‫"לְ ַמ ַען ִצי ֹּון ל ֹא ֶאחֱ ׁ ֶשה ּולְ ַמ ַען יְ ר ּו ׁ ָש ִ ַלם‬

‫קוט ַעד יֵצֵ א ַכ ּנֹגַ ּה ִצ ְד ָק ּה‬

‫]ישעיה סב א[‬
‫ל ֹא ֶא ׁ ְש ֹ‬
‫יש ּו ָע ָת ּה ְ ּכלַ ּ ִפיד יִ ְב ָער"‪:‬‬
‫וִ ׁ‬
‫ְל ַמ ַען ִצ ּי ֹון‬
‫בס"ד
עלון מדברי גדולי הדורות
‬
‫ירא וחרד לדבר ה'
בנושאי ארץ הקודש תובב"א‬ ‫לכל‬

‫המכתב דלהלן נכתב ע"י מרן‬ ‫ חודש מנחם אב ‪‬‬

‫גאון עולם רבינו יצחק אלחנן‬
‫"כל סיבת גלותנו עתה הוא העיקר רק בשביל מעשה המרגלים‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫ספקטור מקאוונא זצוק"ל‬ ‫)בתהלים קו כו ‪ -‬כז(‪" :‬וישא ידו להם להפיל וגו' ולזרותם בארצות" וכמו שפירש‬
‫נתפרסם כהסכמה לספר הנפלא "ילקוט‬
‫רש"י שם‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן בחומש בפרשת מרגלים )במדבר יד א(‪ .‬ואמרו‬
‫ארץ ישראל"‪ ,‬קובץ דברי חז"ל מבוארים‬
‫בערכין )דף טו א(‪ ,‬שעיקר חטא המרגלים היה לשון הרע שהוציאו דבה על‬
‫המדברים בעניני ארץ ישראל‪.‬‬
‫הארץ‪ ,‬ועל ידי שבכו אז בכיה של חינם‪ ,‬נגזר עליהם בכיה לדורות"‪.‬‬
‫ב"ה יום א' א' דר"ח אדר א'‪ ,‬תרנ"א‬ ‫פתיחה לסה"ק חפץ חיים‬
‫קאוונא‪.‬‬ ‫ אוצרות ופנינים מדברי חז"ל הק' ‪‬‬
‫כבוד ה"ה הרב‪...‬‬
‫אחדשה"ט‪ .‬מכתבו הגיעני‪ ,‬מה שבקש‬ ‫רגליו משתברות ]הולך לאט לאט[‪.‬‬ ‫"ארבעה נקראו 'נחלה'‪ ,‬בית‬
‫כבודו הרם ממני לחוות דעתי ע"ד ענין‬ ‫אבל ישראל אינן כן‪ ,‬אלא כשהיו‬ ‫המקדש שנאמר ]שמות טו[ בהר‬
‫היקר של ישוב ארץ ישראל הנני‬ ‫קרובים לארץ ישראל היו רגליהם‬ ‫נחלתך; ארץ ישראל נקראת נחלה‬
‫להשיבו‪ ,‬כי כבר ידוע דעתי והסכמתי‬ ‫נושאות אותן‪ ,‬ואומרין אלו לאלו‪:‬‬ ‫שנאמר ]דברים יט[ בארץ אשר ה'‬
‫כי גדולה מאד מצות ישוב‬ ‫'אילו אנו נכנסין לארץ ישראל‬ ‫אלוקיך נותן לך נחלה; התורה‬
‫א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ן על‬ ‫ומתים מיד‪ ,‬אין אנו כדאי?!"‪.‬‬ ‫נקראת נחלה שנאמר ]במדבר כא[‬
‫התורה ]פ' אחרי בסופה[ בשם הספרי‬
‫]ספרי זוטא‪ ,‬פרשת בהעלותך‪ ,‬פסקא‬ ‫וממתנה נחליאל; וכן ישראל מקבלי‬
‫על פסוק וישבתה בה ושמרת לעשות‬ ‫ל"ג[‬ ‫התורה נקראו נחלה שנא' ]יואל ד[‬
‫דשקולה ישיבת ארץ ישראל‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫עמי ונחלתי ישראל‪ .‬אמר הקב"ה‪:‬‬
‫כ נ ג ד כ ל ה מ צ ו ת ש ב ת ו ר ה ‪ ,‬וכן‬
‫הוא בתוספתא ע"ש‪ ,‬וכן בכתובות ]דף‬ ‫איתא בתנא דבי אליהו ]רבה[‬ ‫יבואו ישראל שנקראו נחלה‪ ,‬לארץ‬
‫ק"י[ וברמב"ם ]פ"ה ה' מלכים ה' י"ב[‬ ‫שהמלך עמרי‪ ,‬אביו של אחאב‪,‬‬ ‫ישראל שנקראת נחלה‪ ,‬ויבנו בית‬
‫מבואר גודל מעלת ישוב ארץ ישראל‪,‬‬ ‫שעשה רע בעיני ה'‪ ,‬זכה שהוא‬ ‫המקדש שנקרא נחלה‪ ,‬בזכות‬
‫וברוך ה' אלוקי ישראל שהחיינו‬ ‫ובנו ונכדו‪ ,‬ג' דורות יהיו מלכים‪.‬‬ ‫התורה שנקראת נחלה"‪.‬‬
‫והגיענו לזה כי נתעוררה התנועה‬ ‫וזאת בגלל שבנה עיר בארץ‬ ‫חז"ל במכילתא ]פ' י[‬
‫בכל עמנו להשתדל בענין הקדוש של‬ ‫ישראל הקרויה "שומרון"‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬
‫ישוב ארץ ישראל‪ ,‬ארץ אבות‬ ‫ובנביא מלכים‪ַ " :‬ו ִּי ֶקן אֶ ת הָ הָ ר‬ ‫"ר' יהודה בר סימון פתח‪" :‬אחרי ה'‬
‫אבותינו הקדושה ולבנין חרבותיה‪.‬‬
‫ׁש ְֹמרוֹ ן מֵ אֶ ת ׁ ֶשמֶ ר ְ ּבכִ ְּכ ַריִ ם ּ ָכסֶ ף‪,‬‬ ‫אלוקיכם תלכו ובו תדבקון"‪ ,‬וכי‬
‫ורוב תודות לה' על מה שזכינו בדורנו‬
‫שם הָ ִעיר‬ ‫ַו ִּיבֶ ן אֶ ת הָ הָ ר‪ַ ,‬ו ִּי ְק ָרא אֶ ת ׁ ֵ‬
‫אפשר לבשר ודם‪ ...‬להידבק‬
‫לראות זה בעינינו‪ .‬ו א י ן ק ץ ו ק צ ב‬
‫שם ׁ ֶשמֶ ר ֲאדֹנֵי הָ הָ ר‬ ‫ֲשר ָּבנָה ַעל ׁ ֶ‬ ‫א ֶׁ‬
‫בשכינה‪ ,‬אותו שכתוב בו "כי ה'‬
‫והנכבדים‬ ‫היקרים‬ ‫לשכר‬
‫העוסקים‬ ‫ישראל‬ ‫טובי‬ ‫שה ָע ְמ ִרי הָ ַרע ְּב ֵעינֵי‬ ‫ׁש ְֹמרוֹ ן‪ :‬וַ ַ ּי ֲע ׂ ֶ‬
‫אלא‪,‬‬ ‫אוכלה?‪...‬‬ ‫אש‬ ‫אלוקיך‬
‫הגדול‬ ‫בענין‬ ‫והמסייעים‬ ‫שר לְ פָ נָ יו‪ַ :‬ו ֵ ּיל ְֶך‬‫יְ הוָ ה וַ ָ ּי ַרע ִמ ּכֹל אֲ ׁ ֶ‬
‫מתחילת ברייתו של עולם לא‬
‫והקדוש הזה אשר אליו ישאו‬ ‫ְ ּבכָ ל ֶ ּד ֶר ְך י ָָר ְב ָעם ֶּבן נְ בָ ט‪ :‬ו ְּבחַ ּ ָט ֹ‬
‫אתו‬ ‫נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא‬
‫אמוני‬ ‫שלומי‬ ‫כל‬ ‫נפשם‬ ‫שר הֶ ח ֱִטיא ֶאת יִ ְׂש ָראֵ ל לְ הַ ְכ ִעיס‬ ‫אֲ ׁ ֶ‬
‫במטע תחילה‪ ,‬שנא' "ויטע ה'‬
‫י ש ר א ל ‪ .‬וה' יהיה בעזרנו אשר כל‬ ‫ש ָראֵ ל ְ ּבהַ ְבלֵיהֶ ם‪.":‬‬ ‫אֶ ת יְ הוָ ה ֱאל ֹהֵ י יִ ְ ׂ‬
‫אלוקים גן בעדן מקדם"‪ .‬אף אתם‬
‫הבאים ישתדלו לשמור מצות התלויות‬ ‫]א‪ ,‬פרק טז‪ ,‬כד ‪ -‬כו[‬ ‫כשנכנסין לארץ‪ ,‬לא תתעסקו אלא‬
‫בארה"ק כדין וכדת וע"פ דרכי התורה‬
‫במטע תחילה‪ .‬זהו שנאמר "כי וכן בגמרא‪" :‬א''ר יוחנן‪ :‬מפני מה‬
‫והמצוה‪ ,‬ויהיה שכרם בכפלים‪ ,‬ובזכות‬ ‫תבואו אל הארץ ‪ -‬ונטעתם"‪.‬‬
‫זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף‬
‫זה נזכה כלנו יחד לשמוח בשמחת ציון‬
‫כרך אחד בארץ ישראל שנאמר‬ ‫[‬‫ג‬ ‫כה‬ ‫מדרש ויקרא רבה ]פרשה‬
‫וירושלים ובגאולה שלמה במהרה‬
‫בימינו אמן סלה‪.‬‬ ‫]שם[ ַו ִּי ֶקן אֶ ת הָ הָ ר ׁש ְֹמרוֹ ן מֵ אֶ ת‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬
‫ולאות אמת באתי עה"ח‪,‬‬ ‫"בוא וראה חיבתה של א"י כמה ׁ ֶשמֶ ר ְ ּבכִ ְּכ ַריִ ם ּ ָכסֶ ף ַו ִּיבֶ ן ]אֶ ת[ הָ הָ ר‬
‫ֲשר ָּבנָ ה ַעל‬ ‫היא חביבה‪ .‬שכל מי שהוא הולך ַו ִּי ְק ָרא אֶ ת ׁ ֵשם הָ ִעיר א ׁ ֶ‬
‫מוקירו ומברכו‬
‫למלחמה הרי הוא רץ והולך‪ֶ ׁ .‬שם ׁ ֶשמֶ ר ֲאדֹנֵי הָ הָ ר ׁש ְֹמרוֹ ן"‪.‬‬
‫יצחק אלחנן החופ"ק הנ"ל‪.‬‬ ‫]סנהדרין קב ע"ב[‬ ‫כשהוא מגיע ל]שדה[ המלחמה הרי‬
 ‫ אוצרות ו פנינים נפלאים מדברי רבותינו הק ' זיע " א ‪‬‬
‫יג ע"א[‪ .‬כאשר ראו עתה‬ ‫"ומצינו במדרש‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫יחיאל" ]על פרשת ואתחנן‪,‬‬ ‫"הסבא מסלבודקה‪ ,‬הרב‬
‫כניסתם לארץ‪ ,‬אמרו אין‬ ‫אמר לאברהם אבינו פעם‬ ‫פסקא יב[‪" :‬הענין דכמה בני‬ ‫נתן צבי פינקל זצ"ל‪ ,‬גילה‬
‫טוב לנו כי אם מאוס בארץ‬ ‫לארץ‬ ‫שילך‬ ‫ראשונה‪,‬‬ ‫בארץ‬ ‫שיושבים‬ ‫אדם‬ ‫חיבה יתירה לארץ הקודש‪,‬‬
