Professional Documents
Culture Documents
דד
דיני משפחה
תוכן עניינים
מבוא 2............................................................................................................................
פרק א -סמכות לשיפוט 3.....................................................................................................
בין בימ"ש לביה"ד 3....................................................................................................
סימן 55לדבר המלך 4.................................................................................................
פרק ב -חוק שיפוט בתי דין רבניים 4......................................................................................
ענייני נישואין 4...............................................................................................................
סמכות נגררת 5..........................................................................................................
חוק יסוד השפיטה 5....................................................................................................
ענייני גירושין 6...............................................................................................................
"יהודים" 6.................................................................................................................
"בישראל" 7...............................................................................................................
"או תושביה" 8...........................................................................................................
סעיף 2לחוק שיפוט ב"ד רבניים 8.....................................................................................
סעיף 3לחוק שיפוט ב"ד רבניים9.................................................................................... :
"בכל הכרוך בתביעת הגירושין" 9...................................................................................
מזונות הילדים 10.......................................................................................................
מרוץ סמכויות 11............................................................................................................
כנות התביעה והכריכה 11............................................................................................
עקרון כיבוד הערכאות 11.............................................................................................
סעיף 4סמכות ברירתית במזונות האשה 12........................................................................
סעיף 12................................................................................................................. 6
סעיף 12................................................................................................................. 9
היקף התערבותו של בג"ץ בפסיקת בתי הדין הרבניים 12.......................................................
עילות התערבות של בג"ץ12........................................................................................... :
כללי הצדק הטבעי 12..................................................................................................
אי התחשבות של ביה"ד בהוראת חוק המופנית גם לבי"ד 13...............................................
פסיקה נגד טובת הילד 13............................................................................................
ביהמ"ש לענייני משפחה 13..............................................................................................
דיני משפחה השופט נאמן
דד
מבוא
סוגיות שידונו
ראשית עלינו לדון מי היא הערכאה שבסמכותה לדון בתחום .שנית עלינו לדון על פי איזה דין עלינו
לדון הדין הישראלי או ההלכה .וכך יוצא שלפעמים ביה"ד הדתי מחוייב לדון לפי החוק ולא לפי
ההלכה .לבסוף עלינו לדעת מהו הדין עצמו.
ראשית ,הסיבה היא היסטורית עוד מהתקופה העות'מאנית בה הכירו הטורקים שיש לתת לכל מיעוט
את האוטונומיה לנהוג כפי דתו .גם בהמשך בתקופה המנדטורית הושאר המצב על כנו ובדבר המלך
במועצתו (שתקף למעשה גם כיום )1בסימן 51נקבע שבתחומי המעמד האישי כשרות יוחסין,
אפוטרופסות ,מזונות ,כלכלה ,אבהות ,נישואין ,גיטין ישנה סמכות יחסית למוסלמים .ובעניין זה היה
הבדל בין בתי הדין המוסלמים להם ניתנה בתחילה סמכות ייחודית בכל התחומים הללו .ולעומת זאת
ליהודים ולנוצרים היתה סמכות ייחודית רק בנישואין וגירושין כפי שמשתקף מסימן 54לדבר המלך
במועצתו (הסעיף עוסק בנוצרים ואילו הסעיף העוסק ביהודים בוטל בעקבות חוק שיפוט ב"ד רבניים),
אך בתחומים האחרים מלבד נישואין וגירושין היתה הסמכות מקבילה ,כך שנצרכת הסכמת שני
הצדדים ולא סמכות ייחודית .ויש להוסיף שבשנת 1965הוענקה גם לדרוזים שלא הופיעו בדבר
המלך הסמכות.
סימן 47לדבר המלך במועצתו קובע שהשיפוט גם בבית המשפט האזרחי יהיה כפוף לחוק המעמד
האישי הנוהג בישראל.
לגבי הפרוצדורה-ביהמ"ש מחוייב לפסוק ופוסק לפי ההלכה אך לא מחוייב לפרוצדורה
ההלכתית; הדבר עלה בפסה"ד קוטיק נ' וולפסון לגבי הכרת האב באבהותו על בנו ("דין
1
עפ"י פקודת חוק סדרי שלטון וממשל שקבע רציפות משלטונית.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
יכיר") ,תחום שבעבר נקבע עפ"י ההלכה ,2אולם טען עוה"ד שהכרה כזו לא תועיל מפני שלפי
ההלכה היא תקפה רק בפני עדים או בי"ד ,והשופט זילברג קבע שלמרות שענייני המעמד
האישי נידונים לפי ההלכה ומתוקף ההלכה הכרה כשלעצמה מועילה ,אך מאידך לפי ההלכה
נצרכת הכרה בפני עדים ,כאן לא נצריך עדות בעלת תוקף הלכתי כיוון שזוהי סוגיה
פרוצדוראלית ובעניין זה לא תקבע ההלכה .אם כן זוהי הנפקות בין דיון בביהמ"ש לבין דיון
בביה"ד הרבני כששניהם דנים על פי ההלכה.
לגבי התחשבות בדין הבינלאומי; בפס"ד סקורניק נ' סקורניק עלתה סוגיה של נישואין
שנערכו בפולין וביהמ"ש קבע שכיוון שבמשפט הבינלאומי הפרטי מקובל שתוקפם של
נישואין נידון לפי המקום בו בוצעו וכיוון שבפולין נחשבו נישואין גם אנו נחשיבם לנשואים.
ביה"ד הרבני היה דוחה על הסף טיען שכזה ,שכן תחום זה של המשפט הבינלאומי הפרטי
אינו קיים ותקף בהלכה.
בענייני פרשנות של ההלכה יש הבדל בין פרשנותו של ביהמ"ש לפרשנות ביה"ד הרבני.
"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי
דין רבניים".
ענייני נישואין
מה כלול במילה 'נישואין' בחוק?
בפס"ד גיתיה נידונה השאלה האם כושר של בן העדה האתיופית נתון להחלטת בית הדין הרבני
ונטען שבסעיף 1לחוק שיפוט בתי דין רבניים נאמר שענייני נישואין נתונים לשיפוט ביה"ד הרבני
וביהמ"ש פסק שזה כלול בתחום הנישואין ונתון לשיפוט ביה"ד הרבני.
גם ענייני שלום בית כלולים בתחום זה של הנישואין עפ"י סעיף 1לחוק שיפוט ב"ד רבניים ,ובפס"ד
נעים נ' ביה"ד הרבני עלתה דרישה לחייב בן זוג לאפשר מגורים לבן הזוג השני בבית המשותף ונקבע
שגם תחום זה נכלל בתחום הנישואין של סעיף 1והוא בסמכות ביה"ד הרבני.
גם סוגיות ממוניות דוגמת תביעה לנכסי מלוג שעולות (כגון רווחי נכסים של האשה) ידונו בביה"ד
הרבני .דיון כזה עלה בפסק של בי"ד מיוחד –בד"מ סידיס נ' ההוצל"פ והנכסים ניתנו לבעל כפי
שמחייבת ההלכה .אולם לגבי תביעה ממונית בשל הסכמים שקודם הנישואין (הסכם שידוכים) קבע
בית הדין המיוחד בסידיס נ' סידיס שלא ידונו בבי"ד רבני מכיוון שענייני נישואין האמורים בסעיף 1
לחוק הינם רק החל מהנישואין ולא הסכמים שלפניהם .בהמשך נידונה בבג"ץ סידיס נ' נשיא וחברי
2אולם כיום עפ"י פס"ד בוארון נ' ביה"ד הרבני קביעת אבהות נתונה לסמכות ביהמ"ש.
3בדרך כלל הרכב הבד"מ מכיל שני שופטים ודיין.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
בית הדין הרבני פסיקת ביה"ד שהאשה צריכה להעניק מחצית מרווחיה לבעל שכן היא כלולה בתחום
המעמד האישי שכלול במילה 'נישואין' של סעיף 1לחוק שיפוט ב"ד רבניים ,אולם ביהמ"ש פסק
שכיוון שסעיף 2לחוק שוויון זכויות האשה מעניק לאשה זכות לשוויון ורווחים ,פסק הדין ניתן שלא
בסמכות ולכן הוא בטל .כתוצאה מפסקי דין אלו ניתנו לאשה רווחי נכסיה ואלו לאשה היתה זכות
לתבוע מהבעל מזונות .גם החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) 1959סעיף 2א הדורש התחשבות
בהכנסות בן הזוג לא היה תקף שכן הוא אמור רק לגבי לא יהודים (כאמור בסעיף 2לחוק זה) אולם
בפס"ד לוי נ' חקק קבע השופט אלון שסעיף זה תקף גם לגבי יהודים ולכן גם לבעל ינתן חלק מנכסי
האשה.
יש להוסיף בעניין זה שבסעיף 4לחוק שיפוט ב"ד רבניים נאמר שאם האשה תובעת מזונות בביה"ד
הרבני לא תשמע טענת הבעל שאין לביה"ד סמכות ,משמעות הדבר שהכוח בענין זה הוא ביד
האשה ,זהו סוג שלישי ונוסף של סמכות שלא כמו הסמכות היחודית והמקבילה דלעיל.
סמכות נגררת
בפס"ד מקייטן נידונה תביעת מזונות של אשה בבימ"ש והבעל טען שהאשה מורדת ,ועלתה טענה
שהנושא צריך לידון בתחום ביה"ד הרבני כיוון שתחום המורדת הינו בתחום שיפוט ביה"ד הרבני אולם
ביהמ"ש קבע עפ"י סעיף 76לחוק בתי המשפט שלביהמ"ש תהיה סמכות נגררת בסוגיית המזונות
הכללית ולכן נושא זה ימשיך לידון בבימ"ש .בפס"ד שטיגליץ עלתה שאלה לגבי תביעת מזונות אם
ישנם נישואין (בביאה) וביהמ"ש קבע שגם כאן ניתן לדון בביהמ"ש האזרחי אם ישנם נישואין ,למרות
שזו סוגיה של נישואין שבסמכות ביה"ד הרבני ,משום שזו סמכות נגררת עפ"י סעיף 76לחוק בתי
המשפט.
אולם מאידך בפס"ד חכם נ' חכם נקבע שלאחר שביה"ד כבר קבע שהאשה מורדת לא ניתן לדון
בתביעת מזונות בבימ"ש (כדין סמכות מקבילה) מפני שכבר נקבע בביה"ד שהאשה מורדת.
בפס"ד שרגאי נ' ביה"ד הרבני קבע ביהמ"ש שלמרות האמור לעיל בפס"ד חכם שכשנקבע בבי"ד
שהאשה מורדת ביהמ"ש צריך להתחשב בקביעה זו אולם אם הוגשה התביעה לביהמ"ש לפני
שהוגשה התביעה לביה"ד למרות שבי"ד פסק לפני ביהמ"ש לא יתחשב ביהמ"ש בהחלטת בית הדין
שכן הנושא כבר הונח על שולחנו של ביהמ"ש .ברור שמצב זה יוצר מרוץ סמכויות.
כשיש טענה על סמכותו של ביה"ד יש לפנות לביהמ"ש עליון ,אולם 'כלל ההזדמנות הראשונה' בחוק
יסוד השפיטה סעיף (15ד)( ) 4סיפא אומר שהזכות תעמוד לטוען רק כשטען בביה"ד הרבני
בהזדמנות הראשונה שהיתה לו את טענת חוסר הסמכות .כמו"כ יש לפנות בתחילה לבי"ד הגדול
בכדי למצות את האפשרויות במסגרות הקיימות של בתי הדין.
אולם כלל זה נכון רק לגבי תחום שבסמכות מקבילה לביה"ד ,אולם אם ביה"ד דן בנושא שהוא
בסמכות יחודית של ביהמ"ש ולא בסמכות ביה"ד הדתי ניתן לטעון טענת חוסר סמכות אף לאחר
ההזדמנות הראשונה בבימ"ש עליון.
בפס"ד נעים נ' ביה"ד הרבני נידונה בבי"ד רבני תביעה של אשה לשלום בית במטרה להכנס לדירה
שנבנתה ע"י בני הזוג ,ואילו הבעל תבע את האשה לבג"ץ בטענה שיש כאן סוגיה של סכסוך
במקרקעין ועליה לידון בביהמ"ש האזרחי ,ובג"ץ פסק שכיוון שהבית נבנה לצרכי מגורי המשפחה אלא
שעכשיו התגלע סכסוך ,יש לבחון שלום בית למשפחה על מגוריה ולכן הנושא ידון בבי"ד רבני.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
בפס"ד גור נ' ביה"ד הרבני נידונה תביעת בעל בבי"ד להטיל עיקול על נכסי האשה ,ביה"ד קיבל את
הבקשה והטיל עיקול על נכסי האשה וצו עיכוב יציאה מהארץ .אולם בג"ץ דחה זאת בטענה שעפ"י
חוק שווי זכויות האשה לבעל אין זכות בנכסי מלוג של האשה ולכן האשה יכולה להשתמש בנכסיה.
אולם לגבי צו עיכוב יציאה מהארץ קיבל ביה"ד את הצו של ביה"ד הרבני .אולם בפס"ד לב נ' ביה"ד
הרבני משנת 1992בג"ץ ביטל את האמור בפס"ד גור עפ"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והשופט
ברק הבחין בין עיכוב במטרה לכפות שלום בית (כפי שהיה בפס"ד גור) שנוגד את כבוד האדם,
משום שזכות בן הזוג לסרב לשלום בית ,אולם עיכוב במטרה למנוע מבן הזוג לברוח ולעגן את בן
זוגו מהווה עילה לעיכוב יציאה .במקרה של פס"ד לב האשה רצתה לצאת למאהב שלה ולא היה
חשש שהיא תברח ,קבע ברק שלא ניתן לעכב אותה מלצאת מהארץ ואין זו תכלית ראויה.4
בפס"ד בכר-גולדברג נ' בכר-גולדברג נידונה טענה של ישראלית שנישאה בנישואין אזרחיים
לאמריקאי בארה"ב ובקשתה היתה התרת נישואין אולם בעלה טען שכיון שאין אלו נישואין דתיים לא
ניתן לדון בבי"ד רבני כאמור בסעיף 1לחוק שיפוט ב"ד רבניים אולם ביהמ"ש פסק שחלק מהזכות
לדון נישואין היא הזכות לדון שאין נישואין (בפועל פסק ביהמ"ש שאין לדון בסוגיה משום שבסעיף
נאמר שרק אזרחי המדינה ידונו בבי"ד רבני ,וכאן כאמור הבעל היה אזרח אמריקאי וכדלהלן).
