Professional Documents
Culture Documents
7-שגיא-מעין שחור ולבן בין כתלי הישיבה
7-שגיא-מעין שחור ולבן בין כתלי הישיבה
שחור ולבן בין כותלי הישיבה :ייצוגים של צבע ,משבר ותמורה בדתיות
איתן* המזרחית ברומן ידיד נפש מאת ארי
מעין1 שגיא
תקציר
מאמר זה בוחן כיצד מסמני הצבע הלשוניים ,במסגרות שיח אורתודוקסיות אשכנזיות שבהן
שותף ציבור מזרחי ,מבטאים הן את השבר והן את התמורה בדתיות המזרחית בעשורים
האחרונים .באמצעות קריאה צמודה בדוגמאות מתוך הרומן ידיד נפש מאת ארי איתן (,)2010
אטען כי הלובן והשחורּות מ שמשים כמצע לכינון זהויות ודרכי אמונה ,בית רוחני ומעטפת
קהילתית ,וכי הם פועלים בשני מישורים :מצד אחד ,משמש הצבע הלבן כמסמן גבול של
טהרה ,ומבדיל בין אלה המסוגלים להגיע לדרגה גבוהה של אדיקות רוחנית לאלו שהם חסרי
יכולת כזו; ואילו הצבע השחור מסמן ערכי צניעות אך מניח גבולות מעמדיים ואתניים שלא
ניתן לחצותם .באמצעות קודים אלו תויגו בעבר תלמידי הישיבות המזרחים כמי שאינם
טהורים ,בעלי אמונה חלשה ושטחית ,ולכן לא ראויים לכבוד או להיחשב דתיים .ואולם,
דווקא חוויה זו של עלבון והדרה חוללה את התמורה שאפשרה לקבוצות בחברה החרדית
לגבש מסגרת אלטרנטיבית מורכבת ,שבה תחושת הנחיתות בציר האתני והמעמדי יכולה
להיות מתורגמת לתקומה בציר הרליגיוזי והקהילתי .קריאת התיגר של מזרחים כנגד החרדיות
מבכרת את השיוך לקהילה על פני הפרקטיקה הדתית בפירושה האורתודוקסי ,אף על פי
שאינה זונחת את קיום המצוות .הדגם המוצג כאן הוא זה המכונה "מסורתי" ,ומזוהה כבחירה
אוטונומית של זהות השוללת את הבלעדיות של הסמכות האורתודוקסית לקבוע את מדד
הרליגיוזיות והאמונה.
* מאמר זה הוא הרחבה של תת-פרק מתוך מחקר מקיף יותר העוסק בייצוגים של דתיות וחילון,
שממצאיו חושפים את המאפיינים המשותפים לתיאורי עזיבת אורח חיים חרדי בספרות העברית
העכשווית; מאפיינים אלה מקבלים ביטוי במישורים הלשוני ,העלילתי ,המרחבי והאידיאולוגי .בשל
מגבלות המקום ,מאמר זה ייוחד לאופן שבו נעשה שימוש במסמנים לשוניים של לובן ושחורות
כביקורת על החרדיות בהקשר של המתחים האתניים בישיבות הליטאיות ,ולא יעסוק בהיבטים
נוספים המופיעים ברומן זה ובאחרים.
1ד"ר שגיא מעין ,המכללה האקדמית ספיר.
135
שגיא מעין
מילות מפתח :דתיות ,אורתודוקסיה ,חילון ,מסורתיות ,לובן ,שחורות ,טוהר ,טומאה ,יחסי
מזרחים ואשכנזים בישראל ,פוליטיקת זהויות ,ייצוגים תרבותיים
3איתן2010 ,
" 4חוויתי את זה על בשרי .אמרו לי במפורש שאם הייתי אשכנזי הייתי מתקבל לישיבה" (איתן ,אצל
הירשפלד.)2010 ,
5במסגרת זו עסק בחקר השתלבותם של חרדים בחברה הישראלית ואף פרסם ספרים בנושא (בשם
התבונה [ ;]2012חרדיות ישראלית [.)]2022
6ראו למשל :גלסנר ;2010 ,הרצוג ;2010 ,מרילוס ;2010 ,רט.2010 ,
136
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
צבעי הלבן והשחור ,בעיקר באמצעות פריטי לבוש ,שהופכים למסמנים סמליים ואידיאולוגיים
של מאבק זהות המתרחש בו-זמנית בכמה זירות שונות :חברתית ,מעמדית ,פוליטית ,דתית
ותרבותית .מאבק זה ,כרבים אחרים ,נושא רכיבים של שבר ,אובדן ,התפכחות וגילוי עצמי;
שימוש כזה בצבעי הלבן והשחור כאמצעי עלילתי ורטורי להמחשת נרטיב אפשרי ,גם אם לא
היחיד ,של כינון זהות – הוא נושאו של מאמר זה.
בעמודים הבאים אבקש להדגים טענה זו ,המציעה לראות במסמני הצבע הלשוניים הן
את השבר והן את התמורה בעת ובעונה אחת ,שהתחוללו ועודם מתחוללים בקטגוריות
אורתודוקסיות חרדיות שבהן שותף ציבור מזרחי 7.במתחמים אלה מסמני הצבע הארוגים יחד
משמשים כמצע לכינון זהויות ודרכי אמונה ,בית רוחני ומעטפת קהילתית .טענה זו מניחה
שמושגי הלבן והשחור בחברה היהודית בישראל אינם משמשים בהכרח כקצוות בציר בינרי
אחד ,אלא ב צומת שבו מצטלבים כמה צירים כאלה; לא רק הציר האתני ,הניכר בגוון העור
או במוצא העדתי ,אלא גם הציר האידיאי-אמוני – במובן של משמעות האמונה באל והיחסים
עימו ,והרליגיוזי – במובן של פרקטיקות דתיות והיחס לממסד .הצטלבויות אלה מנהלות
ביניהן משא-ומתן מתמשך ,כך שנקודת השבר בציר אחד עשויה להיות נקודת החוזק באחר.
במילים אחרות ,מושגי הלבן והשחור בהקשר של קבוצות אתניות בחברה החרדית מאפשרים
לגבש מסגרת אלטרנטיבית מורכבת ,שבה תחושת הנחיתות בציר האתני והמעמדי יכולה
להיות מתורגמת דווקא להתעוררות ולחוסן בציר הרליגיוזי והקהילתי.
טענה זו תיבחן באמצעות עיון וקריאה צמודה בדוגמאות מתוך הרומן ידיד נפש ,אולם
מזרחים8. דומות להן מצויות גם ברומנים נוספים שעלילתם עוסקת בעולמם של נערי ישיבה
ספרו של איתן ישמש כאן כמקרה בוחן ,שכן מגולם בו אותו מרחב שנפרש בין אותם צירים
קונפליקטואליים :מידת הדתיות ,או שאלת מקומה של הדת בחיי הסובייקט ,מצד אחד;
והמאבק בין מזרחיות – ובהשאלה "מסורתיות" במשמעותה הקהילתית והמשפחתית –
לתפיסות הגמוניות המזוהות עם הסדר הפוליטי-חברתי ,שעיצבה ההיסטוריה המודרנית
בחברה הישראלית ,מצד שני.
