‫תוכן עניינים‬

‫תוכן עניינים‪1...................................................................................................................................‬‬

‫פרק ‪ – 1‬גוף ונפש‪5.................................................................................................................‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪5..............................................................................................Blindsight‬‬ ‫‪1.1‬‬

‫‪6...........................................................................................Split brains‬‬ ‫‪1.2‬‬

‫פרק ‪ – 10‬התנהגות מינית‪7......................................................................................................‬‬ ‫‪2‬‬

‫התפתחות מינית‪7..........................................................................................................‬‬ ‫‪2.1‬‬

‫‪ 2.1.1‬יצור גמטות והפריה‪7.....................................................................................................................‬‬
‫‪ 2.1.2‬התפתחות אברי המין‪7....................................................................................................................‬‬
‫גונדות‪7..................................................................................‬‬ ‫‪2.1.2.1‬‬
‫אברי מין פנימיים‪8...................................................................‬‬ ‫‪2.1.2.2‬‬
‫אברי מין חיצוניים‪9..................................................................‬‬ ‫‪2.1.2.3‬‬
‫‪ 2.1.3‬בשלות מינית‪9..............................................................................................................................‬‬

‫שליטה הורמונלית בהתנהגות מינית‪10..............................................................................‬‬ ‫‪2.2‬‬

‫שליטה הורמונלית על מחזור הרבייה של הנקבה‪10..............................................................................‬‬ ‫‪2.2.1‬‬
‫שליטה הורמונלית על התנהגות מינית של חיות מעבדה‪11.....................................................................‬‬ ‫‪2.2.2‬‬
‫זכרים‪11................................................................................‬‬ ‫‪2.2.2.1‬‬
‫נקבות‪12................................................................................‬‬ ‫‪2.2.2.2‬‬
‫אפקטים מארגנים של אנדרוגנים על ההתנהגות‪13.....................masculinization & Defeminization :‬‬ ‫‪2.2.3‬‬
‫אפקטים של פרומונים‪15................................................................................................................‬‬ ‫‪2.2.4‬‬
‫התנהגות מינית אנושית‪17...............................................................................................................‬‬ ‫‪2.2.5‬‬
‫אפקטים מאקטבים של הורמוני מין על נשים‪17..............................‬‬ ‫‪2.2.5.1‬‬
‫אפקטים מאקטבים של הורמוני מין על גברים ‪18............................‬‬ ‫‪2.2.5.2‬‬
‫אוריינטציה מינית‪18......................................................................................................................‬‬ ‫‪2.2.6‬‬
‫‪Prenatal‬‬ ‫‪2.2.6.1‬‬
‫‪18‬‬ ‫‪androgenization of genetic females‬‬
‫‪Failure of‬‬ ‫‪2.2.6.2‬‬
‫‪19‬‬ ‫‪androgenization of genetic males‬‬
‫אורינטציה מינית והמוח‪19.........................................................‬‬ ‫‪2.2.6.3‬‬
‫גורמים אפשריים להבדלים בהתפתחות המוח‪20.............................‬‬ ‫‪2.2.6.4‬‬
‫תורשה ואורינטציה מינית‪21......................................................‬‬ ‫‪2.2.6.5‬‬
‫שליטה עצבית על התנהגות מינית‪21.................................................................................‬‬ ‫‪2.3‬‬
‫‪21‬‬ ‫‪ 2.3.1‬זכרים‬
‫מנגנונים של חוט השדרה‪21.......................................................‬‬ ‫‪2.3.1.1‬‬
‫מנגנונים של המוח‪22................................................................‬‬ ‫‪2.3.1.2‬‬
‫‪23‬‬ ‫‪ 2.3.2‬נקבות‬

‫‪1‬‬
 ‫פרק ‪24.......................................................Anxiety Disorders and Autistic Disorders- 18‬‬ ‫‪3‬‬

‫הפרעות חרדה‪24..........................................................................................................‬‬ ‫‪3.1‬‬

‫‪24‬‬ ‫‪ 3.1.1‬פאניקה‬
‫תיאור‪24................................................................................‬‬ ‫‪3.1.1.1‬‬
‫גורמים‪24...............................................................................‬‬ ‫‪3.1.1.2‬‬
‫‪25‬‬ ‫‪OCD‬‬ ‫‪3.1.2‬‬
‫תיאור‪25................................................................................‬‬ ‫‪3.1.2.1‬‬
‫גורמים‪25...............................................................................‬‬ ‫‪3.1.2.2‬‬
‫אוטיזם‪27....................................................................................................................‬‬ ‫‪3.2‬‬
‫תיאור‪27................................................................................‬‬ ‫‪3.2.1.1‬‬
‫גורמים‪27...............................................................................‬‬ ‫‪3.2.1.2‬‬

‫פרק ‪29.....................................................Schizophrenia and the Affective Disorders- 17‬‬ ‫‪4‬‬

‫סכיזופרניה‪29..............................................................................................................‬‬ ‫‪4.1‬‬
‫תורשה ‪30‬‬ ‫‪4.1.1‬‬
‫ההיפותזה הדופמינרגית‪31..............................................................................................................‬‬ ‫‪4.1.2‬‬
‫סכיזופרניה כבעיה נוירולוגית‪33......................................................................................................‬‬ ‫‪4.1.3‬‬
‫ההשערה הפסיכוגנית‪36.................................................................................................................‬‬ ‫‪4.1.4‬‬

‫‪36........................................Major Affective Disorders‬‬ ‫‪4.2‬‬

‫‪36‬‬ ‫‪ 4.2.1‬תיאור‬
‫‪ 4.2.2‬תורשה ‪37‬‬
‫‪ 4.2.3‬טיפולים פיזיולוגיים‪37...................................................................................................................‬‬
‫‪ 4.2.4‬תפקיד המונואמינים‪39...................................................................................................................‬‬
‫שינויים ברגישות הרצפטורים בטווח הארוך‪39..............................‬‬ ‫‪4.2.4.1‬‬
‫‪40‬‬ ‫‪Substance P 4.2.5‬‬
‫‪ 4.2.6‬אבנורמליות במוח‪40......................................................................................................................‬‬
‫‪ 4.2.7‬תפקיד המחזורים היומיים‪41...........................................................................................................‬‬
‫‪ 4.2.8‬מדוע לנשים יש יותר דיכאון מאשר לגברים?‪42..................................................................................‬‬
‫‪ 4.2.9‬הקשר ללחץ‪42.............................................................................................................................‬‬
‫‪ 4.2.10‬כיצד מאבחנים דיכאון?‪42..............................................................................................................‬‬

‫פרק ‪ – 19‬שימוש בסמים‪43........................................................................................................‬‬ ‫‪5‬‬

‫מאפיינים משותפים של התמכרות‪43.................................................................................‬‬ ‫‪5.1‬‬

‫‪43‬‬ ‫רקע‬ ‫‪5.1.1‬‬
‫התמכרות פיזיולוגית לעומת פסיכולוגית‪44........................................................................................‬‬ ‫‪5.1.2‬‬
‫חיזוק חיובי‪44..............................................................................................................................‬‬ ‫‪5.1.3‬‬
‫תפקיד בשימוש בסמים‪45..........................................................‬‬ ‫‪5.1.3.1‬‬
‫מנגנונים עצביים‪45..................................................................‬‬ ‫‪5.1.3.2‬‬
‫חיזוק שלילי‪46.............................................................................................................................‬‬ ‫‪5.1.4‬‬
‫סבילות ונסיגה‪46..........................................................................................................................‬‬ ‫‪5.1.5‬‬
‫תשוקה (‪ )craving‬והתדרדרות (‪47.....................................................................................)relapse‬‬ ‫‪5.1.6‬‬

‫סמים נפוצים‪48............................................................................................................‬‬ ‫‪5.2‬‬

‫‪2‬‬
 ‫סמי הזיות ‪49‬‬ ‫‪5.2.1‬‬
‫אופיאטים ‪49‬‬ ‫‪5.2.2‬‬
‫בסיס עצבי של אפקט החיזוק‪50..................................................‬‬ ‫‪5.2.2.1‬‬
‫בסיס עצבי של אפקט הנסיגה‪51..................................................‬‬ ‫‪5.2.2.2‬‬
‫קוקאין ואמפתמין‪52......................................................................................................................‬‬ ‫‪5.2.3‬‬
‫ניקוטין ‪53‬‬ ‫‪5.2.4‬‬
‫אלכוהול ו‪54...........................................................................................................barbiturates-‬‬ ‫‪5.2.5‬‬
‫‪57‬‬ ‫קנביס‬ ‫‪5.2.6‬‬

‫תורשה ושימוש בסמים‪58...............................................................................................‬‬ ‫‪5.3‬‬

‫‪ 5.3.1‬מחקר תורשתיות בבני אדם‪58.........................................................................................................‬‬
‫ראיות‪58................................................................................‬‬ ‫‪5.3.1.1‬‬
‫מנגנונים אפשריים‪59................................................................‬‬ ‫‪5.3.1.2‬‬
‫‪ 5.3.2‬מודלים בבעלי חיים של שימוש בסמים‪60..........................................................................................‬‬

‫טיפול בהתמכרות‪60......................................................................................................‬‬ ‫‪5.4‬‬

‫פרק ‪63................................................................................................Stress Disorders - 18‬‬ ‫‪6‬‬

‫פיזיולוגיה של תגובת לחץ‪63...........................................................................................‬‬ ‫‪6.1‬‬

‫‪63‬‬ ‫‪HPA axis 6.1.1‬‬
‫‪ 6.1.2‬המערכת הסימפטטית‪64.................................................................................................................‬‬
‫‪ 6.1.3‬המערכת האופיאטית‪64..................................................................................................................‬‬
‫מחקר בבעלי חיים‪64................................................................‬‬ ‫‪6.1.3.1‬‬
‫מיקום במוח‪65........................................................................‬‬ ‫‪6.1.3.2‬‬
‫פגיעות בריאותיות כתוצאה מחשיפה ממושכת ללחץ‪66.........................................................‬‬ ‫‪6.2‬‬

‫לחץ פוסט טראומטי‪66...................................................................................................‬‬ ‫‪6.3‬‬

‫לחץ ומחלות לב ודם‪67..................................................................................................‬‬ ‫‪6.4‬‬

‫התמודדות‪67................................................................................................................‬‬ ‫‪6.5‬‬

‫פרק ‪68.....................................................................................................................PNI – 18‬‬ ‫‪7‬‬

‫המערכת החיסונית‪68.....................................................................................................‬‬ ‫‪7.1‬‬

‫השפעת המערכת החיסונית על המוח‪70.............................................................................‬‬ ‫‪7.2‬‬

‫‪ 7.2.1‬לחץ וסינדרום המחלה‪70................................................................................................................‬‬
‫‪ 7.2.2‬דיכאון וסינדרום המחלה‪70.............................................................................................................‬‬

‫השפעת המוח על המערכת החיסונית‪70.............................................................................‬‬ ‫‪7.3‬‬

‫‪70‬‬ ‫‪ 7.3.1‬לחץ‬
‫‪ 7.3.2‬לחץ ומחלות זיהומיות‪71................................................................................................................‬‬
‫‪ 7.3.3‬התניה של מערכת החיסון‪72...........................................................................................................‬‬

‫המחקר של שמגר – גרורות‪ ,‬לחץ והמערכת החיסונית‪72......................................................‬‬ ‫‪7.4‬‬

‫פרק ‪75.....................................................................................Learning and Memory – 14‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪3‬‬
 ‫טבע הלמידה‪75............................................................................................................‬‬ ‫‪8.1‬‬

‫למידה וגמישות סינפטית‪76.............................................................................................‬‬ ‫‪8.2‬‬

‫השראה של ‪76.........................................................................................long-term potentiation‬‬ ‫‪8.2.1‬‬
‫תפקיד הרצפטור ‪77.........................................................................................................NMDA‬‬ ‫‪8.2.2‬‬
‫המנגנון של פלסטיות הסינפסה‪78.....................................................................................................‬‬ ‫‪8.2.3‬‬
‫דיכוי ‪ /‬החלשה ארוכת טווח‪80.........................................................................................................‬‬ ‫‪8.2.4‬‬
‫צורות נוספות של חיזוק ארוך טווח‪80...............................................................................................‬‬ ‫‪8.2.5‬‬
‫תפקיד החיזוק לטווח ארוך בלמידה‪81...............................................................................................‬‬ ‫‪8.2.6‬‬

‫התניה קלאסית‪81..........................................................................................................‬‬ ‫‪8.3‬‬

‫התניה אופרנטית ולמידה מוטורית‪81...............................................................................-‬‬ ‫‪8.4‬‬

‫‪82‬‬ ‫‪Basal Ganglia 8.4.1‬‬
‫‪83‬‬ ‫‪Premotor Cortex 8.4.2‬‬
‫‪83‬‬ ‫‪ 8.4.3‬חיזוק‬
‫הגילוי‪83................................................................................‬‬ ‫‪8.4.3.1‬‬
‫המעגלים העצביים המעורבים‪83.................................................‬‬ ‫‪8.4.3.2‬‬
‫תפקוד של מערכת החיזוקים‪84...................................................‬‬ ‫‪8.4.3.3‬‬
‫איתור הגירוי המחזק‪84.............................................................‬‬ ‫‪8.4.3.4‬‬
‫חיזוק קשרים בין נוירונים‪85......................................................‬‬ ‫‪8.4.3.5‬‬
‫מיקום השינויים הסינפטיים‪86....................................................‬‬ ‫‪8.4.3.6‬‬

‫פרק ‪88..................................................................Relational Learning and Amnesia – 15‬‬ ‫‪9‬‬

‫‪88.................................Human anterograde amnesia‬‬ ‫‪9.1‬‬

‫תיאור בסיסי‪89............................................................................................................................‬‬ ‫‪9.1.1‬‬
‫יכולת למידה נותרת‪89...................................................................................................................‬‬ ‫‪9.1.2‬‬
‫‪90‬‬ ‫‪Declarative and non-declarative memories‬‬ ‫‪9.1.3‬‬
‫‪91‬‬ ‫‪Anterograde amnesia: failure of relational learning‬‬ ‫‪9.1.4‬‬
‫אנטומיה של ‪91...........................................................................................anterograde amnesia‬‬ ‫‪9.1.5‬‬
‫קשרים בין המערך ההיפוקמפלי לבין שאר המוח‪91........................‬‬ ‫‪9.1.5.1‬‬
‫הוכחות לכך שנזק למערך ההיפוקמפלי גורם ל‪anterograde amnesia-‬‬ ‫‪9.1.5.2‬‬
‫‪92‬‬
‫הוכחות למעורבות של אזורי מוח נוספים‪92..................................‬‬ ‫‪9.1.5.3‬‬
‫‪ – Confabulation‬תפקיד הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי בהערכת דיוק של זיכרונות‪93...................................‬‬ ‫‪9.1.6‬‬
‫התפקיד של נזק ב‪ medial temporal lobe-‬ל‪94...............................................retrograde amnesia -‬‬ ‫‪9.1.7‬‬

‫למידה וזיכרון – מהשיעור של שמגר ‪95..........................................................................................‬‬ ‫‪10‬‬

‫‪/http://cwabacon.pearsoned.com/bookbind/pubbooks/carlsonpob‬‬

‫‪http://www.indiana.edu/~m555/‬‬

‫‪4‬‬
 ‫‪ 1‬פרק ‪ – 1‬גוף ונפש‬
‫מעגלי וודאות (מן הוודאי ביותר לפחות) – ‪ – mind‬גוף – עולם חיצוני‪ .‬הוודאות היחידה היא ה‪-‬‬
‫‪ Mind‬שלנו‪ .‬אין לנו נגישות לשל אחרים‪ ,‬או נגישות ממשית לעולם לא דרכה‪ .‬אנו מניחים שיש‬
‫לכל אחד ‪ Mind‬וששל אנשים גבוהה משל חיות‪.‬‬

‫גישות מוניסטיות‪:‬‬

‫‪ – Idealism/solipsism .1‬תיאוריה של ברקלי‪ .‬יש רק ‪ mind‬אחד והוא שלי‪.‬‬

‫‪ – Radical behaviorism .2‬של ווטסון‪ .‬יש רק חומר‪ ,‬ולא קיים כלל ‪.mind‬‬
‫גישות דואליסטיות‪:‬‬

‫‪ – Parallelism .1‬יש חומר ויש ‪ Mind‬והם לא קשורים אלא מתואמים זה עם זה מבחינת זמנים‬
‫‪ – Interactionist dualism .2‬דקארט‪ .‬האינטראקציה בין הגוף לנפש היא בבלוטת האצטרובל‪ .‬בלוטה‬
‫זו שולטת על מערכת הידראולית שמפעילה את הגוף והנפש‪.‬‬
‫‪ – epiphenomeolism .3‬האדם הוא כמו נהר זורם – הנהר זה החומר והזרימה זה הנפש‪ .‬כשאדם מת‬
‫אין זרימה – אין נפש‪ .‬הזרימה היא תוצר לוואי של החומר‪.‬‬
‫גישות מתחמקות‪:‬‬

‫‪ – Central state materialism .1‬בכל תוצאה של מערכת פעילות מרכזית‪ ,‬כולל ה‪ .Mind-‬אין דבר‬
‫מעבר לחומר עצמו‪.‬‬
‫רדוקציוניזם – לקחת מערכת מורכבת ולפרק אותה לחלקים קטנים‪ ,‬להבין אותם‪ ,‬ואז לנסות‬
‫להבין את כל המערכת‪.‬‬

‫כיצד מדענים שעוסקים בפסיכולוגיה פיזיולוגית מבינים את תופעת התודעה (‪)consciousness‬‬

‫של האדם? תחת הגדרת ‪ consciousness‬נכנס כל מה שאדם מודע לו ויכול לדווח עליו‪,‬‬
‫מחשבות‪ ,‬תפיסות‪ ,‬זיכרונות ורגשות‪.‬‬

‫אנו יודעים שניתן לשנות את התודעה על ידי שינוי כימי במוח‪ ,‬ולכן ניתן לשער שתודעה היא‬
‫תופעה פיזיולוגית (תפיסה מוניסטית)‪ ,‬כמו התנהגות‪ .‬ניתן גם לשער לגבי מקור התודעה‬
‫העצמית – התודעה והיכולת לתקשר קשורות זו בזו ומשרתות את המין האנושי שחי בחברות‬
‫מורכבות ויש לו יכולת למידה אדירה‪ .‬יתכן שהיכולת שלנו לתקשר עם אחרים התפתחה גם‬
‫ליכולת שלנו לתקשר עם עצמנו – להיות מודעים לקיומנו ולחשוב‪.‬‬

‫‪Blindsight1.1‬‬
‫תופעה מעניינת עם השלכות לגבי ההבנה של תחום זה – לפי תופעה זו אין הכרח שתפיסה‬
‫תעבור דרך המודעות‪.‬‬

‫המוח מכיל מספר מערכות שקשורות לראיה‪ .‬בגדול ניתן לדבר על שתי מערכות שהתפתחו‬
‫בזמנים שונים‪ :‬מערכת פשוטה יותר שדומה לזו של בעלי חיים כמו דגים וצפרדעים שהתפתחה‬
‫ראשונה‪ ,‬ומערכת שניה מורכבת יותר שמייחדת יונקים‪ .‬המערכת השניה היא האחראית לכך‬
‫שאנחנו יכולים לתפוס את העולם מסביבנו‪ .‬הראשונה אחראית בעיקר על תנועות העין‪ ,‬והפנית‬
‫קשב לתנועה פתאומית שמתרחשת בזוית העין שלנו‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫נוירולוגים גילו מזמן שנזק למערכת הראיה "היונקית" בצד אחד של המוח גורמת לעיוורון בצד‬
‫שמאל של שדה הראיה‪ .‬ב‪ Weiskrantz 1974-‬דיווח על תופעה בשם ‪ – blindsight‬אם מישהו‬
‫מניח עצם החלק העיוור של שדה הראיה ומבקש מהחולה להושיט יד אל החפץ‪ ,‬החולה יבצע‬
‫זאת בדיוק יחסי‪ .‬החולה עצמו מופתע מכך משום שלפי המודעות שלו הוא לא רואה כלום‪.‬‬

‫משמעות התופעה – מידע חושי מן העין יכול לשלוט על התנהגות גם ללא הגעה לרמה המודעת‪.‬‬
‫לכן – המודעות מאפיינת רק חלקים מסוימים של המוח‪ .‬רק מערכת הראיה של היונקים‬
‫מתקשרת עם החלקים המודעים‪ ,‬והמערכת הפרימיטיבית לא (כי היא התפתחה לפני שהיתה‬
‫מודעות)‪.‬‬

‫‪Split brains1.2‬‬
‫מחקרים על אנשים שעברו ניתוח להפרדת האונות של המוח לטיפול באפילפסיה – חיתוך של ה‪-‬‬
‫‪ - corpus callosum‬מדגימים כיצד ניתוק של חלקים של המוח שקשורים בתפיסה מהחלק‬
‫שמעורב בדיבור מנתק אותם גם מהמודעות (ולפיכך ניתן לשער שהחלק שאחראי לדיבור אחראי‬
‫גם למודעות)‪.‬‬

‫אחרי הניתוח שתי האונות נפרדות ומערכות התפיסה‪ ,‬זיכרון ותנועה שלהן לא יכולות להחליף‬
‫ביניהן מידע‪ .‬ביומיום לא רואים השפעה – מכיוון שרק המיספרה שמאל אחראית לדיבור‬
‫(המיספרה ימין מבינה דיבור אבל לא מפיקה אותו)‪ .‬למעשה כשמדברים עם אדם שעבר ניתוח‬
‫כזה‪ ,‬אנחנו כאילו מדברים רק עם חצי המוח השמאלי שלו‪ .‬גם לחולים עצמם יש בהתחלה בעיית‬
‫שליטה בחלק שמאל של הגוף – כאילו ליד שמאל שלהם יש רצון משלה‪ .‬לדוגמא – אם הם‬
‫מחזיקים ספר ביד שמאל הם יכולים למצוא את עצמם מניחים את הספר למרות שהם קוראים בו‬
‫ומתעניינים במה שכתוב‪ .‬זאת משום שהמיספרה ימין לא יכולה לקרוא ולכן מבחינתה זו פעולה‬
‫משעממת וחסרת טעם‪ .‬עדות נוספת – סתירה בין פעולת שתי הידיים (בעל שביד אחת הכה את‬
‫אשתו ובשניה הגן עליה‪)...‬‬

‫רק חוש הריח לא עובד בצורה מוצלבת – נחיר ימין מעביר מידע להמיספרה ימין ולהפך‪ .‬לכן –‬
‫אם נסתום את נחיר ימין של חולה שעבר ניתוח ‪ split brains‬הוא יוכל לדווח על הריח‪ ,‬ואם‬
‫נסתום את נחיר שמאל – לא – למרות שהמידע על הריח הגיע להמיספרה הימנית‪ .‬אבל – אם‬
‫יתבקש לגעת ביד שמאל לחפץ שקשור לריח – הוא יוכל לעשות זאת כי המיספרה ימין שהריחה‬
‫יכולה להזיז את היד‪.‬‬

‫אפשר גם לשאול כל המיספרה שאלות מוסריות מהמבחן של קולברג ולקבל תשובות שונות‪.‬‬

‫ז"א – יש כאן פיצול פיזי שגורם לפיצול מנטלי‪ ,‬מה שמעלה את השאלות לגבי הקשר בין שפה‬
‫למודעות ובין מודעות לתפקוד‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫‪ 2‬פרק ‪ – 10‬התנהגות מינית‬
‫התנהגות מינית היא החשובה ביותר שכן בלעדיה רוב המינים לא שורדים‪ .‬כוללת חיזור‪,‬‬
‫הזדווגות‪ ,‬התנהגות הורית וצורות רבות של התנהגות אגרסיבית‪ .‬בהתנהגות מינית יש הבדלים‬
‫עצומים בין נקבות לזכרים (‪ .)sexually dimorphic behaviors‬הורמונים שנוכחים לפני ואחרי‬
‫הלידה משחקים תפקיד חשוב בהתפתחות ושליטה של ‪.sexually dimorphic behaviors‬‬

‫‪2.1‬התפתחות מינית‬
‫המין הכרומוזומלי של אדם נקבע בהפריה‪ ,‬אבל זה רק צעד ראשון בדרך ליצירת זכר או נקבה‪.‬‬

‫יצור גמטות והפריה‬ ‫‪2.1.1‬‬

‫בכל תאי הגוף יש ‪ 23‬זוגות כרומוזומים שמכילים את ה‪ DNA-‬בצורה קומפקטית להפליא‪ .‬ייצור‬
‫הגמטות מערב צורה מיוחדת של חלוקה של התא שיוצר תאים שמכילים רק סט אחד של ‪23‬‬
‫הכרומוזומים (מיוזה)‪ .‬כאשר זרע פוגש ביצית ומפרה אותה‪ ,‬יש מחדש ‪ 23‬זוגות‪ ,‬סט אחד מהאב‬
‫ואחד מהאם‪.‬‬

‫המין של האדם בהפריה נקבע על ידי האב – אם האב מוריש כרומוזום ‪ – X 23‬זו נקבה‪ ,‬ואם ‪Y‬‬
‫– זה זכר‪ – X, Y( .‬כרומוזומי המין)‪.‬‬

‫התפתחות אברי המין‬ ‫‪2.1.2‬‬

‫יש הבדלים רבים בין נשים לגברים – גופניים‪ ,‬מוחיים‪ ,‬ומיניים‪ .‬המידע הזה לא נמצא על‬
‫כרומוזום ‪ X‬או ‪ – Y‬כל הגנום מסוגל לפתח גם גבר וגם אישה‪ ,‬וחשיפה להורמוני מין לפני ואחרי‬
‫הלידה אחראים ל‪ .sexual dimorphism-‬כרומוזום ‪ Y‬רק אחראי לשליטה על התפתחות‬
‫הבלוטות שמייצרות את הורמון המין הגברי‪ .‬יש בו עוד כמה גנים מעטים אבל לא מאוד‬
‫חשובים‪...‬‬

‫יש שלוש קטגוריות של אברי מין‪:‬‬

‫‪ .1‬גונדות‬

‫‪ .2‬אברי מין פנימיים‬

‫‪ .3‬אברי מין חיצוניים‬

‫גונדות‬ ‫‪2.1.2.1‬‬

‫‪7‬‬
 ‫הגונדות הן האשכים או השחלות‪ ,‬והן אלה שמתפתחות ראשונות‪ .‬יש להן תפקיד כפול – ייצור‬
‫ביציות או זרע‪ ,‬והפרשת הורמונים‪.‬‬
‫עד לשבוע השישי של ההריון עובר נקבי וזכרי הם זהים‪ .‬לשני המינים יש גונדות בלתי מזוהות‬
‫מינית‪ ,‬שיכולות להתפתח או לאשכים או לשחלות‪ .‬מה ששולט על הבחירה הזו הוא גן בודד על‬
‫כרומוזום ‪ Y‬שנקרא ‪ .SRY‬הוא יוצר חלבון שנקרא ‪ ,testis-determining factor‬שנקשר ל‪DNA-‬‬
‫של תאים של גונדות א‪-‬מיניות‪ ,‬וגורם להן להפוך לאשכים‪ .‬אם אינו הוכח – הגונדות תהפוכנה‬
‫לשחלות‪.‬‬
‫יש מקרים של זכרים שהם ‪ – XX‬אם גן ה‪ SRY-‬מועבר מכרומוזום ‪ Y‬לכרומוזום ‪ X‬בטעות‬
‫במהלך ייצור הזרעים‪.‬‬

‫אחרי שהגונדות מתפתחות יש סדרה של אירועים שקובעת את מין האדם‪ ,‬המכוונת על ידי‬
‫הורמונים‪ .‬בשלב שלפני הלידה להורמונים אלה יש אפקט מארגן – שמשפיע על התפתחות אברי‬
‫המין והמוח‪ .‬האפקט הוא קבוע ואין דרך חזרה‪ .‬אפקט שני הוא אפקט מאקטב‪ ,‬שקורה במהלך‬
‫החיים (יצור זרע‪ ,‬זקפה‪ ,‬ביוץ וכד')‪ .‬מכיוון שגוף האישה והגבר אורגנו בצורה שונה‪ ,‬להורמוני מין‬
‫יש השפעה מאקטבת שונה עליהם בבגרות‪.‬‬

‫אברי מין פנימיים‬ ‫‪2.1.2.2‬‬

‫בתחילת ההתפתחות העוברית אברי המין הפנימיים הם ביסקסואלים – העובר מכיל את‬
‫הקדמים לאברי מין נקביים וזכריים‪ .‬בחודש השלישי להריון רק אחד מהקדמים מתפתח והשני‬
‫מתנוון‪.‬‬

‫הקדם של אברי המין הנשיים ( ‪ ,fimnbriae & fallopian tubes‬רחם ושני שליש פנימיים של‬
‫הוגינה) נקרא ‪.Mullerian system‬‬

‫הקדם של אברי המין של הגבר ( ‪ )epididymis, vas deferens, seminal vesicles‬נקרא‬

‫‪.Wolffian system‬‬

‫ה‪ gender-‬של אברי המין הפנימיים נקבע לפי הורמונים שנוצרים על ידי האשכים‪ .‬אם הם‬
‫נמצאים – מתפתחת ה‪ Wolffian-‬ואם לא – ה‪( .Mullerian-‬ה‪ Mullerian-‬לא צריכה שום גירוי‬
‫חיצוני על מנת להתפתח – ברירת המחדל של אברי המין היא נקבית)‪ .‬לכן האשכים מפרישים‬
‫שני סוגים של הורמונים‪:‬‬

‫‪ – Anti-mullerian hormone .1‬פפטיד שמונע את התפתחות המערכת הנקבית‪ .‬יש לו‬

‫אפקט ‪ .defeminizing‬נקרא גם )‪.MRH (mullerian repressing hormone‬‬

‫‪ – Androgens .2‬מגרים את התפתחות המערכת ה‪ .Wolffian-‬אפקט ‪.masculinizing‬‬

‫יש שני סוגים של אנדרוגנים – טסטוסטרון‪ ,‬שמופרש על ידי האשכים (‪ )Testes‬ו‪-‬‬

‫)‪ ,dihydrotestosterone (DHT‬שנוצר מטסטוסטרון על ידי אנזים ‪.5α reductase‬‬

‫במערכת ה‪ Wolffian-‬יש רצפטורים לאנדרוגנים‪ ,‬שמעודדים חלוקה וגדילה של התאים ויצירה‬

‫של אברי המים הפנימיים הזכריים‪ .‬במערכת ה‪ Mullerian-‬יש רצפטורים ל‪,anti-mullerian-‬‬
‫שמונעים גדילה וחלוקה של התאים ומכאן מונעים יצירה של ארבי מין פנימיים נשיים)‪.‬‬

‫יש כמה הפרעות גנטיות שמדגימות בצורה גרוטסקית את הפוטנציאל הביסקסואלי של אברי‬
‫המין‪:‬‬

‫‪8‬‬
 ‫‪ – Androgen insensitivity syndrome‬מוטציה גנטית מונעת את יצירת הרצפטורים‬ ‫‪.1‬‬
‫לאנדרוגנים על ידי נזק לגן שנמצא על כרומוזום ‪ .X‬הגונדות הראשוניות הפכו לאשכים‪,‬‬
‫ומופרש אנדרוגן‪ ,‬אבל אין יכולת לקלוט אותו ולכן לא תתפתח מערכת ‪ .Wolffian‬אבל‬
‫מכיוון שעדיין יש רצפטורים ל‪ ,anti-mullerian -‬גם לא תתפתח מערכת פנימית‬
‫נקבית‪ .‬אברי המין החיצוניים של אנשים אלה נקביים‪ ,‬והגוף מתפתח כגוף אישה‪ ,‬אבל‬
‫הם עקרים‪ .‬מבנה הגוף – גבוה וצר‪ ,‬התנהגות של ‪ ,tom-boy‬בקרב דוגמניות‬
‫השכיחות היא פי ‪ 3‬מהאוכלוסייה‪.‬‬

‫אסטרוגן סינתטי – בעבר נתנו לנשים ‪ ,DES‬חומר שהיה אמור למנוע הפלות‪ .‬חומר‬ ‫‪.2‬‬
‫זה גרם לילדות שלהם להיות עקרות וכן גם אצלן יש התנהגות ‪.tom-boy‬‬

‫‪ – Persistent Mullerian duct syndrome‬יש לה שתי סיבות – חוסר יכולת לייצר‬ ‫‪.3‬‬
‫הורמון ‪ ,anti-mullerian‬או חוסר נוכחות של רצפטורים להורמון זה‪ .‬כאשר סינדרום‬
‫זה קורה בזכרים גנטית‪ ,‬יש התפתחות של אברי מין נקביים וזכריים‪ .‬לרוב זה מפריע‬
‫לפעילות שלהם‪...‬‬

‫אנומליה כרומוזומלית מראה שאין צורך בשחלות או הורמונים נקביים להתפתחות ה‪Mullerian-‬‬
‫‪ .system‬אנשים שיש להם את תסמונת ‪ ,Turner‬נולדים רק עם כרומוזום ‪ X‬אחד‪ ,‬בלי בן זוגו‪.‬‬
‫נראה שלרוב שורש הבעיה היא בזרע כי ה‪ X-‬שכן מגיע הוא מהאימא‪ .‬אשכים לא מתפתחים כי‬
‫אין כרומוזום ‪ .Y‬כמו כן – משום שיש צורך בשני כרומוזומי ‪ X‬להתפתחות שחלות – אין גם‬
‫שחלות‪ .‬למרות שאין בלוטות כלל – הם יתפתחו לנשים עם אברי מין פנימיים וחיצוניים נקביים‪.‬‬
‫לכן – אין צורך בשחלות או הורמונים שהן מייצרות כדי ליצור אברי מין אלה‪ .‬כמובן שנשים אלה‬
‫עקרות‪.‬‬

‫אברי מין חיצוניים‬ ‫‪2.1.2.3‬‬

‫אצל הזכר – הפין וכיס האשכים‪ ,‬אצל הנקבה –שפתי הפות‪ ,‬הדגדגן‪ ,‬והחלק החיצוני של הוגינה‪.‬‬
‫אברי המין מתפתחים לנקביים ללא כל הורמון‪ .‬כדי שיתפתחו לזכריים יש צורך בנוכחות של (‬
‫‪( .dihydrotestosterone)DHT‬זה מסביר למה לאנשים עם תסמונת ‪ Turner‬יש גוף נקבי)‪ .‬גם‬
‫לאנשים עם ‪ Androgen insensitivity‬יש אברי מין נקביים כי ללא רצפטורים לאנדרוגנים התאים‬
‫לא יכולים להגיב ל ‪dihydrotestosterone‬המופרש‪.‬‬

‫ישנה תופעה שהיא מחסור באנזים ‪ ,alpha reductase-5‬שהופך טסטוסטרון ל‬

‫‪ .dihydrotestosterone‬זו תופעה גנטית שנפוצה בעיקר ברפובליקה הדומיניקנית‪ .‬אברי המין‬
‫הפנימיים יהיו זכריים‪ ,‬אבל החיצוניים יהיו נקביים במראם‪ .‬הילדים גדלים כבנות‪ ,‬ובערך בגיל ‪12‬‬
‫כשמתחילה הפרשה של הורמוני מין (ראו בשלות מינית) צומח פין‪ ,‬כולם מגלים שהם בעצם‬
‫זכרים‪ ,‬ויש שינוי אוריינטציה מוחלט‪ .‬יש קצת בעיות פוריות אבל ניתן לחיות כגברים לכל דבר‪.‬‬

‫(‪ – figure 10.5‬סיכום של נקודות ההכרעה בהתפתחות נקבית או זכרית‪ ,‬עמוד ‪)310‬‬

‫בשלות מינית‬ ‫‪2.1.3‬‬

‫‪ Primary sex characteristics‬כוללים את הגונדות‪ ,‬ואברי המין הפנימיים והחיצוניים‪.‬‬

‫‪ Secondary sex characteristics‬כוללים את מאפייני המין שמגיעים בגיל ההתבגרות (זקן‪,‬‬

‫שדיים‪ ,‬קול גברי וכד')‪ .‬הבדלים אלה נגרמים על ידי הפרשה של הורמונים מהגונדות‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫תחילת הבשלות היא כאשר תאים בהיפותלמוס מפרישים ‪gonadotropin -releasing‬‬
‫)‪ hormones (GnRH‬שגורמים לייצור והפרשה של שני ‪ ,gonadotropic hormones‬על ידי‬
‫ה‪ .anterior pituitary gland -‬הורמונים אלה גורמים לגונדות להפריש את ההורמונים שלהן‪,‬‬
‫שאחראיות להתבגרות המינית‪ .‬שמות ההורמונים – )‪ follicle-stimulating hormone (FSH‬ו‪-‬‬
‫)‪ ,Luteinizing hormone (LH‬קרויים על שם החומרים שהם יוצרים בגוף האישה‪ ,‬אבל הם‬
‫מופרשים גם אצל הגבר‪ ,‬ושם גורמים לאשכים לייצר זרע ולהפריש טסטוסטרון‪ .‬אם מחליפים את‬
‫בלוטות ה‪ pituitary-‬של חולדה זכר בנקבה‪ ,‬האשכים והשחלות יגיבו כרגיל‪.‬‬

‫הגיל שבו מגיעים לבגרות מינית הולך ופוחת במדינות מתפתחות בשל מחסור במזון‪ .‬בנות רזות‬
‫שעוסקות בפעילות גופנית רבה מתבגרות מאוחר יותר‪ ,‬ובנות שמנות מוקדם יותר‪ .‬הורמון פפטיד‬
‫בשם ‪ leptin‬מופרש על ידי תאי שומן בגוף‪ ,‬ומהווה סיגנל לדיכוי תיאבון וכן להתחלת בשלות‬
‫מינית‪ ,‬לפחות בנקבות‪( .‬לפי ניסוי שעשו בחולדות – הזריקו להן לפטין‪ ,‬ולמרות שהן ירדו במשקל‬
‫בשל דיכוי התיאבון‪ ,‬הן הבשילו מינית מוקדם יותר)‪.‬‬

‫בתגובה ל‪ ,gonadotropic hormones -‬שנקראים גם ‪ ,gonadotropins‬הגונדות מפרישות‬

‫הורמוני מין סטרואידים‪ .‬השחלות מפרישות ‪ ,estradiol‬חבר במשפחת ה‪ .estrogens-‬האשכים‬
‫יוצרים טסטוסטרון‪ ,‬שהוא אנדרוגן‪ .‬כל בלוטה מייצרת גם כמות קטנה מההורמון של המין הנגדי‪.‬‬

‫הסטרואידים משפיעים בטווח רחב – הם עוצרים את גדילת השלד על ידי סגירת החלקים‬
‫הצומחים של העצמות‪ estradiol ,‬גורם להתפתחות השדיים‪ ,‬ציפוי הרחם‪ ,‬שינוי בהרכב השומני‬
‫של הגוף‪ ,‬ובשלות של אברי המין החיצוניים של האישה‪ .‬אנדרוגנים גורמים לגדילה של שיער‬
‫פנים‪ ,‬בית שחי‪ ,‬וערווה‪ ,‬הנמכה של הקול‪ ,‬שינוי קו השיער (שיגרום אחר כך להתקרחות)‪,‬‬
‫התפתחות של שרירים‪ ,‬וגדילה של אברי המין החיצוניים‪.‬‬

‫שיער בית השחי והערווה אצל נשים נוצר בעקבות הפרשה של אנדרוגנים מהקורטקס של בלוטת‬
‫האדרנל‪ .‬גם זכר שסורס לפני בשלות מינית יצמיח שיער ערווה ובית שחי מסיבה זו‪.‬‬

‫הפוטנציאל הכפול של ה‪ Secondary sex characteristics -‬נשאר בחלקו לאורך כל החיים –‬

‫גבר שמטופל באסטרוגן (כדי לשלוט בגידול שנגרם על ידי אנדרוגנים) יגדל חזה‪ ,‬ושיער הפנים‬
‫שלו ידלדל‪ ,‬אבל הקול שלו יישאר נמוך – כי שינוי מיתרי הקול הוא קבוע‪ .‬אישה שתקבל הרבה‬
‫אנדרוגן תגדל שיער פנים והקול שלה ירד‪.‬‬

‫טבלה ‪( 10.1‬עמוד ‪ )311‬מסכמת את ההורמונים העיקריים והפעילות שלהם)‪.‬‬

‫‪2.2‬שליטה הורמונלית בהתנהגות מינית‬

‫מעבר למה שתיארנו עד כה‪ ,‬הורמונים משפיעים על ההתנהגות שלנו על ידי אינטראקציה ישירה‬
‫עם מערכת העצבים‪ .‬אנדרוגנים שנוכחים בשלבים הראשונים של התפתחות עוברית משפיעים‬
‫על התפתחות מערכת העצבים‪ .‬בנוסף – להורמוני מין נקביים וזכריים יש אפקט מאקטב על‬
‫מערכת העצבים הבוגרת‪ ,‬שגורמת לתהליכים ביולוגיים והתנהגות מסוימים‪.‬‬

‫שליטה הורמונלית על מחזור הרבייה של הנקבה‬ ‫‪2.2.1‬‬

‫מחזור הרבייה של ‪ primates‬נקבות נקרא ‪( menstrual cycle‬מלשון ‪ ,mensis‬שזה חודש)‪.‬‬
‫לנקבות של מינים אחרים יש מחזור שנקרא ‪ – estrous cycle‬מחזור הורמונלי שמדרבן את‬
‫הנקבות להתנהג בצורה שונה (וגם את הזכרים כתוצאה מכך) כאשר היא בתקופת רבייה‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫ההבדל המרכזי בין שני הסוגים – הגדילה וההשלה של דופן הרחם מדי חודש‪ .‬גם אורך המחזור‬
‫שונה (אצל חולדות הוא ‪ 4‬ימים)‪ .‬בנוסף – ההתנהגות המינית של חיות ב‪estrous cycle-‬‬
‫קשורה לביוץ‪ Primates .‬יכולות להזדווג בכל זמן‪.‬‬

‫המחזורים נשלטים על ידי הפרשת הורמונים מהשחלות ומההיפופיזה‪ .‬יש השפעה הדדית של‬
‫שתי הבלוטות האלה‪ .‬המחזור מתחיל עם הפרשה של ‪ gonadotropin‬על ידי ה‪anterior-‬‬
‫‪ .pituitary gland‬הורמונים אלה‪ ,‬בייחוד ‪ ,FSH‬גורם לגדילה של ‪ – ovarian follicles‬זקיקים‬
‫של תאי אפיתל שמקיפים כל ביצית‪ .‬נשים יוצרות ביצית אחת כזו לרוב בכל מחזור‪ .‬אם יש שתיים‬
‫שמיוצרות ומופרות – יהיו תאומים לא זהים‪ .‬כאשר ‪ ovarian follicle‬בשלה‪ ,‬היא מפרישה‬
‫אסטרדיול‪ ,‬שגורם לגדילה של רירית הרחם כהכנה לביצית המופרית בפוטנציה‪ .‬רמה גדלה של‬
‫אסטרדיול גורמת לשחרור של ‪ LH‬על ידי ה‪ .anterior pituitary gland -‬העלייה בכמות ה‪LH-‬‬
‫גורמת לביוץ – ה‪ ovarian follicle-‬מתפקעת‪ ,‬ומשחררת את הביצית‪ .‬תחת השפעה מתמשכת‬
‫של ‪ LH‬הביצית ה‪ ovarian follicle-‬שהתפקעה הופכת ל‪ ,corpus luteum-‬שמייצר אסטרדיול‬
‫ופרוגסטרון‪ ,‬שמעודד הריון‪ :‬משמר את הדופן של הרחם‪ ,‬ומונע מהשחלות ליצור עוד ‪ovary‬‬
‫‪ .follicle‬הביצית נכנסת לאחת החצוצרות ‪ ,fallopian tubes‬ומתקדמת לרחם‪ .‬אם היא פוגשת‬
‫זרע בדרך – היא תופרה תתחיל להתחלק‪ ,‬ואחרי כמה ימים תקשור את עצמה לקיר של הרחם‪.‬‬
‫אם הביצית לא מופרית או מופרית מאוחר מדי ולא מתפתחת מספיק עד שהיא מגיעה לרחם‪ ,‬ה‪-‬‬
‫‪ corpus luteum‬יפסיק ליצור אסטרדיול ופרוגסטרון והרירית של הרחם תתקלף‪.‬‬

‫שליטה הורמונלית על התנהגות מינית של חיות מעבדה‬ ‫‪2.2.2‬‬

‫הערה כללית – כשבעלי חיים חולים מערכת החיסון מפרישה הורמון בשם אינטרלוקין ‪ ,1‬אשר‬
‫מדכא פעילות מינית‪ ,‬בעיקר אצל נקבות‪.‬‬

‫זכרים‬ ‫‪2.2.2.1‬‬
‫ישנם הבדלים בהתנהגות המינית של מינים שונים‪ ,‬אבל לכולם משותפים‪mounting, :‬‬
‫‪ ,intromission, pelvic thrusting‬ו‪.ejaculation-‬‬

‫כאשר חולדה ממין זכר נתקל בנקבה ‪ ,receptive‬הוא מחכך את אפו באפה‪ ,‬מרחרח ומלקק את‬
‫אברי המין שלה‪ ,‬עולה עליה‪ ,‬ועוסק ב‪ .pelvic thrusting-‬אחרי כמה פעמים כאלה יש‬
‫‪ .ejaculation‬אחרי ‪ – ejaculation‬זכרים נמנעים מפעילות מינית‪ ,‬למשך זמן מסוים (– ‪IEI‬‬
‫‪ .)Intra Ejaculation Interval‬יונקים יחזרו על הפעולה‪ ,‬אבל ההפסקה (‪)refractory period‬‬
‫הולכת ומתארכת‪ .‬תופעה מעניינת היא אפקט קולידג' (פה נכנס הסיפור על הנשיא האמריקני‬
‫ואשתו) ‪ -‬שגם זכר "מותש" על ידי רבייה עם נקבה מסוימת‪ ,‬יתעורר לחיים ויתפקד מינית אם‬
‫יכניסו נקבה חדשה‪ ,‬ויתנהג כמו בפעם הראשונה עם הנקבה הקודמת‪ .‬אם כל פעם יכניסו נקבה‬
‫חדשה אפשר יהיה לשמר את ההתנהגות המינית לאורך זמן‪ .‬זה הגיוני למינים שבהם הזכר‬
‫מפרה נקבות רבות ב"הרמון" שלו‪ .‬מינים שבהם יש פחות או יותר אותו מספר של זכרים ונקבות‬
‫לא יטו להתנהגות כזו‪.‬‬

‫אפקט נוסף – אפקט ‪ - Leiblich‬מודל של שפיכה מוקדמת – כאשר קוטעים את הפעילות‬

‫המינית ואז מאפשרים לה להמשיך‪ ,‬הזמן עד לשפיכה מתקצר באופן משמעותי‪.‬‬

‫התנהגות מינית של חולדות זכרות תלויה בטסטוסטרון‪ .‬אם מסירים את האשכים של חולדה ממין‬
‫זכר‪ ,‬הפעילות המינית שלו נכחדת‪ .‬הזרקות של טסטוסטרון יחזירו את ההתנהגות‪.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫כמו שניתן להפוך טסטוסטרון על ידי ‪ 5α reductase‬ל‪ ,dihydrotestosterone-‬ניתן גם להפוך‬
‫אותו לאסטרדיול‪ :‬תהליך זה נקרא ארומטיזציה‪ ,‬על ידי אנזים בשם ארומטאז‪ .‬תאים רבים במוח‬
‫מכילים ארומטאז וכאשר מולקולות של טסטוסטרון נכנסות אליהם‪ ,‬הן הופכות לאסטרדיול –‬
‫מולקולות האסטרדיול מגיעות לגרעין‪ ,‬נקשרות לרצפטורים של אסטרוגן‪ ,‬שגורמים לאפקטים‬
‫הפיזיולוגיים שלהם‪.‬‬

‫לפחות חלק מהשפעות הטסטוסטרון על התנהגות מינית של זכרים הן דרך אסטרדיול‪ .‬לא ניתן‬
‫להפוך ‪ dihydrotestosterone‬לאסטרדיול ולכן הזרקה שלו לזכרים מסורסים לא תעזור לשקם‬
‫את ההתנהגות המינית‪ .‬סמים שחוסמים את הארומטאז‪ ,‬מורידים התנהגות מינית‪.‬‬

‫הורמון נוסף שמשפיע על התנהגות מינית זכרית הוא ‪ .oxytocin‬זה ההורמון שמופרש על ידי‬
‫ה‪ posterior pituitary gland -‬וגורם להפרשת חלב משדי הנקבה‪ .‬אצל זכרים (וגם אצל נקבות)‬
‫הוא משתחרר בעת האורגזמה וככה"נ גורם לכיווץ השריר החלק במערכת הפליטה הזכרית‪.‬‬
‫(אצל נקבות – לכיווץ של הוגינה והרחם)‪ .‬נשים מיניקות הרבה פעמים משפריצות קצת חלב‬
‫באורגזמה‪.‬‬

‫הורמון נוסף אחראי ל‪ – refractory period-‬כנראה יחד עם ‪ ,oxytocin‬והוא ‪ .prolactin‬הורמון‬

‫שמופרש מה‪ ,anterior pituitary gland -‬וגורם לייצור חלב על ידי ה‪ .mammary glands-‬אצל‬
‫זכרים הוא מופרש אחרי פליטה‪ ,‬ויש לו השפעה מדכאת על התנהגות מינית‪ .‬אחד הסימפטומים‬
‫של ‪ hyperprolactinemia‬הוא אובדן חשק מיני‪ .‬מצאו זאת או על ידי העלאה של הכמות‬
‫הכללית של ‪ prolactin‬בדם‪ ,‬או על ידי הזרקה ישירה של כמות קטנה מאוד שלו ל‪.MPA-‬‬

‫הורמון אחרון – ‪ ,dynorphin‬הוא ‪ opioid‬אנדוגני‪ .‬הוא מגרה רצפטורי ‪ ,kappa‬שאינם אחראים‬

‫לחיזוק ואנלגזיה‪ ,‬אלא מורידים את התדירות של פליטה‪ ,‬ומגדילים את ה‪.refractory period-‬‬
‫סם שחוסם רצפטורים אופיאטיים מפחית את אורך ה‪ .refractory periods-‬נוירונים שמפרישים‬
‫‪ dynorphin‬במוח אוגר זכר פעילים במיוחד לאחר סיפוק מיני‪.‬ייתכן שפעולת נוירונים אלה‪,‬‬
‫שהאקסונים שלהם מגיעים ל‪ ,MPA‬אחראית לתחושת שובע מינית אצל זכרים‪.‬‬

‫נקבות‬ ‫‪2.2.2.2‬‬
‫נהוג לחשוב שהנקבה ביונקים היא הצד הפסיבי של הפעילות המינית‪ .‬במינים מסוימים כל‬
‫התפקיד של הנקבה הוא לעמוד בתנוחה מסוימת שחושפת את אברי המין שלה לזכר –‬
‫‪ .Lordosis‬היא גם תזיז את הזנב שלה ותעמוד ביציבות כדי לתמוך במשקל הזכר‪ .‬אבל‬
‫התפקיד של מכרסמת נקבה ביוזמה של הזדווגות הוא פעיל ביותר – כאשר זכר מנסה להזדווג‬
‫עם נקבה שאינה מביצת – היא תהדוף אותו‪ .‬כאשר הנקבה ב‪ ,receptive state-‬היא תיגש‬
‫לזכר‪ ,‬תרחרח אותו‪ ,‬ותראה התנהגות ספציפית למין שלה (נניח חולדה מנפנפת במהירות‬
‫באוזניים‪ ,‬ומקפצת מסביב לחולדה הזכר)‪.‬‬

‫התנהגות מינית זו תלויה באסטרדיול ופרוגסטרון‪ .‬אצל חולדות רמת האסטרדיול עולה בערך ‪40‬‬
‫שעות לפני שהנקבה הופכת ל‪ ,receptive-‬ומיד לפני שהיא נהיית ‪ receptive‬מופרש הרבה‬
‫פרוגסטרון מה‪.corpus luteum-‬‬

‫נקבות ללא שחלות אינן נהיות ‪ .receptive‬הטיפול שהכי אפקטיבי הוא זה שמחקה את ההפרשה‬
‫הטבעית מבחינת הסדר והתזמון‪ .‬אסטרדיול אפקטיבי גם לבד‪ ,‬ופרוגסטרון כלל לא‪( .‬ז"א – יש‬
‫אפקט של ‪ priming‬של האסטרדיול)‪.‬‬

‫נקבות ללא רצפטורים של אסטרוגנים ופרוגסטרונים לא נהיות ‪ receptive‬גם בטיפול כזה‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫האפקטים מחולקים ל‪:3-‬‬

‫‪ - Receptivity‬מתבטאת על ידי ‪Lordosis‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ - Proceprtivity‬יוזמה‬ ‫‪.2‬‬

‫‪ – Attractiveness‬שינויים פיזיים שמעלים את המשיכה‪ .‬זכרים נמשכים לנקבות‬ ‫‪.3‬‬

‫מביצות‪ ,‬לא מגיבים לנקבות שאין להן שחלות‪ ,‬אבל יגיבו מחדש אם יזריקו להם‬
‫פרוגסטרון ואסטרדיול‪ .‬הסממנים שמושכים הם ריח והתנהגות‪.‬‬

‫אפקטים מארגנים של אנדרוגנים על ההתנהגות‪:‬‬ ‫‪2.2.3‬‬

‫‪masculinization & Defeminization‬‬
‫העובדה שברירת המחדל של הטבע היא נקבה‪ ,‬נכונה גם לגבי התנהגות‪ :‬אם מוח של מכרסם‬
‫לא נחשף לאנדרוגנים במהלך תקופה קריטית מסוימת של ההתפתחות החיה תעסוק בהתנהגות‬
‫מינית נקבית בבגרות‪ ,‬אם נזריק לה אז אסטרדיול ופרוגסטרון‪ .‬למרבה המזל לניסויים – התקופה‬
‫הזו אצל חולדות וכמה מכרסמים אחרים היא זמן קצר אחרי הלידה‪ .‬לכם אם מסרסים חולדה‬
‫ממין זכר מיד אחרי הלידה‪ ,‬ונותנים לו לגדול‪ ,‬ואז מזריקים לו אסטרדיול ופרוגסטרון‪ ,‬הוא יתנהג‬
‫כמו נקבה בנוכחות זכר אחר‪ .‬אם חושפים את מוח החולדה לאנדרוגנים בהתפתחות‪ ,‬יש שתי‬
‫תופעות – ‪.behavioral masculinization & Defeminization‬‬

‫האפקט של ‪ Defeminization‬מונע הצגת התנהגות מינית נקבית בבגרות‪ .‬זה נגרם על ידי דיכוי‬
‫התפתחות של מעגלים עצביים מסוימים ששולטים על התנהגות מינית של הנקבה‪ .‬כך לדוגמא‬
‫אם מסירים את השחלות לחולדה וחושפים אותה לטסטוסטרון מיד אחרי הלידה ובבגרות‬
‫מזריקים לה אסטרדיול ופרוגסטרון – היא לא תגיב לזכר‪.‬‬

‫האפקט של ‪ masculinization‬מאפשר התנהגות מינית זכרית בבגרות‪ .‬הוא מושג על ידי גירוי‬
‫ההתפתחות של מעגלים עצביים ששולטים עליה‪ .‬אם לנקבה שהזכרנו עכשיו ניתן טסטוסטרון‬
‫ולא אסטרדיול ופרוגסטרון – היא תתנהג כמו זכר‪.‬‬

‫סיכום – טיפול הורמונלי‪:‬‬

‫התנהגות מינית‬ ‫התנהגות מינית‬ ‫כאשר החולדה‬ ‫מיד לאחר הלידה‬

‫שמתרחשת בזכר‬ ‫שמתרחשת בנקבה‬ ‫בוגרת‬

‫אין‬ ‫יש התנהגות מינית‬ ‫‪E+P‬‬ ‫אין‬

‫נקבית‬

‫אין‬ ‫אין‬ ‫טסטוסטרון‬ ‫אין‬

‫אין‬ ‫אין‬ ‫‪E+P‬‬ ‫טסטוסטרון‬

‫יש‬ ‫אין‬ ‫טסטוסטרון‬ ‫טסטוסטרון‬

‫‪13‬‬
 ‫נראה שמנגנוני ה ‪ behavioral masculinization & Defeminization‬הם דרך הטסטוסטרון‬
‫שהופך לאסטרדיול על ידי ארומטיזציה‪ .‬אם חוסמים את הארומטיזציה בזכרים מוקדם בחייהם‪,‬‬
‫הם יראו פחות התנהגות זכרית ויותר יטו להיות עם זכרים‪.‬‬

‫מדוע האסטרדיול הנקבי לא עושה אפקט זה לעובריות? התשובה כפולה – גם כי השחלות לא‬
‫מפרישות אסטרדיול עד לגיל ההתבגרות‪ ,‬וגם כי יש חומר בשם ‪ ,α-fetoprotein‬שמפרק את‬
‫האסטרדיול שנחשפים אליו מהאימא‪ .‬ז"א שהאסטרדיול היחיד שפעיל הוא זה שנוצא‬
‫בארומטיזציה של טסטוסטרון‪ .‬חומר זה נוכח כל עוד יש צורך בו‪.‬‬

‫סיכום טבלאות ניסוי שהוצגו בכיתה‪:‬‬

‫‪Genes‬‬ ‫‪Natural‬‬ ‫‪Injection‬‬ ‫‪In adulthood‬‬ ‫‪SDN‬‬

‫‪hormone‬‬

‫‪XY‬‬ ‫‪T + α-fp‬‬ ‫‪Ø‬‬ ‫‪T  M; EPø‬‬ ‫‪M‬‬

‫‪T + α-fp‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T  M; EPø‬‬ ‫‪M‬‬

‫‪XX‬‬ ‫‪E + α-fp‬‬ ‫‪Ø‬‬ ‫‪T  ø; EPF‬‬ ‫‪F‬‬

‫‪E + α-fp‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T  M; EPø‬‬ ‫‪M‬‬

‫בטבלה זו ניתן לראות שברגע שיש נוכחות של טסטוסטרון‪ ,‬האפקט המארגן הוא זכרי‪ ,‬גם אם יש‬
‫גנים נקביים והורמונים נקביים‪ .‬הקו הכפול מציין סירוס‪.‬‬

‫‪Genes‬‬ ‫‪Injection‬‬ ‫‪In adulthood‬‬ ‫‪SDN‬‬

‫‪XX‬‬ ‫‪ø‬‬ ‫‪T  ø; EP F‬‬ ‫‪F‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T  M; EPø‬‬ ‫‪M‬‬

‫‪XY‬‬ ‫‪Ø‬‬ ‫‪T  ø; EPF‬‬ ‫‪F‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T  M; EPø‬‬ ‫‪M‬‬

‫בטבלה זו ניתן לראות שאם לאחר סירוס יש חשיפה לטסטוסטרון‪ ,‬האפקט המארגן הוא זכרי‪ ,‬גם‬
‫אצל נקבות‪ .‬אם אין – יש ארגון נקבי‪ ,‬גם אצל זכרים‪.‬‬

‫‪ – SDN – sexual dimorphic nucleus‬גדול אצל זכרים פי ‪ ,6‬נמצא ב‪.MPA-‬‬

‫‪14‬‬
 ‫נראה שהאפקטים של ‪ behavioral masculinization & Defeminization‬של אנדרוגנים הם‬
‫בחלקם עוד יותר עקיפים – חולדות אמהות מלקקות את אברי המין של הולדות שלהן‪ .‬זה מעודד‬
‫השתנה‪ .‬הן מלקקות יותר את אברי המין של הזכרים‪ .‬מסתבר שיש לזה השפעה – האנדרוגנים‬
‫גורמים להפרשת ריח כך שהאימא תזהה שמדבור בשתן של גור זכר‪ ,‬ואם מסירים את יכולת‬
‫האם להריח ריח זה‪ ,‬האימא לא תלקק אותם יותר‪ ,‬והם יראו התנהגות מינית חסרה‪ .‬אם‬
‫הנסיינים מלטפים את אברי המין בעצמם במקום באימא – זה מחזיר את הפעילות המינית‬
‫בבגרות לנורמליות‪.‬‬

‫אפקטים של פרומונים‬ ‫‪2.2.4‬‬

‫סוג של כימיקלים שמעבירים מסר מחיה אחת לשניה‪ .‬אצל יונקים רובם מאותרים בחוש הריח‪.‬‬
‫הם יכולים להשפיע על התנהגות ופיזיולוגיה של רבייה‪.‬‬

‫‪ – Le-Boot effect‬אם שמים חבורה של נקבות יחד‪ ,‬המחזור שלהם נעלם‪.‬‬

‫‪ – Whitten effect‬כשקבוצת מקבות נחשפת לריח של זכר‪ ,‬המחזור יחזור לתפקד ויהיה‬
‫מסונכרן ביניהן‪.‬‬

‫‪ – Vandenbergh effect‬האצה בהתחלת ההתבגרות המינית של נקבה עקב חשיפה לריח של‬
‫זכר‪.‬‬

‫רק השתן של זכרים שלמים (מינית) מעורר את שתי התגובות האחרונות – שתן של זכרים‬
‫מסורסים או לא בוגרים לא עושה זאת (ז"א – יש צורך בטסטוסטרון)‪.‬‬

‫‪ – Bruce effect‬כשחושפים חולדה בהיריון לזכר שאינו זה שהכניס אותה להיריון – יש מעט‬
‫סיכויים שההיריון יצליח ‪ .‬גם אפקט זה נגרם על ידי חשיפה לשתן של זכר בריא‪ .‬יש לזה יתרון‬
‫אדפטיבי גם מבחינת האימא וגם מבחינת האבא‪.‬‬

‫ארבעת האפקטים הללו לא מתווכים על ידי ה‪ olfactory bulb-‬אלא על ידי ה‪vomeronasal-‬‬

‫‪ – organ‬קבוצה קטנה של רצפטורים סנסוריים שמאורגנים מסביב לכיס‪ ,‬שקשור בתעלה ל‬
‫‪ .nasal passage‬אינו קיים ביונקים ימיים‪ .‬הוא מעצבב את ה‪,accessory olfactory bulb -‬‬
‫שנמצאת מיד מאחורי ה‪ .olfactory bulb-‬ה‪ vomeronasal organ -‬אינו רגיש כנראה למולקולות‬
‫שנעות באוויר אלא לחומרים לא נדיפים שנמצאים בשתן‪ .‬כאשר מגרים את העצב שמקשר את‬
‫אזור האף של אוגר‪ ,‬יש הזרמה של נוזל לתוך איבר זה‪ ,‬שחושף את הרצפטורים לכל חומר‬
‫שנמצא באזור‪ .‬משאבה זו מופעלת כאשר נתקלים בגירוי מחדש‪.‬‬

‫הסרה של איבר זה גורמת להיעלמות של ארבעת האפקטים‪.‬‬

‫ה‪ accessory olfactory bulb -‬מעצבבת את ה‪,medial nucleus of the Amygdala-‬‬

‫שמעצבבת את ה‪preoptic area, anterior hypothalamus, ventromedial nucleus of the-‬‬
‫‪ .hypothalamus‬מכאן שהמעגל העצבי שלנו מערב את כולם‪ .‬כל האזורים שהוזכרו כעת פרט‬
‫ל‪ anterior hypothalamus -‬משחקים תקפיד חשוב בהתנהגות רבייה‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫‪ Bruce Effect‬מערב למידה – החולדה לומדת את ריח הזכר שאתו הזדווגה‪ .‬למידה זו דורשת‬
‫פעילות של אקסונים נוראדינרגים שנכנסים ל‪ olfactory bulb-‬ויוצרים סינפסות עם נוירונים ב‪-‬‬
‫‪ .main & accessory olfactory bulbs‬כאשר הורסים אקסונים אלה נקבה תפיל גם כשהיא‬
‫תריח את הזכר שאתו הזדווגה‪ .‬ייתכן שההזדווגות מפעילה את המנגנון הנוראדינרגי ומטביעה‬
‫את ריח הזכר אצל הנקבה‪ .‬ואכן גירוי בוגינה מגביר פעילות באקסונים האלה‪ .‬בנוסף ידוע‬
‫ששחרור ‪ NE‬הכרחי לצורך למידה של ריחות‪.‬‬

‫יש פרומונים שמשפיעים ישירות על התנהגות – לדוגמא פרומונים שנמצאים בהפרשות הוגינליות‬
‫של אוגרת מגרים גברים לרחרח וללקק את אברי המין של הנקבה‪ .‬נראה שמנגנון זה עובד גם‬
‫דרך ה‪ ,olfactory epithelium-‬שכן רק אם חוסמים גם אותו וגם את ה‪– vomeronasal organ -‬‬
‫התנהגות זו מתבטלת‪.‬‬