לגבי אדם שרצה להכניס ידידה לגור בביתו ורצה להוסיף חדר לבית שהיה שייך לו קבע השופט
זילברג בפס"ד כבארה שזהו עניין נישואין.
לגבי אדם שניסה להבריח נכסים מאשתו לפני מותו בכדי שלא תקבל את כתובתה וביה"ד הרבני
קיבל את הטענה שזהו עניין נישואין ,אולם בג"ץ בפס"ד לוי נ' ביה"ד הרבני דחה זאת בטענה שרק
בנושאי נישואין בין שני בני הזוג יכול לדון בי"ד רבני אולם לאחר מות הבעל אין זה בסמכות בי"ד
רבני.
ענייני גירושין
מה כלול במילה "גירושין" שבחוק שיפוט ב"ד רבניים?
בבג"ץ כהן נ' ביה"ד הרבני נידונו גירושין של בני זוג שהיו נשואים בנישואין אזרחיים המכונים נישואי
מקסיקו והבעל טען שאין זה בסמכות ביה"ד כיוון שהנישואין אינם כדת משה וישראל אך ביהמ"ש
קבע שזה כלול בתחום גירושין שבחוק שיפוט ב"ד רבניים.
בע"א מרום נ' מרום נידון הסכם גירושין שכלל תניה שסירוב לתת גט על ידי הבעל יחייב אותו במתן
פיצויים ,והבעל טען שזה שייך לתחום הגירושין ונתון לסמכות ביה"ד הרבני וביהמ"ש קבע שאמנם אם
היתה הפרה של חלקים ממוניים בהסכם הגירושין ידון הנושא בביהמ"ש שאין זה נחשב לענין גירושין
אולם אם ההפרה של הבעל היא בסירוב לתת גט זהו עניין גירושין.
לגבי הסכם גירושין שהוסדר ונפסק בביה"ד הרבני ונאמר בו שבמקרה של הפרת ההסכם הדירה
תעבור לצד השני ,קבע ביהמ"ש בפס"ד עמרני שהדבר יחשב ל'עניין גירושין' ,משום שהוא נפסק
בביה"ד במסגרת עניין גירושין.
מאידך ,בפס"ד ברוק קבע ביהמ"ש שהפרת הסכם גירושין ,שכולל ויתור על נכס ,לא תחשב כעניין
גירושין אם הנושא לא נידון בביה"ד הרבני כשבני הזוג טענו שהסדירו ביניהם את העניינים לפני
הגעתם לבית הדין ,אך אם ההסכם נידון והוסדר בבית הדין הדבר יחשב לענייני גירושין.
"יהודים"
מהו יהודי האמור בסעיף 1לחוק שיפוט ב"ד רבניים?
4
כלשון חוק יסוד כבוד אדם וחירותו
דיני משפחה השופט נאמן
דד
בע"פ וינברג ניסה אדם שהואשם בעבירת ביגמיה לטעון שנישואיו אינם תקפים כיון שנישא ללא
יהודיה ,וכיון שאחד הצדדים יהודי לביה"ד הרבני יש סמכות לפסול את נישואיו ,אולם ביהמ"ש קבע
שצריך ששני הצדדים יהיו יהודים אך כשרק אחד מהם יהודי אין לבי"ד סמכות.
אולם בפס"ד אחר (פס"ד ב.ש ) .עלתה הטענה שעפ"י חוק הפרשנות אין הבדל בין יחיד לרבים וללשון
החוק "יהודים" מספיק אחד יהודי ,אולם השופט אולשן טען שכאן בעניין נישואין שתמיד עוסקים
בשנים ברור שצריך ששני הצדדים יהיו יהודים ולא חל כאן חוק הפרשנות.
בפס"ד רודגזנסקי טענו בני קיבוצים שהם חסרי דת ואינם יהודים ולא חל עליהם חוק שיפוט ב"ד
רבניים ,והשופט ברנזון קבע בעניין זה שיש לפרש את המונח יהודי לכוונת המחוקק כיהודי עפ"י
ההלכה ולא לפי הגדרתו העצמית.
בפס"ד בנקובסקי נידונה תביעת רכוש של הבעל שבמהלך הדיון בביה"ד התברר שהאשה התגיירה
גיור שלא תקף ,ולכן למעשה הם לא נשואים והוא פטור מתביעת הרכוש .אולם ביהמ"ש קבע שכיוון
שנטען שהאשה אינה יהודיה למעשה ביה"ד אינו יכול לדון בסוגיה.
בפס"ד בסן נ' ביה"ד הרבני נידונה תביעת מזונות של אשה שנטען שהיתה ספק יהודיה וביה"ד הצריך
גט מספק אך פטר ממזונות מספק שהמוציא מחבירו עליו הראיה ,ואמר השופט זילברג "אם יש דין
אין דיין ואם יש דיין אין דין" כלומר שאם יש דין שלא מגיעים לה מזונות ,דהיינו שהיא ספק יהודיה ,אין
דיין שבספק אין זה בסמכות ביה"ד ,ואם יש דיין כלומר שהיא יהודיה אין דין כלומר שלא מגיעים לה
מזונות שהלא היא יהודיה ומגיעים לה מזונות .משמעות הדברים היא שבספק יהודי ביה"ד לא יכול
לדון.
לגבי כפול דת -אדם שהמיר דתו ומבחינת ההלכה הוא עדיין יהודי או אדם שאביו מוסלמי ואמו
יהודיה שלפי האיסלם הוא נחשב מוסלמי ,נקבע בפס"ד פייג-פלמן נ' פלמן שביה"ד הדתי הראשון
שפסק פסיקתו תתקבל.
במצב של מחלוקת על סמכות בין בימ"ש לבי"ד הדבר שונה ,ודוגמה לכך לגבי סעיף 3שמעניק
סמכות לבי"ד רבני בנושאים שאגב גירושין (כריכה) אולם ביהמ"ש קבע שהחלטה כזו של ביה"ד
תתקבל רק כשניתנה בתום לב אולם אם הבעל מגיע לביה"ד שלא בכנות ולמעשה הוא מעוניין ברכוש
ולא בגירושין לא ידונו בתביעה בשל חוסר סמכות .מה קורה במצב של ספק וויכוח בין ביה"ד
לביהמ"ש האם היתה כנות מצד התובע בביה"ד? במצב כזה קבע ביהמ"ש העליון שהסמכות בידי
ביה"ד למשפחה שכן הסמכות היא במקורה של ביהמ"ש למשפחה ומוענקת לו סמכות שיורית אלא
אם ביה"ד יוכיח שהיתה כאן כנות .אך אם לאחד מבתי הדין יש ספק ובי"ד אחר קבע מסמרות בענין
קביעתו תתקבל.
"בישראל"
מה משמעות המילים בישראל?
השופט זילברג בספרו קובע שבני הזוג צריכים להיות בעצמם בישראל ,אולם זה דווקא כשהנתבע
אינו בישראל אך אם התובע נמצא בחו"ל אומר השופט זילברג שלא תהיה בעיה משום שהוא מקבל
על עצמו בתביעתו את סמכות ביה"ד .אמנם בפס"ד חן כשהאשה היתה בחו"ל ובקשה להטיל על
הבעל צו עיכוב יציאה מהארץ בכדי שיתן לה גט נטען שיש צורך ששני בני הזוג יהיו בארץ כמו שלגבי
המילה 'יהודים' נאמר בפסיקה ששני בני הזוג צריכים להיות יהודים .5בפס"ד ז'ק נ' ביה"ד הרבני
שונתה ההלכה ונקבע שאין צורך ששני בני הזוג יהיו בישראל ומספיק שהנתבע יהיה בישראל,
כאמור.
בפס"ד ורבר נ' ורבר נידונה שאלה על זוג שלא גרו בפועל בארץ אולם קיימו קשר עם ישראל הן
ברכוש שהיה ברשותם ,הן בחברות בקופ"ח והן בחשבונות בנקים ישראלים שנוהלו על ידם ,וביהמ"ש
קבע שזה יחשב לנוכחות קונסטרוקטיבית ולכן הדבר נמצא בסמכות ביה"ד.
כל האמור לעיל נכון לגבי נושאים שכרוכים בגירושין אולם לגבי נושאי הגירושין עצמם תוקן החוק
בשנת 2005והורחב בכדי למנוע עגינות .לאחר הרחבתו מעניק החוק כלים מגוונים לתביעת בן הזוג
שמתנגד לגט.
אם הסכים הנתבע לשיפוטו של ביה"ד הרבני לא יוכל לחזור בו מהסכמתו זו וכך עלה בפס"ד ביגר נ'
ביגר בזוג יורדים שהבעל תבע את אשתו בבי"ד בגרמניה והאשה אמרה שהיא מעוניינת לדון בביה"ד
בישראל ,כשתבע אותה הבעל בישראל טענה האשה שכיוון שאינה נוכחת בישראל (אפי'
קונסטרוקטיבית) לא יוכל בעלה לתבוע אותה בישראל וביהמ"ש קבע שכיוון שהיא הסכימה בגרמניה
לדון בביה"ד בישראל לא תוכל לחזור בה ולטעון לחוסר סמכות (כאמור לעיל כיום לאחר התיקון של
סעיף 4א ( )2יוכלו גם בלאו הכי לתבוע גירושין במצב כזה).
בפס"ד אלון נ' מנדלסון נקבע שהמועד הקובע לאזרחות בישראל הוא רגע התביעה ,אפילו אם יום
לאחר מכן הפך הנתבע לאזרח מדינה אחרת.
"או תושביה"
בפס"ד פלונית פרש ביהמ"ש את המילה תושב כאדם שיושב ישיבת קבע לאורך זמן או שעשה צעדים
מעשיים שהוא מעוניין להיות תושב כגון רכישת דירה או עיסוק.
מטרתו של סעיף זה היא מניעת נישואין פיראטיים פרטיים דבר שעשוי להוביל לנישואין רפורמיים,
ונשאלת השאלה מהו 'דין תורה' האמור כאן?
בפס"ד שגב נ' ביה"ד הרבני נידונו בני זוג שערכו נישואין פרטיים בפני עדים ובאו לבי"ד בבקשה
שיכיר בהם כנשואים .כיון שבי"ד לא הכיר בהם כנשואים ביקשו בני הזוג בפרובוקטיביות מביה"ד
שאם אינם נחשבים לנשואים יחשבו לרווקים ויוכלו להינשא בשנית ,בקשה לה סירב כמובן ביה"ד.
בג"ץ קיבל את פסה"ד ופסק שהמושג "דין תורה" לא כולל רק את דין תורה ודינים דרבנן אלא המושג
כולל אף תקנות מאוחרות יותר ובכלל זה הוראת הרבנות הראשית שלא ניתן לערוך נישואין שלא ע"י
רב.
בפס"ד קרן התנועה ליהדות מתקדמת נ' שר הדתות תבעה התנועה הכרה בנישואין רפורמים
וביהמ"ש קבע שבישראל יש רק דין תורה אחד והוא ההלכה האורתודוכסית.
בבג"ץ רודניצקי נ' ביה"ד הרבני נישא כהן לגרושה בטקס נישואין פרטיים וביקש הכרה בנישואין
וביהמ"ש קבע שבמצב זה שאין הכהן יכול להנשא במסגרת מסלול הנישואין של הרה"ר יש להכיר בו
כנשוי במרשם האוכלוסין.
לגבי אזרח אמריקאי שהיה נשוי ורצה להנשא לאשה נוספת וביה"ד אמר שהוא אינו יכול להנשא
לאחר מכן הוא ערך טקס נישואין פרטי ,בהמשך הוא ברח לחו"ל ולאחר מכן אשתו הגישה תביעת
מזונות והוא ניסה להפטר בטענה שהוא אינו נשוי כיוון שזהו טקס פרטי .וביהמ"ש המחוזי פסק שהוא
נשוי ומחוייב במזונות מתוקף התחייבות חוזית ולא מכח נישואין שאינם תקפים ,אולם בג"ץ פסק
בפס"ד צונן נ' שטל שאין נישואין למחצה ולכן כיון שאין כאן נישואין לא יחול חיוב מזונות.
בפס"ד פרקש נ' פרקש עלתה שאלה עפ"י הלכת סקורניק דלעיל ,שיש להכיר בנישואין שהתקיימו
בחו"ל ,ועולה השאלה האם לאור זה יש להכיר בנישואי מכסיקו ,והנשיא שמגר קבע שגם כאן תקפה
הלכת סקורניק.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
השופט זילברג אמר שהמטרה כאן היא שבני זוג לא ידונו בכמה ערכאות בנושאים שונים.
ויש להוסיף שסעיף זה חל רק על יהודים אזרחי המדינה ותושביה ויש הבדל בין יהודים האמור
בסעיף זה ליהודים האמור בסעיף 2שהוא חל על כל יהודים אפילו אינם אזרחי המדינה ותושביה.
בפס"ד פנחס קבע ביהמ"ש שיום ההגשה הוא הקובע בעניין זה ,ואם הוגשה קודם לכן תביעת מזונות
בבי"ד למשפחה אף אם אח"כ הגיש אחד הצדדים תביעה לבי"ד רבני לא יוכל ביה"ד לדון.
בפס"ד עמרני נ' בי"ד הגדול נידונו בני זוג שהגישו בקשה משותפת לגירושין והסכם שהכיל סנקציה
על הבעל אם לא יפנה את הדירה .לאחר מכן כשלא קיים את חלקו נדרש הבעל ע"י ביה"ד לתת את
הדירה והבעל עתר לבג"ץ בטענה שלא היתה כאן תביעת גירושין ,אלא הסכמה על גירושין ,ואין לה
תוקף ,אך ביהמ"ש פסק שגם זה יחשב לתביעת גירושין מה שמותיר את פסה"ד של ביה"ד הרבני
בתוקף.
