‫ציורי ילדים‬

‫הדרך בה הילד מצייר במהלך שנות הילדות מושפעת גם מיכולות קוגניטיביות העומדות לרשותו‪.‬‬
‫המטרה היא לא לספק כלי דיאגנוסטי‪ ,‬אלא להראות שקיים קשר בין יכולות החשיבה ובין פעולת‬
‫הציור בגיל הגן‪.‬‬
‫שלב השרבוט הבלתי מאורגן‪) :‬לפני גיל שנה( בשלב זה הילד מתנסה בחומרים ובכלל זה‬
‫גם בצבע‪ ,‬והוא מגלה שהנעת היד עם הצבע משאירה סימנים על מצע כלשהו‪ .‬בשלב זה‬
‫השרבוטים נראים כקווים אקראיים‪ ,‬אין אחידות בלחיצה על הצבע‪ ,‬אין התחשבות בגבולות הנייר‬
‫וכיוון הקווים נקבע ע"י התנועה האקראית של הדף )התחלת התפתחות המוטוריקה‬
‫והקואורדינציה מוח‪ -‬יד‪ -‬עין(‪ .‬מקור התנועות הוא בתחום המוטורי ולא הקוגניטיבי‪ .‬התחום‬
‫השכלי ניכר רק בעצם היכולת לקשר בין האביזר לשימוש בו‪.‬‬
‫שלב השרבוט המאורגן‪) :‬שנה‪-‬שנתיים( עם התפתחות הילד‪ ,‬ניכרת השפעה גוברת של‬
‫החשיבה על תנועותיו‪ .‬בשלב זה הילד מוליך את הצבע לכיוון הרצוי לו‪ .‬הוא מבודד קוים‪ ,‬צורות‬
‫וצבעים; נוצרות צורות רצוניות‪ .‬הילד מחליט יותר אלו קוים וצורות יצייר‪ ,‬לאיזה כיוון יפנו‪ ,‬איזה‬
‫גודל יהיה להם ואיזה צבע ייצבעו‪ .‬ניכרת שליטה טובה יותר בצבע‪ .‬יש התחשבות במרחב הנייר‪.‬‬
‫שלב השרבוט הנקרא בשם‪) :‬מעל גיל שנתיים( בשלב זה נוטים הילדים לשיים חלק‬
‫משרבוטיהם‪ .‬בכך משתקפת יכולתם של הילדים להסמלה גרפית‪ .‬בשלב זה הילד מסתפק‬
‫באחת מתכונות העצם כדי לסמל את העצם כולו‪ .‬לדוגמה‪ :‬ילד שרבט קווים ירוקים וכחולים ואמר‬
‫‪" -‬זה אבא משקה את הדשא בממטרה"‪ .‬בשלב זה הילד נוטה להתמקד באפיון בולט אחד של‬
‫הגירוי ועל פיו הוא יתייחס לגירוי כולו )מחשבתו הנה 'ממורכזת'‪ ,‬על כך בפרק הבא(‪ .‬גם המיון‬
‫של הילד נשען על קוים בולטים בודדים‪ :‬אם א' דומה ל ב' בתכונה אחת‪ ,‬הוא צריך להיות דומה‬
‫לו גם בתכונות אחרות‪ :‬הילד מייצג את העצם המציאותי ע"י כל אחת מתכונות העצם‪ :‬צבע‪,‬‬
‫מיקום צורה‪ ,‬גודל‪ ,‬וכד'‪ .‬אם הילד משרבט בצבע ירוק‪ ,‬הוא יכול לכנות את שרבוטו בשם 'עץ'; אם‬
‫במהלך השרבוט ידו נעה מעלה מטה‪ ,‬הוא יכול לכנות את שרבוטו 'נדנדה'‪ .‬הילד בשלב זה‬
‫מבין שסימן גרפי יכול לייצג עצם במציאות‪ .‬זהו תהליך שמכין אותו להבנת הנקרא‪ ,‬בלעדיו‬
‫לא תיתכן למידה משמעותית‪.‬‬
‫מבניות‪ :‬שלב השרבוט בציורי ילדים מסתיים בתופעת המבניות ‪ -‬ציורים המורכבים‬
