‫בשבח הבטלה ‪ /‬ברטראנד ראסל‬

‫כמו רוב בני דורי‪ ,‬חונכתי על ברכי האימרה "הבטלה היא אם כל חטאת"‪ .‬בהיותי ילד בעל מידות טובות האמנתי‬
‫לכל מה שנאמר לי ‪,‬ופיתחתי קוד מוסרי לפיו אני עובד קשה עד היום‪ .‬אבל למרות שמצפוני הכתיב את מעשיי‪,‬‬
‫דיעותי עברו מהפכה‪ .‬אני חושב שיש יותר מדי עבודה בעולם‪ ,‬שנזק כביר נגרם בשל האמונה כי העבודה היא מידה‬
‫טובה‪ ,‬ומה שצריך להטיף לו במדינות מתועשות מודרניות שונה בתכלית ממה שהוטף לו קודם‪ .‬כולם מכירים את‬
‫האנקדוטה על הנוסע לנאפולי שנתקל בדרכו בתריסר פושטי יד שרועים בשמש (זה היה לפני ימי מוסוליני)‪ ,‬והציע‬
‫לירה למי מהם העצל ביותר‪ .‬אחד‪-‬עשר קפצו לקראת המטבע ‪,‬אז הוא נתן אותו לזה שנותר‪ .‬הנוסע היה בכיוון‬
‫הנכון‪ .‬אבל בארצות בהן אין אור שמש מזרח‪-‬תיכוני הבטלה יותר מסובכת‪ ,‬ותעמולה ציבורית רחבה תידרש כדי‬
‫להחדיר אותה‪ .‬אני מקווה שלאחר קריאת הדפים הבאים‪ ,‬ראשי "הנוער הצעיר "יתחילו במסע לשדל נערים‬
‫צעירים וטובים לעשות שום דבר‪ .‬אם כך יקרה‪ ,‬חיי אינם לשווא‪.‬‬

‫לפני שאמשיך בטיעוניי לעצלנות‪ ,‬אני חייב להיפטר מטיעון אחד שאיני יכול לקבל‪ .‬כל אימת שאדם‪ ,‬אשר כבר יש‬
‫לו מספיק על מנת לחיות‪ ,‬מציע לעסוק בעבודה מהסוג היום‪-‬יומי כמו הוראה בבית‪-‬ספר או קלדנות ‪,‬נאמר לו או לה‬
‫שפעולה כזו לוקחת את הלחם מפיותיהם של אנשים אחרים‪ ,‬ולכן היא מרושעת‪ .‬אם הטיעון הזה היה תקף‪ ,‬כל מה‬
‫שהיה נחוץ לכולנו זה להתבטל על מנת למלא את פינו לחם‪ .‬מה שאנשים שאומרים דברים כגון אלו שוכחים‪ ,‬זה‬
‫שאדם שמכניס לרוב מוציא‪ ,‬ובהוצאה הוא נותן תעסוקה‪ .‬כל עוד האדם מוציא את הכנסתו ‪,‬הוא שם את אותה‬
‫כמות לחם בפיותיהם של אנשים על ידי ההוצאה‪ ,‬כמו שהוא לוקח מפיותיהם על ידי ההכנסה‪ .‬הרשע האמיתי‪,‬‬
‫מנקודת ראות זו‪ ,‬הוא החוסך‪ .‬אם הוא פשוט שם את הכסף מתחת לבלטות‪ ,‬ברי שהוא לא נותן תעסוקה‪ .‬במידה‬
‫והוא משקיע את חסכונותיו המקרה פחות חד‪-‬משמעי‪ ,‬ושם עולים תרחישים אחרים‪.‬‬

‫אחד הדברים הנפוצים ביותר לעשות בחסכונות הוא להלוות אותם לאיזו ממשלה‪ .‬לאור העובדה שחלק הארי של‬
‫ההוצאה הציבורית שעושות רוב הממשלות המתורבתות הולך אל תשלומים על מלחמות קודמות או הכנה לקראת‬
‫מלחמות עתידיות‪ ,‬אדם המלווה כספו לממשלה שם עצמו באותו המקום כמו בני הבליעל בשייקספיר השוכרים‬
‫מרצחים‪ .‬התוצאה הסופית של הרגליו הכלכליים של האדם היא חיזוק הכוחות המזויינים של המדינה לה הוא מלווה‬
‫כספים‪ .‬כמובן שהיה עדיף לו היה מוציא את הכסף‪ ,‬גם אם היה מבזבז אותו על שתייה והימורים‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬יאמרו לי‪ ,‬המקרה הוא כבר שונה כאשר החסכונות מושקעים במפעלים תעשייתים‪ .‬כשמפעל כזה מצליח‪,‬‬
‫ומייצר משהו שימושי‪ ,‬ניתן להודות בכך‪ .‬אולם לא ניתן להכחיש שבימינו רוב המפעלים נכשלים‪ .‬המשמעות היא‬
‫שכמות גדולה של שעות עבודה‪ ,‬אשר הייתה יכולה להיות מוקדשת לייצור משהו שאפשר היה להנות ממנו‪ ,‬נוצלה‬
‫לייצור מכונות אשר‪ ,‬לאחר שנוצרו‪ ,‬שוכבות בחוסר מעש מבלי להועיל לאיש‪ .‬אדם אשר משקיע את חסכונותיו‬
‫בקונצרן מזיק לכן לאחרים כמו גם לעצמו‪ .‬אילו היה מוציא את הכסף‪ ,‬נגיד‪ ,‬על מסיבות לחבריו‪ ,‬הם (אנו יכולים‬
‫לקוות) היו נהנים‪ ,‬כמו גם האחרים עליהם הוציא את הכסף כגון הקצב‪ ,‬האופה‪ ,‬וספק האלכוהול‪ .‬אבל אם היה‬
‫מוציא אותו (בוא נאמר) על הנחת מסילות לחשמלית‪ ,‬במקום בו מתברר שחשמליות אינן רצויות‪ ,‬הוא הסיט כמות‬
‫גדולה של עבודה לערוצים בהם אף אחד לא נהנה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬כאשר הוא יורד מנכסיו עקב כשלון השקעתו‪,‬‬
‫יראו בו קורבן לא מוצדק של הנסיבות‪ ,‬בעוד אותו פזרן עליז‪ ,‬שבזבז את כספו בצורה פילנטרופית‪ ,‬יבוזה כשוטה‬
‫וקל‪-‬דעת‪.‬‬

