬היתה שלא‬
‫האלוהות השלטת בעולם מסובבת את כשלונות האדם‪ ,‬אלא האדם עצמו הוא‬
‫הגורם הישיר לאסונותיו ובו יש לתלות את האשמה לקלקלת גורלו‪ .‬בטבעיהאדם‬

‫‪43‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד פ ־ פ י ל ו ס ו פ י י ם ע ל חיי ה א ד ם‬

‫מושרשות תכונות זדוניות‪ ,‬נטיות דיימוניות שהפאטאלית שבהן היא יהירותו‬

‫ועורלת־לבבו‪ ,‬והן הדוחפות את האדם למעשים הרייפורענות‪ .‬הן טחות את עיניו‬
‫מראות את מצבו האנושי לאמיתו ומסיתות אותו להתפרץ ולעבור את הגבולות‬
‫שהותוו לו כיצור בן־תמותה‪ ,‬ובעשותו זאת הריהו מפר את סדר היקום כפי שקבעו‬
‫האל‪ ,‬ואייאפשר שלא ייכשל וימיט אסון על עצמו‪ .‬כשאין האדם יודע לשים מעצור‬
‫לרוחו ולבלום את חמדנותו שאינה יודעת שובעה‪ ,‬כי אז הוא מביא את עצמו לעבר‬
‫פי התהום של אובדנו‪ .‬ביטויה המרשים של השקפה זו מהווה המחזה ״הפרסים״‪.‬‬
‫יהירותו של קסרקסס השיאה אותו למעשי התגרות בלתי־שפויים בסדר־העולם‬
‫ולפריצת הגבולות שהותוו לבני־אנוש‪ ,‬ומכיוון שכך בא על עונשו‪ .‬אמנם אמת‬
‫הדבר‪ ,‬שאייסכילוס מדבר במחזה על דיימון שהשתלט על רוחו של קסרקסס‪ ,‬אולם‬
‫רק עוורון־לבו ויהירותו של המלך הם ששידלוהו להתפתות ולהשתעבד לדימון‬
‫זה‪.‬‬
‫גם חטאי האבות עלולים להיות סיבה לאובדנו של הפרט‪ .‬בתייאב מסוימים‬
‫נרדפים על־ידי כוח פאטאלי שנולד מחטאו של אחד האבות וכוח זה מכלה את‬
‫צאצאיו ומשרש את הבית כולו מארץיהחיים‪ .‬מעין זה הוא הגורל העקובימדם‬
‫הרודף את בני אטראוס ב״אוריסטיה״ וכזה הוא הגורל השולט על בית לבדאקוס‪.‬‬
‫שני בניו של אוידיפוס נופלים במחזה ״השבעה נגד תבאי״ מחמת קללת הגורל‬
‫שבו לכודה משפחתם לבלי יכולת להפירה‪ ,‬ובמיוחד אמורים הדברים באטאוקלס‪,‬‬
‫שהרי איש זה מעורר את אהדתנו מרגע הופעתו בשל אופיו הנאמן ומידותיו‬
‫המופתיות כמושל שרק טובת־העיר לנגד עיניו‪ .‬אדם מעין זה ראוי בעינינו לשכר‬
‫הולם ובוודאי שלא לעונש מר‪ .‬אך בכליזאת אין הוא יכול להפקיע עצמו מתורשת‬
‫הגורל המשפחתי‪ .‬במחזהו ״בנות־החסד׳ מצא אייסכילוס פתרון לשלשלת הדמים‬
‫עליידי ביטול מסורת נקמת־הדם והנהגת חוקה מדינית המעוגנת במשפטיצדק‪.‬‬
‫יש בפיו של אייסכילוס תשובה נוספת לשאלה זו של ״צדיק ורע לו״‪ .‬האל מביא‬
‫על האדם ייסורים כדי שילמד לקח‪ ,‬ישפר את מידותיו ויידע כיצד לנהוג בעתיד‪,‬‬
‫על־פי רוח האימרה העממית ״יש בינה בייסורים״'‪ .‬פרשת גורלו של פרומיתיאוס‬
‫מביאה את המקהלה לידי ההכרה‪ ,‬כי ״חוק אדוני האלים‪ ,‬לא ‪ v‬בןיאךם תפירנו״ ‪. 2‬‬
‫הווה אומר‪ :‬הייסורים מצרפים את דעתו והכרתו של האדם ובאמצעותם מגיעה‬
‫רוחו לידי השגות של אמת אלוהית שבלעדי הייסורים לא היתה נודעת לו‪ .‬רעיון זה‬
‫עובר כחוט־השני בכל יצירתו של אייסכילוס והוא המלכד אותה לחטיבה‬
‫רוחנית־הגותית אחת שלימה‪ .‬רק מתוך הייסורים יכול האדם להגיע לחקר סודו‬
‫הנצחי של היקום ולדעת על מהות האל ומידותיו‪.‬‬
‫הבעיה העקרונית השנייה שאייסכילוס מקדיש לה מחשבה רבה היא‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫שאלת היחס שבין הפרט והכלל‪ ,‬בין היחיד והמסגרת הלאומית־הפוליטית שאליה‬

‫הסיודום‪ ,‬״ מ ע ש י ם וימים״‪.218 ,‬‬ ‫‪.1‬‬

‫א י י ס כ י ל ו ס ‪ ,‬״ פ ר ו מ י ת י א ו ס ה כ ב ו ל ״ ‪.553 ,‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪44‬‬
 ‫הרעיונות של הטראגיקונים הגדולים על חיי האדם‬

‫הוא משתייך‪ .‬דעתו של אייסכילוס ‪ -‬ודעה זו היתה נחלת הכלל בזמנו ‪ -‬שאין‬
‫להפריד בין היחיד והעם‪ .‬גורלו של הפרט נמשך מתוך גורל הכלל והיפוכו של‬
‫דבר ‪ -‬גורל הכלל נמשך לעתים מתוך גורל היחיד‪ .‬החלטתו של אטאוקלס‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מועילה למדינה כולה כשם שמסע־המלחמה של אגממנון ממיט שואה על העם‬
‫היווני כולו‪ .‬בסיום ה״אוריסטיה״ משבח אייסכילוס את סדרי המשטר‬
‫הדימוקראטיים הערוכים על־פי אמותיהמידה של הצדק והמוסר והוא מבטא בכך‬
‫הכרתייסוד של השקפת־עולמו הכוללת שעל־פיה אושרם של העמים‪ ,‬כמו אושרו‬
‫של הפרט‪ ,‬הוא פועל־יוצא של מידותיהם המוסריות‪ :‬המוסר הוא תנאי בל־יעבור‬
‫לאושר‪ .‬העולם כולו הוא השתקפותו של הצדק האלוהי והמשורר רואה עצמו כמי‬
‫שמופקד להדריך באמצעות יצירתו את בני־עמו באורחותיהצדק‪ ,‬לחנכם במידות‬
‫טובות ולחזק את ידיהן של רשויותיהמדינה בחינוך ההמון‪.‬‬
‫באישיותו של אייסכילוס‪ ,‬כפי שהיא מתבטאת ביצירתו‪ ,‬משתקפת תקופה‬
‫שלימה‪ ,‬זו תקופת הדור הראשון של אזרחי אתונה החדשה‪ ,‬ובתחושה המוסרית‬
‫החריפה שמפעמת בו מייצג אייסכילוס את כל בנייזמנו‪.‬‬
‫הקורא את שירתו של אייסכילוס חש כאילו נכתבה מתוך השראה עליונה‪,‬‬
‫כמעט מיסטית‪ .‬כבר הקדמונים עמדו על כך וסיפרו עליו את הסיפור הבא‪ :3‬בעודו‬
‫עלם שמר אייסכילוס את כרם אביו‪ .‬לילה אחד נרדם בשדה‪ .‬בא דיוניסוס ועמד‬
‫למראשותיו וציווה עליו לחבר טראגדיה‪ .‬בהקיצו מילא העלם אחר צו האל‬
‫ובמהרה השלים את היצירה‪ .‬במקום אחר מסופר על סופוקלס שטען כלפי‬
‫אייסכילוס‪ :‬״אתה‪ ,‬אייסכילוס‪ ,‬מיטיב לכתוב‪ ,‬אך אינך עושה זאת מתוך הכרה״‪.‬‬

‫סופוקלס)‪ 406/5 - 497/6‬לפסה״נ( העמיק לראות אל תוך נפש־האדם והוא אמן‬

‫האיפיון והדיפרנציאציה הנפשית של הדמויות שבדראמה‪ .‬תכונות הגיבורים‬
‫מהוות מרכיב דראמאטי מרכזי בדראמות שלו ומעשיהם נובעים בסבירות‬
‫פסיכולוגית טבעית מתכונותיהן‪ .‬גיבוריו של סופוקלס הן בעלי אישיות אנושית‪,‬‬
‫בעלי תשוקות וחולשות‪ ,‬חסרי־סבלנות ועקשניים ואין הם מסתירים את‬
‫חולשותיהם‪ .‬כשכואב להם‪ ,‬הם בוכים ומייללים‪ ,‬כדוגמת היראקלס ופילוקטטס;‬
‫אנטיגונה מקריבה את חייה‪ ,‬אך עם זאת צר לה על שלא תזכה ליהנות מהם‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬אין הדמויות ההירואיות של סופוקלס יורדות מגדולתן העל־אנושית והן‬
‫שומרות תמיד על התדמית המונומנטאלית שלהן‪ .‬אין הוא משפיל את גיבורי‬
‫המיתוסים ארצה אלא מותיר אותם ברוממותם‪.‬‬
‫דמויותיו של סופוקלס מרבות להגות ולחשוב והן שוקלות את מעשיהן בין לפני‬
‫המעשה ובין לאחריו‪ .‬הן מבקשות להצדיק את מה שהן עומדות לבצע‪ ,‬כדוגמת‬
‫אנטיגונה‪ ,‬הסבורה שחובתנו למתים קודמת לחיים‪ :‬או שהן מתחרטות ומפקפקות‬
‫בצדקת מעשה שכבר נעשה‪ ,‬כמו אוידיפוס‪ ,‬המוכיח את עצמו על שסימא עצמו‬

‫‪Paus. 1, 21, 3‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪45‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד פ ־ פ י ל ו ס ו פ י י ם ע ל חיי ה א ד ם‬

‫)ב׳׳אוידיפוס בקולונוס״(‪ ,‬ומאותה סיבה גם מרובות ההתנצחויות שבין הנפשות‬

‫הפועלות‪ ,‬כזו שבין איאס וטקמסה‪ ,‬אגממנון ומנלאוס‪ ,‬קריאון והאימון וכר‪.‬‬
‫האדם נידון‪ ,‬בעיני סופוקלם‪ ,‬לחיי סבל‪ ,‬ואין הדבר תלוי במידותיו ובאופיו‪ .‬גם‬
‫האצילים שבבנייהאדם יודעים טעמו של סבל‪ ,‬ואדרבא ‪ -‬במחזותיו של סופוקלס‬
‫דווקא הם הסובלים ביותר על לא עוול בכפם‪ .‬ואולם הסבל אינו מכריע את גיבוריו‬
‫של סופוקלס אלא הוא מטהרם ומזכה את נפשם ובאמצעותו הם מתעלים‬
‫באנושיותם‪ .‬כשם שאצל אייסכילוס הסבל מביא לידיעת האמת‪ ,‬כן אצל סופוקלס‬
‫הוא מזמן את ההיטהרות וההתעלות‪.‬‬
‫דברים אלו נכונים לגבי רוב דמויותיו של סופוקלס‪ ,‬בהן אנטיגונה‪ ,‬איאס‬
‫ודיאנירה‪ ,‬ואולם הם נכונים במיוחד לגבי דמותו של אוידיפוס‪ .‬דומה‬
‫שמשיכתינפש עזה קשרה את סופוקלס לדמות המלך הזה וגורלו חדר עד לעומק‬
‫ישותו של המשורר‪ .‬הוא עסק באוידיפוס בהיותו משורר במלוא אונו היצירתי; אז‬
‫תיאר את חורבנו של אוידיפוס‪ ,‬שעולמו חשך בעדו‪ ,‬תרתי משמע‪ ,‬והוא שב ועסק‬
‫באוידיפוס‪ ,‬בהיותו כבר ישיש מופלג‪ ,‬כבן תשעים‪ ,‬ותיארו כזקן עיוור עזוב‬
‫ובודד‪ ,‬הנושא בגאון את נטל ייסוריו‪ ,‬נפשו הזדככה וחוכמתו התעלתה לדרגה‬
‫שמעבר לחוכמה האנושית והוא מת מוות אפוףימסתורין בחורשה הקדושה של‬
‫האומנידות בקולונום‪ ,‬מולדתו האהובה של סופוקלס‪ .‬קברו משפיע ברכה על‬
‫אטיקה כולה‪.‬‬
‫באחד מפרקי־המקהלה הנודעים של סופוקלם‪ ,‬במחזה ״אוידיפוס בקולמוס״‪,‬‬
‫מתנה המשורר את אפסותם של חיייהאדם והבלם עלי־אדמות‪ ,‬ועל כך שמוטב לו‬
‫שלא נולד משנולד‪:‬‬

‫טוב מכל לא לךאות חיים ‪-‬‬

‫לא לצאת לאור־יום ‪ -‬ואם‬
‫זו־ע־איש יולד ‪! -‬קדים‬
‫ךךת לאיו משם הגיח‪.4‬‬
‫)אוידיפוס בקולונוס‪(1227-1224 ,‬‬

‫ואולם בדרך־כלל סבור סופוקלס שחיייהאדם הוקצבו לו מאת האלים ואל לו‬
‫למאום בהם‪ .‬ואם מרובה בהם הצער והסבל ‪ -‬גם זאת מאת האלים ואין לנו להרהר‬
‫אחריהם‪ ,‬שכן דרכיהם נסתרו מאתנו ולא נדעם‪ .‬סופוקלס הוא אדם דתי במשמעותו‬
‫המקורית והעמוקה של המושג ומעולם לא נסחף‪ ,‬כפי שנסחף אוריפידס‪ ,‬בזרם‬
‫הכפירה והספקנות של התנועה הסופיסטית באתונה‪ .‬ויפה אמר המלומד פוהלנץ‪,5‬‬
‫שמול אמירתו של פרוטאגורס כי ״האדם הוא מידת הכול״ עומדת הכרתו של‬
‫סופוקלס‪ ,‬שהאל הוא מידת הכול‪.‬‬

‫״אוידיפוס ב ק ו ל ו נ ו ס ״ ‪ ) 1227-1224 ,‬ת ר ג ם ש‪ .‬דיקמן(‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪M. Pohlcnz, Gricchischc Trugodic. p. 237.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪46‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ש ל ה ט ר א ג י ק ו נ י ם ה ג ד ו ל י ם ע ל חיי ה א ד ם‬

‫הרגש הדתי של סופוקלס מצא את ביטויו במסגרת האמונה האפולונית‪ .‬כל ימיו‬
‫היה סופוקלס מסור לדתיאפולון ולאוראקול שלו בדלפוי‪ .‬בסוף ימיו התעורר‬
‫באתונה הלךירוח אנטי־אפולוני בעקבות תמיכתה של דלפוי בספארטה בעת‬
‫המלחמה הפילופונסית‪ ,‬שהיה כרוך בירידה כללית של הערכים הדתיים באתונה‬
‫ומצב־דברים זה ציער את סופוקלס צער רב‪ .‬הוא ביטא את מורתירוחו ב״אוידיפוס‬
‫המלך׳׳ וב״אלקטרה׳‪ /‬שבהם הוא מציג את האוראקול הדלפי במלוא סמכותו‬
‫וקדושתו‪.‬‬
‫אוריפידס)‪ 407/6 - 485/4‬לפסה״נ( היה הראשון בין הטראגיקונים שעשה את‬
‫אופי האדם לנושאה הראשי של היצירה הטראגית‪ .‬אמת‪ ,‬גם סופוקלס ניחן‬
‫בהבחנה דקה ומעמיקה בנפש־האדם‪ ,‬אולם הדיוקן הנפשי של הגיבור לא שימש‬
‫אצלו תכלית המעשה הטראגי‪ ,‬אלא אמצעי בלבד‪ ,‬מרכיב אחד במסכת המרכיבים‬
‫של הגורל הטראגי של הגיבור‪ .‬לא כן אוריפידס‪ :‬בהיותו ריאליסט בכל ישותו‬
‫עשה את התכונות האנושיות הקובעות את המציאות האנושית הממשית לתוכן‬
‫יצירתו‪ .‬הוא מתאר את האדם על תכונותיו המגוונות והמורכבות‪ ,‬על מידותיו‬
‫הטובות והרעות‪ ,‬ויש שדמויותיו משתנות באופיין במשך המחזה‪.6‬‬
‫הגות מעמיקה משוקעת במחזותיו של אוריפידס‪ ,‬והמשורר משכיל לבטאה‬
‫באמרותיכנף קצרות ומזהירות שנודעו לתהילה כבר בעולם העתיק‪ .‬בזכות‬
‫מכתמי־חוכמה אלו נשארו בידינו קטעים מרובים ממחזותיו של המשורר‪ .‬רבות‬
‫מאמרותיו של אוריפידס הפכו לנחלת־הכלל והן שגורות בפיהם של בנייתרבות‬
‫בעולם כולו‪ ,‬כגון ״אין לך אדם בלתי תלוי; זה עבד לממון‪ ,‬זה עבד לגורל‪ ,‬אחד‬
‫משועבד לדעת־ההמון ואחר עבד לחוקים״‪ ;7‬״ידיד נאמן יוכר בעת צרה‪,‬‬
‫בשעתיהצלחה יימצאו הידידים מאליהם״‪ ;8‬״לעולם לא תדעך אהבה‬
‫משכבר־הימים״‪ ;9‬״מרבה תהילה מרבה דאגה״‪ ;10‬ורבים אחרים לאיויספור‪.‬‬
‫אוריפידס מרבה להתפלסף באמצעות גיבוריו וזוהי תכונה מובהקת ואופיינית‬
‫של יצירותיו המבטאת את כשרונו ההגותי־פילוסופי של יוצר רבגוני זה‪ .‬גיבוריו‬
‫של אוריפידס מפליגים במחשבות על מהות החיים ועל טיבו של העולם‪ .‬הם‬
‫שואלים‪ :‬מהו האושר‪ ,‬ומהו הטוב? ויש שהדברים נושאים אופי אקטואלי כשהם‬
‫נסבים על המצב החברתי ועל חיי הכלל‪.‬‬
‫חיי־האדם סבוכים ונפתלים עד כדי כך‪ ,‬שאין מוצא מן הסבך הפאטאלי שבו‬
‫הסתבכו בני־האדם בשל משוגותיהם ושרירותילבם אלא בדרך נס‪ .‬ובכלל צפויים‬
‫חיייהאדם תמיד למקרים ולגזירות בלתייצפויים וגורלו תלוי לעולם‬
‫ברצוךהאלים‪ .‬לא פעם מסיים אוריפידס את מחזותיו במלים‪:‬‬

‫ל מ ש ל איפיגניה ב ״ א י פ י ג נ י ה ב א ו ל י ס ״ ו ה ר מ י ו נ ה ב ״ א נ ד ר ו מ א כ ה ״ ‪.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪Hek. 64‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪Hek. 1226‬‬ ‫‪.8‬‬
‫״ ב נ ו ת טרויה״‪.1051 ,‬‬ ‫‪.9‬‬
‫״איפיגניה ב א ו ל י ס ״ ‪.22 ,‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪47‬‬
 ‫הרעיונות הקדפ־פילוסופיים על חיי האדם‬

‫מושל אל עליון זוס ?אולימפוס‪,‬‬

‫את אשר איש לא קוה גוזרים האלים;‬
‫דבר אשר חכו ‪ -‬לא יאתה ולא יבא‬
‫ואשר לא חכו‪ ,‬אותו ישלח האל‪.‬‬
‫זה סוף המעשה‪.11‬‬

‫הטראגדיה באה לחשוף לעינינו את משמעותם העמוקה של החיים וללמדנו את‬

‫הלקח הנצחי שיש להפיק מהם‪ ,‬ומבחינה זו יש לראות את האמנות כפילוסופיה‪ ,‬אף‬
‫כי אמצעיה שונים מאלו של הפילוסופיה‪ .‬תפקידו של הטראגיקון הוא להמחיש את‬
‫הרבדים העמוקים ביותר של חיי־אנוש ואת הסכסוכים הפאטאליים העושים חייו‬
‫לבעלי משמעות טראגית‪ .‬אייסכילוס מצא את סיבת הרעה בקללה הרובצת על‬
‫ביתיאב כלשהו‪ :‬סופוקלם תלה את אובדנו של האדם בגזירת אלים בלתי־מושגת‬
‫ואילו אוריפידס סבור שמקור הרעה הם החיים עצמם‪ ,‬בלא שתהא הרעה מכוונת‬
‫ממרומים ובלא שתהיה לה תכלית מוגדרת‪ .‬כך עומדת הקאבה המלכה לשעבר‬
‫ורואה בחורבן עירה ובאובדן בני־ביתה והיא עצמה מיוסרת ומושפלת‪ :‬ואילו על‬
‫הלנה המושחתת ועל בעלה הנרפה‪ ,‬שבשלהם לקתה יוון כולה‪ ,‬פוסחת הרעה והם‬
‫יוצאים ללא עונש‪ ,‬שכן באמת אין הדברים מודרכים בהשגחת האלים‪ ,‬אלא הם‬
‫פועלייוצא של טבע החיים כשלעצמם‪.‬‬
‫אוריפידס הוא הוגה־הדעות והפילוסוף המובהק שבין הטראגיקונים‪ ,‬והמלומד‬
‫ו‪ .‬נסטלה )‪ (W. Nestle‬הגדירו ״משורר ההשכלה היוונית״‪ ,‬וכוונתו לומר‬
‫שאוריפידס הוא דוברן של האידיאות החדשות שניסרו בעולמה של יוון ושעל־כן‬
‫עורר את תרעומתם של השמרנים)ובהם אריסטופאנס(‪ .‬הטראגדיה של אוריפידס‬
‫היא זירת ההתנצחות של בעלי העמדות השונות במחשבה הפילוסופית היוונית‪,‬‬
‫כשהמשורר מאפשר לכל אחד מהצדדים לטעון את טענותיו ולנסות לבססן ולשכנע‬
‫באמיתותן‪ :‬והוא מניח את ההכרעה בידי הצופים עצמם‪ .‬ואולם‪ ,‬כשהמאבק נטוש‬
‫בין הקידמה ובין השמרנות תומך המשורר בגלוי בתנועת־הקידמה‪ .‬השפעתם של‬
‫הסופיסטים על אודיפידס מתבטאת בגישתו הסובייקטיבית‪ .‬״האדם הוא מידת‬
‫הכול״ ‪ -‬היתה אימרתו של הסופיסט פרוטאגוראס‪ ,‬ואוריפידס ממחיש זאת‬
‫במחזותיו כשתופעות מסוימות מוצגות מתוך נקודת״השקפתם של בנייאדם שונים‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מוצגים היוונים כפי שהם מצטיירים בעיניהם של הברברים‪ ,‬והמלחמה‬
‫מתוארת כפי שמשקיפות עליה נשים עלובות הסובלות את מוראותיה‪ .‬עמדה אחת‬
‫חוזרת בכל מחזותיו של אוריפידס ‪ -‬תיעובם של האכזריות והעוול‪ ,‬המדון‬
‫והסיכלות‪ .‬ידוע שסוקראטס היה מעריץ נלהב של יצירת אוריפידס ונהג לבקר‬
‫‪12‬‬
‫בתיאטרון רק לשם צפייה במחזותיו‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬קובע אריסטופאנס‬

‫ת ר ג ם א‪ .‬קמינקא‪.‬‬ ‫‪.11‬‬
‫״ ה צ פ ר ד ע י ם ״ ‪ 1491 ,‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪48‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ש ל ה ט ר א ג י ק ו נ י ם ה ג ד ו ל י ם ע ל חיי ה א ד ם‬

‫ב״הצפרדעים״‪ ,‬שדעותיו המשובשות ‪ -‬אליבא דאריסטופאנס ‪ -‬של אוריפידס הן‬

‫פרי השפעתו של סוקראטס‪.‬‬
‫השקפתו של אוריפידס על החיים היא פסימית מיסודה‪ .‬״ראוי היה לקדם את‬
‫פניו של הנולד בצלילי אבל‪ ,‬שהרי הוא יוצא לדרך ייסוריו‪ ,‬ואילו בדרכו האחרונה‬
‫ראוי היה ללוותו במצהלות שמחה״ ‪ -‬אומר המשורר‪ - 13‬שכן החיים אינם אלא‬
‫מסכת אחת של תלאות וצער הנמשכת כל ימי חייו של האדם‪ ,‬ואם זכה‬
‫ברגעי־אושר כלשהם‪ ,‬זכה מן ההפקר‪ .‬לא האושר הוא סימנם של החיים‪ ,‬אלא‬
‫היגון והסבל‪ .‬הכוח החולש על מערכות־החיים הוא ״טיבה״ )‪ (tyche‬־ גורל‬
‫שרירותי והפכפך‪ ,‬הנתון‪ ,‬כביכול‪ ,‬ל״מצבי־רוח״ שאין להם הגיון ואין לצפותם‪:‬‬
‫יש שהגורל מאיר פתאום פניו לאדם ולמחרת היום הוא מתקדר לפתע‪ ,‬והאדם‬
‫אובד‪.‬‬
‫אך דווקא משורר זה של הפסימיזם הוא אוהביהאדם הגדול ביותר שבין‬
‫הטראגיקונים‪ :‬דווקא הוא חש בכל להט־נשמתו את ערך החיים ואת חנם‪ :‬דווקא‬
‫הוא מכיר יותר מכולם עד כמה החיים יקרים לבן־אנוש ועליכן יודע אוריפידס‬
‫שהאדם דבק בחייו למרות כל פחיתותם‪ :‬״כאלה הם חיי־האדם ‪ -‬אין הוא מאושר‬
‫לגמרי‪ ,‬אך גם אינו אומלל לגמרי‪ :‬הוא מאושר ואינו מאושר״‪ .14‬בעיקר רבות הן‬
‫התמורות בחיייהאדם וגם בשעה שנופל ונכשל הוא מתאמץ לשוב ולקום על רגליו‬
‫ולהמשיך בח־ו־חייו‪.‬‬
‫רבות דובר על כפירתו של אוריפידס באלים‪ .‬בין הקדמונים היו שגינוהו על כך‬
‫והיו שדרשו זאת לשבחו‪ .‬במחזותיו ניתן אמנם למצוא לאיאחת ביטויים כגון ״אם‬
‫קיימים אלים״ או ״אם חוכמה יש באלים״‪ ,‬המצביעים לכאורה על כפירה‪ .‬ואולם‬
‫כשמעיינים בדבר היטב ניכרים הדברים שאין מדובר כאן בכפירה מכול־וכול‬
‫במציאות האלים‪ .‬הנכון הוא שאוריפידס איננו אתאיסט אלא הוא יוצא כנגד הדת‬
‫העממית הפוליתיאיסטית המשפילה את המושג האלוהי‪ ,‬כשהיא מייחסת לאלים‬
‫מיגרעות אנושיות שונות‪ .‬לדעת אוריפידס‪ ,‬חייב המושג של האל לכלול את‬
‫שלימות מידותיו‪ :‬״כאשר האלים עושים רעה‪ ,‬אין הם אלים כלל״ ‪ -‬אומר המשורר‬
‫באחד הקטעים ממחזהו ״בלרופונטס״‪.‬‬
‫תכלית שנאה שנא אוריפידס את השליטים העריצים)״הטיראנים״(‪ :‬הם עצמם‬
‫מושחתים‪ ,‬שלטונם מושחת והם משחיתים את נתיניהם‪ .‬שורה ארוכה של שליטים‬
‫עוברת מול עינינו במחזות אוריפידס ובהם רודנים ברברים צמאי־דם‪ ,‬מלכים‬
‫סכלים‪ ,‬או בעלי אישות רכרוכית ומפונקת וכלה במושלים חכמים הראויים לשמם‪.‬‬
‫ראשון להם תיסאוס‪ ,‬מלכה האגדתי של אתונה‪ ,‬המגלם את דמותו של השליט‬
‫האידיאלי‪ .‬הוא נוהג במתינות ובחוכמה‪ 15‬ולנגד עיניו ניצבת רק טובת עמו‪.‬‬
‫‪Fr. 449‬‬ ‫‪.13‬‬
‫ב א ח ד הקטעים ש ש ר ד ו מן המחזה ״אנטיופה״‪.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫מ ל ב ד פ ע ם א ח ת ‪ ,‬במחזה ״היפוליטוס״‪ ,‬כ ש ה ו א מאמין ל ד ב ר י ־ ה כ ז ב ש ל פיידרה ו ל ל א ח ק י ר ה‬ ‫‪.15‬‬
‫ודרישה מנדה א ת ב נ ו היפוליטוס ו מ ק ל ל ו ק ל ל ה נ מ ר צ ת ‪.‬‬

‫‪49‬‬
 ‫ה ר ע י ו נ ו ת ה ק ד פ ־ פ י ל ו ס ו פ י י ם ע ל חיי ה א ד ם‬

‫המשטר האידיאלי בעיניו של אוריפידם הוא המשטר הדימוקראטי‪ ,‬שרק הוא‬

‫מבטיח לאזרחים חיי רווחה וחופש ורק במסגרתו יכולה להתפתח תרבות של ממש‪.‬‬
‫אמנם המשטר הדימוקראטי עלול לשמש חממה לגידול הדימאגוגים הריקניים‬
‫והללו מסוכנים בעיני אוריפידס לא־פחות מן העריצים‪ ,‬שכן יש בכוחם להטות את‬
‫ההמון לכל דבר איוולת‪ .‬הרובד החברתי המעולה ביותר בעיניו הוא המעמד‬
‫הבינוני של הכפריים‪ :‬הללו לא הושחתו על־ידי הדימאגוגיה העירונית‪ ,‬מתפרנסים‬
‫ביושר מעמל־כפיהם ועליהם מושתת המשך קיומה של המדינה‪.‬‬
‫על היותו של אוריפידס שונאה המושבע של המלחמה ושוחר־שלום נלהב‬
‫מעידים מחזותיו)כגון ״הקאבה״‪ ,‬״אנדרומאדה״‪ ,‬״בנות טרויה״‪ ,‬״פויניסאי״(‪,‬‬
‫שהם בבחינת הוקעת האכזריות והטיפשות שבמלחמה והוקרת הברכה שבחיי‬
‫השלום‪ .‬ואולם אין לטעות ולראות בו מעין פאציפיסט אוניברסאלי‪ ,‬חסיד שוטה‬
‫של ״שלום בכל מחיר״‪ .‬אוריפידס אוהב את מולדתו אתונה בכל לבו ויש שנמצאות‬
‫סיבות המצדיקות את צאתה למלחמה‪ ,‬כגון מלחמת־מגן‪.‬‬
‫אנושיותו של אוריפידס מתגלה גם בהשקפתו החברתית‪ ,‬ובמיוחד בדרך שבה‬
‫הוא מציג את מעמד־העבדים‪ .‬בין העבדים המופיעים במחזותיו ישנם בעלי אופי‬
‫אצילי וישריידרך המסוגלים להתעלות אף לידי הקרבה עצמית למען הזולת‪ .‬דעתו‬
‫של אוריפידס היא‪ ,‬שאין העבדים שונים מטבעיבריאתם מבני־החורין ויש שהם‬
‫עולים אפילו במידותיהם על אדוניהם‪ .‬רצונו של אוריפידס הוא שיבחינו בין‬
‫בני־האדם רק עליפי אמתימידה אחת‪ :‬אצילות״הנפש ורמת המוסר של האדם‪ .‬מובן‬
‫מאליו‪ ,‬שדעות אלו היו יוצאותידופן בחברה האתונאית בזמנו של אוריפידס ולא‬
‫היו מקובלות לא על חוגי השלטון ולא על ההמון וגם בכך יש משום הסבר לעובדה‬
‫שאוריפידס לא זכה להתחבב בחייו על הקהל ועורר התנגדות‪.‬‬
‫אישיות רבת־אנפין היא אישיותו של אוריפידס ‪ -‬דמות מורכבת ומסובכת ואף‬
‫בעלת ניגודים וסתירות‪ .‬מצד אחד הריהו אישיהדעת‪ ,16‬פילוסוף בעלימחשבה‪,‬‬
‫אינטלקטואל מזהיר ורציונאליסט‪ ,‬ויחד עם זאת הריהו חודר לתהומות־הנפש‪ ,‬מודע‬
‫לכל הכוחות הבלתיירציונאליים והחשוכים של נפשיהאדם‪ ,‬בקי בכל רזיו של‬
‫התת־מודע‪ ,‬חש ומרגיש את האפלים שביצרי האדם ותאוותיו‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הריהו‬
‫אמן הדיאלקטיקה השנונה‪ ,‬ומאידך גיסא ‪ -‬ליריקן מעודן‪ ,‬מגדולי השירה בכל‬
‫הדורות‪ .‬ואמנם כמה מדמויותיו הגדולות של אוריפידס מוצגות כשהן נתונות‬
‫במצוקה של התלבטות בין צו ההגיון והדעת ובין ההיסחפות ברגשותיהן‬
‫הבלתיירציונאליים‪ .‬כזאת היא מידיאה היודעת עד כמה נפשעת היא מזימתה‬
‫לרצוח את ילדיה ובכל־זאת ״על כל מחשבותי חמת קנאה גוברת״ ‪ . 17‬וכזאת היא‬

‫ידועה היא א י מ ר ת האוראקול‪ :‬״ ס ו פ ו ק ל ם חכם‪ ,‬אוריפידס ח כ ם ממנו‪ ,‬א ך ס ו ק ר א ס ס חכם‬ ‫‪.16‬‬
‫מכולם״‪.‬‬
‫״מידיאה״‪.1078 ,‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪50‬‬
 ‫הרעיונות של הטראגיקונים הגדולים על חיי האדם‬

‫פיידרה שהשתלט עליה רגש האהבה האסורה לבנה החורג והיא אומרת‪ :‬״את‬
‫הנכון אנו מבינים‪ ,‬אולם אין אנו עושים״‪.18‬‬
‫בתחושה פסיכולוגית דקה מן הדקה מתאר אוריפידס תהליכים סמויים שבנפש‬
‫גיבוריו‪ ,‬את התפתחותם של רחשי־לב ותשוקות ההולכות ומשתלטות על האדם‬
‫ולפעמים הוא מציג את האדם המטורף ממש‪ .‬אמת היא שגם אייסכילוס תיאר‬
‫התקפות־טירוף )איו‪ ,‬קאסאנדרה‪ ,‬אורסטס( אלא שאצל אייסכילוס האדם מוכה‬
‫בשגעון על־ידי האלים ואילו אוריפידס מתאר את השגעון כתהליך פסיכי‬
‫שסיבותיו בנפש האדם עצמו‪ .‬יהיה זה מוצדק לומר‪ ,‬כי אוריפידס הוא הראשון‬
‫שחשף את נפש־האדם בדרך החשיפה הפסיכולוגית במובנו המודרני של המושג‪.‬‬
‫אך אין לך דבר המעיד על רוחו הגדולה של אוריפידס יותר מאשר עומק‬
‫הטראגיות של מחזותיו‪ .‬אין עוד כאוריפידס היודע לזעזע את הנפש בתיאור‬
‫מצוקותיהם של בני־אנוש‪ ,‬סבלם של בנייאדם חסרי־אונים‪ ,‬נשים וילדים‬
‫חסרי־מגן ושל זקנים המופקרים לגורלם‪ .‬האם יש בכוחה של השירה להעניק לנו‬
‫חוויה מרגשת יותר מאשר תמונת הנשים השבויות האומללות שב״בנות טרויה״‬
‫על רקע עירן העולה באש‪ ,‬או מאשר תמונת ההקרבה של איפיגניהי בצדק אומר‬
‫אריסטו ‪ ' 9‬על אוריפידס שהוא ״הטראגי מכולם״‪ ,‬שכן איש לפניו לא צלל עד כדי‬
‫כך לתהומות המצוקה האנושית ולא תיארם באופן מזעזע ומחריד כליכך‪ ,‬ומהבאים‬
‫אחריו דומה שרק שקספיר יישווה לו‪.‬‬

‫״היפוליטום״‪.380 ,‬‬ ‫‪.18‬‬

‫״פואטיקה״‪ 1453 ,‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪51‬‬
 ‫חלק שני‬

‫השקפות בנושא האתיקה‬

‫אצל הפילוסופים הקדמיסוקראטיים‬
‫הפילוסופים‪.‬היווניים‪.‬שקדמו‪.‬לסוקראטס נתנו דעתם‪ ,‬במידה פחותה או יתירה‪,‬‬
‫על שאלות שונות שבתחום האתיקה‪.‬‬
‫בפילוסופיה הקדםיסוקראטית ניתן להבחין בין שתי קבוצות עיקריות‪:‬‬
‫)א( הפילוסופים האונטולוגיים )המכונים גם ״פיסיקאים״(‪.‬‬
‫)ב( הסופיסטים‪.‬‬
‫הפילוסופים האונטולוגיים עסקו בתורת־היש וביקשו להגיע לחקר המציאות‬
‫בהווייתה‪ ,‬ואולם יש בהגותם גם צדדים אתיים מסוימים ובמיוחד אצל‬
‫אנאקסימאנדרוס‪ ,‬פיתאגורס‪ ,‬כסנופאנס‪ ,‬הראקלייטוס‪ ,‬אמפדוקלס‪ ,‬ודימוק־‬
‫ריטוס‪.‬‬
‫הסופיסטים ‪ -‬בניגוד לפילוסופים האונטולוגיים ‪ -‬לא עסקו בתיאוריה של‬
‫המציאות אלא הקדישו את הגותם לחקר החוכמות והאמנויות העשויות לסייע‬
‫להצלחתם של בנייהאדם ולתורת־ההכרה‪ .‬הם עסקו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בתורת־המוסר‪.‬‬
 ‫פרק ראשון‬

‫מ א נ א ק ס י מ א נ ד ר ו ם עד דימוקריטוס‬

‫א נ א ק ס י מ א נ ד ר ו ם )המאה השישית לפסה״נ(‪ ,‬יליד מיליטוס שבאסיהיהקטנה‪,‬‬

‫היה על־פי המסורת תלמידו של תאלס‪ ,‬אף הוא בן מיליטוס‪ ,‬מייסדה של האסכולה‬
‫המיליטית‪ ,‬האסכולה הראשונה בפילוסופיה היוונית‪.‬‬
‫בדומה לרבו‪ ,‬ביקש אנאקסימאנדרוס לחשוף את היסוד הראשוני של המציאות‪.‬‬
‫אן בעוד שתאלם סבור היה כי המים הם יסוד הכול‪ ,‬החזיק אנאקסימאנדרוס בדעה‪,‬‬
‫שיסוד הדברים אינו חומר היולי כלשהו אלא חוויה ראשונית שהוא מכנה אותה‬
‫״אפירון״ )‪ .(apeiron‬פירושה של מלה יוונית זו הוא ״בלתי־מוגבל״ או‬
‫״בלתי־מוגדר״‪ ,‬ויש להניח שאנאקסימאנדרוס התכוון לשני המובנים הללו של‬
‫המלה‪.‬‬
‫אנאקסימאנדרוס מבחין בין הדברים הנתפשים בחושים ובין היסוד הראשוני‬
‫)‪ (arche, principium‬האינסופי שאינו מושג על־ידם‪ .‬ליסוד הראשוני אין ראשית‬
‫ואין תכלית‪ ,‬לא חל בו כל שינוי ואינו כלה‪ .‬נמצא איפוא שהוא בעל מהות אלוהית‪,‬‬
‫מה שניכר גם בכך שהוא יודע הכול‪ ,‬מכיל הכול ושולט בכול‪.‬‬
‫מן היסוד הראשוני עולים ויוצאים הניגודים כגון חום וקור‪ ,‬יובש ולחות‪.‬‬
‫הניגודים עשויים לשנות את צביונם ולהמיר את מהותם בניגודם‪ ,‬אולם היסוד‬
‫הראשוני עצמו לא חלה בו כל תמורה ואינו נהפך לדבר אחר זולתו‪ ,‬שכן מבלעדיו‬
‫אין קיום לדבר‪ .‬היסוד הראשוני עומד איפוא לעולם בהווייתו‪.‬‬
‫בקטע היחיד שנשתמר בידנו מדברי אנאקסימאנדרוס אנו קוראים‪:‬‬
‫״הללו שמהם התהוו הדברים‪ ,‬אליהם הם גם שבים בכליונם בהכרח‪ .‬לפי שהם‬
‫נותנים את הדין ומכפרים אלה על עוונותיהם של אלה על־פי סדר־הזמנים״‪.‬‬
‫פירושים רבים ניתנו לקטע מפורסם זה‪ .‬לדעתי‪ ,‬יש לקבל את הפירוש הבא‪:‬‬
‫אנאקסימאנדרוס סובר‪ ,‬שהיסוד הראשוני ״הבלתי־מוגבל״)‪ (apeiron‬הוא ההוויה‬
‫היחידה שיש לה זכות־קיום עצמאית‪ .‬כל הפורש מהוויה זו ונבדל ממנה אינו עושה‬
‫כן אלא מתוך אהבה עצמית ואנוכיות‪ .‬הרצון להתקיים קיום נבדל ולהגיע לידי‬
‫שליטה הוא בחזקת עוול לגבי האחדות הראשונית ועל־כן חייב הפורש לבוא על‬
‫עונשו‪ .‬ומהו העונשי הרי זה כליונם של הגורמים האינדיבידואליים‪ .‬בסיכומו של‬
‫דבר‪ :‬כל מה שפרש מה״בלתי־מוגבל״ חטא ואין לו תקנה‪ ,‬אלא לכפר על חטאו‬
‫על־ידי כליונו‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬מאבק תמידי מתחולל בין הגופים הפינומנאליים‪ ,‬שכן רק מתוך‬
‫כליונם של הגופים הישנים יכולים להתהוות ולהתגבש גופים חדשים‪ .‬כל לידה‬

‫‪55‬‬
 ‫ה ש ק פ ו ת ב נ ו ש א ה א ת י ק ה א צ ל הפילוסופים ה ק ד ם ־ ס ו ק ר א ס י י ם‬

‫היא איפוא מעשה של אלימות כלפי גופים שכבר קיימים‪ ,‬שאף הם נולדו על‬
‫חשבונם של אלו שקדמו להם‪ .‬מחד גיסא נוהגים הגופים החדשים על־פי‬
‫שורת־הדין כפי שמחייבת מידת הצדק של הזמן ההווה והשליט‪ ,‬והם ״מענישים׳׳‬
‫בעצם התהוותם גופים‪ ,‬שבעצם היוולדם הסבו כליון על קודמיהם‪ :‬ומאידך גיסא‬
‫הרי הם עצמם נולדים מתוך חטא של דחיקת אחרים ועל־כן הם חייבים לבוא על‬
‫עונשם בדרך הכליון‪.1‬‬
‫יש לציין שבקטע הנדון לא מדובר בשיבה אל ^‪ ,apeiron‬אלא על חזרה עקיפה‬
‫אל היסוד הראשוני באמצעות מערכת השתנויות‪ .‬כל דבר הופך לדבר שממנו‬
‫נתהווה עד שבסופו של דבר הוא חוזר אל ״הבלתיימוגבל״‪.‬‬

‫פ י ת א ג ו ר א ס )בערך ‪ 495-570‬לפסה״נ( נולד באי סאמוס‪ ,‬שהגיע אז למלוא‬

‫שיגשוגו והצלחתו המסחרית‪.‬‬
‫בהיותו בן ‪ 40‬נאלץ פיתאגוראס לעזוב את האי‪ ,‬שכן נשקפה לו סכנת פלישה‬
‫מצד הפרסים‪ .‬הוא שם פניו מערבה והגיע לדרום־איטליה )המכונה ״יוון‬
‫הגדולה״(‪ ,‬שם התיישב בעיר קרוטון‪ .‬בואו השפיע על ליכודה הפוליטי‬
‫והאידיאולוגי של האריסטוקראטיה במסגרת אגודת הפיתאגוראים‪ ,‬שבמהרה‬
‫התפשטה על פני ״יוון הגדולה״ כולה‪ .‬סניפים של חבורות הנוהים אחרי‬
‫תורת־פיתאגוראס הוקמו בערים רבות‪.‬‬
‫כל חבר באגודה כזו התחייב לדבוק במידות הטובות ולקבל על עצמו עולן של‬
‫משמעת והכנעה‪ .‬גם הוטל עליו להקפיד על הלכות חיים מיוחדות ולהשתתף‬
‫בטקסים מסוימים‪.2‬‬
‫והרי תמצית משנתו של פיתאגוראס‪:‬‬
‫המספרים עומדים ביסוד כל הדברים‪ ,‬כשהמספר עשר מקודש מכולם‪ .‬מספר זה‬
‫בא לידי ביטוי ביסוד אחר של תורת פיתאגוראס‪ ,‬היא תורת־הניגודים‪ .‬עשרה‬
‫;)‪ (apeiron‬זוגי ולא־זוגי‪(3 :‬‬ ‫צמדייניגודים הם בעולם‪ (1 :‬קץ)‪ (peras‬ו א י ו י ק ץ ) ‪2‬‬
‫אחד וריבוי‪ (4 :‬ימין ושמאל‪ (5 :‬זכר ונקבה‪ (6 :‬נח ונע‪ (7 :‬ישר ועקום‪ (8 :‬אור‬
‫וחושך‪ (9 :‬טוב ורע‪ (10 :‬ריבוע ומלבן‪ .‬רשימת ניגודים זו היא מזמנו של‬
‫אלקאמאיון‪ ,‬כלומר‪ :‬מראשיתה של התקופה הפיתאגוראית‪ .‬מרכיבי הניגודים‬
‫השונים פועלים זה לצד זה ב״כוח״‪ ,‬ובהצטרפם לשאר הניגודים ‪ -‬בבחינת‬
‫״כוחות״ ‪ -‬הם יוצרים את העולם הפינומנאלי‪.‬‬
‫פיתאגוראס החזיק בתורה האורפית בדבר גילגול־הנפש במעגל החיים שבארץ‪.‬‬
‫נפשות שוגות שלא מילאו חובתן לנהוג חסד בברואים אחרים באות על עונשן‬

‫‪Cf. F. Nietzsche, "Die Philosophic im tragischen Zeitalter der Griechen", Werke, 10, 25‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪sq.; E. Rohde, "Psyche", 2, 119, 1; W. Jaeger, "Paideia", 1, 217 sq.; W. Capelle, "Die‬‬
‫‪Vorsokratiker", pp. 75, 82‬‬
‫ב ב י ת י מ ד ר ש ו ש ל פ י ת א ג ו ר א ס מצווה היה ע ל התלמידים‪ ,‬בין ה ש א ר ‪ ,‬ל ש ת ו ק ב מ ש ך זמן‬ ‫‪.2‬‬
‫מסוים‪.‬‬

‫‪56‬‬
 ‫מאנאקסימאנדרוס עד דימוקריטוס‬

‫בדרכי גילגול‪ .‬נפש שזיכתה עצמה והשלימה חובתה כלפי אחרים זוכה בשכר זה‬
‫לאושר נצחי‪.‬‬
‫בתורה הפיתאגוראית מצויות מצוות רבות ומפורטות של ״עשה״‬
‫ו״לאיתעשה״‪ ,‬כגון חובתו של האדם לזכור תמיד כי עליו לעבוד את האל‪ ,‬ולשים‬
‫לבו לכך שעיני האל צופיות אל כל הליכותיו ומעשיו‪ .‬כיבוד אב ואם אף הוא חובה‬
‫מקודשת‪ .‬יש להקפיד על חוקי המולדת ומנהגיה ואפילו אין הם מן המשופרים‪ ,‬ואל‬
‫לו לאדם לחפש לו פדות בשינויים ומהפיכות בתחום זה‪.‬‬
‫הפיתאגוראים התייחסו בשלילה לכל התאוות ובמיוחד לתאוות הבשרים‪.‬‬
‫התמכרות לתאווה זו היתה בעיניהם גילוי גאווה )‪ ,(hybris‬שהיא אם כל חטאת‬
‫ופשע‪ .‬לדעתם‪ ,‬היא מביאה לידי בגידה במולדת והצטרפות אל אויביה‪ ,‬ובכלל אין‬
‫לך פשע ומעשה רע שאין מוצאו מתשוקה זו‪ .‬עם זאת שיבחו הפיתאגוראים את‬
‫האהבה ואת הנאמנות בחיי הנישואין‪ .‬הפיתאגוראים הורו שהחטא מקורו בגוף‬
‫וחייב אדם לכפר עליו ולהיטהר‪.3‬‬
‫הפיתאגוראים השפיעו על הדורות הבאים ובמיוחד הטביעו את חותמם בתחום‬
‫ההשקפות על מהות הנפש‪ ,‬על טבעה האלוהי‪ ,‬על עצמאותה ונצחיותה‪.‬‬

‫כס נ ופא נ ס נולד בקולופון שבאסיה הקטנה בשנת ‪ 570‬לפסה״נ לערך‪ .‬בהיותו‬
‫כבן עשרים וחמש שנה נדד ממולדתו‪ ,‬שנכבשה על־ידי הפרסים‪ ,‬ופנה מערבה‪.‬‬
‫לאחר שהירבה לנדוד התיישב בסופו של דבר בדרום־איטליה‪ ,‬במושבה היוונית‬
‫אליאה‪ ,‬שנוסדה זה מקרוב‪ .‬במקום זה מת והוא בן ‪ 92‬שנה‪.‬‬
‫על־פי מקצועו היה כסנופאנס זמר־נודד ועל פי יעודו היה פייטן ופילוסוף‬
‫שהירבה בתוכחות‪ .‬כסנופאנס היה בעל רוח ביקורתית‪ ,‬שכלו ישר והגיונו צלול‪.‬‬
‫הוא חיבר יצירות פיוטיות סאטיריות בשם ‪ ,Silloi‬דהיינו‪ :‬״דבריילעג״‪ ,‬שבהן‬
‫קרא תיגר על האמונות הטפלות למיניהן ובמיוחד על האמונה הפולי׳‬
‫תאיסטית־האנתרופומורפית‪ .‬הוא אף היה מחברן של ״אלגיות״ שתוכנן‬
‫מוסרי־דתי‪ .‬כמו־כן כתב חיבור פילוסופי במשקל ההקסאמטר בשם ״על הטבע״‪.‬‬
‫מקום חשוב מוקצה לכסנופאנס בתולדות המחשבה היוונית‪ .‬הוא היה מבשרה‬
‫של ״ההשכלה״ הנוגדת את ההשקפות המעוגנות במסורת‪ .‬כמו־כן הטיף כנגד‬
‫המיסטריות והפולחנות המיסטיים למיניהם וניהל מאבק חסר־פשרות באמונה‬
‫הפוליתיאיסטיתיאנתרופומורפית כפי שהיא משתקפת ביצירותיהם של הומרוס‬
‫והסיודוס‪.4‬‬
‫מתוך בקיאותו הרבה במנהגי העמים השונים ובמסורות המקובלות עליהם הגיע‬
‫לכלל מסקנה‪ ,‬שכל עם מעצב את אליו עליפי נטיותיו ועל־פי מידותיו ואין האלים‬
‫אלא דיוקן העם שיצר אותם‪ .‬בני־האדם מתארים לעצמם את האלים בצלמם‬

‫‪Jambl. v.P., 209 sq., 234‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪Diels, 21 B 11‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪57‬‬
 ‫השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים הקדם־סוקראסיים‬

‫ובדמותם‪ ,‬ובדומה לכך הם מתארים אותם בציוריהם ובפסליהם‪ .5‬לו היו השוורים‪,‬‬
‫הסוסים והאריות מסוגלים לצייר‪ ,‬היו מתארים את האלים בדמותם שלהם‪.6‬‬
‫אין כסנופאנס מסתפק בשלילת הפוליתאיזם האנתרופומורפי‪ ,‬אלא גם מפתח‬
‫השקפה פוזיטיבית על מהות האל‪ .‬הוא שותף להשקפתה של האסכולה המיליטית‬
‫על אחדות היקום‪ .‬על־פי השקפה זו היקום הוא התגלמות האלוהות‪ ,‬השרויה‬
‫במנוחת־עד‪ ,‬ובכוח מחשבתה היא מנהיגה את העולם על כל חלקיו‪ .‬שיטתו‬
‫הפילוסופית של כסנופאנס מושתתת על רעיון אחדות־העולם‪ .‬לדעת כסנופאנס‪,‬‬
‫קיים יסוד אחד מהותי ונצחי‪ ,‬שאין לודאשית ואין לו כליון ‪ -‬האלוהות‪ .‬העולם לא‬
‫נברא עליידי האל אלא בעצםיאחדותו הינו התגלמות האלוהות‪ .7‬בתוך העולם‬
‫מפעם הכוח האלוהי המניע אותו ומפעילו ואין הוא צריך לפעולתו של כוח אלוהי‬
‫חיצוני‪ .‬השקפתו זו של כסנופאנס ותפישתו את מהות האל‪ ,‬מהווים ‪ -‬בנוסף‬
‫למאבקו חסריהפניות במערכת האמונות של הפוליתאיזם האנתרופומורפי ‪ -‬שלב‬
‫רב־חשיבות ומכריע בתולדות התפתחותן של תורותיהאלוהות בתרבות‬
‫המערבית‪.‬‬
‫את השקפותיו החברתיות־מוסריות ביטא כסנופאנס באלגיות‪ .‬באחת מהן‬
‫מתואר סימפוזיון חגיגי‪ ,‬ספוג אווירת ימי־קדם‪ ,‬שבו נוקט המחבר יחם שלילי כלפי‬
‫יצירות הפיוט המדברות בשבחה של גבורת הטיטאנים ושאר בנייהענק המיתיים‬
‫ומשבחות את עוז־רוחם במלחמה‪ .‬לא כאלה ייתרונם של בני־אדם‪ ,‬אלא נכון הוא‬
‫להלל את זה המשתדל לתקן עצמו ולהגיע ליד שלימות המידות‪.‬‬
‫אלגיה נוספת אף היא עניינה שלימות המידות‪ ,‬והיא מהווה תעודה יקרתיערך‬
‫בתולדות התרבות היוונית‪ .‬ביצירה זו בא לידי ביטוי העימות בין תרבותיהאצילים‬
‫ההלנית העתיקה ובין התרבות שמפעמת בה הרוח הפילוסופית החדשה והמבקשת‬
‫לתפוש לה מקום בחברה‪ .‬תרבות זו קבעה לעצמה את אידיאל האדם והיא שואפת‬
‫שהכול יכירו אידיאל זה ויאמצוהו‪ .‬עיקרה של המחלוקת הוא בשאלה‪ :‬מהו הערך‬
‫הנעלה יותר ‪ -‬גבורת הגוף או החוכמה ומעלת־הנפש? העיר מכתירה בזרימנצחים‬
‫את ראש המנצח בתחרויות וחולקת לו כבוד שאין הוא ראוי לו‪ ,‬שכן ״חוכמת החכם‬
‫נעלה מגבורת הגברים ועוצמת סוסיהם״‪ .‬התרבות הפילוסופית מציגה מידה טובה‬
‫חדשה ועליונה על הכול ‪ -‬החוכמה )״סופיה״(‪ .‬רק בכוח החוכמה יכולה העיר‬
‫להתבסס ולהתנחל כראוי‪ .‬החוכמה היא יסוד חוקי העיר ומשטרה‪ :‬היא שמבטיחה‬
‫את מידת הצדק בכל ענייניה והיא המקור לשגשוג ולשפע‪ .‬ראשון הוא כסנופאנס‪,‬‬
‫שהדגיש הדגשה יתירה את ערכה של החוכמה כתכלית המידות וממנו קיבלו‬
‫אפלטון ואריסטו‪ ,‬שאף הם ציינו את החוכמה כאחת מארבע המידות התרומיות‬
‫הראשיות‪.‬‬

‫‪lb. B 16‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪lb. B 15‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪lb. B 23-26‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪58‬‬
 ‫מאנאקסימאנדרוס עד דימוקריטוס‬

‫כסנופאנם דורש מן האדם שינהג בשיקולידעת‪ ,‬בהגיון ומתוך ראיית התועלת‬

‫שבמעשה‪ .‬מאוסים עליו המותרות‪ .‬הוא מגנה את בני עירו‪ ,8‬קולופון‪ ,‬שהושפעו‬
‫מבני לידיה‪ ,‬בעת שעדיין לא היו משועבדים לפרסים‪ ,‬לחיות חיי מותרות‪ .‬באותם‬
‫הימים היו נוהגים להתהלך בשווקים לבושים מעילייארגמן‪ ,‬שערם עשוי לתפארה‬
‫והם מדיפים ניחוח־בשמים‪.‬‬
‫שיטתו של כסנופאנס הצמיחה אסכולה חדשה בפילוסופיה‪ ,‬שנועדה לה חשיבות‬
‫רבה בתולדות המחשבה היוונית‪ .‬אסכולה זו מכונה האסכולה האלאית‪ ,‬על שם‬
‫העיר אליאה‪ ,‬מקום מושבה‪ .‬נציגה הבולט ביותר של אסכולה זו היה פרמנידס‪,‬‬
‫שהמשיך בקויהמחשבה שהיתווה כסנופאנס בדבר אחדות היקום‪.‬‬

‫ה ר א ק ל י י ט ו ס )‪ 480-540‬לפסה״נ בערך(‪ ,‬איש אפסוס שבאסיה־הקטנה‪ ,‬כתב‬

‫חיבור פילוסופי יוצא־דופן במיבנהו‪ ,‬בסגנונו ובתוכנו‪ .‬הספר מכיל אמרות‪ ,‬מהן‬
‫קצרות למדי‪ ,‬שנתקשו להבינן‪ ,‬ומשוםיכך כינוהו ״האפל״)‪ .(skoteinos‬המפתח‬
‫להבנת האמרות‪ ,‬דוימשמעיות בתוכנן‪ ,‬הוא הרעיון המרכזי על אחדות הניגודים‬
‫שעומד ביסוד תורתו של הראקלייטוס‪ .‬הראקלייטוס הורה‪ ,‬שהניגודים מצויים‬
‫בזיקה הדדית מתמדת שאין לנתקה והם נאבקים אלו באלו ללאיהרף‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫הניגודים משלימים אלו את אלו ואין לאחד מהם קיום ללא זולתו‪ .‬הם מנוגדים‬
‫ובכל־זאת הם זהים ויוצרים אחדות‪.‬‬
‫מקובלת הדעה שהראקלייטוס ראה באש יסוד ראשוני‪ ,‬ואולם דעה זו אינה‬
‫מדויקת‪ .‬האש אצל הראקלייטוס לא היתה היסוד הראשוני עצמו אלא סמלו של זה‪.‬‬
‫היסוד הראשוני של העולם הפינומנאלי הוא התנועה הדויכיוונית‪ :‬מן המרכז ואל‬
‫המרכז‪ .‬תנועה זו מתוארת בפי הראקלייטוס כך‪ :‬״דרך אחת היא בעלייה‬
‫ובירידה״ ‪ . 9‬את האחידות המצויה ביסודן של ההשתנויות בעולם הפינומנאלי‬
‫מתאר הראקלייטוס בלשונו הציורית‪ :‬״אותו הדבר חי וגם מת‪ ,‬ער ורדום‪ ,‬צעיר‬
‫וזקן״‪ .10‬כלומר‪ ,‬יסוד אחד טמון)כשמדובר באותו אדם( בתינוק ובישיש‪ ,‬אלא‬
‫שהוא מתגלם בשתי צורות מוחשיות שונות‪ ,‬שכל אחת מהן היא חלקית‪ ,‬חד־צדדית‬
‫ובלתי־שלימה‪.‬‬
‫ערך רב ייחס הראקלייטום לדיון בבעיות שבתחום תורת־המידות‪ .‬מטרת החיים‬
‫היתה בעיניו לחיות מתוך נחת־רוח ואיזוךהנפש הנובעים מהתייחסות חיובית‬
‫כלפי כל המאורעות שבעולם‪ .‬השקפה זו מושתתת על הרעיון בדבר ההכרח‬
‫שבמציאותם של הניגודים הקשורים אלו לאלו‪ .‬אין העולם יכול להתקיים ללא צדו‬
‫האפל‪ :‬הכיעור‪ ,‬הרע והעוול מעניקים קיום ליפה‪ ,‬לטוב ולצדק‪.11‬‬

‫‪lb. B 3‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪Diels, 22 B 60‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪lb. B 88‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪lb. B 58‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪59‬‬
 ‫השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים הקדם־סוקראסיים‬

‫בתורתיהמידות של הראקלייטוס ניכרת איפוא היטב השקפתו על מאבק‬

‫הניגודים ואחדותם‪ .‬בהשתנות המתמדת של הדברים מיטשטשים גבולותיהם‬
‫וגדריהם של הדברים המנוגדים‪ .‬לעולם אין לדברים גבול קבוע ומוגדר‪ ,‬אלא הכול‬
‫שרוי בהשתנות מתמדת‪ .‬משוסיכך גם הניגוד שבין טוב ורע מאבד בעיני‬
‫הראקלייטוס את תוקפו המוחלט‪ .‬כמו בכל שאר הדברים‪ ,‬שוררת היחסיות גם‬
‫בתחום הערכים המוסריים‪ .12‬והואיהדין במושגים של האסתטיקה‪ ,‬מושגי היפה‬
‫והמכוער‪.‬‬
‫בדעותיו הפוליטיות הראקלייטוס נחשב אריסטוקראט מושבע‪ .‬הוא בז להמון‬
‫ולדימוקראטיה המושתתת על שלטון העם‪ .‬לפי דעתו‪ ,‬אריסטוקראט אחד שקול‬
‫כנגד המון רב של אספסוף‪.13‬‬

‫אמפדוקלס)‪ 430-490‬לפסה״נ בערך( נולד באקרגס)‪ ,(Agrigentum‬היא העיר‬

‫‪ Agrigento‬בסיקיליה שבימינו‪.‬‬
‫אמפדוקלס היה דמות מיוחדתיבמינה בדברי ימי הפילוסופיה היוונית‪ .‬שמו יצא‬
‫ברחבי העולם היווני כפילוסוף‪ ,‬כמשורר‪ ,‬כנואם‪ ,‬כרופא וכבעל־מופתים‪ .‬הוא היה‬
‫נערץ על בני־עירו שהתפעלו מיכולתו לחולל נפלאות‪ ,‬שלאמיתו־של־דבר לא היו‬
‫אלא פרי המצאותיו הטכניות וידיעותיו בחוקי הטבע‪ .‬למדנותו של אמפדוקלס‬
‫הקיפה שטחים רבים ובכולם הטביע את חותמו‪.‬‬
‫אחרית ימיו היתה טראגית‪ :‬לאחר שהשלטון בעיר נתפש בידי האצולה‪ ,‬גורש‬
‫ממנה אמפדוקלס והוא נמלט לפלופונס‪ ,‬ולפי גירסה אחת שם מצא את מותו‪ .‬לאחר‬
‫מותו היה לדמות אגדתית‪ .‬האגדה מספרת שקפץ אל לוע הר־הגעש אטנה‪.‬‬
‫בין שאר חיבוריו מצויה הפואמה ״על הטבע״‪ .‬בפואמה זו מבחין אמפדוקלס‬
‫בשישה יסודות ראשוניים‪ ,‬מהם ארבעה סבילים‪ :‬אש‪ ,‬אוויר‪ ,‬מים ועפר‪ :‬ושניים‬
‫פעילים‪ :‬אהבה ואיבה‪ .‬את ארבעת היסודות הסבילים מגדיר אמפדוקלס כשורשי‬
‫כל הדברים‪ ,‬כלומר‪ :‬מרכיבים יסודיים של העולם‪ .‬יסודות אלו שרויים בתנועה‬
‫מתמדת‪ ,‬אולם אין זו באה מכוח עצמם אלא מכוחם של היסודות הפעילים ‪ -‬האהבה‬
‫והאיבה‪.14‬‬
‫בפואמה אחרת‪ ,‬״על הטיהורים״‪ ,‬מביע אמפדוקלם‪ ,‬ברוחם של האורפאים‬
‫והפיתאגוראים‪ ,‬את אמונתו בגילגול־הנפשות ‪ ,' 5‬אולם יש לתורתו זו ייחוד משלה‪:‬‬
‫גילגולן של הנפשות במעגל־החיים אינו אלא עונש על חטאיהן‪ .‬לפי האורפאים‬
‫מקור החטאים הוא בפשע שפשעו הקדמונים באל זאגראוס־דיוניסוס‪.‬‬
‫הפיתאגוראים‪ ,‬לעומתם‪ ,‬מטילים את האשמה על נפש־האדם עצמה‪ .‬זו גם דעתו של‬
‫אמפדוקלס‪ ,‬אלא שהוא מוסיף ומגדיר את מקור הפשע בנטיה לסטות ממצוות‬

‫‪lb. B 102, 111‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪lb. B 13‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪Dicls, 31 B 16-17‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪lb. B 115, 117‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪60‬‬
 ‫מאנאקסימאנדרוס עד דימוקריטוס‬

‫האהבה וההליכה אחר דחפי האיבה ההרסניים ‪ -‬מה שמתבטא בהריגתם של‬
‫בעלייחיים‪ .16‬מתוך כך הגיע אמפדוקלס לאיסור אכילת בשר ושחיטת חיות‪,‬‬
‫״שהרי אפשר שאת אבותינו אנו אוכלים״‪.17‬‬
‫אמפדוקלס התנגד לאמונה האנתרופומורפית‪ .‬את האלילים של הדת העממית‬
‫ראה כסמלים לכוחותיהטבע‪ .‬הוא עצמו כינה את איתנייהטבע בשמות אלים‪ :‬א ש ‪-‬‬
‫זיאוס‪ ,‬אור ‪ -‬הרה‪ ,‬עפר ‪ -‬איידוניאוס‪ ,‬מים ־ נסטיס‪ ,‬וכר‪.18‬‬

‫ד י מ ו ק ר י ט ו ס איש אבדירה )חי בין השנים ‪ 360-460‬לפסה״נ( הוא מגדולי‬

‫הפילוסופים היווניים‪ .‬כתלמידו המובהק של לאוקיפוס יצר עמו את‬
‫תורת־האטומים העתיקה‪ .‬לפי תורה זו‪ ,‬מורכבת המציאות כולה מ״אטומים״ ‪-‬‬
‫חלקיקים שאינם ניתנים לחלוקה‪ .‬מאטומים אלו מורכבים הדברים המצויים בטבע‪.‬‬
‫האטומים מצויים בתנועה מתמדת‪ ,‬הם בעלי תכונות כמותיות בלבד )צורה‪ ,‬מצב‬
‫וסדר( וחסרי תכונות איכותיות‪ ,‬כגון מר‪ ,‬מתוק‪ ,‬חם וקר‪ ,‬צבעוניות וכר‪.‬‬
‫דימוקריטוס לא הבדיל הבדלה מוחלטת בין הגוף והנפש‪ .‬גם הנפש מורכבת‬
‫מאטומים אלא שהם זעירים וקלייתנועה ביותר‪ .‬מאטומים אלו מורכבת גם האש‪.‬‬
‫באשר לתורת־המוסר‪ ,‬הורה דימוקריטוס שחייב אדם לשאוף להגיע לידי‬
‫מנוחתיהנפש ולהרמוניה‪ .19‬האמצעי להשיג זאת הוא השכל המורה לאדם כיצד‬
‫לשלוט ביצריו ולבוא לידי סיפוק נפשי ויציבות רוחנית‪.‬‬
‫מטרתו של דימוקריטוס בתורת״המידות שלו היא להורות לבני־האדם את הדרך‬
‫לצאת ממצוקתם ולהגיע לחיי אושר‪ .‬האושר ‪ -‬כותב דימוקריטוס ‪ -‬מזומן‬
‫לבני־האדם בתנאי שירסנו את תשוקתם לחיייתענוגות‪ ,‬יחיו בצניעות ויסתפקו‬
‫במועט‪ .‬אל לו לאדם לשאוף אל מה שאינו בהישג ידו אלא יסתפק במנת־חלקו‪.‬‬
‫איוולת היא לקנא בעשירים על עושרם וטוב שיסיח דעתו מהבלים אלו‪ .‬כל מי‬
‫שהקנאה בגיבורים ובעשירים שולטת בו ואין הוא מסוגל לשרשה מקרבו‪,‬‬
‫התאוות השונות מתחדשות בלבו וסופו שהוא עובר על החוק כדי למלא תאוותו‪.‬‬
‫מוטב לו איפוא לאדם שלא יחמוד דבר משל זולתו וישווה את מצבו למצבם של אלה‬
‫שחייהם קשים משלו‪ .‬כשיעלה על לבו את מצוקת הזולת ידמה לעצמו שחייו‬
‫מאושרים‪ .‬אם בדרך זו ילך האדם‪ ,‬יהיה פטור מן הפורענויות שמביאות קנאה‬
‫ושנאה‪.20‬‬
‫לרמתו המוסרית של האדם השפעה רבה על מידת האושר של חייו‪ .‬חייב האדם‬
‫לתקן עצמו בכנות וביושר‪ .‬העלמת מעשיו המקולקלים מעיני הבריות לא תועיל לו‬
‫מאומה‪ ,‬אלא הוא חייב להיטיב את דרכו ולהקפיד שלא יחזור לסורו‪.‬‬

‫‪lb. B 135-139‬‬ ‫‪.16‬‬

‫‪lb. B 137‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪lb. A 23, 33‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪Diels, 68 A 167‬‬ ‫‪.19‬‬
‫‪lb. B 191‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪61‬‬
 ‫השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים הקדם־סוקראטיים‬

‫לעולם ישתדל האדם ‪ -‬אומר דימוקריטום ‪ -‬להנעים את חייו ככל האפשר‬

‫ולהמעיט ברגעי צער‪ .‬אלא שאין להשיג זאת באמצעות פנייה אל תענוגות הגוף‪,‬‬
‫תענוגות שהמוות שולט בהם‪ ,‬כי אם בבקשת תענוגותיהרוח‪ .‬דימוקריטום מצא‬
‫את תענוגות הגוף נחותים לעומת הנאות הנפש והרוח‪ .‬כל התענוגות הגשמיים יש‬
‫בהם משום השפלת האדם והמעטת דמותו‪ ,‬שכן הם משעבדים אותו לדברים‬
‫חיצוניים‪.21‬‬
‫בין תענוגות־הרוח הנעלים ביותר מצויה ההנאה המוסבת כתוצאה מהידידות‬
‫הנאמנה‪ :‬״מי שאין לו אף ידיד אמת אחד ‪ -‬כותב דימוקריטוס ‪ -‬אין טעם לחייו״‪.22‬‬
‫אכן‪ ,‬דימוקריטוס הבחין בין ידידות־אמת ובין ידידות מדומה שאינה אלא‬
‫אחיזתיעיניים‪ .‬הראשונה תלויה ביחס שכלי־הגיוני אל הזולת‪ :‬״ידידותו של איש‬
‫נבון אחד עולה בערכה על ידידותם של כל הכסילים שבעולם״‪ .23‬ידידות־שווא‬
‫היא זו התלויה בדבר‪ ,‬ובאמת אין זו ידידות כלל‪ ,‬והיא מעידה על רמה מוסרית‬
‫ירודה‪ .‬ביסודו של רגש הידידות עומדת הנטיה האצילה להיטיב ולגמול חסד עם‬
‫הזולת‪ ,‬ועליכן משתדל ידיד־אמת להיטיב עם ידידו יותר מאשר ליהנות ממנו‪ .‬אין‬
‫גומליהחסד מצפה לגמול על מעשיו אלא הוא עושה זאת בלא תנאי‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫מזהיר דימוקריטוס את האדם מפני כפויי־טובה הגומלים רעה תחת טובה‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬נציין שהשגת האושר מותנית ‪ -‬לדעת דימוקריטוס ‪ -‬בשחרור מן‬
‫הפחדים והחששות הנובעים מרגש האנוכיות‪ .‬אם יישמע האדם להוראותיו של‬
‫דימוקריטוס יתגבר בו כוח־השכל ויכניע את פחדיו‪ ,‬ובעיקר את פחד המוות‪ ,‬וכך‬
‫יזכה האדם לשלוות־הנפש שהיאיהיא האושר‪.24‬‬

‫‪lb. B 187‬‬ ‫‪.21‬‬

‫‪lb. B 99‬‬ ‫‪.22‬‬
‫‪lb. B 98‬‬ ‫‪.23‬‬
‫‪lb. A 169‬‬ ‫‪.24‬‬
 ‫פרק שני‬

‫הסופיסטים‬

‫באתונה של המאה החמישית לפסה״נ נזקקה הדימוקראטיה המנצחת למנהיגים‬

‫משכילים‪ .‬הדימוקראטים טענו‪ ,‬שאת הזכות לשלטון קובעים לא מוצאו של האדם‬
‫וייחום משפחתו‪ ,‬אלא חוכמתו האישית ומידותיו‪ :‬הם תבעו שחוכמה זו וכן המידות‬
‫תהיינה נחלת הכול‪ .‬את תביעתם זו ניסו לממש מורי החוכמה החדשים ‪-‬‬
‫הסופיסטים‪ .‬עיקר עניינם לא היה חידתיהיקום המיטאפיסית‪ ,‬אלא האדם וחייו‪,‬‬
‫כפרט וככלל‪ ,‬וכן בעיית מעשיו ואורחותיו הנבונים עלייאדמות‪ :‬הסופיסטים שללו‬
‫את הפילוסופיה העיונית הספיקולאטיבית וכמופת העמידו את הרופאים והידע‬
‫המעשי שלהם‪ :‬הם שאפו ללמד רק מה שיש בו תועלת למדינה ולפרט‪ .‬הם נהגו‬
‫לנדוד ממקום למקום ולהפיץ את תורתם בערי יוון השונות‪ ,‬ובתמורה על כך דרשו‬
‫שכרילימוד גבוה‪.‬‬
‫כיצד באה הוראתם לידי ביטוי?‬
‫עד לזמנם של הסופיסטים היה נפוץ ביוון רק ביתיספר יסודי לילדים'‪.‬‬
‫בנייהנוער המתבגרים קנו להם את השכלתם בדרכים שלהם‪ .‬הסופיסטים הם‬
‫שהחלו בהוראה שיטתית של מקצועות הנלמדים בימינו־אנו בבתי־ספר תיכוניים‬
‫וגבוהים ‪ -‬ספרות )בעיקר שירה ופרוזה היסטורית(‪ ,‬מאתימאטיקה‪,‬‬
‫תורת־המידות‪ ,‬דיאלקטיקה וריטוריקה‪ .‬לדעת הסופיסטים‪ ,‬תוצאות ההוראה‬
‫קשורות בשלושה גורמים‪ :‬בכשרון הטבעי‪ ,‬בידע של המורה ובתירגול‪ .‬הודות‬
‫לידע של הסופיסטים ובעזרתם ‪ -‬טענו הם ‪ -‬מסוגל כל אחד ואחד להשלים את‬
‫חסרונותיו הטבעיים‪ ,‬בתנאי שיגלה חריצות והתמדה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף הכישורים‬
‫המעולים אובדים באין תירגול‪ .‬מטרת הלימודים היתה להכשיר מנהיג עממי‪,‬‬
‫משכיל מכל הבחינות‪ ,‬המבין בכל שבילי המדיניות‪ .‬הסופיסטים דאגו לתיאוריה‪,‬‬
‫אולם לדעתם‪ ,‬התיאוריה הטובה היא רק זו הניתנת לשימוש מעשי‪ .‬המלה ‪techne‬‬
‫)אומנות‪ ,‬יכולת‪ ,‬כושר(‪ ,‬שבה השתמשו הסופיסטים‪ ,‬מובנה היה‪ ,‬לדידם‪ ,‬משהו‬
‫למעלה מהידע התיאורטי)‪ ,(episteme‬דהיינו‪ :‬נוסף למובן המקובל ‪ -‬גם הכושר‬
‫לבצע בחיי המעשה‪ .‬לפיכך היא הפכה לכעין סיסמה במאבקם נגד הפילוסופיה‬
‫הישנה שמצאה את ביטויה בספיקולאציה גרידא‪.‬‬
‫לעומת שיטות וזרמים פילוסופיים שונים‪ ,‬שתכופות נגדו אלו את אלו‪ ,‬חתרו‬
‫הסופיסטים ל״מדע מדויק״ שהיה‪ ,‬לדעתם‪ ,‬הכושר והידע הפוליטי‪ ,‬אשר במרוצת‬

‫‪H.I. Marrout. Histoirc dc Ieducation duns I'untiquitc. 1948. pp. 68 sq.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪63‬‬
 ‫השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים הקדם־סוקראסיים‬

‫הזמן זוהה עם ״הריטוריקה״‪ .‬המלה ״ריטור״ זהה כמעט עם ״מדינאי׳‪ /‬ובתקופה‬

‫העתיקה לא אפשר היה להיות מדינאי מבלי להיות נואם מעולה‪ .‬הריטוריקה ‪-‬‬
‫אמנות הדיבור‪ ,‬בעיקר של הנאום הפוליטי ‪ -‬שאבה את יסודותיה מהדקדוק הכפוף‬
‫לה וכן מהדיאלקטיקה‪ ,‬ובמובנה הרחב כללה החל בענייני דת ומדינה וכלה‬
‫באומנויות ובמלאכות בכלל‪ .‬לסופיסטיקה היתה השפעה רבה על תהליך שיפור‬
‫מעשייאנוש בכוחיהשכל! מטרתה היתה להשתדל ולהביא כל דבר אל שיא‬
‫שכלולו‪ .‬היא עוסקת בלשון כמכשיר להבעת המחשבה ולהשתלטות על העם‪,‬‬
‫עניינה בדיאלקטיקה שהמציאוה האליאטים‪ ,‬מניחה יסודות לדקדוק מדעי‪ ,‬משווה‬
‫חן לירי ודראמאטי לאמנות הדיבור‪ ,‬שולטת בנפשות בנייהאדם ואף מכרעת בדבר‬
‫דעותיהם הסובייקטיביות‪.‬‬
‫מקובל להבחין בין סופיסטים ותיקים וצעירים‪ .‬עם הראשונים נמנו בעיקר‬
‫פרוטאגוראס איש־אבדירה‪ ,‬גורגיאס איש־ליאונטינוי שבסיקיליה‪ ,‬פרודיקוס‬
‫מהאי קיאוס והיפיאס איש־אליס‪.‬‬

‫פרוטאגוראס‪ ,‬יליד אבדירה)‪ 415-485‬לפסה״נ בערך(‪ ,‬הפילוסוף המופלג מבין‬

‫הסופיסטים‪ ,‬הגיע לאתונה במחצית המאה החמישית והצטרף למקורביו של‬
‫פריקלס‪ .‬בגלל חוכמתו העריצו אותו באתונה‪ ,‬שאליה נהג לבוא לעתים מזומנות‪.‬‬
‫אולם הצלחתו הגיעה לקיצה לאחר שקרא בפני קהל את מאמרו ״על האלים״‬
‫המתחיל במלים‪ :‬״על האלים לא אדע‪ ,‬הקיימים הם אם לא״ וכוי‪ .‬הוא הואשם אז‬
‫בכפירה וחיבוריו הועלו על המוקד‪ .‬פרוטאגוראס נמלט מאתונה‪ ,‬אולם בדרכו‬
‫לסיקיליה טבע בים‪.‬‬
‫לדעתו של פרוטאגוראס‪ ,‬המוסר הוא יחסי‪ .‬בכל מדינה ומדינה מקובל להעריך‬
‫את המעשים כטובים או כרעים‪ ,‬כצודקים או כבלתייצודקים‪ ,‬בהתאם לחוק הקיים‬
‫בה‪ ,‬או על־פי המנהגים הרווחים שם‪ .‬הנורמות האלו מקורן לא בטבע ולכן שונות‬
‫הן אצל עמים ולאומים שונים‪ .‬גם במדינה מסוימת הן עשויות להשתנות מדי‬
‫פרקי־זמן‪ .‬את דעותיו על המוסר כלל בחיבורו ״נאום גדול״ )‪.(Megas Logos‬‬
‫בהיותו משוכנע שאת המוסר אפשר להורות לזולת‪ ,‬סבר‪ ,‬שהכשרונות הטבעיים‬
‫והשינון מובילים לידע‪ .‬תפקידם של המורה והמחנך דומה לתפקידו של‬
‫עובד־אדמה הזורע את הגרעין באדמה‪ ,‬שוקד על טיפוחו וגידולו ושמח בפריו‬
‫הבשל‪ .‬תפקיד זה איננו קל כלל ועיקר ‪ -‬מציין פרוטאגוראס‪ ,2‬כי החוכמה לא‬
‫תצמח בנפש אם לא תושרש בה עמוקיעמוק‪ .‬יש להקדים בחינוכו של הילד‪ ,‬ואת‬
‫החינוך העיוני יש ללוות בהוראה מעשית‪ .‬גם הסביבה שבה הילד גדל משפיעה‬
‫עליו רבות‪ ,‬כי הרבה דברים ילמד תוך כדי חיקוי הדברים הקרובים אליו‪.‬‬
‫פרוטאגוראם לא יצר שיטתימוסר מסוימת‪ .‬הוא רצה להשיג מטרה מעשית‪,‬‬
‫דהיינו‪ :‬לחנך את הנער כדי שיביא תועלת לחברה‪ ,‬ולהכשירו לפעילות מדינית‬

‫‪Plato, Theait. 167 b‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪64‬‬
 ‫הסופיסטים‬

‫על־ידי חידוד שכלו‪ .‬לתכונה זו קרא ״כושר הפעילות האזרחית״ )‪politike‬‬

‫‪ .(techne‬כלולות בה מידות טובות מסורתיות‪ ,‬כגון צדק‪ ,‬עוז־רוח‪ ,‬יראה ומתינות‬
‫וקודמת לכולם החוכמה)‪ .(sophia‬זו האחרונה שימשה יסוד לשאר מידות טובות‪,‬‬
‫ועליה לסייע בידי האדם לכבוש את יצרו ולגמול טובה תחת רעה‪ .‬העונשים אינם‬
‫ביטוי של נקמה‪ ,‬אלא מכוונים את החוטא לנהוג בדרך הישר ומשמשים‬
‫אמצעי־הרתעה כלפי העומד לחטוא‪.‬‬
‫ראויות לציון הן דעותיו של פרוטאגוראס על התפתחותה של התרבות‬
‫האנושית‪ .‬הן מובאות על־ידי אפלטון בצורת המיתוס המפורסם בדיאלוג שלו‬
‫״פרוטאגוראס״‪ .‬לפי המיתוס הנ״ל‪ ,‬היה זמן שבו היו אלים‪ ,‬אך לא היו בריות‬
‫למיניהן‪ .‬וכשהגיע גם לאלה המועד ליצירתם‪ ,‬בראו אותם האלים מתערובת של‬
‫עפר ואש‪ .‬וכשעמדו להוציאם לאור‪ ,‬ציוו על פרומיתיאוס )״הצופה מראש״(‬
‫ואפימיתאוס )״ההוגה כעבור המעשה״( להכשירם ולחלק לכל אחד ואחד כוחות‬
‫ראויים לו‪ .‬אפימיתיאוס חילק לחיות תכונות שונות המסייעות לקיום הפרט והמין‬
‫כולו‪ ,‬כשלפתע נוכח לדעת שלא נותר בידו דבר בשביל בנייהאדם‪ .‬פרומיתיאוס‪,‬‬
‫שריחם על המין האנושי‪ ,‬גנב ממעונם האולימפי של הפייסטוס ואתנה את החוכמה‬
‫יחד עם האש‪ ,‬וכך יצר בשבילם תנאי תרבות מפותחת יותר‪ .‬הוא לימד את‬
‫בנייהאדם מלאכות ואומנויות שונות‪ ,‬ועל־ידי כך איפשר להם את קיומם‪ .‬האדם‬
‫פיתח לו את כושר הדיבור‪ ,‬בנה לעצמו מעון ולמד להפיק לבוש ומזון מהטבע‪.‬‬
‫במטרה להגן על עצמם מפני חיותיהטרף חברו יחד בנייהאדם ויסדו ערים‬
‫והתגוררו בהן‪ .‬אולם מכיוון שטרם השכילו להנהיג משטר וסדר בקרבם‪ ,‬נתפרדה‬
‫החבילה והם נפוצו לכל עבר‪ .‬אז שלח אליהם זיאוס את הרמס במגמה להעניק לכל‬
‫אחד מהם את רגש הבושה)‪ (aidos‬והצדק )‪ (dike‬כדי שישמש יסוד לחיי החברה‬
‫במדינה‪ .‬המדינה שומרת בחוקיה על המוסר ויישומו‪ :‬זיאוס מסר הוראה‪ ,‬שאדם‬
‫אשר אין בידו ליטול את חלקו בבושה ובצדק ‪ -‬ייהרג‪ ,‬באשר הוא נגע למדינה‪.‬‬
‫פרוטאגוראס‪ ,‬שהיה עני בנעוריו‪ ,‬החל בהופעותיו הפומביות בהיותו בן ‪40‬‬
‫בערך‪ :‬היה הראשון שכינה עצמו סופיסט‪ .‬המלה ״סופיסט״)‪ (sophistes‬היתה אז‬
‫בעלת משמעות חיובית‪ ,‬ומקבילותיה היו בתארים העבריים ״חכם״‪ ,‬״משכיל״‬
‫ו״תלמיד־חכם״‪ .3‬פרוטאגוראס הורה‪ ,‬שאין בחיים אמת אובייקטיבית‪ ,‬אלא‬
‫״האמת״ כרוכה באמונתו של כל אחד ואחד ברגע נתון‪ ,‬״וכל אדם הוא קנהיהמידה‬
‫של כל הדברים‪ :‬של הקיים שקיים ושל הלאיקיימים ‪ -‬שאינם קיימים״‪.4‬‬
‫במקום ״אמת״ אובייקטיבית מועדפת‪ ,‬אחת לכול ובלתיימשתנית לנצח ‪-‬‬
‫קיימות ״אמיתות״ לאיו־ספור‪ ,‬בלתי־קבועות ואינדיבידואליות‪ .‬פרוטאגוראס‬
‫הורה את האמנות של השקלאיוטריא בעד כל דבר ונגדו‪ :‬הוא טען‪ ,‬שלעומת כל‬

‫מ א ו ח ר יותר‪ ,‬ל א ח ר ה נ ס י ו נ ו ת ה מ ר י ם עם ה ס ו פ י ס ט י ם הצעירים‪ ,‬נ ת ל ו ו ה ל מ ל ה זו המובן ש ל‬ ‫‪.3‬‬

‫הונאה מצליחה‪.‬‬
‫‪Diels. 74 B 1‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪65‬‬
 ‫ה ש ק פ ו ת ב נ ו ש א ה א ת י ק ה א צ ל הפילוסופים ה ק ד ם ־ ס ו ק ר א ס י י ם‬

‫משפט אפשר להעמיד משפט השווה לו או הסותרו‪ .‬אמנות השכנוע היא המביאה‬
‫לידי כך‪ ,‬שטיעון רעוע יהיה מבוסס ומשכנע יותר‪.‬‬
‫פרוטאגוראס‪ ,‬כאמור‪ ,‬ראה את היסוד של חיי החברה בהשלטת הצדק‬
‫ויראת־הכבוד‪ .‬הוא אף טען‪ ,‬שכל מי שאין בו רגשות צדק ובושה ‪ -‬אחת דינו‬
‫למות‪ ,‬הואיל והוא מסכן את קיום המדינה‪.5‬‬

‫השני בפילוסופים הדגולים מקרב הסופיסטים‪ ,‬גור גי אם )‪ 480‬בקירוב ‪380 -‬‬

‫בקירוב לפסה״נ(‪ ,‬היה ילידליאונטינוי שבסיקיליה‪ .‬בעירימולדתו יצאו לו מוניטין‬
‫כנואם וכאומן גדול בשכנוע ולכן נבחר עליידי בני עירו לראש המשלחת שיצאה‬
‫בשנת ‪ 427‬לפסה״נ ‪ 6‬לאתונה‪ ,‬כדי לבקש סיוע במלחמתם עם סיראקוסאי‪ .‬בבואו‬
‫לאתונה נתרשם מאוד מיופיה והשתקע בה‪ .‬עד מהרה נודע שמו כמטיף‪ ,‬והודות‬
‫לתרבותו ולנימוסיו הטובים עלה לגדולה בשלהי תקופתו של פריקלס‪ .‬הוא הירבה‬
‫גם לעסוק בפילוסופיה ובמדעים‪ .‬מאוחר יותר העתיק את מושבו לתיסאליה ושם‬
‫נפטר בשיבה טובה‪.‬‬
‫גורגיאס שם את הדגש העיקרי על הטיעון הבא‪ :‬מאחר שאין ״אמת״‬
‫אובייקטיבית וקיימות אך ״אמיתות״ סובייקטיביות בלבד‪ ,‬הרי מן הדין שיהא אדם‬
‫מסוגל ליצור אותן בתודעתו של הזולת‪ .‬אמנות יצירה זו טמונה בריטוריקה דווקא‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬באמנות השכנוע‪ ,‬או בלשון אחר‪ :‬באמנות שיחלו של הזולת‪ ,‬הנעשה כפי‬
‫רצונו של הריטור ‪ -‬המשדל‪ ,‬שחונך עליידי גורגיאס‪ .‬לדעתו‪ ,‬כשישתמש הנואם‬
‫בטכניקה מתאימה לשם הבהרת עניין צודק ‪ -‬לבטח יגיע לנצחון מוחלט‪ .‬גורגיאס‬
‫לא נתכוון לצדק המוחלט אלא למובנו היחסי של המושג הזה‪ ,‬שלפיו אפשר‬
‫להשתמש בשקר‪ ,‬באלימות ובהונאה לא רק לגבי האויבים‪ ,‬אלא גם לגבי הידידים‬
‫והקרובים‪ ,‬בתנאי שהדבר נעשה לטובתם‪ .‬כדי ״לשכנע״‪ ,‬אין צורך דווקא בידע‬
‫המושתת על האמת‪ ,‬אלא יספיקו ״הקרוב לוודאי ואמנות־הדיבור״‪ .7‬במודע היה‬
‫גורגיאס פונה לאו־דווקא אל השכל כי אם אל רגשותיהם של שומעיו ואל רצונם‪.‬‬
‫הוא נהג לשטוח בפניהם חזון מזהיר של העתיד‪ :‬הודות לו)לגורגיאס( ילמדו כיצד‬
‫לשעבד אנשים להכנעה־מרצון‪ ,‬ובאמצעות הריטוריקה ישיגו את מאווייהם‪.‬‬

‫טיעונו היסודי של פ ר ודי ק וס‪ ,‬שאין שתי מלים בעלות מובן זהה‪ ,‬מצא לו מהלכים‬
‫בקרב רוב הציבור והביא לידי חקר מלים למען קביעת תוכנן ‪ -‬דבר שסלל את‬
‫הדרך לניסוח הגדרות מדויקות‪ .‬נשתמר אך קטע מדבריו שנמסרו על־ידי כסינופון‬
‫שאף עיבדם‪ .8‬הקטע הוא על היראקלס הניצב על פרשת־דרכים‪ :‬כשבגר‬
‫היראקלס‪ ,‬הופיעו לפניו שתי אלות‪ :‬המידה הטובה האצילה )‪ (arete‬והזימה‬
‫‪Plat., Prot. 322 sq.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Thuk. 3, 86; Diod. 12, 53‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪•Plat. Phaidr. 267 a sq‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪Xen. Mem. 2, 1, 21 sq.; cf. Hesiod. Op. 286 sq.‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪66‬‬
 ‫הסופיסטים‬

‫השפלה )‪ .(kakia‬שתיהן חפצו לפתותו‪ ,‬אולם נימוקי המידה הטובה גברו‪ .‬מן‬
‫הראוי להביא שני פסוקים מדברי פרודיקוס‪ .‬האחד אופייני לחוקר המלים‬
‫הנרדפות‪ :‬״התאווה המוגדלת פי שניים ‪ -‬הריהי האהבה‪ ,‬ואילו האהבה המוגדלת‬
‫פי שניים הרי זו טירוף־הדעת״ ‪ . 9‬הקטע השני מדגים יפה את כשרונו להגדרות‬
‫ענייניות‪ :‬״הסופיסט הינו מיזוגו של הפילוסוף עם הפוליטיקאי״‪.10‬‬

‫היפיאס)המאה החמישית לפסה״נ( איש אליס)שבמערב־פלופונסוס( היהסופיסט‬

‫בעל השכלה רחבה‪ .‬בנוסף לכך הוא היה פעיל בחיים הצבוריים והמדיניים בשמשו‬
‫שגריר ארצו בספארטה‪ ,‬באתונה ובערים אחרות‪ .‬הוא הירבה בנסיעות ונודע‬
‫כנואם למופת‪ .‬הוא הורה על עצמאותו של החכם ועל אייתלותו בזולת‪.‬‬

‫עם ה ס ו פ י ס ט י ם ה צ ע י ר י ם נמנו תראסימאכוס איש כאלקדון שבביתיניה‪,‬‬

‫פולוס‪ ,‬קאליקלס וכן קריטיאס‪ ,‬תלמידו של סוקראטס‪.‬‬
‫ת ר א ס י מ א כ ו ס הורה‪ ,‬שבנייהאזזם משבחים את הצדק ומגנים את אי־הצדק‪,‬‬
‫אף כי אין פיהם ולבם שווים‪ .‬העוול האנוכיי מביא תועלת‪ ,‬ואילו הצדק שיש בו‬
‫אהבתיהזולת ‪ -‬נזק‪ ,‬כי האלטרואיסטים מנוצלים על־ידי האגואיסטים בדומה‬
‫לרועים המפטמים את הבקר‪ ,‬לא לתועלתו כי אם לתועלתםיהם‪ .‬אי״הצדק מזוהה‬
‫בעיני הרבים עם כוח‪ ,‬אומץ־לב ותבונה‪ ,‬ואילו הצדק ‪ -‬עם החולשה‪ ,‬הפחדנות‬
‫והכסילות‪ .‬ידידיהם ובניימשפחתם של אוהדי הצדק התמימים סולדים מהם‪ ,‬כי אין‬
‫ברצונם לעשות עוול למענם; הם נחשבים בעיניהם ללא־יוצלחים ולכסילים‪.‬‬
‫התועלת המופקת מהעוול מתגלית דווקא במקום שהוא מגיע לשיאו‪ ,‬דהיינו‪:‬‬
‫במשטר של עריצות‪ .‬העבריינים הקטנים נרדפים על־ידי החוק‪ ,‬העונש והבוז של‬
‫הבריות‪ ,‬ואילו העריץ‪ ,‬שטוףיהחטא־והפשע מעורר הערצה וקנאה כאיש נועז‪,‬‬
‫קשוח ובעל תבונה ואומץילב ״ ‪ .‬לדעת הסופיסטים הצעירים‪ ,‬אין הצדק אלא יציר‬
‫דמיונם של בנייהאדם‪ .‬הצדק הוא בגדר הונאה הרווחת בין בני־האדם‪ ,‬אשר‬
‫משבחים אותו מייראת החזקים ובמטרה להחליש מראש את כוחם‪ ,‬אומץ־לבם‬
‫ותבונתם; או משום שהם עצמם נכונים לעשות עוול ורצונם להחליש את עירנותם‬
‫של קורבנותיהם העתידיים או להחליש את כושר התנגדותם‪ .‬שורשי הצדק‬
‫והמידות הקשורות בו נעוצים איפוא מצד אחד בפחדנות‪ ,‬ומצד אחר ‪ -‬ברצון לעולל‬
‫עוול לזולת בצורה הקלה והנוחה ביותר לעושהו‪.‬‬

‫פ ו לו ס רחש אהדה רבה לארכילאוס מלךימוקדון עקב עלותו על כסיהמלכות על‬

‫״גוויותיהם של שאריו״‪ ,‬ובגלל העובדה‪ ,‬שחרף פשעיו המרובים לא נתקף‬
‫בייסוריימצפון אלא נהנה בלב קל מעוצמתו ומייתרונות שלטונו‪ .‬פשע שנעשה‬

‫‪Diels. 77 B 7.‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪lh. B 6‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪Plat., rep. 343 a sq.‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪67‬‬
 ‫השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים הקדם־סוקראטיים‬

‫ומבצעו אינו בא על עונשו‪ ,‬יש בו ‪ -‬לדעת פולוס ‪ -‬כדי להוכיח עד כמה נבון הוא‬
‫אדם בעל אופי קשוח המרכז בידיו עוצמה‪ ,‬דהיינו‪ :‬הפושע‪ .‬במשטר הדימוקראטי‬
‫הריטוריקה מבטיחה עוצמה ושלטון מעין אלה‪ ,‬כי הריטורים ממיתים את זולתם‪,‬‬
‫גוזרים עליהם גלות ומחרימים בשרירות־לב את רכושם‪ ,‬והכול ‪ -‬מבלי להסתכן‬
‫בעונש‪ ,‬כי לעולם ישכילו לשדל את פשוטי־העם בדברים והללו יאמינו בהם ואף‬
‫ימלאו את רצונם‪ .12‬פולוס שיבח את החינוך הריטורי כמכשיר וכאמצעי להשגת‬
‫השלטון‪.‬‬
‫סופיסט צעיר אחר ‪ -‬קאליקלם ‪ -‬טען‪ ,‬שהאדם האמיץ‪ ,‬הנבון והמשכיל לא‬
‫ירסן את תאוותיו‪ ,‬אלא יטפחן‪ ,‬וכשישיג את השלטון על ההמון ‪ -‬הודות‬
‫לריטוריקה או בדרך כלשהי ‪ -‬ישביע אותן‪ ,‬יעורר הערצה לתבונתו ולכוחו‪,‬‬
‫ובהתנערו מהפחד ומהחרדה מפני האלים יחיה ברווחה ובתענוגים ללא כל מעצור‪.‬‬
‫המעצורים המוסריים אמורים להרשים את שפלי־הרוח‪ ,‬את הילדים ואת‬
‫הפילוסופים‪ ,‬אולם לא את השליטימלידה‪ ,‬שמידתו למעלה ממידת אנוש‪ ,‬ואשר‬
‫ההמונים המקנאים בו ישאפו להורידו לרמתם‪ .‬מן הראוי להביא כאן חלק מדברי‬
‫קאליקלס על הזכויות הטבעיות של רביהכוח‪:13‬‬

‫הריני סבור‪ ,‬שמחוקקי החוקים הם האנשים החלשים והמרובים‪.‬‬

‫לעצמם איפוא ולתועלתם שלהם חוקקים הם את החוקים‬
‫וקובעים את השבחים והגינויים‪ :‬הם מפחידים את החסונים יותר‬
‫שבאנשים‪ ,‬שיש בידם להגדיל מנתיחלקם‪ ,‬וכדי שלא יגדילו‬
‫מנתיחלקם על זו שלהם‪ ,‬הם אומרים להם שמגונה ומן־העוול‬
‫הוא כשיש ייתרון לאדם‪ ,‬וכי זה פירושה של עשייתיעוול‪ :‬בבקש‬
‫אדם לעצמו יותר משיש לאחרים ‪ -‬דומני ‪ -‬ודאי יהיו מרוצים‬
‫בהיות להם חלק שווה‪ ,‬אףיעל־פי שגרועים הם יותר‪ .‬על־כן‬
‫נאמר על־פי החוק‪ ,‬שעוול וגנאי הוא לאדם לבקש לעצמו יותר‬
‫משיש למרובים‪ ,‬ו״לעשות עוול״ קוראים הם לכך‪ .‬אבל הטבע‬
‫עצמו ‪ -‬דומני ‪ -‬מגלה שמן הצדק הוא‪ ,‬שיגדל חלק־הנעלה משל‬
‫הגרוע ממנו‪ ,‬וחלקו של רב־הכוח משל חסר־הכוח‪ .‬מראה הוא‬
‫באופנים רבים שכך הוא הדבר‪ ,‬גם בשאר בעלי־החיים וגם‬
‫במיבנה מדינותיהם ושבטיהם של בני״האדם‪ :‬כך דינו של הצדק‪,‬‬
‫שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו‪ ,‬וחלקו יגדל‪...‬‬
‫ודומני שאנשים אלה עושים כך עליפי טבעו של הצדק‪ ,‬ובחיי‬
‫זיאוס‪ ,‬גם עליפי חוקי־הטבע‪ ,‬אם גם אולי לא על־פי אותו חוק‬
‫שאנחנו חוקקים אותו‪ .‬מכירים אנחנו את הטובים והחסונים‬

‫‪Plat., Gorg. 466 b sq.; 470 d sq.; rep. 344 a sq.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫‪Plat., Gorg. 483 b - 484 b.‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪68‬‬
 ‫הסופיסטים‬

‫שבנו‪ ,‬אחרי שתפשנום כגורייאריות בימיינעוריהם‪ ,‬ובלחשים‬

‫ובלהטים הננו משעבדים אותם לנו ואומרים להם שיש ליטול‬
‫חלק שווה‪ ,‬וזהו הנאה והצודק‪ .‬אולם‪ ,‬דומני כשיקום גבר שטבעו‬
‫כיאות לגבר‪ ,‬ינער מעליו וישבור את כל הכבלים האלה ויימלט‬
‫מהם‪ ,‬ירמוס את כתובינו‪ ,‬כישופינו ולחשינו וכל חוקינו שאינם‬
‫עליפי הטבע‪ :‬הוא‪ ,‬העבד‪ ,‬יתנשא ויגלה כאדון לנו‪ ,‬וכאן ייגה‬
‫צדקו של הטבע‪.‬‬

‫הסופיסטים הצעירים שיבחו את האלימות כחוקיהטבע היחיד והנכון‪ ,‬ויחד עם‬

‫זאת העלו על נס את אמנות השקר וההונאה‪ .‬האיש הדגול אינו כורת ברית עם‬
‫ההמון‪ ,‬אלא שרוי במאבק מתמיד עמו‪ .‬נצחונו הגדול של הפרט על החברה החזקה‬
‫ממנו‪ ,‬למעשה בא להוכיח את גאונותו‪ ,‬שבשיא שלימותה מאפשרת לו לשעבד את‬
‫החברה מרצונה מבלי שיהיה עליו להשתמש באמצעים אלימים‪.‬‬
‫נציגם האופייני ביותר של הסופיסטים הצעירים היה קריטיאס‪ ,‬שארו של‬
‫אפלטון ותלמידם של סוקראטס וגורגיאס‪ .‬קריטיאס טען‪ ,‬שהסיבה הראציונאלית‬
‫היחידה ל״חיים ישרים״‪ ,‬היא הפחד מפני העונש‪ .‬אפשר לפשוע‪ ,‬אולם על הפושע‬
‫להיות נבון וחזק‪ .‬ואז‪ ,‬או שלא ייוודע פשעו ברבים‪ ,‬או שאיש לא יעז להביאו על‬
‫עונשו‪ .‬האמונה באלים ובעונשים שלאחר המוות אינה אלא אמונת־שווא ‪ -‬טען‬
‫קריטיאס במחזה ״סיסיפוס״‪ .‬הקדמונים היו משולים לחיות־טרף ונטו אל האלימות‬
‫הטבעית‪ ,‬אך מאוחר יותר נחקקו חוקים‪ ,‬כדי שהצדק ייגבר על העוול‪ ,‬ומפחד‬
‫העונש נמנעו בנייהאדם מלעשות את העוול בפומבי‪ ,‬ועשוהו בסתר‪ .‬אז קם אדם‬
‫אחד‪ ,‬שבוודאי היה חכם ונבון מכול ומבין את טבעיהאדם‪ ,‬ובדה מלבו את המיתוס‪,‬‬
‫שלפיו קיים‪ ,‬כביכול‪ ,‬איזה שהוא דיימון נצחי‪ ,‬הבוחן סתרי־לב ואת מחשבות‬
‫בני־האדם והיודע את מעשיהם הגלויים והנסתרים‪ ,‬ושמשכנו בשמים‪ ,‬ומשם הוא‬
‫משלח חזיזי קטל ומוריד גשמי־ברכה על האדמה‪ ,‬ושהוא שופט קנא ואת העוון לא‬
‫ישא‪ .‬באורח זה נוצרה הדת‪ ,‬והפחד מפני האלים המדומים מנע‪ ,‬אף יותר מהחוק‪,‬‬
‫את הרצון לפשוע‪.14‬‬

‫ההבדל היסודי בין הסופיסטים הוותיקים ובין הצעירים הוא בכך‪ ,‬שהוותיקים‬
‫גרסו‪ ,‬כי טבעו של האדם ״טוב״ הוא ואף שאפו לשכללו בדרך החינוך והלימוד‪:‬‬
‫ואילו הצעירים סברו‪ ,‬כי תכונתו העיקרית של האדם טמונה באנוכיותו ואליה‬
‫כיוונו את ההוראה ואת החינוך‪ .‬העובדה שאפלטון‪ ,‬ובעקבותיו רבים מהחוקרים‬
‫בני־זמננו‪ ,‬האשימו את פרוטאגוראס ואת גורגיאס בצביעות ובמירמה ‪ -‬באה‬
‫להוכיח עד כמה נקל לשגות ולא להבחין בין הסופיסטים הוותיקים והצעירים‪.‬‬
‫אשמה זו דבקה אף בסוקראטס‪ ,‬אף כי היה רחוק מהסופיסטים הצעירים כרחוק‬
‫מזרח ממערב‪.‬‬

‫‪Dicls, Crilias B. 25‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪69‬‬
 ‫השקפות בנושא האתיקה אצל הפילוסופים הקדם־סוקראטיים‬

‫הדימוקראטים באתונה ראו בדעות האמורות לעיל משום אות־אזעקה‪ .‬יסוד‬

‫הדימוקראטיה היה ‪ -‬לדעתם ‪ -‬בחוקים המגינים על כל אזרח מפני העוול והפגיעה‬
‫מצד יחידם אלימים ושאפתנים וכן מטרתם לאפשר את הפעילות למען טובתיהכלל‬
‫והשוויון בין האזרחים‪ .‬ברם‪ ,‬הסופיסטים מחנכים את בני־הנוער לחתור בהתבגרם‬
‫לטיראניה‪ ,‬ולפיכך חייבים להתגונן בפניהם ככל האפשר‪ .‬בקרב הדימוקראטים‬
‫מתעורר הזעם נגד כל הסופיסטים ללא הבחנה‪ ,‬במיוחד לאחר נסיונם עם קריטיאס‬
‫עו־יץ־הדמים‪ .‬באחד מחיבוריו של הניאו־אפלטוני יאמבליכוס נשמרו דעותיו של‬
‫מחבר בלתי־מוכר לנו‪ ,‬שחי במיפנה המאות החמישית והרביעית לפסה״נ‪,‬‬
‫ועיקרן‪ :15‬הישר והטוב ביותר הוא המביא תועלת למספר אזרחים גדול ככל‬
‫האפשר‪ ,‬והאיש הזה מסייע לביסוס החוק והצדק‪ ,‬כי הרי אלה הם יסודות המדינה‬
‫והבסיס לחיי־חברה תקינים‪ .‬הסברה‪ ,‬שיש להרבות בנכסים‪ ,‬משום שרק הם‬
‫מעניקים עוצמה וקובעים את ״מוסרו״ האמיתי של האדם ‪ -‬אינה אלא עיוות‬
‫האמת‪ .‬היות שבנייהאדם היו והינם חלשים מטבע ברייתם‪ ,‬הרי כדי שיוכלו‬
‫להתקיים בבדידותם הם גמרו אומר לחיות בצוותא ואף חייבים הם לחיות כך‪:‬‬
‫ומכיוון שעל החיים המשותפים להתבסס על החוק והצדק‪ ,‬הרי ישנם לחוק ולצדק‬
‫בטבע שורשים עמוקים שלעולם ישררו בקרב בני־האדם‪ .‬שמירת החוק והצדק‬
‫באה להגן על החברה מפני סכסוכים פנימיים וחיצוניים‪ ,‬מבטיחה לכל אזרח שלווה‬
‫ובטחון‪ ,‬מהווה תמריץ לעבודה פוריה ומגדילה את רווחת כל האזרחים‪ ,‬בעוד‬
‫שהעוול והעדר החוק מביאים לידי שנאה הדדית‪ ,‬התפוררות החברה וכל מיני‬
‫פורענויות‪ ,‬שכן רק כאשר מפר העם את החוקים הוא מתחייב באובדן חירותו ואז‬
‫מגיע העריץ אל השלטון‪ .‬המחבר עלוםיהשם יוצא חוצץ נגד תורתם של‬
‫הסופיסטים הצעירים המעלה על נס את עדיפותו של האדם העליון בחברה‪ ,‬אולם‬
‫הוא תמיםידעים אתם בדבר האנוכיות השלטת בטבעו של האדם‪ .‬לדעתו‪ ,‬אמור‬
‫האדם לפתח בנפשו את אהבת הטוב ואת הנטיה לעבודה רק עליידי החינוך הנכון‪.‬‬
‫המחבר עלום־השם מגן על הדימוקראטיה המתונה המעמידה את החוק והצדק מעל‬
‫לעם ולא להיפך‪ :‬ואף כי הוא מגנה את רדיפתיהבצע‪ ,‬אין הוא מתכוון בכך כלל‬
‫לריבוי הנכסים‪ :‬אדרבא‪ ,‬הוא ממליץ לכל אזרח לחיות ברווחה‪ .‬הדימוקראטים‬
‫המתונים‪ ,‬חסידי אידיאולוגיה זו‪ ,‬שטמו את הסופיסטים משטמה עזה בגלל תורתם‬
‫אודות האדם העליון ‪ -‬תורה המהללת את העריץ ומשבחת את אנוכיותו של האדם‪.‬‬

‫‪Diels, Anonymus Jamblichi, 1 sq.‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪70‬‬
 ‫חלק שלישי‬

‫סוקראטם והסוקראטיים הזוטרים‬

 ‫פרק ראשון‬

‫סוקראטס‬

‫סוקראטם נולד באתונה בשנת ‪ ,470/69‬ונפטר בשנת ‪ 399‬לפסה״נ‪ .‬אביו‪,‬‬

‫סופרוניסקום‪ ,‬עסק בסיתות ובפיסול‪ ,‬ואמו‪ ,‬פיינארטה‪ ,‬היתה מיילדת‪ .‬את‬
‫מקצועה של אמו ניצל סוקראטס כיסוד להשוואתו הנודעת בין השיטה לבקשת‬
‫האמת ובין אומנותה של מיילדת ‪ ; 1‬כמורה‪ ,‬נהג לדבר בהשאלה מבדחת והיה נוטל‬
‫דוגמה מאמו‪ ,‬אך בשינוי זה‪ ,‬שסייע בידי תלמידיו לא ליילד ילדים‪ ,‬כי אם רעיונות‬
‫יפים ואיתנים‪ .‬כנער וכעלם )‪ (ephebos‬קיבל סוקראטס חינוך‪ ,‬שניתן לכל נער‬
‫אתונאי‪ :‬במוסיקה‪ ,‬בספרות ובהתעמלות ‪ . 2‬ואשר ללימוד הפילוסופיה ‪ -‬קרוב‬
‫לוודאי שלא היה קשור בנעוריו לשום אסכולה מוגדרת‪ ,‬אלא היה לו מגע עם כל‬
‫הזרמים שיוצגו אז באתונה‪.‬‬
‫את ידיעותיו קנה סוקראטס לא רק מפי מוריו והודות להגיגיויהוא‪ ,‬אלא גם‬
‫מתוך קריאה מתמדת בחיבורים מדעיים שונים‪ .‬תוך כדי קריאה הכיר‪ ,‬קרוב‬
‫לוודאי‪ ,‬את הראקלייטוס‪ .‬אנקדוטה בנושא זה מסר לנו דיוגנס לארטיוס‪:3‬‬

‫פעם נתן אוריפידס לסוקראטס את חיבורו של היראקליטוס‬

‫לקריאה ואחר־כך שאל לדעתו‪ .‬סוקראטס ענה‪ :‬״את אשר‬
‫הבנתי ‪ -‬יפה הוא‪ ,‬ואני מניח שאת אשר לא הבנתי ‪ -‬גם הוא‬
‫יפה‪ ,‬אלא שלרדת לעומקו של הדבר אמור אך הצוללן מדלפוי‬
‫)כלומר‪ :‬הצוללן המעולה ביותר(‪.‬‬

‫אין שום ספק‪ ,‬כי תורות הפילוסופיה שנתפתחו בזמנו בערים היווניות‬
‫שבדרום־איטליה ‪ -‬האלאטיות והפיתאגוראיות ‪ -‬לא היו זרות לסוקראטס‪ ,‬אלא‬
‫שהיכרות אינה בהכרח מושפעות‪ .‬סוקראטס של אפלטון מדבר על מגעיו עם‬
‫קריאתו בחיבוריהם‪ ,‬אולם הוא קובע בפסקנות‪ ,‬שלא היה לו שום מורה‪.4‬‬
‫בדיאלוגים שבהם משתתפים הסופיסטים בני אותו הזמן )פרוטאגוראס‪,‬‬
‫גורגיאס‪ ,‬היפיאס זוטא‪ ,‬היפיאס רבא‪ ,‬אותידימוס(‪ ,‬מציג אפלטון את מורהו‬

‫‪d‬־‪Plat., Theait. 148 e - 151 d; 210 a‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪Plat., Crito 50 d-e‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪D.L. 2, 27-37‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪73‬‬
 ‫סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬

‫כמתנגדו העקיב של הזרם הרוחני הזה ושל נציגיו‪ .‬יש איפוא בדיאלוגים של‬
‫אפלטון כדי להעיד גם על מגעיו ההדוקים של סוקראטם עם הסופיסטים הדגולים‬
‫בנייזמנו‪ ,‬שעליהם דובר לעיל‪ .‬סוקראטס הכירם אישית‪ ,‬ולפרודיקוס אף שילם‬
‫דראכמה אחת עבור ההרצאה על השימוש הנכון במלים‪ .‬את הרושם הרב ביותר‬
‫על סוקראטס עשה‪ ,‬כנראה‪ ,‬פרוטאגוראס‪ .‬דומה שהוא הביא את סוקראטס לידי‬
‫התעניינות בתורת־המידות‪ :‬בהשפעתו עסק סוקראטס בחינוך האדםיהאזרח‪ ,‬והיה‬
‫למורה מקצועי של החוכמה ושל האזרחות הטובה‪ ,‬כלומר‪ :‬הפך לסופיסט‪.‬‬
‫סוקראטס קשור קשר הדוק עם הסופיסטים הוותיקים‪ ,‬והצד השווה שבהם הוא‬
‫שהטיפו לפולחן השכל ולשלטונו הריבוני על הרצון‪ ,‬על הרגש ועל מעשיו של‬
‫האדם‪ :‬לאמונה בכוחו של החינוך‪ :‬לעבודה מאומצת למען עתיד טוב יותר ולמען‬
‫הקידמה והתרבות‪ ,‬ולשאיפה ל״מדע מדויק״‪ .‬לדעת פרודיקוס‪ ,‬״תיווכו‬
‫הסופיסטים בין הפילוסופיה לבין המדינאים‪ ,‬ובפועלם בגבול הפילוסופיה‬
‫והמדיניות הניבו פירות בשני תחומים הללו״‪ .5‬הגדרה נכונה זו יאה גם‬
‫לסוקראטס‪ ,‬שראה את עצמו ‪ -‬וגם הסובבים אותו הכירו בכך ‪ -‬לא רק פילוסוף‪,‬‬
‫אלא גם מדינאי‪.6‬‬
‫למרות הקשר ההדוק בין סוקראטס ובין הסופיסטים הוותיקים‪ ,‬שררו ביניהם‬
‫גם חילוקיידעות‪ .‬פרוטאגוראס גרס‪ ,‬כי קיים שפע של ״אמיתות סובייקטיביות״‬
‫מאולתרות ומשתנות‪ ,‬וטען שאין אמת אובייקטיבית‪ ,‬נצחית ובלתיימשתנית‪ .‬כך‬
‫סבר גם גורגיאס שאף הדגיש‪ ,‬כי ריטור טוב עשוי ליצור את האמיתות‬
‫הסובייקטיביות ואף להחדירם בשומעיו־תלמידיו‪ .‬סוקראטס חלק על שניהם‪ :‬הוא‬
‫הוכיח שהשכל עשוי להגן על האדם מפני הנסיון להחדיר בו ״אמיתות‬
‫סובייקטיביות״‪ .‬לשון אחר‪ :‬השכל עולה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬על האמיתות הסובייקטיביות‬
‫והודות לו יכול האדם לקנות לו ידע ואמת‪ ,‬שיחייבו במידה שווה את כל בנייהאדם‪,‬‬
‫ואזי יהיו בעלי משמעות אובייקטיבית ולא סובייקטיבית‪.‬‬
‫סוקראטס הורה‪ ,‬בניגוד לשאר הסופיסטים‪ ,‬שלא על־מנת לקבל פרס‪ ,‬והדבר‬
‫הרגיזם לאימעט‪ .‬כסינופון מספר על שיחותיו עם הסופיסט אנטיפון בנדון‪ .‬אנטיפון‬
‫העשיר התגרה בסוקראטס בנוכחות תלמידיו‪ .‬הוא רצה להמאיס עליהם את מורם‪,‬‬
‫ובלעגו לדלותו ולחוסריהמעשיות שאיפיינו אותו‪ ,‬כינהו מורה לחיים עלובים ולא‬
‫לחיי אושר‪ .‬אז העיר סוקראטס את אוזנו של אנטיפון לכך‪ ,‬שהוא ‪ -‬סוקראטס ‪-‬‬
‫במאנו לקבל שכר־לימוד מתלמידיו‪ ,‬אינו מוכר את חירותו אלא מלמד אך ורק לפי‬
‫רצונו ובפרק־זמן היאה לו‪ ,‬ושבחייו הצנועים חישל את גופו ואת רוחו כך‪ ,‬שבעת‬
‫שלום ובעת מלחמה כאחת ערכו רב יותר למדינה משל אנטיפון‪ ,‬ושבהסתפקו‬
‫במועט‪ ,‬הוא חש את עצמו מאושר ממנו וקרוב יותר לאלים הבלתי־תלויים‪.‬‬
‫בהזדמנות אחרת פתח אנטיפון בדברייהלל צבועים‪ .‬הוא שיבח את סוקראטס על‬

‫‪Diels, 77 B 6‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪Plat., Gorg. 521 d; Xen. Mem.1,6; D.L. 3,8‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪74‬‬
 ‫סוקראטס‬

‫יושרו ועל שהלה מוותר על שכר־הלימוד המגיע לו‪ ,‬אן טען שסוקראטס אינו‬
‫מעריך את תורתו‪ ,‬כי הרי אילו היה בעל ידע יסודי וחוכמה אמיתית‪ ,‬בוודאי לא‬
‫היה מזכה שום אדם בתורתו ללא תמורה כספית‪ .‬אנטיפון נוכח אז לדעת מפי‬
‫סוקראטס שהסיבה להימנעותו מקבלת־שכר היא אחרת ממה שאנטיפון שיער‪.‬‬
‫סוקראטס סבר‪ ,‬שהתגרנות בחוכמה ממיטה חרפה על האדם בדומה למקח־וממכר‬
‫באהבה וביהדות‪ ,‬ושהתקדמותם של התלמידים ורגשות־התודה שהם רוחשים‬
‫למורם‪ ,‬לא זו בלבד שעולים הם על כל שכר חומרי‪ ,‬אלא שהם מעניקים לו חדווה‬
‫על שהוא ממלא את חובתו למדינה ולכלל אזרחיה‪.7‬‬
‫סוקראטס היה חדור תודעת־שליחות במקצועו‪ ,‬שבו ראה מעין כהונה־בקודש‪.‬‬
‫הוא ראה את עצמו כעבדו של אפולון‪ ,‬כבחיר־אלים וכגומל־חסד לאתונה‪ ,‬והטיף‬
‫לשם חדוות ההוראה בלבד‪ .‬הוא לא נשא עיניו לטובות־הנאה וביודעין נמנע‬
‫מלקבלו‪ ,‬כיוון שהיו בעיניו בלתי־מכובדות נוכח שליחותו היוצרת‪ ,‬שהוטלה עליו‬
‫בידי אפולון עצמו‪ .‬שעה ששאר הסופיסטים תבעו ואף קיבלו שכר־לימוד גבוה‬
‫והורו אך לתלמידים אמידים ‪ -‬לימד סוקראטס שלא על־מנת לקבל שכר הן עניים‬
‫והן עשירים‪ ,‬כלומר‪ :‬על פי שיטה דימוקראטית ממש‪.‬‬
‫עם אנשי החוג המצומצם ששהו במחיצתו של סוקראטס נמנו אלקיביאדס ‪ -‬בן‬
‫אחותו של פריקלס‪ ,‬איש צעיר מלא חן וכישורים בלתי־שיגרתיים‪ ,‬שאישיותו‬
‫קבעה לאחר־מכן במידה רבה את גורלה של אתונה‪ :‬קריטון ‪ -‬איש אמיד‪ ,‬מסור‬
‫בכל לבו לסוקראטס‪ ,‬ידידו ולאוידווקא תלמידו בלבד‪ :‬קריטיאס ‪ -‬הצעיר‬
‫מסוקראטס ב־‪ 9‬שנים‪ ,‬המקורב אל הסופיסטים‪ ,‬מחברן של דראמות ואלגיות‪ ,‬וכן‬
‫כארמידס ‪ -‬שניהם קרובי משפחתו של אפלטון‪ ,‬שלאחרימכן נעשו שנואים על‬
‫הכול כעריצים אוליגארכיים )בשנת ‪ :(403-404‬אריסטודימוס‪ ,‬תלמידו של‬
‫סוקראטס ומעריצו הפאנאטי‪ .‬תלמידו המבוגר מכולם ‪ -‬למעשה ידידו הקרוב‬
‫ביותר של סוקראטס ‪ -‬היה כיירפון‪ .‬הוא היה בעל השקפה דימוקראטית והילכך‬
‫עזב את אתונה בעת הטירור שהתחולל בשנת ‪ ,404‬יחד עם שאר הדימוקראטים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 432‬חלה הפסקה בוויכוחיו הפילוסופיים של סוקראטס באתונה‪ .‬הוא גויס‬
‫לצבא כהופליט)= חייל־רגלים כבד־חימוש( וזכה להערצה בגלל כוחו לשאת את‬
‫תלאות המלחמה‪ .‬עם בואו לאתונה נהנה מפופולאריות רבה‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬שלפני שנת ‪ 415‬נשא סוקראטס לאשה את קסאנטיפה‪ ,‬הנודעת‬
‫מפי תלמידי סוקראטס ועל־פי המסורת‪ ,‬כסמל של אשה מרשעת‪ .‬באתונה היו‬
‫ידועים כל הקשיים שהיו מנת־חלקו של סוקראטס בחייינישואיו עם קסאנטיפה‪,‬‬
‫וכן יצאו מוניטין למזגה הסוער‪ .‬מן הראוי לציין‪ ,‬שקולר הסכסוכים לא היה תלוי‬
‫רק בקסאנטיפה‪ .‬אין ספק שהיא היתה הנפגעת‪ ,‬שכן היתה‪ ,‬כנראה‪ ,‬צעירה ממנו‬
‫בשנים ורשאית היתה להניח‪ ,‬כי תוכל להשפיע על בעלה לעבוד למען פרנסתה‬
‫ופרנסת ילדיה ולחדול מי׳ללמד׳‪ ,‬או לפחות לקבל שכר בעד הוראתו‪ .‬אולם‬

‫‪Xen., Mem. 1,6, 1 sq.‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪75‬‬
 ‫ס ו ק ר א ט ס ו ה ס ו ק ר א ט י י ם הזוטרים‬

‫סוקראטס לא שעה להפצרותיה‪ .‬הוא הטיל על אשתו את עול הפרנסה‪ ,‬ואילו הוא‬
‫עצמו שהה רוב הזמן מחוץ לביתו והתמסר כולו ל״תאוותו״ ללמד‪ .‬ואכן‪ ,‬בשני‬
‫העשורים האחרונים של המאה החמישית גילה סוקראטס את פעילותו המירבית‬
‫בתחום הפילוסופיה וההוראה‪.‬‬
‫אשר ליחסו של סוקראטס למהפכה האוליגארכית של שנת ‪ ,404‬נראה‬
‫שסוקראטס צידד בה בתחילה! ייתכן שמצאו חן בעיניו הגבלת שלטוןיהעם‬
‫והפקדת השלטון בידי פקידים ממונים‪ ,‬ולא בידי נבחרים שנקבעו בהגרלה או‬
‫עליידי אסיפתיעם הנענית תכופות לדימאגוגים ‪ -‬כל מה שהיווה את המצע‬
‫הפוליטי של תיראמינס‪ .‬אולם אין גם ספק בכך‪ ,‬שהוא לא היה מסוגל לחייב את‬
‫הטירור העקובימדם של קריטיאס‪ ,‬כארמידס ושאר אנשי הכת הקיצונית‪.‬‬
‫סוקראטם לא רק שלא היה קשור לקבוצה זו‪ ,‬אלא אף היה ממתנגדיה‪ .‬את העובדה‬
‫הזאת מציינים אפלטון וכסינופון‪ .‬אפלטון כותב על כך במכתבו השביעי ‪ , 8‬ואילו‬
‫כסינופון‪ 9‬מציין‪ ,‬שסוקראטס‪ ,‬בהוקיעו את ההוצאות להורג של רבים‪ ,‬אמר כי‬
‫כשם שגרוע הוא הרועה שנותן את ידו לצמצום מספרם של ראשייעדרו‪ ,‬כך גם‬
‫גרוע הוא המנהיג שבעת שלטונו הולכים אזרחיו ומתמעטים ואף נעשים גרועים‬
‫יותר‪ .‬דבריו הובאו לאוזני קריטיאם‪ ,‬וידוע כי הביאוהו לידי רוגז‪ .10‬אימרה אחרת‪,‬‬
‫שנונה יותר‪ ,‬המיוחסת לסוקראטס‪ ,‬מביא איליאנוס‪ ,11‬סופר מהמאה השנייה‬
‫לספה״נ‪ .‬עם גבור הטירור של השלושים‪ ,‬התבטא סוקראטס בשיחתו עם‬
‫אנטיסתינס‪ :‬״בטראגדיות סובלים ומתים גיבוריהן המלכים אטראוס‪ ,‬תיאסטם‪,‬‬
‫אגממנון‪ ,‬אייגיסטום‪ .‬אולם לא נמצא אף מחזאי הצמא לדם עד כדי כך‪ ,‬שיטבח את‬
‫כל המקהלה״‪.‬‬

‫בשנותיו האחרונות ‪ -‬החל מתום מלחמתיהאזרחים ועד למותו ‪ -‬גילה סוקראטס‬

‫פעילות ערה בתחום הפילוסופיה וההוראה‪ .‬מתלמידיו הוותיקים ליוו אותו‬
‫בתקופה זו אלה שנותרו בחיים ‪ -‬אריסטודימוס‪ ,‬הרמוגינס‪ ,‬קריטון‬
‫וכאירוקראטס‪ .‬אולם בנוסף להם שהו במחיצתו תלמידים צעירים חדשים‪ ,‬שייסדו‬
‫אחריכך אסכולות משלהם‪ :‬אפלטון שהיה לתלמידו בשנת ‪ 407‬בקירוב‪:‬‬
‫אנטיסתינס‪ :‬אריסטיפוס איש קריני‪ :‬אוקלידס איש מגארה ופיידון איש אלים‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬שסוקראטם נפגש הן עם אפלטון והן עם כסינופון באותה תקופה‪,‬‬
‫אלא שהאחרון יצא את אתונה כבר בי‪ .401‬כתלמידו הנאמן מוזכר אייסכינס יליד‬
‫מפטום‪ ,‬מחברם של דיאלוגים סוקראטיים שלא נשתמרו‪ .‬ידוע לנו גם על שלושה‬
‫פיתגוראים‪ :‬סימיאס‪ ,‬קבס ופיידון ‪ -‬אנשי תיבאי‪ ,‬מהחבורה המצומצמת של‬
‫הסוקראטיים‪.‬‬
‫‪Plat., Epist. 7, 324 d - 325 b‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪Xen., Mem. 1,2,20 sq.‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪lb. 1,2,31 sq.‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪Ailian., Var. hist. 2, 11‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪76‬‬
 ‫סוקראטס‬

‫כפי שאנו רואים‪ ,‬ריכז סוקראטס סביבו חבורת אנשים מצוינים‪ ,‬שאותם לימד‬
‫ועליהם השפיע ‪ -‬לא רק בדעותיו הפילוסופיות‪ ,‬כי אם גם בעמדתו הביקורתית‬
‫כלפי המשטר המדיני‪.‬‬

‫בחוגי השלטון פחדו מפני סוקראטס‪ ,‬אשר בביקורתו המתמדת והגלויה על‬
‫המוסדות הדימוקראטיים וכן בהשפעתו על הנוער ‪ -‬עלול היה לסכן את המשטר‪.‬‬
‫אנשי השלטון טיכסו איפוא עצה כיצד להיפטר ממנו‪ ,‬אולם בשל דעותיו לא ניתן‬
‫היה להאשימו‪ .‬הילכך נאחזו בהאשמתו הדימאגוגית בכפירה ‪ -‬אישום שהיו לו‬
‫כבר תקדימים‪ .‬מבחינה פורמאלית יכלו המאשימים להסתמך על הדיימוניון שלו‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬קוליאלוהים או האל עצמו‪ ,‬שאותו הזכיר סוקראטס תכופות כעין‬
‫האורימ־ותומים הפרטיים שלו‪ .‬אולם אך ורק מבחינה פורמאלית ‪ -‬כי הרי‬
‫סוקראטס מעולם לא שלל את דבר קיומם של האלים‪ ,‬ובדברו על שליחותו‬
‫האלוהית התכוון במפורש לאפולון בדלפוי‪ ,‬האל המוכר בעולם היווני‪ ,‬אשר הטיל‬
‫עליו את שליחותו‪ .‬לאישום על הכפירה צורף איפוא אישום נוסף ‪ -‬השחתת‬
‫הנוער‪ .‬לאישום השני היה גוון פוליטי בולט‪ ,‬כי הוא הצביע על כך שבין תלמידיו‬
‫של סוקראטס נמצאו ״הטיראנים״ קריטיאס וכארמידס וכן הבוגד אלקיביאדס‪,‬‬
‫והוא בא להוכיח שפעולתו של סוקראטס עלולה לסכן את הדימוקראטיה שעתה־זה‬
‫חודשה ובמחיר כה יקר‪ .‬אולם המאשימים נמנעו מלהעלות בפירוש נימוק זה‪ ,‬כי‬
‫הרי החנינה הוכרזה כשרירה וקיימת‪ .‬עליכן נקטו המאשימים טכסיסי עירפול‬
‫והשתמשו בהתקפות על מחברי הקומדיות‪ ,‬שנושאן היה סוקראטס למעלה‬
‫מעשרים שנה קודם־לכן‪ .‬ב״אפולוגיה״‪ 12‬הצביע סוקראטס האפלטוני על‬
‫אריסטופאנס כעל מסית ומדיח‪ ,‬שממנו באו כל עלילות־השווא עד להעמדתו לדין‪.‬‬
‫הרקע האמיתי של המשפט היה ללא כל ספק פוליטי;)ודה זה משפט על יחס עוין‬
‫לדימו‪7‬ןראטיה ועל ערעור מעמדה‪ ,‬על מיסודמיה()שנאה ועוינות לדימום‪ ,‬לעם(‪.‬‬
‫את אופיו הפוליטי של האישום מאשר אפלטון במכתב השביעי‪ .‬הדבר מוצא את‬
‫אישורו גם מהידוע בעקיפין מהאפולוגיה לליבאניוס )‪ ,(Deci. I‬וכן‬
‫מכתביהפלסתר של הריטור פוליקראטס ובו אישומים פוליטיים גרידא‪.‬‬
‫פוליקראטס מכנה את סוקראטס ״אויב העם״)‪ (misodemos‬ומאשימו בהשתתפות‬
‫בהשלטת הטיראניה של השלושים ובהפלת הדימוקראטיה‪ .‬פוליקראטס מכנהו‬
‫״מורם של הטיראנים״ )‪ .,tyrannodidaskalos)3‬אייסכינס‪ ,‬בנאומו נגד‬
‫טימארכוס ‪) 14‬שנת ‪ ,(346‬קובע‪ ,‬שאנשי אתונה גזרו על סוקראטס דיו־מוות‪ ,‬על‬
‫שהיה מורהו של קריטיאס‪.‬‬

‫‪Plat.. Apol. 18 b - 19 b‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪Lib., Dccl. 1, 60‬‬ ‫‪.13 i‬‬
‫‪Aischin.. Or. 1, 173‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪77‬‬
 ‫ס ו ק ר א ט ס ו ה ס ו ק ר א ט י י ם הזוטרים‬

‫כתב־האישום נגד סוקראטם הוגש אל הפקיד הממונה על ענייני־הדת )הקרוי‬

‫‪ (basileus‬בתחילת שנת ‪ .399‬מצטט אותו דיוגנס לארטיוס‪ ,‬שבזמנו נשמר הכתב‬
‫בארכיוןיהמדינה‪:‬‬

‫את כתביהאישום הזה הגיש בשבועה מליטוס בן מליטום מדימום‬

‫פיתום‪ ,‬נגד סוקראטם בן סופרוניסקום מדימום אלופקה‪.‬‬
‫סוקראטם אשם בכך שאינו מכיר באלים המוכרים במדינה‬
‫ובהנהגת אלים חדשים‪ .‬הוא אשם גם בהשחתת הנוער ועל־כך‬
‫הריהו חייב מיתה‪.15‬‬

‫מאשימו הפורמאלי היה איפוא מליטוס‪ ,‬משורר צעיר ובלתייידוע‪ .‬באישום‬

‫תמכו הריטור ליקון‪ ,‬וכנראה היה כאן תפקידו מישני לחלוטין‪ ,‬וכן אניטוס‪ ,‬מדינאי‬
‫דימוקראטי‪ .‬אצל אפלטון שימש מליטוס הקטיגור הראשי ואתו התווכח בעת‬
‫המשפט‪ .‬אולם מתנגדו המסוכן היה אניטום ‪ -‬אז המנהיג הדימוקראטי‬
‫בעל־ההשפעה באתונה ‪ -‬שהוגדר אחריכך כאיש אשר גרם ישירות למותו של‬
‫סוקראטס‪.‬‬
‫סוקראטס האפלטוני לא זו בלבד שלא הודה בכל אשמה‪ ,‬אלא אף יצא נגד‬
‫המקטרגים עליו ונגד החברה כולה‪ .‬רק הוא מחנך את הנוער כהלכה ‪ -‬טען ‪ -‬כדי‬
‫שיהיו אנשים אמיצים ובעלי מידות טובות‪ ,‬הדואגים לשמם הטוב ולכבודם‬
‫והשואפים בכנות לתיקון נפשם‪ .16‬הוא לא יחדל מפעולתו‪ ,‬כי היא בעיניו שליחות‬
‫מאת האלוהים; אין הוא מבקש רחמים‪ ,‬ואת המוות אינו ירא‪.‬‬
‫תם המשפט‪ :‬סוקראטס נידון למוות‪ .‬ערעור לא היה קיים בשיפוט היווני דאז‪.‬‬
‫אנשייהמשטר הוליכו את סוקראטס לבית־הסוהר‪ ,‬שכן היה עליו לשהות בו ‪30‬‬
‫יום‪ ,‬כיוון שיום אחד לפני המשפט הפליגה מאתונה אל דלוס תהלוכה חגיגית לחג‬
‫אפולון‪ ,‬ובטרם חזרה הספינה הקדושה אסור היה לבצע הוצאות להורג באתונה‪.‬‬
‫אחרי שיבתה של התהלוכה מדלוס לאתונה‪ ,‬היה על סוקראטס לשתות את‬
‫כוכדהתרעלה‪ .‬את הסיפור על יומו האחרון של סוקראטס ועל מותו‪ ,‬שם אפלטון‬
‫בפי פיידון איש אליס )בדיאלוג ״פיידון״‪ .(17‬באותו יום הקדימו ידידיו ומקורביו‬
‫לבוא לבית־הסוהר‪ .‬גם קסאנטיפה עם הילדים היו כבר במקום‪ .‬משנטתה השמש‬
‫לערוב‪ ,‬הגיש לו הסוהר את כוס־התרעלה ‪ -‬תיאור הידוע ברבים מאז‪.‬‬
‫יומו האחרון של סוקראטס נודע לעד כגולת־הכותרת של חייו ופועלו בתולדות‬
‫האנושות כולה‪.‬‬

‫‪D. L. 2. 40; Plat., Apol. 19 b; Xen., Apol.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪Plat.. Apol. 29 d-e‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪Plat., Phaid. 59 d; 117 b - 118a‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪78‬‬
 ‫סוקראטס‬

‫סוקראטס נתברך בשליטה על יצריו‪ ,‬באינטליגנציה‪ ,‬בנדיבות־רוח‪ ,‬בהומור‪,‬‬

‫ועל־אף הכיעור הפיסי ‪ -‬בחן אישי‪ .‬סוקראטס היה בעל יצרים חזקים אבל ידע‬
‫לשלוט בהם‪ .‬סופר עליו‪ ,‬שמתנגדיו חירפוהו וגידפוהו בלהט הוויכוח ולא־פעם‬
‫הרימו אף את אגרופיהם עליו‪ ,‬ואילו הוא נהג להגיב בשקט ובהומור‪ .‬כשפעם‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬עלב בו איש אחד‪ ,‬ואחד מהנוכחים הביע לו הערצה על הבלגתו‪ ,‬השיב לו‬
‫‪18‬‬
‫סוקראטס‪ :‬״ובכן מה? אילו היה בועט בי חמור‪ ,‬כלום הייתי קורא אותו לדין״?‬
‫אופיינית לא־פחות האנקדוטה הבאה‪ :‬הפיזיונומיסט )מומחה בחוכמת־הפרצוף(‬
‫זופירוס פגש את סוקראטס‪ ,‬ובהיותו בוטח בידע שלו‪ ,‬העליבו בפני כל תלמידיו‬
‫באומרו‪ ,‬שתוארו ומיבנה גופו מעידים על טמטום־המוח‪ ,‬על פיגור שכלי ועל‬
‫משיכה יתירה אל נשים‪ .‬התלמידים‪ ,‬ובראשם אלקיביאדס‪ ,‬פרצו בצחוק‪ ,‬ואז פתח‬
‫סוקראטס ואמר‪ :‬״אל תצחקו חביבי‪ ,‬כי אכן נאלצתי לעמול קשה עד שהצלחתי‬
‫להתגבר באמצעות הפילוסופיה על נטיותי הרעות ולהתעלות על טבעי״‪.19‬‬
‫אלקיביאדס מציין לשבח את צלילות־מוחו‪ ,‬את רצונו העז ואת כוחו לשלוט‬
‫ברוחו‪ .20‬דיוגנס לארטיוס' ‪ 2‬מספר שסוקראטס לא חלה בעת המגיפות‪ ,‬שפרצו מדי‬
‫פעם באתונה‪ ,‬וזאת ‪ -‬הודות לכושרו הגופני ולאורח־חייו התקין‪.‬‬
‫סוקראטס נמשך אל חקר הבעיות הפילוסופיות מכוח כמיהתו הלוהטת לקנות‬
‫ידע ודעת‪ .‬הוא נחשב לאחד ממבקשי האמת החרוצים והמסורים ביותר שחיו‬
‫אייפעם‪.‬‬
‫אריסטו מונה את סוקראטס בין אצילי־הרוח‪ .‬בדברם על אציליירוח‪ ,‬נתכוונו‬
‫הקדמונים קודם־כול לגיבורי הומרוס‪ ,‬ובעיקר לאכילס‪ .‬סוקראטס הישווה את‬
‫עצמו לאכילס ב״אפולוגיה״‪:‬‬

‫וכשם שבנה של תטיס נקם את דמו של פאטרוקלוס בהקטור‪ ,‬אף‬

‫כי ידע‪ ,‬שבכך חורץ הוא גם את דינו למוות‪ ,‬כך גם הוא‪,‬‬
‫סוקראטס‪ ,‬לא יבגוד לעולם‪ ,‬בגלל פחד וחרדה מפני המוות‪,‬‬
‫בשליחותו הפילוסופית‪ ,‬ולא יחדל מלקרוא את בני האדם‬
‫ל״טיפוח הנפש״‪ ,‬כל עוד נשמה באפו וכוחו במותניו‪.22‬‬

‫תכונותיו הבולטות של סוקראטס היו התאמה בין ההלכה למעשה‪ ,‬עמידה איתנה‬
‫בפני הלחצים החיצוניים‪ ,‬שאיפה איתנה לידידות והרצון הכביר לגמול חסד עם‬
‫הזולת ‪ -‬אפילו אין הוא תמיד ראוי לכך‪ .‬בקיצור‪ ,‬אצילותירוח‪ ,‬אשר לדברי‬
‫אריסטו מצאה לה בסוקראטס את נציגה המתאים והיאה‪.23‬‬

