Kol Simchah

‫חז<)מ?
ןז*זו‪08‬יס>‬
‫‪ , .‬ן ך ‪(161)1-0^001(8.0^9‬‬
‫פ‬ ‫ס‬
‫ע״יחייםמשס ״ ג‬
‫—ומש‬ ‫<‬
‫קול שמחה‬
‫י השלם והמתוקן‬
‫חמשי תורה מאת אדמ״ו הרב הגדול האור הבהיר‬
‫המאיר ומזהיר עיני חכמים בעבודה‪ .‬חכם הרזים‬
‫איש האלהים בוצינא קדישא מפורסם מאד בישראל‬
‫בשם הרבי ר' שמחה בונם מפרשיםחא זי״ע‪.‬‬
‫אשר העתיקו מפיו תלמידיו צדיקי הדור‪ .‬וגם מעט‬
‫מחדושי פלפולו העתקגו‪.‬‬
‫הונא לרפום פעם דאשונה בשנת תרי״ט לפ״ק נעיר נרעסלא‬

‫ע״י נכדי רבינו זצ״ל ולא היי נאמר בו כלל כי טונ‬
‫מרוב השיבושים שעלו בו עד אין מספר‪ .‬ועתה נדפס בתכלית‬
‫השלמותובהנהה מדויקת עד מאד כמבואר מעל״ד כהקדמה‪,‬‬
‫ובכמה הוםןות למעליותא‪.‬‬
‫ע׳׳י הרב ר׳ אהרן יואלדק נ״י מווארשא‬
‫ייועתק ושגגקי<אינטדנט‬
‫‪9‬ז‪01>5.0‬מ^׳ו‪6‬זנ‪61‬ו‪.1‬״\א\״\‬ ‫־‬
‫״ג״יחייםמש*״*‬
‫הסכמות‬
‫וחמה סחגודנהכל טצמוסי‪ .‬בשנמי‬ ‫גיל‬ ‫הרבנים המופלגים נכדי אדמ״ו‬ ‫לאשר‬
‫בשורה טובה כמוצא שלל רב אשר‬ ‫הרב הגדול הצדיק הקדוש איש‬
‫הרבנים המופלגים נכדי אדמ״ו הרב הקדיש‬ ‫אלהים מאיר טיני ישראל כקש״מ מו״ה‬
‫הגדול איש אלהיס בוצינא קדישא מפורסם‬ ‫שמדד‪ ,‬בונם זצ״צ‪ .‬חפצים להוציא לאור‬
‫מאוד מו״ה ש מ ח ה בונם זללה״ה חפצים‬ ‫ולהדפיס הכסגים חוושי סורסו אשר נאספו‬
‫להפיץ מנן אור בהיר חרושי תורתו הנחמדים‬ ‫אליו עדרים טדריס לשתות בצמא דבריו‬
‫מפו ומתוקים מדבש בטור טמדו יגציו‬ ‫הקדושים ומסתמא גס טסה דבריו יטוררו‬
‫במישור האיר טיני ישראל‪ .‬אשר הסתופפו‬ ‫לבות ב״י לטבודת ה' ית' ומהראוי להיות‬
‫בצלו צל קדוש בתורותיו המאירים מלאים‬ ‫לטזר ולסעד לנכדיו הנ״ל בכל הדברים‬
‫זיו ומפיקים טגה לקרב לבות היראים‬ ‫מאט״כ אשר לא ישיגו גבולס ח״ו להדפיס‬
‫למנודה תמימה‪ .‬טתה צאצאיו הנחמדים‬ ‫כתבים הנ״ל משך עשרה שנים מיום‬
‫ישתדלו להדפיס חידושי תורותיו הקדושים‬ ‫דלמטה בלתי רשות המופלגים ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫אשרי האיש אשר יטמוד לטזרתס לבצע פ ד‬ ‫והשומע והמסייט תבא טליו ברכת טוב ‪.‬‬
‫מטלליהס‪ .‬נכון לבי בטיח שיטמוד וכוס‬ ‫יוס ג' ב׳ כסלו תרי״ש‪:‬‬
‫הצדיק הקדיש הנ״ל שיצליח בזה ובבא‪ .‬יישא‬ ‫הק' י צ ח ק מ א י ר בסרב טור״י ז׳׳ל‪.‬‬
‫ברכה מאת ה' ויזכה לחזות בנוטס אור פני‬
‫מלן חיים ובמין ירושלים ושארית ישראל לא יעשו טולה להשיג גבול המדפיסים משן עשרה‬
‫שנים מיום דלמטה יום ג' ב' כסלו תרי״ט פראגא‪:‬‬
‫וברי ישעי׳ מ ו ש ק א ט חו״קפראגא‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫הקדמת המתקן והמגיה‬

‫ןף‪ ,‬ארבעים וארבע שנים )הוא שנת תרי״ט( אשר נז־פם זה הספר יקר הערך‬
‫סול שמחה בפעם ראשונה ע״י התעוררות נכדי רבינו הק׳ ד ל ‪ .‬אולם‬
‫לאשד'מלאכתם היתח נעשית ע׳׳י אחרים זדים בחוץ למדינה ולא הי׳ שופ משגיח‬
‫בעת ההדפסה ע״כ יצא הספר מקולקל ומשובש מאד אשר כמעט לא הי׳ נמצא‬
‫םפר שאינו טונה כמוהו‪ .‬וזכורני כי כאשר יצא אז הספר זה לאור בשוטי‬
‫עיני בו ענמה נפשי מאד וגהפך לבי בקרבי‪ .‬כי השחיתו ופגמו דברים חעומדינו‬
‫ברומו של עולם ‪ .‬לאשר היה אצלי הכתיבת יד עוד מקודם אשר נדפס כמה‬
‫שנים שהעתקתי לעצמי עוד בימי נעורי‪ .‬ואמרתי אז םי יתן וימצא איש אשר‬
‫יאבה להעמיס עליו להדפיסו מחדש בתקון כל השיבושים שעלו בו נכון לבי‬
‫בטוח שיעמוד לו זכותו של רבעו ז״ל וישא ברכה מאת ה ׳ ‪ .‬אבל אהר כמה‬
‫שנים הוציאו אחד לאור עוד הפעם בהוץ למדינה כמתכונתו עם כל השגיאות‬
‫שהיו בראשונים אהד מהם לא נעדר ולא היה חפץ בברכח ‪ .‬ובראותי זאת‬
‫נתוםף לי יגון על יגוני מחמת יקרת הספר ועריכתו עלי‪ .‬אמרתי אז כשיעזור‬
‫לי הש״י וינית אותי מעצבוני אראה בעצמי לתקנו לעבור עליו בשקידה רבה‬
‫ועיון רב ולברר האוכל מן הנדפס ומתוך הכת״יג׳׳כ ולהשליך הפסולת ולהזפים‬
‫אותו על הוצאתי‪ .‬ועתה אלף תודות לאל עליון ית׳ הגומל עלי אשר מחשבתי‬
‫יצאה לפועל ‪ .‬בי הםפר יוצא בעת לאוד עולם בהגה״ה מדויקת עד מאד‬
‫בהסרת כמה מאות שיבושים ובמקומם כמה תקונים אשר המה מסומנים בשני‬
‫ארוחים כזה ] [ וכמה וכמה הוספות הדשות הן מאמרים שלימ־ם והן מת שתםר‬
‫באמצע מאמרים והן מה שתפר תשלום מאמרים אשר נשמטו טהכת״י ולא היו‬
‫כלל בהנדפם‪ .‬והרחבתי בנפשי עוז להציג באיזה מקומות בשולי היריעה הצריך‬
‫ביאור לדבריו באיזה מקומות‪ .‬ועתה ישראל מבקשי ה׳ קהו לכם ברבה הזאת‬
‫אשר כל חפצים לא ישוו בה ולא תםולה בכתם אופיר‪ .‬וישמע בביתכם‬
‫מול שמהר‪ .,‬כי הוא מסלול ודרך לשרידים אשר ה׳ קורא‪ .‬ודרך הקודש‬
‫י יקרא ל ה ‪ .‬וזכותו של רבינו חקי המחבר נבנ״ט יגן עלי ועל זרעי עד עולם‪.‬‬
‫היום יום ה׳ לסוך חטשפטים כ׳׳ב שבט תנר״ם לפ״ק‪.‬‬
‫וואלדען‬ ‫זלה״ה‬ ‫אהרן בהריץ‬ ‫נאום‬
‫המתבר םפרי מקדש מעט על ספר תהלים‪.‬‬
‫•בות הרפםת הפפר חקרוש הזה יהיה לזכות ולעלוי נשמת גני יקר רות‬
‫יצחס מאיו־ נ״ע בן רחל אשר נקטף בלא •עתו בן ר׳׳ל שנה‬
‫גיופ אייכ״א בטלו תנר״פ לפ״ק ולא זבה להניח אחריו נ י ז ‪ .‬נ ע ל הרחפיפ‬
‫ישחרהו נפתר כנ‪6‬יו לעולמים ויצרור מ ר ו ר החייפ את נשמתו נ‬
‫‪6‬‬
‫ג‬ ‫שמחה‬ ‫ספר בראיית‬ ‫סול‬
‫יד ה׳ מושלת ]חד[ אמר נ י ניטא מצא פי־‬ ‫ג ד א אלהים וגוי ע״ד )תה‪5‬יס ק‪5‬״ו( לעושה‬
‫כי נימא חוא הפחות וחקל שבנמצאים והיא‬ ‫השמים בתבוגה כי לעולם ה פ ת ‪ .‬כלומר‬
‫היתה סיבה לדבר גדול כזה שכמעט נחפר‬ ‫שעשה כח בשמים להבין ממגו‪ .‬כמאמר‬
‫שבט ]אחד[ ר״ל‪ ,‬וזה מורה גודל ממשלתו‬ ‫)ישעיה מ( שאו מרום עיגיכם וגו׳ ולעבדו‪ .‬וזו‬
‫]שאין דבר בעולפ עיצא מתחת ממשלתו[‬ ‫הטבה לעולם‪ .‬ויתבאר בראשית ברא כלומר‬
‫וכלפ חפציפ לעשות רצוגו‪ ,‬ואין חילוק בין‬ ‫ברא שמים וארץ עם האלהים שמושג מן‬
‫גימא לדיא כי הכל מאין וכל דבר בעולפ‬ ‫השמים וארץ שהאלהים עשאם‪ .‬וזהו כראשית‬
‫יכול לעשות רצון ה ש פ ‪ ,‬וח״א זבוב היד•‬ ‫שזהו עיקר הבריאה‪ .‬כי השערה האלהות‬
‫חפיבח‪ ,‬וזה פי' בראשית ברא את השמיפ‬ ‫איגגה במקרה והמ״י ‪:‬‬
‫וגוי פי׳ שכולפ שוין להיות ראשית‪ ,‬הקטן‬ ‫א״י עפ״י שכתב דש״י ז׳׳ל לא היה צריך‬
‫וגדול בשוה‪ .‬ותייק היטג כי כפתור‬ ‫להתחיל וכוי‪ .‬כי העיקר העבודה היא‬
‫ופרח הוא ‪:‬‬ ‫הידיעה למי עובדין כמאמר )לה״א כי‪ (1‬דע‬
‫‪.‬ברי&״י אמר ר״י לא היח צריך ובו׳ שלא‬ ‫אלהי אביך וגוי וכמאמרם קטן היודע למי‬
‫יאמרו אוטות ליפטיפ אתפ יע״ש‪.‬‬ ‫מברכין ]מחגכין אותו במצות אבל אם איגו‬
‫ולכאורה קשה כיון שהקושיא היא טבח‬ ‫יודע אז אין לחגך אותו כיון שאיגו יודע‬
‫שעיקר התורה למצות היא איכ מה מתרץ‬ ‫למי עושה[ וזו התתלת התורה בראשית‬
‫רש״י ע״ז‪ .‬ואי משופ ליסטיפ לכתוב אח״כ‪.‬‬ ‫חייגו ראשית לעשיית המצות היא הידיעה‬
‫אכן ייל דהגה רוב מצות ]הם[ תלויות‬ ‫שברא אלהים ]השמים וזה התחלת התורה[‬
‫בארץ איכ אם יאמרו ליסטים אין כאן תורה‬ ‫יזהו )תס‪5‬יס קיא( כח מעשיו הגיד לעמו‬
‫לדבריהם דהוי' מצוה הבאה בעבירה ותייק!‬ ‫חייגו השערת הבריאה‪ .‬וזה לעמו דוקא‬
‫ע״ד )שס קמז( מגיד דבריו ליעקב וגו׳‪ .‬וזהו‬
‫נעשה אדם בצלמנו וגו׳ וייצר וגו׳ את‬ ‫כ ח ‪ ,‬שיש להם בחי׳ כח חזה‪:‬‬
‫האדם ויברא וגו׳ את האדם‬ ‫א״י דחגה הבורא כרא שמים וארץ יש מאין‬
‫כגגד בריאה ויצירה ועשיה‪ ,‬והאצילות היא‬ ‫ובכל יום ובכל רגע הוא מקיים אותם‬
‫מרומז בפ׳ בהעלותך אצל ויאצל מן הרוח‬ ‫באותו כח עצמו שברא אותם יש מאין‪.‬‬
‫וגו׳‪ ,‬כי כל העולמות יוכל האדם להרגיש‬ ‫•וזהו פי׳ עושה חדשות‪ .‬וזהו פי׳ בראשית‬
‫בגפשו כשיזכה‪:‬‬ ‫באותו ראשית הוא מקיים שמים וארץ‪.‬‬
‫ויאמר געשה אדם כצלמגו וגו׳ ]כי[ אדם‬ ‫וגפרש ברא מלשון קיום ותיקון‪:‬‬
‫ה‬ ‫א‬
‫מגזירת ‪ -‬י ? אהד שגעשה הכל‬ ‫עוד י״ל מלת בראשית דהגה כל הגמצאים‬
‫מפואר ומהודר רצה ה׳ להראות מעשיו‬ ‫עליוגים ותהתוגים כולם גמצאו מאין‪,‬‬
‫שיראת הכל מכל הגמצא‪ .‬והמציאות לכד‬ ‫והשפע שיורד מהבורא ב״ה לקיום כלם‬
‫מאדם לא ישיג כ״א כל אחד את עצמו‪.‬‬ ‫בשוד‪ ,‬כי הכל מאין‪ .‬וגמצא גם האוכל‬
‫לכך ברא ח' את חאדם שהוא כח כלול‬ ‫]הזה הגשמי[ שאגו אוכלי] שוה לשפע‬
‫מעליוגים ותחתוגים אשר יוכל לדמות הבל‬ ‫ולקיום ]השופע[ לעליוגים כי הכל מאין‪.‬‬
‫בגפשו‪ .‬וזה מהות אדם שיראה ויבין וידמח‬ ‫וזהו פי' בראשית ברא ]ברא הוא[ מלשון‬
‫לא זולתו‪ ,‬וזהו געשה אדם בצלמגו‬ ‫מזון‪ ,‬את השמים ואת חארץ יחד ]כולם[‬
‫בדמותגו ככף הדמיון כי לא ישער אלא‬ ‫כשוד‪ .,‬ותייק היטב ‪:‬‬
‫ה ת מ ה קצת בדומה‪:‬‬ ‫בדיא דחגה איתא בגמרא )גישין לף חי(‬
‫ויאמר אלהים הגה וגו׳ לכם יהיה וגו׳‬ ‫חד אמר גימא מצא וח״א זבוב‬
‫עד לאכלה ויהי ב ן ‪ .‬וקשה לכם‬ ‫מצא והקב״ח אמר אלו ואלו וכוי י ע י ש ‪.‬‬
‫יהיה מיותר היה לו לומר תאכלו‪ ,‬עוד‬ ‫ויש להבין במאי פליג• חגי אמוראים בזד‪.,‬‬
‫מלת ויהי כן איגו מובן‪ ,‬עוד קשת לפת‬ ‫אכן כי הם רצו להורות לגו עד היכן‬
‫לא‬
‫שמחה‬ ‫וית‬ ‫בי‬ ‫קיל‬ ‫‪6‬‬
‫התכונה שהוא יודע שהוא מתכונן‪ ,‬ווה ‪6‬י' הן‬ ‫לא נכתב לאו על אכילת בעיח כטו על‬
‫האדם היה כאחד ממנו דייל כאחד ב פ י ע ‪,‬‬ ‫עץ ה ד ע ת ‪ ,‬ונם למה לא מצינו ]שעברו[‬
‫לדעת שהוא יודע מההתבוננות הזה‪ .‬ועתה‬ ‫דור חטכול על הצווי הזאת‪ .‬ועוד מה זה‬
‫פן ישלח ידו ואכל נם מעץ החיים פי׳ עץ‬ ‫חלשין נתתי עיי״ש כרש״י שדחק עצמו‬
‫החיים הוא הטפל אליו‪ .‬ואכל היינו נשפיות‬ ‫לתרץ‪ .‬אבן ניל דקודם שאמר ה׳ זה המאמר‬
‫]וחי לעולם היינו רוחניות[ ויהיה התעדכות‬ ‫הנה וגוי לא היו הדברים הללו מאכל כלל‬
‫טוב כרע שלא יתפרד לעולם ‪ .‬ודברים אלו‬ ‫בטבע‪ ,‬וכיון שאמר ה׳ הנה ונו׳ כזה המאמר‬
‫עמוקים וא״א לפרשם יותר‪:‬‬ ‫נעשו לאוכל אדם וכן לבהמה‪ .‬ומאחר שלא‬
‫נתן להם רשות לאכול כשר‪ ,‬לא היה הבשר‬
‫!באו״א ועתה פן ישלח ידו ונוי‪ .‬בי‬ ‫בטבע מאכל כ ל ל ‪ .‬וזה פי׳ לכם יהיה‬
‫הקכיה היה חפ על אדם מאחר‬ ‫לאבלה ודו״ק‪ .‬ומתורץ נמי מלת ויהי כ ן ‪,‬‬
‫שככר נרם בחטאיו להיות יש ונפרד כפני‬ ‫ובזה מתורץ נ״כ מה שהקשה היפ״ת על‬
‫עצמו והחכמה העליונה שוב לא היה דבוקה‬ ‫קרבנו של הכל הא לא הוי מן המותר כפיך‪,‬‬
‫בו בעצם רק כאחד ממנו וא״כ אין לו תקנה‬ ‫]וכזה ניחא[ שהיה קרבנו כענין קרבנו של‬
‫להניע למקור מחצב שורשו שיוכל להתדכק‬ ‫קין רק של הבל היה יותר חשוב והכן‪ .‬וע״כ‬
‫בחי החיים רק ע״י פירוד נשמתו מנופו‬ ‫מוכח כן מרמכ״ן שפי׳ דלכהטות לא התיר‬
‫וזהו ועתה פן ישלח ידו ונוי ואכ״ל וח״י‬ ‫עץ פרי רק ירק וקשה איך שייך צווי למין‬
‫לעולם היינו שלעולם יהיה מעורב כו בחי׳‬ ‫בהמה אלא ע״כ כמו שכתבתי ודו״ק כי‬
‫אכ״ל חיינו חנשמיות וכחי׳ ח״י היינו‬ ‫ב ח ר לדעתי והמעיין ידאה שכן ה א ט ת ‪:‬‬
‫הרוחניות יהיה תמיד בהתעוררות‪ .‬וע״כ‬
‫הוצרך לנזור עליו פירוד נפשו מנופו[‪:‬‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה ומתרנם לרוח‬
‫ויהי מקץ הימים ונו׳ והכל הביא נם הוא ונוי‪.‬‬ ‫ממללא‪ ,‬כלומר הנפש הוא הרצון‬
‫ויהי לשון צער כלומר שהכאת המנחה‬ ‫וכשאדם מלא רצון ]אזי[ הדיבור בקל‬
‫של קין היה כי ראה קץ לימים שהמיתה‬ ‫אצלו והמ״י ‪:‬‬
‫בבר ננזרה‪ .‬והבל הכיא נם הוא כלומר‬ ‫ויאמר ה׳ אלהים אל האשה ונוי לא‬
‫בעודנו חי שמח שמחה נדולה כעבודת‬ ‫נשאלה האשה על מה שנתנה‬
‫בוראו כמאמר )תהלים )ב( כי שמחתני ה׳‬ ‫לבעלה‪ ,‬הוא מטעם כי אחד שאכלה מהעץ‬
‫בפעליך ולכך וישע‪:‬‬ ‫ראויה היתה לחטוא והבן‪:‬‬
‫ויהף לקין ונו׳ הלא אם תיטיב שאת ונו׳‬ ‫ולאדם אמר ונו׳ כי היה מענה בפיו האשה‬
‫המפרשים הראשונים נתקשו בזה עיין‬ ‫אשר ונו׳ נתנה לי ונוי והוא לא‬
‫ברמכ״ן ז״ל‪ .‬ונראה דהנה האמת כי האדפ‬ ‫ידע מאיזה ע ץ ‪ .‬אולם לא היה דעב ולמה‬
‫נברא כעה״ז להיות צדיק במעשיו דוקא‪.‬‬ ‫שמע לקול אשתו לאכול כלא ר ע ב ‪ ,‬וזו‬
‫ואין להעניש הרשע חייו כ״א בעשות מעשי‬ ‫באשד שמעת לקול אשתך ותאכל‪ ,‬הלצת‪:‬‬
‫הרשע כפועל ‪ .‬אמנם זד‪ ,‬הוא דוקא לעני;‬ ‫הן האדם היה כאחד מטנו וגז׳ האור החיים‬
‫עונש‪ ,‬אכל כאמת מצד שהוטבע הבחירה‬ ‫י הקשה למה לא אכל אדם תחלה מעץ‬
‫באדם להרע או להיטיב‪ .‬נמצא לפעמים‬ ‫החיים ועוד מה זה לשון נם וכמה דקדוקים‪.‬‬
‫איש אשר נטה עומק לבנו להטיב ויש‬ ‫אכן נראה לפדש דהנה עיקר בריאת נל‬
‫שנטה עומק לבבו להיפך ח י ו ‪ .‬אף אט לא‬ ‫העולמות הוא האדם שהבורא כרא את‬
‫פעל עולה עדיין ואין להענישו‪ ,‬עכיפ איננו‬ ‫העולם בחכמתו וברא נ״כ אדם שיתבונן‬
‫נושא חן למעלה שיזכה לקרבת אלהים‪,‬‬ ‫במעשה הבורא ויראה גודל חכמתו לאין‬
‫והנה ע״ז חרה לקין כי לא ידע משום דבר‬ ‫שיעוד ולאין ערך‪ .‬וישבח ויפאר וירומם‬
‫כפועל‪ ,‬ופרוע לא נתקבל קרבנו כקרבן‬ ‫רגשא לסי שברא כל אלח‪ .‬ומקודם חחטא‬
‫של ה כ ל ‪ ,‬אמנם כוחן לבות ת׳ וידע כי יש‬ ‫היה האדם מתכוגן בכל עת וככל רגע והיא‬
‫כלבו נטויח לרע‪ .‬והנח חלב חוא כלי גולם‬ ‫התיחדות חחכםה בגפש‪ ,‬שכל חלקי הגפש‬
‫חוטר המקבל צורה לכאן או לכאן‪ ,‬ונטו‬ ‫חיו םתנוגגים בחכמת ח׳ יתעלח‪ ,‬וגטצא‬
‫כן אותיות התורח כמבואר במדרש על‬ ‫שגם ידיעח לא חיח ל ו ‪ .‬נ י נ ל עצמות‬
‫תיבת שאת‪ ,‬כי לפעמים הוא מלשון)ויקר*‬ ‫חגפש היה מלונש נההתנוגנות חזח נ נ ל עת‬
‫ס( וישא אהרן ונו׳ ולפעמים הוא טלשון‬ ‫ורגע‪ ,‬אנן אחר חחטא אף שהאדם יבול‬
‫נגעים כמו )ש‪ 0‬יג( שאת וספחת עיין‬ ‫להתבונן לפעמים בגדולת ה׳ אין זה‬
‫כטדרש‪ ,‬וזה היה תשובת הקכ״ה חלא אם‬ ‫בתמידוה‪ .‬וטונרח שיהיד‪ ,‬לו ידיעה םזה‬
‫תיטיג‬
‫ד ז‬ ‫שמחה‬ ‫בראשית‬ ‫קול‬
‫לא כתבתי לכם בתורתי )יהושט א( לא‬ ‫תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתה הטאת‬
‫ימוש וגו׳ אעפ״י שאתם עושים מלאכה‬ ‫רובץ ‪ .‬היינו שבבר היה פתוה לפניך פתח‬
‫כל ו׳ ימים‪ .‬שבת יעשה כולו תורה‬ ‫ההטאת בטאטרם הבא ליטטא פותה•; לו‪.‬‬
‫וכוי עד מכאן אמרו שיקרא אדם עד‬ ‫ואליך תשוקתו היינו שבבר עשיית הרע‬
‫שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו‬ ‫היה מוכן וטזוטן לפניך‪ .‬כי בנטותך לבן־‬
‫לדבר רע בבר היצה״ר טשתוקק אליך‪.‬‬
‫בושה‪ .‬עד וכך מפורש בקבלה)תהליס‬ ‫כמבואר בטדרש על הטסלםל בשערו אוטר‬
‫ה( ה׳ בוקר תשמע קולי‪ .‬ד ת ה קשה‬ ‫היצה״ר הדין דידי‪ .‬הגם כי עדיין אתה‬
‫לו טה שאהד החטא קורא לו בשם אדמ‬ ‫תמשול בו אמנם בבר הנך ברשותו‪ .‬כ״א‬
‫הטורה על הטעלח בטאטר הבז״ל אתם‬ ‫בהטיג שאת שהוא ג״ב לשון כפרה‪ .‬הרצון‬
‫קרוים אדם בו׳ וזה דרש שגתן לו גירושין‬ ‫תחפך השאת הנגע לכפרה‪:‬‬
‫באשה‪ .‬שאף אהד גירושיה לא אבדה את‬
‫שטה שהיה לה קודם גירושין‪:‬‬ ‫פ״א ויגרש את האדם‬ ‫בתנד״א‬
‫)בראשית ג( מלמד שנתן‬
‫וי^צמ וכוי הכל טוםב על טאמר הקודמ‬ ‫לו הקב״ה גירושין כאשד‪ .,‬וישכן‬
‫י ואטד שהכרובים ג״כ קדטו לטעשה‬ ‫מקדם לגן עדן את הכרובים‪ .‬מלמד‬
‫בראשית פי׳ קודם קריאת שם אדם ככר היו‬
‫הכרובים‪ .‬ואת להט וגו׳ פי' שגם הגהיגם קודם‬ ‫שהכרובים קדמו לכל מעשה בראשית‪.‬‬
‫לקריאת שם אדם‪ .‬שזה טורה שקריאת שפ‬ ‫ואת להט החרב המתהפכת ‪ .‬זו‬
‫אדם הוא ג״ב אף אם יחטא והבן‪ .‬ברוך‬ ‫גיהנם‪ .‬לשמור אה דרך‪ .‬זו דרך ארץ‪.‬‬
‫הטקום כוי טביר בראש מה שיהיה בטוף פי'‬ ‫עץ החיים מלמד שד״א קדמה לעץ‬
‫שבעת בריאתו ראה שיהטא‪ .‬וטגיד בו׳ פי׳‬ ‫החיים‪ .‬ואין עץ חחיים אלא תורה‬
‫שגילה זה במה שנעשה מקדם‪ .‬ויודע בוי‬
‫ואעפ״ב צופה לטובה ואיגו צופה לרעה בלל‬ ‫שנאמר )משלי ג( עץ היים היא‬
‫כוי‪ .‬עשיר בוי פי' דהבורא ב״ה היי בך בידו‬ ‫למהזיקים ב ה ‪ :‬ברוך המקום ב״ה‬
‫לבראות במה עולמות אין מפפר להיות‬ ‫שמכיר בראש מה שיהיה בםוף‪ .‬ומניד‬
‫עובדים אותו בבל עת ורגע‪ .‬רק בהבמתו‬ ‫מראשית אחרית‪ .‬מקדם אשר נעשה‬
‫]ובתכוגתו[ צמצם וברא זה העולם‪ .‬ובהר‬ ‫ויודע מד‪ ,‬שנעשח ומד‪ ,‬שעתיד לעשות‪.‬‬
‫בישראל שיהיו עובדים לשמו‪ .‬והביגו פי'‬
‫שעיקר בריאת עולם בכללו איגו רק הבנה‬ ‫וצופה לטובה ואינו צופה לרעד‪:,‬‬
‫לאדם העובד את ה' ית'‪ .‬עלי להעביר‬ ‫עשיר ושמה בהלקו ובהכמתו ובתבונתו‬
‫ראשוגים וכוי פי׳ אדם אשר הטא כל ימיו‬ ‫ברא עולמו‪ .‬וחכינו ואח״כ ברא בו‬
‫וכפוף הוא עושה תשובה ]וטכוון[ לבו‬ ‫אדם והשליכו לפניו‪ .‬והיד‪ ,‬מדקדק‬
‫לשמים הקביה מעביר ממנו את הראשוגים‪.‬‬ ‫עד םוף כל הדורות‪ .‬וצפה שתולדותיו‬
‫והוא כמי שלא חטא כלל כיון שעתה לבו‬
‫לשמים‪ .‬אינו בא עמו בהשבון סכום עכירות‬ ‫מקציפות‪ .‬אמר אם אני משמר לו‬
‫ומצות שעשה‪ .‬גלמי כוי פי׳ שהקב״ה אינו‬ ‫היטת הראשונים אין העולם עומד‪.‬‬
‫מקפיד רק על הגולם הוא הלב אם הוא‬ ‫עלי להעביר ראשונות‪ .‬וכך עשה וכד‬
‫ברור וגקי לפגיו‪ .‬ע״כ היה דורש איך השי״ת‬ ‫עד ועובר על פשע‪) .‬תכלים קלט(‬
‫ברוב הסדו מתנהג עם הנפש‪ .‬עתה מתהיל‬
‫לדרוש בענין הזמן‪ .‬ימים יוצרו וכוי פי'‬ ‫גלמי דאו עיניך ומוי עתיד הקב״ה‬
‫נמו שאנו רואין טדת אדם שיום טוב משכח‬ ‫וכוי עד ימים יוצרו ולא אהד בהם‬
‫יום רעה וכן להיפך‪ .‬כך הוא טדת ה ׳ ‪.‬‬ ‫זה יום השבת לישראל כיצד אדם‬
‫שאע״פ שכתוב בתורה לא יטוש כוי והוא‬ ‫עושה מלאכה כל ששה ונה בשביעי‪.‬‬
‫עושה מלאכה כל ששה אעפ״כ השבת שנתן‬ ‫נתרצה עם בניו יכו׳ שוב עושה מלהמה‬
‫לנו השיית‪ .‬עושה בל הששת ימים תורה‪.‬‬
‫ולזה גמר אומר מכאן אמרו ישכים אדט‬ ‫בפני אויביו כל ו׳ ימים ונה בז׳ שכה‬
‫וישגה בשבת וילך לבה״ב ולבהמ״ד‪ .‬ויקרא‬ ‫כל צער וכוי כך מדתו של אדם יום‬
‫בתורה וישנה בנביאים‪ .‬ואה״כ ילך לביתו‬ ‫טוב משכה יום דעה יום רעה משכה‬
‫ויאכל וישתה לקיים טש״ג לך אכול בשמחה‬ ‫יום טוב‪ .‬אמר להם הקב״ה לישראל‬
‫לחמך‬
‫שטחה‬ ‫בראשית‬ ‫סול‬ ‫‪8‬‬
‫פי׳ שיהיה הוא דבוק בחורה נד״ של*‬ ‫לחטך‪ .‬רצוגו רק לקייפ‪ .‬עתח טתדיל‬
‫תשיגנו בושה ובו׳‪ .‬ה׳ בוקר תשמע קולי‪.‬‬ ‫לדרוש בעגין העולפ שאין לחקב׳׳ח קורת‬
‫בוקר דייקא תשמע קולי כמו שדרש לפעלה‬ ‫רוח טבל העולפ דק מעושי חתורה דייקא‪.‬‬
‫וחבן נ י הם דבדיפ עמוקים <‬ ‫מכאן אמרו שיקרא אדפ שיחיד! תפופ בידו‬
‫פ ר ש ת נח‬
‫ב ל ב ‪ .‬ואחייב במחשנח שמחשב חיאך‬ ‫אלה תולדות גח וגו׳ ע״ד )בראשית ג( אלח‬
‫יתפלל‪ .‬ואחייב בדיבור‪ .‬שבתחילה הרצון‬ ‫תולדות חשטים והארץ בהבראם‪.‬‬
‫הוא בלב‪ .‬ואח״כ הרצון הזה הוא במחשבה‪.‬‬ ‫באברהם‪ .‬וזרע אברהם הם ישראל והם‬
‫וגעשה מפנו אותיות במחשבה‪ .‬ואח״כ הולך‬ ‫התולדות‪ .‬וזהו אלד‪ ,‬תולדות גח‪ .‬פסל את‬
‫אל חדיבור ומתפלל ‪ .‬אכן לזד‪ .‬צריך עיון‬ ‫הראשוגים שלא היה ראוי להם המגיחה‪.‬‬
‫רב מאוד וזכות השכל ולפעמיפ הרצון הזה‬ ‫אבל ישראל התולדות ראוי להם המגוחח‬
‫שהוא כלב אין יכול להתפשט אל הדיבור‬ ‫וכל העושר‪ .‬וזה נח גת איש צדיק תמים‬
‫ואף אל האותיות במחשבה איגו יכול‬ ‫נלוטר העושר הזה לא יטרידם טעבודת‬
‫להתפשט‪ .‬וזה נקרא ט ר פ ‪ .‬שעדיין לא יצא‬ ‫אלקים ה׳׳ו‪ .‬וכטאטר )דבריס לג( וישטן‬
‫נוכח אל הפועל‪ .‬והבטיח להם השט שיענה‬ ‫ישורון ויבעט ‪ .‬אלא אדרבא ישפיע להם‬
‫אותפ בלי שופ קריאה ודו״ק ‪ .‬ונחזור‬ ‫קדושה‪] .‬שיהיה[ להם לדורות והבן ‪:‬‬
‫לענינינו דהנה בבל דור ודור יש צדיק יסור‬ ‫]וי?}ש נח ככל אשרצוה אותו אלקים ואח״כ‬
‫עולט שטחבר עולפ עליון ועולפ תחתון ע״י‬ ‫נאסר ויעש נח כאשר צוהו ה' ופי'‬
‫פע״ט )ס״א מינ( ששולח לפעלה‪ .‬ונפ נח‬ ‫דש״י זיל על ויעש הב׳ זו ביאתו לתיבה ולהלן‬
‫היה בעת ההיא הצדיק שאטרנו‪ .‬וטכיון‬ ‫נתיב ויבא נח טפני טי הטבול ופי׳ דש׳׳י ן״ל‬
‫שחביא ה' טבול על כל העולפ ופגר ה׳‬ ‫נח מקטני אמנח כוי עד שדחפוהו המים‪ .‬וקשה‬
‫אח נח בתיבח‪ .‬חיח פגור טכל וכל ואף‬ ‫אם נאמר ויעש נח כאשר צוחוח׳ ופי׳ רש״י‬
‫להתפלל לא היה בידו ובכחו‪ .‬ונמצא‬ ‫זיל זו ביאתו לתיבה והנה בוודאי עשה נח‬
‫שתפילת נח היה בבחינת ט ר פ ‪ .‬שהיה‬ ‫בחונן שנאמר כאשר צוהו ואיך יאטר שהטיט‬
‫מלובש בהרצון הזה והרצון תזה לא חית‬ ‫דחפו אותולתיבה‪ .‬אולם לא ישובח חעבד •([ג‬
‫יכול להתפשט לבא לבחינת הדיבור‪ .‬וזהו‬
‫פי' המדרש הוציאה מטפגר נפשי שהיה‬
‫קשה לו למה לא חתפלל גח שיצא טן‬ ‫וידבר אלחים אל נח צא‬ ‫במדרון‬
‫התיבה‪ .‬ואטד הטדרש הוציאח וכוי זהו גח‪.‬‬ ‫מן התיבה )תהליס קמב(‬
‫שנח עצטו חיה התפילה כטו שאטרנו‪ .‬לתת‬ ‫הוציאה ממםנד נפשי להודות את‬
‫הודיה לשטך בפועל ‪ .‬בי יכתירו צדיקים‬ ‫שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול‬
‫יתכללון בי צדיקיא‪ .‬כי תגטול עלי שנטלת‬ ‫עלי הוציאה ממםנד נפשי זה נח שהיה‬
‫עלי דייקא ו ח י ק ‪ .‬וזה פי' הכתוב שאטר‬ ‫סגוד בתיבה י״ב חדש‪ .‬ל ת ח ת את‬
‫דוד הטלך ע״ה )יוהליס קנו( ואני תפלה‬ ‫שמך לתת הודיה לשמך‪ .‬בי יכתירו‬
‫וח״ק כי עטוק הוא !‬ ‫צדיקים‪ .‬יתכללון בי צדיקיא‪ .‬כי‬
‫תגמול עלי שגמלת עלי ואמדת לי‬
‫במדר‪ $‬תנחוטא אטד ד׳ אבהו‬ ‫צא מן התיבה‪ .‬יחטאמר ומד‪ .‬חוא פלא‪.‬‬
‫מצעו שהקב״ה עושה‬ ‫לטה לא אטד זח תפילת נ ח ‪ .‬ועוד טח זח‬
‫לאחרונים בזכות הראשונים‪ .‬ומנין‬ ‫לשון שנטלת ע ל י ‪ .‬יעוד מה חידש לנו‬
‫שאין לראשונים בזכות אחרונים ‪.‬‬ ‫חטדרש בזה הדרוש‪ .‬אכן גיל לפרש חטאטר‬
‫שנאמ' ונח מצא חן בעיני ה' ובאיזה ז ט ת‬ ‫הזה ובתחילח נקדים לפרש פסוק )ישעיה‬
‫בזטת תולדותיו שנאמר ואלת תולדות‬ ‫פרי( וחיח ט י ט יקראו וגוי דלכאורה קשה‬
‫נח נדן‪ .‬והנד‪ ,‬בדפוטים אשר טקרוב באו‬ ‫מה זה שהבטיח לגו ה׳ שיעגח בלי קריאח‪.‬‬
‫חגיהו בטקופ שאין וגרסו מנין שאף‪ .‬אבל‬ ‫אכי דהגח כשצריך ארם לאיזו דבר ורוצח‬
‫טעו בי לא חביגו פשט דנדי הטדרש ‪.‬‬ ‫להתפלל לה׳ שימלא חסרוגו‪ .‬כתחילה הוא‬
‫אטגט‬
‫*( מפו חשליפ המאנז• ג‪9‬נת*י ו&נל על לאנלי!‬
‫שמחה ה ‪9‬‬ ‫נח‬ ‫קול‬
‫שמחט־ עולם עליון עם עולם התחתון‪ .‬ואטד‬ ‫אמנם דברים ככתבן מנין שאין לראשונים‬
‫חביב משה מנח ]נח[ משנקרא איש צדיק נקרא‬ ‫בזכות אחרונים שנאמר ונח מצא חן ובאיזה‬
‫איש אדמה ביאויו שלא זכה להקרא בתחילה‬ ‫זכות בזכות תולדותיו‪ .‬פי׳ מעשיו הטובים‬
‫איש אדמה רק עיי אמצעי עלה אחד בך‬ ‫ודבר הלמד מענינו שאמר לעיל בן תולדות של‬
‫למדרגה גדולה להקרא איש אדמה‪ .‬אבל‬ ‫אדם אלו מע״ט עיי״ש ‪ .‬ומביא ראיה מפסוק‬
‫מרעיה משנקרא איש מצרי נקרא איש‬ ‫אלה תולדות נח נח והיינו מסיפא דקרא‬
‫אלהים‪ .‬כלומר שהיה נדול כ״כ להקיא‬ ‫נח איש צדיק תמים !‬
‫תיכף איש אלהים בלי שום אמצעי‪ .‬ודו״ק‬
‫והבין כיאיתא כזהי משה לא פסק טעמא ‪3‬‬ ‫רבח אמר ר׳ ברכיח חביב‬ ‫במדר‪$‬‬
‫]בעשירי כאחד לחדש נראו ראשי ההרים‪.‬‬ ‫משח מנח נח משנקרא‬
‫ידוע נ י האבות נקראו הרים‬ ‫איש צדיק נקרא איש אדמח אבל‬
‫כמ״ש)מינה י( שמעו הרים ונוי אלו תאכות‪.‬‬ ‫משח רבינו ע״ח משנקרא איש מצרי‬
‫וייוע נ י פעם כתיב וזכיתי אח בייתי יעקס‬ ‫נקרא איש אלקים ופי׳ מ״כ משנקרא איש‬
‫ונוי מקוים יעקב‪ ,‬ולפעמים אביהם תחלה‪.‬‬ ‫צדיק לשכח חזר וקראו איש אדמה לגנאי‬
‫אבל יצחק לא כתיכ בתחלה מחטת שהוא‬ ‫עיי״ש‪ .‬ואינו נראה דהא לעיל בסמוך דרש‬
‫בחיי ד י ן ‪ .‬ורמז בעשירי באחר לחדש היינו‬ ‫איש אדמה שעשה פנים לאדמה וכוי וזה‬
‫צום העשירי שהוא יוה״ב ויום ר״ה שהוא‬ ‫לשבח עיי״ש ומשמע דלא פליג ר' ברבי'‬
‫א׳ לחודש נראו ראשי ההרים בחיי החםדיס‬ ‫אדלעיל‪ .‬וניאה פירושו דלרב ברכיה הוא‬
‫מהאבות שנקראו הריס[!‬ ‫ג״כ יהוט לצדיק מה שנקרא איש ארמה‪ .‬דהיינו‬
‫פ ר ש ת לך לך‬
‫אבינו ע״ה נולד בבח יה לאחה היינו לחבר‬
‫את נ ל העולם לשמו יתנרך‪ .‬ובמאמרם בן‬
‫ר׳ ברביח פתח )שהש׳׳יז(‬ ‫במדרש‬
‫אחות לנו קטנת‪ .‬בטח‬
‫שלש שנים הניר אנרהם את נוראו‪ .‬וטעם‬
‫שלש שנים נ י משה ונח טשעת לידתם היו‬ ‫הכתוב מדבר באברהם כשהשליכו‬
‫טונים שנולדו מהולים‪ .‬לבך נאמד נ ה ם‬ ‫נמרוד לתוך כבשן וכוי‪ .‬קטנה שעדיין‬
‫בשעת לידתם ט ו ב ‪ .‬בנח נ ת י נ זה ינחמנו‬ ‫לא עשה לו הקב״ה נמים‪ .‬ולמה נקרא‬
‫וכמשה ותרא אותו נ י טיב ‪ .‬ולאברהם גתגח‬ ‫אחות שאיחה את ]כל באי[ העולם‬
‫מצית טילה‪ .‬וטעם בן שלש ]שנים[ נ י אז‬ ‫לפני הקב״ח כאדם הזה שהוא קורע‬
‫מציאת גופו ננטר בפועל‪ ,‬כמו שמצינו שפי'‬ ‫ומאחה לפיכך נקרא אחות‪ .‬שדים‬
‫הרטב״ן ייגלש שני הערלה שעדיין האילן‬
‫לא נגמר להוציא פירות בבורות‪ .‬וזה הכיר‬ ‫אין לה שעדיין לא היה לו מ י ם ‪ .‬מה‬
‫את בוראו בלומר שהוא כלי לחבר את‬ ‫נעשה לאחותינו ביום שידובר בה‬
‫העולם לשמו ית׳ ]בנ״ל[ ואעפ״ב הוא רק‬ ‫ביום שאמר נמרוד להשליכו לכבשן‬
‫ב כ ח ‪ .‬והיה צריך א״א ע״ה להוציא ההכנה‬ ‫האש‪ .‬אם חומה היא נ מ ה עליה‬
‫הטובה ההוא בעבודת השי״ת ובטעיט אל‬ ‫טירת כסף אם נותן נפשו כחומה זו‬
‫הפועל‪ .‬וזו אחות לנו קטנה שאיהה את‬ ‫שעומדת בפני מלחמות חרבה ליטםר‬
‫העילם כלוטר שראוי לאחות את הערים ‪,‬‬
‫קטנה שעדיין לא עשה לו הקניה ניסים‪,‬‬ ‫עצמו על קדושת השם‪ .‬נבנה עליה‬
‫]ד״ל[ כי חניסיפ געשו כעה״ז וכעולם הנבדל‬ ‫טירתכפף‪ .‬אלו ישראל שנקראים כנפי‬
‫ע״• צדיק שעובד את חש״י ככח גבדל‪ .‬ודק‬ ‫ימח נחפה בכסף‪ .‬ואם דלת היא אם‬
‫דוקא במעשה כפועל‪ .‬אכל לא כשהכה‬ ‫דל הוא לימםר עצמו על קדושת ה׳‬
‫הנבדל הוא בכח עדיין‪ .‬שדים אין לח‬ ‫נצור עליה לוח ארז מה צורה שבלוח‬
‫שעדיין לא היה לו בנים‪ .‬כמו שיבןאד על‬ ‫ארז נוחה להתטשטש כך אברהם‬
‫ארס כזה יש פקיחת עין למעלה פ ה יהיר‪,‬‬
‫ממני‪ .‬אם יוציא הכנת הכח ההוא אל‬ ‫אינני משגיח עליו‪ .‬אמר אברהם אני‬
‫הפועל אז נגמר הדבר ]ההוא[ ועישים לו‬ ‫חומד‪ ,‬למםור נפשי על קדושת שמך ולא‬
‫נסים כמשפט‪ .‬ואס תיו לא יוציא והתבגר׳‬ ‫אני בלבד וכוי‪ .‬ביאור זה כי אברהם‬
‫נשארת‬
‫שטחה‬ ‫לך לד‬ ‫קול‬ ‫‪!0‬‬
‫ר׳ פנחס בשפ ר׳ הושיעה‬ ‫חחוא במדרש‬ ‫נשארת בכח ]ההוא[ לכד נדמה חכח‬
‫כמו צורה שמצויירת על לוח‪ .‬ולזח עוד‬
‫רבד‪ ,‬פתה אמר הקבי׳ה‬
‫לא״א צא וכבוש את הדרך לפני בניך‬ ‫בקל יכולה להמהק נם הצורה ההוא‪ .‬כמ״ש‬
‫את מוצא בל מת שכתיב באברהם‬ ‫)קהלת נ( את הבל עשה יפה בעתו‪ .‬כלומר‬
‫בתיב בבניו באברהם כתיב ויהי רעב‬ ‫מ ה שהשם עשה יפה בעולם הבלים ]ההם[‬
‫בארץ‪ .‬בישראל כתיב )בראשיס מה(‬ ‫בכה ההכנה הנמלה במו ריח א*א ע״ה הוא‬
‫רק בעתו‪ .‬כלוטר אם האדם מוציא כה ההוא‬
‫כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ‪.‬‬ ‫אל הפועל בעתו דוקא‪ .‬ואם ]איתר[ העת‬
‫באברהם כתיב וירד אברם מצרימה‬ ‫אזי בטל הבה ההוא אשר הובן עליו מתחילה‪.‬‬
‫לנוד שם‪ .‬ובישראל כתיב)שס מז(!לנור‬ ‫וזח פי‪ '.‬חטדרש טה נעשה לאתותינו בלוטר‬
‫בארץ ב א נ ו ‪ .‬כאברהם כתיב כי כבד‬ ‫פקיחת עין ]הנ״ל[ ביום שידובר בה בלוטר‬
‫הרעב בארץ כנען‪ .‬בישראל כתיב‬ ‫בעת אשר יזדטן אליו להוציא הבח ההוא‪.‬‬
‫)שם מנ( והרעב בבד בארץ‪ .‬באברהם‬ ‫והוא כשעה שהפילו נמרוד לכבשן האש‪.‬‬
‫כתיב ויהי באשר הקריב‪ .‬בישראל‬ ‫אם חומה היא כלומר שיטםור נפשו ויוציא‬
‫כתיב )שמוי! יו( ופרעה הקריב‪ .‬כי‬ ‫הבח אל הפועל אז נבנה עליה טירת וכוי‪.‬‬
‫מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬אולם זה שאמר‬ ‫כלומר שראוי הוא להעמיד אוטה ישראלית‪,‬‬
‫באברהם כתיב ויהי כאשר הקדיב מנמ״ל‬ ‫ואם דלת היא שהוא דל מלמסור נפשו אזי‬
‫כזה שכתוב בישראל במו באברהם‪ .‬אמנם‬ ‫נשאר הבח ההוא בכח נצור עליה לוח ארז‬
‫ביאורו דבטו באברהם כתיב ויהי ובו׳ שהיה‬ ‫והוא במו ציור על הלוח אשר נוחה‬
‫לו צער בבואו למצרים במו בן בישראל‬ ‫להתטשטש‪ .‬אמר אברהם אני חוטה ולא‬
‫באשר הקריב פרעה והבן‪ .‬עוד שם באברהם‬ ‫אני בלבד וכוי כי כן מדות ]טובים של[‬
‫הצדיקים להשפיע על בל הברואימ‪] (*.‬ומזה‬
‫כתיב ויהי כבוא אכרם מצרימה וב־שראל‬ ‫פשט מרדכי להציל את אהשורוש ואחר‬
‫כתיב ואלה שמות ב״י הכאיס מצרימה‪.‬‬ ‫שעשה עפ״י תורה באה מזה נאולד‪ ,‬ודו״ק‬
‫דהיה קשה להמדרש שהיה ]להפסוק[ לכתוב‬ ‫והבן[‪:‬‬
‫ויהי כבואם מצרימה לזה דרש שבא הפסוק‬
‫ללטד דהנה ידוע שמצרים מקום טומאה‬
‫ואופל וה״א כשירד א״א ע״ה לטצרים שנפל‬ ‫ויהי רעב בארץ וירד‬ ‫בטדמצ‬
‫ח״ו טמדרינתו‪ .‬לז״א באברהם כתיב ויהי‬ ‫אבדם מצרימה לגור‪.‬‬
‫כבוא אכרם דהנה בשם של אדם דבק נשטתו‬ ‫בתיב )ההליס לג( הנה עין ה׳ אל‬
‫והיותו בידוע‪ .‬והיינו באברהם כתיב ויהי‬ ‫יראיו למיהלים להםדו‪ .‬הנה עין ה׳‬
‫בבוא אבדם בלומר בקדושתו ובטעלתו‪ .‬כ״ב‬ ‫ונו׳ זה אברהם שנאמר )בראשית כב(‬
‫בישראל ]כתיב[ ואלה שמות ב׳׳י תבאיט‬ ‫כי עתה ידעתי בי ירא אלהים אתה‪.‬‬
‫למיחלים לחםדו שנא׳ )מיכה ז( תתן‬
‫מצרימה והבן‪:‬‬ ‫אמת ליעקב הםד לאברהם ו נ ו ׳ ‪.‬‬
‫בפסוק והרנו אותי ואותך יחיו‪ .‬הנה יש‬ ‫להציל מטות נפשם ממיתתו של‬
‫להקשות מאי זה שירא אנריזמ‬ ‫‪1‬‬
‫נמרוד‪ .‬לחיותם ברעב ויהי רעב בארץ‪.‬‬
‫שיהיו את שרה‪ .‬אכן נראה דהנה אברהם‬ ‫הנה קשה למה לא אמר למיהלים זה אברהם‬
‫היה רוצה שיתפרסם אלהותו ית׳‪ .‬וזה היה‬ ‫שמזמר וכוי‪ .‬אכן נראה לפרש דהנה בכל‬
‫כל מנמתו שכל הנבראים יכירו מי המחיה‬ ‫דור ורוד יש צדיק אהד שמעורר עינא‬
‫אותם בבל רנע ורנע ויתנו ]לו[ שבת ויסר‬ ‫פקיחא על ישראל וזה נקרא בשם יראי הי‬
‫ונדולה‪ .‬וזו בחיי זכר שרוצה להשפיע ולא‬ ‫]הנרולים[ וזה הצדיק חוא מעורר חסד על‬
‫לקבל אכל האומות הם כבחי׳ נוקבא שאינם‬ ‫כל ישראל‪ .‬וזה פי' הטדרש הנה עין הי‬
‫רוצים להשפיע רק לקבל‪ .‬וז״פ הכתוב‬ ‫אל יראיו זה אברהם ‪ .‬שחיא חיה מיראי ה׳‬
‫וחדנו אותי פי' מ ד ת י ‪ .‬ואותך ]היינו מדתך[‬ ‫הנדולים ‪ .‬ואמר עור שזה הצדיק מעורר את‬
‫בהי' נוקכא יהיו‪ .‬וז״פ המדרש הנ״ל כל‬ ‫עין העליון אף לאותם המכונים בשם יעקב‬
‫מה שאירע לאברהם אירע לבניו באברהם‬ ‫להציל ממית נפשם ודו״ק‪:‬‬
‫כתיב וחדנו וכוי ובישראל כל הבן הילור‬
‫וכוי‬ ‫*( בכתניס איורים ליתא ואת ונתזנ שס שפשו‬
‫תשלזס המאמר‪,‬‬
‫ו!‪1‬‬ ‫שמחה‬ ‫לו ל ך‬ ‫קול‬
‫לעיל נפסוק וננרנו נך עיי״ש והנן • עוד‬ ‫ונוי שהפ היו דוציפ ג״נ לעקור מדה זו‬
‫מה תמרה אינו עושה ממנה כלוס יכול אף‬ ‫וחיק‪:‬‬
‫הצדיקים נ ן נלומר שאינו פועל נצדקתו‬ ‫עוד שפ באברהם כתיב וילך למפעיו ונו׳‬
‫ליהנות אחרים ת״ל נארז ונמאטרם ז״ל נ ל‬ ‫גראה פירושו דהגה מעשי אבות סימן‬
‫העוסק נתירה לשמה זונה ונו׳ ונהנה ממנה‬ ‫לבגיפ ובל מעשי אבותיגו הקדושיפ טקטן‬
‫עצה ותושיה והנן‪:‬‬ ‫ועד גדול לא היה במקרה‪ .‬גטצא שאף‬
‫אברהפ שהיה הולך לארץ בגען ]במו בן[‬
‫תנחומא ו־הי בימי אמרפל‬ ‫במדרש‬ ‫היה צריך גמיעתו בדרך שגפע במו שהיה‬
‫ילמדינו רביגו גר שנתגייר‬ ‫צריך להיות נאדץ נגען שצור‪ ,‬לו השפ‪.‬‬
‫ערב פסח כיצד יאכל פסחו בש׳׳א‬ ‫וז״פ וילך למפעיו שהיה הולך למפעיו נמו‬
‫טובל ואוכל פסחו לערב בה״א כל‬ ‫שהיה הולך לארץ נגען‪ ,‬וזיפ ]נל מה[‬
‫הפורש וכר אמר ר״ל חביב הגר לפני‬ ‫שאירע לאנרהפ אירע לנגיו דנתינ אלה‬
‫הקב׳׳ה מן אותן אוכלסין שעמדו על‬ ‫מפעי ששפ ג״נ הי׳ נ ן ‪ ,‬וזה ידוע למניגיפ‪:‬‬
‫הר םיני שכל אותן אוכלםין אלולי‬
‫שראו הקולות והלפידים והברקים לא‬
‫כי הנה עין ה׳ אל יריאיו‬ ‫במדרש‬
‫למיחלים להםדו אל יריאיו‬
‫קבלו עליהם עול מלכות שמים וזה‬ ‫זה אברהם שנאמר כי עתה ידעתי‬
‫לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים‬ ‫כי ירא אלהים אתה ו מ י ‪ .‬ניאוד‬
‫עצמו לקב״ה וקבל עליו עול מלכות‬ ‫המדרש דחי׳ קשה לו למה לא התפלל אנגיהם‬
‫שמ־ם יש הביב מ ז ה ‪ .‬המשך דנרי‬ ‫להקנ״ה שיערה הרענ מן הארץ‪ .‬שגית‬
‫המדרש הם נך ]דריש לקיש[ פשט נשמאי‬ ‫למה ירר למצרים נלא ציווי השם לזה דרש‬
‫דאוכל‪ .‬דהנה ישראל נעשו גריפ נאותו‬ ‫]המדרש[ מפסוק זה ״פ״י משל לאחד שהיד‪,‬‬
‫השעח נדם פסח ומילה ואבלו פפחיהם‬ ‫עומר ומניט נאומן עזעושה איוו נ ל י ‪ .‬הגה‬
‫לערנ והנה ישראל יצאו ממצרים ונגאלו‬ ‫הגפ שגרמה נעיניו שמבלה ומשנר אותו‬
‫נזנות התורה שעתידין לקנל‪ .‬ואלילי שראו‬ ‫הבלי ענ״ז מגודל ידיעתו ננירור שהוא‬
‫נל הגיסים לא קנלו עליהם ומכ״ש הנר‬ ‫אומן גדול גחלט אצלו שזה צריך לתיקון‬
‫הזה שלא ראה אחד מכולם וקנל עליו עוט״ש‬ ‫נלי ההוא‪ .‬והגד‪ ,‬זד‪ ,‬העגין היד‪ ,‬נאנרחפ‬
‫בייש שיאכל פסחו לערב‪ .‬ותובן מוגת ר״ל‬ ‫אעיד‪ ,‬הגפ שגאמר לו לך לך טארצך אל‬
‫אדרבא בא להודיעגו עוצם אחבת הקנית‬ ‫הארץ ואח״נ ויהי רענ נארץ‪ .‬האמין ננירור‬
‫לישראל בבגים לאביהם עפ״י משל לאחד‬ ‫שנ״ז צריך לאופן תיקוגו ועליותו למדרגה‬
‫שלומד עס בגו ועם תיגוק אחר והתיגוק‬ ‫עליונה ‪ .‬לזד‪ ,‬לא התפלל על הרעב וירד‬
‫ההוא לומר וטבין והוא הכםן גדול יותר‬ ‫למצריפ‪ .‬וזה דרש הגה עין ה׳ אל יריאיו‬
‫מבגו מהראוי היה לאהוב ולקרב יותר‬ ‫זה אברהם שהאמין ננירור שעין העליון‬
‫חתיגוק חהוא‪ .‬אטגם מאהבת האב לבגו‬ ‫פקיהא עליו מלמעלה ומניא ראי' ני עתה‬
‫מפייסו בבל מיגי פיוסים עד שיבין ג״ב ‪.‬‬ ‫ונו׳‪ .‬נ י גם שם מקורם גאמר לו והעלהו‬
‫בך אהב חקב״ה לישראל והראה להם גפים‬ ‫שם לעולה ואח״נ אל תשלח ידך ולא הרהר‬
‫עד שקבלו עליהם עומ״ש ‪.‬במשפט האב‬ ‫וידע שנ״ז גצרך לעליותו‪ .‬למיחלים לחסדו‬
‫לבגו והבן‪:‬‬ ‫שגאטר תתן אמת ונו׳ נלומר שמזה נתעורר‬
‫עליו חסד עליון‪ .‬להציל ממות גפשם‬
‫שם מעשה באונסלום הגר ששאל‬ ‫ממיתתו של נמרוד‪ .‬נלומר שעיי מיתת‬
‫לזקן מה חביב חגר לפני‬ ‫נמרוד זנח לחציל את נפשו‪ .‬ולחיותם‬
‫הקב״ה שכל חיבות כתוב מ )ובריס‬ ‫ברעב ויהי רעב נארץ נלומר שמהרענ היה‬
‫יי( ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה‬ ‫להם חיותם ‪ .‬והבן‪:‬‬
‫]אמר ליה[ אף יעקב אבינו לא תבע‬ ‫וינגע ה׳ את פרעה נגעים‬ ‫במדרש‬
‫אלא ונתן לי לתם לאכול ובגד ללבוש‪.‬‬ ‫נדולים הה״ד )תהליס צב(‬
‫והגה קשה מה השיב לו מיעקכ בשלמא‬ ‫צדיק כתמר יפרה כארז בלבנון ישגה‬
‫להתפלל לא שייך יותר אבל ההבטחה‬ ‫ע ד מה תמרה זו צלה רחוק אף מתן‬
‫בשביל אהבה ודאי ראוי שיתן בהגה ובהגה‪,‬‬ ‫שברן של צדיקים רחוק‪ .‬בלומר השפעתן‬
‫אטגפ ביאור הוא כך שאונקלפ הבין הפסוק‬ ‫‪,‬־‪,‬ולך אל נ ל הברואים גם לרחוקים במבואר‬
‫נטשטעו‬
‫שמחה‬ ‫לו לו‬ ‫קול‬ ‫‪!2‬‬
‫להם שסופם ליפול לפניו רווקא ה ו ד י ויהי‬ ‫נטשטעו שהקנייה אוהנ נר ונאחבתו נותן‬
‫גימי אטרפל ]דהיינו שנגזרה ניטי אטרפל[‬ ‫לו לחם ושמלה לנך שאל מה חניב ונו׳‬
‫ומי היא זה נמי‪-‬וד ילמה נקרא שמו אםרפל על‬ ‫והזקן גילה לו ששיעור הפסוק נ ך חוא דהנח‬
‫שאמר לאברהם פול לתוך בבשן]האש[והנן‪:‬‬ ‫מצינו שיעקב אבינו לא תבע מהשי״ח דק‬
‫ויוצא אותו החוצה צא‬ ‫במדרש‬ ‫לחם ושמלה‪ .‬ומבייש שאין ראוי לנר לתבוע‬
‫זולת לחם ושטלח וזחו אוחב גר ואיזה ]גר זה[‬
‫מאיצטגנינות שלך ובו׳‬
‫שאינו מבקש אלא להם ושמלה להסתפק‬
‫אבדם אינו מוליד אברחפ מוליד‪.‬‬ ‫במיעוט ומה שית! לו ה׳ ]יתן[ ויחיה לו‬
‫והקשה הזהר הקדוש הלא לא נקרא שמו‬ ‫די והנן ‪:‬‬
‫אברהם עד שמל ואיך הוליד את ישמעאל‬
‫קודם שמל‪ .‬ונראה דהנה באדם הנותן‬ ‫ורבותינו אומרים חביב הגר‬ ‫שם‬
‫מתנה לחבית אין מתנתו מתנה עד שתבא‬ ‫שהכתיב הקב״ח כבודו על יד‬
‫ליד המקבל מאהר שעדיין הוא תולה בדעת‬ ‫הנביא שנאמר )ירמיה יד( למה תהי׳‬
‫חנותן פן יחזור ממתנתו‪ .‬ולאפוקי ראם‬ ‫כגר בארץ ‪ .‬ניאות דהנה אמרו הז״ל גר‬
‫נאמד דאין הנותן ינול לחזור נו חדי בבד‬ ‫שנא להתנייר אומרים לו לאומה זו באת‬
‫נגמרה המתנח וחדי חוא כמי שבא ליד‬ ‫להתדנק ולהזתוג הלא נזוים הם ושפלים‬
‫המקבל‪ .‬ואין חילוק בעיקר המתנה במה‬ ‫הם נעיני האומות ואם אמר אעפ״נ מקנלין‬
‫שהוא נ י ד חנותן משחוא ביד חמקבל‪ .‬אך‬ ‫אותו‪ .‬וזה כוגת המדרש הביב הגר ואיזה גר‪.‬‬
‫ההילוק הוא לענין אס הקדישו המקנל דאינו‬ ‫זה שהנתינ הקנ״ה נ כ ו ת ‪ .‬הוא כמו כינוי‬
‫קדוש אף שחוא שלו לגמרי מאחר דאינו‬ ‫נלפי מעלה שאומרים לו אומה זו נ נ ״ ל ‪.‬‬
‫ברשותו משום דכתינ )ויקרא כי( ואיש ני‬ ‫שנאמד למה תהיה נגר נאדין דאיידי הפסוק‬
‫יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו‬
‫כדאיתא כגמרא‪ .‬ולפ״ז אף באמירח לגכוח‬ ‫כשישראל הם בדלות ובשפלות‪:‬‬
‫דנטםידח לחריוט רמי ואיגו יבול לחזור בו‬ ‫אמד הקב״ה אני מחבב את‬ ‫שם‬
‫מ״מ אינו ינול לחקדישו מטעם חנ״ל‪ .‬ולפ״ז‬ ‫הנדים והרשעים הללו באים‬
‫ניון שחנטיח הקנ״ה לאנדהם שיקרא שמז‬ ‫להזדוונ לאברהם אביהנריפ‪ .‬אוי לחם‬
‫אברהם הרי הוא בטי שכבד נקרא אנרהפ‬
‫כמאמר חכתוכ ויחשבה לו צדקה פי׳ שחשב‬ ‫שסופם ליפול לפניו הדדד ויהי בימי‬
‫אברחם שעשח חשפ עמו צדקח והבטחתו‬ ‫אמרפל ומי הוא זה נמרוד ולמה נקרא‬
‫נמסירתו דמי‪ .‬וחדי ינול לחוליד את‬ ‫שמו אטרפל על שאמר לאברהם פול‬
‫ישמעאל‪ .‬אך את יצחק עדיין לא חיה יכול‬ ‫לתוך כבשן‪ .‬ביאורו דהיה קשה להטדרש‬
‫לחוליד משום שחוא קדוש מ נ ט ן ‪ .‬ונמ״ש‬ ‫מאיזה סכה גמשך מלהמות מלכים האלו עד‬
‫חתוס׳ ז״ל על ואת נריתי אקים את יצחק‬ ‫ששבאו אח לוט ושיבא אכרחם ויהרגם ולזח‬
‫בוי אקי״ם ר״ת אשר קידש ידיד מבטן‪ .‬וזח‬ ‫דרש שהסכח נגזרח ככר או בשחפיל נמרוד‬
‫לא היה עדיין כח כיד אברחם אף לאחר‬ ‫אח אברהם לכבשן ]האש[‪ .‬וז״פ אמר חקב״ה‬
‫הבטחה ע ד שנקרא שטו אברהם• ות״ק‬ ‫דהיינו בשעה שהפילו לכבשן ]האש[‪ .‬חרשעים‬
‫חיטיב נ‬ ‫הללו באו להזדווג לאברהם אבי הגרים אוי‬
‫וירא‬ ‫פרעז‪,‬‬
‫)איוב יט(‪ .‬אמר אברחם אחר שמלתי‬ ‫וידא אליו ה׳ וגו׳ ולעיל נאמר וירא ה׳ אל‬
‫עצמי‪ .‬הרבח גרים באו להדבק בזאת‬ ‫אנרם‪ .‬נראה בי קודם עד שלא מל‬
‫עצמו לא נתראה חנראח עד שנחראה ‪.‬‬
‫הברית‪ .‬ומבשרי אחזה אלוה‪ .‬לולא‬ ‫וחיה העתקח והתראות מצר הנראה‪ .‬ואחר‬
‫שעשיתי בן‪ .‬מהיכן היה הקב׳׳הנגלה‬ ‫שמל עצמו תינף נתראה חנראח‪ .‬וזהו אליו‬
‫עלי‪ .‬ולכאורח תמוח חלא גפ קורט שמל‬ ‫נ י חחראוח תיו על ידו והנן‪(*:‬‬
‫עצמו נגלה אליו חקב״ח במ״ש בפי ל ך ‪.‬‬ ‫ואחר עורי נקפו ז א ת ‪.‬‬ ‫במדרש‬
‫אמנס תאמת הוא דשם גאטר חתהלך לפגי‬ ‫ומבשרי אחזה אלוה‬
‫יחיה‬
‫*( עיין בליטר שאת״י ‪.‬‬
‫ז ‪!3‬‬ ‫שמחה‬ ‫א‬ ‫יי‬ ‫קול‬
‫פי׳ נ י היה נקור חולים וזו וירא אליו ה׳‬ ‫יהיח תפ־ם היינו שימול עצמו‪ .‬וקודם שמל‬
‫נתי׳ התעלות נפשו נאלוני ניט׳ צ״ט והוא‬ ‫^א חיח משינ באספקלריא חסאירד‪ ,‬ב״ב ‪.‬‬
‫כהי׳ שנה ני נ ן צ׳׳ט ]שנים[ היה נהטולו‪.‬‬ ‫ובאשר חקב״ח חיח רוצח לחיות ננלה אליו‬
‫מטרא ניט' רפא והטקום הוא‪,‬נהי׳ עולם ע״ד‬ ‫חיח צריך כביבול חתלבשות ויעתיק ציר‬
‫עולם שנה נפש‪:‬‬ ‫ממקומו כדי שאברחם יחיד‪ ,‬יבול לסבול האור‬
‫וההתנלות ע׳׳ב לא היה ננלה אליו ממדרנח‬
‫כתיב )תהליס כה( סוד הי‬ ‫במדמצ‬ ‫גבוה פעל נבוח‪ .‬אמנם אחייב כשמל עצמו‬
‫ליריאיו ובריתו להודיעם‪.‬‬ ‫וסר המםך המבדיל מאברהם חיח חקב׳׳ח‬
‫איזהו םוד ה׳ זה מילה שלא גילה‬ ‫יבול לנלות אליו באספקלריא המאירה בלי‬
‫אותו מאדם ועד עשרים דור‪ .‬עד‬ ‫]שום[ התלבשות‪ .‬וזה שאמר הכתוב וירא אליו‬
‫שעמד אברהם ונתנה לו שנאמר‬ ‫היינו אל אברהם לאחר שמל‪ .‬היינו במו שחוא‬
‫ואתנה בריתי ביני ובינך אמר לו‬ ‫כביכול בלי העתקה ממקומו ובלי התלבשות‬
‫הקב״ה אם תמול תטול םוד ה ׳ ‪ .‬מאי‬ ‫כמבואר ]לעיל[ וז׳׳ש המדרש אמר אברהם‬
‫םוד ה' םטך ששים ויו ששה דלית‬ ‫ואחר עודי נקפו זאת היינו שסר המסך מעורי‬
‫א ר ב ע ה ‪ .‬הרי שבעים‪ .‬שבעים אני‬ ‫ומבשרי אהזה ובו' בלי התלבשות‪ .‬ואילולי‬
‫מעמיד מטך בזכות המילה‪ .‬שנאמר‬ ‫שעשיתי בן מהיכן‪ .‬הייגו מאיזה מדריגה היה‬
‫הקב״ה גגלה אלי ודויק‪:‬‬
‫)דברים י( בשבעים נפש ירדו אבותיך‪.‬‬
‫ומעמיד אני מהם שבעים זקנים ‪.‬‬ ‫]יירא אליו ה' באלוגי ממרא ופירש״י הוא‬
‫שנאמר )במדבר יב( אםפה לי שבעים‬ ‫שגתן לו עצה על המילה‪ .‬וקשה<טאד‬
‫איש מזקני ישראל‪ .‬ומעמיד אני מהם‬ ‫על אאע״ה ראש המאמיגים אשר לא מצאגו‬
‫משה שהוא הוגה בתורה בשבעים‬ ‫כלל שישאל לאוהביו שום עצה אם לקיים‬
‫לשון‪ .‬שנאמר )דברים ‪ (6‬הואיל משה‬ ‫טצותיו ית'‪ .‬ובזאת הפצוה ישאל עצה‬
‫טממרא‪ .‬אך ידוע אשר מדת הצניעות היא‬
‫באר וגו׳ בזכות מ י כזבות המילה‪.‬‬ ‫טשובהת מאד במאמר)מינה לי( והצנע לבת‬
‫שנאמר סוד ה׳ ליריאיו‪ .‬אמר לו‬ ‫וגו׳ בי ע״י שיעשה המצות לעין בל בפרהסיא‬
‫הקב״ה לאברהם דיו לעבד שיחי׳ כרבו‪.‬‬ ‫יובל לבוא לגיאות הלילה‪ .‬אבל אאעיה‬
‫והטאטר שסיים אטר לו הקדוש נרוך הוא‬ ‫ראש מקבלי תוק בריתו ית׳ היה מהראוי‬
‫תטוה טאוד דלנאורה אין שייך זה לנאן‪.‬‬ ‫להראות לעיני בל העמים ואל יתבייש מפגי‬
‫אנן נראה לפרש ע*פ ששטעתי טהטניד‬ ‫חמלעינים עליו בי בזה יתפרסם אלקותו‬
‫הקדוש דק״ק קאזניץ זלה״ה לפרש הפסוק‬ ‫ית' וזה היה שאלת אאע״ה‪ .‬והשיאו ממרא‬
‫)שמית סי( ה' יטלוך ותרנוטו ה׳ טלנותיד‪.‬‬ ‫עצה למול איע בפרהסיא וזה עצה נדולה‪.‬‬
‫קאים ולכאורה התרנום טפרש נלשון הוה‬ ‫ובזה יבואר טאה״ב וירא אליו ה' באלוני‬
‫וננתונ נאטר על עתיד ל נ ו א ‪ .‬והיה אומר‬ ‫ממרא ירצה שהיה נראה בעיני אברהם ה׳‬
‫באלוני טטרא‪ .‬בי פמרא הוא צדיק גדול‬
‫שנהי' לשון הק׳ הוא פא״פ והלשון תרנים‬ ‫ביותר ואליו הוא השראת השנינה‪ .‬והוא‬
‫הוא טנתינת אחוריים‪ .‬הרצון שעתה התנלות‬ ‫יושב פתה האוהל שהוא עדיין בפתה האוהל‬
‫אלהותו מנחינת אתוריים‪ .‬ולעתיד פא״פ ‪.‬‬ ‫שלא עשה עדיין בלום ‪ .‬וע״ז פירש״י שע״נ‬
‫ונמצא שננהי׳ לשה״ק הוא לעתיד ל נ א ‪.‬‬ ‫חיה נראה בעיניו בך טחטת שהשיאו עצה‬
‫ונחי' תרנים הוא נהוה ]ודפח״ח[‪ .‬נמצא‬ ‫על חטילח ‪[ :‬‬
‫שאסר לו הקנ״ח שיצא ממך משח שתוא‬ ‫)ישעיה לנ( מלך ביופיו וגו׳‬ ‫במדרש‬
‫הונה בשבעים לשון‪ .‬וכל הלשונות הם‬ ‫וירא אליו ה' באלוגי‬
‫יונקים טבהי' אהוריים‪ .‬והיה אוטו־ לו הקביה‬ ‫ממרא‪ ,‬נדאח דהנה איתא בזוהר קודם שטל‬
‫די לעבד להיות ברבו שנם •הקב״ה לא‬ ‫אברהם א״ע היה ה' ננלח אליו בלא נהרא‬
‫אשתטודע רק טבהי׳ אהוריים‪ .‬רק לעתיד‬ ‫וביון שהיה טל א״ע טתחזי אליו בנהרא‬
‫יחיח בבוזי' לה״ק ]בלבד[ והוא בחי׳ פנים‬ ‫עיי״ש‪ .‬והנה טקודם כתיב וירא ה׳ אל‬