‫כל זה זו רק ההקדמה‪ .‬אני רוצה לומר‪ ,‬בכל הרצינות ‪,‬שמידה רבה של נזק נגרמת בעולם המודרני עקב האמונה‬
‫במוסריות העבודה‪ ,‬ושהדרך לאושר ולשגשוג נמצאת בהפחתה מאורגנת של העבודה‪.‬‬

‫ראשית‪ :‬מה היא עבודה? לעבודה שני סוגים‪ :‬הראשון ‪,‬שינוי מצב חומר על או קרוב לפני האדמה יחסית לחומר‬
‫אחר; והשני להורות לאנשים אחרים לעשות זאת‪ .‬הראשון הוא בלתי נעים ושכרו מועט; השני נוח ושכרו גבוה‪.‬‬
‫הסוג השני ניתן להרחבה אינסופית‪ :‬אין רק את אלה שנותנים הוראות‪ ,‬אלא גם אלה שנותנים עיצות בדבר אילו‬
‫הוראות צריך לתת‪ .‬לרוב קורה שניתנות בו‪-‬זמנית שתי חוות דעת מנוגדות על ידי שני גופים מאורגנים של אנשים;‬
‫לזה קוראים פוליטיקה‪ .‬המיומנות הנדרשת לסוג זה של עבודה היא לא ידיעה של התחומים עליהם ניתנת חוות‬
‫הדעת‪ ,‬אלה השליטה באמנות השכנוע באמצעות דיבור וכתיבה‪ ,‬כלומר תעמולה‪.‬‬
 ‫ברחבי אירופה‪ ,‬אך לא באמריקה‪ ,‬יש מעמד שלישי של אנשים‪ ,‬יותר מכובד משני מעמדות העובדים‪ .‬אלו האנשים‬
‫אשר‪ ,‬באמצעות בעלות על אדמות‪ ,‬מסוגלים לאלץ אחרים לשלם עבור הזכות להיות מורשים להתקיים ולעבוד ‪.‬‬
‫בעלי האדמות נמצאים במצב בטלה‪ ,‬ולכן ייתכן ומצופה ממני להלל אותם‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬בטלתם מתאפשרת רק בגלל‬
‫תעשיית האחרים; אכן‪ ,‬שאיפתם לבטלה נוחה היא המקור ההיסטורי לכל בשורת העבודה‪ .‬הדבר האחרון שהם אי‬
‫פעם היו רוצים הוא שאחרים יעשו כדוגמאתם‪.‬‬

‫‪Le Travail (work) – Pierre Puvis de Chavannes‬‬

‫משחר התרבות ועד למהפכה התעשייתית האדם היה מסוגל‪ ,‬ככלל‪ ,‬לייצר בעזרת עבודה קשה קצת יותר ממה‬
‫שהיה נחוץ לקיומו וקיום משפחתו‪ ,‬אם כי אשתו עבדה לפחות קשה כמוהו‪ ,‬וילדיו נתנו כתף בעבודה ברגע שבגרו‬
‫מספיק‪ .‬אותו עודף קטן מעל לצרכים הבסיסיים לא נותר אצל אלו שעבדו בשבילו‪ ,‬אלא הופקע על ידי לוחמים‬
‫ואנשי דת‪ .‬בזמן רעב לא היו עודפים ;הלוחמים ואנשי הדת‪ ,‬למרות זאת‪ ,‬הצליחו לשריין את אותה הכמות כמו‬
‫בעיתות רגילות‪ ,‬וכפועל יוצא מתו רבים מהעובדים ברעב‪ .‬מנגנון זה נמשך ברוסיה עד ל‪( 1917-‬מאז חברי‬
‫המפלגה הקומוניסטית החליפו את הלוחמים ואנשי הדת באחזקת זכות זו) ועדיין ממשיך במזרח; באנגליה‪ ,‬למרות‬
‫המהפכה התעשייתית‪ ,‬הוא נשאר על כנו לאורך מלחמות נפוליאון‪ ,‬ועד ללפני מאה שנה‪ ,‬כשמעמד היצרנים עלה‬
‫לכוח‪ .‬באמריקה מנגנון זה הגיע לסופו עם המהפכה‪ ,‬חוץ מהדרום בו הוא נשאר בתוקף עד למלחמת האזרחים‪.‬‬
‫מנגנון ששרד שנים רבות כל כך והגיע לסיומו רק לאחרונה השאיר באופן טבעי חותם עמוק על מחשבותיו‬
‫ודיעותיו של העם‪ .‬הרבה ממה שאנו לוקחים כמובן מאליו לגבי נחיצותה של העבודה נגזר מאותו מנגנון ‪,‬ובהיותו‬
‫קודם לתיעוש הוא אינו מותאם לעולם המודרני‪ .‬טכניקות מודרניות מאפשרות לזמן הפנאי להפוך‪ ,‬עם סייגים‪,‬‬
‫משמור למעמד קטן נשגב מעם‪ ,‬לזכות החלוקה בצורה שווה בקרב הקהילה‪ .‬מוסר העבודה הוא מוסר העבדים‪,‬‬
‫ולעולם המודרני אין כל צורך בעבדים‪.‬‬