‫‪D.L. 2, 28-32‬‬ ‫‪.18‬‬

‫‪Cic., Tusc. 4, 80; lato 10‬‬ ‫‪.19‬‬
‫‪Plat., Conviv. 219 d‬‬ ‫‪.20‬‬
‫‪D.L. 2, 27-37‬‬ ‫‪.21‬‬
‫‪Plat., Apol. 28 b sq.‬‬ ‫‪.22‬‬
‫‪Arist., An. post. 97b - 20 sq.‬‬ ‫‪.23‬‬

‫‪79‬‬
 ‫סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬

‫אחת מסגולותיו הנפלאות של סוקראטס היתה הפאטריוטיות העמוקה והאצילה‬

‫שלו‪ .‬סוקראטס אהב את אתונה אהבה ללאימצרים‪ .‬ב״קריטוך׳‪ 24‬קובע אפלטון‪,‬‬
‫שסוקראטם ישב באתונה ישיבת־קבע שלא כיתר האתונאים‪ ,‬שהרי אף לביקור‬
‫בתחרויות לא יצא מעולם מתחומי העיר ‪ -‬חוץ מפעם אחת אל האי סאמוס)לחג‬
‫הפןיןזלני(‪ ,‬לא יצא מאתונה לכל מקום שהוא‪ ,‬אלא־אם־כן יצא למלחמה‪.‬‬
‫סוקראטס היה אפוף־חן ובהיותו אשף המלה המדוברת השלובה במחשבה‬
‫ובמעשה‪ ,‬שידל את הסובבים אותו לחקות את אורחיחייו ומעשיו הנאים! הוא‬
‫עצמו שימש דוגמא כיצד להגיע אל הטוב והיפה‪ .‬לדמותו המאלפת של סוקראטס‬
‫היתה השפעה כבירה על תלמידיו‪.‬‬
‫כשיא התענוגים ראה סוקראטס להגיע אל המודעות‪ ,‬שהאדם עצמו משתפר‬
‫והולך‪ .‬את התענוג הזה היה משיג על־ידי בחינה מתמדת של מעשיו ושל מעשי‬
‫האחרים בחתירתם אל המידות הטובות‪.25‬‬
‫יופיו הרוחני של סוקראטס היה כרוך בקשר ההדוק בין מחשבותיו ובין מעשיו‬
‫וכן בדעתו‪ ,‬שאין להסתפק רק במחשבה ובדיבור‪ ,‬אלא יש להגשימם הלכה‬
‫למעשה‪.‬‬

‫על־פי סוקראטס‪ ,‬האדם ניחן בנטיה טבעית למעשים טובים ויפים‪ .‬כדי שתתממש‬
‫נטיה זו וכדי שמעשיו של האדם לא יהיו רעים ומכוערים‪ ,‬אלא יפים וטובים ‪-‬‬
‫זקוקים בני־האדם לידע מדויק כדי לדעת מה הם הטוב והיפה‪ ,‬הרע והמכוער‪.‬‬
‫השאיפה אל הטוב והיפה קובעת את כיוון התפתחותו של השכל‪ ,‬ורק אם יתפתח‬
‫שכלו של האדם בכיוון הנכון ‪ -‬יוכל להתחבר חיבור בלתי־ניתק עם הרגש והרצון‪,‬‬
‫ולהגשים הלכה למעשה את הטוב והיפה‪ .‬סוקראטס ציין‪ ,‬שטבעו של האדם ‪-‬‬
‫וקודס־כול הרצון והרגש שלו ‪ -‬זקוקים להנהגת השכל‪ ,‬וההזדקקות אליו הולכת‬
‫וגדלה בה במידה שגדלה הפעלתנות ומתרבים המעשים‪ ,‬כי אז גם מתגברת הסכנה‪,‬‬
‫שהאדם‪ ,‬או ביתר דיוק‪ ,‬טבעו ללא השכל המאומן בדרך המוסר‪ ,‬ייקלע‬
‫בלא־־יודעים לעשיית פשעים חמורים ביותר‪.26‬‬
‫הידע המושכל משתקף נאמנה במעשים‪ ,‬ולאו־דווקא בדיבורים‪ .‬המעשים‬
‫הטובים והיפים השלימו את דבריו של סוקראטס‪ ,‬ולפיכך היה סוקראטס אומר‪,‬‬
‫שהוא עוסק בדיאלקטיקה הן בדיבור והן במעשה‪.‬‬
‫בעיני סוקראטס זהים היו ״המוסר והידע״‪ ,‬שנעשו למושגים ייחודיים בפיו‪.‬‬
‫השכל בעל ידע מוסרי מושכל‪ ,‬הרצון‪ ,‬הרגש והמעשים משתלבים לידי שלימות‬
‫אחת‪ .‬שלימות זו מבחינת השכל והידיעה נקראת בשם ״ידע״)‪ ,(episteme‬ואילו‬
‫מבחינת המעשים‪ ,‬הרגש והרצון היא קרויה בשם ״המוסר״ )‪.(arete‬‬

‫‪Plat., Krit. 52 b‬‬ ‫‪.24‬‬

‫‪Plat., Apol. 30 c sq.; 41 d sq.; rep. 613 a sq.; Xen., Mem. 1. 6, 10‬‬ ‫‪.25‬‬

‫‪80‬‬
 ‫סוקראטס‬

‫כל האומר‪ ,‬כי הוא יודע מה הוא חייב לעשות אך עושה את ההיפך ‪ -‬בא לידי‬
‫אשליה‪ :‬הידע שלו‪ ,‬כביכול‪ ,‬מנותק מהרצון‪ ,‬מהרגש ומהמעשים‪ .‬כל ״היודע״‬
‫כיצד לנהוג ואינו נוהג כך‪ ,‬הרי זה משום שלא דאג כראוי ל״שכל״ ול״אמת״‬
‫)‪ ,phronesis kai aletheia)27‬ומכיוון שלא שיכלל את שכלו‪ ,‬לא האיר בו הרגש‬
‫והרצון שלו ולא הביא לידי התלכדותם‪ .‬כדי לעשות את הטוב והיפה‪ ,‬דרושה‬
‫הנהגתו הנבונה של השכל‪ .‬לפיכך בשאיפה היסודית אל היפה והטוב זקוק האדם‬
‫גם לשכל המאומן‪ .‬תפקידו העיקרי של האדם הוא איפוא לשכלל את שכלו ולהגביר‬
‫את הידע המוסרי שלו‪.‬‬
‫סוקראטס‪ ,‬כאמור‪ ,‬סבר שהאדם טוב הוא מטבע ברייתו‪ :‬העיקר הוא‪ ,‬ששכלו‬
‫יסגל לעצמו את הידע המוסרי כדי לרסן את רצונו ורגשותיו‪ ,‬ואז יבטיח האדם את‬
‫עצמו מפני עשיית טעויות‪ ,‬יגשים את מאווייו היפים והטובים‪ ,‬יבצע את מעשיו‬
‫מתוך אהבת הזולת ואך אושר יהא מנת־חלקו‪.‬‬
‫סוקראטס אף סבר‪ ,‬שכל אדם רוחש בסתר־לבו אהבה עזה לטוב וליפה ורק‬
‫באלה חפצו‪ :‬רק כששאיפתו זו תתמלא ‪ -‬יהיה מאושר‪ ,‬כי האושר במובן הנדון‬
‫תלוי בשכל המיומן‪.‬‬

‫הפילוסופיה של סוקראטס היא קודם־כול קריאה לחיי מוסר ומידות‪ .‬סוקראטס‬

‫ראה את שליחותו בדאגה לנפש שתהא טובה יותר‪ .28‬טובת הנפש חשובה לנו‬
‫ביותר ‪ -‬אף מבריאות ומהצלחה‪ ,‬שכן עדיפה היא על החיים ועל כל ענייני‬
‫הציבור‪.29‬‬
‫הדאגה לנפש ולריפויה אינה אפשרית מבלי לדעת את הטוב והרע‪ .‬סוקראטס‬
‫גורס‪ ,‬כי מוטב לסבול עוול מאשר לעשותו‪ :‬עדיף למות מבלי לבגוד במצפון‪,‬‬
‫מאשר לחיות בכל מחיר‪ ,‬ומוטב להודות בבערות מלהעמיד פנים כבעל ידע‪ .‬אולם‬
‫מהו הטוב ביותר‪ ,‬ולא רק העדיף‪ ,‬וכיצד ניתן להגדיר בדרך החיוב את המוסר‪,‬‬
‫האמת והאושר? זאת אין סוקראטס מוכן לומר‪.‬‬
‫סוקראטס הפך את המושג של השליטה ברוח למוטיב המרכזי של הקודקס‬
‫המוסרי‪ .‬בשליטה העצמית קשורה ‪ -‬לדעת סוקראטס ‪ -‬ההסתפקות העצמית‬
‫)‪ (autarkeia‬ואייהתלות בצרכים‪ .‬תכונה זו של המוסר הסוקראטי התפתחה לאחר‬
‫מותו בתורת הקיניקאנים‪ ,‬שבה עלתה למדרגת הסגולה העיקרית של הפילוסוף‬
‫האמיתי‪ :‬רק החכם היודע לשלוט ביצריו ״הינו עצמאי״‪ .30‬סוקראטס עצמו שימש‬
‫דוגמא של חכם מעין זה‪ .‬הוא היה בעל יצרים כבירים‪ ,‬אולם נאבק בהם וגבר‬
‫עליהם‪ .‬הוא לא דרש לעקור את היצרים משורשם‪ ,‬אלא לשלוט בהם בצורה נבונה‪,‬‬

‫‪Plat.. Apol. 29‬‬ ‫‪.27‬‬

‫‪Xen.. Mem. 1. 2. 4; 4. 2, 11; 4, 7. 9.‬‬ ‫‪.28‬‬
‫‪Plat.. Apol‬‬ ‫‪29 d-e‬‬ ‫‪.29‬‬
‫‪Cf. W. Jaeger, Paideia, 2. 105 sq.‬‬ ‫‪.30‬‬

‫‪81‬‬
 ‫סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬

‫שכן באין יצרים‪ ,‬אין מקום לדבר על העצמתו של השכל ושיכלולו‪ :‬מדובר בכך רק‬
‫בעת שהשכל משתלט עליהם ומכוונם‪.‬‬

‫סוקראטס דגל במשטר דימוקראטי‪ .‬בעיניו‪ ,‬הדימוקראטיה היא שלטון העם כולו‪-‬‬
‫שלטון הנתון לא רק בידי אצילים־מלידה ובעלי נכסים‪ ,‬אלא גם בידי פשוטי־העם‬
‫והעניים ‪ . 3,‬על המנהיג או המנהיגים של המדינה הדימוקראטית להיות מחוננים‬
‫בכישורים אישיים ובעלי ידע הדרוש להנהגת המדינה‪.‬‬
‫בדימוקראטיה באתונה לא נתקיימו התנאים שנזכרו לעיל‪ ,‬ועל כך יצא קצפו של‬
‫סוקראטס‪ .‬הוא גינה את קלותיהדעת והפזיזות שאיפיינו את בני אתונה ‪ -‬עובדה‬
‫שמצאה את ביטויה בבחירת אנשים בלתי־מתאימים ‪ -‬אם בהצבעה או באמצעות‬
‫הטלת גורל ‪ -‬למישרות בכירות במדינה‪ .32‬סוקראטס הגיע איפוא למסקנה‪ ,‬כי‬
‫המדינה נתערערה לאו־דווקא בגלל חוסר אמצעים חומריים‪ ,‬כי אם בשל מוסר‬
‫לקוי‪.‬‬
‫סוקראטס התנגד לדעה‪ ,‬שבאתונה של ימיו עמד הצדק לצד הרוב‪ ,‬אולם אין‬
‫להסיק מכך שדעת הרוב היתה תמיד בלתי־צודקת‪ :‬שהרי'הוא עצמו השתדל תמיד‬
‫לתקן באמצעות תורתו את השיבושים והמישגים של הדימוקראטיה האתונאית‪.‬‬
‫כל שאיפתו לא היתה מכוונת אלא לכינון משטר דימוקראטי באתונה‪ ,‬שבו יהיו‬
‫ראשי המדברים מקרב הפאטריוטים האמיתיים‪ ,‬והשלטון יהיה נתון בידי האזרחים‬
‫המתאימים לכך מבחינה מדינית ומוסרית‪.‬‬
‫סוקראטס האמין שהמדינה חייבת לחנך את אזרחיה להיות ״טובים״‪ .‬אם אכן‬
‫תמלא המדינה חובה זו‪ ,‬שהיא יסוד קיומה‪ ,‬תמשיך להתקיים ולהתפתח כראוי‪ .‬כל‬
‫אדם החי במדינה חייב לדעת‪ ,‬שקיומה התקין של זו מביא תועלת לעצמו וכן‬
‫לידידיו‪ .‬בהקשר זה הדגיש סוקראטס את חשיבותה של אחדותיהדעים‬
‫)‪ (homonoia‬בקרב אזרחי המדינה‪ ,‬התואמים למושגיו המוסריים של סוקראטם‪.‬‬
‫אחדות זו תביא ‪ -‬לדעתו ‪ -‬ברכה לא רק לפרט‪ ,‬כי אם גם לכלל האזרחים ולאנושות‬
‫כולה‪ .‬שיחותיו של סוקראטס ‪ -‬כותב כסינופון ‪ -‬״נסבו תמיד על עניינים אנושיים‪.‬‬
‫היה שואל‪ :‬מה יאה ומה לא יאה? מה יש בו משום יראת־שמים ומה לא? מה נאה‬
‫ומה מכוער? מה מותר ומה אסור? מהי נבונות ומהו טירוףידעת? מהי גבורה ומהי‬
‫פחדנות? מהי מדינה ומיהו מדינאי? מהו שלטון בבנייאדם ואיזהו הראוי לו? ועוד‬
‫שאלות בעניינים‪ ,‬שלדעתו כל המבין אותן ייחשב לאישיסגולה‪ ,‬ואילו הבורים‬
‫בהם מכונים בצדק בנייעבדות״ ‪. 33‬‬
‫כל הרוצה ״לשלוט״‪ ,‬עליו להיות מחונן ב״כושר לשלוט״)‪basilike - politike‬‬
‫‪ - (techne‬כושר המושתת על ידע מוסרי ועל מיומנות לשלוט‪ .‬ברם‪ ,‬באלה לבד לא‬

‫‪Xen., Mem. 4, 6, 12‬‬ ‫‪.31‬‬

‫‪Plat.. Apol. 31 e‬‬ ‫‪.32‬‬

‫‪82‬‬
 ‫סוקראטס‬

‫סגי! סוקראטס שם את הדגש על כך ׳ שכל ״שליט״ חייב להיות בעל ״אופי טוב‬
‫ויפה״ וכן בעל סגולה לשלוט‪ .‬לדברי כסינופון סבור היה סוקראטס‪ ,‬כי ״מלכים‬
‫ומושלים אינם אלה‪ ,‬שהשרביט בידיהם‪ ,‬או שנבחרו על־ידי פלוני ואלמוני‪ ,‬או‬
‫שזכו בהגרלה‪ ,‬או שעלו לגדולה על־ידי אמצעי כפייה או במירמה ‪ -‬אלא הללו‬
‫היודעים כיצד למשול״‪.34‬‬
‫דרישותיו האינטקלטואליות והמוסריות של סוקראטס‪ ,‬וכן הצורך שקינן בנפשו‬
‫לבחון כל סמכות‪ ,‬להסיר כל מסווה ולחשוף כל חולשה ‪ -‬היוו סכנה חמורה לכל‬
‫שלטון‪ .‬סוקראטס העניק את הזכות לשלוט ולפקד על האחרים רק לאזרח שניחן‬
‫בתבונה ובאופי שעלו בערכם על אלה האמורים לציית לו‪ .‬במלים אחרות‪ :‬הזכות‬
‫לשלטון אינה עוברת בירושה‪ ,‬לא בגלל העושר ואף לא בשל מילוי המישרה‬
‫הממלכתית‪ ,‬אלא אך ורק מכוח ערכו האישי של המועמד לשלוט‪ .‬אולם למעשה‬
‫השתלטו על המישרות אנשים בינוניים‪ ,‬שזכותם לשררה נבעה רק מכוח תפקידם‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬שסוקראטס היה דימוקראט מתון‪ ,‬אולם בהיותו פאטריוט נלהב‬
‫וחסיד של שלטון חזק יצא נגד השגיאות שנעשו עליידי הדימוקראטיה הקיצונית‬
‫שבאתונה‪ .‬דימוקראט נלהב כליסיאס היטיב לדעת כי סוקראטס אכן היה בעל דעות‬
‫דימוקראטיות ולכן יצא חוצץ‪ ,‬ב״סניגוריה על סוקראטס״ פרייעטו‪ ,‬נגד‬
‫פוליקראטס שהיה מקורב לאניטוס‪.‬‬

‫סוקראטס הקריב קורבנות לאלים בני־האלמוות‪ ,‬שהיו מוכרים עליידי המדינה‪,‬‬

‫בראותו בהם ייצורים כלייכולים‪ .‬הוא טען‪ ,‬שידועים להם מעשי האדם ואף‬
‫מחשבותיו‪ ,‬הילל את שלטונם בעולם ושיבח את דאגתם לבני־האדם‪ .‬על השגחה זו‬
‫על בנייהאדם והדאגה להם‪ ,‬סגד גם ‪ -‬בנוסף לאלים הרבים ‪ -‬לאל אחד הממונה על‬
‫כל האלים והמושל והשליט על תבל ומלואה‪.35‬‬
‫אולם בדעותיו הדתיות של סוקראטס היו מצויים גם יסודות חדשניים‪ ,‬שלא‬
‫תאמו לדת הרשמית באתונה‪ .‬במקרהו של סוקראטס אנו מוצאים את ההתנגשות‬
‫הראשונה בין היחיד המודע את כוחו הרוחני לבין הארגון המוסרי הרשמי‬
‫והמאובן‪ .‬אלוהיו של סוקראטס‪ ,‬שבשמו פעל סוקראטס וחינך את אזרחי אתונה‪,‬‬
‫היה שונה מהאלים‪ ,‬שלהם סגדה הפוליס‪ .36‬ואם בכתב־האישום נגד סוקראטם‬
‫הושם הדגש בנקודה זו‪ ,‬הרי ניתן לומר שהיתה בכך מידה רבה של צדק‪ .‬ואכן‪ ,‬האל‬
‫העליון של סוקראטס אינו אחד האלים שבמיתולוגיה היוונית‪ ,‬אלא הכוח העליון‬
‫המנהיג את העולם ואת בני־האדם‪.‬‬

‫‪Xen.. Mem. 3,9.10; cf. 1.2,9; 2,1, 17; 3.2,2 sq.; 4,2,11; Plat., Gorg. 455 b sq.; Euthyd. 291‬‬ ‫‪.34‬‬

‫‪b sq.‬‬
‫‪Xen., Mem. 4, 3, 13‬‬ ‫‪.35‬‬
‫‪Plat., Apol. 24 b; Xen., Mem.],‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.36‬‬

‫‪83‬‬
 ‫ס ו ק ר א ט ס ו ה ס ו ק ר א ט י י ם הזוטרים‬

‫סוקראטס התעלם מבעיית הישארותה של הנפש או כליונה‪ .‬אמנם נהג לומר‪,‬‬

‫שרק הנפש המושלמת באדם יש בה מהמשותף עם האלוהי‪ ,37‬אלא שגם בהיותו בן‬
‫שבעים‪ ,‬כאשר נאם בפעם האחרונה באתונה בבן־חורין‪ ,‬גם אז ״לא ידע״ האם‬
‫הנפש בת אלמוות או בתיתמותה היא‪ .‬סוקראטם לא נמשך אחרי סוד הנפש כשהיא‬
‫לעצמה‪ ,‬אלא אחר סוד הנפש שבאדם החי‪ .‬אפשר להטיל ספק בכך‪ ,‬האם קודם‬
‫משפטו הירהר סוקראטס ושקל בבעיית גורלה של הנפש אחרי המוות והאם בכלל‬
‫היה מעלה אותה על לבו אילמלא דיויהמוות שנגזר עליו‪.‬‬
‫לבעיה האם הנפש בת־האלמוות או בת־תמותה היא‪ ,‬הקדיש סוקראטס‬
‫תשומתילב רק כאשר נגזר עליו דיו־מוות‪ .‬ייתכן שסוקראטס הגיע בבית־הכלא‬
‫לידי מסקנה‪ ,‬שנפשיהאדם בת־אלמוות היא‪ ,‬כפי שמתאר אפלטון ב״פיידוך‪ ,‬אולם‬
‫מן הראוי לומר‪ ,‬שהראיות בדבר הישארות־הנפש המובאות שם מסתמכות על‬
‫תורתיהאידיאות‪ ,‬שאותה‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬לא השמיע סוקראטם ההיסטורי‪ .‬אין‬
‫לדרישתו של סוקראטס בעניין ה״דאגה לנפש״ שום צביון אסכאטולוגי‪ .‬התורה‬
‫על הישארות־הנפש‪ ,‬המובאת ב״פיידון״ וב״פיידרוס״ ‪ -‬משל אפלטון היא‪,‬‬
‫שאותה שם בפי רבו‪ .‬סוקראטס עצמו לא ידע מה צפוי לאדם לאחר מותו‪ .‬הוא ידע‬
‫רק שאין לפחד מפני המוות‪ ,‬הואיל ולא ידוע אם הרע או הטוב טמונים בו‪.‬‬
‫בדבריו האחרונים אל השופטים‪ 38‬אומר סוקראטס‪ ,‬שהמיתה היא כליה מוחלטת‪,‬‬
‫שאין בה רשמים כלל‪ ,‬כעין שינה ללא כל חזיונות‪ ,‬ואז אמורה היא להיות טובה‬
‫יותר ואף ראויה היא לקנאה אפילו בהשוואה לחיי האדם המאושר ביותר‪ ,‬או שיש‬
‫בה מהעתקת הנפש אל האדם )שאול( ‪ -‬שם תיקרה לפניה האפשרות לשוחח עם‬
‫הגדולים והגיבורים שבין הקדמונים‪ ,‬כלומר‪ :‬אפשר יהיה להתקיים ולהתענג יותר‬
‫מאשר עלייאדמות‪ .‬בשני המקרים גם יחד לא טמון במוות שום דבר נורא ומחריד‪.‬‬
‫סוקראטס היה אישיות יוצאת־דופן‪ ,‬איש בעל אופי אציל‪ ,‬מורה מושלם‪ ,‬אשר‬
‫לימד במסירות רבה ומתוך ידיעה רחבת־אופקים את האמנות של חשיבה הגיונית‪.‬‬
‫סוקראטס ואפלטון הביעו לראשונה את הדעה‪ ,‬שתחום בעיות המוסר והמדיניות‪,‬‬
‫כתחום החיים עצמם‪ ,‬מצריכים ידע רב וכי נושאים אלה אפשר להבין אך ורק בדרך‬
‫חקירת הדעות המנוגדות‪ ,‬כשאחת מהן תגבר על היתר הן מבחינה הגיונית והן‬
‫מבחינה מעשית‪.‬‬
‫האיש‪ ,‬שנחשב בהתגלמותה של הפילוסופיה‪ ,‬מעסיק את הוגייהדעות עד עצם‬
‫היום הזה‪ .‬דבריו על משימתו הבלתי־פוסקת באתונה הם בעלי משמעות אקטואלית‬
‫נצחית! הוא העביר לדורות הבאים את חרדתו האינטלקטואלית‪ ,‬המצביעה על‬
‫בעייתיות אשר טרם מצאה את פתרונה‪ .‬וכך מסביר קארל יאספרס)‪(K. Jaspers‬‬
‫את חיוניותו של סוקראטס בתולדות הפילוסופיה‪ :‬״אחד היסודות העיקריים של‬
‫התפלספותנו הוא להעמיד לנגד עינינו את דמותו של סוקראטס״‪.39‬‬
‫‪Xen., Mem. 4, 3, 14‬‬ ‫‪.37‬‬
‫‪Plat., Apol. 40 c - 41 d‬‬ ‫‪.38‬‬
‫‪K. Jaspers, Die grossen Philosophen,l,‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪.39‬‬

‫‪84‬‬
 ‫שני‬ ‫פרק‬

‫ה ס ו ק ר א ט י י ם הזוטרים‬

‫ההערצה שרחשו תלמידי סוקראטס לרבם לא פגה לאחר מותו‪ .‬הם הקימו‬
‫בתי־מדרש שבהם הורו והפיצו‪ ,‬איש־איש על פי דרכו‪ ,‬את תורת רבם‪ .‬תלמידו‬
‫הדגול של סוקראטס היה אפלטון‪ ,‬ועליו ידובר להלן)חלק רביעי‪ ,‬פרקים א‪-‬ה(‪.‬‬
‫כאן נדון במשנותיהם של תלמידי סוקראטס המשניים‪ ,‬הללו המכונים סוקראטיים‬
‫זוטרים‪ .‬שלוש אסכולות העמידו הסוקראטיים הזוטרים‪ :‬הקיניקאית‪ ,‬הקירינאית‬
‫והמגארית‪.‬‬

‫מייסדה של האסכולה הקיניקאית היה אנטיסתינס)‪ 360-455‬לפסה״נ בקירוב(‪,‬‬

‫איש אתונה‪ .‬בהשפעת סוקראטס התעמק אנטיסתינס בשאלת ההגדרות הכלליות‪.‬‬
‫אלו נחשבו בעיניו למשפטים הקובעים את מהותו של מה שהיה או הווה' והוא שלל‬
‫מהם כל ערך אובייקטיבי‪ ,‬שכן סבור היה כי על־פי אמתימידה א ו ב י י ק ט י ב י ת‬
‫קיימים אך ורק דברים פרטיים קונקרטיים‪ ,‬ואלה אינם ניתנים ל׳׳הגדרה אלא רק‬
‫להיקרא בשמותיהם״‪ .‬הוא יצא כנגד אפלטון והתייחס בביטול לתורת־האידיאות‬
‫שלו באומרו‪ :‬״אני רואה סוס‪ ,‬אולם אין אני רואה סוסיות״‪ .‬על כך השיב לו‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬אפלטון ואמר‪ ,‬שאין הוא)אנטיסתינס( מבחין בתכונה זו משום שהוא חסר‬
‫את ״עין הנפש״‪ ,‬כלומר‪ :‬אין חוכמתו מפותחת דיה‪.2‬‬
‫ואולם‪ ,‬עיקר הגותו של אנטיסתינס מוקדשת לתורתיהמידות‪ .‬הוא העריץ את‬
‫אופיו האיתן של סוקראטס ואת עצמאותו‪ ,‬וראה בו גבורה שאינה נופלת מגבורת‬
‫היראקלס שגם את דמותו העריץ‪ .‬אנטיסתינס חיבב חיי עמל)‪ (ponos‬ותיעב את‬
‫המותרות וחיי התענוגות‪ .‬הוא אמר‪ :‬״עדיף בעיני שאשתגע‪ ,‬ובלבד שלא אשקע‬
‫בחיי תענוגות״ ‪. 3‬‬
‫במחאתו נגד עיוותי החברה בזמנו הטיף לשיבה אל החיים הטבעיים‪ .‬הטוב‬
‫והרע מקורם בנו ולא במה שמחוצה לנו‪ ,‬ועליכן אל להם לבריות להשתעבד‬
‫לנכסים חיצוניים‪ .‬בעקבות סוקראטס טען אנטיסתינס שחיי־מוסר דיים להביא‬
‫אושר לאדם‪ .‬המוסר והמידות הטובות המיהם הטוב המוחלט והנשגב מכול‪.‬‬

‫‪D.L. 6, 3‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪lb. 6, 53‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪E. Zcllcr, Die Philosophic der GriccJien.zwciter Teil, erstc Abtcilung, 1922, p. 306, n. 6‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪85‬‬
 ‫סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬

‫אף הוא‪ ,‬בדומה לסוקראטס‪ ,‬מתח ביקורת על הדימוקראטיה האתונאית‬

‫הקיצונית‪ .‬הוא גינה את קלותיהדעת הפוליטית שאיפיינה את בני אתונה ושמצאה‬
‫את ביטויה במינויים של אנשים למישרות ציבוריות שאינן תואמות את כוחם‬
‫וכישוריהם‪.‬‬
‫את דעותיו בעניינים אלו ביטא בחריפות ובלשון שנונה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בעת‬
‫שחסרו לבני־אתונה סוסים לחיילים‪ ,‬יעץ להם אנטיסתינם להחליט שהחמורים‬
‫כמוהם כסוסים‪ .‬כששאלוהו האזרחים הממורמרים לפשר עצתו הנלעגת השיב‪:‬‬
‫״מדוע תתרעמו? והלא אף הללו שמיניתם לאיסטראטגים)מפקדי־הצבא( אין להם‬
‫כל מושג בענייני צבא ובחוכמת־המלחמה‪ ,‬ורק מכוח החלטתכם נעשו‬
‫איסטראטגים״‪.4‬‬
‫אנטיסתינם התייחס בשלילה לאמונה הפוליתאיסטית־אנתרופומורפית של‬
‫ההמון‪ .‬הוא השתדל לפרש את המיתוסים של הומרוס והסיודוס פירוש רציונאלי‬
‫ואליגורי‪.‬‬
‫אנטיסתינס היה סופר פורה ורביצדדי‪ .‬חיבוריו קובצו בעשרה כרכים ומניינם‬
‫מובא אצל דיוגנס לארטיוס‪ .5‬מחיבוריו נשתמרו קטעים בלבד‪.6‬‬
‫אנטיסתינס הורה בגימנאסיה האתונאית ששמה היה ״קינוסארגם״‪ ,‬ואשר‬
‫הוקדשה להיראקלס‪ .‬קרוב לוודאי שמשום־כך כינו את תלמידי אנטיסתינס בשם‬
‫״קיניקאים״‪.‬‬
‫בקרב הפילוסופים הקיניקאניים נתפרסם והוכר ד י וגג ם איש סינופה שעל‬
‫שפת היסיהשחור )‪404‬י‪ .(323‬הוא היה תלמידו הנאמן של אנטיסתינס ודבק‬
‫בתורתו כל ימיו‪ .‬הוא חי בחוסר־כול ואת ימיו נהג לבלות בחוצותיהעיר כשהוא‬
‫מהלך יחף‪ ,‬זקנו מגודל‪ ,‬בידו מקל‪ ,‬ושק על גבו‪ .‬בלילה לן בחבית שהציב בפאתי‬
‫העיר‪ .7‬ידוע הסיפור על פגישתו עם אלכסנדר מוקדון‪ .‬כשהבטיח אלכסנדר‬
‫לדיוגנם למלא כל מישאלה שיביע‪ ,‬ביקשו הפילוסוף לזוז קימעא ממקומו לבל‬
‫יסתיר לו את אוריהשמש‪ .‬אלכסנדר נענה לבקשתו זו ואמר‪ :‬״אלמלא הייתי‬
‫אלכסנדר‪ ,‬הייתי בוחר להיות דיוגנס״ ‪. 8‬‬
‫נוהג היה לומר על עצמו שאין לו רכוש‪ ,‬עבדים‪ ,‬אשה‪ ,‬ילדים‪ ,‬ארמון ומשמר‪,‬‬
‫אלא שמים‪ ,‬ארץ וכסות קרועה אחת ויחידה‪ :‬זה כל רכושו‪ .‬אףיעליפי־כן מאושר‬
‫הוא שהרי הוא חי בלא דאגה‪ ,‬פחד וייסורים ולפיכך בן־חורין הוא‪ .9‬רק איוולת היא‬

‫‪D.L. 6,8‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪lb. 6. 15-19‬‬ ‫‪.5‬‬
‫א ת ק ט ע י א נ ט י ס ת י נ ס הוציא ל א ו ר‪Mullachius, "Cynicorum in Graecia philosophorum6.‬‬
‫‪fragmenta", in: Fragm. philos. Graec. 2, 259-295‬‬
‫‪D. R. Duddley, A History of Cynicism, 1937, p. 17 sq.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫פ ל ו ט א ר כ ו ס ‪ ,‬״ א ל כ ס נ ד ר ו ס ״ ‪.14 ,‬‬ ‫‪.8‬‬
‫א פ י ק ט ט ו ס ‪ ,‬״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ ,1‬ס ע י ף ‪.24‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪86‬‬
 ‫ה ס ו ק ר א ט י י ם הזוטרים‬

‫לחשוב שפאר ותענוגים יש בהם בכדי לגרום נחת־רוח לאדם‪ .‬אדרבא‪ ,‬מוטב לו‬
‫לאדם להיות מחוסריכול ולבוש כלואים משיעטה גלימת־ארגמן; ויש שהאדמה היא‬
‫יצוע נעים ומשובח מכל מיטה רכה‪ .‬על המוות אמר דיוגנס שאין בו כל רע‪ .‬נוהג‬
‫היה לעמוד כשהוא מוכה קדחת בשוקי־העיר ולפנות אל העוברים ושבים‪ ,‬שלא‬
‫השגיחו בו‪ ,‬באומרו‪ :‬״הלא תעצרו כאן לרגע קט? פונים אתם לדרככם הרחוקה‪,‬‬
‫לאולימפיה‪ ,‬לחזות בחידלי־אישים המתחרים במירוץ ומתאבקים‪ ,‬ואין לבכם פנוי‬
‫‪10‬‬
‫להתבונן כיצד נאבק אדם בקדחת?•״‬
‫עם הקיניקאים נמנה גם המשורר קרא ט ס)‪ .(285-365‬בכתביו הוא מספר כיצד‬
‫הוא פורש למקוםיםתר כדי שלא יטרידוהו פגעי העולם‪ .‬ניתן לחיות שם על מזון‬
‫דל ועיקר המעלה בכך שאין איש יוצא שם למלחמה מתוך תאווה לעושר ולכבוד"‪.‬‬
‫גם את אשתו היפארכיה)‪ (Hipparchia‬ואת אחיה מטרוקלס)‪ (Metrokies‬״גייס״‬
‫קראטס להפצת משנתו‪.‬‬
‫הקיניקאים הפיצו את דעותיהם בחריצות וללא לאות‪ ,‬בעל־פה ובכתובים‪ .‬את‬
‫לבם של המונייהעם משכו הקיניקאים באמצעות דיאטריבות שהיו מעין תערובת‬
‫של סיפור ושירה ובהן הופיעו לסירוגין דברי הגות לצד מהתלות וחידודים‪.‬‬
‫הקיניקאים זכו להוקרתם של אנשי הסטואה בדורות הבאים‪ .‬אפיקטטוס‬
‫)‪ 130-50‬לספה״נ בערך( שהשתייך ל״סטואה החדשה״‪ ,‬כתב עליהם בהערכה‬
‫רבה‪ .‬הם נצטיירו בעיניו כמי שיועדו על־ידי האלים לשמש מורים ונביאים להפיץ‬
‫את דבר האלים בקרב בני־האדם‪ .‬הדיאטריבה הי‪ 22‬שבספר השלישי בכתבי‬
‫אפיקטטוס מוקדשת כולה לשבחי הקיניות‪ .‬להלן קטע מדיאטריבה זו‪ ,‬בתרגומו של‬
‫שלמה וייסמאן‪:‬‬

‫‪ -‬אבל איך אפשר לו לאדם לבלות את ימיו בשלווה אם אין לו‬

‫כלום ‪ -‬לא בגד‪ ,‬לא בית‪ ,‬לא מוקד‪ ,‬והוא חי בתוך זוהמה‪ ,‬ללא‬
‫עבד משלו‪ ,‬ללא מולדת משלו?‬
‫‪12‬‬
‫‪ -‬אבל‪ ,‬ראו נא‪ .‬האלוהים שלח לנו אדם אחד שיראה לנו בעליל‬
‫שהדבר הוא אפשרי‪.‬‬
‫‪ -‬הסתכלו בי ‪ -‬אומר הוא ‪ -‬אני אדם ללא בית‪ ,‬ללא מולדת‪ ,‬ללא‬
‫נכסים‪ ,‬ללא עבדים; הריני שוכב על האדמה החשופה‪ :‬אין לי לא‬
‫אשה ולא בנים‪ ,‬ואף לא ארמון קטן עלוב‪ .‬אין לי דבר מלבד‬
‫האדמה‪ ,‬השמים ובגדי המחוספס‪ .‬וכי מה חסר לי? כלום איני‬
‫חופשי מצער ומפחד? וכי אינני בןיחורין? מתי ראה אותי אחד‬
‫מכם נכשל להשיג את מבוקשי‪ ,‬או נקלע למצב המאוס עלי? מתי‬

‫אפיקטטוס‪ ,‬שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,24‬ס ע י ף ‪.64‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪D. R. Duddley, o.c, p. 42 sq.‬‬ ‫‪.11‬‬
‫הכוונה לדיוגנס‪.‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪87‬‬
 ‫סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬

‫התלוננתי על האלוהים או על בן־אדם? מתי תליתי את הקולר‬

‫במישהו? האם ראני אחד מכם זעוףיפנים? כיצד עומד אני לפני‬
‫האנשים שאותם אתם יראים ומעריצים? האם לא כמי שעומד‬
‫לפני עבדים? מי מעיף עין בי בלא שירגיש שעומד הוא לפני‬
‫מלכו ואדונו?״‬

‫כאלה הם דברי הקיניקן‪ .‬כזה הוא אופיו וזהו אורחיחייו‪.‬‬

‫מייסדה של האסכולה הקירינאית היה אריסטיפום)‪ ,(Aristippos‬איש קיריני‪,‬‬

‫שנולד בשנת ‪ 435‬לפסה״נ בקירוב‪.‬‬
‫שלא כאנטיסתינס‪ ,‬העריץ אריסטיפוס את חיי התענוגות וראה בהם קניין‬
‫שראוי לשאוף אליו יותר מכול ועם זאת‪ ,‬אין להשתעבד לו‪ .‬מתוך אהבת החירות‬
‫שבו היה למעריצו של סוקראטם ובזדך־כלל ניתן לומר שכשם שאנטיסתינס אימץ‬
‫לו את רעיון הגאולה שבעמל‪ ,‬והפריז בהערכתו‪ ,‬כן הפריז אריסטיפוס בחשיבותו‬
‫של היסוד ההדוניסטי בתורת סוקראטס שאימץ לעצמו‪ .‬ועם זאת שיעבד‬
‫אריסטיפוס‪ ,‬בניגוד לסוקראטס‪ ,‬את השכל לתענוג‪.‬‬
‫האסכולה של הקירינאים‪ ,‬שהלכו בעקבות אריסטיפוס‪ ,‬דעכה על סף המאה‬
‫השלישית לפסה״ב‪ .‬היא נדחקה מפני השיטה האפיקוראית‪ ,‬שהיתה מעמיקה ממנה‬
‫ובשלה ממנה מבחינה רוחנית‪ .‬אמנם גם אפיקורוס‪ ,‬כאריסטיפוס‪ ,‬דגל בהדוניזם‬
‫והשתית עליו את תורת־המידות שלו‪ ,‬ואולם מסקנותיהם הסופיות של שני ההוגים‬
‫שונות בתכלית‪ .‬שיאו של העונג אצל אפיקורוס הוא ה״עונג שמתוך שלווה״‬
‫)העונג הקאטאסטמאטי( הניכר בשחרור מכאב פיסי‪ ,‬מפחד ומחרדה‪ ,‬בעוד שהנפש‬
‫שרויה במנוחה מוחלטת‪ .‬עונג במובן זה הוא זר לחלוטין לרוחו של אריסטיפוס‪.13‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬תענוגות חושניים יש להם מקום בתורת אפיקורוס‪ ,‬אך חשיבותם‬
‫מוגבלת‪ .‬לדעת אפיקורוס‪ ,‬עולים עליהם התענוגות הרוחניים בכך שבעוד‬
‫שתענוגות הגוף מוגבלים להווה‪ ,‬הרי שתענוגותיהרוח כוללים גם את העבר‬
‫והעתיד‪ .14‬לעומת זאת‪ ,‬אריסטיפוס וחסידיו העלו על נס את התענוגות החושניים‬
‫והעדיפו אותם על פני אלה הרוחניים‪.‬‬
‫הוגי־דעות נוספים שהשתייכו לאסכולה הקירינאית‪ ,‬תרמו לה תכנים משלהם‬
‫שיש להם נגיעה לתורתיהמידות‪ .‬נזכיר כאן אחדים מהם‪:‬‬
‫ת י א ו ד ו ר ו ס )‪ (Theodoras‬איש קיריני )חי במיפנה המאות הרביעית‬
‫והשלישית לפסה״ב(‪ ,‬המכונה האתאיסט)‪ ,(Atheos‬שלל מכול־וכול את קיומם של‬
‫האלים וראה בדת משום מעשה־תעתועים‪ .‬מחיבוריו נותרו קטעים בלבד‪.‬‬
‫ה ג ס י א ס )‪ (Hegesias‬הגיע מתוך תורת־ההדוניזם של אריסטיפוס לידי‬

‫‪D. L. 10, 136‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪88‬‬
 ‫הסוקראטיים הזוטרים‬

‫ריפיון־רוח גמור‪ .‬הוא התייאש מלחיות חיי תענוגות ראויים־לשמם ושידל את‬
‫מאזיניו לאבד עצמם לדעת‪ ,‬ומכאן כינויו ״משדל למוות )להתאבדות(״‬
‫)‪ .(peisithanatos‬הגיעו הדברים לידי כך‪ ,‬שהמלך תלמי הראשון אסר עליו‬
‫להורות באלכסנדריה"‪.‬‬
‫א נ י ק ר י ס )‪ (Annikeris‬חזר והדגיש את הרעיון שהתענוג הוא ראשון לכל‬
‫נכסים‪ ,‬אלא שהעניק לעונג גוון אצילי יותר‪ .‬לדעתו‪ ,‬מותנה העונג ונובע מידידות‪,‬‬
‫מהכרת הטוב‪ ,‬מכיבוד הורים‪ ,‬משירות מועיל למולדת ולחברה ומשאיפה לגדולות‪.‬‬
‫כל אלה מענגים את האדם וגורמים לו קורת־רוח גם אם הם כרוכים בקורבנות‪.16‬‬
‫מקורב לאסכולה הקירינאית היה אוהמרוס )‪ ,(Euhemeros‬מחבר המאמר‬
‫״כתיבת־קודש״ )‪ .(Hiera anagraphe‬במאמר זה ניסה אוהמרוס להסביר את‬
‫מוצאם של האלים והדת‪ .‬הוא מספר‪ ,‬שבעת ששהה באי פאנראיה גילה כתובת ובה‬
‫תיאור תולדות האנושות כולה ובתוך כך היא מפרטת את פועלם של האלים כרונוס‬
‫וזיאוס‪ .‬מכאן נמצא אוהמרוס למד‪ ,‬שאין האלים אלא בני־תמותה גיבורים שזכו‬
‫להאלהה‪ ,‬וזאת כדי להפיל מורא על בני־אנוש ולהביאם לידי ענווה וכניעה‪ .‬תורתו‬
‫של אוהמרוס על לידתה הטבעית של הדת זכתה לגירסה לאטינית בידי המשורר‬
‫אניוס )‪ 170-239‬לפסה״נ( וגירסה זו השפיעה רבות על הספרות הרומית‪.‬‬

‫א ו ק לידס איש מגארה נימנה עם תלמידיו הוותיקים של סוקראטס‪ .‬הוא ייסד את‬
‫האסכולה המגארית המכונה גם ״אסכולת הדיאלקטיקאים״ או ״אסכולת‬
‫האריסטיים״ )״אנשייריב״(‪ .‬משנתו הפילוסופית הושתתה על יסודות‬
‫אונטולוגיים שאותם שאל מתורתם של הפילוסופים האליאטים על דבר ״האחד׳‪,‬‬
‫אשר היה זהה בעיניו עם מושג ה״טוב״‪ 17‬של סוקראטס‪ .‬עם זאת‪ ,‬חלק אוקלידסעל‬
‫שיטת ההוכחה הסוקראטית ולא הכיר בראיות שהובאו בדרך האנאלוגיה‪ .‬הוא דחה‬
‫את שיטת ההיקשים כשהוא שולל את התוצאות‪ ,‬אף כי לא שלל את יסודות‬
‫ההנחה‪.‬‬
‫אחד מנציגיה הבולטים של האסכולה המגארית היה סט י לפון )‪300-380‬‬
‫לפסה״נ בקירוב(‪ .‬מסופר עליו‪ ,18‬שלאחר שכבש דימיטריוס פוליורקטס את‬
‫מגארה‪ ,‬ביקש לפצות את סטילפון על ביתו שנבזז‪ .‬כשציווה על הפילוסוף לערוך‬
‫לפניו את רשימת החפצים הגנובים‪ ,‬השיב הלה‪ :‬״איש לא שדד מביתי את‬
‫הפיידיאה״ )‪ - paideia‬ידע‪ ,‬תרבות(‪ ,‬שכן בעיני סטילפון‪ ,‬שכל הכרתו היתה‬
‫מושתתת על רעיונותיו של סוקראטס‪ ,‬היתה הפיידיאה הנכס העיקרי שברשותו‪,‬‬
‫מעין ״אני רוחני ותרבותי״ שאין לאיש שליטה בו‪.‬‬

‫‪Cic., Tusc. 1. 83 sq.‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪D. L. 2. 96 sq.‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪lb. 2. 106 sq.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪lb. 2. 115‬‬ ‫‪.18‬‬

‫‪89‬‬
 ‫סוקראטס והסוקראטיים הזוטרים‬

‫פ יי דון‪ ,‬תלמידו האהוב של סוקראטס‪ ,‬ייסד ביתימדרש משלו באליס מולדתו‪,‬‬

‫ואולם אין בידינו ידיעות ברורות על פועלו‪ .‬ככל הנראה התעסק פיידון‪ ,‬בדומה‬
‫לאוקלידס‪ ,‬בעיקר בתחום הדיאלקטיקה ואפשר שנתן דעתו גם על שאלות מתחום‬
‫האתיקה‪ .‬הסוברים כך מסתמכים על מקום אחד ב״מכתבי המוסר״ של סנקה)‪,41‬‬
‫‪ ,(94‬שבו מובאים דברי פיידון האומר שהוראות המוסר של החכמים יש בהן‬
‫תועלת רבה‪ .‬כל המתרועע עם החכמים אינו חש בשעת מעשה באיזו דרך הוא‬
‫מושפע לטובה ועד כמה מועיל לו הבילוי בחברתם‪ ,‬ואולם הוא יודע שיש בכך מן‬
‫המועיל‪.‬‬
‫‪Menedemos,)0‬‬ ‫גם מ נ ד מ ו‬
‫‪ 278-352‬לפסה״ב בקירוב( וידידו אסקליפיאדס)‪ .(Askiepiades‬הם היו ילידי‬
‫העיר אריטריה )‪ (Eretria‬שבאי אובויאה )‪ ,(Euboea‬ובבואם לאליס היו‬
‫לתלמידיו של פיידון‪ .‬לאחר שובם לעיר־מולדתם יסדו בה את ״האסכולה‬
‫האריטריאית״‪ .‬על מנדמוס יש בידינו מעט ידיעות ברורות‪ .‬בראשיובראשונה‬
‫עסק בדיאלקטיקה האריסטית‪ ,‬אך התעניין גם בשאלות מוסר‪ .‬קיקרו כותב‪,19‬‬
‫שמנדמוס והפילוסופים שהלכו בעקבותיו ראו את תכלית הטוב בשכל ובהשבחתו‪,‬‬
‫שעליידי כך ניתן לבוא לידיעת האמת‪.‬‬
‫הגדול בתלמידי סוקראטס הוא אפלטון‪ ,‬ועליו בחלק הבא של הספר‪.‬‬

‫‪Cic.. Ac. 2. 130‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪90‬‬
 ‫חלק רביעי‬

‫א פ ל ט ו ן ו ה א ק ד מ י ה הישנה‬
 ‫פרק ראשון‬

‫אפלטון‪ ,‬האיש ופועלו‬

‫אפלטון )‪ 347-427‬לפסה״נ( נולד למשפחה אריסטוקראטית אתונאית ותיקה‪.‬‬

‫בהיותו בן עשרים הכיר את סוקראטס‪ ,‬ושהה במחיצתו במשך שמונה שנים‪ ,‬עד‬
‫ליום מותו של האחרון‪ .‬השנים האלה עמדו בסימן צמיחת תרבותו הלוגית‬
‫והמוסרית של אפלטון הצעיר‪ .‬במסגרת פעילותו בחוגו של סוקראטס נפגש‬
‫אפלטון בזרמים שונים‪ ,‬שמייצגיהם היו ידידיו של סוקראטס ותלמידיו‪.‬‬
‫למרות העובדה שחי במחיצתם של מלומדים‪ ,‬לא חשב על ״חיים עיוניים״ של‬
‫איש מדע‪ ,‬אלא על חייו המעשיים של מדינאי‪ .‬תוכניתו זו באה לידי ביטוי במכתבו‬
‫האוטוביוגראפי'‪ .‬והנה משפטים אחדים מהאוטוביוגראפיה הנ״ל‪:‬‬

‫בעודני צעיר לימים‪ ,‬שרוי הייתי באותו הלךירוח אשר שרויים‬

‫בו רבים‪ :‬הייתי סבור שלכשאתבגר‪ ,‬מיד אשלח ידי בענייני‬
‫המדינה‪ .‬והנה אגב כך נזדמנו לי מסיבות מדיניות מסוימות שהיו‬
‫כדלהלן‪ :‬לאחר שרבים מצאו דופי במשטר שהיה קיים בימים‬
‫ההם‪ ,‬אירעה מהפכה שבראשה הועמדו חמישים ואחד איש‪ ,‬מהם‬
‫אחד־עשר באתונה גופה ועשרה בפיראוס ‪ -‬לשם פיקוח על‬
‫ענייני השוק ושאר צורכי מינהל בשתי הערים ‪ -‬ושלושים נתמנו‬
‫לשליטים עליונים על כלל המדינה‪ .‬בין אלה נמצאו כמה מקרובי‬
‫משפחתי ומיודעי‪ ,‬ואמנם הזמינוני מיד לקחת חלק בשלטונם‪,‬‬
‫כאילו מגיע לי הדבר‪ .‬וכיוון שצעיר הייתי‪ ,‬אין פלא בהלך רוחי‪:‬‬
‫קיוויתי שבהנהלתם יוציאו את המדינה מתוך אורח־החיים של‬
‫עוול אל מעגלי צדק‪ ,‬ובתקווה זו עקבתי אחר מעשיהם‬
‫בתשומתילב מרובה‪ .‬וכשראיתי איפוא שתוך זמן קצר הצליחו‬
‫אנשים אלו להציג את המשטר הקודם כמשטר שהיה עשוי זהב‪...‬‬
‫סלדה מהם רוחי ופרשתי מפורענויות הזמן ההוא‪...‬‬

‫מהמשך הדברים ידוע לנו‪ ,‬שמיד לאחר תום שלטונם של שלושים הטיראנים‬
‫)בשנת ‪ 403‬לפסה״נ( שוב השתוקק אפלטון לעסוק בענייני המדינה‪ :‬שכן הממשלה‬
‫החדשה נהגה במתינות רבה‪ ,‬אבל לא נקפה אצבע כאשר הואשם סוקראטס‬

‫‪Plat., Epist. 7, 324‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪93‬‬
 ‫אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫בכפירה ונידון למוות‪ .‬משוםיכך עזב אפלטון את העיר והחלו שנות־נדודיו‪ .‬יש‬
‫אומרים שביקר במצרים והיה באיטליה מכורת האלאטיזם והפיתאגוריזם‪.‬‬
‫מסעותיו נמשכו ‪ 12‬שנה‪ ,‬ובסופם שב למולדתו כשהוא בשל לכל דבר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 387‬לפסה״ג בערך הקים אפלטון את בית־מדרשו בחורשה‪ ,‬שהוקדשה‬
‫להרוס אקאדמוס )מכאן מקור השם אקדמיה(‪.‬‬
‫לביתימדרש זה התקבלו בתקופתו של אפלטון אף מלומדים מבוגרים‪ .‬פרט‬
‫להרצאות‪ ,‬הידועות בשם אקרואסיס‪ ,‬נבנו מעבדות מיוחדות לצורכי לימוד‬
‫ומחקר‪ ,‬שצוידו במכשירים מתאימים‪ .‬היתה שם גם ספרייה‪ ,‬אשר ספרי אפלטון‬
‫סופקו לה מ״מפעל השכפול״ הפרטי שלו‪ .‬הטקסטים‪ ,‬שנקראו יחד עם התלמידים‪,‬‬
‫נעשו נקודתימוצא לשיחות‪ ,‬שהתנהלו לא־פעם מחוץ לכותלי האקדמיה‪ ,‬בשעת‬
‫הטיולים‪ ,‬או בשדרותיהעמודים העירוניות‪ .‬מטרת הלימוד היתה להכשיר את‬
‫התלמידים לחקר ולמחשבה עצמאית‪ .‬את שכלול תהליך החשיבה היו משיגים‬
‫באמצעות הדיאלקטיקה והמתימאטיקה‪ .‬לא נתקבלו מועמדים שהנהלת האקדמיה‬
‫קבעה כי לא ניחונו בכשרון חשיבה מתימאטי‪.‬‬
‫באיגרת שהוזכרה לעיל‪ 2‬מבהיר אפלטון‪ ,‬שבכתביו לא גילה את התוצאות‬
‫הסופיות של מחקריו‪ ,‬משום שבפילוסופיה ישנם דברים‪ ,‬שאין לתארם כשם‬
‫שנעשה הדבר במדעים אחרים; ניתן להכירם רק לאחר חיפוש ממושך אחרי האמת‪,‬‬
‫הנגלית לאדם לפתע‪ ,‬כאש מתלקחת‪ ,‬הניזונה מעצמה‪.‬‬
‫במסגרת שאיפתו לעצב את דמותם של החיים המדיניים בהתאם לאידיאות של‬
‫הטוב והיפה‪ ,‬לא הסתפק אפלטון בחינוכם של הפילוסופים העתידיים‪ .‬הוא ניסה‬
‫לממש את רעיונותיו הפוליטיים‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬אמנם לא באתונה‪ ,‬אלא‬
‫בסיראקוסאי‪ ,‬העיר העשירה ביותר במערב היווני‪ ,‬שהצטיינה בעוצמתה בין שאר‬
‫המדינות היווניות‪ .‬בתקופת נדודיו הגיע אפלטון ב*‪ 388‬לפסה״נ לסיראקוסאי‬
‫וקשר שם קשרי ידידות עם דיון)הטיראן של סיראקוסאי(‪ ,‬גיסו של דיוניסיוס‬
‫הראשון‪ :‬אולם הפילוסוף נוכח מיד לדעת‪ ,‬שבחצרו של השליט הסיראקוסאי לא‬
‫ימצא אוזן קשבת ‪ -‬והוא שב לאתונה‪.‬‬
‫אחר מותו של דיוניסיוס הראשון)‪ 367‬לפסה״נ( נקרא אפלטון עליידי דיון לשוב‬
‫לסיראקוסאי‪ .‬אפלטון שם איפוא את פעמיו שנית לסיראקוסאי‪ ,‬כדי לכוון את‬
‫צעדיו המדיניים של השליט הצעיר‪ ,‬דיוניסיוס הצעיר‪ ,‬ולהגשים את רעיונותיו‬
‫בתחום המשטר המדיני האידיאלי‪ .‬אולם שליחותו זו נכשלה‪ :‬כנראה עורר אצל‬
‫דיוניסיוס הצעיר איירצון‪ ,‬באשר עמד על כך כי בתחילה חייב תלמידו ללמוד‬
‫הנדסה‪ ,‬שהוא בבחינת תנאי־בל־יעבור לשליט אידיאלי‪ .‬בינתיים הוגלה דיון‬
‫מסיראקוסאי‪ ,‬לאחר שנחשד בשאיפה לשלטוןייתר‪ ,‬ואפלטון שב לאתונה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 361‬לפסה״נ יצא אפלטון בפעם השלישית לסיקיליה‪ ,‬כדי לפשר בין‬
‫דוניסיוס לבין דיון‪ .‬אולם גם הפעם לא עלתה שליחותו יפה‪ :‬הפילוסוף דיון‪ ,‬אשר‬

‫‪lb. 341‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪94‬‬
 ‫אפלטון‪ ,‬האיש ופועלו‬

‫גירש את הטיראן‪ ,‬לא הצליח במשך שנת־שלטונו להגשים את האידיאל הפוליטי‪,‬‬

‫שלו הטיף אפלטון‪ .‬הופעותיו הפוליטיות של אפלטון נסתיימו בכשלון חרוץ והוא‬
‫עצמו נחל אכזבה‪.‬‬
‫פרט לשתי ההפסקות‪ ,‬שסיבתן פוליטית מובהקת )בשנים ‪ 367‬וי‪ ,(361‬שהה‬
‫אפלטון באתונה ‪ 40‬שנה )מייסוד האקדמיה בי‪ 387‬עד ‪ (347‬ועסק ללא ליאות‬
‫בעבודתו המדעית ובהוראה‪ .‬הוא התגורר ליד האקדמיה וחי בקרב תלמידיו;‬
‫משפחה לא הקים‪ .‬עד סוף ימיו פיתח ושכלל את השקפותיו‪ .‬לפני מותו הספיק‬
‫לתקן את הספר הראשון של ה״פוליטיאה״‪ ,‬שכתב שנים רבות קודם־לכן‪ .‬בשנת‬
‫‪ 347‬נפטר בשיבה טובה והוא בשנתו השמונים‪ .‬מספרים‪ ,‬שמת מיתת־נשיקה בעת‬
‫סעודתיהכלולות של אחד מידידיו‪.‬‬

‫האוסף המלא של כתבי אפלטון נמסר על־ידי תראסילוס‪ ,‬יווני שחי ברומא בימי‬
‫טיבריום‪ :‬ה״אפולוגיה ‪ 34 / ,‬דיאלוגים ואוסף של ‪ 13‬מכתבים‪ .‬כל שלושים־ושש‬
‫יצירותיו חולקו על־ידי תראסילוס‪ ,‬בדומה לטראגדיה‪ ,‬ל־‪ 9‬טטראלוגיות‪ :‬האוסף‬
‫כולל כתבים שמקוריותם מפוקפקת‪.‬‬
‫ה״שיחות״ של אפלטון אינן מהוות סידרה; כל אחת מהן היא שלימות עצמאית‪,‬‬
‫למעט חריגים מועטים‪ .‬יש בעיות‪ ,‬שאפלטון דן בהן רבות ב״שיחות״‪ ,‬אלא‬
‫שהפתרונות המוצעים להן אינם אחידים‪ .‬משום כך קביעת סדרן הכרונולוגי היא‬
‫סוגיה רבתיעניין כשלעצמה‪ .‬החלוקה המשכנעת ביותר היא זו המחלקת את‬
‫״השיחות״ לארבע קבוצות‪ ,‬בהתאם לתקופותיהן‪ :‬התקופה הקדומה‪ ,‬המעבר‪,‬‬
‫הפריחה והשגשוג והתקופה המאוחרת‪ .‬השיחות שנוהלו בתקופה הקדומה הן‬
‫סוקראטיות‪ ,‬כלומר‪ :‬מגדירות מושגים בעלי משמעות מוסרית‪ ,‬כפי שעשה‬
‫סוקראטס‪ .‬הן מצביעות על הגדרות שאין לקבלן‪ ,‬אבל לרוב לא נמצא בהן‬
‫פתרונות החלטיים‪ .‬בשיחות האלה עדיין לא תמצא את השקפותיו המקוריות של‬
‫אפלטון‪ ,‬הווה אומר‪ :‬את תיאוריית־האידיאות שלו‪ .‬לקבוצה זו משתייכות‬
‫היצירות‪ :‬״אפולוגיה״‪ ,‬״קריטון״‪ ,‬״איון״‪ ,‬״פרוטאגוראס״‪ ,‬״לאכס״‪ ,‬הספר‬
‫הראשון של ה״פוליטיאה״‪ ,‬״ליסיס״‪ ,‬״כארמידס״ ו״אותיפרון״‪.‬‬
‫בשיחות מתקופת־המעבר מרחיב אפלטון את מחקריו‪ .‬אלה דנות לא רק בבעיות‬
‫כלליות הנוגעות לתורת־ההגיון ולמוסר‪ ,‬אלא משתקפת בהן עמדה‬
‫פולמוסית־אקטואלית בנושאים פוליטיים‪ .‬השיחות מסוג זה חודן מופנה במיוחד‬
‫כלפי הסופיסטים והדימוקראטיה האתונאית‪ .‬לצד הגורמים הסוקראטיים מובעים‬
‫בשיחות רעיונות טרוםיםוקראטיים‪ ,‬ובמיוחד אורפיות ופיתאגוריות‪ .‬על רקע זה‬
‫נולדת התורה האפלטונית על הישארות הנפש ונוצר הגרעין למשנתו על‬
‫האידיאות‪ .‬בקבוצה זו נכללים היצירות‪ :‬״גורגיאס״‪ ,‬״מנון״‪ ,‬״אותידמוס״‪,‬‬
‫״היפיאס זוטא״‪ ,‬״קראטילוס״‪ ,‬״היפיאס רבא״ ו״מנכסנוס״‪.‬‬
‫בשיחות של תקופת השגשוג נשזרות האידיאות של הפילוסוף לכדי משנה‬
‫סדורה‪ .‬מצויות בהן הגדרות אפלטוניות מובהקות על תורת־האידיאות‪ .‬מבחינה‬

‫‪95‬‬
 ‫אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫אמנותית הן מצטיינות במעוף פיוטי רב‪ .‬הקבוצה הזאת כוללת את היצירות‪:‬‬

‫״המשתה ‪ / ,‬״פאידון׳‪ /‬״המדינה״ ו״פאידרוס״‪.‬‬
‫ביצירות שנכתבו בתקופה המאוחרת ניתנת עדיפות לעיסוק בתורתיההגיון‪,‬‬
‫בטבע‪ ,‬בהיסטוריה ובפוליטיקה‪ .‬הוגה־הדעות חדל מלהעמיד את שלימותו של‬
‫עולפ־האידיאות לעומת חיי המעשה‪ :‬במשנתו המפורטת על המדינה ועל החוקים‬
‫הוא שם דגש יתר על האקטואליה של החברה והמדינה‪ .‬מבחינה אמנותית דלות‬
‫יצירותיו מהתקופה הזאת בהשוואה לכתביו הקודמים‪ .‬סוקראטס חדל‪ ,‬פרט‬
‫ל״פילבוס׳‪ /‬מלהביע את השקפותיו של אפלטון‪ .‬לקבוצה הזאת שייכות היצירות‪:‬‬
‫״תאיטיטוס״‪ ,‬״פארמנידם״‪ ,‬״סופיסטן״‪ ,‬״מדינאי״‪ ,‬״פילבוס״‪ ,‬״טימאיוס״‪,‬‬
‫״קריטיאם״‪ ,‬״חוקים״ ו״אפינומיס״‪.‬‬

‫‪96‬‬
 ‫פרק שני‬

‫ת ו ר ת י ה י ש ו ת ו ר ת ־ ה נ פ ש של אפלטון כ ב ס י ס ל א ת י ק ה‬
‫האפלטונית‬

‫האתיקה של אפלטון קשורה קשר הדוק עם האונטולוגיה והפסיכולוגיה שלו‪.‬‬

‫אפלטון סבור‪ ,‬שהדברים המוכרים באמצעות החושים הם דברים חולפים‪ ,‬ואינם‬
‫נכללים בגדר הישות האמיתית‪ .‬לדעתו‪ ,‬פרט לדברים משתנים וחולפים‪ ,‬שאינם‬
‫מהווים את הקיום האמיתי‪ ,‬קיימות ישויות שהינן נצחיות‪ ,‬אינן משתנות ואינן‬
‫כלות ומוכרות באמצעות השכל‪ .‬לישויות המציאותיות הללו קרא אפלטון‬
‫אידיאות! רק האידיאות קיימות‪ .‬על הדברים אפשר לכל היותר לטעון שהם‬
‫מתהווים! התייחסותם לישות )לאידיאה( הינה כהתייחסות הצללים או הבבואות‬
‫עליפני המים לדברים עצמם‪ :‬תופעות חולפות בלבד‪.‬‬
‫האידיאות והדברים‪ ,‬הישות והתופעות‪ ,‬אם כי חוויותיהם אינן שוות ‪ -‬הריהם‬
‫קשורים אלה באלה‪ .‬הדברים‪ ,‬אם כי אין בהם כדי להשתוות לאידיאות‪ ,‬בכל־זאת‬
‫דומים להן‪ .‬האידיאות הינן דוגמאות של הדברים‪.‬‬
‫קיימות אידיאות רבות והן מהוות עולם בפני עצמו‪ .‬ישנן אידיאות דומינאנטיות‬
‫וישנן הכפופות להן‪ ,‬מכיוון שסדרו של עולם־האידיאות הוא הירארכי מיסודו ‪-‬‬
‫מהפרמיות יותר לכלליות ומהתחתונות ביותר לנעלה מכול‪ :‬האידיאה של הטוב‪.‬‬
‫אידיאת הטוב ‪ -‬כותב אפלטון ‪ -‬אינה אחת מני רבות! הטוב אינו הוויה ‪ -‬הוא‬
‫מתנשא מעליה בהדרו ובפאר־מלכותו‪.‬‬

‫והנה דבר זה המקנה לדברים הניתנים להכרה ‪ -‬את אמיתם‪,‬‬

‫והנותן למה שמכיר את כוחו שלו ‪ -‬על זה אמור־נא שהוא דמות‬
‫הטוב‪ .‬ובהיות דמות זו סיבת שתיהן! של הידיעה ושל האמת‬
‫שבהוויה‪ ,‬אמנם חשובינא עליה כעל מה שניתן להכרה‪ :‬אלא‬
‫שתישר דעתך‪ ,‬אם תהיה סבור‪ ,‬שעם כל יופיין של שתיים אלו‪,‬‬
‫של הכרה ואמת‪ ,‬הרי דמות־הטוב היא מה שהוא נבדל ויפה אף‬
‫מהללו‪ .‬והנה כפי ששם )ברשות הנראה( נכון הוא לחשוב אור‬
‫וראייה לדברים שיש בהם מדמות השמש‪ ,‬ואילו הדעה שהם‬
‫שמש אינה אלא טעות ‪ -‬כן נכון גם כאן לחשוב שחיים אלו‪,‬‬
‫ידיעה ואמת‪ ,‬לדברים שיש בהם מדמותיהטוב‪ ,‬ואילו הדעה‬
‫שאחת מהשתיים תהא הטוב‪ ,‬איננה נכונה‪ :‬שתכונתו של הטוב‬
‫יש ליחס לה יקרות גדולה אף מזו של הללו‪.1‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״פוליטיאה״ ‪.508‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪97‬‬
 ‫אפלטון ו ה א ק ד מ י ה הישנה‬

‫אפלטון ידע‪ ,‬שתורתיהאידיאות לוקה בחסר‪ 2‬ולפיכך ניסה לשפרה שוב ושוב‪.‬‬
‫תוך כדי נסיונו זה התקרב אל הפיתאגוראיים‪ ,‬עד שלבסוף זיהה את האידיאות שלו‬
‫עם המספרים )כסימני הכוחות של הגופים הגשמיים( של אלו‪.‬‬
‫בעקבות אריסטו‪ ,‬סבורים חוקרי הפילוסופיה היוונית‪ ,‬שאפלטון ייחם‬
‫להגדרותיו המושכלות של סוקראטס הוויה סובסטאנציאלית )הפוסטאזה( כפי‬
‫שעשה זאת לגבי הישויות הרוחניות‪ :‬למשל‪ ,‬האידיאה של האדם )של העץ‪ ,‬של‬
‫האבן וכדו‪ (,‬קובעת את קיומו של כל האדם כפרט)של העץ‪ ,‬של האבן וכהי( ואת‬
‫טבעו בתור שכזה‪ .‬את יחסי־הגומלין שבין האידיאה ובין המצוי הגשמי התלוי בה‬
‫מגדיר אפלטון באמצעות המושגים נ ו כ ח ו ת )‪ (metheksis‬ו ה ש ת ת פ ו ת‬
‫)‪ ,(koinonia‬במובן זה‪ ,‬שהאידיאה נוכחת באותו מצוי וזה מהווה חלק ממנה‪ .‬את‬
‫שני המושגים הללו ניתן להבין אם נתאר את האידיאה כטבע טובע‪ ,‬ואת העצם‬
‫התלוי בה ‪ -‬כטבע טבוע‪.‬‬
‫חשיבות מיוחדת נודעת למשנתו של אפלטון על הנפש‪ :‬הנפש היא ה״אני״ של‬
‫האדם במובנה הסובסטאנציאלי והעילה של חייו הגשמיים‪ .‬הוגה־הדעות ייחס כאן‬
‫משמעות כפולה למושג הנפש‪ :‬במובן היותר רחב המקיף גם את פעולות החושים‪,‬‬
‫בעוד שבמובן הצר אין כוונתו אלא לשכל בלבד‪ .‬הנפש במובנה היותר רחב נחלקת‬
‫לשלושה מרכיבים‪ :‬החלק הקשור עם השכל)‪ (to logistikon‬הקשור עם עוז הנפש‬
‫‪ ( ( t o‬והחלק הקשור עם התאוות )‪.(to epithymetikbn‬‬ ‫‪thymocides‬‬
‫בפיידרוס‪238c-237e;)4‬‬ ‫נה בפוליטיאה‪,3‬‬
‫‪ (246a-d‬ובטימאוס‪ .‬בדיאלוג האחרון אפלטון אף מוסיף שני חידושים‪ (1):‬ממקם‬
‫את כל אחד מהחלקים הנדונים בגופו של האדם‪ .‬הראשון מצוי במוח‪ ,‬השני ‪ -‬בלב‬
‫ובדם שבעורקים‪ ,‬והשלישי ‪ -‬בבטן‪ ,‬מתחת לתנוך הלב‪ (2) :‬החלק הנבון‪ ,‬זה‬
‫שעוצב על־ידי הדמיורגוס‪ ,‬נצחי הוא‪ .‬רק שאר החלקים הם מעשה ידי האלים‬
‫הכפופים לו ‪ -‬הללו כלים יחד עם הגוף‪ .‬כנראה שאת האלמותי של הנפש ראה‬
‫אפלטון בבחינת נפש ממש‪ .5‬לדעתו של אפלטון‪ ,‬צמיחתה של הנפש השכלית‬
‫נעשית ללא תלות הגוף עצמו‪ ,‬אדרבא! התחברותה עם הגוף אינה מועילה לה כלל‬
‫ועיקר מאחר שזה האחרון מהווה עבורה כלא וקבר כאחד‪ ,‬כי רק עם מות הגוף‬
‫מתחילים חייה האמיתיים של הנפש )השקפה זו תואמת את האמונות‬
‫האורפיות־פיתאגוריות(‪.‬‬

‫א ר י ס ט ו ח ב כ ך ב מ פ ו ר ש ב מ א מ ר ו ״ ה א ד ם השלישי״‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪d sq.; 439 d sq.; 434 d sq‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״פוליטיאה״‪,‬‬
‫‪a sq. ; 237 e sq‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״פיידרוס״‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״טימאיוס״‪81c - 69 a ,‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪98‬‬
 ‫פרק שלישי‬

‫ה א ת י ק ה של היחיד‬

‫אפלטון הקדיש לתורתיהמוסר את מספר היצירות הגדול ביותר‪ .‬תורה זו‬

‫מתקשרת בקשר ה ד ק עם משנתו על היש והנפש‪ .‬כאמור‪ ,‬נחלק היש‪ ,‬אליבא‬
‫דאפלטון‪ ,‬לשני חלקים עיקריים‪ :‬עולם הדברים המשתנים והחולפים‪ ,‬שלמעשה‬
‫אינם קיימים; עולם האידיאות הנצחיות‪ ,‬שאינן משתנות ואינן כלות‪ .‬אפלטון חילק‬
‫את האתיקה של היחיד לשני סוגים‪ :‬האחת‪ ,‬העוסקת בעניין התנהגותו של האדם‬
‫בעולם־הזה‪ :‬והאחרת‪ ,‬שעניינה הדברים המצויים מעבר לעולםיהזה‪.‬‬
‫)‪ (1‬האתיקה של הפרט בעולם־הזה‪ .‬חובתו של האדם בעולם־הזה לאמץ לעצמו‬
‫את המידות הטובות‪ ,‬שהן מהוות את האושר‪ .1‬בהבחינו בין שלושת מרכיבי הנפש‬
‫)השכלי‪ ,‬האימפולסיבי והחושני(‪ ,‬טען אפלטון שלכל אחד מהם שלימות משלו‬
‫וכולם יחד יוצרים הארמוניה אחת‪.‬‬
‫)‪ (2‬שלימותו של החלק השכלי היא החוכמה )‪ ,(sophia‬של המרכיב‬
‫האימפולסיבי ־ אומץ־הלב )‪ ,(andreia‬ושל הצד החושני ‪ -‬שליטה עצמית‬
‫)‪ .(sophrosyne‬יתריעל־כן‪ ,‬יש צורך כשלימות רביעית ‪ -‬צדק )‪,(dikaiosyne‬‬
‫המאחד את כל חלקי הנפש והשומר על הסדר הפנימי שבתוכה‪ ,‬כ ד שכל אחד מהם‬
‫״ימלא את תפקידו״ ‪ . 2‬כך נוצרה התיאוריה הקלאסית על ארבע הסגולות שרווחה‬
‫במשך מאות רבות‪.‬‬
‫השכל הוא מנהיגם של כל חלקי הסגולה הטובה‪ ,‬ושלושת החלקים האחרים‬
‫חייבים לכרוך את עצמם אחריו‪ .3‬החוכמה‪ ,‬שהיא עניינו של השכל‪ ,‬היא‬
‫הראשונה שבמידות הטובות והמנחה אותן‪ .‬אומץיהלב הינו התגברות על פחדם‬
‫וכאבים ואף על תשוקות‪ ,‬הנאות ופיתויים מסוימים השובים את הנפש והופכים את‬
‫לבו של הגבר לשעווה‪.4‬‬
‫סגולה חשובה מאוד היא יישוב־הדעת )‪ .sophrosyne)5‬תכונה זו במשמעותה‬
‫העממית היא כיבוש היצר ומתינות‪ ,‬אך במובן העמוק יותר אנו מזהים אותה עם‬
‫התבונה )‪.(phronesis‬‬

‫‪d, e‬‬ ‫‪470‬‬ ‫״גורגיאס״‪,‬‬ ‫‪.1‬‬

‫״ כ ר מ י ד ס ״ ‪Ta heautou prattein 161 b‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪a; 688 b; 631 c, d‬‬ ‫‪963‬‬ ‫״החוקים״‬ ‫‪.3‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪633‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪a - 709 e‬‬ ‫‪710‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪99‬‬
 ‫אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫הצדק)‪ (dikaiosyne‬מחייב להעניק לכל אחד את המנה ההולמת את טבעו ‪ 6‬ולא‬

‫לעשות עוול לאיש‪.7‬‬
‫אפלטון יצא חוצץ נגד הסופיסטים הצעירים‪ ,‬הסבורים כי הצדק אינו אלא‬
‫תועלתו של מי שחזק יותר‪.8‬‬
‫לדעתו של אפלטון‪ ,‬כל המידות לסוגיהן‪ ,‬כגון הצדק‪ ,‬אומץ־הלב‪ ,‬יראת־השמים‬
‫וכר קשורות ביניהן קשר הדוק‪ ,‬ומכאן שאדם המחונן במידה אחת ‪ -‬מחונן בכל‬
‫השאר‪ ,‬ולאמיתו של דבר קיימת רק מידה טובה אחת‪ .9‬מי שאינו יודע מהו היפה‬
‫והטוב ‪ -‬לא יהיה לו כל מושג על מהותם של הצדק‪ ,‬אומץ־הלב ויראתיהשמים‪,‬‬
‫ולפיכך כל מי שאינו מכיר מהם הצדק‪ ,‬אומץ־הלב ויראת־השמים ‪ -‬לא יידע גם הטוב‬
‫והיפה מהו‪.‬‬
‫המוסר האמיתי חד הוא ואינו ניתן לחלוקה‪ .‬אי־אפשר להגשים רק חלק אחד‬
‫ממנו ולהזניח את שאר מרכיביו‪ .‬אמיץ שאינו מתון‪ ,‬נבון וצדיק עשוי אולי‬
‫להצטיין בגבורתו בשדה־הקרב‪ ,‬אולם לפני אויבו הפנימי ‪ -‬תאוותו‬
‫הבלתי־מרוסנת ‪ -‬אינו מסוגל לעמוד‪ .‬יראישמים‪ ,‬הממלא את כל חובות הפולחן‬
‫כלפי האלים‪ ,‬אולם אינו נוהג בצדק עם הזולת‪ ,‬אינו יכול להימנות עם החסידים‬
‫האמיתיים בשל היותו בלתי־מרוסן ובלתייסובלני‪.10‬‬
‫כל אחת מן המידות הטובות אינה אלא השתקפותה של אותה מידה טובה עצמה‬
‫עליפי פעולתה המשתנה בתחומים השונים של חיייהאדם‪ .‬השוני שבפעולתה של‬
‫המידה הטובה והשגתה על־ידי בנייאדם שונים בדרכים שונות הביאו לידי ריבוי‬
‫השמות ומיונן של המידות למיניהן‪.‬‬
‫במקום אחר ‪ ' 1‬טוען אפלטון שארבע הסגולות חד הן‪ .‬אחדות זו מתאפשרת הודות‬
‫לסגולה הטובה של הידע‪ .‬לא מדובר כאן בידע המוכר לנו‪ ,‬שכל כולו איסוף ידיעות‬
‫שונות‪ ,‬אלא בידע מוסרי‪ ,‬שבו שולבו יחדיו השכל‪ ,‬הרצון והרגש‪ .‬ידע זה קשור‬
‫קשר בל־יינתק עם האהבה לטוב וליפה ומביא לידי אחדותן של המידות הטובות‪.‬‬
‫הסגולה הטובה היא איפוא ידיעת הטוב והרע ומכאן שהיא ניתנת ללימוד‬
‫ולרכישה‪ .12‬במקום אחר מודה אפלטון‪ ,‬שהוא מייחס חשיבות רבה לתכונות‬
‫הטבועות באדם מלידה‪ .‬יש אופי אצילי וקיים אופי נלוז‪ .‬בני־אדם בעלי מזג רע‬
‫מלידה בעליכורחם נדחפים לרשע‪ ,‬לפריצות ולעשיית עוול‪ .13‬זאת ועוד‪ :‬בדיאלוג‬
‫״מנון״ מונה אפלטון מקור שלישי של הסגולה הטובה‪ :‬בשיחה זאת טוען‬

‫‪c, d‬‬ ‫‪757‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪e ; 469 b, c‬‬ ‫‪475‬‬ ‫״גורגיאס״‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ : c‬ר א ה ס פ ר זה‪ ,‬עמי ‪ 67‬ואילך‪.‬‬ ‫‪388‬‬ ‫״פוליטיאה״‬ ‫‪.8‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪329‬‬ ‫״פרוטאגוראס״‪,‬‬ ‫‪.9‬‬
‫״ ל א כ ס ״ ‪e191.,‬‬ ‫‪.10‬‬
‫״ ה ח ו ק י ם ״ ‪d :964 b, a965.,‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪ ; a - b‬השווה ״מנון״‪c-d87.‬‬ ‫‪;324 c‬‬ ‫‪361‬‬ ‫״פרוטאגוראס״‬ ‫‪.12‬‬
‫״מדינאי״‪ ;310 ,309 ,‬השווה ״פוליטיאה״‪e375.,‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪100‬‬
 ‫האתיקה של היחיד‬

‫סוקראטס‪ ,‬שזו אינה באה מן הטבע ואף לא נרכשת באמצעות לימוד ואימון‪ ,‬אלא‬
‫מוענקת לאדם כמתנת־אלוהים‪ .‬מן הראוי איפוא לקרוא לאנשים שחוננו בסגולה‬
‫טובה ״אלוהיים״‪ ,‬לאחר שמבלי דעת יזכו להצלחות רבות ומפליגות בכל אשר‬
‫יפנו‪.14‬‬
‫המידות הטובות שפורטו לעיל )החוכמה‪ ,‬אומץ־הלב‪ ,‬יישוב־הדעת והצדק(‬
‫מהוות את יסוד הטוב המוסרי‪ .‬אפלטון הטעים זאת לעתים קרובות‪ .‬בבקרו קשות‬
‫את השקפתם של ההדוניסטים‪ ,‬שהטוב זהה עם התענוג‪ ,‬טען אפלטון שזה‪ ,‬ובפרט‬
‫ההנאה החושית‪ ,‬ממוזג בדרך־כלל עם הרע ועם הסבל‪ .‬התענוג אינו הטוב העליון‪,‬‬
‫כפי שטוענים רבים‪.15‬‬
‫עוד קוראים אנו אצל אפלטון‪ ,16‬שכשם שהנשמה נחלקת לשלושה חלקים‬
‫עיקריים‪ ,‬כל הנאותיה משולשות הן‪ (1):‬תאוות האכילה והשתייה‪ ,‬המישגל וכדר‪.‬‬
‫האדם השם סיפוק הנאות אלו בראש מעייניו אפלטון מכנהו ״אוהב ממון״ ו״רודף‬
‫בצע״‪ ,‬מכיוון שניתן לממשן בראש־ובראשונה באמצעות הממון‪ (2) :‬תאוות‬
‫השלטון והתהילה‪ .‬בני־אדם מכונים על־ידי אפלטון ״אוהביינצחון״ ו״רודפי‬
‫כבוד״;)‪ (3‬האיש השואף לדעת את האמת כהווייתה ואינו שת לבו לממון ולכבוד‪,‬‬
‫הוא ״אוהב דעת״ ו״רודף־חוכמה״‪.‬‬
‫אפלטון מסכם את טענותיו וקובע‪ ,‬כי הנאתו של אותו חלק מחלקי הנשמה‬
‫שאנחנו עוסקים בו היא הנעימה ביותר בין שלושת סוגי ההנאה‪ ,‬אך אותו איש‬
‫מבינינו השואף לדעת את האמת כהווייתה‪ ,‬והמצוי אגב לימוד עם מה שהוא קיים‪-‬‬
‫חייו נעימים ביותר‪.‬‬
‫בדיאלוג ״פילבוס״‪ 17‬מכנה אפלטון את ההנאות הקשורות בפעילות‬
‫התיאורטית להכרת האמת ״הנאות אמיתיות וטהורות״‪ .‬להנאות האמיתיות‬
‫שייכות גם אלה הקשורות בבריאות וביישוביהדעת‪ ,‬ובכלל ‪ -‬בסגולות הטוב‬
‫למיניהן‪ .‬יחד עם ההנאה העילאית‪ ,‬שמקורה בלימוד ובדעת‪ ,‬מהוות הנאות אלה‬
‫מזיגה נאה‪.‬‬
‫הסגולה הטובה היא הנכם הגורם לאדם את אושרו‪ .‬אולם ‪ -‬טוען אפלטון ‪-‬‬
‫האושר האמיתי קשור לא בהתנהגותו של האדם בעולםיהזה‪ :‬שכן הפילוסוף חי את‬
‫הנאתו ואושרו הנעלים‪ ,‬כשנפשו נמצאת בעולם־האידיאות ולומדת להכיר את‬
‫האידיאה של הטוב ‪ -‬אידיאה שאותה חייב לדעת כל המתעתד לפעול בתבונה‪ ,‬בין‬
‫ברשות היחיד ובין ברשות הרבים‪.18‬‬
‫את עולםיהאידיאות מסוגל להכיר אך ורק האדם שהשתחרר מהשפעתו של‬
‫הגוף על נפשו‪ .‬לכן משתדל הפילוסוף לחלץ ככל האפשר את נשמתו משיתופו של‬

‫‪. b‬‬ ‫‪:99 e‬‬ ‫‪100‬‬ ‫״מנון״‪,‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪ : b‬״ פ י ל י ב ו ס ״ ‪66c - 64c.‬‬ ‫‪505‬‬ ‫‪ : d‬״פוליטיאה״‬ ‫‪- 356 a‬‬ ‫‪358‬‬ ‫״פרוטאגוראס״‪,‬‬ ‫‪.15‬‬
‫״פוליטיאה״‪a-c583:581.‬‬ ‫‪.16‬‬
‫״ פ י ל ב ו ס ״ ‪d-e63.,‬‬ ‫‪.17‬‬
‫״פוליטיאה״‪c517.,‬‬ ‫‪.18‬‬

‫‪101‬‬
 ‫אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫הגוף‪ ,‬דהיינו‪ :‬למות ולהיפטר מן העולםיהזה‪ .‬וכל־כך למה? שהרי כל עוד יש לנו‬
‫גוף‪ ,‬הוא טורד את מנוחתנו בשל המזון הדרוש לו‪ :‬יתריעליכן‪ :‬הוא עלול לחלות‪,‬‬
‫ומחלותיו מעכבות אותנו בחיפוש האמת‪ .‬גם מלחמות‪ ,‬מהפכות וקרבות ‪ -‬רק הגוף‬
‫ותאוותו מעוררים אותם‪ .‬כי כל הפורענויות הללו באות לעולם בשל הממון‪,‬‬
‫והממון דרוש לנו בשל גופנו‪ .‬נמצא שאנו משועבדים לו‪ ,‬ומתוך כך אין דעתנו‬
‫פנויה למחשבה ולהגות‪ ,‬אלא רק לאחר מותנו נזכה לכך; ואילו בעודנו חיים‪ ,‬נהיה‬
‫קרובים ביותר לידיעה רק אם נתעלם ככל האפשר מן הגוף‪ ,‬ונזדקק לו רק במידה‬
‫שיש בכך הכרח גמור‪ ,‬עד שהאל עצמו יתיר אותנו מכבליו‪.19‬‬
‫אולם לא מן הדין הוא שאדם ימית את עצמו‪ ,‬ועליו להמתין עד שייטיב עמו האל‪.‬‬
‫כי אנו בני־האדם נתונים כביכול במשמר‪ ,‬ואסור לו לאדם להתיר את עצמו‬
‫להימלט מאותו משמר‪ .‬זאת ועוד; האדם הינו קניין מקנייני האלים‪ ,‬והוא מנוע‬
‫איפוא ליטול את החוק לידו ולאבד עצמו לדעת‪.‬‬
‫בעולמנו זה מן הנמנע הוא שתכלינה הרעות‪ ,‬שכן כדי להתקיים‪ ,‬הטוב זקוק‬
‫למשהו המנוגד לו‪ .‬הרעות סובבות איפוא את הטבע האנושי ואת היקום כולו‪,‬‬
‫ועלינו להשתדל להידמות לאלוה‪ 20‬עליידי שאיפתנו המתמדת לשכון‬
‫בעולםיהאידיאות‪.‬‬
‫התורה על הנכסים הרוחניים מקורה ללא ספק במשנתו של אפלטון על‬
‫האהבה‪ .‬האהבה‪ ,‬לפי תפיסתו של אפלטון‪ ,‬הינה שאיפת הנפש להשגת הטוב‬
‫ולבעלות נצחית עליו‪.‬‬
‫ב״משתה״ מצויים שישה נאומים לכבודו של ארוס‪ .‬את האחרון והחשוב שבהם‬
‫משמיע סוקראטס‪ ,‬בהסתמכו על דיוטימה ילידת מנטינאה שממנה למד על טבעו‬
‫של ארוס‪.‬‬
‫ארוס אינו אל‪ ,‬אלא דיימון אדיר‪ ,‬כלומר‪ :‬מקומו בין האלים ובין בני־האדם‪.‬‬
‫מאחר שטבעו עולה על זה של האדם‪ ,‬ונופל מזה של האלים‪ ,‬עליכן שאיפתו מופנית‬
‫אל היפה העילאי‪ ,‬אל הטוב והאושר‪ ,‬אלא שלעולם לא ישיגם‪ :‬תוצאות מאמציו‬
‫תמיד תסתיימנה כאילו על סף התגשמותן והוא הדין באשר לתוצאות מאמציהם‬
‫של בני־האדם‪ ,‬שארום נפח בהם רוחיחיים‪ .‬אולם אי־אפשר לטעון שמאמצים אלה‬
‫הם לשווא‪.‬‬
‫בנייהאדם‪ ,‬שארום נפח בהם רוח־חיים‪ ,‬ישאפו אל ההוויה האלמותית‪ .‬אין‬
‫לאל־ידם להשיגה במלואה‪ ,‬אולם עליידי יצירה רוחנית וגשמית בתחום היפה‬
‫יגיעו‪ ,‬למיצער‪ ,‬לנצחון חלקי על המוות‪ .‬וכך‪ ,‬הודות לאהבה גשמית‪ ,‬והצאצאים‬
‫הנולדים כתוצאה ממנה‪ ,‬יתגברו על המוות בתחום הגשמי בגין המעשים והפעלים‬
‫הטובים בתחום הנפש‪.‬‬
‫האהבה קשורה קשר הדוק עם היופי ושלביה שונים הם‪ .‬אדם צעיר רוחש‬

‫‪c - 64 e‬‬ ‫‪67‬‬ ‫״פאידון״‪,‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪c - 61 d‬‬ ‫‪62‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪102‬‬
 ‫ה א ת י ק ה ש ל היחיד‬

‫תחילה אהבה לאחד הגופים היפים של בני־האדם כ ד שבהמשך יאהב באורח שווה‬
‫את כולם ויערוג באמצעותם אל הנפש ואל יופיה העילאי‪ ,‬עד שלבסוף יגיע לשיא‬
‫ההתפתחות הרוחנית ויחזה בעיני רוחו ‪ -‬בפירוש לא בעיני בשרו ‪ -‬ביופי כשהוא‬
‫לעצמו‪ ,‬כלומר‪ :‬באידיאה של היפה‪ .‬יופי זה אינו גשמי; הוא נצחי ובלתיימשתנה‬
‫ושאר הדברים היפים מתייחסים אליו כמו בבואות לעצמים הנשקפים בראי‪.‬‬
‫ארוס משולל חוכמת האלים‪ ,‬אולם יחתור וישתוקק אליה‪ ,‬ומכאן שמטבעו הוא‬
‫הדימון של הפילוסופיה ובמקביל ‪ -‬אפיטרופסם של הפילוסופים‪ .‬הם חובבים את‬
‫החוכמה בכל מאודם ואף מוכנים לעשות הכול כדי להתקרב אליה‪ .‬הידע על היופי‬
‫כמות שהוא‪ ,‬ז‪.‬א‪ :.‬על האידאה של היפה‪ ,‬הוא הידע העילאי‪.21‬‬
‫לחוות את אידאת היופי‪ ,‬לבוא עמה במגע ועם עולם־האידאות בכלל ‪ -‬הינה‬
‫הצורה העליונה של האהבה‪ .‬נפשו של האדם הומה עליו ומתאחדת עם היפה והטוב‬
‫הנצחיים‪ .‬נפש המתמזגת עם האידאה של היופי הטהור ובצורה כזאת מזדהה עם‬
‫הנצחי ‪ -‬מתעלה מעל הזמן ומשתחררת ממנו לחלוטין ובכך נעשית בת אלמוות‪.‬‬

‫״ ה מ ש ת ה ״ ‪.212-201 ,‬‬ ‫‪.21‬‬

‫‪103‬‬
 ‫רביעי‬ ‫פרק‬

‫ה א ת י ק ה של ה ח ב ר ה והמדינה‬

‫אפלטון חלם כל ימי חייו על עיצובו של מ ש ט ר מדיני על־פי האידיאה של הטוב‪.‬‬

‫את הרהוריו העיוניים על המדינה תיאר ב״פוליטיאה״ וב״חוקים״‪.‬‬
‫וכך מביע אפלטון את השקפותיו ב״פוליטיאה״ על המשטר המדיני הטוב ביותר‪:‬‬
‫המדינה חייבת להיות מושתתת על ידע‪ .‬זו תהיה משוכללת רק כאשר ימשלו בה‬
‫הוגי־הדעות והפילוסופים‪ .‬זהו הרעיון ב״פוליטיאה״‪ .‬וכך אנו קוראים בספר‬
‫החמישי‪:‬‬

‫אם לא יהיה אחד משניים‪ ...:‬או שהפילוסופים ימלכו במדינות‪,‬‬

‫או שהנקראים עכשיו מלכים ושליטים יעסקו בפילוסופיה עיסוק‬
‫כן ודי הצורך‪ ,‬ושני אלה‪ ,‬שלטון מדיני ופילוסופיה‪ ,‬יתחברו‬
‫במקום אחד‪ ,‬שדלתו תיסגר בפני בעלי התכונות השכיחות‬
‫הפונים עכשיו אל זה ואל זה בנפרד‪ .‬אם לא יהיה כדבר הזה ‪ -‬לא‬
‫ייתכן שום קץ לפורענויות שבמדינות‪ ,‬ודומני שאף לא למין‬
‫האנושי בכללי‪.‬‬

‫להלן יפרט אפלטון את תוכניתו לגבי מימוש הכשרתם של השליטים־בכוח עד‬

‫לגיל חמישים‪ ,‬וכל זאת ‪ -‬כדי להתאימם לתפקידם בעתיד‪.2‬‬
‫במדינה המשוכללת קיימות שלוש ק ב ו צ ו ת ־ א ו כ ל ו ס י ה ‪ (1) :‬השליטים ‪-‬‬
‫הפילוסופים‪ (2):‬שומרי המדינה )כלומר‪ :‬הצבא(;)‪ (3‬בעלייהמלאכה והאיכרים‪.‬‬
‫כל קבוצה וקבוצה תפקידה שונה ועקב העובדה שהיא חיה את חייה בתנאים שונים‬
‫היא נחשבת למעמד חברתי נפרד‪.3‬‬
‫אולם אין המעמדות האלה בגדר כיתות סגורות‪ :‬אם במעמד השלישי מתגלה‬
‫אדם בעל כשרונות שכליים היוצאים מגדר הרגיל‪ ,‬הרי הוא עשוי לעבור למעמד‬
‫גבוה יותר‪ .‬ולהיפך‪ :‬אם במעמד הראשון או השני יימצא אדם שאינו ראוי להשתייך‬
‫למעמדו ‪ -‬הריהו יורד למעמד השלישי‪.4‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪473‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״פוליטיאה״‬ ‫‪.1‬‬

‫ואילך‪.‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪536‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪369‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪415‬‬ ‫ואילך‪:‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪413‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪104‬‬
 ‫ה א ת י ק ה ש ל ה ח ב ר ה והמדינה‬

‫שלושת המעמדות האלה במדינה הולמים את חלקי נפשו של האדם‪ :‬השכלי‪,‬‬

‫האמיץ והגשמי‪ .‬שלושת המעמדות האלה צריכים להצטיין באותן תכונות נאות של‬
‫חלקי הנפש‪ :‬החוכמה של השליטים‪ ,‬אומץ־לבם של השומרים ושליטתם העצמית‬
‫של בעלייהמלאכה והאיכרים‪ .5‬כשכל מעמד ומעמד ממלא את תפקידו הראוי לו‪,‬‬
‫הרי שהמשטר נכון על כללי הצדק והיושר‪ .‬חלקי המדינה‪ ,‬בדומה לחלקי הנפש‪,‬‬
‫אינם שווים אלה לאלה‪ .‬תפקידם של השליטים נעלה מתפקידם של השומרים‪ ,‬כשם‬
‫שמטלותיהם של השומרים עדיפות הן מאלו של בעלי־המלאכה והאיכרים‪ .‬נוצר‬
‫איפוא םולם־דרגות בין המעמדות‪ ,‬והמדינה המושלמת מושתתת על יסודות‬
‫הירארכיים‪.6‬‬
‫השליטים והחיילים ישאפו אל שלימות המידות ועל־כן שומה עליהם לוותר על‬
‫הרכוש הפרטי‪ .7‬הנשים משותפות לכל הגברים ובאותה מידה גם הילדים‪ ,‬כך שאב‬
‫אינו יודע מי הוא יוצא־חלציו וילד אינו יודע מי הוא אביו‪.8‬‬
‫מעניינת וחשובה היא הנחתו של אפלטון בדבר הטבע האחיד של שני המינים‬
‫וכן דרישתו להעניק חינוך מוסיקלי וגופני שוויוני לנשים ולגברים ולמתן זכות‬
‫לנשים לשלוח ידן בעיסוקי גברים‪.9‬‬
‫למדינה המושלמת מטרה אחת המחייבת את הכול‪ :‬אסור לאזרח לשאוף אך ורק‬
‫לטובתו־הוא‪ ,‬אלא תוכנית אחת ואחידה קיימת עבור הכול‪ .‬אזרחי המדינה‬
‫המושלמת חייבים להוכיח יציבות בדרך מחשבתם והרגשתם וכן קשיות־לב‪,‬‬
‫שאינה נכנעת לרגשנות ולדמעות‪ .‬האופי הטוטאליטארי של המדינה האפלטונית‬
‫מתבטא בין השאר בפיקוח על יצירותיהם של הפייטנים‪ :‬השירה האפית והלירית‪,‬‬
‫הטראגדיה והקומדיה אסורות‪ ,‬משום שהן משחיתות את נפש־האזרחים‪ :‬על‬
‫המשוררים לפזם אך ורק הימנונים לכבודם של האלים והגיבורים‪ .10‬משום־כך יש‬
‫לגרש מהמדינה המושלמת את אותם המשוררים‪ ,‬העשויים לפתח אצל האזרחים‬
‫את ״גורם הבכי״ )אפילו הומרוס והסיודוס(‪.1,‬‬
‫התיאוריה האפלטונית של המדינה המושלמת‪ ,‬שפותחה ב״פוליטיאה״‪ ,‬היתה‬
‫מושתתת על העקרון‪ ,‬שלפיו נמצא הפרט תחת מרותה של המדינה‪ :‬ואילו את‬
‫המדינה עצמה יש לשעבד למטרות מוסריות‪ ,‬אידיאליות‪ ,‬כלליות וקבועות‪ .‬דא‬
‫עקא‪ ,‬שתיאוריה זו נפסלה עליידי מרבית החוקרים בשל אייהתחשבותה בחירותו‬
‫של האדם ובאושרו בתור שכזה‪.‬‬

‫‪. d - c‬‬ ‫‪:439 d‬‬ ‫‪580‬‬ ‫ואילך‪:‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪427‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪c - 433 a434.,‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪ c - 4 6 4 a ;462 c :417b-416d‬י ( ‪. 4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.7‬‬
‫ואילך‪b464.:‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪457‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.8‬‬
‫־‪d; 457 c466.‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪454‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.9‬‬
‫שם‪a607.,‬‬ ‫‪.10‬‬
‫שם‪a - 603 a607.,‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪105‬‬
 ‫אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫אפלטון מודע לעובדה שהמדינה המתוארת על־ידו אינה בתייישום כלל‪ ,12‬כל‬
‫עוד נעשים חטאים ועוולות עלי אדמות‪ .13‬יתירה מזו‪ :‬כל תאווה שאדם משתעפד‬
‫לה ‪ -‬כמוה כעוון‪ ,‬שכן באמצעותה הוא עלול להגיע לידי ביצוע חטאים ופשעים של‬
‫ממש‪ .14‬ב״חוקים״‪ ,‬יצירתו הגדולה ביותר של אפלטון)שנים־עשר ספרים(‪ ,‬כאילו‬
‫ממותנות הדרישות החמורות‪ ,‬שמצאו את ביטוין ב״פוליטיאה״‪ .‬שוב אין הוא‬
‫מעלה על נס את שלטון הפילוסופים‪ ,‬אלא מתווה את קווייהיסוד של משטר המדינה‬
‫השנייבמעלה מבחינת הטוב ואשר ניתן להגשימו עלי אדמות‪ .15‬אפלטון סבור‬
‫כעת‪ ,‬שאת צורת המשטר השיתופית המחייבת את השליטים ואת השומרים‬
‫ב״פוליטיאה״ אפשר לממש רק במדינתם של אלים וגיבורים‪ ,16‬ואילו בידי אזרחים‬
‫רגילים מן ההכרח להשאיר את הבעלות על הרכוש הפרטי ואת הזכות לנהל חיי‬
‫משפחה משלהם‪ .‬אף׳עליפי־כן‪ ,‬תפקידה העיקרי של המדינה הוא לרסן את תהליך‬
‫ההתעשרות בקרב אזרחיה מחשש שמא יעמיק הפער בין העשירים לבין העניים‪.17‬‬
‫במדינה החדשה תחולק האדמה לחלקות שוות‪ ,‬לפי דוגמת ספארטה‪ .18‬התוצרת‬
‫החקלאית לא תהווה גורם להתעשרות קלה של יחידים‪ ,‬אלא תיועד לאספקת‬
‫צורכיהם של כל האזרחים‪ .‬תקנות חמורות תקבענה את מועדי מסירתה של‬
‫התוצרת החקלאית למדינה וכן את מחיריה המאקסימליים‪ .‬על האזרחים יחול‬
‫איסור לעסוק במסחר ובמלאכה‪ :19‬בשני המקצועות האלה יעסקו רק הפריאויקים‬
‫)״גרים סביב״(‪ ,‬שיועמדו תחת פיקוח חמור‪ .‬הלוואות בריבית תיאסרנה לחלוטין‪.‬‬
‫מעמד האיכרים ישותף בשלטון‪ ,‬הווה אומר‪ :‬ייהנה מהזכות לבחירה פעילה‪.‬‬
‫יונהגו בחינות חמורות‪ ,‬שמגמתן לקבוע את רמת המוסר וההשכלה של המועמדים‬
‫למישרות‪ ,‬ושיטת הבחירות הישירות תשמש כך‪ ,‬שבשלטון יוכלו להשתתף רק‬
‫נקיייכפיים ובעלי השכלה‪.20‬‬
‫המחוקק יפקיד את השלטון במדינתו בידי ״נבחרים״‪ ,‬לאמור‪ :‬אלה‪ ,‬אשר‬
‫בהיותם השליטים העליונים יהיו מסוגלים לשמור על המתינות של המחשבה ושל‬
‫המעשים‪ ,‬ישאפו להידמות לאל במידותיהם‪ ,‬וידאגו לשלומם של כל האזרחים‪.‬‬
‫בראש המדינה יעמדו איפוא אישים שעירנותם הגבוהה תזהירם מפני הסכנה‪ ,‬כשם‬
‫שהעיניים והאוזניים מזהירות את האדם מפני הסכנות האורבות לו‪ ,‬וחוכמתם‬
‫המרובה תלמדם כיצד יש להימנע מעשיית רע‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪592‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.12‬‬

‫שם‪c-d496.,‬‬ ‫‪.13‬‬
‫שם‪c ; 572 b; 571 b-d573.,‬‬ ‫‪.14‬‬
‫״ ה ח ו ק י ם ״ ‪a739.,‬‬ ‫‪.15‬‬
‫שם‪b-e739.,‬‬ ‫‪.16‬‬
‫שם‪a - 744 d ; 737 b745.,‬‬ ‫‪.17‬‬
‫שם‪c737.,‬‬ ‫‪.18‬‬
‫ואילך‪d; 806 a846.:‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪919‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.19‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪736‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪106‬‬
 ‫ה א ת י ק ה ש ל ה ח ב ר ה והמדינה‬

‫את המדינה עצמה אנו משווים‪ ,‬כמובן‪ ,‬לגולגולת‪ :‬ואילו הצעירים שבשומריה‪,‬‬
‫אשר נבחרו בשל אצילות תכונתם והזריזות המציינת את כל כשרונותיהם‬
‫הנפשיים‪ ,‬שוכנים כביכול במרום־פםגתה של זו וצופים אל כל היקפה של המדינה‪:‬‬
‫ומה שהם רואים על משמרתם‪ ,‬מוסרים הם לכוחות הזכרון‪ ,‬דהיינו‪ :‬הם מודיעים‬
‫לשומרים הקשישים כל מה שמתרחש במדינה‪ :‬והזקנים הללו ‪ -‬המשולים לשכל‬
‫בשל תבונתם המופלגת בעניינים רבים ובעלי חשיבות יתירה ‪ -‬ייוועדו ביניהם‪,‬‬
‫כשהם נזקקים גם לעצת הצעירים‪ ,‬וכך מקיימים אלו ואלו מתוך שיתוף־פעולתם‬
‫את כלל המדינה קיום של ממש‪.21‬‬
‫במדינה האפלטונית לא יצטרכו האזרחים להקדיש זמן ומאמץ רבים לצורכי‬
‫יום־יום‪ .‬האדמה‪ ,‬שתעובד בידי העבדים‪ ,‬תספק את המיצרכים הצנועים‪ :‬המלאכה‬
‫בצוותא תקל על ניהול המשק‪ .22‬השירות הצבאי נותר איפוא בגדר של חובה‬
‫עיקרית‪ :‬להגנת המדינה‪ ,‬שהיא מיפלטם החומרי והמוסרי של האזרחים‪ ,‬יגויסו הן‬
‫גברים והן נשים‪.23‬‬
‫העקרון הראשי של אפלטון ב״חוקים״ הוא יצירת הירארכיה של ערכים‬
‫במדינה‪ ,‬שעיקרה נכסים ״אלוהיים״‪ ,‬כלומר‪ :‬מידות טובות‪ ,‬המצויים מעל לנכסי‬
‫האדם ‪ -‬החל בעושר‪ ,‬וכלה ביופי ובבריאות‪ ,‬אולם מעל כל אלה נמצאת מידת‬
‫התבונה‪.24‬‬
‫מטרתם של החוקים היא ליצור במדינה תנאים המאפשרים לאזרחים להגיע‬
‫להבנת המוסר‪ ,‬לא רק כדי שיתנהגו באומץילב נוכח הסכנה האורבת‪ ,‬אלא ישכילו‬
‫ללכת בדרכי הצדק והתבונה בכל תחומי החיים‪ .‬התנהגות מוסרית מקורה בתכונה‬
‫אימאננטית הטבועה בנפשו של האדם ואינה תוצאה של אילוף חיצוני‪ .‬נטיותיו‬
‫ורגשותיו ישאפו מאליהם אל מה שאציל הוא‪ ,‬ויתרחקו מכל דבר שפל‪.25‬‬
‫בדברו על התרבויות שעוצבו בחברות שונות מביא אפלטון דוגמאות של‬
‫מדינות אשר נחרבו ומסיק‪ ,‬כי את גורלן חרצו חוסריהמתינות‪ ,‬אייהצדק ותבונתם‬
‫הלקויה של אזרחיהן‪ .‬מדינה הזוכה למידות טובות‪ ,‬מגיעה גם להצלחה חומרית‪,‬‬
‫ואם‪ ,‬חלילה‪ ,‬היא משחיתה את דרכיה ‪ -‬יימנעו ממנה גם העושר וההצלחה‪.‬‬
‫כשניגש המחוקק לייסוד המדינה עליו לדעת‪ ,‬שלאזרחיה חשובים לא רק החיים‬
‫עצמם‪ ,‬אלא מוסריותם‪ .26‬על משמר חיי המוסר תעמוד דתיהמדינה‪ ,‬המזוככת‬
‫על־ידי הפילוסופים‪.‬‬
‫בספר העשירי של ״החוקים״ ח אפלטון בקיומם של האלים ובהשגחתם על‬
‫בני־האדם‪ .‬כאלים הוא רואה את גרמייהשמים ואת הארץ‪ ,‬ואחריהם ‪ -‬את אלי יוון‬

‫‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪- 964 c‬‬ ‫‪965‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.21‬‬

‫ואילך‪c806.:‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪780‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.22‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪813‬‬ ‫ואילך‪:‬‬ ‫‪a: 805 a. c. d; 781 b‬‬ ‫‪806‬‬
‫ואילך‪a963.:‬‬ ‫‪c : 688 b ; 631 c‬‬ ‫‪875‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.24‬‬
‫ואילך‪c709.:‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪696‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.25‬‬
‫שם‪d707.,‬‬ ‫‪.26‬‬

‫‪107‬‬
 ‫אפלטון והאקדמיה הישנה‬

‫וזיאום בראשם‪ .‬מבחינת הדת קיימים שלושה פשעים‪ ,‬שעבודם החוק קובע שני‬
‫עונשים‪ :‬מאסר רבישנתי)או לאורך ימים( וגזר דיוימוות‪ .‬הפשע הראשון‪ :‬הכפירה‬
‫בקיומם של האלים; השני‪ ,‬שהוא חמור מהראשון‪ :‬כאשר יטען אדם שאמנם האלים‬
‫קיימים‪ ,‬אלא ששוב אין משגיחים על בנייהאדם‪ :‬והשלישי‪ ,‬החמור מכול‪ :‬כשהאדם‬
‫מתפלל אל האלים ומקריב להם קורבנות בשקידה רבה‪ ,‬בקוותו שבדרך זו יזכה‬
‫בחסדם ולא יבוא על עונשו על פשעיו‪.27‬‬
‫על אזרחי המדינה האפלטונית לדעת ״שהאל הוא מידת הכול״‪ .28‬עליהם להכיר‬
‫בדעה זו וליישמה במעשי יוסייום‪ .‬הם חייבים להכיר בצדקם של החוקים ולזכור‬
‫שחיי אצילות ומוסר אינם רק יפים כשלעצמם‪ ,‬אלא גם מלאי אושר ותענוג‪.‬‬
‫המדינה של אפלטון ב״חוקים״ נשארת מדינה טוטאליטארית‪ ,‬באשר פעולתו של‬
‫המחוקק היא הקובעת את כל תחומי החיים של הפרט‪ ,‬החל מרגע הולדתו של האדם‬
‫ועד ליום־פטירתו‪ :29‬הוא עוסק בנישואין‪ ,‬בהולדת צאצאים ובחינוך ילדים‪.‬‬
‫תשומת־לב מירבית הוא מקדיש להוראה ולחינוך בבתי־ספר ממשלתיים לנוער‪,‬‬
‫תוך שהוא קובע את תוכנית־הלימודים בהם‪ .‬על הלימודים להתקיים בבניין‬
‫בית־הספר ועליהם להימשך מגיל עשר עד ששיעשרה‪ .‬במשך שלוש השנים‬
‫הראשונות ילמדו התלמידים קריאה‪ ,‬כתיבה וחשבון‪ ,‬ובמשך שלוש השנים‬
‫הבאות ‪ -‬מוסיקה במובנה הרחב‪ ,‬התעמלות ושימוש בנשק‪ .‬על ביתיהספר לדאוג‬
‫לא רק לעיצוב אופיים של בני־הנוער אלא גם לפיתוח גופם‪.‬‬

‫שם‪ 892 ,‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.27‬‬

‫שם‪c; 715 d716.,‬‬ ‫‪.28‬‬
‫שם‪b - 631 c623.,‬‬ ‫‪.29‬‬

‫‪108‬‬
 ‫חמישי‬ ‫פרק‬

‫האקדמיה הישנה‬

‫תמורות רבות עברו במשך השנים על האקדמיה‪ .‬בתולדותיה של המדרשה הזאת‬

‫ניתן להבחין בתקופות אחדות‪ :‬הראשונה ‪ -‬מיום מותו של מייסדה)‪ 347‬לפסה״נ(‬
‫ועד המאה הראשונה לפסה״נ‪ :‬התקופה האמצעית ‪ -‬במאות הראשונה והשנייה‬
‫לספה״נ‪ :‬והחדשה ‪ -‬במאה השלישית לספה״נ‪.‬‬
‫מייצגיה העיקריים של התקופה הראשונה הם ספאוסיפום‪ ,‬קסנוקראטס‪,‬‬
‫פולמון‪ ,‬אודוקסוס איש קנידוס וקראנטור‪ , ( S p e u s i p p o s t o ^ o ^ o .‬בן אחותו‬
‫של אפלטון ויורשו בניהול האקדמיה )‪ (338-347‬גרס בעקבות הפיתגוראים‪ ,‬כי‬
‫במקום האידיאות האפלטוניות יש להשתמש במספרים‪ .‬במיטאפיסיקה שלו הוא‬
‫מקבל שלושה עקרונות‪ :‬את האחד‪ ,‬את הטוב שמקורו בו ולבסוף את השכל‪,‬‬
‫שאותו מזהה ספאוסיפוס עם האל‪ ,‬ובו הוא רואה את הכוח הרוחני הקוסמי‪.‬‬
‫באתיקה שלו הורה ספאוסיפוס‪ ,‬שמקור האושר טמון בתהליך ההרמוני בטבע‪,‬‬
‫ושהוא)האושר( תלוי בנסיבת* חיצוניות צליחות כגון בריאות‪ ,‬חוסר דאגות וכוי‪.‬‬
‫ק ס נ ו ק ר א ט ס )‪ ,(Xenokrates‬יורשו של ספאוסיפוס כמנהל האקדמיה‬
‫)‪ 314-338‬לפסה״נ(‪ ,‬מקבל שני עקרונות מיטאפיסיים‪ :‬אחדות וריבוי‪ .‬לדעת‬
‫קסנוקראטס קיימת הירארכיה של ההוויות‪ ,‬בעלות שלימות בדרגות שונות‪.‬‬
‫השמים‪ ,‬הכוכבים‪ ,‬אלי האולימפוס‪ ,‬הדיימונים )הטובים והרעים(‪ ,‬בני־האדם‪,‬‬
‫החיות ואף איתנייהטבע משתתפים‪ ,‬כל אחד לפי ערכו הסגולי‪ ,‬בעקרון הרוחני‬
‫האלוהי‪ ,‬שאותו זיהה עם נפש היקום‪.‬‬
‫קסנוקראטם תמיםידעים עם דעותיו של ספאוסיפוס אודות האתיקה‪ .‬הוא פיתח‬
‫אותן‪ ,‬בתיתו להן טעם תיאולוגי ואורפאי שהציג את המאבק המוסרי כמאבק‬
‫המתרחש בתוכנו בין דיוניסוס ובין הרע שירשנו מהטיטאנים'‪.‬‬
‫פולמון )‪ ,(Polemon‬יורשו של קסנוקראטס בניהול האקדמיה )‪269-314‬‬
‫לפסה״נ(‪ ,‬עסק ראשית כול באתיקה‪ .‬על־פי־רוב היה נאמן לתורת האתיקה של‬
‫ספאוסיפוס וקסנוקראטס‪ .‬מן הראוי לציין‪ ,‬כי פולמון שם את הדגש על עקרון‬
‫החיים התואמים לטבע‪.‬‬
‫יתר נציגי האקדמיה הישנה הראויים לתשומתילב הם‪ ,‬כאמור‪ ,‬אודוקסוס‬
‫וקראנטור‪.‬‬

‫ר׳ עמי ‪ 40‬ואילך ש ל ס פ ר זה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪109‬‬
 ‫אפלטון ו ה א ק ד מ י ה הישנה‬

‫אודוקסוס)‪ (Eudoxos‬איש קנידוס‪ ,‬השייך לחבר האסטרונומים הדגולים של‬

‫התקופה הקדמונית‪ ,‬עסק גם במיטאפיסיקה ובתורתיהמידות‪ .‬בתורת־המידות‬
‫צידד בהדוניזם)שנגדו יצא אפלטון בתקיפות(‪ ,‬בטענו שהתענוג הוא ראש־וראשון‬
‫לנכסי האדם וזהה עם הטוב‪.‬‬

‫ונראה שגם אודוקסוס בחר לעצמו שיטה טובה כשסינגר על‬

‫ההנאה ותבע לה את המקום הראשון‪ *,‬שהעובדה שאין היא זוכה‬
‫לשבחים‪ ,‬אףיעל*פי שהיא נמנית עם הטובות שעליהן חל‬
‫השבח‪ ,‬ועליונות זו מציינת את האל והטוב שמתוך השוואה‬
‫לאלה מוערכים כל הדברים‪.2‬‬

‫קראנטור)‪ (Krantor‬איש סולוי)בערך ‪ 270-330‬לפסה״נ(‪ ,‬הפרשן הראשון‬

‫של ״טימאיום״ לאפלטון‪ ,‬נודע לתהילה בעיקר כמחבר המאמר ״על הצער״)‪Peri‬‬
‫‪ ,(penthous‬ששימש מקור לקונסולציות ‪ -‬כתבי תנחומים שונים ‪ -‬לאבלים‪ .‬גם‬
‫קיקרו התעמק בקריאת החיבור ״על הצער״‪ .‬קראנטור הטיף להגבלת‬
‫ההיפעלויות)‪ (Metriopatheia‬ולא לדיכוין‪ .‬במאמרו שילב‪ ,‬עם מובאות פואטיות‬
‫רבות‪ ,‬גם את האגדה על סילבוס ורזו שמוסר״ההשכל שלה הוא‪ :‬מוטב לאדם לו לא‬
‫נולד כלל‪.‬‬

‫א ר י ס ט ו ‪ ,‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ו ת ל י א ב י ב ‪ ,‬ת ש ל ״ ג ‪ 1101 ,‬ב ‪.32-28‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪110‬‬
 ‫חלק חמישי‬

‫אריסטו והפריפאטטים‬
 ‫פרק ראשון‬

‫האיש ופועלו; ה ח י ב ו ר י ם ב ת ח ו ם האתיקה‬

‫אריסטו )‪ ,(Aristoteies‬מגדולי הפילוסופים היוונים‪ ,‬נולד בשנת ‪ 384‬לפסה״ב‬

‫במושבה האיונית סטאגירה )‪ ,(Stageira‬שבחצייהאי כאלקידיקה‪ .‬אביו‪,‬‬
‫ניקומאכוס‪ ,‬היה רופאו של אמינטאס השני‪ ,‬מלך מוקדון ‪ -‬אביו של פיליפוס השני‬
‫וסבו של אלכסנדר הגדול‪ .‬בגיל שבע־עשרה הגיע אריסטו לאתונה והתקבל‬
‫לאקדמיה של אפלטון‪ ,‬ובין כתליה שהה עד מות רבו בשנת ‪ .348/7‬כאשר‬
‫ספאוסיפוס )‪ (Speusippos‬ירש את מקומו של אפלטון)ר׳ עמי ‪ (109‬עזב אריסטו‬
‫את אתונה ביחד עם קסנוקראטס‪ ,‬כשפניהם מועדות לאסוס )‪ ,(Assos‬עיר‬
‫באסיהיהקטנה‪ ,‬שהיתה בשליטתו של הרמיאס)‪ ,(Hermias‬מי שהיה לפנים חברם‬
‫לספסל־הלימודים באקדמיה‪ .‬הרמיאס התיידד עם אריסטו ונתן לו לאשה את‬
‫בת־אחיו פיתיאס )‪ .(Pythias‬אריסטו ייסד באסוס אסכולה פילוסופית‪ .‬שומעיו‬
‫היו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬הרמיאס ותיאופראסטוס' איש ארסוס )‪ (Eresos‬שבאו לאסוס‪.‬‬
‫אריסטו שהה באסוס שלוש שנים)‪ 345-348‬לפסה״ב(‪ .‬בשנת ‪ 345/4‬עבר אריסטו‬
‫)אולי בהשפעתו של תיאופראסטוס( למיטילנה)‪ (Mytilene‬שבלסבוס ושם הרביץ‬
‫את תורתו עד אשר בשנת ‪ 343/2‬קרא לו פיליפוס השני לבוא לפלה )‪ (Peiia‬כדי‬
‫לשמש שם מורה לאלכסנדר בנו‪ ,‬שהיה אז בן שלוש־עשרה‪ .‬אריסטו חינך את‬
‫אלכסנדר במשך שלוש שנים‪ ,‬עד שהלה נתמנה בשנת ‪ 340‬עליידי פיליפוס‬
‫לשותפו בשלטון‪ .‬אחרי שנת ‪ 340‬התיישב כנראה אריסטו בעירימולדתו‪ ,‬ביחד עם‬
‫תיאופראסטוס‪ .‬לאתונה חזר בשנת ‪ .335/4‬כאן‪ ,‬בחורשה שהוקדשה לאפולון‬
‫ליקיאוס‪ ,‬ייסד לעצמו ביתימדרש בשם ״ליקיאון״‪ .‬מאחר שב״ליקיאון״ היתה‬
‫חצר מקורה)פריפאטוס‪ (peripatos ,‬התחילו קוראים לביתימדרשו של אריסטו גם‬
‫בשם ״ביתיהמדרש הפריפאטטי״‪ ,‬ולמרצים ולתלמידים ‪ -‬״פריפאטטים״‪.‬‬
‫בביתימדרשו הקים ספרייה גדולה ויצר מרכז חשוב לחקר נושאים שונים‪ ,‬כגון‬
‫ביולוגיה וזואולוגיה‪ .‬דיוגנס לארטיוס כותב‪ ,2‬שאלכסנדר הגדול וידידיו של‬
‫אריסטו שלחו לאריסטו מארצות רחוקות חיות‪ ,‬עופות‪ ,‬דגים וכל דבר שהיה בעל‬
‫ערך מדעי‪ .‬אחרי מות אלכסנדר‪ ,‬בשנת ‪ ,323‬כאשר גברו באתונה הנטיות‬
‫האנטיימוקדוניות‪ ,‬עזב אריסטו את בית־מדרשו‪ ,‬הפקיד את ניהולו בידיו של‬
‫תיאופראסטוס ועבר לכאלקיס שבאי אובויאה‪ ,‬שם מת בשנת ‪.322‬‬

‫ת י א ו פ ר א ס ט ו ס היה ת ל מ י ד ו הדגול‪ ,‬ידידו ויורשו ש ל א ר י ס ט ו )ר׳ עמי ‪.(129‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪•D.L. 5, 39, 52‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪113‬‬
 ‫א ר י ס ט ו והפריפאטטים‬

‫אריסטו נחשב לאחד הפילוסופים היוונים הפוריים ביותר‪ .‬את חיבוריו ניתן לשייך‬
‫לשלוש תקופות‪:3‬‬
‫)‪ (1‬חיבוריו בתקופה הראשונה ‪ -‬היא תקופת שהותו באקדמיה האפלטונית ‪-‬‬
‫קשורים קשר הדוק במשנתו של רבו‪ ,‬אפלטון‪ ,‬הן מבחינת תוכנם והן מבחינת‬
‫צורתם‪ .‬אשר לתוכן‪ ,‬תמך אריסטו בדו־ך־כלל בתורתיהאידיאות של אפלטון‪ ,‬אם‬
‫כי ראה‪ ,‬בדומה לתלמידי אקדמיה אחרים‪ ,‬את הקשיים‪ ,‬הכרוכים בתורה זו‪.‬‬
‫החיבורים הראשונים נכתבו בצורת דיאלוג )שיחה( המסוגנן בידיאמן‪.‬‬
‫הדיאלוגים" של אריסטו שונים מאלה של אפלטון בכך‪ ,‬שהמחבר בעצמו מופיע‬
‫בהם ומקדים להם מבואות‪ .5‬הדיאלוגים נכתבו בלשון יפה להפליא‪.‬‬
‫חיבוריו של אריסטו האופייניים ביותר לתקופה זו הם‪) :‬א( אודמוס)‪(Eudemos‬‬
‫המוקדש לתורת־הנפש ברוח ה״פיידון״ לאפלטון! )ב( ״עידוד לפילוסופיה״‬
‫)‪ ,(Protreptikos‬שנכתב‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא בצורת דיאלוג‪ ,‬אלא כפנייה‬
‫לשליטיקפריסין מסוים‪ ,‬שהמחבר מעודדו להתעמק בפילוסופיה‪ .‬אריסטו מדבר על‬
‫הישגיה העצומים של הפילוסופיה מאז ימי סוקראטס ומביע דעה‪ ,‬שתוך זמן קצר‬
‫היא עשויה להגיע לשיא התפתחותה‪.6‬‬
‫)‪ (2‬חיבורי התקופה השנייה‪ ,‬שנכתבו בעת שהותו של אריסטו באסוס‪,‬‬
‫במיטילינה ובמוקדון )מהם נשתמרו רק קטעים( ‪ -‬מותחים ביקורת על‬
‫תורת־האידיאות האפלטונית‪ .‬אופייני ביותר מביניהם הוא הדיאלוג ״על‬
‫הפילוסופיה״‪ ,‬שנכתב‪ ,‬כנראה‪ ,‬באסוס‪ ,‬המכיל שלושה ספרים‪ .‬מן הראוי לציין‪ ,‬כי‬
‫בהרבה תחומים‪ ,‬ובמיוחד בתורת־הנפש‪ ,‬נותר אריסטו תחת השפעתו של אפלטון‪.‬‬
‫את התקופה השנייה אפשר לכנות ״תקופת מעבר״ ממשנתו של אפלטון לשיטתו‬
‫הפילוסופית העצמאית של אריסטו‪.7‬‬
‫)‪ (3‬בתקופה השלישית‪ ,‬שבה ניהל אריסטו את ה״ליקיאוך‪ ,‬הגיעה הפילוסופיה‬
‫האריסטוטלית לשיא התפתחותה‪ .‬בתקופה זו מסתמן המעבר בצורת חשיבתו של‬
‫אריסטו}מן העיון האפריורי‪ ,‬שאפיין את הפילוסופיה האפלטונית‪ ,‬אל החקר‬
‫הנסיוני ואל התורות המיוסדות עליג[ אריסטו נוטה להתרחק מהשקפות קיצוניות‪.‬‬
‫תורת־ההכרה שלו מניחה‪ ,‬שההכרה נובעת מנסיוךהחושים! ברם‪ ,‬יש צורך‬
‫בהכרה שכלית כדי לעבור משלב הכרתן של העובדות הבודדות אל התורה‬
‫המבארת אותן בתורתיהיש‪) .‬אמנם הוא מכיר‪ ,‬כאפלטון‪ ,‬בקיומן של צורות‬
‫)״אידיאות״(‪ ,‬אבל שלא כרבו סבור אריסטו שהצורות קיימות אך ורק בתוך‬
‫הדברים ‪ -‬לא מעליהם ולא מחוץ ^להםל^‬

‫‪ .Cf. Werner Jaeger, Aristoteles, Berlin 1923, 1955‬א ת ס פ ר ו ש ל יגר ת ר ג ם ל א נ ג ל י ת ‪R.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫נ ש ת מ ר ו מ ה ם ר ק קטעים‪ ,‬ש א ו ת ם הוציא ל א ו ר ‪v . Rose‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪Cic Ad 0• fr. 3, 5, 1; Att. 4, 16, 2; 13, 19, 4.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Fr. 8 Rose, cf. Cic. Tusc. 3, 69‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪114‬‬
 ‫האיש ופועלו‪ :‬ה ח י ב ו ר י ם ב ת ח ו ם ה א ת י ק ה‬

‫עבודותיו של אריסטו בתקופה זו הן בעיקרן רשימות של ההרצאות שאותן נשא‬

‫בפני תלמידיו‪ .‬הרצאות אלו הקיפו את כל המדעים‪ :‬תורתיההגיון‪ ,‬הפילוסופיה של‬
‫הטבע‪ ,‬ביולוגיה‪ ,‬פסיכולוגיה‪ ,‬מיטאפיסיקה‪ ,‬תורת־המידות‪ ,‬תורת־המדינה‪,‬‬
‫ריטוריקה ופואטיקה‪ .‬עצם העובדה שאדם אחד מסוגל היה לאסוף ולסדר ידיעות‬
‫רחבות ויסודיות כל־כך)וברוב הנושאים ‪ -‬בפעם הראשונה בתולדות האנושות(‪,‬‬
‫מעוררת פליאה והערצה כאחד‪.‬‬

‫בין כתבי אריסטו נשתמרו שלושה חיבורים העוסקים בתורת־המידות‪) :‬א(‬

‫״אתיקה אודמיאה״ )‪) :(Ethica Eudemeia‬ב( ״אתיקה מהדורת ניקומאכוס״‬
‫)‪) ;(Ethica Nikomacheia‬ג( ״האתיקה הגדולה״ )‪ .(Ethica Megala‬את החיבור‬
‫הראשון הוציא לאור‪ ,‬כנראה‪ ,‬אודמוס )‪ ,(Eudemos‬איש רודוס‪ ,‬תלמידו הנאמן‬
‫של אריסטו‪ .‬אודמום הוציא את הספר על סמך רשימותיו‪ ,‬לאחר מות רבו‪ .‬את‬
‫הספר השני‪ ,‬המקיף והמאפיין ביותר את תורתו של אריסטו‪ ,‬הוציא ניקומאכוס‪.‬‬
‫״האתיקה הגדולה״ מהווה קומפילאציה של שני הספרים הנ״ל ואינה פרי־עטו של‬
‫אריסטו‪ :‬קרוב לוודאי שחיבר אותה פילוסוף פריפאטטי מאוחר יותר‪.‬‬
‫כתיבת ה״אתיקה אודמיאה״ קדמה לכתיבת ה״אתיקה הניקומאכית״‪ :‬זו‬
‫הראשונה נתחברה בתקופת שהותו של אריסטו באסוס ובלסבוס‪ .‬הספרים זהים‬
‫עם הספרים ‪ vii-v‬של ה״אתיקה הניקומאכית״‪.‬‬
‫״האתיקה הניקומאכית״ נכתבה‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬בתקופה שבה לימד אריסטו‬
‫ב״ליקיאון״‪ .‬היא מכילה עשרה ספרים‪ .‬ספר א׳ דן בטוב העליון‪ ,‬שהוא האושר‬
‫הכרוך בסגולה טובה‪ .‬בספר ב׳ מבחין אריסטו בשני מינים של סגולה טובה‪:‬‬
‫סגולות )מידות טובות( אתיות וסגולות דיאנואטיות )שכליות(‪ .‬הספרים ג׳‪-‬ה׳‬
‫עניינם דיון מפורט במידות הטובות המוסריות )כגון אומץ־הלב‪ ,‬מתינות‪ ,‬צדק‬
‫וכר(‪ .‬הספרים ו׳‪-‬ז׳ מוקדשים למידות הטובות השכליות‪ .‬הספרים ח׳‪-‬ט׳ דנים‬
‫בענייני הידידות‪ .‬ספר י׳ דן בסוגיית ההנאה ובהנאה העילאית‪ ,‬שהיא ההתבוננות‬
‫התיאורטית בהכרת האמת‪.‬‬

‫‪115‬‬
 ‫שני‬ ‫פרק‬

‫ע ק ר ו נ ו ת ״ ה י ס ו ד של ת ו ר ת ־ ה מ י ד ו ת ל א ר י ס ט ו‬

‫הדיונים האריסטוטליים בתחום האתיקה מיוסדים על החקר הנסיוני‪ .‬בעניין זה מן‬

‫הראוי להביא את דברי אריסטו‪:‬‬

‫לגבי כל מה ששייך לתחום המעשים מבחינים באמת רק מתוך‬

‫הסתכלות במציאות ובחיים‪ ,‬ששם מצוי קנהיהמידה המכריע‬
‫בעניינים אלו‪ .‬עלינו איפוא לסקור מה שאמרנו ולהעמיד את‬
‫הדברים מול החיים‪ ,‬ואם יתאימו למציאות ‪ -‬נאשר אותם‪ ,‬ואם‬
‫יעמדו בניגוד אליה ‪ -‬נראה בהם הגיונות גרידא‪.1‬‬

‫בהסתמך על הנסיון‪ ,‬קובע אריסטו שהטוב העליון הוא האושר)‪.(eudaimonia‬‬

‫המחבר אף מרחיק לכת וקובע‪:‬‬

‫אם אמנם כך הוא)שכל פעולה נעשית היטב כשהיא מבוצעת לפי‬

‫כשרון הסגולה המתייחדת לה(‪ ,‬נמצא שבתחום האנושי הטוב‬
‫הוא פעילות שנשמת האדם תבצעה בסגולתה המיוחדת‪ ,‬ואם יש‬
‫לה כמה סגולות ‪ -‬בטובה ביותר והמושלמת ביותר שבהן‪.2‬‬

‫קיומו של האושר מותנה בטובות החיצוניות‪ ,‬כגון אמצעים‪ ,‬ידידים‪,‬‬

‫בני־משפחה מסורים וכדר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לא על נסיבותיו החיצוניות של האדם‬
‫מושתתת טובתו או רמתו של האדם‪ ,‬וחייו רק זקוקים להם כתוספת‪ ,‬בעוד‬
‫שהפעילויות המבוצעות לפי סגולת הטוב קובעות את האושר‪ ,‬והיפוכיהן ‪ -‬את‬
‫היפוכו של האושר‪ .3‬נמצאנו איפוא למדים שניתן להגדיר את המאושר כאדם‬
‫הפועל לפי סגולה טובה ומושלמת והמצויד די הצורך בטובות החיצוניות‪.4‬‬
‫אריסטו בוחן את התנאים‪ ,‬שבלעדיהם אין האדם נחשב לאחראי על מעשיו‪.‬‬
‫האדם אינו בר־ענישה על מעשים או מחדלים שביצע מתוך כפייה או בשל‬

‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכוס״‪ 1179 ,‬א‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫שם‪ 1097 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שם‪ 1100 ,‬א ‪.11-8‬‬ ‫‪.3‬‬
‫שם‪ 1101 ,‬א ‪.15-14‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪116‬‬
 ‫עקרונות־היסוד של תורתיהמידות לאריסטו‬

‫אי־ידיעה‪ .5‬ואשר לדברים שנעשים מתוך אייידיעה‪ ,‬יש להבחין בין שני סוגים של‬
‫דברים אלה‪ :‬לסוג הראשון שייכים מעשים המצערים את מבצעם וסופו שהוא‬
‫מתחרט עליהם‪ :‬ואילו לגבי הסוג השני‪ ,‬העושה אותם אינו מוטרד כלל‪.6‬‬
‫בדרךיכלל הסגולה הטובה היא בהישג ידינו‪ ,‬כמו גם הקלקלה‪ ,‬והכול נתון‬
‫לבחירתו של האדם ולרצונו‪.7‬‬
‫המידות הטובות נחלקות לשני סוגים‪ :‬מוסריות ושכליות‪ .‬הפילוסוף מסתמך‬
‫בכך על עקרונותיה של הפסיכולוגיה שלו‪ ,‬שלפיהם שני יסודות )חלקים( לנפש‪:‬‬
‫אחד המחוסר הגיון‪ ,‬והאחר ‪ -‬שמצוי בו הגיון המחשבה‪ .‬באותו יסוד חסר־ההגיון‬
‫יש להבחין בין שני יסודות‪ :‬היסוד הזן והמגדל)היסוד הווגטאטיבי(‪ ,‬שהוא כללי‬
‫מאוד ואין לו כל נגיעה לסגולתו הטובה של האדם‪ :‬ביסוד השני של הנפש‬
‫מחוסרתיההגיון שוכנות התאוות והתשוקות למיניהן‪.8‬‬
‫ניתן איפוא להבחין בשלושה חלקים )יסודות( של הנפש‪:‬‬
‫)א( היסוד השכלי‪:‬‬
‫)ב( היסוד שיש בו הגיון מסוים‪:‬‬
‫)ג( היסוד מחוסר־ההגיון‪.‬‬
‫רק השניים הראשונים מונחים על־ידי המידות הטובות‪.‬‬

‫שם‪ 1110 ,‬ב ‪.10-1‬‬ ‫‪.5‬‬

‫שם‪ 1113 ,‬א ‪.3-1‬‬ ‫‪.6‬‬
‫שם‪ 1110 ,‬ב ‪.22-21‬‬ ‫‪.7‬‬
‫א ר י ס ט ו מ ע י ר ) ש ם ‪ (1106 ,‬ש ל א כ ל ת ש ו ק ה ראוי ל ג נ ו ת ה ‪ ,‬שכן ישנן כ א ל ה א ש ר י ח ו ל עליהן‬ ‫‪.8‬‬
‫ע ק ר ו ן ה ס ג ו ל ה הטובה‪ .‬ה כ י צ ת מכיוון שזו מ ו ג ד ר ת על־ידי הפילוסוף כ ׳ ׳ ת כ ו נ ת אופי ש ט י ב ה‬
‫ל ב ח ו ר ‪ ,‬ו ה ש ר ר ה ב א ו ת ו אמצע‪ ...‬ו ה מ ו ג ד ר לפי ש י ק ו ל ש ל הגיון‪ ,‬ו כ ד ר ך ש י ג ד י ר נ ו אדם‬
‫נבון״‪.‬‬

‫‪117‬‬
 ‫פרק שלישי‬

‫מידות ט ו ב ו ת מ ו ס ר י ו ת ומידות ט ו ב ו ת ש כ ל י ו ת‬

‫מידות טובות מוסריות עניינן ברגשות ובמעשים ובתחומם מצויים היתר‪ ,‬החסר‬
‫והממוצע‪ .1‬במלים אחרות‪ :‬מידה טובה מוסרית ‪ -‬הן בתחום הרגשות והן בתחום‬
‫המעשים ‪ -‬היא האמצע בין שתי קלקלות‪ ,‬שאחת מהן יש בה משום הפלגה‪,‬‬
‫והשנייה ‪ -‬משום המעטה‪ .‬בכל עניין ועניין משובחת התכונה האמצעית‪ .‬לעתים‬
‫עלינו לסטות אל הייתור ולעתים אל החיסור‪ ,‬שזאת היא הדרך הקלה ביותר שבה‬
‫ניתן לקלוע אל האמצע וההצלחה‪.2‬‬
‫אריסטו מפרט ב״אתיקה אודמיאה״ ‪ ,‬ארבע־עשרה מידות טובות מוסריות‪,‬‬
‫ואילו ב״אתיקה מהדורת ניקומאכוס״ ‪ -‬שלוש־עשרה‪ .‬נדון כאן בכמה מהן‪:‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אומץ־הלב )‪ (andreia‬הוא מידה אמצעית בין ההעזה )‪(thrasytes‬‬
‫ובין מוגותיהלב )‪ .(deilia‬מוגיהלב‪ ,‬הנועז ואמיץ־הלב התייחסותם שונה לאותו‬
‫עניין עצמו‪ .4‬יתירה מזו‪ :‬אמיצי־לב נקראים אנשים בזכות עמידתם בפני הכאב‪ ,‬כי‬
‫הצער כרוך באומץיהלב‪.5‬‬
‫יישוביהדעת )‪ (sophrosyne‬הוא מידה אמצעית בתחום ההנאות הגופניות בין‬
‫הפריצות)‪ (akolasia‬ובין חוסר־תחושה)‪ .anaisthesia)6‬ברם‪ ,‬נדרים ביותר הם‬
‫האנשים שמאפיין אותם חוסריתחושה ‪ . 7‬המיושב בדעתו הוא בעל מידה אמצעית‪:‬‬
‫אין הוא נהנה מהדברים שהפרוץ נהנה מהם ביותר‪ ,‬אלא מואס בהם‪ .8‬הוא מתאווה‬
‫לדברים שמן הראוי ליהנות מהם במתינות ובהגיון ולא בשעה שאיננה כשרה‬
‫לכר‪•9‬‬

‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכום״‪ 1106 ,‬ב ‪.25-24‬‬ ‫‪.1‬‬

‫שם‪ 1109 ,‬ב ‪ .27-24‬א ת ת ו ר ת א ר י ס ט ו בנדון אימץ ר מ ב ״ ם ‪ :‬ועיין הדיון ה מ פ ו ר ט א צ ל‬ ‫‪.2‬‬
‫א ל י ע ז ר שביד‪ ,‬עיונים ב ש מ ו נ ה פ ר ק י ם ל ר מ ב ״ ם ‪ ,‬פ ר ק ר ב י ע י ‪ ,‬ה פ ו ל מ ו ס נ ג ד ה ס ג פ נ ו ת ‪ ,‬עמי‬
‫עט ואילך‪ .‬יצא ל א ו ר ב ה ו צ א ת ה ס ו כ נ ו ת היהודית ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ‪ ,‬ה מ ח ל ק ה ל ע ל י ת ילדים‬
‫ו נ ו ע ר ‪ /‬מ ד ו ר להדרכה‪.‬‬
‫״ א ת י ק ה אודימאה״‪ 1220 ,‬ב ‪.39-38‬‬ ‫‪.3‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכוס״‪ 1116 ,‬א ‪.8-6‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שם‪ 1117 ,‬א ‪.34-32‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪ 1118 ,‬א ‪.1‬‬ ‫‪.6‬‬
‫שם‪ 1119 ,‬א ‪.11-10‬‬ ‫‪.7‬‬
‫שם‪ 1119 ,‬א ‪.13-11‬‬ ‫‪.8‬‬
‫שם‪ 1119 ,‬א ‪.15‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪118‬‬
 ‫מ י ד ו ת ט ו ב ו ת מ ו ס ר י ו ת ומידות ט ו ב ו ת ש כ ל י ו ת‬

