‫ישועה ואבדן‬

‫‪11.03.2009‬‬

‫העולם הזה‪ ,‬עפ"י דתות פוליתיאסטיות הוא תמיד רק חלק מכל הסיפור ובנוסף לו יש עולם בלתי נראה‪.‬‬
‫העולם שבו אנו חיים שהוא עולם ההשחתה הוא איננו נעדר סדר – סיבה ומסובב‪ .‬יש חוקים בסיסיים‬
‫לקוסמוס‪ .‬ישנם חוקים נוספים שהם שרירותיים שהם תוצר החוקים העליונים‪.‬‬
‫הקפריזות של האלים נובע מהכוח המוחלט של האלים – (פרות עם שני ראשים)‪ .‬זהו עולם שמצד אחד‬
‫ישנם חוקים ואף על פי כן האל יכול להתערב בהם‪.‬‬
‫אין עולם הבא – אם הוא ישנו אז הוא לא משמש במקום תיקון‪ .‬איוב אומר לאלוהים כי הקיום האנושי‬
‫מוגבל ומה שלא תעשה לו עכשיו והוא עוד מעט מת‪ .‬בעולם הבא אין תיקון של דבריו של העולם הזה‪.‬‬
‫העונש הוא בדר"כ כי הרגזת את האלים – סיזיפוס‪.‬‬
‫את המתים צריך להשקות בדם כי הוא הנפש (אודיסאוס)‪.‬‬
‫גבורה זה יפה – תפיסת הגבורה במיתולוגיה היוונית היא אסתטית‪ .‬עם הפגמים אכילס הוא היפה‬
‫בגיבורים‪ .‬אודיסאוס פוגש את אכילס – אכילס עונה לו כי עדיך לחיות ולעבוד כמסכן (בעולם ההלניסטי‬
‫האדם העובד מושם ללעג) מאשר למות‪ .‬בעולם הבא של היוונים אין שכר ועונש‪( .‬העולם הבלתי נראה –‬
‫למטה – שאול למעלה – האלים)‪ .‬זה לא עולם הבא של שכר ועונש‪.‬‬
‫נקודה נוספת ‪ -‬האדם נוצר ע"י האלים אך הוא מאיים עליהם‪ .‬הקדמה והידיעה האנושית נתפסת כדבר‬
‫העיקרי שמאיים על האלים (עץ הדעת‪ ,‬פרומתאוס)‪.‬‬
‫האדם בעל התודעה חי חיים טרגיים‪ .‬רוב בני האדם אינם יודעים לימינם ולשמאלם ועל כן הם יכולים‬
‫לחיות טוב‪ .‬האדם בעל התודעה הוא מסכן – הוא מזהה את הסופיות שלו למול האינסופיות של האלים‪,‬‬
‫הוא מזהה את הפאסיביות שלו לעולם והוא מזהה את אי הצדק ששורר בין האדם לאלים‪.‬‬

‫עלילות גילגמש‬
‫גילגמש מגלה את המוות‪:‬‬
‫גילגמש הוא יותר אל מאשר בן אדם‪ .‬הוא קורא דרור לתאוותיו ומתנהג בשרירות לב‪ .‬האלים בונים עזר‬
‫כנגדו – אינקידו‪ .‬הוא ההפך מגילגמש‪ .‬הוא דמות אורגנית שהיא חלק מעולם הטבע בניגוד לגילגמש‬
‫ה"עירוני"‪ .‬כדי לאזן זאת שלחו אליו אישה‪.‬‬
‫תודעת גבר‪-‬אישה הרס את אינקידו‪ ,‬היא מלאת מכאוב ואינקידו מאבד את כוחותיו‪ .‬אינקידו מגיע אל‬
‫העיר והוא נאבק בגילגמש‪ .‬יש בין השניים תשוקה שמסתיימת במאבק‪ .‬גילגמש מנצח אך בקושי‪ .‬הוא‬
‫מודע לכך כי כוחו מוגבל‪ .‬הזוג יוצא ביחד למעשי גבורה בין היתר הרגו את חומבבה‪ .‬הם הורגים את‬
‫השור השמיימי ומעצבנים את האלה אשתר‪ .‬האלה הורגת את אינקידו‪ .‬גילגמש המום ממותו של חברו‬
‫ומסרב לקבור אותו עד אשר הוא רואה תולעת באפו‪ .‬הוא הולך לבקש את האלמוות‪ .‬גילגמש מגלה את‬
‫המוות לא מתוך התנסות אישית אלא מתוך התבוננות במותם של רעים וחברים‪ .‬מותו של אינקידו מבהיר‬
‫לגילגמש את קוצר ימיו‪.‬‬
‫גילגמש הולך לאותנפישתים ("נוח" שלהם שזכה לחיי נצח)‪ .‬הוא לא יכול לתת לו חיי נצח אבל הוא‬
‫מציע לו צמח נעורים‪ .‬את הצמח גונב לו הנחש‪ .‬גילגמש נשבר כי הוא מבין שלאלים נצח וחיי האדם מוות‪.‬‬
‫צריך ללכת לעיר‪ ,‬לבנות חומות וחוקים‪.‬‬
‫גילגמש מבין כי הוא ימות (זמניות) ולאלים חיי מוות – תודעה ראשונה‪ .‬בעולם שבו יש זמניות השעון‬
‫מתקתק מהרגע שאנו נולדים‪ .‬החיים אלי המוות מבטאים ביטוי לטרגיות האנושית‪.‬‬
‫האדם הוא כלי משחק בידיהם של כוחות גדולים ממנו‪ .‬אלו כוחות שפועלים עלינו בגלל אי הידיעה‪.‬‬
‫השליטה של האלים נובעת כי האלים לא חושפים את הקלפים שלהם‪ .‬בתוך העולם הזה אדיפוס מפרש לא‬
‫נכון בשורת האורקל‪ .‬הוא בורח מקורינתוס‪ .‬הוא מגיע לצומת דרכים – קורינתוס‪ ,‬דאוליס ותבי‪ .‬בדרך‬
‫לתבי הוא פוגש אביו (שהוא לא מזהה) והורג אותו בשל מריבה על פינוי הדרך‪ .‬אדיפוס הוא פותר‬
‫החידות‪ ,‬הוא משתמש בתבונה‪ .‬אך הוא יודע להשיב תשובות ולא לשאול שאלות‪ :‬אחרי שהרגת אדם‬
‫במרכבת פאר‪ ,‬הגעת לעיר ודיווחו שהמלך מת‪ ,‬נשאת את האישה שלו – לא קלטת?? לא שאל שאלות?‬
‫האלים מטילים מגיפה על העיר‪ .‬ואדיפוס לוקח אחריות על המעשה ומשלם את המחיר‪.‬‬
‫יש מגיפה בעיר ואדיפוס מתחיל לשאול שאלות‪ .‬הוא מזמין את תרזיאס והוא מגיע לתבי‪ .‬ביןתריזיאס‬
‫לאדיפוס מתפתח דיאלוג קריטי‪ .‬תריזיאס מזהיר אותו מהאמת‪ .‬הוא אומר לו לעזוב את זה‪ .‬אדיפוס חושב‬
‫שהאמת מרפאה‪ .‬אדיפוס מאשים את תרזיאס בזה שהוא הרוצח – למרות שאין בזה היגיון‪ .‬תרזיאס אומר‬
‫לו כי הוא הרוצח שהוא מחפש – הנה התשובה קיבלת אותה‪ .‬התגובה של אדיפוס היא הכחשה‪ .‬אדיפוס‬
‫מאשים את תרזיאס בסדרה של שקרים‪ .‬משורה של עובדות הוא מתחיל לדבר בחידות שאדיפוס מסוגל‬
‫לשאת‪ .‬את המפורשות אדיפוס לא מסוגל לשאת‪ ,‬את החידות הוא מסוגל להבין‪ .‬אדיפוס מוצא שאימו‬
‫התאבדה והוא מנקר את עיניו‪.‬‬
‫המקהלה מסכמת את מצבו של האדם‪.‬‬
‫הסיפור מציג לנו שני אלמנטים‪ :‬הידע איננו גואל‪ .‬ידיעת האמת מביאה הרס וקטסטרופה‪ .‬ההתעקשות של‬
‫אדיפוס לפתור את החידה המיתה עליו אסון‪ .‬אלמנט שני – בני האדם הם כלים במשחקם של האלים‪)1 .‬‬
‫הידע האמיתי והיחיד שמשמעותי זה ידיעת רצונם של האלים‪ )2 .‬בני האדם אינם יכולים לתפוש את‬
‫האמת כאשר היא מותחת לפניהם – הם מעדיפים לדחות ולעבור לחידות‪ )3 .‬טענה שלישית ההתקלות‬
‫באומללותם של אחרים מביאה סבל ועל כן עדיף להעלים עין‪ .‬אומללותם של אחרים היא קריאת תיגר על‬
‫הסדר הקיים בעולם‪.‬‬
‫איוב הוא האדם המשולם שהאל בירך אותו ונתן לו הכל‪ .‬אנשים שיש להם הכל מאמינים שיש סדר והם‬
‫מאמינים שהשיטה צודקת ועובדת‪ .‬הסיטואציה הבסיסית היא התגובה של אלוהים להתגרות של השטן‪.‬‬
‫(השטן אומר לו מה הפלא שאיוב ירא שמיים – יש לו הכל‪ .)...‬מתפתח דיון אימפרי – איך האדם יפעל אם‬
‫ילקח ממנו הכל‪ .‬השליחים מודיעים לאיוב כי הכל נלקח ממנו‪ .‬איוב אומר כי אלוהים נתן ואלוהים יקח‪.‬‬
‫השטן מכה את איוב בשחין‪ .‬אלוהים אומר לאישתו כי את הטוב הוא יקבל מאלוהים ולכן גם את הרע‪.‬‬
‫חבריו שומעים מה קרה לו והם בעים "לנוד ראשם"‪ 7 .‬ימים של הלם ושתיקה‪ .‬אחרי ‪ 7‬ימים איוב מדבר‬
‫– קריאה לקומיוניקציה‪ .‬הוא עובר טרנספורמציה‪ .‬עד עכשיו הוא מעין "נחום‪-‬תקום"‪ .‬המבחן לא מצליח‬
‫ושום דבר לא טוב‪ .‬איוב מקלל‪ .‬החברים מציעים לו נחמה בדרכם‪:‬‬
‫אליפז – מתחיל בתיאור חוויה מיסטית‪ .‬מעין פרדוקסים אשר מעידים כי הוא עומד לדבר על "השם"‪.‬‬
‫שורות אלו של אליפז מבטאות את התפיסה הטרגית שמלווה אותנו‪ .‬אלוהים שם את הפגמים בעבדיו כי‬
‫קיים מתח תמידי בין בני האנוש לאלים‪ .‬האלמנט הקריטי הוא שבני אדם מוחזקים על ידי האלוהים במצב‬
‫של אי ידיעה ("מבלי משים")‪ .‬ימותו ולא בחכמה‪.‬‬
‫בפרק ט' נושא איוב את התגובה לאליפז‪ .‬אלוהים לא חושף את הזוהמות אצל איוב אלא מייצר אותן‪.‬‬

‫במסורת הבבלית וביוונית ישנה מידה רבה של פאטאליזם‪ .‬הגיבור פועל בתוך עולם עוין כנגד אלים‬
‫עוינים ואינו מצפה לשכר וצדק‪ .‬פאטאליזם זה יכוללהתבטא בשתי צורות‪ )1 :‬רוב בני האדם וצאים את‬
‫עצמם בתוך העולם ומנסים להבין את רצונם של האלים‪ )2 .‬הגיבור פועל ההפך‪ .‬הוא מבין את מה שמצפה‬
‫לו ואף על פי כן פועל כפי שהוא פועל‪.‬‬

‫איוב מודע לשני אלמנטים – לכוח השרירותי של האל‪ .‬ליכולתו לעשות עוול‪ .‬איוב דורש מהאל לוותר על‬
‫חלקים מהכוח שלו כדי להעמיד אותו ואת האל למשפט‪ .‬ישנו רעיון של צדק שמרחף באוויר והוא נמצא‬
‫מעל לאל‪ .‬בין בני האדם לבין האל יש ברית והאלמנט החשוב ביותר בברית הזאת זה שהאל כופף עצמו‬
‫לצדק‪ .‬לכן האנשים יכולים לבוא לאל לדרוש ממנו לא רחמים אלא צדק‪ .‬האל לא חייב להיעתר לדרישה‬
‫ולרוב לא נעתר‪ .‬אלוהים מכיר בעובדה כי אף על פי שהוא לא נעתר כוח שרירותי איננו צדק‪ .‬הוא יכול‬
‫להגיד "שתוק שככה אתה מלפני" אבל רק תחת הצדק‪.‬‬
‫אלוהים לא מחייה את המתים‪ ,‬הוא לא מדבר על העולם הבא‪.‬‬

‫להשלים‬

‫‪25.03.2009‬‬

‫אנו עוברים לאל האחד – לדתות המונותאיסטיות‪.‬‬

‫יש רק כוח אחד בעולם הזה (ומספר כוחות משניים אשר כפופים לאל האחד) והוא אחראי על כינונן של‬
‫השמיים והארץ‪( .‬המציאות היא קצת יותר מורכבת)‪.‬‬

‫בראשית‬
‫האל אחראי על היווצרותו של העולם‪ .‬העולם בתיאורים הקודמים‪ ,‬בשלב הראשון של הבריאה יש‬
‫התעוררות של כוחות מסויימים (אדמה‪ ,‬אש וכו') – מתוכן יוצאים כוחות חדשים‪ .‬אין כאן בריאה יש מאין‬
‫(מאין לא יוצא כלום)‪ .‬בדור הבא האלים מעצבים את אותו כאוס ראשוני – אם באמצעות מלחמות או‬
‫בנייה‪ .‬השלב הראשון הוא ספונטני והשני נעשה ע"י האלים‪ .‬בדתות הפוליטיאיסטיות יש עיקרון של עולם‬
‫בלתי נראה שהוא גדול בחשיבותו כמו העולם הנראה ולו חוקים משלו‪ .‬הדת המונותאיסטית מאמצת‬
‫ומדגישה זאת‪.‬‬
‫"תהו ובוהו" – נדמה שתוהו ובוהו הם שני חומרים הקיימים בעולם ולא כאוס‪( .‬זה לא בטוח ואין אנו‬
‫יודעים מה הפירוש)‪.‬‬
‫האמירה הראשונה היא כי האל מייצר את העולם עפ"י תוכנית (ולא נובע מהאל כמו הבריאה הניאו‪-‬‬
‫פלטונית כאשר היש עולה מהאחד החוצה)‪ .‬זהו אקט של רצון‪ ,‬האל מחליט לברוא עולם‪ .‬אך לא זאת‬
‫בלבד אלא האל בורא את הלא אל‪ .‬אם בעבר העולם היה רק האל‪ ,‬אלוהים מבצע מסיבות לא ברורות‬
‫מהלך שהוא גם מעין הנחתה וחילול היישות הנאצלה שנקראת האלוהים‪ .‬האל בורא מתוך כוחותיו לא אל‬
‫– מהות שהיא פחותה ממנו‪ .‬הוא מייצר קוסמוס שהוא מעצם הגדרתו פחות טוב‪ .‬מתוך הפחות טוב הזה‬
‫נובע הרע‪.‬‬
‫האמירה השנייה היא כי העולם לא נבראה מהתפרצות חד פעמית של היש אלא הוא נברא בשלבים‪.‬‬
‫שלבים אלו משקפים גם תפיסה היררכית‪ .‬בתוך העולם הנראה לעין האדם הוא נזר הבריאה‪.‬‬

‫למה האל ברא את העולם?‬

‫מבחינתם של הנבראים‪ ,‬הבריאה היא אקט של חסד‪ .‬היות קיים זה יותר טוב מאשר לא היות קיים‪.‬‬
‫‪)1‬בחלק מהתפיסות הדבר הזה הוא אלוד ומסתורין‪ .‬זה חלק מאותו עניין של שרירותיות‬
‫הנובעות מהיותו של האל הריבון ואיננו יודעים ומבינים דרכיו‪.‬‬
‫‪)2‬חלק מהתפיסות (גנוסטיות) מדברות על תודעה כוזבת‪ .‬אנו נעים בעולם ומשרתים את כוחות‬
‫הרוע‪ .‬תפקידו של בעל הידע הוא להפיץ את הידע‪ .‬אם נדע את המציאות האמיתית נתעורר‪.‬‬
‫(המציאות האמיתי היא סיבת בריאת העולם)‪ .‬יש הטוענים כי אלוהים בורא את העולם‬
‫בגלל בדידותו והוא רוצה לדעת את עצמו‪(.‬הידיעה שלנו תמיד אנלוגית והשוואתית)‪ .‬העולם‬
‫כמראה מטאפיזית‪ .‬התשובה השנייה רואה את העולם הזה כתקלה שמתחוללת בתוך עולם‬
‫האלוהות‪.‬‬

‫מיתוס נוסף הוא המלאכים‪ .‬אנו לא יודעים מתי ואם אלוהים ברא את המלאכים או שהם היו שם מאז‬
‫ומתמיד‪ .‬טענה אחת היא בעת בריאת השמיים (הלא נראים) הוא בורא את המלאכים‪ .‬אלו רוחניים‬
‫לחלוטין ובני אלמוות‪( .‬בני אדם חיים בעולם של בורות וחולשה)‪ .‬המלאכים נמצאים מסביב לאל וכל‬
‫תפקידם הוא להוות לו עזר כנגדו – משהו שכנגדו הוא יכול לזהות את עצמו‪ .‬בתוך העולם שהאל מייצר‬
‫תפקידו של כל יצור בכל מערכת שהיא הוא לציית לאל – לקבל את נחיתותו המכרעת למול האל‪ .‬על פי‬
‫התפיסות המונותיאיסטיות המקובלות יותר הבלאגן מתקיים בעולם של המלאכים‪ .‬הייצורים הללו‬
‫מורדים‪ ,‬נופלים או חוטאים טרם החטא של אדם וחווה‪ .‬התשוקה של הייצורים היא לשוויון‪ .‬התשוקה‬
‫לשיוויון בתוך העולם הזה היא חטא הגאווה – המלאכים אינם מורדים באל כי הם רוצים יותר‪ ,‬אלא הם‬
‫רוצים להדמות לעליון‪ .‬המהלך הזה מייצר חלוקה נוספת בתוך העולם – אהוב לא אהוב‪ .‬המורדים‬
‫מושלכים אל הגיהינום (איפה שנמצאים אלו שאלוהים לא אוהב) והאהובים נשארים עם אלוהים‪ .‬זה עולם‬
‫של הרמוניה בו אלוהים יכול לדבר בלשון רבים‪ .‬העול השני הוא עולם הולך ומתרחב של אלו שאלוהים‬
‫לא אוהב‪.‬‬
‫אלוהים מחליט לנסות מחדש‪ .‬אם כן האל עוסק בניסוי וטעייה‪( .‬זה שונה מתפיסת היקום שפורץ מתוך‬
‫האל)‪ .‬האל חושב כי הסיב למרד המלאכים היא הבריאה המיידית של מספר גבוה של מלאכים שהתווכחו‬
‫ביניהם‪ .‬על כן מחליט האל לברוא את העולם כארמון שבותכו עתיד לפעול נזר הבריאה‪ .‬הוא מחליט‬
‫לברוא שמלכתחילה הצניעות מושרשת בתוכו‪ .‬הוא רוח וחומר והוא פועל מתוך ידיעה כי אין הוא מושלם‪.‬‬
‫הריבוי אצל האדם אמור להיווצר שהוא היררכי והדרגתי‪ .‬אלוהים שם את אדם וחווה במקום האידיאלי‬
‫שליצור נברא כל תשוקתו ותאוותו מתגשמת‪ .‬אדם וחווה לא רוצים יותר הנאה כאשר הם אוכלים מעץ‬
‫הדעת – אלא לדעת להבדיל בין טוב לרע כמו אלוהים‪ .‬על פי הרמב"ם הם למדו לא על טוב ורע על פי‬
‫מוסכמות אלא נחשפו לידיעת אמת ושקר‪ .‬תשובה נוספץ היא כי חווה מתפתה אבל אדם חוטא כי הוא מבין‬
‫שההבטחות של הנחש הן שקר (הנחש נוצר בשיבוש הרע שקרה טרם בריאת האדם)‪ .‬אדם מעדיף לחיות‬
‫עם חווה בגיהינום כי הוא אוהב אותה מאשר לחיות עם אלוהים בגן עדן‪( .‬יש רק שתי אהבות‪ ,‬אהבת האל‬
‫שהיא הנכונה ואהבת העולם שתוביל תמיד לאהבת העצמי האנוכית)‪.‬‬
‫משמעותו של החטא היא כפולה‪ )1 .‬הגירוש מגן עדן וחייו של האדם מקוללים בכך הן קשורות בעבודה‬
‫ותיסכול ותחושת ריחוק וגעגוע‪ .‬מחיים מסופקים לעולם של חוסר סיפוק ועקרונות של קהילה‪)2 .‬‬
‫התפיסה היהודית רואה את המעבר כמעבר לוגיסטי‪ .‬מנוחיות להעדר נוחיות אבל מצד שני התודעה‬
‫האנושית לא נפגמה ובני האדם נמצאים המצב מוסרי גבוה יותר ואנו מסוגלים לעבוד את האל טוב יותר‪.‬‬
‫קטסטרופות‪:‬‬
‫‪)1‬העולם‬
‫‪)2‬המלאכים‬
‫‪)3‬האדם בגן עדן‬

‫מן הרגע שבני האדם יצאו מגן העדן‪ ,‬שם אלוהים עדיין היה מושקע ביצירת תנאים לאדם ליצור את הטוב‪,‬‬
‫יש שינוי רדיקאלי‪ .‬אין ייצור של תנאים אידיאליים לעשות טוב ואפילו מזיק בייצור התנאים‪ .‬אלוהים‬
‫רוצה את קורבנו של הבל ולא של קין‪ .‬זה יוצר קנאה ותסכול בין שניהם‪.‬‬
‫חטאים‪:‬‬
‫‪)1‬אדם וחווה‬
‫‪)2‬קין והבל‬
‫‪)3‬נפילת בני האלוהים‬
‫‪)4‬המבול‬
‫‪)5‬סדום‬
‫‪)6‬העגל‬