‫מובן שבקהילות הפרימיטיביות‪ ,‬האיכרים‪ ,‬לו הונחו לנפשם‪ ,‬לא היו מוותרים על העודף הזעום עליו התקיימו‬
‫הלוחמים ואנשי הדת‪ ,‬אלא היו מייצרים פחות או צורכים יותר‪ .‬תחילה‪ ,‬היה זה כוח גרידא שהכריח אותם לייצר‬
‫ולוותר על העודף‪ .‬אולם בהדרגה נמצא שאפשר לגרום לרבים מהם לקבל מודל בו זוהי חובתם לעבוד קשה‪ ,‬אף על‬
‫פי שחלק מעבודתם הופנה לתמוך בבטלתם של אחרים‪ .‬באופן זה נדרשה פחות כפייה‪ ,‬והוצאות הממשלה קטנו‪ .‬עד‬
‫עצם היום הזה ‪, 99‬אחוז מהשכירים בבריטניה היו מזדעזעים בכנות לשמע ההצעה שהכנסתו של המלך לא תעלה‬
‫על זו של האדם העובד‪ .‬רעיון החובה‪ ,‬בראייה הסטורית‪ ,‬הוא כלי בידי מחזיקי השררה לגרום לאחרים לחיות למען‬
‫האינטרסים של אדוניהם ולא שלהם ‪.‬כמובן שבעלי השררה מסווים עובדה זו מעצמם בכך שהם מצליחים להאמין‬
‫שהאינטרסים שלהם זהים לאלו של האנושות בכללותה‪ .‬לעיתים זוהי האמת‪ ,‬האתונאים בעלי העבדים‪ ,‬לדוגמא‪,‬‬
‫העבירו חלק מהפנאי שלהם ביצירת תרומה נצחית לציביליזציה‪ ,‬שלא הייתה מתאפשרת תחת מערכת כלכלית‬
‫הוגנת‪ .‬פנאי הוא הכרחי לציביליזציה‪ ,‬ובזמנים הקדומים פנאי למעטים התאפשר רק על חשבון עול הרבים ‪.‬אך‬
‫לעול זה היה ערך לא משום שעבודה היא טובה‪ ,‬אלא משום שפנאי הוא טוב ‪.‬ובעזרת טכניקות מודרניות מתאפשר‬
‫לחלק את הפנאי באופן הוגן מבלי לפגוע בציביליזציה‪.‬‬

‫הטכניקה המודרנית מאפשרת להפחית מאוד את כמות העבודה הנחוצה על מנת להבטיח את צרכי החיים הבסיסיים‬
‫של כולם‪ .‬זה נגלה באופן ברור בזמן המלחמה‪ .‬בזמן ההוא כל הגברים בכוחות המזויינים‪ ,‬כל הגברים והנשים‬
‫במערך יצירת התחמושת‪ ,‬כל הגברים והנשים שהועסקו בריגול‪ ,‬תעמולת מלחמה‪ ,‬או משרדי ממשלה הקשורים‬
‫במלחמה‪ ,‬היו תלושים מכל העיסוקים היצרניים ‪.‬אף על פי כן‪ ,‬רמת הבריאות הכללית בקרב השכירים הלא‪-‬‬
‫מיומנים בצד בעלות הברית הייתה גבוהה ממה שהייתה לפני או מאז‪ .‬חשיבות עובדה זו הוסתרה בעזרת‬
‫חשבונאות‪ :‬הלוואות יצרו מראית‪-‬עין שהעתיד מזין את ההווה‪ .‬אבל זה‪ ,‬כמובן ‪,‬בלתי‪-‬אפשרי; אדם לא יכול לאכול‬
‫כיכר לחם שאינה קיימת עדיין‪ .‬המלחמה הדגימה באופן נחרץ שבעזרת ארגון מדעי של הייצור‪ ,‬ניתן להחזיק‬
‫אוכלוסיות מודרניות בנוחות סבירה על חלק קטן מכושר העבודה של העולם המודרני‪ .‬אם‪ ,‬בסיומה של המלחמה‪,‬‬
‫אותו ארגון מדעי שנוצר כדי לשחרר אנשים ללחימה וייצור תחמושת היה נותר על כנו‪ ,‬ושעות העבודה היו‬
‫מקוצצות לארבע‪ ,‬הכל היה כשורה‪ .‬במקום זאת התוהו ובוהו הקודם הושם על כנו מחדש‪ ,‬אלו שעבודתם הייתה‬
‫בדרישה אולצו לעבוד שעות ארוכות‪ ,‬והשאר נותרו לרעוב או להיות מובטלים‪ .‬מדוע? מפני שעבודה היא חובה‪,‬‬
‫ואדם לא צריך לקבל תשלום באופן יחסי למה שייצר‪ ,‬אלא באופן יחסי למידתו הטובה כפי שמדגימה נמרצותו‪.‬‬