‫אריסטו כותב בהתלהבות רבה על גדלותיהנפש )‪.megalopsychia)10‬‬

‫״גדול־הנפש״ הוא איש החושב עצמו זכאי לגדולות‪ ,‬כשאכן הוא ראוי לכל אלה‪.‬‬
‫מנוגדים ל׳׳גדול־נפש״ הם הרברבן מצד אחד ״ ושפל־הרוח מצד שני‪ .12‬את‬
‫גדולת־הנפש הוא מתאר כעין עטרה לסגולות הטובות‪ .13‬גדוליהנפש אינו מתרגש‬
‫כאשר אנשים מהוגנים מעניקים לו כיבודים מסוגים שונים‪ ,‬ובכלל זה עושר‬
‫ושלטון‪ !14‬אינו ירא מסכנות גדולות וכאשר יימצא בסכנה לא יהסס לחרף נפשו‬
‫למות‪ .15‬עליו להיות גלוי בשנאתו וגלוי באהבתו הואיל והעלמתן של אלה אינה‬
‫אלא פחדנות‪ .16‬אל לו לנקום ולנטור‪ ,‬כי אין זו מידה היאה לגדולינפש‪ .17‬אין זה‬
‫דרכו לבקש מאומה מזולתו)בשל היותו מסתפק במועט(‪ 18‬אלא לסייע לאחרים‬
‫ברצון‪ ,‬לזקוף קומתו כלפי בעלייהשררה ולנהוג במתינות עם הבינוניים‪.19‬‬
‫דיון מיוחד מקדיש אריסטו לעניין הצדק‪ .‬שתי משמעויות לו לצדק‪) :‬א( כלל‬
‫המידות המוסריות כגון אומץיהלב‪ ,‬יישוביהדעת וכדו׳‪) .20‬ב( שוויון של יחסים‪,‬‬
‫היינו‪ :‬התאמת חלקו של המקבל לזכות מסוימת המצויה בידו‪.21‬‬
‫אריסטו דן גם בסוגיית ההגינות וביחס שבין זו לבין הצדק‪ .‬״התארים ׳צודק‬
‫והגון׳ חלים על אותו דבר עצמו ובעוד שתיהן תכונות טובות הן ‪ -‬היתרון הוא‬
‫להגון‪ ... ,‬שכן ההגון בא לתקן את הצדק החוקי״‪.22‬‬

‫כל החפץ לחיות חיים טובים‪ ,‬כלומר‪ :‬להיות בעל מידות מוסריות וטובות‪ ,‬עליו‬
‫לאמץ לו דרך של שיקול נכון לגבי כל מה שטוב ומועיל לגביו‪ .‬לאמור‪ :‬להיות בעל‬
‫תבונה )‪.(phronesis‬‬
‫התבונה מכוונת כלפי עניינים אנושיים וכלפי כל מה שניתן לשיקול־דעת‪ .‬לפי‬
‫זה‪ ,‬האיש שמקובל לראותו כטוב אינו אלא זה שמתוך חישוב נכון עשוי לכוון אל‬
‫מה שטוב ביותר לאדם מכל אותן הטובות שניתן להשיגן מכוחה של פעולה‪.23‬‬

‫שם‪ 1123 ,‬א ‪.38-35‬‬ ‫‪.10‬‬

‫שם‪ 1123 ,‬ב ‪.9-8‬‬ ‫‪.11‬‬
‫שם‪ 1123 ,‬ב ‪.11-10‬‬ ‫‪.12‬‬
‫שם‪ 1124 ,‬א ‪.2-1‬‬ ‫‪.13‬‬
‫שם‪.16-14 1124 ,‬‬ ‫‪.14‬‬
‫שם‪ 1124 ,‬ב ‪.8-7‬‬ ‫‪.15‬‬
‫שם‪ 1124 ,‬ב ‪.30-27‬‬ ‫‪.16‬‬
‫שם‪ 1125 ,‬א ‪.5-3‬‬ ‫‪.17‬‬
‫שם‪ 1125 ,‬א ‪.12-11‬‬ ‫‪.18‬‬
‫שם‪ 1124 ,‬ב ‪.20-18‬‬ ‫‪.19‬‬
‫שם‪ 1129 ,‬ב ‪.25-20‬‬ ‫‪.20‬‬
‫שם‪ 1131 ,‬א ‪.30-26‬‬ ‫‪.21‬‬
‫שם‪ 1137 ,‬ב ‪.14-10‬‬ ‫‪.22‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכוס״‪ 1141 ,‬א ‪.16-13‬‬ ‫‪.23‬‬

‫‪119‬‬
 ‫א ר י ס ט ו והפריפאטטים‬

‫למידות השכליות הטובות שייכת גם ״התפישה הטובה״ )‪ .(synesis‬ענייניה‬

‫אמנם זהים לאלה שבהם עוסקת התבונה‪ ,‬אלא שעדיין אין לראותם מושגים זהים‪:‬‬
‫שכן טיבה של של התבונה הוא להנחות ולהכריע מה צריך להיעשות‪ ,‬ומה ‪ -‬לא‪.‬‬
‫ואילו התבונה היא ביקורתית בלבד‪.24‬‬
‫עם התבונה קשורה גם ה״דעה״)‪ ,(gnome‬היינו כושר ההבחנה בין מה שמהוגן‬
‫לבין מה שפסול‪.25‬‬
‫אריסטו מסכם את דיוניו בקובעו‪ ,‬שאייאפשר להיות טוב‪ ,‬במובן האמיתי של‬
‫המלה‪ ,‬בלא תבונה‪ ,‬ואי־אפשר להיות נבון בלא הסגולות הטובות‪.26‬‬
‫יש סוג של בני־אדם העלולים לצאת מגדרם בשל כל גירוי של־מה־בכך וזה‬
‫מבאר‪ ,‬כי אין הם פועלים עליפי השיקול הנכון‪ .‬לעומתם קיימים אנשים מסוג אחר‬
‫שאינם נוחים לכעוס אלא כובשים את יצרם‪ .‬לדעת אריסטו‪ ,‬תכונתם של אלה‬
‫טובה‪ ,‬ושל הראשונים ‪ -‬גרועה‪.27‬‬
‫לא ייתכן שאדם יהיה גם נבון וגם נכנע ליצרו‪ ,‬שכן לפי הנחתו של אריסטו ״מי‬
‫שנבון הוא הריהו אגב כך גם טוב מבחינת הליכותיו״‪ .28‬ברם‪ ,‬המחבר מבחין בין‬
‫כמה סוגים של הנכנעים ליצר‪ :‬אלו הפועלים מתוך רגשנות־פתע‪ :‬הנכנעים מתוך‬
‫הרגל‪ :‬אלו העושים זאת מתוך שיקולידעת‪ :‬והמתפתים ליצרם מפני שטבעם בכך‪.‬‬
‫אלו האחרונים קשים לריפוי יותר מכול‪.29‬‬

‫שם‪ 1443 ,‬א ‪.10-8‬‬ ‫‪.24‬‬

‫שם‪ 1143 ,‬א ‪.24-19‬‬ ‫‪.25‬‬
‫שם‪ 1144 ,‬א ‪.33-31‬‬ ‫‪.26‬‬
‫שם‪ 1151 ,‬א ‪.29-25‬‬ ‫‪.27‬‬
‫שם‪ 1152 ,‬ב ‪.7-6‬‬ ‫‪.28‬‬
‫שם‪ 1152 ,‬א ‪.31-27‬‬ ‫‪.29‬‬

‫‪120‬‬
 ‫פרק רביעי‬

‫על הידידות‬

‫הידידות‪ ,‬שהיא חיונית מאוד בחיינו'‪ ,‬נחלקת לשלושה סוגים‪) :‬א( אנשים‬
‫המחבבים אלה את אלה אך ורק בשל התועלת שכל אחד מפיק מחברו‪ ,‬או)ב( בשל‬
‫ההנאה הכרוכה בכך‪ .2‬לשם התועלת או ההנאה עשויים גם אנשים גרועים‬
‫להיעשות ידידים זה לזה‪ .3‬ידידות זו‪ ,‬התלויה בדבר‪ ,‬נפסקת כאשר אחד מהם שוב‬
‫אינו מועיל או מהנה‪.4‬‬
‫)ג( בני־אדם המחבבים את ידידיהם מעצם מהותם ולא בדרך אקראי)למען התועלת‬
‫או ההנאה(‪ .5‬ידידות כזו הריהי ידידות מושלמת הן מבחינת משך קיומה והן מכל‬
‫שאר הבחינות ‪ . 6‬רק ידידות זו מחוסנת מפני השפעתה של דיבה רעה ובמסגרתה‬
‫בוטח איש בחברו שלעולם לא יעשה לו עוול‪.7‬‬
‫אריסטו מציין בהקשר זה‪ ,‬כי האיש הטוב הוא בעת־ובעונה־אחת נעים ומועיל!‬
‫אלא שמי שעשוי כך לא יהיה ידידו של מי שעולה עליו במעמדו‪ ,‬אלא־אםיכן יעלה‬
‫עליו גם מבחינת סגולתו הטובה‪ .8‬יש להפריד‪ ,‬כמובן‪ ,‬בין ידידות השוררת בקרב‬
‫חברים לבין יחסי בני משפחה אחת‪ ,‬בני עיר אחת או אנשים שהגורל זימנם‬
‫להפלגה בצוותא בים‪ .‬סוג זה של ידידות דומה יותר לשותפות‪ ,‬״שלפי כל הנראה‬
‫יסודם של סוגי ידידות אלה הוא במעין הסכם״‪.9‬‬
‫אשר לשאלה‪ ,‬אם עלינו לקנות ידידים מרובים ככל האפשר‪ ,‬מביע אריסטו את‬
‫דעתו‪ ,‬ש״אל לו לאדם לא להיות חסר־ידידים ולא משופע בידידים‬
‫יתר־על־המידה״‪ .'0‬אריסטו מעלה גם את הבעיה אם להתיר או שלא להתיר את‬
‫הידידות‪ ,‬כשהצד השני שוב אינו מה שהיה?" תשובתו‪ :‬מי שמתיר ידידות כזאת‬

‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכוס״‪ 1155 ,‬א ‪.5‬‬ ‫‪.1‬‬

‫שם‪ 1156 ,‬א ‪.12-11‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שם‪ 1157 ,‬א ‪.16‬‬ ‫‪.3‬‬
‫שם‪ 1156 ,‬א ‪ .20-19‬והשווה לעניין זה מ ס כ ת א ב ו ת ה‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שם‪ 1156 ,‬ב ‪.12-11‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪ 1156 ,‬ב ‪.34-33‬‬ ‫‪.6‬‬
‫שם‪ 1157 ,‬א ‪.24-20‬‬ ‫‪.7‬‬
‫שם‪ 1158 ,‬א ‪.35-34‬‬ ‫‪.8‬‬
‫שם‪ 1161 ,‬ב ‪.15-13‬‬ ‫‪.9‬‬
‫שם‪ 1180 ,‬ב ‪.23‬‬ ‫‪.10‬‬
‫שם‪ 1165 ,‬א ‪.37-36‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪121‬‬
 ‫אריסטו והפריפאטטים‬

‫אינו עושה דבר משונה‪ :‬שהרי לא היה ידידו של איש שאופיו השתנה זה־עתה‪ :‬ואם‬
‫בכליזאת השתנה אופיו והוא אינו יכול להצילו ‪ -‬יעזבנו לנפשו‪.12‬‬
‫באיזו מידה קשורה הידידות ב״אהבה עצמית״? על כך אריסטו משיב‪ :‬אם‬
‫״אהבת עצמו״ באה אך ורק לסיפוק תאוות ‪ -‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי‬
‫בהשקפותיהם של רוב בנייהאדם ‪ -‬הרי שהיא ראויה לגינוי‪ .‬אך מי שבאמצעות‬
‫האהבה העצמית מסגל לעצמו תמיד את דרך הפעולה המשובחת‪ ,‬עושה מעשי‬
‫צדקה וחסד או נוהג ביישוב־הדעת ‪ -‬אין לגנותו כלל‪ .13‬יתירה מזו‪ :‬האיש המהוגן‬
‫פועל לפי השכל ובעת הצורך אף יקריב את חייו למען ידידיו ומולדתו ‪ -‬זוהי‬
‫ההוראה האמיתית של ״אוהב עצמו״ ולא הפירוש השגור בפיהם של רוב‬
‫בני־האדם‪.14‬‬

‫שם‪ 1163 ,‬ב ‪.22-21‬‬ ‫‪.12‬‬

‫שם‪ 1168 ,‬ב ‪.28-16‬‬ ‫‪.13‬‬
‫שם‪ 1169 ,‬א ‪.23-16‬‬ ‫‪.14‬‬
 ‫פרק חמישי‬

‫על ההנאה‬

‫אין להכחיש ‪ -‬טוען אריסטו ‪ -‬כי כל ההנאה היא חלק בלתי־נפרד של טבע המין‬
‫האנושי‪ ,‬שכן בני־האדם בוחרים במה שנעים להם ומתרחקים מהמצער'‪ .‬החיים הם‬
‫כלל הפעילויות של בני־אנוש וכל אדם פעיל לגבי אותם הדברים ובאותם הכוחות‬
‫שהוא מחבבם ביותר‪ .2‬ההנאה משלימה איפוא את הפעילויות וגם את החיים‬
‫שאליהם משתוקקים בני־האדם‪.3‬‬
‫ההנאות שונות הן זו מזו‪ ,‬אך הגדולה שבהן היא ההנאה הקשורה בפעילות‬
‫בתחום החוכמה‪ ,4‬שכן ״חשובה היא בשל עצמה״ ‪ , 5‬ו״אינה שואפת לכל תכלית‬
‫הנבדלת ממנה עצמה״ ‪. 6‬‬
‫אריסטו מבחין בשלושה סוגי פעילות רוחנית של האדם‪ :‬״כל פעילות״ ‪ -‬הוא‬
‫אומר י ‪ -‬״היא מעשית )פראקטית( או יוצרת או עיונית )תיאורטית(״‪ .‬הפעילות‬
‫העיונית כוללת)א( חקר בעיות עיוניות ‪) 8‬מאתימאטיקה‪ ,‬פיסיקה‪ ,‬והן הפילוסופיה‬
‫הראשונה‪ ,‬כלומר תורת־היש(; )ב( חקר הפעילות המעשית‪ ,9‬כלומר‪ :‬בעיות‬
‫‪10‬‬
‫הנוגעות לחיי המדינה‪ ,‬לכלכלה‪ ,‬למנהגים וכדומה‪) :‬ג( חקר הפעילות היוצרת‬
‫)המלאכה והאמנות(‪.‬‬

‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכום״‪ 1172 ,‬א ‪.25‬‬ ‫‪.1‬‬

‫שם‪ 1175 ,‬א ‪.13-11‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שם‪ 1175 ,‬א ‪.18-15‬‬ ‫‪.3‬‬
‫שם‪ 1177 ,‬א ‪.24‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שם‪ 1177 ,‬ב ‪.1‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪ 1177 ,‬ב ‪.20‬‬ ‫‪.6‬‬
‫ר א ה ״מיטאפיסיקה״‪ 1025 ,‬ב ‪ 18‬ואילך‪ .‬ועיין ״ ט ו פ י ק ה ״ ‪ 145 ,‬א ‪ 157 ,15‬א ‪:10‬‬ ‫‪.7‬‬
‫״מיטאפיסיקה״‪ 1026 ,‬ב ‪ :4‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1094 ,‬א ‪ -‬ב ‪ 1139 :‬א; ‪ 1178‬ב ‪:20‬‬
‫״ ע ל השמים״‪ 306 ,‬א ‪.16‬‬
‫״מיטאפיסיקה״‪ 1026 ,‬א ‪ :18‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכום״‪ 1096 ,‬ב ‪.31‬‬ ‫‪.8‬‬
‫״מיטאפיסיקה״‪ 1003 ,‬א ‪ 25‬ואילך‪ :‬וכן שם‪ 982 ,‬א ‪ 1046 :1‬ב ‪ 1064 :3‬א ‪ 1071:1‬א ‪:1‬‬ ‫‪.9‬‬
‫״ ט ו פ י ק ה ״ ‪ 157 ,‬א ‪ .11‬ל מ ד ע י ם ה ״ פ ר א ק ט י י ם ״ ש י י כ ו ת הפוליטיקה‪ ,‬ה א ת י ק ה ‪ ,‬האקונומיה‪,‬‬
‫ה ס ט ר א ט ג י ה ו ה ר י ט ו ר י ק ה ‪ .‬ועיין ״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1094 ,‬ב ‪zeiier, phiios. !2‬‬
‫‪.129 .der Griechen, 2, 2, 177; Baumstark, Aristoteles bei den Syrern, p‬‬
‫״מיטאפיסיקה״‪ 982 ,‬א ‪ 1046 :1‬ב ‪ 1064 :3‬א ‪.1‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪123‬‬
 ‫אריסטו והפריפאטטים‬

‫בפעילות העיונית דרושה לאדם חוכמה)‪ .sophia)11‬נושא פעילות זו הוא היש ‪/ 2‬‬
‫ומטרתה היא האמת‪.13‬‬
‫הפעילות המעשית היא עשייה מדינית‪ ,‬כלכלית‪ ,‬צבאית‪ ,‬מוסרית וריטורית‪.14‬‬
‫בפעילות זו באה לידי ביטוי סגולה רוחנית ששמה תבונה‪ ,15‬כלומר‪ :‬כשרון‪,‬‬
‫כשירות לפעולה התובעת כוח שיקול‪ ,‬המכוון מה טוב לו לאדם ומה רע‪ ,‬מה מועיל‬
‫ומה מזיק‪ .16‬תחום הפעילות המעשית מקיף כל מיני דברים‪ ,‬שצורותיהם מרובות‬
‫מאוד‪ .17‬מטרתה של הפעילות המעשית היא עצם הצלחת הפעולה‪.18‬‬
‫בפעילות היוצרת מבחין אריסטו בין שני סוגים‪) :‬א( יצירה מכוח החושים‪,‬‬
‫שיסודה הנסיון הרגיל והפשוט‪ ,‬וכן האימון‪) :‬ב( יצירה מההכרה המבוססת על‬
‫לימוד וידע‪ ,‬וזו האומנות‪ .‬האומנויות הן מצד אחד מלאכות )למשל‪ :‬סנדלרות‪ ,‬או‬
‫בניית אוניות(‪ ,‬ומצד שני אומנויות כאלה‪ ,‬שלאחר־מכן כונו בשם האמנויות‬
‫היפות‪.‬‬
‫הסוג הראשון של האומנויות)המלאכות( משמש לתועלת מעשית ומספק צורכי‬
‫הגוף והבית‪ ,19‬ואילו יצירותיהן של האמנויות היפות גורמות לאדם עונג‪ ,‬שאינו‬
‫כרוך בשימושם המועיל‪ .20‬הן נחלקות למימטיות ואמימטיות‪ ,‬כלומר‪ :‬הללו עיקרן‬
‫מימסיס )״חיקוי״( והללו ‪ -‬לא‪ .‬האמנויות המיסטיות הן המחול‪ ,21‬המוסיקה‪,22‬‬
‫הציור‪ ,23‬הפיסול‪ 24‬והפיוט‪) 25‬דראמה ואפוס(‪.‬‬
‫בדומה לפעילות המעשית‪ ,‬גם הפעילות היוצרת מולידה דברים שראשיתם בתוך‬
‫האדם היוצר‪ ,26‬וגם הם פניהם מרובות‪.27‬‬

‫שם‪ 992 ,‬א ‪ 1061:25‬ב ‪ 981 ;33‬ב ‪ 9 8 2 : 2 8‬ב ‪ 996 ;9‬ב ‪ 1059 ;9‬א ‪ ;18‬ושם ה ש ו ר ו ת ‪.32,21‬‬ ‫‪.11‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1139 ,‬ב ‪Part. an. 640 a ;20‬‬ ‫‪.12‬‬
‫״מיטאפיסיקה״‪ 993 ,‬ב ‪.21-20‬‬ ‫‪.13‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1094 ,‬ב ‪ 4‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫שם‪ 1140 ,‬א ‪ ,3‬ב ‪ 1143 :4‬ב ‪ :20‬״ ר י ט ו ר י ק ה ״ ‪ 1366 ,‬ב ‪.20‬‬ ‫‪.15‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכום״‪ 1140 ,‬ב ‪.5‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪Part. an. 640 a 3‬‬ ‫‪.17‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1140 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.18‬‬
‫״מיטאפיסיקה״‪ 981 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.19‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪.20‬‬
‫שם‪ ,‬״פואטיקה״‪ 1448 ,‬א ‪.9‬‬ ‫‪.21‬‬
‫שם‪ 1447 ,‬א ‪.24 ,15‬‬ ‫‪.22‬‬
‫שם‪ 1448 ,‬א ‪ 1450 ;5‬א ‪ 1450 ;26‬ב ‪ ;1‬״פוליטיקה״‪ 1337 ,‬ב ‪ 1338 ;25‬א ‪Part. an. 645 a ;18‬‬ ‫‪.23‬‬
‫‪.13‬‬
‫״פואטיקה״‪ 47 ,‬א ‪ 4 9 : 1 4‬א ‪ 51 ;23 ,3‬ב ‪ 5 8 : 1 0 , 6‬א ‪ 59 ;23 ,20‬א ‪ :37‬וראה ״ ר י ט ו ר י ק ה ״ ‪,‬‬ ‫‪.24‬‬
‫‪ 1404‬א ‪ 1405 ;28‬א ‪ 1406 ;5‬א ‪.12 ,3‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכוס״‪ 1140 ,‬א ‪.14-13‬‬ ‫‪.25‬‬
‫שם‪ 1140 ,‬א ‪ 35 ;1‬ב‪.‬‬ ‫‪.26‬‬
‫שם‪ 1105 ,‬א ‪.27‬‬ ‫‪.27‬‬

‫‪124‬‬
 ‫ע ל ההנאה‬

‫מטרת הפעילות היוצרת היא היצירה הנוצרת‪ ,‬ואילו מטרת הפעילות המעשית‪,‬‬
‫היא‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬הצלחת הפעולה‪ .‬מטרת היצירה מקומה מחוץ לעשייה‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫בנוצר‪.28‬‬
‫אריסטו מחזק את השערתו שהאושר המושלם מצוי בפעילות העיונית בכך‪,‬‬
‫שהאלים הם מבורכים ומאושרים ומכל הפעילויות ראוי להם לעסוק‪ ,‬מעצם טבעם‪,‬‬
‫בהתבוננות העיונית‪ ,‬״העולה על כל אחרת מצד אושרה השליו״‪ .29‬לסיכום פרשה‬
‫זו הוא אומר‪:‬‬

‫מי שמפעיל את שכלו ומטפח אותו הריהו שרוי‪ ,‬כפי שמסתבר‪,‬‬

‫במצב הטוב ביותר‪ ,‬והוא גם אהוב ביותר על האלים‪ .‬שאם ישנה‬
‫‪ -‬והלא זאת הדעה הרווחת ‪ -‬דאגה אלוהית מסוימת לעניינים‬
‫האנושיים‪ ,‬אף ניתן יהיה להניח בטעם טוב‪ ,‬שהם שמחים במה‬
‫שהוא מעולה ביותר ומקורב להם ביותר )והלא זה השכל(‪,‬‬
‫ושיגמלו טובה לאלה המחבבים ומכבדים את הדבר הזה יותר‬
‫מכול‪ ,‬באשר אנשים אלו דואגים לאותם הדברים החביבים גם על‬
‫האלים‪ ,‬ופועלים בדרך נכונה ונאה‪ .‬והרי גלוי לעין הוא‪ ,‬שכל זה‬
‫מצוי בחכם‪ :‬מכאן שהחכם הוא חביב ביותר על האלים‪ :‬ואם כן‪,‬‬
‫מסתבר שהוא גם מאושר ביותר‪ :‬עד שגם מטעם זה ניתן לומר‬
‫שהחכם הוא מאושר מכול‪.‬‬

‫כל הקורא שורות נשגבות אלה על האושר הכרוך בחיי העיון חש היטב‬
‫שאריסטו מדבר כך מנסיונו האישי והוא מביע את דעותיו ורגשותיו מעומק הלב‬
‫ובצורה הנוגעת ללב‪.‬‬

‫שם‪ 1178 ,‬ב ‪.22-21‬‬ ‫‪.28‬‬

‫שם‪ 1179 ,‬א ‪.32-23‬‬ ‫‪.29‬‬

‫‪125‬‬
 ‫פרק שישי‬

‫ה א ת י ק ה והפוליטיקה‬

‫האתיקה קשורה אצל אריסטו קשר בלייינתק עם הפוליטיקה‪ .‬שהרי המטרה‬

‫העיקרית של המדינה היא ‪ -‬לדעת אריסטו ‪ -‬לחנך את אזרחיה שיוכלו ״להיות‬
‫חיים טובים״‪ .‬לכן מן הראוי לדון בקצרה על תורתיהמדינה לאריסטו ועל יחסה‬
‫לתורתיהמידות‪ .‬ה״פוליטיקה״ של אריסטו היא חיבור בן שמונה ספרים‪,‬‬
‫שהחוקרים אינם תמימי־דעים לגבי סדרם הכרונולוגי‪ .‬ורנר ערי סבור שספרים‬
‫ב׳‪-‬ג׳ וז׳‪-‬ח׳ נכתבו בתקופת שהותו של אריסטו באסוס ובלסבוס)לדעתו מורגשת‬
‫בספרים אלה השפעתו של אפלטון(‪ ,‬ואילו הספרים ד‪-‬ו׳ המבוססים על השיטה‬
‫האריסטוטלית האמפירית‪ ,‬הם מתקופת ניהולו את ה״ליקיאון״‪ .‬לעומתו טוען א‪.‬‬
‫ברקר‪ ,2‬שאריסטו כתב את ה״פוליטיקה״ באתונה בערוב ימיו‪ .‬מן הראוי לציין‪ ,‬כי‬
‫בסוף ה״אתיקה מהדורת ניקומאכוס״ מודיע אריסטו על ספרי ה״פוליטיקה״)בלי‬
‫ספר א׳( באותו סדר שבו הם מופיעים בכתבי־העת‪ .‬השורות ‪ 15‬ואילך)של ‪(1181‬‬
‫מתייחסות לספרים ב׳‪-‬ג׳‪ ,‬השורות ‪ 17‬ואילך ‪ -‬לספרים ד‪-‬ר‪ ,‬והשורות ‪ 21‬ואילך‬
‫‪ -‬לספרים ז׳‪-‬ח׳‪.‬‬
‫ספר א׳ הוא מעין מבוא וכולל את עקרונות־היסוד של תורת־המדינה לאריסטו‪.‬‬
‫המדינה היא הצורה העליונה של החברה‪ :‬היא יצור של הטבע והאדם הוא‬
‫בעל־חיים מדיני מטבעו‪ .‬מי שאינו מוכשר לחיות בחברה‪ ,‬או מי שאין לו צורך בה‬
‫מפני שהוא מספיק לעצמו ‪ -‬הוא בהכרח או בהמה או אל‪ .3‬המדינה ‪ -‬מציין‬
‫אריסטו ‪ -‬נוצרה לשם החיים‪ ,‬והיא קיימת לשם ״החיים הטובים״‪ ,‬שפירושם ‪-‬‬
‫אליבא דאריסטו ‪ -‬פעילות שכלית ומוסרית‪ .‬האדם ניחן בתכונות שכליות‪ ,‬ורשאי‬
‫להשתמש בהן לטוב או לרע‪ .‬אם התכונות השכליות משולבות במוסר‪ ,‬האדם הוא‬
‫הטוב שבבעלי־החיים‪ .‬מצד שני‪ ,‬כשהוא פועל בניגוד לעקרונות החוק והיושר ‪-‬‬
‫הריהו הגרוע מכולם‪ .4‬אם האדם חסר את השלימות המוסרית‪ ,‬הריהו הפושע‬
‫והפרוע‪ .‬אבל הצדק הוא עניין מדני‪ ,‬״כי היושר‪ ,‬שהוא קביעת הצודק‪ ,‬הריהו‬

‫‪Werner Jaeger, Aristoteles,‬‬ ‫‪Berlin 1923, p. 271 sq.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪E. Barker, The Politics of Aristotle,Oxford‬‬ ‫‪1946, p. XLII sq.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫״ ה פ ו ל י ט י ק ה ל א ר י ס ט ו ״ ‪ ,‬ס פ ר י ם א ‪ -‬ב ‪ ,‬ת ר ג ם ח״י ר ו ת ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,‬תש״י‪ 1254 ,‬א‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ב ״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ כ ו ת ב א ר י ס ט ו ) ‪ 1 1 5 0‬א ‪ ,(8‬כי ״אדם מ ר ו ש ע מ ס ו ג ל ל ה ר ע פי‬ ‫‪.4‬‬
‫ר ב ב ה מ כ ל חיה ט ו ר פ ת ״ ‪.‬‬

‫‪126‬‬
 ‫האתיקה והפוליטיקה‬

‫סידורה של השותפות המדינית״‪ .5‬הווה אומר‪ :‬למדינה‪ ,‬בראשיובראשונה‪ ,‬תפקיד‬

‫מוסרי‪.‬‬
‫בספר ב׳ מותח אריסטו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ביקורת על שתי הנחות שהוצעו על־ידי‬
‫אפלטון‪ :‬השותפות בנשים ובילדים וביטולו של הקניין הפרטי‪ .‬אריסטו מוכיח‪ ,‬כי‬
‫השותפות בנשים ובילדים כמעט שאינה בת־יישום‪ ,‬שהרי בן־אדם מטבע בריאתו‬
‫צריך שיהיה לו משהו משלו‪ :‬האשה שלו‪ ,‬הבנים שלו‪ ,‬ולהם ‪ -‬והדבר טבעי‬
‫ביותר ‪ -‬הוא מעניק מאהבתו ומרגשותיו‪ .‬ואילו במדינה‪ ,‬שבה קיימת שותפות‬
‫נשים וילדים‪ ,‬האהבה אינה שוררת‪.‬‬
‫ואשר להצעה הבאה לבטל את הקניין הפרטי‪ ,‬אף היא לוקה בחסר! שכן מה‬
‫שמשותף למספר הגדול ביותר של בני־האדם זוכה לטיפול פחות מכול‪ ,‬משום‬
‫שמטבעם האנשים דואגים קודבדכול לענייניהם הפרטיים ופחות לעניינים‬
‫המשותפים‪ .6‬זאת ועוד‪ :‬כל אלה החיים חיי שיתוף מתקוטטים הרבה יותר מאלה‬
‫שנכסיהם פרטיים‪.7‬‬
‫ספרים ג׳‪-‬ד׳ ‪ 8‬מוקדשים לתיאור המשטרים המדיניים ולמיונם‪ .‬אריסטו מזכיר‬
‫שלוש צורות נכונות של משטרים‪ :‬שלטון מלוכני‪ ,‬אריסטוקראטיה ופוליטיאה‪:‬‬
‫ושלוש צורות־משטר מסולפות‪ :‬עריצות )טיראניה(‪ ,‬אוליגארכיה ודימוקראטיה‪.‬‬
‫הקריטריון לחלוקת צורותיהמשטרים לנבונים ולמסולפים תלוי בשאלה אם‬
‫המושלים שולטים לתועלת הכלל או למען תועלתם הפרטית‪ .9‬לפיכך המלוכה היא‬
‫משטר של שלטון־יחיד המכוון לתועלת הכלל‪ ,‬ואילו הטיראניה היא שלטון־היחיד‬
‫שמטרתה הבטחת תועלתו הפרטית של המושל‪.10‬‬
‫אריסטוקראטיה היא אמנם שלטון של מעטים אך טובים‪ ,‬הדואגים לתועלת‬
‫הכלל‪ .‬סטיה מן האריסטוקראטיה היא האוליגארכיה ‪ -‬משטר של מעטים הדואגים‬
‫אך ורק לאינטרס הפרטי שלהם‪ :‬תועלתם של העשירים‪ .‬הפוליטיאה נקראת משטר‬
‫של ההמון השולט לטובת הכלל‪ ,‬ואילו הדימוקראטיה ‪ -‬שהיא סטיה מן‬
‫הפוליטיאה‪ ,‬מושלת רק לטובת ההמון ולא לתועלת הכלל‪.‬‬
‫אריסטו מציין‪ ,‬כי העובדה שקיימות הרבה צורות של משטרים מקורה בכך‬
‫שחלק מן הציבור במדינה הם בעלי יכולת‪ ,‬חלקם חסרייאמצעים ואילו השאר‬

‫״ ה פ ו ל י ט י ק ה ל א ר י ס ט ו ״ ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪ 1261 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫שם‪ 1263 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫״מדע המדינה ל א ר י ס ט ו ״ ‪ ,‬מ ס ו ת ע ל ה מ ש ט ר ‪ ,‬ג‪ ,‬ת ר ג ו ם ו ה ע ד ו ת מ א ת חנה וחיים רוזן‪ ,‬מ ב ו א‬ ‫‪.8‬‬
‫מ א ת יצחק שקי‪ ,‬י ר ו ש ל י ם תשט״ז‪.‬‬
‫שם‪ 1279 ,‬א ‪.28-27‬‬ ‫‪.9‬‬
‫שם‪ 1279 ,‬ב ‪.6‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪127‬‬
 ‫א ר י ס ט ו והפריפאטטים‬

‫מצויים בתווך‪ .11‬הוא מזכיר‪ ,12‬כי ב״אתיקה״‪ 13‬הוכיח שהמידה הטובה מצויה‬
‫בתווך ‪ -‬בין היתר ובין החסר‪ ,‬ובהכרח הקריטריונים לסגולתה של המדינה או‬
‫לשחיתותה זהים לאלה של המידות‪ ,‬כך שהמדינה המורכבת ככל האפשר משווים‪,‬‬
‫היינו ממוצעים ‪ -‬מתנהלת כמשטר הטוב ביותר‪.14‬‬
‫ספר ה׳ מכיל סקירה על סוגי המהפכות‪ ,‬וספר ר ‪ -‬על הארגון הטוב ביותר של‬
‫הדימוקראטיה והאוליגארכיה‪ .‬ספרים ז׳־ח׳ מוקדשים לסוגיית ארגונה של המדינה‬
‫הטובה ביותר ולתיאור בלתי־שלם של החינוך‪.‬‬

‫״ מ ס ו ת ע ל ה מ ש ט ר ״ ‪ ,‬ד‪ 1289 ,‬ב ‪.30‬‬ ‫‪.11‬‬

‫שם‪ 1295 ,‬ב ‪.5-2‬‬ ‫‪.12‬‬
‫״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1106 ,‬ב ‪.28-19‬‬ ‫‪.13‬‬
‫״ מ ס ו ת ע ל ה מ ש ט ר ״ ‪ ,‬ד‪ 1295 ,‬ב ‪.28-26‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪128‬‬
 ‫פרק שביעי‬

‫הפריפאטטים‬

‫לאחר מות אריסטו‪ ,‬בתקופה ההלניסטית‪ ,‬היה בית־מדרשם של הפריפאטטים אחד‬

‫מנושאי־הדגל של תורת־המוסר‪.‬‬
‫במשך השנים ‪ 286-332‬לפסה״נ היה תיאופראסטוס ראש ביתימדרשו של‬
‫אריסטו‪ ,‬הליקיאון‪ ,‬ואחריו ‪ -‬מ־‪ 286‬ועד ‪ 267‬בא סטראטון‪ .‬תיאופראסטוס‪ ,‬איש‬
‫ארסוס שבאי לסבוס‪ ,‬היה‪ ,‬בדומה לאריסטו‪ ,‬בעל שכל יוצר ומקיף כאחד‪ .‬דיוגנס‬
‫לארטיוס' מונה אחדים מחיבוריו‪ ,‬ביניהם ״החוקים״ )‪ 18‬ספרים(‪ ,‬שינק כנראה‬
‫מהמקורות ששימשו את אריסטו בשעה שחיבר את ״הפוליטיקה״ שלו‪.‬‬
‫סטראטון‪ ,2‬איש לאמפסאקוס‪ ,‬היה הוגה־דעות עצמאי‪ .‬שלא כאריסטו טען‪,‬‬
‫שקיימים רק גופים הנתפשים בחושים‪ ,‬ואילו עצמים רוחניים אי־אפשר כלל שיהיו‬
‫קיימים ופועלים‪ .‬סטראטון לא הכיר ב״עילות מכוונות״‪ ,‬אלא ב״עילות מחוללות״‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬ראה בכוחות־הטבע העיוורים את הכורח היחיד הקיים‪ .‬הוא מחלק את‬
‫הדעת‪ ,‬על־פי אריסטו‪ ,‬לעיונית ולמעשית‪ .‬העיונית מתחלקת אף היא לתיאולוגיה‪,‬‬
‫למתימאטיקה ולפיסיקה‪ .‬אבל בהשפעתו של אפלטון הוא מעמיד את המתימאטיקה‬
‫במקום הראשון‪ ,‬שכן היא ‪ -‬לדעתו ‪ -‬מתווכת בין התיאולוגיה‪ ,‬העוסקת באל שאין‬
‫להכירו‪ ,‬לבין הפיסיקה העוסקת בחומר משתנה‪.‬‬
‫הדעת המעשית כוללת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את האתיקה והפוליטיקה‪ ,‬שלהן הקדיש ‪-‬‬
‫כפי שזה נובע מרשימת עבודותיו ‪ -‬שבעה חיבורים‪ .‬אך בעיקר עסק בפיסיקה‪,‬‬
‫ומכאן גם כינויו ״הפיסיקאי״‪.‬‬

‫מבין הפריפאטטים האחרים בלטו דיקאיארכוס)‪ (Dikaiarchos‬ודמטריוס איש‬

‫פאלרון )‪ .(Demetrios Phaiereus‬ד י ק א י א ר כ ו ס איש מסינה )‪Messene‬‬
‫שבסיקיליה(‪ ,‬תלמידו של אריסטו‪ ,‬היה מחברם של כמה חיבורים‪ ,‬שמהם נשתמרו‬
‫קטעים בלבד‪ .‬חיבורו ״חיי־יווף׳)‪ (Bios Heiiados‬סוקר את תולדות התרבות‬
‫היוונית‪ .‬בחיבורו האחר‪ ,‬״טריפוליטיקום״ )‪ ,(Tripoiitikos‬טוען דיקאיארכוס‪,‬‬
‫שצורת המשטר המושלמת ביותר היא זו שבה מתמזגים כל שלושת המשטרים‪:‬‬
‫המונארכיה‪ ,‬האריסטוקראטיה והדימוקראטיה‪ .‬המשטר המעורב הזה ‪ -‬שלדעת‬
‫דיקאיארכוס התממש בספארטה ‪ -‬הוא יציב‪ ,‬ערב לסדר‪ ,‬ובה־בעת מספק את‬

‫‪D.L. 5, 42-50‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪lb. 5, 59-60‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪129‬‬
 ‫אריסטו והפריפאטטים‬

‫הצורך בשוויון‪ .‬בחיבורו האחר‪ ,‬״על אובדן בני־אדם״‪ ,‬מוכיח המחבר‪ ,‬שמספר רב‬
‫יותר של בני־אדם אבדו במלחמות ובמהומות מאשר בכל שאר פורענויות‪ .3‬לפי‬
‫קיקרו‪ ,‬כפר דיקאיארכוס במציאותה של הנשמה‪ ,‬ששמה ‪ -‬לדעתו ‪ -‬ריק מתוכן‪.‬‬
‫כל יכולת לעשות דבר או להרגיש דבר זרועה באופן שווה בכל הגופים החיים‪,‬‬
‫והיא בלתיינפרדת מהגוף‪ :‬אין היא קיימת לעצמה ואין דבר מלבדהגוף‪ ,‬הבנוי כך‬
‫שהוא חי ומרגיש בתוקף חוקי הטבע לבדם‪.4‬‬
‫דמטריוס איש פאלרון )‪ 280-350‬בערך(‪ ,‬תלמידו של אריסטו וידידו של‬
‫תיאופראסטוס‪ ,‬היה פילוסוף‪ ,‬מדינאי ונואם‪ .‬הוא היה סופר פורה מאוד והצטיין‬
‫בלמדנותו ובסגנונו היפה‪ .‬בין השאר כתב חיבורים על ענייני המדינה )חמישה‬
‫חיבורים(‪ ,‬על החוק ועל הצדק)ארבעה חיבורים( ועל האתיקה)שבעה חיבורים(‪.‬‬
‫בית־מדרשם של הפריפאטטים היה עטור איפוא הילה של למדנות‪ .‬גם במאות‬
‫שלאחר־מכן המשיך לעסוק במדעים שונים ולפתחם‪ ,‬והגיע בתחום זה להישגים‬
‫נכבדים‪.5‬‬

‫‪Cic, o f f . 2, 16.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪Cic, Tusc. 1, 21; 1, 24; 1, 51‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪D.L. 5, 80-81‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪130‬‬
 ‫חלק שישי‬

‫ה א ת י ק ה של ה ס ט ו א ה‬
‫התרבות שצמחה והתפתחה בממלכות הדיאדוכים‪ ,‬שהם יורשי אלכסנדר מוקדון‬
‫במזרח ובמערב‪ ,‬מקובל לכנותה בשם הלניסטית‪ ,‬להבדיל מן התרבות היוונית‬
‫הקלאסית‪ ,‬שקדמה לה בארצות־מכורותיהם של שבטי יוון וממלכותיהם‪ ,‬הקרויה‬
‫בשם הלנית‪ .‬התרבות ההלניסטית יצאה מתוך מיזוגה של התרבות ההלנית‬
‫בתרבויות של אומות ולשונות אחרות‪ ,‬בעיקר מזרחיות‪.‬‬
‫בתקופה זו קמה גם פילוסופיה הלניסטית‪ ,‬שראשית צמיחתה במאה השלישית‬
‫לפסה״נ‪ .‬פילוסופיה זו התפשטה הרחק מעבר לגבולות יוון ועסקו בה בני עמים‬
‫שונים‪ ,‬אלא שתשתיתה היתה התרבות היוונית‪ ,‬ומסורתה של זו היתה השלטת‬
‫בה‪ :‬ראשי השיטות והרעיונות‪ ,‬שנהגו בהם בתקופה זו‪ ,‬מקורם באתונה של סוף‬
‫המאה הרביעית ותחילת המאה השלישית‪ .‬שלא כמו בסוף התקופה ההלנית שוב‬
‫לא נחשבה הפילוסופיה למדע כולל‪ :‬שלא כאריסטו שצירף את כל המדעים עם‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬נפרדו עתה הללו ממנה ונפלגו למקצועותיהם‪ ,‬וכל אחד נעשה תחום‬
‫לימודים וחקירה לעצמו‪.‬‬
‫גם בפילוסופיה עצמה החלו להבחין בין שלושה ענפים‪ :‬תורת־ההכרה‪,‬‬
‫תורתיהיש ותורת המוסר‪ .‬הפילוסופים ההלניסטיים לא החשיבו את שלושתן‬
‫במידה שווה‪ ,‬אלא נתנו דעתם בעיקר על תורת־המידות )אתיקה(‪ .‬השאלה‬
‫שהטרידה את חוגי התקופה היתה שאלת הנהגתם של החיים הטובים והדרך‬
‫להשגת ״האושר״ עד מקום שיד אדם מגעת‪ .‬ואין תימה בדבר‪ ,‬שכן נשתנו עתה‬
‫התקוות שתלו בפילוסופיה מאלו שבתקופה הקלאסית‪ .‬מאז שנת ‪) 338‬קרב‬
‫כאירוניאה( היתה יוון נתונה בעול שיעבוד קשה ומשפיל‪ ,‬והכול היו זקוקים‬
‫לעזרה ולתמיכה מוסרית ונשאו עיניהם אל הפילוסופיה‪ .‬הפילוסופים התעסקו‬
‫אמנם גם בפיסיקה ובתורת־ההגיון‪ ,‬אלא שזיקתם היתירה אל האתיקה היא‬
‫קויהחיבור בין שיטותיהם והשפיעה על מחשבתם בתורתיההגיון ובמדעייהטבע‪.‬‬
‫גם בתקופה ההלניסטית נתפלגה הפילוסופיה לאסכולות אחדות‪ .‬כל אחת מהן‬
‫צמחה ונעשתה כמין תנועה פילוסופית מיוחדת לעצמה ופנים לה משלה‪ .‬שתי‬
‫האסכולות הגדולות‪ ,‬האקדמיה )האפלטונית( והליקיאון )של אריסטו‪,‬‬
‫הפריפאטטים(‪ ,‬שפעלו בתקופה הקודמת‪ ,‬המשיכו להתקיים ולהתפתח‪ ,‬ולידן‬
‫נוסדו בראשית התקופה החדשה שלוש אסכולות חדשות‪ :‬הסטואית‪ ,‬האפיקוראית‬
‫והסקפטית )הספקנית(‪.‬‬
 ‫פרק ראשון‬

‫הסטואה הישנה‬

‫נוהגים לציין שלוש תקופות עיקריות בתולדותיה של אסכולה זו‪ :‬האסכולה‬

‫האתונאית הישנה )המאה הרביעית והשלישית לפסה״נ(‪ ,‬שראשי מוריה היו‬
‫מייסדיה הראשונים של הסטואה )זינון‪ ,‬קליאנתיס‪ ,‬כריסיפוס(‪ :‬האסכולה‬
‫הסטואית האמצעית‪ ,‬ששיגשגה בסוף המאה השנייה ובתחילת המאה הראשונה‬
‫לפסה״נ‪ ,‬ושוב לא היה מושבה באתונה אלא באי רודוס‪ ,‬ודעותיה לא היו עוד כפי‬
‫התורה הסטואית הטהורה‪ ,‬אלא ליקוטי דברים ישנים וגם חדשים ‪ -‬היא נעשתה‬
‫אקלקטית )פאנאיטיוס‪ ,‬פוסיידוניוס(; והאסכולה הסטואית החדשה אשר קמה‬
‫ברומא בתקופת הקיסרות‪ ,‬שמקצתה חזרה ופנתה אל מקורות הסטואה הקדומה‬
‫)סנקה‪ ,‬אפיקטטום‪ ,‬מארקוס אורליוס(‪.‬‬
‫מייסדה של האסכולה הסטואית הישנה היה ז י נ ו ן‪ ,‬יליד כיטיון שבקפריסין‬
‫)‪ 264-336‬לפסה״נ בקירוב(‪ .‬בשנת ‪ 310‬בא לאתונה‪ ,‬וכאן נתחבר אל הקיניקנים‬
‫וברוח תורתם כתב את חיבוריו הראשונים‪ .‬במשך הזמן הבשילה בקרבו‬
‫השקפת־עולם עצמאית‪ .‬בסביבות שנת ‪ 295‬החל להורות בפומבי‪,‬‬
‫באולס־העמודים ״המגוון״‪ ,‬כלומר‪ :‬שקירותיו מקושטים בציורים)אולסיעמודים‪,‬‬
‫ביוונית ‪ -‬סטואה‪ ,‬ומכאן שמה של האסכולה(‪ ,‬ואחריכך בגימנסיונים ובשוק‪ ,‬כדרך‬
‫שנהג סוקראטס בשעתו והקיניקנים אחריו‪ .‬האסכולה לא החזיקה בניין וספרייה‬
‫משלה‪ ,‬ותלמידיה היו מועטים‪ .‬רק מקץ ארבעים שנה יצא שמו של זינון למרחוק‬
‫ונתפרסם כפילוסוף הדגול ביותר באתונה של הימים ההם‪ .‬בספרו ״המדינה״‬
‫)״פוליטיאה״(‪ ,‬שהוא אחד מחיבוריו הראשונים‪ ,‬הטיף לחיים בחיק הטבע‪,‬‬
‫ב״מדינה״ הנקיה מכללי־נימוס מוסמכים‪ ,‬מהשכלה ומפולחן דתי‪ .‬הוא ראה בטבע‬
‫את האל היחיד‪ ,‬שהוא זהה לזיאוס‪ ,‬כלומר ללוגוס)השכל( של היקום‪ .‬לימים שינה‬
‫זינון את דעותיו‪ ,‬השלים עם המדינה ההלניסטית וחלק על תורת הפרישות‬
‫המדינית של אפיקורוס‪ ,‬ולימד שחייב החכם ליטול חלק בעסקי־הציבור‪.‬‬
‫תלמידו המובהק של זינון ויורשו בהנהגת הסטואה היה קליאנתיס)‪232-331‬‬
‫לפסה״נ(‪ ,‬איש אסוס שבחבליטרויה )באסיה־הקטנה(‪ .‬מוצאו מפשוטי העם‪ ,‬ואף‬
‫כשיצא שמו כפילוסוף התפרנס מיגיע־כפיו ומעמלו הקשה‪ ,‬ועל־כן זכה לכינויים‬
‫״היראקלס השני״ ו״החמור העמום״‪ .‬הוא בא לאתונה מאסיהיהקטנה לאחר‬
‫שהגיע לגיל־העמידה‪ ,‬שמע תורה מפי זינון בלבד וירש את מקומו‪.‬‬
‫בחמישים חיבוריו הוא דן בבעיות בפיסיקה‪ ,‬בתורת־המידות‪ ,‬בפוליטיקה‪,‬‬
‫בדיאלקטיקה ובריטוריקה‪ .‬דרך התבוננותו בעולם היא פאנתיאיסטית‪.‬‬

‫‪133‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫זיאוס צירף ואיחד את הטוב והרע למזיגה הרמונית אחת )שהרי בהרמוניה‬
‫כלולים גם הדיסונאנסים(‪ .‬אלמלא היו בני אדם מתרחקים מן ההרמוניה היו חייהם‬
‫חיייאושר‪ .‬אולם הם אינם רואים ואינם מטים אוזן לחוק המשותף לכל בנייהאדם‪,‬‬
‫ועליכן חייהם מסוכסכים בתשוקות כבוד ובצע ובתאוות־בשרים‪ .‬הואיל‬
‫וקליאנתיס רואה את היסוד השולט‪ ,‬כלומר‪ :‬את נפש היקום‪ ,‬לא באתר‪ ,‬כשאר‬
‫חכמי־הסטואה‪ ,‬כי אם בשמש‪ ,‬הוא מטיל דופי באריסטארכוס איש סאמוס ורואה‬
‫בו כופר השולל ממוקד היקום כולו )הארץ( את מעמדו המרכזי‪.‬‬
‫מרובים חיבוריו בתורת־המידות‪ .‬והרי כמה מנושאיהם‪ :‬על המידות‪ ,‬על זהותן‬
‫של המידות אצל הגברים והנשים‪ ,‬על התענוג‪ ,‬על החזקת טובה‪ ,‬על הקנאה‪ ,‬על‬
‫התהילה‪ ,‬על הידידות ועל האהבה‪ .‬בפוליטיקה‪ ,‬שגם בה הוא דן מבחינה אתית‪,‬‬
‫הוא עוסק בחיבוריו ״המדינאי״‪ ,‬״על הממלכה״‪ ,‬״על המועצה״‪ ,‬״על החוקים״‬
‫ו״על פסקי־דינים״‪.‬‬
‫כנציגה הראשי של הסטואה הישנה נחשב כר י סיפ ו ס )‪ 205-280‬לפסה״נ‬
‫בקירוב(‪ ,‬איש סולוי שבקיליקיה‪ .‬עליו אמרו הקדמונים‪ ,‬שלולא כריסיפוס לא‬
‫היתה הסטואה מתקיימת‪ .‬הוא בא לאתונה בנעוריו)‪ 260‬בקירוב(‪ ,‬ונתחבר אל‬
‫הסטואיקנים‪ .‬מטבע ברייתו ניחן בכשרונות מעולים‪ .‬עוד בחיי קליאנתיס קבע‬
‫מעמד של בכורה לאסכולה הסטואית על פני שאר האסכולות הפילוסופיות‬
‫שבאתונה‪ ,‬ועליאחת־כמהיוכמה משירש את מקום רבו ועמד בראש האסכולה‬
‫)‪ 205-232‬לפסה״נ(‪.‬‬
‫ברשימת חיבוריו הידועים ביותר)שמניינם כ־‪ ,(700‬אשר נערכה בידי דיוגנס‬
‫לארטיוס‪ ,‬אנו מוצאים ‪ 161‬נושאים בתחום הדיאלקטיקה וההגיון‪ ,‬והרשימה אינה‬
‫שלימה‪ .‬הפרקים המפורסמים ביותר מחיבוריו על הנפש ועל ההיפעלויות הנחילם‬
‫לדורות הרופא גאלינוס )המאה השנייה לספה״נ(; מכל יתר כתביו ידועים לנו‬
‫קטעים זעירים בלבד‪ .‬בדעותיו של כריסיפוס בתחום תורת־המידות נעסוק להלן‪,‬‬
‫יען דומות הן בעיקרן לאלו של שאר הסטואיקנים‪.‬‬
‫מקום חשוב בפילוסופיה של הסטואה בכלל‪ ,‬ושל כריסיפוס בפרט‪ ,‬נתייחד‬
‫לתורת־המידות‪ .‬הואיל והאדם הוא חלק מהיקום השכלי והאלוהי‪ ,‬בדין הוא שיחיה‬
‫לפי הכללים השולטים ביקום ושיהיה נאמן לחוקים השוררים בטבע‪ .‬אושרו של‬
‫האדם תלוי במידותיו הטובות‪ ,‬ומידות אלו מתאימות לאושר ולטוב המוחלט‪ .‬אין‬
‫לסמוך על האושר כל זמן שהוא תלוי במסיבות חיצוניות‪ .‬הללו יש למשול בהן או‬
‫להשתחרר משיעבודיהן ומכיוון שלא ניתן למשול בהן ־ לא נותרה ברירה אלא‬
‫מעולו‪.‬‬
‫ו‬
‫להתנער‬
‫גם הטבע והערצתו תפשו מקום נכבד בדעותיהם של הסטואיקנים אודות‬
‫האתיקה‪ .‬לדעתם‪ ,‬מונהג הטבע ביד שכל הרמוני ואלוהי‪ .‬בראשיובראשונה על‬
‫חיי־האדם להתנהל בהתאם לטבעו שלו או־אז ייתאמו גם לטבע בכלל‪ ,‬שכן חוק‬
‫אחד שולט באדם וביקום‪ .‬המידות הטובות יסודן באורח־חיים טבעי‪ .‬מה שתואם‬

‫‪134‬‬
 ‫הסטואה הישנה‬

‫לאורח הטבע תואם גם לשכל‪ ,‬כי השכל הוא טבע־האדם‪ .‬והרי השכל שולט בעולם‪,‬‬
‫הוא המגשר בין האדם ליקום‪ ,‬בין מידותיו הטובות לחוקי־הטבע‪.‬‬
‫הדרך הישרה היא גם דרך החירות‪ .‬ביקום שורר ההכרח‪ ,‬אך אין הוא שולל את‬
‫החירות‪ .‬כל הנוהג בעצמו כפי טבעו‪ ,‬הרי זה בןיחורין‪ .‬האושר והיושר‪ ,‬החירות‬
‫וכן השכל והחיים הנוהגים לפי הדעת ‪ -‬חד הם‪ .‬מופת היה החכם‪ ,‬הוא האיש הישר‬
‫ובעליהשכל‪ ,‬שכל הדברים המעולים קניינו הם‪ ,‬ועליכן הוא מאושר‪ ,‬עשיר‪,‬‬
‫בןיחורין‪ ,‬ובאמת הוא מלך‪ ,‬מדינאי‪ ,‬משורר וכדו׳; לעומתו הכסיל‪ ,‬ההפכפך‪,‬‬
‫אומלל הוא‪ ,‬מטורף‪ ,‬רש ועבד‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬רוב בני־האדם כסילים הם‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ :‬אין לפשר בין המטורף לחכם‪ ,‬שכן אין מידות טובות למחצה‪ ,‬לשליש‬
‫ולרביע ‪ -‬מי שאינו מושלם בכל המידות אינו בעלימידות כלל )זהו אחד‬
‫הפאראדוקסים של תורת־המידות הסטואית(‪ .‬היושר והמוסר חד הם; אין להבדיל‬
‫בין צדק ובין גבורה‪ ,‬בין גבורה ובין תבונה‪ .‬אחד הוא השכל המתלבש בנדיבות‬
‫פזרנית כצדק‪ ,‬בכוח הסבל כגבורה ובזריזות בתבונה‪.‬‬
‫מן החוכמה‪ ,‬שהיא פרי הדעת את דברי האלוהים והאדם‪ ,‬יוצאים‪ ,‬לדעתו של‬
‫כריסיפוס‪ ,‬ארבעה אבותיהמידות‪ ,‬שהם תבונה‪ ,‬גבורה)״גברות״(‪ ,‬מתינות וצדק‪.‬‬
‫כולם יוצאים ממקור אחד והם אחוזים זה בזה‪ ,‬ובמקום שאתה מוצא את האחד שם‬
‫אתה מוצא גם את האחרים‪ :‬וכיוצא בהן העוונות‪ .‬לא הונח מקום לפשרה‪ .‬חייב‬
‫האדם להיות ישר וחכם‪ ,‬ולא ‪ -‬כסיל וחוטא הוא‪ .‬המוסר והמידות הטובות הם‬
‫קניינו החשוב ביותר של האדם‪ .‬וכשם שהם הטוב המוחלט‪ ,‬כך היפוכם הוא הרע‬
‫המוחלט‪ .‬כל דבר שאינו מוסר ומידה טובה או היפוכם‪ ,‬אינו אלא סתמי‬
‫וחסר־משמעות‪ .‬למשל‪ :‬העושר‪ ,‬הכוח‪ ,‬יפי־התואר‪ ,‬התהילה ואף הבריאות והחיים‬
‫אינם נחשבים לנכסים יקרי־ערך‪ :‬כל הדברים האלה הינם בני־חלוף ואין בהם‬
‫ממש‪ ,‬אינם מביאים לידי אושר‪ ,‬כשם שחסרונם אינו בבחינת צרה ופורענות‪,‬‬
‫ולפיכך הם חסרי־משמעות‪.‬‬
‫שלא כתורת הנכסים והטוב‪ ,‬שחכמי־הסטואה הסכימו לסגלה לצורכי החיים‪,‬‬
‫כבודו של השכל בחיי החכם‪ ,‬שבו נהגו מידה של קפידה יתירה ולא נטו לשום‬
‫פשרה בתחום זה‪ :‬אין להשלים בין השכל ובין ההיפעלויות‪ ,‬הריגושים‪ :‬לדעתו של‬
‫זינון‪ ,‬הן תנודות הנשמה המנוגדות לשכל‪ ,‬ועליכן סותרות את טבע האדם‪ .‬ארבע‬
‫הן ההיפעלויות‪ :‬שתיים מהן‪ ,‬הקנאה והתאווה‪ ,‬שהן שאיפות לנכסים אשר אין בהם‬
‫ממש‪ ,‬וכנגדו השתיים האחרות‪ ,‬העצב והפחד‪ ,‬שאינן אלא בריחות מהרע המדומה‪.‬‬
‫ההיפעלויות הן מקורם של מצבים קבועים‪ ,‬ופעולתן בנפשיהאדם דומה לפעולת‬
‫המחלה בגוף‪ :‬משוםיכך שומה על האדם להיפטר מהיפעלויותיו‪ .‬ואין הכוונה כאן‬
‫למתינות‪ ,‬שהטיפו לה תלמידי האסכולה הפריפאטטית‪ ,‬כי אם להיחלצות שלימה‬
‫ומוחלטת מתאוות‪ .‬החכם הסטואי כובש את כל תאוותיו‪ ,‬וכיוון שנפטר מהן הוא‬
‫מגיע לידי אייהיפעלות‪ ,‬אדישות‪ ,‬אפאתיה‪ ,‬קורירוח‪ :‬הוא נקי מן התאוות‪ ,‬ומתוך‬
‫כך הוא מתעלה ומשתלם במעלות המוסר‪ .‬מההנחה העקרונית של הסטואיקנים‪,‬‬
‫שיש לנהוג עליפי השכל ולא להיגרר אחר ההיפעלויות‪ ,‬נובעת דרישתם שביחסנו‬

‫‪135‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫לאחרים יקבע השכל ולא מידתיהרחמים‪ ,‬שכן מוסרי הוא מה שמקורו בשכל ולא‬
‫ברגש‪.‬‬
‫הסטואיקנים ידעו להעריך את הכוונה‪ .‬המעשה הוא טוב אם כוונתו טובה‪ ,‬ואם‬
‫הכוונה טובה גם המעשה טוב‪ ,‬אף־עליפי שהוא נראה לרבים כמאוס‪ .‬הם הבחינו‬
‫גם בין מעשים שיש בהם תכונות מוסריות חיצוניות ובין מעשים שכוונתם‬
‫הפנימית היא טובה‪ :‬הללו הם בגדר ״נכונים״ והללו בגדר ״ישרים״‪ .‬אם אין‬
‫יודעים כוונתו הפנימית של המעשה קשה לומר מה טיבו האמיתי‪.‬‬
‫תורת־המידות של האסכולה הסטואית פונה הן לפרט והן לציבור‪ .‬ההולך בדרכי‬
‫השכל‪ ,‬התבונה והמוסר אינו נקלע לסתירה בין טובתו הפרטית ובין טובת‬
‫הציבור‪ .‬החכם הסטואי רואה עצמו כחלק מן הציבור‪ .‬כל אדם מעורב בחוגים‬
‫שונים של הבריות‪ ,‬ואין הוא פטור מכל מיני חובות שהללו מטילים עליו‪ .‬החובות‬
‫מקיפים אותו כעין מעגלים המצויים זה בתוך זה‪ ,‬כאשר הוא עצמו ניצב במרכז‬
‫המשותף לכולם‪ .‬המעגלים הללו אינם אלא הוא עצמו‪ ,‬שאריו‪ ,‬חבריו‪ ,‬עמו‪,‬‬
‫והמעגל האחרון המקיף את הכול ‪ -‬האנושות כולה‪ .‬יעדו העליון של כל אדם הוא‬
‫לצמצם את היקפם של המעגלים הקרובים למרכז‪ ,‬ולהתקרב אל האנושות כשם‬
‫שאדם קרוב אל עצמו‪ .‬אהבת־הבריות שימשה יעד עליון של תלמידי־הסטואה‪.‬‬
‫לכל בני־האדם ‪ -‬היו אומרים ‪ -‬ראשית אחת ותכלית אחת‪ :‬הם כעין איבריו של גוף‬
‫אחד‪ ,‬אזרחי מדינה אחת‪ ,‬שהיא תבל כולה‪ .‬העבד קרוב לנו לא פחות משארינו‪,‬‬
‫הקשורים בנו קשרי־דם‪ ,‬שכן לפי הטבע אין כל הבדל בין אדם לאדם‪.‬‬

‫‪136‬‬
 ‫פרק שני‬

‫הסטואה האמצעית‬

‫בראשית דרכה נהגה הסטואה הישנה בחומרה יתירה‪ ,‬וכתורת־מידות היוותה נטל‬
‫כבד ליוונים רבים‪ ,‬שאהבו את המידה המתונה ואת ההרמוניה‪ .‬פילוסופים רבים‪,‬‬
‫שהחזיקו בשיטות פילוסופיות אחרות‪ ,‬מתחו עליה ביקורת קשה ובהם האקדמאי‬
‫קארניאדס‪ .‬חכמי הסטואה‪ ,‬שביקשו ללמד זכות על תורתם‪ ,‬נאלצו למתן ולרכך את‬
‫קפדנותם של אבות־האסכולה‪ .‬מעשה זה נפל בחלקם של תלמידי תקופת־הביניים‪,‬‬
‫של פאנאיטיוס )‪ ,(Panaetius‬איש רודוס )‪ 100-180‬לפסה׳ינ בקירוב(‪,‬‬
‫ופוסיידוניוס‪ ,‬יליד אפאמיאה שבסוריה )‪ 50-135‬לפסה״נ בקירוב(‪.‬‬
‫בימים שקדמו לעמידתו בראש האסכולה נהג פאנאיטיוס להרבות בנסיעות וכך‬
‫קנה לו דעת‪ .‬באחת מנסיעותיו הגיע)בשנת ‪ (150‬לרומא‪ ,‬ושם התקרב לחוגו של‬
‫סקיפיו אפריקאנוס הצעיר‪ ,‬ובדומה לפוליביוס המבוגר ממנו‪ ,‬התיידד אתו והיה‬
‫ליועצו‪ .‬אחר מותו של סקיפיו)‪ (129‬חזר לאתונה‪ ,‬שם ניהל את האסכולה הסטואית‬
‫במשך עשרים שנה עד שהפקיד את הנהלתה בידי צעירים ממנו‪.‬‬
‫עליפי תורתם של זינון וכריסיפוס מורה פאנאיטיוס‪ ,‬שהחיים המתיישבים עם‬
‫השכל‪ ,‬כלומר עם הטבע האלוהי‪ ,‬הם התכלית העליונה‪ .‬אולם שלא כזינון שאמר‪,‬‬
‫כי נפש החכם החי לפי כללי הטבע כולה שכל טהור‪ ,‬אומר פאנאיטיוס‪ ,‬הסומך את‬
‫דבריו על נסיון החיים‪ ,‬שנפשיהאדם אינה אחידה‪ ,‬ויש בה מלבד השכל)לוגוס( גם‬
‫נטיות‪ ,‬שאינן בהכרח נכונות‪ :‬מושלות בה תאוות‪ ,‬שגם הן מקורן בטבע‪ ,‬ולכן קשה‬
‫לעוקרן או להדבירן‪ ,‬ואי־אפשר אלא לכובשן בכוח השכל ולהציב להן מטרה‬
‫וגבול‪ :‬זו הדרך להגיע באמצעותה לידי חיים הרמוניים‪.‬‬
‫האדישות )‪ ,(apatheia‬שלה הטיפו חכמי הסטואה הראשונים‪ ,‬יש להחליפה‬
‫בנחת־הרוח )‪ .(ataraxia‬פאנאיטיוס מדגיש במיוחד‪ ,‬שנחת־רוח אינה נקנית‬
‫על־ידי התבוננות עיונית בלבד‪ ,‬אלא בראש־ובראשונה מתוך חיים מעשיים‪,‬‬
‫המסורים לצורכי הציבור והמדינה‪ .‬המכוון את מעשיו לטובת הכלל והמולדת‬
‫מגשים את האידיאל המוסרי העילאי‪ .‬אידיאל זה קנה לו אחיזה במחשבותיהם של‬
‫בני רומי‪ ,‬ועל־ידי כך נהפך ״האיש הישר״)‪ (vir bonus‬הרומי ונעשה ״איש ישר‬
‫ומשכיל״)‪ :(vir bonus et sapiens‬זהו צירופן של ״הגבורה״)‪ (virtus‬הרומית עם‬
‫״החוכמה״ היוונית‪ .‬ניתן איפוא לסכם ולומר‪ ,‬שפאנאיטיוס התרחק מהפלגותיה‬
‫ומשימותיה המופשטות של האסכולה הסטואית הישנה‪ ,‬ומלבד זה לא גדר עצמו‬
‫בפני מחשבתה של האסכולה הפריפאטטית‪.‬‬
‫‪137‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫לתלמידו הדגול של פאנאיטיוס נחשב פוסיידוניום‪ ,‬איש אפאמיאה שבסוריה‬

‫)‪ 50-135‬לפסה״נ בקירוב(‪ .‬הוא התיישב באתונה לפני פאנאיטיוס‪ ,‬ולאחר מותו‬
‫של זה )‪ 100‬בקירוב( יצא למסע־לימודים במערב‪ .‬מקץ נסיעתו התיישב באי‬
‫רודוס‪ ,‬שנחשב אז מרכזו הראשי של המדע היווני‪ ,‬שם קיבל זכויות־אזרח‪ .‬בשנת‬
‫‪ 78‬יצא בשליחות מטעם אזרחי רודוס לרומי ושם קשר קשרי היכרות עם נכבדים‬
‫רבים‪ .‬באותה שנה ביקרו קיקרו ברודוס‪ ,‬ומאז נהג להחליף עמו מכתבי־ידידות‪.‬‬
‫בימים ההם היה זה מקובל למעשה של טוב־טעם לבקר אצל חכם ששמו התפרסם‬
‫בעולם‪ ,‬ואף פומפיוס הגדול ביקר אצלו פעמיים )בשנים ‪ 66‬ו־‪ (62‬והקשיב‬
‫להרצאתו‪.‬‬
‫פוסיידוניוס חיבר חיבורים מרובים‪ ,‬ובהם גם בהיסטוריה‪ .‬כמעט כולם אבדו‪,‬‬
‫אולם את תוכנם אפשר ללמוד מתוך דבריהם של סופרים אחרים‪ ,‬הסומכים את‬
‫דבריהם על כתבי ההוגה הגדול הזה‪ .‬עניינם פיסיקה )על היש(‪ ,‬תורתיהמידות‬
‫ותולדות התרבות והפסיכולוגיה‪.‬‬
‫פוסיידוניוס נפח רוח־חיים חדשה בסטואה‪ .‬שלא כמו בבית־מדרשה של הסטואה‬
‫הישנה‪ ,‬הצטייר הרוח )לוגוס( בעיני פוסיידוניוס לא כשכל‪ ,‬אלא ככוח הנאצל‬
‫מאבימקור עליון‪ ,‬והוא יורד דרגה אחר דרגה דרך הקוסמוס ושכלו של החכם‬
‫ומגיע אל היצורים הפחותים שבפחותים‪ ,‬ועד לחלקים שבהם הוא מופיע ככוח‬
‫חיוני בלבד‪ .‬הואיל והיקום בכללו הוא ‪ -‬לפי דעתו ‪ -‬הטבע‪ ,‬על־כורחו יש לו מנהיג‬
‫ומכוון‪ ,‬ומן הדין שהלה יהיה הטוב והמושלם מכול‪ ,‬קרי‪ :‬השכל הקוסמי שהוא‬
‫גבוה ונעלה מהשכל של אחד מחלקיו‪ ,‬כשם שהקוסמוס הוא גדול ומושלם מכל אחד‬
‫מחלקיו הנפרדים‪ ,‬והשכל הכולל ‪ -‬זהו האל‪.‬‬
‫ואשר לכתביו בתורת־המידות‪ ,‬ששמותיהם של חמישה מהם ידועים לנו‪ ,‬ניתן‬
‫לומר דברים ברורים רק על שניים מהם‪ :‬״על ההיפעלויות״ ו״על המידות״‪ .‬אשר‬
‫להיפעלויות)התלהבות‪ ,‬דביקות‪ ,‬התמסרות בכל לב ונפש( הרי רואה פוסיידוניוס‬
‫את מקורם ברגילות‪ .‬לפי דבריו של הרופא גאלינוס היה פוסיידוניוס אומר‪ ,‬שככל‬
‫שייפחת הרגלו של אדם ברושם מסוים כן יצטמצם שיעבודו לפחד‪ ,‬לכאב‪,‬‬
‫לתשוקה‪ ,‬לתענוג; כיוצא בזה‪ ,‬ככל שאדם רע יותר‪ ,‬כן גדולה משיכתו אחר‬
‫ההיפעלות‪ .‬מי שנתחנך כראוי ויודע לכבוש את הרשמים הראשונים‪ ,‬לא על נקלה‬
‫ייגרר אחר היפעלות ללא בינה‪.‬‬
‫בחיבור ״על המידות״ מבחין הפילוסוף בין שני סוגים של מידות טובות‪ :‬האחד‬
‫מקורו בדעה ובשכל‪ ,‬והשני ‪ -‬בטבעו הגופני‪ ,‬במזגו ובכוחו של האדם‪ ,‬שאינם‬
‫שכליים‪ .‬בחיבור מדובר גם על שלושה כוחות השולטים באדם‪ :‬חמדנות‪,‬‬
‫עזות־נפש ותבונה‪ .‬ובידוע )ממכתבו השמונימיושבעה של סנקה(‪ ,‬שפוסיידוניוס‬
‫דן בשאלת טיבו של העושר‪ ,‬כלומר‪ :‬אם טובה השפעתו על הנפש או רעה‪ :‬הוא‬
‫הכיר את טבע השפעתו של הקניין על־ידי ההבחנה בין הסיבה הפועלת )‪causa‬‬
‫‪ (efficiens‬ובין הסיבה הראשונה )‪ .(praecedens‬העושר הוא הסיבה הראשונה‬
‫להשחתה‪ ,‬משום שהוא מכניס דאגה בלב אדם ומחזק את הכוחות חסרייהבינה‬

‫‪138‬‬
 ‫הסטואה האמצעית‬

‫בנפשו‪ .‬לבסוף מגיע הפילוסוף לכלל דעה‪ ,‬שהעושר אינו מזיק למוסר מצד עצמו‪,‬‬
‫אולם הוא עלול להזיק לנפש בעליו בשל כסילותו של המחזיק בו‪ ,‬או בגלל‬
‫רשעותם של בני־האדם‪ ,‬שהרי לא החרב אחראית להרג אלא היד האוחזת בה‪.‬‬
‫בדומה לאריסטו‪ ,‬שבשעתו ערך ואירגן את הישגי קודמיו‪ ,‬מתאליס ועד אפלטון‪,‬‬
‫ובנה עליהם את מערכי שיטתו וכך היה לפילוסוף האחרון של התקופה הקלאסית‪,‬‬
‫כך היה פוסיידוניוס אחרון הפילוסופים היוצרים המקוריים של התקופה‬
‫ההלניסטית‪.‬‬

‫שיטת הסטואה‪ ,‬כפי שהותקנה על־ידי פאנאיטיום ופוסיידוניוס‪ ,‬נתיישבה עם דרך‬

‫מחשבתם של טובי המשכילים הרומיים ועלתה בקנהיאחד עם המידות המוסכמות‬
‫עליהם‪ .‬הם קיבלוה ברצון והאדירו את שמה בעולם‪ .‬הרומאים ראו טעם במוסר‬
‫הסטואי הקפדני‪ ,‬ובמיוחד החשיבו את היסוד הקוסמופוליטי שבו‪ ,‬שהרי ״כל‬
‫העולם״ כבר מצוי היה בידי רומא‪ .‬גם אהבת־הבריות הסטואית)הפילאנתרופיה(‬
‫נתקבלה על דעת הרומאים‪ ,‬הואיל והיתה דומה להומאניטאס של הרומאים‪ ,‬וכך‬
‫נתפרשה להם‪ .‬הספרות הרומית‪ ,‬החדורה מידה רבה של רוח הסטואה‪ ,‬הפיצה‬
‫אותה באירופה ויחד עמה ‪ -‬את חזון איש־המופת‪ ,‬זה האיש הישר )‪,(vir bonus‬‬
‫העשוי בצלם החכם הסטואי‪.‬‬

‫‪139‬‬
 ‫שלישי‬ ‫פרק‬

‫הסטואה הצעירה‬

‫בקרב הסטואיקנים החדשים נודעו לתהילה שמותיהם של םנקה ׳ של אפיקטטוס‬

‫ושל הקיסר מארקוס אורליוס‪.‬‬

‫א‪ .‬סנקה‬
‫לוקיוס אנאוס סנקה)‪ (Lucius Annaeus Seneca‬נולד בסביבות שנת ‪ 4‬לפסה״ב‬
‫בקורדובה שבספרד)‪ ,Corduba‬היום ‪ .(Cordoba‬אביו היה לוקיוס אנאוס ריטור‪,‬‬
‫סופר רביפעלים‪ .‬הוא היה בן למשפחה רומית רבת־יוחסין‪ .‬לבד מעיסוקו‬
‫בעריבת־דין‪ ,‬שימש גם מורה לצחות המיבטא‪ ,‬החזיק בעטיסופרים וקנה את עולמו‬
‫בתולדות הספרות הרומית באמצעות חיבור אחד‪ ,‬שבו כינס דוגמאות של‬
‫מקראות‪ ,‬אשר נלמדו בבתי־הספר‪ .‬בחיבור זה‪ ,‬״פסוקי נאומים ונואמים‪ ,‬סוגיהם‬
‫וגוניהם״ )‪ ,(Orationum et rhetorum sententiae, divisiones, colores‬עשרה‬
‫פרקים של ״ריבות״ )‪ ,(Controversiae‬כלומר‪ :‬עסקי ממונות הנדונים‬
‫בבתיימשפט‪ ,‬ופרק אחד של ״דברי צחות״ )‪ ,(Suasoriae‬הכולל נאומים על‬
‫נושאים היסטוריים‪ .‬גם הלוויה)‪ ,(Heivia‬אמו של מנקה‪ ,‬אשה אצילתירוח ובעלת‬
‫מידות‪ ,‬היתה בת למשפחה מיוחסת‪ .‬היא נודעה במטרונה מכובדת‪ ,‬שנהגה לתת‬
‫את דעתה על דרכיהם ודעותיהם של בני דורה‪ ,‬וכאם אוהבת בניה שהקפידה‬
‫לחנכם למידות טובות ולמשוך את לבם ללימודים ולהשכלה‪ .‬סנקה מזכיר תמיד את‬
‫הוריו ברגש רב ומעלה על נס את אצילותירוחם‪.1‬‬
‫בילדותו למד סנקה מפי אביו‪ ,‬שהדריכו בתורת־הריטוריקה‪ .‬בנעוריו נשלח‬
‫על־ידי אביו להשתלם ברומי‪ ,‬שם עשה בבית אחות־אמו‪ .2‬סנקה נמשך בעיקר אל‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬ובהתאם למקובל בימיו החשיב ביותר את תורת־המידות‪ .‬אףיעל־פי‬
‫שנטה אחר תורת־הסטואה יותר משאר השיטות הפילוסופיות‪ ,‬לא אטם את אוזניו‬
‫מלשמוע את דבריו של כל פילוסוף אחר‪ ,‬ובלבד שיהיו הללו מצוינים במעלת‬
‫המוסר‪ .‬סנקה נמשך גם אחר עסקי־ציבור‪ .‬תחילה שימש במישרות ציבוריות‬
‫שהיוו עבורו פתח לקאריירה מדינית בעתיד‪ .‬בעיניהם של החוגים השליטים היה‬
‫״איש חדש״ )‪ ,(homo novus‬שכן בשלשלת משפחתו לא היה סינאטור או איש‬

‫‪Epist. 78, 2; Helv. 2. 15. 16. 17. 18. 19.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫שמה היה הלוויה‪ ,‬ב ד ו מ ה ל ש ם אמו ש ל ס נ ק ה ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪140‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬סנקה‬

‫הפקידות הבכירה ומשום־כך היו סיכויי הצלחתו מועטים‪ .‬אולם בעזרת דודתו‬
‫הצליח סנקה להיבחר לקוויסטור‪ .‬אלא שעם עלייתו של קלאודיוס קיסר לשלטון‬
‫)בשנת ‪ 41‬לפסה׳׳נ( נידון מנקה לגלות‪ .‬הוא היה אנוס להיפרד מאמו האהובה‬
‫ומידידיו ולפרוש מעסקי־ציבור‪ .‬בהתערבותה של אגריפינה‪ ,‬אשתו החדשה של‬
‫קלאודיוס ואמו של נירון קיסר‪ ,‬הורשה סנקה לחזור מגלותו‪ ,‬בשנת ‪ .49‬בשנת ‪50‬‬
‫נתמנה לפריטור‪ ,‬ואותה שעה הופקד בידו חינוכו של נירון‪ .‬סנקה היה שקוד על‬
‫חינוך הנער כראוי למי שעתיד להיות קיסר‪ .‬אולם עמלו של סנקה וטירחתו של‬
‫נציב הפריטוריאנים אפראניוס בורוס )‪ ,(Afranius Burrus‬שגם בידיו הפקידה‬
‫אגריפינה את בנה‪ ,‬לא הועילו לתקן את מידותיו המקולקלות של נירון;‬
‫קשי־עורפו של החניך מנע ממוריו להשפיע על דרכו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 54‬הרעילה אגריפינה את קלאודיוס קיסר והושיבה את נירון על‬
‫כסיהמלכות‪ .‬במשך כמה שנים היה השלטון נתון למעשה בידי סנקה ובידי‬
‫אפראניוס בורוס‪ .‬הם החזיקו בידם את מלוא סמכותו של הקיסר‪ ,‬ובדין רואים‬
‫ההיסטוריונים את חמש השנים הראשונות )‪ (quinquennium‬לשלטונו של נירון‬
‫)ולאמיתו של דבר‪ ,‬לשלטונם של סנקה ובורוס( פרק של הצלחה בתולדות מלכות‬
‫רומי‪ .‬אולם ככל שהלך נירון והתמכר לתאוותיו הפרועות וככל שהירבה לפרוץ‬
‫גדרים בלי גבול‪ ,‬כן הלך ודעך מזלו של סנקה‪ .‬עצם נוכחותו היתה לקיסר לרועץ‪,‬‬
‫ותורתו ועצותיו היו עליו לטורח‪.‬‬
‫מותו של בורוס בשנת ‪ 62‬עירער כליל את מעמדו של סנקה‪ .‬כבר באותה שנה‬
‫נחשד בקיום קשרי־ידידות עם פיסון‪ ,‬שנודע בהתנגדותו הנמרצת לקיסר‪ .‬תחילה‬
‫לא נתן נירון את דעתו על עניין זה‪ ,‬אולם ב־‪ 12‬באפריל ‪ 65‬נתגלה קשר נגד נירון‬
‫וראש הקושרים היה פיסון‪ .‬כשהעיד אחד הקושרים‪ ,‬כי שמע את מנקה אומר‪,‬‬
‫שהצלתו תלויה בהצלחתו של פיסון ‪ -‬נחרץ דינו‪ .‬נירון לא החמיץ שעת־כושר זו‬
‫שבאה לידו והודיע לסנקה‪ ,‬שנחתם דינו למיתה‪ .‬הלה השלים עם הגזירה‬
‫בשלוותינפש האופיינית לתלמידה של הפילוסופיה הסטואית‪ ,‬וביצע בעצמו‬
‫גזריהדין בגופו‪ .‬בשעת־פטירתו נתגלה במלוא גדולתו הפילוסופית‪ ,‬שלא תמיד‬
‫עמד בה בימי־חייו‪ .‬כך היתה מיתתו כפרה על מעשים דכשלונות‪ ,‬שלא עלו‬
‫בקנה־אחד עם הפילוסופיה הסטואית ותורת מוסרה; כך היתה הסתלקותו מן‬
‫העולם משום עדות נאמנה על דביקות נפשו בדרכה של פילוסופיה זו‪.‬‬
‫קשה לבוא לידי דעה שקולה בהערכת דמותו של האיש רב־הפעלים; שהרי‬
‫נתמזגו בו תכונות וכשרים של נואם ומשורר‪ ,‬פילוסוף וחוקר מחד גיסא‪ ,‬ושל‬
‫מדינאי ותיק ובעל־אחוזות‪ ,‬איש הכספים ועסקי־הציבור‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬לפיכך לא‬
‫ייפלא‪ ,‬שכבר בתקופה העתיקה נחלקו הדעות אודות אישיותו‪ :‬הללו מעריצים‬
‫אותו וקושרים לו כתרים‪ ,‬והללו מתעבים אותו ואינם חוסכים ממנו דברי־גנאי‬
‫קשים‪ .‬סנקה עצמו הכיר היטב את מיגרעותיו‪ :‬הוא הודה בהם בפה מלא הן בפני‬
‫עצמו והן כלפי הרבים‪ .‬מעולם לא אמר לשים בראשו כתר של קדוש וחכם;‬
‫יתריעל־כן‪ ,‬הוא הודה כי קצרה ידו מלהגיע למעלה זו‪ ,‬כיוון שהוא שקוע‬

‫‪141‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫בטיטיהיוון של חטאים ופשעים‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא שאף להידמות אל המעולים אלא‬

‫להיטיב מן הרעים‪ ,‬בהסתפקו בכך שבכל יום היה ממעט משהו מחסרונותיו‪.3‬‬
‫לפיכך‪ ,‬כשאנו קוראים בכתביו את שבחן של המידות הטובות‪ ,‬אנו מרגישים‬
‫שיש יושר בדבריו‪ ,‬וניכר בהם שאינם בפיו מליצות נבונות ודיבורים יפים לשמם‬
‫כדי למצוא חן בעיני הבריות‪ .‬בייחוד גלוי הדבר בפרקים‪ ,‬אשר בהם הוא קובע‬
‫דברים‪ ,‬שבוודאי אינם מקובלים על בני־דורו‪ ,‬כגון גינוי השחיתות שפשתה‬
‫בצמרת החברה הרומית‪.‬‬
‫יש לציין שאפילו טאקיטום‪ ,‬התולה לסנקה מאחוריו קופה של שרצים‪ ,‬משבחו‬
‫על אדיבותו ונדיבות־רוחו‪ .‬הוא מציין גם את תכונתו הנדירה בקרב אנשים‬
‫המתהלכים עם שליטי עולם‪ ,‬ואת העובדה שמטבעו לא נטה לחנופה‪ ,‬ומי ידע זאת‬
‫כנידון‪ ,‬׳׳אשר חש בחירותו של סנקה עתים תכופות יותר משחש בכניעתו׳׳‪.4‬‬

‫רק מעט מ מ כ ת ב י ס נקה הגיעו לידינו‪ .‬רוב נאומיו אבדו‪ .‬כמה סופרים מביאים‬
‫דברים רבים מתוך חיבוריו הפילוסופיים‪ ,‬שאינם עוד בידינו‪ .‬את כתביו‬
‫הפילוסופיים אפשר לחלק לפי הסדר הבא‪:‬‬
‫)‪ (1‬דיאלוגים‪.‬‬
‫)‪ (2‬״איגרות מוסר״ )‪ ,(Epistulae morales‬שנכתבו בשנים ‪ .65-63‬חיבור זה‬
‫נחשב לחיבורו הפילוסופי העיקרי של סנקה‪ .‬כלולים בו ‪ 124‬מכתבים אל‬
‫לוקיליוס‪ ,‬הערוכים בעשרים חלקים‪ .‬אין ספק‪ ,‬שהאיגרות אל לוקיליוס הן מן‬
‫המעולים והמועילים ביותר שבכתביו של סנקה‪ :‬הן מלאות חוכמה ודעת ונקראות‬
‫בעניין רב‪.‬‬
‫)‪ (3‬״חקרי טבע‪ ,‬שבעה ספרים״)‪ .(Naturaiium quaestionum libri VII‬החיבור‬
‫נכתב בשנים ‪ 65-63‬ואף הוא הוקדש ללוקיליוס‪ .‬המחבר עוסק בו בתופעות־טבע‬
‫שונות‪ ,‬כגון כוכבי־שביט‪ ,‬ברקים‪ ,‬רעמים‪ ,‬גיאות הנילוס‪ ,‬ברד‪ ,‬שלג‪ ,‬רעש־אדמה‪.‬‬
‫מנקה מיטיב לראות את יחסותו של מדע־הטבע שבזמנו ואת קוצר ערכו‪ ,‬והוא‬
‫מציין כי הדורות הבאים בוודאי יגלו דברים בלתי־ידועים לנו‪ .‬סודות רבים‬
‫שמורים לדורות הבאים‪.5‬‬
‫אגב מחקריו בטבע‪ ,‬רואה המחבר תמיד לנגד עיניו את מוסר האדם ואת טובתו‪,‬‬
‫ומשום־כך הוא מתבל תכופות את הרצאתו בגינוי השחיתות והמותרות‪ ,‬בהרהורי‬
‫מיתה וכדומה‪ .‬המוסר וייתרונותיו הם‪ ,‬כנראה‪ ,‬עיקר מגמתו של החיבור‪.‬‬

‫מקום חשוב בפילוסופיה של סנקה )ושל הסטואיקנים בכלל( תופשת‬

‫ת ו ר ת ־ ה מ י דו ת שתכלית משנתה אושרו של האדם‪ ,‬וראשית תלמודה ‪ -‬ההבחנה‬

‫‪vit. beat. 18.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫טאקיטוס‪ ,‬״ספרי השנים״‪ ,‬ספר חמישהיעשר‪ ,‬פרק ‪ ,61‬תרגום ש‪ .‬דבורצקי‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪Nat. 7, 30, 5‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪142‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬סנקה‬

‫בין המעשה הטוב למעשה הרע‪ .‬סנקה מטיף לאושר‪ ,‬שאפשר להשיגו על־פני‬
‫האדמה באמצעות המידות הטובות‪ .‬הכול שואפים לאושר‪ ,‬אולם לא הכול יודעים‬
‫מה טיבו; מכל־מקום אין לנטות אחר דעת ההמון בשאלה זו‪ ,‬ומכלל ההמון אין‬
‫סנקה מוציא גם את לובשי גלימות־הארגמן וכל הגלימות למיניהן‪ .‬סנקה מבקש‬
‫להעריך את האדם רק מצד מעלת־רוחו ורואה בכל הפאר והעושר ואותותיהכבוד‪,‬‬
‫הנערצים כליכך על ההמון‪ ,‬משום הבל ורעות־רוח‪.6‬‬
‫כל הסטואיקנים תמימי־דעים‪ ,‬שהחיים המאושרים הם החיים על־פי הטבע‪,7‬‬
‫ומשמעו של דבר זה הוא סיפוק צורכינו הטבעיים בלא שנשתעבד להם‪.‬‬
‫צורכי־הגוף מעטים וצנועים‪ :‬די לו במגן מפני הקור‪ ,‬בשבירת רעבונו ובריווי‬
‫צמאונו‪ .8‬הטבע דאג לכך‪ ,‬שנוכל לקיים את אושרנו באמצעים מועטים‪ ,‬והוא מספק‬
‫לנו את כל הדרוש כדי לקיים את בריאות־הגוף‪ .‬יש לנצל איפוא חסד זה שהטבע‬
‫עושה עמי‪ :‬כשאני צמא אחת היא לטבע אם שואב אני מים מן הבאר ושותם כמות‬
‫שהם או מצננם תחילה בשלג‪ ,‬ובלבד שאשבור את צמאוני‪ :‬בעת שהרעב מציק לי‬
‫יש לקחת מזון כלשהו הנמצא בהישג ידי‪ ,‬והרעב עצמו ידריכני מה לקחת‪ ,‬שכן אין‬
‫הרעב מואס בשום מזון‪ .9‬הגבול שהציב חוק־הטבע לצורכינו הוא לא לרעוב‪ ,‬לא‬
‫לצמוא ולא לסבול מן הקור‪ .‬כל מה שדורש הטבע נקל לספקו‪ ,‬ורק סיפוק המותרות‬
‫כרוך בעמל רב‪ .10‬כל זמן שאדם חי עליפי צרכיו הטבעיים אינו יודע עוני ומחסור‪:‬‬
‫כיוון שעבר את גבול הדרוש לו‪ ,‬שוב אינו בן־חורין מעוניו וממחסורו‪ ,‬אפילו יחיה‬
‫בשפע ובעושר"‪.‬‬
‫סנקה סבור‪ ,‬שאין לקשר את האושר הנעלה בחיי הגוף‪ .‬הנכסים האמיתיים‬
‫באים לנו מיד השכל‪ .‬אין לזמן שליטה בהם והם עומדים בעינם לעולם‪.12‬‬
‫הטוב האמיתי ‪ -‬שאותו אנו משיגים באמצעות הרוח ‪ -‬השוקד על חקר האמת‪,‬‬
‫היודע ממה לסור ואל מה לשאוף‪ ,‬הקובע ערכם של דברים לא על־פי‬
‫דמיונות־שווא‪ ,‬אלא לפי טבעם הנכון‪ ,‬המקיף בראייתו עולם ומלואו ועשוי‬
‫לבלייחת ואינו נכנע לתהפוכות הגורל‪ ,‬מתנשא מעל לכל אשר בסביבו‪ ,‬הוד בו‬

‫‪vir. beat. 1,3; 2,2.4‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪ .De vit. beat. 3,7‬כ ש ע מ ד זנון ו ל י מ ד שיש ל ח י ו ת על־פי ה ט ב ע ‪ ,‬ר צ ה ל ו מ ר ‪ ,‬ש ע ל האדם‬ ‫‪.7‬‬
‫ל נ ה ו ג ב י ו ש ר ‪ ,‬ולא א ח ד ב פ ה ו א ח ד ב ל ב ‪ ,‬ושעליו ל ח י ו ת ב ה ת א מ ה עם ה ש כ ל ו ב ה ר מ ו נ י ה‬
‫)‪ .(Amim 1, 179‬כ ר י ס י פ ו ס ה ר ח י ב א ת תלמודו ש ל זנון ואמר‪ ,‬ש ל ח י ו ת ב ה ת א מ ה ל ט ב ע‬
‫ב מ ש מ ע ו ל ח י ו ת ב ה ר מ ו נ י ה ל א ר ק ע ם ה ט ב ע ש ל הנפש‪ ,‬א ל א גם ע ם ה ט ב ע ש ל העולם‪ .‬בין כ ך‬
‫ובין כ ך הרי ה ט ב ע ש ל ה פ ר ט ו ה ט ב ע ש ל ה ק ו ס מ ו ס מ ש ו ל ב י ם זה בזה‪.‬‬
‫‪Helv. 10, 2; cf. Epist. 25, 4.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪Epist. 119, 3.4. 15.16‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪lb. 4, 10-11‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪Helv. 11, 4‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪Epist. 74, 16‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪143‬‬
 ‫ה א ת י ק ה ש ל הסטואה‬

‫ואצילות והוא שלם בכל מעשיו ומכלכל אותם בתבונה‪ :‬אין הוא ניזוק‪ ,‬ואין ביד‬
‫המקרה לרוממו ולא להשפילו‪ .‬כזה הוא המוסר והיושר‪.13‬‬
‫הואיל ואין נכסי אמת אלא המידות הטובות והשכל ‪ -‬אומר מנקה ־ הרי שכל‬
‫שאר הקניינים‪ ,‬שהבריות כרוכים כל־כך אחריהם‪ ,‬טפלים הם‪ ,‬חולפים וריקים‪ .‬כל‬
‫הדברים שהמקרה שולט בהם עלולים לשעבד את האדם‪ ,‬כגון הממון‪ ,‬הכבוד ומצב‬
‫הגוף‪ .‬כל אלה חסרי־ערך הם‪ ,‬אין בהם ודאות והם ממהרים לעבור‪ ,14‬שלא כיושר‪,‬‬
‫שהוא נכס של ממש ואין שני לו‪ ,‬כשם שאין רע אלא העוול‪ :‬שאר הדברים היו‬
‫בעיניו בגדר של לא מעלים ולא מורידים )‪.(indifferentia‬‬

‫החכם אינו נותן דעתו על נכסים חיצוניים‪ ,‬החולפים כלעומת שבאו‪ ,‬כגון כבוד‬
‫ותהילה‪ ,‬שלטון ועושר‪ .15‬אמנם אם נפל בחלקו רכוש אינו דוחהו בידיו‪ ,‬אבל אין‬
‫הוא נתפש לצער כשכלה מידו והלך לו‪ .‬הוא אדון לנכסיו‪ ,‬ואילו הכסיל הוא עבד‬
‫לרכושו‪.16‬‬
‫החכם הינו בךחורין מן התאוות‪ :‬אין הללו שולטות בו‪ .‬בדומה לשאר‬
‫הסטואיקנים תובע סנקה לעקור תאוות ויצרים מן השורש‪ .‬התאוות הן בבחינת‬
‫מחלות־נפש קשות‪ ,‬הכוללות את הקמצנות‪ ,‬האכזריות והרשעות למיניה‪ ,‬כגון‬
‫צרות־העין‪ ,‬הקנאה‪ ,‬הגאווה‪ ,‬וממינן גם השנאה‪ ,‬הביזוי‪ ,‬הזלזול והפחד‪ .17‬שלושה‬
‫הם סוגי הפחד‪ :‬מפני העוני‪ ,‬מפני מחלות ומפני התקיפים‪ .‬מכל אלה אין דבר‬
‫המחריד אותנו כאימה מפני מעשי העריצים‪.18‬‬
‫בכל מקום שבו אומר סנקה‪ ,‬כי לצרות‪ ,‬לפורענויות ולצער אין השפעה על‬
‫החכם‪ ,‬הרי כוונתו לומר שאפילו חש הלה צער ומכאוב ‪ -‬הרי שבידו להתגבר על‬
‫רגשותיו ולהתעלם מהם‪ .19‬אושרו של החכם ושמחתו קבועים ועומדים‪ ,‬ואייאפשר‬
‫להשביתם‪ .‬שמחה זו מקורה בתום וביושר המושרשים בלבו‪ .‬לעולם אין ההנאה‬
‫תכלית כוונתו של החכם‪ ,‬אלא שהוא זוכה בה מעצמו‪ .20‬ואכן‪ ,‬החכם בורח מכל‬
‫הנאה‪ ,‬העלולה לסכן את אושרו‪ ,‬ועל כך סנקה אומר‪ :‬אשרי האיש שתענוגו הוא‬
‫לבוז לתענוג‪ .‬הנאת החכם אינה פרוצה‪ ,‬אלא מיושבת וצנועה‪ ,‬כבושה וכמעט‬
‫בלתי־ניכרת לעין‪ .‬החכם שואף לאסוף בקרבו נכסי־רוח‪ ,‬ובכך טמון סוד אושרו‬
‫ושמחתו‪.21‬‬

‫‪lb. 66, 6‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪lb. 66, 23‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪Epist. 74, 4; 80, 4‬‬ ‫‪.15‬‬
‫‪vit. beat. 21, 2; 22, 5; 23, 1‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪Epist. 106, 6; 105, 1‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪lb. 14, 3-4.‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪lb. 85, 3‬‬ ‫‪.19‬‬
‫‪vit. beat. 4,2‬‬ ‫‪.20‬‬
‫‪Helv. 5,1; cf. tranq. an. 14, 2‬‬ ‫‪.21‬‬

‫‪144‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬סנקה‬

‫הדמות האידיאלית של החכם כפי שמתארה סנקה‪ ,‬תלמידה של הסטואה ‪-‬‬

‫רחוקה מהמציאות המוכרת לנו‪ .‬החכם‪ ,‬בדומה לעוף־החול)פניקס( בא לעולם אחת‬
‫לחמש מאות שנה‪ .22‬סנקה מעיד על עצמו‪ ,‬שלא הגיע למדרגת החכם‪ ,23‬אבל הוא‬
‫הולך ומשתנה בהבינו כמה רחוק הוא מן הדעה השלימה‪ .24‬לדעתו‪ ,‬אין איש מסוגל‬
‫לשמש דוגמא לחכם אמיתי‪ ,‬צדיק וישר זולת קאטון הצעיר‪ .‬במקום אחר‪ 25‬סנקה‬
‫מציין‪ ,‬שמארקוס קאטון התנשא אפילו למעלה מן המופת שהציבו הפילוסופים‬
‫לעצמם‪ .‬בדמותו של קאטון עיצבו האלים את דמות החכם המושלם‪ :‬הוא יצא כנגד‬
‫אלה הרודפים אחרי השררה והכבוד‪ ,‬שלהיטותם לשלטון אינה יודעת שובעה‪.‬‬
‫כמו־כן הוקיע את פשעי המדינה ושחיתותה‪ ,‬ומשנוצח ‪ -‬איבד את עצמו לדעת‪ .‬כך‬
‫נגאל מהחיים נטולי־החירות ואף המדינה לא הוסיפה להתקיים אחריו‪.26‬‬

‫מנקה מטיף לשוויון ולעזרה הדדית בין הבריות‪ ,‬שהרי בנייהאדם שווים ודומים זה‬
‫לזה בכול‪ .27‬לכולם מוצא אחד והם בני גזע אחד ואין בהם אציל יותר מחברו‪,‬‬
‫אלאיאםיכן רוחו אצילה יותר והוא מוכשר יותר לקנות לו השכלה עילאית‪ .‬כל‬
‫בני־האדם ראויים לכבוד ולהוקרה‪ ,‬ואין חשיבות לדבר אם היו אבותיהם עבדים‬
‫או גרים בני־נכר‪ :‬כולם רשאים לשאת ראשיהם בגאווה‪.28‬‬
‫סנקה אומר‪ ,‬שבני־האדם נולדו לעזור זה לזה‪ ,‬ורק חברה שאהבה ואחווה‬
‫שרויות בה תוכל להתקיים לאורך ימים‪ .29‬מנקה מדגיש‪ ,‬שחייב אדם להושיט יד‬
‫לטובע במים‪ ,‬להראות הדרך לתועים‪ ,‬לפרום מלחמו לרעב‪ .‬הטבע יצר אותנו‬
‫מחומר אחד ולתכלית אחת‪ ,‬נטע בלבנו אחווה וריעות‪ ,‬ייסד את הישר והנכון‪,‬‬
‫ומשלטונו מתחייב שרע יותר לגרום עוול מלסבול אותו‪ .‬דבר זה יהי תמיד בלב‬
‫האדם ושגור בפיו‪ :‬״בךאדם אנוכי‪ ,‬ושום דבר אנושי אינו זר לי״‪.30‬‬
‫יש לדרוש מן האדם‪ ,‬שיהיה מועיל לרבים ככל שיש בידו‪ ,‬ולפחות לקרוביו‪,‬‬
‫לשארי־בשרו ולו עצמו‪ .‬כל המביא תועלת לרבים חי חיים של ממש‪ ,‬ומי שיושב‬
‫בטל בביתו באפסימעשה דומה לטמון בקבר‪ ,‬ועליו אפשר לומר שנפטר קודם‬
‫שמת‪.31‬‬

‫‪Epist. 42, 1; tranq. an. 7, 4‬‬ ‫‪.22‬‬

‫‪vit. beat. 16; Epist. 57, 3; 89, 2; Helv. 5,2‬‬ ‫‪.23‬‬
‫‪Epist. 6. 1; 94, 48‬‬ ‫‪.24‬‬
‫‪const, sap. 7, 1‬‬ ‫‪.25‬‬
‫‪•Epist. 104, 31 sq.; 24,6 sq.; 95, 71‬‬ ‫‪.26‬‬
‫מ ת ו ך ה ה נ ח ה ש ה ק ו ס מ ו ס א ח ד הוא‪ ,‬ה ס י ק ו ה ס ט ו א י ק נ י ם ע ל שוויונם ש ל כ ל בני־האדם‪ ,‬ל ל א‬ ‫‪.27‬‬
‫ה ב ד ל לאום‪ ,‬מין ו מ צ ב ח ב ר ת י ‪ .‬ה ם אף העלו א ת הסיסמה‪ ,‬ש ה ע ב ד י ם ה ם בני־אדם הדומים‬
‫ב כ ו ל לבני־חורין‪ :‬״ ל כ ו ל ם ג ו ר ל א ח ד עלי אדמות״‪.‬‬
‫‪benef. 3, 28‬‬ ‫‪.28‬‬
‫‪ira 2, 31, 7‬‬ ‫‪.29‬‬
‫‪Terentius, Heautontimorumenos‬‬ ‫‪77 sq.‬‬ ‫‪.30‬‬
‫‪Epist. 60, 4‬‬ ‫‪.31‬‬

‫‪145‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫שתי מדינות הן‪ :‬האחת גדולה ומקיפה את האלים ובני־האדם‪ ,‬וגבולותיה‬

‫משתרעים עד מקום שמגיע אור־השמש‪ :‬והשנייה מצומצמת‪ ,‬ואנו אזרחיה בדרך‬
‫מקרה‪ ,‬מפני שנולדנו בה‪ .‬יש בני־אדם המקדישים עצמם לשתי המדינות באחת‪ :‬יש‬
‫המסורים רק לקטנה‪ ,‬ויש המסורים לגדולה‪ .‬סנקה חוזר ואומר פעמים הרבה‪,‬‬
‫שהחכם רואה את מולדתו בתבל כולה‪ .‬האיש המושלם במידות רואה את עצמו‬
‫כאזרח־העולם‪.32‬‬
‫מכאן מסיק סנקה‪ ,‬שעבירה ביד מי שמזיק לזולתו‪ ,‬שכן הוא חברך ואזרח השווה‬
‫לך במדינה הגדולה‪ .‬אבל גם האדם החי על־פי תורת־הסטואה ורואה עצמו‬
‫אזרחיהעולם‪ ,‬אוהב את מולדתו הקטנה‪ :‬שהרי אין איש אוהב את מולדתו משום‬
‫שהיא גדולה‪ ,‬אלא משום שהיא שלו‪ .33‬איש כזה נכון לשאת בכל סבל בשוותו לנגד‬
‫עיניו את שכר־פעולתו‪ :‬חירות מולדתו ושלום אזרחיה‪.34‬‬
‫לדעתו של מנקה‪ ,‬רב ערכה של ידידות בחיי האדם‪ .‬לידיד אמיתי אתה יכול‬
‫לגלות את לבך כאילו לעצמך‪ ,‬אולם בטרם תתקרב לאיש עליך לשקול היטב‪ ,‬אם‬
‫אמנם ראוי הוא שתקשור עמו ידידות‪ .35‬בקרב ידידים יש אחדות בכול‪ ,‬וכל מה‬
‫שקורה לאיש נוגע גם לידידו‪ .‬ידידות של אמת אין בה חשבונות של תועלת‬
‫ורווח ‪ -‬ידידים מוכנים תמיד למסור נפשם זה לטובת זה‪ .36‬מי שקונה לו ידיד‪ ,‬נכון‬
‫הוא למות בשבילו‪ ,‬לצאת עמו לגולה ולהצילו מכל רעה‪ .‬נטייתו של האדם הישר‬
‫לקשור קשרי ידידות אינה תלויה בדבר‪ ,‬והיא נטועה בו מטבע ברייתו‪.‬‬
‫לשאלה מה בין אהבה לידידות עונה סנקה‪ :‬מי שהוא ידידי הוא גם אוהבי‪ ,‬אבל‬
‫לא כל האוהב אותי הוא גם ידידי‪ .‬הידידות מועילה תמיד ואילו החיבה פעמים נזק‬
‫בה‪.37‬‬

‫בעיונים הפילוסופיים של סנקה נדונה ב ע י י ת המוות פעמים רבות‪ .‬היא מועלית‬

‫על רקע ההסתכלות הרחבה בכל הדברים‪ ,‬שסופם שהם חולפים ועוברים ואינם‬
‫נמלטים מקץ שאינו נמנע‪ .‬אופייניים לו הם הרהורים ממין זה‪ :‬כל מה שנבנה וקם‬
‫במשך שנים רבות‪ ,‬בעמל רב ובחסדי העליונים ‪ -‬עשוי להיכלות ביום אחד‬
‫ולפעמים אף ברגע קט‪ .‬אין דבר יציב וודאי לא בחיי הפרט ולא בחיי הציבור‪ .‬חיי‬
‫האנשים וחיי הערים )מדינות( כאחד מלאים חליפות ותמורות‪ :‬פעמים המקרה‬
‫מגרש אותך ממולדתך ופעמים הוא גוזל ממך את המולדת! עתים הוא מטלטל‬
‫ומשליך אותך לאיזה מחוז־שממה‪ ,‬אבל פעמים הוא חומד לו להפוך לשממה את‬
‫המקום‪ ,‬שבו המון רב היה שוקק בו עד שעת חורבנו‪ .‬גלגליהזמן סובב והורם לא‬

‫‪lb. 28, 4; 102, 21; 120, 12‬‬ ‫‪.32‬‬

‫‪lb. 66, 6‬‬ ‫‪.33‬‬
‫‪lb. 76, 27, 28‬‬ ‫‪.34‬‬
‫‪lb. 3, 2-3.‬‬ ‫‪.35‬‬
‫‪lb. 48, 2; 6, 2‬‬ ‫‪.36‬‬
‫‪lb. 35, 1‬‬ ‫‪.37‬‬

‫‪146‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬סנקה‬

‫רק את הבניינים שנבנו בידי בנייהאדם‪ ,‬אלא מפורר גם הרים איתנים‪ .‬שטחייארץ‬
‫רחבייידיים שוקעים בתהום‪ ,‬מקומות שהיו רחוקים משפתיהים עתה הם מוצפים‬
‫בגליו‪.38‬‬
‫גם החיים עוברים וחולפים‪ .‬בדומה לשאר הדברים ‪ -‬אומר סנקה ‪ -‬גם החיים‬
‫והמוות מתחלפים‪ ,39‬אלא שהמוות אינו פוגע בנו במפתיע! הוא מתקרב אלינו‬
‫לאיטו‪ :‬יום־יום אנו מתים קצת‪ ,‬כי בכל יום נלקח מאתנו איזה חלק מחיינו‪ :‬ואפילו‬
‫כשאנו גדלים‪ ,‬הולכים חיינו ופוחתים‪ .‬כי הנה אבדה ילדותנו ואחריה בחרותנו‪ :‬כל‬
‫חלק של זמן שחלף לו אבד לעד‪ ,‬וכל יום העובר ‪ -‬לוקח המוות את מקומו‪ .‬משל‬
‫למיכל של שעון מים )קלפסידרה(‪ ,‬שאינו מתרוקן עם יציאת הטיפה האחרונה‪,‬‬
‫אלא עם יציאתה של כל טיפה וטיפה‪ :‬כך שעתנו האחרונה‪ ,‬בהגיענו לקיצנו‪ ,‬לא‬
‫היא לבדה מביאה את המוות‪ ,‬ואינה אלא משלימה אותו‪ .‬אנו מגיעים לסיום מיתתנו‬
‫בשעה מסוימת‪ ,‬אך ראשית התקרבותנו אליה חלה הרבה קודםילכן‪.40‬‬
‫סנקה מציין‪ ,‬שהמוות נגזר על האדם מיום היוולדו‪ .‬זהו חוק לידתו‪ .‬הגזירה‬
‫הזאת שלטה בו בעת שיצא מרחם אמו והיא מלווה אותו‪ .‬צל־הגזירה מוטל על כל‬
‫בני־האדם‪ .41‬הם נבדלים זה מזה ב א ו ו ־ ו ־ ה ח י י ם ‪ ,‬אבל הסוף שווה לכולם‪ .42‬אם נגזר‬
‫על האדם לעזוב את העולם־הזה‪ ,‬אין זה משנה מתי יעשה זאת‪ .‬אין לשאוף לחיים‬
‫ארוכים‪ ,‬אלא לשבוע חיים‪ .‬אוו־ךיהחיים מצוי בידי הגורל‪ ,‬אבל שובע־חיים תלוי‬
‫ברוחו של האדם‪ .‬החיים הם ארוכים כשהם שלימים‪ ,‬היינו‪ :‬״כשהנפש מקבלת‬
‫בחזרה את קנייניה ונעשית שליטה בעצמה‪43‬״‪.‬‬
‫סנקה סבור‪ ,‬שעל כל אחד להתכונן למותו‪ .‬אדם אינו מסוגל לחיות בשלווה‪ ,‬אם‬
‫הוא דואג למדי לקץ ימיו‪ .‬רבים הם האומללים‪ ,‬המתחבטים בין פחד המוות לבין‬
‫ייסורי החיים‪ :‬לחיות לא יאבו ולמות לא יידעו‪ .‬מן הראוי איפוא לעשות את החיים‬
‫נעימים יותר ולחדול מדאגה לאבידתם‪ .‬שום קניין לא ישמח את בעליו אם הלה‬
‫אינו מוכן להפסידו‪.44‬‬
‫על האדם להתכונן למות בלי פחד בבוא יומו‪ .45‬סנקה סבור‪ ,‬שעדיפה מיתה‬
‫מחיים שפלים‪ .‬דבר גדול הוא לדעת כיצד מתים כיאות‪ .‬לימוד רב צריך האדם עד‬
‫שיבוא לידי פרישה מן העולסיהזה בשלוותירוח‪ ,‬בהגיע השעה שאין מפלט‬
‫ממנה‪ .46‬אין לך מיתה נאה כמיתה מרצון‪ .‬מה שיקרה בעליכורחו למסרב‪ ,‬אינו‬

‫‪lb. 78. 11.15.16‬‬ ‫‪.38‬‬

‫‪lb. 71, 14‬‬ ‫‪.39‬‬
‫‪lb. 24. 19. 20‬‬ ‫‪.40‬‬
‫‪Marc. 10. 5‬‬ ‫‪.41‬‬
‫‪Epist. 998.9‬‬ ‫‪.42‬‬
‫‪lb. 93, 2‬‬ ‫‪.43‬‬
‫‪lb. 4. 4-6‬‬ ‫‪.44‬‬
‫‪lb. 26. 5‬‬ ‫‪.45‬‬
‫‪lb. 30, 4‬‬ ‫‪.46‬‬

‫‪147‬‬
 ‫ה א ת י ק ה ש ל הסטואה‬

‫הכרח למי שעושה מתוך הכרה‪ .‬צריך איפוא לכוון את רוחנו שנחפוץ מה שמתחייב‬
‫מן ההכרח‪ ,‬וראוי שנחשוב בלא עצבות על אחריתנו‪.47‬‬
‫ראויים לציון הם דברי סנקה‪ :‬לחיות אינו דבר חשוב כל כך‪ :‬דבר חשוב יותר‬
‫הוא למות בכבוד‪ ,‬בחוכמה ובאומץ־לב‪ .‬יזכור האדם כמה הוא חוזר ועושה דבר‬
‫אחד‪ :‬אכילה‪ ,‬שינה ותענוגי בשר ‪ -‬הכול סובב ונשנה כמו במעגל‪ .‬מוטב למות‬
‫מלחיות חיים כאלה‪.48‬‬
‫אין האדם חי יפה‪ ,‬אם אינו יודע למות כיאות‪ .‬והעיקר הוא שלא להגדיל יתר על‬
‫המידה את ערך כוחו של המוות‪ ,‬ועם זה להראות את החיים בפחיתותם‪ .‬הירא מן‬
‫המוות לא יעשה שום מעשה גדול‪ .‬אבל היודע‪ ,‬כי מלידה נגזר עליו המוות‪ ,‬יחיה‬
‫ויסתגל לחוק הזה ובאומץ לבו ובתבונתו יוכיח‪ ,‬שתהפוכות הגורל לא יבהילוהו‪.49‬‬
‫סנקה סבור‪ ,‬שלא תמיד כדאי להאריך ימים‪ ,‬שהרי לא החיים כשלעצמם הם‬
‫הטוב‪ ,‬אלא החיים ההגונים‪ .‬לכן יחיה החכם ככל שרצוי הדבר‪ ,‬ולא ככל שיכול‬
‫הוא לחיות‪ .‬אם באו עליו תלאות וייסורים המפירים את שלוותינפשו‪ ,‬הריהו‬
‫מסתלק מן העולם ואינו ממתין עד שיתגבר עליו הסבל ללא נשוא‪ :‬הוא חש‬
‫ומסתכל ורואה את הנולד ושוקל האם לא מן הראוי לשים קץ לחיים‪ ,‬שאין בהם‬
‫חפץ ולא תועלת‪ .‬כללו של דבר‪ :‬אין זה מעניינו של החכם אם ימות היום או מחר‪,‬‬
‫אלא אם מיתתו הגונה או לאו‪.‬‬
‫כאשר נקלע אדם למצב נואש ‪ -‬מוטב שישים קץ לחיים‪ .‬אין אדם פחדן‪ ,‬שיעדיף‬
‫להיות מתייסר כל ימיו מאשר לנפול פעם אחת‪ .‬אל לאדם להחיש את מותו‪ ,‬אבל‬
‫לעומת זאת לא ידחהו אם נזדמן בידו הרגע המתאים‪ .50‬יש בעולם דברים‬
‫המפריעים לאדם לחיות כיאות‪ ,‬ואם חייך נעשו בלתיינסבלים ‪ -‬הסתלק מהם‪.51‬‬
‫האיש המושלם במעלות טובות צריך ‪ -‬לדעתו של סנקה ‪ -‬להישאר בחיים‬
‫כאשר הדבר נראה לו כחובה‪ ,‬ולא בעת שהדבר מיסב לו עונג‪ .‬לטובת‬
‫בני־משפחתו אסור לו לאדם להחיש את קצו אלא להתאים את דרכיו לצורכי‬
‫קרוביו‪ .‬אדם בעל נפש נשגבה הוא זה המבקש להישאר בחיים מתוך דאגה‬
‫לאחרים‪.52‬‬
‫לדעת הסטואיקנים‪ ,‬שייך המוות לסוג התופעות שאינן תלויות בנו‪ ,‬אבל‬
‫הכרחיות‪ .‬משני הטעמים הללו לא יפחד האדם הנבון מפני המוות! עבורו אין דבר‬
‫בגדר טוב או רע אלאיאםיכן יש לו שליטה עליו‪ .‬כל השאר הוא בבחינת דבר‬
‫שאינו מעלה ואינו מוריד‪ ,‬לאמור‪ :‬האדם אינו שואף אל המוות ואינו ירא אותו‪,‬‬
‫אלא מתייחס אליו בתכלית האדישות‪ ,‬בשלוותינפש מלאה‪ .‬ומכאן ה׳׳אדישות‬

‫‪lb. 61, 2-4‬‬ ‫‪.47‬‬

‫‪lb. 77, 6‬‬ ‫‪.48‬‬
‫‪tranq. an. 11, 4.6‬‬ ‫‪.49‬‬
‫‪Us., Ep. fr. 133; Sen., Epist. 22, 3.6‬‬ ‫‪.50‬‬
‫‪Epist. 17, 5‬‬ ‫‪.51‬‬
‫‪lb. 104, 3.4‬‬ ‫‪.52‬‬

‫‪148‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬א פ י ק ט ט ו ס‬

‫למוות״ של הסטואיקנים שיצאו לה מוניטין בעולם‪ .‬המוות הכרחי הוא‪ ,‬וכל דבר‬
‫הכרחי מתחייב בגלל התאמתו לחוק הנבון השולט בכול‪ .‬ההשלמה עם ההכרח הזה‬
‫היא יסודה של החירות הפנימית של כל איש נבון‪.‬‬
‫במרוצת הזמן החלו אנשי האסכולה הסטואית להבחין בתוך הדברים שאינם‬
‫מעלים ואינם מורידים בין דברים שיבור לו האדם הנבון לבין אלה שיש להימנע‬
‫מהם‪ .‬המוות ‪ -‬אומרים הסטואיקנים ‪ -‬אינו שייך לשום סוג מן השניים‪ ,‬אלא פעמים‬
‫יש להימנע ממנו‪ ,‬ופעמים ‪ -‬לבחור בו‪ .‬לא בכל מחיר יאבה האיש הנבון לחיות‪.‬‬
‫בעיית ההתאבדות שימשה נושא לדיון על־ידי הסטואיקנים‪ .‬במיוחד הקדישו לה‬
‫תשומת־לב מרובה הסטואיקנים המאוחרים)המאות הראשונה והשנייה לספה״נ(‪.‬‬
‫כדוגמא לכך יכול לשמש סנקה‪ :‬שכן האיש חי בתקופה‪ ,‬שבה לא ידע מנוח בכל יום‬
‫ובכל שעה‪ .‬יום־יום היו מגיעות אליו ידיעות על כליאתם של אנשים‪ ,‬על מקרי‬
‫רצח והתאבדות; ואפשר שעשה את חשבון נפשו בנסותו להפיג את פחדם של‬
‫אחרים מפני המוות‪.‬‬
‫סנקה מדגיש לעתים קרובות שעל האדם למות באצילות‪ ,‬כלומר‪ :‬בחפץילב‪.‬‬
‫המת מרצונו פטור מכפייה‪ ,‬ובנפשו בךחורין הוא‪ .53‬הרוצה להתכונן היטב‬
‫למיתתו ישכנע את עצמו‪ ,‬שדי לו במה שחי‪ .‬לא חשוב לאדם מה אורך חייו‪ ,‬ובלבד‬
‫שיחיה יפה וטוב‪ .‬החיים דומים למחזה בתיאטרון‪ :‬המשחק עצמו חשוב ולא‬
‫משך־הזמן של המחזה‪ .54‬החכם הגוסס לעולם לא יעלה על דעתו‪ ,‬שהגורל הוציאו‬
‫מבין החיים‪ .‬הוא עוזב את החיים מרצונו בהיכנעו בכבוד להכרח‪ .‬מי שלמד למות‪,‬‬
‫נגמל מעבדות‪.‬‬
‫כדרך הסטואיקנים‪ ,‬מייעץ סנקה לנקוט דרך של התאבדות במקרים מסוימים‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬על האדם להתאבד כאשר הוא חש שהוא עלול להשתעבד ליצריו‪ :‬וכן אם‬
‫עליידי איבוד עצמו ישתחרר מעינויים או ממוות מידי אחרים‪ .‬ההתאבדות הבאה‬
‫מתוך התרגשות יתירה או מתוך יאוש מעידה על חולשתו הנפשית של האדם‪.55‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬התאבדות הנעשית בזמן הנכון מעידה על אומץ־לב‪ ,‬שליטה עצמית‬
‫ותבונה‪.56‬‬

‫ב‪ .‬אפיסטטוס‬
‫אפיקטטוס נולד בשנת ‪ 50‬לספה״נ בקירוב‪ ,‬בהיראפוליס שבפריגיה‪ .‬הוריו היו‬
‫עבדים‪ ,‬דבר המשתמע אף משמו‪ ,‬שכן השם אפיקטטוס פירושו נרכש‪ ,‬נקנה‪ .‬הוא‬
‫היה בעל־מום והובא בנעוריו לרומא‪ ,‬שם עבד אצל אפאפרודיטוס‪ ,‬מזכירו של‬
‫נירון קיסר‪ ,‬שהיה עצמו עבד משוחרר ואף בעל השפעה מרובה בחצר־הקיסר‪.‬‬

‫‪Epist. 61‬‬ ‫‪.53‬‬

‫‪Epist. 77‬‬ ‫‪.54‬‬
‫‪tranq. an. 9, 2.15; Epist. 24, 23; 70.8‬‬ ‫‪.55‬‬
‫‪Epist. 17, 9; 58, 32-36; 70, 4sq.; 98, 16‬‬ ‫‪.56‬‬

‫‪149‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫בשנת ‪ 80‬בקירוב החל לשמוע לקח מפי מוסוניוס רופוס‪ ,57‬פילוסוף רומאי שנטה‬
‫אחר האסכולה הקינית והסטואית‪ .‬בשנת ‪ 90‬בקירוב שוחרר מעבדותו והחל‬
‫לעסוק בהוראה‪ .‬על־פי הצו של הקיסר דומיטיאנוס הוגלה אפיקטטוס יחד עם‬
‫פילוסופים אחרים מרומא‪ ,‬ומעתה קבע את מקומימגוריו בעיירה הקטנה‬
‫ניקופוליס שבאפירוס‪ ,‬לא הרחק מהעיר אקטיום‪ ,‬שיצאו לה מוניטין עקב נצחונו‬
‫של אוקטאוויאנוס במקום הזה‪ .‬בעיירה זו עמד אפיקטטוס בראש ביתימדרש‬
‫לפילוסופים‪ .‬בהיותו נערץ ומכובד בעיני בני־דורו כ״גדול הפילוסופים״‪ ,58‬החלו‬
‫בני־נוער רבים לנהור אליו מכל רחבי האימפריה‪ ,‬כדי לשמוע תורה מפיו‪ .‬ביתו‬
‫היה בית־ועד לפילוסופים‪ ,‬לריטוריקנים‪ ,‬למדינאים בכירים ולסתם עוברי־אורח‬
‫שפקדו את משכנו מתוך סקרנות במגמה להכיר את האיש הדגול והנודע לתהילה‪.‬‬
‫רוב ימייחייו עברו עליו בעוני ובערירות‪ ,‬ורק לעת זיקנתו הכניס לביתו אשה כדי‬
‫שתעסוק בחינוך ילד יתום‪ .‬הוא נפטר‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬בתקופתו של הקיסר‬
‫אדריאנום אשר העריצו‪ ,59‬ויש אומרים שאף ביקר אצלו בניקופוליס‪.‬‬
‫בדומה לסוקראטס ולמורו מוסוניוס‪ ,‬לא דאג אפיקטטוס להעלות את תורתו על‬
‫הכתב‪ ,‬אלא השמיעה בעל־פה בצורת שיחה הידועה בשם ״דיאטריבה״‪ .‬שפתו של‬
‫אפיקטטוס שוטפת‪ ,‬עממית וחדורה רוח כנות‪ .‬אין היא חסרה ביטויים נועזים‬
‫וגסים‪ ,‬ואינה מהססת לכנות כל דבר בשמו‪ .‬הסגנון פשוט וטבעי‪ ,‬ולפעמים מליצי‪,‬‬
‫נבואי‪ ,‬ברור וחזק‪ .‬התוכן מרתק‪ ,‬שופע חוכמה‪ ,‬רעיונות‪ ,‬דימויים והשוואות‪,‬‬
‫ובאים בו לידי ביטוי עמוק עוצמת ההגיון ודאגה עמוקה לאושרו של האדם‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לא רשם אפיקטטוס את דבריו‪ ,‬אלא מסר את תורתו על־פה‪ .‬האיש‬
‫שכתב את תורתו של אפיקטטוס ומסרה לדורות הבאים היה פלאוויוס אריאנוס‪,‬‬
‫תלמידו של אפיקטטוס ויליד ניקומדיה שבביתוניה )‪ 95‬בקירוב ‪ 175 -‬בקירוב(‪.‬‬
‫אריאנוס נחשב לאחד הרומאים הדגולים שהקדיש את כל ימי־חייו למדע‪ .60‬הוא‬
‫כתב יוונית וכמופת שימש לו כסינופון‪.‬‬
‫לא ידוע לנו איזה שם נתן אריאנוס לרשימותיו‪ .‬במכתבו אל לוקיוס גליוס הוא‬
‫מכנה אותם פעם ״רעיונות״ )‪ (logoi‬ופעם ״זפרונות״‪ .‬המסורת של כתבי־היד‬
‫עקיבה יותר‪ ,‬ובכותרת של הרשימות מצוי תמיד השם ״דיאטריבות״)‪.(Diatribai‬‬
‫אצל המחברים של התקופה העתיקה משתנים השמות‪ .‬אולוס גליוס קורא להם‬
‫בשם ‪ - Dissertationes‬מסותישיחות‪ .‬משמונת חלקי ה״שיחות״ הגיעו אלינו‬

‫גאיוס מוסוניוס רופוס‪ ,‬המאה ה ר א ש ו נ ה ל פ ס ה ״ נ ‪ ,‬פ י ל ו ס ו ף רומי סטואי‪ ,‬ח כ ם ־ מ ו ס ר ‪ .‬כ נ ו א ס‬ ‫‪.57‬‬
‫ניחן ב כ ו ש ר ה ש פ ע ה ס ו ג ס ט י ב י ת ע ל שומעיו‪ .‬השמיע דעות קוסמופוליטיות‪ ,‬ניסה ל ה ו כ י ח‬
‫ש ה ת ב ל היא ה מ ו ל ד ת ש ל האדם ולא מ ק ו ם מסוים אי־שם עלי־אדמות‪ .‬הוא יצא נ ג ד ה מ ל ח מ ו ת‬
‫ו נ ג ד ת ח ר ו י ו ת ע ק ו ב ו ת ־ מ ד ם ש ל הגלדיאטורים‪ .‬הוא לא ה ו ת י ר כ ת ב י ם ‪ .‬א ת ת ו ר ת ו ר ש ם ‪,‬‬
‫ב ש נ ת ‪ 110‬ב ע ר ך ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ל ו ק י ו ס ב ח י ב ו ר ו ״ מ י מ ר ו ת הפילוסוף מוסוניוס ומעשיו הראויים‬
‫לזכרון״‪ .‬נ ש ת מ ר ו גם ק ט ע י ם ^‪ Eciogac‬ל ס ט ו ב א י ו ס )המאה החמישית לספה״נ(‪.‬‬
‫)‪maximus philosophorum (Gellius, Noct. Att. 17, 19‬‬ ‫‪.58‬‬
‫‪Vita Hadriani 16, 10‬‬ ‫‪.59‬‬
‫‪Lukianos, Alex. 2‬‬ ‫‪.60‬‬

‫‪150‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬אפיקטטוס‬

‫ארבעה בלבד‪ .‬השאר נשתמרו מהם קטעים אצל מחברים אחרים‪ ,‬בין השאר אצל‬
‫סטובאיוס‪ ,61‬אולוס גליום‪ ,62‬מארקום אורליום‪ 63‬וארנוביום‪.64‬‬
‫האנכיירידיון )‪ - Encheiridion, Manuale‬ספר־לימוד( הוא קיצור של‬
‫ה׳׳דיאטריבאי״‪ ,‬כעין קובץ של עיקרי מוסר‪ ,‬המכיל תמצית מגובשת של‬
‫תורת־המוסר לאפיקטטוס‪ ,‬כלומר‪ :‬כל החיוני והמושלם שבפילוסופיה שנלקח‬
‫מהרצאותיו של אפיקטטוס והעשוי להשפיע על הלבבות‪.‬‬
‫בהרצאותיו של אפיקטטוס בולטת נטייתו אחר האסכולה הסטואית‪ ,‬שלפיה‬
‫הפילוסופיה היא השאיפה לחוכמה‪ 65‬ולמידות טובות‪66‬והחיבה להן‪ .‬עיקר תפקידה‬
‫של הפילוסופיה ‪ -‬לדעתו של אפיקטטוס ‪ -‬הוא השאיפה להגיע למזג־רוח טהור‬
‫ומוסרי)‪ . o r t h o slogos)67‬את מאזיניו שאף לעשות בני־חורין‪ ,‬מושלמים‪,‬‬
‫מאושרים‪ ,‬בלתי־תלויים במדוחי העולם הסובב אותם‪ ,68‬ופילוסופים שבשבילם‬
‫המעשה עיקר ולא הדיבור‪ .69‬הפילוסוף הוא לא רק מחנכם של בני־האדם‪ ,‬אלא גם‬
‫רופאם; תורתו היא מרפא לחולשותיהם ולמכאוביהם‪ ,‬ואולםיההרצאות הריהו‬
‫כעין מרפאה ובית־חולים )‪ .iatreion)70‬אפיקטטוס העריך מאוד את הקיניקאנים‪:‬‬
‫הם נצטיירו בעיניו כאנשים שיועדו על־ידי האלים לשמש מורים ונביאים‪ ,‬שיפיצו‬
‫את דבר האלים בקרב בני־האדם‪ .‬הדיאטריבה ה־‪ 22‬של הספר השלישי מוקדשת‬
‫כולה לשבחי הקיניות‪ .‬את היסודות הקיניים אצל אפיקטטוס ניתן למצוא‪,‬‬
‫בראש־ובראשונה‪ ,‬ברעיונותיו על האושר המושתת על הסגפנות ועל‬
‫כיבוש־היצר‪.‬‬
‫חיי־האדם הם‪ ,‬לדעת אפיקטטוס‪ ,‬מלחמה מתמדת ואכזרית‪ .‬על האדם לגלות‬
‫עוז־רוח ואומץ־לב כחייל ולעשות את רצונו של מפקדו העליון ‪ -‬של אלוהים‪.71‬‬
‫חייהם של היראקלס ודיוגנס היו בעיני אפיקטטוס סמל לחיי מאבק מתמיד‪.72‬‬

‫י ו ה א נ ס איש ס ט ו ב ו י שבמוקדו!‪ ,‬המכונה ס ט ו ב א י ו ם )‪ ,(stobacus‬בן המאה החמישית‬ ‫‪.61‬‬

‫ל ס פ ה ״ נ ‪ .‬ה א נ ת ו ל ו ג י ה ש ל ו מכילה ת מ צ י ו ת מ כ ת ב י כ״‪ 500‬מ ח ב ר י ם ‪ ,‬פילוסופים‪ ,‬פייטנים‪,‬‬
‫היסטוריונים ו כ ד ו ‪ /‬ו ב ת ו כ ן אוסף ר ב ־ ע ר ן ש ל ר ע י ו נ ו ת י ו ש ל אפיקטטוס‪.‬‬
‫א ו ל ו ס גליוס )‪ ,(Auius Gciiius‬ס ו פ ר רומי מהמאה השנייה ל ס פ ה ״ נ ‪ .‬זמן ר ב א ס ף ק ט ע י ם‬ ‫‪.62‬‬
‫מ ת ו ך י צ י ר ו ת מדעיות‪ ,‬מ ת ו ך ס פ ר ו ת יוונית ורומית‪ ,‬והוציאם ל א ו ר ב ח י ב ו ר ״ ל י ל ו ת אטיים״‬
‫)‪ •,(Nodes Atticae‬בין ה י ת ר מ ס ר א ת ה א י מ ר ה הידועה ש ל אפיקטטוס‪Sustine et abstine!:‬‬
‫בספרו ״רעיונות״‪.‬‬ ‫‪.63‬‬
‫א ר נ ו ב י ו ס ‪ ,‬בן המאה ה ש ל י ש י ת ל ס פ ה ״ נ ‪ ,‬מן ה ע י ר ס י ק ה ש ב א פ ר י ק ה ‪ ,‬מ ח ב ר ה ס פ ר ״ נ ג ד‬ ‫‪.64‬‬
‫העמים״ )‪Adversus nationes).‬‬
‫‪Sext. Adv. math. 9, 3: Sen. Epist. 89, 4‬‬ ‫‪.65‬‬
‫ס נ ק ה ‪ ,‬״ מ כ ת ב י מ ו ס ר ״ ‪ ,‬מ כ ת ב ‪ ,89‬ס ע י ף ‪.8‬‬ ‫‪.66‬‬
‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬ס ע י ף ‪.8‬‬ ‫‪.67‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬ס ע י פ י ם ‪.29 ,19‬‬ ‫‪.68‬‬
‫‪•Fr. 10‬‬ ‫‪.69‬‬
‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס ע י פ י ם ‪.23 ,21‬‬ ‫‪.70‬‬
‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,24‬סעיפים ‪.36-34‬‬ ‫‪.71‬‬
‫״אנכיירידיון״‪.15 ,‬‬ ‫‪.72‬‬

‫‪151‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫היראקלס נאבק עם חיות־טרף‪ :‬אריה‪ ,‬הידרה וחזיר־הבר‪ .‬הוא טיהר את האדמה‬

‫ממפלצות איומות ומפחידות‪ .‬כל ימי־חייו סיכן עצמו‪ ,‬טרח ועמל הרבה‪,‬‬
‫ועל־ידייכך חישל את עצמו‪ .73‬דיוגנס מוכה־הקדחת ידע להיאבק במחלה ולשמור‬
‫על קורירוח‪ .74‬אציל־הלב ואוהביהבריות עברו עליו תלאות רבות והוא סבל‪ ,‬אך‬
‫שלט על עצמו‪.75‬‬
‫על האדם הישר והאציל לטפל בעיקר בנשמתו הנבונה ולטפחה‪ ,‬כשם שהרופא‬
‫מטפל בגוף‪ ,‬והחקלאי ‪ -‬בשדהו‪ .‬הנפש הבריאה נוטה מטבעה אל האמת‪ ,‬סרה‬
‫משקר ולא תחווה את דעתה בדבר שאינו ברור דיו‪ .‬כמויכן תשאף אל הטוב‪ ,‬תסור‬
‫מרע ותתייחס בשוויוךנפש אל הדבר שאינו טוב ואינו רע‪ .76‬גדול הוא הרע‬
‫שבנפש חולה‪ .‬כשם שבגוף חולה ומרוסק־איברים עוברים הכאבים מאיבר לאיבר‪,‬‬
‫כך הם הדברים בנפש החולה‪ :‬לעולם אין לדעת בוודאות לאן תפנה‪ .‬ואם נוסיף‬
‫לנטיה זו גם מתח־עצבים‪ ,‬הרי שלא ניתן לסעוד מחלה זו ואף לא לרפאה‪ .77‬מוטב‬
‫לדאוג לנפש מאשר לגוף‪ .78‬האדם אינו אדון לגופו‪ ,‬אלא נגזר עליו להיכנע למוות‬
‫בכל עת‪ .‬המוות שולט רק בגוף‪ ,‬והוא המביא להפרדתה של הנשמה מן הגוף‪.79‬‬

‫אפיקטטוס היה בעיקרו איש מוסר‪ ,‬ו ת ו ר ת ו ה מ ו ס ר י ת יסודה בתורת הסטואה‬

‫על הטבע‪ .‬הוא נטה אחר התורה‪ ,‬הגורסת כי בקוסמוס‪ ,‬שבו האדם הוא חלקיקו‬
‫הזעיר‪ ,‬שוררים הרמוניה וסדר מופתי‪ ,‬המתחייבים משלטון ההשגחה‪.‬‬
‫אפיקטטוס מטיף לנועם־הליכות ולאהבת־הבריות‪ .‬בני־האדם אחים הם משום‬
‫שבנים הם לאותו אל‪ .‬בעובדה זו עלינו להתחשב בבואנו לדון בחטאי האדם‪:80‬‬
‫עלינו למחול על חטאיהם‪ ,‬כי מקורם בדימוייהם המוטעים על הטוב והרע‪.81‬‬
‫אפיקטטוס מדגיש ביתר־שאת את חובתו של האדם להתייחס אל העבדים בחסד‬
‫וברחמים‪ .82‬דעה זו‪ ,‬שהובעה על־ידי סנקה‪ ,‬הודגשה יותר מכול בפי העבד‬
‫המשוחרר מפריגיה‪ :‬״אלוהים אינו רוצה שבניו יהיו כעבדים״‪.83‬‬
‫לאפיקטטוס היתה התורה הקוסמופוליטית של הסטואה ברורה מאליה‪ .‬בעקבות‬
‫סוקראטס גרס גם הוא‪ ,‬כי האדם הוא אזרח־העולם‪ ,84‬ולא אזרחה של קורינתוס או‬

‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,6‬ס ע י ף ‪ 32‬ואילך! ס פ ר רביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,10‬ס ע י ף ‪.10‬‬ ‫‪.73‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,22‬ס ע י ף ‪.58‬‬ ‫‪.74‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ .24‬ס ע י ף ‪.64‬‬ ‫‪.75‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,3‬סעיפים ‪.2-1‬‬ ‫‪.76‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ ,15‬ס ע י ף ‪.20‬‬ ‫‪.77‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר רביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,11‬סעיפים ‪.8-5‬‬ ‫‪.78‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,22‬ס ע י ף ‪.33‬‬ ‫‪.79‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,13‬ס ע י ף ‪ 2‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.80‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,18‬סעיפים ‪ .4-3‬פ ר ק ‪ ,28‬ס ע י ף ‪.8‬‬ ‫‪.81‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,13‬סעיפים ‪.5-3‬‬ ‫‪.82‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,19‬ס ע י ף ‪.9‬‬ ‫‪.83‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,9‬סעיפים ‪.6-1‬‬ ‫‪.84‬‬

‫‪152‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬מארקוס אורליום‬

‫אתונה‪ .‬תפישת העולם כמדינה אחת דחתה את הרעיון היווני המסורתי של‬
‫עיר־מדינה ‪ -‬בייחוד לאחר שיוון איבדה את עצמאותה ‪ -‬והוא מצא את ביטויו‬
‫בתורה הפילוסופית על העולם כמולדת משותפת של האלים ושל הבריות‪ ,‬ועל‬
‫זיאוס כאב אחד למשפחתיהאדם‪ .‬האדם הוא נצר אלוהי‪ ,‬הנושא בחובו יסוד‬
‫שמימי‪ .85‬החיים הם עבודת־האל; מחובתנו לציית למצוותיו של האל‪ ,‬ואם נסור‬
‫מהן ‪ -‬נקום יקום בנו‪ .86‬האלוהים מנסה את האדם ומחשלו על־ידי ייסורים‪.87‬‬
‫עוד בחייו זכה אפיקטטוס להערצת כל בני־דורו‪ ,‬ואין צריך לומר שהשפעתו על‬
‫תלמידיו היתה מרובה‪ .‬גם בעת החדשה השתמשו בכתבי אפיקטטוס כמורי־דרך‬
‫לחינוך האדם ולפיתוח אישיותו‪.‬‬

‫נ‪ .‬מארהוס אודליוס‬

‫‪88‬‬
‫לדעת הקיסר והפילוסוף מארקוס אורליוס )‪ 170-121‬לספה״נ(‪ ,‬מוטלת על האדם‬
‫החובה למלא את ייעודו בהתאם לטבעו‪ .‬חיי האדם התואמים לטבעו הם גם החיים‬
‫התואמים לשכל‪ .‬נאמן לתורתיהסטואה‪ ,‬ממליץ מארקוס אורליוס ללכת בדרכי‬
‫השכל ובדרכי אלוהים‪ .89‬הערך הנעלה ביותר לאדם הוא שלימות המידות‪ ,‬אשר‬
‫בכוחה להסב לו אושר‪ .‬מארקוס אורליום חוזר פעמים רבות על אימרה אופיינית‬
‫זו‪ :‬במנותו את כל הדברים חסרייהערך הוא מדגיש‪ ,‬כי רק ערכן של המידות‬
‫הטובות שריר וקיים‪ ,‬ובדרכיהן ראוי ללכת‪ .90‬בהרחבה ובהערצה הוא מדבר על‬
‫היפה שבטוב המוסרי‪.91‬‬
‫כיוון שהכול חולף‪ ,‬הרי הדבר היחיד הכדאי הוא המוסר‪ :‬אמנם גם הוא חולף‪,‬‬
‫אבל לגביו אין חשיבות אם משך קיומו קצר הוא או ארוך‪ :92‬החופש הוא חלק‬
‫ממהותן של המידות‪ .93‬שני דברים מכשילים את החופש‪ :‬ההיפעלויות והדברים‬
‫החיצוניים‪ .‬על הנפש להיות חופשיה מתאוות‪ .‬הדבר קשור ברצון וביכולת לשפוט‬

‫סנקה)‪ (Epist. 41.2‬וכמו־כן מ א ר ק ו ס‬ ‫שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ ,8‬ס ע י ף ‪ 11‬ואילך‪ .‬דעה דומה מ ב י ע‬ ‫‪.85‬‬
‫א ו ר ל י ו ס )״רעיונות״‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬ס ע י ף ‪ .(27‬ל פ נ י הסטואיקנים השמיעו דעות דומות‬
‫‪Arnim, s.v.F.‬‬ ‫ת א ל ס ‪ ,‬פ י ת א ג ו ר א ס ואפלטון‪ :‬עי׳ ‪2. 320, fr. 1101, 1102‬‬
‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,4‬ס ע י ף ‪.32‬‬ ‫‪.86‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.24‬‬ ‫‪.87‬‬
‫ר׳ ס פ ר י ״ מ א ר ק ו ס אורליוס״‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1980‬עמי ‪.54-50 ,48-33‬‬ ‫‪.88‬‬
‫״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ש נ י ם ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.31‬‬ ‫‪.89‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.6‬‬ ‫‪.90‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.8‬‬ ‫‪.91‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ ;17‬ס פ ר רביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ :48‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.47‬‬ ‫‪.92‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪ ;51‬השווה‪Kan(. Religion innerhalb der Grenzen der blossen.1‬‬ ‫‪.93‬‬
‫‪64‬‬ ‫‪.Vernunft.ed.‬‬ ‫‪Kirchman,‬‬ ‫‪p‬‬

