‫בס"ד‬

‫אגרא דכלה‬
‫פרשת תרומה‬
‫(חלקי)‬
‫עם ביאורים והערות‬
‫משאר ספרי רבינו‪ ,‬ועוד‬

‫ר"ח אדר תשע"ה‬

‫ירושלים עיה"ק תובב"א‬

‫לזכות רפו"ש הילד ישראל חיים בן חנה בתושח"י‬

‫הערות יתקבלו בברכה‪:‬‬
‫ישעי' יצחק פרענקעל‬
‫תכלת מרדכי ‪19‬‬
‫‪02-537-4515‬‬
‫‪5374515@gmail‬‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫וידבר וכו' דבר אל בני ישראל ויקחו לי‬

‫תרומה מאת כל איש אשר וכו'‪ .‬הנה‬
‫תיבת ישרא"ל הם אתוון ל"י רא"ש‪ ,‬ל"י‬
‫הם אותיות החיצונים שבישרא"ל‬
‫המקיפיםא לאותיות רא"ש שבישרא"ל‪,‬‬

‫והערות•‬ ‫•ביאורים‬

‫א המקיפים‪ .‬צריך להקדים‪ ,‬שבהרבה מקומות בספרי‬

‫רבינו ביאר הענין של אור מקיף‪ .‬או שזה בא מכח‬
‫דקדוקי המצות‪ ,‬דהיינו שיש גוף המצוה‪ ,‬שהוא אור‬
‫פנימי‪ .‬ואור המקיף בא מדקדוקי מצוה (עיין דרך פקודיך‬
‫מ"ע כ"א חלק המחשבה אות י"א‪ ,‬ובהמשך)‪ ,‬שהוא דבר שאין‬
‫לו סוף‪ .‬או שאור פנימי בא מכח שמחה (מובא בהמשך)‪.‬‬
‫ועיין בדרך פקודיך (מצוה מ"ה מחשבה אות ג')‪ ,‬שאור‬
‫המקיף‪ ,‬מקיף את הגוף כמו בגד‪ .‬ובחיבת ביאה נותן לה‬
‫אור פנימי‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫ועיין בדברי רבינו (בני יששכר מאמרי תשרי מאמר י' אות ז')‪,‬‬
‫שביאר בארוכה את הענין של אור מקיף שנוצר מן‬
‫עשיית דקדוקי מצוה‪ ,‬כגון סוכה‪ ,‬שלעתיד לבא אומות‬
‫העולם בועטים בו כשהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה‪,‬‬
‫וישראל יושבים בו (על אף שדבר ארוך הוא‪ ,‬ראיתי לנכון‬
‫לציין לדבריו‪ ,‬כי הוא ביאור מקי"ף על הענין)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה‬
‫מהראוי לתת לב‪ ,‬מה הוא השבח אל האדם שעושה‬
‫מצות ביתרון ובחומרות יותר ממה שנצטוה‪ ,‬ואבאר לך‪,‬‬
‫דהנה ידוע בכל המדות העליונות בכולם יש אור פנימי‬
‫ואור מקיף‪ ,‬ואור פנימי הוא מה שאפשר להכלי להגביל‬

‫ג‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫בתוכו‪ ,‬ושאר האור הגדול שאי אפשר להכלי לסבול‬

‫תוקף האור נעשה אור מקיף סביב להכלי‪ ,‬וכאשר נשפע‬
‫האור מכלי לכלי שתחתיו הנה האור הפנימי אשר היה‬
‫יכול להיות מוגבל בהעילה שוב אינו יכול להיות מוגבל‬
‫בהעלול‪ ,‬ומקבל הכלי של העלול בתוכו מה שיכול‬
‫להגביל והאור הגדול ביותר נעשה שוב אור מקיף‪.‬‬

‫וכן הוא בכל העולמות ובכל האורות עד בוא‬

‫ההשתלשלות אל נשמת האדם בעולם הזה הנה חלק‬
‫הנשמה שיכולה להיות מוגבל בכלי נכנסת תוך הגוף‬
‫וחלק האור הגדול שאי אפשר לו להיות מוגבל בכלי‬
‫נעשה אור מקיף אל הגוף (ע"ח שער הכללים)‪ ,‬וכבר ידעת‬
‫כי רוחניות אינו מתחלק ואינו נעתק ממקום למקום רק‬
‫מתרבה (שעה"כ דרושי תפילין דרוש ה')‪ ,‬אם כן אור הפנימי‬
‫של האדם הוא רמ"ח איברים וכן האור מקיף‪ ,‬והאיש‬
‫הישראלי צריך להיות מאיר על ידי המצות רמ"ח‬
‫איברים הפנימיים וכן רמ"ח המקיפים‪....‬‬

‫והנה ביאת האדם אל עולם הזה להאיר רמ"ח איברי‬

‫נשמתו על ידי רמ"ח מעשה המצות שמקיימים בעולם‬
‫הזה‪ ,‬והנה לכל מצוה יש גבול מוגבל אופן עשייתה‬
‫כהלכותיה זה כשר וזה פסול‪ ,‬אבל דקדוקי המצות מה‬
‫שכל אחד מישראל מדקדק בחומרות לעשותן באופן‬
‫היותר נאות לזה אין גבול מוגבל כי זה מחמיר בכך וכך‬
‫וזה מדקדק יותר‪....‬‬
‫תדע ידידי שכל זה לא דבר ריק הוא ואל תדמה בדעתך‬
‫שאין זה מן הצורך‪ ,‬רק תתבונן אשר כל החומרות ומילי‬

‫ד‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫דחסידי בכל המצות מיצרך צריכי מאד לנפש הישראלי‬

‫לקבלת עול מלכות שמים שלימה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬

‫הג"ה‪ :‬ולדעתי זהו הלשון המורגל בדברי חז"ל‪ ,‬מצות‬

‫ומעשים טובים‪ ,‬מצות הם הנעשים בגבול כנ"ל ומעשים‬
‫טובים הם החומרות ומילי דחסידי מבלי גבול‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫ע"כ הג"ה‪.‬‬
‫דהנה כל מצוה מיוחדת להאיר איזה אבר באיברי‬
‫נשמתו‪ ,‬הנה על ידי עשיית המצוה בפועל בגבול כפי‬
‫הדין המוגבל מאיר אור הפנימי של אותו האבר שהאור‬
‫הפנימי הוא גם כן מוגבל בגבול הכלי‪ ,‬ועל ידי מילי‬
‫דחסידי והחומרות שעושה בהמצות יותר מן הדין‬
‫המוגבל וזה הוא מבלי גבול (כי כל אחד יכול להחמיר‬
‫ביותר)‪ ,‬הנה על ידו מאיר אור המקיף שבאותו אבר‬
‫שהוא גם כן אינו נגבל בכלי‪ ,‬וכל מה שמדקדק האדם‬
‫ביותר ומחמיר ביותר באופני עשיית המצוה הוא מאיר‬
‫ביותר ברחוק את האור מקיף‪.‬‬

‫ותדע שעל ידי הארת אור מקיף בורחים כל החיצונים‬

‫כד"א וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך (דייקא‪,‬‬
‫אור מקיף את איש הישראלי) ויראו ממך (דברים כ"ח י')‪,‬‬
‫והטעם שמתייראים החיצונים מן אור המקיף‪ ,‬כי הם‬
‫חיצונים ואין להם מקיף בסוד הכתוב (בראשית ג' א')‪,‬‬
‫והנחש היה ערום‪ ,‬ודי בזה למשכיל‪.‬‬
‫הג"ה‪ :‬ועפי"ז תבין מה שאמר הרב הקדוש מהר"פ‬
‫הנ"ל זצוק"ל (אמרי פנחס החדש מכת"י מערכת תורת האדם‬