‫זהו חוק המוסר של מדינת עבדים‪ ,‬המופעל בנסיבות שונות לחלוטין מאלו תחתן נוצר‪ .‬אין פלא שהתוצאה הרת‬
‫אסון‪ .‬הבה נבחן דוגמא ‪.‬נניח שבזמן נתון מספר מסוים של אנשים מועסק ביצירת סיכות‪ .‬הם מייצרים את כל כמות‬
‫הסיכות הנחוצה בעולם תוך עבודה של (נגיד) שמונה שעות ביום‪ .‬מישהו בא עם המצאה המאפשרת לאותה כמות‬
‫אנשים לייצר כמות כפולה של סיכות‪ .‬אבל העולם לא צריך כמות כפולה של סיכות‪ :‬הסיכות כבר כל‪-‬כך זולות‬
‫שהורדת המחיר לא תגרום לקניית עוד‪ .‬בעולם הגיוני‪ ,‬כל מי שהיה קשור לייצור סיכות היה יורד לארבע שעות‬
‫עבודה במקום שמונה‪ ,‬וכל השאר היה כמקודם‪ .‬אבל בעולם האמיתי זה היה נחשב לפוגע במורל‪ .‬האנשים עדיין‬
‫עובדים שמונה שעות‪ ,‬יש יותר מדי סיכות ‪,‬חלק מהמעסיקים פושטים את הרגל‪ ,‬וחצי מהאנשים שעסקו קודם‬
‫בייצור סיכות נזרקים ממעגל העבודה‪ .‬בסופו של דבר יש את אותה כמות פנאי כמו בתרחיש הראשון‪ ,‬אבל חצי‬
‫מהאנשים לגמרי מובטלים בעוד שחצי עדיין עובדים יותר מדי ‪.‬בצורה זו מובטח שהפנאי הכפוי יגרום לסבל כללי‬
‫מאשר למקור אושר אוניברסאלי ‪.‬האם ניתן לתאר משהו יותר לא שפוי?‬
 ‫‪A Sunday Afternoon on the Island of La Grande Jatte – Georges Seurat‬‬

‫הרעיון שצורך לו לעני בפנאי היה מאז ומתמיד מזעזע לעשירים‪ .‬באנגליה‪ ,‬בתחילת המאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬יום‬
‫העבודה הרגיל היה בן חמש‪-‬עשרה שעות; ילדים עבדו לעיתים מספר זה של שעות‪ ,‬ולרוב עבדו שתים‪-‬עשרה‬
‫שעות ביום‪ .‬כשחטטנים דוחפי‪-‬אף רמזו שאולי אלו שעות טיפה ארוכות‪ ,‬נאמר להם שעבודה שומרת על המבוגרים‬
‫משתייה‪ ,‬ועל הילדים ממעשים רעים‪ .‬בילדותי‪ ,‬זמן קצר לאחר שמעמד העובדים העירוניים זכה בבחירות‪ ,‬חגים‬
‫ציבוריים מסויימים הוכרזו בחוק למרבית התרעומת של המעמדות העליונים‪ .‬אני זוכר ששמעתי דוכסית זקנה‬
‫אומרת‪" :‬מה לעניים ולחגים? הם צריכים לעבוד‪ ".‬אנשים היום ישירים פחות ‪,‬אבל היחס נשאר‪ ,‬והוא המקור‬
‫להרבה מהמרקחה הכלכלית שלנו‪.‬‬

‫הבה‪ ,‬לרגע‪ ,‬נבחן את מוסר העבודה בצורה ישרה‪ ,‬בלי דיעות קדומות‪ .‬כל אדם‪ ,‬מתוך כורח‪ ,‬צורך במהלך חייו‬
‫כמות מסוימת של תוצר העבודה האנושית‪ .‬בהנחה‪ ,‬כפי שניתן‪ ,‬שעבודה היא באופן כללי לא נעימה‪ ,‬הרי שזה לא‬
‫הוגן שאדם יצרוך יותר ממה שהוא מייצר‪ .‬כמובן שהוא רשאי לספק שירותים במקום מוצרים‪ ,‬כמו איש הרפואה‬
‫לדוגמא; אבל עליו לתת משהו בתמורה לאוכל וללינה שהוא מקבל‪ .‬במידה זו חייבים להודות בחובת העבודה‪ ,‬אבל‬
‫רק במידה זו‪.‬‬

‫לא אשתהה על העובדה שבכל החברות המודרניות מחוץ לברה"מ‪ ,‬הרבה אנשים משתמטים אפילו ממינימום זה של‬
‫עבודה‪ ,‬כדוגמת כל אלה היורשים כסף וכל אלו המתחתנים עם כסף‪ .‬אני לא חושב שעצם זה שמתאפשר לאנשים‬
‫אלו להתבטל מזיק כמו העובדה ששכירים נדרשים לעבוד שעות נוספות או לרעוב‪.‬‬

‫אם השכיר הטיפוסי היה עובד ארבע שעות ביום היה מספיק לכולם‪ ,‬ולא הייתה אבטלה – בהנחת היקף מתון של‬
‫ארגון הגיוני‪ .‬רעיון זה מזעזע את האמידים‪ ,‬כיוון שהם משוכנעים שהעניים לא ידעו מה לעשות בכל‪-‬כך הרבה‬
‫פנאי‪ .‬באמריקה‪ ,‬לעיתים קרובות‪ ,‬אנשים עובדים שעות ארוכות למרות שהם כבר אמידים; אנשים כגון אלו‪ ,‬באופן‬
‫טבעי‪ ,‬מתרעמים על הרעיון של פנאי לשכירים‪ ,‬חוץ מאשר כעונש האיום של האבטלה; למעשה הם לא רוצים פנאי‬
‫אפילו לבניהם‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬בעוד הם שואפים שבניהם יעבדו קשה כך שלא יוותר להם זמן לרכוש תרבות‪ ,‬לא‬
‫מפריע להם שנשותיהם ובנותיהם לא עובדות כלל‪ .‬ההערצה היהירה של חוסר התועלת אשר‪ ,‬בחברה‬
 ‫אריסטוקרטית‪ ,‬משותפת לשני המינים‪ ,‬מוגבלת לנשים בלבד בשלטון העשירים; מה שלא עושה אותה הגיונית‬
‫יותר‪.‬‬