‫פגיעות ב‪ medial Amygdala-‬גורמות לביטול ההתנהגות המינית של זכרים – ולכן ניתן להגיד‬
‫שהיא משתתפת בהשפעת הפרומונים על התנהגות זכרית של אוגרים‪.‬‬

‫הצליחו לבודד אחד מהפרומונים האלה וקראו לו ‪ ,aphrosidin‬כשמרחו אותו על אברי מין של‬
‫זכר מורדם – זכרים אחרים נמשכו אליו וניסו לעלות עליו‪.‬הגן שאחראי לייצור הפרומון הזה‬
‫מבוטא בתאים של הרחם והוגינה של האוגרת ‪ ,‬ואצל ה‪ olfactory epithelium -‬של אוגר הזכר‬
‫יש ‪ odorant-binding protein‬שדומה ל‪.aphrosidin-‬‬

‫יש ראיות גם לכך שזכרים מפרישים פרומונים שמושכים נקבות‪ .‬הן מעדיפות ליד זכרים שלא‬
‫סורסו‪ ,‬והעדפה זו נעלמת כשהורסים להם את ה‪ .vomeronasal organ -‬הרס שלו גורם גם‬
‫להיעלמות של נטייה של נקבות להיות יותר ויותר ‪ receptive‬אם הן מזדווגות עם מספר זכרים‬
‫זה אחר זה‪.‬‬

‫נראה שלפחות חלק מתופעות הפרומונים מתרחשות גם אצל בני אדם‪ :‬נשים שמבלות הרבה זמן‬
‫יחד כקבוצה מתחילות לתאם את המחזור שלהן‪ .‬אלה ששהו בחברת גברים הראו מחזור קצר‬
‫יותר מאלה שלא‪ .‬יש הוכחה לכך שאותו ריח גורמים לסינכרון של המחזור‪ :‬החוקרים אספו זיעה‬
‫של נשים‪ ,‬ערבבו עם אלכוהול ומרחו על שפתיים של נשים שלוש פעמים בשבוע‪ .‬המחזור של‬
‫הנשים שקיבלו את התכשיר הזה הסתנכרן עם האישה ש"תרמה" את הזיעה‪.‬‬

‫חוקרים בדקו גם את האפשרות שריחות שמיוצרים על ידי הפרשות וגינליות משפיעות על משיכה‬
‫מינית – גם גברים וגם נשים דירגו את הריחות האלה כלא נעימים‪ ,‬למרות שסביב הביוץ הם היו‬
‫פחות לא נעימים‪ .‬ז"א – אין קשר כזה‪.‬‬

‫נראה שיש השפעה לפרומונים על התנהגות חברתית – חוקרים נתנו לאנשים (גברים ונשים)‬
‫לישון עם מחרוזת שהכילה ‪ – androstenol‬פרומון שנמצא בזיעה של גברים – וראו שבעוד‬
‫שהפעילות החברתית של גברים לא השתנתה‪ ,‬נשים נטו לעסוק ביותר פעילות חברתית עם‬
‫גברים‪.‬‬

‫ריחות יכולים לשמש גם שרמזים חושיים – אנחנו יכולים ללמוד לזהות את הריח של פרטנר‪ ,‬כמו‬
‫שמזהים קול ומראה‪ ,‬ולהמשך לריח הזה‪ .‬במקרה זה – הריח הוא לא פרומון אלא אינדיקטור‬
‫נלמד‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫בעבר חשבו שבאף של אנשים אין ‪ ,vomeronasal organ‬אבל גילו שיש‪ ,‬ושיש לו נוירונים‬
‫רגישים לכימיקלים‪ .‬הוא ממוקם לאורך ה‪ ,nasal septum-‬בערך ‪ 2‬ס"מ מהנחיר‪ .‬חוקרים חשפו‬
‫את האיבר של נשים וגברים לחומרים שנחשדו כפרומונים‪ ,‬ומצאו שהם עוררו פעילות במערכת‬
‫העצבים האוטונומית ‪ ,‬שחרור של ‪ gonadotropic hormones‬ושינו את מצב הרוח‪ ,‬בצורה‬
‫שהיתה ‪ .sexually dimorphic‬עדיין לא ידוע בדיוק מה החומרים האלה עושים ואם הם‬
‫פרומונים‪.‬‬

‫התנהגות מינית אנושית‬ ‫‪2.2.5‬‬

‫ההתנהגות המינית האנושית מושפעת מאפקטים מאקטבים ומארגנים של ההורמונים‬
‫שמופרשים על ידי הגונדות‪ .‬ההשפעות שונות מאשר על יונקים אחרים‪ ,‬בעיקר על נשים‪.‬‬

‫אם להורמונים יש אפקטים מארגנים על התנהגות מינית אנושית‪ ,‬עליהם לעשות זאת על ידי‬
‫שינוי מבנה המוח‪ .‬יש ראיות לכך שחשיפה לאנדרוגנים של עוברים משנה את התפתחות המוח‪,‬‬
‫אבל קשה לדעת אם לשינויים אלה יש השפעה ארוכת טווח‪.‬‬

‫אפקטים מאקטבים של הורמוני מין על נשים‬ ‫‪2.2.5.1‬‬

‫התנהגות רוב היונקים ממין נקבה (שאינם ‪ )primates‬נשלטים על ידי אסטרדיול ופרוגסטרון‪.‬‬
‫הורמונים אלה שולטים לא רק על המוכנות של הנקבה המבייצת להזדווג‪ ,‬אלא גם על היכולת‬
‫שלה לעשות זאת‪( .‬אם אין ‪ ,Lordosis‬לא יתאפשר מגע מיני)‪.‬‬

‫ב‪ ,primates-‬כולל בני אדם‪ ,‬אין הגבלה פיזית ולכן ההזדווגות יכולה לקרות בכל שלב במחזור‪.‬‬
‫לכן ההזדווגות לא נשלטת על ידי הורמוני השחלות‪ .‬רמת הורמונים אלה בגוף משנה רק במעט‬
‫את החשק המיני של נשים‪ .‬חוקרים טוענים שזה בגלל שנשים שחיות עם בני זוג מעונינות במגע‬
‫מיני מטעמים אחרים‪ ,‬של חיבה ואהבה לבן הזוג‪ .‬במחקר של זוגות לסביות (שהמחזורים שלהם‬
‫נוטים להיות מסונכרנים) רואים עליה משמעותית ביחסי המין באמצע המחזור‪.‬‬

‫כאשר חקרו בקופים – גילו שבקבוצות קטנות ובכלובים קטנים אין השפעה של רמת הורמוני‬
‫המין על המגע המיני‪ ,‬אבל בכלובים גדולים‪ ,‬בהם הנקבה יכולה להסתתר ולהימנע ממגע מיני‪,‬‬
‫יש קשר ישיר בין המחזור לבין המגע המיני‪ .‬מחקרים אלה מעלים שאלה – אם כל המגע המיני‬
‫של אישה היה יזום על ידה – האם היינו רואים קורלאציה עם המחזור? נשים שנוטלות גלולות‬
‫מראות פחות תנודה בחשק המיני שלהן (הגלולות מונעות את המחזורים הנורמלים של הפרשת‬
‫הורמוני מין)‪ .‬ז"א – יכול להיות שכן יש השפעה להורמונים‪.‬‬

‫נקודת ההבדל בין יונקים לבין ‪ primates‬היא בתגובה לאנדרוגנים‪ .‬אצל יונקים אחרים רק‬
‫הזכרים מגיבים לאנדרוגנים‪ .‬חוקרים מצאו שבבני אדם רמת הפעילות המינית קשורה באופן‬
‫כלשהו לרמת הטסטוסטרון בדם של האישה‪ ,‬שמגיעה לשיא בביוץ‪ .‬האישה מסופקת מינית יותר‬
‫בזמן זה‪ .‬גם במחקר עם נשים שנוטלות גלולות יש התאמה בין רמת הטסטוסטרון לבין החשק‬
‫המיני‪ .‬חוקרים בדקו את השפעת טסטוסטרון על נשים שעברו כריתת רחם ושחלות‪ .‬ההורמון‬
‫הגביר את עוצמת החשק המיני ותדירות הפנטזיות המיניות‪ .‬מחקר על ‪ 200‬מתבגרות הראה‬
‫התאמה בין רמת הטסטוסטרון לבין הסיכוי למגע מיני ראשון של הנערות‪.‬‬

‫גם ל‪ oxytocin-‬יש תפקיד בתגובה המינית של אישה – הוא גורם להתכווצות של הרחם והוגינה‬
‫בעת אורגזמה‪ ,‬וייתכן שנוכחות שלו לפני יחסי מין מגבירה את החשק המיני‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫אפקטים מאקטבים של הורמוני מין על גברים‬ ‫‪2.2.5.2‬‬
‫בניגוד למצב אצל נשים‪ ,‬גברים מגיבים די דומה ליונקים אחרים לטסטוסטרון – רמה נכונה‬
‫מאפשרת תפקוד מיני‪ ,‬ורמה נמוכה מדי גורמת לעצירה של ייצור הזרע ולהפסקה בקיום יחסי‬
‫המין‪ .‬אלא שגברים מראים שהם לא תלויים בטסטוסטרון לחלוטין – גם גברים שעברו סירוס‬
‫עדיין חשים חשק מיני‪ .‬גם אם אי אפשר לבצע משגל‪ ,‬יש דרכים אחרות לנתב את החשק הזה‪.‬‬

‫ירידה של פעילות מינית אחרי סירוס היא לא קבועה – חלק מהגברים נהיים אימפוטנטים מיד‪,‬‬
‫וחלק יורדים בהדרגה לאורך שנים‪ .‬ייתכן שחלק מההבדל הוא ניסיון העבר (ככל שהיו יותר‬
‫פעילים זה לוקח יותר זמן – יש לזה הוכחות לגבי חתולים)‪ .‬בנוסף – יש אברים אחרים שיוצרים‬
‫אנדרוגנים – בלוטת האדרנל‪ ,‬הפרוסטטה ואפילו רקמות שומן‪.‬‬

‫רמת הטסטוסטרון לא רק משפיעה על התפקוד המיני אלא גם מושפעת ממנו או אפילו רק‬
‫מחשיבה עליו‪ .‬חוקר שהיה מוצב באי מרוחק מדד את כמות שיער הפנים שהוא מגלח מדי יום‬
‫וראה שהיא גדולה יותר מיד לפני ביקורים ביבשת‪ ...‬גם צפייה בסרט ארוטי מגבירה את רמת‬
‫הטסטוסטרון בדם‪.‬‬

‫אוריינטציה מינית‬ ‫‪2.2.6‬‬

‫יש אנשים‪ ,‬בעיקר גברים‪ ,‬שלמרות שהם הטרוסקסואלים עוסקים בשלב זה או אחר של חייהם‬
‫בפעילות הומוסקסואלית‪ .‬אצל חיות אין הומוסקסואלים בלעדיים – אם יש חיה שמקיימת יחסי מין‬
‫עם בני מינה – היא ביסקסואלית‪ .‬אצל אנשים כמות הביסקסואלים קטנה בהרבה מאשר כמות‬
‫ההומוסקסואלים והלסביות‪( .‬יש בערך ‪ 10%‬הומו ו‪ 3%-‬לסביות)‪.‬‬

‫יש אנשים שמאמינים שהסיבה להומוסקסואליות היא הצורה שבה גדלו כילדים – נניח אם‬
‫שתלטנית ואבא כנוע‪ .‬לא הצליחו למצוא לכך ראיות‪ .‬המנבא להומוסקסואליות הוא דיווח על‬
‫רגשות הומוסקסואלים שמקדים את הפעילות לרוב בשלוש שנים לערך‪.‬‬

‫אין קשר בין הומוסקסואליות לבין רמת הורמוני המין בבגרות‪ .‬המחקרים מראים זאת לגבי‬
‫גברים‪ ,‬ולגבי נשים יש מחקרים שמרים שרמת הטסטוסטרון אצל לסביות גבוהה יותר‪ ,‬אבל עדיין‬
‫לא מתקרבת לזו של גבר‪ .‬לא ברור אם עליה זו היא תוצאה או סיבה להתנהגות הלסבית‪.‬‬

‫סיבה ביולוגית יותר הגיונית היא מבנה מוח שונה שנוצר מחשיפה לרמות אנדרוגנים מסוימות‬
‫בשלב העוברי‪ .‬אולי מוחות של הומוסקסואלים לא עוברים & ‪masculinization‬‬
‫‪ ,Defeminization‬של לסביות כן‪ ,‬ושל ביסקסואלים רק ‪ ?masculinization‬לא ידוע עדיין‪...‬‬

‫‪Prenatal androgenization of genetic females‬‬ ‫‪2.2.6.1‬‬

‫יש הוכחות לכך שלאנדרוגנים בשלב העוברי יש השפעה על התנהגות חברתית ומינית –‬
‫בהפרעה בשם )‪ congenital adrenal hyperplasis, (CAH‬יש הפרשה של כמויות‬
‫אבנורמליות של אנדרוגן מבלוטת האדרנל‪ .‬ההשפעה של זה על גברים היא זניחה‪ ,‬אבל נשים‬
‫מפתחות דגדגן מוגדל ולעתים השפתיים שלהן יהיו קצת סגורות‪ .‬אם הביטוי ניכר – יעשו ניתוח‬
‫לשינוי‪ .‬גודל ההשפעה תלוי בכמות האנדרוגן המופרש‪ .‬בכל מקרה ברגע שזה מזוהה (היום עם‬
‫הלידה) נותנים לבחורה הורמון שמדכא את הפרשת היתר‪ .‬מבחינה התנהגותית נראה קצת‬
‫התנהגות של ‪.tom-boy‬‬

‫‪18‬‬
 ‫מחקר שעשו בקרב ‪ 30‬נשים כאלה הראה שבערך ‪ 37%‬מתארות עצמן כביסקסואליות או‬
‫הומוסקסואליות‪ 40% ,‬הטרו‪ ,‬והשאר לא רצו לדבר על חיי המין שלהן‪ .‬זה מראה שיש השפעה‬
‫לחשיפה להורמוני המין על האוריינטציה‪.‬‬

‫בערך ‪ 10%‬מהנשים מדווחות על ניסיון מיני עם נשים עד גיל ‪ ,20‬בקרב נשים שנחשפו לפני‬
‫הלידה לרמות חריגות של אנדרוגנים אחוז זה גבוה פי ‪ .4‬ז"א – החשיפה הזו אכן גורמת לשינוי‬
‫באוריינטציה המינית‪ .‬צריך לזכור שלא בטוח שיש השפעה על מבנה המוח‪ ,‬משום שיכול להיות‬
‫שההבדלים האלה נובעים משינויים באברי המין‪ .‬בכל אופן – נראה שההורמונים בשלב העוברי‬
‫משפיעים על האוריינטציה המינית‪.‬‬

‫ניסויים בקופים – הזריקו לקופות הרות טסטוסטרון‪ ,‬שנכנס לעובר והעביר אותו‬
‫‪ .masculinization‬עובריות נולדו עם אברי מין זכריים‪ .‬אלה נחשפו בשלב מאוחר יותר נולדו‬
‫נורמליות‪ .‬שתי הקבוצות הראו התנהגות זכרית יותר‪ .‬לכן נראה שההשפעה היא לא רק של אברי‬
‫המין אלא גם של האפקטים המארגנים במוח‪.‬‬

‫מחקר נוסף גילה הבדלים בין נשים הטרו והומוסקסואליות לגבי תכונה שהיא ‪sexual‬‬
‫‪ – dimorphic‬שבלול האוזן פולט באופן ספונטני קול‪ ,‬בתדירות גבוהה יותר אצל נשים‪ .‬במחקר‬
‫מצאו שאצל נשים הומוסקסואליות וביסקסואליות התדירות נמוכה יותר‪ ,‬ודומה יותר לזו של‬
‫גברים מאשר של נשים הטרו‪ .‬לא מצאו ממצא דומה אצל גברים‪ .‬ברור שאין לתופעה זו קשר‬
‫להתנהגות המינית – אבל יש פה אינדיקציה לכך שיש הבדלים ביולוגיים בין נשים שנמשכות‬
‫לנשים ונשים שנמשכות לגברים‪ .‬ייתכן שחשיפה לאנדרוגנים גורמת לשינויים ביולוגיים שבחלקם‬
‫לא קשורים ובחלקם כן לאורינטציה מינית‪.‬‬

‫‪Failure of androgenization of genetic males‬‬ ‫‪2.2.6.2‬‬

‫זכרים גנטית שסובלים מ‪ androgen insensitivity syndrome -‬מפתחים אברי מין נשיים‪,‬‬
‫למרות שיש להם אשכים ואין להם רחם ושחלות‪ .‬לרוב מגדלים אותם כנשים‪ ,‬מסירים את‬
‫האשכים בניתוח‪ ,‬והן חיות בצורה נורמלית ומקיימות יחסי מין עם גברים‪ .‬נשים אלה נוטות להיות‬
‫"נשיות"‪ .‬אין אינדיקציה למשיכה לנשים‪ .‬מכאן – מחסור ברצפטורים לאנדרוגנים גורם גם ל‬
‫‪ masculinization‬וגם ‪ Defeminization‬לא להתרחש ולהשפיע על האורינטציה המינית‪ .‬זה‬
‫גורם לחשוב שאצל בני אדם‪ ,‬בשונה מיונקים אחרים‪ ,‬האפקטים האלה לא עובדים דרך‬
‫אסטרדיול שנוצר מטסטוסטרון שעבר ארומטיזציה אלא מטסטוסטרון‪ .‬כמובן שיש אפשרות גם‬
‫שעצם גידול האדם כילדה ואישה משפיע על האורינטציה המינית‪.‬‬

‫אורינטציה מינית והמוח‬ ‫‪2.2.6.3‬‬

‫המוח האנושי הוא ‪ :sexually dimorphic‬אצל נשים יש יותר חלוקה של תפקידים בין שתי‬
‫ההמיספרות כך שאם נפגעת המיספרה שמאל יש פחות פגיעה בדיבור‪ ,‬בנוסף המוח של גברים‬
‫קצת יותר גדול‪ ,‬וכן אזורים ספציפיים ב‪ telencephalon-‬וב‪ diencephalon-‬שונים אצל גברים‬
‫ונשים‪ ,‬וה‪ corpus callosum-‬שונה בצורתו‪.‬‬

‫אגב באוכלוסיית ה‪ CAH-‬צד שמאל גדול כמו של גברים‪ ,‬למרות שהן נשים גנטית‪ .‬יש להן גם‬
‫רמת אלימות גבוהה יותר‪.‬‬

‫בנוסף – תפיסה מרחבית של גברים היא לרוב טובה יותר‪ ,‬אבל אצל גברים עם מחסור‬
‫בטסטוסטרון – היא כמו אצל נשים‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫רוב החוקרים חושבים שההבדלים נובעים מחשיפה לאנדרוגנים בשלבים המוקדמים של‬
‫התפתחות העובר‪ .‬ייתכן גם שיש הבדלים שנובעים משינויים שמתרחשים בגיל ההתבגרות‪,‬‬
‫בסביבה החברתית ועוד‪.‬‬

‫מחקרים אחרי המוות במוחות של הומוסקסואלים והטרוסקסואלים מראים הבדלים בשלושה‬

‫אזורים של המוח‪( suprachiasmatic nucleus :‬בפרק הקודם ציינו ששם נמצא השעון‬
‫הביולוגי)‪ ,‬גרעין של ההיפותלמוס (‪ ,INAH-3‬שגדול אצל גברים פי ‪ 2.8‬מאצל נשים) וה‪anterior-‬‬
‫‪( commissure‬צרור של סיבים שמקשרים את האונות הטמפורליות השמאלית והימנית) ‪ .‬מצאו‬
‫שה‪ SPN-‬גדול יותר אצל הומוסקסואלים מאשר אצל נשים הטרו וגברים הטרו‪ INAH-3 ,‬קטן‬
‫אצלם יותר מאשר נשים וגברים הטרו‪ ,‬וה‪ anterior commissure‬גדול יותר אצל הומוסקסואלים‬
‫ונשים הטרו מאשר אצל גברים הטרו‪ .‬גרעין ‪ INAH-2‬אצל נשים גדול יותר מאצל גברים‪ ,‬וגדל עוד‬
‫יותר בגיל פריון‪ .‬הוא מצטמק בתקופת הבלות‪.‬‬

‫חוקרים מצאו שהגודל של אזור מסוים ב‪ ,forebrain-‬בחלק המרכזי של ה‪ ,BNST-‬גדול יותר‬

‫אצל גברים מאשר אצל נשים‪ .‬לזכרים טרנס‪-‬סקסואליים גודל דומה לשל נשים‪ .‬בין גברים הומו‬
‫והטרו סקסואליים לא מצאו הבדל‪ ,‬מה שאומר שיש קשר בין הגודל של אזור זה לזהות המינית‬
‫ולא לאורינטציה המינית‪.‬‬

‫מקרה מפורסם שמראה שלצורה שבה מגדלים ילד יש משמעות לגבי הזהות המינית שלו‪ ,‬אבל‬
‫היא לא מספיקה כדי להפוך את מיניותו‪ :‬תאומים זהים עברו "ברית מילה" – ואצל אחד מהם‬
‫היתה תקלה ונאלצו לחתוך את כל הפין‪ .‬לאחר התלבטות החליטו לגדל אותו כילדה‪ ,‬וגם לעשות‬
‫ניתוח לשינוי מין‪ .‬בהתחלה הילדה אובחנה כנורמלית לחלוטין‪ .‬החוקרים הסיקו שזה אומר‬
‫שהצורה שבה מגדלים ילד קובעת את האורינטציה המינית שלו‪ .‬אבל הסתבר שזו היתה מסקנה‬
‫מוקדמת מדי – הילדה הרגישה שהיא ילד‪ ,‬למרות שלא ידעה על כל הסיפור‪ ,‬היא ניסתה להשתין‬
‫בעמידה‪ ,‬לדוגמא‪ .‬כמתבגרת היא איימה להתאבד ואז החליטו על שינוי מין – הפסיקו לתת לה‬
‫אסטרוגנים והתחילו לתת לה אנדרוגנים‪ ,‬היא עברה ניתוח להסרת החזה‪ ,‬והתחילו ליצור לה‬
‫איבר מין זכרי‪ .‬כשגילו לה‪/‬לו שהוא בעצם זכר‪ ,‬זה התקבל בתחושת הקלה גדולה‪ .‬הוא נשוי כעת‬
‫לאישה ואימץ את ילדיה‪.‬‬

‫במקרה דומה נוסף של כריתת הפין והעברת מין היילוד – הילדה גדלה ומתפקדת כאישה‪ ,‬אבל‬
‫היא ביסקסואלית וחיה עם נשים‪.‬‬

‫לא ניתן להסיק שהאזורים ששונים במוח שתיארנו קודם באמת קובעים את האורינטציה המינית‪,‬‬
‫אבל תוצאות המחקרים מציעות שמוחות של נשים‪ ,‬גברים הטרו וגברים הומוסקסואלים נחשפו‬
‫כנראה לדפוסים שונים של הורמונים בתור עוברים‪ .‬ההבדלים האמיתיים נובעים אולי ממקומות‬
‫אחרים במוח‪ ,‬אבל יש לפחות אינדיקציה לכך שיש הבדלים‪ ,‬ושחשיפה להורמונים לפני הלידה‬
‫משפיעה לטווח ארוך על המיניות‪.‬‬

‫גורמים אפשריים להבדלים בהתפתחות המוח‬ ‫‪2.2.6.4‬‬

‫מה יכול להביא לשינויים ברמת החשיפה לאנדרוגנים? לפי ההשערה צריך להיות משהו שיפחית‬
‫את הרמה אליה נחשפים הומוסקסואלים ויעלה את הרמה אליה נחשפות לסביות‪ .‬ראינו ש‪-‬‬
‫‪ congenital adrenal hyperplasia‬מגבירה את כמות האנדרוגנים אבל לרוב הלסביות אין‬
‫‪.CAH‬‬

‫‪20‬‬
 ‫מחקרים בבעלי חיים מציעים אירוע שיש לו פוטנציאל להיות מעורב באנדרוגניזציה של זכרים –‬
‫לחץ של האימא‪ .‬חשפו את האימהות ההרות ללחץ‪ ,‬מה שגרם לירידה ברמת האנדרוגנים‬
‫שהעובר נחשף אליה‪ ,‬והולדות שנולדו הראו פחות התנהגות מינית זכרית ויותר התנהגות מינית‬
‫נקבית אחרי חשיפה לאסטרדיול ופרוגסטרון‪ .‬גם התנהגות המשחק של הולדות הצעירים היתה‬
‫דומה יותר לשל נקבות‪.‬‬

‫לחץ בעת ההריון משפיע גם על הגודל של ה‪sexually dimorphic nucleus of the preoptic -‬‬
‫‪ – area‬שגדול יותר אצל גברים ויש לו תפקיד בהתנהגות המינית הזכרית‪.‬‬

‫קשה לעשות הקבלה בין חיות לבני אדם אבל המחקרים נותנים יסוד להניח שאורינטציה מינית‬
‫מושפעת מרמות החשיפה של העובר לאנדרוגנים‪.‬‬

‫מחקר אחר הראה שלהומוסקסואלים יש יותר אחים בוגרים‪ ,‬ולא אחים קטנים או אחיות גדולות‬
‫או קטנות – מאשר להטרו‪( .‬אצל נשים לא מצאו הבדל כזה)‪ .‬ייתכן שיש השפעה למספר‬
‫העוברים הזכריים שהאם נחשפת אליו‪ ,‬ייתכן שמערכת החיסון מושפעת והופכת לרגישה‬
‫לחומרים שמופרשים על ידי הזכרים‪ ,‬ותגובת המערכת החיסונית עשויה להשפיע על מוח העובר‪,‬‬
‫בצורה שתשפיע על האוריינטציה המינית‪ .‬עדיין – רוב הגברים שיש להם כמה אחים גדולים הם‬
‫הטרו‪ ,‬כך שגם אם ההשערה נכונה‪ -‬היא נכונה רק לגבי אימהות מסוימות‪ .‬הצליחו להגיע לתנאים‬
‫במעבדה בהם אם חושפים את העכברה לחלקים של מוח של עובר זכר‪ ,‬הולדות הבאים שלה‬
‫יהיו הומוסקסואלים‪...‬‬

‫תורשה ואורינטציה מינית‬ ‫‪2.2.6.5‬‬

‫מחקר תאומים זהים שהם לפחות אחד מצהיר שהוא הומוסקסואל – יש התאמה של ‪ 52%‬אצל‬
‫תאומים זהים ושל ‪ 22%‬אצל לא זהים‪ .‬גם אצל נשים יש יסוד תורשתי – ‪ 48%‬אצל תאומות‬
‫זהות לעומת ‪ 16%‬אצל לא זהות‪ .‬מחק אחר מראה זיכוי גבוה יותר להומוסקסואליות‬
‫וביסקסואליות אצל קרובות משפחה של לסבית‪.‬‬

‫לסיכום – יש ראיות לכך שיש שני גורמים ביולוגים שמשפיעים על אורינטציה מינית – חשיפה‬
‫עוברית להורמונים ותורשה‪.‬‬

‫‪2.3‬שליטה עצבית על התנהגות מינית‬

‫השליטה העצבית בהתנהגות מינית‪ ,‬לפחות בחיות מעבדה‪ ,‬מערבת מנגנונים שונים במוח לגבי‬
‫זכרים ונקבות‪.‬‬

‫זכרים‬ ‫‪2.3.1‬‬

‫מנגנונים של חוט השדרה‬ ‫‪2.3.1.1‬‬

‫חלק מההתנהגויות המיניות נשלטות על ידי מעגלים עצביים ברמת חוט השדרה – תנועות‬
‫מיניות‪ ,‬זקפה ופליטת זרע אפשריות גם אצל חיות שחוט השדרה שלהן מנותק מהמוח‪ .‬זה נכון‬
‫גם לגבי אנשים‪ .‬גברים כאלה לא חווים אורגזמה אבל המערכת מתפקדת וניתן להוציא מהם זרע‬
‫ולהפרות ביצית בהפריית מבחנה‪ .‬הגברים אינם מודעים לזקפה ולפליטה אלא אם הם רואים‬
‫אותה‪ .‬הם חווים מדי פעם זקפת פנטום תוך כדי אורגזמה – שום דבר לא קורה לאברי המין‬
‫שלהם‪ ,‬אבל מנגנונים שונים במוח יוצרים תחושה של עוררות ואורגזמה‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫יש הבדלים גדולים בין המינים בגרעין שנמצא ב‪ ventral horn-‬של ה‪ lumbar region-‬של חוט‬
‫השדרה של חולדות – מבנה זה שנקרא )‪spinal nucleus of the bulbocavernosus (SNB‬‬
‫מכיל נוירונים מוטוריים שמעצבבים את השריר שנושא שם זה‪ ,‬שמחובר לבסיס הפין ומעורב‬
‫בפעילות מינית‪ .‬בחולדות רק לזכרים יש‪ ,‬ואצל אנשים גם לנשים יש אותו‪ ,‬אבל הוא הרבה פחות‬
‫גדול‪ .‬גודל הגרעין הזה נקבע על ידי רמת האנדרוגנים שנמצאת אצל חולדה שנולדה זה עתה‪.‬‬

‫אותו ליקוק אברי מין על ידי אם הגורים של חולדות שהזכרנו קודם‪ ,‬משפיע גם על התפתחות‬
‫מבנה מערכת העצבים – אצל גורים שהאמהות שלהם לא ליקקו אותם יש ‪ 11%‬פחות נוירונים‬
‫ב‪ .SNB-‬ז"א – לאנדרוגנים יש השפעה ישירה על מבנה זה‪ ,‬אבל הגירוי שנותנת האם מחזק‬
‫השפעה זו‪.‬‬

‫מנגנונים של המוח‬ ‫‪2.3.1.2‬‬

‫ה‪ – medial preoptic area – MPA-‬שנמצא מיד לפני ההיפותלמוס‪ ,‬הוא אזור ה‪forebrain-‬‬
‫הקריטי ביותר להתנהגות מינית זכרית‪ .‬הוא אחראי גם להתנהגות אימהית וטריטוריאלית‪ .‬גירוי‬
‫חשמלי של האזור גורם להתנהגות רבייה זכרית‪ ,‬והתנהגות הרבייה מתבטאת בהגברת קצב‬
‫הירייה של הנוירונים באזור‪ .‬גם הפעילות המטבולית באזור מתגברת בעת התנהגות מינית‪,‬‬
‫ויוצרת ‪ ,Fos‬שמהווה אינדיקטור לפעילות עצבית‪ .‬הרס של ה‪ MPA-‬מונע התנהגות מינית זכרית‪.‬‬

‫האפקטים המארגנים של אנדרוגנים אחראים לדימורפיזם המיני במבנה המוח – יש גרעין בתוך‬
‫ה‪ MPA-‬שנקרא )‪ ,sexually dimorphic nucleus (SDN‬שגדול פי ‪ 3-7‬אצל זכרים מאשר אצל‬
‫נקבות‪ .‬גודל האזור נשלט על ידי רמת האנדרוגנים שהחולדה נחשפת אליה בין היום ה‪18-‬‬
‫להריון ועד ליום החמישי לאחר הלידה‪ ,‬שמתרחשת לרוב ביום ה‪ .22-‬לחץ של האימא בהריון‬
‫מקטין את הגודל של ה‪ .SDN-‬בנוסף – הנפח של ‪ SDN‬של חולדה ממין זכר נמצא ביחס ישר‬
‫לרמת פעילות המינית שלו‪ .‬נזק ב‪ SDN-‬פוגע בהתנהגות המינית הזכרית‪ .‬כאשר חושפים‬
‫חולדות ממין זכר שנחשפו למעט אנדרוגנים לחולדות נקבות – יש מעט הופעה של ‪ Fos‬ב‪-‬‬
‫‪.MPA‬‬

‫גם ה‪ medial Amygdala-‬שונה בין המינים – אזור אחד בתוכה‪ ,‬שמכיל ריכוז גבוה של‬
‫רצפטורים לאנדרוגנים‪ ,‬גדול ב‪ 85%-‬יותר אצל חולדה ממין זכר‪ .‬הרס של חלק זה פוגע‬
‫בהתנהגות המינית הזכרית‪ .‬הזדווגות מגבירה את הופעת ‪ Fos‬באזור זה‪.‬‬

‫‪ MPA‬מעוצבב על ידי ה‪ ,vomeronasal organ -‬דרך ה‪ ,medial Amygdala-‬וה‪ .BNST-‬הוא‬

‫מקבל מידע סומטוסנסורי מאברי המין דרך ה‪ ,central tegmental field of the midbrain -‬וה‪-‬‬
‫‪ .medial Amygdala‬הזדווגות מעוררת יצירת חלבון ‪ Fos‬בשני אזורים אלה‪.‬‬

‫אם לוקחים חולדה ממין זכר‪ ,‬ומסרסים אותו‪ ,‬ההתנהגות המינית שלו תיפסק‪ .‬ניתן לעורר אותה‬
‫מחדש על ידי הזרקה ממוקדת של טסטוסטרון ישירות ל‪ MPA-‬או ל ‪central tegmental field‬‬
‫‪ ,of the midbrain‬וה‪ ,medial Amygdala-‬שמכילים כמות גדולה של רצפטורים לאנדרוגנים‪.‬‬

‫נוירונים מוטוריים שמעצבבים את אזור החלציים ממוקמים ב‪ dorsomedial-‬וב‪dorsolateral-‬‬

‫‪ nuclei of the lumbar and sacral regions‬בחוט השדרה‪ .‬אם עושים ‪ tracing‬מגלים שיש‬
‫קשר ביניהם לבין ה‪ MPA-‬דרך ‪ .nucleus paragigantocellularis, PGi‬של המדולה‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫נקבות‬ ‫‪2.3.2‬‬
‫במקביל ל‪ MPA-‬יש אזור ב‪ ventral forebrain-‬אצל נקבות שיש לו תפקיד דומה‪:‬‬
‫)‪ .Ventromedial nucleus of the hypothalamus (VMH‬חולדה נקבה עם פגיעה בשני‬
‫בצדדים של אזור זה לא תראה ‪ Lordosis‬גם אם תטופל באסטרדיול ופרוגסטרון‪ .‬גירוי חשמלי‬
‫של האזור מעודד התנהגות מינית נקבית‪( .‬אצל נקבות‪ ,‬אגב‪ ,‬ה‪ MPA-‬אחראי להתנהגות‬
‫אימהית)‪.‬‬

‫הקישור שמצאנו אצל זכרים שמעביר מידע סנסורי מה‪ vomeronasal system-‬ומאברי המין ל‪-‬‬
‫‪ ,medial Amygdala‬ומשם ל‪ MPA-‬קיים בצורה מקבילה גם בנקבות‪ .‬בנוסף נוירונים מה‪-‬‬
‫‪ Medial Amygdala‬מעצבבים גם את ה‪ .VMH-‬גירוי אברי המין מעלה את רמת ה‪ Fos-‬בשני‬
‫אזורים אלה‪.‬‬

‫הזרקה של אסטרוגן ואחריו פרוגסטרון ל‪ VMH-‬מעורר מינית נקבות שהוציאו להן את השחלות‪.‬‬
‫אם מזריקים חומר שמעכב את ייצור הרצפטורים של פרוגסטרון ל‪ VMH-‬יש הפרעה בהתנהגות‬
‫המינית‪ .‬ז"א אסטרדיול ופרוגסטרון משפיעים על התנהגות מינית נקבית על ידי השפעה של‬
‫גרעין זה‪.‬‬

‫מעקב אחרי נוירונים ב‪ VMH-‬של נקבות גילה שאחרי הזרקה של פרוגסטרון יש עליה ברמת‬
‫הפעילות של נוירונים אלה‪ ,‬בייחוד כאשר החיה עסקה ב‪ .Lordosis-‬כמו כן מחקר הראה‬
‫שנוירונים ב‪ VMH-‬וב‪ medial Amygdala-‬שהראו ייצור מוגבר של ‪ Fos‬בעת גירוי אברי המין גם‬
‫מכילים רצפטורים לאסטרוגן‪.‬‬

‫המנגנון שבו אסטרוגן עושה ‪ priming‬לרגישות הנקבה לפרוגסטרון הוא פשוט – הוא מגביר את‬
‫ייצור הרצפטורים של פרוגסטרון‪ .‬בניסוי מצאו שהזרקת אסטרדיול לקביות שהוציאו להן את‬
‫השחלות העלה ב‪ 150%-‬את מספר הרצפטורים שפרוגסטרון בהיפותלמוס‪ .‬נראה שאסטרדיול‬
‫מפעיל מנגנונים גנטיים בגרעין שאחראים לייצור הרצפטורים‪.‬‬

‫אפקט ה‪ Priming-‬הוא חזק – ניתן לראות זאת בעמוד ‪ 331‬למטה‪.‬‬

‫נוירונים ב‪ VMH-‬מעצבבים את ה‪ periaqueductal gray matter (PAG)-‬ב‪ ,Midbrain-‬שקשור‬

‫בהתנהגות מינית נקבית‪ .‬גירוי שלו מגביר ‪ Lordosis‬ופגיעה בו פוגעת בה‪ .‬ניתוק של ה‪VMH-‬‬
‫מה‪ PAG-‬מונעת התנהגות מינית נקבית‪ .‬טיפול באסטרדיול או גירוי חשמלי של ה‪ VMH-‬מגביר‬
‫את קצב הירייה של נוירונים ב‪ .PAG-‬ה‪ PAG-‬מכיל רצפטורים לאסטרוגן ולאסטרדיול‪.‬‬

‫הנוירונים של ה‪ PAG-‬מעצבבים את ה‪ reticular formation-‬של המדולה‪ ,‬ומשם לחוט השדרה‪.‬‬

‫נראה שזה המסלול שמקשר בין הנוירונים שרגישים להורמונים ב‪ VMH-‬לבין השרירים‬
‫שאחראים לתגובת ה‪.Lordosis-‬‬

‫בעמוד ‪ ,figure 10.18 ,330‬ובעמוד ‪ figure 10.21 ,332‬יש סיכום טוב של כל המבנים‬
‫במוח והראיות שהן קשורים להתנהגות מינית נקבית וזכרית‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫פרק ‪ - 10‬ראיה‬
‫הקדמה ומשגי יסוד‬
‫לראיה תפקיד חשוב – עבור כל צורות החיים (כולל בסביבות חשוכות מאוד)‪.‬‬

‫תפיסת הראיה מושפעת מהצורה בה המוח התפתח לעבד מידע בנוגע לאורכי גל שונים של אור‪.‬‬
‫סוגי עיבוד שונים מאפשרים לראות צורה‪ ,‬צבע‪ ,‬מיקום ‪ ,‬תנועה ומרחק בין אובייקטים‪.‬‬

‫בערך רבע מהקורטקס של המוח מוקדש לפעילות שקשורה בראיה‪.‬‬

‫‪ / Visual field‬שדה ראיה – מה שניתן לראות מבלי להזיז את הראש‪.‬‬

‫‪ / Visual acuity‬חדות הראיה – חזקה במרכז שדה הראיה בלבד (אנו מפצים על כך ע"י הזזה‬
‫של העיניים ובנית "קולאז'")‪ .‬במחלה בשם ‪ ,macular degeneration‬לרוב אצל זקנים‪,‬‬
‫הרצפטורים במרכז העין מתנוונים‪ ,‬וראייתם מטשטשת מאוד‪.‬‬

‫‪ – Blind spot‬אזור שבו אנו לא רואים – נמצא ‪ 16‬מעלות ‪to the temporal side of the‬‬
‫‪ ,fixation point‬נגרם בשל "חור" ב‪ retina-‬במקום שבו עובר עצב הראיה וכלי דם (אזור זה‬
‫נקרא ה‪ .)optic disc-‬האזור נמצא בצד ה‪ ,nasal-‬וגורם ל‪ blind spot-‬בצד ה‪ temporal-‬בשל‬
‫היפוך התמונה ב‪( retina-‬התמונה שמתקבלת על ה‪ retina-‬היא הפוכה‪ :‬שמאל‪-‬ימין‬
‫ומעלה‪-‬מטה‪ ).‬המערכת התפיסתית שלנו "משלימה" את התמונה‪ ,‬ואנו לא שמים לב לרוב‬
‫לקיומה של ה‪.blind spot-‬‬

‫עלינו להעריך את היכולת שלנו לזהות חפצים ודמויות‪ ,‬זו משימה מורכבת שדורשת עיבוד בחלקי‬
‫מוח שונים‪ .‬בעיקר מסובך להפריד את החפץ מהרקע שלו (משימה שלא הצליחו בה מי יודע מה‬
‫אצל רובוטים עד כה)‪ .‬מעבר לצורך בתפיסה מדויקת – יש צורך גם בפונקציה נוספת שאחראית‬
‫לזיהוי (יש אנשים עם פגיעות ראש שיכולים לתאר פרצוף במדויק אבל לא מצליחים לזהות אותו)‪.‬‬

‫בכל רגע נתון כל רצפטור מעביר ערך (שניתן לייצג אותו באון מספרי) לגבי הגירוי שהוא חווה‪,‬‬
‫באמצעות רמת שחרור הנוירוטרנסמיטר‪ .‬מערכת העצבים לוקחת בשניה שלוש דגימות מכל‬
‫רצפטור (ויש מאה מיליון בערך)‪ ,‬וצריכה לנסות להבין מה בעולם החיצוני היה יכול לגרום לערכים‬
‫הספציפיים האלה‪ .‬זו יכולת עיבוד מדהימה‪.‬‬

‫ראית צבע – יש להשתמש כאן במונח ‪ .hue‬בערך ‪ 8%‬מהגברים ו‪ 0.5%-‬מהנשים לא רואים‬

‫צבעים במידה זו או אחרת‪ .‬עיוורון צבעים מוחלט הוא נדיר מאוד‪ ,‬ויכול להיווצר מפגיעות ראש‬
‫(בשיעור ניתנה דוגמא על אמן שסיפר עליו אוליבר סאקס)‪ .‬לחיות שונות מידה שונה של ראית‬
‫צבעים (נניח חתולים לא מבחינים טוב בין צבעים שונים)‪ .‬יש להיזהר מלהקביל בין אורך גל לבין‬
‫תפיסת הצבע – שכן בתנאים תאורה שונים אנו נתפוס את הצבע אחרת – ככל שפחות מואר‬
‫הצבעים הכחולים בולטים יותר‪ ,‬והאדומים פחות‪ ,‬ובנוסף נושפע מאורכי גל אחרים בסביבה‪ .‬אבל‬
‫אורך הגל הוא הקובע את הצבע‪.‬‬

‫‪24‬‬
 ‫בהירות ‪ - brightness‬נע בין בהיר לכהה‪ .‬צהוב נתפס כבהיר יותר מכחול‪ .‬גם תכונה זו אינה‬
‫רק תלויה בעוצמת הגל‪ ,‬אלא גם בתפיסה שלו – דוגמא לכך היא ‪ – lateral inhibition‬התופעה‬
‫של אינהיביציה של תאי רטינה סמוכים זה על זה‪ ,‬שגורמים לכך שנראה את הקווים האפורים‬
‫שבתמונה בספר בתור משתנים בצבע שלם מימין לשמאל‪ ,‬כשהם אחידים בצבע‪ ,‬לדוגמא‪ .‬גם‬
‫כאשר שני המשטחים אינם צמודים זה לזה (כמו הפסים) קורה תופעה דומה (זאת אומרת‬
‫שההסבר הוא לא רק השפעה של תאי רטינה סמוכים זה על זה)‪.‬‬

‫רוויה ‪ – saturation‬נע מצבעים עשירים ומלאים לצבע אפור‪ .‬צהוב נתפס כרווי פחות מאחרים‪.‬‬

‫תנועה – מגבירה את ה‪ visibility-‬של אובייקטים‪ ,‬וזו הסתגלות חשובה – גם טורפים וגם‬

‫נטרפים צריכים להיות מסוגלים לזהות תנועה מהר‪ .‬בפריפריה של הראיה – אנו אולי לא יכולים‬
‫לראות אובייקטים סטטיים אבל כן נבחין בתנועה‪ .‬התנועה שמסייעת לראיה היא כזו שמאפיינת‬
‫בעלי חיים – כל מה שנע מהר מדי נחווה בתור כתם מרוח‪ ,‬וכל מה שנע לאט מדי – לא נבחין‬
‫בתזוזה שלו‪ .‬סדרה של תמונות שמקורנות בזו אחר זו הן סרט‪ ,‬שיוצר אשליה של תנועה‪,‬‬
‫וחקירת אשליית תנועה זו הובילה ליסוד תנועת הגשטלט על ידי ורטהיימר‪.‬‬

‫העין ככלי אופטי ועצבי‬

‫העין היא גם מכשיר אופטי (כמו מצלמה) וגם אבר עצבי‪ .‬בתור מכשיר אופטי היא לוכדת אור‪,‬‬
‫יוצרת בבואה של מפורטת‪ ,‬באמצעות שרירים פנימיים וחיצוניים‪ ,‬ובתור אבר עצבי – היא‬
‫מתמירה (‪ )transduction‬את אנרגית האור לאנרגיה חשמלית שמערכת העצבים יכולה "להבין"‪.‬‬

‫העין מגיבה רק לאורכי גל של האור הנראה‪ ,‬שמכילים פוטונים‪ ,‬בין ‪ 400-700‬ננומטר לערך‪.‬‬
‫באורכי גל קצרים יותר (כמו קרני ‪ )X‬ניתן לראות גדלים קטנים מאוד‪ ,‬ובאורכי גל גבוהים יותר‬
‫ניתן להסתייע בראיה של אובייקטים אסטרונומים‪.‬‬

‫העין כמצלמה‬
‫‪ .1‬מסוגלת ליצור שיקוף מדויק של מה שקורה בחוץ על ה‪ – retina-‬כמו פילם‪ .‬ללא בדיוק‬
‫תאי הרצפטור של הרטינה היו יודעים שיש או אין אור‪ ,‬אבל לא היו יכולים להבחין בצורה‪.‬‬
‫כדי ליצור תמונה מדויקת זו לעין יש‪:‬‬

‫‪ – Cornea‬הקרנית‪ ,‬הכיסוי השקוף שמכסה את העין – לקרנית יש עקמומיות‬ ‫‪.1‬‬

‫קבועה‪ ,‬והיא עושה הרבה מה"פוקוס" של האור לרטינה‪ .‬החלק הלבן נקרא‬
‫‪.sclera‬‬

‫עדשה – עושה "פוקוס" בעזרת שבירת קרני אור ‪ .refraction‬צורת העדשה‬ ‫‪.2‬‬
‫נשלטת על ידי שרירים ‪ ,ciliary muscles‬ובעזרת כוונון של הצורה שלה ניתן‬
‫לעשות פוקוס עוד יותר טוב‪ ,‬צורת העדשה משתנה על מנת ליצור תמונה ממוקדת‬
‫של עצמים במרחקים שונים‪ ,‬בתהליך שנקרא ‪ .accommodation‬אצל אנשים‬
‫רבים צורת העדשה לא מאפשרת את הפוקוס הזה ואז נעזרים במשקפים או‬
‫עדשות מגע‪ .‬ככל שהיונק מזדקן העדשה שלו נהיית גמישה פחות ולכן קשה לה‬
‫להתמקד במרחקים מסוימים (קרוב‪/‬רחוק)‪ .‬ניתן לפתור זאת על ידי משקפיים‬
‫‪ bifocal, trifocal‬או משתנים באופן המשכי‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫אישון – שולט בכמות האור שתכנס אל העין (כמו צמצם)‪ .‬האישון הוא לא אבר –‬ ‫‪.3‬‬
‫אלא חור ב‪( Iris-‬קשתית)‪ .‬הקשתית היא החלק הצבעוני של העין‪ ,‬ומכילה שרירים‬
‫רדיאלים (כיווץ שלהם מרחיב את האישון) וטבעתיים (כיווץ שלהם מכווץ את‬
‫האישון)‪ .‬ה‪ Iris-‬חוסמת מעבר של קרינה כך שיכנס אור רק דרך האישון‪( .‬עיניים‬
‫בהירות לא מסננות טוב ‪ .)UV‬המערכת הסימפטטית גורמת להרחבת אישונים‪,‬‬
‫והמערכת הפרה‪-‬סימפטטית גורמת לכיווץ שלהם‪ ,‬וביחד הן שולטות בגודל האישון‪.‬‬
‫בבדיקת עיניים משתמשים בחומר שחוסם אצטיל כולין בסינפסות‬
‫הפרה‪-‬סימפטטיות של הקשתית וגורם להרגעות של השרירים הסוגרים‪ ,‬ומרחיב‬
‫את האישון‪ .‬דוגמא לסם כזה – ‪ belladonna‬מצמח ארסי‪ ,‬השתמשו בו בעבר‬
‫להגביר אטרקטיביות של נשים (אישון מורחב = התעניינות בגבר = אישה‬
‫מושכת)‪ .‬מורפין גורם להתעוררות של המערכת הסימפטטית ומכווץ את האישונים‬
‫(סימן ל‪ OD-‬של סם מסוג זה)‪.‬‬

‫‪ – Extraocular muscles‬שלשוה זוגות שרירים ששולטים בתנועת העין‪ ,‬נמשכים‬ ‫‪.4‬‬

‫לכל אורך גלגל העין – מהחוץ ועד לעצמות‪.‬‬

‫העין כאיבר חישה (עצבי)‬

‫פוטורצפטורים‬
‫עיבוד המידע הויזואלי מתחיל ברטינה‪ .‬עובי הרטינה – ‪ 200-300‬מיקרומטר‪ ,‬ומכילה מספר‬
‫שכבות של תאים‪.‬‬

‫מאחורי השכבה האחרונה אצלנו יש פיגמנט שחור‪ ,‬שבולע אור‪ ,‬אצל חתולים יש פיגמנט‬
‫מחזיר אור – כמו מגביר אור כוכבים – אבל כך מאבדים חדות ראיה על חשבון רווח בראיית‬
‫לילה‪.‬‬

‫הרצפטורים מתחלקים ל‪ rods-‬ו‪ .cones-‬רצפטורים אלה משחררים נוירוטרנסמיטר לתאים‬

‫ביפולארים שעושים עליהם סינפסות‪ ,‬והתאים הביפולארים מקושרים לתאי גנגליון‪.‬‬
‫האקסונים של תאי הגנגליון מתחברים לעצב הראיה‪ ,‬שמוביל את המידע למוח‪ .‬בנוסף ישנם‬
‫‪ ,horizontal cells‬אשר מחוברים גם לרצפטורים וגם לתאים הביפולארים‪ ,‬ויש ‪amacrine‬‬
‫‪ ,cells‬אשר מחוברים לתאים הביפולארים ולגנגליונים – תאים אלה מאפשרים אינטראקציה‬
‫בתוך הרטינה‪ ,‬כמו ה‪ lateral inhibition -‬שהזכרנו קודם‪.‬‬

‫ה‪ rods, cones, bipolar cells, horizontal cells -‬יוצרים פוטנציאל מדורג – ולא פוטנציאל‬
‫פעולה‪ :‬התאים משפיעים זה על זה על ידי שחרור מדורג של נוירוטרנסמיטר בתגובה לשינוי‬
‫מדורג במתח החשמלי‪ .‬תאי הגנגליון וה‪ amacrine-‬כן יוצרים פוטנציאל פעולה‪ .‬תאי הגנגליון‬
‫דוחסים את המידע שמגיע מהרצפטורים – יש בערך ‪ 100‬מיליון ‪ rods‬ו‪ 4-‬מיליון ‪,cones‬‬
‫אבל רק מיליון תאי גנגליון – ריבוי התאים והקישור ביניהם מאפשרת עיבוד מידע רב בעין‪.‬‬

‫יש שתי מערכות ראיה שמקבילות לשני סוגי הרצפטורים והאלמנטים שקשורים אליהם‬
‫ברטינה‪:‬‬

‫‪ – Scotopic system‬מערכת שמתמחה בראיה במעט אור‪ ,‬ומערבת את ה‪ .rods-‬מבצעת‬

‫עיבוד כללי (‪ – )high level‬לא מבחינה בין צבעים‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫‪ – Photopic system‬דורשת יותר אור‪ ,‬מבצעת עיבוד יותר ‪ ,low level‬מעורבת בתפיסת‬
‫צבע אצל אלה שרואים צבע‪ ,‬ומערבת את ה‪.cones-‬‬

‫בתנאים בינוניים של תאורה שתי המערכות פועלות במקביל‪ ,‬וכך אנו יכולים לראות במגוון‬
‫גדול של עוצמות תאורה‪.‬‬

‫טבלת סיכום‪:‬‬

‫מערכת ‪Photopic‬‬ ‫מערכת ‪Scotopic‬‬ ‫תכונה‬

‫‪Cones‬‬ ‫‪Rods‬‬ ‫רצפטורים‬

‫‪ 4‬מיליון‬ ‫‪ 100‬מיליון‬ ‫מספר רצפטורים בעין‬

‫שלושה סוגים (מאפשר ראית‬ ‫סוג אחד – ‪Rhodopsin‬‬ ‫‪Photopigments‬‬

‫צבעים) של אופסינים‬

‫נמוכה‪ ,‬צריכה תאורה חזקה‪,‬‬ ‫גבוהה‪ ,‬יכולה להתגרות על‬ ‫רגישות‬

‫משמשת לראית יום‬ ‫ידי גירוי חלש של אור‪,‬‬
‫משמשת לראיית לילה‬

‫ב‪ fovea-‬ולידה‪ ,‬פחות מחוץ‬ ‫מחוץ ל‪fovea-‬‬ ‫מיקום ברטינה‬

‫לאזור זה‬

‫שדה קטן – חדות גבוהה‬ ‫שדה גדול‪ ,‬חדות נמוכה‬ ‫גודל שדה רצפטור וחדות‬
‫ראיה‬

‫ל‪ cones-‬ול‪ rods-‬יש רגישות גדולה לאור הודות למבנה שלהם – חלק מהמבנה נראה כמו‬
‫"ערמה של פנקייקים" – מבנה רב שכבתי זה מסייע ללכוד כמויות גדולות של אור‪ .‬זה חשוב‬
‫שכן כמות גדולה של אור נספגת ומחזרת על ידי אברי העין שקודמים לרטינה‪ .‬רוב הידע‬
‫שלנו הוא על ה‪ rods-‬ולכן מדברים עליהם מכאן‪:‬‬

‫האור נלכד על ידי ‪( Photopigments‬ראו טבלה)‪ .‬כל ה‪ Photopigments-‬מורכבים משני‬

‫חלקים‪:‬‬

‫‪ – Retinal .1‬קיצור של ‪ ,retinaldehayde‬שזה ויטמין ‪ – A aldehyde‬לא להתבלבל עם‬

‫מילת התיאור ‪ = retinal‬שייך לרטינה!‬

‫‪ .2‬אופסין – חלבון‪.‬‬

‫כאשר אור פוגע ב‪ ,Rhodopsin-‬הרטינל מתפרק מהאופסין‪ ,‬וחושף אתר אנזימטי על האופסין‪.‬‬
‫האופסין מתרכב עם מולקולות של חלבון ‪ ,G transducin‬אשר משמש כאנזים (‪ )PDE‬שהופך‬
‫‪ cyclic GMP‬ל‪ .GMP’5-‬בחושך תעלות נתרן על ידי ה‪ ,cyclic GMP-‬ועל ידי הפיכתו ל‪GMP’-‬‬
‫‪ ,5‬מתבצעת סגירה של תעלות הנתרן ופוטנציאל מדורג של היפרפולריזציה‪ .‬זה התחלת סיגנל‬
‫הראיה‪ .‬לסיכום‪ :‬אור => היפרפולריזציה של תאי הפוטורצפטור‪( .‬נכון גם לגבי תאי ה‪.)cones-‬‬

‫‪27‬‬
 ‫אינהיביציה ואקסיטציה של תאים ברטינה ע"י פוטורצפטורים‬
‫כל ‪ cone‬ברטינה המרכזית קשור לארבעה תאים ביפולארים‪ :‬שניים מהם הם ‪midget bipolar‬‬
‫‪ – cells‬מתקשרים רק ל‪ cone-‬אחד‪ ,‬ושניים הם ‪ – diffuse bipolar cells‬מתקשרים למספר‬
‫‪ cones‬שכנים‪ .‬בחושך – הרצפטור משחרר כמות קבועה של נוירוטרנסמיטר (גלוטמט) ועושה‬
‫דה פולריזציה לתא ‪ midget‬אחד ותא ‪ diffuse‬אחד‪ ,‬ואקסיטציה לשני הנותרים‪.‬‬

‫תאי הביפולאר בנויים כך שאגוניסטים מסוימים של גלוטמט מגרים סוג שלהם‪on center -‬‬
‫‪ ,bipolar cells‬שמגיבים בדה‪-‬פולריזציה לאור שפוגע במרכז שדה הקליטה שלהם‪ ,‬ואגוניסטים‬
‫אחרים מגרים תאים ‪ ,off-center‬שמגיבים בדה‪-‬פולריזציה לאור שפוגע בפריפריה של שדה‬
‫הקליטה שלהם‪.‬‬

‫בחושך תאי הרצפטור גורמים להיפרפולריזציה לתאים שמדווחים על אור (‪,)On cells‬‬
‫ודה‪-‬פולריזציה לתאים שמדווחים על חושך (‪ .)off cells‬כך המוח מקבל ידיעה שחשוך‪ .‬כאשר יש‬
‫פגיעה של אור‪ ,‬הרצפטור מפסיק לעשות אינהיביציה על אלה שמדווחים על אור לתאי הגנגליון‪,‬‬
‫שמעבירים את הדיווח הלאה‪.‬‬

‫גירוי קטן של אור ישפיע רק על התאים ששדה הקליטה שלהם בחלק המואר המתאים ברטינה‪.‬‬
‫(ובהתאמה לנטיית ה‪.)on/off center-‬‬

‫תאי גנגליון יורים בקצב נמוך עקבי כל עוד אין גירוי (פעילות ספונטנית) – זה יוצר הבהוב עמום‬
‫כאשר אנחנו בחושך‪ .‬תאי גנגליון מסוימים יורים כאשר התאורה עולה‪ ,‬אחרים כאשר התאורה‬
‫יורדת‪ ,‬וסוג שלישי בשני המקרים‪.‬‬

‫מנגנוני רגישות לאור‬

‫האור החזק ביותר שאנו רואים הוא פי ‪ 10‬ביליון יותר חזק מאשר האור החלש ביותר שנבחין בו‪.‬‬
‫בכל נקודת זמן‪ ,‬אנו יכולים להבחין בעוצמות אור בטווח של חמישית לערך מהטווח הכולל‪.‬‬

‫‪ .1‬ויסות גודל האישון – באור חזק האישון מתכווץ במהירות כדי להתיר כניסה רק לחלק קטן‬
‫מהאור (‪.)1/16‬‬

‫‪ – Range fractionation .2‬רצפטורים מסוגים שונים מטפלים ברמות עוצמה שונות של‬
‫אור בהתאם לסף התגובה שלהם‪( .‬חלוקה ל‪ .)rods, cones-‬אי אפשר לחלק ליותר‬
‫משניים – אחרת חדות הראיה הייתה נפגעת‪ .‬כל רצפטור מתאים את עצמו לרמה‬
‫הממוצעת של התאורה‪ ,‬וההתרכזות בראיה היא על שינויים בעוצמת האור ולא הערך‬
‫האבסולוטי של העוצמה‪ .‬בכל רגע לפוטורצפטור יש ‪ 100‬רמות של שחרור‬
‫נוירוטרנסמיטר (יהיה בדה‪-‬פולריזציה מוחלטת כאשר יש גירוי בגודל ‪ 1/10‬מהאור‬
‫הממוצע‪ ,‬ויהיה בהיפרפולריזציה מוחלטת כאשר יש גירוי בגודל פי ‪ 10‬מהאור הממוצע)‪.‬‬
‫התאמה זו משליכה גם על רמות גבוהות יותר של מערכת הראיה‪ .‬האדפטציה הזו‬
‫מתאפשרת הודות לשלושה גורמים‪:‬‬

‫יוני סידן – כאשר יוני סידן נקשרים במעבדה באופן כימי – הם לא זמינים לתגובה‬ ‫‪.1‬‬
‫ולא יהיה ניתן לבצע התאמה של רגישות הרצפטורים (קורה גם בחושים אחרים)‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫ש"מ בין אופסין לרטינל – כאשר יש אור האופסין והרטינל מתפרקים‪ .‬לוקח מספר‬ ‫‪.2‬‬
‫דקות עד שהם מתרכבים חזרה‪ ,‬ובזמן זה יש פחות פוטופיגמנטים שפנויים להגיב‬
‫לגירוי של אור‪ .‬במעבר מאור חזק לחושך – לוקח זמן להרכיב מחדש את כל ה‬
‫‪ Rhodopsin‬ולראות‪.‬‬

‫זמינות רטינל לצורך התמרה – יש צורך בכימיקלים של רטינל כדי לאפשר‬ ‫‪.3‬‬
‫התמרה‪ ,‬הם נוטים להיות בשפע ברמות נמוכות של אור ומועטים ברמות גבוהות‬
‫של אור‪ .‬יש צורך בכמות אור גדלה כדי להפעיל אותם ולעשות היפרפולריזציה‬
‫לתא‪.‬‬

‫ראיה ממוקדת – ה‪ cones-‬וה‪fovea-‬‬

‫הראיה חדה ביותר במרכז שדה הראיה‪ ,‬הסיבה לכך היא במבנה הרטינה והרמות הבאות אחריה‬
‫בראיה – בכל רמה יש מפה נוירונית‪ ,‬אבל היא לא מייצגת את כל האזורים ברמה שווה‪ ,‬בין היתר‬
‫משום שבמרכז הרטינה יש אזור צפוף יותר ברצפטורים‪ ,‬מסוג ‪ ,cone‬שנקרא ‪ .fovea‬באזור זה‬
‫האור מגיע ל‪ cones-‬מבלי לעבור את השכבות האחרות‪ .‬ישנם הבדלים תוך מיניים ובין מיניים‬
‫בריכוז תאי ה‪ cones-‬ברטינה (לנצים יש ראיה חדה יותר מאנשים‪ ,‬ויש להם ריכוז גדול יותר של‬
‫תאי ‪ cones‬צפופים ב‪.)fovea-‬‬

‫ה‪ rods-‬מתנהגים להפך – לא נמצאים ב‪ fovea-‬ומספרם גדול בפריפריה‪ .‬הם מרוכזים במיוחד‬
‫בטבעת במרחק של ‪ 20‬מעלות ממרכז הרטינה‪ .‬לכן – אם אנחנו רוצים לחפש כוכב עמום – עדיף‬
‫לעשות זאת בזוית של ‪ 20‬מעלות ולא במבט קדימה‪ .‬תאי ה‪ rods-‬רגישים יותר לאור חלש וגם‬
‫הקלט מה‪ rods-‬הרבים מתלכד במערכת ה‪ ,Scotopic-‬מה שמגביר רגישות לאור עוד יותר‪.‬‬

‫אבולוציה של העין‬
‫בערך חצי מאזור הקורטקס הויזואלי הראשון ‪ V1‬מוקדש ל‪ .-fovea‬דבר זה לא מצביע על עיוות‬
‫ראיה‪ ,‬אלא על כך שאנחנו רואים ממוקד יותר במרכז מאשר בפריפריה‪ ,‬בלי הבדל גדול ברוחב‬
‫ובאורך‪ .‬למינים שחיים באזורים שטוחים ופתוחים (צ'יטה) יש ראיה חדה יותר לרוחב מאשר‬
‫לגובה‪.‬‬

‫המערכת הויזואלית ממופה בשיטתיות כזו ( ‪ )retinotopic mapping‬שמאפשרת לחזות על פי‬

‫מיקום פגיעה ספציפי במוח‪ ,‬איזה אזור לא יוכל לקבל מידע ויזואלי‪ .‬מדובר בפער תפיסתי –‬
‫‪ ,scotoma‬בשדה הראיה‪ .‬זו נקודה שדומה ל‪ blind spot-‬הטבעית‪ .‬בתוך פער כזה אדם לא‬
‫יכול לראות‪ ,‬אבל לעתים יוכל להבחין בין גירויים ויזואליים‪ .‬תופעה פרדוקסלית זו מכונה‬
‫‪ .blindsight‬ראו גם שאובייקטים שלא ניתן לראות אותם כי הם ב‪ scotoma-‬משפיעים על‬
‫תפיסת עצמים מסביבם‪.‬‬

‫מחקרים אבולוציוניים הראו שהתאים של העין התפתחו בצורה הדרגתית ובמקביל בקרב קבוצות‬
‫מינים שונות‪ .‬שלבים‪( :‬לאחר נקודת פתיחה – יצירת תאים רגישים לאור‪ ,‬או מתאי עור‪ ,‬או מתאי‬
‫עצב)‪.‬‬