‫‪153‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫כהלכה‪ .94‬ההיפעלות‪ ,‬שמקורה בדימויי־שווא‪ ,‬שוללת מאתנו את‬

‫חופש־הבחירה‪ .95‬אל ההיפעלויות השוללות את חירותו של האדם שייכים הזעם‪,96‬‬
‫הרחמים והפחד‪ .‬בדומה ליתר הסטואיקנים‪ ,‬מביע מארקוס אורליום את סלידתו‬
‫העמוקה מתענוגותיהעולם‪ .‬אם טובו של העולם קובע את טובו של הפרט ותו לא‪,‬‬
‫הרי שאין ערך לתענוג כלל‪ .‬התלות בתענוג היא אחד הדברים המכפישים את חייו‬
‫של האדם‪ .96‬על האדם לסלוד מתענוגות ‪ , 97‬לגלות אדישות כלפי תענוגות ‪ -‬זוהי‬
‫אחת המטרות של הקיום‪.‬‬
‫מקום חשוב בתורתיהמידות של מארקוס אורליוס ושל הסטואיקנים בכלל תופש‬
‫המאבק בצער‪ .‬הרע והסבל הם חלק בלתי־נפרד מן החיים‪ .‬אלא שאין להיכנע להם‪.‬‬
‫חייב האדם לשלוט בסבלו‪ ,‬להתגבר עליו ולא להיחלש ממנו‪ .98‬זוהי דרכם של‬
‫החיים ועל־כורחם תתנהל כך‪ ,‬שכל עצה וכל תחבולה נגדה לא יצלחו‪ .99‬מארקוס‬
‫אורליוס מעלה איפוא על נס את גבורתו של האדם‪ ,‬הסובל ומחריש‪.‬‬

‫אחת מדרישותיו של מארקוס אורליום היא‪ ,‬כי האדם ידאג לעצמו‪ .‬שומה עליו‬
‫לחדול מלדון באורח מופשט מה הן סגולותיו של האיש הישר‪ ,‬אלא עליו להיות‬
‫ישר הלכה למעשה‪ .100‬הוא חייב לטפח בעצמו את הפשטות והצניעות‪ ,‬ולהבטיח‬
‫לעצמו כי יכנוהו בשם ״איש ישר‪ ,‬עניו‪ ,‬איש אמת‪ ,‬נבון‪ ,‬מתון ובעל לב רחב׳׳‪.101‬‬
‫אל לו לאדם לפחד מפני המוות‪ ,‬אלא עליו להיפרד מן העולם בשלוות־נפש‪ .‬המיתה‬
‫היא אחת מתופעותיו של הטבע‪ ,‬שהוא עצמו מעניק חיים ונוטלם‪ .102‬במוקדם או‬
‫במאוחר המיתה היא בלתי־נמנעת‪ ,103‬שכן כל יילוד סופו למות‪.104‬‬
‫בקפדנות ובשיטתיות יוצא מארקוס אורליוס נגד החרדה מפני המוות‪ :‬הוא‬
‫משתמש בטיעונים שונים של הסטואיקנים‪ ,‬של הפילוסופים שקדמו להם‪ ,‬ואף‬
‫בטיעונים פופולאריים‪ ,‬משלו ומשל אחרים‪ .105‬המוות הוא אחת מפעולות‬
‫החיים‪ .106‬עליך להיפטר בלב טוב מן העולם‪ ,‬כמו שפרי־הזית הבשל נושר מן‬

‫מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪ :48‬ס נ ק ה ‪ ,‬״ מ כ ת ב י מ ו ס ר ״ ‪ ,‬מ כ ת ב ‪,82‬‬ ‫‪.94‬‬

‫ס ע י ף ‪.5‬‬
‫מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :28‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪.29‬‬ ‫‪.95‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק י ם ‪.18 ,9‬‬ ‫‪.96‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.3‬‬ ‫‪.97‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪.17‬‬ ‫‪.98‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר אחד־עשר‪ ,‬פ ר ק ‪.6‬‬ ‫‪.99‬‬
‫‪ .100‬שם‪ ,‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪ :22‬ס פ ר עשירי‪ ,‬פ ר ק ‪.16‬‬
‫‪ .101‬שם‪ ,‬ס פ ר ע ש י ר י ‪ ,‬פ ר ק ‪.8‬‬
‫‪ .102‬שם‪ ,‬ס פ ר עשירי‪ ,‬פ ר ק ‪ :24‬ס פ ר ש נ י ם י ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.36‬‬
‫‪ .103‬שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.3‬‬
‫‪ .104‬שם‪ ,‬ס פ ר עשירי‪ ,‬פ ר ק ‪.18‬‬
‫‪ .105‬שם‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :49‬ס פ ר ש נ י ם ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.31‬‬
‫‪ .106‬שם‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.2‬‬

‫‪154‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס‬

‫העץ‪ .107‬עליך לזכור תמיד‪ ,‬כי ירדת לאוניה‪ ,‬שטת והגעת לחוף‪ .‬משם תצא‬
‫למרחבים‪ :‬אם לחיים אחרים תגיע‪ ,‬גם שם אין המקום ריק מאלוהים‪ :‬ואם תיקלע‬
‫למצב שאין בו כל הרגשה ‪ -‬הן תחדל מלשאת עמל‪.108‬‬
‫בדומה לסטואיקנים מצדיק מארקום אורליום את ההתאבדות רק באותם‬
‫המקרים‪ ,‬שאין לאדם מוצא אחר מסבלות החיים‪ .‬מאחר שהחיים איבדו את ערכם‬
‫בעיניך ‪ -‬נטוש אותם‪ :109‬אבל אם תצטרך לנטוש את הגוף ‪ -‬עשה זאת בתבונה‬
‫וברצינות ואל תעמיד פנים טראגיות ‪ ." 0‬אם לא יניחו לך לחיות כיאות עלי־אדמות‪,‬‬
‫עזוב מרצונך את החיים" ‪ . 1‬אולם כל זמן שאין הדבר דוחק בך‪ ,‬הישאר בחפץילב‬
‫על מקומך‪ .‬ואם אין מניחים לך הבריות לחיות לפי הטבע‪ ,‬הרשות בידך להיפרד‬
‫מהחיים‪ ,‬אולם כמי שלא סבל מאומה ‪ ." 2‬אם החלטת להמשיך ולחיות ‪ -‬הרי‬
‫שהתרגלת לחיים האלה‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬גם זהו רצונך‪.113‬‬

‫הדאגה לכך שנפשנו תהיה נבונה וחברתית‪ ,‬פעילה וששה ל ס י י ע לזולת ‪ -‬היא‬
‫הפעולה היחידה היאה ליצור נעלה ‪ ." 4‬חייב האדם להיות לא רק ישר‪ ,‬אלא גם‬
‫לעזור לזולת להיות כזה‪ .115‬תכליתו של האדם היא להיות ישר ולעשות את‬
‫הטוב ‪ ," 6‬לבוא לעזרת הזולת כמיטב יכולתו ‪." 7‬‬
‫מכיוון שכל בני־האדם הם חלקיקי האל‪ ,‬מתחייבים אנו לאהוב את האדם ולהיות‬
‫נוחים לבריות‪ .‬שורות אלו בכתבי מארקוס אורליוס‪ ,‬הדנות בעניינים שבין אדם‬
‫לחברו‪ ,‬הן היפות והמרגשות ביצירתו של הקיסר־הפילוסוף‪ ."8‬המצווה של‬
‫אהבת־הבריות מושתתת על התורה הסטואית‪ ,‬שלפיה כל בנייהאדם הם בני אגודה‬
‫אחת‪ ,‬מאחר שהם יצורים נבונים‪ :‬הם אזרחי מדינתיהעל‪ ,‬אשר כל המדינות‬
‫האחרות דינן לגביה כדין בתים בעיר ‪." 9‬‬
‫ראוי לו לאדם להיות נוח לבריות‪ .‬נוחות זו מן הדין שתהיה כנה‪ ,‬בלא צביעות‬
‫והעמדת פנים‪ .120‬כללו של דבר‪ :‬אל לו לאדם להתנהג בצביעות כלפי זולתו‪.121‬‬

‫‪ .107‬שם‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪.48‬‬

‫‪ .108‬שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.3‬‬
‫‪ .109‬שם‪ ,‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪.47‬‬
‫‪ .110‬שם‪ ,‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.3‬‬
‫‪ .111‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪.29‬‬
‫‪ .112‬שם‪.‬‬
‫‪ .113‬שם‪ ,‬ס פ ר ע ש י ר י ‪ ,‬פ ר ק ‪.22‬‬
‫‪ .114‬שם‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪ :25‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.14‬‬
‫‪ .115‬שם‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.23‬‬
‫‪ .116‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק י ם ‪ :33 ,1‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪.5‬‬
‫‪ .117‬שם‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪.17‬‬
‫‪ .118‬שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק י ם ‪ :16,1‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪ :3‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪ :8‬ס פ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק ‪.42‬‬
‫‪ .119‬שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :11‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪.4‬‬
‫‪ .120‬שם‪ ,‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.18‬‬

‫‪155‬‬
 ‫האתיקה של הסטואה‬

‫חייב אדם לשאת עוול ואף לאהוב את התועים‪ :‬ואם עשה לך אדם עוול‪ ,‬עליך‬
‫החובה להדריכו ולרחוש רחמים כלפיו‪ .122‬אל תשיב לרעך את גמולו בראשו‪.‬‬
‫היזהר פן תנהג כלפי אנשים שאינם מהוגנים כפי שהם נוהגים כלפי אנשים אחרים‪,‬‬
‫וכלפי זדים התנהג כאיש־חסד‪ .123‬על אדם הגון לנהוג בחיים באמת ובצדק‪ ,‬ולהיות‬
‫חנון אף כלפי אנשי־כזב ועושייעוול‪.124‬‬
‫‪125‬‬
‫יש לזכור שהעושה עוול אינו עושה זאת לזולתו בלבד‪ ,‬אלא אף לעצמו ‪,‬‬
‫וכיוצא בזה אדם יוצא נשכר כאשר יביא תועלת לזולתו‪ .‬על האדם להתייחס‬
‫לזולתו כך‪ ,‬שיוכל להכריז‪ ,‬כי ״רעה לא עשה לאיש‪ ,‬לא במעשה ולא בדיבור״‪.126‬‬
‫אדם הגון שמח כאשר הוא מוצא שכל בריא בקרבו‪ ,‬המדריכו שלא לפנות עורף‬
‫לכל אדם ולכל אשר יקרהו‪ ,‬אלא לראות ולקבל הכול באהדה‪.127‬‬
‫ראויה לציון העובדה‪ ,‬שמארקוס אורליוס החמיר עם עצמו מאוד‪ ,‬ולעומת זאת‬
‫נהג ללמד זכות על אחרים ולחייב מחילה על מעשיהם‪.‬‬

‫תכונתו העיקרית של האדם היא השאיפה לחיים חברתיים ‪ , 1 2 8‬שכן האדם נועד‬
‫מטבעו לחיי־שיתוף ‪ : ,29‬הוא חלק מהחברה השלימה המורכבת מיצורים‬
‫תבוניים‪ .130‬כל הנבראים שהם מיסוד אחד יש להם תשוקה טבעית להתאחד מין עם‬
‫מינו‪ .‬אצל היצורים התבוניים שאיפה זו גורמת לייסוד מדינות‪ ,‬לקשירת קשרי‬
‫ידידות ומשפחה ולהקמת אגודות‪ .‬לא בנקל תמצא אדם המרוחק לחלוטין משאר‬
‫בני־אנוש‪ .131‬לעולם עלינו לזכור‪ ,‬כמה גדולה הקירבה המחברת את כל בני־האדם‪,‬‬
‫לא רק מצד הדם והזרע‪ ,‬כי אם מצד המחשבה‪ .132‬נוצרנו כדי לשתף פעולה‬
‫בצוותא‪ ,‬וכאשר אדם פועל כנגד רעהו הוא פועל בניגוד לטבע‪ :‬גם לכעוס על אדם‬
‫ולפנות לו עורף פירושו לפעול כנגדו‪ .133‬הסיבה שבעטייה נוצר דבר‪ ,‬מורה גם‬

‫‪ .121‬רעיון דומה מביע פולוניוס ב ״ ה מ ל ט ״ ל ש ק ס פ י ר ‪:‬‬

‫‪This above all: To thine own self be true,‬‬
‫‪and it must follow as the night the day.‬‬
‫‪Thou canst not then be false to any man.‬‬
‫)‪(Hamlet I 3, 78-80‬‬
‫‪ .122‬מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪.26‬‬
‫‪ .123‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪.31‬‬
‫‪ .124‬שם‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.47‬‬
‫‪ .125‬שם‪ ,‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ ;65‬ס פ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק ‪.38‬‬
‫‪ .126‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :31‬השווה ה ו מ ר ו ס ‪ ,‬״אודיסיאה״‪ ,‬ס פ ר רביעי‪ ,‬ש ו ר ה ‪.690‬‬
‫‪ .127‬מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪.43‬‬
‫‪ .128‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ;61‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק י ם ‪ :44 ,23‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ ;55‬ס פ ר שמיני‪,‬‬
‫פ ר ק ‪ ;12‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.20‬‬
‫‪ .129‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ !30‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.24‬‬
‫‪ .130‬שם‪ ,‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪.13‬‬
‫‪ .131‬שם‪ ,‬ס פ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק ‪.9‬‬
‫‪ .133‬שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪.1‬‬ ‫‪ .132‬שם‪ ,‬ס פ ר ש נ י ם ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.26‬‬

‫‪156‬‬
 ‫הסטואה הצעירה‪ :‬מארקוס אורליוס‬

‫להיכן נוטים פני הדברים ובאותו מקום צפונה גם תכליתו‪ ,‬שבה מצוי המועיל‬
‫והטוב לכול‪ .‬חיי השיתוף טובים הם ליצורים תבוניים‪ ,‬שהרי כבר הוכח כי לכך‬
‫נוצרנו‪.134‬‬
‫בהסתמכו על הכלל של האחדות והסולידאריות הקיימות בין הציבור וחלקיו‪,‬‬
‫מטיף מארקום אורליום לעבודה מתמדת למען הכלל שלא על־מנת לקבל פרס‪.135‬‬
‫לכל מעשי רק מטרה אחת‪ :‬טובת הציבור‪ .‬יש לפעול או להימנע מפעולה בהתאם‬
‫לצורכי הציבור‪ .136‬בציינו שבני־האדם קרובים אלה לאלה ומיודדים הם מטבע‬
‫ברייתם‪ ,137‬נוטה מארקום אורליוס בהחלט אחר מסורת הסטואיקנים‪ :‬לפעול למען‬
‫הזולת זוהי המטרה‪ ,‬ולמענה נוצר האדם‪.138‬‬
‫בטבעם החברתי של בנייהאדם נעוץ מקורה של מידת הצדק‪ :139‬מידה זו מקרבת‬
‫את האדם לאלוהים‪ .140‬השכל החושב בדרך נכונה והשכל ההולך בדרך הצדק ‪-‬‬
‫אחד הם‪ .‬מארקוס אורליוס מביא בעניין זה את דברי אפלטון‪ ,‬שאדם צריך לשקול‬
‫את מעשיו בעולם‪ ,‬אם הם נעשים לפי כללי הצדק או בעוול‪ .141‬הקיסר־הפילוסוף‬
‫אומר‪ ,‬שעל האדם לעשות את כל מעשיו לא אחרת מכפי שהיה פועל הצדק‬
‫עצמו‪ .142‬כל פרט נועד להגשים את המטרות שיועדו לו מראש‪ .‬קיימת ״תוכנית‬
‫העולם״‪ ,‬סדר היקום‪ ,‬שבמסגרתו הועיד האל מקום לכל יצור‪ .‬מעמדו של האדם‬
‫בחייו נועד לו על־ידי המנהיג את הבריאה בתבונה ולמען טובת הטבע בכללותו‪.‬‬
‫על המדינה לספק את צורכי הציבור‪ .‬מארקוס אורליוס מזהיר את עצמו כרומאי‬
‫וכשליט‪ ,‬לבל יעשה דבר שהוא נגד טובת הכלל‪ .143‬תפקידם של היצורים‬
‫התבוניים ‪ -‬כותב מארקוס אורליוס ‪ -‬להיכנע לחוקיה של המדינה ולכללים של‬
‫הציבור‪ .144‬האדם חייב למלא חובותיו בשמחה כלפי המדינה‪ .145‬מטבעו אין האדם‬
‫מזיק‪ ,‬כל עוד לא הזיק בפועל למדינה‪ :‬ולמדינה אין נזק‪ ,‬כל זמן שאין החוק נהרס‪.‬‬
‫עליכן מה שאינו מזיק לחוק‪ ,‬גם אינו מזיק למדינה ולאזרחיה‪.146‬‬

‫‪ .134‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪.16‬‬

‫‪ .135‬שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :6‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :7‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ :4‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪:12‬‬
‫ס פ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק י ם ‪.31 ,23 ,6‬‬
‫‪ .136‬שם‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪ :33‬ס פ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק ‪.12‬‬
‫‪ .137‬שם‪ ,‬ס פ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק ‪.27‬‬
‫‪ .138‬שם‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ‪.3‬‬
‫‪ .139‬שם‪ ,‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.20‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪.34‬‬ ‫‪.140‬‬
‫‪ .141‬שם‪ ,‬ס פ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ :44‬אפלטון‪ ,‬״ א פ ו ל ו ג י ה ״ ‪.28 ,‬‬
‫מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ש נ י ם י ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.24‬‬ ‫‪.142‬‬
‫‪ .143‬שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪.5‬‬
‫‪ .144‬שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪.16‬‬
‫‪ .145‬שם‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ :6‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.21‬‬
‫‪ .146‬שם‪ ,‬ס פ ר עשירי‪ ,‬פ ר ק י ם ‪.33 ,25‬‬

‫‪157‬‬
 ‫ה א ת י ק ה ש ל הסטואה‬

‫כידוע‪ ,‬כינו הסטואיקנים את עצמם ״קוסמופוליטים״‪ ,‬כלומר‪ :‬אזרחייהעולם‪.‬‬

‫מוסוניוס טוען‪ ,‬שהעולם הוא מולדתם של זיאוס‪ ,‬של בני־האדם ושל האלים כאחת‪.‬‬
‫בדומה לכך טען אחריו אפיקטטוס‪ :‬האדם הוא חלק של המדינה; תחילה של אותה‬
‫מדינה המורכבת מן האלים ומבנייהאדם גם יחד‪ ,‬ולאחרימכן של אותה מדינה‬
‫הקרובה לראשונה‪ ,‬שאינה אלא חיקוי זעיר של המדינה האוניברסאלית‪.147‬‬

‫‪ .147‬אפיקטטוס‪ ,‬״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ ,5‬ס ע י ף ‪.26‬‬

‫‪158‬‬
 ‫חלק שביעי‬

‫ה א ת י ק ה של א פ י ק ו ר ו ס‬
 ‫פרק ראשון‬

‫האיש ו ח י ב ו ר י ו‬

‫אפיקורוס נולד בשנת ‪ 341‬לפסה״נ‪ ,‬לאביו ניאוקלס‪ ,‬אזרח אתונה שהתיישב באי‬
‫סאמוס בשנת ‪ .352‬לאחר בואו לאתונה בשנת ‪ 306‬רכש אפיקורוס בית וגן‪ ,‬שם חי‬
‫והרביץ תורה לתלמידו‪ .‬בשל מקומו של בית־הספר נתכנה בשם ״גן״)קפוס( או‬
‫גינה‪ .‬בפתחו של הבית היתה קבועה כתובת ‪ : 1‬״אורח‪ ,‬פה ינעם לך‪ ,‬כי כאן התענוג‬
‫הוא הנכס העליון״‪ .‬אפיקורוס לא העמיד בפני תלמידו שום תנאי או דרישה‪ ;2‬הוא‬
‫הזמין לבית־ספרו את כל מי שרצה ללמוד חיי אושר מה הם‪ .‬הוא היה אומר‪,‬‬
‫ש״שום אדם אינו צעיר או מבוגר ביותר״ מ כ ד להתפלסף‪ ,‬להבטיח לעצמו‬
‫בריאות־הנפש ולחיות באושר‪.‬‬
‫מהי‪ ,‬בקווים כלליים‪ ,‬תורתו של אפיקורוס? אלה הם עיקריה‪ :‬האדם הוא בעל‬
‫צרכים ומאוויים‪ ,‬מהם טבעיים ומהם מדומים‪ .‬יש להבחין בין צרכים שהם טבעיים‬
‫והכרחיים‪ ,‬ובין צרכים שהם טבעיים אבל לא הכרחיים‪ .‬את הטבעיים וההכרחיים‬
‫חילק אפיקורוס לגשמיים ולרוחניים‪ .3‬הצרכים הטבעיים וההכרחיים הגשמיים‬
‫‪4‬‬
‫מעטים הם וקל לספקם‪ :‬עיקרם בכך שהאדם לא יסבול מרעב‪ ,‬מצמא או מקור‪.4‬‬
‫מצוקות אלה מונעות את השגתה של שמחת־החיים‪ ,‬אולם במאמץ גופני קל ניתן‬
‫להתגבר על המכשולים הללו‪ .‬מי שאינו סובל מךברים אלה ‪ -‬אומר אפיקורוס ‪-‬‬
‫״יכול להתחרות על האושר עם זיאוס עצמו״ ‪ . 5‬ואולם קשה יותר לספק את צורכי‬
‫הרוח הטבעיים וההכרחיים‪ ,‬שהרי עיקרם של אלה בכך‪ ,‬שיחשוב האדם ויחיה‬
‫על־פי השכל הישר‪ .‬האדם הנבון הוא בן־חורין ומאושר כאחד‪ ,‬כיוון שבניגוד‬
‫לאנשים חסרי־תבונה הוא מגביל את מאמציו לטובת גופו‪ ,‬נוחותו ותענוגיו‪ ,‬ואילו‬

‫‪Us., Ep. fr. 181‬‬ ‫‪.1‬‬

‫פילוסופים א ח ר י ם נ ה ג ו ב א ו ר ח א ח ר ‪ .‬אפלטון‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬דרש ממאזיניו ש ת ה א ל ה ם ידיעה‬ ‫‪.2‬‬
‫ב ס י ס י ת ב מ א ת י מ ט י ק ה ו ה כ ש ר ה כ ל ל י ת במדע‪ .‬ת ו ר ת ו נועדה ל מ ו ב ח ר י ם ב ל ב ד ) ר א ה אפלטון‪,‬‬
‫מ כ ת ב שביעי‪ 341 ,‬ב ואילך(‪ .‬לפי ה מ ס ו ר ת ה ע ת י ק ה ה י ת ה ת ל ו י ה ב פ ת ח האקדמיה הודעה‬
‫ו ב ה נאמר‪ :‬״ א ל ייכנס אדם‪ ,‬שאין לו ידיעות בגיאומטריה״‪.‬‬
‫‪D.L. 10, 127 sq.; 148 sq.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫א פ י ק ו ר ו ס היטיב ל ד ע ת שאין ה א ד ם חי א ך ו ר ק כדי ל ש ת ו ת ולאכול‪ ,‬א ך מ צ ד א ח ר הוא ל א ‪4.‬‬
‫ש כ ח ג ם א ת ה א מ ת לאמיתה‪ ,‬כי ה א ד ם חייב ל ש ת ו ת ו ל א כ ו ל כדי לחיות‪ .‬ו כ ב ר ה ע י ר‬
‫ס ו ק ר א ט ם ‪ ,‬ש ב נ י ג ו ד ל א נ ש י ם א ח ר י ם ‪ ,‬החיים כדי לאכול‪ ,‬הוא א ו כ ל כדי ל ח י ו ת )‪Athen. 4,‬‬

‫‪Us., Ep. frg. 68, 18; 200, 602; D.L. 10, 135‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪161‬‬
 ‫האתיקה של אפיקורוס‬

‫את מרבית זמנו וכוחו הוא מקדיש להכרת המציאות‪ ,‬ובהכרה זו עיקר תשוקתו‪.‬‬
‫השכל הישר הוא־הוא בוראם של חיייהאושר ‪. 6‬‬
‫מאוויים טבעיים אבל לא הכרחיים‪ ,‬לפי אפיקורוס‪ ,‬הם הללו שאין חיי האדם‬
‫ואושרו תלויים בסיפוקם‪ .‬אמנם חסיד הפילוסופיה האפיקוראית מכיר בהם‪ ,‬אולם‬
‫אינו משועבד להם‪ .‬את התענוג המיני רואה אפיקורוס כנכס טבעי‪ ,‬אולם אין‬
‫לטרוח ביותר כדי להשיגו‪ .‬בגנותו את העיוורון שבאהבה ואת חיי ההוללות‬
‫המינית ראה אפיקורוס את חיי־המין הטבעיים בין איש לאשה כדבר הראוי‪ .‬את‬
‫דעותיו על חיי המין הסיק הפילוסוף מתוך נסיונו והסתכלותו בחיים; הוא לא גינה‬
‫את יצר המין‪ ,‬אך גם לא השתעבד לו‪.‬‬
‫אויביו של האדם הם הצרכים והמאוויים שאינם טבעיים והכרחיים‪ .‬לסוג זה‬
‫שייכים ההזיות והפחדים הנפשיים למיניהם‪ .‬בשל ההזיות סבור האדם שאי־אפשר‬
‫להתקיים בלא נכסים חומריים‪ ,‬בלא תהילה‪ ,‬או בלא שליטה בזולת‪ :‬שאת גורלו‬
‫של האדם קובעים האלים האדירים‪ ,‬ושהמוות זוועה הוא‪ .‬עיוותים אלה וכיוצא‬
‫בהם מדריכים את האדם מנוחה‪ ,‬מונעים ממנו את האושר ואת שמחת־החיים‪.‬‬
‫תורתו של אפיקורוס קבעה נורמות של התנהגות לפרט ונורמות לחיי החברה‬
‫והמדינה‪ .‬הפילוסוף הטיף לחדול מסכסוכים וממלחמות שהצרו לאנושות מעודה‪.‬‬
‫את מקור הצרה ראה בשאיפה לבצע‪ ,‬לעוצמה ולשליטה‪ .‬תורת־המידות של‬
‫אפיקורוס טבועה בחותמם של רעיונות נאצלים‪ .‬סנקה‪ ,‬שבעצמו נטה אחר‬
‫תורת־הסטואה‪ ,‬הגדיר את הפילוסופיה של אפיקורוס כ״קדושה״ ‪. 7‬‬
‫אפיקורוס מת בן למעלה משבעים שנה‪ ,‬ועד סוף ימיו עמד איתן בכאביו‬
‫הפיסיים‪ .8‬הוא הוציא נשמתו בשלווה‪ ,‬כשם שחי בשלווה‪ .‬דבריו האחרונים היו‬
‫מלאים דאגה לתורתו ולחסידיה‪ :‬״היו שלום בחדווה ושימרו בזכרונכם‬
‫השליחות״ ‪. 9‬‬
‫דיוגנס לארטיוס כותב‪ ,‬שאפיקורוס היה נוח לכל הבריות‪ .10‬הוא הישרה סביבו‬
‫שלווה ונטע תקווה בלב הבריות ‪ -‬דברים שחסרו להם על־אף הזוהר בעולמם‬
‫החיצוני‪ .‬הוא הצטיין בדאגתו העמוקה לתלמידיו‪ .‬אל החלשים שבתלמידיו היה‬
‫מצרף את החזקים ביותר‪ ,‬כדי לשמש להם משען מוסרי‪ .‬כששהה באתונה‪ ,‬עמד‬
‫בקשרים הדוקים עם תלמידיו־לשעבר‪ ,‬תושבי מיטילינה ולאמפסאקוס‪ :‬הוא אירח‬
‫אותם בביתו והיה כותב אליהם מכתבים רבים‪ .‬חרף בריאותו הלקויה נהג לנטוש‬
‫את עירימולדתו האהובה‪ ,‬כדי לבקר אצלם"‪ .‬בהיותו בדרך היה כותב אל ידידיו‬
‫שבאתונה‪ ,‬קטנים כגדולים‪ .‬אפיקורוס אהב ילדם‪ ,‬וגם הם היו דביקים בו‪ .‬שרד‬

‫‪D.L. 10, 127 sq.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫ר א ה ס פ ר י ‪ ,‬״ ס נ ק ה ‪ ,‬האיש ו מ ש נ ת ו ״ ‪ ,‬מ ו ס ד ב י א ל י ק ‪ ,1973‬עמי ‪.161-157‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪Us., Ep. fr. 122, 177‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪D.L. 10, 16‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪lb. 10, 9‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪lb. 10, 10‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪162‬‬
 ‫האיש ו ח י ב ו ר י ו‬

‫קטע ממכתב אחד‪ ,‬יפה בפשטותו‪ ,‬שכתב אל ילד‪ :‬״הגענו בריאים ושלמים וכך אנו‬
‫ממשיכים להיות‪ ,‬אני ופיתוקלם‪ ,‬הרמארכוס וקטסיפוס‪ .‬גם את תימיסטה ושאר‬
‫הידידים מצאנו בקו הבריאות‪ .‬טוב מאוד שאינכם חולים‪ ,‬אתה ואמך‪ ,‬וכן טוב‬
‫הדבר שאתה שומע בקול אביך האהוב ובקולו של מאטרון‪ ,‬כפי שנהגת קודם‬
‫לעשות‪ .‬האמן לי‪ ,‬משום שאתה שומע בקולם לכן גם אני ואף השאר אוהבים אותך‬
‫אהבה כה רבה״‪ .12‬ממכתבו אל אידומנאום ״האיגרת מהימים האחרונים״ בוקעת‬
‫ועולה דאגה אמיתית ליתומיו של מטרודורוס‪ .‬עדות אחרת ליחסו האנושי לזולת‬
‫הוא יחסו הלבבי אל מיס עבדו‪ ,‬תלמידו וידיד־נפשו‪.‬‬
‫חייו של אפיקורוס היו‪ ,‬כאמור‪ ,‬קשים ביותר‪ :‬הוא ידע מצוקתירעב והכיר מתוך‬
‫נסיונו את המצב של חוסריבטחה‪ ,‬שהיא מנת־חלקו של העני‪ .‬הוא הסתפק במועט‪.‬‬
‫״אפיקורוס‪ ,‬המורה ההוא לתענוגים״ ‪ -‬כותב סנקה ‪ -‬״אף מתפאר‪ ,‬שאינו זקוק‬
‫אפילו למטבעינחושת שלם‪ ,‬ואילו מטרודורוס לא הפליג עד כדי כך‪ :‬הוא זקוק‬
‫למטבע שלם״‪ .13‬את מחלותיו ירש מהוריו‪ ,‬ומיחושי־הגוף ליווהו כל ימייחייו‪.14‬‬
‫עברו עליו תקופות של חולשה שבהן לא היה מסוגל לרדת ממשכבו בכוחות עצמו‪.‬‬
‫אולם האיש המעונה הזה ידע‪ ,‬הודות לאומץ־רוחו‪ ,‬לא רק להתגבר על סבלו‪ ,‬אלא‬
‫לשמש מורה ומדריך לחיי אמת ואושר‪ ,15‬וללמד את הרבים ליהנות‬
‫ממנעמי־החיים‪.16‬‬
‫הוא הפליא את תלמידיו במתינותו‪ ,‬והקסימם בכוחו לכבוש את יצריו‪ ,‬ועל הכול‬
‫הצטיין בגישתו הנוחה לבריות‪ .‬הם רחשו לרבם כבוד ויקר כלאל‪ .‬ומצד אחר‪,‬‬
‫מתנגדיו מן האסכולות האחרות ניהלו נגדו מאבק חריף ביותר‪ ,‬בהטיחם בו‬
‫האשמות כאילו הוא מכור לשיכרות ולחיי־הוללות‪ .‬בהגינו על אפיקורוס נגד‬
‫משמיציו כותב דיוגנס לארטיוס‪:‬‬

‫אולם הללו ]המשמיצים[ אין זאת אלא שנטרפה דעתם עליהם‪:‬‬

‫לאיש הזה ולנדיבות־הלב שרחש לכול גמלה המולדת‪ ,‬שכיבדה‬
‫אותו בכך שהציבה לו אנדרטאותינחושת‪ :‬על אופיו הנדיב יעיד‬
‫גם המספר הגדול של ידידיו‪ ,‬שאף ערים שלימות לא תכילנה‬
‫אותם‪ ,‬תעיד עליו נאמנותם של אוהדיו‪ ,...‬ולבסוף תעיד‬
‫העובדה‪ ,‬שבעוד שכל שאר האסכולות התנוונו במרוצת הזמן‪,‬‬
‫האסכולה שלו ממשיכה לשגשג‪ .‬הוא כיבד את הוריו‪ ,‬גמל חסד‬
‫לאחיו והיה נוח לבנייביתו‪ ,‬כפי שיוכיחו צוואתו וכן העובדה‬

‫‪Us., Ep., p. 154‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪lb. fr. 158‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪lb., p. 158, 362, 405‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪Cic. fin. 1, 2, 3‬‬ ‫‪.15‬‬
‫ל ו ק ר ט י ו ם ‪ ,‬״ ע ל ט ב ע היקום״‪ ,‬ת ר ג ם ש‪ .‬דיקמן‪ ,‬מ ו ס ד ביאליק ‪ ,1962‬ס פ ר חמישי‪ ,‬חרוז ‪.21‬‬ ‫‪.16‬‬

‫‪163‬‬
 ‫האתיקה של אפיקורוס‬

‫שהתפלספו יחד עמו‪ .‬נדיבותו חיבקה את האנושות כולה‪.‬‬

‫אי־אפשר לתאר עד מה היה יראישמים ועד מה אהב את‬
‫מולדתו‪.17‬‬

‫אפיקורוס הירבה לכתוב‪ .‬לפי דיוגנס לארטיוס‪ ,‬חיבר אפיקורוס כשלוש מאות‬
‫מגילות והוא נוקב בשמות ארבעים מבין חיבוריו החשובים ומציין את‬
‫חשיבותם‪ .18‬ואולם מחיבוריו המרובים של פילוסוף זה לא הגיעו לידנו אלא‬
‫״אמרות היסוד׳ )‪ ,(Kyriai doxai‬שצרור בהן ה״אני מאמין״ של הפילוסופיה‬
‫האפיקוריאית‪ .19‬״אמרות־היסוד׳ מכילות ארבעים מימרות קצרות בתורתי‬
‫המידות‪ ,‬שהן‪ ,‬כנראה‪ ,‬פרי־עטו של אפיקורוס עצמו‪ .‬ואילו האפוריסמים‪81 ,‬‬
‫במספרם‪ ,20‬שנשתמרו בכתב־יד הוואתיקן עובדו‪ ,‬כנראה‪ ,‬בתקופה מאוחרת יותר‪.‬‬
‫משאר חיבוריו של אפיקורוס נותרו קטעים בלבד‪ .‬ידוע לנו הרבה ‪ -‬יחסית‪,‬‬
‫כמובן ‪ -‬על חיבורו הגדול‪ ,‬״על הטבע״)‪ ,(Peri physeos‬שכלל שלושים ושבעה‬
‫ספרים‪ .‬בנוסף לכך כתב אפיקורוס איגרות רבות‪ ,21‬וכן היה מקבל הרבה איגרות‪.‬‬
‫את איגרותיו ניתן לסווג לשתי קבוצות‪ (1):‬איגרות פילוסופיות;)‪ (2‬מכתבים‬
‫אישיים אל ידדיו‪ .‬האיגרות הפילוסופיות היו‪ ,‬כנראה‪ ,‬מעין ספר־לימוד‪ ,‬וכפי‬
‫המשוער נאספו מאוחר יותר לפי סדר העניינים ובסדר אלפבית‪ .‬הן דנו על פיסיקה‬
‫ועל תורת־המידות האפיקוריאית‪ ,‬מהן רבותיהיקף‪ ,‬המכילות תמציתם של‬
‫‪22‬‬
‫חיבורים גדולים או קטעים נרחבים‪ ,‬כגון האיגרות אל הרודוטוס‪ ,‬פיתוקלס‬
‫ומנויקיאוס‪.‬‬

‫‪D.L. 10, 9 sq.‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪lb. 10, 26 sq.‬‬ ‫‪.18‬‬
‫א ו ס נ ר ניסה‪ ,‬ב ע ק ב ו ת גאסנדי‪ ,‬ל ה ו כ י ח ש ״ ה מ א מ ר י ם ״ אינם פ ר י ־ ע ט ו ש ל א פ י ק ו ר ו ס א ל א ש ל‬ ‫‪.19‬‬
‫א ח ד מתלמידיו‪ .‬א ו ל ם ה מ ס ו ר ת ה ע ת י ק ה ב ר ו ב ה מ י י ח ס ת א ת ה ח י ב ו ר הזה ל א פ י ק ו ר ו ס עצמו‬
‫)‪.(cf. Us., Ep. 63 sq.‬‬
‫‪Gnomologium Vaticanum Epicureum, ed. G. Arrighetti, Epicuro, Opere 1960,1973 2 , pp.‬‬ ‫‪.20‬‬
‫‪139 sq.‬‬
‫א י ג ר ו ת י ו ש ל א פ י ק ו ר ו ס היו ל מ ק ו ר ח ש ו ב ש ל ה מ ו ר ש ת ה א פ י ק ו ר א י ת ‪ .‬ח י ב ו ר י ו הגדולים ל א‬ ‫‪.21‬‬
‫נ ק ר א ו מחוץ ל ח ו ג חסידיו‪ .‬ח י ב ו ר י ו היו מ ר ו ב י ם ו ה ק ה ל ה ר ח ב ה ס ת פ ק ב ק ר י א ת ה א י ג ר ו ת ‪.‬‬
‫כ ב ר הקדמונים הטילו ס פ ק ב א ו ת נ ט י ו ת ש ל ה מ כ ת ב א ל פ י ת ו ק ל ס ‪.‬‬ ‫‪.22‬‬

‫‪164‬‬
 ‫פרק שני‬

‫תורת־המוסר‬

‫אפיקורוס הבחין בין שני ס ו ג י ם של עונג‪ :‬העונג הקאטאסטמאטי)שבמנוחה(‬

‫והעונג הקינטי)שבתנועה( ‪ . 1‬העונג הקאטאסטמאטי משמעו השתחררות מזעזועים‬
‫פנימיים )‪ ,(ataraxia‬מכאבים פיסיים )‪ ,(aponia‬מחרדה )‪ (aochlesia‬ומפחד‬
‫)‪ .aphobia)2‬לעונג הקאטאסטמאטי נועדה בתורתיהמידות לאפיקורוס חשיבות‬
‫גדולה יותר מזה של העונג הקינטי‪ ,‬שכן זה בא לספק את צרכיו הגשמיים של‬
‫האדם‪ .‬אפיקורוס דייק בהבחנתו בין תענוגות רוחניים ובין תענוגות גשמיים‪,‬‬
‫והעלה את הראשונים על ראש כולם‪ .3‬וכשם שהעלה את העונג הרוחני על הגשמי‪,‬‬
‫כך גם ראה את הצער הנפשי כגרוע מן הצער הפיסי‪ .4‬הפילוסוף ניסה להקנות‬
‫לתלמידיו את הדעה‪ ,‬שאל לו לחכם להיכנע לכאב ולמהלומות הגורל‪ ,‬ואל לו‬
‫לחשוש מפני העתיד ולחיות באשליות‪ .‬אושרו של האדם הוא בקנייניו הרוחניים‪,‬‬
‫וחשיבתו הנבונה ‪ - phronesis -‬היא בראש הקניינים האלה‪ .‬החשיבה הנבונה‬
‫מאפשרת לנו את הסיפוק הנבון של צרכינו וכן את הבחירה הנכונה של‬
‫תענוגותינו‪.‬‬

‫האדם ‪ -‬לדעת אפיקורוס ‪ -‬הוא בעל רצון חופשי‪ .‬הרצון החופשי הוא יסוד‬
‫המוסר‪ ,‬התנאי לאחריות כלשהי‪ ,‬ולפיכך הוא גם היסוד למידות טובות‪ .5‬הודות‬
‫לרצון החופשי אמור האדם לשלוט לא רק במעשיו‪ ,‬אלא לעצב גם את רוחו‪,‬‬
‫להשפיע על תנועות האטומים הנפשיים שלו‪ ,‬לבחור בדרך אחת ולהימנע מן‬
‫האחרת‪ ,‬כלומר‪ :‬לעצב ביודעין את חייו‪.‬‬
‫הודות לרצונו החופשי של האדם יש בכוחו להתגבר על דעות קדומות ועל‬
‫החרדה שאין לה יסוד‪ .‬החופש האמיתי הוא בכניעה לשכל‪ :‬השכל מאפשר לנו‬
‫להכיר ולדעת את חוקייהטבע‪ ,‬והוא פוקח את עינינו על הסדר הנפלא השורר‬
‫ביקום‪ .‬האדם הנבון לא יופתע מכל דבר‪ ,‬לא יתקשר לכל דבר‪ ,‬לא ישאף ליוקרה‪:‬‬
‫הוא יודע להבחין הבחן היטב בין האפשרי ובין הבלתייאפשרי‪ .‬הוא רואה את‬

‫‪Us., Ep. frg. 408-429‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪D.L. 10, 136; Us., Ep. p. 91‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪D.L. 10, 137; Us., Ep. p. 294‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Us., Ep. p. 294‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪D.L. 10, 133‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪165‬‬
 ‫האתיקה של אפיקורוס‬

‫ההווה וצופה לעתיד בקור־רוח‪ .‬בןיחורין הוא האדם הנוהג בחייו על־פי השכל‪,‬‬
‫הבוחן ובודק כל טעם של בחירה או חזיה‪.‬‬

‫בתורת־המידות של אפיקורוס חשיבות מיוחדת ל א ר ב ע ה ע ק ר ו נ ו ת ל ר י פ ו י‬

‫הנפש״)טטראפארמאקוס ‪ ,( 6‬ואלה הם‪) :‬א( האל אינו איום! )ב( לא חשים במוות;‬
‫)ג( את הטוב קל לרכוש‪) :‬ד( את הרע קל לשאת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫העקרון הראשון של הטטראפארמאקוס תואם לסעיף הראשון של‬
‫״אמרות־היסוד״‪ :‬״מה שמאושר הוא ואינו ניתן לכלייה אין לו בעצמו דאגות ואינו‬
‫מטיל אותן על הזולת‪ ,‬ועליכן הזעם זר לו ולא יהיה אסיר־תודה‪ :‬ואכן‪ ,‬כל זה אינו‬
‫אלא סימן לחוסר־אונות״‪.‬‬
‫בעקרון השני של הטטראפארמאקוס יוצא אפיקורוס נגד החרדה מפני המוות‪.‬‬
‫כך עשה במאמר השני של ״אמרות־היסוד״‪ ,‬ואלה דבריו‪ :‬״אין למוות ולנו‬
‫ולאיכלום! מה שהתפורר נותר בלא תחושה‪ ,‬ומה שחסריתחושה הוא ממנו‬
‫והלאה״ ‪ . 8‬איום המוות אינו אלא בחרדה מפני צער הגסיסה‪ ,‬או מפני‬
‫העונשים־שלאחר־המוות או מפני החדלון‪.‬‬
‫העקרון השלישי קובע‪ ,‬כאמור‪ ,‬שקל לו לאדם לקנות את הטוב )דברים זהים‬
‫השמיע אפיקורוס במאמר השלישי של ״אמרות־היסוד״(‪ .‬העונג הוא הקניין‬
‫העליון‪ ,‬אבל אפיקורוס הבחין‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשני סוגי עונג‪ .‬הסוג האחד קודם לו כאב‬
‫זמני‪ :‬בתחום הרוחני ‪ -‬חרדה‪ ,‬ובתחום הגופני ‪ -‬רעב‪ ,‬צמא וקור‪ .‬העונג בסוג זה‬
‫תלוי בהשגת מצב שאין בו כאב‪ .‬אפיקורוס מורה‪ ,‬שהאדם עשוי להיות מאושר‬
‫בהחלט‪ ,‬אם יסתפק במועט‪ ,‬כלומר‪ :‬יספק את צרכיו הטבעיים‪ ,‬הגשמיים‬
‫והרוחניים בלבד‪.‬‬
‫בעקרון הרביעי של הטטראפארמאקוס דן הפילוסוף בבעיית המאבק עם הצער‬
‫והכאב‪ .‬את שלושת העקרונות הראשונים הועיד אפיקורוס לריפוי הצער הבא‬
‫מתוך הזיות ואשליות‪ ,‬ואילו את העקרון הרביעי הועיד לאומללים בעטיין של‬
‫סיבות חיצוניות‪ ,‬כגון מחלות‪ ,‬חבלי־זיקנה‪ ,‬עיוורון‪ ,‬רגעי־גסיסה‪ ,‬אם הללו‬
‫מלווים כאבים וכיו״ב‪ .‬הפילוסוף פונה אל האנשים מסוג זה ברחמים רבים‪ ,‬אבל גם‬
‫מהם הוא דורש יתר אומץילב וסבלנות במאבקם עם הכאב ועם תהפוכותיהגורל‪.‬‬
‫לפי העקרון הרביעי של הטטראפארמאקוס‪ ,‬״את הרע קל לשאת״‪ .‬בדומה לו‬
‫נשמע גם המאמר הרביעי ב״אמרותיהיסוד״‪ :‬״הכאב אינו שוהה בגוף בלא הרף‪,‬‬
‫אלא ככל שיגדל ‪ -‬כן ייקצר זמן שהותו ‪ , 9‬ואם יעלה במעט על התענוג הגשמי‪,‬‬
‫יימשך ימים מעטים בלבד‪ ,‬ואילו במיחושים ממושכים עולה התענוג הגשמי על‬

‫‪D.L. 10, 139. 140; Epicur., Rat. senf.1-4; C. Diano, Epicuri Ethica, p. 22‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪Epicur., Rat. sent. 1; D.L. 10, 139‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪D.L. 10, 139‬‬ ‫‪.8‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ :‬האדם מת‪.‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪166‬‬
 ‫תורת־המוסר‬

‫הכאב״ ‪ . 10‬עצות אלו לא הושמעו בביתיהאולפנא של אפיקורוס על דרך התיאוריה‬

‫בלבד‪ :‬אפיקורוס וכן שלושת אחיו לקו כל ימי־חייהם במחלות ממושכות‬
‫וממאירות‪ ,‬תלמידו הדגול מטרודורוס מת בלא עת במחלת הבצקת‪ ,‬ופוליאיינוס ‪-‬‬
‫בשחפת‪.‬‬

‫לדעת אפיקורוס‪ ,‬חייב אדם ל נ ה ו ג ע ל ־ פ י הטבע‪ .‬כל אדם הוא בעל תחושה‬
‫טבעית של תענוג וצער‪ ,‬ובדרך הטבע הוא בוחר בתענוג ומתרחק מן הכאב‪.‬‬
‫אפיקורוס הביא לדוגמא את התנהגותם של התינוקות ושל החיות‪ ,‬שאותם כינה‬
‫בשם ״ראי הטבע״ ‪ . 11‬ואמנם‪ ,‬האדם המבוגר מעדיף תכופות בעטיו של השכל‪ ,‬את‬
‫הכאב על התענוג‪ ,‬כדי להגיע לאחר־מכן אל תענוג גדול יותר‪ ,‬או להימנע מצער‬
‫רב יותר ‪ . 12‬עליכן ניתן לומר‪ ,‬שלעולם הוא שואף אל התענוג‪ ,‬הן בבחירה והן‬
‫בדחיה‪.‬‬
‫אפיקורוס הצדיק הצדקה מלאה את האנוכיות הזאת או את אהבתיעצמו הטבעית‬
‫של האדם‪ .‬הוא הבחין בין אנוכיות גשמית תוקפנית ובין אנוכיות שכלית‬
‫שתכליתה עצמאות‪ .‬האהבה העצמית התוקפנית יש בה מרדיפת הבצע‪ ,‬מהתהילה‪,‬‬
‫מהכבוד ומהעוצמה‪ :‬היא מביאה ל י ד מבוכה בנפש‪ ,‬ולעומתה האנוכיות הנבונה‬
‫תוצאותיה הן בריאות ושלוותיהנפש‪.‬‬
‫האנוכיות הנבונה אינה מנוגדת לאהבת הזולת‪ .‬האגואיסט האפיקוראי הנבון‬
‫רוצה לחיות בשלווה ולהתענג על שלוות־הנפש‪ ,‬בספקו את צרכיו הטבעיים‬
‫וההכרחיים‪ ,‬הרוחניים והגשמיים‪ .‬הוא בז לנכסים‪ ,‬לתענוגייבשרים ולמישרות‬
‫רמות־מעלה‪ ,‬אינו מתעלה על אחרים ואינו לוחץ ומענה אותם‪ ,‬אלא היפוכו של‬
‫דבר‪ :‬הוא משתדל לחיות בשלום עם הסובבים אותו ולהביא להם תועלת‪ ,‬שכן הוא‬
‫מיטיב להבין‪ ,‬שבדרך זו הוא גם מביא תועלת לעצמו ולבטחונו ‪. 13‬‬
‫אפיקורוס העריך מאוד את הידדות‪ .‬עליה אמר‪ ,‬ש״מכל הדברים שתאגור‬
‫החוכמה לאושרם של החיים‪ ,‬היא האבן היקרה מכול״ ‪ . 14‬טבעו האמיתי של האדם‬
‫טמון ברגשי הידדות שלו‪ .‬״גנו של אפיקורוס״ בעל המוניטין‪ ,‬וכן קהילות‬
‫האפיקוראים שהיו מפוזרות בכל העולם העתיק‪ ,‬הפיצו ברבים את האידיאל של‬
‫הידדות‪ .‬כך גם סבר דמוקריטום‪ ,‬שאמר כי אדם שאין לו י ד ד נאמן‪ ,‬חי לשווא את‬
‫חייו‪.15‬‬

‫‪D.L. 10, 140; H. C. Bailey, Epicurus, The Extant Remains, Oxford 1926, p. 106, fr. 4; p.‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪136, fr. 64 sq.‬‬
‫‪Us., Ep. fr. 398‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪D.L. 10, 129 sq.; 148; Us., Ep. fr. 342; Cic., fin. 1, 22 sq.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫‪D.L. 10, 143 sq., 146. 154; Bailey, o.c. p. 112, fr. 43; Us., Ep. fr. 387‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪Epicur., Rat. sent. 27; D.L. 10, 148; Cic. fin. 1, 65‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪Diels, 68 B 99‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪167‬‬
 ‫האתיקה של אפיקורוס‬

‫האדם ‪ -‬לדעת אפיקורוס ‪ - 16‬אינו יצור חברתי מטבעו ‪ . 17‬התקיפים שבחבורות‬

‫מבצעים פעולות אלימות ואכזריות‪ .‬תכליתם של החוקים היא איפוא להגן על‬
‫האזרחים מפני עוול ועיוות משפט‪ .‬כל עוד החוק ממלא את תפקידו זה‪ ,‬כלומר‪ :‬כל‬
‫עוד הוא בא להגן על האזרח מפני העוול ‪ -‬הריהו חוק‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אין בו שום תועלת‬
‫והוא מאבד את מהותו ‪. 18‬‬
‫דעותיו של אפיקורוס על ה מ ד י נ ה היו בעצם פרי התקופה שבה חי‪ .‬בתקופה‬
‫הקלאסית המאוחרת ובתקופה ההלניסטית קם ארגון חדש על הריסותיו של ארגון‬
‫מדיני ישן‪ ,‬של עיר־מדינה )‪ - (polis‬המונארכיות ההלניסטיות‪ .‬הפשעים הגלויים‬
‫של השליטים־העריצים שללו מן האזרח את תחושת הבטחון‪ ,‬שהיתה נחלתו‬
‫בתקופת המדינה היוונית הקודמת‪ .‬עתה היה גורלו האישי של האזרח נתון בידי‬
‫כוחות שרירותיים; הוא נעשה חסריאונים ותלוי לחלוטין במדיניות שלא היה‬
‫שותף בעיצובה ובקביעתה‪.‬‬
‫אפיקורוס העדיף את חיי האזרח המצוי‪ ,‬שאינו עוסק בענייני המדינה‪ ,‬על חייהם‬
‫של פקידי המדינה ומנהיגיה מלאי הדאגות‪ .‬על רקע זה באה לעולם אימרתו‬
‫הנודעת‪ ,lathe biosas :‬כלומר‪ :‬״הווה נחבא אל הכלים״ ‪ , 19‬״חיה בסתר״‪ ,‬״הישאר‬
‫בצל״‪ ,‬״אל תשתתף בחיים המדיניים!״‬
‫האסכולות הפילוסופיות היווניות האחרות נאבקו נגד משנת אפיקורוס‬
‫באמצעים שונים‪ :‬עתים התעלמו ממנה ועתים המטירו עליה דברי לעג והוציאו את‬
‫דיבתה רעה‪ ,‬אבל ברבות הימים זכתה משנתו של אפיקורוס להערכה רבה אפילו‬
‫מצד מתנגדיה‪ ,‬כגון הסטואיקנים‪ ,‬ודיינו בציון שמותיהם של סנקה ומארקוס‬
‫אורליוס‪ .‬סנקה ידע להעריך הן את תורתו של אפיקורוס והן את אישיותו‬
‫כפילוסוף‪.‬‬
‫משנתו של אפיקורוס משכה ומושכת את תשומתילבם של החוקרים ואין ספק‬
‫שתוסיף לשמש אבךשואבת לשוחרי החוכמה‪ ,‬הן משום עקרונות הפיסיקה‬
‫האטומיסטית והן משום רעיון ההידוניזם המוסרי המצויים בה‪ .‬כבר במאה השנייה‬
‫לפסה״נ אמר נומניוס‪ ,‬איש אפאמיאה שבסוריה‪ :‬״האסכולה של אפיקורוס משולה‬
‫למדינה החופשית מסכסוכים פנימיים ‪ -‬מדינה ששוררת בה רוח אחת ודעה אחת‪.‬‬
‫אליה השתייכו‪ ,‬משתייכים וכנראה ישתייכו חסידיה הנאמנים״‪ .‬אכן‪ ,‬נתקיימה‬
‫נבואתו של נומניוס‪.‬‬

‫‪Us., Ep. fr. 551‬‬ ‫‪.16‬‬

‫ל א כן טען אריסטו‪ :‬ל ד ע ת ו האדם הוא מ ט ב ע ו י צ ו ר ח ב ר ת י ‪ .‬ר א ה ״ פ ו ל י ט י ק ה ״ ‪ 1278‬ב ‪;19‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪ 1253‬א ‪ ;8 ,2‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכום״‪ 1169 ,‬ב ‪ 1097 ;19‬ב ‪.11‬‬
‫‪Epicur., Rat. sent. 37, 38‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪Us., Ep. fr. 551; D.L. 10, 10; 10, 119; Gnom. Vat. 58; Lucr., 5, 1129 sq.‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪168‬‬
 ‫חלק שמיני‬

‫הספקנות והאתיקה‬
‫בתקופה ההליניסטית עמדו שלוש אסכולות פילוסופיות חדשות‪ :‬הסטואית‪,‬‬
‫האפיקוראית והספקנית‪ .‬הספקנות התפתחה בערך באותו זמן שבו צמחו הסטואה‬
‫והאפיקוראיות‪ ,‬כלומר‪ :‬במיפנה המאות הרביעית והשלישית לפסה״נ‪ .‬המלים‬
‫״ספקנות״ )סקפטיות( ו״ספקן״ )סקפטיקן( מקורן במלה היוונית ‪- skeptesthai‬‬
‫לראות‪ ,‬לשים לב‪ ,‬לחקור‪ .‬הספקנים כינו את הפילוסופים של אסכולות אחרות‬
‫בשם דוגמאטיקנים‪ ,‬כלומר‪ :‬פילוסופים ״הטוענים בהחלט״‪ ,‬החורצים דעה‬
‫מוחלטת על המציאות‪ :‬ואילו את עצמם כינו בשם סקפטיקנים ‪ -‬כלומר‪ :‬״חוקרים‬
‫ודורשים״‪ .‬הכינוי האחרון נתקבל והסקפטיות נצמדה ככינוי לאסכולה של‬
‫פילוסופים השוללים את האפשרות להכיר ולדעת את האמת והנמנעים מלחרוץ‬
‫דעות מוחלטות‪ ,‬שכן ‪ -‬לדעתם ‪ -‬כל דעה כזו אינה ודאית‪.‬‬
‫הספקנות העתיקה התפתחה במשך כשש מאות שנים‪ .‬בתולדותיה ניתן להבחין‬
‫בשלוש תקופות‪:‬‬
‫)א( תקופת הספקנות העתיקה‪ ,‬שנציגיה הראשיים הם פירון ותלמידו טימון‬
‫)מיפנה המאות הרביעית והשלישית לפסה״נ(‪.‬‬
‫)ב( הספקנות של האקדמיה האמצעית )מהמאה השלישית עד המאה הראשונה‬
‫לפסה״נ(‪.‬‬
‫)ג( מן איינסידמוס ועד סקסטוס אמפיריקוס ותלמידיו )מן אמצע המאה‬
‫הראשונה לפסה״נ עד המאה השלישית לספה״ג(‪.‬‬
 ‫פרק ראשון‬

‫פירון וטימון‬

‫מייסדה של האסכולה הספקנית היה פ י ר ו ן ‪ , 1‬איש אלים שבפלופונסוס‪ :‬הוא חי‪,‬‬

‫כנראה‪ ,‬בשנים ‪ 275-365‬לפסה״נ‪ .‬פירון לא כתב את דבריו‪ .‬את דעותיו‬
‫הפילוסופיות עלינו לשחזר בעיקר על סמך כתבי תלמידו מימון‪.2‬‬
‫לדעת פירון‪ ,‬שכלו של האדם וחושיו לא די בהם להכיר את האמת‬
‫האובייקטיבית ואין בכוחם למלא את התפקיד שמטילים עליהם הדוגמאטיקנים‪.‬‬
‫בניגוד ל״שחצנותם של הדוגמאטיקנים״ חסיד פירון רק מחווה דעה ה״נראית לו״‪.‬‬
‫דבריו הם דברי אמת‪ ,‬כיוון שאת מה ש״נראה לו״ הוא משמיע בכנות‪ .‬חסיד פירון‬
‫לא שלל מן הדוגמאטיקנים את זכותם להביע סברות אישיות‪ ,‬אלא רק התגונן מפני‬
‫בטחונם העצמי‪ .‬פירון הורה‪ ,‬שערך שווה לכל הרשמים והסברות הסובייקטיביות‪,‬‬
‫בלשון אחר‪ ,‬שכל אדם זכותו לנטות אחר הרשמים והסברות שלו‪ ,‬ואף להביע‬
‫דעות מוחלטות‪ ,‬אולם רק בשביל עצמו; הוא אינו רשאי לא להועיד אותן לזולת‪,‬‬
‫ואף לא להיכנע לדעתם של האחרים‪ .‬פירון ממליץ להימנע בכלל מלחרוץ משפט‪.‬‬
‫פירון גם ממליץ לגלות מתינות בתאוות הדברים החיצוניים ובהימנעות מהם‪,‬‬
‫זאת אומרת‪ :‬לגלות אדישות כלפי הדברים החיצוניים‪ ,‬וכוח עמידה בפני כאב פיסי‬
‫או נפשי‪ .‬פירון היה בעל כוח עמידה כזה‪ ,‬והשכיל לחיות חיים שלווים‬
‫ובלתי־מעורערים מפגיעות חוץ ועל כך העריצו טימון‪ .3‬״האדישות הפירונית״‬
‫שורשה בכך‪ ,‬שהחכם מסוגל להתעלות על תחושותיו ולהיות שרוי תמיד בשלווה‬
‫שאין לערערה‪ .‬בתורתו על האדישות טען לא רק שהחכם אינו חש בדברים כגון‬
‫עושר ועוני‪ ,‬בריאות וחולי‪ ,‬אלא שאין שום הבדל ביניהם ‪ . 4‬נשמר סיפור מעניין‪:‬‬
‫״פירון היה אומר‪ ,‬שאין שום הבדל בין החיים והמוות‪ .‬כשנשאל‪ :‬למה איפוא אינך‬
‫מת? ענה‪ :‬דווקא משום שאין הבדל בדבר״ ‪. 5‬‬

‫‪V. Brochard, Les Sceptiques Grecs,Paris 1959\ p. 51 sq.; A. Goedekemeyer, Die‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪Geschichte dcs griechischen Skeptizismus. Leipzig 1905, p. 5; L. Robin, Pyrrhon et le‬‬
‫‪scepticisme grec, Paris 1944, p. 3‬‬
‫ב ח י ב ו ר י ו ה ר ב י ם הפיץ טימון א ת דעותיו ש ל ר ב ו ה א ה ו ב עליו‪ ,‬ו ע ל י כ ן ק ר א ו ה ו גם ב ש ם ‪2.‬‬
‫״ פ ר ש ן ת ו ר ת ו ש ל פירון" )‪(Prophetes ton Pyrronos logon Sext; Adv. math. 1, 53‬‬
‫‪Tim. fr. 67 sq.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Cic. Luc. 130; fin. 3. 11 sq.; 4, 43‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪Stob., Flor. 4, 117, 28; D.L. 9, 73‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪171‬‬
 ‫הספקנות והאתיקה‬

‫דיוגנס לארטיוס כותב ‪ , 6‬שפירון היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים‪.‬‬
‫כמסופר‪ ,‬לא אילץ אותו דבר לסור מדרכו‪ ,‬לא נרתע משום דבר ולכל דבר התייחס‬
‫באדישות‪ :‬הוא לא שם לב כלל לרשמי החושים‪ :‬אולם אותו דיוגנס לארטיוס גם‬
‫יודע לספר‪ ,‬שאיינסידמוס )מחציתה השנייה של המאה הראשונה לפסה״נ(‪,‬‬
‫מחדשה של שיטת פירון‪ ,‬אמר‪ ,‬שאמנם פירון כפילוסוף גילה מתינות בהבעת‬
‫דעות מוחלטות‪ ,‬אבל במעשיו לא התנהג עד־כדי־כך בלא־זהירות‪ :‬שאם־לא־כן‬
‫לא היה מגיע לגיל תשעים‪.‬‬
‫כמה וכמה הוגי־דעות התנגדו ל״אדישות״ מפורסמת זו‪ ,‬בהצביעם על הסכנות‬
‫הכרוכות בה לחיים הציבוריים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬טען קראנטור איש סולוי‬
‫שבקיליקיה‪ ,‬שחי במיפנה המאות הרביעית והשלישית לפסה׳׳נ‪ ,‬שה״אדישות״‬
‫הורסת את יחסי המשפחה הלבביים‪ ,‬מפירה קשרי ידידות‪ ,‬מדלדלת את‬
‫הנדיבות‪ ,‬ובסופו של דבר הופך האדם ״האדיש״ להיות חסר כל רגש ביחס אל‬
‫הזולת‪.7‬‬
‫בסיכום תורתו של פירון נאמר‪ :‬פירון היטיב לדעת‪ ,‬שהאדם טרם הכיר את יסודי‬
‫המציאות‪ ,‬וזאת בשל איברי־ההכרה שלו)השכל והחושים(‪ ,‬אולם מבלי לחרוץ‬
‫מראש שלעולם לא יכירם‪ ,‬הכיר בצורך של המאמץ ההכרתי המוגבר והמתמיד‪.‬‬
‫הוא לא עסק באונטולוגיה )תורת־היש(‪ ,‬אלא הסתפק בעיסוק בדיאלקטיקה‬
‫ובתורתיהמוסר‪ .‬בחיפושיו בשני התחומים הנ״ל השתדל להיאבק עם העיוותים‬
‫של הדוגמאטיקנים‪ ,‬המפליגים בטענות חסרות־שחר‪ ,‬כי לדעתו לא הצליח עדיין‬
‫האדם ״להגיע אל האמת״‪ .‬את דעותיו לא כפה על שום אדם‪ ,‬אלא היה רק משיב על‬
‫השאלות שנשאל‪ ,‬ואז היה משמיע את דבריו בכנות‪ ,‬וכפי שנראה לו‪.8‬‬

‫טימון )‪ 235-325‬בערך לפסה״נ( בן טימארכוס‪ ,‬נולד בפליוס שבפלופונסוס‪.‬‬

‫טימון היה תלמידו המסור של פירון‪ ,‬העריצו והעלה אותו על שאר הפילוסופים‪:9‬‬
‫היה מדמה אותו לשמש‪ ,10‬כי אורו האיר לבני־האדם את דרכי חייהם‪ .‬הוא ראה את‬
‫תכלית חייו בהפצת דעותיו של רבו‪.‬‬
‫טימון הירבה לכתוב הן בשירה והן בפרוזה‪ .‬הוא כתב פואימות אפיות‪,‬‬
‫טראגדיות‪ ,‬דראמות סאטיריות וקומיות‪ ,‬וכן פארודיות ושירי־לעג‪ .‬חיבוריו‬
‫בפרוזה הגיעו‪ ,‬לפי מסורת עתיקה‪ ,‬לכי‪ 20,000‬שורות‪ .‬מפרייקולמוסו של טימון‬
‫נשמרו עד לימינו כמה עשרות קטעים בלבד‪ ,‬רובם מן הפואימה ״לגלוגים״‬
‫)‪ .(Silioi‬בחיבור זה ליגלג טימון על האסכולות הפילוסופיות למיניהן‪ ,‬הסותרות‬
‫אלה את אלה‪.‬‬

‫‪D.L. 9, 61 sq.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪Plut., Cons, ad Apoll., 3; Cic., Luc. 135; Tusc. 3, 12‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪Tim., fr. 9. 48. 68‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪lb. fr. 8‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪lb. fr. 67, 5 sq.‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪172‬‬
 ‫פירון וטימון‬

‫הפואימה השנייה של טימון היא ״החזיונות״ )‪ .(indaimoi‬נשתמרו ממנה‬

‫שלושה קטעים בלבד‪ .‬ב״חזיונות״ אומר פירון‪ ,‬שהאדישות הבלתי־מעורערת היא‬
‫מקור האושר‪ :‬הוא אומר בכנות לטימון מה ש״נדמה לו״‪ ,‬אולם אין הוא מבטיחו‪,‬‬
‫שאכן כאלה הם הדברים‪ .‬בחיבורו השלישי‪ ,‬המוקדש במיוחד לפירון‪ ,‬תיאר טימון‬
‫את פגישתו ושיחתו הראשונה עם פירון‪ ,‬שנתקיימו במקדשו של אמפיאראום‪.‬‬
‫החיבור היה בנוי בצורת דו־שיח ונקרא בשם ״פיתון״ על שם פיתון‪ ,‬שאינו ידוע‬
‫לנו הרבה‪ ,‬אשר לו סיפר טימון על שיחתו‪ .‬נשתמרו מחיבור זה כמה קטעים‪ ,‬וכן‬
‫קוראים אנו‪ ,‬שלפי טימון האימרה ״בשום מידה לא יותר״ )‪(ouden maiion‬‬
‫משמעה לא להגדיר דבר ולא לומר ״הן״ גמור לשום דבר‪ .‬באימרה זו השתמש‬
‫דימוקריטוס במובן החיוב‪ ,‬כגון‪ :‬״האטומים קיימים‪ ,‬אולם בשום מידה לא יותר‬
‫מאשר החלל־הריק‪ ,‬כלומר‪ :‬האטומים קיימים וכן החלל הריק״"‪ .‬אצל הספקנים‬
‫מקובלת האימרה הזאת במובן השלילה ‪ , 12‬כגון ״סקילה אינה קיימת בשום מידה‬
‫יותר מאשר כימרה״‪ ,‬כלומר‪ :‬״הן סקילה והן כימרה אינן קיימות״‪ .‬ב״פיתון״ דן‬
‫איפוא פירון בדבר הימנעותם של הספקנים מהבעת דעות מוחלטות )‪,(epoche‬‬
‫ובהימנעות זאת ראה עמדה נבונה ויחידה של האדם שאינו יכול לדעת את האמת‬
‫האובייקטיבית‪ .‬דעתו זו הביאה לידי התקפות זועמות עליו ‪. 13‬‬
‫בהימנעותו מהבעת דעות מוחלטות זוכה האדם לשלווה‪ .‬אדם הסבור‪ ,‬שמשהו‬
‫מטבעו יפה או רע‪ ,‬נוטל עליו חרדה מתמדת‪ ,‬כי באין לו מה שנראה לו כיפה הוא‬
‫סבור שהוא בכי רע‪ ,‬ועל־כן ירדוף אחר הדברים שנראים בעיניו כטובים‪ .‬אבל‬
‫כאשר ישיגם הם מטילים אותו למצב של בלבול־דעת גרוע יותר ‪ -‬מצד אחד יחל‬
‫להתנשא ללא־מעצור‪ ,‬ומצד אחר יהא שרוי בפחד מפני שינוי ויעשה הכול כדי‬
‫שלא לאבד את נכסיו המדומים‪ .‬ואילו מי שלא יחרוץ משפט על הדברים היפים או‬
‫הרעים‪ ,‬לא ירדוף אחריהם בלאיהרף ולא יברח מהם‪ ,‬יוכל לישב בשלווה ‪. 14‬‬

‫‪Diels, 68 B 156‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪D.L. 9, 75 sq.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫‪Eus., Praep. ev. 14, 18, 14, sq.‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪Cf., Tim., fr. 72‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪173‬‬
 ‫פרק שני‬

‫האקדמיה ה ס פ ק נ י ת‬

‫מייצגיה של האקדמיה הספקנית היו ארקסילאוס במאה השלישית לפסה״נ‪,‬‬

‫קארניאדס במאה השנייה לפסה״ג ופילון איש לאריסה במיפנה המאות השנייה‬
‫והראשונה לפסה׳׳נ‪.‬‬

‫א ר ק ס י ל א ו ס נולד באסיה־הקטנה‪ ,‬בעיר פיטאנה‪ ,‬בשנת ‪ 316/15‬לפסה״נ‪ .‬הוא‬

‫היה בנו של אזרח אמיד‪ ,‬סקיתס‪ ,‬או סאותס‪ .1‬בגיל צעיר נתייתם מאביו‪ ,‬שהתחתן‬
‫פעמיים‪ :‬פילאדס היה אחיו של ארקסילאוס מצד אמו‪ ,‬ומויריאס‪ ,‬שהיה גם‬
‫אפיטרופסו‪ ,‬היה אחיו מצד האב‪ .‬ארקסילאוס דבק בכל לבו בפילאדס אחיו וזכה‬
‫ליחס דומה מצדו‪ .‬לעומת זאת לא עלו יפה יחסיו של היתום עם אחיו מויריאס‪.2‬‬
‫לאתונה הגיע ארקסילאוס בהיותו עוליימים‪ ,‬והצטרף אל האקדמאים‪ .3‬מעתה היה‬
‫קראנטור לאפיטרופסו ולמורהו‪ ,‬והלה נתקשר עד כדי כך לתלמידו הצעיר‪ ,‬שאף‬
‫הוריש לו את כל נכסיו‪.4‬‬
‫ארקסילאוס רצה להחזיר ליושנה את מעמדה של האקדמיה כבית־אולפנא ראשי‬
‫לפילוסופיה באתונה‪ ,‬ואכן הצליח במשימתו‪ .‬בעת האסכולארכאט שלו הפכה‬
‫האקדמיה לכעין בית־ספר עליון לכל שאר בתי־הספר לפילוסופיה‪ .5‬השיטה‬
‫האפלטונית היתה רק תורה אחת מני רבות שהיו נושאי הלימודים באקדמיה בעת‬
‫כהונתו של ארקסילאוס‪ .‬האקדמיה הפכה בכך לאסכולה אוניברסאלית של‬
‫הפילוסופיה היוונית‪ ,‬אך הוסיפה לחתור אל האמת האובייקטיבית שטרם נתגלתה‬
‫לדעתה בדרך )א( של רכישת ידיעה מדויקת בכל אוצר הפילוסופיה היוונית‬
‫שנצטבר עד הימים ההם‪) :‬ב( ושל מתינות מוחלטת בהבעת דעות שאינן מבוססות‬
‫דיין מבחינת ההגיון והשכל‪.‬‬
‫ארקסילאוס לא העלה בכתב את הגיונותיו‪ .‬דיוגנס לארטיוס‪ 6‬מספר עליו‪,‬‬
‫שהקפיד מאוד במשמעותן של המלים בהרצאותיו בעליפה ובדברי פולמוס‪ ,‬וידע‬

‫‪D.L. 4, 28‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪D.L., 1'b.; Acad. ind. Here., p. 63‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪D.L. 4, 22, 29 sq.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪lb. 4, 25. 27‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪D.L. 4, 44; Strabo 1, 15‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪D.L. 4, 33 sq., 37‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪174‬‬
 ‫האקדמיה הספקנית‬

‫להתאים דבריו לכל מצב ‪ . 7‬הסטואה היתה יריבתה ומתחרתה החריפה ביותר של‬
‫האקדמיה‪ .‬ארקסילאוס החל במאבק נגד הסטואה בחייו של זינוך‪ ,‬והמשיך במאבק‬
‫זה בהצלחה רבה בעת הנהגתו של קליאנתיס‪.‬‬
‫ארקסילאוס‪ ,‬בדברי הפולמוס השנונים שלו‪ ,‬היה מעמיד אלה מול אלה נימוקים‬
‫משכנעים להוכחת אמיתותה של ההנחה ולהפרכתה‪ ,‬ובדרך זו הוכיח את רפיפותה‬
‫של ההנחה מעיקרה‪ .‬אוסביוס כותב ‪ , 8‬שארקסילאוס‪ ,‬כשהיה משמיע דבר ששיכנע‬
‫את המאזינים‪ ,‬נהג לעבור מיד אל הצד האחר ושלל‪ ,‬בכוח שיכנוע רב‬
‫יותר‪ ,‬את כל מה שנימק קודםילכן‪ .‬בדרך זו ״של שיווייהמשקל בין הנימוקים‬
‫המנוגדים״ היתה דרכו בחיפוש האמת‪ ,‬ובדרך זו השתדל להעביר מן העולם את‬
‫״השקר״ של הדוגמאטיקנים‪.‬‬
‫אפשר למצוא יסודות דומים בדעותיהם של ארקסילאוס ופירון‪ .‬שניהם ממליצים‬
‫על הימנעות מהבעת דעות מוחלטת )‪ .(epoche‬שניהם סבורים‪ ,‬שבנייהאדם‪,‬‬
‫על־אף מאמצם הרב‪ ,‬אינם מסוגלים עדיין להכיר את יסוד המציאות ואת האמת‬
‫האובייקטיבית‪ ,‬דבר המעיד על הליקויים באיברי־ההכרה שלהם‪ ,‬אולם אין הם‬
‫שוללים מהם מראש את היכולת להגיע פעם אל הכרת יסוד המציאות ואל האמת‬
‫האובייקטיבית‪ .‬שניהם שוללים את הטענה‪ ,‬שחוסר ידיעת האמת האובייקטיבית‬
‫מונע את הפעולה ומשתק את החיים בכלל‪ .‬לדעת פירון‪ ,‬הקריטריון הקובע את‬
‫פעולתו של האדם הוא ״מה שנדמה לו״‪ ,‬ואילו ארקסילאוס גרס‪ ,‬שהשכל הישר‬
‫הוא הקובע בה‪ .‬פירון ראה ״במתינות שבהבעת דעות קובעות״ תנאי ויסוד‬
‫לשלווה פנימית‪ ,‬וגם ארקסילאוס ראה קשר בין ״המתינות״ ובין שלוות־הנפש‬
‫והאושר ‪. 9‬‬

‫ק א ר נ י א ד ס נולד בשנת ‪ ,214/13‬בקיריני‪ ,‬לאביו אפיקומוס או פילוקומוס‪ ,‬ונפטר‬

‫באתונה בשנת ‪.129/28‬‬
‫בבואו לאתונה‪ ,‬נכנם‪ ,‬כנראה‪ ,‬קארניאדס ללמוד באסכולה הסטואית‪ .‬הוא למד‬
‫דיאלקטיקה מפי סטואיקן דגול‪ ,‬דיוגנס איש סלבקיה‪ ,‬המכונה הבבלי‪ ,‬וכן שקד על‬
‫תורתו של כריסיפוס ‪ . 10‬לאחר־מכן עבר לשמוע לקח מפי הגסינוס‪ ,‬הסכולארך של‬
‫האקדמיה‪ ,‬וממנו קיבל את ההנהגה באקדמיה‪ .‬לסכולארך נתמנה בי‪ 162‬לפסה״נ‬
‫בערך )כלומר בהיותו בגיל חמישים(‪.‬‬
‫ב־‪ 156/5‬שהה קארניאדס בשליחות האתונאים ברומא" יחד עם דיוגנס‪ ,‬מורהו‬
‫לשעבר‪ ,‬מנהיגם של הסטואיקנים‪ ,‬ועם קריטולאוס‪ ,‬מנהיגם של הפריפאטטים‪.‬‬

‫מ ע ו ל ם ל א חזר א ר ק ס י ל א ו ס ע ל דבריו‪ .‬ב ח ז ר ה ע ל ד ב ר י ם ר א ה סימן לאיש ב ע ל ש כ ל ס ת ו ם ‪.‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪Eus., Pracp. cv. 14, 6,2 sq.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪Sext., P.H. 1, 232 sq.; Adv. math. 7, 158 sq.; Cic., fin. 3, 31‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪Plut., Stoic, rep. 10, 4; D.L. 4, 62‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪Cic., rep. 3, 8, 29 sq.; Quint., Inst. or. 12, 1, 35; Eus., Praep. ev. 14, 7, 15‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪175‬‬
 ‫הספקנות והאתיקה‬

‫ברומא השמיע קארניאדס שני נאומים נודעים על הצדק)על הנאומים ידובר להלן‬
‫באריכות(‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫לעת זיקנתו כהו עיניו ‪ ,‬והוא נשא בסבל נכותו בשלוותינפש‪ .‬דיוגנס לארטיום‬
‫מספר‪ ,‬שהוא נחלש בשעת עבודתו וציווה לעבדו להעלות נר‪ ,‬ואז נוכח לדעת‬
‫שאינו מסוגל להמשיך בקריאה‪ ,‬והורה להקריא לו‪ .‬ב־‪ 136‬לפסה״נ בערך העביר‬
‫את הנהגת האקדמיה לידי קארניאדס בן פולמארכוס‪ ,‬שהיה אחד ממקורביו‪,‬‬
‫וכשנפטר האחרון‪ ,‬בשנת ‪ ,130/31‬ולסכולארך נתמנה קראטס איש טארסוס ‪ -‬לא‬
‫פגה השפעתו באקדמיה‪ .‬הוא נפטר באתונה בגיל שמונים וחמש‪.13‬‬
‫קארניאדס לא הניח אחריו חיבורים פילוסופיים ואת הרצאותיו רשמו תלמידיו‪,‬‬
‫וקודם־כול קלייטומאכוס‪ ,‬אשר הסתמך עליהן אחר־כך בחיבוריו הרבים‪ ,‬והודות‬
‫לו אנו יודעים על התורה שבעליפה של קארניאדס ‪ . 14‬בהוראתו השתמש בעיקר‬
‫בשיטת הדו־שיח‪ ,‬שבה העלה את הטענות בעד ונגד‪ ,‬בהשאירו למאזין את‬
‫ההכרעה )שיטה זו מוכרת לנו אצל ארקסילאוס(‪ .‬אופייניים הם שני הנאומים‬
‫הרומיים של קארניאדס על הצדק‪ ,‬שהשמיע בהיותו חבר המשלחת של בנייאתונה‬
‫לרומא‪ .‬העילה לשיגור המשלחת היתה זו‪ :‬בשנת ‪ 157/6‬בזזו בני־אתונה את‬
‫עיר־הגבול אורופוס שבאטיקה הצפונית‪ .‬אנשי אורופוס הגישו תלונה לרומא‪,‬‬
‫והסנאט העבירה לשיפוט לתושבי סיקיון שבפלופונסוס‪ .‬נציגי אתונה לא התייצבו‬
‫למשפט בסיקיון ובהעדרם נגזר עליהם לשלם קנם לתושבי אורופוס בסך של ‪500‬‬
‫טאלנטים‪ .‬הקנס היה כבד‪ .‬אנשי אתונה הסתמכו על היחסים הטובים שקיימו עם‬
‫בניירומא‪ ,‬ועליכן שיגרו שלושה פילוסופים אל הסנאט כדי להקטין את סכום‬
‫הקנס‪ .‬ציפיותיהם של בני־אתונה לא נכזבו‪ ,‬והסנאט אמנם הפחית את סכום הקנס‬
‫לחלק החמישי ממנו‪.15‬‬
‫שלושת הפילוסופים לא רק שהשיגו את ההנחה למען אתונה‪ ,‬אלא גם פארו את‬
‫שהייתם ברומא בכמה הרצאות שעשו רושם על שומעיהן‪ .‬מוניטין קנו להם שני‬
‫נאומיו של קארניאדס על הצדק‪ .‬ביום הראשון הצביע הפילוסוף על הקשר ההדוק‬
‫בין הצדק והחוכמה‪ ,‬ואילו ביום השני הוכיח את המנוגד‪ ,‬היינו‪ :‬שהצדק מקורו‬
‫באיוולת‪ ,‬ואם יתנהגו לפיו המדינות או היחידים ‪ -‬סופם יהיה מר‪ .‬בנאומיו של‬
‫קארניאדס השתמש קיקרו בספר השלישי של ״המדינה״‪ ,‬הכניס בהם כמה‬
‫שינויים‪ ,‬אולם הציג‪ ,‬כנראה‪ ,‬בנאמנות את דבריו של קארניאדס‪ .‬קרוב לוודאי‬
‫שהוא ציטט ביום הראשון את דברי אפלטון‪ ,‬אריסטו והסטואיקנים‪ ,‬כדי להציג‬
‫כראוי את רום מעלתו של הצדק וערכו עלי אדמות ‪ , 16‬ולאחר שהעלה את הצדק‬

‫‪D.L. 4, 66‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪lb. 4, 65‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪Cic., Ac. 2, 78; Sext., P.H. 1, 3 220. 230 sq.; Eiis., Praep. ev. 14, 4, 16.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪Puus.,7. 11. 4 sq.: U. Wilamowits. "Oropos und die Gracr". Hermes. 21 (1886). p. 101 sq.‬‬ ‫‪.15‬‬
‫‪cf. Cic., rep. 3, 8 sq., 33.‬‬ ‫‪.16‬‬

‫‪176‬‬
 ‫האקדמיה הספקנית‬

‫למרומים‪ ,‬הורידו ירידה תלולה ביום השני‪ .‬את תמצית נאומו השני מביא‬
‫לאקטאנטיום‪ :‬את החוקים קידשו להם בנייהאדם בגלל התועלת שבהם‪ .‬הם גם‬
‫משתנים בהתאם למנהגים המקובלים‪ ,‬ואף אצל אותם האנשים ישתנו בהתאם‬
‫לצורכי השעה שלהם‪ .‬החוק הטבעי אינו קיים כלל‪ .‬בני־האדם וכן כל החיות ירדפו‬
‫עליפי הטבע אחרי הבצע והתענוגות‪ ,‬ועליכן הצדק אינו קיים כלל‪ ,‬ואם אכן קיים‬
‫הוא כמות־שהוא‪ ,‬הריהו בגדר שיא האיוולת‪ ,‬כי בדאגתם לזולת יביאו נזק לעצמם‪.‬‬
‫הוא נימק את דעותיו בטענה‪ ,‬שכל העמים השליטים‪ ,‬כולל הרומאים שליטי‬
‫העולם‪ ,‬היו נאלצים לשוב ולגור בבקתות ולסבול עוני אילו היו דוגלים בצדק‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬אילו היו משיבים את מה שאינו שלהם‪ .‬ומן הכלל עבר אל הפרט‪:‬‬

‫הצדק דורש אמנם שלא להרוג בןיאדם‪ ,‬לא לנגוע ברכושו של‬
‫הזולת‪ .‬מה איפוא יעשה הצדיק‪ ,‬כאשר תישבר הספינה ואת‬
‫קרש־ההצלה יקח החלש יותר? האם לא ישליך אותו ממנו כדי‬
‫לעלות בעצמו עליו ולהציל את נפשו‪ ,‬ובמיוחד כשאין עדים‬
‫לדבר במרחבי הים? ואם חכם הוא‪ ,‬הרי ישליך אותו‪ ,‬כי אם לא כן‬
‫עלול הוא עצמו למות‪ .‬ואם יעדיף את המוות על הנפת היד על‬
‫הזולת‪ ,‬הרי אמנם ישר הוא‪ ,‬אך כסיל‪ ,‬כי בהצילו את חיי הזולת‬
‫לא ירחם על חייו הוא‪.17‬‬

‫קארניאדס הגיע לרומא בשליחות פוליטית‪ .‬תכליתו העיקרית של נאומו בן שני‬

‫החלקים היתה הגנת בני־אתונה בפני העונש על הביזה שבזזו בעיר אורופוס‪.‬‬
‫קארניאדס שילב בנאומו את שיחתו של אלכסנדר מוקדון עם שודד־ים‪ :‬אלכסנדר‬
‫שאל את השודד‪ ,‬מה הטירוף שאחזו והוא משתולל בספינתו על הים ועוסק בשוד‪.‬‬
‫ענה שודדיהים‪ :‬טירוף הדומה לשלך‪ ,‬שהרי אתה עוסק בשוד ברחבי העולם‪ ,‬אלא‬
‫שבידי ספינה אחת בלבד‪ ,‬ועליכן שודד־ים אקרא‪ ,‬ואילו אתה בעל צי וחיל עצום‬
‫ולפיכך מלך גדול תיקרא ‪ . 18‬הרמז ברור למדי‪ :‬קארניאדס העיר את אוזני הרומאים‪,‬‬
‫שאל יגנו את האתונאים בדבר שהם עוסקים בו במידה רבה יותר‪.‬‬
‫לנאומו של קארניאדם האזינו לא רק בני־נוער יודעי יוונית‪ ,‬אלא גם רומאים‬
‫מבוגרים ובעלי השפעה רבה‪ ,‬ובתוכם קאטו‪ .‬מסופר‪ ,‬שהאחרון הצהיר בסנאט‪ ,‬כי‬
‫שליחי אתונה מיטיבים יותר מדי לשכנע בכל מה שיחפצו‪ ,‬ועליכן מוטב ״שיעזבו‬
‫את העיר במהרה וישובו אל האולפנות ביוון‪ ,‬שם ישמיעו את דבריהם ובנייהנוער‬
‫ישובו‪ ,‬כמקודם‪ ,‬לציית לחוקים ולממונים עליהם״ ‪. 19‬‬
‫קארניאדס התפלמס בחריפות עם הדוגמאטיקנים והסטואיקנים‪ ,‬בפרט בענייני‬
‫פיסיקה ומוסר‪ .‬בעיקר נודעו טענותיו של קארניאדס נגד דעותיהם התיאולוגיות‬

‫‪lb. 3, 21, 29 sq.‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪lb. 3. 24; Aug.. civ. Dei 4, 4‬‬ ‫‪.18‬‬
‫פלוטארכוס‪ ,‬קאטו‪.22 ,‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪177‬‬
 ‫הספקנות והאתיקה‬

‫של הדוגמאטיקנים‪ .‬גם בתחום האתיקה יצא קארניאדס נגד הדוגמאטיקנים‪ .‬חיצי‬
‫פולמוסו כוונו קודם־כול נגד הסטואיקנים‪ ,‬כפי שמעידה טענתו שהללו ״קנו להם‬
‫את דעותיהם של אנשי האקדמיה הוותיקים ושל הפריפאטטים‪ ,‬בשנותם את המלים‬
‫בלבד׳ ‪ . 2 0‬קארניאדס ידע את חולשתם של בני־האדם‪ ,‬וטען כי האסון גורם לכאב‬
‫כשהוא בא במפתיע‪ ,‬חרף האשליות ‪ , 21‬ועל־כן אין ליצור אשליות‪ .‬הוא המשיל את‬
‫החיים לעסק וכשם שעסק ייקרא מצליח כאשר הרווחים יעלו על ההפסדם‪ ,‬כן‬
‫האדם ייקרא מאושר אם במנת־חלקו הטוב עולה על הרע ‪ . 22‬האיש הנבון‪,‬‬
‫בהסתמכו על קירבה לוודאות‪ ,‬יודע שאין להשיג את האושר המוחלט‪ ,‬ועל־כן‬
‫יסתפק באושר הנועד לבני־אדם‪ ,‬כלומר‪ :‬לאושר שבצד השמחה שבו‪ ,‬לא תימנע‬
‫ממנו גם טיפת־המרורים‪ .‬דרך החיים שקארניאדס מטיף לה היא דרך‬
‫האינדיבידואליות האנוכית‪ ,‬עד כדי כך שהוא טוען‪ ,‬למשל‪ ,‬שהחכם ״לא ידאג‬
‫כאשר אי־ץ־מולדתו נשתעבדה״‪ .‬קלייטומאכוס השתמש בעקרון זה של רבו‬
‫במאמר־התנחומים‪ ,‬ששיגר לבני־עמו השבויים ב י ד הרומאים לאחר כיבושה של‬
‫בדו־ךיכלל הביע קארניאדס את דעתו בענייני אתיקה‪,‬‬ ‫קרתאגו והריסתה ‪. 23‬‬
‫כבשאר העניינים ‪ -‬בצאתו משתי נקודותיראייה‪ ,‬״בעד׳ ו״נגד׳‪ ,‬כפי שהדגים זאת‬
‫בשני נאומיו הרומיים על הצדק‪.‬‬
‫קארניאדס העמיד ת ל מ י ד ם הרבה‪ .‬תלמידו הדגול קלייטומאכוס היה אומר‬
‫בהערצה‪ ,‬שקארניאדס ״עשה מעשה הרקולס״‪ ,‬בשחררו את בנייהאדם מן הנטיה‬
‫לקבל דעות בלי הוכחה מספקת ״כאילו שיחררם ממפלצת נוראה״‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫כשנתעוור קארניאדס לעת זיקנתו‪ ,‬העביר את ניהול האקדמיה לידי קארניאדם‬
‫הצעיר‪ ,‬ולאחר מותו של זה ‪ -‬ל י ד קראטס איש טארסוס‪ .‬את מקום קארטס מילא‬
‫קלייטומאכוס‪.‬‬

‫יורשו של קלייטומאכוס היה פ י ל ו ן אשר ניסה להשלים בין עמדתה של האקדמיה‬

‫בלאריסה‬ ‫ובין תורתו של אפלטון‪ .‬פילון נולד בשנת ‪ 160/59‬לפסה״נ‪,‬‬
‫שבתסאליה‪ .‬בהיותו בן ‪ 24‬בערך)כלומר‪ :‬בשנת ‪ 135‬לפסה״נ( בא לאתונה‪ ,‬ושם‬
‫במשך ‪ 14‬שנה היה תלמידו של קלייטומאכוס‪ .‬לאחר מותו של קלייטומאכוס בשנת‬
‫‪ 110/9‬עמד בראש האקדמיה‪ .‬בתוקף תפקידו שמר על מורשת הספקנות של‬
‫קארניאדס ושל קלייטומאכוס‪ ,‬וסייע אז לתלמידו הדגול אנטיוכוס איש אשקלון‪,‬‬
‫בעתיד יריבו הגדול‪.‬‬
‫בתחילת המלחמה הראשונה של הרומאים נגד מיתרידאטס )‪ 85-88‬לפסה״נ(‬
‫יצא פילון את אתונה ובשנת ‪ 88‬הגיע לרומא‪ ,‬שם עסק בהוראה עד יום־פטירתו‪,‬‬
‫בשנת ‪ 79‬בערך‪ ,‬וקנה לו שם כמורה לפילוסופיה ולריטוריקה‪.‬‬

‫‪Cic., fin. 3, 41; Tusc. 5, 120‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪Plut., tranq. an. 16; Cic., Tusc.3, 52 sq.‬‬ ‫‪.21‬‬
‫‪Cic., Tusc. 5, 86‬‬ ‫‪.22‬‬
‫‪lb. 3, 54‬‬ ‫‪.23‬‬

‫‪178‬‬
 ‫האקדמיה הספקנית‬

‫את הפילוסופיה המשיל לרפואה ‪ . 24‬כשם שתכלית הרפואה היתה בריאותו של‬
‫האדם‪ ,‬כך גם מטרתה של הפילוסופיה היא אושרו של האדם‪ .‬על הרופא לשדל את‬
‫החולה לקבל טיפול נאות ולא להאזין לעצות מנוגדות‪ :‬גם על הפילוסוף לשדל את‬
‫האדם השבוי במצוקה לעסוק בפילוסופיה ולהוכיח לו עד כמה מועילה תורה זו‪.‬‬
‫תפקידם השני של הרופא ושל הפילוסוף הוא הטיפול‪ :‬הפילוסוף עוסק בו‪,‬‬
‫בהרחיקו מן המטופל את דעותיו המוטעות ובהשרישו בו דעות נכונות‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫בהשיבו לו את בריאות־נפשו‪ .‬תפקידו של הרופא הוא לא רק להשיב את החולה‬
‫לאיתנו‪ ,‬אלא גם להדריכו כיצד לנהוג כדי לשמור על הבריאות‪ :‬הדרכה דומה‪,‬‬
‫היינו‪ :‬כיצד לפעול ולחשוב שלא לאבד את האושר‪ ,‬היא גם חובתו של הפילוסוף ‪. 25‬‬
‫ברומא חיבר פילון מאמר)שכלל שני ספרים( שבו הציג את טענותיו העיקריות‬
‫בזכות הספקנות‪ ,‬והסביר כי אפשר להשמיע רק דברים הקרובים לאמת‪ ,‬משום‬
‫שהאמת אינה ידועה לנו‪ .‬בנוסף לכך הגן על אחדותה של האקדמיה הישנה)מימי‬
‫אפלטון ועד קראטס בכלל( ושל האקדמיה החדשה‪ .‬מאמר זה הרגיז במיוחד את‬
‫אנטיוכוס איש אשקלון‪.‬‬
‫לדעת א נ ט י ו כ ו ס ‪ ,‬הספקנות הקיצונית‪ ,‬לא זו בלבד שהיא שוללת כל תועלת‬
‫מאיברי־ההכרה הטבעיים של האדם‪ ,‬כגון חושיו ושכלו‪ ,‬אלא משתקת גם את‬
‫רצונו‪ ,‬מונעת ממנו חיים פעילים וגוזרת עליו חיי ניוון ללא כל עקרונות מוסריים‪.‬‬
‫בלא רשמים נתפשים ודאיים אין מושגים ברורים‪ ,‬ובלעדיהם אי־אפשר לחשוב‬
‫ולשקול בכלל‪ .‬בלא הכרה אין זכרון‪ ,‬שכן אפשר לזכור רק את המוכר‪ ,‬ואם אין‬
‫זכרון אין דעת ואין מדע‪ .‬הכרה מושלמת היא תנאי למידות טובות‪ ,‬שכן על האיש‬
‫בעל־המידות לדעת מהו הטוב העליון‪ ,‬כדי לנהוג כהלכה ובעת הצורך גם לבחור‬
‫במוות ולא להתכחש לעקרונות המוסר‪ .‬הספקנות העקיבה מביאה לידי זלזול‬
‫במוסר ולידי בגידה בידידים ובמדינה‪ ,‬ובכלל היא מנוגדת לטבעו של האדם‪.‬‬
‫פילון הגן על תורתו ועל תורתם של ארקסילאוס וקארניאדס נגד התקפותיו של‬
‫אנטיוכוס‪ .‬הוא שלל את טענתו של אנטיוכוס‪ ,‬שארקסילאוס‪ ,‬קארניאדס ויורשיהם‬
‫הובילו את האקדמיה אל מבוי סתום של הספקנות‪.‬‬
‫אולם למעשה‪ ,‬היתה ידו של אנטיוכוס על העליונה‪ .‬רוב היוונים המשכילים‬
‫בני־זמנו סברו שמטרתה העליונה של הפילוסופיה וחובתה הן גילוי סודות כגון‬
‫מהותה של נפש־האדם‪ ,‬הכרת סוד מעשי בראשית‪ ,‬עצם ההוויה וכר‪ .‬משוס־כך‬
‫הצליחה שיטתו האקלקטית של אנטיוכוס ‪ -‬חרף פחיתותה הפילוסופית ‪ -‬לנצח את‬
‫הוורסימיליות של פילון‪.‬‬

‫הוא עשה זאת בחיבורו הפילוסופי‪ ,‬שאת תמציתו מסר סטובאיוס)‪ .(Stob., Eci. 2,40‬את‬ ‫‪.24‬‬
‫הפילוסופיה הישוו לרפואה גם הסטואיקנים‪ (Cic., Tusc. 4,23 sq.; D,L. 7,115):‬וקודם להם‬
‫עשו זאת דימוקריטוס )‪ (Diels, 68 B 21‬ואפלטון)פאידרוס‪ 270 ,‬ב(‪ .‬גם קארניאדס נהג‬
‫להמשיל את דבריו לרופאים ולרפואה )‪.(Cic., fat. 34‬‬
‫כבר בתקופה העתיקה שמו לב‪ ,‬שקשה לתת עצות נוכח הוויכוח הדו־צדדי והאיזון בין‬ ‫‪.25‬‬
‫טענות סותרות אלה לאלה‪ ,‬ונוכח הדרישה להימנע מהבעת דעות מוחלטות )‪Gai. 1, 40‬‬
‫‪.(Kiihn‬‬
‫‪179‬‬
 ‫פרק שלישי‬

‫החזרה אל הטירוניות‬

‫לאחר ירידת קרנה של האקדמיה החדשה באתונה מצאה לה הספקנות בסיס נאות‬
‫באלכסנדריה‪ ,‬שם המשיכה ביתרישאת במאבקה נגד הדוגמאטיות‪ .‬נושא דגל‬
‫המאבק נגד הדוגמאטיות באלכסנדריה היה א י י נ ס י ד מ ו ס )‪ ,Ainesidemos‬נולד‬
‫בשנת ‪ 80‬לפסה״נ בעדך‪ ,‬ונפטר בשלהי המאה(‪ ,‬הספקן הגדול אחרי פירון‬
‫והאחרון בין הספקנים היוצרים‪.‬‬
‫איינסידמוס כתב ״מאמרים פירוניים״ )‪ ,(Pyrroneioi logoi‬ועוד חיבורים‬
‫שאבדו במרוצת הזמן‪ ,‬ונשמרו רק שמותיהם ‪ . 1‬ב״ספרייה״ לפוטיוס ‪ 2‬נשתמרה‬
‫תמצית קצרה של החיבורים ״מאמרים פירוניים״‪ .‬לענייני האתיקה מוקדשים‬
‫הספרים שישי‪-‬שמיני‪ .‬בספר השישי הוא מגנה את מושגי המוסר של הסטואיקנים‪,‬‬
‫כגון הגדרת הדברים הטובים והרעים ־ דברים שיש לבחור בהם או שחייבים‬
‫להימנע מהם ‪ -‬וכן דברים שהם ״קרובים למועילים״‪ ,‬או שהם ״קרובים‬
‫לבלתי־מועילים״‪ .‬את כל המושגים הנ״ל הוא רואה כבלתי־נתפשים‬
‫וכלא־ברורים‪ .‬בספר השביעי הוא מוכיח את הפילוסופים‪ ,‬ובעיקר את‬
‫הסטואיקנים‪ ,‬המרבים בדיבורי סרק על המידות הטובות‪ ,‬מתחזים כאילו הם‬
‫בקיאים בהן ומקיימים אותן הלכה למעשה‪ .‬ולבסוף‪ ,‬בספר השמיני הוא מסביר‪,‬‬
‫מדוע אייאפשר שהתכלית המושלמת תכלול את האושר‪ ,‬את התענוג או את‬
‫התבונה )‪ ,(phronesis‬כפי שטוענות אסכולות יריבות שונות‪ ,‬והוא מטיל ספק‬
‫בקיומה של התכלית המושלמת כל־עיקר‪.‬‬
‫איינסידמוס חיבר לקט של עשר ראיות )‪ (tropoi‬על ההימנעות מהיגדים‬
‫מוחלטים ‪ . 3‬לקט זה הוא אחת הפנינים היקרות במחשבה הפילוסופית היוונית‪.‬‬
‫הראיה העשירית דנה במיגוון הרחב של החוקים המנוגדים זה לזה‪ ,‬של‬
‫מנהגים‪ ,‬של דעות על אורח־החיים‪ ,‬של אמונות‪ ,‬וכן של הטענות הדוגמאטיות‪ :‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬מקובל אצל הרומאים שאין משלמים את חובותיו של ההורה אם מוותרים‬
‫על הירושה‪ ,‬ואילו אצל בני־רודוס חייב האדם לשלם את חובות אביו אף במקרה‬
‫של ויתור על הירושה‪ .‬בקרב הסקיתים שבחצי־האי קרים היה מקובל להקריב את‬
‫הזרים כקורבן לאלת ארטמיס‪ ,‬ואילו בקרב היוונים נאסר להמית אדם במקדש‪.‬‬

‫‪D.L. 9, 78. 106; Sext., Adv. math. 10, 216; Eus., Praep. ev. 14, 18, 11, 16‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪Phot., Bibl. 169 b 18 sq.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪Scxt, Adv. math. 7, 345; D.L. 9, 78 sq.; Eus., Praep. ev. 14,18, 11 sq.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪180‬‬
 ‫החזרה אל הפירוניות‬

‫בקרב היוונים אסור לאדם לקיים יחסי מין עם אמו‪ ,‬ואילו בקרב הפרסים מעוררים‬
‫נישואי בן עם אמו הערצה‪ .‬במצרים מתחתנים אחים עם אחיותיהם‪ ,‬דבר שאסור‬
‫בתכלית האיסור ביוון‪ .‬לפרסים אין שום מעצור חוקי)בניגוד למקובל ברומא(‬
‫במשכב־זכר‪ .‬המאסאגטים )‪ (Massagetai‬אינם רואים בניאוף דבר פשע‪ .‬חייהם‬
‫של אנשי ספארטה שונים מאלה של אנשי איטליה‪ .‬יש דוגמאטיקנים שגורסים‬
‫קיום יסוד אחד בלבד‪ ,‬ואילו האחרים מדברים על יסודות רבים‪ .‬לפי אחדים הנפש‬
‫בת־תמותה היא‪ ,‬ולפי א ח ר י ם ‪ -‬ב ת אלמוות‪ :‬לפי אחדים נתונים חיייהאדם להשגחה‬
‫האלוהית‪ ,‬ולדעת אחרים ‪ -‬אין השגחה כלל וכר וכוי‪ .‬גם בתחום המידות קיימים‬
‫לא‪-‬מעט ניגודים‪ ,‬כמו בשאר התחומים‪ ,‬ומכאן שעלינו להימנע מהגדרות מוחלטות‬
‫על טבעם של הדברים ‪. 4‬‬
‫איינסידמוס השפיע השפעה רבה על המשך התפתחותה של הפילוסופיה‬
‫היוונית‪ .‬הספקנים המאוחרים יותר קיבלו את עמדתו וכן את דרכו במאבקם עם‬
‫הדוגמאטיקנים‪ ,‬דרך המושתתת על האיזון בין הטענות המנוגדות‪ .‬בתחילת המאה‬
‫הראשונה לפסה״נ זכתה עוד הפירוניות להצלחה רבה בקרב קהל המשכילים‬
‫הודות לסגנון מחשבתו של איינסידמוס‪.‬‬
‫לאחרימכן באה תקופת השקיעה של הספקנות‪ :‬תקופת ה ס פ ק נ י ם ה צ ע י ר י ם‬
‫שלא המשיכו במחקריו העדינים של איינסידמוס‪ ,‬אלא הסתפקו במאבק נגד‬
‫הדוגמאטיקנים בתעלולי דיאלקטיקה מוכנים מראש‪.‬‬
‫עם מחנה הספקנים הצעירים נמנים אגריפאס )‪ ,(Agrippas‬פאבורינוס‬
‫)‪ (Phaborinos‬ומנודוטוס )‪ ,(Menodotos‬שעליהם כותב דיוגנס לארטיום שהם‬
‫דחו ושללו)א( כל הוכחה‪) :‬ב( אמתימידה‪) :‬ג( אות‪) :‬ד( עילה‪) :‬ה( תנועה‪) :‬ו(‬
‫ידיעה‪) :‬ז( התהוות‪) :‬ח( שמשהו טוב או רע מטבעו‪.‬‬
‫הטוב והרע מטבעם אינם קיימים‪ ,‬כי אילו היו היה הטוב ‪ -‬טוב‪ ,‬והרע ‪ -‬רע לכל‬
‫בנייהאדם בני תכונות דומות‪ ,‬ואולם למעשה לא כן הדבר‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬אם קיים טוב‬
‫שמטבעו טוב הוא‪ ,‬הרי עלינו לומר‪ ,‬שכל מה שנראה בעיני איש כטוב טוב הוא‪ ,‬או‬
‫לא הכול‪ .‬אולם לא הכול עשוי להיות טוב‪ ,‬כי אז אותו דבר עלול גם להיות רע‬
‫בעיני אחרים‪ .‬ואם נאמר‪ ,‬שלא כל מה שנראה כטוב בעיני אחד טוב הוא‪ ,‬הרי‬
‫נצטרך להכריע עם מי הצדק‪ ,‬וההכרעה בלתייאפשרית בגין ״איזון הטענות״‪.‬‬
‫והילכך אין להכיר ולדעת את הטוב מטבעו ‪. 5‬‬

‫ס ק ס טוס)‪ ,(Sextos‬המכונה אמפיריקוס)‪ ,(Empirikos‬נוקט עקרונית את עמדתו‬

‫של איינסידמוס‪ .‬קרוב לוודאי שתקופת שיגשוגו של סקסטוס היתה בשנים‬
‫‪ 200-180‬לספה״נ‪ .‬אין ידיעות על קורות־חייו‪ ,‬אולם ידוע לנו הרבה על יצירתו‪,‬‬
‫משום שנשמרו עשרה חיבורים מפרי קולמוסו‪ ,‬המשמשים מקור חשוב על‬
‫הספקנות היוונית‪.‬‬

‫‪Sext., P.H. 145-163‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪D.L. 9, 90-101‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪181‬‬
 ‫הספקנות והאתיקה‬

‫בסוגיית האתיקה‪ ,‬סקסטוס שולל את קיומם של הטוב או הרע מטבעם‪ ,‬שכן‬

‫אילו היו קיימים‪ ,‬היו כל בנייהאדם מעריכים אותם במידה שווה‪ :‬והנה לא רק‬
‫ההדיוטות בלבד‪ ,‬אלא גם הפילוסופים חלוקים בדעותיהם על מושגים אלה‪ .‬בחוסר‬
‫קריטריון המקובל על הכול אין להכריע את המחלוקת בעניין זה‪ .‬וכיוון שאין טוב‬
‫ורע מטבעם‪ ,‬וכן אין גם דברים שאינם לא זה ולא זה‪ ,‬לא תיתכן שום דרך לחיי‬
‫האושר‪ .‬טענתו העיקרית של סקסטוס נגד התורה על חיי האושר היא‪ ,‬שבמקום‬
‫להביא את האדם אל האושר‪ ,‬כפי שטוענים הדוגמאטיקנים‪ ,‬היא הופכת אותו‬
‫בסופו של דבר לאומלל‪ .‬כי כל הסבור‪ ,‬שתודות לדרך זו יידע מה טוב או רע‬
‫מטבעו‪ ,‬סופו מצוקה‪ ,‬הן בשל הדברים הטובים והן בשל הרעים‪ .‬אם‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫בנכסים יראה את הטוב‪ ,‬יענה את עצמו כדי להרבותם ויהא חי כל ימיו בחרדה‬
‫שמא יפסידם‪ .‬במקרה של מחלה אנושה יבוא לידי יאוש‪ ,‬כי בכאב יראה את הרע‬
‫מטבעו‪ ,‬ואמונת־שווא תכביד סבלו יותר משהיה סובל בלא אמונת־שווא זו‪ .‬ואילו‬
‫הספקן‪ ,‬שהוא חופשי מדעות־שווא אלו ואדיש כלפי הדברים החיצוניים‬
‫)‪ ,(apatheia‬ישמור על שלוותינפשו)‪ (ataraxia‬גם בעת הצלחה וגם בעת צרה‪,‬‬
‫ואם יפקדוהו כאבים‪ ,‬ישא אותם בסבלנות ובשלוות־רוח‪ .‬על כך כותב סקסטוס‪:‬‬

‫מן הדין איפוא לומר‪ ,‬שאם אין הסכמה כללית בדבר קיומם של‬
‫דברים טובים‪ ,‬רעים ואדישים מטבעם‪ ,‬ואם אורח״החיים ההוא‬
‫אינו קיים כלל‪ ,‬או אם אפילו הסכמנו היפותטית‪ ,‬שכן קיים‬
‫אורח־חיים זה‪ ,‬אין זאת לתועלתם של הגורסים כך‪ ,‬אלא‬
‫נהפוך־הוא‪ :‬הוא גורם למצוקתם הרבה‪ ,‬הרי הם ‪ -‬כנראה ‪-‬‬
‫לשווא מתפארים גם בנוגע לחלק הקרוי תורת־המידות‬
‫שבפילוסופיה כביכול ‪. 6‬‬

‫‪Sext., PH.‬‬ ‫‪3. 168-278; Adv. math.l,‬‬ ‫‪1, 257‬‬ ‫‪.6‬‬

‫‪182‬‬
 ‫חלק תשיעי‬

‫תורת‪-‬המידות של קיקרו‬
 ‫פרק ראשון‬

‫הכתבים הפילוסופיים־פוליטיים‬

‫לפסה״נ(‪ ,‬מדינאי‪,‬‬ ‫ק י ק ר ו ) ‪Marcus TuiiiusCicero,4 3 - 1 0 6‬‬ ‫ליוס‬

‫נואם וסופר רומאי דגול‪ ,‬היה גם הוגה־דעות‪.‬‬
‫מורגל היה בפי קיקרו‪ ,‬שהחיים ההולמים ביותר את טבעו הם חיי תורה‪,‬‬
‫פילוסופיה וספרים ‪ . 1‬פלוטארכוס כותב ‪ , 2‬שקיקרו ״בלום לא ביקש הרבה פעמים‬
‫את ידידיו שלא יקראו לו נואם אלא פילוסוף‪ ,‬מפני שבחר בפילוסופיה כאומנותו‬
‫בעולמו‪ ,‬ואין הדברנות בידו אלא כלי־שרת בניהול עסקי העיר״‪ .‬קיקרו ראה את‬
‫הכיוון הפילוסופי הידוע בשם האקדמיה האמצעית ‪ 3‬כעקיב ביותר וכקרוב ביותר‬
‫לרוחו‪.‬‬

‫חכמי הזמן העתיק ראו ב ת ו ר ת ־ ה מ ד י נ ה חלק של הפילוסופיה‪ .‬הן אפלטון‬

‫ואריסטו והן תיאופראסטוס ורבים אחרים עסקו במדינה מנקודת־ראות פילוסופית‪.‬‬
‫לקיקרו היתה בעניין זה גם מטרה מעשית‪ .‬המהומות וההתפרעויות התמידיות‬
‫במשך המאה הראשונה לפסה״ג עוררו בלב קיקרו דאגה אמיתית לעתידה של‬
‫המדינה הרומאית ושל מוסריותם של אזרחיה‪ .‬בשנת ‪ 54‬לפסה״נ‪ ,‬כלומר‪ :‬בתקופת‬
‫הטריומוויראט הראשון‪ ,‬כאשר הריפובליקה הלכה ותששה והאותות המבשרים‬
‫את שלטוךהיחיד נעשו ממשיים יותר ויותר‪ ,‬כתב קיקרו אל אחיו קווינטוס‪:‬‬
‫״הריפובליקה איננה עוד‪ ,‬הסנאט איננו‪ ,‬בתי־הדין אינם‪ ,‬ובנו אין אף צל של‬
‫כבוד׳ ‪ . 4‬ובסוף אוקטובר ‪ ,54‬במכתבו אל אטיקוס מתלונן קיקרו‪ ,‬שהריפובליקה‬
‫איבדה לא רק מה שהיווה את עצמה ודמה‪ ,‬אלא אף את צורתה וצביונה שנתייחדה‬
‫בהם לפנים‪ .‬אין עוד צורה של שלטון פוליטי‪ ,‬שתבטיח שלוות־נפש ‪ . 5‬דאגה זו‬
‫לעתידה של המולדת הכתיבה לו את הפסוק שהונצח במסכתו ״על הריפובליקה״‪:‬‬
‫״יש לנו‪ ,‬אמנם‪ ,‬מדינה במלים‪ ,‬אבל במציאות היא אבדה לנו מזמן״‪.6‬‬
‫בשנת ‪ 54‬לפסה״נ החל קיקרו בהכנת חיבורו ״על המדנה״ )‪.(De repubiica‬‬
‫כעבור שלוש שנים‪ ,‬בשנת ‪ ,51‬תמה מלאכתו‪ ,‬וחיבורו ראה אור ‪ . 7‬הדיאלוג נערך‬

‫‪Cic., Alt.‬‬ ‫‪2, 5, 2; 2, 13, 2; 2, 16, 3; 4, 18, 2‬‬ ‫‪.1‬‬

‫פ ל ו ט א ר כ ו ס ‪ ,‬ק י ק ר ו ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,32‬ס ע י ף ‪.6‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪Cic., Tusc. 1, 115; 3, 12; 3, 71; 5, 107‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Cic., Ad. Q. fr. 3, 4, 1‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪Cic.. Att. 4, 18, 2‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Cic., rep. 5, 2‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪Cic., /am. 8, 1, 4‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪185‬‬
 ‫תורת המידות של קיקרו‬

‫בשנת ‪ 129‬לפסה״ב בביתו של סקיפיו הצעיר‪ ,‬תחילה באולם ואחריבך בגן‪ ,‬תחת‬
‫כיפת־השמים‪ .‬בעת החגיגות של הערים הלאטיניות )‪ (Feriae Latinae‬התכנסה‬
‫במקום זה חבורה גדולה של אנשים שחיו באמצע המאה השנייה לפסה״נ והיו‬
‫קשורים קשרי ידידות והיכרות עם סקיפיו‪ .‬על־אף ריבוים של משתתפי הכנס לא‬
‫התפרש הדיאלוג יתריעליהמידה‪ ,‬כי קודם־כול דיברה הדמות הראשית של‬
‫הדוישיח‪ ,‬סקיפיו‪ !8‬פוריוס פילוס‪ ,‬לאיליוס ומאניליוס מילאו לידו תפקיד נכבד‪,‬‬
‫ואילו שאר האנשים רק הצטרפו מדי פעם לשיחה בהערות או בשאלות‪.‬‬
‫בספר הראשון מעלה לאיליוס‪ ,‬ידידו של סקיפיו‪ ,‬את השאלה בדבר המשטר‬
‫המדיני הטוב ביותר‪ .‬סקיפיו ממשיך‪ 9‬ומגדיר את המדינה‪ 10‬כדבר השייך לעם‪ ,‬ועם‬
‫הוא חברה מלוכדת על־ידי הכרה באותו חוק ובאמצעות התועלת הצומחת מהחיים‬
‫בצוותא‪ .‬אחר־כך הוא מדבר על שלוש הצורות של המשטר‪ :‬המונארכיה‪,‬‬
‫האריסטוקראטיה והדימוקראטיה‪ .‬אך אלה אינם יציבים‪ ,‬כי המונארכיה נהפכת‬
‫לעתים קרובות לטיראניה‪ ,‬האריסטוקראטיה ‪ -‬לאוליגארכיה‪ ,‬והדימוקראטיה ‪-‬‬
‫לאוכלוקראטיה"‪ .‬בעיני סקיפיו‪ ,‬המייצג גם את עמדתו של קיקרו‪ ,‬צורת המשטר‬
‫האידיאלית היא זו שבה התמזגו כל שלושת המשטרים ויצרו שלימות טובה‬
‫יותר‪ .12‬סקיפיו רואה את מימוש הרעיון של המשטר המעורב בריפובליקה‬
‫הרומאית הקדומה‪ .13‬המשטר המעורב הזה הוא יציב‪ ,‬ערב לסדר‪ ,‬ובה בעת מספק‬
‫את הצורך בשוויון‪ ,‬שהוא כה אופייני לטבע האדם‪ .‬רק במשטר כזה‪ ,‬המודרך‬
‫על־ידי חוש־המידה‪ ,‬ייעלמו הניגודים הקיצוניים‪ ,‬המסכנים את הסדר במדינה‪.‬‬
‫בספר השני מתאר סקיפיו את התפתחות משטרה של הריפובליקה הרומאית‪.‬‬
‫הספר השלישי הוא מסכת על הצדק‪ .14‬הבעיה הזאת נדונה כאן בצורת דיאלוג בין‬
‫פוריוס פילוס‪ ,‬המייצג את השקפותיו של איש האקדמיה‪ ,‬קארניאדס‪ ,‬ובין‬
‫לאיליוס‪ ,‬המביע את השקפותיהם של הסטואיקנים‪ .‬פוריוס טוען ‪ -‬בהתאם‬
‫להשקפותיו של קארניאדס ‪ -‬שאין בבנייאדם חושיצדק מלידה ושאין חוק המחייב‬
‫את כל בני־האדם‪ :‬אילו היה קיים חושיצדק מלידה‪ ,‬הרי כל החוקים והמשפטים של‬
‫העמים היו זהים‪ .‬האדם מכלכל את צעדיו לא על־פי חושיהצדק‪ ,‬אלא לפי תועלתו‪.‬‬
‫לו רצינו ‪ -‬מוכיח פוריוס אחר־כך ‪ -‬להעניק לכל יצור את אשר מגיע לו‪ ,‬הרי היה‬
‫זה מחובתנו להשאיר חיות־טרף בחיים‪ ,‬ואילו העמים שכבשו אדמותיהם של‬
‫אחרים היו חייבים לסגת מהן‪ .‬מכאן‪ ,‬שמי שהוא רודף צדק נוהג שלא בתבונה‪ ,‬כי‬
‫הוא פועל נגד טובת עצמו‪.‬‬

‫הוא נ ק ר א בדיאלוג ״ ה א ז ר ח ה ר א ש ו ן ש ל המדינה״ )‪ (1 ,34‬בדומה ל ל י ק י נ י ו ס ק ר א ו ס‬ ‫‪.8‬‬

‫בי‪Dc oratorc 1 ,225‬‬
‫‪Cic., rep. 2, 65; 2, 67; 2, 69; Ad 0• fr. 3, 5, 1‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪Cic., rep. 39‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪lb. 1, 42 sq.‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪lb. 1, 45 sq.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫‪lb. 1, 70 sq.‬‬ ‫‪.13‬‬
‫ידוע‪ ,‬שאפלטון פ ת ח א ת ה ״ פ ו ל י ס י א ה ״ ש ל ו בדיון ב ב ע י ה הזאת‪.‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪186‬‬
 ‫הכתבים הפילוםופיים־פוליטיים‬

‫לאיליוס‪ ,‬המייצג את השקפותיהם של הסטואיקנים ושל קיקרו עצמו‪ ,‬מתנגד‬

‫להוכחותיו של פוריוס‪ .‬יש להצטער על כ ן שמתשובה זו נשתמרו קטעים דלים‬
‫בלבד‪ .‬מכלימקום‪ ,‬עמדתו של לאיליוס היתה‪ ,‬שתוש־הצדק הוא מטבע ברייתם של‬
‫בני־האדם והוא רואה את מקורו של החוש הזה ברוח האלוהי‪ ,‬האופף וחודר את‬
‫היקום כולו‪ .‬לאיליוס טוען‪ ,‬שאכן אץ ליישב את השליטה המוחלטת על אחרים עם‬
‫מושג הצדק‪ ,‬אך ״עם טוב יותר מבחינת מידותיו רשאי לשלוט על עמים גרועים‬
‫ממנו״‪ ,15‬שאינם מסוגלים ליהנות מחירותם‪ .16‬לאיליוס מבחין הבחנה ברורה בין‬
‫מלחמות צודקות‪ ,‬להגנת גבולות המולדת‪ ,‬לבין בלתייצודקות‪ ,‬היזומות מתוך‬
‫שצףיקצף‪ ,‬היינו‪ :‬מהתפרצות רגשית‪ ,‬ולא ממניעים לגיטימיים‪ .17‬הוא מצביע על‬
‫כך‪ ,‬שרומא סוטה מדרך הצדק בהתנהגה רק לפי תועלתהיהיא ובהשתמשה‬
‫באמצעייכפייה‪.‬‬
‫מהספר הרביעי נותרו קטעים זעירים בלבד‪ .‬נדונו בו מנהגים ותפקידי החינוך‪.‬‬
‫בספר החמישי תואר האזרח העומד בראש הריפובליקה ^‪princeps civitatis,‬‬
‫‪ .rector rerum publicarum‬קיקרו מוצא בהיסטוריה דוגמאות של מנהיג מעין‬
‫זה‪ .‬הרי פריקלס באתונה ואנשים דגולים ברומא נטלו בידיהם לאיאחת את הגה‬
‫המדינה‪ ,‬כגון קאטו הזקן או סקיפיו הצעיר עצמו‪ .‬קיקרו חש בצורך להעמדת‬
‫״רקטור״ בראש המדינה בימיו הוא‪.‬‬
‫הספר השישי עוסק בפרסים המוענקים תמורת שירות נאמן למען המדינה‪.‬‬
‫סקיפיו נוגע כאן בגורלם המופלא של האנשים הדגולים‪ .‬הוא מתאר חלום שחלם‬
‫ובו הופיע לפניו סקיפיו הזקן‪ .‬זה ״חלומו של סקיפיו״ )‪(Somnium Scipionis‬‬
‫שמאקרוביוס פירשו ^‪ Saturnalia‬שלו‪ .‬סקיפיו הזקן מדבר כאן על‬
‫החיים־שלאחריהמוות של המדינאים בעלי הזכויות ועל אלמותה של הנפש‪ .‬הוא‬
‫מבטיח לאלה ששירתו את מולדתם באמונה כי נפשם תינון לעד באושר נצחי‪.‬‬

‫המסכת ״ ע ל החוקים״ קשורה מצד תוכנה במסכת הקודמת‪ ,‬״על המדינה״‪ .‬היה‬
‫זה נוהג בעל מסורת לכרוך יחד את שני התחומים‪ ,‬המדינה וחוקיה‪ .‬לאחר שחיבר‬
‫אפלטון את ״הפוליטיאה״ כתב את ״נומוי״‪ ,‬ובדומה לו הוריש תיאופראסטוס לא‬
‫רק את ״הפוליטיקה״ אלא גם את ״נומוי״; תלמידו של תיאופראסטוס‪ ,‬דמטריוס‬
‫איש פאלרון‪ ,‬עסק אף הוא לא רק במשטר המדינה אלא גם בתחיקתה‪ .‬קיקרו הלך‬
‫איפוא בעקבותיהם‪ .‬ברשותנו שלושה ספרים שניכר בהם כי אינם שלמים‪.‬‬
‫בספר הראשון נדונו בעיות שטיבן פילוסופי יותר‪ :‬מהות החוק‪ ,‬מקורותיו‬
‫ויסודותיו הכלליים‪ .‬בהסתמכו על תורתיהסטואה טוען קיקרו‪ ,‬שמקורו של החוק‬
‫בשכל הוא‪ ,‬אבל אין לנתק את השכל מן הטבע‪ ,‬ומכאן שמעצם ברייתו השכל הוא‬

‫‪Cic.. rep. 3, 36‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪lb. 3, 37‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪lb. 3. 35‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪187‬‬
 ‫תורת המידות של קיקרו‬

‫מנתיחלקם של כל בני־האדם‪ .‬ניתוח מחשבתי זה מביא לידי מסקנה‪ ,‬שמקורו של‬

‫החוק הוא הטבע‪ .‬וזה עיקרה של כל ההרצאה הזאת‪ :‬הקביעה שהחוק לא התהווה‬
‫בדרך של הסכמה‪ ,‬אלא מקורו של זה בטבע‪ .18‬קיקרו טוען ־ בהתאם לתורתם של‬
‫הסטואיקנים ‪ -‬ש״החוק הוא השכל העליון‪ ,‬הנטוע בתוך הטבע‪ ,‬המצווה מה יש‬
‫לעשות והאוסר מה שאין לעשות״‪.19‬‬
‫הספר השני דן בחוקים הסאקראליים )‪ ,(leges de reiigione‬שראוי כי יחייבו‬
‫בריפובליקה ״הטובה ביותר״‪.‬‬
‫הספר השלישי מקיף את הרצאת החוקים בדבר המישרות‪ ,‬נושאיהן ותחומי‬
‫סמכויותיהם‪ ,‬על־פי המשטר המדיני הקיים‪ .‬החוק עומד מעל נושא־המישרה‪,‬‬
‫ונושאייהמישרות ‪ -‬מעל העם‪.20‬‬

‫‪Cic., leg. 1, 16 sq.‬‬ ‫‪.18‬‬

‫‪lb. 1, 18‬‬ ‫‪.19‬‬
‫‪lb. 3, 2‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪188‬‬
 ‫פרק שני‬

‫‪1‬‬
‫על ת כ ל י ת הטוב והרע״‬

‫בשנת ‪ 45‬לפסה״נ‪ ,‬כלומר שנתיים לפני פטירתו‪ ,‬חיבר קיקרו את המסכת ״על‬
‫הטוב הגמור והרע הגמור״‪ ,‬בחמישה ספרים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בספר הראשון מאנליוס טורקוואטוס‪ ,‬״איש בעל השכלה רב־צדדית״ ‪ ,‬מציג‬
‫את בעיית הטוב העליון בתפישתם של האפיקוראיים‪ .‬אפיקורוס רואה את הטוב‬
‫העליון בתענוג‪ ,‬והייסורים נחשבים בעיניו כרע הגדול ביותר‪ .‬הדבר מוכח ‪-‬‬
‫לדעתו של אפיקורוס ‪ -‬עליידי העובדה‪ ,‬שכל יצור חי לאחר היוולדו חותר מיד אל‬
‫התענוג ובורח מן הייסורים‪ ,‬כלומר‪ :‬הטבע עצמו ממריץ אותנו לכך באמצעות‬
‫התחושה‪ .3‬אפיקורוס‪ ,‬״הבנאי הזה של החיים המאושרים״‪ ,4‬מלמד‪ ,‬שלפעמים‬
‫החכם דוחה סוגים אחדים של תענוגות כדי להבטיח לעצמו אחרים‪ ,‬גדולים יותר‪,‬‬
‫או שעליידי עמידה בייסורים מסוג אחד הוא מרחיק אחרים‪ ,‬קשים יותר‪.‬‬
‫משנתו של אפיקורוס ‪ -‬ממשיך טורקוואטוס ‪ -‬הנחשבת בדרך־כלל מתירנית‬
‫וחמרנית‪ ,‬למעשה מחמירה בדרישתה למתינות ולהתאפקות‪ ,‬כי לפיה התענוג‬
‫העליון הוא לא ההתנסות בייסורים כלשהם‪ .5‬המתינות ‪ 6‬מביאה שלווה לנפשותינו‪,‬‬
‫ושומרת עליהן מפני תשוקות רעות הגורמות לייסורים‪ .‬מי שיבטיח לעצמו מצב‬
‫של העדר ייסורים אינו חש בפחד מפני האלים‪ ,‬אינו חושש למוות)כי אין חשים את‬
‫המוות(‪ ,‬ולייסורים )כי הייסורים‪ ,‬אם ממושכים הם‪ ,‬קלים הם‪ ,‬ואם קשים הם‪,‬‬
‫הריהם נמשכים בדרך־כלל זמן קצר בלבד(‪.7‬‬
‫תענוגותיה של הנפש וייסוריה גדולים בהרבה מתענוגותיו של הגוף ומייסוריו‪,‬‬
‫כי הגוף יכול להרגיש רק מה שקיים עתה‪ ,‬והנפש לעומתו מקיפה את העבר‬
‫והעתיד‪ .8‬מחלות־הגוף הן מכשול לחיי אושר‪ ,‬אבל יותר מהן ‪ -‬מחלות־הנפש;‬
‫ומחלותינפש הן תאוות ריקות לעושר‪ ,‬לתהילה ולשלטון ללאימיצרים וכן תשוקה‬
‫לתענוגות משולחיירסן‪ .‬הטיפשים הנגועים באחת מהמחלות האלה‪ ,‬אומללים הם‪.‬‬

‫‪Cf. W. Suss, Cicero, Einc Einfuhrung in seine philosophischcn Schriften, 1%5, p. 23-31‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪Cic., fin. 1, 13‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪Ib. 1, 29-31‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Architectus beatae vitae; ib. 32‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪Non dolere; ib. 37-39‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Ib. 47-48‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪Ib. 40-42‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪Ib. 55-57‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪189‬‬
 ‫ת ו ר ת המידות של קיקרו‬

‫אפיקורוס משמיע בקול רם‪ ,‬שחיים נעימים אינם אפשריים אם אינם מושתתים על‬
‫תבונה‪ ,‬אצילות וצדק‪.‬‬
‫בספרו השני מפריך קיקרו את ראיותיו של טורקוואטוס ואת הוכחותיו‪.‬‬
‫אפיקורוס שוגה בטוענו‪ ,‬שכל היצורים החיים מטבעם רודפים אחר התענוגות‬
‫ובורחים מפני הייסורים‪ .‬יצור חי‪ ,‬מרגע שהוא יוצא לאוויריהעולם‪ ,‬אינו מבקש‬
‫תענוגות‪ ,‬אלא שואף לשמור על עצמו‪ :‬יצר השמירה העצמית נטוע בתוכו על‪-‬ידי‬
‫הטבע‪ .‬אף אין אפיקורוס צודק בטענתו‪ ,‬שהחושים בעצמם מכריעים‪ ,‬שהתענוג‬
‫הוא הטוב הגמור‪ ,‬והייסורים הם הרע הגמור‪ :‬לא החושים‪ ,‬אלא רק השכל יכול‬
‫לפסוק בדבר הטוב העליון‪ .‬והשכל מצביע‪ ,‬שבן־אדם נולד לתפקידים נשגבים‪,‬‬
‫לפעילות ולהכרה‪ .‬בניגוד לאפיקורוס טוען קיקרו‪ ,‬שקיימת אצילות־נפש הרצויה‬
‫לעצמה‪.‬‬
‫האצילות הזאת כרוכה בארבע שלימויותייסוד‪ :‬חוכמה‪ ,‬אומץ־לב‪ ,‬צדק‬
‫ומתינות‪.9‬‬
‫אם האושר מושתת ‪ -‬כפי שטוען אפיקורוס ‪ -‬על התענוג‪ ,‬וזה תלוי בגורמים‬
‫חיצוניים ומקריים‪ ,‬הרי המקרה הוא השליט על החיים המאושרים‪ ,‬ובכל־זאת‬
‫אומר עליו אפיקורוס‪ ,‬שרק במידה זעירה הוא מפריע לחכם‪ .10‬במשנתו של‬
‫אפיקורוס מצויות סתירות נוספות‪ :‬הנה טוען הוא‪ ,‬שכאב חמור הוא קצר‪,‬‬
‫והממושך קל הוא‪ :‬והרי ישנם כאבים חמורים וממושכים כאחד‪.11‬‬
‫בספר השלישי קאטו משמיע הרצאה על תורתיהמידות של הסטואיקנים‪.‬‬
‫נקודת־מוצאם של הסטואיקנים היא ‪ ,primum naturale‬כלומר‪ :‬יצר‬
‫השמירה־העצמית הטבעי של כל יצור‪ .‬אבל במרוצת הזמן מוסר אותנו הטבע בידי‬
‫השכל‪ ,‬והחיים לפי השכל הם שלב נוסף ונעלה יותר של החיים לפי הטבע‪.12‬‬
‫החוכמה היא התנאי העיקרי של החיים המאושרים‪ :‬החכם חי חיי אושר‪ ,‬שלימות‬
‫ונחת‪ ,‬ולא יידע תקלות‪ ,‬פגיעות ולחצים כלשהם‪ .13‬רק האצילות הנובעת מגבורת‬
‫הנפש )‪ (virtus‬היא הטוב העליון‪ .‬האדם מטבעו נוטה לחיים בחברה‪ .‬נולדנו כדי‬
‫להתקשר ולהתאגד עם אנשים אחרים ולחיות במסגרות של קשר טבעי עמהם‪,‬‬
‫להושיט עזרה למספר גדול ביותר של בנייאדם‪ .‬ומאחר שהאדם נועד מטבעו להיות‬
‫מגן ומסייע לאנשים אחרים הרי מן התבונה הוא שהחכם יטול עליו את עול‬
‫ההנהגה והשלטון במדינה‪ .14‬משנתם של הסטואיקנים היא מערכת מלוכדת‪ ,‬והאדם‬
‫הבוחר בה הוא חכם‪ ,‬מאושר‪ ,‬בךחורין ובלתיימנוצח‪.15‬‬

‫‪lb. 2, 31-69‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪lb. 85-89‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪lb. 92-95‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪lb. 3, 6-18‬‬ ‫‪.12‬‬
‫‪lb. 3, 23-26‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪lb. 3, 62-68‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪lb. 3, 74-76‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪190‬‬
 ‫״על תכלית הטוב והרע״‬

‫בספר הרביעי מותח קיקרו ביקורת על משנתם של הסטואיקנים‪ .‬בעצם אין‬

‫הסטואיקנים נבדלים מהפריפאטטים אלא בדרך ביטוים‪ :16‬זינון לא חידש דבר לא‬
‫רק בדיאלקטיקה ובפיסיקה‪ ,‬אלא אף בתורתיהמידות‪ ,‬ובטוענו שהטוב העליון הוא‬
‫חיים התואמים את הטבע‪ ,‬הריהו חוזר על משנתם של אריסטו וקסנוקראטס‪.17‬‬
‫הדעה שאין כל דירוג בשלימויות ובפשעים‪ ,‬וכן הדעה שהייסורים אינם רעה‪,‬‬
‫עומדות בסתירה לחיים‪ .‬בניגוד לסטואיקנים טוען קיקרו‪ ,‬שהליקויים אינם שווים‬
‫אלה לאלה‪ :‬יש ליקויים גדולים וקטנים‪ ,‬ואפשר להשיג את החלשתם בדומה‬
‫לקידום בהשגת השלימות‪ .‬לא רק במעשה־העבירה עצמו יש הבדלים‪ ,‬אלא גם‬
‫ביחס למי הוא נעשה‪ :‬אינו דומה‪ ,‬למשל‪ ,‬מי שמכה את אביו למי שמכה את עבדו‪.18‬‬
‫בספר החמישי של ‪ De finibus‬דן פיסו בבעיות החיים המאושרים‪ .19‬כל יצור‬
‫חי ‪ -‬מוכיח פיסו ‪ -‬משתדל מטבעו להישרד‪ .‬הפחד מהמוות הוא‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הוכחה‬
‫מספקת לכך‪ .‬אבל לכל יצור חיי־טבע האופייניים לו‪ ,‬ומשום־כך המטרה‪,‬‬
‫אףיעליפי שהיא דומה בעיקרה ‪ -‬להחזיק מעמד במצב הטוב ביותר כראוי למינו ‪-‬‬
‫אינה דומה בטיבה‪ .‬וכך לגבי האדם ‪ -‬הטוב העליון הוא החיים הטובים ביותר לפי‬
‫טבע־האנוש‪ .‬אדם מורכב מגוף ומנפש‪ ,‬ולפיכך עליו לשאוף לכך‪ ,‬שאיברי־הגוף‪,‬‬
‫והגוף בשלימותו‪ ,‬יבצעו את פעולותיהם הטבעיות באין מפריע ויביאו את התועלת‬
‫האופיינית להם‪ :‬והנפש תהא במצב שלא תחסר אף אחד מהשלימויות האופייניות‬
‫לה‪ .‬בין השלימויות אפשר להבחין בשני סוגים עיקריים‪ :‬סוג אחד‪ ,‬כגון‬
‫כוחיהתפישה‪ ,‬זכרון או כשרונות אחרים‪ ,‬אינו תלוי ברצונו של האדם‪ :‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬הסוג השני מקפל בתוכו שלימויותייסוד התלויות ברצוננו‪ ,‬כגון‪ :‬נבונות‪,‬‬
‫מתינות‪ ,‬אומץ־לב‪ ,‬צדק וכיו״ב‪ .‬הטוב העליון מושתת על החזקת כל חלק המרכיב‬
‫את הטבע שלנו‪ ,‬הן בגוף והן בנפש‪ ,‬ברום המעלות התואמות את הטבע‪ .‬הטבע‬
‫שואף למצב כזה של כל חלקי הגוף שהוא תואם את הטבע במידה מרובה ביותר‪:‬‬
‫שהרי גם הנפש אינה מסוגלת לפעול כהלכה כשהגוף חולה‪ ,‬דווי‪ ,‬או חסריאונים‪.‬‬
‫ואשר לחלקיה של הנפש ‪ -‬החלק הנפלא ביותר הוא זה הקשור בצימאון לדעת‬
‫ולהכיר‪ ,‬שהוא מטבע ברייתה‪ .‬בני״אדם הנוטים לעסוק במדעים אינם דואגים לא‬
‫לבריאותם ולא לרכושם‪ :‬הם מאושרים מעצם קניית הדעת‪ ,‬אף כי ״יוסיף דעת‬
‫יוסיף מכאוב״‪ .‬הנפש רוצה תמיד לעסוק במשהו‪ ,‬וכך יש שעוסקים בענייניהם‬
‫הפרטיים‪ :‬ואחרים‪ ,‬בעלי נפשות נעלות יותר‪ ,‬עוסקים בצורכי ציבור או במדעים‪.‬‬
‫הטבע חנן את הנפש רק בנבטי שלימות‪ ,‬ומתפקידנו לטפח נבטים אלה ולהפיק מהם‬
‫את כל הגלום בהם‪ ,‬עד שנגשים את המטרה‪ ,‬כלומר‪ :‬נשיג את כל השלימויות ואת‬

‫‪lb. 4, 2‬‬ ‫‪.16‬‬

‫‪Ib. 4. 14-20‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪Ib. 4, 63-76‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪Ib. 5, 9-14‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪191‬‬
 ‫תורת המידות של קיקרו‬

‫האצילות הנאצלת מהן לאדם‪ .‬ביטויה היפה ביותר של האצילות היא האהבה לכל‬
‫המין האנושי‪.20‬‬
‫אף־עליפי שהשלימויות משולבות והדוקות זו בזו‪ ,‬יש לכל אחת מהן‬
‫תחוםיפעילות אופייני לה‪ :‬אומץ־לב בא לידי ביטוי בעמל‪ ,‬בעמידה בסכנות‪,‬‬
‫במתינות‪ ,‬בבריחה מתענוגות‪ ,‬בכושר הבחנה בין טוב ורע ובזיכוי כל אדם במה‬
‫שמגיע לו על־פי הצדק‪ .‬הקניינים הרצויים נחלקים לשני סוגים‪ :‬מסוג אחד הן כל‬
‫סגולות הגוף והנפש המרכיבות את הטוב העליון‪ :‬הקניינים מן הסוג השני נמצאים‬
‫מחוצה לנו‪ ,‬כלומר‪ :‬לא בנפשנו ולא בגופנו‪ ,‬כמו ידידים‪ ,‬הורים‪ ,‬ילדים‪ ,‬קרובים‪,‬‬
‫מולדת ואנושות‪ .‬אנו זוכים בקניינים החיצוניים על־ידי מילוי חובות שכל אחת‬
‫מהן משתלשלת מסוג השליטות האופייני לו‪ .‬הקניינים הגשמיים‪ ,‬אף־על־פי‬
‫שערכם אינו גדול‪ ,‬אינם משוללים כל ערך; הם משלימים את האושר העליון‪.‬‬
‫כל אחד מהוגייהדעות אימץ לעצמו חלקים מסוימים ממשנתם של הפריפאטטים‪:‬‬
‫ואילו הסטואיקנים קיבלו את כל הפילוסופיה של הפריפאטטים‪ ,‬ורק שינו את‬
‫השמות‪.21‬‬

‫‪lb. 5 , 37-67‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪lb. 5. 68-75‬‬ ‫‪.21‬‬