בעבר (בפס"ד סובול נ' גולדמן בפסק דינו של השופט זילברג) היתה אבחנה בין סוגיות שמעצם טבען
כרוכות בתחום הגירושין כמו עתיד הדירה המשותפת וגורל הילדים שמחוייבים להחתך עם הגירושין
אפילו אם לא נכרכו ועלו מלכתחילה ע"י אחד מבני הזוג ,אך נושאים כמו חלוקת הרכוש שאינם
מחוייבים מטבעם לידון בביה"ד ,יכולים לידון רק אם נכרכו ע"י אחד מבני הזוג.
בפס"ד כהנא נ' ביה"ד הרבני אדם הגיש תביעת גירושין ולא כרך את עניין הדירה בתביעת הגירושין
ולמרות זאת דן ביה"ד בדירה ,לאחר מכן עתרה האשה לבג"ץ בטענה שהדירה לא נכרכה מלכתחילה
בתביעת הגירושין ,וביהמ"ש הפך את ההלכה וקבע שביה"ד לא רשאי לדון בדירה אלא אם הבעל כרך
אותה מלכתחילה.
בפס"ד ברמן נ' ברמן נידונה תביעת של הבעל בבי"ד לשלום בית ,ותביעה שאם לא יהיה שלום בית
האשה תחשב למורדת ,ובנוסף כרך הבעל את ענין החזקת הילדים בתביעתו ,והאשה תבעה את
הבעל בביהמ"ש המחוזי וגם טענה לחוסר סמכות ,וביהמ"ש המחוזי פסק שכיוון שענין הילדים נכרך
בתביעה הוא לא יוכל לדון בסוגיה .אולם ביהמ"ש העליון דחה זאת מפני שכריכה של ענין הילדים ניתן
רק בתביעת גירושין ולא בתביעת שלום בית ותביעת מורדת.
בפס"ד ויינשטוק הבעל הגיש תביעת גירושין לבי"ד וביה"ד דן במזונות האשה ,ולאחר מכן האשה
תבעה בבימ"ש מחוזי ,וביהמ"ש קבע שכיון שביה"ד דן בענין המזונות זה כרוך בתביעת הגירושין ואין
זה בסמכותו אולם האשה ערערה לבימ"ש עליון והוא קבע שרק אם הבעל כרך מלכתחילה את ענין
המזונות זה יחשב לכריכה ויהיה בסמכות ביה"ד אולם כאן שהבעל לא כרך זאת אין זה בסמכותו,
הסיבה לכך היא שתביעת מזונות הם סתירה לתביעת גירושין שכן מזונות יש רק לאשה נשואה ולא
לגרושה ואין הם מעצם טבעם חלק מתביעת הגירושין ,ולכן רק אם הבעל כרך זאת מלכתחילה הדבר
יהיה בסמכות ביה"ד.
בפס"ד שיר נ' שיר נידונה אשה שהגישה קודם תביעת מזונות לבימ"ש ולמחרת הגישה תביעת
גירושין לביה"ד הרבני .מטרתה היתה לדון בבימ"ש את ענין המזונות ולא בבי"ד ,ובימ"ש העליון פסק
דיני משפחה השופט נאמן
דד
שאין בכך בעיה ,פס"ד זה הפוך מפס"ד מוקדם יותר (אלאג'ם) שניתן בשנות ה 60-שלא ניתן להגיש
תביעות כאלו בשל שימוש לרעה בערכאות שיפוטיות.
מזונות הילדים
בפס"ד גבעולי הוגשה תביעת גירושין של הבעל שכרך עם תביעתו את ענין מזונות הילדים ,לאחר מכן
הגישה האשה לבימ"ש המחוזי תביעת מזונות בשם הילדים ,אולם בימ"ש עליון קבע שאמנם הבעל
יכול לכרוך את ענין המזונות אך זה תקף רק לגבי מזונות הילדים בתביעת האשה אך כאן שהילדים
תובעים את המזונות לא ניתן לדחות את טענתה בטענת חוסר סמכות שהנושא נידון במקום אחר ,כיון
שהילדים אינם בעלי דין בתביעת המזונות שהבעל תבע והם אינם מנועים לתבוע את הבעל במקביל,
אך המזונות האמורים בסעיף שניתן לכרוך הם תביעת האם להחזר הוצאותיה על מזונות הילדים.
אמנם עפ"י סעיף 9אם האשה תבעה בשם הילדים היא אינה יכולה לבוא ולתבוע בשם עצמה .יתר
על כן בפס"ד דאובה תבעה האם מזונות לילדים בשם עצמה אך כשנשאלה מי הם התובעים בשביל
הפרוטוקול אמרה האשה שהילדים הם התובעים ,וביהמ"ש פסק שלאחר מכן לא תוכל לחזור ולתבוע
אפילו בשביל עצמה החזר הוצאות.
לאור האמור בפס"ד גבעולי שהילדים אינם צד לדיונים בין ההורים יוכלו הילדים עצמם לתבוע את
מזונותיהם בביהמ"ש גם כשהיה הסכם בין ההורים שהוגש לבי"ד רבני .בשביל לפתור סיבוכים
שנוצרו ממצב זה פותח ע"י עורכי הדין פטנט של שיפוי של האם על ההפרש שיחוייב הבעל מהסכום
שתקבל האם .אך בפועל ביהמ"ש דוחה את סעיף השיפוי ,ואמנם הסעיף כשלעצמו בתוקף משום
חופש החוזים ,אך בפועל לא ניתן לקיים אותו כל עוד האם נמצאת במצב כלכלי שאינו מאפשר שיפוי
שכזה משום שזה נוגד את טובת הילדים.
כפתרון לזה עורכי הדין ניסו להעמיד ערבים עשירים להסכם הגירושין ולהסכם השיפוי ,כך שאם
ביהמ"ש יבטל את ההסכם הערבים ישאו בנטל המזונות .אך ביהמ"ש העליון פסק בפס"ד בר אור
שכשם שהשיפוי עצמו לא תקף כיון שהוא נוגד את טובת הילדים גם הערבים לא ישאו בנטל כי אם אין
חייב אין ערב ,ואם כן הבעל יחוייב במזונות הילדים בדיון בבימ"ש מחוזי .אולם בפס"ד קוט נ' קוט
הפך ביהמ"ש עליון את ההלכה וקיבל הסכם שכזה של שיפוי עם ערבים .אולם עם זאת ברור שאם
הבעל יפטור עצמו לגמרי מהמזונות בהסכם הגירושין ידחה ביהמ"ש את ההסכם וכך עלה בפס"ד
פלוני נ' אלמונית במקרה של ילדה מחוץ לנישואין שהאב הסכים להכיר באבהותו בתנאי שלא תהיה
שום תביעת מזונות והיה הסכם שיפוי שהאם תישא בעול המזונות ואחיה יהיו ערבים לכך ,אולם
ביהמ"ש דחה זאת בטענה שאם כן מזונות הילדה יפלו על הציבור .בפס"ד לוי היה הסכם שנתן
למזונות הילדים סכום מסויים צמוד לתוספת היוקר אך לא למדד ,וביהמ"ש קבע שכל מקרה יש לבחון
לגופו האם הוא סביר והוגן כלפי הילד.
לאחר פסקי הדין דלעיל שהילדים אינם צד לדיונים בין ההורים והסכמים של ההורים לא תקפים
לגביהם עלתה השאלה בבג"ץ כץ נ' בד"ר הגדול לגבי פס"ד בבי"ד הרבני שקיבל הסכם גירושין
שנאמר בו שבמצב של ספק בפיקוח על החזקת הילדים יקבע ביה"ד הרבני בענין ,אולם בג"ץ קבע
בפסק דינה של השופטת פרוקצ'ה שגם לגבי נושאים כאלו של חינוכם ואחזקתם יוכלו הילדים עצמם
או בא כוחם לפנות לביהמ"ש .ואם כן יוצא אפוא שגם נושא של אחזקת הילדים לא ניתן לכלול בענין
הגירושין.
אם הגיש הבעל תביעת גירושין לבי"ד וכרך עמה תביעת חלוקת רכוש ובי"ד קבע שאין עילה לגירושין
אך ידון בענין הרכוש במועד אחר ,והאשה בינתיים הגישה תביעה לבימ"ש ,במקרה ככזה פסק בג"ץ
נאוי נ' בד"ר הגדול שכיון שביה"ד פסק שאין עילה לגירושין אם כן אין נידון גם על הרכוש ,ולכן בימ"ש
יכול לדון בענין הרכוש .ואולם בבג"ץ וינברג פסק בג"ץ שאף אם בי"ד פסק שאין עילה לגירושין אך
"רצוי שבני הזוג יתגרשו" ביה"ד לא שמט מידיו את הסמכות לדון ברכוש.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
מרוץ סמכויות
המצב שנוצר כתוצאה מפסקי דין אלו הוא שכעולה חשד קל של האשה שהבעל מתכנן גירושין היא
פונה לעו"ד והוא ממליץ לה להזדרז להקדים ולהגיש תביעה לביהמ"ש נגדו בכדי שהבעל לא יכרוך
את כל העניינים עם ענין הגירושין ,וכך הבעל לפתע מוצא עצמו שנכסיו מעוקלים ומוטל עליו צו עיכוב
יציאה מהארץ .וכן ההיפך ,גם כשיש רק חשש קל שבקלים לבעל ממליצים לו להגיש תביעת גירושין
בבי"ד ולכרוך עמה את ענין המזונות והילדים ,שאם לא כן הוא יפסיד והדיון יהיה בבימ"ש והוא צריך
להגיש דווקא תביעת גירושין שאם לא כן לא יוכל לכרוך .הפתרון הרצוי למצב זה הוא לבטל את עניין
הכריכה ולמסור לגמרי את עניין החזקת הילדים לבי"ד.
בפס"ד זילברפרב הגיש הבעל תביעת שלום בית וגירושין ודרש להפטר ממזונות ,וכשהציעו לאשה
לחזור לגור עמו סרבה לגור עמו ,וכשהציעו לבעל גירושין סירב גם הוא לגרשה ,וכשהגיע הדבר
לבימ"ש עליון נקבע שאין זה נחשב לתביעת גירושין כנה שהלא הבעל סרב לגרשה ,ולכן לא תתקבל
כריכת עניין המזונות.
בפס"ד פיינברג תבע הבעל גירושין וכרך עמהם את עניין המזונות וביהמ"ש העליון קבע שכריכה
סתמית לא מספיקה ונצרכת כריכה מהותית ומפורטת של הבעל מביה"ד.
מהי כריכה כנה? בפס"ד לריאה הגיש הבעל תביעת גירושין ואמר שהוא רוצה להפטר ממזונות
והוסיף שאם בכל זאת יחוייב במזונות הוא רוצה להתחייב בסכום מסויים ,והאשה טענה שכיוון שטען
הבעל שלא מגיעים לה מזונות אין זו כריכה כנה ,ובימ"ש עליון פסק שזוהי כריכה כנה ,ומותר לבעל
לטעון טענה בשני שלבים וטענה כזו אינה הוכחה לאי-כנות.
בימ"ש עליון אמר בפס"ד בן יאיר וגבעולי שכיון שהסמכות השיורית היא של ביהמ"ש לעניני משפחה
על הבעל להוכיח את כנות כריכתו משום שהוא רוצה לתת סמכות לבי"ד שאיננה באופן טבעי מגיעה
בידיו.
בפס"ד פייג-פלמן נ' פלמן הבעל תבע גירושין בבי"ד וכרך עמה תביעה לחלוקת הרכוש ,האשה תבעה
בבימ"ש שהחליט שכריכת הבעל לא כנה ,ולאחר מכן ביה"ד החליט שהכריכה כנה .ביהמ"ש העליון
קבע שמכוח העקרון של 'כיבוד הערכאות' ביה"ד צריך לכבד את החלטת ביהמ"ש למשפחה
שהכריכה כנה .לאור האמור גם במקרה הפוך שביה"ד דן קודם בכנות הכריכה ביהמ"ש יצטרך
לקבלת החלטת ביה"ד.
בפס"ד ראש חודש נ' ראש חודש הגיש הבעל תביעה לבימ"ש השלום לפירוק השותפות בדירה
המשותפת ולאחר שביהמ"ש אישר את הפירוק ופסק למכור את הדירה ,קבע ביהמ"ש תאריך לדיון
על מדור לאשה ,והאשה הגישה תביעה לבי"ד רבני לדון במדור במטרה שהוא יפסוק לה מדור בדירה
זו כדעת ההלכה שיש לתת לאשה מדור ספציפי ולא מדור סתם ,ואכן כך פסק ביה"ד .השופטת
בבימ"ש השלום דחתה את פסה"ד בשל העובדה שביהמ"ש כבר קבע קודם לכן את מכירת הדירה,
ביהמ"ש העליון קיבל את פסה"ד של ביהמ"ש השלום כיוון שביהמ"ש לא קיבל את פס"ד ביה"ד
הרבני.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
בפס"ד עקנין נידון מקרה דומה שהבעל הגיש תביעה לבימ"ש שלום לפירוק השותפות בדירה ,ושם
ביהמ"ש לא פסק והשאיר מקום לפסה"ד של בי"ד הרבני ,ובימ"ש עליון קיבל את פסה"ד של השופט
מפני שביד השופט ישנן שתי האפשרויות לקבל את פסה"ד של ביה"ד הרבני ושלא לקבל.
בפס"ד מוזס נקבע שהאשה יכולה לבטל את תביעת המזונות שלה ולבוא לביהמ"ש.
בפס"ד יעקוב נידונה אשה שהגישה תביעת מזונות עפ"י סעיף זה לבי"ד הרבני ולמחרת בקשה לסגור
את התיק ולדון בביהמ"ש אך התיק נסגר רק ע"י דיין אחד מתוך שלשת הדיינים .ובימ"ש עליון פסק
שנצרכת החלטת סגירה ע"י הרכב דיינים מלא של שלשת הדיינים.
בפס"ד גוטהלף הבעל הגיש תביעת גירושין וכרך עמה תביעת מזונות והאשה פנתה לבי"ד למשפחה
סעיף 6
בפס"ד רוזנצווייג נ' היועמ"ש נידון מקרה שביה"ד פסק שעל הבעל לתת גט מיד והיועמ"ש אמר שלא
ניתן לכפות במאסר את הבעל לתת גט מפני שלא נאמר בפסה"ד שיש לכפות את הבעל לתת גט
וביהמ"ש עליון קיבל את הדברים.