‫ה‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫אות קס"ו)‪ ,‬אשר יכול האדם להתבונן המבחן מה בין‬

‫ישראל לגוי ממנהגיהם‪ ,‬דמנהג ישראל שהבגד העליון‬
‫(הנקרא טוזלי"ק או איי"ן הו"ל בלשון אשכנז)‪ ,‬הוא‬
‫להם בגד כבוד ולבוש יקר‪ ,‬וכשהולך איש נכבד לבית‬
‫הכנסת או אפילו אל בית אדם חשוב הולך דוקא מלובש‬
‫בבגד העליון כי זה כבודו‪ ,‬ואצל הגוים הוא בהיפך‬
‫אפילו כשהוא מלובש באיזה בגד עליון שקורין אייב"ר‬
‫רו"ק מחמת הקור וכיוצא‪ ,‬בהליכתו לבית שרים‬
‫נכבדים מפשיט מעליו את הבגד העליון כי הוא להם‬
‫לחרפה‪ ,‬ואמר הרב הקדוש הנ"ל כי זהו הטעם דישראל‬
‫יש להם אור מקיף וזהו כבודם ותפארתם משא"כ‬
‫הגוים אין להם מקיף (כמש"ל בסוד והנחש היה ערום)‪,‬‬
‫הבן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ע"כ הג"ה‪( .‬ועיין בתפארת בנים לפרשת זכור‬
‫ד"ה מה שאנו קורים‪ ,‬ובד"ה והיה בהניח‪ ,‬מה שביאר בענין ב'‬
‫מלבושים‪ ,‬ובחמשה מאמרות שבת פרשת בלק)‪.‬‬

‫ורבינו מוסיף על זה (והיה ברכה פ"ה מ"א ד"ה מתוך כובד‬

‫ראש)‪ ,‬ותוכ"ד הוא‪ ,‬שענין דקדוקי מצוה הוא‪ ,‬שזה מביא‬
‫לידי האור מקיף‪ .‬והנה נצטוינו במ"ע 'ואותו תעבדו'‪,‬‬
‫היינו לעבדו בכל לבבכם‪ ,‬בתפילה‪ .‬וע"פ תורה יוצא‬
‫כשמבקש איזה בקשה‪ .‬אבל חז"ל סדרו ג' תפילות בכל‬
‫יום‪ ,‬והיינו שהחמירו על בני ישראל להתפלל דוקא‬
‫באופן הנאות יותר‪ .‬ובזה פי' דברי המשנה 'אין עומדין‬
‫להתפלל אלא מתוך כובד רא"ש'‪ ,‬היינו שיכבד ההארה‬
‫של הרא"ש‪ ,‬שהוא בתוכנית ובפנימיות‪ ,‬ויתהוה מזה‬
‫אור מקיף‪ ,‬כי ל"י בנ"י עבדי"ם‪ ,‬היינו ע"י עבודותם‪ ,‬זו‬
‫תפילה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫ו‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫אבל יש עוד ענין באור מקיף‪ ,‬והוא שיש אור כללי ואור‬
‫פרטי‪ .‬ופשטות מה שרבינו מבאר במאמר זה הוא על‬
‫האי אור כללי שיש לכלל ישראל‪ .‬וכמו שהביא רבינו‬
‫(אגרא דפרקא אות קי"ב)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ממעשה כל המצות‬
‫מתהוים (על האדם גם כן)‪ ,‬אורות מקיפים‪ ,‬אך הוא רק‬
‫בחינת מקיף פרטי מקיף החוזר‪ ,‬היינו להיות שהאור‬
‫אשר לא יכילנו הכלי יחזור להיות בבחינת מקיף על‬
‫הכלי‪....‬אבל יש אור מקיף כללי אשר הוא מקיף‬
‫מתחילתו‪ ,‬היינו מתחילת הארתו‪ ,‬ומקיף הכל בהשוואה‬
‫דמיון בחינת יחידה המקיף הכל ביחד לנר"ן‪ ,‬והיא באה‬
‫משמחה של מצוה‪ ,‬והוא ענין יום שמחת תורה‬
‫להתהוות המקיף הכללי מכללות עשיות המצוות ולכל‬
‫התורה (סידור מה"ר זלמן שניאור‪ ,‬אלול)‪.‬‬

‫ולדעתי ז"ס מנהג ההקפות שעושין בשמחת תורה לרמז‬

‫המקיפין הנ"ל‪ ,‬ולדעתי ז"ש בזוהר (ח"ג ל"ב א')‪ ,‬על יום‬
‫הזה‪ ,‬ובעוד דאיהו עם מלכא שאל מה דבעא ויהיב ליה‪,‬‬
‫כי ממלאין משאלותיו בלי גבול וצמצום כמו אור‬
‫המקיף הכללי שאינו מוגבל כלל אפילו בבחי' התחלקות‬
‫והבן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫וכמו שיש מן המצוה אור מקיף‪ ,‬כמו כן מן החטאים‬

‫הוא כן‪ .‬דעיין בכתבי האריז"ל (ליקוטי תורה פרשת כי‬
‫תצא)‪ ,‬וז"ל‪ :‬א"נ יען כי לפתח חטאת רובץ‪....‬כשהאדם‬
‫בא לשוב בתשובה היינו שיצא למלחמה על האויבים‪,‬‬
‫שהוא היצה"ר והאיברים‪ .‬ונתנו ה' אלהיך בידך‪ ,‬שהוא‬
‫היצה"ר אז ושבית שביו‪....‬שמלת שביה‪ ,‬שהוא הלבוש‬
‫שנעשה ממעשה העבירות כענין הסירו הבגדים הצואים‪.‬‬

‫ז‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫להיות תיבת ל"י מורה על בחינת קידושין‬

‫שקידש הש"י לכנסת ישראלב‪ ,‬כמד"א (לעיל‬
‫י"ט ו')‪ ,‬ואתם תהיו לי וכו' וגוי קדושג‪ ,‬כענין‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫ואח"כ ובכתה אביה‪ ,‬זה הקב"ה ואמה זו כנסת‬

‫ישראל‪....‬עכ"ל‪.‬‬
‫אבל החילוק בין האי לבוש הנעשה מעבירות‪ ,‬לאור‬
‫מקיף‪ ,‬שהוא ענין של בגד גם כן‪ ,‬הוא כמו שהבאנו לעיל‬
‫מדברי רבינו‪ ,‬שהחיצונים בורחים ממנו מיד (וע"ע‬
‫בתפארת בנים פרשת ויגש ד"ה ועתה אל תעצבו)‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫ישראל‪ .‬עיין בדברי רבינו (רגל ישרה מערכת כ'‬ ‫ב לכנסת‬

‫אות י"א)‪ ,‬וז"ל‪ :‬כנסת ישראל נקרא היסוד דאימא‬
‫כונס"ת תורה מישראל סבא בעלה‪ ,‬וגם לפי שבעת‬
‫העיבור היו כנו"ס ישראל שהוא ז"א בתוכה‪ ,‬גם לאה‬
‫נקראת כך שכונסת הארה מישראל בעלה‪....‬עכ"ל‪.‬‬