7ליאון מכנה קטגוריות אלו בשם "חרדיות רכה" (ראו :ליאון2009 ,ב) ובהיבטים אחרים הזיקה בין
הדתיות לציבור המזרחי מקושרת למונח "המסורתי" (ראו :ידגר ;2010 ,בוזגלו.)2008 ,
8למשל :ימים אחרונים של תמימות מאת נעם קצב ( ;)2005נהג חדש מאת שבתאי קור (.)2007
Sagi, 2018 9
137
שגיא מעין
אחרות כנחותות מבחינה מעמדית וחברתית ,ולייחס לחבריהן מאפיינים משותפים שיזוהו
כתכונות או כקווי התנהגות שליליים 10.צעירים המשויכים לאותן קבוצות עשויים להגיב
בהתרסה תוך אימוץ התיוג שלהם כ"אחרים" ,או לחלופין להתנגד ולסרב לקבל הבניות אלה,
הכללית11. ולתבוע את ההכרה בהם כמייצגים לגיטימיים ונורמטיביים של החברה
אחד הביטויים הבולטים של מנגנון ההאחרה מצוי כמובן בצבע ,בחברות שבהן הרוב
ההגמוני הוא לבן; אולם מסמני הלבן והשחור טעונים בהיסטוריה ארוכה הנפרשת מעבר
להבדלים חזותיים בצבע העור של אנשים ממוצא אתני שונה .התאוריות הפוסט-קולוניאליות
תיארו את האופן שבו האדם הלבן ,הכובש והמתיישב בטריטוריות לא לו ,מכונן את הלובן
כמושג מבדל המסמל עליונות כלכלית וטכנולוגית ,אך גם (ובעיקר) תרבותית ,אינטלקטואלית
ומוסרית 12.הומי ק' באבא מזהה את הלובן כ"אסטרטגיה של סמכות ,לא כ'זהות' אותנטית או
מהותית .מאחר שהלובן הופך את התביעה לכוח חברתי ולזכויות יתר אפיסטמולוגיות למובנת
מאליה [[ ]...הרי שזו] צורה לא יציבה ומעורערת של סמכות 13".צורה זו מכוננת עצמה
באמצעים כוחניים וחולשתה המוסרית נחשפת באופן מיידי עם הופעתו של הסובייקט
השחור; נוכחותו מצביעה על קיומה ומאיימת לערער על סמכותה .הוא ישאף לאמץ את
הפריבילגיות המזוהות עם הלובן ,ואף יראה בהן לגיטימיות ,בעוד שהוא עצמו יסומן כלא
רצוי ,ושאיפתו לאמץ סממנים של לובן תיתפס כבלתי לגיטימית והיא אף נדונה לכישלון.
כך ,בעוד הלבן מבקש להטיל את סמכותו על השחור ,נוצר במפגש ביניהם מרחב
שלישי ,היברידי 14,שבו מתערערת הלגיטימיות של הסמכות ובה בעת נמסכים לתוכה אותם
יסודות המערערים עליה .במרחב חדש זה יתחולל מעתה מאבק תמידי וחסר תוחלת בניסיון
של כל צד להדיר את האחר ממנו ולהיפטר מהשפעתו .ה"טיהור" במובן זה ממיר את הלבן
והשחור במערך ערכים המזוהה כניגודים בינריים במבני העומק של התרבות :טוב-רע ,טהור-
טמא ,מואר-חשוך (או אפל) ,וכן הלאה .וכך ,בעוד הלובן מסמל את המערביות ובהשאלה את
הידען ,המתורבת ,הרציונלי – השחור מייצג את האוריינטלי ,חסר התחכום ,הפרימיטיבי והאי-
רציונלי .ברונו לאטור מתייחס להיבט זה של מושג הטיהור ,אך מצביע עליו בצימוד למושג
138
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
ההכלאה (היברידיזציה) ,ושניהם יחד מוצגים על ידו כשני עקרונות סותרים המופעלים על ידי
המודרנה בעת ובעונה אחת 15.פעולת הטיהור נדרשת באופן תמידי כנגד מה שמייצג בין היתר
את הבלתי רצוי ,המיותר והמודר ,או השגוי מבחינה רוחנית וערכית ,אולם בה בעת מוכלאים
יסודות מאיימים אלה עם מרכיבים המשקפים אידיאות רצויות .כך לדוגמה ,במישור המפגיש
ערכים חילוניים (המייצגים "מודרניות" וקדמה) עם התפיסה האורתודוקסית של הדת (כייצוג
של "מסורת" ) ,ניתן להיווכח בקיומם של עקרונות סותרים אלה ,הפועלים במקביל ותוך
התכחשות לפעולתם 16.ומנגד ,כאשר האורתודוקסיה בעצמה מתפקדת כמערכת הגמונית,
המסורת הפולקלוריסטית מייצגת איום שאחת הדרכים לנטרל אותו היא באמצעות קליטה
מחדש17. של נציגים ומובילי דעה במטרה לחנכם
לא בכדי מודגשים אצל לאטור ערכים של "זַּכּות"" ,ניקיון" ,ונעשה שימוש במונח
"טוהר" – מושג מרכזי בשיח הרליגיוזי ,המשמש מערכות דתיות כאמצעי להדרת גורמים
הנתפסים כמסוכנים .מרי דגלס עמדה במחקרה על הקשר שבין מושגי החטא והטומאה
לקדושה ולטהרה ,והציגה את השלכותיו המעשיות של קשר כזה 18.לדבריה" ,קדושה דורשת
מכל היחידים לדבוק בצייתנות במעמד שהם משתייכים אליו .וקדושה גם דורשת שלא לערבב
קטגוריות ומעמדות שונים זה בזה" 19.הטומאה משתמשת ברתיעה הביולוגית מפני לכלוך
וזיהום כמערך סמלי שתכליתו אתית ומשמעתית – להרחיק את האדם מן החטא ולקרבו אל
מעלת הקדושה ,כלומר אל קיום רוחני אידיאי; בהתאם לכך ,החוטא הוא מי שמעמיד עצמו
בסכנה בשל קרבתו לזיהום ,או שאינו מקפיד על הפרדה מוחלטת בינו לבין אחרים השייכים
למעמד אחר משלו.
15לאטור2005 ,
16הקמת מדינת ישראל ,למשל ,הייתה פרויקט מודרני ,שנותב באמצעות תנועה לאומית וחילונית,
אולם הצידוק המוסרי שלה נשען בין היתר על זהות דתית ושימור מסורות דתיות שזכו אף להגנה
פוליטית באמצעות חקיקה .בה בעת ,בממסד האורתודוקסי התגובות לפרויקט הציוני נעו מדחייה
מוחלטת לשותפות מלאה .בעניין זה ראו גם :שנהב.75 :2005 ,
17מכסות התלמידים המזרחים בישיבות הליטאיות הן דוגמה מובהקת לכך.
18דגלס ,2004 ,וראו בעיקר עמ' ,81–68בפרק העוסק בדיני הטמאה והטהרה של ספר ויקרא.
19שם77 :
20שנהב וחבר2002 ,
139
שגיא מעין
לישראל השנייה ,כלומר בין "אשכנזים" ו"מזרחים" 21.המחאות הראשונות שפרצו בוואדי
סאליב בקיץ ,1959ואלו של "הפנתרים השחורים" לאורך שנות השבעים ,העמידו במרכזן את
הפערים הסוציו-אקונומיים ואת היעדר הייצוג או אי-השיתוף של הציבור המזרחי בתהליכי
קבלת החלטות במישור הפוליטי האזרחי .תחושות האפליה והקיפוח הללו קיבלו ביטויין גם
מכן22. באומנות ובמוזיקה ,בספרות ובקולנוע שנוצרו בישראל באותן שנים ולאחר
לצד זאת ,יהודה שנהב טען כי המנגנון שקיבע את מעמדם הנמוך של המזרחים
בהיררכיית הזהויות בישראל נובע דווקא מהאופן שבו הציונות ביססה את יחסה לדת
ולדתיות .כתנועת תקומה לאומית המבוססת על ערכי המודרניות ועל תהליכי חילון ,הדתיות
סימלה בעיניה יסודות נחשלים מן העבר .הצטרפותם של יהודי ארצות האסלאם התאפשרה
רק בשל שייכותם הדתית ליהדות ,ולא ממניעים אידיאולוגיים ,ואי לכך ,סומנו מלכתחילה
כלא שייכים ,אשר קרובים יותר מבחינה תרבותית לערבים ולפיכך מפגרים בהתפתחותם לעבר
מודרניות 23.כך נוצרה הקטגוריה של המסורתיות כצורת חיים שהיא אנטיתזה של המודרניות,
שכן יהודים אלה לא היו די חילונים; אלא שבעיני הממסד האולטרה-אורתודוקסי גם דתיותם
של המזרחים ,שנשענה על מסורות קהילתיות אחרות ולא על אידיאל חברת הלומדים ,הוטלה
בספק .יוצא אפוא שבקרב שתי הקבוצות המנוגדות בשיח הישראלי בעשורים הראשונים
למדינה – ציונים וחילונים מזה וחרדים ואנטי-ציונים מזה – המזרחים לא מצאו את מקומם
השווה ,פעם בשל שיוכם העדתי ופעם בשל מידת אדיקותם הדתית" .המסורתיות" שלהם
נתפסה כנחותה הן ביחס לאליטות החילוניות והן ביחס לאליטות האורתודוקסיות.