‫‪192‬‬
 ‫שלישי‬ ‫פרק‬

‫״השיחות הטוסקולאניות״‬

‫״השיחות הטוסקולאניות״ שהופיעו עוד בימי־חייו של קיסר‪ ,‬הווה אומר‪ :‬לפני‬

‫‪ 15‬במארס שנת ‪ ,44‬מורכבות מחמש מסכתות‪ ,‬המתארות ויכוח שעמד להימשך‬
‫חמישה ימים רצופים‪ ,‬בחווילתו של קיקרו בטוסקולום‪ ,‬בימים ‪ 20-16‬ביוני‪.‬‬
‫הוויכוח ערוך בצורת דיאלוג‪ ,‬אך בניגוד לדיאלוגים הקודמים נשארות הנפשות‬
‫המתווכחות בעילום־שם והן מצוינות רק עליידי האות ‪) A‬כנראה ‪- auditor‬‬
‫המאזין‪ ,‬השומע( והאות ‪) M‬כנראה ‪ magister‬או ‪ .(Marcus‬אף האותיות הללו לא‬
‫נרשמו בידי קיקרו‪ ,‬אלא נוספו במאה השישית בידי יוניליוס אפריקאנוס‪ .1‬הנושא‬
‫העיקרי הוא השאלה‪ ,‬כיצד משיגים חיים של אושר‪ .‬החיבור הוא איפוא מעין‬
‫מורה־דרך לקניין האושר‪ .‬אמנם‪ ,‬כבר ^‪ De finibus‬תיאר קיקרו בהרחבה את‬
‫בעיית האושר‪ ,‬אבל היתה זו תפישה עיונית של הבעיה‪ ,‬כי המחבר היה מעוניין‬
‫שם‪ ,‬בראשיובראשונה‪ ,‬בניתוח המושג של הטוב העליון‪ .‬ב״שיחות‬
‫הטוסקולאניות״ מתאר קיקרו את בעיית האושר מנקודת־ראות מעשית‪.‬‬
‫הספר הראשון מפגין יחם של בוז למוות‪ ,‬השני מדבר על סבילת הכאב‪,‬‬
‫השלישי ‪ -‬על שיכוך ייסורים‪ ,‬הרביעי ‪ -‬על שאר ההפרעות של שלוותיהנפש‪,‬‬
‫והחמישי מלמד שהשלימות לבדה מספיקה לחיים מאושרים‪.‬‬
‫בספר הראשון מניח המאזין הנחה‪ ,‬כי המוות הוא רע‪ M .‬סותר את ההנחה הזאת‬
‫בטענה‪ ,‬כי האדם שנפטר אינו קיים כלל‪ ,‬ואינו יכול להיות אומלל‪ ,‬ובדיותיהם של‬
‫המשוררים אודות העונש־שלאחר־המוות על העבירות שהאדם ביצע בחייו‬
‫עלייאדמות אינם אלא דברי הבל‪ :‬ואם אמנם הנשמות מוסיפות לחיות לאחר‬
‫המוות‪ ,‬הריהן מאושרות‪.2‬‬
‫קיקרו נוטה להשקפה על אלמותה של הנפש‪ ,‬והוא מביא את ההוכחות האלה‪:‬‬
‫)א( בני העולם העתיק היו בטוחים באלמותה של הנפש‪) :‬ב( כל בני־האדם מטבעם‬
‫דואגים למה שיקרם לאחר המוות‪) :‬ג( האמונה בהמשך קיומן של הנפשות היא‬
‫נחלת כל העמים‪) :‬ד( הנפשות‪ ,‬אם הן מטבע האוויר ואם מטבע האש‪ ,‬שואפות‬
‫לעלות‪ ,‬לאחר עזיבת הגופות‪ ,‬אל הארץ השמימית‪ ,‬ושם אין דבר המפריע להן‬
‫להכיר את מהות הדברים‪) :‬ה( הנפש ‪ -‬כפי שהוכיח אפלטון ‪ -‬חשה שהיא בתנועה‬
‫מכוח עצמה‪ ,‬ולא מכוח זר‪ ,‬והיא מוסיפה לנוע גם לאחר שנפרדה מן הגוף‪ ,‬כי‬

‫‪W. Suss. O.C.. p. 70‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪Cic., Tusc. 1, 15-25‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪193‬‬
 ‫תורת המידות של קיקרו‬

‫אי־אפשר שתיפרד מעצמה‪ .‬נפש־האדם היתה קיימת קודם שנכנסה לתוך הגוף‪.‬‬
‫אין להניח שהחומר הגשמי‪ ,‬שאינו בר־קיימא והוא בן־תמותה‪ ,‬הוא מקור כוחותיה‬
‫וכשרונותיה הנפלאים! )ו( בנפש אין דבר מורכב! היא הוויה פשוטה‪ ,‬וממילא אין‬
‫היא מסוגלת להיפרד‪ ,‬להיחלק‪ ,‬כלומר‪ :‬למות‪.3‬‬
‫חיינו האמיתיים ‪ -‬חיים על טהרת הרוח‪ ,‬המשוחררים מכבלי הגוף ‪ -‬מתחילים‬
‫רק אחרי המוות‪ .‬חיינו הנוכחיים הםיהם מוות‪ ,‬וכבר בחיים הנוכחיים יש להתרחק‬
‫מהגוף‪ ,‬להתרגל אל המוות‪ ,‬לחיות חיי התבוננות פילוסופית‪ ,‬אשר ‪ -‬לדברי‬
‫סוקראטס ‪ -‬היא הרהורים על המוות‪.4‬‬
‫אחר־כך מנסה קיקרו להוכיח‪ ,‬שאין כל רע במוות‪ ,‬אף אם נניח שהנפשות‬
‫חדלות להתקיים‪ :‬כי אין תחושה לנפשות בחדלונן‪ .‬אדם אינו רוצה למות‪ ,‬כי קשה‬
‫עליו הפרידה ממה שנראה לו כטובות החיים‪ .‬למעשה מנתק אותנו המוות מן‬
‫הרעות‪ ,‬ולא מן הטובות‪ ,‬כי כה רבים הם ייסורי החיים‪ .‬אילו הקדימו פריאמוס‬
‫ופומפיוס להסתלק מן העולם‪ ,‬היו נפטרים מאסונות גדולים רבים שנפלו בחלקם‬
‫כאשר האריכו ימים‪ .‬אמנם נכון שהמוות שולל מאדם דברים טובים‪ ,‬אבל כלום‬
‫למתים חסר דבר? כלום הם חשים בחסרונו של דבר? אילו המוות רע‪ ,‬לא היו‬
‫גיבורים כה רבים מקריבים באומץ־לב את חייהם‪ .‬תולדות רומא משופעות‬
‫גיבורים כאלה‪ .‬יש לדאוג לעילוי הרוח‪ ,‬ולא לאורך החיים‪ .‬אין לייחס חשיבות‬
‫יתירה ללוויות ולאופני קבורה של בני־אדם‪ ,‬כי אין אלה נוגעים למתים כלל‪ .‬אדם‬
‫פוגש את המוות בקור־רוח כאשר הוא מוצא‪ ,‬בחייו הדועכים‪ ,‬נחמה בזכויותיו‬
‫ובהישגיו‪ .‬באחרית־דבר מוכיח קיקרו‪ ,‬שהמוות‪ ,‬לאחר עמליחיים‪ ,‬הוא מקלט‬
‫ומעגן השלווה‪.5‬‬
‫מסקירה זו ניתן להסיק‪ ,‬שהספר הראשון‪ ,‬המוקדש להנחה שהמוות אינו בגדר‬
‫רעה‪ ,‬מתחלק לשני חלקים עיקריים‪ :‬בחלק הראשון® הוא מוכיח‪ ,‬שהנפשות‬
‫‪7‬‬
‫בנות־אלמוות הן ולאחר הפרידה מהגוף נהנות הן מקיום מבורך‪ :‬בחלק השני‬
‫מובאת ההנחה‪ ,‬שגם אילו היה המיית חידלון גמור ‪ -‬אין הוא בגדר אסון‪.‬‬
‫בספר השני באה הנחתו של המאזין‪ ,‬שהכאב הוא הרעה הגדולה ביותר‪.‬‬
‫מארקוס מפנה דעתו לכך‪ ,‬שרעה גדולה מהכאב היא החרפה‪ ,‬והמאזין משנה את‬
‫הגדרתו ומנסחה כך‪ :‬״הכאב הוא רעה״‪ .‬לדעתו של קיקרו‪ ,‬הכאב הוא ללא ספק‬
‫דבר בלתי־נעים וקשה לשאתו‪ :‬אפילו הרקולס ופרומיתיאוס היו אומללים מחמת‬
‫הכאב שנגזר עליהם‪ .‬מכאן המסקנה שהכאב הוא רעה‪ .‬העיקר ‪ -‬ממשיך קיקרו ‪-‬‬
‫הוא לא השאלה‪ ,‬אם כאב הוא רעה‪ ,‬אלא מה יעשה האדם כדי לשאתו‪ .‬אפשר וצריך‬
‫להתגבר על הכאב עליידי סבלנות ואומץ־לב‪ .‬ניתן להגיע לכך בדרך של הרגל‬

‫‪lb. 1, 26-71‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪lb. 1, 72-75‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪lb. 1, 82-119‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪lb. 1, 26-81‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪lb. 1, 82-111‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪194‬‬
 ‫״השיחות הטוסקולאניות״‬

‫ותירגול בעמידה בפני הקשיים‪ ,‬ובכוח השכל וההתבוננות‪ .‬התבונה אומרת לנו‪,‬‬
‫שעמידה בכאב בסבלנות היא תכונה המאפיינת אנשים אמיציילב ועליכן ראויה‬
‫היא לשבח‪ .‬כי השלימות ‪ -‬ברומית ‪ - virtus‬שמה נגזר מגבר ‪ - vir -‬והתכונה‬
‫האופיינית ביותר לגבר היא אומץילב‪ ,‬מידה המקפלת בתוכה שתי חובות ‪ -‬בוז‬
‫למוות ולכאב‪ .‬רצוננו להיות גברים‪ ,‬ועלינו למלא את החובות האלה‪ .8‬הפילוסופיה‬
‫מלמדת אותנו כיצד אפשר לשאת באומץילב את הכאב‪ ,‬ובזאת תיבחן‪.‬‬
‫הספר השלישי נפתח בהצבת ההנחה על־ידי המאזין‪ ,‬שלפיה גם אדם חכם עשוי‬
‫להתייסר בייסורים‪ .‬קיקרו קובע בתשובתו‪ ,‬כי אמנם כן הוא‪ ,‬שאין אנו עשויים‬
‫מאבן ולא־פעם משתלטים הייסורים על האדם‪ ,‬אבל אדם אמיץ אינו נכנע לצער‪:‬‬
‫ואין אדם חכם אם אינו אמיץ‪ .‬גם שלימויותיו האחרות של החכם מחייבות‬
‫התגברות על הצער ‪. 9‬‬
‫כאשר אנו מנסים לשכך צערם של בני־אדם‪ ,‬הרי בדרךיכלל אנו מזדקקים‬
‫לתנחומים אלה‪ :‬כל מה שקורה אופייני הוא לחיי אדם‪ :‬הגורל האנושי משותף הוא‪:‬‬
‫נולדנו בצלו של חוק שלפיו אין איש משוחרר מאסונות! דוגמאות של אנשים‬
‫אחרים‪ ,‬אשר ידעו לשאת את מכות הגורל במתינות ובשלווה‪ ,‬מלמדות אותנו‬
‫לשאת באופן דומה את האסונות הפוקדים אותנו‪.10‬‬
‫בספר הרביעי מדבר המאזין‪ ,‬אשר נראה לו‪ ,‬כי אין זה בגדר האפשרות‪ ,‬שהחכם‬
‫חופשי מהיפעלויות ומאי־שקט נפשי בכל גילוייו‪ .‬קיקרו מוכיח שהחכם חופשי‬
‫מכל ההיפעלויות למיניהן‪ .11‬כוונות טובות‪ ,‬השקפות‪ ,‬מעשים וגילויי השכל הישר‬
‫למיניהם מקורם בשלימות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מהיפוכה של השלימות‪ ,‬כלומר‪ :‬ממום‬
‫מוסרי‪ ,‬נולדות היפעלויות‪ ,‬שהן התרגשויות עזות המסעירות את הנפש‪ ,‬זרות‬
‫לתבונה ואויבות לשלוות־הנפש‪.12‬‬
‫אחר־כך ח קיקרו בדרכים שונות לריפוי ההיפעלויות‪ .‬אחת הדרכים היא‬
‫הוראה‪ ,‬שלא הטוב הוא הגורם לשמחה ולתאווה‪ ,‬ולא הרע הוא שגורם לחשש או‬
‫לצער‪ ,‬אלא דימויהם‪ .‬על הרגעת הצער דובר כבר בשיחה הקודמת‪ .‬משוס־כך‬
‫עובר קיקרו לדרכים שיש לנקוט לשם שיכוך החשש‪ .‬הוא סבור‪ ,‬שהכרת חופזנותו‬
‫של החשש מסייעת להתגבר עליו‪ .‬אבל האמצעי הטוב ביותר הוא להקל ראש כנגד‬
‫מה שמעורר את החשש‪ .‬ואשר לשמחה מופרזת ‪ -‬צריך להוכיח‪ ,‬שיש לקבל את‬
‫הדברים הנחשבים גדולים ונעימים‪ ,‬בצורה שלווה יותר‪ .‬יתריעליכן‪ ,‬אף אם נקבל‬
‫שטוב הוא מה שנחשב לטוב‪ ,‬כגון כבוד‪ ,‬עושר וכדומה ‪ -‬שמחה מופלגת‬
‫ובלתיימרוסנת מכוערת היא‪ .‬אחריכך דן קיקרו בתשוקה המינית‪ ,‬שלדעתו אינה‬

‫‪Ib. 2, 13-43‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪Ib. 3, 14-21‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪Ib. 3, 57-60‬‬ ‫‪.10‬‬
‫‪Ib. 4. 34-57‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪Ib. 4 . 34-38‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪195‬‬
 ‫תורת המידות של קיקרו‬

‫נבדלת בהרבה ממחלתינפש‪ .‬את הנפגעים בטירוף האהבה יש להפנות‬

‫להתעניינויות‪ ,‬לדאגות ולעיסוקים אחרים‪ ,‬ופעמים יש לרפא אותם עליידי שינוי‬
‫מקום־מגוריהם‪ .‬אבל בראש־ובראשונה יש להורות להם‪ ,‬עד כמה עירפול השכל‬
‫עליידי אהבה מעורר סלידה‪ .‬אחר־כך עובר קיקרו לדון בריפוי הזעם‪ .‬יש להורות‪,‬‬
‫שהזעם טירוף הוא‪ :‬הוא מתהווה בניגוד לתבונה ומנוגד לטבע‪ .‬קיקרו חוזר וטוען‪,‬‬
‫שכל ההיפעלויות מקורם אינו בטבע‪ ,‬אלא בדמיונות מעוותים על דברים טובים‬
‫ורעים‪ .‬הוא מסיים ואומר‪ ,‬שהדרך העיקרית לריפוי הצער וכל שאר מחלות־הנפש‬
‫היא ההכרה‪ ,‬שביסוד כולן הדמיון‪ ,‬ושאנו נכנעים להן משום שנראה לנו כי כך יאה‬
‫לנו‪.13‬‬
‫הספר החמישי מוקדש להשקפה‪ ,‬שלפיה השלימות לבדה מספיקה להבטיח חיים‬
‫מאושרים‪ .‬מבין כל הבעיות שבהן עוסקת הפילוסופיה‪ ,‬הבעיה הזאת היא בעלת‬
‫החשיבות הגדולה ביותר‪ .14‬השיחה נפתחת בהשמעת הנחתו של המאזין‪ ,‬אשר‬
‫לפיה אין זה אפשרי‪ ,‬שהשלימות לבדה תספיק לחיי אושר‪ .‬קיקרו בתשובתו טוען‪,‬‬
‫שהשלימות היא הסיוע המספיק לחיות חיים טובים‪ ,‬וחיים טובים הם חיי אושר‪.‬‬
‫בתשובה שואל המאזין‪ ,‬אם ייתכן מאושר המתענה בעינויים‪ .‬קיקרו משיב‪,‬‬
‫שהחכם אכן מאושר אפילו תוך כדי סבילת ייסורים ועינויים; השלימות עצמה שלה‬
‫זכה‪ ,‬עושה אותו למאושר‪ .15‬מי שאינו מקבל את ההנחה‪ ,‬כי השלימות היא הטוב‬
‫היחיד‪ ,‬מסיק ממילא שאין היא יכולה להבטיח את מלוא האושר; דברים רעים רבים‬
‫עשויים לקרות אם אנו חושבים אותם לרעים‪ ,‬כגון עוני‪ ,‬חוסריחשיבות‪ ,‬בדידות‪,‬‬
‫אובדן קרובים‪ ,‬ייסורי־גוף‪ ,‬נכות‪ ,‬עיוורון‪ ,‬חורבן המולדת‪ ,‬עבדות ועוד הרבה‬
‫מהלומות מעין אלה‪ ,‬פרי המקרה‪ ,‬העלולים לקרות גם לחכם‪ .‬ואכן‪ ,‬לא צדקו‬
‫הפילוסופים הרואים את המקרים כרעים ובעתיובעונה־אחת טוענים‪ ,‬שאדם חכם‬
‫תמיד מאושר‪ .‬אבל לפי קיקרו הקניינים האמיתיים והטובה האמיתית מצויים בנו‬
‫ובמה שתלוי בנו בלבד‪ .16‬האושר הוא השמחה בקנייני הנפש האלה‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫בשלימויות‪ ,‬והוא אושרם של כל האנשים החכמים‪.17‬‬
‫כשהמאזין שואל שנית‪ ,‬האם החכם מאושר על־אף העינויים והייסורים‪ ,‬משיב‬
‫קיקרו בחיוב‪ ,‬כי אושרו של החכם תלוי רק בערכי הרוח‪ ,‬ולא בדברים גשמיים‬
‫וחיצוניים‪ .18‬ואם הייסורים אכן קשים מנשוא‪ ,‬הרי יכול האדם ללכת בדרך כל‬
‫הארץ; המוות עשוי תמיד לשמש מקלט לאדם הסובל‪.19‬‬

‫‪lb. 4, 60-81‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪lb. 5, 1‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪lb. 5, 15-17‬‬ ‫‪.15‬‬
‫‪lb. 5, 28-31‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪lb. 5, 68-72‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪lb. 5, 73-82‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪lb. 5, 117-119‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪196‬‬
 ‫״השיחות הטוסקולאניות׳‬

‫ב״שיחות הטוסקולאניות״ מביא קיקרו מובאות רבות מתוך השירה‪ ,‬מגוון את‬
‫ההרצאה בדוגמאות יפות ובסיפורים ססגוניים‪ ,‬וכך הוא מפיח רוח־חיים בהרצאה‬
‫הפילוסופית‪ .‬מבחינה זו בולט במיוחד הספר החמישי הכתוב למופת‪ .‬בראשית‬
‫הספר הראשון אומר קיקרו‪ ,‬שמחובתו של הפילוסוף להרצות את מחשבותיו‬
‫באופן ברור ולמשוך את הקורא בקסמי הלשון ‪ -‬דרישה שאכן קיים בחיבורו זה‪.‬‬
‫המשפטים המחזוריים זורמים כאן בנועם הצליל ובשפע המיטאפורות והתמונות‪,‬‬
‫הניצבות כמו חיות לעיני הקורא ומסייעות להבנת טיעוניו וראיותיו‪ .‬הודות‬
‫לסגולות אלה לא סר חינן של ה״שיחות״ עד היום הזה‪.‬‬

‫‪197‬‬
 ‫רביעי‬ ‫פרק‬

‫״על החובות״‬

‫את המסכת ״על החובות״‪ ,‬ספרילימוד של תורת־המידות המעשית‪ ,‬הקדיש קיקרו‬

‫לבנו מארקוס‪ ,‬שנשלח עליידי אביו בשנת ‪ 45‬לאתונה‪ ,‬כדי שילמד שם פילוסופיה‬
‫בבית־המדרש של הפריפאטטים של קראטיפום‪ ,‬המנהל העשרים של הליקיאון‪.‬‬
‫הגדרת יעדה מראש של המסכת כפתה עליה צורה מתאימה ‪ -‬צורה של הוראות‬
‫ותקנות מוסריות‪ .‬המטרה שהמחבר הציב לנגד עיניו היתה בבירור מעשית‪ :‬כיצד‬
‫יש לנהוג במסיבות־החיים השונות‪ ,‬שהן לעתים קשות מאוד‪ .‬מכאן העדרם של‬
‫שיקולים עיוניים בחיבור זה בדבר יסודותיו של המוסר‪ .‬קיקרו ויתר גם על צורת‬
‫הדיאלוג‪ .‬למסכת צורה של מכתב המכוון לבנו‪ .‬היא גם מסתיימת בנוסחה הנהוגה‬
‫במכתבים‪ :‬״היה בריא‪ ,‬קיקרו שלי״‪.1‬‬
‫קיקרו חילק את מסכתו לשלושה ספרים‪ .‬נדונו בהם‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬טוהר המידות‬
‫)‪ ,(honestum‬תועלת )‪ (utile‬והניגודים המתעוררים ביניהם‪.‬‬
‫בספר הראשון כותב קיקרו‪ ,‬שבן־האדם מטבע ברייתו נוטה לפעולה ולהכרה‪.‬‬
‫הפעולה נובעת משני דחפים שנשתלו באדם על־ידי הטבע‪ :‬יצר השמירה העצמית‬
‫ויצר השמירה על המין‪ .‬הטבע נוטע בתוך האדם את הדאגה לא רק לצאצאים‪ ,‬אלא‬
‫מקרב אדם אל אדם ומטה את האנשים לחיים משותפים‪ .2‬מהצורך להכרת האמת‪,‬‬
‫הטבוע באדם מלידה‪ ,‬נובעת מעלת התבונה‪ .‬לעומתה שלוש המעלות‪ ,‬או‬
‫השלימויות‪ ,‬האחרות‪ ,‬כלומר‪ :‬צדק‪ ,‬אומץ־לב ומתינות ‪ -‬קשורות בפעולת האדם‪.3‬‬
‫התחום הרחב ביותר הוא של הצדק ומעשה הצדקה הקשור בו‪ .‬הצדק דורש‪,‬‬
‫בראש־ובראשונה‪ ,‬שאיש לא יזיק לרעהו‪ ,‬אלא אם נאלץ לכך על־ידי העוול שנגרם‬
‫לו‪ :‬אחריכך דורש הוא‪ ,‬שהחפצים המשותפים יהיו משותפים‪ ,‬והחפצים השייכים‬
‫לאנשים פרטיים הם קניינם הבלעדי ואין לפגוע בו‪ .‬ניגודו של הצדק‪ ,‬העוול‪,‬‬
‫מופיע בשתי צורות שונות‪ :‬האחת ‪ -‬עוול הנעשה לאדם בפועל‪ ,‬והשנייה ־‬
‫אי־הגנה‪ ,‬מצד מי שבכוחו להגן‪ ,‬על המקופח‪ .‬מה שמביא תועלת או גורם נזק לנו‬
‫בעצמו נתפש בהכרתנו ביתר קלות‪ ,‬והוא מוחשי לנו יותר מאשר מה שמועיל או‬
‫מזיק לאחרים‪ ,‬שאותו אנו רואים כאילו ממרחק רב‪ .‬בהתאם למסיבות משתנה גם‬

‫)‪Vale, mi Cicero (off. 3, 121‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪Cic., o f f . 1, 11-14‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪lb. 1, 15-17‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪198‬‬
 ‫״על החובות״‬

‫המועיל והמזיק‪ ,‬וממילא גם החובה‪ .4‬במעלת הצדק קשורה הנכונות לעשות טובה‬
‫לזולת‪ ,‬והכוונה לטובה שתהיה מועילה לידידים ולא תגרום נזק לאיש‪.‬‬
‫בספר השני מטעים המחבר‪ ,‬שאי־אפשר להפריד בין התועלת לבין השלימות‪.‬‬
‫אדם עשוי להביא את התועלת הגדולה לזולתו‪ ,‬וההיפך‪ :‬הוא גם עלול להסב לו את‬
‫הנזק הגדול ביותר‪ .‬במעשי חסד וצדק נבטיח לעצמנו אהבתם של בנייהאדם‬
‫ואמונם‪ ,‬רגשייכבוד ותהילת־אמת‪ .‬בנייאדם חשים כלפינו רגשי הערצה כאשר‬
‫מבחינים בנו את עוצמת הרוח וכשרון הפעולה‪ .‬מי שרוצה לשמור על השלטון‬
‫חייב להשתדל לזכות לאהבת הכלל! אין דבר אווילי מן הנסיון לעורר פחד בלבם‬
‫של אזרחים בנייחורין‪ .‬ולאהבת הכלל ולתהילתו יזכה רק השליט הצודק במעשיו‪.5‬‬
‫לעתים קרובות יש צורך בשיקול דברים מועילים זה לעומת זה‪ :‬למשל‪ ,‬הינך‬
‫מעדיף להיות בריא מלהיות עשיר‪ :‬אתה מבכר להיות עשיר מאשר בעל כוח פיסי‬
‫רב‪ :‬אתה מעדיף תהילה מעושר‪.6‬‬
‫בספר השלישי עוסק המחבר בבעיה כיצד על האדם להכריע‪ ,‬אם מה שנראה לו‬
‫כמוסרי עומד בסתירה למה שנראה לו כמועיל‪ .‬בפתרון הבעיה הזאת הולך קיקרו‬
‫אחרי תורתם של הסטואיקנים‪ ,‬הסבורים כי כל מה שהוא מוסרי הוא גם מועיל‪,‬‬
‫ואין דבר מועיל שאינו מוסרי‪ .‬קיקרו קובע את הכלל הזה‪ :‬צו הטבע הוא‪ ,‬שלמען‬
‫תועלתנו אל לנו להזיק לזולת אלא להושיט לו סיוע‪ ,‬רק בגלל אנושיותו‪ ,‬בלא שים‬
‫לב למוצאו‪ .‬מי שנוהג בניגוד לכלל הזה‪ ,‬הורס את הקשר המחבר בין בני המין‬
‫האנושי‪ .‬טיבה של החובה המוסרית נקבע בהתאם למסיבות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לא יהיה‬
‫זה בגדר עוול אם איש הגון נמנע מלתת בגד לטיראן אכזרי‪ ,‬כדי שלא ימות מקור‪.‬‬
‫אלה המפרידים בין תועלת לבין טוהר־המידות טועים הם‪ .‬הם דואגים רק למה‬
‫שנראה כמועיל להם ואינם נרתעים אפילו מפשעים‪ :‬אף בהם הם רואים רק את‬
‫התועלת ואינם שמים לבם לחרפת המעשה עצמו‪ ,‬ואף לא לעונש הכרוך עמו‪.‬‬
‫האדם ההגון לא יעבור עבירה‪ ,‬אפילו לא יידע איש על כך ולא יחשוד בו איש‪ .7‬כל‬
‫מה שאינו תואם אחת משלימויותיהיסוד)תבונה‪ ,‬צדק‪ ,‬אומץ־לב‪ ,‬מתינות( אינו‬
‫יכול להיות מועיל‪.‬‬
‫כפי שניתן להסיק מהסקירה הנ״ל‪ ,‬המסכת ״על החובות״ היא בעלת אופי של‬
‫ספר־לימוד המחנך לטוהר המידות‪ ,‬ומורה הלכה בדרכי החיים‪ .‬זהו חלק שלישי‬
‫של הטרילוגיה על המוסר‪ De finibus^ .‬תיאר קיקרו את בעיית הטוב העליון‪,‬‬
‫אבל היתה זאת תפישת הבעיה מנקודתיראות עיונית בלבד‪ .‬ב״שיחות‬
‫הטוסקולאניות״ נדונו האמצעים המבטיחים השגת הטוב העליון‪ .‬ב״על החובות״‬
‫תואר סוג אחר של בעיות‪ ,‬כלומר‪ :‬של אלה מהן העוסקות בחובות האדם‪.‬‬

‫‪Ib. 1, 20-32‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪Ib. 2, 11-29‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Ib. 2, 39-43‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪Ib. 3, 7-41‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪199‬‬
 ‫תורת המידות של קיקרו‬

‫המסכת ״על החובות״‪ ,‬שלא זכתה לעיבוד ספרותי‪ ,‬הופיעה‪ ,‬כנראה‪ ,‬רק אחרי‬
‫מותו של המחבר‪ .‬הדורות שבאו אחריו החשיבוה ביותר‪ .‬וולטר ופרידריך הגדול‬
‫הכריזו עליה כספר־הלימוד הטוב ביותר לתורתיהמוסר‪.‬‬

‫»‬

‫‪200‬‬
 ‫חלק עשירי‬

‫מ ה נ י א ו פ י ת א ג ו ר י א ו ת עד ל נ י א ו פ ל ט ו נ י ו ת‬
 ‫פרק ראשון‬

‫הניאופיתאגוריאות‬

‫חידוש הפיתאגוריאות )למן המאה הראשונה לפסה׳׳נ ‪ -‬המאה השלישית‬

‫לספה״נ( הלם את הכיסופים שמילאו אז את הבריות לגילוי תכלית האמת ממקורות‬
‫עליונים ולגישור התהום בין האל ובין היקום‪ ,‬בין הרוח ובין החומר‪ .‬הבולטים בין‬
‫הניאופיתאגוראים היו אפולוניוס איש טיאנה ונומניום איש אפאמיאה‪.‬‬
‫א פ ו ל ו נ י ו ס איש טיאנה' )תקופת שגשוגו חלה בשלהי המאה הראשונה‬
‫לפסה״נ(‪ ,‬היה נע ונד במקומות שונים במזרח כ״עושה מופתים״ וכנביא‪ ,‬הטיף‬
‫לפולחן של פיתאגוראס‪ ,‬שבו ראה כמעט את התגשמותה של האלוהות‪ ,‬והיה מספר‬
‫אגדות על עוזו המאגי וכישוריו הנבואיים‪ .‬הוא גם הקדיש לפיתאגוראס אחד‬
‫מחיבוריו)הביאוגראפיה של פיתאגוראם( שקטעים נשמרו ממנו‪ .2‬במאמרו ״על‬
‫הקורבנות״ ‪ 3‬הבחין בין האל הראשון ובין שאר האלים‪ .‬אין להקריב לאל‪ ,‬הקרוי‬
‫בפי אפולוניוס ״ראשון״‪ ,‬קורבנות כלל‪ ,‬כי אינו זקוק להם‪ ,‬ואין לכנותו בשום שם‪,‬‬
‫כי הוא מעל לכול‪ .‬את הביוגראפיה של אפולוניוס כתב פילוסטראטוס בתחילת‬
‫המאה השלישית לספה״נ‪ .‬ביוגראפיה זו‪ ,‬המלאה התלהבות לנביא‬
‫הניאופיתאגוראי‪ ,‬היא אחת התעודות החשובות שבידינו על התנועה‬
‫הפיתאגוראית‪.‬‬
‫נ ומג יום ‪ 4‬איש אפאמיאה שבסוריה בלט כפילוסוף דגול במחציתה השנייה של‬
‫המאה השנייה לספה״נ‪ .‬פיתאגוראם עולה ‪ -‬לדעתו ‪ -‬על אפלטון‪ ,‬התלוי במידה‬
‫רבה בתורתו של פיתאגוראס‪ .‬לדעתו של נומניוס‪ ,‬הן אפלטון והן פיתאגוראס‬
‫קשורים במקום קדום יותר‪ ,‬שאותו ביקשו ומצאו אצל הבראהמינים‪ ,‬המאגים‪,‬‬
‫המצרים והיהודים‪ .‬במיוחד העריץ את משה‪ :‬באפלטון ראה כעין ״נביא עברי״‬
‫בכנותו אותו ״משה הדובר בשפת אטיקה״‪ .‬קיימת סברה‪ ,‬שהיטיב לדעת את פילון‬
‫ואת התיאוסופית היהודית האלכסנדרונית בכלל‪ .‬כן ידע את תורתו של ישוע‬
‫מנצרת‪ ,‬אף כי אינו נוקב בשמו‪.‬‬

‫‪) cf. Philostratos, Vita Apollonii, Loeb 1912‬עם ת ר ג ו ם אנגלי(‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪Jambl., v.P. 254-264‬‬ ‫‪.2‬‬
‫נ ש ת מ ר ו ק ט ע י ם א צ ל ‪Eus., Praep. ev.4, 13‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪H.Ch. Puech, "Numenius d'Apamee...", in :Mel. J. Bidez. 1934, 745-778; E.R. Dodds,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪"Numenius and Ammonius", in: Entretiens. tome V, pp. 3-16; J.H. Waszink, "Porphyrios‬‬
‫‪34-83‬‬ ‫‪.and‬‬ ‫‪Numenius", in: Entretiens.tome‬‬ ‫‪XII,‬‬ ‫‪pp‬‬

‫‪203‬‬
 ‫מהניאופיתאגוריאות עד לניאופלטוניות‬

‫חשיבות מרובה לתורתו של נומניוס על שלושה אלים‪ :‬הראשון‪ ,‬הקרוי אב או‬

‫מלך‪ ,‬מזוהה עם ^‪ monas‬הפיתאגוריאית‪ ,‬עם הטוב אצל אפלטון ועם השכל אצל‬
‫אריסטו‪ .‬האל העומד בראש הוא הטוב‪ ,‬הוא המחשבה הזכה והיסוד‬
‫הבלתי־מעורער של ההוויה ‪ -‬הוא הדמיורגוס הראשון‪ .‬אחריו צועד האל הקרוי‬
‫הבן‪ ,‬הבורא או המחוקק‪ .‬הוא זהה עם הדמיורגום האפלטוני‪ .‬הוא שרוי בתנועה‬
‫והוא יסוד ההתהוות‪ :‬הוא חוזה בדוגמות שמעל לתפישה המוחשית ומשפיע על‬
‫החומר‪ ,‬אף כי הוא נפרד ממנו‪ ,‬ועליידי כך הוא בורא העולם‪ ,‬הוא גם הטוב מצד‬
‫חלקו בישותו של האל הראשון‪ .‬האל השלישי הוא היקום‪ ,‬יצורו של הדמיורגוס‪.‬‬
‫אל שלישי זה מתקרא צאצא‪ ,‬נכד או יצור‪.‬‬
‫שיטתו של נומניוס היא דואליסטית לחלוטין‪ .‬הוא מדגיש במיוחד את הניגוד בין‬
‫ההוויה הרוחנית ובין ההתהוות הגשמית‪ ,‬בין הנפש הטובה ובין הנפש הרעה של‬
‫היקום‪ ,‬בין הטוב ובין הרע‪ .‬האדם‪ ,‬כיצור רוחני וגם גשמי‪ ,‬כנבון וגם‬
‫כאי־ראציונאלי‪ ,‬חלקו בשתי הנפשות של היקום‪ :‬הוא בעל שתי נפשות‪ :‬הנבונה‬
‫והנואלת‪ ,‬הטובה והרעה‪ .‬ההתנגשות ביניהן בתוך נפשו של האדם משסעת את‬
‫חייו המוסריים‪ .‬ירידתה של הנפש אל הגוף היא ירידה מרום ההוויה אל השלב‬
‫הנמוך שבה‪ .‬הגאולה מתאפשרת עליידי הבריחה מהקיום הגשמי והמוחשי‬
‫ושיבתה של הנפש למקור האלוהי והתחברותה עמו‪ .‬דבר זה אמור להתקיים אך‬
‫לאחר גלגולים רבים‪.‬‬
‫דעותיו של נומניוס הן חולייה אמצעית חשובה בין שיטתו של פלוטינוס ובין‬
‫הפילוסופיה היוונית שקדמה לה‪.‬‬

‫‪204‬‬
 ‫שני‬ ‫פרק‬

‫ה א פ ל ט ו נ י ו ת האמצעית‬

‫כאפלטוניות האמצעית נתמזגו יסודות של הפילוסופיה האפלטונית‪ ,‬של אריסטו‪,‬‬

‫של הסטואיקנים‪ ,‬של הניאופיתאגוראים ושל המזרח‪ .‬ואמנם‪ ,‬כמה אפלטוניים של‬
‫התקופה הזאת יוצאים נגד חדירתן של תורות פריפאטטיות‪ ,‬סטואיות ואחרות אל‬
‫האפלטוניות‪ ,‬אולם גובר הכיוון הסינקרטיסטי‪ ,‬שבו נתמזגו כל הזרמים עד־כדי־כך‬
‫שאי־אפשר לדבר כלל על שיטה אחידה של האפלטוניות האמצעית‪ .‬מחסידי‬
‫הפילוסופיה הסינקרטיסטית ראויים לשימת־לב מיוחדת פלוטארכוס איש‬
‫כאירוניאה‪ ,‬גאיוס‪ ,‬אלבינוס‪ ,‬אפוליאוס ומאקסימוס איש צור‪.‬‬
‫על דעותיו הפילוסופיות של פלוטארכוס )‪ 120-50‬בקירוב( השפיעו הרבה‬
‫אפלטון והפיתאגוראים‪ ,‬ובצדק אפשר לראות את פלוטארכוס כאפלטוני הנוטה‬
‫אחרי תורתם של הפיתאגוראים‪ .‬מעיקרי תורתו של פלוטארכוס הוא הטיעון‪,‬‬
‫שקיבלו מאפלטון'‪ ,‬כי האל הוא הוויה יחידה ומיוחדת‪ ,‬האחדות הזכה‬
‫והבלתיימחולקת‪ :‬הוא העילה של עצמו‪ :‬הוא הטוב‪ ,‬השכל‪ ,‬אשר ימלוך בכול‪ :2‬על‬
‫האל נדע רק שהוא הווה ולא נדע מהו‪ :‬עד כדי כך רחוק הוא מאל הנתפש בחושי‬
‫היקום החומרי)שבו מהולים הטוב והרע( ומכל מושג שבו ישתמש האינטלקט‬
‫המוגבל והמטעה שלנו‪ .‬האל הטוב הזה‪ ,‬המתנשא מעל לעולם‪ ,‬אינו יכול ‪ -‬לדעתו‬
‫של פלוטארכוס ‪ -‬להיות אחראי לרע ולחוסר־השלימות של העולם‪.3‬אף היסוד‬
‫החומרי‪ ,‬הנפרד מהיסוד האלוהי‪ ,‬אין בו גם כדי להסביר את חוסריהשלימות‬
‫שבעולם‪ .‬כי החומר הוא אך כטיט ביד הקדר‪ ,‬ולא מהחומר אלא מידי היוצר‬
‫המעצבו באה הצורה‪ ,‬טובה או רעה‪ ,‬שאותה ילבש‪ :‬ולכן זולת החומר‪ ,‬בהכרח‬
‫שתהיה ‪ -‬לדעת פלוטארכוס ‪ -‬נפש רעה של היקום‪ ,‬שהיא מנוגדת בעיקרה‬
‫לאלוהות‪.4‬‬
‫היקום נברא‪ ,‬ובראו האל‪ ,‬וכמו לפי אפלטון אין מעשה הבריאה מעשהו הישיר‬
‫של האל )האל נישא מעל ליקום(‪ .‬הבריאה נעשית‪ ,‬כב״טימאיוס״ לאפלטון‪,‬‬
‫באמצעותה של נפש־היקום הטובה‪ ,‬שאותה יצר האל מעצמו ונפחה לתוך החומר‪,‬‬
‫וכן באמצעותם של אלים ורוחות‪ .‬הקרובים ביותר אל האל הם הכוכבים‪ ,‬אשר ‪-‬‬

‫‪Plut., def. or. 4‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪Plut., Ei 19; Is. et Osir. 53, 67‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪Plut., Is. et Osir. 45; Ei 18 sq.; def. or. 10‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Plut., def. or. 35 sq.; Is. et Osir. 46 sq.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪205‬‬
 ‫מהניאופיתאגוריאות עד לניאופלטוניות‬

‫לדעת פלוטארכוס ‪ -‬אלי השמים המה‪ .‬את המקום העיקרי בתוכם תופשת השמש‪.‬‬
‫מתחת לאלים נמצאים הדיימונים‪ .5‬יש שטובים הם‪ ,‬ומקומם בין האל ובין‬
‫בנייהאדם‪ .‬באמצעותם ימלוך האל‪ ,‬ואלי השמים משתמשים בהם כמכשיר‬
‫להענשת הרשעים ולגמילת חסד לישרים ‪ -‬גם בעולםיהזה וגם בעולםיהבא‪ .6‬יש‬
‫דיימונים שיצאו לתרבות רעה ואף ירדו למדרגתם של בני־האדם על חסרונותיהם‪.‬‬
‫ולהיפך‪ :‬בנייאדם ישרים עשויים להתנשא אל מדרגת הדיימונים הטובים‪.7‬‬
‫פלוטארכוס מניח את קיומה של ההשגחה‪ .‬היקום נשלט בתבונה ובמכוון‪ .‬לרע‪,‬‬
‫הנעשה בידי האדם‪ ,‬אין האל אחראי‪ ,‬אלא האדם עצמו‪ ,‬שבעל בחירה הוא‪ .‬לדעת‬
‫פלוטארכוס‪ ,‬כל צרה היא עונש על חטאי האדם‪ ,‬שהרי מסוגל הוא לכבוש את‬
‫יצריו הנובעים מטבעו הנחות יותר‪.‬‬
‫מלבד פלוטארכוס‪ ,‬מייצגים‪ ,‬כאמור‪ ,‬את האפלטוניות האמצעית הוגייהדעות‬
‫גאיוס‪ ,‬אלבינוס‪ ,‬אפוליאום ומאקסימוס איש צור‪.‬‬
‫גאיוס ‪ 8‬הורה באמצע המאה השנייה לפסה׳׳נ את תורתו של אפלטון‪ .‬את‬
‫שיעוריו ״על יסודות האפלטוניות״ הוציא לאור תלמידו‪ ,‬אלבינום ‪ . 9‬הלה מקבל‬
‫שלושה יסודות‪ :‬האל הראשון‪ :‬האידיאות‪ ,‬שהן מחשבותיו‪ :‬והחומר‪.‬‬
‫בתורת־המידות הוא הולך בעקבות האפלטוני אוידורוס)המאה הראשונה לפסה״נ(‬
‫וכתכלית שאיפותיו של האדם הוא רואה בהידמותו לאל‪ ,10‬אולם הוא מוסיף גם‬
‫יסודות סטואיים‪ ,‬ובדומה לשאר האפלטוניים האמצעיים הוא מצביע על‬
‫תורת־המסתורין‪ ,‬כביכול‪ ,‬של אפלטון‪ .‬הוא כותב‪ :‬״אל השיעור על הטוב היה‬
‫מכניס אך תלמידים מעטים ‪ -‬ורק אלה שנבחרו במיוחד׳‪.‬‬
‫אפוליאוס ‪) 1 1‬נולד ב־‪ 125‬לפסה״נ בערך( איש מאדאורה שבנומידיה‪ ,‬היה‬
‫ריטור‪ ,‬סופר ופילוסוף‪ .‬כפילוסוף היה חסידה של האפלטוניות וכתב שני חיבורים‬
‫בלאטינית‪ :‬״על האל של סוקראטס״ ו״על אפלטון ותורתו״‪ .‬במאמרו ״על אפלטון‬
‫ותורתו״ הוא כותב‪ :‬הבנת האל‪ ,‬שאין לבטאו‪ ,‬מהבהבת אך לעתים רחוקות‪ ,‬כעין‬
‫הזוהר הפתאומי של אור גדול בחושך ובאפילה מוחלטת‪ :‬אור זה מהבהב רק‬
‫לחכמים‪ ,‬אשר בכוח רוחם התרחקו‪ ,‬ככל הניתן‪ ,‬מהגוף‪ .‬הגאולה כרוכה בהתרת‬
‫הנפש מכבלי העולם והגשמיות‪ ,‬האוסרים אותה אך זמנית‪.‬‬

‫‪Plut., del or. 10; 13; Ei 21; Pyth. or. 12‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Plut. Is. et Osir. 25 sq.; def. or.10; 12 sq.; 20 sq.; gen. Socr. 16; 22‬‬ ‫‪.6‬‬
‫;‪Plut., fae. in orb. lun. 47 sq .;def. or. 47 sq.; Non posse suaviter vigi 22 sq.; Stoic rep. 33‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪exil. 4.‬‬
‫‪K. Praechter, RE, Suppl. 3, 535 sq.; idem, Hermes 51 (1916), 510-529; Dittenberger,‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪Syllogc ' 868‬‬
‫‪R.E. Witt, Albinus and the History of Middle Platonism, 1937‬‬ ‫‪.9‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״ ת י א י ט ט ו ס ״ ‪ 176‬ב‪ ,‬ת ר ג ם יוסף ג‪ .‬ליבם‪ :‬פלוטינוס‪ ,‬״ א נ א ד ו ת ״ ‪ ,‬אנאדה ר א ש ו נ ה ‪,‬‬ ‫‪.10‬‬
‫מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק ראשון‪ .‬ת ר ג ם נ‪ .‬שפיגל‪.‬‬
‫‪W. Wittmann, Das Isisbuch des Apuleius, 1938‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪206‬‬
 ‫האפלטוניות האמצעית‬

‫מ א ק ס י מ ו ס איש צור חי במחציתה השנייה של המאה השנייה לספה״נ‪ .‬נאומיו‬

‫)נשמרו מהם ‪ (41‬היו שיעורים פופולאריים על הפילוסופיה ועל המוסר‪ .‬שכלו של‬
‫האדם ‪ -‬טוען מאקסימוס ‪ -‬אינו מסוגל להבין את טבע האלוהות‪ .'2‬רק כאשר‬
‫השכל‪ ,‬שיש בו יסוד אלוהי‪ ,‬נפרד מהיסודות הגשמיים )לא לאחר המוות‪ ,‬אלא‬
‫בחיים( ‪ -‬או־אז יקבל לפתע הארה והוא יחזה באל‪ .‬מצב־ההארה הזה ‪ -‬קובע‬
‫מאקסימוס ‪ -‬ניתן אך לבנייאדם מעטים‪ ,‬שהכשירו עצמם לגביו; ואילו האחרים‬
‫מסוגלים רק להסיק על טבעם של האלים‪ '3‬מיופיו של היקום‪ ,‬מגרמי־השמים‬
‫וממעשיהם של הדיימונים‪ .‬תפקידם של הלוגוס ושל הארוס ־ הורה מאקסימוס ‪-‬‬
‫הוא לטהר את הרוח מיסודות גשמיים‪ :‬הלוגוס מגן על הנפש מפני הבלבול‪ ,‬ואילו‬
‫ארוס מלהיבה ומעניק לה את האושר‪ .14‬כדי להשיג במחשבה את האל‪ ,‬חייב אדם‬
‫לאהוב אותו ‪ -‬כי רק האוהב יתענג בראותו את אהובתו‪.‬‬
‫האל העליון הוא היופי עצמו‪ ,‬כלומר‪ :‬האידיאה של היופי‪ ,‬ומקור החיים‪ .‬ואולם‬
‫בבריאה קיימים שני יסודות‪ :‬רוח־האלוהים והחומר‪ .‬החומר האינסופי‪ ,‬שלא‬
‫נברא‪ ,‬קיים היה מעולם ליד האל‪ .‬ממנו‪ ,‬עליידי נגיעה‪ ,‬ברא האל את העולם בצלם‬
‫יופיו‪ .'5‬במעשה־בריאה זה היה תפקידו של החומר מוגבל למדי‪ .‬וכאן הפתרון‬
‫לבעיית מציאותו של הרע בעולם‪ .‬מאקסימוס מאמין בהשגחת האל‪ ,‬והוא מדגיש‬
‫את אהבתו של האל לבני־האדם‪ .'6‬ואילו הרע הקיים‪ ,‬שאמנם תורם אף הוא‬
‫להרמוניה של השלימות‪ ,‬הריהו פועל־יוצא של החומר‪ .‬השגחת האל‪ ,‬הפוקחת עין‬
‫על תבל כולה‪ ,‬היא גורלה של התבל ותכליתה‪ .‬אולם כיוון שהרשות ניתנה לאדם‬
‫לבחור בין טוב לרע‪ ,‬ההשגחה נוגעת אך בתוצאותיה של בחירה זו‪ .‬הנבואה היא‬
‫הוכחה ברורה ויפה להשגחה ‪ :' 7‬עליידי הנבואה מטה האל את בנייהאדם לרצונו‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬לתכלית ההשגחה‪ .‬בדברים הקשורים בטבע )כגון רעש־אדמה וכר(‬
‫הנבואה היא ללא ערעור‪ ,‬ובדברים התלויים ברצוננו היא יחסית‪ ,‬ובאה לציין אך‬
‫את תוצאות בחירתנו‪.‬‬

‫‪Maximos Tyros, oratio 2, 9‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪Ib. 11, 21‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪Ib. 11, 10‬‬ ‫‪.14‬‬
‫כמו ב ״ ט י מ א י ו ס ״ לאפלטון‪.‬‬ ‫‪.15‬‬
‫‪Maximos Tyros, oratio 2‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪Ib. oratio 13‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪207‬‬
 ‫שלישי‬ ‫פרק‬

‫הניאופלטוניות‬

‫מהאפלטוניות‪ ,‬הקרויה אמצעית‪ ,‬צצה ועלתה הניאופלטוניות‪ ,‬שמייסדה היה‬

‫פלוטינוס)‪ 270-205‬לספה״נ בערך(‪ .‬את הידוע לנו על חייו ומעשיו אנו שואבים‬
‫בעיקר מ״חיי פלוטינוס״ ‪ -‬חיבור שנכתב בידי תלמידו פורפיריוס‪ .1‬בהיותו בן ‪28‬‬
‫חשקה נפשו במדע והלך לבקשו באלכסנדריה‪ ,‬שם התמסר לפילוסופיה ושמע לקח‬
‫מפי מורים אשר נמנו עם אסכולות פילוסופיות שונות‪ ,‬אולם לא מצא בשום אחד‬
‫מהם את מבוקשו‪ .‬כשהוא מדוכא ומר־נפש הביאו אחד מידידיו אל הפילוסוף‬
‫אמוניוס סאקאס‪ .‬מספרים‪ ,‬כי לאחר ששמע את הרצאתו קרא ״הרי האיש‬
‫שביקשתיו ‪! 2‬״ ובמשך אחתיעשרה שנים)עד לפטירתו של רבו( לא עזבו‪ .‬ואף כי‬
‫כל ימיו היה מחסידיה הנאמנים של ההלניות‪ ,‬בא באלכסנדריה במגע גם עם‬
‫הפרסים‪ ,‬מחסידיה של תורת זאראתוסטרא‪ ,‬וכן עם ההודים‪ .‬בשנת ‪ 245‬הגיע‬
‫לרומא‪ ,‬ובמשך כחציייובל שנים)‪ (270-245‬השמיע שם את לקחו והיה נערץ על‬

‫פ ו ר פ י ר י ו ס ‪ ,‬״ ע ל חיי פ ל ו ט י נ ו ס ו ס ד ר ספריו״‪ ,‬ת ר ג ם נ‪ .‬ש פ ע ל ) פ ל ו ט י נ ו ס ‪ ,‬״ א נ א ד ו ת ״ ‪ ,‬מ ו ס ד‬ ‫‪.1‬‬

‫ביאליק ‪ ,1978‬כ ר ך ראשון‪ ,‬עמי ‪.(196-171‬‬
‫אמוניוס ס א ק א ס ה נ י ח א ת ה י ס ו ד ו ת לפילוסופיה ניאופלטונית‪ .‬הוא היה מ צ ר י מתייוון‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ו ה ו ר ה ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל המאה ה ש ל י ש י ת ל ס פ ה ״ ג ב א ל כ ס נ ד ר י ה ‪ .‬בן ל ה ו ר י ם נוצריים‪,‬‬
‫ש מ ע ב נ ע ו ר י ו ל ק ח מפי ה מ ל ו מ ד והאפולוגיטי הנוצרי ק ל מ נ ס מ א ל כ ס נ ד ר י ה ‪ .‬א ח ר ־ כ ך ס ט ה‬
‫מ ה נ צ ר ו ת ‪ ,‬ייסד ב י ת י מ ד ר ש פילוסופי מ ש ל ו ב א ל כ ס נ ד ר י ה ‪ ,‬ב מ ח צ י ת ה ה ר א ש ו נ ה ש ל המאה‬
‫השלישית‪ ,‬ה צ י ב לו מ ט ר ה ל ח ד ש א ת ת ו ר ת ם ש ל ה ו ג י י ד ע ו ת ג ד ו ל י ם ביוון ה ע ת י ק ה ‪ .‬הוא‬
‫ר א ה א ת עצמו כ י ו ר ש ם ש ל אפלטון ואריסטו‪ ,‬אולם ק ו ד ם י כ ו ל כ י נ ה עצמו אפלטוני‪ ,‬או כפי‬
‫ש מ ק ו ב ל ביוונית ‪ -‬ניאופלטוני‪ .‬ח ל ר ־ ה ר ו ח ש ל ה ת ק ו פ ה ו ה ס ב י ב ה ‪ ,‬ש נ ט ה ל מ ס ת ו ר י ן ‪ ,‬ה ח ד י ר‬
‫ל ב י ת ־ מ ד ר ש ו י ס ו ד ו ת ר ב י ם ש ל ד ת ו ת ע ת י ק ו ת ו ח ד ש ו ת ועל־ידי זה חיסן א ת היוונות ב פ נ י‬
‫הנצרות‪.‬‬
‫הוא עצמו לא ר ש ם א ת ת ו ר ת ו ‪ -‬ב ד ו מ ה ל פ י ל ו ס ו פ י ם ר ב י ם ‪ ,‬כגון מוסוניוס ואפיקטטוס ‪ -‬ואת‬
‫ת ל מ י ד י ו המעטים חייב ש ל א ל פ ר ס ם א ת ה ל ק ח ש ש מ ע ו מפיו‪ .‬ב ר י איפוא‪ ,‬שאין אנו יודעים‬
‫מה ל מ ע ש ה ה י ת ה ת ו ר ת ו ש ל ס א ק א ס ומה ה י ת ה ת ר ו מ ת ו ל ת ו ר ה ה נ י א ו פ ל ט ו נ י ת ה מ א ו ח ר ת‬
‫יותר‪ .‬א ו ל ם ה י א ר ו ק ל ס ‪ ,‬הניאופלטוני מ ה מ א ה ה ח מ י ש י ת ל ס פ י ר ה ‪ ,‬ר ש ם שאמוניוס איש‬
‫א ל כ ס נ ד ר י ה ‪ ,‬ב ה ש ר א ת ו ש ל האל‪ ,‬היטיב להבין א ת ת ו ר ת ם ש ל אפלטון ואריסטו‪ ,‬ה ש ת ד ל‬
‫למצוא א ת ה מ ש ו ת ף ש ב ה ן ואף עשאן ל ש ל י מ ו ת א ח ת ‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬היסוד העיקרי בפילוסופיה‬
‫ס י נ ק ר ט י ת זו ה י ת ה ה ת ו ר ה הניאופלטונית‪ ,‬ו ב ה החיצים ה ע י ק ר י י ם שכוונו נ ג ד ה נ צ ר ו ת ‪.‬‬
‫ל ת ו ר ת ו צ י ר ף ס א ק א ס ב ה צ ל ח ה א ת החוקים ש ל ה מ ו ס ר ה א ס ק ט י ‪ ,‬וכן א ת ה ת ו ר ה ה מ ע ש י ת‬
‫ש ל המסתורין‪ ,‬המביאים לידי ה ת י י ח ד ו ת ה ש ל ה נ פ ש ע ם האל‪.‬‬

‫‪208‬‬
 ‫הניאופלטוניות‬

‫תלמידיו ותלמידותיו הרבים‪ .‬שמו של הפילוסוף הצנוע יצא לתהילה לאחר‬

‫שהקיסר גאליינוס )‪ (266-260‬ורעייתו סאלונינה פרשו עליו את חסותם‪.‬‬
‫באתיקה ריכז פלוטינוס את רעיונותיו בעיקר בעניינים שמעבר לעולמנו זה‪,‬‬
‫ובמידה מצומצמת יותר עסק בעניין התנהגותו המעשית של האדם‪ .‬את תכליתה‬
‫של זו הגדיר פלוטינוס ברוח התורה הסטואית על הטוב העילאי ועל האושר‪ .‬הטוב‬
‫העילאי לכל יצור חי מושתת על הפעולה התואמת לטבע‪ :‬ליצור המורכב מחלקים‬
‫רבים הטוב הוא פעולתו של החלק הנעלה שבו ‪ -‬פעולה זו היא היאה לו והיא‬
‫התואמת לטבעו‪ .3‬אושרם של בני־האדם אינו עניין חיצוני‪ ,‬אלא ממהותם‬
‫וממאודם‪ :‬יסודו של האדם הוא בטבע החושב שבו‪ .‬פלוטינוס טוען‪ ,‬בהתאם לרוחה‬
‫של הסטואה האמיתית‪ ,‬שהחכם אינו זקוק לשום דבר חיצוני כדי להשיג את האושר‬
‫ואת הטוב‪ .‬גם תהפוכות הגורל אינן מסוגלות לערער אח אושרו של החכם‪.‬‬
‫כשמתים עליו הקרובים והידידים‪ ,‬החכם יודע המוות מהו; העצב בגלל המוות הוא‬
‫מנת חלקו של חוסר־תבונה‪ .‬החכם יודע שעדיף המוות על התחברותה של הנפש‬
‫עם הגוף‪ .‬ואם על החכם להיאבק עם מחלות או שאר תהפוכות הגורל‪ ,‬הרי יודע‬
‫הוא שזה טבעו של עולמנו זה‪ ,‬המלא עינויים ומצוקות‪ ,‬ועל כן אין הם פוגעים‬
‫בחייו העילאיים ובאושרו‪.4‬‬
‫מאחר שאושרו של החכם תלוי אך בו‪ ,‬אפשר גם לומר שחייו מלאי עונג הם‪.‬‬
‫העונג של החכם אינו תענוג־בשר‪ ,‬שהוא בןיחלוף‪ ,‬ואין בינו והאושר ולא־כלום‪.‬‬
‫אושרו של החכם מצוי בנפש החושבת‪ ,‬ועונגו הוא שלוות־נפש מתמדת‪ .‬החכם‬
‫שליו תמיד ברוחו‪ ,‬ולעולם אין מצב רוחו תלוי בתופעות חיצוניות ‪ . 5‬החכם בז‬
‫לנכסים גשמיים‪ .‬ואם יימצאו שני חכמים‪ ,‬האחד יזכה בכל טוב הטבע‪ ,‬ואילו השני‬
‫כהיפוכו‪ ,‬הרי בעיני פלוטינוס‪ ,‬ההולך בדרכי הסטואה‪ ,‬שניהם מאושרים הם‬
‫במידה שווה‪ ,‬בתנאי‪ ,‬כמובן‪ ,‬ששניהם חכמים במידה שווה‪ .6‬בעקבות כריסיפוס‪,‬‬
‫ובניגוד לדעתו של אריסטו‪ ,‬טוען פלוטינוס‪ ,‬שאין האושר תלוי באורך הזמן כלל‬
‫ואין הוא הולך וגדל ברבות הזמן‪ :‬אושר ממושך אינו עדיף מזה הקצר‪ .‬אם האושר‬
‫קשור אך בעמדתו הפנימית של האדם‪ ,‬הרי שאין למדוד את חיי־האושר בערכי‬
‫הזמן‪ ,‬כי חיים כאלה הם מעבר לזמן‪.7‬‬
‫האתיקה לפלוטינוס קשורה קשר הדוק במיטאפיסיקה שלו‪ .‬התכלית היא‬
‫התחברותה של הנפש עם אלוהיה‪ .‬אפשרות זו ניתנה לכל נפש‪ .‬אין נפש בעולם‬
‫שלא תהא מסוגלת לחזור למקור המשותף לכל הנפשות‪ .8‬הדרך חזרה אל האחד‬
‫ארוכה ונעשית בשלבים‪ .‬קודם־כול על הנפש להתכונן ולהשתחרר מהבשר שבו‬

‫פ ל ו ס י נ ו ם ‪ ,‬אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ראשון‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫שם‪ ,‬מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק חמישי‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שם‪ ,‬מ א מ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק ש נ י ם ־ ע ש ר ‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שם‪ ,‬מ א מ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק חמישה־עשר‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫שם‪ ,‬מ א מ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ר א ש ו ן ואילך‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫שם‪ ,‬א נ א ד ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר שישי‪ ,‬פ ר ק חמישי; אנאדה שלישית‪ ,‬מ א מ ר שישי‪ ,‬פ ר ק שני‪:‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪209‬‬
 ‫מהניאופיתאגוריאות עד לניאופלטוניות‬

‫היא כלואה עליידי אימוץ משמעת חמורה ‪ -‬משמעת מוסרית ומשמעת של חשיבה‬
‫נאותה‪ .‬רק לאחר התכוננות כזו תוכל הנפש להתאחד עם האל באקסטאזה שאין‬
‫לתארה‪.9‬‬
‫‪10‬‬
‫אין לבוז למידות אזרחיות טובות‪ ,‬כי הן המולידות מעשים ראויים ורצויים ‪.‬‬
‫כמידות אזרחיות טובות מקבל פלוטינוס את אלו שהטיפו להן הפילוסופים‬
‫היווניים‪ :‬תבונה‪ ,‬מתינות‪ ,‬צדק ואומץילב‪ .‬מידות אלו ‪ -‬כותב פלוטינוס ‪ -‬ערכן‬
‫רב‪ ,‬כי הן עושות את האדם טוב יותר‪ :‬הן מגבילות וממתנות את תאוותיו‪ ,11‬והן גם‬
‫מאפשרות את שיפור החיים במדינה‪ .‬על האזרח לצאת באומץ־לב נגד העוול‬
‫במדינה‪ ,‬להתקומם כנגד השליטים הלוחצים את האזרחים ומשפילים את כבודם‪:‬‬
‫אל להם להיות סבילים ולהסתפק בתפילה לאלים שישחררום משלטון הרשע‪:‬‬
‫האומץ יחלץ את האדם ולא התפילה‪.12‬‬
‫אף כי הפעולה המעשית והמידות הטובות של האזרח רבות־חשיבות הן‪ ,‬הרי‬
‫מאחר שהן מכוונות לחיים החיצוניים בלבד‪ ,‬רחוקות הן מהמידות הנעלות‪,‬‬
‫הקשורות ביחסי הנפש אל עצמה‪ .‬ארבע המידות העיקריות‪ ,‬כשהן קשורות לא‬
‫בחיים החיצוניים אלא בנפש־האדם‪ ,‬מתעלות ומביאות לידי ״היטהרות״ הנפש‪.13‬‬
‫הנפש הטהורה תנהג בתבונה כשתימנע מלקבל את הדעות הקשורות ביחסה אל‬
‫הגוף ותפעל אך ורק על דעת עצמה‪ ,‬תפעל במתינות אם לא תחוש יחד עם הגוף‪,‬‬
‫תתעטף באומץ כשלא תירא מפני עצם היפרדה מן הגוף ותכלכל את דרכה בצדק‬
‫אם ידריכה השכל ומצד הגוף לא יהיו שום עיכובים‪ .‬נפש בעלת מידות עילאיות‬
‫אלה ״חושבת״ ולא ״חשה״‪ ,‬ובכך היא מתדמה לאל‪ .14‬ואילו הפעולה המעשית‬
‫והמידות הכרוכות בה רמתן נמוכה מפעולת החשיבה הטהורה‪ .‬הפעולה המעשית‬
‫היא במידת־מה ההד הקלוש של הפעולה המביאה לידי הכרת העולם‪ .‬בנייהאדם ‪-‬‬
‫כותב פלוטינוס ‪ -‬כשיחסר להם הכוח ״לחזות ולהסתכל באמצעות הרוח״‪ ,‬עוסקים‬
‫ב״פעולה״‪ ,‬שהיא אך צלה של ״ההסתכלות השכלית״‪ .‬הסתכלותם השכלית לקויה‬
‫משום שנפשם חסרתיאונים‪ ,‬וברצותם ״לראות״ ישקעו במערבולת הפעולה‬
‫המעשית כדי לחזות בעיני־הבשר שלהם מה שאינם מסוגלים לראות בעיניירוחם‪.‬‬
‫היוצא מזה‪ ,‬שהפעולה המעשית מוליכה אך בעקיפין להכרה ולדעת‪.15‬‬

‫אנאדה ר ב י ע י ת ‪ ,‬מ א מ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק שביעי; אנאדה חמישית‪ ,‬מ א מ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק שלישי!‬
‫אנאדה שישית‪ ,‬מ א מ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק שביעי‪.‬‬
‫אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר שישי‪ ,‬פ ר ק תשיעי‪ :‬אנאדה חמישית‪ ,‬מ א מ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק תשיעי‪.‬‬ ‫‪.9‬‬
‫אנאדה שישית‪ ,‬מ א מ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ש י ש ה ־ ע ש ר ‪.‬‬ ‫‪.10‬‬
‫אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק שני‪.‬‬ ‫‪.11‬‬
‫אנאדה שלישית‪ ,‬מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק שמיני‪.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק שישי‪ :‬השווה אפלטון‪ ,‬״ ס ו פ י ס ט ך ׳ ‪ :227c‬״פאידוך׳‬ ‫‪.13‬‬
‫‪430c.‬‬ ‫״פוליטיאה״‬
‫אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק שישי‪.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫אנאדה שלישית‪ ,‬מ א מ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ר ב י ע י ‪.‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪210‬‬
 ‫הניאופלטוניות‬

‫החוויה הנעלה ביותר שאליה מסוגלת הנפש להתעלות היא האקסטאזה‪.‬‬

‫באקסטאזה המסתורית מתאחדת הנפש עם ה״אחד״‪ .‬היא מתנשאת על החשיבה‪,‬‬
‫כי החשיבה תנועה היא‪ ,‬ואילו האחד שרוי בחוסר־תנועה לחלוטין‪ .‬החשיבה היא‬
‫ריבוי‪ ,‬שהרי קיים הנושא החושב והמושא הנחשב‪ ,‬היודע והנודע‪ ,‬ואילו היש‬
‫העילאי ביותר הוא האחד המוחלט‪ .‬את המצב התכליתי של הנפש‪ ,‬שבו תתאחד‬
‫עם האחד‪ ,‬אין לתאר ולהביע במלים‪ .‬את המצב הזה אפשר אך לחיות‪ ,‬להתנסות‬
‫בו‪ ,‬ולא להגדירו‪ .‬פלוטינוס בעצמו התנסה במצב של אקסטאזה כעין זו ארבע‬
‫פעמים‪ ,‬כפי שמוסר לנו פורפיריוס‪ .16‬אפשר להצביע על הדרך המוליכה‬
‫לאקסטאזה כעין זו‪ ,‬אולם אותה עצמה אי־אפשר לתאר‪ .17‬את מעמד האקסטאזה‬
‫ניתן לתאר רק בדרך השלילה‪ :‬הנפש שהגיעה למצב זה היא ללא צורה‪ ,‬אינה‬
‫מודעת את עצמה ומשוללת כל תנועה‪ :‬היא חסרת־מאוויים‪ ,‬תשוקות‪ ,‬תבונה‬
‫ומחשבה‪ .18‬במצב האקסטאזה זהה הנפש עם האל‪ ,‬היא והאל אינם יחד ‪ -‬הם‬
‫אחד‪.19‬‬

‫פ ו ר פ י ר י ו ס ‪ ,‬״חיי פלוטינוס״‪ ,‬פ ר ק שני ושלישי‪.‬‬ ‫‪.16‬‬

‫פלוטינוס‪ ,‬אנאדה שישית‪ ,‬מ א מ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק רביעי‪.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬מ א מ ר רביעי‪ ,‬פ ר ק תשיעי‪ :‬אנאדה חמישית‪ ,‬מ א מ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ראשון‪:‬‬ ‫‪.18‬‬
‫א נ א ד ה שישית‪ ,‬מ א מ ר שביעי‪ ,‬פ ר ק ש ל ו ש י ם ו א ר ב ע ה ‪.‬‬
‫אנאדה שישית‪ ,‬מ א מ ר תשיעי‪ ,‬פ ר ק ת ש י ע י ואילך‪.‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪211‬‬
 ‫חלק אחד־עשר‬

‫סקירות וסיכומים‬
‫בחלקים הקודמים של חיבורנו זה הוזכרו והועלו כמה וכמה רעיונות שנודעת‬
‫להם חשיבות מעבר למשמעות ההיסטורית גרידא‪ :‬הם אקטואליים וחיוניים גם‬
‫בימינו אלו‪ .‬כוונתנו לדון בחלק זה של ספרנו ברעיונות הללו ולבארם מתוך עיון‬
‫מפורט‪.‬‬
 ‫ראשון‬ ‫פרק‬

‫מניעי ה ה ת נ ה ג ו ת ה מ ו ס ר י ת‬

‫אחת השאלות המרכזיות של האתיקה היא השאלה על מהותו של הכוח ה מ נ י ע‬

‫את האדם לעשות מעשה מוסרי‪ .‬שתי תשובות שונות ניתנו לשאלה זו‪ .‬ישנם‬
‫הסבורים שהנורמות האתיות נקבעו על־ידי גורמים על־טבעיים‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫ששורשיה של תורתיהמוסר נעוצים בדת וענפיה הן המצוות שניתנו לאדם בידי‬
‫האל‪ .‬התשובה האחרת מבססת את המוסר על עקרון טבעי ועצמאי‪ ,‬שאינו צריך‬
‫לאישור מצד אלוהות טראנסצנדנטית‪.‬‬
‫בעלי הגישה הדתית למוסר טוענים שאין מוסר ללא אמונה דתית ורק מציאות‬
‫האלוהים היא המחייבת התנהגות מוסרית‪ :‬אלמלא מציאותו של האל ורצונו‪ ,‬היה‬
‫הכול מותר‪ .‬רק אלו המאמינים שהאלוהים משגיח על היחיד‪ ,‬צופה על הליכותיו‬
‫ויודע את מחשבותיו ואת הצפון בסתר־לבו ‪ -‬רק הם מסוגלים להיות דבקים בדרך‬
‫הטוב והישר לבלי נטות ממנה‪.‬‬
‫על־פי דעה זו שואבת תורת־המוסר את כל תוקפה ממצוות האל לאדם‪ .‬חייב אדם‬
‫להישמע ולציית לתביעות כגון ״לא תרצח״‪ ,‬״לא תנאף״‪ ,‬״לא תגנוב״ וכר‪ ,‬רק‬
‫מפני שהן מבטאות את רצון האל‪ .‬המשתייכים לאחת הדתות המטילות מצוות‬
‫)היהדות‪ ,‬הנצרות‪ ,‬האיסלאם( מאמינים שהאל‪ ,‬שהוא אחד ונצחי ומושל בכול‪,‬‬
‫יודע את מעשי האדם וצפונותיו והוא משלם לכל אחד כפי פועלו‪ ,‬בין בחייו‪ ,‬בין‬
‫לאחר מותו‪.‬‬
‫יסודה של האמונה הדתית היא איפוא האמונה בהשגחה המתמדת של האלוהים‬
‫על בנייאנוש‪ ,‬ובעלי האמונה הזאת סבורים שהיא גם היסוד הבלעדי למוסר‪ ,‬כל‬
‫הליכותינו והתנהגותנו צריכות לנבוע אך ורק מיראת־שמים ורק היא משמשת‬
‫ערובה לכך שלא נסטה מדרך המוסר‪.‬‬
‫קרובה להשקפה התיאולוגית המזהה את המוסר עם הדת‪ ,‬היא התפישה התולה‬
‫את המושגים האתיים במשפטים מיטאפיסיים על מהות האדם ומעמדו ביקום כיצור‬
‫תבוני‪ .‬מכיוון שניחן האדם בכושר התבוננות שכלית הוא חייב להתאים את חייו‬
‫לחוק־הטבע‪ ,‬שהוא תבוני ביסודו וחובק זרועות־עולם‪ .‬בעלי גישה מעין זו היו‪,‬‬
‫בין השאר‪ ,‬אפלטון' והסטואיקנים‪.2‬‬

‫ר א ה עמי ‪.14‬‬ ‫‪.1‬‬

‫ר א ה עמי ‪.15‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪215‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫פילוסופים יווניים רבים שללו את הקשר בין המוסר ובין הדת‪ .‬לדעתם‪ ,‬אין האלים‬
‫קיימים כלל‪ ,‬ובמידה שהם קיימים‪ ,‬אין הם נותנים דעתם על בני־האדם ואין אנו‬
‫יודעים עליהם דבר‪.‬‬
‫הפילוסוף הקדםיסוקראטי כסנופאנס היה מסופק ביחס למציאותם ולטבעם של‬
‫האלים‪ .‬הוא כתב‪ :‬״אין עמנו איש‪ ,‬ולעולם לא יהיה‪ ,‬אשר הכיר לדעת את האלים‬
‫אל־נכון״‪.3‬‬
‫הסופיסט פרוטאגוראס היה מתון בהבעת דעות נחרצות ומוחלטות על האלים‪,‬‬
‫כפי שמעידים דבריו הבאים‪ :4‬״באשר לאלים אינני יודע אם קיימים הם אם לא‪ ,‬וכן‬
‫לא ידוע לי מהי דמותם‪ ,‬כי בדרך לדעת נערמו מכשולים רבים‪ :‬חוסר״בהירות‬
‫ומשך חייו הקצרים של האדם״‪.‬‬
‫דיאגוראם )‪ (Diagoras‬מן האי מלוס‪ ,‬משורר לירי ופילוסוף אתאיסט שלל‬
‫מכול־וכול את קיומם של האלים‪ .5‬כמוהו תיאודורוס איש קירינה‪ ,‬המכונה‬
‫״הכופר״ )‪ ,(Atheos‬שלל אף הוא מציאותם של אלים‪.6‬‬
‫קארניאדס הביא כמה וכמה ראיות המוכיחות ‪ -‬לדעתו ‪ -‬את אי־מציאותם של‬
‫האלים‪ .7‬אפיקורוס לא שלל את מציאות האלים אלא טען‪ ,‬שהללו שוכנים‬
‫במרחבים שבין העולמות וחיים מתוך נחת ושלווה נצחית‪ ,8‬והם מתעלמים לחלוטין‬
‫מבנייהאדם ומהעולם‪.9‬‬
‫הללו הטוענים למוסר אוטונומי‪ ,‬שאינו תלוי בהתגלות אלוהית‪ ,‬סבורים שיכול‬
‫האדם לעמוד מאליו על הערכים המוסריים‪ .‬התנהגות בכוח אהבתיהזולת ראויה‬
‫להוקרה לא מכיוון שהיא תנאי לחיי עולם־הבא‪ ,‬אלא מכיוון שהיא מכובדת ונעלה‬
‫בזכות עצמה; ואילו ההתנהגות ההפוכה היא מגונה ושלילית‪ .‬לדעת הסופיסטים‬
‫היווניים‪ ,‬נקבעו הנורמות האתיות על רקע הסתגלותו של הפרט לדרישות‬
‫החברה‪ :‬נורמות אלו משתנות בהתאם לתקופה ולסביבה החברתית‪.‬‬
‫המצדדים באתיקה שאינה נובעת מאמונה דתית תומכים את טענותיהם בעובדה‪,‬‬
‫שרבים הם האנשים יקרי־הנפש ואצילייהרוח שהליכותיהם מוסריות בתכלית‬
‫ובכליזאת אין הם משתייכים למאמינים בדת כלשהי‪ .‬בעת החדשה לימדו סניגוריה‬
‫על האתיקה החילונית הוגי־דעות רבים ובהם שפטסברי‪ ,‬בייל‪ ,‬ווולטייר‪.10‬‬

‫‪Diels, 21 B 34‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪Diels. 74 B 4‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪Aristophanes, Nub. 830; Av. 1073; Ran. 320; Cic., nat. deor. 1,2; 3,89; Ail., var. hist. 2,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪31; Sext., Adv. math. 9, 53‬‬
‫‪Cic., nat. deor. 1,2; D.L. 2. 98 sq.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪Sext. Adv. math. 9, 53‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪D.L. 10, 89; Cic., nat. deor. 1, 18; fin. 2, 75; Us., Ep. fr. 359, 364‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪;24 ,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪Philod. Dc dcis. fr. 1, 13. 18, 41 ; 8 1 9‬‬ ‫ואילך‬
‫ל ו ר ד ש פ ט ‪ 0‬ב ר י‪ (Anton Ashley Cooper, Third Earl of Shaftesbury, 1671-1713)10.‬טוען‬

‫‪216‬‬
 ‫מניעי ההתנהגות המוסרית‬

‫הוגייהדעות הסבורים שהכוח המניע את האדם למעשה מוסרי הוא אימאננטי‪,‬‬

‫משוקע בעצם הווייתו ואינו תלוי בגורם עליטבעי מבחינים בדרךיכלל בשני‬
‫סוגים של כוחות שבהם תלויה הפעילות המוסרית‪ :‬כוחותיהשיפוט )השיקול‪,‬‬
‫העיון‪ ,‬התבונה‪ ,‬השכל( וכוחותיהרגש )התשוקות והדחפים(‪ ,‬והיחסים ביניהם‬
‫נתפשים בדרך של ניגוד או בדרך של השלמה‪.‬‬
‫לדעת פילוסופים יווניים רבים ‪ -‬והבולטים שבהם הם אפלטון וחסידי האסכולה‬
‫הסטואית ‪ -‬רק התבונה מסוגלת להניע את האדם לעשות מעשה מוסרי‪ ,‬וראוי‬
‫איפוא להרחיב מעט בתיאור השקפתו של אפלטון בנושא זה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬מבחין אפלטון בין שלושה חלקים בנפש‪ :‬השכל‪ ,‬המזג והיצר‪ .‬שני‬
‫החלקים האחרונים מועדים לפורענות וסכנות רבות נשקפות מהן לבריאותה של‬
‫הנפש‪ .‬יצרייהגוף ותאוות־הנפש הם המקור לכל רע הפוקד את האדם‪ ,‬מהם‬
‫הדאגות והפחד‪ ,‬בלבוליהדעת‪ ,‬טירוףיהחושים ושאר מידות מגונות וחולשות‬
‫הממררות את חיייהאדם‪ .‬המרפא שמציע אפלטון לרעות חולות אלו של הנפש הוא‬
‫הסיגוף‪ ,‬הפרישה מתשוקות־הגוף והכנעתן‪ .‬בעשותו כך מתיר האדם את נפשו‬
‫מכבלייהגוף ופודה עצמו מן הייסורים שממיסות עליו התאוות‪ .‬לדעת אפלטון‪ ,‬כפי‬
‫שהיא עולה בבירור מתוך ״פיידון״ ו׳׳המדינה״‪ ,‬חייב האדם לטהר עצמו‬
‫מיצרי־הגוף ומתשוקות־־החושים‪.‬‬
‫מבין המצדדים בהשקפה שהרגש ‪ -‬ולא השכל ‪ -‬שולט באדם‪ ,‬ראוי להזכיר את‬
‫הפילוסוף היווני הקדסיסוקראטי אמפדוקלס‪ .‬לדעתו‪ ,‬ארבעה הם יסודות ההוויה‪:‬‬
‫אש‪ ,‬אוויר‪ ,‬מים ועפר‪ .‬ארבעה יסודות אלו שרויים בתנועה מתמדת‪ ,‬אלא שאין‬

‫ב ס פ ר ו ‪ ,‬״ מ ח ק ר ע ל המידה ה ט ו ב ה ״ ו ‪ .(An inquiry conccming virtue ami Merit‬ש ס י ל ו ק ה ש ל‬

‫ה ה נ מ ק ה ה ת י א ו ל ו ג י ת אינו פוגע ב ה ח ל ט י ו ת ם ש ל ה ע ר כ י ם המוסריים ו ב ת ו ק פ ם ‪ .‬ניתן ל ב ס ס ם‬
‫ע ל ע ק ר ו ן ט ב ע י ־ ע צ מ א י שאינו צ ר י ך ל ש ו ם א י ש ו ר וחיזוק אלוהי‪ ,‬שכן הוא ט ב ו ע בהווייתו‬
‫ה ר ו ח נ י ת ש ל האדם‪ ,‬מעין ס מ כ ו ת פ נ י מ י ת ואינטואיטיבית שבאדם‪ ,‬ש ב כ ו ח ה הוא מ ס ו ג ל‬
‫של שפטסברי כנגד‬ ‫המרכזיות‬ ‫א ח ת מטענותיו‬ ‫ה מ ו ס ר השונות‪.‬‬ ‫בשאלות‬ ‫להכריע‬
‫ה ת י א ו ל ו ג י ם היא‪ ,‬ש א ם ‪ -‬כפי ש ס ב ו ר י ם ה ל ל ו ־ מ ק ו ר ם ש ל ה ע ר כ י ם ה מ ו ס ר י י ם הוא בצו ה א ל‬
‫ב ל ב ד ‪ ,‬כי אז אין שום מובן ממשי ל מ ו ש ג י ם כ א מ ת ‪ ,‬צדק ויושר‪ ,‬שכן ת ו כ נ ם ש ל אלו אינו‬
‫תוכן ב ע ל א י כ ו ת מ ו ס ר י ת פנימית‪ ,‬א ל א ר ק ביטויו ש ל רצון ה א ל ה ס ת ו ם ו ח ס ר ־ ה פ ש ר ‪.‬‬
‫פייר בייל )‪ ,(Pierre Bayic, 1647-1706‬מ ס ו ל ל י ה ד ר ך ל ה ש כ ל ה ב צ ר פ ת ‪ ,‬טען ש ה א מ ו נ ו ת‬
‫ה ט פ ל ו ת ס כ נ ת ן ל ח ב ר ה ה א נ ו ש י ת מ ר ו ב ה מזו ש ל הכפירה‪ .‬א ש ר ל ב ע י ה ה מ ר כ ז י ת ש ל זמנו‪,‬‬
‫היא ב ע י י ת ה י ח ס שבין האמונה והמדע‪ ,‬טען בייל ל ה פ ר ד ה מ ו ח ל ט ת בין השניים‪ .‬בדומה‬
‫ל ש פ ט ס ב ר י מ ע ס י ק ה א ת בייל השאלה‪ ,‬האם יכולים ה כ ו פ ר י ם ב מ צ י א ו ת האלוהים ל ה י ו ת‬
‫א נ ש י ם מוסריים? האם ת ל ו י ו ת המידות ה מ ו ס ר י ו ת ב א מ ו נ ה באלוהים? ל ד ע ת בייל‪ ,‬מוכיח‬
‫הנסיון וכן העיון הפילוסופי ש ג ם ה א ת י א י ס ט מ ס ו ג ל ל ה ג י ע לידי ה כ ר ה מ ו ס ר י ת ב ר ו ר ה ש ל‬
‫ט ו ב ורע‪.‬‬
‫וולטיר)‪ (Voltaire. 1694-1778‬ה ל ך ב ד ר כ ם ש ל ש פ ט ס ב ר י ובייל‪ .‬לדעתו‪ ,‬עומד האדם ב ר ש ו ת‬
‫עצמו והוא אדון ל ג ו ר ל ו ‪ .‬הוא חייב ל כ ל כ ל מעשיו ב ע ו ל ם הזה מ ב ל י ל ה ת ח ש ב ב ש א ל ו ת‬
‫בעולסיהבא‪.‬‬ ‫שכר־ועונש‬

‫‪217‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫תנועתם נובעת מכוח עצמם‪ ,‬אלא מכוחם של היסודות האמוציונאליים ‪ -‬האהבה‬

‫והאיבה‪ .‬את מקור הפשע והחטא קובע אמפידוקלס בנטיה לסטות ממצוות האהבה‬
‫ולהפקיר עצמו לדחפי האיבה‪ .‬ביטויה המיידי של תופעה זו הוא הריגתם של‬
‫בעלי־חיים‪.‬‬
‫שאלה מרכזית שהרבו לתת עליה את הדעת היא שאלת המצפון‪ .‬למרות שבעיה‬
‫זו נדונה פעמים הרבה וברוב עיון‪ ,‬לא הגיעו הפילוסופים להסכמה בעניין‪.‬‬
‫סוקראטס" מכנה את המצפון ‪ - daimonion‬מעין קול פנימי המזהיר את האדם‬
‫מפני עשיית הרע‪ .‬לפי קאנט‪ ,‬המצפון הוא הציווי המוחלט הנובע מתבונה טהורה‪,‬‬
‫וכך הוא מתאר את הציווי ‪ -‬הצו הקאטיגורי‪ ,‬בלשונו של קאנט‪ :‬״עשה מעשיך רק‬
‫עליפי אותו הכלל המעשי‪ ,‬אשר בקבלך אותו‪ ,‬יכול אתה לרצות כי יהיה לחוק‬
‫כללי״‪ .12‬הוגיידעות אחרים בני תקופתנו מפרשים את המצפון כנכונות רגשית‬
‫ומעשית לקדם את אושרו של הזולת ובשאיפה להרבות את אושרם של פרטים‬
‫רבים ככל האפשר‪ .‬ישנם המגדירים את המצפון בכושרו הרוחני של האדם לשפוט‬
‫באופן ספונטאני את ערכם המוסרי של מעשיו‪ .‬כושר זה מתגלה כ״קול פנימי״‬
‫האוסר או מתיר מעשה מסוים‪ ,‬מזהיר מפניו או מצווה לעשותו‪ ,‬או שהוא מתגלה‬
‫כרגש של סיפוק או חרטה שלאחר־מעשה‪ .‬למרות חילוקי־הדעות על מהותו של‬
‫המצפון וגדרו‪ ,‬מוסכם על כולם שהמצפון מנחה את האדם בחיי־המוסר‪ ,‬ובלעדיו‬
‫לא יידע האדם את המעשה הנכון שעליו לעשותו‪.‬‬
‫לעומת אלה‪ ,‬כגון אפלטון‪ ,‬שתפשו את היחס שבין השכל והרגשות כיחס של‬
‫ניגוד‪ ,‬ישנם הרואים יחס זה כיחס של השלמה‪ ,‬והבולט מבין הסבורים כך הוא‬
‫אריסטו‪ ,‬שלדעתו שני הכוחות הללו‪ ,‬השכל והרגש‪ ,‬משלימים זה את זה‪ .‬לשיטת‬
‫אריסטו‪ ,‬כלולים גם השכל וגם התאוות למיניהן בתכלית החיים‪ .‬לשאיפות‬
‫ולתשוקות חשיבות מרובה בחיי־האדם‪ ,‬שכן אלו הם הכוחות המניעים את‬
‫היצורים לשאוף ולרצות‪ .‬השכל אינו פועל אלא אם כן מניעו כוח־הרגש‪ .‬ואולם יש‬
‫שהרצון וההגיון מגיעים לידי עימות וסכסוך‪ .‬ההגיון חוזה מראש את התוצאות‬
‫ונוטה לצד מסוים‪ ,‬ואילו הרצון מודע רק להווה ומושך לצד התאווה וסיפוקה‪.‬‬
‫לדעת אריסטו‪ ,‬אין לדחות אף לא אחד מהכוחות הפועלים בחיי־הנפש‪ ,‬שכן כל‬
‫הכוחות נוצרו לתכלית מסוימת ועלינו להביאם לידי הרמוניה ואיזון‪ .‬הרמוניה זו‬
‫היא הערובה לבריאותיהנפש‪.‬‬
‫יש אמת מרובה בטענה שהשיקול השכלי יש לו השפעה מסוימת על התגברותן‬
‫של התשוקות או על דיכוין‪ ,‬בכך שהוא צופה את הנזק או את התועלת שיבואו‬
‫בעקבות סיפוקן‪ ,‬ואף יש בכוחו להשפיע על ההתייחסות לתכליות‪ ,‬ואולם השיקול‬
‫התבוני לבדו אינו מסוגל להניע את הרצון‪ .‬בהנעת הרצון משמשים גורמים‬

‫אפלטון‪ ,‬״אפולוגיה״‪40 ,‬א‪.‬‬ ‫‪.11‬‬

‫״ ה נ ח ת יסוד ל מ י ט א פ י ס י ק ה ש ל המידות״‪ ,‬ת ר ג ם מ‪ .‬שפי‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ת ר צ ״ ג ‪ ,‬עמי ‪.78‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪218‬‬
 ‫מניעי ה ה ת נ ה ג ו ת ה מ ו ס ר י ת‬

‫מנוגדים‪ ,‬רציונאליים ואמוציונאליים כאחד‪ ,‬כלומר‪ :‬כל קשת היסודות המגוונים‬

‫שבטבע־האדם‪.‬‬
‫גם לדעת סוקראטס‪ ,‬קובעים השכל והרגש כאחד את אורודחייו של האדם‪ ,‬אלא‬
‫שהדומינאנטי והחשוב שבהם הוא השכל‪ .‬אם שכלו של האדם מתפתח כהלכתו‬
‫ובנתיב האמת‪ ,‬סופו שהוא מתחבר חיבור בר־קיימא עם הרגש והרצון‪ ,‬ויש בכוחו‬
‫להגשים הלכה למעשה את ערכי הטוב והיפה‪.‬‬

‫נוכחנו לדעת‪ ,‬ששתי השקפות עיקריות רווחות על דבר מוצאו של המוסר‪:‬‬

‫ההשקפה הדתית‪ ,‬שלפיה תלוי המוסר במצוות האל לאדם‪ :‬ולעומתה ההשקפה‬
‫האומרת‪ ,‬שיש בכוח האדם להגיע לידי הכרה מוסרית עצמאית ולברר לעצמו את‬
‫ערכי המוסר מתוך פנימיותו‪.‬‬
‫לדעת כותב שורות אלו‪ ,‬יש לנהוג בוויכוח זה מתוך רוח של הבנה הדדית‬
‫וסובלנות ולהתרחק מן הקיצוניות‪ .‬אין זה מן התבונה להזדהות עם׳מצדדיה של דת‬
‫אחת מסוימת‪ ,‬שהיא בעיניהם הנעלה מכל שאר הדתות והם מבקשים לבצר את‬
‫מעמדה כדת בלעדית‪ .‬זוהי גישה פאנאטית הקובעת‪ ,‬כי שאר הדתות הן בגדר‬
‫עבודהיזרה ואינן אמיתיות‪ .‬סופה של הדרך הזאת שהיא מובילה לרדיפות־דת‬
‫אכזריות ולמעשייהרג המוניים‪ ,‬כפי שהדבר ידוע לנו מתולדות הדתות‪ .13‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬אין זה נכון להזדהות עם חילוניים קיצוניים‪ ,‬הפוסלים כל התנהגות מוסרית‬
‫שמקורה באמונה דתית והמוכנים לקבל רק מוסר אנושי‪ ,‬דהיינו‪ :‬זה המוכתב‬
‫על־ידי הכרתו הערכית של האדם‪ .‬לגבי דדו של איש־המוסר ושוחריהטוב אין‬
‫חשיבות למקורה של ההתנהגות המוסרית ולסיבתה‪ ,‬ובלבד שיהא האדם נוהג‬
‫על־פי ערכי המוסר והצדק‪ .‬ניתן להתווכח‪ ,‬דרך משל‪ ,‬על תוקפה של ההערכה‬
‫המוסרית ש״הגניבה היא עוול״‪ .‬אלה יטענו שצו האל הוא המקנה לה את תוקפה‬
‫ואלה יאמרו שהזלזול בקניין הזולת מערער את כל המערכת החברתית‪ .‬בין כך‬
‫ובין כך‪ ,‬חשיבות נובעת רק להערכה עצמה ויש לעודד את בני־האדם לקבלה‬
‫ולהקפיד עליה‪.‬‬
‫אנו עדים בתקופתנו לירידת המוסר ולטשטוש הערכים בכל תחומי החיים ‪-‬‬
‫האנושיים‪ ,‬החברתיים והמדיניים‪ .‬האלימות מושלת בכיפה ונגעי הסמים‬
‫והמתירנות המינית משחיתים כל חלקה טובה‪ ,‬במיוחד בקרב בני־הנוער‪ .‬שומה‬
‫עלינו להתגייס למאמץ ציבורייחברתי עליון‪ ,‬כדי לשקם את החברה מבחינה‬
‫מוסרית ולהביא לה מזור רוחני‪ ,‬ולשוב ולהשריש בה את ערכי המוסר ‪ -‬אם בדרך‬
‫של שכנוע הגיוני ואם באמצעות הטפה דתית‪ .‬גם לשכל וגם לדת נועד תפקיד‬
‫רב־ערך בהקניית הערכים להמוךהעם‪.‬‬

‫מ ת ו ך ק נ א ו ת ה ה ד ת י ת ע ש ת ה ה נ צ ר ו ת בימי־הביניים מעשי־זוועה ב י ה ו ד י ם ו ל א ח ר ־ מ כ ן‬ ‫‪.13‬‬

‫ה ש מ י ד ה ח ל ק נ י כ ר ש ל ילידי א מ ר י ק ה ‪.‬‬

‫‪219‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫כל אדם חייב להתייחס מתוך סובלנות כלפי השקפות הזולת‪ ,‬דעותיו‪ ,‬מנהגיו‬
‫ונימוסיו ‪ -‬בין אם מדובר ביחיד ובין אם מדובר בחברה שלימה‪.‬‬
‫עקרון זה של סובלנות הדדית היה מקובל על הוגיידעות רבים‪ .‬תפקיד חשוב‬
‫בהפצת עקרון זה היה לתנועת ההשכלה בצרפת‪ ,‬ובמיוחד לבייל ולוולטיר‪ ,‬אשר‬
‫ביקשו לרסן את קנאותה של הכנסייה והטיפו לכך‪ ,‬שאין לאיש זכות לרדוף את‬
‫הזולת בשל דעותיו‪.14‬‬

‫לסיום פרק זה ראוי לעיין בשאלה הבאה‪ :‬כשבאים אנו לחרוץ משפט על התנהגות‬
‫מסוימת הטובה היא או רעה‪ ,‬האם דנים אנו את המעשה עליפי מניעיו‪ ,‬או עליפי‬
‫תוצאותיו? מובן מאליו שהמצב הרצוי הוא שיהיו תוצאות טובות למעשה שמניעיו‬
‫טובים‪ .‬ואולם יש שאין הנסיבות מאפשרות לאדם להגשים את רצונו הטוב‪.‬‬
‫במקרה כזה ראוי שנדון את האדם עליפי כוונתו הטובה‪ ,‬גם אם לא עלה בידו‬
‫להגשימה‪ .‬עצם השאיפה לטוב ראויה לשבח ‪ . ,5‬בצדק כתב אובידיוס‪ut desint :‬‬
‫‪) vires, tamen est landanda voluntas‬״גם אם חסרים הכוחות‪ ,‬יש לשבח את‬
‫הרצון הטוב״‪.(16‬‬
‫כדאי להעיר כאן‪ ,‬שהסטואיקאנים דיברו הרבה בשבח הכוונה‪ .‬טיבו של המעשה‬
‫נדון על־פי כוונתו‪ ,‬ואם טובה הכוונה‪ ,‬טוב גם המעשה‪ .‬הם הבחינו בין המעשים‬
‫שגדרם החיצוני הוא מוסרי ובין מעשים שהכוונה הפנימית המשוקעת בהם היא‬
‫מוסרית‪ :‬הראשונים הם בגדר מעשים ״נכונים״ ואילו האחרונים הם מעשים‬
‫״ישרים״‪ .‬אם אין אנו יודעים מהי כוונתו הפנימית של מעשה‪ ,‬אין אנו יכולים‬
‫לשפוט על טיבו‪.‬‬

‫ע ל ר ע י ו נ ו ת י ו ש ל ב י י ל ה ס ת מ ך וולטיר כ ש כ ת ב א ת ס פ ר ו ה מ פ ו ר ס ם ״ מ ס כ ת ע ל ה ס ו ב ל נ ו ת ״‬ ‫‪.14‬‬
‫ב״‪Voltair, Traite sur la tolerance).) 1763‬‬
‫וכן מ ק ו ב ל ע ל ח ז ״ ל שאמרו‪ :‬״ ח ו ש ב אדם ל ע ש ו ת מצווה‪ ,‬ו נ א נ ס ולא עשאה‪ ,‬מ ע ל ה עליו‬ ‫‪.15‬‬
‫ה כ ת ו ב כאילו ע ש א ה ״ ) ב ר כ ו ת ו‪ ,‬ע״א(; ״ מ ח ש ב ה ט ו ב ה ה ק ב ״ ה מ צ ר פ ה ל מ ע ש ה ״ ) ק י ד ו ש י ן‬
‫מ‪ ,‬ע״א( וכן ב מ ק ו מ ו ת ה ר ב ה ‪.‬‬
‫‪Ovid., Epis. ex Ponto, 34, 79‬‬ ‫‪.16‬‬

‫‪220‬‬
 ‫שני‬ ‫פרק‬

‫בעיית ח ו פ ש ־ ה ר צ ו ן‬

‫שאלת חופש־הרצון היא מרכזית בתחום זה של הפילוסופיה‪ ,‬שעניינו הקיום‬

‫האנושי ומהותו‪ .‬הדעות שהובעו בנדון זה שונות הן ומגוונות ולעתים קרובות אף‬
‫מנוגדת זו לזו‪.‬‬
‫שיטות מסוימות מניחות‪ ,‬שאין דבר מתרחש אלא עליפי רצון האל ובכוח‬
‫גזירתו‪ ,‬וכל רצון אחר בטל ומבוטל מלפני רצונו של האלוהים הכולייכול‪ .‬מכיוון‬
‫שגורלו של האדם נחרץ מראש על־ידי האל‪ ,‬שוב אין כוח בעולם שישנה זאת‬
‫ואי־אפשר לו לאדם להשתחרר מן הגורל שנועד לו‪.1‬‬
‫תורת הגזירה הקדומה כרוכה בקשיים חמורים מבחינתה של תורת־המוסר‪ ,‬שכן‬
‫המסקנה הנובעת מהשקפה זו היא שהחטא והרשע שבעולם מוצאם מרצון' האל‪,‬‬
‫וההגיון שבכך פשוט הוא ומבואר‪ :‬אם כל מעשי־האדם תלויים בגזירת האל‬
‫וברצונו‪ ,‬כי אז גם הטוב וגם הרע מקורם בו‪ .‬על־פי השקפה זו מסתבר‪ ,‬שעצם‬
‫היות האדם צדיק העתיד לבוא על שכרו הנצחי או רשע שנועד לחטוא ולבוא על‬
‫עונשו איננו עניין לבחירה חופשית אלא תלוי לחלוטין ברצון־האל‪.2‬‬

‫בעניין ה ג ז י ר ה ו ה ב ח י ר ה ר ו ו ח ו ב י ה ד ו ת ד ע ו ת שונות‪ .‬יוסף בן מ ת ת י ה ו ) ״ מ ל ח מ ו ת ״ ב‪ ,‬ח‪ ,‬יד‪,‬‬ ‫‪.1‬‬

‫ב ת ר ג ו מ ו ש ל י‪.‬ג‪ .‬שמחוני‪ ,‬עמי קיט‪ :‬״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ ,‬ב ת ר ג ו מ ו ש ל א‪ .‬שליט‪ ,‬יג‪ ,‬ה‪ ,‬ט( מ ב י א‬
‫כ מ ה ה ש ק פ ו ת ש ה י ו מ ק ו ב ל ו ת בימי ב י ת שני‪ ,‬ואלו הן‪ :‬ל ד ע ת ה פ ר ו ש י ם ת ל ו י ה כ ו ל ב ג ז י ר ה ‪,‬‬
‫מ ל ב ד ה מ ע ש ה ה ט ו ב א ו היפוכו‪ ,‬ה מ ע ש ה ה ר ע ‪ ,‬ש ה ם בידי האדם‪ ,‬אם כי גם ב א ל ה מ ס ת י י ע‬
‫האדם ב ה ש ג ח ה ‪ :‬האיסיים ס ב ו ר י ם היו ש כ ל מעשי האדם‪ ,‬ל ל א י ו צ א ־ מ ך ה כ ל ל ‪ ,‬נ ג ז ר י ם מ ר א ש‬
‫על־פי ה ה ש ג ח ה העליונה‪ ,‬ו ה ב ח י ר ה ה ח ו פ ש י ת א י נ נ ה ק י י מ ת כלל‪ :‬הצדוקים‪ ,‬ל ע ו מ ת ם ‪ ,‬כ פ ר ו‬
‫ב ג ז י ר ה ו ב ה ש ג ח ת ה א ל וטענו כי האדם חופשי ל ע ש ו ת כ ר צ ו נ ו ) ר ׳ א‪.‬א‪ .‬א ו ר ב ך ‪ ,‬״ ח ז ״ ל ‪-‬‬
‫פ ר ק י א מ ו נ ו ת ודעות״‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,‬עמי ‪.(227‬‬
‫א ש ר ל ה ש ק פ ו ת י ה ם ש ל ח ז ״ ל ב ס ו ג י א זו‪ ,‬נ ב ד ל ו ה ד ע ו ת בין אישים שונים בזמנים שונים‪.‬‬
‫האמונה ב ש נ י ה ע י ק ר י ם ש ל ה ש ג ח ה ו ח ו פ ש ־ ה ב ח י ר ה מ ש ו ת פ ת ל ת נ א י ם ב מ א ו ת ה ר א ש ו נ ה‬
‫והשנייה ו ל א מ ו ר א י ם ש א ח ר י ה ם ‪ ,‬אם כי ה ם נ ב ד ל י ם ב ק ב י ע ת ג ב ו ל ו ת י ה ם ו ב ד ר כ י ה ה ש ל מ ה‬
‫ב י נ י ה ם ) א ו ר ב ך ‪ ,‬שם‪ .(235 ,‬ב ס כ מ ו ס ו ג י א זו א ו מ ר פ ר ו פ ׳ א ו ר ב ך ) ש ם ‪ ,‬עמי ‪ ,(253‬ש ח ז ״ ל לא‬
‫נ ר ת ע ו מפני ה ס ת י ר ה שבין שני ע י ק ר י ם א ל ו המנוגדים לכאורה‪ :‬ה ה ש ג ח ה ה א ל ו ה י ת ו ה ר צ ו ן‬
‫החופשי‪ ,‬שכן ע נ י י נ ם ל א היה ב מ צ י א ת פ ת ר ו ן עיוני ח ל ק ‪ ,‬א ל א ב ה פ ע ל ת כ ל כ ו ח ו ת י ו ש ל‬
‫האדם‪ :‬ג ם זה הטמון ב ת ו ד ע ת ה ח י ר ו ת ו ה ר צ ו ן ל ע ש ו ת א ת ה ט ו ב וגם ש ל ה ר ג ש ת א פ ס ו ת‬
‫האדם ו ה ת ל ו ת ה מ ו ח ל ט ת ב ה ש ג ח ה העליונה‪ ,‬שכן פני מ ח ש ב ת ם ה ד ת י ת ה ו פ נ ו ב א ו ת ה מידה‬
‫כ ל פ י אלוהים כ מ ו כ ל פ י ה ע ו ל ם ו ה ח ב ר ה ‪.‬‬
‫א‪.‬צ‪ .‬ב ר א ו ן מ ע ל ה ב ס פ ר ו ‪ ,‬״ ה ש י ק ו ל ה פ י ל ו ס ו פ י ״ ) ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1983 ,‬עמי ‪ (162‬א ת‬ ‫‪.2‬‬
‫ש א ל ת ה י ח ס בין הרעיון ב ד ב ר ידיעתו ה כ ו ל ל ת ו ה מ ו ק ד מ ת ש ל ה א ל לבין ה ה נ ח ה ב ד ב ר ח ו פ ש‬

‫‪221‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫תורת־הגזירה הנפוצה בדתות רבות משקפת את תחושת התלות המוחלטת של‬

‫המאמין באלוהיו ומחזקת את האמונה שהאל גזר על בני־אדם מסוימים שיהיו‬
‫צדיקים‪ ,3‬שומרי מצוותיהאל‪ ,‬ואף קבע את שכרם‪ .‬השקפה זו כרוכה בהרגשת‬
‫עליונות של עדת המאמינים‪ ,‬הסבורים שכל מי שאינו מצטרף לדתם מעיד על עצמו‬
‫שכבר נגזר עליו להיות רשע ולבוא על עונשו‪ .4‬רבים מחסידי אמונת־הגזירה‬
‫מאמינים‪ ,‬שבחירתם על־ידי האל לא נעשתה בזכותם אלא היא פרי חסדו המיוחד‬
‫של האל‪.‬‬

‫השקפה אחרת‪ ,‬בדומה לראשונה הרווחת בקרב רבים ואף בין הפילוסופים‪ ,‬היא‬
‫ההשקפה שהכול תלוי בגזירת הגורל )‪ .(fatum‬לפי ההשקפה הפאטאליסטית‬
‫מתרחשים כל מאורעות חיינו מכוח סיבות קדומות של טרםיהחיים‪ .‬השוללים‬
‫השקפה זו טוענים‪ ,‬שאילו נהגנו מתוך הכרת־חיים פאטאליסטית היתה ניטלת‬
‫מאיתנו כל שאיפה‪ ,‬כל דחף ליוזמת״עשייה היה מושבת בנו‪ ,‬והיינו מוציאים את‬
‫ימינו מתוך בטלה וניוון‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשעת מחלה‪ ,‬היינו נמנעים מלהזדקק לרופא‬
‫בטענה‪ ,‬כי גורלנו נחרץ זה מכבר‪ ,‬ואין הדבר תלוי ברופא וברפואותיו אם נבריא‬
‫או לא‪ ,‬אלא מה שהועיד לנו הגורל הוא יקום ויהיה‪ ,‬ואין עצה ואין תושייה‪ .‬טענה‬
‫נוספת בפיהם של מתנגדי הפאטאליזם היא‪ ,‬שאם אכן אין החלטותינו ומעשינו פרי‬
‫רצוננו החופשי‪ ,‬אלא כפויים הם עלינו בכוח הגורל‪ ,‬כי אז אין מקום לשבח את‬
‫מעשינו או לגנותם ובוודאי שלא לגמול לנו עליהם‪ .‬ומכיוון שאין הדעת סובלת‬
‫השקפה זו‪ ,‬יש לדחותה‪.‬‬
‫קיקרו שם ללעג ולקלס את תורת־האיצטגנינות‪ ,‬במיוחד הכשדית‪ ,‬שלפיה כל‬
‫תכונותיו של האדם‪ ,‬מזגו‪ ,‬אופיו וקורותיו תלויים בכוכב שבסימנו נולד‪ .‬תורה זו‬

‫ה ב ח י ר ה והעשייה ש ל האדם‪ .‬הוא כ ו ת ב ש ק י י מ ת כאן ס ת י ר ה בעליל‪ :‬אם ה א ל יודע מ ר א ש‬

‫מה יעשה כ ל אדם ב כ ל ר ג ע ו ר ג ע ‪ ,‬אז אין לאדם ח ו פ ש ־ ב ח י ר ה ‪ .‬ו״אם יש לאדם ח ו פ ש ־ ב ח י ר ה ‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬אם ר ש א י הוא ב כ ל ש ע ה ל ה ח ל י ט מה י ע ש ה ומה ל א י ע ש ה ולממש ב ו ב מ ק ו ם א ת‬
‫ה ח ל ט ת ו ‪ ,‬כי אז אין ש ו ם ד ב ר ודאי מ ר א ש ל ג ב י מעשיו ומחדליו‪ ,‬ומנועה מן ה א ל הידיעה ש ל‬
‫ה ע ת י ד ל ה ת ר ח ש ‪ ,‬ל מ י צ ע ר ב כ ל מה ש נ ו ג ע ל מ ע ש י בני־אדם״‪ .‬נציין ש ג ם חז׳׳ל היו מודעים‬
‫ל ב ע י ה זו‪ ,‬מה ש מ ש ת ק ף ב מ א מ ר ו הידוע ש ל ר ב י עקיבא‪ :‬״ ה כ ו ל צפוי ו ה ר ש ו ת נ ת ו נ ה ״ ‪,‬‬
‫א ת ג י ש ת ה ה מ ק ו ר י ת ש ל היהדות ל ש א ל ה זו‪ ,‬גישה ה מ ב ו ס ס ת ע ל ה ב ח נ ה‬ ‫המבטא‬
‫א ק ס י ס ט נ צ י א ל י ת ש ל ה ב ע י ה )ר׳ ה ר ב א ל י ה ו ד ס ל ר ‪ ,‬״ מ כ ת ב מאליהו״‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬ק ו נ ט ר ס‬
‫ה ב ח י ר ה ‪ ,‬לונדון תשט״ו(‪.‬‬
‫יוצאת־דופן היא היהדות‪ ,‬ש ל פ י ה ש ק פ ת ה חופשי ה א ת ! ל ב ח ו ר ב ד ר ך ה ט ו ב או ה ר ע ‪ ,‬ל ה י ו ת‬ ‫‪.3‬‬
‫צדיק או ר ש ע ‪ ,‬ו כ ד ב ר י ה ג מ ר א )נדה ל‪ ,‬ע ״ ב ( שמשביעין א ת האדם לפני צ א ת ו ל א ו ו י ר‬
‫העולם‪ :‬״ ת ה י צדיק ו א ל ת ה י ר ש ע ״ ‪.‬‬
‫ג ם בעניין זה מיוחדת היא היהדות שאינה פ ו ס ל ת מ ר א ש א ת מי שאינו מ ב נ י דתימשה‪ ,‬א ל א‬
‫מ כ י ר ה ב ״ ח ס י ד י אומות ה ע ו ל ם ״ ‪ ,‬דהיינו בגויים ה מ ת נ ה ג י ם במידת ה ח ס י ד ו ת ומקפידים ע ל‬
‫״ ש ב ע מ צ ו ו ת בני נ ח ״ )כפי שהן מ ב ו א ר ו ת ב מ ס כ ת סנהדרין(‪ ,‬ו מ ו ב ט ח ל ה ם ש ה ם בני‬
‫עולס־הבא‪.‬‬

‫‪222‬‬
 ‫בעיית חופשיהרצון‬

‫תורת־שקר היא‪ ,‬שהרי עובדה היא כי מצויים בנייאדם שנולדו בעתיובעונה־אחת‬

‫ובכליזאת אין כל דמיון ביניהם ‪ -‬לא מבחינת אופיים ולא מבחינת תולדותיחייהם‪.‬‬
‫ולא זו אף זו‪ :‬לא־אחת נתבדו נבואות האיצטגנינים‪.‬‬
‫קרובה לדעתו של קיקרו היא דעתו של פלוטינום‪ ,‬הקובע שטעות בידם של אלו‬
‫הסבורים שכל מעשייהאדם ותוצאותיהם תלויים בכוכבים ובמזלות‪ .‬איוולת היא‬
‫לראות את בני־האדם כאבנים המתגלגלות במורד‪ ,‬החסרים רצון חופשי להנהיג‬
‫בעצמם את דרכם‪.‬‬

‫השוללים את מציאותו של רצון חופשי מנמקים את דעתם בטיעון האומר שאין דבר‬
‫שאין לו סיבה ‪ -‬תהיה זו סיבה הכרחית‪ ,‬סבירה או מקרית‪ .‬השקפתם היא‬
‫דטרמיניסטית מיסודה‪ ,‬שכן על־פי טיעון זה יוצא שכל מה שקורה מסובב מסיבות‬
‫קודמות‪ .‬כנגדם טוענים אחרים‪ ,‬שגם אם העקרון נכון בכללותו‪ ,‬בכל־זאת אין‬
‫להסיק מכך שפעולותיה של הנפש אינן תלויות ברצוננו‪.‬‬
‫הדטרמיניסטים טוענים שמעשינו הם תולדה הכרחית של תשוקותינו‪ ,‬אופיינו‬
‫ודעותינו‪ ,‬והללו הותנו על־ידי גורמים שונים‪ ,‬תורשתיים‪ ,‬חינוכיים‪ ,‬חברתיים‪,‬‬
‫ועליידי המיבנה הספציפי של נפשנו‪ ,‬וכל הגורמים הללו אינם תלויים בנו‪ .‬גם אם‬
‫נדמה לנו שפעולתנו היא פרי הכרעתנו החופשית‪ ,‬אין זו אלא אשליה‪ .‬ההשקפה‬
‫הדטרמיניסטית הגיעה לכלל מסקנות קיצוניות השוללות כל חופשיבחירה‪,‬‬
‫וממילא הן מסירות מעל האדם כל אחריות מוסרית‪ ,‬ואף מבטלות את תקיפותו של‬
‫המוסר בכלל‪.‬‬
‫ואולם אין זה בגדר ההכרח להסיק מן הדטרמיניזם מסקנה על אייאפשרותו של‬
‫הרצון החופשי‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מנה קארניאדס את הרצון החופשי של בעלי־החיים‬
‫בין שלושת אבות העילות‪ ,‬שהן מקור התופעות בעולם‪ .‬השניים האחרים הם‬
‫העילות הגלויות הקשורות באירוע קודם והעילות הסמויות הנובעות‬
‫מחוקי־הטבע‪ .‬אמנם נכון הוא ‪ -‬טוען קארניאדס ‪ -‬שחוקייהטבע שולטים‬
‫במאורעות העולם הפינומנאלי‪ ,‬ואולם בכל־זאת עלולה פעולת העילה הטבעית‬
‫להתערער על־ידי עילה אחרת‪ ,‬הבאה במקרה או הנוצרת כתוצאה מהרצון‬
‫החופשי‪ .‬בהסתמכו על שיטת הקירבה לאמת‪ ,‬צידד קארניאדס בקיומו של הרצון‬
‫החופשי‪.‬‬
‫גם פלוטינוס גרם‪ ,‬כי הנפש היא בעלת רצון חופשי ‪ -‬לא במובן אינדטרמיניסטי‬
‫אלא מבחינת ההגדרה העצמית‪ .‬לכל החלטה או מעשה של האדם יש סיבה בהכרח‪,‬‬
‫אלא שקיימים שני סוגי סיבות‪ :‬יש מהן הקשורות במסיבות חיצוניות ויש‬
‫הטבועות בנפש עצמה‪ .‬הסיבות הנובעות מנפשנו הטהורה עצמאיות הן‬
‫ובנות־חורין מכל תלות‪ ,‬ואילו המעשים מקורם בסיבות חיצוניות‪ .‬הרצון החופשי‬
‫והשכל קודמים למעשים ואילו הביצוע אינו תלוי באדם דווקא‪ ,‬אלא גם במסיבות‬
‫חיצוניות העלולות להכשילו לעתים‪.‬‬

‫‪223‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫ישנם מצבים שבהם נשללת מן האדם חירות־הרצון‪ .‬בך הוא הדבר במקרה של‬
‫חולי־נפש‪ .‬במצב זה פועל האדם מתוך היפעלות נפשית חזקה המונעת ממנו שליטה‬
‫עצמית ואת היכולת להכריע ולפעול מתוך הכרה ובחירה‪ .‬במקרים אלו אין החוק‬
‫והמוסר מטילים על האדם אחריות למעשיו‪.5‬‬
‫להוציא מקרים חולניים אלו‪ ,‬הרי שיש לראות את האדם כבעל רצון ובחירה‬
‫מטבעיבריאתו ויש להטיל עליו את האחריות להכרעותיו ולמעשיו‪ .‬הרצון החופשי‬
‫הוא היסוד לכל אחריות ולפיכך הוא גם היסוד למידות הטובות‪.6‬‬
‫בכוח רצונו החופשי יכול האדם להתגבר על דעות קדומות וחרדות־שווא‪.‬‬
‫החופש האמיתי הוא בכניעה לשכל! השכל נותן בידינו כלים להבנת המציאות‬
‫וחוקי־הטבע והוא פוקח את עינינו להתבונן בסדר המופלא השורר ביקום‪ .‬האדם‬
‫הנבון יודע להבחין בין האפשרי ובין הבלתייאפשרי‪ .‬הוא מודע למציאות ההווה‬
‫וצופה לעתיד מתוך שלוותירוח‪ .‬האדם בן־חורין הוא לנהוג עליפי השכל‪ ,‬הבוחן‬
‫ובודק כל טעם של בחירה או דחייה‪ .‬כזו היתה דעתם של אריסטו‪ ,‬קארניאדס‪,‬‬
‫קיקרו‪ ,‬מרקוס אורליוס ואחרים‪ .‬קארניאדס הביא את סוקראטס ואת סטילפון‬
‫כהוכחה‪ ,‬שבכוח רצונו הטוב מסוגל האדם לצמצם ואף לתקן לחלוטין את ליקוייו‬
‫הטבעיים‪ :‬שהרי שניים אלו הצליחו‪ ,‬הודות לרצונם העז ולהשתלמותם השכלית‪,‬‬
‫להתגבר על יצרם הרע‪.‬‬
‫בסיכום ניתן לומר‪ ,‬שהערכה אתית ואחריות מוסרית כרוכות בחופש־הרצון‪.‬‬
‫משפטי שבח או גנאי‪ ,‬שאנו חורצים על מעשים ואישים‪ ,‬והסאנקציות המשפטיות‬
‫המוטלות על עבירות‪ ,‬מניחים במפורש את חופשיהרצון ואת חופשיהבחירה‪ :‬שכן‬
‫אין לבוא בתביעות מוסריות לגבי מעשיו של אדם ולדון אותו לשבט או לחסד אם‬
‫אין אלה תלויים כלל ברצונו‪ .‬זו ההנחה שעליה עומד המוסר כולו‪.‬‬

‫וכן ק ו ב ע ת ה ה ל כ ה היהודית כ ל ל ‪ ,‬ש כ ל מי ש א נ ו ס ‪ ,‬מ ח מ ת מ צ ב ו ה נ פ ש י ‪ ,‬או ס י ב ה א ח ר ת שאין‬ ‫‪.5‬‬

‫לו ש ל י ט ה עליה‪ ,‬שלא ל ק י י ם מצווה‪ ,‬הוא פ ט ו ר מ א ח ר י ו ת ‪ ,‬וכלשון הגמרא‪ :‬״ א נ י ס ר ח מ נ א‬
‫פטריה״‪.‬‬
‫הרצון ב א לידי ביטוי ב מ ע ש ה ‪ ,‬א ב ל ל ע ת י ם ק ר ו ב ו ת ‪ ,‬אם ב ש ל ליקויים מלידה או ליקויי‬ ‫‪.6‬‬
‫החינוך‪ ,‬אין האדם מ ג ל ה רצון טוב‪ ,‬א ל א מ ש ת מ ש ב ח ו פ ש י ה ר צ ו ן ל ה ג ש מ ת ן ש ל מ ט ר ו ת‬
‫פ ס ו ל ו ת ו א ף ב א לידי מ ע ש ה פשע‪ .‬ח ש ו ב ה היא איפוא א י כ ו ת ו ש ל ה ר צ ו ן ו מ ס י ר ו ת ־ ה נ פ ש ש ל‬
‫היחיד ל ה ג ש מ ת ם ש ל ע ר כ י ם נעלים‪ ,‬המועילים ל פ ר ט ו ל ח ב ר ה ‪.‬‬

‫‪224‬‬
 ‫שלישי‬ ‫פרק‬

‫ת ו ר ת ־ ה מ ו ס ר ו ב ע י י ת האושר‬

‫תורת־המידות מייחדת מקום חשוב לעיון בבעיית האושר )ביוונית ‪-‬‬

‫‪ .(eudaimonia‬הקדמונים הירבו לתת את הדעת על האושר‪ ,‬מהותו והדרכים‬
‫להשגתו‪ .‬אין לך פילוסוף מהקדמונים שלא ביטא את מחשבותיו בנושא זה שהכול‬
‫ראו בו נושא אשר יש ליחס לו עדיפות עליונה בתחום המחשבה האתית‪.‬‬
‫השאלה כיצד חייב האדם לחיות כדי שיובטח לו האושר‪ ,‬העסיקה את‬
‫הוגי־הדעות היווניים והרומיים‪ .‬האושר הוא המטרה הנכספת של האדם‪,‬‬
‫והפילוסופים ביקשו ללבנו ולדון בטיבו‪ ,‬בתנאיו ובקשר שבינו ובין המוסר‪.‬‬
‫מוסכם על הפילוסופים העתיקים שההתנהגות הנכונה היא זו המקדמת את השגת‬
‫האושר‪ ,‬ואולם מושג האושר נתפש על־ידם באופנים שונים‪.‬‬
‫ניתן להעמיד את מושג האושר על ארבע משמעויות עיקריות‪:‬‬
‫)א( מאושר הוא זה שהמזל מאיר לו פנים‪.‬‬
‫)ב( זה שפקדה אותו תחושת הנאה ושמחה ממושכת ועמוקה‪.‬‬
‫)ג( מי שמאזן חייו נוטה אל החיוב‪.‬‬
‫)ד( מי שהוא בדרך־כלל שבע־רצון מחייו‪.‬‬

‫ההנאות שונות הן ומגוונות‪ .‬מה שמהנה אדם אחד‪ ,‬לא בהכרח שיגרום הנאה‬
‫לאחר‪ ,‬ואפילו באותו אדם עצמו משתנים הדברים בהתאם למסיבות‪ ,‬לתנאי־חייו‬
‫ולגילו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לא הרי הנאותיו של הילד כהרי הנאותיו של הבא־בימים או של‬
‫בן גיל־העמידה‪ .‬בדרך־כלל ניתן להבחין בין ההנאה הגשמית־החושנית ובין‬
‫ההנאה הרוחניתישכלית‪.‬‬
‫אריסטיפום איש קיריני גרס‪ ,‬שתענוגות־הבשר וההנאות הגופניות למיניהן הן‬
‫תכליתם העליונה של חיייהאדם‪.‬‬
‫ההנאה הגשמית לעולם היא כרוכה בבעלות על קניינים חיצוניים כגון עושר‬
‫ונכסים‪ ,‬שררה ושלטון'‪ ,‬תהילה וכדר‪.‬‬
‫פילוסופים רבים‪ ,‬בעיקר בני האסכולה הסטואית‪ ,‬שללו מכול־וכול את ערכם‬
‫של הקניינים החיצוניים‪ .‬הם טענו שהדברים החיצוניים בנייחלוף הם ואין לבטוח‬

‫כ ש ע ל ה לואי הי״ד לשלטון כ ת ב ‪ ,‬שאחזה בו שמחה שאין ל ת א ר ה ‪ .‬ב פ נ ו ת ו א ל ב נ ו א מ ר ‪ ,‬ש ל א‬ ‫‪.1‬‬

‫יוכל ל ה ב י נ ה עד שיטעם א ת טעמה‪ .‬ר׳‪w . Tatarkicwicz. O m z p i ™ . Warszawa 1935'.‬‬
‫‪363.19654,p‬‬

‫‪225‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫בהם‪ .‬מארקוס אורליוס מצביע על פחיתות ערכם של הקניינים החיצוניים באומרו‪,‬‬

‫שאלו עשויים להחליף בעלים וליפול לידיהם של בני־בליעל ואנשים שפלים‪.2‬‬
‫והרי דבר זה מעיד על טיבם הירוד והריקני של קניינים אלו‪ ,‬שבנייהאדם מוקירים‬
‫אותם כל־כך‪.3‬‬
‫בניגוד להשקפות הקיצוניות של הסטואה גרסו פילוסופים אחרים‪ ,‬ובהם‬
‫אפיקורוס‪ ,‬שקניינים חיצוניים מסוימים הם בגדר הכרח‪ ,‬אם כי לא תנאי מספיק‬
‫לאושרו של האדם‪ .‬שהרי תנאי מחסור ומצוקת רעב וצמא מחבלים באושרו של‬
‫האדם‪ ,‬והכול יסכימו שהבריאות הגופנית והנפשית היא תנאי חשוב‪ ,‬אם כי לא‬
‫בלעדי‪ ,‬לאושר‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬תחושת הנאה אין פירושה השגת האושר‪ .‬אמנם אין שמחת־חיים של‬
‫ממש ללא הרגשת ההנאה בצדה‪ ,‬ואולם לא תחושות ההנאה והנועם מבשרות את‬
‫האושר‪ ,‬אלא יש שהן אף גוררות עמן סבל ומכאוב‪ ,‬שכן כל הפרזה סופה סבל‬
‫ופורענות‪ .‬מכאן שההנאה החושנית לבדה אין בה כדי להבטיח את אושרו של‬
‫האדם‪ ,‬אלא צריך לזווג לה הנאה ממין אחר‪ ,‬קרי‪ :‬ההנאה הרוחנית‪.‬‬
‫על ההנאה האינטלקטואלית כותב אריסטו ב״אתיקה מהדורת ניקומאכוס״‪ ,4‬כי‬
‫הפעילות העיונית היא המשובחת ורבת־הנועם ביותר‪ .‬פעילותו של האל‪ ,‬שאושרו‬
‫נעלה מאושרה של כל ברייה‪ ,‬היא פעילות עיונית‪ ,‬״מכאן שגם בין הפעילויות‬
‫האנושיות תהיה זו הפעילות רבת־האושר ביותר מטבע בריאתה וקרובה ביותר‬
‫לזו של האל״‪ .5‬מי שמקדיש עצמו לעיון ולחקירה השכלית זוכה למנתיהאושר‬
‫הנעלה והמרובה ביותר‪.6‬‬

‫לדעת הוגי־דעות רבים‪ ,‬אין האושר מותנה ברוב־נכסים ובעושר אלא‬

‫בשלוות־הנפש ובמידות הטובות)‪ .(aretai, virtutes‬המידות הטובות הראשיות הן‬
‫חוכמה )‪ ,(sophia‬אומץ־לב )‪ ,(andreia‬מתינות )‪ (sophrosyne‬וצדק‬
‫)‪ .(dikaiosyne‬המידות הטובות הנגזרות הן אהבת הזולת‪ ,‬אומץ מוסרי‪ ,‬יושר‪,‬‬
‫הכרת טובה‪ ,‬התחשבות בזולת וכיו״ב‪.‬‬
‫לדעתם של הפילוסופים מן האסכולה הסטואית והאפיקוראית‪ ,‬אין לאושר קיום‬
‫אם אין המידות הטובות משמשות לו יסוד‪ .‬יתירה מזו‪ :‬המידות הטובות הן־הן‬
‫האושר עצמו‪ .‬מי שקנה לעצמו את המידות הטובות קנה לו בכך גם את האושר‪.‬‬

‫מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪.10‬‬ ‫‪.2‬‬

‫שם‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ :12‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ;33‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :13‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪.24‬‬ ‫‪.3‬‬
‫אריסטו‪ ,‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת ניקומאכוס״‪ ,‬ת ר ג ם מיוונית יוסף ג‪ .‬ל י ב ס ‪ ,‬ה ו צ א ת שוקו ת ש ל ״ ג ‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫ס פ ר י‪ ,‬פ ר ק י ם ז‪-‬ח‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.255‬‬ ‫‪.5‬‬
‫וכן א ת ה מוצא א צ ל ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬״ ו כ ש ת ת ב ו נ ן ב ע נ י ץ שני ת ע נ ו ג י ם אלה‪ ,‬ת מ צ א פ ח י ת ו ת ה א ח ת‬ ‫‪.6‬‬
‫ו מ ע ל ת השנייה״ )הקדמה ל פ ר ק ״ ח ל ק ״ ‪ ,‬עפ״י ה ו צ א ת ה א ל צ ע ר ‪ ,‬עמי ‪.(12‬‬

‫‪226‬‬
 ‫תורת המוסר ובעיית האושר‬

‫לדעת פילוסופים אלו‪ ,‬אין לנתק את שאלת האושר משאלת המוסר‪ .‬המעשים‬
‫הטובים מסבים לאדם נחתירות ושביעות־רצון נפשית אפילו הם כרוכים‬
‫בוויתורים‪ ,‬בחיי־מחסור או בסיכון עצמי‪ .‬הטובים והצדיקים מאושרים הם‬
‫וצדקותם היא סיבת אושרם! ואילו השפלים והרשעים אומללים הם‪ ,‬שכן אין נפשם‬
‫יודעת מנוחה וסיפוק מחמת ייסוריימצפון המציקים להם‪.7‬‬
‫סנקה סבור אף הוא‪ ,‬שאין האושר הנעלה פועלייוצא של סיפוק גופני‬
‫ותענוגות־הבשר‪ ,‬אלא מותנה בחייירוח אמיצים וכנים ובהשתלטות האדם במידות‬
‫הטובות‪ .‬את הדרך להשתלמות המוסרית מורים לנו השכל והדעת‪ .‬מי שזכה להשיג‬
‫את דעת הטוב והיושר בדרכי־החקירה האמיתיות משוחרר מאשליות הדמיון‪,‬‬
‫מבטו מקיף עולם ומלואו והוא מתנשא מעל לתהפוכות הזמן והגורל‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫כל הנכסים שהבריות כרוכים אחריהם הם טפלים‪ ,‬בנייחלוף ומשעבדים את האדם‪.‬‬
‫ההשקפה שהמוסר הוא תנאי הכרחי לאושר היא עתיקת־יומין‪ .‬דבקו בהשקפה‬
‫זו אפלטון ואסכולות הלניסטיות שונות‪ .‬הסטואיקנים הפליגו בהדגשת חשיבותה‬
‫ואמיתותה של ההשקפה עד שראו במידות הטובות תנאי מספיק ובלעדי להשגת‬
‫האושר‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ראוי להוסיף ולהזכיר שפלוטינוס‪ ,‬מייסדה של האסכולה הניאופלטונית‪ ,‬קובע‬
‫שאושרו של החכם נובע מכך שהוא שקוע בעולם־השכל‪ ,‬העומד לעד‪ ,‬ואין מקרי‬
‫הזמן ותהפוכותיו מפסידים או מעכירים אותו‪ .‬החכם שווהינפש הוא לנכסים‬
‫הגשמיים‪ ,‬אין הוא להוט אחריהם ואין הוא מיצר בחסרונם‪ ,‬שהרי כל אושרו שופע‬
‫מנפשו ההוגה‪ .9‬משל למה החכם דומה? לפנס שאורו בוקע מתוכו ואין הסער‬
‫והפרץ שמחוצה לו מעיבים על אורו‪.10‬‬

‫בנייהאדם מרבים לשאול עצמם ולבקש את פשר החיים ומטרתם‪ ,‬והתשובות הן‬
‫רבות‪ .‬ואכן ספק אם אפשר לענות על שאלה זו תשובה כללית אחת‪ ,‬שהרי פשרם‬
‫של החיים תלוי בתכונתיהחיים של כל יחיד ויחיד‪ .‬לפיכך יש לדון בשאלה אחרת‪,‬‬
‫שאמנם סמוכה היא לראשונה‪ ,‬והיא השאלה על פשר ייחודם של חיייהאדם‪.‬‬
‫שאיפה עמוקה בתוככי ישותו של האדם היא לדעת את משמעותם של החיים‪.‬‬
‫שאיפה זו הריהי כוח מניע ראשוני של האדם‪ .‬ביסודה של שאיפה זו חבוי הצורך‬
‫הבסיסי לבטא את הערכים‪ ,‬שכן האדם הוא יצור שעיקר שאיפתו להגשים ערכים‬
‫ולממשם ולא די לו בסיפוק צרכיו המיידיים ויצריו‪ ,‬בדומה לבעלייחיים אחרים‪.‬‬
‫האדם מוכן להקדיש את חייו לערכיו ולאידיאלים שהוא מאמין בהם ואף למסור את‬

‫רעיון זה אנו מוצאים גם א צ ל פ י ל ו ס ו פ י ם ש ל ה ע ת החדשה‪ .‬ק א נ ט שאל‪ :‬״ כ י צ ד א פ ש ר‬ ‫‪.7‬‬

‫ל ע ש ו ת א ת האדם מ א ו ש ר ‪ ,‬מ ב ל י ל ע ש ו ת ו מ ו ס ר י וחכם?״‬
‫פ ל ו ט י נ ו ס ‪ ,‬אנאדה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק שלישי‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫שם‪ ,‬פ ר ק י ם ‪.16-11‬‬ ‫‪.9‬‬
‫שם‪ ,‬פ ר ק ‪.8‬‬ ‫‪.10‬‬

‫‪227‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫נפשו עליהם‪ .‬בני־האדם זקוקים לערך כלשהו שלמענו יחיו ושלשם קידומו אף יהיו‬
‫מוכנים להקריב עצמם אם יידרשו לכך‪ .‬ישנם השואפים לעושר חומרי וישנם‬
‫המשתוקקים לנכסי־הרוח‪ .‬המאמינים שהעולם מונהג על־ידי כוח עליון‪ ,‬רואים את‬
‫מטרת החיים להתאים עצמם לרצונו ולפעולתו של הכוח העליון הזה השורר‬
‫בעולם‪ .‬אכן‪ ,‬חוכמה מרובה גנוזה במאמרו של ניטשה‪ :‬״מי שיש לו ׳למה׳ שלמענו‬
‫יחיה‪ ,‬הוא יוכל כמעט לכל ׳איך׳״‪.‬‬
‫ישנם בני־אדם שאינם מוצאים פשר לחייהם ואץ הם יודעים שום מטרה או ערך‬
‫שראוי לחיות למענם‪ .‬תחושת ריקנותם הפנימית רודפת אותם‪ ,‬הם שבויים בידי‬
‫מצב שניתן לכנותו ״ריק קיומי״‪ .‬אבדה לבני־אדם אלו בשיעור מרובה או מועט‬
‫ההרגשה שיש פשר לחייהם‪ .‬ומי שיש לו מטרה שלמענה הוא עמל‪ ,‬מוצא משמעות‬
‫וטעם לחייו‪ ,‬שהרי הוא מכוון את כוחותיו ואת מאמציו להשגת המטרה שהוא חפץ‬
‫בה‪ .‬ואם למרות השתדלותו לא עלתה המטרה בידו ולא השלימה‪ ,‬יוכל לנחם עצמו‬
‫ולומר‪ ,‬שלפחות עשה את כל אשר לאל־ידו‪ ,‬ואם נכשל‪ ,‬אין זו אשמתו‪ ,‬אלא יש‬
‫לתלות הקולר במניעות ובמכשולים שונים שלא היתה לו שליטה בהם‪.‬‬
‫לא־אחת קמים צעירים ושולחים יד בנפשם‪ ,‬מחמת העובדה שהשתלטה עליהם‬
‫תחושת הריקנות הקיומית‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬ישנם הנותנים פורקן לתחושה זו‬
‫בהתפרקות פראית ובהתמכרות ליצריהם‪ ,‬ואין הם בוררים באמצעים כדי לספקם‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כל המבקש לתקן את העולם ולהביא לשיפור תנאי־החיים המוסריים‪ ,‬חייב‬
‫לתת דעתו בראשיובראשונה על הנוער ולשקוד לחנכו לערכים‪.‬‬
‫שאלת פשר החיים יש לה קשר לנושא האופטימיזם והפסימיזם‪ .‬האופטימיזם‬
‫היא ההשקפה הרואה בעולם הקיים את הטוב בעולמות האפשריים‪ ,‬ואילו‬
‫הפסימיזם גורס את ההיפך‪.‬‬
‫המונח ״אופטימיזם״ הופיע לראשונה בסקירה הביקורתית על התיאודיציה של‬
‫לייבניץ‪ ,‬שיצאה לאור בשנת ‪ ,1737‬בהוצאתיהספרים של הישועים ^‪.Trevaux‬‬
‫את המושג ״פסימיזם״ חידש בפילוסופיה האנגלית ס‪.‬ט‪ .‬קולרידג׳ )‪S.T.‬‬
‫‪ ,(Coleridge‬בשנת ‪ ,1815‬והוא הוכנס לפילוסופיה הגרמנית בשנת ‪ 1819‬על־ידי‬
‫ארתור שופנהאור‪ .‬המושג ״אופטימיזם״ אושר באקדמיה הצרפתית בשנת ‪,1782‬‬
‫ואילו המושג ״פסימיזם״ אושר שם בשנת ‪."1789‬‬
‫האופטימיזם מאפיין בראש־ובראשונה את ההשקפה הדתית‪ ,‬שלפיה העולם כפי‬
‫שבראו אלוהים הוא טוב ביסודו ואף הרע שבו משמש בסופדשל־דבר לתכלית‬
‫טובה ורצויה‪ .‬בספר בראשית‪ ,‬פרק א‪ ,‬נאמר בפסוק המסכם את תיאור‬
‫בריאתיהעולם‪ :‬״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאדי‪.‬‬
‫אמנם גם בתחומה של תפישת־עולם תיאיסטית יש מקום להלכי־רוח פסימיים‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מוצאים אנו בתלמוד‪ :‬״ת״ר‪ :‬שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית‬
‫הלל‪ ,‬הללו אומרים‪ :‬נוח לו לאדם שלא נברא משנברא‪ ,‬והללו אומרים נוח לו לאדם‬

‫‪Cf. W. Tatarkiewicz, O szczfsriu.Warszawa 1%54‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪228‬‬
 ‫תורת המוסר ובעיית האושר‬

‫שנברא משלא נברא״)עירובין יג‪ ,‬ע״ב(‪ .‬ואולם השקפה פסימית זו‪ ,‬כשהיא אחוזה‬
‫באמונה תיאיסטית‪ ,‬מתייחסת רק אל גילויים מסוימים של העולם ולא אל כולו‪.‬‬
‫בכללו של דבר מובטח המאמין‪ ,‬ש״כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד״ )כל מה‬
‫שעשה הקב״ה ‪ -‬לטובה עשה(‪.‬‬
‫בין הפילוסופים בעת העתיקה היו שסברו‪ ,‬כי עולמנו הוא הטוב והמשופר‬
‫שבעולמות האפשריים‪ .‬עם אלה נמנו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬חכמי הסטואה הישנה )זינון‪,‬‬
‫קליאנתים‪ ,‬כריסיפום( והאמצעית )פוסיידוניוס(‪.12‬‬
‫לדעת חכמי הסטואה הישנה‪ ,‬מונהג העולם עליידי השכל האלוהי בדרך הנכונה‪,‬‬
‫גם אם אין האדם מודע לכך‪.‬‬
‫פוסיידוניוס מן הסטואה התיכונה טען שמן הדין כי מנהיגו של היקום יהיה הטוב‬
‫והמושלם מכול‪ ,‬ומנהיג זה הוא השכל הקוסמי‪ ,‬שהוא גבוה ונעלה ומושלם מן‬
‫השכלים של מרכיביו‪ .‬השכל הקוסמי הוא האל השולט בעולם והמנהיגו אל תכלית‬
‫הטוב‪.‬‬
‫הקושי העיקרי העומד בפני ההשקפה האופטימיסטית הוא להסביר את מציאות‬
‫הרע בעולם‪ ,‬ואמנם הפילוסופים הדוגלים בהשקפה זו משתדלים למצוא ביאור‬
‫מניח את הדעת לבעיה זו‪ .‬קל‪0‬וס‪13‬כותב שמה שדומה בעינינו כרע כשהוא מיוחס‬
‫לאדם‪ ,‬הוא טוב ביחס ליקום כולו‪ .‬בדרך דומה טוען פלוטינוס ואומר‪:14‬‬

‫ואין ראוי לאדם לדבר בגנותו של עולמנו זה‪ ,‬שכאילו אינו יפה‬
‫ואינו הטוב בדברים שהם בעלי גשם‪ ,‬ולא לתת דופי בסיבת‬
‫מציאותו‪ ,‬כי ראשית־כול הוא נמצא בהכרח ולא כתוצאה של‬
‫שיקול־דעת‪ ,‬אלא מתוך טבע טוב יותר שמטבעו יוליד כצלמו‪:‬‬
‫ושנית‪ ,‬אפילו היה שיקול־דעת מחוללו‪ ,‬אין בו דבר שהיה גורם‬
‫לו להתבייש ביצורו‪ ,‬שהרי יצר דבר של שלימות‪ ,‬כולו יפה‬
‫ומספיק־לעצמו וחבר לעצמו ולחלקיו‪ ,‬בין חשובים‪ ,‬בין פחותים‪,‬‬

‫דעה מעין זו ניתן ל מ צ ו א גם א צ ל הפילוסופים ב ע ת ה ח ד ש ה ובולט ב ה ם ג ו ט פ ר י ד וילהלם‬ ‫‪.12‬‬

‫לייבניץ‪ ,(1716-1676) ,‬א ש ר נ י ס ה להוכיח ב ס פ ר ו ‪) Theodiccc‬צידוק האלוהות(‪ ,‬שיצא‬
‫ב ש נ ת ‪ ,1710‬ש ה ע ו ל ם ה נ ב ר א הוא ״ ה ט ו ב ב ע ו ל מ ו ת ה א פ ש ר י י ם ״ ‪ ,‬ושאילו היה א פ ש ר י עולם‬
‫ט ו ב ממנו‪ ,‬היה האלוהים ב ו ר א ו ולא ב ו ר א א ת עולמנו‪ .‬ה ש א ל ה שלייבניץ נ ז ק ק לה היא‬
‫עתיקת־יומין‪ :‬אם ע ו ל מ נ ו הוא הוא הטוב ב ע ו ל מ ו ת האפשריים‪ ,‬מנין הרע ש ב ו י מדוע קיימים‬
‫ב ו ה מ ו ו ת ו ה מ ח ל ו ת ‪ ,‬העוני ו ה ר ש ע ו ת ‪ ,‬ה ש ק ר והעוול? וכיצד ת ו ס ב ר ה ת ו פ ע ה ש ל צדיק ו ר ע‬
‫לו‪ ,‬ר ש ע וטוב לו? לייבניץ מ נ ס ה ל פ ת ו ר ב ע י ה זו ש ל מציאות ה ר ע ב ע ו ל ם הטוב מ כ ל‬
‫ה ע ו ל מ ו ת ‪ ,‬ב ה ס ת מ כ ו ע ל ה ר מ ב ״ ם )מורה נ ב ו כ י ם ח ל ק ג‪ ,‬פ ר ק יב(‪ ,‬ואומר‪ ,‬שאפילו נ פ ל‬
‫ב ח ל ק ו ש ל המין האנושי י ו ת ר ר ע מ א ש ר טוב‪ ,‬הרי ל ג ב י אלוהים די ש ב י ק ו ם כ ו ל ו עולה‬
‫ש י ע ו ר ו ש ל ה ט ו ב לאין ע ר ו ך ע ל הרע‪.‬‬
‫א צ ל א ו ר י ג נ ס ‪ ,‬״ נ ג ד ק ל ס ו ס ״ ‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬ס ע י ף ‪.70‬‬ ‫‪.13‬‬
‫פלוטינוס‪ ,‬אנאדה שלישית‪ ,‬מ א מ ר שני‪ ,‬פ ר ק שלישי‪.‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪229‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫שכולם ביחד מועילים‪ .‬ומי שיגנה את השלם על שום חלקיו‪ ,‬לא‬