‫‪ .1‬ריכוז תאי רצפטור באזור אחד‪.‬‬

‫‪ .2‬ריכוז תאי הרצפטור באזור שקוע – עוזר להבחין בכיוונים‬

‫‪ .3‬הצרה של פתח האזור השקוע כדי להגביר מיקוד‬

‫‪29‬‬
 ‫‪ .4‬כיסוי של הפתח על ידי רקמה שקופה – שנותנת לאור לעבור אבל לא נותנת לגופים‬
‫מזיקים להגיע לרצפטורים הרגישים‪ ,‬או מילוי בחומר נוזלי‪.‬‬

‫‪ .5‬הוספה של עדשה‪ ,‬וכן קרנית‪ .‬מוסיף מיקוד‪ ,‬יכולת לראות טוב בחושך וכד'‪.‬‬

‫מחקרים מראים שרק ל‪ 6-‬מתוך ‪ 33‬גזעים של יצורים רב תאיים יש עדשה‪ ,‬והם הצליחו מאוד –‬
‫מהווים ‪ 96%‬מהמינים המוכרים של יצורים רב תאיים‪ .‬כאשר משווים בין מבנה העין של יצורים‬
‫בעלי חוליות ו‪ cephalopods-‬כמו דיונון – רואים שהארגון של הדיונון "יעיל" יותר – האור פוגע‬
‫ישר ברצפטורים והתאים וכלי הדם מאחוריהם (אין ‪ .)blind spot‬בנוסף – אור גורם‬
‫לדה‪-‬פולריזציה ולא להיפר‪.‬‬

‫מסלול הסיגנלים הויזואליים מהרטינה למוח‬

‫תוצאות העיבוד שמתבצע ברטינה מתרכזות בגנגליונים ומשם עוברות לעצבי הראיה‪ .‬עצבי‬
‫הראיה מצטלבים ב‪ ,optic chiasm-‬אזור שקרוי על שם האות ‪ χ‬בגלל צורת ההצלבה שלה‪.‬‬
‫אצל אנשים – אקסונים מהצד הקרוב לאף של הרטינה חוצים לצד השני של המוח‪ .‬הצד‬
‫הטמפורלי מזרים אינפורמציה לאותו צד‪ .‬אחרי ה‪ optic chiasm-‬האקסונים נקראים ‪optic‬‬
‫‪.tract‬‬

‫רוב האקסונים ב‪ Tract-‬מסיימים את מסלולם ב‪– Lateral Geniculate Nucleus – LGN-‬‬

‫החלק הויזואלי בתלמוס‪ .‬רוב האקסונים של הנוירונים הפוסט סינפטים ב‪ LGN-‬יוצרים את ה‪-‬‬
‫‪ – optic radiations‬שמגיעות לאזורים הויזואליים באונה האוקסיפיטלית‪ ,‬באזור הקורטקס‬
‫הויזואלי הראשוני (‪ .)V1‬אזור ‪ V1‬נקרא לפעמים ‪( ,Striate cortex‬תלם) כי חריץ עמוק נצפה‬
‫בחלקים אנטומיים באזור זה – החריץ מייצג את שכבת הקורטקס ‪( 4‬אליה מגיעים האקסונים של‬
‫הראיה)‪.‬‬

‫מידע משתי העיניים מחובר בקורטקס‪ .‬צד שמאל של המוח מקבל מידע על הנעשה בצד ימין של‬
‫העולם ולהפך‪.‬‬

‫הרמות שמעל ‪ V1‬מכונות ‪.extrastriate cortex‬‬

‫חלק מהאקסונים עוזבים את ה‪ optic tract-‬והולכים לאזורים אחרים‪:‬‬

‫‪ Superior colliculus .1‬שנמצא ב‪ ,midbrain-‬ועוזר לתאם תנועות מהירות של העין לכיוון‬

‫המטרה‪.‬‬

‫‪ .2‬גרעינים בהיפותלמוס שאחראים למחזורים יומיים של התנהגות‪.‬‬

‫‪ .3‬גרעינים נוספים ב‪ midbrain-‬שמווסתים את גודל האישון ומתאמים את תנועת העיניים‪.‬‬

‫חלק מהם מעצבבים את המוחון‪.‬‬

‫ישנם אזורים קורטיקליים שונים לסוג שונה של חישה ויזואלית‪ :‬צורה‪ ,‬צבע‪ ,‬מיקום ותנועה‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫שדות קליטה של נוירונים ברמות השונות של המערכת הויזואלית‬
‫נקודות אור מספיקים לגירוי של הרטינה או ה‪ ,LGN-‬אבל לא מספיק כדי לגרות שדות קליטה‬
‫ברמות גבוהות יותר‪ .‬סוג התגובות של שדה הקליטה מהווה אינדיקציה טובה לתפקיד שלו‪.‬‬

‫עם העליה ברמות – שדה הקליטה גדל ובנוסף דורש גירוי יותר מורכב‪.‬‬

‫רטינה‬

‫ברטינה – שדות הקליטה הם ‪( concentric‬גילוי של ‪ Kuffler‬שחקר חתולים ושל ‪Barlow‬‬

‫שחקר צפרדעים)‪ :‬שדה הקליטה נראה בערך כמו עיגול שמסביבו טבעת‪ .‬ממצא זה נכון גם לגבי‬
‫תאי הגנגליון וגם לגבי התאים הבי‪-‬פולארים‪ .‬יש שני סוגים – ‪ on-center/off-surround‬ו‪off--‬‬
‫‪ .center/on-surround‬ממצא זה מסביר מדוע יותר קל לגרות גנגליון כאשר מאירים בשדה‬
‫הקליטה שלו באופן ממוקד ולא בתאורה כללית‪( .‬מאוחר יותר מצאו שאצל החתול הצורה היא‬
‫יותר מוארכת)‪.‬‬
‫חוקרים מעדיפים להתמקד בקופי אדם – כי יש להם ראית צבעים (בניגוד לחתולים)‪ .‬אצל קופי‬
‫אדם יש ‪ 6‬שכבות ב‪( LGN-‬מבנה מכופף)‪.‬‬
‫ארבע השכבות החיצוניות ‪ dorsal‬מכילות תאים קטנים ונקראות ‪ :Parvocellular‬שדות קליטה‬
‫קטנים‪ ,‬מידע מתקבל מה‪ ,midget bipolar cells-‬ומשתתפים בראיית צבעים (מקבילים ל‪-‬‬
‫‪ .)cones‬שתי השכבות הפנימיות מכילות תאים גדולים ונקראות ‪ :magnocellular‬שדות‬
‫קליטה גדולים‪ ,‬מידע מתקבל מה‪ ,diffuse retinal bipolar cells -‬אינם מעורבים בתפיסת צבע‬
‫(מקבילים במידה מסוימת ל‪.) rods-‬‬
‫גילוי ההבדל בין ה‪ parvocellular-‬לבין ה‪ magnocellular-‬הוביל למציאה של שני סוגי תאי‬
‫גנגליון‪( M :‬קשורים למגנו) ו‪( P-‬קשורים לפרוו)‪ .‬תאי ‪ M‬הם גדולים‪ ,‬בעלי שדות דנדריטים‬
‫גדולים שמקשורים להרבה תאים ביפולארים‪ :‬שדות קליטה גדולים‪ .‬רגישים לגירויים עם‬
‫קונטרסט נמוך‪ ,‬ורגישים לתנועה‪ ,‬הם מגיבים בצורה חולפת‪ ,‬ויש להם אקסונים רחבים שמוליכים‬
‫מהר‪ .‬בערך ‪ 10%‬מתאי הגנגליון שברטינה של קופי אדם‪ .‬בערך ‪ 80%‬מהנותר הם תאי ‪– P‬‬
‫תאים קטנים‪ ,‬שדות קליטה קטנים‪ ,‬דורשים קונטרסט גבוה על מנת להגיב ולא רגישים לתנועה‪,‬‬
‫קשורים לראיית צבע‪ ,‬ויש להם תגובות ממושכות‪( .‬שאר ‪ 10%‬לא מעניינים אותנו כרגע‪)...‬‬

‫מערכת ‪P‬‬ ‫מערכת ‪M‬‬

‫תאי )‪P: (80%‬‬ ‫תאי )‪M: (10%‬‬ ‫גנגליונים‬

‫קטנים‬ ‫גדולים‬
‫שדות קליטה קטנים‬ ‫שדות קליטה גדולים‬
‫לא רגישים לקונטרסט‬ ‫חדות נמוכה‬
‫ותנועה‬ ‫רגישים לקונטרסט ותנועה‬
‫תגובה ממושכת‬ ‫תגובה חולפת‬
‫משתתפים בראיית צבעים‬ ‫אקסונים רחבים שמוליכים מהר‬

‫‪Midget‬‬ ‫‪Diffuse‬‬ ‫סוג תא ביפולארי‬

‫ארבע שכבות חיצוניות‬ ‫שתי שכבות פנימיות‬ ‫מיקום ב‪LGN-‬‬

‫קטן‬ ‫גדול‬ ‫גודל שדות קליטה‬

‫‪31‬‬
 ‫כן‬ ‫לא‬ ‫ראית צבע‬

‫‪V1‬‬

‫ב‪ V1-‬נקודות אור לא מהוות גירוי מתאים‪ .‬הסברים אפשריים‪:‬‬

‫המודל ההיררכי של ‪ Hubel‬ו‪:Wiesel-‬‬

‫דווחו שהגירוי הדרוש הוא של פסים‪ ,‬באורינטציה ספציפית ומיקום מסוים בשדה הקליטה‪ .‬תאים‬
‫אחרים דורשים גם תנועה (חלקם תנועה באופן כללי‪ ,‬חלקם תנועה בכיוון ספציפי)‪ .‬הם סיווגו את‬
‫התאים לשלושה סוגים‪:‬‬

‫‪ – Simple cortical cells .1‬מגיבים היטב לקצוות או פסים במיקום ואורינטציה מסוימים‬
‫בשדה הראיה‪ .‬מכונים גם ‪.bar detectors/edge detectors‬‬

‫‪ – Complex cortical cells .2‬מגיבים לפסים בגודל ואורינטציה מסוימת‪ ,‬אבל בכל מיקום‬
‫בשדה הקליטה‪.‬‬

‫‪ – Hyper complex cortical cells .3‬יש אינהיביציה בשני קצוות (מגיבים לפס עד לאורך‬
‫מסוים)‪ .‬אח"כ גילו שגם לשני הקודמים יש יכולת זו במידה מסוימת‪.‬‬

‫המודל הזה נתפס בהתחלה כהיררכי – תא פשוט מקבל מידע ממספר תאי ‪ ,LGN‬תא מסובך‬
‫ממספר תאים פשוטים‪ .‬מודלים אחרים עשו אקסטרפולציה וניבאו מבנים אחרים שיזהו צורות‬
‫מורכבות יותר‪ :‬תאי "סבתא" – מזהים את הפרצוף של סבתא‪ ...‬זו היפותזה שנתנה הסבר לזיהוי‬
‫פנים‪ .‬ביקורת העלתה נקודות תאורטיות ואמפיריות נגד תפיסה זו של "תאי סבתא"‪:‬‬

‫‪ .1‬צריך המון תאים למעגל "זיהוי סבתא" שכזה – לא בטוח שיש מספיק בקורטקס‪.‬‬

‫‪ .2‬תאים מורכבים מגיבים מהר יותר – וזה לא הגיוני במודל היררכי‪.‬‬

‫‪ .3‬תאים מורכבים מקבלים מידע ישירות מה‪.LGN-‬‬

‫פיתחו מודל נוסף‪ ,‬אבל עדיין לא ברור מי צודק (כי יש גם הוכחות לכיוון ההפוך – קיררו קורטקס‬
‫של חתול‪ ,‬נגרמה אינהיביציה של האינטרנוירונים‪ ,‬מה שגרם לפגיעה בתאי הקורטקס המורכבים‬
‫ולא בפשוטים)‪.‬‬

‫‪Spatial frequency filter model‬‬

‫‪ – Spatial frequency‬מספר המעגלים של חשוך‪-‬מואר שמוצגים למעלה אחת של שדה‬

‫הקליטה‪ .‬מדובר על יישום של ניתוח פורייה (גלי סינוס)‪ ,‬במקום ניתוח של קוים וצורות‪( .‬שיא של‬
‫סינוס ייצג לבן ושפל שלו שחור‪ ,‬לדוגמא)‪.‬‬

‫בייצוג תמונה מורכבת יותר יש לנתח את כל התדירויות המרחביות‪ :‬אם נסנן את התדירויות‬
‫הגבוהות – נאבד קונטרסט‪ ,‬ואם נסנן את התדירויות הנמוכות נאבד השדות הגדולים של צבע‬
‫אחיד ייעלמו (בדומה לסינון תדירויות קול מסוימות)‪.‬‬

‫‪32‬‬
‫‪ Campbell‬ו‪ Robson-‬הציעו שיש לנו הרבה ערוצים‪ ,‬כל אחד מכוון לקלוט טווח תדירויות מסוים‪.‬‬
‫(‪ .)tuner‬ניתן להוכיח סברה זו על ידי ניסויים של אדפטציה – אחרי זמן מה שאדם מסתכל על‬
‫תדירות מסוימת‪ ,‬הוא הופך ללא רגיש כלפי תדירות זו‪ .‬שדה קליטה של תא מראה ציר‬
‫אקסיטטורי מוקף באזור אינהיביטורי‪ ,‬וצפיפות הצירים האקסיטטורים יקבעו את התדירות אליה‬
‫רגיש התא‪.‬‬

‫אזור ‪ V1‬מאורגן בטורים‬

‫דומה לארגון של המערכת הסומטוסנסורית‪ ,‬אבל הרבה יותר מורכב‪ :‬יש ייצוג שונה ללפחות‬
‫ארבעה ממדים‪ :‬מיקום (דגש על המרכז ופחות על הפריפריה)‪ ,‬אורינטציה‪ ,‬צבע ודומיננטיות של‬
‫עין מסוימת (‪.)Ocular Dominance Columns/ ODC‬‬

‫ממד ה‪ ODC-‬בולט במיוחד בשכבה הרביעית של ‪ ,V1‬שם ממש יש הפרדה בין טורים שיגיבו‬
‫לעין ימין לבין טורים שיגיבו לעין שמאל‪ .‬מעל ומתחת לשכבה ‪ – 4‬רוב הטורים מגיבים לשניהם‪.‬‬
‫(ניסוי שמוכיח זאת – עין אחת של הקוף עצומה‪ ,‬ולשניה ניתן חומר רדיואקטיבי‪ ,‬בדיקה של‬
‫הקרינה מראה רצועות בשכבה ארבע וכן נקודות בשכבות אחרות‪ .‬הנקודות הולכות לאורך‬
‫המרכז של אזורי ה‪ .ODC-‬ניתן לראות תכונה זו גם בהדמיה אופטית של מוח של קוף ער)‪.‬‬
‫כדי ששתי העיניים ישיגו ייצוג בקורטקס – שתיהן חייבות להיחשף לגירויים ויזואליים בחודשים‬
‫הראשונים של החיים‪( .‬לפני גיל ‪ 3-4‬חודשים תינוק אנושי לא מגיב לתמונות תלת ממדיות‪ ,‬ואח"כ‬
‫כן)‪.‬‬

‫בתוך ה‪ ODC-‬יש טורים צרים יותר של אורינטציה‪ .‬תאים בכל טור מגיבים לגירוי באותה‬
‫אורינטציה‪ ,‬במעבר מטור אחד למשנהו – יש הטיה של כ‪ 10-‬מעלות‪ .‬מסודרים במעין מעגלים‪.‬‬

‫בנוסף יש בתוך טורים אלה ‪ blobs‬אופקיים – שלא ברור מה הם עושים (חשבו שזה קשור לצבע‬
‫אבל זה לא)‪ .‬הם נמצאים בכל השכבות חוץ מ‪.4-‬‬

‫מעל ‪V1‬‬

‫יש לפחות ‪ 32‬אזורים שונים שמעורבים בראיה ברמות גבוהות יותר‪ ,‬במוח של קוף מקק‪ .‬אצל‬
‫האדם המיפוי הרבה פחות מושלם‪ ,‬אבל נראה דומה‪ .‬יש הבדלים רציניים בפרופורציות‪.‬‬

‫תפיסת צורה‪:‬‬

‫‪ – V2, V4, inferior temporal area‬מעורבים בתפיסת צורה‪ .‬מקבלים מידע מ‪ V1-‬ומ‪.LGN-‬‬
‫בעלי שדות קליטה מורכבים ביותר‪( .‬בשיעור הוזכרו אזורי ‪ TE‬ו‪ – TEO-‬לא ברור איך מתקשר)‪.‬‬

‫‪ V2‬סמוך ל‪ ,V1-‬תאים דומים לשל ‪ .V1‬מגיבים טוב לגבולות מדומים‪.‬‬

‫‪ V4‬מעוצבב על ידי ‪ V2‬ויש לו תאים שמגיבים לגלי הסינוס שתיארנו בסעיף הקודם‪ .‬תאי ‪V4‬‬
‫מגיבים טוב לגירויים ‪( concentric & radial‬כמו שבשבת‪ ,‬ין‪-‬יאנג)‪ .‬תאי ‪ V4‬הם שלב מעבר בין‬
‫זיהוי התדירויות של תאי ‪ V1‬ו‪ V2-‬לבין זיהוי תבניות ב‪ .inferior temporal cortex-‬כמו כן –‬
‫תאי ‪ V4‬מגיבים להבדלים באורכי הגל – משתתפים בראיית צבע‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫‪ – Inferior temporal area‬מגיב לצורות מסובכות‪ ,‬כולל צורות שיש לזהות אותן מן העבר‪ .‬קשה‬
‫לבדוק מה הגירוי הספציפי שמגרה תא באזור זה כי הוא מורכב מאוד‪ :‬דרך הניסוי – להראות‬
‫תמונות מלאות של צמחים ובעלי חיים‪ ,‬וכשמוצאים צורה שמגרה את התא‪ ,‬לפשט אותה עד‬
‫שמגיעים לצורה הפשוטה ביותר שמהווה גירוי נאות‪ .‬מה שגילו – דרושות צורות מורכבות מעט‪,‬‬
‫אבל לא ברמה של פרצוף‪ .‬מבנה אזור זה – בטורים (כמו ‪ ,)V1‬כאשר תאים קרובים מגיבים‬
‫לסוגי גירויים דומים‪ .‬לפי השערה של ‪ Tanaka‬מספיק לגרות רק כמה עשרות תאים כדי להגיע‬
‫לצורה טבעית מורכבת‪.‬‬
‫התאים באזור ה‪ IT-‬מתפתחים תוך כדי ניסיון – ניסויים הראו שאימון מגביר את כמות התאים‬
‫שמגיבים לגירוי ספציפי‪.‬‬

‫תפיסת צורה של פרצופים מתבצעת באזור אחר לגמרי של הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי (שלא מגיב‬
‫לגירויים אחרים)‪ .‬נוירונים אלה מעוצבבים על ידי ה‪ superior temporal sulcus-‬וה‪inferior-‬‬
‫‪ ,temporal gyrus‬ונראה שנתיב התהליך שמזהה גירויים מתחיל ב‪ ,V1-‬עובר דרך הקורטקס‬
‫הטמפורלי‪ ,‬אל הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪.‬‬

‫תפיסת תנועה‪:‬‬

‫אזור ‪ – V5‬מתמחה בתפיסת תנועה וכיוון תנועה‪ .‬תאים פה פעילים כאשר יש גירוי נע‪ ,‬ולא‬
‫לצבעים של הגירוי‪ .‬גירוי של אזורים אלה משפיע על תחושת הכיוון שחווים‪ :‬גירוי חלש גורם לנו‬
‫לשפוט שיש תנועה בכיוון של התנועה המועדפת על האזור שגירינו‪ ,‬וגירוי חזק פוגעת בתפקוד‬
‫זה – כנראה בגלל שהיא משפיעה גם על אזורים שחווים תנועה מכיוונים אחרים‪( .‬סיפור מזעזע‬
‫– אישה שאבדה את היכולת להבחין בתנועה – ראתה הכל באינטרוולים‪ ,‬וחוץ מזה הראיה‬
‫הייתה בסדר גמור – קשה לחצות כביש‪ ,‬למזוג קפה‪.)...‬‬

‫בנוסף – מעורב אזור ‪.MT‬‬

‫לאזור ‪ V5‬מגיע מידע גם על תזוזת ראש ועיניים (כדי שנדע מי זז – אנחנו או הסביבה‪ ,‬מה שלא‬
‫עובד כאשר אוטובוס זז לידנו ברמזור – כי בד"כ כשל העולם זז אנחנו מפרשים זאת כאילו‬
‫שאנחנו זזנו‪)...‬‬

‫סוף המסלול הזה ב‪ – Posterior Parietal Cortex-‬איפה עצמים ביחס אלינו‪ .‬יכול להיות שיש‬
‫פה עיבוד גם של מיקום‪ ,‬של תנועה‪ ,‬של צבע וכד'‪.‬‬

‫ראיית צבע‬

‫שלבים בראיית צבעים‪:‬‬

‫‪34‬‬
 ‫‪ – Cones‬מתמחים בתפיסת צבע‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫(השערת השיטה הטרי‪-‬כרומטית לפי הרמהולץ‪ :‬יש ‪ cones‬שונים שרגישים לאדום‪ ,‬כחול‬
‫וירוק‪ ,‬לכל אחד נתיב משלו אל המוח‪.‬‬
‫השערת התהליכים המנוגדים לפי הרינג – יש שלושה זוגות מנוגדים של צבעים –‬
‫כחול‪-‬צהוב‪ ,‬אדום‪-‬ירוק ושחור‪-‬לבן‪ ,‬ויש שלושה תהליכים פיזיולוגיים שמהווים בסיס‬
‫לראיית צבע‪.‬‬
‫שתי ההשערות הללו – אינן מספקות)‪.‬‬
‫בפועל – לכל ‪ cone‬יש אחד משלושה פוטופיגמנטים‪ .‬הם לא רגישים לתחום צר כל כך‬
‫כמו שהרמהולץ חזה (אחרת היו מעט גוונים ויחסית מעט חדות) – לשניים מתוכם יש‬
‫הרבה חפיפה‪ ,‬והם מגיבים להרבה אורכי גל (עם פיקים שונים)‪ .‬גם השלישי רגיש לטווח‬
‫רחב יחסית של אורכי גל‪ .‬שלושת הפיקים הם ב‪( 420-‬כחול‪( 530 ,)S-‬ירוק‪ )M-‬ו‪560-‬‬
‫(ירוק‪-‬צהוב‪ .)L-‬אין אף פיק באדום‪ .‬יש יותר ‪ M‬ו‪ L-‬מאשר ‪ .S‬קשה לראות חד באורכי גל‬
‫של כחול‪ .‬נראה שכל הפיגמנטים האלה מקורם בפיגמנט אב אחד (יש ביניהם קרבה‬
‫גנטית) – בעיקר בין ‪ M‬ו‪ ,L-‬שממוקמים בכרומוזום ‪ X‬לעומת ‪ – S‬בכרומוזום ‪( .6‬המיקום‬
‫ב‪ X-‬מסביר למה לגברים יש יותר עיוורון צבעים‪-‬יש להם רק ‪ X‬אחד והוא יהיה יותר‬
‫מושפע ממוטציות‪ .‬נראה ש‪ M-‬ו‪ L-‬התפצלו רק לא מזמן אבולוציונית‪.‬‬
‫הבדלים בגנים בין אנשים מתאימים להבדלים בראיית צבעים (או עיוורון צבעים)‪.‬‬
‫בתנאים רגילים – כמעט כל גירוי מפעיל לפחות שני פוטופיגמנטים‪ ,‬מה שמבטיח חדות‬
‫ראיה טובה יחסית‪ ,‬ותפיסת צורה מדויקת‪.‬‬

‫עיבוד בגנגליונים וב‪ :LGN-‬רוב הגנגליונים ותאי ה‪ LGN-‬מגיבים לאורכי גל ספציפיים‬ ‫‪.2‬‬
‫באקסיטציה‪ ,‬ולאחרים באינהיביציה (מחקר של הזוג ‪ .)Valois‬מדובר בתאי פרוו ובתאי‬
‫‪ P‬שכבר הזכרנו‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬יהיה תא פרוו שמגיב לאורכי גל מעל ‪ ,600‬ומעוכב על ידי אורכי גל בין ‪420-‬‬
‫‪ .600‬תא כזה יקרא ‪ .L/-M+‬זו דוגמא לתא שמתאים לתאורית התהליכים המנוגדים‪...‬‬
‫נקרא ‪ .spectrally opponent‬סוגי התאים שיש‪:‬‬

‫‪ – L/-M+‬תיארנו כבר – יש לו פיק בערך ב‪( 650-‬אדום)‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ – M/-L+‬מגיב לאורכי גל מתמחת ל‪ ,600-‬מעוכב על ידי אורכי גל גבוהים יותר‪ .‬יש‬ ‫‪.2‬‬
‫לו פיק ב‪ 500-‬בערך (ירוק‪-‬כחול)‬

‫‪ – S-/)L+M(+‬מגיב לאורכי גל של ‪ 500‬ומעלה‪ ,‬ומעוכב על ידי אורכי גל של ‪500‬‬ ‫‪.3‬‬

‫ומטה‪ .‬יש לו פיק בערך ב‪( 600-‬אדום)‬

‫‪ – S/-(L+M)+‬מגיב לאורכי גל של מתחת ל‪ ,500-‬ומעוכב על ידי אורכי גל של מעל‬ ‫‪.4‬‬

‫‪ .500‬יש לו פיק בערך ב‪.450-‬‬

‫‪35‬‬
 ‫נראה שכל תא כזה מקבל מידע משניים‪-‬שלושה סוגים של תאים ביפולארים‪ .‬לפחות‬
‫מסוג אחד יש אינהיביציה‪ ,‬ולפחות מאחד יש אקסיטציה‪ .‬הגנגליון מקבל את המידע‪,‬‬
‫ומשקלל אותו כדי להבין באיזה צבע מדובר‪.‬‬
‫עדיין לא מדובר בתאי צבע – הם שולחים את הפלט שלהם לרמות גבוהות יותר‪ ,‬לצורך‬
‫זיהוי צורה‪ ,‬עומק‪ ,‬תנועה וגוון‪ ,‬וכן הפיקים שלהם לא מתאימים בדיוק לאורכי הגל של‬
‫הצבעים המרכזיים שאנו רואים‪.‬‬
‫בנוסף לארבעת סוגי התאים הללו – יש גם תאי גנגליון שתפקידם לזהות ‪:brightness‬‬
‫אלה שמזהים ‪ bright‬מקבלים מידע ‪ M/+L+‬ואלה שמזהים ‪ darkness‬מקבלים מידע מ‬
‫–‪.M/-L‬‬
‫אצל חתול – אחוז התאים ה‪ spectrally opponent-‬הוא מזערי‪.‬‬

‫בקורטקס – מתבצע עיבוד הצבע הסופי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫התפקיד הכי חשוב – להבחין איזה חלקים בתמונה מורכבת שייכים לאותו אובייקט‪.‬‬
‫בשלב השלישי של עיבוד הצבע יש תאים בקורטקס שהם ‪.spectrally opponent‬‬
‫מתבצעת פה הפחתת אדום‪-‬ירוק‪ ,‬כחול‪-‬צהוב‪ ,‬ושחור‪-‬לבן‪ .‬בצורה זו מתקבלים אורכי הגל‬
‫של הצבעים שאנו רואים כעיקריים‪.‬‬
‫אזור ‪ V4‬עשיר במיוחד בתאים מזהי צבע‪ .‬מחקרי ‪ PET‬מראים שאזור זה מופעל כאשר‬
‫רואים גירוי בצבע ולא בשחור לבן‪ .‬ישנם מקרים נדירים של אובדן יכולת לראות צבע עקב‬
‫פגיעה באזור זה‪ .‬מקרה ידוע – של האמן שמתאר סאקס‪ .‬אובדן ראית צבע מסוג זה‬
‫מכונה ‪ .achromatopsia‬פגיעה בצד אחד של אזור ‪ V4‬תפגע בראיה של צבע בעין‬
‫הנגדית ( ‪.)hemi-achromatopsia‬‬

‫ראית צבעים אצל חיות אחרות‬

‫לפי ג'יקובס‪ :‬לרוב היונקים יש מידה מסוימת של ראית צבעים‪ :‬רק למעט יש טרי‪-‬כרומטית‪ ,‬אבל‬
‫יש הרבה עם דו‪-‬כרומטית‪ .‬כל מין שיש לו פיגמנטים מרובים ב‪ – cones-‬יש גם ראית צבעים‪.‬‬
‫הוא חילק את היונקים לארבע קבוצות‪:‬‬

‫‪ .1‬ראיה טרי‪-‬כרומטית מצוינת – ‪ primates‬שחיים ביום (בני אדם‪ ,‬קוף המקק)‪.‬‬

‫‪ .2‬ראיה דו‪-‬כרומטית טובה – מינים שיש להם שני סוגים של פיגמנטים ב‪ ,cones-‬והרבה‬
‫‪( cones‬כלב‪ ,‬חזיר)‬

‫‪ .3‬ראיה דו‪-‬כרומטית חלשה – מינים שיש להם שני סוגים של פיגמנטים ב‪ ,cones-‬אבל‬
‫מעט ‪( cones‬חתול)‬

‫‪ .4‬ראית צבע מינימלית – רק פיגמנט אחד ב‪ ,cones-‬ומסתמך על הבדלים בין ה‪ rods-‬לבין‬

‫ה‪( cones-‬ראקון)‪.‬‬

‫ככלל – למינים שפעילים ביום ראית צבעי טובה יותר מאשר למינים מקבילים שפעילים בלילה‪.‬‬

‫אנקדוטה – במחקר שעשו על קופי סנאי – גילו ש‪ 80%‬מהנקבות רואות טרי‪-‬כרומטי‪ ,‬וכל‬
‫הגברים רואים דו‪-‬כרומטי!‬

‫‪36‬‬
 ‫חלוקת הראיה לשתי מערכות – האמנם?‬
‫ראינו שיש אזורים שמתמחים בפעולות מסוימות‪ .‬אבל עם זאת – יש למעלה מ‪ 30-‬אזורים ורק‬
‫מספר קטן של תפקודים בסיסיים – מה ההסבר? ישנם חוקרים שטוענים שיש חפיפה גדולה‬
‫בפונקציות של אזורים שונים בקורטקס‪ ,‬ונוירונים באזור מסוים מנתחים מידע מסוגים שונים ולא‬
‫רק מסוג אחד‪ .‬חוקרים אחרים אומרים שיש שילובים של עיבוד (נניח צורה וצבע‪ ,‬צבע ותנועה)‪.‬‬

‫יש חוקרים שאומרים שאפשר לקבץ את כל האזורים לשתי מערכות על‪:‬‬

‫‪ – Ventral processing stream .1‬אחראי לזיהוי צורות (מה) – כולל צורה וזיהוי‪ .‬מקביל‬
‫למערכת פרוו‪ .‬תת מערכת שלו אחראית לתפיסת צבע‪ .‬אין לה מושג איפה נמצא העצם‪.‬‬

‫‪ - Dorsal processing stream .2‬אחראי להערכת מיקום של אובייקטים ומיקום יחסי‬

‫(איפה)‪ .‬כולל מיקום‪ ,‬תנועה ועומק‪ .‬מקביל למערכת מגנו‪.‬‬

‫מה‪ LGN-‬יש הקרנה בנפרד של מערכות ‪ M‬ו‪ P-‬לקורטקס‪ :‬ב‪ V1-‬הם זה לצד זה אבל יחד‪ ,‬וגם‬
‫ב‪ ,V2-‬ואח"כ הם מתפצלים לחלוטין‪ :‬מערכת ‪ P‬הולכת לאזורים פרה‪-‬פרונטליים‪ ,‬ומערכת ‪M‬‬
‫לאזורים פריאטליים‪.‬‬

‫הייתה ביקורת רבה על תפיסה זו – אמרו שהיא מאד אטרקטיבית כי היא פשוטה‪ ,‬אבל בפועל‬
‫הראיות מראות שזה לא כל כך פשוט – ואין ממש אפשרות לחלק את המוח לשתי מערכות‬
‫נפרדות מבחינת ראיה‪.‬‬

‫גורמים גנטיים וסביבתיים בראיה‬

‫המסלולים העיקריים של הראיה נקבעים גנטית‪ ,‬אבל יש היבטים רבים שמתפתחים לאור‬
‫אינטראקציה עם הסביבה‪( .‬חסך בחשיפה של אחת או שתי העיניים לגירויים בחודשים‬
‫הראשונים מגביל מאוד את הראיה‪ ,‬בנוסף – ישנו מצב של ‪ – amblyopia‬שבו העין תקינה‪ ,‬אבל‬
‫בכל זאת יש איבוד חדות ראיה בעין אחת – רק שתי דוגמאות)‪.‬‬

‫מניעת נזקים לראיה‪:‬‬

‫רוב המקרים של ‪ amblyopia‬ושל ‪( myopia‬קוצר ראיה)‪ ,‬יכולים להימנע על ידי הפעלת העין‬
‫בגיל צעיר‪ Amblyopia .‬מתפתחת כאשר שתי העיניים לא "מיושרות" ואז הילד מדחיק אתה‬
‫המידע מעין אחת‪ ,‬ומשתמש רק בעין השניה‪ ,‬עד לגרימה של עין עצלה‪ .‬אם עושים "אימון" לעין‬
‫העצלה יותר (על ידי אטימה של העין ה"טובה") – ניתן יהיה להשיב ראיה לשתי העיניים‪ .‬ניתן גם‬
‫לעשות ניתוח ולישר את העיניים על ידי "כוונון" של השרירים‪.‬‬

‫‪ Myopia‬מתפתחת כאשר גלגל העין ארוך מדי‪ ,‬מה שגורם לעין להתפקס על אובייקטים‬
‫שנמצאים לפני הרטינה‪ ,‬ולא על הרטינה‪ .‬נראה שזה נגרם משום שילדים מתמקדים במטרות‬
‫קרובות ולא רחוקות‪ .‬הבעיה היא שהסתכלות למרחק קצר מאמצת את העדשה‪ ,‬והעין שלנו לא‬
‫מותאמת לזה מבחינה אבולציונית‪ .‬העין מגיבה על ידי הארכה של הגלגל‪ ,‬כדי שיהיה קל יותר‬
‫להתפקס‪ .‬אפשר להימנע על ידי כך שמקפידים לקרוא באור‪ ,‬אותיות גדולות‪ ,‬ולהימנע משימוש‬
‫במשקפיים אם זה לא נחוץ לגמרי – אחרת העדשה עוד יותר מתאמצת‪.‬‬

‫אימון ראיה‪:‬‬

‫‪37‬‬
 ‫כבר הוזכר – לכסות עין טובה ולאמן את העצלה‪ .‬נראה שזה יעיל בשנים הראשונות‪ ,‬ולא ברור‬
‫אם זה יעיל מאוחר יותר – כנראה שאפשר – משום שחולים שאיבדו את העין הטובה שלהם –‬
‫הצליחו לשפר את העין ה"עצלה" מאוד‪ .‬מחקר שעשו על חתלתולים הוכיח שיש יכולת לשפר‬
‫פגיעה ביכולת של אחת העיניים‪ ,‬כולל שינוי מבני ב‪ LGN-‬ובקורטקס‪ .‬נראה שיש פלסטיות‬
‫במערכת זו‪ ,‬גם אצל מבוגרים‪.‬‬

‫התגברות על עיוורון‪:‬‬

‫ניתן להתגבר על עיוורון באופן חלקי על ידי גירוי עם אלקטרודות של הקורטקס‪ .‬שיטה זו מדלגת‬
‫על כל שלבי עיבוד הראיה עד לקורטקס‪.‬‬

‫שיטה נוספת היא להחליף את חוש הראיה בחוש אחר – כתב ברייל לדוגמא‪ .‬ישנו ניסוי של‬
‫מכשיר שסורק את הסביבה ומוציא פלט עם בליטות עבור העיוור‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫‪ 3‬פרק ‪Anxiety Disorders and Autistic- 18‬‬
‫‪Disorders‬‬
‫בניגוד לבעיות הקשורות ללחץ‪ ,‬במשך שנים האמינו שבעיות הקשורות לחרדה ולאוטיזם נגרמות‬
‫ע"י הסביבה החברתית בה גדלו הילדים ולא ניתן הסבר פיזיולוגי לתופעה‪ .‬המצב השתנה וכעת‬
‫ברור שלגורמים פיזיולוגים‪ ,‬גם כאלו העוברים בתורשה‪ ,‬השפעה מכרעת על התופעה‪.‬‬

‫‪3.1‬הפרעות חרדה‬
‫חרדה ‪ -‬מוגדר כפחד וחרדה לא מציאותיים ולא מבוססים ביניהם פאניקה ו ‪.OCD‬‬

‫פאניקה‬ ‫‪3.1.1‬‬

‫תיאור‬ ‫‪3.1.1.1‬‬
‫אנשים החולים במחלה סובלים מאפיזודות של התקפי חרדה אקוטית‪ ,‬שאי אפשר להשתחרר‬
‫מהם למשך זמן שנע בין שניות למספר שעות‪ .‬המחלה נפוצה בקרב ‪ 2%-1%‬מהאוכלוסייה‬
‫ומתחילה בשנות הבגרות המוקדמות‪ ,‬נדיר שתתחיל לאחר גיל ‪ .35‬התסמינים של התקף‬
‫החרדה זהים בעולם וכוללים‪ :‬קוצר נשימה‪ ,‬זיעה קרה‪ ,‬אי סדירות בקצב הלב‪ ,‬סחרחורת‪ ,‬חולשה‬
‫ותחושה של חוסר מציאות‪ .‬הסובל מהתקף מרגיש לפעמים שהוא הולך למות‪.‬‬

‫בין ההתקפות סובלים החולים בדר"כ מ ‪ – anticipatory anxiety‬פחד שההתקף ישוב ופחד זה‬
‫מוביל לרוב ל‪ - agoraphobia‬פחד ממקומות פתוחים (לא רוצים להיות במצב שבו יהיה מביך או‬
‫לא ניתן יהיה לקבל עזרה במקרה של התקף)‪.‬השכיחות של פאניקה בלי אגורפוביה שווה אצל‬
‫גברים ונשים‪ ,‬אבל לנשים יש סיכוי כפול מגברים לפתח אגורפוביה כתוצאה מהתקפי חרדה‪.‬‬

‫גורמים‬ ‫‪3.1.1.2‬‬
‫יש ממצאים רבים המורים על בעיה תורשתית‪ ,‬ככל הנראה גן יחיד דומיננטי‪ .‬כמעט ‪30%‬‬
‫מהקרובים מדרגה ראשונה של אדם עם פאניקה סובלים גם מהמחלה ונמצאה התאמה גבוהה‬
‫אצל תאומים מונוזיגוטים גבוהה בהרבה מזו של הדיזיגוטים‪.‬‬

‫אצל אנשים עם היסטוריה של התקפי פאניקה אפשר לעורר את ההתקפים ע"י הפעלת מערכת‬
‫העצבים האוטונומית (‪ ,)ANS‬על ידי הזרקת חומצה לקטית או ‪( Yohimbine‬אנטגוניסט של‬
‫רצפטור אדרנלין)‪ ,‬שתיית קפאין ונשימה משקית שיש בה תכולה גבוהה מהרגיל של פחמן דו‬
‫חמצני‪ .‬רגישות ל‪ lactate‬שמאיץ התקפי חרדה היא לפחות בחלקה עוברת בתורשה‪ .‬במחקר‬
‫הזריקו לכ‪ 45‬אנשים ‪ sodium lactate‬וכ‪ 10‬פיתחו התקפי חרדה ונמצא שליותר מ‪24%‬‬
‫מהאנשים שפיתחו התקפים אלה יש קרובים הסובלים מבעיה זו‪ ,‬ביחס ל‪ 8%-‬אצל אלה שלא‪.‬‬

‫החולים מטופלים בדר"כ בקומבינציה של טיפול התנהגותי ו‪ .benzodiazepines‬הבנזו' נקשר‬

‫לרצפטורים של ‪ GABAa‬והוא אגוניסט שמגביר את רגישות הרצפטור וגורם לאפקט מרגיע‪ ,‬מכך‬
‫יכול להיות שהמחלה נובעת ממספר מועט של רצפטורים של בנזו' או משחרור של נוירומודולטור‬
‫שחוסם את נק' הקישור של בנזו' ברצפטורים‪.‬‬

‫‪39‬‬
 ‫אפשר לייצר פחד אצל חתולים ע"י הזרקת בנזו' כשהם עוד עוברים דבר הגורם למספר מופחת‬
‫של רצפטורים לבנזו במוח (בהיפותלמוס‪ ,‬קורטקס פרונטלי‪ ,‬פריאטלי‪-‬אחורי‪ ,‬והתלמוס)‪ .‬התופעה‬
‫מופחתת אם נותנים לחתולים ‪( diazepam‬וליום)‪ .‬לפיכך ניתן לקשר נטייה לפחד למחסור‬
‫ברצפטורים של בנזו' או רגישות מופחתת לאגוניסט הטבעי של רצפטורים אלה‪.‬‬

‫שני חומרים נוספים הם‪ cholecystokinin (CCK) :‬וסרוטונין‪ CCK .‬קשור לתחושת השובע‪.‬‬
‫החלבון מיוצר ע"י תאים בתריסריון ונוירונים במוח שם זה משוחרר ביחד עם נ"ט כמו דופמין‪.‬‬
‫נמצא שהזרקת ‪ CCK 4‬גרמה להתקפת פאניקה אצל אנשים הסובלים מהמחלה ולא גרמה‬
‫לתגובה זו אצל אנשים נורמלים‪ .‬הזרקה של ‪ CCK‬ישירות לאמיגדלה גורמת להתקף חרדה‪,‬‬
‫שניתן להרגיעו בעזרת ‪ .benzo‬אך כמו כן נעשו גם מחקרים שהראו שאנטגוניסטים ל‪ CCK‬לא‬
‫מונעים את התקף החרדה ולכן אין עדיין תוצאות ברורות‪.‬‬

‫לגבי סרוטונין נמצא שאגוניסטים אליו עוזרים לטיפול במחלה‪ .‬יש לציין שהטיפול משפיע רק‬
‫לאחר שישה שבועות לכן ככל הנראה יש צורך בשינוי אדפטיבי של הנוירונים או הרצפטורים אליו‪.‬‬
‫בנוסף – למרות שבדרך כלל כשאנשים שיש להם היסטוריה של דיכאון שותים קוקטייל חומצות‬
‫אמינו שדל בטריפטופן מגלים סימפטומים של דיכאון‪( ,‬טריפטופן הוא חומר גלם לסרוטונין) זה‬
‫לא משפיע על אנשים עם הפרעות חרדה‪ .‬ז"א – צריך ליישב את העובדה הזו עם הקשר‬
‫לסרוטונין‪.‬‬

‫ככל הנראה הקורטקס הפרהפרונטלי והחלק הקדמי של הטמפורלי קשורים להתקפי הפאניקה‪.‬‬
‫נראה שכאשר יש התקף חרדה יש ירידה בפעילות בקורטקס הפרונטלי ואם מצליחים לשלוט על‬
‫הפחד ולא לקבל התקף – יש עלייה בפעילות באזור זה – כנראה קשורה במנגנונים לשליטה על‬
‫הפחד‪.‬‬

‫‪OCD‬‬ ‫‪3.1.2‬‬

‫תיאור‬ ‫‪3.1.2.1‬‬
‫אובססיות = מחשבות טורדניות‪ ,‬קומפולסיות = התנהגויות שלא יכולים להימנע מהן‪ .‬אובססיות‬
‫קיימות גם אצל אנשים שחולים במחול אחרות‪ ,‬כמו סכיזופרניה‪ ,‬אבל ב‪ OCD-‬החולים מודעים‬
‫לאובססיות והקומפולסיות ולחוסר ההיגיון שבהן ורוצים להפסיק אותן‪ .‬ההתנהגויות נעשות‬
‫דומיננטיות יותר ויותר בחייהם ומפריעות בפעילות היומיומית‪.‬‬

‫ההפרעה קיימת בכ ‪ 2%-1%‬באוכלוסייה‪ ,‬כשלנשים סיכוי מעט גדול יותר לחלות בה‪ .‬גם היא כמו‬
‫הפאניקה מופיעה בבגרות המוקדמת‪ .‬אנשים אלו ברובם אינם מתחתנים ונמנעים מפעילות‬
‫חברתית משום הבושה במנהגיהם‪.‬‬

‫את רוב הקומפולסיות ניתן לסווג ל ‪ 4‬קטגוריות‪ :‬ספירה‪ ,‬בדיקה‪ ,‬ניקיון והימנעות‪ .‬רשימה בטבלה‬
‫בעמוד ‪ .561‬יש הטוענים שהסימפטומים של ‪ OCD‬הם בעצם הגזמה של נטיות ספציפיות למין‪,‬‬
‫כמו טיפוח‪ ,‬ניקיון ותשומת לב למקורות סכנה (‪ .)species-typical behaviors‬זו הגזמה של‬
‫נטיות טבעיות אנושיות כמו טקסים דתיים או חברתיים‪.‬‬

‫גורמים‬ ‫‪3.1.2.2‬‬

‫‪40‬‬
 ‫נצברות הוכחות שיש לזה מקור גנטי‪ .‬הפרעה זו מקושרת להפרעה נוירולוגית אחרת שמופיעה‬
‫בילדות ונקראת ‪ – Tourette's syndrome‬שכוללת טיקים קוליים ושריריים‪ ,‬חזרה על קללות‬
‫וכד'‪ .‬נמצא שלרוב האנשים בעלי ה ‪ OCD‬יש טיקים ושרוב האנשים בעלי טורט הראו אובססיות‬
‫וקומפולסיות‪ .‬החוקרים סבורים ששתי התופעות נובעות מגן יחיד דומיננטי‪ .‬לא ברור באיזה‬
‫מקרה תתפתח מפגיעה בגן כל תופעה‪ OCD .‬יכול להתפתח גם כתוצאה מפגיעה מוחית‪ -‬בבזל‬
‫גנגליה בסינגולייט ג'יירוס ובקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪.‬‬

‫‪ OCD‬מלווה לפעמים ב ‪ Huntington's chorea and Sydenham's chorea‬ששתיהן גורמות‬

‫להתנוונות הבאזל גנגליה‪ .‬ה‪ Sydenham's chorea‬היא מחלה אוטואימיונית שמורה‬
‫בסטרפטוקוקים‪ ,‬שפוגעת בחלקים במוח‪ .‬ה‪ OCD‬כנראה נובע מפגיעה זו‪ .‬אצל חולים במחלה זו‬
‫מצאו נוגדנים לחלבונים שנמצאים בחלקים של הבאזל גנגליה‪.‬‬

‫במחקר נמצא ששיפור במצבו של אדם בעל ‪ OCD‬הביא לירידה בפעילות של ה‪caudate‬‬
‫‪ .nucleus and orbitofrontal cortex‬אזורים אלה פעילים אצל חולי ‪( OCD‬אונות קדמיות ו‪-‬‬
‫‪ .)caudete nucleus‬התוצאות מגיעות גם מטיפול תרופתי וגם פסיכותרפיה‪.‬‬

‫במחקרים עם ‪ fMRI‬בדקו את המטבוליזם המוחי של אנשים לפני ואחרי שנחשפו לדברים‬

‫"מזהמים" ‪ ,‬אלו היו באמת נקיים אך נראו לנבדקים כמזהמים כמו שקית זבל וכו'‪ .‬הנבדקים‬
‫כשהחזיקו את העצמים הראו פעילות רבה בבזל גנגליה‪ ,‬אמיגדלה‪ ,‬הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי ו‬
‫‪ .anterior cingulate cortex‬הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי וה‪ cingulate cortex‬מעורבים בתגובות‬
‫רגשיות ואכן נמצא שניתוח שהרס אקסונים שקשרו בין אזורים אלה לבין הקורטקס הלימבי‬
‫והבאזל גנגליה (‪ )cingulum bundle‬עזר מאד לטיפול‪ .‬במקרה מסוים צעיר שסבל מהפרעה‬
‫חמורה שהפריע לו לכל מהלך חייו החליט להתאבד וירה בעצמו‪ .‬הכדור פגע באונה הפרונטלית‪,‬‬
‫הוא שרד ועם הפגיעה ההפרעה נעלמה כמו כן‪ ,‬למזלו‪ ,‬היכולת שלו לתכנן תוכניות ולקבל‬
‫החלטות לא נפגעה‪.‬‬

‫ה ‪ caudate nucleus and the putamen‬מקבלים מידע מהקורטקס הסרבלי‪ .‬המידע עובר‬
‫בשתי דרכים לתלמוס ומשם לקורטקס‪ :‬הישירה היא אקסיטטורית והעקיפה אינהיבטורית‪ .‬הדרך‬
‫הישירה קשורה להרגלים (רצף התנהגויות שנעשה אוטומטי כדי שיוכל להתבצע במהירות) הדרך‬
‫העקיפה אמורה למנוע פעילות הרגלית ולגרום לפעילות אדפטיבית‪ .‬ה‪ OCD‬יכול לנבוע מחוסר‬
‫איזון בין שתי הדרכים ופעילות יתר של הישירה‪.‬‬

‫הטיפול העדיף היום בהפרעה הוא ע"י התרופות‪.clomipramine, fluoxetine, fluvoxamine :‬‬
‫אלו גם סמים נגד דיכאון אך השפעה זו לא קשורה ל ‪ – OCD‬תרופות נוגדות דיכאון מסוימות‪,‬‬
‫שחוסמות ‪ reuptake‬של ‪ NE‬בלבד‪ ,‬יעילות לטיפול בדיכאון ולא ב‪ .OCD-‬כל הסמים הם‬
‫אגוניסטים לסרוטונין שחוסמים ריאפטק של ‪ .HT-5‬כשהם מקבלים אנטגוניסטים לסרוטונין‬
‫ההפרעה מחמירה‪.‬‬

‫בדומה לטיפול בפאניקה לסרוטונין לוקח זמן‪ .‬מצאו ראיה לכך שיש השפעה איטית לתרופות על‬
‫ה‪ .orbitofrontal cortex‬יתכן שזה המקור להשפעה האיטית על ‪.OCD‬‬

‫כמו שאמרנו לגבי חרדה‪ ,‬מחסור בטריפטופן‪ ,‬שהוא חומר גלם לסרוטונין‪ ,‬לא משפיע על אנשים‬
‫עם ‪ .OCD‬ז"א – צריך ליישב את העובדה הזו עם הקשר לסרוטונין‪ .‬ידוע שסרוטונין מעכב‬
‫התנהגות תלוית מין (‪ ,)species‬ולכן חוקרים חשבו שזו הדרך שבה הוא משפיע על ‪ .OCD‬יש‬
‫עצבוב מעכב של סרוטונין באזורים שקשורים ל‪ orbitofrontal cortex( OCD-‬וה‪-‬באזל גנגליה)‪.‬‬

‫‪41‬‬
 ‫החשיבות של פעילות סרטוגנית מובלטת בשלוש קומפולסיות – ‪ – trichotillomania .1‬תלישת‬
‫שערות‪,‬מופיע בעיקר אצל נשים‪ ,‬ולפעמים אכילתן‪ – onychophagia.2 .‬כסיסת ציפורניים‬
‫חמורה שיכולה לגרום לנזק לקצות האצבעות‪ .‬שתי תופעות אלו יכולות לעבור ע"י טיפול ב‬
‫‪ – clomipramine . 3.acral lick dermatitis‬מחלה של כלבים ולא של בני אדם שבה הם‬
‫בצורה תמידית מלקקים חלק בגוף שלהם בד"כ פרק כף היד והקרסול‪ .‬גם תופעה זו יכולה לעבור‬
‫ע"י טיפול ב ‪ . clomipramine‬זו מחלה תורשתית אצל גזעי כלבים מסוימים‪.‬‬

‫‪3.2‬אוטיזם‬

‫תיאור‬ ‫‪3.2.1.1‬‬
‫המחלה תוארה לראשונה על ידי ‪ Kanner. 4‬מכל ‪ 10,000‬ילדים שנולדים הם אוטיסטים‪.‬‬
‫הסימפטומים‪ :‬חוסר יכולת להחזיר אהבה‪ ,‬לפתח קשרים חברתיים ולדמיין כמו כן ההתפתחות‬
‫התקשורתית פגומה‪ .‬הסיכוי של בנים להיוולד עם אוטיזם גדול פי ‪ 3‬מזה של בנות‪ .‬הם לא רוצים‬
‫מגע אישי‪ ,‬לא מחפשים פינוק‪ ,‬נמנעים מקשר עין‪ ,‬התפתחות השפה פגומה‪ ,‬פירוש מילולי של‬
‫דברים‪ ,‬התנהגות לא נורמלית (תנועות ידיים‪ ,‬התנודדות‪ ,‬נקשרים לחפץ ספציפי‪ ,‬אוהבים לסדר‬
‫דברים לפי דפוס מסוים‪ ,‬אוהבים שגרה‪ ,‬ולחלקם יש כישורים מיוחדים מבודדים – מתמטיים‪,‬‬
‫אומנותיים וכד'‪.‬‬

‫‪ – Asperger's disorder‬זו הפרעה פחות חמורה שלא כוללת בעיות בשפה ובהתפתחות‬
‫הקוגניטיבית אך יש חוסר בתקשורת חברתית והתעסקות אובססיבית בנושאים צרים‪.‬‬

‫‪ – Rett's disorder‬סינדרום נוירולוגי גנטי אצל בנות בלבד‪ ,‬שגורם לעצירה של התפתחות‬
‫מוחית נורמאלית בזמן הינקות‪.‬‬

‫‪ – Childhood disintegrative disorder‬ילדים עם הפרעה זו מראים התפתחות אינטלקטואלית‬

‫וחברתית נורמאלית לגילם ובין הגיל ‪ 2-10‬שנים חלה נסיגה חמורה לאוטיזם‪.‬‬

‫כל ההפרעות יחדיו נמצאות אצל ‪ 18.7‬מכל ‪ 10,000‬ילדים‪.‬‬

‫הבדידות של האוטיסטים נובעת מחוסר יכולת שלהם להבין התנהגויות של אחרים‪ .‬קשה להם‬
‫להבין שיש אנשים אם נקודות מבט שונות משל עצמם‪ .‬מובן שזה לא מסביר את כל הסימפטומים‬
‫של אוטיזם‪.‬‬

‫גורמים‬ ‫‪3.2.1.2‬‬
‫במקור חשבו שיש מקור ביולוגי‪ .‬בשנות ה ‪ 60‬חשבו שאוטיזם זה דבר נרכש ולכן ההורים‬
‫הואשמו במצב הילד‪ ,‬עכשיו מאמינים שהסיבות הן ביולוגיות‪.‬‬

‫תורשה‪ :‬ל ‪ 3%-2%‬מהמשפחות בהן יש אחים‪ ,‬שני האחים הם אוטיסטים‪ .‬בתאומים‬

‫מונוזיגוטים יש התאמה של ‪ 96%‬באוטיזם בזמן שתאומים דיזיגוטים הם כמו אחים רגילים‪.‬‬
‫האוטיזם נוצר מקומבינציה של מספר גנים ככל הנראה על כרומוזומים ‪ 7,13‬ו‪.15‬‬

‫בתאומים מונוזיגוטים כשרק אחד סובל מאוטיזם נמצא שהוא סבל מסיבוך בלידה משמע הסיבה‬
‫אצלו אינה גנטית‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫יש קשר בין הפרעות גנטיות של תסמונת טורט ו‪ Phenylketonuria(PKU) -‬שהיא מחלה‬
‫גנטית שבה יש חוסר באנזים שהופך פנילאלנין לטירוזין‪ .‬כמות גדולה של פנילאלנין בדם מפריעה‬
‫לתהליך כיסוי במיאלין של הנוירונים‪ .‬אם זה לא מתגלה בזמן הילד נעשה מפגר ומגיע לפעמים‬
‫עד אוטיזם‪ .‬כמו כן נמצא שלאוטיסטים ולבעלי סינדרום טורט ו‪ OCD-‬יש תסמינים דומים (טבלה‬
‫בעמוד ‪.)568‬‬

‫פתולוגיה של המוח‪ :‬נשים שחלו ב‪ rubella‬בזמן ההריון ילדו לפעמים ילדים אוטיסטים‪ .‬כמו כן‬
‫נמצא ש ‪ 23%‬מהילדים שיש להם ‪( infantile hydrocephalus‬ראש מוגדל בגלל נוזלים‬
‫במוח‪ )...‬הראו סימפטומים אוטיסטיים‪ .‬סם שניתן בשנות ה‪ 60‬במדינות מסוימות לנשים בהריון‬
‫נגד בחילות הבוקר בשם ‪ Thalidomide‬התגלה כגורם לדפקטים בלידה ולאחוז גבוה יחסית של‬
‫אוטיסטים‪ ,‬עקב חשיפה בימים ‪ 20-24‬להריו‪ ,‬תקופה זבה מתפתח גזע המוח‪ .‬נמצא בניתוח‬
‫לאחר המוות אצל אוטיסטים שגזע מוח קצר יותר‪ .‬אצל חולדות מצב דומה נגרם עקב מוטציה בגן‬
‫‪ ,Hoxa-1‬ששולט בהתפתחות המוח העוברית‪ ,‬וכן עקב חשיפה עוברית לחומצה ‪,valporic‬‬
‫שהשתמשו בו בעבר למנוע עוויתות‪ .‬שהפגיעה אצל ילדים אוטיסטים היא בגזע המוח‪ .‬לכ ‪20%‬‬
‫מהאוטיסטים נמצאו סיבות ביולוגיות מוגדרות למחלה‪ .‬בנוסף נראה שיש קשר גם למחלה‬
‫שהזכרנו קודם – ‪ ,Sydenham's chorea‬שכן אצל אוטיסטים יש הרבה נוגדנים שקשורים‬
‫במחלה אוטואימונית זו‪.‬‬

‫יש פגיעות בגזע המוח‪ ,‬הסרבלום ובאונה הטמפורלית האמצעית‪ .‬נמצא שלאוטיסטים הפגיעה‬
‫בסרבלום היא בכך שה‪ cerebellum vermis-‬פחות מפותח‪ .‬כמו כן נמצא שלאנשים עם‬
‫‪ Joubert syndrome‬שהיא מחלה גנטית שמאופיינת גם כן בפגיעה בהתפתחות אזור זה יש‬
‫סימפטומים אוטיסטיים‪ .‬עם זאת אין עדות לכך שפגיעה מאוחר יותר בחיים בסרבלום גורמת‬
‫לאוטיזם‪.‬‬

‫אוטיזם נגרם ע"י קומבינציה של דברים שאינם נורמאלים במוח‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫‪ 4‬פרק ‪Schizophrenia and the Affective- 17‬‬
‫‪Disorders‬‬
‫הקדמה מהשיעור‪:‬‬

‫כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת תחווה בשלב כלשהו מחלת נפשת‪ 3% .‬נמצאים בדיכאון קליני‪,‬‬
‫‪ 1%‬סכיזופרנים‪ 15% ,‬הפרעות חרדה‪ 8.5% ,‬הפרעות אפקט‪ 13% ,‬אלכוהוליזם ו‪ 5%-‬סמים‪.‬‬

‫כאשר גילו אנטיביוטיקה שמטפלת בסיפיליס בשנות ה‪ 20-‬ראו שהיא מרפאה גם סכיזופרניה‬
‫אצל ‪ 20%‬מהחולים‪ ,‬ששוחררו מאשפוז‪ .‬המהפכה האמיתית הגיעה עם ה‪chlorpromazine-‬‬
‫שאפשרה שחרור של ‪ 95%-90%‬מהחולים‪ .‬זה הביא להכרה של הבסיס הביולוגי של‬
‫סכיזופרניה‪ ,‬שעד אז מחשבה למחלה שנובעת מגורמים פסיכולוגיים (תיאוריית המסר הכפול‬
‫מההורים היתה ההסבר הנפוץ)‪.‬‬

‫‪4.1‬סכיזופרניה‬
‫המחלה תוקפת כ ‪ 1%‬מאוכלוסיית העולם‪ ,‬כתבים עתיקים מראים שהיא קיימת כבר אלפי שנים‪.‬‬
‫למרות שמילולית המונח משמעותו "נפש מפוצלת"‪ ,‬למען הסר ספק‪ ,‬הסימפטומים של‬
‫סכיזופרניה אינם פיצול אישיות אלא חוסר ארגון של פונקציות שונות במוח כך שרגשות ומחשבות‬
‫לא פועלות בצורה נורמלית‪ .‬מי שהמציא את המונח היה בלולר‪.‬‬

‫הסימפטומים לסכיזופרניה מחולקים לחיוביים ושליליים‪ .‬החיוביים הם התנהגות לא נורמלית‪,‬‬

‫דברים נוספים שיש רק לחולים‪ ,‬ולרוב בגללם הם מאושפזים‪ ,‬שכוללים‪:‬‬

‫‪ .1‬הלוסינציות ‪ -‬תפיסה של גירויים שאינם קיימים‪ ,‬בעיקר בחוש השמיעה‪ .‬לפעמים הקולות שהם‬
‫שומעים אומרים להם לעשות כל מיני דברים‪ .‬גם הלוסינציות של חוש הריח נפוצות‪ ,‬ומלוות את‬
‫הדלוזיה שמישהו מנסה להרעיל אות עם גז רעיל‪.‬‬
‫‪ .2‬דלוזיות – מחשבות שהן הפוכות למציאות כגון רדיפה‪ ,‬גדלות ומחשבה שמישהו שולט עליך ועל‬
‫תנועותייך בכל מיני אמצעים (קשורות לרדיפה)‪.‬‬
‫‪ .3‬הפרעה בחשיבה שכוללת אי יכולת להבדיל בין מסקנות הגיוניות לאלו שאינן‪ ,‬חשיבה שאינה לוגית‪,‬‬
‫במהלך שיחה מעבר מנושא לנושא בצורה אסוציאטיבית ולפעמים בחירת מילים שמתחרזות במקום‬
‫מילים שקשורות מבחינת משמעות‪.‬‬
‫הסימפטומים השליליים הם התנהגויות נורמליות החסרות אצל הסכיזופרן וכוללים‪:‬‬

‫‪ .1‬תגובה רגשית שטוחה‬

‫‪ .2‬שפה דלה‬
‫‪ .3‬חוסר התמדה ויוזמה‬
‫‪ .4‬חוסר אפשרות לחוות הנאה (אנהדוניה)‬
‫‪ .5‬נסיגה חברתית‬
‫הסימפטומים השליליים אינם ייחודיים לסכיזופרנים אלא מופיעים גם כתוצאה מפגיעות מוח‬
‫אחרות‪ ,‬במיוחד תת פעילות באונות הפרונטאליות (‪ .)hypofrontality‬נראה כי החיוביים‬
‫והשליליים נובעים משתי הפרעות פיזיולוגיות שונות‪ :‬הסימפטומים החיוביים מופיעים ככל הנראה‬
‫כתוצאה מפעילות יתר של דופמין ולא מפגיעה מוחית‪ ,‬כמו השליליים‪ .‬רוב התרופות מטפלות‬
‫בחיוביים בלבד‪.‬‬

‫‪44‬‬
 ‫בנוסף יש סימפטומים ביולוגיים‪-‬קוגניטיביים שמאפיינים את הסכיזופרנים‪:‬‬

‫‪ .1‬בעיה בעקיבה בעין אחרי עצם‬

‫‪ .2‬חוסר יכולת להתעלם מגירויים לא רלבנטיים – ‪ .latent inhibition‬אצל לא‪-‬סכיזופרנים התניה בין‬
‫גירוי חדש לגירוי לא רלבנטי לא תקרה‪ ,‬אצל סכיזופרנים כן –כי הם לא מתעלמים מגירוי לא רלבנטי‪.‬‬
‫תכונה זו קיימת גם אצל קרובים רבים של סכיזופרנים‪ ,‬ולא רק בחולים עצמם‪.‬‬
‫‪ .3‬דלקת פרקים – ‪ – arthritis‬מחלה אוטואימונית שאין לסכיזופרנים אף פעם‪.‬‬
‫‪ .4‬למרות היותם מעשנים כבדים – הם לא נוטים לחלות בסרטן‬
‫‪ .5‬הפרעה בהפרשת ציטוקינים ולימפוקינים במערכת החיסון – יש להם יותר מדי הפרשה של ‪natural‬‬
‫‪.killers‬‬
‫היה נהוג לחשוב שזו מחלה שפורצת רק בגיל העשרה המאוחר‪ ,‬אבל היום מסתבר שניתן לאבחן‬
‫את הסימפטומים היותר התנהגותיים מרגע הלידה – דלות שפה‪ ,‬בעיות התנהגותיות וחברתיות‪.‬‬
‫ניתן לקבוע דרגות סיכון‪ .‬בצבא בודקים אם יש סיכוי לחלות במחלה‪.‬‬

