‫מבוא למבע קולנועי – שיעור מס' ‪10‬‬

‫‪14.01.2009‬‬

‫האזרח קיין‬

‫בקולנוע‪ ,‬כשעושים משהו מקורי וייחודי‪ ,‬מישהו יחקה אותו‪ .‬האזרח קיין נעשה לפני כ‪ 68-‬שנים‪.‬‬
‫מאז ועד היום הייתה אופציה לחקותו כאינספור פעמים‪ ,‬מה שמוריד מהייחודיות והמקוריות שלו‪.‬‬
‫האזרח קיין זוכה בירושה אדירה והופך להיות לדמות מרכזית בקפיטליזם האמריקאי ובתקשורת‬
‫האמריקאית‪ .‬בכדי לבסס את מעמדו‪ ,‬הוא מתחתן עם אחיינתו של נשיא ארה"ב‪ ,‬כלומר – עם‬
‫הקפיטליזם‪ .‬הבעיה היא שזוגיות מחמיצה לאורך זמן‪ .‬את החמצת הזוגיות של האזרח קיין ואשתו‬
‫הראשונה מתאר אורסון וולס בסצינה מאוד מפורסמת‪.‬‬

‫הסצנה שראינו יוצרת מעגליות כיוון שהיא נכנסת ויוצאת בדיוק באותו האופן‪ .‬כל מה‬
‫שקורה בזוגיות במשך ‪ 15‬שנים ניתן לנו בשישה סיקוונסים קצרצרים‪ .‬המושג 'העברת זמן' לא‬
‫הומצא רק בכדי להעביר את הזמן בין שוט לשוט אלא בכדי להבין שזו השיטה של אורסון וולס‬
‫להעביר מספר שנים בין שוט לשוט‪ .‬הסצינה הזאת‪ ,‬שנעשתה ב‪ ,1941-‬הייתה מקורית‪ ,‬ייחודית‬
‫ונפלאה‪ .‬מה שכן‪ ,‬הדברים הללו נשחקים עם הזמן ולכן כשאנו צופים בזה היום אנחנו לא נהיה‬
‫נפעמים כמו פעם‪.‬‬

‫וולס‪ ,‬שבא מהתיאטרון ומעולם הציור‪ ,‬היה זה סרטו הראשון‪ .‬לכן האלמנטים התיאטרליים‬
‫הם עיצוב החלל‪ .‬הסצנה היא כמו במה אשר בנויה מעיצוב כלשהו ובהעמדה של הדמויות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התלבושות הן גם חלק מהאמירה‪ .‬איך הדמויות מתלבשות לאחר ליל הנישואין ואיך הן‬
‫מתלבשות לאחר ‪ 15‬שנה שהן כבר בקושי מדברות האחת עם השנייה‪.‬‬

‫המסגרת של הסיקוונס היא עדות שנותן איזשהו חבר קרוב של בני הזוג ומספר מה קרה‬
‫להם‪ .‬אנו רואים לפנינו ‪ 15‬שנות זוגיות דרך שש ארוחות בוקר‪ .‬ששת ארוחות הבוקר הללו‬
‫מתארות באופן מלא ‪ 15‬שנה של זוגיות‪ .‬הארוחה הראשונה מתחיל בבוקר שלאחר ליל הכלולות‪.‬‬

‫הסיקוונס מתחיל כשרואים את פני אותו החבר שמספר את הסיפור נעלם בדיסולב אל‬
‫תוך חדר האוכל היכן שבני הזוג סועדים לאחר ליל הנישואין שלהם‪ .‬הזמן הוא ראשית המאה ה‪-‬‬
‫‪ ,20‬פחות או יותר לפני ‪ 100‬שנה‪ .‬הם בני זוג בני המעמד העליון‪ ,‬וכך גם נראה חדר האוכל בבית‬
‫המפואר שלהם‪ .‬עקב ימי הטרום המהפכה השוויונית‪ ,‬כל ענייני עיצוב הבית מונח על כתפיה‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬הם הכינו את עצמם היטב לקראת ארוחת הבוקר כיוון שהם התלבשו באופן יוקרתי‬
‫(שמלות וחליפה עם פפיון)‪ ,‬האישה התאפרה‪ ,‬שניהם סידרו את השיער באופן יפה וכד'‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬הם יושבים שם בכדי לאכול האחד את השני עם העיניים‪.‬‬

