You are on page 1of 4

‫מבוא למוסר – שיעור מס' ‪8‬‬

‫‪11.06.2007‬‬

‫קאנט (המשך)‬

‫הפסקה שהוקראה מדברת על‪-‬כך שיש דבר אחד שיכול להיות טוב באופן כללי ומוחלט ובלתי‪-‬משתנה‪ .‬זה‬
‫הדבר שקאנט קורא לו "הרצון הטוב"‪ .‬לפי קאנט‪ ,‬לא יכול להיות סגולה טובה‪ ,‬לא יכולה להיות מה שיום‬
‫אומר ומה שאריסטו אומר כיוון שהדברים האלה‪ ,‬התכונות הטובות שלנו‪ ,‬בין אם הם חלק בלתי נפרד‬
‫מהנפש כמו הרגש המוסרי של יום או חלק מהאופי שלי כמו הסגולות הטובות של אריסטו – הדברים‬
‫האלה יכולים בנסיבות מסוימת להביא להתנהגות שהיא רעה‪ .‬הדברים האלה לא מבטיחים איזשהו טוב‬
‫יציב אלא חייבים הכוונה של משהו שיודע להסתכל אל מעבר לנסיבות השונות‪ ,‬מעבר להטיות השונות‬
‫שיש ברוח האדם‪.‬‬
‫גם נפש האדם‪ ,‬גם האופי של האדם מביא לידי טוב שהוא לא אוניברסלי ולא חד‪-‬משמעי‪ .‬באמת‬
‫שיום ואריסטו יסכימו על‪-‬כך‪ .‬לפי אריסטו‪ ,‬יש הנחה שלא ניתן לגזור באופן חד‪-‬משמעי מהו הטוב‪.‬‬
‫הפעולה שלך יכולה להשתנות מאדם לאדם‪ .‬אצל יום ישנם מצבים שאדם יכול שלא לפעול לפי הרגש‬
‫המוסרי‪.‬‬
‫הביקורת של קאנט מקובלת – אין דבר שהוא טוב באופן מוחלט ובלתי משתנה‪ .‬יש כאן ביקורת‬
‫על כל תפיסה שקושרת בין מוסר לבין אושר‪ .‬האושר הזה הוא אושר שגם אם אינו מקובל על קאנט‬
‫כתכלית הקיום האנושי‪ ,‬הוא עדיין מגדיר אותו כשלווה בלתי פוסקת‪...‬‬
‫בשלב מתקדם יותר‪ ,‬יגיד קאנט שגם אם המוסר שלי רתום לאיזשהו מושג של אושר (אפלטון‬
‫למשל) אזי הוא תמיד מותנה ולכן גם הוא לא יכול להיות מוסר חד משמעי‪ .‬אנחנו צריכים לחפש את‬
‫האפשרות של איזשהו רצון טוב‪ ,‬איזשהו מניע של כח לפעולה‪.‬‬
‫זאת המטרה של קאנט – למצוא את אותו עיקרון של פעולה מוחלט‪ ,‬למצוא מוסר החלטי‪ ,‬מוסר‬
‫אוניברסלי‪ ,‬מוסר שניתן לגזור ממנו פעולות באופן חד‪-‬משמעי‪.‬‬
‫מבחינתו‪ ,‬החלק היחיד שיכול ליצור רצון כזה הוא הרציונליות‪ .‬עקב כך שאנחנו יצורים טבעיים‬
‫– אנחנו לא חופשיים בכלל‪ ,‬אנחנו כפופים לחוקי הטבע (ביולוגיים‪ ,‬פיסיקליים וכד')‪ .‬אנחנו מוגבלים עקב‬
‫החוקים האלה ואין לנו אפשרות בחירה מורחבת לגבם (לנשום‪ ,‬לאכול‪ ,‬ליפול וכד')‪.‬‬
‫מוסר = חירות‪ .‬אם אין לי יכולת בחירה‪ ,‬אם אני לא יצור בוחר וחופשי – אזי לא קיים מוסר‪.‬‬
