‫חג הקורבן‬

‫חמשת עמודי האסלאם‬

‫האיסלאם‪ ,‬במידה שונה מן הנצרות‪ ,‬הוא דת הלכה‪.‬‬
‫פירוש הדבר כי כדי להיות מוסלם‪ ,‬לא די בקבלת עיקרי‬
‫אמונה מסוימים ‪ -‬כמו ייחוד האל‪ ,‬שליחותו של מוחמד ‪,‬‬
‫מקורו השמימי של הקוראן‪ ,‬יום הדין‪ ,‬גן העדן והגהינום‬
‫וכיו"ב‪ ,‬אלא יש לקיים מערכת מסועפת של מצוות‬
‫הנוגעת בכל פרט בחייו של המאמין‪.‬‬
‫מתוך מערכת הלכתית זו‪ ,‬הועלו חמש מצוות לדרגה של‬
‫מצוות‪-‬יסוד ‪ -‬עמודי התווך של האיסלאם‪ .‬מצוות אלו הן‪:‬‬
‫"שהאדה" ‪ -‬העדות‪ ,‬כלומר החובה להצהיר על דבקות‬
‫בעיקרי האמונה הבסיסיים של האיסלאם; "צלאת" ‪-‬‬
‫תפילה‪" ,‬זכאת" ‪ -‬צדקה‪" ,‬צום" ‪ -‬צום‪ ,‬ו"חג" ‪ -‬העליה‬
‫לרגל למכה‪ ,‬ולאתרים מקודשים סביבה‪.‬‬
‫כולן מצוות שבין האדם למקום וכולן מצוות המוטלות על‬
‫כל יחיד‪ ,‬גבר ואשה כאחד ‪ -‬להבדיל ממצוות אחרות‬
‫בהלכה המוסלמית‪ ,‬שקיומן בידי חלק מן העדה פוטר‬
‫את שאר המאמינים מלקיימן )"פרד' כפאיה"(‪ .‬קיום‬
‫כהלכה של מצוות‪-‬היסוד הוא אבן בוחן לכל מוסלם‪ .‬מי‬
‫שאינו מקיימן במודע‪ ,‬במכוון‪ ,‬וללא הצדקה ‪ -‬אינו יכול‬
‫להימנות עם קהל המוסלמים‪.‬‬
‫חמש המצוות כקבוצה מיוחדת מתוך כלל המצוות‬
‫באיסלאם ‪ -‬אינן באות לידי ביטוי בקוראן‪ .‬כל מצוות‪-‬‬
‫היסוד אמנם נזכרות בו אך לא כחטיבה אחת‪ ,‬אלא‬
‫במפוזר‪ ,‬בפרקי קוראן שונים‪ .‬רק בספרות ה"חדית'"‪,‬‬
‫המסורת שבעל‪-‬פה של הנביא מוחמד ולחבריו הקרובים‬
‫‪ ,‬רק בה מוצאים את כנויין הכללי "ארּכאן אל‪-‬איסלאם"‬
‫)עמודי התווך של האיסלאם(‪ .‬בספרות החדית'‬
‫ובספרות ההלכה עובדו גם פרטי המצוות הללו‪ ,‬על פי‬
‫היסודות שהונחו בקוראן‪.‬‬
 ‫מצוות העדות‬
‫חובה בסיסית של כל מוסלם היא להצהיר על דבקותו‬
‫בשני עקרונות‪-‬היסוד של האמונה המוסלמית‪ :‬האמונה‬
‫בייחוד האל‪ ,‬והאמונה בשליחותו של הנביא מוחמד עליו‬
‫השלום ‪ -‬מכונה "עדות" )"שהאדה"(‪ .‬המוסלם מעיד כי‬
‫אין אל מבלעדי אלוהים וכי מוחמד הינו שליח אלוהים ‪.‬‬
‫במקור הערבי‪" :‬לא אלאה אלא אללה ומוחמד רסול‬
‫אללה"‪.‬‬
‫נוסחה זאת חוזרת ונשנית פעמים אחדות בכל יום‬
‫באוזני המוסלם ובפיו‪ ,‬בזמן הקריאה לתפילה ובזמן‬
‫התפילה עצמה‪ ,‬אבל היא נאמרת גם במעמדים מיוחדים‬
‫בחייו‪ ,‬למשל‪ ,‬על ערש מותו או במעמד ההתאסלמות‪.‬‬
‫אמירת ה"שהאדה" בנוכחות עדים‪ ,‬ורק אמירה זו ‪-‬‬
‫מהווה את אקט ההתאסלמות‪.‬‬

‫מצוות התפילה‬
‫מקומה של התפילה בחיי המאמין‬