‫זו הפעם הראשונה שנראה את שתיהן באותו השוט – טו‪-‬שוט‪ .‬ביתר ארוחות הבוקר‪ ,‬כל‬
‫אחת מהדמויות נמצאות בפריים שלהן‪ .‬כשהם בטו‪-‬שוט‪ ,‬זה יוצר את המצב אינטימיות‪ .‬קירבה‪ .‬הן‬
‫לא רק באותו החדר‪ ,‬הן באותו השוט‪ .‬מאותו הרגע‪ ,‬הן כבר לא בטו‪-‬שוט‪ ,‬אלא כל אחת נמצאת‬
‫בפריים אחר‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הניתוק מתחיל בקאטים בניהם‪ .‬תנועת המצלמה פנימה והחוצה‬
‫מסמנת את העניין שיש תקווה‪ ,‬יש מקום לשינוי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כשאין תנועת מצלמה‪ ,‬זה יוצר את‬
‫המושג "סטאזיס"‪ ,‬אנחנו תקועים במקום‪ ,‬אין שינוי‪ ,‬אין תנועה‪ ,‬אין תקווה‪ .‬כלומר‪ ,‬כל זמן שיש‬
‫תנועת מצלמה‪ ,‬יש תחושה שהזוגיות הזו מתקדמת לאיפשהו‪ .‬ברגע שתנועת המצלמה נגמרת‬
‫ונעצרת – שם נעצרת גם הזוגיות שלהן‪.‬‬

‫כשהגבר מתיישב ליד השולחן‪ ,‬הוא לא נשען אחורה‪ .‬גם היא לא‪ .‬שניהם נשענים קדימה‪.‬‬
‫הם רוצים את הקרבה האחד עם השני‪ .‬שפת הגוף מראה זאת‪ .‬בנוסף‪ ,‬האחד לא נותן לשני לסיים‬
‫את המשפט והפוך‪ ,‬זה בגלל שהם רוצים כל הזמן לספר אחד לשני דברים‪ ,‬הם רוצים כל הזמן‬
 ‫להיות באינטראקציה‪ ,‬כל הזמן להיות ביחד‪ .‬העציצים שמאחור‪ ,‬האובייקטים שלהם היא דואגת‪,‬‬
‫פורחים מאחורה‪ .‬באיזשהו אופן‪ ,‬הם גם מסמנים את הקשר בניהם‪.‬‬

‫קאט – אל האישה‪ .‬הניתוק הראשון‪ .‬היא בפריים שלה‪ ,‬הוא בשלו‪ .‬לא יהיה יותר טו‪-‬שוט‬
‫במשך ששת הסיקוונסים הבאים‪ .‬הכל בסטאזיס‪ .‬הכל מצוי בקאטים‪ .‬הקאט הראשון אליה הוא‬
‫הקלוז‪-‬אפ הראשון‪ ,‬והיא לבושה בבגדי ארוחת הבוקר‪ ,‬שהם מפוארים כיאה לבני המעמד העליון‪.‬‬

‫לאחר שראינו את הסצינה הזאת‪ ,‬הפרפקטיות שלה נמשכת לכל אורך ‪ 15‬השנים‪ .‬היא‬
‫לא תפסיק להתלבש בשבילו ולהכין בשבילו את חדר ארוחת הבוקר שלו‪ .‬היא לא תפסיק להיות‬
‫הצלע המושלמת של הזוגיות לכל אורך הסיקוונס‪ .‬לגביו‪ ,‬התמונה מעט שונה וניגע באינפורמציה‬
‫הזאת בהמשך‪ .‬אך היא ממלאת באופן המושלם ביותר את התנאים הראויים לזוגיות מושלמת‪.‬‬