‫חמדה‪ ,‬וע"י כן נפרוק‬ ‫ישראל ויראנה‪ ,‬ויחזור‪ .‬ואחר‬ ‫ישראל ואין רואים כלל‬ ‫שהיתה מתבטאת בצורות‬
‫מעלינו עול אלהותו ית'‪,‬‬ ‫שחזר‪ ,‬לא נתן לו רשות‬ ‫ארץ ישראל בעיניהם‪ ,‬כי‬ ‫שונות‪ .‬כדאי לציין עובדה‬
‫והמצוות‬ ‫התורה‬ ‫ועול‬ ‫לחזור ללכת לארץ ישראל‬ ‫סגר מהם פנימיות דארץ‬ ‫אחת‪ .‬בימים הראשונים‬
‫ברוב‬ ‫עלינו‬ ‫הכבדים‬ ‫עד חמש שנים‪ ,‬ואותם חמש‬ ‫בזוהר‬ ‫ככתוב‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫להתיישבותו בחברון‪ ,‬יצא‬
‫דקדוקיהם‪ .‬וכנודע מפסוק‬ ‫שנים היה משתוקק לחזור‬ ‫הקדוש ]ח"א דף עג ע"א[‬ ‫בבוקרו של קיץ אחד‪ ,‬בשעה‬
‫'וְ נָ ַת ִ ּתי לְ ָך וּלְ ז ְַרע ָך אַ ח ֲֶר ָ‬
‫יך‬ ‫ללכת‪ ,‬והוא אמר זה הפסוק‬ ‫'זכו‪ ,‬ארץ ישראל‪ .‬לא זכו‪,‬‬ ‫מוקדמת לפני התפילה‪,‬‬
‫ֲ‬
‫יך אֵ ת ּ ָכל אֶ ֶרץ‬‫אֵ ת אֶ ֶרץ ְמג ֶֻר ָ‬ ‫" ִמ י יִ ּ ֶת ן ִּל י אֵ בֶ ר ּ ַכ י ֹּו ָנ ה‬ ‫ארץ כנען'‪ .‬ולזה צריך‬ ‫לטייל על הכביש הראשי‬
‫אחֻ זַּת עוֹ לָם וְ הָ יִ ִ‬
‫יתי‬ ‫ְּכנַ ַען ַל ֲ‬ ‫הִ ּ ֵנ ה‬ ‫ש ּכֹ ָנ ה‪,‬‬
‫ְו אֶ ְׁ‬ ‫ָא עוּפָ ה‬ ‫סייעתא דשמיא שיקלוט‬ ‫המוליך ירושלימה‪ ,‬ותוך‬
‫לָהֶ ם לֵאל ִֹהים' ]בראשית יז‪ ,‬ח[‪.‬‬ ‫ַא ְר ִח יק נְ ד ֹד ָא לִ ין ּ ַב ּ ִמ ְד ּ ָב ר‬ ‫אותו ארץ ישראל‪ ,‬שיזכה‬ ‫כמה‬ ‫התכופף‬ ‫הליכתו‬
‫אמר הקב"ה‪ ,‬אם נכנסים‬ ‫סֶ ָל ה"‪] ,‬תהלים נה‪ ,‬ז ח[‪.‬‬ ‫להבחין ולשבוע מטובה‬ ‫פעמים לסלק אבנים יחידות‬
‫בניך לארץ‪ ,‬אהיה להם‬ ‫‪ -‬מוטב ללון במדברות של‬ ‫הרוחני‪ .‬וכו' וכאן 'וראה‬ ‫שהיו מוטלות על הדרך‪.‬‬
‫לאלוה ולפטרון )כדברי רמב"ן‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ולא ללון‬ ‫בעיניך' כענין 'ולבי ראה‬ ‫מלוויו חשבו שכוונתו להסיר‬
‫על ויקרא יח‪ ,‬כה(‪ ...‬אַ ְך ַּבה'‬ ‫בפלטריות של חוץ לארץ‪.‬‬ ‫הרבה חכמה' ]קהלת א‪ ,‬טז[‪,‬‬ ‫תקלה מרשות הרבים שיש‬
‫אַ ל ִ ּת ְמרֹד ּו‪ .‬כי מאסם בארץ‬ ‫והיה תאב‪ ,‬ומשהורשה‪,‬‬ ‫זכה וראה‪ ,‬אע"פ שהיה‬ ‫בזה משום מצוה‪ .‬ברם‬
‫חמדה הוא להיותם מורדים‬ ‫שר‬ ‫כתיב‪ַ " :‬ו ֵיּ ל ְֶך אַ ְב ָר ם ּ ַכ ֲ‬
‫א ֶׁ‬ ‫בחו"ל‪ ,‬להשגת פנימיות‬ ‫כששאלו את פיו אם כיונו‬
‫באלהותו ית'" עכ"ל‪.‬‬ ‫ִּד ֶּב ר אֵ לָיו ה'" ]בראשית יב‪,‬‬ ‫ארץ ישראל" עכ"ל‪.‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬הסתכל בהם בעינים‬
‫"עץ הדעת טוב"‪ ,‬סוף פרשת‬ ‫ד[‪.‬‬ ‫אוצרות התורה מאת הרה"ג‬ ‫תמהות ואמר כי זו גמרא‬
‫שלח‪ ,‬ד"ה שלח לך אנשים‬ ‫וקודם בואו אל הארץ לא‬ ‫ר"מ צוריאל שליט"א‬ ‫מפורשת‪" :‬רבי חנינא מתקן‬
‫דף ק"פ[‬ ‫היה משתוקק‪ ,‬אבל אחר‬ ‫מתקליה" ]כתובות דף קיב‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫  ‬ ‫שבא שמה פעם ראשונה‪,‬‬ ‫ע"א[‪ ,‬ומסביר רש"י‪" :‬משווה‬
‫"ומצינו בתלמוד ירושלמי‬ ‫"כדי שלא יבוא ]אפילו[ אחד‬
‫וראה במראה הנבואה‪ ,‬יקר‬ ‫ומתקן מכשולי העיר מחמת‬
‫)פ''ג ה''א( כדי להזכיר זכות‬ ‫מן התלמידים לומר על‬