‫אם הבחירות שלנו נראות סתמיות לגמרי – אנחנו לא יכולים לומר שבחרנו‪ .‬המושג של בחירה ושיקול‬
‫מניחים אוטונומיות – עמדה שבה האדם קובע ולא נקבע‪.‬‬
‫אם דיברנו על חוקי טבע שקובעים מה אני יכול או לא יכול לעשות – במימד הזה אני לא יצור‬
‫אוטונומי‪ .‬ולכן‪ ,‬בשביל לבחור – אני חייב את היכולת לקבוע‪ .‬איזה היבט של הקיום האנושי הוא קיום‬
‫שבו אנחנו אכן אוטונומיים? איזה תחום הוא מעניינו של מוסר? אצל קאנט‪ ,‬החלק היחידי של האדם בו‬
‫אנחנו אוטונומיים זה הרציונליות‪ .‬רק כשאנחנו מפעילים את הרציונליות שלנו‪ ,‬את התבוניות שלנו‪ ,‬את‬
‫היכולת לשקול שיקולים כלליים שכפופים גם לעקרונות לוגיים של המחשבה הרציונלית עצמה‪ ,‬רק‬
‫באשר אנחנו חושבים באופן הזה אנחנו יכולים לחשוב על עצמנו כאוטונומיים‪.‬‬
‫הרציונליות היא תמיד מחשבה לא אישית‪ .‬שאני חושב באופן רציונלי אני אמור לחשוב באופן‬
‫זהה כשם שכל אחד אחר חושב‪ .‬המחשבה הרציונלית היא לא אישית ולא חלק מהמאפיינים האישיים שלי‪.‬‬
‫מחשבה רציונלית היא מחשבה המדברת על כלל המחשבה האנושית‪.‬‬
‫קאנט אומר שאם בן‪-‬אדם רוצה להיות חופשי הוא צריך לחשוב באופן רציונלי‪ .‬מוסר מתחיל רק‬
‫כשאנחנו חושבים באופן רציונלי‪ .‬כל היבט אחר של הקיום שלנו לא יכול להוליד מוסר אם אנחנו מבינים‬
‫מוסר כמשהו כללי ומוחלט שבו האדם בוחר‪.‬‬
‫אלפטון אמנם קושר את הטוב המוסרי לאושר אך מושג האושר רחוק מהקיום האינדיבידואלי‪.‬‬
‫קאנט מחפש את הרצון הטוב‪ .‬הרצון הטוב שלנו לרוב הוא אישי – אושר‪ ,‬עונג‪ ,‬לספק את עצמנו‬
‫מבחינה מסוימת וכד'‪ .‬הרצון הזה הוא רצון שמשתמש באינסטינקטים שלי ואני מופעל על‪-‬ידיו‪ .‬הרצון של‬
‫קאנט הוא רצון הטרונומי – רצון תלותי‪ .‬אני הופך תלותי באיזשהו עיקרון של עונג שאני רוצה לממש‪.‬‬
‫בזה נכלל גם הרצון של אריסטו – הרצון שלי לעשות את הדבר שהוא הסגולה הטובה‪.‬‬
‫רוב הרצונות נופלים במקום הזה‪ .‬כאמור‪ ,‬ממקום הטרונומי – אני לא חופשי ולכן אני לא בתחום‬
‫המוסר‪ .‬לכן קאנט מחפש רצון אוטונומי שהוא הוא הרצון הטוב‪ .‬רצון הרלוונטי למוסר‪ .‬הרצון האוטונומי‬
‫הוא הרצון שמופעל באמת ולא מופעל באופן מדומה‪.‬‬
‫לפי קאנט‪ ,‬האדם עצמו מחוקק את הרציונליות של הרצון‪ .‬הגורם היחיד בנפש האדם שהוא אינו‬
‫חוקי‪-‬חיצוני אלא חוקי מבחינת הנפש – הרציונליות‪ .‬רק חוקי הרציונליות הם חוקים של המחשבה עצמה‪.‬‬