הערעור על תיוג זה התרחש רק בעשורים המאוחרים יותר ,בדומה לתהליך הדו-שלבי
שבו ערערו המזרחים על משטר הזהויות הציוני-לאומי .לאחר שנים שבהן דחתה התרבות
ההגמונית את הסממנים הערביים של יהודי ארצות האסלאם ,ניתן להבחין במגמה הפוכה
שבה מתרחשים תהליכים של אימוץ סממנים אלה בתרבות המרכזית 24.בדומה לכך הורחב
מגוון התוצרים ההיברידיים על הציר הדתי-חילוני :לאחר שבשלב הראשון טוהר השיח
21לא כאן המקום לעסוק בהגדרות אפיסטמיות של "מזרחיות" ,שכן מאמר זה עוסק בגרסאות מזרחיות
של אורח חיים דתי ובקשר שלהן לעמדות אורתודוקסיות .להרחבה בעניין זה ראו :הפורום ללימודי
חברה ותרבות.2002 ,
22ראו למשל :כהנוב ;2005 ;1978 ,שוחט ;1999 ;1991 ,שטרית.2004 ,
23שנהב ;247–241 :2003 ,וראו גם :שנהב ;2004 ,כזום.1999 ,
24שנהב וחבר ;2002 ,מגמה זו הובילה לטשטוש גבולות ולהיווצרותו של מרחב שבו תויגו מחדש עדות
המזרח והגרסאות שלהן ליהדות באווירה של תחייה תרבותית וגאווה עדתית .כך ניתן לראות למשל
את העניין הגובר בעבודותיהם של משוררים מזרחים כבעלי קול פואטי הנושא תרומה ייחודית
להוויה הישראלית (עלון ;)2011 ,מקרה בולט נוסף הוא היחס ליצירתו של סמי מיכאל ,שהרומנים
שלו זוכים למעמד קאנוני דווקא משום שהעמידו במרכזם תרבות מזרחית שאינה מבקשת להתנצל
על קרבתה לתרבות הערבית ,עד כדי כך שהנכחתה במרחב הספרותי נתפסת כנושאת שליחות אתית
בעלת חשיבות חברתית ופוליטית (שוורץ.)2016 ,
140
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
ההגמוני-לאומי מנוכחותה של הדת ,התרבו בשנים האחרונות אזורי החפיפה בין דתיות
לציונות בפרט ובין דתיות למודרניות בכלל ,והמרחב שבו תצורות אלה באות לידי ביטוי
גבולותיו25. הרחיב את
אחת התצורות הללו מכונה "המסורתי"; אולם היא נדרשת להגדרות אפיסטמולוגיות
עצמאיות ,ולא רק לכאלה שרואות בה תשליל של אורח חיים חילוני או דתי .במבוא לספרו
מבחין יעקב ידגר בין מסורת ומסורתיות ומציג את תפקידה המכונן של המסורת בכינון הזהות
האוטונומית של היחיד .המסורת מוצגת כתופעה של נהגים ונורמות המתהווים תדיר במסגרת
קולקטיבית עקבית ,בעוד המסורתיות מבקשת את הריחוק מן המובן מאליו ,בין אם הוא
אורתודוקסי ובין אם הוא חילוני-לאומי .אם החרדי אינו מפקפק במסורת ,הרי שהמסורתי
עשוי להטיל בה ספק ,אף על פי שהוא עדיין זקוק לה כיוון שאינו מעוניין באינדיבידואליזם
קיצוני ובביטול הזיקה לערכים קולקטיביים ,המזוהה עם החילון 26.אלא שהיחס למסורת אינו
מתאפיין רק בפקפוק ובהיעדר כפיפות לסמכותיות שלה; זוהי נאמנות מתוך בחירה 27.במסגרת
הדיון האפיסטמולוגי שהוא עורך ,מאיר בוזגלו רואה בבחירה בזהות המסורתית עמדה
הנסמכת על אתיקה של נאמנות להורים ולמורשת קהילתית ,שהתבססה על מבנה המשפחה
בחברה היהודית בארצות האסלאם .עם זאת ,תהליך המודרניזציה אפשר במקביל שמירה על
נאמנות לעקרונות אישיים ועל מידה של ביקורת התלויה ברצונו של היחיד .בהדגישו זאת,
בוזגלו מזהה את הקשר ההדוק בין מושג החירות והוויכוח הדתי-חילוני לבין פוליטיקת
הזהויות האתניות בישראל ,ועומד על הזיקה בין המושג של המסורתי כקטגוריה משל עצמה
ליהודים שמוצאם מארצות האסלאם.
בהקשר זה ראוי לציין גם את מחקריו של נסים ליאון על אופייה המיוחד של הדתיות
בקהילות היהודיות בארצות האסלאם 28.טענתו העיקרית של ליאון נוגעת לעובדה שהמתח
בין המודרניות לאורתודוקסיה לא התקיים בארצות המזרח התיכון באותה מידה של
אינטנסיביות שבה הורגש באירופה ,ואי לכך התגובה המסתגרת שהולידה את החרדיות בדגם
25במישור הפוליטי הדוגמאות הבולטות ביותר הן התחזקותן העקבית ,פחות או יותר ,של מפלגות כגון
ש"ס והציונות הדתית בגלגוליה השונים ,המציגות מנעד רחב למדי של זהויות דתיות על הרצף שבין
מסורתיות לחרדיות .יש לכך גם ביטויים בתרבות הפופולרית ובתקשורת .עם זאת ,אצל ש"ס ,למשל,
המרכיב החרדי אינו הגורם העיקרי להצלחתה ,אלא דווקא התחייה התרבותית של עדות המזרח
שאותה הצליחה להוביל אחרי שנים של הדרה וניכור .הגם שניתן לראות בש"ס נושאת הדגל של
"חרדיות מזרחית" ,הרי הישגיה האלקטורליים התאפשרו כיוון שהציעה מענה לתחושות הקיפוח
שיצרה ההגמוניה האשכנזית בממסד האורתודוקסי בקרב צעירים ממוצא ספרדי ,וצמיחתה הושתתה
מלכתחילה על המרכיב האתני ולא על תפיסה דתית מגובשת כשלעצמה .בהקשר זה ראו :ליאון,
2009ב.
26ידגר45–19 :2010 ,
27בוזגלו2008 ;2003 ,
28ליאון2009 ;2006 ,א; 2009ב
141
שגיא מעין
האשכנזי לא נדרשה בארצות האסלאם .טענה נוספת היא כי דווקא משבר ההגירה שנוצר
בעקבות העלייה המסיבית למדינת ישראל והמפגש עם הציונות החילונית הוא שיצר ריאקציה
דתית שכללה אימוץ אסטרטגיות אורתודוקסיות .בסופו של דבר ,יחס זה לדת בתרבות
היהודית שמוצאה בארצות האסלאם יכול להסביר את הקשר בין גישה "מרוככת" של תשובה
ומסורתיות למזרחיות :השבר של ההגירה והקושי להתקבל יצרו אפוא גם את האפשרות
לכינונה של חלופה עצמאית ,כפי שיודגם להלן.