‫תפארת קדושת הארץ‪ ,‬אז‬ ‫שהייתה‬ ‫הארץ‬ ‫חיבת‬
‫אבות מזכירין‪ " :‬חברון "‪.‬‬ ‫המקום ההוא 'לא טוב'‪,‬‬
‫נכסוף נכסף‪.‬‬ ‫חביבה עליו‪ ,‬ומחזר שלא‬
‫רש"י יומא ]כח‪ .‬ד"ה ואיבעית[‬ ‫ונמצא מוציא דיבה על חלק‬
‫וממנו נ למד לדורות ‪,‬‬ ‫יצא שם רע על הדרכים"‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫שבארץ‬ ‫קרקע‬
‫אנחנו יוצאי חלציו‪ ,‬להיות‬ ‫ספר תנועת המוסר‪ ,‬עמוד ‪75‬‬
‫ומכאן ילמוד אדם מוסר‬
‫כמוהו‪ ,‬אעפ"י‬ ‫נכספים‬ ‫  ‬
‫השכל לשמור פיו ולשונו‪,‬‬
‫ניתן להשיג את הספרים‬ ‫שיושביה בצער על מנת‬ ‫כתוב בסוף פרשת "ברכה"‪:‬‬
‫לבל יוציא מפיו שום דיבור‬
‫הנפלאים מהרה"ג הרב‬ ‫כך‪ ,‬נהיה שמחים ביסורין"‪.‬‬ ‫"ויראהו ה' את כל הארץ"‬
‫לא טוב לגנות אפילו אמה‬
‫משה צוריאל שליט"א‪,‬‬ ‫ספר "חרדים" פרק נט ‪-‬‬
‫אחת מארץ ישראל‪ ,‬הן מצד‬ ‫]דברים לד‪ ,‬א[‪ .‬וכבר אמר לו‬
‫בנושאי ארה"ק‪ ,‬שיחות‬ ‫מצוות ישוב ארץ ישראל‬
‫האויר‪ ,‬הן מצד קור וחום‪ ,‬הן‬ ‫ה'‪ :‬כי מנגד תראה את‬
‫מוסר‪ ,‬ועוד;‬
‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫מצד הפירות‪ ,‬והן בענין‬ ‫הארץ ושמה לא תבוא"‬
‫דרישת ציון‬ ‫כך כתב רבינו חיים ויטאל‬ ‫הבניין וכיוצא‪ .‬ואפילו בעת‬ ‫]דברים לב‪ ,‬נב[‪ .‬וצ"ע‪ ,‬מה‬
‫אוצרות התורה‬ ‫זצוק"ל אודות דור המרגלים‪:‬‬ ‫חורבנה שהיא ביד הגוים‪,‬‬ ‫יועיל ומה יתן "לראות" את‬
‫"כל כוונתם היתה לפרוק‬ ‫הארץ‪ ,‬אם איננו יכול לעבור‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫והבתים הם של הגוים‪ ,‬כדי‬
‫התורה‬ ‫עול‬ ‫מעליהם‬ ‫שלא יהיה בכלל מוציא‬ ‫בה ברגליו? ענה על כך‬
‫הכתובת‪ :‬בית הלל ‪13‬‬
‫והמצוות‪ ...‬היו אומרים‬ ‫דיבה על ארץ ישראל"‪.‬‬ ‫הגאון ר' עקיבא יוסף‬
‫בני ברק‪.‬‬
‫המערכת‬ ‫לשוב מצרימה כי עבדא‬ ‫רבינו הבן איש חי זיע"א‬ ‫"לב‬ ‫)מחבר‬ ‫שלזינגר‬
‫בהפקירא ניחא ליה ]גיטין‬ ‫בספרו בן יהוידע‬ ‫העברי " ( בספרו " תורת‬
‫פסק ממרן הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א‪ :‬מצוות יישוב ארץ ישראל היא בכל רגע ורגע‬
‫שאלה‪ :‬האם כל רגע ורגע שגר בארץ ישראל‪ ,‬מקיים מצוות עשה לדעת הרמב"ן‪ .‬או שרק בבא להתיישב‬
‫מקיים מצוות עשה‪ ,‬וצ"ע‪) .‬דהיינו האם המצוה הוא להתיישב בארץ ישראל‪ ,‬ואז רק בהתיישבות מקיים‬
‫מצוות עשה‪ ,‬או שהמצווה עצם הדיורין בארץ ישראל‪ ,‬ואז אולי כל רגע ורגע מקיים מצוות עשה(‪.‬‬
‫תשוב ת מרן שליט " א ‪ :‬כל ר גע ‪.‬‬
‫קובץ תורני הלכתי "אליבא דהלכתא" ]במדור "שיח הלכה"‪ .‬העורך‪ :‬הרב אברהם חיים שציגל שליט"א[‬

‫קולָם וַ ִּי ְב ּכ ּו הָ ָעם ּ ַב ּלַיְ לָה הַ ה ּוא"‪ ,‬אמר רבה אמר ר' יוחנן‬
‫שא ּ ָכל הָ ֵע ָדה וַ ִּי ְּתנ ּו ֶאת ֹ‬
‫"וַ ִּת ּׂ ָ‬
‫אותו היום ערב תשעה באב היה‪ ,‬אמר להם הקב''ה‪ :‬אתם בכיתם בכיה של חינם‪,‬‬
‫]שלח יד‪ ,‬א \ תענית דף כט ע"א[‬ ‫ואני קובע לכם בכיה לדורות"‪.‬‬
 ‫ רבינו רבי יעקב עמדין זצוק " ל ‪ ,‬בעל סידור היעב " ץ ‪ .‬‬
‫מתוך הקדמת סידור היעב"ץ "עמודי שמים"‬