‫ג וגוי קדוש‪ .‬ומעלת בני ישרא"ל על אומות העולם‪,‬‬

‫בפרט בנתינת צדקה מובן מן הפסוק 'ויקחו לי'‪ .‬דעיין‬
‫בדברי רבינו (אגרא דפרקא אות ר"פ)‪ ,‬וז"ל‪ :‬בזהר ריש פ'‬
‫תרומה (קכו ע"א)‪ ,‬דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה‬
‫וכו'‪ ,‬רבי חייא פתח כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו‪,‬‬
‫כמה חביבין ישראל קמי קוב"ה דאתרעי בהו ובעא‬
‫לאתדבקא בהו ולאתקשרא עמהון ועבד להון עמא‬
‫יחידאי בעלמא דכתיב (ש"ב ז' כ"ג)‪ ,‬ומי כעמך ישראל גוי‬
‫אחד בארץ‪ ,‬ואינון אתרעו ביה ואתקשרן ביה הה"ד‬

‫ח‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫קידושין הגשמייםד בעולם הזה הרי את‬

‫מקודשת לי ידים מוכיחותה‪ ,‬בעינן ל"י‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫(תהלים קל"ה ד')‪ ,‬כי יעקב בחר וכו'‪ ,‬וכתיב (דברים ל"ב‬
‫י"ט)‪ ,‬כי חלק י"י עמו‪ ,‬ויהב לשאר עמין שולטנין רברבן‬
‫ממנן עלייהו והוא נטל לחולקיה ישראל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫הנה לא נודע מהו הועיל לנו בפתיחתו זאת בכאן‪,‬‬

‫והנראה דבא לתרץ אומרו ויקח"ו לי ולא ויתנ"ו לי‪ ,‬אך‬
‫הוא להורות על חביבות ישראל שהם כביכול לאחדים‬
‫ממש עם בוראם ית"ש בלא פירודא‪ ,‬על כן מה שהם‬
‫לוקחים בידם הוה כאילו לוקח הקדוש ברוך הוא‪ .‬מזה‬
‫יתפעל האדם שלא יושיט שום אבר זולת בהפקת רצונו‬
‫כיון שכל איבריו מרכבה להבורא כל ית"ש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ד קידושין הגשמיים‪ .‬מה שמתאר כאן רבינו את‬

‫המצוה של קידושין שהוא מן הדברים 'גשמיים'‪,‬‬
‫ובמצוה קדושה כזו של קידושין‪ ,‬נראה ל"י לציין מה‬
‫שכתב בספרו מעין גנים (פ"ב)‪ ,‬וז"ל‪....:‬דבא לשלול‬
‫סברת כת החטאים האלה בנפשותם ה"ה סברת‬
‫המתפלספים באומרם בתרמית היצר לנתק מוסרות‬
‫המצות מעל צווארם בטענות מזויפות ומקשים את‬
‫עצמם לדעת איך אפשר שבעשיות המצוה הגשמית‬
‫יושפע כח הארה וקיום לנפש המשכלת ונשמה‬
‫הרוחניות (עד שתשאר בהצלחה הנצחית)‪ ,‬ונותנים‬
‫משפט הבכורה לחקירות הפילוסופים להתבונן בתכונת‬
‫הגלגלים ושארי החכמות ואומרים שעניני המצות הם‬
‫לא ניתנו רק כמוסרות וחבלים למרבית ההמון שלא‬

‫ט‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫דייקא‪( ,‬וצירוף תיבת ל"י מבואר במגלה‬

‫עמוקות (פר' בלק)‪ ,‬מורה על התחברות‬
‫קוב"ה כביכול עם הכנסיה הקדושה‪ ,‬כי הל'‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫יהיה העולם הפקר ואיש את רעהו חיים בלעו בגזל‬

‫וגניבה וניאוף‪ ,‬ועילת המצות השמע אשר לא יכלו‬
‫להמצא חיש קל טעם למצות כמו שעטנז וכלאים בודים‬
‫טעמים בחקירות הפילוסופים‪.‬‬

‫והנה הפרו חוקי התורה‪ ,‬תפח רוחם ונשמתם‪ ,‬יהיו‬

‫לחרפות‪ ,‬כאשר אספר מעט מהנה יהיה לדוגמא‬
‫להמשכיל‪ ,‬למשל אזהרת ביאת הנדה והזבה נותנים‬
‫טעם כי יהיה היזק לבריאות הגוף מארסיות הנדה‪,‬‬
‫והנה לפי דעתם לפעמים יהיה מותר כגון באם שיותר‬
‫יהיה רפואה לו כגון בהקבץ מותרות ליחות הגוף או‬
‫באם הוא בטבע קר המזג אז זה אינו נכנס בגדר הציווי‪,‬‬
‫וכן בכל עניני העריות שמתי מחסום לפי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ה ידים מוכיחות‪ .‬איתא בגמ' (קידושין דף ה' ע"ב)‪ ,‬אמר‬

‫שמואל בקידושין‪ ,‬נתן לה כסף ושוה כסף‪ ,‬ואמר לה הרי‬
‫את מקודשת‪ ,‬הרי את מאורסת הרי את (לי) לאינתו‬
‫הרי זו מקודשת‪ ,‬הריני אישך‪ ,‬הריני בעליך‪ ,‬הריני‬
‫ארוסיך‪ ,‬אין כאן בית מיחוש ‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו שלקידושין‬
‫בעינן ידים מוכיחות שהוא מכוון לשם קידושין‪.‬‬

‫י‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫גבוהו מכל האותיות מרמזת על גבוה מעל‬

‫גבוה שומר‪ ,‬והיו"ד היא קטנהז מכל‬

‫והערות•‬ ‫•ביאורים‬
‫ו‬
‫הל' גבוה‪ .‬עיין מה שכתב רבינו (אגרא דכלה פרשת ויגש‬
‫ד"ה ויגש אליו)‪ ,‬וז"ל‪....:‬והל' מרמזת למלכות שניקנית‬
‫בל' מעלות (אבות פ"ו מ"ו)‪ ,‬וגם היא משכמה ולמעלה מכל‬
‫האותיות כמו המלך הגבוה מכל העם‪....‬עכ"ל‪.‬‬

‫עוד עיין מה שכתב רבינו (רגל ישרה מערכת ל' אות כ"ה)‪,‬‬
‫וז"ל‪ :‬ל' מרמזת על בינה‪ ,‬מגדל הפורח באויר (מג"ע אופן‬
‫רכ"ו)‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ז והיו"ד היא קטנה‪ .‬אף שמצינו שאות י' מרמזת על‬

‫כח המשפיע (עיין אגרא דכלה פרשת נח ד"ה ותהי שרי עקרה)‪,‬‬
‫וגם שהוא מרמזת על חכמה (בפרשת כי תשא ד"ה הודיעני‬
‫נא את דרכיך)‪ ,‬ובאמת היינו הך‪ ,‬כי החכמה הוא כח‬
‫המוליד‪ .‬אבל באמת זה הוה דוקא בעולם הי' ספירות‪.‬‬
‫אבל בסדר האותיות‪ ,‬זה פשוט‪ ,‬שאות ל' הוא הגבוה‪,‬‬
‫ואות י' הוא הנמוך‪.‬‬

‫ובאמת‪ ,‬עיין בתפארת בנים (פרשת פנחס ד"ה קח לך)‪,‬‬

‫שהאות י' מרמזת לענוה‪ .‬והביא דברי האור החיים הק'‪,‬‬
‫כשכתב משה 'והאיש משה ענו'‪ ,‬חסר י'‪ ,‬כי חשב שהוא‬
‫אינו עניו בכלל‪ .‬וידוע שהאיש משה היה בתכלית הדעת‬
‫וחכמה‪ ,‬וזה בא מכח הענוה‪ ,‬כי כל זמן שעושה את עצמו‬
‫'יש'‪ ,‬הוא 'אין'‪ .‬רק התכלית הוא לעשות 'יש מאין'‪.‬‬