בפס"ד יחיא נ' היועמ"ש נידונה הוצאת אדם לאחר 10שנים בכלא כנראה שימשיך בסירובו ,וביהמ"ש
העליון קבע שאין להוציא אותו.
בחוק בתי דין רבניים (קיום פס"ד של גירושין) ניתנות סמכויות נוספות לביה"ד וסעיף 2מעניק לבי"ד
כלים רבים לאכוף גירושין על הבעל.
סעיף 9
בפס"ד בוארון נידונה פסיקת בי"ד רבני שהילד הינו בנו של האב והוא מחוייב במזונות ,והשאלה
היתה פירוש האמור בסעיף 51לדבר המלך שבענייני 'כשרות יוחסין' הסכמכות הינה מקבילה,
והשופט לנדוי אמר שאבהות לא נכנסת לביטוי כשרות יוחסין שעוסק בשאלת כשרות וממזרות וכדו',
אך אבהות לא כלולה בזה מפני שהיא מתייחסת לקרבת משפחה ולא לשאלה האם הילד הינו בנו
לעניין חיוב מזונות ,ולכן אין האב מחוייב עפ"י פסיקת ביה"ד שהילד הינו בנו.
בפס"ד אלכורדי עמד השופט ברנזון על האבחנה שבין בית דין דתי לכל בית דין אחר דוגמת בית דין
לעבודה .שבב"ד דתי בג"ץ יכול להתערב רק במקרה של חריגה מסמכות של ביה"ד ואילו לגבי כל
ערכאעה אחרת יגכול בג"ץ להתערב לא רק בחריגה מסכמות אלא אף כשהוא רואה צורך להתערב
'מן הצדק'.
למרות שהדיון המתוכנן היה בענין הגירושין .כתוצאה מכך נמנעה מהאשה האפשרות להשיב על
טענת הבעל ולמצוא אמתלא מבוררת על עזיבתה את הבית .האשה עתרה לבג"ץ וביהמ"ש פסק
שהתעלמות מכללי הצדק הטבעי ומתן זכות טיעון כמוה כחריגה מסמכות .דעת המיעוט של השופט
זילברג היתה שכלי הצדק אינם ענין שבסמכות.
בפס"ד ביארס אישר בי"ד הסכם גירושין לפיו ילדי הזוג יהיו בידי האם במשמורת ,בהמשך התברר
עפ"י הודאת האם שהאם מתגוררת עם גוי וביה"ד פסק שיש להעביר את הילדים למשמורת אצל האב
עפ"י הודאת האם .משהגיע הענין לפני בג"ץ פסק שטובת הילדים כוללת שיקולים רבים והכרעת הדין
רק על סמך שיקול שכזה נוגדת את כלי הצדק הטבעי.
בפס"ד בבלי נידונו בני זוג שנישאו לפני מועד תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג בשנת ,1974אך
מאידך 'הלכת השיתוף' בממון בני הזוג חלה עליהם מכח פסיקה משנים קודמות של ביהמ"ש.
כשהגיעו בני הזוג לביה"ד הרבני לא התחשב זה בהלכת השיתוף ולא העניק מחצית מהנכסים
לאשה ,אך ביהמ"ש העליון בפס"ד של השופט ברק קבע שכיוון שהלכת השיתוף מושרשת בדין
הישראלי היא מחייבת גם את ביה"ד הרבני .משמעות הדברים של השופט ברק עם זאת שביה"ד
מחוייב להתחשב אף בתקדימים חשובים אך הדבר לא נקבע כאן כתקדים מחייב שכן השופט שמגר
הגיע לאותה התוצאה ממקום אחר ,בטיעון שפגיעה בהלכת השיתוף נוגדת את החוק לשווי זכויות
האשה (שנאמר בו במפורש שהוא מחייב בתי דין דתיים).
בפס"ד לב ביטל השופט ברק צו עיכוב יציאה של אשה מהארץ (אל המאהב שלה) בטיעון שגם חוק
יסוד כבוד האדם וחירותו מחייב את בתי הדין הרבניים משום שכתוב בו שהוא מחייב כל רשות
ובכלל זה בתי הדין הרבניים.
בסעיף ( 8א) לחוק נאמר שביהמ"ש יכול לסטות מסדרי דין ,אולם ביהמ"ש העליון קבע שאין הוא יכול
להתעלם לגמרי מסדרי הדין.
6סעיף .79
דיני משפחה השופט נאמן
דד
חוק השמות
בפס"ד זמולון נדונה בקשת אשה לשנות את שם המשפחה שלה לשמו של הגבר שחי עמה ושר
הפנים דחה את הבקשה בטיעון שעפ"י סעיף 16לחוק השמות שר הפנים רשאי להתנגד לשם מסויים
כשהדבר נוגד את תקנת הציבור ,והשר סבר שבמקרה זה בו יש חשש שהציבור יטעה ויסבור
שהאשה נשואה לאותו הגבר יש למנוע את השם הדבר נוגד את תקנת הציבור .ביהמ"ש אישר את
החלטתו של שר הפנים .אולם בפס"ד מאוחר שיותר של השופט ברק דחה ביהמ"ש את החלטת שר
הפנים בטענה שהמילים תקנת הציבור משמען הציבור הנאור וכיום הזמן בשל מבחינת הציבור הנאור
שבני זוג ידורו יחדיו.
בענין חוק שווי זכויות האשה מחוייב ביה"ד הרבני להתחשב בחוק כאמור בחוק זה גופא .לכן
בענין פירות נכסי מלוג ביה"ד צריך לבכר את החוק המעניק אותם לאשה על פני ההלכה
האומרת שהבעל אוכל פירות נכסי מלוג.
חוק הירושה ששונה מהמקובל בהלכה; בן ובת יורשים בשווה (ואילו לדעת ההלכה הבת
אינה יורשת) כמו"כ לפי החוק הבעל והאשה יורשים זה את זה (ואילו לדעת ההלכה האשה
אינה יורשת את הבעל) .הסכמת הצדדים צריכה להנתן בכתב ,7אך גם כשהצדדים הסכימו
לדון בפני בי"ד רבני על ביה"ד לדון לפי החוק.
חוק הכשרות והאפוטרופסות תקף גם כשהצדדים קיבלו על עצמם לדון בבי"ד רבני.
חוק יחסי ממון.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
עילות סובייקטיביות
עילות סובייקטיביות הן כשהבעל רגיל להכותה (אך במאורע חד-פעמי יתרה בו ביה"ד) .וכן במורד
מיחסי אישות ,וכן כשהבעל 'רואה זונות' ,ולהלכה מספיקה אפילו בגידה של פעם אחת ,אך אם האשה
מרדה בבעל מתשמיש ,לא יכפו בגין עילה זו .אם האשה מצליחה לשכנע את ביה"ד שהבעל מאוס
עליה ,ביה"ד יחייבו בגט ללא כתובה.
ישנה עילות עוברת על דת משה דהיינו אשה שמכשילה את בעל כגון שמאכילתו טריפות או איסורי
טהרת המשפחה ,וישנה עוברת על דת יהודית שהאשה נוהגת שלא בצניעות ,10לגבי זה הדברים
נכונים דווקא כשנישאו מלכתחילה על דעת כן.
כתובה
מטרתה של כתובה האמורה בתלמוד היא "שלא תהא קלה בעניו להוציאה .לאחר חרם דרבינו גרשום
התייתרה הכתובה כיון שנצרכת הסכמת האשה ,אולם במקרים שיש כפייה על הבעל לגירושין נצרכת
הכתובה .כיום כשסכום הכתובה הוא מופקע כך שעוד מזמן הנישואין לא היה לבעל סיכוי להחזיק
סכום כזה ,לא יוטל על הבעל סכום כזה.11
לכתובה יש חשיבות גם במקרה של מות הבעל שם מחלקים את הירושה ונותנים לאשה את החלק
המגיע לה כאמור בסעיף ,11אך הכתובה כלולה בחלוקה ,כלומר האשה לא תקבל בנוסף את
הכתובה כאמור בסעיף (11ג) לחוק הירושה .מצב זה שונה בגירושין שם תחילה האשה מקבלת
כתובתה ולאחר מכן מחלקים את הנכסים כאמור בסעיף 17לחוק יחסי ממון (והאיזון שבסעיף 6
בחוק יחסי ממון נעשה לאחר העברת הכתובה לאשה) .כשיש חובות לאחר מות הבעל האשה מקבלת
את כתובתה כשאינה עולה על הסכום הסביר כאמור בסעיף .)3(104
ב 200-השנה האחרונות התפתחה בהלכה מגמה להעניק פיצויים לאשה כשהכתובה עומדת על סכום
קטן .ועולה השאלה אם כיום לאחר חוק יחסי ממון יש צורך בפיצויים? אולם היה מקרה של זוג
סטודנטים לרפואה שלא היה לבני הזוג רכוש אך נראה שיש לבעל פוטנציאל רב בתחום הרפואה ,כאן
השתמש ביה"ד במכשיר הפיצויים והטיל על הבעל פיצויים.
מזונות האשה
מזונות האשה הם כנגד מעשה ידיה .לפי ההלכה אין מצב בו האשה מחוייבת לזון את הבעל כאמור
בסעיף 2לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שחיוב מזונות הוא רק לפי הדין האישי ,דהיינו ההלכה
שמטילה חובת מזונות רק על הבעל.
בכלל מזונות ביגוד ,הוצאות רפואיות וכל הצרכים של האשה .בתמורה לכך האשה מחוייבת לבעלה
במלאכות מכמה סוגים :מלאכות קרבה כגון הצעת המיטה והגשת אוכל .מלאכות הבית כגון בישול,
ונשיאה בעול הפרנסה כגון טווייה בצמר ,הרמב"ם מבאר שמלאכות אלו של טווייה בצמר הן מלאכות
10כגון שיוצאת בגילוי ראש.
11מצב זה יחשב לאסמכתא.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
שמתחייבות ברוח התקופה וכיום האשה תתחייב במלאכות כמקובל כיום ,אולם הבית מאיר פוסק
שרק עבודה במלאכות שנעשות בבית מוטלת על האשה אך מלאכות מחוץ לבית לא מוטלות על
האשה .עקרון זה אומץ ע"י בימ"ש העליון ע"י השופט קיסטר בפס"ד יוסף .גם בפס"ד מזור אומץ
עקרון זה לפיו לא ניתן לחייב אשה לעבוד ,אך הדבר אמור כשיש לה אמתלא מבוררת שמוכיחה
שאינה יכולה לעבוד .בפס"ד ביקל האשה הפסיקה בכוונה לפני הדיון לעבוד והשופט שמגר הפך את
ההלכה וקבע שעליה לעבוד ולכן המזונות ישוקללו לאחר הכנסת האשה מעבודתה (עפ"י העקרון של
הוציאי מעשה ידיך במזונותיך) וכך גם נפסק בפס"ד פלולי .כיום מקובל להשתמש בשיטה זו אצל
אשה שמנסה לעגן את בעלה.
רמת המזונות המוטלת על הבעל היא לפי הרמה הנוהגת אצל האשה או אצל הבעל לפי הכלל של
"עולה עמו ואינה יורדת עמו".
אם אין לבעל סיפק לספק מזונות לאשתו ,עליו לצאת לעבוד בשביל לפרנסה (פס"ד יצהר) .שאלה
שעולה היא האם עליו לעבוד שעות נוספות בכדי לפרנסה? בפס"ד רונקין נפסק שלא מוטל על הבעל
לעבוד מעבר למשרה מלאה ,ובפס"ד אלעל נאמר שאם הכניס עצמו למצב בעייתי ,כגון שיש לו ילד
מחוץ לנישואין או שהפסיד כספו בהימורים ,מוטל עליו לעבוד מעבר לכך.
על האשה להוכיח את הצורך ורמת הצורך שלה במזונות ,וכמו כן עליה להוכיח כמה היא יכולת
ההשתכרות של הבעל ,אך את המינימום אין היא צריכה להוכיח (פס"ד דרהם) .בפס"ד פרייס נאמר
שעל הבעל למכור נכסים בשביל לפרנס את האשה ,אך האשה תצטרך להוכיח זאת .ההתחשבות
היא לא רק בהשתכרות בפועל אלא גם ביכולת ההשתכרות שלו וכך עולה בפס"ד עמיצור .דרישה זו
תמנע צמצום פיקטיבי של הכנסות הבעל.
חיוב מזונות חל רק כשהאשה גרה בבית אלא אם יש לה אמתלא מבוררת מדוע היא עוזבת את
הבית .אם כן עול ההוכחה מדוע עזבה את הבית מוטל על האשה ,ובפס"ד שדמי נאמר שחובת
ההוכחה הינה 'קלה כנוצה' ,אך לא פחות מכך .לאור זאת ביהמ"ש דחה טענה של אשה שאינה
מעוניינת לגור בדירה שכורה בטיעון שהורגלה לכך בעבר .על האשה לדור עם הבעל ולספק לו
מלאכות הבית ותשמיש.
אמתלא מבוררת הינה גם עילה של אנשים נוספים שפוגעים באשה כגון החמות או הגיסים.
גם לאחר שהאשה עזבה בגלל אמתלא מבוררת אם הבעל מפייסה בכנות עליה לשוב לדור עמו ,וכך
נפסק בפס"ד בכר כשהבעל לא שב הביתה ולא הסכים להתפייס הטיל ביהמ"ש את האשמה על
הבעל .בסעיף 2א לחוק לתיקון דיני המשפחה נאמר שמתחשבים בהכנסות של האשה מנכסי המלוג
אולם בפס"ד פלולי נקבע שלא ברור שעל האשה מוטל להשכיר את נכסיה .השופט טירקל קבע בדעת
המיעוט שלא מתחשבים בפוטנציאל ההשתכרות של האשה שאם כן הבעל מקבל את השכר מה
שנוגד את חוק לשווי זכויות האשה.
