Professional Documents
Culture Documents
המדריך העולמי
לעבודת
12הצעדים
הקדמה
הרעיון לחלק הזה בספרות בא מהחברותא של מכורים אנונימיים עצמה .החל משנות ה 80 -המוקדמות התחלנו
לקבל מדריכים לשנים עשר הצעדים ודפי עבודה לצעדים ביחד עם בקשות שבנה מערך אחיד של מדריכים
למען החברותא של אנ-איי לשימושה בעבודתה את שנים עשר הצעדים .דרישה של החברותא היא זאת שהניעה
קדימה את הפרויקט הזה למקום גבוה ברשימת סדרי העדיפות בעבודתה של ועידת שירות עולמית של ועדת
ספרות ) ,( WSCLCולבסוף גרמה לועידת השירות העולמית ) ( WSCלהוציא הנחיה לועדת הספרות העולמית
) ( WSCLCבכנס השירות העולמי שנערך ב ( WSC 95 ) 1995 -לקדם את הפרויקט.
כותרת העבודה של הפרויקט הזה הייתה במשך שנים רבית "המדריך לכתיבת הצעדים" .בשלב מסוים הכרנו
בכך שהמילה "כתיבה" מציבה מגבלה לחברים שאולי אינם מסוגלים לכתוב או שבחרו לא להשתמש בכתיבה
כאמצעי לעבודת שניס עשר הצעדים .לכן הכותרת הפכה ל -המדריך לעבודת הצעדים
כל פרק כולל גם תאור וגם שאלות .התיאור נועד כדי לעורר מחשבות ביחס לשאלות ,אבל אין בכוונתו להיות
מקיף .יש הבדל ב"שפה" בין החלק התיאורי לבין השאלות .החלק התיאורי כתוב בגוף "אנחנו" במטרה לעודד
את האחדות ביחס למה שיש לנו לכולנו במשותף :ההתמכרות וההחלמה שלנו .השאלות כתובות ב"אני" יחיד כך
שכל חבר שישתמש במדריך הזה יוכל לעשות את העבודה באופן אישי .המדריך לעבודת הצעדים היא יחידה
נלווית ל זה עובד :איך ולמה .העבודה מכילה דיון ישיר בכל אחד משנים עשר הצעדים .מידע נוסף ביחס
להחלמה באנ-איי אפשר למצוא בספרות אחרת של אנ-איי .אם אנחנו מוצאים שאחד מן המושגים בהם
משתמשים בספר הזה לא ברורים לנו ,אנחנו יכולים להרגיש חופשים לעשות שימוש במילון.
מטרת המדריך הזה להיות לשימוש של חברי אנ-איי בכל שלב של ההחלמה ,גם אם זו הפעם הראשונה שאנחנו
עובדים את הצעדים וגם אם אנחנו חיים עם הצעדים ככוח מדריך מזה שנים רבות .הספר הזה נכתב בכוונה
להיות רלוונטי לחברים חדשים ולעזור עוד לחברים מנוסים יותר לפתח הבנה עמוקה יותר של שנים עשר
הצעדים .ככל שהמספר והמגוון של חברי אנ-איי יגדל וכן כוחה ותקופת הניקיון של חבריה ,אנחנו נזקקים
לספרות שתמשיך לשרת את הצרכים של החברותא ,ספרות ש"תגדל" ביחד עם החברותא.
בכל אופן כל כמה שניסינו להיות פתוחים וכוללניים בעת כתיבה המדריך ,אנחנו מבינים שלעולם לא נוכל לכתוב
משהו שיכיל את הניסיון של כל חבר בצעדים .למעשה ,לא ניסינו לעשות את זה ,אפילו אם חשבנו שאנחנו
מסוגלים לכך .הספר הזה מכיל את ההנחיות לעבודת שנים עשר הצעדים בדרך להחלמה; היא אינו מכיל את
ההחלמה עצמה .ההחלמה נמצאת בסופו של דבר בניסיון האישי של כל חבר בעבודת הצעדים.
אתה יכול להוסיף למדריך הזה ,לבטל חלקים ממנו או להשתמש בו כמו שהוא .זו הבחירה שלך .כנראה שיש רק
דרך אחת לא נכינה להשתמש במדריך הזה :לבד .אנחנו לא יכולים להגזים בחשיבות עבודת הצעדים עם חונך.
למעשה ,בחברותא שלנו חונך נחשב המדריך הראשון והחשוב ביותר בעבודת הצעדים .אם עדין לא בקשת
ממישהו להיות החונך שלך ,בבקשה עשה זאת לפני שתתחיל את המדריך הזה.
פשוט לקרוא את כל המידע הזמין ביחס לכל שנים עשר הצעדים לעולם לא יספיק כדי להביא שינוי אמיתי לחיים
שלנו וחופש מהמחלה .המטרה שלנו היא להפיך את הצעדים לחלק ממי שאנחנו .בכדי לעשות זאת עלינו לעבוד
אותם .ומכאן ,המדריך לעבודת הצעדים.
כמו כל יצירה ספרותית מספרות אנ-איי ,גם זו נכתבה על ידי מכורים .אנחנו מקווים שכל חבר המשתמש בספר
הזה יתעודד ויתמלא השראה .אנחנו אסירי תודה על כך שניתנה לנו האפשרות לקחת חלק בפרויקט הזה .מודים
#התרגום נעשה על ידי מכורים למען מכורים דוברי עברית ,הוא אינו מאושר על ידי ועדת הספרות העולמית
ולכן יש לראות בו רק טיוטא ראשונית .המדריך תורגם בגוף זכר אולם היא נועד לגברים ונשים במידה שווה.
הראשון מכל דבר הוא התחלה ,וכך גם בצעדים :הצעד הראשון הוא ההתחלה של תהליך ההתאוששות.
ההחלמה מתחילה כאן; לא נוכל להתקדם הלאה אם לא נעבוד את הצעד הזה.
מספר חברי אנ-איי" ,חשים" את דרכם באמצעות הצעד הראשון ,בעזרת האינטואיציה .אחרים בוחרים
לעבוד את צעד אחד בצורה יותר שיטתית .הסיבות הפורמאליות שלנו לעבוד את צעד אחד משתנות מחבר
לחבר .זה יכול להיות בגלל שאנחנו חדשים בהחלמה ,ואנחנו זה מכבר נלחמנו והובסנו בקרב מתיש עם
הסמים .יתכן שאנחנו כבר בסביבה מזה זמן מה נקיים מסמים ,אבל התגלית שהמחלה שלנו הפכה
אקטיבית בתחומים אחרים של חיינו מאלצת אותנו להודות בחוסר האונים שלנו וחוסר הניהול של חיינו
בשנית.
לא כל פעולה של גדילה מונעת ע"י כאב ,אולי הגיע הזמן לחזור שוב דרך הצעדים ,ולהתחיל עוד שלב
במסע שלנו שאינו נגמר לעולם.
אחדים מאיתנו מוצאים מידה של נחמה בידיעה שמחלה ,ולא פגם מוסרי ,היא שגרמה לנו להגיע לתחתית
הזאת .לאחרים לא ממש אכפת מה הייתה הסיבה -אנחנו רק רוצים לצאת מזה !
ככל שתהיה הסיבה ,הגיע הזמן לעשות קצת את עבודת הצעד :לעסוק בכמה פעילויות ממשיות שיעזרו לנו
למצוא יותר חופש מההתמכרות ,בכל צורה שהיא לובשת כרגע .תקוותנו היא להפנים את העקרונות של
צעד אחד ,להעמיק את הכניעה שלנו .להפוך את העקרונות של קבלה ,ענווה ,נכונות ,כנות ופתיחות חלק
משמעותי ממי שאנחנו.
ראשית ,אנו צריכים להגיע לנקודה של כניעה .ישנן דרכים שונות לעשות זאת .לאחדים מאיתנו ,הדרך בה
נסענו כדי להגיע לצעד הראשון הייתה מספיקה כדי לשכנע אותנו שכניעה ללא תנאי היא האפשרות
היחידה שלנו .אחרים מתחילים את התהליך הזה למרות שאנחנו לא לגמרי משוכנעים שאנחנו מכורים או
שבאמת הגענו לתחתית שלנו .רק דרך עבודת הצעד הראשון אנחנו באמת מזהים שאנחנו מכורים ,שהגענו
לתחתית שלנו ,ושאנחנו מוכרחים להיכנע.
לפני שאנחנו מתחילים לעבוד את הצעד הראשון ,אנחנו מוכרחים להתנקות -עם כל מה שזה ידרוש .אם
אנחנו חדשים במכורים אנונימיים והצעד הראשון שלנו הוא ביסודו הסתכלות על האפקטים של
ההתמכרות לסמים על חיינו ,אנחנו חייבים להתנקות.
אם אנחנו נקיים זה זמן מה והצעד הראשון הוא על חוסר האונים שלנו ביחס לדפוסי ההתנהגות שהפכו את
חיינו לבלתי ניתנים לניהול ,אנחנו צריכים למצוא דרך לעצור את ההתנהגויות האלה כדי שעל הכניעה
שלנו לא יאפילו פעולות חוזרות הנובעות מהמחלה ) לפעול על זה (
מחלת ההתמכרות:
מה שהופך אות נו למ כורים היא מחלת הה תמכר ות -לא הסמים ,ל א ההתנהגו ת שלנ ו ,רק המחלה ש לנו .יש
שלוט בשימוש שלנו בסמים .אותו "משהו" הופך אותנו לבעלי משהו בנו שגו רם ל נו לא להי ות מס וגל ים ל
נטייה לאובססיה ולכפייתיות גם בתחומים אחרים בחיינו .איך נוכל לדעה מתי המחלה שלנו פעילה? כאשר
אנו הופכים לכודים באופן שגרתי בלולאה אין-סופית של אובססיה ,כפייתיות וריכוז עצמי גבוה שמובילה
ההתמכרות שלנו יכולה להתגלות בדרכים מגוונות .כאשר אנו מגיעים לראשונה למכורים אנונימיים,
הבעיה שלנו ,כמובן ,היא סמים .מאוחר יותר ,נגלה שההתמכרות זורעת הרס בחיינו במספר דרכים
נוספות.
האם הייתי אובססיבי לגבי אדם ,מקום או דבר כלשהו? אם כן ,איך זה ,באיזו דרך •
ספציפית המחלה שלי באה לידי ביטוי בתקופה האחרונה?
האם האובססיה הפריעה ליחסי עם אחרים? באילו דרכים נוספות מנטאליות ,גופניות, •
רוחניות ורגשיות הושפעתי ע"י האובססיה שלי?
הכחשה:
הכחשה היא החלק במחלה שלנו שאומר לנו שאין לנו מחלה .כאשר אנחנו בהכחשה ,אנחנו לא
מסוגלים לראות את המציאות של ההתמכרות שלנו .אנחנו ממזערים את ההשפעות שלה .אנחנו מאשימים
אחרים ואת הציפיות הגבוהות מדי של המשפחה ,החברים והמעסיקים .אנחנו משווים את עצמנו למכורים
אחרים שמחלתם נראית "קשה" יותר מזו שלנו .אנחנו עלולים להאשים סם מסוים.
אם אנחנו נקיים מסמים מזה זמן מה ,אנחנו עשויים להשוות את התופעות של ההתמכרות העכשווית שלנו
עם השימוש בסמים ,בהצדקה ששום דבר שאנחנו עושים היום יכול להיות כל כר גרוע כמו שהשימוש
היה! אחת הדרכים הקלות לזהות שאנחנו בהכחשה היא כשאנחנו תופסים את עצמנו מספקים סיבות
סבירות אבל לא נכונות להתנהגותנו.
חוסר אונים:
כמכורים אנו מגיבים למילה "חוסר אונים" בשלל דרכים .חלק מאיתנו מודים שתיאור יותר מדויק של
מצבנו פשוט לא יכול להיות ,ומודים בחוסר האונים שלנו בתחושה של הקלה .אחרים נרתעים מהמלה,
קושרים אותה עם חולשה ,ומאמינים שהיא מובילה לסוג של חוסר אופי .הבנת חוסר אונים -הודאה
בחיוניותו של חוסר האונים שלנו להחלמתנו -תעזור לנו להתגבר על הרגשות השליליים שאולי יהיו לנו
ביחס לרעיון .אנחנו חסרי אונים והכוחות הפעילים בחיינו הם מעבר לשליטתנו.
התמכרותנו מוגדרת בביטחון ככוח מניע בלתי נשלט .אנחנו לא יכולים למתן או לשלוט בשימוש שלנו
בסמים או כל התנהגות כפייתית אחרת ,אפילו כשהם גורמים לנו להפסיד את הדברים הכי חשובים לנו.
אנחנו לא יכולים להפסיק ,אפילו כאשר להמשיך בכך זה יגרום לנו נזק פיזי בלתי ניתן לתיקון .אנחנו
מוצאים את עצמנו עושים דברים שלא היינו עושים לעולם ,אם לא למען ההתמכרות שלנו ,דברים
שגורמים לנו להצטמרר בבושה כשאנחנו חושבים עליהם .אנחנו יכולים אפילו להחליט שאנחנו לא רוצים
להשתמש ,שאנחנו לא נשתמש יותר ולגלות שאנחנו פשוט לא מסוגלים לעצור את עצמנו כשההזדמנות
להשתמש צצה.
אולי ניסינו להתנקות משימוש בסמים או מהתנהגות כפייתית אחרת -ואולי אפילו במידה מסוימת של
הצלחה – למשך זמן מה ללא כל בעיה ,רק כדי לגלות שההתמכרות הלא מטופלת שלנו לבסוף תיקח אותנו
בדיוק למקום בו היינו לפני כך.
חוסר ניהול:
,שאנחנו חסרי אונים מול התמכרותנו .ו שתים, הצעד הראשון מבקש מאיתנו להודות בשני דברים :אחד
שחיינו הפכו בלתי מנוהלים .לאמתו של דבר אולי בקושי נסכים להודות באחד אבל לא בשני .חוסר
הניהול בחיינו הוא ההוכחה הנראית לעין של חוסר האונים שלנו .באופן כללי ישנם שני סוגים של חוסר
ניהול :חוסר ניהול חיצוני ,אותו אחד שאנחנו יכולים לראות אצל אחרים .וחוסר ניהול פנימי ,או אישי.
לעיתים קרובות מאופיין ע"י דברים כמו מעצרים ,אובדן עבודה ובעיות משפחתיות. חוסר ניהול חיצוני
חלק מחברינו נכנסו למאסר .אחדים לעולם לא יכלו להחזיק מעמד בשום מערכת יחסים יותר ממספר
חודשים .חלקנו הופרדנו ממשפחותינו ,מתבקשים לעולם לא ליצור שוב קשר.
מאופיין לעיתים קרובות ע"י מערכת אמונות לא בריאה או לא נכונה על עצמנו, חוסר ניהול פנימי או אישי
העולם שבו אנחנו חיים והאנשים שבחיינו .אולי אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי ערך .אולי אנחנו מאמינים
שהעולם מסתובב סביבנו -לא רק ,שהוא צריך אלא שאכן זה כך.
אולי אנחנו מאמינים שזה לא מתפקידנו לדאוג לעצמנו ,מישהו אחר צריך לעשות אה זה .אולי אנחנו
מאמינים שהאחריות שהאדם הממוצע לוקח כמובנת מאליה היא משא כבד מנשוא בשבילנו .אנחנו אולי
נגיב בצורה מוגזמת או חלשה מדי כלפי אירועים בחיינו .הפכפכות רגשית ,היא לעיתים קרובות אחת
הדרכים הפשוטות בה אנו יכולים לזהות חוסר ניהול אישי.
הסתייגויות:
הסתייגויות הן מקומות בתוכנית שלנו שאנחנו שומרים למעידה .הן עשויות להיות בנויות סביב הרעיון
שאנחנו יכולים לשמור מידה של שליטה ,משהו כמו "או.קיי .אני מקבל את זה שאני לא יכול לשלוט
בשימוש שלי ,אבל אני כן יכול למכור סמים ,לא כן?" או שנחשוב שאנחנו יכולים להישאר חברים עם
אנשים שהשתמשנו איתם או קנינו מהם .אנחנו יכולים לחשוב שחלקים מהתוכנית לא תופסים לגבינו,
אנחנו יכולים לחשוב שיש משהו שאנחנו פשוט לא יכולים להתמודד איתו נקיים -מחלה ,למשל ,או מוות
של אדם אהוב -ומתכננים להשתמש אם זה יקרה אי פעם .אנחנו עלולים לחשוב שאם מימשנו כמה
מטרות ,עשינו קצת כסף ,או היינו נקיים מספר שנים ,אז ,נהיה מסוגלים לשלוט על השימוש שלנו.
הסתייגויות בדרך כלל נמצאות מקופלות באחוריי המוח שלנו .אנחנו לא לגמרי מודעים אליהן .זה חיוני
שנחשוף כל הסתייגות שאולי יש לנו ונבטל אותה מייד פה ועכשיו.
כניעה:
מה שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו מבינים יש הבדל עצום בין קבלת הגורל וכניעה .קבלת הגורל היא
שאנחנו מכורים אבל עדיין לא קבלנו את ההחלמה כפתרון לבעיה שלנו .רבים מאיתנו מצאו את עצמם
בנקודה הזאת זמן רב לפני שהגיעו למכורים אנונימיים .אולי חשבנו שזה הגורל שלנו להיות מכורים,
מה שקורה אחרי שאנחנו מקבלים את הצעד הראשון לחיות ולמות בהתמכרות שלנו .כניעה ,מאידך ,היא
כמשהו שהוא נכון בשבילנו ,וקיבלנו שהחלמה היא הפתרון .אנחנו לא רוצים שהחיים שלנו יהיו מה שהם
היו .אנחנו לא רוצים להמשיך ולהרגיש את מה שהרגשנו.
עקרונות רוחניים:
בצעד הראשון ,נתמקד בכנות ,פתיחות ,נכונות ,ענווה וקבלה.
בצעד הראשון מתחיל בלהודות באמת בעובדת ההתמכרות שלנו ,וממשיך התרגול של עקרון הכנות
בתרגול כנות על בסיס יום יומי .כשאנחנו אומרים "אני מכור" בפגישות ,זה אולי הדבר הכנה הראשון
שאמרנו מזה זמן רב .אנחנו מתחילים להיות מסוגלים להיות כנים עם עצמנו וכתוצאה מכך ,עם אנשים
אחרים.
אם חשבתי על שימוש או על לפעול מההתמכרות שלי ,האם התחלקתי על כך עם החונך •
שלי או סיפרתי על כך למישהו אחר?
מבוסס בצעד אחד בעיקר על הנכונות להאמין שיכולה להיות דרך אחרת תרגול העיקרון של פתיחות
לחיות ועל הנכונות לנסות את הדרך הזאת .וזה לא חשוב שאנחנו לא יכולים לראות כל פרט של מה
שהדרך הזאת עלולה לזמן ,או את זה שהיא עלולה להיות לגמרי שונה מכל מה שהכרנו ושמענו עד כה .מה
שחשוב זה שאנחנו לא מגבילים את עצמנו או את מחשבתנו .לפעמים נשמע חבר אנ .איי .שיאמר דברים
שישמעו לנו לגמרי מטורפים ,דברים כמו "להיכנע כדי לנצח" או הצעה להתפלל בשביל מישהו שאנחנו
נדחים ממנו .אנחנו מראים פתיחות בכך שאנחנו לא דוחים את הדברים האלה בלי לנסות אותם.
מה שמעתי בהחלמה שהיה לי קשה להאמין בו? האם בקשתי מהחונך שלי או מהחבר •
שאמר את הדברים להסביר לי?
באילו דרכים אני מתרגל פתיחות? •
נמצא בתוך הצעד הראשון וניתן לתרגול במגוון דרכים .כאשר אנחנו לראשונה העיקרון של נכונות
מתחילים לחשוב על החלמה ,רבים מאיתנו לא ממש מאמינים שזה אפשרי בשבילנו או שפשוט לא מבינים
איך זה יכול לעבוד ,אבל אנחנו ממשיכים עם הצעד הראשון בכל אופן -זאת ההתנסות הראשונה שלנו
בנכונות .ביצוע כל פעולה שעוזרת להחלמה שלנו מראה על נכונות :ללכת מוקדם לפגישות ולהישאר
מאוחר ,לעזור לארגן לפגישה ,לקחת מספר טלפון של חבר אנ.איי .אחר ולהתקשר אליו.
העיקרון של ענווה הוא מרכזי בצעד הראשון ,הוא בא לידי ביטוי בצורה הכי טהורה בכניעה שלנו .ענווה
מזוהה מאד בקלות עם הקבלה שלנו את מי שאנחנו באמת -לא טוב יותר ולא גרוע יותר ממה שהאמנו
כאשר השתמשנו ,פשוט בני אדם.
האם אני מאמין שאני מפלצת שהרעילה את כל העולם עם ההתמכרות שלי? •
האם אני מאמין שההתמכרות שלי לא השפיעה לחלוטין על הסביבה הרחבה מסביבי? או •
משהו בין שניהם?
האם יש לי תחושת חשיבות והשתייכות במעגלים של המשפחה והחברים שלי -בחברה •
ככלל? מהי התחושה הזאת?
•1
•0
כדי לתרגל את העיקרון של קבלה ,אנחנו מוכרחים לעשות יותר מאשר רק להודות בחדווה שאנחנו
מכורים .כאשר אנחנו מודים שאנחנו מכורים ,אנחנו מרגישים שינוי פנימי עמוק שמודגש ע"י תחושת
תקווה שצומחת .אנחנו גם מתחילים להרגיש תחושה של שקט .ההתמכרות וההחלמה שלנו הופכות
למוכרות וכמו כך גם המשמעות של שתי האמיתיות האלו בחיינו .אנחנו לא מפחדים מעתיד של נוכחות
בפגישות ,קשר עם חונך ועבודת הצעדים .במקום זה אנחנו מתחילים לראות את ההחלמה כמתנה יקרה
ערך ,ואת העבודה שכרוכה כה כלא בעייתית יותר מכל שגרת חיים.
ממשיכים הלאה:
כאשר אנחנו הופכים מוכנים להמשיך לצעד שנים ,אנחנו לבטח נמצא את עצמנו תמהים האם עבדנו
מספיק טוב את הצעד הראשון .האם אנחנו בטוחים שהגיע הזמן להתקדם הלאה? האם הקדשנו מספיק זמן
כמו שאחרים הקדישו לצעד? האם באמת זכינו להבנה של הצעד הזה? רבים מאיתנו גילו שעוזר להם
לכתוב על ההבנה שלהם את הצעד בזמן שהם מתכוננים להמשיך הלאה.
הגענו למקום שאנו רואים אה התוצאות של דרך החיים הישנה שלנו וקיבלנו את העובדה שדרך חדשה
מתבקשת ,אבל אנחנו לבטח עדיין לא רואים עד כמה עשירים ומלאי אפשרויות הם חיים של החלמה .יכול
להיות שחופש מהתמכרות פעילה הוא מספיק בשלב זה ,אולם עד מהרה נגלה שהחלל שמלאנו בסמים או
בכל התנהגות אובססיבית אחרת מתחנן להתמלא ,עבודת שאר הצעדים תמלא את החלל הזה.
הבא במסע שלנו להחלמה הוא צעד שתיים.
הצעד הראשון מפשיט אותנו מהאשליות שלנו ביחס התמכרות .צעד שניים נותן לנו תקווה להחלמה .הצעד
השני אומר לנו שמה שגילינו בצעד הראשון על ההתמכרות שלנו זה לא סוף הסיפור .צעד שניים אומר
שהכאב וחוסר השפיות שאיתם חיינו אינם הכרחיים .אפשר להשתחרר מהם ,ועם הזמן ,דרך עבודת שנים-
עשר הצעדים של מכורים אנונימיים ,גם ללמוד להיות בלעדיהם.
הצעד השני ממלא את החלל שאנחנו מרגישים כאשר אנו מסיימים את הצעד הראשון .כאשר אנחנו
מתקרבים לצעד שניים אנחנו אולי ,ורק אולי ,מוכנים לשקול את אפשרות הקיום של כוח גדול מאיתנו -
כוח שביכולתו להבריא את הכאב ,להרגיע את המבוכה ,ולהשיב את שפיותנו.
כאשר היינו חדשים בתוכנית ,רבים מאיתנו היו נבוכים מכך שהשתמע מן הצעד הזה שהיינו לא שפויים.
זה נראה קפיצה ענקית מההכרה בחוסר האונים שלנו להודאה בחוסר השפיות שלנו .בכל אופן ,אחרי
שאנחנו נמצאים בתוכנית זמן מה ,אנחנו מתחילים להבין על מה מדבר הצעד הזה באמת .אנחנו קוראים
את הטקסט הבסיסי ומגלים שחוסר השפיות שלנו מוגדרת שם כך" :חזרה על אותן הטעויות וציפייה
לתוצאות שונות" .עם זה אנחנו לבטח יכולים להזדהות .אחרי הכל ,כמה פעמים ניסינו לברוח ממשהו שלא
הצלחנו להתחמק בזמנו בעבר ,כאשר כל פעם אנחנו אומרים לעצמנו "הפעם זה יהיה שונה" .ובכן ,זהו
חוסר שפיות! כאשר אנו עובדים את העקרונות של הצעד הזה במשך שנים רבות ,אנחנו מגלים עד כמה
עמוק מגיע חוסר השפיות שלנו; לעיתים קרובות אנחנו מגלים אפילו שההגדרות של הטקסט הבסיסי רק
מגרדות את פני השטח.
לכמה מאיתנו יש התנגדויות לצעד הזה .אנחנו חושבים שהוא מבקש מאיתנו להיות דתיים .שום דבר לא
יכול להיות יותר רחוק מהאמת מזה .אין שום דבר ,שום דבר לחלוטין ,בתוכנית ה A.N -שדורש מחבר
להיות דתי .הרעיון ש"כל אחד יכול להצטרף אלינו ,מבלי להתחשב ב ...אמונה דתית או היעדר דת" נשמר
בעוז ע"י החברותא שלנו .החברים שלנו שואפים להכיל על הכל את התפיסה הזאת ולא להסכים לשום
פשרה ביחס לזכות ללא תנאי של כל מכור לפתח הבנה אישית של כוח גדול ממנו .זוהי תוכנית רוחנית
ולא תוכנית דתית .היופי של הצעד השני מתגלה כאשר אנחנו מתחילים לחשוב איך יכול להיות הכוח
העליון שלנו .ממליצים לנו לבחור כוח שיהיה אוהב ,אכפתי ו -הכי חשוב -מסוגל להשיב אותנו לשפיות.