‫לשבח גדול‪ ,‬בייחוד הראב"ע ]רבינו‬ ‫וטובתה‪ .‬ולא מצפה לראותה‪ .‬כמדומה‬ ‫"ידוע שחובת המתפלל לכוין גופו‬
‫אברהם אבן עזרא; ר' בראשית כג‪ ,‬יט‪ ,‬וכן‬ ‫לנו בהיותנו בשלוה בחוץ לארץ ‪,‬‬ ‫כנגד ירושלים ]ברכות דף ל ע"א; שו"ע‬
‫לג‪ ,‬יט[ והרמב"ן על התורה ]ויקרא יח‪,‬‬ ‫או"ח סי' צד ס"א[‪ .‬ומפורש שנוי ומשולש‬
‫שכבר מצאנו ארץ ישראל וירושלים‬
‫כה; וראה במפתחות לכתבי הרמב"ן כ‪40-‬‬
‫אחרת דוגמתה ‪.‬‬ ‫בתנ"ך כמוזכר למעלה‪ .‬וכאן ראינו‬
‫מקומות על ארה"ק[ ‪ -‬יעוין עליהם‪ .‬ובעל‬
‫על כן באו עלינו כל הרעות ‪,‬‬ ‫לזכור ירושלים שנית לומר שלא יספיק‬
‫ספר הכוזר החסיד ]רבינו יהודה הלוי[‬
‫בשבת ישראל בארץ שפניא ]ספרד[‬ ‫זה הרושם והרמז שאנו עושים לזכר‬
‫הפליא בדבר זה בכמה מקומות מספרו‪.‬‬
‫וארצות אחרות בשלוה בכבוד גדול‬ ‫ולדוגמא ולסימנא בעלמא‪ ,‬אלא היכא‬
‫כמעט שעל קוטב זה סובב קוטר ספרו‪,‬‬
‫מימי החורבן זמן רב‪ ,‬קרוב לאלפים‬ ‫דלא אפשר‪ .‬אז תעלה לנו הכונה‬
‫מבריח מן הקצה אל הקצה תחילתו‬
‫שנה מזמן חורבן בית ראשון‪ .‬ושוב‬ ‫והמחשבה הטובה ותצטרף למעשה‪,‬‬
‫וסופו‪ ,‬חתימה מעין פתיחה‪ .‬וכן בשני‬
‫נתגרשו ממנה ]א"ה‪ ,‬גירוש ספרד בשנת‬ ‫הנמנע מפני האונס והסכנה‪ .‬כי האנוס‬
‫]פי"ד[ וברביעי ממאמריו‪ .‬והכל הולך‬
‫רנ"ב[ עד שלא נשאר שם ושארית‬ ‫פטור מכל דבר 'וההכרח לא יגונה';‬
‫אחר החיתום ]של הספר[ שמוצא שפתיו‬
‫לישראל בארץ ההיא ‪ .‬צדיק הוא ה' כי‬ ‫אומנם לא ישובח‪ .‬ולא תועיל הכוונה‬
‫שמר כאשר בפיו מילא לאמר‪ ,‬לטענת‬
‫יצא מדעתם לגמרי ענין גלותם‪,‬‬ ‫במקום שאין טענת אונס גמור ובשעת‬
‫המלך המתוכח עמו‪ ,‬שרצה לעכב על‬
‫והתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ויעשו‬ ‫רווח‪.‬‬
‫ידו ולהחזירו מדעתו ]לנסוע לארה"ק[‪.‬‬
‫נאצות‪ ,‬ויתערבו זרע הקודש בעמי‬ ‫ולזה צריך כל אדם מישראל‬
‫בתום לבבו‪ ,‬בחכמה והשכל ענה ]לו[‪,‬‬
‫ש אֵ ין לָ ּה' ]ירמיה‬
‫הארצות‪ִ ' .‬צי ֹּון ִהיא דּ ֵֹר ׁ‬ ‫לעשות בליבו הסכמה קבועה ותקועה‬
‫לטורח עינוי הדרך וסכנה‪ ,‬לא חשש‬
‫ל‪ ,‬יז[ 'היינו עזובה היינו שכוחה' ]ברכות‬ ‫לעלות לדור בארץ ישראל )הערת‬
‫לא נסוג אחור ולא פנה‪' .‬צדק לפניו‬
‫לב ע"ב[‪...‬‬ ‫היעב"ץ‪ :‬על כל פנים כשתמצא ידו די‬
‫יהלך וישם לדרף פעמיו' לחתום בה‬
‫ההוצאה וקצת מעמד סיפוק פרנסה אם‬
‫ימיו‪ .‬ינוח על משכבו בשלום‪ .‬צדיק יסוד‬
‫בדרך מלאכה או איזה משא ומתן‪ ,‬או‬
‫עולם‪ ,‬זכה וזיכה רבים בויכוחיו‬
‫לקבל ההספקה הנצרכת וההכרחית‪,‬‬
‫ותוכחותיו האלוקיים‪' .‬רוח ה' דיבר בו'‪,‬‬
‫כדי ליישב הארץ הקדשוה השוממה‬
‫'בא איש האלוקים עד הלום'‪...‬‬ ‫גירוש ספרד‪ ,‬והרבה‬
‫צרות שבכל דור ודור‬ ‫מבלי בניה(‪ .‬ולהשתוקק להיות זוכה‬
‫א"כ מה יש לנו לעשות אנו העניים‬ ‫להתפלל שם לפני היכל מלך; אף על‬
‫עמדו עלינו לכלותינו‪,‬‬
‫ואביונים השוכנים קרוב לקוטב הצפוני‬ ‫פי שחרב לא זזה שכינה ממנו‪.‬‬
‫אשר לא זרח שם אור השכינה מעולם‪.‬‬ ‫מפני ששכחו את ארץ‬ ‫והדר בחוץ לארץ עובד ללא אלהי‬