שולחן ערוך ,יורה דעה ,סימן קע"ח ,סעיף א' ,ס"ק ג'; "מלבושים אדומים". 29
142
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
נתפס כזר שאינו שייך למי מן המחנות ואין לו יד ודבר במאבק הפוליטי עצמו .עם זאת ,שאר
התלמידים שמוצאם מזרחי מעדיפים את הרב הצעיר יותר ,המורד בסמכותו של רב הישיבה
המכהן ,כך שגם מאבק זה נצבע בגוונים של סכסוך אתני.
האקספוזיציה ומהלכי העלילה הראשונים מוקדשים להצגת ניסיונות ההתאקלמות של
ציון בישיבה שאליה התקבל במסגרת מכסת הספרדים המותרת ,שגם היא נקבעה עקב לחצם
של בעלי ממון התורמים לישיבה .אירוע השיא בחלק זה הוא הרגע שהוזכר בפתח המאמר,
שבו משגיח הישיבה מסלק אותו בבושת פנים מן האולם המרכזי כיוון שחולצתו אינה לבנה
מספיק; ציון הנבוך נמלט לבית הוריו ,ושם הוא זוכה לנאום נרגש של אביו – נגר פשוט וירא
שמיים ש"יודע את מקומו" בחברה – הרואה בישיבה האשכנזית את התקווה היחידה
להתעלות רוחנית ולמיצוי הפוטנציאל של בנו .החלק השני מוקדש לסיפור ההיכרות עם
האלטר-אגו האידיאי של ציון – המזרחי הדחוי ,אך טהור הלב ,שאין ספק בעליונותו הרוחנית,
המגולם בדמותו של עמרם ביטון .אותו נער שלא התקבל לישיבה ,בתואנה שמכסת הספרדים
כבר מולאה ,נאלץ לשאת בשתיקה את המבטים העוינים ,ואף על פי שאין מסלקים אותו,
ברור לכול כי נוכחותו אינה רצויה שם .הקשר החברי הנרקם בינו לבין ציון מגן עליו ומצליח
לתקופה קצרה לשמש מסגרת ללימודים בחברותא .לאחר מכן מתמקדת העלילה במחנאות
הפנימית ובמאבק על הנהגת הישיבה ,ובתוצאות המאבק ובהשלכותיו על המשך הלימודים
של השניים במוסד.
חלקו הראשון של הרומן מחצין אפוא את קיומם של הגבולות הקיימים בין הסובייקט
למערכת הכללים הסמכותנית הנהוגה בישיבה והמאפיינת את התפיסה האורתודוקסית
בכללותה .הצגתם של גבולות אלה וחצייתם נעשות תוך שימוש טעון בסמלים חזותיים של
פריטי הלבוש בתרבות החרדית ,ובעיקר תוך הדגשת צבעי הלבן והשחור המאפיינים אותם.
שני צבעים אלה ,שהאחד הוא היפוכו המוקצן של האחר ,טעונים גם במגוון רגשות הנובעים
מזיקתם לשיח בהקשרים תרבותיים וזהותיים; הם מסמנים כאמור את ההפרדה ההיררכית
בין הטהור לטמא ,מושגים שאותם תיארה דגלס והם מאבני המסד של החשיבה הדתית 30,אך
גם את הפער שבין הכובש לנכבש ,בין התרבותי ל"פראי" ,ובין השייך ל"חריג" – כמתואר אצל
פרנץ פנון ,אדוארד סעיד והומי ק' באבא.
מפגשיו הראשונים של ציון עם המערכת החברתית והארגונית של הישיבה מלווים
בהתייחסות חוזרת ונשנית למפגן הצבעי הזה .כבר בפסקה הראשונה מתוארת הישיבה
מנקודת מבטו של הנער הנבוך ,הנרגש מעצם העובדה שהצליח להתקבל אליה" :היו אלו עיני
שלי שהוכו הבוקר במראם של מאות הבחורים היושבים ועוסקים בלימודם בבית המדרש של
הישיבה הגבוהה ,ישיבת אישרביץ המעטירה ,בה למדו גדולי עולם מזה שנים רבות ,עוד משנת
143
שגיא מעין
התקע"ב ,אז נוסדה במחוז פינסק שברוסיה הלבנה" (עמ' 31.)7במשפט אחד נכרכים גם שמות
תואר המהללים את המוסד עצמו ("מעטירה"" ,גדולי עולם") ,וגם עוצמתו ההיסטורית (בהיותו
פעיל מזה כמאתיים שנה) הנובעת ממיקומו הגיאוגרפי באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס),
שלובנה הוא סימן ההיכר שלה ואינו מוטל בספק .הלובן מובא כאן ,לכאורה מבלי משים,
כחלק מאותן תכונות מאדירות של הישיבה שהמראה שלה מכה בתדהמה את עיניו של ציון.
הקשר בין לובן ,או מוצאה האירופי של הישיבה ,לרמת הלימודים הגבוהה הנדרשת
בה ברור מאליו אף לנפשות עצמן" :רק מהאשכנזים תוכל ללמוד להצליח ולהיות רב גדול ,עם
תלמידים ועם מעמד מכובד" ,אומר אביו של ציון לבנו ,שמודה בינו לבין עצמו" :בלבי פנימה
לא באמת נכון הייתי לחבוש את ספסליה של ישיבה ספרדית" (עמ' .)54ההכרה בעליונותה
של שיטת הלימוד האשכנזית מגלמת את ההפנמה המלאה של שפת האדם הלבן בתודעתו של
האדם השחור ,כפי שניסח באבא בעקבות פנון 32.על פי פנון ,ל"שחור" אין כלל ברירה אלא
לוותר על האותנטיות שלו ולאמץ את אמות המידה של הלבן כדי לכונן את "זהותו" ,ואגב כך
לסבכה בדילמה חסרת מוצא 33.ואכן ,אותה שיחה בין ציון לאביו מתרחשת בעקבות המשבר
הראשון ,הממחיש שוב את הסמכותנות המופעלת כנגד התלמיד שאינו אשכנזי ואת נחיתותו
המעמדית – אותה נזיפה של רבי נחום בציון ,זמן לא רב לאחר הגעתו אל הישיבה:
"לך מיד וזרוק את החולצה הרחובית הזו שבה אתה לבוש .אם אתה רואה עצמך בחור ישיבה
דע לך שאתה גם צריך להיות לבוש כבחור ישיבה .בחור ישיבה לובש חולצה לבנה וזו איננה
חולצה לבנה ",ללא כל הקדמה נזף בי רבי נחום בנימה שהיה בה יותר מן הצעקה ,במבט מופנה
אל הרצפה .נזיפתו דוממה את שרירי פני עד האחרון שבהם ומסמרה את רגלי למקומן []...