‫המלה המציינת תפילה באיסלאם‪" ,‬צלאת"‪ ,‬מציינת‬
‫תפילה ממוסדת וקבועה‪ .‬מועדיה קבועים‪ ,‬נוסחה קבוע‪,‬‬
‫תנועותיה קבועות‪ ,‬מצוות מסוימות קבועות וקשורות בה‬
‫)כגון ‪ -‬טהרה( וזאת בהבדל מן התפילה האישית‬
‫הספונטנית‪ ,‬המוכרת בתרבויות דתיות רבות ‪.‬‬
 ‫אנחנו נעסוק ב"צלאת" ונבחין בה שני סוגים‪ :‬האחד ‪-‬‬
‫התפילה היומית‪ ,‬השנייה ‪ -‬התפילה בציבור במועדים‬
‫מיוחדים‪ ,‬כמו תפילת יום שישי ותפילת החגים‪.‬‬
‫במסורת שבעל‪-‬פה באיסלאם נקבע המספר של חמש‬
‫תפילות ביום‪ ,‬והוא המחייב את המוסלמים‪ .‬כל מוסלם‬
‫מתפלל‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדי יום תפילת בוקר‪ ,‬תפילת צהריים‪,‬‬
‫תפילת מנחה‪ ,‬תפילת מעריב ותפילת לילה‪.‬‬
‫ניתן לקיים כל אחת מן התפילות היומיות ביחידות‪ ,‬ובכל‬
‫מקום שאין בו חשש טומאה‪ ,‬אם כי עדיף לקיימן בציבור‬
‫ובמסגד‪.‬‬
‫תוכנה של התפילה המוסלמית ומתכונתה אינם‬
‫משתנים למעשה גם ביום שישי ובחגים‪ ,‬בהם נערכות‬
‫תפילות בציבור‪ .‬על המוסלמים מקובל שערבית היא‬
‫לשון הקודש‪ ,‬הלשון שבה הורד הקוראן משמים‪ ,‬ועל כן‬
‫חשים חובה להתפלל בה גם אלה‪ ,‬אשר אינם‬
‫משתמשים בה בחיי היום‪-‬יום‪.‬‬
‫התפילה בציבור‬
‫התפילה בציבור בימי שישי ובחגים נערכת במסגד‬
‫המרכזי לישוב או לשכונה‪ ,‬בדרך כלל במעמד של‬
‫ארבעים מתפללים )ויש המסתפקים בשנים‪-‬עשר(‬
‫המהווים מניין‪ .‬היא נבדלת מן התפילה היומית בכך‬
‫שנוספות לה שתי "רכעות" ודרשה ‪" -‬ח'וטבה"‪,‬‬
‫שנישאת בימי ו' לפני התפילה ובחגים אחריה ‪ -‬על‪-‬ידי‬
‫הדרשן )"ח'טיב"(‪ .‬הדרשה כוללת הטפה בעניינים‬
‫דתיים ולפעמים גם בענייני דיומא‪ ,‬וברכות לנביא‪,‬‬
‫לציבור המאמינים‪.‬‬
‫התפילה בציבור בצהרי יום ו'‪ ,‬היא בלבד הנותנת צביון‬
‫מיוחד ליום הזה שנקרא בערבית "יום אל‪-‬ג'ומעה" – יום‬
‫ההתכנסות‪ .‬יום ו' אינו יום שבתון או יום מנוחה‪ .‬בקוראן‬
 ‫נאמר‪" :‬המאמינים‪ ,‬כאשר ייקראו לתפילה )כלומר ‪-‬‬
‫כאשר ה"מואד'ין" יקרא למאמינים לבוא למסגד( ביום‬
‫הקהל )יום "אלג'ומעה(‪ ,‬ויצאתם אל זכר אלוהים )כלומר‬
‫‪ -‬מהרו לתפילה להזכיר את שם אלוהים( וזנחתם את‬
‫המשא המתן‪ .‬זה טוב לכם‪ ,‬אם יודעים אתם‪ .‬ובכלות‬
‫התפילה ונפוצותם בארץ‪ ,‬וביקשתם חסד אלוהים"‬
‫)כלומר ‪ -‬התפזרו איש‪-‬איש בחיפוש אחר מחייתו‪,‬‬
‫פרנסתו ‪ -‬סורה ‪ ,62‬פסוקים ‪ ,10-9‬בתרגומו של י‪ .‬י‪.‬‬
‫ריבלין(‪.‬‬