בפס"ד בן משה נידונו פיצויי פיטורין של האשה והשופט קיסטר קבע שפיצויי פיטורין לא יחשבו כחלק
ממזונות האשה .לאחר החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) בו נאמר שבית המשפט רשאי להתחשב
בהכנסותיו של בן הזוג ניתן לדון האם פיצויי פטורין יחשבו להכנסה .לגבי גמלת נכות חודשית של
האשה נידונה בפס"ד סאפורטה נאמר שכיוון שהגמלה ניתנת עקב פגיעה ביכולת ההשתכרות ינוכה
סכום זה ממזונותיה.
כשחיוב המזונות נובע מעיכוב הגט מצד הבעל לא יקוזזו מעשי ידי האשה מסכום המזונות .אולם
בפס"ד נוני נפסק שזה תקף רק אם ביה"ד חייב את הבעל לגרש ולא אם כתב שמצווה עליו לגרש
יקוזזו המזונות.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
חובת מדור
מדור הוא חלק מחובת המזונות ,ובפס"ד בר לוי נפסק שאין חיוב דווקא לדירה ספציפית להבדיל
מהמקובל בבתי הדין שניתן לאשה מדור ספציפי 12וניתן למכור את הדירה בעוד האשה נשארת
בדירה .גם בבתי הדין הרבניים יש חולקים והרב דיכובסקי פוסק שניתן להוציא את האשה מהבית
כשבית הדין משתכנע שהנישואין עומדים לפני פירוק.
אם הבעל נוהג בדירה באלימות פיזית או מילולית ביהמ"ש ירחיק את הבעל מהדירה עפ"י העקרון
ש'אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת' (פס"ד ברזאני ) וזהו עקרון של 'מדור שלו' .כתוצאה מכך ניתן
ייעוץ לנשים ליצור פרובוקציות בכדי להכעיס את הבעל ובפס"ד סדן אמר השופט אלון שיש לתת
משקל גם לצד של הבעל .והחוק למניעת אלימות במשפחה בסעיף 11קובע ששימוש בחוק שלא
בתום לב יטיל קנסות על הצד העושה שימוש כזה.
מזונות ילדים
סעיף 2לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אומר שמזונות האשה נגזרים מתוקף הדין האישי דהיינו
דין תורה .לעומת זאת סעיף 3אומר שלגבי מזונות ילדים כשאין חיוב מתוקף הדין האישי יחול חיוב
מתוקף החוק (דהיינו מעל גיל 15שאין חיוב על פי ההלכה).
מהו הדין האישי שמתחייב עפ"י ההלכה במזונות הילדים? הרמב"ם כותב שחיוב מזונות עד גיל 6
הינו מדאורייתא (ולשון הרמב"ם שכשם שחייב במזונות אשתו כך מחוייב במזונות ילדיו עד גיל ,)6
המשמעות של החיוב מדאורייתא היא שאף אם יש לילד רכוש לעצמו מחוייב האב לזונו ,מגיל 6יחול
חיוב עפ"י תקנת אושא שמחייבת מזונות לילדים עד גיל בר מצווה ובת מצווה .בשנת 1944תקנה
מועצת הרבנות הראשית מזונות עד גיל .15בפס"ד פורטוגז קיבל ביהמ"ש את תקנת מועצת הרה"ר.
ובפס"ד אביטבול חוייב האב במזונות ביתו עד גיל 15וטען האב שחובו הוא רק מדין צדקה וכשאין לו
כסף לא יחוייב וביהמ"ש דחה את הטענה ואמר שזוהי חובה מוחלטת ולא ניתן לחמוק ממנה.
בשנת 1980הרבנות הראשית הרחיבה את החובה עד גיל 18אך תקנה זו היתה שנויה במחלוקת
והרב דיכובסקי בפס"ד קיבל גם את התקנה המוקדמת לעומת המאוחרת שהיתה שנויה במחלוקת.
כיום מחייבים עד גיל 18מתוקף חובת צדקה.המשמעות של חובת צדקה שהיא מוטלת גם על האם.
יוצא אפוא שהחובה עד גיל 6היא מוחלטת מגיל 6עד גיל 13מוטלת החובה של מזונות מינימאליים
מעבר למינימום החובה היא רק מתוקף חובת צדקה ,אלא אם האב אמיד .מגיל 13ישנה חובה וגם
היא רק עד המינימום .מגיל 15עד גיל 18החיוב הוא כדין צדקה ומוטל בשווה על האב והאם .וכיוון
שכאמור ישנו ספק והחיוב הוא רק מדין צדקה יחול החוק בסעיף 3משום שהדין האישי אינו מטיל
חובת מזונות אך גם החוק מטיל חיוב גם על האם.
לאחר גיל 18יחול חיוב עפ"י סעיף )2(4לחוק ובכפוף לסעיף 5לחוק .לאור האמור לעיל פסק
ביהמ"ש בפס"ד מרדכי לא ניתן לשלב בפסק דין אחד חובת מזונות לילד פחות מגיל 18ולאחר מכן,
אלא לכשיגיע הילד לגיל 18ביהמ"ש יצטרך לדון מחדש בסוגיה .בפס"ד פלוני הטיל השופט בבימ"ש
המחוזי חובת מזונות על האב וקבע שכשתגיע הילדה לגיל 18ותשרת בצבא יחוייב האב במזונות
בהפחתת . 22%האב עתר לביהמ"ש העליון לבטל את פס"ד עפ"י האמור בפס"ד מרדכי ,וביהמ"ש
העליון קיבל את הפסק וקבע שבמצב בו הילדה משרתת בצבא ישנה חזקה שמתקיים סעיף 5וניתן
להטיל מזונות עוד בטרם גיל ( 18אם כי ביהמ"ש העלה את ההפחתה לכדי שליש).
בפס"ד בדיני נזיקין יחזקאל קבע ביהמ"ש שסטודנטים יחשבו כתלויים בנפגע ,ובתי המשפט למשפחה
אימצו את פסה"ד לגבי נטלת חובת מזונות למעבר לגיל 18לסטודנט בהפחתת שליש.
12
עפ"י הדין שאין הבעל יכול להוציא את האשה מנווה היפה לנווה הרעה.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
במזונות ילדים לא תקף הכלל של "עולה עמו ואין יורדת עמו" .עקרון נוסף נוהג שהמינימום המוטל על
ילדים משתנה ממקום למקום והקובע הוא מנהג המקום.
כשהאב מתחמק ממזונות האשה יכולה לתבוע את ביטחח לאומי והוא יתבע את האב אולם ביטוח
לאומי ישלם לפי טבלה שרירותית שלו.
בפס"ד פרייס נקבע שכשמודדים את חובת האב בוחנים לא רק את משכורתו אלא גם את נכסיו.
חובת המזונות היא גם על ילד מחוץ לנישואין ואף לילד שהוא פסול חיתון כגון ממזר.
אם הילד נוהג באופן בלתי ראוי ,כגון שפסקו שהילד יהיה אצל האב ויתחנך במוסד מסויים והילד
סירב לעזוב את האם ,ביהמ"ש המחוזי בפס"ד משכיל לאיתן פטר את האב ממזונות עפ"י סעיף 9
לחוק שמחמת התנהגות מחפירה ניתן לפטור מן הצדק והיושר ממזונות ועפ"י דעת הרמב"ם שכשאין
הילד אצל האב לא ניתן לחייבו מזונות ,אולם השופט קיסטר קבע שאף שפוטרים את האב ממזונות
לא ניתן לאפשר את הרעבת הילד .לאחר פס"ד זה המגמות הינן מובהקות; ביה"ד נוטה להחמיר עם
מרדנות של הילד ,ואלו ביהמ"ש המחוזי נוטה להקל עם הילד ולהטיל חובת מזונות (פס"ד מחוזי חריר
וקטן).
סעיף 4
סעיף זה מופעל בכפוף לסעיף 5בדרך כלל כלפי אבי האב כשהאב חמק או ברח ממזונות .במצב זה
ביהמ"ש יבדוק גם במקביל את כשירותם של הורי האם למלא את חובת המזונות .בפס"ד לוי ניסה
הסב לחמוק מחיוב מזונות כזה בטיעון שכיון שהוא מפרנס את ילדיו הבגירים ( )2שהם קודמים בחוק
לפרנסת נכד ( ,)3וביהמ"ש העליון קבע שהסדר אינו מחייב בסעיף 4אך הנפקות היא לפי סעיף )3(5
דהיינו את מי יש לתבוע קודם.
ראשית יש להקדים את הדין העברי לפיו לאשה אין שום בעלות בנכסי הבעל ,מלבד הנכסים
המופיעים בכתובה דהיינו נכסים שהביאה האשה בעת הנישואין ,והזכות ביד האשה להחליט האם
הנכסים שהיא מביאה יהיו לנכסי צאן ברזל שפיחתו פחתו לו ,הותירו הותירו לו והבעל יחוייב בסכום
קבוע שנכתב בכתובה ,או נכסי מלוג שנשארים במידה מסויימת ביד האשה .המשפט העברי איפוא
אינו דוגל בשוויון .עקרון זהה נהג באנגליה ובארצות הברית עד שנות ה .80-לכאורה לפי סעיף 46
לדבר המלך היה צריך לדון לפי המשפט העברי ,אולם בפס"ד ברגר עלתה טענה של אלמנה שרצתה
להפטר ממס עזבון שהיה תקף אז על נכסי בעלה בטענה שהיא שותפה בעסקי הבעל ואינה יורשת
שלו ,השופט חיים כהן דחה זאת ואמר שהאשה אינה שותפה בנכסי הבעל ,אולם השופט ויתקון סבר
שניתן לראות בנסיבות אלו באשה שותפה בנכסי הבעל והשופט ברנזון קבע שאין צורך לשותפות
מיוחדת משום שכל בני זוג באופן טבעי יחשבו לשותפים מפני שהאשה מסייעת לבעל בכך שהיא
מופקדת על עול הבית.
הלכת השיתוף
בפס"ד בריקר נידונה טענת בני זוג על בעלות ברכוש שנקנה מכסף שלפני שנישואין ,והשופט אגרנט
קבע שמכח הסכם מכללא המבוסס על דיני החוזים ,בני הזוג יחשבו לשותפים בנכסים ,השופט
קיסטר הצטרף בטיעון שבתנאי שבממון התנאי קיים גם לדעת ההלכה וזהו תנאי שמכללא.
המשמעות של העובדה שהלכת השיתוף נובעת מהסכם שמכללא היא שהיא פועל יוצא של דיני
דיני משפחה השופט נאמן
דד
החוזים ולכן בעניינה לא יקבע הדין האישי כיוון שבתחום דיני החוזים לא מחייב הדין האישי אלא הדין
האזרחי .המדד בענין זה הוא התייחסותם של בני הזוג לרכוש לפני הקרע שנוצר ביניהם אם הם ראו
אותו כמשותף .ובפס"ד אפטה עלתה השאלה האם הלכת השיתוף תוחל גם על רכוש שהיה בידם
לפני הנישואין ,ונקבע בדעת הרוב שרכוש שהיה בידי בני הזוג לפני הנישואין לא שייך לשני בני הזוג.
הלכת השיתוף מבוססת על העקרון שכיון שבני הזוג חיו באושר וראו את הרכוש כמשותף יהיה
הרכוש שייך לשני בני הזוג .ובפס"ד פנונו נידון מקרה של בני זוג שחיו כל השנים במצב של קרע
מתמשך ,וביהמ"ש העליון קבע שכאן לא תהיה תקפה הלכת השיתוף .אולם זה היה נכון כשהלכת
השיתוף התבססה על עקרון של הסכמה מתוקף דיני החוזים ,אולם בהמשך התפתחה הלכת השיתוף
והפכה לפועל יוצא של דיני הקנין בשל העובדה שהרכוש נוצר ממאמץ משותף של בני הזוג .בפס"ד
ליברמן סברו השופטים אלון ובן פורת שלא ניתן בנישואין שניים לקבל את הלכת השיתוף כיון שאין זה
מכללא אולם השופט לווין בדעת מיעוט קבע שהלכת השיתוף לא נצרכת לתנאי אלא לדיני קנין .דעת
מיעוט זו הפכה בהמשך להלכה .מאידך אם יהיה ברור שיש הסכם מכללא הפוך ,כגון שבני הזוג ניהלו
חשבונות נפרדים לא תחול הלכת השיתוף.
חוק יחסי ממון בין בני זוג מהווה הסכם שמשמש כברירת מחדל להסכם נישואין לבני זוג .בחוק נאמר
שהרכוש שייך לשני בני הזוג מלבד נכסים שהיו לאחד מבני הזוג קודם הנישואין או נכסים שירש או
קיבל מתנה .עם זאת המגמה בפסיקה היתה להתעלם מחלק זה והשופט שמגר אמר בפס"ד עבאדה
שאם הובן מכוונת הצדדים שכוונתם להיות שותפים בנכס יהיה הנכס שייך לשני הצדדים אולם
השופט גולדברג הזכיר את החוק וקבע שאף אם הצדדים ראו את הנכס כמשותף ישתייך הנכס
למקבלו.
בפס"ד הדרי אמר השופט חשין אף לגבי נכסים שקודם הנישואין שנטמעו בתוך שאר הנכסים .בפס"ד
נפיסי נידונו בני זוג שנישאו בפרס ועלו לארץ וביהמ"ש המחוזי קבע שאין כאן שיתוף עפ"י סעיף 15
לחוק יחסי ממון בין בני זוג שעל בני הזוג יחול חוק מושבם בעת עריכת הנישואין ובפרס לא נהגה
הלכת השיתוף ,כך נקבע גם בפס"ד של ביהמ"ש העליון אולם בדיון נוסף קבע השופט ברק שכיום
ניתן לבסס את הלכת השיתוף על עקרון תום הלב שמחייב שוויון בין בני הזוג ואם כן כאלו ישנו כאן
הסכם חדש בין בני הזוג כאמור בסעיף 15הנ"ל סיפא .ישנה בעייתיות בכך שהלכת השיתוף נובעת
מחובת השוויון מפני שאם כן היא פועל יוצא של דיני משפחה בהם הדין האישי הוא המחייב .כיום
זהו הקו השולט בפסיקה וכך עולה בפס"ד דראהם בפסק דינה של השופטת דורנר לגבי נכסים שלפני
הנישואין שגם הם ינתנו בשווה לשני בני הזוג וזה כאמור בניגוד לסעיף 5לפיו על נכסים שקודם
הנישואין לא תחול הלכת השיתוף.