הצעד השני לא אומר " ,הגענו להאמין בכוח גדול מאיתנו" הוא אומר "הגענו להאמין שכוח גדול מאיתנו
יכול להשיב אותנו לשפיות " ,הדגש הוא לא על מי או מה הוא הכוח הזה ,אלא על מה הכוח הזה יכול
לעשת בשבילנו .הקבוצות ללא ספק מוגדרות ככוח גדול מאיתנו .כמו כן גם העקרונות הרוחניים ששנים-
עשר הצעדים מכילים .וכמובן ,גם התפיסה שיש לכל אחד ואחד מחברינו לגבי כוח עליון .ככל שאנחנו
נשארים נקיים וממשיכים לעבוד את הצעד הזה ,אנחנו מגלים שלא חשוב כמה זמן נמשכה ההתמכרות
שלנו או כמה רחוק חוסר השפיות שלנו התקדם ,אין גבול ליכולתו של כוח גדול מאיתנו לשקם את
שפיותנו.
תקווה:
התקווה שאנחנו מקבלים בעבודת הצעד השני באה במקום הייאוש שאתו הגענו לתוכנית .בכל פעם
חוסר שפיות:
אם יש לנו ספקות כלשהן לגבי חשיבות חידוש השפיות בחיים שלנו ,תהיה לנו בעיה עם הצעד הזה .בחינה
מחודשת של הצעד הראשון שלנו תעזור לנו .עכשיו הזמן להסתכל ברצינות על חוסר השפיות שלנו.
האם האמנתי שאני יכול לשלוט בשימוש שלי? מה היו חלק מהניסיונות שלי עם זה ,ואיך •
היו המאמצים שלי חסרי הצלחה?
אילו דברים שעשיתי קשה לי להאמין שעשיתי ,כאשר אני מסתכל אחורה? האם הכנסתי •
את עצמי למצבים מסוכנים כדי להשיג סמים? האם התנהגתי בצורה שעכשיו גורמת לי בושה?
מה היו המצבים האלה?
האם עשיתי החלטות לא שפויות כתוצאה מההתמכרות שלי? האם התפטרתי מעבודות, •
עזבתי חברים ,והפסקתי מערכות יחסים אחרות .האם ויתרתי על השגת מטרות רק מפני שהן
הפריעות לשימוש שלי?
האם אי פעם פגעתי פיזית בעצמי או במישהו אחר בהתמכרות שלי? •
אם אנחנו כבר נקיים מזה זמן מה ,אנחנו עלולים לגלות רמה חדשה של הכחשה שמקשה על אבחון חוסר
השפיות בחיינו .בדיוק כמו שהיה לנו קשה בתחילת ההחלמה שלנו .אנחנו צריכים להכיר ולזהות את
האופנים שבהם אנחנו מאבדים שפיות .אחדים מאיתנו גילו שהבנתנו את המושג חוסר שפיות מקיפה יותר
אפילו מן ההגדרה של חוסר שפיות בטקסט הבסיסי.
אנחנו עושים שוב ושוב את אותן השגיאות ,אפילו כאשר אנחנו מודעים לחלוטין לתוצאות .אולי אנחנו כל
כך פגועים שלא איכפת לנו מהתוצאות ,או שאנחנו חושבים שאולי לפעול על אובססיה בדרך כלשהי שווה
את המחיר שנשלם.
מה הרגשנו וחשבנו לפני שפעלנו מתור אובססיה ,למרות שידענו מה יהיו התוצאות ,מה •
גרם לנו להמשיך בכל אופן?
להגיע להאמין:
כל מה שאמרנו עד כה מעלה מספר סיבות למה עלולות להיות לנו בעיות עם הצעד הזה ואולי יש סיבות
נוספות .זה חשוב בשבילנו לזהות ולהתגבר על המחסומים שאולי ימנעו מאיתנו להגיע להאמין.
כמכורים ,אנו נוטים לרצות שכל דבר יקרה באופן מיידי .אבל חשוב לזכור שצעד שניים הוא תהליך ,ולא
האם לא האמנתי אי פעם במשהו שלא היו לי עובדות מוחשיות לגביו? איך היה הניסיון •
הזה?
על איזה התנסויות ביחס לתהליך של להגיע להאמין שמעתי מכורים מחלימים אחרים •
מתחלקים? האם ניסיתי כמה מהן בחיי?
במה אני מאמין? •
איך גדלה האמונה שלי מאז שאני בהחלמה? •
לחלק מאיתנו אולי יש תפיסה מאד ברורה לגבי טבעו של כוח גדול מאיתנו ,ואין שום דבר לא בסדר עם
זה .למעשה ,צעד שניים הוא הנקודה בה רבים מאיתנו מתחילים לגבש את הרעיונות המעשיים הראשונים
שלנו ביחס לכוח גדול מאיתנו ,אם לא היו לנו זה מכבר .מכורים רבים גילו שעוזר להם לזהות מה זה כוח
גדול מהם הוא לא לפני שמזהים מה הוא כן .בנוסף ,הסתכלות על מה שכוח גדול מאיתנו יכול לעשות
בשבילנו עוזרת לנו להתחיל לגלות יותר על הכוח הזה.
ישנן הבנות רבות ,רבות של כוח גדול מאיתנו שאנחנו יכולים לפתח .אנחנו יכולים לחשוב על זה ככוחם
" ,כיוון של חוק וסדר טוב" ,או כל דבר אחר של העקרונות הרוחניים ,הכוח של החברותא של NA
שנעלה בדעתנו כל עוד הוא אוהב ,אכפתי ויותר חזק מאיתנו .למעשה ,אנחנו לא צריכים שתהיה לנו כל
הבנה לגבי כוח גדול מאיתנו כדי להיות מסוגלים להיעזר בכוח הזה כדי להישאר נקיים ולחפש החלמה.
חזרה לשפיות:
" כ" השתנות עד לנקודה שבה התמכרות וחוסר השפיות " זה עובד :איך ולמה " -מגדיר את המונח " חזרה
המלווה אותה כבר לא שולטות בחיינו".
אנחנו מגלים שכמו שחוסר השפיות שלנו היה עובדה בתהליך אובדן הפרספקטיבה וחוש הפרופורציה,
אנחנו רואים שפיות בחיים שלנו כאשר אנו מתחילים לפתח פרספקטיבה שמאפשרת לנו לעשות החלטות
טובות יותר.
אנחנו מגלים שיש לנו חופש בחירה לגבי איך לפעול .אנחנו מתחילים לקבל בגרות ותבונה להאט ולקחת
בחשבון את כל האספקטים של הסיטואציה לפני שפועלים.
באופן טבעי ,חיינו ישתנו .לרובנו אין בעיה לזהות את השפיות בחיינו כאשר אנו משווים את השימוש עם
ראשית ההחלמה ,את ראשית ההחלמה עם תקופת ניקיון מסוימת ואת תקופת הניקיון המסוימת עם החלמה
ארוכת טווח.
כל זה הוא תהליך ,והצורך שלנו לחזור לשפיות ישתנה עם הזמן.
כאשר אנחנו חדשים בתוכנית ,לחזור לשפיות לבטח מתקשר לנו עם זה שלא נצטרך להשתמש יותר;
כאשר זה קורה ,אולי חוסר השפיות שקשורה באופן ישיר וברור לשימוש שלנו תיעצר .נפסיק לבצע
פשעים כדי להשיג סמים.
נפסיק להכניס את עצמנו למצבים מסוכנים שלא משרתים כלום חוץ מאשר את השימוש שלנו.
אם אנחנו בהחלמה זה זמן מה ,אנחנו עלולים לגלות שאין לנו בעיה להאמין בכוח גדול מאיתנו שיוכל
לעזור לנו להישאר נקיים ,אבל אולי לא ניקח בחשבון של"-לחזור לשפיות" יש משמעות רחבה יותר
מאשר להישאר נקי.
ככל שאנחנו גדלים בהחלמה שלנו ,חשוב שגם התפיסה שלנו לגבי המשמעות של השפיות תגדל.
לכמה מאיתנו אולי יש ציפיות לא מציאותיות לגבי חזרה לשפיות .אנחנו אולי נחשוב שלעולם לא נכעס
יותר מרגע שנתחיל את הצעד הזה ,שנתנהג מעכשיו באופן מושלם כל הזמן ולא יהיו לנו יותר בעיות עם
אובססיות ,מהומה רגשית ,או חוסר איזון בחיינו .אולי התיאור הזה נראה קיצוני ,אבל אם נגלה שאנחנו
אילו ציפיות יש לי ביחס לחזרה לשפיות? האם הן מציאותיות ,או לא מציאותיות? •
האם הציפיות המציאותיות ביחס לתהליך ההחלמה שלי מתאימות למציאות או לא? האם •
אני מבין שהחלמה דורשת זמן ולא מתרחשת בין לילה?
למצוא את עצמנו נוהגים בשפיות ,אפילו פעם אחת ,במצב שאיתן לא יכולנו להסתדר •
בהצלחה בעבר ,זו ראיה מובהקת לשפיות .האם הייתה לי איזושהי התנסות כזאת בהחלמה
שלי? מה היא הייתה?
•0
עקרונות רוחניים
בצעד השני נתמקד בפתיחות ,נכונות,אמונה ,אמון וענווה.
שאנחנו מוצאים בצעד השני נובע מההבנה שאנחנו לא יכולים להחלים לבד, העיקרון הרוחני של פתיחות
שאנחנו צריכים עזרה כלשהי .זה ממשיך בלפתוח את הראש להצעה שעזרה אפשרית בשבילנו .זה לא
משנה אם ישלנו רעיון איך כוח גדול מאיתנו יעזור לנו ,מספיק רק שנאמין שזה אפשרי.
בצעד השני מתחיל בפשטות .בהתחלה אנחנו אולי רק נלך לפגישות יישום מעשי של עיקרון הנכונות
ונקשיב למכורים מחלימים אחרים המתחלקים על הניסיון שלהם עם הצעד הזה .בהמשך אולי נתחיל
ליישם את מה שאנחנו שומעים בתוך ההחלמה שלנו .כמובן ,אנחנו מבקשים מהחונך שלנו להדריך אותנו.
אנחנו לא יכולים לשבת ולחכות להרגיש את התחושה של אמונה כשאנחנו עובדים את הצעד השני.
אנחנו צריכים להתאמץ בשביל זה .הצעה שעבדה בשביל רבים מאיתנו היא " לעשות כאילו " יש לנו
אמונה .זה לא אומר שאנחנו לא כנים עם עצמנו .אנחנו לא צריכים לשקר לחונך שלנו או למישהו אחר
לגבי איפה אנחנו עם הצעד הזה .אנחנו לא עושים את זה כדי להישמע או להראות טוב" .לעשות כאילו"
זה פשוט להיות כאילו אנחנו מאמינים שמה שאנחנו מקווים לו אכן יקרה .בצעד השני פירושו לחיות
כאילו אנחנו מאמינים שנחזור לשפיות .ישנן מגוון דרכים שבהן זה יכול לעבוד בחיים הפרטיים שלנו.
דורש התגברות על תחושת הפחד ביחס לתהליך של לחזור לשפיות .אפילו אם יישום העיקרון של אמון
אנחנו נקיים רק זמן קצר ,מין הסתם כבר חשנו כאב רגשי כלשהו שבא מהגדילה בהחלמה .אולי נפחד
שנרגיש עוד כאב.
מצד אחד ,אנחנו צודקים בקשר לזה :אכן יהיה עוד כאב .אבל בכל מקרה הוא לא יהיה יותר ממה שנוכל
לסבול ,או לשאת לבד .אם נוכל לפתח תחושה של אמון בתהליך של ההחלמה ובכוח גדול מאיתנו ,נוכל
לעבור דרך התקופות הכואבות בהחלמה .נדע שמה שמחכה לנו בצד השני הוא יותר מרק שמחה שטחית.
שינוי עמוק שיעשה את החיים שלנו יותר מספקים ברמות עמוקות.
נובע מהודאה שלנו שיש כוח גדול מאיתנו .לרובנו זה מאבק ,אדיר להפסיק לסמוך רק העיקרון של ענווה
על הראש שלנו ולהתחיל לבקש עזרה ,אבל כאשר אנחנו עושים את זה ,אנחנו מתחילים ליישם את
העיקרון של ענווה שמצאנו בצעד שנים.
ממשיכים הלאה:
כאשר אנחנו נעשים מוכנים להמשיך לצעד שלוש ,נרצה לראות מה הרווחנו מעבודת הצעד השני .כתיבה
על איך אנחנו מבינים כל צעד וצעד כאשר אנחנו מתכוננים לצעוד הלאה עוזרת לנו להפנים את העקרונות
הרוחניים הקשורים עם צעד זה.
אילו פעולות אני יכול לעשות שיעזרו לי בתהליך של להגיע להאמין? •
מה אנו עושה כדי להתגבר על חלק מהציפיות הלא ריאליסטיות שאולי יש לי ביחס •
לתהליך החזרה לשפיות שלי?
מה אני מבין מצעד שנים? •
בעוברנו לצעד שלוש ,תחושה של תקווה זורחת בנשמה שלנו .אפילו אם אנחנו לא חדשים בהחלמה,
חיזקנו את הידיעה שלנו שהחלמה ,גדילה ושינוי הם לא רק אפשריים אלא בלתי נמנעים כל עוד אנחנו
עושים את המאמץ של עבודת הצעד הזה .אנחנו יכולים לראות את האפשרות להקלה מהסוג המסוים של
חוסר השפיות של ההתמכרות שלבו שמטריד אותנו לאחרונה .אנחנו לבטח התחלנו להתנסות בחירות
מסוימת .לבטח קבלנו שחרור מסוים מהרדיפה העיוורת של חוסר השפיות שלנו .חשפנו את חוסר השפיות
שלנו והתחלנו לבטוח בכך שכוח גדול מאיתנו יכול לשחרר אותנו מהכורח להמשיך באותה הדרך .אנחנו
מתחילים להשתחרר מהאשליות שלנו .אנחנו כבר לא צריכים לשמור את ההתמכרות שלנו בסוד או לבודד
את עצמנו או להסתיר את חוסר השפיות שלנו .ראינו איך התוכנית עובדת בשביל אחרים ,וגילינו שהיא
התחילה לעבוד גם בשבילנו .באמצעות האמונה החדשה שגילינו זה מכבר ,אנחנו מגלים את הנכונות
להיכנס לפעולה ולעבוד את צעד שלוש .
•0
להחליט:
כמו שכבר אמרנו ,לרבים מאיתנו המחשבה על לעשות החלטה גדולה מרפה את הידיים .אולי נרגיש
מאוימים או שניכנס להלם .אולי נפחד מהתוצאות או ההתחייבות המשתמעת מכך .אנחנו עלולים לחשוב
שזו פעולה של "אחת ולתמיד" ולפחד שלא נעשה את זה כמו שצריך או שלא תהיה לנו הזדמנות לעשות
זה שוב .בכל מקרה את ההחלטה של למסור את רצונותינו וחיינו לאלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו נוכל
לעשות שוב ושוב ,מדי יום אם יהיה צורך ,למעשה ,מן הסתם נגלה שאנחנו מוכרחים לעשות את ההחלטה
הזאת באופן שוטף וקבוע ,או שנסכן את ההחלמה שלנו בגלל שאננות.
חיוני שנערב את הלב ואת הרוח שלנו בהחלטה הזאת .למרות שהמילה "החלטה" נשמעת כמו משהו
שמתרחש בראש שלנו בעיקר ,אנחנו צריכים לעשות את העבודה הנדרשת ,ללכת מעבר להבנה השכלית
ולהפנים את הבחירה.
אנחנו חייבים להבין שלעשות החלטה בלי שתבוא אחריה פעולה זה חסר משמעות .למשל ,אנחנו יכולים
להחליט בוקר אחד ללכת למקום כלשהו ואז לשבת ולא לצאת מהבית כל היום .התנהגות כזאת הופכת את
ההחלטה המוקדמת שלנו לחסרת ערך ולא משמעותית יותר ממחשבה מקרית שעוברת לנו כראש.
רצון עצמי:
צעד שלוש קריטי בגלל שפעלנו על רצון עצמי במשך זמן רב ,משתמשים לרעה בזכותנו לבחור ולעשות
צעד שלוש
"החלטנו למסור את רצונותינו וחיינו להשגחת אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו"
עבדנו את צעדים אחד ושנים עם החונך שלנו -נכנענו ,והראנו את הנכונות שלנו לנסות משהו חדש .כל זה
מילא אותנו בתחושה חזקה של תקווה .אבל אם לא נתרגם את התקווה שלנו לפעולה מיידית ,היא תתפוגג,
ואנחנו נגמור בדיוק באותו מקום בו התחלנו .הפעולה שאנחנו צריכים לנקוט היא לעבוד את צעד שלוש.
.המחשבה על לעשות את ההחלטה הזאת אולי תפחיד אותנו, הפעולה המרכזית בצעד שלוש היא החלטה
במיוחד אם נסתכל על מה אנחנו מחליטים לעשות בצעד הזה .לעשות החלטה ,כל החלטה שהיא ,זה משהו
שרובנו לא עשינו מזה זמן רב .ההחלטות שלנו נעשו בשבילנו -על ידי ההתמכרות שלנו ,על ידי הרשויות,
או על ידי השתמטות מפני שלא רצינו את האחריות הכרוכה בלהחליט משהו בשביל עצמנו .כאשר אנחנו
מוסיפים את זה לרעיון של מסירת הפיקוח על רצונותינו וחיינו למשהו שרובנו לא מבינים בשלב זה,
אנחנו עלולים לחשוב שכל העניין הזה גדול עלינו ולהתחיל לחפש קיצורי דרך או דרך קלה יותר לעבוד
את התוכנית שלנו .המחשבות האלה מסוכנות ,מפני שכאשר אנחנו עושים קיצורי דרך בתוכנית שלנו,
אנחנו מקטינים את מעגל ההחלמה שלנו.
ההחלטה של צעד שלוש אולי גדולה מכדי לעשות אותה בדילוג אחד .על הפחדים שלנו מהצעד השלישי
והמחשבות המסוכנות שהפחדים האלה מובילים אליהן ,ניתן להקל על ידי חלוקת הצעד לסדרה של קשיים
נפרדים וקטנים יותר .הצעד השלישי הוא רק עוד חתיכה מהדרך של החלמה מההתמכרות שלנו .עשיית
ההחלטה של הצעד השלישי לא אומרת בהכרח שאנחנו ,פתאום ,נשנה לחלוטין את כל הדרך שבה חיינו
את חיינו .שינויים עמוקים בחיינו נעשים בהדרגה תוך כדי עבודת ההחלמה ,וכל השינויים האלו דורשים
את ההשתתפות הפעילה שלנו .אנחנו לא צריכים לפחד שהצעד הזה יעשה לנו משהו שאנחנו לא מוכנים
אליו או שלא נאהב אותו.
כתוב שהצעד הזה מציע שנמסור את רצונותינו וחיינו להשגחת אלוהים כפי שאנחנו מכינים אותו .המילים
האלה חשובות במיוחד .באמצעות עבודת הצעד השלישי ,אנחנו מאפשרים למישהו או משהו להשגיח
עלינו ,לא לשלוט בנו או לנהל את חיינו בשבילנו .הצעד הזה לא מציע שנהפך לרובוטים חסרי מוח וחסרי
יכולת לחיות את חיינו שלנו .הוא גם לא מאפשר לאלה מאיתנו שחושבים שחוסר אחריות כזה מפתה,
להיענות לדחף הזה .אנחנו ,עושים החלטה פשוטה לשנות כיוון ,להפסיק להתנגד לזרם הטבעי וההגיוני של
מאורעות בחיינו ולהתיש את עצמנו בניסיון לגרום לכל לקרות כאילו אנחנו אחראים על העולם .אנחנו
מקבלים את זה שכוח גדול מאיתנו יעשה יותר טוב מאיתנו את העבודה של השגחה על רצונותינו וחיינו.
אנחנו מקדמים את התהליך הרוחני של החלמה על ידי כך שאנחנו מתחילים לחקור את מה שהמילה
"אלוהים" אומרת לנו כבני אדם אינדיבידואלים.
בצעד הזה ,כל אחד מאיתנו יצטרך להגיע למסקנות ביחס למה המשמעות של "אלוהים" לדעתנו .ההבנה
שלנו לא צריכה להיות מורכבת או מושלמת .היא לא צריכה להיות כמו של אף אחד אחר .יכול מאד להיות
שנגלה מה אלוהים הוא לא ולא מה אלוהים הוא כן בשבילנו ,וזה בסדר .הדבר היחידי שחיוני הוא שנתחיל
חיפוש שיאפשר לנו לגדול בהבנה שלנו בעוד ההחלמה שלנו מתקדמת .הקונספציה שלנו ביחס לאלוהים
תגדל ככל שנגדל בהחלמה .עבודת הצעד השלישי תעזור לנו לגלות מה עובד הכי טוב בשבילנו.
אם אנחנו חדשים בתוכנית ורק מתחילים לעבוד את צעד שלוש ,בסופו של דבר בטח נתהה מה רצונו של
אלוהים בשבילנו ,במחשבה שהצעד מבקש מאיתנו לגלות את זה .למעשה ,באופן רשמי אנחנו לא ממקדים
את תשומת הלב שלנו בחיפוש ידע על רצונו של הכוה העליון בשבילנו עד הצעד האחד-עשר ,אבל אנחנו
מתחילים בצעד שלוש את התהליך שייקח אותנו לנקודה הזאת.
רצון אלוהים בשבילנו הוא משהו שאנחנו נגלה בהדרגה דרך עבודת הצעדים .בשלב זה אנחנו יכולים
להגיע לכמה מסקנות פשוטות מאד על רצונו של הכוח העליון שלנו עבורנו מסקנות שישמרו עלינו במצב
טוב בעתיד .רצונו של הכוח העליון בשבילנו זה שנשאר נקיים .רצונו של הכוח העליון שלנו כשבילנו זה
שנעשה דברים שיעזרו לנו להישאר נקיים ,כגון ללכת לפגישות ולדבר עם החונך שלנו באופן קבוע.
תאר את הזמנים בהם הרצון העצמי לא הספיק) .למשל :לא יכולתי להישאר נקי ברצון •
שלי(
מה ההבדל בין הרצון שלי לביו רצונו של אלוהים? •
בנקודה מסוימת בהחלמה שלנו ,אנחנו מגלים שאיכשהו עברנו מניסיון להתיישר עם רצונו של הכוח
העליון עבורנו להתמודדות דרך הרצון העצמי .זה קורה כל כך לאט ובעדינות שקשה אפילו להבחין .נראה
כאילו אנחנו חשופים במיוחד לרצון עצמי כאשר הכל הולך בסדר .אנחנו חוצים את הקו הדק שמפריד בין
ענווה וכנות למרדף אחרי מטרות בעזרת מניפולציות ערמומיות ותוצאות מאולצות .אנחנו מגלים שהלכנו
קצת יותר מדי רחוק בשיחה בניסיון לשכנע מישהו בצדקתנו .אנחנו מוצאים את עצמנו נאחזים במשהו
רגע אחד יותר מדי .אנחנו מבחינים לפתע שלא התקשרנו עם החונך שלנו מזה זמן מה .אנחנו מרגישים אי
נוחות שקטה ,כמעט תת הכרתית ,שתפנה את תשומת לבנו -אם נקשיב ,לשינוי העדין הזה שמרחיק אותנו
מההחלמה.
האם היו תקופות בהחלמה שלי שמצאתי את עצמי לוקח בחזרה את רצוני ואת חיי? •
מה הזהיר אותן? מה עשיתי כדי לחייב את עצמי מחדש לצעד השלישי? •
•
האם המילה "אלוהים" או אפילו הרעיון עצמו גורמים לי חוסר נוחות? מהו השורש של •
חוסר הנוחות שלי?
האם אי פעם האמנתי שאלוהים גרם לדברים נוראים לקרות לי או העניש אותי? מה היו •
דברים אלו?
הטקסט הבסיסי שלנו מציע שנבחר בהבנה של כוח עליון אוהב ,אכפתי וגדול מאיתנו .קווי ההנחיה
הפשוטים האלה יכולים להכיל מספר הבנות לגבי אלוהים כמספר חברי . N.Aהם לא שוללים אף לא
אחת .אנחנו יכולים להכין את פירוש המילה "אלוהים" ככוח של התוכנית ,וקווי ההנחיה האלה יתאימו.
אנחנו יכולים להבין את פירוש המילה "אלוהים" כעקרונות הרוחניים של התוכנית ,וקווי ההנחיה האלה
יתאימו .אנחנו יכולים להבין את פירוש המילה "אלוהים" ככוח או ישות אישית איתה אנחנו יכולים
לתקשר ,וקווי ההנחיה האלה יתאימו .זה הכרחי שנתחיל לחקור ולפתח תפיסה משלנו .החונך שלנו יכול
לעזור במידה שלא תשוער בתהליך הזה.
עם כמה שחשוב לגלות מהו הכוח העליון שבילנו ,חשוב יותר לפתח מערכת יחסים עם הכוח הזה ,איך
שאנחנו מבינים אותו .נוכל לעשות זאת במגוון דרכים .ראשית ,אנחנו צריכים איכשהו ליצור איתו קשר.
חלק מאיתנו קוראים לזה תפילה ,ואחרים קוראים לזה בשמות אחרים .ההתקשרות הזאת לא צריכה להיות
פורמאלית או אפילו מילולית.
שנית ,אנחנו צריכים להיות פתוחים לתקשורת שבאה מהכוח העליון שלנו ...זה יכול להיעשות על ידי כך
שנשים לב לאיך שאנחנו מרגישים ,לתגובות שלנו ולמה שקורה בתוכנו וסביבנו .או שתהיה לנו שגרה
אישית שעוזרת לנו להגיע לקשר עם כוח גדול מאיתנו .יכול להיות שהכוח העליון מדבר אלינו או עוזר
לנו לראות את מה שנכון לעשות דרך ידידנו חברי . N.A
שלישית ,אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו שיהיו לנו רגשות לאלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו .אנחנו
יכולים לכעוס עליו .אנחנו יכולים להרגיש אהבה ,אנחנו יכולים להרגיש נפחדים .אנחנו יכולים להרגיש
אסירי תודה .זה בסדר לשתף כוח עליון במגוון הרגשות האנושיים .זה יאפשר לנו להרגיש קרובים יותר
לכוח שעליו אנחנו סומכים ויעזור לנו לפתח את האמון שלנו בכוח הזה.