‫התפילה בציבור במסגד נערכת בראשות ה"אימאם"‪.‬‬
‫המאמינים עומדים מאחוריו בשורות‪ .‬הן בתפילה‬
‫ביחידות והן בתפילה בציבור פונה המאמין לכיוון מכה‪.‬‬
‫בערבית נקרא כיוון התפילה "קיבלה"‪.‬‬
‫המסגד‬
‫מבנה המסגד מותאם לתפקידיו‪ .‬למרות ההבדלים‬
‫בסגנון הארכיטקטוני והאמנותי בין המסגדים באיזורים‬
‫שונים של העולם המוסלמי‪ ,‬קיימת מתכונת בסיסית‬
‫אחידה פחות או יותר של מסגד‪ :‬אולם תפילה ‪,‬‬
‫שהמתפללים עומדים בו ופניהם לעבר מכה‪ .‬כיוון‬
‫התפילה מסומן על‪-‬ידי גומחה )"מיחראב"( בקיר‬
‫הקדמי‪ .‬בצד ה"מ'יחראב" נמצא דוכן הדרשן‪ ,‬דוכן‬
‫גבוה‪ ,‬שמדרגות מובילות אליו‪ .‬הדוכן הוא מפריטי‬
‫הריהוט הבודדים במסגד‪ ,‬בנוסף לשטיחים ולנברשות‪.‬‬
‫עיטורי המסגד מבוססים על הכתב הערבי ועל מוטיבים‬
‫צמחיים ואין בו דמות אדם או חי‪ ,‬בגלל איסור פסל‬
‫ומסכה שהאיסלאם מחמיר בו מאוד‪ .‬במסגדים יש בדרך‬
‫כלל חצר גדולה מוקפת בחלק מקורה‪ ,‬המשמשת גם כן‬
‫לתפילה או לפעילות דתית קהילתית‪ .‬במרכז החצר או‬
‫בפינתה בריכת מים וברזים לצורך הטהרה‪ .‬לפני כל‬
‫תפילה מן התפילות היומיות עורך המוסלם טהרה‬
 ‫חלקית‪ ,‬כלומר רחצת הידים עד המרפקים‪ ,‬הרגלים עד‬
‫הקרסוליים והפנים‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬המסגד מאופיין על‪-‬ידי צריח מיוחד‪" ,‬מאד'נה"‬
‫או "מנארה"‪ ,‬שממנו קורא ה"מואד'ין" לתפילה‪.‬‬
‫בתקופת הנביא מוחמד שליו השלום היו קוראים מעל גג‬
‫גבוה‪ ,‬סמוך לבית הנביא‪ ,‬ששימש כמסגד הראשון‪ .‬רק‬
‫יותר מאוחר החלו מקימים מגדלים מיוחדים לשימושו‬
‫של ה"מואד'ין"‪ .‬נוסח ה"אד'אן" ‪ -‬הקריאה לתפילה‪,‬‬
‫הוא אחיד‪" :‬אללה הגדול מכל )"אללה אכבר"(; אני‬
‫מעיד שאין אל מבלעדי אללה‪ ,‬אני מעיד שמוחמד הינו‬
‫שליח אללה )זאת ה"שהאדה" ‪ -‬העדות(‪ ,‬הבו לתפילה‪,‬‬
‫הבו להצלחה‪ ,‬אללה הגדול מכל‪ .‬אין אל מבלעדי‬
‫אללה"‪.‬‬
‫מצוות הצדקה‬
‫בראשית פעילותו של מוחמד כנביא היו מאמיניו חייבים‬
‫בקיום מצווה אחת בלבד‪ ,‬בנוסף לתפילה‪ :‬מתן צדקה –‬
‫"זכאת" ‪ ,‬שנועדה לטהר את האדם מקשריו עם החומרי‪,‬‬
‫הארצי‪ ,‬להוכיח את אמונתו בעולם הבא‪ ,‬ולסייע לו‬
‫לזכות בדין ביום הדין‪ .‬המוסלמים מתוארים בסורות‬
‫המכאיות של הקוראן כמי ש"שוקדים תמיד על תפילתם‬
‫ומעניקים מתת חסד לאביון" )סורת אל‪-‬מעארג' פסוקים‬
‫‪.(24-22‬‬
‫בסורה מתקופת אל‪-‬מדינה הוגדרו בדיוק הזכאים‬
‫ליהנות מן הצדקה‪ :‬העניים והאביונים‪ ,‬המופקדים על‬