‫יא‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫האותיות מורה על כנסת ישראלח כי אתם‬

‫המעט כו' (דברים ז' ז')‪ ,‬והנה אתוון ל"י‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫ובפרשת זכור (ד"ה והיה בהניח ה')‪ ,‬כתב על הא דאמרו‬

‫חז"ל‪ ,‬איש ואשה זכו‪ ,‬שכינה שרויה ביניהם‪ ,‬והיינו הי'‬
‫של האיש‪ ,‬והה' של האשה‪ .‬על כן נקרא משה 'איש‬
‫אלקי"ם'‪ ,‬והיינו שהוא היה בעלה דמטרוניתא‪ ,‬והיה‬
‫משפיע בבחינת איש‪ .‬ואיתא בתיקוני זהר‪ ,‬פותח את‬
‫ידי"ך‪ ,‬אל תקרי ידי"ך‪ ,‬אלא יודי"ך‪ .‬והיינו שכח‬
‫ההשפעה של משה בא מכח הי'‪ ,‬מה שהחזיק א"ע להיות‬
‫נמוך‪.‬‬

‫וצריך להוסיף ע"ז‪ ,‬דעיין שם בפרשת שמות (ד"ה ויאמר‬

‫משה מי אנכי)‪ ,‬שמה שאמר משה 'מי אנכי'‪ ,‬הוא משום‬
‫שהחזיק א"ע בעיניו כאין‪ .‬וע"ז אמר לו הקב"ה 'כי‬
‫אהיה עמך'‪ ,‬היינו שלא יהיה בעיניך בבחינת אין לגמרי‪,‬‬
‫התבטלות גמור‪ ,‬רק יהיה גם בבחינת 'אנ"י‪ .‬וזהו מה‬
‫שנאמר 'תעבדון את ה' בהר הזה'‪ ,‬היינו שצריך להיות‬
‫בדומה להר סיני‪ ,‬נמוח‪ ,‬אבל אפילו שנמוך הוא‪ ,‬עדיין‬
‫הר הוא‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫ח‬
‫כנסת ישראל‪ .‬עיין מה שכתב רבינו (בני יששכר‬
‫מאמרי אלול מאמר א' אות ו')‪ ,‬וז"ל‪ :‬בספר יצירה (פ"ה ח')‪,‬‬
‫המליך אות י' במעשה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר‬
‫בהם בתולה‪ ....‬ואות י' הוא נכתב הראשון‪ ,‬כשרוצין‬
‫לכתוב איזה אות הנה ההתחלה והמכתב הראשון הוא‬
‫נקודת י'‪ ,‬ועל כן צר בו בתולה בעולם‪ ,‬כנסת ישראל‬
‫דומין תמיד לבתולה שלא שלט בה עדיין שום איש‬

‫יב‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫המה המקיפין שבתיבת ישרא"ל‪ ,‬כי על ידי‬

‫הקידושין מקנה החתן להכלה אור מקיף‪,‬‬
‫כנודע מכוונת הקידושין להאר"י ז"ל‪.‬‬
‫ואתוון רא"ש מורה על בחינת היחוד השלם‬
‫שייפין בשייפין כמד"א (שיה"ש ב' ו')‪,‬‬
‫שמאלוט תחת לראש"יי‪ ,‬ואותיות רא"ש‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫וכביכול חביבה על דודה בכל פעם כשעה ראשונה‪ ,‬והנה‬

‫החודש (אלול)‪ ,‬הזה המיוחד לתשובה מזלו בתולה‪ ,‬דע"י‬
‫התשובה נעשים כבריה חדשה וכאילו לא שלט עליהם‬
‫היצר הרע‪....‬עכ"ל‪.‬‬

‫ט שמאלו תחת לראשי‪ .‬עיין במדרש (שם)‪ ,‬אלו ענני‬

‫הכבוד שהיו מקיפים את ישראל מלמעלה ומלמטה‪.‬‬

‫ובענין ענני הכבוד‪ ,‬עיין בתפארת בנים (סוכות ד"ה בפיוט‬

‫ליום ב' דסוכות)‪ ,‬שסיבבן הקב"ה בענני הכבוד‪ ,‬שיכנס‬
‫החץ בי‪ ,‬ולא יכנס בבני‪ .‬ואיתא בגמ' (סוכה דף נ"ב ע"ב)‪,‬‬
‫שהתחרט הקב"ה על שברא את היצה"ר‪ .‬וזהו שמוטב‬
‫יכנס החץ בי‪ ,‬שיתלה החסרון בי שבראתי יצה"ר‪,‬‬
‫וישראל אנוסים הם‪ .‬ועי"ז נסתם פי המקטרג על הים‬
‫(ע"ש מה שהביא בשם המדרש)‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרו חז"ל‪ ,‬שמלתך לא בלתה מעליך‪ ,‬והיינו‬
‫שהענני הכבוד היו משפים ומגהצים מלבושיהם‪ .‬והוא‬

‫יג‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫כי אם אדם חוטא‪ ,‬מלכלך את מלבושיו של נשמתו‪ ,‬ועל‬

‫ידי ענני הכבוד מכבסו‪ ,‬שהוא לימוד זכות עליהם‪ ,‬כדרך‬
‫הנ"ל‪ .‬ולכן ציוה הקב"ה שיכנס לתוך סוכה אחר יוה"כ‪,‬‬
‫וזה מסתים פי המקטרג‪ ,‬ומלמד זכות עלינו‪.‬‬
‫י‬
‫עוד איתא במדרש (שיר‬ ‫שמאלו תחת לראשי‪.‬‬
‫השירים רבה ב' ט"ז)‪ ,‬שמאלו תחת לראשי‪ ,‬אלו לוחות‬
‫ראשונות‪ ,‬וימינו תחבקני‪ ,‬אלו לוחות אחרונות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ואולי הכוונה בזה הוא‪ ,‬שעל ידי הלוחות ראשונות‬
‫ושניות נעשה היחוד גמור‪.‬‬
‫ועיין בדברי רבינו (אגרא דכלה פרשת כי תשא ועתה הניחה לי‬
‫ויחר אפי בהם ואכלם וכו')‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונ"ל עוד ברמז דבריו ית'‬
‫עפי"ז מה שאמרו רז"ל (שמו"ר פמ"ג א')‪ ,‬ששיבר משה את‬
‫הלוחות כדי שיתחשבו ישראל כפנויה שזנתה‪ ,‬כי‬
‫הלוחות המה קידושין שקידשם הש"י והיה דינם‬
‫כארוסה‪ ,‬וביטל משה את הקידושין‪ ,‬וזה נרמז בדבריו‬
‫ית' ועתה הניחה לי‪ ,‬כבר כתבנו כמה פעמים לי מיקרי‬
‫הקידושין‪....‬ואמר ית' הניחה לי‪ ,‬ר"ל הנח הלי היינו‬
‫הקידושין‪ ,‬ויחר אפי בהם היינו שיחר אפי על הקידושין‬
‫היינו על הלוחות‪ ,‬שישפוך חמתו עליהם ויכלם שיהיו‬
‫נשברים והאותיות פורחות‪ ,‬וזהו לכפרת ישראל כענין‬
‫חורבן בית המקדש ששפך חמתו על עצים‬
‫ואבנים‪....‬ואם כן ויחר אפי בהם ואכלם‪ ,‬קאי הכל על‬
‫הקידושין הנרמזים בלי‪ ,‬ואחר כך ואעשה אותך לגוי‬
‫גדול כי על ידך יוחזרו הקידושין בפעם שנית כמאמרו‬
‫ית' פסל לך וכו' כראשונים‪ ,‬והיינו שאמרז"ל (שבת פ"ז‬
‫א')‪ ,‬שהסכים הש"י על ידו בשבירת הלוחות‪ ,‬כי כן היה‬

