‫ס פ ואי‬

‫מ לו ת הג לרן‬
‫חברן בלשון ערבית‬

‫ימוןהספרדי‬ ‫רבינו משהבןמ‬

‫להרמב'ם)‬

‫ית‬
‫ות רנמו לעבר‬

‫רבי משהברבי'שמואל אבז"בון‬

‫קייה ‪%9‬ש ~‪"naa‬ש"א‬

‫תרוץ‬ ‫ישה‪,‬‬
 ‫א‬. M A J M O N I 055
N O J ‫א‬O 1 G1 ‫ס‬I
‫י‬ H
Wydawnietwo ,,‫ז‬8 ‫ ן ג‬1‫י"א‬
l~arszawa
‫ש‬
1928.

‫זאואק‬8‫ או ס‬POL~ND.
Oruk. ,,8‫ז‬. Lewtn-Epstmln 1 S-ka'
‫ פושטק‬3‫ש‬
*arszawa.
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫המד מה‬
‫אמר רבינו משה בן כבוד הרב רבינו מימה‪8 ,‬מי צדיק‬
‫לברכה‪:‬‬
‫שאל שר אחד טבעלי התכפות התורתיות ומאנשי הצחות‬
‫והמליצה בלשון הערב ‪ )1‬לאיש עיןפ) במלאבת‪ )5‬ההגיון‪,‬שיבאר‬
‫י השמות הנזכרים הרבה במלאכת ההגיון‪ ,‬ויבאר לו‬ ‫לו ענינ‬
‫הסכמת אנשי ה‪.‬לאכה ‪ )4‬לפי מה שהסכימו עליו‪ ,‬ושיכון בהם‬
‫לשון קצרה מן המלות ולא ירבה לכפול הענינים‪ ,‬כדי שלא יארכו‬
‫הדברים‪ ,‬כי אין כונתו לגדל כבודו ללמוד המלאכה הזאת למה‬
‫שסופר ‪ 15‬ממנה‪ ,‬כי ההקדמות המונחות למי שירצה ללמוד המלאכה‬
‫ם ‪)6‬‬‫הזאת רבות‪ ,‬אבל היתה כונתו ידיעת הסכמתם ברוג השאיות‬
‫לא זויתה ‪.)5‬‬
‫ועתה אתחיל בזכרון מה שתכסוס‪ ,‬ואומנע‬
‫א‬

‫ש שחשא*עו‬
‫‪9" )1‬ש‪ 11‬הערבית‪ )2 ,‬המעץ‪ ,‬ק בתורסו ‪)4‬חממי ‪tftinh‬ו‬
‫גנות ושמש נתור פונהים נתויתהחניון‪ 89 )8 ,‬חאוע‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫שער א‪.‬‬
‫א אשר‬‫הי‬ ‫הערב‪-‬התחלה‪,‬‬
‫מדקדק‬ ‫יקראהו‬
‫אשר‬ ‫השם‪,‬‬
‫י‬
‫ה‪,‬‬
‫אה‬
‫רל‬
‫קח‬
‫ית‬
‫בעל מלאכתההגיון‪-‬הנ‪ 1‬שא‪ ,‬ואשר יקראה‪4‬המדקדק‪-‬ספור הה‬
‫ה‪4‬א אשר יקראה‪ 4‬בעל מלאכת ההו‪-‬ין‪-‬הנשוא‪ .‬ביןשיהיה הספור‬
‫‪ .‬ואין הבדל‬ ‫שם‪ ,‬או פועל או מלה‪ ,‬או כלל‪-‬כל זה יקראנשיא‬
‫בין שיהיה הספור חיוב או שלילה‪ .‬דמיון זה אמרנו‪. :‬ראובן‬
‫עומד*‪ .‬נאמר‪. :‬ראובן"‪-‬נושא‪" ,‬עומדו‪-‬נשווק וכן *ישבן בלתי‬
‫עומד"‪ .‬נאמר‪. :‬ראיבן"‪-‬נושא‪" ,‬בלתי עומד'‪-‬נשוא‪ .‬וכן כאשר‬
‫נאמר‪* :‬ראובן עמד או יעמיד" נאמר אנחנו‪ :‬וראובן"‪-‬נושא‪,‬‬
‫"עמדאו יעמוד"‪-‬נשוא‪.‬וכן כאשר נאמר‪" :‬ראובן בבית"‪",‬יאיבן"‪-‬‬
‫נושא‪" ,‬בבית"‪--‬נשוא‪ .‬וכן כאשר בא הספור בבלל‪ ,‬אם בשם‪ ,‬אם‬
‫בפועל‪ ,‬או מה שהתחבר עמו‪-‬כ זה נקראהו נשוא‪.‬‬
‫יור והמסופר ממנו יהיה חיוב או‬ ‫וכלץ הדבור המרכב מהספ‬
‫ירה‪,‬‬ ‫שלילה‪ ,‬רצוני לומר הנושא והנשואיחד‪ ,‬יקרא‪-‬מ שפט או גז‬
‫ויקרא גם כן‪-‬המ אמר הפוסק‪ .‬והמשפט גםכןיש לו שניחלקים‪,‬‬
‫הנושא והנשוא‪ ,‬ואםהיו מלות המשפט רבות ‪ )1‬דמיון זה אמרנו‪:‬‬
‫*ראובן העברי אשר היה עומד בבית שמעון הרג בנו של ‪5‬בן‬
‫הארמי"‪ .‬הנה אנחנו נאמר‪ :‬זה המשפט‪ ,‬נושאו‪*-‬ראובן העבדי‬
‫אשרהיה עומד בבית שמעון'‪ ,‬ונשואו‪-‬עהרנ בנו של לבן הארמי"‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬ז‬ ‫‪:a*tt=-‬‬ ‫והקש על זה ‪.)2‬‬
‫הנה כל‪ 5‬השמות שעניניהם מפורשים בזה השער‪-‬ארבעה‪:‬‬
‫הנושא‪ ,‬הנשוא‪ ,‬המשפט והמאמר הפוסק‪.‬‬
‫שני חלקים ה‪41‬‬ ‫מעות רבות‪ ,‬יק‬ ‫‪ )1‬אמילו אם במשפט הזח ישנן‬
‫‪51%‬בתויו‪ )2 .‬והיוצא סמא‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫שער ב‪.‬‬
‫‪ %‬משפט‪ ,‬אם שיתחיב בו דבר לדברו כאמרך‪, :‬ראובן‬
‫חכם" או "שמעון עומד"‪ ,‬או תשלל בו דבר מדבר‪ ,‬כאמרך‪ :‬אאין‬
‫ראובן חכם" או "לא עמד שמעון"‪ .‬וכאשר תחיב בו דבר לדבר‬
‫יקראהו‪ --‬ה משפט המחיב‪ ,‬וכאשר תשלל מ דבר מדבר‬
‫יקראהו‪ --‬ה משפט השולל‪ .‬ופעמם שיה שהמשפט המהע‬
‫יחיב הנשוא לכ‪ 5‬הנחטא‪ ,‬כאמרך‪ :‬שכל אדם חי"‪ ,‬תה נקראהו‪--‬‬
‫מחיב כללי‪ ,‬תקרא ‪%‬לע‪--‬ההיקף הכללי המחיב‬
‫ופעמיםיהיה שהמשפט המחיביחיב הנשוא לקצת הנושא‪ ,‬כאמרך‪:‬‬
‫*קצת האדם כותב"‪ ,‬וזה נקראהו ‪ -‬מחיב ח‪5‬קי‪ ,‬ונקרא ‪.‬קצת"‪-‬‬
‫ההקף החלקי המחיב‪ ,‬ופעמים יהיה שהמשפט השולל ישלול‬
‫הנשוא מכ‪ 5‬הנושא‪ ,‬כאמרך‪ :‬ואין אהד מבעלי החיים אבן"‪ ,‬וזה‬
‫אדא‪ --‬ה שולל הכללק תקרא אאץ מד" ‪ --‬ההקף הכ ללי‬
‫‪ .‬ופעמים יהיה שהמשפט הכעלל ישלול הנשוא מקצת‬ ‫ה שולל‬
‫בלתי‬ ‫ם‬‫ד‬‫א‬‫ה‬ ‫ת‬‫צ‬‫ק‬‫"‬ ‫ו‬‫א‬ ‫‪,‬‬‫י‬‫ב‬‫ת‬‫ו‬‫כ‬ ‫אדם‬ ‫‪5‬‬‫כ‬ ‫*אין‬ ‫‪:‬‬‫ך‬‫ר‬‫מ‬‫א‬‫כ‬ ‫הנושא‪,‬‬
‫כותב"‪ ,‬או‪,‬אין קצת האדם כותב"‪ ,‬וזה נקרא ‪-‬החלקי ה ש‪1‬ל‪.5‬‬
‫ואין הבדל אצלנו באלו שלש הלשונות בשלילה ההלקית‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו נבחר תמיד שתהיה לשוננו בשולל חלקי‪" :‬אין כל" "בלתי‬
‫כ‪55‬י"‪ .‬ונקרא *אין כ‪ - ,5‬ההקף ההלקי ה ש‪ 1‬ל‪ .5‬ויהיו‬
‫ההקפים ארבעה; כל‪ ,‬קצת‪ ,‬אין אחד ואין כל‬
‫ויהיו המשפטים בעלי ההקפים ארבעה‪ :‬מחיב כללי‪ ,‬מחיב‬
‫חלקי‪ ,‬שולל כללי ושולל חלקי‪.‬‬
‫ואם לא יחבר בנושא המשפט הקף כל‪ ,5‬כאמרנו‪. :‬האדם‬
‫כותבי‪ ,‬קראנו זה ‪ -‬המ שפט הסת ם ק רצוננו לאמרו שהוא‬
‫סתום ולא נגדר בהקף‪ ,‬ודינו אצלנו כדין החלקי תמיד‪ ,‬בין‬
‫מחיב או שולל‪ .‬כי אמרנו‪" :‬האדם כותב"‪ ,‬כחו אצלנו כח "קצת‬
‫האדם"‪ .‬וכן אמרנו‪ :‬שאין האדם כותב"‪ ,‬כאמרנו "אין כ‪ ,‬האדם‬
‫"משוט איש נפרד‪ ,‬לאמרנו‪ :‬לראובן‬ ‫ולאזר היה‬
‫גיש"‬ ‫גותג"י‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫י כותג"‪ ,‬קראנו זה ‪ -‬המ שפט‬

‫ח‪ 4‬או ושמעון חכם* או ויו‬
‫האישי‪.‬‬
‫ויהיו חלקי המשפטים ששה בהכרח‪ :‬אם מחיב כללי‪ ,‬ואם‬
‫חלקי‪ ,‬או סתום ‪-‬וכחו‬ ‫שולל כללי‪ ,‬אם מחיב חלקי‪ ,‬ואם‬
‫לי‪-‬והוא גם כן יהיה מחיב‬ ‫ו‬‫ש‬
‫כח החלקי בחיוב או שיילה‪4 ,‬ו אישי‬
‫או שולל‬
‫!)‪-‬‬ ‫ד‬‫ו‬‫ח‬‫י‬‫ה‬‫ו‬ ‫ת‬‫ו‬‫ל‬‫ל‬‫כ‬‫ה‬ ‫ן‬‫י‬‫נ‬‫ע‬
‫מ‬ ‫המשפט‬ ‫ו‬‫י‬‫ל‬
‫ע‬ ‫ה‬‫ר‬‫ו‬‫י‬‫ש‬ ‫ה‬‫מ‬ ‫א‬‫ר‬‫ק‬‫נ‬ ‫ו‬‫נ‬‫ח‬‫נ‬‫א‬‫ו‬
‫‪-‬‬ ‫ה‬‫ל‬‫י‬‫ל‬‫ש‬‫ה‬‫ו‬ ‫ב‬‫ו‬‫י‬‫ח‬‫ה‬ ‫מענין‬ ‫ו‬‫י‬‫ל‬
‫ע‬ ‫ה‬‫ר‬‫ו‬‫י‬‫ש‬ ‫מה‬ ‫א‬‫ר‬‫ק‬‫נ‬‫ו‬ ‫‪.‬‬‫ט‬ ‫פ‬‫ש‬ ‫מ‬ ‫כ מות ה‬
‫זה‬ ‫ר‬‫מ‬ ‫א‬‫נ‬ ‫‪,‬‬‫"‬‫י‬‫ה‬ ‫ם‬‫ד‬‫א‬ ‫איכנת המטפט‪ .‬דמיון זה אמרנו‪" :‬כל‬
‫המשפט‪ :‬כמותו‪-‬כללק ואיכותו ‪-‬החיוב‪ .‬וכאשר אמרנו‪, :‬קצת‬
‫האדם בלתי כותב*‪ ,‬נאמר זה המשפט‪ :‬כמותו ‪-‬חלקי‪,‬ואיכותו ‪-‬‬
‫השלילה‪.‬‬
‫וכל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער ארבעה עשר‬
‫שמות הם‪ ,‬והם‪ :‬המחיב‪ ,‬השויל‪ ,‬המחיב הכללי‪ ,‬המחיב החלקי‪,‬‬
‫השולל הכללי‪ ,‬השולל החלקי‪ ,‬הסתמי‪ ,‬הפרטי‪ ,‬ההקף הכללי המחיב‪,‬‬
‫י השולל‪ ,‬ההקף החלקי השוללן‬ ‫ההקף החלקי המחיב‪ ,‬ההקף הכיל‬
‫אות המשפט ואיכות המשפט‪.‬‬