‫למרת כל זאת – ההתפרצות המסיבית היא באמת בגיל העשרה‪ ,‬ולרוב דרוש גורם לחץ‬
‫משמעותי למרות שלא תמיד (אם יש נטייה חזקה)‪.‬‬

‫תורשה‬ ‫‪4.1.1‬‬
‫במחקר על ילדים מאומצים התגלה שבמשפחות המאמצות אחוז הסכיזופרנים היה זהה לזה‬
‫שבאוכלוסייה ‪ ,‬אך נמצאה התאמה גבוהה בין הסכיזופרנים למחלת הסכיזופרניה במשפחתם‬
‫הביולוגית למרות שלא גודלו על ידה‪.‬‬

‫במחקר על תאומים נמצא שההתאמה לסכיזופרניה בין תיאומים מונוזיגוטים גדולה פי ארבע מזו‬
‫של תאומים דיזיגוטים‪.‬‬

‫אם סכיזופרניה הייתה פשוט תכונה שמיוצרת ע"י גן אחד אז המחלה הייתה מופיעה אצל ‪75%‬‬
‫מהילדים של שני הורים סכיזופרנים‪ ,‬אם זה היה ‪( recessive‬רצסיבי – כלומר אינו בא לידי ביטוי‬
‫בגלל תכונה דומיננטית אצל ההורה השני) אז היינו מצפים לראות שכל הילדים של הורים‬
‫סכיזופרנים חולים גם כן‪ ,‬אך פחות מ ‪ 50%‬מהילדים של הורים סכיזופרנים חולים במחלה כך‬
‫שאו שמספר גנים מעורבים במחלה או שהגן רק מגביר את הפגיעות של המחלה וגורמים אחרים‬
‫מביאים לפריצתה‪.‬‬

‫כדי לבדוק השערה זו בדקו את הדור השני של תאומים שאחד מהם היה סכיזופרן והשני לא‪,‬‬
‫במטרה לראות אם יש גן "רדום" אצל התאום הנורמלי‪ .‬הממצאים הראו שאצל תאומים זהים‬
‫אחוז הילדים הסכיזופרנים היה כמעט זהה‪ ,‬ואצל לא זהים האחוז אצל התאום הנורמלי נמוך‬
‫בהרבה מאשר התאום הסכיזופרן‪ ,‬מה שמראה שכנראה אומר שקיים גן שגורם לסכיזופרניה‪,‬‬
‫אבל נוכחותו לא בהכרח תפעיל את המחלה‪ .‬עדיין לא יודעים מהם הגנים שאחראים‬
‫לסכיזופרניה‪.‬‬

‫קרבה ממעלה שניה – ‪6%-2%‬‬

‫קרבה ממעלה ראשונה – ‪17%-6%‬‬

‫‪45‬‬
 ‫ההיפותזה הדופמינרגית‬ ‫‪4.1.2‬‬
‫זוהי ההיפותזה הרווחת וטענתה היא שהסימפטומים החיוביים של סכיזופרניה נגרמים ע"י‬
‫פעילות יתר של סינפסות דופמינרגיות ככל הנראה אלה שב‪ mesolimbic pathway‬שם‬
‫אקסונים מגיעים מהאזור הונטרלי הקדמי ל ‪ nucleus accumbens‬ולאמיגדלה‪.‬‬

‫תרופה בשם ‪ chlorpromazine‬נוסתה על פציינטים בעלי הפרעות שונות כגון דיכאון‪ ,‬חרדה‬
‫נוירוזות סכיזופרניה וכו' ‪ .‬היא לא עזרה בהפרעות רגש או חרדה‪ ,‬אבל היתה לה השפעה אדירה‬
‫על סכיזופרניה‪ .‬הסם שולל או לפחות מצמצם את הסימפטומים‪ .‬מאז שנמצאה תרופה זו נמצאו‬
‫עוד מספר תרופות שהמשותף לכולן הוא שהן חוסמות רצפטורים של דופמין‪ .‬סמים כמו רסרפין‬
‫שחוסם אחסון של המונואמינים בוסיקולות או ‪ α-methyl-p-tyrosine‬שמונע ייצור של דופמין‬
‫מסייעים לתרופה האנטי‪-‬פסיכוטית או מונעים את התופעות הפסיכוטיות בעצמן‪ .‬סמים שהם‬
‫אגוניסטים לדופמין כגון אמפתמין‪ ,‬קוקאין‪ ,‬מתיל פנידט (שחוסמים ‪ )reuptake‬ו‪L-DOPA-‬‬
‫(שמגביר ייצור) גורמים להופעת או הגברת הסימפטומים החיוביים‪ ,‬ותרופות אנטי‪-‬פסיכוטיות‬
‫מפחיתות את השפעתם‪.‬‬

‫הפעילות הדופמינרגית העיקרית במוח מתקיימת בשני גרעינים במוח האמצעי‪substantia :‬‬
‫‪ nigra‬וה‪ .VTA-‬רוב החוקרים מאמינים שה ‪ mesolimbic pathway‬שם אקסונים מגיעים מה‪-‬‬
‫‪ VTA‬ל ‪ nucleus accumbens‬ולאמיגדלה היא העיקרית בסימפטומים של סכיזופרניה‪ .‬ה‬
‫‪ nigrostriatal pathway‬שם אקסונים מגיעים מה‪ substantia nigra -‬ל‪ neostriatum-‬אחראית‬
‫על תנועה ולמידה מוטורית‪ .‬דגנרציה במסלול זה יכולות לגרום לפרקינסון‪ .‬פעילות יתר של‬
‫דופמין גורמת לפעילות מוטורית לא רצויה אך לא לסימפטומים של סכיזופרניה‪ .‬אך פעילות יתר‬
‫של דופמין ב‪ nucleus accumbens‬גורמת לתהליך של חיזוק כלומר גורמת למעין התנהגות‬
‫נלמדת‪ .‬כך שיכול להיות שבזמן דלוזיות שיכולות להיות מחשבות לא הגיוניות שכולנו חווים‬
‫מפעם לפעם מופעל מנגנון החיזוק וכך לוקחים אותן יותר ברצינות עד שבזמן מסוים זה מתפתח‬
‫להפרעה חמורה‪ .‬סכיזופרנים לרוב מדווחים על הרגשת אופוריה והתרוממות רוח בתחילת‬
‫"התקף" דבר זה נגרם ע"י פעילות יתר של דופמין בתהליך החיזוק‪ .‬הפרעות החשיבה קשורות‬
‫לתהליך קשב לא מאורגן שנגרם מפעילות דופמינרגית לא סלקטיבית ב‪.nucleus accumbens‬‬
‫המחשבות הפרנואידיות יכולות להיגרם מדופמין באמיגדלה שאחראית לתגובות רגשיות לגירויים‬
‫מבחילים‪.‬‬

‫(עמוד ‪ 531‬למטה – כל הסיבות האפשריות להגברה של הולכת דופמין – שום דבר מיוחד‪)...‬‬

‫נראה שיש בסיס לחשוב שנוירונים דופמינרגים אצל סכיזופרנים אכן משחררים יותר דופמין ‪-‬‬
‫נמצא שהזרקת אמפתמין לחולי סכיזופרניה גורמת לשחרור מוגבר של דופמין ב‪ ,striatum‬ביחס‬
‫לאנשים נורמלים‪ .‬כמו כן נמצא שככל שמשתחרר יותר דופמין הסימפטומים החיוביים עולים‬
‫יותר‪ .‬בעקבות העובדה שהתרופה הראשונה שנמצאה עבדה ע"י חסימת רצפטור ‪ .D-2‬בוצעו‬
‫מחקרים נוספים שמטרתם היתה לבדוק האם יש לחולי סכיזופרניה יותר רצפטורים לדופמין‬
‫מאשר לאדם הנורמאלי‪ :‬לשם כך בוצעו ניתוחים שלאחר המוות ובדיקות ‪ PET‬התוצאות היו‬
‫מעורבות‪ ...‬חלק מהחוקרים אומרים שיש השפעה לכך שהחולים קיבלו תרופות אנטי‪-‬פסיכוטיות‪.‬‬

‫הסיבות לכך שהמחקרים המוקדמים לא הצליחו למצוא הוכחה חותכת שפעילות דופמינרגית‬
‫מוגברת גורמת לסכיזופרניה הן‪:‬‬

‫‪ .1‬המחקרים המוקדמים בחנו חלק לא נכון של המוח – הם בדקו את ה‬

‫‪ neostriatum‬שאחראי בכלל לתנועה‪ ,‬ולא האמיגדלה וה‪.accumbens‬‬

‫‪46‬‬
 ‫‪ .2‬נבדקו הרצפטורים הלא נכונים (‪ )D-2‬תרופה יחסית חדשה‪ ,‬קלוזפין‪ ,‬פעילה‬
‫בעיקר ב‪ ,neostriatum-‬חוסמת רצפטורים ‪ D-4‬והזיקה שלה לרצפטורים אלה‬
‫היא פי ‪ 10‬יותר מזיקתה לרצפטורים ‪ . D-2‬רצפטורים ‪ D-2‬שנמצאים בעיקר ב‪-‬‬
‫‪ neostriatum‬כנראה מסבירים את האפקטים המוטוריים שהם תופעות הלוואי‬
‫של התרופה‪ .‬בניתוחים שלאחר המוות נמצאו אצל סכיזופרנים כמות גדולה של‬
‫רצפטורים ‪ D-4‬ו‪.D-3‬‬

‫בכל מקרה – עדיין יכול להיות שאין שום בעיה עם נוירונים או רצפטורים דופמינרגים של‬
‫סכיזופרנים – אמנם קלוזאפין חוסמת רצפטורים ‪ D-3‬ו‪ ,D-4-‬אבל תרופות שחוסמות סלקטיבית‬
‫אותם לא נראות כמשפיעות על סכיזופרניה‪ ,‬כך שיכול להיות שלקלוזאפין יש השפעות נוספות‬
‫שהן המקלות על המחלה (נניח הגברת פעילות של נוירונים שמעצבבים את הנוירונים‬
‫הדופמינרגים וכד')‪.‬‬

‫הגילוי של התרופות האנטי‪-‬פסיכוטיות שחרר את מרבית חולי הסכיזופרניה מבתי החולים‬

‫הפסיכיאטרים אך עדיין התרופות לא עוזרות לכולם‪ .‬שליש מהסכיזופרנים לא מגיבים בצורה‬
‫מלאה לתרופות כמו כן לתרופה תופעות לוואי רבות‪ .‬התרופות גורמות לסימפטומים הדומים לאלו‬
‫של מחלת הפרקינסון‪ .‬התרופות גורמות גם ל‪ tardive dyskinesia‬זהו סינדרום הכולל טיקים של‬
‫הפנים‪ ,‬הוצאת לשון וכו'‪ .‬סינדרום זה מופיע אצל ‪ 10%‬מהמטופלים בתרופות אנטי‪-‬פסיכוטיות‪.‬‬
‫הסימפטומים הפוכים מאלו של פרקינסון‪( ,‬בד"כ קורית לחולי פרקינסון כשהם מקבלים יותר מדי‬
‫‪ ,L-DOPA‬זה לא באותו כיוון – כי ה‪ L-DOPA-‬מגדיל את כמות הדופמין והתרופות האנטי‬
‫פסיכוטיות מקטינות אותו‪ ,‬אבל רואים כאן בכל זאת קשר‪ .‬אגב – חולי פרקינסון לפעמים מקבלים‬
‫תופעות סכיזופרניות במינון גבוה של ‪ .L-DOPA‬יכול להיות שהתופעה קשורה להשפעה על‬
‫אוטורצפטורים מסוג ‪ .)D-2‬הסינדרום נעשה גרוע יותר אם מפסיקים את התרופות‬
‫האנטי‪-‬פסיכוטיות אך המצב משתפר כשמגדילים את המנה‪ .‬הסימפטומים מתעצמים גם‬
‫מאגוניסטים לדופמין‪ .‬מכל הדברים הנ"ל ברור שהסינדרום מופיע כתוצאה מגירוי מוגבר של‬
‫רצפטורים לדופמין ב‪ .neostriatum‬איך יתכן שהוא נגרם אם כן ע"י אנטגוניסטים לדופמין?‬
‫רגישות גבוהה מאד‪ .‬הרגישות הזאת נוצרת כמנגנון "פיצוי" על כך שכמות הדופמין בסינפסה‬
‫ירדה והגוף מגדיל את מספר הרצפטורים‪ .‬בהתחלה הסינדרום מופיע כשמספיקים שימוש‬
‫בתרופה‪ .‬אם ממשיכים לקחת אותה לאורך זמן הרגישות נעשית כ"כ גדולה שהיא מפצה יותר‬
‫מדי על פעולת התרופה‪ ,‬מה שגורם לתופעה גם כשלוקחים אותה‪ .‬לתרופה קלוזפין‪ ,‬תרופה‬
‫א‪-‬טיפיקלית לסכיזופרניה‪ ,‬יש אפיניות מאד נמוכה לרצפטורים ‪ D-2‬אך היא אפקטיבית בהורדת‬
‫הסימפטומים של סכיזופרניה כמו שאר התרופות ואף יותר – היא מורידה גם את הסימפטומים‬
‫השליליים‪ .‬לתרופה אין את תופעות הלוואי של שאר התרופות אך היא גורמת לפעמים למחלת‬
‫דם קטלנית‪ .‬מפתחים כיום תרופות נוספות‪.‬‬

‫בעיות בהשערה הדופמינרגית‪:‬‬

‫‪ .1‬כל התרופות לא משפיעות מיד‪ .‬ז"א‪ -‬לא מדובר בהשפעה ישירה על כמות הדופמין‬
‫בסינפסה אלא משהו מתווך‪.‬‬

‫‪ .2‬לא הצליחו עד כה להוכיח שיש יותר או פחות דופמין‪ ,‬יותר או פחות רצפטורים וכד'‪.‬‬

‫‪ .3‬אחת מהתרופות החדשות‪ ,‬הא‪-‬טיפיקליות‪ ,‬קלוזאפין‪ ,‬היא אנטגוניסט סרוטונרגי יותר‬

‫מאשר דופמינרגי‪ .‬למרות שאת היא עוזרת‪ ,‬בייחוד לחולים שלא משתפרים עם התרופות‬
‫הטיפיקלות‪ ,‬ולא הצליחו למצוא סוגים של מחלה שמתאימים לתרופה מסוימת‪.‬‬

‫‪47‬‬
 ‫סכיזופרניה כבעיה נוירולוגית‬ ‫‪4.1.3‬‬
‫הסימפטומים השליליים של סכיזופרניה הם ככל הנראה תוצאה של פגיעה מוחית‪ .‬רוב‬
‫הסכיזופרנים מראים התנהגות של פגועי מוח‪ :‬קטטוניה‪ ,‬דיסקנזיה בפנים (אי יכולת לבצע תנועות‬
‫רצוניות)‪ ,‬מצמוץ מהיר או איטי‪ ,‬נעיצת מבט והימנעות מקשר עין‪ ,‬אין רפלקס מצמוץ‪ ,‬סטיית מבט‬
‫תוך כדי עצירת הדיבור‪ ,‬התקפים של תזוזת עיניים‪ ,‬עקיבה גרועה של העין אחרי עצמים שזזים‪,‬‬
‫חוסר יכולת להזיז את העיניים ללא תזוזת הראש‪ ,‬תגובה גרועה של האישונים לשינוי באור‪,‬‬
‫הרמת גבות מתמשכת שגורמת לקמט קבוע במצח‪.‬‬

‫בהרבה מחקרים נמצאו ראיות לפגיעה מוחית ע"י הסתכלות ב‪ MRI‬ו‪ .CT‬באחד המחקרים‬
‫הראשונים הסתכלו על תוצאות ‪ CT‬של ‪ 80‬סכיזופרנים ו ‪" 66‬נורמאלים" באותו ממוצע גיל (‪.)29‬‬
‫ללא ידיעה למי שייך כל ‪ CT‬נמדדו החדרים הצדדיים‪ ,‬אלו של סכיזופרנים היו גדולים ביותר מפי‬
‫שתיים מאלו של קבוצת הביקורת‪ .‬הגורם לחדר גדול הוא איבוד רקמות במוח‪ .‬במחקרים‬
‫נוספים נמצאו אזורים אחרים במוח שיש בהם התנוונות‪ :‬באונות הטמפורליות האמצעיות‬
‫(היפוקמפוס‪ ,‬אמיגדלה‪ ,)...‬בקורטקס הטמפורלי הצדי‪ ,‬הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ ,‬ובדיאנצפלון‬
‫האמצעי‪.‬‬

‫בנוסף – בהיפוקמפוס של חולי סכיזופרניה יש חוסר סדירות בכיוון של התאים הפירמידליים‪,‬‬

‫אשר אחראים לקבל מידע ולהוציא פלט‪ .‬רואים זאת כמובן רק לאחר המוות אבל סביר להניח‬
‫שזה היה שם מאז ומעולם ולא תוצאה של מחלה דגנרטיבית כמו החדרים המוגדלים‪ ,‬שכן‬
‫התפתחות המוח נקבעת בגיל מוקדם ביותר‪.‬‬

‫ראינו שהתורשתיות של סכיזופרניה אינה מלאה‪ .‬ייתכן שמה שעובר בתורשה הוא נטייה להגניב‬
‫בצורה מסוימת לגורם סביבתי‪ ,‬ואם הוא נעדר אין סכיזופרניה‪ .‬בכל מקרה – חוסר של "גן"‬
‫סכיזופרניה לא מבטיח שהיא לא תתפתח‪.‬‬

‫מחקרים אפידמולוגים (חוקרים סיבות ותפוצה של מחלות) קישרו סכיזופרניה למספר גורמים‬
‫סביבתיים‪ .1 :‬עונת הלידה ‪ .2‬מגיפה ויראלית ‪ .3‬צפיפות אוכלוסייה ‪ .4‬רוחב גיאוגרפי ‪ .5‬תזונה‬
‫גרועה כעובר ‪ .Rh incompatibility 7 .6‬לחץ מצד האם‬

‫תופעה בשם ‪ :seasonality effect‬מחקרים הראו שאנשים שנולדים בסוף החורף ותחילת‬
‫האביב הם בעלי סיכוי גדול יותר לפתח סכיזופרניה‪ .‬הסיבה יכולה להיות שיש סיכוי גדול יותר‬
‫בעונה זו שהאם תחלה במחלה ויראלית בשלב קריטי של התפתחות התינוק‪ .‬המוח שלהם יכול‬
‫להיות מושפע ע"י רעלן שמיוצר ע"י הווירוס או מהנוגדנים של האם‪ .‬נמצא שהשפעת העונתית‬
‫חופפת את השליש השני של ההיריון‪ .‬כמו כן נמצא שהמחלות העונתיות קורות בעיקר בערים ולא‬
‫בכפרים בפריפריה מכיוון שהמחלה עוברת מהר יותר במקומות עם צפיפות גדולה‪ .‬נמצא גם‬
‫שלאחר מגפת שפעת‪ ,‬לא משנה באיזו עונה‪ ,‬הייתה עלייה במספר חולי הסכיזופרניה‪.‬‬

‫תופעה בשם ‪ :latitude effect‬הסיכוי של אנשים שנולדים רחוק מקו המשווה לפתח סכיזופרניה‬
‫גבוה יותר מאלו שנולדים קרוב אליו‪ .‬תופעה זהה נמצאה במחלה ‪ multiple sclerosis‬שהיא‬
‫מחלה אוטואימונית שתוקפת את החומר הלבן במערכת העצבים המרכזית‪ .‬סיבה אפשרית‬
‫לתופעה היא שבמקומות רחוקים מקו המשווה המזג אוויר קר יותר ומגביר את ההשפעות‬
‫העונתיות‪.‬‬

‫תזונה‪ :‬נעשו מחקרים של ילדים שנולדו לאחר תקופת רעב ונמצא שהם בעלי סיכוי גבוה יותר‬
‫לפתח סכיזופרניה‪ .‬הגורם הו א מחסור בתיאמין‪ ,.‬או יותר נכון ייצור של רעלנים במוח של‬
‫העוברים לאחר שהאמהות חזרו לדיאטה רגילה‪ .‬נמצא שאצל רובם הרעב נגמר בטרימסטר השני‬
‫וככל הנראה האמהות חזרו מיד לדיאטה רגילה‪ ,‬דבר שפוגע במוח גם אצל מבוגרים‪.‬‬

‫‪48‬‬
‫‪ :Rh incompatibility‬כדוריות הדם האדומות של אדם שהוא ‪ Rh-positive‬מכילות פרוטאין ואלו‬
‫של ה ‪ Rh-negative‬לא‪ .‬כך כשלאימא "שלילית" יש עובר "חיובי" המערכת החיסונית שלה‬
‫יוצרת נוגדנים לפרוטאין‪ .‬אם בהריון עוקב שוב יהיה עובר "חיובי" הנוגדנים יקשרו לכדוריות הדם‬
‫של העובר ויגרמו לאנמיה‪ .‬נמצא שחוסר ההתאמה הזו מעלה את הסיכוי לסכיזופרניה (אצל הילד‬
‫השני)‪.‬‬

‫לחץ‪ :‬נמצא סיכוי גדול יותר לסכיזופרניה אצל ילדים שנולדו לאימהות שגילו בזמן ההיריון‬
‫שהבעלים שלהן מתו במלה"ע השנייה‪ .‬הלחץ יכול להוות השפעה ישירה על התפתחות המוח‬
‫של העובר או שהלחץ גרם להיחלשות המערכת החיסונית ואז האם נדבקה במחלה ויראלית‪.‬‬

‫נבדקה ההתנהגות בזמן הילדות של אנשים שפיתחו סכיזופרניה מאוחר יותר ונמצא שהבעות‬
‫הפנים שלהם היו יותר שליליות מאלו של אחיהם והיו בעל סיכוי גבוה יותר לעשות תנועות שאינן‬
‫"נורמאליות" כמו כן נמצא שלא היו מעורבים מבחינה חברתית ולא הצליחו בלימודים‪ .‬זה מתאים‬
‫להשערה שבה יש פגיעה מוחית לפני הלידה שמשפיעה על התפתחות נורמלית‪.‬‬

‫נבדקו תאומים מונוזיגוטים שרק לאחד מהם יש סכיזופרניה ונמצא שלזה הסכיזופרני יש‬
‫ונטריקלים גדולים יותר‪ ,‬ההיפוקמפוס הקדמי קטן יותר ונפח החומר האפור באונה הטמפורלית‬
‫השמאלית קטן יותר‪.‬‬

‫בעבר חשבו שההבדל בין תאומים זהים יכול לנבוע רק מגורמים שאחרי הלידה – כי סביבת‬
‫הרחם שלהם זהה‪ .‬מתברר שיש שני סוגים של תאומים מונוזיגוטים‪ ,‬אלו שהתפתחו באותה‬
‫שלייה‪ monochorionic -‬ואלו שהתפתחו בשתיים שונות‪( dichorionic -‬תלוי אם ההתחלקות‬
‫נעשתה לפני או אחרי היום הרביעי)‪ .‬נמצא שהסיכוי להתאמה בסכיזופרניה אצל אלו שהתפתחו‬
‫באותה שלייה גבוהה בהרבה מאלו שהתפתחו בשתיים שונות‪ ,‬אצלם הנטייה היא כמו אצל‬
‫קרובים ממעלה ראשונה‪.‬‬

‫טביעות האצבע נוצרות בזמן הטרימסטר השני באותו הזמן שיש נדידה של נוירונים לקורטקס‪.‬‬
‫נמצא שאצל תאומים שלשניהם יש סכיזופרניה טביעות האצבע כמעט זהות לחלוטין‪ .‬אצל כאלו‬
‫שרק לאחד יש סכיזופרניה לא נמצא אותו הדמיון‪.‬‬

‫מה גורם להתפרצות המחלה? חוקר אחד הציע שמכיוון שהמספר הכולל של סינפסות במוח‬
‫מגיע לשיא בגיל ‪ 5‬ואז יורד עד גיל ‪ ,15-20‬ייתכן שוירוס מסוים פגע בהתפתחות המוחית‪ ,‬אבל‬
‫רק לאחר איבוד סינפסות מספיק גדול זה מתבטא‪ .‬חוקר אחר מראה שמחקרי ‪ MRI‬מראים‬
‫שבניגוד למחלות אחרות אין התנוונות של נוירונים מתמשכת אלא יש ירידה פתאומית ומהירה‬
‫ושלאחר מכן נפסקת‪ .‬הוא מציע שהמחלה מתחילה בזמן העוברות ואז היא נכנסת למצב לא‬
‫פעיל עד גיל ההתבגרות ואז איזשהו מנגנון גורם לתחילת מוות של תאים‪ .‬נראה שהמחלה‬
‫נגרמת בעיקר בגלל הפרעה של התפתחות נורמלית של המוח טרם הלידה‪ .‬נטייה גנטית יכולה‬
‫להסביר פגיעות לסיבוכים בהיריון‪ .‬סיבוכים בלידה יכולים לגרום לסכיזופרניה גם כן‪ .‬כמו כן נמצא‬
‫שפגיעה מוחית לא תורשתית יכולה לגרום לסימפטומים של סכיזופרניה‪.‬‬

‫‪49‬‬
 ‫נראה שיש קשר בין הגורם לסימפטומים החיוביים והגורם לסימפטומים השליליים של המחלה‪:‬‬
‫הסימפטומים השליליים של המחלה נגרמים כתוצאה מ‪ hypofrontality‬שהיא פעילות נמוכה של‬
‫האונות הקדמיות‪ .‬במבחן שנקרא )‪ Wisconsin Card Sort Test (WCST‬מציגים לנבדקים‬
‫קלפים שעליהם דוגמאות ששונות בצורה צבע ומספר‪ .‬הנבחנים צריכים לחלק אותם לארבע‬
‫קבוצות בלי לדעת לפי איזה קריטריון ולאחר הנחת כל קלף הנסיין אומר להם נכון או לא נכון וכך‬
‫הם מוצאים מה הקריטריון הנכון‪ .‬לאחר שמצאו אותו הנסיין משנה את הקריטריון ללא הודעה‬
‫מוקדמת‪ .‬אנשים עם בעיה באונה הפרה‪-‬פרונטלית מבינים את המשימה הראשונה באותו זמן‬
‫כמו אנשים רגילים אך אחר כך קשה להם להחליף את הקריטריון‪ .‬אחד התפקידים של האונה‬
‫(החלק האחורי צדי שלה) הוא גמישות התנהגותית‪ .‬המבחן נעשה לסכיזופרנים וההצלחה שלהם‬
‫היתה דומה לזו של אנשים עם פגיעות מוח באונה הפרה‪-‬פרונטלית כמו כן נמצא שזרימת הדם‬
‫שלהם באזור הזה לא עולה בזמן מיון הכרטיסים כשאצל נורמאלים היא כן‪ .‬הסיבה לחוסר‬
‫פעילות של האונה היא ככל הנראה ירידה בשחרור הדופמין‪ .‬הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי תלוי‬
‫באספקה של דופמין‪ ,‬בעיקר לרצפטורים ‪ .D-1‬נוכחות אנטגוניסט של ‪ D-1‬גורמת לכשלים‬
‫התנהגותיים כמו של פגיעה פיזית באזור‪ .‬חולי סכיזופרניה שקיבלו אמפתמין ענו טוב יותר על‬
‫המבחן וזרימת הדם שלהם היתה רבה יותר באזור הרלבנטי‪.‬‬

‫הסם ‪ PCP‬יכול לגרום לסימפטומים חיוביים ושליליים של סכיזופרניה‪ .‬שימוש כרוני בסם גורם‬
‫לפגיעה ב‪ ,working memory-‬מפריע לריכוז ולתכנון וגורם להפרעות בחשיבה‪ ,‬הלוסינציות‬
‫ודלוזיות‪.‬‬

‫הסימפטומים החיובים נגרמים משחרור מוגבר של דופמין‪ :‬נמצא שהזרקה בודדת של ‪PCP‬‬
‫מגבירה את שחרור הדופמין ב ‪ nucleus accumbens‬ע"י הפעלת נוירונים דופמינרגים שמגיעים‬
‫לאזור בצורה עקיפה‪ .‬שימוש כרוני ב ‪ PCP‬גורם לסימפטומים השליליים‪ ,‬יש ירידה בפעילות‬
‫המטבולית באונות הפרונטליות‪ .‬נמצא ששימוש כרוני ב‪ PCP‬מוריד את הפקת הדופמין בחלק‬
‫האחורי‪-‬צדי של הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ .‬קלוזאפין מפחית את ההשפעה השלילית של ‪PCP.‬‬
‫‪ PCP‬מוריד את הפעילות הדופמינרגית בקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי שכתוצאה מכך גורם ל‬
‫‪ hypofrontality‬שאחראית של הסימפטומים השליליים‪.‬‬

‫מה הקשר בין תת‪-‬פעילות באונה הפרה‪-‬פרונטלית והסימפטומים החיוביים של סכיזופרניה‬

‫שאמורים להיות קשורים לפעילות יתר של דופמין ב‪ ?nucleus accumbens‬נראה שהפעילות‬
‫באונה הפרה‪-‬פרונטלית גורמת ל ‪ .mesolimbic dopamine hyperactivity‬נוירונים מהאונה‬
‫הפרה‪-‬פרונטלית שולחים אקסונים ל‪ ventral tegmental area‬שם נעשות סינפסות עם נוירונים‬
‫דופמינרגים שמגיעים ל‪ .nucleus accumbens‬לחיבור זה יש השפעה על כמות הדופמין‬
‫שמשוחררת ב‪ Nucleus accumbens-‬ואולי גם באמיגדלה‪ PCP .‬גורם לירידה בפעילות‬
‫הדופמינרגית באונה הפרה‪-‬פרונטלית ומגביר אותה ב‪ .nucleus accumbens‬גם פגיעות מוחיות‬
‫עושות את זה‪ .‬קלוזאפין גורמת גם לירידה בדופמין ב‪ Nucleus accumbens-‬וגם לעליה‬
‫בדופמין בקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪.‬‬

‫לפי התיאוריה הנ"ל סכיזופרניה מתחילה מאיבוד של נוירונים במקום כלשהו במוח שגורם‬
‫לפעילות נמוכה באונה הפרה‪-‬פרונטלית‪ .‬רמת פעילות זו גורמת לסימפטומים השליליים של‬
‫סכיזופרניה כמו כן היא גורמת לעלייה בפעילות הדופמינרגית במערכת המזולימבית שגורמת‬
‫לסימפטומים החיוביים‪ .‬מחקר ע"י ‪ PET‬מצא עדות לירידה ברצפטורים מסוג ‪ D1‬באונה‬
‫הפרה‪-‬פרונטאלית אצל סכיזופרנים‪ .‬נמצאה התאמה בין מספר הרצפטורים לעוצמת‬
‫הסימפטומים השליליים‪.‬‬

‫‪50‬‬
 ‫לא ברור בדיוק איך ‪ PCP‬עובד‪ ...‬אבל המודל שלו שימושי למחקר לתרופות חדשות‪PCP .‬‬
‫מתפקד כאנטגוניסט עקיף לרצפטורים מסוג ‪ NMDA‬הוא נקשר לרצפטור ולא נותן לתעלת היונים‬
‫להיפתח גם אם גלוטמט קשור אליו‪ .‬אי אפשר לבדוק אם אגוניסטים ישירים לרצפטור יחלישו את‬
‫הסימפטומים מכיוון שישי סיכון לפגיעה במוח והתקפים (‪ .)seizures‬ל‪ NMDA‬יש עוד מספר‬
‫נקודות קישור שפועלות כאגוניסטים עקיפים ביניהן גליצין‪ ,‬ואכן נמצא שהחדרת גליצין או‬
‫אגוניסטים אליו גרמה לירידה בסימפטומים השליליים‪ .‬צריך להחדיר כמות גדולה שלו מכיוון שרק‬
‫כמות קטנה עוברת את המחסום דם‪-‬מוח‪.‬‬

‫הסם ‪ ketamine‬שמשתמשים בו להרדמת ילדים וחיות‪ ,‬וברחוב כסם‪ ,‬פועל על אותו רצפטור‬
‫ובעל אותן השפעות כמו ‪ .PCP‬לא משתמשים בסם אצל מבוגרים מכיוון שהוא גורם ל‬
‫‪ ,emergence reaction‬הפרעה פסיכוטית‪ ,‬כשהחולה מתעורר‪ .‬אפקט זה לא קיים אצל ילדים‬
‫לפני גיל ההתבגרות‪ ,‬בדומה ל‪ .THC-‬איזשהו שינוי פיזיולוגי בגיל ההתבגרות גורם למוח להיות‬
‫רגיש יותר לאפקטים של האנטגוניסטים ל ‪ ,NMDA‬וייתכן שזה מקביל להתפרצות של‬
‫סכיזופרניה‪ .‬עוד אנטגוניסט עקיף ל‪ NMDA‬הוא ‪ MK-801‬הוא גורם לפגיעה מוחית אצל חולדות‬
‫בוגרות אך לא אצל צעירות‪.‬‬

‫ההשערה הפסיכוגנית‬ ‫‪4.1.4‬‬

‫המוח מייצר חומרים שגורמים למחלה‪ .‬דוגמא – התגלה כי חומר בשם ‪ PEA‬שהוא אנדוגני גורם‬
‫לחלק מהסימפטומים החיוביים של המחלה‪ .‬הוא תוצר לוואי של פירוק ‪ .NE‬גם ‪ PCP‬מיוצר על‬
‫ידי המוח‪.‬‬

‫‪Major Affective Disorders4.2‬‬

‫תיאור‬ ‫‪4.2.1‬‬
‫קיימים שני סוגים עיקריים‪:‬‬

‫‪ – Bipolar disorder .1‬הרגשה של מאניה ודפרסיה לסירוגין‪ .‬המאניה נמשכת ימים עד שבועות‪,‬‬
‫והדיכאון שבא אחריה נמשך בערך פי שלושה יותר זמן‪ .‬הפרעה זו פוגעת בנשים וגברים במספר‬
‫שווה‪.‬‬
‫‪ – Unipolar depression .2‬זהו דיכאון מתמשך ללא ההפוגות של המאניה‪ .‬לרוב מדובר בתקופות‬
‫ארוכות של דיכאון שתוקף נשים פי שלוש מגברים‪ .‬בערך ‪ 8%-5%‬חיים כל הזמן עם דיכאון כרוני‪,‬‬
‫‪ 15%-10%‬יסבלו לפחות פעם אחת מדיכאון‪ .‬לרוב זה מתפרץ בגיל מאוחר יותר‪ ,‬אחרי ‪.40‬‬
‫*קיימת גם תופעה של מאניה ללא דיכאון אך היא נדירה‪.‬‬

‫‪ 15.9%‬מהאנשים שסובלים מדיכאון יוניפולארי ו‪ 29.2%‬מהאנשים עם דיכאון ביפולארי מנסים‬

‫להתאבד‪ 80% .‬מהמתאבדים הם דכאוניים‪ .‬אנשים דכאוניים הם עם מעט אנרגיה והם איטיים‬
‫בתנועה ודיבור לפעמים הם צועדים ללא מטרה וסיבה‪ .‬בוכים הרבה‪ ,‬לא מסוגלים לחוש הנאה‬
‫ומאבדים תיאבון לאוכל ולמין‪ .‬השינה שלהם מופרעת וקשה להם להירדם והם מתעוררים‬
‫מוקדם‪ .‬כמו כן הם סובלים מעצירות ובעיות ריכוז‪ .‬יש גם פגיעות למחלות‪ ,‬אבל לא בטוח שזה לא‬
‫מהתרופות ומהתופעות האחרות כמו ירידה בתיאבון‪.‬‬

‫‪51‬‬
 ‫המאניה מאופיינת באופוריה שאינה קשורה למציאות‪ .‬בד"כ מדברים וזזים ללא הפסקה‪ .‬הם‬
‫עוברים מנושא לנושא ובעלי דלוזיות (אין חוסר ארגון כמו בסכיזופרניה)‪ ,‬הם חיים תקופות‬
‫ארוכות ללא שינה ועובדים בלי סוף לפעמים על פרויקטים שאינם מציאותיים (לפעמים זה יוצא‬
‫חיובי – הנדל כתב את "משיח" תחת התקפת מאניה‪)...‬‬

‫תורשה‬ ‫‪4.2.2‬‬
‫הסיכוי להיות בעל הפרעת דפרסיה גדול פי עשר אצל אנשים שקרובי משפחתם הם בעלי אותה‬
‫הפרעה‪ .‬אצל תאומים מונוזיגוטים את אחד חולה אז הסיכוי שגם השני חולה הוא ‪( 69%‬לא‬
‫משנה אם גודלו יחד או בנפרד)‪ ,‬ההתאמה אצל תאומים דיזיגוטים היא ‪.13%‬‬

‫נראה כי גן דומיננטי אחד אחראי לתורשתיות של הפרעה ביפולארית – אך לא נמצא עדיין‬

‫הכרומוזום שעליו הגן הזה‪.‬‬

‫טיפולים פיזיולוגיים‬ ‫‪4.2.3‬‬

‫לדפרסיה היוניפולארית‪:‬‬

‫‪ .1‬מעכבים ל)‪monoamine oxidase (MAO‬‬

‫‪ .2‬סמים שמונעים ‪ reuptake‬של נוראפינפרין וסרוטונין‪.‬‬
‫‪ .3‬טיפול בחשמל (‪.)ECT‬‬
‫‪ .4‬מניעת שינה‪.‬‬
‫הדפרסיה הביפולארית נמנעת ע"י טיפול בליתיום וסמים מונעי עוויתות‪( .‬ליתיום מאוד יעיל נגד‬
‫הפרעה ביפולארית ולא נגד הפרעה יוניפולארית מה שאומר שיש הבדל פיזיולוגי במקור שלהן)‬

‫בשנות ה ‪ 50‬לא היו תרופות לטיפול בדיכאון‪ ,‬בסוף שנות ה ‪ 40‬שמו לב שסמים שמשמשים‬
‫לטיפול בשחפת גורמים למצב רוח טוב יותר אצל החולה לאחר מכן נמצא שנגזרת של סמים‬
‫אלה‪ ,‬הסם ‪ iproniazid‬מחליש את הסימפטומים של דיכאון פסיכוטי‪ .‬איפרוניאזיד מונע את‬
‫הפעילות של ‪ ,MAO‬שאחראי לסילוק מונואמינים עודפים בטרמינלים‪ ,‬ובכך מגביר את שחרור‬
‫המונואמינים (דופמין‪ ,‬נוראפינפרין וסרוטונין)‪ .‬מעכבים ל‪ MAO‬יכולים לגרום ל"אפקט הגבינה"‪-‬‬
‫הרבה מאכלים מכילים ‪( pressor amines‬מעלה את לחץ הדם) חומר שדומה לקטכולאמינים‪.‬‬
‫בד"כ החומרים הללו מדוכאים ע"י ה‪ MAO‬אך אדם שמטופל במעכבים ל‪ MAO‬יכול לחוות‬
‫פעילות של המערכת הסימפטטית לאחר האוכל – עליית לחץ דם וקצב לב ודבר זה יכול לגרום‬
‫לדמום תוך גולגולתי והתמוטטות של הלב וכלי הדם‪.‬‬

‫נמצאה תרופה חדשה ‪ ,tricyclic antidepressant‬שמעכבת ‪ reuptake‬של ‪ HT-5‬ונוראפינפרין‬

‫ע"י הטרמינלים‪ .‬גם הוא אגוניסט למונואמינים‪ .‬אחד מהם הוא הפרוזק (‪ .)fluoxetine‬זאת‬
‫משפחת ה‪ .SSRI – Selective Serotonin reuptake inhibitors -‬הם עובדים על סרוטונין‪,‬‬
‫בעוד שהקודמים עובדים בעיקר על השאר‪ .‬כיום מקובל לחשוב שההפרעה עצמה נגרמת משילוב‬
‫של מחסור במונואמינים כולם (חוץ מדופמין) ועוד גורמים‪.‬‬

‫‪52‬‬
 ‫הטיפול בשוקים חשמליים (‪ )ECT‬החל לאחר התבוננות בחולי אפילפסיה שהיו גם דכאוניים אך‬
‫לאחר התקף הסימפטומים של הדיכאון השתפרו‪ .‬ככל הנראה הפעילות הנוירונים המסיבית‬
‫שיפרה את מצבם‪ .‬בהתחלה השתמשו בסמים שגרמו להתקפים הללו אך הם היו מסוכנים‬
‫לחולה‪ ,‬בשנות ה ‪ 30‬התחילו להשתמש בשוקים חשמליים לגולגולת‪ .‬לפני שאדם עובר את‬
‫התהליך הוא מורדם ומקבל סם שדומה ל‪ curare‬ומשתק את השרירים ובכך מונע פגיעות כמו כן‬
‫הוא מונשם‪ .‬מחברים אלקטרודות לקרקפת וגורמים לשוק חשמלי‪ .‬הטיפול הוא שלוש פעמים‬
‫בשבוע עד שמגיעים לשיפור מקסימאלי בין ‪ 6-12‬טיפולים‪ .‬התגובה לטיפול חשמלי היא מהירה‬
‫יחסית לטיפול התרופתי‪ .‬שימוש ממושך ב‪ ECT‬גורם לנזק מוחי שמתבטא בפגיעה בזיכרון‪.‬‬
‫שימוש ב‪ ECT‬בתקופה שבין לקיחת תרופה ועד שהוא מתחיל להשפיע הציל מס' אנשים בעלי‬
‫נטייה התאבדותית‪ .‬כמו כן יש אנשים שלא מגיבים לטיפול התרופתי ואז השוק החשמלי הוא‬
‫הפתרון עבורם‪.‬‬

‫במחקר חדש ממליצים לקחת ‪ Naloxone‬עם השוק החשמלי‪ ,‬בעקבות מחקר שבו טיפול כזה‬
‫הוריד את האמנזיה ושיפר את השטף הלשוני וההצלחה במשימות קשב‪ .‬הפגיעה הקוגניטיבית‬
‫נובעת ככל הנראה משחרור של ‪ dynorphin‬שהוא חומר ‪ opioid‬בשדה ‪ CA-3‬בהיפוקמפוס‪.‬‬
‫אפשרות נוספת היא לטפל רק בצד אחד של המוח ואז אין הפרעות זיכרון חמורות‪ .‬תהליך נוסף‬
‫הוא ‪ – TMS‬יצירת שדה מגנטי ע"י העברת זרם מסביב לקרקפת‪ ,‬השדה החשמלי מייצר זרם‬
‫חשמלי חלש במוח‪ .‬שימוש ב‪ TMS‬על הקורטקס הפרה‪-‬פרונטאלי מוריד את הסימפטומים של‬
‫דיכאון ולא יוצר תופעות לוואי שליליות‪.‬‬

‫נמצא שאחרי ‪ ECT‬יש עליה ברמת המונואמינים‪ ,‬אבל יש שינויים בכל המערכת ההורמונלית כך‬
‫שלא ברור בדיוק איך זה עובד‪.‬‬

‫משתמשים בליתיום בטיפול בדפרסיה ביפולארית והתגובה אליו מאד מהירה‪ .‬הפעילות של‬
‫התרופה היא נגד המאניה וברגע שזו דועכת הדיכאון גם לא נוצר‪ .‬בין ‪ 80%-70%‬מבעלי‬
‫הדפרסיה הביפולארית הראו תגובה חיובית לתרופה לאחר שבוע או שניים מעבר לכך התרופה‬
‫לא מדכאת תחושות רגילות כשמחה סיפוק ועצב וגם אינה פוגעת ביכולות האינטלקטואליות של‬
‫המטופל‪ .‬האינדקס התרפויטי של ליתיום הוא נמוך ותופעות הלוואי יכולות להיות רעד בידיים‪,‬‬
‫עלייה במשקל‪ ,‬השתנה מוגברת וצמא‪ .‬מנות קטלניות גורמות לבחילה‪ ,‬שלשול חוסר קואורדינציה‬
‫בתנועה‪ ,‬בלבול ותרדמת‪ .‬יש חולים שאינם רוצים לוותר על תקופות המאניה כמו כן אנשים‬
‫שמרגישים שנרפאו מפסיקים לקחת את התרופה ואז המחלה חוזרת כשלפעמים אם מתחילים‬
‫לקחת אותה שוב היא כבר לא אפקטיבית‪ .‬עוד לא ברור מהי ההשפעה הפרמקולוגית של ליתיום‬
‫אך יכול להיות שהתרופה מייצבת את מספר הרצפטורים לנוירוטרנסמיטר במוח‪ ,‬במיוחד‬
‫סרוטונין וכך מונעת שינויים חדים ברגישות הנוירונים‪ .‬ככל הנראה יש התערבות ביצור של שליח‬
‫שניוני ה ‪ . phosphoinositide‬תרופה מבטיחה נוספת שנמצאה היא ה‪carbamazepine‬‬
‫(טגרטול) סם שנועד לטפל בהתקפים שמקורם באונות הטמפורליות האמצעיות‪ .‬ההשפעה של‬
‫התרופה על המאניה גדולה יותר מעל הדפרסיה‪ .‬לפעמים היא עוזרת לחולים שליתיום לא עוזר‬
‫להם‪ .‬עוד תרופות נגד התקפים ועוויתות עוזרות‪.‬‬

‫(הסיבה שחוקרים שיערו שתרופות מעין אלה יעזרו היא שבעקבות ‪ ECT‬יש ירידה שעוויתות‬
‫חוזרות‪ ,‬והיתה השערה שאולי האפקט החיובי על הפרעות רגש של טיפול ‪ ECT‬נבעו מכך ולא‬
‫מההתקף הקצר שיצרו‪)...‬‬

‫‪53‬‬
 ‫תפקיד המונואמינים‬ ‫‪4.2.4‬‬
‫ההשערה המונואמינית‪ :‬דיכאון נגרם בשל חוסר פעילות של נוירונים של מונואמינים‪ .‬מכיוון‬
‫שאנטגוניסטים של דופמין לא יוצרים דיכאון – המחקר מתמקד ב‪ NE-‬וסרוטונין‪.‬‬

‫דפרסיה יכולה להיגרם משימוש באנטגוניסטים למונואמינים‪ .‬רסרפין נמצא בעל השפעה אנטי‬
‫פסיכוטית‪ ,‬כמו כן הוא מוריד את לחץ הדם‪ .‬אפקט אחרון זה מונע את השימוש בחולי‬
‫סכיזופרניה‪ ,‬אבל כן נותנים אותו לבעלי לחץ דם גבוה‪ .‬תופעת הלוואי של רסרפין היא דיכאון‪.‬‬
‫רסרפין מונע אחסון של מונואמינים בוסיקולות‪ ,‬ולכן הוא אנטגוניסט למונואמינים בעוד ‪ MAO‬שבו‬
‫משתמשים כדי לטפל בדיכאון הוא אגוניסט למונואמינים‪.‬‬

‫נראה כי המחסור הוא במערכת הלימבית ובהיפותלמוס‪ .‬נמדד גם מחסור של מטבוליטים של‬
‫מונואמינים‪ ,‬בעיקר סרוטונין‪ ,‬ב‪.CSF-‬‬

‫נמצא ש"דיכאון התאבדותי" קשור לרמה נמוכה של ‪ HIAA-5‬חומר שנוצר מפירוק של סרוטונין‬
‫ע"י ‪ .MAO‬רמה נמוכה של החומר הזה מצביעה על שחרור מופחת של סרוטונין‪ .‬במחקרים ראו‬
‫רמה נמוכה של החומר אצל נוטים להתאבדות‪ ,‬וכן ש‪ 20%-‬מאלה שהיתה להם רמה נמוכה‬
‫מהממוצע התאבדו בסופו של דבר‪ .‬נראה שיש גורם גנטי לכך כי במחקר גילו שמשפחות עם‬
‫רמות נמוכות של החומר יותר נטו לדיכאון‪ .‬הפעילות של נוירונים סרוטונרגים מדכאת אגרסיביות‪,‬‬
‫ומכיוון שאפשר לראות התאבדות כאגרסיביות שמכוונת כלפי עצמך ‪ -‬הרמה הנמוכה של ‪-5‬‬
‫‪ HIAA‬מראה על שליטה נמוכה באימפולסים‪ .‬זה לא שולל את האפשרות שרמה נמוכה של‬
‫סרוטונין גורמת לדיכאון מראש‪.‬‬

‫‪ – Tryptophan depletion procedure‬בדיקת אנשים דכאוניים שמטופלים ע"י תרופות וברגע‬

‫הבדיקה מרגישים בסדר‪ .‬ביום אחד נתנו לאנשים דיאטה נמוכת טריפטופן (סוג של חומצת‬
‫אמינו) ביום לאחר מכן הנבדקים שתו קוקטיל של חומצת אמינו‪ .‬כתוצאה מכך רמת הטריפטופן‬
‫בדם של האנשים היתה נמוכה ושל שאר חומצות האמינו גבוהה ולכן מעט מאד טריפטופן הגיע‬
‫למוח‪ .‬טריפטופן הוא החומר ממנו מייצרים ‪( HT-5‬סרוטונין)‪ .‬רוב החולים חזרו למצב הדכאוני‬
‫כתוצאה מהירידה ברמת הסרוטונין וכשחזרו לדיאטה רגילה הם החלימו שוב‪ .‬לטריפטופן אין‬
‫השפעה על אנשים בריאים אך הוא יכול לגרום לירידה במצב הרוח אצל אנשים שיש להם קרובים‬
‫דכאוניים‪ .‬צמצום הטריפטופן גורם לנסיגה אצל אנשים שמטופלים באגוניסטים לסרוטונין ואינו‬
‫משפיע על אלו שמטופלים באגוניסטים לנוראפינפרין‪ ,‬אצלם ‪ ,AMPT ,‬סם שמונע ייצור דופמין ו‪-‬‬
‫‪ NE‬ישפיע‪.‬‬
‫במחקר אחר מדדו את רמת הפעילות המטבולית מיד לאחר לקיחת הקוקטיל‪ ,‬וראו שהאנשים‬
‫שאצלם היתה נסיגה לדיכאון הראו פעילות מטבולית נמוכה בקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ .‬זה מתאים‬
‫להשערה הכללית שיש תפקיד לאזור זה ברגשות‪.‬‬

‫שינויים ברגישות הרצפטורים בטווח הארוך‬ ‫‪4.2.4.1‬‬

‫לוקח זמן עד שהתרופה משפרת את הסימפטומים‪ :‬הסמים שמגבירים את הריכוז של ‪HT-5‬‬
‫במוח מעכבים באופן זמני את הפעילות הסרוטונרגית ב‪ raphe nuclei‬באותו זמן שחרור‬
‫הסרוטונין במוח מהאזורים שמעוצבבים ע"י אזור זה נמנע‪ .‬רק כשתקופת העיכוב הזו מסתיימת‬
‫הפעילות האגוניסטית מתחילה‪.‬‬

‫‪54‬‬
 ‫הסבר‪ :‬אוטו‪-‬רצפטורים ‪ HT-1A-5‬שיושבים על הדנדריטים של נוירונים סרוטונרגים ב‪raphe-‬‬
‫‪ nuclei‬גורמים לשחרור מופחת של סרוטונין‪ .‬מכיוון שאנחנו מונעים את ה‪ reuptake-‬שלו אז‬
‫יותר סרוטונין נקשר לאוטורצפטורים‪( .‬תזכורת – נוירונים סרוטונרגים מפרישים נ"ט גם‬
‫מהדנדריטים) לאחר שבועיים שלושה שהאוטורצפטורים קשורים לכמות גדולה של סרוטונין הם‬
‫עוברים דה‪-‬סנסיטיזציה ופעילות הנוירון חוזרת לנורמאלית‪ .‬עכשיו סרוטונין שמשוחרר ע"י הנוירון‬
‫נשאר זמן רב יותר במרווח הבין סינפטי והתרופה מתחילה לעבוד באזורים שמעוצבבים על ידי‬
‫הנוירונים האלה – הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ ,‬היפוקמפוס ו‪ .basal ganglia-‬סמים שימנעו את‬
‫פעולת האוטו‪-‬רצפטורים (כגון ‪ )pindolol‬יגרמו לתרופה לפעול מהר יותר‪ .‬עוד לא נמצאה הוכחה‬
‫מוצקה לתיאוריה הנ"ל‪.‬‬

‫אצל חולי פרקינסון יש פגיעה ב‪ ,raphe nuclei-‬שגורמת לשחרור מופחת של מונואמינים‪ ,‬ולכן‬
‫ניתן לראות אצלם יותר דיכאון‪.‬‬

‫ראינו שיש נוגדי דיכאון שפועלים על ‪ NE‬ולא סרוטונין‪ .‬לא ברור אם מדובר במנגנון משולב או‬
‫אחר‪ .‬לא נראה שלדופמין יש איזה שהוא תפקיד למרות התחושה הראשונית שצריך להיות לו‬
‫בגלל המעורבות ב‪ Nucleus accumbens-‬ובחוסר יכולת לחוות הנאה של דכאוניים‪.‬‬

‫‪Substance P‬‬ ‫‪4.2.5‬‬

‫נוירוטרנסמיטר נוסף מעורב בדפרסיה פפטיד בשם ‪ substance P‬הרצפטור שלו ‪ NK1‬נמצא‬
‫באזורים במוח שקשורים להתנהגות אמוציונאלית והתמודדות עם מתח‪ .‬תרופות אנטי דכאוניות‬
‫מורידות את כמות ה ‪ .P‬אנטגוניסט ל)‪ P (MK-869‬נמצא יעיל כתרופה נגד דיכאון ללא תופעות‬
‫לוואי כולל חוסר פגיעה בתפקוד המיני (ואולי אף שיפור קטן‪ MK-869 .)...‬לא משפיע על נוירונים‬
‫סרוטונרגים או נוראדינרגים‪ .‬נוגדי דיכאון רגילים לא משפיעים על ‪ .NK1‬ז"א – זה קו מחקר חדש‬
‫לחלוטין‪.‬‬

‫אבנורמליות במוח‬ ‫‪4.2.6‬‬

‫אבנורמליות במבנה המוח של אנשים בעלי דפרסיה יוניפולארית נמצאה בקורטקס‬
‫הפרה‪-‬פרונטאלי הבזל גנגליה והסרבלום‪ .‬בבעלי דפרסיה ביפולארית היא נמצאה בסרבלום‬
‫וכנראה גם באונה הטמפורלית‪( .‬מחקרים אחרים – גם בקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי)‪ .‬נמצא שאצל‬
‫אנשים דכאוניים כמו אצל אנשים נורמאלים כשהם חושבים על משהו עצוב יש פעילות מטבולית‬
‫גבוהה באונה הפרה‪-‬פרונטאלית‪ .‬בנוסף נראה שיש פעילות מטבולית יתרה באמיגדלה וב‪-‬‬
‫‪ .cingulate cortex‬אין אחידות בתוצאות ולא מצאו את המעגלים העצביים שאחראים לתגובה‬
‫הרגשית של דכאוניים‪ .‬נראה שפעילות מוגברת של האמיגדלה היא פחות או יותר אחידה‪ ,‬אבל‬
‫יש אזורים ב‪ Prefrontal cortex-‬שדווקא מראים ירידה בפעילות‪.‬‬

‫בנוסף בדקו את ההשפעה של סיבוכי לידה‪ -‬וראו השפעה של אירועים קלים (מחקר אחים)‪,‬‬
‫שכנראה היו אפקט מקדם של המחלה‪ ,‬ולא גורם לה‪.‬‬

‫תופעה שנקראת ‪ silent cerebral infarctions‬היא אירוע מוחי "קל" שלא גורם לפגיעה‬
‫נוירולוגית רגילה‪ .‬אך נמצא שזה אחד הגורמים העיקריים לדפרסיה בגיל מאוחר‪ .‬בין האנשים‬
‫שהדפרסיה פרצה אצלם בגיל מתקדם רובם עברו ‪ SCI‬ואלו שלא נמצאה אצלם דפרסיה‬
‫תורשתית (כלומר בן משפחה עם ההפרעה)‪ .‬אנשים שעברו ‪ SCI‬מגיבים לתרופות פחות טוב‬
‫מאלו שלא עברו‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫תפקיד המחזורים היומיים‬ ‫‪4.2.7‬‬
‫סימפטום דומיננטי של דפרסיה הוא שינה לא רגועה‪ ,‬שנת ‪ SW‬מתמעטת‪ ,‬ושלב ‪ 1‬עולה‪.‬‬
‫מתעוררים מספר פעמים במשך הלילה במיוחד לקראת הבוקר‪ .‬שנת ה‪ REM‬מגיעה מוקדם‬
‫יותר‪ ,‬במחצית הראשונה של הלילה יש שיעור גבוה מהרגיל של השנת ‪ ,REM‬ויש מספר גדול‬
‫יותר של תזוזת עיניים מהירה‪ .‬מניעת שינה‪ ,‬סלקטיבית ואו כללית‪ ,‬היא טיפול יעיל ביותר נגד‬
‫דיכאון‪ .‬מניעת שנת ה‪ REM‬הסלקטיבית היא אחד הטיפולים בדפרסיה‪ .‬התגובה לטיפול זה‬
‫לוקחת מספר שבועות אך נמשכת לאורך זמן‪ ,‬גם לאחר הפסקת הטיפול‪ .‬נמצא שהתרופות‬
‫האנטי דכאוניות פועלות נגד שנת ה‪ REM‬ומגבירות את השינה של גלים איטיים לאורך שנים‪.‬‬
‫ניתן להציע שהפעולה העיקרית של תרופות נוגדות דיכאון היא דיכוי של שנת ‪ REM‬והשינוי‬
‫במצב ברוח הוא רק נלווה לכך‪ ,‬אבל יש תרופה אנטי דכאונית שלא עושה זאת‪ ,‬מה שאומר‬
‫שדיכוי שנת ‪ REM‬לא יכול להיות המסלול היחיד למניעת דיכאון‪.‬‬

‫אצל דכאוניים יש יותר שנת ‪ ,REM‬יותר ‪ SWS‬בשלבים ‪ 1,2‬ופחות בשלבים ‪.3,4‬‬

‫יש קישור עקיף אולי לעובדה שאצל דכאוניים יש עליה בפעילות מטבולית באמיגדלה ובחלקים‬
‫התחתונים של המוח שכן השליטה על תנועת עיניים מהירה נמצאת בחלק זה‪...‬‬

‫במחקר אחר גילו שקרובי משפחה של דכאוניים הראו חביון קצר של שנת ‪( REM‬ז"א ששנת‬
‫‪ REM‬שלהם מתחילה מוקדם)‪ ,‬גם אם לא חוו דיכאון‪ .‬היה מתאם בין קוצר החביון לסיכוי להפוך‬
‫לדכאוניים מאוחר יותר‪ .‬גם אצל תינוקות של אמהות עם דיכאון רואים שנת ‪ REM‬מופרעת‪.‬‬
‫מספר חוקרים פיתחו מודל של חקר דיכאון בבעל חיים – חשפו חולדות צעירות זריקות של‬
‫כלומיפרמין (חוסם ‪ reuptake‬של ‪ )HT-5‬מגיל ‪ 8‬ימים עד ‪ 21‬יום‪ .‬טיפול זה השפיע על המוח –‬
‫אולי הפחית את רגישות הרצפטורים שלהם‪ .‬בכל מקרה בבגרות הם הראו סימנים של דיכאון‪ .‬גם‬
‫שנת החולדות השתנתה בהתאם‪ .‬החולדות הגיבו לסמים אנטי‪-‬דכאוניים ולחסך בשנת ‪.REM‬‬
‫מחקר אחר גילה שטיפול כזה מפחית ב‪ 50%-‬את קצב הירייה של נוירונים סרוטונרגים ב‪-‬‬
‫‪.raphe nuclei‬‬

‫מניעת שינה בכלל היא טיפול מיידי לדיכאון‪ .‬אך ברגע שחוזרים לישון הדיכאון חוזר‪ .‬ההשערה‬
‫היא שבמהלך השינה משתחרר נוירומודולטור במוח שגורם לדיכאון אצל אנשים שנוטים לכך‪.‬‬
‫בזמן העירות הוא מפורק והופך ללא פעיל‪ .‬הטיפול הזה ככל הנראה לא עוזר לדכאוניים שמצב‬
‫הרוח שלהם נשאר קבוע לאורך כל היום אלא לאלו שיש להם שינויים במצב הרוח‪ ,‬בייחוד כאלה‬
‫שמרגישים רע בבוקר ויותר טוב ככל שהיום מתקדם‪ .‬השערה אחרת היא שבזמן העירות ישנו‬
‫חומר אנטי‪-‬דכאוני שמיוצר‪ ,‬ומפורק בשינה‪ ,‬אבל זה פחות סביר מהממצאים כי גם שינה של‬
‫שעה וחצי מחזירה את הדיכאון‪ .‬מניעת שינה מוחלטת יכולה גם לגרום למאניה אצל די‪-‬פולארים‪.‬‬

‫מובן שאי אפשר להשאיר אנשים ערים כל הזמן‪ ,‬אבל נראה ששלילת שינה חלקית היא שימושית‬
‫ומזרזת השפעה של סמים נוגדי דיכאון‪ .‬בנוסף – ככל שהם הולכים לישון מוקדם יותר‪ ,‬כך מצבם‬
‫משתפר‪.‬‬

‫‪56‬‬
 ‫שעון ביולוגי‪ :‬קיים אפקט בשם ‪ Seasonal affective disorder‬יש אנשים שנכנסים לדיכאון‬
‫בחורף כשהימים קצרים והלילות ארוכים‪ .‬זו תופעה מעט שונה מדיכאון רגיל‪ ,‬אנשים הסובלים‬
‫מהתופעה מפתחים תשוקה לפחמימות ומעלים במשקל (בניגוד לדכאוניים רגילים שיורדים‬
‫במשקל) כמו כן השינה שלהם מופרעת‪ .‬אנשים עם דפרסיית קיץ (מעטים) יטו לישון פחות‬
‫ולהוריד במשקל‪ .‬הגורם לתופעות אלו הוא ככל הנראה תורשתי‪ ,‬וקשור כנראה לגן שיוצר את‬
‫הטרנספורטר של ‪ ,HT-5‬ושל רצפטורי ‪ .HT2A-5‬הטיפול בתופעה הוא ‪ :phototherapy‬חשיפת‬
‫האנשים לאור בהיר מספר שעות ביום ‪.‬האור משמש כ‪ zeitgeber‬כלומר מסנכרן את השעון‬
‫הביולוגי (שנמצא בהיפותלמוס)‪ .‬יתכן שאנשים שסובלים מתופעה זו דורשים אות סנכרון חזק‬
‫יותר‪ .‬נמצא שהטיפול הזה עוזר גם לדפרסיה יוניפולארית – חולים שהגיבו לשלילת שינה‪ ,‬וטופלו‬
‫אחר כך ב‪ phototherapy-‬חזרו לדיכאון פחות‪ .‬בכל מקרה נראה שחשיפה להרבה אור משפרת‬
‫את מצב הרוח גם אצל מי שרק קצת משתנה לו מצב הרוח בחורף ולא צריך ממש לסבול‬
‫מהדיכאון העונתי‪...‬‬

‫גם להתעמלות ולשהייה מחוץ לבית יש אפקט חיובי על דיכאון ועל השינה‪.‬‬

‫מדוע לנשים יש יותר דיכאון מאשר לגברים?‬ ‫‪4.2.8‬‬

‫יש כאלה שטוענים שזה כלל לא כך‪ ,‬ושפשוט נשים יותר מגיעות לטיפול ועזרה‪ .‬בנוסף – אצל גברים‬ ‫‪.1‬‬
‫השימוש באלכוהול יותר נפוץ‪ ,‬והוא מאפיל על הסימפטומים הדכאוניים‪ .‬אצל ההימישים‪ ,‬שם לא‬
‫שותים אלכוהול‪ ,‬אחוז הדיכאון שווה בין נשים לגברים‪.‬‬
‫יש הרבה אפיזודות של דיכאון שקשורות בשינוי ברמה של הורמוני מין (הדגש הוא על שינוי ולא רמה‬ ‫‪.2‬‬
‫של הורמוני מין)‪:‬‬
‫‪ .1‬שימוש בגלולות‬
‫‪ .2‬הפסקת שימוש בגלולות‬
‫‪ .3‬לאחר לידה‬
‫המחזור החודשי – על תאים לבנים יש רצפטורים אדרנרגיים‪ .‬לשכיחות הרצפטורים יש מחזור חודשי‬ ‫‪.3‬‬
‫– בחצי השני של מחוזר הביוץ יש רמה גבוהה‪ .‬אצל חולדות מוצאים שינויים בכמות הרצפטורים‬
‫בצורה מחזורית גם במוח‪ .‬מחזור הביוץ משפיע גם על רצפטורים של סרוטונין אבל גם על רצפטורים‬
‫שבכלל לא ידוע על קשר שלהם לדיכאון‪ .‬לא ברור אם כל השינויים האלה הם אדפטיביים או לא‪.‬‬