‫שימוש משכיל בפנאי‪ ,‬יש להודות‪ ,‬הוא פועל יוצא של תרבות וחינוך‪ .‬אדם אשר עבד שעות ארוכות כל חייו‬
‫ישתעמם אם בבת‪-‬אחת יהיה בבטלה‪ .‬אבל בלי כמות נכבדת של פנאי האדם מורחק מהרבה מהדברים הטובים‬
‫ביותר ‪.‬כבר אין כל סיבה בגינה על חלק הארי של האוכלוסיה לסבול מנישול זה; רק סגפנות אווילית‪ ,‬לרוב מקורה‬
‫אחר‪ ,‬גורמת לנו להמשיך ולהתעקש על עבודה בהיקף מוגזם‪ ,‬עתה כשהצורך כבר אינו קיים‪.‬‬

‫במערך העקרונות המנחים את ממשלת ברה"מ‪ ,‬אף שרובו שונה מהותית מההוראה המערבית המסורתית‪ ,‬יש מספר‬
‫דברים משותפים‪ .‬היחס של המעמדות השולטים בנושא כבוד העבודה‪ ,‬הוא כמעט זהה לחלוטין למה שהמעמדות‬
‫השולטים בעולם תמיד הטיפו לו ונקרא "עני מהוגן‪ ".‬נמרצות‪ ,‬פיכחון‪ ,‬נכונות לעבוד שעות ארוכות לתועלת‬
‫רחוקה‪ ,‬אפילו ציות לסמכות‪ ,‬כולם הופיעו מחדש ;יותר מכך השררה עדיין מייצגת את רצונו של שולט היקום‬
‫אשר‪ ,‬אומנם‪ ,‬נקרא עתה בשם חדש‪ ,‬חומרניות פולמוסית‪.‬‬

‫ניצחון מעמד הפועלים ברוסיה חולק קווי דמיון עם נצחון הפמיניסטיות במדינות אחרות‪ .‬במשך דורות גברים‬
‫הכירו בטוהר העליון של הנשים‪ ,‬וניחמו את הנשים בשל נחיתותן על ידי הקביעה שטוהר נחשק יותר משררה ‪.‬‬
‫בסופו של דבר הפמיניסטיות החליטו שיהיה להן את שניהם‪ ,‬כי החלוצות שבינן האמינו לכל מה שאמרו להן‬
‫הגברים בדבר נחשקות הטוהר‪ ,‬אך לא למה שאמרו להן בדבר חוסר התועלת בכוח פוליטי‪ .‬הדבר דומה למה שקרה‬
‫ברוסיה בקשר לעבודת כפיים‪ .‬לאורך הדורות העשירים ועושי דברם כתבו בשבח ה"עמל המהוגן"‪ ,‬היללו את‬
‫החיים הפשוטים‪ ,‬נשבעו אמונים לדת המטיפה שלעניים יש סיכוי רב הרבה יותר להגיע לגן‪-‬עדן מאשר לעשירים‪,‬‬
‫ובאופן כללי ניסו לגרום למעמד עובדי הכפיים להאמין שיש איזו אצילות מיוחדת בשינוי מצבו של חומר בחלל‪,‬‬
‫בדיוק כמו שגברים ניסו לגרום לנשים להאמין שהן שואבות איזו אצילות מיוחדת משיעבודן המיני ‪.‬ברוסיה‪ ,‬כל‬
‫ההטפה הזאת בדבר המצויינות בעבודת כפיים נלקחה ברצינות‪ ,‬וכתוצאה עובד הכפיים מקבל שם יותר כבוד מכל‬
‫אחד אחר‪ .‬במהותן אלו אותן קריאות שעברו תחייה מחודשת‪ ,‬אבל לא למטרות הישנות אלא לצרכי גיוס עובדים‬
‫מסורים למטלות מיוחדות‪ .‬עבודת כפיים היא האידיאל המונף לעיני הצעירים‪ ,‬והיא הבסיס לכל הוראת אמות‬
‫המידה‪.‬‬

‫לעת עתה‪ ,‬ייתכן‪ ,‬הכל לטובה‪ .‬מדינה גדולה‪ ,‬עשירה באוצרות טבע‪ ,‬ממתינה לפיתוח‪ ,‬וצריכה להתפתח עם אשראי‬
‫מועט מאוד‪ .‬בנסיבות כאלה עבודה קשה היא הכרחית‪ ,‬וסביר להניח שתביא לתמורה גדולה‪ .‬אבל מה יקרה בנקודה‬
‫בה לכולם יכול להיות נוח מבלי לעבוד שעות ארוכות?‬