‫קאט – אל הגבר‪ .‬הוא מסורק‪ ,‬לבוש בשלמות מוחלטת והטיית הגוף שלו היא כזו שאומרת‬
‫'אני רוצה להיות הכי קרוב אלייך שאני רק יכול'‪ .‬המבט בעיניו מוסר זאת גם‪ .‬אין לו תשומת‪-‬לב‬
‫לשום דבר אחר‪.‬‬

‫הקאטים ממשיכים – הם בשני עולמות סטאטיים שונים לחלוטין האחד מהשני‪.‬‬

‫מעבר זמן של כמה שנים‪.‬‬

‫אל האישה – היא שומרת על אותם סממנים מושלמים שהיא שמרה עליהם בסיקוונס‬
‫הראשון‪ .‬הפרחים פורחים‪ ,‬הכלים מאחור בוהקים‪ ,‬הכול מושלם מבחינתה‪.‬‬

‫קאט – אל הגבר‪ .‬הוא נראה כבר מעט מוזנח‪ .‬ישנו איזשהו תלתל סורר על המצח‪ .‬הוא‬
‫כבר לא מסורק באופן מושלם‪ .‬הבגדים פחות מפוארים‪ .‬היא כן התלבשה במיוחד בשבילו‪ .‬הוא‬
‫כבר לא‪ .‬הוא מתחיל לוותר‪ .‬הבגד הוא לא כזה פורמלי‪ .‬הוא לבוש בבגד בית‪ .‬אמנם בגד בית‬
‫יוקרתי במיוחד‪ ,‬אך הוא לא עשה זאת במיוחד‪ .‬בסיקוונס הקודם – מאה אחוז מההנאות שלו‪,‬‬
‫מהתחושות הפנימיות שלו היו אישתו‪ ,‬ואילו כאן‪ 50 ,‬אחוז זה המקטרת‪ .‬בשוט הזה הוא מעשן‪.‬‬
‫הוא מחלק את הנאותיו בין שני אלמנטים – אשתו והמקטרת‪ .‬כלומר‪ ,‬זה כבר לא אותה מחויבות‬
‫טוטאלית של התמסרות טוטאלית בין היחס שלו לאשתו‪ .‬היא יכלה לאכול עוגה באותו הזמן‬
‫ולחלק את ההנאות שלה גם‪-‬כן‪ ,‬אבל היא לא עושה כך‪ .‬הטקסט שלו‪ ,‬בנוסף‪ ,‬לא רק ממוקד בה‬
‫אלא גם במקום העבודה שלו‪.‬‬

‫מעבר זמן של כמה שנים‪.‬‬

‫אל האישה – הכול מצוחצח ומהודר בדיוק כפי שהיה מקודם‪ .‬הדברים נשארים ברמה של‬
‫מחויבות טוטאלית‪ .‬היא עדיין עשתה הכל בכדי להרשים אותו‪.‬‬

‫קאט – אל הגבר‪ .‬הרבה יותר מוזנח‪ .‬הוא כבר לא התלבש במיוחד‪ .‬הוא לבוש בחלוק‬
‫השינה שלו‪ .‬השיער לא מסודר כלל וכלל‪ .‬הטקסטים ממחישים את התמוססות היחסים בניהם‪,‬‬
‫את הויכוחים שלהם‪.‬‬

‫מעבר זמן נוסף של כמה שנים‪.‬‬

‫אל האישה – היא כבר לא צעירה כמו מקודם‪ .‬הניתוח של הטקסט מציע שכמו של‬
‫אריסטוקרטיה של אותן הזמנים היא מתחילה להיות אנטישמית‪ .‬היא מתרעמת כנגד מר‬
‫ברנשטיין‪ ,‬השותף של בעלה‪ .‬ברנשטיין הינו יהודי‪ .‬כותרת הסרט‪' ,‬האזרח קיין'‪ ,‬מציגה את זה‬
‫שקיין הוא אזרח‪ ,‬הוא כאחד העם‪ ,‬הוא מקושר לכל העמים וכל העדות‪ .‬היא מייצגת את ערכי‬
‫האריסטוקרטיה האמריקאית אשר לפי נחמן‪ ,‬הייתה נגועה מעט באנטישמיות‪.‬‬