‫יד‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫בגימטריא תק"א הם צירוף רמ"ח איברין‬

‫דדכוראיא עם רנ"ג דנוקבא (היינו רנ"ב עם‬
‫המפת"ח לדעת רבי עקיבא בבכורות (מ"ה‬
‫א')‪ ,‬עיין שם דהלכתא כוותיה לדעת‬
‫הרמב"םיב בהלכות טומאת מת (פ"ב ה"ז)‪,‬‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫נרמז במאמרו ית' ומשה עשה כן מדעתו‪ ,‬כי ככה התבונן‬

‫בדעתו שבזה יקויים מאמרו ית' אומרו הניחה לי‪ ,‬והבן‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫יא רמ"ח איברין דדכורא‪ .‬משנה (אהלות פ"א מ"ח)‪,‬‬

‫מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם‪.‬‬

‫יב לדעת הרמב"ם‪ .‬צ"ע‪ ,‬דרבינו הביא ראיה לדבריו‬

‫ממה שפסק הרמב"ם כר"ע‪ .‬אבל הרמב"ם (שם)‪ ,‬כתב‬
‫שיש באשה רק רנ"א איברין‪.‬‬

‫ועיין בבכורות (שם)‪ ,‬אמר שמואל‪....‬ששלקו זונה אחת‬

‫שנתחייבה שריפה למלך‪ ,‬בדקו ומצאו בה מאתים‬
‫וחמשים ושנים‪ ,‬אמר להם שמא באשה בדקתם‪,‬‬
‫שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות‪ .‬תניא‪ ,‬רבי‬
‫אלעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה‪....‬רבי‬
‫עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬

‫והיינו שחכמים הוסיף על האשה עוד ד'‪ ,‬ור"ע הוסיף‬

‫המפתח‪ ,‬נמצא המספר רנ"ג (וכן ביאר רבינו ברגל ישרה‬
‫מערכת ג' אות י"ט)‪ .‬ומה שהרמב"ם פסק רק רנ"א הוא‬

‫טו‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫הגם דדעת הרמב"ם שם צ"ע‪ ,‬עיין שם‬

‫בכסף משנה ואכ"מ לקבל אריך)‪ ,‬והם‬
‫אתוון פנימיים שבישראל‪ ,‬כי על ידי הזיווג‬
‫מקנה לה אור פנימייג (עיין בכוונת)‪ ,‬והנה‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫משום שד' איברים שהוסיפו שנוי במחלוקת‪ ,‬לכן‬

‫הוסיפו רק ב'‪ ,‬ולא ד' (עיין בכ"מ שם)‪ .‬ובע"כ שרבינו מונה‬
‫את כולם (ונשאר בצ"ע בדעת הרמב"ם)‪ ,‬וראייתו מן‬
‫הרמב"ם הוא רק שפסקינן כר"ע‪.‬‬

‫יג על ידי הזיווג מקנה לה אור פנימי‪ .‬ואחר‬

‫שהאיר עלינו הקב"ה את האור מקיף‪ ,‬הוא אינו משליח‬
‫את ישראל לעולם ועד‪ .‬דעיין מה שכתב רבינו (דרך‬
‫פקודיך מצוה מ"ה חלק המחשבה אות ד' – ו'‪ ,‬וע"ע ביודעי בינה‬
‫פרשת ראה ד"ה בחג המצות ובחג השבועות)‪ ,‬לאחר שכתב‬
‫מהענין שמדובר כאן‪ ,‬הענין של ישרא"ל‪ ,‬שהם ל"י‬
‫רא"ש‪ ,‬ומוסיף על זה‪ ,‬וז"ל‪ :‬וזה שיש לפרש (הושע ב' כא)‪,‬‬
‫וארשתיך ל"י לעולם וכו' וארשתיך ל"י באמונה‬
‫(כשיהיה האירוסין של בחינת ל"י באמונה לשמור‬
‫האמנה לבעל נעורים אז)‪ ,‬וידע"ת את ד' (מלשון וידע‬
‫אדם וכו' היינו נזכה לבחינת ידיעה בשלימות בחי' כי‬
‫בועליך עושיך וכו')‪.‬‬

‫והנה אמר הש"י ע"י נביאו (ישעיה נ' א')‪ ,‬איזה ספר‬
‫כריתות אמכם אש"ר שלחתיה‪ ,‬או מי מנושי אשר‬
‫מכרתי אתכם לו‪ ,‬הן בעוונותיכם נמכרתם וכו'‪.‬‬

‫טז‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫בקידושין הכלה נהנית מהחתן שמקבלת‬

‫ממנויד מתנהטו‪ ,‬והחתן אינו נהנה ממנה רק‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫רצונו לומר שאין זה מכירה מאתו ית'‪ ,‬ע"כ לא תהיה‬

‫מוחלטת כי כביכול גם הוא ית"ש מחוייב לקיים דברי‬
‫תורתו כיון שפירש בגדו עליה שוב אינו רשאי למכרה‬
‫א"כ אין זה מכירה רק שביה לפי שעה בעבור העונות‬
‫אבל לא תהיה מכירה מוחלטת ח"ו‪ ,‬ובמהרה נשוב לבית‬
‫חתנות חופת חיתונים ולא יתערב זר בשמחותינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ובאמת עיין בהושע (פ"א פ"ב)‪ ,‬שמבואר שם על פי מה‬

‫שאמרו חז"ל (ע"ש ברש"י)‪ ,‬שהנביא טען להקב"ה‪,‬‬
‫החליפם באומה אחרת‪ ,‬היינו שכלל ישראל חטאו‪.‬‬
‫והקב"ה השיב להושע‪ ,‬שאי אפשר לשלחם (ע"ש בדברי‬
‫הנביא היטב‪ ,‬ואכ"מ)‪ .‬וזהו המשך הכתובים שם‪' ,‬וארשתך‬
‫לי'‪ ,‬היינו שאי אפשר לגרשם (משום שהיה להם הבחינה של‬
‫ל"י‪ ,‬כמו שביאר רבינו)‪ .‬אם כן מה שאנחנו נמצאים בגלות‬
‫עכשיו‪ ,‬אינו מיקרי מכירה‪ ,‬אלא במהרה יבוא משיח‬
‫צדקינו בב"א‪ ,‬על דרך הנ"ל‪.‬‬

‫יד שמקבלת ממנו‪ .‬עוד מענין קבלת התורה‪ ,‬והדמיון‬

‫לחתן וכלה‪ ,‬צריך להיות שהמקבל אינו מקבל מאחרים‪,‬‬
‫היינו חכמות חיצוניות וכדומה‪ .‬דעיין בדברי רבינו (אגרא‬
‫דכלה פרשת כי תשא ד"ה מדרש שמו"ר פמ"א ה')‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויתן‬
‫אל משה ככלתו‪ .‬מהו ככלתו (רצ"ל למה נאמר ככלתו‪,‬‬
‫גם ככלתו חסר‪ ,‬על כן דרש לשון כלה)‪ ,‬אמר רבי שמעון‬
‫בן לקיש כל שהוא מוציא דברי תורה ואינם עריבים על‬
‫שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה‪ ,‬נוח לו שלא אמרן‪,‬‬