כשראה שאינני מסתלק מהמקום כמצוותו פנה אלי בשנית ,ותוך שהוא נועץ עיניו בעיניי אמר:
"לך ועשה זאת עכשיו .אל תישאר בבית המדרש אפילו שנייה נוספת כשאתה לבוש כך" (עמ'
.)35
כל הופעתו של רבי נחום אומרת אלימות ודיכוי :נזיפתו נשמעת כצעקה ,מבטו ננעץ בעיניו
של תלמידו ,והפנייה אליו מנוסחת כשרשרת של ציוויים הדורשים ציות מלא ומיידי (לך ,זרוק,
עשה ,אל תישאר) .השיתוק והאלם שבהם נתקף ציון מעידים על עוצמת העלבון והכאב לנוכח
ההשפלה הפומבית שעבר ,כיוון שכל האירוע מתרחש בבית המדרש לעיניהם של שאר
התלמידים .אולם הסצנה הזו יכולה להיטען במשמעויות נוספות ,בהעמידה את המוסד
האשכנזי ,המיוצג בדמותו של רבי נחום קליינקוף (שפירוש שמו מרמז ל"ראש קטן" ,והמכונה
"המקק" – קיצור של "משגיח קטן-קטן") ,באור מגוחך ונלעג; המרץ שבו רבי נחום רודף עד
חורמה את אלה שסטו במעט מן הקו הנוקשה של הישיבה ,עצם קיומן של הלכות ברורות
בעניינים כה פעוטים ,שרבוב שמו של אלוהים לדרישות כה קטנוניות וקנטרניות – כל אלה
144
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
חושפים את המערכת האורתודוקסית במלוא עליבותה .זו דוגמה לאופן שבו מונכחת פעולת
התרגום שעליה דיבר לאטור ,שבעקבותיה ומבעד לסדקיה תיתכן אפשרות של חלופה ערכית
מכובדת לא פחות :ככל שמתרבים האיסורים ,שתכליתם סימון הגבולות של פעולת הטיהור,
קלות34. כך פעולת הנגד של ההכלאה מתאפשרת באופן פרדוקסלי ביתר
לאחר שהוא נשלח להחליף את חולצתו על ידי רבי נחום ,נמלט ציון לחדרו בישיבה
ושם הוא סופג נזיפה נוספת מפי חברו לספסל הלימודים" :יש לבן ויש לבן ,וזה לא הלבן של
בן תורה [ ]...בישיבות הספרדיות לא תמיד מקפידים על דברים כאלו כי אין שם את ההבנה
העמוקה והמקיפה של המושג בן תורה אמיתי וכיצד ראוי שיתלבש" (עמ' .)38–37הדברים
מחדדים את הקשר בין הדרישה לחולצה בצבע לבן – דרישה אחידה ותמימה לכאורה לקוד
לבוש ,ובהשאלה דרישה להצהרת אמונים לדרך האורתודוקסית – למעמד שיש בו בעיקר
השפלה ועלבון .בשני המקרים – הן נזיפתו של רבי נחום והן דברי הניחומים כביכול של אותו
עמית ללימודים – ניתן לראות דוגמה למנגנוני האחרה של שיוך מאפיינים המגדירים קבוצה
מסוימת כנחותה ,ולפיכך מצדיקה יחס מתנשא ,כפי שתיארו אבי שגיא ומייקל שוולבה
ושותפיו35.
פתיחת הרומן משקפת אפוא את מידת יכולתו של ציון להפנים את כללי ההתנהלות
בשטח המוסד ואת ניסיונו להתאים עצמו לרמת הציפיות של מערכת הלימוד התורנית.
המכשול הראשון בדמותו של רבי נחום מאיים לשבור את רוחו; הספק העצמי שניעור בו
וסערת הנפש שהוא מצוי בה אינם שוככים במהרה .ואומנם ,לאחר התקרית עם רבי נחום
בורח ציון מן הישיבה ,משוטט בעיר העתיקה וברחבת הכותל ,ולמחרת נמלט שוב ,הפעם אל
בית הוריו ,ומספר להם על שאירע .אביו מרגיע את רוחו ,אך מורה לו לשוב ,ובתום החלק
הראשון של הרומן ציון חוזר לישיבה ,לאחר שנפטר מן החולצה הפסולה והחליפה באחרת –
כשהוא נחוש בדעתו לציית ולהקפיד ביתר שאת על הכללים הנהוגים במוסד .אולם בהדרגה,
כעבור זמן וכתגובה לדברי התוכחה ששמע מאביו – הוא מאמץ את זהותו המזרחית מתוך
רצון להיות נחוש ובטוח יותר במוצאו ,למצער להשלים עימו ,כדברי שנהב ,ולא לחשוש מן
ומוריו36. העיניים הבוחנות של עמיתיו
הטרנספורמציה הזו ממצב של כניעות למצב של עוצמה ,שמתאפשרת רק בתוך מרחב
היברידי שמכיל אותה ,תחייב בסופו של דבר את ערעור הקשר בין לובן החולצה למידת
האמונה .אולם בשלב זה הקריאה הסימבולית ,המתבקשת כאן מאליה ,עדיין משתמשת בלובן
כאלגוריה לאידיאל הטוהר של המערכת האורתודוקסית ,שכן זו אינה יכולה לשאת את השחור
145
שגיא מעין
שבו מסומן האחר שלה – שנתבע מצידו לחוש בושה על עצם היותו לא לבן .ציון נדרש,
כמזרחי בישיבה ליטאית ,לוותר על כבודו וייחודו ולקבל על עצמו את הכללים האחידים ,תוך
התכחשות למורשת בית הוריו .הוא מבין שהדרך להצלחה רוחנית מחייבת אימוץ של כללים
אלה ,ומסגל לעצמו עמדה של צופה מן הצד ,המכיר במעמדו הזוטר ,ובהדרגה רוכש לו ידידים
ראשונים ולומד להתמצא במרחב המוסדי ולהתנהל מול בעלי הסמכות .ואכן ,זמן קצר לאחר
מכן ,עם התהדקות הקשר בינו לבין עמרם ביטון ,מהדהדת אותה תקרית אך בהיפוך סמלי.
כאן ,בדומה לפרשת החולצה הלבנה של ציון ,כובעו של עמרם הופך למוקד של עימות עם
מנהלי הישיבה בתואנה שאינו די שחור; מצבו הכלכלי של הנער שלא התקבל ללימודים אינו
מאפשר לו לרכוש כובע חדש ,ואי לכך הוא נאלץ למצוא פתרון יצירתי כדי לעמוד בדרישות.
בניגוד לציון ,שהעדיף לברוח לבית הוריו ,עמרם מתעקש להישאר בישיבה .בעצה אחת עם
ציון ,הוא רוכש משחת נעליים שחורה ומשתמש בה כדי להעניק לכובעו הדהוי את הצבע
הדרוש (עמ' .)110–108
גם אפיזודה זו ,כמו מקרה החולצה הלבנה ,יכולה להתפרש כאלגוריה ליחסי אשכנזים-
מזרחים ולהבניית ההיררכיה התרבותית ביניהם ,ובתוך כך להעניק משנה תוקף לביקורת על
ההיאחזות העיקשת של הממסד בהיבטים חיצוניים ,תוך התעלמות בוטה מן העומק הרוחני
וממידת האמונה של האדם .אולם בסיפור הכובע השחור מסתתר היבט נוסף .אם בסצנות
הראשונות שימש היעדר הלובן כמסמן של "טומאה" ,כמסר של אי-עמידה ברף הטוהר הרוחני
הנדרש ,כדחייה אסתטית ומוסרית של הזר המייצג את הפראי ,הזקוק להנחיה רוחנית נכונה
– הרי שהשחור מסמן את הגבולות החברתיים והפערים המעמדיים שאינם ניתנים לגישור;
זוהי דוגמה נוספת לפרקטיקה של האחרה .אף על פי שהצבע השחור מבטא כביכול ערכים
של ענווה והכנעה ,הכובע שאינו די שחור מעיד על מחסור חומרי יותר משהוא מעיד על
חולשה רוחנית; כובע שחור ואיכותי הוא סמל סטטוס ולא רק חלק מקוד לבוש.