‫אכרם ובכאן כתיב וירא איייו ה ׳ ‪ .‬אכן נראה‬
‫בפנים וחט״י בהכםה‪:‬‬ ‫רפקודם חיח ח׳ גגלה במו שהיה יבול לראות‬
‫כי ע״כ עברתם על‬ ‫במדרש‬ ‫וו״פ אל אברחפ בבתיגתו אבל מביון ש*‪1‬ל‬
‫*"ע וירא אליו ה׳ ודו״ק וזה באלוני ממרא‬
‫עבדכם‪ .‬א״ר יהושיע‬
‫מיום‬
‫שיזהה‬ ‫ו יר א‬ ‫קול‬ ‫‪!4‬‬
‫של א ד ם ‪ .‬והנה א״א היה רוצה שיתגלה‬ ‫מיום שברא חקב״ה את עולמו‪ .‬הייתם‬
‫ממשלתו ית׳ כעוה״ז והיה מהגר העולם‬ ‫מזומנים לבוא אצלי‪ .‬כי על כן עברתם‬
‫העליון עם עולם התחתון‪ .‬ועולם העליון‬ ‫היאך מה דאת אמר )שמות י( יהי בן‬
‫חוא נחינת ראש‪ .‬ועולם התחתון הוא בבחי׳‬ ‫ה' עמכם‪ .‬עיי״ש‪ .‬והטאטר הזה תמוה‬
‫גוף ודו״ק והכן זה ‪:‬‬ ‫מאוד‪ .‬ונראה לפרש ונקדים לפרש הכתוב‬
‫ואברהם חולך עמם לשלחם וגו׳ וה׳ אמר‬ ‫שאטרו אחי יוסף ליוסף כנים אנחנו‪ .‬דטלת‬
‫המכסה אני מאברהם וגו׳ פי'‬ ‫בן חורח על עצם חדבר וקיוטם‪ .‬ובבריאת‬
‫שהמלאכים היו אצל א—הם בצורת אנשים‪.‬‬ ‫מעשה כראשית כתיב ויחי כן נטצא בי מלת‬
‫ועכ״ז הרניש אברהם ]בחינתם[ במה שהם‬
‫מלאיים עומדיס בצוויים לעשות שליחותם‬ ‫כן תורה על עצס הרבר וקיוטם‪ .‬לזה הוכיח‬
‫פעצמוחם כמעשה המלאך והבן‪:‬‬ ‫המדרש כי מלת כן מוכח שהיו מזומנים‬
‫אצלי בשעת הבריאה‪ .‬ו ח ״ ק ‪:‬‬
‫ועוד הרניש כי ילכו לשחתה‪ .‬וא״א עיה‬
‫כאשר הוא הי׳ אדם בחיי הולך רצה‬ ‫וירא נקוד על איו אתת‬ ‫במדרש‬
‫להכניס בחם בחינתו וזהו ואברהם הולך עמם‬ ‫דורש ששאלו לשרה איו‪.‬‬
‫לשלחם להעתיקם מעמידתם אל בחי׳‬ ‫ודרשו מלת אליו לו איה ולה איו‪ .‬ונ״ל‬
‫ההליכה ועי״ז היה אתערותא דלתתא ‪ .‬והי‬ ‫דהמדרש בא לנו לחדש‪ .‬דהנה בכ״מ‬
‫אמר המנסה אני מאברהם כי כבר התפלל‬ ‫שחאחד טבשר בשורה טובה‪ .‬אזי בודאי‬
‫על השחתה שלא תהיה ודו״ק‪:‬‬ ‫יש באדם הזה בחי׳ אליהו בעת הזאת כידוע‬
‫והי אמר המכסה ובו׳ ואברהם היה יהיה ‪.‬‬ ‫לטבינים‪ .‬ונטצא כאן היה כשודח טובה‬
‫כי ע״י שהיה אברהם צדיק יותר בדרנא‬ ‫לשניהם‪ .‬והיכן טרוטז זה כפסוק‪ .‬לזה דרש‬
‫רשעת הרשע־ם יותר מתועבים‪ .‬ונם הורדת‬ ‫הטדרש ששאלו נם לה איי אברהם‪ .‬ולה‬
‫השכינה ע״י צדקות נתנלה עון הרשעים‬ ‫איו‪ .‬הוא אותיות אליהו‪ .‬ולו איה הוא נ״כ‬
‫יותר ממחכואת העלמת עין מםוררים ובהורדת‬ ‫אותיות אליהו והוא בחינת אליהו לשניהם‬
‫השכינה נתנלח עין יותר ע״י צדיק כדאיתא‬ ‫ודו״ק‪:‬‬
‫בזהר עבוד טבא ברא ודינא ברא וכנאמר‬ ‫ואברהם ושרה זקנים באו ביטים‪ .‬פי׳‬
‫לו מברניך ברוך ואורריך ארור‪ .‬מברכיך‬ ‫]זקנו[ שניהם טעלה העליונה‬
‫ההולכים בהנהנות הצדיק אף בקטנות ממילא‬ ‫בעולטות עליונים כטו שפי׳ על הפסוק‬
‫סיוע ברכה יש לצדיק‪ .‬ואורדיך הם התועים‬ ‫ואברחם זקן בא ביטים‪ .‬וזו חדל להיות ונו׳‬
‫ממילא דוחקים לצדיק ותרווייהו נעשים ע״י‬ ‫פי׳ שלא היה לה עוד בחי׳ נוקבא כלל‪.‬‬
‫צדיק לברכה ולקללה‪ .‬ולזה נלכדה לעונש‬ ‫ואחר שתחזרה לנערותה ותתעבר ותלד‬
‫אחר ביאת אברהם למדרינה יותר מעולח‬ ‫התחילה לדאוג שהאגד הטדרינה העליונה‬
‫דרנא דבריה‪ .‬ושיעור הכתוב מאברהם אשר‬ ‫הנ״ל‪ .‬וזו פי׳ ותצחק שרה בקרנה וגו׳‬
‫אני עושה כלומר על ידי אברהם וכפו‬ ‫ואדוני זקן פי׳ שיהיה אנרהם לנד במעלות‬
‫]ראתא על ידו[ עונש הרשעים כן ונכרכו‬ ‫הזקנה הנ״ל והיא לא תהיה לה המדרנה‬
‫בו‪ .‬והבן הדברים ועיין במם׳ יומא )דף ל״ס‬ ‫הג״ל ויהי׳ השינוי נמאמר השי״ת ויתעלה‪.‬‬
‫ע״נ( מברכתן של צדיקים אתה למד וכוי ז‬ ‫נאמרו לאנרהם דינורה ואני זקנתי פי׳‬
‫שהסתיר ה׳ קנאתה שהוא יהיה זקן ולא‬
‫כי ידעתיו למען אשר יצוד‪ ,‬את בניו וגוי‬ ‫ה י א ‪ .‬רק שדאנה ואני זקנתי נלשון תמית‬
‫ושמו ו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט וגו׳‬ ‫נלומר היונל לעשות זאת לעסוק נעינור‬
‫למען הביא ה׳ על אברהם ונוי‪ .‬כי ייכאורה‬ ‫]ולידה[ ויניקה ולהיות קשורה נעולמות‬
‫הפצרת א״א ע״ה להציל את סדום היה ע ל‬ ‫העליונים ‪ .‬ונאטת היפלא מה׳ דנר ‪ .‬ונן‬
‫מגן חייו כי לא מצא ה׳ עשרה צדיקים‬ ‫הוא נאמת דרך ה׳ לעסוק נעוה״ז אשר לא‬
‫וםחם ועמורה נהפכו‪ ,‬ואפשר שפעל הצלת‬ ‫תהו בראה ‪ .‬ולקשור נתינתה בעולמות‬
‫לוט בנזירתו חלילה להמית צדיק עם רשע‪.‬‬ ‫העליונים וזו עבודה נבחרת‪ .‬ומשום זה‬
‫אולם נםתר טדכרי הכתוב ויזכור אלהים‬ ‫כחשה ויראה ‪:‬‬
‫את אברהם וישלח את לוט וגו׳ והיינו כזכות‬
‫אברהם‪ .‬אטנם טתפילת א״א ע״ה נעשח‬ ‫בגמרא מרנליות טובח חיח תלוי בצוארו‬
‫התורה וטשפט השם לעולמי עולטים וזהו‬ ‫ובו׳ ולכאורה קשה מאי זה דוקא‬
‫חצו[ השי״ת שהצדיקים ינזרז עליו דרך יושר‬ ‫בצוואר למה לא נאנר אחר ‪ .‬אכן נראה‬
‫והוא טקיים וזה היה טצוה א״א את בניו‬ ‫דהגה הצוואר הוא שטחנר את הראש והגוף‬
‫ושמח‬
‫ח *ג‬ ‫שמחה‬ ‫א‬ ‫יי‬ ‫קול‬
‫ויען אברהם ויאטו אולי יחפרון החטשיט‬ ‫ושמרו דרך השם לעשות וגו׳ נלוטר שיהיה‬
‫‪1‬‬
‫*ריקים המשה התשהית בהטשה‬ ‫דדך ה׳ ניושר וזו צדקה וטשפט והנן‪:‬‬
‫ויאטר לא ונו׳ ארבעים והמשה‪ .‬פי׳ שיש‬
‫ב' טיני *ריקים דהיינו צדיק שהוא שקול‬ ‫למען אשר יצוה את נניו ושמרו דרך ה'‬
‫כננד רובה של סנהדרין דהיינו ע״י שזכה‬ ‫י למען הניא ה׳ על אנרהם וגו׳ ני‬
‫לבהי׳ ]נפש דוה נשטה היה יהירה[ כדאיתא‬ ‫הגהגת העולם ע״י חםד ]דין רחמים[ וזו‬
‫בזהר זכה יתיר ונו׳ והנה בתנאי א״א ע״ה‬ ‫אנרהם יצחק ויעקנ ‪ .‬ואיתא נמדרש ואעשך‬
‫טקודפ הזניר הנמות דהיינו חטשיפ *ריקים‬ ‫זה שאומרים אלתי אנרהם ואנרנך זה‬
‫ולא הזניד האינות ומריקים הנ״ל‪ .‬והנה‬ ‫שאומרים אלהי יצהק‪ .‬והגה פי׳ יצוד‪ ,‬נמו‬
‫נפדופ שיער א״א ע״ה הגפ שיט*או ׳שפ‬ ‫)דבריס ג( וצו את יהושע והזקהו ואמצהו‬
‫*דיקיפ לא יהיו ננהיגת ה*דיקיפ הגדולים ‪.‬‬ ‫והוא מלשון מםירת השררה )והעושר( משה‬
‫וזה אשר נשאלתו הראשונה נלל נטתיקת‬ ‫ליהושע ‪ .‬וכמו שאנרהם שמר דדך ה׳ שאמר‬
‫לשונו הנטות והאינות יהד וזהו שנתונ איליי‬ ‫חלילה והוגנל המשפט עד עשרה שיגיגו‪.‬‬
‫יהםרון חמשיפ *דיקיפ המשה פי׳ נאינות‬ ‫יצוד‪ ,‬את בגיו נלומר ימםור לנגיו ושמרו‬
‫‪,‬‬
‫]ננהי גרגה״י[ וג׳׳נ ננמות שיהיו שפ רק‬ ‫דדך ה׳ שהם ג״ב ישמרו הדרך הזה‪ .‬לא‬
‫ארנעיפ והמשה‪ .‬והשינו ה׳ לא אשהית‬ ‫בהפץ רשעים רק לעשות צדקה ומשפט‬
‫אפ וגו׳ ארנעיפ וחמשה‪ .‬שהוא מ״ה שיהיה‬ ‫ויהיה הגהגה אלהית עי״ז‪ .‬וז׳׳פ לטען הביא‬
‫להפ ענ״פ נהי׳ מה והיינו הנגעה והנן ‪:‬‬ ‫ה׳ על אברהם כלומר שיהיה ה׳ בהגהגה‬
‫]זו[ כמיית אברהם אשר דיבר עליו כמו‬
‫דשממ ע״פ םדופ וגו׳ וירא והגה עלה‬ ‫שהכטיהו לאמר אלהי אברהם ודו״ק ‪:‬‬
‫״ קיטור וגו׳ ויהי בשחה וגו׳ ויזנור‬
‫אלהיט וישלה את לוט וגוי פי׳ שראה‬ ‫ויאמר ה׳ אל אברהם זעקת םדום וגו׳‬
‫ברוה״ק ה*לת לוט נזכותו והנין נ י קיטור‬ ‫ואגשי סדום וגוי ופי׳ רש״י יודעים‬
‫האר׳ן גראה לעין נ ל וד״ל‪:‬‬ ‫רבוגם ובו׳‪ .‬יש להבין אם ע״י מצוה שעושה‬
‫במדרש וה׳ פקד את שרה‪ .‬לא‬ ‫האדם יזכה לדעת את ה׳ וע״י ההטא‬
‫גםתמת הידיעה כמאמר )ישעיה ו( השמן‬
‫כהדין דאמרין ולא עבדין‬ ‫וגו׳ ואיך חמתבווגים למרוד יודעים רבוגם ‪.‬‬
‫אלא אגי דברתי ועשיתי וכן׳‪ .‬נלוטד‬ ‫אולם ידוע מדת ה׳ להוכיח ולנםית החוטא‬
‫דהגה אם אדם אוטר לעשות אזי נשעת‬ ‫טרם יעגישו כאשר היו האותות והמופתים‬
‫אמירה איגו געשה הדנר רק שיאמר וטנטיח‬ ‫אל פרעה‪ .‬כדי שיכיר אדון כל ויםור‬
‫לעשות‪ .‬אנל אצל השי״ת איגו נ ן רק‬ ‫םלהטוא‪ .‬וכאשר ראה האותות והקשה לבו‬
‫נאותו דינור געשה העגין ת י נ ף ‪ .‬וז״פ והי‬ ‫הוא בעצמו הפך מרת חרחמים למדת‬
‫פקד וגוי נאשר אמר נשעת אמירה געשה‬ ‫]הדין[‪ .‬והגה מה שהחטא גורם םתיטת‬
‫עיי״ש שנן פי׳ המדרש‪:‬‬ ‫ידיעת ה׳ הוא כי מדת ה׳ הוא להעלים עין‬
‫ותאמר שרה גרש את האמה וגו׳‪ .‬וירע‬ ‫טהחוטאים‪ .‬וע״י העלמת עין למעלה יוגרם‬
‫הדנר מאוד וגו׳ על אודות נגו וגוי‬ ‫לטטח חםתרת פגים חייו‪ .‬ואם ההוטא בטרד‬
‫נ י ני*הק יקרא לך זרע וגו׳ נ י נאשר הנגיסה‬ ‫ובזדון באשר היו אגשי םדום ‪ .‬היה תגטולם‬
‫אמגו את הגר לצרה נ ד י שתנגה ממגד‪,‬‬ ‫בשטים לראות את הטאם‪ .‬ויה בהי׳ ירידה‬
‫גם היא‪ .‬והגה גנגתה וילדה את יצהק ‪.‬‬ ‫כ״י לראות החטא וזה ארדה גא ואראה‪.‬‬
‫ונאשר אמרה גרש וגו׳ פהד אנרהם על‬ ‫ועי״ז הוםר הםתרת פגים ט ה ם ‪ .‬ולא גטגע‬
‫אודות נגו יהידו הוא יצהק שלא יזיק לו‬ ‫מהם השגת ידיעת השם ‪ .‬ואם אעפ״כ‬
‫ה״ו נאשר המנגים יתום לתוך ניתו שיתגדל‬ ‫יהטאו ראוים לעוגש איבוד ‪ .‬וזה הכצעקתה‬
‫נגי יהיה נזכותו ירא לצער את היתום‬ ‫הבאה אלי עשו כלומר גם אהד שאראה את‬
‫שלא יזיק להנן יחידי‪ .‬יהשינ לי השי״ת‬ ‫חטאם והוסר הםתרת פגים כג״ל‪ .‬וידעו‬
‫כל אשר תאמר וגי׳ נ י ניצחק יגו׳ פי'‬ ‫רבוגם ויוסיפו עוד לחטוא אזי כלח כתרגום‬
‫שנידאי יתגדל יצחק ודו״ק‪:‬‬ ‫נמירא ‪ .‬ואם לא יוסיפו לחטוא מחמת‬
‫ידיעת דבוגם אדעה הייגו אחזור לבחיגת‬
‫ויטע אשל ננאד שנע ר״ת אחר שנת‬ ‫ידיעת ההטא‪ .‬וכטדת השם מעלים עין‬
‫לויה הייני תוםפת ש נ ת מלאחריו‬ ‫פםוררים‪ .‬ולא בבהינת ראיה ואינם ראוים‬
‫ע״ד מאמרם ז״ל אין מיםיפין על העזרות‬ ‫לעונש‪ .‬וכאשר עוד הטאו בבואם המלאכים‬
‫אלא נע״א‪ .‬וזהו ויטע אשל ננאר שנע היא‬ ‫גחרצה משפטם והמ״י‪:‬‬
‫שנת‬
‫שמחה‬ ‫א‬ ‫וי!‬ ‫קול‬ ‫•‪1‬‬
‫שנתנםה‪ .‬וחופפוח הי מורד‪ ,‬ע״ז‪ .‬וכפו‬ ‫שבת שאברהם שקול כננד סנהדרין‪ .‬נטע‬
‫שאש ומים ודוח אף שהם דחוקים מיסודם‬ ‫הוספה זו בבאר שבע היינו שהיד‪ .‬בסעודת‬
‫עומדים בפ״ע ע״ד )קהלת ג( והכל שב אל‬ ‫זו קידוש השבת‪:‬‬
‫ע פ ר ‪ .‬כ״כ פי׳ הכתוב עתה ידעתי כי ירא‬ ‫עתה ידעתי וגו׳ ולא חשכת וגו׳ טטני‬
‫אלהים אתה כלומד היסוד והקנין הזה יירש‬ ‫ונוי‪ .‬מלת טטני שפת יתר הוא‪.‬‬
‫זרעך את שער אויביו שער הידאה כלוטו־‬ ‫אכן נראה לפרש כי דוד אטד )תהליס קיט(‬
‫כל היראות הנמצאות שמים לזרעיך והס‬ ‫חבר אני לכל אשר יראוך‪ .‬כיון שלא היה‬
‫ישראל ‪ .‬ויראה נקרא שער כמאמר חז׳׳ל‬ ‫ראעון לירא את ח׳ אבל אברחם חיח ראשון‬
‫ותרעא לדרתא עביר והבין כי ]הם[ דברים‬ ‫וזה פי' עתד‪] ,‬ידעתי ונוי[ ולא חשכת את‬
‫עמוקים ‪:‬‬ ‫בנך טטני דייקא והבן‪:‬‬
‫ובדרך אהד גיל כי אברהם ע״ה בהשלכתו‬
‫ויאמר בי נשבעתי וגו׳‬ ‫במדרע{‬ ‫לכבשן ]האש[ גרם לבניו שבעת‬ ‫‪1‬‬
‫ד״א מה צריך לשבועה‬ ‫שטקכליס עליהם עוט״ש ביהוד שטע ישראל‬

‫זו‪ .‬א״ל השבע לי שאין אתה מנסה‬ ‫הנס שאין מוסרים נפשם כטעשה רק‬
‫אותי עוד מעתה ולא את יצהק בני‬ ‫בקבלת הלב‪ .‬נהשב להם כאלו עשו טעשה‬
‫בפועל ובן בעקידה יצטרף טהשבת הבנים‬
‫ובו׳ משל ובו׳ ונרשה ובו׳ השבע לנו‬ ‫לטעשה ההוא של א״א עיר‪ . ,‬וזה פי׳ טעשי‬
‫שאין אתה מנרש את אמנו מעתה בך‬ ‫אבות טיטן לבנים‪ .‬כלוטר טחשבתם הוא‬
‫ובו׳ שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה‪.‬‬ ‫כמעשה ע״י טעשה האב ‪ .‬וז״פ טתי יגיעו‬
‫ר׳יל כי אין הנטיון כ״א בהסתלקות האור‬ ‫םעשי לטעשי א מ ת י ‪ .‬אף שטעשיו הם‬
‫‪1‬‬
‫מהמנוסה ]והמנוסה[ במה שעומד בנםיון הוא‬ ‫בקטנות‪ .‬ופי' יגיעו כטו טפה טים א־ ים‬
‫מוציא האור מעצמו ]ומלבו[ ‪ .‬ואחר שעמד‬ ‫כלוטר אם טעשה הקטנות זכה היא ביראת‬
‫אברהם בעשרה נםיונות והאיר עשרו]‬ ‫ה' טגעת עד טעשי אבותינו שעשו בגדלות‬
‫מאמרות‪ .‬התפלל שלא ינסהו עוד‪ .‬לא‬ ‫והכל א ח ד ‪ .‬וא״א ע״ה ]גרם[ בטעשיו‬
‫שהנםיון קשה עליו‪ .‬כ״א שלא יסולק האור‬ ‫המפורסמים לעיני כלם גם לעיני הטלאכימ‬ ‫ו‬
‫ממנו אף רגע אחת‪ .‬וזה נקרא בשם גרושה ז‬ ‫והשרים שבשטים שבעת שיעשו בניו דבר‬
‫וישב אברהם אל נעריו‬ ‫במדר‪$‬‬ ‫בקטנות‪ .‬ולא יהיה גולה למעשה ההוא‬
‫םרוב קטנותו כ״א בוהן לבבות ה׳ לבדו‬
‫ויצחק היכן ה י ה ר׳ ברכיה‬ ‫יודע‪ .‬נהשביט יראי אלהיט כטו אברהם‬
‫בשה רבנן דתי‪-‬ן שלהו אצל שם‬ ‫הגדול‪ .‬ופי׳ הכתוב עתה ידעתי כי ירא‬
‫ללמוד תורה משל לאשר‪ ,‬שנתעשרה‬ ‫אלהיט אתה ולא השבת את בנך טטני‪ .‬פי׳‬
‫מפלכה אמרה הואיל ומן הפלך הזה‬ ‫שיעשו בקטנות הנ״ל רק הבוחן לבות יודע‪.‬‬
‫התעשרתי איננו זז עוד מתהת ידי‬ ‫ומטני דייקא ‪ .‬והבן כי ]הם[ דברים עטוקים‪:‬‬
‫לעולם‪ .‬כך אמר אברהם כל שבא‬ ‫בי עתה ידעתי ונוי ויירש זדעך את שער‬
‫לידי אינו אלא בשכיל שעסקתי בתורה‬ ‫אויביו וגו׳ ביאורו שאברהם היה גדול‬
‫טאדם ונח כי אדם ונה אנשים היו‪ .‬ואברהם‬
‫ובמצות לפיכך ו ט ׳ ‪ .‬בי אין מן הסברא‬ ‫ניתוםף לו ה׳ טשטו ית׳ ונתהווה קנין‬
‫שיצחק מן אבות העולם שנעקד ע״ג המזבח‬ ‫להקכ״ה‪ .‬בי שטים וארץ וישראל קנין אחד‬
‫ישלחהו אברהם אל שם ועבר ללמוד תורה‬ ‫מכללים כ ו ‪ .‬כטו זרע של אדם‪ .‬ויראת‬
‫לתועלת‪ .‬רק מאהבת ההורה ולכביד התורה‬ ‫אלהיט לא תבטל טעוה״ז בכל יסודות אשר‬
‫עשה זאת במו האשד‪ ,‬בפלבה‪:‬‬ ‫נבראים‪ .‬בי היראה ג״ב קנין ע״י אברהם‬
‫פרשת חיי שרה‬

‫ביאורו בי מספר היי אדם איננו מקובץ‬ ‫)תהליס לז( יודע ה׳ ימי‬ ‫במדר‪$‬‬
‫י ה ד ‪ .‬בי מה שעבר אין ומה שעתיד איננו‬ ‫תמימים ונו׳ אמר ר׳ יוהנן‬
‫ואין לך בו ]הווה[ העובר זולת המעשה‬ ‫כהדא ענלתא‪ .‬ולקמן במדרש ביקש‬
‫]הנעשה על ידו[ בו יקובץ הזמן כשיעור זמן‬
‫מעשה ההיא ואם המעשה מתורה ומצות‬ ‫ר׳ עקיבא לעוררן אמר מה ראתה אסתר‬
‫ושלימות אמיתי והוא חיים דלעילא אזי חיים‬ ‫שתמלוך על קכ״ז מדינות אלא ובו׳‪.‬‬
‫ממש‬
‫ט ‪17‬‬ ‫שמחה‬ ‫יה‬ ‫חיי‬ ‫קול‬
‫איננה הלה אלא על דבר מה אבל כשהלך‬ ‫ט מ ש יקוכץ‪ .‬והנה אמנו שרח חטיושרח‬
‫אברהם בהשג וקנה ביטים וקנה מדריגיוז‬ ‫חיחה מספר ימיה וחשלימח מעשיה הטוב‬
‫דבר בחי׳ אבא היה השם בםדר וזהו והי‬ ‫׳כמספר חזח‪ ,‬לבן נאמר בח ויחיו חיי בלומר‬
‫בירך לשון זבד את אברהם בבל בי היה בדיה‬ ‫שנתהווה ימי חייח בקיבוץ במספר חבתוב‪,‬‬
‫חדשת בלו טבורך ]בנ״ל[ ודו״ק ז‬ ‫ואמר במדרש יודע הי ימי תמימים שהיא‬
‫תמימה במעשים בלומר שבשם שהימים היו‬
‫בתנחומא ואברהם זקן וגו׳ מת‬ ‫מ ט ן בך תמימים ]היו[ במעשה‪ ,‬ואמר ר״י‬
‫הוא כו׳ אלהי גדלת‬ ‫כחדא עגלתא תמימה כלומר במו שהענל‬
‫מאוד בו׳ דרש ר׳ אליעזר גדול היית‬ ‫תמים בן שנה יבוקש לקרבן• ונמצא זמן שנת‬
‫עד שלא בראת עולמך ומאימתי‬ ‫ההוא מחוברת ונתלית בגידול העגל‪ ,‬בך‬
‫נתגדלת משבראת עולמך שנאמר‬ ‫הס חיי שרח עם חלילות לא יחפור רגע והבל‬
‫)תפלים קו( ה׳ אלהי גדלת מאוד כוי‬ ‫נמשך ונעשה קיבוץ חשלימוח הנ״ל‪ .‬ולזה‬
‫צור עולמים מה ת״ל ללמדך שאין בל‬ ‫דרש ר׳ עקיבא חבא אסחר בח בהו של‬
‫עולמים השובים לפניו בכלום כו׳ אלא‬ ‫ישיח שחיחה קב״ז בלומר בקיבוץ דחיינו‬
‫שאמר להם די שנאמר אני אל שדי‬ ‫אחר שחיחה הזמן הנ״ל בעוח״ז מקובצים‬
‫מה שדי שאמרת לעולם די לכך נאמר‬ ‫חיי שנים ההם לעולם ח ב א ‪ ,‬ולבך מלבד‪,‬‬
‫ה׳ אלהי נדלת מאוד‪ ,‬למח שמלח‬ ‫אםחר על קכ״ז מדינוח בזבוח שנים מקובצים‬
‫נדלח מורח מחדש ונם לא בתוספות ב״א‬ ‫של שרה‪ .‬וז״פ המדרש שני חיי שיח חביבין‬
‫בעצם‪ .‬ומלח מאוד מ ח ו ‪ .‬ונראח ע״ר‬ ‫שנוחיהן של צדיקים בעוח״ז ובעוה״ב בלומר‬
‫אם שנוחיהם מד‪ ,‬שחיים בעוח״ז מקובצים‬
‫שאמרו חז״ל בחדין קמצא דלבושא מיניה‬ ‫הם ע״י מעשה הטוב והם עצמם עוח״ב‬
‫וביה‪ ,‬נמצא בי המלבוש הוא חעצם ב״ח‬ ‫והבן הדברים בי עמוק הוא‪:‬‬
‫ואין להפריד ]ח״ו[ בי הוא האור שנחגלוז‬
‫ולא בולו‪ .‬בי שם שדי אמר די‪ .‬בדרך משל‬ ‫ואברהם זקן בא בימים‬ ‫במדרון‬
‫לאחד שראה מעשה פלא מאומן ונתפלא‬ ‫)משלי טז( עטרת תפארת‬
‫בשבחו ואמר השני זה המעשה לא נחשב‬ ‫שיבה בדרך צדקה תמצא‪ .‬פי׳ ד ת ה‬
‫למאומה בחוק האומן‪ .‬נמצא אחר מעשר‪,‬‬ ‫קשה לו אם לא היה באפשר להגיע אל‬
‫של האומן נחנדל האומן ביוחר במה שאומרים‬ ‫בחינח זקנה כ״א ע״י ימים הרבה שחיה איך‬
‫עליו שנדולח המעשה הזה איננו נחשב‬ ‫יאמר חואר זקן קודם ואחייב בא בימים לחכי‬
‫למאומה להעריך אצלו‪ .‬וזה המשל ]איננו‬ ‫מפרש המדרש בפסוק הנ״ל עטרח חפארח‬
‫צורך[ בבל צד בידוע‪ .‬וז״פ לאחר שביאת‬ ‫שיבה בדרך צדקה חמצא‪ .‬בלומר שבחיי זקן‬
‫]אח חעולם[ נחנדלח‪ .‬וז״פ ה׳ אלהי נדלת‬ ‫בלא הרבה ימים ימצא אם עוסק בדרך‬
‫מאד בלחי טרה ונבול והבן‪:‬‬ ‫צדקה וזה היה א״א ע״ה‪ .‬וז״פ הגנו עד‬
‫אברהם לא היה זקנה בלומר אוחה זקנה‬
‫שלא ע״י רבוי ימים‪ .‬היה הוא המחהיל‬
‫ויאמר ה׳ אלהי אדוני אברהם הקרה נא‬ ‫ודו״ק‪:‬‬
‫לפני חיום ועשח חםד עם אדוני‬
‫ונו׳ אוחח חובחח ונו׳ ובד‪ ,‬אדע בי עשית‬ ‫ואברהם זקן בא בימים והי בירך את‬
‫חםד עם ארוני ונוי והאיש משחאח ונוי‬ ‫אברהם בבל‪ ,‬עייר הוא ברוך‬
‫לדעח חחצליח ח' דרבו אם לא וגוי ויאמר‬ ‫ואיהו ברבה בי אין הברכה חלה על אין‪,‬‬
‫עבד אברהם אנבי‪ ,‬פי׳ שדרך חעבדים‬ ‫כמאמר הנביא )מינדי(מד‪ ,‬יש ]לבי[ בביח‪,‬‬
‫חנאמנים בעבודחם לחשחוקק לדעח אם‬ ‫וחנח איחא בזחר חקדוש שבבוא חבי״ח לפני‬
‫עבודתם עבודה תמה שיהיה להם פנים‬ ‫הקב״ה ליברא עטה חעולם‪ ,‬אמר ח׳ ברוך‬
‫מסבירות להתפאר לפני הבל שהם עבדים‬ ‫הבא ובו׳ והנה העולם נברא מאין אלמא‬
‫לפני גדול הדוד והוא אדוניהם וזו כוונו!‬ ‫שבחו ב״ה הל ג״ב על האין‪ .‬ועור יש‬
‫אליעזר בסימניו והיה הנערה וגו׳ ובה אדע‬ ‫חילוק בין ברוך לברבר‪ ,,‬בי בבחינח ברוך‬
‫שעשית חסד עם ארוני שאוכל לומר שהוא‬ ‫וזטחברך חוא בלו מבורך‪ ,‬אבל בבחי׳‬
‫אדוני‪ .‬וזהו והאיש משתאה לה וגוי לדעת‬ ‫ברכה הנה הדבר שהיה טקודם שתהיה ברבה‬
‫וגו׳ את דרכו וגו׳ בלומר כזאת אדע אם דרבי‬ ‫מלה עליו הוא אינו טבורך‪ .‬והנה למעלה‬
‫מוצלחת אצל אדוני‪ .‬ואח״כ באשר נעשה‬ ‫כחיב והיה ברכה בלומר כשחיה אברהם‬
‫רצונו וחפצו בכל ענינים וטיגונים שעשת כ ד י‬ ‫בבחי׳ ברכה היה ו״ה קודם לי׳׳ה כי הברכה‬
‫לדעת‬
‫שמחה‬ ‫שדי׳‬ ‫חיי‬ ‫קול‬ ‫‪8‬נ‬
‫עצמו בבחינתו וצורתו ואל יצא ממנו רק‬ ‫לדעת‪ .‬מיד ויאמר עבד אברהם אנכי דחיינו‬
‫ילך באותו בחי׳ שנמצאת אתו‪ .‬ועפי״ז יובן‬ ‫שרצת אליעזר לדעת אס הוא בשמים עבד‬
‫פי' המדרש תנחומא ז״ל ואברהם זקן ונוי‬ ‫אברחס ]ובחן[ אם ]על ידו[ נתהווה לאברהם‬
‫ז״ש הכתוב )תהליס קל( ברבי נפשי ונו׳ והנה‬ ‫נ ם ‪ .‬אזי חוא עכר קשור בחצטרפות עבד‬
‫א״א ע״ה היה כ״ב נדול בחכמה שבן שלש‬ ‫אל אדוניו וכוי יזהו מדוקדק תיבת דרכו‬
‫שנים היה מביר את בוראו‪ .‬ומיום שהיד‪.‬‬ ‫דהיינו דרך אליעזר והבן ז‬
‫מביר היה הולך בנפשו לא בנפש אהרת‬
‫וזה הוא הבמה נדולה ]במו שאמרנו[ וזקן‬ ‫במח־ען הקרה נא לפני היום‪.‬‬
‫פי׳ הכז״ל זה קנה חכמה‪ .‬וז״פ ואברהם זקן‬ ‫כתיב )משלי יז( עבד‬
‫בא בימים שהיה זקן בכל הימים זה שאמר‬ ‫משכיל ימשול בבן מביש וכתיב‬
‫הכתוב כרכי נפשי בלומר נפשי ולא בנפ‪8‬ג‬ ‫ובתוך אודם יחלק נ ח ל ה ‪ .‬עבד משכיל‬
‫אחרת ודו״ק כי עמוק הוא ‪:‬‬
‫זה אליעזר ומהו השכלתו אמר כבר‬
‫רצחה בא מבא כאד לחי רואי‪ .‬פי׳ אחר‬ ‫קללתו של אותו איש בידו‪ .‬שמא‬
‫י שמדתו לדקדק על עצמו בחוט‬ ‫ימא משי אחד או ברבר אחד‬
‫השערה חשב עצמו באלו לא חשינ חמדרינח‬ ‫וישתעבד בי מוטב לי להשתעבד‬
‫כשלימות עץ בעין נראה אתה ה ' ‪ .‬וזה בא‬ ‫בבית זה ולא בבית א ח ר ‪ .‬נראה פירושו‬
‫מבא באר להי רואי בלומר שרצה לבא ועדיין‬ ‫דהיה השכלתו במה שהיה מכיר עצמו שהוא‬
‫לא בא ‪ .‬וזה רטז במדרש אתא טמיתי ע״ש‬ ‫עבד אף שהיה אליעזר נדול מאוד ע״ד‬
‫בט״ב‪ .‬ואחר שנתברך טפי עליון אטד‬
‫הכתוב וישב יצחק עט באר לחי רואי‪.‬‬ ‫שאמרו חבז״ל עליו שהיה דולה ובו' אעפ״כ‬
‫בלומר וישב לשון טנוהה ולא השש עוד‪.‬‬ ‫היה מכיר עצמו שחוא עבד ולא חיח רוצח‬
‫שהשינ מדרינה זו‪ .‬והפי׳ מבאר להי רואי‬ ‫]לצאת[ מדרנה שלו והיה עבד בל ימיו‪.‬‬
‫במ׳יש במדרש לחי על חי עולמים והבן‪:‬‬ ‫וזח חשבלד‪ ,‬נדולה למאוד שיהיה אדם מכיר‬
‫פרשת תולדות‬
‫ויתלוצצו הבנים ונוי ‪ .‬בי לא תוציא‬ ‫ואלד‪ ,‬תולדות יצחק בן אברהם ונו׳ הדקדוק‬
‫סינים מבםף אלא ע״י התאהדות‬ ‫מבואר‪ .‬ונראה פי׳ דהנה הבורא ב״ח‬
‫הנמור וא״א להוציא סינים מבםף אם לא‬ ‫ברא את העולם כדי להיטיב ברואיו ולהשפיע‬
‫עזי התאהדות הנמור הכסף עס הסינים ע״י‬ ‫להם מטובו ית׳ והוא זן וטפרנם לכל באי‬
‫התכה באש ומשם יפרד והכסף מזוקק ‪ .‬כן‬ ‫העולם בהסדו הנדול‪ .‬אכן תכלית הטובה‬
‫בירור הקדושה לא היה באפשרי כ״א ע״י‬ ‫הנהיל לעטו ישראל זרע אבותינו הקדושים‪.‬‬
‫שיעקב ועשו נתהווח בבטן אחד כמו התכת‬ ‫והוא שיכירו נדולתו ותפארתו וטדת טובו‬
‫הכסף עם הסינים באש ‪ .‬ומשם נתברר חלק‬ ‫יה׳‪ .‬והוא חחצלחה אהרונה אשר אין שני‬
‫הקדושה לעצמו אשר נודע שלא יהיה פםול‬ ‫לח ‪ .‬וכדי לבא לחצלחה זו טנע אותנו טבל‬
‫בזרעו ע ו ד ‪ .‬והנה מאברהם אבינו יצאו‬ ‫חתאוות רעות בדי שנשינ תכלית חטובה‬
‫ישמעאל ויצחק ולא היה ]עדיין[ בירור כ״נ‬ ‫תזאת‪ .‬והזחיר אותנו בעונש אם נעבור על‬
‫בי עדיין מיצחק יצאו יעקב ועשו אבל כאן‬ ‫טצותיו‪ .‬וזח חבל לתכלית חטובת בט״ש‪.‬‬
‫היח בירור נמור‪ .‬וזח ששאלח רבקח בי היא‬ ‫וז״פ אלח תולדות יצחק בי יצחק חוא‬
‫לא ידעה שהבירור הזה צריך להיות בקרבה‪.‬‬ ‫מסיטרא דדינא ‪ .‬ואף חתולדות של יצחק‬
‫וחשבה במו שהבירור באברהם היה יצחק‬ ‫בונח חםד נדול וז״פ בן אברהם‪ .‬ונטר אומר‬
‫ע״י שרח וישמעאל ע״י חנו•‪ .‬ובאן נ״כ‬ ‫אברחם הוליד את יצחק‪ .‬שחדי] חיה בשביל‬
‫ראתח עבדח על פתחי בחמ״ד יעקב מפרכס‬ ‫אברחס ודו״ק!‬
‫לצאת עוברת ]על פתחי ע״ז[ עשו מפרכס‬ ‫א י י דחנח יצחק הוא טדת חיראח‪ .‬שטעתי‬
‫לצאת והבירור מצידה‪ .‬לבן שאלח למת זח‬ ‫טפי אדט״ו חרב חקדוש טו״ח יצחק‬
‫אנכי פי׳ בי אנכי נוקבא כלי המקבל ומד‪.‬‬ ‫זלה״ה נ״ע דבזח שארס טתירא חוא טטתיק‬
‫לי אצל הבירור‪ .‬ח״פ מלת ז ה ‪ .‬בי הבירור‬ ‫הדבר הזה ודפה״ה ‪ .‬וזה פי׳ אלה תולדות‬
‫רק מ ב ר ‪ .‬ותשובת ה׳ לה שהבירור הזד‪.‬‬ ‫יצחק היינו היראה בן אברהפ שבונה חסד‬
‫צריך להיות בבטן אחד ]בנ״ל[ ומשם יתפרדו‬ ‫גדול שנטתק הדין ודו״ק‪:‬‬
‫וכוי‬
‫י ‪19‬‬ ‫שמחה‬ ‫תולדות‬ ‫הול‬
‫וכל הבארות אשד חפרו וגו׳ סתטונז‬ ‫זכו׳ וזהו שגי גוים בבטגך דייקא ושגי‬
‫פלשתים וגו׳‪ .‬גראה ]פירושו[ דהגה בל‬ ‫לאיטים טמעיך יפדרו כי יהיה בירור הנטור‬
‫דרך שעושין להשם צריך לתיות בו תיות‬ ‫והכן ז‬
‫פגימי‪ .‬ואם אין בו חיות פגימי איגו עולה‬ ‫]ותלך לדרוש את ה׳ ופירש״י טה יהא‬
‫למעלה‪ .‬והגה הפלשתים רצו ללכת בדרבי‬ ‫בסופה‪ ,‬ויש להבין הלשון בםופה‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫א״א ע״ה והיו עושים כמו שהיה א״א עושה‬ ‫אך כי הגה כל יטי האדם היצר גלחם עטו‬
‫רק שלא היה בו חיות פגימי וזה היה םתימת‬ ‫ובאן היה עשו טפרכם לצאת בעברה על‬
‫הדרך הזה והבן‪ .‬ויצחק אניגו רצה לחפור‬ ‫פ ת ח ע״ז ויעקב היה מפרכם לצאת בעברה‬
‫הבאר הזה אף שהיה לי דרכים לה׳ מצד‬ ‫על פתה בהמ״ד וסברה שהוא יולד אחד‬
‫עצמו אעפ״כ לא גמנע מלחפיר באר אביו‬ ‫רק שהוא גלחס עם זה היצר ע״כ הוא פעם‬
‫במ״ש‪ .‬ואח״כ חפר הוא עצמו בארות דהגה‬ ‫כך ופעם כ ך ‪ ,‬והלכה לדרוש מה יהא‬
‫כל איש הישראלי הגגש לעבודת השם ב״ד‪.‬‬ ‫בסופה טי יגבור על ט י ‪ .‬כי טי שהיא יגבור‬
‫צריך שיחפור בעצמותו באר אשר על ]ידו!‬ ‫בםוף חוא חמגצח כי זה כל האדם שעב״פ‬
‫יוכל לחתדבק בבוראו יתברך ויתעלה ‪.‬‬ ‫יהיה הוא המגצח כמ״ש )לבריס ז( והיה‬
‫ומתחילה הבאר חזח איגו כשלימות מצר‬ ‫עקב תשמעון שהכל הולך אחר העקב והסוף‪,‬‬
‫עצמו כי עדיין מעורב בטוב וברע מצד‬ ‫ואמר לה שיהיו שגים הצדיק בצדקתו‬
‫עצמו וזה גקרא עשק כי חתעשקו ע מ ו ‪,‬‬ ‫טתחלתו וער םופו ‪ .‬וה‪8 ,‬ע ברשעתו‬
‫ואחייב כשהולך מזה המדריגה שאין לו‬ ‫מתחלתו וער סופו‪ .‬וז״ש מה יהא בםופה[‪:‬‬
‫]מגיעה[ מצר עצמו אזי הוא במרריגת‬
‫שטנה שהשטן עומר לגגרו ומבלבלו‪ .‬ואחייב‬ ‫במדרש רבה ותאמר א״כ למה‬
‫הוא בטררינח רחבד‪ ,‬ונקרא רחובות כמאמר‬ ‫זה אנכי ר״י אומר מלמד‬
‫הכתוב)משלי גוז( ברצות ח׳ דרכי ]איש[ נם‬ ‫שהיתה אמנו רבקה מהזרת על פתהיהן‬
‫אויביו ישלים א ת ו ‪ .‬וזה פור חבארותו‬ ‫של נשים ואומרת להם הגיע לכם‬
‫צער זה בימיכם כן׳‪ .‬ביאורו שבא לומר‬
‫ואבימלך הלך אליו טנדר ונוי ויאטר ונוי‬ ‫בי לא על צער העיבור שאלה כי הוא מגהנ‬
‫‪1‬‬
‫טדוע ונו׳ ואתם שנאתם אותי‬ ‫העולם‪ ,‬אלא לפי שהיתה רואה הפירור‬
‫ונו׳ ויאמרו ראה ראינו ונו׳ אתה עתה ברוך‬ ‫וחמחלוקת בין יעקב לעשו במעי אמו בגודע‬
‫ה ׳ ‪ ,‬לכאורד‪ ,‬תשובתו אינו מםפיק לשאלת‪.‬‬
‫יצחק אבינו ע״ה ונם למה להם כריתות‬ ‫טפםוק ויתרוצצו בשעה שתיתח עוברת‬
‫ברית מחדש ‪ ,‬ולא די להם ברית אברחט‬ ‫לפגי בהמ״ד כוי זה מפרכם וכוי‪ ,‬ושערה‬
‫לנינו ולנכדו‪ .‬ונם מה ראה ראינו בכופלא‪.‬‬ ‫בעצמה המחלוקת שיהיה ביגיהם בעולם‪,‬‬
‫ונפרש ע״ד מאמרם ז׳״ל לעולם ידור ארם‬ ‫והיתד• מתמהת ע״ז האם גהיה ככה ששגי‬
‫במקום רבו ובמקום אחר ]תנינן[ אל י ת ר‬ ‫אתים יהא מחלוקת ביגיהם‪ .‬וזה פי׳ הגיע‬
‫ומתרצינן הא דמצי מיכף והא בו׳ ואבימלך‬ ‫לכם צער זה בימיכם‪.‬׳‬
‫ופיכול גדולי ה ת ר היו דלא מצי מיכף יראו‬ ‫מ כ ל ה כיום את בכורתך ל י ‪ .‬במדרש‬
‫פן יכוו בגחלתו לזה אמרו ראה ראיגו וגו׳ ‪,‬‬ ‫אמר לי׳ זבון לי יומא הד מדידך‪.‬‬
‫לכך אגו יריאיפ ]כג״ל[ ולכך וגשלחך בשלוט‬ ‫פיתשו ע״ב כיון שמכר לו את הכבודה‬
‫ולא תםבור שאגו שוגאים אותך והא ואיה‬ ‫זלא משכחת שיהיד‪ ,‬בכור אא״ב מכר לו‬
‫וכאשר עשיגו ?מך דק טוב וגשלחך בשלום‬ ‫יום אחד מימיו‪ .‬וע״ז אמר ריא בל מי וכוי‬
‫אתח וגו׳‪ .‬ועל עשותם ברית חדש גפרש‬ ‫בלומר שאותו יום שמכר הוא בכל יום‪,‬‬
‫בי מאחר שגתייחד אליו‪-‬חדיבור מצד עצטר‬ ‫והוא שהגם שאין לישראל עוה״ז כמו לעשו‪.‬‬
‫ולא מחמת יחום א״א ע י ח דוקא לכך יראו‬ ‫אבל כל עת שיצטרכו יש להם אותו היום‪.‬‬
‫פן ואולי אינו מםפיק בריח אברהם ליצחק‬
‫וזו ראה וגוי כי היח ח ׳ עמך וגו׳ לכך נאטר‬ ‫והבן כי דברים עמוקים הם ז‬
‫תהי גא אלה ביגיגו וגוי ותיק ‪1‬‬ ‫זיאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את‬
‫הבכורה ‪ .‬וצ״ל מה זח שאמד‬
‫ראה ראיגו וגוי‪ ,‬גפרש כי מדת איא עיוו‬ ‫הכתוב סתם ויאכל וכוי ואחיכ ‪-‬וי‪ #‬עשו‪.‬‬
‫הוא רב חםד וכל רואי) יכירו בו בי‬ ‫אמגם כווגת הכתוב להורות שיותר חיי*‬
‫הוא בדך ה׳ בהתגלות עבודתו לעין בל מ כ ה‬ ‫שטח בעת ביזת הבכורה טאת אכלו‪1*1 ,‬‬
‫וזיכיו את הרבים כטאמד )גיאשית ינ( ואת‬ ‫ויבז עשו שעקר מציאותו היה בזות ביזת‬
‫הנפש יגו׳ ויק־א בשפ ד‪ '.‬וגוי‪ ,‬שהיה פפרפט‬ ‫•הבכורה זהבן ו‬
‫אלחותו‬
‫שמחה‬ ‫תולדות‬ ‫קול‬ ‫‪20‬‬
‫טרהוק הקדושה אשר נ ק ר נ ו ‪ .‬וזהו וייח אמ‬ ‫*לחותו בעולט נטאטרפ אהד היה אנרהם‬
‫דיה בגדיו מלשון נוגדים‪ .‬ונאמת היה‬ ‫זנו' לנך הנל יראו אותו‪ .‬אנל בהי׳ יצהק‬
‫יעקנ והריה דיה ג״ע נפי׳ רש״י ז״ל ‪.‬‬ ‫היא היראה נהי' צמצוט ונל המרות היו‬
‫ושטה שמחה גדולה ואמר ראה דיה בגי‬ ‫טמוגים בלבבו ילא ה נ י ח נ י צדקתו אך‬
‫כריה שדה‪ .‬ועפ״ז טתורץ קושיית הזה״ק‬ ‫אהד עיון עמוק‪ .‬לנך ראה ראיגו נ נ פ ל‬
‫דטתחילה גאטר דיה בגדיו ואה״כ ריח בגי‪.‬‬ ‫אהד עיון רנ הנדנו צדקותיך‪ .‬לנך אין לך‬
‫וכמ״ש גיהא דטתחילח רצח לראות את‬ ‫לתמוה על שנאתינו‪ .‬אך עתה שראה ראינו‬
‫מעשיו אשר לא טובים ובגדיו מלשון‬ ‫׳וגוי לנך נאמר אתה עתה ברוך ה"‪.‬‬
‫בוגדים ‪ .‬אולם באמת היה ]זה[ יעקב‬ ‫א ״ י ראה ראינו‪ .‬דהנה יצהק היה אנ בפ״ע‬
‫]אביגו[ והריח ריח ]מעשיו[ פתח ואטד ראה‬ ‫ננתינתו ויצהק נקרא אב נטו אברהפ‪,‬‬
‫ריה בגי דייקא והבן היטב‪:‬‬ ‫ואף שהוא בן אברהם אעפ״נ אינו נקרא‬
‫ויתן לך האלהיס וגו׳‪ .‬כלוטו•‬ ‫‪81083‬‬ ‫בשם בן אנרחם שחוא חיה דבר נפ״ע והיה‬
‫טרנבח למדח אחרח והוא ממש בעולם‬
‫דיתן הוא לשון גסתר ופי׳ שהבורא‬
‫ביח יחן לך חאלחים חייגו עבודת ה׳‬ ‫‪ .‬א ה ד ‪ .‬ונמצא שהיו יראים שלא יהיח מועיל‬
‫יתעלה‪ .‬מטל השטים וגו׳ בט״ש ועכדת את‬ ‫זה הברית שנרח עפ א״א ע״ה לזה הלנו‬
‫ח׳ וטרוב ]כל[ וגו׳ ודו״ק‪:‬‬ ‫אליו לנרות ברית מהדש עם יצהק ב פ י ע ‪.‬‬
‫אנכי עשו בכורך וגוי בא אחיך בטרטח‬ ‫‪1‬עפ״ז ינואר דמתהילה שלהו אותו מפעם‬
‫וגו׳ ‪ .‬פי׳ דחגח יעקב עשה כל‬ ‫שאמרנו‪ .‬ואהר שראו שהוא בנהי׳ נפ״ע‬
‫חשתדלות בעורות עזיט על ידיו שלא‬ ‫במ״ש הלנו אליו ‪ .‬וז״פ ראה ראיגו וגוי נ י ה׳‬
‫יכירהו אביו‪ .‬וטה שלא פחד פן יכירו אביו‬ ‫עמך דייקא‪ .‬וגמר אומר אתה עתה ברוך‬
‫טקדושתו אשר בקרבו הפך עשו‪ .‬אולם זה‬ ‫זז׳ שאתה בפגי ]עצמך[ ברוך ה׳ ודו״ק‬
‫שגשתטש שרצה ליקה את הברכות ברטאות‬ ‫היטיב ז‬
‫יזהו בחיי עשו אשר הצדיקים משתמשים בי‬ ‫ה א ת ה זה בגי עשו אם ל א ‪ .‬והגה לנאורה‬
‫כידוע ‪ .‬כי ]אטיתת[ יעקב לחוציא בולעו של‬ ‫מלות אם לא שפת יתר הוא‪ .‬אנן‬
‫אותו רשע טפיו וזח א״א אלא בלבישת‬ ‫גראה לפרש לפמ״ש לעיל דמה שרצה יצהק‬
‫חלק טטדתו דחייגו חרטאות כאטור )תהליס‬ ‫לנרך את עשו הוא מהמת שהייה מםטרא‬
‫יי‪ 0‬עם עקש וגו׳‪ .‬ולזה אטד אגכי עשו‬ ‫ידיגא ולא רצה לצאת כד״ת אף נהוט‬
‫בכורך בליטר בכהי׳ זו‪ .‬וגם יצחק לא הכיר‬ ‫השערה נט״ש וירה את דיה נגדיו לדעת‬
‫בו כי הוא היה תמיט ועתה לבש הרטאות‪,‬‬ ‫ברשעתו‪ .‬כמ״ש שהיה הושב שנפגימיות הוא‬
‫ע״כ אמר יצהק לעשו כא אהיך בטרטה‬ ‫יצדיק והיה רוצח לחרית בעבירות שלו אט יש‬
‫ופכרתי שאתה הוא זה בי זה הלקך ולקח‬ ‫בהט צד ט ו ב ‪ .‬ובאמת היה זה יעקב שאף‬
‫ברכתך ודו״ק;‬ ‫עבירות שלו טוב כמאמר הכזיל פושעי‬
‫ואברכהו גם ברוך יהיה‪ .‬בליטר דהגח‬ ‫ישראל טלאים וכוי‪ .‬וז״פ הכתוב האחוז זה‬
‫כל ברכה הוא בהתפשטות אי־‬ ‫בני עשו אם לא אף שאין אתה בלום אעפ״כ‬
‫לטי שאיגו דאוי טהדין‪ .‬וידוע דטלת גם‬ ‫אראה אם אתה בגי עשו ואברך אותך‬
‫הוא לרבות ההתפשטות‪ .‬וז״פ שעשו היה‬ ‫ודו״ק היטב ז‬
‫אומר שהברכות היו בטעות‪ .‬ואמר לו יצהק‬ ‫זירה את דיה בגדיי‪ .‬איתא ברבה‬
‫שהברכה היה בבהיגת גט הייגו חתפשטות‬
‫אף לשאיגו ראוי ודו״ק ז‬
‫שיצחק הציץ ברוח קדשו על‬
‫עוד שם יש לדקדק למה לא בירך יצהק‬ ‫העבריינים שבישראל שנם הס יקדשו‬
‫תינף לעשו עם מה שנרכו לטוף ‪.‬‬ ‫השם‪ .‬ופי׳ טלת בגדיו טלשון בוגדים ‪,‬‬
‫זמח גפ שמתחילה אמר שלא גשאר לפניו‬ ‫וטעתח יש לוטד בי יצחק בודאי ידע אשטת‬
‫נלופ למעגו ולנםוף נ ר נ ו ‪ .‬ועוד לטה לא‬ ‫עשו כי גדולה ה י א ‪ .‬אולם לא גםוג אחור‬
‫הזניר נאן נ נ ר נ ת עשו לשון נ ד נ ה רק‬ ‫‪.‬מלברכו כי משפט הברכה לבכור ומדתו‬
‫ויאמר‪ .‬וגפ מה זה שרצה שיעשה לו פעודה‬ ‫היתה מדוקדקת והשב בהדי דכבשי דרהמגא‬
‫קודם ח נ ד כ ח ‪ .‬א נ ן גראה ]דהגח[ יצחק הוא‬ ‫למה ל י ‪ .‬אעפ״נ ה ש נ בלנו ני דרני ה'‬
‫מ ד ח גבורח ויש נזח ב׳ בחיגוח בחי׳‬ ‫ישרים ונוראי הקדושה צפוגה וטי יודע‬
‫דאשוגה על ]ידי[ שמחח וזח גקרא ג׳׳ק וזה‬ ‫‪.‬בכטה השתלשלות הקדושה תצא לאורה‪,‬‬
‫טוב מאוד ויש שע׳׳י בבי‪ .‬ויצחק היה‪-‬דוצה‬ ‫וכאשר לבש יצחק אביגו ע״ד‪ ,‬הגבואה‬
‫שיניגהו לזה הנחי׳ של שטחה לזה ציגמ‬ ‫לברכו חפץ לראות ברוח״ק בחטאיו פן יראה‬
‫להביא‬
‫יא ‪21‬‬ ‫שמחה‬ ‫תולדות‬ ‫קול‬
‫היה לו עוד ברבה טכהי' זו רק טבחי' השני•‬ ‫להביא לו יין שהוא טבהי׳ הזאת‪ .‬תה טפני‬
‫שאטדנו ע״י בבי והיינו עצבות‪ .‬וביון שעשו‬ ‫שיצהק היה פכר שעשו גןרוב לבתי' זו‬
‫התהיל לבבות לזה תיבף אטד לו טבהי׳ זו‪.‬‬ ‫שהוא ג״ב בהי' צטצום במבואר בטדרש‬
‫ולזה לא הזכיר לשון ברבה ששם אין שייכות‬ ‫עיייש‪ .‬וביון שבירך את יעקב הרניש שלו‬
‫לברכה כלל והדבר הזה ידוע לטבינים וא״א‪.‬‬ ‫הוא טשפט ]הבכורה[ בי יעקב קרוב יותר‬
‫לפרש יותר ‪8‬‬ ‫לכהי' זו‪ .‬וכיון שבא עשו לברך אותו לא‬
‫פ ר ע ת ויצא‬
‫והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע וגוי‪ .‬הדקדוקיט רבו‬
‫אברהם אביך‪ .‬הבעהיט הקשה לטוז‬ ‫בפסוק זה באשר בחכו הטפרשיט ‪.‬‬
‫לא הזכיר טלת אביך אצל יצחק אביז בפרט‬ ‫וגראה לוטד דהנד‪ ,‬בעת שאסר לו יצחק לילך‬
‫בי יצחק חיח אביו בעצם‪ .‬ונראח לפרש‬ ‫להרן היה קשה עליו טאוד שילך טא״י‬
‫דהנה טלח אב חורח על חצטרפוח אב וכנו‬ ‫לחוץ לארץ‪ .‬ובפרט טאביגו יצהק הקדוש‬
‫בי בנו הוא בן של אכ וכהו של אב ה ו א ‪.‬‬ ‫לילך ללבן האדטי ששט טקור הקליפה והיה‬
‫ונטצא שיעקב הוא מצורף אצל יצהק בי הוא‬ ‫דואג ע״ז שיצא טבאר שבע וטחטח השקו‬
‫כהו של יצהק‪ .‬ואיחא בגטרא שטפני טח‬ ‫בבאר שבע גחשב גט ביאחו יציאח אליו‬
‫אין הקכ״ה מייהד שטו על הצדיקים בהייהם‬ ‫משט בבחי' ויצא מטש ‪ .‬וז״פ ויצא יעקב‬
‫שנאמד )איוב ‪ (10‬הן בקדושיו לא יאמין ועל‬ ‫וגו׳ שחיח חטיד בבחי׳ ויצא‪ .‬וגטר אוטר‬
‫יצהק ייהד שמו מפני שעיניו כהות ופסק‬ ‫וילך חרגח שחיה קשה עליו פרידחו טאביו‪.‬‬
‫ממנו היצהיר‪ .‬ונמצא אם אמר אלהי יצהק‬ ‫רק אחר שגחייחד אליו מאמר ח׳ אז חיח‬
‫אביך הוה כמי שמייחד שמו נ״ב על יעקב ג‬ ‫בשמחח במיש במדרש וישא יעקב רגליו‬
‫טען לבו יח רגלוחי ובו׳ עיי״ש וחבן!‬
‫איתא במדרש י״ח פעמים ]אזבדוח[ של‬
‫אבוח ולזה חקנו י״ח ברבוח של‬ ‫ויפגע בטקוט וילן שפ כי בא חשמש וגו׳‬
‫חפילה ואח״ל י״ט ]הם וחנח חי[ נצב אינו‬ ‫ויקח טאבגי חטקוט וישפ טראשוחיו‬
‫טהטנין ואח״ל י״ז הם ויקרא ]בהם[ שטי ושם‬ ‫וגוי‪ .‬הנה רש׳׳י ז״ל פי׳ טלח בטקוט טורח‬
‫אבוחי אחח טהם עיי״ש‪ .‬להבין המאמד‬ ‫על השפ שהוא טקוטו של עולפ ורביגו א׳׳ע‬
‫חוח נראח דחנח חאבוח חיו בלים לקבל‬ ‫הקשח איך יחורץ טש׳׳כ בטגילח אפחד רוח‬
‫אלחוחו יחי ולחטשיך אוחו בבל חטדריגות‬ ‫•והצלח וגוי טטקופ אחר עיי׳׳ש‪ .‬ועוד אף‬
‫החחחונוח וחם עצמם ]חיו[ נחשבים במו‬ ‫]לפירש״י ז״ל[ לטה לא אטד בפירוש ויפגע‬
‫בלים כל אחד לפי מרחו‪ .‬אברחם חיח בלי‬ ‫בחי ולטה הוציאו בלשון טקופ דוקא‪ .‬ולפרש‬
‫למדח חסד יצחק למדח יראח‪ .‬וז״פ אלתי‬ ‫זר‪ .‬גאמר דחגח צורחו של יעקב היד‪ ,‬חקוקה‬
‫אברהם שהוא אלחוח שהיד‪ ,‬בכלי אברחם‬ ‫בכסא לטעלה והוא היה רגל שלישי לטרבבח‬
‫והבן כי עסוק הוא‪ .‬ולהבי הי״ח ברבוח הם‬ ‫עליוגה בידוע‪ .‬ולהכין זח גראה דחגה‬
‫כננדם כי חאבוח עצמם ]הוא[ אלחוח והבן‪.‬‬ ‫טילואים של אוחיוח טקוס בגיט׳ יעקב ‪.‬‬
‫ופי׳ המדרש וחנח ונו׳ אינו מחטנין משא״כ‬ ‫ופי' ויפגע בטקוס שפגע במלח טקום ובאוחו‬
‫ויקרא שמי בי השם הוא עיקר כידוע ודויק‬ ‫שעה גחעלה לטדריגה העליונה ‪ .‬וגעשה‬
‫בי עמוק הוא!‬ ‫רגל שלישי לטרבבח‪ .‬וזחו ויקה טאבגי‬
‫ויצומ שמן על ראשה‪ .‬אפשר לרמז כי‬ ‫הטקום שלקח ]טילוא[ חאוחיוח וישט‬
‫י מהוח השמן מורה על הוזבמה אשר‬ ‫טראשוחיו‪ .‬והבן בי פוד עטוק הוא!‬
‫העוסק באכילתו מועיל לזברון אשר הוא‬
‫ריםז לאברהם‪ .‬ומספר שמן גי׳ יצתק יעקב ‪,‬‬ ‫והנה סולם וגוי‪ .‬והנה טלאכי וגוי‪ .‬והגה‬
‫וקשר השלישי היה כאבן הזה אשר יהיה‬ ‫ח ' ‪ .‬חגח חעגין בי קגיוח חשליטוח‬
‫בית אלהיט ובני׳ ט״ו הוויות כמנין י״ה ע״ר‬ ‫הוא בחיי םולם טטדריגח לטדריגח בלי‬
‫אין קדושה וכוי לקשר עולט הנבדל עט כיח‬ ‫וילוג וחסיטן בי בא שליטוח הםדריגוח‬
‫קדשנו )תפארתנו יבנה ב״ב ודו״ק‪:‬‬ ‫אשר יתחיל ללבח אל חגבוח טטגו‪ .‬חייט‬
‫שגתטלא בחארח חשטחח וזח רטז תכתוב‬
‫וידו" יעקב נדר וגוי‪ .‬קושייח הרטב״ן אט‬ ‫בגי פעםים וחגה כדאיחא בטדרש והגה‬
‫הבטיחו הי כבר לטח גדר וחחנה‬ ‫לשון שםחח‪ .‬ובםרריגח ראשוגח ג׳יבשטחד‪.‬‬
‫טחדש‪ ,‬נגראח כי חגם שהבטיחו גחיירא פן‬ ‫לטי שיזכה בה והבן‪:‬‬
‫יהיה‬
‫שמחה‬ ‫ויצא‬ ‫קול‬
‫כי יכולתי ושמע ה' תפילתי ועי״ז ראתה‬ ‫*היה קיופ הדברים בבחינת הפתר והוא בהי׳‬
‫שלא עשתה בזה שלא כהוגן‪:‬‬ ‫אהורייפ‪ .‬כלוטר שישטור ולא יטעפ טעם‬
‫ותאמר לאה בגד ותקרא שמו ג ד ‪ .‬קשה‬ ‫]השיטור[ וכן בכולפ‪ .‬ע״ז נדר והתפלל אפ‬
‫רזה איגו טעם לשום עובדא או‬ ‫יהיה אלהיט עטרי ושטרגי וגו׳ ואטעופ טעם‬
‫לתפילה כטו שאר שטות השבטים שהיה‬ ‫השוטר והגותן‪ .‬וזו והיה ה' לי וזה בחי׳‬
‫השם טעם לאיזו עגין עבר או עתיד‪ .‬וגראה‬ ‫פגים ודו׳׳ק‪:‬‬
‫פי׳ דהגה קשה למה נתגה לאה שפחתה‬ ‫ד ש א יעקב רגליו וילך ארצה בגי קדם‪.‬‬
‫ליעקב בשלמא רהל לפי שהיתה עקרה גתנז־ו‬ ‫פי׳ אתר שגתבשר בהלום הגבואה‬
‫שפחתה ליעקב כטעם אולי אבגה ממנה‬ ‫גוםפה שמחה בלבבו והגר בעוז כדורות‬
‫וכמ״ש בשרה אמגו‪ .‬אמנם כווגת לאה היתה‬ ‫הראשוגים אברהם ויצחק‪ .‬וזו בגי קדם כלומר‬
‫שראתה שעמדה מלדת ורצוגח היה עוד‬ ‫כדורות הראשוגים ז‬
‫להעטיד שבטים ולהתפלל ע״ז לא שייך‪ .‬בי‬ ‫ויספר ללבן את כל הדברים האלה‪ .‬גראה‬
‫כבר היה לה ד' שבטים לזה עשתה טעשה‬ ‫פי׳ שפיפר לו שעתידין זרעו לקבל‬
‫גטילת הפד ששיהררה שפחתה וגתגה ליעקב‬ ‫את התורה וזה עיקר עבודתו בעולפ‪ .‬ורמז‬
‫בכדי שעי״ז יתעורר עליה טלטעלה טדת‬ ‫באמרו את כל הדבריפ וגו׳ כי בקבלת‬
‫חפד לגמול חפד בין לעגייפ ובין לעשיריפ ‪.‬‬ ‫התורה ג׳׳כ כתב לשון זה והבן!‬
‫וז״פ ותאמר לאה בגד ר״ת גומל דליפ שעיין‬ ‫ט ו ב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר‪.‬‬
‫זכתה להעטיד עוד שבטיפ והבן‪:‬‬ ‫הגה הרשע חשד את הצדיק בגגותו‬
‫כדאיתא בזוהר גקבה עלי שכרך שחשדו שאהב‬
‫ותאמר לאה גת! אלהיט שכרי וגו׳ ותקרא‬ ‫א ת הגשיפ‪ .‬ואטד ברשעתו טוב תתי אותה לך‬
‫שטו יששכר‪ .‬וקשה לטה תלתה‬ ‫מאהר שהיא יפ״ת ויזיק לך ]בקניות[‬
‫השם בשכר טפירת השפחה ולא בשכר‬ ‫השלימות‪ .‬מתת אותה לאיש אחר אשר‬
‫הדודאים שאטרה ליעקב כי שכור שכרתיך‪,‬‬ ‫בלעדה אחר דהייגו טםטרא אחרא‪ .‬ושפ‬
‫שטעתי טאבי הרב זלה״ה שבאפ תיתה‬ ‫רשעים ירקב וזכר צדיק ]לברכה[ ז‬
‫תולה בשכר הדודאיפ חיח ח״ו קטרוג על‬ ‫וירא ה' כי שגואה לאה וגו׳‪ .‬ח״ו לוטר‬
‫רחל שזלזלה במשכב הצדיק‪ .‬לכן התליטת‬ ‫כן שהצדיק שוגא את אשתי‪ .‬אכן‬
‫השכר בגתיגת חשפחח וכזח עשתח רחל ג״נ‬ ‫נפרש דהנה הצדיק אשר עובד השי״ת‪ .‬הוא‬
‫טקודפ‪ .‬והוי כטליצה לשטיפ עבור רחל‬ ‫תטיד שונא את עצטו והוא טוצא בעצטו‬
‫שתלד ג״כ וגאטר אח״כ ויזכור אלה־פ את‬ ‫תטיד חסרונות שאינו יוצא ידי חובת העבודה‬
‫רחל ודפח״ח‪:‬‬ ‫להשיית‪ .‬וז״פ וירא ה' כי שנואה לאה פי'‬
‫ויעמןן יעקב את דברי בגי לבן וגו׳ לקח‬ ‫שלאה היתה שנואה בעצטה יהכן ז‬
‫יעקב את כל אשר לאביגו וגוי‬ ‫ותקנא רחל באחותה ותאטר הבה לי כנים‬
‫וירא יעקב את פגי לבן וגו׳‪ .‬וגקדיפ לפרש‬ ‫ואם אין וגו׳‪ .‬ואינו טובן שאטגו‬ ‫י‬
‫את מאטד חכז״ל איזו חכפ חלוטד טבל‬ ‫רחל תדבר דבר זה ליעקב שהוא כטו טעשה‬
‫אדפ שגאמר )יזהלים קינן( מכל טלטדי‬ ‫געורים‪ .‬וגראה שכווגת רחל היתה לפי‬
‫חשכלתי כי עדותיך שיחח ל י ‪ .‬חמאמר חזח‬ ‫שראתה שלאה שהיא שגואה יש לה בגים‬
‫תמוה בעיגי כל מעיין אכן גראה רכל אחד‬ ‫והיא שהיא אהובה אין לה בגים לכן חיח‬
‫צריך שיהיה לו רב שילמוד ממגו בין תורה‬ ‫ברצוגה שתהא ג״כ שגואה ושיהיה לה כגים‪.‬‬
‫ובין עבודה באיזה דרך ישכון אור וכל ימי‬ ‫וזה ותקגא רחל באחותה שהיא שגואה ואטרה‬
‫חייו בזה העולפ צריך האדפ ל ז ה ‪ .‬אכן‬ ‫הבה ל׳ בגים ואם אין וגו׳‪ .‬שידעה שאין‬
‫הארפ שהוא בזה הבחיגה שלומד מכל חאדפ‬ ‫דבר שיקפיד עליה יעקב כמו זה‪ .‬וכן כווגה‬
‫חייגו אפי׳ במה שכגי האדפ פחותיפ מדבריפ‬ ‫ויחד אף יעקב ‪ .‬הלצה ז‬
‫בעגיגי העוה״ז הוא מוציא בזה רמיזא‬ ‫ותאמר רהל גפתולי אלהים גפתלתי עם‬
‫דחכמתא היאך לעבוד השי״ת ‪ .‬האדפ חזה‬ ‫אחותי‪ .‬ג״פ דהגה באמת רהל‬
‫אין צריך לרב כלל והבן‪ .‬וזה פי׳ מאמרפ‬ ‫עשתה כאן שלא כהוגן במה שמפרה הםימגים‬
‫איזה חכפ כעצמו ובו' ודיקדקו לומר חכפ‬ ‫ללאה כי שקרה ביעקב ‪ .‬אכן גתכוגה לש״ש‬
‫ולא תלמיד הכפ‪ .‬ואמרו הייגו הלומד טבל‬ ‫שלא תכלם אחותה לאה וגדולה עבירה‬
‫אדפ שגאמר מכל מלמדי השכלתי מפני‬ ‫לשמה‪ .‬וזו גפתולי וגוי שגפתלתי עם אחותי‪.‬‬
‫שערותיך שיההלי‪ .‬פי׳ שכל הםיפירים של‬ ‫נ י גפתל הוא מגזירת גפתל ועקש‪ .‬דהייגו‬
‫בגי אדם כעפקי העוה״ז הוא אצלי תודה‬ ‫*עבירות שעשיתי חיה לשמה‪ .‬והא ראיה‬
‫והבן‬
‫יב ‪23‬‬ ‫שמחה‬ ‫ויצא‬ ‫קול‬
‫אביכם וגו׳ אל תדבר עם ו ט י ‪ ,‬הדקדוקים‬ ‫והבן‪ ,‬וגחזור לעגיגיגו דהגה יעקב היה אצל‬
‫רבו בכאן וגפרש ע״ד ק״ו אדם דן מעצמו‬ ‫לבן כדי שיוציא ממנו נה״ק כידוע וזה היה‬
‫וכל מקום עד ועד בכלל‪ .‬והנה לבן הרשע‬ ‫כל כוונת יעקב שהיה אצל לבן‪ .‬וכיון‬
‫היה כרה שיחות אשר לא כתורתנו וספר‬ ‫ששמע יעקב שבני לבן היו אומרים לקח‬
‫וםבר מטוב ועד רע ולא עד בכלל ואפי'‬ ‫יעקב את כל אשר לאבינו הבין הוא שכבר‬
‫תאמר עד בכלל םבר שלא הווהר אלא •<ל‬ ‫לקח את כל הקדושה ואעפ״כ לא היה‬
‫הדיבור רע ולא על עשיית רע שהוא בק״ו‬ ‫מאמין בעצמו‪ .‬וכיון שראה פני לבן והנה‬
‫מדיבור ‪ ,‬וזהו מענותו יש לאל ידי לעשות‬ ‫איננו עמו כתמול ]שלשום[ שבעוד שהיה‬
‫עמכם רע והוא ראיה ושאלהי אביכם אמר‬ ‫הקדושה בו היה הקדושה ניכרת בפניו‬
‫אל תדבר ונו׳‪:‬‬ ‫כידוע והבן ‪:‬‬
‫ואלהי אביכם אמר אלי לאטד וגו׳ מטוב‬ ‫ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי‬
‫ועד רע וגוי‪ .‬למה גילה לבן‬ ‫הניד לו כי בורח הוא ‪ .‬והוא תמוה‬
‫ליעקב מאמר השם ורסן אשר עליו לבל ירע‬ ‫לכאורה‪ .‬ונ״פ ע״ד שכתבתי לעיל דהיה‬
‫ליעקב‪ .‬כי )משלי יס( לא יחפוץ כסיל‬ ‫יעקב מעלה ניצוצות שהיו אצל לבן ולא‬
‫בתבוגה כי ]אם[ בהתגלות לבו‪ .‬וזה הפעם‬ ‫השאיר אצל לבן מאומה ונם הרמאות לקח‬
‫אשר זכה לחלום הנבואה ]ע״י[ יע־!כ‬ ‫אצלו‪ ,‬וז״פ ויננוב יעקב את לכ לבן הארמי‬
‫והתפאר בגבהות לבבו שהוא נביא‪ .‬וחשש‬ ‫פי' לבו של לבן על בלי הניד לו כי בורח‬
‫פן ירגיש יעקב בגבהות לבו וגלה לו חלומו‬ ‫ה ו א ‪ .‬ווה היה משל לבן כי יעקב אבינו‬
‫אשר איננו מן הצורך‪ .‬ובדה שקר מלבד‬ ‫היה איש ת ס ‪:‬‬
‫ואמר בזב במאמר השם שהוא מצווה לגלות‬ ‫אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע ונו׳‬
‫וזהו אמר אלי לאמר ‪:‬‬ ‫יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי‬
‫וישלח‬ ‫פרשת‬
‫אל תירא אותו אלא לטי שנתיירא‪.‬‬ ‫ויעלך( יעקב מלאכים וגוי‪ .‬נראה כי בבואו‬
‫ר׳ ברכי׳ ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל‬ ‫אל ארץ הקדושה כאשר גאטר‬