‫אל הגבר – הוא כבר לבוש מוכן לעבודה‪ ,‬לא בשבילה ולא כלום‪ .‬נטו לעבודה‪ .‬הוא מגיב‬
‫לאנטישמיות שלה באופן דיפלומטי‪ ,‬דמוקרטי כפי של אזרח‪ .‬עדיין יש הבדל מהותי ומשמעותי בין‬
 ‫הפריים הפורח שלה לבין הפריים הנובל שלו‪ .‬כל אחד מששת הסיקוונסים מוסיף עוד רובד‬
‫להחמצה של הנישואין שלהם‪.‬‬

‫מעבר זמן נוסף של כמה שנים‪.‬‬

‫אל האישה – השלמות עדיין במיטבה‪ .‬היא מתלבשת בשבילו‪ ,‬מתאפרת בשבילו‪ ,‬מטפחת‬
‫את החדר‪ ,‬ממלאת את חלקה בזוגיות על‪-‬פי ההסכם המקובל‪.‬‬

‫אל הגבר – ניכר בשוט הזה שהרגע הזה של ארוחת הבוקר מיותר לחלוטין‪.‬‬

‫מעבר זמן נוסף של כמה שנים‪.‬‬

‫הפעם כבר אין להם מה לומר האחד לשני‪ .‬הם גמרו להגיד את כל מה שיכלו להגיד‬
‫במשך ‪ 15‬שנה של זוגיות‪ .‬בסיקוונס הראשון של הזוגיות‪ ,‬האחד קטע את השני כיוון שלכל אחד‬
‫היה כל‪-‬כך הרבה מה להגיד האחד לשני‪ .‬הפעם – מאומה‪ .‬סיקוונס אילם לחלוטין‪ .‬הפעם‪ ,‬היא‬
‫אמנם מביטה בו‪ ,‬אך היא מחלקת את זמנה בינו לבין העיתון‪ .‬הוא כבר מזמן שקוע בעיתון‪,‬‬
‫במקטרת ובעבודה שלו‪ .‬כבר מאה אחוז לא אליה‪.‬‬

‫הסיקוונס מסתיים בתנועת המצלמה אחורה‪ .‬אם משהו משתנה – הוא יהיה לרעה‪ .‬דבר‬
‫נוסף שהשתנה הוא השולחן – הא התארך‪ .‬כל אחד יושב בקצה אחר של השולחן‪ .‬המרחק הפיסי‬
‫זהה למרחק הרגשי בניהם‪ .‬אך המרחק הזה‪ ,‬כל כולו האשמה היא עליו‪ .‬השינוי הזה‪ ,‬החזרה‬
‫לטו‪-‬שוט‪ ,‬סוגר את המעגל‪.‬‬

‫יש כאן שילוב של טכניקות מצלמה‪ ,‬קאטים היוצרים את הניתוק בזוגיות שלהם‪ ,‬נשען‬
‫הרבה מאוד על עריכה ועל תנועת המצלמה שבאה בהתחלה ובסוף‪ ,‬אך העיקר מגיע בזכות‬
‫אמצעים הקשורים גם לקולנוע וגם לתיאטרון – לבוש‪ ,‬תפאורה‪ ,‬משחק‪.‬‬

‫בזמנו התלהבו מאוד מההיבט הזה להעביר ‪ 15‬שנה תוך שתי דקות‪ .‬היום זה עדיין‬
‫מרשים‪ ,‬אך לא יהיה כזה מרשים כפי שזה היה ב‪.1941-‬‬