‫הקשר ללחץ‬ ‫‪4.2.9‬‬

‫לחץ גורם להפעלה של ה‪( HPA axis-‬ראו סעיף ‪ .)6.1‬אצל דכאוניים רמת הקורטיזול מאוד‬
‫גבוהה‪ ,‬בגלל רמה גבוהה של ‪ .ACTH‬כל הטיפולים שמפחיתים דיכאון גם מפחיתים את רמת‬
‫הקורטיזול‪.‬‬

‫כיצד מאבחנים דיכאון?‬ ‫‪4.2.10‬‬

‫על ידי תגובה לתרופות והן על ידי מבחן ‪ – dexamatone‬זהו חומר שהוא אגוניסט של קורטיזול‪.‬‬
‫נקשר להיפותלמוס וה‪ pituitary gland-‬יותר מאשר קורטיזול רגיל‪ .‬אצל דכאוניים – אין כלל‬
‫ירידה ברמת הקורטיזול עקב שימוש בחומר זה – נראה שיש בעיה במשוב מההיפוקמפוס‬
‫להיפותלמוס שאמור להפחית את שחרור הקורטיזול‪.‬‬

‫‪57‬‬
 ‫‪ 5‬פרק ‪ – 19‬שימוש בסמים‬
‫התמכרות לסמים היא בעיה עיקרית למין שלנו‪ .‬יש לה השפעות הרסניות רבות – אלכוהול גורם‬
‫לתאונות דרכים‪ ,fetal alcohol syndrome ,‬שחמת‪ ,‬סינדרום ‪ ,Korsakoff‬מחלות לב‪ ,‬דימום‬
‫תוך מוחי‪ .‬עישון גורם לסרטן ריאות‪ ,‬התקפי לב‪ ,‬ושבץ‪ ,‬נשים הרות שמעשנות יולדות תינוקות לא‬
‫בריאים‪ .‬התמכרות לקוקאין יכולה לגרום להתנהגות פסיכוטית‪ ,‬נזק למוח ומוות ממנת יתר‪,‬‬
‫שימוש בקוקאין על ידי נשים הרות יכול לגרום ללידת ילדים עם נזק מוחי ונפשי‪ ,‬ותחרות על שוקי‬
‫צריכה מטילה מורא על שכונות‪ ,‬מערערת על מוסדות שלטון ומשפט‪ ,‬וגורמת להרג רב‪ .‬שימוש‬
‫בסמי "מעצבים" חושף משתמשים לסכנות של שימוש בחומרים מסוכנים ומזוהמים (יש אנשים‬
‫שנטלו סם אופיאטי וקיבלו מחלת פרקינסון אחרי נטילת סם מעורב ב‪ .neurotoxin-‬מכורים‬
‫שמזריקים סמים נתונים לסכנת הדבקות ב‪ .AIDS-‬אז מה הופך את הסמים לכל כך‬
‫אטרקטיביים?‬

‫כל הסמים מראים על קשר חזק בין גוף ונפש – שכן הם פועלים על רצפטורים ורק אז משפיעים‬
‫פסיכולוגית‪.‬‬

‫כל החומרים האלה מפעילים מנגנונים של חיזוק (‪ )reinforcement‬חיובי במוח‪ .‬בנוסף – חלקם‬
‫מפחיתים תחושות לא נעימות‪ ,‬וההשפעות המידיות שלהם יותר חזקים מאשר המחשבה על‬
‫הדברים הרעים שעלולים לקרות‪.‬‬

‫‪5.1‬מאפיינים משותפים של התמכרות‬

‫המונח ‪ addiction‬בא מהמילה ‪ ,addicere‬שזה “‪ ."to sentence‬מי שמכור לסם הוא שפוט‬
‫לתקופה של שיעבוד‪ ,‬ומחויב למלא את הדרישות של התלות שלו בסם‪.‬‬

‫רקע‬ ‫‪5.1.1‬‬
‫לפני זמן רב אנשים גילו שלחומרים טבעיים – עלים‪ ,‬זרעים ושורשים‪ ,‬וכן חומרים מן החי – יש‬
‫תכונות מרפאות‪ .‬בנוסף לחומרים שעוזרים נגד סוגים שונים של כאב‪ ,‬הם גילו גם‬
‫"‪ – "recreational drugs‬סמים שמעוררים תגובה נעימה כאשר אוכלים‪ ,‬שותים או מעשנים‬
‫אותם‪ .‬הסם הראשון והשכיח מכולם הוא ‪ .ethyl alcohol‬נבגים של שמרים נמצאים בכל מקום‬
‫והם אוכלים סוכר ויוצרים כוהל כתוצר לוואי‪ .‬שתייה של מיץ שעמד זמן רב בתחתית המכל היתה‬
‫לא נעימה במיוחד בגלל הטעם החמוץ‪ ,‬אבל עדיין האפקטים היו חזקים מספיק בשביל לעודד‬
‫צריכה ושכלול של המוצר‪.‬‬

‫חלק מהסמים היו בשימוש מקומי‪ ,‬וחלקם זכו להצלחה בינ"ל‪ .‬אסיאתים גילו את האפקט של ה‪-‬‬
‫‪ ,opium poppy‬ושל תה‪ ,‬אינדיאנים של קנביס‪ ,‬דרום אמריקאים של עלי קוקה וקפה‪ ,‬וצפון‬
‫אמריקאים של טבק‪ .‬רוב הסמים שימשו במקור כרעל בו השתמשו הצמחים כדי לדחות טורפים‪,‬‬
‫אבל אבותינו למדו איך להשתמש במינון הנכון‪ ,‬שלא גורם נזק מיידי‪ .‬האפקט של הסמים על‬
‫המוח גרמו לכך שיצרכו אותם שוב ושוב‪.‬‬

‫‪58‬‬
 ‫התמכרות פיזיולוגית לעומת פסיכולוגית‬ ‫‪5.1.2‬‬
‫לחלק מהסמים יש כושר חיזוק מאוד גבוה‪ ,‬מה שגורם לאנשים להשתמש בהם בכמות גדולה‬
‫ואף להתמכר להם‪ .‬אנשים רבים‪ ,‬ביניהם אנשי מקצוע‪ ,‬עושים אבחנה בין שני סוגים של‬
‫התמכרות‪:‬‬

‫‪ .1‬תלות פיזית – כזו שמלווה ב‪ withdrawal-‬כאשר מפסיקים לצרוך את הסם‬

‫‪ .2‬תלות נפשית – כאשר הסם יוצר הרגשה של סיפוק והנאה שגורמת לאנשים לצרוך אותו‬
‫שוב ושוב‪.‬‬

‫רוב האנשים חושבים שתלות פיזית היא חשובה יותר‪ ,‬אבל זה לא כך‪.‬‬

‫במשך שנים רבות התמכרות להרואין היתה אב הטיפוס להתייחסות להתמכרות‪ .‬אנשים‬
‫שנוטלים בקביעות הרואין מפתחים תלות פיזית – ‪( tolerance‬סבילות) ו‪withdrawal-‬‬
‫‪( symptoms‬סימפטום נסיגה)‪ .‬סבילות היא ירידה ברגישות שנובעת משימוש חוזר בסם –‬
‫המכור חייב לקחת מנות הולכות וגדלות להשגת האפקט‪ .‬סימפטום נסיגה מתרחש אם המכור‬
‫צרך את הסם עד כדי התפתחות של סבילות‪ ,‬ואז מפסיק לצרוך אותו‪ .‬האפקט הוא בעיקרון‬
‫ההפך מהאפקט של הסם – אם הרואין גורם לאופוריה‪ ,‬עצירות והרגעות‪ ,‬סימפטום הנסיגה שלו‬
‫יכלול דיסאופוריה‪ ,‬שלשול ועצבנות‪.‬‬

‫רוב החוקרים מאמינים שסבילות מתפתחת משום שהגוף מנסה להחזיר לשו"מ את המצב‬
‫שהופרע על ידי צריכת הסם – המוח יוצר אפקטים הפוכים כדי לאזן את פעולת הסם בגוף‪ .‬בגלל‬
‫מנגנוני פיצוי אלה המכור צריך לצרוך מנות גדלות והולכות של הרואין כדי להשיג את אותו‬
‫אפקט‪ .‬כאשר מפסיקים לצרוך את הסם‪ ,‬מנגנוני הפיצוי מורגשים – שכן הם פעילים למרות‬
‫שהסם לא נוכח‪.‬‬

‫הרשויות החליטו‪ ,‬לפי הדוגמא של הרואין‪ ,‬שהתמכרות מסוכנת חייבת לכלול תלות פיזית מעין זו‪.‬‬
‫אין ספק שסימפטום נסיגה מקשה על המכור להפסיק לצרוך את הסם – אבל הם לא מסבירים‬
‫מדוע האדם התמכר מלכתחילה‪ .‬עובדה זו מוסברת על ידי אפקט החיזוק של הסם‪ .‬אנשים‬
‫נוטלים את הסם כדי להרגיש טוב‪ ,‬לא כדי לפתח בו תלות‪.‬‬

‫בעבר העיסוק בתלות הפיזית גרמה להזנחה של טיפול בסמים אחרים‪ ,‬כמו קוקאין‪ ,‬שאינם‬
‫מראים סבילות וסימפטומי נסיגה‪ .‬לכן האמינו במשך שנים שקוקאין הרבה פחות מסוכן‪ ,‬למרות‬
‫שההפך הוא הנכון והוא הרבה יותר ממכר‪.‬‬

‫עלינו ללמוד מכך שאסור להמעיט בערך הגורמים ה"פסיכולוגיים" – בייחוד לא מכיוון‬
‫שההתנהגות תלויה במעגלים עצביים‪ ,‬ולכן היא גם פיזיולוגית לא פחות‪ .‬אנשים נוטים להתייחס‬
‫לסימפטומים הפיזיולוגיים יותר כי הם יותר "אמיתיים" אבל עיסוק בסימפטומים הפיזיולוגיים‬
‫בלבד מעכב את ההבנה שלנו של הסיבות להתמכרות‪.‬‬

‫חיזוק חיובי‬ ‫‪5.1.3‬‬

‫חיזוק חיובי – גירוי מסוים מחזק את ההתנהגות שקדמה לו‪ .‬אם התנהגות מסוימת מתרחשת‬
‫תמיד לפני גירוי אפטטיבי‪ ,‬ההתנהגות תהפוך להיות יותר תדירה במצב זה‪ .‬התרחשות הגירוי‬
‫האפטטיבי מפעילה מנגנון חיזוק במוח‪ ,‬שמגביר את הסיכוי להתרחשות של התגובה הסמוכה‬
‫ביותר במצב זהה‪.‬‬

‫‪59‬‬
 ‫חלק מהאפקטים של סמים ממכרים הוא הפעלה של מנגנוני חיזוק אלה‪ .‬אם סם נלקח במסלול‬
‫מהיר‪ ,‬כמו שאיפה או הזרקה‪ ,‬התגובה הסמוכה ביותר לחיזוק היא נטילת הסם עצמה‪ ,‬והיא‬
‫תהיה מחוזקת‪ .‬צורת חיזוק זו היא בעלת עוצמה ומיידיות‪ ,‬ועובדת על מגוון רחב של מינים‪ :‬עכבר‬
‫או קוף ילמדו ללחוץ על דוושה ששולטת על מכשיר שמזריק קוקאין לדם שלהם‪.‬‬

‫תפקיד בשימוש בסמים‬ ‫‪5.1.3.1‬‬

‫כאשר גירוי אפטטיבי מתרחש‪ ,‬זה בד"כ בגלל שעשינו משהו שגרם לו‪ .‬האפקטיביות של חיזוק‬
‫היא גדולה ביותר כאשר החיזוק מגיע מיד אחרי התגובה‪ .‬אם עוברות יותר מכמה שניות‪,‬‬
‫הסבירות שהתגובה היא זו שגרמה לחיזוק היא נמוכה יותר‪ .‬כך עובדת התניה אינסטרומנטלית –‬
‫על פי סמיכות בזמנים‪ .‬ניסוי שמוכיח זאת – הכניסו חולדות למבוך עם שתי זרועות‪ .‬באחת קילו‬
‫מיד מעט אוכל‪ ,‬בשניה קיבלו אחרי עיכוב קל הרבה אוכל‪ .‬למרות שעדיף לחכות לאוכל הרב‪,‬‬
‫החולדות בחרו באפשרות השניה‪ ,‬כי היא חוזקה באופן משמעותי על ידי חיזוק מידי‪.‬‬

‫תופעה זו מסבירה מדוע הסמים הממכרים ביותר הם אלה שפועלים במידיות‪ .‬צרכני סמים‬
‫מעדיפים הרואין על מורפיום לא בגלל אפקט שונה‪ ,‬אלא בגלל מהירות האפקט‪ .‬למעשה –‬
‫הרואין הופך למורפין במוח‪ .‬אבל בגלל שהוא חדיר יותר לליפידים הוא חודר את מחסום דם מוח‬
‫מהר יותר‪ ,‬ומשפיע מהר יותר‪ .‬החיזוק החזק ביותר הוא זה שגורם לשינוי פתאומי במנגנון‬
‫החיזוק‪ .‬מכורים מחפשים "‪ ,"rush‬שנוצר על ידי סם מהיר (השימוש במתאדון לגמילת מכורים‬
‫לאופיאטים‪ ,‬ובמדבקות ניקוטין למעשנים‪ ,‬מבוסס על תופעה זו)‪.‬‬

‫אז מדוע שמישהו יבחר להרוס לעצמו את החיים ולהשתמש בסם? כמו שלמדנו – מנגנון החיזוק‬
‫שלנו התפתח אבולוציונית לטפל באפקטים המיידים של ההתנהגות שלנו‪ ,‬ולא ארוכי הטווח‪.‬‬
‫למרבה המזל רוב האנשים מסוגלים לעמוד בפני הפיתוי הזה ולא מתמכרים‪.‬‬

‫אם סם ממכר נלקח בדרך פחות מהירה‪ ,‬יהיה חיזוק עקיף יותר‪ .‬אם אדם נוטל גלולה וכמה דקות‬
‫אחר כך מרגיש אופוריה‪ ,‬הוא יזכור את נטילת הגלולה‪ ,‬מה שיפעיל מעגלים במוח שמעורבים‬
‫בבליעה של הגלולה‪ ,‬והחיזוק יהיה אפקטיבי כי האפקט של הסם מחזק את ההתנהגות‪ .‬ז"א –‬
‫היכולת של אדם לזכור מה הוא עשה כדי לגרום לתוצאה חשובה לצורך החיזוק‪ .‬תהליכים‬
‫קוגניטיביים נוספים‪ ,‬כמו ציפייה לכך שהגלולה תגרום לאופוריה‪ ,‬משפיעים על החיזוק‪ .‬אצל חיות‬
‫זה לא עובד – אי אפשר להסביר להן שהגלולה אמורה היתה לגרום לאופוריה‪ ,‬והן עלולות לחזק‬
‫התנהגות אחרת לא קשורה אבל סמוכה בזמן‪ .‬חוקרים מצאו גם דרכים ללמד חיות להתמכר‬
‫לסמים עם השפעה מעוכבת‪ ,‬כמו אלכוהול‪.‬‬

‫מנגנונים עצביים‬ ‫‪5.1.3.2‬‬

‫לכל המחזקים הטבעיים (אוכל‪ ,‬מין‪ ,‬שתייה) יש אפקט משותף אחד – שחרור של דופמין ב‪-‬‬
‫‪ .nucleus accumbens‬זה לא האפקט היחיד של גירוי מחזק‪ ,‬וכן גם גירוי מבחיל יכול לגרום‬
‫לשחרור של דופמין‪ ,‬אבל בכל מקרה – שחרור דופמין הוא צעד הכרחי (אף אם לא מספיק)‬
‫לחיזוק חיובי‪.‬‬

‫סמים ממכרים –קוקאין‪ ,‬אמפתמין‪ ,‬אופיאטיים‪ ,‬ניקוטין‪ ,‬אלכוהול‪ PCP ,‬וקנביס – גורמים לשחרור‬
‫של דופמין ב‪ .nucleus accumbens -‬חלק מהסמים עושים זאת על ישי הגברת פעילות נוירונים‬
‫דופמינרגים במערכת המזולימבית‪ ,‬שמתחילה ב‪ ,ventral tegmental area-‬ומסתיימת ב‪-‬‬
‫‪ nucleus accumbens‬ובאזורים נוספים ב‪ .forebrain-‬סמים אחרים חוסמים ‪ reuptake‬של‬
‫דופמין‪ .‬אם היכולת לשחרר דופמין נמנעת על ידי נזק לנוירונים במערכת המזולימבית‪ ,‬רוב‬
‫הסמים הממכרים מאבדים את החיזוק שלהם‪.‬‬

‫‪60‬‬
 ‫בשנים האחרונות מצטברות ראיות לכך ש‪ opioids‬אנדוגנים מעורבים בחיזוק גם כן‪ .‬נראה‬
‫מאוחר יותר שבעוד שאופיאטיים מפעילים את הנוירונים הדופמינרגים של המערכת המזולימבית‪,‬‬
‫הפעלה זו אינה הכרחית לאפקט החיזוק של סמים אלה‪ .‬בנוסף – האפקטים ההתנהגותיים של‬
‫כמה מחזקים טבעיים מערבים הפרשה של ‪ Opioids‬אנדוגנים‪ .‬לא ברור אם נוירונים דופמינרגים‬
‫ואופיודרגים הם חלק ממערכת אחת או עצמאיים‪.‬‬

‫מהסיכום – (לא מצאתי איפה זה מוזכר בפרק עצמו‪ :)...‬אנשים שנוטלים סמים תקופה ארוכה‬
‫ימשיכו לקחת את הסם למרות שכבר אינו נותן להם תענוג כלשהו‪ .‬מנות מורפין קטנות מאוד‪,‬‬
‫שהאדם שמקבל אותן לא יכול לחוש בהן‪ ,‬מחזקות את ההתנהגות‪.‬‬

‫חיזוק שלילי‬ ‫‪5.1.4‬‬

‫התנהגות שמפסיקה או מפחיתה גירוי אברסיבי תעבור חיזוק‪ ,‬תופעה שנקראת חיזוק שלילי‪.‬‬
‫חשוב לזכור את האבחנה בינו לבין עונש – שמוריד את הסיכוי להתרחשות התגובה‪ ,‬בעוד‬
‫שחיזוק מעלה אותה‪.‬‬

‫כפי שהסברנו קודם – סימפטום הנסיגה גורם לתופעות מאוד לא נעימות‪ .‬ברגע שהמכור לוקח‬
‫סם – תופעות אלה מופסקות‪ ,‬ולכן זה מנגנון של חיזוק שלילי לנטילת הסם‪ .‬הוא משתלב עם‬
‫מנגנון החיזוק החיובי שקיים ממילא‪.‬‬

‫חיזוק שלילי מסביר גם את שלבי ההתמכרות לסמים שונים – אם אדם חש ברע ונטילת הסם‬
‫גורמת לו להרגיש יותר טוב (נניח לשתות כשהוא חרד גורם לו להרגיש יותר נינוח) – גם כאן‬
‫פועל חיזוק שלילי שיעודד את נטילת הסם‪ .‬יש אנשים שצופים את התחושה הרעה מראש‬
‫ונוטלים את הסם כדי להימנע ממנה‪.‬‬

‫סבילות ונסיגה‬ ‫‪5.1.5‬‬

‫סבילות נוצרת על ידי פעולה של המוח שנועדה לפצות על פעולת הסם‪ .‬יש שני מנגנוני פיצוי‬
‫עיקריים‪:‬‬

‫‪ .1‬ירידה באפקטיביות של הסם – לדוגמא‪ ,‬הרואין‪ .‬הרואין פועל כמו ‪ opioid‬אנדוגני‪ ,‬ז"א‬
‫כנ"ט או נוירומודולטור‪ .‬גירוי יתר של רצפטורים אופיאטים גורם לדה‪-‬סנסיטיזציה של‬
‫הרצפטורים או של האפקטים שלהם על תהליכים פיסיולוגים בתאים שלהם‪ .‬שימוש ארוך‬
‫טווח בכל הסמים הממכרים גורם לדה‪-‬סנסיטיזציה של האפקטים המחזקים של הסם‪.‬‬
‫ניסוי שמוכיח זאת – לקחו פרוסות של מוח של חולדה שמכילות את ה‪nucleus-‬‬
‫‪ ,accumbens‬ומדדו את ה‪ EPSP-‬שעוררו‪ .‬מצאו שפרוסות ממוחות של חולדות שקיבלו‬
‫באופן קבוע מורפין הפיקו ‪ EPSP‬קטנים יותר‪ .‬במחקר אחר ראו שאנשים שנוטלים‬
‫קוקאין באופן קבוע מראים שחרור מועט של דופמין כשהם מקבלים רתאלין‪ ,‬סם שחוסם‬
‫את ה‪ reuptake-‬של דופמין‪ ,‬מאשר אנשים שלא נטלו את הסם‪ .‬בנוסף הם חשו פחות "‬
‫‪ "high‬מאלה שלא משתמשים בקוקאין‪.‬‬
‫דה‪-‬סנסיטיזציה מערבת גם שינויים מבניים בנוירונים – אם מזריקים לחולדות מורפין‬
‫במשך ארבעה שבועות‪ ,‬יש ירידה במידת הסיעוף של דנדריטים בנוירונים של ה‪-‬‬
‫‪ nucleus accumbens‬ושל ה‪ prefrontal-‬וה‪ parietal-‬קורטקס‪.‬‬

‫‪61‬‬
‫‪ .2‬צורה נוספת מערבת התניה קלאסית‪ .‬כמו שאמרנו ‪ -‬הסם יוצר את האפקט שלו‪ ,‬שמפעיל‬
‫את מנגנוני הפיצוי ההומאוסטתים של הגוף‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם נזריק לחולדה אינסולין‪ ,‬תהיה‬
‫ירידה ברמת הסוכר בדם‪ .‬רמת סוכר נמוכה מפעילה מנגנון פיצוי שמחזיר את המצב‬
‫לנורמלי על ידי הפרשה של גלוקגון – הורמון שמעלה את רמת הסוכר‪ .‬אם נזריק לעכבר‬
‫אינסולין כמה פעמים‪ ,‬החזרה למצב נורמלי תהיה מהירה יותר בכל פעם‪ .‬אם כעת נזריק‬
‫לחולדה פלסבו‪ ,‬למרות שלפלסבו עצמו אין אפקט‪ ,‬נראה עליה ברמת הסוכר‪ .‬מה שקרה‬
‫הוא שהגירוי של מתן הזריקה (ניטרלי במקור‪ ,‬שהפך ל‪ )CS-‬צומד לאפקט של אינסולין (‬
‫‪ – )US‬שהוא ירידה ברמת הסוכר‪ .‬התגובה לאינסולין‪ ,‬שכוללת הפרשה של גלוקגון‬
‫להעלאת רמת הסוכר בדם (‪ ,)UR‬הפכה להיות מותנה למתן הזריקה (‪ .)CR‬רמת הסוכר‬
‫עלתה אצל החולדה כי ה‪ CR-‬הופעל על ידי ה‪ ,CS-‬ללא נוכחות של אינסולין שמוריד את‬
‫רמת הסוכר‪ .‬תופעה דומה מתרחשת אצל מכור להרואין‪ :‬הגירוי שמעורב בלקיחת הסם‬
‫(הכנתו‪ ,‬הזרקתו‪ ,‬החדר שבו לקוחים את הסם וכד') הוא ה‪ ,CS-‬ולכן בכל פעם שהמכור‬
‫נתקל בסיטואציה דומה הוא יחוש באפקט של נסיגה‪ ,‬שנוצר בשל פעילות מנגנוני הפיצוי‪.‬‬

‫בעבר היה סוכנויות מלחמה בסמים נהגו להשתמש בפוסטרים לחינוך נגד סמים‪ ,‬שכללו צילומים‬
‫של תהליך נטילת סם‪ .‬ההשפעה שלהם על מכורים היתה בדיוק הפוכה מהרצוי – היא גרמה‬
‫להם רק לחוש צורך יותר גדול להשתמש בסם מהר‪...‬‬

‫ניסוי שערכו בקרב חולדות הראה תופעה זו של התניה קלאסית כגורם ל‪ .tolerance-‬נתנו‬
‫לחולדות מנה קבועה של הרואין תמיד באותו חדר‪ .‬ביום המבחן נתנו מנת יתר לכל החולדות‪,‬‬
‫לחצי בחדר הרגיל ולחצי בחדר אחר‪ .‬התחזית היתה שהחולדות שקיבלו את המנה בחדר הרגיל‬
‫תהיינה עמידות יותר‪ ,‬כי הסביבה תעורר את מנגנון הפיצוי המותנה‪ ,‬ואכן כך היה – בעוד‬
‫שכמעט כל החולדות שנלקחו לחדר אחר מתו‪ ,‬בערך מחצית מהחולדות שהיו בחדר המקורי‬
‫שרדו‪ ...‬לכן גם מכור להרואין שנוטל את הסם בסביבה לא מוכרת – עלול למות ממנת יתר‪.‬‬

‫תשוקה (‪ )craving‬והתדרדרות (‪)relapse‬‬ ‫‪5.1.6‬‬

‫מדוע מכורים חושקים כל כך הסם ומתדרדרים אליו גם אחרי הימנעות ארוכה? חוקרים הציעו‬
‫שכאשר הסם מפעיל את המערכת הדופמינרגית שדנו בה‪ ,‬הוא נותן חשיבות ממריצה לגירויים‬
‫שנוכחים באותו זמן – ז"א הופך אותם למרגשים ומניעים – פרובוקציה לפעולה‪ .‬כאשר מכור‬
‫נזכר בגירויים אלה הוא מתמלא תשוקה לסם (בשונה ממה שתיארנו בחלק הקודם – מדובר כאן‬
‫על תחושות שאינן בהכרח שליליות כמו בנסיגה)‪ .‬חוקר אחר הציע שהפעלה לטווח ארוך של‬
‫המעגל העצבי שאחראי לחיזוק גורמת לשינויים שגורמים לתחושות לא נעימות כאשר נמנעים‬
‫מהסם‪ ,‬וכן לזיכרונות חיוביים שממלאים בתשוקה לסם‪.‬‬

‫במחקר הראו לשתי קבוצות‪ ,‬אחת של אנשים שהשתמשו בקוקאין ואחת שלא‪ ,‬שני סוגים של‬
‫גירויים‪ :‬קשורים ולא קשורים לנטילת הסם‪ .‬סריקת ‪ PET‬גילתה שהגירויים שקשורים לנטילת‬
‫הסם הגבירו את הפעילות ב‪ ,dorsolateral prefrontal cortex -‬האמיגדלה‪ ,‬והסרבלום‪ ,‬אבל רק‬
‫באנשים עם היסטוריה של שימוש בסם‪ .‬הם גם עוררו‪ ,‬לפי דיווח עצמי‪ ,‬תשוקה לסם‪ .‬הגירוי‬
‫הנייטרלי לא השפיע על אף קבוצה‪.‬‬

‫‪62‬‬
 ‫מספר מחקרים הציעו ששימוש ארוך טווח בקוקאין מגיר את הרגישות של רצפטורים מסוג ‪D3‬‬
‫של דופמין‪ ,‬וזה גורם לתחושת התשוקה לסם‪ .‬רצפטורים אלה נמצאים באזורים שקשורים בחיזוק‬
‫– ב‪ ,nucleus accumbens-‬ושלוחות נוספות של מערכת הדופמין המזולימבית‪ .‬חוקרים מצאו‬
‫שהערך המחזק של‪ ,OH-DPAT-7-‬אגוניסט של רצפטורי ‪ ,D3‬תלוי בניסיון העבר של החיה‬
‫בנטילת סמים‪ .‬קופים שנטלו סמים באופן קבוע לוחצים על דוושה שמזריקה להם ‪,OH-DPAT-7‬‬
‫אבל קופים שאף פעם לא נטלו את הסם מתעלמים ממנה‪ .‬התוצאות מציעות ששימוש ארוך טווח‬
‫בקוקאין מגביר את רגישות רצפטורים ‪ D3‬ושלגירוי שלהם עם ‪ OH-DPAT-7‬יש השפעה‬
‫מחזקת‪.‬‬
‫מחקר נוסף גילה שבמוחות של מכורים לקוקאין‪ ,‬לאחר מותם‪ ,‬יש ריכוז גבוה של רצפטורים מסוג‬
‫‪ D3‬ב‪.nucleus accumbens-‬‬

‫מחקר אחר מציע שסמים שפועלים על רצפטורי ‪ D3‬יכולים לעזור בגמילה מקוקאין – סם בשם‬
‫‪ BP897‬מפחית את ההתנהגות של חיפוש קוקאין אצל חולדות שלמדו ללחוץ על דוושה‬
‫שמזריקה להם סם זה‪ .‬הסם הוא אגוניסט חלקי – ז"א יש לו אפיניות גבוהה‪ ,‬אבל השפעה‬
‫חלשה‪ .‬פעולתו תלויה בנוכחות של דופמין בסינפסה – אם יש רמה נמוכה של דופמין הוא‬
‫אגוניסט‪ ,‬ואם יש רמה גבוהה הוא אנטגוניסט‪ .‬לא ברור כיצד סם זה מפחית את התשוקה‬
‫לקוקאין‪.‬‬

‫כמו שטעם של אוכל מעורר רעב‪ ,‬גם מנה קטנה של סם עבור מכור מעוררת תשוקה לסם – אם‬
‫חולדה שאימנו אותה לקחת סם מקבלת מנה קטנה של הסם‪ ,‬היא מיד תנסה להפעיל את‬
‫ההתנהגות שגורמת להשגת קוקאין‪ .‬אפקט ‪ priming‬זה מושג על ידי גירוי של רצפטורים ‪D3‬‬
‫ו‪ ,OH-DPAT-7-‬האגוניסט של רצפטורים אלה‪ ,‬מעודד חולדות לחפש קוקאין‪.‬‬

‫מצבי לחץ יכולים גם הם לגרום להתדרדרות לסם של מכורים לשעבר‪ -‬נראה שהאפקטים‬
‫המהנים של הסם משכיחים את מצב הלחץ‪ .‬התנהגות כזו נצפתה גם אצל חולדות שלמדו לטול‬
‫קוקאין או הרואין‪ .‬התשוקה לסם שמתעוררת בעקבות הלחץ תלויה בהפרשה של ‪– CRF‬‬
‫נוירופפטיד שמופרש באזורים שונים של המוח ומשחק תפקיד חשוב בתגובת הלחץ‪ .‬החוקרים‬
‫נתנו לחולדות לקחת קוקאין במשך ‪ 10-14‬ימים‪ ,‬ואז הכחידו את התגובה על ידי מתן תמיסת‬
‫מלח במקום‪ ,‬כאשר החולדות לחצו על הדוושה של הקוקאין‪ .‬אחר כך – נתנו לחולדות שוק קצר‬
‫ברגל‪ ,‬מה שגרם להם להתחיל מחדש ללחוץ על הדוושה‪ .‬אפקט זה לא קורה כאשר נותנים‬
‫לחולדות אנטגוניסט של ‪ CRF‬לנוזל חוט השדרה והמוח לפני מתן השוק‪.‬‬

‫‪5.2‬סמים נפוצים‬
‫אנשים משתמשים במגוון עצום של סמים – אלכוהול‪ ,barbiturates ,‬אופיאטים‪ ,‬טבק‪ ,‬אמפתמין‪,‬‬
‫קוקאין‪ ,‬קנביס‪ ,LSD, PCP, psilocybin ,‬תמיסות נדיפות כמו דבק‪ ,‬דלק‪ ,‬אתר ו‪ .NO-‬יתכן שגם‬
‫התענוג שילדים קטנים מפיקים מסחרחורת קשור לאפקטים של חלק מסמים אלה‪ .‬בפרק הזה‬
‫דנים רק בסמים העיקריים והנפוצים‪ ,‬שיש להם מרכיב ממכר (לא כולל סמים כמו קפאין שאינם‬
‫גורמים להרעלה‪ ,‬נזק בריאותי או פגיעה ביצרנות‪ ,‬ולא כולל הלוסיגנים כמו ‪ LSD‬ו‪ PCP-‬שלא‬
‫מובילים לרוב להתמכרות‪ PCP .‬משמש כאנטגוניסט לרצפטור ‪ NMDA‬ולכן האפקטים שלו‬
‫דומים לשל אלכוהול)‪.‬‬

‫קטגוריות של סמים‪:‬‬

‫‪ – Depressant .1‬מדכאים פעילות של מערכת העצבים‪ ,‬כמו אלכוהול‪,barbiturates, tranquilizers ,‬‬

‫בנזו'‪.‬‬

‫‪63‬‬
‫‪ – Opiates .2‬נוצרו במקור מפרג האופיום‪ .‬מורפין‪ ,‬קודאין‪ ,‬מתאדון‪ ,‬הן נגזרות של אופיום‪ ,‬והרואין הוא‬
‫נגזרת של מורפין – הוא חודר יותר מהר למוח‪.‬‬
‫‪ .3‬ממריצים – אמפתמין‪ ,‬קפאין‪ ,‬קוקאין‪ ,‬ניקוטין וכד'‬
‫‪ .4‬סמי הזיות – ‪LSD, PCP‬‬
‫‪ .5‬קנביס – חשיש‪ ,‬מריחואנה‪ ,‬ג'נגה‪ ,‬בנגיס‪.‬‬

‫סמי הזיות‬ ‫‪5.2.1‬‬

‫במינונים נמוכים דומים בהשפעתם לאלכוהול‪ ,‬במינונים גבוהים יותר גורמים להזיות‪ ,‬שינויים‬
‫תפיסתיים‪.‬‬

‫‪ – LSD‬מתקשר לרצפטורים ‪ HT2-5‬של סרוטונין‪ .‬גורם לטריפים רעים או טובים‪ ,‬באופן אקראי‪.‬‬
‫הטריפים שלו נחקקים בזיכרון בצורה מאוד עמוקה ויש פלאשבקים‪ LSD .‬גורם למוות רק דרך‬
‫ההזיה עצמה (אני יכול לעוף)‪ .‬הוא לא ממכר ולא גורם לנזקים במוח‪.‬‬

‫‪ – PCP‬מיוצר במקור כחומר שמוציא מהכרה ומשכך כאב‪ ,‬על ידי ניתוק בין תחושת המגע‬
‫לתחושת הכאב‪ .‬ויש לו אפקטים פסיכודליים חזקים‪ .‬יוצר הרגשה של ניתוק מהסביבה‪ ,‬ואחרי‬
‫הטריפ אנשים לא זוכרים אותו‪ .‬אינו גורם לאלימות‪.‬‬

‫‪ – Ketamine‬גם הוא חומר רפואי להרדמה שיוצר הזיות‪ .‬לא ידוע בדיוק איך‪ .‬גורם להתכווצות‬
‫שרירים‪.‬‬

‫אופיאטים‬ ‫‪5.2.2‬‬
‫אופיום‪ ,‬שמופק משרף של פרג האופיום‪ ,‬נמצא בשימוש מאות שנים‪ .‬יש להתמכרות לאופיאטים‬
‫כמה מחירים אישיים וחברתיים גבוהים –‬

‫‪ .1‬מכיוון שהרואין‪ ,‬האופיאט הנפוץ‪ ,‬אינו חוקי‪ ,‬המכור הופך באופן אוטומטי לפושע‬

‫‪ .2‬בגלל ה‪ ,tolerance-‬המכור נזקק לכמויות הולכות וגדלות של הסם‪ ,‬מה שעלול לדרדר‬
‫אותו לפשע כי מחיר הסם גבוה‬

‫‪ .3‬שימוש במחטים לא סניטריות חושף את המכורים לאידס‪.‬‬

‫‪ .4‬אם הרה שמכורה להרואין מולידה תינוק מכור‪ ,‬שיש לגמול אותו מיד לאחר הלידה‬

‫‪ .5‬חוסר הודאות לגבי עוצמת המנה של סם יכולה לגרום לנטילת מנת יתר עם תוצאות‬
‫הרסניות‪ .‬בנוסף – דילרים לרוב מערבבים כל מיני חומרים כמו טלק‪ ,‬כינין או אבקת חלב‬
‫בתוך ההרואין‪ ,‬והחומרים אינם סטרילים ואיכותיים‪ .‬הרבה מכורים מתים מהשפעות כל‬
‫מיני חומרים שהכניסו להם לסם ולא מהסם עצמו‪.‬‬

‫יש לציין שהם לא גורמים לפגיעה באינטליגנציה‪ ,‬קואורדינציה ולא גורמים לאגרסיביות‪ .‬הם לא‬
‫גורמים לנזק מוחי‪ ,‬אלא מפחיתים פעילות של מערכת העצבים באופן כללי‪.‬‬

‫‪64‬‬
 ‫באופן טבעי הגוף מפריש אופיאטים כאשר החיה נמצאת במצב שחשוב להישרדותה – לדוגמא‬
‫אם חיה נלחמת בחיה אחרת‪ ,‬כדאי שתחושת הכאב שלה תהיה מעומעמת כדי שלא תפסיק‬
‫לתפקד ברגע שתיפגע‪ .‬לכן האבולוציה ציידה את היונקים במנגנון של שחרור ‪ opioids‬אנדוגנים‬
‫כאשר החיה נלחמת או מזדווגת‪ .‬חומרים אלה מגרים רצפטורים שגורמים לאנלגזיה‪ ,‬שמפחיתה‬
‫את הכאב וכן גורמים לחיזוק חיובי לחיה להמשיך לעשות מה שהיא עושה‪ .‬אדם שלוקח סמים‬
‫אופיאטים מחוזק‪ ,‬אם כך‪ ,‬להמשיך לקחת אותם‪ ...‬החומרים ה‪ Opioids-‬הם ‪beta-endorphin‬‬
‫ו‪ dynorphin-‬שמופרשים מההיפופיזה יחד עם ה‪ ,ACDH-‬ו‪ ,leu / metenkephalin-‬שמופרש‬
‫מהמדולה של בלוטת האדרנל יחד עם קורטיזול‪.‬‬

‫הסמים האופיאטים גורמים לאופוריה‪ ,‬הפחתת חרדה‪ ,‬שיכוך כאב‪,‬הפחתת דחפים יצריים כולל‬
‫מין‪ ,‬ועצירות‪.‬‬

‫לסמים אלה יש ‪( tolerance‬למרות שאפשר להתייצב על רמה קבועה וגבוהה ולחיות כך) וגם‬
‫אפקט נסיגה (סינדרום גמילה)‪.‬‬

‫בסיס עצבי של אפקט החיזוק‬ ‫‪5.2.2.1‬‬

‫כאשר לוקחים אופיאטים באופן קבוע‪ ,‬זה מגרה רצפטורים אופיאטים שנמצאים בנוירונים ברחבי‬
‫המוח‪ .‬נגרמים מספר אפקטים‪ ,‬ביניהם –‬

‫‪ .1‬אנלגזיה – באחריות רצפטורים אופיאטים שנמצאים ב‪PAG-‬‬

‫‪ .2‬היפותרמיה (ירידה בטמפ' הגוף) – באחריות רצפטורים ב‪preoptic area-‬‬

‫‪ .3‬הרגעה – רצפטורים ב‪mesencephalic reticular formation-‬‬

‫‪ .4‬חיזוק – רצפטורים ב‪ ,ventral tegmental area-‬וב‪ ,nucleus accumbens-‬ואזורים‬

‫נוספים‪.‬‬

‫יש שלושה סוגים של רצפטורים אופיאטים – מיו (‪ ,)μ‬סיגמא (‪ )δ‬וקפא (‪ .)κ‬יש ראיות לכך שמיו‬
‫גורמים לחיזוק ואנלגזיה‪ ,‬ושקפא גורמים לאפקטים אברסיביים‪.‬‬
‫חיזוק לתפקיד של מיו יש בדמות ניסוי שבו עשו מוטציה לגן שיוצר את רצפטורי מיו‪ ,‬והחיות‬
‫שגדלו היו חסרות רגישות לחלוטין לאפקטים של החיזוק או האנלגזיה של מורפין‪ ,‬ולא הראו‬
‫סימפטום נסיגה לאחר הפסקת שימוש בסם‪.‬‬
‫הזרקת חומרים שמגרים את קפא‪ ,‬כולל ‪ ,dynorphin‬שהוא ‪ opioid‬אנדוגני‪ ,‬ואגוניסטים‬
‫אחרים‪ ,‬לאזורים של המוח שכוללים את ה‪ ,PAG, ventral tegmental area -‬ו‪nucleus-‬‬
‫‪ ,accumbens‬גורמת לאפקטים אברסיביים‪ .‬אגוניסטים של קפא מפחיתים את שחרור הדופמין‬
‫ב‪ ,Nucleus accumbens-‬תופעה שמתרחשת בסימפטום נסיגה מאופיאטים‪.‬‬

‫הזרקות של אופיאטים גורמות לעליה של ‪ 300%-150%‬ברמת הדופמין ב‪nucleus‬‬

‫‪ .accumbens‬חולדות גם ילחצו על דוושה שמזריקה הרואין ישירות ל‪ventral tegmental-‬‬
‫‪ area‬ול‪ – nucleus accumbens-‬ז"א שהזרקה של אופיאטים לשני הקצוות של המערכת‬
‫המזולימבית הדופמינרגית גורמת לחיזוק‪ .‬הזרקה של אופיאטים ל‪ventral tegmental area -‬‬
‫גורמת להפעלה של נוירונים דופמינרגים על ידי הפחתה של פעילות של נוירוני ‪ ,GABA‬אשר‬
‫באופן סדיר חוסמים את פעילות נוירוני הדופמין‪ .‬ז"א – אפקט החיזוק של אופיאטים נגרם על ידי‬
‫הפעלה של נוירונים במערכת המזולימבית ושחרור דופמין ב‪.Nucleus accumbens-‬‬

‫‪65‬‬
 ‫אופיאטים יכולים לגרום לחיזוק גם ללא השפעה על המערכת המזולימבית – נזק ל‪nucleus-‬‬
‫‪ accumbens‬לא מונע את החיזוק אצל אופיאטים‪ ,‬למרות שהוא כן עושה זאת בסמים אחרים‬
‫כמו קוקאין‪ .‬חוקרים אימנו חולדות ב‪ :conditioned place preference -‬משימה שמשתמשים‬
‫בה ברבה במחקרים על חיזוק ועונש של סמים – המכשיר בנוי משני תאים נפרדים‪ ,‬שקל לחיה‬
‫להבדיל ביניהם‪ .‬תאים רגישים לאור עוקבים אחרי מיקום החיה‪ .‬חיה שמקבלת סם בחדר אחד‬
‫ופלסבו בחדר אחר תלמד להעדיף את החדר שבו קיבלה את הסם אם יש לו אפקטים חיוביים‪,‬‬
‫ולהימנע ממנו אם יש לו אפקטים אברסיביים ( ‪ .)conditioned place aversion‬הרס של ה‪-‬‬
‫‪ Nucleus accumbens‬מונע את התפתחות ההעדפה לחדר כשמזריקים אמפתמין‪ ,‬אבל לא‬
‫כשמזריקים מורפין‪.‬‬

‫נראה ש‪ opioids-‬אנדוגנים שותפים בחיזוק של מחזקים טבעיים‪ :‬חולדות צמאות לומדות‬

‫להעדיף ב‪ conditioned place preference -‬חדר שיש בו מים‪ .‬הזרקה של ‪ ,Naloxone‬שחוסם‬
‫רצפטורים אופיאטים‪ ,‬או של ‪ ,pimozide‬שחוסם רצפטורים דופמינרגים‪ ,‬מונעת למידת העדפה‬
‫זו‪ .‬ז"א – יש צורך גם באופיאטים וגם בדופמין כדי לגרום לחיזוק על ידי גירוי טבעי‪ .‬יכול להיות‬
‫שגם בחיזוק שקורה בסמים אחרים ל‪ opioids-‬האנדוגנים יש תפקיד – ‪ Naloxone‬וסמים‬
‫אחרים שחוסמים רצפטורים אופיאטים מפחיתים את האפקט המחזק של אלכוהול בחיות ובני‬
‫אדם‪ .‬צורת טיפול זו מאושרת כעת לגמילה מאלכוהול‪.‬‬

‫בסיס עצבי של אפקט הנסיגה‬ ‫‪5.2.2.2‬‬

‫סינדרום הגמילה כולל הזעה‪ ,‬הקאות‪ ,‬צמרמורות‪ ,‬כאבי בטן וראש‪ .‬הוא לא קורה לכולם‪,‬‬
‫והעוצמות משתנות בין אדם לאדם‪.‬‬

‫מספר מחקרים עסקו במערכות העצבים שאחראיות לאפקט הנסיגה של אופיאטים‪ .‬כמה אזורים‬
‫מעורבים בכך – ה‪( PAG-‬מכיל הרבה רצפטורים אופיאטים‪ ,‬מעורב באפקט האנלגזיה) ‪locus,‬‬
‫‪( coeruleus‬מכיל נוירונים נוראדינרגים שמעצבבים את רוב חלקי המוח‪ ,‬משחק תפקיד מעורר‬
‫לתוקפנות ומעכב בשנת ‪ ,)REM‬והאמיגדלה (מעורבת בתגובה רגשית לגירויים אברסיביים)‪.‬‬

‫חוקרים השתמשו בטכניקה שנקראת ‪ - antagonist-precipitated withdrawal‬מתן מורפין‬

‫לתקופה ארוכה ואז חסימה של האפקטים על ידי הזרקת אנטגוניסט (נלוקסון) לחלקים שונים של‬
‫המוח‪ ,‬כדי לראות אם תתעורר תגובת נסיגה‪ .‬האזור הרגיש היותר היה ה‪,locus coeruleus -‬‬
‫אחריו ה‪ ,PAG-‬וסימפטום נסיגה מועט מאוד עקב הזרקה לאמיגדלה‪ .‬גם בטכניקות אחרות‬
‫הממצא הזה אושש‪.‬‬

‫עד כה רוב המחקר התרכז ב‪ locus coeruleus -‬כאזור שאחראי לאפקט הנסיגה‪ .‬כאשר נותנים‬
‫מנה יחידה של הסם – קצה הירייה של נוירונים באזור זה יורד‪ .‬אם נותנים את הסם בצורה‬
‫מתמשכת‪ ,‬קצב הירייה יחזור להיות נורמלי‪ .‬אם נותנים אז אנטגוניסט – קצב הירייה עולה בצורה‬
‫דרמטית‪ ,‬ומשוחרר הרבה ‪ .NE‬פגיעה ב‪ locus coeruleus -‬מפחיתה את החומרה של‬
‫סימפטומי ‪ . antagonist-precipitated withdrawal‬בנוסף‪antagonist-precipitated ,‬‬
‫‪ withdrawal‬גורם גם לעליה בשחרור של גלוטמט ו‪ – aspartate-‬שני נ"ט אקסיטטורים – ב‪-‬‬
‫‪.locus coeruleus‬‬

‫‪66‬‬
 ‫המנגנון התוך תאי שמעורב בהתפתחות סימפטומי נסיגה לאופיאטים מערב חלבון בשם ‪CREB‬‬
‫)‪ .(cyclic-AMP-responsive element-binding protein‬ראינו שחשיפה ארוכה לאופיאטים‬
‫גורמת לדה‪-‬סנסיטיזציה (שמכונה גם ‪ .)down-regulation‬זאת למרות שמספר רצפטורי‬
‫האופיאטים לא יורד – ז"א השינוי הוא במנגנונים התוך תאיים שמקשרים בין הפעלת הרצפטור‬
‫המטאבוטרופי לאופיאטים לבין יצירת ‪ second messengers‬והאפקטים שלהם‪ .‬כאשר רצפטורי‬
‫מיו מופעלים – הם גורמים להפעלת ‪ ,cyclic-AMP‬שמגיע לגרעין‪ ,‬ו ונקשר ל‪CREB. CREB-‬‬
‫משחק תפקיד בוויסות פעילות של כמה גנים‪ ,‬לא ברור בדיוק מה‪.‬‬

‫כאשר חוקרים עשו מוטציה בגן שיוצר את ‪ ,CREB‬הזרקה של מורפין עדיין גרמה לאותן תגובות‬
‫כמו בחולדות נורמליות‪ ,‬אבל התגובה ל‪antagonist-precipitated withdrawal -‬היתה מופחתת‬
‫בצורה משמעותית‪.‬‬

‫לא ידוע אם ‪ CREB‬מעורב גם בסימפטומי נסיגה של סמים אחרים‪.‬‬

‫יש חוקרים שטוענים שגם ‪ ,CRF‬שהזכרנו אותו בהקשר של יצירת תשוקה לסם‪ ,‬מעורב גם‬
‫בסימפטומי הנסיגה של קוקאין‪ ,‬אופיאטים‪ ,‬אלכוהול ומריחואנה‪.‬‬

‫קוקאין ואמפתמין‬ ‫‪5.2.3‬‬

‫קוקאין ואמפתמין (שמות מסחריים – דקסדרין‪ ,‬בנזודין) עובדים שניהם כאגוניסטים של דופמין –‬
‫קוקאין חוסם את הטרנספורטרים של דופמין וכך מונע ‪( reuptake‬גם של ‪ NE‬ושל סרוטונין)‪,‬‬
‫ואמפתמין‪ ,‬בנוסף לכך‪ ,‬גם מגביר שחרור של דופמין מהטרמינלים‪ ,‬על ידי הפיכה של כיוון‬
‫הטרנספורטרים ושחרור של הסם לסינפסה במקום לתוך הטרמינל‪ .‬מוטציה בגן שאחראי לייצור‬
‫הטרנספורטרים מונע אפקט זה‪" .‬קראק" – קוקאין מטוהר‪ ,‬הוא חומר שמעשנים‪ ,‬ומגיע למוח‬
‫מאוד מהר‪ ,‬ולכן הוא האפקטיבי ביותר מבחינת חיזוק‪ .‬במרשם המקורי של קוקה קולה היו קצת‬
‫עלי קוקה‪...‬פרויד היה חסיד של קוקאין עד שאחד מחבריו מת מזה‪.‬‬

‫אנשים שלוקחים קוקאין נהיים אופוריים‪ ,‬אקטיביים ודברנים‪ .‬הם מרגישים בעלי כוח וערנות‪ .‬הם‬
‫מתמכרים לסם והשגה שלו הופכת למשימה עיקרית עבורם‪ .‬חולדות לומדות מהר מאוד להזריק‬
‫לעצמן קוקאין על ידי לחיצה על דוושה‪ ,‬והן נרגשות ופעילות מאוד לאחר נטילת הסם‪ .‬אחרי יום‬
‫או יומיים הן תעסוקנה בפעילות סטריאוטיפית (‪ ,grooming‬וכד')‪ .‬אם חולדות וקופים מקבלים‬
‫גישה חופשית לדוושה שמזריקה להם קוקאין – הם ייקחו מנות כל כך גדולות עד מוות‪ .‬לחולדות‬
‫שלוקחות קוקאין סיכוי גבוה פי שלושה למות מחולדות שלוקחות הרואין‪.‬‬

‫אישה בהריון שלוקחת קוקאין יכולה לגרום לנזקים במוח‪ ,‬באברי המין‪ ,‬בצינורות השתן ועוד אצל‬
‫העובר‪ .‬הקוקאין עובר בקלות את השלייה‪ ,‬נכנס לתוך מערכת הדם של העובר‪ ,‬ומומר לחומר‬
‫‪ ,Norcocaine‬שנשאר ‪ 5-6‬ימים במעיים ועושה המון נזק‪.‬‬

‫אחד מהאפקטים של קוקאין ואמפתמין הוא התנהגות פסיכוטית‪ :‬הלוצינציות‪ ,‬דלוזיות‪ ,‬הפרעות‬
‫מצב רוח‪ ,‬ופעולות חוזרניות‪ .‬זה כל כך דומה לתופעות של סכיזופרניה פרנואידית עד שקשה‬
‫אפילו לקלינאי מומחה להבדיל‪ .‬העובדה שתופעות אלה נגרמות על ידי אגוניסטים של דופמין‬
‫ונעלמות כאשר חוסמים רצפטורים של דופמין‪ ,‬העלתה את ההשערה הדופמינרגית כמקור‬
‫לסכיזופרניה‪.‬‬

‫שימוש ארוך טווח גורם לעלייה בקצב הלב ולחץ הדם‪ ,‬בלבול קוגניטיבי ומגיעים ל‪,Crash-‬‬
‫התמוטטות שנמשכת כמה ימים והיא דיכאון קשה‪ ,‬ככל הנראה בשל ההתערבות במערכת‬
‫הסרוטונרגית‪ .‬תופעה זו נעלמת – לא נמשכת כל החיים‪.‬‬

‫‪67‬‬
 ‫שימוש ארוך טווח בסמים אלה יכול גם להביא לנזק מוחי – אצל אנשים שהשתמשו‬
‫במתאמפתמין‪ ,‬גם אחרי ‪ 3‬שנים שלא נגעו בסם – מספר הטרנספורטרים של דופמין ב‪caudate-‬‬
‫‪ nucleus‬וב‪( putamen-‬גרעינים ב‪ )basal ganglia-‬קטן בצורה משמעותית‪ .‬נראה שזה אומר‬
‫שיש פחות טרמינלים דופמינרגים באזור‪ .‬לאנשים אלה סיכוי גבוה לקבל פרקינסון מאוחר יותר‪.‬‬

‫המערכת המזולימבית הדופמינרגית חשובה לכל סוגי החיזוק (פרט לזה של הרצפטורים‬
‫האופיאטים)‪ .‬בגלל שקוקאין ואמפתמין אגוניסטים של דופמין‪ ,‬הם מפעילים את המערכת‬
‫ומחזקים התנהגות של לקיחת סמים‪ .‬רוב המחקר מתמקד בקוקאין כי הוא פופולרי יותר‪.‬‬

‫הזרקות של קוקאין ואמפתמין גורמות לעליה בריכוז הדופמין ב‪ .nucleus accumbens-‬נראה‬

‫שהוא הכרחי לחיזוק של נטילת קוקאין ואמפתמין‪ .‬כאשר מזריקים סמים שחוסמים רצפטורים של‬
‫דופמין ל‪ Nucleus accumbens-‬האפקט המחזק של קוקאין מאבד מעוצמתו‪ .‬הרס של הגרעין‬
‫הזה על ידי הזרקת ‪ HD-6‬מפריע לחיזוק של אמפתמין וקוקאין (חולדות שעברו נזק כזה הפסיקו‬
‫ללחוץ על דוושה שמספקת קוקאין‪ ,‬ולא הפסיקו ללחוץ על דוושה שמספקת מזון – מה שאומר‬
‫שהם לא איבדו את היכולת ללחוץ על הדוושה‪)...‬‬

‫גם הקלטות אלקטרוניות מצביעות על כך שנוירונים ב‪ nucleus accumbens-‬משתתפים‬

‫באפקטים המחזקים של קוקאין‪ .‬קבוצה אחת של נוירונים מגיבה מיד לפני הלחיצה על הדוושה‬
‫שמספקת קוקאין‪ ,‬שניה מיד לאחר שהקוקאין נכנס לוריד‪ ,‬ושלישית יורה בתדירות גוברת‬
‫באינטרוול בין תגובות‪ .‬יתכן שהראשונה גוררת את התגובה ההתנהגותית‪ ,‬השניה קשורה‬
‫באפקט החיזוק‪ ,‬והשלישית בתשוקה למנת סם נוספת‪.‬‬

‫הם מהחומרים הכי ממכרים שיש‪ ,‬ויש להם מעט תופעות נסיגה‪ ,‬בקוקאין יש תופעה שנקרית‬
‫‪ ,cocaine bugs‬מרגישים תולעים מתחת לעור‪.‬‬

‫שימוש ארוך טווח בקוקאין ואמפתמין לא גורם לסבילות‪ ,‬ואולי אפילו גורם לסנסיטיזציה‪ .‬אבל‬
‫למרות שאין אפקט נסיגה פיזי‪ ,‬הוא גורם לרגשות שליליים‪ ,‬כולל דיסאופוריה וירידה ביכולת‬
‫ליהנות‪ .‬כמו כן יש ירידה רצינית ברמת הדופמין ב‪ nucleus accumbens-‬בעת נסיגה‪ ,‬שנגרמת‬
‫על ידי ייצור מוגבר של ‪ ,dynorphin‬ה‪ Opioid-‬האנדוגני שמפעיל רצפטורי קפא‪ .‬הוא משמש‬
‫כבלם למערכת הדופמינרגית ב‪ :Nucleus accumbens-‬גירוי של רצפטורי ‪ D1‬של דופמין מעלה‬
‫את רמת ה‪ dynorphin-‬ומחסור ברצפטורי ‪ D1‬בשל פגיעה בגן שמייצר אותם מקטין את ייצור ה‪-‬‬
‫‪ .dynorphin‬רצפטורי קפא משמשים כהטרו‪-‬רצפטורים בטרמינלים דופמינרגים‪ ,‬שם הם גורמים‬
‫לאינהיביציה פרה‪-‬סינפטית‪ ,‬ולכן ל‪ dynorphin-‬יש אפקט אינהיביטורי על שחרור דופמין והופך‬
‫את האפקט של קוקאין‪ .‬המנגנון שהוצע הוא כזה – שימוש ארוך טווח בקוקאין גורם להגברת‬
‫רגישות של נוירונים שמייצרים ‪ dynorphin‬ב‪ .nucleus accumbens-‬ה‪ dynorphin-‬מפעיל‬
‫רצפטורי קפא על טרמינלים דופמינרגים‪ ,‬וכך מפחית את שחרור דופמין‪ .‬כאשר מספיקים לקחת‬
‫את הסם‪ ,‬ה‪ dynorphin-‬ממשיך לעבוד וכך הרמה הכללית של דופמין יורדת‪ ,‬וגורמת לתחושה‬
‫הלא נעימה שמלווה הפסקת שימוש בסם‪.‬‬

‫ניקוטין‬ ‫‪5.2.4‬‬
‫ניקוטין נראה מתוך לעומת הסמים האחרים שדיברנו עליהם‪ ,‬אבל הוא ממכר‪ ,‬וללא ספק גורם‬
‫ליותר מקרי מוות‪ .‬שילוב הטבק וחומרים אחרים בסיגריה הוא מסרטן‪ ,‬ומוביל לסרטן ריאות‪ ,‬פה‪,‬‬
‫גרון וושט‪ .‬האפקט הממכר שלו מאוד חזק ואנשים ממשיכים לעשן למרות שהם כבר נתונים‬
‫במצב קשה מאוד שנגרם בגלל הסיגריות‪ .‬לדוגמא – פרויד לא הצליח להפסיק לעשן אפילו אחרי‬
‫שכרתו לו את רוב הלסת בשל גידול‪ .‬בסופו של דבר הוא מת מסרטן‪.‬‬

‫‪68‬‬
 ‫למרות שיש חברות או בעלי אינטרסים אחרים שמנסים לשכנע שעישון זה מנהג ולא התמכרות‪,‬‬
‫ההתנהגות של מעשנים דומה יותר לשל מכורים‪ .‬מעטים מסוגלים לעשן מעט – הרוב או מעשנים‬
‫או לא‪ .‬אחוזים ניכרים (‪ )40-50‬מתוך אנשים שנפגעו כבר מתופעות הניקוטין ממשיכים לעשן –‬
‫אחרי ניתוח להסרת סרטן הריאה‪ ,‬הוושט ועוד‪( .‬יש כאן נתוני סקר על מעשנים – שום דבר‬
‫מפתיע במיוחד‪ .)...‬מעטים מצליחים להפסיק לתקופה של יותר מחצי שנה‪.‬‬

‫גם חיות מעבדה אוהבות לצרוך ניקוטין‪ :‬הוא מפעיל רצפטורים של אצטיל כולין‪ ,‬וכן מגביר את‬
‫פעילות הנוירונים הדופמינרגים במערכת המזולימבית שמכילה רצפטורים אלה‪ ,‬וגורמת לשחרור‬
‫דופמין ב‪.Nucleus accumbens-‬‬

‫הזרקה של אגוניסט של ניקוטין ישירות ל‪ ventral tegmental area-‬מחזקת ‪conditioned‬‬

‫‪ ,place preference‬ולהפך –הזרקה של אנטגוניסט לאזור זה גורמת לירידה של האפקטים‬
‫המחזקים של ניקוטין‪ .‬למרות שיש רצפטורים ניקוטיניים גם ב‪ nucleus accumbens-‬וגם ב‬
‫‪ ,VTA‬הזרקה של ניקוטין ל‪ nucleus accumbens-‬לא משפיעה על החיזוק או על שחרור‬
‫הדופמין באזור זה‪ .‬ז"א – נראה שאפקט החיזוק של ניקוטין מתרחש ב‪ ,VTA-‬על רצפטורים‬
‫ניקוטיניים שנמצאים על דנדריטים של נוירונים דופמינרגים מזולימבים‪.‬‬

‫מחקר אחר הראה שחלק מהאפקט המחזק של עישון טבק נובע מרצפטורים ניקוטיניים שנמצאים‬
‫מחוץ ל‪ :CNS-‬הם נתנו סם שחוסם רצפטורים אלה‪ ,‬אבל שאינו עובר את מחסום דם מוח‪ ,‬והוא‬
‫החליש את תחושות ההנאה של אנשים מהעשן כשהוא עובר בריאות‪.‬‬

‫הפסקת עישון אחרי הרבה זמן גורמת לנסיגה – חרדה‪ ,‬חוסר מנוחה‪ ,‬חוסר שינה ובעיות ריכוז‪.‬‬
‫גם כאן יש ירידה רצינית בכמות בדופמין ב‪ Nucleus accumbens-‬במהלך הנסיגה‪.‬‬

‫מכיוון שניקוטין מגרה את ה‪ ,tegmentostriatal dopaminergic system -‬עישון עלול לגרום‬

‫למכור לקוקאין או הרואין להתקשות עוד יותר בהפסקת שימוש בסם‪ .‬כאשר מכחידים תגובה של‬
‫לחיצה על דוושה על מנת לקבל קוקאין‪ ,‬הזרקה של חומר שמגרה נוירונים דופמינרגים יכול‬
‫להחזיר את התגובה‪ .‬אפקט דומה יכול לקרות עם ניקוטין‪ .‬מצאו גם שאנטגוניסט של ניקוטין‬
‫מפחית את התשוקה לקוקאין‪.‬‬

‫אלכוהול ו‪barbiturates-‬‬ ‫‪5.2.5‬‬

‫(שוב יש פירוט של כל הרעות החולות שאלכוהול מביא על החברה – תאונות‪ ,‬איבוד כושר‬
‫עבודה‪ ,‬אלימות ומה לא‪)...‬‬

‫נשים ששותות תוך כדי ההריון עלולות לגרום ל‪ – fetal alcohol syndrome-‬שכולל צורה בלתי‬
‫תקינה של הראש והמוח‪ ,‬וכן לפיגור שכלי‪.‬‬

‫אלכוהוליזם גורם גם לתסמונת קורסקוף – פגיעה בזיכרון כתוצאה ממחסור בויטמין ‪ ,B1‬נזק‬
‫לתאים שנמצאים באונות הטמפורליות באופן בלתי הפיך (ראו עוד בסעיף ‪ .)9.1‬באופן כללי‬
‫אלכוהול גורם לבעיה בקונסולידציה של זיכרונות בהיפוקמפוס ולכן אנחנו לא זוכרים מה קרה‬
‫כשהשתכרנו‪.‬‬

‫בנוסף – אלכוהול גורם לשתן‪ ,‬ולכן מייבש וכואב לנו הראש‪.‬‬

‫שימוש כרוני בלאכוהול גורם לבעיות בתפקוד הכבד‪ ,‬אשר משמש כמעבדת הרעלים של הגוף‬
‫ולכן הוא נפגע כי לשם מתנקז האלכוהול‪.‬‬

‫‪69‬‬
 ‫נראה כי אין ממש ‪ tolerance‬לאלכוהול‪ .‬להיפך – חושבים שיש ירידה בכמות האנזימים‬
‫שמפרקים אותו‪.‬‬

‫מה גורם סבילות לאלכוהול ? יש הבדלים בסבילות לאלכוהול (לנשים יש פחות מלגברים‪ ,‬ליפנים‬
‫יש פחות)‪ .‬תהליך הפירוק של אלכוהול מערב אנזים שנקרא ‪ ,A-adenyldroganse‬שמפרק את‬
‫האתאנול לחומצה אצטית‪ .‬רמת הפעילות של אנזים זה היא אחד הגורמים לסבילות‪ .‬ישנה‬
‫תרופה שמפחיתה את הפעילות של האנזים וכך כל שתייה מייד גורמת לאפקטים שליליים‪ .‬היא‬
‫שנויה במחלוקת‪.‬‬
‫הרגישות תלויה גם במשקל הגוף‪ ,‬אכילת משהו שמן לפני השתייה‪.‬‬