‫בר נחמן משם ר׳ נתן ראוים היו‬ ‫ויפגעו בו מלאכי האלהים וגו׳ כאשר ראם‬
‫ישראל כליח בימי חמן אלולי שנסמכה‬ ‫מחגה אלהים זה‪ .‬כלומר כל המלאכים ע״י‬
‫פעולת האדם ה מ ה ‪ .‬וזה החילוק בין מלאכי‬
‫דעתן על דעת הזקן אביחם אמרו‬ ‫ח״ל ובין מלאכי א״י‪ .‬בי ]בתו״ל[ לא תוכל‬
‫טח אבינו יעקב שחבטיחו הקב׳׳ה‬ ‫להיות כשרון העבודה כמו בארץ כי העבודת‬
‫ואמר לו וחנח אנכי עטך נתיירא אנו‬ ‫האדם תהיה גבחרת כשיהיה לה סיוע *( ‪:‬‬
‫על אחת כמד‪ ,‬וכמח חוא שתביא‬
‫מקנתר את ישראל ואומר לחם )ישעיה‬ ‫רבה ויירא יעקב מאוד‬ ‫במדרש‬
‫נא( ותשכח חשם עושיך נוטר‪ ,‬שטים‬ ‫ויצר לו ר׳ פנהם בשם‬
‫ויוסד הארץ ובן׳‪ .‬ענין בחור שבאבות‬ ‫רבי ראובן שני בני אדם חבטיחן‬
‫ושבנביאים שהזכיר כאן מה עני) לזה‪ .‬אמנם‬ ‫הקב״ה ונתייראו חבחור שבאבות‬
‫ביאורו כי בא לומר שאין ראוי לאדם אשר‬ ‫וחבחור שבנביאים‪ .‬חבחור שבאבות‬
‫הוא כללי כמו יעקב אע״ה שכולל עדת‬ ‫זת יעקב שנא׳ )תהליס קמ( כי יעקב‬
‫יעקב ונם משה רעייה ]שהיה[ כולל ט'‬
‫בחר לו יה‪ .‬ואמר לו הקב׳׳ה והנח‬
‫ריבוא ישראל‪ .‬אין ראוי להיותם יריאים כי‬
‫לא יטוש ה' את עמו שהם עיקר ושורש‬ ‫אנכי עמך ובסוף נתיירא שנאמר‬
‫הבריאה‪ .‬וז״ש ראוים היו ישראל כליה בימי‬ ‫ויירא יעקב‪ .‬הבחור שבנביאים זה‬
‫המן כי לכאורה קשה שהיה לו לומר בימי‬ ‫משה שנאמר )שס קו( לולי משה‬
‫אחשורוש כי החטא היה ]על[ שהשתחוו‬ ‫בהירי ואמר לו הקב׳׳ה כי אהיה עטך‬
‫לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש‪ .‬אמנם פי'‬ ‫ולבסוף נתיירא )במוכר נא( ויאמר ה׳‬
‫על שהיו יראים מנזירת המן שהיה על כלל‬ ‫אל משה אל תירא אותו‪ .‬אינו אומר‬
‫ישראל‬
‫נ‪6‬עצע המגור ומגל ט ׳ ‪,‬‬ ‫*( גס בהכס״י מפר מכאן והלאה ופסןן‬
‫שמחה‬ ‫לח‬ ‫וי‬ ‫קול‬ ‫‪24‬‬
‫לשלם נמו יעקב‪ .‬עיי זריהתה היה לשמש‬ ‫ישראל ע״ז היו דאוים כליה כי אין ראוי‬
‫בעצטה תענונ מזה ‪:‬‬ ‫להם היראה ]כג״ל[ אלולי שגסטכה דעתן‬
‫הסירו את אלהי הגבר אשר נתוננם וגוי‬ ‫ע״ד הזקן שהובטח והגת אגכי עטך וגתירא‪.‬‬
‫ויתגו אל יעקב את כל אלהי הגנר‬ ‫יעיז הנביא טקגתרן וחשכה ה׳ עושיך‬
‫אשד בידם ואת הגזמים אשר באזגיהם‪.‬‬ ‫?זחבטיחך אם ימדו השמים וגוי אם ראית‬
‫ולכאורה קשה הלא לא היו מצווים אלא על‬ ‫שמים וארץ מתטוטטין דאין ראוי לכם לפחד‬
‫אלהי הגבר באשר שהם אליל ולא כן‬ ‫משום דבר‪:‬‬
‫הגזמימ‪ .‬ועור ]אשר[ בתוככם איגו מדוקדק‪.‬‬ ‫סמנתי גמל החסרים וגוי ועתה הייתי‬
‫וגפרש כי יעקב ציוה להם לקדש ולמהר את‬ ‫לשגי טהגית ‪ .‬להבין היתכן הוא‬ ‫י‬
‫הםהשבה ולהסיר את כה היצה״ר מלבם וזו‬ ‫לפאר את עצמו בדבר ההכרחי אשר לא‬
‫אלהי הנכר אשר בתוככם דייקא‪ .‬וזאת לא‬ ‫מרצונו עשה כי לא נעשה לשני מתנות כ״א‬
‫גיכר בפועל אגושי כמו הסרת אלהי הגבר‬ ‫עבור ויירא יעקב לכך ויהץ‪ .‬ונראה ע״ד‬
‫הגשמי אס לא שהוסיף גופך משלו נגדר‬ ‫טאמר משה רבינו עיה );!מומ לג( אם אין‬
‫המצות אז יודע שנננס ]באזנו ובלבבו[‬ ‫פגיך הולכים וגוי כי לא רצה בהשנהה‬
‫המצור! ]ההוא[‪ .‬וזהו ואת הנזמים אשר‬ ‫שעיי מלאך כ״א בהשגחתו יתבייש‪ .‬והגה‬
‫נאזניהם ז‬ ‫בהיותו יעקב כבאר שבע גאמר והגה ה׳‬
‫יעקב‬ ‫]במדרש[ וירא אלהיט אל‬ ‫גצב עליו ונו׳ ושמרתיך ר‪$‬ז ע״י מלאך רק‬
‫ה׳ בעצמו ובכבודו גצב עליו לשמרו ]וזה‬
‫עשה‬ ‫כתיב‬ ‫אשר עשית עשית דייקא[ ועכשיו בה״ל‬
‫בדוד‬ ‫עטי אות לטובה הכתוב מדבר‬ ‫נאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים שני טחנות‬
‫יאמר‬ ‫ומתקיים ביעקב שנאמר אם כה‬ ‫א״י וה״ל‪ .‬וזהו קטונתי מכל ההםדים וגו׳‬
‫עקודים וגן'‪ .‬המדרש הזה אומר דורשני‬ ‫בי בטקלי עברתי‪ .‬כי זה הוא נטו ]אזי[‬
‫הנם של יעקב בצאן לבן היה מלובש נ ט נ ע‬ ‫כלומר אז לא הוצרכתי למלאכים כי מפי‬
‫וכמבואר שפיצל המקלות וכוי‪ .‬ואף שלא היה‬ ‫העליון היתה ההשפעה ]וההנהגה שלי[‬
‫צריך לזה לעשות ע׳׳י טבע ]כמבואר בפסוק[‬ ‫ועתה תםרתי כל זאת שהייתי לשגי טחגות‬
‫אבן זו מדריגה יותר עליונה כי מי שאינו‬ ‫]של[ מלאכים שפגעו בי ועל ידם געשה‬
‫כשלימות הגמור אף שהוא צדיק צריך לגם‬ ‫הכל ווזכן‪:‬‬
‫כדי שיתתזק בצדקו יותר‪ .‬אבל מי שהוא‬ ‫!במדרש[ ואתה אמרת היטב איטיב‬
‫כשלימות הגמור אינו צריך שיעשו לו גפ‬
‫מהשמיט כי הוא בעצמו עושה מה שצריך‬ ‫עמך ונוי הטיב בזכותך‬
‫והבן זה‪ .‬והגה דוד המלך ע״ה היה מתפלל‬ ‫אטיב בזכות אבותיך‪ .‬וכלל הוא שכל‬
‫ע״ז שיהיה מנחי' זו מח&ת שראה שהיה‬ ‫השפעח וההסד והרצון הבא מלמעלה למטה‬
‫ליעקנ אניגו נהי' זו מזה לקה דוד שראוי‬ ‫להשפיע לתהתוגים צריכים לגוון והואר‬
‫לתתפלל על ז ה ‪ .‬וזיפ המדרש נ ת י נ עשה‬ ‫באיזו דמות תערוך השפע דהייגו ככגי היי‬
‫עטי אות לטונה דייקא שאני נעצמי אעשה‬ ‫ופזוגי ושאר טובות לישראל‪ .‬ואיתא צדיק‬
‫האות‪ .‬וגמר אוטר הכתוב מדבר נדוד טפני‬ ‫בן צדיק ]הוא צדיק[ וטוב לו תהו הטיב‬
‫בזכותך אטיב בזכות אבותיך והיינו צדיק‬
‫שנתקיים ביעקב וכוי והבן זה ז‬
‫ל א יקרא עוד שטך יעקב כ״א ישראל‬ ‫בן צדיק וד״ל ז‬
‫יהיה שסך‪ .‬פי׳ ]כפי[ ששם האדם‬ ‫ויותר יעקב לבדו וגו׳‪ .‬בא לבהי׳ שיריים‪.‬‬
‫הוא מלב!ש לאור הגשמה לכן אמד השם‬ ‫כלוטר הרניש עצטותו נדבה טתגת‬
‫ליעקב לא יקרא וגו׳ פי׳ ששם יעקב ]לא[‬ ‫חנם ל ב ד ‪ .‬ועיי התבודדותו ויאבק איש‬
‫יהיה לו לעולם כדאי במלבוש השם הזה‬ ‫עטו טלאך‪ .‬כי הוא היד‪ ,‬ג״כ טבהי׳ זו ז‬
‫לאור גשמתו ‪ .‬כ״א ישראל יהיה שמך‬ ‫‪ 1‬ל א יעקב יאמר עוד שמך כי אס ישראל‬
‫כלומר שאור גשמתו תגדל ולא יוכל שם‬ ‫ויאמר למה זה תשאל לשמי וגוי‪ .‬הייגו‬
‫יעקב להלבישו כ״א ישראל ויקרא שטו‬ ‫בי יעקנ ושטן בגיטטריא ישראל‪ .‬וזה שאמר‬
‫ישראל כלומר שהגיע לבחי׳ זו‪:‬‬ ‫לו הטלאך לטה זד‪ ,‬תשאל לשמי‪ .‬הלא‬
‫א ״ י כי יעקב מורה על הכנעה וענוה ועי״ז‬ ‫אתר‪ ,‬נעצטך יודע םנח שם ישראל וד״ל[ ז‬
‫זוכה לשם ישראל ולשון עוד הוא לשון‬ ‫ויזרה לו השמש פי׳ רש״י לרפאותו‬
‫מעלה‪ .‬וזה כי השם יעקב אין ]לה[ מעלה‬ ‫מצלעתו‪ .‬וזח ויזרח לו תשמש‬
‫כ״א בהשגת השט ישראל עייז‪:‬‬ ‫גלופר השטש זרחה לעצמו נ ת ת הרפואה‬
‫וישב‬
‫יו‪*5 .‬‬ ‫שטחה‬ ‫פרשת וישב‬ ‫קול‬
‫להשינ ארץ מגורי אביו נןדוונ לו שמנו של‬ ‫ןי'^*ר יעקכ בארץ ונוי‪ .‬נראה פירושודהנה‬
‫יופף והי יכפר‪ .‬והבן כי עמוק הוא ‪:‬‬ ‫בעעוו כתיב וילך אל ארץ‪ .‬והנה‬
‫חענין כך הוא ראיתא בנטרא אין לך אדם‬
‫רבה ד ל י י כשם ר׳ חטא‬ ‫בטה־?‪£‬‬ ‫שאין לו מקום‪ .‬פירושו הוא דאדם הוא‬
‫בר חנינא אמר כך אבינו‬ ‫בפרט כמאמר הבז״ל אתם קרויס ארם וכוי‬
‫יעקב סבר רואה דברים ממשמשין‬ ‫ויש לו הת־תםות אל המקום‪ .‬שתכל הוא‬
‫ובאין אמר אם נתבקדה פנקסו ט ‬ ‫בהשגחה אלהות שהאדם הזה ישב כזד‪.‬‬
‫יבול אני לעשות כוי עיי׳׳ש‪ .‬והענין הוא‬ ‫המקום להעלות גהיק כידוע ‪ .‬אבל האומות‬
‫דהגה איתא אין האדם מתמנה פרנפ על‬ ‫אין להפ ומיחסות אל המקום וד״ל ‪,‬‬
‫הציבור עד שטוחלין לו כל עוונותיו וגתיירא‬ ‫יז״פ אין לך אדם שאין לו מקום לו דייקא‪,‬‬
‫יעקב מזה חחטא שדיבר יוסף לה״ר על אחיו‬ ‫וז״פ המקרא קדש וילך עשו אל ארץ ולא‬
‫שלא ידחה החטא הזה את המלכות לזה‬ ‫הקפיד באיזה מקום אבל ביעקב וישב‬
‫אמר לו לתקן זח‪ .‬וז״פ לך נא ראח את‬ ‫יע־ןלנ בארץ מגורי אביו דייקא שהוא שייך‬
‫שלום אחיך שחראח שלמותם ולא חסרונם ורטז‬ ‫לו והבן‪:‬‬
‫נ״כ על שלום תברית ‪ .‬וזה תיקון על טח‬
‫שאסר עליהם שהשודים בעריות‪ .‬ואמר לו‬ ‫אמד רב אחא בשעה‬ ‫במדרש‬
‫לך נא דאת את שלום חצאן מחמת שאמו־‬ ‫שהצדיקים יושבים בשלוה‬
‫עליחם שאכלו אט״ת ואם אמת כך הוא איו‬ ‫ומבקשים לישב בשלוה השטן מקטרנ‬
‫שלום חצאן דוח חוא כמו חיות שטורפין צאן‬ ‫עליהם לא דיין לצדיקים וכוי תדע לך‬
‫ואוכלין‪ .‬אבלמח שאוכלין בשחיטה בזה הוא‬ ‫שכן יעקב אבינו ע״י שביקש לישב‬
‫שלום תצאן כי ע״ז נבראו וזד! תיקון להם‬ ‫בשלוה בעוה״ז נזדווג לו שטנו של‬
‫כידוע‪ .‬ונמר אומד והשיבני דבר נוטר•;‪,,‬׳;‬ ‫י ם ף ‪ .‬נ״פ דהנה באמת הצדיקים צריכים‬
‫של דבר דיבתם רעה ר״ל שכזה יתקן חטאו‬ ‫עליה ומנוחה לעמוד בצדקתם אמנם במה‬
‫והבן ‪:‬‬ ‫יורע האם כל חפצם הוא רק כזה שצריך‬
‫לעבודת ח׳ אם ל א ‪ .‬הבחינה הוא אם‬
‫ל ך נא ראה את שלום אחיך ונו׳‪ .‬הענין‬ ‫בשיושכין בשלוה נותן לב לשמור שלא יאבד‬
‫‪1‬‬
‫כמו שמצינו אצל ר׳ שטעון בן יוחאי‬ ‫ממנו ודואג עליו פן יאבד ממנו השלוה זה‬
‫כשיצא מן המערה ורצה לשרוף את העולם‬ ‫בידאי שרוצה השלוה לעמוד כה כעה״ז‪,‬‬
‫כי לא היה יבול לסבול עד שהחזירוהו מן‬ ‫אכל אם אינו משגית על השלוה דק עוסק‬
‫השמים‪ .‬כי באמת צריכים לסבול אף עניני‬ ‫במה• שצריך לעבודתו זה ודאי רוצת השלוה‬
‫עילם הזה כידוע‪ .‬והנה יוסף הצדיק בבחרותו‬ ‫לעבודת השי״ת‪ ,‬וז״פ הטדרש כשהצדיקים‬
‫לא היה יכול לסבול את הםדות של אחיו‬
‫כי לכל אחד חיח דרך אחר בעבודת הבורא‬ ‫יושבים בשלוה וסכקשים לישב בשלוה‬
‫והוקשה לו עליהם‪ .‬ווה אמר לו יעקב אע״ה‬ ‫בלומר שטבקשין שלוה‪ .‬השטן טקטרג עליהם‬
‫לך נא ראה שלנם אחיך שיסבלם וזה והשיבני‬ ‫לא דיין‪ ,‬מה שםתוקן להם לעהיב כלומר‬
‫דבר ר״ת דבה רעד‪ ,‬שישוב ויחזיר למוטב את‬ ‫את השלוה שהם צריכים לעה״ב אלא‬
‫הדבה רעה שדינר ‪:‬‬ ‫שמבקשים לישכ בשלוה בעה״ז כלומר שנותן‬
‫לב לשמור את השלוה בעה״ז‪ .‬ומה שדרש‬
‫רבה ויעברו אנשים‬ ‫במדרש‬ ‫המדרש ]הזה[ על אביגו יעקב‪ ,‬העגין הוא‬
‫מדינים סוחרים עבדו‬ ‫דהגה אטרו חיבה יתירד‪ ,‬גורעת להם רהגה‬
‫אותן הדיינים‪ .‬ד׳ יהושע בן ביתום‬ ‫יש בחי׳ עבודה אשר הצדיק עובד בכל כחו‬
‫בשם ד׳ יהודה בד סימון כתיב )ישעיה‬ ‫בתטיטות ויש בחי׳ עבודח אשר חצדיק יודע‬
‫ס‪ (:‬למה תתעינו ה' מדרכיך כשרצית‬ ‫בחי׳ טדריגתו והשגתו וזה בחי׳ א״א ע״ה‪,‬‬
‫נתת בלבם לאהוב וכשדצית נתת בלבם‬ ‫וז״פ תיבה יתירד‪ ,‬גודעת לחם‪ .‬והגד‪ ,‬יעקב‬
‫לשנוא אמד הקב׳׳ה אתם מכרתם‬ ‫אביגו כשהיה בבית לכן היה עובד ה׳ אטגם‬
‫היה עליו ג״כ עול דרך ארץ לשמור את‬
‫בנח של רחל בעשרים כםה מעות‬ ‫צאן לכן וכשבא לא־ץ כגען וישב בעלוה‬
‫שהם חמש סלעים לפיכך יחי׳ כאו״א‬ ‫רצח לחיצזיג מעלת יצחק אביו‪ .‬וז״פ המדרש‬
‫מפריש עדך בנו חמש סלעים במנה‬ ‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען‬
‫צורי‪ ,‬והמדרש תמוה וכי בשביל עבירת‬ ‫ביקש יעקנ לישב בשלוה והיינו שרצה‬
‫שעשו‬
‫שמחה‬ ‫וישב‬ ‫קול‬ ‫‪2$‬‬
‫צדיקים יעונו ]נתשונה[ אפי׳ ]לא חטאין‬ ‫שע־יו ינתן להם ]שבר[ מצוה‪ .‬אבן נראה‬
‫והנן ‪:‬‬ ‫דהנה נשהארם עושה איזה מעשה לא־לפי‬
‫ואני אנה אני נ א ‪ .‬נפל אני‪ .‬עיר דאיתא‬ ‫ערבי‪ ,‬ושיער הדבר שמטנו לא נהייתה‬
‫מה״קננוהי רראונן טתערוןבןוטיתא‬ ‫הפעשה ההוא אלא ודאי שנפנה הדבר‬
‫לטינה קרבא‪ .‬וזה ואני אנה ר״ת של ואני‬ ‫משפיפ לענין מ ה ‪ .‬נפו שטצינו ביהודה‬
‫אנה אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע‪ .‬ובזמן‬ ‫נמעשה תמר שחלילה לצדיק כפוהו לעשות‬
‫ההוא אני נ א נלומר ראובן ז‬ ‫מעשה נזאת אמנם נהיה תדנר פאת ה׳‬
‫נפ״ש תנז״ל במדרש שזימן לו הקנ״ח‬
‫ויאמרו זאת מצאנו ונוי‪ .‬ני היתוד השלפ‬ ‫מלאך המפונה על התאווה להוציא ממט‬
‫הוא זה וזאת ויוסף היה נתי׳ זה‬ ‫טשיח‪ .‬והנה נססוך נטדרש נתינ והטדיניפ‬
‫וזאת ]שיינת[ אליו‪ .‬והאתים לא הסניסו ע״ז‬ ‫ענדו ענדו חסדיניט פי׳ טניון שענדו‬
‫ורצו ]שיהיה[ נתי' זאת שיינת אליהפ‪ .‬ואמר‬ ‫המדעים הפך לנס לאחונ אותו ונתחרטו‬
‫האיש ליוסף נטעו‪ .‬מזה נלופר שאינפ רוציט‬ ‫נמצא טזה הנינו שלא היה מצד נתירתב רק‬
‫שיהיה נהי׳ זה נעולפ‪ .‬ונט טאנו נטדת‬ ‫שהשיית רוצה שירד יעקנ אנינו לטצריט‬
‫פשנר וזו וישנו לאנל ל ת פ ‪ .‬וזה ויאמרו‬
‫זאת מצאנו נלומר שנתי' זאת שיינת ]אלינו[‬ ‫ס נ נ נ ל הדברים האלד‪ ,‬נדאיתא נזה״ק‬
‫והנן‪:‬‬ ‫שלא חיה אשמה ת״ו נהשנטים נםנירתו ני‬
‫חיח פנח טח' לנלות םצרים ‪ .‬וזיפ חמהרש‬
‫דט עד איש עדולמי ונו׳ רב שמואל‬ ‫לטה תתעינו ה׳ טדרניך נשרצית ונוי ואין‬
‫בר נתן פתח )ירמיה כט( כי אנכי‬ ‫אנו מחויניט נ ד נ ד ואדרנה יש להט ליתן‬
‫ידעתי את המחשבות שבטים היו‬ ‫שנר טונ ני נאמצעותט ננמרד‪ ,‬מחשנת‬
‫עסוקים במכירת יוסף! ויוםף עסוק‬ ‫חש״י‪ .‬לוח אפר חקנ״ח שאתן לחפ שנר‬
‫בשקו ובתעניתו ובו׳ ויהודה עםק ליקה‬ ‫טצוח פדיון הנן נ י שנר פצוח מצוח וחנן‪:‬‬
‫אשד‪ ,‬והקב׳ה הי׳ עוסק ובורא אורה‬
‫של משיח ‪ .‬המדרש הזה תמוה‬ ‫וישב ראובן אל חבור‪ .‬ח י ק‬ ‫ברבה‬
‫לנל רואיפ‪ .‬ונראה לפר* דנא המדרש‬ ‫היה ר אליעזר אומר עוסק‬
‫להורות לנו ענין נפלא רכל השנטיפ ויעקב‬ ‫בשקו ובתעניתו אמר הקב״ה לא היה‬
‫היו עסוקים נצוט וצעקה ל ה ' ‪ .‬השנטיפ‬ ‫אדם שיפתח בתשובת תחילה אלא‬
‫נשניל טנירת יוסף ונם יוסף על םנירתו‬ ‫אתח חייך שבן בנך עומד ופותח‬
‫ונם יעקב התאנל על ננו והיו םתפלליט לה'‬ ‫בתשובה תחלה ואיזה זח תשע שנאמר‬
‫בנל לבם ובנל נפשם ויהודה היה עסק ליקח‬ ‫)הזשט יו( שובה ישראל‪ .‬ויש להנין הלא‬
‫אשד‪ .,‬נםצא לעיני בשר היה ענינם ייתר‬ ‫לא אחד השיב רבים טעון‪ ,‬אנן הענין הוא‬
‫לה׳ כי ]הוא[ היה עסק בנשיאת אשד‪ .,‬אף‬ ‫שהוא שב קודט חחטא וזו תחילה שעדיין לא‬
‫עפ״כ אטד הםדדש דאין שום אדם יודע‬ ‫ידע שהטא‪ .‬אך שב על עצו* להשליכו‬
‫מחשבות הטטונות בלב איש וראה הקב״ה‬ ‫וישב‬ ‫חבורח ושחוא סבר‪ ,‬הגורפת לחטא וזה‬
‫יוחר טעשה יהודה *( וטטנו היד‪ ,‬בורא אורח‬ ‫ראובן אל הבור‪ ,‬כי היה יבול להצילו טירס‬
‫של משיח‪ ,‬ומעתה יחודצו דברי חטדדש עיג‬ ‫בזרוע להשיבו אל אביו‪ .‬לבך יעמוד אחד‬
‫דוק ותשכח וחבן‪:‬‬ ‫מכגי בגיו וכוי שנאמר שובה ישראל דהייגו‬
‫בענין‬
‫*( מצאתי ואיי ונטן להציג כאן על הנליזן מה שהעליתי גפ׳ ומ״צ שהוצאתי לאוד נשנח סר״ס‬
‫לפיק שמינא שס מאמר יה פס פי' זר מאל ני מאמר •ה נכתנ נרמז גלול ילא נאמר ני כלל מה היה נוומ‬
‫יהילה אז בנשיאת אשה פ״כ פירשי מה שפירשי שיהולה יזשנ בלעתו שאין מועיל לו עיל תשיבה ממות‬
‫שהיא היה מלך עליהס ינילאי היו לנריי נשמעים יהי׳ ניכלת! לפמיר איתי ולהשיני אל אביו ע״נ נתיאש‬
‫זסשנ אילי יקיס ייעלה איתי אחל מזרעי ע״נ היה עסוק ליקמ אשה ימיישנה זו היה יקרה בעיני הקבייג‬
‫**נ היה נירא ממני אירי של משים ע י נ ‪ ,‬אבל ירעתי נאמנה כי לא ק היה טינת רניני זיל נאשר שמעתי‬
‫נ*נ מפיס דבק קלישי ניע‪ ,‬יהיא כאשר ראה יהירה מה שנעשה וכי ננרס הכל עפיי עצתי נמס לבבי בקרנו‬
‫והלן גמריוית גלול מאל מל כי נתנסל מעש ממציאות! שנינ ק בלעתו והמליכו נמיושנתי שמלאי סאביד‬
‫את כל מה שסיגל מיוס היללי על הייס ‪ ,‬יכמעס כלתה נימי מנייל המרירית‪ ,‬על כי נתיישב ברעתו יאימן‬
‫את ריסי ינמר בלט להתיזיל לנךס התירה ממלש !להכין לבני מעתה לעמל את הי אלהיו כתיגיק שמלל ‪,‬‬
‫)מפני פכנר אינל את סראשינית( יהתסיל לסלש עטלפי מסמצנה ואשינה שנסווס‪ .‬וזאת יזמסשנה היתה ניכ‬
‫יקרה‬
‫ז*‬ ‫יד‬ ‫שמחה‬ ‫וישב‬ ‫?ל‬
‫אמר רשב״י •ש לד בדעת שהןגדלגוז‬ ‫כעניי חערבון לגדי חעזימ בחבין חשגחד‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫בים ואינן נדלות ביבשה ‪ .‬נדלות‬ ‫עליוגה מגירא עלילה וסיבות כל‬
‫חםיבות אשר אין חקר לתכונתו בהשגחתו‬
‫ביבשה ואינן גדלות ביס אם יעלו‬ ‫בתחתוגים במדד‪ ,‬ובמשקל בפלס ובמאזגים‬
‫אותן שבים ליבשה אין להם תייס‬ ‫אשר עץ לא ראתה זולתו ית״ש‪ .‬יש להבין‬
‫ואם •רדו אותן שביבשה לים אין לוט‬ ‫מאמר חז״ל הוי זהיר במצוד‪ ,‬קלה כבחמורה‬
‫חיים ‪ .‬ויונה ירד לים וחיה שנאמר‬ ‫שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוח ששכר‬
‫)יינה א( וישאו את יונה ויטילוהו ליס‬ ‫מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה‪ .‬ועבירה‬
‫גוררת עבירה ומצור‪ ,‬גוררת מצוה‪ .‬בי גורע‬
‫והדג עלה ליבשה וחיה שנאמר)שס ב(‬ ‫שמעשה יהודה עם תפר סיבה הכוללת לישועת‬
‫ויאמר ה׳ לדג ויקא את יונה אל‬ ‫ח׳ וישראל לעולמי עולמים היא סיבת הגואל‬
‫היבשה נמצא מקום מיתתו של זה‬ ‫הצדק‪ .‬וסיבה זו יצאה מאתו יתב״ש במאמר‬
‫הייו של זה ומקום מיתתו של זד‪,‬‬ ‫חז״ל שהמלאך הממונה על התאוד‪ ,‬הכריחו על‬
‫חייו של זה לבך נאמר מה גדלו‬ ‫כך וגםתלק ממגו הבחירח‪ .‬אולם בתתו לח‬
‫העדכון על חוב מיעוט כזה מי הכריחו לכך‬
‫מעשיך ה ׳ ‪ .‬המדרש הזה נ א לישכ קושיא‬ ‫לשבוק בידה ובפרט במקום בזיון שהיח לו‬
‫נדולה איך הורד יוסף קדוש ה׳ למצרים‬ ‫לחוס על בזיונו אולי יודע המעשה ע״י‬
‫למקום שורש הטומאה ]וזוחטא[ אשר אין‬ ‫העדכון‪ .‬והיח יכולח בידו לקחת חערבון‬
‫מלאך ושרף ינולים לעמוד שם נקרישתם‬ ‫סידר• אחר המעשה בזרוע אחר אשר נתקררה‬
‫כמאמר אני הי ולא שרף ומלאך לפי שלא‬ ‫דעחו וכלח יצרו‪ .‬ובזר‪ ,‬לא יאשם כי ברצונו‬
‫היו יכולין לירד למקום טומאה ה ז ו ‪ .‬נם‬ ‫היה באמת להשלים הבטחתו ‪ .‬אולם לא‬
‫יעקכ אבינו ע״ה לא ירד למצרים עד‬ ‫רצת לשנות דיבורו וניחא ליה למיקם‬
‫שהבטיחהו השי״ת אנכי‪.‬אעלך נם עלה ‪,‬‬ ‫בהימנותא וזו מצוד‪ .,‬ובאם לא קיימה שא‬
‫וא״כ איך הורד יוסף לשם ‪ .‬ולזה אמר כי‬ ‫עיגיך וראה מה היה יבול להיות בסופו‬
‫יש לך פי׳ כי הנה החיות הנשפע מלמעלה‬ ‫]ח״ו[ לאבד ג׳ גפשות חיים ]עם השתלשלות‬
‫המהווה את כל הברואים נחלק לסוגי הנבראים‬ ‫רות ודוד[ עד משיח‪ ,‬ונקיימה קיים ג׳ גפשות‬
‫לחיות מקום חיותם לזד‪ ,‬בים ולזה חיותו‬ ‫וכמה דורות עד משיח בן דוד שיבא ב״ב‪:‬‬
‫ביבשה ואם ירדו אותם שביבשח לים או‬
‫להיפך אין להם חיים לפי שאין לזה הסוג‬ ‫ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף‪ .‬ע״ד רמז‬
‫בזה המקום ]השפעת חיים מלמעלה[‪ .‬אמנם‬ ‫אפשר לרמז בפסוק זה עגין גר‬
‫יוגה שהיה גשמת יוסף מדח חי עולמים‬ ‫חגזכה שאמרו חו״ל שמצוה להגיהו כרת״ר‬
‫בגודע מכתבי חאד״י ז״ל ירד לים וחי לפי‬ ‫משום פרסומא גיסא ואמר ר' יהודה בג״ח‬
‫שחיא מקור חחיים יכול לחחיות גם שאין‬ ‫שהגיחו ]חחגוגי[ ברה״ר והזיק פטור לפי‬
‫זה מקום חיות סוגו‪ .‬וגם חרג לפי שהיה‬ ‫‪-‬שברשוח ]חדליק[‪ .‬וזו ויאמר יחודח הוציאוה‬
‫יוגה בתוכו חיח ]יכול[ לחיות ממגו שלא‬ ‫וחשרף ושריפח זו קאי על תמר שעולח טגין‬
‫כמקום חיותו‪ .‬לכך גאמר מה גדלו מעשיך‬ ‫שמן גר ‪:‬‬
‫ה' על מרח יוסף ולבן לא יכול שום דבר‬ ‫מ ה פרצת עליך פרץ ר״ת גימ׳ ער שפרץ‬
‫לפעול ביוסף לשלוט בו כי הוא מקור‬ ‫חיח מגשמת ער כידוע מסוד חיבום אלא‬
‫החיים ‪ .‬ולכך ירד לטצרים בלחי שום‬ ‫שגתוםף בו ק׳ גי׳ קרע ודו״ק ‪:‬‬
‫חבטחה ודו״ק‪:‬‬ ‫ויוסף הורד מצרימה‬ ‫בתנחומא‬
‫שם יש לך בריות שגדילות‬ ‫עוד‬ ‫זש״ה )תהליס צב( מה‬
‫באויר יכו׳ עד מכאן אמרו ת׳׳ת‬ ‫נדלו מעשיך ה׳ מאוד עמקו טהשטתיך‬
‫אין‬
‫יקרה לפני המדע מסשנית וניסן לבות עד שממני היה נירא אודי של משיח‪ .‬ואוזן מלין תבנו! ולנניז לגנזן‬
‫גקל להמעיי! ומתניגן נזה‪ .‬ני איגגי מן ההנוא כלל שסמלוש סקליש יירה לגי לרך נמיך כזה נפנולה ״‬
‫יליריש ואת מלילה על יהולה גמלך שנשנפים שיהיה דרן זה ישר לפניו )השליך מגנל העגולה אשר מיס!‬
‫על כאלס לגלי ני ימי צבאי עלי און על רגע סאסרינס כיי שיצירף נפשי ויזלנך גיפי לגמרי על שיקגה‬
‫ההשלמה נעגמזתז ממש שהוא תכליתו סאסרין‪ .‬יזאת יהיי‪; .‬מעתו בעניי שמיו יקימו אסרי! וימינו והע*‬
‫י*צי אותי בכשרין מעשיהס אתמהה‪ .‬גתתי זאת אל לני לכתיב לנריס אלה למען ילעי דיר אסרי! ני לי<‬
‫וס הלוך ולא זו העיר ר‪.‬י׳ פרשיפסא וליל‪:‬‬
‫שמחה‬ ‫וישב‬ ‫הול‬ ‫‪28‬‬
‫איפור איא בה כי שאול וכל טגהררין פסקו‬ ‫אץ אור שולט בהם לפי שעוסקים‬
‫הדין שהיא מותרת לפי שדוד ]הייב מיתה[‬ ‫בתורה שהיא אש דת ונתנה טיד אש‬
‫למלכות וקידשה לו עפ״י פנהדרין *( ‪ .‬ואעפ׳׳כ‬
‫פירש טמנה ביראת חטאו וכיון ההלכה לכן‬ ‫אכלה ולומדים בית יעקב א ש ‪ .‬פי׳ לפי‬
‫היא תתהלל ו ח י ק ‪:‬‬ ‫שגם יסוד אש נברא מחתורח כמאמר חכז״ל‬
‫ואחיח אצלו אמון לפיכך ת״ח חעוםקים פח‬
‫בשעה שאמר יוסף ו ת ה‬ ‫]במדחנז‬ ‫שחיא אש ולומדיח בית יעקב אש שיש לחם‬
‫השמש והירח אמר יעקב‬ ‫כח מהתורה לכך הם חיים נם באש אף שאין‬
‫מי גילה לו ששמי שמש‪ .‬א״ר יצחק‬ ‫זח מקום ח־ותט‪ .‬לכך אטד טח נדלו מעשיך‬
‫ה׳ ודו׳׳ק ‪:‬‬
‫אמר יהושע לשמש עבדא בישא לאו‬ ‫ואיך אעשה וגוי וחטאתי וגוי ויש להעיד‬
‫זבינת יתך בכספי׳ דאבא את לא כ ך‬ ‫י למה לא אטד זה כלשון רכיפ והטאנו‬
‫ראה אבא אותך בחלוט והנה השמש‬ ‫כי היא ג׳׳כ תיתה חוטאת במעשה ז ו ‪ .‬אכן‬
‫והירח אף את דום מלפני מיד )יהושע‬ ‫יוסף לא רצה להשתתף עמה אפילו בדיבור‬
‫י( וידום השמש וירח עמד‪ .‬ו ה נ ח‬ ‫כלבד כי כך היה גכדל ממגה לגמרי ‪:‬‬
‫השמש מהוייבת לנדל התבואות וכן הלבנה‬
‫וכט״ש כפי הברכה ליה כשהיה ז' שני רעב‬ ‫שקר ההן זה יוםף והבל היופי‬ ‫בגט׳‬
‫היה השמש והירה מהוייכיפ לעשות את‬ ‫זה בועז אשה יראת ה׳ זה‬
‫שלהפ וכשבא יעקב ונתברך לרנלו על ה'‬ ‫פלטי בן ליש‪ .‬פי' כי יופף היה עבודתו‬
‫שניפ איי עשה מעלת השמש שתוכל לפעול‬ ‫לגבל ולשקר כחן הרע אמגפ האיפור ברור‬
‫פעולתה ע*ב מכונה בשפ שמש‪ .‬וכמו כן‬ ‫לפגיו שהיתה א״א‪ .‬וחבל חיופי זח בועז שגפ‬
‫יוםף שעל ידו נאצרו התבואות למצרים‬ ‫שחיתה פגויח אמגפ כדור חאיפור כלה כלא‬
‫והיה שני שובע עשה מה שהייכים השמש‬ ‫ברכח וכוי‪ .‬וחיתח עבודתפ לפרוש מחא־םור‬
‫וחידת להוציא ‪ .‬והיו השמש והירת לו‬ ‫חעומד גגד עיגיחפ‪ .‬יראת ח' חיא תתחלל‬
‫לעבדים ע״כ מיד וידום חשמש[‪:‬‬ ‫זח פלטי ]בן ליש[ לפי שלא גראח שופ‬
‫מקץ‬ ‫פרשת‬
‫אעפ״כ לא גמגע מלומר לו כי ]חוא[ חיח בוטח‬
‫בהי‪ .‬וז״פ הטררש אשרי הגבר אשר שפ ה'‬
‫אשרי הנבר אשר שם‬ ‫במדרש‬
‫ה׳ מבטחו)תהליס מ( זה‬
‫וגוי שפ דייקא הייגו שעושה פעולה לעזר‬ ‫יוםף ולא פנה אל רהבים וכו׳ בשביל‬
‫ח׳ ואעפ״כ בוטח בה'‪ .‬ולא פגה אל רהביפ **(‬ ‫שאמר ו ט י ‪ .‬חמאטר חזח תטוח‪ .‬ולכאורח‬
‫וחכן פאוד‪:‬‬ ‫לא חיח יוסף בטוח בחי ]בכל[ שדרי אמר‬
‫רבה ויהי מקץ שנתים‬ ‫במדדים‬ ‫לשר חטשקים וחזכרתגי אל פ ר ע ח ‪ .‬אכן‬
‫גראח דחעגין חוא כך דבל חאדם צריך‬
‫ימים זש״ה )איוב כח( קץ‬ ‫שיחיה בטהוגו בה' בכל חעגיגים ובפרט יוסף‬
‫שם לחשך זמן ]ניתן[ לעולם כמה‬ ‫הצדיק בודאי היה בטוח בחי‪ .‬אכן הרמבץ‬
‫שנים יעשה באפילה ומה מעם קץ‬ ‫בחב בפסוק ויהץ את העם דיעקב הטציא‬
‫שם לחשך שכל זמן שיצה״ר בעולם‬ ‫מקום לעזר ח׳ כדי שלא יטריח לפגי הטקום‬
‫אופל וצלמות כעולם דכתיב)שם( אבן‬ ‫כטאטר חיח לך לעזרגי ע״ש בם׳ עטודי‬
‫אופל וצלמות נעקר יצה״ר מן העולם‬ ‫ש ש ‪ .‬גטצא יוסף חיח צריך לאיזח פעולח‬
‫לעשות כדברי חרטב׳׳ן ז״ל ואף שחיח‬
‫אין אופל וצלמות בעולם‪ .‬ביאור זח‬ ‫בטהוגו בהי‪ .‬אכן איתא במדרש דהשד‬
‫שבא לומר איך שפעולת יוםף עם שר‬ ‫המשקיט באטת היה רוצה לבזות את יוסף‬
‫חמשקים לא עמדח לו לפי שישועתו חיח‬ ‫לפגי פרעה עיי״ש ויוסף היה ידע טזה‬
‫תלוי בביאת חקץ‪ .‬ולזח אמר קץ שם לחשך‬
‫פי׳‬
‫*( עיין ננ״ו ס׳ ליג בחמלתו‪:‬‬
‫*•( נראה שתפו כאן אלה הינדים ]נמו שמפייס המיוש עיי שאמר לשר המשקים זכרתני יהזנימגי‬
‫•יתיפף לי פתי שנים פי׳ גי פעולה לעור ס׳ נננןסומ סי׳ די נמלי! ומימני לנו‪* ,‬כיין[!‬
‫פו ‪29‬‬ ‫שמחה‬ ‫מקץ‬ ‫קול‬
‫]נפרש[ כוונת פרעה גראותו שאין פותר אוו‪/‬ו‬ ‫יפי׳ כי אין החושך הופך האור רק הערר‬
‫לו תמה בלבו ע״ז והבן שהוא לאיזו טיבה‬ ‫האור נטו שתכסה דבר וכשנסתלק חחושך‬
‫מכוונת זולת הפתרון נופו‪ ,‬ומה שלא אמר‬ ‫טטילא האור בהווייתו‪ .‬וז״ש שבל זטן‬
‫ליוסף בפי' הוא לתדודה אם יכין יופף כוונת‬ ‫שיצה״ד בעולם אופל וצלסות בעולם היינו‬
‫שאלתו‪ ,‬ויוסף הציץ בהכטתו והבין זאת‬ ‫העדר האור וכשנעקר טהעולם אין אופל‬
‫והשיב לו אחרי בלות הפתרון ועתה ירא‬ ‫בעולם והיה כלא ה י ה ‪ .‬וז״פ ויהי מקץ פי׳‬
‫פרעה וגוי‪ ,‬זאת תשובה על ואין מגיד לי‬ ‫שלא היה כאן הויה מחודשת לצמוח ישועתו‬
‫כשם שצריך הכם מופלג לפתרון בך צריך‬ ‫אלא חווית הקץ והבן‪:‬‬
‫הכם לקיום הפתרון וזהו ויאמר וגו״ אהרי‬ ‫עוד שם ד״א קץ שם לחושך זמן ניתן‬
‫הודיע אלהים אותך את בל זאת כלומר הכל‬ ‫ליוסף ו ‪ 0‬״ בא לתרץ סה שאמר‬
‫הפתרון וגם כמנת שאלתו‪ .‬אין גבון וחכם‬ ‫הכחוב ופרעח חולם חיה לו לומר ויחלום‬
‫בסון• קרייגא דאגרתא וכוי אתה תהיה וגוי‬ ‫פרעה ולזה אמר זמן ניתן ליוסף ובבא הקץ‬
‫לבך אטד לעבדיו איש אשר רוח אלהים בו‬ ‫בבר מובנת הישועה‪ .‬וז״פ ויהי מקץ ופרעה‬
‫שחם לא חכינו את פתרוגו וגס עצתו חיח‬ ‫הולם פועל עומד להורות שבביאת הקץ‬
‫זר בעיניהם‪ ,‬אולס פרעה חבין הבל לכך אמר‬
‫אל יוסף אין נבון וחכם במוך בי לפתור‬ ‫נבר נסבב סיבת ישועתו ויצא לפועל ודו״ק‪:‬‬
‫הלוטות הוא ענין רוה״ק ולהבין דברים‬ ‫וידבר פרעה אל יוסף ]בהלוסי[ טלת וידבר‬
‫סתוסיס הוא עגין הבטה ובינה ודו׳׳ק ז‬ ‫]אינו טובן בי טלת וידבר קשות‬
‫בלעדי אלחים יעגה את שלום פרעה‪ .‬פי'‬ ‫שייך בציוי כמו וידבר הי אל טשה ומהראוי‬
‫שיוסף חוא חצדיק חסשפיע לא‬ ‫היה[ לוםר ויספר פרעה אל יוסף כנאטר‬
‫רצח שילך על ]ידו[ שפע על רשע חגם שםדה‬ ‫בטה פעטיפ לטעלה בפרשה ‪ ,‬אסנם כוונת‬
‫הפסוק להורות כי הנה בוודאי בל טאורעות‬
‫זו ]חוא סשכורתם[ לשלם לחם ]שכרם[ בעח״ז‪.‬‬ ‫גדולת יוסף אשר על ידי זה ירדו עם ב״י‬
‫וז״פ בלעדי הוץ ססגי אלהים יעגח את שלום‬ ‫לטצרים וודאי לא ]היה[ בסקרה וכסבואר בפסוק‬
‫פרעה ודו״ק ז‬ ‫‪,‬‬ ‫)תהליס ק׳׳י!( עד עת בא דברו‪ .‬ובוודאי היה‬
‫להבין מה שבשגי השובע אמר יוסף לשון‬ ‫נראה בהסבה השנהה פרטיות שהיה ברכו‬
‫י הגיד ובשגי הרעב אמר לשון חראה‬ ‫ה' ולא במקרה ‪ .‬ועוד זה לא נתבאר‬
‫ע״ש ‪ ,‬גדאה דסהסת שרצה ה' שישים פרעה‬ ‫בפרשח‪ .‬לזה בא הכתוב להורות בטלת‬
‫אל לבו לתת עצות בגפשו על הרעב הזה‬ ‫וידבר בי נדאח סבת מציאות חנדולח‬
‫איך לחחיות את ארצו חיה זה בבהי' רא־ה‬ ‫לפועל בבירור ובכה כאת ה ׳ ‪ .‬וטעם וידבר‬
‫ולא בבחי' חגדח שראח שישכח כל חשובע‬ ‫פרעה אל יוסף שהיה ברור בעיניו וטזוטן‬
‫בשגי חרעב וחבן‪:‬‬ ‫לפניו שיוסף יודע חפתרון וחיה טצוה לו‬
‫במדר‪ $‬רבה אטד ר׳ שטעון בן‬ ‫בבירור נדברו אליו ]שיפתור[ חלוטו‪ .‬וגם‬
‫גמליאל יוסף משלו נתנו‬ ‫זה בווגת הפסוק וישלה פרעה ויקרא את‬
‫לו פה שלא נשק בעבירה‪ .‬ועל פיך‬ ‫יוסף כי חיל״ל וישלח פרעה לקרוא את‬
‫ישק כל עמי עיין ידי מ ש ח ‪ ,‬וגיס כזה‬ ‫יוסף‪ .‬אולם גם זח טורח פעולת ח׳ שחוא‬
‫]שסשלו[ נתגו ל ו ‪ ,‬שאם חיי טלכוחו ע״י‬ ‫חיה כחפבח חהיא בי לא שקט פרעה ולא‬
‫שמצא חן בעיני פרעה וברצונו נתנו לו‬ ‫גח ובזירוו שלח ]אחר יוסף[ רץ אחר רץ וזח‬
‫]נסצא[ שיכול ]ליטלח[ ססנו כעת שירצח‪.‬‬ ‫וישלח ויק־א והכן‪:‬‬
‫לזד‪ .‬אפר טשלו נתנו לו לכן אין ביכולח‬ ‫ואומר אל החרטוטיט ואין טגיד לי וגו׳‬
‫אדם לקחת טטנו טח שזכה בשכרו‪:‬‬ ‫ועתח ירא פרעח איש גבון וחכם‬
‫וישיתחו וגוי ויאמר פרעה אל עבריו חגטצא‬
‫במדרש רבה ויקרא פרעה שם יוסף‬ ‫כזה איש אשר רות אלחים בו ויאטר פרעה‬
‫צפנת פענח‪ .‬אמד ר*י‬ ‫אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל‬
‫צפונות מופיע ]בדעת[ ונחות לו לאטרם‪.‬‬ ‫זאת אין גבון וחכם בטוך אתח תחי׳ ו ט י ‪.‬‬
‫ר׳ חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת‬ ‫הדקדוקים בכאן א׳ ואוטר ער ואין טגיד לי‬
‫םייחר סח לו לנמר זאת ליוסף‪ ,‬ב' ועתר‪.‬‬
‫מגיח רוחן של בריות בהן‪ .‬ורבנן‬ ‫ירא פרעח איגו טדוקרק כי טי שטחו ליועץ‪.‬‬
‫אמרון צדי׳׳ק צופה‪ .‬פיא פודה‪ .‬נוץ‬ ‫ג ' לעבדיו אטד איש אשר רוח אלהיט בו‬
‫נביא‪ .‬תי׳׳ו חופיך‪ ,‬פרא פותר‪ .‬עי״]‬ ‫וליאןף אפר אין נבין וחבט כטוך‪ .‬להבין נ י ז‬
‫ערום‬
‫שמחה‬ ‫ץ‬ ‫ט‬ ‫קול‬ ‫‪30‬‬
‫יוסף לכל הכבוד הזה ק״ו לאני של‬ ‫ערום‪ .‬נו״ן נבון‪ .‬חי״ת הוזה ו כ ף ‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא שנאמר )ישעיה מי(‬ ‫ביאור זה דהגה מציגו אצל חגגיה םישאל‬
‫אני עשיתי ואני אשא ובו׳ ע״ש‪ .‬המאפר‬ ‫ועזריה שנתן להם גבוכדגצר שמות בבבל‬
‫הזה הוא תמוה לכאורה דהרי פרעה אמר‬ ‫שדרך מישך עבד ונו׳ להקרא בשמות ההם‪.‬‬
‫מבלעדיך ונוי ויקרא לפניו אברך וציוה‬ ‫ומאז לא נקראו כשםותם העברי‪ ,‬אמנם כאן‬
‫לעשות לו כבוד ואיך אמר שמאני זכה לכל‬ ‫פרעה בעצמו קרא ליוסף בשמו כמבואר‬
‫הכבוד הזה‪ .‬לכן נראה לפרש דזה כוונת‬ ‫‪4‬לכן אמר שזה שקרא פרעה ליוסף צפנת‬
‫המדרש דהנה פרעה ציוה אל יוסף שינהג‬ ‫פענה זה היה לתואר לשבחו במעלתו ולכן‬
‫את המלוכה שלו ומחמת צויו נעשה מלך‬ ‫דרשו בטעם השבח‪ .‬אמנם ורבנן אמרו(‬
‫אני" פרעה בעצמו לא הנהיג מלכות‬ ‫*׳ פ' פירוש שטטספר האותיות נודע טדת‬
‫יוסף רק מחמת צויו נסתלק פרעה‬ ‫יוסף בסוד ]כי כל[‪:‬‬
‫מהנהנת מצרים רק הכסא היה נחלה משל‬
‫יוסף‪ .‬אבל לעתיד לבא שיבא נואל צדק‬
‫רבה אמר ריש לקיש‬ ‫במדרש‬
‫שתי פרשיות הכתיב לנו‬
‫במהרה בימינו וימלוך על ישראל והקניה‬
‫כעצמו ינהינ את המלוכה של משיח והוא‬ ‫משה בתורה ואנו למדין מפרשת פרעה‬
‫יהיה כלי של הקב״ה שינהנ על ידו את‬ ‫הרשע כתוב אחד אומר )ובריס כח(‬
‫ישראל‪ .‬וזה פי׳ המדרש מאני של פרעה‬ ‫והיית רק למעלה יכול כמוני אתמהא‬
‫וכוי פי׳ רמזה שפדעה הסתיר ]את[ עצמו‬ ‫ת״ל רק נחלתי למעלה מגדולתכם‪.‬‬
‫מהמלוכה זכה יוסף לכל הכבוד הזה קיו‬ ‫ואנו למדין אותר! מפרעה הרשע אתת‬
‫לאגי של הקב״ה שגאמר אגי עשיתי ואני‬
‫אשא עדיין הייגו שהקכ״ה בעצמו ובכבודו‬ ‫תהיה יכול כמוני ת״ל רק נדולתי‬
‫ישא את המלוכה של מלך המשיח שיבא‬ ‫למעלה מגדולתך‪ .‬והדין)ויקרא יט( דבר‬
‫ב״ב והכן מאוד‪:‬‬ ‫אל כל עדת ב״י ואמרת אליהם קדושים‬
‫עוד ברבה‪ .‬ר׳ יהושיע דםבניןבשם‬ ‫תהיו יכול כמוני ת״ל כי קדוש אגי‬
‫ר' לוי מן אני וכוי לכשיבא אני‬ ‫ה' אלהיכש קדושתי למעלה מקדושתכם‬
‫של הקב״ה‪ .‬פי' לנשיתגלה מלכותו ית״ש‬ ‫ואנו למדים אותה מפרעה הרשע אני‬
‫פרעה יכול כמוני ת״ל אני פרעה‬
‫במהרה בימיגו שיתגלה אגי ה ' ‪:‬‬
‫גדולתי למעלה מגדולתך‪ .‬פירוש כי בשר‬
‫ויאמרו אבל אשמים אגחגו וגו׳ ויען ראובן‬
‫אותם לאטר הלא אמרתי אליכם‬ ‫ידם המלוכה היא לפי שהכל נתנו הםמעלה‬
‫לאמור אל תחטאו בילד‪ .‬להבין ]לאמור[‬ ‫בידו אמנם שם ד&לך הוא שם תואר אצלו‬
‫הראשון גקדים כי הטא שע׳׳י התראה חמור‬ ‫ב ע ת שהממשלה בידו‪ .‬אולם פרעה הרשע‬
‫מבלי התראה וצריך להתוודות על גוף החטא‬ ‫היה עושה עצמו אלוה כנודע דהיינו ששם‬
‫יעל מיאון שסוע ]אל התוכחות[ ‪ .‬והטה‬ ‫המלך אצלו שם העצם‪ .‬וזיש ליוסף אני‬
‫התוודו על גוף ההטא באמרט אבל אשמים‬ ‫פרעה היינו שהוא כעצמו ]הוא[ המלך ונתן‬
‫אגחגו וגוי‪ .‬והשיב להם ראובן לאטר ג״ב‬ ‫המלוכה ליוםף עיד שם התואר במה שנתן‬
‫הלא אמרתי לכם וגוי ולא שטעתם‪:‬‬ ‫לו הממשלה והשב כעצמו ששם המלך העצם‬
‫נשאר עוד אצלו‪ .‬וזה פירוש נדולתי למעלה‬
‫כוונת יוסף במה שצור‪ ,‬להב־א את בגימין‪.‬‬ ‫מגדולתך פי' במדרנה נכו־ מנדולתך והייט‬
‫כדי לצרף כל השבטים יהד ביחוד‬ ‫שם המלך בעצם‪ .‬ומזה אנו למרים מה‬
‫ונסדר הראוי‪ .‬דהייגו עם יוסף צדיק דלעילא‬ ‫•שנאמר קדושים תהיו כי אין קדושה נמצא‬
‫ונגיטין צדיק דלתתא‪ .‬וא״ת שהיה לו‬ ‫•אצל האדם בעצם אך בהתקדש ארם עצמו‬
‫להתוודע תינף אל אחיו נדי שינא יעקנ עם‬ ‫כפי הכנתו לקדושה כן יושפע עליו מלםע־יה‬
‫נגיסין‪ .‬אין זה קושיא נ י בהיות יעקב‬ ‫כמאמר הז״ל כל המקדש וכוי‪ .‬וז״פ כי קדוש‬
‫עמהם המה גנללים נו ונפלים אצלו‪ .‬ואטגם‬ ‫ז*גי ]הי[ כי כל הקדושות נשפעים מאתו‬
‫היה ]צורך[ לזה היחוד דהיינו נשגים עשר‬ ‫ית״ש והבן‪:‬‬
‫שנטי ישוח] ו ה ק ‪:‬‬ ‫במדרש אני פרעה מאני של‬ ‫עוד‬
‫כי לולא התמהמהנו נ י עתה שנגו זה‬
‫פעטים שבגו בגי' משיח וזה פעמי‪8‬‬ ‫בשר ודם נלמד אני של הקדוען‬
‫היינו תרי משיחנו יהודה ויוסף‪:‬‬ ‫‪:‬כרוך הוא מה םאני של פרעה זכה‬
‫נתגחוםא‬
‫טז!‪3‬‬ ‫שמחה‬ ‫ץ‬ ‫ם ק‬ ‫קול‬
‫עי״ז לפני האיש זה יוסף‪ .‬וז״פ המדרש‬
‫שיעקכ אע״ה הקדים להתפלל עליהם שירחמו‬
‫בחגתטא ד״א ואל שדי יתן לכם‬
‫רהמים זש״ה )איוב לו(‬
‫על בנימין בעודו אצלו בשעת הדוחה כרי‬ ‫חחןךוך שועך לא בצר וכל מאמצי‬
‫שעי״ז יחיה להם הדוחה אצל ז ה ‪:‬‬ ‫כ ח ‪ .‬אמר ר' אליעזר ל א תהא בוסר‬
‫כי נחש ינחש איש אשד כסוני‪ .‬הוא טשימ‬ ‫בשעת הדוהה שלא להתפלל וכוי‪ .‬פי׳‬
‫בי יוסף כי משיח בן יוסף חוא חכנת‬ ‫כמו הבוסר שעוד איננו פרי עד זמן נטר‬
‫למשיח בן ד ו ד ‪ .‬נחש נימי משיח וזו נחש‬ ‫הפרי ]ודיל[ שלא תאמר עדיין אני בהרוחה‬
‫ינחש איש אשר כמוני חוא משיח כן יוסף‬ ‫ואץ אני זקוק להתפלל כלומר הנס שיתפלל‬
‫]ינחש חוא[ יביא את משיח בן דוד וחכן‪:‬‬ ‫לא תהיה כמו בשעת הצרה וכשתניע וכוי‬
‫גם עתח כדבריכם כן חוא ונו׳‪ .‬חטפורשים‬ ‫אז זמן התפילה‪ .‬אלא הוי מקדים להתפלל‪.‬‬
‫תמהו בזה הפסוק והאוה״ח הקשה איך‬ ‫פ•׳ שתהא התפלה ננםרת בלבו נם קודם‬
‫פסקו מיתה על נניכת ממון ונדחק לתר׳ן‬ ‫הצרה כפרי ננםרת‪ .‬תדע שהרי יעקב ע״ה‬
‫רבני נח נ ח ת על פחות טשוה פרוטה‪ .‬אכן‬ ‫עדיין חיה בנימין אצלו והקדים להתפלל‬
‫נדאח דחנח איתא דעשרח כ״א שנמצא‬ ‫עליו‪ .‬כיאור זה ונם פי' הכתוב כי לכאורה‬
‫נניבח ביניחם כלם נתפסין עליו ונמצא כאן‬ ‫נן‪8‬ה כי לפי שיעקב אביט סכר על יוםף‬
‫חיו כולן נתפפין בשביל בנימין וקי״ל חנונב‬ ‫שהוא איש מצרי ולכן התפלל ]על בנימין[‬
‫נפש ומכרו כמיתח נמצא שפיר דנו אותו‬ ‫שלא ידע לו אמנם הלא ]זה[ כאמת היה יוסף‬
‫במיתה כיון שמחמתו יהיו כלם עבדים‪ .‬וזה‬ ‫אחיהם נמצא כי היתד‪ .‬תפלתו וגם הזכרת‬
‫היה כוונתם במה שפשקו מיתה לזה שנמצא‬ ‫השם אל שדי בחנם ואיך יתכן זה על יעקב‬
‫הנניבה בידו‪ .‬אכן יוסף לא צוה כן רק אמר‬ ‫אבינו ע״ה שהיה אמיתי‪ .‬אמנם פי' כי הנה‬
‫שהם יהיו נקיים נמצא ממילא אין עליו חטא‬ ‫יוסף בחן את האחים האם מתחרטים ע״ד‬
‫מ י ת ה ‪ .‬לזה אמר נם עתה כדבריכם כן הוא‬ ‫מכירתו ע״י הנכיע באמרו להם שבנימין‬
‫אם היה כמו שאתם פוסקים שאתם תהיו‬ ‫יחיה לעבד ו>!תם עלו לשלום אל אביכם‬
‫כטו כן עבדים היה עליו הפסק טיתה אבל‬ ‫כרי לידע חאם יתנו נפשם על אחיהם‬
‫אני אוטר שאתם תהיו נקיים והכן‪ .‬ובזה‬ ‫]ואס[ יחיו עוזבים את בנימין ולא יחיו‬
‫מתורץ טה שאטרו נם אנחנו נס אשר ונוי‬ ‫עומדים באחוח נמצא שאינם מתחרטים על‬
‫כיון שהוא היה עיקר היה להם מתחילה‬ ‫מכירתו ועודנו םחלוקת ביניחם‪ .‬וא״כ היה‬
‫לומר אשר נמצא ונו׳ ולהנ״ל מתורץ שהיו‬ ‫יוסף לוחם ע מ ם ‪ .‬ועל זה חיח תפלת יעקב‬
‫אומרים אנחנו נהיה לעבדים וזה שנמצא‬ ‫אע״ח ואל שדי יתן לכם רחמים פי׳ שחם‬
‫הנביע בידו אף שהיה דינו מיתה אעפ״נ‬ ‫ירחמו על בנימין והמדד‪ ,‬נותנת כל חמרחם‬
‫אנו מוחלין לו ויהיה נ״כ עבד וד״ל ו‬ ‫על הבריות מרחמי! וכוי ויהיה לכם רחמים‬
‫פ ר ש ת דגש‬
‫םתפלל אז חתפלח חזאח רצויה ונם לענין‬ ‫ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ‪.‬‬
‫מלחמח צריך לעורר עצמו עם פנימיותיו‬ ‫איתא בכתבים בי אדוני אוחיוח‬
‫ללחום עם שכננדו וכן לפיוס וד״ל ‪ .‬וזח‬ ‫חשם ]בי[ ונראח פירושו שיחודח אמר ליוסף‬
‫וינש אליו יחודה שיחודח ננש אל עצםוחיו‬ ‫איך תחשדוני על הנניבח דכר חומרי‪ .‬חלא‬
‫ועפיז נתבאר המדרש עי״ש ודו״ק ז‬ ‫בי אדוני שחשם כלול בי שאני עובד ח'‬
‫ד ״ א ויגש אליו יהודה‪ .‬כתיב‬ ‫ברבה‬ ‫בטדרינח נדולח וד״ל ז‬
‫זהב‬ ‫תפוחי‬ ‫)משלי כה(‬ ‫במדרש וינש אליו יהודה אין‬
‫במשכיות כסף דבר דיבור על אופניו‬ ‫ת ש ה אלא למלחמה אין‬
‫]מה[ זה מראה פנים בכל צד כך היו‬ ‫הנשה אלא ]לפיוט[ ואץ ת ש ה אלא‬
‫דבריו של יהודה ‪ .‬ביאור זה כי האדם‬ ‫לתפלה עיש ‪ .‬מפרשי חחורח חקשו חא‬
‫הפתוכח עם חברו בבל רוחו יוצא באין‬ ‫יועדה היה עומד עם יוסף וטדבר עפו ]ויוסף[‬
‫מעצור ובלי דעת ידבר ‪ .‬נמצא כי דכורו‬ ‫אםר לו ואתם ונו׳ ומה זה הלשון ויגש ‪.‬‬
‫מ א באופן וכפרה אחת אשר הוא עומד שט‬ ‫אכן נראה דהתפלה היא םקובלת דווקא‬
‫באהד מן הטדות‪ .‬אמנם איש הנכון המכלכל‬ ‫אם היא טעוטק הלב ובעצמות הגפש הוא‬
‫דבריו‬
‫שמחה‬ ‫וינש‬ ‫סול‬ ‫‪32‬‬
‫נירוע שארץ ישראל נתכפלה תחת ז*‬ ‫דבריו במשפט ונוצר דעת ותבונה בלבו‬
‫אמות של הלכה של הצדיקים‪ .‬וזחו רדה‬ ‫דבורו בהנהגת השכל פעם בניצוה ופעם‬
‫אלי אלי דייקא כ״ז שאני אדו] ‪ .‬י!ה‬ ‫בהוריי או באתת מהטדות בטשפט שבלו ‪,‬‬
‫ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק שיצהק לא‬ ‫וז״פ מה אופן זה מראה פנים בכל צד בך‬
‫יצא םארץ וביקש יעקב שנם הוא יזכה לכך‬ ‫היו דבריו של יהודה אל ]יוםף[ מבהיק מכל‬
‫ובא מאמר ה׳ אליו אל תירא ונו׳ סיום‬ ‫המרות ‪ .‬וזה פירוש וינש אליו יהודה ‪.‬‬
‫הפשוק ויוםף ישית ידו על עיניך בי אתה‬ ‫שיהודה ננש לבחינת ]עצמותו[ בידוע והבן‪:‬‬
‫תמות בתיי יושף וקדושת הארץ שם הוא‬ ‫ל ד ה אלי אל תעמוד‪ .‬אפשר כיון יוםף‬
‫]כנ"ל[וזה אנכי ארד עמך מצרימה ואח׳׳ב‬ ‫באמרו שמגי אלהים ונוי והוא אדון‬
‫אנכי אעלך ורו״ק ‪:‬‬ ‫הארץ אזי קדושת ארץ ישראל יש בו‬
‫ויחי‬ ‫פרשת‬
‫עוד י״ל ע״ד שאמר אל תדאג ]דאגת מתר[‬ ‫ומולדתך אשר הולדת אחריהם‪ .‬ע״ד‬
‫וזיפ ויברכם ביום ההוא לאמר שלא‬ ‫שכתב רש״י ז״ל שאטר טי‬ ‫‪1‬‬
‫ידאגו רק על יום ההוא ;‬ ‫אלה שאינם ראויים לברכה שעתידין לצאת‬

‫עוד י״ל דהנה האדם אשר יגש לתורה‬ ‫מהם יהוא יירבעם ‪ .‬יידיע שיעקב לא רצה‬
‫ולעבודה זהו תפלה צריך למשוך‬ ‫לשכן שמו על הקללה כמו בבני קרה‪ .‬וזה‬
‫הערה מקדמת השכל אל כיי הדיבורים וזה‬ ‫אפרים ומנשה ל־ הם כלומר הם עצמם ‪.‬‬
‫נקרא יום יום שהוא אור ‪ .‬וז״פ ויברכם‬ ‫ומולדתך אשר הולדת אחריהם בלומר כה‬
‫ביום ההוא לאםר יום הוא לשון בהירות‬ ‫הלידה אשר שמת בם אשר עתידים לצאת‬
‫ופירוש ברכם שיוציאו הבהירות בדיבור‬ ‫‪],‬מהם[ לך יהיו ולא על שמי ‪:‬‬
‫כמו שהיה בקדימות המחשבה לאמור במו‬ ‫שכל את ידיו בי מנשה הבכור‪ .‬בי באטת‬
‫שהוא ז‬ ‫קדושת ובבור הבכור הוא שייך אל‬
‫או יאטר ביום ההוא פי׳ ]כמו[ יו״ט שהוא‬ ‫ימין ולזה לא רצה יעקב להעמידם מהדש‬
‫יום הטקוה טקודפ כן ברבם שיהי׳ בכל‬ ‫מנשה בשמאלו ואפרים בימינו כי לא רצה‬
‫יום ויום והבן‪:‬‬ ‫לנזול כבוד הבכור‪ .‬ומצד הברבה שראה‬
‫ארור אפם ]וגוי[ לכאורה קשה הלא טצינו‬ ‫ירוה״ק שאותו הקטן ינדל הוברח לשכל‬
‫בכתוב איש כברכתו בירך אותם‬ ‫*ת ידיו וזה כי מנשה הבכור שלא העמידו‬
‫והיכן בירך שמעון ולוי‪ .‬אבן נראה דיעקב‬ ‫מחדש ודויק ‪:‬‬
‫רצח שיקח מהם מרה זו לזה קלל את הטרה‬ ‫ויברך את יוםף קושיית המפרשים בי לא‬
‫הזו ולזה ]יםולק[ מהם הפחיתות הזה כיון‬ ‫ברך את יוםף רק הנערים‪ .‬והנה‬ ‫‪1‬‬
‫שהם טתברבים והטדה הזאת ארורה ואין‬ ‫נאמר ויקה יוםף את מנשה בשמאלו טיטין‬
‫ארור טדבק בברוך!‬ ‫ישראל ונו׳ ולמה תלה עמידתם אצל יוםף‬
‫אפרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו‪,‬‬ ‫שאין נ״מ היין עמידתם אצל יוםף ‪ .‬אלא‬
‫אסרי נימי רע״א פרשיות שבתורת‬ ‫ויברך את יוםף דהיינו עם יוסף כלומר‬
‫רע״א ימי ירהי לידה ‪ .‬ועירה מלשון עיבור‬ ‫שבירך יעקב עם בחינת יוםף בי זה עיקר‬
‫ולד שלא תהיה משבלה חייו בישראל‪ .‬וזה‬ ‫הברבח לנערים ‪:‬‬
‫אםרי לגפן עירה שיקשור הולד במעי האם‬ ‫א ״ י כי הברבה באד‪ ,‬מאיש צדיק אם‬
‫רע״א ימים בכח רע״א פרשיית שבתורה ‪:‬‬ ‫נתמלאה משפע אהבה ורצון וברכת‬
‫א״י ע״ד )תהליט ‪5‬א( בי מלאכיו יצוד‪ ,‬לך‬ ‫טוב עד שלא יוכל הלב לכלכל כ״א בהפקת‬
‫לשמרך ‪ .‬יצוד‪ ,‬מלשון צוותא והם‬ ‫רצון ואהבה לנובהו ‪ .‬וזה ויברך את יוםף‬
‫קשורים בשמירת האדם ועירה מלשון)דניאל‬ ‫כלומר שנתוםף בו והבן‪:‬‬
‫ד( עיר וקדיש מן שמיא נחית‪ .‬ולשרקה‬ ‫ויברכם ביום ההוא לאמר ‪ .‬נראה פרושו‬
‫מלשון שריקה במאמר חז״ל על עוף שנקרא‬ ‫דהנה האדם כאשד עובד ה׳‬
‫שדקדק‪ .‬בני אתונו עני ורוכב על החמור ‪,‬‬ ‫בבהירות גדול אעפ״כ נדמה בעיניו שעדיין‬
‫בכם ביין לבושו שנכבם בתשובה בתינת‬ ‫לא השיג שום דבר ‪ .‬ויום נקרא בהירת‬
‫י י ן ‪ .‬ודם ענבים םותה בפנימיית ענבים‪.‬‬ ‫חשבל ומלת ההוא מורה על נפתר‪ .‬ובזה‬
‫פותה מלשון מלבוש בלומר בבל לבבך בשני‬ ‫בירך יעקב את בניו שיהיו תמיד בנהיגת‬
‫יצריך והכן ‪:‬‬ ‫יום ההוא ודיל ‪:‬‬
‫מימין‬
‫יז ‪33‬‬ ‫שמחה‬ ‫ויחי‬ ‫קול‬
‫נא‪ .‬ב' מלת ועתה‪ .‬נ' ע נ י י אלהי אניף‬ ‫בנימין זאנ יטרף זה פסוקי חמרה‪ .‬נ נ ק ד‬
‫‪1‬‬
‫מה ענין לזה ‪ .‬ד׳ ויכן• יוםף למה בכה ‪.‬‬ ‫יאנל עד זה ק״ש לשון עדוח ‪.‬‬
‫ונראה ]כי[ כל מהלוקת השבטים עם יוסף‬ ‫לערנ יחלק שלל ע״ד )משלי לא( וחקם נעוד‬
‫שהשכו שכמו שמזרע אברהם ויצהר! נבהר‬ ‫לילד‪ ,‬נדאיחא נזח״ק ‪:‬‬
‫הלק אתר לה׳ אשר בהר לסנולתו ונם יצא‬
‫מהם שאר אומות שהם פםולות ‪ .‬כמו כן‬ ‫וזאת אשר דנר להם אניחם וינרך אוחם‬
‫השבו בראותם שיעקב אהב את יוסף מכל‬ ‫איש אשר כברכחו בירך אוחם ‪.‬‬
‫בניו השבו נ״כ שיוסף נבהר להלק ה׳ והם‬ ‫גי שרש העבודה נקודה אהת והיא נקראת‬
‫ידחו ה״ו‪ .‬עד כראותם שיעקב אבינו ע״ה‬ ‫זאת אעפ״כ יתהלפו צורת העבודות כפי‬
‫לפני מותו חלק לחם חברכוח כ״א לפי‬ ‫טהצבת הנשטות אשר טשם תצובות ‪ .‬וזה‬
‫מדרנחו אן ראו שכולם נבחרו ל ח ׳ ‪ .‬ועפ״ז‬ ‫וזאת כללא דבל דרנין דיבר להם אביהם ‪.‬‬
‫יובן הפסוק היטב שמקודם אמרו סחם שא‬ ‫]דיבר[ הוא טלשון הנהנה והוא ככלל‪ .‬אולם‬
‫נא לפשע אהיך כי רעה נמלוך כי ראוי‬ ‫בפרט איש כברכתו טלשון בריכה אשר נכרך‬
‫לכל ]וידוי[ שתהית כלתי שום התנצלוח‪.‬‬ ‫טשם בירך אותם‪:‬‬
‫ועתה פי' אה״כ פירשו דבריהם שאין‬ ‫ויצוו אל יוסף לאטד אביך צוד‪ ,‬לפני‬
‫להאשימם כ״כ כי כל פשעם חיה שרצו‬ ‫טותו לאטר ‪ .‬פי׳ שצור‪ ,‬להם‬
‫לחיוח עבדי אלהי אביך‪ .‬וזה ויבך יוסף‬ ‫שיפייפוהו‪ .‬כד‪ ,‬תאמרו ליוסף אנא שא נא‬
‫נדברם אליו שנם הוא השב כן • והנן בי‬ ‫ונו׳ ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ‪.‬‬