‫זה לא מוכתב על המחשבה משום מקום אחר‪ .‬חוקי הרציונליות לא נכפו על האדם לא מבחינה אלוהית ולא‬
‫מגורמי הטבע (הנחה שניתנת לויכוח)‪.‬‬
‫לפי ההנחה "אם חם נדליק מזגן‪ ,‬אם נדליק מזגן נהיה מנוזלים – כך שאם חם אז נהיה מנוזלים"‬
‫הדגמנו שהרציונליות היא כללית‪.‬‬
‫קאנט מחפש אחר רצון טוב שהוא גם רצון רציונלי כיוון שהוא רצון יחיד שלא מושפע ע"י‬
‫גורמים חיצוניים ולכן הוא חופשי ומנהל את עצמו‪ .‬לרצון הטוב יש שני היבטים‪:‬‬
‫‪.1‬התחו‬
‫שה‬
‫הסוביי‬
‫קטיבי‬
‫ת של‬
‫כח‬
‫מניע‪.‬‬
‫‪.2‬התחו‬
‫שה‬
‫האוביי‬
‫קטיבי‬
‫ת של‬
‫היכול‬
‫ת‬
‫לבחור‬
‫‪.‬‬
‫ברצון הטוב‪ ,‬שני ההיבטים האלה צריכים להיות כפופים לרציונליות ולנבוע מהרציונליות‪.‬‬
‫הרצון הטוב הוא רצון טהור במובן שאין סייגים בכלל‪ .‬אנשים עושים רע (במכוון ובטעות)‪ ,‬אך‬
‫אם היה אצלנו בפנים כח שהוא כח חופשי וכל פעולותיו זה טוב מוחלט שלא משתנה – למה שאני אפעל‬
‫ממקום אחר? במובן מסוים‪ ,‬אנחנו ממשיכים ויכוח עם אפלטון‪ .‬אפלטון אמר לנו שכשאדם מכיר את‬
‫אידאת הטוב זה הופך לדבר היחיד שמעניין וזה יפעל אך ורק לטוב‪ .‬ידע הוא תנאי מספיק לעשיית הטוב‪.‬‬
‫אין לו שום עניין בדבר אחר‪.‬‬
‫אך קאנט שעושה דבר פחות מיסטי ומדבר על רצון טוב מוחלט ללא סייגים ונמצא כפוטנציאל‬
‫אצל כל אחד – ניתן לשאול‪...‬‬
‫כמו שנראה אצל קאנט‪ ,‬הוא לא רוצה להעמיד את עניין הרצון הטוב לאיזשהי בחירה‪.‬‬
‫בסופו של דבר קאנט נאלץ לומר שלאדם יש איזשהו רגע שהוא בוחר להיות טוב‪.‬‬
‫אצל קאנט – עשיית הרע היא גורם מחוץ לרצון‪ .‬אני יכול גם שיהיה לי איזשהו רצון טוב‬
‫ומוחלט אך אני צריך להפעיל את הרצון הזה דרך איזשהי פעולה רציונלית‪ .‬באותו אופן קאנט יגיד‬
‫שהרצון יכול להיות טהור – זה שאנשים לא מבינים לגמרי מה הרצון הטהור הזה אומר זאת הבעיה‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬היכולת שלי לפעול נפגמת לפעמים‪ .‬אני יכול להבין איך הטוב פועל אך אני לא אפעל כראוי‪ .‬הרבה‬
‫פעמים אני גם אתן לעצמי להיות מופעל ע"י חלקים מסוימים ברגש וע"י נטיות והרגלים‪ .‬במובן הזה‪,‬‬
‫הרצון הטהור יכול להיות טהור – אך הפעולה של נגזרת מכוחות אחרים‪.‬‬
‫מה שחשוב זה להראות שיש לנו את היכולת למצוא את הכח המניע החד‪-‬משמעי שבלתי ניתן‬