‫הציפורים‬

‫הסצינה שאנו רואים מתחילה בכך שגבר ואישה נפגשים בחנות למכירת ציפורים‪ .‬הגבר נראה‬
‫כמי שמעליב במידה רבה מאוד את האישה ומתייחס אליה לפי תחושתה והרגשתה באופן לא הוגן‪.‬‬
‫היא מאוד מרשימה בהופעתה החיצונית והוא הגיב על היכולת שלה למשוך גברים באופן שפוגע‬
‫בה‪ .‬היא רוצה להתנקם בו והיא מחליטה לעשות זאת בסוג מסוים של אחווה נשית‪ .‬היצ'קוק‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬עוסק בסרטיו בדימוי הקלוקל של הגברים והנשים בשנות ה‪ .50-‬כאן הוא מציג אישה‬
‫חזקה אשר יכולה לפעול בתוך עולם של גברים ומסוגלת להעמיד גברים במקומם‪.‬‬

‫הסיקוונס נפתח בכך שהיא מגיעה עם מכונית ספורט מרשימה בשנות ה‪ .50-‬היא נראית‬
‫מצוין והיא לבושה באופן מהודר‪ .‬הגברים לא יכולים שלא להביט עליה‪ .‬היא הולכת עם כלוב‬
‫התוכים שלה‪ .‬ההתנהגות של הגברים מסביבה מעצימה את התחושה שהגברים לא יכולים שלא‬
‫ליפול לרגליה‪ .‬היא עולה לסירת מנוע‪ ,‬שם אחד הימאים מתניע למענה את הסירה‪ ,‬יוצא ממנה‬
‫והיא מפליגה לדרכה‪ .‬היא מגיעה לביתו של הגבר ומשאירה לאחותו הקטנה את הכלוב‪ ,‬חוזרת‬
‫אל הסירה‪ .‬הוא מגלה שפרצו לביתו ומגלה מי עשה זאת‪ ,‬ואז הסרט מעמיד אותנו בפני אחד‬
‫החידות הגדולות ביותר‪ :‬מה פתאום השחף נוקר במצחה? מאיפה זה בא? לפי נחמן‪ ,‬העריכה של‬
‫היצ'קוק כל‪-‬כך מתוחכמת והתשובה מצויה שם‪.‬‬

‫השחקנית‪ ,‬טיפי הדרן‪ ,‬הייתה מוטרדת מינית באופן מוקצן על‪-‬ידי היצ'קוק‪.‬‬

‫הסצנות הראשונות באה בכדי לתאר אותה כפעילה‪ ,‬כאקטיבית‪ ,‬כאישה מודרנית‪ ,‬כאישה‬
‫אשר יוצרת את ההיסטוריה ולא נוצרת על‪-‬ידה‪ .‬המכונית מגיעה אל החניה‪ ,‬היא יוצאת משם‪ ,‬היא‬
 ‫מפליגה לבדה‪ ,‬היא חותרת לבדה וכד'‪ .‬היא מאוד אקטיבית‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנו רואים שכל הגברים‬
‫מתבלבלים לידה‪ .‬צריך להראות זאת לפני שהסיקוונס מתחיל‪.‬‬

‫היא הפועלת‪ ,‬היא האקטיבית‪ ,‬היא הסוכן של הפעולה שלה‪ ,‬היא זאת שאחריה אנו‬
‫עוקבים‪ .‬היא יודעת מה היא רוצה‪ ,‬היא יודעת מה מטרתה‪ ,‬היא אלגנטית‪ ,‬היא מושלמת וגברים לא‬
‫מסוגלים לעמוד בפניה כולל משכיר הסירות‪ .‬היא עולה לסירה ויש לנו שלושה שוטים‪ :‬היא‬
‫מתחילה להפליג‪ ,‬היא באמצע הדרך והיא בשלב מתקדם יותר‪.‬‬

‫בשוט הבא‪ ,‬המדיום שוט בה אנו רואים אותה שולטת בסירה‪ ,‬מציין בפנינו שהיא‬
‫הסובייקט של הקטע‪ .‬היא נמצאת במדיום‪-‬שוט ומטה‪ .‬מה שהיא רואה‪ ,‬התוכן של המבט שלה‪,‬‬
‫יהיה במדיום שוט ומעלה – רחוק הרבה יותר‪ .‬נקרא לשוט הזה א'‪.1‬‬