‫עמוק הוא ‪:‬‬ ‫הדקדוקיט רגו טאד א׳ לטה נאסר ביפ שא‬
‫בראשית‬ ‫חםלת ם!‬
‫ספר שמות‬
‫ולא עשו כאשר דבר אליהם מלך טצרימ‬ ‫שטות ב״י הכאיט טצריטה‪ .‬ואייו טוסיף‬
‫ותהיי] את הילדים ‪ .‬במסכת סוטה‬ ‫על עני! ראשון פי׳ על הראשונים ‪ .‬כי‬
‫אמר ר' יוסי בר הנינא להן מבעיא ליה אלא‬ ‫תשטות הם הנשמות כטו ואלה שטות עם‬
‫מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו‪ .‬פי׳‬ ‫טםפר ה' אותיות בניטטריא נשטות ‪.‬‬
‫כי מאש יברהו הכל כי יודעים ידיעד‪.‬‬ ‫וירידתט היא עלייתט וטכה זה היי לי״ב‬
‫ברורה כי האש שורף וידיעה זאת נדודה‬ ‫שבטיט עליה רב טכה שבאו למצריט ו ח י ק ‪:‬‬
‫תיא ונתנלת בעולם והיא בחינת חכמה ‪,‬‬ ‫ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצטו‬
‫כסו שאמרו הז׳׳ל )משלי ז( אמור להכמה‬ ‫בטאוד טאוד‪ .‬רטז לטה שאמרו‬
‫אהותי את כאהותך שהיא אסורה ‪ .‬וכיונו‬ ‫טאוד טאוד הוי שפל ]רות[‪ .‬אע״פ שנתרבו‬
‫הז״ל הידיעה ברורה לצד ההבטה ‪ .‬אולם‬ ‫אעפ״כ נתעצטו בטדה הזאת‪:‬‬
‫אש היצה״ר הנא טמון וצפון במו שנקרא‬ ‫וכא^זר יענו אותו כן ירכה וכן יפרוץ‪.‬‬
‫צפוני וכן כתיב )יואל נ( ואת הצפוני ארהיק‬ ‫כטו שהיה העינוי טפרעח ועטו‬
‫]מעליכם[ והוא טלובש כהוץ בהנאות הטודות‬ ‫בהתהכטות ובפרצות‪ .‬כן היה הכרכח טאת‬
‫מדומות הבלי העולם הזה‪ .‬ואדם המשכיל‬ ‫ה׳ כהשנהה יתירה‪ .‬וזהו בכוונת רש״י ד ל‬
‫חטכיט טטמוטתיו רואה האש אשי בקרבו‬ ‫ווח״ק איטרח בן דהיינו בחשגחה יתירה היה‬
‫וצריך להתעצם בבינה להתוודע אורחות?‬
‫אוטר ו ח ״ ק ‪:‬‬
‫ולהשמר‬
‫שמחה‬ ‫ות‬ ‫׳‪8‬‬ ‫קול‬ ‫‪34‬‬
‫האדם המעשה התחתון כט״ש ניופף וביעקב‬ ‫ולהשטר ממגו‪ .‬והגה זה הגשמר לא יובל‬
‫וז״פ )שס גל( מי יעלה בהר ה׳ גקי נ‪6‬י‪0‬‬ ‫לומר עליו שהוא כאילו לא גתפתה כלום‬
‫ונו׳‪ .‬הוה ליה לטיטר הוא יעלה וסיום‬ ‫כי כוודאי גתפתה‪ ,‬רק אחר שלבבו שקול‬
‫הפסוק ישא ברכה מאת ה' מכוון אהד‪ .‬אכן‬ ‫בביגה וידע ]רוע הצפוגי[ הגה ]הוא[ סר ושב‬
‫פי׳ הפסוק מי יעלה כלומר שאין דרך עליה‬ ‫םמגח‪ .‬אולם חזוכד‪ ,‬ליראת השם ולהכמה‬
‫לה׳ רק נקי כפים ונוי אם הוא ]מיושר[‬ ‫כדכתיב )איוב כיו( הן יראת ח׳ חיא חכמח‬
‫בשלימות הנכתב אז ישא ברכה מאת הי‬ ‫עליו גוכל לופר שלא נתפתה כלל ]כי הוא‬
‫]ויקרא[ השי״ת אותו אליו והכן‪:‬‬ ‫•ידע אשו הצפון כידיעה גגלית כבתי' הכמה‬
‫כגיל ע״ז אמרו בגמ׳ שלא גתבעו כלל[ פי׳‬
‫ויאט־ טשה אסורה נא ואראה הםראה‬ ‫כי הפיתוי לא גכגס באזגיהם כלל ופי׳ הכתוב‬
‫הגדול חזה וירא ה' כי סר לראות‬ ‫ולא עשו כאשר דבר אליהס מלך מצרים‬
‫וני׳‪ .‬הדקדוקים רבו בטקרא ח ז ח ‪ .‬ונראה‬ ‫כלומר כאשר דבר אליהם מיד לא עשו‪,‬‬
‫פירושו בהקדם מאמר חזי׳ל בשכר שהסתיר‬ ‫שחיו אחוזים בכהיגת הכמה והתבמה תחיח‬
‫משה פניו זכה לתמונת ה׳ יביט ‪ .‬ולכאורה‬ ‫בעליה ועי״ז ותחיין את הילדים ודו״ק‪:‬‬
‫קשה טט״נ אם טצוה היא שלא להביט איכ‬ ‫ויהי בימים הרבים ההם ויאגחו ב״י וגו׳‪.‬‬
‫בשביל מצוה יזכה ]חלילה{ לדבר שאינו‬ ‫המפרשים דקדקו בזה הפסוק עיי״ש‬
‫טזווה‪ .‬ואם אדרבח טצוח חוא לראות א״כ‬ ‫ברמבין וכאור ההיים‪ .‬וגם קשה למה לא מת‬
‫כשביל עבירה יזכה לטציח‪ .‬אכן נראה‬ ‫תיכף ומה שתלה בימים רבים‪ .‬אכן גראה‬
‫רהגה האדם המביט בגדולת השם יתע‪6‬ז‬ ‫דהמדרש הקדוש דרש ויהי לשון צער והמיתה‬
‫צריך להביט בכל ]חלקי[ הגפש‪ .‬וחבחינח‬ ‫של מלך היא בשביל הצער‪ ,‬ומקודם לא‬
‫ע״ז היא שבשעת הכיגה ההיא איגו יודע‬ ‫חיח לחם לב לזעוק לח׳ ומחמת שמת ]אז[‬
‫אם רואח אם לאו כי כל חלקי הגפש מלובש‬ ‫ויאגחו כגי ישראל מן חעכודח וגו׳ ותעל‬
‫כראיה זו‪ .‬וזה כשביל שהסתיר פגיו חייגו‬ ‫שועתם וגוי מן חעכודח‪ .‬בלומר שצעקו‬
‫שהפשיט א״ע טבל וכל בשכר הזה זכה‬ ‫שאינם יכולים לעבוד חשם מחמת גודל חדותק‬
‫לראות ודו״ק‪ .‬וז״פ ויאטר טשה אסורה גא‬ ‫וחלחץ‪ .‬וכזה גיחא גמי מח שאמר חשם ב״ח‬
‫חייגו שלא לידע מראיתו וירא ה׳ כי סר‬ ‫למשח וזח לך האות וגו׳ חייגו שיעבדו חשם‪:‬‬
‫לראות ויקרא והבן כי אי ?!פשר לפרש יותר‪.‬‬ ‫*משה היה ח ע ה וגו׳ ויבא וגוי‪ .‬ופירוש‬
‫ופר גיטטרי׳ ב׳ פעטים עין כי ראיה זו מחיי‬ ‫התורה הקדושה כא לגו להראות‬
‫]כבי[ עיגים‪:‬‬ ‫צדקות משה רביגו ע״ה דאף שהיה ראר‬
‫וארד להצילו טיד טצריס ולהעלותו וגו׳‬ ‫לגבואה אעפ״כ היה רועה צאן‪.‬‬
‫אל ארץ וגוי‪ .‬וצל״ד הלא היה די‬ ‫וינהג את הצאן אחר יזמרבר גראה פיחשו‬
‫באטרו וארד להצילו טיד טצרים טגורל‬ ‫דאדי מ׳ גון ואתר ד׳ ה״א ואחר‬
‫השיעכוד ולסה צ״ל אל ארץ טובה‪ .‬והבטתה‬ ‫ב׳ ג׳ ואחר ר' ש׳ גמצא עולה בגימטריא‬
‫כזאת לא יבגס באזגי העבד הטסובל בעבודת‬ ‫משיח וז״פ שגחג חצאן חייגו חישראל בי‬
‫פ ר ך ‪ .‬אטגט יתבאר עפ״י דאיתא בזה״ק‬ ‫טשח חיח רוצח שטשיח יחיח בימיו ודו״ק‬
‫הקב״ה יהכ לה ידא לשכיגתא לאקטה לד‪,‬‬ ‫בזחיק ע״ש‪:‬‬
‫טעפרא טגלותא עי׳׳ש‪ .‬וז״פ להעלותו קאי‬ ‫ויגהג וגו׳ ויבא וגו׳ פי׳ רש״י ז״ל אחו‬
‫על חשכיגח ]שהש״י[ יעלה אותהטארץ טצרים‬ ‫חטרבר אחר טרעח י פ ח ‪ .‬פי׳ כי‬
‫אל מקומה הרמה נדויק‪ .‬וז״פ ויאטן חעם‬ ‫חיח שלם בטעשח חתחתון וחיו כל טעשיו‬
‫וישמעו וגו׳ וכי ראה בעגיים בלבד ולוה‬ ‫באטוגח ועי״ז חיח ראוי לשטש בו חשי״ת‪,‬‬
‫גאלם דייקא ו ח ״ ק ‪:‬‬ ‫וזהו ויבא חר אלחים כלוטר ביאח בלא‬
‫הליכח כי טי כ״ו יגש אל ח׳ לוטר קראגי‬
‫ועתה הנה צעקת ב״י בא‬ ‫במדרון‬ ‫דק אשר יבחר ח׳ בו וחקריב אליו חוא‬
‫אלי מלמד שהקב״ה ראה‬ ‫הקדוש‪ .‬חייט אם חשט כחן בטעשיו וישרת‬
‫בשיעבודן ובלחיצתן‪ .‬והוא תמוה אכן פי׳‬ ‫לבבו רצויח לפגיו‪ .‬וז״פ חפסוק )תהליס לנ(‬
‫דהי׳ קשה להמדרש הלא כבר נאטר *‬ ‫בי ישר דבר הי וכל מעשהו באמוגה פי׳ כי‬
‫מקודם ראה ראיתי את וכוי אכן פי' הפסוק‬ ‫דבר ה' ישר ומעשהו מעשה של אדפ באמונה‬
‫שהשם ית׳ אמר למשה בעת שדבר עמו‬ ‫ואז איגו צריך לדהוק אל השגות כי אלהיט‬
‫עתה הגה צעקת כ״י בא וז״פ מלמד שהקב״מ‬ ‫עשה ארם ישר בארץ‪ .‬וזה השאלה הדאשוגה‬
‫היה וכוי וז׳ו״ק!‬ ‫נשאו! ולחת באמוגה כי קגיית השליטות של‬
‫פקד‬
‫יח ‪35‬‬ ‫שמחה‬ ‫ות‬ ‫ש‬ ‫קול‬
‫לאחד לעשות שליחותו אם •וכל לעשות‬ ‫פקד פקדחי אחכם‪ .‬איתא כמדרש שקכלח‬
‫]הדבר[ כקל עושה אולמ אינו מתאמץ כרכר‬ ‫היתה בידם שבל גואל שיכא ויאמר‬
‫התפעלותו‪ .‬אמנם אם ישלה אוהבו יריעו‬ ‫פקד פקדתי הוא גואל של א מ ת ‪ .‬ותמיה‬
‫כוודאי יפעול בזרוע כחו יותר לנמור את‬ ‫מאוד מה הוא סימן זה ]לגואל[ של אמת‪.‬‬
‫הדבר ההוא‪ .‬ומכ״ש אם ישלח כנו ]העושה‬ ‫וגראה דהגה השמות של ]גאולה[ הם קפ׳׳ד‬
‫רצונו[ במוח ביותר שיעשה שליחותו כיתר‬ ‫קס״א ושני השמית אלו בגימטרי׳ מטה כי‬
‫ע ז ‪ .‬ולזה היה מםרכ משה כשליתות רק‬ ‫חוא אחוריים דחכמה כידוע‪ .‬וז״פ פקד אותיות‬
‫שישלת את אהרן‪ .‬וע״ז היה תשוכה למשה‬ ‫קפ״ר וראשי חיכוח של פקד פקדחי כגימטרי׳‬
‫ויתר אף ה' כמשה כלומר שאף הי הרה‬ ‫קייס ובצירוף משח חוא קם״א ודו״ק חיטב!‬
‫למשה לנקום נקמת ה׳ ונתלבש כנקמת‬ ‫פקד פקדחי אחכם ואח חעשוי לכם כמצרים‬
‫השי״ת ודו״ק ז‬ ‫ויש לחעיר על סםיכח חעשוי לכם‬
‫בתנחומא וילך משה וישב אל‬ ‫כמצרים אצל פקד פקדחי שחוא סוד חגאולח‬
‫כג״ל‪ .‬לכן גראה שגם זו כא לעגין חגאולח‬
‫יתר הותנו זשי׳ה)משלי‬ ‫ונחמה דהנה הגם שיגאלו ישראל ממצרים‬
‫יז( בכל עת אהוב הרע ואח לצרה‬ ‫פח נחטח חיח לחם בזכרם מן חשיעכוד וגם‬
‫יולד ובו׳ מבאן אתה למד שכל מי‬ ‫יפחדו שלא יגאלם שגיח‪ .‬אמגם חנח ידוע‬
‫שמקבל ע״ע לעשות מצוד! ואינו עושה‬ ‫דחחחלת עם ישראל חיח כמצרים ודבר זח‬
‫אותה אין אותה מצוה פוסקת מביתו‪.‬‬ ‫לא חיח במקדח אלא חיח כחכליח חסדד‬
‫שצריך חיח לחיוח כך וגם כמצרים חיח‬
‫יתרו קבל לתוך ביתו גואל שברח‬ ‫חכנחם לקבל חתורח‪ .‬וז״פ פקד פקרחי‬
‫מפני השונא מן ביתו עמדה וכוי‪.‬‬ ‫אחכם ואח חעשוי לכם כמצרים כלומר‬
‫ביאורו אם קבל ע״ע לעשות מצוה בלתי‬ ‫חעשויה שלכם שמשם נחייחם לעם ובשביל‬
‫הפסק ורוצה לעשותה תמיד‪ .‬זה שכרו‬ ‫זח חוצרכחי לירד למצרים‪ .‬לכן גם זח חוא‬
‫שאפילו כעת שאי אפשר עוד לעשותה‬ ‫מעין הגאולה‪ •.‬ואוסר אעלח אתכם ולא‬
‫דהיינו אפילו מת אין אותה מצוה פוסקת‬ ‫יעלח על דעחכם שתצטרכו לירד שם עוד‬
‫מביתו כיון שהוא קבל ע״ע לעולם ואין‬ ‫ודו״ק חיטכ ‪:‬‬
‫בידו עוד לעשותה למה יאבד ממנו‪ .‬וז״פ‬
‫מי הוא זה יתרו שכן כתוב וילך משה וישב‬ ‫במדרש והיה אם לא יאמינו ולקחת‬
‫אל יתר הותנו לפי שקבלו לעולם לכן אותה‬ ‫ממימי היאור והיה לדם‪.‬‬
‫מצוה אינה פוסקת מביתו שעמדה מביתו‬ ‫רמז לו רמז שעתיד ליתן את דינו‬
‫י ע ל ‪ .‬ופי׳ מי שקבל עליו לעשות מצות‬ ‫במים שנאמר )כמדבר נ( המן הםלע‬
‫ואינו עושה אותה היינו שיקבל עליו לעשות‬ ‫הזה נוציא ונו׳‪ .‬פי׳ דחנח כחיב )נוס( יען‬
‫לא שתגמד כעשייתח פעם אחד או שתים‬ ‫לא חאטנחם בי לחקדישני פי׳ דחנח‬
‫לכן שכרו שלא יאבד ממנו ודויק‪•.‬‬ ‫טשרע״ח חיח כללוח חדעח של ]כל‬
‫ישראל[ וחנה אם חיה טשרע״ח חופם‬
‫ויאמר ה' אל משה כלבתך לשוב מצרימה‬ ‫כעצמו מדרגח גדולח יוחד אז חיח לישראל‬
‫ראה כל המופתים אשר שמתי‬ ‫ג״כ ]מדריגח[ יוחד מעולח וזח חיה חטא‬
‫בידך ועשיתם לפני פרעה ‪ .‬הפסוק אינו‬ ‫םשח‪ .‬וכאן ג״כ אמר לו השי״ח אם לא‬
‫מובן וגם נראה כמיותר ‪ .‬וג״ל דהנה קשה‬ ‫אמינו ]אז[ היח ]נהלח עוונם[ רק כמשח‬
‫מאין היה לו למשה ליקה את אשתו עמו‬ ‫והי יכפר ודו״ק היטב ‪:‬‬ ‫י‬
‫הלא הוא הלך כשליתת ה׳ אמנם משה רע׳׳ה‬ ‫ויחד אף ה' כמשה‪ .‬הקשו כל הםפרשים‬
‫הכין שהשי״ת אחר שאמר לו לילך בשליחותו‬
‫לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים‬ ‫הלא כל חרון אף שבמקרא עושח‬
‫תמכקשים את נפשך והיה קשה למשה‬ ‫דושם וכאן לא מצינו שעשה‪ .‬ונ״ל דהנה משה‬
‫שמקודם אמר לו שילך כשליתותו ועתה‬ ‫אמר שלח גא כיד השלה כיד מי שרגיל לשלוח‬
‫אמר לו שישוב למצרים כי מתו שונאיו‬ ‫כי׳וגתו על אחרן שחיח גכיא לישראל כמצרים‬
‫ופשםע שברשותו לחזור למצרים ‪ .‬נם‬ ‫כי משח מרוב ענווחנוחי חיח בעיגיי אהרן‬
‫משמעות הלשון שוכ םצריםה םשפע שישוב‬ ‫גדול ממנו‪ .‬ואינו דומח פעולח חשליחוח‬
‫עם ביתו זו אשתו‪ .‬והנה אינו דומה האדם‬ ‫מגכיא איש אלחים‪ .‬אשר שוגאי ח׳ ישגא‬
‫חחולך יחידי כשליחות שהוא פנוי מכל‬ ‫יבטחקוטטיו יחקוטט לאיש אחר‪ .‬הגס‬
‫עסקיו ואם יקח אשתו עמו ימרוד‪ .‬ולזר‪ ,‬אפר‬ ‫שעושח שליחוחו ג ״ נ ‪ ,‬כמשל אדם חשולח‬
‫שמחה‬ ‫ות‬ ‫ש‬ ‫קול‬ ‫‪36‬‬
‫שנתתי להם במצרים שנאמר ויאמר‬ ‫לו השי״ת יתעלה בלכתך לשוב טצריטה‬
‫הי אל משה עתה תראה ע״כ‪ .‬חמאטר‬ ‫לשוב דייקא דהייגו עם ביתו ‪ .‬ראה בל‬
‫הזה תמוה ]בעיני כל מבין[ ובל המפרשים‬ ‫המופתים אשר שטתי בידך שתעשה בזריזות‬
‫נתקשו בו אבן נראה לפרש דהנה לכאורה‬ ‫כאשר צויחיך ורויק ‪:‬‬
‫קשה וכי משה לא האמין במאמר השי״ת‬ ‫מי ח' אשר אשמע בקולו‪ .‬רהגה כתיב‬
‫שיוציא את ישראל‪ .‬אכן נראה ]דבאמת[‬ ‫אגי ידעתי כי לא יתן אתכם מלך‬
‫משה היה מאמין במאמר ה' רק זה היה‬ ‫מצרים להלוך ולא ביד חזקה‪ .‬לפי שהיה‬
‫קשה לו כיו; שאין בדעתו הקדושה להוציאם‬ ‫הדעת בגלות והיה צריך ללקות ולמכות‬
‫היכף במאמר אות הראשון לא היה ]לו[‬ ‫ולמופתים להתוודע הרעת ה ' ‪ .‬ו ד פ מי ה'‬
‫לשלוח אל פרעה כלל רק באותה שעה‬ ‫אשר אשמע בקולו אף אם יצעק כקולו לא‬
‫שיתרצה להוציאם ומה נם ]כי[ הרע יותר‬ ‫אדעהו‪ .‬וגם בקולו הוא קול וי״ו‪:‬‬
‫בשביל האותות‪ .‬לזה אמר ]משה[ למה וח‬ ‫לא ידעתי את ה׳ וגם את ישראל לא‬
‫שלחתני זה דייקא בעת הזאת והצל לא‬ ‫אשלח‪ .‬פי׳ כל זמן שלא אדע את ה׳‬
‫הצלת וגוי‪ .‬ומח נם כי מאז ונו׳‪ .‬אכן‬ ‫לא אשלח את ישראל‪ ,‬ועשה פםק דין על‬
‫הבורא ב״ה עשה הכל במשפט ובמשורה‬ ‫]עצמו[ וכן היה לו שכאו עליו אותות ומופתים‬
‫שהיה צריך שירעו ישראל ויכירו את ה׳‬ ‫עד שהודה ואמר לכו ועברו אלהיכם ]וכן[‬
‫וכל המכות היו גצרכים בשביל ישראל והבל‬ ‫גאמר עוד )מסליס קי( אחד מהם לא גותר‬
‫במדה גגר מ ר ה ‪ .‬ועל שהבין משה כל‬ ‫אבל פרעה גותר מאובדי מצרים למען םפר‬
‫הדברים שהיו גצרכים לגוף העגין והבין‬ ‫שם כבודו יתברך‪:‬‬
‫גפלאות תמים דעים וז״פ הם שהקגיטוהו‪.‬‬ ‫וי‪/‬צב משח אל ח׳ וגו׳ לא מציגו בזה‬
‫וכיון שבא להקפיד לא היה מבין השליחות‬ ‫שחשם עמד שיצדק לשון וישכ‪.‬‬
‫של ה׳ ואמר ומאז באתי וגוי‪ .‬ואמר לו‬ ‫אולם במד‪ ,‬שאמרו שוטרי ב״י במרירוח לבם‬
‫הקב״ה חייך יש לך לידע פי' בשעת קריעת‬ ‫ירא ח׳ אליכם וגו׳ פעלו חחראוח חשכיגח‪.‬‬
‫ייס תדע כל הדברים שגאמר עתה תראה‬ ‫ווחו וישב משח אל ח׳ ודו״ק‪:‬‬
‫פי' מה שהיה קשה לך על ע ת ה ‪ .‬כלומר‬
‫על עת הזאת שאגי שולח לך אל פרעה‬ ‫רבה אמר ר״י בר םימן‬ ‫במדרש‬
‫תראה‪ .‬וגמר אומר אימתי כי כיד חזקה‬ ‫)קהלת ז( כי העושק יהולל‬
‫ישלחם בעת קריעת ים סוף שגאמר טוב‬ ‫חבם זה משה‪ .‬עושק שעשקו אותו‬
‫אחרית דבר טראשיחו טובח אחריחן שגתתי‬
‫לחם בים טראשיתן שגחחי לחם בטצריפ‪.‬‬ ‫דתן ואבירם ‪ .‬יהולל חכם ערבבו‬
‫פי' חטוב חחוא גמצא מן ]חראשון[ של‬ ‫אותו‪ .‬ויאבד את לב מ ת נ ה ‪ .‬וכי‬
‫מצרים‪ .‬ועיין במדרש וחראח כל חחטשך‬ ‫תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד‬
‫על דרך ז ה ‪ .‬ועפ״י זח יובן המדרש בפי‬ ‫אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו ירא ה׳‬
‫בשלח אז ישיר באז קלקלחי ובאז קלםתי‬ ‫עליכם וישפוט‪ .‬ואה הוא הקפיד ואמר‬
‫חצדיקיפ במח שפרחו מחקגיפ‪ .‬שלבאורח‬
‫קשח חא לא פרח רק במח שאמר אחח‬ ‫ומאז באתי אל פרעה אמד לו הקב״ה‬
‫חרעות וגו׳ ולפי״ז גיחא שעיקר חחטא היה‬ ‫אני הכתבתי עליך שאתה עניו ואתה‬
‫שלא הבין טה שגעשה אז וכג״ל‪ .‬וכעח הבין‬ ‫מקפיד על דברי חייך יש לך לידע‪.‬‬
‫שחיח חכל בחכמה גפלאה‪ .‬וקלם באז פי׳‬ ‫שנאמד)שם( טוב אחרית דבר מראשיתו‬
‫שחביןשחיה געשה הכל כחכמה ודו״קחיטב ג‬ ‫טובה אחריתן של ישראל מראשית‬
‫פ ר ש ת וארא‬
‫ויאמר אליו אגי ח' אמירח בחשאי‪ ,‬אליו‬ ‫וידבר אלחים אל טשח ויאמר אליו‬
‫דייקא לך בעצמך‪ .‬אגי ה׳ עטך‬ ‫אגי ח' פירוש ]על[ שאמר וטאז‬
‫אגי ברחמים ודו״ק‪:‬‬ ‫באתי לדבר בשמך הרע לעם חזח וחצל‬
‫ו א ‪ 1‬א אל אברהם וגו׳ ושטי ה׳ לא גודעתי‬ ‫לא חצלת‪ .‬לכן רבד אתו משפט בטדת‬
‫להם ופי' רש״י לא גכרתי להם‬ ‫הרין גגד *באי מעלח לחיוח חכל ביושר‬
‫בטהת אמיתת שלי וכוי ע״ש‪ .‬וג״פ דהגת‬ ‫ובמשפט והבן‪:‬‬
‫כתיב‬
‫יין ‪87‬‬ ‫שמחה‬ ‫וא א‬ ‫קול‬
‫שכזה הוא מורד כמלכות שלוקח מטנו‬ ‫כתיב אתה ה' בעולם הזה ואתה לעולם‬
‫המלוכה והממשלה שהיה לו כדכר זה‪ .‬אכל‬ ‫ה ב א ‪ .‬מה ששיגה למ״ד כמקום כי״ת הוא‬
‫הקכ״ה הגם שחולק מכבודו לאהד הוא ית'‬ ‫דידוע דעולם הבא הוא דכיקת הנפש וביטולה‬
‫מלך על ]כל[ הכבוד ההוא כי ממשלתו בבל‬ ‫אל השי״ת גסצא שהקב״ה הוא עצם עולם‬
‫ולית אתר פגוי מגיה ואפס זולתו יתברך‬ ‫הבא משא׳׳כ כעולם הזה והכן‪ .‬ודע כי‬
‫לכן גקרא מלך הכבוד‪ .‬ופי׳ הקכ״ה קרא‬ ‫מלת שדי הוא שגאמן לשלם הכטהתו לא‬
‫שמו למשה שגאמר ראה גתתיך אלהים הוי‬ ‫בעצמותו יתעלה ]המשל[ כמו שאדם ההייב‬
‫ה׳ צבאות מלך הכבוד‪ .‬וע״ש ]כל[ המשך‬ ‫לחכירו ומשלם לו שחחשלומין הוא דבר‬
‫]דבריו עד״ז[ לפיכך אמר לו הקכ״ה ראה‬ ‫הוץ ממנו כמו שבארנו למעלה כענין העוה״ז‪.‬‬
‫נתתיך אלהים למה בי גבוה מעל גבוה שומר‬ ‫אכל כאן גילה להם חשי״ח שכעצמוחו‬
‫וגבוה מעליהם‪ .‬פי' שקריאת שם אלהיפ‬ ‫יחעלח יקיים כל חכטחוח במו שכארגו‬
‫למשה היה לו ע״י עלייה להכין ולהשכיל‬ ‫בעגין העולם הבא וחבן חיטב‪ .‬וז״פ אגי ח׳‬
‫כשם הויה יתברך כי גבוה מעל גבוה ]שומר[‬ ‫גאטן לפרוע פי׳ שאגי בעצטוחי היא הפורע‬
‫וגבוה מעליהם‪ .‬ויהיה שיעור הכתוב ראה‬ ‫ודו״ק וז״פ רש״י ז״ל לא גכרחי כטדח‬
‫גתתיך למעלה ממדריגהך ]על[ כי עתה‬ ‫אטיחח שלי ]פי׳ שהקניה אטיחוח שלו[‬
‫קראתיך כשם אלהים לכן תוכל לראות‬ ‫הוא כעצטו החשלוטין‪ .‬ודו״ק חיטב כי אי‬
‫למעלה‪ .‬וו״פ וידבר אלהים אל משה ויאמר‬ ‫אפשר לפרש יוחד‪:‬‬
‫אליו אגי הי וידבר לשק הגהגה שהגהיג‬ ‫הם חסדכרים אל פרעח וגו׳ חוא טשח‬
‫השי״ת שם אלהים אל מ ש ה ‪ .‬ויאמר אליו‬ ‫ואהרן‪ .‬וכחחלח כחיב חוא אהרן‬
‫לשון )לנריס כי( את ה׳ האמרת וגוי‪ .‬אגי‬ ‫וטשח אשר אסר ח׳ חוציאו אח נ״י מארץ‬
‫הי שאתה תשכיל כשם הייה ב״ה ודו״ק‬ ‫מצרים על צכאחם ‪ .‬ראשוגח קשר‪ ,‬טח‬
‫היטב‪:‬‬ ‫שאסר כחהלה אהרן קודם םשח וכפוף‬
‫ויצעק משה אל ה׳ על דבר הצפרדעים וגוי‪.‬‬ ‫להיפוך‪ .‬ב׳ הלא ה׳ בעצסו חוציאם וחם‬
‫לכאורה מלת דבר ומלת שם מיותר‪.‬‬ ‫לא היו רק םדכרים אל פרעה וסה זה אסר‬
‫אכן נראה דהגה משה אמר אל פרעה למהר‬ ‫הכחוב אשר הוציאו‪ .‬אכן נראה דהנה כאן‬
‫אצעק וזה התפלל משה שיםיר ה׳ את‬ ‫צריך כ׳ ענינים א׳ שפרעח ישלח והב׳‬
‫הצפרדעים כעת שאמר לפרעה‪ .‬וז׳׳פ על‬ ‫שישראל ירצו לצאח ‪ .‬וכענין נ״י היד‪,‬‬
‫דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה פי׳ ששם‬ ‫אחרן עיקר כסאסר לך ואפפח וגוי אכל‬
‫משה לפרעה‪ .‬ובזה מיושב למה לא נאמר‬ ‫בענין לדבר אל פרעח חיח סשח עיקר‬
‫נ ן נבל התפלות שהיו על ה מ נ ו ת ‪ ,‬ולפי‬ ‫במאסר ח׳ אליו‪ .‬וז״פ חוא אחרן וגו׳ כלוטר‬
‫מ״ש ניהא דעיקר התפילה היה על קניעת‬ ‫אהרן עיקר ‪ .‬וגמר אומר כזה שאמר חי‬
‫הזמן אשר ייעד לפרעה ולא על המנה עצמה‬ ‫חוציאו אח ב״י כלומר שישראל יחרצו‬
‫רק על דנר הצפרדעים אשר שם לפרעה‬ ‫ויאמינו לקול משד‪ ,‬ויצאו‪ .‬ואחיכ אמר‬
‫ודו׳׳ק ‪:‬‬ ‫בעגין חסדכרים אל פרעח הוא משה ואהרן‬
‫כי אני ה׳ נקרנ הארץ‪ .‬אפי׳ נמשך המיצר‬ ‫בזד‪ ,‬חיח משח עיקר ודיל ודו״ק‪:‬‬
‫שהיה נין ארץ מצרים לארץ נושן גפ‬
‫שם לא היה הערוב‪ .‬וזה למען תדע ני אני‬ ‫רבה ראה נתתיך אלהים‬ ‫במדרש‬
‫ה' נקרנ הארץ והוא לנדו ידו נ נ ל ומושל‬ ‫לפרעה‪ .‬זש״ה )הסלים כד(‬
‫נ נ ל ודו״ק‪:‬‬ ‫מי זה מלך חבבור זה מלך מה״מ‬
‫ויצא משה ויעתר אל ה ׳ ‪ .‬הנה לנאורה‬ ‫הקב״ה שהוא חולק מבבודו ליראיו‬
‫קשה וני דרנו של שליה להתפלל‬ ‫מלך ב״ו אין ובו׳ עד והקב״ה קרא‬
‫ענוד מי שנשלה אליו ני משה לא היה רק‬ ‫שמו למשה שנאמר ראה נתתיך אלהים‬
‫שליה אל פרעה שישלת את נ ״ י ‪ .‬אנן נראה‬ ‫לפרעה הוי ה' צבאות מלך הכבוד‬
‫לתרץ דהנה ידוע דיציאת סצרים הוא סוד‬ ‫שהולק מכבודו ליךאץ ע״ש חםשך כ׳׳ד‬
‫הידוש העולם ננללו דנעת ההוא גתגלה‬ ‫חסדרש ‪ .‬כיאור עגין זד‪ ,‬חוא אס מלך ב״ו‬
‫שהשי״ת הוא המתדש עולמו ונרצוגו הפשוט‬
‫נרא את הנל ונמאמרו תלוים‪ .‬והשי״ת בהר‬ ‫חולק מכבודו לאחד מעחח אין חוא סלך‬
‫לו סנל הנרואים והנמצאים את ישראל‬ ‫על הדבר ההוא לפי שממשלחו שחיד‪ ,‬לו‬
‫לענדו ולהניד גדלו ותפארתו ויתנו שנח‬ ‫על הדכר נחגר‪ ,‬לאיש ההוא לכן מלך ב״ו‬
‫לאל על נ ל מה שנרא‪ .‬ודצה הקנ״ד‪.‬‬ ‫אין לובשי; ]לטשו[ ואין גקדאי; בשמו קיסר‬
‫מ־&ביע‬
‫שמחה‬ ‫יאיא‬ ‫קול‬ ‫‪38‬‬
‫שבתוכו‪ .‬לכן מפרש הכתוב על האדם ועל‬ ‫להטביע במערכת השמיס שישמעו לקול‬
‫הכהטה דהיינו אט ילכו ע״פ השדה דומיה‬ ‫הצדיק אשר ירצה לפעול דבר שלא עפ״י‬
‫דעשב שהוא על פני השדה‪ .‬אכל אט יאספו‬ ‫הטבע ועפ״י טשטרמ‪ .‬ולכך אמ היו המכות‬
‫אותם הביתה אפילו לדיר קטן ינצלו לפי‬ ‫נמנעים במאמר הי היו טערנת השטים חזרו‬
‫שבך היה נזירת השי״ת ודי״ק‪:‬‬ ‫לטבעמ הראשון ולא היה אדמ בעולמ יבול‬
‫לאתה ועבדיך ידעתי בי טרמ תיראון‬ ‫לפעול דבר כננדם‪ .‬ולזה לא היו נטנעיט רק‬
‫טפני ה' אלהים ‪ .‬פי׳ דהנה פרעה‬ ‫בתפילת טשה הצדיק ונטבע בשטים שישטעו‬
‫אמר ודב טהיות קולות אלהיט ובדד לפי‬ ‫לצדיק שבכל דור ודור ]וישנו[ את םערבתם‬
‫שפרעה כאשר ראה קולות אלהים וברד‬ ‫בתפלת הצדיקים ]וזפה״ב )תהליס קיא( זכר‬
‫פהד בלבבו ואהזתו רעדה בטאםר תז״ל לזג‬ ‫עשה לנפלאותיו ונו׳ שמזה ניכר שהוא הטן‬
‫נבראו רעמיט אלא לפשוט עקמימות שבלב‪.‬‬ ‫ירתופ שעשת זבד לנפלאותיו לדורי דורות‬
‫תשב בעצמו שהניע לקצת מדרנת יראת‬ ‫שיבול מערבת השמיפ לשנות בתפלת‬
‫אלהימ ובבר הוציא השי״ת מתשבתו אל‬ ‫הצדיק[ ודו״ק‪:‬‬
‫הפועל‪ .‬בי זה הוא מדרך הבמילימ כהשינו‬ ‫ויהי ברד כבל ארץ מצרים על האדם ועל‬
‫טעט כדעת וביראה תושב שכבר עלה‬ ‫הבהמה ‪ .‬וקשה ולמה פרט על אדט‬
‫למדרנה נחלה ולא ידע בי נבער הוא‬ ‫ועל בהמה[ ודאי כשילך אדמ או בהמה‬
‫מדעת ‪ .‬ולבן )אמר[ ורב מהיות קולות‬ ‫ירד עליהמ הברד‪ .‬ונ״ל לפש״ב בל עץ‬
‫אלהימ‪ .‬מול זה השיב לו טרע״ח ואתה‬ ‫השדה שבר ונמ היה אש מתלקתת בתוך‬
‫ועבדיך ידעתי כי מרס תיראו; מפני ה'אלהים‬ ‫הברד ואם כן היא נמ אפ ]יאספו אותמ[‬
‫עדיין אינבמ יראימ מפני השי״ת ודו״ק‪:‬‬ ‫תביתה יפיל הבית או ישרף וימותו בל מה‬
‫פרשת בא‬
‫לו אייה שירצה ‪ .‬ואת אותיתי פי' איתותי‬ ‫ויאמר ונו׳ בא אל פרעה בי אני הכבדתי‬
‫דייקא ]פי׳[ שאני אטרתי בעצמי‪ .‬ומשה‬ ‫את לבו ונוי את אשר התעללתי‬
‫]בתבטתו[ בהר לפרעה טבת הארבה בי בל‬ ‫במצרים ואת אותותי אשר שמתי במ ונו׳‪.‬‬
‫המכות היו פדה בננד טדה ופרעה"אטד פ ן‬ ‫נ״פ דהנה לכאורה קשה למה לא אמר לשון‬
‫ירבה לזה בהר מכת הארבה פי' שיפרו‬ ‫לך אל פרעה‪ .‬ועוד למה לא פירש לי‬
‫וירבו במאמר הרבה ארבה ונוי‪ .‬ולבך אמר ]לו[‬ ‫המכה של ארבה‪ .‬ויובן דהנה הקב״ה רצה‬
‫הקב״ה נטה את ידך בארבה פי' הבת שלך‬ ‫להראות להפ את ת פ ח שעושה עממ לזה‬
‫שאתה הטצאת טבה י ו ‪ .‬ולבך אטד פרעה‬ ‫נ״ל לומר שמבת ארבה לא אמד הקביה‬
‫חטאתי לה' ולבמ ובבל המכות לא אטד‬ ‫למשה רק השמ ציוה שיבתד משה בעצמו‬
‫לבמ רק במכה זו וזח טפני שחט הטציאו‬ ‫איזה מכה שירצה ובזה יתראה שהשי״ת‬
‫את הטבה הזו ודו״ק היטיב ‪ .‬ועפ״ז יובן‬ ‫עושה הבל לטובתמ‪ .‬משא״ב אפ היו בל‬
‫מלת בארבה שהוא תמוה לבאורת ‪ .‬ובזה‬ ‫המכות ע״פ השפ בפירוש היה טקופ‬
‫ניתא שהשי״ת הודיע למשה שיפה ביון‬ ‫להטעות ולוטר שלא לטובתמ עשה את‬
‫במכת הארבה שהוא מדה בננד מדה ובמו‬ ‫המכות האלה רק מאיזה טעט אהד ‪ .‬אבן‬
‫שכתבתי על שרצה לבטל מאמר ת' לאברהם‬ ‫בזה שאמר להט תשי״ת שיבחרו המ בעצממ‬
‫אבינו ע׳׳ה הדפה ארבה וזה בארבה‪ .‬ובזה‬ ‫איזה מכה שירצו בזה נראה שבל מה שעשה‬
‫יובן מה שלא בא השי״ת במאמרו איזה‬ ‫היה הבל בשבילמ ‪ .‬ועפ״ז יובן המשך‬
‫ענין מכה שיתרה משח לפרעה ומצינו‬ ‫הכתוב ויאמר ונוי בא אל פרעה ‪ .‬פי׳ בי‬
‫שפשה רבינו ע״ה התרה בפרעה כי אמ מאן‬ ‫מלת לך תורה על שליחות בדבר מפורש‬
‫אתת לשלה הנני מביא מתר ארבה בנבוליך‬ ‫אבל מלת בא יורה אתה תבא אל פרעת‬
‫ילהנ״ל ניתא וח״ק היטב ‪:‬‬ ‫ותבתרלךאיזה מכה שתרצה‪ .‬ואת״ל שאתת‬
‫גם אתה תתן בידינו זבתימ ועולות ונוי‬ ‫לא תבוין ותבחר לך איזה מכה ועיי ישלת‬
‫נם צאנם ונוי ואנתנו ונל‪ .‬תטקרא הזר•‬ ‫את ישראל תיבף ‪ .‬לז״א לו ת׳ כי אני‬
‫אומר דרשוני שמתתלת אמר בי ממנו נקה‬ ‫חכבדתי את לבו ולבן תכתר לך איזת‬
‫ונו׳ ואה״ב אמר ואנתנו לא נדע ונוי ועוד בי‬ ‫שתרצת‪ .‬ועתת יובן תכתוב למען תפפר‬
‫באמת לא עבדו בזביתה רק בקבלת התורה‪.‬‬ ‫מוי את אשד חתעללתי במצרימ פירוש‬
‫ונ״ל לפרש דהנה פרעה תבין דישראל יעבדו‬ ‫מ ה כטו צחוק שחשי״ת צוח למשח שיבתי־‬
‫בזניהה‬
‫כ ‪39‬‬ ‫שמחה‬ ‫א‬ ‫קול‬
‫להבין מה שנאמר בי לי כל בכור ביום‬ ‫בזביחה וגטצא אף שאמר פרעה צאגבם‬
‫י הכותי וגו׳ ולא יתן המשחית וגו"‬ ‫ובקרבם יוצג אעפיב היד‪ ,‬גוחן לחט על‬
‫ובי יתחייב מטה שהבה בבודי מצרים להבות‬ ‫קרבגות מן הצאן‪ .‬וזה אמר משה גם אתה‬
‫נם בכורי ישראל לשיצטרבו פדיון הלא כן‬ ‫פ י ' אף לפי דבריך תתן כידיגו וגו׳ אכן‬
‫הדרך להבות לזה ולא לזה‪ .‬אולם יובן כי‬ ‫לא גכון בן ‪ .‬בי מציגו חילוק בין גביא‬
‫גאטר והי עובר וגו׳ בי מבת בבורות היה‬ ‫אמת לגביא שקר הוא אט הגביא בל טח‬
‫ע״י שגתגלה הקב״ה אשר הוא ראשון ועי״ז‬ ‫שאמר בא ולא חםר טאוטה היה גראה שהוא‬
‫גתבטל ממילא בל אשר יבוגה בשם ]ראשית[‬ ‫באמת מן השי״ת בידוע ‪ .‬וזח מפגי שדבר‬
‫זולתו ולזה מתו גט בבור השפחה ובבור‬ ‫ה' הוא כשלימות הגמור ]ובאשר היה השי״ת‬
‫השבי‪ .‬ומיושב קושיית הזהר הק׳ ע״ש‪.‬‬ ‫מוציאם ממצרים היה צריך שיהיה כשלימות‬
‫ולזה הוצרכו בכורי ישראל להצלה והוא‬ ‫הגמור[‪ ,‬ולזה אמר משה לא תשאר פרםה‬
‫במה שלקחם להיות שלו ושייכים ]הם[‬ ‫כ י ממגו גקח פי׳ שמתוך זה יראו פלאות‬
‫להקב״ה‪ .‬והגה כתיב אגי יוצא בתוך מצרים‬ ‫חשי״ת ויתעלח‪ .‬אבל בעםק חעבודח עצמח‬
‫ומבואר במדרש משל לכהן בוי להגיח תרומתו‬ ‫אנחנו לא גדע מה געבוד והבן חדברים ז‬
‫אי אפשר מוטב ובו' והיינו שתרומה גקרא‬
‫ראשית ]בג״ל[‪ .‬ויתיישב בזה מה שנאמר‬ ‫ו י ג א ל ו איש מאת רעהו‪ .‬הקושיא‬
‫כחצות הלילה אגי יוצא וגו׳ ולא אמר‬ ‫מפורסמת למה ציוה השי״ת‬
‫בחצות‪] .‬והיינו[ בי הרגע של חצות אין בו‬ ‫שישאלו ולא לקחת ביד חזקה‪ .‬ונראה דהנה‬
‫שיעור בי הוא רק התחלקות ב׳ הצאי‬ ‫איתא בגמרא פ׳ חלק שהשיב גביהה בן‬
‫הלילה‪ .‬והגה לשון יוצא הוא רגע האהרון‬ ‫פםיםא לאלבפגדר מוקרן שביזת מצרים הוא‬
‫של השהייה במ״ש ר״י בין השמשות בהרף‬ ‫שבר עבודת ששים רבוא בגי ישראל שעבדו‬
‫עין זה גבגט וזה יוצא‪ .‬ובאן בטצריט שהיה‬ ‫דד״ו שגים וזה היה תפיםה על שבר העבודה‪,‬‬
‫מקום טומאה ומבואר במדרש שלא רצה חקב״ה‬ ‫ולבן אם היו לוקחים בחזקה היו צריבין‬
‫ליבגט לשם רק בשביל הצורך למכת בבורות‬ ‫לחחזיר ביון דבאיטורא בא לידם לא מהגי‬
‫והיה ההכגםה בטיעוט היותר אפשרית וכל‬ ‫תפיםה בי גזל גוי אפור‪ .‬אבל כשחשאילו‬
‫העברתו שם חיח בבחיגת יוצא שאיגו בחיגת‬ ‫להם ברשות בהתירא בא לידם אלא שהצריכו‬
‫שהייה בלל ]בגיל[‪ .‬ולזה אטד בחצות‬ ‫להחזיר ולזה מהגי תפיסה ודו״ק‪:‬‬
‫הלילה שאיט ממש רק התחלקות ]בג״ל[‬ ‫והי הבה בל בבור‪ ,‬ובהתראה כתיב ומת‬
‫אגי יוצא ]בג״ל[ ובהתגלות זה ומת בל‬ ‫בל בבור‪ .‬והוא קושיית הזהר הקדוש‪.‬‬
‫בבור ]בג״ל[ז‬ ‫וגראה בי למצרים ולפרעה לא היה מהצורך‬
‫זאת חוקת חפטח כל בן גבר לא יאבל בו‪.‬‬ ‫דק להבגיעו ולומר לו בי ימות בל בבור‪.‬‬
‫במדרש זש״ה )תהליס פו( הורני‬ ‫ואולם לצד ישראל היה מהצורך להראות‬
‫ה׳ דרכך אהלך באמתך אמר דוד‬ ‫חביבתם לפגי הטקום ומכלל אהבת אב לבן‬
‫כשיפדה אותו מיד שוגא אשר היה בשביה‬
‫בשעה שאני עוםק בהוקיך הצילני‬ ‫אצלו יקחהו בחזקה ויגקום מהשבאי ויכהו‬
‫מיצה״ר שלא יציץ בי ו כ ף ‪ .‬נראה‬ ‫טוםר אבזרי על התאבזרתו על בגו בחיותו‬
‫פירושו דהמדרש מפרש הפטוק הורגי ה'‬ ‫אצלו‪ .‬ולזה גאמר והי הבה בי לצד ישראל‬
‫דרכך ]אימתי[ בשעה שאחלך ]באמתך[‬ ‫חיה גקמת הבאה וסיפר ]ג״ב[ ההבאה‬
‫וד״ל ז‬ ‫משא״ב למצרים‪:‬‬
‫פרשת בעלח‬
‫לקבורה‬ ‫הצדיק ומה שכרו שניתן‬ ‫במדרש תנהומא בשלה שילוה הזה‬
‫שנאמר וכוי‪ .‬ועל ]מה[ שאמר אגבי‬ ‫לויה כמה דאת אמר וכוי‬
‫אשלח אתכם ומה שברו לא תתעב מצרי‬ ‫ולמה פתה הכתוב בלשון הזה הפה‬
‫המדרש הזה בלו מוקשה גם טח עגין טח‬
‫שברו לבאן ]עיין[ עליו היטב ‪ .‬וגראה ביאורו‬ ‫שאמר לא אשלה הזר ואמר אנכי‬
‫דהגה איתא בהרמב״ם אדם שעובר עבירה‬ ‫אשלח אתכם לכך פתה ויהי בשלה‬
‫וחצה לעשות תשובה שצריך לגטות עצמו‬ ‫ומה שכרו לא תתעב מצרי‪ .‬הפה‬
‫לקצה האתרוז ההיפך טטה שעשה טקודם‪.‬‬ ‫שאמר לא ידעתי את ה׳ הזר ואמר ה׳‬
‫ועפ״ז‬
‫שמחה‬ ‫בשלח‬ ‫קול‬ ‫‪40‬‬
‫בחכירו דעתו ושכלו קודם שידבר אתי לפי‬ ‫ועפי״ז יבואר היטב דהיה קשה להמדרש‬
‫שהשי״ת כ״ה ישמיע להם‪ .‬וא״כ זיפ ואני‬ ‫למה אטד ויהי לשון הוי׳ ]ומה הוי׳ היה(‬
‫אשמע פועל יוצא דהיינו שהשי״ת ישמיע‬ ‫בכאן היה ]לו[ לומר בשלה פרעה את העם‬
‫םד‪ ,‬שמצה לדבר וכתיב )מלאני נ( או גדכדי‬ ‫ולא נחם לזד‪ ,‬דרש ]חמדדש[ שילוח זה לשון‬
‫יראי ה׳ איש אל רעהו ולא נאמר ידברו איש‬ ‫לויח כמח דאח אמר ובו׳‪ .‬ולזר‪ .‬פחח חכחוב‬
‫אל רעהו אלא פירושו שממילא יבין כ״א‬ ‫בלשון זח חפח שאמר לא אשלח חזר ועשר‪,‬‬
‫עונת הכירו ואומר )ישעיה ל( וגל בניך‬ ‫חשובח וגם חוםיף טדעחו שליוח אוחם‬
‫למורי ה׳ שהקב״ה ילמוד לכ״א מה שתכירי‬ ‫לכך פחח חכתוב ויחי בשלח זח לשון חויח‬
‫רוצה ללמדו‪ .‬אמר ר׳ אליעזר בן פדת כוי‬ ‫שפרעח עשח חשובה וטח שכרו טרח כגגד‬
‫היינו שר״א בא בפירוש להוסיף אדלעיל‬ ‫טדה לא חחעב טצרי לפי שחוא שלח אח‬
‫באמרו שאין צריך אפיי לעשות מעשה‬ ‫ישראל וליווט שכרו כגגד זה לבא בקהל‬
‫לענות כתפלה אלא עד שלא ידבר האדם‬ ‫ח ׳ ‪ .‬חפח שאטד לא ידעחי ה' הזר ואטד‬
‫הוא יודע מה בלבו ובו׳ עד הצדיק כן יומו‬ ‫ח' חצדיק גם בזח עשח חשובח וחוסיף בטח‬
‫אינו יודע מת עתיד לחשוב לכך כתיב והיה‬ ‫שאטר ח׳ חצדיק שטקודם אסר לא ידעחי‬
‫טרם יקראו ואני אענה‪ .‬היינו שאני אענת‬ ‫וגו׳ ואח׳׳כ חודר‪ ,‬בחשי״ח וגם אטד ח׳‬
‫על המחשבה ולכך נאמר מה תצעק אלי‬ ‫חצדיק וטח שכרו שגיחן לקכורח‪ .‬גם חוא‬
‫ודו״ק שנכתב בקיצור‪:‬‬ ‫זח טדח בננד סרח כידוע ליודעים ענין צדיק‬
‫ויאמד מצרים אנוסת מפני ישראל כי ה '‬ ‫וענין ארץ וחיק חיטב‪:‬‬
‫נלהם להם כמצרים‪ .‬פי׳ עפ׳׳י‬
‫דאיתא בזוה״ק דכשרופו ‪,‬המצרים אהרי‬ ‫תנחומא ולא נחם נהגם כמה‬ ‫במדרש‬
‫ישראל איך מלאם לבם לרדוף אחריהם אחרי‬ ‫דאת אמר)תהליס עז( נחית‬
‫ראותם הניםים והנפלאות שנעשו להם ע״כ‬ ‫כצאן עמך ואומר )שם עח( וינחם בענן‬
‫אמרו מ ה ר שהכביד ה׳ את לכם ואמרו שעל‬ ‫יומם‪ .‬פירוש שכ״ז שחיח פרעח מלווח‬
‫המכות שהיו במצרים היה דרך מקרה ורדפו‬ ‫אוחם כדאמר לעיל לא חנחינם חשי׳׳ח בענני‬
‫אחריחם‪ .‬אחיכ כשראו הניסיפ שגעעו על‬ ‫כבוד עד שבאו למדבר ים סוף‪ .‬ושם נאמר‬
‫הים אז הודו ואמרו כי ה׳ נלחם להם‬
‫במצרים שהיה בהשנתת פרטיות ודו״ק ‪4‬‬ ‫וחי חולך לפניחם יוטם בעמוד חענן ודו״ק‪:‬‬
‫ד ‪ 1‬ש ן ן ה' את ישראל ונו׳ וירא ונו׳ כי‬ ‫רבה מה תצעק אלי וכוי‬ ‫במדרש‬
‫הה״ד )ישעיס סה( והיה‬
‫כאשר היה הקטרונ למעלה מת‬ ‫טרם יקראו ואני אענה‪ .‬שני פעמים‬
‫נשתנה אלו מאלו ובו׳ ה 'ו וכוי זה נרם‬
‫בלב ישראל נ״כ שיהיה לפלא בעיני עצמם‬ ‫הוא אומר בפםוק ואני ואני ומשה‬
‫איך יושעו ומה נשתנה אלו מאלו וכוי‪ .‬לכך‬ ‫אומר )ובריס לב( ראו עתה כי אני‬
‫ויראו ונו׳ ויצעקו ונוי‪ .‬ואהיכ כאשר הקב״ה‬ ‫אני הוא אלא כל מי שהוא עושה‬
‫למד זכות לישראל שהם בני אברהם יצחק‬ ‫רצון המקום וממין את לבו בתפלה‬
‫יעקכ ושעתידין לקכל התורה ושראוין‬ ‫]לתפלה[ שומע לו בעוה׳׳ז‪ .‬עיי״ש כל‬
‫להושע זה נרם מיד להרמת לב ב״י שלא‬ ‫דברי המדרש ‪ .‬ונראה פירושו דחיח קשר‪,‬‬
‫היו נחשבים מצריים לכלום בעיניהם וזה‬ ‫לו סתירת הפסוק שמקודם אמר והיה טרם‬
‫עצמו היא הישועה הנדולה כלב‪ .‬וז״פ׳‬ ‫יקראו דמשמע שאינם צריכים לחתפלל‪.‬‬
‫ויושע ה׳ את ישראל היינו שהושע להם‬ ‫ואח״כ אמר עור חס מדברים ואני אשמע‬
‫בעצמם שיצאו בלבם מיד מצרים ואז ממילא‬ ‫דמשמע שצריכים עכיפ לחחפלל‪ .‬לזח דרש‬
‫ויראו את מצרים מת על שפת הים שראו‬ ‫כל מי שעושר‪ .‬רצון חםקום ומכוין את לכו‬
‫אותם כאלו כבר סתו והיו נחשבים לפנרים‬ ‫לחפלח דחיינו שעשח איזח דבר מצוח‬
‫בעיניהם וכאפס ותהו ננדם שהם עכדי ה׳‪.‬‬ ‫וטכוין בזח לחפלח שוטע לו בעח״ז‪ .‬ועיין‬
‫וז״ש דוד המלך ע״ה )מהליס קלח( תרהיבני‬ ‫לעיל בפי ויצא בפסוק ותאמר לאח בנד‪.‬‬
‫בנפשי עוז כי זה הודעה לנפש משמים‬
‫שיושע במת שיניע לו עוז ותעצומות וינכה‬ ‫עז־ הם מדברים קאי לעחיד לבא וטח חם‬
‫מדברים אלא שכאו״א עומד ומשמיע חלמית‬
‫לבו בדרכי ה׳ ז‬
‫אן ישיר משה ונוי‪ .‬איתא במררש ]יש אז[‬ ‫כביכול יושב ומשמיע עמחמ‪ .‬ביאור דבר‬
‫לעתיד ויש ]אז[ לעבר‪ .‬פי׳ לפי שמלת‬ ‫זח שלע׳יל לא יצטרך אחד לומר לחבירו‬
‫אז מורד‪ .‬לעבד ולעתיד שהזיי״ן מורה על‬ ‫דעתו ומכרתו בתגרה אלא שיכין אחד‬
‫זי״ב‬
‫כא!‪4‬‬ ‫שמחה‬ ‫ח‬ ‫בש‬ ‫קול‬
‫שעשועי האב וז״פ המדרש אז ישיר הה״ר‬ ‫זי״ב שבעולם הזח ואי מורח על עולם עליון‬
‫פיה פתהה בהכמה פי' זה שנכנסו מהיראה‬ ‫שלמעלה מזי״ב ודו״ק‪:‬‬
‫לאהבה הנחלה לומר שירה לפני השי״ת‬
‫וזה נקרא הכמה םתיטאה ]כנ״ל[‪ ,‬מיופ שברא‬
‫אז ישיר חח״ד )משלי לא(‬ ‫בטח־ש‬
‫פיח פתחח בחכמה ונו׳‬
‫תקב״ה את העולם ועד שעמדו על הים לא‬ ‫אין אז אלא שמהר‪ .‬שנאמר )תהלים‬
‫מציגו שאמרו שירה לפני חקב״ד‪] ,‬לפי[‬ ‫ג!נו( אז ימלא שחוק פינן‪ ,‬ג׳׳ל פירושו‬
‫שעמדו במדרגת יראה‪ .‬אכל כשבאו ישראל‬ ‫דהנה קשה לכאורה איך יתישב הכתוב פיה‬
‫על הים וראו גםים וגפלאות שגעשו להמ‬
‫באו במדרגת אהבה גדולה לומר שירה לפגי‬ ‫פתהה בהכמה בשעת פתיהת הפה הוא‬
‫השי׳׳ת הוי פיה פתהה בהכמה‪ .‬אמר הקביה‬ ‫בהכמה והלא אין ההכמה ניכרת רק באם‬
‫לאלו הייתי מצפה שיבואו למדרגה הגדולה‬ ‫גומר הענין מה שמדבר ‪ .‬אכן המדרש בא‬
‫הזאת ואין אז אלא שמהה כמ״ש לעיל‬ ‫לישב דקדוק זה עפ״י מדרשו דשמחה היא‬
‫ביאור הדבר עיי״ש ודו״ק ‪:‬‬ ‫חכמה ואמר ד&דרש דזה קאי על שירה‬
‫והוא שמחח כמ״ש בסמוך ואין אז וכוי‪.‬‬
‫בילקוט אז ישיר זש״ה )ה‪:‬ליס מ(‬ ‫ונמצא אם הוא שירה אז תיכף בשעת‬
‫י קוד‪ .‬קויתי ה׳ וכוי אם‬ ‫פתיהת הפה לומר שירה אז הוא תיכף‬
‫קוית ולא בא חזור וקוד‪ .‬אמר דוד‬ ‫חבטה ודו״ק‪:‬‬
‫)שם מ( קוה אל ה׳ חזק וגו׳ וקוד‪ .‬אל‬ ‫במדרש חה״ד פיח פתחה בהכמד‪.‬‬
‫ה׳ אם בא ק ר ן יפר׳ ואם לאו חזור‬ ‫ותורת חסד על לשונה‬
‫וקוד‪ .‬ובו׳ קוית מתוך חקוי וכוי פונו‬ ‫מיום שברא הקב״ה עולמו ועד שעמדו‬
‫אשורי ליתן בפ• שיר חדש וכוי ‪.‬‬
‫יבואר בי כשטקוה אל ה' ליתן לו שוט‬ ‫ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר‬
‫דבר גקרא שיקוה אל ה׳ אולם דוד לא היה‬ ‫שירה לפני הקב״ה אלא ישראל ברא‬
‫הפץ דבר אהד רק ה ' ‪ .‬וזה היה קווי שלד‬ ‫^דם הראשון ולא אמר כוי עי״ש‪.‬‬
‫לכן אמר קוה קויתי ה׳ שה׳ הוא קויו ואמר‬ ‫כיון שבאו ישראל על הים ונקרע‬
‫המדרש קוה ולא בא חזור וקוד‪ .,‬כי אפ‬ ‫להם הים מיד אמרו שירה שנאמר‬
‫הי׳ בעולפ דבר אהד היה שייך כיון שלא‬
‫גגמר כווגתו בזה אעשה ד״א להשיג מבוקשי‪.‬‬ ‫אז ישיר הוי פיח פתחה בהכמה אמר‬
‫אכל כיון שאין אופן אהד בעולמ רק לקות‬ ‫הקביד‪ ,‬לאלו הייתי מצפה ואין אז‬
‫לה' לזה אמר אפ קוית ולא בא הזור וקוד‪,,‬‬ ‫אלא שמהר‪ ,‬וכן׳‪ .‬ביאור זה כי הנח‬
‫כוגן אשורי ליתן כפי שיר הדש וכוי חייגו‬ ‫חיראה הוא שער לה' צדיקים יבואו בו הגט‬
‫שהמדרש מפרש אשורי המקור שגורם השירה‬ ‫שעיקר העבודה הוא אהבהאטגם היראה הוא‬
‫שה׳ מאיר הפגימיות שכלב שגתמלא השק‬ ‫שערלאהבהוטיראהבאלאהבד״כשרואהוטבין‬
‫ורצון לשורר לה׳ כמו ]שמפורש[ אשרי האיש‬ ‫גדולת הבורא ]טבל[ העולטות והברואים אז בא‬
‫אשוריו של איש ‪ .‬וגאטר אז ישיר ולי‪ .‬שר‬ ‫לו יראה רוטטת‪ .‬אה״כ כשמבין איך שבריאות‬
‫כי כשמחייבין לשבה לאדם על איזה מוכה‬ ‫הע־למ והגמצאימ ומד‪ ,‬שמהווה אותם הכל‬
‫בששיבח אותו נפםק ואין מהצורך עוד ‪.‬‬ ‫בשביל ישראל עם קרובו לקבל מהם תעגוג‬
‫אכל לה' כשנעשה בבחינת לשורר להקכ״ה‬ ‫ושעשועים ורואה עצמו כבן לפגי אביו‬
‫אזי נעשה אז בלבו שהושק לשורר ולשבת‬ ‫שבשמים ‪ .‬מאז בא לו אהבה וזה גקרא‬
‫לעולם בלי הפסק וזהו אז ישיר שנעשה אז‬ ‫חכמה סתימאה‪ .‬וכמאני הז״ל אם אין‬
‫•חנמה אין יראה‪ .‬נמשל הנן חקטן חוא‬
‫לשורר לעולם ‪:‬‬ ‫גזתחטא לפגי אניו כאות נפשו ואניו עושה‬
‫אשירה לה׳ כי גאה נאה סוס ורוכבו‬ ‫לו רצוט ונל מד‪ ,‬שמדנר חוא שמחח לפגי‬
‫רמה כים‪ .‬כי בכל מכות מצרים‬ ‫אביו וחכמח יחשב‪ .‬ואחר שבא נימים הוא‬
‫היה בבהיגת גגוף ורפוא גגוף למצרים ורפוא‬ ‫ירא מפגי אביו ומרחיק עצמו ממגו וירא‬
‫לישראל במכה זו עצמה ‪ .‬וכאן כקריעת‬ ‫לדבריבפגי אביו‪ .‬אמגם אם הבן ההוא הוא‬
‫י״ם במה שסוס ורוכבו רמה כים גםתלק‬ ‫חכם ובעל דעת ויודע היטב שהוא בן הביב‬
‫הגיאות מישראל ונתרפאו כי סוס מורה על‬ ‫לפגי אביו ואביו יש לו תעגוג ממגו מתעורר‬
‫חגאוה כי ג' גיוים הם וכוי והפדות רעות‬ ‫אצלו האהבה ואז הוא בשמהה ולב טוב‬
‫חם מבחיגת פרעה ולזה כאשר סוס ורוכבו‬ ‫ומדבר לפגי אביו בשמהה וזהו עיקר‬
‫גפמ‬
‫שמחה‬ ‫בשלח‬ ‫קול‬ ‫‪42‬‬
‫ורפוא‪ .‬אך אשפיע עליך טובות רפואות‬ ‫ןגפלו[ היה רפואה לישראל טנאוה ‪ .‬והנח‬
‫נפורים בהתפשטות ההםד הנוול‪ .‬וזהו הישר‬ ‫*•א לשורר להקב״ה אט לא שנסתלק ]טרח[‬
‫בעיניו תעשה ונוי כל הטהלה ונוי לא אשים‬ ‫ייגאוח םהאדם וםכיר שכל הגאות הוא לה'‬
‫עליך שתתרפא בהן גי אני ה' רופאך והבן‪:‬‬ ‫ב״ה ‪ .‬ולזה אטד אשירה לה׳ כי גאה גאה‬
‫שלכך יכולין לשורר לחקב״ח כי מכירים‬
‫הנני טטטיר לכם להט טן השטים וימו‬ ‫שכל הגאות להקב״ה ווה בא ע״י שטוס‬
‫העט ונו׳ דבר יוט ביוטו לםען אנםנו‬ ‫ורוכבו רםה בים וגתרפאו מטרת הגאוה‬
‫הילך בתורתי אט לא‪ .‬לכאד מקרא זה נראה‬ ‫]כג״ל[ ‪:‬‬
‫דהנה טבע הנוף שיתאווה לתענוניט והנד‪.‬‬
‫נראה בהוש שאט יאכל ארט בל טיני‬ ‫מי במוך באלים ה ' ‪ .‬תרגום אוגקלום לית‬
‫מטעמים והיה לו לתענינ אעפ״כ אם יאבל‬ ‫בד מיגך את הוא אלהא ה' ליח בר‬
‫אותו טין בכל יום כשוה אין לו תענוג‬ ‫טיגן• אלהא את אדיר בקודשא רהיל מושבתן‬
‫םהם ‪ .‬נמצא הארס ההכם והשלם ]בטירותיו[‬ ‫עבד פרישן‪ .‬התרגופ מפרש הפסוק דחנה‬
‫ומכיר שיש לעולם בורא שכרא הכל וצריך‬ ‫אם מקלסין לארפ שאין כמוהו במעלות‬
‫לעבוד אותו ולקהת כל מדותיו להשי״ת וכל‬ ‫הייגו שאין ארם כמוהו שיהיה אצלו כל‬
‫התאוות ותענונים הוא רק מהשם יתעלה‪,‬‬ ‫חטעלוח ביחד אכל וודאי גםצא אדם שיש‬
‫אז די לו בעניני העוה״ז היינו מאכל ומשתה‬ ‫לו א׳ או ב׳ מחטעלוח חהם בסו האיש חזח‬
‫רק כרי לההיות את נפשו‪ .‬והנה כאן חמן‬ ‫מ מ ש ‪ .‬אכל חקכ״ח ליח בר םיגך בבל אחד‬
‫היה בכל יום כשוה אף שהיו מרנישין בל‬ ‫םחשכחים לפי שמחמם על בל ברכח‬
‫םה שרוצין אעפ״כ נוף הרבר היה שוה בבל‬ ‫וחהלח ודו״ק ולפיכך גורא תחלוח וח״ק‬
‫יום‪ .‬וזה היה לבהון אם יקיצו בו אז ניכר‬ ‫חיטב‪:‬‬
‫כי עדיין םרותם נקשרה בהבלי העולם‪.‬‬ ‫ותעו להם סרים‪ .‬היה מהראוי לכחוב וחען‬
‫וז״פ ולקטו דבר יום ביומו פי׳ בכל יופ‬ ‫י להן כמשפט‪ .‬אולם יובן בם״ש ואח‬
‫בשוד‪ .‬למען אגםט הילך וגו׳ ודו״ק‪ .‬וז״פ‬ ‫תדבר אליגו ופי׳ במדרש שחשש בהם‬
‫והמן כזרע גד וגו׳ דהגה איתא שחגיט״ל‬ ‫כגקיבח וכן כאן חיח לחיפוך שראחה שפחו!‬
‫משפיע אל הדלי״ת בידוע והגיטל הוא כגוטל‬ ‫על חים נכו׳ וגתעלח כחם להקרא בבתיגת‬
‫לדלי״ת כי הדלי״ת לית ליה טגדטיה כלום‬ ‫זכר ‪:‬‬
‫םלשון דל וזה ידוע לםביגים‪ .‬והגה אף‬ ‫ויורהו ה׳ ע׳ן וישלך אל חפים ויסוזקו‬
‫שהגימ״ל משפיע לרלי״ת איגו משפיע רנן‬ ‫חטים‪ .‬איחא ברמב״ן שהורהו ה׳‬
‫לקיים אות דלי״ת וגם המן היה כ ן ‪ .‬ח״פ‬ ‫דרכו והםתיק טר במד‪ .‬להבין זאת בי חטא‬
‫זהםן כזרע גיד והבן כי הוא סוד עמוק‪:‬‬ ‫ועון פועל חייו גם כעליוגים ועיקר התקין‬
‫הוא חדטח בלב ומריחת עד במעט שישפוך‬
‫ויפנו אל המדבר‪ .‬פי׳ בי מתחלה מריו•‬ ‫לארץ מרירחו בחתיורע אליו חטאחו אשר‬
‫באפרם בשבתיגו על פיר הבשר יחיו‬ ‫חטא וחורע אליו קלקלחו בעליוגים ולא קם‬
‫מגיס רעחס אל מצדים ]והגה ברבר אהרן[‬ ‫ח ח באדם ההוא מרוב פרירח לכו ובזה‬
‫בדברי רצוי ורבוח םיד ויפגו אל חטדבר‬ ‫חטרירות ימחיק חריגים בשרשם ויתקן הכל‪.‬‬
‫לילך אל המדבר ולא לםצרים‪:‬‬ ‫אבל מצוח יסע״ט אינם פועלים כיב רק‬
‫]והמן כזרע ג ד ‪ .‬שהגימ״ל משפיע לדליית‬ ‫פגיגה ומצילה פן העוגש‪ .‬וזהו ויודחו ה׳‬
‫מחויב‬ ‫שאין אתה‬ ‫י כטשרז״ל‬ ‫עץ לשין עצה רק לעשוח חשוכה כזו שהוא‬
‫לחעשירו ולכך לא חיה רק דבר יום כיומו‬ ‫במרידה חלב לחמחיק חמדיריח שפעל ו*ו‬
‫במ׳׳ש מחיק שחם חאוחיוח חםםוכוח בסדר•‬ ‫בעליוגים וזח מר במר ז‬
‫א״ב וכל אוח יוצא משלפגיו כידוע‪ .‬וחעולם‬ ‫בל הםחלח וגו׳ לא אשים עליך כי אגי גז׳‬
‫בכללו גקרא דלית דלית ליי מגרמיי כלום•‬ ‫ח פ א ך ‪ .‬הקושיא מפורסמח וגבאד כי‬
‫בג״ל רק טח שטשפיע יוצר חבל שזה באמת‬ ‫בל חטבות וחעוגשין באו בבחיגח גגוף ודפוא‬
‫חגוטל חסדים כם׳׳ש חסד חס דליח ואלו‬ ‫נגוף לאח״ע ולרשעע ורפוא לצדיקים‪ .‬גסצא‬
‫חיח טשפיע בגודל חסדו שחוא א״ס לא‬ ‫ששגיחם צריכים לחיית מצומצמים צר חרע‬
‫חיח מציאוח לעולם חטוגבל ‪ .‬ובפרט עוח״ז‬ ‫צריך צימצום שלא יתפשט מגדרו לזולתו‬
‫חמגושם ‪ .‬רק טחמח ריבוי חצטצומים כגיל‬ ‫ז י ו ‪ .‬וצר הטיב צ י י ך נ י כ צמצום מטעם זח‪.‬‬
‫חהו חעולם שצריך תטיד לגומל חסדים‪.‬‬ ‫נמצא צד הטוב אינו פועל כ״כ מריקים‬
‫וגפ שבדרך הילוכו פהטקוד נאחזיפ איזה‬ ‫מחמת הצטצום‪ .‬אבל אם הישר בעיניו תעשה‬
‫רעוח עפ חטובות בדרך הלוכו נהשי״ת‬ ‫לא תצםרך לקבל הטנב מצד בחיגח מגף‬
‫םשמרפ‬
‫כב ‪43‬‬ ‫שמחה‬ ‫בשלח‬ ‫־ קול‬
‫ווזושיהם האנושית והיה להם המעלה גט‬ ‫משטרם שלא יחיו נאחזים בהם‪ .‬וזהו חסרים‬
‫בחיוחם בעוה״ז סטש וזהו עיקר הגיס״ל‬ ‫טובים לעםו ישראל דווקא‪ ,‬וכאשר יכירו‬
‫להשפיע שיהיח קיום אפי׳ לעולם הנשטי זה‬ ‫זאת שזהו עצם קיוטם וחיוחם וטחדבקים‬
‫עם העליה ה נ ח ל ה ‪ .‬ואמרו ז׳׳ל שאם היה‬ ‫בעילח כו׳ זהו חכליח חבריאח‪ .‬והפן הנם‬
‫סעשירו היה בטל חדלי״ח ונעשח גיס״ל‬ ‫שהיה טטקום נבוה ונעלה עד שאמרו להם‬
‫נם כ ן ‪[ :‬‬ ‫שמלה״ש אוכלים עכ״ז לא נחקי טנופם‬
‫יתרו‬ ‫פרשת‬
‫שכחבחי לעיל‪ ,‬שניח לטה נאםר באן‬ ‫וישמןן יחדו אח בל אשר עשה אלהימ‬
‫אלחים ושם נאםד חויה‪ .‬אמנם יחפרש ע״פ‬ ‫למשח ולישראל עמו וגו׳ ויספר‬
‫דאיחא בנטרא שנשטח םשיח ישנו בכל‬ ‫משה לחותנו וגוי על אודוח ישראל וגו׳‬
‫דור ודור‪ .‬ובודאי אין רצונם ז׳׳ל לוטו•‬ ‫ויאמר יחדו ברוך וגו׳ אשר וגו׳ מיד מצרימ‬
‫בדרך פרט שיש באחד טישראל נשטח‬ ‫ומיד פרעה וטי אשר חציל אח העם וגוי‪.‬‬
‫טשיח‪ ,‬בי לטה יפעול השי״ח כזה אחר‬ ‫חדקדוקים מפורשים מה שאמר מיד מצחם‬
‫שאין נואלם‪ ,‬אולם כוונחם בזח ע״ד כלל‬ ‫ומיד פרעה כי חד חוא‪ ,‬ועוד לשון על‬
‫ר״ל שיש בכללות ישראל בחינח םשיח‬ ‫אודוח ישראל‪ ,‬ועוד לשון למשה ולישראל‬
‫וכשיעלח ברצונו ית' לגאול את עטו יבתר‬ ‫עטו והלא גם משה היה בישראל‪ ,‬אכן גראה‬
‫אחד מישראל הראוי לזה ויופיע עליו‬ ‫רחגח יחדו הבין דבל האוחוח וטופחים‬