‫שערג‪.‬‬
‫כ‪ 5‬משפט שיהיה נשואו פעולה או ‪ n?~eo‬ק ומה שיתחבר‬
‫עמה נקראהו ‪ --‬משפט שניך בץ שיהיה חטב או שלילה‬
‫דמיון זה אמרנו‪= :‬ראובן עמד"‪ ,‬או אמרנו‪ :‬וראובן הרג את‬
‫שמעון"‪ .‬כל אלו נקראים ‪ -‬המשפטים השניים‪ ,‬בעבור שהם כולם‬
‫ביתי צריכים אל דבור שלישי יקשור בין נשואם ונושאםיהודיע‬
‫באיזה נשוא הם המשפטים‪ .‬אבל אם היה נשוא המשפט ?ם‪,‬‬
‫‪ .‬וזה כי אמרנו‪" :‬ראובן עומד*')ו‬
‫הנה נקרא אותו ‪ -‬ה שלי שיי‬
‫‪)1‬מזעי אי מפעי"‬ ‫והמעוט‪.‬‬ ‫‪)1‬יה מה שיש במשפט ממישני הרייי‬
‫‪ )1‬החופז העותד‪-‬שם‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬ח תורה זאת הטלה ע‪ 5‬קשר נשוא 'זה המשפט בנושאו באתה‬
‫זמן היה‪ ,‬אם ראובן הוא עומד עתה‪ ,‬או היה עומד במה שעברן‬
‫או שיהיה עומד במה שעתיד‪ ,‬ואי‪-‬אפשר מבלתי דבור שלישי‬
‫שיקשור הנשוא בנושא בזמן ידוע‪ ,‬עבר או עתיד‪ ,‬כמו אמרנת‬
‫‪.‬ראובן הוא עתה עומדי או "היה עומד" או עימצא עומד"‪ ,‬שוה‬
‫אצלנו בטה בדבור הזה או לא בטה ו)‪ ,‬ולכן נקראהו ‪-‬השלישיי‪.‬‬
‫ונקרא הדבור אשר יקשור הנשוא בנושא בזמן ידוע‪ ,‬עבר‬
‫אועתיד ‪ -‬דב‪1‬ר המצי א‪1‬ת‪ ,‬והואהיה‪,‬או הוה‪ ,‬או יהיה‪ ,‬ומה‬
‫שנגזר מהם‪ ,‬כי הם יורו על מציאות הנשוא בנושא בזמן מיוחד‪.‬‬
‫ואם תחבר בנשוא המשפט מלה תורה על איכות מציאות‬
‫נשואו לנושאו‪ ,‬כמו אמרנת אפשר‪ ,‬ונמנע‪ ,‬וסובלו יהכרח‪ ,‬ומחיב‪,‬‬
‫ומגנה‪ ,‬ונאה‪ ,‬וראוי‪ ,‬וצריך ומה ובדומה להם; ופעמים תבאנה אלו‬
‫המלות והדומה להן במשפט השניי או במשפט השלישיי; אנחנו‬
‫‪ .‬באמרנו‪ :‬עאפשר‬ ‫י‬
‫נקרא אלו המלות והדומה להן ‪ -‬הצדד ם‬
‫אדם‬ ‫ל‬‫כ‬‫"‬ ‫שיכתוב" "אפשר שירכוב"‪ ,‬ואפשרי ‪ -‬צד וכן באמרנו‪:‬‬
‫בהכרה חי*‪ ,‬הנה נאמרכי "בהכרח* ‪-‬צד‪ .‬ובאמרנו‪" :‬ראובןצריך‬
‫שיעמוו‪ ,*-‬יראיהן סגנה שיקלל"‪" ,‬ראובן צריך שילמוד"‪. ,‬ראובן‬
‫צריך שיעשה כך"‪ ,‬כולם נקראים ‪-‬צדדים‪.‬‬
‫ואנחנו נקרא הפעולה ‪-‬הד ב ‪1‬ר‪ ,‬והפעולות ‪-‬הדבורים‪.‬‬
‫הנה כל אלו השמות אשר התבארו עניניהם בזה השער‬
‫המשפט השלישיי‪ ,‬הצד‪ ,‬הדבורן‬
‫הם חמשה‪ ,‬והם‪ :‬הטשפט השניק‬
‫דבור המציאותו‬

‫שערד‪.‬‬
‫שני משפטים אשר נשואם ונושאם אחד בעצמון זולת‬
‫שהאחד מחיב והאחד שולל‪ ,‬הנה נקרא אלו שני המשפטיט ‪-‬‬
‫כי‬
‫ם תננדים ונקרא החיוב והשלילה ‪ -‬המ‪.‬תננד‪ .‬רפיון זה‬
‫ו אפ הניד בפירוש או וא חניה בפירוש את זמן הפעולה‪.‬‬
‫‪*4_4_4‬‬
‫א ח‪ 88‬קיא ינ‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪.-‬‬ ‫‪-....---..--‬ך‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬ל*‬
‫אמרנו‪" :‬ראובן חכם" שראובןאינוחימץ או ‪.‬האדטכותב* "האדם‬
‫ו שני המשפטים נקראים‪-‬מתנגחים‪ ,‬וכל מה‬
‫אינו כותב"‪ .‬הנהאי‬
‫שדומה להם*‬
‫ואולם אם היתה ההתנגדות בין שני משפטים בעלי הקפים‪,‬‬
‫הנה זה יש לו שם ייחדהו‪ .)1‬וזה כי שני המשפטים המתנגדים‬
‫אחד משניהם הקף כללי‪ ,‬באמרנו‪ :‬יכל אדם‬ ‫אם חיבר עם‬
‫‪-‬‬ ‫ם‬‫י‬‫א‬ ‫‪-‬‬‫ק‬‫נ‬ ‫ם‬‫י‬‫ט‬‫פ‬‫ש‬‫מ‬‫ה‬ ‫ו‬‫ל‬‫א‬ ‫שני‬ ‫ה‬‫נ‬‫ה‬ ‫ץ‬‫י‬‫ח‬ ‫אחד‬ ‫ם‬ ‫ד‬‫כי‬
‫חי" "ואין א‬
‫מ ת ה פ כים‪ ,‬וזאת ההתנגדות נקראת ‪ -‬הפך‪ ,‬ואם חובר בבל‬
‫אחד משגיהם הקף חלקי‪ ,‬כאמרנו‪" :‬קצת האדם כותבי "וקצת‬
‫י ם‪,‬‬‫האדם אינו כותבך נקראים ‪ -‬ת ח ת ה מ ת ה פכ‬
‫ואם חובר באהד משניהם הקף כללק ובאחד הקף ‪?p~n‬‬
‫הנה נקראים ‪ -‬מ ש פ טי ם ס ‪ 1‬ת רים‪ ,‬וזה הענין נקרא ‪-‬‬
‫ה ס תי רה‪ .‬ואלו הם שני מינים‪ :‬המין האהד שיהיה האחד‬
‫מחיב כללי והאחד שולל חלקי‪ ,‬כאמרנוי "כל אדם חי" "אין‬
‫כל אדב היל הנה נקרא אלו השנים‪-‬סותרים‪.‬והמין' השני‪ ,‬שיהיה‬
‫המשפט האחד שולל כללי והאהד מחיב חלקיי כאמרנו‪ N~ff :‬אדם‬
‫אחד מעופףש‪" ,‬קצת אדם מעופף"‪ ,‬שני אלו גם כן סותוייפ‪.‬‬
‫ומן הידוע‪ ,‬כי כל מה שתחיב דבר לענין מה או תשלול‬
‫אותו ממנ; לא יחסר הדבר ההוא ‪ )-‬אשר תחיבהו או תשלול‬
‫אותו מהיותו הכרחי אליו‪ ,‬או אפשר לו‪ ,‬או נמנע עליו‪ ,‬והנמנע‪-‬‬
‫הכרה‪ .‬דמיון זה אמרנו‪" :‬כל אדם חיץ והנה נקרא זה המשפט ‪-‬‬
‫‪ .‬ואם אמרנו‪" :‬קצת האדם כותב"‪ ,‬נקרא זה המשפט‪-‬‬ ‫ה כרחי‬
‫אפשרי‪ .‬ואם אמרנו‪, :‬כל אדם מעופף" נקראזה המשפט‪-‬נמנע‪.‬‬
‫ואנחנו נקרא המחויב והנמנע‪-‬הכרחי‪ ,‬כי אנחנו נאמר‪ :‬האדםהי‬
‫בהכרח והאדם אינו מעופף בהכרח‪ .‬וכאשר אמרנו דרך משל‬
‫"ראובן זה אינו כותב"‪,‬‬ ‫מראובן בהולדה ‪, )5‬ראובן זה כותב"‬
‫אי‬
‫אז נקרא זה המשפט ‪-‬א פ שרי ב א מ ת* ואולם כאשר אמרנו‬
‫כן מעזרא הסופר‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בעת טציאות עזרא הסופר‪ ,‬הנה‬
‫‪ )1‬שם מייחד‪ )2 .‬סו ההכרח שיהיה הדבר ההוא ‪.)%‬בעודנותישק‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫י‪------‬‬

 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫נקראהו‪-‬מ שפט מ חלט‬

‫י‬‫ב‬‫א‬ ‫נקרא זה המשפט‪-‬אטשרק‬ ‫יא‬
‫או מ ש פ ט נם צ א; כי כל "אפשר" אמנם הוא אפשר על‬
‫האמת בעתיד קודם שתצא מציאות אחד משני האפשרים ‪ ,)1‬אב‪5‬‬
‫אחר צאת מציאות מה שיצא‪ ,‬הנה הסתלק אותו האפשר‪ ,‬כי‬
‫ראובן העומד אצלנו הוא עומד‪ ,‬ואין העמידה אז אפשרית‪ ,‬אב‪5‬‬
‫תדמה גרבר המחויב בזה אז‪.‬‬
‫קונה כל השמות אשר התבאר ענינם בזה השער שנים עשר‬
‫שמות‪ ,‬והם‪ :‬ההתנגדותן ההפך‪ ,‬הסתירה‪ ,‬המתנגדים‪ ,‬המתהפכים‪,‬‬
‫מה שתחת המלהפכים‪ ,‬הסותרים ממין הראשון הפותרים ממין‬
‫השניו הנמנע‪ ,‬האפשרק ההכרחק המחלט והנמצ*‬

‫שערה‪.‬‬
‫פשפט שיחדור נשואוינושאו ונושאו לנשואוי)‪ ,‬אם נשאר‬
‫כי‬
‫צודק כמו שהיתו קראנואותו ‪ -‬ה פ‪1‬ך ה מ ש פ ט או מ ש פ ט‬
‫ם הו פך‪ ,‬ואם לא יעמוד הצדק אבל יכזב‪ ,‬נקרא זה ‪ -‬ה פך‬
‫‪ .‬דמיון זה אמרנו‪, :‬לא אדם‬ ‫ה מ ש פ ט או מ ש פ ט‪ .‬הפ‪1‬ך‬
‫אחד מעופף" והפוכו "לא מעופף אחד אדמן זה נקרא ‪-‬ה פ‪1‬ך‬
‫ה מ ש פ ט‪ ,‬שהוא ישטר האיכות והכמות והצדק‪ ,‬ועיקר הכל‬
‫שישמור הצדק והאיכותי אבל אם תאמר‪. :‬כ‪ 5‬אדט חין הנה אם‬
‫זאמר‪ :‬וקצת החי ארס"‪ ,‬היה זה הפוך צדק‪ ,‬כי הוא אמת‪ .‬ואולם‬
‫אם נהפכים כשנאמר‪. :‬כל הי אדם"‪ ,‬הנה יהיה זה הפך ולא‬
‫הפוך‪.‬‬
‫הנה כל‪ 5‬השמות שעניניהם מפורשים בזה השער ארבעה‬
‫זם‪ ,‬והם‪ :‬השוך תמשפט‪ ,‬הפך המשפט‪ ,‬משפס מהופך‪ ,‬משפט‬
‫הפור‪.‬‬

‫ס שהנשוא נעשהיושאה"יפן‪.‬‬ ‫ס ‪ 1swn 19‬והגויבה‪,‬‬

 ‫‪.,-- -‬‬ ‫‪-- ....‬‬
‫‪-.---‬‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫שערו‪.‬‬
‫ידוע עם מעט התבוננות ‪ ,)1‬כי שני משפטים נבעים‬
‫יך משל‪. :‬כל אדםחיי‬
‫כ‬
‫יתחיב מהם דבר בלל‪ .)2‬באמרנו דר‬
‫‪,‬כל אש חמה"‪ ,‬כל שלג קר‪ ,9‬וכן אם הרבות המשפטים הנבדלים‬
‫תרבה מאד‪ ,‬יתחיב מכללם דבר אהד‪ ,‬ואם השתתפו במין אחד‬ ‫יא‬
‫מן השיתוף עד שיתחיב מהם יחד משפט אחר‪ ,‬הנה הרכבת אותם‬
‫שני המשפטים‪ ,‬אז יקרא הקש‪ .‬וכל אחר משני המשפטים‬
‫‪.‬קרא אז ‪ -‬ה ק ד טה‪ ,‬והמשפט השלישי המתחיב מחבור שתי‬
‫ההקדמות יקרא‪-‬ת ‪ 1‬ל דה‪ ,‬ויקרא גםכן ‪ -‬ה ר די פה‪ .‬דמיון זה‬
‫אמרנו‪* :‬כל אדם חי"‪" ,‬וכל חי מרגיש"‪ ,‬המתחיב מחבור זה‬
‫בהכרח הוא‪. :‬כל אדם מרגישן וזאת היא התולדה המתחיבת‬
‫בהכרח מזה החבור‪.‬‬
‫חלקי‬ ‫א‬ ‫צ‬‫מ‬‫ת‬ ‫‪,‬‬‫ו‬‫ב‬ ‫ו‬‫נ‬‫ל‬‫ש‬‫מ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ה‬‫ז‬‫ב‬ ‫ן‬‫נ‬‫ו‬‫ב‬‫ת‬‫ואולם אם ת‬
‫ההקש שלשה חלקים‪ ,‬כי כף משפט הואשני חלקים‪ ,‬כמו שבארנון‬
‫נשוא ונושא‪ ,‬והנה נפ‪ 5‬השיתוף בין ‪.‬שני המשפטים בחלק אחדן‬
‫והנה הם שלשה חלקים‪ .‬החלק המשותף לשני הפקקים נקראהו‪-‬‬
‫ג ב ‪ 1‬ל א מ צ עי‪ ,‬החלקים הנבדליכ נקראים‪-‬הקצ ‪%‬ת‪,‬וחבור‬
‫שניהם‪ -‬התולדה או הרדיפה‪.‬‬
‫והתבונן גם כן בשני חלקי התולדה‪ ,‬כי הנשוא בתולדה‬
‫הוא אשר יקרא מן ההקש ‪-‬ה קצ ה הרא שון והגדוע‬
‫וההקדמה ההוא מן ההקש אשר בה הקצה הראשון והגדול תקרא‪-‬‬
‫ה ה ק ד מ ה הג ד ‪ 1‬לוע ונושא התולרה הוא אשר יקרא סן‬
‫ההקש ‪ --‬הק צ ה ה א ח ר ‪1‬ן ‪ 1‬ה ק טן‪ ,‬וההקדמה מן ההקש‬
‫אשר בה הקצה הקטן ההוא היא אשר נקראת ‪ -‬ה ה ק ד מ ה‬
‫ה ק טנ ‪ 21‬המשל בזה שנאמר‪ :‬כל ג' הוא א' וכל א' הוא ב'‪.‬‬
‫הוא ב'‪ ,‬או כל נ' הוא א'‬
‫י‬ ‫ויחויב מזה שתהיה התולדה‪ :‬כל‬
‫וא' איננו ב'‪ ,‬אם כן אין דבר מג' בק ואנחנו בקרא נושא‬
‫הדרוש בהקדמה הראשונה שהוא ג'‪.-‬הקצה הקטן‪ ,‬וההקדמה שבת‬
‫‪)1‬כשיעין קצת‪)2 ,‬א‪.‬ן קשרהגייגי ‪3‬יגיה‪4‬‬