על כך תעיד סצנה נוספת בהמשך הרומן ,כאשר תלמיד אחר ,קונשטט ,בן למשפחה
מיוחסת ואמידה ,מגלה שכובעו השחור לעילא הושחת בידי אלמונים ושוליו נגזרו כחלק
מפרצי האלימות בין המחנות הניצים במאבק על ראשות הישיבה .למרות הידיעה שכובע גזור
וקרוע מבזה את האל ואת קדושת המקום (כלומר מסמן "טומאה") ,אותו קונשטט אינו חושש
לחבוש אותו על ראשו באדישות ואף בהתגרות מופגנת ,ואכן – איש ממנהלי המוסד אינו
מעיר לו על כך ,והוא אף מוצג כקורבן של אלימות ופגיעה ברכוש (עמ' .)153–152במובן זה
נחשף המוסר הכפול של מנגנון ההאחרה ומבחני השייכות הנערכים לאלה שאותם רוצים
להדיר; קוד הלבוש אינו מסמן בהכרח טהרה או מידות טובות ,אלא את המקום שאליו לא
יורשו להגיע אלה שמעמדם בתחתית ההיררכיה החברתית.
146
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
מה שם ייקרא לתופעה שאין יודע מי קבע אותה ולמה? תופעה המנציחה בגדי גלות מימי
הביניים .אלה המדים השחורים שלובשים מרבית בני הישיבות ,רבנים שבדרך וכו' .מילא יוצאי
מזרח אירופה האדוקים רוצים בכך – ניחא .הם באו מגלות זאת ורוצים לחסות בצל סימניה.
אך למה זה גררו את בני הישיבות ורבנים ספרדים ללבוש כמותם [ ]...האם יצר הטמיעה חזק
בנו עד כדי כך שאנו מוכנים להיכנס בחליפות שאינן לפי טעמנו ,מסורתנו ואורח חיינו [ ]...מי
מבין מנהיגי הספרדים ,שומרי מצוות ומסורת קבע להעניש את פרחי הכהונה שלנו להתחפש
ליהודים אשכנזיים עד לבלי הכר?38
גם בספרו של איתן עולה מבין השורות תהייה דומה .יתר על כן ,ההתמקדות בלבן ובשחור,
ובקצוות הרחוקים-מוחלטים ביותר שלהם (החולצה הלבנה ביותר ,הכובע השחור ביותר)
מייצרת בהכרח שיח של הדרה וניכור ,המנוגד בערכיו ובמוסר שלו לרוח היהדות .השאיפה
להבליט את הלובן ,בעיניו של הלבן ,באמצעות הדגשה של השחור ,לצד התשוקה של השחור
להיות לבן – אותו "יצר הטמיעה" הנזכר בציטוט לעיל (כפי שמבטאים למשל עמרם ואביו של
ציון) – מתקשרות באופן מובהק להגות הפוסט-קולוניאלית מבית מדרשם של פנון ובאבא,
לחילוני39. וחושפות אותן הצפנות תרבותיות שעליהן מדבר שנהב בדיכוטומיה שבין דתי
ציון ועמרם מכפיפים עצמם כאמור לדוגמות האשכנזיות וממשיכים להיאחז בתקווה
שאם יעמדו בתנאים – יצליחו האשכנזים לקבל את נוכחותם בסופו של דבר .עמרם נושא גם
מטען של מחאה חברתית מעמדית במפגש עם הלובן; ואולם ,ברור כי הלבן והשחור אינם
מוגבלים רק לפריטי לבוש .הגדר האמיתית המפרידה בין תלמידי הישיבה מצויה בצבע העור
עצמו ,והופכת לגזענות לשמה הנתקלת כאן בכתב האשמה חריף שמערער על עצם
הלגיטימיות של הסמכות האורתודוקסית .כאשר ציון ועמרם מבקשים לרכוש במרכול את
משחת הנעליים הדרושה לצביעת כובעו הדהוי של עמרם ,מעיר בעל החנות:
147
שגיא מעין
"אם אתה ספרדי ,תתלבש כמו אבותיך .אל תתחפש לכומר פולני ,ואל תנסה להיות כמו אלו
שעבורם תמיד תיחשב לבן השפחות [ ]...עוד מעט לא תסתפק בלהיות לבוש כמוהם ,אלא
בוודאי תרצה שגם העור שלך יהיה לבן כמוהם [ ]...אם תרצה לצבוע את העור שלך ללבן ,אני
מודיע לך שמשחת נעליים בצבע לבן לא תעזור [ .]...אני מכיר את החרדים האשכנזים מאז
שאני ילד [ ]...גם עוד מאה דורות הם יבוזו לספרדים ,כמה שתרצה להיות כמוהם לא יעזור לך.
שחור נולדת ושחור תמות" (עמ' .)98–97
עמרם מנסה להתעלם מהערות אלה ולהזכיר לעצמו שהוא "יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא"
(עמ' , )99ושעליו להתמקד בלימודי התורה ובחיזוק אמונתו .אולם בעומק ליבו גם הוא יודע
היטב שדברי החנווני המבוגר אינם מופרכים .אפילו ציון ,שגון עורו אינו מסגיר את מוצאו
כביכול ,כלומר הוא אינו כהה כמצופה ,מתקשה להבין את מצוקותיו; הוא אינו מכיר
בפריבילגיּות שלו עד שידידו החדש עמרם מוכיח אותו:
"כשאתה מביט בראי ,מה אתה רואה ,אשכנזי או מזרחי?" שאל" .אני רואה את עצמי" ,עניתי
בלא שהבנתי להיכן חותר פיו הקפוץ" .אתה רואה את עצמך ,אתה רואה בחור שנראה כמו
כולם ושאין כל דבר שמבדיל אותו מהסביבה [ .]...כשאני מביט בראי ,אני לא שמח עם מה
שרואות העיניים שלי [ ]...אני רואה שחורות .פנים שחורות [ ]...בלתי אפשרי שמחשבה זו לא
תנקר במוחי [ ]...כל פנים שאני רואה ,מזכירות לי שפני שלי שונות מאלו שעומדות מולי.
הפנים שמקיפות אותי לבנות ,ושלי שחורות" (עמ' .)118–117
שלוש פעמים חוזר עמרם על המילה "שחורות" ,אולי גם כרמז מטרים לעתיד לבוא; ציון נאלם
לנוכח העובדות שלא ניתן להכחישן והמראה שמציב עמרם בפניו; ובאותו רגע נסער הוא
מבין את התהום הפעורה בין השקפת עולמה של האורתודוקסיה ובין רצונו להתמיד בלימודיו
ולחזק את אמונתו .הוא מבין לראשונה כי לעולם לא יתקבל כשווה ,כיוון שלעולם יישאר,
כפי שניסח זאת הומי ק' באבאAlmost the same but not quite […] almost the same " :
40,"but not whiteולראשונה הוא גם מבטא בקול רם את האפשרות ל"מרד" של ממש ,כלומר
לעזיבת המוסד והקהילה שאליהם כה רצה להשתייך" :אני לא רוצה להיות בתוך הקהל הזה
שלא מקבל בשמחה בחור כמוך שכל רצונו להיות עבד אמתי של הקדוש ברוך הוא .אני רוצה
להיבדל ממנו וללכת" (עמ' .)119אמירה זו ,בשונה מן המשבר הראשון שבו סולק מן הישיבה
בשל חולצתו ,מדגישה את רצונו של ציון להיפרד מהקהילה עצמה ולא רק את קשייו להתמודד
עם דרישות הממסד האורתודוקסי ,שעוררו בו אי-נוחות אבל לא הסיטו אותו מדרכו התורנית.
הפעם נדמה שהאפשרות להינתק מהעולם האורתודוקסי כבר מתחילה לחלחל להכרתו,
ותהפוך להיות ממשית יותר ככל שיעבור הזמן.
בסופו של דבר ,המוצא היחיד עבור ציון יהיה להיאחז בזהותו ובמסורת של קהילת
המוצא שלו .במילים אחרות ,יהיה עליו להנכיח את חריגותו האתנית ולפרוץ את גבולות
המרחב שבו מופגנת מסירותו לאמונה ולהלכה הדתית ,כגון הישיבה ,בית הכנסת או כל אתר
148
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
מקודש אחר ,ובמקביל לעקר מתוכן את הקשר שבין קוד הלבוש החרדי – החולצה הלבנה,
הכובע השחור ,ומעל הכול ,העור הלבן – לאותה המסירות ממש .יהא אשר יהא מרחב זה,
תגובתו של ציון לאותם מנגנוני טיהור ,הדרה ודיכוי אינה אלא הפיכת המרחב
שהאורתודוקסיה תבעה את סמכותה עליו – למרחב היברידי שבו מתקיימת חלופה לגיטימית
לאורח חייו כאדם מאמין.
סיכום
דברי החנווני ותגובתו של ציון מבטאים את השבר אך גם מגלמים את ההזדמנות לקרוא תיגר;
ויתרה מזו – השבר הוא המפתח לתמורה .מרגע שמחלחלת ההבנה כי השחור לא יוכל להלבין,
וכי הכול "תחפושת של כומר פולני" – כלומר קיום שאינו יכול להיות אותנטי ולעולם יהא
מנוכר – תתאפשר הלידה מחדש; לידה שהיא שיבה אל הבית ואל צבעי המקור ,אך לא מתוך
השלמה המפנימה בהכנעה את מנגנוני ההאחרה ,אלא טרנספורמציה של ממש התובעת את
מקומה במרחב במלוא העוצמה .ברומן ידיד נפש רגע זה יסמן את תחילת מסעו של ציון אל
עבר הישיבה הספרדית בחיק הקהילה המסורתית ,תוך הפניית עורף לישיבה שסימנה עבורו
את היעד שאליו תמיד נכסף .אולם התמורה הזו אינה אפשרית ללא קורבנות ומחירים
אישיים; ציון ייאלץ להיות עד לסופו הטרגי של עמרם ,ולקבל הוכחה נוספת שגם אם היה
לחיקה41. מתקבל על ידי הממסד – הקהילה עצמה אינה מקבלת אותו
לקראת סוף הספר ,כאשר עמרם מוחזר לישיבה והופך בעל כורחו לכלי משחק בידיו
של הרב השואף להתמנות לראש הישיבה ,הופך השימוש בביטויים של לובן ושחורות לאירוני
אף יותר ,וחושף בכך את התמוטטותו של מערך הערכים שבהם האמין ציון .ההתנכלויות של
בחורי הישיבה לעמרם ,ששיאן בסילוקו מחדר האוכל ולאחר מכן בהתזת דיו על בגדיו
והשחתת כובעו ,בצירוף הפתק "לא נניח לך עד שתסלק פרצופך השחור מתוכנו" (עמ' ,)286
מביאות את ציון להתייצב כנגד עמיתיו ולהזכיר להם כי היהדות אוסרת על הלבנת פני אדם
ברבים; גם החלטתו של ציון להסיר את כובעו שלו ולקבור אותו עם חפציו וכובעו הקרוע של
עמרם (עמ' ,)306אינה רק אקט סמלי של סולידריות עם ידידו – היחיד שבחברתו לא נדרש
להתכחש למוצאו ,שדווקא בעיניו השחורות יקדה האמונה הטהורה (עמ' – )288אלא הצהרת
עצמאות מהכפיפות לעולם החרדי האשכנזי.
בדברי ההספד על קברו של עמרם מכנה איש החברה קדישא את המנוח "שושן צחור" (עמ' ,)292 41
בהיפוך אירוני לדבריו על פניו השחורות ,ומנקה אותו מעוון ההתאבדות .גם בהמשך נאומו שזור
הטון האירוני ,כאשר הוא מסביר לנוכחים שרצונו של עמרם להיטהר מעיד על דרגת הקדושה שלו,
אך היה כה חזק עד שהביא עליו את סופו .מותו של עמרם בטביעה במקווה הטהרה ממחיש פעם
נוספת את אלימותו של מערך הטוהר והסכנה שבטומאה ,שנועד לסמן את הציווי האתי של הקהילה
ולמנוע מקבוצות מסוימות מלהתערב עם אחרות.
149
שגיא מעין
42אפשר לטעון שהחולצה הלבנה משמשת את ההגמוניה האשכנזית לאיתור "המתחזים לתלמידי
חכמים" ,כפי שהאליטות מסמנות את בעלי הטעם ההמוני כ"נובורישים" ,או מודדות את חוש הטעם
האופנתי באמצעות היכולת להבחין בין מותגי יוקרה לחיקויים זולים .בורדייה הסביר מנגנון זה
בהקשר אחר של מאבק מעמדי .ראו :בורדייה.2005 ,
Jensen, 2011 ;Schwalbe et al., 2000 43
150
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
דיכוי שציון מצליח לבסוף להתנער ממנו ,ומאומצת מחדש באמצעות קימום של הסובייקט
המזרחי המזדהה עם מסורת אבותיו ומוציא עצמו מן הישיבה.
במאמר זה ביקשתי לבחון את האופן שבו מושגי הלובן והשחורות בחברה היהודית
בישראל משמשים כמייצגים של משבר זהות בהקשר שאינו רק אתני או גזעי ,אלא גם אמוני
ורליגיוזי .גם אם נדמה שמספר ההתייחסויות המפורשות לצבע אינו רב ,הוא אינו שקול
לעוצמתן .זאת משום שמושגים אלה מאפשרים לשרטט מערך מורכב שבין זהות מזרחית
וזהות דתית ,המקיימות ביניהן משא-ומתן בין רכיבים של שבר ותמורה שאינם חופפים ואינם
מוציאים זה את זה ,אלא יוצרים מרחב היברידי שבו באים שניהם לידי ביטוי .בסופו של דבר,
הדיון שנערך במאמר זה מבקש להדגיש את הקישור בין הפרשנות האורתודוקסית לרליגיוזיות
לבין סוגיות אתניות-חברתיות הטבועות באתוס הציוני .חלק מן הדיון האקדמי במתחים אלו
הדתיות44. מצא זה מכבר קשר בינם לבין קטגוריות זהותיות מן ההיבט של מידת
באמצעות שימוש מושכל בכוחם הרטורי של מסמני הלבן והשחור ,איתן מזהה אפוא,
בדומה לבוזגלו ולידגר במחקריהם על הקטגוריה של "המסורתי" ,את הקשר שבין זהות
מזרחית לבין שאלות של זהות דתית .קריאת התיגר שלו כנגד החרדיות מבכרת את השיוך
לקהילה על פני הפרקטיקה הדתית בפירושה האורתודוקסי ,אף על פי שגיבורו נותר שומר
מצוות; היא מבקשת לקעקע את הגבולות האתניים והחברתיים ולמעשה להפריד בינם לבין
עצם הבחירה ברליגיוזיות .ציון מייצג דגם של מאמין שאינו רוצה להיות מתויג כמזרחי במובן
של "סוג ב'" מבחינת אדיקות ,אך גם לא כסובייקט נטול עבר ונטול רצון חופשי בעיני אחרים.
הוא מבקש להיות אדוק ואותנטי גם יחד ,מבלי להשתייך לאורתודוקסיה ומבלי להינתק
מהמזרחיות – ומבלי שבחירתו תוביל לנידויו או להדרתו מקבוצת ההתייחסות שלו ,או תנתק
אותו מחלקים אחרים של הציבור הישראלי ,לרבות חילונים וערבים .בכך ,הוא מסמן נרטיב
חדש של כינון זהות כסובייקט עצמאי התובע לחוש שייכות בביתו שלו.
ביבליוגרפיה
איתן ,א' ( .)2010ידיד נפש .בבל וידיעות ספרים.
איתן ,א' ( .)2012בשם התבונה :שיחות עם חבר הכנסת הרב חיים אמסלם .בבל וידיעות ספרים.
איתן ,א' ( .)2022חרדיות ישראלית :אידיאולוגיה ,ריאליה ,זכויות אדם .מוסד ביאליק.
באבא ,ה"ק ( .)2002החומר הלבן (היבט פוליטי של לובן) (תרגום :א' ברויר) .תיאוריה וביקורת–283 ,20 ,
.288
באבא ,ה"ק ( .)]1990[ 2004שאלת האחר :הבדל ,אפליה ושיח פוסט-קולוניאלי (תרגום ע' אופיר) .בתוך
י' שנהב (עורך) ,קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי (עמ' .)127–107מכון ון ליר בירושלים
והקיבוץ המאוחד.
151
שגיא מעין
בוזגלו ,מ' ( .)2003המסורתי .בתוך א' נחתומי (עורך) ,רב-תרבותיות במבחן הישראליות (עמ' .)162–153
מאגנס.
בוזגלו ,מ' ( .)2008שפה לנאמנים :מחשבות על המסורת .כתר.
בורדייה ,פ' ( .)2005המטמורפוזה של הטעם .בתוך פ' בורדייה ,שאלות בסוציולוגיה (תרגום א' להב)
(עמ' .)165–156רסלינג.
גלסנר ,א' ( 9 ,2010באוקטובר) .על "ידיד נפש" מאת ארי איתן .מעריב .גרסה מקוונת באתר האישי של
אריק גלסנרhttps://arikglasner.wordpress.com/2010/10/09 .
דגלס ,מ' ( .)2004טוהר וסכנה :ניתוח של המושגים זיהום וטאבו (תרגום :י' סלע-שפירו) .רסלינג.
.Ynet שלי. הליטאית הישיבה באוקטובר). 4 (,2010 צ' הירשפלד,
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3963734,00.html
הפורום ללימודי חברה ותרבות ( .)2002אפיסטמולוגיה של מזרחיות בישראל .בתוך ח' חבר ,י' שנהב
ופ' מוצפי-האלר (עורכים) ,מזרחים בישראל (עמ' .)27–15מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ
המאוחד.
הרצוג ,ע' ( 8 ,2010בדצמבר)" .ידיד נפש" מאת ארי איתן :ישיבה מזרחית .מוסף ספרים ,הארץ.
http://www.haaretz.co.il/literature/1.1234039
ידגר ,י' ( .)2010המסורתים בישראל :מודרניות ללא חילון .מכון שלום הרטמן.
ידגר ,י' ( .)2012מעבר לחילון :מסורתיות וביקורת החילוניות בישראל .מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ
המאוחד.
כהנוב ,ז' ( .)1978ממזרח שמש .יריב-הדר.
כהנוב ,ז' ( .)2005בין שני עולמות :מסות ופרקי התבוננות בעריכת דוד אוחנה .כתר.
כזום ,ע' ( .)1999תרבות מערבית ,תיוג אתני וסגירות תרבותית :הרקע לאי-השוויון האתני בישראל.
סוציולוגיה ישראלית ,א (.428–385 ,)2
לאטור ,ב' ( .)2005מעולם לא היינו מודרנים :מסה באנתרופולוגיה סימטרית – מבחר פרקים (תרגום:
א' להב) .תיאוריה וביקורת.73–43 ,26 ,
ליאון ,נ' (" .)2006מה שם ייקרא לתופעה שאין יודע מי קבע אותה ולמה?" לשאלת התפתחותה של
החרדיות המזרחית בישראל .עיונים בתקומת ישראל.107–85 ,16 ,
ליאון ,נ' (2009א) .המסורתיות המזרחית כהד לקיום היהודי בעולם האסלאם .אקדמות ,כג.146–129 ,
ליאון ,נ' (2009ב) .חרדיות רכה :התחדשות דתית ביהדות המזרחית .יד יצחק בן-צבי.
מרילוס ,א' ( 26 ,2010בנובמבר) .ישיבה של מטה .מוסף שבת ,מקור ראשוןhttps://musaf- .
shabbat.com/2011/02/06
סעיד ,א' ( .)2000אוריינטליזם (תרגום :ע' זילבר) .עם עובד.
עלון ,ק' ( .)2011אפשרות שלישית לשירה :עיונים בפואטיקה מזרחית .הקיבוץ המאוחד.
פנון ,פ' ( .)2004עור שחור ,מסכות לבנות (תרגום :ת' קפלנסקי) .ספריית מעריב.
פנון ,פ' ( .)2006מקוללים עלי אדמות (תרגום :א' רוזן) .בבל.
רט ,ר' ( 5 ,2010בנובמבר) .גיבור כארי :ראיון עם מחבר הספר ידיד נפש .מקור ראשון.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/174/893.html
152
שחור ולבן בין כותלי הישיבה
שוורץ ,י' ( .)2016סמי מיכאל :נסיך ,מהפכן וריאליסט :הרומנים החברתיים של סמי מיכאל והסיפורת
הישראלית .בתוך י' שוורץ (עורך) ,נסיך ומהפכן :עיונים בפרוזה של סמי מיכאל (עמ' .)31–7
גמא.
שוחט ,א' ( .)1991הקולנוע הישראלי :היסטוריה ואידיאולוגיה (תרגום :ע' גליקמן) .ברירות.
שוחט ,א' ( .)1999מזרחים בישראל :הציונות מנקודת מבטם של קורבנותיה היהודים .בתוך ע' פרלסון
(עורכת) ,המהפכה המזרחית :שלוש מסות על הציונות והמזרחים (עמ' .)63–11המרכז
לאינפורמציה אלטרנטיבית.
שטרית ,ס"ש ( .)2004המאבק המזרחי בישראל :בין דיכוי לשחרור ,בין הזדהות לאלטרנטיבה –1948
.2003עם עובד.
שמיר ,א' ( .)2016הזר המקומי :גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה .רסלינג.
שנהב ,י' ( .)2003היהודים-הערבים :לאומיות ,דת ואתניות .עם עובד.
שנהב ,י' ( .)2004הגלימה ,הכלוב וערפל הקדושה :השליחות הציונית במזרח כפרקטיקה גבולית בין
"לאומיות חילונית" ל"תשוקה דתית" .בתוך י' יונה וי' גודמן (עורכים) ,מערבולת הזהויות :דיון
ביקורתי בדתיות ובחילוניות בישראל (עמ' .)73–46מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד.
שנהב ,י' ( .)2005מעולם לא הייתה הלאומיות מודרנית (וחילונית) :על הכלאה וטיהור אצל ברונו לאטור.
תיאוריה וביקורת.88–75 ,26 ,
שנהב ,י' ( .)2008הזמנה למתווה פוסט-חילוני לחקר החברה בישראל .סוציולוגיה ישראלית ,י (–161 ,)1
.188
שנהב ,י' וחבר ,ח' ( .)2002המבט הפוסטקולוניאלי .תיאוריה וביקורת.22–9 ,20 ,
Bhabha, H. K. (1990a). Interrogating identity: The postcolonial prerogative. In D. T. Goldberg
(Ed.), Anatomy of racism (pp. 94–101). University of Minnesota Press.
Bhabha, H. K. (1990b). The other question: Difference, discrimination and the discourse of
colonialism. In R. Ferguson, M. Gever, T. M. Trinh & C. West (Eds.), Out there:
Marginalization and contemporary cultures (pp. 71–87). New Museum of
Contemporary Art, The MIT Press.
Bhabha, H. K. (1994). Of mimicry and man: The ambivalence of colonial discourse. In H. K.
Bhabha, The location of culture (pp. 85–92). Routledge.
Jensen, S. Q. (2011). Othering, identity formation and agency. Qualitative Studies, 2(2), 63–78.
https://doi.org/10.7146/qs.v2i2.5510
Sagi, A. (2018). Living with the other: The ethics of inner retreat. Springer.
Schwalbe, M., Holden, D., Schrock, D., Godwin, S., Thompson, S., & Wolkomir, M. (2000).
Generic processes in the reproduction of inequality: An interactionist analysis. Social
Forces, 79(2), 419–452. https://doi.org/10.1093/sf/79.2.419
153