‫טלטעלה ויגלה עליו אורו של טשיה והוא‬ ‫וםכוח שהביא הקב״ה על הםצריים לא היח‬
‫יהיה הגואל שיתגלה ב״ב והבן ]זה[ כי סוד‬ ‫רק בשביל משה שמשה יהיח מלך עליחם‬
‫הוא‪ ,‬וכן טציגו בטשה רע״ה שכתיב ויזעקו‬ ‫לוה שפיר לשון למשה ולישראל עמו‬
‫ב״י אל ה׳ וירא אלהיט את ב׳׳י וידע אלהיט‬ ‫מדוקדק‪ ,‬אכן מרע״ה הוא שגאמר עליו‬
‫ומשה היה רועה‪ ,‬כלומר שמקודם לא היה גיכר‬ ‫)במיגר יב( בכל כיחי גאמן הוא שלא היה‬
‫ואח״כ נאמר ומשה היה רועה שמזומן מכבר‬ ‫לוקח לעצמו כלום בגחלחו והיה הכל חולח‬
‫ושם נאמר לך ואשלחך אל פרעה להוציא את‬ ‫בוזקכ״ח וסיפר חוא לחוחגו אח כל וגוי על‬
‫ב׳׳י ממצרים‪ ,‬והנה כשבאו ישראל להר‬ ‫אודוח ישראל דייקא‪ .‬לא בשבילו רק בשביל‬
‫סיני עדיין לא נתפרש משה ליתן התורח‬ ‫ישראל שיהיו עם ח׳ בחלקו ויקבלו חחורח‬
‫על ידו וכן מצינו כשנאמר לו קודם יצ״ט‬ ‫הקדושה‪ ,‬לזה גמר אומר ויאמר יחדו ברוך‬
‫תעבדון את האלהים על ההר הזה לא‬ ‫ה' אשר וגו׳ מיד מצרים וסיד פרעה כי‬
‫נאמר לו שתנתן התורה על ידו‪ ,‬ומשה רבינו‬ ‫בתחלה היה םבור שלא גגאלו רק בשביל‬
‫ע״ד‪ .‬נאמן ביתו לא נהג גדולה׳ בעצמו לאמו־‬ ‫שיהיה משה עליהם מלך וזה עדיין יהיו‬
‫שתנתן התורה על ]ידו[ לכן נאמר כאן‬ ‫בגלוח חחח מלך‪ .‬אבל כיון ששמע שהקב״ה‬
‫ויחן שם ישראל נגד ההר השוה כלם‬ ‫גואלם בשביל עצמם שיהיו חחח רשוח‬
‫כאחד‪ ,‬אטנם כאן קודם מחן חורה נאמר‬ ‫הקביה וזה הוא החירוח הגדול‪ ,‬אמר‬
‫ומשה עלה כלומר שנחעלה ונבחר טחוך‬ ‫טתתת טצרים ומיד פרעה פי' ממלך ודו״ק‬
‫]כני ישראל[ ליחן חחורה על ]ידו[‪ .‬וטעם‬ ‫היטב‪ ,‬וז׳׳פ ויחד יתרו כשטעו שהגאולה‬
‫עלה כמו שאטרו עלה ]נחעליח[‪ .‬לבן נאטר‬ ‫הזו לא היתה כאוטה היוצאת טיד מלכוח‬
‫כאן שם אלהים כי זה הבירור שייך להשם‬ ‫ליד מלכות אחרת אך תלה הגדולה כחשי״ח‬
‫אלהים‪ .‬ואה׳׳כ אמר ויקרא אליו ה׳ מן‬ ‫אשר לו המלוכה והממשלה וטשח לא חפץ‬
‫ההר לאמר‪ ,‬ודו״ק היטב כי עמוק הוא‪:‬‬ ‫בנדולה מיד ויחד יתרו ו ח ״ ק ‪:‬‬
‫אלה חדברים אשר חדבר אל ב׳׳י פירש״י‬
‫לא פחוח ולא יוחד ונוי ויבא משח‬ ‫ויהד יתרו על כל הטובה‪ .‬כי השמחה‬
‫וגו׳ וישם לפניהם אח כל חדברים אשר‬ ‫היה שע״י הטובה הגדולה שעשה‬
‫צוחו ה׳ ויענו וגו•‪ .‬להבין פירשיי ז׳״ל וגט‬ ‫לישראל ]על ידו[ הכיר כי גדול ה׳ מכל‬
‫חיבח כל וגם אשר צוהו בי טה צווי היה‬ ‫אלחים וגכגפ חחח בגפי חשכיגה וח׳׳ק‪:‬‬
‫למשח‪ ,‬וגפרש ע״ר )יגריפ לא( שימח בפיחם‬ ‫ומ^ה עלח אל חאלחים ויקרא אליו ה׳‬
‫בלומר בעין טובה להטעים ולהנעים לחיך‬ ‫סן ההר לאםר‪ .‬הפסוק הזה כולו‬
‫אוכל יטעומ לו‪ ,‬כן היה משה רעייה רעי*‬ ‫משולל הכנה מאוד שאחד שאמר ומשה עלה‬
‫מחימגא אוחב ישראל חפץ במובחן ובגדול)*)‬ ‫אל האלהים חזר ואמר ויקרא אליו ה' וכמו‬
‫והיד‪.‬‬
‫שמחה‬ ‫יו‬ ‫קול‬ ‫‪44‬‬
‫למצרים שברחתם כדי שישמעו וירדפר‬ ‫והיה מטעים להם דבר ה׳ בגהה ובגעיסות‬
‫אתכם ויטבעו בים שנאמר ויוגד למלך‬ ‫לםען ישטעו ולמען ילמדו‪ ,‬אך בזה הדיבור‬
‫מצרים וגו׳ והושעתי אתכם שנאמר‬ ‫לא ]היה יכול[ להרחיב בי הוזהר ספי עליון‬
‫אלה הדברים ופירושו לא פהות ולא יותר ‪,‬‬
‫ויושע ה' ע״ש נ ל דברי המדרש עד ואני‪.‬‬ ‫מה עשה סשה גילה להם אזהרה זו אשד‬
‫וביאורו נראה דהיה קשה להמדרש מה זה‬ ‫לו לבדו חיחה לטען יהיה להם הדברים‬
‫נודל הטובה שהוציאם ממצרים לכאורה אם‬ ‫יקרים אשר חשי״ח חגביל חדיבור בצטצום‬
‫לא הנלם היה יותר טעולה ‪ .‬לזה דרש‬ ‫חזק ואטד אליחם וגו׳ אלח חדברים וגו׳ לא‬
‫מפסוק הזה ויובן ע״פ טה שנתבאר לעיל‬ ‫פחות ולא יוחד ולמען ישימו לבם לדברים‬
‫פי׳ המדרש לך לך בפסוק ויהי רעב בארץ‬ ‫אלו להכינם‪ ,‬וזהו וישם לפניחם אח בל‬
‫הה״ד הנה עין ה׳ אל יראיו לםיחלים להסדו‬ ‫הדברים אשר צוהו ה׳ בלומר אפילו כל‬
‫ותוכן הדברים שכל הנסיונות ובל הצרות‬ ‫הדברים אשר הוא בעצסו נצטוה עליהם שם‬
‫שעברו על א״א ע״ח היה הבל לצרכו‬ ‫לפניהם‪ .‬סיד ויענו בל העם ונו׳ ויאמרו‬
‫להעלותו לסדרינה עליונה סה שא״א זולת‬ ‫נעשה ודו״ק‪:‬‬
‫זה ‪ .‬ומה שאסר לעיל להציל ססות נפשם‬ ‫וי‪1#‬ב משה את דברי העם אל ה ׳ ‪,‬‬
‫זה ממיתתו של נמרוד פי' שע״י מיתת‬ ‫המפרשים הקשו מה זה לשון וישב‬
‫נמרוד שהשליך את א״א ע״ה לכבשן האש‬ ‫ועוד בי אה״ב כתיב וינד משה‪ .‬אכן נראה‬
‫נמת ניצל ונתעלה נפשו הקדושה למדרינה‬ ‫רהנה איתא במדרש ומשה עלה ונוי ואה״כ‬
‫העליונה ושלא הניע לזה זולת השלכתו‬ ‫ויקרא ונו׳ נתעלית בו׳ עיי״ש‪ ,‬פי' דהיה‬
‫לכבשן ]האש[‪ ,‬נמצא שהירידה הזאת היתה‬ ‫קשה להמדרש על מאמר הכתוב ומשה עלה‬
‫צורך עליה ובשבילה זכה להגיע למדריגת‬ ‫ונו׳ ואה״ב ויקרא ביון שהיה שם כבר‪ .‬לזה‬
‫א״א ‪ .‬וכן העגין הזה היה בכאן שירידת‬ ‫מפרש שפי' עלה גתעלה למדריגת מלאכים‬
‫ישראל למצרים היה לצורך עליותם ששם‬ ‫הקדושים וזה היה הכגה לגבואתו ומשם היה‬
‫דוקא היה תהילת היותם לעם ‪ .‬וכמו‬ ‫השם ב״ה קורא אותו ‪ ,‬גמצא מזה כי‬
‫שגתבאר לעיל בפסוק ואת העשוי לכם‬ ‫בתהילה היה משה הולך למדריגת המלאכים‬
‫כמצרים שזה היה בתכלית הסדר ירידת‬ ‫ומשם היה ראוי לגבואה‪ .‬ולזה העגין צריך‬
‫ישראל למצרים ושם דווקא גתהוו לעם ה*‬ ‫אתערותא דלעילא או איתערותא דלתתא‪.‬‬
‫והוא סוד עמוק ‪ .‬וז״פ המדרש אגבי הה״ד‬ ‫ובאן חיח צריך םשח לדבר עם ח׳ וחיה‬
‫אגבי הגדתי למצרים שברהתם הבל היד‪.‬‬ ‫צריך איחערוחא בדי שיחיח גחעלח ויחיח‬
‫מםגו ית׳ והושעתי אתכם וכוי והשמעתי‬ ‫ראוי לגבואח כסיש‪ .‬וחיח זח אצלו איחערוחא‬
‫לאומות העולם הבל ממגו ]ית״ש ‪ .‬גם‬ ‫שביון שישראל אסרו געשח בו׳ גחלבש‬
‫ההצלה וגם הצרה גם הישועה כי בהבל‬ ‫בשמהה גדולח עד אין חקר‪ .‬ושמחח חיא‬
‫תולה להכיר גדולתו ית״ש[ וגאולת ישראל‪.‬‬ ‫הכגה לגבואה ומזה גתדבק בהשיית יחעלה‬
‫וכמו שמסיים המדרש ואתם עדי ואגי אל‬ ‫יהיה יבול לדבר עם השי״ת‪ ,‬וז״פ וישב‬
‫ודו״ק היטב‪:‬‬ ‫משה את פי׳ עם דברי העם פי׳ מתוך דברי‬
‫](יירא העם ויגועי ויעמדו טרהוק‪ ,‬גל״פ שלזוג‬ ‫העם אל ה׳ היה משה שב אל ה ׳ ‪ .‬וביון‬
‫ההגועעו ופהדו טהמת שראו שעדיין‬ ‫שחיח שם חיח סגיד אח דברי העם וחיק‬
‫הם עוטדיןמדחוק טצד עצטם אלא שבא עליהם‬ ‫חיטב‪:‬‬
‫השראת השביגה םה שאיגו לפי טדריגתפ‬ ‫אנכי ח׳ אלחיך אשר חוצאחיך טארץטצרים‬
‫עדיין‪ ,‬ע״ב יוכל להיות ה״ו שלאהר שיפסק‬ ‫וגוי‪ .‬בל חםפרשים חקשו לטח לא‬
‫זה יפלו בפעם אהת סבל הסדרגות ‪ .‬וזה‬ ‫אמר ח׳ אשר בדאחי שטים וארץ‪ .‬אבן‬
‫שאמרו אל משה דבר אתה עסגו וגשסעה‪.‬‬ ‫נל״פ דחגח בעת יציאת מצרים גחגלח‬
‫שאז יהיה קצת קורבה על ירו שהוא ב ״ ו ‪.‬‬ ‫אלקוחו יחברך וחיח חידוש חעולם בכללו‬
‫ואל ידבר עםגו אלהים פן גמות שהגפילה‬ ‫וכל מכה ומכה חיח משדד חמערכח וע״י‬
‫ססדדיגות הוא כהי׳ סיתה ר״ל‪ .‬והשיב להם‬ ‫זח חיו משערין אלחוחו‪ .‬ולזה אמר אשר‬
‫אל תיראו בי לבעבור גסות אתכם בא‬ ‫חוצאחיך סארץ סצרים‪:‬‬
‫האלהים ופירש״י לגדל אתכם ‪ .‬ולא יהיוז‬
‫לבם גפילה כלל[‪:‬‬ ‫במדרש אנכי ה׳ אלהיך הה״ד‬
‫אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עטכם‪.‬‬
‫)ישעיס מג( אנכי הנדתי‬
‫ריל שהיה להם עליה בשטים‪ .‬ולא‬ ‫והושעתי והשמעתי ונם אנכי הנדתי‬
‫כתיכ‬
‫בג ‪45‬‬ ‫שמחה‬ ‫יתרי‬ ‫קול‬
‫נעשה חיחודין בעולמות העליונים נטו‬ ‫כתיב עלינם כ״א עטנם ‪ ,‬וז״ש לא תעשון‬
‫שנעשה עתה ]על ידי[ מצות תפילין‪ .‬אבל‬ ‫אתי ‪:‬‬
‫נוף המעשה לא היה פצוה‪ .‬אבן עתה שנתן‬ ‫איי ני מן השמים וגו׳ נלומר עזנתי הממיט‬
‫לט השט תורה ומצות ואנו מנוונים נהמצוה‬ ‫ודנרתי עמנם ע״ד ואניתה תהילה ;‬
‫הכוונה השיינה לה נוודאי נעשה הירוד‬
‫ניתר תוקף ועוז‪ ,‬והמצור‪ ,‬הוא הנלי שנתן‬
‫זש״ה)שיר א( לריח שמניך‬ ‫במדרש‬
‫לט ה׳ להסוד הנעשה ע״י המצוד‪ ,‬והנוונה‪.‬‬ ‫טובים שמן תורק וגו׳‬
‫וז״פ המדרש לראשונים לא נתת רק ריח‬ ‫לראשונים נתת ריח תורה אבל ]לנו‬
‫תורה ודו״ק ‪ .‬ונאמר עוד ני נמו • ראית*‬ ‫נתת[ כמערה מכלי אל כלי ט ׳ עיי״ש‪.‬‬
‫נ ע ת שיננה נהמ״ק נאסרו נמות יחיד נמו‬ ‫רצונו לנאר ני אף שאמרו ז״ל שאנות‬
‫נן ניון שנתן לנו ]השי״ת[ התורה ומצות‬ ‫הראשונים קיימו נ ל התורה נולו מנ״מ לא‬
‫שהם נלים ]ליהודים הנעשים[ נאסר לנו‬ ‫קיימו רק ננהינת רזא ‪ .‬נדאיתא נזה״ק‬
‫לנדות מלננו איזה מעשה ולנוין נ ה ]איזה{‬ ‫בפסוק ויפצל עיי״ש שנמקלות אשר פצל‬
‫מונה רק ע״י תורה ומצות ודו׳׳ק ‪:‬‬ ‫כזה היה מכוין הכוונה של תפילין והיה‬
‫פרעת משפטים‬
‫לא תהיה משכלה ונו׳ את מספר ימיך‬ ‫ואלה חטשפטיפ אשר חשים לפניהם ‪ .‬פי'‬
‫אמלא‪ .‬ופי׳ דהנה ידוע דוד המלך‬ ‫]כי[ הוויות טציאוח של אדפ יחוכן‬
‫ע״ה לא היה לו מעצמותו שנים בעוה״ז רק‬ ‫ויחואר להיוח בקדימה קודם קיופ הנאווה‬
‫שלקה השי״ת ע׳ שנים מאדם הראשון ונתן‬ ‫וחחוקים ‪ .‬משא״כ בחינח מלאך לא יחהווח‬
‫לדוד‪ .‬לזה הבטיח הקכ״ה שלא תהיה‬ ‫טציאוחו בשום פנים בלחי מצוד‪ ,‬הנעשה‬
‫משכלה פי׳ שיהיה להם שנים כעוה״ז‪.‬‬ ‫כי ממצוח בני אדם נברא מלאך ‪ .‬ואין לו‬
‫אעפ״כ אח מםפר ימיך אמלא שלא אקח‬ ‫שום מציאוח עצמי ופרטי זולח חמצוד‪,‬‬
‫כלום מאדם אחר רק מעצמוחו יחיד‪ ,‬לו חיים‬ ‫הקדומה לו‪ .‬אכן החכם ביראח ח׳ יכין שנם‬
‫ודו״ק ‪:‬‬ ‫מציאוח האדם לא יהשוב למאומה בלא‬
‫א״י דחנח איחא בנמרא כחוב אחד אומר‬ ‫חורת ונמות ובוודאי טציאוחו בטל אצלו‪.‬‬
‫)הושע נ( והיה מספר בני ישראל ונוי‬ ‫אס לא בהקדם אליו תורה וטצוח אזי טציאוחו‬
‫ובחוב אהד אומר )ש‪ (0‬אשר לא ימד ונוי‬ ‫נמצא כתכליח והוא בחינה מלאך‪ .‬וזו אשר‬
‫אלא כאן כשאין עושין רצונו של מקום יחיה‬ ‫חשים לפניהם כלומר לפני חמציאות של‬
‫לחפ מספר ואם עושין רצונו ש״מ לא יחיה‬ ‫אדם יוקדם הטשפטים ]כנ״ל[ והכן ‪:‬‬
‫לחם מםפר‪ .‬וז״פ אח מספר ימיך אמלא‬ ‫א״י לפניחפ שחלטוד עטחם בבחינה פנים‬
‫שחמיד אמלא לך אח המספר *( והבן חיבב ג‬ ‫אל ]פנים[ והבן‪:‬‬
‫תרומה‬ ‫פרשת‬
‫שיהיו בני תורה א״ד ינאי בל כהן‬ ‫ילמדינו רבינו מותר‬ ‫בתנהומא‬
‫שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו‬ ‫תרומה מה היו עושין‬
‫תרומה אמר ר' יצהק בשם ר' יוהנן‬ ‫בה כך שנו רבותינו מותר תרומה היו‬
‫ראה מה כתיב )יחזקאל ע ( כהניפ‬ ‫עושין מהם ציפוי זהב לבית קודש‬
‫המםו תורתי והללו קדשי למה בין‬ ‫הקדשים‪ .‬את מוצא שתי תרומות בהר‬
‫קודש להול לא הבדילו כיון שאינו‬ ‫בהם הקדוש ברוך הוא אהד למשכן‬
‫בן תורה אינו יודע להבדיל כו׳ שאינו‬ ‫ואחד לכהנים תרומת כמים ע״מ‬
‫יודע‬
‫*( נל״ס לנויי הקרישים שתמיד אמלא לך המשפר‪ .‬היינו שהנגוייז לישראל העוסקים כענייה שישגיחו‬
‫תמיד על עצמה וירגישי שמקצרים נענולתם ואינם עישין ר‪5‬ימ של מקוה ‪ ,‬ינשה מוומ הק׳ מהר״ל מקאצנן‬
‫זיל שמעתי שאמו הפי׳ ני המילוי של מהפר היא לא מהפר זןיימ מיס םמ״ן פ״א וייש ננימסויא ל *‬
‫מםפו ע י נ ‪:‬‬
‫שמחה‬ ‫תרומת‬ ‫סול‬ ‫‪46‬‬
‫לזה אטד וכן תעשו ופי' רשיי לדורות‪.‬‬ ‫מדע לשמור שבת ראה במה חביבה‬
‫פי׳ האיש הניגש לעבוד את חשי״ח {ידיך‬ ‫תרומת בתים שנתנה לבתים ב״ת אבל‬
‫שילך טטרריגה לטרריגה‪ .‬וז״פ לדורות‬ ‫תרומת המשכן קראו הקב״ה לשמו‬
‫וח״ק היטב ‪:‬‬ ‫יתברך שנאמר ויקחו לי תרומה‪ .‬ביאור‬
‫!וימחו לי תרוטה‪ .‬ידוע כי בעת עפק‬ ‫דבר זח שכל כחן שאיגו בן חורח איגו בן‬
‫התורה ותפלה צריך להיות טוברל‬ ‫י‬ ‫חברלח וכטאטרפ ז״ל אפ אין רעח חברלח‬
‫וטופרש להשי״ת ולא יהיה טעורב ח״ו עפ‬ ‫מגין וכיון שאינו יורע לחבריל איגו ראוי‬
‫שופ רבד גשטיי ופגיי׳ ח״ו‪ .‬וז״ש ויקחו לי‬ ‫לחכרלח אשר בין ישראל לעטיפ שחגויפ‬
‫תרוטה כפירש׳׳י לי לשטי ולשון תרופה היא‬ ‫איגפ טטטאיפ באחל לזח טוחר לאכול חרוטח‬
‫הפרשה והוא קודש ומובדל טחולין כטשז״ל‬ ‫על קברו‪ .‬אטד ר״י בשפ ר״י ראח טח כחיב‬
‫מיברל בדילי םיגיה )ואמר בלשון אשכגז‬ ‫כחגיפ חטפו חורחי וכוי פי׳ כיון שאיגו‬
‫עטין זאלט געמין צו מיד איין אפשיידוגג(‬ ‫לוטר חורח יצא טכלל חכרלח אשר בין‬
‫וכן יהיה טטש התורה והתפלה שאתפ לוקחיפ‬ ‫קרש לחול גפ בין שבח לששח יטי חטעשח‪.‬‬
‫עצטכפ וגפשכפ ל י ‪ .‬תהיו טופרשיפ עכ״פ‬
‫לי שיהיה לשמי‪ .‬ולא ילך לקדושה בלב‬ ‫ראח בטח חביבח חרוטח שניחטז לכחגיפ‬
‫טלא תאוות וטקושר לעולפ הגשטי הזה אף‬ ‫ב״ח אבל וכוי קראו חקב״ח לשטו יחי‪.‬‬
‫שאיגו עושה בפיט חיו‪ .‬רק טקורפ יגקה‬ ‫ביאור זח כי חרוטח ]חגפ[ שאיגח ראויח‬
‫לבו וטוחו לקרושח כאו״א לפי טררגחו בכל‬ ‫רק לכחגיפ בגי חורח מ״ט ]אכלו[ גפ שאר‬
‫טח שיוכל כרי שיחיח לכו וטוחו וכל איבריו‬ ‫כחגיפ‪ .‬אבל חרומח רמשכן קראו חקב״ח‬
‫וחושיו חרוטח טטש‪ .‬וכטו בחרוטח אטריגן‬ ‫לשמו ית' לכן מותר חחרומה עושין ממגו‬
‫חקרש טיברל בדילי טיגיח ולא חיישיגן שמא‬ ‫ציפוי לקרשי חקרשיפ ורו״ק חיטב‪:‬‬
‫יטעח כלל כי אין שליטח כלל לחיצח׳ד בזח‬ ‫וכן חעשו פי׳ רש״י זיל לרורוח‪ .‬ג״פ רחגח‬
‫וטרוחק כל איש ישראל אפיי חפשוטיפ‪.‬‬ ‫* אטד שחעשו אח חטשכן וכל כליו‬
‫כן צריך חאיש חישראלי בשעח שחוא עופק‬ ‫בכלל ואח״כ אטד וכן חעשו כפרד שלא‬
‫בחורח ובחפלח וטצוח ומעש״ט[‪:‬‬ ‫תקריטו אח חטאוחר וחאחרו אח חקורפ‬
‫פ ר ע ת תצוד;‬
‫בעיגי טשח גשיאוחו של אחר! לחח לו‬ ‫במדדע רבה ד״א ואתה הקרב‬
‫כחוגח גרולח‪ .‬אטגפ ביאור חטררש עפ״י‬ ‫אליך הה״ד )תהליס קיט(‬
‫טשל אט טלך צוח לעבת ל ח ח טחגח או‬
‫גדולח לאחר וחוא גוחן לו טחט ולא פירש‬ ‫לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי‬
‫לו בשט חטלך‪ .‬חאיש חזח חוא גכגע חחח‬ ‫כשאמר הקב״ה למשה ואתה הקרב‬
‫חעבר כי לפי חגראח לו חוא צריך אליו‪.‬‬ ‫אליך הרע לו אמר לו חורה היתד‪ .‬לי‬
‫אטגט אט יאטר לו בשט חטלך שצוחו כך‬ ‫ונתתיה לך שאלולי היא אבדתי עולמי‬
‫וחוא רק שליח לדבר זח גטצא שאין לו‬ ‫משל להכם שנטל קרובתו ועשתה‬
‫טעלח עליו כלופ‪ .‬וזח פירוש חטררש כשאטר‬ ‫עמו עשר שנים לא ילדה אמר לה‬
‫חקרוש ברוך חוא לטשח ואחח חקרב אליך‬
‫ולא צוח שיאטר לאחרן כח צוח ח׳ רק‬ ‫בקשי לי אשד‪ .‬אמר לה יכול אני‬
‫ואחח חקרב םחפ מעצמו וטיח יגחן חגרולח‬ ‫ליטול חוץ מרשותך אלא שהייתי‬
‫לאחרן‪ .‬וזח חרע למשח שחוא יצוח לאחרן‬ ‫מבקש ענוותנותך בך אמר הקב״ה‬
‫ויגחג אוחו ש ט ח מראח שאחרן גכגע אליו‬ ‫למשה יבול הייתי לעשות לאחיך בהן‬
‫]כג״ל[‪ .‬אמר לו חורח חיחח לי וגתחיח לן־‬ ‫ג מ ל חוץ מדעתך אלא שהייתי מבקש‬
‫ובו׳ ביאור זח שרצוגו יח״ש חיח שיחכחן‬ ‫שתהא גדול עליו עכיל‪ .‬ופי׳ בעל יפי׳ת‬
‫ע״י משח רוקא לפי שחכחן חוא חמחבר‬
‫עולפ עליון בעולפ חחחחון במעשיו‪ .‬אבל‬ ‫שחרע לטשח לפי שחיח רוצח שיחיה חוא‬
‫חחורה חוא עיקר קיוט חעולפ לכן ראוי‬ ‫כ״נ ואינו נראח לוטר שחרע בעיני םשח‬
‫להיוח כחוגח ע׳יי משח שגיחגח חחורח על‬ ‫נשיאוחו של אחרן רחא בטצריפ אטד שלח‬
‫]ירו[ והבן‪ .‬משל לחכט ובו׳ יכול אגי ליקח‬ ‫נא ביד חשלח ופי' רז״ל רכוונחו חיח על‬
‫ובו׳ אלא שחייחי מבקש כוי כלומר וראי‬ ‫אחרן שחיד‪ ,‬נביא לישראל בטצריפ ואייך ירע‬
‫שתאשר‬
‫כד ‪47‬‬ ‫שמחה‬ ‫תצוד׳‬ ‫קול‬
‫השמים הוא קיים לעולם אלא כשמים כשם‬ ‫שהאשה אינה מהויבת זה כי זה אינה‬
‫שמתחילה נזר ונעשה שמים וזה קיים לעויים‬ ‫מהמלאכות שהאשה עושה ]לבעלה[ ונם הוא‬
‫אף הדבר שדיכרת לקדש את אהרן קיימ‬ ‫יכול ליקח חוץ מרשותה אלא שרצונו היה‬
‫לעולם ‪ .‬וזה שדיקדק בלשונו הקדוש לומר‬ ‫ליקח אשח ע״י ענווחנוחה שבזה הוא קיום‬
‫באן נזר וכאן דבר שנזר משמע הנזירה שהיה‬ ‫וסדר חראוי ונאח ל ח ם ‪ .‬כך אסר חקדוש‬
‫לברוא כך וזה ודאי קיים לעולם ודבר‬ ‫ברוך חוא למשח יכול ‪-‬אני לעשוח אחיך‬
‫משמע דבר סתם ולמה כך כן יהיה ]דברי(‬ ‫כחן נ ח ל חוץ מדעחך אלא וכוי שחחא נדול‬
‫ונוי ודו״ק והבן!‬ ‫עליו רצח לומר שיחכחן אחרן על ]ידו[ דייקא‬
‫שראוי לכח! לחעשוח ע״י חורח וחבן ודו׳׳ק!‬
‫ד״א זה הדבר הה״ד‬ ‫במדרש‬
‫)הושע יד( קהו עמכם‬
‫דברים זש״ה )חהליס מ ( ארהץ בנקיון‬
‫זה הדבר אשר תעשה‬ ‫במדרש‬
‫להם הדא דכתיב )חהליס‬
‫כפי לשמיע בקול תודה לפי שישראל‬ ‫קיט( לעולם ה׳ דברך נצב בשמים אמר‬
‫אמרו רבש״ע הנשיאים וכוי אנו אין‬ ‫דוד כשם שאתה אמת שנאמר)ירמיה י(‬
‫לנו קרבן אמר להם ואם כ ל עדת‬ ‫וזז׳ אלהים אמת כך וכו׳ שנאמר לעולם‬
‫וגו׳ אמרו לו עניים אנהנו ואין לנו‬ ‫ה׳ דברך נצב בשמים אל תאמר‬
‫להביא קרבנות אמר להם דברים אני‬ ‫בשטים אלא כשמים כשם שמתהלה‬
‫מבקש שנאמו* קהו עמכם דברינו‬ ‫נזר ינעשו שמים ]אף[ דברך שדברת‬
‫ושובו אל ה׳ ואני מוהל לעונותיכם‬ ‫לקדש את אהרן קיום לעולם שנאמר‬
‫ואין דברים אלא דברי תורה לכך‬ ‫וחיתה לו ולזרעו אהריו ברית כהונת‬
‫אמר דוד ארהץ וגו׳ אינו אומר להקריב‬ ‫•עולם ולמה כך )ישעיה נה( כן יהי׳‬
‫לך קרבן אלא לשמיע בקול תודה‬ ‫דברי אשר יצא מ פ י ‪ .‬המדרש הזח בא‬
‫שאני מודה לך על דברי תורה עכ״ל‬ ‫לבאר דהנה בדיבור האדם הנם שהוא אמח‬
‫ביאור זה המדרש בא לומר שהוויכות היה‬ ‫אינו מוכרח שיחאמח מכל כי מדבר האדם‬
‫בין כנ״י להקב׳׳ה במה תלוי הקרבתם אשר‬ ‫נמשך ויוצא אף נם דברים שאינמ עיקר‬
‫יתקרבו אליו ודביקותמ שיתדבקו בהש״י‬ ‫בכוונח לבו לכך אפשר שיעשח אדם כל‬
‫ע׳׳י מה יהיה‪ .‬אמר להם אם כל עדת‬ ‫רצונו ולא יקיים ]כל[ מאמרו ולמשל אם‬
‫ישראל ובו׳ שיקרבו קרבן ויתכפר להם ובזה‬ ‫יאמר אדם לחבירו חן לי כוס ]מים[ וחבירו‬
‫ישובו להתדבק ב ה ׳ ‪ .‬א׳׳ל עניים אנהנו‬ ‫משגח וגוחן לו מים בנביע אעפ״כ חושלם‬
‫ביאור זה שלא היו רוצים סיבת דביקותם‬ ‫כל רצוגו חגם ששיגח כי זח שאמר לו בכומ‬
‫עיי מעשה ]כי אם[ יבצר מהם המעשה‬ ‫גוא טפל ולא עינך‪ .‬אבל דבורו של חשי״ח‬
‫הזאת ע״י סבה מה במה יהיה תרופתם‪.‬‬ ‫חוא אטח גטור וטוחלט טבל צד ופיגח ולא‬
‫כי המעשה הוא דבר הוץ מן האדם ואפשר‬ ‫יבצר טטטיטאוטח‪ .‬וזיפ כשם שאחח אטח‬
‫שיחסר ממנו ע״י דבר מה כמו ע׳׳י עניות‪.‬‬ ‫וכוי אל חאטר בשטים אלא בשטים בו׳ פי׳‬
‫א״ל דברים אני מבקש ובו׳ ואין דברים‬ ‫זח דחגח בדיבורו של חשי״ח יש שגי בחיגוח‬
‫אלא דברי תורה‪ .‬א״ל אץ אנו יודעין פי'‬ ‫חא' אשר בטאטרו ברא כל חברואיט כט״ש‬
‫זה כי לא היה ניתא להם נם כסיבת התורה‬ ‫)תהליס לג( בדבר ח' שטים געשו וכוי‪ .‬וחשגי‬
‫לפי שנם דברי תורה אינם אצל אדם‬ ‫אשר יצוח לחיוח כך כמו שצוח על טלאכח‬
‫בתמידות כי בעת אשר האדם אינו צלול‬ ‫הטשכן ועל אהרן שיהיה כהן‪ .‬והנה כחיי‬
‫בדעתו ואינו זך כשכלו ויחסר ממנו נם‬ ‫הראשונה ודאי קיים לעולם כי כה רפועל‬
‫דברי תורה במה יהיה דביקותו לה׳‪ .‬עד‬ ‫בגפעל‪ .‬אטגם בחי׳ חשגיח שיצוה לעשות‬
‫שאסר להם השי״ת בכו והתפללו לפני ואני‬ ‫כך איט טוחלט לעולם כטו שטציגו בטעשח‬
‫אקבל ‪ .‬ודבר זה הוא בעצם האדם ונוהג‬ ‫חטשכן שצוח חשי׳׳ח ועשו לי טשכן ואיגו‬
‫בתמידות בכל עת שישובו אל לכם להתקרב‬ ‫קיים לעולם‪ .‬וזח כווגח חטדרש לוטר‬
‫אל השי״ת ויתפללו לפניו וישפכו לפניו‬ ‫שחכחוגח חגם שחוא רק ציווי כבחי' חשגית‬
‫שיהה יענה להם ‪ .‬וכן כל האבות נענו עיי‬ ‫אעפ׳׳כ קיים לעולם לפי שכחיב בו זח חדבר‬
‫תפילה הוי אינו מבקש מכם לא זבהים ולא‬ ‫חח״ד לעולם כוי‪ .‬אל חאטר כוי כלוטר‬
‫קרבנות אלא דברים‪ .‬אשר הם בעצם האדם‬ ‫שלא תאטי• ח ק א הםאםר שהית לחברא‬
‫לבקש‬
‫שמחה‬ ‫תצוה‬ ‫קול‬ ‫‪48‬‬
‫בקול תודה ודכי זה אינו תלוי נשוט סבה‬ ‫לבקש מן השי״ת והוא מקבל וממלא את‬
‫רק בעצם האדם אם יתפלל ויטה את לבו‬ ‫בקשתו‪ ,‬לכך אמר ת ר ארחץ בנקיון כפי‬
‫אל השיית ‪ .‬וזה קחו עטכם פי׳ עם נחי'‬ ‫בלוטר ארחץ כנקיון ]את עצטי[ שלי פי׳‬
‫עצמותיכם ותייק והבן חיטב ז‬ ‫עגטותי‪ .‬אינו אומר לתקריב לך אלא לשטיע‬
‫י‬ ‫פרשת ויקהל‬

‫ויאמרה' במדרש ד׳א ראו קרא ה׳ בשם‬ ‫משת את כל ע ד ת ב״י‬
‫אליהם אלה הדברים אשר צוד‪.‬‬
‫!ויקהל‬
‫י‬
‫הה״ד )ישעיה מ( ואל טי‬
‫לעשות‪ ,‬יש להעיר כי המאמר הזה הוא‬
‫הדמיוני ואשוה ב״ו אם מהלך באפילה‬ ‫ג ע נ ץ שבת והוא שלא לעשות מלאכה‪,‬‬
‫ובא אדם והדליק לו את הנר אינו‬ ‫והיאך אמר אשר צוה ה׳ לעשות‪ .‬ובמדרש‬
‫צריך להחזיק לו טובה איל הבריות‬ ‫ע ל פםוק )שיר ו( יפה את רעיתי כתרצה‬
‫ישיניס ואני מעלה להם את האורה‬ ‫כשאתה רוצה כד *!ת בעי לית את צריכא‬
‫ואינם צריכים לחחזיק לי טובה הוי‬ ‫בעי מכלום מילף מכלום כוי ע״ש כל המדרש‪,‬‬
‫ואל מי הדמיוני ואשוח‪ .‬דבר אחר‬ ‫ביאור המדרש דחנה כל מי אשר ערב לבו‬
‫ואל מי תדמייני ואשוח אם כן‬ ‫לנשת אל הקודש צריך לפלם דרכיו בהשכל‬
‫יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו‬ ‫ודעת גם כטעשים טובים אשר כוונתם‬
‫שליטה לה' שיכוון לרצון השי״ת‪ .‬וחגה‬
‫מי ברא אלה בזכות מי נבראו אלח‬ ‫מציגו בעוזיה שגעגש בפשוט יר בארון ח'‬
‫תולדות השמים וארץ ובזכות מי‬ ‫כאשר שטטו הכקר כטש״ג )שינ י( ויחר‬
‫הן עומדין בזכות )דברים ד( אלה‬ ‫אף ה' בעוזיה‪ .‬גטצא שלא לרצון היה םיעת‬
‫העדות והחוקים והמשפטים )ישעיה‬ ‫עוזיה באחוז בארון ה׳ כי היה לו להגיח‬
‫מ( חמוציא במםפר צבאם לכלם בשם‬ ‫ולםטוך על טעשה ה' בעת ההוא‪ .‬וכטו‬
‫יקרא וכתוב אחד אומר )חהליס קמו(‬ ‫שהיה בירדן שארון נשא את גושאיו‪ .‬ואם‬
‫לכלם שמות יקרא כיצד יתקיימו‬ ‫זה הלכה פסוקה מנין היה לנשיאים להביא‬
‫עגלות לטשכן לשאת אותו וכאן טצינו שהיה‬
‫הכתובין אלו אלא כשהקב״ח מבקש‬ ‫לרצון כמו שגאמר )במדבר ז( קח טאתם‬
‫לסתתם כאחד הוא קורא לבלם שם‬ ‫והיו והיאך הוא הרבר‪ ,‬אמנם האיש חישראלי‬
‫אחד וכשחוא קורא לכל אחד ואחד‬ ‫חדבוק בהשי״ת ותורתו יוכל להעמיק ברעתו‬
‫בשמו הוא קורא אותו מיכאל נבריאל‬ ‫ושכלו חכל במקומו חראוי לו‪ ,‬וזח פי' כד‬
‫לכך נאמר לבלם בשם יקרא‪ .‬אץ‬ ‫את בעי דחיינו אם לבבך שלם עם ח' לית‬
‫לי אלא למעלה למטה מנין שנאמר‬ ‫את צריך מילף מכלום בי תוכלו לכוון‬
‫ראו קרא ה׳ בשם בצלאל עכיד‪ .‬כוונתו‬ ‫ההלכת לעשות במקום הראוי לעשות וכמו‬
‫בכאן בהבאת העגלות שכוונו בני יששכר‬
‫בראשונח לפרש חפפוק ואל מי ונוי דלפי‬ ‫ההלכה באמרם המשכן הזה שאתם עושים‬
‫ערך קטנות ונתלות הטובח אשד יקבל‬ ‫פורח הוא באויר‪ .‬ויטב הדבר בעת ההוא‬
‫חמקכל יתחייב חמקכל לחחזיק טובה כי כל‬ ‫וישר לפני חטקום ‪ ,‬ונרצח כוונתם כטכואר‬
‫עוד אשר תגדל חטובח יחויב חמקבל יותר‬ ‫בםדרש כגגד ששח רקיעים וכוי כגגד ששת‬
‫בחחזקות טובח‪ .‬ובזה מבואר דבריו ב״ו ובו׳‬ ‫יםי בראשית כםבואר בםדרש עיי״ש הוא‬
‫חטחלך באפילח וכוי חגם אשר לא חטיב‬ ‫*הכתוב םשבח )והיא ינ( ומבגי יששכר‬
‫לו כ״א כדבר קט; בהדלקת גר ואש ובטח‬ ‫יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשו ישראל‬
‫היינו שהם המבינים בדעתם בטקום הראוי‬
‫יתחייב להחזיק טובה להקב״ה‪ ,‬וטפרש‬ ‫ועת הראוי לעשות או לא ולכוון חחלכח‬
‫הכתוב יאמר קרוש הקכ״ה יאטר תדטה‬ ‫הכל בטקוםה‪ .‬וזה פי׳ הפסוק אלה הדברים‬
‫טובתי להקטנה שבטובות ואשוה פי' לעני;‬ ‫אשר צוה ה' לעשות דהיינו שמשה רבינו‬
‫התזקת טובה שתחזיקו לי טובה כי גם טובה‬ ‫ע״ה לימד דעת את ישראל איזה דבר לעשות‬
‫זו תמצא שאני עושה אותה‪ ,‬ד״א פי׳ דבריו‬ ‫או שלא לעשות גם בטעשה הטוב ודוק‪,‬‬
‫דכל המלאכים אומרים נ' ]פעמים[ קדוש‬ ‫וגם כי עדת הוא אותיות דעת כי ההבדלה‬
‫וביאור עני! קרוש איננו שהוא נכדל ומרומם‬ ‫הוא בדעת[‪:‬‬
‫ומסולק‬
‫כה ‪49‬‬ ‫שמחה‬ ‫ויקהל‬ ‫קול‬
‫ביניהם‪ .‬והא ראיה כי מאז התחיל נטלאנת‬ ‫ומסולק מהנמצאים וחנמצאים מסולקים ממנו‬
‫המשכן נתן בו כינה בתורה כמבואר לעיל‬ ‫מחשגחחו כי אין כבודו לחשגיח כאמור‬
‫במדרש כל מי שנתעסק במלאכת המשכן‬ ‫)פסלים קיג( רם על י בל גוים וגוי‪.‬וזח לא‬
‫נתן בו הקכ״ה חכמה וכינה ורעת‪ .‬ומה גמ‬ ‫יחכן כי המכין ימצא הבדל זה כבל חנמצאים‬
‫שלא חוםיף ככל חמלאכות חרש וחושב‬ ‫ואף ביסורוח חנשמיים במו עץ מאבן אשר‬
‫ורוקם ועתח החל להיות אומן נפלא ט ה‬ ‫חעץ נבדל ומרומם מאבן באשר איננו אבן‬
‫לכל מלאכה‪ .‬ו ד פ אמר הקכ״ה אני הוא‬ ‫והאבן נבדל ומסולק מן חעץ בי איננו‬
‫שבראתיו ולמדתיו שנאמר הנה אנכי כראתי‬ ‫עץ אבן' זח לא ]יחואר[ בהבדל ביון ]שאיגנו[‬
‫חרש ‪ .‬לפיכך אמר משה ראו קרא ‪ .‬וידעו‬ ‫בערבו ואין להם חחייחםות זה לזה‪ .‬אבל‬
‫גם בעח עשותו שכבר נחרצה להם על‬ ‫אנחנו עם ח׳ צאצאי אבוח העולם יודעים‬
‫עין חעגל[!‬ ‫ומשינים מציאוח הנמצאים וקיומם כמה שהם‬
‫ד״א קרא ה׳ בשם בצלאל‬ ‫במדרש‬ ‫מושנחים מאחו יחי שייך לחארו כקדוש כי‬
‫כעצטוחו נבדל ומרומם טבל הנמצאים‪.‬‬
‫הה״ד )הישע יד( ארפא‬ ‫אבן חגמצאים אינם נבדלים ומסולקים מטנו‪.‬‬
‫משובתם אוהבם נדבה מה בתיב‬ ‫וז״פ ואל מי חרמיוגי ואשוח פירושו מצד‬
‫למעלה הביאו ב״י נדבה לה׳ ואדדב‬ ‫מציאות חגמצאיס וקיומם באשר חס טושגחים‬
‫ראו קרא ה׳ בשם בצלאל אלא כשעשו‬ ‫מאחו יחי ומציאוחם בו יחי יש ערך‬
‫ישראל את הענל אמר הקב׳׳ה למשה‬ ‫וחתיחםוח ושיוי‪ .‬ומבאר חמררש א״כ פי'‬
‫באשר חדבקו דעחכם בי טציאוח וקיום בל‬
‫ועתה הניהה לי וגו׳ אמר לו בדוק‬ ‫גמצא במד‪ ,‬שמושגח ממגו יאמר קדוש פי׳‬
‫]אותן[ שיעשו את המשכן מה כתיב‬ ‫אז ]תוכלו[ לומר קדוש כי בעצמותו היא‬
‫באותו קלקלה פרקו גזמי זהב ומה‬ ‫גבדל ומרומם על בל הגמצאים‪ .‬ומבאר‬
‫הביאו נזמים וכשעשו המשכן עשו‬ ‫חטדרש ההשגחה ומציאות בל הגמצאים על‬
‫אותו נדבה ומה כתיב כל נדיב לב‬ ‫מה חוא בעצם ובראשוגה אשר בעבורגו‬
‫המציא בל המציאות‪ .‬וזו אלה תולדוח וגוי‬
‫הביאו חח ונזם וטבעת ובוםז בנזמים‬ ‫כזכוח אלד‪ ,‬שמות וגו׳ כמאמרם זיל בראשית‬
‫חטאו ובנזמים נתרצה להם ורוה״ק‬ ‫כשביל ישראל ובו' ואח״כ הקשר וחחיבור‬
‫צווחת ע״י הושע)הישע ב( והיה במקום‬ ‫בי! ישראל לאביהם שבשמים כזכוח אלד‪,‬‬
‫אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר‬ ‫חעדוח וגו׳ ומבאר חחשגחה בכלל ובפרט‬
‫להם בני אל חי ואמר משה לפני‬ ‫כיצד יחקיימו וכוי חוא קורא מיכאל בוי‪.‬‬
‫וטכאר לטטה מנין‪ .‬פי׳ ההשנחח ככלל‬
‫הקב״ה כתבת )שמות כא( בי יננוב‬ ‫ופרט כי אלה שמות כוי הוא טצד פרטות‬
‫איש שור או שה וטבהו או מכרו‬ ‫ישראל‪ .‬טנין שהשנחה חוא על אחר הכולל‬
‫המשה בקר ישלם תחת השוד ]הרי‬ ‫כל ישראל בנין בצלאל באשר עשר‪ ,‬שלום‬
‫הביאו[ ה׳ הח ונזם וטבעת עגיל וכומז‬ ‫בין ישראל לאביהם שבשמים לחתאחד ח׳‬
‫עכ״ל‪ ,‬ביאור דבריו למח דק״ל שוחט‬ ‫קרא‬ ‫אחנו לפאר מקום מקדשו‪ .‬וזהו ראה‬
‫שחמיר לע״ז פסול לשחיטה אכל אם עשח‬ ‫בשם בצלאל וחכן ‪:‬‬
‫עכירח אחרח הגם שחטא וצריך לחזיר‬
‫בחשובה כשר לשחיטה כטו המשורר שאבל‬ ‫ראו קרא ה׳ בשם בצלאל‬ ‫]במדדים‬
‫דברים חמזיקים לקול וחפםיד קולו איגגו‬ ‫הה״ד )ישעיה נד( הנה אנכי‬
‫חזן עוד מאחר שאין לו קול אכל אם חטא‬ ‫בראתי חרש זה בצלאל כו׳ כך היו‬
‫לא גפסל טלהיוח חזן דםחא ‪ .‬וזחו כווגח‬ ‫הכל אומרים בצלאל בחכמתו מ ׳ אמר‬
‫חטדרש כשעשו אחחעגלאטר לוטשח כדוק‬
‫אוחן שיעשו אח המשכז אף בשעח קלקלחן‬ ‫הקכ״ה אני הוא שבראתיו ולטדתיו‬
‫לא נפסקו משרש! בהי׳'ישראל כי לא חטאו‬ ‫שנאמר הנה אנכי בראתי כו׳ ולפיכך‬
‫]בעצם[ בחי׳ ישראל בי אפ חאמר להם‬ ‫ממר משה ראו קרא ה׳ בשם‪ .‬פי׳‬
‫שיעשו חמשבן יעשו בנדבח לבם משכן‬ ‫חמדרש בא לבאר חפסוק ראו שבא לחורוח‬
‫שחובל לשכון ביניחס‪ .‬אלא במה חטאו‬ ‫חיבח הש״י לעמו ישראל ושגתרצה להם על‬
‫כגזמים שגחגו‪ .‬וזו כוונחו כחכח בי יגגוב‬ ‫עון העגל והכין וחיקן להם אדם בזה שיעשה‬
‫איש וגוי אף שגגב ועבר על לא חגגוב ט י ט‬ ‫חטשבן בחכמה ובחבוגה בדי שיכוא להשרות‬
‫שמחה‬ ‫הל‬ ‫וי‬ ‫קול‬ ‫‪60‬‬
‫חח״ד ארפא משובתם נ י לא ??בו בחינתם‬ ‫אפ נמצא ישלם ארבעתם ואיגו גגנ ניון שאינו‬
‫ע״כ נאםר אוחנם נדנד•‪ .‬דק ששננו‬ ‫חטא בעצם‪ ,‬אף ישראל אין חחטא בעצם‬
‫נםקדח ולא נחפר מעצם שורש ישראל נייר•‪.‬‬ ‫ומד‪ ,‬שחטאו בגזמים חדי שלטו ח׳‪ .‬ורסז אל‬
‫ווח חטטינות אל ראו קרא ח׳ נשם נצלאל‬ ‫בחי׳ נגפת ישראל שגקרא הי‪ ,‬וזחו כווגת‬
‫והנן‪:‬‬ ‫המדרש ונשעשו ונו׳ עשו בגדנת לבם נ י‬
‫בהמה כ ת י ב ‪ .‬פירוש שנתן‬ ‫במדרש‬ ‫לא ]עזנו[ נחיגתם וזהו שאמר ורוהיק צווחת‬
‫וחיה נמקום ונוי פי' אף נשעה שגאמר‬
‫חנמח לאמן היד‬ ‫לגופם‬
‫למלאנה‪ ,‬ונח זה הוא נשל נחמות וחיות‪.‬‬ ‫עליהם לא עטי אתפ יאמר להם נגי אל חי‬
‫ונח זה גקרא האגדגרייף וחיק!‬ ‫בי לא חפפידו ]בחיגתפ[‪ .‬וזהו שחתחיל‬
‫חסלת ו ר שמות‬
‫ספר ויסרא‬
‫בודאי‪ .‬ולזה אמר שמא לשאר ימות חשנח‬ ‫)מסליס קג( נמרי כח עושי דברו‬
‫פי' שאין בהמצוח שיקבל כח נראה שיועיל‬ ‫הכתוב מדבר אמר רבי‬ ‫במה‬
‫לשאר מצות או לשאר יפיפ שלא קיבל עליו‬ ‫שביעית הכתוב‬ ‫בשומרי‬ ‫יצחק‬
‫אנל נשיש ראח חקליה נו׳ ויהיב ארנונא‬ ‫מדבר בגוהנ שבעולם אדם עושה‬
‫ושתיק פי' נ ל נ מחמת נ י רצונו לקיים מצות‬ ‫מצוה ליום אחד לשבת אחת לחודש‬
‫אלקיות וזח מורח על חוזק ואמיץ כח לעשות‬
‫תמצות‪ .‬וגנורות נ ח הזח נראח שיפעול‬ ‫אחד שמא לשאר ימות השנה ודין‬
‫גם לשאר מצות נחוזק נ ח ולא יעצרחו‬ ‫חמו חקליה ביירא כרמיה ביירא‬
‫דנר מעשית רצון קיגי‪ .‬ולזר‪ ,‬אמד היש לך‬ ‫ויהיב ארנונא ושתיק יש לך נבור נ ת ל‬
‫גנור גדול מזח פי' ניון שנח הלזה נולל‬ ‫מזה וא״ת אינו מדבר בשומרי שביעית‬
‫גם לשאר ימים ולשאר מצות‪ .‬וא״ת אינו‬ ‫נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן‬
‫מדבר נש״ש ונוי פי׳ מי יאמר לגו דגנודי‬ ‫זה דבר השמיטה וכוי פי׳ דהוקשה לי‬
‫נ ח קאי על עושי דנרו דלמא עושי דברו‬ ‫למה גאמר גנורי נ ח אחרי שגאםד נ ם עושי‬
‫נשאר מצות‪ .‬ולוח אמר גאמד להלן וזח דבר‬ ‫דנרו ואם צריך גנורות נ ח לעשות המצוה‬
‫חשטיטח וננר פירשו חו״ל דצריך לומר‬ ‫חדי גנלל נעושי ד נ ר ו ‪ .‬לזח אמד ר״י‬
‫משמט אגי ורנד לשון דינור וגקרא מצות‬
‫שניעית נלשון דינור אף דנר חאמוד נאן‬ ‫נש״ש נו׳ פי׳ נ י ]נשומרי שניעית[ תמצא‬
‫נשניעית ]חנתונ[ מדנר וקאי גנורי נ ח‬ ‫נ ח אשר לא נראה נשאר מצות ‪ .‬ולזח אמר‬
‫אעושי דנרו נג״ל והנן‪:‬‬ ‫בגוחג שנעולפ נו׳ פי׳ נאשר אדם עושח‬
‫מצות אשר גתגה לזמן ניון שגמר חזמן‬
‫בלתה המצור‪ ..‬הנם שמקבל ע״ע ליתן‬
‫ברוך המקום שסיפר עצמו‬ ‫במדרש‬ ‫צדקח או לחתעגות לשבוע או לחדש אין‬
‫עם הצדיקים הראשונים‬ ‫חטצוה רק לזמן שקבע ואיגו גדאח בחמציח‬
‫בו׳ עד שלא ניתנה תורה להם עשו‬ ‫נ ח שישאר גפ לאחר זמן שגקבע לעצמו‪,‬‬
‫אותה מאליהם ובו׳ עליהם הוא אומר‬ ‫וחגם שאמדו מצוד‪ ,‬גודרח מצוד‪ ,‬הייגו שמן‬
‫)תהליס קיש( אשרי תמימי דרך ונו׳‬ ‫השמים מזמגים לי עיד מציה שיעשה! אבל‬
‫ואומד )ובריס ל‪ (3‬הצור תמים פעלו‬ ‫אינו גדאה במצור‪ .‬זו שעושה האדם איתר‪,‬‬
‫וגי׳‬
‫ט!‪5‬‬ ‫שמחה‬ ‫ויקרא‬ ‫קול‬
‫שלא נצטווה ]רק[ שהחמימות הורה לו שיעשה‬ ‫וגי' ואומר)תכלים יח( האל תמים דרכו‬
‫קרבן ועל חקרבח יצהק הרי נצטווה מהש״י‬ ‫ע״ש‪ .‬פירוש שסיפר עצמו כוי כמו שחצדיקים‬
‫ולא נראה ]טזה[ שהגיע אל טעשה חקרבן‬ ‫חראשוגים שלא גיחגח חודר‪ ,‬לחם וחם‬
‫טבח חחטיטוח אשר ל ו ‪ .‬לוה אטר שהוא‬ ‫קיימו אוחה מאליהם מצד חמימוחם שהלכו‬
‫עושח קרבן חיינו אח יצחק כאשר נצטוח‬ ‫בחמימוח אשר להם והורד‪ ,‬לחם חמימוחם‬
‫וחקריב איל‪ .‬פי' אחר שגטר טעשיו כאשר‬ ‫שיעשו מה שעשו‪ .‬וזו פי׳ הכחוב אשרי‬
‫גצטוה מהש״י וטיד הקריב איל טזה טוכיח‬ ‫חמיםי דרך ההולכים בחורה ה ׳ ‪ .‬מאשר‬
‫וגראח שחחטיטוח הווה לו שיעשה קרבן‬ ‫הכחוב ]אוחן חמימי[ דרך אשר חלבו‬
‫אף שלא גצטוח‪ .‬וגבי יצחק אטר שהשליך‬ ‫בחמימוח והחמימוח הגיע להם שיעשו‬
‫עגטו לפגי אביו בשח זבוח אף שלא גצטוח‬ ‫חמעשים אשר עשו‪ .‬ובלא ידיעח חגיע‬
‫על זח שיקריב עצטו‪] .‬זח[ טורח שחגיע‬ ‫לחם שחלבו בחורח ח ' ‪ .‬כך בשגחן חקב״ח‬
‫אל חטיטוח חשי״ח והחטיטוח חורח לו‬ ‫חחורח לעמו צוח לגו על מצוח אשר געשו‬
‫שישליך עצמו כשח זבוח ולכן גאטו עליחפ‬ ‫אוחן חמעשים אשר חודר‪ ,‬לגו מצד חמימוחו‬
‫אשרי המימי דרך ההולכים כוי ודו״ק וחבן ז‬ ‫וזרזו חמים פעלו חמים דרבו‪ .‬פי' אשר‬
‫]ויקרא אלף זעירא ‪ .‬הטעם ע״ד משל‬ ‫החמימוח חודר‪ ,‬כבד‪ ,‬לצווגו על החוקים‬
‫לאיש חיל שהגביהו הטלך ממדרגה‬ ‫י‬ ‫וחטעשים חאלח אשר גצטווגו בחורה‪ .‬ומזה‬
‫לטדרגה עד כי גשאו על כל השרים‪ .‬פעם‬ ‫גראח שחגיע חשייח ]אלינו[ אוחד‪ ,‬חטיטוח‬
‫אחח עלח על דעח חטלך לראוח אם הוא‬ ‫בעצטח אשר חיח לצדיקים חראשוגים‪ .‬אשר‬
‫עוטר עדיין בטדח חיראח שחיח בעח‬ ‫גם הם הורה להם החטיטוח שיעשו אוחן‬
‫הקודם ‪ .‬וקראחו לבוא אליו‪ .‬וחשד חזח‬ ‫חמעשים בעצמן אשר תגיעו מתטיטוח של‬
‫בחיוחו באטח שפל בדעחו בא והעטיד‬ ‫השי״ת ‪ .‬וזה יודח שגחאחדו חצדיקים‬
‫עצטו ביראח ופחד כגקודח עח חראשוגח ‪.‬‬ ‫הראשוגים והשי״ח בחמימוח באחד וזד‪,‬‬
‫כטו כן חגטשל טשח שחגביהו חקב״ה ועשר‪.‬‬ ‫שספר עצמו והכן‪] .‬ופי׳[ ואברהם קיים כל‬
‫על ידו בטח גםים וטחן חורח ובעח שקרא‬ ‫התורה וכוי שהוא עשה קרבן והקריב איל‬
‫אותו חיח באלף זעיוא[‪:‬‬ ‫כוי כווגתו להוביה שעשה א״א קרבן עד‬
‫הםלת ספר ויקרא‬
‫ספר במדבר‬
‫הים ראה וינוס נגלה על הר סיני ברחו‬ ‫משל לגשיא ישמעאל שגכגם למדיגה‬
‫שנאמר )שם( הדדים רקדו כאלים בא‬ ‫וראו אותו בגי המדיגה וברחו גכגמ‬
‫למדבר הרבה קבלה אותו וקלםה‬ ‫לשגיה ובדתו מלפגיו גכגם לעיר‬
‫אותו שנאמר)ישעיה מב( ישאו מדבר‬ ‫אהד הרבה ראו אותו התהילו‬
‫ועריו אמר הקב״ה זה המדבר טובה‬ ‫מקלםין אותו אמר תשיא ישמעאל‬
‫מכל המדיגות כאן אני בונה לי‬ ‫זו העיר טובה היא מכל המדיגות‬
‫אכםניא וכוי‪ .‬הטאטר הזה פלאי אכן ג׳׳‪6‬‬ ‫כאן אגי מ ג ה אכםגיא ובכאן‬
‫דהגה בל הגיסים שעשה הש״י היה כרי‬ ‫אני ד ר ‪ .‬כך כשבא הקב״ה לים‬
‫שיכירו וידעו הכל בי הוא היוצר הבל ומשגו*‬ ‫ברח מלפניו שנאמר )תהליס קי״ו(‬
‫על‬
‫שמחה‬ ‫בי‬ ‫ב מ‬ ‫קול‬ ‫‪52‬‬
‫המדרש כך כשבא לים כדת כלוטו־ שפעולת‬ ‫על כל הגםגאים העליונים וחחחתונים לעשות‬
‫הנס ההוא לא היה רק לפי שעה תה ענין‬ ‫בחם כרצונו ויקבע בלבם חאםונח חחוא‬
‫בריתה שנזכר במדרש וכיון שבא לטדבר‬ ‫וזח חיו חכליח חגיםים‪ .‬אכן חחכרח זו לא‬
‫קבלה כוי פי' התורה נקראת מדבר כידוע‬ ‫היח רק לפי שעח אבל לאחר זטן שעבר‬
‫ועיין בזהו־‪ .‬ואטד הקכ״ה כאן אני בונה‬ ‫חגס לא חיח לחם חידיעח חהיא בפועל ב״כ‬
‫אכסניא פי׳ שהקב״ה הוא שורה בתורה‬ ‫רק בבהי׳ ! כ י כםאםו־ חכחוב )תהליס קיא(‬
‫ובתורה יכול האדם להשיג פעולת השי״ת‪.‬‬ ‫זכר עשח לגפלאוחיו‪ ,‬אבל חחורה שגתן‬
‫וזה הוא בכל עת ובכל זמן ונם כל הנסים‬ ‫לגו חשי״ח על ידח אגו טשיגים אלחוחו‬
‫הם בתורה ובתורה יכול האדם להשינ פעולת‬ ‫ואחדוחו ואיך חוא טשגיח על כל חגםצאים‪.‬‬
‫הנסים כמו שהיה בעת ]שהשי״ת[ עשה להם‬ ‫וז״פ )שמות לנ( וחטכחב טכחב אלחים‬
‫הנסים‪ .‬הה םכונה כשם אכסניא של הקכ״ה‬ ‫שהקב״ה הוא גכתב בתורה ויכול חאדם‬
‫והכן‪:‬‬ ‫להשיג פעולת ה׳ ע״י עסק התורה‪ .‬וז״פ‬
‫נשא‬ ‫פרשו‬
‫מצד הנותן שהוא סלך וםניע לםקבל הנאה‬ ‫רבה יברכך ה׳ וישמרך‬ ‫במדרש‬
‫נ ח ל ה יותר םםה שלקח מתנה םרובה‬ ‫עם הברכה שמירה מלך‬
‫םהדיוט‪ .‬כן הוא הדמיון נ״כ בענין ברכת‬ ‫ב״ו יש לו עבד בםוריא והוא יושב‬
‫המזון שאע״פ שכתוב בתורה שצריך לאכול‬
‫כדי שביעה זו םצד הםקבלים אבל כיון‬ ‫ברומי שלח המלך בשבילו עלה ובא‬
‫שאנו יודעים שהםלך סלבי הםלכים הוא‬ ‫אצלו נתן לו מאה ליטרין של זחב‬
‫הנותן לחם לכל בשר והוא המכין לכל כריה‬ ‫טענו יצא לדרך נפלו עליו ליסטים‬
‫הצטרכותו וקיוםו ונםצא אף שאינו אוכל רק‬ ‫ונטלו כל מה שנתן לו וכל מה שהיה‬
‫כזית הוא נהשב בעיניו מאוד ויניע לו הנאה‬ ‫אצלו שמא יכול הוא לשטח מן‬
‫ממנו עד מאוד כיון שהוא בא מיד ה' כמשל‬
‫]הנ״ל[‪ .‬וזיפ הםדרש כיצד אדם וכוי ואין‬ ‫הליסטים וכוי ע״ש‪ ,‬ג׳׳פ כי אף שאהד גותן‬
‫לפניהם כדי שביעה והם נושאין לי פניס‬ ‫לתבירו ושוטר אותו ג׳׳כ טן הליסטים‬
‫וםכרכין כלוםר שהם םסתכלין סמי בא‬ ‫הגתיגה היא בפ״ע והשטירה כפ״ע ואף טן‬
‫להם הםאכל ההוא וםנודל השיבות הגוחן‬ ‫הטתגה עצטה יכול לבא לידי היזק כטבואר‬
‫הם נהנין כטאכל טועט וםזה כא להס שביעה‬ ‫בטדרש שבאו ליסטים ולקחו כל אשר ל ו ‪.‬‬
‫וטברכין וזו ענין שהס נושאין לו פנים והכן‪.‬‬ ‫אבל אם הקביה נותן לאהד טתגה היא‬
‫כן נ״כ הוא הטרה שהקב״ה נושא להם‬ ‫בעצםה השםירה אף לכל אשר יש לו כיון‬
‫פנים ומשתעשע בעבודתן המועטת שעוכדין‬ ‫שהוא םן השם יתעלה והבן ו‬
‫לפניו כיון שהוא םסתכל םםי בא העבודה‬ ‫רבה ד״א ישא ה׳ פניו‬ ‫במדרש‬
‫ההיא כיון שאנתנו ב״א וקצרי השכל ואף‬ ‫וכי הקב״ה נושא פנים‬
‫על פי כן אנו עובדין אותו‪ .‬וזה פירוש ישא‬ ‫והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים‬
‫ה׳ פניו אליך‪ .‬והכן כי עסוק הוא‪:‬‬ ‫אמר הקב״ה כשם שהם נושאים לי‬
‫פנים כך אני נושא להם פנים כיצד‬
‫תנחומא ויהי ביום כלות‬ ‫במדרש‬ ‫כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת‬
‫משה זש״ה)משלי כי( גוצר‬ ‫ואדם מישראל יושב הוא ובנץ ובני‬
‫תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד‬ ‫ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאין‬
‫אין הקב״ה מקפח שכר כל בדיה אלא‬ ‫לי פנים ומברכין ודקדקו על עצמן‬
‫בכל מת שאדם יגע ונותן נפשו על‬ ‫עד כזית עד כביצה לפיכך ישא ח'‬
‫הדנר אין הקניה מקפח שברו לכך‬ ‫פניו ע״כ‪ .‬הטאםר הזה הוא פלאי לםבין‪.‬‬
‫נאמר נוצר תאנה יאכל פריה תדע לך‬ ‫אכן ג״פ דהגה אס אדם הדיוט גותן להכירו‬
‫וכוי‪ .‬וכן את מוצא במשכן שאעפ״י‬ ‫טתגה טועטת איגה גתשבת בעיגי הםקבל‬
‫שכל ישראל עשו אותו ונתנו נפשם‬ ‫כלל טשאיכ אט הטלך נותן לו טתנה אף‬
‫וט׳ ובשביל שנתן משה נפשו עליו‬ ‫מהיא טועטת אעפ״כ היא תשיבות גדיל‬
‫נקרא‬
‫כז ‪53‬‬ ‫שמחה‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫קול‬
‫שמשמע סשה לבדו עשה את המשכן הלא‬ ‫נקרא ןןל שמו שנאמר)שמוה כה( וראה‬
‫משה לא עשה כלומ רק כל ישראל ובצלאל‪.‬‬ ‫ועשה כתבניתם והלך משה ונתן נפשו‬
‫ע״ז מביא הפשוק נוצר תאנה יאכל פרית‬ ‫על כל דבר ודבר שיעשה כשם‬
‫שזה שנוצר התאנה אעפ״י שלא נטעה רק‬ ‫שהראה לו הקב״ה בהד כדי שלא‬
‫שהוא נוצר אותה שלא תתקלקל הוא יאכל‬
‫פריה‪ .‬וכן הוא במשה שאף שמשה לא עשה‬ ‫יטעה בו ובו' אמר הקב׳׳ה וכוי איני‬
‫את המשכן רק שמשה התפלל על כל ]דבר[‬ ‫כותבו אלא על שמו שנאמר ויהי ביום‬
‫שיעשו כהוגן ולא יטעו ונתן צפשו ע״ז לוד‪,‬‬ ‫כלות משה הוי נוצר תאנה וכו׳‪.‬המדרש‬
‫נקרא המשקי על שטו ודיל‪:‬‬ ‫הזה מבאר לסה כתיב ויהי ביום כלות משה‬
‫העל ת ך‬ ‫פרשת‬
‫כלום א״ל אוהבו ראיתי את בל הכבוד‬ ‫רבה אל מול פני המנורה‬ ‫במדרש‬
‫הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כ ר‬ ‫ובו׳ אמר דוד )משלי ט‪(1‬‬
‫שהיו כלי הדיוטות אייל המלך חייך‬ ‫באור פני מלך חיים אמר רבי יעקב‬
‫שאני פוסל את כל כלי שהבאתי‬ ‫ברבי יוסי נמנעה השטחה מן הרשעים‬
‫ובשביל אהבתך לא אשתמש אלא‬ ‫ונתנה לישראל שהוצרך הקב״ה לישב‬
‫ב ש ל ך ‪ .‬הענין הוא שבך הוא האטת‬ ‫עם ביו בנר ובו׳‪ .‬ר״ל בי השבעת הגרות‬
‫שהאדם צריך להכין א״ע לתפלה כיראה‬ ‫מאירים את פגי המגורה כלומר על ידם‬
‫ואהגה וקדושה רבה ככל יכולתו ווה הוא‬ ‫נתראה פגי המגורה ‪ .‬וזה היד‪ ,‬מחמת‬
‫הכלימ שיכין לסעודת המלך‪ ,‬וכיון שבא‬ ‫שגטגעה השטחה מן הרשעים וגתגה לישראל‬
‫להתפלל היינו שבא המלך נופל עליו יראה‬ ‫ע״ד )דבויס לנ( כי חלק ה׳ עמו ואם היה‬
‫נחלה ובושה כי רואה כבוד המלך מלכי‬ ‫גתראה שלא ]על ידם[ היה באוד פגי המלך‬
‫המלכים הקכ״ה ויודע שהוא בריה שפילה‬ ‫חיים והכל רואים כמו דבר שנראה לכל ‪,‬‬
‫אפילה עוטר כדעת קלה וטעוטה לפני‬ ‫וחוצרך כביכול לישב עם כו״ד בנר בלומר‬
‫תטיס דעות וטחטת הבושה הנדולה הוא‬ ‫שלא נתראח כ״א ע״י שבעת חנרות‪ .‬חיינו‬
‫מטמין חבלים שלו היינו שאינו יכול לפתוח‬ ‫ה פ ח ת שנשתלשלו וירדו עד ]שתם בשר ודם[‬
‫פיו להתפלל וכך הוא ענין של התפלה‪,‬‬ ‫כמו הכעס והשנאה והאהבה והרצון והדומה‪.‬‬
‫וזה פי׳ אדגי שפתי תפתה וגו׳)ימליס גא( כי‬ ‫וכהתגהג בם כטשפט התודה גיתגה ]האור‬
‫באמת הוא גורא תהלות וטה יכול אנוש‬ ‫בשבעת[ הנרות הג״ל שעל ידם תתראה‬
‫גבזד‪ ,‬להבין גדולת הבורא‪ .‬אך אם האטת‬ ‫פני הטנורה ‪ .‬וזו עפ ]בשר ודפ[ בנר ולא‬
‫הוא שגופל עליו בושה וטטטין כליו כג״ל‬ ‫אצל נר ‪ ,‬היינו שהבו״ד עי‪-‬־מו הוא הנר‬
‫אז הקניה רואה שמכיר כבודו ואז אוטר‬ ‫ודו״ק ו‬
‫אגי פוסל וכוי טשאיכ אם איגו טטטין גראה‬
‫שאיגו מכיר כבוד הטלך א״נ הקניה אינו‬
‫פוסל כגיל ויש לו מלאכי עליון המהללים‬
‫למלך שהיה לו אוהב א״ל‬ ‫]במדר‪$‬‬
‫המלך תדע שאצלך אני‬
‫שמו הגדול והנורא וזח חוא בחיי התפלה‬
‫באמת‪ .‬וצריך האדם הגלבכ לידע שזה‬ ‫סועד אלא לך ותקן לי כוי הלך‬
‫איגו כמחשבת לבד לולי חםדי הבורא שגשאר‬ ‫אוהבו והתקן מטה של הדיוט כוי כיון‬
‫בחיים מחמת שחקב״ח אוסר אגי פוסל‬ ‫שבא המלך באו עמו כו׳ מנורות של‬
‫ומשתמש בכלים שלך חייגו ברוח וגפש‬ ‫זהב כוי ביון שראו אוהבו התבייש‬
‫ואיברים שלך ולכך גשאר בחיים ומי שזכה‬ ‫והטמין ט ' אייל המלך לא אמרתי לך‬
‫לוח יודע חיאך וא״א לפרש יותר[‪:‬‬ ‫שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי‬
‫פרשת עלח לך‬

‫ציץ ודבר אלידנו יקום לעולם למה״ד‬ ‫רבה ר׳ אחא הגדול פתח‬ ‫במדרע‬
‫למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר‬ ‫)ישעי״־ מ( יבש חציר נבל‬
‫לו‬
‫שמחה‬ ‫שלח לו‬ ‫קול‬ ‫‪54‬‬
‫דנת ני טאנו נמצות ה' ועבירח גוררת נ ו י ‪.‬‬ ‫לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך‬
‫וטוטנ היה למשה להרגיש נג״ל נטאטר‬ ‫עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו‬
‫ה' שלא לשלוה נלל ויהיר‪ ,‬פינת מגיעת ניאתם‬
‫ע״י מה שיהיה‪ .‬ואטד הטז־רש גינריפ היו‬ ‫אעפ״י שמת אביך איני חוזר בי‬
‫הטדגליפ נלומר ]זר[ מהם אותו מעשה כ י‬ ‫במתנה יכו׳ אמר לו הקב׳׳ה למשה‬
‫היו צדיקיפ והיו דומיפ נהוצאת הדנה הלו‬ ‫אעפ״י שהתנתי עם האבות ליתן להם‬