בפס"ד קוטלר נידונה דירה שבנה הבעל על דירת ההורים ,והשופט אור אמר שדירת המגורים היא
גולת הכותרת של הלכת השיתוף וברור שאין לגביה הבדל אם נרכשה לפני הנישואין או אחריהם והיא
תשתייך לשני בני הזוג.
סעיף 14לחוק יחסי ממון אומר שפרק ב לחוק יחסי ממון לא יחול על זוגות שנישאו לפני ,1/1/1974
אולם למרות זאת הלכת השיתוף תחול עליהם.
חוק יחסי ממון אומר שהחלוקה בשווה תהיה רק בסופם של הנישואין ,לעומת הלכת השיתוף שנוצרת
אף במהלך הנישואין ,והמשמעות היא שאף במהלך הנישואין עצמם כל אחד יכול לפרק את השיתוף
ולקחת מחצית מהנכסים לעצמו ,והנפקות היא לגבי זוגות שנישאו לאחר 1974עליהם חל החוק ולא
חלה הלכת השיתוף .נפקות נוספת שלאור הלכת השיתוף שמבוסס על הסכם מכללא תחול גם על
נכסים שהשתייכו לבן הזוג לפני הנישואין כפי שהחוק אומר מפורשות בסעיף (5א).1
בפס"ד אבו-רומי נידונה דירת בני זוג מוסלמים שירש הבעל מאביו והאשה תבעה מחצית מהדירה על
פי העקרון שבדירה המשותפת ברור שיש להחיל את הלכת השיתוף ,ונטען שעפ"י סעיף (5א)1
האמור לעיל הדירה לא תשתייך לאשה ,אולם ביהמ"ש קבע שעפ"י הלכת השיתוף תוכר זכותה של
האשה בדירה .והמשמעות היא שהלכת השיתוף תחול גם על זוגות שעליהם חל חוק זכויות יחסי
ממון ולא הלכת השיתוף לענין דירת המגורים המשותפת כשיש הוכחה להסכם מכללא.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
בפס"ד בע"מ 10734/06נפסק גם כן ששיפוצים שנעשו מרכוש משותף בדירת הבעל מוכיחים הסכם
מכללא לבעלות שני הצדדים.
בפס"ד אמרה השופטת ארבל שכיון שהבעל לא אמר בפני האשה בטרם הנישואין שהדירה תהיה
שלו ולא שלה תחשב שתיקתו כהסכמה שהדירה תהיה משותפת ,מפני שהבעל יצר בפניה מצג שווא
שהדירה תהיה משותפת.
אם הדירה רשומה על שם שני בני הזוג יכול לדרוש אחד מבני הזוג מכח חוק המקרקעין פירוק
השותפות אפילו במצב שלא קיימת הלכת השיתוף וכנ"ל לגבי רכב ומטלטלין.
פס"ד יעקבי עוסק בבני זוג שנישאו בשנת 1975ומלבד דירתם המשותפת הבעל רכש במהלך
הנישואין שתי דירות אך לא רשמן ע"ש האשה ,והבעל הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירתם
המשותפת בשל פרידת בני הזוג ,ומאידך האשה הגישה בקשה להכיר בכך שהדירות הנוספות
שייכות גם לה .ביהמ"ש השלום דחה את טענת הבעל בטיעון שאין הוא תובע בתום לב משום שיש לו
שתי דירות נוספות שאמנם אי אפשר לחלקן משום שלא חלה עליהן הלכת השיתוף משום שנישאו
אחרי שנת 1974ולא ניתן לחלוק את הרכוש לפני הגירושין האמורים בחוק ובני זוג זה טרם התגרש .
ובבימ"ש העליון השופטים שמגר ומצא אמרו שניתן להחיל את הלכת השיתוף שחלה אף לפני
הגירושין אף בזוגות שנישאו לאחר שנת 1974שכן ישנן דעות מלומדים מסויימות שסבורים שיש
להחיל את הלכת השיתוף אף במצב שחוק יחסי ממון חל .והשופטת שטרסברג כהן סברה שכאן גם
יש להחיל את חוק יחסי ממון משום שגירושין לגבי חוק זה אינם בהכרח גירושין ממש אלא אף פרידה
של בני הזוג שמהווה גירושין במובן האזרחי .בפס"ד זה הוסכם על דעת הרוב שהלכת השיתוף לא
חלה לגבי בני זוג שנישאו לאחר .1974
בעקבות פס"ד זה החל בכנסת מהלך לשינוי תחולת חוק יחסי ממון אף לגבי בני זוג שנפרדים ולא
בהכרח נצרכים גירושין .ואכן כך נקבע בסעיף (5א) לפיו אם חולפת שנה מיום שמוגשת בקשת
החלוקה וכן בשיקול הדעת של ביהמ"ש .החוק גם מאפשר התניה של ביה"ד למימוש השיתוף
בקבלת גט על תנאי מבן הזוג.
בפס"ד פאגס נידונה אשה שוויתרה על הרכוש בתמורה לגט ,שהלא כאמור בעבר חוק יחסי ממון חל
רק לאחר הגירושין והאשה לא יכלה לתבוע רכוש לפני הגירושין ,ולכן האשה וויתרה על הרכוש
בתמורה לגירושין וביהמ"ש קבע שוויתורה של האשה תקף.
איזון משאבים
כשמחלקים את הנכסים חולקים בשווה ,וישנו ויכוח האם כשלבעל יש חובות חולקים את נכסי האשה
מבלי להתחשב בחובותיו (לדעת פרופ' רוזן צבי) או שהיא משלמת מחצית מחובותיו.
סעיף ( 2א) אומר שהסכם ממון מצריך אישור ביהמ"ש ולדעת פרופ' רוזן צבי הדברים אמורים דווקא
כשכלל הנכסים הוסדרו בהסכם ,אך בפס"ד שי שרעבי סיכם הבעל עם אשתו שעליו להעביר את
הדירה לאחר שיפוצה ,אולם כשביקשה האשה לעשות זאת סרב הבעל ,וביהמ"ש דחה את דברי רוזן
צבי ,ובפסק השופטת בן פורת נקבע שכל הסכם שצופה פני העתיד יחשב להסכם ממון המצריך
אישור ביהמ"ש.
חוק יחסי ממון חל על 'בני זוג' ועולה השאלה האם על בני זוג ידועים בציבור יחול החוק וגם הם
יחוייבו באישור ביהמ"ש? התשובה היא שידועים בציבור לא מופיעים בחוק ולא נדרש אישור ביהמ"ש.
ואם יגיעו בני זוג ידועים בציבור ויבקשו את אישור ביהמ"ש עולה הבעיה שכן אין שום סמכות
לביהמ"ש בעניין אולם התיקון לחוק ביהמ"ש למשפחה קובע שבימ"ש יכול לאשר הסכם ממון של
ידועים בציבור אולם האישור אינו מעכב.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
אישור הסכם של ביהמ"ש לא הופך את ההסכם לפס"ד וצד לא יוכל לפנות להוצאה לפועל בהחזקת
ההסכם המאושר .ובכדי לקבל הוצאה לפועל נדרש פסק דין של ביהמ"ש.
במקרה הפוך ,כשעורכי הדין של הצדדים הגיעו להסכמה בפני ביהמ"ש ,ביהמ"ש נתן תוקף של פס"ד
להסכם ,אך הצדדים עצמם לא הופיעו אישית כנדרש בסעיף (2ב) נפסק בפס"ד נצ'יה שהסכם כזה
לא יחשב להסכם ממון שאושר ע"י ביהמ"ש.
בפס"ד נוסף נידון הסכם שנעשה מרצון שני הצדדים ובהבנתם אך כשהגיע ההסכם לביהמ"ש
התחרטה האשה וביהמ"ש קבע שבעת אישור ביהמ"ש נדרש רצון הצדדים.
בגירושין.
לגבי הסכם ממון שלפני הנישואין הוא יוגש לרושם הנישואין ולא משמע מסעיף (2ג) שעל רושם
הנישואין להסביר לבני הזוג את המשמעות של חתימתו ולהווכח שנעשה מתוך רצון.
בפס"ד אבידור נידונו בני זוג שהחליטו להעביר בגירושין את הדירה לילדיהם ,לאחר מכן נישאו בשנית
אך ההסכם לא אושר בשום דרך והבעל טען שההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון למרות שלא
אושר ותקף כשלעצמו אולם ביהמ"ש קבע שאף שינוי הסכם מצריך אישור ביהמ"ש ולכן הסכם זה לא
יחייב.
בפס"ד רודן נידון מקרה של בעל שנתן את הדירה לאשתו בתמורה לכך שהאשה תישא בהוצאות
המזונות ,לאחר 9שנים טענה האשה שההסכם חסר תוקף שכן לא קיבל את אישור ביהמ"ש,
וביהמ"ש קבע שכיוון שהאשה נהנתה מההסכם לא תוכל לטעון שההסכם לא בתוקף.
הסכם של בני זוג שנישאו לפני שנת 1974יחול אם נעשה שלא באישור ביהמ"ש רק אם נעשה לפני
שנת 1974אך אם נישאו אחרי 1974בני הזוג יצטרכו לעשות הסכם בהתאם לנדרש בפרק א לחוק
יחסי ממון.
סעיף ( 3ב) מטיל על רושם הנישואין להבהיר לבני הזוג את החוק ,סעיף זה נעשה בכדי לאפשר
התחשבות של הרה"ר בחוק זה על פי העקרון שתנאי בדבר שבממון קיים .ולכן יש צורך שהרשם
יסביר לבני הזוג את מהות ההסכם והתנאי.
איזון
לגבי חלוקת קצבת נכות של הבעל נפסק שסכום שקיבל הבעל בגין פגיעה בכושר עבודה לא יחושב
באיזון כאמור בסעיף 5א(.)2
בפס"ד נתן נ' גרינר עלתה שאלה של איזון במוניטין של עסק ,כגון בית מרקחת שיש לו מוניטין ונקבע
שבבירור יתחשבו במוניטין באיזון הנכסים ,ולגבי בעל רופא שיניים קבע ביהמ"ש העליון בפס"ד גוזנר
שגם במוניטין של הבעל יש לאשה חלק .בפס"ד בע"מ נידונה תביעת אשה להטיל על הבעל רווח
קבוע במוניטין שלו כרואה חשבון ,אולם ביהמ"ש העליון קבע שיש להטיל על הבעל סכום חד פעמי.
בשנים האחרונות גם ביה"ד הרבני מקבל את התפיסה של ביהמ"ש העליון שיש לערוך איזון בנכסי
קריירה.
בפס"ד יובל לוי נישאו בני הזוג לפני 1974והאיזון היה מכח הלכת השיתוף ולבעל היו חובות
וביהמ"ש קבע שאם הבעל יוכיח שהחובות נגרמו מרכישת נכסים משותפים יקוזז החוב מנכסי האשה
דיני משפחה השופט נאמן
דד
אולם אם החובות נגרמו מסיבות אחרות האשה תקבל מלכתחילה ממחצית הנכסים .כשהבעל לא
יוכל להוכיח זאת האשה תקבל מחצית הנכסים.
בפס"ד אביטל נ' סיטין קבע השופט ברק שגם צד ג' לא יוכל לטעון להסתמכות על נכסי הבעל
כשהמדובר בנוגע לדירת המגורים שהיתה רשומה ע"ש הבעל ,משום שהדבר ברור שהדירה שייכת
גם לאשה.
לאור הלכת השיתוף ,לגבי עסק של הבעל שהאשה תחשב שותפה ,היא תשא גם בחובות של העסק
כשם שהיא נהנית מהזכויות ,להוציא מקרים שהחובות נוצרו כתוצאה מעניינים הקשורים לבעל כגון
הימורים וכדו' או עסקים פרטיים שלו.
בפס"ד שלם נ' טוינקו נידונו בני זוג שנישאו ב 1970-ורכשו דירה לאחר 20שנה מהכנסתו של הבעל
מהעסק שלו ולאחר תקופה נקלע העסק לקשיים ,ולכאורה היה ניתן לומר שכיון שהדירה נרכשה
מהמאמץ המשותף החובות יפלו גם על הדירה דהיינו האשה ,והשופט ברק קבע שלגבי דירת
המגורים השיתוף נוצר בתחילה ולכן ברגע שנרכשה הדירה ,הדירה משותפת והחובות שלאחר מכן
מוטלים על הבעל (לגבי העסק ,לעומת זאת ,הזכויות והחובות משותפים מלכתחילה אך גם לאורך כל
הדרך).
לגבי נושים של הבעל שרוצים לתבוע מכח הלכת השיתוף מנכס של האשה קבע ביהמ"ש בפס"ד
יהלום נ' מס שבח שהזכות העולה מהלכת השיתוף היא אישית ,והבעל יכול לטעון איני חפץ שהילכת
השיתוף תחול ,ולכן ההלכה לא תחול ולא יהיה ניתן לגבות מנכסי האשה.
סעיף 11מגן על זכותה של האשה בנכסים שביד הבעל ולאסור על הבעל להבריח נכסים ,סעיף 7
קובע שנכסים שהבריח בן הזוג ישוקללו במהלך האיזון.
בפס"ד מנדלברג נידון מקרה שהבעל תבע גירושין וכרך חלוקת רכוש בבי"ד ,והאשה תבעה בבימ"ש
הגנה עפ"י סעיף ,11והאשה טענה שהיא תובעת בבימ"ש מפני שאין זה שייך לחלוקת הרכוש עצמה,
וביהמ"ש קבע שכיוון שההגנה על הרכוש קשורה לרכוש בו מבוצעת החלוקה נידון זה צריך לידון
בבי"ד.
בפס"ד בבי"ד רבני (שגם הוא מופקד על חוק יחסי ממון) נידון מקרה שהתברר שהאשה בגדה בבעל
לפני מס' שנים ,וביה"ד המקומי פסק שהאיזון יעשה רק עד מועד הבגידה שלה ,וביה"ד הרבני הגדול
פסק בדעת הרוב שיש לבטל את האיזון לגמרי עפ"י סעיף .8אולם בימ"ש דחה זאת ואיזן באופן שווה
את המשאבים.