‫איסוף מס הצדקה‪ ,‬אלה אשר יש לקשור את לבותם‬
‫לאיסלאם‪ ,‬שבויים שיש לפדותם‪ ,‬בעלי חוב אשר נושים‬
‫להם‪ ,‬הנלחמים במלחמת מצווה וההולכים בדרך )עיין‬
‫סורת התשובה ‪ ,‬פסוק ‪.(60‬‬
 ‫מאוחר יותר קבעה ההלכה המוסלמית חמישה דברים‪,‬‬
‫מהם חובה להפריש "זכאת"‪ :‬תבואות‪ ,‬פירות‪ ,‬עדרים‪,‬‬
‫כסף וזהב וסחורות וגם קבעה את שעור המס שחובה‬
‫להפרישו כגון‪ :‬מעשר מן הראשונים‪ ,‬חלק ארבעים מן‬
‫האחרונים וכו' ‪.‬‬

‫מצוות הצום‬
‫באיסלאם הצום קשור למועד הגזירה האלוהית ‪ .‬הצום‬
‫הוא שלושים יום מבוקר עד ערב‪ ,‬בחודש רמד'אן‪.‬‬
‫נקבע צום חובה של שלושים יום ברמד'אן ‪ -‬החודש‬
‫התשיעי בשנה המוסלמית‪ .‬צום הרמד'אן נועד לציין את‬
‫תחילת הורדתו של הקוראן מן הלוח השמימי אל מוחמד‬
‫באמצעות המלאך גבריאל‪ .‬המוסלמים מאמינים כי‬
‫הדבר אירע באחד מעשרת הלילות האחרונים של חודש‬
‫רמד'אן )הרוב מסכימים על ה‪ 27-‬בו(‪ .‬לילה זה מכונה‬
‫"לילת אלקדר" ‪.‬‬
‫במשך חודש רמד'אן חייב המוסלם לקיים צום מלא ‪,‬‬
‫בכל יום מבוקר עד ערב‪ .‬עם ערב בטלים כל האיסורים ‪-‬‬
‫אבל לפי רוח האיסלאם יש לנהוג באיפוק ובצניעות גם‬
‫בלילה‪.‬‬
‫עשרת הימים האחרונים של הרמד'אן הם כאמור בעלי‬
‫משמעות מיוחדת ‪.‬‬
‫יש לזכור שהמוסלמים ממשיכים לעבוד בימי הרמד'אן‬
‫ולמרות שבירת הצום מדי ערב הדבר אינו קל‪ ,‬במיוחד‬
‫כאשר הרמד'אן חל באחד מחודשי הקיץ‪ .‬כידוע‪ ,‬השנה‬
‫המוסלמית היא שנת ירח‪ ,‬ומנהג העיבור אסור‬
‫באיסלאם‪ .‬הרמד'אן‪ ,‬כמו שאר המועדים הקבועים על פי‬
‫הלוח המוסלמי‪ ,‬נודד איפוא לאיטו על פני שנת השמש‪.‬‬
‫אם בשנה מסוימת הוא חל בחורף‪ ,‬כעבור שנים אחדות‬
‫נמצא שהוא חל בקיץ‪.‬‬
‫עם תום חודש הרמד'אן בראשית החודש העשירי בשנה‬
‫המוסלמית ‪ -‬חוגגים המוסלמים את "עיד אל‪-‬פיטר"‪ ,‬חג‬
‫הפסקת הצום‪ .‬החג נמשך שלושה ימים‪ .‬המוסלמים‬
‫מתפללים בו תפילת חג ונותנים צדקה מיוחדת ‪.‬‬

‫מצוות עלייה לרגל‬

‫באיסלאם חובת העלייה לרגל )"חג'"( כוללת את‬
‫הכעבה‪ ,‬את הר ערפאת ושאר האתרים ואילו בשם‬
‫"עומרה" מכנים את העלייה לרגל כשהיא נערכת על‪-‬ידי‬
‫יחיד ולא בציבור‪ ,‬לא במועדה הקבוע ‪ -‬ואך ורק אל‬
‫הכעבה ואל סביבתה‪.‬‬
‫כמו כל מצוות‪-‬היסוד‪ ,‬גם מצוות ה"חג'" חלה הן על‬
‫המוסלם והן על המוסלמית‪ ,‬הבוגרים והבריאים בגוף‬
‫ובנפש‪ .‬חובתם לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת‬