‫לפגיעה שהוא הרצון הטוב וממנו אנחנו יכולים להכריע הכרעות מוסריות‪.‬‬
‫המהלך הבא של קאנט מדבר על האופן בו נחווה‪ ...‬הרצון מתכונן באופן מיידי עם החוק‪ .‬רצון‬
‫כזה‪ ,‬לפי קאנט‪ ,‬הוא חובה‪ .‬מה שאני רוצה מבלי סייג ומבלי תנאים באופן שכך צריכים להיות פני‬
‫הדברים – זהו רצון חובה‪ .‬אני חייב שדברים יהיו כך‪ .‬חייב כמו רצון עז מאוד ללא סייגים‪ .‬קאנט אומר‬
‫שאנחנו פועלים‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬מתוך חובה‪ .‬חובה היא סוג של חוק – עשה כך‪ ,‬אל תעשה כך‪ .‬החובות‬
‫האלו‪ ,‬החוקים הללו‪ ,‬מתגלים מתוקף המחשבה והרציונליות שלנו‪ .‬החובות הם חוקים אוניברסליים‬
‫כלליים‪ .‬הם מופיעים כציווי‪.‬‬
‫קאנט מדבר על שתי סוגי חובות‪:‬‬
‫‪.1‬חובות חוקיות (מבחינה מדינית) – ניקח את הדוגמא של נסיעה בתשעים קמ"ש‪.‬‬
‫אם אני נוהג ככה – אז אני עובד ע"פ החוקים הללו‪ ,‬לא משנה מאיזה סיבה‪.‬‬
‫הפעולה שלי היא בהתאם לחובה החוקית‪ .‬לא משנה למה אנחנו נוהגים ככה‪,‬‬
‫העיקר שיש לנו התאמה בין הפעולה לבין החובה‪.‬‬
‫‪.2‬חובות מוסריות – לא מתאים שאני אפעל בהתאם לחוק ולחובה אלא מתוך‬
‫הכרת כבוד לחוק‪ .‬אני צריך לפעול מתוך ההבנה שרק החוק הרציונלי‪ ,‬רק‬
‫החובה כמו שהיא מוצגת בפני‪ ,‬רק היא הדרך לפעול באופן מוסרי‪ .‬זה המניע‬
‫שלי – הכרת הכבוד‪ ,‬ההבנה שזה המניע המוסרי היחידי‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם אני מציל‬
‫אנשים משריפה בגלל שריחמתי עליהם או בגלל שסיגלתי לי את היכולת להציל‬
‫בני‪-‬אדם כשהם בצרה – לא פעלתי מבחינה מוסרית‪ .‬פעלתי בהתאם לחובה ולא‬
‫מפני הכרת כבוד לחוק‪ .‬לא עניין אותי מה החוק הרציונלי אומר באותו רגע‪.‬‬
‫עניין אותי תחושת הזוועה והרחמים שהניעו אותי‪ .‬הכרת הכבוד זה סוג של‬
‫אפקט נפשי שיש לחוק עלי‪ .‬כאן קאנט אומר שאסור לנו לפעול מרגש‪ .‬אסור לנו‬
‫לפעול משום מרכיב אחר של הנפש האנושית אלא רק ממחשבת החוק – מהאופי‬
‫בו אנחנו מכבדים את מה שהרציונליות שלנו אומרת עלינו‪ .‬האם אדם שפועל‬
‫מאמפתיה הוא לא מוסרי? לפי קאנט – אולי הוא פועל באופן מוסרי אך הוא לא‬
‫מוסרי כיוון שהמניע הוא לא מניע שניתן לסמוך עליו‪ ,‬לא מניע יציב ולא מניע‬
‫שמאפשר בחירה‪.‬‬

‫יש כאן הרבה פעולות שהם בהתאם לחוק אך לא מתוך החוק‪ .‬אותה פעולה כמו שהחוק המוסרי‬