‫השוט הבא זה מה שהיא רואה – ב'‪ .1‬ב' זה מה שהיא רואה‪ .‬היא רואה את הגבר‪ ,‬את‬
‫מיץ'‪ ,‬והוא קטן מאוד‪ .‬הוא לא פונקציה‪.‬‬

‫השוטים הבאים‪ -‬א'‪ ,2‬ב'‪ ,2‬א'‪ ,3‬ב'‪ ,3‬א'‪.4‬‬

‫מעבר בין הסובייקט לאובייקט‪ .‬אנו רואים באופן חד‪-‬משמעי שהפסקול ריק לחלוטין‪ .‬אין‬
‫מוסיקה‪ .‬הסיקוונס כולו‪ ,‬מהרגע שהאוטו של חנה‪ ,‬הוא נקי לחלוטין ממוסיקה‪ .‬תשומת הלב‬
‫מצויה בתוך הסצנה עצמה‪ .‬סצנות ללא מוסיקה‪ ,‬ליווי‪ ,‬נתפסות בדרך‪-‬כלל כריאליסטיות יותר‪ .‬מה‬
‫שכן יש לנו זה קולות רקע ודיאלוגים‪ .‬אפקטים של סאונד – גלים‪ ,‬מנוע של סירה‪ ,‬שחפים וכד'‪.‬‬
‫תשומת הלב היא רק על התמונה‪ .‬מה שכן‪ ,‬באופן חשוד‪ ,‬אין קולות של ציפורים‪ .‬זו הדרך של‬
‫היצ'קוק לשחק עם הציפורים‪ .‬אנו רואים ברקע שעל‪-‬פני המים יש נקודות שחורות הלא הן‬
‫ציפורים‪ .‬לא שחפים ואין קולות של שחפים‪ .‬היצ'קוק בעצם מכין את הקהל לאותו הרגע‪.‬‬

‫מיטש לא יודע שמסתכלים עליו ומתבוננים בו‪ ,‬לכן הוא באקסטרים לונג‪-‬שוט‪.‬‬

‫חילופי שוטים נוספים בין ב'‪-4‬א'‪ 5‬והלאה‪.‬‬

‫הפעם‪ ,‬הפסקול לא כולל רק מנוע אלא גם קולות של שחפים‪.‬‬

‫ממשיכים בחילופים עד ב'‪ .7‬מיטש הוא לא פונקציה‪ ,‬הוא עדיין כלום‪ .‬ב‪-‬ב'‪ 7‬הוא בכלל‬
‫לא נראה‪.‬‬

‫ממשיכים בחילופים עד א'‪ 9‬שם היא מחוץ לבית של מיטש‪ ,‬פותחת את דלת הכניסה‪.‬‬
‫השוט שלאחר‪-‬מכן‪ ,‬א'‪ ,10‬מלאני בתוך הבית‪ ,‬נכנסת פנימה‪ .‬לא היה ב' בניהם‪ .‬מעבר מ‪-‬א' ל‪-‬א'‪.‬‬
‫יש כאן חריגה במקצב של הסיקוונס‪ .‬המקצב נמשך כ‪ 17-‬פעמים ונקטע בשוט ה‪ .18-‬יש כאן‬
‫חריגה‪ .‬אנחנו תופסים שיש כאן משגה‪ .‬משהו לא נכון במקצב‪ .‬הסצינה של הכניסה לתוך הבית‬
‫היא סצנה שמודגשת בחריגה שלה‪ :‬א'‪ 9‬עובר ל‪-‬א'‪.10‬‬

‫כיוון שהיצ'קוק הושפע מאוד מתיאוריות פסיכו‪-‬אנליטיות ועל הקשרים בינו לבין פרויד‬
‫נחקרו אינסוף בתיאוריה הקולנועית‪ ,‬אנחנו נבחן את הסצינה הזאת מהבחינה הפסיכו‪-‬אנליטית‪.‬‬