‫מחוכמה יגנהו‪ :‬חייב אדם להתבונן בחלקים ביחסם לשלם‬
‫ובהתאם לשלם‪ :‬והמתבונן בשלם‪ ,‬אל לו להשגיח בכמה חלקים‬
‫זעירים‪ .‬אין זה גינוי לעולם‪ ,‬אלא לכמה חלקים נפרדים שבו‪,‬‬
‫משל למי שימול שערה אחת מבעל־חיים שלם‪ ,‬או בוהן אחד‪,‬‬
‫ויתעלם מכל האדם כולו‪ ,‬שהוא נפלא למראה‪ :‬או‪ ,‬חי זיאום‪,‬‬
‫שיתעלם מכל היצורים החיים ויבחר בעלובים ביותר‪ :‬או יפסח‬
‫על כל המין האנושי ויבליט אך את תרסיטם‪.‬‬

‫שאלת ״צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו״)״מדוע דרך רשעים צלחה״‪ ,‬ירמיה יב‪,‬א(‬
‫לא פסקה מלהעסיק את בעלי ההשקפה התיאיסטית‪ .15‬המאמין התמים והשלם‬
‫מסתפק בתשובה‪ ,‬שאין שכלו של האדם מסוגל לרדת לעומק דעתו של הבורא‬
‫ולהשיג את כוונותיו בהנהגת העולם‪.‬‬
‫הפסימיזם הוא ניגודו של האופטימיזם‪ .‬בעוד שהאופטימיזם מבטא התייחסות‬
‫חיובית כלפי העולם‪ ,‬אמונה ביכולתו של האדם להשיג אושר ובתכליתה הרצויה‬
‫של המציאות‪ ,‬מגלה הפסימיזם יחס שלילי לעולם ולאפשרויותיו‪ .‬החיים נתפשים‬
‫לפסימיסטים כמסכת של סבל וייסורים ומובן שהאושר הוא בעיניהם בגדר הנמנע‪.‬‬
‫הפסימיזם הוא איפוא תחושת יאוש מן העולם ודרכיו‪.‬‬
‫בספרות ובהגות העתיקה מהדהדת לעתים קרובות נימה פסימית‪ .16‬הרודוטוס‬
‫)ספר ראשון‪ (32 ,30 ,‬מספר על שיחתם של קרויסוס וסולון על האושר‪ .‬סולון‪,‬‬
‫איש־המדינה והמחוקק האתונאי‪ ,‬יצא לתור את העולם והגיע בין השאר לסארדס‪,‬‬
‫שבה מלך קרויסוס‪.‬‬

‫גם הפילוסופים ב ע ת החדשה ניסו כוחם ב ה ס ב ר ת מציאות רע‪ .‬הבולט בנדון זה הוא‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫‪.15‬‬
‫לייבניץ‪ ,‬א ש ר ניסה בחיבורו ״תיאודיציאה״ להוכיח ש ה ר ע הוא העדר של הלימות גדולה‬
‫יותר‪ ,‬דרגה פ ח ו ת ה ש ל השלימות‪ .‬יתר־על־כן‪ :‬ה ר ע הכרחי לקיומו ש ל הטוב‪ ,‬שהרי בלעדי‬
‫הרע‪ ,‬דהיינו ל ל א חסרון השלימות‪ ,‬לא היה העולם מתקיים כלל‪.‬‬
‫השווה‪ UMICU• PCSSJM/SMUS.BERIIN 1921 :‬״ נ ‪ .H. Dieis, /‬ההשקפה הפסימיסטית היא גם‬ ‫‪.16‬‬
‫נ ח ל ת ם ש ל פילוסופים בני ה ע ת החדשה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬יצא וולטיר כ נ ג ד ס ב ר ת ו האופטימית‬
‫ש ל לייבניץ ע ל ד ב ר הטוב ש ב ע ו ל מ ו ת האפשריים‪ .‬במיוחד התחזק וולטיר ב ד ע ת ו הפסימית‬
‫ל א ח ר רעידת־האדמה ש נ ת ח ו ל ל ה בליסבון ב ש נ ת ‪ .1755‬ת ח ת רושמה של פ ו ר ע נ ו ת ־ ט ב ע‬
‫מחרידה זו כ ת ב את הפואמה ע ל השואה בליסבון)‪ (1755‬ואת הרומן ״קאנדיד״ )‪Candida‬‬
‫‪ .( o u s‬א ר ת ו ר שופנהאור )‪ (1860-1877‬ה ת נ ג ד אף הוא ה ת נ ג ד ו ת‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7.rropiimismc‬‬
‫נ מ ר צ ת ללייבניץ‪ .‬לדעתו‪ ,‬אין האופטימיזם אלא לעג מ ר ל ס ב ל ה ש ל האנושות‪ ,‬ועולמנו זה‬
‫הוא ה ר ע בעולמות האפשריים‪.‬‬
‫ל ד ע ת ו ש ל הארטמאן)‪ ,(1906-1842‬ס ו ת ר ס ב ל העולם א ת המושג ש ל אלוהים יודע־כול‪,‬‬
‫הטוב והמטיב‪ .‬השאלה אינה ‪ -‬כפי שלייבניץ הציגה ‪ -‬אם עולם זה הוא הטוב בעולמות‬
‫האפשריים‪ ,‬אלא‪ :‬האם העולם ה נ ב ר א הוא י ו ת ר טוב מ ה ע ד ר ע ו ל ם ׳ ת ש ו ב ת ו ש ל הפסימיזם‬
‫היא שעולם זה‪ ,‬אפילו הוא הטוב ב ע ו ל מ ו ת האפשריים‪ ,‬הוא ר ע י ו ת ר מ ה ע ד ר ע ו ל ם ) ר א ה ש‪.‬‬
‫ה‪ .‬ברגמן‪ ,‬״ ת ו ל ד ו ת הפילוסופיה החדשה״‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמי ‪.(123‬‬

‫‪230‬‬
 ‫תורת המוסר ובעיית האושר‬

‫בבואו נתקבל סולון מאת קרויסום בסבר פנים יפות‬

‫בביתיהמלך‪ .‬אחרי־כן‪ ,‬ביום השלישי או הרביעי‪ ,‬הוליכו‬
‫העבדים במצוות קרויסום את סולון דרך האוצרות והראו לו את‬
‫כל דבר יקר ונחמד‪ .‬אחרי אשר ראה הכול והתבונן כאוות נפשו‪,‬‬
‫שאלהו קרויסום את הדברים האלה‪ :‬״האורח מאתונה‪ ,‬רבות‬
‫שמענו על אודותיך‪ ,‬על חוכמתך ונדודיו ואשר ביקרת‪,‬‬
‫בתשוקתך לדעת‪ ,‬ארצות רבות למען תראה את העולם‪ ,‬והנה‬
‫מלא לבי תשוקה לשאול אותך‪ ,‬אם ראית בין כל בנייהאדם את‬
‫המאושר בהם?״ הוא שאל זאת‪ ,‬באומרו בלבו‪ ,‬כי הוא המאושר‬
‫באדם‪ .‬ואולם סולון‪ ,‬אשר לא החניף כלל‪ ,‬כי אם דיבר את האמת‪,‬‬
‫אמר‪ ...:‬״בחיינו הארוכים יש לראות מה שאיננו לרצון לנו ויש‬
‫לסבול הרבה‪ ,‬כי את גבול חיי־האדם אני קובע לשבעים שנה‪...‬‬
‫בכל הימים האלה אשר בשבעים השנה‪ ,‬שהם עשרים ושישה‬
‫אלף ומאתיים וחמישים יום‪ ,‬אין אף יום אחד המביא לשני דבר‬
‫דומה לגמרי‪ .‬אם כן הדבר‪ ,‬קרויסוס‪ ,‬האדם לגמרי בן המקרה‬
‫הוא‪ .‬לי‪ ,‬אמנם‪ ,‬נדמה אתה עשיר גדול ומלך על עם רב‪ .‬אך את‬
‫הדבר אשר תשאלני לא אוכל לאמור לך טרם אשמע כי העשיר‬
‫המופלג אינו מאושר ממי שרק לחם־יומו יש לו‪ ,‬אם אין גורלו‪,‬‬
‫כי כל נכסיו ישארו עד בוא יומו בטוב‪ ...‬בכל עניין יש להתבונן‬
‫על קצו‪ ,‬איך ייגמר‪ .‬כי לאנשים רבים הראה האל את האושר‬
‫ואחרייכן הרס אותם עד היסודי‪.‬‬
‫כדברים האלה ד ב ר אל קרויסוס‪ .‬ויען כי לא ד ב ר כפי רצונו‬
‫וגם לא שם לבו אליו‪ ,‬שלח אותו קרויסוס מפניו‪ ,‬בחושבו אותו‬
‫לסכל גדול‪ ,‬המבטל את קנייני האדם אשר בידו ומצווה לראות‬
‫לסופו של כל דבר ודבר‪.‬‬

‫גם בספרות הרומית נשמע מפעם לפעם קולה של הפסימיות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מציין‬
‫סנקה שהבכי‪ ,‬שהוא סימךהחיים הראשון של העולם‪ ,‬מהווה ציון סמלי לחיים‬
‫שלעתידלבוא‪ .‬החיים הם בגדר עונש‪ .‬אנחנו מושלכים לים סוער ונישאים על‬
‫גליו‪ .‬פעמים הם מעלים אותנו למרוםיהצלחה ופעמים מטילים אותנו אל שאול‬
‫ייסורים קשים‪ :‬ולמפליגים בים הסוער הזה אין מיפלט אלא המוות‪ .‬על־כן המאושר‬
‫ביותר הוא מי שלא נולד כלל‪ ,‬ושני לאושר הוא מי שנפטר סמוך ללידתו‪.‬‬
‫השקפת־החיים של סנקה היא מרה ופאטאליסטית‪ .‬הוא מרבה לכתוב על הכורח‬
‫ועל גזירת הגורל‪ ,‬שאין מיפלט ממנה‪ .‬נגזר על האדם לסבול אם בעוונו ואם שלא‬
‫בעוונו‪ .‬הגורל‪ ,‬בדמה למלכה מפונקת‪ ,‬אינו דואג לנתיניו‪ :‬הוא שוגה גם בזיכוי‬
‫וגם בפסיקת העונש‪ .‬כל מה שעובר עלינו בין יומנו הראשון לפטירתנו מן העולם‬
‫אין בו ממש והוא כוזב וחולף‪ ,‬חוץ מן המוות שהוא שריר וקיים‪ .‬ואם ישער לו‬

‫‪231‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫האדם בנפשו את מרחבי הזמן העצומים וינסה להבילם במחשבתו וישווה אל אלה‬
‫מה שמכנים בשם ״חיי אדם׳‪ /‬כי אז יבין מה פעוט ודל הוא הדבר שבו אנו חושקים‬
‫ואותו אנו מבקשים‪ .‬ואם ניתן אל לבנו כמה צער ודאגות זומנו לנו בחיינו‬
‫המצומצמים וכמה חלאים ופחדים מטרידים אותנו‪ ,‬נכיר לדעת שאף בחיים‬
‫הארוכים ביותר מעטים הם ימי החיים האמיתיים‪.17‬‬
‫הן טענתם של הפסימיסטים‪ ,‬שמצבו הטבעי של האדם הוא הסבל והמצוקה והן‬
‫טענתם ההפוכה של האופטימיסטים‪ ,‬אינן עומדות במבחנה של האמת המציאותית‪.‬‬
‫שכן לאמיתו של דבר משמשים הסבל והשמחה בעירבוביה בחיייהאדם‪ .‬יש אדם‬
‫הנוטה יותר מטבעו לחוויות נעימות‪ ,‬ויש הנוטה לחוויות מדכאות; ואף באותו אדם‬
‫עצמו משתנים הדברים מפעם לפעם‪.‬‬
‫בני־אדם בזדךיכלל שבעי־רצון מחייהם בכללותם‪ .‬הם רוצים לחיות ולא למות‪,‬‬
‫ואף ישנם כאלה שהיו מוכנים לשוב ולצאת למסע־החיים כפי שחיו אותם‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כותב גיתה בן השמונים אל זלטר)‪ ,(Zelter‬ש״היה רוצה להתחיל את חייו‬
‫מחדש״‪.‬‬
‫מכיוון שהסבל והצער יש להם חשיבות מרובה בליבונן של כל השאלות הללו‪,‬‬
‫ראוי לעיין מעט בטיבו של הסבל ובאופניו‪ .‬שניים הם אופני הסבל העיקריים‪:‬‬
‫הסבל הנפשי והסבל הגופני‪.‬‬
‫מקורו של הסבל הרוחני באכזבות למיניהם‪ ,‬בכשלונות ובייסורים שנתרגשו‬
‫ובאו על יקירינו וכוי‪ .‬אחת הסיבות העיקריות לסבל הנפשי היא החרדה מפני‬
‫המוות‪ ,‬הפחד מצער הגסיסה ומפני החדלון‪.‬‬
‫אשר לחרדה מפני החדלון אומר אפיקורוס‪ ,18‬שהאדם הוא בעל תאווה עיקשת‬
‫לחיי־נצח ומקנן בו פחד עמוק מפני הכליון‪ .‬יצריהחיים שבאדם חזק מאוד ומטבע‬
‫ברייתו נחרד האדם ממחשבת המוות‪ .‬לדעת אפיקורוס‪ ,‬חייב האדם להשתחרר‬
‫מחרדת הכליון הואיל וחרדה זו ממררת את חייו‪.‬‬
‫סיבות שונות לסבל הגופני ומהן המחלות‪ ,‬חבלייהזקנה‪ ,‬מומים וצער הגסיסה‬
‫כשהיא מלווה במכאוב‪ .‬אכן‪ ,‬גם במקרים אלו יכול הסובל‪ ,‬או בניימשפחתו וידידיו‬
‫הקרובים‪ ,‬להקל עליו את צערו ולחזקו בעמידתו מול ייסורייהגוף‪ .‬האפיקוראים‬
‫והסטואיקנים תמימי־דעים ביחס לקביעה שחייב האדם לשאת את סבלו‬
‫באומץ־לב‪ .‬מארקוס אורליוס‪ ,‬הקיסר הסטואיקן‪ ,‬טען שחייב האדם לעמוד איתן‬
‫בסבלו‪ ,‬לשלוט ברוחו‪ ,‬ותחת שייכנע הוא לכאב‪ ,‬שומה עליו להדביר את הכאב‬
‫תחתיו‪.‬‬
‫הסבל הוא בשר מבשרם של החיים ומנת־חלקו הבלתי־נמנעת של האדם‪ .‬הסבל‬
‫מושרש בעצם הוויות הקיום האנושי וטבעיהאדם‪ .‬גורמי הסבל יש שהם גלויים‬

‫השווה מ א מ ר ו ש ל הלל‪ :‬״ א ל תאמן ב ע צ מ ן עם יום מ ו ת ך ״ ) א ב ו ת פ ״ ב מ״ד(‪ ,‬א ל א ש ה ל ל‬ ‫‪.17‬‬

‫מתכוון ל ח ט א י ו ש ל האדם עצמו וסולון מתכוון ל פ ג ע י הזמן שאינם מצויים ב ש ל י ט ת האדם‪.‬‬
‫ר א ה ס פ ר י ‪ ,‬״ א פ י ק ו ר ו ס ״ ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1981 ,‬עמי ‪ 106‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.18‬‬

‫‪232‬‬
 ‫תורת המוסר ובעיית האושר‬

‫לעין כגון בנייהאדם‪ ,‬מאורעות וביריב ויש שהם סמויים מן העין וחבויים בעמקי‬
‫הטבע האנושי עצמו בבחינת כוחות מנוגדים הסותרים אלו את אלו‪ ,‬כגון המחשבה‬
‫והתשוקות‪ ,‬השכל והרגש‪ ,‬שהעימות ביניהם מוליד את הפורענות והסבל‪ .19‬החיים‬
‫רוויים איפוא סבל רב ואחד מתפקידיה של תורתיהמוסר הוא להורות לאדם כיצד‬
‫לעמוד בסבלוישלו וכיצד להקל על הזולת את צערו‪.20‬‬
‫הקדמונים נחלקו בדעותיהם על ערך החיים ומהות המוות‪ .‬אריסטו מביא‬
‫בדיאלוג ״אוידמוס״‪ ,‬שנשתמרו ממנו קטעים בלבד‪ ,‬את הסיפור הידוע על סילנוס‬
‫ומידס‪:‬‬

‫סילנוס‪ ,‬שנתפש על־ידי מידם‪ ,‬נשאל מהי תכלית הטוב בשביל‬

‫בני־האדם‪ .‬סילנוס שתק זמן רב שתיקה עקשנית‪ .‬לבסוף‪ ,‬לאחר‬
‫שאולץ לכך עליידי המלך‪ ,‬השיב הדימון‪ :‬״אתם המסכנים‪ ,‬זרע‬
‫בן־חלוף‪ ,‬ילדי המקרה והעמל‪ ,‬למה אתם כופים עלי לומר לכם‬
‫את אשר מוטב לכם לא לדעת‪ .‬הטוב ביותר לא יעלה ב י ד‬
‫בנייהאדם להשיגו‪ ,‬שהרי הטוב ביותר הוא לא להיוולד כלל‪.‬‬
‫והטוב השני‪ ,‬שבני־אדם יכולים להשיגו‪ ,‬הוא למהר ולמות״‪.‬‬

‫בין הגיונות המקהלה ב״אדיפוס בקולמוס״ של סופוקלס )‪ 1225‬ואילך( אנו‬

‫מוצאים‪ :‬״לא להיוולד‪ ,‬זה הדבר הגדול ביותר‪ ,‬ואם נולדת ‪ -‬טוב לך לשוב מהרה‬
‫אל המקום אשר ממנו באת״‪.21‬‬

‫ר א ה ס פ ר י ‪ ,‬״ ת ו ר ת הפיוט ל א ר י ס ט ו ״ ‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,1971 ,‬עמי ‪ 75‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.19‬‬

‫ישנם הוגי־דעות ה מ ב ק ש י ם טעמם ש ל ייסורים‪ .‬ב ה ס ת מ כ ם ע ל ה פ ס ו ק ״אדם אין צדיק ב א ר ץ‬ ‫‪.20‬‬
‫א ש ר יעשה ט ו ב ולא יחטא״‪ ,‬ט ע נ ו ח ז ״ ל שמכיוון שכך‪ ,‬חייב אדם ל ה ת י י ס ר בארץ‪ ,‬ש ר ק כ ך‬
‫יימרקו עוונותיו ו ב ד ר ך זו יהיה בן ע ו ל ם י ה ב א ) ר א ה א‪.‬א‪ .‬א ו ר ב ך ‪ ,‬״חז״ל״‪ ,‬עמי ‪.(393-392‬‬
‫לפי ה ש ק פ ת ה נ צ ר ו ת ‪ ,‬מ ק ר ב ה ס ב ל א ת האדם א ל האלוהים ובייסוריו הוא ק ו נ ה לו א ת פדות‬
‫נ פ ש ו ו ג א ו ל ת ו הנצחית‪ .‬ה מ ת נ ג ד י ם ל ה ש ק פ ה זו טעמם עמם‪ ,‬ש מ ש מ ע ו ת חייו ש ל האדם‬
‫צריכה ל ה ת ב א ר ו ל ה ת ג ש ם בעודו בחיים ‪ -‬ב ע ו ל ס ־ ה ז ה ולא ב ע ו ל מ ו ת ש ל ע ת י ד לבוא‪ .‬אמנם‬
‫ש ו פ נ ה א ו ר מייחס ל ס ב ל ס ג ו ל ה מ ק ד ש ת ‪ ,‬שכן ה ס ב ל מ ב י א ל ש ב י ר ת הרצון ועל־ידי כך ‪-‬‬
‫ל מ ה פ ך מ ו ח ל ט באדם‪ .‬האדם העומד ב ק צ ה ג ב ו ל ו ש ל היאוש מ ש נ ה א ת א י ש י ו ת ו ומגיע ל כ ל ל‬
‫ו י ת ו ר ע ל מה שקודם־לכן ה ש ת ו ק ק לו ב כ ל מאודו‪ .‬הייסורים מ צ ר פ י ם א ת נ ש מ ת ו והוא זוכה‬
‫לגאולה‪ .‬ואולם ה פ י כ ת י ל ב זו מ ת ר ח ש ת ר ק כ ש ה ס ו ב ל ר ו א ה ב ס ב ל ו מ ש ל ל ס ב ל ה ע ו ל ם כולו‪.‬‬
‫ש ו פ נ ה א ו ר מ ק ב ל א ת ה ה ש ק פ ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת ההודית‪ ,‬ש ה ע ר ך העליון ו ה נ כ ס ף ש ל ה הוא מ צ ב‬
‫ה נ י ר ו ו א נ ה ‪ -‬מ צ ב ש ב ו מ ת ב ט ל ו ת א ר ב ע ה ת ו פ ע ו ת ה מ ר כ ז י ו ת המאפיינות א ת עולמנו‪ :‬לידה‪,‬‬
‫זיקנה‪ ,‬מ ח ל ה ומוות‪.‬‬
‫ב ס פ ר ו ת ה מ ק ר א מופיע הרעיון ב ס פ ר ק ו ה ל ת ) ד ‪ ,‬ב(‪ :‬״ ו ש ב ח אני א ת ה מ ת י ם ש כ ב ר מ ת ו מן‬ ‫‪.21‬‬
‫החיים א ש ר המה חיים עדנה‪ .‬וטוב מ ש נ י ה ם א ת א ש ר עדן ל א היה‪ ,‬א ש ר ל א ר א ה א ת ה מ ע ש ה‬
‫ה ר ע א ש ר נ ע ש ה ת ח ת השמש״‪.‬‬

‫‪233‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫רעיון זה חוזר ומופיע לעתים תכופות בספרות היוונית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כותב‬
‫תיאומים )‪:(Theognis‬‬

‫טוב מני כל לבנייאיש‪ ,‬כי לא יולדו עלי ארץ‪,‬‬

‫כי בעינם ליא יראו ‪.‬קרן חמה לוןזטה‪.‬‬
‫‪1 22‬‬
‫אך אם נולדו הן מוטב‪ ,‬בי ;חושו אל ש?‪5‬ךי הדס ‪,‬‬
‫ובקבריהם ישכבו תחת תלי אדמה‪.‬‬

‫השקפה זו עולה גם מן הסיפור הבא שמביא הרודוטוס )ספר שביעי‪,(46-45 ,‬‬

‫שבמרכזו עומד קסרקסס‪ ,‬מלך פרס האדיר‪:‬‬

‫בראותו את כל ההליספונטוס מכוסה אוניות ואת כל גדות־הים‬

‫ואת מישור האבדונים מלאים אנשים‪ ,‬אז חשב קסרקסס את עצמו‬
‫מאושר‪ ,‬אחרי־כן בכה‪...‬‬
‫כאשר הרגיש בדבר או־טאבאנוס‪ ,‬אחי אביו‪ ,‬זה אשר בתחילה‬
‫הביע את דעתו בגלוי־לב‪ ,‬ביעצו לקסרקסס כי לא ייצא למלחמה‬
‫על יוון‪ ,‬האיש הזה‪ ,‬בראותו את קסרקסס בוכה‪ ,‬אמר את‬
‫הדברים האלה‪ :‬״המלך‪ ,‬מה סותרים לגמרי מעשיך אשר אתה‬
‫עושה עתה את אלה אשר עשית מעט קודם־לכן‪ :‬כי חשבת עצמך‬
‫למאושר ואתה בוכה״‪ .‬וזה אמר‪ :‬״כי נכמרו רחמי בחושבי מה‬
‫קצרים הם חיי־האדם כולם‪ ,‬אם מאלה‪ ,‬אף כי הם רבים‪ ,‬לא ישאר‬
‫אף אחד אחרי מאה שנה״‪ .‬וזה ענה ואמר‪ :‬״אנחנו סובלים במשך‬
‫חיינו דברים אחרים הראויים לחמלה מזה‪ .‬כי בחיים כה קצרים‬
‫אין איש כה מאושר‪ ,‬לא בין אלה ולא בין אחרים‪ ,‬אשר לא יעלה‬
‫על דעתו‪ ,‬פעמים רבות ולא פעם אחת‪ ,‬כי הוא מבכר למות מאשר‬
‫לחיות‪ ,‬יען האסונות הבאים והמחלות המפרכות עושים‪ ,‬שגם‬
‫החיים הקצרים נראים להיות ארוכים‪ .‬ככה נעשה המוות למקלט‬
‫רצוי בשביל האדם‪ ,‬בהיות החיים קשים לשאת‪.‬‬

‫הגסיאם)‪ ,(Hegesias‬מנציגיה החשובים של האסכולה הקיריניאית‪ ,‬הגיע לכלל‬

‫פסימיות קיצונית‪ .‬הוא מאם בחיים ושידל את מאזיניו לשים קץ לחייהם‪ ,‬ומכאן‬
‫כינויו ״הדוחף למוות״ )‪.(peisithanatos‬‬
‫אכן‪ ,‬שאלה עתיקת־יומין היא‪ ,‬האם רשאי אדם לבחור לעצמו את שעת־מותו‪,‬‬
‫והאם רשאי הוא להחליט‪ ,‬בתנאים מסוימים‪ ,‬לשים קץ לחייו?‬

‫״ ש י ר ת ה א ל ג י ה ה י ו ו נ י ת ה ע ת י ק ה ״ ‪ ,‬ת ר ג ם ש ל מ ה שפאן‪ ,‬מ ו ס ד כ י א ל י ק ‪ ,1962‬עמי ‪,111‬‬ ‫‪.22‬‬

‫ח ר ו ז י ם ‪.428-425‬‬

‫‪234‬‬
 ‫תורת המוסר ובעיית האושר‬

‫ישנם הדוגלים בעקרון ״קדושת החיים״ והללו סבורים שאין לאדם זכות לקרב‬
‫את מותו ושאין חייו מסורים בידו לעשות בהם ככל העולה על רוחו‪ .‬כך טוען‬
‫אפלטון‪ ,‬שאל לו לאדם לעשות דין לעצמו ולהמית עצמו‪ ,‬גם אם קשים עליו החיים‪,‬‬
‫אלא ימתין עד שייטיב עמו האל‪ .‬האדם הוא קניינם של האלים ומנוע איפוא מלנהוג‬
‫בשרירותילבו ולאבד עצמו לדעת‪.23‬‬
‫‪24‬‬
‫הסטואיקנים ממליצים על ההתאבדות במקרים מסוימים‪ .‬לדעת סנקה ‪ ,‬רשאי‬
‫האדם להמית עצמו כדי למנוע מעצמו עינויים או מיתה בידי אחרים‪ .‬לעתים נקלע‬
‫האדם לםבך־חיים שאי־אפשר לו להתירו אלא עליידי מותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬אל לו לאדם‬
‫להיות בהול להחיש את יום־מותו‪ .‬איש־המעלה חייב לבחור בחיים אם יש בידו‬
‫להועיל ולסייע לבניימשפחתו ולקרוביו‪.‬‬
‫סימן לאצילות־הנפש הוא כשאדם דוחה את מחשבות ההתאבדות מתוך תחושת‬
‫אחריות לזולתו‪ .‬התאבדות נמהרת‪ ,‬מתוך התרגשות־פתע‪ ,‬מעידה ‪ -‬לדעת סנקה ‪-‬‬
‫על חולשת הנפש והדעת‪ ,‬מה שאין כן התאבדות המבוצעת בזמן נכון ומתוך‬
‫מניעים נכונים ורציניים‪ ,‬והיא מעידה על אומץ־לב‪ ,‬תבונה ושליטה עצמית‪.25‬‬
‫אפיקורוס לא דיבר בשבח ההתאבדות‪ ,‬אך גם לא שלל אותה לחלוטין‪ .‬רק‬
‫לעתים רחוקות נמצאו מתאבדים בקרב האפיקוראים‪.26‬‬

‫השאלה אם רשאי אדם בתנאים מסוימים לקרב את מותו‪ ,‬היא אקטואלית גם‬
‫בימינו‪ .‬השוללים זכות זו מן האדם מסתמכים על עקרון ״קדושת־החיים״‪ .‬מאידך‬

‫ב מ ח ש ב ת י ש ר א ל ש ל ט ת ה ה ש ק פ ה ‪ ,‬ש א ס ו ר לו לאדם לשים קץ לחייו‪ :‬ר ק האלוהים שהוא‬ ‫‪.23‬‬

‫אדון החיים ר ש א י ליטלם‪ .‬וכן נ פ ס ק ה ההלכה‪ .‬ואולם ניתן ל מ צ ו א גם ה ש ק פ ה מ נ ו ג ד ת ‪ ,‬כ מ ו זו‬
‫ה מ ת ב ט א ת ב ד ב ר י ם ש ש ם יוסף בן מ ת ת י ה ו בפי א ל ע ז ר ‪ ,‬מנהיג ה ק נ א י ם במצדה‪ ,‬ה ב א ל ש כ נ ע‬
‫א ת מגיני המעוז ל ש י ם קץ לחייהם‪:‬‬
‫אסון האדם הוא החיים ולא המוות‪ .‬כי המוות ק ו ר א ד ר ו ר ל נ ש מ ו ת ‪ ,‬ושולח‬
‫א ו ת ן א ל נ ו ו ה ־ ה ט ה ר ה ‪ ,‬א ש ר שם ביתן‪ ,‬ל ב ל ת י ת ו ס פ נ ה עוד ל ד א ב ה ‪ ,‬ו כ ל ה ע ת‬
‫א ש ר הן א ס ו ר ו ת בגווייה ה ב ל ה ו ש ב ע ו ת רוגז‪ ,‬יחד עמה הן ב א מ ת ח ש ו ב ו ת‬
‫כ מ ת ו ת ‪ ,‬כי ל א ייכון ה ק ש ר בין ח ל ק האלוהים ובין ה ח ל ק ה ב ל ה ‪ .‬ו א מ נ ם‬
‫ה נ ש מ ה ח ו ש פ ת א ת כ ו ח ה ה ג ד ו ל ב ע ו ד ה א ס ו ר ה ב ג ו ף ‪ ,‬כי היא ע ו ש ה א ו ת ו‬
‫ל כ ל י מ ק ב ל ר ש מ י החושים‪ ,‬ו ג ם היא מ נ י ע ה א ו ת ו באין ר ו א ה ומגדלה‬
‫ומרוממה אותו במעשים מעל לתכונתו הנפסדה‪ ,‬אולם אחרי א ש ר תיפטר‬
‫ה נ ש מ ה מ ה ס ב ל ה מ ו ש ך א ו ת ה א ל האדמה ה ד ב ק ב ה ו ת ג י ע א ל מ ש כ ן נ ח ל ת ה ‪,‬‬
‫ר ק אז ת ח ל י ף כוח נצחים ו ת ג ב ר אונים באין מ ע צ ו ר מ ע ב ר י ם ‪ ,‬ולא ת י ר א ה עוד‬
‫לעיני האדם כי ת ה י ה כ א ל ו ה י ם )א‪.‬א‪ .‬א ו ר ב ך ‪ ,‬חז״ל‪.(197-196 ,‬‬
‫ר׳ ס פ ר י ‪ ,‬״ ס נ ק ה ‪ ,‬האיש ומשנתו״‪ ,‬מ ו ס ד ביאליק ת ש ל ״ ג ‪ ,‬עמי ‪ 141‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.24‬‬
‫ג ם מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס מצדיק א ת ה ה ת א ב ד ו ת ואולם ר ק ב ת נ א י שאין לאדם מוצא א ח ר‬ ‫‪.25‬‬
‫מ ס ב ל ו ת החיים‪.‬‬
‫ר׳ ס פ ר י ‪ ,‬״ א פ י ק ו ר ו ס ‪ ,‬האיש ו מ ש נ ת ו ״ ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1981‬עמי ‪.108‬‬ ‫‪.26‬‬

‫‪235‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫גיסא‪ ,‬טוענים אחרים שיש למנוע מצב שהוא סתירתו של עקרון קדושת־החיים‪,‬‬
‫מצב שבו מחולל כבודו של האדם‪ ,‬מבלי שיוכל למחות או לתקן‪ ,‬כגון שהוא מוטל‬
‫כאבן שאין לה הופכין על מיטת חוליו וחי בחסדי המטפלים בו‪ .‬הוויכוח בשאלה זו‬
‫טרם הוכרע‪.‬‬

‫לדעת רבים‪ ,‬מנת־האושר שהאדם זוכה לה תלויה בגורלו ובמזלו‪ .‬יש מי ששפר‬
‫חלקו ויש מי שאיתרע מזלו‪.27‬‬
‫היוונים כינו את האושר בשם ‪ - eu) eutychia‬טוב‪ - tyche ,‬גורל(‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫״הגורל הטוב״‪ .‬גם המונח ‪ ,eudaimonia‬שאף הוא מציין אושר )נגזר‬
‫^‪ (daimon‬משמעותו גורל האדם הנמצא בהשגחתו של אליל טוב‪ ,‬הווה אומר‪:‬‬
‫גורל מוצלח‪ ,‬משביע רצון ומביא ברכה‪.‬‬
‫הטראגיקון אוריפידס כתב ב״בנות טרויה״ )חרוזים ‪ :(1206-1204‬״האושר‪,‬‬
‫לפי דרכו‪ ,‬מנתר אנה ואנה‪ ,‬כאחוז טירוף‪ ,‬ואיש לא היה מאושר תמיד׳ ‪. 28‬‬
‫מחבר הקומדיות מינאנדרוס )‪ 290-342‬לפסה״נ( כתב‪ :‬״הגורל‪ ,‬בדומה לנהר‪,‬‬
‫משנה תכופות את כיוונו״‪ .29‬בספרות ובאמנות תוארה אלת־הגורל לעתים קרובות‬
‫בדמות אישה עיוורת‪ ,‬כדי להדגיש את השרירותיות וחוסריההגיון שבפעולת‬
‫הגורל‪ .‬מינאנדרוס אמר על אלת־הגורל‪ ,‬שהיא ״עיוורת ואף כבדת־שמיעה״‪.30‬‬
‫קיקרו כותב בחיבורו ״על הידידות״ )‪ ,(De amititia 54‬כי שאלת הגורל‬
‫והמקרה )^‪ tyche‬היוונית היא ^‪ Fortuna‬הרומית( עיוורת היא‪ .‬״אלת־הגורל״‬
‫‪ -‬כותב הוראטיוס' ‪ - 3‬״נוטה חסדה פעם לי ופעם לאחר״)‪Fortuna] nunc mihi],‬‬
‫‪.(nunc alii benigna‬‬
‫ואולם היו בין הוגייהדעות היווניים גם כאלה שהתנגדו להשקפה‪ ,‬שהאושר‬
‫תלוי במזלו המוצלח של האדם ובגורלו‪ .‬דימוקריטוס טען‪ ,‬שלא הגורל קובע את‬
‫אושרו של האדם ועליכן אין לכנות האושר במושגים אלו המציינים את הגורל‪,‬‬
‫כגון ‪ eutychia‬או ‪ .eudaimonia‬לדעתו‪ ,‬ראוי לכנות את האושר בשם‬

‫חכמי הסטואה מרבים להזכיר א ת כוח הגורל‪ ,‬שלעתים הוא מזוהה עם ה ש כ ל השליט‬ ‫‪.27‬‬
‫ב ע ו ל ם ‪ .‬ה פ י ל ו ס ו ף ה ס ט ו א י ק ל י א נ ת ס אומר‪ :‬ה ר ו צ ה ‪ -‬ה מ ז ל מ ו ל י כ ו ‪ ,‬ה מ ס ר ב ‪ -‬ה מ ז ל ג ו ר ר ו ‪.‬‬
‫ר א ה ‪ .Amim, S.V.F. 1118, fr. 527‬א י מ ר ת ו ש ל ק ל י א נ ת ם י ד ו ע ה ל נ ו ג ם ב ת ר ג ו מ ו ה ל א ט י נ י‬
‫ש ל ס נ ק ה ‪Ducunt volentem fata, nolentem trahunt (Epist. 107, 11) :‬‬
‫ו ב ד ו מ ה ל כ ך א מ ר ו חז״ל‪ :‬״ ל א מי ש ש מ ח ה י ו ם ש מ ח ל מ ח ר ‪ ,‬ו ל א מי ש מ צ ר היום מ צ ר ל מ ח ר ‪,‬‬ ‫‪.28‬‬
‫שאין ש מ ח ה מ מ ת נ ת ל א ד ם ״ ) מ ד ר ש ת נ ח ו מ א פ ר ש ת שמיני‪ ,‬ס י מ ן ג‪ :‬ר ׳ ג‪ .‬א ל ק ו ש י ‪ ,‬״ א ו צ ר‬
‫פ ת ג מ י ם ו נ י ב י ם ל א ט י נ י י ם ״ ‪ ,‬עמי ‪.(251‬‬
‫‪J. M.Edmonds, Fragments of Attic Comedy.vol.‬‬ ‫‪Ill b, Menander, Leiden. E. Y. Brill‬‬ ‫‪.29‬‬
‫‪1961, fr, 94‬‬
‫‪417‬‬ ‫עמי(‬ ‫‪,1981‬‬

‫‪Horatius. Carm. 3. 29, 52‬‬ ‫‪.31‬‬

‫‪236‬‬
 ‫תורת המוסר ובעיית האושר‬

‫‪ ,32euthymie‬שפירושו ״מצבה הטוב‪ .‬של הנפש״‪ .‬יסודה של ^‪ euthymie‬הוא‬

‫שלוות־הנפש והשחרור מחרדה‪ .‬דימוקריטוס מעמיד את כלל המידות על מידה‬
‫אחת‪ :‬על האדם להשכיל לשלוט ברגשותיו‪ ,‬ברצונו ובמעשיו‪.‬‬
‫גם לדעת אפיקורוס נתון האושר בידי האדם‪ ,‬שהרי הוא מותנה בדעת וברצון‬
‫מחושל‪ ,‬ואת אלו יכול האדם להשיג בכוחות עצמו‪ .‬אפיקורוס הורה‪ ,‬שכל אדם‬
‫עשוי להיות מאושר והוא חייב לשאוף לכך‪ .33‬השפעתן של הנסיבות החיצוניות על‬
‫אושרו של האדם היא מועטת ביותר‪ .‬״כשיש בידי לחם ומים יש לי די והותר‪ ,‬ואני‬
‫בז לכל התענוגות והמותרות״ ‪ -‬אומר אפיקורוס ‪ . 34‬הדעת והרצון יש בהם כדי‬
‫להביא לאדם את מלוא האושר‪.‬‬
‫אפיקורוס חוזר ומדגיש שכאשר האדם אדיש לנכסים החיצוניים וכשהוא מרסן‬
‫את להיטותו לחיים‪ ,‬הוא מסוגל לגבור על הגורל‪ .‬כדברים האלו אנו מוצאים‬
‫בדבריו הבאים של מטרודורוס‪ ,‬תלמידו האהוב של אפיקורוס ‪: 35‬‬

‫הו הגורל! הצלחתי והייתי כמיבצר העומד איתן מול התקפותיך‪.‬‬

‫לא נכנעתי לך ולא לשום תהפוכות‪ .‬ואם איאלץ לנטוש הכול‪,‬‬
‫ילכו להם החיים והדבקים בהם לעזאזל! נעזוב את החיים‬
‫כשבפינו שירה נפלאה על שהיטבנו לחיות את חיינו‪.‬‬

‫אפיקטטוס כתב)״שיחות״‪ ,‬ספר שלישי‪ ,‬סעיף ‪ ,(84‬שהתנאי לאושר הוא שלא‬

‫יתקשר האדם קשר נפשי למשהו שביר העשוי להתנפץ לרסיסים דוגמת כד־חרס‬
‫או גביע־בדולח‪.‬‬
‫מארקוס אורליוס כותב)״רעיונות״‪ ,‬ספר שישי‪ ,‬פרק טו(‪ :‬״אל מה מן הדברים‬
‫העוברים ביעף‪ ,‬ישא האדם את נפשו? משל לאדם שחשקה נפשו באנקור העובר‬
‫פתאום מעל‪ ,‬הנה זה עתה ראהו‪ ,‬וכבר פרח ונעלם״‪.‬‬
‫ראוי להזכיר כאן את הפתגם הרומי‪ :‬״כל אחד מעצב את גורלו״ )‪Faber est‬‬
‫‪ .(suae quisque fortunae‬ובדומה לכך אמר אפיוס קלאודיוס העיוור )‪Appius‬‬
‫‪ ,(Claudius Caecus‬הקונסול של שנת ‪ 307‬לפסה״נ‪ ,‬כפי שמוסר לנו סאלוסטיוס‬
‫במכתבו אל יוליוס קיסר ‪. 36‬‬
‫רעיון זה‪ ,‬שהאדם הוא המכוון ומשפיע על מזלו‪ ,‬מבוטא גם בפתגם‪ :‬״המזל עוזר‬
‫לאמיצים״)‪ ,(Fortes fortuna adiuvat‬שמופיע אצל רבים מן הסופרים הרומיים‪,‬‬
‫ובהם טרנטיוס)״פורמיו״ ‪ ,(203‬קיקרו)״שיחות טוסקולאניות״‪ ,‬ספר שני‪ ,‬סעיף‬

‫)‪Democritus, fr. A 1, B 167 (Diels‬‬ ‫‪.32‬‬

‫‪Cic., fin. 1, 57‬‬ ‫‪.33‬‬
‫‪Us., Ep. fr. 181‬‬ ‫‪.34‬‬
‫ר׳ ס פ ר י ‪ ,‬״ א פ י ק ו ר ו ס ״ ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1981‬עמי ‪.108‬‬ ‫‪.35‬‬
‫‪ •Epistula ad Caesarem senem de re publica, 1,1‬רעיון דומה מ ב י ע י ם ח ז ״ ל באימרה‪ :‬״אם‬ ‫‪.36‬‬
‫אין אני לי מי ל י ד ׳ ) א ב ו ת א‪ ,‬מי״ד( ו ב א מ ר ו ת ר ב ו ת א ח ר ו ת ) ר ׳ ג‪ .‬אלקושי‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.(182‬‬

‫‪237‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫‪ (11‬וכן אצל ליוויוס ופליניוס הצעיר‪ .‬בדומה לכך רווח בין הקדמונים הרעיון‪ ,‬כי‬
‫החיים מעוצבים בידי האדם בהתאם לעמל שהוא משקיע בהם‪ .‬הוראטיוס כותב‬
‫)״סאטירות״‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬סאטירה תשיעית‪ ,‬שורות ‪ :(60-59‬״החיים לא העניקו‬
‫מאומה לבנייתמותה ללא עמל רב״‪ ,37‬וכן אומר פלוטינוס)אנאדה שלישית‪ ,‬ספר‬
‫שני‪ ,‬פרק שמיני(‪ ,‬שלא המתפללים אלא המעבדים את שדותיהם אוספים את היבול‬
‫בבוא הזמן‪.‬‬
‫בסיכומו של דבר ניתן לומר‪ ,‬שחלקם של הגורל ויד המקרה בכינון אושרם של‬
‫בני־אדם או בהסבת הפורענות אינו כה מכריע כפי שסבורים אחדים‪ ,‬ומאידך אין‬
‫הוא כה חסר־חשיבות כפי שסבורים אחרים‪ .38‬דומה שאושרו של האדם תלוי הן‬
‫בגורל והן באדם עצמו‪ .‬לטבעיהאדם השפעה מרובה על גורלו ומאידך גיסא תלוי‬
‫טבעו בגורל‪ .‬לעתים תכופות משולבים טבע האדם וגורלו זה בזה וכשאתה מוצא‬
‫אדם מאושר‪ ,‬קשה לקבוע לזכות מה יש לזקוף את אושרו ‪ -‬לזכות האדם עצמו או‬
‫לזכות גורלו‪.39‬‬
‫‪40‬‬
‫ראוי להביא כאן את דברי אפיקטטוס ‪:‬‬

‫כל הדברים יש שהם תלויים בנו ויש שאינם תלויים בנו‪.‬‬

‫התלויים בנו הם המחשבה‪ ,‬הבחירה‪ ,‬התשוקה‪ ,‬הסלידה ‪-‬‬
‫בקיצור‪ :‬כל פרי פעולתנו‪ .‬והדברים שאינם תלויים בנו הם הגוף‪,‬‬
‫הרכוש‪ ,‬התהילה‪ ,‬השררה ‪ -‬בקיצור‪ :‬כל שאינו פרי פעולתנו‪.‬‬
‫ולפיכך‪ ,‬כל הדברים התלויים בנו‪ ,‬חופשיים הם מטבעם‪ ,‬אין‬
‫לבלום אותם ואין לשים מכשול על דרכם‪ ,‬ולעומתם הדברים‬
‫שאינם תלויים בנו חסרייערך הם‪ ,‬משועבדים‪ ,‬ניתנים לבלימה‬
‫ואינם קנייננו‪.‬‬

‫אפיקטטוס מסיים את הפרק באומרו‪ ,‬שחייב אדם לבדוק בכל דבר ודבר ״אם הוא‬
‫מן הדברים התלויים בנו או מאלה שאינם תלויים בנו‪ ,‬ואם אמנם הוא מן הדברים‬
‫שאינם תלויים בנו‪ ,‬אמור מיד לעצמך‪ :‬׳אין לי ולזה ולא כלום׳״‪.‬‬
‫ר׳ ג‪ .‬א ל ק ו ש י ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.312‬‬ ‫‪.37‬‬
‫ה ס ו פ ר הספרדי ב‪ .‬גראציאן)‪ (Baitasar Gracian, 1601-1658‬מ ת א ר ב ס י פ ו ר ו ה א ל י ג ו ר י ‪EI‬‬ ‫‪.38‬‬
‫‪ chtiaon‬א ת כ ו ח ה ש ל א ל ת ־ ה ג ו ר ל ב ד ר ך זו‪ :‬איש ואשה זומנו לפני האלוהים ונצטוו ל ש ט ו ח‬
‫א ת מ ב ו ק ש ם ה נ כ ס ף ב י ו ת ר ‪ .‬ב י ק ש האיש חוכמה והאשה ב י ק ש ה ל ע צ מ ה יופי‪ .‬ניתן ל ה ם‬
‫מ ב ו ק ש ם והלכו ל ד ר כ ם ש ב ע י י ר צ ו ן ‪ .‬משנודע ה ד ב ר ל א ל ת ־ ה ג ו ר ל האדירה ב ע ר ה ב ה ח מ ת ה‬
‫ע ד ל ה ש ח י ת ע ל ש ל א ב י ק ש ו ל ה ם מזל‪ ,‬ו ה ח ל י ט ה ל ה ת נ כ ל ת מ י ד ל ח ו כ מ ה וליופי‪ .‬מני אז ר ע‬
‫ו מ ר הוא ג ו ר ל ם ש ל החכמים‪ ,‬ואילו היופי מ ע ו ר ר מדנים ו ק נ א ה ומביא פ ו ר ע נ ו ת ל ע ו ל ם )ר׳‬
‫‪(W. Tatarkiewicz, O szczgsciu, p. 567‬‬
‫‪W. Tatarkiewicz, O szczgsciu, p. 343‬‬ ‫‪.39‬‬
‫״אנכיירודיון״‪ ,‬פ ר ק ראשון‪ :‬ר ׳ נ ס פ ח ר א ש ו ן ל ס פ ר י ‪ ,‬״ מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ״ ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס‬ ‫‪.40‬‬
‫‪ ,1970‬עמי ‪.203‬‬

‫‪238‬‬
 ‫ת ו ר ת המוסר ובעיית האושר‬

‫דברים ברוח זו אנו קוראים בשורות הבאות מתוך ‪) Mother Goose‬״אמא‬

‫‪For every evil under the sun‬‬

‫‪There is a remedy or there is none.‬‬
‫;‪If there is one, seek till you find it‬‬
‫‪If there be none, never mind it.‬‬

‫ובתרגום עברי חופשי‪:‬‬

‫״כל רעה תחת השמש ‪ /‬יש לה תקנה או אין ‪ /‬אם ישנה‪ ,‬חפש עד שתמצאנה ‪/‬‬
‫ואם אין‪ ,‬אל תשים לבך לזה״‪.‬‬
‫ישנם סבורים שאושרו של האדם תלוי באופיו‪ ,‬במזגו ובמידותיו‪ .‬קורנליום‬
‫נפוס כותב )״חיי אטיקום״‪ ,‬פרק אחדיעשר‪ ,‬סעיף שלישי(‪ ,‬ש״מידותיו של כל‬
‫אחד ואחד מעצבות את גורלו״‪.‬‬
‫מזגם של בני־האדם רב־גוונים הוא ורבים בו הצירופים‪ .‬ניתן למצוא בהם בעלי‬
‫מזג חיובי ומעורר־אהדה‪ .‬מארקום אורליוס מציע לאדם לתת דעתו על מעלתו של‬
‫זולתו ולנסות ולמצוא בו את החיובי‪ ,‬שהרי בכל אחד ניתן למצוא סגולת אופי‬
‫משובחת ‪ -‬בזה חריצות‪ ,‬בשני ענווה ובשלישי נדיבות‪ ,‬ואין לך דבר המשמח יותר‬
‫את הלב מאשר התבוננות במידותיהם הנאות של בנייאדם‪ .41‬מידותיו הנאות של‬
‫אדם וטוב מזגו ניבטות מתוך עיניו וקורנות באור־יקרות ‪ . 42‬ואולם‪ ,‬על־פי־רוב‬
‫ניכר בבני־האדם אופי שלילי‪ ,‬ואשר לבני־דורו של מארקוס אורליוס ‪ -‬הרי‬
‫שאפילו הרצויים שבהם קשה לסובלם‪ .‬אכן‪ ,‬עלובים הם בנייהאדם‪ ,‬שהרי הללו‬
‫הנוהגים מנהג אדנות כלפי זולתם‪ ,‬הם גם הראשונים המשתעבדים לאחרים‬
‫ונוהגים בצייתנות נכנעת ‪. 43‬‬
‫בכלל ‪ -‬טוען הפילוסוף־הקיסר ‪ -‬הרשעים אחת דרכם להרע ולהרבות רשעות‬
‫בעולם ואין דרך למונעם מללכת בדרכם‪ .44‬המבקש להשפיע על הרשעים לחדול‬
‫מרשעתם ייגע לריק וכמוהו כמי שמבקש שלא יהיה הליח בתאנה‪ ,‬שהילדים ינהגו‬
‫ברוב נימוס ודעת‪ ,‬או שהסוסים לא ידהרו‪.45‬‬
‫ואולם ישנם גם הסבורים‪ ,‬שאופיו של אדם עשוי להשתנות בהשפעת מאורעות‬

‫מ א ר ק ו ס אורליוס‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.48‬‬ ‫‪.41‬‬

‫שם‪ ,‬ס פ ר א ת ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,15‬ס ע י ף ‪.3‬‬ ‫‪.42‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר עשירי‪ ,‬פ ר ק ‪.19‬‬ ‫‪.43‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,18‬ס ע י ף ‪.24‬‬ ‫‪.44‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר רביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,6‬ס ע י ף ‪ :1‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪ :4‬ס פ ר ש נ י ם ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,16‬ס ע י ף ‪.2‬‬ ‫‪.45‬‬

‫‪239‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫כבדי־משקל שאירעו בחייו‪ ,‬והללו ‪ -‬בכפיפה אחת עם מידותיו שמלידה ‪ -‬קובעים‬

‫את אופיו‪.46‬‬
‫נמצאו כאלה אשר טענו‪ ,‬שהתנאי לחיים מאושרים הוא שהאדם יחיה עליפי‬
‫חוקי־הטבע‪ .‬ואולם קשה להשלים עם דעה זו‪ ,‬שהרי החוק השולט בטבע הוא ״כל‬
‫דאלים גבר״ ומתנהלת בו מלחמתיקיום חסרתיפשרות ואלימה‪ ,‬כשכל מין מבקש‬
‫להישרד ולהתקיים על חשבון המינים האחרים‪.‬‬
‫הסופיסט קאליקלס טען‪ ,‬שזכותו של האדם האמיץ והחזק היא לתת פורקן‬
‫ליצריו‪ ,‬לספק את תאוותיו וליטול לידיו את השלטון על ההמונים בכל דרך‬
‫שתיראה לו‪ ,‬שכן הכוח והעוצמה הם חוק־הטבע‪ .‬לדבריו‪ ,‬״מגלה הטבע עצמו שמן‬
‫הצדק הוא שירבה חלקו של רם־המעלה מחלקו של הפחות ממנו‪ ,‬וחלקו של‬
‫רב־האונים מחלקו של חסר־האונים‪ .‬באופנים הרבה חושף לפנינו הטבע את חוקיו‬
‫אלו‪ :‬כן הוא הדבר בשאר בעלי־החיים‪ ,‬וכן הוא בדרך ארגונן של המדינות‬
‫ומוסדות־החברה‪ .‬זה דינו של הצדק שימשול רס־המעלה במי שנופל ממנו וחלקו‬
‫‪47‬‬
‫יגדל‪...‬״‬
‫האדם ידחה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬את השקפתו של קאליקלס‪ ,‬שכן שאיפתו של האדם היא‬
‫למצוא טעם ומשמעות לחייו ולכוון את פעולותיו לטובת הציבור‪ ,‬הזולת והמדינה‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬הרעיון של ״חיים על־פי הטבע״ יש לו גם פנים אחרות‪ ,‬חיוביות‬
‫ומקובלות‪ ,‬כפי שהוא מתגלה‪ ,‬למשל‪ ,‬במשנותיהם של חכמי־הסטואה‪.‬‬
‫הפילוסופים הסטואיים תמימיידעים‪ ,‬שהחיים המאושרים הם החיים על־פי הטבע‬
‫ומשמעו של דבר זה הריהו סיפוק צורכינו הטבעיים בלא שנשתעבד להם‪ .‬סנקה‬
‫מביא את דברי אפיקורוס שצורכי הגוף הבסיסיים והנחוצים מועטים הם והטבע‬
‫דאג להמציא לנו את כל הדרוש לסיפוקם‪ .‬הרעב והצמא ניתן לשוברם ממה שמזומן‬
‫לנו בהישגייד‪ .‬רק המותרות עולים ממון רב והשגתם כרוכה ביגיעה מרובה‪ .‬כל‬
‫עוד חי האדם על־פי צרכיו הטבעיים לא יידע מחסור‪ .‬חיק־הטבע הוא שיילך היצור‬
‫אחרי המועיל לו ויתרחק מן המזיק לו‪ :‬מכיוון שכך‪ ,‬האושר הוא דבר המתיישב עם‬
‫הטבע‪.‬‬

‫שאלה נוספת ששימשה תכופות נושא לוויכוחים באסכולות הפילוסופיות היא‪ ,‬האם‬
‫נמדד ערכו של האושר במשך הזמן שלו? היו שטענו כי אין חשיבות למידת הזמן‬
‫של האושר‪ ,‬ואפילו יום אחד של אושר דיו לעשות את חיי־האדם מאושרים‪.‬‬
‫לעומתם טען אריסטו ואמר‪ :48‬״כשם שאין סנונית אחת מבשרת את האביב‪ ,‬ולא‬
‫יום אחד‪ ,‬כן אין יום אחד‪ ,‬ולא פרקיזמן קצר‪ ,‬עושה את האדם למאושר״‪.‬‬

‫פ ת ג ם לאטיני אומר‪) Tempo™ mutantur, et nos mutamur in iiiis :‬״הזמנים מ ש ת נ י ם ‪ ,‬ועמם‬ ‫‪.46‬‬
‫מ ש ת נ י ם גם אנו״(‪.‬‬
‫‪ .‬דומה לזה היא ה ש ק פ ת ו ש ל פ ר י ד ר י ך ניטשה‬ ‫‪b‬‬ ‫‪- 483 b‬‬ ‫‪484‬‬ ‫כ ת ב י אפלטון‪ ,‬״ ג ו ר ג י א ס ״‬ ‫‪.47‬‬
‫)‪ (1900-1844‬ע ל זכויותיו ש ל האדם העליון‪.‬‬
‫אריסטו‪ ,‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1098 ,‬א‪.‬‬ ‫‪.48‬‬

‫‪240‬‬
 ‫ת ו ר ת המוסר ובעיית האושר‬

‫מכל־מקום‪ ,‬עובדת־חיים היא‪ ,‬שאץ בנמצא אדם שיוכל להעיד כי כל ימיו עברו‬
‫עליו באושר מוחלט‪.‬‬
‫גיתה אומר באחת משיחותיו עם אקרמן‪ ,‬שבמשך ‪ 75‬שנותיו לא ידע אפילו‬
‫‪50‬‬
‫ארבעה שבועות רצופים של אושר‪ 49‬ובדומה לכך ציווה הכליף עבדול־רחמן‬
‫לחקוק במצבתו כתובת האומרת‪ ,‬שבמשך עשר שנות־מלכותו לא ידע יותר מאשר‬
‫ארבעהיעשר ימים של אושר מוחלט‪.‬‬
‫בסיום דיוננו זה על האושר‪ ,‬ראוי לציין שהוגי־דעות רבים טוענים ‪ -‬ולדעתי‬
‫בצדק ־ שהאושר האמיתי לא יושג על־ידי מי שמכלכל את כל מעשיו על־פי צרכיו‬
‫האנוכיים ומתוך התחשבות בלעדית בטובתו האישית‪ ,‬אלא האושר הוא מנת־חלקו‬
‫של מי שמוכן להקריב את טובתו והנאתו למען אלה של אחרים‪ .‬כלומר‪ :‬המאושר‬
‫הוא מי שמעניק אושר לאחרים‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬מתוך נסיון החיים אנו למדים לדעת‪ ,‬שהאושר הוא נחלתנו כשאנו באים‬
‫להגן על החלש מפני החזק הרשע‪ ,‬וכשאנו משתדלים להקל על ייסוריהם של‬
‫בני־אדם חלשים וחסרי־אונים‪.‬‬

‫ה ש י ח ה מ־‪ 27‬ב י נ ו א ר ‪ .1824‬ר׳‪J. P. Eckermann, Gesprache mil Goethe, Bd. II, 1908, p.49.‬‬
‫‪107‬‬
‫‪W Tatarkiewicz, O szczgsciu. p, 23‬‬ ‫‪.50‬‬

‫‪241‬‬
 ‫פרק רביעי‬

‫ח ו ב ו ת י ו ה מ ו ס ר י ו ת של האדם‬

‫לדעת פילוסופים רבים )למשל הסטואיקנים(‪ ,‬תביעת־יסוד של המוסר מן האדם‬

‫היא שיעמוד בחובותיו ויקיים את המוטל עליו‪ :‬מושגי החובה הם מושגי־יסוד של‬
‫המוסר‪ .‬האדם נחשב למוסרי ולהגון כשהוא ממלא את חובותיו כלפי עצמו‪ ,‬כלפי‬
‫הזולת‪ ,‬החברה‪ ,‬המדינה ואף האנושות כולה‪.‬‬
‫עליפי ההשקפה הסטואית מקנן באדם‪ ,‬כמו בשאר היצורים‪ ,‬יצר של‬
‫שמירה־עצמית‪ ,‬ואין זה דחף בלבד אלא חובה המוטלת על האדם‪ .‬היחיד צריך‬
‫לפקוח עין על שלימותו הגופנית ולפעול מתוך זהירות מירבית וכן חייב הוא‬
‫להקפיד על תקנתו הרוחנית והנפשית‪ .‬במיוחד צריך הוא לעמוד על המשמר לבל‬
‫ייסחף בזרם התשוקות והיצרים‪ ,‬יצר המין‪ ,‬יצר השררה והכוח ותשוקת הבעלות‪.‬‬
‫ההתמכרות ליצרים עלולה לפגוע קשות באדם ולהביאו עד עברי פייפחת‪ .‬בצדק‬
‫כותב צבי אדר‪ ,‬שאין היחיד צריך לדכא את יצריו‪ ,‬אלא לשקול מתי‪ ,‬כיצד ועד כמה‬
‫לספקם‪.1‬‬

‫מן ה ח ו ב ו ת ה ר א ש ו נ ו ת במעלה המוטלות על היחיד היא החובה לשקוד על‬

‫שיפור עצמו ותיקונו הכללי‪ .‬כ ד להשיג זאת צריך הוא להכיר את עצמו‪ ,‬את‬
‫כשרונותיו‪ ,‬סגולותיו‪ ,‬גבולות יכולתו‪ ,‬מעלותיו וחסרונותיו ברוח האימרה‬
‫‪2‬‬
‫‪ ,Gnothi seauton‬שהיתה חקוקה על שער מקדשו של אפולון‬ ‫ה י ד ו ע ה ‪:‬‬ ‫היוונית‬
‫בדלפוי‪ .‬הסופר היווני פלוטארכוס אומר‪ ,‬שאין זה מן הדברים הפשוטים להגיע‬
‫לידי הכרת עצמך ולא כל אדם זוכה בכך‪ :‬״אילו היה דבר האוראקול ידע את עצמך׳‬
‫פשוט ונהיר לכל אחד‪ ,‬אפשר שלא היה נראה כצו אלוהי״ ‪. 3‬‬
‫כדי שיידע האדם את עצמו חייב הוא‪ ,‬כפי שמבארים הפיתאגוראים‪ ,‬לערוך‬
‫יוםייום את חשבון־הנפש‪ .4‬גם לדעת מנקה נכון יעשה האדם אם יתבונן במעשיו‬

‫צבי אדר‪ ,‬״החיים הטובים״‪ ,1978 ,‬עמי ‪.85‬‬ ‫‪.1‬‬

‫ת ר ג ו מ ה הלאטיני ש ל ה א י מ ר ה הוא‪Cic.. Tusc. 1,52: Seneca. Marc. 11,2) Nosce teipsum):‬‬ ‫‪.2‬‬
‫והשווה ג‪ .‬אלקושי‪ ,‬״ א ו צ ר פ ת ג מ י ם וניבים לאטיניים״‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1981‬עמי ‪.328‬‬
‫פ ל ו ט א ר כ ו ס ‪ ,‬״חיי אישים״‪ ,‬דימוסתנס‪ ,‬פ ר ק ג‪ ,‬ת ר ג ם מיוונית א‪.‬א‪.‬הלוי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪Carmen aureum Pythagorae, 40-44‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪242‬‬
 ‫חובותיו המוסריות של האדם‬

‫מ ד ערב בעלותו על יצועו‪ ,‬וישאל את נפשו‪ :‬״לאיזו ממחלותי העליתי ארוכה‬

‫‪5‬‬
‫היום? עד כמה תיקנתי את מעשי?״‬
‫על־פי סוקראטס‪ ,‬חלה החובה על האדם לשפר עצמו בעיקר בחלק הנפשי שבו‪.‬‬
‫סוקראטם ראה את יעודו להורות לבני־האדם את הדרך לתיקון נפשם‪ .6‬סוקראטס‬
‫תבע מן האדם לכבוש את יצרו‪ ,‬להסתפק במועט ולנהוג במתינות‪ ,‬שהיא ‪-‬‬
‫לדעתו ‪ -‬סגולתו העיקרית של הפילוסוף האמיתי‪ .‬רק החכם המסוגל לשלוט‬
‫ביצריו הוא אדם העומד ברשות עצמו ועצמאי‪ .‬סוקראטס עצמו היווה דוגמא‬
‫מופתית לחכם מעין זה‪.‬‬
‫הסטואיקנים הטיפו לאדם שלא להתמוטט בלחץ הפגעים והפורענויות אלא‬
‫לעמוד איתן כנגדם‪ .‬החכם ‪ -‬כותב סנקה ‪ -‬מקבל עליו באומץ־לב את הייסורים‪.‬‬
‫אין פירושו של דבר שהחכם מבקש לו מכאובים וצרות אלא כליאימת שהללו‬
‫פוגעים בו הוא משכיל לעמוד בהם‪ .‬לא את הסבל אנו מבקשים‪ ,‬אלא את הכוח‬
‫ותעצומותיהנפש לשאת אותו‪.7‬‬
‫לדעת אפיקורוס‪ ,‬שומה על כל אדם החפץ לחיות חיי־אושר להגביל עצמו‬
‫בסיפוק צרכיו הטבעיים וההכרחיים בלבד‪ ,‬היינו‪ :‬אכילה ושתייה‪ ,‬כדי שלא יסבול‬
‫רעב וצמא‪ ,‬והגנה מפני הקור‪ .‬רדיפת בצע‪ ,‬תהילה וכבוד אינם עולים בקנה אחד‬
‫עם האושר‪ .‬חייב אדם ללמד עצמו לעמוד בכאב ולהשתחרר מחרדת אובדנו‪ .‬חובה‬
‫היא על האדם להשתלם השתלמות שכלית ולקנות דעת‪ ,‬כך שיוכל לבוא לידי‬
‫שלוות־הנפש‪ ,‬כשהוא משוחרר מדאגה ומפחדיישווא המטילים עירבוביה ברוחו‬
‫ובחייו‪.‬‬
‫על האדם לשאוף כל ימיו אל האמת ולהיטיב להכיר את העולם‪ ,‬את הבריות ואת‬
‫אורחותיחייהם‪ .‬אין זה מן הדברים הקלים כלל ועיקר וכבר לימדנו סוקראטס‪,‬‬
‫באימרתו הידועה שבה הוא ניכר עליפני האחרים‪ ,‬שהוא יודע שאינו יודע‪ ,‬שעה‬
‫שהאחרים‪ ,‬שלאמיתו של דבר אינם יודעים דבר‪ ,‬מעמידים פנים ביודעים‪.‬‬
‫לדעת אריסטו‪ ,‬הפעילות העיונית היא הנשגבה ביותר‪ .‬היא מקור האושר‬
‫ומקרבת את האדם לאלים‪ .8‬כמוהו גם פילוסופים אחרים דיברו בשבחה של פעולת‬
‫העיון‪ .‬אפיקורוס הטיף לתלמידיו שיקדישו את מרבית זמנם ועיקר מרצם ללימוד‬
‫המציאות ותופעותיה‪ ,‬שכן רק בכוחה של הכרה מלאה להעניק להם חיי אושר‪.9‬‬
‫הספקנים )פירון‪ ,‬ארקסילאוס ואחרים( מדגישים אף הם שרצוי לו לאדם‪ ,‬למרות‬
‫שטרם למד להכיר את המציאות כהווייתה‪ ,‬להשתדל ככל יכולתו להשתלם‬
‫בתבונתו ולשכלל את דרכי ההכרה השכלית‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שאין הספקנים שוללים‬

‫‪Seneca, ira 3, 36, 1-2; Epist. 83, 2; brcv. vit.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫כסינופון‪ ,‬״ ז כ ר ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ת ר ג ם ע‪ .‬א‪ .‬סימון‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪.4,2,11 :4,7,9 :1,2,4 ,1960‬‬ ‫‪.6‬‬
‫ס נ ק ה ‪ ,‬״ מ כ ת ב י מ ו ס ר ״ ‪ ,‬מ כ ת ב ‪ ,67‬ס ע י פ י ם ‪.6-5‬‬ ‫‪.7‬‬
‫ר׳ עמי ‪ 125‬ש ל ס פ ר זה‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪D.L. 10, 127 sq.‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪243‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫מכול־וכול את האפשרות להגיע אל הכרת המציאות לאמיתה ואל האמת‬

‫האובייקטיבית‪.10‬‬
‫מן השאיפות היותר נכבדות שחייב האדם לטפח היא השאיפה להשתלם‬
‫במקצועו עד שיהיה מומחה לדבר‪ .‬המשורר היווני הסיודום מדבר באפוס ״מעשים‬
‫וימים״ על כך‪ ,‬שחייב האדם לעשות מלאכתו באמונה ולעסוק בה בהתלהבות‬
‫ובמסירות‪ ,‬כי רק בדרך זו יתחשלו מידותיו המוסריות‪ ,‬ייכון בו רגש הכבוד העצמי‬
‫ויחיה חיי אושר המיוסדים על אדני הצדק‪ .‬הוגי־דעות רבים בעת העתיקה שלאחר‬
‫הסיודוס ציינו אף הם‪ ,‬שחובתו של האדם לבצע את עבודתו המקצועית באופן‬
‫משוכלל ומשופר ככל האפשר‪.‬‬

‫באתיקה של העת העתיקה ‪ -‬וגם בזו של העת החדשה ‪ -‬מושתתת מערכתיהיחסים‬

‫שבין אדם לחברו על שני עקרונות‪) :‬א( העקרון שעל דרך השלילה ‪ -‬שלא לפגוע‬
‫בזולת‪ ,‬שלא לעשות רע‪) :‬ב( העקרון שעל דרך החיוב ‪ -‬העזרה לזולת‬
‫וההשתתפות עמו‪.‬‬
‫ה ה י מ נ ע ו ת מ ע ש י י ת רע לזולת היא העקרון החשוב ביותר בהתנהגותו‬
‫המוסרית של האדם"‪ .‬לדעת אפיקורוס‪ ,12‬חייב האדם להיזהר מכל פגיעה בזולת‬
‫בין אם בדרך של התנשאות ובין אם בדרך של דיכוי והתעללות‪ ,‬שכן חיי־חברה‬
‫מתוקנים מיוסדים על העקרון של הימנעות מגרימת עוול לזולת‪ .13‬אפלטון כתב‬
‫שמוטב לסבול עוול מאשר לעשותו‪ .‬ראוי להביא כאן כלשונו קטע‪ 14‬משיחתם של‬
‫‪15‬‬
‫סוקראטס ופולוס שבו נדונה השאלה‪ ,‬מה רע יותר‪ ,‬לעשות עוול או לסובלו?‬

‫ר א ה ס פ ר י ‪ ,‬״ ת ו ל ד ו ת ה ס פ ק נ ו ת ה ע ת י ק ה ״ ‪ ,‬עמי ‪.40 ,28‬‬ ‫‪.10‬‬

‫ה ו צ א ת צ ׳ ר י ק ו ב ר ‪ ,1978‬עמי ‪ 55‬ואילך‪.‬‬ ‫השווה צבי אדר‪ ,‬״החיים הטובים״‪,‬‬ ‫‪.11‬‬
‫ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1981‬עמי ‪.115 ,114‬‬ ‫ר׳ ספרי‪ ,‬״אפיקורוס״‪,‬‬ ‫‪.12‬‬
‫האיסור לפגוע בזולת הוא ע ק ר ו ך י ס ו ד ביהדות‪ .‬להלן כמה דוגמאות‪ :‬״לא תגנבו ולא‬ ‫‪.13‬‬
‫ת כ ח ש ו ו ל א ת ש ק ר ו א י ש ב ע מ י ת ו ״ ) ו י ק ר א יט‪ ,‬יא(; ״ ל א ת ע ש ק א ת ר ע ך ״ ) ש ם ‪ ,‬יט‪ ,‬יג(‪ :‬״ ל א‬
‫ת ע מ ד ע ל ד ם ר ע ך ״ ) ש ם ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬טז(‪ :‬״ ל א ת ק ו ם ו ל א ת ט ר א ת ב נ י ע מ ך ״ ) ש ם ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬י ח ( ‪ .‬ר א ו י‬
‫להזכיר א ת המעשה המפורסם ב ה ל ל ש ב א אליו אדם להתגייר כדי שילמדו את ה ת ו ר ה כולה‬
‫ע ל ר ג ל א ח ת והשיבו‪ :‬״מאי ד ע ל ך סני‪ ,‬ל ח ב ר ך א ל ת ע ב י ד ואידך זיל ג מ ו ר ״ )מה ש ש נ ו א‬
‫ע ל י ך ל ר ע ך א ל ת ע ש ה ו ה ש א ר פ י ר ו ש הוא ל ך ולמד(‪ .‬ו ה ש ו ו ה א ת ה פ ת ג ם ה ל א ט י נ י מן ה מ א ה‬

‫ל פ ס ה ״ נ ‪•OUCKI tibi fieri non vis. altcri ne fcccris :‬‬ ‫השלישית‬

‫ת ר ג ם י‪.‬ג‪ .‬ל י ב ס ‪.‬‬ ‫‪, B - C‬‬ ‫‪469‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״גורגיאס״‪,‬‬ ‫‪.14‬‬

‫ה א פ י ק ו ר א י ם היו ס ב ו ר י ם ‪ ,‬ש כ ל מקום ש י ש ב ו עוול או ניצול הזולת יש ל ת ל ו ת א ת ה א ש מ ה‬ ‫‪.15‬‬

‫ב ש נ י י ם ‪ :‬ב ע ו ש ה ה ע ו ו ל ו ב מ י ש נ כ נ ע לו‪ .‬ע ק ר ו ן זה מצוי ג ם ב י ה ד ו ת ב מ ו ב ן ש ל ח ו ב ת ה א ד ם‬
‫ל ה ז ד ר ז ו ל ה ג ן ע ל ע צ מ ו מ פ נ י מי ש מ ת כ ו ו ן ל ה ז י ק לו‪ :‬״ ה ב א ל ה ר ג ך ה ש כ ם ל ה ר ג ו ״ ) ס נ ה ד ר י ן‬
‫ע״א(‬ ‫עב‪,‬‬

‫‪244‬‬
 ‫חובותיו המוסריות של האדם‬

‫סוקראטס‪ :‬הגדולה שברעות היא לעשות עוול‪.‬‬

‫פילוס‪ :‬כלום היא הגדולה ביותר? לסבול עוול אינה רעה גדולה‬
‫מזו?‬
‫סוקראטס‪ :‬כלל וכלל לא‪.‬‬
‫פולום‪ :‬יותר משתרצה איפוא לעשות עוול‪ ,‬תרצה לסבול עוול?‬
‫פוקראטם‪ :‬לא ארצה לא זאת ולא זאת‪ ,‬אלא כשיהיה הכרח‬
‫לעשות או לסבול עוול ‪ -‬אבחר לסובלו ולא לעשותו‪.‬‬

‫אמנם ניתן למצוא בין הפילוסופים העתיקים מספר מועט של הוגי־דעות‪ ,‬כגון‬
‫הסופיסטים הצעירים )תראסימאכוס‪ ,‬פולוס‪ ,‬קאליקלס‪ ,‬קריטיאס(‪ ,16‬אשר דיברו‬
‫בשבח האנוכיות ובזכותו של החזק לשעבד ולדכא את החלשים ולהשתרר‬
‫עליהם‪.17‬‬
‫עקרון ההימנעות מפגיעה בזולת פירושו גם גילוי ס ו ב ל נ ו ת כלפי דעותיו של‬
‫הזולת‪ ,‬השקפתיעולמו‪ ,‬עמדתו הפוליטית‪ ,‬אמונתו הדתית וכר‪ .‬העקרון המנחה את‬
‫הפילוסופים הקדמונים הוא‪ ,‬שהרוצה להתווכח עם הזולת חייב לאמץ לעצמו‬
‫אמתימידה ברורה וקבועה בקבלתם של רעיונות או בדחייתם‪ :‬״אתה חייב לקבל‬
‫דעה‪ ,‬אפילו היא בלתיירצויה לך‪ ,‬אם היא דעה מוכחה‪ :‬ואתה חייב לוותר על דעה‪,‬‬
‫אפילו הקרובה ללבך‪ ,‬אם הופרכה״‪.18‬‬
‫בדיאלוג ״גורגיאס״ לאפלטון מעיד סוקראטס על עצמו שהוא נמנה עם אלה‬
‫״השמחים כשמעמידים אותם על טעותם כשאין דברם אמת והשמחים להעמיד את‬
‫האחר על טעותו‪ ,‬אם דבר מדבריו איננו מן האמת‪ .‬וכשיועמדו על טעותם אין‬
‫שמחתם פחותה מבשעה שהם מעמידים את האחר על טעותו״‪.19‬‬
‫אמנם לא כל הוגי־הדעות נהגו על־פי העקרונות הללו‪ .‬תלמידיו של פיתאגוראס‬
‫האמינו אמונה עיוורת בנכונותה של כל דעה מדעותיו של רבם הנערץ‪ .‬הם ראו‬
‫בפיתאגוראס סמכות עליונה שאין להרהר אחריה ושאין לפקפק באמת שהיא‬
‫מביעה‪ .‬לא היתה בעיניהם ראיה מכרעת יותר לאמת מאשר הנימוק‪ :‬״הוא עצמו‬

‫ר׳ עמי ‪ 67‬ואילך ש ל ס פ ר י זה‪.‬‬ ‫‪.16‬‬

‫ב ע ת החדשה טען פ‪ .‬ניטשה ב ז כ ו ת עדיפותו ש ל מ ו ס ר החזקים )״האדונים״( ל ע ו מ ת מ ו ס ר‬ ‫‪.17‬‬
‫ה ח ל ש י ם )״העבדים״(‪ .‬ע י ק ר י מ ו ס ר החזקים הם א י ־ ה ת ח ש ב ו ת ב ז ו ל ת ‪ ,‬עוז־רוח‪ ,‬בטחון‬
‫ו ד ב י ק ו ת במשימה‪ .‬ע ר כ י ה מ ו ס ר ש ל ה ח ל ש י ם נועדו להגן עליהם מפני החזקים‪ :‬רחמים‪,‬‬
‫ר י ך ־ ל ב ו א ה ב ת ה ב ר י ו ת ‪ .‬בימינו הטיפה ה ס ו פ ר ת ה א מ ר י ק א י ת איין ר א נ ד )‪(1982-1905‬‬
‫לאגואיזם צ ר ו ף ש ל אלו שיש בידם ל מ מ ש א ת ר ע י ו נ ו ת י ה ם ו ל ב ט א א ת ה י צ י ר ת י ו ת ה ט ב ו ע ה‬
‫ב ה ם )ספרה ה מ פ ו ר ס ם ב י ו ת ר הוא ״כמעיין ה מ ת ג ב ר ״ ( ‪.‬‬
‫‪Tadcusz Zielinski. Po co Homer. Krakow 1970. p. SO‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪.458a ,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״ ג ו ר ג י א ס ״‬

‫‪245‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫)פיתאגוראס( אמר״)ביוונית‪ ,autos epha :‬ובתרגום הלאטיני‪ .(20ipse dixit :‬ולא‬

‫הם בלבד‪ ,‬אלא פילוסופים יווניים נוספים היו בעלי רוח דוגמאטית שנטו להביע‬
‫דעה מוחלטת על המציאות והיו קנאים לדעתם מבלי לרצות לשוב ולבודקה‪.‬‬
‫לעומתם היו הפילוסופים הספקניים )כגון ארקסילאוס וקארניאדס( סבורים‪,‬‬
‫שבכל דיון יש להעלות את הטענות בעד ונגד ולהשאיר בידי המאזין את ההכרעה‪.‬‬
‫איינסידמוס מעיד על עצמו שזו היתה דרכו להביא ראיות התומכות והמפריכות‬
‫הנחה מסוימת ולא נהג להביע דעה לכאן או לכאן‪ .‬מן התומכים היותר נאמנים‬
‫בזכותו של כל אדם לחירותיהביטוי היה קיקרו‪ .‬לדעתו‪ ,‬מותר לכל אדם לבקש את‬
‫דרכו־שלו בתחום המחשבה וההשקפה מבלי שיהיה מוגבל על־ידי תקנותיו‬
‫ושיטותיו של ביתימדרש מסוים‪ .‬זכותו של האדם לחקור על־פי דרכו כל דעה וכל‬
‫שיטה ולבדוק באיזו מידה הן קרובות לאמת‪.21‬‬
‫כאמור‪ ,‬העקרון של הימנעות מפגיעה בזולת כולל בקרבו את החובה להבטיח‬
‫לכל אדם את חופש הדעה‪ ,‬ה ב י ט ו י והדיבור‪.‬‬
‫אתונה‪ ,‬שהיתה ערש התרבות והמשטר הדימוקראטי ומיבצר לחירות־הביטוי‪,‬‬
‫חטאה גם בדיכויו של עקרון זה‪ ,‬לפחות במקרה בולט אחד הידוע לנו מספרו של‬
‫הרודוטוס‪ .22‬זמן קצר לאחר שהעיר מילטום נכבשה על־ידי הפרסים‪ ,‬בשנת ‪494‬‬
‫לפסה״נ‪ ,‬העלה פריניכוס‪ ,‬גדול המשוררים הדרמאטיים שקדמו לאייסכילוס‪ ,‬את‬
‫מחזהו ״כיבוש מילטוס״‪ ,‬שבו הוקיע המשורר את בנייאתונה על שלא באו לעזרת‬
‫העיר ובכך הקלו על הפרסים את כיבושה‪ .‬המחזה זיעזע את קהל הצופים עד כי‬
‫רבים מיררו בבכי‪ .‬אסיפת־העם לא ראתה את ביקורתו של פריניכוס בעיךטובה‬
‫ודנה אותו לתשלום קנם בסך אלף דראכמות‪ .‬אף הוטל איסור להעלות את המחזה‬
‫בעתיד בכל מחוז אטיקה‪ .‬הרי לפנינו דוגמא ראשונה בתולדות אירופה לצנזורה על‬
‫מחזה תיאטרון‪.23‬‬
‫החוקות המודרניות רובן ככולן מבטיחות את חופש הביטוי והבעת הדעה‪ .‬חופש‬
‫זה הוא אחד העקרונות היסודיים של הדימוקרטיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬על הדימוקרטיה‬
‫להיות מוגנת נגד אלה השואפים לקריסתה‪ ,‬אם בדרך של ביטוי ישיר ואם בדרך‬
‫של הפצת ספרים‪ .‬הדעת נותנת‪ ,‬שבמסגרת שלטון החוק אין איש רשאי לגרום‬
‫עוול לזולתו‪ ,‬ואף אינו רשאי להפיץ דעות או ספרים‪ ,‬אם יש בכך משום פגיעה‬
‫בזכות חוקית של החברה‪ ,‬של קבוצת־אנשים מסוימת או של הפרט‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מוצדק האיסור להפיץ דעות או ספרים‪ ,‬המצדיקים רדיפת אנשים בשל מוצאם‬
‫הגזעי ה״נחות״‪ ,‬כביכול‪ .‬כידוע‪ ,‬תורתיהגזע הועלתה על־ידי היטלר לרמה של‬
‫השקפת‪-‬עולם ושימשה יסוד למעשי הזוועה של המשטר הנאצי‪.‬‬

‫‪Cic., nat. deor. 1. 10; Quint. Inst. or. 11' 1, 27‬‬ ‫‪.20‬‬
‫‪Cic., Tusc. 4, 7‬‬ ‫‪.21‬‬
‫״ כ ת ב י הרודוטוס״‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.21‬‬ ‫‪.22‬‬
‫ר׳ ס פ ר י ‪ ,‬״ ת ו ל ד ו ת ה ט ר א ג ד י ה היוונית״‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1982 ,‬עמי ‪.51‬‬ ‫‪.23‬‬

‫‪246‬‬
 ‫חובותיו המוסריות של האדם‬

‫העקרון של חופש־הדעות והסובלנות צריך למליצי־יושר גם בימינו‪ ,‬ויש‬

‫להשרישו בתודעת הציבור‪ ,‬שהרי אין זה בגדר האפשר שכל אזרחי המדינה יהיו‬
‫תמימי־דעים בנושאים השונים‪ .‬את הוויכוחים האידיאולוגיים והפוליטיים יש לנהל‬
‫מתוך רוח של ס ו ב ל נ ו ת וכבוד הדדי‪.‬‬
‫כבר הוזכר לעיל שחלק בלתי נפרד מזכות חופש־הדעה הוא חופש האמונה‬
‫הדתית‪ .‬בעיה זו היתה אקטואלית כבר בעולם העתיק‪ .‬בתקופת הזוהר של‬
‫פריקלס‪ ,‬כשנעשתה אתונה מוקד החיים הפוליטיים והתרבותיים של יוון כולה‪,‬‬
‫תיקן דיופייתס )‪ ,(Diopeithes‬מדינאי ויריבו של פריקלס‪ ,‬בשנת ‪ 432‬לפסה״ב‪,‬‬
‫חוק שלפיו יש לרדוף את הכופרים באלים והמפיצים תורות חדשות‪ ,‬ולבער את‬
‫ספריהם מן העולם‪ .25‬בהסתמכו על חוק זה תבע דיופייתס את הפילוסוף‬
‫אנאקסאגוראס והאשימו בכפירה‪ ,‬מה שאילץ את אנאקסאגוראס לברוח מאתונה‪.‬‬
‫קורבן אחר של חוק זה היה המשורר דיאגוראס‪ ,‬המכונה ״הכופר״ )‪,(atheos‬‬
‫שנתבע לדין על שלעג בשיריו לפולחן האלים ושלל את קיומם‪ ,‬וניתן למוות‪ .‬גם‬
‫הוא נמלט על נפשו ויצא את אתונה‪ .‬גם הפילוסוף הסופיסט פרוטאגוראס‪ 26‬נידון‬
‫למוות על שבהקדמה לספרו ״על האלים״ כתב‪ ,‬שאין הוא יודע על אלים ולא כלום‪,‬‬
‫לא אם קיימים הם ולא אם אינם קיימים‪ ,‬ואם אכן קיימים הם ‪ -‬מהו אופן קיומם‪.‬‬
‫פרוטאגוראס מיהר אף הוא לנוס מאתונה‪ ,‬אלא שמת בדרך מנוסתו‪ .‬ביתיהמשפט‬
‫ציווה לקבץ את ספריו ולהעלותם באש בכיכר־העיר‪.‬‬
‫המפורסם שבכל משפטי הכופרים שבאו בעטיו של החוק האתונאי הזה הוא‬
‫משפטו של סוקראטס‪ ,‬שתועד לדורות בדיאלוג ״אפולוגיה״ של אפלטון‪.‬‬
‫סוקראטס נאשם בשנת ‪ 399‬בכך ״שאינו מכיר באלים המוכרים במדינה‪ ,‬ובהנהגת‬
‫אלים חדשים״‪ .‬הוא הורשע בדינו ונידון למוות‪.‬‬
‫ראוי להזכיר שבכתביו המאוחרים הטיף אפלטון להקמת צנזורה ממלכתית‬
‫שתעקור מן השורש את מגמות הכפירה וחילול כבוד האלים‪ .27‬אפלטון גרס בערוב‬
‫ימיו‪ ,‬שטובת המדינה ואזרחיה מחייבת לחקוק חוקים נוקשים אשר יכפו את הדת‬
‫על העם‪.‬‬
‫תולדות האנושות על כל תקופותיה רצופות רדיפות על רקע של קנאות דתית‬
‫שלבשו לעתים אופי אכזרי ביותר‪ .‬הרדיפות התנהלו הן כנגד מאמיניה של דת‬
‫אחרת והן כנגד הכופרים בעיקר‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬קמו לאנושות מפעם לפעם הוגי־דעות נאורים אשר הטיפו‬
‫לסובלנות דתית וביקשו לבסס את זכותו של כל אדם לחפש לו את האמונה הנראית‬
‫בעיניו או לחדול מאמונתו‪ .‬הם הדגישו שלא זו בלבד שאין איש־הדת רשאי לרדוף‬

‫פ ל ו ט א ר כ ו ס ‪ ,‬״חיי אישים״‪ ,‬פ ר י ק ל ס ‪.32 ,‬‬ ‫‪.25‬‬

‫ר׳ לעיל‪ ,‬עמי ‪.65-64‬‬ ‫‪.26‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״המדינה״‪ ,‬ס פ ר שני‪ :383 ,‬״ ח ו ק י ם ״ ‪ ,‬ס פ ר שביעי‪.800 ,‬‬ ‫‪.27‬‬

‫‪247‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫את האחרים‪ ,‬אלא אדרבא‪ :‬עליו להפיץ את ערכי החסד‪ ,‬הענווה והסובלנות‪ .‬נזכיר‬
‫כמה מהוגי־דעות אלו שהתגייסו להפצת תורת הסובלנות הדתית‪.‬‬
‫הפילוסוף האנגלי ג׳ון לדק ) ‪ ( J o h nLocke,1 7 0 4 - 1 6 3 2‬מציג ב״איגרת על‬
‫הסובלנות״)משנת ‪ (1689‬את תביעתו שהפלגים השונים בנצרות ירפו מן הרדיפה‬
‫ההדדית‪ ,‬ישרישו בקרבם את ערכי הסובלנות ויתנהגו על־פיהם גם ביחס לדתות‬
‫הלא־נוצריות‪ ,‬כגון היהדות‪ ,‬ואף ביחס לעובדייהאלילים‪.‬‬
‫הפילוסוף הצרפתי פייר בייל ) ‪ ( P i e r r eBayle,1 7 0 6 - 1 6 4 7‬כופר בתלותו של‬
‫המוסר בדת‪ ,‬והוא תובע סובלנות והערכה כלפי האתיאיסטים‪ .‬בייל טען‪ ,‬שיכול‬
‫אדם להיות מוסרי ללא דופי גם אם אינו נמנה עם המאמינים‪.‬‬
‫מגדולי הלוחמים כנגד הקנאות )‪ (fanatisme‬הדתית ובעד הסובלנות היה‬
‫וולטיר‪ .‬לדעתו‪ ,‬אין הקנאות אלא מחלת־רוח ומעין שגעון)‪ (folie‬דתי נזעם‪ :‬כמוה‬
‫כמגיפה המתפשטת ברבים ומפיציה הם כוהני־הדת המלהיבים את ההמונים‪.‬‬
‫התוצאות הבלתי־נמנעות של קנאות דתית הם השגעון והאכזריות‪.‬‬
‫במלחמתו בקנאות כתב וולטיר את ״המסה על הסובלנות״‪ ,‬שבה ביקש לטהר‬
‫את שמם של כמה וכמה אישים שהוחרמו על־ידי הכנסייה ואף הומתו על ידה‪.‬‬
‫משפטים אלו שערכה הכנסייה כנגד הכופרים מכנה וולטיר בשם ״משפט־נמרים״‪,‬‬
‫שכן כוהני־הכנסייה משולים לנמרים המתנפלים בחמת־טרף על הכופרים בכוח‬
‫הדוגמות והתקנות‪.‬‬
‫ליהדות יש מסורת ארוכה ומבוססת של סובלנות כלפי עמים אחרים‬
‫ואמונותיהם הדתיות‪ .‬היהדות מכבדת את בעלי האמונות השונות‪ ,‬גם אם אינה‬
‫מסכימה להן‪ ,‬ובלבד שהללו לא יכפו אותן על היהודי‪.‬‬
‫חכמי ישראל עודדו ויכוח חופשי והבעת דעות מנוגדות בעניינים שונים של‬
‫ההלכה‪ ,‬וההשקפה היהודית היא מהתכונות האופייניות של היהדות התורנית‪,‬‬
‫והדבר מתבטא באימרה הידועה‪ :‬״אלו ואלו דברי אלוהים חיים״‪ .‬יוסף בךמתתיהו‬
‫מציין ב״קדמות היהודים ‪ -‬נגד אפיון״ )ספר ב‪ ,‬סעיף ‪ 145‬ואילך‪ ,‬תרגם י‪.‬נ‪.‬‬
‫שמחוני‪ ,‬״מסדה״‪ ,‬רמת־גן‪ ,‬תשי״ט(‪ ,‬שהיהודים נמנעים מלדבר בלעג‬
‫ובדברי־חרפות על אלוהיהם של הגויים‪ .‬והרי דוגמאות אחדות מאמרותיהם של‬
‫חז״ל בזכות הסובלנות‪ :‬״הסוטר לועו של חברו כאילו סוטר לועה של שכינה״‬
‫)סנהדרין‪ ,‬נח ע״ב(; ״אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר״)אבות ד‪,‬ג(;‬
‫״אין הקב״ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל; השמים נפתחים בכל שעה וכל מי‬
‫שהוא מבקש לכנס יכנס״ )שמות רבה‪ ,‬יט(‪ .‬קיצוני בכיוון זה הוא המאמר הבא‪:‬‬
‫״מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל ובין עכו״ם‪ ,‬הכל לפי המעשה‬
‫שהוא עושה כן רוח הקודש שורה עליו״ )תנא דבי אליהו רבה‪ ,‬ח(‪.28‬‬

‫עם זאת צ ר י ך לציין‪ ,‬ש ע ב ו ד ת ־ ה א ל י ל י ם א ס ו ר ה מן ה ת ו ר ה ע ל כ ל בני־האדם וחובה‪ ,‬על־פי‬ ‫‪.28‬‬

‫ל ב ע ר ה מן העולם‪ ,‬שכן היא מ ב י א ה לניוון רוחני‪ ,‬ל ש ח י ת ו ת המידות ו ל א י ב ו ד‬ ‫חז״ל‪,‬‬
‫צ ל ם ־ א נ ו ש ‪ ,‬ואיסור זה ב כ ל ל ש ל ו ש ע ב י ר ו ת שהן ליהודי ב ג ד ר ״ י י ה ר ג ואל י ע ב ו ר ״ ) ו ה ר ב ה‬
‫בעניין זה ב מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן ו מ ס כ ת עבודה־זרה(‪.‬‬

‫‪248‬‬
 ‫חובותיו המוסריות של האדם‬

‫הפילוסוף היהודי משה מנדלסזון)‪ (1786-1729‬כותב‪ ,29‬שהמדינה והדת אין להן‬

‫רשות ״להכריח ולאלף מחשבות ודעות בני־האדם בתוקף ועזוז כוח‪ ,‬ואין זכות‬
‫לשתיהן‪ ...‬להחליש ולרופף את כוח ידי האמת על־ידי דברים זרים לה ורחוקים‬
‫ממנה‪...‬״ לדעתו‪ ,30‬כפי שהיא מובעת בספרו ״ירושלים״‪ ,‬אין היהדות מצווה על‬
‫האמונה אלא רק על המעשה‪ :‬״בין כל המצוות והחוקים אשר נתן לנו מחוקקנו‪ ,‬אין‬
‫אף אחד האומר‪ :‬׳האמינו׳ או ׳אל תאמינו׳‪ .‬הלא כל המצוות רק אל מקום אחד‬
‫תלכנה‪ :‬׳עשו׳ או ׳לא תעשר‪ .‬אין לפקוד על האמונה‪ ,‬שהרי אין האמונה מקבלת‬
‫פקודות זולת הבאות אליה על דרך ההכרה הפנימית‪ .‬כל אשר נצטווינו אנחנו‬
‫היהודים סובב והולך רק על הרצון וכוח־העשייה אשר באדם״‪ .‬ובמקום אחר‬
‫בספרו זה‪31‬מדגיש מנדלסזון‪ :‬״שפטו־נא על־פי חוקים צדיקים וישרים את העושה‪,‬‬
‫והשאירו לנו החופש לחשוב ולדבר כאשר עם לבבנו״‪.‬‬
‫ובדומה לכך סבור ר׳ נחמן קרוכמל)‪ (1840-1785‬הקובע בספרו ״מורה נבוכי‬
‫הזמן׳׳‪ ,32‬ש״כל אלו המחשבות כולן‪ ,‬והדינים והמוסרים ומושגיילשון‬
‫וספרי־חכמה וציורי־האלהות שזכרנו היותם מתפשטים באומה ואומה ברוב או‬
‫מעוט השלמות ‪ -‬הם כולם נחלות ומנות רוחניות שנתהוו לקנין אליה ]=לאומה[‬
‫בכללה״‪.‬‬
‫חופש־המצפון‪ 33‬נחשב בימינו לאחד היסודות היותר מושרשים של‬
‫זכויות־האדם‪ ,‬והדבר צוין‪ ,‬בין השאר‪ ,‬במגילת־האו״ם‪ .‬ואולם האידיאל אינו בא‬
‫תמיד לידי ביטוי במציאות וקיים פער עמוק בין הרצוי ובין המצוי בנושא זה‪ .‬אנו‬
‫עדים מפעם לפעם‪ ,‬ובחריפות הולכת וגדלה‪ ,‬לתופעות מדאיגות של חוסר סובלנות‬
‫דתית ביחסים שבין הדתות השונות‪ ,‬או בין הפלגים השונים שבאותה דת עצמה‬
‫ובין הדתיים והחילוניים שבאומה אחת‪.‬‬
‫אין סובלנות אמת אלא זו שהיא הדדית‪ .‬מי שאינו נוהג סובלנות באחרים‬
‫נשללת זכותו לזכות ביחס של סובלנות‪ .‬הסובלנות תובעת מן הזולת לאיפחות‬
‫משהיא נענית לתביעתו‪ .‬הציבור החילוני חייב לגלות סובלנות כלפי הציבור‬
‫הדתי‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬על שומרי המסורת להתייחס בהבנה לציבור הלא־דתי‪:‬‬
‫שהרי העיקר הוא שהאדם יהיה הגון‪ .‬הוזכרו כבר לעיל דברי שפטסברי‪ ,‬בייל‬
‫וולטיר‪ ,‬שסילוקה של ההנמקה התיאולוגית אינו פוגע בהחלטיותם של הערכים‬
‫המוסריים ובתוקפם‪ .‬לדעת בייל‪ ,‬מוכיח הנסיון‪ ,‬שגם האתאיסט מסוגל להגיע לידי‬
‫הכרה מוסרית ברורה ולנהוג ביושר‪.‬‬

‫ר׳ ח‪.‬י‪ .‬ר ו ת ‪ ,‬״ י ל ק ו ט הדעות והמדות״‪ ,‬הוצי ר א ו ב ן מס‪ ,‬ירושלים תש׳׳ו‪ ,‬עמי ‪.263‬‬ ‫‪.29‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,270‬ואולם דעה זו אין לה אחיזה ב ר א ש ו נ י ם ו ב א ח ר ו נ י ם ולא כן ס ב ו ר ה ר מ ב ״ ם ‪,‬‬ ‫‪.30‬‬
‫ה ק ו ב ע ב מ ש נ ה ־ ת ו ר ה ‪ ,‬ה ל כ ו ת דעות‪ ,‬ה ל כ ה א‪ ,‬א ת ח ו ב ת האמונה ב א ח ד ו ת האל; ו כ ר מ ב ״ ם‬
‫ס ב ו ר ב ע ל ״ ס פ ר החינוך״‪ ,‬מ ר א ש ו נ י מוני המצוות‪.‬‬
‫ר ו ת ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.280‬‬ ‫‪.31‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.285‬‬ ‫‪.32‬‬
‫ר׳ לעיל‪ ,‬עמי ‪.217-216‬‬ ‫‪.33‬‬

‫‪249‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫סוקראטס‪ ,‬אפלטון‪ ,‬אריסטו והוגיידעות אחרים הדגישו שבעלת חשיבות מרובה‬

‫היא החובה לבוא ל ע ז ר ת ה ז ו ל ת ולהיטיב עמו בדרכים שונות‪ ,‬חומריות‬
‫ורוחניות כאחד‪.34‬‬
‫אפיקורוס תובע מן האדם לחיות מתוך שלום ואחווה עם הסובבים אותו‪ ,‬להועיל‬
‫להם ולסייע בידם‪ ,‬ואולם סייג לדבר שיהיה האדם ראוי לעזרה‪ .‬כהוגהידעות‬
‫הרואה את המציאות ללא כחל־ושרק‪ ,‬נמנע אפיקורוס מאידיאליזציה של‬
‫בני־האדם והוא מונה בהם כמה כיתות‪ .‬יש בהם חכמים ואצילי־רוח ואולם הללו‬
‫מעטים הם‪ .‬לעומתם עומדים המופקרים‪ ,‬שאינם שמים שום מעצור לרוחם‬
‫הנפשעת‪ ,‬ואילו רוב בני־האדם הם בינוניים ‪ -‬לעתים עושים את הטוב ולעתים את‬
‫הרע‪ ,‬הכול לפי הנסיבות‪.35‬‬
‫לא כן סבורים הסטואיקנים‪ .‬מתוך ההנחה‪ ,‬העומדת ביסוד השיטה הסטואית על‬
‫אחדות הקוסמוס‪ ,‬באו הסטואיקנים לכלל דעה‪ ,‬שכל בנייהאדם שווים הם מטבעם‬
‫ללא הבדל מין‪ ,‬מעמד חברתי ולאום‪ .‬לדעתם אין בין העבדים ובין בני־החורין ולא‬
‫כלום‪ ,‬שכן ״לכולם מזומן גורל אחד עלי־אדמות״‪ .‬אין בני־האדם נבדלים אלו מאלו‬
‫אלא במידה שאדם מוכשר יותר לקנות לו דעת ורוחו אצילה‪ .‬כל בני־האדם ראויים‬
‫להוקרה‪ 36‬ואין כל חשיבות מי ומי היו אבותיהם ‪ -‬אם עבדים ואם אדונים‪ ,‬אם בני‬
‫המקום או בני נכר ‪ -‬אלא כולם רשאים לשאת ראשיהם בגאווה‪.37‬‬
‫סנקה מטיף לעזרה הדדית בין הבריות‪ .‬לדעתו‪ ,‬רק חברה ששורדים בה יחסי‬
‫אחווה וחסד תוכל להתקיים לאורך־ימים‪ .‬מאורחות־המוסר הוא שיושיט אדם ידו‬
‫לטובע‪ ,‬יורה לתועים את דרכם ויפרוס מלחמו לרעב‪ .38‬הטבע נטע בלבנו רגשות‬
‫ריעות ואחווה ומשפט הטבע הוא שלגרום עוול רעתו מרובה מלסבול עוול‪ :‬״גזירה‬
‫נגזרה עלינו שתהיינה ידינו מזומנות תמיד לעזרה״‪ .39‬חובה על האדם להשתדל‬
‫ולהביא תועלת לרבים ככל שיש לאל ידו‪ .‬מי שמועיל לסביבתו חי חיים של ממש‪,‬‬
‫ולעומתו מי שמסתגר בד׳ אמותיו ויושב באפס מעשה כמוהו כטמון בקבר ועליו‬
‫נכון לומר שהקדים למות טרם שמת‪.40‬‬

‫הסיוע ל ז ו ל ת הוא מיסודות היהדות וכפי שאומרים חז״ל‪ :‬״ כ ל המקיים נפש א ח ת מ י ש ר א ל‬ ‫‪.34‬‬
‫כאילו קיים עולם ומלואו‪ ,‬ו כ ל ה מ א ב ד נ פ ש א ח ת מ י ש ר א ל כאילו א ב ד עולם ומלואו״‪ .‬ה ת ו ר ה‬
‫מ ר ב ה ל צ ו ו ת ע ל ה ו ש ט ת ע ז ר ה ו ס ע ד לנדכאים ו ל ע ל ו ב י ם ) ש מ ו ת כ ב ‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫‪Gnom. Vat. II; C. Bailey. Epicurus - The Extant Remains. 1926, p. 106, fr. 11; G.‬‬ ‫‪.35‬‬
‫‪Arighetti, Epicuro. Opere. 1937% p. 140, fr. 11.‬‬
‫‪Sen. benef. 3, 28.‬‬ ‫‪.36‬‬
‫והשווה אצלנו‪ :‬״כי י ג ו ר א ת ך ג ר ב א ר צ כ ם ל א ת ו נ ו אותו‪ ,‬כ א ז ר ח מכם יהיה ל כ ם ה ג ר ה ג ר‬ ‫‪.37‬‬
‫א ת כ ם ו א ה ב ת לו כ מ ו ך ״ )ויקרא יט‪ ,‬ל ג ‪ -‬ל ד ‪( .‬‬
‫יוסף בן מ ת ת י ה ו מדגיש ב ס פ ר ו ״ נ ג ד אפיון״ ) ס פ ר ב‪ ,‬פ ר ק ‪ ,29‬ת ר ג ו ם י‪.‬נ‪ .‬שמחוני(‪,‬‬ ‫‪.38‬‬
‫שהיהדות מ ח י י ב ת ״ ח ו ק י נ ד ב ה ‪ . . .‬ל ת ת ל כ ל ש ו א ל א ש ומים ו ל ח ם ו ל ה נ ח ו ת ב ד ר ך ‪ ,‬ו ל ב ל ת י‬
‫ה ש א י ר איש ב ל א ק ב ו ר ה ״ ‪.‬‬
‫‪ira. 2, 31, 7‬‬ ‫‪.39‬‬
‫‪Epist. 60, 4‬‬ ‫‪.40‬‬

‫‪250‬‬
 ‫חובותיו המוסריות של האדם‬

‫אמנם גם סנקה‪ ,‬למרות היותו סטואיקן‪ ,‬מכיר בכך שיש בבנייהאדם בעלי‬
‫תכונות אופי שונות ומגוונות‪ .‬יש מהם ישרים והגונים המסייעים בחפץ־לב‬
‫לזולתם בשעת דוחקם ואפילו הוא נוכרי‪ .‬ואולם כרגיל נדירה היא מידת האנושיות‬
‫ורוחביהלב‪ .‬ואפילו אצל בעלי המידות הטובות אתה מוצא מידות מגונות; שהרי‬
‫טבע הוא באדם שיהיה ערמומי‪ ,‬כפוי טובה ומשולחירסן בתאוותו‪ .‬כל אדם יש בו‬
‫שיעור רוע מספיק בכדי להזיק לזולתו‪ ,‬ופועלים בו דחפים אנוכיים כגון‬
‫תאוותיהבצע‪ ,‬הבוז לאחרים ואהבת עצמו‪ .‬לעתים מגיע מנקה עד לידי פסימיות‬
‫גמורה והוא סבור שטבע־האדם רע מנעוריו ואין לו תקנה‪.41‬‬
‫אפיקטטוס‪ ,‬כמוהו כשאר הסטואיקנים‪ ,‬הטיף לשוויון ולאחווה בין בני־האדם‬
‫ולא הוציא מכלל זה את העבדים‪ .‬העבד הוא אחיו של האדם החופשי‪ ,‬שכן גם הוא‬
‫מוצאו מצאצאי זיאוס ומקורו בשמים‪ .42‬אפיקטטוס דורש מן האדם לעזור לזולתו‬
‫ואולם כמי שמכיר היטב בטיבם של בנייאדם‪ ,‬יודע הוא שלא הכול ראויים לעזרה‪.‬‬
‫ישנם בני־אדם שקיפחו את צלמם האנושי וכמוהם כחיות־השדה שיש להיזהר‬
‫מפניהם‪ .‬הגרועים שבהם הם רודפי־הבצע שאינם חסים על איש בדרכם למלא את‬
‫תאוותם‪ ,‬ויהיה זה אפילו מבני־ביתם‪ ,‬עצמם ובשרם‪.43‬‬
‫גם מארקוס אורליוס מרבה להדגיש את החובה המוטלת עלינו לעזור איש לאחיו‬
‫ולהקל מעליו את נטל דאגותיו וסבלותיו ואף לעמול לתקנתו המוסרית של האחר‪.‬‬
‫במיוחד חייבים אנו לטפח את רגש האהבה כלפי הזולת כשרוחנו נדיבה ולבנו‬
‫חם‪ .44‬שורות אלו‪ ,‬שבהן מפליג מארקוס אורליוס בשבח רגשי האחווה האנושית‪,‬‬
‫הן היפות והמרגשות שביצירותיו‪ .45‬יסודה של מצוות אהבתיהבריות הוא הרעיון‬
‫הסטואי שכל בני־האדם קשורים באגודה אחת מכיוון שהם יצורים נבונים‪.‬‬
‫עם זאת מודע מארקוס אורליוס לכך שלא כל בנייהאדם מגשימים באופיים‬
‫ובדרכיהם את האידיאל האנושי‪ ,‬ובצד אנשים חיוביים שמזגם אצילי ומידותיהם‬
‫נאות‪ 46‬אתה מוצא המון רב של פחותייאופי שהתנהגותם ממיטה קלון על‬
‫גזע־האדם‪ ,‬מעשיהם נלוזים ומזימות־רשע בלבם‪.47‬‬

‫ר׳ ס פ ר י ״ ס נ ק ה ‪ ,‬האיש ו מ ש נ ת ו ״ ‪ ,‬מ ו ס ד ב י א ל י ק ‪ ,1973‬עמי ‪.101‬‬ ‫‪.41‬‬

‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,13‬ס ע י פ י ם ‪ ;5-3‬ר׳ ס נ ק ה ‪ ,‬״ מ כ ת ב י מ ו ס ר ״ ‪ ,‬מ כ ת ב ‪ ,47‬ס ע י ף‬ ‫‪.42‬‬
‫‪.1‬‬
‫״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬פ ר ק ‪ ,22‬ס ע י פ י ם ‪.16-15‬‬ ‫‪.43‬‬
‫והשווה דברי ר ׳ ע ק י ב א ה א ו מ ר ע ל ה פ ס ו ק ״ ו א ה ב ת ל ר ע ך כ מ ו ך ״ ) ו י ק ר א יט‪ ,‬יח(‪ :‬״זה כ ל ל‬ ‫‪.44‬‬
‫גדול בתורה״‪.‬‬
‫מ ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬פ ר ק י ם ‪ 17‬ו‪ :25-‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ;1‬ס פ ר‬ ‫‪.45‬‬
‫חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,33‬ס ע י ף ‪ !6‬שם‪ ,‬פ ר ק ‪ ,36‬ס ע י ף ‪ ;1‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,14‬ס ע י ף ‪ :2‬שם‪ ,‬פ ר ק ‪;23‬‬
‫שם‪ ,‬פ ר ק ‪.25‬‬
‫״ ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪.48‬‬ ‫‪.46‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר עשירי‪ ,‬פ ר ק י ם ‪ 13‬ו‪ ;19-‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,15‬ס ע י ף ‪ ;3‬שם‪ ,‬פ ר ק ‪ ,18‬ס ע י ף‬ ‫‪.47‬‬
‫‪.24‬‬

‫‪251‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫מצוות העזרה לזולת והתמיכה בו מכוונת גם כלפי בניימשפחתו הקרובים של‬

‫האדם‪ :‬עזרת ההורים לבניהם והבנים להוריהם‪ ,‬אח לאחיו ואיש לאשתו‪.‬‬
‫מעוררות עניין הן השקפותיו של סוקראטס על חיי־המשפחה‪ .‬פילוסוף זה‪,‬‬
‫שלא שבע נחת מחיי־נישואיו‪ ,‬הטיף לשלוםיבית ולהבנה הדדית בין בני־הזוג‪ ,‬וכן‬
‫דרש מן הבנים שינהגו כבוד בהוריהם‪ .48‬אשתו של סוקראטס‪ ,‬קסאנטיפה‪ ,‬מיררה‬
‫את חייו במזגה הנרגן והסוער‪ ,‬ובכליזאת התייחס אליה הפילוסוף באורךירוח‬
‫ונשא בשוויון־נפש את קובלנותיה וגערותיה‪.‬‬
‫דעתו של אריסטו‪ 49‬היא‪ ,‬שהמדינה מצטרפת ממשפחות ‪ -‬יחידות־היסוד של‬
‫המדינה ‪ -‬ובלעדיהן אין למדינה קיום‪ .‬אריסטו חולק לחלוטין על השקפתו של‬
‫אפלטון הגורס‪ 50‬שהנשים‪ ,‬הבנים והנכסים צריכים להיות נחלתם המשותפת של‬
‫כל בני העיר־המדינה‪ ,‬זו ה״פוליס״ היוונית‪ .51‬אריסטו מצביע על ליקוייה‬
‫המרובים של שיטת אפלטון ועיקר טענתו הוא שרכוש שבעליו מרובים צפוי להיות‬
‫מוזנח‪ ,‬שכן זה טבעם של בני־אדם‪ :‬כל אחד בהול וטרוד לטפל בענייניו הפרטיים‬
‫והוא מסיח דעתו מרכוש הכלל‪ .‬התוצאה הבלתי־נמנעת של השותפות שמציע‬
‫אפלטון היא‪ ,‬שכל אזרח יהיה אב להמון רב של בנים‪ ,‬ואולם מכיוון שלא יהיו אלה‬
‫בניו בלבד‪ ,‬אלא לכל בן יהיו אבות מרובים‪ ,‬יטיל כל אב את האחריות לטיפול‬
‫בבנים על שאר האבות וייצאו לבסוף הבנים כשהם קרחים מכל צד‪.52‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬האהבה היא הגדולה שבטובות‪ 53‬ותשוקתו הטבעית של כל אדם היא‬
‫שיהיו לו אשה ובנים משלו‪ ,54‬אשר להם יהגה אהבה וחיבה‪ .‬בחברה שתהפוך את‬
‫בני־הבית לנחלתם של כל בני־העיר לא תוכל תשוקת האהבה לבוא על סיפוקה‪.‬‬
‫מכאן מגיע אריסטו למסקנה‪ ,‬שחברה בריאה ומאושרת צריכה להיות מבוססת על‬
‫התא המשפחתי‪.55‬‬
‫אפיקורוס לא שלל את חיי־הנישואין‪ ,‬וזאת בניגוד למה שהעלילו עליו מתנגדיו‪,‬‬
‫שכביכול אין דעתו נוחה מחיי־המשפחה‪ .56‬אפיקורוס דיבר בשבחן של משפחות‬
‫ברוכות־ילדים והעלה על נס את תפקידם של ההורים‪ ,‬הטיף לשלום־בית וליחסי‬

‫ר ׳ ספרי‪ ,‬״ ס ו ק ר א ט ס ״ ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1979‬עמי ‪.130 ,55‬‬ ‫‪.48‬‬

‫אריסטו‪ ,‬״ פ ו ל י ט י ק ה ״ ‪ 1253 ,‬ב ) ת ר ג ם ח״י ר ו ת ‪ ,‬ה ו צ א ת מאגנס(‪.‬‬ ‫‪.49‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״פוליטיאה״‪ ,‬ת ר ג ם יוסף ג‪ .‬ל י ב ס ‪.‬‬ ‫‪.50‬‬
‫ר׳ משה עמית‪ ,‬״ ת ו ל ד ו ת יוון ה ק ל א ס י ת ״ ‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס תשמ״ד‪ ,‬עמי ‪ 85‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.51‬‬
‫א ר י ס ט ו ‪ ,‬״פוליטיקה״‪ 1261 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.52‬‬
‫כאן מ ב ט א א ר י ס ט ו א ח ת ה א מ ו נ ו ת ה ב ל ת י י מ ש ת נ ו ת ‪ .‬בני־אדם רוצים ל א ה ו ב ולהיות נ א ה ב י ם ‪,‬‬ ‫‪.53‬‬
‫ר ו צ י ם ל ח ו ש א י כ פ ת י ו ת ושייכות‪ ,‬ל ה י ו ת ק ר ו ב י ם א ל מישהו‪ :‬שמישהו י ח ש ו ב עלינו‪ ,‬יזכור‬
‫א ו ת נ ו ‪ . . .‬ה צ ו ר ך ל א ה ו ב ‪ ,‬ל ה ש ת י י ך ו ל ה ת ח ב ר מ ב ט א פן מרכזי ב י ו ת ר בחיינו‪ ,‬באנושיותנו‪.‬‬
‫השווה אצלנו‪ :‬״איזהו ע ש י ר י ר ב י ע ק י ב א אומר‪ :‬כ ל שיש לו אשה נאה ב מ ע ש י ה ״ ) ש ב ת כה‪,‬‬ ‫‪.54‬‬
‫ע״ב(‪.‬‬
‫אריסטו‪ ,‬שם‪ 1262 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪.55‬‬
‫‪Us., Ep. fr. 525 sq.‬‬ ‫‪.56‬‬

‫‪252‬‬
 ‫ח ו ב ו ת י ו ה מ ו ס ר י ו ת ש ל האדם‬

‫חיבה‪ .‬עם זאת לא הפליג עד לידי אידיאליזציה של חיי־הנישואין וחיי־המשפחה‬

‫בכלל‪ .‬מעשיישחיתות שראה לנגד עיניו במסגרת המשפחות המלכותיות ובחיי‬
‫יום־יום לא הניחו מקום לטיפוח אשליות בתחום זה‪ .‬נכון לומר שאפיקורוס לא‬
‫התנגד לחיי־הנישואין‪ ,‬אולם רוקנם מכל ברק מחמה‪.‬‬
‫אפיקטטוס כותב שבני־האדם צריכים להקים משפחות ולהוליד בנים‪ .‬הרקמה‬
‫המשפחתית היא יסוד החברה‪ .‬חברה שתקל ראש בתא המשפחתי סופה חורבן‬
‫ואבדון‪.57‬‬

‫השווה ספרי‪ ,‬״ מ א ר ק ו ס אורליום״‪ ,‬ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,1980‬עמי ‪.90‬‬ ‫‪.57‬‬

‫‪253‬‬
 ‫חמישי‬ ‫פרק‬

‫ח ו ב ו ת כלפי ה ח ב ר ה ‪ ,‬המדינה ועמים אחרים‬

‫טבעו החברתי של האדם הוא בעיני אריסטו מידתו הסגולית ועליפיה קבע את‬
‫הגדרתו כ״ברייה חברתית״‪ .‬מתוך השתייכותו של האדם לחברה נובעות חובותיו‬
‫כלפיה‪.‬‬
‫לדעת הסטואיקנים אי־אפשר לו לאדם בלי החברה‪ ,‬המשמשת לו מסגרת‬
‫טבעית‪ .‬האדם בעמידתו כיחיד חלש הוא מכול‪ ,‬אבל בצוותא הוא נעשה שליטו של‬
‫עולם‪ .‬אין האדם מסוגל לספק את רוב צרכיו בלא שישתף פעולה עם האחרים‪ ,‬וכדי‬
‫שתקוים שותפות זו עם הסביבה‪ ,‬חייב הוא להתאים את מטרותיו למטרות החברה‬
‫ולנקוט אמצעים שהם כשרים בעיניה‪.‬‬
‫רצון ההשתייכות והצורך בחיי״חברה הם ‪ -‬לדעת מארקוס אורליוס' ‪-‬‬
‫תכונות־יסוד שבאדם‪ ,‬שכן מטבע בריאתו נועד האדם לחיי־שיתוף‪ .‬מעצם היותו‬
‫יצור תבוני מקננת בו השאיפה להתחבר עם בניימינו‪ .‬ביטוייה של שאיפה זו הן‬
‫המדינות‪ ,‬המסגרת המשפחתית וקשרי הידידות‪ .‬אך בקושי יימצא אדם שפרש‬
‫לחלוטין מחברתם של בני־אנוש‪ .‬החברה האנושית הריהי בבחינת גוף שלם‬
‫ואורגאני ובני־האדם השותפים בה כמוהם כאיברייהגוף הפועלים מתוך הרמוניה‬
‫ועל־פי התאמה מושלמת‪ .‬מכאן שכל ריחוק שמרחיק אדם את עצמו מזולתו מחמת‬
‫איבה או קנאה הוא דבר המנוגד לטבע‪ .‬בהסתמכו על האחדות והאחווה השוררים‬
‫בין חלקי הציבור השונים‪ ,‬מטיף מארקוס אורליוס להתמסר ולפעול למען הכלל‬
‫ולהעמיד בראש דאגותינו את טובתיהציבור ‪. 2‬‬

‫הפער בין עשירים ובין עניים לבש לעתים תכופות במרוצת ההיסטוריה של יוון‬
‫ממדים חמורים וקיצוניים והתבטא במתחים חברתיים הרי־פורענות‪ .‬בחיבורו‬
‫״פוליטיאה״ מבקר אפלטון בחריפות את המצב החברתי הרעוע ששרר בזמנו‪ .‬אין‬
‫הוא חוסך שבטו מהעשירים רודפי־הבצע ומהעניים חומדי רכושם של האחרים‬
‫כאחד‪ .‬על המדינה המצויה אומר אפלטון‪ ,‬״שלא אחת היא‪ ...‬אלא שתיים‪ ,‬אחת של‬

‫״ ה ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר חמישי‪ ,‬פ ר ק ‪ :61‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ;23‬שם‪ ,‬פ ר ק ‪ ,44‬ס ע י ף ‪ ;5‬ס פ ר‬ ‫‪.1‬‬
‫שביעי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,55‬ס ע י ף ‪ ;3‬ס פ ר שמיני‪ ,‬פ ר ק ‪ ;12‬ס פ ר א ח ד ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪.20‬‬
‫ל ד ע ת הלל‪ ,‬חייב אדם ל ש ק ו ד ע ל ת ק נ ת עצמו ו ע ל ת ק נ ת ה צ י ב ו ר כ ו ל ו ) ר א ה א‪.‬א‪ .‬א ו ר ב ך ‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫״חז״ל״‪ ,‬עמי ‪ .(526‬ה ה ת ח ב ר ו ת ע ם ה צ י ב ו ר נ ת ב ע ת מהאדם כ ח ו ב ה מוסרית‪ :‬״ א ל ת פ ר ו ש מן‬
‫ה צ י ב ו ר ‪ . . .‬ו ב מ ק ו ם שאין א נ ש י ם ה ש ת ד ל ל ה י ו ת איש״ ) א ב ו ת פ ״ ב ‪ ,‬מ״ה(‪.‬‬

‫‪254‬‬
 ‫ח ו ב ו ת כלפי ה ח ב ר ה ‪ ,‬המדינה ועמים א ח ר י ם‬

‫עניים ואחת של עשירים‪ ,‬ושתיהן דרות בכפיפה אחת וחורשות רעה אחת על‬
‫חברתה׳׳‪.3‬‬
‫‪4‬‬
‫על־פי עדותו של איסוקראטס ‪ ,‬הנואם האתונאי הגדול )‪ ,(338-436‬גאתה‬
‫השנאה בזמנו במדינות עד כדי כך שהעניים היו להוטים לשדוד את העשירים בני‬
‫עמם‪ ,‬כאדם השש להרוג את אויבו הזר הקם עליו להורגו‪ .‬ואילו בעלי־היכולת‬
‫מתעבים היו את העניים וטוב היה בעיניהם להשחית את רכושם מלחלקו עם‬
‫הנצרכים‪ .‬׳׳הארץ מלאה המונים נעים ונדים בדרכים ומבקשים להחיות את עצמם‬
‫ואת משפחותיהם ולא נמנעו גם מגזל ומחמם ומכל מלאכה בזויה״‪.5‬‬
‫גם התקופה ההלניסטית ידעה משברים מעין אלו‪ ,‬ואף חמורים מהם‪ ,‬מה שהביא‬
‫ליצירתה של ספרות האוטופיה‪ .‬היצירה האוטופית ההלניסטית הראשונה היא‬
‫החיבור ״כתיבת־הקודש״)‪ ,(Hiera Syngraphe‬שכתב אוהמרוס במאה השלישית‬
‫לפסה׳׳נ‪ .‬ביצירה זו מסופר על תושביו של אי דמיוני‪ ,‬פאנכאיה‪ ,‬איישם באוקיינוס‬
‫ההודי‪ ,‬החיים חיי אושר‪ .‬אין בהם אביון ועשיר‪ ,‬שכן הכול שותפים ברכוש הכלל‪,‬‬
‫ואין ליחיד אלא ביתו וגנו‪ .‬׳׳הכול עובדים לפי יכולתם ומקבלים מן המדינה שווה‬
‫בשווה לסיפוק צורכיהם‪ ,‬רק הכוהנים כפול חלקם״‪.6‬‬
‫אוטו‪£‬יה נוספת היא ״אייהשמש״)‪ (Heiiou nesos‬שחיבר יאמבולוס‪ .‬גם באי‬
‫זה חיים התושבים חייישיתוף גמורים תוך ביטול המעמדות‪ .‬אחווה וריעות‬
‫שוררים בין האזרחים ואין הם יודעים טעמה של מחלוקת ומלחמת־אחים‪.7‬‬
‫גם תולדות רומא משופעים קונפליקטים חברתייםיכלכליים שגררו עמהם‬
‫מלחמותיאחים עקובותימדם‪ .‬דוגמא מובהקת לכך הם המאורעות שבתקופת‬
‫הגראקכים‪ .‬בני מעמד האצולה‪ ,‬״הנוביליטאס״‪ ,‬החזיקו באותה העת‬
‫בשטחי־אדמה ובאחוזות רחבותיידיים )‪ .(latifundia‬בעלייהאחוזות העדיפו‬
‫להעסיק בעיבוד אדמותיהם עבדים‪ ,‬הפטורים מחובת השירות הצבאי‪ ,‬מאשר‬
‫להעסיק בנייחורין‪ ,‬שעלולים היו להילקח באחד הימים לעבודת הצבא‪ .‬לא זו‬
‫בלבד שהעשירים לא הסתפקו במה שבידיהם אלא שאפו לספח לאחוזותיהם את‬
‫חלקות־האדמה של האיכרים הזעירים הסמוכים לנחלתם‪ .‬יש ששידלו את העניים‬
‫למכור להם את חלקותיהם ויש שתפשו אותן בכוח הזרוע‪ .‬כך הלכו בעלייהאחוזות‬
‫והרחיבו ללא גבול את נחלותיהם ובעקבות זאת הלך והתרבה מספר העבדים‪,‬‬
‫בעוד שבנייהחורין מעוטי־היכולת הלכו והתדלדלו מכוחם וממספרם עד כי היו‬
‫למתי‪-‬מעט‪ ,‬נקיים מנכסיהם ונשחקים מחמת עול המיסים ועול השירות הצבאי‪.8‬‬

‫אפלטון‪ ,‬״פוליטיאה״‪.551d ,‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪ ;Archidamus, 67; Phiiippus, 52‬ור׳ א‪ .‬פ ו ק ס ‪ ,‬״מדינה ו ח ב ר ה ביוון״‪ ,‬מ ו ס ד ביאליק ‪,1976‬‬ ‫‪.4‬‬
‫עמי ‪.130-123‬‬
‫א‪ .‬פ ו ק ס ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.110-109‬‬ ‫‪.5‬‬
‫א‪ .‬פ ו ק ס ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.116-115‬‬ ‫‪.6‬‬
‫א‪ .‬פ ו ק ס ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.116‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪Appianus, Bella civillia, 1, 7‬‬ ‫‪.8‬‬

‫‪255‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫) ‪c. SaiiustiusCrispus,3 5 - 8 6‬‬ ‫סטוריון הרומי גאיוס סאלוסטיוס קריספוס‬

‫לפסה״ג( מתאר את התהליכים החברתיים שהביאו למלחמת־האזרחים‪ ,‬וכותב ‪: 9‬‬

‫בעת שלום ומלחמה הוכרעו העניינים על דעת יחידים‪ :‬בידם היו‬

‫האוצר‪ ,‬הפרובינקיות‪ ,‬המישרות‪ ,‬התפארת ומסעות־הנצחון‪.‬‬
‫העם היה דחוק על־ידי שירות בצבא ועניות‪ ,‬ואילו את שלל‬
‫המלחמה חטפו להם המצביאים יחד עם מתיימעט‪ .‬ובינתיים‬
‫נושלו הורי החיילים או ילדיהם מבתיהם‪ ,‬אם שכנים היו לאחד‬
‫מרבי־הכוח‪ .‬וכך קמה בצד השלטון רדיפתיבצע ללא שיעור‬
‫וללא מידה‪ ,‬אשר פשטה בכול‪ ,‬טימאה והחריבה הכול‪ ,‬לא ידעה‬
‫יקר וקדושה‪ ,‬עד שנפלה בידי עצמה‪ .‬כי אך נמצאו בקרב‬
‫האצילים אנשים‪ ,‬שבחרו בתפארת אמת משלטון עוול‪ ,‬החלה‬
‫המדינה מתנודדת‪ ,‬וכזוע האדמה כן באה לעולם מחלוקת‬
‫האזרחים‪.‬‬

‫אנשים מקרב האצולה ״שבחרו בתפארת אמת משלטון עוול״ היו האחים‬
‫טיבריום וגאיוס גראקכוס‪ .‬טיבריוס היה טריבוךהעם בשנת ‪ 133‬ונהרג‬
‫בשנתיכהונתו‪ ,‬וגאיוס היה טריבוןיהעם בשנת ‪ 121‬וגם הוא נפל שדוד‬
‫בשנתיכהונתו‪ ,‬שכן היתה בהם יד האצילים שביקשו למנוע מהם את פעילותם‬
‫לטובת האיכרים המנושלים‪ .‬ולא רק בהם פגעו האצילים אלא ברבים אחרים‪.‬‬
‫סאלוסטיוס מסכם ואומר‪ :‬״מגמה זו היא המביאה עליפיירוב כליה על מדינות‬
‫גדולות‪ ,‬שעה שסיעה מבקשת לנצח את רעותה בכל דרך ולנקום בחימה את‬
‫נקמתה כמנוצחים״‪.10‬‬
‫מן הראוי להביא את דברי פלוטארכוס על האהבה שרחש העם כלפי‬
‫הגראקכים"‪:‬‬

‫אףיעליפי שבשעת מעשה חלשה דעתו של העם מאוד מחמת‬

‫מפלתה של סיעת הגראקכים‪ ,‬הרי לימים גילה כמה דבק באהבת‬
‫הגראקכים‪ .‬אנדרטותיהם הוצבו בפומבי‪ :‬המקומות שבהם‬
‫נרצחו נתקדשו‪ ,‬וביכורי כל עונות השנה הוקרבו שם‪ ,‬ורבים אף‬
‫זבחו להם זבח מדי יום ביומו והיו משתחווים במקומות אלו‪ ,‬והיו‬
‫עולים אליהם כאל מקדשי אלים‪.‬‬

‫ג א י ו ס ס א ל ו ס ט י ו ס ק ר י ס פ ו ס ‪ ,‬״ מ ל ח מ ת י ו ג ו ר ת א ״ ‪ ,‬ת ר ג מ ה מ ר ו מ י ת ש ר ה דבורצקי‪ ,‬מ ו ס ד‬ ‫‪.9‬‬

‫ב י א ל י ק ‪ ,1968‬פ ר ק ‪.41‬‬
‫שם‪ ,‬פ ר ק ‪.42‬‬ ‫‪.10‬‬
‫פ ל ו ט א ר כ ו ס ‪ ,‬״ ג א י ו ס ג ר א ק כ ו ס ״ ‪ ,‬פ ר ק יח‪.‬‬ ‫‪.11‬‬

‫‪256‬‬
 ‫חובות כלפי החברה‪ ,‬המדינה ועמים אחרים‬

‫מן הדברים המובנים מאליהם הוא ׳ שחייב אדם להבטיח לעצמו בראש־ובראשונה‬
‫אמצעיימחיה‪ .‬רעיון זה אתה מוצא אצל המשורר היווני פוקילידם )‪,Phokylides‬‬
‫המאה השביעית לפסה״נ(‪ ,‬כפי שמביא את דבריו אפלטון ב׳׳פוליטיאה״)‪:(407a‬‬
‫״מי שכבר מובטחת לו מחייתו‪ ,‬חייב לשקוד על שלימותו המוסרית״‪.12‬‬
‫ואולם בנוהג שבעולם אין בנייהאדם הולכים בדרך זו‪ .‬רווחת היתה ביוון‬
‫האימרה‪ :‬״הכסף ‪ -‬זה האדם״ ‪ / 3‬הווה אומר‪ :‬ערכו של האדם נמדד בסכום הכסף‬
‫המצוי ברשותו‪ .‬בספרות הרומית מופיעה לעתים קרובות אימרה דומה‪ :‬״כמה שיש‬
‫לך‪ ,‬כך אתה שווה״‪.14‬‬
‫בטראגדיה ״דנאי״ )‪ ,(Danae‬שנשתמרו ממנה רק קטעים ספורים‪ ,‬שם‬
‫אוריפידס בפיה של אחת הנפשות הפועלות דברים מלאייאירוניה על הכסף ועל‬
‫המתעשרים שמקרוב באו‪ .‬מנקה )‪ (Epist. ,115,14‬הביא אותם בתרגום ללשון‬
‫הרומית‪:‬‬

‫קרא לי שם רשע ‪ -‬אם רק עשיר אני‪.‬‬

‫אם עשיר הוא הכל שואלים‪ :‬לא‪ ,‬אם אדם הגון‪.‬‬
‫לא איך ומאין צבךת ‪ -‬כי אם כמה היא השאלה‪.‬‬
‫?כל מקום עורכים איש כפי נכסיו‪.‬‬
‫מאומה!‬
‫אין לו ‪T :‬‬‫לאדם? אם ״ י‬
‫החרפה! ‪T T‬‬
‫היא‪T : V‬‬
‫מה ־‬
‫ןזיה עשיר ו!חיה‪ ,‬או מות אם ה?ך עני!‬
‫טוב גם המות לאךם‪ ,‬אם רק הרבה הוא משתכר‪,‬‬
‫ה?סף או‪$‬ר טוב הוא לבני אדם‪,‬‬
‫אין נעם אןזבתיאם וחבתיבנים לו דוהה‪,‬‬
‫אף לא כבודיאב‪ ,‬ואם נקדש הוא‪.‬‬
‫ברב־הדר‪,‬‬
‫נוצצים‪ T T T :‬י‬
‫‪:‬־•'‪.‬־ ונוס כה ‪ J‬י‬
‫אם פני‬
‫מובאים הם חן ?עיני אלים ואדם‪.‬‬
‫)תרגם אהרן קמינקא(‬

‫היווני דיוגניאנוס‪ ,Diogenianus)12.‬המאה השנייה ל ס פ ה ״ נ ( ‪ ,‬מ ב י א א ת ד ב ר י‬ ‫המדקדק‬

‫פ ו ק י ל י ד ס ב צ ו ר ת פ ת ג ם ‪ :‬״יש ל ת ו ר א ח ר מחיה‪ ,‬וכשזו מצויה‪ ,‬יש ל ת ו ר א ח ר ה ש ל י ט ו ת‬
‫‪Corpus paroemiographorum‬‬ ‫ה מ ו ס ר י ת ״ )‪Graecorum, ediderunt E.L. a Leutsch et F.G.‬‬
‫‪. .(Schneidewin, tomus I, 1839, p. 237‬וראה ג‪ .‬א ל ק ו ש י ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪341‬‬
‫‪Chremat aner, Alkaios, fr. 49; Pindaros, Isth. 2, 11‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪Hor. Sal. 1. 1. 62: tanli quantum habcassis: Pctronius. Ccna Trimalchionis 77: asscm‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪habeas, assem valeas.‬‬

‫‪257‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫הפילוסוף היווני מן האסכולה הסטואית התיכונה‪ ,‬פוסיידוניוס‪ ,‬מצא קשר בין‬

‫הלהיטות אחר העושר ובין ירידת המוסר‪ .‬את דבריו מביא סנקה ‪ ' 5‬בתרגום‬
‫לאטיני‪ :‬״העושר הוא סיבת הרעות‪ ,‬לא מפני שהוא עצמו פועל רעה‪ ,‬אלא משום‬
‫שהוא מעורר את האנשים המוכנים לעשות רעה״‪.‬‬
‫לדעת סנקה‪ ,‬נעוצה תאוות־הבצע בתשוקה לקניין הפרטי שהתפתחה בבני־אדם‬
‫במרוצת השנים‪ .16‬סנקה סבור‪ ,‬שתאוותיהבצע עושה את בני־האדם דומים‬
‫לחיות־טרף‪ ,‬ואין בין אלו לאלו אלא זה‪ ,‬שהחיות אינן טורפות את בנוודמינן ואילו‬
‫בני־האדם דורסים ומכלים איש את רעהו‪ .‬הוא מתאר תיאור קודר את האווירה‬
‫המושחתת שהשתררה בזמנו‪ :‬הבושה מסתלקת ובני־האדם פורקים כל עול‪ .‬הכול‬
‫מכורים לתאוותיהם ואינם בוחלים בפשעים כדי לספקן‪ .‬מיום ליום מתרבות‬
‫הבגידות ופורחת המלשינות‪ .17‬וקשה מכולן היא רדיפת־הבצע המעבירה בני־אדם‬
‫על דעתם‪ ,‬והם מבקשים להם חיי מותרות וכל יקר‪ .‬כל אלה הם סימנים לחברה‬
‫חולה‪.18‬‬
‫תמונה עגומה זו של חברה חולה יפה לא רק לזמנה אלא גם)ואולי ביתר שאת(‬
‫גם לזמננו ומשתקף בה המצב בחברות רבות בעולם ובהן גם החברה הישראלית‪.‬‬
‫משה לנדוי‪ ,‬לשעבר נשיא בית־המשפט העליון של מדינת־ישראל‪ ,‬מותח‪ ,‬במאמר‬
‫שהתפרסם ב״מעריב״‪ ,22.4.83 ,‬ביקורת נוקבת על החומרנות שהשתלטה על‬
‫החברה בישראל‪ .‬בין שאר דבריו כותב מ‪ .‬לנדוי‪ ,‬שהרדיפה הבלתייפוסקת אחרי‬
‫חיי מותרות ״ממלאת את לב־האדם אי־שקט מתמיד ומפתחת בו רגשות של תסכול‬
‫ושל חמדנות וקנאה כלפי חברו שהקדים אותו במירוץ זה‪ .‬הצלחתו של האדם‬
‫והישגיו נמדדים על־פי מה שיש לו ולא על פי מה שהינו‪ ,‬על־פי הנכסים שבכוחו‬
‫לרכוש ולא על־פי אישיותו״‪ .‬ובהמשך‪ :‬״הברירה לפני כל אדם היא ‪ -‬או לרדוף‬
‫בצע ולרכוש עוד ועוד נכסים והנאות חומריות תפלות‪ ,‬וכך הוא נעשה יצור אנוכי‪,‬‬
‫דורסני‪ ,‬חסרימנוחה וחסר־מעצורים‪ ,‬שרק טובתו האישית החומרית לנגד עיניו ‪-‬‬
‫או להיות אדם השלם עם עצמו ועם זולתו‪ ,‬אדם הנשמע לקול מצפונו והרואה את‬
‫אושרו בפיתוח תכונותיו החיוביות״‪.‬‬

‫על כל אזרח במדינה כלשהי מוטלות חובות מסוימות שהוא חייב לעמוד בהם‪.‬‬
‫באופן כללי חייב היחיד להזדהות עם המדינה ולהיות נאמן לה‪ .‬ואולם האם נאמנות‬
‫ומשמעת אלו הן ללא תנאיי האמת ניתנת להיאמר‪ ,‬שהאזרח חייב בנאמנות‬
‫ובמשמעת למדינה כל עוד דואגים השליטים לטובת האזרחים‪ .‬אפלטון כותב‪:19‬‬

‫‪Sen., Epist. 87, 31‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪lb. 90. 5. 6, 10, 18. 36.‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪ira 2. 8, 3; 2. 9, 1-4‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪Epist. 114. 9. 11.‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪.342 c ,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״פוליטיאה״‬

‫‪258‬‬
 ‫ח ו ב ו ת כ ל פ י ה ח ב ר ה ‪ ,‬המדינה ועמים א ח ר י ם‬

‫״בשום ממשלה ‪ ...‬לא יבקש ולא יצווה המושל‪ ,‬כאשר הוא מושל‪ ,‬את תועלתו‬
‫שלו‪ ,‬אלא זו של הנתון למרותו ושלצורכו הוא עוסק במלאכתו‪ :‬ובשוותו לעיניו‬
‫את הלה‪ ,‬ואת שמועיל ונאות להלה‪ ,‬יאמר את אשר יאמר ויעשה את אשר יעשה״‪.‬‬
‫ב״אפולוגיה״ לאפלטון מודה סוקראטס ברבים שלפעמים לא ציית לפקודת‬
‫השלטונות‪:20‬‬

‫מעולם לא היתה עלי כהונה אחרת במדינה‪ ,‬אלא שפעם אחת‬

‫הייתי חבר־המועצה‪ :‬ובמקרה נמצאה בידי השבט שלי‪,‬‬
‫אנטיאוכיס‪ ,‬הנהלת העניינים באותו זמן‪ ,‬שביקשתם לדון את‬
‫עשרת המפקדים שלא אספו את חללי הקרב הימי‪ ,‬את כל‬
‫העשרה בבת־אחת‪ ,‬שלא כחוק‪ ,‬כפי שנסתבר לכולם לאחרימכן‪.‬‬
‫ואולם הייתי בין הפריטאנים היחידי שהתייצב כנגדכם‪ ,‬לבל‬
‫תפרו במעשיכם את החוקים‪ ,‬והצבעתי בניגוד לרצונכם‪...‬‬
‫והדבר אירע בעוד המדינה דימוקראטית‪ .‬אך עם קום‬
‫האוליגארכיה‪ ,‬קראו ״השלושים״ אותי ועוד ארבעה אנשים אל‬
‫הבית העגול ופקדו עלינו להביא מסאלאמיס את לאון‬
‫הסאלאמיני‪ ,‬כדי להוציאו להורג‪ ...‬ואז הראיתי שוב‪ ,‬לא בדבר‬
‫שפתיים כי אם למעשה‪ ,‬שכלל וכלל לא איכפת לי המוות‪...‬‬
‫ושלא אעשה דבר־עוולה או פשע אלים‪ ,‬רק זה איכפת לי מכול‪...‬‬
‫וכשיצאנו מהבית העגול‪ ,‬הלכו הארבעה לסאלאמיס והביאו את‬
‫לאון‪ ,‬ואילו אני נסתלקתי לביתי‪ .‬ואולי היו הורגים אותי בגלל‬
‫זה‪ ,‬אלמלא הופל לפתע אותו שלטון‪.‬‬