‫בחייהם‪ ,‬אם כי ההלכה פוטרת מאמינים מלקיימה או‬
‫מתירה להם ליפות כוחם של אחרים לבצעה בשמם ‪-‬‬
‫מסיבות בריאות‪.‬‬

‫עולה הרגל‪ ,‬המגיע לגבול השטח הקדוש המקיף את‬

‫ראם"‪ .‬הוא‬ ‫אח ָ‬
‫מכה‪ ,‬חייב להיכנס למצב של קדושה ‪ִ " -‬‬
‫מטהר‪ ,‬לובש בגדים לבנים מיוחדים‪ ,‬ללא תפר‪ ,‬ומסיר‬
‫כל כיסוי ראש )בגלל איסור זה משתמשים רבים מעולי‬
‫הרגל בקיץ בשמשיות(‪ .‬בעת העלייה לרגל אסורים על‬
‫עולה הרגל גילוח‪ ,‬נטילת ציפורניים‪ ,‬חיי אישות וכד'‪.‬‬
 ‫עם הגיעו למכה מקיים עולה הרגל את הטקסים בעיר‬
‫סביב הכעבה‪ .‬הכעבה היא מבנה גבוה‪ ,‬דמוי קוביה‪,‬‬
‫במרכזה של חצר מסגד‪ .‬בקיר החיצוני שלו‪ ,‬בצד מזרח‪,‬‬
‫נעוצה האבן השחורה‪.‬‬
‫עיקר פולחן הכעבה נערך מחוץ למבנה ולא בתוכו‪ .‬עולי‪-‬‬
‫הרגל מקיפים את הכעבה שבע פעמים‪,‬‬
‫אל טקסי הקפת הכעבה נוספים טקסים באתרים‬
‫קרובים‪ ,‬כמו ריצה‪ ,‬שבע פעמים‪ ,‬בין שתי הגבעות צפא‬
‫ומרווה‪.‬‬
‫ב‪ 8-‬ב"ד'ו‪-‬אל‪-‬חיג'ה" ‪ -‬האחרון בחודשי השנה‬
‫המוסלמית ‪ -‬מתחילים טקסי ה"חג'"‪ ,‬שעיקרם מחוץ‬
‫לעיר מכה‪ .‬ב‪ 9-‬בחודש מגיעים הטקסים לשיאם במעמד‬
‫לרגלי הר ערפאת מזרחית למכה‪ ,‬שם מתכנסים כל עולי‬
‫הרגל לשמיעת דרשה‪ .‬מעמד דומה אך פחות חשוב‬
‫נערך אחר כך גם במוזדליפה‪ .‬למחרת מגיעים עולי‬
‫הרגל למינא‪ ,‬הסמוכה למכה‪ ,‬ושם מתקיים טקס רגימה‪,‬‬
‫כאשר כל עולה רגל משליך שבע אבנים קטנות על כל‬
‫אחת משלוש הערימות המצויות שם‪ .‬כאן מסתיימים‬
‫טקסי ה"חג'" ומתחיל "חג הקרבן"‪" ,‬עיד אל אד'חא" ‪.‬‬
‫"עיד אל אד'חא" נמשך ארבעה ימים‪.‬‬
‫ראוי לציין כי "עיד אל‪-‬פיטר"‪ ,‬שהזכרנו קודם‪ ,‬ו"עיד אל‪-‬‬
‫אד'חא" הם שני החגים הרשמיים היחידים באיסלאם ‪.‬‬
‫המסורת המוסלמית קושרת את ה"חג'" ואת כל טקסיו‬
‫באברהם אבי האמונה‪ ,‬המוסלם הראשון‪ ,‬ובישמעאל בנו‬
‫‪ .‬שניהם הקימו את הכעבה לעבודת אל אחד‪ ,‬אך‬
‫הערבים לא התמידו בכך עד שבא מוחמד לטהר את‬
‫הכעבה מחדש‪.‬‬
 ‫גם האתרים הקשורים ב"חג'" מוסברים במסורת‬
‫המוסלמית בקשר לאברהם‪ ,‬הגר או ישמעאל‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬הריצה שבע פעמים בין שתי הגבעות ליד‬
‫הכעבה‪ ,‬שהיא חובה על כל מוסלם עולה רגל‪ ,‬מסמלת‬
‫את ריצתה של הגר בחיפוש אחרי מים לישמעאל בנה‪,‬‬
‫ורגימת האבנים במינא היא מעין שחזור של רגימת‬
‫השטן על‪-‬ידי אברהם‪ ,‬בשעה שבא לפתותו לבל יעלה‬
‫את בנו לעקדה וכו'‪.‬‬