‫בני האלוהים ‪ -‬ישנם עוד יצורים שחיים למעלה‪ ,‬הם בני האלוהים‪ ,‬לא ברור מי הם וישנה אפשרות‬
‫שלהם להתערב עם בני האדם‪ .‬היחסים בין בני האדם לאלים הם אלמנטים של חשש ותחרות‪ .‬אלוהים‬
‫מגביל את ימיו של האדם‪.‬‬
‫המבול – ‪ )1‬אלוהים לא רוצה לתקן אלא למחוק ולעשות משהו אחר‪ )2 .‬לראשונה אנחנו מוצאים‬
‫התייחסות כי יש משהו פגום באדם מעצם בריאתו‪ )3 .‬אלוהים מתעצב אל ליבו‪ .‬אל כל יכול? הוא יכול‬
‫לעשות בני אדם טובים‪ .‬הוא יכול ליצור יקום אלטרנטיבי ("בורא עולמות)‪ .‬בכל זאת הוא מחליט להשמיד‬
‫את בני האדם (סיפור בבלי במקור)‪ .‬המבול נגמר ואלוהים טוען כי ‪ )1‬את האדם אי אפשר לתקן ‪ )2‬אין‬
‫סיבה שאחרים יסבלו לאחר מכן ‪ -‬אז הוא נותן את הקשת בענן‪ .‬אלוהים‪ ,‬הנטייה הטבעית שלו היא לחטוף‬
‫את הקריזה ולחסל מחדש את מה שנמצא על הארץ כולל את אהוביו‪ .‬הוא שם לעצמו אות מנטלי כדי‬
‫להזכיר לעצמו לא לחסל את מה שנמצא עלי האדמות‪.‬‬
‫בני האדם יוצאים רוצים לבנות עיר בונים את מגדל בבל‪ .‬אלוהים מונע מהם ליצור שפה ותרבות אחידה –‬
‫זה חלק מהמתח של בני האדם לאלוהים‪.‬‬
‫סדום – אלוהים מחליט לחסל את העיר סדום‪ .‬מתנהל בין אלוהים לבין אברהם אחד הדיאלוגים החשובים‬
‫ביותר הרואה באל כקצר רוח ונתון להתפרצויות כאשר תפקידו של האדם להזכיר לאל את הבריתות‬
‫לא לעשות רע ולרסנו‪ .‬ישנו צדק שהוא מעל לאל והאדם יכול להבין אותו ותפקידו של האדם המוסרי‬
‫להזכיר לאדם את הצדק‪( .‬אנו דורשים מהאלוהים צדק – הוא מכיר בו אבל הוא לא תמיד מחויב אליו)‪.‬‬
‫העגל – אהרון טוען כי הוא לקח את הזהב זרק לאש ויצא עגל (ולא התהליך המתואר קודם)‪ .‬ה' שוב‬
‫מתעצבן ובא להרוג את כולם ולתת למשה עם גדול‪ .‬מה שעוצר את אלוהים מהמעשה זה מה יגידו עליו‪.‬‬
‫מתוך כל אלו עולה כי בין האל לברואיו יש התנגשויות כתוצאה מחששות ולברואים יש דיבור עם אלוהים‬
‫כי בני האדם יכולים להבין את הצדק ועל כן הם יכולים לפנות לאלוהים‪ .‬דבר שני שעולה זה שהבריתות‬
‫מזכירות לאל שגם הוא כפוף לתנאים של חוזה ועל זה יש הגיון של שכר ועונש‪ .‬קיימת את הברית תזכה‬
‫לשכר ואם לא תשמע בקול ה' תיענש‪ .‬בין בני האדם לבין האלוהים יש חוזה‪ .‬חוזה זה מנווט את שני‬
‫הצדדים‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬למרות שאין מי שיכפה על אלוהים לקיים את החוזה הוא עדיין מחויב לו‪.‬‬
‫אלוהים מפר את החוזה כי הוא לא מספק את אותו צדק שאנחנו היינו רוצים – נראה שלצדיקים רע‬
‫ורשעים טוב‪( .‬את זה מרגישים נביאי ישראל)‪ .‬התפיסה השנייה היא העמוקה יותר של איוב – אם תטען‬
‫כנגדנו מה אתה רוצים איזה צדיקים אתם ועל כן מגיע לכולכם לסבול – על כך עולה הטענה של איוב כי‬
‫הוא איננו יכול לעשות אותו כזה ולתבוע ממנו משהו‪ .‬ישנה בתוך העולם היהודי אפשרות שהאל עושה‬
‫אי‪-‬צדק‪.‬‬

‫‪01.04.2009‬‬
‫בעולם הנשלט ע"י אל מוסרי‪ ,‬עפ"י היהדות‪ ,‬הוא סידור בו צדיקים נהנים ורשעים סובלים‪ .‬התפיסה‬
‫היהודית חושבת על האופי היחסי בין אומות העולם לבין אלוהים במונחים שהם במידה רבה לאומיים –‬
‫אלוהים חותם על הסכמים עם יחידם אבל בתוך ההקשר הלאומי‪ .‬האל לא כורת ברית עם יחיד באשר הוא‬
‫יחיד אלא אברהם הוא שם משום שהוא אבי האומה – ברית בין הבתרים‪.‬‬
‫מעמד הר סיני – אלוהים כורת ברית בינו לבין ישראל הברית הזאת מייצרת ומרחיבה את תפיסת‬
‫הנבחרות העברית‪ .‬ישנו עם ישראל‪ ,‬ישנם יתר העמים ולאל יש עניין מיוחד עם עם ישראל‪ .‬הדברין האלה‬
‫זוכים לימים לפיתוח מורחב בחשיבה היהודית – יש עם ישראל והקשר אמור להיות קשר של ברית‪ .‬כל‬
‫החטאים אינם משנים את העובדה כי בין עם הסגולה לאל יש קשר מיוחד וזה לא רק בגלל שהוא שם את‬
‫דעתו אל העם אלא בגלל שבינו לבין האומה הנבחרת יש יחסים של קח ותן‪ .‬החוזה נתפש כסובל מבעיות‬
‫חמורות בשלב הראשון במובן האישי‪ .‬נביאי ישראל‪ ,‬שהם חלק ממהפכה מוסרית‪ ,‬הם הניסיון לשנות את‬
‫הגדרתה של דעת למערכת מוסרית – הנביאים מסתכלים על העולם ורואים שדרכם של רשעים צלחה‪.‬‬
‫באיזה שהוא שלב מתחזקת התחושה שבחוזה בין העם הנבחר לאלוהיו אלוהים לא עומד בתנאי החוזה –‬
‫האומה איננה זוכה ליחס המיוחד (תחושה בעם)‪ .‬יש שתי אפשרויות – או להגדיר מחדש את החוזה או‬
‫מחדש של המציאות‪.‬‬
‫הגדרה חדשה של המציאות אומרת כי ‪ )1‬ההיסטוריה תדע קץ ואלוהים יבוא בחשבון איתנו באחרית‬
‫הימים‪ )2 .‬דמות המשיח תסדר סוף סוף את ההיסטוריה – צדיקים יקבלו את מנתם‪ .‬הדברים יסתדרו‬
‫מחדש ועם ישראל יתפוס את מקומו בין העמים‪.‬‬
‫ככל שהולכ ונחלשת התחושה שהאל נותן את השראתו ומעניק מנוכחותו לעמים זאת לאחר המכות של‬
‫הגלות הראשונה וחולשתה של ישראל בתוך תמונת העולם הקוסמית הנקראת הליניסטית – כל אלו‬
‫מובילים להפרטת הדת‪ .‬זה בא לידי ביטוי של העלמות הנבואה – הנוכחות העזה של האל בתוך האומה‬
‫הולכת ונעלמת‪ .‬מתחולל גם רצון כי חוץ מעניין האומה יסתדר כך גם העניין האישי – תחיית המתים‬
‫והישארות הנפש‪ .‬כל זה מחייב ומייצר בתקופת בית שני את התפיסה של העולם הבא‪.‬‬
‫התפיסה הזאת אומרת תחיית המתים ‪ -‬כולם גם הדורות עברו יקומו ויעמדו לסוג של משפט‪ .‬והתפיסה‬
‫שלאחר מותנו נעשה איזה שהוא שיפוט שמתקן את העולם‪ .‬העולם הזה בו לרשעים טוב מעלה את הטענה‬
‫כי בעולם הבלתי נראה הצדק מסתדר‪( .‬בני אדם משלמים מיד על מעשיהם – הפרטת הדת)‪ .‬העולם‬
‫הבלתי נראה ביחד עם העולם הנראה = עולם מאוזן לחלוטין‪.‬‬
‫העונשים והפרסים גדולים בהשוואה לעבירות ולמעשים הטובים‪ – .‬השטויות שאתה עושה עכשיו הם‬
‫שיכריעו את גורלך לנצח‪( .‬ברוב התפיסות המונותיאסטיות העונש הוא נצחי)‪.‬‬
‫יש כאן תחושה שהעולם לא עובד ובמקום לנסות לייצר מוסר מייצרים עולם בלתי נראה שהוא הגון‪.‬‬
‫אלמנט לאומי – כל העולם מסתדר באחרית הימים ואלמנט אישי – כל אחד מאיתנו נשפט לאחר מותנו‪.‬‬
‫רבי ישוע בן מרים –‬
‫המחיר של העולם הבא אומר כי בחלק שאתם חיים בתוך הגוף שלכם אין צדק‪ ,‬העולם הזה נשלט ע"י‬
‫כוחות הרוע‪ .‬שישו ושמחו ביום שפגעו בכם – מלכות שמים מובטחת לכם‪ .‬ישוע ממשיך ומקצין את‬
‫אימרת הנביאים כי אלוהים לא מעוניין בדת מכנית אלא בדת מוסרית‪ .‬אלוהים רוצה מוסר ולא קורבן‪.‬‬
‫אבל בתוך העולם הזה הטובים הם מלח הארץ ומעטים‪.‬‬
‫ישוע תוקף את עצם התפיסה של הצדק – לא להתקומם על עושה הרע – הפנה את הלחי השנייה‪ .‬אל‬
‫תצפו לצדק הוא לא רלוונטי במונחים שאתם חושבים עליו – התפללו למען רודפיכם‪.‬‬
‫תפסיקו לחשוב במונחים של שכר ועונש‪.‬‬
‫מה שקשור בעולם הזה אין צדק כי אלו כללי המשחק‪ .‬יתרה על כך האחרית היא אף פעם לא בעולם הזה‬
‫לצדיק תמיד רע וזה טוב שלצדיק רע "אלוהים אלוהים למה עזבתני?"‪ .‬התפללו למען שונאיכם – זאת‬
‫האהבה הנוצרית – כל אחד יכול לאהוב את רעיו‪.‬‬
‫כל זה הוא חלק מתפיסה מהפכנית כאשר המסר שלו היא מלכות השמים‪ .‬לישוע אין עניין בגאולה לאומית‬
‫– המשיח כבר הגיע זה הוא‪ .‬אין שכר ועונש בעולם הזה – הוא מקום אבסורדי מבחינה מוסרית‪ .‬אתה‬
‫מתנהל בעולם הזה בצורה אבסורדית – אתה מבשר את הבשורה לאנשים שעיניהם עיוורות‪ ,‬אתה עוזר‬
‫לשונאיך‪ .‬ישוע חושב במונחים של שיתוף פעולה עם הרומאים כי אין טעם לתקן את העולם הזה‪ .‬ישו‬
‫מחדש את עניין הנבואה והבשורה‪ .‬הוא חלק מהפרטת הדת‪.‬‬
‫ישוע מעביר מסר לקרובים לו ביותר‪ ,‬אלו שהוא בחר באופן אישי – הוא מבטיח להם שירדפו ויענו‬
‫וישנאו אותם כולם ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן תפקידכם לפעול בעולם לא באופן מחתרתי אלא בראש חוצות ולשלם‬
‫על זה ביוקר‪ .‬המרטיר צריך לא להתנגד ולהכריז בריש גלי על אמונתו ולשלם את המחיר בחייו‪ .‬ברדיפת‬
‫הנוצרים במאה ה‪ 4-‬הם לא שואלים היכן היה האלוהים והם לא מתנגדים לרצח – אם אתה צאן אז תלך‬
‫לטבח‪.‬‬
‫על פי ישוע קשה להכניס עשיר למלכות השמיים‪ .‬תלמידיו שואלים אותו אם כן מי יבוא אל מלכות‬
‫שמים? הם לכאורה אלו שצריכים כי הם מכרו את כל מה שיש להם והלכו אחריו‪ .‬התלמידים מבינים‬
‫משהו עמוק יותר – העוני הוא לא רק להפטר מהרכוש העודף‪ ,‬זה אושר פנימי – זכותו של האדם להגנה‬
‫עצמית ולרכוש פרטי – ישו דורש מתלמידיו כשם שהוא דורש מהם לבוא אחריו‪ ,‬הוא דורש מהם לוותר‬
‫על כל הזכויות הללו‪.‬‬
‫יהודים מצאו את פתרון הקסמים של מלכות השמים ויום הדין ובכל זאת הם לא מרוצים כי הם רוצים צדק‬
‫גם בעולם הזה‪.‬‬
‫אז מה היא מלכות השמים בשביל ישו?‬
‫בעולם הזה אין צדק ואין לצפות לצדק ולחשוב במונחים של שכר ועונש‪ .‬אם יש קשר אז הוא הפוך‬
‫הנהנים בעולם הזה יש סיכוי כי הם לא ייהנו בעולם הבא‪ .‬לא כי הוא עשה משהו רע – אלא כי אין תפיסה‬
‫של שכר ועונש‪.‬‬
‫בשביל הרמב"ם כל התפיסה שהעולם הבא הוא גיאוגרפי היא שגויה – העולם הבא זה מצב נפשי "מלכות‬
‫השמים נמצאת בקרבכם" (ישו)‪.‬‬
‫מתוך המסורת היהודית ישו טוען כי הגאולה‪ ,‬יום יהוה‪ ,‬תבוא כשיתייאשו מהגאולה – תבוא בהפתעה‪.‬‬
‫בנוסף הוא טוען כי אינכם יודעים את מי אלוהים לוקח אז קדימה והלאה‪ .‬על כל זה הוא מעמיד את יום‬
‫הדין‪.‬‬
‫אלוהים מעודד להשקיע ואם אתם רוצים להוושע אתם חייבים להסתכן‪ .‬מי שאיננו מוכן לקחת סיכון עלול‬
‫לשלם על כך‪ .‬אנחנו נעים בתוך עולם שבו ללא הרף אנחנו מסתכנים‪ .‬אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו אבל‬
‫ישוע אומר כי צריך להסתכן ולוותר על הקיום הזה אם לא – תשלמו את המחיר – אלוהים ביום הדין יציב‬
‫את הכבשים לימינו ואת הזאבים לשמאלו‪.‬‬
‫אם בעולם הזה שורר כאוס גם אצל ישו בעולם הבא הדברים מסתדרים‪ .‬פעילותו של הצדיק בתוך העולם‬
‫היא פעילות שבסופו של דבר היא עניין של חליפין – אם אתה עושה את הטוב‪...‬‬
‫הוא אומר כי מלכות השמיים נמצאת בקרבכם כי מה שעשיתם לקטנים האלה לי עשיתם ומה שלא עשיתם‬
‫לקטנים האלה לי לא עשיתם‪.‬‬
‫בסעודה האחרונה אומר ישוע (ישו מכנה את עצמו בן האדם) כי בן האדם חייב למות ומישהו חייב‬
‫להסגיר אותו‪ .‬ישו מציג‪ ,‬בחלק האחרון של חייו‪ ,‬כי תפקידו של המשיח הוא לא תפקיד פוליטי או תפקיד‬
‫של כוח אלא ויתור על כוח‪ .‬ישו מוותר כל הזמן על כוח (הפיתוי של ישו)‪ .‬תפקידו של המשיח הוא ליטול‬
‫את חטאיהם של אחרים‪ .‬אך איך זה קורה? התשובה לשאלה הזאת היא הבסיס העמוק ביותר לגבי הנצרות‬
‫וקורבנו של ישו‪ .‬התפיסה הנוצרית אומרת כי בני האדם לא מצליחים לעמוד במשימה של להיות עניים‬
‫באמת‪ ,‬תפקידו של המשיח הוא לא לשפוט דין צדק אלא לסבול למען אחרית כדי לאפשר לחוטאים להגיע‬
‫למלכות השמים – זאת הברית החדשה! הברית החדשה היא שהמשיח‪ ,‬הקרבן החף מפשע שופך את דמו‬
‫למען אחרים – לא כאדון אלא כקרבן‪.‬‬
‫הדברים הללו מתבטאים במשמעות של הצליבה‪ .‬ישוע מת על הצלב בודד לחלוטין‪ ,‬כל תלמידיו עוזבים‬
‫אותו‪ .‬ברגע הקריטי נסיך האפוסטולים‪ ,‬פטרוס‪ ,‬נוטש את ישו שלוש פעמים‪ .‬התלמידים מאבדים את‬
‫האמונה עד התחייה השנייה‪ .‬תפקידו של המוות ושל הצליבה הוא לאפשר גם לאחרים לבוא במלכות‬
‫השמיים‪.‬‬
‫האפוקליפסה –‬
‫תחושת החרבן של פאולוס כרוכה בשינוי עמוק אודות החשיבה המוסרית על העולם‪ .‬ישו תובע תביעות‬
‫גדולות מאוד מבחינה מוסרית – אתם צריכים לשוש ולשמוח ולאהוב את שונאיכם‪ .‬בליבה ובסעודה‬
‫האחרונה הדברים מבטאים אבדן אמון וזה בא אל תוך התפיסה של פאולוס כי בני אדם לא יכולים לעשות‬
‫טוב לעולם‪ ,‬גם אלו שמלאי כוונות טובות‪ .‬אי לכך כאשר אנחנו ניצבים לפני אלוהים איננו יכולים לבוא‬
‫עם הברית הישנה בטלה ומבוטלת ובברית החדשה יש סעיף אחד בלבד – אם ישוע יחוס עליכם וימות‬
‫בשבילכם תיוושעו‪ .‬זכות העמידה למול האלוהים לתבוע משפט קורסת בעולם הנוצרי – אין לנו פתחון פה‬
‫כי כולנו חוטאים וההבדל הוא בין חוטאים שזכו בחסד לבין אלו שלא זכו‪.‬‬
‫הספר האחרון בברית החדשה נקרא חזון יוחנן‪ .‬בהתגלות של יוחנן אלוהים מופיע עם ספר שבו שבעה‬
‫חותמים‪ .‬בספר הוא מזהה את השה‪ .‬פתיחת החותמו מזוהה עם חבלי משיח‪ .‬הופעת ארבעת פרשי‬
‫האפוקליפסה שמביאים את הנוראות לעולם‪ .‬בהיפתח החותם החמישי זועקים אנשי העולם‪ ,‬השישי‪,‬‬
‫נושעים ‪ 144,000‬הניצולים‪ ,‬בשביעי תוקעים המלאכים בחצוצרות‪ .‬כעת מופיעה האישה (להשלים את‬
‫התיאור בעצמי)‪.‬‬
‫עד עכשיו תזכורות לבלאגן ולאסונות הטבע ולמוות‪ .‬כעת עולה חייה מן הים שעושה ניסים ומחקה את‬
‫מותו ותחייתו של בן האלוהים‪ .‬שלושה יצורים מפלצתיים שיוצרים מעין שילוש קדוש ויוצרים עולם של‬
‫שקר שבו אנחנו חושבים שאנו עובדים את אלוהים אבל עובדים את הרע‪ .‬השטן מסמן אותנו במספר‬
‫‪.666‬‬
‫לאחר הניצחון של הקרב הראשון נגד השטן ישו מולך ל‪ 1000-‬שנה ואז השטן מתעורר ונשלח אל אגם‬
‫האש ואז שמיים חדשים וארץ חדשה לאחר סדרת הקטסטרופות‪.‬‬

‫‪22.04.2009‬‬

‫התגלות אלוהים בכתבי הקודש לישעיהו‪ .‬ישעיהו רואה את אלוהים‪ .‬זה לא האל הפילוסופי – הוא מנהל‬
‫דיאלוג עם ישעיהו‪ .‬עד כמה ובאיזה אופן אלוהים מנסה לרפא אותנו?‬
‫אמרנו על ישו שהוא מציע אל אחר מהאל העברי שהוא נקם ושילם‪ .‬האל של ישו מבקש מאיתנו לא‬
‫להתפרע באויבינו אלא להושיט את הלחי השנייה‪ .‬אבל ביום הדין כל העקרונות של חמלה חסד ורחמים‬
‫נעלמים‪.‬‬
‫אלוהים כועס‪.‬‬
‫ישו עובר טרנספורמציה כאשר הוא יורד ארצה‪ .‬הוא נעשה אל זועם והוא זועם על הדברים שהוא עצמו‬
‫ייצר‪ .‬הוא ירד אלי אדמות כדי לסבול כדי שאנו נציק לו ונצמיד אותו אל הצלב‪ .‬על כל אלו אנו עתידים‬
‫לשלם‪ .‬אלוהים כועס‪ .‬הוא כועס משום שהוא מפעיל עמדות אלוהיות על העולם הזה שהוא ממש לא‬
‫אלוהי‪ .‬הוא רואה סביבו רק רוע‪ .‬התחושה הבסיסית היא תחושת חטא‪ .‬ישעיהו מרגיש שהוא חוטא ולכן‬
‫הוא לא רשאי לשאת את שמו של האל ולהעביר את מסרי האל‪.‬‬
‫שתי תפיסות חטא‪:‬‬
‫חטא כמחלה מדבקת‪ .‬אתה לא עשית דבר רע אלא החטא הוא תקלה בעולם שמדבקת‪ .‬הדוגמא הקלאסית‬
‫זה אדיפוס המלך ‪ .‬הוא לא התכוון לשכב עם אימא שלו או לרצוח את אבא שלו הוא פשוט הורג אנשים‬
‫בדרך ושוכב עם נשים קשישות‪ .‬הכוונה לא משנה‪ .‬מה עשית זה מה חשוב‪ .‬החטא קשור למעשים‪ .‬החטא‬
‫הוא מדבק‪.‬‬
‫חטא כעיוות הרצון‪ .‬משהו בתוכנו מתעוות וזה לא משנה אם אתה מוציא את זה לפועל אם כי אתה ירא או‬
‫מתבייש‪ .‬מי שמשתוקק אל אישה נשואה כאילו נאפה בלבבו (ישו)‪ .‬המרחק בין מעשים לרצון הוא הבדל‬
‫לוגיסטי בלבד‪.‬‬
‫שתי התפיסות הללו מכוננות את מערכת היחסים בין האדם לאלים‪ .‬התפיסה שאנחנו חוטאים היא חלק‬
‫בלתי נפרד של ההויה שלנו בדיאלוג ביננו לבין האלוהים‪ .‬אקטים של כפרה באים לבטא את הצורך‬
‫לפצות למול האלים (קורבנות לדוגמא)‪ .‬לחטא יש יכולת גדולה לבטל את היכולת שלנו ומצדיק את מעשיו‬
‫האיומים של האל‪.‬‬
‫אם החטא הוא מחלה גופנית או נפש אז מי ירפא אותנו? הריפוי בא בסדרה של דרכים‪:‬‬
‫האקט המרפא העיקרי בעולם היהודי הוא קיום המצוות‪ .‬התורה היא תרופה לחולאים האנושיים ולחולשות‬
‫האנושיות ולחטא האנושי משום שהתורה מספקת לנו רצפטים מדויקים איך להימנע מעשיית הרע‪( .‬יש‬
‫הלכה לכל עניין)‪ .‬בהלכה היהודית הכל שפיט‪ .‬מצד אחד אם כן קל לראות רק את הצדדים המגוכחים של‬
‫הדבר הזה‪ .‬אך הרצפטים הללו נותנים הגיון לעולם – האינטרס להגדיל את הסעיפים הוא האינטרס שלנו‬
‫ולא של האל כדי שהאל לא יטען "לא עשיתם"‪ .‬כל התפיסה היהודית מבוססת על העניין הזה‪ .‬היא מציעה‬
‫גם רצפטים איך לתקן חטאים שכבר התבצעו (קורבן‪ ,‬ניקוי המת וכו')‪ .‬חלק מיקרון של ישו הוא שהוא לא‬
‫בא לעקור את התורה‪ .‬הרגע הגדול ביותר בקיום האנושי מבחינת ישו הוא הרגע של מתן התורה – זה‬
‫רגע הישועה – יצירת עולם הגיוני‪ .‬המיתוס היהודי אומר כי בהר סיני ניתנה תורה של בע"פ‪ .‬במעמד הר‬
‫סיני נתנו פתרונות לכל דבר‪ .‬ישו אומר כי עלינו להחמיר‪ .‬החמרה היא אקט של הקלת העומס – אנחנו‬
‫מכריחים את הצד השני לקיים את החוזה ולפתור לי את הבעיות כי עשיתי כפי שהאל אמר‪ .‬זהו האקט‬
‫האידיאלי שלחופש (בעולם הרומאי האדם החופשי הוא המציית לחוק‪ ,‬העבד חי בעולם של שרירותיות)‪.‬‬
‫בסופו של דבר מזה נובע תפיסה יהודית חשבונאית – יש לנו חוזה והוא בא לידי ביטוי בכך שאפשר לבצע‬
‫מהלכים ארימתרים שבהם אתה יכול לספור אם יש לך פלוס של מעשים טובים או מינוס‪ .‬זאת התפיסה‬
‫שבה פועל ישו‪.‬‬
‫שאול התרסי – פאולוס‪ .‬האיש לא הכיר את ישו בחייו (אף שהוא ידוע כאחד השליחים)‪ .‬הוא טוען כי היה‬
‫בירושלים אחרי שהוציאו את סטפנוס להורג והא מעיד על עצמו כתלמידו של רבן גמליאל‪ .‬הוא קורא‬
‫ליהודים לרדוף את הנוצרים בדמשק‪ .‬הוא חווה חוויה מיסטית כאשר הוא נופל מהסוס "שאול שאול מדוע‬
‫תרדפני?" כעת הוא מאמין‪ .‬אבל במה? הוא הול לירושלים‪ .‬מה שקרא לפאולוס הוא חשוב כי זה לגמרי‬
‫לא הגיע לו – למה אלוהים חש את הצורך לגעת דווקא בו ולא במישהו אחר‪ .‬יש אלמנט של שרירות ויש‬
‫אלמנט של מזל בישועה‪ .‬הוא הרי היה רודף של נוצרים ואליו אלוהים מתגלה‪ .‬בנוסף שאול לא יודע כלום‬
‫– הוא נוצרי מבלי לדעת מה התוכן של זה – ההתגלות והישועה לא מחייבים דעת‪ .‬היהדות לעומת זאת‬
‫היא אינפורמציה וידע‪ .‬הנצרות של פאולוס היא נטולת תוכן וצבע ומתקיימת בלי קשר למעשיו‪.‬‬
‫ההתקפה הראשונית של פאולוס היא על כך שהמצוות מושיעות‪ .‬לדעתו לא החוזה מרפא‪.‬‬
‫פאולוס כותב איגרות אל קהילות שונות‪ .‬פאולוס כותב מכתבים כמו יהודי‪-‬הליניסטי (ולא נאומים ודרשות‬
‫כמו ישו הרב הגלילי)‪ .‬באיגרת ל הרומיים הוא אומר כי כל הרעיון היהודי אומר כי במעמד הר סיני‬
‫קיבלנו את התרופה‪ .‬שאול אומר כי במעמד הר סיני מצבנו הוחמר‪ .‬פאולוס טוען כי ההיסטוריה האנושית‬
‫נעה כך‪ :‬מרגע הבריאה עד התורה חיינו בעברות אבל לא ידענו עליהם‪ .‬כעת מה שמייצר את החטא הוא‬
‫האיסור‪ .‬אף על פי שאני יודע שזה אסור אני לא יכול להפסיק לרצות וכעת אני פועל מתוך זדון לעומת‬
‫בעבר‪ .‬התורה הפכה אותנו לפועלים מתוך זדון – אנו פועלים בידיעה שאנו עושים את מה שאנחנו לא‬
‫אמורים לעשות‪.‬‬
‫התפקיד של האיסור היהודי הוא אקט משחרר (מבחינת היהודים)‪ .‬פאולוס אומר כי האיסור מעורר את‬
‫התאוות ואיננו יכולים לבחור‪ .‬יש לנו משהו שעושה דווקא שבהכרח גורר אותנו לפעול בדרך אחרת‪.‬‬
‫התורה לא פסולה אבל היהודים הבינו אותה לא נכון‪ .‬התורה לא גואלת באמצעות החוקים אי אפשר‬
‫להיוושע‪.‬‬
‫מבחינתו של פאולוס התורה היא החוק‪ .‬פאולוס אומר כי הרצון האנושי נהרס‪ .‬מה שהתורה מחייבת היא‬
‫ההנחה כי בני האדם מסוגלים לעשות את הטוב ולבחור בין הטוב לרע – פאולוס כופר בזה בשני דרכים‪:‬‬
‫הרצון האנושי נהרס בחטא הקדמון‪ .‬בחטא הקדמון לא שינינו כתובת‪ ,‬המקום שבו החטא הקדמון פועל זה‬
‫עיוות פנימי של הרצון האנושי‪ .‬בניגוד ליהדות שחושבת שבאמצעות התורה ניתן להתגבר על היצר הרע‬
‫מנעוריו‪ ,‬טוען פאולוס כי מה שהשתבש הוא לא תהליך הבחירה אלא הכוח הבוחר‪ .‬הכוח הבוחר נהרס‪.‬‬
‫הרצון האנושי הוא עכשיו רעל‪ .‬הידע האנושי אף הוא השתבש – אנחנו לא יכולים לראות את האל‪.‬‬
‫התפיסה הראשונה אומרת כי כולם‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬במצבם הבסיסי‪ ,‬הוא לא האדם החושב אלא האדם‬
‫החוטא – הוא חוטא מעצם קיומו‪ .‬התפיסה השנייה אומרת כי התורה ניתנה כדי שלא יהיה פתחון פה לאיש‬
‫וכל העולם ימצא אשם בפני אלוהים‪ .‬היהדות חושבת שאפילו במצבים הרעים ביותר יש לאדם פתחון פה‬
‫למול האלוהים – הנצרות טוענת כי אין לאף אדם את הבסיס המוסרי לבוא בפני האלוהים‪ .‬הדרך היחידה‬
‫של האדם לבוא אל מול האלוהים היא האמונה‪.‬‬
‫לדעת פאולוס לשום מצווה אין משמעות‪ .‬כאשר האדם הנוצרי מגיע אל אלוהים הוא יכול לבקש רחמים‬
‫ולא צדק‪ .‬כל חמלה של האלוהים באה לא מהמעשה האנושי אלא מחסדו של האל‪ .‬הברית הישנה בטלה‬
‫והברית החדשה באה במקומה‪ .‬האדם הנוצרי מת מהעולם הישן ומתעורר לעולמו של ישו – לעולם של‬
‫חסד‪.‬‬
‫אחרי שאמרנו שכולם אשמים‪ .‬אבל מתברר שלא כולם מגיעים לגיהינום‪ .‬פאולוס מאמין שכחלק‬
‫מהאנשים אכן נושעים‪ .‬ישנם מספר אנשים שנושעים‪ .‬האנשים הללו אינם נושעים מעשיהם‪ .‬אלו נושעים‬
‫מכיוון שיש גזירה קדומה – פרהדסטינציה‪ .‬אין לנו שום דרך לשאול מדוע הוא בחר את מי‪ .‬בתוך העולם‬
‫הזה התפיסות של הצדק היהודי אינן תקפות בשום צורה‪ .‬אין לנו שום פתחון פה אל מול האלוהים וזכותו‬
‫לעשות כרצונו‪.‬‬
‫כל זה מחזיר אותנו לתפיסה הבסיסית של פאולוס לחסד‪ .‬אנחנו ניוושע בגלל חסדו של האל‪ .‬פאולוס מציע‬
‫לאנשיו תפיסת עולם קשה ורדיקלית‪.‬‬
‫באיגרת אל הקורינתיים עולה השאלה של הצלוב‪ .‬למה אלוהים ירד אל הארץ‪ ,‬יתגלה בגופו של אדם‪ ,‬רב‬
‫גלילי‪ ,‬ייצלב ואז יקרא אל אלוהים מדוע עזבתני?‬
‫מה שפאולוס קורא לנו זה הוויתור על הגאווה‪ .‬מצד אחד עומד הגאווה ומצד שני עומד הביטחון של‬
‫האנשים להבין ולדעת את הפרהדסטינציה האלוהית וזה מוליד את הגאווה‪ .‬פאולוס אומר כי אלוהים בוחר‬
‫בדברים הללו כי ממנו לא יפלט דבר‪ .‬לא דרך התבונה נעשים הדברים אלא בגלל הסכלות‪ .‬כאשר‬
‫הדברים נעשים דרך הסכלות בא משהו אחר והוא האלוהים‪.‬‬
‫כל זה מערער על דת ממוסדת‪ .‬אין כאן ידע ואמצעים להקל על אנשים‪.‬‬
‫אוגוסטינוס מהיפו‪ ,‬גדול הפרשנים של פאולוס סוך המאה ה‪ 4-‬תחילת ה‪ .5-‬כל הויכוחים הגדולים בין‬
‫הפרוטסטנטים לקתולים היא על איך קוראים את אוגוסטינוס‪ .‬הוא הראשון שכותב אוטוביוגרפיה‪ .‬השאלה‬
‫שמטרידה את אוגוסטינוס היא איך בעצם החסד עובד? אנחנו לא יכולים לבחור שום דבר ומצד שני אתה‬
‫תובע מאיתנו תביעות קשות כמו להאמין ולעבוד את ישו‪ .‬מזה יכול לצמוח סוג של פאטאליזם – ממילא‬
‫אני לא יודע מה יהיה איתי‪ .‬אך אפשר לפעול בצורה מוסרית בתוךלל עולם כזה‪ .‬אוגוסטונוס אומר כי‬
‫הרוע והחסד פעולים עלינו בצורה כפולה‪ .‬אנו מתחילים עם נטייה חזקה לרוע – יחסי מין בהם החטא‬
‫הקדמון עובר ברגע האורגזמה‪ .‬אצל האדם קיים קוץ שהוא התאווה לזה ואליו לפנות לאהבה אמיתית –‬
‫אהבת האל – ובזמן אורגזמה קשה להאמין באלוהים‪ .‬החטא הקדמון הוא עניין פורמאלי אבל הוא טוען כי‬
‫אנחנו ממשיכים לעשות את הרע כל הזמן‪ .‬את הטוב אני לא עושה ואת הרע אני ממשיך לעשות‪ .‬יש‬
‫בתוכנו נטייה חוזרת לעשות את הרע והיא באה בסוג של התנייה קלאסית – הרגל רע שאנחנו רגילים‬
‫אליו מגיל קטן ואין מי שיגרור אותנו מחוץ לזה‪( .‬לעבוד את האל‪ ,‬אנחנו חושבים שזה לחננות ודוסים)‪.‬‬
‫אוגוסטינוס חושב שהחסד עובד בקריאה‪ .‬אלוהים סובב בעולם ומשמיע קריאה ומי אשר אוזניים לו שומע‬
‫ואז יפעל הסוויץ'‪ .‬בתוך העולם הזה החסד אינו אקט חד פעמי‪ .‬לא קיבלת ונעשת צדיק – בכל פעם‬
‫שהחסד ניתן להם זה בעת המעשה הטוב הנכון לאותו חסד‪( .‬הסיבה לחסד היא כדי שאיש לא יוכל‬
‫להתהולל מול האללוהים‪ ,‬זה נסיון להגן על עליונותו של האל – בניגוד ליהדות שבה האל תלוי בנו בחוזה‬
‫איתנו) עם הזמן מרגיש אוגסטינוס כי אין לנו את היכולת אפילו להשמיע את הקול הזה‪ .‬כדי שנוכל‬
‫להענות לקריאה האלוהית חייבים אנו בחסד כדי לשמוע את הקריאה‪ .‬אלוהים מתערב בכל דבר ודבר‪.‬‬
‫באופן פרדוקסלי התפיסה שאומרת כי התערבות האלוהים היא אינסופית מחייבת עולם כפול ודואליסטי –‬
‫הכל מתנהל תחת כוחו של האל ובתוך העולם הזה אין לנו ברירה אלא להתנהג כאילו החסד איננו בנמצא‬
‫– חייב כל אדם להתנהג על פי מראית העין שהאל ביקש‪.‬‬

‫השיעור ברובו יוקדש ל"איך נפטרים מהחטא"?‬

‫לגבי התפיסה המקובלת בתוך העולם היהודי יש קודם כל תפיסה שאומרת כי היצר הטוב והרע מאזנים‬
‫אחד את השני‪ .‬היצר הרע אומר "עונג עכשיו!" היצר הטוב לעומתו עושה שני דברים – החלק המוסרי‬
‫אינסטנקטיבי (לא לגרום נזק לאחר) והחלק השני רואה את הרע כאי עשיית דברי האל‪.‬‬
‫התפיסה היהודית אומרת כי תפקידו של האדם (תפיסת שביל הזהב) לתמרן בין הדחפים שונים שלו לכיוון‬
‫שביל הזהב‪ .‬תשוקות זה לא רע ואין בכוונתו להסתגף אבל קיים צורך לאזן‪ .‬הדברים הללו באים לידי‬
‫ביטוי ביום הדין – יום הדין נתפס כמאזן בין הדברים הרעים לטובים – אם סה"כ מאזן חיובי זה אומר כי‬
‫מדובר באדם טוב‪.‬‬
‫ישו קורא תיגר על תפיסה זאת ומקבל אותו בצורה מסוימת‪ .‬המצוות השונות הן הכלי לגאולה‪ .‬אדם‬
‫מקיים את סדרת המצוות הללו (השכליות והשמיות) ויזכה לפרס המובטח‪ .‬הוא מטיל ספק כי הוא חושב‬
‫שהפרשנות היהודית היא מקלה מדי‪ .‬על האדם צריך לזהר מהדחפים הפנימיים הללו – גם לנאוף בראשך‬
‫זה ניאוף‪ .‬התפיסות הללו אומרות כי זה לא עניין טכני של איזון – השאלה היא מה אדם חושב במקביל‬
‫לעשייה שלו‪.‬‬
‫המהפכה התפיסתית של פאולוס מערערת את כל צורת החשיבה ה"חשבונאית"‪ .‬לבני האדם יש דחפים‬
‫כאלו ואחרים אבל הדחף הטוב שלו סובל ערעור כבד ועל כן אדם לא יכול לעשות טוב ללא החסד‬
‫האלוהי‪ .‬כל המעשים הטובים שאנו עושים תלויים בחסדו של האל‪ .‬על כן אין לדבר על שכר במובן הרגיל‬
‫אי לכך עלינו לבקש מהאל רחמים ולא צדק (בניגוד למסורת היהודית)‪.‬‬
‫אוגוסטינוס מהיפו – נוצרת דילמה בין התפיסה הפאולונית שבפרשנות הראשונית שלה אומרת כי אם האל‬
‫ממילא החליט מראש למי הוא נותן חסד‪ ,‬וזהו חסד שרירותי אז מה הטעם להתאמץ בתוך העולם הזה?‬
‫האם אפשר לחיות עם התפיסות הללו? למה צריך ממסד דתי (תפיסות אנטי‪-‬נומיות – נגד החוקים‬
‫[פאולוס])? התשובה של הכנסייה לזה היא כי העולם הזה קיים גם כמראית עין בתוך העולם הזה אנשים‬
‫פועלים על פי מראיות עין ויש לכבד זאת (על צדיק אנחנו גם שמחים שמת כי יגיע לשמים וגם עצובים)‪.‬‬
‫הכנסייה כולה מבוססת על ההנחה כי עולם כמנהגו נוהג ועלינו להתנהג בהתאם‪.‬‬

‫בעולם הנוצרי אנחנו באים לעולם בתור חוטאים‪ .‬עכשיו עלינו לפעול כדי לתקן את המצב הזה‪.‬‬
‫הבשורה על פי לוקאס‪ :‬המפגש עם האישה הענייה‪ ,‬ישו ושמעון‪.‬‬
‫ישו לא נבהל מנשים חוטאות‪ ,‬שחלקן זונות – הוא לא בא לרפא את הבריאים כי אם את החוטאים –‬
‫החולים לפחות יודעים שהם חולים ועל כן יקדימו את הבריאים במלכות שמיים‪( .‬בנוסף הוא גם לא סגפן‬
‫– הוא אוכל ושותה ומסתובב עם חוטאים)‪.‬‬
‫סיטואציה "ארוטית" – יש כאן מישהי שנושקת ומטפלת בישו ונוגעת בו בשערה‪ .‬התפיסה של האחרים‬
‫אומרת כי נביא היה יודע שאישה זאת היא חטאת ולא היה נוגע בה‪ .‬ישו נותן תשובה שהיא משל על‬
‫הסליחה (הסליחה חשובה אצל ישו) – האישה הזאת בתוך מצב החטא שלה מבטאת שני דברים‬
‫בהתנהגותה‪ :‬א) היא עדיין מודעת שהיא בחוב לאלוהים (תפיסה יהודית – מי שחוטא הוא בעל חוב)‬
‫והסליחה נתפסת כאקט של נדיבות בו את פודה אדם חובו של אדם אחר‪ .‬דווקא בגלל חובה העצום יש לה‬
‫הכרה במצה ואת היכולת לאהוב‪ ,‬עפ"י ישו אהבה היא המייצרת את הסליחה‪ .‬מי שמסוגל לאהוב נמחלו לו‬
‫חטאיו הרבים‪ .‬ב) האמונה ‪ -‬האישה הזאת מאמינה כי ישו יכול למחול לה‪ .‬בכמה מקומות אנשים‬
‫מתייחסים לישו בעוינות רבה מכיוון שהוא סולח לאנשים ויש רק אחד שיכול לסלוח (החוב הוא לאלוהים‬
‫ולא לישו)‪.‬‬
‫יוחנן פרק ח'‪:‬‬
‫ישו מתייצב פה למול החטא הגרוע ביותר שאישה יכולה לחטוא (נתפסה בשעת פעולה)‪ .‬כאן יש הלכה‬
‫ברורה כי צריך לסקול‪ .‬יש במקום הזה מישהו שאין בו חטא והוא צריך ליידות את האבן הראשונה – אבל‬
‫איש לא קם‪ .‬אפשר לקחת את התפיסה הפאולינית כי אין אדם ללא חטא‪ .‬אך המהפכה האמיתי כאן היא כי‬
‫ישו מסרב לקבל את התפיסה כי על כל חטא מגיע עונש והוא מחליט למחול מכוח מחילתו‪.‬‬
‫האב מסוגל למחול לבן האובד אבל האח הגדול לא‪ .‬הטקסט הזה מעלה לראשונה בצורה הבוטה ביותר את‬
‫התפיסה שאומרת למה משתלם להיות צדיק – המחילה איננה אקט חשבונאי אלא אקט של נדיבות כאשר‬
‫מי שיש לו את הסמכות למחול נותן כחלק מהאקטים של הפזרנות שלו‪ .‬אין פה מונחים של צדק אלא אני‬
‫מוחל למי שאני מוחל (מעין נדבה)‪ .‬מן הצד האחד דרישה מוסרית חמורה יותר ומן הצד האחר נכונות‬
‫למחילה ולכפרה‪.‬‬
‫ישו מוחל מכוח שלושה דברים בעולם בו תודעת החטא הופכת לדבר קריטי‪( .‬כדי לאיין את החטא צריך‬
‫מישהו עם סמכות שיודיע כי אתה נקי או איזה שהוא אקט של כפרה) ‪:‬‬
‫‪)1‬כוח אנשיותו – ישו חש אמפתיה וליבו יוצא אל הסובלים ובחוטאים‪ .‬הוא מזהה את‬
‫האומללות של החוטאים‪ .‬הדברים הללו באים לידי ביטוי בתפילת "אבינו שבשמיים"‬
‫(שמתפללים כל יום בכנסיות)‪ .‬אתה מזהה את האומללות ואתה מוחל‬
‫‪)2‬כוח הסמכות – ישו הוא אדון הסליחות‪ .‬הוא יכול למחול בצורה שאחרים לא יכולים‪ .‬הוא‬
‫מזהה מחלה אצל אדם שנובעת מחטא וכאשר הוא מוחל האדם מבריא‪.‬‬
‫‪)3‬כוח מותו וייסוריו – התודעה הזאת מתחילה אצל ישו עצמו‪ .‬הוא מזדהה עם הדמות‬
‫המסתורית של עבד האללוהים כפי שזה מופיע אצל ישעיהו – מישהו שהוא חף מפשע‬
‫ושהוא סובל לא בשל חטאיו (הסבל הבסיסי הוא עונש על חטאים) אלא למען חטאים של‬
‫אחרים‪ .‬הוא יודע שהוא עתיד לסבול והוא רוצה לסבול והוא בא לעולם כדי לסבול‪ .‬הוא לא‬
‫בא לעולם רק להגיד את הדרשה על ההר או להעלות את המתים – אלא בעיקר להציל את‬
‫החוטאים הרבים‪.‬‬

‫הפסיון = סבל‪:‬‬
‫ישו מזהה את עצמו כקורבן שמוחק את חטאיהם של אחרים‪ ,‬הוא גם מרמז כי בקרבן שלו הוא מזה קורבן‬
‫דמים (כי החטא הראשון הוא מעין שפיכות דמים) והכי חשוב זה שיש לו כאן עקדה שעתידה להתבצע‬
‫(שלא כמו עקדת יצחק)‪ .‬ישו הוא קורבן הפסח המכפר על החטאים‪.‬‬
‫ישו יוצא מהסעודה והולך לגת שמנים והוא מתייסר (הוא לא הולך בשמחה אל הייסורים)‪ .‬האנשים‬
‫שלצידו לא מצליחים להישאר ערים‪ .‬לגת שמנים מגיעים יהודה והכהן הגדול – הנשיקה של יהודה איש‬
‫קריות מסגירה אותו‪ .‬הוא נלקח לחקירה בפני הסנהדרין‪ .‬הסנהדרין לא מצליח להוציא ממנו דבר והוא‬
‫מוסגר לפילאטוס‪ .‬הוא עובר לויה דלורוזה – דרך הייסורים והוא נשלח להיצלב‪.‬‬
‫דימויי ישו‪ :‬גפן; פיתיון;‬

‫הכנסייה ממשיכה את מהמהלך של ישו ומתרגמת את הקורבן שלו לסדרה של מעשים שמאפשרים לנו‬
‫למחול על חטאינו – הסקרמנטים‪.‬‬
‫סקרמנט הוידוי – הכנסייה מייצרת תפיסה כי הוידוי והחרטה מאפשרת לאיש את המחילה בצורה ברורה‬
‫שאפשר היה לקבל מאדון הסליחות‪ .‬ישו יכול למחול פשוט כי הוא רוצה אבל הכנסייה איננה ואף על פי‬
‫כן היא לוקחת את הזכות למחול בשמו של האדון‪.‬‬
‫איך עושים זאת?‬
‫הוידוי היה בתחילה טקס החרטה – אדם המצטרף לקהילה הנוצרית‪ ,‬חטאיו נמחלים ברגע הטביל ומרגע‬
‫זה הוא קיבל הזדמנות לעשות את הטוב ומעתה זה עניינו שלו‪ .‬ההנחה הזאת דוחה את התיאולוגיה‬
‫הפאולונית‪ .‬אדם מכפר על חטאיו באמצעות החרטה יומיומית שלו‪ .‬אבל מה קורה אם הוא עושה חטא‬
‫גדול יותר? במסורות הראשונות אומרים כי אפשר למחול על חטא חמור פעם אחת – האדם עושה זאצ‬
‫בפומבי מול כל הקהילה ומושט עליו עונש חמור ולאחר שהוא גומר לעשות את אקט המחילה הוא איננו‬
‫מצטרף מחדש כחבר מלא לקהילה הנוצרית אלא נכנס לקטגוריה של החוזרים בתשובה שצעדיהם‬
‫מוגבלים‪ .‬המחילה הסופית תינתן על ידי אלוהים‪.‬‬
‫מהמאה ה‪ 4-‬זה נתפס כגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה‪ .‬אנשים מצטרפים לקהילה הנוצרית כי הם‬
‫רוצים להטהר מהחטאים‪ .‬צריך לייצר מכניזם של מחילה‪ .‬על כן הוידוי הופך פרטי והעונשים המושטים‬
‫עוברים בתהליך הדרגתי מעונשים חמורים לאלמנט שרירותי והמחילה ניתנת במקום כי הכהן מזהה‬
‫סימנים של חרטה‪.‬‬
‫הקלות היחסית הזאת מסתכמת בכך שהמחילה הופכת מאקט של טרנספורמציה מהותית של האקט הנפשי‪,‬‬
‫מהדגש על מצבו של החוטא לסמכות לדגש של הסמכות של הכנסייה למתן מחילות‪ .‬הכהן לא חייב להיות‬
‫צדיק – לא הוא מוחל לך אלא בשמו של ישו וזה נובע מסמכותה של הכנסייה והסקרמנט שפועל מכוח‬
‫היותו הסקרמנט‪.‬‬
‫תודעת החטא היא תודעה חשובה ביותר אבל האלמנט הדרמטי והטרגי שפאולוס נותן לחטא הזה‬
‫מתעמעמת בצורה משמעותית בחיי היומיום של הכנסייה‪ :‬בהקלה של עונש החטא ואיפשור המנגנונים‬
‫הפשוטים של התנקות מהחטא ובעתיד בהקמת הפרגוטוריה‪.‬‬

‫‪13.05.2009‬‬

‫פאולוס מנסה לפרק את הרעיון שהיחס בין האל לבינינו‪ ,‬שמאחורי העשייה הדתית‪ ,‬הוא העיקרון של קח‬
‫ותן – שזה כדאי ומשתלם‪ .‬האהבה‪ ,‬החסד הוא אמור לכונן את היחסים שלנו עם האל‪ .‬האל אוהב אותנו‬
‫סתם‪ ,‬ככה‪ .‬פאולוס יה רוצה שגם אנחנו נאהב אותו מאותה סיבה (לא סיבה)‪ .‬שני האלמנטים הקריטיים‬
‫בתפיסת עולמו הם מצד אחד אי האפשרות האנושית למיצוי הפשע הנורא שעשינו ומכאן באה ההקרבה‬
‫של האל‪ .‬אקט ההקרבה של האל הוא אקט מכוון ושערורייתי כדי לעורר את העם מתנומתו‪.‬‬
‫החטא שאיננו ניתן לכפרה והריצוי האלוהי באמצעות השערוריה – אלו נועדו לערער את התפיסה‬
‫המכיניסטית של תן וקח‪ .‬אלוהים נותן לנו מתנה נוראית כדי לערער על התפיסה שיש לנו שליטה על מה‬
‫שיש למעלה‪ .‬אלוהים איננו מחוייב למוסר הבורגני של בני האדם של אסתטיקה של הסלון‪ .‬כל זה נועד‬
‫ליצור אצל בני האדם קצר שהוא אלוהים‪.‬‬
‫העולם הנוצרי מעריץ את פאולוס אך בה בעת הוא מבין כי בשיטה הזאת אי אפשר לבנות מערכת דתית‪.‬‬
‫הניסיון של פאולוס קורס עם התנצרות האימפריה הרומית‪ .‬המתנה מהקיסר קונסטנטינוס לא מובן מאליו‬
‫– היה אפשר לדחות אותו‪ ,‬הפרס היה גדול מדי‪ .‬ב‪ 312-‬כאשר הכנסייה עומדת על סף התפרקות ובשיא‬
‫הרדיפה לפתע קונסטנטינוס מציע את המתנה הגדולה‪ .‬אי אפשר להיות משרתם של שני אדונים – אלוהים‬
‫וקיסר‪ ,‬אלוהים וממון‪ ,‬מדינה ואלוהים – בכל אלו אתה תהיה משרתו של החומרי‪.‬‬
‫כעת הכנסייה הופכת גוף פוליטי‪ .‬צריך כסף וכוח‪ .‬מערכות שלטוניות מנהלות את עצמן כמערכות‬
‫שניתנות לחיזוי על פי קהל הלקוחות שלה – זה אותה שיטה מכיניסטית של קח ותן של פיתויים ועשיית‬
‫הטוב או הרע – שיטת הגזר והמקל‪.‬‬
‫אינוצנטיוס ה‪ 4-‬שואל את השאלה מה המינימום של האמונה הדתית? תשובתו היא כי צריך להאמין שיש‬
‫אלוהים (כל אדם יודע שיש אלוהים והאתאיסטים מכחישים את קיומו כי הם מנוולים) וצריך להאמין שיש‬
‫שכר ועונש‪( .‬ואנחנו‪ ,‬הכנסייה‪ ,‬קובעים מי מגיע לגן עדן וגיהינום)‪.‬‬
‫האהבה היא אנטי‪-‬נומוס ואיתה אי אפשר לנהל מדינה‪ .‬ההערכה היא של המערכות הדתיות‬
‫המונוטיאסטיות מאמינות בעולם לא נראה שהעיקרון בו עובד על שכר ועונש‪.‬‬

‫לכאורה ישו הקריב את הקורבן האולטימטיבי ומעכשיו אפשר לעשות מה שאנחנו רוצים כי הכל מכופר‬
‫לנו‪ .‬בני אדם ממשיכים לחטוא את חטאיהם הגדולים‪ .‬הכנסייה קובעת כי אם היא איננה יכולה לשלוט‬
‫בהתנהלות האלוהית או האנושית היא יכולה לפחות להיות אדונית הסליחות (נוטלת לעצמה את כוחו של‬
‫ישו)‪ .‬זאת הסמכות לסלוח ולייצר טכניקות של סליחה (שמבוססות על פרשנויות לפאולוס)‪.‬‬
‫מה יש לכנסייה להציע בתמורה להתנהגות הטובה?‬
‫בשביל הרמב"ם גן עדן זה צלילות אינטלקטואלית מוחלטת‪ .‬בשביל אחרים מדובר בהרמוניה נפשית‪ .‬אבל‬
‫הדרך לפתות אותך לאהוב את האל היא לא האהבה המוחלטת אלא הכאב והעונג‪ .‬כשכואב אנחנו רוצים‬
‫להבין איפה אלוהים וכשיש עונג אנחנו אומרים כי יש אלוהים‪.‬‬
‫שכר ועונש‪:‬‬
‫העונש שהוא גם סבל גופני וגם סבל נפשי של החמצה וגעגוע (בגיהינום אנשים מסתכלים על חייהם‬
‫הקדומים וזוכרים את חייהם)‪ .‬הסבל אם כן יכול להיות תהליך תרפויטי של שינוי המצב התודעתי‪.‬‬
‫התהליך של סבל הוא פדגוגי בעולם הישן‪ .‬הסבל עוזר לפתח מודעות‪.‬‬
‫הייסורים‪ ,‬בתומם‪ ,‬אתה נולד מחדש ומקבל הזדמנות נוספת (גלגול נשמות)‪ .‬הסבל הוא זמני ומפתח‬
‫מודעות‪.‬‬
‫אצל היהודים כל ישראל יש לו חלק בעולם הבא (חוץ מקטגוריות מסוימות) לאחר סבל של ‪ 120‬שנה‬
‫מקסימום‪ .‬לאחר הזמן הזה הנפש עוברת תהליך של מירוק וניקוי ופיתוח תודעה חדשה‪.‬‬
‫אפשרות נוספת היא של מחיקה‪ ,‬הסבל איננו נצחי‪ .‬לאחר הסבל האנשים נעלמים‪.‬‬
‫ההנחה שהנפש נצחית בנצרות דוחה את גלגול הנשמות‪ .‬יש הזדמנות אחת ואחר כך יש לך נצח לחיות‪.‬‬
‫אתה סובל לנצח או נהנה לנצח‪.‬‬
‫התיאלוג אוריגינס‪ ,‬התיאולוג גרגוריוס מניסה‪ :‬אלו מאמינים כי העונש הוא תהליך שיקומי‪ .‬האל משתוקק‬
‫שהרוע ימות ולא שהרשעים ימותו‪ .‬כיוון שכך הענישה הוא תהליך שיקומי‪ .‬בבוא היום כל היצורים החיים‬
‫(גם השטן) עתידים להיוושע‪ .‬זוועות הגיהנום תסתיימנה‪ .‬הכנסייה דוחה את ההנחה הזאת‪.‬‬

‫הגיהינום הכנסייתי‪:‬‬
‫‪)1‬ייסורים גופניים‪ :‬הנידונים זוכים בסוג של גוף‪ ,‬עד לתחיית המתים‪ ,‬שכל מטרתו הוא לגרום‬
‫להם להרגיש כאב‪.‬‬
‫‪)2‬ההנחה השנייה היא שיש עודף של זמן ועוצמה – העינויים נחווים בעוצמה רבה והזמן של‬
‫העונש הוא אינסופי – הזמן עוצר מלכת‪ .‬הווה מתמיד של ייסורים אינסופיים‪( .‬למעונים‬
‫בגיהינום אין זכרונות שמביאים להם נחמה)‪.‬‬
‫‪)3‬אין אפשרות לחרטה‪ .‬המשחק נגמר ברגע שאתה מת‪ .‬האל איננו מאפשר לתהליך של חרטה‬
‫בגיהינום להתחולל וסובלים לא יכולים לחזור בתשובה‪.‬‬
‫‪)4‬כל הקיום של המעונים בגיהינום הוא סבל‪ .‬אין הפוגה‪.‬‬

‫הניסיונות לייצר דברים שיפתחו פתח בין לבין‪ .‬בבשורה על פי ניקודמוס (לא נכנסה לברית) מסופר מה‬
‫קרה בימים שישו היה מת‪ .‬הוא מספר כי ישו יורד אלי שאול ומוציא משם את נשמות הצדיקים שהאמינו‬
‫בו בדרך הנבואה‪ .‬אברהם יצחק ויעקב משה וכו' כל אלו האמינו ‪ ,‬בידיעה או לא‪ ,‬בישו‪ .‬מבחינה‬
‫תיאולוגית‪ ,‬זה אומר כי ישנה אפשרות לשנות את מצבם של הארורים לפני המוות‪.‬‬
‫על פי טקסט שמיוחס לפאולוס‪ ,‬הרשעים זוכים להפסקה של ‪ 24‬שעות מדי יום ראשון‪ .‬זה מכניס אלמנט‬
‫של זמן לרשעים בגיהנום‪ .‬אם יש יום אחד שאנשים לא סובלים בו אז זה אומר כי יש זמן בגיהנום וזה לא‬
‫הווה נצחי‪.‬‬
‫הכנסייה לא מקבלת את זה‪.‬‬
‫ככל שעובר הזמן‪ ,‬ככל שהייסורים של המעונים בגיהינום עברו את המידתיות‪ .‬כדי להיות ראוי לעונש‬
‫אינסופי צריך לבצע חטא אינסופי‪ .‬ככל שעובר הזמן זעקות המעונים מפילות סימני שאלה על הצדק‬
‫האלוהי‪ .‬התשובה להצדקה הולכת ומנפחת את מה הוא החטא‪:‬‬
‫החטא הקדמון‪.‬‬
‫החטא השני הוא חטא הניתן לכפרה‪.‬‬
‫החטאים שממיתים את הנפש ושולחים אדם לגיהנום‪ .‬כל חטא הוא גם העבירה הספציפית וגם רוע‬
‫רדיקלי‪ .‬הכנסיה לא מאמינה בתמימות – החטא הוא התקפה על האל שהיא התקפה אינסופית ועליה מגיע‬
‫עונש אינסופי‪.‬‬

‫הגיהינום‪:‬‬
‫הגיהינום נתפש לעיתים כמקום ממשי מתחת לפני האדמה‪ .‬אפשרות שנייה שהגיהנום נמצא בממלכות‬
‫הבלתי נראות‪.‬‬
‫הגיהינום מסודר על פי מדורים‪ ,‬כאשר כל אחד מהמדורים הוא חטא בפני עצמו‪ .‬מדורי הגיהנום הם לא‬
‫לכל חטא ולחטא או אדם ואדם‪ .‬אלו הקטגוריות של שבעת חטאי המוות‪ :‬גאווה‪ ,‬קנאה‪ ,‬זעם‪ ,‬עצלות‪,‬‬
‫גרגרנות‪ ,‬רדיפת הבצע ותאווה מינית‪ .‬אלו התשוקות האנושיות שדוחפות אותנו לעשות את החטא‪.‬‬
‫הגאווה ראשון החטאים זה הרצון להיות כמו אלוהים‪ .‬חטא הקנאה שהוא הרצון שיהיה מה שיש לו –‬
‫בדימוי הכנסייתי זה מיוחס לקין (קליינברג מטיל ספק בבחירה הכנסייתית בקין)‪ .‬הזעם הוא אותו אלמנט‬
‫שגורם לנו להשפיע על אחרים באמצעות אלימות‪ .‬העצלות היא רוחנית – אין טעם לחזור בתשובה‪ ,‬זאת‬
‫עבודה קשה‪ ,‬יהודה איש קריות התאבד וזה אקט של עצלות רוחנית ויאוש הרי הוא יכול היה להיוושע‪.‬‬
‫רדיפת בצע במובן שהיא הופכת למטרה בפני עצמה‪ .‬תאווה מינית – אנחנו רוצים גן עדן עכשיו‪ ,‬רצון‬
‫לעונג מיידי‪.‬‬
‫שבעת חטאי המוות הללו הם חטאים שמעבר לקיום הספציפי‪ .‬תענוגות רוחניים שמעמידים את עצמנו‬
‫לפני האל ואהבת האל‪.‬‬
‫הצוות שנמצא בגיהינום הוא גם המייסרים וגם המתייסרים‪ .‬השטן ושדיו מתייסרים יחד עם האחרים – אין‬
‫סיפור בדבריהם‪.‬‬
‫הגיהינום נברא לפני בריאת העולם על ידי המלאכים הנופלים והשדים מחזיקים בתכונות רבות של‬
‫המלאכים בראשם עומד השטן‪.‬‬
‫דימוי השטן כפן הוא דימוי מהמאה ה‪ 16-‬בעבר הוא הופיע כחיבור ממפלצות שונות‪ .‬השאול לעיתים‬
‫מופיע כיצור חי או כשטן עצמו‪ .‬הגיהינום מבטא את נוכחותו שסירחון ובאדי גופרית‪.‬‬

‫הצדיקים רואים את הרשעים סובלים‪ .‬זה חלק מהכיף בגן העדן‪ .‬הסבל של הרשעים‪ ,‬הצדק‪ ,‬מוסיף לעונג‬
‫שלהם‪.‬‬
‫בתחתית הבאר השטן עולה בלהבות‪ .‬השטן של דנטה מופיעה כדמות עם שלושה ראשים (כמו השילוש‬
‫הקדוש)‪ ,‬הוא גם הקוף של אלוהים‪ .‬השליח שלו הוא האנטיכריסטוס‪ .‬השטן של דנטה תלוי הפוך בגעהנום‬
‫שהוא גם קפוא‪ ,‬זולגות דמעות יאוש ולא חרטה והוא לועס לעד את ברוטוס‪ ,‬קסיוס ויהודה איש קריות‪.‬‬

‫השטן גם נוכח בגיהינום ומתייסר ללא הרף אבל גם נוכח עם השפעה רבה בעולם הזה (פתרון של‬
‫הכנסייה)‪ .‬נוכחותם בעולם הזה מבטאים כוח‪ .‬השטן הוא מושל העולם הזה והוא תליינו של אלוהים‬
‫ומפתה אנשים‪ .‬הוא מציע גזרים אך גם מייסר ומענה במקלות ואלו מוסתים מן האל אל ידיו של השטן‪.‬‬
‫העולם הזה נתפש כמקום בו מתחולל מאבק יומיומי בין האל לשטן‪ .‬השטן הוא לא זה עושה משהו למען‬
‫אלוהים אלא אויבו‪.‬‬
‫השטן נהנה משיתוף פעולה בתוך העולם הזה – השדים‪ ,‬אבל יש לשטן גם שיתוף פעולה מכל אחד ואחד‬
‫מהחוטאים‪ .‬כפי שכל מעשה טוב מחזק את האל כל מעשה רע מחזק את השטן‪.‬‬
‫יש קבוצות של מסייעים מקצועיים לשטן‪:‬‬
‫המינים – ההרטים‪ :‬האנשים שחיים בתוך הנצרות‪ ,‬יודעים את האמת ופועלים כדי לסלף אותה‬
‫(סטאליניזם)‪ .‬הם שואפים להעביר את המגיפה ממקום למקום‪ .‬מעשי הרוע הם חלק מעשייה קולקטיבית‬
‫– זה לא רק סיפוק הצרכים האישיים שלהם אלא הם שואפים להרוס את העולם הזה‪ .‬הם עוסקים‬
‫בפעילות של פריצות מינית שמטרתה היא לעוות את האלוהות‪ .‬התינוק שנולד הוא מעין בן האלוהים כי‬
‫הם מקריבים אותו‪ ,‬שורפים אותו ועושים ממנו לחם – מיסה שחורה‪ .‬הם שואפים להוציא מליבותיהם של‬
‫האנשים את הדברים הפשוטים של אמונה ואהבה‪.‬‬
‫במאה ה‪ 11-‬מופיע לראשונה הדימוי כי השטן פועל בעולם באופן של בריתות וחוזים‪ .‬החוזה הזה הוא‬
‫פעם ראשונה במערב שתופסים כי אפשר לקנות את הנשמה‪.‬‬
‫שמות לשטן‪:‬‬

‫הקוף של אלוהים‬
‫מושל העולם‬

‫היהודי הוא המיניסטר דיאבולי‬

 ‫‪20.05.2009‬‬

‫העולם בתחילה היה כולו וטוב כי כל מעשי האל טובים‪ .‬בהמשך נכנס בדרך לא דרך החטא‪ .‬מרגע הופעתו‬
‫מתחלק העולם בין אותו חלק שהוא האל ומי שדובק בתוכניתו כי כל הנברא יהיה טוב לבין אותו חלק‬
‫שהפנה עורף בין בטובתו ובין שלא – לאל‪.‬‬
‫בקצה אחד נמצא גן העדן ובקצה השני הגיהנום ובאמצע העולם הזה כאשר כל יושביו שייכים לקצה אחד‬
‫או אחר‪ .‬כל מה שמבדיל בין אלו הנידונים לגהנום לבין גן העדן הם שנים ספורות בלבד‪ .‬זהו מעין‬
‫פרוזדור כאשר משני הצדדים עומד הנצח‪.‬‬
‫העולם הזה מכונה במקורותינו העבריים "זמן"‪ .‬כיוון שבעולם הזה לפחות למראית עין המהלך לא הוכרע‬
‫על כן המאבק בין הטוב לרע מתנהל בעולם הזה‪ .‬בגיהינום אין מקום לחזרה בתשובה ובגן העדן אין‬
‫אפשרות לחטוא‪ .‬תם הרצון החופשי‪.‬‬
‫בחשיבה של העולם המערבי הרצון החופשי נתפש כעול ועונש שיש להיפטר ממנו‪" .‬חופשי תהיה כאשר‬
‫תהיה עבד"‪ .‬בין לבין כל עוד האדם יכול לחיות או לבחור מתחלק אותו מאבק בעולם הזה בין הרוע לטוב‪.‬‬
‫המאבק בין הכוחות הוא סוג של משחק מכור‪ .‬אם אנחנו מקבלים את שליטתו המוחלטת של האל אז מה‬
‫משמעותו של המאבק? אולי דרמה תיאטרלית? הכל חזוי מראש‪ .‬האל קבע את התסריט והוא במאי‬
‫מתערב כאשר בעולם הזה כולם מתפקדים כמריונטות‪.‬‬
‫יחד עם התפיסה הזאת‪ ,‬של האל הכל יכול שמתערב ללא הרף‪ ,‬מתקיימת איזה שהיא תובנה אחרת של‬
‫כוחות הרוע ככוחות אוטונומיים אשר מנהלים מאבק מכריע‪.‬‬
‫[להבין הנושא המחילה של הכנסייה כי אין לשופט חוץ ממה שלפניו – השופט יכול לשפוט רק את מראית‬
‫העין בארץ הזאת אבל אלוהים בתבונתו יכול להחליט אם למחול או לא]‪.‬‬
‫בתוך העולם הזה שהוא עולם שמתחולל בו מבחינה תיאולוגית תהליכים מנוגדים – השטן מחד הוא עבד‬
‫בזוי של האל שהוא משתמש בו לצרכיו השונים ומצד שני מדובר בישות המאיימת להרוס את ביתו של‬
‫האל‪.‬‬
‫בן המאה ה‪ 11-‬ל‪ 12-‬תפיסת הרע עוברת מהפך משמעותי שבו המאבק הוא גלוי‪ .‬כיוון שהכנסייה הגדירה‬
‫את האלים הפאגאנים כשדים עובדי האלילים עובדים שדים‪ .‬אך כאשר האופציות הגלויות נעלמות עולה‬
‫התפיסה כי הרוע פועל בתוכנו באופן סמוי‪ .‬רמזים ראשונים לזה אפשר למצוא אצל פאולוס – הרוע בתור‬
‫יצר הרע הנמצא בתוכנו‪ .‬יותר ויותר מתפתחת התפיסה כי הרוע פועל לא רק בתוך הגוף הביולוגי אלא גם‬
‫בגוף הפוליטי‪ .‬הרע מתחזה לטוב – אלו המייצגים את כוחות הרוע טוענים כי הם עבדיו האמיתיים של‬
‫המשיח‪ .‬זאת התפיסה ההולכת וגוברת של המינות‪ .‬המינות הופכת להיות משהו שמתנהל במחתרת –‬
‫אורגיות פרועות‪ ,‬קניבליזם והפרשות – תפקידם הוא לקעקע את היסודות ולא לנהל מלחמה גלויה‪.‬‬
‫ברנאר גי מפרסם מדריך לאינקוויזיטור במאה ה‪ .13-‬האינקוויזיטור תפקידו הוא כמיילדת (דימוי סוקרטי‬
‫של התובנה כיילוד הטוב) – המיילדת המוציאה את הרוע מהגוף ולהמיתו‪ .‬הוא מתייחס אל הרוע ככוח‬
‫מרושע שפשה בתוך המערכת (סרטן) ועל כן יש לנקוט באמצעים רדיקליים‪.‬‬
‫המינות היא התחפושת המשולמת‪ .‬הקתארים מאמינים כי יש אל טוב ואל רע – האל של הברית הישנה‬
‫הוא האל הרע‪ .‬הנצרות נלחמת בהם וכאשר נלחמים בכוחות הרוע מקבלים סמכויות חירום‪ .‬כדי להלחם‬
‫ברוע צריך להתנהג כמו הרע כדי להפסיק מלחמה צריך לצאת למלחמה‪ .‬ברגע שעיגנו את אמצעי החירום‬
‫ישנה נטייה בחברה להגדיר עוד ועוד דברים כמינות‪ .‬הנאשם לא צריך לדעת במה הוא נאשם אלא הוא‬
‫צריך לחשוף את אשמתו‪ ,‬הוא לא זכאי לעורך דין (הוא זכאי אבל עורך דין שישתף פעולה יחשב כמין)‪,‬‬
‫על פי הדין הרומי אם תבעת מישהו והוא יצא זכאי את‪ ,‬המאשים‪ ,‬תענש באותו עונש שהוא היה אמור‬
‫לקבל‪.‬‬
‫אם יש המינים ויש היהודים שעובדים את השטן האלמנט הבא שמצטרף הוא הכישוף‪ .‬המכשפים עוברים‬
‫מהפך דרמטי באותה תקופה‪ .‬בעולם העתיק עד המאה ה‪ 12-‬הכישוף נתפש כשימוש באמצעים על טבעיים‬
‫לגרום לסבל לאדם אחר אך יש גם אלמנט טוב יחסי – מכשפים יכולים לגרום להתאהב‪ ,‬להצליח וכו'‪ .‬זה‬
‫חלק מעשייה מאגית כאשר האלמטים השלילים שבה מוגדרים כמליפיקיום‪ .‬מישהו צריך להאשים אותך‬
‫ולהוכיח נזק וקשר בין האדם החשוד בכישוף לתוצאה הסופית‪ .‬על נעשו בחינות עם ברזלים מלובנים או‬
‫מים רותחים‪ .‬הכנסייה מכריזה שהכישוף כעבודת שטן הוא גיבוב של הבלים ושטויות‪ .‬במאה ה‪10-‬‬
‫קובעת הכנסייה כי כאשר אנשים רואים נשים מרחפות בעולם אלו הוזים ויש לזרוק אותם מהכנסייה‪.‬‬
‫הכנסייה נוקטת ברציונליזם קיצוני‪ .‬יש כישוף אבל הוא רק במקרים פרטיים‪.‬‬
‫במאה ה‪ 12-‬חל שינוי דרמטי בדמותו של האל‪ .‬עד אז נתפש הפנטוקרטו (שליט העולם) וגם כריסטוס‬
‫שמוצג הוא כריסטוס של התחייה ושל הניצחון על המוות – הוא מוצג כמלך‪ .‬מהמאה ה‪ 12-‬ישו מיוצג‬
‫כסובל ורזה מעבר מישו האל לישו האדם‪ .‬זה חלק מתנועה הומניסטית – לאדם יש לגיטימציה – אם לישו‬
‫היה גוף אז באיזה שהוא אופן הגוף יכול להיות חיובי‪ ,‬כך גם רגשות ומצבי רוח‪ .‬מדמותו של ישו המטיף‬
‫לאדם סובל‪ .‬ככל שישו סובל יותר כנתון לכוחות של בני האדם בעולם הזה – הולכת ומתחזקת דמותו של‬
‫השטן‪ .‬כעת בתוך העולם אין תופעות נייטרליות – דיבוקים חיוביים שביטאו את האבמיוולנטיות של‬
‫העולם נעלמים לגמרי‪ .‬הדיבוקים הופכים להיות חלק מכוחותיו של השטן‪.‬‬
‫במאה ה‪ 14-‬המגפה השחורה מחסלת את אירופה‪ .‬הכנסייה שוקעת בשחיתות ובמעבר לאבניון‪ .‬מלחמת‬
‫מאה השנים‪ ,‬מרד האיכרים – מכל אלו צץ השטן‪ .‬כיוון שחוסלו כל המינים פחות או יותר באותו זמן‬
‫מישהו חייב לשאת באחריות של מה שקורה‪ .‬כוחו של השטן עולה והאל החדש מתואר כזועם וכועס‪.‬‬
‫בדימוי המקראי מדובר במכשפה‪ .‬שני אלמנטים במכשפות – המכשפות פועלות בפנים ונראות כנשים‬
‫תמימות ונוצריות אבל מתחת לחזות התמימה הזאת מסתתר רוע מוחלט ובלתי ניתן לשליטה‪ .‬הרצון‬
‫להרוס כדי להרוס‪ .‬אלמנט שני הוא האלמנט הביולוגי – מכשף מלידה‪ .‬האפשרות השלישית היא‬
‫שהמכשפות נעשות כאלו כי הן כורתות ברית עם השטן‪ .‬השטן מגייס סוכנים סמויים‪ .‬במאה ה‪ 14-‬וה‪15-‬‬
‫עולה התפיסה כי כישוף היא לא עברה פלילית פשוטה אלא עצם היותך מכשפה היא עבירה פלילית שדינה‬
‫מוות‪ .‬בעיות ההוכחה נפתרות באמצעות סידרה של טכניקות משפטיות ותיאולוגיות‪ .‬התיאולוגיה של‬
‫המאה ה‪ 15-‬טוענת כי מכשפות יכולות לעוף במהירות עצומה – כך נעלם אלמנט האליבי‪ .‬המכשפה יכולה‬
‫להיות בכמה מקומות בה בעת‪ .‬טענה נוספת היא כי יש כאן פולחן של השטן שהמטרה היא העבודה עם‬
‫השטן וחיסול העולם‪.‬‬
‫המכפשות נפגשות בסינגוגה (בית כנסת)‪ ,‬הן נפגשות בשבת (כל זה מקושר ליהודים)‪ .‬המכשפה מנשקת‬
‫את פי הטבעת של השטן (כך גם מתוארים היהודים)‪.‬‬
‫‪ – 1484‬אינקנטוס ה‪ 8-‬מכריז כי יש דבר כזה כישוף ומי שלא מאמין שיש כזה דבר הוא חוטא לנצרות‪.‬‬
‫דבר שני שהוא מאפשר זה שאינקוויזיטורים יחפשו את המכשפות (לא יהיה צורך בתלונות יותר)‪.‬‬

‫הרוע פלש לעולם שלנו והתחזק מאוד והפך את המאבק ליותר דרמטי מאי פעם‪( .‬בעבר חשבו כי כאשר‬
‫ישו קם לתחייה סולק השטן מהעולם)‪.‬‬

‫למול כוחות הרוע עומד האל (הטוב המוחלט) לסביבותיו של האל נמצאת פמליית המלאכים שדבקו באל‪.‬‬
‫המלאכים הם גם שליחים וגם לוחמים (מיכאל)‪ .‬נוספים הם הקדושים שהם ההיפוך של המכשפות – טוב‬
‫טבעי‪ .‬ואחרונה כל המנגנונים החיצוניים של הכנסייה – הצלב‪ ,‬המים הקדושים‪ ,‬השמן הקדוש‪ ,‬הכנסייה‬
‫כמבצר והטקסים המאגיים של הכנסייה שנועדו לחסום את הרוע‪.‬‬
‫השטן נתפש‪ ,‬כפי שציינו‪ ,‬כשליט העולם הזה – אז הטוב מסתובב כאן כדגים מחוץ למים‪.‬‬
‫גן העדן בעולם הנוצרי הוא סוג של גן שהוא שיחזור של אותו גן עדן קדמון‪ ,‬אנשים לבושים לבן‬
‫(קנדידאט) וכו'‪ .‬האלוהים שמקבל את פרפטואה בגן קורא לה "ילדתי" והוא מאכיל אותה – הוא דמות‬
‫גברית ואמהית יחדיו‪.‬‬
‫תיאור נוסף של מוצא להורג – אור גדול‪ ,‬מרחב גדול שנראה כגן עם עצים עם וורדים‪ .‬מלאכים רבים‬
‫עומדים לצד השער‪ .‬בית האלוהים שם הם מולבשים לבן והאנשים קוראים אגיוס (קדוש) ללא הרף‪.‬‬
‫זקנים רבים יושבים סביב האל‪ .‬נשיקות ונשיקות‪.‬‬
‫גן העדן הוא גן נעול ומעיין חתום‪.‬‬
‫דרך נוסף לראות את גן עדן הוא שהמקום הזה הוא עיר‪ .‬עיר מוקפת חומה שעשויה מנשמות‪ ,‬שערים‬
‫רבים‪ ,‬עיר מקושטת – ירושלים החדשה של מעלה העשויה זהב‪( .‬קין בונה את העיר הראשונה)‪ .‬בעיר‬
‫הזאת חיים הצדיקים והיא מורכבת מנשמות ובמרכזה נמצא האל עצמו המתואר במונחים של מרחב –‬
‫"המקום"‪ .‬העיר הזאת משחזרת את העיר הארצית – השמיימית מחקה את הארצית‪ .‬העיר השמיימית‬
‫ישנם אלמנטים של עושר ארצי – זהב ואבנים יקרות – נראה שלעיר מגיעים אלמנטים מבחוץ‪ .‬הגויים‬
‫ממשיכים להגיע ולתת את מנחותיהם אל העיר‪( .‬חזון יוחנן)‪.‬‬
‫במאה ה‪ 11-‬כאשר הערים חוזרות לאירופה חוזר הדימוי של העיר השמיימית‪ .‬הגן נתפש כמקום שבו‬
‫עובדים וכל כן איזה קדושה מפיזה טוענת כי העיר מלאה והגן מסביב ריק כי איש לא עובד‪.‬‬
‫ישנה היררכיה בין המלאכים עפ"י דיונוסוס על פי קרבתם לאל ורק שתי הדרגות האחרונות יוצרות‬
‫קשרים עם בני האדם‪ .‬זה חלק מהעובדה כי אנשי הביניים לא יכולים לחשוב בלי היררכיה אבל השאלה‬
‫שעולה היא האם יש קנאה – בעולם הבא כל אחד מרוצה בכל מה שיש לו‪.‬‬
‫גם העדן מסודר ככנסייה שמרכז עומד כריסטוס אשר עורך מיסה בלתי פוסקת‪ .‬העולם כולו מסומל‬
‫בכנסייה ואז הוא בוקע אל העולם הבלתי נראה‪.‬‬
‫אפשרות אחרונה היא כי העולם הבא הוא מצב נפשי – הוא לאמקום או בנה – והמצב הזה מתבטא‬
‫בשלושה דימויים חזקים‪ :‬ראייה – האדם מאושר כי הוא רואה את האל‪ .‬זאת לא ראייה פיזית כי אין להם‬
‫בשר עד לתחיית המתים אלא זה סוג של נוכחות ללא מעצורים וללא מגבלות‪ .‬הדימוי השני הוא הארה‬
‫אינטלקטואלית – אנו מגיעים לתובנה המוחלטת ולתפוס את מהותו של האל שהיא האושר הנצחי – הוא‬
‫זקוק לאילומינציו (הארה) הוא מסיר מכשולים ונותן לנו את התובנה המלאה ובלתי מופרעת‪ .‬השימוי‬
‫השלישי הוא האהבה – אהבה מוחלטת שמרפאת כל מחלה‪ .‬דימויים של שיר השירים‪ .‬זה מזבח של אהבה‬
‫והכל נצרף בה ביחד‪.‬‬

‫איפה??!?!?!?!?‬

‫בתפיסות הקוסמולוגיות של העולם העתיק עד המאה ה‪ – 16-‬במרכז הארץ בליבת כדור הארץ הגיהינום‪.‬‬
‫לאחר הספרות של הכוכבים עומדת הספרה הבלתי נראית לעין (אימפראי) – הם נעים במעגלים שונים‬
‫שמשמיע צליל וביחד נוצרת הרמוניה שלמה‪.‬‬

‫בגן עדן של האיכרים (קוקאניה) – לא עובדים ואוכלים ושותים ללא הרף‪ .‬עולם של עצלנים‪ .‬העצים‬
‫מתכופפים בשבילם וכו'‪.‬‬

‫‪27.05.2009‬‬

‫ההנחות של התיאולוגים הנוצריים היא כי האדם משתנה והוא איננו מסוגל להתמיד בדרך הישרה – אנחנו‬
‫נעים בתוך העולם והמערכת מודעת כי אנחנו הולכים הלוך ומעוד‪ .‬על כן הדת מציעה מנגנונים לכוון את‬
‫דרכנו – המטיף‪ ,‬המורה הרוחני‪ ,‬המסביר את שאינו מובן לאדם מאליו‪.‬‬
‫מעבר לעניין ההוראה ההנחות של המערכות הדתיות היא כי זה לא עובד – לא משנה כמה תסביר להם הם‬
‫ימשיכו לחטוא הן מטבען והן ממקורות החטא הקדמון‪ .‬זה דורש מהמתבונן השמימי המושלם שלא נכשל‬
‫אף פעם קשה לו להביע אמפתיה למעידה המתמדת‪ .‬לכן צריך להמציא מנגנונים של טיהור‪.‬‬
‫המנגנון האחד של הטיהור הוא הסליחה‪ .‬הכנסייה מזהה אצלך חרטה אמיתית בטקס הווידוי (הפרמטציה)‬
‫והיא יכולה לסלוח לך בזכות המפתחות של פטרוס ובזכות הכוח הניתן מישו‪ .‬האקט של הטיהור‬
‫הסקרמנטלי (הווידוי) שהוא צינורות ישירות לישו – זה בעצם חנינה‪.‬‬
‫האלמנט השני מבוסס על שני אקטים סמליים ומטאפיזיים – הטבילה‪ ,‬החיטוי הראשוני‪ .‬בטבילה אתה מת‬
‫(טובע במים של הטבילה) וקם לתחייה כאדם אחר (האדם הנטבל מקבל שם חדש לעיתים)‪ .‬מאחורי כל‬
‫אלו עומדת התפיסה הבסיסית של הקורבן של ישו – הנכונות של ישו כבן האלוהים שמסכים מרצון‬
‫להקריב את עצמו‪ .‬דמו של ישו‪ ,‬שממשיך לזרום ללא הרף בטקס המיסה‪ ,‬שוטף ומטהר את החטאים‪.‬‬
‫לטפול בדמו של השה – שה האלוהים שנושא את כל החטאים‪.‬‬
‫האלמנט הנוסף שמטהר אותנו מהזוהמה החיצונית זה הסבל והכאב‪ .‬הכאב נתפש כאקט בסיסי לטוהרה‪.‬‬
‫(בניגוד לתפישה המודרנית – העלמת הכאב והדיכאון עם כימיקלים)‪ .‬בעולם העתיק אין אמצעים יעילים‬
‫של שליטה בכאב‪ .‬הכאב מופיע גם כעונש‪ ,‬הן נפשי והן גופני‪ .‬הסבל הוא אלמנט שמונע שכחה (את הכאב‬
‫אתה לא שוכח) והאל מטיל בנו כאב כאקט של זיכרון‪ ,‬שנחרט ומזכיר לך‪ .‬הכאב עוצר אותך (בניגוד‬
‫לעונג שמעודד אותך להמשיך)‪.‬‬
‫אך הסבל והכאב הוא מטהר כתחליף למוות‪ .‬במורשת הנוצרית זה בא לידי ביטוי בשני אלמנטים‪ :‬סגפנות‬
‫ממוסדת – אימוץ טכניקות של אימוץ הסבל שמטרת היא לייצר אישיות שאיננה כפופה לתענוג ואלמנט‬
‫הזיכוך‪.‬‬
‫המרטיר הוא מי שמת למען האמונה (רפליקה של חייו של ישו)‪ .‬במאה ה‪ 4-‬הרדיפות נגמרות ובמקומם‬
‫באה מרטיריות ספיריטואלית – ביקשת הסגפנות כאקט מרכזי בחייהם‪ .‬אסקזיס – סגפנות ביוונית‬
‫(מילולית = תרגול) – לכן מטרתה עיצוב אופי‪ .‬כאשר האתלט עושה את התרגול שלו הוא פועל בניגוד‬
‫לנטייה הטבעית לנוח – כך הוא מפתח את שריריו והוא מייצר סוג מסוים של אישיות שתעזור לו בחייו‪.‬‬
‫הביטוי הזה מושאל לתוך העולם הדתי‪ .‬הסגפן‪ ,‬הנזיר המתבודד לדוגמא‪ ,‬הולך תחילה אל "מחנה‬
‫האימונים" איפה שהפיתויים של העולם הזה מצטמצמים – לדוגמא המדבר‪ .‬המדבר משמש מקום‬
‫להתרחקות מרעשה של העיר‪ ,‬מייצר סבל ובתוך המדבר עוסק הסגפן בסגפנות שהוא רוצה וכופה על‬
‫עצמו‪ .‬הוא אוכל פחות ממה שצריך (ההפך לגרגרנות)‪ ,‬ישן פחות (גם הצום וגם חוסר שינה גורמים‬
‫לשינוי תודעה – גם כאילוסינציות)‪ .‬הוא לובש על בשרו את אדרת השיער – אדרת שצדה המגרד נוגע‬
‫בגוף‪ .‬בנוסף יש את האלמנטים של סבל אקטיבי – הלקאה עצמית עד זוב דם‪.‬‬
‫כל אלו הם חלק מתפיסה שאומרת שני דברים‪ :‬א) הסבל מטהר (גם העונש שמטיל עליך הכהן הוא סוג‬
‫של סבל – אתה מטיל על עצמך סבל בעולם הזה כדי להינצל בעולם הבא) ‪----------------------‬‬
‫(מטהר‪ ,‬זיכרון‪ ,‬תחושות‪ ,‬תודעה ואופי)‬
‫בתפיסה הנוצרית‪ ,‬כיוון שאנו נולדים מזוהמים יש אפשרות להתנקות מזה (מרצון)‪.‬‬
‫בסבל בגיהינום איננו מטהר אלא צדק נקמני – אין ניסיון לחנך מחדש את הפושע‪ .‬מהצד השני בגן העדן‪,‬‬
‫התהליך שהיה מאפשר היטהרות נגמר‪ .‬אין השתנות בגן העדן‪.‬‬

‫לזה מתלווה המקום השלישי – הפרוגטוריום‪ .‬שם מיטהרים‪ .‬מה שמייחד את המקום השלישי הזה הוא‬
‫שהוא מתאפיין בהשתנות ובסבל מטהר ולא נוקמני‪.‬‬
‫מקור אפשרי אחד לזה – ביהדות לכל ישראל יש מקום בעולם הבא – היהודים הרשעים סובלים ‪12‬‬
‫חודשים בכף הקלע ואז עולים לגן העדן‪.‬‬
‫פרפטואה ביומנה מתארת כי אחיה מת ואי אפשר לעזור לו אבל היא רוצה‪ .‬הוא נמצא במעין גיהינום והוא‬
‫סובל סבל גדול (הוא ילד קטן שטרם נטבל)‪ .‬היא מצליחה לעזור‪ .‬הוא עובר מעולם של סבל לעולם של‬
‫עושר ורוויה‪ .‬בדימוי הכנסייתי זה אומר שני דברים חשובים ‪ :‬הייסורים לאחר המוות יכולים למרק‬
‫והחיים יכולים לסייע למתים‪ .‬מעולם שרואה בעולם הבא כמקום בינארי – או או – זה הופך למקום עם‬
‫אפשרות למוביליות‪.‬‬
‫במאה ה‪ 12-‬עוברת תפנית מישו האל לישו האדם – תפיסה פסיכולוגית בדבר רגשותיו של ישו‪ .‬אנחנו‬
‫רוצים להרגיש כיצד הוא ואימו הרגישו (מריה דולורס – מריה של הייסורים)‪ .‬ישו עובר להיות בן אדם‬
‫סובל שאותו אפשר לחקות ולא להעריץ לסגוד‪ .‬אחד הדברים שמאפיינים את ייחסו של ישו אל העולם זה‬
‫שגם במקקומו במרומיים הוא מרגיש יחס לבני האדם‪ .‬יחד עם התחושה שישו הוא לא רק האל אלא גם בן‬
‫אדם שנמצא "שם" נעשית הענשה של העולם הבא‪ .‬העולם הבא נתפש כהשתקפות של העולם הזה‪ .‬השפע‬
‫והעלייה הדמוגרפית במאה ה‪ 11-‬מחייבת את האנשים לראות בעולם הזה גם כעולם טוב‪ .‬יחד עם השימוש‬
‫בכסף והפריחה מתפתחים שני אלמנטים – ‪ )1‬לזמן יש משמעות (אם העולם לא נמצא בתהליכי קריסה‬
‫אז ההיסטוריה מקבלת משמעות אחרת – הטוב עוד יגיע – יואכים מפיורה)‪ .‬בני האדם במאה ה‪ 12 -‬רואים‬
‫את עצמם כשחקנים דרמטיים על המשחק ההיסטורי והם חושבים כי מה שהם יעשו בעולם הזה עכשיו זה‬
‫ישפיע על תוכנית הגאולה‪ .‬זה אומר כי הם לא מוכני לשאת שאין להם השפעה על העולם הבא‪ )2 .‬אנחנו‬
‫יכולים לגרום לישו מחדש לחוש תחושות עזות לגבי המין האנושי‪ .‬אנחנו יכולים לקנות לאנשים‬
‫שנמצאים בפרוגטוריום זמן – או יותר נכון לקצרו למען הסובלים‪.‬‬
‫הפרוגטריום נראה וסובלים בו כמו בגיהינום – אבל הוא בעצם חלק מגן העדן משום שהוא השלב הראשון‬
‫שבסופו מובטח לך שתגיע לגן העדן‪ .‬התודעה של החשיבות העצומה בזמן – בפרג' השעון דופק‪ .‬בפרוג'‬
‫מוביל אותנו בהכרח לעולם ההוא – מעבר לתודעה של זמן יש חשיבות לכסף כמשפיע על זמן‪ .‬כאשר אני‬
‫מלווה כסף ונותן לך ריבית אני משלם על זמן ולא על כסף‪ .‬התודעה של קיום של הזמן כבעל משמעות‬
‫היא קריטית לתובנה של הפרג' – זהו עולם שאנחנו יכולים לקצר את הזמן של האנשים הסובלים בפרג'‪.‬‬
‫היווצרותו של הפרג' מייצרת תקווה אך חשוב מזה המאה ה‪ 12-‬מכירה בדבר שיהפוך לחשוב במערב –‬
‫הזכות לבינוניות‪ .‬הפרוג' הוא המקום של הבינוניים שהם הרוב וכעת עולה הזכות והדרישה להיות‬
‫בינוניים‪.‬‬
‫במקביל להופעה של הפרג' ולזה שלקהילה של החיים יש השפעה על המוות צומחת עוד תפישה –‬
‫הדואליזם‪ .‬במערב מופיעה המינות הקאתרית אשר רואה בעולם כולו כפרוג' – יש אל טוב ויש רע‬
‫וביניהם התחוללו מאבקים ועולם החומר נברא על ידי האל הרע ותפקידו של הפרפקטי (הקתארים‬
‫הטהורים) הוא לסייע לאנשים בעולם הזה להתנקות‪ .‬לכן כל העולם הוא מקום של היטהרות‪ .‬מצד אחד‬
‫זאת תפיסה אחרת לגמרי לנצרות (הם מכירים בשני אלים) אבל מה משעניין אותנו בתפיסה הקתארית זה‬
‫שבעוד שהאליטה הקתארית דוגלת בסגפנות קיצונית (הם צריכים להמנע מכל מה שיוסיף חומר לעולם)‬
‫עד הרעבה למוות‪ .‬רוב הקהל הקתארי תפקידו לעזור לשאר להתקדם הלאה – זא חלוקה בין אלו שעושים‬
‫יותר לאלו שעושים פחות אך המטרה הקהילתית משותפת‪.‬‬
‫מי הם המומחים לזמן???? הסוחרים והמלווים בריבית‪ .‬בצורה פאראדוקסלית המלווה בריבית הוא הייצר‬
‫את המחשבה שמייצרת את הפרוג' ואותו זורקים ישירות לגיהנום (הוא נתפש כגנב זמן שהוא רכוש של‬
‫כולם – כמו ידע)‪ .‬בתוך העולם הזה המומחים להון וזמן הם הסוחרים ומעמד הביניים‪ .‬מופיעות תנועות‬
‫דתיות מתוך מעמד הביניים כדי להתמודד עם הכסף כמכונן של חייהם – הפרנציסקנים‪ .‬כל התנועה הזאת‬
‫הופכת את ההתנגדות לכלכלת השוק הכסף ןהקנייה ומנסה לייצר קהילה שבה הדבר העובר לסוחר הוא‬
‫הסולידריות ולא הקנייה‪ .‬פרנציסקו מאסיזי משתתף במסחר של אביו ומבי כי זה לא הדרך‪ .‬אביו מליט‬
‫לנדות אותו מהצוואה והוא בוחר באבא של השמיים‪ .‬במסדר שלו יש המנעות מוחלטת מכסף – אסור‬
‫לגעת (מילולית) בכסף ואסור לצבור הון‪ .‬הם מקימים כנסיות דלות והם הופכים בסופו של דבר לגוף‬
‫כלכלי עצום (מבשלות בירה לדוגמא)‪ .‬המסדר מתקיים באמצעות קיבוץ נדבות (לאוכל) ומבצעים אקטים‬
‫של סולידריות‪ .‬הסגפנות היא המנעות מכסף – פרנציסקו מחפש את הגבירה עוני ומתחתן איתה‪ .‬הוא‬
‫אוסר על תלמידי להכין למחר – ההכנה לא מתבצעת מבעוד יום‪.‬‬
‫הוא דורש מאנשים לתת בלי תמורה הוא מנסה לייצר קהילה סולידרית – אך הוא גם מבצע אקטים של‬
‫ביטול הזמן‪ .‬החיקוי של ישו חותך את הזמן‪ .‬הרעיון שאפשר להחיות מחדש שבר בהיסטוריה – הוא‬
‫מחקה את ישו ברמות כאלה שהפער בין הזמנים נעלם – הוא חווה על עצמו את הפצעים של ישו‬
‫(סטיגמטה)‪.‬‬
‫יש פ שני אלמנטים חשובים – ‪ )1‬הוא המציא נס שאומר כי העולם הזה והבשר זה מספיק חשוב על מנת‬
‫שהאל יופיע בו ויראה את סימניו‪ .‬הנס הגדול ביותר של המאה ה‪ 13 -‬מופיע בבשר‪ )2 .‬הקה הומו – הנה‬
‫האיש – הזמן בוטל‪ .‬אפשר לייצר בתוך העצירה של הזמן כי העולם הזה חוזר‪( .‬מוליד את הרנסנס)‪.‬‬
‫כריסטוס הופיע מחדש והזמן נעלם‪.‬‬
‫אח"כ הכל משתבש – המסדר הפרנציסקני סוחר בסטיגמטה של פרנציסקו‪ .‬הם בונים כנסייה מפוארת‬
‫(סנטה מריה דלה אנגלי) ומבטאים עושר עצום‪ .‬הם שוכרים "גוי של שבת" שמחזיק בשבילם את הכסף‪.‬‬
‫המסדר נקרע לגזרים ויש מחלוקות על כל דבר שורפים אנשים שמנסים לקיים את התקנון במילותיו‪.‬‬
‫פרנציסקו הופך לנעלה ומרוחק מדי כדי שיהיה אפשר לממש את דרכיו‪.‬‬
‫הפרנציסקנים והמנדיקנים ‪ )1‬דוחקים את רגלי העניים – רק העניים מרצון "המקצוענים" רק הם יכולים‬
‫לקצר את השהות שלך בפרגטוריום‪ )2 .‬התמקצעות של היחס – הפרנציסקנים בראשית דרכם טוענים מה‬
‫עושים בשביל הצדקה‪:‬‬
‫‪)1‬המיתה הטובה – נועדה הוכיח שאכן הגעת לפרגטוריה ולא לגיהינום – והדגש הופך להיות‬
‫יותר על הטקסים הכוללים של נוכחותו של כהן ויש טכניקות שמלמדות אותך איך לוודא‬
‫שהרגעים האחרונים שלך יהיו מרוכזים ויביאו אותך למיתה נכונה‪.‬‬
‫‪)2‬מסדרים דתיים יכולים להבטיח לך שמיסות ייערכו למענך עד קץ הימים להבטיח את מקומך‬
‫בגן עדן בתמורה לתרומה‪.‬‬
‫‪)3‬אינדולגנציות – שטרי מחילה‪ .‬זאת מופיעה לראשונה כאשר פסחליס האפיפיור שומע משפט‬
‫גירושים של מלך צרפת והוא מרגיש שהוא לא יכול לשאת יותר את דברי ההבל שהוא‬
‫שומע משני הצדדים והוא מוכן לקחת על עצמו את החטאים שלהם אם הם יורידו את‬
‫המשפט המטומטם הזה‪ .‬הם מסכימים‪ .‬האינדולגנציה אומרת יש את מי להוציא ממקום‬
‫שאפשר להוציא ממנו – זה לא מחילת חטאים אלא קיצור הפז"ם בפרגטוריום‪ .‬הכנסייה‬
‫יכולה לשחק עם העודף שישו השאיר‪.‬‬

‫‪03.06.2009‬‬

‫כל הפגמים של עולם הזה מתוקנים בעולם הבא באמצעות תפיסה פרימיטבית של צדק‪ .‬יש פלוס ומינוס‬
‫וכל דבר מתאזן בצד השני‪ .‬חשוב מזה כמובן שכל המערכת הזאת מתבטאת בהשארות הנפש – יש סיפור‬
‫מעבר לעולם הזה‪ .‬בעולם הבא יש סדר שבעולם הזה חסר שמאזן את העולם הזה‪ – .‬זה הפן האסתטי‬
‫פסיכולוגי‪ .‬הוא מבטא צורך אנושי שאומר שהדברים לא נגמרים כאן – לא יכול להיות שמישהו צעיר וחף‬
‫מפשע ימות ללא פיצוי‪.‬‬
‫יחד עם הצורך הזה יש את הפן הפוליטי – העולם הבא לא משמש רק מקום שבו מאוזן חוסר הסימטריה‬
‫של חווית החיים האנושית בעולם הזה אלא יש לו גם צורך פוליטי – יכול להיות שלא נשיג אתכם בעולם‬
‫הזה אבל את ענשכם תקבלו בעולם הבא‪ .‬האליטה הפוליטית‪-‬דתית מחזיקה במפתחות השמיים‪ .‬וכדאי לך‬
‫אם כך לשמור על יחסים טובים עם האליטה‪ .‬זה בא לידי ביטוי על יד אינקנטוס ה‪ 4-‬שכותב חיבור קצר‬
‫על מה צריך אדם מאמין לעשות במינימיום כדי להיוושע – אתה חייב להאמין במשהו אבל לא את כל‬
‫הדוקטרינה הנוצרית – אם כן צריך אדם להאמין כי יש אלוהים (מה שנתפש כאמונה טבעית‬
‫ואינסטנקטיבית) אך הדבר החשוב הוא שהמאמין צריך להאמין בשכר ובעונש והכנסייה מחזיקה‬
‫במפתחות השמיים‪.‬‬
‫הדברים הללו מעלים בעיות מוסריות‪ :‬העונש של הקשיים בגיהינום נתפש כמשהו שלא עומד בפרופורציה‬
‫לחטאים והוא עונש אינסופי‪ .‬האלמנט השני הוא התחושה האיומה שאין לנו מה לעשות למען היקרים לנו‬
‫שמתו‪ .‬התחושה הזאת מייצרת אי נחת מאוד גדולה‪ .‬זה בא לידי ביטוי במאה ה‪ – 12-‬הפרגטוריום‪.‬‬
‫הפרגטוריום הוא גיהינום לייט – יש בו את סבלי הגיהנום אבל הוא לא בלתי מוגבל והוא לא בלתי הפיך‪.‬‬
‫זה מבטא תפיסה של החברה שהיא לא מאבדת את השליטה והיחס אל העולם הבלתי נראה נעשה מורכב‬
‫יותר כאשר לאנושות יש כוח השפעה על העולם הבא‪ .‬לבני האדם יש תחושה הולכת וגוברת של צמצום‬
‫האל‪ .‬הדימויים של חולשה ורכות לגבי ישו‪ ,‬והפולחן הפתאומי של ישו התינוק – זה מבטא שהאדם צריך‬
‫אל שהוא יכול לתת לול ולא רק לקבל אותו – אנחנו צריכים את האל של הפיאטה‪.‬‬
‫יחד עם הדימוי הזה בא אותו דימוי של הפרוגטוריום – ביטוי לצמצום הכוח האלוהי והדגשת הכוח‬
‫האנושי‪ .‬גם לאדם יש פוטנציה ולא רק האל הוא האומניפוטנטי‪.‬‬
‫גם הכנסייה היא כולה מקום ביניים – היא כולה סוכנות תיווך‪.‬‬

‫הקדושים‪:‬‬
‫אלו הסוכנים המצטיינים של הכנסייה‪ .‬אלו האנשים שיכולים לעשות בשבילנו את מה שאנחנו לא יכולים‬
‫לעשות בשביל עצמנו‪ .‬אלו החברים הטובים של אלוהים‪ .‬השוכן בגן עדן לא אפוף בתוך עולמו – הוא‬
‫עוסק בסבל שלנו והוא אוהב אותנו אהבת חינם (בעוד שאנו רק מחפשים את עזרתם באמצעות החליפין)‪.‬‬
‫דימוי ראשון‪ :‬העולם הזה הוא פרוזדור ומסדרון‪.‬דימוי שני הוא של ארץ נוכרייה – השטן שולט בעולם‬
‫הזה ולכן מי שלא באחזקת השטן הוא זר בעולם הזה – הוא רק עובר פה במסע החיים לרגע‪ .‬זה מתאפיין‬
‫בקושי – העולם הזה שונא את הטובים ולועג להם‪ .‬העולם הזה מציע פיתויים אינסופיים ומיידיים – אלו‬
‫משכיחים מאיתנו כי הפרס ניתן רק למי שיודע להמתין – החיפזון מהשטן‪.‬‬
‫הצדיק‪ ,‬או מי שלא מפה‪ ,‬נתקל ללא הרף בשנאה ובאלימות של העולם הזה ומצד שני נתקל בכל הפיתויים‬
‫שמנסים לגרור אותך לגיהינום (לתת לצם לאכול‪,‬להציג לפני המתנזרים נשים וכו')‪ .‬בעולם הבא הם אינם‬
‫מאבדים את עניינם בנו – אלו מליצי היושר שלנו‪.‬‬
‫הדמות הראשונית שעליה הכל בנוי היא ישו – הוא אמנם אלוהים אך יש לו התנהגויות של קדושה‪.‬‬
‫הקטגוריה של הקדוש אצל ישו היא כפולה‪ )1 :‬דוחה את הבלי העולם הזה (אומר לפטרוס לעזוב את‬
‫החרבות למול הרומיים – הוא מוותר על כוח אלימות ותענוגות)‪ )2 .‬מציע את הסבל המיותר שלו (שהוא‬
‫לא נזקק לו) לאחרים‪ .‬דמו הנקי והחף מפשע זורם דרך מרזבי מתקן הדריכה אל אחרים‪.‬‬
‫האנשים הראשונים שמתאפיינים בקדושה הם אלו שמעידים במותם על הדבקות באל – מרטיר‪ ,‬שאהיד –‬
‫הוא המעיד‪ ,‬המצהיר במותו על אמונת האל‪ .‬המרטיר מצהיר הצהרה נוספת – הוא מבטא את האהבה‬
‫הנוצרית‪ .‬זה הביטוי האולטימטיבי של האהבה‪ .‬על פי המסורת הנוצרית לא רק ישו‪ ,‬כל השליחים (חוץ‬
‫מאחד) מתו קדושים‪ .‬האלמנט הזה מתקיים בשני דברים – המרטירים מעידים על האמת‪ ,‬הם מוותרים על‬
‫החיים למען משהו שהוא חשוב יותר מהחיים – אך בספרה הלא מודעת הם מוסיפים משהו לאיזון בעולם‬
‫– כאשר הצדיק סובל סבל מיותר ומוות נוצר עודף שאנו יכולים להשתמש – הסבל של הצדיקים לא‬
‫מתבזבז‪.‬‬
‫הדימוי הבסיס של המרטיר בו הכנסייה משתמשת בשנים הראשונות שלה – בתקופת הרדיפות‪ .‬המרטירים‬
‫הללו משמשים אותה להגיד כי הדבר הזה כ"כ ראוי עד שאנשים מוכנים למות בשביל זה‪ .‬שובל הדם‬
‫שהמרטירים משאירים אחריהם מראים את הדרך אחריהם‪.‬‬
‫ישנה דמות נוספת בעולם הזה – אימו של ישו‪ .‬אימו של ישו ממלאת תפקיד קטן בברית החדשה‪ .‬על פי‬
‫חלק מהבשורות הקריירה של ישו מתחילה בלידת הבתולה (המלאך שמברך אותה באווה מריה ומודיע לה‬
‫על הריונה)‪ .‬אח"כ היא נעלמת מהסיפור ומופיעה אל מול הצלב‪ .‬באמצע יש קטע שאימו ואחיו באים והוא‬
‫לא מכיר בהם‪ .‬אף על פי כן למרות שהיא דמות שולית בעולם הזה – היא הולכת למלא תפקיד מרכזי‬
‫בעולם הכנסייה‪ .‬המתווך – המדיאטריקס היא מריה‪.‬‬
‫ישנו בתוך הקהילה הנוצרית שלא נעה בחוגים היהודיים הפטריארכליים צורך להכרה באם‪ .‬שתי מסורות‬
‫עולות מכך‪:‬‬
‫‪)1‬מריה היא היצור היחידי שנולד חי ומת ללא חטא‪ .‬היא לא מזדקנת (ההזדקנות היא תוצר של‬
‫החטא) והיא עולה גוף ונפש לשמיים‪ ,‬ראשונה נפשה ואז גופה לאחר ‪ 3‬ימי שינה‪ .‬הדוגמה‬
‫מאמינה בבתולין הנצחיים שלה‪.‬‬
‫‪)2‬היא הופכת להיות בהדרגה ללא סתם האמא של ישו אלא לאם האלוהים‪ .‬היא לא האמא של‬
‫החלק האנושי של ישו – היא אם האלוהים‪.‬‬
‫בנוסף לכל אלו היא זוכה למעמד גבוה ביותר – מוקמות כנסיות רבות בכל תרבויות הנצרות לכבודה‪( .‬בין‬
‫כל מסורת למסורת יש תחרות גבוהה)‪ .‬היא זוכה למעמד יותר גבוה מהקדושים האחרים – היפר דוליה‬
‫(קדושים ואלוהים זה דוליה – הערצה)‪ .‬היא מלכת השמיים שנולדה ללא חטא ויש לה יכולת מיוחדת –‬
‫במאה ה‪ 12-‬פורץ בבת אחד הפולחן שלה שטוען כי היא זאת שסולחת לאלה שלא מגיעה להם סליחה‬
‫ועוזרת לאלו שדרכם אבודה‪ .‬היא תמיד תקשיב משום שהיא האם הגדולה שמוכנה לסלוח על הכל‪.‬‬
‫אם כן יש לנו שני מודלים‪:‬‬
‫מרטירים ואם האלוהים‪.‬‬

‫מודל חדש של קדוש עולה עם מעמד אנשי הביניים (פרגוטריום) – הנזיר ומודל נוסף הם שרידי‬
‫הקדושים‪.‬‬
‫יש מקומות שיש בהם הרבה שלדי קדושים וכאלו שאין‪ .‬יש שתי אפשרויות – או להעביר שרידים (מה‬
‫שלא נעשה לרוב) אפשרות שנייה היא לגלות קדושים בעצמך‪ .‬אמברוזיוס מבקש מחבריו ממילאנו לחפור‬
‫מתחת למקדש והם מוצאים שלדים של קדושים שנשכחו – זה אינוונציו (מציאה)‪ .‬במאה ה‪ 4 -‬מחליטה‬
‫הכנסייה (מכיוון שלרבים אין דימיון להמציא קדושים) להמציא את הקדוש המיטלטל – שרידי קדושים‪.‬‬
‫אפשר לפרק את המת לחתיכות קטנות ולכל אחת מהן יש עוצמה כמו לקדוש השלם‪ .‬הוא נמשך לחלקים‬
‫של הגוף שלו והוא נוכח בהם‪.‬‬
‫בסנט ג'ובאני יש לנו את העורלה של ישו‪ .‬בנוסף יש לנו אפשרות למרוח יין או מים על המקום בו הונח‬
‫ישו וכוחותיו יספגו לשם‪ .‬אם אנחנו לא סומכים על עצמנו שאנו יכולים לנהל דיאלוג עם אלוהים‪ ,‬אם אין‬
‫מספיק קדושים – אפשר לחתוך ולפזר‪.‬‬
‫אלמנט נוסף – הנזירים‪ .‬אחת התגובות לגל של הבינוניות היא ההופעה של הסגפנים – הם מבקשים את‬
‫הייסורים שלא נכפים עליהם‪ .‬הדבר המשמעותי מבחינתנו זה שמסביב לאנשים אלו נוצר פולחן – הערצה‬
‫וייחוס מעשי ניסים ובקשה לתיווך – הקונפסור נע בתוך העולם ואנו רוצים לקחת חלקים ממנו‪.‬‬
‫יש לנו את המרטירים שדרכם היא דרך ישו‪ ,‬יש לנו את אם האלוהים שפועלת מכוח הקרבה המיוחדת‬
‫שלה לישו ויש לנו את הנזירים שלא מתו למען האמונה אבל סובלים בשבילה ומייצרים את אותו עודף‬
‫של סבל‪.‬‬
‫כריסטופורוס – הנושא של כרייסט‪.‬‬
‫פלובר – כריסטופר הקדוש‪.‬‬
‫ברנאר מקלירוו – יונק משד הבתולה‬
‫(ספר השעות של הרוזנת מקלוו‪)...‬‬

‫יש קדוש ופטרון לכל תחום‪ .‬חלוקה נוספת היא החלוקה בין כוח ממסדי לכוח חתרני‪ .‬הם מהווים בעת‬
‫ובעונה אחת ביטוי לתת פרסים לכוח הממסדי שלה‪ .‬זה לא מפתיע שהאפיפיורים מקדשים את קודמיהם‪.‬‬
‫בישופים‪ ,‬מייסדי מנזרים ואבות מנזרים זוכים ל"קידום"‪ .‬תעשה מה שצריך בעולם הזה אנחנו נדאג לך‬
‫בעולם הבא‪ .‬יחד עם אלו ישנו עוד אלמנט – הקדושים החתרניים‪ .‬הכנסייה לא יכולה לייצר את המהלך‬
‫הזה בצורה מוחלטת אלא קבוצות עממיות ודתיות שונות מחליטות את הקדושה של אנשים או חושפת‬
‫קדושים קבורים‪ .‬הכנסייה שומרת על מתח שמחייה אותה באלמנטים שמרניים‪ ,‬לבין אלמנטיים פרועים‬
‫(????)‪.‬‬

‫במאה ה‪ 12-‬מופיעים שני אלמנטים חדשים – עלייה דרמטית בחשיבותו של הקדוש החי (פעם העדיפו את‬
‫הקדוש המת כי החיים "מפתיעים" הוא יכול להתגייר פתאום)‪ .‬לעולם הזה יש טעם והוא לא השתקפות‬
‫חסרת משמעות‪ .‬הדבר השני הוא הקדוש הסופרסטאר – ברנאר מקלירוו נע תחת משמר של הקיסר‪ .‬לא‬
‫זאת בלבד אלא בכל מקום שמגיעה השמועה שהוא עומד להגיע ‪ ,‬חולים מבריאים‪ .‬הקדוש כנוכח מאפשר‬
‫את האלמנט השני – הקדוש לא רק כסופר סטאר אלא כמודל לחיקוי‪ .‬זה לא רק משהו שאתה צופה אלא‬
‫העולם החדש תובע מכל אחד מאיתנו לחלוק בקדושה‪ .‬החידוש ‪ -‬הקדושה הקטנה‪ ,‬של היום יום‪ ,‬חשובה‬
‫ביותר‪ .‬כל זה מבטא את עלייתה של הבינוניות‪.‬‬
‫האלמנט האחרון היא העלייה הפרועה של קדושה נשית‪ .‬היו קדושות אך החל מהמאה ה‪ 12-‬ישנה‬
‫התפרצות אל תוך הזירה של מתווכות חדשות‪ .‬בעולם הנוצרי קולה של האישה נשמע רמות החל מהמאה‬
‫ה‪.12-‬‬
 ‫‪10.06.2009‬‬

‫הדרך היחידה להגיע אל העולם הבא זה מוות‪ .‬ישנן יחידי סגולה שמגיעים אל העולם ההוא עוד בחייהם‪:‬‬
‫הקדושים – חלק גדול מהם מתאפיין בכך שיש להם חושים שונים מהחושים שלנו‪ .‬הם חשים תחושות‬
‫שאיננו יכולים לחוש‪(.‬הקדוש שנכנס לחדר ומריח את נוכחותו של השטן)‪ .‬בני האדם איבדו את היכולות‬
‫הללו‪ .‬הקדושים משמרים את זה‪ .‬אלו מחברים בין העולמות‪.‬‬
‫זה מתקיים בתוך הוירטואוזים של הדת‪ .‬קולו של השטן נשמע לעיתים משום שהוא חודר לנפשותיהם של‬
‫אנשים ומדבר מגרונם‪ .‬בכתבי הקודש‪ ,‬אחד הניסים המפורסמים יותר של ישו‪ ,‬הוא מוצא בבית הקברות‬
‫מישהו שנזרק מהעיר כי הוא אחוז דיבוק‪ .‬ישו מגיע למקום הזה ואחוז הדיבוק רץ אליו – ישו מדבר רק‬
‫לדיבוק – הוא פוקד עליו לצאת‪ .‬השד מבקש ממנו מקום לעבור אליו – ישו שואל אותו לשמו ‪ -‬שמו היה‬
‫לגיון כי רבים הם‪ .‬הוא נותן לו להיכנס לחזירים‪.‬‬
‫השטן נוכח בעולם גם בצורה הזאת – מכשפות ואחוזי דיבוק‪ .‬אף על פי כן בני אדם חושבים שלא יכול‬
‫להיות שזה חד כיווני – לא רק כאשר העולם ההוא רוצה להיות נוכח בנו ולהסיר את המגבלות‪.‬‬
‫המיסטיקה – תורת הסוד – היא ניסיון להגיע לקרבה אל האל לא כתוצאה של מקרה אלא באמצעות‬
‫ההליכה אל הפרדס והכניסה אל הגן הנעלם‪ ,‬אל הרקיע השביעי‪.‬‬
‫יש שני סוגים של מיסטיקה‪:‬‬
‫‪)1‬קרה – לימוד תיאור העולם ההוא על פי ההיגיון חהכתבים ועל פי מה שמופיע בתורות הסוד‬
‫השונות‬
‫‪)2‬חמה – חווים את החוויה עצמה‪.‬‬
‫‪)1‬התגלויות – בלי ידע מיוחד‪ ,‬או יכולות מיוחד (כמו אתונו של בלעם)‪.‬‬
‫‪)2‬האקסטזה – העמידה מבחוץ – נע מן העולם הזה ועובר תודעתי לעולם הבא‪.‬‬
‫לעיתים זה מתואר כחוויה של ניתוק הגוף והנפש‪ .‬הגוף נעשה בלתי רגיש לעולם‬
‫החיצון בעוד שהנפש מהלכת בעולמות אחרים‪ .‬לעיתים זה מופיע ממש כמסע‪.‬‬

‫יש קבוצות שעוסקות בצורה שיטתית ביצירת אקסטזה‪ .‬בעולםם המערבי היו בעבר כיתות מיסטיות‬
‫כאלו‪ .‬זה עבר תהליך של ריסון עם הזמן משום שגרימת האל להכנס לתוכך נתפשת כיהירה‪.‬‬
‫בנוסף לאלמנט הזה של הקבוצות הללו ישנו גם בסיס פילוסופי‪ .‬במערב המיסטיקה היא כולה דיאלוג בין‬
‫התבונה לחוויה הדתית‪( .‬ייחודי למערב)‪ .‬האלמנט המערבי שנותן בסיס לדבר הזה הוא דמותו של אפלטון‪.‬‬
‫אפלטון רואה את העולם הזה כמנהל דיאלוג מורכב עם עולם בלתי נראה כאשר המעבר בין שני העולמות‬
‫דורש סוג של טרנספורמציה‪ .‬הטרנספורמציה אל עולם הדתות דורשת התפשטות מהגשמי‪ .‬ישנו רגע‬
‫שהמעבר הוא לא פשוט פילוסופי של תובנה הולכת וגוברת‪ ,‬ישנו רגע שבו אתה נתקל בקיר – הגוף‬
‫ממשיך לאחוז בכך‪ .‬אנחנו מזוהמים באמצעות החושים – אפילו עולם הדימויים שלנו על העולם ההוא‬
‫מזוהם בדימויים חושיים‪.‬‬
‫מה אתה עושה כדי לעבור את אותו הרגע – יש צורך באנרגיה מיוחדת‪ .‬לאנרגיה הוא קורא בשני שמות –‬
‫האהבה האירוטית‪ .‬הגוף נותן לנו דלק מוצק שבא בצורת האהבה האירוטית‪ .‬היא יכולה להוביל אותנו‬
‫לאהבה הגשמית שהיא אכזבה‪ .‬אבל אפשר לקחת את הכוחות הללו ולהוביל אותם למצב שבו אתה יוצא‬
‫מדעתך‪ .‬הכוח האירוטי מספק את השתוקקות אל האובייקט המוחלט של האהבה – האחר האולטימטיבי –‬
‫האל‪.‬‬
‫המעבר הזה נתפש אצל אחרים כשטות‪ .‬האדם הזה איננו דואג לחייו – הדימוי הוא דימוי של שיר השירים‬
‫– כוח אדיר שגורר אותך לאיזה שהוא מקום ומי שלא שותף לו בז לו‪.‬‬
‫הנכונות לעזוב‪ ,‬עפ"י אפלטון‪ ,‬מצמיחות כנפיים לנפש‪ .‬הקרקע מסמן את מה שמושך אותך למטה‪ ,‬לארצי‪.‬‬

‫מה יהיה בצד האחר?‬

‫אנחנו פתאום נראה את מה שלא ראינו – נראה את ישו‪ ,‬את אלוהים בצורת ההתגלות ליחזקאל‪ ,‬אנחנו‬
‫נראה את מריה יושבת כמלכת השמיים ומניקה את ישו התינוק‪ ,‬אנחנו נראה את ירושלים של מעלה‪.‬‬
‫חלק גדול מההוגים של המיסטיקה חושבים שזה לא מספיק – זה ספוג מדי בדימויים מהעולם הזה – האל‬
‫של יחזקאל נראה יותר מדי כמו מלך וירושלים השמיימית דומה יותר מדי לירושלים הארצית‪ .‬מה שנמצא‬
‫מעבר הוא משהו שהוא לגמרי שונה ממה שאנחנו חווים‪ .‬העולם שאליו אנחנו משתוקקים להגיע הוא‬
‫האחר הטוטאלי‪.‬‬
‫המעבר בין ההוא לעכשיו דורש שפה‪ ,‬כל מעבר הוא פרשנות – אלו שצריכים לספר מה היה בעולם הבא‬
‫חייבים לשקר‪( .‬זה האחר האולטימטיבי)‪ .‬לכן יש צורך בשתיקה – "בקול דממה דקה"‪ .‬הדממה לא‬
‫מבטאת את מהותו של האל אלא את הכישלון האנושי לדבר ההוא‪.‬‬

‫מה הוא הדבר ההוא?‬

‫פלוטינוס‪ ,‬המאה ה‪ ,3-‬פילוסוף‪ :‬ההוויה היא סוג של אשליה‪ ,‬לא משום שהיא משקפת בצורה חלקית את‬
‫העולם‪ ,‬אלא בגלל שהיא חושבת במונחים של הפרדה – יש בו רק דבר אחד‪ .‬הדבר האחד‪ ,‬שהוא המהות‬
‫האמיתי של האדם‪ ,‬מכיל סתירה פנימית – האחד שהוא הדבר היחיד שקיים באמת‪ ,‬מתקיים יחד עם אותה‬
‫אשליה שהיא הריבוי‪ .‬שני הדברים הללו קיימים במקביל‪ .‬האשליה קיימת כסיוט של האחד‪ .‬בתוך העולם‬
‫הזה מטרתנו היא לעשות שני דברים‪ )1 :‬להבין שאנחנו חיים בעולם של כזב ‪ )2‬התעוררותה של התשוקה‬
‫ששואפת להגיע אל האמת‪ .‬התבונה היא הכלי שבאמצעותו הבנו שהריבוי הוא טעות והעולם אשלייה‬
‫ואנחנו משתוקקים אל ההוא‪ .‬עכשיו עלינו להפטר גם מזה – הנשמה מרגישה כאילו נשמטת הקרקע מתחת‬
‫לרגליה‪ .‬מי שמצליח להשמט אל העולם ההוא זוכה במשהו שאי אפשר לתאר אותו אלא רק לאחר מעשה‬
‫ואנחנו מרגישים געגוע‪.‬‬

‫הדבר האחר במונחיה של הפילוסופיה ההודית – הדבר שאפשר להגיד עליו לא לא – כל מה שאפשר‬
‫לתאר הוא לא העולם הבא‪.‬‬

‫זה בא לידי ביטוי בסדרה של דימויים של כיבויים של המחשבה הדיסקורסיבית שחושבת שהיא צוברת‬
‫ידע‪ .‬התפיסה המיסטית שואפת להפחית את הידע הזה‪ .‬אחת הדרכים להגיע לזה היא דרך הזן – שימוש‬
‫בפרדוקסים כדי לגמור למוח שלך לעבור זעזוע‪.‬‬

‫במאה ה‪ 6-‬זה בא לידי ביטוי בטקסט של המיסטיקה‪ :‬דיוניסוס איש ההארופגוס‪ .‬דיוניסוס כותב מספר‬
‫חיבורים והחשוב בהם הוא שיר קצר שנקרא תיאולוגיה מיסטית‪ .‬היא לוקחת את המיסטיקה היהודית‬
‫ונוצרית ומשלב אותה אל תוך האפלוטיניות‪" .‬הדרך החיובית" – אנחנו מתארים עוד ועוד ודעו את העולם‬
‫הבא והאל‪" .‬הדרך השלילית" – שלילת ההעדר‪" :‬אינו חסר תבונה" "אין הוא תופש מקום" "אין הוא ניתן‬
‫לתפישה" "אין הוא נתון לכל תשוקה ארצית" וכו'‪ .‬סילוק טעויות בקשר לאל‪.‬‬
‫אלו עוד דברים שאנחנו רגילים לשמוע אותו‪ ,‬אבל אנחנו צריכים לזעזע באמצעות פרדוקס‪ :‬הוא לא מקרה‬
‫פרטי אבל הוא גם לא ההכללה (הוא לא רק לא "אוהב" אלא הוא גם ללא "אהבה")‪.‬‬
‫אנחנו משתתקים לא משום שאנו חסרים מושגים אלא אנו משתתקים מתוך החוויה של העלטה הגדולה‬
‫למול האחר המוחלט‪.‬‬
‫דיוניסוס אומר גי הגאולה היא לחוות את העלטה המוחלטת‪ .‬הדרך החיובית – מתוארת כפיסול‪ ,‬אך כעת‬
‫אתה אליל ואת חייב לעבור לדרך השלילה – קח כלים ושלול את האליל‪ .‬כעת נשארו לכך הכלים – זרוק‬
‫גם אותם (הכלים הם התבונה)‪ .‬אתה צריך לוותר גם על התבונה ‪ -‬אתה צריך להשאר כאילו נעתקו‬
‫מילים מפיך‪.‬‬
‫המיסטיקה מהסוג הזאת נקראת מסטיקה ניהילסטית‪.‬‬

‫אקהארט (מיסטיקן מהמאה ה‪ - )14-‬עלינו להתפלל לאלוהים שישחרר אותנו מאלוהים – ולהגיע למצב‬
‫שרציתי מה שהייתי והייתי מה שרציתי – המצב הקדם תודעתי‪( .‬חזרה אל הרחם)‪.‬‬

‫הדברים הללו באים במקביל לקו במיסטיקה שאומרת כי הישועה היא סיכון ולמות כדי להגיע לישועה –‬
‫להמית את אותם חלקים בתוכך שחושבים שהאל יהפוך לאובייקט שלי – שאני אביט בו‪.‬‬
‫במקביל לעולם הזה מתחוללת במאה ה‪ 12-‬מהפכה שרוצה לתת קול אחר גם למיסטיקה הגבוהה‪( .‬הנבואה‬
‫לא פסקה בעולם הנוצרי – ישו הוא בן אדם ואפשר לראות אותו ממש)‪ .‬קול של אירוטיקה – האמאה ה‪-‬‬
‫‪ 12‬מזהה את חזרתה של האירוטיקה אל המיסטיקה הנוצרית הגבוהה‪.‬‬
‫זאת מופיע קודם כל באהבה החצרונית‪ .‬הניסיון לייצר אידאל רוחני עד המאה ה‪ .18-‬אידיאל זה חוזר‬
‫לאפלטון‪ ,‬מזהה את האהבה כתהליך שגואל אותנו ומבצע מהפך מנערים לנשים‪ .‬מה שראוי הוא מה‬
‫שהדבר הזה עושה לאוהב – מה שחשוב הוא שהאהבה גוררת אותך כלפי מעלה‪ .‬כל המהלך של האהבה‬
‫החצרונית זה משחק מקדים אינסופי‪ .‬המימוש נתפש כקטסטרופה שמובליה לעיתים למוות – החשוב הוא‬
‫ההתרוממות מהאהבה‪.‬‬
‫חזרת שיר השירים אל המיסטיקה‪ .‬ברנאר מקלירוו – הוא נושא סדרה של הרצאות על שיר השירים בפני‬
‫הנזירים שלו‪ .‬הוא מתווה את הכיוון לאיך לדבר על שיר השירים – הוא מתווה את האהבה החצרונית‪,‬‬
‫שיר השירים נתפס כמפגש בין הנשמה לאל‪ ,‬הכנסייה לאל‪ ,‬מריה והאל‪ .‬הדימוי הקלאסי הופכת לא לדימוי‬
‫של התאיינות האני למול האל – אל הדימוי של האקסטזה האירוטית‪ .‬בתוך העולם הזה שבו מותר לדבר‬
‫אל האל במונחים האלה‪ ,‬במונחים לא פילוסופים אלא יומיומיים (נשיקה‪ ,‬תיגע בי) אלו מקבלים‬
‫ראבילטציה בזכות ברנאר‪ .‬הלגיטמציה הזאת מאפשר שפה אחרת על האלוהים – לא אובדן האני בתוך‬
‫האל – אלא שותפות לעונג הדדי‪ .‬זה איחוד שהוא לא התמוססות של הנשמות זו בתוך זו‪.‬‬
‫האירוטיקה זהאת לא רק מבצעת התפרצות של כתיבה אודות שיר השירים‪ .‬ברנאר מעניק חשיבות גדולה‬
‫לבתולה – היא ממלאת את תפקיד הכלה‪ .‬אם הדבר העיקרי הוא האירוטיקה – כי אז ברור שלנשים יש‬
‫מקום בתוך השפה הזאת‪ .‬החל מהממאה ה‪ 12-‬בהתפרצות של יצירתיות קולן של הנשים במערב נשמע‪.‬‬
‫קול הנשים נשמע הן ככלות המשיח (במקום משרתותיו)‪ ,‬שעוברות מאקסטזה לאקסטזה‪.‬‬
‫דוסלין עוברת את המהלך של המתיקות של האל‪ .‬היא בתחילה אם מנזר נוגשת‪-‬נזירות‪ .‬אבל היא גם‬
‫מיסטיקנית ‪ :‬בשלב הראשון רק שמדברים על שיר השירים היא נכנסת לאקסטזה אך בהמשך היא פשוט‬
‫מאבדת שליטה‪ .‬הכל הופך להיות סמלים ורמזים לאלוהים‪ .‬זה עולם של עונג ואירוטיקה‪.‬‬
‫העובדה שדוסלין לא מתעוררת מעידה כי נשים אלו אכן חוות את העולם הבא‪.‬‬
‫הנשים חוזורת חזיונות‪ ,‬מתחתנות עם ישו‪ .‬קתרינה מסיינה – מדברת על אלוהים – היא ד"ר של הכנסייה‪,‬‬
‫היא משמיעה את קולה כאשה‪ .‬נשים אלו שמשמיעות את קולן נותנות פן נשי לישו – מניקות‪ ,‬מאכילות‪,‬‬
‫קיומו כבשר‪ ,‬פגיע ורגיש – זה מבטא ראייה אחרת של העולם והאל והיחסים בינינו לבין האל‪.‬‬

‫מיסטיקה של ישו כסובל ואיש הייסורים (לא בפן האירוטי) – פרנציסקוס מאסיזי – תפקידו של האדם‬
‫בעולם הזה הוא להזדהות עם האל‪ .‬הוא מנסה להגיע אך ורק אל האל שהיה לבשר‪ .‬האימטציו (החיקוי)‬
‫כריסטי‪ ,‬בניגוד לדימוי האירוטי של מערכת יחסים – זה דימוי של להיות כמו‪ .‬זה דימוי כפול – חיקוי‬
‫מיסטיקני של חיי הבשר וחדירה אל חיי היומיום‪ .‬החוויה המיסטית היא לא רק אקסטזה – אפשר להוריד‬
‫את האל אלינו‪ .‬כל מקום שבו כריסטוס מהלך הוא גן עדן‪ .‬ייצור העולם של כריסטוס‪ ,‬גם אם זה כרוך‬
‫בססל ויסורים‪ .‬האל הוא הנוכחות החיה שנותנת לנו דוגמא איך אפשר להיות אלוהים ואדם בה בעת‪.‬‬
‫התהליך הזה מתרומם ומתחזק באחרית ימיו – בתופעה של הסטיגמטה – כריסטוס כאילו אומר לו‬
‫שהדברים בהוא עשה צלחו – עברת מחיקוי לקונפורמיטס – איחוד הזהויות בתוך העולם הזה ממש‪ .‬כל‬
‫אחד יכול לעשות את זה‪.‬‬

‫זה נתפס כסכנה עצומה על ידי הכנסייה‪ ,‬אם כל אחד יכול לחיות כמו ישו עומד בסיכון העושר שלה‪.‬‬

‫"מסע הנפש אל האל" – ספר של תלמיד של פרנציסקוס ‪ - - -‬המהלך המיסטי מסתיים בעלטה‪ .‬במוות של‬
‫התשוקות והתאוות‪ .‬מסתיים במותה של התבונה ואך על פי כן הוא מסתיים באותו געגוע מוחלט אל‬
‫העולם שיש בו לא רק את האחר המוחלט אלא גם את הסיפוק האירוטי‪.‬‬

‫‪17.06.2009‬‬

‫ישנו עולם בלתי נראה שכל תכליתו שכר ועונש‪ .‬בין המאה ה‪ 12-‬ל‪ 16-‬עשתה הכנסייה ניסיון נועז‬
‫להכנסיב את הזמן אל העולם האחר‪ .‬היא עשתה זאת בהאנשת האל והפיכתו לאדם נסבל‪ .‬ההתגשמות‬
‫בבבשר היא הרגע שבו הוא בצלמנו כדמותנו‪ .‬פרנציסקוס ניסה לטעון כי העולם הזה אינו פרוזדור לעולם‬
‫הבא – הוא‪ ,‬העולם הבא‪ ,‬יכול להתקיים כאן ועכשיו מתוך אהבה אינסופית לברואים (פרחים ובעלי‬
‫חיים)‪ .‬לחיות אין נשמה – אבל כל הברואים בעולם הזה ראויים לחמלה‪ .‬כאשר פרנציסקוס מקים גינות‬
‫במנזרים שלו הוא מבקש להשאיר מלבד ירוקת מבויתיים גם צמחי פרא‪.‬‬
‫במאה ה‪ 14-‬מתחיל הרס של המהלך הזה‪ .‬האיזון העדיין בין היומרה לכוח מתערער‪ .‬מתערערת הכנסייה‪.‬‬
‫סוכנות התיווך שנבנתה הן ממסדית והן קונספטואלית מתברר כמשהו שאיננו טוב מספיק כדי לעמוד‬
‫בציפיות האדירות שיצרה הכנסייה עצמה‪ .‬כאשר אתה אומר שאתה מושלם צריך להביא תעודות‪ .‬ככל‬
‫שעובר הזמן מתברר כי יש ספק בכך שהכנסייה היא קולו של ישו עלי האדמות‬
‫תפיסת הערבות ההדדית בין המתים לחיים הפכה מסחרית‪ .‬אני יכול לקנות את מקומם של הורי‬
‫בפרוגטוריום‪ .‬זה הפך למקח וממכר וחילופים בנקאיים – היה צריך מישהו שיפרוץ אל בית המקדש‬
‫ויסלק את החלפנים‪.‬‬
‫העולם הזה הולך ומתערר וכך גם מתערער ההנחה שדעתו של האל נוחה מאיתנו‪ .‬התחושה הזאת הולכת‬
‫ותמה‪.‬‬
‫המשבר של המאה ה‪ :14-‬הנוצרים מרגישים שהם יכולים לעמוד אל מול האל‪ .‬זה מתחיל בדברים קטנים‪.‬‬
‫בסוך המאה ה‪ 13-‬הכנסייה מנסה לבחור אפיפיור‪ .‬הקרדינלים לא ממהרים לבחור אפיפיור – בינתיים הם‬
‫מנהלים את העסק (וקנטיה – התקופה בה אין אפיפיור)‪.‬‬
‫‪ 1294‬מגיע אל הקוריה נזיר סגפן וקדוש ונוזף בקרדינלים על כך שאין להם אפיפיור – והוא נבחר להיות‬
‫אפיפיור‪ .‬הכנסייה בשלב זה היא ארגון בינלאומי וחוצה זמנים וחוצה עולמות – בין הבא לזה‪ .‬הם בוחרים‬
‫מישהו שהוא לא משכיל (לא יודע לטינית טוב) – הוא מעמד ביניים‪ ,‬הוא קשיש – האנשים הכי משכילים‬
‫באירופה בוחרים אדם כזה‪ .‬אולי הם אומרים לעצמם כי אם פעם אחת הם יבחרו את האדם הנכון זה‬
‫יקרה‪ .‬התוצאות – כרגיל – כאשר בוחרים את האדם הנכון קטסטרופה‪ .‬צ'לסטינוס ה‪ 5 -‬הנבחר לא יודע‬
‫את הלטינית שמדברים הקרדינלים‪ ,‬לא מסוגל להתמודד עם התככים‪ ,‬מתגעגע הביתה‪ .‬הוא מתפטר – פעם‬
‫ראשונה‪( .‬יוחנן פאולוס השני גוסס אל מול המצלמות – שמירת הכבוד האישי כבן אדם זה הבל –‬
‫המשימה שהאל נותן לכך לא נשפטת במונחים אנושיים)‪ .‬האפיפיור יכול להתפטר – אבל זה לא מקובל‬
‫ורע מאוד‪.‬‬
‫מחליפו‪ ,‬מוניפציוס‪ ,‬של צ'לסטינוס הוא ההפך המוחלט ממנו – הוא עסקן מהסוג הגרוע ביותר‪ .‬זה גורם‬
‫לערעור במצבה של הכנסייה‪ .‬הכל נהייה תלוי בדמותו של האפיפיור – והמתנגדים‪ ,‬מלכי צרפת ואנגליה‬
‫רואים בכך לא טוב‪.‬‬
‫פיליפ היפה‪ ,‬מלך צרפת‪ ,‬נאבק באפיפיור‪ .‬המאבק בא לידי ביטוי בדיווזיות הלא קיימות של האפיפיור‬
‫לבין הקיימות של מלך צרפת‪ .‬האפיפיור תלוי בדיווזיות הלא נראות שלו – בהם היה תלוי גם למול‬
‫היינריך ה‪ .4-‬המלך הצרפתי שולח יחידה צבאית לעצור את האפיפיור‪ .‬האפיפיור מואשם כסובל ממינות‬
‫– הומוסקסואל ומושחת‪ .‬עפ"י אחת העדויות – אחד האנשים סותר לאפיפיור‪.‬‬
‫היינו מצפים כי לאחר חילול קודש כ"כ נורא ינועו כל הסיפים‪ .‬מכל עבר ומכל צד – שקט מוחלט!‬
‫האפיפיור מת‪ ,‬נבחר אחד במקומו שגם מת מהר – ואז נבחר קלמנס הצרפתי ומושבו עובר לצרפת‬
‫לאביניון לשבת ליד המלך ומשם סידרה ארוכה של אפיפיורים צרפתים‪.‬‬
‫בעוד זה קורה – פורץ רעב גדול באירופה‪ .‬מזג האוויר מתחרבן‪ ,‬האוכלוסיה איננה מצליחה להזין את‬
‫עצמה כבעבר‪ .‬תום תקופת השגשוג‪ .‬האפיפיורות כגוף מושחת לחלוטין צומחת בתוך זה – ב‪1348-‬‬
‫פורצת המגפה השחורה‪ .‬האל אומר כי הוא יכול לגרום לכולכם למות עכשיו‪.‬‬
‫בתוך אירופה‪ ,‬שה]פכה לרשת צפופה של מגעים וקשרים‪ ,‬המגיפה נעה לאורך הדרכים‪ ,‬דרך הספינות‪ ,‬עם‬
‫הסטודנטים הנעים‪ ,‬עם הצליינים וכו'‪ .‬כולם מתים‪ 33-40% .‬מאוכלוסיית אירופה מתה‪ .‬מסביב‪ ,‬הידע‬
‫שהאל לא מרוצה‪ ,‬ממש לא מרוצה‪ .‬לאנשים הללו אין הכלים הקונספטואלים להסביר זה‪.‬‬
‫אך החיים ממשיכים במקביל למוות‪ .‬בעוד הכפרים נמחקים מתחוללת מלחמת מאה השנים‪ .‬את מה שלא‬
‫חיסלה המגיפה מחסלים שכירי החרב האנגלים‪ .‬במקביל בעולם הרוחני משבר חמור במה שנתפש כחוד‬
‫החנית של העולם הזה – קריסת המנזר הפרנציסקני‪ .‬הכנסייה לא אוהבת שהמנזר מדבר יותר מדי על עוני‬
‫– אנשים עוסקים בחשיבה אנלוגית‪ ,‬כל הדיבורים על המשיחיות של פרנציסקוס‪ .‬האפיפיורות דורשת‬
‫מהמנזר להודות שהם מחזיקים ברכוש וכי היומרה לחיות כמו ישו היא בולשיט – ישו לא היה מודל ראוי‬
‫לפרנציסקנים (היה לו ארנק ‪ .)- - -‬כעת עולה הריאל פוליטיק‪ .‬האל לא מרוצה ממה שקורה מסביב‪ .‬אין‬
‫לנו צדיקים שיגנו עלינו ואין מי שיגן על הצדיקים‪.‬‬
‫בתוך העולם הזה ניסיום נואש לתיקון – המיסטיקניות נכנסות לעולם (קתרינה מסיינה)‪ .‬יש להם לפתע‬
‫מה להגיד על הכנסייה ועל העולם הזה‪ .‬דרישה מהאפיפיור לחזור הביתה‪ .‬האפיפיור מקשיב להן‪1337 .‬‬
‫נגמרת הגלות של אביניון – הוא חוזר לרומא בלחץ של המיסטיקניות והייאוש של המגיפה‪.‬‬
‫חבר הקרדינלים בוחר אפיפיור – הוא מתנהג בשררה‪ .‬חבר הקרדינלים בוחר אפיפיור חדש – כעת יש לנו‬
‫שני אפיפיורים‪ .‬אירופה מתחלקת לשני מחנות – הרומי ואביניוני‪ .‬הם לא מתאחדים ועולים סכסוכים‬
‫רבים‪ 50%( .‬הכל מקרה ילכו לגיהינום)‪ .‬זה הסכיזמה (הקרע) הגדולה‪.‬‬
‫כעת צריך לתקן אבל קשה‪ .‬צריך לתקן אותה בגוף ובאיברים‪ 1415 .‬הכינוס בקונטנס מבטל את הקרע‬
‫(היה לנו גם שלושה אפיפיורים – שהשלישי היה פיראט)‪ .‬זה לכאורה נגמר ומאלכת הרפורמה אמורה‬
‫להתחיל‪ .‬הם אומרים שתהיה רפורמה – אבל קשה לתקן‪.‬‬
‫הרעיון היה שאחת לכמה שנים יהיה כינוס כדי לתקן את הכנסיה‪ .‬ב‪ 1435-‬מחליט האפיפיור כי לא הגיוני‬
‫שיתכנסו אנשים שיתקנו את דברי ישו עלי האדמות‪ .‬פיוס השני‪ ,‬אפיפיור משכיל ביותר‪ ,‬זאת האפיפיורות‬
‫הרנסנסית שהסכינה במידה רבה לא רק עם הבינוניות אלא גם עם המציאות‪ .‬השחיתות היא חלק‬
‫מהמציאות – בואו לא נתרכז לתקן את הכנסייה אלא בו נבנה את הכנסייה של סאן פטרוס‪.‬‬
‫את זה ניתן לעשות באמצעות מכירת אינדולגנציות‪ .‬ברחבי אירופה מסתובבים מוכרי אינדלוגנציות‪ .‬כל זה‬
‫לא מוצא חן בעיני הנזיר אוגוסטיני (שאוגוסטינוס לא אוהב את הדבר הזה – הוא מאמין בפרהדסטנציה)‪,‬‬
‫מרטין לותר‪ .‬הוא תולה על השערים של הכנסייה בויטנברג את ‪ 95‬התזות כנגד האינדולגנציות (ולא כנגד‬
‫הכנסייה בשלב זה)‪ .‬הוא מתחיל את הפיצול הגדול באירופה בשאלה מי עתיד להיוושע‪.‬‬
‫זה מתחיל בעניין של אופי‪ .‬זמן קצר לאחר העניין הזה הוא מוזמן לויכוח פומבי להסביר את עמדותיו לפני‬
‫הקיסר‪ .‬הם מאשימים אותו ישר במינות‪ .‬הוא מתגונן‪ .‬בסופו של דבר דורש ממנו הנציג האפיפיורי דברים‬
‫ברורים – לותר אומר כל עוד לא תביאו ראיות חותכות וחד משמעיות מכתבי הקודש עצמם אין לי אלא‬
‫לציית לצו מצפוני משום שמסוכן לא לציית לו‪.‬‬
‫לותר תוקף את הבינוניות‪ .‬את אותו דבר שהכנסייה בעמל רב הצליחה להוציא אותו‪ .‬הוא דורש מהמאמין‬
‫להשתתף בדת ולא לצפות מהצד‪ ,‬יתרה על כך זה משחק דמים‪ .‬לותר דורש לחזור לעולם בינארי שבו‬
‫אנחנו סומכים על האל –האב (לא על הבן)‪ .‬כל המנגנון שאיפשר לנו לסמוך על מתווכים ומומחים קורס‪.‬‬
‫מושלך לערימת הזבל האינדולגנציות‪ ,‬הפרגטוריום והנזירות (אתה לא יכול באמצעות מעשייך לעזור‬
‫למישהו אחר להיוושע)‪ .‬לאיבוד הולכת גם אם האלוהים – המתווכת היא מוגזמת‪ .‬כאשר תגיע לרגע ההוא‬
‫איש לא יציל אותך‪ .‬אתם צריכים להחליט – אין טקסים משככי חרדה כל הממבו ג'מבו של הכנסייה הלך‬
‫לאיבוד‪ .‬אין קדושים שיכולים להתפלל למעננו‪ .‬אין צלמים יותר‪ .‬כל הדברים שאנחנו מנשקים ומחזיקים‬
‫– איננו‪ .‬האפיפיור הוא האנטי‪-‬כריסט מבחינתו של לותר‪ .‬הכנסייה הקתולית היא עבודת אלילים מבחינתו‬
‫– פסלים‪ ,‬שרידים‪ ,‬צלמים וכו'‪ .‬כל המוסד הענק של כהונה סקרמנטלית צריך ללכת‪ .‬הכל היה לאין‪.‬‬
‫‪ – Sola fide‬רק האמונה תושיע אותנו‪ .‬גם אלו שהאל שונא אותם יש להם את אותו תפקיד לקבל את‬
‫האל‪ .‬מי שאופטימי מתוך יאוש – האמונה תושיע אותו‪.‬‬
‫‪ – Sola Scriptura‬רק כתבי הקודש‪ .‬אין צורך בתורות של בעל פה‪ .‬הוא מתרגם את כתבי הקודש‬
‫לגרמנית מובנת לכל‪.‬‬
‫‪ – Sola gratia‬החסד בלבד ‪ -‬שאלת האחריות – הכל מוכן מראש‪.‬‬
‫האם ניתן לקיים מערכת מוסרית בתפיסה שהכל הוכרע מראש‪.‬‬
‫ארסמוס ההולנדי מנסה להגן על העולם הקודם והוא כותב טקסט על הרצון החופשי‪ .‬הוא אומר כי האדם‬
‫עושה כמיטב יכולתו גם מבלי החסד‪ .‬גם אחרי הטבילה אנחנו ממשיכים לחטוא כי זה מטבענו אבל בכל‬
‫זאת אנחנו מתאמצים לפחות‪ .‬על המאמץ אלוהים גומל חסד‪ .‬זה לא שרירותי‪ .‬יחד עם החסד של האל‬
‫האדם יכול לפעול ולעשות את מעשי הצדקה‪ .‬ארסמוס מבקש לשתף פעולה עם האל‪.‬‬
‫לותר משיב‪ ,‬ב"על הרצון הכבול"‪ ,‬לארסמוס בבוז‪ .‬הרצון להאמין שיש בתוך המשחק הזה לא רק את‬
‫אלוהים שארסמוס מציע עומד מהצד האחר אדם האומר כי אם זה אומר שהעולם צריך לההרס – שיהרס‪.‬‬
‫ישנם שני רצונות – הרצון החופשי של האדם לעשות רק את הרע‪ .‬ישנו את הרצון הכבול – האל כופה‬
‫עלינו לעשות את הטוב‪ .‬במצבו הטבעי אין לאדם היכולות אפילו לרצות את הטוב‪ .‬הכל אנחנו יכולים‬
‫לייחס לחסד‪ .‬הוא חוזר על העיקרון כי אלוהים לא מחויב לצדק של האדם ולמעשים אין שום משמעות –‬
‫רק האמונה הטוטאלית יכולה להציע לנו את החסד‪.‬‬
‫לוצר מתקיף את הבינוניות‪ ,‬דורש מחדש את האמונה – דבר המייצר‪ ,‬בניגוד למה שניתן לחשוב‪ ,‬פעולה‬
‫אמיתית ואקטיבית למרות שהכל נקבע מראש‪ .‬תפקידנו הוא לפעול בכל הכוח להניע את הבלתי נמנע‪.‬‬
‫הדברים הללו מקבלים חיזוק בדמותו של קאלווין‪.‬‬
‫קאלווין קובע את חמשת העקרונות הבאים‪:‬‬
‫‪)1‬הרצון האנושי הושחת על ידי החטא הקדמון‪.‬‬
‫‪)2‬פרה‪-‬דסטנציה‪.‬‬
‫‪)3‬ישו מת למען הנבחרים‪.‬‬
‫‪)4‬אי אפשר לעמוד כנגד החסד (לבחור או לשלול)‪.‬‬
‫‪)5‬הנבחרים יזכו בחסד עד הסוף‪.‬‬
‫בתוך העול החדש פועלים הקלאווינסטים לייצר את העולם הבא כאן ועכשיו (בניגוד ללותר)‪ .‬הפעולה‬
‫עצמה איננה מייצרת את החסד – אבל היא יכולה להיות אינדיקציה לכך‪ .‬עשה את הדברים ואולי אתה‬
‫אחד הנבחרים‪ .‬רק הפעולה אולי יכולה להעיד שאנחנו נבחרנו‪ .‬הצלחה בעולם אולי מבטאת את החסד‬
‫האלוהי‪ .‬זה מבטא את ה‪ – Vocatio-‬הקריאה האלוהית‪ .‬כל הפעולות שאנו עושים מתוך ביטוי להעצמת‬
‫האל כנראה משקפת את היותנו נבחרים‪.‬‬
‫כל זה קורע את אירופה – מלחמות דת שעורכות כמעט מאה שנה‪ .‬פרוטסטנטים מול קתולים‪ .‬למרות‬
‫הקנאות הדתית שאיתה מתפרצת הרפורמציה‪ ,‬ההרג‪ ,‬חיסול האיקונות‪ ,‬שריפה וכו' והופעתה מחדש של‬
‫האינקוויזיציה – מופיעים ניצניה של הסובלנות והרלטיביזם האירופי וחופש המחשבה‪ .‬נשמעים הקולות‬
‫שצריך להציל את האנושות מתוך הזוועות של עצמה‪ .‬אין אמת אחד –(שני אפיפיורים‪ ,‬פרוטסטניות‬
‫וקתוליות) – זה בא לידי ביטוי בחוזה האבגסבורג – בכל מדינה דת משלה שהיא דת השליט – ריאל‬
‫פוליטיק‪.‬‬
‫בפעם הראשונה הכנסייה הקתולית לא הצליחה להתגבר על תנועת מינות והיא צריכה לחיות לצידה‪.‬‬
‫אמריקה מתגלה והחברה האירופית קולטת שאבותיה לא ידעו שום דבר על עולם שלם‪ .‬כל זה זה‬
‫ראשיתה של ספקות ראשוניים‪ .‬העובדה שיש עוד אפשרויות מתנהלים בזמן מלחמות הדת –(שאלותיו של‬
‫מונטיין למול הפראים)‪ .‬הכל ספקות‪.‬‬
‫העולם האחר מתחיל להתפרק בעולם הזה כאשר אירופה מתחלקת לשתיים – כי כל צד טוען כי הוא‬
‫מחזיק במפתחות אליו‪ .‬במאה ה‪ 17-‬המדענים מסוגלים לתת הסברים לא פחות טובים מהדת לקיומו של‬
‫העולם (שפה נייטרלית ‪ 4=2+2‬גם אצל הפרוטסטנטים וגם אצל הקתולים)‪ .‬הדת מתמוטטת למול‬
‫הנאורות שמטילה ספק בכל דוגמה פוליטית‪ .‬במאה ה‪ – 19-‬קרל מארקס‪ :‬אין בנמצא עולם רוחני אלא רק‬
‫מטריאלי ותפקידו של המחנך זה להוכיח את הדברים הללו‪ .‬במאה ה‪ – 20-‬זיגמונד פרויד רואה בדת נעבר‬
‫לקונספירציה אלא נוירוזה ‪ -‬הם מאמינים בהבלים שלהם‪ .‬המחצית השנייה של המאה ה‪ – 20-‬התמותה‬
‫הכמעט סופית של המערכת הזאת (מלחמות העולם)‪.‬‬
‫העולם שתיארנו יחד היה נוכח לא פחות מהעולם הנראה לעין במשך אלפי שנים‪ .‬זאת היתה התשוקה‬
‫שהדריכה אותם – ובתהליך הדרגתי הדברים הללו הולכים ומתפרקים‪.‬‬
‫הדיבור אודות החטא והעונש הולך לאיבוד – הגיהינום הופך מטאפורי‪.‬‬