‫יש כאן חדירה נשית לטריטוריה גברית‪ .‬זהו דימוי מעולם הטבע – כשחיה ממין נקבה‬
‫נכנסת לטריטוריה של הזכר‪ ,‬הזכר יכול לעשות בה כרצונו‪ .‬לפי המיתולוגיה‪ ,‬החדירה למאורת‬
‫הנחש או הדרקון‪ ,‬יצורים בעל צורה פאלית‪ ,‬היא למעשה חדירה לתוך טריטוריה גברית‪ .‬האישה‬
‫החודרת לתוך מקום שכזה הופכת להיות תחת שליטתו של הגבר‪ .‬זה הרגע שהאישה חורגת מכל‬
‫הגבולות שמציבים בפניה‪ .‬ישנם שני היבטים‪:‬‬

‫‪.1‬היא חודרת אל טריטוריה פרטית‪ .‬מבחינה משפטית זה הסגת גבול‪ ,‬חדירה‬

‫לרשות הפרט‪ .‬זהו בניגוד לחוק‪ .‬מבחינה משפטית‪ ,‬באמריקה‪ ,‬אני יכול לירות‬
‫בה‪ .‬היצ'קוק מדגיש זאת בין שני הקאטים‪ :‬א' ל‪-‬א'‪.‬‬
 ‫‪.2‬מבחינה מיתית‪ ,‬היא חדרה לתוך טריטוריה זכרית‪ ,‬וכאן הזכר רשאי לכבוש‬
‫אותה‪.‬‬

‫היא ביצעה כאן חריגה‪ ,‬ומכאן החריגה הגברית‪.‬‬

‫בתוך הבית‪ ,‬אם ה‪-‬א' מייצג אותה ו‪-‬ב' זה מה שהיא רואה‪ ,‬אז אנחנו רואים אותה‬
‫מתקרבת‪ ,‬מניחה את הכלוב ולידו את כרטיס הברכה‪ .‬כרטיס הברכה‪ ,‬ב'‪ ,‬נראה לנו בקלוז‪-‬אפ‪.‬‬
‫חריגה נוספת‪ .‬ברגע שהיא נמצאת בתוך הטריטוריה הגברית – הכל חורג‪ ,‬כול החוקים‬
‫משתבשים‪ .‬אנחנו רואים את שתי המעטפות – למיטש ולקאת'י‪ ,‬אחותו‪ .‬היא מבינה שהחריגה היא‬
‫כל‪-‬כך קיצונית כך שהיא חותכת את מכתב השטנה למיטש לחתיכות‪.‬‬

‫אנחנו חוזרים אל א'‪ .2‬היא בתוך הבית‪.‬‬

‫ב'‪ ,2-‬רואים את מיטש‪.‬‬

‫א'‪ 3-‬נשמר עד א'‪ .4-‬ושוב – חריגה במקצב‪ .‬והחריגה נעשית באותו המקום בדיוק – ברגע‬
‫שהיא יוצאת מהבית מבפנים ומבחוץ‪ .‬שוב פעם בכדי להדגיש את שני ההיבטים הנ"ל‪.‬‬

‫אם ניקח אגדה נוספת – שלושת הדובים – נבין שזה תופס גם כאן‪ .‬נבחן זאת מאוחר יותר‪.‬‬

‫חילופים בין א' ל‪-‬ב'‪ .‬אין פסקול‪ ,‬יש רחשי רקע אך לא נשמעים הציפורים‪ .‬ב‪-‬ב'‪ ,4‬מיטש‬
‫יוצא מהמחסן והולך לכיוון הבית‪ .‬עוד מספר חילופי שוטים עד ל‪-‬ב'‪ .7-‬בו הוא יוצא החוצה‬
‫מהבית‪ .‬זה לא אותו מיטש‪ .‬עכשיו הוא עצבני – מי נכנס אל הבית שלי? מי חדר אל הבית שלי?‬
‫הוא עדיין אובייקט לראיה שלה‪ .‬היא עדיין הסובייקט הבלעדי והיא עדיין אובייקט לראיה שלה‪.‬‬
‫היא עדיין במדיום ומטה והוא בלונג ומעלה‪ .‬מבחינתו‪ ,‬אין לו קיום משלו‪ ,‬דבר שהולך להשתנות‪.‬‬