‫במינון נמוך – אלכוהול גורם לאופוריה מתונה ולהפחתת חרדה על ידי שחרור עכבות‪ .‬במינון‬
‫יותר גבוה הוא מדכא את מערכת העצבים וגורם לכאבי שרירים וראש (‪ .)0.03-0.05‬במינון עוד‬
‫יותר גבוה (‪ )0.05-0.1‬הוא גורם לחוסר קואורדינציה‪ .‬ב‪ 0.2-‬יש מצב של עד איבוד הכרה‪ ,‬וב‪-‬‬
‫‪ 0.4‬יש מוות‪ .‬אלכוהול לא גורם למוות תאים באופן ישיר‪ ,‬אלא במינון מאוד גבוה‪.‬‬

‫אצל חיות מעבדה אובדן החרדה מתבטא בכך שהחיות ימשיכו לעשות פעולה שגורמת לגירוי‬
‫אברסיבי‪ .‬זה מסביר מדוע אנשים עושים תחת השפעת אלכוהול הרבה דברים שלא היו עושים‬
‫בד"כ – האלכוהול מסיר את האינהיביציה החברתית ששולטת על ההתנהגות שלהם‪ .‬הסרת‬
‫האינהיביציה יכולה לעורר גם דיכאון ועצבנות שהיו תחת שליטה‪.‬‬

‫אלכוהול יוצר גם חיזוק חיובי וגם חיזוק שלילי‪ :‬החיזוק החיובי מתבטא באופוריה קלה‪ ,‬והחיזוק‬
‫השלילי מתבטא בהפחתת חרדה‪ .‬חיזוק שלילי זה אינו מספיק כדי להצדיק את ההתמכרות‬
‫לאלכוהול – סמים אחרים‪ ,‬כמו ‪( benzodiazepines‬מרגיעים‪ ,‬כמו ואליום) מפחיתים חרדה‬
‫בעוצמה גבוהה יותר מאשר אלכוהול‪ ,‬אבל פחות משתמשים בהם‪ .‬נראה שהשילוב של החיזוק‬
‫החיובי והשלילי הוא זה שהופך את האלכוהול לקוסם כל כך‪.‬‬

‫ניתן להפוך חיות מעבדה לתלויות באלכוהול‪ ,‬למרות שיש לו זמן השפעה ארוך וההתניה מסובכת‬
‫יותר‪ ,‬והטעם שלו מגעיל את רוב החיות‪ .‬מה שעושים – מערבבים את המשקה עם סכרין‪,‬‬
‫ונותנים להם לשתות בחופשיות‪ .‬החיות שותות‪ ,‬ולאחר זמן מה הופכות ל"שיכורות"‪ ,‬ואז יש חיזוק‬
‫לפעולת השתייה‪.‬‬

‫גם אלכוהול מגביר את הפעילות של נוירונים דופמינרגים של המערכת המזולימבית ומגביר את‬
‫שחרור הדופמין ב‪ .nucleus accumbens-‬שחרור הדופמין קשור בחיזוק שאלכוהול יוצר‪:‬‬
‫הזרקה של אנטגוניסט לדופמין ישירות ל‪ nucleus accumbens-‬מפחיתה את צריכת האלכוהול‪,‬‬
‫גם הזרקה של סם ל‪ VTA-‬שמפחית פעילות של נוירונים דופמינרגים שם גורם לאותו אפקט‪.‬‬

‫‪70‬‬
‫במינונים נמוכים עד בינוניים אלכוהול פועל בשני אתרים מרכזיים במערכת העצבים – אנטגוניסט‬
‫עקיף לרצפטורי ‪( NMDA‬מפריע לגלוטמט) ואגוניסט עקיף לרצפטורי ‪( GABA-a‬מעודד‬
‫‪ .)GABA‬במחקר שבו הפעילו את ה‪ - drug discrimination procedure-‬תהליך שבו‬
‫משתמשים אפקטים הפסיכולוגים של סם כגירוי מבחין על מנת ללמוד משהו על אופי האפקטים‬
‫האלה‪ ,‬גילו כי אנטגוניסטים ל‪ NMDA‬ואגוניסטים ל‪ GABA-‬מחקים את השפעת האלכוהול‪.‬‬
‫בתהליך נותנים לחיה סם‪ ,‬ומלמדים אותה ללחוץ על דוושה אחת מתוך שתיים כדי לקבל מזון‪.‬‬
‫למחרת היא מקבלת פלסבו‪ ,‬ומלמדים אותה ללחוץ על הדוושה השניה כדי לקבל מזון‪ .‬מאותו‬
‫רגע בכל יום נותנים לה אחת מהזריקות והיא מקבלת אוכל רק אם היא לוחצת על הדוושה‬
‫הנכונה‪ .‬החיה לומדת להשתמש באפקטים של הסם ככלי אבחוני – מתי ללחוץ על איזה דוושה‬
‫כדי לקבל אוכל‪ .‬ביום של המבחן נותנים לחיה סם אחר – אם היא מגיבה כמו שהיא מגיבה לסם‬
‫המקורי – ניתן להסיק שהאפקטים שלו דומים‪ .‬אם לא – ניתן להסיק שהאפקטים שלו שונים‪.‬‬
‫בניסוי הספציפי הזה – לימדו חולדות להבחין בין אלכוהול לתמיסת מלח‪ ,‬ואחר כך הזריקו להם‬
‫חומרים שונים‪ .‬החולדות לחצו על הדוושה של אלכוהול כל פעם שקיבלו סמים שהגבירו פעולה‬
‫של ‪( GABA‬כמו ‪ barbiturates‬ו‪ )benzodiazepines-‬או שהפריעו לגלוטמט ברצפטורי‬
‫‪.NMDA‬‬

‫אלכוהול משמש כאנטגוניסט ברצפטורי ‪ :NMDA‬חומרים שהם אנטגוניסטים ל‪ ,NMDA-‬בדומה‬

‫לאלכוהול‪ ,‬גורמים לאפקטים מרגיעים‪ ,‬היפנוטיים‪ ,‬ומפחיתי חרדה‪ .‬כמו כן הן גורמים לשחרור של‬
‫דופמין ב‪ .nucleus accumbens-‬בפרק ‪ 14‬ראינו שרצפטורי ‪ NMDA‬מעורי\בים ב‪long term-‬‬
‫‪ ,potentiation‬תופעה חשובה שמאפשרת למידה‪ .‬לכן אלכוהול גורם להפרעה ב‪long term-‬‬
‫‪ potentiation‬ומפריע לרצפטורים המרחביים של תאי מיקום בהיפוקמפוס‪ .‬נראה שאפקט זה‬
‫אחראי בחלק לאפקטים המזיקים של אלכוהול על זיכרון ופונקציות קוגניטיביות אחרות‪.‬‬

‫נסיגה משימוש אורך טווח באלכוהול גורמת לירידה בפעילות הנוירונים במערכת המזולימבית‬
‫ומפחיתה שחרור של דופמין (כמו סמים אחרים שהזכרנו)‪ .‬אם נותנים אנטגוניסט ל‪NMDA-‬‬
‫ההפרשה של דופמין חוזרת לעצמה‪ .‬ראיה זו מציעה את רצף האירועים הבא‪:‬‬
‫שימוש באלכוהול מדכא את רצפטורי ‪ .NMDA‬לאורך זמן‪ ,‬דיכוי זה גורם ל‪– Up regulation-‬‬
‫הפעלת יתר של רגישות הרצפטורים בתור פיצוי‪ .‬כאשר מפסיקים לקחת אלכוהול בבת אחת‪,‬‬
‫עדיין יש פעילות יתר של ‪ ,NMDA‬אשר חוסמת את פעילות ה‪ ,VTA-‬ואת שחרור הדופמין ב‪-‬‬
‫‪.nucleus accumbens‬‬

‫נסיגה מאלכוהול או מ‪ barbiturates-‬יכולה לגרום למוות – עוויתות שנגרמות בנסיגה נחשבות‬

‫אירוע קליני שדורש אשפוז‪ ,‬וטיפול ב‪ .benzodiazepines-‬נראה שהפעלה של רצפטורי ‪NMDA‬‬
‫גורמת לעוויתות אלה‪ .‬כמו בני אדם – עכברים מפתחים התקפים כאלה אם הם צורכים כמויות‬
‫גדולות של אלכוהול ואז לא נותנים להם יותר אלכוהול‪ .‬הרבו עכברים מסוג שהיה מאוד רגיש‬
‫לאפקט הנסיגה – וחשפו אותם לתנאים אלה יחד עם עכברים רגילים‪ .‬אלה שנטו לרגישות פיתחו‬
‫יותר התקפים ועוויתות‪ .‬יש לציין שהעכברים שרגישים יותר לא שותים יותר או פחות‪ ,‬מה שמעיד‬
‫על כך שהמעגלים העצביים שקשורים לרגישות להתקפים לא שונים מאלה שאחראים להעדפה‬
‫של אלכוהול‪ .‬לעכברים הרגישים יש יותר רצפטורים של ‪ NMDA‬בהיפוקמפוס‪ .‬ניתן למנוע‬
‫התקפים אלה על ידי מתן אנטגוניסט ל‪.NMDA-‬‬

‫אלכוהול נקשר גם לאחד מאתרי הקישור הרבים של רצפטורי ‪ ,GABAa‬ומגביר את האפקטיביות‬

‫של ‪ GABA‬בפתיחת תעלת הכלור ויצירת ‪ .IPSP‬במדידות ראו שנוכחות של אלכוהול מגבירה‬
‫את התגובה הפוסט‪-‬סינפטית שנוצרת על ידי ‪ GABA‬ברצפטורי ‪ .GABAa‬האפקט מפחית‬
‫החרדה של ‪ benzodiazepines‬נגרם על ידי הפעולה שלהם כאגוניסטים עקיפים לרצפטורי‬
‫‪ ,GABAa‬ולכן נראה שגם אלכוהול פועל באותה צורה‪.‬‬

‫‪71‬‬
 ‫גם האפקט המרגיע של אלכוהול כנראה נובע מפעולה על ‪ ,GABAa‬יש סם (‪)Ro15-4513‬‬
‫שחוסם את השפעות האלכוהול (שיכרות) על ידי חסימת אתר הקישור לאלכוהול על רצפטור זה‪.‬‬
‫סם זה לא יגיע לשוק בקרוב – אם בכלל – מינונים גבוהים של אלכוהול גורמים לאפקטים‬
‫מסוכנים על הגוף – כולל חוסר יציבות של ממברנות תאים‪ .‬אם אנשים יצרכו אלכוהול ואתה סם‬
‫הזה הם עלולים לצרוך כמויות גדולות כל כך של אלכוהול עד מוות‪ ,‬ללא הרגשת שיכרות‪.‬‬

‫ל‪ barbiturates-‬יש אפקט מאוד דומה לשל אלכוהול‪ .‬גם הם פועלים כאגוניסטים ישירים של‬
‫‪ ,GABAa‬אבל אתר הקישור שלהם הוא שונה – האנטגוניסט של אלכוהול לא פועל עליהם‪.‬‬
‫האפקטים שלהם מצטרפים לשל אלכוהול – אם אדם לוקח אלכוהול ו‪ barbiturates-‬בכמות‬
‫קטנה‪ ,‬אבל יחד‪ ,‬התוצאות יכולות להיות קטלניות‪.‬‬

‫חלק מהחיזוק של אלכוהול הוא על ידי הפעלה של שחרור ‪ opioids‬אנדוגנים (במנגנון החיזוק‬
‫שדברנו עליו‪ ,‬שמתווך על ידיהם)‪ .‬לכן ‪ Naloxone‬או ‪ ,naltrexone‬שחוסמים רצפטורים‬
‫אופיאטים‪ ,‬יכולים לחסום אפקט חיזוק של אלכוהול‪ .‬לכן הם משמשים בגמילה מאלכוהול‪.‬‬

‫קנביס‬ ‫‪5.2.6‬‬
‫סם פופולרי נוסף – ‪ ,THC‬הרכיב הפעיל במריחואנה‪ .‬גורם להמרצה‪ ,‬אופוריה‪ ,‬שלווה ושינה‬
‫שקטה‪ .‬יש שינויים תפיסתיים‪ ,‬וכן שינויים בתפיסה החברתית – רואים יותר בחיוב‪ .‬בערך ‪16%‬‬
‫מדווחים על חרדה‪ ,‬עייפות ובלבול‪ ,‬ולשליש יש מדי פעם עוויתות‪ ,‬הזיות ופאניקה‪ .‬הליגנד‬
‫האנדוגני לרצפטורים של ‪ THC‬הוא ‪ ,anademide‬שהוא ליפיד‪ .‬עדיין לא ברור מה הוא משרת‬
‫ובאיזה מצבים הוא משוחרר‪ .‬גילו שבשוקולד יש שלושה כימיקלים דומים לו – עדיין לא ברור אם‬
‫זה חלק מהקסם של שוקולד‪.‬‬

‫גם ל‪ THC-‬יש השפעה על נוירונים דופמינרגים – הגברת שחרור דופמין ב‪nucleus-‬‬

‫‪ .accumbens‬הזרקה של החומר ל‪ VTA-‬לא גרמה לעליה ברמת הדופמין‪ ,‬אבל הזרקה ישירות‬
‫ל‪ nucleus accumbens-‬כן – ולכן נראה ש‪ THC-‬פועל ישירות באזור זה‪ ,‬אולי על ידי פעולה על‬
‫טרמינלים של נוירונים דופמינרגים‪ ,‬אל הטרו‪-‬רצפטורים פרה‪-‬סינפטים‪.‬‬

‫בהיפוקמפוס יש הרבה רצפטורים של ‪ .THC‬מריחואנה ידועה בכך שהיא משפיעה על זיכרון של‬
‫אנשים – היא פוגעת ביכולת שלהם לעקוב אחרי נושא של שיחה – אם מסיחים את דעתם לרגע‪,‬‬
‫הם מאבדים את הקשר‪ .‬כנראה שיש קשר לכך ולפעולה של קנביס על ההיפוקמפוס‪ ,‬שכה חשוב‬
‫לזיכרון‪ .‬אין כרגע בסיס למחשבה שיש פגיעה ארוכת טווח בזיכרון‪.‬‬

‫אין התמכרות‪ ,‬אין סינדרום גמילה‪.‬‬

‫בנוסף – יש אפקטים מוטוריים‪ ,‬שנמשכים לפחות יממה‪ ,‬למרות שהאדם לא בהכרח מודע להם‪.‬‬

‫ההשפעות ארוכות הטווח של שימוש כרוני במריחואנה כוללות ברונכיטיס‪ ,‬עליה בסיכון לסרטן‬
‫ריאות‪ ,‬חוסר שליטה בשימוש בסם‪ ,‬ופגיעות קלות בקשב ובזיכרון שיכולות להעלם אחרי הפסקת‬
‫שימוש‪.‬‬

‫ההבדלים הקוגניטיביים בין משתמשים ללא משתמשים קטנים‪ ,‬אבל קיימים‪ .‬מטלה של ביצוע‬
‫שתי פעולות בבת אחת הייתה קשה במיוחד למשתמשי קנביס‪ ,‬לאחר שימוש של ‪ 25‬שנים‪.‬‬

‫‪72‬‬
 ‫‪5.3‬תורשה ושימוש בסמים‬
‫לא כל האנשים הופכים מכורים‪ ,‬כולל אנשים שצורכים ניקוטין‪ ,‬אלכוהול ואפילו קוקאין והרואין‪ .‬יש‬
‫כמובן השפעה סביבתית וסוציו‪-‬אקונומית על הסיכוי שלך להיות מכור‪ ,‬אבל גם באותה סביבה‬
‫בדיוק נמצא אנשים שמתמכרים ואנשים שלא‪ .‬חלק מההבדל נובע מסיבות גנטיות‪.‬‬

‫מחקר תורשתיות בבני אדם‬ ‫‪5.3.1‬‬

‫רוב המחקר שעוסק בהשפעה התורשתית על התמכרות עוסקים באלכוהול – גם כי לבעיות‬
‫שהוא גורם יש חשיבות חברתית‪ ,‬אבל בעיקר בגלל שכמעט כולם משתמשים בו‪ .‬זה לא נכון לגבי‬
‫סמים אחרים‪ ,‬בעיקר בגלל שהוא חוקי וזמין‪.‬‬

‫יש חוקרים שבדקו גנטיקה שמשפיעה על סמים אחרים‪ ,‬כמו קוקאין‪ ,‬ניקוטין ומריחואנה‪ .‬באופן‬
‫כללי מחקרים מצאו שתורשתיות של עישון חזקה כמו של אלכוהוליזם‪ .‬עישון קשור למאפיינים‬
‫אישיים כמו נוירוזות‪ ,‬ניכור חזרתי‪ ,‬אימפולסיביות‪ ,‬חיפוש ריגושים‪ ,‬מצפוניות נמוכה‪ ,‬מצב‬
‫סוציו‪-‬אקונומי נמוך‪ ,‬והישגיות נמוכה‪ .‬מחקר תאומים גילה שלאלכוהוליזם ותלות בניקוטין יש‬
‫פקטורים גנטיים משותפים‪ ,‬שמסבירים מדוע אלכוהוליסטים הם גם מעשנים‪ .‬מחקר שהשווה‬
‫אחים מציע שיש גם גורמים גנטיים משותפים וגם ספציפיים בהתמכרות לאלכוהול‪ ,‬קוקאין‪,‬‬
‫ניקוטין ומריחואנה‪ .‬ז"א – יש תכונה שמגבירה את הסיכוי להתמכר באופן כללי‪ ,‬ויש תכונות‬
‫ספציפיות שמגבירות סיכוי להתמכר לסם מסוים‪.‬‬

‫ראיות‬ ‫‪5.3.1.1‬‬
‫צריכת אלכוהול אינה מחולקת באופן שווה על האוכלוסייה – בארה"ב ‪ 10%‬שותים ‪50%‬‬
‫מהאלכוהול‪ .‬המחקרים הטובים ביותר הם מחקרי תאומים ואימוץ‪ .‬במחקרי אימוץ אפשר לבדוק‬
‫גם תורשתיות וגם סביבה‪ :‬נניח לבדוק מה העובדה שיש לך אבא מאמץ אלכוהוליסט‪ ,‬אבא‬
‫ביולוגי אלכוהוליסט‪ ,‬או שניהם‪ ,‬משפיעה על סיכוייך להיות אלכוהוליסט‪ .‬במחקרים אלה מצאו‬
‫שלתורשתיות יש השפעה הרבה יותר גדולה מלסביבה‪.‬‬

‫רוב החוקרים מפרידים בין שני סוגים של אלכוהוליזם‪ :‬סוג אחד הוא כאלה שלא מסוגלים להימנע‬
‫משתייה ושותים כל הזמן (שתיינים קבועים)‪ ,‬וסוג אחר שמסוגלים לא לשתות תקופות ארוכות‪,‬‬
‫אבל לא שולטים על עצמם ברגע שהם מתחילים (מתהוללים)‪ .‬טבלת השוואה‪:‬‬

‫מתהוללים‬ ‫שתיינים קבועים‬ ‫תכונה‬

‫אחרי ‪25‬‬ ‫לפני ‪25‬‬ ‫גיל התחלת שתייה‬

‫לא נפוץ‬ ‫נפוץ‬ ‫חוסר יכולת להימנע משתייה‬

‫לא נפוץ‬ ‫נפוץ‬ ‫"מכות" ומאסרים כשהם‬

‫שותים‬

‫נפוץ‬ ‫לא נפוץ‬ ‫תלות פסיכולוגית‬

‫נפוץ‬ ‫לא נפוץ‬ ‫אשמה על שימוש באלכוהול‬

‫נמוך‬ ‫גבוה‬ ‫חיפוש חדשנות‬

‫‪73‬‬
 ‫גבוהה‬ ‫נמוכה‬ ‫הימנעות מנזקים‬

‫גבוהה‬ ‫נמוכה‬ ‫תלות בגמול‬

‫תלות רגשית‪ ,‬נוקשות‪,‬‬ ‫אישיות אנטי‪-‬חברתית‪,‬‬ ‫תכונות מקושרות‬

‫שכוללת אימפולסיביות‪ ,‬חוסר פרפקציוניזם‪ ,‬מופנמות‪,‬‬
‫ורגשות אשמה‪.‬‬ ‫חרטה‪ ,‬שקרים‪ ,‬ריבים וכד'‪.‬‬

‫שתיינות קבועה מושפעת באופן חזק מתורשתיות‪ .‬במחקר אימוץ אנשים שאבא שלהם היה‬
‫שתיין קבוע נטו פי ‪ 7‬יותר להיות שתיינים קבועים בעצמם‪ .‬לסביבה המשפחתית לא יה אפקט‪.‬‬
‫נשים שהיו בנות לשתיינים קבועים לא פיתחו לרוב שתיינות‪ ,‬אלא תופעה בשם ‪somatization‬‬
‫‪ – disorder‬תלונות כרוניות על כאבים ללא כל מקור גופני‪ .‬עדיין לא ברור בדיוק מה הקשר‬
‫כאן…‬

‫שתיינות מהסוג השני‪ ,‬של המתהוללים‪ ,‬מושפעת גם מסביבה וגם מתורשה‪ .‬האפקט של אב‬
‫ביולוגי שהיה מתהולל‪ ,‬לא היה גדול אלא אם נחשפו גם בסביבה המשפחתית המאמצת לתופעה‬
‫זו‪.‬‬

‫מנגנונים אפשריים‬ ‫‪5.3.1.2‬‬

‫כשמוצאים אפקט תורשתי‪ ,‬צריך לחפש את ההבדלים הביולוגיים שמבטאים את הגנים השונים‪.‬‬
‫נטייה לאלכוהוליזם יכולה להיות קשורה למטבוליזם של אלכוהול‪ ,‬או לשינויים במנה המוח‪ .‬רוב‬
‫החוקרים מאמינים שהסיבה האחרונה יותר הגיונית‪ .‬חוקרים הצביעו על כך שאנשים עם נטיות‬
‫אנטי‪-‬חברתיות‪ ,‬שכוללים את השתיינים הקבועים‪ ,‬מראים נטייה חזקה לחפש ריגושים‪ .‬הם‬
‫מבולגנים‪ ,‬קל להסיח את דעתם‪ ,‬לחלקם היסטוריה של היפראקטיביות בתור ילדים‪ ,‬וחסרי‬
‫מעצורים בהתנהגות שלהם‪ .‬הם לא מפחדים מסכנה או שיפוט חברתי ומשתעממים בקלות‪.‬‬
‫לעומתם – שתיינים מתהוללים נוטים להיות חדים‪ ,‬תלויים רגשית‪ ,‬רגשניים‪ ,‬רגישים לרמזים‬
‫חברתיים‪ ,‬זהירים‪ ,‬נוקשים‪ ,‬פוחדים משינויים ושמים לב לפרטים‪ .‬בדיקת ‪ EEG‬שלהם מראות‬
‫מעט מאוד פעילות של גלי אלפא – שמאפיינים מצב רגוע‪ .‬כאשר הם שותים הם חווים הקלה‪.‬‬
‫ייתכן שהבדלי אישיות אלה נובעים מהבדלים ברגישות של מנגנונים עצביים שקשורים בחיזוק‪,‬‬
‫אקספלורציה‪ ,‬ועונש‪.‬‬

‫נראה שהשתיינים הקבועים מחפשים את האפקט האקסיטטורי של אלכוהול – הם לא רגישים‬

‫לעונשים ולחוסר הסכמה חברתית‪ ,‬ייתכן שיש להם מערכת חיזוקים חלשה‪ ,‬ולכן הם מחפשים‬
‫ריגושים ברמות גבוהות כדי להפיק הנאה‪ .‬במחקר שבדק תאומים מצאו שגברים (אבל לא נשים)‬
‫עם רגישות יותר גבוהה להתפתחות אלכוהוליזם‪ ,‬היו רגישים פחות לאפקטים שלו‪.‬‬

‫ה"מתהוללים" סובלים כנראה ממערכת ענישה משוכללת מדי‪ .‬הם נמנעים משתייה בגלל‬
‫האשמה‪ ,‬אבל כשהם מתחילים והאפקט המרגיע עובד‪ ,‬הם לא יכולים להפסיק‪ ,‬כי האלכוהול‬
‫מונע את הענישה העצמית‪.‬‬

‫‪74‬‬
 ‫חוקרים מתמקדים לאחרונה באפשרות שנטייה להתמכרות מערבת הבדלים במערכות‬
‫דופמינרגיות‪ .‬ישנו דיווח על כך שאלכוהוליזם חמור קשור להופעת האלל ‪ A1‬בגן ששולט על ייצור‬
‫רצפטורי ‪ ,D1‬שנמצא בכרומוזום ‪ .11‬הרעיון שנטייה להתמכרות קשורה בהבדל גנטי ברצפטורים‬
‫שקשורים בחיזוק הוא מעניין והתקבל בברכה בקהילת המחקר‪ ,‬אבל עדיין לא הצליחו לשחזר את‬
‫הממצאים האלה‪ .‬מחקר משפחתי גדול קבע שאין קשר בין אלכוהוליזם לגן של רצפטורי ‪.D2‬‬

‫מודלים בבעלי חיים של שימוש בסמים‬ ‫‪5.3.2‬‬

‫צורה אחרת לחקור את הפיזיולוגיה של התמכרות היא דרך מודלים בבע"ח‪ .‬הצליחו לבודד זן של‬
‫חולדות שאוהבות אלכוהול‪ ,‬לעומת זן שנמנע לאלכוהול‪ .‬יש הבדים התנהגותיים ופיזיולוגיים‬
‫מעניינים בין שתי הקבוצות‪ :‬כשהם מקבלים מנות קטנות של אלכוהול‪ ,‬החולדות שאוהבות‬
‫אלכוהול מראות יותר אקטיבציה התנהגותית‪ .‬הן יותר עמידות בפני האפקטים האברסיבים של‬
‫מנות גדולות וכן יש להן פחות סרוטונין ודופמין במוח‪ .‬יש הצעה שהמערכת המזולימבית‬
‫הדופמינרגית אצלן יותר רגישה לאלכוהול‪ ,‬אבל אין הוכחות לכך‪ .‬חולדות אלה גם יותר נהנתניות‬
‫– הן שותות יותר נוזל סוכרי טעים ופחות מנוזל אברסיבי מאשר חולדות רגילות‪.‬‬

‫כמה מחקרים מצאו רמות נמוכות של דופמין ב‪ Nucleus accumbens-‬של החולדות שאוהבות‬
‫אלכוהול‪ .‬מצאו פחות נוירונים דופמינרגים שמעצבבים מה‪.VTA-‬‬

‫מחקר שבדק צאצאים מעורבים מצא שלשתיינים היותר כבדים הייתה רמה נמוכה יותר של‬
‫דופמין ב‪ .nucleus accumbens-‬דבר זה קשור בחוסר נהנתנות ודיסאופוריה‪ ,‬וייתכן שחלק‬
‫מהאלכוהוליזם הוא תוצאה של חוסר רגישות לחיזוק‪ .‬אולי השתייה המוגברת מפצה על חוסר‬
‫רגישות זה‪.‬‬

‫מכיוון שגילו שסמים שחוסמים רצפטורים אופיאטים עוזרים נגד התמכרות לאלכוהול‪ ,‬בדקו גם‬
‫את ההשערה שיש מקור גנטי להבדלים בין רמת שחרור של ‪ opioids‬בגוף‪ ,‬שמשפיעים על‬
‫הנטייה להיות אלכוהוליסטים‪ .‬מצאו שמתן אלכוהול לחולדות שאוהבות אלכוהול (ולא לאלה שלא)‬
‫גורם לעליה בייצור חלבון קדם ל‪opioids-‬ב‪ .nucleus accumbens-‬מתן תרכובת שמפריעה‬
‫לייצור רצפטורי מיו ישירות ל‪ nucleus accumbens-‬מפחיתה צריכת אלכוהול אצל החולדות‬
‫שאוהבות אלכוהול‪ .‬תרכובת שמפריעה לייצור רצפטורים מסוג ‪ D2‬של דופמין גרמה לירידה עוד‬
‫יותר גדולה‪.‬‬

‫יש גם מחקרים שלא עשו על חולדות – מחקר על קופים שרמת ה‪ ,HIAA-5‬שהוא מטבוליט של‬
‫סרוטונין (‪ )HT-5‬בנוזל המוח היא קבועה לאורך החיים‪ ,‬ז"א כנראה תחת שליטה של פקטור‬
‫גנטי‪ .‬רמת חומר זה מהווה מדד לפעילות של נוירונים סרוטונרגים‪ .‬הקופים עם הרמות הנמוכות‬
‫יותר של ‪ HIAA-5‬נטו לצרוך יתר אלכוהול‪ .‬גם קופים שלא היו בקשר עם אימא שלהם בינקות‬
‫נטו לשתות יותר‪.‬‬

‫‪5.4‬טיפול בהתמכרות‬
‫יש הרבה סיבות לערוך מחקר על פיזיולוגיה של התמכרות לסמים‪ ,‬אבל תמיד יש תקווה‬
‫שהמחקר יסייע למנוע תופעה זו בבני אדם‪.‬‬

‫‪75‬‬
 ‫הטיפול הנפוץ ביותר בהתמכרות לאופיאטים הוא מתאדון – אופיאט בעל עוצמה‪ ,‬שהמכורים‬
‫נוטלים בצורת נוזל בנוכחות המטפל‪ .‬הסם לא מעורר תחושה של ‪ high‬בגלל האיטיות של פעולת‬
‫הסם כששותים אותו‪ ,‬והוא חוסם את הרצפטורים האופיאטים לזמן רב‪ .‬לכן זריקה של הרואין‬
‫נותנת אפקט מאוד קטן (פרט למינונים גבוהים מאוד)‪.‬‬

‫‪ Naloxone‬ו‪ naltrexone-‬הם אנטגוניסטים של אופיאטים ולכן בחדרי מיון יש תמיד אחד‬

‫מהחומרים האלה לטיפול באנשים שנטלו מנת יתר‪ .‬מנת יתר יכולה לגרום לליקוי נשימתי ולמוות‪.‬‬
‫האפקט של נלוקסון הוא מיידי‪ ,‬ויש חדירות עצומה למוח‪ .‬למרות שאנטגוניסט יחסום את האפקט‬
‫– הוא יגביר את התשוקה לסם (וזה כמובן לא רצוי)‪.‬‬

‫אפקט החיזוק של קוקאין ואמפתמין תלוי ברמות גבוהות של דופמין‪ .‬מובן שאנטגוניסט של‬
‫דופמין ימנע את החיזוק‪ ,‬אבל הוא גורם לדיסאופוריה וחוסר הנאה‪ ,‬ולכן אנשים לא יכולים לסבול‬
‫את הטיפול בהם‪ .‬גם סם שמדרבן את רצפטורי דופמין יכול לקחת את מקום הקוקאין‬
‫והאמפתמין‪ ,‬אבל הוא יהיה ממכר באותה מידה ומזיק באותה מידה‪.‬‬

‫ציינו כבר שרגישות מוגברת של רצפטורי ‪ D3‬גורמת לתשוקה לקוקאין‪ .‬אגוניסט חלקי לרצפטורים‬
‫אלה מפסיק את התשוקה לסם אצל חולדות‪ ,‬ולכן מקווים שאינטראקציה עם רצפטורים אלה‬
‫מתישהו תוביל לטיפול גמילה אפקטיבי‪.‬‬

‫גישה מעניינת – קישור של קוקאין לחלבון אחר כך שמערכת החיסון תפתח נוגדנים לקוקאין‪.‬‬
‫חולדות שעברו "חיסון" כזה פחות מושפעות מקוקאין ורמות הקוקאין במוח שלהם אחרי הזרקת‬
‫הסם היו נמוכות‪ .‬ייתכן שניתן יהיה מתישהו לחסן מכורים בצורה כזו שהזרקה של קוקאין לא‬
‫תגרום לחיזוק‪ .‬טיפול תיאורטי זה אפקטיבי ביותר כי הוא פועל רק על מנגנוני החיזוק שקשורים‬
‫בקוקאין ולא בשאר‪ ,‬כך שיוכלו להמשיך ליהנות מהחיים‪.‬‬

‫חוקר אחר גילה שאגוניסט של )‪ GABA, gamma vinyl GABA (GVG‬מפחית את רמת‬
‫הדופמין שמשוחררת ב‪ nucleus accumbens-‬אחרי נטילת קוקאין‪ ,‬ולכן יפחית את רמת‬
‫החיזוק שהקוקאין מספק‪ .‬כאשר נתנו ‪ GVG‬לבבונים‪ ,‬החיות לא פיתחו ‪conditioned place‬‬
‫‪ preference‬לקוקאין‪ GVG .‬אינו ממכר‪ ,‬והוא בשימוש בטיפול של הפרעות של התקפים בילדים‬
‫ומבוגרים‪ ,‬כך שנראה שהוא די בטוח לשימוש‪ .‬נראה שחומר זה מפחית גם את ההשפעות‬
‫המחזקות של ניקוטין‪.‬‬

‫טיפול דומה למתאדון‪ ,‬אבל עבור ניקוטין‪ ,‬קיים בצורת מסטיק או מדבקות ניקוטין‪ .‬השיטה הזו‬
‫מחזיקה רמה גבוהה של ניקוטין שמקטינה את הצורך בעישון‪ ,‬ואז אפשר באופן הדרגתי גם‬
‫להקטין את המינון על המדבקות ולגמול מניקוטין‪ .‬טיפול זה אפקטיבי ביותר כאשר הוא חלק‬
‫מתוכנית גמילה‪.‬‬

‫אגוניסטים של סרוטונין‪ ,‬שמשמשים לטיפול בהפרעות חרדה (פאניקה ו‪ )OCD-‬שימושיים גם לי\‬

‫טיפול באלכוהוליזם‪ .‬חומרים שחוסמים ‪ reuptake‬של סרוטונין סייעו לאלכוהוליסטים להימנע‬
‫משתייה‪ .‬נראה שזה קורה בשל הפחתת החיזוק של אלכוהול‪.‬‬

‫‪76‬‬
 ‫כפי שהזכרנו‪ ,‬אנטגוניסטים של אופיאטים מפחיתים את האפקט המחזק של אלכוהול‪ ,‬מה‬
‫שמצביע על כך אפקט זה מושג בחלקו לפחות על ידי הפעלה של רצפטורים אופיאטים במוח‪.‬‬
‫בניסוי שלקחו בו ‪ 16‬אנשים בגיל קולג' שאינם אלכוהוליסטים‪ ,‬ארגנו שתי פגישות חברתיות של‬
‫שתייה בבאר‪ ,‬בהפרש של שבועיים‪ .‬כמה ימים לפני הפגישה הנבדקים בלעו גלולה עם‬
‫‪ naltrexone‬או עם פלסבו‪ ,‬והתוצאות הראו ש‪ naltrexone‬מגדיל את הזמן עד ללגימה‬
‫הראשונה‪ ,‬עד למשקה השני‪ ,‬ושרמת האלכוהול בסוף המפגש הייתה נמוכה יותר‪ .‬אנשים‬
‫שקיבלו ‪ naltrexone‬לא נהנו מהטעם של המשקאות‪ ,‬וחלקם אף החליפו משקאות אחרי השלוק‬
‫הראשון‪.‬‬

‫לכן טיפול ב‪ naltrexone-‬הוא עזר טוב לגמילה מאלכוהוליזם‪ .‬ויש לזה גם הוכחות בשטח –‬
‫‪ naltrexone‬מפחית את התשוקה לאלכוהול ומעלה את מספר האנשים שמצליחים להימנע‬
‫משתייה‪ .‬ייתכן שהוא גם מפחית תשוקה לסיגריות‪ .‬לפעמים עושים טיפול זה בהרדמה‪ .‬זה לא‬
‫נפוץ אבל זה יעיל‪.‬‬

‫יש חומר נוסף שנראה מבטיח לגמילה מאלכוהול – ‪ ,Acamprosate‬סם שנמצא בשימוש‬
‫באירופה למניעת התקפים (‪ )seizures‬נבחן לגבי האפקטיביות שלו למנוע התקפים שנגרמים‬
‫מהפסקת שימוש באלכוהול – והיה לו אפקט לא צפוי – אנשים שהשתמשו בו נטו פחות לחזור‬
‫לשתות‪ .‬לא ברור בדיוק מה המנגנון שהוא עובד עליו‪ ,‬אבל נראה שזה קשור לרצפטור ה‪-‬‬
‫‪.NMDA‬‬

‫(בסוף הפרק יש פניה אישית מרגשת של הכותב – הוא אומר שרוב זמן הכתיבה הוא חש בודד‪,‬‬
‫והא דמיין את עצמו מדבר לקהל שמתעניין בפיזיולוגיה של ההתנהגות‪ .‬אם אתם רוצים שהקשר‬
‫יתממש – אתם מזומנים לכתוב לו – הכתובת בסוף ההקדמה של הספר…)‬

‫‪77‬‬
 ‫‪ 6‬פרק ‪Stress Disorders - 18‬‬
‫‪ -stress‬התגובה הפיזיולוגית למצבים מאיימים‪ .‬התגובה הפיזיולוגית מתאימה ללחימה או‬
‫בריחה‪.‬‬

‫גורם הלחץ – ‪ – stressor‬יכול להיות חיצוני או פנימי‪ .‬ניתן לאפיין את גורמי הלחץ בכל מיני‬
‫קטגוריות ‪ -‬עוצמה‪ ,‬כרוניות לעומת אקוטיות‪ ,‬מידת השליטה עליו‪ ,‬מידת הניבוי של הגורם (‬
‫‪.)severity, chronisity, controllability, predictability‬‬

‫אישיות של חווה הלחץ – משפיעה על צורת ההתמודדות עם הלחץ‪ ,‬יש השפעה של היסטורית‬
‫התמודדות ושל גורמי תמיכה חיצוניים‪.‬גרום מתווך חשוב בין גורם הלחץ לתגובת הלחץ‪.‬‬

‫תגובת הלחץ – תגובות מגוונות מבחינה פסיכולוגית ופיזיולוגית‪.‬‬

‫‪6.1‬פיזיולוגיה של תגובת לחץ‬

‫המערכת האנדוקרינית והאוטונומית מגיבות בצורה קטבולית ‪ -‬כך שהן מנתבות את אנרגיית‬
‫הגוף‪.‬‬

‫‪HPA axis‬‬ ‫‪6.1.1‬‬

‫ברוב מצבי הלחץ יש הפעלה של ה‪ :HPA axis – hypothalamus, pituitary, adrenal -‬בלוטת‬
‫האדרנל מפרישה קורטיזול‪ ,‬שיש לו השפעה רבה על המטבוליזם של גלוקוז‪ .‬הוא גם עוזר לפרק‬
‫חלבונים ולהפוך אותם לגלוקוז‪ ,‬הופך שומן לנגיש לאנרגיה‪ ,‬מגביר את זרימת הדם ומגרה תגובה‬
‫התנהגותית ככל הנראה ע"י השפעה במוח‪ .‬יש גם הפחתה בהפרשת הורמוני מין‪ .‬כמעט לכל תא‬
‫יש רצפטורים לקורטיזול שנקרא גם ‪.glucocorticoids‬‬

‫הפרשת ה‪ glucocorticoids‬נעשית ע"י נוירונים ב‪( PVN‬גרעינים בהיפותלמוס) האקסונים‬

‫מגיעים ל‪ median eminence‬משם יוצאת אספקת הדם לבלוטת יתרת המוח הקדמית‪.‬‬
‫הנוירונים מפרישים פפטיד ‪ CRF‬שגורם לבלוטה להפריש ‪ ACTH‬שנכנס למחזור הדם וגורם‬
‫לקורטקס של בלוטת האדרנל לשחרר ‪ glucocorticoids . CRF‬גם משוחרר במוח שם הוא‬
‫משמש כנוירומודולטור באזורים של המערכת הלימבית שקשורים לרגשות‪ .‬הזרקת ‪ CRF‬למוח‬
‫גורמת לתגובות האופייניות לפחד לדוג‪ ,‬חולדה לא תישאר במרכז תא פתוח‪ .‬הזרקה של‬
‫אנטגוניסט ל‪ CRF‬גורמת לפעולה הפוכה ודווקא מורידה את המתח כתוצאה ממצבים שאמורים‬
‫להיות מתוחים‪.‬‬

‫היפותלמוס‬ ‫יש כאן גם מנגנון היזון שלילי – הקורטיזול‬

‫היפוקמפוס‬ ‫גורם ל‪ Pituitary-‬לשחרר פחות ‪,ACTH‬‬
‫‪CRF‬‬ ‫ולהיפותלמוס להפריש פחות ‪ .CRF‬במקביל‬
‫‪Pituitary Gland‬‬ ‫הוא מפעיל את ההיפוקמפוס שבתורו מעכב‬
‫את הפרשת ה‪ CRF-‬מההיפותלמוס‪.‬‬
‫‪ACTH‬‬
‫לא תמיד מופעל הציר הזה‪ ,‬לדוגמא בלחץ‬
‫‪Adrenal‬‬
‫שנובע מבידוד חברתי‪,‬ניתן לראות אפילו את‬
‫ההפך (תת פעילות של הציר)‪.‬‬
‫קורטיזול‬

‫‪78‬‬
 ‫תגובת הלחץ הזו היא יחסית איטית‪ CRF ,‬מופרש תוך ‪ 3‬שניות‪ ACTH ,‬תוך חצי דקה‪ ,‬ותוך‬
‫שלוש דקות מופרש קורטיזול‪.‬‬

‫המערכת הסימפטטית‬ ‫‪6.1.2‬‬

‫תגובה נוספת שקיימת בגוף היא הפעלה של המערכת האוטונומית הסימפטטית – בתגובת ‪fight‬‬
‫‪ .or flight‬היא שוכחת אחרי מעט מאוד זמן‪ .‬היא מתחלקת לשתי קטגוריות‪:‬‬

‫‪ .1‬הפרשה סיסטמית ‪ -‬דרך פעילות עצבית במוח‪ ,‬דרך עמוד השדרה למדולה של האדרנל‬
‫(מדולה=ליבה)‪ .‬ז"א – יש עצבוב ישיר של המדולה של האדרנל שגורמת להפרשת אדרנלין ממנה‪ ,‬וכן‬
‫נוראדרנלין וחומרים אופיודיים‪ .‬זו תגובה מהירה – תוך שניות מעטות מהופעת גורם הלחץ הגוף‬
‫מוצף באדרנלין ונוראדרנלין שגורמים להפעלה של המערכת הסימפטטית – הגברת קצב פעילות‬
‫הלב‪ ,‬הרחבת אישונים – וכד'‪ .‬בעת הפרשה סיסטמית יש השפעה של אדרנלין על הזיכרון האמוציונלי‬
‫– המאורע יתקבע בצורה חיה וחזקה‪.‬‬
‫‪ .2‬עצבוב ישיר של כלי הדם – כתוצאה מהפעלת המערכת הסימפטטית ישנו עצבוב ישיר שגורם‬
‫להרחבת כלי הדם לשרירים והצרתם לאברים פנימיים‪ ,‬מה שמאפשר הזרמה של דם לשרירים‪.‬‬
‫בנוסף – מערכת העצבים מפרישה ישירות לדם נוראדרנלין (במדולה של האדרנל יש הפרשה בעיקר‬
‫של אדרנלין)‪.‬‬

‫המערכת האופיאטית‬ ‫‪6.1.3‬‬

‫בנוסף קיימת תגובה של המערכת האופיאטית – ‪ stress induced analgesia, SIA‬בקיצור‪ .‬זה‬
‫מצב מאוד אדפטיבי עבור בעל החיים השורד‪ .‬זו דוגמה לכך שהמוח שולט בקלט שהוא מקבל‬
‫ומחליט מה יגיע למודעות ומה לא‪ .‬במקרה זה הוא מחליט לא להעביר למודעות את אינפורמציית‬
‫הכאב‪( .‬דוגמא נוספת לכך שהמוח שולט במידע שמגיע אליו – במקרה של מערכת הראיה מספר‬
‫העצבים שיוצאים מהמוח לשם פיקוח על קבלת המידע זהה למספר העצבים שנכנס למוח לצורך‬
‫הובלת המידע עצמו)‪.‬‬

‫קריטריונים לתופעה אופיאטית‪:‬‬

‫‪ .1‬מורפין גורם לה‬

‫‪ .2‬אנטגוניסט של אופיאטים חוסם אותה‬
‫‪ .3‬ההתנהגות מראה סימנים של ‪tolerance‬‬
‫‪ – Morphine cross-tolerance .4‬אם יש ‪ tolerance‬למורפין הוא "עובר" לתגובה האופיאטית‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מסתבר שיש אנלגזיה תלוית לחץ שאינה קשורה למנגנון האופיאטי‪ ,‬ולא ברור מה כן‬
‫גורם לה‪.‬‬

‫יש שלושה סוגים של רצפטורים אופיאטים – מיו (‪ ,)μ‬סיגמא (‪ )δ‬וקפא (‪ .)κ‬מורפין הוא אגוניסט‬
‫של מיו‪ ,‬והאנדוגנים מתחברים לכולם באפיניות שונה‪.‬‬

‫מחקר בבעלי חיים‬ ‫‪6.1.3.1‬‬

‫באופן כללי מנסים לעשות מינימיזציה של הכאב אליו נחשפים בעלי החיים במהלך הניסויים‪.‬‬
‫משתמשים בטכניקות כמו‪:‬‬

‫‪ – Tail flick .1‬שמים זנב של חולדה על מנורה ומעלים טמפ' בהדרגה עד שהחולדה מזיזה את הזנב‪.‬‬
‫המדד הוא ‪ ,Tail Flick Latency, TFL‬שמודד את סף תחושת הכאב‪.‬‬

‫‪79‬‬
 ‫‪ – Hot Plate Latency .2‬לוקחים משטח מתכתי‪ ,‬מחממים לטמפ' של ‪ 52‬מעלות שזה אפשר לשים‬
‫עדיין יד וזה לא כואב לכמה שניות‪ ,‬ורואים תוך כמה שניות החולדה מרימה את הרגל האחורית לפה‪,‬‬
‫שזה סימן לכך שכואב לה‪.‬‬
‫בכל מקרה יש ‪ cut-off time‬ואם החולדה לא מגיבה עד אליו יש הפסקה של הניסוי‪.‬‬

‫במחקרים כאלה גילו שיש ‪ SIA‬לחולדות משום שלאחר חשיפה ללחץ חולדות מראות סף תחושת‬
‫כאב גבוה יותר‪ .‬נלוקסון‪ ,‬שחוסם את הרצפטורים האופיאטים‪ ,‬חוסם אפקטים אלה‪ .‬זה מראה ש‪-‬‬
‫‪ SIA‬היא אכן תגובה ספציפית שעובדת דרך המנגנון האופיאטי ולא סתם חוסר הפניית קשב‬
‫לכאב כתוצאה מהלחץ‪.‬‬

‫(עוד על המנגנון האופיאטי אפשר לקרוא בסעיף ‪.)5.2.2‬‬

‫מיקום במוח‬ ‫‪6.1.3.2‬‬

‫יש מספר אזורים במוח שמתווכים את האפקטים של ‪– SIA‬‬

‫‪ – PAG‬מסביב לאקוודוקט שמקשר בין החללים ה‪ 3-‬וה‪ 4-‬בגזע המוח‪ .‬גילו זאת בטעות – נתנו‬
‫גירוי חשמלי במוח במטרה לגלות את האזורים שאחראים לתפיסת הכאב‪ ,‬ומצאו שהגירוי ב‪-‬‬
‫‪ PAG‬גורם לאלחוש‪ .‬האנלגזיה תלויה ברמת הגירוי ‪ Stimulus Produced Analgesia‬או‬
‫‪ .SPA‬ה‪ PAG-‬שולח מידע עצבי לחוט השדרה‪ ,‬וחוסם הולכת כאב מהפריפריה למוח‪ .‬חסימת‬
‫הכאב היא בחלקה דרך מסלול אופיאטי ובחלקה לא‪ .‬אם יש גירוי באזור הדורסלי של ה‪– PAG-‬‬
‫האנלגזיה אינה אופיאטית‪.‬‬

‫כשגילו את העובדה הזו‪ ,‬רצו לראות אם גם ה‪ SIA-‬עובר דרך ה‪ .PAG-‬גילו שכאשר הורסים את‬
‫ה‪ PAG-‬אין ‪ ,SIA‬ואם הורסים את ה‪ ,ventral PAG-‬נחסמת האנלגזיה האופיאטית‪ .‬ז"א –‬
‫‪ PAG‬הוא אחד האזורים במוח שמתווך ‪.SIA‬‬

‫ישנם גרעינים נוספים שאחראים לכאב‪ ,‬ואצל אנשים שסובלים מכאב ממש כרוני הכניסו‬
‫אלקטרודות שמטרתן למנוע את הכאב על ידי גירוי גרעינים אלה‪ .‬האנשים מפעילים אותם עם‬
‫שלט‪...‬‬

‫========‬

‫מצבי לחץ מגבירים את השחרור של נוראפינפרין בהיפותלמוס באונה הפרונטאלית ובצדדים של‬
‫בסיס המוח הקדמי‪ .‬אם הורסים נוירונים נוראדינרגים בין גזע המוח לבין ה‪ ,forebrain-‬מונע‬
‫תגובת לחץ‪ .‬שחרור הנוראפינפרין במוח נגרם ע"י מעבר מהגרעין המרכזי של האמיגדלה‬
‫לאזורים שמפרישים נוראפינפרין בגזע המוח‪.‬‬

‫תגובה שכיחה ללחץ נמשך הוא איבוד התיאבון וירידה במשקל במחקר שנעשה על חולדות‬
‫הכניסו אותם למצב של לחץ מתמשך במשך כמה ימים ואז לפני שנתנו להם לאכול הזריקו להם‬
‫אנטגוניסט ל‪ CRF‬והם לא ירדו במשקל – ככל הנראה ל‪ CRF‬יש קשר לאיבוד התיאבון‪.‬‬

‫ההפרשה של ה‪ glucocorticoids‬עוזרת לחיה לשרוד‪ ,‬חיה שיוציאו לה את בלוטות האדרנל לא‬

‫תוכל להתמודד עם מצבים פשוטים מאד‪.‬‬

‫‪80‬‬
 ‫‪6.2‬פגיעות בריאותיות כתוצאה מחשיפה ממושכת ללחץ‬
‫‪ ,Hans Seyle‬חוקר לחץ חשוב ביותר (שגם עשה נזק משמעותי לתורה כי טען שלא משנה מה‬
‫מקור הלחץ התגובה היא זהה‪,‬והיום ברור שזה לא כך)‪ ,‬הציע שהתופעות שנגרמות מחשיפה‬
‫ממושכת ללחץ הן תוצאה של הפרשת יתר של ה‪ .glucocorticoids‬הפגיעות כוללות‪ :‬לחץ דם‬
‫גבוה‪ ,‬פגיעות למחלות לב‪ ,‬נזק לרקמות השרירים‪ ,‬סוכרת‪ ,‬עקרות‪ ,‬עצירת הגדילה‪ ,‬דיכוי‬
‫המערכת החיסונית‪ ..‬נמצא שלאנשים שנמצאים במצב מתח תמידי יותר קשה להחלים מפציעות‬
‫(נבדק על אנשים שמטפלים בבני משפחה חולי אלצהיימר)‪.‬‬

‫נבדקה גם הפגיעה המוחית כתוצאה מלחץ ארוך‪ -‬נמצא שחשיפה ארוכה ל ‪glucocorticoids‬‬
‫הורסת נוירונים באזור ‪ CA1‬של ה‪ . hippocampal formation‬ההורמון הורס את הנוירונים ע"י‬
‫כך שהוא מפחית את כניסת הגלוקוז ומעלה את כניסת הקלציום לנוירונים‪ .‬יכול להיות שמה‬
‫שגורם ללחץ גורם גם לאיבוד הזיכרון בגיל יותר מתקדם אצל אנשים שנחשפו ללחץ כשהיו‬
‫צעירים (האזור שהנוירונים בו נהרסו נמצא בעבר כקשור לזיכרון ולמידה)‪.‬‬

‫נמצא שאצל קופים מסוג ‪ vervet‬שלהם מבנה מעמדות הירארכי בחברה היו קופים שמתו ככל‬
‫הנראה מלחץ‪ .‬קופים אלו שהיו במעמד הנמוך ביותר נמצאו אצלם בלוטות אדרנל מוגדלות מאד‬
‫והיה להם אולקוס בקיבה הנוירונים שלהם באזור ‪ CA1‬היו הרוסים לגמרי‪.‬‬

‫נמצאו עדויות לפגיעה במוח ע"י ‪ CT‬אצל אנשים שעברו עינויים‪.‬‬

‫עוברים של אמהות שהיו נתונות ללחץ בהיריון יהיו פחות "זכריים" ‪ -‬תהליך האנדרוגניזציה‬
‫שלהם מופרע‪ .‬יגיבו למצבי לחץ בצורה יותר חזקה בבגרותם‪ .‬נראה שתהליך זה קשור גם ל‪-‬‬
‫‪ ,glucocorticoids‬משום שכאשר בלוטות האדרנל של האמהות בהריון הוסרו‪ ,‬לא נראתה‬
‫תגובה כזו‪ .‬אצל אלה שהראו תגובות לחץ עקב חשיפה עוברית ללחץ היתה הפרשה מוגברת של‬
‫ה‪.glucocorticoids‬‬

‫לחץ פוגע גם בלמידה ללא נזק מוחי ‪ -‬זה נגרם כנראה מ‪ ,hypofrontality-‬ע"י הפחתה של‬
‫שחרור דופאמין בקורטקס הפרה‪-‬פרונטאלי‪ .‬אגוניסט של דופמין סייע נגד הלחץ‪.‬‬

‫‪6.3‬לחץ פוסט טראומטי‬

‫נגרם ע"י סיטואציה שבה האדם חווה או היה עד או עומת עם מצב שבו אדם מת או שהיה איום‬
‫במוות או פגיעה פיזית רצינית וכתוצאה מכך תחושה חזקה של פחד‪ ,‬חוסר אונים או אימה‪.‬‬

‫הסימפטומים הם חלומות שחוזרים‪ ,‬הרגשה שהמאורע הטראומטי חוזר‪ ,‬מצוקה נפשית‪ .‬גורם‬
‫לניתוק קשר עם הסביבה ‪,‬דיכוי אמוציות‪ ,‬ותחושה שהעתיד עגום‪ .‬ילדים יכולים להראות‬
‫סימפטומים קצת אחרים כגון איבוד שפה שזה עתה נלמדה‪ ,‬מפסיקים ללכת לשירותים‪,‬‬
‫התלוננות על כאבי בטן וראש‪ .‬בד"כ הסימפטומים מופיעים מיד לאחר המאורע אך יש מקרים‬
‫שהם מופיעים לאחר חודשים ואף שנים‪.‬‬

‫במחקר על לוחמים בויאטנם הוגדרו ‪ 4‬פקטורים שמגבירים את הסיכוי לחוות לחץ פוסט‬
‫טראומטי‪ .1 :‬גדילה בבית עם קשיים כלכליים ‪ .2‬שימוש בסמים בעבר ‪ .3‬בעיות התנהגותיות‬
‫בילדות ‪.4‬היסטוריה של ‪.affective disorders‬‬

‫במחקר על חיילים שחוו הלם קרב במלחמת לבנון נמצא שאלו שמהרהרים רבות במה שקרה‬
‫סיכויים לפתח פוסט טראומה היה גדול יותר‪.‬‬

‫‪81‬‬
 ‫נראה שיש גם השפעה גנטית על הנטייה לקבל פוסט טראומה‪.‬‬

‫בבדיקות ‪ MRI‬נמצא שנפח ההיפוקמפוס קטן בהרבה אצל אנשים שחוו הלם קרב‪ ,‬וההקטנה‬
‫היתה ביחס ישר לכמות הלחימה‪ .‬במחקר ‪ PET‬נצא שאצל גברים פוסט טראומטים פועלים‬
‫האמיגדלה הימנית והסינגולייט ג'יירוס הקדמי כשהם חושבים על מאורעות מהמלחמה‪ .‬אצל‬
‫נשים שחוו התעללות מינית פועל החלק הקדמי של האונות הטמפורליות וה‪orbitofrontal‬‬
‫‪. cortex‬‬

‫‪6.4‬לחץ ומחלות לב ודם‬

‫הסיכון הגבוה ביותר למחלות לב ודם הוא לחץ דם גבוה ורמת כולסטרול גבוהה‪ .‬נמצא שאנשים‬
‫שבתור ילדים הגיבו בצורה מוגזמת למבחן לחץ (הכנסת יד למים קרים) הם בעלי לחץ דם גבוה‬
‫(כמבוגרים)‪ .‬במחקר על קופים נמצא שאלו שהגיבו בצורה החזקה ביותר למצב לחץ (סכנת שבי)‬
‫פתחו לבסוף מחלת עורקים‪.‬‬

‫חלק מההבדלים בתגובות האמוציונאליות קשורות בהבדלים גנטיים של תפקוד וכימיה במוח‪.‬‬
‫כשהשתילו רקמה של היפותלמוס מקופים שהם לחוצים באופן טבעי לקופים לא לחוצים‪ ,‬לחץ‬
‫הדם שלהם עלה ב‪ .31%-‬יתכן שיש קשר לרמת ההפרשה של ‪.CRF‬‬

‫גם מצב לחץ פתאומי שאינו מתמשך יכול לגרום לתוצאות פטאליות‪.‬‬

‫‪6.5‬התמודדות‬
‫ישנם מצבים שגורמים לתגובת לחץ פיזיולוגית ופוגעים בכולם‪ ,‬דוגמא‪ :‬חשיפה לקור‪.‬‬

‫אך יש סיטואציות שמעוררות פחד וחרדה וההשפעה שלהן תלויה בבן אדם שחווה אותן‪ .‬הפקטור‬
‫החשוב ביותר הוא האם האדם מרגיש שהוא יכול לשלוט בסיטואציה‪.‬‬

‫עוד לא ידוע מהו המנגנון הנוירולוגי שאחראי להתמודדות עם לחץ‪ ,‬יכול להיות שמדובר בהפרשה‬
‫של ‪.endogenous benzodiazepines‬‬

‫‪82‬‬
 ‫‪ 7‬פרק ‪PNI – 18‬‬
‫בעבר המערכת החיסונית נתפסה על ידי הממסד הרפואי כמערכת אוטונומית סגורה‪ ,‬אך‬
‫מסתבר שזה לא כך‪.‬‬

‫‪ = PNI‬הקשר שבין מערכת החיסון‪,‬‬

‫מערכת העצבים וגורמים פסיכולוגיים‪,‬‬
‫והשפעתם על מצב הבריאות והחולי של‬
‫האדם‪.‬‬

‫המוח והמע' האנדוקרינולוגית משפיעים‬

‫על המע' החיסונית‪ ,‬שמשפיעה על המוח‬
‫חזרה‪ .‬המע' החיסונית משפיעה על‬
‫הבריאות והחולי‪ ,‬שמשפיעים חזרה‪ .‬יש‬
‫קשר בין מצב הבריאות והחולי למוח לא‬
‫דרך מע' החיסון‪ ,‬וגורמים פסיכולוגיים‬
‫משפיעים על מע' העצבים ומושפעים‬
‫ממנה‪.‬‬

‫באופן כללי ניתן לעשות אנלוגיה בין המוח למע' החיסון – לשניהם יש מע' חישה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬יכולת‬
‫למידה‪ .‬כמו כן – מע' החיסון משמשת כאחת ממערכות החישה הפנימיות של המוח‪.‬‬

‫כפי שראינו‪ ,‬מתח לטווח ארוך גורם נזק לבריאות‪ ,‬ויכול להגיע גם לנזק מוחי‪ .‬הגורם החשוב‬
‫ביותר של אפקטים אלה הוא רמה גבוהה של ‪ ,glucocorticoids‬אבל גם לחץ הדם הגבוה‬
‫שנגרם מ‪ NE-‬ואפינפרין תורם לכך‪ .‬בנוסף‪ ,‬תגובת הלחץ מחלישה את פעילות המערכת‬
‫החיסונית‪ – PNI .‬התחום שחוקר את הקשר בין המערכת החיסונית להתנהגות (דרך מערכת‬
‫העצבים)‪.‬‬

‫‪7.1‬המערכת החיסונית‬
‫אחת המערכות המורכבות שבגוף‪ .‬מאחר שהגופים הזרים אותם עליה לסלק פיתחו במהלך‬
‫האבולוציה מנגנוני התחמקות‪ ,‬גם היא השתכללה מאוד‪.‬‬

‫מערכת החיסון נובעת מתאי דם לבנים שמתפתחים במח העצם ובלוטת ה‪ .Thymus-‬גם בטחול‬
‫יש מאגר של תאים לבנים לעת צורך‪ .‬חלקם נודדים במערכת הדם ובמערכת הלימפטית וחלקם‬
‫נמצאים במקום קבוע‪ .‬כאשר גוף זר חודר לגוף (פתוגן = בקטריה‪ ,‬פטרייה‪ ,‬וירוסים) יש שני‬
‫סוגים של תגובות‪:‬‬

‫‪83‬‬
‫‪ .1‬לא ספציפית‪ :‬התגובה הלא ספציפית‪ ,‬המכונה דלקתית‪ ,‬מתרחשת מוקדם‪ ,‬בתגובה לנזק‬
‫ברקמה שיוצר האורגניזם החודר‪ .‬הרקמה הפגועה מפרישה חומרים שמגבירים את‬
‫הסירקולציה של הדם וגורמת לכלי הדם להפריש נוזל‪ ,‬שגורם לדלקת באזור‪ .‬ההפרשות‬
‫מושכות תאים פגוציטיים‪ ,‬שמחסלים את הגופים החודרים ואת התאים המתים של הגוף‬
‫עצמו‪ .‬כאשר וירוס תוקף את הגוף ישנה תגובה לא ספציפית אחרת‪ ,‬שגורמת לתא‬
‫להפריש פפטיד בשם אינטרפרון‪ ,‬שמוריד את היכולת של הוירוסים להתרבות‪ .‬בנוסף‬
‫תאים שהם ‪ ,natural killers‬מסתובבים ברקמות באופן קבוע‪ .‬כאשר הם נתקלים בתא‬
‫שזוהם על ידי וירוס‪ ,‬או הפך לסרטני‪ ,‬הם בולעים אותו‪ .‬לכן ‪ NK‬מהווים הגנה ראשונית‬
‫שלנו כנגד גידולים ממאירים‬

‫‪ .2‬ספציפית‪ :‬המערכת החיסונית מייצרת שני סוגים של תגובות ספציפיות‪:‬‬

‫מתווכת באופן כימי (‪ – )chemically mediated‬כוללת נוגדנים (‪.)antibodies‬‬ ‫‪.1‬‬

‫למיקרואורגניזמים מזהמים יש אנטיגנים – חלבונים ספציפיים שמזהים אותם‪.‬‬
‫המערכת לומדת להכיר את המזהמים עם הזמן עקב חשיפה אליהם‪ .‬תוצאת‬
‫הלמידה היא הכנה של הנוגדנים – חלבונים שמזהים את האנטיגן ומסייעים‬
‫להרוג את המיקרואורגניזם הפולש‪ .‬סוג אחד של נוגדנים משוחרר לדם על ידי‬
‫‪ ,β-lymphocytes‬שמתפתחים במח העצם‪ .‬נוגדנים הם ששרת חלבונית‬
‫ונקראים ‪ .immunoglobulins‬יש חמישה סוגים וכל סוג מיוחד על ידי רצפטור‪,‬‬
‫שקושר אנטיגן ספציפי‪ .‬כאשר יש קישור – או שהנוגדן מחסל את הפולש‪ ,‬או‬
‫שהוא "קורא" לתאים לבנים שיעשו זאת‪.‬‬

‫מתווכת על ידי תא (‪ – )cell mediated‬מיוצרת על ידי ‪,t-lymphocytes‬‬ ‫‪.2‬‬

‫בהתפתחו בבלוטת ה‪ .thymus-‬הם יוצרים נוגדנים שנשארים קשורים‬
‫לממברנה שלהם‪ .‬הם הורגים פטריות‪ ,‬וירוסים וטפילים‪ .‬גם הם יכולים לחסל‬
‫לבד את הפולש או לקרוא לתאים לבנים שיעשו זאת לאחר קישור לאנטיגן‪.‬‬

‫שני סוגי התגובות הספציפיות מערבים כמה סוגים של תאים‪ ,‬והתקשורת בין התאים מתקבלת‬
‫על ידי ציטוקינים‪/‬לימפוקינים‪ ,‬כימיקלים שגורמים לחלוקה של התא‪ .‬הציטוקינים שמשוחררים על‬
‫ידי תאי דם לבנים כאשר הם מגלים פולש (‪ Interleukin 1‬ו‪ )Interleukin 2-‬גורמים לתאי דם‬
‫לבנים אחרים להתחלק ולתקוף את הפולש‪ .‬הדרך העיקרית שבה ‪ glucocorticoids‬מפריעים‬
‫לתגובה הספציפית של המערכת החיסונית היא על ידי הפרעה למסר של הציטוקינים‪.‬‬