‫‪-- --‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫הקצה הקטן ‪ -‬ההקדמה הקטנה‪ ,‬ונשוא הדרוש בהקדמת דגרנית‬

‫שהוא ב'‪-‬הקצה הגדול‪ ,‬וההקדמה שבה הקצה הגדול ‪ -‬ההקדמה‬
‫הגדולה‪ ,‬והגדולהמשיתףביניהם שהוא א'‪-‬הגבול האמצעי‪ .‬ונקראת‬
‫ההקדמה אשר בה הקצה הקטן‪-‬הקטנה‪ ,‬ואשר בה הקצה הגדול‪-‬‬
‫הגדולג‬
‫ונחזור משלנו כדי שנוסיף לשמות באוה וההקש אשר‬
‫המשינו בו הוא‪" :‬כל אדם חי‪" 9‬וכ‪ 5‬חי מרגישן ותולדת זה‬
‫ההקש היא‪. :‬כל אדט מרגיש"‪ .‬וחלקי זה ההקש שלשה‪ :‬האדם‪,‬‬
‫החי והמרגיש‪ :‬והגבול האמצעי ממנו הוא החק והקצוות הן האדם‬
‫והמרגיש‪ ,‬והקצה הקטן והאחרון הוא האדם‪ ,‬והקצה הראשון‬
‫והגדול הוא המרגילך וההקדמה הקטנה היא אמרנו "כל אדם חי"‪,‬‬
‫וההקדמה הגדולה היא אמרנו וכ‪ 5‬חי מרגישן‬
‫הנה כבר התבארו עניני אלו השמות‪ ,‬והם גדולי השמות‬
‫אשר ידיעתם ראויה במלאכת ההגיון‪ .‬והנה כלל השמות אשר‬
‫התבארו עניניהם בזה השער אחד עשר שמות הם‪ ,‬והם; ההקש‪,‬‬
‫ההקדמה‪ ,‬התולדה‪ ,‬הרדיפה‪ ,‬הגבול האמצעי‪ ,‬הקצה הראשון‪ ,‬הקצה‬
‫האחרון‪ ,‬הקצה סנדול‪ ,‬הקצה הקטן‪ ,‬ההקדמה הגדוע‪ ,‬ההקדמה‬
‫‪-‬‬ ‫הקטנה‪.‬‬

‫ז*‬ ‫אנער‬
‫וממה שהקדמנו התבאר‪ ,‬כי השתוף הנופלבין שתי ההקדמות‪,‬‬
‫אם שיהיה הגבול האמצעי נושא לאחת משתי ההקדמות ונשוא‬
‫באחת‪ ,‬כמו המשל שהמשלנו באמרנו‪, :‬כל אדם חי"‪ ,‬ו‪.‬כל חי‬
‫מרגיש"‪ ,‬וכל מה שיתחבר בזה הדרך מן החבור‪ ,‬נקראהו‪-‬ה ת מ ‪1‬נ ה‬
‫ה ר א שונ ה מן ה הקש‪ .‬ואם שיהיה הגבול האמצעי נשוא‬
‫בשתי ההקדמות יחד‪ ,‬באמרנו‪" :‬כל אדם חי" ו"אין אבן חי"‬
‫וכל מה שיתחבר מזאת ההרכבה‪ ,‬נקראת ‪-‬ה ת מ ‪1‬נ ה ה שני ת‬
‫מ ת מ‪1‬נ‪ 1‬ת ההק מ ואם שיהיה הגבול האמצעי נושא בשתי‬
‫ההקדמות יהדו באמרנו‪, :‬כל חי מרגיש"‪" ,‬קצת החי לבן" וכל‬
‫‪4,‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫'ש‬
‫שית‬
‫י‬
‫טמהן שיהתהחבקרשפ‪.‬ואתהנהההרכתבהיהי‪,‬נהבקרתאמהוונות‪ -‬הההתקשט‪1‬שנלהש‪.‬ח ש י‬
‫שני משפטים‪ ,‬אשר ישתתפו בגבול האמצעי‬
‫ודע‪,‬כי ‪5‬אמכי‬
‫על אחת מאלו שלשת הדרכים‪ ,‬יהיה מהרכבתם הקש בלי ספק‪,‬‬
‫אבל כאשר תשפטהו החלוקה !)‪,‬כי בכל תמונה משלשת התמונות‬
‫יפלו בה חבורים‪ ,‬ויהיו כולם בשלשת התמונות מאה ושמנה‬
‫חבורים‪ ,‬ואשר הם הקשים באמת יולדו בעלו החבורים‪ ,‬והם‬
‫ארבעה עשר חבורים‪ ,‬כל הבור יקרא ‪ -‬מי ן‪ 1‬יש טהם ארבעה‬
‫מינים בתמונה הראשונה‪ ,‬וארבעה בתמונה השנית‪ ,‬וששה בתמונה‬
‫השלישית‪ .‬וכבר כתבו וסדרו אותם‪ ,‬עד שתאמר דרך משי‪ :‬זה‬
‫ההקש הוא המין הרגיעי מן התמונה הראשונה‪ ,‬וזה ההקש הוא‬
‫המין השלישי טן ההמונה השניהן וגה ההקש הוא המין ההמישי‬
‫מן התמונה השלישית‪.‬‬
‫בתמונה הראשונה צריכה שתהיה הקטנה מחיבת והגדולה‬
‫י‬‫כוללת ‪ -‬והתולדה גח כן כוללת ‪-‬רצוני לומר‪ ,‬אף כוללת‪ ,‬אב‬
‫תוכל להיות גם כן חלקית ולאו דוקא כוללת ‪ .)2‬השנית משתתפת‬
‫לה בכמות ‪ )8‬ונבדלת מסנה באיכות‪ ,‬וזה בהקדמה ובתולדה‪,‬‬
‫ורצוני בשיתוף בכמות בהקדמות ‪ )4‬שישמר סדר הכילות‪ ,‬רצוני‬
‫לומר‪ ,‬שתהיה על כל פנים הגדולה כוללת כמו הראשונה; ורצוני‬
‫בהבדל באיכות‪ ,‬כי השנית תוסיף על הראשונה בהקדמה הקטנה‬
‫שאינה צריכה שתהיה מחיבת בקטנה' ובזה בעצמו תחסר ‪ )5‬סמנה‬
‫שלא תוליד סחיבת; ורצוני בתולרה שתוליד גם כן כוללת כמו‬
‫הראשונה ולא תוליד מחיבת‪ ,‬רצוני לומר‪ 4‬שאינה צריכה ‪ -‬שאין‬
‫בכחה‪-‬להוליד מחיבת‪ .‬והתמונה השלישית משותפת לראשונה‬
‫באיכות ונבדלת ממנה בכמות‪ ,‬וזה גם בן בהקדמות ובתולדה;‬
‫רצוני בשיתוף באיכות בהקדמות‪ ,‬שהשלישית תשמור סדר המחיבת‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬שהיא בהכרה הקטנה מהיבת כמו בתמונה הראשונה‬
‫‪ )1‬כשתעיין בצרופים השונים‪ )2 .‬הבאורים לב?אלו ההמוגות באים ?קטלי‬
‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪ )8‬השוה‪-‬סימן משותף להן‪ )4 ,‬השות המשותפת היא בהקדמות‪ )5 ,‬המנא‬

‫‪-- -‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬
‫ת מחיבת ע‪ 5‬כל פנים; ורצוני בתו‪5‬דח‬‫רצוני קומר‪ ,‬שצריכהיהיו‬
‫שתוליד גםכן מחיבת ולא שלילה כוללת‪ ,‬כי אם שלילה חלקית;‬
‫ורצוני בהבדל בכמות‪ ,‬כי השלישית תוסיף על הראשונה שלא‬
‫תצטרך היות הגדולה כוללת‪ ,‬יבזה בעצמו תחסר ממנה שלא‬
‫תוליד כוללת‪ .‬השנית והשלישית הפכיות בכמות ובאיכות‪ ,‬רצוני‬
‫ב‪11‬ע כי השנית תשמור סרר הכללות ולא תשמור מדר החיוג‬
‫ותוליד כוללת ולא תוליד מחיבת רק שלילה‪ ,‬והשלישית בהפוך‪,‬‬
‫כי היא שומרת החיוב ולא תשמור סדר הכללות‪ ,‬ולכן תוליד‬
‫מחיבת ולא תוליד כוללת‪ .‬ובכלל‪ :‬שהשנית לא תשמור סדר‬
‫החיוב ולא תולידהו‪ ,‬והשלישית לא תשמור סדר כ‪5‬ל ולא‬
‫תולידהו‪.‬‬
‫‪ )1‬התמדנה הראשונה‪ ,‬והיא שהגדר האמצעי נושא בהקדמה‬
‫האחת ונשוא באחרת‪ ,‬היא על ארבעה פנים‪ .‬האחד‪ :‬כל ג' ב'‬
‫וכ‪ 5‬בן א‪ /‬אם כן כל ג' הוא א‪ /‬השני‪ :‬כל ג‪ :‬ב' ואין דבר‬
‫מב' א‪ /‬אם כן אין דבר מג' א'‪ .‬השלישי‪ :‬יקצת ג' ב' וכל ב'‬
‫א'‪ ,‬אם כן קצת ג' א‪ /‬הרביעי‪ :‬קצת ג' ב' ואין דבר מב' א'‬
‫אם כן קצת ג' איננו א‪/‬‬
‫התמונה השנית‪ ,‬והיא שהגדר האמצעי נשוא בשתי ההקדמות‪,‬‬
‫ן דבר מא'‬ ‫היא גם כן על ארבעה פנים‪ .‬האחד‪ :‬כל ג' ב' ואי‬
‫ב'‪ ,‬אם כןאין דבר מנ' א‪ /‬השני‪ :‬אין דבר מג' ב' וכל א' ב‪/‬‬
‫אם כן אין דבר מג' א‪ /‬השלישי‪ :‬קצת ג' ב' ואין דבר מא' ב‪/‬‬
‫אם כן קצת ג' איננו א'‪ .‬הרביעי‪ :‬קצת ג' איננו ב‪ /‬וכל א' ב‪/‬‬
‫אם כן קצת ג' איננו אן‬
‫בשתי‬ ‫א‬ ‫ש‬‫ו‬ ‫נ‬ ‫האמצעי‬ ‫ר‬ ‫ד‬‫ג‬ ‫ה‬‫ש‬ ‫א‬‫י‬‫ה‬
‫ו‬ ‫‪,‬‬‫התמונה השלישית‬
‫ההקדמות‪ ,‬היא על ששהפנים‪ .‬האחד‪ :‬כל ב' ג' וכל ב' א‪ /‬אם‬
‫כן קצת ג' א‪ /‬השני‪ :‬כל ב'ג' ואין דבר מב' א'‪ ,‬אם כן קצת‬
‫לאיננו א'‪ .‬השלישי‪ :‬קצת ב' ג' וכל ב' א‪ /‬אם כן קצת ג' א‪/‬‬
‫הרביעי‪ :‬כל ב' ג' וקצת ב' א‪ /‬אם כן קצת ג' א'‪ .‬החמישי‪:‬‬
‫קצת ב' ג' ואין דבר מב' א‪ /‬אם כן קצת ג'איננו א‪ /‬הששי‪:‬‬
‫‪ ) =-‬מכאן יהת‪51‬יס הבאריס א‪ 5‬החמור ‪5‬עי‪ 5‬בדקר ‪51,‬ש התמוגגה‪,‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‪/‬‬ ‫כל ב' ג' וקצת ב' איננו א‪ /‬אם כן קצת ג' איננו‬
‫וכ‪ 5‬מה שהוא זולת ‪ )1‬אלו ארבע עשרהמינים מן החבורים‪,‬‬
‫‪-‬צוני לומר‪ ,‬ארבעה ותשעים החבורים הנשארים אינם הקשים‪,‬כי‬
‫;;ס לא יחיבו דבר אחר בהכרח‪ .‬ואמנם הראיה על בטול החבורים‬
‫ההם וקיום אלו המינים וידיעתם‪ ,‬הוא חלק גדול ממלאכת ההגיון‪,‬‬
‫ואין זה כונת המאמר‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ו‬‫א‬ ‫ר‬‫ק‬‫י‬ ‫ואלו ארבעה עשר המינים ממיני ההקשים‬
‫ההקשים המשאייש‬
‫תנאי‬ ‫‪:‬‬‫ט‬‫י‬‫ע‬‫מ‬ ‫שני‬ ‫ם‬‫ה‬ ‫ה‬‫נ‬‫ה‬ ‫התנא"ם‬ ‫ואולם ההקשים‬
‫מדבק ותנאי נבדל והקש התנן המדבק הוא באמרם‪:‬‬
‫*אם היה ‪ w~wn‬עולה הנה עתה הוא יום"‪ ,‬ואחר נתנה ונאמר‪:‬‬
‫‪.‬אבל עתה השמש עלה"‪ ,‬הנה יתחיג שיהיה עתה יום‪ .‬וכל הקש‬
‫מחבר כן יקרא‪-‬תנאי מדבק‪ .‬והקש התנאי הנחלק‪ ,‬רצוני לומר‪,‬‬
‫הנבדל הנזכר לעיל‪ ,‬באמרנו; "זה המספר אם זוג אם נפרדי‪,‬‬
‫או נאמר‪" :‬אלו המים אם חמים אם קרים אם פושרים"‪ ,‬ואחר‬
‫כך נתנה ונאמר בדמיון הראשון‪" :‬אבל הוא נפרדה הנה יתחיב‬
‫שלא יהיה זוג; או נתנה ונאמר במשל השני‪" :‬אבל אלו המים‬
‫חמימים הנה יתחייב שלא יהיו קרים ולא פושרים‪ .‬וכל הקש‬
‫יחבר כן יקרא‪-‬הקש התנאי הנבדל‪ .‬וכל מיני ההקשים התנאיים‬
‫המולידים חמשה מינים‪ :‬המדסק ‪ -‬שני מינים‪ ,‬והנבדל ‪ -‬שלשה‬
‫מינים‪ .‬וראיות זה והמשליהן אינן כונת זה המאמר‪.‬‬
‫ולאנשי זאת המלאכה ‪)2‬מיןממיני ההקש יקראהו ‪ -‬ה ק ש‬
‫‪ .‬וזה כי אנחנו כשרצינו לאמת משפט‪-‬מה וגארנוהו‬ ‫ה ח ל‪1‬ף‬
‫בהקש אחד מן ההקשים המשאיים‪ ,‬והוליד לנו המשפט אשר‬
‫רצינו שנדע אמתותו‪ ,‬הנהאנחנו נקרא אותו‪-‬ההק ש ה מ ש איי‬
‫הי שר‪ .‬ואם אמתנו המשפט בדרך אחר‪ ,‬והוא שנניח סותר‬
‫המשפט ‪ )5‬אשר נרצה לדעת אמיתותו ונחבר ההקש שיהיה לנו‬
‫המופת בג ויוליד שקר הסותר אשר הנחנו‪ ,‬נאמר כי המשפט‬