ככל שאנחנו נשארים נקיים לזמן מה ,אנחנו עובדים על פיתוח של הכנה משלנו של אלוהים ,ההבנה
האם אני נאבק עם שינוי האמונות שלי ביחס לטבעו של הכוח העליון שלי? תאר. •
האם התפיסה הנוכחית שלי את הכוח העליון עדיין עובדת? מתי היא אולי תזדקק לשינוי? •
ככל שהתפיסה שלנו לגבי כוח עליון גדלה ומתפתחת ,נגלה שאנחנו מגיבים אחרת למה שמתרחש בחיים –
שלנו .אנחנו עלולים למצוא אה עצמנו מתמודדים באומץ עם מצבים שהיו מכים אותנו בפחד בעבר .או
מטפלים בתסכול עם יותר אסירות תודה .אנחנו נמצא את עצמנו מסוגלים לעצור לשנייה ולחשוב על
הסיטואציה לפני שנפעל .אנחנו לבטח רגועים יותר ,פחות כפייתיים ,ומסוגלים יותר לראות מעבר
למיידיות של הרגע.
למסור...
הסדר שבו אנחנו מכשירים את עצמנו למסירת רצונותינו וחיינו להשגחת אלוהים כפי שאנחנו מבינים
אותו הוא משמעותי .רבים מאיתנו מגלים שאנחנו למעשה עוקבים אחרי הסדר שבצעד :קודם כל ,אנחנו
מוסרים את רצונותינו; ואז ,בהדרגה ,אנחנו מוסרים את חיינו .נראה שקל יותר להיתפס לטבע ההרסני של
הרצון העצמי שלנו ולהבין שהוא מוכרח להיות מוכנע; כתוצאה מכך ,הוא גם הראשון שהולך .יותר קשה
לנו לתפוס את הצורך למסור את חיינו ולהיכנע לזה.
בשביל שיהיה לנו נוח לאפשר לכוח העליון שלנו לדאוג לחיים שלנו ,נצטרך לפתח קצת אמון .אולי לא
תהיה לנו בעיה למסור את ההתמכרות שלנו ,אבל נרצה להמשיך לשלוט בשאר התחומים בחיינו .אולי
נסמוך על הכוח העליון שלנו שידאג לחיי העבודה שלנו ,אבל לא ליחסים שלנו אולי נסמוך על הכוח
העליון שלנו שידאג להורים שלנו ,אבל לא לילדים שלנו .אולי נסמוך על הכוח העליון שלנו שידאג
לביטחון שלנו ,אבל לא למצב הכלכלי שלנו .רבים מאיתנו מתקשים להרפות לחלוטין .אנחנו חושבים
שאנחנו סומכים על הכוח העליון שלנו בתחומים מסוימים בחיינו ,אבל אנחנו מייד לוקחים בחזרה אה
השליטה ברגע הראשון שבו אנחנו מרגישים מפוחדים או שהדברים לא הולכים כמו שרצינו שילכו.
כדי למסור את חיינו ורצונותינו להשגחת הכוח העליון שלנו ,אנחנו חייבים לעשות איזושהי פעולה .רבים
מאיתנו גילו שעובד בשבילם הכי טוב לעשות איזושהי הצהרה רשמית על בסיס קבוע .אולי נרצה
להשתמש בציטוט הבא ,הלקוח מתוך הטקסט הבסיסי שלנו " :קח את רצונותיי וחיי .הדרך אותי בהחלמתי.
" .נראה שזה מכיל את התמצית של צעד שלוש לרבים מאיתנו .בכל אופן ,אנחנו הראה לי איך לחיות
יכולים ללא ספק להרגיש חופשיים למצוא מילים משלנו ,או למצוא דרך פחות פורמאלית לפעול.
רבים מאיתנו חושבים שכל יום בו אנו נמנעים משימוש ,או מקבלים את העצות של החונך שלנו ,אנחנו
נוקטים פעולות פרקטיות הנובעות מהחלטתנו למסור את רצונותינו וחיינו להשגחתו של הכוח העליון
שלנו.
אילו פעולות אני עושה כדי למסור ?האם ישנן מילים אותן אני נוהג להגיד באופן קבוע? •
מה הם?
מה אני עושה כדי לחזק את החלטתי לאפשר לכוח העליון שלי להשגיח על רצונותיי וחיי? •
איך הצעד השלישי מאפשר לי לצמוח מתור הכניעה שפתחתי בצעדים אחד ושניים? •
בדרך כלל ,כעקבות כניעה אנחנו מרגישים נכונות רבה .נכונות מגיעה לעיתים קרובות בעקבות ייאוש או
מאבק לשליטה .נוכל ליישם את העיקרון של נכונות לפני שזה נהיה הכרחי ,זה יחסוך לנו כאב.
איך קרה שתקווה ,אמונה וביטחון הפכו לכוחות חיוביים בחיים שלי? •
•2
אילו פעולות נוספות אני יכול לעשות כדי ליישם את העקרונות של תקווה ,אמונה וביטחון •
בהחלמה שלי?
אילו הוכחות יש לי לכך שאני יכול לסמוך בביטחון על ההחלמה שלי? •
מה עשיתי לאחרונה שמראה את המחויבות שלי להחלמה ולעבודת התוכנית? )למשל: •
? האם הסכמתי להיות חונך לעוד מכור מחלים? האם אני האם אני עושה שירות בN.A -
ממשיר ללכת לפגישות לא משנה מה אני חושב עליהן? האם אני ממשיר לעבוד עם החונך
שלי אפילו אחרי שהיא או הוא אמר לי אמת לא נעימה או נתן לן כיוון שלא רציתי ללכת בו?
האם הלכתי בכיוון הזה?
האם יש לי אילו שהן הסתייגויות ביחס להחלטה שלי למסור את חיי ורצונותיי להשגחת •
אלוהים?
האם אני מרגיש שאני עכשיו מוכן למסור אותם? •
איך הכניעה שלי מצעד אחד עוזרת לי בצעד שלוש? •
אנחנו מסכמים את צעד שלוש בגדילה ברמה של החופש שלנו .אם עברנו דרך הצעד הזה ,קבלנו הקלה
עמוקה בהביננו שהעולם ימשיך להסתדר מצוין גם בלי ההתערבות שלנו .האחריות לניהול של הכל היא
משא עצום ,ואנחנו מורידים אותה מעצמנו בשמחה .נרגיש נחמה מכך שאלוהים אוהב משגיח על
רצונותינו וחיינו ,מראה לנו בדרכים מעודנות את זה שהנתיב שלנו הוא הדרך הנכונה .ראינו בבירור את
הרעיונות הישנים שלנו ואת הערך האמיתי שלהם ,ואנחנו מוכנים להרפות מהם ולאפשר לשינוי לקרות
בחיים שלנו .אולי אפילו נגלה שאנחנו מוכנים לקחת כמה סיכונים שלא הייה לנו האומץ לקחת בעבר מפני
שאנחנו בטוחים בידיעה שלכוח העליון שלנו איכפת מאיתנו .כמה אנשים עוצרים לרגע לפני שעושים
החלטה ומבססים את עצמם בתוך הרוחניות שלהם .אנחנו מחפשים את מקור הכוח שלנו ,מזמינים את
הכוח העליון שלנו לפעול בחיים שלנו ומתקדמים הלאה מתי שאנחנו בטוחים שאנחנו על הדרך הנכונה.
עכשיו אנחנו צריכים לעשות עוד צעד על הדרך של ההחלמה ,צעד שיעשה את ההחלטה של צעד שלוש
אמיתית .הגיע הזמן לעשות חשבון נפש יסודי וחסר פחד של עצמנו.
רבים מאיתנו מגיעים למכורים אנונימיים מפני שרצינו לעצור משהו -את השימוש בסמים .מן הסתם לא
הקדשנו הרבה מחשבה לכך שבבואנו ל-אנ.איי .שאנחנו מתחילים -תוכנית של החלמה .אם לא הסתכלנו
היטב עד כה על מה שאנחנו משיגים מהתוכנית ,עכשיו עשוי להיות הזמן המתאים לעצור ולחשוב על זה.
ראשית ,אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו מצפים להשיג מההחלמה .לרובנו התשובה היא
שאנחנו רק רוצים נחמה ,אושר או שלווה .אנחנו רק רוצים לאהוב אה עצמנו .אבל איך נוכל לאהוב את
עצמנו אם אנחנו ככלל לא יודעים מי אנחנו?
הצעד הרביעי נותן לנו את הכלים להתחיל לגלות מי אנחנו ,לאלו כלים נזדקק כדי להתחיל לאהוב את
עצמנו ולהשיג את אותם הדברים שאנחנו מצפים להם מהתוכנית -נחמה ,אושר ושלווה.
הצעד הרביעי מבשר עידן חדש בהחלמה שלנו .על הצעדים ארבע עד תשע ,אפשר לחשוב כעל תהליך
בתוך תהליך .אנחנו נשתמש במידע שנגלה בעבודת הצעד הרביעי לעבודת הצעדים החמישי ,השישי,
השביעי ,השמיני והתשיעי .את התהליך הזה נעשה שוב ושוב בהחלמה.
יש דימוי שמתאים במיוחד לתהליך הזה .נוכל לראות את עצמנו כבצל .בכל פעם שנתחיל צעד ארבע,
נקלף שכבה מהבצל ונתקרב אל ליבו .כל שכבה של הבצל מייצגת שכבה נוספת של הכחשה ,מחלת
ההתמכרות ,פגמי האופי שלנו ונזק שגרמנו.
הלב מייצג את הרוח הטהורה והבריאה שנמצאת במרכז של כל אחד מאיתנו .מטרתנו בהחלמה היא
התעוררות רוחנית ,ואנחנו מתקרבים לכך על ידי התחלת התהליך הזה .הנשמה שלנו מתעוררת כל פעם
קצת יותר בעוד אנחנו ע ברים את התהליך.
הצעד הרביעי היא שיטה ללמידה על עצמנו ,לחשיפת הנכסים של האישיות שלנו ובאותה מידה לזיהוי
הטבע המדויק של פגמינו .התהליך של חשבון נפש הוא גם דרך לחופש .נמנענו זמן כה רב מלהיות
חופשיים ,כנראה במשך רוב חיינו .רבים מאיתנו גילו ,בזמן עבודת הצעד הרביעי ,שהבעיות שלנו לא
התחילו בפעם הראשונה שהשתמשנו בסמים ,אלא הרבה לפני כן ,כאשר הזרעים של ההתמכרות שלנו
למעשה נזרעו בפועל .אולי הרגשנו מבודדים ושונים הרבה לפני שלקחנו סמים .למעשה ,איך שהרגשנו
והכוחות שהניעו אותנו היו לכודים לחלוטין בהתמכרות שלנו; הייתה זו התשוקה שלנו לשנות את איך
שאנחנו מרגישים ולדכא את ההרגשות האלה שגרמה לנו להשתמש בפעם הראשונה .חשבון הנפש שלנו
ישאיר את הכאבים הלא פתורים שלנו וקונפליקטים מהעבר חשופים בצורה כזאת שלא נהיה יותר נתונים
לחסדיהם .יש לנו בחירה .השגנו מידה של חופש.
לפרק הזה במדריך לעבודת הצעדים יש שני חלקים נפרדים .הראשון עוזר לנו להתכונן לעבודת הצעד
הרביעי על ידי כך שהוא מדריך אותנו לגלות את המניעים לעבודת הצעד הזה ומה אומר לנו הצעד .החלק
השני הוא מדריך לאיך לעשות חשבון נפש מוסרי יסודי וחסר פחד של עצמנו.
מניעים ..
למרות שהמניעים שלנו לעשות את צעד ארבע הם לא כל כך חשובים כמו לעשות את הצעד בעצמו ,נגלה
שעוזר מאד לבדוק ולסלק את כל ההסתייגויות שיש לנו בנוגע לצעד ,ולחשוב על כמה מהרווחים שנקבל
עקרונות רוחניים:
באיזה מובן ההחלטה שלי לעבוד את צעד ארבע היא ביטוי של אומץ? ביטחון? אמונה? •
כנות? נכונות?
חשבון נפש..
קח מחברת או כל אמצעי תיעוד אחר לחשבון הנפש שאתה והחונך שלך הסכמתם לגביו .הרגש בנוח .הזז
כל דבר שיכול לגרום להסחת דעתך מהמקום שבו אתה מתכוון לעבוד על חשבון הנפש שלך .התפלל
ליכולת להיות יסודי ,חסר פחד וחודר .אל תשכח לשמור על קשר עם החונך שלך לאורך התהליך הזה.
לבסוף ,תרגיש חופשי ללכת מעבר למה שנשאל בשאלות הבאות .כל מה שעולה בדעתך הוא הומר
לחשבון נפש.
טינ ות:
יש לנו טינות כאשר אנחנו מרגישים שוב רגשות ישנים ,כאשר אנחנו לא מסוגלים להרפות ,כאשר אנחנו
לא מסוגלים לסלוח ולשכוח משהו שמפריע לנו.
אנחנו כותבים את הרשימה של הטינות שלנו בצעד הרביעי ממספר סיבות.
ראשית ,העובדה שאנחנו עושים את זה תעזור לנו להרפות מכעסים ישנים שמשפיעים על החיים שלנו
היום .שנית ,חשיפת הטינות שלנו תעזור לנו לזהות איך אנחנו מתכנתים את עצמנו להיות מאוכזבים
מאחרים ,במיוחד כאשר הציפיות שלנו היו גבוהות מדי.
לבסוף ,כתיבת הרשימה של הטינות שלנו תחשוף דפוסים ששמרו עלינו לכודים במעגל של כעס ,או
רחמים עצמיים ,או שניהם.
לאיזה אנשים אני שומר טינה? הסבר את הסיטואציה שהביאה לטינה? •
לאילו מוסדות )בית ספר ,ממשלה ,דת ,מוסדות ענישה ,עירוני( יש לי טינות? הסבר את •
הסיטואציה שהובילה לטינות?
מה היו המניעים שלי ,או מה האמונה ,שהובילה אותי לפעול כפי שפעלתי בסיטואציה •
הזאת?
באיזה אופן תרם חוסר הכנות שלי לטינות שלי? •
באיזה אופן חוסר היכולת או חוסר הנכונות שלי לחוש רגשות מסוימים הובילה אותי •
לפתח טינות?
באיזה אופן ההתנהגות שלי תרמה לטינות שלי? •
רגשות:
אנחנו רוצים לבחון את הרגשות שלנו ממש מאותה הסיבה שאנחנו רוצים לבחון את הטינוה שלנו :זה
יעזור לנו לגלות את החלק שלנו בחיים שלנו .בנוסף ,רבים מאיתנו שכחו איך להרגיש עד שהתנקינו.
אפילו אם אנחנו בתוכנית כבר זמן מה ,אנחנו עדיין חושפים מידע חדש על הדרך שבה אטמנו את הרגשות
שלנו.
איך אני מזהה את הרגשות האישיים שלי? )לנהל יומן שבועי ( •
אילו רגשות הכי קשה לי לאפשר לעצמי להרגיש? •
למה ניסיתי לאטום את הרגשות שלי? •
מה פירוש שהשתמשתי כדי להכחיש את איך שאני באמת מרגיש? •
מי או מה עורר רגש? מה היה הרגש? מה היה המצב? מה היה החלק שלי בכל מצב? •
)לצרף ליומן שבועי (
מה היה המניע ,או האמונה שלי שהובילה אותי לנהוג כפי שנהגתי במצב הזה )לצרף ליומן •
שבועי (
מה אני עושה עם הרגשות שלי כאשר אני מזהה אותם?)לצרף ליומן שבועי ( •
אשמה ובושה:
למעשה ישנם שני סוגים של אשמה או בושה :אחד אמיתי ,אחד דמיוני .הראשון צומח ישירות מתוך
המצפון שלנו -אנחנו מרגישים אשמים מפני שעשינו משהו שנוגד את העקרונות שלנו ,או שפגענו
במישהו ואנחנו מתביישים בזה.
אשמה דמיונית היא תוצאה של מספר מצבים שלא קרו באשמתנו ,מצבים שלא היה לנו חלק ביצירתם.
אנחנו צריכים לבחון את האשמה והבושה שלנו כך שנוכל להבדיל בין המצבים .אנחנו צריכים לקחת על
עצמנו את בזה שבאמת שלנו ולהרפות ממה שלא שלנו.
מול מי או מול מה אני מרגיש אשמה? הסבר את הסיטואציה שהובילה לרגשות האלה. •
אלו מן הסיטואציות האלה גרמו לי לחוש בושה ,למרות שלא היה לי חלק ביצירתו? •
הסיטואציות שהיה לי חלק בהן ,מה היו המניעים או התפיסה שהובילה אותי לנהוג כפי •
שנהגתי?
באיזה אופן ההתנהגות שלי תרמה לתחושת האשמה והבושה שלי? •
פחד:
מערכות יחסים:
בצעד הרביעי אנחנו צריכים לכתוב על מערכות היחסים שלנו -כל מערכות היחסים שלנו ,לא רק
הרומנטיות -זאת כדי שנוכל לגלות איפה הבחירות ,התפיסות וההתנהגות שלנו ,הביאו לתוצאה של
מערכות יחסים לא בריאות והרסניות .אנחנו צריכים להסתכל על מערכות היחסים שלנו עם קרובי
משפחה ,בני זוג ,הורים ,חברים לשעבר ,שותפים לעבודה ,שותפים לשעבר לעבודה ,שכנים ,אנשים
מביה"ס ,אנשים ממועדונים וארגונים ועם הארגונים עצמם ,רשויות כגון המשטרה ,מוסדות ,וכל אדם
ודבר נוספים שאנחנו יכולים להעלות בדעתנו .אנחנו צריכים גם לבדוק את מערכת היחסים שלנו עם כוח
עליון .אנחנו עלולים להתפתות להתחמק ממערכות יחסים שלא ארכו זמן רב -מעורבות מינית של לילה
אחד ,למשל ,או ריב עם מורה שאת השיעורים שלו החסרנו .אבל גם מערכת היחסים האלה חשובות .אם
אנחנו חושבים עליהן ויש לנו רגשות לגביהן ,הם חומר לחשבון נפש.
איזו סתירה באישיות שלי גורמת לי קשיים באחזקת מערכות יחסים של ידידות או •
רומנטיות?
איך הפחד שלי מלהיפגע משפיע על מערכות היחסים שלי של ידידות או רומנטיות? •
איך הקרבתי מערכות ידידות אפלטוניות לטובת מערכות יחסים רומנטיות? •
באילו דרכים חיפשתי בכפייתיות מערכות יחסים? •
ביחסי עם המשפחה ,האם אני מרגיש לפעמים שאנחנו נעולים באותם דפוסים חוזרים •
מין:
זהו שטח מאד לא נוח לרובנו .למעשה ,אולי נתפתה לעצור כאן ,בחשבנו ש"עכשיו הם מגזימים! אין סיכוי
שאני אקטלג גם את המנהגים המיניים שלי!" עלינו להתגבר על חוסר נכונות שכזאת במהירות .המחשבה
על למה אנחנו צריכים לעשות אה זה יכולה לעזור .כתוב ב"זה עובד :איך ולמה"" ,אנחנו רוצים להיות
בשלום עם המיניות שלנו" .זאת הסיבה בשלה אנחנו צריכים לכלול את האמונות והמנהגים המיניים שלנו
בחשבון הנפש שלנו .חשוב בנקודה זאת להזכיר לעצמנו שאנחנו לא עושים חשבון נפש כדי להשוות את
עצמנו עם מה שנראה לנו "נורמאלי" בשביל אחרים ,אלא רק בשביל הגדיר את הערכים ,העקרונות
והמוסריות שלנו.
ניצול ..
נהיה חייבים להפעיל זהירות קיצונית לפני שנתחיל את החלק הזה .אולי נצטרך לדחות אה החלק הזה
למועד מאוחר יותר בהחלמה שלנו .נצטרך לנצל את כל המשאבים בהישג יד כדי לעשות את ההחלטה
לגבי האם להתחיל את החלק הזה עכשיו :התחושה שלנו ,שיחה עם החונך שלנו ,ותפילות לגבי השאלה
האם אנחנו באמת מוכנים לשאת את הכאב שהעבודה על החלק הזה תגרום לנו .החונך שלנו אולי יוכל
לעזור לנו לעבור את זה ,ואולי נזדקק לעזרה נוספת.
אם אנחנו מחליטים להתקדם עם החלק הזה ,אנחנו צריכים להיות מודעים לעובדה שהחלק הזה של צעד
ארבע יהיה מן הסתם החלק הכואב ביותר בהחלמה שלנו .להיזכר בפעמים בהם הוזנהנו או נפגענו ע"י
אנשים שהיו אמורים לאהוב אותנו ולהגן עלינו יגרום לנו לבטח לכמה מהרגשות הכואבים ביותר שאי
פעם נחוש ,לכן חשוב לעשות את זה ,בכל מקרה ,רק כאשר אנחנו מוכנים .כל עוד אנחנו שומרים על
הכאב עטוף בתוכנו -סוד ,הוא עלול לגרום לנו לפעול בדרכים שאנחנו לא רוצים ,או שהוא יתרום לדימוי
עצמי שלילי או תפיסות הרסניות אחרות .הוצאת האמת לאור מתחילה תהליך שיכול להביא להקלת הכאב
האם אי פעם עברתי ניצול? ע"י מי? אילו רגשות היו לי אז ,ויש לי היום בקשר לזה? •
האם העובדה שעברתי ניצול השפיעה על מערכות היחסים שלי עם אחרים? איך? •
האם הרגשתי קורבן במשך רוב חיי בגלל שעברתי ניצול בילדותי ,אילו צעדים אני צריך •
לנקוט כדי להשיב את השלמות הרוחנית שלי? האם הכוח העליון שלי יכול לעזור לי?
יכול מאז להיות שגם אנחנו ניצלנו אחרים באופן גופני ,מנטאלי או מילולי .לספר על המקרים האלה לבטח
יגרום לנו לרגשות אשמה חזקים .אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שרגשות בושה אלה יהפכו לייאוש.
חשוב שנתמודד עם ההתנהגות שלנו ,ניקח עליה אחריות ונעבוד על לשנות אותה .לכתוב כאן עליה זה
הצעד הראשון לקראת שינוי .העבודה על שאר הצעדים תעזור לנו לכפר על מה שעשינו לאחרים.
נכסים :
רוב השאלות מכוונות לעזור לנו לזהות את הטבע המדויק של הפגמים שלנו ,זה מידע שנזדקק לו בשביל
הצעד החמישי .גם חשוב שנסתכל גם על הדברים שעשינו בסדר או על דברים שהייתה להם השפעה
חיובית עלינו ועל אחרים .אנחנו רוצים לעשות את זה משתי סיבות .ראשית ,אנחנו מצפים מצעד ארבע
שייתן לנו תמונה שלמה על עצמנו ,לא תמונה חד צדדית .שנית ,אנחנו רוצים לדעת מאיזו תכונות אופי
והתנהגויות נרצה יותר בתוך החיים שלנו.
אילו איכויות שאני אוהב יש לי? אילו אחרים אוהבים? מה עובד טוב בשבילי? •
איך הראיתי התחשבות כלפי עצמי וכלפי אחרים? •
אילו עקרונות רוחניים אני מיישם בחיי? איך זה שינה את חיי? •
איך האמונה והביטחון שלי בכוח עליון גדלו? •
על מה מבוססים היחסים שלי עם החונך שלי? איך אני רואה את הניסיון החיובי הזה •
מתורגם למערכות יחסים אחרות?
אילו מטרות השגתי? האם יש לי מטרות אחרות שאני עושה פעולות בשביל להגיע אליהן. •
מה הן ,אילו פעולות אני עושה?
מה הם הערכים שלי? לפי איזה ערכים אני מחויב לחיות ,ואיך? איך אני מראה את •
אסירות התודה שלי על ההחלמה שלי?
שאלה נוספת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו עכשיו היא ,האם יש משהו בחשבון הנפש שלנו שהוא
הגזמה של מה שבאמת קרה או משהו שהוא לא נכון לחלוטין? רובנו מגיעים ל N.A -עם בעיה להפריד בין
עובדה לבדיה בחיים שלנו.
רבים מאיתנו צברו "סיפורי מלחמה" שהיו כל כך מקושטים ,שהם הכילו רק חלקיק של אמת .המצאנו
אותם כי רצינו להרשים אנשים ,לא חשבנו שיש לנו סיבה להרגיש טוב עם האמת ,אז המצאנו שקרים
כניסיון להמציא את עצמנו ,אבל אנחנו כבר לא צריכים לעשות את זה יותר ,אנחנו בונים ערך עצמי אמיתי
בתהליך של עבודת הצעד הרביעי ,לא ערך עצמי שקרי המבוסס על תדמיה מזויפת :עכשיו הגיע הזמן
לספר את האמת על עצמנו
האם יש משהו בחשבון הנפש הזה שאינו אמת ,או האם ישנם סיפורים שסיפרתי שוב •
ושוב ושאינם אמת?
ממשיכים הלאה:
עם תום צעד ארבע נרגיש הרבה דברים -אולי אכזבה ,אולי חדווה ,אולי חוסר נוחות .בכל אופן אנחנו
מרגישים אחרת ,אנחנו בטח צריכים להרגיש טוב על מה שהשלמנו ,העבודה שעשינו בצעד הזה תספק לנו
את הבסיס לעבוד את צעדים המש עד תשע ,הגיע הזמן ליצור קשר עם החונך שלנו ולעשות את התיאום
לעבודת הצעד החמישי.
הטקסט הבסיסי שלנו אומר לנו ש"צעד חמש הוא לא רק לקרוא את צעד ארבע" .ולמרות זאת אנו יודעים
שקריאת הצעד הרביעי שלנו לאדם אחר היא בטוח חלק מצעד חמש.
אז מה זה השאר ,מהו החלק שהוא מעבר לקריאה הפשוטה?