‫לקשת שאינו יורה מעצמי רק ע״י מדריך‬ ‫את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא‬
‫עליו בנה ‪ .‬נן השקר שיצא• מפיהפ נמאמר‬ ‫ודבר אלהינו יקום לעולם וכוי ‪.‬‬
‫דור תהפוכות ע״י העון הקדופ ושעבדו על‬
‫תורת ה' שאמר להפ הנה הארץ לפניך עלה‬ ‫ר״ל פי׳ הפסוק ]כי אם[ יבול הציץ והפרת‬
‫רש והפ מיאנו ואמרו נשלחה כדאיתא לקמן‬ ‫לא יצטה עוד מזה פרי ואם תתייבש החציר‬
‫ודו״ק‪:‬‬ ‫לא יחיד‪ ,‬עוד חבואה‪ ,‬לא כן דבר אלהינו‬
‫יקום לעולם כלומר בין כך ובין כך חנם‬
‫ברבה בא וראו! מה בין צדיק לרשע‬ ‫שאבוח מחו וטעשיחם אין ביד בניחם וזו‬
‫בין עובד אלהים לאשר לא‬ ‫היא יבש חציר נבל ציץ‪ .‬מ״מ דבר אלחינו‬
‫]עבדו משל למטרוניתא[ שהיתוז לה‬ ‫יקום לעולם‪ .‬ובמאמר שלה לך היה נלוי‬
‫שפחה כושית וכוי ושבתם וראיתם כוי‬ ‫לפני הקב״ה שישחיחו מ״מ אשר אני נוחן‬
‫בתיב )תהליס סב( אך הבל בני אדם‬ ‫לבני ישראל והיינו דבר אלהינו יקום לעולם‪.‬‬
‫וגוי‪ .‬כפל הפסוק בין צדיק לרשע ובין‬ ‫זש״ה )משלי י( בהומץ לשינים ונוי ניכרים‬
‫עובד ללא עבדו מבאר המדרש מונחו‬ ‫היו המרגלים בו׳ שנאמר )ירמיה ינ‪ (1‬וידרכו‬
‫והוא כי צדיק ורשע שניהפ ישראלים רק‬ ‫אח לשונם וכוי למה הדבר דומה כוי עליהם‬
‫שזה חטא וזח לא חטא ועובד ולא עובד‬ ‫אמר משח )דנרים לנ( כי דור תחפוכוח חמד‪,‬‬
‫הוא חואר לישראל בכלל בין רשעיפ ובין‬ ‫כיי שגחכדרו צדיקים ונתהפכו כוי‪ .‬לכאורה‬
‫צדיקים עובדים הס שנאמר עליהם )ישעיה סי(‬ ‫העצל לא ]ינרע[ לשולחיו בחחעצלו מאשר‬
‫ועמך כולם צדיקים‪ .‬וזה המשל שכינח‬ ‫לא נשחלח כלל לזה אמר שהע״ד‪ ,‬והמשילו‬
‫השפהה בשם כושיח ולא אמר מנונה כי‬ ‫כחומץ לשינים וכעשן ובחעדרם לא היו‬
‫זח חואר לאשר לא עבדו ואינו ממין זה כלל‬ ‫מזיקים כן חעצל‪ .‬ומשח רכינו ע״ח חיח‬
‫והוא רחוק נ״כ אפיי מרשעים שבישראל כי‬ ‫לו לחרניש במאמר חשם שלח לך וכטאטר‬
‫הם ]נ״נ[ מנלל עונדים‪ .‬וכשיבא בקר יחדאה‬ ‫הקדום אפפה לי ובייש לעיל המדרש שלא‬
‫למי חקב״ח אוחנ ואמר ר״ח שהנלים של‬ ‫לשלוה‪ .‬הנם שהיו אגשים צדיקים בעיניו‬
‫כל יפוח חשנח כלומר רשעח ררשעים יכופר‬ ‫ובעיגי כל ישראל ונאמר עליהם כי ח ר‬
‫ביופ הכיפוריפ ונזכה כלנו העובדין אח ח'‬ ‫תחפוכוח המח ר״ל כי רעחט לא היה מצד‬
‫בין צדיקים וכין רשעים לחסוח כנועם ה'‬ ‫הרע חנטוע בלבם כי אנשים גדולים‬
‫אמן‪ .‬וראיח לזח שנאמר )ירמיה יג( חיהפוך‬ ‫וכשרים היו ולזה חהפובוח ]כלוטו־[ נהפכו‬
‫כושי עורו שאינו שהוד מן השמש רק חוא‬ ‫לחיות רע ונקיאו כסילים רק על סופם‬
‫שחוציאו דכד‪ ,‬נדאיחא כמדרש ‪ .‬וזה בנים‬
‫שהוד בטבעו ‪:‬‬ ‫לא אטון בם כלומר לא ראוי לחאטין עליהם‬
‫ד ״ א כי תבואו אל ארץ טושבוחיכם וגו׳‬ ‫שיחהפכו בי היו צדיקים בחיי בנים‪ .‬וסבת‬
‫אטד ר' זכאי כוי חייבם כוי‪ .‬כלוטו־‬ ‫החחפכוח הצדיקים חללו לרע כי כבר נחחייבו‬
‫ישראל דאגו בחחכשרם ביאח זרעם לארץ‬ ‫אותו הדור שלא להביאם אל הארץ כדאיחא‬
‫בפרשח זאת כי חבואו שע״י טעגח משח‬ ‫לקטן בטדרש‪ .‬זו שאטר עזרא)נחמיה מ( ולא‬
‫ח״ו בהילול השם מצד הזה יביא רשיית‬ ‫שטעו אל טצותיך ונוי וכן ב ת ר הוא אוטר‬
‫אוחם לארץ ויהיה חבאחן לארץ ע״י חכרח‬ ‫)תהליס עח( כי לא האטיגו וגו׳ ובתורתו מאגו‬
‫לא יגוגה לא מצד האהבה והשגיחו והבחגו‬ ‫ללכת וגוי‪ ,‬כלומר שאמר הקב׳׳ה להם עלה‬
‫כל מלח ומלח מבשודח הארץ באיזה נחי׳‬ ‫דש וחם אמרו גשלחה אנשים והפסידו ביאתם‬
‫תגחן להם‪ .‬לזה אמר הקביח חייכם הוא‬ ‫לארץ כמאמר הקב״ה איגו צריך לגסוחם‬
‫לשון נחמה שהוא מושבותיכם מלשון אחחה‬ ‫עיין לקמן‪ .‬ואם לא גשחלחו אגשים הללו‬
‫וירושה כמו שחכטחתי לאבות וכולם מן‬ ‫היה סכה אחרח שלא לחביאם שמח כי כבר‬
‫המקרא בטלוה הכתובה בתורה והבן ]יורש‬ ‫נמחייבו‪ .‬ובמד‪ ,‬שחיו ]שלוחים לא יצאו‬
‫את תאב[‪ .‬כלוטד באותו בהי' שהבטחתי‬ ‫טכלל שגאטר גשלחד‪ ,‬אגשים ואבדו[ ע״י‬
‫לאבות כן אביא אתכט‪:‬‬ ‫בך כיאתט ונעגשו בחחחפכותט לרע להוציא‬
‫שט‬
‫כח ‪55‬‬ ‫שמחה‬ ‫לד‬ ‫ל ח‬ ‫ש‬ ‫קול‬
‫הפסוק כי לא דנר רק הוא מכם כלומר‬ ‫*שם במדרש וראיתם וזכרתם המראה‬
‫שקיופ התורה שלכם אינו על תורת הפד‬ ‫מביא כוי למה כי לא דבר רק‬
‫ונדכה רק כתורת חיוב גמור כי הוא חייכפ‬ ‫הוא כוי חוי זהיר כוי שחייך ניתנה‬
‫שע״ו נבי־אתם כנ״ל‪ .‬ולכן םוהיר הכתוב‬ ‫בהם כי הוא חייך‪ .‬במחגוח בחוגח פי'‬
‫וראיתם וזכרתם ראיה מביא לידי וכדון ולידי‬ ‫אדגוגיוח גכייח חמטיט ופי׳ אפביות הנכתב‬
‫מעשה כלומר שיזהרו כעשיות מצות ע״י‬ ‫]בטפר[ לזכרון‪ .‬לפיכך במשל אביו הזהיר‬
‫ראיה וזכרון שהם מזכירין אותו לשלם‬ ‫אח כנו לשוט עין טוב כאפכיוח בי הוא‬
‫החוב ]כנ״ל[‪:‬‬ ‫חייו בלומר שאט יטעה כאפביוח אזי צריך‬
‫ולא תתורו ונו׳ למען חוברו ועשיחם ונו׳‪.‬‬ ‫לשלט גכייח המטיט משלו‪ .‬ומבאר חמדרש‬
‫במד״ש משל לאחד כו׳ הושיט‬ ‫הפטוק בי לא דבר רק הוא כלומר שישראל‬
‫הקברניט כוי ואמר כוי שאם תניחוהו‬ ‫אינם עושים המצוח ברצוגט וכגדבה רק‬
‫כו׳ וכן הוא אומר )משלי ד( החזק‬ ‫ע״ד תשלוט החוב כי הקב״ה גמע בהם‬
‫]במוסר א ל תרף[ כי היא הייך‪ .‬י״ל‬ ‫חלקו ע״ד )לברים לנ( בי הלק ה׳ עמו‬
‫כמו כמשל זולח מח שצריך לחפום בחבל‬ ‫ובקיומם חחורה והמצוח מחזיריט חפקדון‬
‫שאס יניח התבל ]אין לו חיים‪ .‬וצריך לוכור‬ ‫לבעליו ע״ד )פמוס ג( רק אחכם ידעתי מכל‬
‫מאד שאחיזתו כהבל הוא חיים שאם יפיח‬ ‫טשפחוח האדמה ע״ב אפקוד עליכם וגו׳‪,‬‬
‫מרעהו לא יתפוס זה כחבל[ בחזקח ויטבע‬ ‫בלומר מי שחחגדב לעשוח רצון קוגו מקבלין‬
‫]כמים[ ‪ .‬כמו כן צריך לחחזיק כמוסר‬ ‫אותו ואם אין מתגדב אץ עליו חוב כי לא‬
‫חמחזיקו לחפים בחורה ובמצוח בהזקה‪.‬‬ ‫הלוה לו ולא הפקיד אצלו חשי״ת כלום‪,‬‬
‫וו״פ הפסוק ולא חחורו אחרי לבבכם ואתרי‬ ‫אבל ישראל שאיגם גכראים אלא לכבודו‬
‫עיניכם שהם מזנין אח הנוף‪ .‬באשר חזברו‬ ‫והקב״ה גטע בחם חלקו ואם איגם גזהרים‬
‫לעשוח אח כל מצוחי‪ .‬והמזכיר עשיית‬ ‫בחורה ובמצוח איגם זהירים באפביוח‬
‫הטצוח הוא הטופר •‬ ‫לחדאוח החשמן שפרעו מה שלוו‪ .‬וז״פ‬
‫פרשת קרח‬
‫דהוא לשון פלינא בלומר שלא טען בפה‬ ‫מה כתיב למעלה מן‬ ‫במדרש‬
‫מה שהיה בלבו וכלבו היה הנאור‪ ,‬והחמדה‬ ‫הענין ועשו להם ציצית‬
‫לכהונה רק לבו למד אותו בענין שנאסר‬ ‫קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה‬
‫מה יקחך לבך לשון לימוד שלא להוציא‬
‫חפץ הפנימי חוצה‪ ,‬ובזה ]יננוכ[ לב בל‬ ‫תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית‬
‫ישראל שהוא איש אמונוח כעבורט ואיט‬ ‫אמר לו חייבת בציצית וכוי אמר לו‬
‫רוצה שיהיה שוט התנשאות עליהט‪ ,‬כאשר‬ ‫דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך‬
‫טען ואמר לטשה במעמד הכל מדוע תתנשאו‪,‬‬ ‫אתה בודאן ההי׳ד ויקח סרה אין ויקה‬
‫ומרע״ה ראה והכין הפנימיות לבו שהוא‬ ‫אלא לשון פליגא שלבו לקהו וכענין‬
‫תפץ בנאוה ובוז לבהוגה ועגהו ג״כ במעמד‬ ‫שגאמר )איוב כיו( מה יקהך לבך הוא‬
‫הכל המעט בי הבדיל בלומר אין כוונתך‬ ‫שמשה אומר להם המעט וכוי‪ .‬ר״ל כי‬
‫כשביל העט אלא להרבות גדולתך‪ ,‬ולזה‬
‫מדויק במדרש הוא שמשה אמר וכוי‪:‬‬ ‫קרח טען בי כל העדה כלם קדושים וחמשיל‬
‫וקרה שפקה היה כוי ראה‬ ‫שם‬ ‫ישראל לטליה שכולה חנלח ולביח בו׳‪,‬‬
‫שלשלת גדולת עומדת ממנו‬ ‫שלא יחיד‪ ,‬שייך איש אחד לב״ג כטו שאינו‬
‫עוי‬
‫כו׳ עתידה לעמוד ממגי ואגי אדום‬ ‫י ך חוט אחר לטליח של חבלח ומזוזה‬
‫וכוי ולא ראה ־יפה וכוי עשו תשובה‬ ‫לביח מלא םפרים‪ ,‬והגה היד‪ ,‬חולק ג״ב על‬
‫ועומדין מהן ומשה חיה רואה כוי‪ .‬ר״ל‬ ‫חלוים בטו על הבהוגד‪ ,‬ובטאטר טעגחו גילח‬
‫יצוגו ודעתו להיוח כלם שווים כי בל העדה‬
‫כי קרה טעה בזה במה שראה שלשלת עומדת‬ ‫בלם קדושים‪ ,‬וא״כ איך אטד לו טשה‬
‫טטגו טבר שטעשיו הטוביט ועבודתו יגרמו‬ ‫הטעט טכם כי הבדיל הלא הוא לא רצה‬
‫ואח ויוציאי השלשלח טבח אל הפועל לבך‬ ‫ולא בחר גדולה זאת וכטעגתו שיהיו הבל‬
‫אטד אפשר חגדולת הזו עתידה לעמוד ממגי‬ ‫שויס ]בנ׳׳ל[‪ .‬לזה מתרץ המדרש לשון ויקח‬
‫בלומר‬
‫שמחה‬ ‫ח‬ ‫ק‬ ‫קול‬ ‫‪*6‬‬
‫מעל ואיך השתדל מקודם לדבר שואג וידא‬ ‫כלומר עיי עבורחי ]כג״ל[ ואגי אדום‪ .‬פי'‪,‬‬
‫ממגו‪ ,‬גמצא המתרעם עליו כאלו מתרעם‬ ‫אם לא אשחרל לחיות מחעובדימ הגדולים‬
‫על הי‪ .‬ומסיים המדרש לפיכך הגוערים על‬ ‫כפו כה״ג אפשר בלשון כחמיה שחעמוד‬
‫ה׳ כוי!‬ ‫הגדולה הזאה ]כג״ל[‪ .‬ולא ראה יפר‪ ,‬פי'‬
‫שטעה בזד‪ ,‬שחשלשלח איגד‪ ,‬גחלח כלל‬
‫שם במדרש ויאמרו אמרו לפנ׳ז‬ ‫בעבירתו דק שנגיו עשי חשובה יעטדו מהן‬
‫רבש״ע ובו׳ אבל אתה יודע‬ ‫כלומר מעצמן !‬
‫מחשבותיו וכוי ויצרי בריותך וכוי לבך‬ ‫‪ 7‬צ ם ר ב לבם בני לוי כוי אמר הקב״ח‬
‫נאמר אלחי הרוחות כוי אמר להם‬
‫הקב״ה יפת אמרתם אני מודיע כוי‪.‬‬ ‫למשח את בחוטרא נו׳ למחר את‬
‫ר״ל כי עד עתה לא גתגלה הכוהן לבות‬ ‫שמע רב לך‪ .‬ר״ל כי מאמר רב לכם היא‬
‫בידיעתו כל רוח איש ואיש לעשות בכל‬ ‫]הפפקח[ מדד‪] ,‬וגבול[ לגרולחכמ ו!״פ חוטרא‬
‫אחד משפט כפי חטאו‪ .‬ושלשת אלפים גבי‬ ‫כלומר קו המרה ‪ .‬וחקב״ח מדקדק עם‬
‫תעגל גתודע ע״י השקאת משרע״ח אותם‬ ‫הצדיקים כאשר עין טובה שלהם יש לה‬
‫כסוטח כסאסר חז״ל‪ .‬גם במוצאי דכת שמתו‬ ‫גבול ‪ .‬ולזה געגש חוא ע״ה ג״כ בסדר‪,‬‬
‫במגפה והיד‪ ,‬עוגשם ע״י טעשח גלוי‬ ‫וגבול לגדולחו במאסר רב לך ‪:‬‬
‫שהוציאו רבה‪ .‬ולא גתגלה עוד שיעגיש‬ ‫‪ $‬ם לכן אתת ובל עדתך נו׳ משל‬
‫חקנ״ד‪ ,‬את חחוטא בסתר לפגיו לבדו ולא‬
‫לזולתו עד שבקשו סשה ואהרן בתפילה!את‬ ‫למלך ט ׳ חזר ועשה אותו כו׳‬
‫אל אלהי הרוחות‪ .‬וז״פ הפסוק וכל אדם‬ ‫אם הוא עצמו בא ט ׳ אילו אחרן אחי‬
‫אשר לקרח כלוסח אשר היה עם סיעת קרח‬ ‫נטל כו׳ לכך כתיב ואהרן מה הוא‬
‫ודעתו עסו וכסאסר הסדרש אחד‪ ,‬יודע בוי‬ ‫בא וראה כ ר לפיכך הנועדים כוי‪.‬‬
‫טתו ג״כ ‪ .‬ובזח גתגלח ידיעה חדשה לכגי‬ ‫]רצו לוסר[ בסשל כי יש אגשים‬
‫ישראל בבחי׳ יודע טחשכות ובוחן לבות‬ ‫שטחרעטיפ על בגי אדם שטשחדלין בחרבח‬
‫של כל איש ואיש פרטי וטעגישם כמשפט‪,‬‬ ‫פעולוח לפגי טלכיפ ושריפ להשיג גדולח‬
‫ובקשת משה ואהרן טוב היה לפגי הקכ״ח‬ ‫הגם שחמלכים גחגו לחפ גדולה מ״מ כיון‬
‫כדי שיתוודע זה לבגי ישראל‪ .‬לזה מדויק‬ ‫שחשתדלו ע״ז חרבח חרי חם כטו שטעצטם‬
‫המדרש שהקכ״ח השיב יפה אמרתם אגי‬ ‫גומלים‪ .‬אבל כשאדם איגו טשחךל כלום‬
‫מודיע‪ ,‬ולא אסר כמעגה על שאלחם אגי‬ ‫רזררבח חוא בורח סן חגדולח וחכבוד והסלך‬
‫אעגיש לטי אשר חטא ל י ‪ .‬רק אגי מודיע‬ ‫רואחו וגוחן לו חגדולח בע״כ איך אפשר‬
‫טי חטא כלומר שידעו שאגי יודע רוח של‬ ‫להתרעם על איש כזד‪ ,‬ובודאי הטתרעס על‬
‫כל אחד סהם ו‬ ‫חסלך חחרעם‪ .‬ולזה דייק הסדרש כסשל‬
‫ורצת לעשות כלומד המלך רצה מעצמו בייי‬
‫שם ואם בריאה יברא ה׳ מכאן למד‬ ‫השחדלוח חעבד‪ .‬חזר ועשה אותו ג״ב המלך‬
‫מעצמו‪ .‬וזה ]אינו כמו משאם[ עצמו כא‬
‫אליהו זיל להתפלל על בנה‬ ‫ונטל מעצמו אוחו חגדולד‪ ,‬דהייגו על ידי‬
‫של צרפתית להחיותו והוא ה י ה ראשון‬ ‫השחדלוח‪ .‬כי איך אפשר שיטול חעבד‬
‫בדבר ז ה ‪ .‬ולכאורה קשה טגין חיח לו‬ ‫חחירוח והשרדח מעצמו‪ .‬א״כ הטערער‬
‫לחחפלל על דבר כזד‪ ,‬להחיות הטת רבד‬ ‫עליו הוא כמערעד על חמלך‪ .‬לכן מדייק‬
‫שלא היה טעולם עד העת החוא‪ ,‬ואיגגו‬ ‫המדרש הקכ״ה גחן לו שהגדולה והגבורה‬
‫טסדר הבריאה להטציא חיים לגוף אשר‬ ‫וחמלכוח שלו חוא כלומר כי חפץ הגקח ע״י‬
‫כבר חלף חלך חרוח טאתו ‪ .‬ויתכן בזה‬ ‫השתדלות איגו גקרא החפץ שלו ממש של‬
‫שלמד ממשרע״ה אשר גזר לקרח העדר‬ ‫בעל הזה כי ע״י חשחדלוח גקח מזח לאחר‪,‬‬
‫שלא כסדר העולם אשר אחרי ״כלות חחיים‬ ‫אבל הקב״ה הגדולה והמלכות שלו גמור‬
‫ימותו אבל חם בחייהם געדרו והיו כלא חיו‬ ‫רק מרצוגו חשלם יתן מח שיחן וכך גחן‬
‫ולמד מזה אליהו ז״ל אם יגזר עפ״י צדיק‬ ‫לאחרן את חכהוגה‪ .‬ומפרש הכחוב ואהרן‬
‫הערר שלא כסדר הבריאה הלא מרה טובה‬ ‫מח חוא כי חליגו עליו כלומר שלא חשחדל‬
‫מרובד‪ ,‬ממגד‪ .,‬וכ״ש שיגזור חיים ע״פ צדיק‬ ‫כלל לגדולה הזאת ]שיהיח[ שייך עליו‬
‫נם שלא כסדר הנדיאה והתפלל וגעגד‪,‬‬ ‫תרעומות‪ .‬ומביא המדרש ראיה שלא השתדל‬
‫וחשב רוח הילד ויחי‪:‬‬ ‫אהרן כלל כי בשעה שגמשח דאג שמא‬
‫במדרש‬
‫כט‬ ‫שמחה‬ ‫פרשת חקת‬ ‫קול‬
‫ידע טשה חסרון הדנר ותיקונו‪ .‬וזהו אמר‬
‫במדרש על כל דבר ודבר שהיה איטר‬
‫זד‪ .‬שאמר הכתוב)אייב‪-‬יל(‬ ‫במדרש‬
‫מי יתן טהור מטמא בו׳‬
‫הקב״ה לטשה היה אוטר לו טוסאתו וטהרחו‬ ‫אברהם מתרח הזקיהו מאתז יאשיהו‬
‫פי׳ שהקב״ה הכינו לטשה צורה אטיתית‬ ‫מאמון מרדכי משמעי כן׳‪] .‬נ״ל[ עפ״י‬
‫של בל דבר ודבר עד שטהבנה הזאת הבין‬ ‫מה דאיתא בטדרש אברהם והזקיהו וטשיח‬
‫טשה טעצטו טוטאתו וטהרתו‪ .‬ולכן לא‬ ‫השיני בוראן בלא חורח ע״ב שמחצב נשמתן‬
‫אמר פטדדש אמר לו טומאתו וטהרתו רק‬ ‫היה כיב נכוה עד למעלה מן חתורח‪.‬‬
‫אומר לו כוי משוס דרק אמירה אהת היד‪.‬‬ ‫ובםפד הגלנולים שטרדכי היה שורש יעקב‬
‫סוד הדבר ונדרו ובזה אומר לו הכל ‪ .‬הה‬
‫פי׳ המדרש לעיל ומי יודע פשר דבר זה‬ ‫חה היה בהי' סשיה בן יוסף‪ .‬ונם בסדרש‬
‫הקב״ה שפי׳ את התורה למשה והיינו אמיתת‬ ‫נרםז שהיה סתוקן לנאולה שעל יאשיהו‬
‫הדבר מה שהוא ‪ .‬והנה מידיעת צורת הדבר‬ ‫נאמר )אינ‪ 3‬ד( רוח אפינו משיח ה׳ כדאיתא‪.‬‬
‫נתוודע הסרונו ותיקונו טוטאתו וטהרתו ‪.‬‬ ‫•מעתה מדויק המדרש למה חביא רק אלח‬
‫אכן טהרת פרה אדוסה שהיא ]הוקה[‬ ‫והלא הרבה רשעים שהולידו צדיקים ונירי‬
‫ששלסה הע״ה לא עסד בסודה הנם כי היה‬ ‫צדק ככלל ולמה לא מנה אותן הטרדש‪ .‬רק‬
‫הכם בסוד כל‪.‬דבר ודבר ואסר )קהלת ו(‬ ‫כי חכחירח חפשית לעבוד את ה' לכל באי‬
‫אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי היא‬ ‫עולם ונס לעבד ולשפחח ]ומי[ שחוא צדיק‬
‫איננח מתוקן ]בצורת[ חדבר אשר באמיתת‬ ‫בן רשע אך שחוא בחר בטוב לא יאסר עליו‬
‫חדבר רק חיא ננתח ולקוחח למעלח למעלת‬ ‫טחור מטטא כי טח טוסאח שייך לםהור‬
‫כאשר אמר )איוב נח( לא ידע אנוש ערנח‪.‬‬ ‫שבחר רק בכתירתו הטובה‪ .‬אכל אלו חגי‬
‫לכן כשחגיע לפי אמור אל חכחנים שאל‬ ‫השיגו בוראן בלא תורה ע״כ היה טתצב‬
‫טשח זה שנטמא במה טהרתו כי לא ידע‬ ‫גשטתם גבוה ]כג״ל[ וקודם בהירתם ]הוי[‬
‫וחבין זח טידיעת צורת אמיתית של חרבו־‬ ‫שפיר טהור טטטא ז‬
‫]כנ׳׳ל[ כי חטחרח חיא לטעלח ולטעלח‪,‬‬ ‫שם במדרש אמר ר׳ יהושע דםבנין‬
‫וקודם שאמו־ חקב״ח למשח ]פי[ פרח אדוטה‬ ‫בשם ד׳ לוי ע ל כל דבר‬
‫וענין טהרתח לא חיה כלל טהרח וחכן ‪4‬‬
‫וחקב״ח לא השיבו כי חוא חיה שואל שלא‬ ‫ודבר שהי׳ אומר הקב״ה למשה אומר‬
‫כענין כי לנפש לא יטטא חוא בלא תעשר‪.‬‬ ‫לו טומאתו וטהרתו כיון שהניע לפרשת‬
‫]וחיאך[ שייך לשאול באם יעבור ויטטא בה‬ ‫אמור אל הכהנים אמר לו משד‪ .‬רבונו‬
‫במר‪ .‬טחרתו חלא הקכ״ח צוח שישמור ולא‬ ‫של עולם אפ נטמא זה במה תהא‬
‫יטמא‪ .‬ומטומאח עצמח לא משתעי קרא‬ ‫טהרתו לא השיבו בו׳ באותה שעה‬
‫כלל‪] .‬וכאן[ שחניע לפי פרח אדוטח כוי אמר‬ ‫שאמרתי לך אטור אל הכהנים ואטרת‬
‫לו הקביה בו׳ זחו טחרתו ולקחו לטטא בי שם‬ ‫לי אם נטמא במה תהא טהרתו לא‬
‫חפרשח איירי בטומאח עצטח שייך לפרש‬ ‫השבתיך זו טהרתו ולקחו לטטא מעפר‬
‫טתרתח!‬ ‫שריפת החטאת‪ .‬פי׳ כי טחרת פרה‬
‫אדוטח עדיין לא חיח לטחרח כי טקודם הוא‬
‫במדרש רבה ולמה נתפש‬ ‫שם‬
‫טצוח לעשות פרח אדוטח וכאשר געשח‬
‫אתרן שנאמר ויאמר ה׳ אל‬ ‫חטצוד‪ ,‬אז לוקחין טטגח לטחר חטטא אבל‬
‫משה יען לא האמנתם בי משל לבעל‬ ‫קודם שגצטוח לעשות פרח אחמח לא חיח‬
‫הוב שבא ליטול נורנו של לוה ונטל‬ ‫טהרה לטטא כוי על כן לא השיבו‪ .‬וכיון‬
‫שלו ושל שכנו אמר לו הלוה אם אני‬ ‫שהגיע לפרשת פרה אדומה כלומר שגצטוה‬
‫חייב שכני מה הטא אף כך אמר‬ ‫בעשייתה וגעשה בה המצוה אז יש טהרה‬
‫משה רבינו אני הקפדתי אהרן מד‪.‬‬
‫ולקהו לטמא מעפר שריפת ההטאת‪:‬‬
‫חטא לפיכך הכתוב מקלסו וכוי‪ .‬אפשר‬
‫שם אמר ד״י דםכנין בשם ר׳ לד‬
‫שכוונח חטדרש חוח לגלות שטח שחטא‬
‫טשח בסלע חיח ע״ד נורא עלילות כדאיתא‬ ‫כוי היה אומר לו טומאתו‬
‫]לעיל[ בטררש)איוב ס( לובד חכמים בערמם‬ ‫וטחרתו כוי לא השיבו כו׳ וזה טהרתו‬
‫וחקכ״ח חודיע זח לטשח שלא ידאנ על‬ ‫כן׳‪ .‬דיל שהקביה ליטר את טשה גדר‬
‫שחטא בטאטר י ק לא חאטנתט בי ונתפש‬ ‫וצורת בל התורח על בוריח שטחטת זד‪.‬‬
‫אמרן‬
‫שמחה‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫קול‬ ‫‪58‬‬
‫טוב שבון ארץ וכו׳ ואומר )שם לד(‬ ‫אחרן ג י נ וחוא אינו חיינ נטשל‪ .‬וזה חיה‬
‫סור מרע ועשה טוב בקש שלום‬ ‫גילוי דעח לטשח שחוא ג״נ איגו גחפש‬
‫ורדפהו ולא קפדה התורה לרדוף אחר‬ ‫בחטאו נ י לא חטא נלל וחכחונ טקלפו‬
‫המצות אלא וכו׳ אבל השלום בקש‬ ‫)דברים לנ( וללוי אמר וגו׳ לאיש חפידך‪.‬‬
‫שלום במקומך ורדפחו במקום אתר‪.‬‬ ‫נלוטר שאין נ ו שום חטא ודופי שנינו‬
‫וכן עשו ישראל אע״פ שאמר להם‬ ‫לנינו לא חטא ונזח נחוודע שלא נטל חגור!‬
‫הקב״ה התל רש והתגר בו מלחמה‬ ‫גם אצל הלוח בשביל חחונ‪ .‬וזח נוונח‬
‫רדפו את השלום וכו׳‪ .‬ר״ל שאין לחוש‬ ‫חטדרש אם אני חייב בוי‪:‬‬
‫פן ישלימו ולא יוגטר ח״ו מאטד ח' חחל‬
‫דש והתגר פו מלחמה נ י עשייח חטיכ לא‬
‫רבה וישלה משד‪ ,‬מלאכים‬ ‫במח״ע‬
‫וט׳ זה שאמר הכתוב‬
‫יםחור מאמר חשה • וזח ניאור חנתונ נטח‬ ‫)תהלים סו( לא רגל על לשונו לא עשה‬
‫נחי נוי נלוטר שיעשח חטונ נעיני ח׳‬ ‫לרעהו רעח וחרפה לא נשא על קרוט‪.‬‬
‫וחיינו קריאח שלום נאטוגח ונטחון שנודאי‬ ‫בנוחג שבעולם אדם עוםק בפדקטטיא‬
‫לא ישליטו ע״ד )שמות י( נ י אני חכנדחי‪.‬‬ ‫עם חבירו והקפידו פורש ממנו ואין‬
‫ואין לחקשוח א״נ מה פצוח קריאת חשלום‬ ‫חצה לראותו ומשח אעפ״י שנענש על‬
‫אם יאטין ויונטח שלא יונטר חשלום ני חם‬ ‫ידי ישראל שנא׳ וכו׳ לא פרק משאן‬
‫לא ישליטו ]ננ״ל[ לז״א ני חשלום שפיר‬
‫מעליו אלא וישלח מלאכים וכי׳‪ ,‬פי׳ אס‬
‫ננטר ונטר‪ ,‬שחם לא ישליטו ואינם חפיצים‬
‫בטונח טח אינפח ]לן נזח[ ודוטד‪ ,‬לנםיל‬ ‫חיח משח פורק משאן עבור שנצמח לו רעח‬
‫צמא העומד על הנאד ואינו רוצח לשתוח‬ ‫על ידן חוה כרניל על לשונו טח שעשו לו‬
‫מ״מ חנאר נמקומה עומד ומועיל לאחרים‬ ‫ובן לא עשה לרעחו רעח בי לא חיח זח‬
‫נ ן סנולח חשלום‪ .‬וזח שיטח רש״י ממדנר‬ ‫שבח אם לא עשח לו רעחו ]זח[ חחלח‬
‫קדימוח נקדימח חשי״ח עם החורח לנל‬ ‫וחוא לא כן מחגחנ ע מ ו ‪ .‬וחדפח לא נשא‬
‫חעמים ונלוי לפניו שלא יקנלחו‪ .‬ולזח‬ ‫על קרובו חוא בי אחבחו ]אל[ חצדק והמשפט‬
‫מפיא המדרש הפשוק חשני פור מרע ונוי‬ ‫יחזקחו מנגיעחו בפבול חחרפח חמגעח לו‬
‫נלומר שיעשח חטונ ולא יחוש שהרע לא‬ ‫ע״י עשייח משפט קרובו או צער ורחמנוח‬
‫יקבלו וז״פ םור מרע כלומר שלא ישניח‬ ‫חטניע אליו בטשפט חזר‪ .,‬רק מצד אחבח‬
‫כרע בקש שלום וררפחו כלומר אעפ״י‬ ‫הצדק וחטשפט לא חם על עצמו ונם על‬
‫שחרדוף ולא חשינו מ״מ בקש שלום כי‬ ‫קרובו ועושר‪ ,‬טשפט כדין‪ .‬וחנח טשפט‬
‫חשלום ננמר ]כנ״ל[ והוא ברבח לחועיל‬ ‫ישראל חיח לשלוח מלאכים עבורם ואם‬
‫לאחרים כמו חבאר חנ״ל• וזחו פי' חמדרש‬ ‫ח״ו ]טגע[ טשח עשייח חטשפט חזח עבור‬
‫במקום אחר אצל אויב ושונא אשר חדע בי‬ ‫הרע אשר קיבל טהם כנאטר )תהליס קו( וירע‬
‫לא יקבלו אעפ״ב רדפהו ]בג״ל[ ומםיים‬ ‫לטשח בעבורם‪ .‬חיחח נניעחו יוחד חזקח‬
‫חמדרש אעפ״י שאמר לחם חקב״ח חחל רש‬ ‫טאחבח חטשפט ולא חיח שלם במדח וחרפח‬
‫בוי בוודאי חובטחו וחאמינו ישראל בי לא‬ ‫לא נשא על קרובו ובו'‪:‬‬
‫ישלימו וטאטר חשם קיים לעד וט״מ רדפחו‬
‫חשלום ]גנ״ל[ ז‬
‫דבר‪ ,‬וישלח ישראל זש״ה‬ ‫במדרש‬
‫)ססליס לז( בטח בחי ועשה‬
‫בלק‬ ‫פרש‬
‫מרירחו בו באדוגיו לעון גדול יחשב‪ .‬ובלק‬
‫שראח בל חגםים וידע כל חטובוח חגדולוח‬
‫וישלח מלאיים הקב״ה‬ ‫במדרון‬
‫עשה להם נסים ואמר‬
‫שעשה חקב״ח עם ישראל וגם חטא ישראל‬
‫שחטאו במלכם במאמרם ויקחחו בטוח בעל‬ ‫הקב״ה אני נואל אתכם ואעשה לכס‬
‫שדד‪ ,‬צופים כלומד לחראוח לו גגוח ישראל‬ ‫נסים וכו׳ לא ראה בלק בן צפור‬
‫וחשב שחקיטרוג חזח יעלד‪ ,‬סיוע גדול‬ ‫שעשיתי להם בל הנסים ושכר עליהם‬
‫לנלעם לקללם‪ .‬והקנ״ה נרונ רחמיו הפן•‬ ‫בלעם והפכתי את הקללות לברכות‬
‫ה נ ל לנו־נה‪ .‬ואפשר מה שנתב וישלח‬ ‫פי' כי לפי רוב טובה שטקבל העבד מאדוניו‬
‫מלאכים‬
‫ל ‪59‬‬ ‫שטחה‬ ‫ק‬ ‫קול‬
‫צריך לילך רק הרשע הזה רצה להכניס‬ ‫מלאנים ונתיב וילבו זקני מואב וזקני מדין‬
‫בהם עין הרע שלו וזה א״א רק ע״י הליכתו‬ ‫ואמת לנלעם לנה ארה לי ונוי וע׳׳י‬
‫ויראה אותם‪ ,‬וראיה זאת היא נניעה ממש‬ ‫חטלאנים שלח לו דנרים הנאסרים ]במדת[‬
‫נ י ההבטה מעין רע הוא כמו ארם צפעוני‬ ‫העצה והקטרונ שננקל יקללם וזהו וחפנתי‬
‫אל דנר הנתראה‪ .‬וז״ש נמדרש אתה הולך‬ ‫את הקללות לנרנות ‪ .‬היינו שהקללות‬
‫לינע נהם ולקללם ‪ .‬ואוסיף לך ניאור טה‬ ‫והקטדונים נ נ ר היו ע״י נלק ]ננ״ל[ רק‬
‫שאפר נטדרש נבל אהד מהשלשה ]היה‬ ‫שהפך הקב״ה לנרנות‪:‬‬
‫צריך[ לומד נוי אין הכוונה ]שהיה צריך‬
‫לומר[ נזה הלשון דוקא אלא שאם לא היו‬ ‫ע ו פ כיון שבאו שלוחיו אצל בלעם‬
‫חוטאים נזדון נטור נ ל אהד לפי דרנו לא‬ ‫אמר לו הקב״ה מי האגשים‬
‫נילח חופפת חטאו נטעשה חנלוי ע״י‬ ‫בו׳ אמר רב אבא בר כהגא זה א׳‬
‫תשובתו‪ .‬וז״ש נטדרש חיח צריך לומר‬ ‫משלשה ב״א שבדקן הקב״ה וכו׳‬
‫בלומר שאם חיח חטאו רק בפי מעשח חית‬ ‫ע״ש בל דברי הטדרש ע י אמר הקב״ה‬
‫משיב תשובח אחרת‪ .‬ולבך בדקם הקכ״ה‬
‫לחראות צדק טשפטו בחענשו על חטאם כפי‬ ‫הואיל וכך אתה מדבר לא תאור את‬
‫זדון חחטא ודו״ק‪:‬‬ ‫העם אמר הקב״ה רשע שבעולם וכו׳‬
‫ואתה הולך ליגע בהם ולקללם כ ו ׳ ‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר וכו׳‬ ‫בטח״ש‬ ‫ר״ל בי בל אהד טהשלשה הנדיל הטאו‬
‫לכך הזהיר הקב״ד‪ ,‬את‬ ‫בטאמר תשובתו בי קין אפשר שהרנ את‬
‫ישראל אפילו במצוה קלה שנאמר‬ ‫ה נ ל נ נ ע ס פתאום או לצד איזו קנאה ותאוה‬
‫כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא‬ ‫שלא היה ינול להתננר עליו‪ .‬ונסה שהשיב‬
‫הייכם אפילו דבר מצוד‪ ,‬שאתה רואה‬ ‫חשוטר ונו׳ נילח רוע נוונתו נחטאו והוא‬
‫אותה ריקה וקלה בה חיים ואריכות‬ ‫שהכחיש השנחת חשי״ת וידיעהו פרצי‬
‫חמעשים‪ .‬ווש״ח במדרש בקש לחטעות נם‬
‫ימים וכו׳ כיון שראה בלעם היך‬ ‫שלוחי בבל שבאו אל חזקיחו ושמח ז‪:‬ליחם‬
‫משמרים ישראל המצות הקלות אמר‬ ‫וחראם בית נכאותח ואוצרותיו וחיח צד‬
‫מי יוכל לקלל את אלו ששומרים‬ ‫לחשגינ אשמתו במח שחאדם בטבעו ומינו‬
‫מצותיו ושמו משותף בהן וכו׳ זש״ה‬ ‫הוא טוב ונמשך אהד אורחים באים בצילו‬
‫)משלי כ( מברך רעהו בקול גדול וגומר‬ ‫לבשרו טובות ואחבות ‪ .‬וע״י שחשיב‬
‫כשבא בלעם לקלל את ישראל עיקם‬ ‫לישעיחו מארץ דחוקד‪ ,‬באו אלי גילח שטחתו‬
‫הקב״ה את לשונו והתחיל לברך‬ ‫בחס לבד מתמשכת חטבעי חנ״ל רק ששמחתו‬
‫חיח בעצם ועייז חנדיל עונו וז״ש במדרש‬
‫שנאמר )ובריס מ( ולא אבה ה׳ אלהיך‬ ‫החחיל מתנאה ‪ .‬נם בלעם שהיה זאת‬
‫לשמוע אל בלעם ויהפוך ה׳ וכו׳ אמר‬ ‫פרנסתו להשכירו לקלל ואם בי בלק שלח‬
‫ר' אליעזר הקפד כתוב להלן)ובריס ס(‬ ‫אחריו לקלל את ישראל והם עיניו של המקום‬
‫קול גדול ולא יסף ]שהיה[ הולך מסוף‬ ‫ב״ח לא חיח אשמתו נדולח ב״ב וחיה אשמו‬
‫העולם ועד סופו לכך כתיב מברך‬ ‫תלוי עד שיעבור בפועל דברי חשי״ת שאמר‬
‫רעהו בקול גדול וכו שאמר לו לכה‬ ‫אליו לא תאור והוא קללם אבל בשהשיב‬
‫איעצךוכו׳ ע״ש ‪ .‬חתירת וחםצות ושםירת‬ ‫בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי נילה‬
‫שלא מאהבת השבר לבד הוא חפץ בזח בי‬
‫מצותיו בחם טנחינ חקב״ח את עילםו אם‬ ‫בלקיהת השבר אין הפרש בין מלך מואב‬
‫לחסד אפ לדין סן פ נ ת נל חסבות יטובו‬ ‫ובין קצב נבזה‪ .‬רק שהראה רשעת לבבו‬
‫סינות ע״י םעשח חענירח עונש ודין אפילו‬ ‫שחוא חפץ נ׳׳ב בקללות ישראל אף בלי‬
‫]ענד[ על קלח שנקלות נםעשד‪ ,‬שענד על‬ ‫שבר‪ .‬וחנדיל בזח חטאו ואשמתו ננמרח‬
‫פיס אחרונים ונחת נפש ‪ .‬נן חוא חםקיים‬ ‫בפועל אף שלא קללם עדיין‪ .‬וז״ש במדרש‬
‫מצוד‪ ,‬קלח המעשה עצמה סבה לחסד ולב״ט‬ ‫הואיל ובך אווח מדבר לא תאור את הענו‬
‫ושיפלו שונאיו לפניו בי כן נטע חמלך‬ ‫בלימר שאין אחה צריך לקללם בטעשח‬
‫לנטור אשמתך בי בבר ננמרח עיי חוראח‬
‫המשפט וחנחנת עולטים בשטירת חתורח‬ ‫רצונך בתשובתך שאתר‪ .‬מדבר ]בנ״לו‪ .‬וחנד‪,‬‬
‫ותמצות ]חן[ קלות ]וחן[ חמורות חן בעצמם‬ ‫הקללה היה יכול לקלל בביתו ולא חיח‬
‫המשפט והפועל אם בך ואם ב ך ‪ .‬ובלעם‬
‫ראה‬
‫שמחה‬ ‫ק‬ ‫ב?‬ ‫קול‬ ‫‪60‬‬
‫לטוטכ‪ .‬ומשפט האמת היה שישאר שוגא‬ ‫דאה אוו כל זאת נהם כישראל שהם שוטרי‬
‫לישראל כטקדם והקניה עיקם לשונו שנאטד‬ ‫זזקלוח ועיי! הגהגת העולם על ידם גגטר‬
‫ולא אנה לשטוע‪ .‬נלוטר לא רצה הקניה‬ ‫יפהד טלקיילם כיון שה׳ אלהיו עטו נלוטר‬
‫לשטוע כקולו נם את תנרנות ‪ .‬והוא נשאר‬ ‫שמשפט הטעתו יתברך על ידיהם ]נגיל[‪.‬‬
‫כאנן ה ט ם נעקיטת לשונו‪ .‬ונתן הקנ״ה‬ ‫והגד‪ ,‬משפט תאמת גזר על נלעם הנם‬
‫נ ח נקולו ותיינו קול גדול ולא יםף‪ .‬וות‬ ‫שיחפוך השי׳׳ת את הקללה לברכת אולם‬
‫טנרן־ רעחו נקול נדול רעחו דייקא‪ .‬ולא‬ ‫הואיל שהוא רוצה לקללם לא יהיה לו שוט‬
‫היד‪ ,‬לנלעם חלק ננרנתו ונשאר שונא‬ ‫שליטות וטונה ע״י הנרנות שיצאו דרך פיו‪.‬‬
‫נטקדם‪ .‬וזח קללח תחשנ לו וחראיה שאטר‬ ‫גם אם היה גהפך להיות אוהנ לישראל‬
‫לנח איעצך‪:‬‬ ‫היה זה טובה גדולה לו שתנרנות ההזירוהו‬
‫פרשת פנחס‬
‫את קרבני לחמי איל הקדוש‬ ‫]שם[‬ ‫‪3‬נחס בן אלעזר בן אהרן הנהן‬
‫ברוך הוא ט ׳ שלי חוא כוי‬ ‫בדין הוא שיטול שברו‪ .‬גראה‬
‫אני בראת־ אותה ט ׳ ‪ .‬הטדרש חזח‬ ‫דהגה שכר הטצוה בהאי עלמא ליבא ואיך‬
‫מנאר פי׳ קרנני לחטי שלא יחיח נראח‬ ‫היה גתיגת ברית שלום לפגהם בעוה״ז‬
‫נמלת תורתנו חקדושח שיש לפניו ית'‬ ‫עבור טצות קגאתו בוי‪ .‬רק דאיתא במדרש‬
‫צד צורך לעולמו וניותר חייו גשמיות נמו‬ ‫שבשעח שחרג פגחם לזמרי פרחה גשטתו‬
‫אבילד‪ ,‬ושחיה‪ .‬לכן מפרש חפפוק את‬ ‫והקב״ח חחזירד‪ ,‬לו ברוב רחמיו גמצא לפי‬
‫קרכגי להמי כמו עבדי ועמי ולהם של ענד‬ ‫מעשח פגחם שפרחח גשמתו ממגו חיח ראוי‬
‫ג״כ של רכו הוא ע״ד אוכלי לחמי‪ .‬וז״ש‬ ‫ליקח שבר ואם הקב״ה השיבח לו ברוב‬
‫במדרש הבהמה שאתם מקריבץ אגי בראתי‬ ‫רחמיו מ״מ לא יפסיד הטובה שחיח ראוי‬
‫אותה וזה ג״ב במדרש אטור להם לישראל‬ ‫לו דתייגו לקיתת חשבר‪ .‬ולזר‪ ,‬אמר חמדרש‬
‫בדין חוא שיטול שברו פי' אף בעוח״ז לבן‬
‫והיכן אמר אלא ואמרת אליהם את קרבגי‬ ‫אטור ב ו ׳ ‪ .‬גדול חשלום שגיתן לפנחס כוי‬
‫לחמי לאשי ובפי׳ הנ״ל הוא שאמר להם‬ ‫אין חמדרש חזח משבת מעלת השלום בי‬
‫שאין לפניו לא אכילה ולא שתיח‪:‬‬ ‫יש עוד מעלות חרבח לשלום ששמו של‬
‫]עולת תמיד חעשויח בחר פיגי וגוי לכאורה‬ ‫הקב״ד‪ ,‬שלום ובהגה רבות המעלות מפוזרים‬
‫חיל״ל חנקרב חייט שהקריב שם‬ ‫במדרשים עיש במדרש גשא‪ .‬רק אמר גדול‬
‫מרע״ח קרבן במ״ש )שמות טז( ויכן מזבח ‪.‬‬ ‫השלום ששייך לבהוגה גדולה שהכהן מוריק‬
‫אך פי׳ חעשויח חיינו )בלשון אשכנז עם‬ ‫השפע לעולם ועובד עבודת התורה ועושה‬
‫איז אפ ניםאבט ניווארין( בדר סיני לריח‬ ‫היהוד ורודף שלום בין אדם לתבירו ומברך‬
‫ניחוח נעשד‪ ,‬תתקשרות שיקבל חקכ״ח‬ ‫ישראל ועל ידו הולך השפע בי הוא כלי‬
‫קרבנית ישראל‪ .‬במו שני אנשים שעושים‬ ‫טתזיק ברבה‪ .‬וסיפר מעלת השלום הזה‬
‫ביניהם מעמד א' שיעמידו לו םחודד‪ ,‬וחוא‬ ‫וז״ש גדול השלום שניתן לפנהפ דייקא ‪:‬‬
‫יקבל אותם‪ .‬ואף שבתוב )תלליס ו( כי לי בל‬ ‫]במדרש[ צרור את המדינים למה ט ׳‬
‫היתו יער ונו׳ האוכל בשר אבירים ונו׳‬ ‫מנין שהמחטיא ט ׳ אבל אלו‬
‫עכ״ז הכתיב בעצמו בבי' את קרבני להמי‬ ‫שקדמו בעבירה להחטיא את ישראל לא‬
‫לאשי ריח גיחות וגוי נתת רוח לפני‬ ‫יבא עד עולם‪ .‬והקשה בידי משה הלא גאטר‬
‫שאמרתי וגעשה רצוגי‪ .‬וזה אומרו חעשויח‬
‫בחר םיגי שיחיד‪ ,‬לריח גיתוה‪ .‬וגבלל בזה‬ ‫בתורה טעם מפורש ע״ד אשר לא קדמו כו>‬
‫בל חקרבטת ועבודת בחמ״ק אף שחם‬ ‫ע י ש ‪ .‬וגראה בי במה שגזרו ]פתם[ םשום‬
‫בדבריס הגשםיים וביוצא בו שאר מצות‬ ‫בוי ע״ב יש המשכה לפת לדברים אהריס‪.‬‬
‫מעשיות‪ .‬ומכיש כשהם בפנימיות בפי זכות‬ ‫והגה הם רצו לההטיא את ישראל בבגותיהם‬
‫גשמתו ומדרגתו[‪:‬‬ ‫ואם קדמו אותם בלהם לא היו בגותיהפ‬
‫וביום השםיגי עצרת תתי' לבם ]לכאורה‬ ‫לישראל הטא כלל בי הוא גמשך אהד הפת‬
‫קשה[ ביון שהוא רגל בפ״ע למה‬ ‫זקודס גזירה ]הוי[ א״כ לא הטאו ישראל‬
‫קורא אותו יום השטיגי גפ מה לשון עצרת‪.‬‬ ‫כ ל ל ‪ .‬ולזה לא קדמו אותם בלהט בדי שיהיו‬
‫אכן גראה דהבורא ביה געלם טעי! כל תי‬ ‫בטתיזזפ מ ז א להם לא טהטת הטשבת הפח‪:‬‬
‫ייית‬
‫לא״‬ ‫שמחה‬ ‫!ם‬ ‫פנ‬ ‫קול‬
‫ליטר שידה בכל עת אכן לנו ביי היחד‬ ‫*לית מחשבה תפיפא ביה כלל אפיי לעליוניפ‬
‫להתפלל ולומד נטה שמות הקדושי׳ם‪ .‬והנה‬ ‫מ־‪,‬ס חיים ישכליים אך טציאיחו נודע לכל‬
‫בעת הראיה שאמרנו אף ‪0‬ה שהותר זיגו‬ ‫*כתיב שלש פעטים יראה ונר ובחי׳ ראיה‬
‫יבול ל מ ר טהטת הפחד •והיראה טם‪8‬ו‬ ‫הוא שחשס טחנלר‪ ,‬אליו יטפל עליו פהר‬
‫ית״ש‪ ,‬ולעתיד יהיה נ״ב היעלות שטו‬ ‫גדול ונורא שנחל ונורא הוא‪ .‬שא״א לחשיני‬
‫יתברך על כל הנמצאים‪ ,‬י ד פ וביופ השטיני‬ ‫ג ל ל טחטת נדולתו ותפארחו ואינו יכול‬
‫כי שמיני נקרא לעתיר כידוע‪ .‬עצרת תהיה‬ ‫לו־אוח ולא לדבר שוס דיבור טחטח גורל‬
‫לבט אפילו טשלבט שהותר לכט ודייק‪:‬‬ ‫הפחד ממט יחי‪ .‬והגר‪ ,‬לחטלאבים לא חותר‬
‫פרשת מטות‬
‫על עצמו איפור תורה בבה פ י ו ‪ .‬נגמוא‬ ‫‪1‬ידבר משח אל ראשי חמטוח לאמור זח‬
‫הפה בנה לעשות דין תורה‪ ,‬כן הוא כיב‬ ‫הדבר אשר צור‪ ,‬ח׳ איש כוי‪.‬‬
‫שהצדיק שטזר דבר בפיו מוה נעשה דין‬ ‫חיבת לאפור חוא פיותר‪ .‬גפ קשר‪ ,‬שחרי‬
‫תורה ובתורת מתנהנין כל תעולמות ועייז‬ ‫עגין חגרדיפ דבר חדשות וטח זר‪ ,‬הדבר‬
‫הוא נוזר והקכ״ה מקיימ כמאמר הכתוב‬ ‫אשר צור‪ ,‬ח׳‪ ,‬וגפ מלח איש שמדייק חכחוכ‪.‬‬
‫)איוב כב( ותנור אופר ויקט ל ך ‪ .‬ועפי׳׳ז‬ ‫אכן גראר‪ ,‬פירושו בחקרם פי׳ חגחוב אגשי‬
‫נפרש הכתוב וידבר ה׳ ונו׳ אל ראשי הטפות‬ ‫חצבא בזזו איש ל ו ‪ .‬דהגר‪ ,‬שרי אלפיפ‬
‫לאטד זה הרכר ונו׳ פי׳ תוכלו לנזור זה‬ ‫וחמאוח כולפ חחגרבו לה׳ אצערח כוי‬
‫תדבר אשר צור‪ ,‬וכך יהיה‪ .‬ובאיזה כת איש‬ ‫ושאר אגשיפ לא חחגרבו רק בזזו איש לו‪.‬‬
‫כי ירוד נדר ז‬ ‫וזר‪ ,‬פורח על גורל שבחם שלא עשו רבד‬
‫וידבר משה איש כי ידור‬ ‫במדרש‬ ‫שאין בםרדיגחם כי חם חחגרבו פחפח שחיו‬
‫מסוגים על צבא ועליהם מוטל םשא חעפ‬
‫נדר לה׳ הה״ד )ירמיה ר(‬
‫ונשבעת חי ה׳ באמת כו׳ אפי׳ באמת‬ ‫לוח כשראו שלא גפקד מהם איש לא חיו‬
‫אין אתת רשאי להשבע בשמו אא״כ‬ ‫כפוי טובה ושאר אגשים לא הוצרכו לחחגרב‪.‬‬
‫יהיה בך כל המידות הללו מעשה‬ ‫וזר‪ ,‬שבח גדול ליודעי דעה שלא היו רוצים‬
‫בינאי המלך כו׳ נהרבו על שבועות‬ ‫לעשוח מצוח אנשים מלומדח בלא טעם אף‬
‫׳שהענין בעצם הוא רכר ט ו ב ‪ .‬וזחו מחמח‬
‫כו׳ ומקיימין שבועתן מ ׳ ‪ .‬דיל כי טלת‬ ‫שהיה בהם דעה שיודעים לכרר ולהבדיל‬
‫ה׳ גבי נדר בלתי טובן הכי נדר או שבועה‬ ‫וזאטת מן השקר ולא חלכו מן חקצה אל‬
‫צריכין הזכרה ‪ ,‬לזה מביא הפםוק ונשבעת‬ ‫הקצר‪ ,‬רק בדרך חממוצע‪ .‬וזהו מ ו ח אמח‬
‫חי ה׳ באמת ומפרש מלת באמת לא לבד‬ ‫םז־ת יעקב וזהו דרך חחורח הקדושה‪ .‬נמצא‬
‫שלילוח חשקו־ אלא שנפ שיחיד‪ ,‬שבועח על‬ ‫שחנדריט שאוסר על עצמו רבדים המותרים‬
‫ענין שתוא אמת ‪ .‬וכמו עבודת ח׳ יחי או‬ ‫הוא יוצא ממרח חאטח‪ .‬אכן אט הארס‬
‫לקרש אח ת׳ ולא ה״ו קטומי מילי חפניעיפ‬ ‫יש בו רעח כמ״ש אז פעטיט שצריך לנדר‬
‫לעולפ חזח של חבל ‪ .‬ולזר אמר מי שיש‬ ‫לחי‪ .‬וז״פ חבחוב וידבר משח וגו׳ לאטד‬
‫לו מדוח חללו כמבואר שבועחו בודאי אינו‬ ‫זח תדבר פי' שילמדו אח בני ישראל שידעו‬
‫על ]דבר[ חטנע בעוח״ז‪ .‬ומביא חמעשח‬ ‫זה הדבר אשר צוד‪ ,‬ה ׳ ‪ .‬פי׳ שזאח צור‪ ,‬ח׳‬
‫שחיו נשבעין על ענין שאינו אמח וחיו‬ ‫ולא בענין אחר ]ואז הוא[ נקרא איש ורשאי‬
‫מקיימין ואעפ״כ נענשו‪ ,‬ולוח מלח לחי‬ ‫לאסור עצמו בנדר ‪ .‬כי נדר חוא חוטפוח‬
‫דנבי נדר לימור שלא ידור חיו דרך בעט‬ ‫קדושח בידיע ית״ק ]חיטב[ בי עמיק חוא‪:‬‬
‫]ועיקש[ רק שיהא ענין חנחו־ ל ה ׳ ‪:‬‬
‫יעוד בענין אחר דהנח טצינו שחקב״ר‪ ,‬גוזר‬
‫ע ן ך שם אא״כ יש בך בל המרות‬ ‫וצדיק מבטל צדיק נוזר והקביח מקייט‬
‫הללו כו׳ תירא כאברהם שנאמד‬ ‫י‬ ‫אך יש לבאר באיזח כח הוא זה‪ .‬אכן נראה‬
‫)בראשים כב( עתה ידעתי ‪ .‬כאיוב‬ ‫דחנח ידוע דחחורח חוא סדר עולט וברין‬
‫חורה טתנחנץ כל חעולמוח כמו שנוזרח‬
‫שנאמר )איוב א( תם וישר ונר‬ ‫התנרה בן ח ו א ‪ .‬נמצא שכיון שיכול חארם‬
‫ביוטןש שנאמר ט ׳ ‪ .‬פי" אברהם חוא ממ•‬ ‫לאפוד על עצמו דברים הפותרים בדין‬
‫התפר והיה זרא איוב מצד הפחד יד‪• ,‬מ ירא‬ ‫חורה טןתורה אמוד‪ .‬שיבול האדם לעשות‬
‫יזשי‬
‫‪62‬‬
‫שמחה‬ ‫מטות‬ ‫סיל‬
‫אצלם‪ ,‬ואין הפי' בטלת רב הרבה כיזהיה לכל‬ ‫יוסף יפ״ת מצד חפאר וחוא יעקב וחיה ירא‪.‬‬
‫השבטים בשוה כדאיתא במדרש לקמן הפיל‬ ‫ילכןילא חביא חטדרש אח עובדית שגאטד‬
‫לפני בני ישראל את המדינים וטזה היה‬ ‫ג״כ עליו ירא כי הוא ]חיח[ ירא טבחי'‬
‫להם המקנה ולא היה במלהמה רק אלף‬ ‫שלשחן חגיל כי אץ זולחה והם חאביח ‪:‬‬
‫לטטה טבל השבטים ותלקו כשוד‪] .‬דק[ פי'‬ ‫החלצו םאתכם אגשים לצבא‪ .‬פי׳ שחחלצו‬
‫רב שהיבבו ]כנ׳׳ל[ ז‬ ‫דעת שלכם םאתכם ואז חחיו‬
‫ובו תדבקו וכי אפשר לדבק כוי זה הטשיא‬ ‫אגשים לצבא ‪:‬‬
‫בתו לתלטיד שקורא ושונה כ ו י ‪ .‬פי*‬ ‫וסמנדז רב חיח וגו׳ זכח כאחח םחן בו׳‬
‫כי ישראל הס דבקים בהשי״ת כט״ש)לנריס‬ ‫זבח בגל בו׳ בזטן שרפ םתגות‬
‫ד( ואתם הדבקים ונוי טכ״ש הת״ח שבהט‬ ‫שטים ט ׳ וכן שלטח אטד )קהלת מ( כי עת‬
‫עיי תורתם וקיוטם הטצות הם דבקים בו‬ ‫יפגע כוי וכן ירטיהו אוסר בו׳ חכם בחכםתו‬
‫יתברך ממש ‪ ,‬ט״ט לא קייטו ובו תדבק כי‬ ‫כ ו י ‪ .‬פי' זכח בכל שלש טחגוח חג״ל ועיין‬
‫העוסק בתורה ובמצות מפעולתו הוא מרבנן‬ ‫ב ד ‪ 9‬י )‪ 3*5-‬א( חחכטח שאגי גוחן בח‬
‫עצמו בתורה‪ .‬ואף שעי״ז נדבק בהשי״ת‬ ‫תלוי גם עושר גם כבוד טשאיכ של ןב״ו[‬
‫מ״מ פעולתו ודביקותו היא ע״י חורה ‪.‬‬ ‫איגו כאם פי׳ אף סח שזבח עחידח לחפסק‪,‬‬
‫והתורה עצמה שייך נם אליה דביקות ואיך‬ ‫חיש שלםח )שס( ולא לחכםים לחם כוי פי׳‬
‫יאמד עליו ובו תדבק כלומר שהוא מדבק‬ ‫בזמן שיש לו חחכמח מעצמו או י הבינה‬
‫עצמו בהשיית הלא מדבק עצמו בתורת‬ ‫ובלם עת ופגע יקרה‪ .‬החכמה וחטעלח שיש‬
‫שגם אליה שייך דביקות ‪ .‬לא כן המשיא‬ ‫לו עתידה להפסק‪ .‬כמו כן אמר )ירמיהו ט(‬
‫בחו ועושח פרקטטיא לח״ח שקורא ושונת‬ ‫אל יחחלל חכמ בהכמתו הייגו כשאין לו‬
‫ועיי תורתו דבק כחשי״ח ]כנ״ל[‪ .‬ואל חח״ח‬ ‫חחכטח 'מאח חשי׳׳ת ואז גחשב חכמחו‬
‫לא שייך דביקוח וחטדכקעצטובו חוא טדבק‬ ‫ועתידח לחפסק ע״כ אל יחחלל‪] .‬כי אם!‬
‫בחשי״ח כי חוא דבק כחשיית וטקויפ שפיר‬ ‫חיח םאח חשי״ח לא היח לו לחחחלל‬
‫ובו חדכק ‪ .‬כי בפעולחו רוא מדבק עצמו‬ ‫בחחכמה לבד ובגבורה לבד בי היה זכח בכל‬
‫לחש״י כי אין שייך דביקות לת״ח לבד ‪:‬‬ ‫]כנ״ל[‪ .‬ומ״ש שמשוז מישראל לכאורח קשה‬
‫חא נבורחו חיח מאח חשי׳ית כנאמר )שופסיס‬
‫איזה עשיר השמח בחלקו‬ ‫במשנה‬ ‫יי( וחצלח עליו רוח ]חי[‪ .‬ונראח דלאחר‬
‫שנאמד )תהליס קכח( יגיע‬ ‫שגילה ופר כהו ]ויט[ בכה זה הכת חיח‬
‫כפיך כי האכל אשריך וטוב לך‪] .‬נראה‬ ‫טעצטו ע״כ לא גאטר ויהזקהו ה ׳ ‪ .‬ומ״ש‬
‫פירושו[ יניע כפיך כי חאכל אשריך ‪ .‬פי'‬ ‫במדרש מנין ממ״ש בחורה וטקגה רב היה‬
‫שאחח שמח ביגיע כפיך ודייל ‪:‬‬ ‫לבני ראובן‪ .‬פי׳ חמקגח חיח גדול וחביב‬
‫פרשת‬
‫כו׳ וכן ת א אומר )איוב כט( צדק‬ ‫במדרש הלכה מי שהיה נרדף כוי‬
‫לבשתי וילבישוני‪ .‬פי׳ חפוג חעליון חוא‬ ‫וכך אנו מוצאין בדוד כוי‬
‫זכר וגקיכח ל ךוס חעולפ וחפרט א ש י חוא‬ ‫ברח ממנו ונמלט ט ׳ מעשה לכו‬
‫חחחיו חוא חגשואין שלחן‪ .‬ואס ידורו יחד‬ ‫ושאלו את יעקב כוי וכה״א לך עמי‬
‫באחבח או בשגאח מאיזח סיכח חוצח כמו‬ ‫וכוי‪ .‬שאלחם חיח כי חיו יודעים שפיקוח‬
‫חממון וחיופי וחמשפחח ושאר קיווי כדומח‬ ‫נפש דוחה שבת ורק חםפק חוא אס חבריחה‬
‫אין זח עוד יחוד גמור‪ .‬אולם אם החתן‬ ‫היא תצלח במו דאיתא במס׳ יומא )יף מגו‬
‫וחכלח חם אוחבים זא״ז מבלעדי דמיון שום‬ ‫ע״א( וחכי קא מבעיא לי׳ מי ]ממיא דניחול[‬
‫תועלת ויסוד רצוגם לחיוחם דבקים באחבו‬ ‫עלה שבתא ע י ש ‪ ,‬ולזה מביא ראיה מדוד‬
‫ולהוליד ולקיים מצוח ח' זח חוא אשר ראוי‬ ‫שברה ונמלט וכן המעשה וכן לך עטי ‪.‬‬
‫לכנותו יחוד גמור ואין זר אחם‪] .‬כן[ ישראל‬ ‫בלומד שהבדיהה היא הצלה!‬
‫וחארץ וסח טוב וסח געים שבחם יחד !כמו‬
‫כן[ כל חטצות ומע״ט יש עליחם שכר‬ ‫כתיב בהפילנם את הארץ זש״ה‬
‫לעושיהם‪ .‬אולם העושה טצוח םיועדת לו‬ ‫)ססלים טי( תבלים נפלו לי‬
‫והוא טיועד לה הרי זה טשובת‪ ,‬כטו תגבור‬ ‫נחלת שפרה עלי‬ ‫כר לכך כתיב‬
‫בהגיחו‬
‫לב ‪68‬‬ ‫שמחה‬ ‫עי‬ ‫ט‬ ‫קול‬
‫שלא לעשות דנר ז ה ‪ .‬אכן לפי האטת עגין‬ ‫בחגיתו והתלש כמשעגתו כן חכם בתכמתו‬
‫יה נכון טאוד כי הנה טצינו שסדר ]התורה[‬ ‫והתם בתמימתו ‪ .‬ואפ יהפכו כמו זר‬
‫הוא שלא לחלל את השבת והילול הוא‬ ‫נחשבו‪ .‬וז״ש כמדרש בהפילכם את הארץ‬
‫יציאה טן התורה‪ .‬אך לפיקוח נפש מישראל‬ ‫בלומר ישראל וארץ מיוערים זליז ופי'‬
‫צוותה התורה לחלל וזה הוא מדר התורה‪,‬‬ ‫בחפילכמ כמו בלשון אשכגז זייא גיפעלין‬
‫א״כ כיון שעשה הקב״ה ניסיט כשביל ישראל‬ ‫ד ך וזח מימן חגורל אשר יבחרו בו חצדדיפ‬
‫יה הוא סדר חתורה‪ ,‬וזה ביאור המדרש‬ ‫ילשון גפל שייך ב ו ‪ .‬חה חבלים גפלו לי‬
‫תחלה מביא חמדרש שפיקוח נפש דוחה‬ ‫בגעיטים חבל מלשון גורל ואין מצד חחכרח‬
‫שכת ונמר אומר אמר להן חקכ״ח לישראל‬ ‫ליקח אותו חלק אלא אף גחלת שפרח עלי‬
‫בני הזהרו כמצות שתשמרו לקיימ המצות‬ ‫יאוחבים זאיז‪ .‬וזח וכח״א צדק לבשתי‬
‫שבתורה ושמרו את התורה‪ .‬פי' שבמקום‬ ‫בו׳ וילבישוגי בלומר גם בעגין חמצות ועבודה‬
‫שצוותה התורה לעבוד על המצות תקיימו‬ ‫ושלימות לבש דבר חמיוער לו וזח וילבישוגי ז‬
‫ג״כ וזה נקרא תורה‪ ,‬ותראו כמה ניטים‬
‫שעשיתי כוי ידו״ק ז‬
‫מנין שפיקוח נפש דוהה‬ ‫במדרש‬
‫שבת דבתיב כו׳ כתיב‬
‫זאת הארץ אשר תפול‬ ‫במדרש‬ ‫במילה ימול ואפי׳ בשבת כוי אמר‬
‫לכס בנהלה וכי הארץ‬ ‫לוט היהרו במצות ושמרו את התורה‬
‫טפלת והלא כתיב )קהלת א( והארץ‬ ‫וראו כמה גיסים ונפלאות עשיתי לכם‬
‫לעולם עומדת אלא כשבאו מרגלים כו׳‬ ‫הפלתי שונאיכם לפניכם ע׳׳ש עד ויכתוב‬
‫אלא משהפיל שר אמר להם כו׳ אל‬ ‫כוי‪ .‬דמאמר הזה תמוה כעיגי מבין שמה‬
‫תירא לא מן הנפילים ע ״ ש ‪ .‬נראה שהיה‬ ‫זח עגין פיקוח גפש דשנת לעגין גיסימ‬
‫קשה להמדרש שכתוב אומר זאת הארץ‬ ‫וגפלאות וגם נ פ ל הלשון הזהרו נמצות‬
‫אשר תפול שמשמע שהארץ יהיה לה ]אז[‬ ‫ישםרו חורה ני חוא עגץ א ח ד ‪ .‬וג״פ דהנה‬
‫נפילה ממדרינתה דהיינו שלא תהא בתוקפה‬ ‫ידוע רבאורייתא ברא הקנ״ח עלטא והקנ״ח‬
‫כמו עתה אז תוכלו לכבוש אותה והא כתיב‬ ‫היה מביט כתורה וסידר כל הגמצאים כוי‬
‫גםצא כי התורה סדר כל חגםצאים כוי וסדר‬
‫והארץ לעולם עומדת כוי זה על ארץ הקדושה‬
‫התורה הוא שיתגהג עלטא בטבע גמצא‬
‫שאין לה נפילה ממרריגתה כידוע ליודעי‬ ‫שהגיסים והגפלאות שהם לטעלה טן הטבע‬
‫מ ר ע ‪ .‬לזה מפרש המדרש שלשון תפול הוא‬ ‫וזו יציאה מסדר התורה‪ .‬והרי זה כביכול‬
‫על ענין הגורל כמ״ש )תהליס טז( חבלים‬ ‫כטו שהאדם עוכר עבירד‪ ,‬אין חטאו רק‬
‫נפלו לי בגעימיט והארץ תהיה בתוקפה‬ ‫שיוצא מסדר התורה שהתורה גוזרת בסודה‬
‫ובגבורתח‪ .‬ואעפ״כ אל תירא ואל ת ח ת ‪:‬‬
‫תםלת ם י במדבר‬
‫ספר דברים‬
‫פ׳ ג״ז גדולה ברכה שבירך בלעם את‬ ‫ז״א אלה הדברים זש״ה )מפלי ב״ס(‬
‫ישראל מברכות שבירך יעקב את‬ ‫מוכיח אדם כוי ממחליק לשון זה‬
‫השבטים ומברכות שבירך משח כוי‬ ‫בלעם שהחליק בגבואתו וגבה לבם‬
‫אבל ברכת בלעם אין ]בהם[ תוכחה‬ ‫וכו׳ ומיין במדרש שהובא בס׳ נצי! ישראל‬
‫שמחה‬ ‫דברים‬ ‫קול‬ ‫‪64‬‬
‫ד״א אלו היה !*תר מוכיחן פר *;‬ ‫ואץ בהם פגם ולפיכך ]גבה[ דעת של‬
‫מוכיחנו משה שכתוב בו כר‬ ‫ישראל כ ן ׳ ‪ .‬ר״ל כי הטכרך באהבה כטו‬
‫לזה נאה להוכיח ד״א אלו אחר אסר‬ ‫חאב לבנו חאחבח נודטח דאנה בלב הטברך‬
‫שלא יפפדו ח״ו חברכוח מחלקי חסרונוח‬
‫עתה ידעתי כוי‪ .‬ר״ל כי במה *ברא‬ ‫הפחברך‪ .‬וא״א שחחיח חברכח בשליטוח‬
‫הקביה טכהר יצוריו בעוח״ז והוא האדם‬ ‫השמחד״וכשרואח חפברך נחפחברך דברים‬
‫המדבר וראוי להיות דיברו אשר בו ישבח‬ ‫חמפפידיפ אח חברכח בחוח או בעחיד‬
‫ויתפלל ויודה לאל והוא במו שליה טהארץ‬ ‫יראח חפברך לחפיר אח חמפפיד חזח או‬
‫לשמימ שיהיה נדבר מכה מהשבתו ושכא‬ ‫בדרך חוכחח או שפזלזלח‪ .‬וכך חיח ברכח‬
‫והשנתו המהשבימ הדיבור הל( ‪ .‬ואץ‬ ‫יעקב ומשח מצד אחבח חיח בברכוחיחפ‬
‫להדםות הדיבור של כסיל להדיבור של חכם‬ ‫הוכחד‪ ,‬ופנס ]בנ״ל[‪ .‬אבל בלעם לא היד‪,‬‬
‫נם כי ישוו בםבטא א ח ת ‪ .‬ולפי נודל השכל‬ ‫דואג בברכחו וחיחח ברכחו שלימח בלי‬
‫חאמחי וחמחשכח כן חוא כח חדיבור אשד‬ ‫פגפ כלל‪ .‬וחבין כי כאשר חברבוח חמ‬
‫חוא כמו מלבוש לחנ״ל עד שחדיבור חוא‬ ‫באיכוחפ כן יחילו על חפחכרך כי כפו עין‬
‫חזק כ״כ שעושח רושם או בלב שומעיו או‬ ‫רעח חוא ארפ טטש כן עין טוב חוא יבורך‪,‬‬
‫מח שחוא נחר כמ״ש )איוב ננ( וחנזר אומר‬ ‫והברכה חוא שפע פפשות פוחשות‪ .‬ולכך‬