‫כשם שמוטלות על האזרח חובות‪ ,‬כן נהנה הוא מזכויות אזרחיות‪ .‬בראש‬
‫זכויות־היסוד של האזרח בדימוקראטיה האתונאית עמדה ״חירות־הפרט״‬
‫)‪ .(eleutheria‬בספר ״הפוליטיקה״ כותב אריסטו שהדימוקראטיה מושתתת על‬
‫החירות‪ :‬אין החירות אפשרית אלא בדימוקראטיה ומטרתו של המשטר‬
‫הדימוקראטי היא לבצר חירות זו‪ .21‬סעיף ראשון ומרכזי ב״חירותיהפרט״ היתה‬
‫״זכות־הדיבור השווה לכול״ ‪) isegoria -‬מן המלים ‪ - isos‬שווה‪- agoreuo :‬‬
‫לדבר(‪ .‬זכות הדיבור החופשי פירושה היה לא רק שרשאי האזרח להביע את‬
‫דעתו‪ ,‬אלא אף לעשות זאת בכל דרך הבעה שנראית לו‪ .‬זכות זו מכונה‬
‫‪) 22parrhesia‬מן המלים ‪ - pan‬הכול‪ - resis :‬הבעה‪ :‬המושג נכנס לעברית‪:‬‬

‫‪. b - d‬‬ ‫‪32‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״אפולוגיה״‪,‬‬ ‫‪.20‬‬

‫אריסטו‪ ,‬״הפוליטיקה״‪317 ,‬ב‪310 :‬א‪.‬‬ ‫‪.21‬‬
‫א‪ .‬פ ו ק ס ‪ ,‬״ א ת ו נ ה בימי ג ד ו ל ת ה ״ ‪ ,‬עמי ‪.34-33‬‬ ‫‪.22‬‬

‫‪259‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫פרהקיא(‪ .‬אפלטון כותב בספר ״החוקים״‪ 23‬שכל אזרחייהמדינה בעלי זכויות שוות‬
‫הם‪ ,‬אולם השוויון הזה איננו נתון מראש בדפוס אחד‪ ,‬כי אם נובע מתוך כוחותיו‪,‬‬
‫כשרונותיו וצרכיו של כל אזרח ואזרח‪ .‬אין המדינה רשאית להפלות בין אזרח‬
‫לאזרח אלא על סמך ההבדלים בכשרונותיהם‪.‬‬

‫תולדות יוון ורומא רצופות מ א ב ק י ם פ ו ל י ט י י ם שהתחדשו ובאו כמעט ללא‬

‫הפוגה‪ .‬ביוון היה נטוש החל מהמאה החמישית לפסה״נ מאבק על השלטון בין‬
‫הדימוקראטים )מפלגתיהעם( לבין האוליגארכים )מפלגת־האצולה(‪ .‬ברומא‬
‫נתלקח המאבק במאה השנייה לפסה״נ בין הפלבס )‪ ,piebs‬פשוטי־העם( לבין‬
‫האצולה השלטת)‪ .(nobiiitas‬לפעמים היתה באמת טובת העם לנגד עיני מנהיגיו‪,‬‬
‫כגון קליסתנס‪ ,‬אפיאלטס‪ ,‬פריקלס באתונה‪ ,‬או טיבריוס וגאיוס גראקכום ברומא‪,‬‬
‫ואולם לעתים קרובות נשאו המנהיגים את שם העם ברמה בעוד שמניעיהם היו‬
‫אנוכיים‪ ,‬וכל שאיפתם היתה להגיע לשררה ולהרחיק את יריביהם‪ .‬היה זה מאבק‬
‫בין יחידים על עמדותיהכוח במדינה‪ ,‬כשאלה כמו אלה מסווים את כוונותיהם‬
‫בטענה שהם שוחרים את טובת הכלל‪ .‬אנשייהאצולה כינו עצמם בשם ״טובים״‬
‫ואת יריביהם ״רעים״‪ ,‬וכן עשו נציגי מפלגת־העם‪.‬‬
‫המאבקים הפוליטיים לבשו לעתים צורה אלימה והפכו למלחמות־אחים‬
‫עקובותימדם‪ .‬לדעת אפלטון‪ ,‬חמורה מלחמתיאחים מכל מלחמה אחרת המתנהלת‬
‫כנגד אויב זר‪ .24‬תוקידידס‪ 25‬מתאר את מוראות מלחמת־האזרחים בלשון זו‪:‬‬

‫‪ ...‬כל העם היווני‪ ,‬ובכל מקום גבר פירוד הדעות‪ ,‬ודברי הסיעה‬
‫הדימוקראטית ביקשו להכניס לערים את האתונאים‪ ,‬ודברי‬
‫האוליגארכים ‪ -‬את הלאקדימונים‪... .‬ומחמת המריבות נפלו‬
‫בחלקן של הערים צרות רבות וקשות‪ ,‬כמו שהיו ויהיו בעולם כל‬
‫עוד טבעם של בנייהאדם יהיה כמות שהוא‪ ,‬אלא שהן קשות‬
‫יותר או נוחות יותר ומחליפות צורתן ככל שהתנאים משתנים‬
‫בכל מקרה ומקרה‪... .‬המחלוקת נתגלגלה מעיר לעיר‪ ,‬ואותן‬
‫ערים שהמחלוקת נפלה בהן במאוחר‪ ,‬עוד הגדישו את הסאה‬
‫לשמע המעשים‪ ,‬שנעשו לפני־כן‪ ,‬בהמצאת תחבולות חדשות‪,‬‬
‫בנכלי התקפותיהם ובזוועות נקמותיהם‪ ...‬גדולה מזו‪ ,‬גם קירבת‬
‫המשפחה כאין נחשבת לעומת קשרי החבורה הפוליטית‪ ,‬כי‬
‫בךהחבורה היה מוכן ומזומן להעיז ללא הרהור למען החבורה‪.‬‬
‫כי אגודות אלו לא נעשו לטובת הציבור לפי החוקים הכתובים‪,‬‬

‫‪. 7 4 4 c ,‬‬ ‫‪757‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬״חוקים״‪,‬‬ ‫‪.23‬‬

‫•‪629c‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.24‬‬
‫תוקידידס‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק י ם ‪.83-82‬‬ ‫‪.25‬‬

‫‪260‬‬
 ‫חובות כלפי החברה‪ ,‬המדינה ועמים אחרים‬

‫אלא לשם התועלת הפרטית למיגור החוקים הקיימים‪... .‬ואם‬

‫נשבעו פעם זה לזה שבועות־שלום‪ ,‬לא היה כוחן יפה אלא לרגע‪,‬‬
‫שכן לא ניתנו אלא מתוך דוחק השעה‪ ,‬כשלא היתה לפניהם כל‬
‫דרך־פעולה אחרת‪ .‬אך מי שהקדים להתאושש‪ ,‬כשבאה‬
‫ההזדמנות לידו וראה את אויבו שרוי בשאננות‪ ,‬נבחר היה‬
‫בעיניו להיפרע ממנו מתוך חילול השבועה‪... .‬סיבת כל הרעות‬
‫האלו היתה תאוות־השלטון‪ ,‬הנעוצה באהבת הבצע והכבוד‪,‬‬
‫ותוצאתם הקנאות‪ ,‬המצויה אצל אנשים רודפייהתנצחות‪ .‬כי‬
‫תופשי־השלטון בערים משני הצדדים היו נאה דורשים‪ ,‬שהם‬
‫מעדיפים משטר המשווה את זכויות כל בני־העם‪ ,‬או‬
‫אריסטוקראטיה מתונה! ובשעה שהיו מתיימרים שאינם פועלים‬
‫אלא לטובת הכלל‪ ,‬קבעוה כפרס לעצמם‪ .‬והואיל והיו מתעצמים‬
‫זה כנגד זה בכל התחבולות שבידיהם לשם הנצחון‪ ,‬מלאם לבם‬
‫לעשות מעשים נוראים‪ ,‬ועשו נקמות איומות ביותר באויביהם‪,‬‬
‫ולא שיוו לנגדם את הצדק וטובת העיר‪ ,‬ורק התענוגילשעה‬
‫כל צד וצד שימש להם גבול‪ .‬ומוכנים היו להשביע את‬
‫תאוות־הניצוח של הרגע בגזר־דין מעוות או בנצחון ביד חזקה‪.‬‬
‫‪...‬וכך הביאה המחלוקת לידי קלקול כל המידות הטובות ביוון‪.‬‬

‫שקיעתה של הריפובליקה הרומית והתהוות שלטון הפרינקיפאט היו מלווות אף‬

‫הן במלחמות־אחים‪ .‬המשורר הרומי הגדול הוראטיוס )‪ 8-56‬לפסה׳׳נ( מזהיר‬
‫באחד משיריו)האפודה השביעית( את העם מפני מלחמת־האחים העומדת בשער‪.‬‬
‫מדובר‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬במלחמה שבין אוקטאוויאנוס ובין סקסטוס פומפיוס‪:‬‬

‫אן‪ ,‬אן תרוצו‪ ,‬הרוצחים? למה ימין‬

‫שולפת חרב מנדנה?‬
‫האם מעט רוו שדות ומי !מים‬
‫מדכרבית־לטיום השפוך?‪...‬‬

‫תופעה מזוויעה מעין זו של מלחמת־האחים‪ ,‬אין למצוא דמותה ‪-‬‬

‫כותב המשורר ‪ -‬אף בין זאבים‪:‬‬
‫הן טוב מכם זאב וכפיר‪ ,‬כי לא יגעו‬
‫בבני־שבטם לטרף טרפם!‬
‫וזשגעון השיאבם לרצח זה‬
‫או זדון לבכם הךע? ענו!‬
‫אין קול‪ .‬חודים כשיד עומדים הם דם כלם‪,‬‬
‫כי לא נותרה עוד רוח בם‪.‬‬
‫)תרגם ש‪ .‬דיקמן(‬

‫‪261‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫בחיבורו ״על הכעס״‪ ,26‬מביע סנקה רעיון דומה ואומר על בנייהאדם הנלחמים‬
‫אלו באלו‪ ,‬שכמוהם ״כעדר חיותיטרף ורק הבדל זה ישנו שהן ]החיות[ נוחות זו‬
‫לזו ואינן נושכות את בנותימינן ואילו הללו ]בנייהאדם[ אין נפשם שבעה אלא‬
‫‪27‬‬
‫כשהם טורפים אלו את אלו״‬

‫אייאפשר לחיי חברה תקינים להתקיים מבלי שתשרור בהם מידת ה ס ו ב ל נ ו ת‬

‫כלפי הזולת‪ ,‬דעותיו ועקרונותיו‪ .‬ואין ביצועו הלכה למעשה של עקרון הסובלנות‬
‫מן הדברים הפשוטים‪.‬‬
‫סוקראטס מטיף לאזרחי־המדינה לסייע איש בידי אחיו‪ ,‬להתאזר בסובלנות‬
‫ולדבוק בדרך הפיוס וההבנה‪ .‬כסינופון‪ 28‬שם בפי סוקראטס את הדברים הבאים‪:‬‬

‫נראה‪ ,‬שהאחדות היא הברכה היקרה ביותר למדינה‪ .‬ותכופות‬

‫פונים השלטונות והאנשים הטובים ביותר אל האזרחים בדרישה‬
‫לאחדות‪ .‬ובכל מקום ביוון קיים חוק המחייב את האזרחים‬
‫להישבע שישמרו על האחדות‪ .‬ובכל מקום נשבעים אותה‬
‫שבועה‪ .‬ואני מאמין‪ ,‬שהדבר נעשה לא במטרה זו‪ ,‬שכל‬
‫האזרחים יהיו תמימי־דעים בהערכת אותן המקהלות‪ ,‬או ישבחו‬
‫אותם החלילנים או יעדיפו אותם הפייטנים‪ ,‬אלא שיצייתו‬
‫לחוקים‪ .‬שהרי כל עוד האזרחים שומרים על החוקים‪ ,‬נעשות‬
‫המדינות חזקות ומאושרות‪ .‬אבל ללא אחדות לא ניתן לשלוט‬
‫במדינה כראוי‪ ,‬ולא לנהל בית כהלכה‪.‬‬

‫רובם של בני־האדם דבקים בעקרונות דוגמאטיים בענייני החברה והמדינה‪ .‬הם‬

‫סבורים שדעתם היא דעתיאמת שאין בלתה‪ ,‬וכל מי שאינו סבור כמותם‪ ,‬או‬
‫מערער על דרכם‪ ,‬הוא בעיניהם ככופר בעיקר שצריך לרודפו‪.29‬‬
‫פילוסופים רבים בעת העתיקה הדגישו לאיאחת אמת זו‪ ,‬שבני־האדם נוטים‬
‫לראות בדעותיהנדהם אמת מוחלטת ולפסול את הדעות המנוגדות ככוזבות‪ .‬מסיבה‬
‫זו נהגו הפילוסופים הספקניים להביא בשיחותיהם ובשיעוריהם ראיות המחזקות‬
‫הנחה מסוימת וכנגדן ראיות המפריכות אותה‪ ,‬והשאירו מקום בידי הלומד להכריע‬

‫‪ira, 2, 8, 3‬‬ ‫‪.26‬‬

‫ר׳ ג‪ .‬א ל ק ו ש י ‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.90‬‬ ‫‪.27‬‬
‫כסינופון‪ ,‬״ ז כ ר ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ר ב י ע י ‪ ,‬ס ע י ף ‪.16‬‬ ‫‪.28‬‬
‫ע ל מ ח ל ו ק ת בין ב י ת ־ ש מ א י וביו ב י ת ־ ה י ל ל ש ה ס ת י י מ ה בשפיכות־דמים‪ ,‬א מ ר ו חז׳יל‪ :‬״ א ו ת ו‬ ‫‪.29‬‬
‫יום היה ק ש ה ל י ש ר א ל כיום ש נ ע ש ה ב ו ה ע ג ל ״ ‪ .‬ה נ צ י ״ ב מוולוז׳ין א ו מ ר ב פ י ר ו ש ו ל ת ו ר ה ע ל‬
‫ה פ ס ו ק ״ ש פ ה א ח ת ו ד ב ר י ם אחדים״‪ ,‬ש נ א מ ר ב ד ו ר ה ה פ ל ג ה ‪ :‬״ ש ה ח ל י ט ו ל ה ר ו ג א ת מי ש ל א‬
‫י ח ש ו ב כ ד ע ת ם ״ ‪ .‬סימן ה י כ ר זה ש ל ד ו ר ־ ה פ ל ג ה מצוי גם בימינו‪ ,‬ו ת כ ו פ ו ת אנו עדים ל ח ו ס ר‬
‫ס ו ב ל נ ו ת כ ל פ י דעותיו ש ל ה ז ו ל ת ועמדותיו‪.‬‬

‫‪262‬‬
 ‫ח ו ב ו ת כ ל פ י ה ח ב ר ה ‪ ,‬המדינה ועמים א ח ר י ם‬

‫בדבר‪ .‬ריבוי ההשקפות והדעות בתחומים שונים של חיי הפרט‪ ,‬החברה והמדינה‬
‫יש בו גם משום צורך חיוני והוא גם עקרון מוצדק כשלעצמו‪.‬‬
‫אמנם כאן נשאלת השאלה‪ :‬מה הן גבולותיה של הסובלנות ועד כמה יש לנהוג‬
‫בה? דומה שהתשובה הנכונה לשאלה זו נמצאת לנו אצל קיקרו‪ ,30‬שלדעתו יש‬
‫לנהוג בסובלנות כלפי אלו שטובת המדינה לנגד עיניהם‪ ,‬ויש לשלול את חופש‬
‫הביטוי והפעולה הפוליטית מאלה המבקשים ליטול או לבטל בכוח את המשטר‬
‫הקיים‪.‬‬
‫שתי השקפות שונות שלטו ביוון בדבר הגישה ו ה י ח ס כלפי העמים הזרים‪:‬‬
‫ההשקפה השמרנית‪ ,‬שראתה ביוונים גזע שהוא מעולה מטבעו מיתר העמים‬
‫״הברברים״; וההשקפה הפרוגרסיבית שלא הבדילה בין אומה לאומה‪.‬‬
‫בהשקפה השמרנית דגל‪ ,‬בין השאר‪ ,‬אריסטו‪ ,‬שעם כל מעוף־רוחו‬
‫ורוחב־אופקיו היה תקיף בדעתו שההלנים עולים מטבע ברייתם על שאר העמים‪.‬‬
‫היוונים הם לבדם ראויים להיקרא בנייחורין‪ ,‬וכל האחרים‪ ,‬העבדים והפועלים‬
‫שאינם בני הגזע ההלני‪ ,‬יש לשלול מהם זכויות אזרחיות‪.31‬‬

‫הבעיה המרכזית בתחום היחסים שבין המדינות השונות היא בעיית המלחמה‬
‫והשלום‪.‬‬
‫היו פילוסופים‪ ,‬כגון הסופיסט קאליקלס‪ ,‬שראו במלחמה מעין מצב טבעי של‬
‫המין האנושי‪ .‬לדעתם‪ ,‬מלמדנו הטבע עצמו שמידת־הצדק היא שימשול החזק‬
‫בחלש ממנו‪ .‬ב״גורגיאס״ ‪ 32‬לאפלטון מובאת דעתו של קאליקלס בהרחבה‪:‬‬

‫הטבע מראה באופנים רבים‪ ,‬שכך הוא הדבר‪ ,‬גם בשאר‬

‫בעלייהחיים וגם במיבנה מדינותיהם ושבטיהם של בני־האדם‪:‬‬
‫כך דינו של הצדק‪ ,‬שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו‪,‬‬
‫וחלקו יגדל‪ .‬כי מה טיבו של הצדק שהסתמך עליו אחשוורוש‬
‫בצאתו למלחמה על יוון או אביו‪ ,‬בצאתו על הסקיתים? והרי‬
‫אפשר להביא שאר דוגמאות כאלה עד אין מספר‪.‬‬

‫לא כן חשבו אפלטון ואריסטו‪ .‬הראשון תיעב את האלימות והוקיע את תורתם‬

‫של הסופיסטים הצעירים על זכותו של החזק לשעבד את החלש‪ .‬המניע העיקרי ‪-‬‬
‫לדעתו ‪ -‬לצאתן של מדינות למלחמות על מדינות אחרות הוא תאוות הבצע‬
‫והמותרות‪ .‬בשיחתו‪ 33‬עם גלאוקון אומר סוקראטס‪:‬‬

‫‪Cic.. o f f . 1. 87‬‬ ‫‪.30‬‬

‫ג׳‪ .‬כ‪ .‬ב ר י ‪ ,‬״ ד ב ר י ימי יוון״‪ ,‬ה ו צ א ת ש‪ .‬פרידמן‪ ,‬עמי ‪.755-754‬‬ ‫‪.31‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״ ג ו ר ג י א ס ״‪d483.‬‬ ‫‪.32‬‬
‫אפלטון‪ ,‬״פוליטיאה״‪e373.‬‬ ‫‪.33‬‬

‫‪263‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫ואיננו קובעים עדיין כלל וכלל‪ ,‬אם דבר רע הוא פועל זה‬
‫שפועלת המלחמה‪ ,‬או דבר טוב‪ :‬אלא רק זאת‪ :‬שמצאנו את‬
‫ראשית המלחמה באותם הדברים הממיטים ביותר רעות על‬
‫המדינות‪ ,‬הן מבחינת הפרטים הן מבחינת הציבור‪ ,‬שעה שבאות‬
‫עליהן רעות‪.‬‬

‫ב״חוקים״ אומר ה״אתונאי״ בשיחתו עם קליניאם איש כרתים‪ ,‬שהמלחמה‬

‫איננה מסוגלת לחולל ערכים של ממש לבני־האדם‪ ,‬ועל־כן מוטב להם להקדיש את‬
‫ימיהם לענייני־השלום ולשקוד על שלימותם המוסרית‪ .‬עם זאת צריכים האזרחים‬
‫להיות נכונים להתייצב כנגד תוקפנותן של מדינות שכנות‪ ,‬לצאת למלחמה‬
‫ולהכריע את האויב‪ .‬גם בשעת מלחמה יש להקפיד על כללי מוסר מסוימים‪ .‬בך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬אין לפשוט על החללים ולבוז את חפציהם‪ ,‬מלבד כליינשקם‪ .‬חילות רבים‬
‫אבדו מחמת שלא ריסנו עצמם ועסקו בביזה ובשוד‪ .34‬מדינות יוון חייבות‬
‫להקפיד ‪ -‬לדעת אפלטון ‪ -‬שלא להתגרות במלחמה האחת כנגד רעותה אלא‬
‫להתאחד במאמץ־המלחמה נגד הברברים‪.35‬‬
‫אריסטו‪ ,‬הריאליסט המפוקח‪ ,‬אינו דן כלל בשלום של קבע‪ ,‬אף לא כמישאלה‬
‫בעלמא‪ .‬עם זאת סבור הוא שמטרת המלחמה היא השלום‪ .‬אריסטו כותב‪ :36‬״איש‬
‫אינו בוחר במלחמה לשמה‪ ,‬או מכין אותה לשמה‪ ,‬ומי שהיה הופך ידידים לאויבים‬
‫כדי לגרום לקרבות ולשפיכות־דמים‪ ,‬היה נחשב לאדם רצחני מאין כמוהו״‪.‬‬
‫אריסטו משוכנע ללא ספק‪ ,‬שהיוונים עולים בטבע ברייתם על העמים האחרים‬
‫)״ברברים״(; לכן ראוי ‪ -‬לדעתו ‪ -‬שהיוונים ישלטו בברברים‪ .‬הוא חוזר וטוען‬
‫שהכרח הוא לומר‪ ,‬כי יש מי שהם עבדים בכל מקום ומי שאינם עבדים בשום‬
‫מקום‪.37‬‬
‫שוחרי שלום מובהקים היו הקיניקנים והסטואיקנים‪ .‬בכתביהם שנשתמרו‬
‫מרובים ביטויי ההוקרה לברכה השוררת בחיי־שלום והוקעת האכזריות והטירוף‬
‫שבמלחמה‪ ,‬המביאה לאובדנם של עמים שלמים‪.‬‬

‫הוגיידעות רבים ביוון וברומא דגלו ב ה ש ק פ ת ־ ע ו ל ם ק ו ס מ ו פ ו ל י ט י ת ‪,‬‬

‫שלפיה אין האדם החכם והשלם מוגבל במקום מסוים אלא כל העולם כולו הוא‬
‫מולדתו‪.38‬‬

‫‪. c - d‬‬ ‫‪469‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫‪.34‬‬

‫שם‪b-c469.,‬‬ ‫‪.35‬‬
‫‪a 1; 1334 a‬‬ ‫‪1338‬‬ ‫אריסטו‪ ,‬״ א ת י ק ה מ ה ד ו ר ת נ י ק ו מ א כ ו ס ״ ‪ 1177 ,‬ב ‪ !128‬השווה ״ פ ו ל י ט י ק ה ״‬ ‫‪.36‬‬
‫‪14‬‬
‫‪a 21 sq.: 1252 b‬‬ ‫‪1255‬‬ ‫א ר י ס ט ו ‪ ,‬״פוליטיקה״‪8 ,‬‬ ‫‪.37‬‬
‫במגמה‬ ‫כללית‬ ‫היסטוריה‬ ‫בדבר‬ ‫״רעיון‬ ‫במאמרו‬ ‫קאנט‬ ‫הביע‬ ‫החדשה‬ ‫בתקופה‬ ‫‪.38‬‬
‫קוסמופוליטית״ את תקוותו‪ ,‬שהאנושות מתקדמת ל ק ר א ת מצב של אזרחותיעולם‪.‬‬

‫‪264‬‬
 ‫ח ו ב ו ת כלפי ה ח ב ר ה ‪ ,‬המדינה ועמים א ח ר י ם‬

‫הפילוסוף היווני דימוקריטוס כתב‪ ,39‬כי ״כל היקום הוא מולדתה של נפש‬
‫אמיצה״‪ .‬הקיניקן דיוגנס‪ 40‬איש סינופה אמר על עצמו‪ ,‬שהוא ״אזרח־העולם״‬
‫)ביוונית‪.(kosmopolites :‬‬
‫בעלת חשיבות מיוחדת היא ההשקפה הקוסמופוליטית של הסטואיקנים‪.‬‬
‫לדעתם‪ ,‬מקורם של כל בני־האדם אחד הוא ואחת היא תכליתם ‪ -‬הם משולים‬
‫לאיבריו של גוף אחד ומבחינה פוליטית פירושו של דבר שהם אזרחי מדינה אחת‪,‬‬
‫שהיא תבל ומלואה‪ .‬הקוסמופוליטיות היא איפוא עקרון מנחה של המחשבה‬
‫הסטואית‪ .‬העבד קרוב לנו לא־פחות משארי־בשרנו‪ ,‬שכן אין לפני הטבע הבדל‬
‫בין אדם לאדם‪ .‬סנקה כותב‪ :‬״לא למען פינה אחת נולדתי‪ ,‬מולדתי ‪ -‬תבל כולה״‪.‬‬
‫הוא חוזר ואומר פעמים הרבה שהחכם רואה את מולדתו בעולם כולו‪.41‬‬
‫הרומאי מוסוניוס )המאה הראשונה לפסה״נ( טוען‪ ,‬שהעולם הוא מולדתם של‬
‫זיאוס‪ ,‬של בני־האדם ושל האלים כאחת‪ .‬ובדומה לכך טען אחריו אפיקטטוס‪,‬‬
‫שהאדם הוא אזרח־העולם‪ 42‬ולא אזרחה של קורינתוס או של אתונה‪ .‬רעיון‬
‫המדינה האחת והכוללת שאין לה גבולות‪ ,‬דחה את הרעיון היווני המסורתי של‬
‫עירימדינה‪ ,‬במיוחד לאחר שיוון איבדה את עצמאותה‪ ,‬והוא מצא את ביטויו‬
‫בהשקפה הפילוסופית על העולם כמולדתם המשותפת של כל בני־האדם‪.‬‬
‫גם מארקוס אורליוס אימץ לו את השקפת הסטואיקנים שקדמו לו‪ ,‬וכתב‪ :‬עירי‬
‫ומולדתי כאנטונינוס היא העיר רומא‪ ,‬וכאדם ‪ -‬תבל כולה‪ .43‬בני־האדם מהווים‬
‫משפחה אחת‪ ,‬משפחת המין האנושי‪ ,‬ועליכן מבטאת הדאגה לאנושות כולה את‬
‫טבעו המקורי של האדם‪ ,‬וחל על היחיד הציווי‪ :‬״אהב את המין האנושי״‪.44‬‬

‫‪Diels, vol. II, Demokritos,‬‬ ‫‪fr. 247‬‬ ‫‪.39‬‬

‫‪D.L., De vitis philosophorum,‬‬ ‫‪6, 63‬‬ ‫‪.40‬‬
‫ס נ ק ה ‪ ,‬״ מ כ ת ב י מ ו ס ר ״ ‪ ,‬מ כ ת ב ‪ ,28‬ס ע י ף ‪.4‬‬ ‫‪.41‬‬
‫אפיקטטוס‪ ,‬״ ה ש י ח ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר ראשון‪ ,‬פ ר ק ‪ ,13‬ס ע י ף ‪ 2‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.42‬‬
‫מ א ר ק ו ס א ו ר ל י ו ס ‪ ,‬״ ה ר ע י ו נ ו ת ״ ‪ ,‬ס פ ר שישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,44‬ס ע י ף ‪.6‬‬ ‫‪.43‬‬
‫שם‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬פ ר ק ‪ ,4‬ס ע י ף ‪ ;6‬ס פ ר ש נ י ם ־ ע ש ר ‪ ,‬פ ר ק ‪ ,26‬ס ע י ף ‪.1‬‬ ‫‪.44‬‬

‫‪265‬‬
 ‫שישי‬ ‫פרק‬

‫בעיית הקידמה ה מ ו ס ר י ת‬

‫בעיה שהירבתה להעסיק הוגים והיסטוריונים רבים‪ ,‬וסתם בני־אדם‪ ,‬היא האם‬
‫ניתן להבחין בתהליך של קידמה בתולדות האנושות? לשאלה זו כמה היבטים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬יש לשאול‪ ,‬האם ניכרת התפתחות וקידמה בתחום הציוויליזציה‬
‫והטכניקה? התשובה לשאלה זו חיובית‪ ,‬וביטוי מרומס־רוח לכך אנו מוצאים‬
‫ב״אנטיגונה״ של סופוקלס )שורות ‪ 329‬ואילך(‪.‬‬
‫בעת העתיקה היה ידוע על מאמר מאת מחבר עלומ־שם'‪ ,‬שהכיל סקירה מקיפה‬
‫על התהוותה של החברה האנושית והתפתחותה‪ .‬חיבור זה לא נתקיים בידינו‪ ,‬אך‬
‫את תמציתו אנו מוצאים ב״היסטוריה״ של דיודורוס סיקולום ‪) 2‬המאה הראשונה‬
‫לפסה״נ(‪ .‬ואלה עיקרי הדברים‪ :‬מתחילתם היו בני־האדם יוצאים בגפם ללקוט‬
‫מזונותיהם בשדות‪ ,‬כחיות־השדה‪ .‬אלא שבהיותם ביחידות היו טרף קל לחיות‬
‫ועליכן החליטו להתקבץ ולשתף פעולה אלו עם אלו‪ .‬משהתחברו‪ ,‬עמדו על ייחודם‬
‫וזהותם והחלה להתפתח לשוןיהדיבור‪ .‬חבורות בני־האדם נפוצו עליפני כל הארץ‬
‫ובכל מקום התהוותה שפתידיבור מיוחדת על־פי הסימנים המוסכמים על בני אותה‬
‫הקבוצה‪ .‬קבוצות אלו הם אבות הגזעים השונים של בנייהאדם‪ .‬תנאי החיים של‬
‫בני־האדם הקדומים היו קשים‪ ,‬מכיוון שהיו ללא כסות‪ ,‬ללא בית וללא אש‪ ,‬ולא‬
‫נודע להם סוד עיבוד האדמה‪ ,‬סבלו חרפת־רעב והיו מופקרים לצינה בחורף‪.‬‬
‫לאטילאט החלו משתכנים במערות והחלו צוברים מזונות ופירות‪ ,‬עד שהמציאו‬
‫לבסוף את האש ולמדו ליצור לעצמם כלים המקלים על האדם והתורמים‬
‫להתפתחותו‪ .‬החוק העיקרי של תהליכים אלו היה חוקיהצורך‪ .‬הצורך הוא‬
‫שהדריך את האדם‪ ,‬המריצו ועוררו לפקוח עיניו ולאמץ את שכלו ותבונתו‬
‫ולעשות שימוש בידיו החרוצות‪ .‬האדם‪ ,‬המצויד בתבונה‪ ,‬נתגלה כתלמיד‬
‫בעל־כשרון מטבעו‪.‬‬
‫סקירה קצרה זו על התהוותה והתפתחותה של התרבות יש בה תיאוריה מדעית‬
‫מדויקת להפליא‪ .‬האדם מוצג בה כיצור אבולוציוני‪ ,‬שרק מתוך המאבק‬
‫חסר־הפשרות עם הטבע הגיע לכלל הבנה שחיי חברה ושיתוף עשויים להועיל לו‬
‫במלחמת־הקיום‪ .‬מכלל הבנה זו גם התפתחו לשוךהדיבור וכושר השיחה של‬
‫האדם‪ .‬הודות לשפה מתעלה האדם לרמה גבוהה יותר של התרבות ונעשה ליצור‬
‫נבון וחושב במלוא מובנו של מושג זה‪.‬‬

‫יש ה מ י י ח ס י ם ח י ב ו ר זה לדימוקריטוס‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪Diodorus Siculus, 1. 8, 1-9‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪266‬‬
 ‫בעיית הקידמה המוסרית‬

‫ואולם יש לשאול‪ :‬האם מלווה הקידמה של הציוויליזציה האנושית בקידמה‬

‫מקבילה בתחום המוסר? בשאלה זו חלוקות הדעות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫פרוטאגוראס‪ ,‬הסופיסט‪ ,‬עונה בחיוב על השאלה‪ .‬בדיאלוג הנודע של אפלטון‬
‫מתאר פרוטאגוראס את האדם ‪ -‬בתיאור בעל אופי מיתי ‪ -‬כיצור המחונן מטבע‬
‫ברייתו בחוכמה ובכשרון למצוא דרכים לשפר את תנאי־חייו‪ .‬הסדר המוסרי ‪-‬‬
‫לדעת פרוטאגוראס ‪ -‬מושתת ומאורגן על־ידי החוקים שקבע זיאוס‪ ,‬וכל מי שאינו‬
‫מסוגל לציית לחוקים אלו‪ ,‬המיוסדים על רגשות הצניעות והצדק‪ ,‬יש להוקיעו‬
‫ולהענישו בכל חומר הדין‪.‬‬
‫תשובה אחרת בפי המשורר הרומי לוקרטיוס )המחצית הראשונה של המאה‬
‫הראשונה לפסה״נ(‪ .‬הוא היה מעריצה הנלהב של שיטת אפיקורוס‪ ,‬ויצירתו‬
‫האפית הגדולה ״על טבע היקום״ )‪ (De rerum natura‬היא למעשה הרצאה‬
‫פיוטית של שיטה זו‪ .‬בספר החמישי של הפואמה מרצה לוקרטיוס את ההשקפה‬
‫האפיקוראית על דרך התהוותה והתפתחותה של החברה האנושית‪ .‬שתי תקופות‬
‫הן‪ ,‬אליבא דלוקרטיוס‪ ,‬בתולדות הציוויליזציה‪ .‬תחילה חיו בני־האדם מתוך חופש‬
‫מלא ללא רסן כלשהו של ארגון חברתי‪ .‬ואולם הם היו חשופים לסכנות רבות‬
‫ובעיקר איימו עליהם חיות־הטרף‪ .‬משום־כך נאלצו להתארגן והחלו לבנות את‬
‫חייהם על יסודות של ידידות ושיתוף־פעולה‪.‬‬

‫בתקופה השנייה כוננו בני־האדם את המדינות‪ .‬המדינות אינן מושתתות על רגש‬

‫הידידות אלא על החוק‪ .‬מעתה לא היתה ההתקשרות בין בני־האדם מבוססת על‬
‫קשרי הידידות אלא על תוקפו של החוק‪ .‬לוקרטיוס אינו נלהב מהתפתחות זו‪,‬‬
‫אדרבא‪ :‬המרת הקשר הטבעי שבין בני־האדם בארגון מדיני המושתת על חוק‬
‫נראית בעיניו כנסיגה וכשפל מוסרי לעומת התקופה הראשונה‪.‬‬

‫ישנם הסבורים שאין ניכרת התפתחות ברמתו של המוסר‪ .‬הסיודוס מונה חמש‬
‫תקופות בתולדות האנושות‪ ,‬מראשיתה ועד לימי המשורר‪ ,‬וכל עת פחותה‬
‫מקודמתה מבחינת רמתם המוסרית של בנייהדור‪ .‬בתקופה הראשונה‪ ,‬היא‬
‫תור־הזהב‪ ,‬חיו בנייהאדם באושר ולא ידעו מחסור‪ ,‬פטורים מעמל ותלאה‪ ,‬ושררו‬
‫ביניהם יחסי ריעות ואהבה‪ .‬בתור־הכסף הורעו התנאים מכל הבחינות‪ ,‬וחלה‬
‫ירידה בהתנהגותם המוסרית של בני־האדם‪ ,‬וכן בדורות הבאים‪ ,‬דור־הנחושת‪,‬‬
‫דור חסר־שם‪ ,‬ולאחרונה דור־הברזל ‪ -‬בכולם נמשך תהליך ההידרדרות עד‬
‫שהגיעו בני־האדם לשפל המדרגה‪ .‬בדוריהברזל בטלו הבושה והצדק מן העולם‬
‫ובכול שולטים האנוכיות‪ ,‬הרשעות והאלימות‪ .‬המשורר מתאר את בני דור־הברזל‬
‫בצבעים קודרים‪:‬‬

‫‪. a‬‬ ‫‪sq‬‬ ‫״פרוטאגוראס״‪321.,‬‬ ‫אפלטון‪,‬‬ ‫‪.3‬‬

‫‪267‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫כח ןרועם למו צדק‪ ,‬ואיש עיר־רעהו יבזו‪,‬‬

‫לא יכבד השומר שבועתו ולא איש עושה״צדק‪,‬‬
‫גם לא האיש טוב־הלב‪ ,‬אך עושי העולה ובני־שחץ‬
‫הם לבדם יהללו‪ ,‬כי כח יךם למו ישר‪.‬‬
‫בשת פנים לא יךעון‪ ,‬יבלע נדיבים פועל־און‬
‫בזזפיחו דבות־שוא‪ ,‬ויחזק ?אלה אמריהו‪.‬‬
‫האמללים ‪ -‬לכלמו בת לדה קנאת־זעם‪,‬‬
‫זו נעות המךאה‪ ,‬הומית המרמה‪ ,‬רעת־עין‪.‬‬
‫ומני או־ץ אזי דסבת הךךכים לאולמפוס‬
‫‪?.‬מסים גם זו אידוס אל שבטי בני־הנצח תשבנה‪,‬‬
‫בהליטן בסדינים הלבנים את תפארת פנימו‪.‬‬
‫את האז־ם !עזבו והיו נ‪0‬לת בני־המותה‬
‫צער ודוי‪ ,‬ומפלט מרעה דגון לא ימצאו‪.‬‬
‫)״מעשים וימים״‪(201-189 ,‬‬

‫רעיון מעניין מביע אפלטון‪ ,‬שהקידמה הטכנית גורמת לירידת המוסר‪ .‬נביא כאן‬
‫קטע אופייני מתוך ״החוקים״ ‪: 4‬‬

‫ה א ת ו נ א י ‪ :‬בני הדורות ההם‪ 5‬אשר לא נתנסו בחיי העיר על כל‬

‫הנאה והמגונה שבהם‪ ,‬היו מושלמים בסגולה טובה או‬
‫בשחיתותי‬
‫ק ל י נ י א ס ‪ :‬הצדק אתך‪ ,‬ואנו רואים את דבריך‪.‬‬
‫ה א ת ו נ א י ‪ :‬ואילו בהמשך הזמן‪ ,‬משנתרבה גזענו‪ ,‬התקדמו כל‬
‫הדברים אל המצב‪ ,‬שבו הם נתונים עכשיו?‬
‫ק ל י נ י א ם ‪ :‬נכון מאוד‪...‬‬
‫ה א ת ו נ א י‪ :‬וחברה שלא תכיר לדעת לא עוני ולא עושר‪ ,‬ניתן‬
‫לומר על אנשיה שיצטיינו בתום הליכתם‪ :‬שכן ייעדרו בה חוצפה‬
‫ועוול‪ ,‬וקנאה ושנאה למיניהן‪ .‬אנשים אלו היו איפוא טובים‪,‬‬
‫מהטעמים האמורים ובגלל מה שנקרא ״תמימותם״‪ :‬שבשומעם‬
‫על דבר־מה שהוא נאה או מגונה‪ ,‬סברו בתמימות לבם שמה‬
‫ששמעו‪ ,‬אינו אלא אמת‪ ,‬והאמינו למשמע אוזנם‪ :‬שאיש לא‬
‫התחכם‪ ,‬כנוהג הנוהג היום‪ ,‬עד כדי העלאת החשד שמשקרים לו‪,‬‬

‫אפלטון‪ ,‬״ ה ח ו ק י ם ״ ‪679e-678b.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫כ ל ו מ ר ‪ :‬ד ו ר ו ת א ל ה א ש ר חיו ב ת נ א י ם ט ב ע י י ם פרימיטיביים‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪268‬‬
 ‫בעייתהקידמה המוסרית‬

‫ועד כדי הטלת ספק במה שנאמר‪ :‬אלא הם קיבלו על עצמם כל מה‬
‫שסופר להם בדבר אלוהים ובנייאדם‪ ,‬ועליפי זה חיו את חייהם‪.‬‬
‫עליכן היו עשויים מכל־וכול כדרך שתיארנו אותם זהיעתה‪.‬‬
‫ק ל י נ י א ם ‪ :‬אני וחברנו הלז מסכימים אתך בכך‪.‬‬
‫ה א ת ו נ א י ‪ :‬וכי לא נוכל להגיד שדורות רבים אשר חיו באורח‬
‫חיים זה בהכרח שהיו מנוסים ומלומדים פחות מקודמיהם שלפני‬
‫המבול ופחות מבניידורנו‪ ,‬הן בשאר אומנויות והן באותן שיטות‬
‫המלחמה הנוהגות עכשיו ביבשה ובים‪ ,‬ובכל אותן שמתנהלות‬
‫בתוך המדינה גופה‪ ,‬וקוראים להם ״משפטים״ ו״ריבי מפלגות״‪,‬‬
‫ובהן ממציאים האזרחים כל תחבולה שבעולם כדי להרע ולעשות‬
‫עוול איש לרעהו‪ :‬ואילו אותם הדורות היו תמימים ואמיצי־רוח‬
‫יותר מהבאים אחריהם‪ ,‬וגם מיושבים בדעתם וצדיקים מהללו‬
‫בכל הליכותיהם‪ :‬הרי כבר הסברנו טעמו של הדבר‪.‬‬
‫ק ל י נ י א ס ‪ :‬הצדק אתך‪.‬‬

‫גם בספרות הרומית נמצאת ההקבלה בין הקידמה הטכנית ובין ירידת המוסר‪.‬‬
‫המשורר הרומי אובידיוס )‪ 43‬לפסה״נ ‪ 18 -‬לפסה״נ( מתאר ביצירתו‬
‫״מטאמורפוזות״ )ספר א‪ ,‬טורים ‪ (150-89‬ארבעה דורות בתולדות האנושות‪:‬‬
‫דוריהזהב‪ ,‬דור־הכסף‪ ,‬דור־הנחושת‪ ,‬דור־הברזל‪ .‬כל דור ירוד מקודמו מבחינה‬
‫מוסרית ועולה עליו מבחינת רמתו הטכנית‪ .‬לדעת אובידיוס‪ ,‬קיים קשר סיבתי בין‬
‫הקידמה הטכנית ובין ירידת המוסר‪ .‬להלן קטע על דור־הברזל‪:‬‬

‫זרע שפל מטבעו‪ ,‬כי כל חטא וערן נקבצו בו‪:‬‬

‫תמה תמת־ענוים‪ ,‬אמונים ואמת נעלמו‪.‬‬
‫ויתפשו מקומן הזדון‪ ,‬המרמה והכחש‪,‬‬
‫לב אנשים ימלא תאוה לחמס ולבצע‪,‬‬
‫וימתחו ספנים מפרשם לרוחות לא ידעו‪,‬‬
‫האילנות מפסגת ההרים קפצו אל המים‬
‫ויחתיו בגלים לא להם‪ ,‬הרחק ממוללת‪.‬‬
‫זו הקרקע‪ ,‬נחלת כל־אךם‪ ,‬כאויר וכשמש‪,‬‬
‫קו מודדים ןהירים בגבולות ‪:‬ציבים ?קיפנה‪.‬‬
‫די לא אמר האדם כי תבע מחיתו מן הארץ‪,‬‬
‫את תנובתה ופריה ‪ -‬אך כרה ולחדר אל מעיה‪,‬‬
‫אל צללי רפאים העמיק‪ ,‬מטמונים יחפש שם‪,‬‬
‫הון למכביר‪ ,‬אוצרות ‪ -‬הם מקור הרעה והשבר‪.‬‬
‫בא הברזל המזיק והפז הגרוע ממנו‪,‬‬

‫‪269‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫הן בשניהם יעזר גם הקרב במלאכתו ההורסת‪,‬‬

‫זרוע־דמים הוא נוקזה‪ ,‬בצלצולץןךבות ישמע‪.‬‬
‫שד לחמס נשאו־ראש‪ :‬לא בטח עוד ידיד בילידיהו‪,‬‬
‫קם החתן על חותנו ויבגד גם האח באחיהו‪,‬‬
‫בעל אורב לאשתו ואשה לאלוף נעוריה‪,‬‬
‫רעל מו‪59‬ת האם החור} ת ‪ -‬ובן על אביהו‬
‫עם ידעונים יועץ‪ ,‬אימתי יורידנו אל קבר‪.‬‬
‫שחו‪ ,‬קרסו אמונים ‪ -‬ושרידת האלים על הארץ‬
‫עפה מגיא הדמים ‪ -‬היא עלמת השמים‪ ,‬אסטריאה‪.6‬‬

‫גם הוגהיהדעות הרומי סנקה‪,‬סבור שראשית ימיה של האנושות היא תור־הזהב‬

‫בתולדות־האדם‪ .‬באותם ימים ראשונים ניתנו לבנייהאדם צורכיהם חינם והיו‬
‫פטורים מרדיפתיבצע ומקנאת איש ברעהו‪ ,‬ולא שלחו ידיהם ברכוש זולתם‪ .‬הטבע‬
‫סיפק להם כל צורכם בשפע בלי שעמלו בו‪ .‬הכול היו שמחים בחלקם ולא נתנו‬
‫דעתם לתור אחר אוצרות בקצווי ארץ ובמעבה־האדמה‪ .‬ואולם במרוצת הזמן‬
‫גברה בבני־האדם תשוקת הקניין הפרטי‪ ,‬ובה במידה שהתגברה בהם‬
‫תאוות־הבצע ‪ , 7‬כן הלכו והשחיתו את דרכם עד כי דמו לחיות־הטרף‪.8‬‬

‫האם ניתנות החוכמה והמידות הטובות ללימוד תשובות מנוגדות לשאלה זו ניתנו‬
‫על־ידי הוגי־הדעות היווניים והם התחלקו בתשובותיהם על־פי המחנה‬

‫אלת־הצדק‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫מן הראוי לציין‪ ,‬ש ב ע י נ י ז׳אן־ז׳אק ר ו ס ו נ ר א ו חיי ה ת ר ב ו ת ‪ ,‬ובייחוד חיי־העיר ‪ -‬הן חיי‬ ‫‪.7‬‬
‫ה מ ו ת ר ו ת ש ל ה ע ש י ר י ם והן ח י י י ה ס ב ל ש ל ש א ר ה ב ר י ו ת ‪ -‬נ ג ו ע י ם כ ו ל ם בחוליים‪ ,‬ולפיכך‬
‫הטיף ל ש י ב ה ל א ו ר ח ־ ח י י ם טבעי‪ ,‬גם אם כ ר ו ך ה ד ב ר ב ו ו י ת ו ר ע ל נוחות‪ .‬ה ת פ ת ח ו ת‬
‫הציוויליזציה מ ב י א ה ‪ -‬ל ד ע ת ר ו ס ו ‪ -‬ל ק ה ו ת ר ג ש י ה ח מ ל ה ב ל ב ־ ה א ד ם ‪ ,‬ל ח ו ס ר שוויון‬
‫אידיאלי ולניוון מוסרי‪.‬‬
‫ב נ ו ש א זה מביע ש ד ׳ ל ) ש מ ו א ל דוד לוצאטו‪ ,(1865-1800 ,‬ב ח י ב ו ר ו ״יסודי ה ת ו ר ה ״ ‪ ,‬כמה‬ ‫‪.8‬‬
‫ר ע י ו נ ו ת מ ע ו ר ר י עניין‪:‬‬
‫ה ר ו א ה ויודע כ מ ה מ צ י א ו ת ג ד ו ל ו ת ו ט ו ב ו ת המציאו בני־האדם ב ש כ ל ם‬
‫ו ת ב ו נ ת ם ‪ ,‬י ק ש ה עליו מאד להאמין‪ ,‬כי ה ש כ ל ו ה ת ב ו נ ה ל א ל ע ז ר ולא ל ה ו ע י ל‬
‫יהיו ל ט ו ב ת ו ל ה צ ל ח ת ו ‪ ,‬וע״כ מ ל א ל ב האדם ב ה ם ל ע ש ו ת ר ע ‪ ,‬כי ה ר ש ע א ו מ ר‬
‫ב ל ב ו ב כ ח ידי א ע ש ה ‪ ,‬ו ב ח כ מ ת י א נ צ ל מ כ ל ע ו נ ש ומכל מ ק ר ה רע‪ .‬מתי נ ר א ו‬
‫ב ע ו ל ם מציאות ג ד ו ל ו ת כ א ש ר ב ד ו ר הזהי האם א ח ר י כ ל אלה נ ת מ ע ט ו‬
‫והקנאה‬ ‫והתחלואים‪,‬‬ ‫והדלות‬ ‫העניות‬ ‫הגניבות‪,‬‬ ‫הרציחות‪,‬‬ ‫המלחמות‪,‬‬
‫והשנאה‪ ,‬והנאנחים והנאנקים‪ ,‬והמתים בלא ע ת ם ׳‬

‫‪270‬‬
 ‫בעיית הקידמה המוסרית‬

‫הפוליטייחברתי שאליו השתייכו‪ .‬נציגי האריסטוקראטיה טענו‪ ,‬שאין אדם מסוגל‬

‫לקנות לו חוכמה ולרכוש לו מידות טובות‪ .‬כזו היתה דעתו של תיאוגניס‪ .‬הוא שאף‬
‫להעניק לדור הצעיר תורת־מוסר אצילית‪ .‬לדעתו‪ ,‬מותנית איכותו של האדם‬
‫במוצאו‪ .‬רק צעיר שמוצאו ממעמדיהאצולה והוא הולך בדרכי המסורת זוכה‬
‫בחוכמה מעשית )‪ (sophia‬ולשלימותיהמידות ובכך הוא מוכשר ליטול‬
‫מישרת־שלטון‪ .‬האצילים הם הטובים)‪ (agathoi‬והיפוכם הם הדימוקראטים‪ ,‬שהם‬
‫״הרעים״ )‪ (kakoi‬ואל להם לאצילים להתחבר עם הנחותים מהם‪.‬‬
‫גם המשורר פינדארוס פיתח אידיאולוגיה אריסטוקראטית בתחום החברה‬
‫והחינוך‪ .‬הוא האמין שרק האריסטוקראטים מסוגלים להשיג חוכמה‬
‫ושלימות־מידות‪ ,‬משום שניחונו בכשרונות מוסריים והם שומרי־המסורת‪.‬‬
‫את המתנגדים לרעיון העדיפות הטבעית של האצולה מייצג דימוקריטוס‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬עולה החינוך השיטתי בחשיבותו על כשרונות ונטיות טבעיים ועל‬
‫ייחוס־אבות‪ ,‬שכן ״החינוך משנה טבעו של אדם והודות לשינוי זה הוא יוצר טבע‬
‫שני״‪ .‬ובסופו של דבר ״מרובים יותר האנשים הנעשים אמיצים הודות לאימונים‬
‫מאשר הודות לנטיות הטבועות בהם מלידה״‪ .‬הסופיסט פרוטאגוראס גרס שאפשר‬
‫לחנך את האדם ולהקנות לו דעת אלא שהלימוד צריך לכשרונות ולאימון‪ .‬אין ערך‬
‫ללימוד עיוני ללא תירגול‪ ,‬ואין ערך לתירגול ללא לימוד עיוני‪ .‬חשוב מכול הוא‬
‫עיצוב אופיו של הילד והנער‪ ,‬שיש לחנכם לשותפות מועילה ופעילה‬
‫בחיי־החברה‪.‬‬
‫הטראגיקון אוריפידס‪ ,‬שהיה קרוב בדעותיו לסופיסטים‪ ,‬סבור היה גם הוא‬
‫שניתן להורות לאדם את דרכי החוכמה והמידות הטובות‪ ,‬תוך תירגול מתמיד של‬
‫הכשרונות הטבועים בו‪ .‬״ניתן ללמוד להיות אמיץ‪ .‬הן הילד מבין ואומר דברים‪,‬‬
‫שקודם־לכן לא יכול היה לאומרם‪ .‬אשר תלמד בילדותך‪ ,‬תשמור עליו באמונה עד‬
‫לימי־זקנתך‪ .‬לפיכך חנכו היטב את הילדים״ )היקטידס‪ ,‬חרוזים ‪.(917-913‬‬
‫ואולם כל אלה שמנינו כאן כמי שסוברים שניתן לחנך את האדם חינוך מוסרי‪,‬‬
‫הגבילו אפשרות זאת ליוונים בלבד‪ .‬העמים הנוכרים‪ ,‬״הברברים״‪ ,‬היו בעיניהם‬
‫בלתי־ראויים לחינוך‪ .‬כזאת היתה דעתו המפורשת של אריסטו‪.‬‬
‫לא כן סברו הקיניקאנים והסטואיקנים‪ .‬הם דגלו באחוות בני־האדם ולא הבדילו‬
‫ביניהם עליפי מוצאם הלאומי‪ ,‬אלא הכול היו בעיניהם בני המין האנושי הנבון‪.‬‬
‫כולם בני־דעת הם ומסוגלים לקנות לעצמם חוכמה ולתקן את דרכיהם על־פי‬
‫עקרונותיהמוסר‪.‬‬
‫הוגי־דעות מרובים בעת העתיקה נתנו דעתם על שאלה זו‪ .‬דימוקריטוס עסק‪ ,‬בין‬
‫השאר‪ ,‬בבעיות מוסר וחינוך‪ .‬לדעתו‪ ,‬תכלית הטוב היא להשיג את קורת־הרוח‬
‫ושלוות־הנפש‪ .‬האמצעי להגיע לתכלית זו היא השלטת השכל על התאוות‪.‬‬
‫ההורים חייבים לחנך את ילדיהם חינוך קפדני ״ולהקיפם בחומת־מגן״‪.‬‬
‫סוקראטס ראה את תוכן חייו בהשגת שלימות־המידות באמצעות החשיבה‬
‫ההגיונית‪ .‬הוא קיים בחייו ובמותו את ייעוד הפילוסוף המחנך‪ .‬בשליטתו העצמית‬

‫‪271‬‬
 ‫סקירות וסיכומים‬

‫ובהגיונו הבהיר היווה דוגמא לכל שואפי המוסר והטוב‪ .‬הוא התפלמס כל ימיו עם‬
‫הסופיסטים שלא ביקשו להפיק מן הדעת אלא תוצאות והישגים מעשיים‪ .‬כך ראה‬
‫פרוטאגוראס את חשיבותה של החוכמה בהיותה מסייעת לניהול יעיל של משק‬
‫הבית והמדינה ובפעילות המדינית‪ .‬הסופיסטים לימדו את תלמידיהם לטעון באותה‬
‫מידה של שיכנוע בזכותה של כל טענה אפשרית או סתירתה ובכך קיעקעו את‬
‫יסודות האמונה בערכים והבליטו את האינטרס האישי הבלתיימרוסן‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬החזיקו הסופיסטים בכמה עקרונות חינוכיים ואף מוסריים‪.‬‬
‫פרוטאגוראס הדגיש את החשיבות הנודעת להשפעתם של האנשים שבסביבתו‬
‫הקרובה של הילד)הורים‪ ,‬מורים( על עיצוב תפישותיו המוסריות ובלימת דחפיו‬
‫הרעים‪ ,‬או עידודם של אלה‪.‬‬
‫הסופיסט פרודיקוס דיבר על כך שההוללות מפתחת באדם נטיה לחיי מותרות‬
‫ולבטלה‪ ,‬ואילו הגבורה‪ ,‬שהיא המידה הנאה לגבר‪ ,‬מעודדת אותו לעבודה ולעמל‪.‬‬
‫הכלל הדידאקטי שלו‪ ,‬ש״השימוש בביטויים במשמעותם המדויקת״ צריך להיות‬
‫יסוד בחינוך הנוער‪ ,‬נתקבל במלואו על־ידי סוקראטס‪.‬‬

‫מסכת חינוכית שלימה ומקיפה העמיד אפלטון‪ .‬לדעתו‪ ,‬מתמצה תוכן החינוך‬
‫באידיאל ״היופי והטוב״)‪ - kalos, kalo - kagathia‬יפה‪ - agathos ,‬טוב(‪ ,‬שבו‬
‫משולבים החוסן הגופני והאצילות הרוחנית‪ .‬בשיטת המוסר של אפלטון נתבע‬
‫האדם לשאוף לערכים אידיאליים רוחניים ולשעבד את צורכי החומר‬
‫לערכי־הרוח‪.‬‬
‫מיבנה המדינה האידיאלית חופף ‪ -‬לדעת אפלטון ‪ -‬את מיבנה הנפש‪ .‬יש בה‬
‫שלושה מעמדות‪ :‬השליטים‪ ,‬השומרים‪ ,‬המזינים )איכרים‪ ,‬אומנים וסוחרים(‪.‬‬
‫לעומתם ישנם בנפש שלושה חלקים‪ :‬החוכמה‪ ,‬שהיא נחלת השליטים! אומץ־הלב‪,‬‬
‫שהיא סגולת השומרים! והשליטה העצמית‪ ,‬שניתנה למזינים‪ ,‬והיא מתבטאת‬
‫בריסון התאוות‪ .‬וכשם שהחוכמה נעלה על אומץ־הלב‪ ,‬ואומץ־הלב נעלה על‬
‫התאוות‪ ,‬כן רבה חשיבותם של השליטים על פני השומרים‪ ,‬וחשיבות השומרים‬
‫יתירה מחשיבות המזינים‪.‬‬
‫המדינה מופקדת על חינוך הנוער‪ .‬כחומר לתרגילי כתיבה וקריאה יש להשתמש‬
‫בטקסטים של שירה ופרוזה שאושרו על־ידי שלטונות־המדינה מתוך שהם מכילים‬
‫תוכן רציני המתאים לחינוכו המוסרי של הנער‪ .‬בחירת הטקסטים צריכה זהירות‬
‫מרובה לפי שמצויים בהם )ואף בפיוטים של הומרוס( תיאורים ומושגים‬
‫לא־חינוכיים ולעתים אף לאימוסריים‪ ,‬כגון סיפורים על אלים שלוקים בהתנהגות‬
‫בלתי־מוסרית‪.‬‬
‫חשיבות רבה נודעת ‪ -‬לדעת אפלטון ‪ -‬לחינוך המוסיקלי‪ ,‬שכן הריתמוס‬
‫וההרמוניה חודרים אל עומק הנפש והשפעתם היא איפוא ישירה ומיידית‪ .‬תחילה‬
‫חייב הנער לרכוש לעצמו את אמנות הנגינה עלי־נבל‪ ,‬שבעזרתה יביע חוויות של‬
‫נפש אצילה עד שיקנה לו את מתינות־הנפש וההרמוניה‪ .‬לצד הנגינה‪ ,‬ותוך שיתוף‬
‫‪272‬‬
 ‫בעיית הקידמה המוסרית‬

‫עמה‪ ,‬רוכש לו הנער ידיעה בטקסטים ספרותיים מתאימים‪ ,‬מתאמן במחול‪,‬‬

‫בהתעמלות ובחוכמת החשבון ואף בתרגילי־צבא‪.‬‬
‫אפלטון הוא הראשון בספרות אירופה שדן בדרך שיטתית בתפקיד החינוך‪ .‬הוא‬
‫הכיר בקשר ההדוק שבין פוליטיקה וחינוך והדגיש קשר זה בכתביו‪ .‬רבים‬
‫מעקרונותיו החינוכיים של אפלטון התקבלו בעולם־התרבות בדורות הבאים‪,‬‬
‫וביניהם החינוך להרמוניה שבין הגוף והנפש‪ ,‬דרכי ההענשה הנכונות של הילד‪,‬‬
‫היחס הנאות אל רצונותיו והרעיון שלא הקניית ידיעות היא העיקר אלא פיתוח‬
‫האישיות ויכולת החשיבה המקורית‪.‬‬
‫גם בהגותו של אריסטו מצויה משנה חינוכית משוכללת‪ .‬מטרת החינוך ‪ -‬לפי‬
‫שיטת אריסטו ‪ -‬היא האושר )‪ ,(eudaimonia‬כשם שהטוב הוא מטרת החינוך‬
‫ותפקידו ש ל החינוך הוא ל ס ג ל את האדם החופשי להשיגו‪ .‬האדם משיג‬ ‫האפלטוני‪,‬‬
‫את האושר על־ידי פעולת התבונה‪ ,‬כלומר‪ :‬מתוך עיסוק בהכרה לשם הכרה‪.‬‬
‫פעילות זו משרתת את טובת הפרט וטובת הכלל כאחד‪.‬‬
‫במסגרת החינוך הראוי לשמו יש לתת את הדעת על טיפוח אופיו ונטיותיו של‬
‫הפרט‪ .‬יש לחנך את הנער בדרך ההולמת אותו וכשם שיש לדעת מה טוב לכול‪ ,‬יש‬
‫למצוא ולבדוק מהו שטוב לסוג מסוים של אנשים‪.‬‬
‫אליבא דאריסטו‪ ,‬שלושה גורמים מעצבים את אופי האדם‪ :‬הטבע‪ ,‬ההרגל‬
‫והשכל‪.‬‬
‫המתינות והאמפיריזם המאפיינים אל כלל שיטתו הפילוסופית של אריסטו‬
‫מאפיינים גם את שיטתו החינוכית‪ .‬השקפותיו מתרחקות מן הקיצוניות ופונות אל‬
‫דרכי־ביניים ורעיונותיו התקבלו כיסודות החינוך בדורות הבאים‪ ,‬מבלי שפג‬
‫טעמם או כהתה חשיבותם‪ ,‬כגון חובת המדינה לדאוג לענייני חינוך‪ ,‬הצורך לטפל‬
‫בילד כבר מהגיל הרך עוד לפני הגיעו לבית־הספר‪ ,‬פיתוח אופיו ושכלו של האדם‪,‬‬
‫הערכת ההרגל כטבע שני‪ ,‬ורבים אחרים‪.‬‬
‫המחשבה הפילוסופית ההלניסטית החל מסוף המאה הרביעית לפסה׳׳נ היתה‬
‫נתונה רובה ככולה לשאלה כיצד ישיג האדם את אושרו‪ .‬גישותיהם של‬
‫הפילוסופים ההלניסטיים הכניסו שינויים בתפישה החינוכית הכללית ובמיבנה‬
‫הלימודים‪ .‬בעיקר נתערערה התביעה להרמוניה בין חינוך הגוף וחינוך הנפש‪,‬‬
‫והאימונים הגופניים צומצמו במידה ניכרת לטובתם של הלימודים העיוניים‬
‫והחינוך המוסרי‪ .‬האידיאל האנושי שהטיפו לו הוגי־הדעות ההלניסטיים היה‬
‫האדם המשכיל‪ ,‬היודע להפיק תועלת גם מן המדעים והאמנות‪ .‬מחשבתו‬
‫ביקורתית והוא מעריך כל אדם לפי כשרונותיו וערכיו הרוחניים ולא לפי מעמדו‬
‫ומוצאו‪ ,‬ורואה עצמו אזרח־העולם‪.‬‬
‫הסטואיקנים המליצו לפני מי שמבקש לחיות באושר‪ ,‬לאמץ לו דמות מופתית‬
‫אשר לאורה ילך ועל פיה ינהג‪ .‬מנקה כותב‪ :9‬״ארוכה היא הדרך שמתווים‬

‫"‪Sen.. Epist. 6.5: "Longum iler est per praccepta, breve et ciiicax per exempla‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪273‬‬
 ‫ס ק י ר ו ת וסיכומים‬

‫הכללים‪ ,‬קצרה ויעילה ‪ -‬הדרך המצטיירת מן הדוגמאות״‪ .‬דמות־מופת ראה סנקה‪,‬‬

‫כאמור‪ ,‬באישיותו של קאטו הצעיר‪ ,‬שכן הלה יצא כנגד רודפי השררה והכבוד‪,‬‬
‫שאין להיטותם לשלטון יודעת שובעה‪ .‬הוא ביקש לתקן את מוסר הכלל ודרכי‬
‫המדינה‪ ,‬ומשלא עלה הדבר בידו שלח יד בנפשו וכך נגאל מחיים שאין עמם‬
‫חירות‪ ,‬וגם המדינה לא הוסיפה להתקיים אחריו‪.10‬‬
‫דעה זו מקובלת גם על אפיקטטוס‪ .‬הוא כותב‪ :11‬״שווה לנגד עיניך אופי מופתי‬
‫ולך לאורו‪ ,‬גם כשאתה שרוי לבדך וגם במחיצת שאר בני־אדם״‪ .‬סוקראטם‬
‫ודיוגנס נחשבו בעיני אפיקטטוס מופתי השלימות האנושית‪ .‬הם נצטיירו בעיניו‬
‫כמי שנועדו לשמש מורי דרכה של האנושות ולהפיץ את דברי האלים בעולם‪ .‬הוא‬
‫פונה אל תלמידיו ואומר‪ :12‬״אף־על־פי שעדיין אינך סוקראטס‪ ,‬מכלימקום חובה‬
‫עליך להיות כמי ששואף להיות סוקראטם״‪.‬‬

‫לסיום פרק זה נאמר‪ :‬ההתקדמות המוסרית בתולדותיהאדם היא מיצערה ופחותה‪,‬‬

‫אם כי לא נעדרת כליל‪ ,‬לעומת ההתקדמות הטכנולוגית הכבירה של האנושות‪.‬‬
‫הפער שבין שני תחומים אלו הוא כמעט אינסופי‪.‬‬
‫האם ניתן לחזות את ההתפתחויות בעתידי תולדותיהאנושות הן מורכבות‬
‫ומסובכות ואין לצמצמן במסגרת סכימה כלשהי אשר תאפשר לצפות מראש את‬
‫העתיד לבוא‪.‬‬
‫עובדה היא שאנו חיים בתקופה של התפתחות ללא־תקדים בכל ענפי‬
‫הטכנולוגיה‪ ,‬ואולם התפתחות זו שתי פנים לה )כפי שכבר הקדימו והבחינו בכך‬
‫הקדמונים אפלטון‪ ,‬אפיקורוס‪ ,‬סנקה ואחרים(‪ :‬היא עשויה לשרת את האדם‪,‬‬
‫לתרום לרווחתו ולקדם את אושרו‪ ,‬אבל עלולה גם להיות לו לרועץ ולמקור מצוקה‬
‫ועילה למלחמות‪ ,‬וסופה שהיא עלולה להמיט שואה על האנושות כולה‪ .‬על העולם‬
‫כולו מרחפת אימת הכליון הצפון בכלי־המשחית האטומיים‪.‬‬
‫נתונים מדאיגים אלו מחייבים כל יחיד ויחיד וכל חברה ומדינה לפעול לצמצום‬
‫הפער שבין הקידמה הטכנולוגית ובין הקידמה המוסרית ולהעמיד את זו האחרונה‬
‫בראש םולם־העדיפויות‪.‬‬
‫חובה מיוחדת מוטלת על המדינות והמדינאים ועל הארגונים הבינלאומיים‬
‫לדאוג לחינוכם המוסרי של בני־האדם‪.‬‬
‫ונסיים בדברי מארקוס אורליוס‪ ,‬ששימשו גם מוטו לספר זה‪ :‬״כל עוד חי אתה‪,‬‬
‫כל עוד אפשרי הדבר‪ ,‬היה לאיש טוב!״‬

‫‪lb.. 104, 31 sq.; 24, 6 sq.; 95, 71‬‬ ‫‪.10‬‬

‫אפיקטטוס‪ ,‬״אנכיירידיון״‪ ,‬לג‪.‬‬ ‫‪.11‬‬
‫שם‪ ,‬נא‪.‬‬ ‫‪.12‬‬

‫‪274‬‬
 ‫מבחר ביבליוגראפי‬
Ackrill, J.L., Aristotle's Ethics, London 1973.
Adkins, A . W . H . , Homeric Values and Homeric Society, Journal of Hellenic Studies,
XCI (1971), 1 ff.
Adkins, A . W . H . , Moral Values and Political Behaviour in Ancient Greece: From
Homer to the End of the Fifth Century, London 1972.
Bill, A . , La morale et la loi dans la philosophic antique, 1939.
Bill, A . , La Morale et la lai dans loi Philosophic Antique, 1939.
Broad, C . D . , Five Types of Ethical Theory, London 1930.
Burn, A . R . , The Lyric Age of Greece, London 1960.
Dodds, E . R . , The Greeks and the Irrational, Berkeley and Los Angeles 1951.
Dover, K.J., Greek Popular Morality, Berkeley and Los Angeles 1974.
Dudley, D R . , A History of Cynicism, 1937.
Earp, F . R . , The Way of the Greeks, Oxford University Press 1929.
Fraenkel, H . , Dichtung und Philosophic des friihen Griechentums, New York 1951.
Giusta, M . , I Dossografi di Etica, I—II, Torino 1964.
Gould, J . P . A . , The Development of Plato's Ethics, Cambridge 1955.
Guthrie, W . K . C . , A History of Greek Philosophy, vol. 1-6, Cambridge 1962-1975.
Hardie, W . F . R . , Aristotle's Ethical Theory, Oxford 1968, 1981.
Hastings, }.,Encyclopedia of Religion and Ethics, 13 vols., 1908.
Huby, P., Greek Ethics, London 1967.
Jodl, F., Geschich'te der Ethik, Bd. 1-2, Stuttgart 1920-1923.
Lloyd-Jones, H . , The Justice of Zeus, Berkeley 1971.
Long, A . A . , Morals and Values in Homer, Journal of Hellenic Studies, X C (1970),
1921 ff.
Maclntyre, A . , A Short History of Ethics, London 1967.
Martha, C . , Les moralistes sous !'empire romain, 1865.
Oakeley, Hilda Diana, Greek Ethical Thought, from Homer to the Stoics, London -
Toronto 1925.
Patrick, M . M . , The Greek Sceptics, 1929.
Pearson, L., Popular Ethics in Ancient Greece, Stanford University Press 1962.
Pohlenz, M., Die Stoa, 2 B d e . , 1948-1949.
Rist, J.M., Epicurus-An Introduction, Cambridge 1972.
Robin, L., La morale antique2, Paris 1941.
R o w e , Chr .,An Introduction to Greek Ethics, Hutchinson of London 1916.
Sandbach, F . H . , The Stoics, London 1975.
Schmidt, L., Die Ethik deralten Griechen, 2 B d e . , 1882.
Schwartz, E . , Ethik der Griechen, herausgegeben von W. Richter, Stuttgart 1951.
Sidgwick, H . , Outlines the History of Ethics, London 1931.
Siiss, W . , Cicero - Eine Einfiihrung in seine philosophischen Schriften, 1965.
Ueberweg, Fr., Grundriss der Geschichte der Philosophic, Erster Teil: Die
Philosophic des Altertums14, herausgegeben von Karl Praechter, 1957.
Vlastos, G. (ed.), The Philosophy of Socrates - A Collection of Critical Essays, New
York 1971.

275
 ‫מבחר ביבליוגראפי‬

Vlastos, G. (ed.), Plato - A Collection of Critical Essays, N e w York 1971, vol. 2.

Wundt, M . , Geschichte dergriechischen Ethik, 1908-1911.
Z e l l e r , E d . , Die Philosophic der Griechen, 3 vols, in 6. vols. . I 7 , 1 9 2 0 - 1 9 2 3 ; vol.
II 5 , 1921-1922; vol. I l l 5 , 1923.

276
 ‫רשימת הקיצורים‬
Acad. ind. Here. - Academicorum index Herculanensis
Ail., var. hisr. - Ailianos, Varia historia
Aischin. - Aischines
Arist. - Aristoteles
An. post. - Analytica posteriora
cael. - De caelo
Eth. Nic. - Ethica Nicomacheia
Met. - Metaphysica
part. an. - De partibus animalium
Poet. - Poetica
Pol. - Politica
Rhet. - Rhetorica
Aristoph. - Aristophanes
A v. -A ves ( ‫) ״ צ י פ ו ר י ם ״‬
Nub. - Nubes (‫)"עננים״‬
Ran. - Ranae (‫)"צפרדעים״‬
Athen. - Athenaios
cf. - confer (‫)השווה‬
Cic. - Marcus Tullius Cicero
Ac. - Academiorum libri
Ad Q. fr. - Epistulae ad Q. fratrem
Att. - Epistulae ad Atticum
div. - De divinatione
fam. - Epistulae ad familiures
fat. - De fa to
fin. - De finibus bonorum et malorum
leg. - De legibus
Luc. - Lucullus
nat. deor. - De natura deorum
o f f . - De lofl'iciis
Tusc. - Tusculanae disputationcs
Diels: H. D i e l s - Fragmente der Vorsokratiker, 6 Auflage, hg. von W. Kranz, 1951.
D . L . - Diogenes Laertios
Eurip. - Euripides
Hec. - Hecuba
Epik. - Epikuros
Rat. sent. - Ratae sententiac
Eus. - Eusebios
Praep. ev. - Praeparationes evangelicae
i'r. - fragmentum (‫)קטע‬
Gell. - Aulus Gellius
Noct. Att. - Noctes Atticae
Hor. - Horatius
Carm. - Carmina
277
 ‫רשימת הקיצורים‬

Epist. ad Pis. - Epistula as Pisones

Sat. - Saturae
ib. - ibidem (‫)שם‬
Jambl. - Jamblichos
v.P. - De vita Pythagorica
Lib. - Libanios
Dec!. - Declamationes
Mimn. - Mimnermos
o.c. - opus citatum ( ‫) ה ס פ ר ה נ ״ ל‬
Philod. - Philodemos
Phot. - Photios
Bibl. - Bibliotheka
Plat. - Platon
Apoi. - Apologia
Conviv. - Convivium
Epist. - Epistulae
Euthyd. - Euthydemos
Gorg. - Gorgias
Krit. - Kriton
Lach. - Laches
Leg. - Leges.
Phaid. - Phaidon
Phaidr. - Phaidros
Prot. - Protagoras
rep. - De re publica
Theait. - Theaitetos
Plut. - Plutarchos
Cons, ad Apoll. - Consolatio ad Apollonium
def. or. - De defectu oraculorum
Ei. - De Ei apud Delphos
exit. - De exilio
fac. in orb. lun. - De facie in orbe lunae
gen. Socr. - De genio Socratis
Is. et Osir. - De Iside et Osiride
Pyth. or. - De Pythiae oraculis
Stoic rep. - De Stoicorum repugnantiis
tranq. an. - De tranquillitate animi
Quint. - Quintilianus
Inst. or. - Institutio oratoria
R E - Realencyclopadie der klassischen Altertumswissenschaft
Sem. - Semonides
Sen. - Seneca
benef. - De beneficiis
const, sap. - De constantia sapientis
Epist. - Epistulae ad Lucilium
Helv. - Ad Helviam

278
 ‫רשימת הקיצורים‬

ira. - De ira
Marc. -Ad Marciam
Nat. - Naturales quaestiones
tranq. an. - De tranquillitate animi
vit. beat. - De vita beata
Sext. - Sextos Empirikos
Adv. math. - Adversus mathematicos
P.H. - Pyrroneion hypotyposeon
sq. - sequens, sequentes (‫) ה ב א ] ה ב א ו ת [ אחריו; ואילך‬
Stob. - Stobaios
Eel. - Eclogae
Flor. - Florilegium
Thuk. - T h u k y d i d e s
Theog. - Theognis
Us. - H. Usener
Ep. - Epicurea, 1966 2
Xen. - Xenophon
Apol. - Apologia
Mem. - Memorabilia

279
 ‫רשימת המקורות שנזכרו בספר וזכו לתרגום עברי‬

‫״השיחות של אפיקטטוס״‪ ,‬תרגם מיוונית והקדים מבוא שלמה‬ ‫אפיקטטוס‪,‬‬

‫ויסמן‪ ,‬הוצאת י‪ .‬מרכוס‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪.‬‬
‫״אנכיירידיון״ )מורה דרך למוסר(‪ ,‬תרגם מיוונית נתן שפיגל‬ ‫אפיקטטום‪,‬‬
‫)נספח ראשון בספרו ״מארקוס אורליוס״‪ ,‬הוצאת מאגנס‬
‫תש״מ(‪.‬‬
‫״כתבי אפלטון״‪ ,‬תרגם מיוונית יוסף ג‪ .‬ליבס‪ ,‬כרכים איה‪,‬‬ ‫אפלטון‪,‬‬
‫הוצאת שוקן‪ ,‬ירושלים תשט״ו ‪ -‬תשכ״ה‪.‬‬
‫״אתיקה מהדורת ניקומאכוס״‪ ,‬תרגם מיוונית יוסף ג‪ .‬ליבם‪,‬‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫הוצאת שוקן‪ ,‬ירושלים תשל״ג‪.‬‬
‫״הפוליטיקה״ לאריסטו‪ ,‬ספרים א‪-‬ב‪ ,‬תרגם מיוונית ח״י רות‪,‬‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫מהדורה מתוקנת‪ ,‬הוצאת מאגנס תש״י‪.‬‬
‫״מדע המדינה לאריסטו ‪ -‬מסות על המשטר״ ג‪ ,‬תרגום והערות‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫מאת חנה וחיים רוזן‪ ,‬הוצאת משפט ומדינה‪ ,‬ירושלים תשט״ז‪.‬‬
‫״מדע המדינה לאריסטו ‪ -‬מסות על המשטר״ ד‪ ,‬תרגום והערות‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫מאת חנה וחיים רוזן‪ ,‬הוצאת משפט ומדינה‪ ,‬ירושלים תשי״ח‪.‬‬
‫״המטפיסיקה״ לאריסטו‪ ,‬ספר א‪ ,‬תרגם מיוונית ח״י רות‪,‬‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫הוצאת מאגנס תשכ״ד ! ‪.‬‬
‫״המטפיסיקה״ לאריסטו‪ ,‬ספר א‪ ,‬תרגם מיוונית ח״י רות‪,‬‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫הוצאת מאגנס תשכ״ד ‪. 3‬‬
‫״הנספחות למסות על הטבע״ )מטאפיסיקה(‪ ,‬ספרים ז‪-‬ט‪,‬‬ ‫אריסטו‪,‬‬
‫תרגום והערות מאת חנה וחיים רוזן‪ ,‬הוצאת מאגנם תשכ״ז‪.‬‬
‫״אחת עשרה קומדיות״‪ ,‬תרגם מיוונית יצחק זילברשלג‪,‬‬ ‫אריסטופאנס‪,‬‬
‫כרכים א‪-‬ב‪ ,‬הוצאת מסדה תשכ״ז‪.‬‬
‫שאול‬ ‫מיוונית‬ ‫תרגם‬ ‫ו״אודיסיאה״‪,‬‬ ‫״איליאדה״‬ ‫הוירוס‪,‬‬
‫טשרניחובסקי‪ ,‬הוצאת שוקן תשי״ד‪.‬‬
‫ר׳ נספח ג‪ ,‬״הוראטיוס בספרות העברית״‪ ,‬בספרו של נתן‬ ‫הוראטיוס‪,‬‬
‫שפיגל ״הוראטיוס ‪ -‬האיש ויצירתו״‪ ,‬הוצאת מאגנס תשמ״ד‪.‬‬
‫״מעשים וימים״‪ ,‬״תיאוגוניה״‪ ,‬״מגן הירקלס״‪ ,‬תרגם מיוונית‬ ‫הסיודוס‪,‬‬
‫והוסיף מבוא והערות שלמה שפאן‪ ,‬מוסד ביאליק תשט״ז‪.‬‬
‫״כתבי הרודוטוס״‪ ,‬תרגם מיוונית ד״ר אלכסנדר שור‪ ,‬כרכים‬ ‫הרודוטוס‪,‬‬
‫א‪-‬ב‪ ,‬הוצאת ראובן מס תרצ״ה‪-‬תרצ״ו‪.‬‬
‫‪280‬‬
 ‫רשימת המקורות שנזכרו בספר וזכו לתרגום עברי‬

‫״דברי הימים״‪ ,‬תרגמה מרומית שרה דבורצקי‪ ,‬מוסד ביאליק‬ ‫טאקיטום‪,‬‬

‫תשכ״ה‪.‬‬
‫״ספרי השנים״‪ ,‬תרגמה מרומית שרה דבורצקי‪ ,‬מוסד ביאליק‬ ‫טאקיטוס‪,‬‬
‫תשכ״ב‪.‬‬
‫״זברונות״‪ ,‬תרגם מיוונית בצירוף מבוא והערות א‪ .‬סימון‪,‬‬ ‫בסנופון‪,‬‬
‫הוצאת מאגנס תש״ד‪.‬‬
‫״על טבע היקום״‪ ,‬תרגם מרומית והוסיף מבוא‪ ,‬הערות ומילון‬ ‫לוקרטיוס‪,‬‬
‫שלמה דיקמן‪ ,‬מוסד ביאליק תשכ״ב‪.‬‬
‫מארקוס אורליוס‪ ,‬״רעיונות״‪ ,‬תרגם מיוונית א‪ .‬קמינקא‪ ,‬ורשה תרפ״ג‪.‬‬
‫מארקוס אורליוס‪ ,‬״הרהורים״‪ ,‬תרגם מיוונית ש‪ .‬ויסמן‪ ,‬הוצאת י‪ .‬מרכוס‪,‬‬
‫ירושלים ‪.1981‬‬
‫״קאטילינה״‪ ,‬״יוגורתא״‪ ,‬״קטעים מדברי הימים״‪ ,‬תרגמה‬ ‫סאלוסטיוס‪,‬‬
‫מרומית שרה דבורצקי‪ ,‬מוסד ביאליק תשכ״ה‪.‬‬
‫״חיי אישים‪ ,‬אנשי יוון״‪ ,‬תרגמו מיוונית והוסיפו הערות א‪.‬א‪.‬‬ ‫פלוטארכוס‪,‬‬
‫הלוי ומ‪.‬ה‪ .‬בן שמאי‪ ,‬מוסד ביאליק תשל״א‪.‬‬
‫״חיי אישים‪ ,‬אנשי רומי״‪ ,‬תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות‬ ‫פלוטארכוס‪,‬‬
‫יוסף ג‪ .‬ליבס‪ ,‬מוסד ביאליק תשכ״ב ‪. 2‬‬
‫״אנאדות״‪ ,‬תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות נתן שפיגל‪,‬‬ ‫פלוטינוס‪,‬‬
‫כרכים א‪-‬ב‪ ,‬מוסד ביאליק ‪.1981 ,1978‬‬
‫״תולדות מלחמת פילופוניס״‪ ,‬תרגם מיוונית והוסיף הערות‬ ‫תוקידידס‪,‬‬
‫א‪.‬א‪ .‬הלוי‪ ,‬מוסד ביאליק תשי״ט‪.‬‬

‫‪281‬‬
 ‫מפתחות‬

‫מפתח השמות‬

‫א י י ס כ י ל ו ס )‪246 51 45 44 43 (Aischylos‬‬ ‫א‬

‫א י י ס כ י נ ם )‪76 (Aischines‬‬
‫)‪Agamemnon‬‬ ‫איליאנוס )‪76 (Ailianos‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫מ‬
‫א י נ י א ס )‪24 (Aineias‬‬ ‫‪76‬‬
‫א י ס ו ק ר א ט ס )‪255 (isokrates‬‬ ‫‪Agrippas) 1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אגריפאס‬
‫איפיגניה )‪51 (Iphigeneia‬‬ ‫‪Agrippina) 1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אגריפינה‬
‫א כ י ל ס )‪26 25 24 23 (Achilles, Achilleus‬‬ ‫א ד ר ‪ ,‬צבי ‪242‬‬
‫‪79 28‬‬ ‫‪Hadrianus) 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אדריאנוס‬

‫‪205‬‬ ‫‪206‬‬ ‫‪(Pubiius‬ס )‪(Albinos‬‬

‫אובידיוס‪ :‬פ ו ב ל י ו ס אובידיוס נ א ס ו א ל ב י נ ו‬
‫א ל כ ס נ ד ר )‪ ,(Alexandras‬א ל כ ס נ ד ר ה ג ד ו ל‬
‫‪177 132 113 86‬‬ ‫‪Eudoxos) 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אודוקסום‬
‫א ל ק י ב י א ד ס )‪79 77 75 (Alkibiades‬‬ ‫‪Eudoros) 2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫אודורוס‬
‫א ל ק י נ ו א ו ם )‪25 (Aikinoos‬‬ ‫‪Odysseus) 25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫אודיסאוס‬
‫אמוניוס ס א ק א ס )‪208 (Ammonios Sakkas‬‬ ‫‪Eudemos) 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫אודמוס‬
‫של‬ ‫)אביו‬ ‫השני‬ ‫)‪(Amyntas‬‬ ‫אמינטאס‬ ‫‪Euhcmeros) 89‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫אוהמרוס‬
‫)פיליפוס ה ש נ י ו ס ב ו ש ל א ל כ ס נ ד ר ה ג ד ו ל‬ ‫‪Oidipus) 44‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫אוידיפוס‬
‫אולוס‪ ,‬ג ל י ו ס ‪ ,‬ר׳ ג ל י ו ס‬
‫‪113‬‬
‫א ו מ נ י ד ו ת )‪ ,(Eumcnides‬ב נ ו ת ־ ה ח ס ד ‪46‬‬
‫א מ פ ד ו ק ל ס )‪217 60 54 (Empedokies‬‬
‫‪Onomakritos) 4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אונומאקריטוס‬
‫א מ פ י א ר א ו ס )‪173 (Amphiaraos‬‬
‫‪Euscbios) 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫אוסביוס‬
‫א נ א ק ס א ג ו ר א ס )‪247 (Anaxagoras‬‬
‫‪Octavianus) 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אוקטאוויאנוס‬
‫א נ א ק ס י מ א נ ד ר ו ס )‪55 (Anaximandros‬‬
‫‪Eukleides) 76‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫אוקלידס‬
‫א נ ד ר ו מ א כ ה )‪24 (Andromache‬‬
‫‪Uranos) 3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫אוראנוס‬
‫מארקום‬ ‫ר׳‬ ‫)‪(Antoninus‬‬ ‫אנטונינום‬
‫‪Eurydikc) 4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אורידיקה‬
‫אורליוס‬
‫‪Euripides) 41‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬
‫א נ ט י ג ו נ ה )‪46 45 (Antigone‬‬
‫אנטיוכוס )‪178 (Antiochos‬‬
‫א נ ט י ס ת י נ ס )‪88 86 85 76 (Antisthenes‬‬ ‫‪Orestes) 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אורסטס‬
‫אנטיפון ;‪75 74 (Antiphon‬‬ ‫‪Orpheus) 40‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אורפיאוס‬
‫א נ י ו ס י ק ו ו י נ ט ו ס א נ י ו ס )‪(Quintus Ennius‬‬ ‫‪Euthydemos) 7‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫אותידימוס‬

‫‪89‬‬ ‫א ח ש ו ו ר ו ש ‪ ,263‬ר׳ גם ק ס ר ק ס‬
‫‪Eteokles) 4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫אטאיקלס‬
‫‪78‬‬ ‫‪83‬‬ ‫אניטוס )‪(Anytos‬‬
‫אטיקוס‪ :‬טיטוס פומפוניוס א ט י ק ו ס ‪(Titus‬‬
‫א נ י ק ר י ס )‪89 (Annikeris‬‬
‫א ס ק ל י פ י א ד ס )‪90 (Askiepiades‬‬
‫א פ א פ ר ו ד י ט ו ס )‪149 (Epaphroditos‬‬
‫אפולון )‪242 113 78 75 28 23 (Apollon‬‬
‫א פ ו ל ו נ י ו ס )‪203 (Apoiionios‬‬
‫א פ ו ל י א ו ס )‪206 (Apuieius‬‬ ‫ה ב ו ש ה ( ‪35‬‬ ‫אידוס ) ‪A i d o s‬‬
‫א פ י א ל ט ס )‪260 (Ephialtes‬‬
‫אפיוס! אפיוס ק ל א ו ד י ו ס העיוור ‪(Appius‬‬ ‫‪Aigisthos) 7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫אייגיסתוס‬
‫)‪237 Claudius Caecus‬‬ ‫‪Aidoneus) 6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫איידוניאוס‬
‫אפימיתיאוס )‪65 (Epimetheus‬‬ ‫‪Ainesidemos) 170‬‬ ‫‪172‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫דמוס‬
‫אפיקומוס )‪175 (Epikomos‬‬ ‫‪181‬‬

‫‪282‬‬
 ‫מפתח השמות‬

‫גיתה; יוהן ו ו ל פ ג א נ ג פון ג י ת ה ‪(Johaann‬‬ ‫‪Epikuros) 88‬‬ ‫‪133‬‬ ‫ק ו ר ו ס ) ‪1 9 0 1 8 9 - 1 6 1‬‬

‫‪232 224 216 202-198 197-195 194(Wolfgang‬‬
‫‪Giaukon) 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫) ‪3‬‬ ‫‪ 274 267 253 250 323 240 237 235‬ג ל א ו ק ו ן‬
‫‪AuiusGeiiius)1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫‪ Epiktetos) 133‬גליוס‪ :‬א ו ל ו ס ג ל י ו ס‬ ‫‪153-150‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬
‫‪LuciusGeiiius)1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫גליוס‪ :‬ל ו ק י ו ס ג ל י ו ס‬
‫ג ר א ק כ ו ס )‪ ; (Gracchus‬ט י ב ר י ו ס ג ר א ק כ ו ס‬ ‫)‪Plato‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪ ;102 100‬גאיוס ג ר א ק כ ו ס ‪102 100‬‬ ‫‪176 157 139 127 110-93 85 84 80 76‬‬
‫‪217 215 206 205 203 193 187 185 178‬‬
‫ד‬ ‫‪263 260 258 257 252 250 247 245 227‬‬
‫דומיטיאנוס )‪ ,(Domitianus‬ק י ס ר ‪150‬‬ ‫‪274 272 268 267‬‬
‫‪Diagoras) 216‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫)‪Aphrodite‬א ג ו ר א ס‬
‫די‬ ‫‪24‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫אפרודיטה‬
‫‪Diomcdes) 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫דיאומדס‬ ‫‪Akademos) 9‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫אקאדמום‬
‫‪Daianeira) 4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫דיאנירה‬ ‫‪Eckermann) 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אקרמן‬
‫ד י ו ג נ ס )‪ (Diogenes‬ד י ו ג נ ס ב ב ל י ‪176 175‬‬ ‫)‪Eros‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫ארוס‬
‫ד י ו ג נ ס )קיניקאן( ‪274 265 151 86‬‬ ‫‪Artabanos) 2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫ארטאבאנוס‬
‫‪DiogenesLaertius)7‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫)‪ Artemis‬נ ס ל א ר ט י ו ס‬
‫דיוג‬ ‫‪1 8 0‬‬ ‫)‬ ‫ארטמיס‬
‫‪172 164 163 162 134 129 113 79 78‬‬ ‫‪Arianos) 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אריאנוס‬
‫‪181 176 174‬‬ ‫א ר י ס )‪ : (Eris‬שני מיני א ר י ס ‪31‬‬
‫ס י ק ו ל ו ס ) ‪Diodorussicuius)2 6 6‬‬ ‫)‪Aristarchos‬ר ו ס‬
‫דיודו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫אריסטארכוס‬
‫) ‪Diotima) 1 0 2‬‬ ‫דיוטימה‬ ‫‪Aristoteles) 139‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪185‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬
‫)‪Dion‬‬ ‫‪94‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫דיון‬
‫‪259 252 243 240 233 226 218 209 204‬‬
‫‪Dionysos) 40‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫‪ 273 271 263‬ד י ו נ י ס ו ס‬
‫דיוניסיוס)‪ : (Dionysios‬דיוניסיוס ה ר א ש ו ן‬ ‫‪Aristodemos) 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫אריסטודימוס‬
‫‪ ;94‬דיוניסיוס ה צ ע י ר ‪94‬‬ ‫‪Aristophanes) 48‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫אריסטופאנס‬
‫‪Aristippos) 76‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫טיפוס‬
‫‪Archelaos) 6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫ארכילאוס‬
‫‪Archiiochos) 36‬‬ ‫‪3 173 8‬‬ ‫)‬ ‫ארכילוכוס‬
‫‪Dikaiarchos) 1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫דיקאיארכוס‬ ‫‪Arnobius) 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫ארנוביוס‬
‫‪Demodokos) 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫דמודוקוס‬ ‫א ר ס )‪ ,(Ares‬א ל ה מ ל ח מ ה ‪24‬‬
‫‪(Demetnos‬‬ ‫פאלרון‬ ‫איש‬ ‫דמטריוס‬ ‫‪Arkesilaos) 174‬‬ ‫‪175‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬
‫‪Phalereus‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬
‫)‪ ;(Demetrios‬ד מ ט ר י ו ס פוליור*‬ ‫דמטריוס‬
‫‪DemetriosPoliorketes)8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫קטס‬
‫ב‬
‫ה‬ ‫‪Bakchos) 4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫באקכוס‬
‫‪Haimon) 4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫האימון‬ ‫ב ו ר ו ס ; א פ ר א נ י ו ס בורוס))‪Afranius Burrus‬‬
‫‪Hegesias) 8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫הגסיאס‬ ‫‪141‬‬
‫‪Hegesinos) 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫הגסינוס‬ ‫‪PierreBayle)216,2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫בייל; פייר ב י י ל‬
‫‪Homeros) 3 0 - 2 3‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬
‫‪248‬‬ ‫הומרוס‬
‫‪272 105‬‬
‫‪Horatius) 18‬‬ ‫‪236‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫)‪Burker‬ס‪E.‬‬
‫‪1‬ה ו ר א ט י ו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫ב ר ק ר ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪Hipparchia) 8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫היפארכיה‬
‫ג‬
‫‪Hippoiytos) 4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫היפוליטוס‬
‫‪Hippias) 67‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫היפיאס‬
‫‪Herakles) 45‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫היראקלס‬
‫‪Heivia) 1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫הלוויה‬
‫)‪Helios‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫הליוס‬
‫‪Helene) 4‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫הלנה‬

‫‪283‬‬
 ‫מפתחות‬

Hcsiodos) lambiichos) 7 0 ) ‫יאמבליכוס‬ 35-31 57 105 2 4 4 ) ‫ודום‬

K.Jaspers)1 2 6 ) ‫ קארל‬,‫יאספרס‬ 267
WernerJaeger)1 2 6 ) ‫ ו ר נ ר‬,‫ יגר‬6
Hcphaistos) 5 ) ‫הפייסטוס‬
(Gaius Julius ‫יוליוס; גאיוס יוליוס ק י ס ר‬ Hckahc) 4 8 ) ‫הקאבה‬
Hckatc) 3 3 ) (Caesar
‫א ט ה‬237
‫הק‬
Juniiius Africanus)) ‫יוניליוס א פ ר י ק א נ ו ס‬ Hcktor) 24 25 7 9 ) ‫הקטור‬
193 Hcrakicitos) 28 54 6 0 - 5 9 ) ‫הראקלייטוס‬
‫כ‬ 73
Chaos) 3 3 ) ‫כאוס‬ Hera) 6 1 ) ‫הרה‬
Chairekrates) 7 6 ) ‫כאירקראטס‬ Hcrodotos) 164 234 2 4 6 ) ‫הרודוטוס‬
Charmides) 76 7 7 ) ‫ כ א ר מ י ד ס‬Hermarchos) 1 6 3 ) ‫הרמארכום‬
Chairephon) 7 5 ) ‫כיירפון‬ Hcrmogcncs) 7 6 ) ‫הרמוגינם‬
Chimaira) 1 7 3 ) ‫כימרה‬ Hermias) 1 1 3 ) ‫הרמיאס‬
Xenophanes) 54 59-57 2 1 Hermes)
6 ) 25 ‫ס‬6 ‫נ ו פ א נ‬5‫כ ס‬ ) ‫הרמס‬
Xenophon) 66 74 76 82 83‫גם‬ ‫ ר׳‬1 : 5H e0 r )c u‫ ן‬l ‫ו‬e s‫ו ) פ‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫כ‬178 1 9 4 ) ‫רקולס‬
262 ‫היראקלס‬
Kronos) 8 9 ) ‫כרונוס‬
‫ו‬
Chrysippos) 134-133 137 1 7 5 ) ‫כריסיפוס‬
229 209 Voltaire) 199 216 220 2 4 8 ) ‫יר‬

‫ל‬ ‫ז‬
Zagreus) 4 0 ) ‫זאגראוס‬
259 ‫( ה ס א ל א מ י נ י‬Leon) ‫לאון‬ Zagreus-Dionysos) 6 0 ) ‫ז א ג ר א ו ס ־ ד י ו נ י ס ו ס‬
Leukippos) 6 1 ) ‫לאוקיפוס‬ Zarathustra) 2 0 8 ) ‫זאראתוסטרא‬
(Gaius Laeiius) ‫ ג א י ו ס ל א י ל י ו ס‬:‫לאיליוס‬ Zopyros) 7 9 ) ‫זופירוס‬
Zeus) 23 18625 29'3133 34 6 84 61 6
Lactantius) 1 7 7 ) ‫ ל א ק ט א נ ט י ו ס‬251 230 161 158 153 133 108 89 68
Labdakos) 4 4 ) ‫לבדאקוס‬ 267 265
JohnLocke)2 4 8 ) ‫ ג׳ון‬Zenon)
,‫ליק‬ 133 135 175 191 2 2 9
Luciiius) 1 4 2 ) ‫לוקיליוס‬ Zelter) 2 3 2 ) ‫זלטר‬
Lucretius) 2 6 7 ) ‫לוקרטיוס‬ ‫ט‬
Libanios) 7 7 ) ‫ליבאניוס‬ Tacitus) 1 4 2 ) ‫טאקיטוס‬
TitusLivius)2 3 8 ) ‫טיטוס ליוויוס‬
‫נ ל י ו ס‬:‫ליוויוס‬
‫(; ל ו ק י ו ס מ א‬Torquatus) ‫ט ו ר ק ו ו א ט ו ס‬
Leibnitz) 2 2 8 ) ‫לייבניץ‬ Lucius Maniius Torqua)- ‫ט ו ר ק ו ו א ט ו ס‬
Lysias) 8 3 ) ‫ליסיאס‬ (190 189 tus
Lykon) 7 8 ) ‫ליקון‬ 95 ‫ ק י ס ר‬,(Tiberius) ‫ט י ב ר י ו ס‬
258 ‫ משה‬,‫לנדוי‬ Tyche) 3 6 ) ‫טינה‬
Timarchos) 1 7 2 ) ‫טימארכוס‬
‫מ‬ Timon) 1 7 3 - 1 7 1 ) ‫טימון‬
Matron) 1 6 3 ) ‫מאטרון‬ Ttyphoeus) 3 4 ) ‫טיפואוס‬
‫( ! מ א ר ק ו ס מ א נ י ל י ו ס‬Maniiius) ‫מ א נ י ל י ו ס‬ Telemaehos) 25 2 7 ) ‫טלמאכוס‬
186 Tekmessa) 4 6 ) ‫טקמסה‬
Maximos) 206 2 0 7 ) ‫ק ס י מ ו ס‬Teiresias)
‫מא‬ 2 6 ) ‫טריסיאס‬
Macrobius) 1 8 7 ) ‫מאקרוביוס‬ Terentius) 2 3 7 ) ‫טרנטיוס‬
Marcus Aureiius) ‫אורליוס‬ ‫מארקוס‬
(232 224 168 157-153 133 Antoninus
237 239 251 254 265
255 (Jambuios) ‫י א מ ב ו ל ו ס‬

284
 ‫מפתח השמות‬

‫‪Simonides) 3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫סימונידס‬ ‫)‪Moireas‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫מויי־יאס‬
‫)‪Simias‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫סימיאס‬ ‫‪MusoniusRufus)1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫רופוס‬ ‫מוסוניוס‬
‫סנקה‬ ‫אנאוס‬ ‫לוקיוס‬ ‫)‪! (Seneca‬‬ ‫סנקה‬ ‫‪265 158‬‬
‫)‪ (Lucius Annaeus Seneca‬ר י ט ו ר ‪ ,‬א ב י ו‬
‫ש ל ס נ ק ה ה פ י ל ו ס ו ף ‪140‬‬
‫ל ו ק י ו ס א נ א ו ס )‪Lucius Annaeus‬‬ ‫סנקה‪,‬‬
‫)‪231 227 168 149-140 139 133 Seneca‬‬
‫‪270 265 262 258 257 250 243 240 235‬‬
‫‪274 273‬‬
‫‪Speusippos) 109‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫‪0‬פאו‪0‬יפו‪0‬‬
‫)‪Skyiia‬‬ ‫) ‪1 7 3‬‬ ‫סקילה‬
‫הזקן ‪(Pubiius Cornelius Scipio‬‬ ‫סקיפיו‬
‫‪(Africanus‬‬ ‫‪Maior‬‬
‫ה צ ע י ר )‪Pubiius‬‬ ‫אפריקאנוס‬ ‫סקיפיו‬
‫‪Cornelius Scipio‬‬ ‫‪Africanus‬‬ ‫)‪Minor‬‬
‫‪187 186 137‬‬
‫)‪Skytes‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫סקיתס‬
‫א מ פ י ר י ק ו ס ))‪Sextos Empirikos‬‬ ‫סקסטוס‬
‫‪70‬‬ ‫‪182-181‬‬ ‫נ‬

‫ע‬

‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫עבדול־רחמן‬

‫פ‬
‫נירון )‪ ,(Nero‬ק י ס ר ‪149 141‬‬
‫‪Phaborinos) 1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫פאבורינוס‬
‫‪Patrokios) 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫פאטרוקלוס‬
‫‪Panaitios) 133‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫פאנאיטיוס‬
‫‪Pandaros) 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫פאנדארוס‬ ‫נפוס‪ :‬ק ו ר נ ל י ו ס נ פ ו ס ))‪Cornelius Ncpos‬‬
‫‪Pandora) 3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫פאנדורה‬ ‫‪239‬‬
‫)‪Photios‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫פוטיוס‬
‫)‪Polos‬‬ ‫) ‪1 6 7‬‬ ‫פולוס‬ ‫ם‬
‫‪Poiyainos) 1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫פוליאיינוס‬ ‫)‪Scuthcs‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫סאותס‬
‫‪Poiybios) 1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫פוליביוס‬ ‫‪Saionina) 2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫סאלונינה‬
‫‪Poiyphcmos) 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫פוליפמוס‬ ‫ס א ל ו ס ט י ו ס ! גאיום ס א ל ו ס ט י ו ס ק ר י ס פ ו ס ‪( C .‬‬
‫‪Poiykratcs) 77‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫פוליקראטס‬ ‫‪(Sallust‬‬
‫)‪Polemon‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫פולמון‬ ‫)‪Solon‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫סולון‬
‫פומפיוס‪ :‬ג נ א י ו ס ))‪Cn. Pompeius Magnus‬‬ ‫‪Sophokies) 45‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫סופוקלס‬
‫פומפיוס )‪Sextus‬‬ ‫סקסטוס‬ ‫‪: 3 8‬‬ ‫‪194‬‬ ‫‪Sophroniskos) 73‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫סופרוניסקוס‬
‫‪ ,(Pompeius‬ב נ ו ש ל פומפיוס ה ג ד ו ל ‪261‬‬ ‫‪Sokratcs) 19‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫ראטס‬
‫‪Poseidon) 2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫פוסידון‬ ‫‪150 133 114 102 93 90 89 88 84-73‬‬
‫‪Poscidonios) 133‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪245‬ס ‪262) 259 250‬‬
‫‪244‬ו נ י ו‬
‫‪ 224‬ס י י ד‬
‫‪ 219 194 152‬פ ו‬
‫‪274 272 271‬‬
‫‪139-138‬‬
‫‪263‬‬ ‫‪229‬‬
‫‪Phokyiidcs) 2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫פוקילידס‬ ‫‪Stobaios) 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫סטובאיוס‬
‫פילוס‬ ‫פוריוס‬ ‫לוקיוס‬ ‫)‪(Furius‬‬ ‫פוריוס‬ ‫)‪Stiipon‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫סטילפון‬
‫)‪Straton‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫סטראטון‬
‫)‪Siicnos‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫סילנוס‬ ‫)‪Porphyrios‬‬
‫)‪Patrokios‬‬

‫‪285‬‬
 ‫מפתחות‬

‫‪76 (Kebesj‬‬ ‫)‪Phaidon‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫פייז־ון‬

‫ק ו ל ר י ד ג ‪ /‬ס‪228 (S.T. Coleridge)^.‬‬ ‫)‪Phaidra‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫פיידו־ה‬
‫ק ט ס י פ ו ס )‪163 (Ktesippos‬‬ ‫‪Phainarete) 7‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫פיינאו־טה‬
‫מ א ר ק ו ס טוליוס ‪(Marcus Tuiiius‬‬ ‫קיקרו‪,‬‬ ‫)‪Pylades‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫פילאדס‬
‫)‪199-185 176 138 130 110 90 Cicero‬‬ ‫)‪Philon‬‬ ‫‪174‬‬ ‫‪178‬‬ ‫‪179‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬
‫‪ ;263 246 236 224 222‬מ א ר ק ו ס בנו‪,‬‬ ‫‪Phiiostratos) 2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫פילוסטראטום‬
‫‪ !198‬קווינטוס‪ ,‬אחיו ש ל המדינאי והנואם‬ ‫‪Phiiokomos) 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫פילוקומוס‬
‫‪185‬‬ ‫‪Phiioktetes) 4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫פילוקטטם‬
‫)‪Kirke‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫קירקה‬ ‫פיליפוס)‪ (Phiiippos‬השני‪ ,‬מ ל ך מוקדון ‪113‬‬
‫ק ל א ו ד י ו ס )‪ ,(Claudius‬ק י ס ר ‪141‬‬ ‫‪Pindaros) 39‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫פינדארום‬
‫‪Kleanthes) 134-133‬‬ ‫פופיוס פ י ס ו ‪175 Marcus2 Pupios)2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫פיסו‪ :‬מ א ר ק) ו ס‬
‫קליאנתיס‬
‫‪Kieitomachos) 176‬‬ ‫‪1‬‬ ‫גאיוס כ ו סק א ל פ ו ר נ י) ו ס פ י‪ 8‬ס ו ‪7‬‬
‫‪ ( 1 9 1‬ק;ל י י ט ו מ א‬ ‫‪Piso‬‬
‫‪Kleinias) 264‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫‪ (Gaius‬ס‬
‫קליניא‬ ‫‪CalpurniusPiso)141‬‬
‫‪Kleisthenes) 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫קליסתנס‬ ‫‪Peisistratos) 4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫פיסיסטראטוס‬
‫‪Keisos) 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫קלסוס‬ ‫‪Pyrrhon) 172-171‬‬ ‫‪175‬‬ ‫‪180‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪Xantipa) 75‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‪)Pythagoras‬‬
‫‪163‬נ ט י פ ה‬
‫קסא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫פיתאגוראם‬
‫‪Xenokrates) 109‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪9 Pythokies‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪163‬‬
‫‪ 4‬ק ס נ ו‪6‬ק ר א ט‪1‬ס‬
‫)‬ ‫)‬ ‫פיתוקלס‬
‫‪Xerxex) 44‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫)‪ Pythias‬ס ר ק ס ס‬
‫ק‬ ‫) ‪1 1 3‬‬ ‫פיתיאס‬
‫‪Kratippos) 1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫קראטיפוס‬ ‫פלאוויוס‪ ,‬א ר י א נ ו ס ר׳ א ר י א נ ו ס‬
‫ק ר א ט ס )‪ ,(Krates‬הקיניקן ‪87‬‬ ‫‪Piutarchos) 185‬‬ ‫‪205‬‬ ‫‪242‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫וס‬
‫ק ר א ט ם )‪ ,(Krates‬איש ט א ר ס ו ס ‪178 176‬‬ ‫‪Piotinos) 211-208‬‬ ‫‪223‬‬ ‫‪227‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬
‫‪Krantor) 110‬‬ ‫‪172‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫קראנטור‬ ‫‪238‬‬
‫‪Kroisos) 2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫קרויסוס‬ ‫ה צ ע י ר ) ‪PiiniusMinor)2 3 8‬‬ ‫פליניוס‬
‫ק ר ו כ מ ל ‪ ,‬ר ב י נחמן ‪249‬‬ ‫‪Penelope) 2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫פנלופה‬
‫) ‪ ; K r o n o s‬ר׳ גם כ ר ו נ ו ס‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫קרונוס‬
‫)‪Prodikos‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫פרודיקוס‬
‫‪Kreon) 4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫קריאון‬ ‫‪Protagoras) 17‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫תטאגוראס‬
‫‪Kritoiaos) 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫קריטולאום‬ ‫‪69‬‬
‫‪Kriton) 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫קריטון‬ ‫‪Prometheus) 31‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫פרומיתיאוס‬
‫)‪Priamos‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫פריאמוט‬
‫‪Kritias) 17‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪2‬‬ ‫פ ר י)ד ר י ך ה‪5‬ג ד ו ל ‪4‬‬
‫‪199‬‬ ‫קריטיאס‬
‫‪Phrynichos) 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫פו־ינימס‬
‫)‪Perikles‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪247‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬
‫ש‬
‫‪Parmenides) 5‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫פרמנידס‬
‫‪(Arthur‬‬ ‫‪Schopcn-‬‬ ‫ארתור‬ ‫שופנהאור‪,‬‬ ‫)‪Perses‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫פרסס‬

‫ק‬
‫קאטון )‪ ! (Cato‬ק א ט ו הזקן ‪187 177‬‬
‫ת‬ ‫ק א ט ו ן ) ‪ ; ( C a t o‬קאטו ה צ ע י ר ‪173 190 145‬‬
‫‪Thales) 55‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫‪ Kaiypso) 25‬ת א ל ס‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫קאליפסו‬
‫‪Thukydides) 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫‪ Kallikles) 68‬ת ו ק י ד י ד ס‬ ‫‪240‬‬ ‫‪245‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫יקלס‬
‫)‪Thetis‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫תטיס‬
‫)‪Kalchas‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫קאלצאס‬
‫‪Theognis) 38‬‬ ‫‪234‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫)‪Kant‬‬ ‫)‬ ‫) ‪8‬ת י א‪1‬ו ג נ‪2‬י ם‬ ‫קאנט‬
‫‪Theodoras) 88‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫‪ 5‬תיאודורוס‬
‫)‪Kassandra‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫קאסאנדרה‬
‫‪Theophrastos) 113‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫תיאופראסטוס‬
‫‪Karneades) 137‬‬ ‫‪178-175‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬
‫‪246 224 223 216‬‬
‫קארניאדס)‪ (Karneades‬בן פ ו ל מ א ר כ ו ס ‪176‬‬
‫‪178‬‬

‫‪286‬‬
 ‫מפתח השמות‬

95 (Thrasyiios) ‫ת ר א ס י ל ו ס‬ 49 41 (Theseus) ‫ס‬1‫א‬0‫תי‬

245 67 17 (Thrasymachos) ‫ת ר א ס י מ א כ ו ס‬ 76 (Theramenes) ‫תיו־אמינס‬
230 30 (Thersites) ‫ת ר ס י ט ס‬ 89 ‫( ה ר א ש ו ן‬Ptoiemaios) ‫ת ל מ י‬

287
 ‫מפתח השמות הגיאוגראפיים‬

‫ה ל י ס פ ו נ ט ו ס )‪234 (Heiiespontos‬‬ ‫א‬

‫הליקון )‪31 (Heiikon‬‬ ‫‪Abdera) 61‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫אבלירה‬
‫‪Euboca) 90‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫אובואה‬
‫‪Oiympos) 35‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫אולימפוס‬
‫ט‬
‫אוקיינוס )‪ (Okeanos‬ההודי ‪255‬‬
‫ט א ר ס ו ס )‪176 (Tarsos‬‬
‫‪Oropos) 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫אורופוס‬
‫ט ו ס ק ו ל ו ם )‪193 (Tuscuium‬‬
‫‪Attica) 41‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫אטיקה‬
‫טיאנה )‪203 (Tyana‬‬
‫)‪Aiaie‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫איאיה‬
‫טרויה )‪133 23 (Troia‬‬
‫איטליה)‪ ,(Italia‬ד ר ו ס ־ א י ט ל י ה ‪73 57 56 41‬‬

‫)‪Aitnc‬‬ ‫) ‪6 0‬‬ ‫איטנה‬

‫‪23‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪63‬‬ ‫ועוד‬ ‫יוון)‪(Hellas, Graecia‬‬
‫"איליוףי)ו‪23 (11101‬‬
‫במקומות הרבה‬
‫‪isthmos) 8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫איסתמוס‬
‫‪,(Magna‬‬ ‫)‪Graecia‬‬ ‫הגדולה״‬ ‫״יוון‬
‫‪Europe) 1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫אירופה‬
‫ד ר ו ם ־ א י ט ל י ה ‪56‬‬
‫‪Ithake) 25‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫איתאקה‬
‫כ א י ר ו נ י א ה )‪205 132 (Chaironcia‬‬
‫)‪Elea‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫אליאה‬
‫כ א ל ק ד ו ן )‪67 (Chaikedon‬‬
‫)‪Elis‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אלים‬
‫כ א ל ק י ד י ק ה )‪113 (Chaikidike‬‬
‫‪Alexandria) 89‬‬ ‫‪180‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫אלכסנדריה‬
‫כ א ל ק י ס )‪113 (Chaikis‬‬
‫‪Amorgos) 3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫אמורגוס‬
‫כיום )‪37 (Chios‬‬
‫)‪Assos‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪115‬‬ ‫‪126‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫סוס‬
‫כיטיון )‪133 (Kition‬‬
‫‪Astraia) 2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אסטריאה‬
‫כ ר ת י ם )‪264 (Kreta‬‬
‫א ס י ה ) ‪ , ( A s i a‬אסיה ה ק ט נ ה ‪59 57 55 41 23‬‬
‫‪113‬‬
‫ל‬
‫)‪Askra‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫אסקרה‬
‫‪129‬‬ ‫‪162‬‬ ‫ל א מ פ ס א ק ו ס )‪(Lampsakos‬‬
‫‪Apameia) 137‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪168‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬
‫ל א ר י ס ה )‪178 174 (Larisa‬‬
‫‪Epciros) 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אפירוס‬
‫ליאונטינוי )‪66 (Leontinoi‬‬
‫‪Ephesos) 5‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫אפסוס‬
‫לידיה )‪59 (Lydia‬‬
‫‪Actium) 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אקטיום‬
‫ל ס ב ו ס )‪127 115 113 (Lesbos‬‬
‫‪Agrigentum) 6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אקרגס‬
‫‪Argos) 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫ארגוס‬
‫מ‬ ‫‪Eretria) 9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫אריטריה‬
‫מ א ד א ו ר ה )‪206 (Madauros, Madaure‬‬ ‫‪Eresos) 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫ארסוס‬
‫מ ג א ר ה )‪76 38 (Megara‬‬ ‫‪Askaion) 1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫אשקלון‬
‫מוקדון )‪113 67 (Makedonia‬‬ ‫‪Athenai) 38‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪3‬‬
‫מיטילינה )‪162 113 (Mytilene‬‬ ‫‪ 75‬ועוד ב מ ק ו מ ו ת ה ר ב ה‬
‫מ י ל ט ו ס )‪246 55 (Miietos‬‬
‫ב‬
‫מ ל ו ס )‪216 (Melos‬‬
‫‪Boiotia) 3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫בויוטיה‬
‫מנטינאה )‪102 (Mantinea‬‬ ‫‪Bithynia) 67‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫ביתיניה‬
‫מ ס י נ ה )‪129 (Messene‬‬
‫מ צ ר י ם )‪181 94 (Acgyptos‬‬ ‫ד‬
‫)‪Deios‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫דלוס‬
‫נ‬ ‫)‪Delphoi‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫דלפוי‬
‫נומידיה )‪206 (Numidia‬‬
‫ניקומדיה )‪150 (Nikomedeia‬‬ ‫ה‬
‫נ י ק ו פ ו ל י ס )‪150 (Nikopoiis‬‬ ‫ה י ר א פ ו ל י ס )‪ (Hicrapoiis‬ב פ ר י ג י ה ‪149‬‬

‫‪288‬‬
 ‫מפתח השמות הגיאוגראפיים‬

‫‪150‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫פרמיה‬ ‫‪D‬‬

‫)‪Salamis‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫סאלאמיס‬
‫צ‬
‫)‪Samos‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪134‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫סאמוס‬
‫)‪Tyros‬‬ ‫‪205‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫צור‬
‫)‪Soioi‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪134‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‬ ‫סולוי‬
‫ק‬ ‫)‪Syria‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪168‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫ה‬
‫‪Kionos) 4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫קולונוס‬ ‫)‪Stageira‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫סטאגירה‬
‫‪Koiophon) 37‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪5‬‬ ‫))‪9 Sinope‬‬ ‫‪86‬‬
‫קולופון‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫סינופה‬
‫‪Cordoba) 1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫)‪ Sikyon‬ק ו ר ד ו ב ה‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫סיקיון‬
‫‪Korinthos) 152‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‪5 Sicilia‬‬
‫)‬ ‫‪ 60‬ק ו ר י נ ת ו ס‬ ‫‪66‬‬ ‫‪94‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫סיקיליה‬
‫‪Kilikia) 134‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‪) Syrakusai‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪ 66‬ק י ל י ק י ה‬ ‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬ ‫)‬ ‫סיראקוסאי‬
‫‪Kyrcnc) 76‬‬ ‫‪168‬‬ ‫)‪175 Seleukeia‬‬
‫‪216‬‬ ‫) ‪12 7 52‬‬ ‫) ס ל ב ק י ה‪5‬‬ ‫קיריני‬
‫‪Knidos) 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫קנידוס‬ ‫)‪Sparta‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬
‫‪Kypros) 1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫קפריסין‬ ‫)‪Sphettos‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫ספטוס‬
‫‪Kroton) 5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫קרוטון‬
‫)‪Krim‬‬ ‫) ‪1 8 0‬‬ ‫קרים‬ ‫פ‬
‫‪Karthago) 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫)‪ Phaleron‬ק ר ת א ג ו‬ ‫‪129‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬ ‫פאלתן‬
‫)‪Panchaia‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫פאנכאיה‬
‫ר‬ ‫)‪Paros‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫פארום‬
‫‪Rhodos) 115‬‬ ‫‪133‬‬ ‫‪137 Pitane) 1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)) ‪1 8 7 4‬‬ ‫ר ו פדיוטס א נ ה‬
‫‪Roma) 95‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪138‬‬ ‫)‪Pylos‬‬
‫‪140‬‬ ‫‪1‬‬ ‫) ‪5 2 50‬‬ ‫רומא‪ ,‬רומה פילוס )‬
‫ובמקומות הרבה‬ ‫‪175‬‬ ‫)‪176 Peiraieus‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫פיראוס‬
‫)‪Pella‬‬ ‫) ‪1 1 3‬‬ ‫פלה‬
‫ת‬ ‫‪Pcicponncsos) 60‬‬ ‫פ ל ו פ ו נ ס ) ‪6 7‬‬ ‫פלופונסוס‪,‬‬
‫‪Thebai) 39‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)‬ ‫תבאי‬
‫‪Thessalia) 66‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫תסאליה‬

‫‪289‬‬
 ‫מפתח העניינים‬
‫א ו ל י ג א ר כ י ם ‪260‬‬
‫אולם‪ :‬א ו ל ם ־ ה ע מ ו ד י ם ״המגוון״ ‪133‬‬
‫אומנות‪ ,‬אומנויות ‪ ;269124 65‬א ו מ נ ו ת ה ש ל‬
‫מ י י ל ד ת ‪73‬‬
‫אומץ‪ :‬א ו מ ץ ־ ה ל ב ‪148 118 115 99 67 18 14‬‬
‫‪243 235 194 166‬‬
‫אונטולוגיה ‪172 97‬‬
‫אופטימיזם ‪230 228‬‬
‫אופטימיסט‪ ,‬אופטימיסטים ‪232‬‬
‫אופי ‪ ;13‬אופיו ש ל ה א ד ם ‪ :46 20‬אופי א צ י ל‬
‫‪ ;100 50 15‬אופי נאמן ‪ :44‬אופי ק ש ו ח‬
‫‪ ;68‬אופי שלילי ‪ ;239‬ע י צ ו ב האופי ‪108‬‬
‫‪271‬‬
‫אוצר‪ ,‬א ו צ ר ו ת ‪ :256 24‬א ו צ ר הפילוסופיה‬
‫היוונית ‪174‬‬
‫א ו ר ‪ :61‬א ו ר ־ ה ש מ ש ‪86‬‬
‫א ו ר א ק ו ל ‪ :242‬ה א ו ר א ק ו ל ה ד ל פ י ‪47‬‬
‫אורח‪ ,‬אורחות‪ :‬אורח־חיים ‪ :182 20‬א ו ר ח ו ת‬
‫ה ח ב ר ה ‪ ;31‬א ו ר ח ו ת ה צ ד ק ‪45‬‬
‫אורפאי‪ ,‬א ו ר פ א י ם ‪60 40‬‬
‫א ו ר פ י ו ת ‪ :42-40 13‬ה א ו ר פ י ו ת ה מ ק ו ר י ת ‪41‬‬
‫א ו ש ר ‪225 134 61 47 45 29‬־‪ :273 241‬מ ק ו ר‬
‫ה א ו ש ר ‪ :173 14‬א ו ש ר ו ש ל ה א ד ם ‪1 7 9 1 5‬‬
‫‪ :238 209‬א ו ש ר ו ש ל ה פ ר ט ‪ :45‬אושרו‬
‫ש ל ה ז ו ל ת ‪ :218‬א ו ש ר ם ש ל העמים ‪:45‬‬
‫ה א ו ש ר ה א מ י ת י ‪ :101‬ה א ו ש ר ה כ ר ו ך בחיי‬
‫העיון ‪ :125‬א ו ש ר ‪ -‬פ ר י ה ת ב ו נ ה ‪:20‬‬
‫ה א ו ש ר ה מ ו ח ל ט ‪ :241 178‬א ו ש ר ו ש ל‬
‫ה ח כ ם ‪227 209‬‬
‫אות‪ :‬א ו ת ־ א ז ע ק ה ‪70‬‬
‫א ז ר ח ‪ ,‬א ז ר ח י ם ‪:269 210 168 106 70 50‬‬
‫‪:106‬‬ ‫האזרחים‬ ‫כל‬ ‫של‬ ‫שלומם‬
‫א ז ר ח ־ ה ע ו ל ם ‪:273 265 158 152 146‬‬
‫אזרחים‬ ‫‪;155‬‬ ‫מדינתיהעל‬ ‫אזרחי‬
‫ב נ י י ח ו ר י ן ‪199‬‬
‫אזרחות‪ :‬א ז ר ח ו ת ט ו ב ה ‪74‬‬
‫‪;262‬‬ ‫‪254‬‬ ‫‪157‬‬ ‫‪109‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪15‬‬
‫‪ :19‬א ח ד ו ת ר ו ח נ י ת ‪:40‬‬ ‫אחדות־דעים‬
‫א ח ד ו ת הניגודים ‪ :59‬א ח ד ו ת היקום ‪58‬‬
‫‪ ;59‬א ח ד ו ת ה ק ו ס מ ו ס ‪250‬‬
‫אחווה ‪255 254 251 250‬‬
‫אחוזה‪ ,‬אחוזות ‪ :141‬אחוזות ר ח ב ו ת ־ י ד י י ם‬
‫‪255‬‬
‫א ח ר י ו ת ‪ :224 165‬א ח ר י ו ת מ ו ס ר י ת ‪224 223‬‬
‫אטום‪ ,‬אטומים ‪173 61‬‬
‫‪290‬‬
‫א‬
‫א ב ‪ ,‬אבות! חטאי ה א ב ו ת ‪44‬‬
‫אבדון‪ :‬ת ה ו ם ה א ב ד ו ן ‪43‬‬
‫אבן‪ ,‬א ב נ י ם ‪ :223‬א ב ן ש ו א ב ת ‪168‬‬
‫על‬ ‫האגדה‬ ‫א ג ד ו ת ‪:203 60 41‬‬ ‫אגדה‪,‬‬
‫פ ר ו מ י ת י א ו ס ‪ :33‬ה א ג ד ה ״הנץ והזמיר״‬
‫‪ :34‬ה א ג ד ה ע ל ס י ל נ ו ס ‪110‬‬
‫אגואיסט‪ ,‬א ג ו א י ס ט י ם ‪167 67‬‬
‫אגודה‪ ,‬א ג ו ד ו ת ‪ :156‬א ג ו ד ת ה פ י ת א ג ו ר א י ם‬
‫‪56‬‬
‫אדון‪ ,‬אדונים ‪50 30‬‬
‫א ד י ש ו ת ‪ :154 135‬ת כ ל י ת ה א ד י ש ו ת ‪:148‬‬
‫א ד י ש ו ת כ ל פ י ה ד ב ר י ם החיצוניים ‪:171‬‬
‫״ ה א ד י ש ו ת ה פ י ר ו נ י ת ״ ‪172‬‬
‫א ד ם ‪ ;17 16 13 7‬ה א ד ם המופתי ‪ :15‬האדם‬
‫ה י ש ר ‪ :16‬אדם ב ר ־ ד ע ת ‪ :19‬א ד ם נאה‬
‫ד ו ר ש ונאה מקיים ‪ :19‬א ד ם הגון ‪:257 19‬‬
‫א ד ם אמיץ ואציל־רוח ‪ :19‬ג ו ר ל ו ש ל‬
‫האדם ‪ :28‬״ ה א ד ם הוא מ י ד ת הכול״ ‪46‬‬
‫‪ :48‬ה א ד ם כ ח ל ו ם הוא ‪ :39‬ה א ד ם העליון‬
‫ב ח ב ר ה ‪ ;70‬ה א ד ם הוא ב ע ל ־ ח י י ם מדיני‬
‫מ ט ב ע ו ‪ :125‬ת כ ל י ת ו ש ל האדם ‪:155‬‬
‫האדם הנבון ‪ :224‬האדם ה מ ש כ י ל ‪273‬‬
‫אדמה‪ ,‬א ד מ ו ת ‪ ;87 43 33‬ע י ב ו ד האדמה ‪266‬‬
‫א ה ב ה ‪ ;252 162 146 75 60 40‬א ה ב ת הטוב‬
‫והיפה ‪ :70 15‬א ה ב ת נ פ ש ‪ :40‬א ה ב ה‬
‫ע צ מ י ת ‪ :167 122 55‬א ה ב ת ה ז ו ל ת ‪81 67‬‬
‫‪ :167‬א ה ב ת ה ח י ר ו ת ‪ :88‬ה צ ו ר ה העליונה‬
‫ש ל ה א ה ב ה ‪102‬י‪ ;103‬א ה ב ת ה ב ר י ו ת ‪136‬‬
‫‪ ;251 155 152‬א ה ב ה ל כ ל המין האנושי‬
‫‪ ;192‬א ה ב ת ה כ ל ל ‪199‬‬
‫א ה ד ה ‪44 13‬‬
‫אובדן ‪ :48‬אובדן ה ע ש ת ו נ ו ת ‪ :28‬ת ה ו ם ש ל‬
‫האובדן ‪ ;44‬א ו ב ד נ ו ש ל ה פ ר ט ‪;48 14‬‬
‫א ו ב ד ן ה ח י ר ו ת ‪ :70‬״ ע ל אובדן ב נ י ־ א ד ם ״‬
‫‪ :130‬א ו ב ד ן ק ר ו ב י ם ‪ :196‬א ו ב ד נ ם ש ל‬
‫אחדות‬ ‫עמים שלמים ‪264‬‬
‫אוויר ‪60‬‬
‫אוזן‪ :‬אוזן ק ש ב ת ‪94‬‬
‫אוטופיה ‪255‬‬
‫אויב‪ ,‬אויבים ‪ :14‬״אויב ה ע ם ״ ‪ :77‬אויביו‬
‫ש ל ה א ד ם ‪ ;162‬אויב ז ר ‪260 255‬‬
‫אוכלוסיה‪ :‬ק ב ו צ ו ת ־ א ו כ ל ו ס י ה ‪104‬‬
‫א ו כ ל ו ק ר א ט י ה ‪186‬‬
‫א ו ל י ג א ר כ י ה ‪259 186 127‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫השלטת‬ ‫האלוהות‬ ‫‪;203 58 43‬‬ ‫אלוהות‬ ‫אי‪ :‬אי ה ק י ק ל ו פ י ם ‪ :26‬אי ה ש מ ש ‪ :255 27‬אי‬
‫ב ע ו ל ם ‪ ;43‬ה ת ג ל מ ו ת האלוהות ‪58‬‬ ‫דמיוני ‪255‬‬
‫אלוהים ‪ :157 155 77 16‬מציאות האלוהים‬ ‫א י ־ ה צ ד ק ‪107 67‬‬
‫‪215‬‬ ‫א י ב ה ‪254 218 60‬‬
‫א ל ט ר ו א י ס ט ‪ ,‬א ל ט ר ו א י ס ט י ם ‪67‬‬ ‫א י ב ר י ־ ה ה כ ר ה ‪ :172‬ליקויים ב א י ב ר י ה ה כ ר ה‬
‫א ל י מ ו ת ‪267 168 69 66 56 34‬‬ ‫‪175‬‬
‫אם‪ :‬״אם אווזה״‪ ,Mother Goose) ,‬הכינוי‬ ‫אידיאה‪ ,‬א י ד י א ו ת ‪ :97 15‬ע ו ל ס י ה א י ד י א ו ת‬
‫ה ס פ ר ו ת י ש ל ‪ ,Pcrrauit, Charles‬מ ח ב ר‬ ‫‪ :103 101‬האידיאות ש ל הטוב והיפה ‪94‬‬
‫א ו ס ף שירים וסיפורים לפעוטים( ‪239‬‬ ‫‪:48‬‬ ‫החדשות‬ ‫האידיאות‬ ‫‪:104‬‬ ‫‪103‬‬
‫אמונה‪ ,‬אמונות ‪ :57 34 17‬ה א מ ו נ ו ת ה ת פ ל ו ת‬ ‫א י ד י א ו ת דומינאנטיות ‪97‬‬
‫‪ :182 69 57‬ה א מ ו נ ה ה פ ו ל י ת א י ס ט י ת ־‬ ‫של‬ ‫הנשגב‬ ‫האידיאל‬ ‫‪:58‬‬ ‫‪35‬‬ ‫אידיאל‬
‫‪ :68 61 57‬ה א מ ו נ ה‬ ‫האנתרופומורפית‬ ‫ה א י ד י א ל הפוליטי ‪:95‬‬ ‫ה א ו ר פ י ו ת ‪:40‬‬
‫ב א ל י ם ‪ :69‬א מ ו נ ת הגזירה ‪ :222‬אמונה‬ ‫ה א י ד י א ל ה מ ו ס ר י העילאי ‪ :137‬ה א י ד י א ל‬
‫ע י ו ו ר ת ‪245‬‬ ‫״היופי‬ ‫האידיאל‬ ‫‪;273‬‬ ‫‪251‬‬ ‫האנושי‬
‫אמיתה‪ ,‬א מ י ת ו ת ‪ :48‬א מ י ת ו ת מ ר ו ב ו ת ‪:17‬‬ ‫ו ה ט ו ב ״ ‪272‬‬
‫אינדיווידואליות ‪ :65‬א מ י ת ו ת‬ ‫אמיתות‬ ‫אידיאולוגיה‪ :‬אידיאולוגיה א ר י ס ט ו ק ר א ט י ת‬
‫ס ו ב י י ק ט י ב י ו ת ‪74 66‬‬ ‫‪271‬‬
‫א מ נ ו ת ‪ ,‬אמנויות ‪ ;123 63‬א מ נ ו ת ה ד י ב ו ר ‪:64‬‬ ‫אידיאליזציה ‪252 250‬‬
‫השקר‬ ‫אמנות‬ ‫‪:66‬‬ ‫השכנוע‬ ‫אמנות‬ ‫איוולת ‪176 86 61 50‬‬
‫ה י פ ו ת ‪:124‬‬ ‫האמנויות‬ ‫‪;69‬‬ ‫וההונאה‬ ‫האיזון בין‬ ‫איזון־הנפש ‪!59‬‬ ‫‪!218‬‬ ‫איזון‬
‫ה א מ נ ו י ו ת המימטיות ‪124‬‬ ‫ה ט ע נ ו ת ה מ נ ו ג ד ו ת ‪181‬‬
‫א מ פ י ר י ז ם ‪273‬‬ ‫א י כ ר י ם ‪ :104‬ה א י כ ר הפשוט ‪:34‬‬ ‫איכר‪,‬‬
‫ק ל ק ל ו ת ‪:118‬‬ ‫שתי‬ ‫בין‬ ‫האמצע‬ ‫אמצע‪:‬‬ ‫ה א י כ ר י ם הזעירים ‪255‬‬
‫ה א מ צ ע ו ה ה צ ל ח ה ‪118‬‬ ‫אימון‪ ,‬אימונים ‪271 15‬‬
‫אמצעי‪ ,‬אמצעים‪ :‬האמצעים ה ר ו ח נ י י ם ‪;41‬‬ ‫א י נ ט ל י ג נ צ י ה ‪79‬‬
‫אמצעי ה ר ת ע ה ‪ ;65‬אמצעים אלימים ‪:69‬‬ ‫א י נ ט ל ק ט ‪50‬‬
‫א מ צ ע י כפייה ‪ ;187 83‬אמצעי מחיה ‪257‬‬ ‫א י נ ט ר ס ‪ :‬ה א י נ ט ר ס האישי ה ב ל ת י י מ ר ו ס ן ‪272‬‬
‫א מ ר ה ‪ ,‬א מ ר ו ת ‪ :59‬א מ ר ו ת ־ כ נ ף ‪47‬‬ ‫‪:19‬‬ ‫תרצח״‬ ‫״לא‬ ‫האיסור‬ ‫‪:246‬‬ ‫איסור‬
‫אמת‪ :‬א מ ת א ו ב י י ק ט י ב י ת ‪; 1 7 4 1 7 1 7 4 65 17‬‬ ‫איסור‬ ‫ב ש ר ‪:61 40‬‬ ‫לאכול‬ ‫האיסור‬
‫האמת האינדיבידואלית והסובייקטיבית‬ ‫ש פ י כ ו ת דמים ‪40‬‬
‫‪ :17‬ע י ו ו ת ה א מ ת ‪ ;70‬ה ק י ר ב ה ל א מ ת ‪:223‬‬ ‫א י צ ט ג נ י נ ו ת ‪222‬‬
‫א מ ת מ ו ח ל ט ת ‪262‬‬ ‫א י ר ו נ י ה ‪257‬‬
‫א נ א ל ו ג י ה ‪89‬‬ ‫איש‪ ,‬אנשים‪ :‬איש הגון ‪ : 1 9 1 3‬איש ה מ ע ש ה‬
‫‪;267 245 167 70 62 55 32‬‬ ‫אנוכיות‬ ‫איש ח ס ד ‪ :156‬אנשי כ ז ב ‪:156‬‬ ‫‪:17‬‬
‫ה א נ ו כ י ו ת ה ש ל ט ת ב ט ב ע ו ש ל ה א ד ם ‪:70‬‬ ‫א נ ש י ם ח ס ר י ־ ת ב ו נ ה ‪161‬‬
‫א נ ו כ י ו ת ג ש מ י ת ת ו ק פ נ י ת ‪ :167‬א נ ו כ י ו ת‬ ‫א י ש י ו ת ‪153 50 45 40‬‬
‫נ ב ו נ ה ‪167‬‬ ‫א כ ז ב ה ‪ ,‬א כ ז ב ו ת ‪232 95‬‬
‫א נ ו ש ו ת ‪274 265 164 136‬‬ ‫א כ ז ר י ו ת ‪168 144 48 34 32‬‬
‫א נ ו ש י ו ת ‪251 49 45‬‬ ‫אל‪ ,‬א ל י ם ‪ 33 31 29 28 27 25‬ו ב מ ק ו מ ו ת‬
‫א נ ק ד ו ט ה ‪79 73‬‬ ‫ה ר ב ה ‪ :‬מוצא ה א ל י ם ‪ :89 33‬רצון האלים‬
‫אסון‪ ,‬א ס ו נ ו ת ‪ :234 44 38 28‬ס א ת ־ א ס ו נ ו ש ל‬ ‫‪ ;221 47 29 28‬ת ו ל ד ו ת האלים ‪ ;33‬אלי‬
‫ה א ד ם ‪ :43‬אין איש מ ש ו ח ר ר מ א ס ו נ ו ת‬ ‫ה ש א ו ל ‪ :41‬ד ר כ י ה ם ש ל האלים נ ס ת ר ו‬
‫‪195‬‬ ‫ה א ל י ם ‪:107 48‬‬ ‫השגחת‬ ‫‪:46‬‬ ‫מאתנו‬
‫אסכולות פילוסופיות‬ ‫אסכולות!‬ ‫אסכולה‪,‬‬ ‫ק י ו מ ם ש ל ה א ל י ם ‪ :107 77‬ה א ל העליון‬
‫‪ ;13‬ה א ס כ ו ל ה המיליטית ‪ :55‬ה א ס כ ו ל ה‬ ‫‪ ;207 83‬ח ו כ מ ת ה א ל י ם ‪ :103‬ש ל ו ש ה‬
‫האליאית ‪ ;90 59‬ה א ס כ ו ל ה ה ק י נ י ק א י ת‬ ‫א ל י ם ב ת ו ר ת ו ש ל נ ו מ נ י ו ס ‪204‬‬
‫‪89-88‬‬ ‫הקירינאית‬ ‫האסכולה‬ ‫‪:88-85‬‬ ‫אלגיה‪ ,‬א ל ג י ו ת ‪57‬‬

‫‪291‬‬
 ‫מפתחות‬

‫ה נ ו ר מ א ט י ב י ת ‪ ;13‬ענייני ה א ת י ק ה ‪:180‬‬ ‫‪ ;234‬ה א ס כ ו ל ה ה מ ג א ר י ת ‪ ;89‬ה א ס כ ו ל ה‬