‫מחייב אותה אך הן לא נגזרות ומה שמניע אותי לא היה החוק הרציונלי – החובה‪ ,‬לכן הסטטוס של‬
‫הפעולות האלה הוא "א‪-‬מוסרי"‪ .‬קאנט לא חושב שיש פעולות שנעשות מתוך הכרת כבוד לחוק אבל הם‬
‫אינם בהתאם לחוק‪.‬‬
‫זתומרת‪ ,‬אם אני פועל בהבנה עמוקה והכרת כבוד לחוק המוסרי – לא יכול להיות שהפעולה שלי‬
‫לא תתאים למה שהחוק אומר‪ .‬אנחנו כל הזמן מדברים על חוק מוסרי‪ .‬אנחנו נראה שקאנט פותח פער‬
‫מאוד גדול לבין מה שהחברה אומרת (חוק מדיני) לבין חוק מוסרי‪.‬‬
‫חוק צודק אמור לייצג מחשבה מוסרית‪ .‬במקום בו החוק לא מייצג את זה ויש התנגשות בין חוק‬
‫מוסרי לחוק מדיני – כאן אני מחויב קודם כל לחוק המוסרי‪.‬‬
‫קאנט מכיר בזה שלא כל החובות שמחייבות אותנו מחייבות אותנו למעשה ספציפי אחד‪ .‬הוא‬
‫מחלק את החובות לחובות מושלמות וחובות שאינן מושלמות‪.‬‬
‫‪.1‬חובות מושלמות – החובות המושלמות הן חובות המכונות צרות‪ .‬הן מחייבות‬
‫באופן חד‪-‬משמעי תוואי‪-‬פעולה והן חובות שליליות‪ ,‬חובות "אל תעשה"‪ .‬במובן‬
‫הזה הן מכתיבות באופן חד‪-‬משמעי מה לא לעשות – איך לא לפעול‪.‬‬
‫‪.2‬חובות לא מושלמות – חובות "עשה"‪ ,‬חובות קיומיות‪ ,‬והן לא מושלמות כיוון‬
‫שיש לי טווח לגיטימי של פעולות שמממש את החובה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬חובת הכבוד‬
‫להורים‪ .‬אך מה נגזר מהפעולה הזאת? האם כבוד להורים זה להרים טלפון פעם‬
‫בשבוע? לא לקלל אותם? לטפל בהם? לשלם למישהו אחר שיטפל בהם?‬
‫הפעולות הספציפיות הנגזרות לא נקבעות באופן חד‪-‬משמעי ע"י החובה הזאת‪.‬‬
‫בעוד החובה – "אל תרצח" – מאוד ברור לי מה אסור לי לעשות‪ ,‬איך עלי‬
‫לפעול (או לא לפעול(‪ .‬זהו טווח שבו האדם הפרטי יכול לממש את עצמו‪.‬‬

‫בפעולות לא מושלמות יש טווח אפשרי שבהן אני יכול להכניס מספר דברים שאני יודע על‬
‫העולם‪ :‬דברים אמפיריים‪ ,‬רגשות וכל דבר הנקרא שיקולים אישיים‪ .‬מה קורה כשחובות מתנגשות? אנחנו‬
‫מניחים הרי‪ ,‬למשל‪ ,‬שבמתמטיקה – חוקים לא יכולים להתנגש‪ .‬לא יכול להיות שאני אעשה את אותו‬
‫תרגיל באופן שונה ואקבל שתי תוצאות שונות‪ .‬קאנט מנפה קונפליקטים ע"י איזה סוג של חובות‬
‫מתנגשות‪.‬‬
‫סוג אחד של קונפליקט‪ :‬הקונפליקט בין חובה מושלמת לחובה לא מושלמת‪ .‬מצד אחד יש לי‬