‫משרבוטים שונים המתארגנים יחד לצורה אינטגרטיבית שיש בה יסודות של חזרה וסימטרייה‪.‬‬
‫הציורים מעידים על יכולת לתכנן מראש‪ ,‬להקדים מחשבה למעשה‪ .‬לילד בשלב זה יש יכולת‬
‫לייצוג פנימי‪ .‬התכנון מעיד על יכולת לרסן את האימפולסיביות שלהם ולתכנן‪ .‬הילד מציב מטרות‬
‫ופועל להשגתן‪ .‬יכולות אלו משחקות תפקיד חשוב במוכנות של הילד למטלות ביה"ס‪ .‬התפרסות‬
‫הציור על כל הדף‪ ,‬בהתאם לגודל הדף ולצורתו מעידה על תהליך של הסתגלות למסגרות‪ ,‬יהיו‬
‫אלו מסגרות חברתיות או מסגרות לימודיות )תכתיבי השפה הכתובה‪ ,‬למשל(‪ .‬ניכרת כאן גם‬
‫יכולת סינתזה מסוימת‪ :‬היכולת לקחת חלק משרבוטי היסוד וליצור מהם צורות חדשות מורכבות‬
‫הרבה יותר‪ .‬גם יכולת זו של פירוק והרכבה תידרש להם לשם התמודדות עם משימות ביה"ס‪.‬‬
‫שלב הציור התיאורי ‪ -‬הפרה סכמתי‪) :‬בשלב האינטואיטיבי‪ (6 -4 ,‬הילד מנסה להביע עצמו‬
‫ע"י הדגשת הצורה‪ .‬הילד מבין שהתכונה העיקרית לסימון עצם היא הצורה‪ .‬הם זונחים את שאר‬
‫התכונות שעל פיהן סימנו את העצמים בעולם ומתמקדים בצורה שהיא התכונה המוסרת בדרך‬
‫הטובה ביותר מידע על העצם‪ .‬עתה ניתן להבין את כוונת ה 'צייר' מתוך התבוננות בציור‪ .‬כאן‬
‫כבר נפתח אפיק תקשורת לא‪ -‬אגוצנטרית‪ .‬הילד נהנה מהעובדה שהוא מובן‪.‬‬
‫הציור התיאורי ‪ -‬השלב הסכמתי‪) :‬גיל ‪ (8 ,5-7‬בשלב זה הילד מביע עצם‪ ,‬אותו הוא רוצה‬
‫לצייר‪ ,‬בעזרת התכונות המאפיינות אותו‪ .‬אם הילד רוצה לצייר פרח למשל‪ ,‬הוא כאילו שואל את‬
‫עצמו "מהם המרכיבים ההכרחיים ההופכים עצם לפרח" ואותם הוא מצייר‪ .‬מבין כל הפרחים‪,‬‬
‫הבתים או השולחנות שנפגשו עמם עד כה‪ ,‬הם בוחרים במרכיבים במהותיים המשותפים‪ ,‬שהם‬
‫מעבר לכל ההבדלים האינדיווידואליים‪ .‬הם מציירים 'סכמות' המהוות את המכנה המשותף של‬
‫העצם המובע בציור‪ .‬הבדלים בגודל‪ ,‬בצבע‪ ,‬צורה‪ ,‬חומר וכד' אינם מעסיקים אותם‪ ,‬הם‬
‫מתמקדים במשותף‪ .‬יצירת סכמות מעידה על יכולתו של הילד לשמר קביעויות )של צורה(‪ .‬הם‬
‫כבר מסוגלים לחשיבה במושגים מוחשיים כלליים יותר ופחות שבויים בנתוני החושים‪ .‬הילד‬
‫מצייר את מה שהוא יודע על העצם‪ ,‬אין הוא מצייר את מה שהוא רואה‪ ,‬הציור מביע מעין‬
‫מושגים חזותיים‪ .‬הציור הסכמתי מאופיין גם ע"י ארגון מרחבי של הדף‪ :‬שלושה פסים לרוחב‬