‫ורחוקים מאד מאדמת הקודש ומלשון‬ ‫הקודש‪ ,‬ולא עלו אליה‪.‬‬ ‫אמת ]עבודה זרה יז ע"ב[ כמו שאמר דוד‬
‫הקודש‪ ,‬על אחת כמה וכמה שיש לנו‬ ‫המלך ע"ה ]שמואל א כו‪ ,‬יט[ ' ִ ּכי ג ְֵר ׁשוּנִ י‬
‫להתאמץ ולעלות במרכבה בקרון‬ ‫הַ יּוֹ ם ֵמ ִה ְס ּ ַת ּ ֵפחַ ְ ּב ַנחֲלַ ת ה' לֵ אמֹר לֵ ְך‬
‫ובאסדה אל ארץ חמדה‪ .‬ולא יעצרנו‬ ‫עֲ בֹד אֱ ל ִֹהים אֲ חֵ ִרים'‪ .‬ואמרו חכמינו ז"ל‬
‫הגשם והשלג מלכת אל מקום העבודה‪.‬‬ ‫]עבודה זרה ח ע"א[ ישראל שבחוץ‬
‫כל זאת באתנו‪ ,‬כי כארז נמשלנו‬
‫ואין טענה מחמת הסכנה‪ ,‬כי בשעת‬ ‫לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם‪.‬‬
‫]יומא ט ע"ב‪ ,‬עי"ש[‪ .‬ארץ צבי שכחנו‪,‬‬
‫שלום אין סכנה כל כך‪ .‬וסכנת המדבר‬ ‫על כן שמעוני אחיי וריעי‬
‫לשוב אל ארץ מולדתנו לא זכרנו‪ .‬עיר‬
‫והים בודאי אינה קרויה סכנה לענין זה‪,‬‬ ‫המתגוררים בארץ לא לנו‪ ,‬על אדמה‬
‫קברות אבותינו לא דרשנו‪ .‬אל גיל‬
‫לפטור ממצווה גדולה כזו דמצלה‬
‫כעמים שמחנו‪' .‬בגוים אין תורה'‪ .‬לקבוע‬ ‫טמאה‪ ,‬זכרו זאת והתאוששו‪ .‬זכרו את‬
‫ומגנא‪) .‬ועיין שו"ע ]אבה"ע סי' ע"ה[‬
‫יש הֶ חָ כָ ם‬
‫דירה ]בחו"ל[ חשקנו‪ִ ' .‬מי הָ ִא ׁ‬ ‫ה'‪ ,‬וירושלים תעלה על לבבכם ]‪ [...‬ואל‬
‫שאפי' בשעת חירום מנוא אמון והלאה‬
‫וְ יָבֵ ן ֶאת זֹאת‪ַ .‬על ָמה ָא ְב ָדה הָ ָא ֶרץ‪,‬‬ ‫תחשבו להשתקע בחוץ לארץ חס‬
‫חייבים לעלות‪ ,‬אע"פ שאין הולכין משם‬
‫נִ ְּצ ָתה כַ ִּמ ְד ָּבר וגו' ַויֹּאמֶ ר ה' ַעל ָע ְזבָ ם‬ ‫ושלום‪ ,‬לקיים ]ויקרא כו‪ ,‬לח[ 'וְ ָא ְכלָ ה‬
‫כי אם בספינה או דרך המדבר(‪.‬‬
‫ֶאת ּתוֹ ָר ִתי' ]ירמיה ט‪ ,‬יא ‪ -‬יב[‪.‬‬ ‫איְבֵ יכֶ ם'‪.‬‬
‫ֶא ְתכֶ ם ֶא ֶרץ ֹ‬
‫ומלכים ושרים עוברים ושבים‬ ‫כי ישראל קרוים נחלת ה' ]שמו"ב‬ ‫זאת היתה חטאת אבותינו‬
‫באניות הלכו בציות ]תהלים קה‪ ,‬מא[‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬יט[ והארץ היא נחלתו‪ .‬והתורה‬ ‫הראשונים שגרמו בכיה לדורות‪ ,‬כי‬
‫ראה דרכך בגיא וביקעה‪ ,‬על כל הר‬ ‫תלויה בשניהם‪ ,‬בעם ה' על נחלת ה'‪.‬‬ ‫מאסו בארץ חמדה‪ .‬והיא שעמדה‬
‫וגיבעה‪ .‬יחד עשיר ואביון לקנות נכסים‬ ‫והעוזב אחת עוזב ]גם[ השנית‪ ,‬על דרך‬ ‫לנו בגלותינו המר ‪ ,‬של א אחד‬
‫רצים כסוסים‪ .‬דרכם בים חומר מים‬ ‫האמת ]הסוד[‪ .‬ואמרו בבראשית רבה‬ ‫בלבד עמד עלינו ‪ .‬אלא בכל דור‬
‫רבים ]חבקוק ג‪ ,‬טו[ ובעזים נתיבה‪ .‬הביטו‬ ‫]המדרש על פרשת לך לך מו‪ ,‬ט[ 'אם‬ ‫לא שקטנו ולא שלו ו נו ‪ ,‬על צוארנו‬
‫ארחות תימ"ה קוו הליכות שבא ]איוב ו‪,‬‬ ‫נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי‪,‬‬ ‫נרדפנו יגענו ולא הונח לנו‪ ,‬כמת מלב‬
‫יט‪ .‬א"ה‪ ,‬הדגיש את תיבת תימ"ה לרמוז על‬
‫ואם לאו אינם מקבלים'‪.‬‬ ‫נשכחנו‪ .‬אחר ששכחנו דירת ארץ‬
‫תמיהתו על אלה המתאמצים כ"כ במסחרם‬
‫ונוסעים בדרכים מסוכנות‪ ,‬אך לגבי עליה‬ ‫ואין להאריך ב]מה ש[ידוע כמה‬ ‫ישראל לגמרי‪.‬‬