‫‪ )1‬מחוץ‪)2 .‬יחומי התניון‪ )8 ,‬איש נגוד למשפט שאמתיותו אגו חוקרים‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪- -- - - -‬‬ ‫‪-‬‬

 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫אשר נרצה יאמתו‬ ‫אשר הנחנו הוא אמתי ב‪5‬י ספק‪ ,‬ואז המשפט‬
‫י‬
‫ן אחר טן ההקש יקראהו ‪ -‬ה ק‪ff‬‬ ‫יקראהו‪-‬הקש החלוף‪ .‬ולנו מי‬
‫ה ח פ‪ 1‬ש‪ ,‬והוא שיהיה משפט‪-‬מה נודעו חלקיו והתאמת בחפוע‬
‫קצת חלקיך הנה נקח המשפט ההוא כללי ונשימהו הקדמת הקש‪,‬‬
‫ולנו הקש אחר יקראהו ‪-‬הק ש ה ד מי‪1‬ן‪ ,‬רצוני יומר‪,‬‬
‫ה הע ת קה‪ ,‬והוא שנמצא שני דברים מתדמים בענין מה ונמצא‬
‫דין ‪ )1‬באחד משני הדברים בלתי נמצא ביותר‪ ,‬הנה נדון את‬
‫הדין ההוא על הדבר האחר‪ .‬דמיונו שישאל שואל‪ :‬קאם השמים‬
‫נעשו במלאכה?" ונאמר‪" :‬כלן ראיתי זה‪ ,‬כי השמים‬
‫גשם ‪ ,)2‬והכותל גשם‪ ,‬והכותל געשה במלאכתו אם כן‬
‫השמים נעשו במלאכהן" הנה זה הוא ה ה ק ש ה מ ש לי*‬
‫ואם נקח ראיה על היות השמים במיאכה כשנחפש הגשמים אשר‬
‫התהוו כולם או רובם ונמצאם נעשים במלאכה‪ ,‬ונאמר‪ :‬והוא‬
‫הדין לשמים ‪ "1‬הנה אנחנו נקראהו‪-‬הקש החפוש‪ ,‬דמיונו שנאמר‪:‬‬
‫"הגשם הוא בית האוצר והכסא והמנורה ומה שדומה להם‪ ,‬והם‬
‫נעשים במלאכה‪ ,‬והשמים מכלל גשם הם‪ ,‬אם כן נעשים במלאכה"‪.‬‬
‫וזה הוא הקש החפושי ולנו הקשים אחרים נקראים ‪ -‬ה ק שי‬
‫ה דינ ם ה ת ‪ 1‬ריי ם ‪ ,)3‬ואין פנים לזכרם במה שאנחנו‬‫י‬
‫בדרכיהם‪.‬‬
‫הנה כלל מה שיבללהו זה השער מפרוש הענינים שנים‬
‫עשר שמות הם‪ .‬והם‪ :‬התמונה הראשונה מן ההקש‪ ,‬התמונה‬
‫השנית מן ההקש‪ ,‬התמונה השלישית מן ההקש‪ ,‬מיני תמונות‬
‫ההקש‪ ,‬ההקשים המשאיים‪ ,‬ההקשים התנאיים‪,‬התנאי המדבק‪ ,‬התנאי‬
‫הנחלק‪ ,‬ההקש המשאיי הישרן הקש החלוף‪ ,‬הקש החפוש‪ ,‬הקש‬
‫ההמשל‪.‬‬
‫קטעך ה‬
‫המשפטים אשר יודעו ולא נצטרר א‪ 5‬ראיה‬
‫אמתותם‬
‫עי‬
‫‪.‬חקי‪ ,‬ל נשרי‪ 1?y" )3 ,‬רוש ‪ 719‬מדות שההויה‬ ‫‪ )1‬דבר‪4-‬ה‪,‬‬
‫איזי‬ ‫נדרשת בהוי‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬
‫שחור וזהיבן‪,‬‬ ‫ארבעה מינים‪ :‬ה מ‪1‬ח שים ‪-‬כידיעתנו שזה‬
‫זה מתוק וזה מר; והמושכלות הראשונות‪-‬כידיעתנו שהכל יותר‬
‫גדול מן החלק‪ ,‬ושהשנים ‪ -‬מספר הזוג‪ ,‬ושהדברים השוים בעצמם‬
‫בעינם לדבר אחר כולם שוים; ‪ 1‬ה מ פ‪ 1‬ר ס מ ‪ 1‬ת ‪-‬בידיעתנו‬
‫שגלוי הערוה מגונה‪ ,‬וכי חסד המטיב ביותר נכבד נאה ומקובל;‬
‫ו ה מק‪ 1‬ב ל ‪ 1‬ת ‪-‬והוא כל מה שיקבל מאחד נבהר או מרבים‬
‫נבחרים‪ ,‬כי אנחנו נבקש ראיה על היות האיש אשר יקבל ממנו‬
‫אמתי בכלל ולא תבוקש ראיה על כל מאמר ומאמר‪ ,‬אבל יסמך‬
‫כבר התבארה אמתותו בכלל מה שסופר‬ ‫בקבלה לא זולתה‪ ,‬כי‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ואולם המוחשות והמושכלות אין חלוף בין השלם בחושים‬
‫ביצירה ובין זולתו ממין האדם‪ ,‬והנכבד בהם והפחות בהם‪ ,‬ואולם‬
‫המפורסמות הנה יש בהן חלוף ויתרון‪ ,‬כי יש משפטים התפרסמו‬
‫אצל אומה אחת ולא התפרסמו אצל אומה אחרת‪ ,‬וכל מה שיהיה‬
‫הענין מפורסם אצל אומות רבות תהיה האמתות בו יותר חזקת‬
‫וכן המקובלות‪ ,‬פעמים שיהיה המקובל אצל אומה זולת המקובל‬
‫אצל אחרת‪ ,‬וכל מה שיושג בחוש שלם יהיה המגיע ממנו אמתי‬
‫בלי ספק; וכן המושכלות כולן‪ ,‬הראשונות והשניות‪ ,‬אמתיות‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬במושכלות השניות‪ ,‬בתמונות ההנדמים וחשבונות‬
‫מהתכונה‪ ,‬הנה זה כולו מושכל אמת‪ ,‬כי הוא יתבאר בהקדמות‬
‫קרובות רובן למושכלות ראשונות; וכן כל מה שהוציא בנסיון‪,‬‬
‫כשלשול האשקמוניא לבטן ועצור לבטן העפצים הידיעים ‪ )1‬זה גם‬
‫כן וכל מה שדומה לו אמת‪ ,‬וכל מה שתגיע ידיעתו באחד מאלו‬
‫הדרכים אמתיים‪ .‬ואנשי ההגיון יקראו את המשפטים המגיעים‬
‫באחד מאלו שלשה הדרכים ‪-‬אמתיים‪.‬‬
‫שתי‬ ‫ה‬‫נ‬‫י‬‫י‬‫ה‬‫ת‬ ‫אשר‬ ‫הקש‬ ‫שכל‬ ‫ואחר אלו ההצעות תדע‪,‬‬
‫הקדמותיו יחד אמתיות הנה נקראהו ‪ -‬הק ש מ‪1‬פ תי‪ ,‬ועשית‬
‫אלו ההקשים וידיעת תנאיהם הי‪ 8‬אשר נקראת ‪ -‬מ ל א כ ת‬

‫ו) מיני מרות שונוס‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪-.-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה מ ‪ 1‬פת‪ .‬וכאשרתהיינה הקדמות ההקשאו אחת מהן מהמפורסמות‬

‫נקראהו ‪ -‬ה ק ש הנ צ ‪ 1‬ח‪ ,‬ועשית אלו ההקשים וידיעת‬
‫תנאיהם היא ‪ -‬מ ל א כ ת הנ צ ‪1‬ח‪ .‬ואם תהיינה הקדמות ההקש‬
‫או אחת מהן מהמקובלות נקראהו ‪ -‬ה ק ש ה ה ל צה‪ ,‬ועשית‬
‫אלו ההקשיםוידיעת תנאיהם היא ‪ -‬מ ל א כ ת ה ה ל צה‪ .‬ובכאן‬
‫מין אתר מן ההקש תעשה בהם הטעיה ושקר‪ ,‬וההקשים ההם אשר‬
‫קרה בהקדמותיהם או באחת מהן שטעה עמה או טעה בה או‬
‫שקר בה במיןממיני ההקשים‪ ,‬אלו יקראו ‪ -‬הק שי ם מ ט עיס‪,‬‬
‫ועשית אלו הדרכים אשר בהם יטעו וישקרו תקרא ‪ -‬מ ל אכ ת‬
‫‪ .‬והנה ייפו הדברים ויגנו בדמיון ובחקוי לזולת‬ ‫ה ה ט עיה‬
‫הדברים‪ ,‬וכן כל הקש תהיה בו הקדמה לקוהה על צד הדמיון‬
‫‪ ,‬והמלאכה‬ ‫והחקוי‪ ,‬הנה אנחנו נקראהו ‪ -‬ה ה ק ש ה שי רי‬
‫אשר תעשה אלו ההקשים ותודיע דרכי החקויים והמשלים אשר‬
‫תעשה אותם תקרא ‪ -‬מ ל אכ ת ה שיר‪.‬‬
‫ודע‪,‬כי להקשים המופתיים אין פנים לזכרם בזה המאמר‪,‬‬
‫אבל לזכור אותם בכלל אומר‪ ,‬שהקשים המופתים לא יעשו‬
‫ההמשל משום פנים ולא החקירה בחפוש כי אם בבנאים‪ .‬ואולם‬
‫מלאכת הנצוח הנה היא תעשה חפוש מחלט‪ ,‬ומלאכת ההלצה‬
‫תעשה הקש הדמיונן וכן תראה בהקשי ההלצה הקדמה ותסתיר‬
‫אחרת לסבות‪ ,‬ויקרא אצלנו זה הענין ‪ -‬הנס תר‪.‬‬
‫וכלל אלו השמות שעניניהם מפורשים בזה השער ששה‬
‫הפוחשיס‪ ,‬המושכלות הראשונות‪ ,‬המושכלות‬ ‫עשר שמות הם‪,‬‬
‫י המקובלות‪ ,‬משפט אמתי‪ ,‬ההקש‬‫ס‪,‬‬
‫הת‬
‫וו‬
‫השניות‪ ,‬המפורסמ‬
‫הטופת~‬
‫מלאכת המופת‪ ,‬הקש הנצוה‪ ,‬הקש ההלצה‪ ,‬מלאכת ההלצה‪ ,‬הקש‬
‫מטעתו מלאכת ההטעיה‪ ,‬ההקש השירי‪ ,‬מלאכת השיר‪ ,‬הנסתר‬

‫שערט‪.‬‬
‫סבות הנמצאות ארבע‪ :‬החומר‪ ,‬הצורה‪ ,‬הפועל והתכלית‪.‬‬
‫ת זה בענינים המלאכתיים‪ ,‬בכסא‪ ,‬דרך ששל‪ ,‬המרו ‪,rYn-‬‬
‫ישי‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ושועלויהנגר‪ ,‬הצורה הרבוע אם הוא מרובע או השלוש אם הוא‬