‫יז‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל‪ ,‬היתה‬

‫חביבה עליהן ככלה שהיא חביבה על בן זוגה‪ ,‬מנין‬
‫שנאמר ויתן אל משה ככלתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫הנה האומר דברי תורה הוא המשפיע כדרך החתן‪,‬‬

‫והשומע הוא מקבל דמיון הכלה‪ ,‬הנה כן הוה ליה‬
‫למימר במשלו לו כדמיון הכלה שחביב עליה בעלה‪ ,‬אך‬
‫הוא לדעתי דהנה חביבות החתן להכלה במה שיודע‬
‫שהיא מיוחדת לו ושלא תקבל מאחרים‪ ,‬ואם יארע‬
‫שתקבל מאחרים נאסרה לו‪ ,‬אבל הכלה לא נאסר עליה‬
‫החתן גם אם ישפיע לאחרות‪ ,‬הנה כך הוא לימוד‬
‫התורה אם אותו המקבל מקבל גם כן חכמות אחרות‬
‫חיצוניות ולשונות הגוים‪ ,‬הנה נאסר לבן תורה להשמיעו‬
‫דברי תורה‪ ,‬וז"ש ככלה דייקא‪ ,‬הבן הדבר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫טו שמקבלת ממנו מתנה‪ .‬כתב הדרכי תשובה זי"ע‬

‫(דרכי אמונה דרך נ"ב)‪ ,‬לבאר הא דכתיב 'בנך בכורך‬
‫שמאהבתך שאהבת וכו' קראת שמו ישראל וישרון‪,‬‬
‫לפיכך אנחנו חייבים להודות לך'‪ ,‬שעל ידי אמירת נעשה‬
‫ונשמע‪ ,‬משמעות בני ישראל היה‪ ,‬שקיבלו עליהם‬
‫לעשות אע"פ שלא הבינו בשכלם הטעם על פי שכל‪ .‬ולכן‬
‫בשעת מתן תורה יצאה בת קול‪ ,‬מי גילה להם רז זה‬
‫אשר מלאכי השרת משתמשין בהם‪ ,‬היינו כי המלאך‬
‫נברא לעשות רצון ה'‪ ,‬ואין לו בחירה לשקול בשכלו‪.‬‬
‫וזהו 'בנך בכורך'‪ ,‬עי"ז שהקדימו נעשה לנשמע שנקראו‬
‫בנים לה'‪' ,‬שמאהבתך שאהבת אותו וכו' קראת שמו‬
‫ישרא"ל'‪ ,‬היינו המעלה שיש לנו שרצונינו לעשות רצון‬
‫המלך‪' .‬לפיכך אנחנו חייביים'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫יח‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫נדבת לבה שבקבלתה ממנו המתנה מורה‬

‫נדבת לבה שמתרצית לו שיהנה ממנה‬
‫אח"כ בקירוב בשר ולגדל ממנה פירות‪.‬‬
‫ומעתה תבין דבר אל בני ישרא"ל דייקא‪,‬‬
‫שבהם כלולין אתוון ל"י רא"ש‪ ,‬ויקחו לי‬
‫תרומה‪ ,‬לא אמר ויתנו רק ויקחו לי דהיינו‬
‫קידושין‪ ,‬דבאתוון לי זה מיקרי לקיחה‬
‫שלוקחת הכלה‪ ,‬מאת כל איש אשר ידבנו‬
‫לבו‪ ,‬אש"ר אתוון רא"ש שמתנדב לבו‬
‫לאתוון ראש‪ ,‬אשר תקחו וכו' שמתנדב לבו‬
‫לשיהיה אחר כך היחוד השלם בועליך‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫והיה אפשר לומר‪ ,‬דאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו פרשה י')‪,‬‬
‫אין אשה כשירה אלא העושה רצון בעלה‪ .‬וזה היה לכלל‬
‫ישראל בשעת מתן תורה‪ ,‬שאמרו נעשה ונשמע‪ ,‬שמורה‬
‫שהם חפצים לעשות רצון הקב"ה‪ ,‬בלי הבנת הטעם‪ .‬לכן‬
‫זכינו להיות נקראים בשם ישרא"ל‪ ,‬שמורה על היחוד‬
‫השלם‪ ,‬כדרך שכתב כאן רבינו‪ ,‬האור פנימי‪ ,‬והאור‬
‫מקיף‪.‬‬

‫יט‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬
‫יז‬
‫עושיךטז (ישעיה נ"ד ה')‪ ,‬ולא יכנף עוד מוריך‬
‫יח‬
‫מוריךיז (ישעיה ל' כ')‪( ,‬עיין מ"ש בפרשת‬

‫והערות•‬ ‫•ביאורים‬

‫טז בועליך עושיך‪ .‬כתב הרד"ק (שם)‪ ,‬וז"ל‪ :‬מי שהיה‬

‫אדוניך הוא עושיך ומי שעשאך וכוננך הוא יהיה בעליך‬
‫כי בגלות בעלוך אדונים אחרים כמו שאמר בעלונו‬
‫אדונים זולתך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫וכוונת הנביא הוא‪ ,‬שכעת אנחנו נראים כאילו תחת‬

‫בעלים אחרים‪ .‬אבל לעתיד לבא‪ ,‬יהיה אנחנו תחת‬
‫בעליך עושיך‪ ,‬שאז יהיה היחוד השלם‪.‬‬

‫יז ולא יכנף עוד מוריך‪ .‬כתב רש"י (שם ד"ה ולא יכנף)‪,‬‬
‫וז"ל‪ :‬לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר‬
‫ממך פניו‪.‬‬
‫יח‬
‫בפרשת יתרו‪ .‬כתב רבינו (שם ד"ה ואתם תהיו לי‬
‫ממלכת כהנים)‪ ,‬וז"ל‪ :‬הנה ידוע מ"ש הנביא (ישעיה נ"ד ה')‪,‬‬
‫כי בועליך עושיך וכו'‪ ,‬היינו שעד עתה היו רק בבחינת‬
‫אירוסין וקידושין‪ ,‬על כן היו עוד גליות‪ ,‬משא"כ לעתיד‬
‫לבוא ב"ב יהיה קרוב דעת בבחינת נישואין ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ועיין ביודעי בינה (פרשת במדבר ד"ה וידבר ה' אל משה)‪,‬‬

‫דהעולם נברא בי' מאמרות‪ .‬וניתן התורה בי' דברות‪.‬‬
‫והוא כי ישראל עלה במחשבה תחילה‪ .‬שהתורה נקרא‬
‫ראשית‪ ,‬שהוא בשביל ישראל שנקרא ראשית‪ .‬ומחשבה‬

‫כ‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫יתרו)‪ ,‬והבן מאד הענין הזה בכאן בבנין‬

‫בית חתנותיט שצוה הש"י‪ ,‬והנה הגם‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫הקדומה היה כעין אירוסין‪ ,‬והיחוד פנים בפנים התחיל‬