‫חובה לנרצח ומצד שני יש לי חובה של לעזור לזולת‪ .‬בשביל לעזור למישהו – אחת הדרכים זה להרוג‬
‫לאדם שמולי‪ ,‬שמסכן את אותו אדם שאני רוצה לעזור לו‪ .‬קאנט יאמר שבכל מקרה אנחנו נפעל לפי‬
‫החובה המושלמת שהיא חד משמעית‪ ,‬כאמור‪ ,‬וניתן למצוא את הדרכים האחרות לפעול ע"פ החובה הלא‪-‬‬
‫מושלמת‪ .‬החובה הלא‪-‬מושלמת מאפשרת לי יצירתיות בטווח הדברים שיכולים לממש את אותה חובה‪.‬‬
‫סוג אחר של קונפליקט‪ :‬בין חובה מושלמת לחובה מושלמת‪ .‬קאנט אומר שהתנגשות כזאת לא‬
‫יכולה להיות כיוון שמי שגוזר עלינו את החובות זה הרציונליות שלנו‪ ,‬ולפי קאנט היא מערכת קוהרנטית‬
‫שאין בה סתירות‪ .‬סתירה בין שתי חובות מושלמות פירושה שהמערכת הרציונלית מאפשרת אותנו באופן‬
‫חד‪-‬משמעי לשני דברים שלא יכולים להתממש יחד‪ ,‬בדומה לשתי הדרכים במתמטיקה בעלות תוצאה‬
‫שונה‪ .‬המערכת הרציונלית לא יכולה להביא לסתירה במעשה‪ ,‬שאני חייב לבצע דבר והיפוכו‪ .‬הקונפליקט‬
‫הזה שאמור להיות הקונפליקט המר ביותר הוא לא קונפליקט אפשרי‪.‬‬
‫בין חובה מושלמת ללא מושלמת – הקונפליקט הזה הוא הכי פחות קשה כיוון שכל חובה נותנת‬
‫לי איזשהו טווח לממש אותה ואני תמיד יכול למצוא פיתרון פרקטי‪ ,‬איזשהו טווח של פעולה שישרת‬
‫באופן הטוב ביותר את שתי החובות‪.‬‬
‫קונפליקט נוסף שעלול לעלות‪ :‬קונפליקט בין נטיות הלב שלנו‪ .‬לפעמים‪ ,‬מה שהרציונליות מראה‬
‫לי זה לא מה שהלב והרגש שלי יראו לי‪ .‬אך קאנט לא רואה בקונפליקט הזה קונפליקט ממשי כיוון‬
‫שמבחינתו‪ ,‬רק לחובה המוסרית יש משקל מוסרי ולנטיית הלב מלכתחילה אין משקל מוסרי‪ .‬לכן‪,‬‬
‫ההתלבטות הזאת היא אם להיות מוסרי או לא‪ .‬אם אני רוצה לעשות את הדבר הטוב אני צריך לפעול‬
‫מתוך חובה ולוותר על נטיית הלב‪ .‬גם אם נטיית הלב שלי אומרת לי גבדיוק מה שהרציונליות שלי אומרת‬
‫לי‪ ,‬שניהם הרי מראים לי את אותו כיוון – אני עדיין צריך לפעול מהחלק הרציונלי שלי ולא מנטיית הלב‬
‫אם עלי לפעול באופן מוסרי‪.‬‬
‫הפעולה המוסרית היא פעולה המתאפיינת ככזאת מתוך העמדה שהיא פועלת‪ .‬מוסר של כוונות‪.‬‬
‫מה המניע לפעולה‪ .‬אין פה שום דיבור על תוצאות‪ .‬התוצאה של המעשה שלי כלל לא רלוונטית‪ .‬זה‬
‫שעשיתי טוב או רע‪ ,‬מצב העניינים‪ ,‬הרווחה של מי שפעלתי מולו – כל אלה לא נכנסים כלל לאופי‬
‫השיקול המוסרי באופן חד משמעי‪.‬‬