‫‪-‬‬
‫משולש או 'העגול אם הוא עגול‪ ,‬ותכליתו ‪-‬הישיבה עליו‪ .‬וכן‬
‫הסעף‪ ,‬דרך משל‪ ,‬חמרו ‪ -‬הברזל‪ ,‬ופועלו‪-‬הנפח‪ ,‬וצורתו‪-‬האורך‬
‫ומעט הרוחב וחדוד הקצוות‪ ,‬ותכליתו ‪-‬שיהרג בו‪ .‬ואלו ארבע‬
‫הסבות הן מבארות נראים בענינים המ‪5‬אכתיים כולם‪ ,‬כי כל אמן‬
‫אמנם יצער הצורה אשר יצירהו בחומר‪-‬מה‪ ,‬יהיה עץ או ברזל‬
‫או נחושת או שעוה או זכוכית‪ ,‬בעבור כונהיכון אותהבכיי‬
‫ההוא‪.‬‬
‫וכן הוא הענין בנמצאות הטבעיות‪ ,‬ראוי שנבקש בהן א‪5‬ו‬
‫הסבות בעצמן‪ .‬וזולת זה דע‪ ,‬כי אנחנו לא נקרא התמונה והתואר‬
‫בענינים הטבעיים צורה‪ ,‬שלשון התמונה והתאר נופלת בלשון‬
‫העברית על הצורה המוחשית בחושים‪ ,‬בין שתהיה מלאכתית או‬
‫בלתי מלאכתית‪ ,‬רק נבראת בתואר בני אדם‪ .‬אבל נקרא בענינים‬
‫הטבעיים צורה את הענין המעמיד להמין המיוחד בו‪ ,‬ושר אלו‬
‫יכולת לסלקו מן הדבר ההוא לא יהיה הדבר ההוא גושישי המין‬
‫ההוא‪ .‬דמיון זה‪ :‬האדם מן הענינים הטבעיים‪ ,‬חמרו הוא החיות‪,‬‬
‫המושכלות‪.,‬‬
‫וצורתו היא ‪ -‬הכח המדבר‪ ,‬ותכליתו הש ‪ -‬השגתו‬
‫כיענין‬ ‫‪,‬‬‫א‬‫ו‬‫ה‬‫ה‬ ‫ופועלו אשר נתן לו הצורה‪ ,‬רצוני עומר‪ ,‬את הכח‬
‫הפועל אצלנו ממציא הצורות בחומרים‪ ,‬והוא האל יתכרך אפילו‬
‫לדעת הפילוסופים‪ ,‬זולת שהם אמרו‪,‬כי הוא הפועל הרחוק‪ ,‬ויבקשו‬
‫לכל נמצא מחודש את פועלו הקרוב‪.‬‬
‫כי אלו הסבות ארבע‪ ,‬מהן קרובות ומהן רחוקות דמיון זה‬
‫בפוער‪,‬כי אד עלהמן הארץוהניע האויר תנועה חזקה והדשה רוהוח‬
‫חזקות‪ ,‬ואם נשיבת הרוח ההיא ההזקה שברה גזע תמרה ונפל‬
‫על הכותל ושבר הכותל‪ ,‬ונפלה מן הכותל ההוא בהתנועעו אבן‬
‫על זרוע ראובן ושברתו‪ .‬הנה הפועל הקרוב המשבר זרוע ראובן הוא‬
‫האבן‪ ,‬והפועל הרחוק ‪-‬עלית האד‪ ,‬והרוח וגזע התמרה הם גםכן‬
‫פועלים לשבר הזרוע‪ ,‬אלא שהאחד מהם יותר קרוב מן האחר‪.‬‬
‫דמיון זה בחומר‪ ,‬הנה זה ראובן חמרו הקרוב ‪-‬איברי הגוף‪,‬‬
‫והחוטר אזר הוא רחוק ממגו ‪ -‬הלחות וארבעה היסודות אזר‬

‫‪-.-‬‬‫‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4 - - .‬‬

 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬
‫*כי שורש כלגדים הוא צמח האדמה‬ ‫מהם התהוו האיבריהייד‬
‫ומנו הם המים‪ ,‬האויר‪ ,‬האש והארץ‪,‬‬
‫והחומר אשר הוא רחוק מ‬
‫אשר מחבורם יהיו הצמחים‪ .‬ואלו האר עה הם אשר נקראם‬
‫יסודות‪ .‬והחומר אשר הוא רחוק מהיסיןות האלה הוא הד"ר‬
‫המשותף באלו הארבעה‪ ,‬אשר יחסו אליהם יחס השעוה לכל מה‬
‫שיעשה מן השעוה‪ ,‬או יחס הזהב לכל מה שיצורף מן הוהב‪ ,‬כי‬
‫התבאר במופת‪ ,‬שאלו הארבע היסודות ישתנו קצתם אל קנאם‬
‫ויתהוו קצתם מקצתם‪ ,‬אם כן יש להם בלי ספק דבר משוי‪*,.‬‬
‫והוא ‪-‬חמרם‪ .‬וזה הדבר המשותף אל היסודות הארבעה אשר‬
‫נעוילהו בהכרה הוא אשר נקרא אותו החומר הראשון‪,‬‬
‫ר הגלגלים נעדר מכ‪5‬‬ ‫חכמו בלעתן היעים‪ --‬היולי‪ .‬וכמוהו חימ‬
‫צורה ונקרא ‪ -‬ח‪1‬מר פ שוט‪ ,‬וכן רב‪,‬ם מהפיליסופים והרופאים‬
‫יקראוהו סאל ענצאר‪ .‬ועל זה הסזר בעצמו יעשה בצורה‬
‫ובתכלית‪ ,‬עד תתברר התכלית הקרובה מן התכלית הרחוקה‪ .‬וכן‬
‫הצורה הראשונה והאחרונה‪.‬‬
‫כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער עשרה שמות‬
‫הם‪ .‬והם‪ :‬החומר‪ ,‬הפועל‪ ,‬הצ‪-‬רה‪ ,‬ותכלית‪ ,‬הסכית הקרובות‪,‬‬
‫הסבות הרחוקות‪ ,‬היסודות‪ ,‬החומר הראשון‪ ,‬היולי‪ ,‬אל ענצאר‪.‬‬

‫שעיי‪.‬‬
‫הענין הכולל‪ ,‬אשר יכלול מספר אישים והיא מעמיד‬
‫עצמיות אחד מהם נקראהו ‪-‬מין‪-,‬רצוני לימכן כמו שהיה‬
‫כי‬
‫מתחלה‪ ,‬כי כל עצם לשון "בעצמ‪ 94‬הוא‪ ,‬כלומר כמו שהוא‪,‬‬
‫ה מעמידי)‬ ‫והענין הכולל אשר יכלול שני מינים או יותרייהי‬
‫‪ .‬והענין אשר בו יוכר ויבדל המין מזולתו‬‫להם נקראהו ‪ -‬סוג‬
‫ויהיה הענין ההוא מעמיד ‪ 15‬נקרא ‪-‬הבדל‪ .‬וכע מה שימצה‬
‫לבל אישי המין תמיד ולא יהיה מעמיד למין ההוא נעראוע ‪-‬‬
‫‪ 41‬קובע שת‪*9‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ממנו‬ ‫‪6‬גול‪ .8‬והענין אשר *מצא ברש המין ההוא אוימעט‬

‫ו‪5‬א יהיה מעמידו נקראהו ‪ -‬מקרה‪.‬‬
‫הנה א‪5‬ו הם חמשה העגיגים הכוללים ‪5‬פי מה שמנו אותם‬
‫הקודמים‪ .‬דמיון זה אמרנו‪ :‬האדם או העקרב‪ .‬הנה כ‪ 5‬אחד מהם‬
‫נקראמין‪ ,‬וכל אחד מהם יכלולאישי המין ההוא‪ ,‬כראובן ושמעון‬
‫אישי האדם‪ .‬ויקרא החי ‪ -‬סוג‪ ,‬להיותו כולל מספר מינים כאדם‪,‬‬
‫כסוס‪ ,‬בעקרב וזולתם‪ .‬ויקרא הדבור ‪ -‬ההבדל לאדם‪ ,‬בי הוא‬
‫יבדיל מן אדם ויכירה‪ 4‬מזויתו‪ .‬וזה הדבור‪ ,‬רצ‪4‬ני ‪15‬מר‪ ,‬הכח‬
‫אשר ב‪ 4‬תצוירנה המושכ‪45‬ת‪ ,‬הוא מעמיד לאמתות האדם‪ .‬וכן‬
‫ראוי שנחקור ע‪ 5‬כ‪ 5‬מין ומין עד שנדע הבדלו המעמיד אותן‪.‬‬
‫ינקרא השחוק ‪-‬סגולה לאדם‪ ,‬בעבור שהוא ימצא ‪5‬כ‪ 5‬אישיו‬
‫תמיד ולא ימצא למין אחר זולת מין האדם‪ ,‬ולא שאינו מעמיר‪.‬‬
‫וכן רחב החזה‪ ,‬והי‪1‬ת‪ 4‬נצב הקומה‪ ,‬ורחב הצפרנים‪ ,‬כ‪ 5‬אחת‬
‫מאלו נקראת ‪-‬סגולה לאדם‪ ,‬בעבור שלא תמצא כי אם למין‬
‫ו ותמצא ‪5‬כל אישיו פטבע‪ .‬וכן תמצא ‪5‬כ‪ 5‬מין בהכרח‬ ‫האדםיבד‬
‫מגויה אחת או מספר סגולות‪ .‬והענין הכ‪4‬לל אשר נמצאהו יותר‬
‫כויל מן המין‪ ,‬כתנועה לאדם‪ ,‬או השחרות בו‪ ,‬שהיא יותר מיוחדת‬
‫יאין כו‪ 45‬שחור‪ ,‬ובאשר תמצא השחרות גם‪5‬ז‪1‬ית האדם‬ ‫ממנו‪ ,‬כ‬
‫היא גם כן יותר כ‪551‬ת ממנו‪ .‬הנה נקרא את השחרות‪ ,‬התנועה‬
‫ומה שד‪4‬מה להן מקרה‪ .‬והמקרה שני מינים‪ :‬ממנו מקרה‬
‫קים בנושא בעתי‪ -‬נפרד ממנו‪ ,‬כשחרות לזפת‪ ,‬וה‪45‬בן לשלג‬
‫והחום לאש‪ :‬וממנו טקרה שהוא נפרד‪ ,‬כעמידה ‪1‬ישיבה‬
‫לראובן או כחום ‪5‬ברז‪5‬ויאבן‪.‬‬
‫ם כולם‪ ,‬ומא‬ ‫‪ -‬ומבאר‪ ,‬כי כמו שהחי כולל מיניביי‪-‬חיי‬
‫סוג‪ ,‬כן הצמח שיכ‪ 515‬מיני הצמחים כולם‪ ,‬הנה הצמח גם כןסונ‪.‬‬
‫וכן הדבר אשר יכל‪ 51‬הצמחים ובערי‪-‬חיים‪ ,‬והוא הגשם‪ ,‬נקראה‪4‬‬
‫שהנשם הנזון יכלול החי והצמח‪ ,‬והוא ס‪1‬ג ‪2‬ד‪,51‬‬ ‫סוג‪.‬‬
‫יהבלתי נוון שיכ‪45‬ל השמים‪ ,‬הכוכבים‪ ,‬היסודותהמקוריים‬ ‫מ‬‫כ‬‫ו‬
‫כן הגשם‬
‫‪ .‬וכאשר אמרני‪ ,‬הגש) במחלט הנה‬ ‫ומא נם כן ס‪4‬נ רא שון‬
‫נקראהי‬ ‫אעין שם סונ יותר שלל ממש‪ ,‬ואנחם‬ ‫הכי‪.‬‬ ‫חנא יכ‪45‬ל‬
 ‫‪8.‬ר_‪-‬‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.%,‬ן‬
‫ין‬
‫ומשם ‪".‬חלט הסוב העיי‪ 41‬עקרא‬ ‫יירא‬ ‫גם וק‪--‬העצם‬
‫האדם‪ ,‬הסוס העקרב‪ ,‬החיסר‪ ,‬הברזל והדומים ‪5‬הם הסיגים‬
‫ה אח רו נ‪1 .‬ג בעבור כי אין תחת כל מין מהם שלת אישי‬
‫המין‪ ,‬רצוני לנמר‪ .‬פרטים‪ ,‬כמו ‪.‬אדם' שכולו ראובן ושמעון‪.‬‬
‫ה~‪-‬הסוג האמצע‪ sw ,‬המין האמצעק מ ‪%‬א‬
‫ג בסם כע ‪,‬ל מה 'טתחתיו ממעי החק והוא מין בסמעות אל‬ ‫תי"‬‫יח‬
‫הגשם הנזון אשר עניו‪ ,‬אשר יכללהו ויכלול הצמחים‪ .‬וכן הצמח‬
‫גםבן סוג אספרי לכה שתחחע ומין אמצעי למה שעריו‪ ,‬ונקרא‬
‫אחי והצמח ‪ -‬המינים החלקיים‪ ,‬כס הסוג הנזון יחלק למי‬
‫ולצמח‪ ,‬לא זולת יה‪.‬‬
‫הנמצאית‪ ,‬למי מה שבאר‬ ‫יכ‪5‬‬ ‫ודע‪ ,‬כי הסוגיםתעשיינים‬
‫שרה מינים‪ :‬הסוג הראשון ‪-‬העצם‪ ,‬הסוג השני ‪-‬‬ ‫אריסטו‪ ,‬ע‬
‫הכסה‪ ,‬הסוג השלישי‪--‬האיך‪ ,‬הסוג הרביעי ‪-‬המצטרעה הסוג‬
‫התמישי ‪ -‬המתי‪ ,‬הסיג הששי הקנה‪ ,‬הסוג השביעי ‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫המצב‪ ,‬הסוג השמיני ‪5 -‬ה הסוג התשיעי ‪ -‬שיפעל‪ ,‬הסוג‬
‫העשירי ‪-‬שיתפעל‪ .‬ואלו עשרה הסוגים האחד מהם‪ ,‬והוא הראשון‪,‬‬
‫הוא עצם‪ ,‬והתשעה הם מקרים‪ .‬ולכף אחד מהםמינים אמצעיים‪,‬‬
‫מינים אחרונים‪ ,‬הבדלים וסגולותי וא‪ 15‬עשרה הסוגים העליונים‬
‫אשר יקראום‪ -‬מאמרית‪ ,‬הדיעת אלו המאמרות וכל משיגיהם‬
‫י סוגיהםהאמצעיים ומיביהם ואישיהם‪ ,‬מה שאינו ראוי בזה‬ ‫ודמיינ‬
‫נתחיל בו‪ ,‬והוא הספר הראשון מספרההגיון !);‬ ‫המאמר אשר‬
‫מושכלית המרכבית והוא ‪ -‬ספר המליצה; והספר‬ ‫הי‬
‫נחנ‬
‫א‪5‬‬
‫והשנייכליל ע‬
‫השלישי הוא ספר ההקש‪ ,‬וכבר קדם זכרון ענין ההקש ומיניו‬
‫ותמונותיך וארו שלשה הספרים טללים טה שבא אהריהס בספרים‬
‫החמשה הנשארתם והראשון מן הספרים החמשה והוא הספר‬
‫הרביעי הוא ספר המיפת‪ ,‬הספר החמישי הוא טפר הנצוח‪ ,‬השש*‬
‫הוא ספ‪.‬ר הה‬
‫‪--‬טע‪--‬יתו הספר השמיני‬ ‫הוא ספר ההלצה‪ ,‬השביעי‬
‫חזא ספר השיר*‬
‫‪-.‬‬

‫ש‬
‫‪ 41‬ואריסתם‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫פ‬
‫ובאשר נבאר כונת מין מאלוהמינים‪ ,‬הנה כשנזכירהו בסוגו‬
‫בסוגו וסגילה מסגיל‪1‬תיו‬ ‫‪--‬גדר ואם‬ ‫והבדלו‬
‫ם‬‫ד‬‫א‬‫ה‬ ‫ארהזי‬
‫ב‬ ‫‪1.‬ק‪ .‬דמנ‬ ‫י‬‫ה‬‫א‬‫ר‬‫ק‬‫נ‬
‫‪-‬חי‬ ‫ר‬‫ד‬‫ג‬‫ב‬ ‫ו‬‫נ‬‫ר‬‫מ‬‫א‬ ‫ה‬ ‫ן‬‫ו‬
‫י‬ ‫ה‬ ‫ו‬‫א‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫‪1‬‬‫ר‬ ‫נקראה ‪-‬‬
‫ו‬
‫מדבר‪ :‬הנה הי ‪-‬סוגו‪ ,‬ומדבר ‪-‬הבדלג ופעמים נגדור הארם‬
‫גם כן כשהוא חי מדבר מת‪ ,‬ויהיה הבאור ומת* ההוא הבדלו‬
‫האחרון אשר יבדיל בינו ובין המלאכים‪ .‬ואם בארנו שם האדם‬
‫כשנאמר שהוא חי רחב החזה‪ ,‬או שנאמר שהוא חי נצב הקומות‬
‫או שחי צוחק‪ ,‬הנה לאלו נקרא ‪ -‬ר שמים‪ .‬וכן פעמים נבאר‬
‫השם ונזכירהו בסוגו ומקריו‪ ,‬כאמרנו בבאור שם האדם‪* :‬הוא‬
‫יכתוב"‪, ,‬הוא חי‪ ,4‬וימכור ויקנה*‪ ,‬וזה גם כן נקרא רושם‪.‬‬
‫הנה כלל אלו השמות אשר התבאר ענינם בזה השער‬
‫שבעה עשר שמות הם‪ .‬והם‪ :‬הסוג‪ ,‬המין‪ ,‬האיש‪ ,‬ההבדל‪ ,‬הסגולה‪,‬‬
‫מקרה קים‪ ,‬מקרה נפרד‪ ,‬הסוג העליון‪ ,‬המין האהרון‪ ,‬הזמינים‬
‫האמצעים‪ ,‬הסוגים האמצעים‪ ,‬הסוגים החלקים‪ ,‬הסוגים העליונים‪,‬‬
‫המאמרות‪ ,‬העצם‪ ,‬הנדר‪ ,‬הרושם‪.‬‬
‫וזכרנו עשרה המאמרות ולא בארנו מהם זולת ענין מאמר‬
‫העצם‪ ,‬כי באור מה שנשאר קשה על המתחיל ויאריך אריכות‪,‬‬
‫אפשר שלא יובן ממנו דבר כי אם בהתבוננות ולמוד מיפלג‪.‬‬
‫והנה הכונה באלו השערים שיבין כל מי שיקרא אותם‪ ,‬באור‬
‫עניני הדברים המפורשים בהם‪.‬‬

‫שעריא‪.‬‬
‫כל מה שימצת לדברימה‪ ,‬כירידת האבן למטה וחיוב מא‬
‫לבעל‪-‬חיים בזביחתו‪ ,‬נקראהו ‪-‬בעצ מ‪1‬ת‪ .‬וכן כל מה שימצא‬
‫על הרוב נאמר עליו גם כן שהוא בעצמות‪ ,‬כאמרנו‪ :‬וכל אדם‬
‫בעל חמש אצבעות"‪ ,‬ואף"על‪-‬פי שימצא בעל שש אצבעות‪ ,‬וכן‬
‫כל מה שימצא על הרוב בזמן‪ ,‬כמציאות הקור בזמן הסתיו וההום‬
‫בזמן הקיץ‪ ,‬הנה גםכן יאמר עליו שהוא בעצמות‪ .‬ובכלל‪ ,‬הענינים‬
‫הטבעיים כולם‪ ,‬אם יהיו על הרוב הנה הם עצמותיים‪ ,‬וכל מה‬

‫‪-- -----‬‬ ‫‪----- - - - - -‬‬

 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫מ‬
‫שמציאוח‪,‬ו על המעט יאמר עפיו שהוא במקרה‪ ,‬כמו שיחפור‬
‫יסוד וימצא מטמון‪ .‬ובכלל‪ ,‬הענינים המקר‪-‬‬
‫יים כולם שאינם מכונים‪,‬‬
‫היו מן האדם או מזעזע האדם‪ ,‬נאמר על כל מה שימצא בהם‬
‫שהוא היה במקרה‪ .‬הנה זה ענין מה שבעצמות וענין מה שבמקרה‪,‬‬
‫וכל תאר יתאר בו דבר‪-‬מה‪ ,‬והתואר ההוא נמצא בדבר‬
‫ההוא בעת שיתאר בו‪ ,‬הנה נאמר בתואר ההוא שהוא נמצא‬
‫בפ‪1‬על‪ .‬וכאשר יתאר הדבר בתואר בלתי נמצא בו עתה‪ ,‬אב‪5‬‬
‫הוא מוכן ומזומן שיגיע לו התואר ההוא‪ ,‬הנה אנחנו נאמר‪ ,‬כי‬
‫התואר ההוא בכח‪ .‬המשל אמרנו בחתיכת הברזל שהואסיף‪ ,‬כי‬
‫היא מזומנה שתהיהסיף‪ ,‬הנההיא סיף בכח‪ ,‬ואין החתיכהביבד‬
‫מהעור כן !)‪ ,‬ויש הבדל גדול בין העדר ענין הסיף מחתיכת‬
‫הברזל ובין העדר ענין הסיף מחתיכת העור‪ .‬וכן אמרנו בילד‬
‫אשר נולד‪ :‬זזה כותב"‪ ,‬ענינו שהוא כותב בכח רח‪1‬ק‪ .‬ואמרנו‬
‫בנער קודם שיתחיל בלמוד‪ ,‬שהוא כותב בכח‪ ,‬הנה הכח הזה יותר‬
‫קרוב משלפניו‪ .‬ואמרנו במי שיתעסק בכתיבה בעת שהוא ישן‪,‬‬
‫שהוא כותב בכח‪ ,‬הנה זה גםכןיותר קרוב מן הראשונים‪ .‬ואמרנו‬
‫במי שהוא עור ולפניו מקולמוס‪ ,‬הדיו והקלף‪ ,‬שהוא כותב בכח‪,‬‬
‫אבל הוא כח קר‪1‬ב מאד‪ ,‬ולא נקראהו כותב בפועי‪ ,‬כ‪ 5‬אם‬
‫בעת שיכתוב‪ .‬וכן כל מה שדומה לזה‪.‬‬
‫ואולם הארכנו לבאר זה הענין בעבור שהפילוסופים אמרו‪,‬‬
‫כי כ‪ 5‬מה שלא יבדיל בין מה שבכת ובין מה שבפועל‪ ,‬מה‬
‫שבעצמות ומה שבמקרה‪ ,‬ובין הענינים המלאכתיים ובין העניניה‬
‫הטבעיים‪ ,‬ובין הענין הכולל והפרטי‪ ,‬הנה הוא בלתי יודע לדבר‪.‬‬
‫וכל שני דברים שהם באופן‪ ,‬שכאשר נמצא אחד מהם‬
‫הסתלקה מציאות האחר נקראים ‪-‬ההפכים‪ ,‬כחום וקור‪ ,‬ולהות‬
‫ויבש‪ .‬מן הדברים ההפכים מהם מה שבינם אמצעים !)‪ ,‬כחום וקור‪,‬‬
‫כי ביניהם הפשר‪ ,‬ומהם שאין אמצעי ביניהם‪ ,‬כזוג ונפרד‪ ,‬כי כל‬

‫) התיש עור אילחסיף בכח‪ )2 .‬וגר אמצעי ניניהם‪ *5 ,‬קרירא וט‬

‫י‬
‫חכימא‪.‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ו ש‪2‬י דברים שאי"אפשף התחברנ‬ ‫אם זוג ואם נפרד‪ ,‬וכאשריהי‬

‫יחד במקום אחד‪ ,‬לפי שהאהד מהם הוא מציאות דבל‪-‬מה והאחז‬
‫הוא הסתלקות המציאות ההיא והעדר‪ ,‬כעורון והראות‪ ,‬הנה נאמו‬
‫שהראות ‪-‬קנין והעורון ‪-‬העדר‪ ,‬ולא נאמר בהם שהם הפכיים‬
‫שנאמר בחום ובקור‪ ,‬כי החום והקור חלקם במציאות שוה‪ ,‬ואין‬
‫החום אפשר המציאות יותר מן הקור ולא הקור אפשר המציאות‬
‫יותר מן החום‪ .‬ואין כן הראות והעורון‪ .‬ובזה יבדל בין ההעדר‬
‫והקנין וביןשני ההפכיים‪ .‬וכן בהחכמה והסכלות נאמר‪ :‬החכמה‪-‬‬
‫קנין‪ ,‬והעדר הקנין ההוא ‪-‬סכלות‪ .‬וכן העושר והעוני‪ ,‬ומצעות‬
‫השער בראש והקרחת‪ ,‬ומציאות השג‪-‬ם בפה והעדרן‪ ,‬והדבור‬
‫והאלמות ‪ -‬כל אלה נקראיםקנין והעדר‪ .‬ולא יתואר בשם ההעדר‬
‫כי אם אשר מטבעו שימצא לו הקנין ההוא הנכחי להעדר ההוא‪,‬‬
‫כי אנחנו לא נאמר בכותל שהוא סכל ולא עור ולא אלם‪ .‬הנה‬
‫זה ענין הקנין וההעדר בהסכמתנו‪.‬‬
‫ומן השמות יש שהם מפורשים‪ ,‬שכאשר תשמע אותם יובנו‬
‫לך עניניהם אשר יורו עליו בלשון ההיא מבלי שתצטרך אל‬
‫הקשה ביןהענין ההוא ובין דבר אחר‪ ,‬כאמרנו‪ :‬הבדיל והנחשת‪,‬‬
‫המאכל והמשתה‪ ,‬העמידה ומה שדומה להם‪ .‬ויש מן השמות שלא‬
‫יגיע לך הענין ההוא שיורה עליו השם ההוא כי אם בהקש‬
‫בינו ובין דבר אחר‪ ,‬כאמרנו‪ :‬הארוך והקצר ומה שדומה להם‪,‬‬
‫הנה לא יניע בשכל ענין היות זה ארוך כי אם בהקש במה שהוא‬
‫יותר קצר ממנו‪ ,‬ולא יצויר שזה קצר עד שיגיע בשכלנו יותר‬
‫ארוך ממנו‪ .‬והנה זה היחס בין הארוך והקצר ומה שדומה להם‬
‫‪%‬הם‪-‬התצטרף‪ ,‬ונקרא‬ ‫נקרא‪-‬ההצטרפות‪ ,‬ובקרא כל‬
‫יעלה והמטה‪ ,‬החצי והכפל‪,‬‬
‫חמ‬
‫שניהם יחד ‪ -.‬המצטרפ ם‪ .‬וכןאה‬
‫י‬
‫הקדם והמתאחר‪ ,‬המתחלף והשוה‪ ,‬האוהב והשונא‪ ,‬האב והבן‪,‬‬
‫העבד והאדון‪ ,‬כי אלו והדומים להם נקרא כל אהד מהם ‪-‬‬
‫המצטרף‪ ,‬כי הוא ‪5‬א יניע ענינו בשכל כי אם בשעור והקש‬
‫בינו ובין דבר אחר‪ ,‬והיחס ההוא אשר ביניהם הוא אשר נקרא‬
‫ההצטרפות‪ ,‬ואולם הענין אשר יקרא אותו מדקדק הערב ‪-‬‬

‫‪- - -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- - -‬‬

 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪%‬‬
‫‪.‬פתח הבית*‪ ,‬הנה נקרא השם ההוא ‪-‬‬
‫הסמוךי)‪ ,‬כ‪4‬נער ראובנה‬
‫נוטה‪ .‬וכמו שנאמר בשוללת ומחיבת מתנגדים כמו שקדם‪ ,‬כן‬
‫נאמר בכל העדר וקנסן ובכל שני הפכים ובכל המצטרפים שהם‬
‫מתנגדים‪.‬‬
‫הנה כלל השמות שעניניהםמפורשים בזה השער ששה עשר‬
‫הם‪ ,‬והם‪ :‬מה שבעצמות‪ ,‬מה שבמקרה‪ ,‬הענינים העצמותיים‪ ,‬הענינים‬
‫המקריים‪ ,‬מה שבכח‪ ,‬מה שבפועל‪ ,‬הכח הקרוב‪ ,‬הכח הרחוק‪,‬‬
‫ההפכיים אשר ביניהם אמצעי‪ ,‬ההפכיים אשר אין ביניהם אמצעי‪,‬‬
‫הקנין‪ ,‬ההעדר‪ ,‬ההצטרפות‪ ,‬המצטרף‪ ,‬המצטרפים‪ ,‬המתנגדיכם‬