זו שאנו עושים בפני אלוהים ,עצמנו ואדם אחר – היא זו שמביאה את הגדילה הרוחנית הקשורה הודאה
בצעד הזה .כבר התנסינו בלהודות .הודינו שיש לנו מחלה; הודינו שאנחנו צריכים עזרה; הודינו שיש כוח
שיכול לעזור לנו .שחזור הניסיון שהיה לנו עם הודאות יעזור לנו בצעד חמש.
רבים מאיתנו גמרו את צעד ארבע עם תחושת הקלה ,בחושבנו שהחלק הקשה כבר מאחורינו ,הפחד עולה
שוב עם המחשבה על כך שהצעד החמישי עוד לפנינו.
אחדים מאיתנו פחדו שהחונך שלנו ידחה או ישפוט אותנו .אחדים היססו בגלל שלא רצינו להטריח את
החונך שלנו כל כך .לא היינו בטוחים שאנחנו בוטחים בחונך שלנו שישמור את הסודות שלנו.
אולי היינו מודאגים ביחס למה שחשבון הנפש שלנו יחשוף .אולי יש משהו שנחבא מעיננו ושהחונך שלנו
יזהה מייד -וזה בטח לא יהיה משהו טוב .אחדים מאיתנו חששו שיצטרכו להרגיש מחדש רגשות ישנים,
ותמהו האם באמת יש צורך להתענות שוב עם העבר.
אחדים הרגישו שכל עוד לא אמרנו למעשה את חשבון הנפש שלנו בקול רם ,תכולתו נשארת לא לגמרי
אמיתית.
אם ניקח בחשבון את כל ההרגשות שלנו לגבי הצעד החמישי ,נגלה שאנחנו מונעים להמשיך את התהליך
הזה גם על ידי התשוקה להחלמה נוספת .אנחנו חושבים על כל מי שאנחנו מכירים ושעבדו את הצעד הזה.
אנחנו מתפעלים מהאמיתיות שלהם ומהיכולת שלהם לתקשר עם אחרים .הם לא מדברים כל הזמן רק על
עצמם .הם שואלים על אחרים והם באמת מעוניינים לדעת את התשובה .ואם נשאל אותם איך הם למדו כל
כך הרבה על מערכות יחסים עם אחרים ,הם לבטח ישיבו שהם התחילו ללמוד את זה כאשר הם עבדו את
הצעד החמישי.
רבים מאיתנו שכבר עבדו את צעדים ארבע וחמש לפני כן ,ידעו שהתהליך הזה תמיד גורם לשינוי -
במילים אחרות ,נצטרך להפסיק להתנהג בדרך הישנה! אולי אנחנו לא לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים את
זה .אבל רבים מאיתנו יודעים שאנחנו חייבים להשתנות ופוחדים שלא נוכל.
שני הדברים להם נזדקק כדי להתחיל לעבוד את צעד חמש הם אומץ והרגשה של אמון בתהליך של
ההחלמה .אם יש לנו את שני הדברים האלה ,נהייה מסוגלים להתגבר על הפחדים ולעשות את ההודאה
שאנחנו צריכים לעשות בצעד הזה.
התמודדות עם פחדים:
כל אחד מהפחדים שדיברנו עליהם כאן יכול להיות הפחד שלנו ,או שאולי יהיה לנו פחדים אחרים
שמטרידים אותנו .חיוני שנדע מהם הפחדים שלנו ,נמשיך להתקדם ושלמרות אותם הפחדים נהיה
מסוגלים להמשיך בהחלמה שלנו.
לא משנה ממה נבעו הפחדים שלנו ,הרבה מחברינו עשו בערך את אותן הפעולות כדי להתמודד אתם?
אנחנו מתפללים לאומץ ונכונות ,אנחנו קוראים את הפרק על הצעד החמישי מ"זה עובד :איך ולמה"
ומחפשים חיזוקים מחברים אחרים .לרבים מאיתנו קורה שהם הולכים לפגישות בנושא צעדים ומגלים,
באורח פלא ,שהנושא הוא תמיד צעדים ארבע או חמש .אם אנחנו עושים את המאמץ ומתחלקים על מה
שעובר עלינו ,אנחנו לבטח נקבל את התמיכה לה אנו זקוקים מחברים אחרים .הסתמכות על המקורות
הרוחניים שפיתחנו בצעדים הקודמים תאפשר לנו להמשיך עם הצעד החמישי שלנו.
מה אני עושה כדי להתגבר על הפחדים שלי ביחס לעשיית הצעד החמישי? •
איך עבודת ארבעת הצעדים הראשונים הכינה אותי לעבוד את צעד חמש? •
איך אני אכלול את אלוהים כפי שאני מבין אותו בצעד החמישי שלי? •
באיזה אופן עבודת הצעד החמישי מאשרת מחדש את החלטה של הצעד השלישי שלי? •
בפני עצמנו:
כשהשתמשנו ,לרבים מאיתנו היו בטח אנשים שאמרו לנו שיש לנו בעיית סמים ושאנחנו צריכים עזרה.
ההערות שלהם לא השפיעו עלינו ממש .ואפילו אם השפיעו עלינו ,לא היה די בהן כדי לעצור את השימוש
שלנו .לא עד שהודינו בהתמכרות שלנו בפני עצמנו ונכנענו לתוכנית ה N.A -רק אז הפכנו מסוגלים
להפסיק להשתמש .זה בדיוק אותו הדבר עם ההודאה שאנחנו עושים בצעד החמישי .כולם ,החל מבן הזוג
שלנו ,דרך המעסיק ועד החונך שלנו יגידו לנו שמה שאנחנו עושים עובד נגדנו ,אבל עד שנודה בפני האני
העמוק ביותר שלנו בטבע המדויק של הפגמים שלנו ,סביר להניח שלא נמצא את הנכונות והיכולת לבחור
האם אני יכול להכיר ולקבל את הטבע המדויק של הפגמים שלי? •
באיזה אופן עשיית ההודאה הזאת תשנה את הכיוון של חיי? •
בשביל רבים מאיתנו ,לפתח מערכת יחסים כנה זה חדש .אנחנו טובים מאד בלברוח ממערכות יחסים
בפעם הראשונה שמישהו אומר לנו אמת כואבת .כמו כן אנחנו טובים בהידברות מנומסת ומרוחקת חסרת
כל עומק אמיתי .הצעד החמישי עוזר לנו לפתח מערכות יחסים המבוססות על כנות .יחסים בהם אנחנו
מספרים את האמת על מי אנחנו -ואז ,החלק הקשה :אנחנו מקשיבים לתגובה .רבים מאיתנו פוחדים
באיזה אופן הטבע המדויק של הפגמים שלי שובה מהפעולות שלי? •
למה אני צריך להודות בטבע המדויק של הפגמים שלי ,ולא רק בפגמים עצמם? •
עקרונות רוחניים:
בצעד החמישי נתמקד באמון ,אומץ ,כנות עצמית ומחויבות.
הוא חיוני לעבודת הצעד החמישי .כמו שהוזכר קודם ,בטח יש לנו כבר יישום העיקרון הרוחני של אמון
ניסיון מסוים עם החונך שלנו שיאפשר לנו לבטוח בו מספיק כשביל להמשיך הלאה עם הצעד; אבל מה
לגבי הנושאים העמוקים יותר שעולים כאשר אנחנו תוהים האם לעבוד את הצעד באמת יעשה טוב? עלינו
לבטוח בתהליך כמו שאנחנו בוטחים באדם אחר .הקשר בין הצעד החמישי להתפתחות הרוחנית שלנו לא
תמיד ברור לנו .זה עדיין לא אומר שהקשר הוא פחות ממשי ,אבל זה אומר שיקישה עלינו לבטוח
בתהליך.
האם אני מאמין שעשיית הצעד החמישי תעשה איכשהו את חיי טובים יותר? איך? •
מה הם כמה מהדרכים בהן אני יכול למצוא את האומץ לו אני זקוק כדי לעבוד את הצעד? •
באיזה אופן יישום העיקרון של אומץ בעבודת הצעד הזה השפיעה על כל ההחלמה שלי? •
האם קבעתי מועד ומקום לעשיית הצעד החמישי שלי? מתי ואיפה? •
הוא חיוני בזמן שאנחנו מודים בפני עצמנו בטבע המדויק של הפגמים יישום העיקרון של כנות אישית
שלנו .בדיוק כמו שאסור לנו לנתק את עצמנו מרגשותינו בזמן שאנחנו חוששים מפני התגובה של החונך
שלנו ,כך אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לכלוא את התגובות שלנו.
אנחנו מוכרחים להרשות לעצמנו לחוות את התגובה האנושית והטבעית לנושא הנדון :חיינו כמכורים.
חיינו היו עצובים .הפסדנו הרבה כגלל ההתמכרות שלנו .הכאבנו לאנשים שאהבנו בגלל ההתמכרות שלנו.
ההבנות האלה מכאיבות .בכל אופן ,אם נשים לב היטב ,בטוח שנזהה רגש אחר שמתחיל להיווצר מתוך
השובל של הכאב :תקווה.
סוף סוף עצרנו את השימוש על הרגשות שלנו ,את הבריחה מהרגשות שלנו ,ואת ההסתגרות שנובעת
מהרגשות; עכשיו ,בפעם הראשונה ,יש לנו את ההזדמנות לפסוע מבעד לרגשותינו ,ואפילו הרגשות
הכואבים ,באומץ .לנהוג כך יגרום לנו ,עם הזמן ,להרגיש יותר טוב עם עצמנו .זוהי אחת מן הסתירות
שאנחנו פוגשים לפעמים בהחלמה .מה שמתחיל בכאב נגמר בשמחה ושלוה.
האם נמנעתי מכנות אישית בעבר? מה אני עושה כדי ליישם כנות אישית? •
באיזה אופן תמונה מציאותית יותר של עצמי קשורה לאנושיות? •
באיזה אופן יישום העיקרון של כנות עצמית עוזר לי לקבל את עצמן? •
בא לידי ביטוי בפעולות שאנחנו עושים בצעד הזה .רבים מאיתנו עשו הרבה העיקרון של מחויבות
"כאילו התחייבויות" בחיינו ,התחייבויות שלא הייתה לנו שום כוונה לדבוק בהם בזמנים קשים;
ה"התחייבויות" שלנו נעשו אר ורק לשם הנוחות .עם כל צעד שאנחנו עושים בתוכנית של , N.Aאנחנו
מעמיקים את המחויבות האמיתית והמעשית שלנו לתוכנית .לקחת חונך ,לעבוד את הצעדים ,למצוא
קבוצת בית וללכת לפגישות שלה -כל אחד מן הפעולות האלה מוכיח שאנחנו מחויבים להחלמה שלנו
בדרך מעשית ומשמעותית.
ממשיכים הלאה:
אחד מן הרווחים הרבים שאנחנו מרוויחים מהצעד החמישי הוא התחושה של קבלה עצמית .אנחנו מזהים
בבירור מי אנחנו היום ,ומקבלים את עצמנו ללא הסתייגויות .העובדה שיש לנו חסרונות בתחומים
מסוימים לא אומרת שאנחנו חסרי כל ערך .אנחנו מתחילים לראות שיש לנו גם יתרונות וגם חסרונות.
אנחנו מסוגלים לטוב גדול -וגם לגרימת נזק גדול .יש היבטים של האישיות שלנו שהופכים אותנו למאוד
מיוחדים .הניסיון שלנו ,אפילו השלילי ,תורם לעיתים קרובות להתפתחות של הצדדים הטובים ביותר
שלנו .בפעם הראשונה אנחנו מסוגלים להודות שאנחנו בסדר בדיוק כמו שאנחנו ,בדיוק ברגע הזה .לקבל
את עצמנו כמו שאנחנו היום אין פירושו שאנחנו יכולים להירגע ולהפסיק להיאבק על שיפור .קבלה
עצמית אמיתית כוללת את עובדת היותנו לא מושלמים .זו לא קבלה עצמית להאמין שאין לנו עוד גדילה
לעשות -זו הכחשה אז אנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו לא מושלמים ,ומתחייבים לעבוד על זה .אם
אנחנו רוצים יותר חמלה ,נעבוד על זה ע"י יישום העיקרון של המלה .אם אנחנו רוצים להיות יותר
מלומדים ,ניקח את הזמן ללמוד .אם אנחנו רוצים יותר חברים ,ניקח את הזמן לפתח מערכות יחסים.
באיזה אופן עבודה על הצעד החמישי הגדילה את הענווה והקבלה העצמית שלי? •
כשאנחנו מסיימים את הצעד החמישי ,אנחנו עלולים לחוש תחושה של הקלה; הבנו את עצמנו ע"י שיתוף
בנושאים שעד כה השקענו הרבה אנרגיה רק בלהחביא או להדחיק אותם .זה נכון ש"הפגמים שלנו...
מתים באור החשיפה" .חשיפה לאור מביאה לנו תחושה של חופש לא חשוב מהן הנסיבות החיצוניות של
חיינו כרגע .כל מערכות היחסים שלנו מתחילות להשתנות כתוצאה מעבודת הצעד הזה .אנחנו צריכים
במיוחד להודות בכך שהיחסים שלנו עם עצמנו ,עם הכוח העליון ועם אנשים אחרים השתנו.
באיזה אופן השתנו היחסים שלי עם הכוח העליון שלי כתוצאה מצעד חמש? •
באיזה אופן השתנו היחסים שלי עם החונך שלי כתוצאה מצעד חמש? •
באיזה אופן השתנתה נקודת המבט שלי על עצמי כתוצאה מצעד חמש? •
באיזו מידה פיתחתי את החמלה והאהבה שלי לעצמי ולאחרים? •
בנוסף לתחושת ההקלה ,גם ההתעייפות שלנו מפגמי האופי שלנו בטח הגיעה בשלב זה לנקודת שיא ,וזה
יתורגם בקלות למצב של "נכונות לחלוטין" -בדיוק מה שאנחנו צריכים בדי להתחיל את צעד שש.
אנחנו מתחילים לעבוד את הצעד השישי כשאנחנו מלאים בתקווה שפיתחנו בחמשת הצעדים הראשונים.
אם היינו יסודיים אז בטח גם פיתחנו קצת ענווה .הפירוש של "ענווה" בצעד שש ,הוא שאנחנו מסוגלים
לראות את עצמנו יותר בבהירות .זיהינו את הטבע המדויק של פגמי האופי שלנו ,ראינו את הדפוסים של
ההתנהגות שלנו ,והגענו להבנה איך קורה שאנחנו חוזרים שוב ושוב לנהוג על פי אותם הדפוסים .עכשיו
הפכנו נכונים לחלוטין לכך שיוסרו פגמי האופי שלנו.
התהליך של להיהפך לנכונים לחלוטין לא יקרה בשנייה .זהו תהליך ארוך ,שלעיתים מתפרס על מסלול
של זמן חיים שלם .מייד לאחר חשבון הנפש ,אולי נרגיש שאנחנו מוכנים לכך שפגמינו יוסרו .אם אנחנו
נמצאים בתוכנית כבר זמן מסוים ,ואנחנו כבר די מודעים למה הם הדפקטים שלנו בדרך כלל ,ואנחנו עדיין
פועלים על אחד מהם ,טבעי שנגלה שרמת הנכונות שלנו עולה .רק מודעות ,לעולם לא תספיק כדי
להבטיח את המוכנות שלנו ,אבל היא הצעד הראשון ההכרחי בדרך למוכנות .התהליך של חשבון הנפש
העלה את המודעות שלנו ביחס לפגמי האופי שלנו; עבודת הצעד השישי תעשה את זה אפילו יותר .להיות
נכון לחלוטין זה להגיע למצב רוחני שבו לא רק שאנחנו מודיעים לפגמים שלנו; לא רק עייפים מהם; לא
רק בטוחים שאלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו יסיר את מה שצריך -אלא כל הדברים האלה ביחד.
בשביל להפוך נכונים לחלוטין אנחנו צריכים לפנות לפחדים שלנו ביחס לצעד שש .נצטרך גם לברר איך
הפגמים שלנו יוסרו .צעד שש אומר שרק כוח עליון יכול להסיר אותם ,אבל מה זה אומר במונחים
מעשיים? למה אנחנו אחראים בצעד השישי? שאלות אלו אם נעבור עליהן עם החונך שלנו יתנו לנו כיוון
בעבודת הצעד הזה.
האם יש חלק בי שאני אוהב ,שהוא עלול להיות "פגם"? האם אני פוחד שאיהפך למישהו •
שאני לא אוהב להיות אם יוסרו החלקים האלה של האופי שלי?
מה אני חושב שיוסר? •
אם כבר היה לנו ניסיון קודם עם הצעד השישי ,פגמי האופי שלנו לא חדשים לנו .למעשה ,אנחנו יכולים
להיות מפוחדים כרגע מכך שעדיין קיימים אצלנו פגמי אופי מסוימים ,או שנהיה מודאגים מכך שאנחנו
רואים ביטויים חדשים של פגמים ישנים.
למשל ,אנחנו עדיין לא בטוחים בעצמנו .אנחנו אמנם כבר לא מתרוצצים בלהיטות בסדרה של ניסיונות
שקופים לשכנע אחרים בכך שאנחנו אנשים חשובים ,אבל עדיין יש לנו את הפגם הזה.
האופן שבו אנו פועלים עליו לאחרונה הוא הרבה יותר מעודן והרבה יותר ערמומי .יכול להיות שאנחנו
מחבלים באופן מודע במאמצים של אחרים כדי שנראה טוב יותר בהשוואה אליהם ,או שאנחנו רומסים את
הרצונות של הזולת בגלל שהם לא משרתים אות הצרכים שלנו באופן ישיר .מה שכואב במיוחד באבחנה
כזאת בשלבים מתקדמים של ההחלמה זה שאנחנו נוטים לראות את עצמנו באור חיובי יותר .אנחנו חשים
בושה עמוקה מלפגוע באחרים .אולי נחוש פחד מעומעם מכך שאנחנו לא מסוגלים להשתנות ,פגם אופי זה
או אחר נמצא כאן כדי להישאר כאן .אנחנו יכולים לשאוב מידה מסוימת של נחמה מהעובדה שאנחנו
עכשיו מודעים למה שאנחנו עושים ושאנחנו נכונים לעבוד על זה .אנחנו צריכים להמשיך ולשמור על
תחושה של תקווה וביטחון שהתהליך של החלמה עובד אפילו על הפגמים העקשניים והמבוצרים כיותר.
האם אני עדיין מאמין בתהליך של החלמה? האם אני מאמין שאני יכול להשתנות? •
איך השתניתי עד כה? על אילו פגמים אני כבר לא צריך לפעול? •
האם יש לי אילו שהם פגמים שאני חושב שאי אפשר להסיר אותם? מה הם? למה אני •
חושב שאי אפשר להסיר אותם?
שאלוהים יסיר:
כן ,הצעד השישי מציין במפורש שרק כוח גדול מאיתנו יכול להסיר את פגמי האופי שלנו .בכל אופן,
מידת ההבנה שיש לרובנו ביחס למה שזה אומר מושפעת באופן ישיר מן הניסיון שלנו בעליות והירידות
במאבק ובכניעה החוזרים ונשנים המקושרים עם הצעד השישי.
הדבר הראשון שרובנו עושים ביחס לפגמי האופי שלנו הוא להחליט שלא יהיה לנו אותם .לרוע המזל ,זה
חסר תועלת -אפקטיבי כמו הניסיון לשלוט בשימוש שלנו .אולי יהיו לנו כמה הצלחות ,כביכול ,מדי פעם
אבל פגמי האופי שלנו בסוף יצוצו על פני השטח .הבעיה היא שפגמי האופי שלנו הם חלק מאיתנו .תמיד
נהיה נתונים לכך שבמצבים של לחץ פגמי האופי הגרועים ביותר שלנו יחזרו לקדמותם.
מה שאנחנו צריכים לעשות בצעד שש דומה מאד למה שהיה עלינו לעשות בשני הצעדים הראשונים .עלינו
להודות שהובסנו על ידי כוח פנימי שהביא לחיינו רק כאב וקלון; ואז ,להודות בכך שאנחנו צריכים עזרה
כדי לטפל בכוח הזה .עלינו לקבל לחלוטין את העובדה שאנחנו לא יכולים להסיר את החסרונות שלנו,
ושאנחנו צריכים להכין את עצמנו לבקש בצעד השביעי מאלוהים להסיר אותם עבורנו.
,הוא בפשטות ,העובדה שאנחנו נכונים להתנהג אחרת .זה לא פירוש יישום העיקרון הרוחני של נכונות
אומר בהכרח שנתנהג אחרת או אפילו שאנחנו מסוגלים לעשות זאת .אולי נוכל להמחיש את הרעיון הזה
על ידי דוגמא .נאמר שהיינו לא ישרים -עם משפחותינו ,עם המעסיקים שלנו ,עם החברים שלנו -
בדרכים שונות ,מדברים שוליים ועד לדברים חמורים .בעוד שנראה שעדיף שנהפוך נכונים ב"רובדים",
נמקד את הנכונות שלנו קודם כל בביטויים הרעים או ההרסניים כיותר של חוסר היושר שלנו ,הצעד הזה
אומר שהפכנו נכונים לחלוטין שיוסרו כל פגמינו .שפירושו להיות נכון לא להיות יותר לא ישר לעולם,
אפילו בדברים השוליים .נראה אולי שזה יותר ממה שאנחנו יכולים לצפות מעצמנו ,אבל צריך לעשות את
זה רק להיום.
קשה שתהיה כזאת נכונות ,במיוחד כשנראה שהתוצאות של אי יושר קל לא יהיו חמורות כל כך .אנחנו
אמנם מודעים לכך שאנחנו לא ישרים לחלוטין ,אבל אנחנו חושבים שאנחנו לא פוגעים באף אחד וזה
בסדר ,אז למה לדאוג בקשר לכך? זהו סוג המחשבות שיש להן את התוצאות הרוחניות החמורות ביותר.
אולי יתברר שאף אחד לא נפגע כאופן ברור מחוסר היושר שלנו ,ושאף אחד לא יגלה את זה ,אבל חוסר
היושר הזה מתהדהד בנשמה שלנו מרגע זה והילך .אפילו אם אנחנו לא מודעים לכך ,אפילו אם אנחנו
ישנים מצוין בלילה ,התוצאה של פעולה על פגם בזמן שיש לנו את היכולת לא לעשות את זה היא פגיעה
בגדילה הרוחנית שלנו .אם נמשיך להיות לא נכונים בסופו של דבר נשתק את הגדילה הרוחנית שלנו.
האם אני נכון בשלב זה שיוסרו כל פגמי האופי שלי? אם לא ,מדוע לא? •
מה עשיתי היום כדי להראות את הנכונות שלי? •
מידת הנכונות שאנחנו צריכים לפתח בצעד הזה דורשת מידה מקבילה של אמונה וביטחון .אנחנו צריכים
להאמין שכוח עליון עומד לעבוד בחיים שלנו בדיוק במידה הנדרשת.
אם נמשיך עם הדוגמה של חוסר יושר ,עלינו לבטוח בכך שהכוח העליון שלנו לא יסיר מחיינו את הפגם
באיזו מידה הפחד שלי מפני מה שאיהפך להיות עדיין קיים? האם הוא הצטמצם מאז •
שהתחלתי לעבוד את הצעד הזה?
באיזה אופן אני מעצים את האמון שלי באלוהים כפי שאני מבין אותו על ידי עבודת הצעד •
הזה?
כאשר מילים כמו "לחלוטין" ו"כל" משחקות תפקיד כה חשוב בצעד הזה ,קל להיהפך יותר מדי ביקורתי
לעצמי או פרפקציוניסט .אנחנו צריכים לזכור שלמרות שהנכונות שלנו צריכה להיות שלמה ,אנחנו לא
נהפוך למושלמים -לא היום ,לעולם לא .כאשר אנחנו פועלים על פגם בניגוד לרצוננו ,אנחנו צריכים
ליישם את העיקרון של קבלה עצמית.
אנחנו צריכים לקבל את זה שאם אנחנו עדיין מסוגלים לפעול על פגם ,אנחנו גם עדיין נכונים להשתנות;
עם הידיעה הזאת ,אנחנו מחדשים את המחויבות שלנו להשתנות :גדלנו בדיוק כמה שהיינו אמורים לגדול
להיום ,ואם היינו מושלמים ,לא היה לנו יותר צורך נוסף לגדול.
האם אני מקבל את עצמי היום? מה אני אוהב בעצמי? מה השתנה מאז שאני עובד את •
הצעדים?
ממשיכים הלאה:
אולי היו לנו הארות חולפות בעבר של מה שאנחנו הינו יכולים להיות -אולי במשך הילדות ,אולי במשך
ההתמכרות הפעילה שלנו .בטח חשבנו שאו שהחיים לא שמו אותנו במקום שממנו אנחנו יכולים להפוך
למה שחלמנו להיות ,או שאנחנו פשוט לא מסוגלים ,מטבע ברייתנו להתעלות למקום גבוה יותר .פעם אולי
חלמנו על כסף ,מעמד ,או משרה .בתוכנית הרוחנית של מכורים אנונימיים ,אנחנו מעוניינים יותר בגדילה
רוחנית .אנחנו רוצים לחשוב על האיכויות שהיינו רוצים שיהיו לנו ,או על אנשים אחרים שאנחנו מכורים
בהחלמה שיש להם את התכונות שהיינו רוצים לחקות.
בזמן שאנחנו עובדים את הצעד הזה ,אנחנו מתחילים לגבש תמונה של האדם שהיינו רוצים להיות .אם
היינו אנוכיים ,יש לנו בטח חזון של להיהפך ללא אנוכיים ,אולי על ידי כך שנעזור למכור אחר למצוא
החלמה או על ידי פעולות אחרות של נתינה לא אנוכית .אם היינו עצלנים ,אולי נראה את עצמנו הופכים
לאנשים יצרניים אשר קוצרים את פרות עמלם.
אם היינו לא ישרים ,אולי אנחנו חולמים על החופש שיכול להיות לנו אם לא נבזבז כל כך הרבה זמן על
הדאגה שיגלו אותנו .אנחנו רוצים לקבל מהצעד הזה חזון של עצמנו ותחושה של תקווה שאנחנו יכולים
להגשים את החזון הזה.