‫חילופי שוטים נוספים עד ב‪ .10-‬מיטש רואה אותה‪ ,‬מבין אותה‪ ,‬נכנס אל הבית‪ .‬עד כה –‬
‫הוא מצויד אך ורק בידע על האדם שנכנס אליו הבית‪ .‬עכשיו – הוא יוצא עם כלי זינו בידו‪ ,‬מצויד‬
‫בציוד של גבר‪ .‬בשניה שהוא יוצא כגבר – מופיעים השחפים‪ .‬זה מופיע בשניה שהוא הופך‬
‫לסובייקט‪ ,‬בשנייה שהוא הופך לגבר‪ .‬ברגע שהוא יוצא מהבית‪ .‬הוא עדיין בלונג שוט‪ .‬אך הקאט‬
‫הבא חורג מהמקצב כיוון שהוא עובר מב‪ 10-‬ל‪-‬ב‪ .9-‬הוא בקלוז‪-‬אפ גדול מזה שלה‪ .‬העליונות‬
‫הגברית נשמרת‪ .‬הוא מחזיק כלי נשק (משקפת) שמאפשר לו להיות סובייקט‪ .‬עכשיו הוא בעל‬
‫מבט‪ .‬עכשיו א' נהפכת לאובייקט‪ .‬ב' נראה יותר גדול מ‪-‬א'‪.‬‬

‫בשנייה הזאת חוזר המקצב‪ .‬חילופי שוטים בין א' ל‪-‬ב' נוספים‪ .‬מיטש עולה לרכב ונוסע‬
‫אל כיוון המזח אליו היא מפליגה‪ .‬עד הרגע שבו הוא יוצא עם המשקפת‪ ,‬היא הייתה הסובייקט‬
‫והיא הייתה הפועלת‪ .‬הרגע שהוא יוצא מהבית‪ ,‬הופך את מערכת היחסים בניהם‪ .‬היא הופכת‬
‫לקורבן‪ .‬היא הופכת לאדם שנעשה לה עוול והיא צריכה כתף‪ .‬היא הופכת להיות האישה הקטנה‪,‬‬
‫הכנועה והזקוקה למשענת גברית‪ .‬ב‪-‬ב'‪ 8‬הוא מחכה לה על המזח‪ .‬א'‪ ,9-‬היא מחייכת כשהיא על‬
‫הסירה‪ .‬ב'‪ 9-‬אמור להיות מיטש‪ ,‬אך במקומו מופיע השחף‪ .‬השחף הוא ההמשך של מיטש‪.‬‬
‫הגבריות‪ .‬והגבריות הזו נוקרת במצח שלה‪ .‬למשמעות הנקירה יש משמעות מינית‪ ,‬המקור שלה‬
‫נוקר בקרום הבתולין שלה (בראשה) והיא מתחילה לדמם‪ .‬היא רואה את דם הבתולין‪ .‬את המקור‬
‫שנקר במצחה‪ .‬במקום שבו היא ניסתה להראות שנשים יכולות לשלוט בעולם בלי לשלם מחיר –‬
‫הכניסה למאורת הנחש – כאן מתבטא דרך הקלוז‪-‬אפ הזה‪ .‬היא מתבוננת במחיר שהיא משלמת‬
‫על החדירה לטריטוריה זכרית‪.‬‬

‫מכאן הכל משתנה‪ .‬היא הופכת להיות אישה קטנה ותלותית עד מאוד‪ .‬כאן היא כבר לא‬
‫אקטיבית‪ .‬פה היא צריכה גבר שיתמוך בה‪.‬‬