‫ה א ת י ק ה ה ח י ל ו נ י ת ‪216‬‬ ‫ה א פ ל ט ו נ י ת ‪ :110-109‬ה א ס כ ו ל ה הפרי־‬
‫ב‬ ‫הסטואית‬ ‫האסכולה‬ ‫‪:130-129‬‬ ‫פטטית‬
‫‪ :157-132‬ה א ס כ ו ל ה ה א פ י ק ו ר א י ת ‪- 1 6 1‬‬
‫ב ג י ד ו ת ‪ :258‬ב ג י ד ה ב מ ו ל ד ת ‪:57‬‬ ‫בגידה‪,‬‬
‫‪:182-170‬‬ ‫הספקנית‬ ‫האסכולה‬ ‫‪;168‬‬
‫ב ג י ד ה בידידים ו ב מ ד י נ ה ‪179‬‬
‫ה א ס כ ו ל ה ה נ י א ו פ י ת א ג ו ר י א י ת ‪:204-203‬‬
‫ב ד י ד ו ת ‪196 70‬‬
‫ה א ס כ ו ל ה ה נ י א ו פ ל ט ו נ י ת ‪214-208‬‬
‫ב ד י ה ‪ ,‬בדיות‪ :‬ב ד י ו ת י ה ם ש ל ה מ ש ו ר ר י ם ‪193‬‬
‫ב ו ג ד ‪77‬‬ ‫א ס פ ס ו ף ‪60‬‬
‫בוז‪ :‬הבוז ל א ח ר י ם ‪251‬‬ ‫אספקה‪ :‬א ס פ ק ת צ ו ר כ י ה ם ש ל כ ל ה א ז ר ח י ם‬
‫בורא‪ :‬ב ו ר א ה ע ו ל ם ‪204‬‬ ‫‪106‬‬
‫ב ו ש ה ‪267 258 65 32‬‬ ‫א ס ת ט י ק ה ‪60‬‬
‫ב ח י ר ה ‪ ,‬ב ח י ר ו ת ‪ :167 14‬ה ב ח י ר ו ת ה י ש ר ו ת‬ ‫א פ א ת י ה ‪137 135‬‬
‫של האדם‬ ‫לבחירתו‬ ‫נתון‬ ‫הכל‬ ‫‪:106‬‬ ‫אפום ‪ :124‬האפוס ההומרי ‪ :30-23‬ה א פ ו ס‬
‫ו ל ר צ ו נ ו ‪ :117‬חופש ה ב ח י ר ה ‪:221 154‬‬ ‫ה ד י ד א ק ס י ‪35-31‬‬
‫ה נ כ ו נ ה ‪ :165‬ש י ט ת ה ב ח י ר ו ת‬ ‫הבחירה‬ ‫א פ ו ר י ס ם ‪ ,‬א פ ו ר י ס מ י ם ‪164‬‬
‫‪106‬‬ ‫אפיקוראי‪ ,‬אפיקוראיים ‪235 232 189‬‬
‫בטחון‪ :‬ה ב ט ח ו ן העצמי ‪171‬‬ ‫‪Apeiron) 5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫)‬ ‫״אפידון״‬
‫ביזה ‪264 177‬‬ ‫האמצעית‬ ‫האפלטוניות‬ ‫‪:206‬‬ ‫אפלטוניות‬
‫ביטול; ב י ט ו ל מ ע מ ד ו ת ‪255‬‬
‫‪206-205‬‬
‫בינה ‪ ;138 27‬״יש בינה ב י י ס ו ר י ם ״ ‪44‬‬
‫א צ ו ל ה ‪271 60 35‬‬
‫ב י ק ו ר ת ‪137 86 77‬‬
‫אציל‪ ,‬אצילים ‪ ,38‬האצילים ש ב ב נ י י ה א ד ם‬
‫בלימה‪ :‬ב ל י מ ת ה ד ח פ י ם הרעים ‪272‬‬
‫בצע‪ :‬ר ד י פ ת ה ב צ ע ‪ ;167 35‬שאיפה ל ב צ ע‬ ‫‪ :46‬א צ י ל י י ה ר ו ח ‪216 79‬‬
‫‪162‬‬ ‫א צ י ל ו ת ‪ :190 144‬א צ י ל ו ת ־ ה נ פ ש ‪;190 50‬‬
‫ב ר ב ר י ם ‪271 264 263 49 48‬‬ ‫א צ י ל ו ת ־ ה ר ו ח ‪272 140‬‬
‫‪:179‬‬ ‫האדם‬ ‫של‬ ‫בריאותו‬ ‫בריאות‪:‬‬ ‫‪:95‬‬ ‫אפלטון‬ ‫של‬ ‫האקדמיה‬ ‫אקדמיה‪:‬‬
‫הבריאות‬ ‫‪;217‬‬ ‫‪179‬‬ ‫בריאותיהנפש‬ ‫האקדמיה‬ ‫הישנה ‪:110-109‬‬ ‫האקדמיה‬
‫ה ג ו פ נ י ת ו ה ר ו ח נ י ת ‪226‬‬ ‫ה א מ צ ע י ת ‪ :178-174‬האקדמיה ה ח ד ש ה‬
‫ברייה‪ ,‬בריות‪ :‬ה ב ר י י ה ה ע ל ו ב ה ו ה א ו מ ל ל ה‬ ‫‪ :179‬א ח ד ו ת ה ש ל האקדמיה ‪179‬‬
‫ב י ו ת ר עלי־אדמות ‪ :29‬״ ב ר י י ה ח ב ר ת י ת ״‬ ‫א ק ל י ם ‪18‬‬
‫‪99‬‬ ‫א ק ס ט א ז ה ‪211-210‬‬
‫א ר ג ו ן ‪ ,‬א ר ג ו נ י ם ‪ :274‬א ר ג ו נ י ם מדיניים ‪:18‬‬
‫ג‬
‫ארגון ח ב ר ת י ‪267‬‬
‫גאווה ‪250 145 57 34 28‬‬
‫א ר י ה ‪ ,‬א ר י ו ת ‪ ;58‬ג ו ר י ־ א ר י ו ת ‪69‬‬
‫ג א ו ל ה ‪ :204‬ה ג א ו ל ה ש ב ע מ ל ‪88‬‬
‫א ר י ס ט ו ק ר א ט י ם ‪271 60‬‬ ‫אריסטוקראט‪,‬‬
‫ג ב ו ר ה ‪135 100 82 35‬‬
‫א ר י ס ט ו ק ר א ט י ה ‪271 186 129 127 56‬‬
‫גביע‪ :‬ג ב י ע ־ ב ד ו ל ח ‪237‬‬
‫ארמון ‪87 27‬‬
‫ג ב ר ‪ :‬״ כ ל דאלים ג ב ר ״ ‪240 35‬‬
‫ארץ‪ ,‬א ר צ ו ת ‪ :33‬א ר צ ו ת ־ ה ק ו ר ‪18‬‬
‫גדולה‪ :‬ה ג ד ו ל ה ה ע ל ־ א נ ו ש י ת ‪45‬‬
‫א ש ‪ :266 65 61 60 59 51 31‬אש מ ת ל ק ח ת‬
‫גוף‪ ,‬גופים‪ :‬גופו ש ל ה א ד ם ‪ :98‬פ י ת ו ח ה ג ו ף‬
‫‪94‬‬
‫בריאות הגוף‬ ‫צ ו ר כ י ־ ה ג ו ף ‪:143‬‬ ‫‪;108‬‬
‫אשה‪ ,‬נ ש י ם ‪ ;107 87 31‬נ ש י ם ע ל ו ב ו ת ‪48‬‬
‫‪143‬‬
‫אשליה‪ ,‬א ש ל י ו ת ‪;253 223 178 166 165 81‬‬
‫) ‪ : t y c h e‬ג ו ר ל ו ש ל ה א ד ם ‪15‬‬ ‫גורל; ג ו ר ל ) ‪4 9‬‬
‫א ש ל י ו ת הדמיון ‪227‬‬
‫‪ :221 43 36 28‬ג ו ר ל ו ש ל ה פ ר ט ‪;45‬‬
‫א ש מ ה ‪ ;77 60 43‬א ש מ ת ־ ש ו ו א ‪41‬‬
‫ת ה פ ו כ ו ת ה ג ו ר ל ‪ ;209 166 148‬מ ה ל ו מ ו ת‬
‫א ת א י ס ט ‪ ,‬א ת א י ס ט י ם ‪248 247 216 88 49‬‬
‫ה ג ו ר ל ‪ ;165‬כוח ה ג ו ר ל ‪ ;222‬מ כ ו ת ה ג ו ר ל‬
‫)‪;ethos‬‬ ‫‪13‬‬ ‫א ת י ק ה ) מ ק ו ר המלה מיונית ‪-‬‬
‫‪195‬‬
‫ה א ת י ק ה ה ד ס ק ר י פ ט י ב י ת ‪ :13‬ה א ת י ק ה‬

‫‪292‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫דימוי‪ ,‬דימויים‪ :‬דימויים מוטעים ‪152‬‬ ‫‪:190‬‬ ‫חיצוניים‬ ‫גורמים‬ ‫גורמים!‬ ‫גורם‪,‬‬
‫דימוקראט‪ ,‬ד י מ ו ק ר א ט י ם ‪:271 260 75 70 63‬‬ ‫ע ל י ט ב ע י י ם ‪ !217 215‬ג ו ר מ י ם‬ ‫גורמים‬
‫ד י מ ו ק ר א ט מתון ‪83‬‬ ‫מ נ ו ג ד י ם ‪218‬‬
‫‪:70‬‬ ‫הדימוקראטיה‬ ‫יסוד‬ ‫דימוקראטיה‪:‬‬ ‫גזירות‪ :‬ג ז י ר ה מ ש מ י ם ‪ :28‬ג ז י ר ת‬ ‫גזירה‪,‬‬
‫ה ד י מ ו ק ר א ט י ה ה מ ת ו נ ה ‪ ;70‬הדימוקרא־‬ ‫ה ג ו ר ל ‪ :231 222 28‬ג ז י ר ו ת ב ל ת י ־ צ פ ו י ו ת‬
‫הדימוקראטיה‬ ‫ה ק י צ ו נ י ת ‪;86 83‬‬ ‫טיה‬ ‫‪ :47‬ג ז י ר ת אלים ‪ : 2 2 1 4 8‬הגזירה ה ק ד ו מ ה‬
‫ה א ת ו נ א י ת ‪259 95‬‬ ‫‪221‬‬
‫דין; דין א ח ד ל ע צ מ ו ו ל ז ו ל ת ו ‪ ;19‬ש ו ר ת י ה ד י ן‬ ‫הגזע האנושי ‪ :31‬גזע ה א ד ם ‪:251‬‬ ‫גזע‪:‬‬
‫‪ :56‬ה ע מ ד ה לדין ‪ ;77‬דיןימוות ‪84‬‬ ‫ה ג ז ע י ם השונים ש ל ב נ י ־ ה א ד ם ‪266‬‬
‫ד ל ו ת ‪74 15‬‬ ‫ג י ב ו ר ‪ ,‬גיבורים‪ :‬ב ח י ר י ה ג י ב ו ר י ם היוונים‬
‫דם‪ ,‬דמים ‪ !156‬ש פ י כ ו ת י ד מ י ם ‪40‬‬ ‫ל ב ל י ־ ח ת ‪;35‬‬ ‫העשויים‬ ‫גיבורים‬ ‫‪:24‬‬
‫ההירואיות ‪:45‬‬ ‫הדמויות‬ ‫דמויות‪:‬‬ ‫דמות‪,‬‬ ‫ג י ב ו ר י ה מ י ת ו ס י ם ‪ :45‬נ פ ש ה ג י ב ו ר ‪51‬‬
‫ד מ ו ת א ג ד ת י ת ‪60‬‬ ‫גילוי‪ ,‬גילויים‪ :‬גילוייה ה נ ש ג ב י ם ב י ו ת ר ש ל‬
‫דמיון‪ ,‬דמיונות‪ :‬ד מ י ו נ ו ת י כ ז ב ‪ :37‬דמיונות־‬ ‫ר ו ח ־ ה א ד ם ‪ :30‬גילוי ת כ ל י ת ה א מ ת ‪203‬‬
‫שווא ‪ ;143‬דמיונות מעו‪-‬ותים ‪196‬‬ ‫הדסקריפטיבית‬ ‫הגישה‬ ‫גישות‪:‬‬ ‫גישה‪,‬‬
‫ד מ י ו ר ג ו ס ‪204 98‬‬ ‫ב א ת י ק ה ‪ :14‬ה ג י ש ה ה ס ו ב י י ק ט י ב י ת ‪:48‬‬
‫ח י ל ו ק י ־ ה ד ע ו ת ‪:74 20 13‬‬ ‫דעות‪:‬‬ ‫דעה‪,‬‬ ‫ה ג י ש ה ה ד ת י ת ‪ :215‬גישה פ א נ א ט י ת ‪219‬‬
‫הבעת דעות‬ ‫ש ל ה ז ו ל ת ‪:245‬‬ ‫דעותיו‬ ‫ג ל ו ת ‪141 68‬‬
‫מ ו ח ל ט ו ת ‪ ;216 173 170 16‬ה ב ע ת ד ע ו ת‬ ‫) ‪ : K c p o s‬״ ג נ ו ש ל א פ י ק ו ר ו ס ״ ‪167‬‬ ‫״ ‪ p‬״ ) ‪1 6 1‬‬
‫מ נ ו ג ד ו ת ‪ ;248‬ד ע ו ת ס ו ב י י ק ט י ב י ו ת ‪•,64‬‬ ‫ג ס י ס ה ! ר ג ע י ־ ג ס י ס ה ‪ !166‬צ ע ר ה ג ס י ס ה ‪166‬‬
‫ק ל ו ת ה ד ע ת והפזיזות ‪ :82‬א ח ד ו ת ־ הדעים‬ ‫‪232‬‬
‫הדעות‬ ‫‪;224‬‬ ‫ד ע ו ת ק ד ו מ ו ת ‪165‬‬ ‫‪;82‬‬
‫ה נ כ ו נ ו ת ‪;179‬‬ ‫הדעות‬ ‫‪:179‬‬ ‫המוטעות‬ ‫ד‬
‫ד ע ו ת שווא ‪182‬‬ ‫דאגה‬ ‫‪;81‬‬ ‫לנפש‬ ‫דאגה‬ ‫דאגות‪:‬‬ ‫דאגה‪,‬‬
‫ד ע ת י ה ה מ ו ן ‪47‬‬ ‫ד ע ת י ט ו ב י ו ר ע ‪;16‬‬ ‫דעת!‬ ‫ל ב נ י ־ ה א ד ם ‪ :148 83‬ד א ג ה ל א ו ש ר ו ש ל‬
‫‪ ;143‬ש י ק ו ל ־ ד ע ת ‪ ;120 59‬ק ל ו ת י ה ד ע ת‬ ‫ה א ד ם ‪ :150‬דאגה ל א נ ו ש ו ת כ ו ל ה ‪265‬‬
‫הדעת‬ ‫‪:118‬‬ ‫‪99‬‬ ‫יישוב־הדעת‬ ‫‪:86‬‬ ‫ד ב ר ‪ ,‬ד ב ר י ם ‪ :‬שום ד ב ר אנושי אינו ז ר לי‬
‫ב ל ב ו ל ־ ד ע ת ‪:217 173‬‬ ‫ה מ ע ש י ת ‪;129‬‬ ‫‪ ;145‬ד ב ר שאינו מ ע ל ה ואינו מוריד ‪;148‬‬
‫ה ד ע ת ‪ :191‬״יוסיף ד ע ת יוסיף‬ ‫קניית‬ ‫‪:209‬‬ ‫‪182‬‬ ‫‪153‬‬ ‫חיצוניים‬ ‫דברים‬
‫מ כ א ו ב ״ ‪191‬‬ ‫ד ב ר י ־ ה ל ל ‪ :74‬ד ב ר י ה ג ו ת ‪87‬‬
‫ד ר א כ מ ה ‪74‬‬ ‫דוגמא‪ ,‬ד ו ג מ א ו ת ‪274 97 81 80‬‬
‫דראמות‬ ‫‪:124‬‬ ‫‪45‬‬ ‫דראמות‬ ‫דראמה‪,‬‬ ‫ד ו ג מ א ט י ו ת ‪180‬‬
‫ס א ט י ר י ו ת ‪172‬‬ ‫העיוותים ש ל‬ ‫דוגמאטיקנים‪:‬‬ ‫דוגמאטיקן‪,‬‬
‫ד ר ך ‪ ,‬דרכים‪ :‬ד ר כ י ש כ נ ו ע ו ש י ד ו ל ‪ :28‬ד ר כ י‬ ‫של‬ ‫״השקר״‬ ‫‪:172‬‬ ‫הדוגמאטיקנים‬
‫א ל י מ ו ת ו א כ ז ר י ו ת ‪ :34‬ד ר ך ייסורים ‪;49‬‬ ‫ה ד ו ג מ א ט י ק נ י ם ‪:175‬‬
‫ד ר ך ה י ש ר ‪ ;65‬פ ר ש ת ־ ד ר כ י ם ‪ :66‬ד ר כ י‬ ‫דור‪ ,‬דורות‪ :‬ד ו ר ו ת ב נ י י א נ ו ש ‪ :37‬א ר ב ע ה‬
‫ה צ ד ק ו ה ת ב ו נ ה ‪ ;107‬ד ר כ י ה ש כ ל ‪153‬‬ ‫ד ו ר ו ת ב ת ו ל ד ו ת ה א נ ו ש ו ת ‪269‬‬
‫דת‪ ,‬דתות‪ :‬הדת העממית הפוליתיאיסטית‬ ‫ד ט ר מ י נ י ס ט י ם ‪223‬‬ ‫דטרמיניסט‪,‬‬
‫ב א ת ו נ ה ‪;83‬‬ ‫הרשמית‬ ‫הדת‬ ‫‪:61‬‬ ‫‪49‬‬ ‫ד י א ט ר י ב ו ת ‪150 87‬‬ ‫דיאטריבה‪,‬‬
‫‪:219‬‬ ‫רדיפות־דת‬ ‫‪:107‬‬ ‫דת־המדינה‬ ‫תעלולי‬ ‫‪:94 90 89 80 63‬‬ ‫דיאלקטיקה‬
‫ת ו ל ד ו ת ה ד ת ו ת ‪219‬‬ ‫די‪1‬אלקטיקה ‪181‬‬
‫דיימון‪ ,‬דיימונים ‪ :233 206 109 102‬דיימון‬
‫נצחי ‪ ;69‬מ ע ש י ה ם ש ל הדיימונים ‪207‬‬
‫ה‬ ‫דיימוניון ‪77 19‬‬
‫ה א ד ס )שאול( ‪84 38‬‬ ‫דיכוי ‪244 110‬‬
‫ה ב ח נ ה ‪ :‬ה ב ח נ ה בין ה י ו ש ר לאי־היושר ‪:19‬‬ ‫דימאגוג‪ ,‬דימאגוגים ‪76 50‬‬
‫כ ו ש ר ה ה ב ח נ ה ‪ ;120‬כ ו ש ר ה ה ב ח נ ה בין‬ ‫ד י מ א ג ו ג י ה ‪50‬‬

‫‪293‬‬
 ‫מפתחות‬

‫ה כ ר ע ה ח ו פ ש י ת ‪223‬‬ ‫ט ו ב ו ר ע ‪192 143‬‬

‫הלוואה‪ ,‬הלוואות‪ :‬ה ל ו ו א ו ת ב ר י ב י ת ‪106‬‬ ‫ה ב ל ‪ ,‬ה ב ל י ם ‪143 61‬‬
‫המון‪ ,‬המונים‪ :‬המוני־העם ‪ ;87‬ד ע ת ההמון‬ ‫הבנה‪ :‬ה ב נ ת ה מ ו ס ר ‪ ;107‬ה ב נ ה ה ד ד י ת ‪219‬‬
‫‪143 47‬‬ ‫‪ ;252‬ה ב נ ת ה מ צ י א ו ת וחוקי ה ט ב ע ‪224‬‬
‫המנון‪ ,‬המנונים ‪105 33‬‬ ‫מ ד ו י ק ו ת ‪!66‬‬ ‫הגדרות‬ ‫הגדרות!‬ ‫הגדרה‪,‬‬
‫המצאה‪ ,‬המצאות‪ :‬ה מ צ א ו ת ט כ נ י ו ת ‪60‬‬ ‫ה ג ד ר ו ת כ ל ל י ו ת ‪ ;85‬ה ג ד ר ו ת מ ו ח ל ט ו ת‬
‫הנאה‪ ,‬הנאות! ש ל ו ש ת ס ו ג י ה ה נ א ה ‪;101‬‬ ‫‪ ;181‬ה ג ד ר ה ע צ מ י ת ‪223‬‬
‫ההנאות הקשורות בפעילות התיאורטית‬ ‫הגיונות‪ :‬הגיונות פילוסופיים ‪;38‬‬ ‫הגיון‪,‬‬
‫‪ :101‬ה ה נ א ה ה ע י ל א י ת ‪ :115‬הנאה ג ו פ נ י ת‬ ‫הגיון צ ל ו ל ‪ :57‬ח ו ס ר י ה ג י ו ן ‪ :236‬הגיון‬
‫‪ !118‬ה נ א ת ה ח כ ם ‪ ;144‬ה ה נ א ה ה ח ו ש נ י ת‬ ‫ב ה י ר ‪272‬‬
‫ההנאה‬ ‫‪:225‬‬ ‫הרוחנית‬ ‫ההנאה‬ ‫‪:225‬‬ ‫הדוניסט‪ ,‬ה ד ו נ י ס ט י ם ‪101‬‬
‫ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ת ‪ :226‬ה נ א ו ת ח ו מ ר י ו ת‬ ‫הדוניזם ‪ ;108 88‬ההדוניזם ה מ ו ס ר י ‪168‬‬
‫ת פ ל ו ת ‪258‬‬ ‫הוגה‪ ,‬הוגים‪ :‬ה ו ג י ־ ד ע ו ת ‪225 172 48 20‬‬
‫הנהגה‪ •,‬ה נ ה ג ת המדינה ‪82‬‬ ‫‪ ;270 247‬ה ו ג י ־ ה ד ע ו ת ה ה ל נ י ס ט י י ם ‪273‬‬
‫הנהלה‪ :‬ה נ ה ל ת ה מ ש ק ‪32‬‬ ‫הוויה‪ ,‬הוויות‪ :‬ש ל ו ש ההוויות ה ר א ש ו נ ו ת‬
‫הסכמה! ה ס כ מ ה כ ל ל י ת ‪182‬‬ ‫הוויה‬ ‫‪;97‬‬ ‫שבהוויה‬ ‫האמת‬ ‫‪:33‬‬
‫ה ס ת כ ל ו ת ‪ :‬ה ה ס ת כ ל ו ת ה ש כ ל י ת ‪210‬‬ ‫‪;98‬‬ ‫)הפוסטאזה(‬ ‫סובסטאנציאלית‬
‫ה ס ת פ ק ו ת ‪ :‬ה ה ס ת פ ק ו ת ה ע צ מ י ת ‪81‬‬ ‫ההוויה ה ר ו ח נ י ת ‪204‬‬
‫העלמה‪ :‬ה ע ל מ ת ה מ ע ש י ם ה מ ק ו ל ק ל י ם ‪61‬‬ ‫הוכחה! הוכחה מ ס פ ק ת ‪178‬‬
‫ה ה ע ר כ ה ה א ת י ת ‪ :20 13‬ה ע ר כ ת‬ ‫הערכה‪:‬‬ ‫ה ו ל ל ו ת ‪272‬‬
‫ה מ ע ש ה ה מ ו ס ר י ‪19‬‬ ‫״ ה ו מ א נ י ט א ס ״ ‪139‬‬
‫ה ע ר צ ה ‪67 30‬‬ ‫ה ו ק ר ה ‪ :17‬ה ו ק ר ת ם ש ל א נ ש י ם הראויים‬
‫ה צ ל ח ה ‪ ;81 54 39 35‬ש ע ת ־ ה צ ל ח ה ‪47‬‬ ‫ל ה ו ק ר ה ‪19‬‬
‫ה ק ס א מ ט ר ‪23‬‬ ‫הוראה‪ ,‬הוראות‪ :‬ה ו ר א ו ת ־ מ ו ס ר י ס ו ד י ו ת ‪:19‬‬
‫ה ק ר ב ה ! ה ק ר ב ה ע צ מ י ת למען ה ז ו ל ת ‪50‬‬ ‫ה ו ר א ו ת מ ח י י ב ו ת ‪ :19‬ה ו ר א ו ת ל ה נ ה ג ת ־‬
‫ה ר ג ל ‪ :13‬ה ה ר ג ל כ ט ב ע שני ‪273‬‬ ‫חיים ‪ ;32‬ה ו ר א ה מ ע ש י ת ‪64‬‬
‫הריגה‪ :‬ה ר י ג ת ם ש ל בעלי־חיים ‪218 61‬‬ ‫הזיה‪ ,‬הזיות ‪166 162‬‬
‫הריסה! ה ר י ס ת ה ש ל ק ר ת א ג ו ‪178‬‬ ‫הידמות‪ :‬הידמות ל א ל ‪206‬‬
‫ה ר מ ו נ י ה ‪272 152 137 61 14‬‬ ‫ה י ט ה ר ו ת ‪ ;46‬״ ה י ט ה ר ו ת ״ ה נ פ ש ‪210‬‬
‫השגה‪ :‬ה ש ג ת ש ל י מ ו ת ־ ה מ י ד ו ת ‪271‬‬ ‫‪:75‬‬ ‫שכר‬ ‫מקבלת‬ ‫הימנעות‬ ‫הימנעות‪:‬‬
‫השגחה‪ :‬ה ה ש ג ח ה העליונה ‪ :34 28‬ה ש ג ח ת‬ ‫הימנעותם של הספקנים מהבעת דעות‬
‫ה א ל ‪207‬‬ ‫מהיגדים‬ ‫ההימנעות‬ ‫‪:173‬‬ ‫מוחלטות‬
‫בלתי־מדו־‬ ‫השוואות‬ ‫השוואות‪:‬‬ ‫השוואה‪,‬‬ ‫מוחלטים ‪ :180‬ה ה י מ נ ע ו ת מ ע ש י י ת ר ע‬
‫י ק ו ת ‪20‬‬ ‫ל ז ו ל ת ‪ ;244‬ה ה י מ נ ע ו ת מ פ ג י ע ה ב ז ו ל ת ‪246‬‬
‫השכלה‪ :‬״ ה ה ש כ ל ה ״ ‪ :57‬ה ה ש כ ל ה ב צ ר פ ת‬ ‫היפעלויות‪ :‬ה ג ב ל ת ה ה י פ ע ל ו י ו ת‬ ‫היפעלות‪,‬‬
‫‪220‬‬ ‫‪ ;110‬ריפוי ה ה י פ ע ל ו י ו ת ‪ :195‬ה י פ ע ל ו ת‬
‫השלמה‪ :‬ה ש ל מ ה ע ם ה ה כ ר ח ‪149‬‬ ‫נ פ ש י ת ‪224‬‬
‫השפעה‪ :‬ה ה ש פ ע ה ע ל ה נ ו ע ר ‪77‬‬ ‫‪:107‬‬ ‫ערכים‬ ‫של‬ ‫הירארכיה‬ ‫הירארכיה‪:‬‬
‫ה ש ק פ ה ‪ ,‬ה ש ק פ ו ת ‪ :‬ה ש ק פ ת ה ע ו ל ם ‪:245 45‬‬ ‫הירארכיה ש ל ההוויות ‪109‬‬
‫נ ק ו ד ת ־ ה ש ק פ ת ם ש ל ב נ י ־ א ד ם שונים ‪;48‬‬ ‫הישארות‪ :‬ה י ש א ר ו ת ־ ה נ פ ש ‪39‬‬
‫‪;57‬‬ ‫במסורת‬ ‫המעוגנות‬ ‫ההשקפות‬ ‫הכללה‪ ,‬ה כ ל ל ו ת ‪ :‬ה כ ל ל ו ת ב ל ת י ־ ז ה י ר ו ת ‪20‬‬
‫ההשקפה‬ ‫‪:114‬‬ ‫קיצוניות‬ ‫השקפות‬ ‫הכרת‬ ‫‪:143‬‬ ‫ש כ ל י ת ‪115‬‬ ‫הכרה‬ ‫הכרה‪:‬‬
‫ה ת י א ו ל ו ג י ת ‪ :215‬ה ה ש ק פ ה ה ד ת י ת ‪:219‬‬ ‫ה כ ר ת המציאות ‪:162‬‬ ‫‪:115‬‬ ‫העובדות‬
‫ה פ ט א ל י ס ט י ת ‪ :222‬ה ה ש ק פ ה‬ ‫ההשקפה‬ ‫ה כ ר ת ה ע ו ל ם ‪ :210‬ע י ס ו ק ב ה כ ר ה ל ש ם‬
‫פסימית‬ ‫השקפה‬ ‫‪:223‬‬ ‫הדטרמיניסטית‬ ‫ה כ ר ה ‪274‬‬
‫קוסמפוליטית‬ ‫השקפת־עולם‬ ‫‪:229‬‬ ‫ה כ ר ח ‪269 264 149 135 59 55‬‬
‫‪265-264‬‬ ‫הכרעה‪ ,‬ה כ ר ע ו ת ‪ :‬ה כ ר ע ו ת מ ו ס ר י ו ת ‪:19 17‬‬

‫‪294‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫ח‬ ‫ה ש ת ל ט ו ת ‪ :‬ה ש ת ל ט ו ת ע ל ה ע ם ‪64‬‬

‫ח ב ו ר ה ‪ ,‬ח ב ו ר ו ת ‪168 76‬‬ ‫ה ש ת ל מ ו ת ‪ :‬ה ה ש ת ל מ ו ת ה ש כ ל י ת ‪:243 224‬‬
‫ח ב ר ה ‪ ,‬ח ב ר ו ת ! ח ב ר ה א נ ו ש י ת ‪ :254‬ח ב ר ה‬ ‫ה ה ש ת ל מ ו ת ה מ ו ס ר י ת ‪227‬‬
‫ב ר י א ה ‪ :253‬ח ב ר ה ח ו ל ה ‪ :258‬ח ב ר ו ת‬ ‫ה ה ש ת נ ו ת ה מ ת מ ד ת ‪59‬‬ ‫השתנות‪:‬‬
‫ש ו נ ו ת ‪ :20‬א ו ר ח ו ת ה ח ב ר ה ‪ :31‬עיוות‬ ‫ה ת א ב ד ו ת ‪235 155 149‬‬
‫ה ח ב ר ה ‪85‬‬ ‫התאמה‪ :‬ה ת א מ ה בי] ה ה ל כ ה ל מ ע ש ה ‪:79‬‬
‫ח ו ב ה ‪ ,‬חובות‪ :‬ח ו ב ו ת י ו ה מ ו ס ר י ו ת ש ל ה א ד ם‬ ‫ה ת א מ ה מ ו ש ל מ ת ‪254‬‬
‫‪ :253-242‬ח ו ב ו ת כ ל פ י ה ח ב ר ה ‪ ,‬המדינה‬ ‫ה ת י א ו ר ט י ת ‪:115‬‬ ‫ההתבוננות‬ ‫התבוננות‪:‬‬
‫ועמים א ח ר י ם ‪ :265-254‬ח ו ב ת המדינה‬ ‫ה ה ת ב ו נ נ ו ת ה ע י ו נ י ת ‪137 124‬‬
‫ל ד א ו ג לענייני ה ח י נ ו ך ‪273‬‬ ‫ה ת ג ב ר ו ת ‪ :‬ה ה ת ג ב ר ו ת ע ל פ ח ד י ם ו כ א ב י ם ‪99‬‬
‫חוויה‪ ,‬חוויות‪ :‬חוויה מ ר ג ש ת ‪ :51‬החוויה‬ ‫ה ת ג ל ו ת ‪ :‬ה ת ג ל ו ת א ל ו ה י ת ‪216‬‬
‫ב י ו ת ר ‪ :210‬חוויות מ ד כ א ו ת ‪:232‬‬ ‫הנעלה‬ ‫ה ת ה ו ו ת ‪ :‬ה ת ה ו ו ת ו ש ל ה ע ו ל ם ‪ :33‬ה ת ה ו ו ת ם‬
‫חוויות ש ל נ פ ש א צ י ל ה ‪272‬‬ ‫הגשמיים‬ ‫השונים‪,‬‬ ‫הכוחות‬ ‫של‬
‫ח ו כ מ ה ‪ ,‬חוכמות‪ :‬ה ח ו כ מ ה ו מ ע ל ת ־ ה נ פ ש ‪:58‬‬ ‫של החברה‬ ‫התהוותה‬ ‫‪:33‬‬ ‫והרוחניים‬
‫ע ר כ ה ש ל ה ח ו כ מ ה ‪ :58‬חוכמה א מ י ת י ת‬ ‫ה א נ ו ש י ת ‪266‬‬
‫‪ :75‬ש ו ח ר י ה ח ו כ מ ה ‪168‬‬ ‫התייחסות‪ :‬התייחסות חיובית כלפי העולם‬
‫‪:149‬‬ ‫נפשית‬ ‫חולשה‬ ‫חולשות‪:‬‬ ‫חולשה‪,‬‬ ‫‪230‬‬
‫ח ו ל ש ו ת ומכאובים ‪151‬‬ ‫ובין‬ ‫ההגיון‬ ‫בין‬ ‫ההתלבטות‬ ‫התלבטות‪:‬‬
‫ח ו ס ר ‪ :‬ח ו ס ר ־ כ ו ל ‪ :87‬ח ו ס ר ־ ה מ ת י נ ו ת ‪:107‬‬ ‫ה ב ל ת י ־ ר צ י ו נ א ל י י ם ‪50‬‬ ‫הרגשות‬
‫ח ו ס ר י ה ש ל י מ ו ת ש ל ה ע ו ל ם ‪205‬‬ ‫ה ת מ כ ר ו ת ‪ :‬ה ת מ כ ר ו ת ל ת א ו ו ה ‪ :57‬ה ת מ כ ר ו ת‬
‫חופש‪ :‬ח ו פ ש הרצון ‪ :224 221‬ח ו פ ש ה ב ח י ר ה‬ ‫ל י צ ר י ם ‪228‬‬
‫‪ :224 154‬חופש הדעה‪ ,‬הביטוי ו ה ד י ב ו ר‬ ‫ה ת נ ה ג ו ת ‪ :‬ה ה ת נ ה ג ו ת ה מ ו ס ר י ת ‪215 20 14‬‬
‫‪ :246‬ח ו פ ש האמונה ה ד ת י ת ‪ :247‬ח ו פ ש‬ ‫‪ :267‬ה ת נ ה ג ו ת ו ה מ ע ש י ת ש ל ה א ד ם ‪:209‬‬
‫המצפון ‪249‬‬ ‫ב ל ת י י מ ו ס ר י ת ‪272‬‬ ‫התנהגות‬
‫חוק‪ ,‬חוקים‪ :‬חוקי ה ט ב ע ‪130 68 60 28 15‬‬ ‫ה ת ע מ ל ו ת ‪108 73 38‬‬
‫‪ :134‬ח ו ק י ה ש ל המדינה ‪ :157 17‬מ ק ו ר ו‬ ‫ה ת פ ו ר ר ו ת ה ח ב ר ה ‪70‬‬ ‫התפוררות‪:‬‬
‫ש ל ה ח ו ק ‪ :187‬מ ט ר ת ם ש ל החוקים ‪107‬‬ ‫ה ה ת פ ת ח ו ת ה ר ו ח נ י ת ‪103‬‬ ‫התפתחות‪:‬‬
‫‪ :168‬ח ו ק י ־ מ ו ס ר א ו נ י ב ר ס ל י י ם ונצחיים‬ ‫התקדמות‪ :‬ההתקדמות המוסרית בתולדות־‬
‫‪16 14‬‬ ‫ה א ד ם ‪ :274‬ה ה ת ק ד מ ו ת ה ט כ נ ו ל ו ג י ת ‪274‬‬
‫נסיון‬ ‫החושים ‪:35‬‬ ‫קהות‬ ‫חושים‪:‬‬ ‫חוש‪,‬‬
‫החושים ‪ :114‬ח ו ש ־ צ ד ק ‪ :186 34‬חוש‬ ‫ו‬
‫המידה ‪186‬‬ ‫ו ד א ו ת ‪178‬‬
‫מקור‬ ‫ה א ב ו ת ‪:44‬‬ ‫חטאי‬ ‫חטאים‪:‬‬ ‫חטא‪,‬‬ ‫הפילוסופיים‬ ‫הוויכוחים‬ ‫וויכוחים‪:‬‬ ‫ויכוח‪,‬‬
‫החטאים ‪ :60‬חטאי ה א ד ם ‪206 152‬‬ ‫‪ :75‬ויכוח חופשי ‪248‬‬
‫חיה‪ ,‬חיות‪ :‬ח י ו ת ־ ה ט ר ף ‪258 186 152 69 65‬‬ ‫ו ר ס י מ י ל י ו ת ‪179‬‬
‫‪270 266 262‬‬
‫החיים‬ ‫ח י י י ה א ד ם ‪:47 43 38 36‬‬ ‫חיים‪:‬‬ ‫ז‬
‫ה ט ו ב י ם ‪ :132‬חיי א ו ש ר ‪182 162 161 61‬‬ ‫זאב‪ ,‬זאבים ‪261‬‬
‫‪ :243‬חיי א ד ם ‪ -‬מ ל ח מ ה מ ת מ ד ת ‪:151‬‬ ‫זוועה‪ ,‬זוועות ‪43‬‬
‫רגעי־אור‬ ‫‪:37‬‬ ‫בני־חלוף‬ ‫חיי־האדם‬ ‫זיקנה ‪ :176 150 38 37‬ח ב ל י ־ ז י ק נ ה ‪232 166‬‬
‫‪:162‬‬ ‫החיים‬ ‫שמחת‬ ‫‪;38‬‬ ‫בחיייהאדם‬ ‫של‬ ‫הטבעיות‬ ‫הזכויות‬ ‫זכויות‪:‬‬ ‫זכות‪,‬‬
‫ח י י ־ ע מ ל ‪ :85‬ח י י ־ מ ו ת ר ו ת ‪258 85 59‬‬ ‫ר ב ־ ה כ ו ח ‪ :68‬הזכות ל ש ל ט ו ן ‪ :82‬זכויות‬
‫חיייהמין‬ ‫‪:85 61‬‬ ‫חיייתענוגות‬ ‫‪:272‬‬ ‫ה א ד ם ‪ :249‬זכויות א ז ר ח י ו ת ‪263 260‬‬
‫ה ט ב ע י י ם ‪ :162‬ח י י ־ ה ה ו ל ל ו ת ‪ :163‬חיים‬ ‫זמן‪ :‬ס ד ר ־ ה ז מ נ י ם ‪ :55‬ג ל ג ל ־ ה ז מ ן ‪146‬‬
‫‪:255‬‬ ‫‪156‬‬ ‫חייישיתוף‬ ‫‪:93‬‬ ‫עיוניים‬ ‫זעם‪ :‬ח מ ת ־ ז ע ם ‪ :24‬זעם ב ל ת י ־ נ כ ב ש ‪:28‬‬
‫ח י י ־ ה ח ב ר ה ‪ :162 70 66‬חיים ח ב ר ת י י ם‬ ‫ריפוי הזעם ‪196‬‬
‫‪ :156‬החיים לפי ה ש כ ל ‪ :190‬החיים על־פי‬ ‫זקן‪ :‬הזקן מ כ י ו ס ‪37‬‬

‫‪295‬‬
 ‫מפתחות‬

‫טיב‪ :‬ט י ב ו ש ל היפה ו ה ט ו ב ‪ :15 14‬ט י ב ן ש ל‬ ‫‪:233‬‬ ‫החיים‬ ‫ערך‬ ‫‪:240‬‬ ‫‪190‬‬ ‫הטבע‬
‫ה מ י ד ו ת ‪ :15‬ט י ב ו ש ל א י ש ־ ה מ ו ס ר ‪:19‬‬ ‫חיי־שלום ‪ ;264‬החיים ש ל א ח ר ה מ ו ו ת‬
‫טיבו ש ל ה ע ו ל ם ‪ :47‬ט י ב ה ש ל ה ת ב ו נ ה‬ ‫‪187‬‬
‫‪ :120‬טיבו ש ל ה ע ו ש ר ‪138‬‬ ‫חינוך; חינוכו ש ל הילד ‪ ;64‬ה ח י נ ו ך העיוני‬
‫גבורת‬ ‫‪;109‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪33‬‬ ‫טיטאנים‬ ‫טיטאן‪,‬‬ ‫‪ ;64‬חינוך ה א ד ס י ה א ז ר ח ‪ ;153 74‬חינוך‬
‫הטיטאנים ‪58‬‬ ‫מ ו ס ר י ‪274 272 271‬‬
‫טיפוח‪ :‬טיפוח אופי ‪273‬‬ ‫ח י ר ו ת ו ש ל ה א ד ם ‪ ;105‬ה ח י ר ו ת‬ ‫חירות;‬
‫טיראן‪ ,‬ט י ר א נ י ם ‪199 95 93 77‬‬ ‫הפנימית ‪ ;149‬ח י ר ו ת הביטוי ‪ ;246‬ח י ר ו ת‬
‫של‬ ‫הטיראניה‬ ‫‪:186‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪70‬‬ ‫טיראניה‬ ‫ה פ ר ט ‪259‬‬
‫ה ש ל ו ש י ם ‪77‬‬ ‫חכם‪ ,‬חכמים‪ :‬ש ב ע ת חכמי יוון ‪ ;38‬ה ח כ ם‬
‫ט י ר ו ף ‪ ;15‬ה ת ק פ ו ת ט י ר ו ף ‪ ;51‬ט י ר ו ף ־ ה ד ע ת‬ ‫הסטואי ‪ :240 139‬ה ד מ ו ת ה א י ד י א ל י ת ש ל‬
‫טירוף‬ ‫‪:196‬‬ ‫האהבה‬ ‫טירוף‬ ‫‪:82‬‬ ‫‪67‬‬ ‫ה ח כ ם ‪ ;145‬חכמי י ש ר א ל ‪248‬‬
‫החושים ‪217‬‬ ‫חן‪ :‬חן החיים ‪ :49‬חן אישי ‪79‬‬
‫ט י ר ו ר ‪75‬‬ ‫ח נ ו פ ה ‪142‬‬
‫ט כ נ ו ל ו ג י ה ‪274‬‬ ‫חסיד‪ ,‬חסידים‪ :‬ה ח ס י ד י ם האמיתיים ‪100‬‬
‫ט כ נ י ק ה ‪66 41‬‬ ‫חסרון‪ ,‬ח ס ר ו נ ו ת ‪142 18‬‬
‫ט ע ו ת ‪ ,‬טעויות ‪245 81‬‬ ‫חקר‪ :‬ח ק ר ה ב ע י ו ת ה פ י ל ו ס ו פ י ו ת ‪ :79‬ה ח ק ר‬
‫טעם‪ :‬ט ע מ ו ש ל א ו ש ר ‪ :15‬״מה ט ע ם לחיים״‬ ‫הנסיוני ‪ ;116 114‬ח ק ר ב ע י ו ת עיוניות‬
‫‪ :37‬ט ע מ ו ש ל ס ב ל ‪46‬‬ ‫‪ ;125‬ח ק ר ה פ ע י ל ו ת ה מ ע ש י ת ‪123‬‬
‫טענות‪ :‬ט ע נ ה ש כ נ ג ד ‪ :16‬ט ע נ ו ת‬ ‫טענה‪,‬‬ ‫ח ר ד ה ‪ ,‬ח ר ד ו ת ‪ :‬ה ח ר ד ה ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ת ‪;84‬‬
‫ח ס ר ו ת ־ ש ח ר ‪ : 172‬ה ט ע נ ו ת ב ע ד ונגד ‪176‬‬ ‫ה ח ר ד ה מפני המוות ‪ :232 166 154‬ח ר ד ה‬
‫‪ :246‬ה ט ע נ ו ת ה ד ו ג מ א ט י ו ת ‪ ;180‬ה ט ע נ ו ת‬ ‫מ ת מ ד ת ‪ :173‬ח ר ד ו ת שווא ‪ :224‬ח ר ד ת‬
‫ה מ נ ו ג ד ו ת ‪ ;181‬״איזון ה ט ע נ ו ת ״ ‪181‬‬ ‫הכליון ‪232‬‬
‫ט ר א ג ד י ה ‪ ,‬ט ר א ג ד י ו ת ‪257 172 105 48 45 43‬‬ ‫חשבון‪ :‬ח ש ב ו ן ה נ פ ש ‪242 149‬‬
‫ט ר א ג י ק ו ן ‪ ,‬ט ר א ג י ק ו נ י ם ‪ ;271‬ה ט ר א ג י ק ו נ י ם‬ ‫החשיבה‬ ‫ה ח ש י ב ה ה נ ב ו נ ה ‪:165‬‬ ‫חשיבה‪:‬‬
‫ה א ת ו נ א י ם ה ג ד ו ל י ם ‪41‬‬ ‫הטיזורה ‪ :210‬ה ח ש י ב ה ה ה ג י ו נ י ת ‪:271‬‬
‫יכולת ה ח ש י ב ה ה מ ק ו ר י ת ‪273‬‬

‫יאוש ‪182 149 43‬‬ ‫ט‬

‫יגון ‪49 36‬‬ ‫טבע‪ :‬ט ב ע ־ ה א ד ם ‪ :271 232 219 70 43‬ט ב ע‬
‫ידיד‪ ,‬ידידים‪ :‬ידיד נאמן ‪ :47‬ידיד־אמת ‪62‬‬ ‫החיים ‪ :48‬כ ו ח ו ת ה ט ב ע ‪ :61‬א י ת נ י ה ט ב ע‬
‫‪146‬‬ ‫‪ :109 61‬ט ב ע ו ש ל ה צ ד ק ‪ :69‬צדקו ש ל‬
‫ידידות‪ :‬ה י ד י ד ו ת ה נ א מ נ ה ‪ :62‬ידידות־שווא‬ ‫ה ט ב ע ‪ :69‬ט ב ע המין האנושי ‪;233 123‬‬
‫‪ :62‬שאיפה א י ת נ ה לידידות ‪ :79‬ע ר כ ה ש ל‬ ‫ת ו פ ע ו ת ־ ט ב ע ‪ :142‬ה ט ב ע ה ח ב ר ת י ש ל‬
‫ידידות ‪ :146‬ק ש ר י י ד י ד ו ת ‪:186 172‬‬ ‫ב נ י ־ ה א ד ם ‪ :157‬״ ר א י ה ט ב ע ״ ‪ :167‬צו‬
‫י ד י ד ו ת ־ א מ ת ‪146 62‬‬ ‫ה ט ב ע ‪199‬‬
‫ו ה ר ע ‪;15‬‬ ‫ידיעת ה ט ו ב‬ ‫ידיעות‪:‬‬ ‫ידיעה‪,‬‬ ‫טוב‪ :‬ה ט ו ב ‪ :85 47 40 28 13‬ה ט ו ב ה מ ו ח ל ט‬
‫ה א מ ת ‪ :90 46‬אי־ידיעה ‪;117‬‬ ‫ידיעת‬ ‫‪ :135 85 15‬ה ט ו ב והיפה ‪ :81‬הטוב העליון‬
‫ר כ י ש ת ידיעה ‪174‬‬ ‫‪ ;190 189 179 116 101‬הטוב ה מ ו ס ר י‬
‫ידע‪ :‬הידע המעשי ‪ :63‬הידע ה ת י א ו ר ט י ‪:63‬‬ ‫ה ש ג ת ה ט ו ב העליון ‪ ;199‬הטוב‬ ‫‪:153‬‬
‫הידע הפוליטי ‪ :63‬ידע יסודי ‪ :75‬ידע‬ ‫העילאי ‪209‬‬
‫מדויק ‪ :80‬הידע ה מ ו ש כ ל ‪ :80‬ידע מ ו ס ר י‬ ‫ט ו ב ה פ ר ט י ת ‪ :136‬ט ו ב ת‬ ‫טובות‪:‬‬ ‫טובה‪,‬‬
‫‪ :82 80‬הידע העילאי ‪103‬‬ ‫ה צ י ב ו ר ‪ :240 157 136‬ט ו ב ת ה כ ל ל ‪70‬‬
‫י ה ד ו ת ‪249 248‬‬ ‫‪ :157‬ט ו ב ת האזרחים ‪ :258‬ט ו ב ה ל ז ו ל ת‬
‫יהודי‪ ,‬יהודים ‪248 203‬‬ ‫‪ :199‬ה כ ר ת ט ו ב ה ‪226‬‬
‫י ה י ר ו ת ‪ :44‬י ה י ר ו ת י ל ב ‪ :28‬י ה י ר ו ת ו ש ל‬ ‫טוהר‪ :‬חיי ט ו ה ר ‪41‬‬
‫ק ס ר ק ס ס ‪44‬‬ ‫ט ט ר א פ א ר מ א ק ו ס ‪166‬‬

‫‪296‬‬
 ‫מפתח העניינים‬
‫יש! היש העילאי ‪211‬‬
‫י ש ו ב ־ ה ד ע ת ‪15‬‬
‫יחסיו ש ל‬
‫כ‬
‫כ א ב ‪ ,‬כ א ב י ם ‪ ;31‬כ א ב ב ל ב ו ש ל ה א ד ם ‪:37‬‬
‫כ א ב פיסי ‪171 165 162 88‬‬
‫י ר א ת ־ ה כ ב ו ד ‪ :66‬כ ב ו ד הדדי ‪;247‬‬ ‫כבוד‪:‬‬
‫כ ב ו ד ה א ל י ם ‪247‬‬
‫כ ב ל ‪ ,‬כ ב ל י ם ‪ :206 69‬כ ב ל י ה ג ו ף ‪ ;15‬כ ב ל י‬
‫ה ע ו ל ם ו ה ג ש מ י ו ת ‪206‬‬
‫כוונות‪ :‬כ ו ו נ ו ת ט ו ב ו ת ‪:220 195‬‬ ‫כוונה‪,‬‬
‫הכוונה ה ט ו ב ה ו ת ו צ א ת ה מ ע ש ה ‪85‬‬
‫כוח‪ ,‬כוחות‪ :‬כ ו ח ־ ה ו ל ד ה ‪ :33‬כוח ה ש כ ל ‪34‬‬
‫‪ :62‬כוח מיטאפיסי ‪ :40‬כוח יצור ‪:40‬‬
‫הכוח ה נ צ ח י ‪ :43‬כוח פ א ט א ל י ‪ :44‬ה כ ו ח ו ת‬
‫הרגש‬ ‫כוחות‬ ‫‪;50‬‬ ‫הבלתי־רציונאליים‬
‫‪ :217‬ה כ ו ח האלוהי ‪ :58‬כוח ה ח ו כ מ ה ‪;58‬‬
‫כ ו ח ו ש ל ה ח י נ ו ך ‪ :74‬הכוח ה ר ו ח נ י ‪83‬‬
‫‪ :109‬הכוח העליון ‪ :83‬כ ו ח ו ת ה ט ב ע ‪61‬‬
‫‪ :129‬כוח עמידה ‪ :171‬כוח ש י כ נ ו ע ‪:175‬‬
‫כ ו ח ה ת פ י ש ה ‪ :191‬הכוח המניע א ת ה א ד ם‬
‫ל ע ש ו ת מ ע ש ה מ ו ס ר י ‪ ;215‬כוח אימננטי‬
‫‪ :217‬כ ו ח ו ת השיפוט ‪ :217‬כ ו ח ו ת ה ר ג ש‬
‫‪ :217‬כ ו ח ו ת מ נ ו ג ד י ם ‪ :233‬כוח העשייה‬
‫‪ ;249‬כוח הזרוע ‪255‬‬
‫כ ו כ ב ‪ ,‬כ ו כ ב י ם ‪222 205‬‬
‫כופר‪ ,‬כ ו פ ר י ם ‪ ;248 247‬״ ה כ ו פ ר ״ ‪:247 217‬‬
‫ה כ ו פ ר י ם ב א ל י ם ‪247‬‬
‫כ ו ר ח ‪ ;231‬כ ו ר ח פנימי ‪19‬‬
‫כושר; כ ו ש ר ה ד י ב ו ר ‪ :65‬כ ו ש ר גופני ‪:79‬‬
‫כ ו ש ר ר ו ח נ י ‪ ;218‬כ ו ש ר ה ת ב ו נ נ ו ת ‪:215‬‬
‫כ ו ש ר אינטואיטיבי ש ב א ד ם ‪19‬‬
‫כיבוד‪ :‬כ י ב ו ד א ב ואם ‪ :57‬כ י ב ו ד ה ו ר י ם ‪89‬‬
‫כ י ע ו ר ‪ :59‬ה כ י ע ו ר הפיסי ‪79‬‬
‫כישורים‬ ‫‪:63‬‬ ‫כישורים‬ ‫כישור‪,‬‬
‫ב ל ת י ־ ש י ג ר ת י י ם ‪ :75‬כ י ש ו ר י ם אישיים‬
‫‪ :82‬כ י ש ו ר י ם נבואיים ‪203‬‬
‫כליון ‪274 58 56‬‬
‫כ ל ל ‪ ,‬כ ל ל י ם ‪ ;274‬כ ל ל י י נ י מ ו ס ‪ ;133‬ה כ ל ל י ם‬
‫ה ש ו ל ט י ם ב י ק ו ם ‪ :134‬כ ל ל י ה ט ב ע ‪:137‬‬
‫כ ל ל י ם ש ל ה צ י ב ו ר ‪157‬‬
‫כניעה‪ :‬כ נ י ע ה ל ש כ ל ‪224 165‬‬
‫כ נ ס י י ה ‪248 220‬‬
‫כ ס י ל ‪ ,‬כ ס י ל י ם ‪177 135 67 62 16‬‬
‫כ ס י ל ו ת ‪139‬‬
‫כ ס ף ‪ ,‬כ ס פ י ם ‪ :32 25 18‬״ ה כ ס ף ‪ -‬זה ה א ד ם ״‬
‫‪257‬‬
‫‪297‬‬
‫י ו ש ר ‪144 135 75 61 50 15‬‬
‫יחיד‪ ,‬יחידים‪ :‬יחידים אלימים ו ש א פ ת נ י ם ‪70‬‬
‫יחסי־אנוש ‪:31‬‬ ‫יחסים‪:‬‬ ‫יחם‪,‬‬
‫ב ך א נ ו ש ל ע ו ל ם ה ס ו ב ב א ו ת ו ‪ :43‬ש א ל ת‬
‫יחם‬ ‫‪:44‬‬ ‫והכלל‬ ‫הפרט‬ ‫שבין‬ ‫היחס‬
‫א ל ה ז ו ל ת ‪ :62‬י ח ס עוין‬ ‫שכלי־הגיוני‬
‫יחסי־הגומלין ‪;98‬‬ ‫‪:77‬‬ ‫לדימוקראטיה‬
‫יחסי ה מ ש פ ח ה ‪ :172‬י ח ס א ל ה ז ו ל ת ‪:172‬‬
‫יחסי מין ‪ :181‬מ ע ר כ ת היחסים שבין א ד ם‬
‫ל ח ב ר ו ‪ :244‬יחס ש ל ס ו ב ל נ ו ת ‪ :249‬ה י ח ס‬
‫העמים ה ז ר י ם ‪ :263‬יחסי ר י ע ו ת‬ ‫כלפי‬
‫ו א ה ב ה ‪267‬‬
‫י ח ס י ו ת ‪60 16‬‬
‫ייחוס; ייחוס א ב ו ת ‪271‬‬
‫ייסורים; נ ט ל הייסורים ‪ :46‬ייסוריימצפון‬
‫‪ :67‬ייסורי־החיים ‪ ;147‬ה ע ד ר ייסורים‬
‫‪ ;189‬י י ס ו ר י ־ ה ג ו ף ‪232 196‬‬
‫יכולת‬ ‫מ ע ו ט י י ה י כ ו ל ת ‪:255‬‬ ‫‪:249‬‬ ‫יכולת‬
‫ה ח ש י ב ה ה מ ק ו ר י ת ‪273‬‬
‫ילד‪ ,‬י ל ד י ם ‪162 78 73 68 51 38‬‬
‫ים‪ ,‬ימים‪ :‬מ צ ו ל ו ת הים ‪ :36 27‬מ ר ח ב י הים‬
‫‪177‬‬
‫יסוד‪ ,‬יסודות‪ :‬יסוד אמוציונאלי ‪;218 20‬‬
‫יסוד כ ל ה ד ב ר י ם ‪ ;56‬היסוד ה ר א ש ו ן ‪;59‬‬
‫היסוד ההדוניסטי ‪ :88‬יסוד הטוב ה מ ו ס ר י‬
‫‪ ;165 101‬היסוד הווגטאטיווי ‪ :117‬היסוד‬
‫החומרי ‪ ;205‬היסוד האלוהי ‪205‬‬
‫יעד‪ :‬יעד עליון ‪136‬‬
‫יצור‪ ,‬יצורים; יצור ב ך ת מ ו ת ה ‪ ;44‬יצורים‬
‫נ ב ו נ י ם ‪ ;266 251 155‬יצורים ת ב ו נ י י ם‬
‫‪ :254 215 157‬י צ ו ר ח ב ר ת י ‪ :168‬י צ ו ר‬
‫אנוכי ‪ :258‬י צ ו ר אבולוציוני ‪266‬‬
‫יציבות‪ :‬י צ י ב ו ת ר ו ח נ י ת ‪61‬‬
‫יצירה‪ ,‬יצירות‪ :‬יצירה ר ו ח נ י ת ‪ ;102‬היצירה‬
‫ה א ו ט ו פ י ת ה ה ל נ י ס ט י ת ה ר א ש ו נ ה ‪255‬‬
‫יצר‪ ,‬יצרים‪ :‬יצרי ה א ד ם ‪ ;50‬כ י ב ו ש היצר ‪19‬‬
‫‪ :151‬היצרים ה ב ל ת י ־ מ ר ו ס נ י ם ‪ :28‬יצר‬
‫הגאווה והיוהרה ‪ ;34‬יצר המין ‪:242 162‬‬
‫י צ ר ה ש מ י ר ה ה ע צ מ י ת ‪ ;242 198 190‬י צ ר‬
‫ה ש מ י ר ה ע ל המין ‪ ;198‬יצרי הגוף ‪;217‬‬
‫יצר ה ש ר ר ה ‪242‬‬
‫יקום‪ :‬היקום ה ש כ ל י ‪ ;15‬ס ד ר היקום ‪;157 44‬‬
‫ח י ד ת היקום ‪ :63‬נ פ ש היקום ‪:205 204‬‬
‫יופיו ש ל היקום ‪ :207‬ה י ק ו ם החומרי ‪205‬‬
‫יראה‪ :‬י ר א ת ־ ש מ י ם ‪ :100 82 14‬י ר א ת י ח ט א‬
‫‪32‬‬
‫י ר ו ש ה ‪ :180 83 31‬ו י ת ו ר ע ל ה י ר ו ש ה ‪180‬‬
 ‫מפתחות‬

‫‪ :108‬האופי הטוטאליטארי ש ל המדינה‬ ‫כ ע ס ‪20 18‬‬

‫ה א פ ל ט ו נ י ת ‪ :105‬ת פ ק י ד ה ה ע י ק ר י ש ל‬ ‫כפוי; כפוי־טובה‪ ,‬כפויי־טובה ‪62‬‬
‫המדינה ‪ :106‬ל מ ד י נ ה ת פ ק י ד מ ו ס ר י ‪:227‬‬ ‫כפייה ‪ :116‬אמצעי־כפייה ‪187‬‬
‫הסדר‬ ‫‪:158‬‬ ‫האוניברסאלית‬ ‫המדינה‬ ‫כ פ י ר ה ‪247 77 64 49 35‬‬
‫ב מ ד י נ ה ‪ :186‬ט ו ב ת המדינה ‪247‬‬ ‫כשלון‪ ,‬כ ש ל ו נ ו ת ‪232 95 43 24‬‬
‫מ ד ע ‪ ,‬מ ד ע י ם ‪ :273‬מ ד ע מדויק ‪ :74 63‬מדעי‬ ‫כ ש ר ו נ ו ת ! כ ש ר ו ן ל א ו מ נ ו י ו ת ‪;18‬‬ ‫כשרון‪,‬‬
‫ה ט ב ע ‪132‬‬ ‫כ ש ר ו ן יצירה ‪ ;18‬כ ש ר ו ן ט ב ע י ‪;64 63‬‬
‫מהומה‪ ,‬מ ה ו מ ו ת ‪185 130‬‬ ‫כ ש ר ו נ ו ת מ ו ס ר י י ם ‪271‬‬
‫מהות‪ :‬מ ה ו ת ה א ל ‪ ;58 55 44‬מ ה ו ת החיים‬ ‫כ ת ! ה כ ת ה ק י צ ו נ י ת ‪76‬‬
‫‪ :48‬מ ה ו ת ה ש ל נ פ ש ה א ד ם ‪179‬‬ ‫ל‬
‫מהלומה‪ ,‬מהלומות‪ :‬מ ה ל ו מ ו ת ה ג ו ר ל ‪165‬‬
‫מ ה פ כ ה ‪ ,‬מ ה פ כ ו ת ‪ :102 93 57‬סוגי מ ה פ כ ו ת‬ ‫‪;51‬‬ ‫רחשי־לב‬ ‫‪;44‬‬ ‫הלב‬ ‫עיוורון‬ ‫לב‪:‬‬
‫‪128‬‬ ‫‪;118‬‬ ‫מוגות־הלב‬ ‫‪:105‬‬ ‫קשיות־לב‬
‫מוות‪ :‬ב ע י י ת ה מ ו ו ת ‪ ;146‬בוז ל מ ו ו ת ‪193‬‬ ‫ר ו ח ב ־ ה ל ב ‪251‬‬
‫ה ר ה ו ר י ם ע ל ה מ ו ו ת ‪ :193‬מ ה ו ת‬ ‫‪;194‬‬ ‫להט‪ :‬ל ה ט הוויכוח ‪79‬‬
‫ה מ ו ו ת ‪233‬‬ ‫להיטות‪ :‬ל ה י ט ו ת לשלטון ‪274 145‬‬
‫מוירה ‪38 34 29 28‬‬ ‫לחץ‪ ,‬לחצים‪ :‬ה ל ח צ י ם החיצוניים ‪79‬‬
‫מולדת‪ :‬חוקי ה מ ו ל ד ת ו מ נ ה ג י ה ‪ :57‬ה ג נ ת‬ ‫לימוד‪ ,‬לימודים‪ :‬מ ט ר ת הלימודים ‪:94 63‬‬
‫ה מ ו ל ד ת ‪ ;187‬ח ו ר ב ן ה מ ו ל ד ת ‪196‬‬ ‫לימוד‬ ‫צורכי‬ ‫הפילוסופיה ‪:73‬‬ ‫לימוד‬
‫מום‪ ,‬מומים ‪ ;232‬ב ע ל ־ מ ו ם ‪ :149‬מ ו ם מ ו ס ר י‬ ‫ו מ ח ק ר ‪ :94‬לימוד עיוני ‪273 271‬‬
‫‪195‬‬ ‫ליקוי‪ ,‬ליקויים‪ :‬ליקויים ט ב ע י י ם ‪224‬‬
‫המו־‬ ‫‪:186‬‬ ‫‪129‬‬ ‫מונארכיות‬ ‫מונארכיה‪,‬‬ ‫ליקיאון ‪198 132 129 126 115 113‬‬
‫נ א ר כ י ו ת ה ה ל נ י ס ט י ו ת ‪168‬‬ ‫ליריקה‪ :‬ה ל י ר י ק ה היוונית ‪39-36‬‬
‫מוסד‪ ,‬מוסדות‪ :‬ה מ ו ס ד ו ת ה ד י מ ו ק ר א ט י י ם ‪77‬‬ ‫ל ע ג ‪ ;248 222‬ד ב ר י י ל ע ג ‪57‬‬
‫פעולתן‬ ‫תולדותיהן‪,‬‬ ‫‪:31‬‬ ‫מוסות‬ ‫מומה‪,‬‬ ‫ל ק ח ‪48 44‬‬
‫ו ה ש פ ע ת ן ש ל ה מ ו ס ו ת ‪33‬‬
‫מ ו ס י ק ה ‪124 108 73‬‬ ‫מ‬
‫מוסר‪ :‬ת ו ר ת ־ ה מ ו ס ר ‪ :13‬הרצוי ה מ ו ס ר י ‪:13‬‬ ‫מ א ב ק ‪ ,‬מאבקים‪ :‬ה מ א ב ק בין ה ק י ד מ ה ובין‬
‫ע ק ר ו נ ו ת ה מ ו ס ר ‪ :151‬ה מ ו ס ר הוא תנאי‬ ‫ה ש מ ר נ ו ת ‪ :48‬מ א ב ק תמידי ‪ ;69 55‬מ א ב ק‬
‫ב ל ־ י ע ב ו ר ל א ו ש ר ‪ ;45‬מ ו ס ר לקוי ‪:82‬‬ ‫הניגודים ו א ח ד ו ת ם ‪ ;60‬ה מ א ב ק ה מ ו ס ר י‬
‫ה מ ו ס ר הסטואי‬ ‫ה א מ י ת י ‪;100‬‬ ‫המוסר‬ ‫מאבק‬ ‫‪:260‬‬ ‫פוליטיים‬ ‫מאבקים‬ ‫‪109‬‬
‫‪ :139‬מ ו ס ר אוטונומי ‪ :216‬מוצאו ש ל‬ ‫ח ס ר ־ פ ש ר ו ת ‪266‬‬
‫ה מ ו ס ר ‪ :219‬י ר י ד ת ה מ ו ס ר ‪269 258‬‬ ‫ו ה ט ו ב י ם ‪:81‬‬ ‫היפים‬ ‫המאוויים‬ ‫מאוויים‪:‬‬
‫מוצא‪ :‬מוצא ה א ל י ם ‪ :89 33‬מוצאו ש ל האדם‬ ‫מאוויים ט ב ע י י ם א ב ל ל א ־ ה כ ר ח י י ם ‪162‬‬
‫‪271 63‬‬ ‫המאורעות‬ ‫‪:233‬‬ ‫‪59‬‬ ‫מאורעות‬ ‫מאורע‪,‬‬
‫מורה‪ ,‬מורים‪ :‬מורי החוכמה ‪ :63‬מ ו ר ה ־ ה ד ר ך‬ ‫ההיסטוריים ‪43‬‬
‫לקניין ה א ו ש ר ‪ ;193‬מ ו ר ה ל ה ל כ ה ב ד ר כ י‬ ‫מאמץ‪ :‬המאמץ ה ה כ ר ח י ‪ :172‬מאמץ ציבורי‬
‫החיים ‪199‬‬ ‫ח ב ר ת י ‪219‬‬
‫מושג‪ ,‬מושגים‪ :‬מושגים מוסריים ‪:180 20‬‬ ‫מאמר‪ ,‬מאמרים‪ :‬״ מ א מ ר י ם פירוניים״ ‪180‬‬
‫של‬ ‫משמעותם‬ ‫‪:16‬‬ ‫אתיים‬ ‫מושגים‬ ‫מבוכה‪ :‬מ ב ו כ ה ב נ פ ש ‪167‬‬
‫המושגים האתיים ‪ ;14‬מ ו ש ג ה צ ד ק ‪:187‬‬ ‫מגיד‪ :‬מ ג י ד ־ ה ע ת י ד ו ת ‪38‬‬
‫מ ו ש ג ה א ל ו ה ו ת ‪49 43‬‬ ‫מגיפה‪ ,‬מ ג י פ ו ת ‪ :79‬מ ג י פ ת ־ ד ב ר ‪23‬‬
‫מושל‪ ,‬מ ו ש ל י ם ‪49 44‬‬ ‫מדינאי ‪187 185 94 15‬‬
‫מ ו ת ר ו ת ‪263 240 59‬‬ ‫מדינה‪ ,‬מדינות‪ :‬י ס ו ד ו ת המדינה ‪ :70‬המדינה‬
‫מזון‪ ,‬מזונות ‪ :266‬מזון ד ל ‪87‬‬ ‫ה ד י מ ו ק ר א ט י ת ‪ :82‬ענייני המדינה ‪130 93‬‬
‫מזור‪ :‬מ ז ו ר ר ו ח נ י ‪219‬‬ ‫מדינה‬ ‫‪:104‬‬ ‫משוכללת‬ ‫מדינה‬ ‫‪;168‬‬
‫מזל‪ ,‬מ ז ל ו ת ‪236 223‬‬ ‫א פ ל ט ו נ י ת ‪107‬‬ ‫מדינה‬ ‫‪:105‬‬ ‫מושלמת‬

‫‪298‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫מיתולוגיה‪ :‬המיתולוגיה היוונית ‪83‬‬ ‫מ ח ו ק ק ‪ ;106‬פ ע ו ל ת ו ש ל ה מ ח ו ק ק ‪108‬‬

‫מ י ת ו ס ‪ ,‬מיתוסים‪ :‬ה מ י ת ו ס ע ל פ ר ו מ י ת י א ו ס‬ ‫מחזה‪ ,‬מחזות! מחזה ת י א ט ר ו ן ‪ ;246‬החיים‬
‫‪ :31‬ה מ י ת ו ס ע ל ח מ ש ה ע ת י ם ש ל ת ו ל ד ו ת‬ ‫ד ו מ י ם למחזה ב ת י א ט ר ו ן ‪149‬‬
‫ה א נ ו ש ו ת ‪32‬‬ ‫‪;189‬‬ ‫מחלות־הגוף‬ ‫מחלות!‬ ‫מחלה‪,‬‬
‫מ ל א כ ה ‪ ;10‬ב ע ל י י ה מ ל א כ ה ‪104 34‬‬ ‫מ ח ל ו ת ־ נ פ ש ‪ :248 196 190 144‬מ ח ל ו ת‬
‫מלחמה‪ ,‬מ ל ח מ ו ת ‪86 80 50 33 31 27 24 23‬‬ ‫מ מ ו ש כ ו ת ‪ :167‬מ ח ל ה א נ ו ש ה ‪182‬‬
‫מ ל ח מ ת י ט ר ו י ה ‪:23‬‬ ‫הרבה‪:‬‬ ‫ובמקומות‬ ‫מ ח ל ו ק ת ‪255 58 31‬‬
‫ה מ ל ח מ ו ת ה פ ר ס י ו ת ‪ :43‬המלחמה הפילו־‬ ‫מ ח נ ה ‪ :‬ה מ ח נ ה הפוליטי ‪270‬‬
‫‪:50‬האכ־‬ ‫שונה־המלחמה‬ ‫‪:47‬‬ ‫פונסית‬ ‫מ ח ס ו ר ‪240 35‬‬
‫ו ה ט י פ ש ו ת ש ב מ ל ח מ ה ‪:264 50‬‬ ‫זריות‬ ‫מ ח ש ב ה ‪ ,‬מ ח ש ב ו ת ‪ :‬מ ח ש ב ו ת ע ל חייו ש ל‬
‫מ ל ח מ ת ־ ה א ז ר ח י ם ‪ ;260 255 76‬מ ל ח מ ו ת‬ ‫הפילוסופית‬ ‫המחשבה‬ ‫‪:43‬‬ ‫בךאנוש‬
‫בלתייצודקות‬ ‫מלחמות‬ ‫‪:187‬‬ ‫צודקות‬ ‫היוונית ‪ :180 48‬ה מ ח ש ב ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת‬
‫‪ :187‬מ ל ח מ ת ־ ק י ו ם ‪ :240‬מ ל ח מ ת י א ח י ם‬ ‫ה ה ל נ י ס ט י ת ‪ :273‬מ ח ש ב ו ת ב נ י ־ ה א ד ם ‪69‬‬
‫‪ :260 255‬ב ע י י ת מ ל ח מ ה ושלום ‪:263‬‬ ‫‪ :94‬מ ח ש ב ה ו מ ע ש ה ‪ :80‬ה מ ח ש ב ה הזכה‬
‫עילה ל מ ל ח מ ו ת ‪274‬‬ ‫‪ :204‬ה מ ח ש ב ה ה א ת י ת ‪ :225‬ה מ ח ש ב ה‬
‫מלך‪ ,‬מ ל כ י ם ‪177 104 44 35 29 15‬‬ ‫ה ס ט ו א י ת ‪265‬‬
‫מנהג‪ ,‬מ נ ה ג י ם ‪ :17‬ת י א ו ר ה מ נ ה ג י ם ‪ :14‬מ נ ה ג‬ ‫מטרה‪ ,‬מ ט ר ו ת ‪ :‬מ ט ר ת החיים ‪ :228 59‬מ ט ר ה‬
‫ק א נ י ב א ל י ם ‪ ;17‬מ נ ה ג י העמים ‪57‬‬ ‫מ ע ש י ת ‪ :185 64‬מ ט ר ו ת מ ו ס ר י ו ת ‪:105‬‬
‫מ נ ה י ג ‪ ,‬מ נ ה י ג י ם ‪ :76 64‬מ נ ה י ג י ם מ ש כ י ל י ם‬ ‫‪:126‬‬ ‫המדינה‬ ‫של‬ ‫העיקרית‬ ‫המטרה‬
‫‪ :63‬מ נ ה י ג עממי ‪63‬‬ ‫מ ט ר ו ת ה ח ב ר ה ‪ :254‬מ ט ר ת ה ח י נ ו ך ‪273‬‬
‫מנוחה‪ :‬מ נ ו ח ת ־ ע ד ‪ :58‬מ נ ו ח ת ־ ה נ פ ש ‪61‬‬ ‫מ י ג ר ע ת ‪ ,‬מ י ג ר ע ו ת ‪ :141‬מ י ג ר ע ו ת א נ ו ש י ו ת‬
‫מניע‪ ,‬מניעים‪ :‬מניעים ד ת י י ם ‪ :215‬מניעים‬ ‫‪49‬‬
‫ט ב ע י י ם ‪216‬‬ ‫מידה‪ ,‬מידות‪ :‬מידה ט ו ב ה ‪ ,‬מידות ט ו ב ו ת ‪14‬‬
‫מם‪ ,‬מיסים‪ :‬ע ו ל המיסים ‪255‬‬ ‫‪ 66 65 58 56 45 32 15‬ו ב מ ק ו מ ו ת ה ר ב ה ‪:‬‬
‫‪:217‬‬ ‫שונות‬ ‫מסורות‬ ‫מסורות‪:‬‬ ‫מסורת‪,‬‬ ‫א ר ב ע ה מ י ד ו ת ה ת ר ו מ י ו ת ה ר א ש י ו ת ‪:58‬‬
‫מ ס ו ר ת נ ק מ ת ־ ה ד ם ‪ :44‬ש ו מ ר י ה מ ס ו ר ת‬ ‫מידת‬ ‫‪:32‬‬ ‫בנייהאדם‬ ‫של‬ ‫מידותיהם‬
‫‪271‬‬ ‫ה ת ב ו נ ה ‪ :107‬מ י ד ת ה צ ד ק ‪ :34‬ש ל י מ ו ת‬
‫מעוט‪ :‬מ ע ו ט י י ה י כ ו ל ת ‪255‬‬ ‫ה מ י ד ו ת ‪ :271 153‬ט ו ה ר המידות ‪:199‬‬
‫מעמדות‪ :‬מ ע מ ד ו ת ח ב ר ת י י ם ‪104‬‬ ‫מעמד‪,‬‬ ‫טובות מוסריות‪ ,‬מידות טובות‬ ‫מידות‬
‫‪ :250‬מעמד ה א צ ו ל ה ‪ :271 255‬המעמד‬ ‫ש כ ל י ו ת ‪ :120-118‬תיקון ה מ י ד ו ת ‪19‬‬
‫ה ב י נ ו נ י ש ל ה כ פ ר י י ם ‪ :50‬מעמד ה ע ב ד י ם‬ ‫מיזוג! מיזוג ש ל ה פ י ל ו ס ו ף והפוליטיקאי ‪67‬‬
‫‪ :50‬מעמד ה א י כ ר י ם ‪ :106‬ב י ט ו ל מ ע מ ד ו ת‬ ‫מיטאפיסיקד‪209 115 109 ,‬‬
‫‪255‬‬ ‫מ י י ל ד ת ‪73‬‬
‫מ ע צ ו ר ‪ ,‬מעצורים‪ :‬ה מ ע צ ו ר י ם ה מ ו ס ר י י ם ‪68‬‬ ‫מ י מ ס י ס )חיקוי( ‪124‬‬
‫מערכת‬ ‫‪:49‬‬ ‫מערכות־החיים‬ ‫מערכת‪:‬‬ ‫מין ‪ !104 65‬המין האנושי ‪264 263 123‬‬
‫מ ל ו כ ד ת ‪ :190‬ה מ ע ר כ ת ה ח ב ר ת י ת ‪219‬‬ ‫מ י ס ו ד מ י ה )שנאה ועוינות לדימוס‪ ,‬לעם( ‪77‬‬
‫מעשה‪ ,‬מעשים‪ :‬ה מ ע ש ה ה מ ו ס ר י ‪ :19‬מ ע ש י ם‬ ‫מ י ס ט ר י ו ת ‪ :57 41‬ה מ י ס ט ר י ו ת ה א ו ר פ י ו ת ‪41‬‬
‫ר א ו י י ם ורצויים ‪ ;210‬ה מ ע ש ה הנכון ‪20‬‬ ‫מ י פ ל ט ‪231 107‬‬
‫ה מ ע ש י ם ה ט ו ב י ם ‪ ;227‬המעשים‬ ‫‪:220‬‬ ‫מ י ר מ ה ‪83 69‬‬
‫ה ר ע י ם ‪ :38‬מעשי ע ו ו ל ‪ :28 15‬מעשי‬ ‫מ י ש א ל ה ‪249 86‬‬
‫ה א ל י מ ו ת ‪ ;35‬מ ע ש י ם ה ר י ־ פ ו ר ע נ ו ת ‪;44‬‬ ‫מ י ש ר ה ‪ ,‬מישרות‪ :‬מ י ש ר ו ת ב כ י ר ו ת ב מ ד י נ ה‬
‫מ ע ש י ־ ה ר ג המוניים ‪ ;219‬מ ע ש י ם נ ו ר א י ם‬ ‫מ י ש ר ו ת צ י ב ו ר י ו ת ‪ :140‬מ י ש ר ו ת‬ ‫‪:82‬‬
‫‪ ;261‬מ ע ש י ה ם הגלויים ו ה נ ס ת ר י ם ש ל‬ ‫ר מ ו ת ־ מ ע ל ה ‪ :167‬נ ו ש א ־ ה מ י ש ר ה ‪188‬‬
‫ולא‬ ‫העיקר‬ ‫המעשה‬ ‫‪:69‬‬ ‫בני־האדם‬ ‫מיתה‪ :‬ה מ י ת ה היא כ ל י ה מ ו ח ל ט ת ‪ :84‬מ י ת ה‬
‫ה ד י ב ו ר ‪ :151‬״ מ ע ש ה ה ר ק ו ל ס ״ ‪178‬‬ ‫‪ -‬ת ו פ ע ת ה ט ב ע ‪ :154‬מ י ת ת ־ נ ש י ק ה ‪:95‬‬
‫מפלגה‪ :‬מ פ ל ג ת ־ ה ע ם ‪ :260‬מ פ ל ג ת ־ ה א צ ו ל ה‬ ‫ע ד י פ ה מ י ת ה מחיים ש פ ל י ם ‪ :147‬מ י ת ה‬
‫‪260‬‬ ‫מ ר צ ו ן ‪147‬‬

‫‪299‬‬
 ‫מפתחות‬

‫נ ב י א ‪ ,‬נ ב י א י ם ‪151 87 23‬‬ ‫מצב! מ צ ב ח ב ר ת י ‪ :47‬מ צ ב נ ו א ש ‪148‬‬

‫ג ב ל ‪ ;272 24‬ג ב ל ־ ה ק ס מ י ם ‪41‬‬ ‫מצביא‪ ,‬מ צ ב י א י ם ‪256 29‬‬
‫נ ג ע ‪ ;65‬נ ג ע י הסמים ו ה מ ת י ר נ ו ת ה מ י נ י ת‬ ‫״עשה״‬ ‫של‬ ‫מצוות‬ ‫מ צ ו ו ת ‪!40‬‬ ‫מצווה‪,‬‬
‫‪219‬‬ ‫ו ״ ל א ־ ת ע ש ה ״ ‪ !57‬מ צ ו ו ת ה א ל ‪219 215‬‬
‫‪:79‬‬ ‫נדיבות־רוח‬ ‫‪;239‬‬ ‫‪172‬‬ ‫נדיבות‬ ‫מצוקה‪ ,‬מצוקות! מ צ ו ק ו ת י ה ם ש ל ב נ י ‪ -‬א נ ו ש‬
‫נ ד י ב ו ת ־ ה ל ב ‪163‬‬ ‫‪ :51‬ה מ צ ו ק ה ה א נ ו ש י ת ‪ :51‬מ צ ו ק ת ה ז ו ל ת‬
‫״ נ ו ב י ל י ט א ס ״ ‪255‬‬ ‫‪ :61‬מ צ ו ק ת ־ ר ע ב ‪ !163‬מ ק ו ר ה מ צ ו ק ה ‪274‬‬
‫נ ו ע ר ‪ ;228‬ח י נ ו ך ה נ ו ע ר ‪272‬‬ ‫ונסיבות‬ ‫המציאות‬ ‫תכלית‬ ‫מציאות‪:‬‬
‫נורמות‪ :‬נורמות מוסריות המשו‪-‬‬ ‫נורמה‪,‬‬ ‫‪:54‬‬ ‫המציאות‬ ‫חקר‬ ‫‪:29‬‬ ‫התרחשותה‬
‫של‬ ‫ל ע מ י ם שונים ‪ :19‬נ ו ר מ ו ת‬ ‫תפות‬ ‫ב מ צ י א ו ת ‪ :116‬מ צ י א ו ת ו ש ל‬ ‫הסתכלות‬
‫ה ת נ ה ג ו ת ‪ :162‬ה נ ו ר מ ו ת ה א ת י ו ת ‪215‬‬ ‫ה ר ע ב ע ו ל ם ‪ :229 207‬מ צ י א ו ת ם ש ל א ל י ם‬
‫נ ח ת ‪ :‬נ ח ת י ר ו ח ‪137 87 59‬‬ ‫‪216 215‬‬
‫נטיה‪ ,‬נטיות‪ :‬נטיות דיימוניות ‪ :44‬נ ט י ו ת‬ ‫מצפון‪ :‬מצפון מ ו ס ר י ה מ נ ח ה א ת ה א ד ם ‪:19‬‬
‫ר ע ו ת ‪ ;79‬נטיה ל מ ע ש י ם ט ו ב י ם ‪80‬‬ ‫ה נ ח י ו ת כ ל ל י ו ת ש ל המצפון ‪ :19‬מ ה ו ת ו‬
‫ניגוד‪ ,‬ניגודים‪ :‬ה נ י ג ו ד י ם משלימים א ל ו א ת‬ ‫ש ל המצפון ‪ :218‬ייסורי מצפון ‪ :227‬ק ו ל‬
‫ה נ י ג ו ד שבין ס ו ב ו ר ע ‪:60‬‬ ‫א ל ו ‪;59‬‬ ‫המצפון ‪258‬‬
‫ה נ י ג ו ד י ם הקיצוניים ‪186‬‬ ‫מ ק ד ש ‪256 242 173‬‬
‫נימוס‪ ,‬נימוסים ‪ ;239‬נימוסים ט ו ב י ם ‪66‬‬ ‫מקור‪ :‬ה מ ק ו ר ל ש ג ש ו ג ו ל ש פ ע ‪ !58‬מ ו ס ר י‬
‫נימוק‪ ,‬נימוקים ‪ ;77 67‬הנימוקים ה מ נ ו ג ד י ם‬ ‫ה ו א מ ה ש מ ק ו ר ו ב ש כ ל ו ל א ב ר ג ש ‪!135‬‬
‫החיים ‪ ;207‬מ ק ו ר מ צ ו ק ה ‪:274‬‬ ‫מקור‬
‫‪ :175‬נימוקים מ ש כ נ ע י ם ‪175‬‬
‫מ ק ו ר ה א ו ש ר ‪243‬‬
‫ניצול‪ :‬נ י צ ו ל הזולת ‪34‬‬
‫מ ק צ ו ע ‪244 75 73‬‬
‫נכסים‬ ‫ה נ כ ס י ם ‪;70‬‬ ‫ריבוי‬ ‫נכסים;‬ ‫נכס‪,‬‬
‫חיצוניים ‪ :85‬נ כ ס י ם חומריים ‪ :162‬נ כ ס י ם‬ ‫מ ק ר ה ‪ ,‬מ ק ר י ם ‪ :224 47‬יד ה מ ק ר ה ‪238‬‬
‫מדומים ‪ :173‬נ כ ס י ם ג ש מ י י ם ‪:227 209‬‬ ‫מרום‪ :‬מ ר ו ם י ה צ ל ח ה ‪231‬‬
‫נ כ ס י ם ר ו ח נ י י ם ‪ ;228 144 102‬ה נ כ ס י ם‬ ‫מ פ ל צ ת ‪ ,‬מ פ ל צ ו ת ‪178 152 34‬‬
‫האמיתיים ‪ :144 143‬נ כ ס י ם י ק ר י ־ ע ר ך‬ ‫צ ו ר ו ת ש ל ה מ ש ט ר ‪ :186‬מ ש ט ר‬ ‫משטר‪:‬‬
‫‪ ;135‬ה נ כ ס ה ע י ק ר י ‪89‬‬ ‫מדיני ‪ :188 104 77‬ת י א ו ר ה מ ש ט ר י ם‬
‫נ ס י ב ו ת ‪ ;20‬נ ס י ב ו ת ח י צ ו נ י ו ת ‪15‬‬ ‫נסיבה‪,‬‬ ‫המדיניים ‪ :127‬ה מ ש ט ר המדיני האידיאלי‬
‫‪237‬‬ ‫‪ :94‬ה מ ש ט ר ה מ ע ו ר ב ‪ ;186 129‬ה מ ש ט ר‬
‫ה ד י מ ו ק ר א ט י ‪82 68 49‬‬
‫נסיון ‪ ;162 114‬הנסיון האישי ‪ ;125‬נסיון‬
‫מ ש מ ע ו ת ‪ :‬מ ש מ ע ו ת ט ר א ג י ת ‪ :48‬מ ש מ ע ו ת‬
‫החיים ‪137‬‬
‫מ ו ס ר י ת ‪ :95‬מ ש מ ע ו ת ה י ס ט ו ר י ת ‪;214‬‬
‫נפש‪ ,‬נפשות‪ :‬ח ל ק י נ פ ש ‪ ;217‬נפש ה א ד ם ‪47‬‬
‫מ ש מ ע ו ת החיים ‪227 48‬‬
‫‪ :103 51‬נ פ ש ב ר י א ה ‪ ;161152‬נ פ ש ח ו ל ה‬
‫מ ש מ ע ת ‪ :56‬מ ש מ ע ת ח מ ו ר ה ‪210‬‬
‫‪ :152‬ח ש ב ו ן ה נ פ ש ‪ :149‬ג ב ו ר ת ה נ פ ש‬
‫משען‪ :‬משען מ ו ס ר י ‪162‬‬
‫‪ :190‬ה ה י ש א ר ו ת ש ל ה נ פ ש א ו כליונה ‪84‬‬
‫משפחה‪ ,‬מ ש פ ח ו ת ‪ ;255 252 95 44‬מ ש פ ח ו ת‬
‫‪ :95‬א ל מ ו ת ה ש ל ה נ פ ש ‪ :194 193‬ג ל ג ו ל‬
‫ה נ פ ש ‪ ;60 56‬ה נ פ ש ה כ ל ו א ה ב ג ו ף ‪:40‬‬ ‫ב ר ו כ ו ת ילדים ‪253‬‬
‫‪:17‬‬ ‫המוסרי‬ ‫המשפט‬ ‫משפטים‪:‬‬ ‫משפט‪,‬‬
‫נ פ ש היקום ‪134 109‬‬
‫מ ש פ ט י ם מיטאפיסיים ‪ :215‬משפטי ש ב ח‬
‫נץ! הנץ והזמיר ‪32‬‬
‫או גנאי ‪224‬‬
‫נ צ ר ו ת ‪248‬‬
‫מ ת ח ‪ ,‬מתחים‪ :‬מ ת ח י ם ח ב ר ת י י ם ‪254‬‬
‫נ ק ו ד ה ‪ ,‬נ ק ו ד ו ת ‪ :‬ש ת י נ ק ו ד ו ת ראייה ״ ב ע ד ״‬
‫מ ת י נ ו ת ‪243 175 172 171 163 118 65 16‬‬
‫ו ״ נ ג ד ״ ‪178‬‬
‫נקמות‬ ‫‪:44‬‬ ‫נקמת־הדם‬ ‫נקמות‪:‬‬ ‫נקמה‪,‬‬
‫ני‬
‫איומות ‪261‬‬
‫נ ש מ ה ‪ ,‬נ ש מ ו ת ‪193 99 49 26‬‬ ‫נ ב ו א ה ‪ ,‬נ ב ו א ו ת ‪ :207‬נ ב ו א ו ת ה א י צ ט ג נ י נ י ם‬
‫נשק‪ :‬שימוש ב נ ש ק ‪109‬‬ ‫‪223‬‬

‫‪300‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫ס ת י ר ה ‪ ,‬ס ת י ר ו ת ‪190 50 43 19‬‬ ‫ס‬

‫סאנקציות‪ :‬הסאנקציות המשפ‪-‬‬ ‫סאנקציה‪,‬‬
‫ע‬ ‫ט י ו ת ‪224‬‬

‫ע ב ד ‪ ,‬ע ב ד י ם ‪150 136 135 107 87 69 50 18‬‬ ‫ס ב ל ‪ ;251 232 231 163 154 49 46 43‬ס ב ל ם‬

‫ו ב מ ק ו מ ו ת הרבה‪ :‬ע ב ד מ ש ו ח ר ר ‪152 150‬‬ ‫ש ל בני־אדם ‪ :51‬ה ס ב ל ל ל א נ ש ו א ‪:148‬‬

‫ע ב ד ו ת ‪196 15‬‬ ‫ה ס ב ל הוא ח ל ק ב ל ת י י נ פ ר ד מן החיים‬

‫ע ב ו ד ה ‪272 157 34‬‬ ‫‪ :154‬ה ס ב ל ה ר ו ח נ י ‪ :232‬ה ס ב ל ה ג ו פ נ י‬

‫ע ד י פ ו ת ‪ :271‬ס ו ל ם ה ע ד י פ ו י ו ת ‪274‬‬ ‫‪232‬‬

‫ע ו ו ל ‪ 68 67 59 55 48 46 28‬ו ב מ ק ו מ ו ת‬ ‫ס ב ל נ ו ת ‪194 182 166 45‬‬
‫ה ע ו ו ל האנוכיי ‪ :67‬ע ו ש י ־ ע ו ו ל‬ ‫הרבה‪:‬‬ ‫ס ג ו ל ה ‪ ,‬ס ג ו ל ו ת ‪ :15‬ה ס ג ו ל ה הטובה ‪101 15‬‬
‫‪ :60‬ג ר י מ ת ע ו ו ל ל ז ו ל ת ‪95‬‬ ‫‪ :268 120 117 115‬ה ס ג ו ל ה ה ע י ק ר י ת ‪81‬‬
‫עוון‪ ,‬ע ו ו נ ו ת ‪ :231 135 55 38‬עוונות ה א ד ם‬ ‫‪243‬‬
‫‪16‬‬ ‫ס ג פ נ ו ת ‪151‬‬
‫עוז‪ :‬ע ו ז י ר ו ח ‪151 65 58‬‬ ‫ס ד ר ‪ :‬ה ס ד ר ה מ ו ס ר י ‪267‬‬
‫ע ו ל ‪ :258‬ע ו ל ש י ע ב ו ד ‪132‬‬ ‫ס ו ב ל נ ו ת ‪ :262 247 245 220‬ס ו ב ל נ ו ת ד ת י ת‬
‫עולם‪ :‬ב ו ר א ה ע ו ל ם ‪ :40‬ע ו ל ם ומלואו ‪43‬‬ ‫‪ :247‬ס ו ב ל נ ו ת ה ד ד י ת ‪249 220‬‬
‫‪ :227‬ס ד ר ־ ה ע ו ל ם ‪ :44‬ה ע ו ל ם ה ע ת י ק ‪47‬‬ ‫ס ו ל י ד א ר י ו ת ‪157‬‬
‫ה ע ו ל ם הפינומנאלי ‪:223 59 56‬‬ ‫‪;167‬‬ ‫סולם‪ :‬ס ו ל ם ד ר ג ו ת ‪ :105‬ס ו ל ם העדיפויות‬
‫ע ו ל ם האידיאות ‪101 96‬‬ ‫‪274‬‬
‫ע ו נ ג ‪ :166‬ס ו ג י ם ש ל ע ו נ ג ‪ :165‬״ ה ע ו נ ג‬ ‫סוס‪ ,‬ס ו ס י ם ‪85 58‬‬
‫שלווה״ )העונג הקאטאסטמאטי(‬ ‫מתוך‬ ‫ס ו ס י ו ת ‪85‬‬
‫‪ :165 88‬העונג הקינטי ‪165‬‬ ‫סופיסטים‬ ‫‪:64-63‬‬ ‫סופיסטים‬ ‫סופיסט‪,‬‬
‫עוני ‪268 196 177 150‬‬ ‫ו ת י ק י ם ‪ :67-64‬ס ו פ י ס ט י ם צעירים ‪70-67‬‬
‫עונש‪ ,‬ע ו נ ש י ם ‪ 55 48 41 34 28 27‬ו ב מ ק ו מ ו ת‬ ‫סטואה‪ :‬הסטואה הישנה ‪ :136-133‬הסטואה‬
‫ה ר ב ה ‪ :‬העונשים ש ל א ח ר המוות ‪193 166‬‬ ‫‪ :139-137‬הסטואה ה צ ע י ר ה‬ ‫האמצעית‬
‫עוצמה ‪167 162 70 67‬‬ ‫‪158-140‬‬
‫ע ו ש ר ‪ :268 189 163135 61 38‬ע ו ש ר חומרי‬ ‫ס ט ו א י ק נ י ם ‪ 158-133‬ו ב מ ק ו מ ו ת‬ ‫סטואיקן‪,‬‬
‫‪:258‬‬ ‫העושר‬ ‫אחר‬ ‫הלהיטות‬ ‫‪:228‬‬ ‫הרבה‬
‫״ ה ע ו ש ר הוא ס י ב ת ה ר ע ו ת ‪ . . .‬״ ‪258‬‬ ‫הסיבה‬ ‫ס י ב ו ת ‪ :‬סוגי ס י ב ו ת ‪:223‬‬ ‫סיבה‪,‬‬
‫עזרה‪ :‬ע ז ר ה הדדית ‪ :145‬ע ז ר ה ל ז ו ל ת ‪155‬‬ ‫ה ר א צ י ו נ א ל י ת ‪ :69‬ס י ב ו ת חיצוניות ‪166‬‬
‫‪250‬‬ ‫‪ :223‬ס י ב ו ת ק ד ו מ ו ת ‪ :222‬ס י ב ה ה כ ר ח י ת ‪,‬‬
‫עיוורון ‪166 162‬‬ ‫ס ב י ר ה או מ ק ר י ת ‪223‬‬
‫עיון‪ ,‬עיונים‪ :‬העיון ה א פ ר י ו ר י ‪ :114‬עיונים‬ ‫ס י פ ו ק ‪ :162‬ס י פ ו ק נפשי ‪ :61‬סיפוק ה צ ר כ י ם‬
‫פילוסופיים ‪146‬‬ ‫‪255‬‬
‫עילה‪ ,‬ע י ל ו ת ‪ :223‬עילה ל מ ל ח מ ו ת ‪274‬‬ ‫ס כ נ ו ת ‪:267 172 106 83 80 24‬‬ ‫סכנה‪,‬‬
‫עימות ‪233 58‬‬ ‫ע מ י ד ה ב ס כ נ ו ת ‪192‬‬
‫עין‪ ,‬עיניים‪ :‬עיני האדם ‪ :210‬ע י נ י י ר ו ח ‪210‬‬ ‫הלב‬ ‫ס כ ס ו ך בין‬ ‫ס כ ס ו כ י ם ‪:162‬‬ ‫סכסוך‪,‬‬
‫עינוי‪ ,‬עינויים ‪235 196 149‬‬ ‫ו ה ש כ ל ‪ :28‬ה ס כ ס ו כ י ם הפאטאליים ‪:48‬‬
‫עיסוק‪ :‬ע י ס ו ק ב ה כ ר ה ‪273‬‬ ‫ס כ ס ו כ י ם פנימיים ‪70‬‬
‫עיצוב‪ :‬ע י צ ו ב אופי ‪271‬‬ ‫ס ל י ד ה ‪ :196‬ס ל י ד ה מ ת ע נ ו ג ו ת ־ ה ע ו ל ם ‪154‬‬
‫עיר‪ ,‬ע ר י ם ‪ :185 73 65 56‬ע י ר מדינה ‪153‬‬ ‫ס מ כ ו ת ‪83 47‬‬
‫‪168‬‬ ‫את‬ ‫מבשרת‬ ‫אחת‬ ‫״אין ס נ ו נ י ת‬ ‫סנונית‪:‬‬
‫עלה‪ ,‬עלים‪ :‬עלייהעץ ‪ :37‬עלים ה נ ג ר פ י ם‬ ‫ה א ב י ב ‪ . . .‬״ ‪240‬‬
‫ב י ע ר ‪29‬‬ ‫י‬ ‫ס פ י ק ו ל א צ י ה ‪63‬‬
‫עלילה‪ ,‬ע ל י ל ו ת ‪ :33 25‬ע ל י ל ו ת ־ ה ש ו ו א ‪77‬‬ ‫ספקן‪ ,‬ס פ ק נ י ם ‪243 182-170 16‬‬
‫עם‪ ,‬עמים‪ :‬העמים הניידים ‪ :18‬ה ע ם היווני‬ ‫ס פ ק נ ו ת ‪182-170‬‬
‫‪ :260 45 18‬ט ו ב ת ה ע ם ‪ :49‬עמי אסיה ‪:18‬‬ ‫סקפטיקן‪ ,‬ס ק פ ט י ק נ י ם ‪170‬‬

‫‪301‬‬
 ‫מפתחות‬

‫‪ :41‬ה פ ו ל ח נ ו ת המיסטיים ‪ :57‬פ ו ל ח ן ד ת י‬ ‫ה ש ת ל ט ו ת ע ל ה ע ם ‪ :64‬פשוטי ה ע ם ‪82 68‬‬

‫‪ :133‬פ ו ל ח ן ה א ל י ם ‪247‬‬ ‫‪260‬‬
‫פ ו ל י ג מ י ה ‪17‬‬ ‫ע מ ד ו ת ‪ :48‬ה ע מ ד ו ת ה ש ו נ ו ת ‪:48‬‬ ‫עמדה‪,‬‬
‫פ ו ל י ט י ק ה ‪133 129 126‬‬ ‫ע מ ד ה פ ו ל מ ו ס י ת ‪ :95‬ע מ ד ה נ ב ו נ ה ‪:173‬‬
‫פוליס‪ :‬ה ״ פ ו ל י ס ״ ה י ו ו נ י ת ‪252‬‬ ‫ע מ ד ו ת ־ ה כ ו ח ב מ ד י נ ה ‪260‬‬
‫פולמוס‪ :‬ד ב ר י פ ו ל מ ו ס ‪174‬‬ ‫עמידה‪ :‬ע מ י ד ה בפני ק ש י י ם ‪195‬‬
‫פ ו ע ל ‪ ,‬פועלים‪ :‬ש כ י ר ת פ ו ע ל י ם ‪32‬‬ ‫ע מ ל ‪ :272 ,233‬עמל־כפיים ‪50 34‬‬
‫פ ו ר ע נ ו ת ‪ ,‬פ ו ר ע נ ו י ו ת ‪93 70 61 38 27 16‬‬ ‫ע נ ו ו ה ‪248 239‬‬
‫ובמקומות הרבה‬ ‫עני‪ ,‬עניים ‪254 82‬‬
‫פ ח ד ‪ ,‬פחדים‪ :‬סוגי ה פ ח ד ‪ :144‬פ ח ד מ פ נ י‬ ‫‪:82‬‬ ‫אנושיים‬ ‫עניינים‬ ‫עניינים‪:‬‬ ‫עניין‪,‬‬
‫ה ע ו נ ש ‪ :69‬פ ח ד מ פ נ י האלים ‪:189 69‬‬ ‫עניינים פ ר ט י י ם ‪ :127‬עניינים מ ש ו ת פ י ם‬
‫פ ח ד מפני ה מ ו ו ת ‪:191 147 84 79 62‬‬ ‫‪ :127‬ענייני צ י ב ו ר ‪ :81‬ענייני ה מ ד י נ ה‬
‫פ ח ד י ם נפשיים ‪162‬‬ ‫‪ :262 168‬ענייני ח י נ ו ך ‪273 272‬‬
‫פ ח ד נ ו ת ‪119 82 67‬‬ ‫ע ס ק ‪ ,‬עסקים‪ :‬ע ס ק י ־ צ י ב ו ר ‪141‬‬
‫‪paidcia) 8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫פיידיאה‬ ‫ע צ ה ‪ :222 28‬ע צ ת ו ש ל ח כ ם ‪32‬‬
‫פ י ל א נ ט ר ו פ י ה ‪139‬‬ ‫ע צ מ א ו ת ‪ :265 167 153‬ע צ מ א ו ת ו ש ל ה ח כ ם‬
‫פילוסופיה‪ :‬הפילוסופיה היוונית ‪60 40 33‬‬ ‫‪67‬‬
‫הספיקו־‬ ‫העיונית‬ ‫הפילוסופיה‬ ‫‪:98‬‬ ‫ע ק ר ו ן ‪ ,‬ע ק ר ו נ ו ת ‪ :‬ע ק ר ו נ ו ת מ ו ס ר ‪109 19‬‬
‫ל א ט י ב י ת ‪ :63‬עידוד ל פ י ל ו ס ו פ י ה ‪:114‬‬ ‫‪ :271 179‬א ר ב ע ה ע ק ר ו נ ו ת ל ר י פ ו י ה נ פ ש‬
‫הפילוסופיה ש ל ה ט ב ע ‪ :115‬הפילוסופיה‬ ‫ע ק ר ו ן ט ב ע י ‪ :215‬ע ק ר ו נ ו ת‬ ‫‪:167-166‬‬
‫ה ה ל נ י ס ט י ת ‪ :132‬ה פ י ל ו ס ו פ י ה ה ס ט ו א י ת‬ ‫חינוכיים ‪273 272 271‬‬
‫‪ :141‬ה פ י ל ו ס ו פ י ה ה א פ י ק ו ר א י ת ‪:164 162‬‬ ‫עריץ‪ ,‬ע ר י צ י ם ‪ :67 49‬ע ר י צ י ם א ו ל י ג א ר כ י י ם‬
‫הפילוסופיה ה ס י נ ק ר ט י ס ט י ת ‪205‬‬ ‫‪ :75‬מ ע ש י ה ע ר י צ י ם ‪144‬‬
‫פ י ס ו ל ‪124 73‬‬ ‫ע ר י צ ו ת ‪127 67‬‬
‫‪:191‬‬ ‫‪177‬‬ ‫‪164‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪132‬‬ ‫‪129‬‬ ‫פיסיקה‬ ‫ע ר ך ‪ ,‬ערכים‪ :‬מ ע ר כ ת ע ר כ י ם מ ו ס ר י י ם ‪17‬‬
‫ה פ י ס י ק ה ה א ט ו מ י ס ט י ת ‪168‬‬ ‫‪ :219 216‬ע ר כ י ה ט ו ב והיפה ‪ :219‬ע ר כ י‬
‫פ י ר ו ש ‪ ,‬פ י ר ו ש י ם ‪ :55 17‬פ י ר ו ש ר צ י ו נ א ל י‬ ‫ה ח ס ד ‪ ,‬הענווה ו ה ס ו ב ל נ ו ת ‪ :248‬ע ר כ י ם‬
‫ו א ל י ג ו ר י ‪86‬‬ ‫‪:272‬‬ ‫בערכים‬ ‫אמונה‬ ‫‪:273‬‬ ‫רוחניים‬
‫פ י ת א ג ו ר א י ‪ ,‬פ י ת א ג ו ר א י ם ‪204 109 98 60‬‬ ‫ה ע ר כ י ם ה ד ת י י ם ‪ :47‬ע ר ך החיים ‪ :49‬ע ר ך‬
‫‪242‬‬ ‫מ ח י י ב ‪ :34‬ע ר כ י מ ו ס ר ‪219 216 40‬‬
‫פיתוח‪ :‬פ י ת ו ח האישיות ‪273‬‬ ‫עשייה‪ :‬ע ש י י ת ע ו ו ל ‪ :68‬ע ש י י ת פ ש ע י ם ‪:80‬‬
‫ע ש י י ת ר ע ‪106‬‬
‫פ נ י ק ס ‪145‬‬ ‫ע ש י ר י ם ‪ :61 18‬ה ע ש י ר י ם ר ו ד פ י‬ ‫עשיר‪,‬‬
‫פ נ ס ‪227‬‬ ‫ה ב צ ע ‪254‬‬
‫פ ס י כ ו ל ו ג י ה ‪115 97‬‬ ‫עת‪ :‬ע ת ה צ ל ח ה ו ע ת צ ר ה ‪182‬‬
‫פסימיזם‪ ,‬פ ס י מ י ו ת ‪251 231 230 228 49‬‬
‫פ ס י מ י ס ט ‪ ,‬פ ס י מ י ס ט י ם ‪232‬‬ ‫פ‬
‫פ ע ו ל ו ת ‪ :‬ה פ ע ו ל ו ת ה ט ב ע י ו ת ‪191‬‬ ‫פעולה‪,‬‬ ‫פ א ט א ל י ז ם ‪222‬‬
‫פעולות‬ ‫‪:124‬‬ ‫הפעולה‬ ‫הצלחת‬ ‫‪:209‬‬ ‫פ א ט ר י ו ט ‪ ,‬פ א ט ר י ו ט י ם ‪83 82‬‬
‫א ל י מ ו ת ו א כ ז ר י ו ת ‪168‬‬ ‫פ א ט ר י ו ט י ו ת ‪80‬‬
‫ה פ ע י ל ו ת ה מ ע ש י ת ‪ :124‬פ ע י ל ו ת‬ ‫פעילות‪:‬‬ ‫פ א צ י פ י ס ט ‪50‬‬
‫מ ד י נ י ת ‪ :272 64‬פ ע י ל ו ת ר ו ח נ י ת ש ל‬ ‫פ א ר א ד ו ק ס ‪ ,‬פ א ר א ד ו ק ס י ם ‪135‬‬
‫‪:124‬‬ ‫היוצרת‬ ‫הפעילות‬ ‫‪:123‬‬ ‫האדם‬ ‫פ א ר ו ד י ה ‪ ,‬פ א ר ו ד י ו ת ‪172‬‬
‫פעילות‬ ‫‪:226‬‬ ‫ה ע י ו נ י ת ‪124‬‬ ‫הפעילות‬ ‫פ ג י ע ‪ ,‬פ ג י ע ו ת ‪ :246 171‬פ ג י ע ת ה מ ו י ר ה ‪:38‬‬
‫ש כ ל י ת ו מ ו ס ר י ת ‪217 126‬‬ ‫פ ג י ע ה ב ז ו ל ת ‪244‬‬
‫פ ע ר ‪ :‬ה פ ע ר בין ה ע ש י ר י ם לבין ה ע נ י י ם ‪106‬‬ ‫פ ג ע ‪ ,‬פ ג ע י ם ‪243 31‬‬
‫‪ :254‬פ ע ר עמוק בין הרצוי והמצוי ‪:249‬‬ ‫פ ו ל ח נ ו ת ‪ :‬הפולחן ל כ ב ו ד ד י ו נ י ס ו ס‬ ‫פולחן‪,‬‬

‫‪302‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫ק‬ ‫ה ט כ נ ו ל ו ג י ת ובין‬ ‫הקידמה‬ ‫בין‬ ‫הפער‬

‫ק ד ח ת ‪87‬‬ ‫ה ק י ד מ ה ה מ ו ס ר י ת ‪274‬‬
‫ק ו נ פ ל י ק ט ‪ ,‬קונפליקטים‪ :‬ק ו נ פ ל י ק ט י ם ח ב ר ־‬ ‫פ ר ו ב ל י מ א ט י ו ת ‪ :‬פ ר ו ב ל י מ א ט י ו ת מ ו ס ר י ת ‪43‬‬
‫ת י י ם ־ כ ל כ ל י י ם ‪255‬‬ ‫‪peripatos) 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬ ‫פריפאטוס‬
‫ק ו ס מ ו ס ‪250 152 138 33‬‬ ‫פריפאטטי‪ ,‬פ ר י פ א ט ט י ם ‪178 130-129 113‬‬
‫ק ו ס מ ו פ ו ל י ט ‪ ,‬ק ו ס מ ו פ ו ל י ט י ם ‪158‬‬ ‫‪192 191‬‬
‫ק ו ס מ ו פ ו ל י ט י ו ת ‪265‬‬ ‫פשעי‬ ‫ה פ ש ע ‪:60‬‬ ‫מקור‬ ‫פשעים‪:‬‬ ‫פשע‪,‬‬
‫ק ו ר ‪166 161 55‬‬ ‫הפשעים‬ ‫‪:145‬‬ ‫ושחיתותה‬ ‫המדינה‬
‫ק י ד מ ה ‪ :74‬ק י ד מ ה ב ת ו ל ד ו ת ה א נ ו ש ו ת ‪:266‬‬ ‫ה ג ל ו י י ם ‪168‬‬
‫ק י ד מ ה ט כ נ י ת ‪269 258‬‬ ‫פ ש ר ‪ :‬פ ש ר החיים ‪227‬‬
‫קיום‪ :‬הקיום ש ל ה ט ו ב א ו ה ר ע ‪ :182‬הקיום‬
‫הגשמי ‪ ;204‬קיומם ש ל האלים ‪:216‬‬ ‫צ‬
‫הקיום האנושי ‪232‬‬ ‫צ ב א ‪255 88‬‬
‫קיניות‪ :‬ש ב ח י ה ק י נ י ו ת ‪151‬‬ ‫צ ב י ע ו ת ‪ :155 69‬צ ב י ע ו ת כלפי ה ז ו ל ת ‪155‬‬
‫קיניקאן‪ ,‬ק י נ י ק א נ י ם ‪264 151 133 8 8 - 8 5 81‬‬ ‫צדיק‪ ,‬צ ד י ק י ם ‪ :177 39 34‬צ ד י ק ו ר ע לו ‪:43‬‬
‫‪271‬‬ ‫״ צ ד י ק ו ר ע לו‪ ,‬ר ש ע ו ט ו ב לו״ ‪230 44 43‬‬
‫ק י צ ו נ י ו ת ‪273 219‬‬ ‫צדק‪ :‬ע ר כ ו ש ל ה צ ד ק ‪ :176‬ח ו ש ־ ה צ ד ק ‪:186‬‬
‫קירבה‬ ‫‪:223‬‬ ‫לאמת‬ ‫הקירבה‬ ‫קירבה‪:‬‬ ‫מ ע ל ת ה צ ד ק ‪ :199‬ר ו ד ף ה צ ד ק ‪ :186‬מ י ד ת‬
‫ל ו ו ד א ו ת ‪178‬‬ ‫ה צ ד ק ‪ :157 56‬ה צ ד ק החוקי ‪ ;119‬נאומיו‬
‫ק נ א ה ‪ :268 254 135 134 67 61 20‬ח מ ת‬ ‫ש ל ק א ר נ י א ד ס ע ל ה צ ד ק ‪176‬‬
‫ק נ א ה ‪50‬‬ ‫צו‪ :‬הצו ה ק א ט י ג ו ר י ‪ :218‬צו אלוהי ‪242‬‬
‫ק נ א ו ת ‪ :270 261 220‬ק נ א ו ת ד ת י ת ‪248‬‬ ‫צורה‪ ,‬צ ו ר ו ת ‪ :‬צ ו ר ו ת מ ו ח ש י ו ת ש ו נ ו ת ‪:59‬‬
‫‪;116‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪19‬‬ ‫קני־המידה‬ ‫קנה־מידה‪,‬‬ ‫מ ג ו ו נ ו ת ‪ :15‬צ ו ר ו ת ה מ ש ט ר י ם‬ ‫צורות‬
‫ק נ י ־ ה מ י ד ה המוסריים ‪17‬‬ ‫‪127‬‬
‫קניין‪ ,‬קניינים‪ :‬קנייני החיים המעולים ‪:15‬‬ ‫צ ו ר ך ‪ ,‬צרכים‪ :‬ה צ ר כ י ם ה ט ב ע י י ם ‪:166 143‬‬
‫ב י ט ו ל ו ש ל הקניין ה פ ר ט י ‪ :127‬הקניינים‬ ‫‪:243‬‬ ‫‪161‬‬ ‫והכרחיים‬ ‫טבעיים‬ ‫צרכים‬
‫‪:166‬‬ ‫העליון‬ ‫הקניין‬ ‫‪:165‬‬ ‫הרוחניים‬ ‫צ ר כ י ם ט ב ע י י ם א ב ל ל א ה כ ר ח י י ם ‪:161‬‬
‫הקניינים‬ ‫‪:192‬‬ ‫הרצויים‬ ‫הקניינים‬ ‫צורכי ה ר ו ח ה ט ב ע י י ם ו ה ה כ ר ח י י ם ‪:161‬‬
‫האמיתיים ‪ :196‬זלזול ב ק נ י י ן ה ז ו ל ת ‪:219‬‬ ‫הצורך‬ ‫‪:166‬‬ ‫‪165‬‬ ‫הגשמיים‬ ‫הצרכים‬
‫ת ש ו ק ה לקניין ‪270 258‬‬ ‫בשוויון ‪186‬‬
‫ק נ ס ‪246 176‬‬ ‫צ י ב ו ר ‪ :247 136‬צורכי ה צ י ב ו ר ‪:191 157‬‬
‫ק ש ר ‪ ,‬ק ש ר י ם ‪ :‬ק ש ר י ־ י ד י ד ו ת ‪:254 156 18‬‬ ‫ט ו ב ת ה צ י ב ו ר ‪ :254 157 136‬ח ל ק י צ י ב ו ר‬
‫ק ש ר י ־ ד ם ‪ :136‬ה ק ש ר בין ה מ ו ס ר ובין‬ ‫ש ו נ י ם ‪254‬‬
‫ה ד ת ‪ :216‬ק ש ר נפשי ‪237‬‬ ‫ציוויליזציה ‪267‬‬
‫ציור‪ ,‬ציורים ‪124 58‬‬
‫ר‬ ‫צמאו! ‪ :143‬צמאון ל ח ו כ מ ה ‪ :20‬צמאון ל ד ע ת‬
‫ר א י ה ‪ ,‬ר א י ו ת ‪262 246 180 89‬‬ ‫‪191‬‬
‫ראייה‪ :‬ר א י י ת י ה נ ו ל ד ‪32‬‬ ‫צ מ ר ת ‪ :‬צ מ ר ת ה ח ב ר ה ‪142‬‬
‫ר ג ש ‪ ,‬ר ג ש ו ת ‪ :‬ר ג ש ה א ה ב ה ‪ :251 50‬ר ג ש‬ ‫צ נ ז ו ר ה ‪247 246‬‬
‫ה י ד י ד ו ת ‪ :167 62‬ר ג ש י כ ב ו ד ‪:199 34‬‬ ‫צ נ י ע ו ת ‪ :267 154 61‬ח ו ס ר צ נ י ע ו ת ‪19‬‬
‫ר ג ש כ ב ו ד עצמי ‪ :244 34‬ר ג ש ד ת י ‪:43‬‬ ‫צעיר‪ ,‬צ ע י ר י ם ‪228 37 18‬‬
‫ר ג ש ו ת ב ל ת י ־ ר צ י ו נ א ל י י ם ‪50‬‬ ‫צער‪ :‬ר ג ע י צ ע ר ‪ :62‬צ ע ר נפשי ‪ :165‬צ ע ר‬
‫ר ד י פ ה ‪ ,‬ר ד י פ ו ת ‪ :247‬ר ד י פ ת י ה ב צ ע ‪243 70‬‬ ‫‪:232‬‬ ‫‪166‬‬ ‫הגסיסה‬ ‫צער‬ ‫‪:165‬‬ ‫פיסי‬
‫‪270 256‬‬ ‫צערם של‬ ‫ע ל ה צ ע ר ‪:195‬‬ ‫התגברות‬
‫ר ב ד י ם ‪ :48‬ר ב ד י ם ת ר ב ו ת י י ם ‪:35‬‬ ‫רובד‪,‬‬ ‫ב נ י ־ א ד ם ‪195‬‬
‫ה ר ו ב ד ה ח ב ר ת י ה מ ע ו ל ה ‪50‬‬ ‫צ ר ה ‪ ,‬צ ר ו ת ‪ :243 135 24‬ע ת צ ר ה ‪ :47‬מ ק ו ר‬
‫רודן‪ ,‬ר ו ד נ י ם ‪49‬‬ ‫ה צ ר ה ‪162‬‬

‫‪303‬‬
 ‫מפתחות‬
‫‪:89‬‬ ‫לגדולות‬ ‫שאיפה‬ ‫שאיפות‪:‬‬ ‫שאיפה‪,‬‬
‫ל ח ו כ מ ה ‪ :151‬השאיפה לחיים‬ ‫שאיפה‬
‫ח ב ר ת י י ם ‪ ;156‬שאיפה ל ב צ ע ‪162‬‬
‫ש ב ו ע ה ‪ :262 78‬ח י ל ו ל ה ש ב ו ע ה ‪261‬‬
‫ש ב ח ‪ ,‬ש ב ח י ם ‪142 19 13‬‬
‫שגעון ‪248 51‬‬
‫ש ד ר ה ‪ ,‬ש ד ר ו ת ‪ :‬ש ד ר ו ת ־ ה ע מ ו ד י ם ‪94‬‬
‫שואה ‪274 45 28‬‬
‫שודד‪ :‬ש ו ד ד ־ י ם ‪177‬‬
‫שוויון‪ :‬השוויון בין האזרחים ‪ :70‬ה צ ו ר ך‬
‫בשוויון ‪ :186‬שוויון־נפש ‪252‬‬
‫ש ו מ ר י ם ‪ ;272‬שומרי מ צ ו ו ת ־ ה א ל‬ ‫שומר‪,‬‬
‫‪222‬‬
‫שופט‪ ,‬שופטים ‪84 31‬‬
‫שוק‪ ,‬שווקים ‪133 87 59‬‬
‫ש ו ר ש ‪ ,‬ש ו ר ש י ם ‪ ;171 144 81‬ש ו ר ש י ם ש ל‬
‫ת ו ר ת ־ ה מ ו ס ר ‪215‬‬
‫השותפות בנשים ובילדים‬ ‫ש ו ת פ ו ת ‪:252‬‬
‫‪127‬‬
‫ש ח י ת ו ת ‪ :268 128‬גינוי ה ש ח י ת ו ת ‪142‬‬
‫ש ח ר ו ר ‪ :‬ש ח ר ו ר מן ה פ ח ד י ם ו ה ח ש ש ו ת ‪62‬‬
‫שיחה‪ ,‬שיחות‪ :‬שיחותיו ש ל ס ו ק ר א ט ס ‪:82‬‬
‫״ ה ש י ח ו ת ה ט ו ס ק ו ל א נ י ו ת ״ ‪193‬‬
‫שיטה‪ :‬ש י ט ת ה ה ו כ ח ה ‪ ;89‬ש י ט ת ה ה י ק ש י ם‬
‫‪ ;89‬ש י ט ת ה ב ח י ר ו ת ‪ :106‬ש י ט ת ה ד ד ש י ח‬
‫‪176‬‬
‫שיכנוע ‪ :28‬כוח ה ש י כ נ ו ע ‪ :175‬שיכנוע‬
‫הגיוני ‪219‬‬
‫שינוי‪ ,‬שינויים ‪ :57 55‬שינוי פ ת א ו מ י ב ג ו ר ל ו‬
‫ש ל ה ג י ב ו ר ‪43‬‬
‫ש י ע ב ו ד ‪ :138 134‬ע ו ל ה ש י ע ב ו ד ‪132‬‬
‫שיפוטים‪ :‬שיפוטים מוסריים ‪:13‬‬ ‫שיפוט‪,‬‬
‫השיפוט היווני ‪78‬‬
‫שיקול‪ :‬ש י ק ו ל נכון ‪ :120 119‬ש י ק ו ל ־ ד ע ת‬
‫‪ :120 59‬כוח ש י ק ו ל ‪ :124‬ה ש י ק ו ל ה ש כ ל י‬
‫‪ :218‬ה ש י ק ו ל ה ת ב ו נ י ‪218‬‬
‫שירות‪ :‬ש י ר ו ת מועיל ל מ ו ל ד ת ‪ ;89‬ה ש י ר ו ת‬
‫ה צ ב א י ‪ :255 107‬ש י ר ו ת למען המדינה‬
‫‪187‬‬
‫שכל‪ :‬ה ש כ ל ה י ש ר ‪:195 175 161 57 28 20‬‬
‫כוח ה ש כ ל ‪ :64‬חידוד ה ש כ ל ‪ :65‬פ י ג ו ר‬
‫ש כ ל י ‪ :79‬ע ו צ מ ת ו ו ש י כ ל ו ל ו ש ל ה ש כ ל‬
‫‪ :82‬ה ש כ ל ה ט ה ו ר ‪ :137‬ה ש כ ל הקוסמי‬
‫‪ ;229 138‬ה ש כ ל העליון ‪188‬‬
‫שכלול‪ :‬שיא ה ש כ ל ו ל ‪ ;64‬ש כ ל ו ל ת ה ל י ך‬
‫ה ח ש י ב ה ‪94‬‬
‫שכר‪ :‬ש כ ר הולם ‪ ;44‬ש כ ר י ל י מ ו ד ‪:75 63‬‬
‫‪304‬‬
‫ר ו ד ף ‪ ,‬רודפים‪ :‬ר ו ד פ י ב צ ע ‪;251 101 38‬‬
‫רודפי כ ב ו ד ‪ :101‬״ ר ו ד ף חוכמה״ ‪;101‬‬
‫רודפי ה ש ר ר ה ‪274‬‬
‫ר ו ו ח ה ‪274 68‬‬
‫רוח‪ :‬ר ו ח י ה א ד ם ‪ :30‬ח ל י פ ו ת ־ ה ר ו ח ‪ :20‬הלכי‬
‫ה נ פ ש ו ה ר ו ח ‪ :17‬רוח ג ב ו ר ה ו ל ח י מ ה ‪:18‬‬
‫עוז־הרוח ‪ :35‬מ ו ר ת ־ ר ו ח ‪ ;47‬מ צ ב י ר ו ח‬
‫‪ :49‬ע ו צ מ ת ה ר ו ח ‪ :199‬ר ו ח הסטואה ‪139‬‬
‫‪ :209‬ט ה ר ת ־ ה ר ו ח ‪ :194‬ר ע ו ת ־ ר ו ח ‪:143‬‬
‫ש פ ל י ־ ה ר ו ח ‪119 68‬‬
‫רופא‪ ,‬רופאים ‪222 151 63 60‬‬
‫ר ח מ י ם ‪166 156 154 152 78 26‬‬
‫ר י א ל י ס ט ‪264 47‬‬
‫ר י ב ו י ‪ :109‬ר י ב ו י ה נ כ ס י ם ‪70‬‬
‫ר י ט ו ר ‪ ,‬ר י ט ו ר י ם ‪78 74 68 64‬‬
‫ר י ט ו ר י ק ה ‪178 140 115 68 66 63‬‬
‫ריסון‪ :‬ריסון ה ת א ו ו ת ‪272‬‬
‫ר י פ ו ב ל י ק ה ‪ :187 185‬ה ר י פ ו ב ל י ק ה ה ר ו מ א י ת‬
‫ה ק ד ו מ ה ‪ : 186‬ש ק י ע ת ה ש ל ה ר י פ ו ב ל י ק ה‬
‫ה ר ו מ י ת ‪261‬‬
‫ריפוי ‪ :120‬ריפוי ה צ ע ר ‪166‬‬
‫ריפיון‪ :‬ריפיון ר ו ח ‪89‬‬
‫תחושת‬ ‫‪:228‬‬ ‫פנימית‬ ‫ריקנות‬ ‫ריקנות‪:‬‬
‫ה ר י ק נ ו ת הקיומית ‪228‬‬
‫רכוש‪ :‬ר כ ו ש פ ר ט י ‪ :106 105‬ה ר כ ו ש ש ל‬
‫ה ז ו ל ת ‪ :177‬ר כ ו ש ה כ ל ל ‪252‬‬
‫ה ר ל א ט י ב י ו ת ה מ ו ס ר י ת ‪17‬‬ ‫רלאטיביות‪:‬‬
‫ר ל א ט י ב י ס ט י ם ‪20‬‬ ‫רלאטיביסט‪,‬‬
‫ר מ ה ‪ :68‬ה ר מ ה ה מ ו ס ר י ת ‪61‬‬
‫רע; ה ר ע ‪;228 181 166 85 39 28 18 15 13‬‬
‫ה ר ע ה מ ו ח ל ט ‪ :16‬ה ר ע המדומה ‪135‬‬
‫ר ע ב ‪240 161 143 26‬‬
‫רעה‪ :‬ג ר י מ ת ר ע ה ועוול ל ר ע ה ו ‪ :19‬ס י ב ת‬
‫ה ר ע ה ‪ :48‬מ ק ו ר ה ר ע ה ‪ :48‬ה ר ע ה ה ג ד ו ל ה‬
‫ב י ו ת ר ‪194‬‬
‫רעיון‪ ,‬רעיונות‪ :‬ה ר ע י ו נ ו ת הפוליטיים ‪:94‬‬
‫ר ע י ו נ ו ת נ א צ ל י ם ‪162‬‬
‫ר פ ו א ה ‪179 38‬‬
‫רצון ‪ :249 219 69 36 15‬רצון האלים ‪28 26‬‬
‫‪ :215‬ר צ ו נ ו ש ל זיאוס ‪ :28‬רצון חופשי‬
‫‪224 222 165‬‬
‫ר צ י ו נ א ל י ס ט ‪50‬‬
‫ר ש ע ‪ ,‬ר ש ע י ם ‪239 38 15‬‬
‫ר ש ע ו ת ‪267 239 144 139 32‬‬
‫ש‬
‫ש א ו ל ‪231 84 41 26‬‬
 ‫מפתח העניינים‬

‫ת ב ל ‪ :‬ת ב ל ומלואה ‪ !265 83‬ת ב ל כולה ‪136‬‬ ‫ש כ ר חומרי ‪75‬‬

‫‪207‬‬ ‫שלווה‪ :‬ש ל ו ו ת ־ ה נ פ ש ‪175 167 154 148 62‬‬
‫ת ה ו ם ‪ ;147‬ת ה ו ם ש ל אובדן ‪ :44‬ת ה ו ם היגון‬ ‫‪ ;271 243 236 185 182 176‬שלווה‬
‫‪36‬‬ ‫פ נ י מ י ת ‪ :175‬ש ל ו ו ת ־ ר ו ח ‪182‬‬
‫ת ה י ל ה ‪ :189 167 134 47 16‬ה ש ג ת ה ת ה י ל ה‬ ‫ש ל ו ם ‪ :256 167‬ש ו ח ר ־ ש ל ו ם ‪ :50‬ה ב ר כ ה‬
‫‪ ;35‬״ מ ר ב ה ת ה י ל ה מ ר ב ה ד א ג ה ״ ‪;47‬‬ ‫‪:252‬‬ ‫שלום־בית‬ ‫‪:50‬‬ ‫שבחיי־השלום‬
‫ת ה י ל ת א מ ת ‪199‬‬ ‫ענייני השלום ‪264‬‬
‫ת ו ל ד ו ת ‪ :‬ת ו ל ד ו ת ה א נ ו ש ו ת ‪267 266 247 89‬‬ ‫שלטון‪ :‬שלטון ה צ ד ק ‪ :41‬שלטון ה ע ם ‪:82 60‬‬
‫‪ :274‬ת ו ל ד ו ת הציוויליזציה ‪267‬‬ ‫ה ז כ ו ת ל ש ל ט ו ן ‪ !63‬ש ל ט ו נ ם ש ל ש ל ו ש י ם‬
‫ת ו ע ל ת ‪ :‬ת ו ע ל ת פ ר ט י ת ‪ :127‬ת ו ע ל ת ל ז ו ל ת‬ ‫ה ט י ר א נ י ם ‪ :93‬שלטון הפילוסופים ‪:106‬‬
‫‪ :156‬ת ו ע ל ת ל ר ב י ם ‪ :145‬ת ו ע ל ת ל ח ב ר ה‬ ‫שלטון היחיד ‪ :185‬שלטון ל ל א ־ מ י צ ר י ם‬
‫‪ :64‬ת ו ע ל ת ה כ ל ל ‪ :127‬ת ו ע ל ת ל מ ד י נ ה ‪63‬‬ ‫‪ :189‬שלטון ה ח ו ק ‪246‬‬
‫‪;97‬‬ ‫חולפות‬ ‫תופעות‬ ‫תופעות‪:‬‬ ‫תופעה‪,‬‬ ‫העריצים‬ ‫השליטים‬ ‫שליטים‪:‬‬ ‫שליט‪,‬‬
‫של‬ ‫תופעות‬ ‫‪:148‬‬ ‫הכרחיות‬ ‫תופעות‬ ‫)ה״טיראנים״( ‪ ;168 49‬השליט האידיאלי‬
‫ה ט ב ע ‪ :154‬ת ו פ ע ו ת חיצוניות ‪209‬‬ ‫שליטים‬ ‫מ ל י ד ה ‪:68‬‬ ‫השליט‬ ‫‪:94‬‬ ‫‪49‬‬
‫ת ו ק פ נ ו ת ‪264‬‬ ‫ע ל י ו נ י ם ‪ :93‬שליטי ע ו ל ם ‪177 142‬‬
‫ת ו ר ה ‪ ,‬ת ו ר ו ת ‪ :‬ת ו ר ת ־ ה י ש ‪:132 123 114 54‬‬ ‫שליטה‪ :‬ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת ‪:271 235 224 81‬‬
‫תורת־‬ ‫‪:132‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪54‬‬ ‫תורת־ההכרה‬ ‫ה ש ל י ט ה ע ל ה י צ ר י ם ‪ :81‬ה ש ל י ט ה ב ר ו ח‬
‫הניגודים ‪ :56‬ת ו ר ת ה ר ל א ט י ב י ז ם ) ה י ח ס ‪-‬‬ ‫‪ ;81‬שליטה ב ז ו ל ת ‪162‬‬
‫ת ו ר ת י ה ה ג י ו ן ‪:132 115 96‬‬ ‫יות( ‪:16‬‬ ‫האנתרו־‬ ‫הפוליתאיזם‬ ‫שלילת‬ ‫שלילה‪:‬‬
‫ת ו ר ת י ה מ י ד ו ת ‪133 132 115 88 85 74 59‬‬ ‫פ ו מ ו ר פ י ‪ :58‬ד ר ך ה ש ל י ל ה ‪211‬‬
‫‪ ;191 142 138‬ת ו ר ת ה נ פ ש ‪ :114‬ת ו ר ת ־‬ ‫ש ל י מ ו ת ‪ ,‬שלימויות‪ :‬ש ל י מ ו ת ה מ י ד ו ת ‪58 49‬‬
‫המדינה ‪ ;185 126‬ה ת ו ר ה ה ק ו ס מ ו פ ו ל י ‪-‬‬ ‫‪ :153 105‬א ר ב ע ש ל י מ ו י ו ת יסוד ‪;190‬‬
‫טית ‪152‬‬ ‫ה ש ל י מ ו ת ה מ ו ס ר י ת ‪264 257‬‬
‫ת ח ב ו ל ו ת ‪269 260‬‬ ‫תחבולה‪,‬‬ ‫ש מ ח ה ‪ ;232 144‬צ ה ל ו ת ש מ ח ה ‪ :49‬ש מ ח ה‬
‫תחושה‪ :‬ת ח ו ש ת ה צ ד ק ‪ :34‬ת ח ו ש ת העוצמה‬ ‫מ ו פ ר ז ת ‪195‬‬
‫‪ :38‬ת ח ו ש ה מ ו ס ר י ת ‪ :45‬ח ו ס ר ת ח ו ש ה‬ ‫שמים! ג ר מ י השמים ‪207‬‬
‫תחושת‬ ‫‪:167‬‬ ‫טבעית‬ ‫תחושה‬ ‫‪:118‬‬ ‫שמירה‪ :‬ש מ י ר ת החוק ו ה צ ד ק ‪70‬‬
‫ה ב ט ח ו ן ‪ ;168‬ת ח ו ש ת ה ר י ק נ ו ת הקיומית‬ ‫ש נ א ה ‪ :268 255 119 61 20‬ת כ ל י ת ש נ א ה‬
‫‪228‬‬ ‫‪ :49‬ש נ א ה ה ד ד י ת ‪70‬‬
‫ת ח ר ו י ו ת ‪80 58 39 31 27‬‬ ‫תחרות‪,‬‬ ‫שעון‪ :‬שעון מים ) ק ל פ ס י ד ר ה ( ‪147‬‬
‫תיאודיציה ‪228‬‬ ‫ש ק ר ‪152 66 19‬‬
‫ת י א ו ל ו ג י ה ‪129‬‬ ‫ש ר י ר ו ת ־ ה ל ב ‪68 47 28‬‬ ‫שרירות!‬
‫תיאור‪ :‬ת י א ו ר ת ו ל ד ו ת ה א נ ו ש ו ת ‪ :89‬ת י א ו ר‬ ‫ש ר ר ה ‪ :260 225 145‬ב ע ל י ־ ה ש ר ר ה ‪;119 36‬‬
‫ה מ ש ט ר י ם המדיניים ‪127‬‬ ‫זכות ל ש ר ר ה ‪83‬‬
‫תיאוריות‪ :‬ה ת י א ו ר י ה ה ק ל א ס י ת‬ ‫תיאוריה‪,‬‬ ‫ת‬
‫תיאוריה‬ ‫ה ס ג ו ל ו ת ‪:99 14‬‬ ‫ארבע‬ ‫על‬ ‫תאוות‪ :‬ת א ו ו ת ה ב ש ר י ם ‪;134 57‬‬ ‫תאווה‪,‬‬
‫מ ד ע י ת מ ד ו י ק ת ‪266‬‬ ‫ת א ו ו ת פ ר ו ע ו ת ‪ :141‬ת א ו ו ת ־ ה ב צ ע ‪258‬‬
‫ת י א ט ר ו ן ‪ :48‬מחזה ת י א ט ר ו ן ‪246‬‬ ‫‪ :270 263‬ת א ו ו ת ה כ ב ו ד ‪ :87 18‬ת א ו ו ת‬
‫ת י ב ה ‪ :‬ת י ב ה ש ל פ א נ ד ו ר ה ‪31‬‬ ‫השלטון ‪ ;261‬ה ת א ו ו ה ה ב ל ת י ־ מ ר ו ס נ ת ‪14‬‬
‫ת י נ ו ק ‪ ,‬ת י נ ו ק ו ת ‪167 59 18‬‬ ‫‪ :100‬ריסון ה ת א ו ו ת ‪ :272‬ת א ו ו ת ה נ פ ש‬
‫ת י ר ג ו ל ‪271 195 63‬‬ ‫‪217‬‬
‫תכונה‪ ,‬תכונות‪ :‬תכונתו המוסרית של האדם‬ ‫ת מ נ ה ‪155 149 138 135 120 119 107 67‬‬
‫תכונות‬ ‫‪:100‬‬ ‫ט ב ע י ת ‪15‬‬ ‫תכונה‬ ‫‪:15‬‬ ‫‪266 235 190 157‬‬
‫ט ו ב ו ת ‪ :18‬ת כ ו נ ו ת ש כ ל י ו ת ‪ ;126‬ת כ ו נ ו ת‬ ‫ת ב י ע ה ‪ ,‬ת ב י ע ו ת ‪ :215 31‬ת ב י ע ו ת מ ו ס ר י ו ת‬
‫‪224‬‬

‫‪305‬‬
 ‫מפתחות‬

‫המוסריות‬ ‫התפישות‬ ‫‪:228‬‬ ‫תיאיסטית‬ ‫יסוד ש ב א ד ם ‪ !254‬ה ת כ ו נ ו ת ה ח י ו ב י ו ת‬

‫‪ :272‬ה ת פ י ש ה ה ח י נ ו כ י ת ‪273‬‬ ‫‪258‬‬
‫‪:127‬‬ ‫מוסרי‬ ‫תפקיד‬ ‫תפקידים‪:‬‬ ‫תפקיד‪,‬‬ ‫ת כ ל י ת ‪ :‬ת כ ל י ת מ ו ג ד ר ת ‪ :48‬ת כ ל י ת ה מ י ד ו ת‬
‫ת פ ק י ד ה ח י נ ו ך ‪273‬‬ ‫‪ :58‬ת כ ל י ת ה ט ו ב ‪ :90‬ה ת כ ל י ת העליונה‬
‫ת ק ו ו ה ‪ :162 39‬ת ק ו ו ת שווא ‪37‬‬ ‫‪ :137‬ת כ ל י ת ה א מ ת ‪203‬‬
‫‪:22‬‬ ‫הקדפיפילוסופית‬ ‫התקופה‬ ‫תקופה‪:‬‬ ‫ת ל א ו ת ‪ :‬ת ל א ו ת י ו ש ל ה א ד ם ‪:29‬‬ ‫תלאה‪,‬‬
‫התקופה‬ ‫‪:132‬‬ ‫ההלנית‬ ‫התקופה‬ ‫ת ל א ו ת ה מ ל ח מ ה ‪75‬‬
‫‪;255 170 168 139 129‬‬ ‫ההלניסטית‬ ‫תמיכה‪ :‬ת מ י כ ה מ ו ס ר י ת ‪132‬‬
‫התקופה‬ ‫‪:139‬‬ ‫הקלאסית‬ ‫התקופה‬ ‫ת נ א י ‪ ,‬תנאים‪ :‬ה ת נ א י ם החיצוניים ‪ :15‬ת נ א י ם‬
‫תקופות‬ ‫‪;168‬‬ ‫המאוחרת‬ ‫הקלאסית‬ ‫מ ו ג ד ר י ם ‪ :20‬ת נ א י ל א ו ש ר ‪ :45‬ת נ א י‬
‫ב ת ו ל ד ו ת ה א נ ו ש ו ת ‪267‬‬ ‫ת ר ב ו ת ‪ :65‬ת נ א י ב ל ־ י ע ב ו ר ‪ :94‬ה ת נ א י‬
‫ת ק נ ה ‪ ,‬ת ק נ ו ת ‪ ;106 55 32‬ת ק נ ו ת מ ו ס ר י ו ת‬ ‫לחיים מ א ו ש ר י ם ‪240‬‬
‫‪198‬‬ ‫תנועה‪ :‬ת נ ו ע ת י ה ק י ד מ ה ‪ :48‬ת נ ו ע ה מ ת מ ד ת‬
‫מרובות‬ ‫תרבויות‬ ‫תרבויות‪:‬‬ ‫תרבות‪,‬‬ ‫‪217 61‬‬
‫‪:17‬‬ ‫בני־אנוש‬ ‫תרבות‬ ‫‪;17‬‬ ‫ומגוונות‬ ‫ת נ ח ו מ י ם ‪195 178‬‬
‫ה ת ר ב ו ת היוונית ‪ :129 58 23‬ה ת ר ב ו ת‬ ‫ת ע נ ו ג ‪ ,‬ת ע נ ו ג ו ת ‪ :‬ת ע נ ו ג ו ת ־ ה ג ו ף ‪:189 62 41‬‬
‫ה א צ י ל י ם ‪:58‬‬ ‫תרבות‬ ‫‪:58‬‬ ‫המערבית‬ ‫ת ע נ ו ג ו ת חושניים ‪ :88‬ת ע נ ו ג י ־ ב ש ר ‪148‬‬
‫התהוותה‬ ‫‪;138‬‬ ‫התרבות‬ ‫תולדות‬ ‫‪ :227 167‬ה ת ע נ ו ג המיני ‪ :162‬ת ע נ ו ג ו ת‬
‫ו ה ת פ ת ח ו ת ה ש ל ה ת ר ב ו ת ‪266 65‬‬ ‫גשמיים ‪ :166 165‬ת ע נ ו ג ו ת ־ ה א ה ב ה ‪:37‬‬
‫ת ר ע ל ה ‪ :‬כ ו ס ה ת ר ע ל ה ‪78‬‬ ‫ת ע נ ו ג ו ת ה ר ו ח ‪ :189 165 88 62‬ה ת ע נ ו ג‬
‫ת ש ו ק ו ת ‪ :‬ת ש ו ק ו ת למיניהן ‪:117‬‬ ‫תשוקה‪,‬‬ ‫העליון ‪189‬‬
‫תשוקה‬ ‫‪:134‬‬ ‫ובצע‬ ‫כבוד‬ ‫תשוקות‬ ‫ת פ י ש ה מ ו ח ש י ת ‪:204‬‬ ‫תפישות‪:‬‬ ‫תפישה‪,‬‬
‫ל ח י י י ת ע נ ו ג ו ת ‪ :61‬ת ש ו ק ה מ י נ י ת ‪195‬‬ ‫תפישת־עולם‬ ‫‪:193‬‬ ‫עיונית‬ ‫תפישה‬

‫‪306‬‬
Part Six: The Ethics of Stoicism
Chapter One: The Old Stoicism 133
Chapter Two: The Middle Stoicism 137
Chapter Three: The New Stoicism 140
Part Seven: The Ethics of Epicurus
Chapter One: The Man and his Work 161
Chapter Two: The Principles of Epicurean Ethics 165
Part Eight: Greek Scepticism and Moral Principles
Chapter One: Pyrrhon and Timon 171
Chapter Two: The Sceptic Academy 174
Chapter Three: Return to Pyrrhonism 180
Part Nine: The Ethics of Cicero
Chapter One: The Principles of Cicero's Ethics 185
Chapter Two: On the Chief Good and Evil 189
Chapter Three: Tusculan Disputations 193
Chapter Four: On Duties 198
Part Ten: From the Neopythagoreans to the Neoplatonists
Chapter One: The Neopythagoreans 203
Chapter Two: Middle Platonism 205
Chapter Three: Neoplatonism 208
Part Eleven: Review and Summary
Chapter One: The Motives of Moral Action and Behaviour 215
Chapter Two: The Problem of Free Will 221
Chapter Three: Morality and the Question of Happiness 225
Chapter Four: Man's Moral Duties 242
Chapter Five: Man's Duties toward Society, the State and
other Nations 254
Chapter Six: The Problem of Human Progress 266

Selected Bibliography 275

Abbreviations 277
Indices
Index of Names 282
Index of Geographical Names 288
Index of Subjects 290
 CONTENTS

Preface 11
Introduction 13
Part One: Ethical Problems in Greek Literature from Homer to
Euripides
Chapter One: Moral Values in the Homeric Epics 23
Chapter Two: The Ethical Thought of Hesiod 31
Chapter Three: Ethical Questions in Greek Lyric Poetry 36
Chapter Four: The Ethics of the Orphics 40
Chapter Five: Ethical Problems in Greek Tragedy 43
Part Two: The Ethical Thought of the Presocratic Philosophers
Chapter One: From Anaximader to Democritus 55
Chapter Two: The Sophists 63
Part Three: Socrates and the Minor Socratics
Chapter One: Socrates 73
Chapter Two: The Minor Socratics 85
Part Four: The Ethics of Plato
Chapter One: Plato, the Man and his Work 93
Chapter Two: The Ontological and Psychological Basis of Plato's
Ethics 97
Chapter Three: The Morality of the Individual 99
Chapter Four: The Morality of Society and the State 104
Chapter Five: The Old Academy 109
Part Five: Aristotle's Ethical Theory
Chapter One: Aristotle's Works on Ethics 113
Chapter Two: The Basic Principles of Aristotle's Ethics 116
Chapter Three: Moral and Intellectual Values 118
Chapter Four: On Friendship 121
Chapter Five: On Pleasure 123
Chapter Six: Ethics and Politics 126
Chapter Seven: The Peripatetics 129
 Distributed by The Magnes Press
The Hebrew University, Jerusalem 91904

©
By The Magnes Press
The Hebrew University
Jerusalem 1985

ISBN 9 6 5 - 2 2 3 - 5 9 7 - 0
Printed in Israel
at Zohar, Jerusalem
 A HISTORY OF
ANCIENT ETHICS

BY
NATHAN SPIEGEL

MOUNT SCOPUS PUBLICATIONS, JERUSALEM

BY THE MAGNES PRESS, THE HEBREW UNIVERSITY
 Nathan Spiegel

A HISTORY OF ANCIENT ETHICS