מה אני רואה את עצמו עושה עם התכונות שאני רוצה להגשים? מה אנו אעשה עם •
הקריירה שלו? מה אני אעשה עם הזמן הפנוי שלי? איזה מין הורה ,ילד או חבר אהיה? היה
החזון הזה יכול להיות ההשראה שלנו .להיזכר בחזון בזמנים בהם נרגיש ייאוש ,או כאשר נראה שלוקח
הרבה זמן להשיג את המטרות שלנו ,יתמוך בנו ויעזור לנו לחדש את הנכונות שלנו .החזון הזה הוא קרש
הקפיצה שלנו לצעד שבע ,שבו נבקש מאלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו להסיר מעלינו את חסרונותינו.
למרות שכל אחד משנים עשר הצעדים הוא תהליך נפרד אל תוך עצמו ,הם כולם מתערבבים במידה
מסוימת כאשר חלקים מהם משפיעים כאופן הדדי אחד על השני -אספקטים של צעד אחד מתמזגים עם
צעד שתים ,רכיבים של צעד ארבע משתלבים בצעדים שבאים אחריו.
יתכן שהקו העדין ביותר שקיים בין שני צעדים הוא זה שבין הצעדים שש ושבע .במבט ראשון ,צעד שבע
נראה כמו מחשבה שנייה על צעד שש .בצעד שש אנחנו מקדישים זמן ומאמצים רבים בכדי להעלות את
המודעות שלנו לפגמי האופי שלנו ומגיעים לנקודה שבה אנחנו נכונים לחלוטין לכך שהם יוסרו עכשיו כל
שאנחנו צריכים זה לבקש ,לא כן?
לא בדיוק .בצעד שבע יש הרבה יותר מאשר רק להגיש בקשה רשמית לכוח העליון שלנו ולחכות לתגובה.
יש הכנות רוחניות .יש את הצורך לפתח הבנה לגבי מה פירוש "ענווה" בהקשר הזה .יש צורך למצוא דרך
לבקש שמתאימה לנתיב הרוחני האישי שלנו .ויש את הצורך לתרגל עקרונות רוחניים במקום של פגמי
האופי.
אילו מבין הגישות שלי השתנתה מאז שאני בהחלמה? מתי הובסה היומרנות ,והחלק •
הבריא שלי נחשף?
באיזה אופן ענווה השפיעה על ההחלמה שלי? •
באיזה אופן המודעות לענווה שלי עוזרת לי בעבודת הצעד הזה? •
עבודתנו את הצעדים הקודמים עזרה לנו לבנות מערכת יחסים עם אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו.
העבודה הזאת תשתלם בגדול כשנמשיך עם צעד שבע .בצעד שנים ,התחלנו לראשונה לחשוב על כוח
עליון שיוכל לעזור לנו למצוא החלמה מההתמכרות שלנו .משם המשכנו לעשיית ההחלטה של צעד
השלישי לבטוח בכוח העליון שלנו שישגיח על רצוננו וחיינו .הזמנו את הכוח הזה הרבה פעמים שיעביר
אותנו דרך צעד ארבע ,ואז בצעד החמישי חילקנו עם הכוח הזה את הפרטים האינטימיים ביותר של חיינו.
בצעד השישי ,גילינו שאלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו יכול לעשות למעננו יותר מאשר רק לשמור
איך ההבנה שלי את הכוח העליון גדלה בצעדים הקודמים? איך התפתחו היחסים שלי עם •
הכוח הזה?
איך העבודה שלי על הצעדים הקודמים הכינה אותי לעבוד על הצעד השביעי? •
איך אני אבקש מאלוהים כפי שאני מבין אותו שיסיר מעלי את חסרונותיי? •
האם מכורים מחלימים אחרים יכולים לעזור לי לגלות איך אני עומד לעשות את הבקשה? •
האם ביקשתי מהם שישתפו אותי בניסיון ,בכוח ובתקווה שלהם? האם בקשתי מהחונך שלי
הדרכה?
כמו בהיבטים אחרים של התוכנית שלנו ,אנחנו לא נבקש רק פעם אחת שיוסרו חסרונותינו .נבקש שוב
ושוב במשך כל חיינו .הדרך בה נבקש לבטח תשתנה ככל שתשתנה הבנתנו את אלוהים .שום דבר שאנחנו
עושים כרגע לא נועל אותנו בדרך מסוימת של עבודת הצעד השביעי לעולם.
לסור מהדרך:
רבים מאיתנו מבינים שאנחנו בטח צריכים לעשות עוד משהו בצעד הזה חוץ מרק להתפלל שיוסרו
חסרונותינו .אנחנו צריכים לנקוט פעולה שתזמין את אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו לעבוד בחיים
שלנו .אנחנו מסוגלים לבקש מאלוהים שיסיר חיסרון ,ואז להיתלות בחיסרון הזה בכל כוחנו.
ככל שיגדל המרחק בינינו לבין הכוח העליון שלנו ,כך נחוש פחות את נוכחותו של הכוח הזה .אנחנו
צריכים לתחזק את המודעות שהרווחנו בצעד השישי ,ולהוסיף לה את המודעות שאלוהים עובד בחיים
שלנו.
באיזה אופן העיקרון הרוחני של כניעה מיושם בכך שאנחנו סרים מן הדרך כדי שכוח •
עליון יוכל לעבוד בחיים שלנו?
עקרונות רוחניים:
בצעד השביעי ,נתמקד בכניעה ,בטחון ואמונה ,סבלנות וענווה.
בצעד השביעי אנחנו לוקחים את הכניעה שלנו לרמה עמוקה יותר .מה שהתחיל בצעד אחד כהכרה
בהתמכרות שלנו ,מכיל עכשיו את ההכרה בחסרונות שמשתפים פעולה עם ההתמכרות.
אנחנו גם לוקחים את הכניעה של הצעד השני שלנו לרמה עמוקה יותר .הגענו להאמין שכוח עליון יכול
לעשות יותר מאשר רק לשמור עלינו נקיים .אנחנו פונים אל הכוח העליון הזה שגם ישחרר אותנו
מחסרונותינו .ככל שעובר זמן אנחנו שמים יותר ויותר את ביטחוננו בכוח עליון ובתהליך של החלמה.
האם אני מקבל את חוסר האונים שלי מול חסרונותיי כמו מול ההתמכרות שלי? ענה •
בהרחבה...
באיזה אופן העמיקה הכניעה שלי? •
העקרונות הרוחניים של אמונה וביטחון הם מרכזיים בצעד שבע .אנחנו חייבים להיות בטוחים בכוח
העליון שלנו כדי לבטוח בו בנושא החסרונות שלנו .אנחנו צריכים להאמין שהכוח העליון שלנו הולך
לעשות משהו איתם .אם לא ,איך נוכל לבקש עם אמונה כלשהי שהם יוסרו? אנחנו מוכרחים להתעלם
מכל נטייה לקבוע איך אנחנו חושבים שאלוהים הולך להסיר את הפגמים שלנו .לא קשה לראות לאן
מובילה צורת המחשבה הזאת אם נמצא את עצמנו עם פגמי אופי מסוימים אחרי שעברה איזו שהיא תקופת
זמן .במקום זה אנחנו מתמקדים בפעולה שאנחנו מוכרחים לנקוט בצעד הזה:
לבקש בענווה ,ליישם עקרונות רוחניים ולסור מדרכו של אלוהים .התוצאה של הצעד השביעי אולי לא
תופיע מייד אבל היא תופיע עם הזמן.
האם אני מאמין שהכוח העליון שלי יסיר מעלי את חסרונותיי ,או יבטיח לי חופש מן •
הכפייתיות לפעול עליהם? האם אני מאמין שאהיה אדם טוב יותר כתוצאה מעבודת הצעד
הזה?
באיזה אופן אמונתי באלוהים כפי שאני מבין אותו התחזקה כתוצאה מעבודת הצעד הזה? •
רק ביטחון ואמונה לא יכולים לשאת אותנו חיים שלמים של עבודת הצעד הזה; אנחנו צריכים ליישם גם
.אפילו אם אנחנו מבקשים מזה זמן רב שיוסר מעלינו חיסרון מסוים ,עדייו עלינו להיות סבלניים. סבלנות
למעשה ,חוסר סבלנות הוא אחד מן החסרונות שלנו .אנחנו יכולים לראות את זמר ההמתנה כמתנה – זמן
בו אנחנו מוכרחים ליישם את העיקרון של סבלנות .אחרי הכל ,אחת הדרכים הבטוחות בהם אנחנו
מתקדמים היא על ידי התגברות על המחסומים שבהם אנחנו נתקלים בדרכנו הרוחנית.
האם אני מאמין שרק הכוח העליון שלי יכול להסיר את חסרונותיי? או האם ניסיתי •
לעשות זאת בעצמי?
האם נהייתי חסר סבלנות שחסרונותיי יוסרו מייד ,ברגע שאני אבקש? או האם אני סמוך •
ובטוח שהם יוסרו בזמן של אלוהים?
האם חוש קנה המידה שלי אבד פרופורציה לאחרונה? האם התחלתי לחשוב על עצמי כעל •
אדם יותר משמעותי או יותר חזק ממה שאני באמת?
מתקדמים הלאה:
בנקודה זאת ,אנחנו תמהים איך אנחנו אמורים להרגיש .ביקשנו מאלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו להסיר
את חסרונותינו; אנחנו מיישמים את העקרונות הרוחניים של התוכנית שלנו בנאמנות כמיטב יכולתנו; אבל
אנחנו בכל זאת מוצאים את עצמנו פועלים לפני שהייתה לנו ההזדמנות לחשוב ,וכל הזמן נאבקים עם
הפגמים שלנו .כמובן ,אנחנו כבר לא משתמשים ,ורוב הנסיבות החיצוניות של חיינו השתפרו -מערכות
היחסים שלנו יציבות יותר -אכל האם השתנינו? האם נהיינו אנשים טובים יותר?
כשיגיע הזמן ,נגלה שאלוהים עבד בחיים שלנו .אולי אפילו ניבהל מרמת הבגרות או הרוחניות שהפגנו
בטיפול במצב מסוים שלפני שנה היינו פועלים עליו באופן מאד לא רוחני .יום אחד ,נגלה שחלק מהדרכים
שבהן נהגנו בעבר נעשו זרות לנו כמעט כמו שהעקרונות הרוחניים היו זרים לנו שהתחלנו ליישם אותם.
אחרי התגלות כזאת אנחנו מתחילים לחשוב על האדם שהיינו לפני שהגענו ל N.A -וכמה מעט אנחנו
דומים לאדם הזה עכשיו.
האם היו מקרים שבהם הייתי מסוגל לעצור בעצמי מלפעול על פגם אופי מסוים וליישם •
עקרון רוחני במקומו? האם אני מכיר בכך כעבודתו של אלוהים בחיים שלי?
איזה חיסרון הוסר מחיי או שקטנה ההשפעה שלו עלי? •
למה הצעד השביעי מפתח תחושה של שלווה? •
אנחנו מתחילים לחיות חיים יותר רוחניים .אנחנו חושבים פחות על מה יצא לנו ,אפילו מההחלמה שלנו,
ומתחילים לבחון את איך אנחנו יכולים לתרום .הדברים שאנחנו עושים כדי להזין את הנשמה שלנו
הופכים להרגל; אנחנו אפילו מחפשים אותם .אנחנו מגלים שאנחנו חופשיים לבחור איך אנחנו רוצים
לראות כל סיטואציה בחיים שלנו .אנחנו מפסיקים להתלונן על כל חוסר נוחות קטנה כאילו היא טרגדיה
גדולה .אנחנו מסוגלים לשאת את ראשנו בכבוד ולתחזק את ההגינות שלנו ,לא חשוב מה מזמנים לנו
החיים .אנחנו מתחילים להרגיש יותר ויותר נוח עם העצמיות הרוחנית שלנו והרצון שלנו להחלים את
מערכות היחסים שלנו גדל .אנחנו מתחילים את התהליך הזה בצעד שמונה.
עד לנקודה זאת ,הצעדים התמקדו בעיקר בתיקון עצמנו ויחסינו עם אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו.
בהתחילנו את צעד שמונה ,אנחנו מביאים אנשים אחרים אל תוך תהליך ההחלמה שלנו -אנשים שפגענו
בהם בהתמכרות שלנו ,אנשים בהם פגענו בהחלמה שלנו ,אנשים בהם התכוונו לפגוע ,אנשים בהם פגענו
בטעות ,אנשים שכבר לא בחיים שלנו ,ואנשים שאנחנו רוצים להיות קרובים אליהם במשך כל חיינו.
הצעד השמיני עוסק בזיהוי הנזק שגרמנו .לא משנה אם גרמנו אותו כי נתקפנו זעם ,חוסר זהירות ,או בגלל
שפחדנו .לא משנה אם הפעולות שלנו היו מבוססות על אנוכיות ,יהירות ,חוסר כנות או כל פגם אחר .זה
אפילו לא חשוב שלא התכוונו לגרום נזק למישהו .כל נזק שגרמנו הוא חומר לצעד השמיני .אולי יסתבר
שאי אפשר לתקן את אחד הנזקים שגרמנו או שיסתבר שאנחנו ,באופן ישיר ,לא יכולים לעשות את
התיקון .או אפילו שאנחנו לא אחראים למשהו שרשמנו ברשימה של הצעד השמיני שלנו.
החונך שלנו יעזור לנו למיין את הרשימה לפני שנמשיך לצעד התשיעי .בינתיים ,המשימה שלנו היא רק
לזהות במי פגענו ,מה הייתה הפגיעה ,ולהפוך נכונים לכפר.
זה אך טבעי לחשוב על הצעד התשיעי ועל איך אנחנו עובדים .לעשות את הכפרות שלו בזמן שאנחנו
עובדים את הצעד השמיני .המחשבות על הכפרות שלנו ודאי ישפיעו על איך נעבוד את צעד שמונה.
נצטרך להזיז כמה תפיסות מוטעות מהדרך לפני שנוכל לעשות את הרשימה שלנו.
זה נפלא שכבר התחלנו לתקן את מערכות היחסים שלנו עם כמה מן האנשים בחיינו .המשפחות שלנו בטח
נהנות מכך שאנחנו כבר לא משתמשים בסמים .חלק מן הנזק הברור ביותר שגרמנו לאחרים פסק ברגע
שהפסקנו להשתמש בסמים .אם הצלחנו להחזיק בעבודות שלנו או להישאר בבית הספר ,אנחנו בטח כבר
מתפקדים טוב יותר במקומות האלה .אנחנו כבר לא פוגעים בעמיתנו לעבודה או במועסקים שלנו ,במורינו
אן ברעינו הסטודנטים בדרכים מסוימות .אבל האם זה מספיק?
לבטח שמענו אנשים בפגישות מדגישים את העובדה ש"כפרות" פירושן להשתנות ,ולא רק להגיד "אני
מצטער" -מה שבאמת נחשב זה הדרך שבה אנו מתנהגים עכשיו עם אנשים .אבל זה לא אומר שהתנצלות
.כפרה ישירה ,פנים אל פנים ,היא חזקה מאד ,גם כאמצעי לגדילה רוחנית רשמית יצאה מהאופנה בN.A -
שלנו וגם כמשאת-נפש של נחמה של האנשים בפניהם אנחנו מכפרים .מה שהחברים שלנו מדגישים זה
שאנחנו לא יכולים להציע לאנשים התנצלויות צולעות ואחר כר לחזור לעשות בדיוק את מה שפגע בהם
מלכתחילה.
אחדים מאיתנו עשויים להרגיש קצה דאגה בשלב זה ,במיוחד אם החונך שלנו גרם לנו לכתוב באריכות על
שבעת הצעדים הקודמים שלנו .בחנו את ההתנהגות שלנו בצעד ארבע ,קטלגנו את פגמי האופי שלנו בצעד
שש; עכשיו עלינו לבחון את אותם המצבים מזווית קצת שונה! נראה כאילו אנחנו בוחנים את החיים
וההתמכרות שלנו בכל דרך אפשרית עד שנגמור עם הצעד הזה .האם כל זה באמת הכרחי? האם אנחנו לא
דוחקים בעצמנו על ידי כך שאנחנו עושים שוב ושוב את אותו הדבר?
לא ,אנחנו לא עושים זאת .הצעד השמיני הוא התחלה של תהליך שיאפשר לנו להרגיש שווים לאחרים.
במקום להרגיש בושה ואשמה ,במקום להרגיש תמיד "פחות מ ," ...אנחנו הופכים להיות מסוגלים
להסתכל לאנשים בעיניים .לא נצטרך להתעלם מאף אחד .לא נצטרך לפחד שנתפס ונענש על מקרה
אחדים מאיתנו הולכים לקיצוניות השנייה בצעד הזה :אנחנו לא יכולים ככר לחכות לזה ואנחנו " מסדרים
" ,לא מודעים לכך שאנו עלולים לגרום ליותר נזק .אנחנו ממשיכים את השגיאה הגסה בכר את הכל
שאנחנו מתוודים בפני בני הזוג שלנו וחברינו על חוסר נאמנות .אנחנו מושיבים את המשפחות שלנו
וגורמים להם להקשיב לכל פרט בהתמכרות שלנו ,אנו מאשרים כמה מפחדיהם הגרועים ביותר ביחס
לאיפה היינו ,מה עשינו בעולם ההוא וממלאים כמה "חללים" שרק בחסד נשארו ריקים עד כה.
בהתרגשות רבה ,אנחנו נותנים לילדינו נאום על כך שיש לנו מחלה שעליה אנחנו לא אחראים ,עד כמה
אנחנו אוהבים את ההחלמה שלנו ,ועד כמה החיים הולכים להיות נפלאים מעכשיו והלאה ,בעודנו שוכחים
את כל אותם הפעמים שנתנו להם כל כך הרבה הבטחות ריקות .בצעידה נינוחה אנו נכנסים למשרד של
המעסיק שלנו יום אחד ומצהירים שאנחנו מכורים ,שמעלנו בסכומי כסף גדולים בדרכים מתוחכמות ,אבל
אנחנו מאד מצטערים ולעולם לא נעשה זאת שוב.
למרות שההתנסויות שלנו בלמהר לעשות כפרות הן לא כל כך קיצוניות ,לבטח נוכל להבין את הנקודה:
אם אנחנו מנסים לעשות כפרות ללא ההדרכה של החונך שלנו וללא תוכנית ,נוכל להגיע למצב שנגרום
רק יותר נזק.
האם אני מודע לצורך להאט ולהתייעץ עם החונך שלי לפני עשיית הכפרות? •
האם קרה לי שגרמתי ליותר נזק במצב כלשהו בכך שמיהרתי לעשות כפרה לפני שהייתי •
מוכן לכך? מה היה המצב הזה?
כמה מאיתנו עדייו מאמינים שאנחנו רק אנשים נחמדים בייסודנו ,שלעולם לא ממש פגענו במישהו – חוץ
מאשר בעצמנו .אם אנחנו מתקשים ביחס למי שייך לרשומת הכפרות שלנו ,או שיש לנו רק מחשבות
מעורפלת שהמשפחות שלנו שייכות לשם אבל אנחנו לא בטוחים למה ,יכול להיות שאנחנו מעלימים עין
ממשהו או שההכחשה שלנו עדיין עבה מאד .לפעמים ,אנחנו פשוט לא מסוגלים לראות את האמת ביחס
למצבים מסוימים ,אפילו אחרי שנים רבות של החלמה.
העצה שרבים מאיתנו נעזרו כה היא שאם אנחנו חושבים על מישהו שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים לו
כפרה ,אבל אנחנו לא יכולים להיזכר כסיטואציה המדויקת שגרמה לכר שנהייה חייבים כפרה ,אנחנו
כותבים את השם ככל מקרה ברשימה .לפעמים אנחנו חושכים על ה"למה" רק מאוחר יותר .אנחנו צריכים
לעשות את הצעד הזה כמיטב יכולתנו נכון לעכשיו ,ליצור קשר עם החונך שלנו ,ולהמשיך לעבוד על
ההחלמה שלנו .כמו שאומר המשפט" :עוד ימשיך ויתגלה" .אנחנו רק צריכים לשמור על ראש פתוח ,כדי
שכאשר יגיע הידע נהיה מוכנים לקבל אותו.
אחרון אך לא פחות חשוב ,רבים מאיתנו דוחים את התחלת הביצוע של הצעד הזה מפני שאנחנו לא נכונים
לעשות כפרה עם אנשים מסוימים .או שאנחנו מסתייגים מהם ,או שאנחנו מפחדים אפילו לדמיין את
עצמנו מתקרבים אליהם .אנחנו צריכים להתחיל את הצעד הזה אפילו אם אנחנו לא בטוחים שאי פעם
נהיה מסוגלים לעשות אתם כפרה .אם זה ממש לא בטוח לעשות את הכפרה ,החונך שלנו יעזור לנו להבין
לערוך רשימה של האנשים בהם פגעתי ומה הייתה הדרך הספציפית שבה פגעתי בכל אחד •
מהם.
להפוך נכון:
עכשיו כשיש לנו את הרשימה שלנו ,או משהוספנו שמות חדשים לרשימה ששמרנו מאז שעשינו את הצעד
השמיני שלנו בפעם הראשונה ,הגיע הזמן להפוך נכונים לעשות את הכפרות .במטרה להפוך נכונים ,אנחנו
צריכים לרעת לפחות קצת על מה דורשת "עשיית כפרות ".
בשלב מוקדם יותר במדריך הזה ,דיברנו על כך שיש צורך בלעשות יותר מאשר רק לשנות את ההתנהגות
שלנו ,אבל כמה מאיתנו עלולים לפחד מכך שאנחנו פשוט לא מסוגלים להשתנות ,אנחנו כנים ,אנחנו
רוצים להימנע מחזרה נצחית על אותה ההתנהגות ,אבל אנחנו נזכרים בפעמים שהבטחנו הבטחות בעבר.
האם אנחנו לא מועדים לעשות את אותו הדבר שוב? זה הרגע שבו אנחנו צריכים להאמין באמת בהחלמה
שלנו .לא חשוב כמה זמן אנחנו נקיים וכמה עוולות שעליהן אנחנו עושים כפרה ,אנחנו צריכים שתהיה לנו
אמונה שאלוהים כפי שאנחנו מכינים אותו ייתן לנו את הכוח והיכולת להשתנות.
למה רק להגיד "אני מצטער" לא מספיק כדי לתקן נזק שגרמנו? •
למה רק שינוי בהתנהגות שלי לא מספיק כדי לתקן נזק שגרמתי? •
לגבי חלק מן הכפרות שאנחנו חייבים ,נגלה שאנחנו נכונים ברגע שאנחנו כותבים אותם ברשימה שלנו.
לגבי אחרים ,הנכונות אולי לא מגיעה בכזאת קלות.
נדיר שלא נמצא מחויבות לכפרה כלכלית למישהו ,אם זה לאנשים שגנבנו מהם ,אנשים שהלווינו מהם
כסף ולעולם לא החזרנו ,עסקים או הלוואות ממוסדות .אנחנו יודעים שעשיית כפרות הולכת להוציא
מאיתנו כסף שהיינו מוכנים לשמור לעצמנו .ואולי ייקח לנו זמן רב להעריך את החופש הפנימי העמוק
שנובע מפדיון חובות שכאלה ,וכן הרווח שבהשגת הנכונות לעשיית הכפרות האלה .בקשה מהכוח העליון
שלנו לתת לנו את הנכונות לעשות את הכפרות האלו יכולה לעזור.
האם יש לי כפרות כלכליות שאני לא רוצה לעשות? איך היו נראים חיי אם הייתי עושה •
את הכפרות האלה?
חלק מן הכפרות שלנו יהיו לאנשים שגם הם פגעו בנו .אלו ,בדרך כלל הכפרות שהכי קשה להיות נכונים
לעשות אותן .נראה כאילו שבכל פעם שאנחנו חושבים על הכפרות האלה ,אנחנו נעשים כועסים כל כך-
בהיזכרנו במה שהם עשו לנו שאנחנו שוכחים הכל על עשיית כפרות .אבל ההחלמה שלנו קוראת לנו
להמשיך לתרגל את העיקרון הרוחני של סלחנות .באמצעות תפילה וכל עזרה נוספת שאנחנו צריכים
לחפש ,אנחנו כן מסוגלים למצוא את זה בתור עצמנו ולסלוח לאנשים שגם הם פגעו בנו.
גם כפרות שאנחנו לא מסוגלים לראות את עצמנו עושים אותן צריכות להיות ברשימה שלנו .אולי אנחנו
כל כך לא נכונים שאנחנו אפילו לא רוצים לנסות להתפלל לנכונות; אנחנו לא יכולים לדמיין שתהיה לנו
חמלה כלשהי כלפי אותם האנשים להם אנחנו חייבים את הכפרות האלה .במקרים כאלה ,אנחנו רק
צריכים להשאיר את הכפרות האלה ברשימה שלנו .אנחנו לא צריכים לעשות את כל הכפרות שלנו ביום
אחד או בזמן מוגבל כלשהו .אולי ייקח זמן להפוך נכון לעשות חלק מן הכפרות .בכל פעם שנביט ברשימה
של הצעד השמיני שלנו ,עלינו לשאול את עצמנו האם הפכנו נכונים כבר לעשות את הכפרות האלה .אם
לא ,אנחנו יכולים להמשיך לעשות בדיקה כזאת מדי תקופה.
עקרונות רוחניים:
בצעד השמיני ,נתמקד בכנות ,אומץ ,נכונות וחמלה.
בכדי לתרגל את העיקרון של כנות בצעד השמיני ,אנחנו צריכים לשלוף את הניסיון שלנו מהצעדים
הקודמים .הודינו בטבעה של הבעיה שלנו -התמכרות -ואישרנו את הפתרון לבעיה הזאת .זאת הייתה
פעולה של כנות .ערכנו חשבון נפש מוסרי וחסר פחד של עצמנו .באמצעותו תרגלנו את הכנות שמצאנו זה
מכבר .בפעולה של חשיפת הפגמים שלנו מתוך המארג של האישיות שלנו ,לקחנו את הכנות שלנו לרמה
יותר .כך שיש לנו ניסיון מסוים בלהפריד את החלק שלנו ממה שאחרים אולי עשו .זו הרמה עמוקה אפילו
לה נזדקק בצעד השמיני .נצטרך לשכוח מטינות ,מלהאשים אחרים ,מהאמונה שהיינו רק של כנות
קורבנות תמימים וכל הצדקה אחרת ביחס לנזק שגרמנו .אנחנו פשוט צריכים להכניס הכל לרשימה.