‫לא"י מתחמקים בטענת סכנה[‪ .‬ולמה לא‬ ‫הפליגו חכמינו ז"ל בשבח ארץ ישראל‬ ‫אין אחד מאלף מתעורר להחזיק‬
‫תקנה לך תחבולות להמלט על נפשך‬ ‫והדרים בה‪ .‬כי התלמוד והמדרשים‬ ‫בה להתיישב שם לדור‪ .‬כי אם אחד‬
‫בהיות לאל ידך לעשות‪ ,‬לבוא להתלונן‬ ‫והזוהר וספרי החכמה מלאים מפה לפה‪.‬‬ ‫ממדינה ושנים בדור‪ .‬אין איש שם על‬
‫בצל שדי ותחת כנפיו לחסות?"‪.‬‬ ‫וכן המפרשים מלאו ידיהם לה' להזכירה‬ ‫לב מבקש אהב תה ‪ ,‬דור ש שלומה‬
 ‫ע"פ ההלכה אסור בשום אופן להעסיק ערבים‬
‫בעקבות ה " קריאת קודש " מאת מרנן ורבנן שליט " א שא וסרים העסקת בני נכר ‪,‬‬
‫הרינו מפרסמים את דעת מרן הגר " ח קנייבסקי שליט " א‬
‫מנהלי הישיבה ציינו בפני הגר"ח‬ ‫הגר"ח שליט"א פסק שיש לפטר‬
‫כי הערבי העובד אצלם הוא מבוגר‬ ‫עובדים ערבים‪" :‬ע"פ ההלכה אסור‬
‫ולכן אינו חשוד בעיניהם במעורבות‬ ‫בשום אופן להעסיק ערבים‪ ,‬ובפרט‬
‫טרור‪ ,‬אולם הגר"ח שליט"א קבע כי "על‬ ‫בישיבות"‪ .‬ועל הישיבות לפטר עובדים‬
‫פי ההלכה אסור בשום אופן להעסיק‬
‫ערבים‪ ,‬גם אם אין חשש שאלה‬
‫ערבים‪ ,‬ובפרט בישיבות‪ .‬זה חשש‬
‫ישתתפו בפעילות עויינת‪.‬‬
‫מסכנת נפשות"‪ .‬הגר"ח הוסיף ואמר‬
‫פסק הלכה זה אמר הגר"ח‬
‫לשואלים‪" :‬הרי אנחנו במלחמה איתם"‪.‬‬
‫בעקבות שאלה שנשאל על ידי מנהלי‬
‫הגר"ח שליט"א הוסיף ותמה‬
‫מדוע זה יש מי שמוצא לנכון להעסיק‬ ‫ישיבה בבני ברק אודות העסקתו של‬
‫ערבים בעוד השוק גדוש בידיים יהודיות‬ ‫פועל ערבי מבוגר בין כותלי הישיבה‪.‬‬
‫הזקוקות לעבודה‪" .‬וכי אין יהודים‬ ‫שאלת מנהלי הישיבה הועלתה לאחר‬
‫שיעבדו ויתפרנסו?"‪ .‬ועוד אמר‪,‬‬ ‫שנודע כי המחבל שביצע את הטבח‬
‫שההיתר שניתן להעסיק עובדים שאינם‬ ‫הנורא בישיבת מרכז הרב עסק‬
‫יהודיים בשל פער עלויות גבוה מתבטל‬ ‫בהסעות תלמידים ויתכן כי אף הסיע‬
‫כאשר קיימת סכנת נפשות‪.‬‬ ‫תלמידים מהישיבה עצמה‪.‬‬

‫ המגיד מדובנא זיע " א
משל למה הדבר דומה ? ‪‬‬

‫כי תחילה חשבתי כי רוחך הטובה‬ ‫"משל לאדם פחות הערך אשר עלה‬ ‫"וַ ִּת שּׂ ָ א ָּכ ל הָ ֵע ָדה וַ ִ ּי ְּת נ ּו אֶ ת קוֹ לָ ם‬
‫העירה אותך שלא להתקשר רק עם בן‬ ‫במעלה ההצלחה ונתעשר מאוד‪ .‬והיה‬ ‫וַ ִ ּי ְב ּכ ּו הָ ָעם ּ ַב ּ ַל יְ לָ ה הַ הוּא"‪ ,‬אמר רבה‬
‫גדולים וטובים‪ ,‬ואתה מוקיר רבנן‪,‬‬ ‫לו בת‪ ,‬ויבואו השדכנים והציעו לפניו‬ ‫אמר ר' יוחנן אותו היום ערב תשעה‬
‫אבל אחר אשר הקשבתי ואשמע כי‬ ‫ב' ענינים‪ .‬אחד עם בן עשיר גדול רע‬ ‫באב היה‪ ,‬אמר להם הקב''ה‪ :‬אתם‬
‫בעבור זוג נזמים שמת אל ליבך לשדך‬ ‫מעללים נבל וחסר לב; הב' עם בן‬ ‫בכיתם בכיה של חינם‪ ,‬ואני קובע לכם‬
‫עם פלוני ואלמוני רשע ובוגד‪ ,‬אם‬ ‫הרב הגאון‪ ,‬רק הרב לא יתן מאומה‪.‬‬ ‫"בכיה לדורות"‪] .‬שלח יד‪ ,‬א \ תענית דף‬
‫תשקול עתה כעפר כסף לא אעשה‬ ‫ויבחור לעצמו את הענין הב'‪ ,‬ויאמר‬ ‫כט ע"א[‪.‬‬
‫הדבר הזה‪ ,‬אחר כי אינך מכיר חן‬ ‫אל השדכן טוב תיתי אותה אל בן‬ ‫והרמב"ן ]עה"ת שם[ פירש דהכוונה‬
‫ערכו של הת"ח ולא ביקר גאונו‬ ‫הרב אך לכל הפחות את זאת יעשה‬ ‫על שתי הגלויות שנגזר לישראל‬