‫לאחר מתן תורה‪ .‬והעיקר הוא בבנין המשכן‪.‬‬

‫ועל קידושין‪ ,‬אמרו חז"ל שעשה בו 'מאמר'‪ ,‬שהוא‬

‫קידושין‪ ,‬לכן נקרא י' מאמרות‪ ,‬לרמז על הקידושין‬
‫לישראל‪ .‬אבל בי' דברות הוה נישואין‪ .‬ואמרינן בגמ'‬
‫(כתובות י"ג ע"א)‪ ,‬רואה מדברת‪ ,‬מאי מדברת נבעלה‪ .‬לכן‬
‫נקראו דברות‪ ,‬על הנישואין שעשה השי"ת עם ישראל‪.‬‬
‫יט‬
‫בית חתנות‪ .‬עיין בשער יששכר (מאמרי ניסן מאמר‬
‫ראשון לחדשי השנה אות ה')‪ ,‬שביאר למה ציווה הקב"ה‬
‫בבנין המשכן‪ ,‬לבנות קודם הכלים ואח"כ הבית‪ ,‬על פי‬
‫מה שכתוב בעץ חיים (דרוש פנימיות וחיצוניות)‪ ,‬כי כל‬
‫מצות שהם בבחינת מעשיות‪ ,‬כגון תפילין ולולב וכיו"ב‬
‫הוא בחיצוניות העולמות‪ .‬והמצות שהם בדיבור הוא‬
‫תלוי בפנימיות‪ .‬וכן מצינו בכוונת ר"ה‪ ,‬יום א' הוא‬
‫פנימיות העולם‪ ,‬ויום ב' הוא חיצוניות העולם‪.‬‬
‫וחיצוניות העולם הם המקיפין‪ .‬ועל בית המקדש נאמר‬
‫'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' היינו בפנימיות‪ ,‬בתוך‬
‫ישראל‪ .‬והמשכן הוא בית מקי"ף‪.‬‬

‫והנה ציווה הקב"ה קודם על עשיית הכלים‪ ,‬שהם‬

‫דיבור‪ ,‬בבחינת הפנימיות‪ ,‬שזה בא קודם‪ .‬ואח"כ הבית‪,‬‬
‫שהוא המקיפין‪ .‬ומסיים שם‪ ,‬שזהו הענין של חודש‬
‫ניסן‪ ,‬שישועות מקיפות‪ ,‬שיש בו מצות מעשיות‪ ,‬כגון‬

‫כא‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫שהתרומה הזאת נתנו ישראל הלא ללקיחה‬

‫תחשב‪ ,‬כאשר הוא הדין בנתנה האשה‬
‫לאדם חשוב דמקודשתכ דללקיחה תחשב‬
‫(קידושין ז' א')‪ ,‬ובפרט כי לי הכסףכא וכו'‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫אכילת מצה וד' כוסות‪ ,‬והם מצות מעשיות‪ ,‬בבחינת‬

‫מקיפין‪ .‬לכן הישועה בא מכח המקיפות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫כ בנתנה האשה לאדם חשוב דמקודשת‪ .‬הדמיון‬

‫לכאן הוא‪ ,‬שכמו קידושי אדם חשוב‪ ,‬נותן האשה‪,‬‬
‫שהיא המקבל‪ ,‬את הכסף להאדם חשוב‪ ,‬המשפיע‪ .‬כמו‬
‫כן אנחנו בני ישראל‪ ,‬מה שנותנים הכסף עבור בית ה'‪,‬‬
‫שהוא לכבוד הקב"ה‪ ,‬שהוא המשפיע‪ ,‬כלקיחה חשוב‪.‬‬

‫כא כי לי הכסף‪ .‬צריך להבין דכי איזה תועלת יש‬

‫להקב"ה מהנדבה שלנו‪ ,‬וכי הוא צריך לכספינו? והאם‬
‫אין המצוה בשלימות רק עם הכסף? אלא עיין מה‬
‫שכתב רבינו (אגרא דפרקא אות קצ"ט)‪ ,‬על הענין לדקדק‬
‫ליתן מעות עבור מצות‪ .‬וז"ל‪ :‬בזהר תרומה (דף קכ"ח‬
‫ע"א)‪ ,‬ויקחו לי תרומה וכו' האי מאן דבעי לאשתדלא‬
‫במצוה ולאשתדלא ביה בקוב"ה אצטריך דלא ישתדל‬
‫ביה בריקנייא ובמגנא‪ ,‬אלא אצטריך ליה לב"נ‬
‫לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה וכו' ואי תימא‬
‫הא כתיב (ישעי' נ"ה)‪ ,‬לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא‬
‫כסף ובלא מחיר יין וחלב וכו'‪ ,‬אלא אשתדלותא‬
‫דאורייתא כל מאן דבעי זכי בה‪ ,‬אשתדלותא דקוב"ה‬
‫למינדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל‪ ,‬אבל‬

‫כב‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫אישתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה‬

‫למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל‬
‫לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלים‪,‬‬
‫בספרא דחרשי דאוליף אשמדאי לשלמה מלכא כל מאן‬
‫דבעי לאשתדלא לאעברא מיניה רוח מסאבא ולאכפייא‬
‫רוחא אחרא‪ ,‬ההוא עובדא דבעי לאשתדלא ביה בעי‬
‫למקני ליה באגר שלים בכל מה דיבעון מניה בין זעיר‬
‫בין רב וכו' עכ"ל‪ ,‬עיין במקדש מלך וברמ"ז‪.‬‬

‫וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מדברי הזהר הלז‪.‬‬

‫א'‪ ,‬אישתדלותא דאורייתא ואישתדלותא למינדע‬
‫לקוב"ה יכול למצוא אפילו בחנם ואין צריך להוציא‬
‫מעות ע"ז דוקא‪ ,‬אבל השתדלות מעשה המצות צריך‬
‫דוקא שיוציא ע"ז מעות‪ ,‬ואינו דומה המניח תפילין‬
‫וטלית שאולין למניח תפילין שלו‪ ,‬ולפי"ז הא דנסתפקו‬
‫הפוסקים אם ישאיל אדם לעת הצורך טלית שלו והוא‬
‫יברך על טלית שאולה‪ ,‬נראה דלא יעשה כן‪ ,‬דהרי‬
‫מבואר בזהר אישתדלותא דקיימא בעובדא אסיר‬
‫לנטלא ליה במגנא‪ ,‬וכיון דקאמר אסי"ר בודאי באיסור‬
‫קיימא כל זמן שאפשר לו‪.‬‬

‫ב'‪ ,‬נשמע מדברי הזהר אם יזדמנו לפניו ב' מצות‪ ,‬מצוה‬

‫אחת יצטרך להוציא מעות‪ ,‬ואחת בחנם‪ ,‬ישתדל ביותר‬
‫באותה מצוה שיצטרך להוציא מעות‪ ,‬כגון כיבוד‬
‫להכניס לברית‪ ,‬או שיעלה לתורה‪ ,‬ובין כך וכך יש יכולת‬
‫בידו לקיים מצוה בממונו‪ ,‬ישתדל במצוה בממונו‬
‫ותעשה המצוה הזאת על ידי אחרים‪ .‬ואגב אודיעך‬
‫ותתבונן הדבר מה שתראה עפ"י הרוב אנשים שאינם‬

‫כג‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫(חגי ב' ח')‪ ,‬כמשארז"ל במדרש (שמו"ר פל"ג‬

‫ד')‪.‬‬
‫וכאשר תתבונן עוד‪ ,‬אמר ידבנו לב"ו‪ ,‬שהוא‬
‫כב‬
‫הקנאת אור מקיף דחכמה שיש בה ל"ב‬
‫נתיבות כמ"ש האר"י ז"ל בכוונת הנוסח‬
‫הרי את מקודשת ליכג בטבעת זו כדת משה‬
‫•ביאורים והערות•‬

‫מושלמים והם שקועים במדות רעות‪ ,‬ואפילו רוב‬

‫המוכסנים שבדורינו אשר הם חשודים לעבור על כל‬
‫התורה משתדלים לעשות המצות בחנם‪ ,‬כגון למול את‬
‫הבן‪ ,‬ושיעלו לתורה תחילה‪ ,‬וכמה קטטות ומריבות‬
‫עושים עבור זה‪ ,‬כשתראה כזאת תדע אשר הם כדים‬
‫מלאים קיטמא‪ ,‬כי באם רצונם וחשקם למצוה‪ ,‬הלא כל‬
‫הארץ לפניהם לקיים מצות בוראם בצדקה וגמילות‬
‫חסד וכיוצא‪....‬עכ"ל‪.‬‬