‫במערב יש לנו מספר דרכים להתמודד עם הבעיה הזו ‪.‬אין לנו שום נטייה לצדק כלכלי‪ ,‬אז חלק גדול מהתוצר‬
‫הכולל הולך לידי מיעוט באוכלוסיה‪ ,‬רובם כלל לא עובדים‪ .‬בשל היעדר כל בקרה מרכזית על הייצור‪ ,‬אנו מייצרים‬
‫ערב רב של דברים בלתי נחוצים‪ .‬אנו מחזיקים חלק גדול מהאוכלוסיה בבטלה‪ ,‬כי אנו יכולים לוותר על עמלם על‬
‫ידי אילוץ השאר לעבוד יתר על המידה ‪.‬כשכל השיטות הללו מתגלות כלא‪-‬מספקות‪ ,‬אנו יוצאים למלחמה; גורמים‬
‫למספר אנשים לייצר חומרי נפץ‪ ,‬ולמספר אנשים להפעיל אותם‪ ,‬כמו ילדים שגילו זיקוקי די‪-‬נור‪ .‬על ידי שילוב‬
‫של כל הכלים הללו אנו מצליחים‪ ,‬אומנם בקושי‪ ,‬להחזיק בחיים את הרעיון שמנה גדושה של עבודה קשה חייבת‬
‫להיות מנת חלקו של האדם הממוצע‪.‬‬

‫ברוסיה‪ ,‬מפאת צדק כלכלי רב יותר ושליטה מרכזית על הייצור‪ ,‬הבעיה חייבת להיפתר באופן שונה‪ .‬הפתרון‬
‫הרציונלי הוא‪ ,‬ברגע שהצרכים והרווחה הבסיסית יהיו מנת חלקם של כולם‪ ,‬להפחית את שעות העבודה בהדרגה‪,‬‬
‫תוך שמירת האפשרות להחלטה במשאל עם‪ ,‬בכל שלב‪ ,‬האם להעדיף יותר פנאי או יותר תוצרת‪ .‬אולם‪ ,‬לאחר‬
‫שהטיפו לערך העליון שבעבודה הקשה‪ ,‬בעייתי לראות את הרשויות פונות לגן‪-‬עדן העשיר בפנאי ודל בעבודה‪.‬‬
‫נראה הרבה יותר סביר שימשיכו לבוא בתחבולות חדשות‪ ,‬ולפיהן יש להקריב את הפנאי עכשיו לטובת יצרנות‬
‫עתידית‪ .‬קראתי לאחרונה על תוכנית מתוחכמת שהועלתה על ידי מהנדסים רוסיים‪ ,‬לחמם את הים הלבן והחופים‬
‫הצפוניים של סיביר על ידי הקמת סכר לאורך ים קארה‪ .‬פרוייקט ראוי להערצה‪ ,‬אבל צפוי לדחות בדור את חיי‬
‫הנוחות של מעמד הפועלים‪ ,‬בזמן שההגינות בעמל תוצג בינות שדות הקרח וסופות השלגים של האוקיינוס‬
‫הארקטי‪ .‬דבר מסוג זה‪ ,‬אם יקרה‪ ,‬יהיה תוצאה של התייחסות למידה הטובה בעבודה הקשה כמטרה בפני עצמה‪,‬‬
‫במקום ככלי להשגת מצב בו היא כבר לא נחוצה‪.‬‬
‫האמת היא שהזזת חומר הנה להנה‪ ,‬בעוד שבמידה מסוימת נחוצה לקיומנו‪ ,‬היא בהדגשה לא אחת מהמטרות של חיי‬
‫האדם‪ .‬אילו כן הייתה‪ ,‬עלינו היה לראות כל פועל שחור כנעלה על שייקספיר‪ .‬הוטענו בעניין זה מפאת שני צרכים‪.‬‬
‫אחד הוא הצורך לשמור שהעניים יהיו מרוצים‪ ,‬מה שהוביל את העשירים‪ ,‬במשך אלפי שנים‪ ,‬להטיף למהוגנות‬
‫שבעבודה‪ ,‬תוך שהם דואגים בעצמם להישאר לא‪-‬מהוגנים במובן זה‪ .‬השני הוא הההנאה החדשה מהמנגנון‪,‬‬
‫המביאה אותנו להתענג על השינויים המתוחכמים להדהים שאנו יכולים ליצור על פני האדמה‪ .‬אף אחד ממניעים‬
‫אלו אינו נראה מצודד לפועל במציאות‪ .‬אם תשאל אותו מה הוא חושב לדבר הטוב ביותר בחייו‪ ,‬לא סביר שיענה‬
‫"אני נהנה מעבודת כפיים משום שהיא גורמת לי להרגיש שאני ממלא אחר משימתו האצילית ביותר של האדם‪,‬‬
‫ומשום שאני אוהב לחשוב כמה האדם יכול לשנות את פני עולמו‪ .‬זה נכון שהגוף שלי דורש מנוחה לפרקים‪ ,‬שאני‬
‫נאלץ לתת כמיטב יכולתי‪ ,‬אבל אף פעם אני לא מאושר כמו עם עלות השחר עת אני יכול לחזור על העמל שהוא‬
‫מקור סיפוקי‪ ".‬מעולם לא שמעתי פועלים אומרים משהו מסוג זה‪ .‬הם רואים בעבודה את מה שצריך לראות‬
‫בעבודה ‪,‬מקור הכנסה‪ ,‬ואלו שעות הפנאי מהן הם שואבים את מעט האושר אותו הם חווים‪.‬‬

‫‪Pieter Bruegel the Elder – The Peasant Dance‬‬

‫ייטען כי‪ ,‬בעוד שמעט פנאי הוא נעים‪ ,‬אנשים לא ידעו כיצד למלא ימיהם אילו היו עובדים רק ארבע שעות מתוך‬
‫עשרים וארבע ‪.‬באותה המידה שזה נכון בעולם המודרני‪ ,‬זהו אות גנאי לתרבות שלנו; זה לא היה המצב בזמנים‬
‫קודמים‪ .‬לפנים היה מקום לעליזות והשתובבות שבמובן מסוים דוכאו על מזבח היעילות‪ .‬האדם המודרני מחזיק‬
‫בדיעה שכל דבר צריך להיעשות למען תכלית כלשהי‪ ,‬לעולם לא לשם עצמו בלבד‪ .‬אנשים כבדי ראש‪ ,‬כדוגמא‪,‬‬
‫מגנים בהתמדה את ההרגל לבקר בקולנוע‪ ,‬ואומרים לנו שזה גורר את הצעירים לפשיעה ‪.‬אבל כל העבודה‬
‫שהולכת ליצירת הסרטים היא מכובדת‪ ,‬מכיוון שזו עבודה‪ ,‬ובגלל שהיא מביאה רווח כספי‪ .‬הרעיון שפעילויות‬
‫רצויות הן אלה שמביאות רווח הופך הכל על ראשו‪ .‬הקצב שמספק לך את הבשר והאופה שמספק לך את הלחם‬
‫ראויים לשבח ‪,‬כי הם מרוויחים כסף; אבל כאשר אתה נהנה מאותו האוכל שסופק לך על ידם‪ ,‬אתה פשוט קל דעת‪,‬‬
‫אלא אם אתה אוכל רק על מנת לאזור כוח לעבודה‪ .‬באופן כללי מוחזק שקבלת כסף זה טוב‪ ,‬והוצאת כסף זה רע‪.‬‬
‫אך כיוון שמדובר על שני צדדים של אותה עסקה‪ ,‬זה מגוחך; באותה מידה ניתן לטעון שמפתחות הם טובים‪ ,‬אבל‬
‫חורי המנעול רעים‪ .‬כל מעלה שהיא בייצור טובין חייבת להיגזר במלואה מהתועלת המתקבלת בשימוש בהם‪ .‬הפרט‬
‫בחברתנו עובד למען הרווח‪ ,‬אבל התכלית החברתית לעבודתו נמצאת בצריכת מה שהוא מייצר‪ .‬הנתק בין הפרט‬
‫לבין התכלית החברתית של הייצור הוא זה שמקשה על האנשים לחשוב בצלילות בעולם בו עשיית רווח היא‬
 ‫התמריץ לעשייה‪ .‬אנו חושבים יותר מדי על ייצור‪ ,‬ופחות מדי על צריכה‪ .‬תוצאה אחת היא שאנו מייחסים חשיבות‬
‫קטנה מדי להנאה ולאושר פשוט‪ ,‬ושאנו לא בוחנים תוצרת על פי ההנאה שהיא מסבה לצרכן‪.‬‬

‫כאשר אני מציע ששעות העבודה תופחתנה לארבע‪ ,‬אני לא מתכוון לרמוז שכל הזמן הנותר יועבר בקלילות דעת‪.‬‬
‫אני רוצה לומר שעל ארבע שעות עבודה ליום לזכות את האדם בצרכים וברווחה בסיסיים בחיים‪ ,‬וששאר זמנו‬
‫יהיה שלו לעשות בו ככל העולה על רוחו‪.‬‬

‫חלק בלתי נפרד מכל מערכת חברתית כזו הוא שהחינוך יעמיק יותר מהמקובל היום‪ ,‬ויכלול כחלק מיעדיו הקניית‬
‫מאוויים שיאפשרו לאדם לנצל את זמנו בתבונה‪ .‬אני לא חושב בעיקר על דברים העלולים להיחשב כ"מורמים‬
‫מעם"‪ .‬ריקודי איכרים גוועו מחוץ לאיזורים כפריים מרוחקים‪ ,‬אבל הדחפים שהניבו אותם וודאי נמצאים עדיין‬
‫בטבע האנושי‪ .‬דרכי הבילוי של האוכלוסיות העירוניות הפכו להיות בעיקר פסיביים‪ :‬ראיית סרטים‪ ,‬צפייה‬
‫במשחקי כדורגל ‪,‬האזנה לרדיו וכיוצא בזה‪ .‬זהו פועל יוצא של העובדה שאנרגיות הפעילות שלהם מנוצלות‬
‫לחלוטין בעבודה; אם היה להם יותר פנאי‪ ,‬שוב היו נהנים משעשועים בהם הם לוקחים חלק פעיל‪.‬‬

‫בעבר היה מעמד פנאי קטן‪ ,‬ומעמד עבודה גדול‪ .‬מעמד הפנאי נהנה מיתרונות משוללי כל בסיס של צדק חברתי;‬
‫באופן בלתי נמנע זה עשה אותו לדורסני‪ ,‬הגביל את אהדתו‪ ,‬וגרם לו להמציא תיאוריות המצדיקות את זכויות היתר‬
‫שלו‪ .‬נתונים אלו הפחיתו בצורה משמעותי ממצוינותו‪ ,‬אבל למרות חיסרון זה הוא תרם כמעט את כל מה שאנו‬
‫מכנים תרבות‪ .‬הוא טיפח את האמנויות וגילה את המדעים; הוא כתב את הספרים‪ ,‬המציא את הפילוסופיות‪ ,‬ועידן‬
‫יחסים חברתיים ‪.‬אפילו שחרור הנדכאים לרוב הגיע מלמעלה‪ .‬ללא מעמד הפנאי‪ ,‬המין האנושי לא היה מתעלה מעל‬
‫לברבריות‪.‬‬

‫השיטה בה מעמד הפנאי עובר בירושה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היא נפסדת בצורה יוצאת מן הכלל‪ .‬אף אחד מחברי המעמד לא‬
‫חונך להיות חרוץ ‪,‬והמעמד בכללותו לא היה נבון במיוחד‪ .‬המעמד עשוי היה להפיק דרווין אחד‪ ,‬אבל כנגדו היה‬
‫מציב עשרות אלפים של בעלי אחוזות שלא למדו מעולם משהו חכם יותר מציד שועלים וענישת ציידים לא חוקיים‪.‬‬
‫בימינו האוניברסיטאות אמורות להניב ‪,‬באופן יותר שיטתי‪ ,‬את מה שהניב מעמד הפנאי במקרה וכתוצר לוואי‪ .‬זהו‬
‫שיפור גדול‪ ,‬אבל יש בו כמה מגרעות‪ .‬חיים אוניברסיטאים הם כה שונים מהחיים בעולם הגדול כדי כך שאנשים‬
‫שחיו בסביבה אקדמית נוטים להיות לא מודעים לעיסוקים והבעיות של גברים ונשים רגילים; יתר על כן‪ ,‬צורות‬
‫ההתבטאות שלהם מונעות מדיעותיהם את ההשפעה הראויה להן על הציבור‪ .‬מגרעת נוספת היא שהלימודים‬
‫באוניברסיטה הם מאורגנים‪ ,‬ואדם ההוגה תחום מחקר מקורי צפוי שיניאו אותו מכך‪ .‬מוסדות אקדמיים‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫שימושיים ככל שיהיו‪ ,‬הם לא שומרים נאותים על האינטרסים של הציביליזציה בעולם בו כל מי שמחוץ לכתליהם‬
‫טרוד מכדי לרדוף עיסוקים שאינם תועלתניים‪.‬‬
 ‫‪Pieter Bruegel the Elder – Children’s Games‬‬

‫בעולם בו לא נכפה על אף אחד לעבוד יותר מארבע שעות ביום‪ ,‬כל אדם הניחן בסקרנות מדעית יהיה מסוגל‬
‫להתמסר לה‪ ,‬ולכל צייר יתאפשר לצייר בלי לרעוב‪ ,‬ולא משנה עד כמה תמונותיו משובחות‪ .‬סופרים צעירים לא‬
‫יידרשו למשוך תשומת לב לעצמם בעזרת ספרות‪-‬זולה צעקנית במטרה לרכוש את העצמאות הכלכלית הנדרשת‬
‫ליצירות המונומנטליות‪ ,‬עבורן‪ ,‬כאשר עיתותיהן תגיענה לבסוף‪ ,‬לא ישארו להם החשק והיכולת‪ .‬אנשים אשר תוך‬
‫דרכם המקצועית פיתחו עניין בפן מסוים של הכלכלה או הממשל‪ ,‬יוכלו לפתח את רעיונותיהם ללא הניכור‬
‫האקדמי הגורם לעבודות הכלכלנים מהאוניברסיטה להיראות מנותקות מהמציאות לעיתים כה קרובות‪ .‬לרופאים‬
‫יהיה את הזמן ללמוד על התקדמות הרפואה‪ ,‬מורים לא ייצאו מכליהם בניסיון להורות באמצעות שיטות שגרתיות‬
‫דברים שלמדו בילדותם ‪,‬אשר עלולים היו‪ ,‬בזמן שחלף‪ ,‬להתברר כלא נכונים‪.‬‬

‫מעל לכל‪ ,‬ישררו אושר ושמחת חיים במקום עצבים מרוטים‪ ,‬תשישות‪ ,‬והפרעות עיכול‪ .‬העבודה שתידרש תספיק‬
‫לעשיית הפנאי מהנה ‪,‬מבלי להביא לאפיסת כוחות‪ .‬הואיל והאנשים לא יהיו עייפים בזמנם הפנוי‪ ,‬הם לא יבקשו רק‬
‫שעשועים פסיביים ותפלים‪ .‬סביר שלפחות אחוז אחד יקדיש את הזמן מחוץ לעבודה המקצועית בעיסוקים בעלי‬
‫חשיבות ציבורית‪ ,‬ומכיוון שהם לא יהיו תלויים בעיסוקים אלו לפרנסתם‪ ,‬מקוריותם תהיה חסרת גבולות‪ ,‬ולא יהיה‬
‫כל צורך לציית לסטנדרטים שנקבעו בידי ברי סמכא באים בימים‪ .‬אבל לא רק במקרים יוצאים דופן כאלו יבואו‬
‫לידי ביטוי יתרונות הפנאי‪ .‬גברים ונשים רגילים ‪,‬בתינתן האפשרות לחיים מאושרים‪ ,‬יהיו יותר חביבים‪ ,‬פחות‬
‫רודפים‪ ,‬פחות נוטים להתייחס לאחר בחשדנות‪ .‬החשק למלחמה יאבד‪ ,‬בחלקו בשל סיבה זאת‪ ,‬ובחלקו בגלל שהיא‬
‫טומנת בחובה עבודה קשה לכולם‪ .‬מזג נוח הוא זה‪ ,‬מכל המידות המוסריות ‪,‬שנחוץ לעולם יותר מכל‪ ,‬ומזג נוח הוא‬
‫תולדה של נינוחות וביטחון‪ ,‬לא של מאבק מתיש‪ .‬שיטות ייצור מודרניות מאפשרות נינוחות וביטחון לכל; אנו‬
‫בחרנו‪ ,‬במקום זאת‪ ,‬שחלק יעבדו יתר על המידה וחלק יגוועו ברעב‪ .‬עד כה המשכנו להיות פעלתניים כמו בזמנים‬
‫בהם לא היו מכונות; נהגנו כאווילים‪ ,‬אבל אין כל סיבה להמשיך באיוולת לנצח‪.‬‬