בפס"ד של בי"ד מחוזי נידון מקרה שהבעל התעכב במתן הגט משך מס' שנים ,וביה"ש פסק עפ"י
סעיף 8שהאיזון יעשה לפי שווי הנכסים של רגע דרישת הגט ולא לפי השווי עכשיו שהלא הבעל אשם
בעיכוב ולא יהנה מהפירות.
סעיף 101לחוק המקרקעין אומר שבן זוג שמוכר מחצית נכסיו מחוייב להציע את הנכס למכירה לבן
זוגו לפני אנשים זרים.
חוק הירושה
בסעיף 1נאמר שרק במות אדם עובר עזבונו ליורשיו ולכך משמשת תעודת הפטירה ,וכשאין תעודת
פטירה ביהמ"ש יכריז על מותו עפ"י חוק הצהרת מוות.
בפס"ד פייק היו בידי היורש שיקים של אדם שלישי ואותו אדם ניסה לחמוק מפרעונם בטיעון שאין צו
ירושה ,וביהמ"ש קבע שאין צורך בצו הירושה בשביל לגבות את השיקים ,מפני שצו הירושה הינו
דקלרטיבי.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
סעיף 2לחוק הירושה אומר שהירושה היא על פי דין זולת אם יש צוואה ,והמשמעות היא שכשיש
ספק בתוקף הצוואה זוכים היורשים ולא מוטבי הצוואה (ובכפוף לסעיף 54ב שיש להעדיף פירוש
מקיים על פני פירוש מבטל הצוואה).
בדין הישראלי אין שריון של רכוש לבני המשפחה אף אם יוותרו בחוסר כל (בכפוף לסעיף .)56
מי שלא היה בחיים בעת מות המוריש לא כשר לרשת (סעיף 3א) להוציא מי שנולד בתוך 300יום
למוות .ועדת טירקל שהוקמה לבחינת הסוגיה ממליצה לקבוע בחוק שאף ילוד של הפריה לאחר
המוות בתוך 3שנים יחשב לבן המנוח.
פתרון נוסף להעברת ירושה לילד שטרם נולד הוא הקמת תאגיד כאמור בסעיף .4
ניתן לצוות רק לשני יורשים זה אחר זה כגון לבן ואחריו לנכד אך לא לשלשה (סעיף (42ד)).
סעיף 5
בפס"ד בולדו נ' הראל נידון אדם שרצח את אמו ואחיו והתאבד ,ונידונה ירושת האם ועורך הדין של
יורשי האח הנרצח טען שעפ"י סעיף (5א)( )1הרוצח לא יורש את הנרצח ,ועורך דינה של אשת
הרוצח טען שדווקא כשיורשע הרוצח ,כאמור שם ,הירושה פסולה ,אך כאן הוא לא נידון ולא הורשע
שהלא הוא התאבד בעצמו ,וביהמ"ש פסק שהצוואה בטלה עפ"י סעיף 34שצוואה בלתי מוסרית
בטלה .בעקבות זאת יתוקן סעיף (5א)( )1לחוק ויאמר בו 'מי שרצח' ולא 'מי שהורשע'.
בסעיף (5א)( ) 2נאמר שמי שהורשע בהעלמת או השמדת צוואת המוריש פסול מלרשת ותיקון של
חוק זה מעביר את הדבר לשיקול הדעת של ביהמ"ש.
מהו זיוף בעניין זה? עפ"י חוק העונשין זהו השמטת או הוספת פרט במטרה לרמות.
במצב של יורש פסול בסעיף זה התוצאה היא כאמור בסעיף 15שחלקו עובר לשאר היורשים (אך לא
ליורשיו שלו).
סעיף 147
סעיף 147קובע שהמוטבים המופיעים בחוזה של חב' ביטוח וכדו' הם שיקבלו את הסכום ולא
היורשים המקוריים ,ובפס"ד פישר נ' תמר ציין המנוח בביטוח את בנו ובצוואה שלאחר 20שנה כתב
האב את כל ילדיו בשווה ,וביהמ"ש פסק שלמרות שמצווה לקיים את דברי המת לא יקבלו כל הילדים
את סכום הביטוח ,ורק אם המנוח היה ממציא את הצוואה לבנק היו מקבלים מוטבי הצוואה כיוון שיש
אינטרס ציבורי שהבנק יוכל לפעול לפי המוטב המופיע בחוזה הביטוח ולא יהיה כפוף לתביעות
יורשים עפ"י הצוואה.
בסעיף 147לגבי מוטב של קופת גמל אפילו אם הוא רצח את המוריש יקבל המוטב שבקופת הגמל
ולא יחול כאן הכלל של "הרצחת גם ירשת" האמור בסעיף ,)1(5אך זה אמור להשתנות בתיקון של
חוק הירושה.
סעיף (6א) מאפשר להסתלק מהירושה וישנן כמה מטרות אפשריות; נימוקים רגשיים ,אדם שיש לו
נושים שהוא מנסה להבריח את נכסיו לאחיו ,ישנה מטרה פיסקאלית-להפטר ממיסים .ניתן להסתלק
אפילו לאחר מתן צו ירושה בטרם חולק העזבון .סעיף (6ב) מאפשר למסתלק להחליט למי לתת
מהיורשים המקוריים רק מבין אשתו ,בנו ואחיו ,ולהבדיל מסעיף 15לפיו הנכסים מתחלקים כאלו אינו
קיים .הסתלקות שנוצרה ע"י רמאות של הצדדים יכולה להבטל ע"י המסתלק .אם קדם עיקול להודעת
ההסתלקות ההסתלקות לא תהיה בתוקף (עפ"י סעיף (7ג)).
סעיף (8א) קובע שאין ליורש אפשרות להעביר את ירושתו העתידית בחיי המוריש ,הנימוק לזה
כנראה הוא מוסרי .ובפס"ד יקותיאל נידון אדם שאשתו היתה פסולת דין (לא שפויה) והוא לא יכל
למכור את דירתו בשל חלקה של האשה בדירה ,ולכן מכר הבעל את חלקו ,והחתים את יורשי אשתו
דיני משפחה השופט נאמן
דד
על מכירה עתידית של הדירה לאחר מותה .לאחר מותה ערערו היורשים על תקפות הפעולה,
וביהמ"ש מנע מהיורשים לבטל את המכירה וקבע שרק מכירה של כל חלק הירושה לא אפשרית עפ"י
סעיף זה אך מכירה של נכס מסויים תהיה בתוקף.
סעיף (8ב) בפס"ד שרון נ' לבוב נידון אדם שצירף את אחיו לחשבון הבנק שלו במטרה לחסוך את
עשיית הצוואה ,לאחר מותו ערער בן המנוח על הפעולה ,וביהמ"ש פסל את ביצוע ההעברה לחשבון
האח בטענה שהעברת נכסים לאחר המוות יכולה להעשות רק ע"י צוואה ולא בדרך אחרת כאמור
בסעיף (8ב).
סעיף 8א
כרקע לסעיף זה יש להזכיר שבעבר היו נערכות צוואות משותפות של בני זוג במסמך אחד ,אך עלתה
בעיה עפ"י סעיף 35לפיו מי שנוטל חלק בצוואה לא יכול להינות ממנה ,ואם כן בצוואה משותפת יש
לבן הזוג ענין בצוואה שהלא הוא היורש ,גם במסמכים נפרדים היתה בעייה כזו מפני שהיא נוגדת את
סעיף (8א) .בפס"ד מלמד נ' סלומון נידונו בני זוג שנישאו בנישואין שניים ולבעל היה בן מהנישואין
הראשונים והבעל התנה לתת את ירושתו לאשתו ואחריה לבנו ,והאשה עשתה צוואה דומה שהנכסים
יעברו לבעל ואחריו לבנו שלו .לאחר מות הבעל נישאה האשה בשלישית והעניקה את נכסיה לבעל
זה ,השופט ברק קבע שהיה ניתן לומר שצוואתה זו של האשה בטלה שכן היא סותרת את הצוואה
הראשונה שלה אך הצוואה תהיה בתוקף מפני שהאשה כתבה בצוואתה הראשונה שהיא בתוקף כל
עוד היא לא חוזרת בה .לאחר מקרה זה הכניסה הכנסת את התיקון לסעיף 8א .בסעיף זה הוסף
סעיף קטן (ב) שלאחר מות בן הזוג לא ניתן לבטל את הסעיף ,אך בביטול בחיים של אחד מבני הזוג
הצוואה בטלה מעצמה ,ובביטול לאחר המוות ניתן לצוות את נכסיו רק בהשבת הנכסים שקיבל לפי
הצוואה המשותפת.
סעיף 10
המחוקק מכיר בירושה של קרבת נישואין לבן זוג בלבד (אך לא קרבה רחוקה יותר דוגמת גיס וכדו'),
מעבר לכך בקרבת דם מכיר המחוקק בילדיו של המוריש ובצאצאיו ,באביו וצאצאיו ,ובסבו וצאצאיו ( 3
פרנטלות) .מעבר לכך אין ירושה כלפי מעלה.
בפס"ד היועמ"ש נ' ביהם נידונו בני זוג שהתגרשו והמשיכו לדור יחד והאשה הוכיחה שהיא צריכה גט
לחומרא וכיון שכך ביהמ"ש העליון מכיר בה כנשואה במצב זה וממילא היא יורשת.
בן הזוג מקבל מהמוריש מיטלטלין לפי המקובל-באופן אובייקטיווי ולפי הנסיבות –באופן סובייקטיווי.
סעיפים :14 13לגבי אדם שמת ונשאר לו אב ואח מן האם ,ברור שהאב והאח מן האם יורשים כל
אחד מחצית מהנכסים עפ"י סעיף 14שילדי היורש יורשים במקומו וההורים חולקים גם הם בשווה
(סעיף , )13אך אם לאם יש אח נפסק שכיוון שזו פרנטלה שניה לא יירש האח אלא האב.
סעיף 16אימוץ :המאומץ יורש את המאמץ אך לא את קרוביו ,וכן המאומץ יורש את אביו הביולוגי
למרות האמור בסעיף 16לחוק האימוץ שהאימוץ מנתק קשר בין המאומץ להוריו הביולוגים הן לזכות
הן לחובה ,אך מאידך הוריו הביולוגיים של המאומץ לא יירשו אותו.
בפס"ד נסיס נ' יוסטר נידונו ידועים בציבור שהתגלה בדיעבד לאחר מות הבעל שהוא כתב מכתב
שהוא מואס בבת הזוג שלו ,וביהמ"ש קבע שמצב כזה לא יחשב לידועים בציבור כיוון שברור
שהמוריש לא היה מצווה לבן זוגו בצוואתו את רכושו.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
סטודנטים שגרים יחד ומקיימים יחסי אישות לא יחשבו לידועים בציבור כייוון שזהו באופן מקרי .אולם
בבני זוג שרצו לגור יחד בכדי לבדוק את התאמתם כתב פרופ' שילה שייחשבו לידועים בציבור.
בפס"ד אלון נ' מנדלסון נאמר שאף אם בני זוג ניהלו חשבונות נפרדים הם יכולים להחשב לידועים
בציבור וכמו"כ נפסק שאף אם בני הזוג גרו פעם בבית הגבר ופעם בבית האשה הם ייחשבו לידועים
בציבור.
השופט קיסטר כתב בפס"ד בירנבאום שאם התנהלה בוררות בין בני הזוג הידועים בציבור לא יירש
בן הזוג ,אולם בפס"ד אחר כשהיו עדויות שבן הזוג אמר שהוא לא מעוניין שבן הזוג יירש אמר השופט
חיים כהן שכיוון שהם היו ידועים בציבור ובן הזוג לא כתב צוואה השוללת את בן זוגו יקבל בן הזוג
כדין ידועים בציבור .אך במקרה שהיתה צוואה שלא כללה את בן הזוג הידוע בציבור לא היתה פסיקה
ונראה שזה יחשב כהוראה משתמעת להוציא את בן הזוג האמורה בסוף הסעיף.
בפס"ד משולם נ' ביה"ד הרבני עלתה שאלה האם צריך את הסכמת הידועה בציבור בכדי לדון
בביה"ד הרבני כדין צו ירושה שנידונת בבי"ד רבני בהסכמת הצדדים ,וביה"ד רצה לדון בשאלה האם
האשה אכן ידועה בציבור ויש לדון באפשרות שלה להתנגד לדיון בבי"ד הרבני ובג"ץ קבע שהיא יכולה
להתנגד לדיון כזה בביה"ד.
סעיף 17אומר שכשאין יורשים כאמור לעיל יורשת המדינה .ובפס"ד היועמ"ש נ' זיונס לגבי סוגיה של
ניצולי שואה שהיה ספק אם ישנם יורשים עדיין קבע ביהמ"ש העליון שעל המדינה להוכיח את זכותה
לרשת.
צוואה
הבעל אינו יכול להוציא בצוואה מאשתו;
כתובה
מזונות
ביהמ"ש
רשם.
המחוקק הישראלי שואף להרבות השארת צוואות ולכן הוא מקל ככל האפשר בדרישות הצוואה.
סעיף 19דורש בצוואה בכתב שהצוואה תישא תאריך וחתימה של המצווה במטרה למנוע הפיכת
טיוטא לצוואה .בפס"ד קניג נידונה צוואת אשה שהתאבדה וכתבה צוואה ששוללת את ירושת בעלה
אך לא כתבה בה תאריך וחתימה ,וביהמ"ש קבע שהצוואה לא בתוקף ,אך כיום תוקן סעיף (25ב)()1
ונקבע שניתן בצוואה שמרכיב היסוד שלה ,דהיינו כתב היד ,הוא של המצווה בית המשפט יכול
להתחשב בה.
סעיף 20צוואה בעדים – נצרכת חתימת המצווה בנוכחות שני עדים בצוותא (אך לא זה שלא בפני
זה) ,ועל המצווה להצהיר שזו צוואתו ועל העדים לכתוב זאת בצוואה עצמה.