‫הדף ‪ -‬קו בסיס תחתון )אדמה(‪ ,‬קו בסיס עליון )שמים(‪ ,‬ופס רחב ביניהם המכיל את הציור‪.‬‬
‫יכולת זו לארגן את הדף מעידה על מודעות לסדר וארגון הקיימים במציאות‪ .‬הארגון מצביע על‬
‫יכולת מסוימת של אינטגרציה‪.‬‬
‫הציור הטרום‪ -‬ריאליסטי‪ :‬בשלב זה הילד תופס את העולם יותר ויותר בצורה ריאלית‪,‬‬
‫ומתחילה הבחנה בין מה שהילד יודע לבין מה שהוא רואה‪ :‬הילד יודע שבתוך הבית יש שולחן‬
‫וכסאות ומנורת תאורה‪ ,‬אך כאשר הוא מסתכל על בית אין הוא רואה פרטים אלו‪ .‬נוסף על כך‬
‫הוא מכיר )יודע( את הצורה הסכמתית של עצם אך הוא רואה עצים שונים וייחודיים‪ .‬שלב זה‬
‫מאופיין בקונפליקט בין תפיסותיו החושיות לבין מושגיו‪ .‬הילד המתפתח קולט את העולם בצורה‬
‫ריאלית יותר ומתמקד במה שמייחד עצמים שונים‪ .‬הם תופסים‪ ,‬למשל‪ ,‬שיש עצים השונים זה‬
‫מזה בצורה‪ ,‬גוון‪ ,‬מבנה‪ ,‬גודל וכד'‪ .‬הם רוצים להביע בציוריהם את המייחד ולא את המאחד‬
‫)בניגוד לשלב הקודם(‪ .‬אנו נראה בציוריהם בשלב זה את הדרך שבה כל אחד מהם פותר את‬
‫הבעיות העולות מהקונפליקט בין הידוע לנראה‪ .‬לצייר אדם בפרופיל‪ ,‬למשל‪ ,‬מציב בפני הילד‬
‫בעיה‪ :‬הוא יודע שלאדם יש שתי עיניים אך בפרופיל רק אחת מהן נראית‪ .‬הילד ימצא לכך‬
‫פתרונות שונים ‪ -‬הוא יכול לסמן עמידת פרופיל ע"י הפניית יד או גוף לכיוון מסוים‪ ,‬אך יצייר שתי‬
‫עיניים‪.‬‬
‫עם הזמן מתחילה התמודדות גם עם נקודות מבט שונות‪ ,‬עם יחסים מרחביים‪ ,‬יחסים בין עצמים‪,‬‬
‫יחסי גודל‪ ,‬מיקום‪ ,‬שייכות‪ ,‬פרופורציות וכד'‪ .‬הציור נהייה יותר ויותר מורכב‪ ,‬מכיל סצינה שלמה‬
‫ולא רק פרטים‪ ,‬קיימת התייחסות למכלול‪ .‬הנער שואף להגיע ליתר אובייקטיביות ביחסי הגודל‪,‬‬
‫המיקום‪ ,‬הצבעים וכד'‪ .‬הדבר מעיד על מודעות ליחסיות‪ ,‬ועל חשיבה מופשטת‪.‬‬
‫הציור הריאליסטי ‪ :‬בשלב זה הילד‪ -‬מתבגר אינו מסתפק בסימול המציאות באופן כללי‪ ,‬אלא‬
‫מחפש דרך לתארה בדיוק רב יותר‪ ,‬כפי שהיא נראית‪ .‬לא כולם מצליחים בכך ורבים זונחים את‬
‫הציור בשלב זה‪ .‬המעבר לחשיבה מופשטת מעמיד בפני המתבגר את הבעיה שלא תמיד ניתן‬
‫להביע מושגים מופשטים בצורה מוחשית כבציור‪ .‬איך יצוירו 'דמוקרטיה'‪' ,‬כבוד' וכד'? בשלב זה‬
‫ילדים רבים יחפשו ערוצי הבעה אחרים‪ ,‬לרוב מילוליים‪.‬‬