‫שעריב‪.‬‬
‫אצלנו ‪ %‬מה שהוא קודם לדבר אחר ע‪ 5‬חמשה‬
‫פנים‪ .‬הראשון ‪-‬הוא הקדי מה בזמן‪ ,‬כאמרנו "קדם לאברהם"‪.‬‬
‫~יטר‬
‫השני ‪ -‬קדימה בטבע‪ ,‬כחי להאדם‪ ,‬כי אם תרצה לסלק החי‬
‫תבטל מציאות האדם‪ ,‬ואם תרצה לסלק האדם לא תבטל מציאות‬
‫החי‪ :‬הנה נאמר‪ ,‬כי החי הוא יותר קדם מן האדם בטבע‪ ,‬והאדם‬
‫מתאחר מן החי בטבע‪ .‬השלישי ‪ -‬ה ק די מ ה ב מד רגה‪,‬‬
‫כשני אנשים‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שאחד מהם יושב קרוב אל השלטון‬
‫והאחר רחוק ממנו‪ ,‬הנה יאמר‪ ,‬שזה קדם לזה במדרגה‪ .‬הרביעי ‪-‬‬
‫ה ק די מה ב מעלה‪ ,‬והוא היותר שלם שבשני דברים והנכבד‬
‫שבהם במין אחדבעינו או בשנימינים מתחלפים; דמיון זה‪ ,‬משני‬
‫רופאיםושני מדקדקים‪ ,‬אשר אחד מהם יותר חכם מן האחר‪ ,‬הנה‬
‫נאמר ביותר חכם שבהם‪ ,‬שהוא היותר קודם במלאכה ההיא; וכן‬
‫אם התחלפו המלאכות‪ ,‬כמו שיהיה אדם חכם‪ ,‬ואם ‪5 )2‬א יהיה‬
‫מופלג בחכמה‪ ,‬ואדם אחר מרקד מהיר בריקוד‪ ,‬הנה נאמר בחכם‬
‫ההוא‪ ,‬שהוא היותר קדם מן המרקד במעלה‪ ,‬כי מלאכת החכמה‬

‫מבאר שוהו מושג‬ ‫ערבית היא נם כן הצטרפות‪,‬יללן‬‫) סמיכות בלשון‬

‫‪-‬י‬
‫גפרי אחר‪ )1 .‬ואף על פה‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪"3‬‬
‫קודטת א‪ 9‬מלאכתהריקוד במעלה‪ .‬והחמישי ‪ -‬הקדיםה בסבה‬
‫הוא שיהיו שני דברים מספיקים במציאות‪ ,‬ולא ימצא אחד מהר‬
‫בלתי האחר !)‪ ,‬זולת כי האחד מהם סבה למציאות האחר‪ ,‬הגה‬
‫נאמר בסבה‪ ,‬שהיא יותר קדומה מן המסובב; כמו שנאמר‪ ,‬שעלית‬
‫השמש היא סבה למציאות היום‪.‬‬
‫ואנחנו נאמר בשני דברים שהם יחד בזמן‪ ,‬כשיהיו‬
‫נמצאים בעת אחת; ונאמר שהםיחד במק‪1‬ם‪ ,‬כאשריהיו נמצאים‬
‫במקום אחד; וכן כל שני דברים שיהיה מרחקם יחד מהתהלה‬
‫אחת מרחק אהד‪ ,‬הנה באמר‪ ,‬שהם יחד במדרגה; וכ‪ 5‬שני‬
‫דברים המסתפקים בחיוב המציאות ולא יהיה אחד מהם סבה‬
‫לאחר‪ ,‬הנה נאמר בהם‪ ,‬שהם יחד בטבע‪ ,‬ככפל והחצי‪ .‬וכן‬
‫נאמר על הסמוכים שהם יחד מצד הסמיכות‪.‬‬
‫הנה כ‪ 55‬השמות‪ ,‬אשר התבאר ענינם גזה השער‪ ,‬תשעה‬
‫שמות הם‪ .‬והם‪ :‬הקודם בזמן‪ ,‬הקודם במדרגה‪ ,‬הקודם נטבע‪,‬‬
‫הקודם במעלה‪ ,‬הקודם בסבה‪ ,‬יחד בזט‪ 4‬יחד במקום‪ ,‬יחד‬
‫במדרגה ויהד בטבע‪.‬‬

‫שעריג‪.‬‬
‫התברג אשר יקראה מדקדק הערב ‪,‬הפועל*‪ ,‬היא אשר‬
‫נקראה אנחש הקניה ‪.‬כבר זכרת זת מקראת האות‪--‬מ‬ ‫‪4‬‬

‫והשם‪ ,‬ממנו מה שנקראהו‪,--‬סם ישרבג וממנו אשר נקרא ‪--‬‬

‫ו‬‫ה‬
‫שט נ‪1‬טה‪ .)3‬ואמר אבונצר אל פראבי‪ :‬כבר קרה בלשון הערב‪4‬ג‬
‫שכ‪ 5‬שם שנקודו ה‪51‬ם הוא אשר יקראוהו אנשיטיאכת ההגיון ‪-‬‬
‫השם הישר‪ ,‬והשם שנקודו הירק פתח הוא אשר ?קראהו בעל‬
‫אי‬
‫טלאכת ההגיון ‪ -‬השם הנוטת הנה זה דבר אבונצר‪.‬‬
‫בלתי םגיע הוא שם מרכב‬ ‫ואולם השם אשר‬
‫בקראהי‬
‫‪ )4‬נטיות שפ ‪*. )* ,wvn‬ק‬ ‫‪ )1‬האחדקשוי ‪1‬כפ‪1‬ףליצגי‪ .‬י) ‪*11‬העצ"‪.‬‬
‫שש *דקדוק ושוןעיביתי‬
‫‪",‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪%‬‬
‫מובע*‬ ‫ממלת *לא* והקנין‪ ,‬כאמרך‪4‬יא רואה' לא חכתן*יא‬
‫והשמות אשר יקראם מדקדק הערב שמות פועלים והמתפעלים‪,‬‬
‫הם אשר נקראם אנחנו ‪ -‬ה שמ‪1‬ת הנגזרימ; ואשר יקראו‬
‫המדקדק ‪ -‬המקור‪ ,‬נקראהו אנחנו ‪ -‬המ של הרא שון‪ ,‬והשמות‬
‫אשר יקראם הנסתרים‪ ,‬כמו "אני" ‪.1‬אתה" וה' כ' ו' " ב"עבדו'‬
‫‪.‬עבדה" "עבדך" "עברין הנה אנחנו נקראם כולם ‪ -‬הנסתרים‪.‬‬
‫י‬
‫ונקרא גם כן האותיות המבארות ‪ -‬ה כג‪1‬י ם‪ ,‬ונקרא את התואר‬
‫שמאר ‪ -‬מ א מר הרכב הרב ב ת באור ותנא;‬
‫פרוש חבור ותנאק נאמרנו קראובן הכותב"‪. ,‬שמעון היבן"‪ .‬וכן‬
‫השם הסמוך ואשר הוא נסמך עליו‪ ,‬אלה הממוכיות בדקדוק‪,‬‬
‫נקראם גם כן ‪ -‬מאמר הרכב הרככת באור ותנאי‪ .‬ואולם את‬
‫המאמר החותך נקרא אנחנו מאמר הרכב הרכבת ספור‪.‬‬
‫והשמות בכל לשוןיחלקו ‪ npfin‬הכרמית א‪ 5‬שלשה סוגים‪:‬‬
‫חם נבדלימן אםנרדפים ואםמשותפים‪ .‬וזהכיהענין האחד כאשר‬
‫יט; וכאשר יהיה שם אחד'‬ ‫*תיו לו שמות רבים הם נרדפ‬
‫לענינים רבים הנה שם מ שו תף; וכאשר יהיו שמות משונים‬
‫לענינים שונים‪ ,‬שכ‪ 5‬אהדיש לו שם מיוחד‪ ,‬הנה אלו ה ש מ‪ 1‬ת‬
‫נב ד לים‪ .‬משל לענין הנרדפים‪ ,‬דמיון זה בלשון העברית‪:‬‬
‫‪.‬אדם' *איש* *אנוש* לזה המין מן חי ויסכין" *מאכלתי לזה‬
‫המין מן הכלי‪-‬אלה הם שמות נרדפים‪ .‬והיותםקוראים "עין" את‬
‫העין הרואה ואת מבוע המים הנה אלו השמות משותפים‪ .‬ואמנם‬
‫"המים* "האש" ו"האילן" הנם שמות נבדלים וכן כל השמות‬
‫הדומים ~‪tflw‬‬
‫והשמות המשותפים יחלקו לששה חלקים‪ :‬מהם משותפים‬
‫שתוף גמורו מהם מוסכמים‪ ,‬מהם מסופקים‪ ,‬מהם שיאמרו בכלל‬
‫וביחוד‪ ,‬מהם משאלים ומהם מעתקים‪ 1 .‬ה שם ה מ ש‪ 1‬תף‬
‫הגמ‪1‬ר הוא הנאמר שתי עצמיות אין שתוף ביניהן בענין‬
‫עי‬
‫מן הענינים ‪.‬כ‪5‬ל אשר בעבורו ישתתפו בשם הזהו כשם‪.‬עין'‬
‫אשר נאמר על חוש הראות וע‪ 5‬מבוע המים‪ ,‬וכשם ‪.‬כוכבי‬
‫‪,‬‬
‫הנאמר הכוכב וע‪5‬בעל"היים‪ ,‬רצונו זומר‪ ,‬ע‪ 5‬המבב המדברי‬
‫עי‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪8‬ן‬

‫והכוכב החמי והבהוב השמית‪ ,‬ושם הכוכב הנחמר‬

‫הבוכת‬
‫י‬‫ע‬
‫ועל חעשבז זה שם הנאסר בהסכםה הוא שישהענין‬
‫אחת‬ ‫מעמיד לשתי עצמיות יותר‪ ,‬ובשם מהגא ראיה על‬
‫ית ההן‬
‫כו‬
‫יהענין אשר תשתתפנה בו העצמי‬
‫מהעצמות ההן בעבורא‬
‫לאשר הענין ההוא מעטיר עצמיות כל אחד טהם כשם *הי"‬
‫הנאמר ע‪ 5‬האדם‪ ,‬הסוס‪ ,‬העקרב והדג‪ ,‬כי ענין החיות‪ ,‬אשר‬
‫היא ההזנה וההרגש‪ ,‬נפצא בכ‪ 5‬א‪5‬ו המינים ומעמירם‪ .‬ובן ב‪5‬‬
‫הבדל נאמר ע‪ 5‬אלואישי המינים אשר תחתיו בהסכמה‪ ,‬וכן שם‬
‫כל סוג נאמר על המינים אשר תחתיו בהסכמה* ‪1‬ח‪ 051‬ה שם‬
‫ה מס‪ 1‬פק הוא אשר נאמר ע‪ 5‬שתי עצמיות או יותר נעבור‬
‫ענין‪-‬מה השתתפו בו‪ ,‬ואין הענין חהוא מעמיד לאמתות כ‪5‬‬
‫אחד מהם; דמיון זה השם ‪.‬אדם" הנאסר ע‪ 5‬ראובן החי המדבר‪,‬‬
‫צורת אדם נעשה מן העץ או מן האבן‬ ‫על איש אשר מת‬
‫בעבור‬ ‫א‬‫ו‬‫ה‬ ‫ם‬‫ה‬‫י‬‫ל‬‫ע‬ ‫ר‬‫מ‬‫א‬ ‫נ‬‫ה‬ ‫השם‬ ‫ה‬‫ז‬ ‫ה‬‫נ‬‫ה‬ ‫י‬
‫ע‬
‫‪.‬‬‫ו‬
‫ר‬‫ו‬‫ר‬‫צ‬‫או ממין מטיט ה‬
‫והוא תמונת האדם ותארה ואין התמונה‬ ‫‪,‬‬‫ד‬‫ח‬‫א‬ ‫השתתפות בענין‬
‫והתואר סעמיוים לאמתות האדם‪ ,‬והנה כאשר ידמה משם הנאמר‬
‫בהסכמה שהלא בעבור שתוףענין מה בשתי העצמיות יחד נאמר‬
‫י אמתות‬‫עליהם ‪,‬אדמן וידמה גם בן כשתוף גמור‪ ,‬בעבור כ‬
‫עצמיות זה ‪1‬ו‪5‬ת אמתות ‪1‬ה האחר על בן בעבור זה גקרא‬
‫מ‪1‬פ* וה שם הנאפר בכ ל ל ויחוד ‪%‬א ש"מ‬ ‫ל‬
‫מץ כע המעים בשם סטן‪ ,‬כאמרה ‪.‬כוכב" הנאסר בכלל על‬
‫כי‬
‫עוכב מכוכבי הלכת וביחוד חוא שם לאהד‪ ,‬וכשם "השישהץ‬
‫בערב הנאמר ע‪ 5‬כ‪5‬פין טטינ* העשבים ‪1‬ע‪ 5‬הפרח הצהוב אשר‬
‫א השם המורה‬ ‫?צבעו בו הצובעים‪ .‬וה ש ם הם ש א‪ 5‬הי‬
‫ע‪ 5‬עצמות סלו שבשלש הנחוה הלשון הוא קים ע‪ 5‬העצפות‬
‫ההיא‪ ,‬ואחר כן תקרא בו עצמות אחרת בקצת העתים‪. ,‬ו‪5‬א‬
‫יהיה השם ההוא קים תמיר ע‪ 5‬העצמות ההיא השנית‪ ,‬כשפ‬
‫‪.‬אריה' המתח ע‪ 5‬מין ממית החי ופעמים יקרא בזה השםתגבור‬
‫ממיני האדם‪ ,‬ודמיון ‪1‬ח קראום הנדיבים‪ )! ,‬וכמו אלו השמגת‪.‬‬
‫‪,1‬יעקם ופות ‪81‬פרו‪.1‬נור שריה יהודח"‪; ,‬דן גור שריפק‬
‫‪=.‬‬

‫‪- -.‬‬ ‫‪.,-...‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪..,‬‬
‫‪--------‬‬ ‫י ‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪-‬‬ ‫ן‬
‫‪-‬‬ ‫‪-.‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪8,‬‬
‫אצ‪ 5‬המשוררים הרבה‪ .‬ומהם ה שם הםעתק‪ ,‬יהוא ‪a'n~er‬‬
‫ם שעיקר הנחתו בשורש הלשון יורה על ענין מה ואחרי כן‬ ‫וי‬
‫ויקה בעבור דמעןשמה בין שני הענינים או בלתיעדמיוה וירכב‬
‫השם על אשר נעתק ממנו ואשר נעתק אליו יחה כהשם ‪.‬תפלפל‬
‫אשר הוא בשורש הלשון שם הבקשה‪ ,‬ואחר כך נעתק א‪ 5‬ענין‬
‫מיוחד בצורה מיוחדת‪ ,‬וכמו שם העמיוהו העציון הירידה‪,‬‬
‫הצרוף‪ ,‬הטשק‪ ,5‬החתוך‪ ,‬ההבדל‪ ,‬הנח‪ ,‬הנראה ומה שדומה‬
‫לאיו‪ ,‬אשר כ‪ 5‬אחד מהם יורה בשרש הנחת הישון הענין‬
‫עי‬
‫עלת ‪ )1‬הענין אשר יורה עליו אצל המדקדקים‪ ,‬בו הס העתיקו‬
‫א‪5‬ו השמות ל אחר‪.‬‬
‫לעלניןהשמות שעניניהם מפורשים בזה השער שמונה‪.‬‬ ‫הנה כ‬
‫השםהביתי‬ ‫עשר שמות הם‪ .‬והם‪ :‬הקנין‪ ,‬השם הישר‪ ,‬השם הנוטה‪,‬‬
‫טגישע השם הנגזרו המשל הראשון‪ ,‬הנסתרים‪ ,‬הכנויים‪ ,‬השמות‬
‫חנררפים‪ ,‬הנבדלים‪ ,‬השם המשותף במחלט‪ ,‬המאמר אשר הרכב‬
‫הרכבת באור ותנאי‪ ,‬השם הנאמר בהסכמה‪ ,‬השם המסופק‪ ,‬השפ‬
‫ויחודו השם המושאל‪ ,‬השם הנעתק‬
‫בניי‬ ‫הנאפר‬

‫קיעריד*‬
‫השם דבור‪ ,‬מהסכמת הקדמונים מחכמי האומות חשימות ‪3‬ן‬
‫שלשה ענינים‪ .‬הראשון הוא הכח אשר‬ ‫הוא שם משותף יפיץ‬
‫יישכיל המושכלות וילמוד המלאכות ויכיר‬
‫א‬‫יחד בו האדט‪ ,‬אשר בו‬
‫‪--‬‬ ‫ן‬‫כ‬ ‫ם‬‫נ‬ ‫א‬‫ר‬‫ק‬‫י‬‫ו‬ ‫ן‬‫ר‬ ‫‪1‬‬‫ב‬‫ד‬‫ה‬ ‫ח‬ ‫כ‬‫ה‬ ‫‪-‬‬ ‫ה‬‫ז‬ ‫הפנונה והנאוע ויקרא‬
‫הנפש המדברור והענין השני הוא המושכל עצמו אשר כבר‬
‫השכייהו האדם‪ ,‬ונקרא זה הענין גם בן ‪ -‬הדבור הפנים*‪.‬‬
‫והעמן השלישי הוא המליצהבישון מהענין ההזח הנרשם בנפש‪,‬‬
‫הקיץ הענין גם כן ‪ -‬הדב‪1‬ר החיצונה‬ ‫יח‬
‫ובעבור שזאת המלאכה אשר הגיחה אריסטוטיוס והשוים‬
‫‪ 44‬שפעת‪ ,‬פ) גנות ‪dnstn‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬
‫~קיד בשמונה ספריפ תתן ‪5‬גח המדבר‪ ,‬והוא הדבור הפנימי‬
‫ערכים במושילורע עד שתשמרהו מן הטעות ותדריכהו ע‪ 5‬היושר‬
‫עד שתגיע ‪ 15‬האשת בכ‪ 5‬פה שבכח האדם שתגיע לו האמתבו;‬
‫ותתן זאת המלאכה גם כן דרכים משותפים ‪5‬כל הלשוגותידריכו‬
‫בהם הדבור החישני א‪ 5‬הישר וישמרוהו מן הטעות‪ ,‬עד שיהיה‬
‫מה שתליץ בו הלשון נאות למה שבנפש ומשתוה ‪ '15‬עד ש‪5‬א‬
‫תוסיף המליצה על הענין אשר בנפש ולא תחסר ממנה יהנה בעבור‬
‫אלו הענינים אשר תועיל זאת המלאכה קראוה ‪ -‬מ ‪ 5‬א כת‬
‫ה הני‪ 41‬אמדו‪ :‬מדרגת מלאכת ההגיון גע השכך כמדרגת‬
‫מלאכת הדקדוק מן הלשון‪:‬‬
‫והשם ‪.‬מיאכה" אצ‪ 5‬הקורמים שם משותף‪ ,‬יפילוהו ע‪ 5‬כל‬
‫חכמה עיונית‪ ,‬ויפילוהו גם כן ע‪ 5‬סל המעשים המלאכתיים‪,‬‬
‫ויקראוכיחכמה מחכמת הפילוסופיה‪-‬מלא כה עי‪1‬גית‪ ,‬ויקראו כל‬
‫תחת מהנגרות והחצבות ומה שדומה להן ‪ -‬מלאכה מעשיוד‬
‫ושם ה"פילוסופיה" שם משותף‪ ,‬פעמים יקראו בו מלאכת‬
‫המופת‪ ,‬ופעמים יקראו בו החסמות‪ ,‬ויפול אצלם השם הזה על‬
‫י‬ ‫י‬
‫שתי הכמות‪ ,‬יקראו אחת משתי החכמות ‪ -‬הפ ל‪1‬ס‪1‬פ ה‬
‫ה עיונית מחכמה האחרת ‪ --‬ה פ לו סופי‪ ,‬ה ס ע שית‪,‬‬
‫י‬
‫ואתרא ם ק ‪-‬פי ס ופיה אנושיות וקרא גם ק ‪-.‬‬
‫י ‪5‬י‬
‫הח כ מ ה ה מד ני ‪ 71‬וה‪51‬ו‪%‬פית העוגמת נחלקת לשלשה‬
‫חלקית הלמוד"‪ ,‬הטבעית והאלהיתי אמנם הת כמה הלמו דית‬
‫לא תעין בגשמים במה שהם עליה אבל תעין בענינים משוללים‬
‫מחמריהם‪ ,‬עם היות הענינים ההם בלתי נמצאים כי אם בחומר‪.‬‬
‫וחלקי החכמה אשר הם שרשיה ארבעה הם‪ ,‬והם‪ :‬חכטת המספר‪,‬‬
‫טכסת השעורים‪ ,‬חכמת הכוכבים וחכמת חבור הנגונים והיא‬
‫המוסיקות ויקראו כ‪ 5‬א‪5‬ו החלקים ‪ -‬הח כ ס ה ‪.‬ה ש מ‪ 1‬ש*ת‪.‬‬
‫י‬
‫‪1‬החכ מ ה ה ט בע ת תעין בגשמים הנמצאים בטבע לא ברצון‬
‫האדם כמיני המקוריםומיני הצמחיםומיני בע‪5‬יאחיים‪ ,‬הנה החכמה‬
‫הטבעית תעין בכל אלו ובכל מה שימצא בהם‪ ,‬רצוני לומרו‬
‫מה שימצאו הס בג‬ ‫בסקרים שלם ובסגולותיהם וסבותיו‬
‫ובבי‬

‫‪---------‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪- . - .‬‬

‫‪---‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪1‬‬
‫הא‪*"5‬ת תתיקישח‬ ‫נזמך המקום והתנועה‪ .‬והחכמה‬
‫‪ ,‬אהל מהם הוא העיון בכ‪ 5‬נמצא שאינו גשם ולח כה‬ ‫היקיא‬
‫‪ ,‬יתעלה שמה ובטלאכימ‬ ‫בגשם‪,‬והוא הדבור במה שנתלה ‪ )1‬באי‬
‫גס כן‪ ,‬לפי דעתנו כ* הם לא יסברו שהם‪5‬אכים גשמייט‪ ,‬אב‪5‬‬
‫יקרחו חותם השכלה הנפרדים‪ ,‬ירצו בזה; שהם נבדייםמן‬
‫החומה והחלק השני בחכמה האלהית העיון בסבות הרחוקות מאד‬
‫מכ‪ 5‬פה שיכללו עליו שחר החכמות האחרות‪ .‬ויקראו גם כן אפ‬
‫;ההכמה האלהיהן ותה שחחר הטבע‪ .‬הנה כל אלו וע‬
‫החתמות הרי‪4‬עוחנ‬
‫ואולם מלאט(ההגיון הנהאינה אצלם מכלל ההכמות‪ ,‬אבל‬
‫שלא יכשרלכלללמדובדראוולאללמד על דבי‬ ‫היא כלי להבהב‪ .‬אפרה‬
‫טן הדבר*‬ ‫כיאם במלאכת ההניט‪ ,‬כי הכלי‬
‫א‬‫י‬‫ה‬
‫חיקים‪ :‬הראשהונןהג‪-‬‬
‫ואולם החכמה המדינית תחלק לארגעה‬
‫ת‬ ‫הוא הנהגת האדם נפשו‪ ,‬השני ‪-‬הנהגת הבי השלישי ‪-‬‬
‫ו‬‫ת‬
‫'המרינה‪ ,‬הרביעי ‪ -‬הנהגת האומה הגדולה או האומות‪ .‬אמגס‬
‫הסרות‬ ‫'הנהגת ה אד ם נפ ש‪ 1‬היא שיקנה אותה‬
‫אי‬
‫;הנכבדות ויסיר טפנה הפחיתיות‪ ,‬אם היה שכבר הגיעוה‪ .‬והמדות‬
‫‪,‬הן התכונות הנפשיות שתגענה בנפש עד שעור היוהן לקנין‬
‫‪.‬‬
‫ת‬‫‪,‬ותפתרנה מהן הפעילות‪ .‬והפילוסופים יתארו המוות במעלות‬
‫;ובפח‪,‬ת‪,‬ות‪ ,‬הזקראנה המיות החשובות ‪ -‬פע לות ה מדו‬
‫והמדות המנונות ‪ -‬פ ח י‪.‬תות המדות‪ ,‬והמעלות הבאות‬
‫מהמדות החשובות תקראנה ‪-‬טובות‪ ,‬והבאות מהמדות המגונות‬
‫תקראנה רעות‪ .‬וכןיתארו הדבור גם כ‪ 4‬והוא ציור המושכלות‬
‫‪-‬בפחיתוות ונאמר "מעשת דבוריות* ‪.‬ופחיתות דבוריות*‪.‬‬ ‫במעלגה ו‬
‫ם במדותו וכל הנהגה ינהיג בה האדפ‬ ‫‪.‬ולפילוסופים ספריםיבי‬
‫'זולתו נקראת ‪-‬ח‪1‬ק‪ ,‬וחולם הנהגת ה בית היא ‪ v~m‬איך‬
‫קצתם את קצתם‪ ,‬ובמה יסתפקו עד שיבשר תיקוו ענינם‬ ‫‪.‬עזרו‬
‫‪.‬לפי היכולת ולפי הענינים הראויים בזמן המא ובמקום ההוא"‬
‫מ‪d1S3V 8‬‬ ‫)‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫שחה תקנה בעייה‬ ‫י‬

‫ואוח הנהגה המד נה הנה הש‬
‫בהנעתו‬ ‫‪)1‬‬ ‫ת‬‫ו‬‫ט‬‫ש‬‫פ‬‫ת‬‫ה‬‫ה‬ ‫ידיעת ההצלחה האמיתיות ותראה להם‬
‫*דיעת הרעה האמתיהן ותראה להם ההתפשטוה בשמירה ממנה‬
‫'והשתטש במדותיהפ בעזיבת ההצלחה המרומה עד ש‪5‬א *תחר‬
‫אותה ולאיחיו נפשם בה ותבחר לה‪ 4‬הרצה הטדוטה ער אשר‬
‫לא יכאבו בה ולא יעובו אותה‪ ,‬וכן תניח דרכי הישר יסדה‬
‫בם קבוציהם סדור נאה‪ .‬וכן חכמי האומות השימות יניחו הנהנות‬
‫ודרכים לפי שימות כ‪ 5‬איש מהם‪ ,‬ינהגו בהם עבדיהם הסרים‬
‫למשמעתם ויקרחו אותם ‪-‬נ מ‪1‬סים‪ ,‬והיו האומות מתנהגות‬
‫בנימוסים ההם‪ .‬ולפילוסופים בכל אלו הדברים ספרים הרבה‬
‫שכבר יצאו בלשון הערב‪,‬ואולי ‪5‬א יצאו יותר מהם‪ ,‬והנה איננו‬
‫יניזםה‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬ההקים‪ ,‬הדתותי‬‫צריכים באלו הזטנים אל כל‬
‫הנמוסים והנהגת האנשים בענ איהיםנ)‪.‬‬
‫וכל הדברים שהתבארו עניניהם בזה השער שבעה ועשרים‬
‫שמות הם‪ .‬והם‪ :‬הכח המדבר‪ ,‬הנפש המדברת‪ ,‬הדבור הפנימי‪,‬‬
‫תדבור החיצונק ההגיון‪ ,‬מלאכות עיוניות‪ ,‬מלאכות מעשיות‪,‬‬
‫פילוסופיה‪ ,‬פילוסופיה אנושית‪ ,‬החכמה הלמודית‪ ,‬השמושית‪,‬‬
‫ההכמה הטבעית‪ ,‬ההכמה האלהית‪ ,‬מה שאחר הטבע‪ ,‬הנהגת האדם‬
‫נפשו‪ ,‬הנהגת הבית‪ ,‬הנהגת המדינה‪ ,‬הנהגת האומה‪ ,‬חקים‪,‬‬
‫נמוסים‪ ,‬המדות‪ ,‬התכונות הנפשיות‪ ,‬המדות המעלות‪ ,‬המדות‬
‫הפחותות‪ ,‬פעולות טובות‪ ,‬פעולות רעותו מעלות דבוריות‬
‫וכלשערי זה המאמר ארבעה עשר הם; וכל השמות ש?כלש‬
‫אלה השערים מאה שבעים והמשה הם; וכל א‪5‬ה השמות הכו‪95‬יפ‬
‫הנופלים ע‪ 5‬ההגיון‪ ,‬ובהק גם כן קצת שמות שמוסכמים עליהפ‬
‫בחכמה הטבעיות האלהית והמדינית‪.‬‬
‫האקז‬ ‫ה‬
‫צ‬ ‫ר‬‫י‬ ‫ם‬‫א‬ ‫ה‬‫נ‬‫ו‬‫ב‬‫ה‬ ‫‪5‬‬‫א‬ ‫ת‬‫ו‬
‫א‬‫י‬ ‫זהו מה שראית* לזכרו‪,‬וא‪51‬י‬
‫י) מפני שה‪1‬רתגו לשדרה ג‪1188‬היח מש שקונג**‬ ‫י) אתאשיירי" ית‪4‬‬
‫אאאחאא"הא‬ ‫ריחי‬