‫מחלה אוטואימונית – המע' החיסונית מזהה חלק מהגוף כגרום זר ונלחמת בו‪ .‬דוג' – דלקת‬
‫פרקים‪ .‬יש המון השפעות פסיכולוגיות על התפרצות ומהלך מחלות אלה‪ .‬דיכוי מע' החיסון‬
‫מפחית את הסימפטומים של מחלות אוטואימוניות‪.‬‬

‫חום – למוח יש מערכת צינון ששומרת על טמפרטורה נמוכה משל הגוף‪ .‬דרך להורדת חום‬
‫לילדים – להשרות באמבט של ‪ 4‬מעלות מתחת לטמפרטורה‪.‬‬

‫הריון – בטרימסטר ‪ 2‬ו‪ 3-‬יש ירידה במערכת החיסון‪ .‬בנוסף – התאים הלבנים של האימא‬
‫ממוסכים מהעובר‪ ,‬ואם מנגנון זה לא עובד כמו שצריך – נגרמת הפלה‪.‬‬

‫‪84‬‬
 ‫‪7.2‬השפעת המערכת החיסונית על המוח‬
‫כאשר יש גורם מחלה‪ ,‬מע' החיסון מפרישה ציטוקינים‪ ,‬שמטרתם לעורר את סינדרום המחלה‪.‬‬
‫‪ IL-1‬עובר דרך מערכת העצבים הפריפריאלית ומפעיל את סינדרום המחלה דרך המוח‪ .‬הוא‬
‫גורם לעליית החום‪ ,‬כך שגם מע' החיסון תפעל יותר טוב‪ ,‬וגם הבקטריות והוירוסים יפעלו פחות‬
‫טוב‪ .‬הזרקה של ‪ IL-1‬למוח גורמת לכמעט כל סינדרום המחלה‪.‬‬

‫דיכוי המערכות‪ ,‬כולל ירידה בתיאבון‪ ,‬הוא אדפטיבי – כדי לגרום לנו לא לעסוק בדברים אחרים‪.‬‬
‫גם דיכוי המערכת המינית הגיוני – לא להיכנס להריון בעת מחלה‪.‬‬

‫לחץ וסינדרום המחלה‬ ‫‪7.2.1‬‬

‫כשיש מצב לחץ באמצע המחלה סינדרום המחלה מופסק ויש מעבר למצב ‪.fight or flight‬‬
‫הקורטיזול מפסיק את הפרשת ‪ .IL-1‬מערכת החיסון ממשיכה לפעול אבל ביעילות נמוכה יותר‬
‫וללא סינדרום המחלה‪.‬‬

‫לפיכך – הפרשה של קורטיזול מפחיתה את פעילות המערכת החיסונית‪ .‬המערכת עושה‬

‫ב"טריק" זה שימוש בעצמה – וגורמת למוח להפריש קורטיזול כאשר עליה להפסיק לעבוד‪...‬‬

‫דיכאון וסינדרום המחלה‬ ‫‪7.2.2‬‬

‫יש אלמנטים משותפים לשניים‪ .‬בזמן מחלה‪ ,‬רוב האנשים בדיכאון קל‪ .‬אפשר למנוע זאת על ידי‬
‫תרופות אנטי דכאוניות‪ .‬האם דיכאון הוא תוצר של פעילות המערכת החיסונית? של הפרשת‬
‫‪ ?IL-1‬ייתכן שכן‪ .‬יש עדות לכך שאצל דכאוניים חסימת ‪ IL-1‬מקטינה דיכאון‪.‬‬

‫‪7.3‬השפעת המוח על המערכת החיסונית‬

‫לחץ‬ ‫‪7.3.1‬‬
‫לחץ מגביר את ההפרשה של ‪ ,glucocorticoids‬שמדכאים את פעילות המערכת החיסונית‪ .‬צמד‬
‫חוקרים הראה שלאנשים שמטפלים בבני משפחתם חולי אלצהיימר‪ ,‬שנמצאו ללא ספק בלחץ‬
‫כבד‪ ,‬יש מערכת חיסונית חלשה יותר (חוקרים אחרים הראו שאנשים אלה לא פיתחו נוגדנים‬
‫לשפעת באותה מידה כמו אנשים רגילים לאחר חשיפה לחיסון)‪ .‬גם שכול גורם לכך – בעלים של‬
‫נשים חולות סרטן הראו מערכת חיסונית חלשה יותר אחרי פטירתן‪ .‬גם כשאנשים מדמיינים מצב‬
‫לא נעים‪ ,‬הפעילות של המערכת החיסונית שלהם יורדת‪.‬‬

‫בניסוי עם חולדות הראו שלחץ גורם לירידה במספר הלימפוציטים שהזכרנו‪ ,‬ואם מסירים את‬
‫בלוטות האדרנל אפקט זה נמנע (מה שמרמז על כך שהוא נגרם על ידי הפרשה שלהן בעת‬
‫לחץ)‪ .‬הסרת הבלוטות לא מנעה את השפעת הלחץ השלילית על רמת גירוי הלימפוציטים על ידי‬
‫אנטיגן‪ ,‬מה שאומר שלא כל ההשפעה של לחץ על המערכת החיסונית קשורה בהפרשת‬
‫‪.glucocorticoids‬‬

‫‪85‬‬
 ‫הפרשת ‪ glucocorticoids‬נשלטת על ידי המוח‪ ,‬על ידי הפרשת ‪ .CRF‬נוירונים בגרעין המרכזי‬
‫של האמיגדלה מעצבבים נוירונים שמפרישים ‪ CRF‬בגרעין ה‪ paraventricular-‬של‬
‫ההיפותלמוס (‪ .)PVN‬לכן ניתן לצפות שהמנגנון שאחראי לתגובה רגשית שלילית אחראי גם‬
‫לתגובת הלחץ ודיכוי מערכת החיסון שמלווה אותה‪.‬‬

‫יש אפקטים שונים לחלוטין ללחץ נקודתי וללחץ כרוני‪ :‬לחץ נקודתי – מגביר את תגובת המערכת‬
‫החיסונית‪ :‬מגביר תגובה לאנטיגן‪ .‬האפקט תלוי ב‪ ,glucocorticoids -‬כי הוא מושפע מהסרת‬
‫בלוטות האדרנל או הזרקת חומר שמונע ייצור של ‪ .corticosterone‬לחץ כרוני – מדכא את‬
‫המערכת החיסונית‪.‬‬

‫ייתכן שחלק מהדיכוי של המערכת החיסונית שלא נעשה דרך ‪ glucocorticoids‬נשלט עצבית‬
‫ישירות‪ :‬מח העצם‪ ,‬בלוטת ה‪ thymus-‬והלימפה – כולם מקבלים עצבוב‪ .‬סביר אם כך שמידע‬
‫שנכנס אליהם משפיע על פעולתם‪ .‬בנוסף – המערכת החיסונית רגישה לחומרים שמערכת‬
‫העצבים מפרישה – לדוגמא ‪ :opioids‬חשיפה ללחץ גורמת לאנלגזיה וכן לדיכוי של ייצור ה‪.NK-‬‬
‫נראה ששני המנגנונים מתווכים דרך ה‪ opioids-‬כי כשחוסמים רצפטורים שלהם שתי התגובות‬
‫נעלמות‪ .‬הזרקת מורפין ישירות למוח מדכאת את פעילות ה‪ ,NK-‬כך שנראה שה‪Opioids-‬‬
‫מפעילים את התגובה במוח‪ .‬עדיין לא ברור איך המוח משפיע על ה‪.NK-‬‬

‫לחץ ומחלות זיהומיות‬ ‫‪7.3.2‬‬

‫לחץ גורם להגדלת הסיכוי למוות ממחלות זיהומיות (לדוגמא כאשר אדם נשוי מת‪ ,‬הרבה פעמים‬
‫בן או בת הזוג מתים זמן קצר אחר כך ממחלה זיהומית‪ ,‬לפי מחקר של הזוג גלייזר‪ ,‬סטודנטים‬
‫חולים לקראת מבחנים ויש להם ירידה כללית בפעילות המערכת החיסון‪ ,‬יש יותר הרפס בתקופת‬
‫מבחנים – הרפס הוא וירוס שפורץ רק כשיש דיכוי של מערכת החיסון)‪ .‬בנוסף מחלות‬
‫אוטו‪-‬אימוניות מחמירות תחת תנאי לחץ (מצאו זאת לגבי ראומטיזם‪ ,‬סוכרת ומחלות‬
‫אוטו‪-‬אימוניות אחרות)‪.‬‬

‫בניסוי אחר לקחו אנשים לבית מלון‪ ,‬שיכנו אותם שבועיים‪ ,‬בדקו את מידת הלחץ שלהם בכניסה‪,‬‬
‫הדביקו אותם בשפעת‪ ,‬ורואים מי מהם חולה ומי לא‪ .‬נמצא מתאם בין רמת הלחץ לסיכוי לפתח‬
‫מחלה‪.‬‬

‫חוקרים אחרים ניסו לבדוק אם מאורעות מלחיצים מגבירים את הסיכוי לחלות ב‪Upper-‬‬
‫‪ ,respiratory infection‬מחלה שיש לה תקופת דגירה של כמה ימים‪ .‬הם ראו שאכן במהלך ‪3-5‬‬
‫ימים לפני סימני המחלה‪ ,‬אנשים דיווחו על מאורעות בלתי רצויים רבים יותר ומאורעות רצויים‬
‫מעטים יותר מאשר קודם לכן‪ .‬החוקרים הציעו שאפקט זה נגרם על ידי ייצור מופחת של‬
‫‪ immunoglobulin‬ספציפי‪ ,IgA ,‬שקיים בהפרשות של רקמות ריריות‪ ,‬כולל את האף‪ ,‬פה‪ ,‬גרון‬
‫והריאות‪ .‬הוא משמש כהגנה הראשונה נגד מזהמים שנכנסים דרך האף והפה‪ .‬הוא קשור למצב‬
‫רוח – כאשר אדם במצב רוח רע‪ ,‬רמת ה‪ IgA-‬נמוכה יותר‪ .‬גם בניסוי אחר‪ ,‬בו הדביקו נבדקים‬
‫בשפעת‪ ,‬הראה שאנשים שהיו בלחץ נטו לפתח יותר את המחלה‪.‬‬

‫‪86‬‬
 ‫התניה של מערכת החיסון‬ ‫‪7.3.3‬‬
‫ישנם מחקרים שמראים כי ניתן ליצור התניה בהפעלה של מערכת החיסון‪ ,‬מה שאומר שיש‬
‫הכוונה מן המוח‪ ,‬בו נוצרת ההתניה‪ .‬הניסוי הראשון שהראה זאת – של ‪ ,Bob Ader‬שחקר‬
‫התניה של ‪ .taste aversion‬מצמדים טעם של סכרין ושל ‪ ,cy‬חומר שמשתמשים בו‬
‫בכימותרפיה‪ .‬החולדות לומדות להימנע מהסכרין‪ .‬יום אחד נתנו בטעות כמות גדולה מדי של ‪cy‬‬
‫וחצי מהחולדות מתו‪ .‬מצאו שאלה שמתו הן אלה שהיה להן צימוד עם סכרין בעבר הרחוק‪.‬‬
‫מחקרים נוספים שעשה מראים שכשיש צימוד בין גירוי נייטרלי לגירוי מזיק‪ ,‬הגירוי הנייטרלי‬
‫משפיע על מערכת החיסון‪ .‬כיוון ההשפעה – בהתאם למה שהחומר הטבעי עושה‪ .‬לדוגמא –‬
‫אדרנלין גורם להאצת קצב הלב‪ .‬המוח מגיב על ידי מיתון קצב הלב‪ .‬אם נצמד הזרקת אדרנלין‬
‫לשתיית משהו מתוק‪ ,‬לאחר הצימוד תהיה ירידה בקצב הלב אם נשתה משהו מתוק‪.‬‬

‫ניתן גם להתנות דיכוי של מערכת החיסון‪ ,‬בדומה למה שקורה עם קורטיזול‪ ,‬בניסוי השתלת לב‬
‫לחולדות‪ ,‬וזה עבד – בחולדות שעברו התניה השתל החזיק מעמד פי ‪.2‬‬

‫התניה נוספת ניתן לראות אצל חולי סרטן שמטופלים בכימותרפיה‪ .‬אצלם מתפתחת התניה‬
‫חזקה של מערכת החיסון‪ :‬כימותרפיה גורמת להרבה תופעות לוואי‪ .‬אצל מטופלים יש הרגשה‬
‫לא טובה עוד לפני קבלת הטיפול‪ ,‬שהיא תגובה מקדימה של הגוף‪ .‬חלק מהתגובה המותנה‪ ,‬כמו‬
‫עליית טמפרטורת גוף‪ ,‬הוא בפירוש של מע' החיסון‪ .‬כיום מנסים לראות אם ניתן לקצץ את כמות‬
‫הכימותרפיה ולתת פלסבו בחלק מהפעמים‪ .‬תופעות הלוואי קיימות‪ ,‬וצריך לראות אם גם הטיפול‬
‫אפקטיבי‪.‬‬

‫‪7.4‬המחקר של שמגר – גרורות‪ ,‬לחץ והמערכת החיסונית‬

‫מסתבר שכשמבצעים ניתוח להסרת גידול‪ ,‬הניתוח עצמו מגביר את הסיכוי לגרורות סרטניות‬
‫מאוחר יותר‪ .‬מטרת המחקר היא להימנע מהאפקטים השליליים ולהישאר רק עם האפקטים‬
‫החיוביים והנחוצים של הניתוח‪.‬‬

‫האם מע' החיסון יכולה למנוע גידולים סרטניים? יש שתי גישות‪:‬‬

‫‪ .1‬כל הזמן יש תאים סרטניים שהמע' מתמודדת איתם‪ ,‬וכשיש גידול ממש זה בגלל שיש בעיה בתפקוד‬
‫שלה‬
‫‪ .2‬תאים סרטניים זו תופעה מאוד חריגה ואין למערכת החיסון שום דרך להתמודד אתה‪.‬‬
‫יש ראיות לשתי הדעות‪ .‬כיום נוטים לתפוס את האינטראקציה בין הסרטן למע' החיסון בצורה‬
‫הבאה‪ :‬ישנו תהליך מיקרו‪-‬אבולוציוני של הרקמה הסרטנית‪ ,‬ובכל שלב יש יכולת תגובה אחרת‬
‫למע' החיסון‪:‬‬

‫‪ .1‬בתחילה המע' כלל לא מבחינה בגידול כי הוא עדיין נחשב ‪self‬‬

‫‪ .2‬ככל שהגידול מתפתח – הוא נהיה שונה מרקמת הגוף‪ .‬המע' החיסונית מזהה‪ ,‬תוקפת‪ ,‬ומשמידה את‬
‫מרבית התאים‪ .‬יש סלקציה טבעית – אלו ששורדים הם אלה שהערימו עליה על ידי מנגנוני‬
‫התחמקות (שינוי צורה חיצונית‪ ,‬הפרשת חומרים מדכאי מע' החיסון וכד')‪.‬‬
‫‪ .3‬הרקמה הסרטנית בעלת מנגנוני התחמקות טובים מדי ואין למע' החיסון מה לעשות‪...‬‬
‫נראה שמערכת החיסון יכולה למנוע היווצרות גרורות (את הגידול עצמו מסירים בניתוח)‪ .‬זאת‬
‫משום שכשתא סרטני בודד נסחף במערכת הדם הוא פגיע יותר – אין לו מנגנוני הגנה וגם נמצא‬
‫בנחיתות מספרית‪ .‬נראה שמע' החיסון מחסלת תאים שיכולים היו להפוך לגרורות כל הזמן‪.‬‬

‫‪87‬‬
 ‫הניתוח יוצר חלון הזדמנויות לחיסול גרורות‪ ,‬והוא מצומצם בזמן‪ .‬יש עדיין תאים סרטניים בדם‬
‫וגרורות קטנטנות שלא התבססו ולא גדלו לממדי גידול ממש (‪ )micrometastasis‬ויש להיפטר‬
‫מהם במהירות‪ .‬לכן יש לדאוג שמע' החיסון תהיה במיטבה אחרי הניתוח‪.‬‬

‫אלא שהניתוח עצמו מגביר את הסיכוי לגרורות‪:‬‬

‫‪ .1‬עצם ההתעסקות הכירורגית מנתק תאים סרטניים ומשחרר אותם לזרם הדם‬
‫‪ .2‬נוכחות הגידול הסרטני גורמת לגוף להפריש חומרים שמונעים יצירה של כלי דם חדשים‪ .‬הסרת‬
‫הגידול מקלה על התבססות של גרורות חדשות‪.‬‬
‫‪ .3‬הפציעה של הגוף משחררת פקטורי גדילה‪ ,‬כדי לאפשר איחוי רקמות‪ ,‬שעוזרים גם לתאי הסרטן‬
‫לגדול‪.‬‬
‫‪ .4‬ככל שהניתוח מסיבי יותר – הוא גורם להחלשה גדולה יותר של מערכת החיסון‬
‫כל גורמי סיכון אלה מתקיימים בו זמנית לפני ובעת הניתוח‪.‬‬

‫סביב הניתוח יש תגובת לחץ רצינית – גם בשל החרדה‪ ,‬המתח והפחד לפניו‪ ,‬וגם בשל הנזק‬
‫לרקמה‪ .‬מופרשים הורמוני לחץ וחומרים נוספים מהמע' האנדוקרינית‪ :‬אפינפרין‪ ,‬נוראפינפרין‪,‬‬
‫‪ beta-endorphin‬וקורטיזול – עולים ברמתם בצורה קיצונית‪ .‬יש שינוי ברמת הציטוקינים –‬
‫דווקא אלה שמונעים פעילות של האספקטים החיצוניים שמונעים היווצרות גרורות עולים ברמתם‪.‬‬
‫ז"א – יש דיכוי מסיבי של מערכת החיסון הרלבנטית‪.‬‬

‫מודל בבעלי חיים – משתמשים בזן מיוחד של חולדות שהן זהות גנטית‪ ,‬כדי שהסרטן יהיה‬
‫אורגניזמי‪ .‬מגדלים סרטן בתרבית ומזריקים לחיות‪ .‬בדוגמא שלמדנו עליה – מדובר בסרטן ריאות‬
‫בשם ‪ ,MADB106‬שרגיש ל‪ .NK, natural killers-‬אם מסירים מחיה את ה‪ NK-‬ומזריקים לה‬
‫אותו מספר של תאים סרטניים – היא תקבל פי ‪ 100‬יותר גידולים‪...‬‬

‫ניתן לעקוב אחרי התאים הסרטניים על ידי סימון רדיואקטיבי‪ .‬נראה שה‪ NK-‬מורידים את כמות‬
‫התאים הסרטניים עד ל‪ 0.1%-‬אחרי ‪ 24‬שעות‪ .‬בחיות שמאקטבים אצלם את המע' החיסונית‬
‫יהיו עוד פחות‪.‬‬

‫לאחר ניתוח – רמת ה‪ NK-‬פוחתת‪ ,‬וחוזרת לעצמה תוך כמה ימים‪ .‬בזמן זה תאים סרטניים‬
‫מפתחים גרורות ביתר קלות‪ .‬אחרי שבוע – כבר לא‪ .‬גם אם משתמשים בפרדיגמת לחץ –‬
‫זורקים את החולדה למים – יש ירידה קצרה ברמת ה‪ 12( NK-‬שעות) והעלאת הסיכוי לגרורות‪,‬‬
‫אבל לזמן קצר יותר‪ .‬ההקבלה בזמנים ונתוני כמות הגרורות מציעים שירידה בכמות תאי ה‪NK-‬‬
‫היא שאחראית להגברת ייצור הגרורות‪.‬‬

‫במודל אחר – הזריקו תאי לוקמיה לחולדות שעברו לחץ וכולן מתות‪ ,‬לעומת ‪ 70%‬בקבוצת‬
‫ביקורת (‪ 30%‬שרדו)‪.‬‬

‫כדי לבודד את השפעת ה‪ NK-‬רואים שאם מפעילים את פרדיגמת הלחץ (מים) על חולדות ללא‬
‫‪ ,NK‬אין עליהן השפעה ביחס לחולדות שהוסר להן ‪ NK‬ולא עברו לחץ‪ .‬זה אומר שהלחץ גורם‬
‫לירידה בכמות ה‪ ,NK-‬ואם אין ‪ – NK‬אין השפעה ללחץ‪ .‬לגבי הניתוח – רואים שאינו גורם יחיד‪,‬‬
‫ויתכן שכלל לא משפיע‪.‬‬

‫‪88‬‬
 ‫המנגנונים הפיזיולוגיים שדרכם לחץ מדכא מערכת חיסונית‪ :‬כשיש לחץ יש הפרשה של‬
‫כתחולאמינים‪ .‬הפרשה זו במבחנה יצרה ירידה ברמת ה‪ NK-‬אך במשך זמן מסוים טענו שבגוף‬
‫זה גורם לעליה ברמת ה‪ .NK-‬בדקו זאת שוב וראו כשמזריקים לחולדות אגוניסט של רצפטורים‬
‫אדרנרגים מינון עולה של האגוניסט מגדיל סיכוי לגרורות‪ .‬רמת פעילות ה‪ NK-‬הולכת ויורדת‪.‬‬
‫במחקרים הקודמים מה שקרה הוא פשוט – כאשר מזריקים לאדם אדרנלין כמות ה‪ NK-‬עולה‪,‬‬
‫ולאחר ההזרקה זה חוזר לכמות רגילה‪ .‬למרות שיש עליה במספר – יש ירידה בפעילות לכל תא‪.‬‬

‫גם במצב טבעי (לחימה בין זכרים) הלחץ מעלה את כמות האדרנלין ויש עליה בפגיעות לגרורות‪.‬‬
‫אם חושפים לאנטגוניסט של אדרנלין – הפגיעות יורדת‪ .‬אם מוציאים את המדולה שאחראית‬
‫להפרשת האדרנלין – גם‪.‬‬

‫ידוע ש‪ PGE2-‬הוא חומר שמופרש לאחר ניתוח בכמות גדולה‪ .‬נמצא שהוא מדכא את פעילות ה‪-‬‬
‫‪ .NK‬שמזריקים חומר שמונע ייצור של ‪ ,PGE2‬הוא מקטין את העלייה בפגיעות לגרורות‪ .‬בשילוב‬
‫עם חומר שחוסם אדרנלין – נמנעת רוב הפגיעות לגרורות‪ ,‬וחוסמים את האפקטים השליליים של‬
‫הניתוח‪.‬‬

‫רעיון שני למניעת האפקט השלילי – התערבות נקודתית במערכת החיסון‪ .‬השתמשו בחומר‬
‫שנקרא ‪ ,poly-IC‬שמאקטב את המערכת החיסונית במינונים נמוכים‪ .‬אצל חיות רגילות – הוא‬
‫קצת מוריד את הפגיעות לגרורות‪ ,‬אבל הוא מחסן את החיה בפני התגובות השליליות של‬
‫הניתוח‪ Poly-IC .‬גורם להפעלה שמחקה תגובה של הגוף לוירוס‪ .‬במבחנה תאי ‪ NK‬מחולדות‬
‫שקיבלו ‪ poly-IC‬היו עמידים בהורמוני לחץ יותר מאלה שלא‪ ,‬היה צורך בריכוז גבוה פי ‪ 3-9‬כדי‬
‫להגיע לאותה פגיעה‪.‬‬

‫מובן שכל הניסויים האלה לא ניתנים לשחזור על אנשים‪ ,‬וגם אי אפשר להשליך מהם ישירות‪,‬‬
‫אבל אפשר לנסות התערבות דומה ולראות אם זה עוזר‪ .‬נראה ש‪ poly-IC-‬מתמודד עם כל גורמי‬
‫הסיכון שנוכחים סביב הניתוח‪.‬‬

‫‪89‬‬
 ‫‪ 8‬פרק ‪Learning and Memory – 14‬‬

‫‪8.1‬טבע הלמידה‬
‫למידה‪ -‬התהליך שבו התנסויות משנות את מערכת הנוירונים ולכן גם את התנהגותנו‪ .‬שינויים‬
‫אלו הם זיכרונות‪ .‬התנסויות אינן "מאוחסנות" ‪,‬למעשה הן משנות את צורת התפיסה שלנו‪ ,‬את‬
‫הביצוע‪ ,‬התכנון והחשיבה‪ ,‬ע"י שינוי מערכת הנוירונים‪.‬‬

‫הלמידה חשובה כדי להסתגל לעולם המשתנה‪ -‬לשרוד‪ .‬למידה מחולקת ל‪ 4-‬סוגים‪ :‬למידה‬
‫תפיסתית‪ ,‬למידת תגובה לגירויים‪ ,‬למידה מוטורית ולמידת הקשרים (‪ – )relations‬ראו פרק ‪9‬‬
‫לגבי הסוג האחרון‪.‬‬

‫למידה תפיסתית ( ‪ – )perceptual learning‬למידת זיהוי של גירויים שנתפסו בעבר‪ .‬במטרה‬

‫לזהות ולקטרג אובייקטים וסיטואציות‪ .‬כל אחד מאיברי החישה שלנו מסוגל לסוג זה של למידה‪,‬‬
‫אשר מושג בעיקר ע"י שינויים ב‪– sensory association cortex -‬כל אחד באזור הספציפי לו‪.‬‬
‫(גירויים מאד פשוטים –כגון –שינויי בהירות ‪ ,‬אינם מצריכים את עבודת ה‪– neocortex‬מספיק‬
‫ה‪ subcortical components -‬של ה‪.)sensory system -‬‬

‫למידת תגובה לגירויים (‪ -)stimuli-response learning‬למידת ביצוע התנהגות מסוימת‬

‫בתגובה לגירוי מסוים‪ .‬לכן יוצר קשרים בין המערכות האחראיות על תפיסה ואלו האחראיות על‬
‫תנועה‪ .‬ההתנהגויות יכולה להיות תגובה אוטומטית –כמו רפלקס או רצף תנועות מסובך שנלמד‬
‫בעבר (התניה קלאסית או התניה אופרנטית [אינסטרומנטלית])‪.‬‬

‫התניה קלאסית –אסוציאציה בין שני גירויים (חשוב ולא חשוב) ויצירת תגובה רפלקסיבית‬
‫ייחודית למין‪-‬לזן בתגובה לגירוי שצומד לגירוי הטבעי‪ .‬לרענון –ראי ע"מ ‪ 425‬עמודה שמאלית‪.‬‬
‫דוג' עם ארנב שנעשתה לו התניה בין נשיפת אויר לעינו (גורם למצמוץ) לבין השמעת צליל‪.‬‬

‫חוק ‪ :HEBB‬אם סינפסה מופעלת בעקביות –בסביבות אותו זמן שהנוירון הפוסט‪-‬סינפטי יורה –‬
‫יתרחשו שינויים מבניים ו‪/‬או כימיים של הסינפסה –אשר יחזקו אותה‪ .‬נכון גם לגבי הרמה‬
‫המערכתית – סנכרון בפעילות שתי מערכות‪( .‬החוק אושר מאוחר יותר ע"י תופעה במבנה‬
‫ההיפוקמפלי)‬

‫התניה אופרנטית –אינסטרומנטלית –מערבת התנהגויות שנלמדו‪ .‬זה לא קישור בין שני גירויים‬
‫אלא קישור בין גירוי לתגובה‪ .‬זו למידה גמישה יותר – התאמת תגובה ע"פ השלכותיה לפי‬
‫העיקרון של ‪ .punishing stimuli / reinforcing stimuli‬גורם לשינוי מבני במערכת העצבית‬
‫אשר מגבירה את הסבירות שגירוי מסוים יעורר תגובה מסוימת‪ .‬יש צורך בגירוי המקורי שהיה‬
‫נוכח בעת ביצוע התגובה‪ ,‬כדי שתבוצע שוב (ז"א חולדה לא לומדת סתם ללחוץ על כל מיני‬
‫דברים – היא לומדת ללחוץ על הדוושה ששחררה את האוכל לכלוב)‪ .‬ישנו קישור בין מערכות‬
‫התפיסה (לדוג'‪ -‬ראיית דוושה ) לבין מערכות האחראיות על תנועה (לחיצה)‪.‬‬

‫‪90‬‬
 ‫למידה מוטורית (‪ -)motor learning‬היא למעשה רכיב של למידת הגירוי‪-‬תגובה‪.‬ניתן לאמור‬
‫בהכללה שלמידה תפיסתית גורמת לשינויים במערכת החישה במוח‪ ,‬למידת גירוי‪-‬תגובה מייסדת‬
‫את הקשרים בין מער' החישה והמער' המוטורית‪ ,‬והלמידה המוטורית מייסדת שינויים במערכת‬
‫המוטורית תוך הנחיתו מהחושים מהסביבה‪.‬למידה מוטורית שונה מהאחרות בעיקר ברמה שבה‬
‫נלמדות התנהגויות חדשות‪ .‬ככל שההתנהגות חדשה יותר‪ ,‬כך יש צורך לשנות יותר מעגלים‬
‫עצביים במוח‪( .‬גרף ע"מ ‪ .)427‬ניתן לשלב בין כל סוגי הלמידה האלה (נניח ללמד חולדה לחוץ‬
‫על דוושה כדי לקבל אוכל עם הישמע צליל – הלמידה התפיסתית היא זיהוי הצליל‪ ,‬המוטורית‬
‫היא הלחיצה על הדוושה‪ ,‬וגירוי תגובה הוא הקישור בין התפיסה לתגובה המוטורית)‬

‫מעבר לכל אלה נמצאת למידה יחסותית (‪ ,)relational‬שהיא ברמה המערכתית של‬
‫המוח–(לדוגמא יכולת לדמיין כיצד חתול ניראה וכיצד זה ירגיש כאשר נלטפו על סמך שמיעה של‬
‫יללת חתול) וכוללת שילוב של מס' אזורי אסוציאציה בקורטקס‪ .‬היא כוללת בין היתר תפיסת‬
‫מיקום מרחבי ‪–spatial learning‬שקשורה ביכולת לשלב בין גירויים רבים‪Episodic ,‬‬
‫‪– learning‬מיקום אירועים שנצפו על רצף זמן‪ ,‬ו‪ – Observational learning-‬למידה תוך‬
‫התבוננות וניסיון חיקוי של אחרים‪ ,‬שמצריכה יכולת ליזכור את שנעשה‪ ,‬הסיטואציה בה‬
‫ההתנהגות מבוצעת והקשר בין פעולות האדם לשלנו‪*( .‬סיכום –ע"מ –‪.)428‬‬

‫‪8.2‬למידה וגמישות סינפטית‬

‫נראה על פניו שלמידה חייבת לערב פלסטיות של הסינפסה – שינוי מבני או ביוכימי של‬
‫הסינפסה שתגרום לאפקט שונה על התא הפוסט‪-‬סינפטי‪.‬‬

‫השראה של ‪long-term potentiation‬‬ ‫‪8.2.1‬‬

‫גירויים חשמליים ב‪hippocampal formation -‬יכול להוביל לשינוים ארוכי טווח בסינפסות ‪-‬אשר‬
‫אחראיים ללמידה‪ .‬נמצא כי גירויים חשמליים אינטנסיביים של אקסונים העוברים מה‪entorhinal-‬‬
‫‪ cortex‬ל‪ dentate gyrus-‬גרמו להגברה‪ ,‬לטווח ארוך‪ ,‬בגודל של הפוטנציאלים‬
‫הפוסט‪-‬סינפטיים האקסיטטורים בנוירונים הפוסט‪-‬סינפטיים‪ .‬עליה זו מכונה ‪long-term‬‬
‫‪.potentiation‬‬

‫‪91‬‬
 ‫אנטומיה‪ :‬ה‪ hippocampal formation -‬הוא אזור מומחה בקורטקס הלימבי הממוקם באונות‬
‫הטמפורליות‪– .‬בעל מבנה תלת‪-‬ממדי מורכב‪ .‬הוא כולל את ה‪ ,subicular complex -‬את‬
‫ההיפוקמפוס עצמו ואת ה‪ . dentate gyrus-‬הקלט והפלט הנוירו‪-‬קורטיקליים שלו מועברים‬
‫דרך ה‪ , entorhinal cortex -‬אשר מעבירים את האינפו' ל‪ granule cells‬של ה‪dentate -‬‬
‫‪ gyrus‬דרך מצבור אקסונים הנקרא –‪ .perforant path‬נוירונים אלו מעבירים אקסונים לאזור‬
‫‪ CA3‬של ההיפוקמפוס עצמו‪ CA( .‬מגיע מהשם הלטיני ‪.)cornu ammonis‬‬
‫קצוות הסיבים של ה‪ dentate gyrus -‬יוצרים סינפסות עם ‪ dendritic spines‬של ה‪-‬‬
‫‪ pyramidal cells‬של אזור ‪ .CA 3‬מבנה תאים אלה הוא של פירמידה ‪ -‬אקסון מבסיס‬
‫הפירמידה ועץ דנדריטים מראשה –אשר מתפצל ומכיל כ‪ ,spines 30,000-‬שמשמשים כאתר‬
‫של השינויים המבניים והביוכימיים שאחראים ל‪.long-term potentiation-‬‬
‫האקסון של תאי הפירמידה מתפצל לשניים‪ :‬חלק אחד מגיע לאזור ‪ 1CA‬שם הוא יוצר סינפסות‬
‫עם ‪ spines‬של דנדריטים של תאי פירמידה אחרים והחלק האחר מגיע למבנים ב‪basal-‬‬
‫‪ ,forebrain‬כולל את ה‪ mammillary bodies‬ואת ה‪ .septum-‬מער' אקסונים נוספת מקשרת‬
‫בין שני אזורי ה ‪ CA1‬משני צדי המוח‪ .‬תאי הפירמידה של אזור זה הם האחראים לעיקר הפלט‬
‫של ההיפוקמפוס‪ .‬הם שולחים אקסונים לנוירונים ב‪ subicular complex-‬ומשם נשלחים‬
‫אקסונים מחוץ ל‪ hippocampal formation-‬ל‪ entorhinal cortex-‬וכן דרך ה‪ fimbria-‬ל‪-‬‬
‫‪( basal forebrain‬תרשים בע"מ ‪.(429‬‬

‫כדי ליצור ‪ ,long-term potentiation‬יוצרים גירוי מאלקטרודה באקסונים של ה‪perforant -‬‬

‫‪ path‬ומניחים אלקטרודה מקליטה ב‪ ,dentate gyrus -‬ליד התאים שמקבלים את הקלט של‬
‫האקסונים האלה‪14.5( .‬בעמ' ‪ .)430‬בהתחלה שולחים פולס ומודדים את ה‪ EPSP-‬שנוצר‪ .‬ה‪-‬‬
‫‪ population EPSP‬הוא מדידה חוץ תאית של ה‪ EPSPs-‬שנוצרים על ידי הסינפסות של‬
‫האקסונים על ה‪ .dentate gyrus-‬גודל ה‪ population EPSP-‬הראשון מצביע על החוזק של‬
‫הקשר הסינפטי לפני שהחיזוק ארוך‪-‬הטווח התרחש‪ .‬חיזוק זה עשוי להתרחש ע"י גירוי‬
‫האקסונים ב‪perforant path -‬בירייה בקצב של כ‪ 100-‬גירויים חשמליים למס' שניות‪– .‬ניתן‬
‫לבדוק את התרחשות החיזוק ע"י בדיקת סיגנל חשמלי בודד הניתן ל‪ perforant path-‬ב‪-‬‬
‫‪– dentate gyrus‬אם התגובה גדולה משהייתה לפני הירייה סימן שהתרחש החיזוק(*‪ 14.6‬ע"מ‬
‫‪.)430‬‬

‫חיזוק ארוך טווח יכול להתרחש באזורים שונים במוח ולהחזיק מס' חודשים –ניתן לחקור את‬
‫החיזוק על גבי חתיכות של‪ hippocampal formation -‬וכן על מוחות של חיות אשר בחיים‪.‬‬
‫ניסויים רבים הראו את חוק הב לגבי ‪ – long-term potentiation‬תופעה זו מכונה ‪associative‬‬
‫‪ -long term potentiation‬צימוד של גירוי סינפסה חלשה וחזקה בו‪-‬זמנית בנוירון תחזק את‬
‫החלשה‪.‬‬

‫תפקיד הרצפטור ‪NMDA‬‬ ‫‪8.2.2‬‬

‫חיזוק ארוך טווח זקוק לאפקט מצטבר (סידרת פולסים חשמליים בקצב מהיר יגרמו להגברה‬
‫ארוכת טווח בעוד שאותם פולסים בקצב איטי –לא‪ -‬הם אף עשויים להביא לתופעה הפוכה‪-‬דיכוי)‪.‬‬
‫מאחר שפוטנציאל פוסט‪-‬סינפטי מתחיל לפני שהשני ניגמר –בקצב פולסים גבוה נגרום‬
‫לדה‪-‬פולריזציה של הממברנה הפוסט‪-‬סינפטית הרבה יותר מבקצב פולסים איטי‪.‬‬

‫מחקרים הראו כי חיזוק סינפטי מתרחש כאשר מולקולה של נוירוטרנסמיטר נקשר עם רצפטור‬
‫פוסט‪-‬סינפטי הממוקם ב‪ spine‬אשר כבר בדה‪-‬פולריזציה‪ .‬נמצא כי דה‪-‬פולריזציה מלאכותית‬
‫של נוירוני ‪ CA1‬ואז גירוי האקסון שיצר סינפסה איתם –גרם לסינפסה להתחזק‪ .‬אך אילו היה‬
‫הפרש זמנים בין הדה‪-‬פולריזציה לבין גירוי האקסון –לא היה נראות תוצאות (‪ 14.10‬עמ' ‪.)432‬‬

‫‪92‬‬
 ‫יש צורך בשני אירועים כדי שיתרחש חיזוק‪ :‬אקטיבציה של הסינפסה ודה‪-‬פולריזציה של הנוירון‬
‫הפוסט‪-‬סינפטי‪ .‬זה קשור למאפיינים של רצפטור ה‪.NMDA-‬‬

‫כידוע ה‪ NT‬האקסיטטורי החשוב ביותר במוח הוא גלוטמט אשר ניקשר למספר רצפטורים‬
‫פוסט‪-‬סינפטיים‪ ,‬ביניהם ה‪.NMDA -‬‬

‫ה‪– NMDA‬נמצא ב‪ hippocampal formation-‬בעיקר באזור ה‪ CA1 -‬ושולט בתעלות הסידן‪.‬‬

‫אך‪ ,‬רצפטור זה חסום בדרך כלל ע"י ‪ , +Mg2‬אשר יוצא כאשר הממברנה הפוסט‪-‬סינפטית‬
‫בדה‪-‬פולריזציה ויש קישור לגלוטמט וכך מתאפשר כניסת ה‪- +Ca2-‬כלומר‪ :‬תעלת היונים של‬
‫הרצפטור תלויה גם במתח וגם ב‪ 14.11( NT-‬ע"מ ‪.)433‬‬

‫הוכחה לתפקיד של ‪ NMDA‬בחיזוק לטווח ארוך מגיעה מכך ש‪-‬סמים שחוסמים רצפטורי‬
‫‪ ,NMDA‬כמו ‪ , 5AP‬מונעים חיזוק ארוך טווח באזור ‪ CA1‬וה‪ ,dentate gyrus -‬אך אינו משפיע‬
‫על חיזוק שכבר נעשה‪ .‬על אף שאקטיבציה של ה‪ -NMDA‬נחוצה לחיזוק לטווח ארוך –שידור‬
‫בסינפסה המחוזקת מערבת רצפטורים שאינם ‪ ,NMDA‬בעיקר רצפטורי ‪.AMPA‬‬

‫מחקרים הראו כי יוני הסידן משמשים בעיקר כשליחים משניים בתא (‪.)second messengers‬‬
‫ועל כן הם תופסים מקום חשוב בחיזוק הסינפסה‪*( .‬ניסוי‪– EGTA -‬כימיקל אשר הורס את‬
‫הפעילות הביולוגית של סידן בכך שהוא נקשר אליו הוזרק ישירות ל‪hippocampal pyramidal -‬‬
‫‪ -cells‬וזה חסם את החיזוק לטווח ארוך‪ .‬על אף פולסים בקצב גבוה שניתנו – לא היה שינוי‬
‫ברמת האקסיטציה שלהם‪ .‬תאים שכנים שלא טופלו ב‪ EGTA-‬הראו חיזוק)‪.‬‬

‫מעבר לאקסונים‪ ,‬ישנם דנדריטים של תאי פירמידה‪ ,‬כולל אלה שבאזור ‪ ,CA1‬אשר מתרחש‬
‫בהם פוטנציאל פעולה (=‪ .)dendritic spikes‬סף האקסיטציה שלהם מאוד גבוה‪ .‬יתרחש רק‬
‫כאשר יש פוטנציאל פעולה באקסון של תא הפירמידה –כך שלמעשה –כאשר התא יורה כל‬
‫הדנדריטים שלו נמצאים בדה‪-‬פולריזציה רגעית‪ .‬כך שכאשר אקטיבצית הסינפסה‬
‫והדה‪-‬פולריזציה של כל הדנדריט‪ ,‬מתרחשים באותו זמן –כמות גדולה של ‪ Ca‬נכנס ל‪active-‬‬
‫‪ .spine‬בהוספת ‪– AP5‬מעט מאד קלציום נכנס לשלד הדנדריט –כך שניתן להסיק שרצפטורי‬
‫‪ NMDA‬היו אחראיים לתופעה (‪ 14.12‬ע"מ ‪ .)433‬והואיל ונכנסת כמות גדולה יותר של קלציום‬
‫ניתן להגיד שהסינפסה –התחזקה‪ .‬בכדי להיות בטוחים שה‪ dendritic spikes -‬הכרחיים‬
‫להתרחשות הפוטנציאל הסינפטי –הוזרק ה כמות קטנה של ‪( TTX‬המונע יצירת ‪dendritic‬‬
‫‪-spikes‬על ידי חסימת תעלות הנתרן) לבסיס הדנדריט בדיוק לפני התרחשות הפוטנציאל –‬
‫והחיזוק לא התרחש‪.‬‬

‫אם סינפסות חלשות פעילות בעצמן –דבר לא יקרה‪ ,‬שכן הממברנה של ‪ dendritic spine‬אינה‬
‫עוברת מספיק דה‪-‬פולריזציה כדי שתעלות הסידן התלויות ב‪ NMDA‬יפתחו‪ .‬אך אם פעילות‬
‫סינפסה חזקה‪ ,‬אשר ממוקמת במקום אחר על התא הפוסט‪-‬סינפטי –גורמת לתא לירות –אז ה‪-‬‬
‫‪ dendritic spike‬יגרום לדה‪-‬פולריזציה מספיקה כדי לפתוח את רצפטורי ה‪ NMDA‬וכניסת יוני‬
‫הסידן –לכן ה‪ NMDA-‬תורם ליצירת קישור (ראי שירטוט ‪ 14.14‬בע"מ ‪.)434‬‬

‫המנגנון של פלסטיות הסינפסה‬ ‫‪8.2.3‬‬

‫שינויים מתרחשים בחיזוק סינפסה דרך ‪:long-term potentiation‬‬

‫‪93‬‬
 ‫‪ .1‬הגדלת מס' רצפטורי ‪– AMPA‬כך ששחרור גלוטמט ע"י הטרמינלים גורם לפוטנציאל‬
‫פוסט‪-‬סינפטי גדול‪( .‬דבר זה הודגם בכמה ניסויים‪ ,‬ביניהם ניסוי שנעשה לגילוי מקור‬
‫אותם רצפטורים –הם נצבעו בצבע פלורוסנטי –לפני החיזוק הם נראו מרוכזים בבסיס ה‪-‬‬
‫‪ spine‬הדנדריטי וכ‪ 15‬דקות לאחר החיזוק הרצפטורים נראו בתוך ה‪ spine -‬נעים לכיוון‬
‫קצותיו (אזור הממברנה הפוסט‪-‬סינפטית) –תנועת רצפטורים אלו נמנעה ע"י ‪-AP 5‬‬
‫הסם שחוסם רצפטורי ‪.)NMDA‬‬

‫‪ .2‬שינוי המבנה הסינפטי‪ -‬לדוגמא על ידי הוספת סינפסות "מחוררות" (‪.)perforated‬‬

‫(שלוחה דמוית אצבע מחלקת את האזור האקטיבי בטרמינל לשני חלקים שלאחר מכן כל‬
‫אחד מהם גדל‪ -‬ויש יותר אמצעים לשחרור ה‪ NT‬בממברנה הפרה‪-‬סינפטית‪ -‬וכן כפי‬
‫שנאמר יותר רצפטורי ‪ AMPA‬בממברנה הפוסט‪-‬סינפטית של ה‪– )dendritic spine -‬‬
‫שירטוט ‪– 14.17‬ע"מ ‪ .436‬ישנם מחקרים אשר הראו כי למעשה יצירת הסינפסה‬
‫ה"מחוררת" היא שלב ראשון בגידול של סינפסה חדשה‪ .‬חומר כימי שמונע את החיזוק‬
‫ארוך הטווח מונע היווצרות של הסינפסות החדשות‪ 4.19( .‬ע"מ ‪.)437‬‬

‫שינויים אלו נוצרו בעקבות כניסת יוני קלציום ל‪ dendritic spine -‬כתוצאה מאקטיבצית רצפטורי‬
‫‪ NMDA‬והפעלת אנזימים תלויי קלציום (‪ .)protein kinases‬אנזימים אלה מצויים במצב לא‬
‫פעיל עד קישור לסידן‪ ,‬ואז הם מזרחנים חלבונים ומשנים בכך את תכונותיהם‪.‬‬

‫‪– CaM-KII‬אחד מהאנזימים המדוברים –אשר נמצא בנוכחות גבוהה בעיקר באזור העבה יותר‬
‫הפוסט‪-‬סינפטי‪ -‬ב‪ .hippocampal formation‬מלבד זרחון חלבונים הוא אף מסוגל לזרחן את‬
‫עצמו –ובכך גורם כי יישאר פעיל בעצמו –אין לו עוד צורך בקלציום –כך שלפחות חלק מהשפעת‬
‫הקלציום ב‪ dendritic spine‬ממשיך לאחר היעלמו של הקלציום‪( .‬בניסוי שנערך על עכברים בהם‬
‫הושתל מוטציית גן האחראית לסינטוז אותו אנזים –התגלה כי לא ניתן לבצע בו חיזוק סינפסה‬
‫כך גם יקרה אם האנזים לא יזרחן עצמו)‪ .‬נימצא כי השריית חיזוק – גורמת לאקטיבציית האנזים‬
‫–אשר עובר פוספורילציה על עצמו וכן מזרחן רצפטורי ‪ AMPA‬ובכך הופך אותם ליותר רגישים‬
‫לגלוטמט‪-‬דבר שיחזק את הסינפסה‪.‬‬

‫ישנם חוקרים הטוענים כי בחיזוק גם מעורבים שינויים פרהסינפטיים‪ ,‬כגון עליה בכמות‬
‫הגלוטמט המשוחררת מהטרמינלים‪ .‬ייתכן כי החיבור בין מה שמתרחש ב‪dendritic spine‬‬
‫הפוסטסינפי לבין המתרחש בפרה סינפטי –הוא הודות למולק' פשוטה של ) ‪nitric oxide (NO‬‬
‫המסונטזת מאנזים בשם ‪ , nitric oxide synthase‬אשר יכולה להעביר מסרים מתא אחד‬
‫לאחר‪ .‬מהרגע שסונטז ‪ NO‬נשאר לזמן קצר בלבד לפני שמפורק‪ .‬לכן אילו היה מיוצר ב‪-‬‬
‫‪ dendritic spine‬ב‪ -hippocampal formation -‬היה יכול לעבור דיפוזיה רק עד לטרמינלים‬
‫הקרובים –שם עשוי היה לגרום לשינויים הקשורים בהשראת החיזוק‪ .‬יתכן והוא שליח רטרוגרדי‬
‫(שזז אחורנית=מסר המועבר מה‪ dendritic spine-‬חזרה אל הכפתורים הטרמינלים) הלוקח‬
‫חלק בחיזוק‪ .‬מחקרים הראו כי בפרוסות היפוקמפוס אשר נחשפו ל‪ NMDA‬רמות ה‪cyclic-‬‬
‫‪ GMP‬עלו‪ – .‬לא קרה כאשר ניתן סם המונע סינטוז ה‪( NO-‬ניתן להסיק שאקטיבציית ‪NMDA‬‬
‫נובעת מייצור ה‪ )NO‬כמו כן חסימת ה‪ -NO‬מנעה ביסוס החיזוק הארוך טווח בפרוסות‬
‫ההיפוקמפוס‪ .‬במחקרים אחרים הראו כי תעלות ‪ +CA2‬המפעילות סינתזה של ‪ NO‬נמצאות‬
‫במס אזורים במוח בינהם‪ :‬ה‪ dentate gyrus-‬והאזורים ‪ 1CA‬ו‪ CA3 -‬של ההיפוקמפוס‪ .‬כמו כן‬
‫אציין כי מרבית התאים המכילים ‪ NO synthase‬מכילים גם רצפטורי ‪.NMDA‬‬

‫‪94‬‬
‫חיזוק ארוך טווח הוא בעל מספר שלבים‪ .‬חיזוק ארוך‪-‬טווח אשר גם יחזיק לאורך זמן (יותר ממס'‬
‫שעות) זקוק גם לבניה של חלבונים‪( .‬סמים שיחסמו זאת –ימנעו את החיזוק הארוך טווח‬
‫המחזיק זמן בשדה ‪ ,CA1‬אך אם יינתנו כשעה אחרי גירוי הסינפסה –החיזוק יחזיק מעמד‪.‬‬
‫מסתבר כי סינטוז החלבונים דרוש לביסוס השלב המאוחר של החיזוק הארוך טווח המחזיק‬
‫לאורך זמן – מושג כעבור שעה מהגירוי)‪.‬‬

‫סינטזת החלבונים נעשית בדנדריטים עצמם ולא כרגיל בגרעין‪ .‬כך עולה ממחקר אשר הראה כי‬
‫לדנדריטים יש את כל הרכיבים הדרושים להם לסינטוז חלבונים ריבוזומים‪ ,t-RNA ,‬ואנזימים‪ .‬ה‪-‬‬
‫‪ mRNA‬שנמצא בדנדריטים מקודד לרצפטורים‪ ,‬ציטוסקלטון וקינזות‪ ,‬הדרושים לביסוס השינויים‬
‫המבניים לצורך החיזוק הארוך טווח‪.‬‬

‫סיכום‪ :‬כניסת יוני קלציום דרך התעלות הנשלטות ע"י רצפטור ה‪ NMDA‬מאקטבת ‪protein‬‬
‫‪ kinases‬תלויות מתח‪ ,‬כולל ‪ .CaMKII‬זה מזרחן עצמו (כלל אינו זקוק יותר לקלציום) ונע לעבר‬
‫ה‪ postsynaptic density of dendritic spine -‬ומזרחן רצפטורי ‪= AMPA‬הופך אותם ליותר‬
‫רגישים לגלוטמט‪ .‬חיזוק לאורך זמן גם גורם לרצפטורים אלו לנוע לתוך ה‪ dendritic spine -‬מה‬
‫שגורם לייצור סינפסות חדשות‪ .‬כמו כן‪ ,‬כניסת קלציום מאקטבת סינטזת ‪ NO‬תלויית קלציום –וה‬
‫‪ -NO‬אמור לעבור דיפוזיה אל מחוץ ל‪ dendritic spine -‬חזרה אל הטרמינל‪ .‬שם יתכן כי יגרום‬
‫לתגובות לא ידועות אשר יגבירו את שחרור הגלוטמט‪ .‬ולבסוף לשם השלמת החיזוק יש צורך‬
‫בסינטוז חלבונים חדשים‪ ,‬יתכן כי יהיו בעלי הרכיבים של ה‪ ,cytoskeleton-‬ה‪protein kinases-‬‬
‫ורצפטורים (ראי תרשים ‪ 14.21‬ע"מ ‪.)438‬‬

‫דיכוי ‪ /‬החלשה ארוכת טווח‬ ‫‪8.2.4‬‬

‫קצב נמוך של הכנסת גירויים לסינפסה –עשוי לגרום להפחתת חוזקה‪long term= .‬‬
‫‪ .depression‬קיומו של מנגנון כזה הגיוני שכן‪ ,‬על אף המס' הגדול של סינפסות במוח –המס'‬
‫הוא סופי – וידוע כי חיות יכולות ללמוד לאורך כל חייהן‪ ,‬ולכן לא הגיוני שהחיזוק נמשך לנצח‪ .‬לפי‬
‫ניסויים נראה שגירוי בקצב של מעל ‪ 10‬הרץ גורם לחיזוק ארוך טווח ומתחת לזה להחלשה‪ .‬שני‬
‫האפקטים נחסמו על ידי הכנסה של ‪ ,AP-5‬מה שאומר שיש צורך בהפעלה של רצפטורי‬
‫‪ .NMDA‬בנוסף בהכנסת גירוי חלש יחד עם אחד חזק –חיזוק נעשה‪ ,‬אך כאשר הוכנסו בנפרד‪-‬‬
‫נוצרה ההחלשה‪ .‬מחקרים הראו כי ההחלשה מתרחשת כאשר ‪ input‬סינפטי מופעל באותו הזמן‬
‫שהממברנה הפוסט‪-‬סינפטית היתה בדה‪-‬פולריזציה חלשה או בהיפרפולריזציה‪.‬‬

‫ההחלשה מערבת כמובן את רצפטורי ‪( NMDA‬ומעוכבת ע"י חוסם אותו רצפטור –‪ )AP5‬אבל‬
‫נמצא כי ‪– CPP‬סם החוסם אף הוא את רצפטור ‪ NMDA‬פועל על חסם את החיזוק ‪,‬אך לא את‬
‫ההחלשה –מכאן נובע –שכנראה משתתפים בשני התהליכים שני סוגים שונים של רצפטור‬
‫‪.NMDA‬‬

‫ההחלשה כנראה גורמת אף להפחתה של מס' רצפטורי ה‪ AMPA-‬בממברנה הפוסטסינפטית‬

‫של ה‪( dendritic spine-‬בניגוד ל"חיזוק" אשר מגדיל את המס')‪ .‬כמוכן הוא גורם‬
‫ל‪-‬דהפוספורליזציה של רצפטורי ‪-AMPA‬מפחית את רגישותם לגלוטאמאט‪.‬‬

‫ז"א נראה שחוק הב עובד לשני הכיוונים‪...‬מכניזם זה שימושי לתיקון למידה לא נכונה או לא‬
‫נחוצה‪.‬‬

‫‪95‬‬
 ‫צורות נוספות של חיזוק ארוך טווח‬ ‫‪8.2.5‬‬
‫עד כה נמצא כי החיזוק לא מתרחש רק ב‪ hippocampal formation -‬אך גם באזורים נוספים –‬
‫בקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ ,‬הפיריפורמי‪ ,entorhinal ,‬קורטקס מוטורי‪ ,‬ויזואלי‪ ,‬בתלמוס‬
‫ובאמיגדלה‪ .‬חיזוק אשר מתרחש בקורטקס הויזואלי אינו מערב רצפטורי ‪.NMDA‬‬

‫ב‪ hippocampal formation -‬יש את הריכוז הגבוה ביותר של רצפטורי ה‪ NMDA‬בשדה ‪CA1‬‬
‫וב‪ .dentate gyrus -‬אך יש גם מעט ב‪ CA3-‬המקבל ‪"( mossy fiber input‬מכוסי טחב") מה‪-‬‬
‫‪ .dentate gyrus‬גירוי סיבים אלו גורם לחיזוק ארוך טווח שנעלם כעבור מס' שעות‪( AP5 . .‬הסם‬
‫החוסם רצפטור ‪ NMDA‬ובכל מונע השריית חיזוק ארוך טווח בנוירונים בשדה ‪ )CA1‬חסר‬
‫השפעה על החיזוק ב‪ .CA3‬העובדה שהחיזוק יכול להיעשות באזורים אחרים מלבד ה‪-‬‬
‫‪ hippocampal formation‬מעידה שהמכניזם לכך עשוי לכלול אזורים רבים במוח‪ -‬עד כה‬
‫התעסקנו במוכר שבהם‪ ,‬דרך ה‪.NMDA-‬‬

‫תפקיד החיזוק לטווח ארוך בלמידה‬ ‫‪8.2.6‬‬

‫בהזרקת ‪– 5AP‬החוסם רצפטורי ‪ ,NMDA‬ל‪ ,hippocampal formation-‬ישנה הפרעה בלמידה‪.‬‬
‫כמו כן סוגי לימוד מסוימים משנים את מבנה ה‪( .hippocampal formation -‬סיכום ע"מ ‪.)440‬‬

‫‪8.3‬התניה קלאסית‬
‫בתור דוגמא להתניה קלאסית המחבר מתמקד בהתניה רגשית‪.‬‬

‫גרעין האמיגדלה המרכזי הוא האחראי העיקרי בארגון הדפוס של תגובות רגשיות המעוררות ע"י‬
‫גירוי מבחיל‪ .‬כאשר זה מופעל‪ -‬יוצר קשרים עם אזורי מח אחרים –גורם למס' התנהגויות‬
‫אוטומטיות ותגובות אנדוקריניות (של הפרשה פנימית) בתגובה לאותו גירוי מבחיל‪ .‬בדרכ' רוב‬
‫הגירויים המבחילים הם נילמדים – גרעין האמיגדלה המרכזי הא חלק מלמידת ה‪( R-S -‬גירוי‪-‬‬
‫תגובה) של התניה קלאסית רגשית‪.‬‬

‫כאשר גרעין זה מופעל הוא גורם לשיחרור ‪ Ach‬ב‪ – .cerebral cortex -‬דבר המקל למידה‬
‫תפיסתית‪ -‬שכן זה מפעיל את הנוירונים של הקורטקס ומקל על יצירת קשרי נוירוינים הרגישים‬
‫לאותו ‪. CS‬‬

‫מכיוון שתגובה רגשית לגירוי אודיטורי פשוט ביותר עשויה גם להופיע בהעדר הקורטקס‬
‫האודיטורי‪ ,‬ניקח דוג' זו ברמה סבקורטיקלית‪ -‬אינפו' אודות ה‪( CS‬צליל) מגיעה לאזור בתלמוס‬
‫בשם‪ , MGm -‬אינפו' אודות ה‪( US‬שוק) מגיעה גם ל‪ MGm‬ול‪.basolateral amygdala -‬‬
‫מכיוון שהמידע על ה‪ CS-‬וה‪ US-‬מצטלב בשני האזורים‪ ,‬שינויים סינפטיים האחראיים על למידה‬
‫עשויים להתרחש בכל אחד מהם או בשניהם (*תרשים דוג' בע"מ ‪( .)451‬מחקרים הראו שחיתוך‬
‫כל אחד מאזורים אלו מנע את ההתניה הקלאסית הרגשית –דבר התומך במה שתיארתי עד כה)‪.‬‬
‫(כמו כן נימצא שהאמיגדלה היא האזור היותר חשוב בלמידה‪ -‬מאשר התלמוס – יותר נוירונים‬
‫מגיבים שם גם לצליל וגם לשוק‪ ,‬וכדי שתתבצע למידה צריך שמידע מה‪ US-‬ומה‪ CS-‬יגיעו לאותו‬
‫נוירון)‪.‬‬

‫נראה שלמידה זו היא בנוסח "חיזוק ארוך‪-‬טווח" שדובר בו קודם‪ ,‬בשני האזורים‪ .‬כך שכאשר‬
‫נזריק ‪( AP5‬סם החוסם רצפטור‪– NMDA-‬אשר תופס חלק בגמישות הסינפסה –בלמידה)‬
‫ישירות לאזור ה‪ basolateral amygdala -‬לא תהיה למידת התניה קלאסית רגשית‪ .‬אך‪ ,‬אם סם‬
‫זה יוזרק לאחר ביסוס ההתניה –לא תהיה לו כל השפעה‪.‬‬

‫‪96‬‬
 ‫כאשר ה‪ CS‬ימשיך להופיע ללא ה‪ US-‬תתרחש לבסוף הכחדה –ההתניה תעלם‪ .‬אך‪ ,‬בהזרקת‬
‫‪ AP5‬לאמיגדלה לפני מבחן ההכחדה (בה מציגים ‪ 30‬פעמים את ‪ CS‬לבדו) –התגובה הרגשית‬
‫לא תוכחד! –מכאן שה‪ NMDA -‬דרוש הן ללמידה והן להכחדה (קשור ל"דיכוי ארוך טווח" –‬
‫שדובר בו קודם)‪ *( .‬סיכום בע"מ ‪.)452‬‬

‫‪8.4‬התניה אופרנטית ולמידה מוטורית‪-‬‬

‫התניה אופרנטית= הצורה בה אנו "מרוויחים" מהתנסויותינו הקודמות‪ .‬נדע כיצד לפעול‬
‫בסיטואציות מסוימות‪ .‬ואומנם כאשר נידרש לבצע תגובה שאיננו מורגלים בה‪ -‬ייקח לנו זמן –אך‬
‫עם הזמן והחזרה נוכל לבצעה במהירות ובמיומנות =למידה מוטורית‪.‬‬

‫‪Basal Ganglia‬‬ ‫‪8.4.1‬‬

‫ישנם שני מעברים בין ה‪ sensory association cortex -‬וה‪motor association cortex -‬‬
‫המעורבים בהתניה אופרנטית ‪ ,‬אך בעלי תפקידים שונים ‪ :‬קישור טראנס‪-‬קורטיקלי ישיר וקשרים‬
‫דרך ה‪ Basal ganglia‬והתלמוס‪( .‬מסלול שלישי שעובר דרך הסרבלום והתלמוס קיים גם כן אבל‬
‫לא חקרו אותו בהקשר זה)‪.‬‬

‫הקשר הישיר מעורב בזיכרון קצר טווח‪ .‬יחד עם ה‪ hippocampal formation -‬הם מעורבים גם‬
‫ברכישת זיכרונות אפיזודיים‪ ,‬ורכישת התנהגות מורכבת (הכוללת הוראות או דיון)‪ .‬תחילה ביצוע‬
‫ההתנהגות שלנו דרך צפייה או ציות להוראות‪ ,‬כולל הוראות שאנחנו נותנים לעצמנו בראש‪ ,‬איטי‬
‫– ומאחר שכל כך הרבה ממשאבי המוח מעורבים בכך קשה לנו להגיב לגירויים אחרים בסביבה‬
‫העשויים להסיח אותנו‪ .‬אך אם החזרה על הפעולה‪ -‬היא נעשית שוטפת‪" ,‬אוטומטית" –אין לנו‬
‫צורך להקדיש לה מחשבה (*נהיגה באוטו)‪.‬‬

‫כאשר ההתנהגות שנלמדה הופכת אוטומטית היא "מועברת" ל‪ . basal ganglia -‬בביצוע‬
‫התנהגות מורכבת מכוונת ה‪ basal ganglia-‬מקבל מידע על הגירוי שהתרחש והתגובה‬
‫שנעשתה –עם הזמן אזור זה משתלט על הפעולה –ומפנה את "המסלול הישיר" להתעסק‬
‫בדברים אחרים‪.‬‬

‫ה ‪ ,neostiatum‬שמכיל את ה‪ caudate nucleus-‬וה‪ putamen -‬מקבלים איפו' סנסורית מאזורי‬

‫ה‪ cerebral‬קורטקס‪ .‬כמו כן הם מקבלים אינפו' מהאונות הפרונטליות לגבי תנועות מתוכננות או‬
‫כאלה שמתרחשות באותו הרגע‪ .‬פלט ה‪ -caudate nucleus‬וה‪ putamen -‬נשלחים לאזור אחר‬
‫של ה‪ basal ganglia -‬ה‪ globus pallidus -‬שפלט מבנה זה נישלח לקורטקס הפרונטלי ל‪-‬‬
‫‪( ,premotor and supplementary motor cortex‬היכן שתוכניות התנועה נוצרות) ולקורטקס‬
‫המוטורי הראשוני (היכן שהן מבוצעות)‪( .‬תרשים ‪ 14.36‬ע"מ ‪.)453‬‬

‫ניסויים‪# :‬חתך של ה‪ basal ganglia‬הפריע בהתניה אופרנטית‪ ,‬אך לא הפריע לצורות אחרות‬
‫של למידה‪- :‬חתך ב‪ caudate nucleus -‬בקופים הפריע ברכישת מיומנויות אופרנטיות מותנות‪-‬‬
‫פשוטות (משימת הבחנה ויזואלית)‪– .‬חיתוך כל החיבורים בין ה‪visual association cortex -‬‬
‫וה‪ -‬קורטקס הפרונטלי‪ -‬מלבד הקשרים דרך ה‪( basal ganglia -‬שיטת אלימינציה) היה חסר‬
‫השפעה על אותה משימת הבחנה ויזואלית‪.‬‬