‫ונוי ואומר )משלי יל( ודבר שפחימ אך ונוי‪.‬‬ ‫]גתפעלו[ ישראל וגבה לבפ יותר בברכח‬
‫וז״ש במדרש אלו אחר אמר אלו אחר חוכיח‬ ‫בלעפ כוי מאשר ]נתפעלו[ בברכת אביהפ‬
‫כלומר שלא חיח חדיבור של אחר בכח ביב‬ ‫ורועם הגאפן יעקב ופשה שהיו כרכתפ‬
‫בדאגח ]כג״ל[‪ .‬וכאן כשחלו ברנותיהפ על‬
‫כמו באלו חםשובחין‪:‬‬ ‫ישראל מעורכת בדאגה ועצב ]כג״ל[ לכן‬
‫במדרש רבה ד״א אלה הדברים‬
‫מה הדבורה הזו דןבשח‬ ‫לא גבח לבמ‪:‬‬
‫מתונן ועוקצה מר כך הן דברי תורה‬ ‫ן״א אלה הדברים כוי זש״ה)ממליט נ(‬
‫וכו׳ מה הדבורה הזילת כל מה שהיא‬ ‫אלה עשית וחחרשתי כו׳ שהיה‬
‫מםנלת מסגלת לבעליה כך כל מ ה‬ ‫משה מפייס עלי מ ׳ דמיתס הצורה‬
‫שישראל מםנלין מצות ומע״ט הם‬ ‫ליוצרה כוי אינו מוכיח אתכם במה‬
‫מםנלין לאביהם שבשמים‪ .‬ר״לנכמושלח[‬ ‫•שאתם עתידין לעשות אלא על מה‬
‫חחורח כדבורה שיש לח בטבעח מחוק‬ ‫שעשיתם לשעבר במדבר בערבת‬
‫ומר‪ .‬כך חחורח קיומ םצוחיה הר בטבע‬ ‫ובן׳‪ .‬ר״ל בי חתוכחח על חטעווח שיצמח‬
‫מחוק כעצמ ונועמ וחיים‪ .‬ועבירוח חמה‬ ‫מזה לעחיו קלקול גדול איגח ב׳׳נ גלויח‬
‫כעצמ מר ופחד ומוח‪ .‬מלכד חשכר ועונש‬ ‫כטו חוווכחה על חטעווח אשר כבר יצא‬
‫חמניע ומיועד מעולמ חעליון רק זולת‬ ‫םטגה הקלקול‪ .‬בי טובח תוכחת טגולח‬
‫חיעוד חזאח ]טבע[ קיומ חמצוח ועבירוח‬ ‫שאין פקפוק עליה לחראוח לאשר טוביה לו‬
‫כטו טבע חדבש ועקץ של דבורח‪ .‬וכן כל‬ ‫טעותו ועווחו אשר עיוות‪ .‬ולתרי אטוראי‬
‫מח שמסנלת מסגלת לבעליח ר״ל לבד‬ ‫ו‪1‬״א אעורר ות״א אפחד עכ״פ אוכיחך‬
‫מדובשח עוד סנולח לבעליח למלאכחח במו‬ ‫‪1‬אערכח לעיגיך בלופר בתוכהה פגולה בלי‬
‫חשעוח ושאר דברימ‪ .‬כן ישראל כל מח‬ ‫פקפוק‪ .‬ולוח אטד דוד בחחלח אלח עשיח‬
‫שמסגלין כלומר אפילו שיחה נאח ואינו‬ ‫יחחרשחי אשר בבד יצא הקלקול חגדול‬
‫מפורש בחורה הבל היא סנולה והביבד‪.‬‬ ‫מעשח חעגל ואחייב ]חמעווח[ שגצמח‬
‫לאבינו שבשמיפ וז״פ כל טח שטםגלת‪:‬‬ ‫טעשה הגיל ממגו והוא חדמוח גטועח‬
‫ר א ה חחילוחי ח ח לפניך במדרש הלכה‬ ‫לגוטעח דטיח חיוח כוי אוכיהך כוי‪ .‬ומטי‬
‫למד םמשח רבינו שלא חיח מוכיח לישראל‬
‫כו׳ ומה ראית פו׳ רבנן אמריי‬ ‫םטח שעחידין לעשוח שיהיה פקפוק בחוכחתו‬
‫אמר משה כוי‪ .‬פי' חטדרש וטח דאית‬ ‫כי׳ אלא חיח טמיח אוחט בחוכחח ברורח‬
‫איטר כן שנוי ששוטר ]את חשבח חייב‬ ‫יגלויח כוי שיבינו יישטרי א״ע מטה שדואיט‬
‫מיתח[ כלומר אט חטעט שחייב טיווח חוא‬ ‫הקלקול חנדול אשר נצמח בחטעוות אשר‬
‫שלא נצטוח למח אמר ריב״ח דוקא במצות‬ ‫יזיק בקרבמ מקוום‪ .‬וזחו במדבר בערבח‬
‫חשבח חלא בכל חטצוח אט שטר חייג‬
‫טיהר‪ .‬לפי שלא נצטוח‪ .‬וטפיק חטדרמ דאין‬ ‫פ‪6‬ם־ מטה שהיו! בבר‪:‬‬
‫הטעם‬
‫‪65‬‬ ‫לג‬ ‫שמחה‬ ‫דברים‬ ‫קול‬
‫ויכולים לעשות השכת ואתה נושא לחם‬ ‫הטעם לפי שלא נצפות אלא כדאםו נםשל‬
‫פנים חלילה‪ .‬והבטיחו הקניה כדטסיק ‪.‬‬ ‫טלך זטטרונא ולוח רבנן אטוין אפ בשאר‬
‫ולוח טאטר חשי״ח ראח חחילוחי ולוח בשוט‬ ‫חטצוח אין חייב טיחח אף שלא נצטוח‬
‫פנים לא יתבטל‪:‬‬ ‫שפיר חם יבולים לקנל עליחם חמילח‬
‫פרשת ואתחנן‬
‫עפיי ערך חטחפלל נטו אדם חטנקש טחבירו‬
‫דבר הנח חבירו מביט ומעיין בערך חמנקש‬
‫רבה אייר לוי למה לא בא‬ ‫במדרש‬
‫משה אלא בלשון תחנונים‬
‫חאפ צריך ]לאוחו דבר[ ואט ראוי לו עפ״י‬ ‫המשל אומר הוי זהיר שלא תתפם‬
‫טעשיו‪ .‬ונמצא חחפלח חוא רק מוכרח‬
‫חדנריפ וחענייח חנח שכרו אתו‪ .‬אטנט‬ ‫מקום דבורך ביצר כך אמר הקב״ה‬
‫חשייח עונח לקוראיו בלחי הבטה אל שכר‬ ‫למשה)שמוח לג( וחנותי את אשר אחון‬
‫מעשיו רק ענחו לפי שחתפלל לפניו יחיש‪.‬‬ ‫אמר לו מי שיש לו בידי ודחמתי‬
‫והנח חפילח מרע״ה חיחח על שני דכרימ‬ ‫במידת רחמים אני עושה עמו וטי‬
‫אעכרח נא כדי לקייט מצוח ה׳ ואראה זו‬ ‫שאין לו בידי וחנותי במתנת הנם אני‬
‫חפילח בפ״ע‪ .‬וי״פ אין לך נדול במע״ט‬ ‫עושה עמו ובשעה שהיה משה מבקש‬
‫יוחד ממשרע״ח כי כל ישעו וחפצו לכטפ‬ ‫ליכנם לארץ ישראל אמר לו חקב״ד‪.‬‬
‫בארץ לקייפ מצוח חחלויוח כח אעפ״כ לא‬ ‫רב לך אמר לפניו רבש״ע לא כך‬
‫נענח אלא בחפלח שנאמר )דנריס ג( אל‬ ‫אמדת לי כל מי שאין לו בידי והנותי‬
‫חופף דבר אלי וזח נאמר לו על אמירת‬ ‫במתנת חנם אני עושה עמו עכשיו‬
‫אעברח נא לקיים מצוחיו‪ .‬נמצא שעל קיום‬
‫מצוחיו לא נענח ועל חחפלח שרצח‬ ‫איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה‬
‫לראוחח לכד נאמר לו)שם( עלח ראש הפסנה‬ ‫אלא הנם עשה עמי וכן׳‪ .‬פי׳ כשעח‬
‫ונענח עליה‪:‬‬ ‫שחיח משח מבקש חיח לו חשוכח רכ לך‬
‫‪,‬‬
‫]ובקשתם משם ומצאח ו נ ו ‪ .‬חייט כל‬ ‫והחחיל לבקש בלשון ואחחנן מחגח חגם‪.‬‬
‫חחכמוח והחקירות לחשינ חשם‬ ‫‪1‬‬
‫אעפ״כ חיחח לו חשוכח מאח הקכ״ה רב‬
‫וייחודו נקרא משם חיינו ממקום אחר‪ .‬א נ ל‬ ‫ל ך ‪ .‬כי וחגוחי אח אשר אחון איגו כגדר‬
‫חאטת לאטיחו חוא נטקוטו טמש חיינו‬ ‫חחיגח וחפלח רק למי שירצח חוא חוגן‬
‫נלנו‪.‬שנאשר יטחר טדוחיו נראוי אז ימצא‬ ‫וגוחן מעצמו ]בכי׳[‪ .‬וז״פ שלא חחפם‬
‫נלנו אלחוחו י ח י ‪ .‬וזחו חטציאח שחדע‬ ‫מקום דבורך שאלו שחיק משח אפשר שפיר‬
‫שאין לך לדרוש אח ה' לבקש ולחפש משוס‬ ‫טפי עכיד יחיח זבח לוחגוחי את אשר אחון‬
‫מקום רק טלננך ומנפשך‪ .‬וזחו פיח״ב‬ ‫מצד ]חח)[ בלא חפלה‪ .‬וזח מקום דבירך‬
‫)תהליס לז( תודח אלחיו נלנו ונו׳ היינו‬
‫חחשנוח חשייח אין נ ח נשום חוש להתיש‬ ‫חםיכח שדיבר וכקש מחגח חגם ככח מאמר‬
‫חחודח אל כ״א בלנו ששם מקור חחוש‬ ‫וחנוחי אח אשר אחון‪ .‬וחשיג חשוכח עוד‬
‫והרגשה לתורת חאל אבל קורם מחן תודח‬ ‫הפעם רב לך בי בזה לא שייך בקשה‬
‫לא היה דרך עפ״י שכל אגושי רק ע״י‬ ‫ודיבור ‪:‬‬
‫חחכמות‪ .‬אכל מרע״ה לא היה‪ ,‬צריך לזת‬ ‫ד״א ואתחנן זש״ה )דניאל ב( והוא‬
‫אף קורט ט י ח כי גאטר בו כי טוב שגחמלא‬ ‫]מהשנא עדניא וזמניא וגוי[‬
‫כל חבית אירח זו חורח‪ .‬ולכן חאבות‬ ‫אמר ר׳ אבין למה״ד כו׳ שעתא עברת‬
‫וחשבטיפ חיח לחם דין ישראל ממש כיון‬
‫שגחגלה לתם חקכ״ח ע״י גכואח ורוח״ק וכן‬ ‫כו׳ שעתא עברת בעת ההיא לאמר‬
‫חגדולים של ישראל ובפרט שבט לוי וחיו‬ ‫פי' לאמוד חוא לחםחיק חעח חחיא שחהיה‬
‫מקיימים כל חחורה כולח קורם שגיחגח‬ ‫עת רצון ‪:‬‬
‫שהשיגו בגשטתמ כל התורח[‪:‬‬ ‫אעבלה גא ואואח וגו׳ בגמרא פ׳ אין‬
‫אתה הראית לדעת וגו׳)דברים ד(‪ .‬לכאורה‬ ‫עומדין אמר ד׳ אליעזר גדולח‬
‫מלת מלבדו מיותר‪ .‬אכן גראה דחגה‬ ‫חפלח יוחד ממעשים טוכים וכוי עד וסמוך‬
‫הבורא ב״ו< ברא את העולם וגתן לכולם‬ ‫ליי עלה ראש חפפגח‪ .‬כיאור זח שכא‬
‫ולבל חגמצאיפ סדר מסודר שימנחגו בו וזה‬ ‫ללםרינו שענייח החפלה מאת חשי״ח איגו‬
‫גקרא‬
‫שמחה‬ ‫חנן‬ ‫ואו‬ ‫קול‬ ‫‪66‬‬
‫היה להם דה זכר כמו אנחנו שיש לנו זבד‬ ‫גקרא טכע שהטביע השי״ח בכל חגמצאים‪.‬‬
‫מחגסים הנ״ל ולעתיד כ״כ ישמש נ״כ‬ ‫ועד א״א ע״ה היה חעולם טחנהג ע״פ טבע‬
‫העולם הנס ויתראה אלהותו וממשלתו לעיני‬ ‫ומשבא א״א לעולם חחחיל העולם להחגהג‬
‫כל ‪ .‬וז״פ הפסוק אתה ישראל לך ראוי זה‬ ‫בגס שהרי הפילו לכבשן ]חאש[ וגיצל ועפ״י‬
‫הרעת‪ .‬והכחי׳ שאמרנו שיהיה לעתיד נקרא‬ ‫טבע חאש שורף ‪ .‬וחחחיל להתגהג בגם ער‬
‫דעת כידוע ‪ .‬להם ראוי זה כי האומות עכו״ם‬ ‫שגתן להם חתורח‪ .‬כי כל חטכוח של‬
‫אינם ראוים לזה‪ .‬ואטד הכתוב אימתי יהיה זה‬ ‫טצריפ וקריעת י״ם חבל חיח כגם וטשחטאו‬
‫בעת שה׳ הוא אלהים שיושלם היחור העצם‬ ‫ישראל חזר חעולם לחחגחג בטבע ובשכחו‬
‫ואז אין עוד ‪ .‬כי עיה״ז גלךא עור כי הוא‬ ‫כל חנפים אף שחס כעצטם היו שם כיון‬
‫איננו עיקר הבריאה‪ .‬ואפי' כעולם השפל‬ ‫שהעולם הנם הוא לטעלח ט ט כ ע ‪ .‬וכיון‬
‫הזה יתגלה אלהותו‪ .‬וא״א לפרש יותר ודו״ק‪:‬‬ ‫שחזרו לעולם הטבע נשחבהו הניסים ולא‬
‫פרשת שופטים‬
‫ט׳ הוי אכיו בדבר ואורישנו וכוי‪.‬‬ ‫‪ 1‬ע ו ‪ £‬ט י ם ושוטרים חחן לך ונו׳‪ .‬חיינו‬
‫המאמר הזה קשה להכין לכאורה א׳ סה זה‬ ‫שכחחלח ישפוט ויפלם בטאזני‬
‫עגין ותגזר וגוי לכאן ועוד כמה דקדוקים‪.‬‬ ‫שכלו כל חאברים וחרכרים חראויןילו ואח״כ‬
‫אבן גראה פירושו דהגה התורה צותה כי‬ ‫יחיח חוא חשוטר לררוח הגוף לקיים אח‬
‫תקרב וגו׳ גסצא אם השי״ת רוצה להעגישם‬ ‫אשר קבל עליו כטשפטו‪ .‬ולא חחגאח עכור‬
‫צריך מקורם קריאה לשלום ובעגל היה‬ ‫זה כי ה׳ אלהיך גוחן‪ .‬כטש״ח )דה*א כפ(‬
‫קריאה לשלום שאמר למשה ועתה חגיחה‬ ‫כי מטך הכל וגוי[‪:‬‬
‫לי זגו' לפתוח פתח שיועיל תתפילה לבטל‬ ‫צדק צדק תרדוף‪'.‬לחכין מלח צדק בכפל‬
‫הגזירה כמבואר כגמרא ובמדרש‪ .‬וגמצא‬ ‫י כי דרך חמשקרים כאמוגח לחתראות‬
‫כאן במרגלים אמר השי״ת אכגו ונוי קשה‬ ‫במלבוש אמת וצדק ואומרים צדיקים אגחגו‬
‫ג״כ טה קריאה לשלום היה כאן כתחילה‪.‬‬ ‫ולא חטאנו‪ .‬ודרכם לחפש אחר ראיות‬
‫אכן נראה דידוע דהקנ״ה גוזר וצדיק‬ ‫החודר‪ ,‬לעשוח סמוכים לדכריחס לחצדיק‬
‫מבטלה וזה פשוט שאין לצדיקים כה יותר‬ ‫עצסם‪ .‬וכאסח לא גבון לעשוח כן ותועבת‬
‫מסגו כביכול ואם היה השם צריך לחרבות‬ ‫ה' כל עושה אלה אך לרדוף לטצוא תוקף‬
‫ורמחים לא בדיבור לכר אז לא היו הצדיקים‬ ‫ועוז לדברי צדק כאמת‪:‬‬
‫יכולין לבטל כריבורן מאחר שגם הגזירה‬
‫לא היתה בריכור ובמה היו טכטלין‪ .‬גטצא‬ ‫במדרש כי תקרב אל עיר ט ׳‬
‫שע״י שהקכ״ה גוזר כדיבור ואיט צריך‬ ‫)איוב כב( ותמר אומר ונוי‬
‫לחרבות עית הצדיק יכול לבטל הגזירה‪.‬‬ ‫רבנן אמרי המקרא הזה כוי בשעה‬
‫חיפ הטררש כי חקרכ וחיח קשח לו איך‬ ‫שכעס הקב״ה על ישראל ט ׳ אמר‬
‫היה הקריאה לשלום כטרגליט‪ .‬לז״א הה׳׳ר‬
‫יתגזר שהצדיק יכול לבטל כי הקכ״ה איגו‬ ‫חקב׳׳ה למשה)במדבר יד( אכנו בדבר‬
‫צריך לחרבוח ]כנ״ל[ והגזירה היא כדיבור‬ ‫)אורישנו מה אכנו וכו׳ אמר להם‬
‫לבד ועי״ז חצדיק יכול לבטל‪ .‬וכמח שאמר‬ ‫הקב״ה מה הם סבורים שאני צריך‬
‫אכט כדבר ]פחח[ בזח שיכול לבטל חגזירח‬ ‫ח ר ט ת ירמחים ט ' כשם שבראתי‬
‫ודו״ק וע׳׳ע במדרש כטמוך‪:‬‬ ‫עולמי ב ד ט ר ט ׳ כך אני עושה להם‬
‫פרשת נצבים‬
‫מאר אבל לבסוף חוא געשח חולח מור‬ ‫ב י הוא חייך ואורך ימיך‪ .‬לכאורה הוא‬
‫גסצא שאין זח לו לאריכוח יסים‪ .‬אבל‬ ‫כפל דק דהדבר חוא כך עד״מ לפעמים‬
‫החורח חיא כשעח מעשח מחוק לו מאד ‪.‬‬ ‫כשוואדמ הוא חולה אז הרופא טחן לו‬
‫תהו נ י חוא חייך שמרגיש כח חיוח טוב‬ ‫שטמגים מדיט ואז בשעח אבילח מר לו מאד‬
‫וגם חיא לו לאריכוח ימים שאין מגיע לי‬ ‫אלא שלבסוף חוא לו לאורך י יסים ‪ .‬וכן‬
‫מיחד• כי הגפש חמשכלח חי לעולם‪:.‬‬ ‫לפעמים הוא אנבל דבש מ־במ ומתוק לו‬
‫נפסוק‬
‫לד ^‬ ‫שםחה‬ ‫לקופים‬ ‫קול‬
‫ישראל‪ .‬וז״פ הכתוכ שצריך לקוות תמיר‪::‬ל‬ ‫‪.‬בפסוק חנם שאול בנביאים )שיא יס(‬
‫ה׳ ]ועל ירי[ הדביקות הזה בה׳ נזבה‬ ‫י לכאורח קשר‪ ,‬וני חנון חוא זח‬
‫לרוממות הרעת שיקוד‪ ,‬לרשת ארץ‪:‬‬ ‫שיקחו מלך ישראל למשל‪ .‬ונראח לומר‬
‫ובני יששכר יודעי בינה לעיתים )מיאיב(‬ ‫שכל הנביאים חיו צריכין חכנח ברעתם‬
‫פי' ע״י הנינה יודעים העיתים‪ .‬ולא‬ ‫בידוע שחיד‪ ,‬לפניחם חוף וחליל‪ .‬ושאול‬
‫‪11‬‬
‫להיפוך להנץ עני] הדבר ויהניע העת‪ 1‬ודי ‪:‬‬ ‫היה בא פתאום והיה מתנבא ג״כ‪ .‬וזה היה‬
‫ב‪/‬צם הרב מנעםניז זלה״ה )תהליס ע ( ה׳‬ ‫מפני ששאל לו הקב״ה הנבואה כרי שיתחזק‬
‫רועי לא אהסר‪ .‬פי׳ שהתפלל‬ ‫במלכותו שהיה נתהפך לאיש אחר‪ .‬וזה‬
‫שלא יחסר נחי׳ לאמור תמיר ה׳ רועי‪:‬‬ ‫שהיו מתמיהים הנם שאול‪ .‬פי' כשאלה כיון‬
‫יש נומה נםרקרות חרנ ולשון חנםים‬ ‫שהנבואה לא היה בעצמותה ראוי אל שאול‬
‫מרפא )משלי י ‪ 0‬פי׳ ר נ הזורק מרה‬ ‫כמ״ש‪ .‬ועור איתא בזהו־ הקרוש רמררגא‬
‫נתלמיריו ועי״ז מתרפאין ]רפואת הנפש‬ ‫רמלכותא לית דרגא דנבואה ולא היה שאול‬
‫ומשימין לנם ליראת השם נ י לננם ידמה‬ ‫מתנבא רק שיתחזק במלכותו ורו״ק היטב‪:‬‬
‫שטפני רוע[ םעלליהם ירנר אתם קשות‪.‬‬ ‫בפסוק )ישעי׳ ד( והיד‪ ,‬הנשאר בציון‬
‫אנל הדיוט נוטה שלא נטרקרות חרנ נ י‬ ‫והנותר בירושלים קרוש יאמר לו‪.‬‬
‫לא טונה נוונתו‪:‬‬ ‫ידוע רכל ארם שרואים שמתנהג בפרישות‬
‫ה׳ שוטרך ה׳ צלך על יד יטינך יומם‬ ‫ער מאור ובנדרים גדולים ראוי לומר עליו‬
‫השמש לא יננה וירח נלילה)תלליס קנא(‪,‬‬ ‫שהוא קרוש רממעשיו ניכר שנפשו קרוש‪.‬‬
‫רהנה טהשמש יש פעולות טונות ונם‬ ‫והגה יש ענד דרך הגם שאינו מתנהג‬
‫פעולות אשר לא טונים‪ .‬והנה נאשר השי״ת‬ ‫בפרישות ובגררים רק שמקיים את מצות‬
‫רוצה להנץ םהפעולה רעה חייו ואם יסלק‬ ‫'התורה מתוך קישוי גדול במקום שיש‬
‫מטנו נ ח השטש לנטרי אזי יט‪:‬ע טסנו נ ח‬ ‫טונעים נרולים והוא כטעט מופר גפשו‬
‫הפעולה הטונה נ ״ נ ‪ .‬אמנם מונע מהטקנל‬ ‫וטשליך את הייו טנגר בשביל קיום התורה‪.‬‬
‫פעולה רעה ופעולה הטונה נטקוטה עוטרת‪,‬‬ ‫זה בוראי הוא ‪,‬ג״כ קרוש ‪ .‬וז״פ הכתוב‬
‫וז״פ ה׳ צלך על יד יטינך שטציל אותו‪.‬‬ ‫רבאהרית הימים יהיה קשה כל בך קיום‬
‫יוטם חשטש לא י נ נ ה דהיינו נ ע ת זריחת‬ ‫המצות ויראת שמים עד שכל איש אשר‬
‫חשםש ולא יזיק ח״ו וחנן‪:‬‬ ‫־‪,‬־זזיק במעוזו להיות עכ״פ מבוגר‪ ,‬בשם‬
‫צמאה לך נפשי נ פ ח לך נשרי ונו׳ נ י‬ ‫ישראל כקיום התורה והמצות ‪ .‬והיינו‬
‫בקודש חזיחיך )שס םינ(‪] .‬נראח‬ ‫הנשאר בציון וירושלים ]רציון וירושלים[‬
‫פירושו נשיעור שהיה[ חצטאון של דור הטלך‬ ‫כוונה לעול מלכות שמים‪ .‬קדוש יאמר לו‪:‬‬
‫ע״ח נ ן חזח נקורש‪:‬‬ ‫דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב‬
‫בגמרא)עי! נ( לעתיד הקב״ה בו׳ מציה קלה‬ ‫)ש‪ 6‬נה( כתיב לפני ישראל עם‬
‫יש לי וסוכה שמה והקב״ה מוציא‬ ‫קרובו )תהליס קמי( היינו שישראל הס‬
‫חטה טנרתיקה והם בועטים‪ .‬והמאמר הזה‬ ‫קרובים אל הש״י םצר עצם נפשם והסה‬
‫קשה להבין למה אטד להפ מצות סוכה ועוד‬ ‫קשורים בהשי״ת טצר טבעם כסו שהקרובים‬
‫דקדוקים בט>‪.‬מרס זה לטעיין‪ .‬אכן נלפע״ד‬ ‫קשורים זה בזה ‪ .‬ולכן אפילו פחותי ערך‬
‫רהנה אנהנו בני אברהם יצחק ויעקב נטשכים‬ ‫והגרועים שבישראל שאין להם רעת כלל יכולין‬
‫אחר הקב״ה והקב״ח זבר להם זה הזכות‬ ‫לטטור עצמן על קדושת השם בי זה הוא מצד‬
‫שאטר )ירמימ נ( זנרחי לך חסר נעוריך כוי‬ ‫עצט גפשט הקשורה בהשי״ת ואהבה הטסותרת‬
‫וזה היה קודם קבלת חתורח אעפ״כ עצם‬ ‫בחט אכן טח שצור‪ ,‬חשי״ח‪ :‬חטר ‪:‬‬
‫שלהם ]היה[ נמשך אחריו כ״ה בלא שום‬ ‫קוה אל ח׳ ושמור דרכו וירוטטך לרשת‬
‫טעם כלל רק טהטת שהם דביקים בעצם‬ ‫ארץ )שס לז(‪ .‬ג״פ רהגח צריך הארט‬ ‫י‬
‫לתשי׳׳ת‪ .‬ומצות סוכה מורה ע״ז הבהי'‬ ‫שלא לשכוח אח חש״י כמו שבחוב בחורה‬
‫שהולך מבית לסונח לחסות תחת כנפי‬ ‫)ונדים מ ( לא חשכח וגוי‪ .‬ועיקר חעגין‬
‫השנינה וזה חעיקר חאיש חישראלי בעבודת‬ ‫לקוות אל חי בכל עניניו חצריך אליו‪ .‬ובאט‬
‫השם שישינ הנחי׳ חזח נל מד‪ ,‬שננחו להשיג‬ ‫)לאו אט[ יחשב ה׳ כל היוט אין זה דביקות‬
‫והמצות ומע״ט הוא רק נמו לנוש לבחי• זו‪.‬‬ ‫חשם בלל רק מחשכה זולת הנצרך אליו‪.‬‬
‫ואומור‪ .‬העולם אף שינולים לקיים חחורת‬ ‫והגה ידוע רלאו כל אדמ מקוה לרכר גדול‬
‫וחםצוה נ ם ע ש ה ‪ .‬זה הנה" אין להם בי‬ ‫כיא בל אחד מקוד‪ .‬לפי ערכו‪ .‬וע״כ צריך‬
‫אינם דביקים בו יח״ש‪ .‬וז״פ חנםרא לעמיר‬ ‫לזה ו מ ט ו ת הרעת לקוות לרשת ארץ‬
‫יבואו‬
‫שמחה‬ ‫ל קו טי ם‬ ‫ר ול‬ ‫‪6 8‬‬
‫(‬
‫ר׳ הנינא כן דופא שהיה מתפלל על חחוליפ‬ ‫יביאו האופוח עולם וכאשר וירצו לקבל‬
‫ואומר זה חי וזה מת אפרו לו מנין אתה‬ ‫מזורח יאמר לחם הקביה מצוה קלה וכוי‬
‫יודע אמר להן אפ שנורה חפילחי בפי יודע‬ ‫יחקביח מוציא חטה מנרתיקה וישארו בלי‬
‫אני שהיא מקובל ]וכוי[ בגמרא מגח״מ אטר‬ ‫לבוש בלל ‪ .‬בי כל מה שחחת השמש ישאר‬
‫ריכיל אמר קרא )ישעיה גז( בורא ניב שפחיט‬ ‫כלי לכוש והם בועטים ו ח י ק חיטכ ‪:‬‬
‫שלופ שלום לרחוק ולקריב אמר חי ורפאחיו‪.‬‬ ‫)ברכות לב( אמר ר' חנה אטד דיה כל המאריך‬
‫וקשה מה טקשה הגמ' הלא היה יודע‬ ‫בתפילתו אין תפלחו חוזרח‬
‫בבירור זה הסימן במה פעמים בנפיון ולמת‬ ‫ריקם כוי‪ .‬פי׳ ע״ד שאמד ר' חגיגא ביד כשחיה‬
‫לי קרא‪ .‬אלא דאפשר לומר הגפ שחיה‬ ‫םחפלל על ה מ ל ח חיח רואה סימן בחפילחו‬
‫רואח אומתא זו במופח אפור לפמוך ע ל‬ ‫האם גשסע‪ .‬כי הגה קשה בפסוק)דברים י(‬
‫מחשכה הלב לההזיק זה בבירור אפ לא היה לו‬ ‫וישמע ה' אלי וגוי לא אבה השחיחך איך‬
‫מוצא מפסוק‪ .‬ולכן פריך מנח״מ מן חתורחז‬ ‫שייך מלת ולא אבה על עגיית התפילה כי‬
‫שם דף ל״ד ע״ב מעשה ברחכ״ד שחלך‬ ‫משמע שלא אכח מתחלה לכלותם כמו)שם‬
‫ללמוד חורה אצל ר׳ יוחג! כן זכאי‬ ‫מ ( ולא אכה ה' וגוי לשמוע אל בלעם‪.‬‬
‫וחלה בגו של ריכ״ז אמר לו חנינא בגי כקש‬ ‫אמנם פי' זח בי םשרע״ה אמר שראה סימן‬
‫עליו רחמיס ויחיד! הגיח ראשו בין ברכיו‬ ‫בתפילתו שחש״י גחן לו לב לעמוד בחפילח‬
‫ובקש עליו רחמים והיה אמר ריב״ז אלמלא‬ ‫ימזח ידע כי רצוגו יתברך לעגותו‪ .‬יזיפ‬
‫הטיח בן זכאי אח ראשו בין כרכיו כל חיוט‬ ‫בל חמאריך בחפילחו דחייגו ]שנחט[ לו‬
‫כלו לא היו משגיהין עליו אמרה לו אשחו‬ ‫החפילח ע״ד )תהליס י( ]חכין[ לבם‪ .‬וחיפך‬
‫וכי הנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא‬ ‫זח כשנאמר לו )שם ג( אל חופף דבר אלי‪:‬‬
‫הוא ח מ ה כעבד לפני המלך ואני ח מ ה‬ ‫]עוד שם[ אמר ר׳ חמא בר חגינא אם‬
‫בשר לפני המלך‪ .‬רבים דהקו לפרש זה‬ ‫ראה אדם שהתפלל ולא געגח יחוור‬
‫המאמר ‪ .‬ונם לכאורה קשה למה שינה‬ ‫ויתפלל‪ .‬פי׳ הגם שגראה בעיגיו שאז היתד!‬
‫בלשון שאמר אצל רהכיד הניה וכוי ואצל‬ ‫תפלתו ברורה וכעת לבו כל עמו‪ .‬עכיז יחזור‬
‫ריב״ז הטיה‪ .‬אכן נראה טעם הדבר שרהכ״ר‬ ‫ויתפלל שגאםר)שם נז( קוה לה׳ הזק ויאמץ לבך‪.‬‬
‫היד! יכול לחרבוח בהפצרת התפילה ביוחר‬ ‫שאינך יודע איזח מהן יוכשר לפניו ביה וביש‪:‬‬
‫עכור רכו יותר מרינ״ז כמו השליה עושה‬ ‫^ ם דף ל״ג ע״א מעשח כמקום אחד שחיח‬
‫שליחותו יוחד כהזקה ממה שמשלה עצטו‬ ‫ערוד וחיד‪ ,‬מזיק אח רנריוח נאו‬
‫יכול לעשוח ‪ .‬ולכן אמר אצל רחכ״ד חנית‬ ‫והודיעו לו לר' חגיגא נ ן רוסא אמר להן‬
‫ראשו וכוי כי לו משפט הראוי כרפצרת‬ ‫הראו לי אח חורו חראוחו אח הורו גחן‬
‫התפילה עבור רבו כי לא היה יכול לראות‬ ‫עקנו על פי החור יצא וגשנו ומח אוחו‬
‫בצער רבו ולכן ראוי לו הפצרת התפילה‬ ‫ערוד גטלו על נחפו והניאו לנהמ״ד אמר‬
‫מאוד‪ .‬אמנם אצל ריכ״ז נאמר הטיה כי‬ ‫להן נגי אין ערוד טטיח אלא חחטא ממיח‬
‫לא היה ראוי לו הפצרת התפלה ע״ע יותר‬ ‫באוחו שעה אטרו אוי לו לאדם שפגע נ ו‬
‫מהראוי‪ .‬וזה פירוש הטיה כי אצלו היה‬ ‫ערוד ואוי לערוד שפגע נו רחנ״ד‪ .‬וחקשח‬
‫כטו הטתת דברים כלפי מעלה ריבוי‬ ‫נטהרש״א איך היד‪ ,‬רשאי לסנן עצטו ולסטוך‬
‫הפצרתו‪ .‬וזה פירוש הוא דוטה כעבד לפני‬ ‫על הגס והגיה נ צ י ע ‪ .‬ועוד צ״ל לטה לא‬
‫חטלך ד״ל כי עבד חשד חנשלח אל הטלך‬ ‫חשש רהנ״ד שטא לא יגע נו הערוד נלל‬
‫שעושה שליחוח אחניו נם כמה שאין ראוי‬ ‫ולא ]ימוח ומגץ[ יודע שאין חערוד טטיח‬
‫להשר בעצמו לעשוח כמו אליעזר עכר‬ ‫ונו׳‪ .‬וגראח פירושו ני רחנ״ד ידע נ נ י ח ר‬
‫אברהם שאמר )בראשית נד( הקרה נא לפני•‬ ‫שאין הערוד ממיח נוי וזר רצח להראוח‬
‫וכמאמרם ז״ל שלשה שאלו שלא בחונן‬ ‫לחלמידיו דהייגו שהגיה עקנו על הורו‬
‫ששאל דבר עבור רבו אאע״ה מה שאין‬ ‫וסמך עצמו שלא ישנגו וזה היה רשאי‬
‫ראוי לא״א בעצמו שאלה זו‪:‬‬ ‫לעשוח ני זה דנר ראוי ]שיהיה[ ירא הערוד‬
‫עוד דיבר רכינו זיל בעני! עבודת הבורא‬ ‫ממגו ובזח יודע לעיגי נל ני אין ח ע ח ד‬
‫כי כאשר ירצה האב לנסות את כתו‬ ‫טטיח אלא חחטא‪ .‬אםגם בגורל רשעח חערור‬
‫הקטנה אס ראויה היא לתת לה מרנליות‬ ‫יצא וחכישו וטח הערוד גטלו להראוח‬
‫שחובל לשמרם נוח! לח טרנליות שקריט‬ ‫לתלטידיו שאין הערוד טטיח בחגם שגעשח לו‪.‬‬
‫ויראה איך חחגהנ עמהם ואויב יחז לה‬ ‫וזח פירוש אוי לו לעמד שחגיע ברחב״ד‪.‬־‬
‫פרנליוח אטיהיפ‪ .‬ק הדבר זה בעבורו*‬ ‫ז‪8‬ס בדף חג״ל במשנה אטרו עליו על‬
‫אמ‬
‫‪6 9‬‬
‫לה‬ ‫שטחה‬ ‫ל קיטים‬ ‫קול‬
‫שאתה עוסק במדרגת צפון יהיה במדרגת‬ ‫אם יראח חעובד חטחחיל שחשעח טשחקח‬
‫סובב‪ .‬ביון שהוא מוברה לעסוק במו״ט‬ ‫לו ויש לו התלהבוח יסבור שרוא חםיד‬
‫ושאר עגיגי הגוף כדי לעבוד השי״ת‪ .‬וזה‬ ‫גמור ולבו בוער לשמים כאש להקב״ה וכל‬
‫דווקא בדברים מוכרחים‪ .‬אבל אם הוא‬ ‫העולם חוא גכזח כעיגיו גמאס ויחפארבזח‪.‬‬
‫עוסק כמותרות זה גק־א סובב שמסבב יותר‬ ‫וחוא טעוח גמיר כי כל זח טחגים לו מן‬
‫מההכרה‪ .‬לז״א סובב סובב הולך הרות‬ ‫חשמים לגסוח אוחו חישמור מצוחיו אם‬
‫שסובב יותר מדאי‪ ,‬ועל סביבותיו שב‬ ‫ל א ‪ ,‬ובזר‪ ,‬אמר פירוש חפסוק )קהלת ז( אל‬
‫חרוח הייגו שהוא סובר שהולך למקום כווגתר‬ ‫חאמר שחימים חראשוגים חיו טובים מאלח‬
‫ואינו כן אלא מתרחק ממקום כוונתו‪ .‬וז״פ‬ ‫כי לא מחכמד‪ ,‬שאלח ]על זח[ אמר כי‬
‫שב חרוח שהולך לאחור ומתרחק ממקומו‪ .‬ע״כ‬ ‫כאשר יחחיל חמחחיל בעבודח יחגו לו‬
‫חלילה לו לעסוק בדברי מותרות רק בדברים‬ ‫מן חשמים חחעוררוח ורצון לעבודח ואם‬
‫ההכרחיים‪ ,‬ודעו כי תיצר מתעה על הכל‬ ‫ישכיל ע״ז וישמור דרכו ולא יעזכגו אזי‬
‫שהוא הכרחי לך לפי מזנ־ך וכאשר תעיינו בזה‬ ‫טוב לו ולגפשו ‪ .‬ואם לא יחכוגן בזד‪,‬‬
‫תמצאו שזה שקר ‪ .‬והכל לפי רוב המעשה[‪:‬‬ ‫לחשקיע כל כוחו ברצון זח ולחזחר שישאר‬
‫]שמור רנלך כאשר תלך אל בית האלהים‬ ‫לו זה ררצון לזמן ר ב ‪ .‬אזי זח החלחבוח‬
‫ונו׳ )שס ל( ביאור הענין כי האדם‬ ‫ח׳ גחן וה׳ לקח והוא גשאר ריק כאשר היה‬
‫צריך להשמר אפיי משוגג כמ״ש רז״ל‬ ‫מקדם‪ .‬ואחייב יחחרט בזכרו ימים חראשוגים‬
‫בחולין צדיקים אין הקב׳׳ה מכיא תקלה על‬ ‫ויאמר איפח חיש מחר חלפו לא ידע מד‪,‬‬
‫חיח לחם‪ .‬ועל זח אמר חחכם אל חאמר ידם‪ .‬כי חשוגג צריך ג״כ כפרח כי אם לא‬
‫היה חוטא מקודם לא היד‪ ,‬בא לידי שוגג‬ ‫שחיטים חראשוגים חיו טובים מאלח כי לא‬
‫כידוע‪ .‬וז״ש שטור רגלך היינו הרגילות‬ ‫טחכטחך באו לך ‪ .‬שאלח על זח שאולים‬
‫שלך שתהיה בשמירת וזריזות בכל דבר כטו‬ ‫היו אתך מן השמים בג״ל וד״ל ‪:‬‬
‫שהאדם גשמר בעת הלוכו להבהט״ק‪ .‬ואמר‬ ‫]במחשכים הושיבגי וגו׳ )אינה ג( זה‬
‫ראיה לזה שקרוב לשמוע הדבר שדברתי‬ ‫תלמוד בבלי‪ .‬ולכאורחחמוד‪,‬‬
‫הוא ממה שגותגים חכםילים זבח‪ .‬כסיל הוא‬ ‫זה שמכגה החורח שבע״פ ח״ו לחושך‪ .‬אלא‬
‫החוטא כמשרז״ל אין אדם עובר כוי שגכגם‬ ‫חפ•׳ במחשכים הוא הגלוח הדומה לחושך‬
‫הושיבגי שגחן לגו חחלמוד בבלי שהיא בו רוח שטות והוא כסיל שדיבר בו בטשלי‬
‫ועל חשגגח טביא זבח וקרבן‪ .‬וקשח לכאורה‬ ‫חורח ח׳ חטימח משיבח גפש‪ .‬שעי״ז שהיא‬
‫טטיג אם חוא חייב בדבר א״ב לא יועיל‬ ‫חמימח בקישיוח ואיבעיוח היח ח״א שע״י‬
‫בפרת קרבן כטו בשאר טזיד‪ .‬ואם איגגו חייב‬ ‫פלפול חוא שוכח מדביקוח חכוב״ח‪ .‬לז״א‬
‫בדבר א״כ לא יצטרך קרבן שחרי אגופ תוא ‪..‬‬ ‫שאעפ״כ חיא משיבח גפש‪ .‬אבל חלמוד‬
‫וע״כ שחוא חייב קצת לפי שלא הזהיר עצטו‬ ‫ירושלמי שכל חס״ד וח״א חם אמח וקיום‬
‫בשאר עגיגיו הרגיליט לו א״כ ע״כ שטור רגלך[‪:‬‬ ‫לחעולם וכלחי זח לא חייגו יכולים לחיוח‬
‫]עורי צפון ובואי תימן )שסיש ד( כי ידוע‬ ‫בגלוח חחושך חזה אפי׳ שעח אחח[ •‪:‬‬
‫שלחן בצפון ומגורת בדרום וארז״ל‬ ‫]הולך אל דרום וגו׳)קהלת א( וסובב אל‬
‫הרוצה להחכים ידרים כוי והקצוות הגיל‬ ‫צפון וגו׳‪ .‬חגר‪ ,‬דרום חוא חכמח‬ ‫‪1‬‬
‫רחוקים זה מזה בתכלית והחכמים איגם‬ ‫וצפון רוא עושר‪ .‬וחחכם חזריר שיחיח‬
‫מבקשימ בעוה״ז כ״א הכמה כמו שהע״ה‬ ‫עיקר כווגחו לבוא לבחי' ודום שחיא חכמח‬
‫שגאמר בו )מ״א ג( יען אשר לא שאלת‬ ‫שרט חורח ויראח ומעש״ט כמיש )משלי ג(‬
‫עושר וגו׳ ע״כ ביקש שהעיה עליהם שיעור‬ ‫בכל דרכיך דעחו וטי וארז״ל כל מעשיך‬
‫הצפון היא העשירות ויבוא לדרום לבעלי•‬ ‫יחיו לש״ש חייט לבוא לבחי׳ דרום‪ .‬וידוע‬
‫החבטה כדי שילמדו ויתעורר הצפון מעצמו כוי‬ ‫מארז״ל ביום מהלכתן ובלילה מםבבחן‬
‫כי לזח חחכליח גברא‪ .‬אבל חצריקים בעצמט‬ ‫ועיקר כווגת ההמה והלבגה בהילוך חלילח‬
‫איגפ מחפלליםעל זאח ומקיימים החורח מעוגי‬ ‫כדי שיגיעו לטטרתמ בהילוך היומ שהכל‬
‫וגחקיים בחם ג״כ סופם לקיים מעושר ודו״ק[ ד‬ ‫גחגים טהם כט״ש והתקין טאורות טשטת‬
‫]וקראת לשבת עוגג וט׳ )ישעיה ;ח( חייט‬ ‫עולטו כוי‪ .‬והילוך חלילח שאיגו גלוי לכל‬
‫כמו שיקרא א׳ לחבירו בשסו‬ ‫גקרא סיבוב כטו האיש הגוםע לאה״ק הוא‬
‫שיבוא אצלו וחוא שומע לו אז בא אצלו‪.‬‬ ‫נוסע דרך עיירות זה גקרא סובב שמסבב‬
‫כן טי שרוצח שחשרח עליו קדושח שבת‬ ‫העיירוח כדי לבוא לאה״ק והטכוון הוא‬
‫צריך חוא לקיים םצוח עוגג שבח ‪ .‬ובזה‬ ‫לילן לאה״ק‪ .‬וז״ש סובב אל צפון שטה‬
‫העוגג‬
‫שמחה‬ ‫לקו י ם '‬ ‫קול‬ ‫‪70‬‬
‫חודיעני היינו שיקשר אותו הקכ״ה בחכמה‬ ‫העונג הוא קורא לשבת שיבוא אצלו‪ .‬כי‬
‫מתימחאח‪ .‬הודיעני היכן הוא נמצא ‪.‬‬ ‫זה שמקיים מצות עוננ שכת הוא הבריאה‪.‬‬
‫וחודיעני חיינו לשון חיבור כי דעח חיא‬ ‫וזהו שם שכת נייחא דכולא ‪ .‬ולזה צריך‬
‫היבור והכן‪ .‬אולי חשינ כנרניר חרדל[ז‬ ‫לקיים כמחשבה דיבור וםעשה שם שבת‬
‫!תדברו בצואר עחק ונו׳ )שס מה( כי‬ ‫שהוא שמא דקוב״ה וכזה ניכר נודל ההביבות‬
‫הצוואר הוא חיבור חראש שחיא‬ ‫שהשם שבת נעשה וננמר עיי דברי תענונ‬
‫כלי לרוחניוח עמ הנוף שהוא מגושם הרבה‬ ‫הנשמיות שהיא מצוה דאורייתא בש״ק והשם‬
‫ביוחי וכמו כן אנחנו ב״י ע״י חחורח‪.-‬‬ ‫הזה הוא שמא דקוכ״ה‪ .‬וז״ש וקראת לשבת‬
‫ובחמ״ק נקרא צווארו של עולם שמחבר‬ ‫עוננ כשתרצה לקרוא שיבוא לך שם שבת‬
‫חשי״ח והעולמות אפי׳ השפלים ביוחר‪.‬‬ ‫העצה לקיים עונג שבת ‪ .‬ולקדוש ה' מכובד‬
‫יביעו ידברו עחק יחאמרו כל פועלי און‬ ‫היינו• דברים חרוחניים כנץ המחשבה ותורה‬
‫)שס צל( היינו שמחפארים בזח שחם מנדילים‬ ‫ותפלה של ש כ ת ‪ .‬ולכן דרשו חייל על‬
‫שמו יחי יותר וכמ׳׳ש במדרש‪ .‬ואמר )ש״א‬ ‫יוה״כ שזה נוהנ אף ביוה״כ שנקרא שבת‬
‫נ( יצא עתק מפיכם היינו שהעתיק מבריוחיו‬ ‫שהוא ממש בכל דיניו כשנת רק שאין בו‬
‫ואיגו משגיח עליהם‪ .‬ושקר הוא כי בכהי׳‬ ‫םצות עוננ שבת אבל בודאי כל הפסוק קאי‬
‫א״ס לא שייך גבול ואפי' אותן המלאכימ‬ ‫גם על שבת שהרי דרשו םםצוא חפצך ודבר‬
‫והעולמות הנבוהימ מאד נגדו כאין כמו‬ ‫דבר שלא יהא דיבורך של שבת בדיבורך‬
‫עולם השפל וזהו כבודו[‪:‬‬ ‫של חול וביוה״כ נ״כ נוהנין דברים הללו‬
‫‪1‬מה רבו מעשיך ה׳ בולם בחכמה עשית‬ ‫אף שתורת עוננ אינו שייך בו שאדרבה כל‬
‫וגו׳)פהליפ קל( הדברים כפילים שאמר‬ ‫הנפש אשר לא תעונה בו ונכרתה‪ .‬ומרומז‬
‫כולם בחכמה עשית ממילא ודאי הם שלו‬ ‫בפסוק זה מעשה ומחשבה ‪ .‬ותורה ותפלה‬
‫ועוד דקדוקים למבין‪ .‬אך הגה האדם יוכל‬ ‫גקראת םחשכה שעיקרה בדו״ר‪ .‬ודיבור‬
‫לקגות כל הדברים שבעולם כמ״ש )שס יו(‬ ‫כם״ש ודבר דבר ‪ .‬ורםזו בזה הדרך שחכגים‬
‫תמשילהו בםעשה ידיך וגוי‪ .‬שכל שאינו‬ ‫הגכיא בפסוק זה יוה״כ להזהיר כמו שיוה״כ‬
‫במדרגת אדם שייך להאדם והוא קנין‬ ‫אסור בעוגג ובודאי התורה והתפלה ושאר‬
‫להאדם‪ .‬אבל אדם לאדם לא שייך שיהיה‬ ‫המצות הוא בלי תערובות ופגי׳ כ״א לה׳‬
‫קנוי לאדם אחר כיון שהוא ג״כ בר דעה‬ ‫לבדו‪ .‬כך תהי׳ מצות שבת קודש אפילו‬
‫וכן הוא באמח אף שיכול לקגוח עבד עברי‬ ‫עוגג הגשמי שהיא מצוה דאורייתא יהיה‬
‫אין נופו קנוי‪ .‬מ״מ אמרח חורה שעבד‬ ‫בלי תערובות תענוג גשמי בלתי לה' לבדו‬
‫כנעני נופו קנוי לישראל כמו בהמח ושאר‬ ‫בלי שום דבר שאין בו ציווי השם‪ .‬ואם לא‬
‫קנינים‪ .‬והטעם כיון שהכל נעשה בחכמה‬ ‫היינו מצווי] ע״ז לא היינו מתעננים בש״ק‬
‫חיינו חחורח נמ״ש נםדרש ריש בראשיח ‪,‬‬ ‫במו ביוה״כ שנקרא שבת אכל אנו מתעננין‬
‫והוא אחד עם ישראל נמ״ש כזח״ק אורייחא‬ ‫בו מחמת הציווי[‪:‬‬
‫וקוב״ה וישראל הד הוא‪ .‬א״כ הם עולים‬ ‫]במסתרים תכבה נפשי )ירמיה ינ( עפ׳׳י‬
‫לקגוח ה נ ל ‪ .‬וז״פ נולם נחנמה עשית היונו‬ ‫משל למלך שהיה בנו הולך‬
‫חחורה ולנן םלאה הארץ קנינך שינולים לקגוח‬ ‫בדרך שאינו ישר הלך וטמן כל אוצרותיו‬
‫כל דנר ואין כעולם דבר שלא יוכלו לקנות‬ ‫תוך ארמון א׳ אולי יחזור הבן למוטב ויגלה‬
‫אפייננ״א נ״כוהבן חיטנ וא״א לנאר יוחד[!‬ ‫ל ו ‪ .‬ופתאום גשרף הארםון והגה העם בכו‬
‫]ואני חפלה )שם קט( םשל לעני חנון שנא‬ ‫על יופי הארמון מבחוץ והשרים היושבים‬
‫לעשיר והוא םלובש בננדים נפוחר‬ ‫עם המלכות בכו יותר‪ .‬אבל המלך• בכה‬
‫והעשיר אינו םכירו שהוא עני ובדוחק נדול‬ ‫יותר כי הוא היודע םגודל הא‪1‬צר אשר‬
‫הוא אזי צריך העני הזה להציע חחנצלוחו‬ ‫טמן וזהו ישראל בכו על יופי בית םקדשגו‬
‫ודחקוהו‪ .‬אבל אם בא לפניו איש מוכה‬ ‫בכייה גשמיות ‪ .‬אראלים מר יבכיון אבל לא‬
‫קרוע בנדים נבח רנלים‪ .‬בודאי זח אינו‬ ‫הניעו עדיין לאוצר הצפון שהיה בבהמ״ק‪.‬‬
‫צריך כלל לדבר שםעצםו רואח שפלותו‬ ‫אבל הקי״ה במסתרים שהפסיד טן הטלאכיט‬
‫ודחקוחו‪ .‬כן חנמשל מובן םאליו[‪:‬‬ ‫תבכה נפשי מה שנאבד הממתוץמ שכבהט״ק[‪:‬‬
‫]יקללו המה ואתה תברך )שס( חנח למשל‬ ‫?הן אמת חפצת בטוחות ונוי )תהליס גא(‪.‬‬
‫אנו רואים כאשד רוצימ לעמוד סיר‬ ‫י‬ ‫צריך האמת להיות בכליות כמשרז״ל‬ ‫‪1‬‬
‫נדול אצל האש כמדורה גדולה אז מקיפין‬ ‫בליות יועצות וטחות הוא כליות‪ .‬ומתיכן‬
‫את הסיר בחוטי ברזל שלא יתבקע מהמת‬ ‫*וכין לזה ‪ .‬ולזח ביקש ובסתוט חכמה‬
‫האש‬
‫לומ‬ ‫שמחה‬ ‫ל קו טים‬ ‫הול‬
‫שיהיי כל האיברים נכונים יותר לעשות חוקיו[ ג‬ ‫האש ה נ ח ל ‪ .‬ועיין יש לו יתרון משאר‬
‫]הרופא לשבורי לב וםחבש לעצבותם‬ ‫חסידות שתזק יותר‪ .‬כן הענין מי שיש לו‬
‫)נוס קמז( לכאורה אם הוא מרפא‬ ‫שונאים ומקללים אותו הקכ״ה מברך אותו‬
‫שוב אין כאן לב נשבר‪ .‬אכן הפי׳ שמרפא‬ ‫ולא יוכלו לפעול בו ח״ו‪ .‬ונמצא יש לו‬
‫לב נשבר שלא יהיה בעצבות שבתהלה אי‬ ‫יתרון חייט תברכות יותר מאם לא חיח לו‬
‫אפשר להיות לב נשבר בלא עצבות ולא‬ ‫שונאים שאז לא חיח לו תכרבות‪ .‬וחחםיד‬
‫זהו דרך ע נ ו ד ה ‪ .‬והקניה ברחמיו הרבים‬ ‫דהע״ה אמר לנודל ענוותטתו שאף שאינו‬
‫מםיר העצנות ממנו ונשאר ג נ נשנר מתוך‬ ‫ראוי לברכות מצד צדקתו כ״א מצד השונאים‬
‫שמחה‪ .‬וזהו הרפואה ע״י שמחנש לעצנותיו[!‬ ‫צריך לחזק אותו במשל הנ״ל‪ ,‬וז״ש )שס ס(‬
‫]היהלך איש על הנחלים ונו׳ )משלי ו(‬ ‫כי אתה תברך צדיק ה׳ כצינה רצון תעטרנו‬
‫י ידוע שצריך לשלנ תמיד השני‬ ‫בי בתהלה דיבר מעני; השונאים ולכן‬
‫שטות הויה ואדני שהם נגימטדיא צ״א‪.‬‬ ‫המשפט טתן לברך צדיק ולהקיף ולהעטיר‬
‫תיינו שידע נאמונת אומן שהוא מהוה כל‬ ‫אותו כמו בצינה שלא ישלטו בו חרוצים‪ .‬וכן‬
‫ההויות נמ״ש הרמנ״ם נפתיחתו לםפרו‬ ‫כבע״ת יכול להיות שיתנו לו מן השמים טדרגו׳‬
‫יסוד היסודות נו׳ ורמז שם הויה ואמר עור‬ ‫גבוהות מערכו ולעטר אותו להצילו מכת‬
‫המצוי הזה הוא אל העולם אדון נו׳ וזת‬ ‫חחיצוגים ר״ל ואיגו שלו רק מחסדו יתברך[‪:‬‬
‫ממש השילוב הזה בדעת כל ישראל שנאחר‬ ‫]אתה צויתה פקודיך למזמור מאד וגו׳‬
‫לא יתקיים היראה והאהבה שצריך שיחן‬ ‫)שס קינן( יבואר ע״ד משל למלך‬
‫נ ח ל ת ממ״ה הקניה שמהוה כל העולמות‬ ‫שהיה לו בן יחיד שרצה לגסוע לכל המדיטת‬
‫יאיגו נפרד מן העוה״ז אפי׳ רנע אחד והוא‬ ‫וקצוי ארץ וים רחוקיט ללמוד טדר הגהגות‬
‫מתחנר עם ננ״א עד שנותן שנר ועונש‬ ‫חעולט‪ ,‬ושלח עמו שרים גדולים ומשרתים‬
‫נ פ י התורה ‪ .‬וזה ענין השילונ שמניא‬ ‫א׳ לכתוב לו כל עגיגים הנחוצים לו ואי‬
‫היראה ואהנה וזה האמונה השלימה והמחשנח‬ ‫לחראוחו חידושים ואי לקשט מלבושיו ואי‬
‫שהאדם צריך להלוך נזה יומם ולילה נלי‬ ‫ליפות טגעליו ואי לסוסיו‪ ,‬וטרם הפרדו‬
‫הפסק ר נ ע ‪ .‬ונזה יפול מעליו נ ל הפחיתות‬ ‫ממגו ביקש משריו להיות כי עודו גער ואולי‬
‫וזה נקרא רנלים נ י ח ע ‪ ,‬וז״ש היהלך איש‬ ‫ישמש עם אחד מכם תשמיש שאיגו ראוי‬
‫על הנחלים ומלת נחלים ניט׳ צ״א השילוב‬ ‫לו היינו שיצוה על השר הגבוה המופקד‬
‫ורנליו היינו הפחיתות לא תנוינה‪ ,‬שא״א‬ ‫למשמרת הכתיבה וכדומה תשמיש ייפוי‬
‫שלא ישרף‪ .‬והמחשנה זאת נמשל לנחלים[‬ ‫מנעלים‪ ,‬ויחד אפכם לעזבו‪ ,‬נא מכם לזכור‬
‫]בזמר של מוש״ק על חטאי ענוד תענוד‬ ‫שכל סדר חיי תלוי בו ‪ ,‬ותשמעו אליו‬
‫וברוב חזמן יכיר מעצמו‪ .‬ולבנו יחידו‬
‫ניום אתמול נ י יענוד‪ .‬עד״מ שהיה‬ ‫ביקש שלא יצוה על אחד לשמשו חדבר‬
‫אדם גדול נמעלה וקרונ למלנות והיה לו‬ ‫שאיט שייך אליו כי פן יעזבוך‪ .‬והנמשל‬
‫עיר אחת שהיה נו רפש וטיט ואגמים אשר‬ ‫כי מלך מלבי חמלכים חקביח שולח הנשמה‬
‫לא יונל אדם ליצא ולנגוס והוא לא היה‬ ‫לעוה״ז לתקן מה שצריכה ובה תלוי חכל‬
‫לו כ״כ טעות להוציא עליה לגקותה‪ .‬מת‬ ‫במ״ש באכות דע מה למעלה מטך היינו‬
‫עשה ביקש מאוהבו המלך ואמר לו בשתסע‬ ‫שכל סדר מעלה הכל לפי מעשיך ובבי׳‬
‫למדיגה פלוגית בקשתי שתםע דרך עירי‪.‬‬ ‫בזמן שעושין רש״מ מוםיפין בח ובבי׳ ח״ו‬
‫ואז ממילא תהיה העיר גקי בי חיל המלך‬ ‫להיפוך‪ .‬ונתן לח עינים לראות ואזנים‬
‫ושרי המדיגה יתגו בה יופי ולא יהיה כ ה‬ ‫לשמוע ובל רמ״ת איברים ושס״ה גירים‬
‫שום ליכלוך‪ .‬בן הוא העגין כי אין ביכולתט‬ ‫לעבוד בהם חשי״ת בחורה ובעבודה וזת‬
‫לשוב אליך שלא ישאר בה מקצת מהמת‬ ‫תיקוגס‪ .‬וא״כ היה מהראוי ח״ו שאם יעבור‬
‫השאור שבעיסה הוא היצה״ר‪ .‬ע״ב בקשתט‬ ‫האדם וישםש עם האיברים שלא בראוי‬
‫שתשים דרכיך על ח^אי ותצות לנקות‪.‬‬ ‫להם לדבר עבירה שלא ישמעו לו עוד ולא‬
‫אז ממילא יהיה ביום אתמול בי יעבור[!‬ ‫ישמשו החיות הצריך להאדם ‪ ,‬אבל הקב״ה‬
‫]יודע מחשבות ‪ .‬היינו שהקב״ה מחבר‬ ‫מרוב חסדו לאשר צופת לתשובותגו פקד‬
‫חמחשבח טובח של בני ישראל אף‬ ‫עליהם שלא יבטלו עי"! מפעולתם‪ ,‬וז״ש אהה‬
‫שהם בתערובות הוא מברר ומחבר אותם‬ ‫צוויחה פקודיך הייגו האיברים לשמור מאד‬
‫שיהיה א ח ד ‪ .‬והמהשבות אשר לא כן לא‬ ‫יתר על חדרוש לחפץ תועלתם‪ .‬וביקש‬
‫יפסיק ביניהם ויחשב בתפלה שלימה נלא‬ ‫הוא •״ל אתלי יכוגו דרכי לשפוד חוקיך‬
‫מתשכה זרה[‪:‬‬
‫אתת‬
‫שמחה‬ ‫לקו ט י ם‬ ‫קול‬ ‫‪*2‬‬
‫הקדומה ומלכותו ית׳ ואמונתו והל ר׳׳ת[ ז‬ ‫]אתה בחרתט טבל העטים ורוטטתגו טבל‬
‫]במנחות נטשנח א׳ הטינה וא׳ הממעיט‬ ‫חלשוגוח‪ .‬יש לדקדק כיון שכבר‬
‫ונלנד שינוין לבו לשמים ‪.‬‬ ‫אטד אחח בחרחט טבל חעמים‪ .‬טח זח‬
‫הקשה חט״ז נאו״ח סי׳ א׳ םק״נ ממינ אי‬ ‫שאטר ורוטטחגו וכו׳‪ .‬חפי׳ כי כל טעלות‬
‫סיירי תחלה הסרכה ככוונה לסה ישוה עס‬ ‫שבעולם יכולים כ״א לפרט בלשוגם‪ .‬ויש‬
‫חמסעיט‪ .‬ואי לא ככוונח לסח חכיא הטור‬ ‫לשין יותר מבואר מלשון אחר שיש יותר‬
‫שם אה״ז שהביא משנח ז׳ כי טוכ יוחר מעט‬ ‫ביאורים ב ו ‪ .‬אבל מעלות ישראל דחיא חד‬
‫גבוונח מחרבות שלא כבוונח ומחחלה השוה‬ ‫עם קוכיח בכי׳‪ .‬חוא סרוסם מכל חלשוטח‬
‫אוחם ע״ש‪ .‬אך חפי׳ א' חטרבח וא׳ חטמעיט‬ ‫ע ר שא״א כשום אוטח ולשון לפרט ולפרש‬
‫ובלבד בו׳ הייני שיגיע לטדרנח עשה רצוגך‬ ‫מעלוח ישראל חקדושים ‪ .‬וז״ש ורוססתגו‬
‫כרצונו ולא יהיה לו רצון אהד לשום דבי‬ ‫מכל חלשוגוח שאין לשון שבעולם שיוכל‬
‫שבעולם ח״ו רק ברצון הבורא ב ״ ה ‪ .‬ומנוי!‬ ‫לומר ולבאר מעלוח ישראל מחטח שמעלחם‬
‫לבו חוא לשון ישרח לב בלי שום עבורח‪.‬‬ ‫חוא גבוח וסרומם מאד געלח[‪:‬‬
‫ואם חגיע לסררגח זאח אז אין חילוק בין‬ ‫‪1‬פ״א אמר אגי אומר לבם חובחח עפ״י ד״ת‬
‫טובח לממעיט כיו; שחגיע לחחכליח ‪.‬‬ ‫שמחויב כל אחד לחיוח עגיו‪ .‬דחגה‬
‫וממילא לא קשר‪ ,‬קושיה הט״ז לטח באמת‬ ‫ביומא איחא שרציחח חוא מג׳ ‪.‬דברים‬
‫יהיה כך כי בן טשפט הצדק שזה חממעיפ‬ ‫שעליחן יחרג ואל יעבור דמשום דמח חזיח‬
‫היה יותר עמדתו לש״ש טעוטקת לכו לכן‬ ‫י ד מ א דידך סומק טפי דילטא דטא דחהוא‬
‫א״צ לחרבוח וחבירו לא כן הוא לכן צריך‬ ‫גברא פוטק טפי כוי ופירש״י דביון שיש‬
‫לחרכוחבדישיגיע לטררגה זאח‪.‬וקוחטשקל‬ ‫באן ישראל גהרג למה ייטב בעיגי חטקום‬
‫חוא ביו חשי״ת כמבואר ברטב״פ ז״ל‪.‬‬ ‫לעביר על טצוחו למה יהיה דמך הביב‬
‫וע״כ חם שוים חמרבח וחמטעיט‪ .‬וטשל‬ ‫עליו יוחד סדם חבירך ישראל‪ .‬ובפסחים‬
‫לזח לאחד שגםע לליפסיק לקגוח סהורח‬ ‫איחא ג״ב ופי׳ רש״י שם מי יאמר‬
‫יא' סיבב כדרך ושהה בם־כובו יותר מחכירו‪.‬‬ ‫שגפשך חביבה לפגי המקום יותר משל זח‬
‫ושגיהם באו ליום השוק‪ .‬ועב״ז הם שוים‬ ‫דילטא של זח חביבה ט פ י ‪ .‬וגמצא אם‬
‫שבאו ליום השוק שגיהם בשוה[!‬ ‫אוטרים לו חרוג אחד טישראל אף שחוא‬
‫]במד״ר שמות גוה היה לו לשלמה שיהא‬ ‫חשוד על בל ענירוח רק שחיא מאותן שאין‬
‫גורף כיבין ואל יכתב בו )מיא‬ ‫אחח רשאי לחורגו‪ .‬אף שחוא רשע כודאי‬
‫יא( ויעש הרע וגו׳‪ .‬לפי פשוטו איגו מובן‬ ‫מחויב אגי לטםור א״ע לטיחח ולקיים יחרג‬
‫והפירוש הוא כי שהע״ה רצה לעשות תיקו!‬ ‫ואל יעבור‪ .‬וע״כ צ״ל הטעם בט״ש רש״י ן״ל‬
‫העולם לתקן הטא אדה״ר להוציא כל‬ ‫סח חזיח שגפשך חכיבח לפגי חסקום כוי‬
‫הגיצוצות שגפלו כהטא אדה״ר סכל הרשעים‬ ‫וגסצא יש ספק גסור על זח שיכול לחיוח‬
‫וזה היד‪ ,‬הכווגד‪ ,‬כדימי גשים כידוע ‪ ,‬אך‬ ‫שגפשו יותר חביכח ואעפ״י שאינו מוחזק‬
‫שלא עלתה לו שלא הגיע הזמן לתיקון ז ה ‪.‬‬ ‫לצדיק יובל לחיוח שיחיד‪ ,‬לו יוחד עוח״ב‬
‫ע׳!ב היה גוה לו לגרוף הביכין הייגו לתקן‬ ‫ממט ‪ .‬חדי שמן חדי! צריך לחיוח עגיו‪.‬‬
‫סחימח חציגורית של חשפע מחמת מעשה‬ ‫עכדיח[‪:‬‬
‫חרשעים חייט גריפח ביבי! שיחיו חציגורוח‬ ‫]אמף חן אמה שהחסידים יש לחם שפלוח‬
‫גקיים וילבו הסים גוזלים בלי עיבגב ‪ .‬אבל‬ ‫וגעשים כאין‪ .‬אך צריך לקבל את‬
‫לא שיכחוב עליו ויעש הרע הייגו לחקן‬ ‫אלחיחו ואחדותו ית׳ כמקום שבטל א״ע‬
‫חרע בעיגי ח׳ כי עשייח חוא לשון חיקון‬ ‫וגשאר המקום פגר שם יקבל את •אלחוחו‬
‫בס״ש )בראשית א( ויעש אח הרקיע וגוי‬ ‫ואדגיתו‪ .‬בי טח מועיל שפלותו וביטולו אם‬
‫ופירש״י לשון חיקון‪ .‬וחטא אדח״ר גקרא‬ ‫לא לשרוח בו אדטתו יחי בטקום חג״ל‬
‫רע בעיגי ח׳ כי כל חגלוח וכל חדברים לא‬ ‫עכ״ד‪ .‬ויש להבין כי כאסח קודם ביטולו‬
‫טוביט הטה בהםא הג״ל[ ‪:‬‬ ‫א״ע גאמד עליו )משלי פי( חוענח ה' כל‬
‫]‪£‬״א אט־ שסידור השייט הוא בטו סידור‬ ‫גבח ל נ ‪ .‬וארזיל אין אגי וחוא יטלים לדור‬
‫הכוכבים ברקיע‪ .‬בן הוא ססודר כל‬ ‫ואין אחו נחוט חשערח אלחוחו יחי נשום‬
‫טיסרא ובל חיכח וחיכה שכש״ס כס״ש‬ ‫אופן‪ .‬אך אם פגח לנטל א״ע אז שעת‬
‫ומסדר את חכובכים וכוי ובן חםדריס‬ ‫הבחןר שיקנל אלחוחו לעוטק לנו ונפרט‬
‫כםרוטזעל)ישעי׳ לג( והיהאמוגת עתיך ונוי[!‬ ‫באשר לבו גשנר וגטם נדוגג אז טנגים נלנו‬
‫‪1‬‬
‫שמחה א‬ ‫טשי כתובות פ׳ נערה שנתפתתה‬ ‫קול‬
‫בסיןן ו א ל ת ״ ה א ל א ד מ ח י ל ת ה ה ו א רק‬ ‫בכאן מ ה ש נ ס ת פ ק ת ׳ בעני;‬ ‫אצי?זה‬
‫ב ת ח י ל ת ב י א ה תיקש׳ ה י א ך מ ה נ י ה מ ח י ל ה‬ ‫מ י ו ה ב ק נ ס ‪ .‬ו ה נ ה קי״ל ב כ ל‬
‫ה א הזי ו ש ל ב ״ ל שהרי עדיין לא נ פ ג מ ה ו ע י י ן ‪:‬‬ ‫דיכתא דהיכא וחייב ממין וטלקית ממינא‬
‫ו ״ ה שאינו מ פ ל ס וכוי ת י מ ה ל ר ״ י‬ ‫בתום׳‬ ‫מ ש ל ם מ י ל ק א ל א לקי א ס חייב ק נ ס ו מ ל ק י ת‬
‫ו ת י פ י ק ליי ו ל א היי י ת ו ו כלי ו מ י‬ ‫י ה ו ד ה ב ק נ ס י פ ט י ר א י מ י ת ש ב כתשלימין‬
‫טיי״ש ‪ .‬ו ה ק ש ה ה מ ה ר ש ״ א ז״ל ו מ א י ק ש י א‬ ‫ל נ ב ׳ ה מ ל ק ו ת או ל א ‪ .‬א ך ל כ א ו ר ה אין כאן‬
‫להי א ר ״ ש ט פ י מ ח ר מ ן ע ״ ש ‪ .‬ו נ ר א ה ל ת ר ן‬ ‫ס פ ק כ ל ל ו א ן ( ד מ י ח ש ב תשלומי; אפייה ל א‬
‫ו ה נ ה ט ע מ א ובעינן יחוו כלי ה ו א משים‬ ‫מ י פ ט ר מ ה מ ל ה י ת ד ה ר י נ ס ב ע ל מ א הקשו‬
‫ו מ ל י ה להיצאה נ י ת נ ה ל א פ י ק י א ס ייחד לו‬ ‫התום' ב פ י ח ל ו נערות נבי ה א ואמל־נן‬
‫כלי א ו ה ו י כ פ ק ח ! ימגגונא ק א כ פ ר י י ו ה ל כ ך‬ ‫ואי ממוכא לקולא וא״ת אתנורי איתנר‬
‫ל ר ב נ ן ד ם ״ ל ד מ פ ע ת ה ע מ ד ה ברין שייך ל א ב י '‬ ‫שנידון נ ק ל ה ותרצי ו ח ס ר ח מ נ א א מ נ י י נ א של‬
‫ל א צריך יחוד כלי ו נ ו כ ל ל ו מ ר ד ס ״ ל ו ל מ פ ר ע‬ ‫נ ח ב ל ו ה כ א ל א שייך ה ״ ט ד ה ר י מ י פ ט ר‬
‫ג ו ב ה י מ מ י נ א כ פ ר י ׳ ‪ .‬א ב ל לר״ש ר ם ״ ל ו מ ש ע ת‬ ‫ב ה ו ד א ת ו ‪ .‬א ך י״א ו ה ת ו ם ' ל א הקשו ש ס א ל א‬
‫נ ת י נ ה ! ט ביי ה א ב ו א ״ כ ע ״ כ ס ״ ל ד מ כ א ן‬ ‫ו ל י פ ט ר מ ה מ מ ו ן וליחייב מ ל ק ו ת שהיח ה ח מ י ר‬
‫ו ל ה ב א ‪ .‬וא״כ הקשו ב פ י ר ה א בעינן יחיד‬ ‫יע״ז הקשו א י ת נ ו ר י א י ת נ ר א ב ל בוראי אין ל ו מ ר‬
‫כ ל י ‪ .‬יעיין ה י ט י ב ‪:‬‬ ‫שיתחייב ש נ י ה ם שהרי מ ש ו ס ל ש ע ה א ח ת‬
‫ו ״ ה לר׳׳ש מ ה י ו ק ש ה א מ א ׳ ל א‬ ‫בתופ׳‬ ‫א ת ה מחייבי י א ׳ א ת ה מחייבי מ ש י ם ב '‬
‫תבעי נ מ י ל ר מ ) ' י מ י ע״ש ‪.‬‬ ‫ר ש ע ו ת וכאן א ס נ א מ ר ר מ י ח ש ב תשלומי! כיי‬
‫ו נ ר א ה לתרץ ו ה נ ה א י ת א ו ק נ ס כ מ י ק ר ק ע‬ ‫א ס תחייבי ע ו ד מ ל ק ו ת הוי מ ש י ם ב ' ל ש ע ו ת ‪.‬‬
‫ה י י ‪ .‬יא׳׳כ ל ר ב נ ן ו ס ״ ל ד מ ש ע ת ה ע מ ו ה‬ ‫י א פ ש ר ד ת ל י א ב פ ל ו נ ת א ו פ ל ע י ן ב ע ״ כ אי‬
‫ברין מ מ י נ א ה ו י פ ש י ט א ו נ ש ב ע י ן עליו‬ ‫ש מ י ה פ ר ע ו ן א ו ל א ו כ א ן הוי כ מ ו פ ר ע ו ;‬
‫ש כ ב ר יצא מ ה י ר ת ק נ ס ‪ .‬א ב ל ל ר ״ ש ו ס ״ ל‬ ‫ב ע ״ כ שהרי בודאי ל א ניחא ל ה ת ו ב ע‬
‫ו ל א זכתה הלא מ ש ע ת נ ת י נ ה ‪ .‬נמצא ד ע ד‬ ‫ה ו ד א ת ו ‪ .‬ועיין ב ז ה ־‪.‬‬
‫ה נ ת י נ ה שכניי ק נ ס ו א ״ כ היי עדיין צריך‬ ‫מ א י ק מ ״ ל ת נ ־ נ א ומשוס ל א ב י ה‬ ‫בגמרא‬
‫ל ק ר ק ע ‪ .‬י ת ״ כ מ י נ ע י א להו א י כשבעין ע ל ץ‬ ‫א י צ ט ר י כ א לי׳ י פ ר י ך ל א ב י ה נ מ ׳‬
‫כיין ו א ץ נ ש י מ י ן ע ל כ פ י ר ת ק ר ק ע י ת ‪ .‬י ב ז ה‬ ‫פ ש י ט א ד א י ל ע צ מ ה א מ א ׳ יהיב מ פ ת ה ה א‬