באיזה אופן האבחון של הטבע המדויק של הפגמים שלי עוזר בצעד השמיני? •
למה כל כך חשוב שאהיה ברור ביחס לאחריות שלי? •
כמה דוגמאות ביחס לניסיון שלי עם כנות בצעדים הקודמים .איך אתרגם את הניסיון הזה •
לצעד השמיני?
כדי לתרגל את העיקרון של אומץ בצעד השמיני ,אנחנו צריכים לשים את עצמנו בהשגחת אלוהים.
אנחנו לא יכולים להגביל את הרשימה שלנו רק לאותן הכפרות שאנחנו חושבים שיצליחו לנו .אנחנו
צריכים להאמין שהכוח העליון שלנו יספק לנו את עוז הרוח ,הענווה ,הכוח הפנימי או כל מה שנזדקק לו
כדי לעבור דרך כל כפרה שהיא .גם אם נצטרך לעמוד בפני מישהו שאנחנו פוחדים מאיך שנרגיש ,או אם
נצטרך לקבל נסיבות של פשע שעליו אנחנו מבוקשים ,נהיה מסוגלים לטפל בזה עם קצת עזרה מהכוח
העליון שלנו.
כמה דוגמאות על הניסיון שלי עם אומץ בצעדים הקודמים ,באיזה אופן אני אתרגם את •
הניסיון הזה לצעד השמיני?
,במיוחד על להפוך נכון לעשות את הכפרות .אבל נזדקק גם כבר דיברנו די הרבה על נכונות בצעד הזה
האם ישנם שמות אשר עדיין לא הוספתי לרשימה שלי? האם אני נכון להוסיף אותם •
עכשיו? האם השלמתי את הרשימה שלי?
כמה מהדברים שעשיתי כדי להעלות את הנכונות שלי... •
איך אני מרגיש בקשר לצורר להתפלל לנכונות? •
הופך אפשרי בשלב הזה בהחלמה ,לפני שעשינו את העבודה הכרוכה בצעדים צמיחתה של נפש רחמנית
הקודמים ,היינו לכודים מדי בטינות ,אשמה ורחמים עצמיים בכדי להיות מס גלים לחשוב על אחרים.
במקביל ליכולתנו לחשוב על עצמנו כבני אדם רגילים ,התחלנו לראות שגם אחרים עושים כמיטב יכולתם
עם האנושיות שלהם .אנחנו יודעים שאנחנו צפויים לתקופות של ספקות וחוסר בטחון ביחס לעצמנו ,וכך
גם אחרים .אנחנו יודעים שאנחנו נוטים לדבר לפני שאנחנו חושבים ,וכך גם אחרים .אנחנו מבינים שהם
מצטערים על כך ממש כמונו .אנחנו יודעים שאנחנו נוטים להבין מצבים בצורה שגויה ולהגיב עליהם
במידה מוגזמת או מופחתת .כתוצאה מכך ,כשאנחנו רואים אחרים הפועלים על פגמי האופי שלהם היום,
אנחנו מרגישים אמפטיה ולא צער וכעס ,מפני שאנחנו יודעים מה גרם להם לפעול כפי שפעלו .
הלב שלנו מתמלא כאשר אנחנו חושבים על כך שאנחנו חולקים את אותם החלומות ,הפחדים ,התשוקות
וטעויות כמו כולם.
ממשיכים הלאה:
שיחה עם החונך שלנו על כל אחת מן הכפרות ברשימה שלנו היא חיונית .לא משנה כמה זמן אנחנו נכונים
או כמה ניסיון בעשיית כפרות יש לנו .כל אחד מאיתנו מועד לאי-הבנת מצבים כאשר אנחנו עובדים לבד,
אבל לעיתים קרובות אנחנו יכולים לראות דברים בצורה ברורה יותר כאשר אנחנו מסתכלים על מצבים
מנקודת מבט של מישהו אחר .אנחנו זקוקים לאבחנה של החונך שלנו .אנחנו זקוקים לעידוד של החונך
שלנו .אנחנו זקוקים למעוף ולתקווה של החונך שלנו .זה מדהים עד כמה שיחה פשוטה עם החונך שלנו
יכולה לעזור לנו להיכנס לעוצמה השקטה שחיה בתוך כל אחד מאיתנו .לאחר שהסרנו את ההשפעות
מסיחות הדעת וחשפנו לב איתן של שלווה ,ענווה וסלחנות ,אנחנו מוכנים לצעד התשיעי.
אנחנו שומעים שוב ושוב באנ .איי .שיש סיבה לכך שהצעדים כתובים בסדר מסוים :כל צעד נותן את
ההכנה הרוחנית לה נזדקק לעשיית הצעד הבא .בשום מקום זה לא כל כך ברור כמו בצעד תשע .לעולם
לא היינו מסוגלים לשבת עם אנשים בהם פגענו ולכפר בפניהם באופן ישיר ,אלמלא המוכנות הרוחניות
שקבלנו מהצעדים הקודמים .אלמלא הודינו במגבלות שלנו ,לא היה לנו הבסיס עליו נעמוד בזמן שנעשה
את הכפרות שלנו .אלמלא פיתחנו מערכת יחסים עם אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו ,לא היו לנו עכשיו
האמון והביטחון להם אנו נזקקים כדי לעבוד את צעד תשע .אלמלא עשינו את הצעדים הרביעי והחמישי
שלנו ,לבטח היינו עדיין כל כך מבולבלים ביחס לאחריות האישית שלנו ,שלא היינו אפילו יודעים לשם
מה אנחנו עושים כפרות .אלמלא פיתחנו ענווה בצעדים השישי והשביעי שלנו ,היינו לבטח ניגשים
לכפרות שלנו עם הצדקות עצמיות או כעס ובסופו של דבר גורמים ליותר נזק .הנכונות שהרווחנו
באמצעות קבלת אחריות אישית הפכה את כתיבת הרשימה של צעד שמונה לאפשרית .רשימה זאת היוותה
אה ההכנה המעשית שלנו לעבודת הצעד התשיעי.
ההכנה הסופית שאנחנו עומדים לעשות בצעד הזה ,לפני שנתחיל לעשות את הכפרות שלנו ,היא בעיקר
ע"י חיזוק של מה שהוא כבר חלק מאיתנו .הרמה שבה אנחנו מסוגלים ליישם את העיקרון של סלחנות,
עומק ההבחנה ומידת המודעות העצמית שיש לנו בזמן התהליך של עשיית הכפרות תלויים בניסיון הקודם
שלנו בצעדים ובכמה מאמצים אנחנו מוכנים להשקיע בהחלמה שלנו.
באיזה אופן עבודתי את הצעדים הקודמים הכינה אותי לעבודת הצעד התשיעי? •
באיזה אופן כנות עוזרת בעבודת הצעד הזה? •
באיזה אופן ענווה עוזרת בעבודת הצעד הזה? •
כפרות:
הצעד התשיעי לא יכול להיכלל בצורה מסודרת בתוך מסגרת זמן מוגדרת .אנחנו לא כותבים את הרשימה
של הצעד השמיני ואז בהחלטיות מתחילים לעשות את הכפרות ,בסמננו "גמור" על יד כל כפרה כאילו
שהיא פריט ברשימת קניות .למעשה רבות מן הכפרות שלנו לעולם לא "יגמרו"; המאמצים שלנו ימשכו
לאורך כל ההחלמה שלנו .למשל ,אם אנחנו חייבים כפרה למשפחות שלנו ,נעביר את שאריה חיינו
בתרגול העקרונות הרוחניים שיביאו שינוי אמיתי לאופן שבו אנחנו נוהגים באנשים .אולי יהיה יום שבו
נשב עם המשפחות שלנו ונבטיח להם להתנהג אליהם שונה ממה שנהגנו בעבר ,אבל זה לא יהיה הסוף של
הכפרה שלנו .בכל יום שבו נעשה מאמץ להימנע מלפגוע במשפחות שלנו וננסה לתרגל התנהגות אוהבת
הוא יום שבו אנחנו ממשיכים לכפר בפני המשפחות שלנו.
אפילו כפרות מוחשיות באופן יחסי כמו תשלום חובות עבר לא נעשות בפעם אחת ולתמיד ,כאשר אנחנו
משלמים את החוב .לחיות את הצעד התשיעי שלנו דורש שננסה לא לשקוע לחובות חדשים אותם לא נוכל
פחדים וציפיות:
עשיית הכפרות אינה תמי התנסות של מעשי אומץ חסר הנאה .לעיתים ,נרגיש נרגשים ביחס לסיכוי
להחלים מערכת יחסים .נגלה שאנו מצפים בשמחה להקלה שבעשיית הכפרה .רובנו ,בכל אופן ,נחוש
מפוחדים ביחס לכמה מן הכפרות .נפחד שאם נעשה כפרות כספיות ,לא יישאר לנו מספיק כסף לעצמנו.
אנחנו אולי נפחד מדחייה ,נקמה או משהו אחר.
אם עדיין לא היה לנו ניסיון בעבר עם הצעד התשיעי ,אנחנו כאמת מסתכנים בלא ידוע .אנחנו לא בטוחים
איך נרגיש ממש לפני הכפרה ,בזמן הכפרה ואחרי הכפרה .אולי נרגיש בטוחים במידה מופרזת ברגע אחד
ואז ,ברגע הבא ,נרגיש לא מסוגלים לחלוטין להמשיך עם הצעד התשיעי .זה הרגע בו חשוב מאד לזכור
שאיך שאנחנו מרגישים זה לא אומר שכך הם הדברים באמת .העובדה שאנחנו חשים פחד אין פירושה
שיש באמת ממה לפחד .מאידך ,גם תחושות התרגשות ושמחה אינן משקפות בהכרח את המציאות של
עשיית הכפרה.
הכי טוב להרפות מכל הציפיות שלנו ביחס לאיך יתקבלו הכפרות שלנו.
אילו פחדים יש לי ביחס לעשיית הכפרות? האם אני חושש שמישהו יתנקם בי או ידחה •
אותי?
באיזה אופן צעד תשע דורש רמה חדשה של כניעה לתוכנית? •
מה ביחס לכפרות כספיות? האם יש לי אמונה שאלוהים כפי שאני מבין אותו יבטיח את כל •
צרכי למרות ההקרבה שאני עושה כדי לכפר?
לא חשוב כמה זמן אנחנו נקיים או כמה זמן אנחנו עובדים צעדים ,וראי שנגלה שיש לנו כמה פחדים
וציפיות כאשר אנחנו מתחילים צעד חדש .זה יכול להיות נכון במיוחד אם יש לנו ניסיון קודם עם הצעד.
הצעד התשיעי במיוחד ,עשוי לעורר יחס כפול .למשל ,רבים מאיתנו עלולים למצוא את עצמם בשלב זה
חושבים על ניסיון קודם שהיה לנו עם עשיית כפרות .חלקן היו בטח מאד חיוביות .אם אנחנו מכפרים בפני
אדם אהוב הפתוח למחוות הפיוס שלנו ,אנחנו נצא מזה בתחושה של תקווה ואסירות תודה .אנחנו מלאי
תקווה שמערכת היחסים תמשיך ותשתפר ,ואנחנו אסירי תודה על כך שנמחל לנו ושהכפרות שלנו
התקבלו.
תאמינו או לא ,התנסות שכזאת עלולה לעבוד נגדנו בכפרות מאוחרות יותר.אנחנו נחשוב שכל הכפרות
שלנו צריכות להצליח כל כך ,ולהתנפץ כשהן לא .או שנבין שכפרות כאלו הן חריגות ונפחד במידה
באילו מקרים מתוך הרשימה של הצעד השמיני שלי הנסיבות מסובכות כמו בדוגמא? מה •
היו הנסיבות המדויקות?
בעיה המציבה קושי לרבים מאיתנו היא שאנחנו חייבים כפרות שלבטח יגרמו לנו לאבד את מקום העבודה
שלנו ,להיכנס לכלא או לתוצאה חמורה אחרת .למשל ,אם נסגיר את עצמנו עם פשע שביצענו ,ואם נלך
באמת לכלא .איזו השפעה תהיה לזה על החיים שלנו? האם נאבד את העבודה שלנו? האם זה יסכן את
הביטחון של מישהו מלבד של עצמנו -למשל של המשפחות שלנו? אם אנחנו נמלטים מן החוק ,איזו
השפעה יש לזה על החיים והמשפחות שלנו? סביר להניח שהכי טוב במקרים כאלה לחפש יועץ חוק
ולגלות את האפשרויות שלנו .לא חשוב מה ,אנחנו צריכים איכשהו לקבל את התוצאות של ההתנהגות
שלנו ,אבל אנחנו צריכים להכניס טוב לראש שהמשפחות שלנו הם אלו שמוצגים בחלק של הצעד שאומר
" -מלבד במקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים " .נצטרך לבחון את המקרים האלה בזהירות רבה.
בהדרכת החונך שלנו ,נגלה איך לעשות את הכפרות.
האם אני חייב כפרות שאולי עשייתן תגרום לתוצאות חמורות? מה הן? •
נסיבות אחרות בהן לא נצטרך לעשרת כפרות ישירות ,למרות שלא מסיבות של עשיית נזק נוסף ,יהיו
כאשר האדם שלו אנחנו חייבים את הכפרה מת .זה קורה הרבה באנ .איי - .כל כך הרבה שחברינו כבר
הספיקו לפתח מספר דרכים יצירתיות לטפל במצבים כאלה .חברינו אפילו הצליחו להבטיח את זה
שכפרות מהסוג הזה יעשה יותר מאשר רק לפרוק את תחושות האשמה שלנו .כמה תרמו תרומה כספית
בשם האדם שלו היו חייבים כפרה .כמה לקחו על עצמם משימה בתחום שבו היה לאותו האדם איכפת.
כמה פיצו את ילדיו של האדם בו פגעו ,שאולי יש להם מקום משלהם ברשימה של הצעד השמיני שלנו.
הדרכים בהם אנחנו יכולים לפעול במצבים כאלה מוגבלת רק על ידי הדמיון והנכונות שלנו .אנחנו עלולים
להיות מופתעים עד כמה כפרה "לא ישירה" יכולה להיות אפקטיבית במצבים מהסוג הזה .רבים מאיתנו
נאבקו כדי לעשות את הכפרה הכי ישירה שאפשר על ידי ביקור בקברו של אותו האדם או במקום
משמעותי אחר או על ידי קריאת מכתב או דיבור אל זכרו או רוחו של אותו האדם .שוב ,תשובתנו
למצבים כאלה תיקבע על ידי הטבע של הפגיעה שגרמנו ,הרווחים הרוחניים ,וכמובן בהדרכת החונך
שלנו.
האם אני חייב כפרה למישהו מת? מה היה מיוחד באדם הזה שאני אוכל אולי להשתמש בו •
בתכנון הכפרה?
הדגשנו את הצורך לבדוק כל כפרה עם החונך שלנו לפני שנמשיך בתהליך .עם זאת ,אין צורר שנהפוך
ומה לגבי אותן כפרות שבהן אנחנו יושבים עם מישהו ,מודים בנזק שגרמנו ,מקבלים עליו אחריות
ומוכנים לקבל כל תשובה שנקבל? דווקא אלו הכפרות שמכות את הלב שלנו בפחד .אנחנו מדמיינים את
עצמנו יושבים מול אחד מהאנשים מרשימת הכפרות שלנו ,בענווה ובכנות מודים בחטאים שלנו ,ובאותה
מידה של ענווה וכנות מציעים לתקן את העוולה ,וכל זאת רק כדי לקבל מאותו האדם את התשובה " אי
אפשר לתקן את זה לעולם .מה שעשית היה יותר מדי נורא" ,או " שכח מזה .אני לעולם לא אסלח לך" .
האמת ,מצבים כמו שתיארנו כאן הם אלו מהם אנחנו הכי מפחדים ,אנחנו מפחדים שייהרס האמון שלנו
בתהליך .לקחנו סיכון עצום בכך שהרשנו לעצמנו להאמין בכוח עליון ,בעצמנו ,באפשרות להחלים .הסיוט
הגזול ביותר שלנו הוא מהנזקים שאותם לא נוכל לתקן ,מכך שאנחנו אנשים כה נוראים שאנחנו לא
ראויים לסליחה .אולי זה ינחם אותנו לדעת שהרבה מכורים מחלימים קבלו תגובה שלילית ממישהו איתו
עשו כפרה ,ולא רק שהם לא נתנו לזה להפיל אותם ,אלא שהם קבלו את אותם רווחים רוחניים מעצם
עשיית הכפרה כמו שהם היו מקבלים אילו הכפרה הייתה מתקבלת באהבה וסלחנות.
לפעמים ,כאשר הניסיונות שלנו לעשות כפרות מתקבלים בצורה כל כך שלילית ,נגלה שאנחנו צריכים
לנקוט צעדים נוספים כדי להרגיש שהשגנו תוצאות .הטקסט הבסיסי שלנו אומר לנו ש " :יצירת קשר עם
האם אני מוכן מבחינה רוחנית לכל כפרה קשה ,להתמודדות עם התוצאות שלה? •
מה עשיתי כדי להכין את עצמי? •
סלחנות:
הגדילה הרוחנית שאנו מקבלים מכפרות ישירות ,תלויה ,לעיתים קרובות ,בכמה השקענו בהכנות
הרוחניות .אנחנו מתחילים מלהיפטר מכל אמונה שיש לנו ושאולי גורמת לנו להססנות או מדכאת את
היכולת שלנו לגשת לכפרות שלנו כענווה ,קבלה ואמונה.
לפעמים זה נראה בעייתי מפני שלעיתים קרובות אנו חייבים כפרות לאנשים שגם הם פגעו בנו .זה יכול
להיות שותף או קרוב שניצלו אותנו ,חבר שאכזב אותנו מתישהו ,מעסיק שלא נהג בנו בידידות ,וכן
הלאה .עשינו עבודה רבה בצעדים הקודמים כזי להפריד את מה שהם עשו לנו ממה שאנחנו עשינו להם.
אנחנו יודעים בדיוק מה היה החלק שלנו במצבים האלה ,ואנחנו יודעים למה אנחנו עושים את הכפרות
האלה .בעוד אנחנו מתכוננים לעשות כפרות ישירות ,פנים אל פנים ,צריך להיות לנו ברור לחלוטין שאנו
עשיית כפרות:
עכשיו אנחנו מוכנים לעשות את הכפרות שלנו .דנו עם החונך שלנו בכל אדם ומוסד שברשימה של הצעד
השמיני שלנו ועשינו תוכנית איך לעשות כל כפרה .דברנו עם אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו,
והתפללנו לנכונות ,שלווה ,אומץ ותבונה לעשיית הכפרות.
עכשיו אנחנו צריכים להמשיך עם הכפרות שלנו .אנחנו צריכים להמשיך לשפר אה התנהגות שלנו,
ואנחנו צריכים לשמור על כל ההתחייבויות שעשינו לאנשים ברשימת הכפרות שלנו.
כאן זה יכול להפוך לקשה .כאשר אנחנו עושים כפרות בפעם הראשונה ,אנחנו בדרך כלל מרגישים כאילו
אנחנו צפים על ענן של חופש .אנחנו מרגישים התגברות של תחושת כבוד עצמי ואת האופוריה הראשונית
שבאה עם ההיעלמות של נתח גדול של חרטה .אנחנו מרגישים אנשים טובים ,כאילו אנחנו עומדים על
בסיס שווה עם שאר המין האנושי .תחושה זאת היא חזקה בצורה קיצונית ,זו הפעם הראשונה שאנחנו
חשים כך ,זה נראה יותר ממה שנוכל להתמודד איתו.
אין צורך שנדאג .התחושות האלה לא יישארו כה אינטנסיביות תקופה ארוכה ,למרות שיהיו כמה שינויים
קבועים ברגשות שלנו כלפי עצמנו .אחרי שהלהט הראשוני של עשיית הכפרה יתעמעם ,נעמוד מול
האתגר האמיתי של עשיית הכפרות :ההמשכיות .למשל ,שנה לאחר שפנינו לגוף מלווה שלו אנחנו חייבים
כסף ושהבטחנו לשלם את חובנו בתשלומים חודשיים ,אולי יראה לנו שזה לא מספיק "מלהיב מבחינה
רוחניות" להעביר חלק מכל סכום כסף שהשתכרנו בקושי ,במיוחד אם נצטרך לשלם את התשלום במשך
מספר שנים.
אם נשאל את עצמנו שאלה אחת פשוטה נעזור לעצמנו להמשיך עם הכפרה שלנו :דע כמה חופשיים
אנחנו רוצים להיות? להמשיך עם כל ההיבטים של ההחלמה שלנו ,כולל עשיית הכפרות ,גורם לחופש
שלנו לגדול מדי יום.
האם ישנן כפרות שיש לי בעיה להמשיך איתן? מה אני עושה כדי להתחייב מחדש לכפרות •
האלה?
זה לא בהכרה תהליך מנחם או נוח לעשות כפרות .הצעדים לא תוכננו כדי לעשות אותנו שמחים או
נינוחים מבלי לגרום לנו גם לגדול .הפחד ,הסיכון ותחושת הפגיעות שבאים עם עשיית הכפרות יכולים
להיות כל כך לא נוחים בשבילנו שהיזכרות בהם תשמור עלינו מלחזור על ההתנהגות שהובילה אותנו
ש" זה משתפר עם הזמן"" .זה" מתכוון אלינו - לקיום הכפרה .אנחנו שומעים לעיתים קרובות בN.A -
אנחנו משתפרים עם הזמן .אנחנו נהיים אנשים טובים יותר .אנחנו נהיים נכונים פחות להיות מעורבים
בהתנהגות הרסנית מפני שאנחנו מודעים למחיר שנגרם בכאב אנושי ,גם לנו וגם לסובבים אותנו .הריכוז
העצמי שלנו מוחלף בדאגה לאנשים אחרים והחיים שלהם .במקומות בהם היינו אדישים ,נהיה אכפת לנו
שוב .במקומות בהם היינו אנוכיים ,אנו נהיים לא אנוכיים .במקומות בהם היינו כועסים ,אנחנו מתחילים
מהן התוכניות המיידיות שלי ביחס לעשיית כפרות בפני עצמי? האם יש לי תוכניות לטווח •
רחוק ,מטרות אשר אפשר לראותן ככפרות לעצמי? מה הן? מה אני צריך לעשות כדי
להתקדם?
בצעד תשע נהיה הרבה יותר קל לתרגל את העיקרון הרוחני של אהבה ,למרות שלבטח עבדנו על תרגול
העיקרון הזה לאורך כל ההחלמה שלנו .עד כה סילקנו הרבה מן ההשקפות והרגשות ההרסניים שהיו לנו,
ויצרנו מקום לאהבה בחיים שלנו .ככל שאנחנו מתמלאים באהבה ,אנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים
להתחלק בה ע"י טיפוח מערכות היחסים שלנו ,ובניית מערכות חדשות וע"י שיתוף לא אנוכי בהחלמה,
הזמן ,המשאבים שלנו ויותר מכל ,נתינה מעצמנו לאלה הזקוקים לכך.
ככל שאנו מתנסים בכך שסולחים לנו ,אנחנו מתחילים לראות אה הערך של להחיל את זה גם על אחרים.
מהם הרווחים שיש לי מיישום העיקרון של סלחנות? תאר כמה מן המצבים בהם הייתי •
מסוגל ליישם את העיקרון הזה?
על מה סלחתי לעצמי? •
מתקדמים הלאה:
רבים מאיתנו מוצאים שעוזר להם להרהר על הכפרות שעשו אחרי עשיית כל אחת מהן .חלק מאיתנו
עושים את זה בכתיבה על איך הרגשנו ביחס לעשיית הכפרות ומה למדנו מהניסיון שלנו.
נראה שהמילה "חופש" היא המילה שמבטאת הכי בבהירות את התמצית של צעד תשע .נראה שהיא
מסכמת את ההקלה מהאשמה והבושה ,את ההפחתה של האובססיה העצמית ,והיכולת הגדלה להעריך את
מה שמתרחש סביבנו בזמן ההתרחשות עצמה .אנחנו פחות אוכלים את עצמנו ,מתחילים להיות יותר
מסוגלים להיות נוכחים בכל מערכות היחסים שלנו .אנחנו מתחילים להיות מסוגלים להימצא בחדר מלא
אנשים בלי לנסות לשלוט בכולם או להשתלט על כל שיחה .אנחנו חושבים על העבר שלנו ,במיוחד על
ההתמכרות שלנו ,כעל מכרה זהב של ניסיון אותו אנו יכולים לחלוק עם אנשים להם אנחנו מנסים לעזור
בדרך ההחלמה ,במקום לחשוב עליו רק כעל תקופה אפלה אותה אנחנו מנסים לשכוח .אנחנו מפסיקים
לחשוב על החיים שלנו במושגים של מה שאין לנו אלא מתחילים להעריך את המתנות שאנחנו מקבלים
מדי יום .אנחנו יודעים שכדי לשמור על תחושת החופש הזאת ,נצטרך ליישם את מה שלמדנו בצעדים
הקודמים .צעד עשר מספק לנו את האמצעים לעשות את זה.
צעד עשר
" המשכנו בחשבון נפש אישי וכאשר שגינו הודינו בכך מייד "
במהלך עבודתנו את תשעת הצעדים הראשונים ,חיינו השתנו באופן דרמטי -הרבה מעבר לציפיות שהיו
לנו כאשר הגענו לראשונה למכורים אנונימיים .נהיינו ישרים יותר ,ענווים ויותר מתחשבים באחרים,
פחות מפוחדים ,אנוכיים ומלאי טינות .אבל אפילו שינוי עמוק כזה אינו מבטיח להיות קבוע .מפני שיש לנו
את מחלת ההתמכרות ,אנחנו תמיד יכולים לחזור להיות מה שהיינו בעבר .להחלמה יש מחיר -היא דורשת
את הערנות שלנו .אנחנו צריכים להמשיך לעשות את כל מה שעשינו עד כה למענה .עלינו להמשיך להיות
כנים ,להיות בעלי בטחון ואמונה ,לשים לב למעשים ולתגובות שלנו ולאמוד את האופן שבו הם עובדים
למעננו או נגדנו .כמו כן עלינו לשים לב לאופן שבו המעשים שלנו משפיעים על אחרים ,וכאשר ההשפעה
היא שלילית או פוגעת ,עלינו לעשות באופן מיידי צעד קדימה ולקחת אחריות לנזק שנגרם ולתיקונו.