‫‪97‬‬
 ‫‪ #‬פגיעה ב‪ hippocampal formation-‬הפריעה רק ללמידה אפיזודית (היזכרות החולדה היכן‬
‫היתה באותו היום)‪ .‬נזק לאמיגדלה הפריעה ביכולת ללמוד קשר בין גירוי לחיזוק ופגיעה ב‪-‬‬
‫‪ caudate nucleus‬וה‪ putamen -‬הפריעה ליכולת לימוד משימות אינסטרומנטליות‪.‬‬

‫‪#‬קופים אשר ביצעו משימות שדרשו מהם לשמור אינפו' בזיכרון קצר‪-‬טווח לגבי מיקום או זהות‬
‫גירוי ויזואלי‪ .‬בדקו האם ה‪ caudate nucleus -‬הופעל במהלך המשימה‪ .‬נמצא כי הזכרות‬
‫באינפורמציה מרחבית הגבירה פעילות נוירונים בראש האזור הזה (המקבל מידע מה‪-‬‬
‫‪ ,dorsolateral prefrontal cortex‬במסלול הדורסלי של הראיה והיזכרות באינפו' לגבי זהותו‬
‫של האובייקט הגבירה פעילות הנוירונים בגוף האזור (המקבל מידע מהמסלול הונטרלי‪.).‬‬

‫‪#‬אצל חולי פרקינסון –התחלת ההתנוונות ב‪ nigrostriatal system-‬של נוירונים דופמינרגים‬

‫שממוקמים ב‪ Midnbrain-‬ומעצבבים את ה‪neostiatum (caudate nucleus and the -‬‬
‫)‪ putamen‬גורמת להפחתה גדולה בשחרור ‪ DA‬בו‪ .‬מכאן שה‪ basal ganglia-‬מפסיק לפעול‬
‫נורמאלית‪ .‬עלינו לאו דווקא להסתכל על הכשל של חולי פרקינסון ככשל מוטורי‪ ,‬ניתן לראות בו‬
‫כשל בזיכרון האוטומטי של פעולות‪ .‬חולי פרקינסון יכולים לקום מהכסא אבל הם צריכים לחשוב‬
‫על זה – כמו כל פעולה חדשה שאנחנו לומדים‪ .‬קשה להם ללמוד פעולות אוטומטיות חדשות‪.‬‬
‫כמו כן לחולים כשל בשליפת מידע מהזיכרון לטווח הקצר‪ .‬בנוסף במשימה של למידת הסתברות‬
‫(לחזות מזג אויר על סמך דפוס מסוים שמופיע על קלף) חולי פרקינסון לא מצליחים ללמוד כמו‬
‫אנשים רגילים‪ ,‬וזה כלל לא קשור לפגיעה מוטורית (דוג' למבחן –בע"מ ‪ 454‬תרשים ‪.)14.37‬‬

‫‪Premotor Cortex‬‬ ‫‪8.4.2‬‬

‫רוב פלט ה‪ basal ganglia‬דרך התלמוס מגיע ל‪-‬פרימוטור קורטקס וה‪-‬אזור המוטורי הנוסף‬
‫הסמוך לו‪( .‬תרשים ‪ 14.39‬בע"מ ‪ .)455‬אזורים אלו מעורבים בתכנון וביצוע תנועות וכן בלמידה‬
‫מוטורית‪ .‬פגיעה ב‪ ( supplementary motor area -‬האזור המוטורי הנוסף) אינה משפיעה‬
‫במשימות הבחנה‪ ,‬אך כן מפריעה בתגובה שמקורה פנימי או רצף תגובות שבו ביצוע התגובה‬
‫האחת הוא הסימן לביצוע התגובה הבאה‪ .‬בניסוי עם קופים אשר עברו פגיעה באזור זה –נדרשו‬
‫ללמוד להעביר את היד דרך פתח בכלוב ולהרימה בתמורה לבוטן –הקופים אשר עברו את‬
‫הפגיעה לא הצליחו ללמוד את המשימה‪ ,‬אך עם זאת למדו ללא קושי להרים את ידם בתגובה‬
‫לגירוי אודיטורי (צליל) –מכאן שהבעיה שלהם לא היתה בלידה אינסטרומנטלית או התנועה‪ ,‬אלא‬
‫למעשה הם לא יכלו ללמוד ‪ .self initiated movement‬כמו כן הם לא יכלו לבצע רצף פשוט בין‬
‫‪ 2‬תגובות (לחיצה על ידית וסיבובה שמאלה)‪ .‬בניסוי אחר –הקופים למדו ללחוץ על ‪ 3‬כפתורים‬
‫ברצף מסוים –בזמן הביצוע נמצא כי יותר ממחצית הנוירונים ב‪supplementary motor area-‬‬
‫הופעלו – אך כאשר הרצף רומז ע"י גירוי ויזואלי‪ -‬הקופים היו צריכים רק ללחוץ על הכפתור‬
‫שהוצג –פעילות הנוירונים באזור התמעטה מאד‪ .‬בבדיקת ‪ PET‬בבני אדם היו תוצאות דומות –‬
‫לימוד רצף כפתורים בזמן שהראש נמצא בסורק‪ .‬בזמן הלמידה הופעל ה‪anterior -‬‬
‫‪ supplementary motor area‬ובזמן הביצוע של רצף הפעולות שנלמדו‪ ,‬הופעל ה‪posterior-‬‬
‫‪ supplementary motor area‬האזור הסמוך ביותר ל‪--- .primary motor cortex‬מכאן שה‪-‬‬
‫‪ anterior region‬הוא "במעלה הזרם "מה‪ -posterior region-‬אשר הוא היחיד בעל קישור ישיר‬
‫ל‪.primary motor cortex-‬‬

‫חיזוק‬ ‫‪8.4.3‬‬

‫הגילוי‬ ‫‪8.4.3.1‬‬

‫‪98‬‬
 ‫הגילוי היה בטעות –מדען שתל אלקטרודות לחולדות (במטרה לגלות עם גירוי ה‪reticular-‬‬
‫‪ formation‬יגביר עוררות – ולכן יקל על למידה)‪ .‬אחת האלקטרודות בטעות פספסה את היעד –‬
‫כנראה הגיעה לאזור שלפני ההיפותלמוס‪ .‬החולדה חזרה לקבל עוד ועוד גירויים חשמליים למוח‪,‬‬
‫גם כאשר לימדו אותה לתת לעצמה את הגירוי על ידי לחיצה על דוושה (‪.)self-stimulation‬‬

‫המעגלים העצביים המעורבים‬ ‫‪8.4.3.2‬‬

‫התנהגות יכולה להיות מחוזקת באמצעות גירוי חשמלי לאזורים רבים ושונים במוח –דבר המעיד‬
‫על הימצאותם של מס' מנגנוני חיזוק‪ .‬המיקום הטוב והאמין ביותר הוא ה‪medial forebrain -‬‬
‫)‪ – bundle (MFB‬מצבור אקסונים המגיעים מה‪ midbrain-‬ל‪ . rostral basal forebrain-‬ה‪-‬‬
‫‪ MFB‬עובר דרך ה‪-‬החלק הצדי של ההיפותלמוס (שם בדרכ' מונחות האלקטרודות) ומכיל‬
‫אקסונים ארוכים שמחברים בין ה‪ forebrain-‬ל‪ ,Midbrain-‬אקסונים קצרים שמחברים אזורים‬
‫סמוכים‪ ,‬וכן אקסונים דופמינרגים‪ ,‬נוראדינרגים וסרוטונרגים –בדרכם מה‪ brain stem -‬לאזורי‬
‫ההשלכה שלהם ב‪.forebrain-‬‬

‫קיימים מס' מערכות נוירונים שהטרמינלים שלהם מפזרים ‪ -DA‬בעיקר ‪ 2‬אזורים ב‪midbrain:‬‬
‫‪– .the substantia nigra and the ventral tegmental area‬האקסונים שלהם מפוצלים‬
‫מאד‪-‬ומכאן ההשפעה על כמות נוירונים גדולה באזורים נרחבים של המוח‪.‬‬

‫המערכת המזולימבית מתחילה ב‪( ventral tegmental area-‬נמצא ב‪ midbrain-‬ליד ה‪-‬‬

‫‪ ,)substantia nigra‬ושולחת אקסונים דרך ה‪ MFB-‬לאמיגדלה‪ ,‬ה‪,lateral septum-‬‬
‫ההיפוקמפוס‪ ,‬ה‪ ,bed nucleus of the stria terminalis -‬וה‪ ,nucleus accumbens-‬שנמצא‬
‫ב‪ forebrain-‬התחתון‪ ,‬ליד ה‪ septum-‬והאזור הפרה‪-‬אופטי‪.‬‬

‫מערכת נוספת של אקסונים דופמינרגים שקשורה לחיזוק היא ה‪,mesocortical system -‬‬
‫שגם מתחילה ב‪ .VTA-‬אצל חולדות היא מעצבבת את הנאוקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ ,‬הקורטקס‬
‫הלימבי‪ ,‬וההיפוקמפוס‪ .‬אצל קופי אדם הם מעצבבים בנוסף גם את האונות הקדמיות ואזורי‬
‫האסוציאציה בקורטקס‪.‬‬

‫נראה שגם המערכת ה‪ ,nigrostriatal-‬ששולחת נוירונים דופמינרגים ל‪ ,neostriatum-‬מעורבת‬

‫בחיזוק‪.‬‬

‫מחקרים רבים מראים שהמערכת המזולימבית‪ ,‬בעיקר המסלול שמסתיים ב‪nucleus-‬‬

‫‪ ,accumbens‬אחראי לאפקט המחזק של גירוי חשמלי של ה‪ .MFB-‬כמו כן הוא משחק תקפיד‬
‫חשוב בחיזוק נטילת סמים כמו אמפתמין וקוקאין‪.‬גירוי חשמלי של נוירונים שגורמים לשחרור‬
‫מוגבר של דופמין ב‪ nucleus accumbens-‬גורם לחיזוק התנהגות‪ .‬הזרקה של סמים שחוסמים‬
‫דופמין מפריעה לחיזוק‪.‬‬

‫במחקר על ידי מיקרודיאליזה הראו שגירוי חשמלי של ה‪ MFB-‬או ה‪ VTA-‬או מתן קוקאין‬
‫ואמפתמין גורמים לשחרור דופמין ב‪ ,Nucleus accumbens-‬כמו גם גירויים טבעיים רבים כמו‬
‫מזון‪ ,‬מים או פרטנר ליחסי מין‪ .‬גם גירוי אברסיבי יכול לגרום לזה‪ ,‬מה שאומר שזה לא התפקיד‬
‫היחיד של הנוירונים הדופמינרגים שם – נראה שהם קשורים גם ללחץ‪.‬‬

‫תפקוד של מערכת החיזוקים‬ ‫‪8.4.3.3‬‬

‫‪99‬‬
 ‫האמונה היא‪ ,‬כי הגירוי החשמלי מחזק‪ ,‬שכן הוא מפעיל את אותן מערכות המופעלות בחיזוק‬
‫טבעי (אוכל‪ ,‬מין‪ .)..‬על מערכת החיזוק לבצע שתי פעולות – לאתר את הגירוי המחזק ולחזק את‬
‫הקשר בין נוירונים שמזהים את הגירוי המבחין (מראה של דוושה) ושמפיקים את התגובה‬
‫הדרושה (לחיצה עליה)‪.‬‬

‫איתור הגירוי המחזק‬ ‫‪8.4.3.4‬‬

‫חיזוק מתרחש כאשר מעגל עצבי מזהה גירוי מחזק וגורם להפעלת הנוירונים הדופמינרגים ב‪-‬‬
‫‪( .ventral tegmental area‬יתכן שהגירוי נתפס פעם כמחזק ופעם לא‪ -‬לדוג' אוכל לאדם רעב‬
‫לעומת אדם שבע‪ -‬לכן מערכ' החיזוק אינה מופעלת אוטומטית בנוכחות גירוי מסויים‪ -‬אלא תלוי‬
‫גם במצבו של האורגניזם)‪.‬‬

‫אם הגירוי גורם לחיה להתקרב אליו –מכניזם החיזוק מופעל והקשר בין הגירוי המובחן והתגובה‬
‫האינסטרומנטלית מחוזק‪ .‬אזור ה‪ ventral tegmental-‬בעל חשיבות בחיזוק זה‪( .‬ניסוי שמראה‬
‫זאת – קופים ישבו מול דלת שמדי פעם נפתחת‪ .‬כל עוד לא היה מאחוריה כלום – לא היתה‬
‫פעילות נוירונים באזור‪ .‬כאשר התחילו לשים אוכל מאחורי הדלת היתה פעילות והופרש דופמין‪).‬‬

‫–נוירונים דופמינרגים מופעלים ב‪ ventral tegmental area-‬ע"י הגירוי המחזק הראשי וגם ע"י‬
‫חיזוק מותנה‪( .‬קיים גם –‪ -conditioned punisher‬כאשר הגירוי הנייטרלי מוצמד עם גירוי‬
‫מבחיל‪-‬רע)‪ .‬דוגמא לחיזוק מותנה – כסף‪ ,‬שבחים‪ .‬עונש מותנה הוא ציונים רעים וכד'‪.‬‬

‫ה‪ ventral tegmental area -‬מקבל אינפו מאזורים רבים במוח כאשר השלושה החשובים‬
‫שבהם (לענייננו)‪ ,‬הם‪ :‬האמיגדלה‪ ,‬ה‪ lateral hypothalamus-‬וה‪. prefrontal cortex -‬‬
‫האמיגדלה בעלת השפעה על התניה קלאסית רגשית‪ ,‬אך גם בעלת השפעה על חיזוק מותנה –‬
‫(*ניסוי‪ -‬הרס האמיגדלה או ניתוקה מהמערכ' הויזואלית –היו חסרי השפעה על יכולת הקוף‬
‫לזהות עצמים בגירוי ויזואלי ‪ ,‬אך כן הפריע ביכולתם לזכור איזה מהם קושר ל‪"-‬אוכל")‪*( .‬ניסוי –‬
‫פגיעה נוירוטוקסית של ה‪ basolateral amygdala -‬הפחיתה את ערך החיזוק שהיה לגירוי אשר‬
‫צומד למחזקים טבעיים‪ -‬מים (לחולדות צמאות) ופעילות מינית‪ .‬בניסוי צימדו את הגירוי המחזק‬
‫עם אור מהבהב וצאו כי מאוחר יותר החיות לחצו על דוושה בכדי להפעיל את האור המהבהב‪.‬‬
‫מכאן‪ :‬האור המהבהב =חיזוק מותנה‪ .‬הפגיעה באמיגדלה דיכאה את התגובה לאור מבלי לדכא‬
‫את הפעילות המוטורית)‪.‬‬

‫(*ניסוי עם ה‪ : lateral hypothalamus -‬באזור זה יש נוירונים מסוימים אשר מגיבים למראה או‬
‫לטעם של אוכל – רק אם הם רעבים‪ .‬וקצב הירייה של נוירונים אלה תלוי ברצונה של החיה לאכול‬
‫את אותו מאכל ספציפי‪ .‬לדוג' –נוירון אחד ירה בקצב גבוה כאשר יוצגו לחיה בננה‪ ,‬בוטן ‪ ,‬תפוז‬
‫או מזרק שהשתמשו בו לשפיכת תמיסת גלוקוז לפה שלה‪ .‬השקו את החיה בתמיסת גלוקוז‪ -‬עד‬
‫שסירבה לשתות עוד‪ -‬הנוירון המשיך לירות בקצב גבוה לגבי כל השאר מלבד בהצגת המזרק‪.‬‬
‫כעת נתנו לקוף לאכול בננות כאבת נפשו –הנוירון הפסיק לירות בהופעת בננה‪ )...‬מכאן יתכן‬
‫שהקשר בין ה‪ lateral hypothalamus-‬ל‪ ventral tegmental area-‬מעביר אינפו' בנוגע‬
‫לנוכחות גירוי מחזק‪.‬‬

‫‪100‬‬
‫(*הטרמינלים המקשרים את אזור ה‪ -prefrontal cortex-‬עם ה‪, ventral tegmental-‬משחררים‬
‫גלוטמט – נ"ט אקסיטטורי שמפעיל את הנוירונים הדופמינרגים ב‪ventral tegmental area -‬‬
‫אשר יורים בתבנית התפרצות –דבר המגביר מאד את כמות ה‪ DA‬המפוזרת על ידם ב‪-‬‬
‫‪ .nucleus accumbens‬ה‪ prefrontal cortex -‬מעורב בתכנון אסטרטגיות‪ ,‬הערכת ואומדן של‬
‫התנהגות עצמית והתקדמות למטרה‪ .‬יתכן כי אזור זה מפעיל את מנגנון החיזוק כאשר הוא קבע‬
‫כי התנהגות המשכית מסוימת תביא את האורגניזם למטרה –שהאסטרטגיה הנוכחית פועלת‪.‬‬
‫(גם התנהגות פרטית‪ -‬חשיבה ותכנון לדוג' –עשויים להיות מחוזקים – כשאנחנו מוצאים פתרון‬
‫לבעיה בחשיבה אנחנו נרגשים ושמחים‪ ,‬ולא ידוע בדיוק מה קורה אז במעגל שתאירנו עכשיו‪.)...‬‬

‫חיזוק קשרים בין נוירונים‬ ‫‪8.4.3.5‬‬

‫התניה אופרנטית מערבת חיזוק סינפסות של נוירונים שהיו פעילים – נניח בדוגמה של החולדה‬
‫שלוחצת על דוושה כדי לקבל אוכל – יש מעגל עצבי של ראיה שמזהה את הגירוי (הדוושה)‬
‫ומעגל עצבי אחר שאחראי לתנועה (לחיצה) והפעלת מערכת החיזוק על ידי קבלת האוכל מחזקת‬
‫את הקשר בין שני מעגלים אלה‪.‬‬

‫ההבדל בין התניה קלאסית לאופרנטית‪ -‬האופרנטית זקוקה למערכת חיזוק‪ .‬יש צורך בגירוי (‬
‫‪ )discriminative stimulus‬שמפעיל סינפסה חלשה ‪ +‬המצב המסוים אשר גרם לחיה ללחוץ על‬
‫הדוושה (למשל) –מפעילה סינפסה חזקה שגורמת לנוירון לירות‪ .‬כעת אם הופעל גירוי מחזק –‬
‫מכניזם החיזוק מפעיל פיזור ‪ NT‬או נוירומודלטור באזורים שהשינויים הסינפטיים התרחשו‪ -‬רק‬
‫כך תתחזקנה הסינפסות החלשות (‪ DA‬משמש כ‪ NT‬מסוג זה)‪.‬‬

‫אם נותנים ‪ DA‬או קוקאין בזמן התפרצויות ירי ספונטניות של נוירונים ‪ -‬קצב הירייה שלהם יגבר ‪-‬‬
‫ניסוי‪ :‬הקלטת פעילות נוירוני פירמידה ב‪ ( CA1‬שידוע כי הם מכילים רצפטורי ‪ )DA‬בהיפוקמפוס‪.‬‬
‫וניסיון להגביר פוטנציאלי פעילות נוירונלית ע"י מתן ‪ DA‬או אגוניסט ל‪ . DA-‬כל פעם שהנוירון יצר‬
‫פוטנציאל פעולה ספונטני (אשר ערך ‪ 0.5‬שניות‪ ,‬ניתן ה‪– DA‬תוצאה‪ :‬האדמינסטרציה הגבירה‬
‫את קצב הירייה ‪( .‬כך גם לגבי קוקאין לעומת ‪.)saline‬‬

‫מיקום השינויים הסינפטיים‬ ‫‪8.4.3.6‬‬

‫חיזוק גירוי מוחי הגבירה את פיזור של ‪ DA‬ב‪– nucleus accumbens-‬כך שכנראה לפחות חלק‬
‫מהשינויים הסינפטיים מתרחשים שם‪ .‬הוכח כי חיזוק טבעי או מלאכותי (גירוי חשמלי) של ה‪-‬‬
‫‪ medial forebrain bundle‬גרם לשחרור ‪ DA‬ב‪ . nucleus accumbens-‬לדוג'‪ -‬שתייה לאחר‬
‫התייבשות וכד'‪ ..‬כך גם לגבי התנהגות מינית‪ -‬אשר גורמת לשחרור ‪ DA‬באזור זה‪*( .‬ניסוי –‬
‫בהכנסת חולדה ממין זכר לחדר בו הוא הזדווג בעבר –רמת ה‪ DA‬שלו עולה‪ ,‬היא עולה אף יותר‬
‫כאשר מוצגת חולדה נקבה מאחורי גדר והיא אף עולה עוד יותר כאשר הגדר מוסרת והוא מזדווג‬
‫עם החולדה‪ .‬ובסוף כאשר מסתיים האקט והחולדה הנקבה נלקחת –רמת ה‪ DA‬שלו יורדת)‪.‬‬

‫לאותו גירוי עשויים להיות אפקטים שונים של הפעילות הדופמינרגית של נוירון –תלוי בהתנסויות‬
‫קודמות של החיה (*ניסוי‪ -‬בד"כ טעם סכרין גרם לחולדות עליה ברמת שחרור ה‪ DA‬ב‪nucleus -‬‬
‫‪ ,accumbens‬אך הוא גרם לירידה בשחרור ה‪ DA‬אצל חולדות אשר צימדו להן בעבר את טעם‬
‫הסכרין עם זריקה שגרמה לבחילה)‪.‬‬

‫‪101‬‬
 ‫מחקרים הראו כי הרס הולכה דופמינרגית ב‪ nucleus accumbens-‬הפריעה לביטוי התנהגויות‬
‫שמחוזקות ע"י גירויים טבעיים (*חולדות למדו ללחוץ על דוושה כדי לקבל אוכל מועדף לעומת‬
‫אוכל פחות מועדף אשר היה בהשגה מיידית‪ .‬כאשר חסמו להן את הולכת ה‪– DA‬חולדות אלו‬
‫אכלו מהאוכל הפחות מועדף ולא לחצו על הדוושה כדי לקבל את המועדף) (*ניסוי‪ -‬חולדות‬
‫שלמדו ללכת לצד מסוים במבוך ‪– T‬בו יקבלו הרבה אוכל אך יהיה עליהן לטפס על מחסום –‬
‫לעומת הצד חסר המחסום בו יקבלו פחות אוכל‪ .‬במתן ‪-HD-6‬ההורס את הולכת ה‪ DA-‬ב‪-‬‬
‫‪– nucleus accumbens‬החולדות הלכו לכמות האוכל המופחתת [הסם לא הפריע לאקט‬
‫הטיפוס‪-‬אילו האוכל היחיד היה מאחורי המחסום הן היו מטפסות] –פשוט פחתה המוטיבציה)‪.‬‬
‫מכאן ששחרור ‪ DA‬ב‪ nucleus accumbens-‬הפעיל תגובת חיזוק ע"י גירוי אפטטיבי‪ .‬בהיעדר ה‬
‫‪ DA‬החיות עדין יכולות לבצע את שלמדו‪ ,‬אך הן בעלות פחות מוטיבציה‪.‬‬

‫המערכת המוטורית –נוירונים ב‪ nucleus accumbens-‬שולחים אקסונים לאזורים שונים במוח‬

‫האחראיים על תנועה (כולל ה‪ globus pallidus project -‬וה‪mesencephalic locomotor-‬‬
‫‪ )region of the pedunclopontine nucleus‬משם האקסונים נשלחים לעוד מקומות (‬
‫‪ prefrontal cortex, premotor cortex‬וה‪ .)supplementary motor area -‬כך שגירויים של‬
‫ה‪ nucleus accumbens-‬גורמים חשובים במערכת המוטורית של המוח‪.‬‬

‫פגיעות ב‪ basal ganglia-‬מפריעות להתנהגויות שנלמדו דרך התניה אופרנטית –בעיקר אלו‬
‫שדורשות אימון רב לתגובות אוטומטיות‪ .‬ה‪ basal ganglia-‬מקבל עצבוב דופמינרגי מה‪-‬‬
‫‪– substantia nigra‬מכאן תפקידו של העצבוב בפעילות המוטורית (לדוג'‪- ,‬פרקינסון)‪ .‬עדיין לא‬
‫ידוע אם העצבוב הזה גורם גם לפלסטיות של ה‪.basal ganglia-‬‬

‫כפי שנאמר קודם יתכן כי ה‪ prefrontal cortex -‬מפעיל מנגנון חיזוק כאשר התנהגות של החיה‬
‫מקדמת אותה לעבר מטרה‪ .‬הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי והפרה‪-‬מוטורי נתונים להשפעות ‪ DA‬אך‬
‫גם בעלי שליטה עליו‪ .‬לאזורים אלו תפקיד בלמידה‪-‬בחיזוק‪*( .‬חולדות לחצו על דוושה שתזריק‬
‫להם אגוניסט ל‪ DA‬ל‪*( .)prefrontal cortex‬בגירוי חשמלי של ה‪ prefrontal cortex-‬בזמן‬
‫שהחיה במיקום מסוים‪ -‬היא תילמד להעדיף מיקום זה על פני אחרים –כנראה שאפקט זה כולל‬
‫שחרור ‪ DA‬שכן ניתן לחסום את התופעה ע"י הזרקת חוסמי רצפטור ‪ DA‬לאזור)‪.‬‬

‫(*סיכום בע"מ ‪.)464‬‬

‫‪102‬‬
 ‫‪ 9‬פרק ‪Relational Learning and Amnesia – 15‬‬
‫בפרק ‪ 14‬דנו בלמידה פשוטה‪ ,‬שניתן להבין כשינויים במעגלים של הנוירונים שמאתרים גירוי‬
‫מסוים או כחיזוק של קשרים בין נוירונים שמנתחים מידע חושי‪ .‬אבל רוב הלמידה מורכבת יותר –‬
‫תמונה של חבר ותיק מעלה זיכרונות רבים‪ ,‬רגשיים‪ ,‬של אירועים‪ ,‬של חושים וכד'‪ .‬המעגלים‬
‫העצביים ב‪ Inferior temporal cortex -‬שאחראים לזיהוי של החבר בתמונה קשורים למעגלים‬
‫אחרים‪ ,‬שקשורים בתורם לאחרים‪ .‬בפרק הזה דנים בלמידה יחסותית (‪ ,)relational‬שכוללת‬
‫יצירה ואחזור של זיכרונות של אירועים ומקרים‪ .‬חומר הקריאה שקיבלנו מקיף רק את החלק‬
‫הראשון‪ ,‬שדן ב‪ anterograde amnesia -‬אצל אנשים‪.‬‬

‫‪Human anterograde amnesia9.1‬‬

‫תופעה שנראית במבט ראשון כחוסר יכולת ללמוד דברים חדשים‪ .‬למעשה היכולת של למידה‬
‫חושית‪ ,‬תפיסתית מוטורית וגירוי‪-‬תגובה נשארות‪ ,‬ורק הלמידה המורכבת יותר נפגעת‪.‬‬

‫אדם שסובל מתופעה זו יכול לזכור בצורה מלאה אירועים מהעבר‪ ,‬לפני הנזק למוח‪ ,‬אבל לא‬
‫אירועים חדשים‪ – retrograde amnesia ( .‬אי יכולת לזכור אירועים שקרו בעבר)‪ .‬לרוב לאנשים‬
‫שיש ‪ anterograde‬יש גם ‪ retrograde‬לגבי אירועים שסמוכים לזמן של הפגיעה‪.‬‬

‫ב‪ 1889-‬סרגיי קורסקוף תאר פגיעה חמורה בזיכרון שנגרמת על ידי פגיעה מוחית‪ .‬הסימפטום‬
‫הכי מוכר של תסמונת קורסקוף היא ‪ .anterograde amnesia‬לרוב התסמונת היא תוצר של‬
‫אלכוהוליזם כרוני‪ ,‬שיוצר מחסור בויטמין )‪ B1 (thiamine‬מכיוון שאלכוהוליסטים ששותים הרבה‬
‫לא אוכלים מאוזן‪ ,‬ולא מקבלים מספיק מויטמין זה‪ .‬בנוסף – אלכוהול מפריע לספיגה של הויטמין‬
‫במעיים‪ .‬תיאמין הוא שלב הכרחי במטבוליזם – פירוק פירואט‪ ,‬שהוא שלב בפירוק של שומנים‪,‬‬
‫פחמימות וחומצות אמינו‪ .‬התסמונת פוגעת לפעמים באנשים שהיו בתת תזונה וקיבלו פתאום‬
‫המון סוכר – עודף הסוכר ללא יכולת לפרק אותו פוגע בתאים כי הם צוברים פירואט‪ .‬לכן יש‬
‫לספק תיאמין יחד עם הסוכר‪ .‬סימפטום נוסף של תסמונת קורסקוף הוא "שיחה קלה" (‬
‫‪ – confabulation‬כאשר שואלים אנשים שסובלים ממנה לגבי אירועים שקרו זה עתה‪ ,‬הם‬
‫מתארים אירוע דמיוני ולא אומרים שאינם זוכרים‪ .‬הם לא מנסים לרמות – הם באמת מאמינים‬
‫בכך‪.‬‬

‫אמנזיה מסוג זה יכולה להיגרם גם מנזק לאונה הטמפורלית‪( .‬הסיפור של ‪ ,HM‬עקב ניתוח‬
‫להסרת אונות אלה לטיפול באפילפסיה)‪ .‬קודם לכן השתמשו בניתוח זה להקלת פסיכוזה‪,‬‬
‫והאנשים היו כל כך מופרעים עד שאי אפזר היה לשים לב כלל שהם מפתחים אמנזיה‪ ...‬רק אחרי‬
‫המקרה של ‪ HM‬בדקו אותם וראו שגם אצלם זה כך‪ ,‬אם הסירו להם את ההיפוקמפוס‪ ,‬ולכן‬
‫הסיקו שההיפוקמפוס הוא החלק הקריטי ליצירת זיכרונות שנפגע בניתוח‪ .‬עברו לניתוח שבו‬
‫מסירים רק אונה טמפורלית מצד אחד‪ ,‬ואז ראו שבכל זאת יש אנשים שקיבלו אמנזיה‪ .‬בדיקות‬
‫לאחר המוות הראו נזק להיפוקמפוס באונה השלמה‪ ,‬שנגרם בלי קשר מוקדם יותר‪ .‬כדי למנוע‬
‫מצב כזה היום עושים מבחן שנקרא ‪ – Wada‬מרדימים צד אחד של המוח ורואים אם האדם‬
‫מסוגל ללמוד דברים חדשים‪ ,‬ורק אז מנתחים‪.‬‬

‫‪103‬‬
 ‫תיאור בסיסי‬ ‫‪9.1.1‬‬
‫יש כאן תיאור מפורט יותר של המקרה של ‪ – HM‬נשאר אינטליגנטי‪ ,‬מנומס‪ ,‬לא שינה את האופי‬
‫שלו‪ ,‬אבל הוא לא מסוגל ללמוד שום דבר מורכב חדש (כולל שמות של אנשים ואת הדרך‬
‫הביתה) לאחר הניתוח‪ ,‬וכן אינו זוכר אירועים מהשנים שקרובות לניתוח‪ .‬הוא מסוגל לזכור מידה‬
‫קטנה של מידע מילולי על ידי חזרה כל עוד לא מסיחים את דעתו‪ .‬הוא לא משתעמם בקלות –‬
‫מכיוון שהוא לא זוכר מה קרה לפני כמה רגעים‪...‬המסקנות של מילנר (הרופאה המטפלת)‬
‫מהמקרה היו‪:‬‬

‫‪ .1‬ההיפוקמפוס אינו המקום של זיכרונות לטווח ארוך ואינו נחוץ לאחזורם‬

‫‪ .2‬ההיפוקמפוס אינו המקום של הזיכרון המיידי (לטווח קצר)‬

‫‪ .3‬ההיפוקמפוס מעורב בהפיכת הזיכרון המיידי לזיכרון לטווח ארוך – זה מבוסס על‬
‫ההשערה שזיכרון לטווח קצר מוחזק אצלנו על ידי פעילות עצבית וזיכרון לטווח ארוך‬
‫מורכב משינויים ביוכימיים או מבניים קבועים יחסית בנוירונים‪.‬‬

‫מסקנות אלה הן מעט פשטניות‪ ,‬ומחקר נוסף גילה שהמציאות מורכבת הרבה יותר‪ ,‬אבל קודם‬
‫דנים בהן בפרק זה‪:‬‬

‫זיכרון לטווח קצר – זיכרון מיידי לאירועים‪ ,‬שיכולים להתגבש אחר כך לזיכרון לטווח ארוך‬
‫(ויכולים גם לא)‪ .‬הדגמה – זיכרון לטווח קצר של ‪ 7‬מספרים ושל ‪.11‬‬

‫זיכרון לטווח ארוך – זיכרון יציב של אירועים מהעבר היותר רחוק‪ .‬אינו מוגבל בהיקפו‪ ,‬וככה"נ‬
‫הוא תוצאה של שינויים בחוזק הסינפסות‪ ,‬כמו ב‪ .long term potentiation -‬אין בו צורך בחזרה‬
‫על מנת להחזיק את המידע בזיכרון‪.‬‬

‫המודל הפשוט של זיכרון‪:‬‬

‫זיכרון לטווח ארוך‬ ‫גיבוש‬ ‫זיכרון לטווח קצר‬ ‫מידע סנסורי‬

‫חזרה‬

‫יכולת למידה נותרת‬ ‫‪9.1.2‬‬

‫אנשים עם ‪ anterograde amnesia‬יכולים ללמוד למידה משלושה סוגים‪:‬‬

‫‪ .1‬למידה תפיסתית (‪ – )perceptual‬המבחן מראה ציורים "שבורים" לקווים קטנים‬

‫שהופכים ליותר ויותר רציפים‪ .‬לאחר שפעם אחת רואים את הציור המלא (‪ ,)priming‬קל‬
‫יותר לתפוס את הצורה שלו בציור השבור‪ .‬גם אצל הסובלים מאמנזיה זו היכולת‬
‫משתמרת‪ ,‬ולאורך זמן‪ .‬באופן כללי ‪ priming‬אומר שחשיפה לגירוי מסוים מקלה על‬
‫תפיסה שלו ושל גירויים קשורים אליו בעתיד‪ .‬בכל מיני מבחני ‪ priming‬חולי אמנזיה‬
‫מצליחים כמו אנשים רגילים‪ .‬הם זיהו פרצופים‪ ,‬נעימות‪ .‬הם לא זכרו ששמעו או ראו‬
‫אותם בעבר‪ ,‬אבל אם לדוגמא אדם בתמונה הוצג כרע‪ ,‬הם טענו שהוא לא סימפטי‪.‬‬

‫‪104‬‬
 ‫‪ .2‬למידה של תגובה לגירוי (‪ – )stimulus-response‬הוכיחו בניסויים שלמידה בצורה של‬
‫התניה קלאסית ואופרנטית אפשרית אצל חולים אלה‪ ,‬והיא משתמרת לאורך זמן‪.‬‬

‫‪ .3‬למידה מוטורית – לימדו את ‪ HM‬לצייר ציור מראה‪ ,‬והוא התמקצע בזה‪ .‬חולים אחרים‬
‫למדו רצפים של מיקומים של סמן על מסך‪ ,‬בדיוק כמו אנשים רגילים‪( .‬עמוד ‪ 471‬בשביל‬
‫פירוט של המשימות)‪.‬‬

‫‪Declarative and non-declarative memories‬‬ ‫‪9.1.3‬‬

‫למרות שאנשים שסובלים מאמנזיה זו יכולים ללמוד את כל סוגי הלמידה שהזכרנו‪ ,‬הם לא‬
‫זוכרים את עצם חווית הלמידה והניסוי‪ .‬הם לא יודעים איך הם למדו את הדברים החדשים‪ .‬זאת‬
‫אומרת – יש הבדל משמעותי בין המילה למידה למילה זיכרון‪...‬‬

‫האמיגדלה היא מרכזית בלמידה רגשית – תגובה רגשית מותנית‪ .‬להיפוקמפוס ולאמיגדלה‬
‫תפקידים שונים בהתפתחות של זיכרון רגשי ואפיזודי‪ :‬חוקרים חקרו שלושה נבדקים‪ ,‬אחד עם‬
‫נזק דו‪-‬צדדי לאמיגדלה‪ ,‬שני עם נזק דו‪-‬צדדי להיפוקמפוס ושלישי עם נזק דו‪-‬צדדי בשניהם‪ .‬הראו‬
‫לנבדקים באופן רנדומלי אורות בצבע כחול‪ ,‬ירוק‪ ,‬אדום וצהוב‪ .‬אחרי האור הכחול היה צליל צורם‬
‫שגרם לתגובה רגשית שלילית בכל הנבדקים (נמדדת על ידי שינויים בהולכה החשמלית של‬
‫העור)‪ .‬החולה שנפגע רק בהיפוקמפוס הראה התניה‪ ,‬ושני האחרים לא‪ .‬הדפוס ההפוך התגלה‬
‫כששאלו את הנבדקים לגבי מה שקרה – החולה עפ פגיעה באמיגדלה בלבד דיווח על כך‬
‫שהצליל הצורם מושמע תמיד אחרי האור הכחול‪ .‬שני האחרים לא זכרו כלל מה קרה במהלך‬
‫הניסוי‪ .‬לכן ברור שזיכרון אפיזודי וזיכרונות רגשיים מותנים מערבים מעגלים עצביים שונים –‬
‫לדעת שגירוי מסוים קשור לאירוע מזיק‪ ,‬זה לא אותו דבר כמו לפחד כאשר נתקלים בגירוי זה‪.‬‬

‫האבחנה בין סוגי הלמידה שאנשים עם אמנזיה מסוגלים ולא מסוגלים ללמוד היא חשובה כי היא‬
‫משקפת ארגון בסיסי של תהליך הלמידה – יש לפחות שתי קטגוריות גדולות של זיכרונות‪:‬‬

‫‪ .1‬זיכרון דקלרטיבי או ‪ –explicit‬ניתן לאחזור מודע כעובדות‪ ,‬אירועים או גירויים‬

‫מסוימים‪ .‬המילה דקלרטיבי קושרה ליכולת לחשוב ולדווח על זיכרונות אלה‪ ,‬שנעלמה‬
‫אצל הסובלים מאמנזיה‪.‬‬

‫‪ .2‬זיכרון לא‪-‬דקלרטיבי או ‪ –implicit‬למידה תפיסתית‪ ,‬של גירוי‪-‬תגובה ומוטורית שאנו‬

‫לא מודעים אליה‪ .‬הם עובדים אוטומטית‪ .‬אינם כוללים עובדות או אירועים אלא מיומנויות‬
‫התנהגותיות‪ .‬דוגמא – רכיבה על אופניים‪.‬‬

‫חולים עם אמנזיה סובלים מכשל של הזיכרון מהסוג הראשון‪ ,‬אבל מסוגלים לבצע משימות‬
‫מהסוג השני כמו כל אחד אחר‪( .‬משימה שנתנו‪ ,‬שבדקה אפקט של ‪ – priming‬רשימה של מלים‬
‫שיש לשנן‪ .‬אחר כך במשימה הדקלרטיבית ביקשו מהנבדקים להיזכר בצורה חופשית במלים‪,‬‬
‫ובמשימה הלא דקלרטיבית להגיד מילה על סמך שלוש האותיות הראשונות של המילה שהופיעה‬
‫ברשימה קודם‪ .‬הסובלים מאמנזיה לא הצליחו במשימה הראשונה‪ ,‬וכן הצליחו בשניה)‪ .‬המשימה‬
‫הלא דקלרטיבית לא מערבת את ההיפוקמפוס‪ ,‬והדקלרטיבית כן‪.‬‬

‫(דוגמא למשימה שלימדו את ‪ – HM‬בעיית מגדלי ‪.)Hanoi‬‬

‫בעמוד ‪ 474‬יש טבלה שמסכמת את הניסויים וסוגי הלמידה שהם מערבים‪.‬‬

‫‪105‬‬
 ‫‪Anterograde amnesia: failure of relational‬‬ ‫‪9.1.4‬‬
‫‪learning‬‬
‫מהם זיכרונות דקלרטיביים? האם הם זיכרונות מילוליים? ללא ספק היכולת ללמוד דברים‬
‫מילויים נפגעת אצל חולי האמנזיה‪ .‬החולה ‪ HM‬לא למד אף מילה חדשה שנכנסה לשפה מאז‬
‫הניתוח שלו‪ .‬אבל זיכרונות דקלרטיביים אינם רק מילוליים‪ .‬הם מספרים מחדש דברים ואירועים‬
‫שחווינו‪ ,‬וכוללים זיכרונות אפיזודיים בין היתר‪ .‬זיכרון אפיזודי – אוסף של תפיסות של אירועים‬
‫שמאורגנות לפי זמן וקונטקסט‪ .‬הזיכרון האפיזודי מאוחזר לפי "קוד" שמציין את הקונטקסט של‬
‫אירועים (נניח ארוחת הבוקר של אתמול)‪.‬‬

‫ההיפוקמפוס‪ ,‬במהלך החוויה המקורית‪ ,‬קושר יחד סדרה של תפיסות כך שהזיכרונות שלהם‬
‫מקושרים‪ .‬הוא מאפשר לנו ללמוד את היחס שבין הגירויים שהיו באותו זמן‪ ,‬הקונטקסט שלהם‪,‬‬
‫והאירועים עצמם‪ .‬אנשים עם אמנזיה מסוגלים ליצור זיכרונות תפיסתיים‪ ,‬אבל אלה מבודדים זה‬
‫מזה‪ :‬הזיכרונות של אובייקטים ואירועים לא קשורים זה לזה או לקונטקסט שבו התרחשו‪ .‬לכן‬
‫כשהם רואים מישהו פעם שנייה זה לא מזכיר להם דברים אחרים‪ ,‬ואפילו אין להם תחושה שהם‬
‫מכירים אותו‪.‬‬

‫המונח ‪ relational learning‬מובא כאן כדי לתאר זיכרון דקלרטיבי‪ ,‬שמאפיין לא רק אנשים אלא‬
‫גם חיות‪ ,‬שאין להם יכולת ורבלית מראש‪.‬‬

‫אנטומיה של ‪anterograde amnesia‬‬ ‫‪9.1.5‬‬

‫ברור שנזק דו צדדי להיפוקמפוס או לאזורים שמקבלים ממנו מידע או מעבירים אליו מידע‪ ,‬הוא‬
‫הגורם לתופעה זו‪.‬‬

‫קשרים בין המערך ההיפוקמפלי לבין שאר המוח‬ ‫‪9.1.5.1‬‬

‫המערך ההיפוקמפלי מורכב מ‪:‬‬

‫‪ .1‬ה‪dentate gyrus-‬‬

‫‪ .2‬שדות ה‪ CA-‬של ההיפוקמפוס עצמו‬

‫‪ .3‬ה‪.subiculum-‬‬

‫המידע שנכנס להיפוקמפוס מגיע מה‪ ,entorhinal cortex-‬שיש בו נוירונים שמעצבבים את ה‪-‬‬
‫‪ ,dentate gyrus‬ואת שדות ‪ CA1‬ו‪ .CA3-‬קורטקס זה מקבל מידע מהאמיגדלה‪ ,‬אזורים נוספים‬
‫של הקורטקס הלימבי‪ ,‬וכל אזורי האסוציאציה של הנאו‪-‬קורטקס‪ ,‬ישירות או דרך שני אזורים של‬
‫הקורטקס הלימבי – ‪ ,perirhinal cortex‬וה‪.parahipocampal cortex -‬‬

‫המידע שיוצא מההיפוקמפוס מגיע משדה ‪ ,CA1‬ומה‪ .subiculum-‬המידע מועבר חזרה דרך‬
‫שלושת אזורי הקורטקס שהזכרתי קודם‪ ,‬לאותם אזורי אסוציאציה שהוזכרו‪.‬‬

‫‪106‬‬
‫ההיפוקמפוס חשוב ליצירת זיכרון דקלרטיבי‪ .‬רוב החוקרים מאמינים שהתהליך הוא בערך כזה –‬
‫ההיפוקמפוס מקבל מידע מאזורי האסוציאציה החושיים והמוטוריים‪ ,‬וכן מאזורים סב‪-‬קורטיקליים‬
‫כמו האמיגדלה וה‪ .basal ganglia-‬הוא מעבד את המידע ודרך הקישור היוצא שלו לכל אזורים‬
‫אלה הוא משנה את הזיכרונות שמתגבשים בהם‪ ,‬מקשר אותם יחד כך שנדע את הסדר שלהם‪,‬‬
‫ויחסים נוספים ביניהם‪.‬‬

‫אכן כשבודקים – חוויות שגורמות ליצירת זיכרון דקלרטיבי מפעילות את ההיפוקמפוס‪ .‬מידע‬
‫תמונתי או ציורי מפעיל את ההיפוקמפוס הימני‪ ,‬ומידע מילולי את השמאלי‪.‬‬

‫ההיפוקמפוס מקבל מידע מאזורים סב‪-‬קורטיקליים גם דרך ה‪ .fornix-‬המידע שמתקבל כך עושה‬

‫מודולציה לפעולת ההיפוקמפוס‪ ,‬אבל לא מכיל אינפורמציה של ממש‪ .‬ההיפוקמפוס מקבל‪-‬‬

‫‪ .1‬מידע דופמינרגי מה‪ventral tegmental area -‬‬

‫‪ .2‬מידע נוראדינרגי מה‪locus coeruleus-‬‬

‫‪ .3‬מידע סרוטונרגי מה‪raphe nuclei-‬‬

‫‪ .4‬מידע אצטיל כולינרגי מה‪medial septum-‬‬

‫כמו כן המערך ההיפוקמפלי מעצבב דרך ה‪ fornix-‬גרעינים ב‪ ,mammillary bodies-‬שנמצאים‬

‫בחלק האחורי של ההיפותלמוס‪ .‬קשר זה כן מעביר מידע שעובד על ידי ההיפוקמפוס‪ .‬גרעינים‬
‫אלה שולחים אקסונים לתלמוס הקדמי‪ ,‬שמעצבב את ה‪( .cingulate cortex-‬ציור של כל זה‬
‫בעמוד ‪.)477‬‬

‫הוכחות לכך שנזק למערך ההיפוקמפלי גורם ל‪anterograde amnesia-‬‬ ‫‪9.1.5.2‬‬

‫רוב ההוכחות מגיעות ממקרה של חולה בשם ‪ ,RB‬שבמהלך התקף לב נעצרה אספקת החמצן‬
‫למוח שלו וגרמה לנזק‪ ,‬שהתבטא בעיקר ב‪ .anterograde amnesia-‬לאחר מותו משפחתו‬
‫הרשתה לנתח את מוחו‪ .‬החוקרים גילו ששדה ‪ CA1‬נעלם לחלוטין‪ .‬הנוירונים שלו התפרקו‬
‫לגמרי‪ .‬ניתוחים של חולים אחרים‪ ,‬וכן של קופים וחולדות שסבלו מחוסר אספקת דם למוח שגרם‬
‫לנזק ל‪ CA1-‬אוששו מסקנה זו‪.‬‬

‫אזור ‪ CA1‬רגיש במיוחד לחוסר אספקת חמצן כי הוא עתיר רצפטורים ‪ .NMDA‬מסיבה כלשהי‬
‫הפרעות מטבוליות כגון ‪ ,seizures‬חוסר אספקת חמצן‪ ,‬ו‪ hypoglycemia-‬גורמים לשחרור‬
‫ברמות גבוהות ביותר של גלוטמט‪ .‬האפקט הוא גירוי מוגבר של רצפטורי ‪ ,NMDA‬שמכניס המון‬
‫סידן‪ ,‬שמצטבר והורס את הנוירונים‪ .‬אם מטפלים בחיה קודם בחומר שחוסם רצפטורי ‪,NMDA‬‬
‫הנזק של חוסר אספקת חמצן למוח הוא קטן יותר‪ .‬הסיבה שיש המון רצפטורים של ‪NMDA‬‬
‫באזור ‪ CA1‬היא כנראה לאפשר ‪ ,long term potentiation‬שגורם לכך שנוכל ללמוד ביתר‬
‫יעילות‪.‬‬

‫הוכחות למעורבות של אזורי מוח נוספים‬ ‫‪9.1.5.3‬‬

‫פגיעה ממוקדת ל‪ CA1-‬לא גורמת לנזק באותה רמה של כריתת האונה הטמפורלית‪ ,‬בה מוסרים‬
‫חלקים נוספים של ההיפוקמפוס‪ ,‬האמיגדלה‪ ,‬והקורטקס שמקיף אותם‪ .‬יש גם הוכחות לכך‬
‫שפגיעה בכמה אזורים סב‪-‬קורטיקליים שקשורים להיפוקמפוס גורמים לבעיות זיכרון‪.‬‬

‫‪107‬‬
 ‫‪ .1‬הקורטקס הלימבי של ה‪ :medial temporal lobe -‬נזק לאמיגדלה לא גורם לבעיות‬
‫זיכרון‪ ,‬אבל נזק לקורטקס הלימבי שמעביר מידע לתוך ומחוץ להיפוקמפוס כן‪ .‬פגיעה ב‪-‬‬
‫‪ perirhinal cortex‬וה‪ ,parahipocampal cortex -‬שמעבירים מידע דרך ה‪entorhinal -‬‬
‫‪ cortex‬גורמים לאמנזיה או מחזקים את האפקט שלה‪.‬‬
‫האם הקורטקס הלימבי עצמו אחראי לפעולות שלא מתבצעות בהיפוקמפוס או שהוא רק‬
‫מעביר את המידע? נראה שיש לו גם פעילות משל עצמו – לפחות לגבי חיות‪ .‬לגבי‬
‫אנשים זה פחות ברור – אצל שלושה חולים שאצלם הנזק להיפוקמפוס היה מוגבל‬
‫להיפוקמפוס עצמו ולא לקורטקס הלימבי היתה ‪ ,anterograde amnesia‬אבל היו להם‬
‫זיכרונות סמנטיים טובים – של עובדות וידע כללי‪ .‬הם נפגעו יחסית מוקדם‪ ,‬בלידה או‬
‫בילדות‪ ,‬ולכן הלכו לבית ספר (עם ליווי כמובן בשל שאר התופעות של האמנזיה) אבל‬
‫הצליחו שם לא רע – הם למדו די הרבה מידע ואוצר מילים‪ .‬לפיכך נראה שזיכרון סמנטי‬
‫ואפיזודי הם סוגים שונים של זיכרון דקלרטיבי‪ .‬בזיכרון אפיזודי יש קונטקסט‪ ,‬ובזיכרון‬
‫סמנטי אין‪ .‬נראה שההיפוקמפוס אחראי לגיבוש זיכרון אפיזודי‪ ,‬ולא לגיבוש זיכרון סמנטי‪.‬‬
‫צריך עוד מחקר בנושא‪ .‬ייתכן כמובן שההבדלים נובעים מכך שהנזק אצל חולים אלה‬
‫היה מוקדם מאוד בחיים – ייתכן שיש מנגנוני פיצוי שלא פעילים אצל חולה מבוגר‪.‬‬

‫‪ .2‬ה‪ fornix-‬וה‪ – mammillary bodies-‬בחינה של מוחות של אנשים שסבלו מתסמונת‬

‫קורסקוף מראה שכמעט תמיד יש נזק ל‪ .mammillary bodies-‬נראה שזה קשור‬
‫ללמידה יחסותית בשל העצבוב של ההיפוקמפוס לאזורים אלה דרך ה‪ .fornix-‬לרוב‬
‫לחולים אלה יש נזק לחלקים רבים של המוח כך שקשה לדעת בוודאות מה גרם למה‪,‬‬
‫אבל מחקר אצל אנשים שהנזק אצלם נובע מסיבות אחרות מאושש את ההשערה שנזק‬
‫למעגל עצבי זה פוגע בזיכרון‪ .‬נזק ל‪ fornix-‬גורם לאמנזיה בצורה של יחס ישר – ככל‬
‫שהנזק גדול יותר האמנזיה חמורה יותר‪ .‬נזק לתלמוס שגרם לפגיעה בקישור שלו ל‪-‬‬
‫‪ mammillary bodies‬גרם גם כן לאמנזיה‪ .‬רוב החוקרים סבורים שהנזק נובע מהפרעה‬
‫לזרימת המידע החוצה מההיפוקמפוס‪ ,‬אבל זה לא ידוע‪.‬‬

‫‪ – Confabulation‬תפקיד הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי בהערכת דיוק‬ ‫‪9.1.6‬‬

‫של זיכרונות‬
‫היזכרות זה תהליך יצירתי – אנחנו לוקחים פיסות של מידע ומפרשים אותם‪ .‬אנחנו צריכים להיות‬
‫מסוגלים להבחין בין מעשים שקרו בפועל לבין מחשבות שלנו‪ .‬אחד הסימפטומים של תסמונת‬
‫קורסקוף הוא ‪ ,confabulation‬דיווח של זיכרונות של אירועים שלא התרחשו‪ .‬נזק ישיר ל‪fornix-‬‬
‫‪ , mammillary bodies‬או לתלמוס לא גורם לתופעה זו‪ .‬נראה שהוא נובע מנזק לקורטקס‬
‫הפרה‪-‬פרונטלי‪ .‬מדווח מקרה של חולה שסבל תסמונת קורסקוף‪ ,‬כולל ‪ ,confabulation‬ובדיקות‬
‫‪ PET‬הראו תת פעילות בקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי‪ .‬לאחר כמה חושדים תופעת ה‪-‬‬
‫‪ confabulation‬נעלמה‪ ,‬ובדיקת ‪ PET‬הראתה פעילות נורמלית באזור זה‪.‬‬

‫מחקר אחר מראה שהקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי קשור באבחנה בין זיכרונות אמיתיים לדמיוניים –‬
‫אדם עם נזק באזור זה הראה "היזכרות שווא" במבחן זיכרון של מלים‪ ,‬צלילים ותמונות‪ ,‬כאשר‬
‫הפריט שזכר למרות שלא ראה קודם היה דומה לפריט אחר שכן היה שם‪ .‬לכן נראה שהקורטקס‬
‫הפרה‪-‬פרונטלי עוזר לנו להבחין בין מידע שמוכר באופן כללי למידע שנתקלנו בו באופן ספציפי‪.‬‬

‫חוקרים אחרים מציעים שהתפקיד של הקורטקס הפרה‪-‬פרונטלי הוא להעריך את ההתכנות של‬
‫משהו‪ .‬כאשר המידע אינו ודאי האונות הקדמיות שולפות זיכרונות שיכולים לעזור לנו להעריך אם‬
‫פרשנות מסוימת היא הגיונית או לא‪ .‬הם מביאים מקרה של חולה עם נזק באונות הקדמיות‬
‫שהאמינה שבעלה הוא אבא שלה‪ ,‬למרות שידעה שאביה מת ובעלה לא דומה לו כלל‪.‬‬

‫‪108‬‬
 ‫התפקיד של נזק ב‪ medial temporal lobe-‬ל‪retrograde-‬‬ ‫‪9.1.7‬‬
‫‪amnesia‬‬
‫לרוב ‪ anterograde amnesia‬מלווה גם ב‪ .retrograde-‬אם החולים נפגעו רק ב‪ CA1-‬הם לא‬
‫סבלו מ‪ retrograde-‬אלא רק מ‪ .anterograde-‬אם הנזק הקיף אזורים נוספים בהיפוקמפוס‪ ,‬כן‬
‫היתה אמנזיה כזו‪ ,‬לתקופה של עד ‪ 15‬שנים לפני הפגיעה‪ .‬גם נזק ממוקד ב ‪ fornix‬וה‪-‬‬
‫‪ mammillary bodies‬גורם ל‪ anterograde-‬בלבד‪.‬‬

‫התופעה של ‪ retrograde amnesia‬היא מוזרה כי הסובלים ממנה לא יכולים לזכור דברים‬

‫שאירעו כמה שנים לפני הפגיעה‪ ,‬אבל כן יכולים לזכור דברים מהעבר הרחוק‪ .‬נראה שאנחנו‬
‫צריכים את ההיפוקמפוס שלנו על מנת לאחזר זיכרונות דקלרטיביים טריים יחסית‪ ,‬ושזיכרונות‬
‫קדומים יותר נמצאים במקום אחר ואין לנו צורך בהיפוקמפוס כדי לאחזר אותם‪ .‬עדיין לא ברור‬
‫איך זה קורה‪...‬‬

‫‪109‬‬
 ‫‪10‬למידה וזיכרון – מהשיעור של שמגר‬
‫למידה – מצב שבו היה שינוי התנהגות פיזית או ורבלית‪.‬‬

‫הניסיון הרציני הראשון שהיה לאפיין אזורים במוח שאחראים לזיכרון ולמידה היה של לאשלי‪,‬‬
‫שטבע את המונח ‪ – engram‬המרכיב הבסיסי של הזיכרון‪ .‬ההשערה שלו היתה שיש כזו אבן‬
‫יסוד‪ ,‬שהיא בסיס ללמידה‪ ,‬ושלמידה היא תהליך של השתנות של המוח‪.‬‬

‫במחקר הראשון הוא לימד חולדות מבוך‪ ,‬וחיפש איפה נמצא הזיכרון‪ .‬הרס חלק אחר חלק ולא‬
‫הצליח לבודד איפה נמצא הזיכרון‪ ,‬גם אחרי פגיעה מוטורית מסיבית‪ .‬הוא הסיק שקורה אחד‬
‫מהדברים הבאים‪:‬‬

‫‪ .1‬הזיכרון לא נמצא בקורטקס אלא בגרעיני הבסיס או גזע המוח‬

‫‪ .2‬הזיכרון נמצא בכל המוח ולא בחלק ספציפי‪.‬‬
‫נראה שהוא צדק בשתי האפשרויות – זיכרונות מורכבים נמצאים בהרבה אזורים של המוח‪ ,‬ויש‬
‫זיכרונות באזורים עמוקים יותר‪.‬‬

‫אחת הסיבות שלאשלי נכשל היא שבחר במשימה מורכבת‪ .‬למידה של מבוך מערבת את כל‬
‫החושים‪ ,‬ולכן הזיכרון מאוחסן במקומות שונים‪.‬‬

‫זיכרון ולמידה מתרחשים בקורטקס‪ ,‬מבוססים על שינוי אופן הקשרים שבין הנוירונים בקורטקס‪.‬‬
‫אין לכך עדויות של ממש אבל גם אין אלטרנטיבה הגיונית‪ .‬יתכן שמעורבים גם תזמון של יריית‬
‫נוירונים וגם צורות מורכבות יותר של שינויים במערכת העצבים‪.‬‬

‫בניסוי החזיקו חולדות בשלושה תנאים שונים‪:‬‬

‫‪ .1‬לבד – בבידוד‬
‫‪ 4 .2‬חולדות בכלוב – סביבת בקרה‬
‫‪ .3‬סביבה מעשירה – עם הרבה משחקים‬
‫בקורטקס של החולדות בסביבה המעשירה רואים שאצל החולדות בסביבה המעשירה יש יותר‬
‫נפח קורטקס‪ ,‬עץ דנדריטים מפותח יותר בתוך הקורטקס‪ ,‬יותר ‪ spines‬על הדנדריטים‪ ,‬יותר‬
‫‪ .AchE‬יש להן יכולת קוגניטיבית טובה יותר ללמוד משימות חדשות‪ ,‬לפתור בעיות‪ ,‬להחלים‬
‫מנזק מוחי‪ ,‬מזדקנות קוגניטיבית לאט יותר‪ .‬כל זה – כבר אחרי ‪ 4‬ימים של הבדל בתנאים‪.‬‬

‫מיקום במוח של סוגי זיכרון שונים‬

‫יש סוגים של זיכרון ולמידה שקורים במקום ספציפי ויש שקורים בכל מיני מקומות‪.‬‬

‫‪ .1‬ההיפוקמפוס – אחראי ללימוד זיכרונות דקלרטיביים (‪)HM‬‬

‫‪ .2‬זיהוי וזיכרון של פרצופים – האזורים התחתונים של האונות הטמפורליות‪ .‬תופעה שמראה זאת –‬
‫פרוסופגנוזיה (אי יכולת לזהות פרצופים)‪ .‬נראה שהבעיה היא לא בזיהוי עצמו‪ ,‬אלא בקישור של‬
‫הזיהוי לרמה המודעת – כי בגלאי אמת רואים אצלם תגובה שונה לפרצוף מוכר‪ ,‬אבל הם לא יכולים‬
‫להעיד על זה‪.‬‬
‫‪ .3‬יש תאים ספציפיים שאחראים לזיהוי פרצוף שמח‪ ,‬עצוב וכד'‪.‬‬

‫‪110‬‬
 ‫סוגי זיכרון שונים‬

‫‪ – Iconic memory o‬פעילות עצבית בזמן אמת של זיהוי הגירוי במערכת הסנסורית‬

‫‪ – STM o‬עד ‪ 30‬שניות לערך‪ .‬ללא יזרה – המידע נעלם‬

‫‪ – ITM o‬טווח ביניים‪ .‬נניח – איפה חניתי בבוקר‪.‬‬

‫‪ – LTM o‬טווח ארוך‬

‫‪ – Permanent o‬לכל החיים‬

‫כל אחד מבוסס על מנגנון פיזיולוגי שונה‪.‬‬

‫מודל אפשרי לזיכרון‪:‬‬

‫‪ – Working memory‬פועלת ביום יום‪ ,‬מבצעת מטלות שדורשות זיכרון ולמידה‪ .‬יוצאים ממנו גם‬
‫לאחזור של המידע‪.‬‬

‫מיקום‪ :‬אנחנו יודעים רק למקם את ב‪ ,sensory buffer-‬במערכות החישה‪ ,‬נניח ברטינה של‬
‫העין‪ .‬לגבי השאר – קשה מאוד לדעת‪...‬‬

‫הוכחות ניסוייות לחוק הב‪:‬‬

‫מחזיקים פרוסות היפוקמפוס במבחנה‪ .‬קיימים מסלולים עצביים שמובילים לאזור ‪CA1‬‬
‫בהיפוקמפוס‪ .‬שמים ‪ 3‬אלקטרודות במסלולים אלה‪ ,‬וכן אלקטרודה ב‪ CA1. 2-‬אלקטרודות‬
‫נותנות גירוי חלש‪ ,‬שלא משפיע על ‪ .CA1‬השלישית – נותנת גירוי חזק‪ .‬עכשיו יוצרים צימוד בזמן‬
‫הין הפעולה של האלקטרודה החלשה והחזקה‪ .‬עכשיו החלשה שצומדה תגרום לפעילות ב‪.CA1-‬‬

‫למידה קלאסית‪:‬‬

‫זוכרים את הארנבות? (התניה קלאסית –אסוציאציה בין שני גירויים (חשוב ולא חשוב) ויצירת‬
‫תגובה רפלקסיבית ייחודית למין‪-‬לזן בתגובה לגירוי שצומד לגירוי הטבעי‪ .‬לרענון –ראי ע"מ ‪425‬‬
‫עמודה שמאלית‪ .‬דוג' עם ארנב שנעשתה לו התניה בין נשיפת אויר לעינו (גורם למצמוץ) לבין‬
‫השמעת צליל)‪ .‬תומפסון‪ ,‬שערך את הניסוי‪ ,‬טען שההיפוקמפוס אחראי לצימוד בין ה‪ CS-‬ל‪.US-‬‬
‫הוא אכן גילה התחזקות של פעילות בהיפוקמפוס בעקבות ה‪.CS-‬‬

‫‪111‬‬
‫באשר ביצע נזק בהיפוקמפוס לפני ואחרי הלמידה‪ ,‬ראה שזה לא השפיע על היכולת ללמוד‪ ,‬אבל‬
‫כן על היכולת להגיב על פי הלמידה‪ .‬האזור שבו הוא כן מצא את הזיכרון והלמידה היה במוחון‪.‬‬

‫יש ‪ Input‬חושי‪ ,‬ומהמידע עובר במקביל לגרעין המוטורי‪ ,‬ול‪ inferior olive-‬שנמצא בגזע המוח‪,‬‬
‫ממנו לשני מקומות בסרבלום – הקורטקס וה‪ interpositus-‬בצד הנגדי‪.‬‬
‫אם מפעילים במקביל את הצליל‪ ,‬הוא נקלט בגזע המוח‪ ,‬ודרך ה‪ pons-‬עובר לקורטקס וה‪-‬‬
‫‪ interpositus‬של הסרבלום‪ .‬כך יש ב‪ Interpositus-‬הצלבה של שני סוגי המידע‪.‬‬

‫לפני הלמידה – המסלול היורד (אדום) לא קיים‪ .‬אחרי הלמידה יש סיגנל מה‪ Interpositus-‬דרך‬
‫ה‪ red nucleus-‬לגרעין המוטורי‪ ,‬ואז מתרחשת התגובה ‪.CR‬‬

‫כשהורסים את ה‪ Interpositus-‬נהרס גם תהליך הלמידה וגם ביצוע ההתנהגות המותנית‪ .‬ניתן‬

‫להרדים את ה‪ Interpositus-‬ולראות שזה גורם להעלמות התגובה הנלמדת באופן זמני‪.‬‬

‫‪112‬‬