‫כב ל"ב נתיבות‪ .‬וכן הוא בתורה‪ ,‬שהל"ב הוא המקיפו‪.‬‬

‫דהנה התורה מתחיל עם הב' של בראשית ומסיים עם‬
‫הל' של ישראל (עיין ביודעי בינה בראשית ולך לך מה שכתב‬
‫בענין זה)‪.‬‬

‫לי‪ .‬עיין ביודעי בינה (פרשת אמור‬ ‫כג הרי את מקודשת‬

‫ד"ה ויאמר ה')‪ ,‬על הא דכתיב 'ויאמר ה' אל משה אמר אל‬
‫הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש וכו'‪ .‬שיש‬
‫במסרה כמה פעמים אלהם חסר י'‪ ,‬וכמה פעמים מלא‪.‬‬

‫כד‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫וישראל‪ ,‬שיש בה ל"בכד אותיות‪ ,‬והבן מאוד‬

‫כי אי אפשר לכוין הכל בכתב‪ ,‬רק המשכיל‬
‫יתבונן והש"י יאיר עינינו ולא יאמר פינו‬
‫דבר שלא כרצונו‪.‬‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫וכאן שצוה הקב"ה על קדושה יתירה לכהנים כתב‬

‫'אלהם' חסר בלא י'‪ ,‬לרמז בו הר"ת ה'רי א'ת מ'קודשת‬
‫ל'י‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬

‫ונ"ל שזהו הענין של הפסוק שהביא רבינו 'ואתם תהיו‬

‫ל"י ממלכת כהנים וגוי קדוש'‪.‬‬

‫כד ל"ב אותיות‪ .‬כתב רבינו (אגרא דפרקא אות רצ"א)‪,‬‬

‫וז"ל‪ :‬בזהר ריש תצוה (קע"ט ע"ב)‪ ,‬ר"ש אמר מהכא‬
‫ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה‪,‬‬
‫אשר מלאתים מיבעי ליה‪ ,‬אלא אשר מלאתיו לההוא‬
‫לבא כו' עיין שם‪.‬‬

‫ונראה לי הכוונה כי מילוי ל"ב הוא מ"ד י"ת בגי' ג'‬

‫שמות אהי"ה במילואם כנודע בסוד החות"ם‪ ,‬והוא‬
‫הל"ב המתמלא בחכמ"ה יסד ארץ‪ ,‬והוא הנרמז קודם‬
‫בפרשה להעלות נר תמי"ד מילוי ל"ב הנ"ל‪ ,‬והוא הנרמז‬
‫(תהלים ט"ז ח')‪ ,‬שויתי הוי"ה לנגדי תמי"ד כו' לכן שמח‬
‫לב"י וכו'‪ ,‬והמשכיל יתבונן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫כה‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫והבן אומרו ית' אחר כך ועשו לי מקדשכה‪,‬‬

‫כו‬
‫ואחר כך ושכנתי בתוכם בפנימיותם‬
‫והערות•‬ ‫•ביאורים‬

‫כה ועשו לי מקדש‪ .‬עיין מה שביאר כ"ק אדמו"ר‬

‫ממונקאטש שליט"א (עולת שבת תשנ"ה ליח שב"ק תרומה)‪,‬‬
‫בדברי התנא דבי אליהו‪ ,‬בשעה שאמרו ישראל כל אשר‬
‫דיבר ה' נעשה ונשמע‪ ,‬מיד אמר הקב"ה למשה דבר אל‬
‫בנ"י ויקחו לי תרומה‪ .‬והביא דברי הרמב"ן‪ ,‬שהקשר‬
‫בין מתן תורה והמשכן היה‪ ,‬שקודם דיבר עם בנ"י קצת‬
‫מצות‪ ,‬העשרת הדברות‪ ,‬כמו הגרים שבאים להתיהד‪.‬‬
‫שמתחילה אומרים לו קצת מצות‪ ,‬והוא כדי לראות אם‬
‫הוא רוצה כן באמת‪ .‬ורק אח"כ אמרו לבני ישראל‬
‫שארי המצות‪ ,‬וכתב הרמב"ן שזה היה 'סוד המשכן'‪,‬‬
‫ע"ש‪.‬‬

‫ובזה ביאר דברי המדרש‪ ,‬צאינה וראינה בנות ציון גו'‬

‫ביום חתונתו וביום שמחת לבו‪ .‬ביום חתונתו זה הר‬
‫סיני‪ ,‬ביום שמחת לבו זה אהל מועד‪ .‬והיינו שבמעמד‬
‫הר סיני שציוה אותם קצת מצות‪ ,‬וראה הקב"ה מזה‬
‫את רצונם הטוב‪ ,‬היה בבחינת אירוסין‪ .‬וביום שמחת‬
‫לבו‪ ,‬הוא בחינת הנישואין‪ ,‬שהוא היחוד בפועל‪ ,‬היה רק‬
‫במשכן באהל מועד‪ ,‬שבו ניתנו כל התורה‪,‬ע"ש בכל‬
‫דבריו‪.‬‬

‫כו ושכנתי בתוכם בפנימיותם‪ .‬כתב האלשיך הק'‬

‫(מלכים א' פ"ו)‪ ,‬וז"ל‪ :‬הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך‬
‫כו'‪ .‬כי לא יצדק הכנסו באומרו הבית אשר אתה בונה‬
‫וצאתו אם תלך כו'‪ .‬אך יאמר לו ענין מאמר ירמיה‬

‫כו‬
‫דכלה‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫אגרא‬

‫אתוון רא"ש‪ ,‬והבן אומרו ית' אח"כ ככל‬

‫אשר אני מראה אותך‪ ,‬אש"ר דייקא‪ ,‬יהיו‬
‫לרצון אמרי פינו‪ .‬והנה ידידי אין מן הצורך‬
‫להאריך שכל הדברים הללו אינם כפשטן‪,‬‬
‫כי כבר הזהירו בזה כל הקדושי עליונין‬
‫וידוע להבאים בסוד י"י‪.‬‬

‫•ביאורים והערות•‬

‫הנביא‪ ,‬היכל ה' היכל ה' המה לומר‪ ,‬כי אין מושב‬
‫ההיכל ה' הבית של בנין כי אם האנשים אשר הן הם‬
‫מושבו יתברך אשר ישכון בהם‪.‬‬
‫וכמאמרנו על פסוק (שמות כ"ה – כ"ח)‪ ,‬ועשו לי מקדש‬
‫ושכנתי בתוכם‪ ,‬ולא אמר בתוכו‪ ,‬וזה יאמר ויהי דבר ה'‬
‫אל שלמה לאמר‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי מה שראוי לאמר הוא הבית‬
‫אשר אתה בונה אינו של אבנים כי אין מושב ה' בבית‬
‫אבנים תחזה‪ ,‬כי אם תלך בחקותי כו'‪ ,‬הליכתך‬
‫בחוקותי כו' הוא הבית כי היכל ה' אתה‪.‬‬

‫ועל ידי כן והקימותי את בריתי כו' כי (יג ‪ -‬לח)‪ ,‬ושכנתי‬

‫בתוך בני ישראל ממש בקרבם ולא בבית‪ ,‬ולא די‬
‫שאשכון בעמי כי אם גם שולא אעזוב את עמי ישראל ‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫כז‬