‫‪a‬‬

‫החיילים סחבו אותי בחזרה למחנה‪ ,‬אני חושבת שזה דיי ברור‬
‫שלא יכולתי לצעוד אפילו עוד צעד אחד מבלי להתמוטט‪ .‬בקושי‬
‫הצלחתי לשמור את עיניי פקוחות‪ .‬הם השאירו אותי במרפאה‬
‫ויכולתי לשמוע אותם במעורפל‪ ,‬עומדים מחוץ לדלת‪ .‬נדמה לי‬
‫ששמעתי אותם עומדים גם מחוץ לחלון‪ .‬בארוס לא התכוון‬
‫לחזור על טעויות פעמיים‪ .‬זה התאים לגבר החזק והבלתי‬
‫מתפשר שהכרתי‪ .‬הבטתי בזהירות סביב אבל לא ראיתי את‬
‫בהאטי‪ ,‬המרפאה שטיפלה בי בפעם הקודמת‪ .‬ישבני הבוער נח‬
‫על המיטה המוכרת אף היא מהבילוי האחרון שלי במרפאה‪,‬‬
‫שהיה עוד טרי למדי‪ .‬הכל כאב לי לי כל כך‪ ,‬כאב בצורה נוראית‪,‬‬
‫אז שכבתי‪ ,‬נלחמת על ההכרה שלי‪ ,‬נלחמת לא להתעלף‬
‫לחשכה‪ ,‬גם שראיתי את העולם נסגר עליי‪ .‬פחדתי ליפול אל‬
‫החשכה ואז איכשהו להתעורר בשבי של דוריאן‪ .‬נאנחתי בכאב‪.‬‬
‫לא הייתי במצב לברוח לשום מקום‪ ,‬בטח לא להלחם בחיילי‬
‫משמר מנוסים‪ .‬הייתי מטושטשת מאובדן דם ופצעים שלא‬
‫מיהרו להירפא כלל וכלל‪ .‬לפחות נראה שהם הפסיקו לדמם‬
‫בשלב מסוים‪.‬‬

‫ניסיתי להבין איך דוריאן הגיע לעמדה הלא נתפסת הזו של ימין‬
‫המלך‪ .‬איך לאלף עזאזל הוא הצליח לגרום להם להאמין שהוא‬
‫לא ערפד? איך הוא תמרן אותם? האם תעתע בתודעתו של‬
‫המלך? האם שיחק בראשו וגרם לו להאמין שהוא אנושי? אולי‬
‫אפילו הוא מינה את עצמו איכשהו‪ ,‬משתלט על ראשו של‬
‫המלך‪ ....‬מחשבות מפחידות החלו להתרוצץ בראשי‪ .‬המשמעות‬
‫של לשלוט בראשו של המלך היתה מסוכנת כל כך‪ .‬אבל בארוס‬
‫אמר שהוא פגש ערפדים לפני כן‪ ...‬האם הוא ידע שדוריאן‬
‫ערפד? ואם כן איך אף אחד לא העלה את דודי על המוקד‪ ,‬או‬
‫כרת את ראשו? והשאלה החשובה מכולן היתה איך אצליח‬
‫להימלט מהמונגארד ולברוח שוב? כי אני כל כך לא נשארת כאן‪.‬‬
‫אם דוריאן בוודאי יצפה לכך שאנסה להגיע לנמל‪ ,‬עדיין חשבתי‬
‫שהאפשרות הטובה ביותר היא לנסות לברוח לדרום‪ ,‬אבל לא‬
‫הכרתי את הדרום והוא היה מסוכן בהרבה מהצפון‪ ,‬כל עוד‬
‫המאגיה הותרה שם לשימוש‪ .‬גם אם אצליח לברוח מהמונגארד‬
‫בתרחיש מטורף כלשהו‪ ,‬איך אחצה את הביצות? לא הכרתי את‬
‫המיפוי‪ ,‬את פני השטח ומי שלא הכיר את השטחים סופו היה‬
‫להיקבר למוות בתוך בוץ טובעני‪ .‬היו לי כל כך הרבה מחשבות‬
‫ושאלות וראשי פעם בכאב‪ ,‬הכרתי מאיימת בכל פעם לגלוש אל‬
‫החשכה ונלחמתי‪ .‬הייתי חצי בהכרה‪ ,‬חצי מעולפת ולא היתה לי‬
‫תחושת זמן‪ ,‬לא ידעתי אם אני ערה או לא‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫שמעתי קולות נמוכים‪ ,‬צליל של דלת חורקת על צירה ונסגרת‬
‫ולבסוף צעדים שנעצרו מעל מיטתי‪ .‬פקחתי את עיניי וראיתי‬
‫דמות אחת קרובה ואחת רחוקה יותר‪ .‬ניסיתי להתרכז בדמות‬
‫הקרובה שנראתה לי כמו כתם אדום כהה‪" .‬היא בהכרה‬
‫מעורפלת‪ .‬היא איבדה הרבה דם‪ ,‬זה נס שהיא בכלל בחיים"‬
‫קבע קולה הנעים של בהאטי‪ .‬מבטי התמקד על פניה הכהות‬
‫והנעימות‪ .‬הדמות הרחוקה התקרבה ולא נזקקתי לפוקוס‬
‫מוחלט כדי לזהות את הריח הזה‪ .‬בארוס‪ .‬ניסיתי לקום‪,‬‬
‫להתמקד בו‪ .‬בהאטי צקצקה בלשונה וידה עצרה אותי מלנוע‪.‬‬
‫"אל תזוזי מתוקה‪ .‬תני לי לעזור לך" קולה הנעים הציע‪ .‬היא‬
‫קירבה לשפתיי קערה קטנה‪ ,‬והריח שבקע ממנה היה חזק‬
‫לאפי‪ .‬ניסיתי להתרחק‪" .‬שתי את זה‪ .‬לכאב" היא עודדה‪.‬‬
‫עצמתי את עיני ושתיתי בבת אחת את מנת הגועל הטהורה הזו‪,‬‬
‫משתנקת‪ .‬היא ליטפה את מצחי המיוזע והניחה עליו משהו קר‬
‫ורטוב שהרגיש טוב‪" .‬אני צריכה ללכת" לחשתי‪ ,‬קולי מעט צרוד‪,‬‬
‫אבל העולם החל להסתחרר לי‪" .‬את לא הולכת לשום מקום‪,‬‬
‫רין" היא הודיעה לי‪ .‬הרגשתי מעין עקצוץ משונה באיברי הגוף‬
‫שלי‪ .‬היא משכה בעדינות את החולצה שלי‪ ,‬מקלפת אותה‬
‫ופתחתי את עיניי‪ ,‬מנסה להתמקד בה‪ .‬ראיתי את בארוס עומד‬
‫לידה‪ ,‬עיניו על בטני‪" .‬היא נכוותה בצורה קשה מאוד‪ ".‬היא‬
‫בישרה בקול קודר‪.‬‬