‫ותפארתו‪ ,‬וא"כ מה לי ולך!‬ ‫הרב‪ :‬להלביש את בנו בגדי חתונה‬ ‫בחורבן בית ראשון ושני‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫הוא הדבר במרגלים כי אחר אשר‬ ‫כמשפט אב לבנים ואל הכלה יתן‬ ‫שם‪ ,‬וז"ל "לא ידעתי מאיזה רמז‬
‫הוציאו דיבה ודברו חסרונות על ארץ‬ ‫נזמים ולא יותר‪.‬‬ ‫שבפרשה הוציאו ]חז"ל רמז[ זה‪ ,‬אבל‬
‫ישראל‪ ,‬עד כי הסכימו כולם ואמרו‬ ‫ויאמר הרב לא אתן מאומה‪ ,‬ואם‬ ‫מקרא מלא הוא ]תהלים קו‪ ,‬כד ‪ -‬כז[‪:‬‬
‫הלוא טוב לנו שוב מצריימה ]ראה‬ ‫רצונו להתקשר עם בני ‪ -‬יתקשר באין‬ ‫וַ ִ ּי ְמ ֲאס ּו ְּב אֶ ֶרץ חֶ ְמדָּ ה לֹא הֶ א ֱִמינ ּו‬
‫במדבר יד‪ ,‬ד[‪ ,‬ושקלו מצרים נגד ארץ‬ ‫מוהר ומתן כל מאומה‪ .‬השיב העשיר‬ ‫ִל ְדבָ רוֹ ‪ :‬וַ יּ ֵָרגְ נ ּו ְבאָ ֳהלֵ יהֶ ם לֹא ׁ ָש ְמע ּו‬
‫ישראל‪ ,‬וארץ מצרים משובחת יותר‬ ‫אם הדבר כן טוב לי להתקשר עם‬ ‫ְּב קוֹ ל ה'‪ ,‬וַ ִּי שּׂ ָ א ָידוֹ לָ הֶ ם ְלהַ ּ ִפיל אוֹ ָתם‬
‫אצלהם‪ ,‬א " כ כבר נשלל ונעדר מהם‬ ‫פלוני העשיר והוא ירבה לי מאוד‬ ‫ּ ַב ּ ִמ ְד ּ ָב ר‪ :‬וּלְ הַ ּ ִפ יל ַז ְר ָעם ּ ַב גּ וֹ יִ ם וּלְ זָ רוֹ ָתם‬
‫הארץ‬ ‫קדושת‬ ‫ביק ר‬ ‫ההרגשה‬ ‫מוהר ומתן‪.‬‬ ‫ּ ָב ֲא ָרצוֹ ת‪ .‬עכ"ל‪ .‬וזהו שכתב בספר‬
‫ומעלתה ‪ ,‬ולא יבינו מנוגה אור‬ ‫ואוהביו ואחוזת מרעיו בשומעם את‬ ‫חרדים ]פרק נט[ תחילת עוננו שנקבעה‬
‫החכמה והקדושה אשר יהל שמה ‪.‬‬ ‫דבריו פערו פיהם עליו וידבר על‬ ‫לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה‪,‬‬
‫והם מה שרצו ליכנס בה היתה‬ ‫ליבו‪ ,‬עד כי נתעשת‪ ,‬ויבא אל הרב‬ ‫שנאמר וַ ִּי ְמ ֲאס ּו ְּב אֶ ֶרץ חֶ ְמדָּ ה‪.‬‬
‫מגמתם רק לאכול מפריה‪ ,‬א"כ לזה‬ ‫ויאמר הנני אדוני אעשה כאשר אדוני‬ ‫ובספר אוהל יעקב להמגיד מדובנא‬
‫מסוגלים גם שאר ארצות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דובר ונעשה ההתקשרות למז"ט‪ .‬אז‬ ‫זצוק"ל ]שלח על פסוק ואולם חי אני[‬
‫ניתן לקבל את העלון במייל‪.‬‬ ‫אמר הרב‪ ,‬נחמתי כי דברתי עמך‬ ‫פירש על דרך זה מה שנגזר על דור‬
‫‪nursfhy@gmail.com‬‬ ‫מענין זה לא אוכל להתקשר עמך ‪,‬‬ ‫המדבר עצמו שלא יכנסו לארץ‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫דעת מרן המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל‪:‬‬
‫"בהגיעי לישיבת פוניביז' אייר תשכ"ח‪ ,‬שנה אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬ושמעתי את המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין‬
‫זצ"ל שדימה נסים של מלחמת ששת הימים לנסים של יציאת מצרים‪ ,‬ואמר הרבה פעמים ש ז ה מ ר א ה ל נ ו א י ך‬
‫הקב"ה נמצא בתוכינו‪ ,‬ונתן לנו את הארץ הזאת‪ ,‬והארץ היא שלנו‪.‬‬
‫ובאותו כיוון היה אז דעת הרה"ג ר' חיים שמולאביץ' ר"ם מיר זצ"ל )רק לא שמעתי את הביטוי שלו באופן מדויק("‪.‬‬
‫מתוך הקונטרס "בזאת תדעון כי א‪-‬ל חי בקרבכם" מאת הג"ר יצחק ברנד שליט"א‬

‫חרדים למען יהודה ושומרון‬ ‫אגודת חלמי"ש‬ ‫יו"ל ע"י‪:‬‬