בקיצור ,עלינו להמשיך לעשות חשבון נפש אישי ומייד להודות בפגיעות שאנחנו גורמים.
כמו שתוכלו לראות ,הצעד העשירי גורם לנו לחזור על הרבה מהעבודה שעשינו בצעדים ארבע עד תשע,
אם כי בצורה הרבה יותר מקוצרת .הצורה המוצעת במדריך זה היא צורה שמכסה באופן כוללני אה
האלמנטים של חשבון נפש אישי .חלק מאיתנו יחשבו שעליהם להוסיף שאלות שמתמקדות בתחומים
מסוימים המשפיעים על ההחלמה האישית שלהם לשאלות הקיימות במדריך .אנו עלולים לגלות תחומים
-לחיות את התוכנית .לחונך שלנו אולי יהיו הכוונות ספציפיות .בנקודה נוספים בהם נתמקד בעלון מס' 9
זו כמו שהזכרנו קודם ,מדריך זה אמור להיות נקודת ההתחלה ולא המילה הסופית לגבי כל אחד מן
הצעדים.
האם ישנם זמנים בחיי שבהם אני מבולבל ביחס להבדל ביו הרגשות שלי והפעולות שלי? •
ענה בהרחבה.
נכון ושגוי:
האם היו מקרים בהחלמה שלי בהם שגיתי ולא הייתי מודע לכך עד למועד מאוחר יותר? •
מה הם?
באיזה אופן השגיאות שלי השפיעו על החיים שלי? על חייהם של אחרים? •
זה מספיק קשה לזהות מתי אנחנו שוגים; הודאה בכך ששגינו יכולה להיות אפילו יותר מאתגרת .ממש כמו
בצעד תשע ,עלינו להיות זהירים שלא נגרום יותר נזק על ידי עשיית הודאה בשגיאה.
לדוגמא ,רבים מאיתנו מזהים שפגענו במישהו קרוב אלינו -אולי מפני שאותו אדם הפסיק לדבר איתנו- ,
אבל אנחנו לא ממש בטוחים מה עשינו או אמרנו שהיה שגוי .ואז ,במקום לתת לזמן לשקף לנו את מה
שנעשה ,או לשאול את אותו האדם ,אנחנו מחליטים שאנחנו פשוט נכסה את כל האפשרויות על ידי עשיית
הודאה כוללנית .אנחנו נגשים אל אותו האדם ואומרים" :אנא סלח לי על כל דבר שאי פעם ,מאז שהכרנו,
שעשיתי ושגרם לך עלבון או פגע בך".
הצעד העשירי מציע שניקח את הזמן הנדרש כדי לקבל הבנה אישית ביחס למקרים כאלו ממש .יש סיכוי
שאם נחשוב על הרגע שבו האדם שינה את הגישה שלו ,ואם נחשוב על ההתנהגות שבאה מיד לפני השינוי
הזה ,נדע ששגינו .אולי זה יכאב ויבייש לחשוב על זה; בטוח שזה דורש מאמצים ,אבל האין זה כך עם כל
הצעדים .עצלות היא פגם אופי כמו כל פגם אחר ,ולא נוכל להרשות לעצמנו לפעול עליה .עם זאת ,אם
צעד עשר מצביע על הצורך בעריכת חשבון נפש מתמשך ונראה שהוא טוען שזה נעשה אך ורק כדי לגלות
איפה שגינו .אבל איך נוכל לזהות את המקרים בהם אנחנו שוגים אלמלא לא היו מקרים בהם אנחנו
צודקים כבסיס להשוואה .זיהוי המקרים שבהם אנחנו צודקים וגיבוש ערכים אישיים הם חלק חשוב
בחשבון הנפש האישי באותה מידה כמו זיהוי האחריות שלנו .לרבים מאיתנו יש קושי רב עם התפיסה של
להיות צודקים .אנחנו חושבים על המקרים בהם הגנו בתוקף על הדעת שלנו מפני שהיינו ממש בטוחים
שאנחנו צודקים ,אבל באור ההחלמה שלנו ,אנחנו מגיעים להבנה שרמיסת אחרים בשיחה היא שגיאה .או
שנחשוב על הערכים האישיים שלנו.ידענו שהם נכונים בשבילנו ,אבל אם התחלנו להתעקש על כך שגם
אחרים יחיו על פיהם ,לא יכולנו יותר להמשיך להיות הצודקים ,אלא רק מצדיקים את עצמנו.
אז איך אנחנו מגיעים לתחושה של נוחות עם היותנו צודקים? ראשית והחשוב מכל ,באמצעות עבודת
הצעדים השישי והשביעי נמנע מפגמי האופי שלנו להפוך את המעשים החיוביים שלנו למעשים שליליים.
שנית ,עלינו להבין שכנראה ייקח זמן מה ,וכמה פעולות של ניסוי והטעיה ,עד שנרגיש לגמרי נינוחים עם
החיים שלנו בהחלמה.
למה חשוב להמשיך לערוך חשבון נפש אישי עד שזה הופך לטבע שני? •
•3
חשבון נפש אישי :
השאלות הבאות מכוונות לתחומים כלליים עליהם אנחנו רוצים להביט בחשבון הנפש האישי שלנו .אולי
יהיו זמנים בהם החונך שלנו ירצה שנעשה חשבון נפש ביחס לתחום ספציפי בחיינו ,כגון מערכות יחסים
רומנטיות או דפוסי העבודה שלנו ,או שאולי לחונך שלנו יהיו שאלות ספציפיות שהוא ירצה להוסיף
לרשימה .עלינו תמיד להתייעץ עם החונך שלנר לגבי כל עבודת צעדים שאנחנו עושים.
האם אישרתי מחדש את האמונה שלי באלוהים אכפתי ואוהב היום? •
האם בקשתי היום את ההדרכה של הכוח העליון שלי? באיזה אופן? •
מה עשיתי לתועלת אלוהים והאנשים סביבי? •
האם אלוהים העניק לי משהו עליו אני יכול להיות אסיר תודה היום? •
האם אני מאמין שהכוח העליון שלי יכול להראות לי איך לחיות טוב יותר בהתאמה •
עם הרצון של הכוח הזה? •
האם אני רואה "דפוסים ישנים" כלשהם בחיי היום? אם כן ,אילו? •
האם אני מלא טינה ,אנוכי .חסר כנות או מפוחד? •
האם כוונתי את עצמי לאכזבה? •
האם הייתן נחמד ואוהב כלפי הכל? •
עקרונות רוחניים:
בצעד העשירי ,נתמקד במשמעת עצמית ,כנות ויושר.
הכרחית בהחלמה שלנו .כאשר השתמשנו ,רדפנו את עצמנו והיינו שקועים בעצמנו. משמעת עצמית
תמיד בחרנו במוצא הקל ביותר ,נכנעים לדחפים שלנו ,מתעלמים מכל הזדמנות לגדילה אישית .אם היה
נוצר בצעד אחד ,ומגיע להבשלה בצעד עשר .אנחנו בדרך כלל נדהמים מההיקף העיקרון של כנות
והעומק של הכנות שלנו בנקודה זאת בהחלמה שלנו .במקומות בהם בעבר הייתה לנו כנות רק במבט
לאחור ,את המניעים האמיתיים שלנו יכולנו לראות רק אחרי שהסיטואציה עברה ,אנחנו מסוגלים עכשיו
להיות כנים עם עצמנו ,ביחס לעצמנו ,בעוד הסיטואציה עדיין מתרחשת.
באיזה אופן המודעות לפגמים שלי )כנות עצמית( עוזרת לי לשנות את ההתנהגות שלי? •
יכול להיות די מסובך ,אבל זה היושר ,יותר מכל דבר אחר ,שבידיו מופקרת היכולת העיקרון של יושר
שלנו ליישם את העקרונות האחרים .למעשה ,היושר הוא זה שיודע איזה עיקרון אנחנו צריכים ליישם
במצב נתון ,ובאיזו מידה .למשל ,עמדנו מחוץ לפגישה ערב אחד וקרה שהיינו חלק מקבוצה שריכלה על
מישהו אחר בתוכנית .בוא נאמר שהם דיברו על ענייניו של בן/ת הזוג של החבר/ה הטוב/ה ביותר שלנו,
ואנחנו יודעים שזה נכון מפני ששמענו את זה מהחבר/ה שלנו אתמול בלילה .כדי לדעת מה לעשות במצב
כזה נזדקק לכל גרם של יושר שעומד לרשותנו .אז לאיזה עיקרןן רוחני נזדקק בסיטואציה כזאת? כנות?
סובלנות? כבוד? איפוק? הדחף הראשוני שלנו הוא בטח להידחף ולהשמיץ את הרכילות בגלל שאנחנו
יודעים עד כמה יזיק לחבר/ה שלנו שעניין פרטי כל כך יידון בפומבי .אבל על ידי זה שנעשה כך ,אולי
נאשר את הרכילות כנכונה וכך נפגע אף יותר בחבר/ה שלנו ,בסוף נמצא את עצמנו בהצדקה עצמית
משפילים את האנשים סביבנו המעורבים ברכילות .רוב הזמן ,זה לא הכרחי שנוכיח את היושר שלנו על
ידי כך שנאשר מצבים שאנחנו לא מסכימים איתם .יש שני דברים שנוכל לעשות במצב כזה .נוכל לשנות
את הנושא או שנוכל להתנצל וללכת משם .כל אחת מן הבחירות האלה תעביר מסר מעודן בקשר לרגשות
שלנו ,ובו בזמן ,תאפשר לנו להיות נאמנים לעקרונות שלנו ולחוס על החבר/ה שלנו כמיטב יכולתנו.
אילו מצבים בהחלמה שלי זימנו לי הזדמנויות לתרגל את העיקרון של יושר? איך הגבתי? •
מתקדמים הלאה:
אחד הדברים הכי נפלאים בצעד העשירי הוא שככל שאנחנו עובדים אותו ,כך נזדקק פחות לחצי השני
שלו .במילים אחרות ,לא נמצא את עצמנו שוגים בתכיפות כזו .כשהגענו להחלמה ,לרבים מאיתנו מעולם
לא הייתה מערכת יחסים ארוכת טווח ,בטוח שלא מערכת שבה פתרנו את הקונפליקטים שלנו בדרך
בריאה ובכבוד הדדי .לחלק מאיתנו היו ריבים סוערים ,וכאשר הם עברו ,לעולם לא דיברו על הבעיות
שגרמו לריב .חלק מאיתנו פנו לקיצוניות השניה ,של לעולם לא להסכים על כל דבר שהוא עם האנשים
שהיו אמורים להיות החברים והקרובים הקרובים ביותר אלינו .נראה כאילו יותר קל לשמור על ריחוק
מאשר להסתכן בעימות איתו נצטרך להתעסק .לבסוף ,חלק מאיתנו פשוט התרחקו ממערכות היחסים בהן
התעוררו קונפליקטים .לא היה חשוב עד כמה אנחנו פוגעים באדם האחר; זה נראה קל יותר מאשר לעבוד
על פתרון הבעיה ובניית מערכת יחסים חזקה יותר.
הצעד העשירי הופך את מערכות היחסים ארוכות הטווח לאפשריות בשבילנו -ואנחנו זקוקים למערכות
.החיים שלנו שזורים אחד בחיי השני .רבים מאיתנו חשו באמת יחסים ארוכות טווח ,במיוחד בN.A -
כאשר היינו בסביבה .עשינו שירות ועבדנו אחד עם השני, קשורים עמוקות לאנשים שמגיעים לN.A -
חלקנו דירה אחד עם השני ,התחתנו ולפעמים גם התגרשנו אחד עם השני .חגגנו ציוני דרך אחד בחיי
השני :ימי הולדת ,טקסי סיום ,קניית בית ,קידומים וימי הולדת בהחלמה .הספדנו אבדות ביחד ,וניחמנו
אחד את השני בתקופות הכואבות של החיים .נגענו אחד בחיי השני ועיצבנו היסטוריה משותפת.
אנחנו -קהילה.
ביחד עם הלמידה להודות כאשר אנחנו שוגים מגיע חופש שאינו דומה לשום דבר שחווינו בעבר .זה הופך
להיות כל כך טבעי לנו להודות כאשר אנחנו שוגים שאנחנו תוהים מדוע חשבנו אי פעם שזה כל כך
מפחיד .אולי בגלל שחשנו כל כך " שווים פחות" בכל כך הרבה דרכים שהודאה בטעות נראתה כמו
חשיפה של הסוד העמוק ביותר שלנו :היותנו נחותים .אבל אחרי שמצאנו באמצעות עבודת הצעדים
שאנחנו כלל לא נחותים ,שיש לנו ערך ממש כמו לכל אחד אחר ,זה כבר לא נראה מרסק להודות שטעינו.
התחלנו להרגיש שלמים.
עבודת הצעד העשירי הופכת את השגת איזון והרמוניה בחיים שלנו לאפשרית .אנחנו מגלים שאנחנו
לעיתים קרובות יותר שמחים ושלווים מאשר לא .להרגיש מצוברחים הופר להיות נדיר יותר ,וכאשר זה
קורה ,זה מראה שמשהו לא תקין .אנחנו יכולים לזהות על בסיס יומיומי את מה שגורם לנו לחוסר נוחות
על ידי עשיית חשבון נפש אישי.
החופש האישי שבנינו מרגע שהתחלנו לעבוד את הצעדים מניב גידול בבחירות ובאפשרויות שלנו .יש לנו
חופש טוטאלי ליצור כל סוג של חיים שנרצה לעצמנו אנחנו מתחילים לחפש את המשמעות והמטרה של
החיים שלנו .אנחנו שואלים את עצמנו באם סגנון החיים שבחרנו עוזר למכור שעודנו סובל או הופך את
העולם למקום טוב יותר בדרך אחרת כלשהי .את מה שאנחנו מחפשים נמצא בצעד האחד עשר.
צעד אחד עשרה אומר שכבר יש לנו קשר הכרתי עם אלוהים ,כפי שאנחנו מבינים אותו ,ושהמשימה
שעומדת בפנינו עכשיו היא לשפר את הקשר הזה .אנחנו מתחילים לפתח את תשומת הלב המודעת לכוח
עליון כבר בצעד שנים ,למדנו לבטוח בהדרכת הכוח הזה בצעד שלוש וסמכנו על הכוח הזה פעמים רבות
מסיבות רבות אחרות במהלך התהליך של עבודת הצעדים .בכל פעם שקראנו לכוח העליון שלנו לעזרה,
שיפרנו את היחסים שלנו עם הכוח העליון שלנו .צעד אחד עשרה מכיר בכך שהפניה לאלוהים ,כפי
שאנחנו מבינים אותו ,שזאת בפשטות התפילה ,היא אחד האמצעים היעילים ביותר לבנייה מערכת יחסים
עם אלוהים .האמצעי האחר עליו מושם הדגש בצעד הזה הוא מדיטציה ,בצעד הזה ,נצטרך לחקור את
המושגים שלנו ביחס לתפילה ומדיטציה ולהבטיח שהם משקפים את הדרך הרוחנית שלנו.
אילו התנסויות היו לנו בצעדים הקודמים או במקום אחר בחיים שנתנו לי רמזים לגבי איך •
הוא הכוח העליון שלי .לאילו הבנות הגעתי מתוך ההתנסויות האלה?
אילו איכויות יש לכוח העליון שלי? האם אני יכול להשתמש באיכויות האלה למען עצמי - •
האם אני יכול לחוש בכוח השינוי שלהם בחיים שלי?
באיזה אופן השתנתה התפיסה שלן ביחס לכוח עליון מאז שהגעתי לאנ-איי? •
הרמזים האלה ביחס לטבע של הכוח העליון שלנו הם אולי הגורם הראשוני שקובע את הנתיב הרוחני
שלנו .רבים מאיתנו גילו שהדרך הרוחנית של הילדות שלנו לא מתאימה לאמיתות שאנחנו מוצאים
בצעדים .למשל ,אם אנחנו חשים שאלוהים הוא עצום ופתוח ,והרוחניות שאליה נחשפנו בעבר הניחה
שאלוהים הוא מותחם ומוגבל ,בטוח שלא נחזור לדרך הישנה שלנו .אם אנחנו מרגישים שלכוח העליון
שלנו איכפת מכל אחד מאיתנו באופן אישי ופרטי ,מערכת אמונות שמייצגת כוח מרוחק ,לא מוכר וזר לא
תעבוד בשבילנו.
בעוד אחרים צריכים לקחת דרך חדשה ,אחרים גילו שבדיוק ההפך הוא הנכון :מה שאנחנו מוצאים
בצעדים יכול להתגלות באופן עמוק יותר באמצעות הדרך הרוחנית של הילדות שלנו .קורה שבאמצעות
עבודת הצעדים הבראנו טינות שאולי החזקנו כנגד מוסדות דת ,וכתוצאה מכך אנו מסוגלים לחזור
למוסדות האלה בראש פתוח .בשביל אחרים ,הדת של הילדות שלנו הייתה קצת יותר מראווה -קהילה
שאליה היה לנו קשר רגשי .בהחלמה ,אנחנו יכולים להשתמש בדת שלנו כדרך רוחנית אישית.
יש להדגיש שאסור לנו לבלבל בין דת ורוחניות .באנ-איי ,הם כלל לא אותו הדבר .מכורים אנונימיים,
עצמה ,אינה דת .היא מציעה מערכת של עקרונות רוחניים ,ומשתמשת ברעיון המוזכר כ"אלוהים"" ,כוח
עליון" או "כוח גדול מאיתנו" לשימוש החברים לשם מציאת דרך החוצה מהתמכרות פעילה .העקרונות
הרוחניים והמושג של כוח עליון יכולים להתאים עם דרך רוחנית אישית שחבר או חברה צועדים בה מחוץ
לאנ-איי ,או שאותם עקרונות" רוחניים ותפיסה של כוח עליון יכולים לשמש כנתיב רוחני כשלעצמם .זה
נתון לבחירתו של כל חבר.
כמה מאיתנו מגיעים לנקודה הזאת ופשוט לא יודעים .המוסדות בהם היינו קשורים בעבר לא נותנים כל
תשובה ,אבל אנחנו יכולים לחשוב על כל דבר שנשמע לנו כרעיון טוב יותר .לאלו שיש להם את הניסיון
הזה ,זו הנקודה שבה אנחנו עולים על אחד מן המסעות היותר חשובים בחיים שלנו :החיפוש אחר דרך
להבין כוח עליון .בתהליך הזה ,לבטח נבקר בכל מקום שיש לו קשר כלשהו עם רוחניות שקיים בקהילה
שלנו .לבטח גם נקרא המון ספרים הקשורים ברוחניות וגדילה אישית ,ונדבר עם המון אנשים .אולי
נתחייב לזמן מה לכמה תורות לפני שנשתקע באחת -או שאולי לעולם לא נשתקע בתורה שהיא באופן
מזכיר שרבים מחברינו מאמצים " גישה מעורבת" לרוחניות .אם זה תופס גם קבוע .זה עובד :איך ולמה
לגבינו ,חשוב שנדע שזה בסדר לעשות את זה ושזה ישרת היטב את הדרישות הרוחניות של ההחלמה
שלנו.
בעוד אנחנו חוקרים את הדרך רוחנית שלנו ,ואולי אוספים או משליכים מבחר של מנהגים רוחניים ,כמה
מאיתנו מודאגים מכך שנראה כאילו דעה קדומה המוטבעת בצעדים של אנ-איי שמתייחסת לאלוהים כאל
זכר .ואף יותר כואב מכך,כמה מאיתנו אולי מרגישים שאין להם מספיק תמיכה בקהילת אנ-איי המקומית
לבחירות והתגליות הרוחניות שלהם .חשוב שנבין שהשפה של ספרות ההחלמה של אנ-איי לא מתכוונת
לקבוע את הרוחניות של החבר .כמו כן חשוב שנבין שלנו כמכורים יש פגמי אופי ,ולפעמים כמה
מהחברים שלנו יפעלו על הפגמים שלהם ע"י לעג לדרך הרוחנית של מישהו אחר .הם אולי אפילו יצטטו
את ספרות ההחלמה של אנ-איי כדי "לתמוך" בלעג שלהם .שוב פעם ,לאנ-איי כשלעצמה אין כל דרך
רוחנית "רשמית" או "מאושרת" ,וכל חבר שטוען אחרת ,פשוט טועה .אנחנו מזכירים את זה כאן כי אנחנו
מאמינים שזה מאד חשוב שכל חברינו ידעו מה אמת ומה לא אמת בקשר לאנ-איי כאשר עובדים את הצעד
האחד עשרה .זה יכול להיות תקופה מסוכנת כאשר חבר אנ-איי צועד בדרך רוחנית ,ובשלה מרגיש לא
רצוי באנ-איי .ההחלמה שלו יכולה להיות בסכנה .לנו כחברים יש את החובה לעודד חיפוש רוחני של
חברים אחרים ,ואנחנו שמחפשים צריכים לדעת שאנחנו יכולים לחפש רוחניות בכל מקום שנרצה בלא
שנסכן את החברות שלנו באנ-איי.
האם נתקלתי בדעות קדומות במכורים אנונימיים בזמן שחקרתי את הרוחניות שלי? מה •
זה גרם לי להרגיש? מה עשיתי כדי לדבוק באמונה שלי?
זה חיובי שלא מיתן לדרך הרוחנית שלנו להרחיק אותנו מהחברותא .הטקסט הבסיסי מזכיר לנו ש" זה קל
להיסחף החוצה על ענן של להט דתי ולשכוח שאנחנו מכורים עם מחלה חשוכת מרפא" .אנחנו צריכים
תמיד לזכור שאנחנו זקוקים למכורים אנונימיים כדי להתמודד עם ההתמכרות שלנו .כל דבר שנוסיף
לחיים שלנו יכול לשפר את האיכות שלהם ,אבל שום דבר לא יכול למלא את המקום של ההחלמה
במכורים אנונימיים .ככל שאנחנו ממשיכים ומיישמים את הבסיס של ההחלמה -הולכים לפגישות באופן
קבוע ,שומרים על קשר עם החונך שלנו ,ועובדים עם חברים חדשים -אין לנו מה לדאוג מהיסחפות.
ללא קשר באיזו דרך רוחנית אני הולך ,האם אני עדיין שומר על המעורבות שלי באנ-איי? •
באיזה אופן המעורבות שלי באנ-איי משפיעה על המסע הרוחני שלי? •
באיזה אופן הדרך הרוחנית שלי תורמת להחלמה שלי? •
תפילה ,מדיטציה:
לעיתים קרובות מתארים חברי אנ-איי את התפילה כדיבור אל אלוהים ,ואת המדיטציה כהאזנה לאלוהים.
התיאור הזה היה חלק מהחוכמה המשותפת של אנ-איי במשך זמן רב מפני שהוא תופס את הפירוש הברור
של תפילה ומדיטציה כל כך טוב .אנחנו בונים מערכת יחסים עם הכוח העליון שלנו ,ואנחנו זקוקים לדו-
אם זהו הניסיון הראשון שלנו עם הצעד האחד עשרה ,אולי נהיה מופתעים לגלות שאנו עושים מדיטציה זה
מכבר ,ועושים זאת על בסיס קבוע .בכל פעם שאנחנו כקבוצה בפגישה שומרים על רגע של שקט ,אנחנו
מודטים.
מהתחלות שכאלה אנחנו עומדים לבנות דפוסים של מדיטציה קבועה .ישנן דרכים רבות שבהן אנחנו
יכולים לעשות מדיטציה ,אבל בדרך כלל המטרה של מדיטציה היא להשקיט את הראש כך שנוכל לזכות
בהבנה וידע מהכוח העליון שלנו .אנחנו מנסים להקטין עד למינימום את ההפרעות כך שנוכל להתרכז
בידע שעולה מתוך הקשר הרוחני שלנו .אנחנו מנסים להיות פתוחים לקבל את הידע הזה .זה חיוני שנבין
שידע כזה אינו בהכרח ,או אפילו לרוב ,מיידי וישיר .הוא נבנה בהדרגתיות ככל שאנחנו ממשיכים לתרגל
תפילה ומדיטציה באופן קבוע .זה בא לנו כוודאות שקטה של מידת ההחלטיות שלנו והפחתה בתוהו-ובוהו
שליווה בעבר את המחשבות שלנו.
רצון אלוהים:
הידע שנבנה בתוכנו בעת שהתפללנו ועשינו מדיטציה הוא התמצית של רצון האלוהים בשבילנו .כל
המטרה של תפילה ומדיטציה היא חיפוש אחר ידיעת רצונו של הכוח העליון בשבילנו וכמובן ,הכוח לבצע
אותו .אבל הדבר הראשון שצריך לעשרה הוא לזהות את המטרה של החיים שלנו.
צריך המון פתיחות כדי להתחיל להבין את רצון האלוהים כשבילנו .רבים מאיתנו מגלים שקל יותר לזהות
מהו לא רצון האלוהים בשבילנו מאשר מהו כן הרצון ,וזה בסדר גמור; למעשה ,זוהי נקודת התחלה
מצוינת שיכולה להוביל אותנו לידיעת רצונו של הכוח העליון שלנו בשבילנו.קודם כל ,ברור מאליו שזה
לא רצונו של אלוהים בשבילנו שנמעד .אנחנו יכולים להרחיב את העובדה הזאת להכללה שהתנהגות
בדרכים שעלולות להוביל אותנו למעידה גם היא איננה רצונו של אלוהים בשבילנו .אנחנו לא צריכים
להיהפך יותר מדי ביקורתיים ביחס לזה ולהתחיל לשאול האם השגרה היומיומית שלנו יכולה להוביל
אותנו למעוד; זה באמת הרבה יותר פשוט מזה .אנחנו משתמשים בכל הידע שלנו על עצמנו ודפוסי
ההתנהגות שהשגנו מעבודת צעדים -ארבע עד תשע ,ואנחנו מנסים כמיטב יכולתנו להימנע מדפוסים
הרסניים .נגלה שכבר אין לנו את המותרות של לפעול בצורה מודעת .אנחנו לא יכולים לטפל במצב ע"י
חשיבה " ,או...אני אהיה מניפולטיבי רק הפעם ,ואני אכתוב על זה מאוחר יותר ,אעבוד עם החונך שלי,
ואעשה כפרות" .אם אנחנו עושים דבר כזה ,לא שאנחנו נמצא על קרקע מאד מסוכנת ,אלא שאנחנו עושים
החלטה מודעת ושקולה ללכת כנגד רצונו של אלוהים .יהיו פעמים רבות מאד שבהן נפעל על פגמים שלנו
באופן לא מודע ,ההכרה והנכונות שלנו הם שיהרסו בכוונה במצבים האלה וזו הסיבה היחידה לדאגה.