‫"היא הצליחה לברוח מהשומרים במצבה" בארוס ציין ומבטי‬

‫ניסה להתמקד בו‪" .‬אין לי הסבר לאיך היא עשתה את זה‪..‬היא‬
‫צריכה מנוחה‪ .‬הסם ידאג לכך" היא אמרה לו‪ .‬הבטתי בו‪ ,‬פניו‬
‫מסתחררות בצורה מוזרה ומעוותת‪ .‬פרצתי בצחוק‪ ,‬שיצא רעוע‬
‫למדי מהגוף המסכן שלי‪" .‬גם לזה הסם דואג" היא מלמלה‪.‬‬
‫"זחלתי דרך הפיר כמו כלבה" סיפרתי לו בקולי הצרוד‪.‬‬
‫"השארתי לך מזכרות ממני לאורך כל הארובה‪ .‬אני מקווה‬
‫שתאהב אותן‪ .‬בצבע אדום‪ .‬והשחרתי את הגג" צחקתי שוב‪,‬‬
‫דמעות בעיניי ולא הרגשתי את גופי‪ .‬אלים‪ ,‬זה נשמע מצחיק כל‬
‫כך עכשיו כשאני חושבת על זה‪" .‬וסליחה ששברתי את‬
‫החלון‪....‬ובליגנתי את האמבטיה‪...‬אה‪ ,‬והמתלה התעקם"‬
‫צקצקתי בלשוני‪" .‬לא שמיש יותר" סיפרתי ברצינות פתאומית‪.‬‬
‫לא הצלחתי להתרכז בהבעת פניו אבל אני חושבת שהוא פשוט‬
‫נראה קשוח כהרגלו‪ .‬בהאטי עבדה למרות התנאים המאתגרים‬
‫שהצבתי לה‪ ,‬מנקה ומחטאה את עורי עם משהו חריף שהזכיר‬
‫לי אלכוהול‪ .‬זה שרף קצת‪" .‬היי‪ ,‬מה את עושה?" התלוננתי‪,‬‬
‫מנסה לדבר ברור‪ .‬היא מרחה משהו‪ .‬אז היא השכיבה אותי על‬
‫צד אחד וכיסתה אותי חלקית‪ ,‬חושפת את הירך‪" .‬זה מכוער"‬
‫הערתי בתגובה כשראיתי את הפצע שהשאיר בי החץ לפחות‬
‫ארבע פעמים‪ .‬לא הייתי בטוחה מי מהכפילים הוא הפצע‬
‫האמיתי‪" .‬כן‪ .‬והכיעור הזה יצטרך כמה תפרים" היא ציינה‬
‫ביובש והביטה בבארוס‪ ,‬שכל העת צפה בי בדממה נדירה‪" .‬רין‪,‬‬
‫מתוקה‪ ,‬אני צריכה שתשתי הכל" היא אמרה והרימה עוד קערה‬
‫מצד המיטה המסוחררת‪ ,‬תוחבת לפי את הנוזל הדוחה שכינתה‬
‫סם‪ .‬בלעתי בכוח ואז הבטתי לתקרה‪ ,‬מנסה להתפקס ללא‬
‫יכולת‪ .‬הכל התערבל‪ ,‬הסתחרר‪ ,‬התכהה ואז דממה חשוכה‬
‫לקחה אותי‪.‬‬

‫‪v‬‬

‫כשהתעוררתי שוב‪ ,‬חשכת הלילה אפפה את חדר המרפאה ורק‬

‫אור העששיות הנמוך הרחיק מעט את האפלה‪ .‬הכל כאב בגופי‪,‬‬
‫אבל פחות‪ .‬אפי נמלא ריח של משחות והבנתי שהריח נובע‬
‫ממני‪ .‬מישהו הלביש אותי בשמלה אפורה פשוטה ונעימה‪ ,‬כמו‬
‫זו ששמו לי בפעם הקודמת שביקרתי פה‪ ,‬לא מזמן‪ .‬לפחות‬
‫הייתי נקייה‪ .‬המשחה השמנונית כיסתה את רגליי וראיתי‬
‫שהכוויות שהיו שם אתמול כבר הספיקו להגליד יפה‪ ,‬משאירות‬
‫עור ורוד שידעתי שייעלם בקרוב‪ .‬הרגשתי את גרוני סדוק ויבש‬
‫כמו המדבר אז התרוממתי בזהירות והושטתי את ידי לשידת‬
‫העץ הישנה שליד המיטה בתקווה למצוא שם מים שירוו את‬
‫צמאוני‪ ,‬אם כי ידעתי שמים לא יספיקו לי‪" .‬מחפשת את זה?"‬
‫הקול העמוק והגברי לא השתייך למרפאה הנחמדה והנאה‪,‬‬
‫בהאטי‪ ,‬אלא לגנרל מאוד מסויים‪ .‬הוא הזדקף בכסאו שהונח‬
‫לצד מיטתי והביט בי מקרוב‪ ,‬בוחן את עיניי‪ ,‬בידו ספל מלא מים‪.‬‬
‫הבטתי במים בערגה‪" .‬את פיקחת?" הוא שאל בחשדנות ומידת‬
‫מה של עצבים‪ .‬פי נמתח ונשכתי את שפתי‪" .‬אמ‪ ,‬נדמה לי"‬
‫מלמלתי בקול סדוק וצמא‪ .‬תלוי מה אתה רוצה‪ .‬הוא הושיט לי‬
‫את הספל ולקחתי אותו בהכרת תודה‪ ,‬לוגמת את כל המים בבת‬
‫אחת‪ .‬זה עזר לצמא‪ ,‬אבל לא לרעב‪ .‬זה הקל עליי למרות זאת‪.‬‬

‫"בדקתי את הבית שלי‪ ,‬רין‪ .‬נראה שאכן החלון נופץ ומישהי‬

‫טיפסה כמו כלבה דרך הפיר‪ ,‬משאירה עקבות של פיח על הגג"‬
‫הוא בישר לי‪ ,‬משתמש במילים שזרקתי כשהייתי תחת השפעת‬

‫‪a‬‬
‫‪1‬‬ ‫הסם‪ .‬לא הוגן‪ .‬ליקקתי את שפתיי‪" .‬כן‪..‬אני‪"-‬‬

‫"ואותה מישהי תקפה סמל כשזה יצא להתפנות‪ .‬הסמל לא ידע‬

‫לזהות את התוקף שלו‪ ,‬מכיוון שהותקף מאחור בשעה שחגר‬
‫את מכנסיו‪ ,‬אבל התוקף השאיר אותו ללא המדים והנשק" הוא‬
‫המשיך בחומרה קרירה‪ .‬דממה נפלה בחדר ואני חושבת שמעט‬
‫הדם שנשאר בי נמלט מפניי‪ .‬מה הוא התכוון לעשות עם כל‬
‫המידע הזה? ידעתי שאני במצב רע‪ .‬איכשהו אני תמיד במצב רע‬
‫מאז שהגעתי לכאן וזה רק הלך והחמיר‪ ,‬אבל עכשיו לא ראיתי‬
‫דרך החוצהץ "את לא צוחקת עכשיו" הוא ציין ברצינות קטלנית‪,‬‬
‫כל כך סקסי ומבהיל בו זמנית‪.‬‬

‫"זה לא הוגן‪ ,‬הייתי תחת השפעה של סם" טענתי להגנתי‪,‬‬

‫נזכרת איך צחקתי לו בפנים‪ .‬כמה מביך‪ .‬עשיתי הרבה דברים‬
‫אתמול ולא הייתי גאה ברובם‪ .‬אבל לא היתה לי הרבה ברירה‪.‬‬

‫"לא אכפת לי‪ ,‬רין‪ ".‬קולו הצליף בי בזעם קטלני שגרם לי‬
‫להתכווץ‪ " .‬את ממרה את פי בכל הזדמנות‪ ,‬עושה מה שאת‬
‫רוצה‪ ,‬משאירה נתיב של הרס אחרייך ובסוף מתחרטת על זה –‬
‫ובגדול‪ .‬רק שהפעם עברת כל גבול‪ ,‬גרמת לי להיראות כמו‬
‫הגרנל שבטקס המינוי שלו התקשה לשלוט בחיילים שלו‪ ,‬גם אם‬
‫מדובר רק בחיילת אחת" הוא סיכם בקול נמוך והרסני‪ ,‬כל מילה‬
‫נוקבת‪ ,‬קולעת‪ ,‬חותכת אותי‪ .‬מצמצתי והבטתי בו‪ ,‬מחפשת את‬
‫המילים‪ .‬ליחחתי את שפתיי שוב‪ ,‬מרגישה את היובש בגרוני‪.‬‬
‫מרגישה שאין לי שום טיעון מוחץ כנגד כל ההאשמות שלו‪" .‬לא‬
‫התכוונתי לעשות כזה בלאגן" לחשתי‪ ,‬יודעת שזו תשובה‬
‫עלובה‪" .‬לא אכפת לי מה התכוונת לעשות!" הוא הצליף בי עם‬
‫קולו כמעט כמו סטירה ונמחתי‪ ,‬כי הוא מעולם הרים עליי את‬
‫הקול ככה‪ .‬זה תפס אותי לא מוכנה‪ .‬הוא זעם‪ ,‬פשוט רתח –‬
‫וכנראה בצדק‪ .‬יכולתי להבין אותו‪" .‬אל תזרקי לי כמה את‬
‫מצטערת‪ .‬זה לא משנה לי‪ .‬אני רוצה את האמת‪ ,‬רין‪ .‬מה הסיפור‬
‫שלך עם לורד דוריאן?" הוא שאל בקול נמוך יותר אבל קר וסופי‬
‫והזעם עדיין שם בעיניו‪ .‬בלעתי את הרוק‪" .‬בסדר" השבתי‬
‫בייאוש‪ ,‬קולי לא עלה בהרבה על לחישה והבטתי סביב כמעט‬
‫בפרנואידיות‪" .‬אף אחד נמצא כאן חוץ ממני‪ .‬דברי‪ ,‬רין‪ .‬עכשיו‪".‬‬
‫הוא ציווה‪ .‬הנחתי את הספל הריק בידיים רועדות על שידת העץ‬
‫ותהיתי אם הוא כבר יודע‪ ,‬אם דוריאן אמר לו משהו והוא רק‬
‫רוצה לשמוע אותי מודה‪ .‬האם הוא התכוון להסגיר אותי לידיו?‬
‫"אני בורחת מהלורד כבר שנים" סיפרתי לו בשקט‪ ,‬מביטה‬
‫בכפות ידיי והוא נדרך‪ ,‬קשוב לי‪ .‬עצרתי לרגע ארוך‪ ,‬מחפשת את‬
‫המילים על לשוני והוא רכן אליי‪" .‬זה בסדר‪ .‬את יכולה לבטוח‬
‫בי" הוא הבטיח בקול נמוך‪.‬‬
‫"הוא לכד אותי לפני קרוב לחמש שנים" לחשתי‪ ,‬כל כך בשקט‬
‫שבקושי שמעתי את עצמי‪ ,‬קולי בוקע באימה צרודה‪ .‬בארוס‬
‫נדרך אפילו יותר‪ ,‬ראיתי את השרירים שלו בולטים מבעד למדי‬
‫הגנרל שלו‪" .‬אתה לא מבין‪ .‬הוא לא מה שהוא נראה‪ .‬הוא‬
‫מפלצת" טענתי וידעתי שהוא ירצה סיבות מאוד מוצדקות לכל‬
‫הבלאגן שעשיתי‪ .‬הרגשתי נורא רק להודות בכך‪ ,‬לדבר על זה‬
‫בקול‪ ,‬להיזכר במה שרדף אותי‪ .‬אבל מעל הכל‪ ,‬פחדתי שבארוס‬
‫ידע מי אני באמת‪ .‬אפילו עכשיו‪ ,‬נמנעתי מלהיכנס לזה‪" .‬הוא‬
‫תקף אותי" הצלחתי לומר‪ ,‬אם כי המילה תקיפה לא כיסתה‬
‫ואפילו לא היתה קרובה למה שקרה‪" .‬לא תקף‪ .‬הוא התעלל בי"‬
‫אמרתי בקול רועד‪ ,‬מלא זעם ופחד‪" .‬בקושי הצלחתי להימלט‬
‫מטפריו‪ .‬נאלצתי לחצות את ים הכפור‪ ,‬להתחבא בממלכת‬
‫הצפון וגם שם הוא ניסה לצוד אותי דרך שליחיו" סיפרתי לו את‬
‫החלק הזה בסיפור ולא סיפרתי לו את כל החלק הראשון שלו‪.‬‬
‫הוא נשען לאחור‪ ,‬מבע פניו אפל וקודר‪" .‬למה הוא תקף אותך?"‬
‫הוא שאל‪ ,‬מהרהר בדבריי עמוקות‪ .‬ראיתי את גלגלי מוחו‬
‫מסתובבים מאחורי עיניו כמעט‪ .‬נדתי לשלילה בראשי‪ ,‬אימה על‬
‫פניי‪ .‬לא יכולתי להסתיר אותה‪ .‬אבל בארוס לא ביקש ממני‬
‫לפרט דבר על ימין המלך כשסיפרתי לו שהוא מפלצת‪ .‬אולי הוא‬
‫כבר ידע‪" .‬אני לא יודעת‪ ,‬הוא מפלצת – אני חושבת שזה היה‬
‫להנאתו החולנית‪ ".‬חשפתי‪ ,‬חשה כמעט עירומה על המילים‪.‬‬
‫מעולם לא דיברנו על זה‪ ,‬אני ודוריאן‪ ,‬על למה הוא עשה מה‬
‫שעשה‪ .‬תיכננתי שזה ישאר ככה‪ ,‬כי לא התכוונתי לדבר איתו‬
‫בכל מקרה‪" .‬אבל אם פחדת כל כך‪ ,‬למה לחזור?" הוא שאל‬
‫בעיניים מצומצמות‪ ,‬החלק הזה בסיפור שלי לא מסתדר לו‪" .‬כי‬
‫שמועות חצו את הים והגיעו לאוזניי‪ ,‬שמועות שלא יכולתי‬
‫להתעלם מהן‪ ...‬על כך שאחותי חיה ונמצאת בארמון" לא היתה‬
‫לי ברירה אלא לומר את האמת כי‪ ,‬ברצינות‪ ,‬הייתי עייפה מכל‬
‫כך הרבה שקרים‪ .‬הוא כבר ידע שהסיפור הקודם שלי על אח‬
‫שנפטר היה ההמצאה‪ .‬לא יכולתי לשקר לו שוב‪ .‬ונכשלתי‪ ,‬לא‬
‫מצאתי אותה למרות הכל‪ .‬אני לא אתפלא אם דוריאן המציא את‬
‫השמועה בעצמו כדי להחזיר אותי אליו‪" .‬אז המרית את פקודתי‪,‬‬
‫מצאת דרך לצאת מהבית‪ ,‬אז תקפת סמל והתגנבת לארמון‪,‬‬
‫הכל כדי למצוא אותה‪ ".‬הוא שיחזר‪ ,‬מבין בדיוק‪ .‬הנהנתי‪ ,‬מחנק‬
‫לופת את גרוני‪" .‬אבל לא מצאת אותה" זו לא היתה שאלה‪ ,‬הוא‬
‫פשוט ידע‪ .‬אני מניחה שזה נכתב על פניי האבלות‪" .‬לא‪ .‬לא‬
‫מצאתי אותה‪ .‬אבל מצאתי אותו‪ .‬לא הייתי חוזרת לארמון לו‬
‫ידעתי שהוא יהיה שם‪ .‬שהוא ימין המלך" לחשתי‪ ,‬מרגישה את‬
‫עיניי חמות‪ ,‬מרגישה את האבל והאובדן מועך אותי שוב בגל‬
‫שחור‪ ,‬מכסה אותי‪ .‬ידעתי שאייבורי מתה‪ ,‬ואז השמועות הפיחו‬
‫בי תקווה‪ ,‬תקווה שאולי מישהו ממשפחתי שרד‪ ,‬אחותי‪ ,‬בשר‬
‫מבשרי ודם מדמי‪ .‬ניסיתי לא לפתח ציפיות אבל עמוק בתוכי‬
‫קיוויתי כל כך שזה נכון והאמנתי שאוכל למצוא אותה‪ .‬אבל‬
‫עכשיו‪ ,‬בחשכת החדר‪ ,‬הבנתי שזו בסך הכל היתה מזימה‬
‫שדוריאן רקם עבורי‪ .‬מלכודת דבש פשוטה וצללתי לתוכה כמו‬
‫פרפר לאש‪ .‬הרגשתי את הדמעות מאיימות להציף אותי ולא‬
‫רציתי לבכות ליד אף אחד‪ ,‬בטח לא לידו‪ ,‬אבל הרגשתי כל כך‬
‫טיפשה‪ ,‬כל כך מטומטמת שהאמנתי שזה יכול להיות‪ .‬מאז‬
‫שברחתי מעבר לים‪ ,‬חייתי באמונה שאסור לי להפגין חולשות‪.‬‬
‫חולשות היוו סכנת חיים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬דמעות חמקו מבעד‬
‫לעיניי‪ ,‬האבל מכריע אותי‪ .‬כל מה שעברתי היה לשווא‪ .‬אחותי‬
‫מתה‪ .‬היא היתה מתה כל הזמן הזה‪ .‬בארוס רכן אליי‪ ,‬ארשת‬
‫פניו בלתי קריאה עבורי‪ .‬אגודלו עלתה אל הלחי שלי‪ ,‬מוחה את‬
‫הדמעות שחמקו מעיני‪ .‬קפאתי‪ ,‬כי ציפיתי להרבה דברים חוץ‬
‫מזה‪ .‬ידו נותרה על הלחי שלי‪ ,‬מרחפת מעל‪" .‬למה הוא רוצה‬
‫אותך כל כך?" הוא תהה‪ ,‬כמעט שואל את עצמו יותר מאשר‬
‫אותי‪" .‬אמרתי לך‪ ,‬אני לא יודעת" לא ידעתי בדיוק למה‪ ,‬אבל מה‬
‫שבארוס לא ידע זה מה הקשר האמיתי שלי לדוריאן‪ .‬לא יכולתי‬
‫לספר לו מבלי לחשוף את זהותי‪" .‬אבל אני לא יכולה להניח לו‬
‫להתקרב שוב‪ .‬אני לא יכולה לחזור להיות השבויה שלו‪ .‬אל‬
‫תסגיר אותי לידיו‪ .‬בבקשה‪ ,‬אתה לא יכול" כמעט התחננתי שוב‪,‬‬
‫מנסה לשלוט בקול שלי שישמע יציב אבל לא עשיתי עבודה כה‬
‫מוצלחת וזה עיצבן אותי‪ .‬הבטתי בעיניו של הגנרל הטרי וראיתי‬
‫ניצוץ בוער‪" .‬אמרתי לך הרבה פעמים‪ ,‬רין‪ .‬את החיילת שלי‪ .‬את‬
‫תחת אחריותי‪ .‬אני מטפל בחיילים שלי בעצמי" הוא השיב‬
‫ברצינות תהומית ומשך את ידו‪ ,‬אבל תפסתי אותה ונאחזתי בה‪,‬‬
‫אצבעותיי נסגרות סביב ידו‪ .‬לבד‪ ,‬לא אוכל להתמודד עם דוריאן‪,‬‬
‫אבל אולי לא אצטרך להתמודד איתו‪ ,‬לברוח מפניו‪ ,‬להמשיך‬
‫לפחד מצילו‪ .‬לא אם בארוס באמת יעמוד לצידי‪ .‬אני חושבת‬
‫שהוא האמין לי‪ ,‬שהוא הבין שלא המצאתי סיפור‪ .‬לשם שינוי‪ ,‬לא‬
‫המצאתי דבר‪ .‬כן‪ ,‬השמטתי פרטים‪ .‬אבל הוא כבר ידע הרבה‬
‫יותר מידי עכשיו וכך או כך‪ ,‬חשדתי שהוא עשוי להיות קרוב מידי‬
‫לזהותי האמיתית‪.‬‬
‫"הוא ימין המלך" הזכרתי לו‪" .‬מה אם ידרוש אותי?"‬
‫"החיילים שלי אינם תחום שיפוטו‪ .‬הוא לא יכול לדרוש אותך בלי‬
‫סיבה טובה‪ ,‬אז או שיש לו סיבה טובה" הוא הציג בפניי וידעתי‬
‫שהיתה לדוריאן סיבה טובה מאוד‪ .‬אני אחיינית שלו לפי החוק‪.‬‬
‫אבל האם יחשוף את זהותי לעולם? הוא יכל לעשות זאת באותו‬
‫הרגע שם בארמון‪ ,‬אבל הוא לא עשה זאת‪" .‬או שהוא ינסה‬
‫למצוא דרכים יצירתיות אחרות להניח עלייך ידיים" הוא אמר‬
‫ברצינות מבלי לפרט‪ .‬האופציה השניה נשמעה לי סבירה לא‬
‫פחות מהראשונה‪ .‬רכנתי אל בארוס‪ ,‬הכי קרוב שיכולתי‪ ,‬לא‬
‫יכולה להעביר את המסר בצורה ברורה יותר כשהבטתי בעיניו‬
‫בחדות קטלנית‪" .‬אין סיכוי‪ .‬אם אתה לא יכול לשמור אותי תחת‬
‫שיפוטך‪...‬אז בבקשה פשוט תן לי ללכת‪ .‬לעולם לא אשוב"‬
‫אמרתי בסופיות‪ ,‬בנחישות‪ ,‬עיני בוערות בדמעות שאיימו לבטל‬
‫את האמרה שלי שלא להציג חולשות‪.‬‬

‫"מה הוא עשה לך?" הוא שאל‪ ,‬נשאר קרוב אליי‪" .‬הכאיב לי‬
‫קשות" השבתי בישירות‪ ,‬לא מסוגלת לפרט‪ .‬מכל השאלות‬
‫בעולם‪ ,‬זו היתה השאלה האחרונה שאבחר לענות עליה אי‬
‫פעם‪ .‬מבטו הקדיר אבל הוא לא חקר עוד‪ ,‬מבין כנראה שהנושא‬
‫רגיש‪" .‬אל תדאגי‪ .‬את בטוחה כאן לעת עתה" הוא אמר לבסוף‪,‬‬
‫מביט בעיניי‪ ,‬כל כך קרוב אליי וריח הסבון המטריף שלו גבר על‬
‫ריח המשחות שלי‪ ,‬מתערבל עם הריח שלו‪ ,‬הריח המושלם של‬
‫הדם שלו‪ .‬הרגשתי הקלה לשמוע זאת‪ ,‬כי ידעתי שספק רב אם‬
‫אוכל להתחמק מדוריאן שוב‪ .‬הייתי לחוצה כי ידעתי שדוריאן לא‬
‫יוותר אבל הייתי עייפה מלהלחם לבד‪ .‬תהיתי אם הוא לא מתכוון‬
‫להעניש אותי על כל מה שעשיתי‪ .‬זה נכון שנענשתי מספיק עם‬
‫כל מה שחטפתי‪ ,‬אבל האם זה מספיק כדי לרצות את הגנרל?‬
‫בארוס היה כל כך קרוב עכשיו‪ ,‬רוכן מכסאו הצמוד למיטתי‪,‬‬
‫כמעט עליי‪ .‬מבטי גלש מעיני הדבש החמות אל שפתיו ולקו‬
‫הלסת הנאה ומשם לצווארו‪ .‬הרגשתי רעב יוקד והוא נדרך‪,‬‬
‫מבטי כנראה מסגיר אותי‪" .‬איבדת הרבה דם" הוא ציין בשקט‪.‬‬

‫"כן‪ .‬יותר מידי‪ .‬אני אצטרך דם כדי להתאושש‪ ".‬הודיתי כי הוא‬

‫איכשהו הצליח לקרוא אותי היטב‪ ,‬או שאני לא ידעתי להסתיר‬
‫דבר‪ .‬כך או כך‪ ,‬זו היתה אשמת המלכודת שלו שנותרתי‬
‫מרוקנת‪" .‬לא תקחי מהחיילים שלי" הוא ציין עובדה‪ .‬ליקקתי את‬
‫שפתיי‪" .‬אז מה אתה מציע?" שאלתי בקול נמוך‪.‬‬
‫"קחי ממני‪ ".‬הוא קבע‪ ,‬עיניו לוכדות את מבטי‪ .‬לרגע נותרתי‬
‫מבולבלת‪ ,‬כי אף אחד לא תורם ככה דם בקלות כזו עבורי‬
‫פעמיים ברציפות‪ .‬זה לא התאים לסוג המזל שאפיין את חיי‪.‬‬
‫אבל אז‪ ,‬כשחשבתי על ההצעה שלו‪...‬אני חושבת שהוא פשוט‬
‫מעדיף לדעת שאני שבעה מדמו ושלא אסתובב במחנה כשאני‬
‫רעבה‪ .‬במיוחד אחרי מה שקרה עם לארה‪ .‬התאים לו לא‬
‫להשאיר פתח לסיכונים‪" .‬אבל לקחתי אתמול‪ .‬זה עשוי להחליש‬
‫אותך" הזהרתי אותו‪ ,‬מנסה לרסן את עצמי גם שכמהתי לדם‬
‫המתוק‪ ,‬המושלם ועתיר הכוח שזרם בעורקיו‪ .‬שוב שריריו‬
‫נדרכו‪.‬‬
‫"אז אל תקחי הרבה‪ .‬ואל תתעכבי" הוא הורה בקרביות‬
‫האופיינית שלו‪ .‬נשכתי את השפה התחתונה שלי‪ .‬עדיין לא‬
‫התרגלתי לכך שיש מישהו שתורם לי מדמו בהסכמה‪.‬‬
‫"אתה‪..‬בטוח?" שאלתי שוב‪ ,‬גם שלא הצלחתי כמעט לחשוב‬
‫מהתאווה שעלתה בי לדם המפתה שלו‪ .‬מבטו ננעץ כמו חץ דרך‬
‫עיני ואל ראשי‪" .‬עשי זאת‪ .‬נמצא דרך להזין אותך בצורה‬
‫מסודרת אחר כך‪ .‬פשוט אל תרוקני כוחך בעשיית שטויות‬
‫נוספות‪ ,‬לעזאזל" הוא אמר בקשיחות והאמת שהוא צדק‪ ,‬אבל‬
‫נראה שהחיים זימנו לי תכניות שכללו את ריקון הכוח בכל פעם‬
‫מחדש‪ .‬בלעתי את רוקי ולאחר רגע נוסף הנהנתי בפה יבש‬
‫וראש סחרחר‪ .‬רק האלים ידעו כמה רצתי את הדם שלו שוב‪.‬‬
‫התקרבתי לקצה המיטה כך שתהיה לי גישה נוחה לצווארו‪.‬‬
‫רגליו כלאו את ירכיי בקרבה הצפופה וחום גופי ניצת כמו מדורה‪.‬‬
‫עיניו התמקדו בפניי‪ ,‬בניביי המתארכים ולא היה כל פחד שם‬
‫בעיניו‪ ,‬הוא פשוט בחן אותי בדממה שלווה ומטריפה ששיבשה‬
‫את חושיי אפילו יותר‪ .‬ידיי נסגרו על כתפיו‪ ,‬נאחזות בהן‪ .‬הן היו‬
‫קשות וגדולות תחת מגע כפותיי העדינות‪ ,‬כל כך שריריות‬
‫וחזקות‪ ,‬לעזאזל איתו‪ .‬רכנתי לצווארו‪ ,‬מריחה את הניחוח‬
‫המשכר של כל מה שהוא היה‪ ,‬מה שלא הצלחתי לפנח אבל היה‬
‫נפלא‪ .‬לשוני השתרבבה החוצה‪ ,‬עוברת על העור הנהדר שלו‬
‫לאט‪ ,‬כל כך לאט שזה כמעט כאב לי פיזית‪ .‬הציפייה לנקב את‬
‫עורו והתשוקה לדמו גרמו לשיניי לעקצץ ולחושיי לגעוש‪ .‬הנחתי‬
‫את שפתיי עליו‪ ,‬כמעט מנשקת את צווארו לרגע לפני ששיניי‬
‫חדרו לתוכו וטעם הדם המשכר שלו מילא את פי‪ .‬טעם של כוח‬
‫ועוצמה‪ ,‬מתכתי אבל מתוק‪ ,‬מושלם‪ ,‬כה עשיר‪ .‬לגמתי לאט‪,‬‬
‫מתענגת על הרגע‪ ,‬לא ממהרת כפי שהורה לי כי לא יכולתי‬
‫לאכול ככה‪ .‬לא ממנו‪ .‬לא עם מה שהדם שלו עושה לי‪ .‬ידי ירדה‬
‫מעורפו מטה אל גבו‪ ,‬חוקרת את הגב הקשיח והרחב‪ .‬ידו‬
‫נשלחה לתמוך בי‪ ,‬לאחוז אותי מגבי‪ ,‬או שאולי הוא קירב אותי‬
‫אליו‪ ,‬לא ידעתי אבל נאנחתי בתגובה‪ ,‬לא מצליחה לשלוט‬
‫בעצמי‪ ,‬שבוייה בעונג‪ .‬ידו‪ ,‬היד הגדולה והחמה שלו טיילה‬
‫במורד גבי‪ ,‬אבל יכולתי להרגיש את הכוח העצור שעומד‬
‫מאחוריה‪ .‬הוא נעצר‪ ,‬בקושי‪ ,‬על הגב התחתון שלי‪ ,‬מניח את ידו‬
‫שם ועורי עלה באש במקום שבו ידו נותרה‪ .‬ניתקתי את שיניי‬
‫בלית ברירה‪ ,‬כי אני חושבת שספרתי שבע לגימות‪ ,‬או שש‪ ,‬או‬
‫שמונה‪...‬איבדתי ריכוז‪ .‬לא התכוונתי לקחת הרבה אחרי שגם‬
‫אתמול לקחתי ממנו‪ ,‬אבל להתנתק ממנו היה קשה‪ ,‬אתגר‬
‫שהייתי חייבת לעמוד בו‪ .‬ליקקתי את הדם שעדיין נזל‬
‫מהפצעים‪ ,‬לשוני עוברת בתשוקה‪ ,‬אוספת דם‪ ,‬מלקקת את‬
‫הנקבים שהחלו להירפא‪..‬והוא הוא הצמיד אותי אל גופו אפילו‬
‫יותר והרגשתי את כל הקשיחות המטריפה שלו‪ ,‬שוכחת‬
‫שנפצעתי‪ .‬נהמתי בתגובה והתרחקתי מעט להביט בו‪ ,‬מגלה‬
‫שעיניו בוערות באש כתומה‪ ,‬צבע הדבש השליו הופך לשרף‬
‫ענברי‪ .‬הוא הביט בי בתשוקה‪ ,‬ברעב עמוק שהיה מופנה כלפיי‬
‫וטלטל אותי בדרכים שלא חשבתי שאוכל להרגיש‪ .‬פתאום‬
‫המרחק שהיה בנינו‪ ,‬המרחק הבלתי נסבל בנינו התפוגג כלא‬
‫היה כשהוא צלל אליי והשפתיים הסקסיות שלו נחתו עליי‪ ,‬על‬
‫פי‪ ,‬הוא נישק אותי לאט וביסודיות מטריפה‪ .‬לא יכולתי‪ ,‬לא רציתי‬
‫לעצור והשבתי לנשיקה ברעב שלא היה לו כל קשר לדם‪ ,‬נצמדת‬
‫אליו‪ ,‬שוכחת למה אי פעם ניסיתי לשמור מרחק כשלשונו חדרה‬
‫לפי וחקרה אותי בלהט איטי וצורב שהמיס את קרביי‪ .‬כפותיו‬
‫החמות עלו אל מותני ולא זכרתי אם יש שם פצע או לא‪ ,‬לא‬
‫הרגשתי דבר חוץ ממה שלשונו וידיו עשו‪ ,‬ועכשיו היד הגדולה‬
‫הזו ירדה מטה לבטני התחתונה ונהמתי ברעב נורא‪ .‬אני חייבת‬
‫להרגיש אותו‪ ,‬אני צריכה עוד‪ ,‬כל כך הרבה יותר‪ .‬ידיי עברו מגבו‬
‫אל חזו‪ ,‬מלטפות את הקשיחות המושלמת של פלג גופו העליון‪,‬‬
‫חוקרות מבעד למדים את החזה שהיה קשה כאבן ואז את שרירי‬
‫בטנו המשורטטים‪ .‬ידיו שליטפו את הבטן התחתונה ירדו נמוך‬
‫יותר אל ירכיי‪ .‬נרעדתי בעונג והוא נהם לתוך פי‪ .‬לפתע הוא דחף‬
‫את גבי לתוך המיטה ושפתיו היו על שלי שוב‪ ,‬מנשקות ועוברות‬
‫לצווארי בעוד גופו שעון עליי כשידיו משני צידי גופי‪ ,‬מחזיקות‬
‫אותו מעליי כך שכובד משקלו לא ירסק אותי‪ .‬רציתי את כובד‬
‫משקלו עליי‪ ,‬רציתי את כולו‪ .‬גופו הקשיח הבריש את גופי‬

‫‪a‬‬
‫‪11‬‬ ‫וחשבתי –‬

‫חשבתי שאני אתפוצץ מתשוקה‪ .‬נאנחתי וסגרתי את ידיי‬

‫מאחורי גבו‪ ,‬בקושי מצליחה לעטוף את כל הרוחב שלו ואיכשהו‬
‫הצלחתי להצמיד אותו עוד אל גופי‪ ,‬מדביקה אותו חזק אליי כי‬
‫ידעתי שאם לא ארגיש את כובד משקלו אני אשתגע‪ .‬גופו לחץ‬
‫עליי והרגשתי כאב חד מהתפרים ששכחתי מקיומם‪ .‬פלטתי‬
‫אנקת כאב חנוקה‪.‬‬

‫באותה מהירות שהוא היה עליי‪ ,‬פתאום הוא לא היה עוד עליי‪.‬‬
‫גופי מחה‪ ,‬צורח עליי להחזיר את חומו‪ ,‬את כובד משקלו‪ ,‬את‬
‫הקשיחות שלו אליי‪ ,‬לא מבינה למה לעזאזל הוא הפסיק‪.‬‬
‫התנשפתי‪ ,‬חזי עולה ויורד בטירוף של תשוקה שלא הצלחתי‬
‫לרסן למרות הכאב שכבר החל לשכוח‪.‬‬

‫"את פצועה‪ .‬נוחי" הוא הורה‪ ,‬קולו הגברי נשמע מחוספס מכפי‬
‫ששמעתי אותו אי פעם‪ ,‬מלא תשוקה אבל גם נחוש‪ .‬הבטתי בו‬

‫‪a‬‬
‫‪2‬‬ ‫בהלם‪ ,‬כי הוא לא יכל להשאיר אותי ככה וללכת‪.‬‬

‫אלא שהוא עשה בדיוק את זה‪ ,‬מסתובב ויוצא דרך הדלת‬

‫הראשית כמו סופה‪ ,‬נעלם מאחוריה‪ .‬כשהוא יצא יכולתי לראות‬
‫את השומרים שעמדו בחוץ אבל לא היה לי אכפת מהם‪ ,‬לא‬
‫אכפת לי מכלום‪ .‬הוא השאיר אותי כואבת ומשתוקקת והלך‪.‬‬

‫‪a‬‬
‫‪11‬‬ ‫הייתי רוצחת אותו לו יכולתי לעקוב אחריו‪.‬‬