דיני משפחה השופט נאמן
דד
סעיף : 21הפקדת הצוואה אצל רשם הצוואות מונעת טענת זיוף ,שינוי ומגינה על סודיותה של
הצוואה .ההפקדה נעשית ע"י המצווה עצמו ומהווה הוכחה לתקפותה ביום מסירתה לרשם .פרסום
הצוואה יעשה ע"י הרשם תוך 3חודשים לאחר מות המצווה כאמור בסעיף .76
סעיף :22צוואה בעל פה בפני רשות-שופט ,רשם ,דיין או נוטריון (סעיף ז) ,בחוק החדש לא יופיע
נוטריון .בסעיף (ג) נאמר שאם השופט או הרשם אינם מבינים את שפת המצווה תתורגם הצוואה.
במקרה של צוואה שנכתבה בפני נוטריון ולא נכתב בה שתורגמה ע"י הנוטריון ראה ביהמ"ש בצוואה
פגם מהותי וביטל אותה .סעיף זה המצריך תרגום לא נאמר בשאר סעיפי החוק ובמיוחד בסעיף 20
לגבי עדים ,ובמקרה שהיתה צוואה שנאמרה בשפה זרה בפני עדים והדבר לא נכתב בצוואה עצמה
אמר השופט מלץ שזהו פגם לא מהותי בצוואה ,והדבר נתון לשיקול הדעת של ביהמ"ש.
צוואה בקלטת וידאו לא מופיעה בחוק ועדיין אין תקדימים בפסיקה לכך אולם הועדה לתיקון חוק
הירושה ממליצה להוסיף זאת כצוואה תקפה.
סעיף – 23צוואת שכיב מרע תקפה בעל פה ,מקורו של סעיף זה הוא המשפט העברי .צוואה זו דווקא
כשהמצווה רואה עצמו עומד מול פני המוות .נדרשים שני עדים השומעים לשונו (ולא כדלעיל סעיף 22
(ג)) .בפס"ד ניקולא נפסלה צוואה של אשה שאמר בפני עדים שהיא רוצה לכתוב צוואה ופרטה את
הוראותיה ,וביהמ"ש שלל את הצוואה מפני שאין זו צוואה אלא רצון לכתיבת צוואה .בארץ אושרו רק
מעט צוואות שכיב מרע .ובפס"ד פיק אושרה צוואה בה העדים לא ראו את הצווי יחד אולם ביהמ"ש
קבע שאין זה פגם מהותי.
סעיף – 25בפגם לא מהותי ביהמ"ש יכול לאשר את הצוואה ,ובפס"ד אקשטיין נאמר שנדרשת
וודאות מוחלטת של ביהמ"ש באמיתותה של הצוואה (ואף יותר מהודאות הסבירה הנדרשת בתחום
הפלילי).
פגם בכשרות העדים (כגון שאחד מהם קטין) לא מהווה פגם מהותי (סעיף (25א) סיפא)
מפס"ד בנדל עולה שהכלל הוא שכל עוד הצוואה מושלמת המוציא ממנה עליו הראיה ,אולם אם
הצוואה אינה מושלמת ויש בה פגמים לא מהותיים למרות שהשופט משוכנע באמיתותה עול ההוכחה
מונח על כתפי המקיים אותה .בפס"ד דהן נ' אזולאי פסל ביהמ"ש אשה שלא ידע קרוא וכתוב ואמרה
ש'היא יודעת על מה היא חותמת' אך לא אמרה שהיא יודעת שזוהי צוואה.
חתימה -טביעת אצבע תחשב כחתימה ,נצרכת חתימת המצווה עצמו .בפס"ד נחושתן קבע ביהמ"ש
שרצוי שתהיה חתימה על כל דף אך אין זה פוסל את הצוואה אלא אם ישנן ספיקות נוספים .גם
חתימת העדים צריכה להופיע על הצוואה עצמה וחתימה על דף נפרד תהיה פגם לא מהותי.
פסלות
סעיף : 26שלשה מצווים פסולים; קטין ,פסול דין וכשהמצווה לא ידע להבחין בטיב הצוואה.
צוואה ע"י קטין פסולה אולם בתיקון שיערך לחוק ישונה החוק ומגיל 15ניתן לכתוב צוואה. )1
בפסול-דין עלתה שאלה בפס"ד אדם לגבי אדם שהוכרז כפסול דין ולאחר תקופה כתב צוואה )2
ולאחר מכן בוטלה פסלותו ,והשופט שמגר קבע שהמבחן הוא פורמאלי ,דהיינו שכל עוד לא
בוטלה פסלותו צוואתו פסולה.
'מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה' השופט ברק קבע בפס"ד בנדל שלשה פרמטרים )3
בעניין זה:
המצווה מודע לכך שבחתימתו הוא קובע מה יעשה ברכושו לאחר מותו
בפס"ד ביינשטוק נידון אדם שהיתה לו מחלת רדיפה (פרנויה) והוא סבר שבני משפחתו רודפים אותו
ולכן מנע מהם את הירושה אותה ציווה לעמותה ,והשופט חשין אמר שניתן להרחיב את התנאים
שבפס"ד בנדל דלעיל גם למקרה של פרנויה ולהגדיר אותו כמצב שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה
של צוואה .אולם השופט חשין הותיר את הצוואה על כנה משום שהיורשים שם היו אחותו ואחינו
במצב זה שכיח שאדם מצווה את רכושו לעמותה.
בפס"ד כלפא נ' גולד נידון אדם שלא נבדק בחייו ע"י פסיכיאטר אולם לאחר מותו כתב פסיכיאטר
חוו"ד על סמך עדויות שכנראה המצווה היה בגדר 'אינו יודע בטיבה של צוואה' וביהמ"ש דחה זאת
בנימוק שבחינה כזו נוגדת את כבוד האדם ,ובשביל לקבוע פסלות יש לאבחן את האדם בחייו ,ע"י
אבחון פנים מול פנים של פסיכיאטר ולא באמצעות עדויות.
בפס"ד שרוני נאמר שהרגע הקובע לענין 'יודע בטיבה של צוואה' הוא רגע כתיבת הצוואה ולא לפניו
או אחריו .מבחינה זו המצב האידאלי הוא שאחד העדים הוא רופא בעצמו.
לגבי אדם שהתגלה פיחות ניכר ביכולותיו השכליות קבע ביהמ"ש שאין הוא בגדר 'אינו יודע' האמור
בסעיף זה.
סעיף 29אומר שלא ניתן להתנות את מתן הצוואה ברצונו של צד שלישי (פס"ד ישפה).
בפס"ד היועמ"ש נ' לישניצקי אשה צוותה לתת את נכסיה ל'חייל נאמן' ,וקבעה שנאמן יופקד על
ביצועה ,והוסיפה שבנה המאומץ ובעלה לא יקבלו את הרכוש וביהמ"ש קבע בפס"ד של השופט חשין
שיש להעדיף את העקרון של 'מצווה לקיים דברי המת' משום שהיא שללה את מתן הרכוש לבנה
ובעלה וזוהי צוואה נגטיבית שיש לקיימה.
סעיף ( 30א) צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת פסולה ,והדגש הוא על השפעה בלתי הוגנת אך
השפעה כשלעצמה אינה פוסלת ,ובחוק החדש נקבע שביחסי מטופל ישנה חזקה שזוהי השפעה לא
הוגנת והדבר קיים כבר כיום בפסיקה.
בפס"ד רכטמן נ' זיסמן לאשה היתה תלות בבעל ,ובני הזוג עשו צוואה זוגית והבעל קבע שאם האשה
לא תהיה בחיים יקבל בית הכנסת את העזבון וכך גם אמרה האשה וביהמ"ש דחה טענה שזוהי
השפעה בלתי הוגנת של הבעל על האשה.
בפס"ד בן-נון נ' ריכטר היתה לאשה תלות בבן-אחיה ,וביהמ"ש קבע שכשיש תלות ,חזקה שישנה
השפעה לא הוגנת .פרופ' שילה מותח בספרו ביקורת על פס"ד זה ומקשה מדוע לא יקבל אחיין
ירושה כשהוא זה שמטפל באשה .בפס"ד זה נאמר שבכל מצב של יחסי תלות יש לחשוש להשפעה
בלתי הוגנת ובכלל זה רב ,עורך דין ומטופל.
סעיף (30ב) צוואה מחמת טעות -לגבי טעות בעובדות ,באדם שנתן דירה לפלוני ודירה אחרת לאחר,
והתברר שאחת הדירות כבר אינה שלו נקבע שזוהי טעות .ולגבי אדם שסבר שאחד מבניו מת במזרח
הרחוק והתברר לאחרומותו שזו טעות ,כשברור שהאב היה מוסיף ומחלק את רכושו גם לבן זה ניתן
לתקן את הצוואה.
סעיף 31אי-ביטול צוואה שנכתבה באונס תוך שנה יהפוך אותה לתקפה .סעיף זה לא יחול על סעיף
24דלעיל על צוואת קטין לאחר שעברה שנה מפני שאדם זה פסול לצוואה.
סעיף 32טעות סופר תתוקן וגם לגבי אדם שכתב "שני המגרשים .בית המלאכה לשני בני" קבע
ביהמ"ש שיש למחוק את הנקודה המפרידה ולהפוך את שני רכיבי המשפט לאחד לאמור" :שני
המגרשים ובית המלאכה לשני בני" ,כך גם במקרה של אשה שכתבה 500לירות בעוד בחשבונה היו
דיני משפחה השופט נאמן
דד
פראנקים קבע ביהמ"ש שהצוואה תתוקן .בפס"ד הורן קבע ביהמ"ש שיש לתקן את הצוואה באופן
הסביר ביותר.
סעיף 33צוואה סתומה שאין לראות מתוכה למי צוותה בטלה ,כלומר צריך ראיות פנימיות ולהוציא
הוכחות חיצוניות ונסיבתיות .אך סעיף זה סותר את האמור בסעיף (54א) שיש לפרש את הצוואה לפי
הנסיבות .
סעיף 34צוואה שביצועה בלתי מוסרי-בפס"ד אנגלמן נ' קליין נידונה צוואת אשה שהורישה 80%
לבתה האחת ו 20%-לבתה האחרת והוסיפה שאם הבת המקופחת תתנגד ותערער על הצוואה
תשלל זכותה לגמרי מהצוואה ,בהמשך ערערה הבת ועלתה השאלה האם תניה האוסרת ערעור לא
תחשב ללא מוסרית ונוגדת את תקנת הציבור ,וביהמ"ש קבע שתניה כזו לא מוסרית ונוגדת את
תקנת הציבור ולא תתקבל ובמיוחד אם לערעור היה מקום.
בפס"ד גריידר נידונה צוואה של אדם לבנו ואמר שאם הבן יגרש את אשתו הוא לא יירש ,ונטען
שתניה כזו נוגדת את כבוד האדם של הבן אך השופט קיסטר אישר את הסעיף בצוואה בטיעון שתניה
כזו היא לגיטימית משום שהאב לא מעוניין שרכושו יגיע לאשה שישא בנו בעתיד.
בפס"ד נוסף נידונה תניה של אב לתת לבנו רכוש בתנאי שיתגרש והשופט שילה קבע שבכל מקרה
יש לבחון לגופו האם גירושין נוגדים את תקנת הציבור או לא.
צוואה בלתי אפשרית-בפס"ד יועמ"ש נ' הס נידונה צוואה של אדם למוסד שכבר לא קיים והשאלה
היא האם צוואה כזו תחשב לבלתחי אפשרית והשופט שילה קבע שהרכוש ינתן למוסד הדומה ביותר
למסד כזה .אם כי ברור שכשיש ילדים למנוח הרכוש ינתן לילדים.
סעיף 35השופט קיסטר קובע שבכדי לפסול צוואה המזכה מי שהיה פעיל בעריכתה נדרש שהזוכה
יהיה פעיל רק מרגע שמתחילים לכתוב את הצוואה .בפסקי דין אחרים נפסק שגם לפני רגע הכתיבה
תפסל הצוואה והשופט שמגר פסק שכל מקרה יבחן לגופו.
בפס"ד פורת יוסף נידון אדם שנתן צוואה לטובת ישיבה בנוכחות ראש הישיבה ומזכיר הישיבה
וביהמ"ש פסק שאין אלו נקראים זוכים כיוון שיש להם טובת הנאה בעניין אך אין הם הזוכים ,לעומת
זאת מזכה לחברה כשמנהלה לקח חלק בעריכת הצוואה יבטל הצוואה.
סעיף (36א) בפס"ד אהרן נידון אדם שביטל את הצוואה בתצהיר אצל עו"ד ונטען שאין הוא יכול בכך
לבטל את הצוואה שכן ביטול הצוואה רק בדרכים בה היא מתקיימת כאמור בסעיף וע"י עו"ד הצוואה
לא מתקיימת ,אך השופט ברק קבע שבביטול צוואה אנו מקילים מאשר בקיומה ולכן נקיים ביטול
צוואה גם אם הוא פגום כאמור בסעיף 25למרות שבקיום צוואה עד אחד לא יספיק כאמור בסעיף זה.
בפס"ד אלבוים נידונה צוואה למוטב מסויים שהמצווה ביקשה במכתב (שלא בכתב ידה)מעוה"ד
להשמיד אותה ,אך עוה"ד שהיה ידידו של המוטב לא עשה זאת אך הוא חתם על הצוואה 'קיבלתי',
והשופט ברק קבע שכיוון שעוה"ד פעל שלא בתום לב באי-ההשמדה של הצוואה זה מצטרף וניתן
להתגבר על החסרון של סעיף .36
אדם ביטל את צוואתו הראשונה וכתב צוואה נוספת והשמיד אותה והשאלה היא האם הצוואה
הראשונה חוזרת ונכנסת לתוקף ,ופרופ' שילה בספרו על צוואות מחלק בין ביטול לצוואה השניה
בכתב שכוונתו לקיים את הצוואה הראשונה אך אם הוא משמיד את השניה אין כוונתו להמשיך את
קיום הראשונה אם כי היה ניתן לומר שההפך הוא הנכון .המחוקק מנראה השאיר עניין זה פתוח
במטרה לאפשר לביהמ"ש לפסוק בסוגיה לפי ראות עיניו.
דיני משפחה השופט נאמן
דד