בצעד השלישי ,חקרנו את הקו הדק המפריד ברדיפה שלנו אחר מטרותינו בין ענווה וכנות לבין
מניפולציות שנונות ותוצאות כפויות .עכשיו ,עם הניסיון שהרווחנו מהצעדים המעורבים ,אנחנו מצוידים
בצורה הרבה יותר טובה כדי לצפות בקו הזה ולהישאר בצד הנכון שלו .בעוד אנחנו צועדים בעקבות
הדברים שאנחנו רוצים ,אנחנו צריכים באופן קבוע למדוד את המרחק שלנו מהקו הזה .לדוגמא ,אנחנו
מחליטים שאנחנו רוצים להיות במערכת יחסים רומנטית .אין כל רע כזה ,בעוד אנחנו מבטיחים שאנחנו
כמה מצבים בהם אני יכול לזהות איך בחיים שלי אני פעלתי על הרצון העצמי שלו? מה •
היו התוצאות?
כמה מצבים אני יכול לזהות בחיים שלי בהם ניסיתי ליישר את הרצון שלי בהתאמה לרצון •
האלוהים? מה היו התוצאות?
כמו שכתוב ב " זה עובד :איך ולמה" רצון האלוהים בשבילנו הוא להיות עם כבוד ,לאהוב את עצמנו
ואחרים ,לצחוק ולמצוא הרבה שמחה ויופי בסביבה שלנו .הכמיהות הכי עמוקות שלנו והחלומות ביחס
לחיים שלנו מתגשמים .מתנות אלה שאין להן מחיר כבר אינן מחוץ להישג ידינו.
הן ,למעשה ,התמצית של רצון האלוהים בשבילנו ".החזון האישי שלנו ביחס לרצון אלוהים בשבילנו
מתגלה באופן שבו היו נראים אם היינו חיים באופן קבוע עם כוונה ואצילות .לדוגמא ,זו הפגנה טובה של
כוונה לעזור לאחרים להישאר נקיים ולמצוא החלמה .הדרך האישית שבה אנחנו עושים את זה היא -
חונכות ,שיתוף עם חברים חדשים בפגישות ,נשיאת בשורת ההחלמה למוסדות ,עבודה עם אנשי מקצוע
כדי לפתה תוכניות שינחו מכורים לאנ-איי -אלו האפשרויות שלנו.
למה אנחנו מתפללים רק לדעת את רצון האלוהים בשבילנו ולכוח לבצע את זה? •
באיזה אופן קשורה ענווה לעניין? •
עקרונות רוחניים:
בצעד האחד עשרה ,נתמקד בהתחייבות ,ענווה ,אומץ ,ואמונה.
אנחנו צריכים לעשות התחייבות לתרגל כאופן קבוע תפילה ומדיטציה .רבים מאיתנו מגלים שההתנסות
הראשונה שלנו עם תפילה ומדיטציה עושה לנו הרגשה קצת מטופשת .אנחנו מציצים מסביב בחדר כדי
לראות אם מישהו מסתכל ,ותמהים מה אנחנו אמורים להרגיש .בכל אופן ,אם נמשיך בהתחייבות שלנו,
התחושה הזאת תעבור ,וכמו כן תעבור התחושה המטרידה של תסכול כאשר התוצאה הן לא המצופות,
והשעמום שבא כאשר הדברים הופכים לשגרה .הנקודה היא שאנחנו צריכים להמשיך ,לא חשוב איך
אנחנו מרגישים ביחס לזה .התוצאות לטווח ארוך של שקט נפשי ויחסים עמוקים עם הכוח העליון שלנו
שווים את ההמתנה.
באיזה אופן אני מוכיח את התחייבותי לעבודת הצעד האחד עשרה ולהחלמה שלי? •
האם התפללתי ועשיתי מדיטציה היום? •
ההזהרה הנשמעת לעיתים " להיזהר ביחס למה שאנחנו מתפללים אליו!" מכילה את סוג הענווה לה נזדקק
כדי לתרגל את הצעד הזה .אנחנו צריכים להודות שלא תמיד אנחנו יודעים מה הכי טוב בשבילנו -או
בשביל מישהו אחר .זו הסיבה שבשלה אנחנו מבקשים לדעת את רצון אלוהים בשבילנו.
האם אי פעם התפללתי למשהו ספציפי ושקיוויתי לבסוף שלא הייתי מבקש? ענה •
בהרחבה.
אין שום דבר שדורש כל כך הרבה אומץ כמו הניסיון לחיות בהתאמה לרצון הכוח העליון שלנו כאשר יש
לחץ קבוע לא לעשות כך .לא כולם יהיו מאושרים מכך שבחרנו לחיות את היינו בדרך רוחנית .יש לנו בני
משפחה הרגילים אלינו ,חיים בהתאמה לרצון שלהם ורוצים שנמשיך כך .הגדילה שלנו מפחידה אותם.
או נאמר שאנחנו עם חברים שמרכלים .המאמצים שלנו לחיות את התוכנית יגרמו לכך שנרגיש לא נוח
לקחת חלק ברכילות ,עם זאת אנחנו לא רוצים גם להיות צדקנים ולהתחיל להטיף מוסר לחברינו .הימנעות
פשוטה מעשייה מסוימת דורשת אומץ.
כמעט כולנו ניתקל בחיינו במצבים בהם נאלץ לקחת חלק במשהו הראוי לגנאי מבחינה מוסרית או נשמור
על שתיקה ביחס למשהו כזה ונרשה לו לקרות .כאשר אולי מסלול הפעולה האמיץ והאמיתי הוא למחות
בקול רם ,ולעשות כך יכול לשרת את הנסיבות בשבילנו .מה שנעשה כמקרים כאלה יגדיר את הרגע,
ויכול מאד להיות שגם ישפיע על הבחירות שנעשה במשך שאר החיים שלנו.
העיקרון של אמונה יעזור לנו לתרגל את העיקרון של אומץ ולחיות את החיים שלנו בשלמות פנימית,
אנחנו לא צריכים לפחד שנאבד חברים או שמערכות יחסים שלנו ישתנו א אפילו שחיינו יושפעו באופן
עמוק מפני שאנחנו יודעים שדואגים לנו ,יש לנו אמונה שאנחנו צריכים להניח לחברים ישנים בגלל שמה
שהם עושים לא בריא בשביל ההתפתחות הרוחנית שלנו ,אנחנו נקים מערכות יחסים חדשות עם אנשים
איתם אנחנו משתפים אותם ערכים .באופן בסיסי ,אנחנו צריכים שתהיה לנו האמונה שיהיה לנו הכוח
לבצע את רצון האלוהים.
מתקדמים הלאה:
התרגול שלנו נצעד הזה בראה בכל תחום בחיים שלנו .החל מהתרגול השגרתי של מדיטציה ,אנחנו
מבחינים בכך שאנו מקשיבים ביתר תשומת לב למה שיש לאחרים להגיד בפגישות .יש לנו קצת ניסיון
בהשקטת הראש שלנו ואנחנו מסוגלים ליישם את זה במקומות רבים .אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו
מלאים בתכנונים מה נגיד כאשר יגיע התור שלנו לדבר במידה שמונעת מאיתנו להיות מסוגלים להקשיב
לאחרים.
אנחנו מתחילים להיות מסופקים מהחיים שלנו .אנחנו כבר לא מרגישים דחיפות כזאת לשלוט בדברים.
אנחנו מתמקדים במטרות נשגבות יותר במקום בעצמנו .רגשות החרטה שלנו מתחילים להעלם.
ההתמכרות הפעילה שלנו כבר לא נראית כל כך כטרגדיה ובזבוז כאשר אנו רואים איך נוכל להשתמש
בניסיון הזה כדי לשרת מטרות נעלות :לשאת את בשורת ההחלמה למכור שעודנו סובל .בצעד שנים עשר,
אנחנו ממשיכים לגלות עוד דרכים כדי לעשות את זה ,ורואים באיזה אופן תרגול העקרונות של ההחלמה
הכרחיים לשם מבצע כזה.
אם הצלחנו להגיע לנקודה הזאת ,כבר הייתה לנו התעוררות רוחנית .למרות שהאופי של ההתעוררות
הרוחנית הוא אישי וייחודי כמו האופי של הדרך שלנו ,הדמיון בהתנסויות שלנו בולט לעין .כמעט ללא
יוצא מן הכלל ,חברינו מדברים על תחושת חופש ,על תחושת חוסר דאגה רוב הזמן ,על יותר אכפתיות
ביחס לאחרים ועל גדילת היכולת " לצאת מעצמם" ולהשתתף באופן מלא יותר בחיים .מדהים איך שזה
נראה בעיניהם של אחרים .אנשים שהכירו אותנו בזמן ההתמכרות הפעילה שלנו ,נראים תמיד מסוגרים
וזועמים ,אומרים לנו שנהיינו אנשים אחרים .באמת ,רבים מאיתנו מרגישים כאילו התחלנו חיים חדשים.
אנחנו מכירים בחשיבות של לזכור מאיפה באנו ,לכן אנחנו עושים מאמץ לא לשכוח את זה ,אבל דרך
החיים שלנו והדברים שמניעים אותנו נראים יותר ויותר מוזרים ככל שאנחנו נשארים נקיים.
השינוי שבנו לא קרה בלילה אחד .הוא קרה לאט ובאופן מדורג במהלך עבודתנו את הצעדים .הרוח שלנו
התעוררה קצת ככל פעם .נהיה לנו יותר ויותר טבעי ליישם עקרונות רוחניים ויותר ויותר לא נוח לפעול
על פגמי אופי .על אף ההתנסות החזקה והיחידה בדורה שהייתה לכמה מאיתנו ,לאט לאט ובדקדקנות'
כולנו בנינו מערכת יחסים על כוח גדול מאיתנו .הכוח הזה ,בין אם הוא האופי הטוב ביותר שלנו או כוח
שנמצא מחוץ לנו ,הפך למשהו שאנחנו יכולים להתחבר אליו כאשר אנחנו רוצים .הוא מנחה את הפעולות
שלנו ומספק אה ההשראה לגדילה המתמשכת שלנו.
בכל פעם שנעבוד את שנים עשר הצעדים נחווה התעוררות רוחנית שונה .דקויות של משמעות של
העקרונות הרוחניים יהפכו גלויות ,ואנו נגלה שככל שגדלה ההבנה שלנו ,כך אנו גדלים בדרכים חדשות
ובתחומים חדשים .האופנים שבהם אנחנו מסוגלים להיות כנים ,למשל ,תגדל במקביל להבנה הבסיסית
שלנו לגבי מה פירוש להיות כנים .אנחנו נראה כיצד תרגול העיקרון של כנות חייב להיות קודם כל מּוחל
על עצמנו לפני שנהיה מסוגלים להיות כנים עם אחרים .אנחנו נראה שכנות יכולה להיות ביטוי של
השלמות האישית שלנו .כגודלה של ההבנה שלנו את העקרונות הרוחניים ,כר עומקה של ההתעוררות
הרוחנית שלנו.
אילו עקרונות רוחניים קשורים לאילו צעדים ,בעיני ,ובאיזה אופן הם תרמו להתעוררות •
הרוחנית שלי?
מה אומר לי הביטוי "התעוררות רוחנית" ? •
בשורת ההחלמה יכולה להתפרש מאד בקלות .העובדה שאנחנו נשארים נקיים ,שאנחנו יכולים להחלים,
שיש תקווה .היזכרות בזמנים שבהם שמענו את בשורה ההחלמה באופן אישי נותנת חלק מהתשובה
לשאלה -למה אנחנו צריכים עכשיו לשאת את בשורת ההחלמה .למרות זאת רבים מאיתנו תוהים איך
הרעיון הזה בדיוק עובד.
זה באמת פשוט .אנחנו מחזקים את ההחלמה שלנו ע"י שיתוף עם אחרים .כאשר אנחנו אומרים למישהו
שמי שהולך לפגישות באופן קבוע נשאר נקי ,סביר להניח שאנחנו ניישם את זה יותר גם בהחלמה שלנו.
כאשר אנחנו אומרים שמישהו שהתשובה נמצאת בצעדים ,סביר יותר להניח שגם אנחנו נחפש שם .כאשר
אנחנו אומרים לחבר חדש לקחת לו חונך ולהיעזר בו ,יש לנו סיכוי רב יותר להישאר בקשר עם החונך
שלנו.
כנראה שמספר הדרכים לשאת את בשורת ההחלמה הן כמספר המכורים המחלימים .לברך חבר חדש
שפגשנו ערב קודם בפגישה ולזכור את שמו או את שמה זה חזק מאד ומסביר פנים באופן יוצא מן הרגיל
איזו עבודת שירות אני עושה כדי לשאת את בשורת ההחלמה? •
לפעמים נשיאת בשורת ההחלמה מהווה אתגר .האדם שאותו החלטנו לשתף בבשורת ההחלמה נראה לא
מסוגל לשמוע אותה .זה משתרע בטווח שבין מישהו שממשיך כל הזמן למעוד לבין מישהו שממשיך
לבחור בהתנהגות הרסנית .זה מפתה לחשוב שהמאמצים שלנו מבוזבזים ושעלינו לוותר על אדם כזה .לפני
שאנחנו עושים החלטה כזו ,אנחנו צריכים לחשוב על הנסיבות המקלות .נאמר שאנחנו חונכים מישהו
שפשוט לא עוקב אחר ההכוונה שלנו .אנחנו הצענו משימת כתיבה ,ואנחנו לא שומעים יותר מאותו האדם
עד שצץ משבר חדש .שיתפנו עם כל ההתלהבות שיכולנו לגייס ,על הניסיון שלנו במצבים כמו זה שהאדם
נמצא בו ,בהסבירנו בפירוט רב באיזה אופן המחלה שלנו הייתה נוכחת ואיך השתמשנו בצעדים כדי
למצוא החלמה ,אבל החניך שלנו ממשיר לעשות את אותם הדברים ההרסניים שוב ושוב .זה יכול להיות
מאד מתסכל ,אבל לפני שאנחנו מרימים ידיים ,אנחנו צריכים לזכור שהברירה שלנו היא לא האם לשאת
את בשורת ההחלמה ,אלא איך לשאת אותה.
אנחנו צריכים להזיז את האגו שלנו מהדרך .אנחנו לא פה בשביל לקבל כבוד ,או לקחת אשמה -ביחס
להחלמה של מישהו אחר .אנחנו פשוט מציגים כמיטב יכולתנו את בשורת ההחלמה כאפשרית ,ונשארים
זמינים כדי לעזור כאשר נתבקש .אנחנו גם צריכים לזכור שאנחנו לא נוכל לדעת מה קורה בראשו או
ברוחו של אדם אחר .נראה כאילו המסר שלנו לא השאיר את חותמו ,אבל אולי זה האדם שפשוט אינו
מוכן לשמוע אותו היום .יכול להיות שהמילים שאמרנו יישארו עם אותו האדם זמן רב ויעלו שוב על פני
השטה בדיוק כאשר יגיע הזמן המתאים .אם נחשוב על ,נוכל כולנו להיזכר בדברים ששמענו מדוברים
באנ-איי כאשר היינו חרשים ואשר לא הבנו בזמנו ,אבל הם עלו שוב בראשנו שנים לאחר מכן וספקו לנו
סיבה לתקווה או פתרון לבעיה שיש לנו .אנחנו נושאים את בשורת ההחלמה ,ואנחנו משתפים בה
בחופשיות ,אבל אנחנו לעולם לא יכולים לכפות על אדם אחר לקבל את בשורת ההחלמה .העיקרון
שמתייחס למדיניות יחסי הציבור של החברותא שלנו -משיכה ולא פרסום -מתייחס טוב מאד גס
למאמצים הפרטיים שלנו לשאת את בשורת ההחלמה.
זה יכול להיות גם מקרה שאנחנו לא הכי מתאימים לחנוך מישהו .לאנשים שונים יש צרכים שונים ואנחנו
לומדים בדרכים שונות .אנשים מסוימים יכולים לשגשג עם חונך מסוים ולא להצליח עם הונף שיש לו
סגנון חונכות אחר .חונך אחד נותן הרבה עבודת כתיבה .אחרים מאד מקפידים על כר שהחניך ילך למספר
מסוים של פגישות .חונכים אחדים מאז " פעילים" ואחרים פשוט יענו רק על צרכים מוצהרים של החניך.
שום סגנון אינו טוב או רע יותר מסגנון אחר .הם פשוט שונים.
זמנים אחרים בהם נראה לנו שמאד קשה לשאת את הבשורה זה בזמנים בהם אנחנו לא מרגישים מאד
חיוביים ביחס לחיינו או ביחס להחלמה .הדחף הראשוני שלנו יהיה ,סביר להניח ,ללכת לפגישה ולדבר על
הבעיות כך שנוכל לטהר את הנשמה שלנו מהן .אבל פגישות אנ-איי קיימות כדי לספק מקום לשאת את
הבשורה .השלכת הבעיות שלנו בלי לקשור אותן להחלמה או לנסות להבהיר מהו המסר כאן ,לא מקדמת
את המטרה העיקרית של הקבוצות שלנו .אנחנו יכולים לשאת את הבשורה אפילו אם אנחנו רק מציינים
פרט כמה דרכים שונות כדי להעביר את הבשורה? באילו אני לוקח חלק באופן אישי? •
מה הסגנון האישי שלי לחנוך? •
מה ההבדל ביו משיכה ופרסום? •
מה זה עושה לי לשאת את הבשורה? •
באיזה אופן המסורת החמישית וצעד שנים עשר קשורים? מה גורם לי להמשיך לבוא •
ולבטוח בתוכנית האנ-איי? מהו שרות לא אנוכי? באיזה אופן אני עושה את זה?
למכורים:
למה המסורת השנים-עשר מציינת שנישא את הבשורה למכורים? למה אנ-איי עבדה בשבילנו כאשר שום
דבר אחר לא עבד? כמעט לכל אחד מאיתנו היה מישהו -מורה ,יועץ ,בן משפחה ,קצין משטרה -שאמר
לנו שהשימוש בסמים הורג אותנו והורס כל מה שהיה חשוב לנו ,ושרק אם נתרחק מחברינו המשתמשים
ונגביל את הגישה שלנו לסמים גם בשאר המובנים ,נוכל לשנות את חיינו .רבים מאיתנו אפילו הסכימו עם
זה במידה מסוימת ,אלא אם כן היינו בהכחשה מוחלטת .אם כן למה לא יכולנו למצוא מנוחה עד שמצאנו
את מכורים אנונימיים? מה היה בהם בחברי אנ-איי האחרים שגרם לנו להאמין שההחלמה אפשרית?
במילה אחת :אמינות .ידענו שהם ,שהיו בדיוק כמונו ,הפסיקו להשתמש ומצאו דרך חדשה לחיות .לא היה
איכפת להם מה יש או אין לנו .וזה אפילו נאמר בקטעי הקריאה ששמענו בפתיחה של פגישות שלא חשוב
במה או כמה השתמשנו .רבים מאיתנו היו אסירי תודה לגלות שאנחנו עומדים בדרישות .ידענו שסבלנו
מספיק ,אבל רצינו להתקבל .ואכן התקבלנו .המכורים שהיו שם בשבילנו כאשר הגענו לראשונה לפגישות
גרמו לנו להרגיש רצויים .הם הציעו את מספר הטלפון שלהם ועודדו אותנו להתקשר אליהם בכל שעה
שהיא .אבל הדבר החשוב באמת שמצאנו היה הזדהות .חברים שהשתמשו בדיוק כמונו התחלקו מהניסיון
שלהם על להתנקות .חברים שידעו מניסיון אישי בדיוק כמה מבודדים ובודדים הרגשנו ושידעו באופן
אינסטינקטיבי שמה שהיינו זקוקים לו יותר מכל היה חיבוק פשוט ואוהב .נראה כאילו כל הקבוצה ידעה
בדיוק מה שאנחנו צריכים בלי שהיינו צריכים לבקש.
לעיתים קרובות אנחנו אומרים אחד לשני שאנחנו ברי מזל שיש לנו את התוכנית הזאת; היא נותנת לנו את
הדרך להתמודד עם החיים בתנאים שלהם .אחרי שאנחנו נקיים זמן בזה ,אנחנו מבינים שהעקרונות של
מכורים אנונימיים הם למעשה אוניברסאליים לחלוטין ויכולים לבטח לשנות את העולם אם כל אחד יישם
אותם .אנחנו מתחילים לתהות מדוע שלא נפתח את אנ-איי לכל מי שיש לו בעיה מכל סוג שהוא .כמו
שלמדנו מהקודמים לנו ,קיומה של מטרה אחת ויחידה היא כנראה הדרך היעילה ביותר להבטיח את זה
שתישאר ההזדמנות למכור למצוא את הזדהות שהיא או הוא זקוקים לה .אם אנ-איי תנסה להיות הכל
בשביל כל האנשים ,יכול לקרות שמכור שיגיע ,ושירצה רק לדעת איך להפסיק להשתמש בסמים ,לא יוכל
למצוא מישהו לידע.
אנחנו לא יכולים להיות הכל בשביל כולם; מן הדין שאפילו לא ננסה .אין פירושו ,בכל אופן ,שאנחנו לא
יכולים לשתף אחרים בהחלמה שלנו .למעשה ,לא נוכל להימנע מכך .כאשר אנחנו חיים את התוכנית,
התוצאה ניכרת לעין בכל תהומי חיינו.
באיזה אופן אני יכול לתרגל יישום עקרונות בשטחים שונים של החיים שלו? •
מתי נראה לי קשה לתרגל את יישום העקרונות? •
אילו עקרונות רוחניים אני צריך לתרגל במיוחד? •
באיזה אופן אני מיישם את העיקרון של אהבה ללא תנאי עם המכור לו אני מנסה לעזור? •
למה אנחנו נושאים את הבשורה? לא כדי לשרת את עצמנו ,למרות הרווח שאנו מפיקים מכך .אנחנו
נושאים את הבשורה כדי לעזור לאחרים ,כדי לעזור להם למצוא חופש מההתמכרות שלהם ולגדול
כפרטים .אם יש לנו גישה כאילו האנשים אותם אנחנו חונכים הם רכושנו בצורה כלשהי ,שחייהם יתפרקו
אם לא ננחה כל תנועה שלהם ,שסביר להניח שהם בכלל לא יישארו נקיים בלעדינו ,אז פספסנו את
הנקודה של הצעד השנים עשר .אנחנו לא מצפים להכרה בכמות החניכים שיש לנו או ביחס לכמה נפלא
מה היחס שלי לחונכות? האם אנו מעודד את החניכים שלי לעשות את ההחלטות שלהם •
ולגדול כתוצאה מהן? האם אני נותן עצות או האם אני מתחלק מהניסיון שלי?
מה היחס שלי לשירות? האם האנ-איי יכול לשרוד גם בלעדיו? •
באיזה אופן אני מיישם את העיקרון של חוסר אנוכיות במאמצי השירות שלו? •
פירושו שאנחנו צריכים להמשיך ולנסות לעשות כמיטב יכולתנו .למרות יישום העיקרון של יציבות
שהיה לנו כישלון ולא עמדנו בציפיות שלנו ,אנחנו צריכים לחדש את המחויבות שלנו להחלמה.
יציבות מונעת מבוקר רע או מיום רע להפוך לתבנית שתביא לנפילה שלנו .המחויבות הזאת מבטיחה
שנמשיך לתרגל את יישום העקרונות של התוכנית שלנו למרות מה שאנחנו מרגישים .גם אם אנחנו
שמחים איתם ,משועממים מהם ,נגעלים מהם או מתוסכלים מהם לחלוטין ,אנחנו ממשיכים לנסות לעבוד
את התוכנית.
האם אני מחויב להחלמה שלי? מה אני עושה כדי לתחזק אותה? •
האם אני מתרגל את יישום העקרונות הרוחניים לא חשוב איך אני מרגיש? •
מתקדמים הלאה:
לפני שאנחנו נהיה יותר מדי נלהבים מכך שאנו גומרים עם שנים עשר הצעדים ,אנחנו צריכים להבין
שאנחנו לא -כלומר גומרים .לא רק שאנחנו ממשיכים לנסות ליישם את העקרונות הרוחניים של כל שנים
עשר הצעדים ,מה שרבים מאיתנו מכנים "לעבוד את התוכנית" ,אלא שאנחנו באופן רשמי נבקר מחדש כל
אחד מן הצעדים ,סביר להניח שפעמים רבות ,במשך חיינו .חלק מאיתנו יתחילו מייד לעבוד שוב את
הצעדים עם הפרספקטיבה שהרוויחו ממסענו עד כה .אחרים יחכו זמן מה או יתרכזו באספקטים מסוימים
של הצעדים .בכל דרך בה אנחנו עושים את זה ,הנקודה היא שכאשר אנחנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים
מול ההתמכרות שלנו ,בכל מקרה שבו מתגלה עוד ביחס לחסרונות שלנו או ביחס לאנשים בהם פגענו,
הצעדים זמינים כדרך שלנו להחלמה.
אנחנו צריכים להרגיש טוב ביחס למה שעשינו .אנחנו ,במקרים רבים בפעם הראשונה ,עשינו תהליך שלם
לכל אורכו .זוהי הגשמה מדהימה ,משהו שעלינו להיות גאים בו .למעשה ,אחד הפרסים על עבודת
התוכנית של אנ-איי הוא התגלית שההערכה העצמית שלנו גדלה מאז.
אנחנו מוצאים את עצמנו מצטרפים לחברה .אנחנו מסוגלים לעשות דברים שנראו מעבר ליכולתנו לפני
כן :להחליף שלום עם שכן או עם מוכר במכולת השכונתית ,לקחת תפקידי מנהיגות בקהילה שלנו,