‫מתירן נזה שוקלקי המפורשים ב מ ת נ י ׳ ‪.‬‬ ‫מ ד ע ת ה ע ב ד ה יפירש״י ו א ח ו ל י א ח ל ה ‪ .‬יש‬
‫א מ א י נ ק ט ג נ מ ו ה בדין ו ל א נ ק ט ע מ ד ‪.‬‬ ‫ל ה ק ש ו ת ל כ א ו ר ה ו ע ״ כ קושיות ה נ מ ל א היא‬
‫ולפ״י ל ק ״ מ ט ו ן ו ל ג ב י ו י ו ה מ מ ו נ א הוי‬ ‫מ ן בושת ו פ ג ס ו א ק נ ס מ ר א י ל א צריך‬
‫מ ש ע ת ה ע נ ו ו ה ברין ג ם לר״ש ו פ ש י ט א‬ ‫ל ה ש מ י ע נ ו ד ה א כ ת ב ר ח מ נ א ונתן ל א ב י‬
‫ונשנעין ‪:‬‬ ‫ה נ ע ר ה ‪ .‬א ך ודאי ד מ ה ד מ ש נ ׳ ל א ב י ה איצטריך‬
‫ו ״ ה ר׳יש פ י ט ר כי׳ ע ״ ש ‪ .‬ה ק ש ס‬ ‫בתוס׳‬ ‫ליי קאי א ב ו ש ת ו פ ג ס וע״ז פ ר י ך ל א ב י ה נ מ ׳‬
‫ה ר ב ה פ ל א ה ז׳׳ל ד ל מ א מיידי‬ ‫פ ש י ט א מ ו ק א יהיב מ פ ת ה ‪ .‬ו ק ש ה מ א י פ ר י ך‬
‫ב מ ס ר לי ה כ ל י יא׳ כ חיוב ה ק נ ס ה י א ת נ א י‬ ‫ה א כיון ד ה מ ח י ל ה ע ל ה ק נ ס ל א מ ה נ י ד ה ר י‬
‫כ מ י י ר ח ג ש מ י ס ע״ש ‪ .‬ו נ ר א ה ל ת ר ן ד ה נ ה‬ ‫ה ו א לאביה ג ס אבישת ופגם ל א מהני‬
‫ה ר ב ה ל י ל כ ת ב ה ט ע ם ד ב ע י נ ן יחוד כלי ה ו א‬ ‫ה מ ח י ל ה כיין י ב ה ו י ה ו ו י ק א ת י י ז ה ל א‬
‫כ ו י ו ל א ליהיי ש ״ ק ‪ .‬וטי! שייחו ל ו כ ל י‬ ‫מ מ י ג ש ו ס ר ו כ ת א כ ו ק י י ״ ל ד מ ת ו ך שלא ק נ ה‬
‫היי כ מ י ש מ ח ל ל ו ה ש ע ב ו ד ל נ מ ר י ‪ .‬ו ל כ א ו ר ה‬ ‫י ה ל א ק נ ה ז ה ‪ .‬וי״ל ו ה ק נ ס נ א תיכן( ב ת ח ל ת‬
‫אן* שייחו לי כלי היי כ ש ו מ ר עליי כיי; ד ה כ ל י‬ ‫ה ב י א ה ו ע ל ה ע ר א ה ל ח י ו מ י ח ״ ב ק נ ס יבישת‬
‫ברשותי י מ ס פ ש ע ב ה חייב ‪ .‬יהיי ש ״ ק‬ ‫י פ ג ס ל א מיח״ב כ ״ א אסיף ביאה דבסוןו‬
‫מ ח ד ש י מ ה מיעיל ה י ח י ד ‪ .‬ר ק נ ״ ל מ א ח ר‬ ‫ב י א ה ק א מ י פ ג מ ה ילא ק א ת ״ ן ב ה ו ל י ישפיר‬
‫שתיקנו מ ש י כ ה בשומרי; וכת; ל א מ ש ך כ ל ל‬ ‫מ ח י ל ת ה גס‬ ‫חואי‬ ‫פריך ה א מחלה‬
‫לא‬
‫שמחה‬ ‫מם' ב ת ו מ ת פ' נערה שנתפתתה‬ ‫קול‬ ‫‪2‬‬
‫ט י נ ת י ש א נ ס ב ו ג ר ת דאין ל ה ק נ ס כ ל ל ‪.‬‬ ‫ל א ה ד כלל שומר עציו‪ .‬א ך ז ה גיחא לר׳‬
‫ולדברינו א ל ה יובן פירש״י שפי׳ ו ז ״ ל ‪ .‬ל ק מ י ׳‬ ‫יוחנן ו ס ו ב ר מ ע ו ת ק ו נ ו ת ‪ .‬א ב ל לר׳׳ש‬
‫מפרש סעמייהו ד ט ״ פ ק א ת ב ע ואיט נ ש ב פ‬ ‫ד ב ע י ק מ ש י כ ה ע ״ כ ג ס כאן מיירי שנתן לו‬
‫ט ל ה ק נ ס ע״ש ‪ .‬ו ד ב ר י רש׳׳י ת מ ו ה י ם כ מ ו‬ ‫כ ל י ב ת ז ר ה והוי שפיר ש ו מ ר ע ל י ו ‪ .‬ו א ״ כ‬
‫ש ת מ ה המהרש״א ז״ל ‪ .‬דמאי מ ש מ ע דלא‬ ‫ל א מ ו ע י ל ה י ח י ד כ ל י ד א נ ת י הוי ש ״ ק א ס‬
‫ק ת ב ע ק נ ס ‪ .‬וכתב ל ת ר ן נדייק משוס דדומיא‬ ‫י פ ש ע ב ה י כ ה נ ״ ל ו ל ק ״ מ ועיין ‪:‬‬
‫דר״ש דדזקא ק נ ס ת ב ע ל ת ז ד ‪ .‬הילכך ל ר ב ק‬ ‫פ״ב‬ ‫מ ה ד ק ״ ״ ל ב ת ״ מ סימן‬ ‫לפי‬
‫ג ״ נ ל ה י פ ך ע ״ ש ‪ .‬א ך אינו מ ס פ י ק דעדיין‬ ‫ד ה מ ל ו ה יכול פ ל איזה ת ו ב‬
‫ק ש ה מ ה ״ ת לרש״י דאינו נ ש ב ע ע ל ה ק נ ס ‪.‬‬ ‫שירצה ל י ק ת מ ה שהלוה מ ת ן ל ו ע ל ת ו ב‬
‫וצ״ל דכיין ד ק ת נ י ב מ ת נ י ׳ מ ש ב י ע ך א נ י דהיינו‬ ‫א ת ר ‪ .‬דהיינו א ס יש לו עליו מ ל ו ה ב ש ט ר‬
‫ש ה ת ו ב ע מ ש ב י ע א ו ת ו ‪ .‬יקיי״ל שהוא צ ר י ך‬ ‫ו מ ל ו ה ב ע ״ פ יכול ל ת פ ו ס ה מ ע ו ת ע ל ה ב ע ״ פ ‪.‬‬
‫לישגצ! ע ל מ ה ש ה ת ו ב ע מ ש ב י ע ו ‪ .‬ו ה ת ו ב ע‬ ‫א ״ כ ג ס כאן י א מ ר א ק נ ס נ ט ל ת י ולא א ב ו ש ח‬
‫ע״כ משביעו דוקא אבושת ופגס בלתוד ולא‬ ‫ו פ ג ס או להיפך ‪ .‬ולכאורה ז״א ‪ .‬ל פ ״ מ‬
‫א ק נ ס ו כ ו כ ת ב ת י ‪ .‬בכדי ש א ס יתבענו א ת ר‬ ‫ד א מ ר י נ ן מ ע ו ת ק ו נ ו ת ז ה ד ו ק א ב נ ת ן לי‬
‫כ ך ק נ ס ב ל ב ד ר ו ו ה ו א ת ר כ ך יבואו ע ד ס ‪.‬‬ ‫ה מ ע ו ת ‪ .‬א ב ל כאן דעדיין יש להצוה כצי‬
‫ד ל א יסני ה ו ד א ת ו ו כ ס נ ״ ל ‪ .‬ומיישב שפיר ד ב ר י‬ ‫א ״ כ ל א יוכל ל ת פ ו ס א ק נ ס א ו ל ה י פ ך ‪ .‬א ך‬
‫ר ש ״ י ד א ס ה ת ו ב ע ישביעו א ק נ ס ‪ .‬א ס יבואו‬ ‫אי אמרינן דנקנה ב ה נ א ת מתילת מלוה ‪.‬‬
‫את׳׳כ ע ד י ס י פ ט י ר ‪ .‬כיון דמיתייב ע צ מ ו‬ ‫א ״ כ יוכל ל ת פ ו ס א ן ן ד ה כ ל י ה ו א עדיין‬
‫ב ק ר ב ן ש ב ו ע ה ‪ .‬ו ע ״ כ אינו מ ש ב י ע ו כ ״ א‬ ‫ה ו א ב י ד הלוה ט ו ן ו ק נ ה ב מ א ס מחילה‬
‫א ב ו ״ פ ‪ .‬ו מ ח י ק ל פ ״ ז ד ב ר י רש״י ה י ט י ב ר כ ך‬ ‫מלוה ‪:‬‬
‫ה ס הוצעת דבריו‪ .‬לקמי' מפרש טעמייהו‬
‫ד ב ו ״ פ ק ת ב ע ‪ .‬ו א ״ כ ע ״ כ שאינו מ ש ב י ע‬
‫ט ע מ א ד ר ב נ ן ד ל א ש ב י ק איבש‬ ‫בגמרא‬
‫מ י ד דכי מודה לא מיפטר‬
‫א ק נ ס ‪ .‬ד א ל ת ״ ה יתתייב ע צ מ ו ב ק ר ב ן ש ב ו ע ה‬ ‫ו ק א ת ב ע מידי ד מ ו ד ה ו מ י פ ט ר וכי׳ ע ״ ש ‪.‬‬
‫ו כ ד כ ת ב ת י ‪ .‬ו ת ר ן בזה ג ״ כ דקדוק המפ׳‬ ‫ל כ א ו ר ה יש ל ד ק ד ק ד ה ט ע ס ז ה א י מ מ ס פ י ק‬
‫שדקדקו למה ל א קתני הכא ע מ ד ה ב ד י ן ‪.‬‬ ‫א ל א ל ו מ ר ש ת ב ע בושת ו פ ג ס ג ״ כ ‪ .‬א ב ל מ א י ז ה‬
‫ו ל פ מ ״ ש יתורץ ד ל ש י ט ת ה ר א ב ״ ד דשייך ל א ב י ׳‬ ‫ס ב ר א נאמר דקנס לא ת ב ע ו ‪ .‬דמה איכפת‬
‫וא״כ ע ״ נ צריך ה א ב ל ע מ ו ד בדין ‪ .‬פי'‬ ‫לו ת ב י ע ת ה ק נ ס נ ׳ ׳ כ ‪ .‬ונראה לתרץ ד ה נ ה‬
‫צריכה ה י א ליקת ה ר ש א ה מאבי׳ ‪ .‬וא״כ‬ ‫קיי״ל ד ה י כ א ד ל א מיתייב ע צ מ י שוס ד ב ר‬
‫יוקשה מ ה שהקשיתי ל ע י ל ‪ .‬ד ס ״ ס ה ר י ה ו א‬ ‫ב ה ו ד א ת ו ל א מ י פ ט ר מ ש י ס מ ו ד ה ב ק נ ס דאין‬
‫מודה שאנס יקא מודה ג ס ק נ ס ו פ ט ו ר ‪.‬‬ ‫כאן מ ר ש י ע א ״ ע ‪ .‬יכגון שבאי ע ד י ם א ת ל‬
‫ובאן א ״ ל ו כ ו ו נ ס ו א ב ג ר ה דכיון שהיא ב א ה‬ ‫ה ו ד א ת ו ‪ .‬וא״כ מ ס ר ן קו׳ ה נ ״ ל ‪ .‬י ה ״ פ ד ל א‬
‫ב ה ר ש א ה ע ״ כ שלא ה י ת ה ב ג ר ה ‪ .‬ו א ל ת ״ ה‬ ‫נ צ י ק אינש מידי ד ק א מ ו ד ה ל א מ י פ ט ר‬
‫א ״ כ ה ו ה ה ב ו ״ פ דידה ו ל מ ה ל ה ה ר ש א ה ‪.‬‬ ‫ו ק א ת ב ע מ י ד ד ק א מ ו ד ה ו מ י פ ט ר ‪ .‬ולא‬
‫ז א ״ נ א י נ ה יכילה ל ע מ י ד בדין ר ק ה א ב‬ ‫ק א מ ב ע כלל בימי מ י ד ומזרה ומיפטר ‪.‬‬
‫בעצמו‪ .‬ועיין‪:‬‬ ‫ט ה י כ א ש י ס ב ע נ ו א ס ר כ ך א ת ה ק נ ס ‪ .‬ואן!‬
‫שם ט ע מ א ד ר ״ ש ל א ש ב י ק אינש מידי ל ק י ן‬ ‫שיידס מ ש כ ח ת ד ל א י ה נ י ‪ .‬כנין שיביאו א ח ל‬
‫ו ת ב ע מידי ד ל א ק י ן דהיינו ב ו ״ פ ע ״ ש ‪.‬‬ ‫כ ך עדיס ‪ .‬יסש״ס מ ב ע בראשונה א ח‬
‫ו ג פ ב ז ה ק ש ה מ א י א י כ פ ת ל י ׳ א ם י ת ב ע גייכ‬ ‫ה ב י ״ פ ‪ .‬יאין ל ה ק ש י ת פ ״ ס ט י ן שיודה‬
‫ג ז ״ פ ד ל א ק י ן ‪ .‬מ ר א ה ל ת ר ץ ד ה נ ה יש ל ד ק ד ק‬ ‫ב פ ח ל ת ת ב י ע ת ו שחייב ב ו ״ פ ש א מ ו א י‬
‫לר״ש מ ה ״ ת יתבענו ק נ ס ‪ .‬מ ס ״ נ א ס יכפיל‬ ‫ש פ י ס ה מ מ י ל א נ ת י ד ב ק נ ס ‪ .‬זהזי מ י ו ה‬
‫י פ ט ו ר ו א ס יידה י פ ט ו ר ג ״ כ ט ו ן ש מ ו ם‬ ‫ב ק נ ס ו פ ש ר אן! א ס י ט א ו פ ד י ם ש ה ר י ה ו א‬
‫ב ק נ ס ו ל מ ה מ ו ב ע ז ‪ .‬זצ״ל מ ״ מ א ס • ס פ פ מ‬ ‫מ ב ע ע ‪ -‬ט צ נ ‪ . 8‬ו < מ י צ מ א מ ס שיזוה ש א נ ס‬
‫ואטרינ!‬
‫‪3‬‬
‫שמחה ב‬ ‫מם׳ כתובות פ' נערה שנתפתתה‬ ‫קןל‬
‫א ס י ק א י מ ה י ׳ ד ב ע ה ״ ב שימצא מ צ י א ה ‪ .‬א ״ כ‬ ‫ו א מ ר י נ ן ל פ י ל ב ג מ ' לר״ש ד ס ״ ל ו א י נ ו‬

‫מ ש מ ע י י ו ק א ב נ ו ק ב מ ר ג ל י ו ה אין ה מ צ י א ה‬ ‫משלס בו״פ ע ״ פ עצמו‪ .‬ומסיק ש ם ט ע מ א‬
‫ל ב ע ה ״ ב יאין ז ה ב כ ל ל מ מ ש ה י ד ו ‪ .‬א ב ל‬ ‫דילמא לא ניחא ל א ח ד מבני מ ש פ ח ח ו שיפגום‬
‫כ ש ה ו א פ ו ע ל ל י ״ א אזי ג ס מציאה ס ר ב כ ל ל‬ ‫איחה ע ״ ש ‪ .‬והנה זה לא ג ר ע מ ס ב לאחרים‬
‫מ ע ש ה י ד ו ‪ .‬יא״כ ק ש ה מ מ ״ ג היכי מ י י ד‬ ‫ב מ מ י ; ד ח ב ל מ ש פ ח ה זי כ ב ו ד ס ‪ .‬וגבי מ מ ו ן‬
‫א י ב ו ל א ס פ ק ה ה ר מ צ י א ה ב כ ל ל מ״י ו א מ א י‬ ‫קיי״ל ה ח ו פ ס ל ב ע ״ ח ב מ ק ו ס ש ח ב ל א ח ר י ם‬
‫איצטריך ט ע מ א י מ ש י ס א י ב ה ‪ .‬ואלא ב נ ו ק ב‬ ‫ק נ ה ח ב י ר ו ו א ״ כ ר ״ ש לשיטה! א ז י ל ‪ .‬ומש״ה‬
‫מ ר ג ל י ו ה א ״ כ מ א י פי' י מ ו ל א זיין ל ה ה א‬ ‫ה ו ב ע ו ק נ ס ש א ס יודה ה ו ד א ח ו ל א י פ ט ר נ ו‬
‫צריך לזונה מ ש ו ס מ ״ י ו כ מ ״ ש ‪ .‬ר ״ ל ו ה נ ה‬ ‫כ ל ל מ א ח ר שאין א נ ו מ א מ י נ י ם לו כ ל ל ד ל א‬
‫ל כ א ו ר ה ב מ ע ש ה ׳ויי גופי׳ ח כ ה ה ה ה ו ר ה‬ ‫נ י ח א ל ח ד מן ה מ ש פ ח ה ואין כ א ן מ ר ש י ע ע צ מ ו ‪.‬‬
‫ל א ב י ' יכולה ל ו מ ר ק ו נ ס ‪ .‬וא״ל י א ב י ה י פ ר‬ ‫וכיון שאינו נ פ ט ר ב ס ו ד א ח ו א ס ח פ ס א ח ״ כ‬
‫ל ה ז ״ א י מ ש כ ח ה ל ס ב א ר ו ס ה שאין ה א ב‬ ‫מ ה נ י ה ח פ י ס ה ד ל ג ב י ח פ י ס ה ל א שייך ל מ י מ ר ח ב‬
‫ל ב ו יכול ל ה פ ר ‪ .‬א ך ז ״ א י ק ו נ ס אינו‬ ‫לאחרים ד ה ח י פ ס ל ב ע ״ ח ב מ ק ו ס שחב לאחרים‬
‫מ פ ק י ע מיוי שעביו וכדאמרינן באשה גבי‬ ‫ק נ ה ח ב י ר ו ‪ .‬ואף למיד דל״ק חבירו מ״מ‬
‫ק ו נ ס ש א ט עושה ל פ י ך ‪ .‬א ו ל ס ז ה נ י ח א‬ ‫ה כ א שאני ד ה ר י ס ו פ ם בשבילו ו ל כ ״ ע יכול‬
‫ב מ פ ש ה ידיי ויש לו ש מ ט ו שיכול ל כ ו פ ה‬ ‫ל ח פ ו ס א ד ם ע ב ו ר ו אף! ש ח ב ל א ח ר י ם ‪ .‬ואן*‬
‫למ״י א ב ל ב מ צ י א ה ל א שייך יכול ל כ ו פ ה‬ ‫ד ל ר ״ ש איני שלו ר ק מ ש ע ת נ ת י נ ה מ ״ מ ל א‬
‫וצ״ע ‪:‬‬ ‫ג ר ע משליח דקיי״ל ד כ ש ע ש א י שליח א ף ל מ ״ ד‬
‫מ ע ש ה ידיי מגלן א מ ר ר ב ה ו נ א‬ ‫שם‬ ‫ל ״ ק ק נ ה ומשוס ה כ י ה י א ת י ב ע ה ק נ ס ‪.‬‬
‫א מ ר ר ב ש נ א מ ר וכי י מ כ ו ר איש א י ו‬ ‫ו ל פ ״ ז מ ת ו ר ן קו׳ ה נ ״ ל ד ג ש ל מ א ק נ ס ת ב ע ו‬
‫בסו ל א מ ה מ ה א מ ה מיי ל ר ב ה א ף ב ס מ״י‬ ‫ד ק ץ ויכול ל ת פ ס ו שהרי י ו ד ע כ מ ה הוא‬
‫ל א ב י ' ‪ .‬י פ ר י ך ו א י מ א ה ״ מ ק ט נ ה דמצי‬ ‫חייב ל ו מ ש א ״ כ ב ו ״ פ ד ל א ק י ץ ואינו יודע‬
‫מזבין ל ה א ב ל נ ע ר ה ד ל א מצי מזבין ל ה‬ ‫כ מ ה ה ו א חייב ל ו מ ה י ת פ ס נ ו ו ה ו ד א ת ו ב ב ״ ד‬
‫מ ״ י ד י ד ה ה י י ‪ .‬ימשני מ ס ח ב ר א ד א ב י ' ה ר‬ ‫ל א מ ה נ י לר״ש ד ל א נ י ח א ליי ו כ ה נ ״ ל ו ל מ ה‬
‫ד ה א זכי ר ח מ נ א ל א ב ל מ י מ ס ר ׳ ל ח ו פ ה והיפי‬ ‫י ת ב ע נ ו ‪ .‬ד מ מ ״ נ א ס י כ פ ו ר י פ ט ו ר ו א ס יידה‬
‫מצי מ ס ר ל ה ה א ק מ ב ט ל ה ממ״י וכוי‪.‬‬ ‫אין ה ב ״ ד מ א מ י נ י ם לי א ל א ש מ ע צ מ ו י ת פ ו ס‬
‫ו מ ק ש ה ה מ ה ר ש ״ א ל״ל ק ר א ד ל א מ ה ל ק ט נ ה‬ ‫א ב ל ה ב ״ ד אין פ ו ם ק י ן לי ש י ת פ י ס י ע ל מ ה‬
‫ה א ג ס ב ק ט נ ה ידעינן מ ס א י ס ב ר א ע ״ ש ‪.‬‬ ‫י ת ב ע נ ו ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫מ ר א ה ל ס ר ן ד ל כ א ו ר ה ק ש ה ד א כ ח י ל א ידעינן‬ ‫במציאתה משוס איבה ‪.‬‬ ‫זכאי‬ ‫מ״י(‬‫)חי‬
‫מ ה א דוכי ליי ר ח מ נ א כוי א ל א ש א ס ע ש ח ה‬ ‫ופירש״י מ ש ו ס א י ב ה ד מ ז מ ו ת‬
‫מ ״ י ל א ב י ' ‪ .‬א ב ל א כ ח י ל א ידעינ; שיכול‬ ‫ד ת ו ל א זיין ל ה ‪ .‬ו ה ס ו ס ' פירשו מ ש ו ס שלא‬
‫ל כ ו פ ה ל מ ״ י ‪ .‬וצ״ל דשפיר מ ו כ ח דיכול ל כ ו פ ה‬ ‫יקדשוה למנוול ולמ״ש ע ״ ש ‪ .‬ו ק ש ה ע ל‬
‫ד א ל ״ כ א כ ח י ק ש ה היכי מצי ל ב ט ל ה נ ה י‬ ‫פירש״י ה א כיון ד מ ע ש ה ידיי ל א ב י ' חייב‬
‫ד ע ש י י ח ה מ ע צ מ ה שלו ה ו א ויכול ל ב ט ל ה מ ״ מ‬ ‫ל ז י נ ה ‪ .‬שהרי אינו יכול ל ו מ ר ל ע ב ד ע ש ה‬
‫ה א יבולה ל מ י מ ר ק ו נ ם מ ״ י ע ל י ך ו ה א ב אינו‬ ‫ע מ י ואיני ז נ ך כ ו א מ ר י נ ן ב ג מ ר א ב כ מ ה‬
‫יכיל ל ה פ ר שהרי כ ב ר נ ח א ר ס ה ‪ .‬ואייל ב י ק‬ ‫ד ו כ ס א ‪ .‬יי״ל דמיירי ב ד ל א ס פ ק ה מ״י‬
‫ד מ ש ו ע ב ד ח לו יכמ״ש ל ע י ל ‪ .‬ז ״ א דאין זה‬ ‫למזונותיה ו א פ ״ ה זיין א ו ת ה ושייך שפיר א י ב ה ‪.‬‬
‫ש ע ב ו ד כ ל ל שהרי אינו יכיל ל כ ו פ ה ו ה י א ך‬ ‫א ך ג ס ע ״ ז קשה דהא אמרינן ב מ ס י ב״מ‬
‫יכול ל ב ש ל ה א ע ״ כ ש ג ס יוכל ל כ ו פ ה ‪ .‬ו א ״ ל‬ ‫ה א ו מ ר ל פ י ע ל נ כ ש ע מ י ה י ו ם וכוי מ צ י א ת‬
‫שהיא ח י י ב ה ל ו מ ש י ס ג ר מ י כ ש א מ ר ה ק ו נ ם‬ ‫ה פ ע ל ל ע צ מ ו ע ש ה ע מ י היוס מ צ י א ת ו‬
‫ו מ ש ו ם ז ה יכול ל ב ט ל ה מ ש ו ס שיש לו ח י ו ב‬ ‫ל ב ע ה ״ ב ופרכינן ו ה ת נ ן מ צ י א ת ע ב ד ו י ש פ ח ת ו‬
‫ע ל ה ‪ .‬ז ״ א ו ג ר מ י ל א שייך כ ״ א ב ב ר י ה י ו י ק א‬ ‫ל ע צ מ ס ומשני דמיירי ב נ ו ק ב מ ר נ ל י ו ס ד ל א‬
‫וכאן‬
‫״מחה‬ ‫מם' בתומת ‪3‬׳ גערה ׳‪8‬גת‪3‬ת‪1‬־וה‬ ‫קול‬
‫זנוני מזבק לה וכוי ותירצו יקייישין איסור‬ ‫וכאן אינו ברי היזיקא ושמא לא מרצה‬
‫טולם ע״ש‪ ,‬זה ניחא ולא יוטיק בקטנה כ״י‬ ‫לעשות שהרי אינו יכול לכופה וא״כ ע״כ‬
‫שלא ימינן בנטרה‪ .‬אבל השתא ויוטינן‬ ‫דיכול לכופה ‪ .‬ולפ״ז מתור‪ !:‬קו' המהרש״א‬
‫בנטרה שפיר מצי למילן( מהשתא ובוני מזבין‬ ‫ובקטנה אינו יכול להוכיח ויכול לכופה ‪.‬‬
‫ל ס ‪ .‬והשתא לא! איטר עזלס ה‪ 1‬כיון ומצי‬ ‫אך ומה שעשתה מעצמה נוע והוא של אבי'‬
‫לקושה בנערה הוי קוושי קטנה כמטרה‬ ‫ומשום ס ט יכול לבטלה והיא אינה יכולה‬
‫ע ו נערות‪ .‬זה ניחא אס יועינ; חבוני‬ ‫לומר קונם שנדרי קטנה אינן כלום ומש״ה‬
‫מזבין אבל השתא ואכתי לא יועינ! ומזבין‬ ‫איצטריך קרא שיכול לטפה ג ״ כ ‪ .‬ועיין ‪:‬‬
‫ל ה ‪ .‬ולא יועינן שום זכיי' בקטנה לא‬ ‫אחר י״צ קו׳ המהרש״א הנ״צ דלעיל‬ ‫באופי‬
‫בקידושי; ולא במסירה לחופה‪ .‬ולא מצינ;‬ ‫יפריך הגמ׳ וניל]! מהפרת נדרים‪.‬‬
‫למימר מהאי סברא שהרי מבטלה ל ה ‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה ונערה שפיר יכול למילן!‬
‫ואימור אינו יכול לבטלה באמת ושפיר צריך‬ ‫וקרא בנערה כתיב אבל קטנה מנ״ל דהנה‬
‫קרא ולאמה וממילא יכול למוסרה לחופה‬ ‫הפרת נדרים בנערה כתיב‪ .‬אך ז״א דהנה‬
‫וכהנ״ל ועיין‪:‬‬ ‫המוס׳ הקשו הא לקטנה ל״צ קרא דהשתא‬
‫מס׳ גיטין פ׳ המביא‪ .‬םוגיא דנכתב ביום )דן! י״י(‬
‫ותירצו דכדי; יתפה עכ״ל יע״ש‪ .‬וא׳׳כ קשה‬ ‫מפני מה תיקנו זמן בגינון ר׳‬ ‫גמרא‬
‫לכאורה אר״י דסובר טעמא משום שמא‬ ‫יוחנן אמר משום בת אחותו ור״ל‬
‫יחפה הא לא שביק איניש התירא ואכיל‬ ‫אמר משום פדות ‪ .‬ופריך והתנן ג' גיסי;‬
‫איסורא והרי יכול לחפות כדין‪ .‬וצ״ל דמיירי‬ ‫פסולין ואם ניסת הולד כשר א״כ מה הועילו‬
‫שכבר נתן לה גט שאין בו זמ! והשתא באו‬ ‫תכמים בתקנתם וכוי‪ .‬ונתקשה מור״מ שין!‬
‫עדים דזינתה כשהיתה אשת איש וא״כ לא‬ ‫‪,‬יל מאי איריא אם הולד כשר‪ .‬אפי׳ אם‬
‫יוכל לתפות עלי׳ בגט ע״י שלית ‪ .‬שהרי כבר‬ ‫הוא ממזר נמי קשיא דמספיקא לא קטלינן‬
‫נתן לה גט ואינו יכול לחפות זולת שיאמר שנתן‬ ‫לה‪ .‬ונראה לתרן דאמרינן לקמן דן! ל״ג‬
‫לה הגט קודם שזינתה ומש״ה תיקנו זמן‬ ‫בסוגיא לבטלו מבוטל דר׳ סובר דבטלו‬
‫בגיטין‪ .‬ולפ״ז ל״ק קו׳ המור״מ שין! הנ״ל‬ ‫מבוטל ורשב״ג סובר לאינו יכול לבטלו ‪.‬‬
‫לבשלמא אם אמרינן דהולד כשר מקשה שפיר‬ ‫ופריך שם מי איכא מיד למלאורייתא בטל‬
‫מה הועילו חכמים בתקנתם דאכתי יתפה‬ ‫גיטא ומשום מה כת ב״ר יפה שרינן אשת‬
‫ואמר שאחר שנתגרשה זינתה‪ .‬אבל אי אמרינ;‬ ‫איש לעלמא ומשני כל למקלש ארעתא לרבנן‬
‫הולד ממזר וא״כ הגט שנתן לה קודם פסול‬ ‫מקדש ואפקועי רבנן לקדושי מיניי‪ .‬והקשו‬
‫לגמרי וא״כ לא חיישינן להך דמתפה שלא כדין‬ ‫התום׳ א״כ יתפה על בת אתותו כשיבואו‬
‫ויאמר שהגט נכתב קודם שזינתה דלא שביק‬ ‫עדים שזינתה ישלח לה גט ע״י שלית‬
‫רבטלו שלא בפני השליח ויפקיעו רבנן‬
‫היתירא ואכיל איסורא‪ .‬וכמ״לדיכיל לשלוח לה‬
‫‪,‬‬ ‫הקידושין ונמצא שהיתס פנויה כשזינתה ‪.‬‬
‫גט ע״ שלית ויבטלו טון ו ע ט פסול‪ .‬ועיק‪:‬‬
‫מסכת בבא קמא‬
‫להשמיענו אלא דין המתוייבין‪ .‬ולפיכך מני‬ ‫ארבעה אבות נזיקין דקדקו‬ ‫במתניתל‬
‫ניזוקין דכיון דהוא משלם הוא ניזק בממוני'‬ ‫י המפ' אמא׳ לא קאמר‬
‫ולפיכך תנא ניזוקי! ולא מזיקין‪ .‬אח״כ מצאתי‬ ‫מזיקין‪ .‬ונ״ל דהנה יש מזיקין שאינן מחייבי!‬
‫בתוספת יוס ט ו ב ‪:‬‬ ‫לשלם כמו גרמא בנזיקין ומתניתין לא אתא‬
‫״‪-‬א‬
‫ג‪5‬‬ ‫שמחה‬ ‫מסכת בגא קפא‬ ‫קול‬
‫סכיזישין עצמן נ נ ס ה ב ע ״ ד ב ו ר י ש ו ת ו ח ק י ר ו ס‬ ‫אבות מכלל דאיכא תולדות‬ ‫גמרא‬
‫הילכין א ח ר ו ב ר י ה ב ע ״ ־ א ס ‪ 60‬ל ח ו ב ת י ׳‬ ‫תוצדיתיה! כיוצא ב ה ן א ו לאו‬
‫ל פ ס ו ל ה ע ־ י ס ‪ .‬א ״ כ כאן א ס י א מ ר ה ב ע י ר‬ ‫כיוצא ב ה ן ‪ .‬מקשי! ה ע ו ל ס נ פ ש י ט מ מ ת נ י '‬
‫ה ת ו ב ע ששיר פלוני ע ת שורו ב ר ב י צ ה ח ו ל י ה‬ ‫מ י ו צ א בהן ד א ל ״ כ מ א י ל א ה ר י ד ק א מ ר ‪.‬‬
‫ד ק ר ן ‪ .‬ויביא ע ד י ס ש א ו מ ר י ם ה ו ל ד ה ו ק ר ן‬ ‫ד ה ר י פירש״י א ב ו ת ק ר י ל ה נ ך ד כ ת י ב י‬
‫א ח ר כגון נשיכה ‪ .‬א ״ כ פ ס ו ל י ם ה ע ד י ס כיין‬ ‫ג ק ר א י ‪ .‬ו א ס נ א מ ר ד ה ת ו ל ד ו ת אינן כיוצא‬
‫דהוכחשו מפי ה ב ע ״ ד ‪ .‬א ב ל א ס ה ב ע ״ ד‬ ‫ב ה ן ‪ .‬א ס ל א יהיו כ ת י ב י ב ק ר א י יהי'‬
‫א מ ר שנגחו ב ק ר ן ו ה ע ד י ם א ו מ ר י ם ב ת ו ל ד ה‬ ‫ת ו ל ד ו ת ‪ .‬א ע ״ כ דאן( א ס ה ס ת ו ל ד ו ת כיוצא‬
‫ד ק ר ן ‪ .‬אינו מ כ ח י ש ה פ ד י ס כיון ד ב ה א ב שיין‬ ‫ב ה ן ‪ .‬ויש ל ת ר ן ד ה נ ה בל״י יש ל ה ק ש י ת‬
‫ת י ל ד ת ו ג ״ כ כ מ ו ב ש ב ת לענין ה ה ת ר א ה ‪.‬‬ ‫א מ ת נ י ' ל פ מ ״ ש ה ר ש ב ״ א ט ע מ א דאין עינשין‬
‫ו א ס תקשי ל ו מ ר דסון( סין[ ה ר י ה ב ע ״ ר‬ ‫מ ן ה ד י ! נ ב י ב ו ר מ ש ו ס ד ב ו ר חידוש הוא‬
‫ס ו ע ן ש נ ג ח ב ק ר ן ‪ .‬ו א ״ כ עדיי! מ כ ר י ש א״ננ‬ ‫ד ב ו ר ב ר ה ״ י אינו ב ר ש ו ת ו ואין לומדין מ מ נ ה ‪.‬‬
‫ע ס ה ע ד י ס ‪ .‬י״ל ד נ ״ מ לעני! שיען וחוזר י ש י ק‬ ‫י ל פ ״ ז יש ל ה ק ש י ת א י אמרינן לאו כיוצא ב ה ן‬
‫דיכול ה ב ע ״ ד לחזור ולנןמון‪ .‬י ל ת ר ן ד ב ר י ו‬ ‫א ״ כ חידוש ה ו א ד מ א י ג ר ע א ב מ ת י ל ד ה‬
‫הראשונים שאמר שנגח בקרן ה י ׳ כוונתו‬ ‫לידי' י א ״ כ אין למדין מ מ נ ו ‪ .‬ומאי ל א ה ר י‬
‫א ר ב י צ ה א ו א ש א ר ה ו ל ד ה כיון ד ה ת ו ל ד ה‬ ‫ד ק א מ ר מ ת נ י ' א י ל א כ ת ב מ ב ע ה ל א היי‬
‫שייכא ב ה א ב והוי א מ ת ל א לדבריי ה ר א ש ו נ י ם ‪.‬‬ ‫•ידעינן למיצן( מיני׳ י א מ ט י ל ה כ י א י צ ט ר י ך‬
‫משא״כ א ס הוא טוען ב ת ח ל ה אתולדה דאיט‬ ‫ל מ י כ ת ב י ׳ ‪ .‬ו ע ״ כ צ״ל ד ל א ו חידוש ה ו א כיין‬
‫יכול ל ת ר ץ ד ב ר י ו ה ר א ש ו נ י ם ‪:‬‬ ‫ד ה ת ו ל ד ה פ ח ו ת ה מ מ נ ה כמו טינפה פירות‬
‫דמכליא ק ר נ א ט ע מ א ד כ ת ב‬ ‫םוגיא‬ ‫‪5‬‬
‫)י!‬ ‫יוכו׳ ד ה ו א נ ר י ע מ מ ב ע ה דהיינו ש ן ‪ .‬ו ה ל כ ך‬
‫ר ח מ נ א משלחי ר נ ל השיר ו ח מ ו ר‬ ‫א י ל א הוי כ ס י ב מ ב ע ה ה ו י ידעינן ג ״ כ‬
‫וכו׳ לולא ד ב ר י רש״י ו ת ו ם ׳ הי׳ נ ר א ה ל פ ר ש‬ ‫למיל!( מ ק ר ן כיו! ד ה ס שויס ב ה ז י ק ס אן( א ס‬
‫ס ו נ י א זי ב ד ר ך א ח ר ו מ מ י ל א י ת ו ר ן קו׳ רש״י‬ ‫ה ת ו ל ד ה אינו כיוצא ב ה ן ‪ .‬ולפ״ז מיושב קו'‬
‫ל ת ו ס ׳ נ ד ״ ה ה א ד מ כ ל י א ק ר נ א וכי׳ שהקשו‬ ‫ה נ ״ ל ד א פ ״ ל ד כ ו ו נ ת רש״י ז ״ ל ד כ ת ב א ב ו ס‬
‫וליכתוב ושילח ו ל א ב ע י ו ב י ע ר ע ״ ש ‪ .‬נ ם‬ ‫ה נ י ד כ ת י ב י וכו׳ הייה ד ב ר ה נ ל מ ד מ ק ״ י ‪.‬‬
‫ק ו ׳ ה מ ה ר ש ״ א ע ל רש״י ז ״ ל ב ד ״ ה דומיא‬ ‫ד ד י ק א ד ב ר שאינו נ ל מ ד מ ק ״ ו ג ״ כ מ י ק ר י‬
‫ד ר נ ל ‪ .‬ד ה נ ה ק ש ה ב נ מ ר א ד ק א מ ר אידי ו א י ד‬ ‫מ ו ל ד ה ‪ .‬י א ״ כ היי ידעינן למילן( מ ב ע ה מ ק ר ן‬
‫א ש ן ו ה א ד מ כ ל י א וכו׳ ד מ ה ״ ת נ א מ ר כ ן ‪.‬‬ ‫מ ק ״ י ‪ .‬א ך עדיין יש ל פ ק פ ק ע״ז מ ט ע ה‬
‫ד י ו ת ר ה י ׳ ס ב ר א ל ו מ ר דושילח ק א י א ר ג ל‬ ‫ל ל מ ו ד מ ק ״ י א!( ה ת ו ל ד ה ד מ ב ע ה ו ב א מ ת‬
‫ומיכלי׳ ק ר נ א ו ב י ע ר ק א י אשן דמיכליא‬ ‫ס ר י א מ ר י נ ן ד ל א ו כיוצא בהן ‪ .‬א מ נ ס ב ז ה‬
‫ק ר נ א ‪ .‬מ ל ו מ ר דתרווייהו ק א י אשן ו ת ר‬ ‫יש ל ו מ ר דיו ל ב א מ ן הדין וכו׳ להיות א ב‬
‫א מ י כ ל י א ו ח ד א ל א מיכליא ‪ .‬ו נ ר א ה ליישב‬ ‫ד מ ב ט ה כ מ ו א ב ד ק ר ן ד א מ ר י נ ן בי׳‬
‫ד ה נ ה ל ק מ ן ק א מ ר י נ ן ב ג מ ר א דשן ו ר ג ל‬ ‫ת ו ל ד ו ת י ה ן לאו כיוצא ב ה ן ‪ .‬ו מ ב ע ה נופיי הוי‬
‫שקולי! ה ן ואי הוי כ ת ב ושילח לחודי׳ ה ד‬ ‫ילפינן מיני׳ כיון ד ה י א ב מ ע ל ת ה ת ש ו ב ה כ מ ו‬
‫ילפינן תרויייהו ד ה י מינייהו מ פ ק ת ע ״ ש ‪.‬‬ ‫ק ר ן ‪ .‬יעיין ‪:‬‬
‫י א ״ כ ה י כ ח ת ה ג מ ר א שפיר ד א י ל א כ ת ב‬ ‫ה ק ש י א ס נ א מ ר תולדותיהן‬ ‫המפורשים‬
‫ר ח מ נ א משלחי ר ג ל וכי׳ ה ״ א אידי ואידי‬ ‫כיוצא א ״ כ מ א י נ ״ מ בין‬
‫א ש ן ‪ .‬ד א ל ״ כ תיקשי ל כ ת ו ב ר ח מ נ א ישילח‬ ‫א ב לתולדה כ מ ו שפריך ה נ מ ר א נבי ש ב ת ‪.‬‬
‫ל ח ו ו י ׳ ונילון( תרווייהו מיני׳ ד ה י מינייהו‬ ‫ז נ ״ ל ד ה נ ה נ ב י ש ב ת א מ ר י נ ן א ס ה ת ר ו בו‬
‫מ פ ק ת ושניהם בדמכליא ק ר נ א ‪ .‬ולמה הוצרך‬ ‫ע ל ה א ב והוא ע ש ה ה ת ו ל ד ה דחייב דהוי‬
‫לשן ו ב י ע ר ד מ י כ ל י א ק ר נ א ו ב ר ג ל ושילח‬ ‫כ א י ל ו מ ו ת ר ה ג״כ א ס ו ל ד ה א ״ כ ג ס כאן יש‬
‫אמיכליא ק ר נ א וכקושיא ה נ ״ ל ‪ .‬א ע ״ כ מ ד כ ת ב‬ ‫ל ו מ ר בדרן• ז ה ד ה נ ה קיי״ל ג ב י ע ד י ס א ס‬
‫וביער‬
‫שמחה‬ ‫‪:‬א קםא‬ ‫מסכת‬ ‫קול‬ ‫‪6‬‬
‫א ב ל ל ר ב א מצינן ל ו מ ר ו ה ו א ס ב ר פ ״ נ‬ ‫ו ב י מ י א ש ן ה ״ א א י ד ואיוי א ש ן ו ח ו‬
‫ק נ ס א ‪ .‬וא״כ ב ל א הילגסא ה י א ו ה י א‬ ‫א מ י כ ל י א ו ח ו א ל א מ י כ ל י א ‪ .‬ו מ מ י ל א מיושב‬
‫ס ו ל ו ה ו ק ר ן ואשי ה י ל כ ס א ל מ י מ ר ו ה י א‬ ‫ק ו ׳ ה ס ו ס ׳ ל ל ה ט ל א כ ת ב ר ח מ נ א ושילח‬
‫ח י ל ל ה ו ר ג ל ו ג ס שהוא מ מ ו ן ‪ .‬ו א ״ כ אין‬ ‫ל ח ו ר כ ד ו ל א מלון( תרווייהו מיניי ו כ ו א מ ק‬
‫לוייק לר״פ למש״ה ק ר י ליי הולדה ו ר ג ל‬ ‫ל ה י מינייהי מ פ ק ח ‪ .‬ו ה ש ת א א״ש נ מ י מ ה‬
‫משוס לפוטרו ב ר ה ״ ר ‪ .‬ו ה ס ו ס ' נ ס ב ו ל ר ב א‬ ‫ל ק א מ ר ב נ מ ר א לומיא לרגל וקשה ר נ ל נופיי‬
‫מ ה י כ א פ ש י ט א ליי ט פ י ל פ ו ט ר ו ב ר ה ״ ר מ ל ש ל ם‬ ‫מ נ ל ! ‪ .‬ו א י ל כפירש״י כ מ ו ש ה ק ש ה ה מ ה ר ש ״ א‬
‫מ ן מעליי' ו כ ס ב י כיין ו מ ן ס ד ן הי׳ מ ש ל ם‬ ‫ו ״ ל ‪ .‬א ב ל ל פ י ו ר ט ט א ״ ש ‪ .‬ו ה ש ת א איירי‬
‫נ ״ ש ואס׳ הילכסא להקל ע ״ ש ‪ .‬אבל לר״פ‬ ‫ב נ מ ר א אי כ ת ב משלחי ר ג ל וכוי א ״ כ ר נ ל‬
‫אין ל ו מ ר כ ן כיון ויכולין ל ו מ ר ו ה ו א ח ו ל י ה‬ ‫פ ״ כ חייב נ ס א ל א מיכליא ק ר נ א ‪ .‬ל א ל ״ כ‬
‫ו ק ר ן ‪ .‬א ״ כ ל א אשי כ ל ל ה ה י ל כ ס א ל ה ק ל‬ ‫ל א ל כ ת ו ב ר מ מ נ א ל א ו ב י ע ר ולא מ ש ל ח י ר נ ל‬
‫ו מ ש ״ ה א מ ר ו א ש י לאשמועינן ו מ ש ל ם מ ן‬ ‫השיר וכוי ר ק ושילח וניל)! מיניי ת ר י ף י ה ו‬
‫ה ע ל י ' ‪ .‬ו מ מ י ל א כיו! ו מ ש ל ם מ ן ה ע ל י י ' כ מ ו‬ ‫במיכליא וכללעיל‪ .‬א ע ״ כ מ ל כ ת ב ר ח מ נ א הני‬
‫ר ג ל פטור נ״כ בר״ה כ מ ו ר ג ל ועיי!‪:‬‬ ‫ק ר א י ע ״ ע ר נ ל מיחייב נ ס א ל א מ י כ ל י א‬
‫ממונא קמ״רי בסקי גזע‬ ‫בנזמי‬ ‫)י!* י י (‬ ‫ק ר נ א ו מ מ י ל א ילפיכן שן ו ו מ י א ו ר ג ל ‪:‬‬
‫י ל א מ י י ר י וכי'‪ .‬יקשה ל מ ״ ו‬ ‫בלן! ה נ ״ ל א י ל י מ א א ב י׳ ו ה ו ל ד ה ט ׳‬ ‫שם‬
‫ל ק מ ן א ש ו מ ש ו ס ח צ י ו ‪ .‬א ״ כ כיון ו ק ס נ י‬ ‫להיינו א ם מ ת ביי ה ר א ב ‪ .‬ו א ס מ ת‬
‫נ מ ס נ י ס ן ה ב ט ר ה ר נזקי ג ו פ ו ו כ ו א מ ר י ק‬ ‫נ ט י היי ס ו ל ל ה ‪ .‬ו ק ש ה ט י ! לשייך מ י ת ה‬
‫ש ם ב נ מ ר א להויא בסוניא ואשי משים ח צ י ו ‪.‬‬ ‫נ ט י ואגן קיי״ל ב ו ר שחייבה ת י ר ה ל ה ב ל י ולא‬
‫ו נ ר א ה ל ס ר ן ו ה א ו ק א מ ר נזקי נ ו פ ו היינו‬ ‫ל מ ב ט ו ‪ .‬א ״ כ א ף ל מ ת ב י י ה מ ז י ק יכול‬
‫ו ב ר א ש ר א ס ל א יהי' פ ט ו ל ח א ו ם ל ה ד ק‬ ‫לטעון שמת בהבל ט ' ט ו ן לעיקר מיתה‬
‫ל א ה י י מ ז י ק והיינו ב ס ר ב א ו ב ח נ י ת א‪1‬‬ ‫ב ה ב ל ואין טליו חיוב ל ת ו ל ל ו ת י ה ן לאו כיוצא‬
‫ב ס ן ‪ .‬מ ש א ״ כ א ש ו נ ס א ס ל א היי פ ע י ל ס‬ ‫ב ה ן ‪ .‬וא״׳ל לאזלינן ב ת ר ר ו ג א שאינן מ ת י ם‬
‫א ו ם מ ט ב ט ה א ש ששורף ו ג ר ה מ ו נ ח א צ ל י ‪.‬‬ ‫ב ט י ‪ .‬ה א קיי״ל א ץ מ ו ל ט ן ב מ מ ו ן א ת ר‬
‫ו א ״ כ ל א היי ב כ א ן ר ק ה ב א ת ו ה ו ל כ ת ה א ו ם‬ ‫ה ר ו ב ‪ .‬ו ט ״ כ צ״ל ל ה ״ ק ט ק ליש כאן י'‬
‫ל ב ל י מ ש ״ ס ל א חשיב נזקי גופי ‪ .‬י ב ז ה‬ ‫ט פ ח י ם כ ל ס פ ח י ס פ ח נ ט ש ה ס ב ל יי״ל ז א ף‬
‫מתורן ק ו ׳ המוס' לקמן ט ״ ב ב ו ״ ס ואימא‬ ‫ל מ ת ב ט פ ח ה א י נ ״ כ ט פ ס י' נ ר ם ז א ת‬
‫מ ב ט ה ז ה מ י ס וכוי ו ה ק ש ו ה ״ ו אי ו ש ק י ל‬ ‫ולו״ק ‪:‬‬
‫ב י ו ק א ו מ י א כ ח י ה ו י ואי ו ל א שקיל ב י ו ק א‬ ‫ל ר ב א מ י ב ט י א ליי ל ר ב פ פ א פ ש י ט א‬ ‫?ךב‬
‫ו מ י א כ ת שני ה ו י ט ״ ש ‪ .‬ו ל ו ב ר י נ ו ח״ש‬ ‫ל י ׳ ‪ .‬והקשה הרשב״א והמהרש״א‬
‫ו א י י ר י ב ו ש ק י ל ב י ו ק א ו מ י א ‪ .‬ו ל א קשיא‬ ‫ז ״ ל מ ה י כ א פ ש י ט א ליי ל ה נ מ ' ל ל ר ב פ פ א‬
‫כ מ ו ה ו י ו מ י ס היי כ מ י א ש ו ר מ ו ל ה ז י ק‬ ‫פשיטא ל י י ‪ .‬לילמא נ ס ל ר ב פ פ א משוס הכי‬
‫)לשון! כ ל י ם ג ס ב ל י טשיית א ד ם כ ל ל כ מ ו‬ ‫ק ר י ליי ס ו ל ל ה ו ר ג ל ל פ י ש ר ו ב ר ״ ה ולשלם‬
‫א ש ‪ .‬ו ל א הזי ר ק ה ב א ת ו ה ו ל כ ת ה א ו ם‬ ‫מ ן ה ע ל י י ה מ י ב ע י א ליי ג ״ כ ‪ .‬ו נ ר א ה ל ת ר ן‬
‫להכלים א ת המיס יכהנ״ל ווו״ק ‪:‬‬ ‫ל ה נ ה יש ל ל ק ל ק א ף לפי ת ר ו צ ס ו ק י ס ל ה ו‬
‫שם ט ״ ב ב ת ו ס ' ב ו ״ ס ט ו י ס זוממי]‬ ‫תלמולא ה כ י ‪ .‬מ ״ מ א ר ״ פ נופיי קשה מהכין‬
‫ו א פ י ל ו שילם‬ ‫כ ת ב ריב״א‬ ‫פ ש י ט א ליה • ו נ ר א ה ל ה נ ה ר ״ פ ק א מ ר ל ק מ ן‬
‫ט ״ פ ט ו י ס זוממי! חייבין ו ל א שייך ל ו מ ר‬ ‫לחצי נ ז ק ל ק ר ן ממין ו ל א ק נ ס ‪ .‬ו א ״ כ לייק‬
‫כ א ש ר ז מ ם ולא כ א ש ר ט ש ה מ ש ו ס ו מ מ ו ן‬ ‫ר ״ פ שפיר ט ו ן ל מ ש ל ם חצי נ ז ק כ מ ו ק ר ן‬
‫א פ ש ר ב ח ז ר ה ‪ .‬ור״י מ פ ר ש מ ט ט ס א ת ר‬ ‫ו נ ס ב ק ר ן ה ו א ממון ל מ א י ה ל כ ת א ‪ .‬א ע ״ כ‬
‫מ ש ו ם ק ״ ו ו ב מ מ ו ן עונשין מ ן ה ו י ן ע״ש ‪.‬‬ ‫צ״ל להוא סוללה לרגל והלכתא א ח א‬
‫וג״ל ה ו כ ח ה ל ו ב ר י ה ר י ב ״ א ו ס ת י ר ה ל ד ב ר י‬ ‫לאשמיעינן ל ל ש ל ם מ ן ה ע ל י י ה כ מ ו ר ג ל ‪.‬‬
‫הר״י‬
‫ד*‬ ‫שמחה‬ ‫מסכת בבא קפא‬ ‫סול‬
‫משוס ומצי א מ ר י י ל י דבוריה ונו׳‬ ‫• ה ר י י ‪ .‬ואין ל ו מ ר ד א ף דאינו ב ת ז ר ה ‪ .‬מ ״ מ‬
‫ופדלעיל ‪ .‬ו ה ק ש ה ה פ ״ י א ״ כ ב א מ ת ל מ ה‬ ‫*גתייבס מ ק ״ ו ‪ .‬ד ה ר י כ א ש ר ז מ ם הוי ק ג ס א‬
‫מצי ה ל ו ק ת ל מ י מ ר ל ה נ י ו י י ק א כיין דמצי‬ ‫ו א ם ע ש ה ואינו ב ת ו ר ה הוי מ מ ו ג א ‪ .‬ו מ מ י נ א‬
‫ה ב ״ ת ל ו מ ר ה כ י ע ״ ש ‪ .‬מ ״ ל ו ה כ ה יש‬ ‫מ ק נ ס א ל א י ל פ ק בשום ד ו כ ת א ד ה ר י א ס‬
‫ל ו ק ר ק א מ א י נקנוינן ב ג מ ר א ב ו י ב י ] מ י ד ת‬ ‫מ ר שילם מ צ ד ה ד ק ה ם מתוייבי; שהרי‬
‫ודבוריה ‪ .‬ה ל א עיוית ל א צריטנ! למימר‬ ‫הזיקו מ מ י ! ש ל א כ ד י ! ו א ״ כ אין ל מ י ל ף‬
‫כיון ו ל א ת ו לי׳ כ ל ל ו ל א ה ״ ל ל י נ ק ו ס ר ק‬ ‫מ כ א ש ר ז מ ס ‪ .‬יע״כ צ״ל כדברי ה ד ב ״ א‬
‫זיבורית ל ח ו ר ‪ .‬מ ר א ה ד ה נ ה ה ר א ״ ש ז״ל‬ ‫מ ש ו ס ד מ מ ו ! א י ת א ב ת ו ר ה יעיין‪:‬‬
‫כ ת ב ל ע י ל ל ת ל ק דווקא ב ד ג י ל ה ד ע ת ו ד ת פ ן‬ ‫) ד ף מ י ( אלא ב י ת מ י ד ל א ו בני פ ר ע ו ! נ י נ ה ו‬
‫ל י ת ג ה לו ר ק כ י ו ק ר א ד ל ק מ י ׳ א ז צריך ליתן‬ ‫ו כ ו ׳ ‪ .‬ו ה ק ש ה ה ר ש ב ״ א י״ל יחזיר‬
‫ל ו א ף זיבורית ט פ י פ ו ר ת א ‪ .‬מ ש א ״ כ א ם‬ ‫ל ה ק ר ק ע ב פ י ר ע ו ן ויהי' י ת ו מ י ם שגבו ק ר ק ע‬
‫א ו מ ר הזיבורית תביבין לי ב י ו ת ר א מ נ ם‬ ‫ו כ ו ׳ ‪ .‬ופי' ב ת ו מ י ס הישיחי' דהיינו ב א ו ד י ת א ‪.‬‬
‫יכיל ל ו מ ר ה ב לי ש פ י פ ו ר ת א ע ״ ש ‪ .‬ו ה נ ה‬ ‫ו ע ו ד ה ק ש ה ה ש ״ מ ע ל א ר י כ ו ת הלשון ב ג מ ר א‬
‫כ א ן ביבין ע י ד ת וזיבורית ה ו י כ מ ו ג י ל ה‬ ‫ד מ י ל א ידעינן ו ל א ו בני פ ר ע ו ן נ י מ י א י ל א‬
‫ד ע ת ו ‪ .‬כיי! ו א נ י רואי; ש א י נ ס חביבי; לי‬ ‫ש ב י ק להון אבוה! נ כ ס י ן ‪ .‬ונ״ל ו ה נ ה א מ ר י נ ן‬
‫שהרי מ כ ר ס י א ״ כ ק ש ה א מ א י מצי ל מ י מ ר‬ ‫ל ק מ ן ב ר א ו ב ן ש מ כ ר כ ל שדותיו לשמעון ו ה ל ך‬
‫ל ה ט ו י י ק א כיין ושייכא לו ב א מ ת זיבורית ‪.‬‬ ‫ו מ כ ר ש ד ה א ת ת ללוי ד ר צ ה מ ז ה ג ו ב ה ו כ ו י ‪.‬‬
‫זלהכי נ ק ט בזבין ע י ד י ת ג׳׳כ ו א ״ כ אין כ א !‬ ‫ו כ ת ב ה ר א ״ ש ז ״ ל ט ע מ א ד י ט ל לוי ל ו מ ר‬
‫ה ו כ ח ה ד ר צ ה ל י ה ג ה לו ד א פ ש ר ל ו מ ר ד מ ש ״ ס‬ ‫ל ר א ו ב ן ה ר ח ק ת ש י ע מ ד ו ה ל כ ך מצי נ ב י‬
‫זבין זיבורית מ ש ו ס ד ל א ר צ ה ה ל ו ק ח ל ק ט ס‬ ‫מ י נ י ׳ ‪ .‬י מ ל ו ק ח שני מצי ל ג ב ו ת ד כ ו ל ה ו‬
‫ר ק ש נ י ה ס ב י ת ד ו ה ו צ ר ך ל מ כ ו ר לי ג ם‬ ‫מ ש ע ב ד י כ י נ ה ו ‪ .‬כ מ ״ ש ה ח ו ס ׳ ע״ש ‪ .‬ו א ״ כ‬
‫זיבורית ‪ .‬ו ב א מ ת ה ז י ב ו ר י ת תביבין עליו‬ ‫כ א ן מ ה יהני ה א דיתזיר ל ה ם ה ק ר ק ע ‪ .‬ה א‬
‫ב י ו ת ר וא״כ ל א חזיא לי׳ זיבורית ‪ .‬ישפיל‬ ‫ד י מ ה ל ז ה דיכול ל ו מ ר ה ר ח ק ת שיעבודו‬
‫‪ ,‬יכול ל ו מ ר ל ה ט דייקא ו ע י י ן ‪:‬‬ ‫כ מ ו ב מ כ ר ללוי ה ״ ל ‪ .‬א ך ז״א דיכול ל ו מ ר‬
‫ט ע מ א וכי׳ אי אפשי ו כ י ׳ ‪ .‬י ק ש ה‬ ‫אלא‬ ‫ל י היאיל ו מ כ ת ה מ ו כ ר ב א ת מ מ מ ת ש י ע ב ו ד‬
‫ל פ י מ ה דאמרינן לקמן ב מ כ ר שרה‬ ‫ג ו פ ו ה י ל כ ך ת ח ז ו ר ע ל י ׳ ‪ .‬י ל א היי ד י נ א‬
‫א ת ת ללוי ד ר מ ״ ג ר מ ״ ג ‪ .‬ויכיל ל י מ ר ל ל ״ ר‬ ‫ג מ ו ב מ כ ר ל ק מ ן ‪ .‬וכ״ז ב מ ו כ ר ת י ל נ ו פ ו‬
‫ה ר ת ק ת שיעבירו ה י ל כ ך א ג ב ה מ מ ך א ״ כ‬ ‫מ ש ו ע ב ד מ ש א ״ כ ב י ת מ י ו ע ל י ה ם נ ״ כ אין‬
‫ה י א ך יכיל ל ו מ ר א י א פ נ ץ ‪ .‬ה א ה ב ע י ת‬ ‫כ א ן שוס ש י ע ב ו ו ג ו ף כיו! ו ה ס ר ק י ו ר ש י ! ‪.‬‬
‫יכול ל ו מ ר לו ט ו ן ח מ ס ט מ י ס מ י ב ו ר י מ ‪.‬‬ ‫י ד י נ ס כ מ ו ל ק ו ת ו ת ואין ע ל י ה ם ר ק ש ע ט ו‬
‫ועידית ה נ ח ת חל שיעבווי ע ל ה פ י ד ס וא״כ‬ ‫ק ר ק ע ‪ .‬ושרם כמו ה ל ״ ר ‪ .‬וא״כ ל א י מ ל‬
‫אח״כ דמכר יסרסיק ש ע מ ד א ג ב ה מן‬ ‫ל י מ ר מ ה ד ר נ א ד א ף ד י ה ד ר היי דינא ד ר מ ״ נ‬
‫ה ע י ד י ת ‪ .‬כ ד ן מ כ ר ש ד ה א ס פ ללוי ד מ ל‬ ‫ל מ י ג ‪ .‬כיי) ו ע ל ש נ י ה ם אין כאן ר ק ש י ט מ ו‬
‫ל ז מ ר מ ״ ל ‪ .‬ייש ל ד ת ו ת ב ד י ח ק ט ו ן ו כ ל‬ ‫ק ר ק ע ‪ .‬ייכול ל ו מ ר ה ר ח ק ת שיעבודו ו כ ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ה ש ר י ת ה ס אצל איש א ח ד ל א ש״ך ל מ י מ ר‬ ‫ו מ ת י ׳ ק י ׳ ה ר ש ב ״ א י מ ו י ק ד ק הלשין ב ג מ ר א ‪.‬‬
‫ה ר ח ק ת שיעבידי ט ו ן ו ס ״ ס מ א חיזר ט ל‬ ‫ד ל א י בני פ ר ע י ן נינהי י מ י היינו דאין ע ל י ה ם‬
‫איש ז ה ‪ .‬ו מ ה ל ו א ס י ק ח בינונית א ו פ י ד מ‬ ‫ש י ע ב ו ד ג ו ף ושוין כ ל ק ו ח ו ת ‪ .‬ו ז ה ש כ ו י ם‬
‫מ ן ד א ץ כאן ה ר ח ק ה בזה י ו ת ר מ ז ה ‪:‬‬ ‫ג ג מ ר א ישיעבודא עלייהו ר מ י א ‪ .‬ט ל ט ו‬
‫ד ״ ס דיכא ה י א מקשי! מ ה נ ״ מ‬ ‫בת‪1‬ס׳‬ ‫ד א י ן ע ל י ה ם שיעבוד ר ק כ ל ק ו ח ו ת י כ ה ג ״ ל‬
‫ע ״ ש ‪ .‬ובב׳׳מ דן( י * ל סירצי‬ ‫ודו״ק ‪:‬‬
‫ב מ ת ל ע ל ה ש ב ו ע ה ה ל כ ך נ ״ מ א ס ישמעי‬ ‫בד״ה ל ה ט דייקת ו ט י ‪ .‬דלסכי‬ ‫בתום׳‬
‫ה ס ו כ ר עמו בדינא ע ״ ש ‪ .‬וקמה מ ל מ מ ן‬ ‫איצסריך ט ע מ א דלהכי וי״קא‬
‫שמחה‬ ‫א קט״‬ ‫מסבת‬ ‫קול‬ ‫*‬
‫מוכרת להחזיר השגר להיות כעין שגזל ‪.‬‬ ‫זה הא לקמן אמליגן ליטל המוכר לומר‬
‫נדי לקיים העשה דוהשיב ‪ .‬וכמי! יה אימא‬ ‫אחיי טירפך ואשלם לך אפיי באתריימ ‪ .‬א״כ‬
‫במ״ל בהל׳ ביכורים ע״ש‪ .‬וי״ל'כיון דתזינן‬ ‫דאיני יכיל להראות הטירפא טון ומתל לו‬
‫דבלא נשבע א״צ להוליכו למדי‪ .‬משוס דא״צ‬ ‫א״כ אכת׳ לימא לי׳ לאי בע״ד לידי את‬
‫לעשות הוציאה על ההשבה‪ .‬וה״ה כאן עיי‬ ‫כיון ואפי׳ תרעומות מין יכול לומר טון דלא‬
‫המזרה יהי׳ פסידא בקלקול הכלי ימש״ה א״צ‬ ‫ס״ל להלשין ראשון ללא ניתא ליי דליזוי‬
‫להחזיר הגזילה שיהי׳ לי ססידא בקלקלי‪.‬‬ ‫תרעימימ ‪ .‬ינ״ל ולקמן אמרינן משהחזיק בה‬
‫והא דמריש׳ שצריך להרוס הבנין מדאורייתא‬ ‫אין יכול לחזור ‪ .‬ודווקא שלא באחריות משוס‬
‫ילא תיישינן מל ההוצאה ‪ .‬המס המריש בעין‬ ‫תייתא דקיטרא וכי׳ אבל באתריות יכיל‬
‫כמי שהי׳ מקידס ומיק להשיב לקיים ממציס‬ ‫לחזיר זא״כ כאן דמיירי באתריית עדיין יכיל‬
‫אז לא ח״שינן מל ההוצאה ‪ .‬אבל הכא כיון‬ ‫לחזור ‪ .‬יא״ל טין דממל יוכל לומר לו תיימא‬
‫שנשתנימ הנזילה ואינו יכול לקיים מצוס‬ ‫וקיטרא סברת וקיבלת‪ .‬זה שייך לגבי‬
‫יהשיב דאינו כמו שנזל‪ .‬ילעשיח הוצאה ולהכין‬ ‫בע״ח דאימ יעל להשביע אותו‪ .‬אבל מ״מ‬
‫המציה איני מחייב ‪ .‬נס מה שהקשו התום׳‬ ‫לגבי המוכר טון שמכרו באחריות יכול לתזור‬
‫בפי מרובה דף ס״ז בדיה מעיקרא טבלא‬ ‫נו כיין שלא קיבל בשמת המכירה התיימא‬
‫שהקשו שיהי׳ שינוי החוזר ע״י שאלה ‪ .‬ותירצו‬ ‫וקטלא יא״ג שפיר יכיל ל״ל בע״ד דדך אנא‬
‫כיון דלא שכיתא עיש לא קשה שנכופהו‬ ‫כיון דיכול לתזור יעיין‪:‬‬
‫לשתול ולקיים המצוה כיין דליכא הוצאה בזה‬ ‫ד״ה דינא היא כתב ינ״מ לי‬ ‫ברש״י‬
‫כיין דבשאלה בעינן חרטת בלב ולא שייך‬ ‫ל ע ק אשתבע לי עיש ‪ .‬והוא‬
‫כפיה ע ״ ז ‪ .‬אך במקום דליכא פסידא כגון‬ ‫סמוה עד מאוד כאשר תמהו כל המפורשים‪.‬‬
‫דהשינו׳ אינו שוה פרוטה כגון עפר ועשאו‬ ‫וניל לפרש דהנה באמת יש נ״מ דיצטרך‬
‫לבנה א ח ת ‪ .‬אי אס הנגזל ריצה להשיב לי‬ ‫לישבע ב׳ פעמים אחד לי ואחו ללוקח‪.‬‬
‫הפסידא למה לא יחוייב להחזיר הדבר‬ ‫אך גס בבי פעמיס מס נ״מ ועוד דאביי‬
‫לקדמותו לקייס המצוה וכנ״ל ‪:‬‬ ‫לשיטתו דסיבר אשבועמ מ״מ דמיישינן שמא‬
‫שנראה בזה ‪ .‬דבקצות המשן סי'‬ ‫‪1‬מה‬ ‫ספק מליה ישנס יש לי עליי ימספק שביעה‬
‫ש״ס ס״ק ד׳ פסק דכשעשה מנסכא‬ ‫פרשי איגשי‪ .‬וכיין דכבר נשבע פ״א איך‬
‫זוזי ומאותו הזיזי עבד נסכא דקנה טין‬ ‫נשבע פיש הרי לא שייך כאן מספק שבימה‬
‫דכשעשאז זיוי לא קנה ‪ .‬זהי׳ הזוז׳ של הנגזל‬ ‫פרשי שהרי נשבע <פ'א‪ .‬זבזה יינן דברי‬
‫והו׳׳ל כמו גזל זוזי וענדו נסכא‪ .‬ודברי‬ ‫רשיי זיל היטיב דמיירי בשממל לי השביעה‬
‫הקצות הנ׳׳ל שייכים דוקא בנסכא ועבדו זיר‬ ‫זכט״ש הסיס׳ בב״מ הג״ל‪ .‬ואי משיס וקשיא‬
‫אי בעפר יעשאי לבנים כיין דשם סניס‬ ‫הא הזי שלא באמליזס זכדכתבסי לעיל‪.‬‬
‫חדשות באו לכאן‪ .‬אבל בעצים ועשאן כלים‬ ‫ל מ כסב רשיי דאעפ״כ עול לומר בע״ד‬
‫לאוקימתא דאביי שגזל נסרים ועבדן סיבה‬ ‫דידך אנא אע״פ שמתלמ ‪ .‬טין דבלא״ה אינו‬
‫לא שייך דיני דאס עשה מאיתן הכלים נסרים‬ ‫יכזל להשביע אותו מטעם דפרשי איגשי‬
‫כמקדס ‪ .‬כיון דאין כאן פנים מדשות לא‬ ‫כו׳ רק פ״א יכדכמ־בנא אף אס לא ממל‪.‬‬
‫בגוון ולא באיכות הגדלות וקטנות ‪ .‬ובזה‬ ‫ועיין‪:‬‬
‫מדוקדק הלשין בפי מלובה כתיבא יסנינא ‪.‬‬
‫דטכל לומר דרבה מה שהביא ‪:‬וקרא דוהשיב‪.‬‬ ‫פרק הגוזל‪.‬‬
‫איירי בנסכא ועבדו זוזי א״כ ל״ק ולא יקנה‬
‫הזזזי‪ .‬טין דהיא שיני׳ החוזר שיכיל לעשות‬ ‫ב‪7‬״ה ס״ד תנא ‪1‬ט׳ יא״ת לרבה‬ ‫בתוס׳‬
‫מהן נסכא ויקיים המצוה‪ .‬ז״א כיון דלפי‬ ‫וכוי‪ .‬יאפשר לומר אס אפשר‬
‫דברי הקצות כנ״ל יקנה בשיני נמיר הגכגא‬ ‫לקיים המצוה עיי חורה למה לא יהי׳‬
‫מ״ל‬
‫ה‪9‬‬ ‫שמחה‬ ‫! ל‪,‬ט*‬ ‫מסכת ‪1‬‬ ‫קול‬
‫לאחר העיון עיקר ובריו אינם‬ ‫מיהן‬ ‫מ״ל ונמצא א׳ אפשר לקייס המצוה‪ .‬ושפיר‬
‫נראיס כלל‪ .‬דאף שהזוזי שעשה הס‬ ‫קאמר רבה דשינוי החוזר קונה מדאורייתא ‪.‬‬
‫של הנגזל‪ .‬מעעס שלא קגה איחס הגזלן‬ ‫אבל עצים יעשאן כליס דאפשל לקיים המצוה‬
‫דהוי שינוי החוזר‪ .‬מ״מ הפגיס של הזוזי‬ ‫ולעשות מכליס נסריס כוי ולא יקנה הנסרים ‪.‬‬
‫אינס של הנגזל דלא קנאס אלא מחמס‬ ‫טק דלא הוי פנים חדשות אפיי רנה‬
‫שגוף הנסכא הס שלי אן! פהס זוזיס מ״מ‬ ‫סודה וחינו קונה מדאורייתא רק מדרבנן ‪.‬‬
‫עדיין גוף הנסכא של הנגזל‪ .‬אבל הצורה‬ ‫ולזה אמר שינוי קונה כתיבא ותנינא ‪ .‬כתיבא‬
‫הוא של הגזלן ואס עשאו אח״כ נסכא הנסכא‬ ‫מדאורייתא והייני נסכא יםשאן זיזי ותנינן‬
‫הוא להגגזל ואי! זה שינוי כלל‪ .‬כיון שלא‬ ‫מדרבנן עצים ומשאן כליס‪ .‬וממילא מתו'‬
‫גיל איחס כן מהגגזל‪ .‬וזה ברור ‪:‬‬ ‫קו' התוס' סנ״ל ודו״ק‪:‬‬
‫דייה ר״ש בן יהידא יכו׳ וסימא‬ ‫בתום׳‬ ‫מ״ד תנא וכוי‪ .‬אין לדקדק‬ ‫בגמרא‬
‫הא בטוואו וארגו מודה יכי'‬ ‫במשנה מדוע לא קתני כלים‬
‫ע״ש‪ .‬ונ״ל דלשיטת רב גחן בר אושיעא‬ ‫וטשאן עצים לאביי דג״כ שינוי החוזר הוא‪.‬‬
‫בחולין פרק ראשית הגז דף קל״ח דאינו חייב‬ ‫ויקנה מדרבנן משוס דבםציס ומשאן כלים‬
‫בראשית הגז אלא טד שיגזז כל החמשה‪.‬‬ ‫שס כלים נתהוה םליהס מחדש והיי שינוי‬
‫זהגה טזזאז וארגז אף אי נימא דשינזי איגו‬ ‫השם זמש״ה קונה מדרבנן אף ותזזר‪ .‬אבל‬
‫קונה‪ .‬מ״מ גיזה לא מיקרי ויצאו משס הגייה‬ ‫כלים וםשאן עצים לא נשתנה השם כלל‬
‫ונקראו בשס חוט או בגד‪ .‬תבל בצבטו לא‬ ‫ואכתי עצי כלים מיקרי והוי כמי גובי‬
‫נשתנה שמס דעדיין גיזה צבועה מיקרי‪.‬‬ ‫לדקל' דלקמן דלא הוי שינוי השם‪ .‬אך‬
‫והשתא נוכל לומר דמתגי' גזזו ראשון רהשון‬ ‫לפ״ז קשה בעצי׳ ומשאן כלים יקנה מדאוריי'‬
‫בכל גייגא איירי אף כשסווה וארגו וצבעו‬ ‫דהוי שינוי השם דאינו חוזר‪ .‬ואף דמישלפא‬
‫מ״י אחר שלא מדעתי‪ .‬א״כ מן טויאו‬ ‫להי עצי כלים מיקרי‪ .‬וצ״ל כיון דהשינזי‬
‫וארגו אינו ראי' דשיטי קונה כיון ונשתנה‬ ‫מעשה תיור לגמרי והשם ג״כ נגרע קצת‬
‫טצמיחם והוי חוט או בגד‪ .‬ולהט אס טוואו‬ ‫כיו! דאינו נקרא כלים אלא עצי כלים‪.‬‬
‫ראשי! ראשון יארגו אחר אף דשיטי אינו‬ ‫מש״ה אינו קונה מדאורייתא יצ״ע ‪:‬‬
‫קונה והס של בטל הבית טדיין מ״מ איט‬
‫מצטרף לראשית הגז דלא מיקרי תו ראשית‬ ‫״^{ לעיי! בדברי הקצות הנ״ל שהבאתי‪.‬‬
‫הגז כג״ל‪ .‬אבל מצבעו שפיר מוכת דשיגיי‬ ‫דבנסכא ועבדו זוזי וסגדו גסכא‪ .‬או‬
‫איני קונה‪ .‬דאל״כ תיפוק ליי דאינו מצטיןז‬ ‫בעפר ומשחו לנניס ומשאו ע פ ר ‪ .‬דקנה‬
‫דכבר קנאו אותו שמשה השינוי כיון דהר‬ ‫מטעם דטון שלא קנה אותם כשעשאן זוזי‬
‫שינוי רק דמיקרי עדיין גיזה כוי‪ .‬אלא ע״כ‬ ‫או לגנים הרי הס ברשות הנגזל והיי שינוי‬
‫דשיטי אינו קונה ולהט לא קנאי איתי שעשס‬ ‫סוג משים דפ״ח כאי לכאן‪ .‬ולכאורה קשה‬
‫השינוי‪ .‬ומצטרף לראשית הגז וחל טניו‬ ‫דא״כ ליקני תיכף כשםשאן זוזים דלא הר‬
‫החיוב דרה״ג טדיין כיון דגיזה מיקרי‪ .‬ובזה‬ ‫שינוי החוזר‪ .‬דכשיחזיר יקנה אותם‪ .‬אך ז״א‬
‫מ ת י ק ג״כ קו' התיס׳ בפי מרזבה בד״ה‬ ‫וכשיעשה את״כ מאיתן הזוזים נסנא לא יהי׳‬
‫לא הספיק וכוי ט״ש ידו״ק ‪:‬‬ ‫שיני׳ השם דכשגזלי ג״כ גסכא נקרא ‪:‬‬
‫םוגיא דדגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן‪.‬‬
‫ואין מקבלי! ולמה מחזירי! לצי״ש וא״כ מוכח‬ ‫פסק דכשבא לצי״ש מקכלין הימנו‪.‬‬ ‫הטור‬
‫ואין מקבלי!‪ .‬ונראה לתרץ דהגה בל״ז צריכין‬ ‫ותמה עליו היש״ש הא מסוגיא‬
‫אט להבי! דברי הסור שכתב דמקבלין‪.‬‬ ‫דיון משמע להדיא להיפך דמשגי דמפזירין‬
‫היאך‬
‫שמחה‬ ‫מסבת ‪ ! 1‬קמא‬ ‫קןיל‬ ‫‪10‬‬
‫ו ב ד ב ר המסוייס מקבלין‪ .‬ר ק משוס כבודו‬ ‫ה י א ך י ו ע י נ ן ו ב א לצי״ש ש מ א אינו רוצה‬
‫של א ב י ו ‪ .‬ו א ״ כ א י מ ״ ר י ב ל א ע ש ה תשובי*‬ ‫ל ה ח ז י ר ו א ל א מצד ה ד ן ‪ .‬וצ״ל ו כ ו ו נ ת ו ה י כ א‬
‫אין ז ה ב נ ו ד ו ו ג ס הוא ל א היי ר ו צ ה ל ה ח ז י ר‬ ‫שהמזיר פ ״ א ולא קיבלו מ מ נ ו ו א מ ״ כ ב א‬
‫ואין לו כ ב ו ו ב מ ה שיחזירו כיון ו ה ל א ו ל א‬ ‫פ ״ ב ל ה ח ז י ר א ז מכירי! א ט ולצי״ש ה ו א‬
‫םיקכו כ ל ל א ך מ ש ו ס כ ב ו ו ו ‪ .‬וכיון שלא ע ש ס‬ ‫ימקבלין ה י מ ט ‪ .‬ו כ ן כ ת ו ב במייל ב ה ל ' מ ל ו ה‬
‫ה ש ו ב ה אינו רוצה ב כ ב ו ד כ ז ה ‪ .‬ימש״ה א י נ ם‬ ‫וליה פ ״ ר ‪ .‬ו א ״ כ י״ל ד ה כ י ק א מ ר י נ ן ב ג מ ר א‬
‫מחריבים להחזיר ר ק בשמשה ה ש ו ב ה ‪ .‬ובזה‬ ‫מחזירי! ואין מ ק ב ל י ן ו ל מ ה מחזירי! ל צ י ״ ש ‪.‬‬
‫מ ה ו ר ן ג ״ כ ק ו ׳ ה מ ה ר ש ״ א ז״ל ש ה ק ש ה ע ל‬ ‫פ י ' ש מ ח ד ד ! כ ו י שיהי׳ ל א ו ת כ ש י ב א ב פ ״ ב‬
‫ד ב ר י ה ה ו ס ׳ ה נ ר א ה לי ד ב ד ב ר מ ס ר י ©‬ ‫שהוא ב א לצי״ש יכו׳ ‪:‬‬
‫מקבלין ממנו משוס כ ב ו ד ו ‪ .‬והקשה א ״ כ‬ ‫א מ ר א מ ר ת י ל ת ר ן דברי ה ט ו ר ‪.‬‬ ‫ובאופן‬
‫קושייה ה ג מ ר א ב מ ק ו מ ה ע ו מ ד ת ה א א ב י ה ם‬ ‫י ד ה נ ה צריכין להבין ד ל מ ה מ ק ש ס‬
‫חייב ל ה ח ז י ר ו ל א שייך ה י י ה ג מ ר א מ ש ו ס‬ ‫הגמ' מממניסין דהנימ ל ה ם אביהם מטות‬
‫ו ב ע י ל מ י ס נ י ס י פ א וכוי ה א ג ס ה ס י פ ' יכולין‬ ‫א ר י יימק ולא פריך ק תיכף א ב ד י ת א ‪.‬‬
‫לשנויי ב ד י ד ה ו דהיינו ב ד ב ר ה מ ס ו י י ס ו א ז‬ ‫וצ״ל ל ש י ט ת ה ר מ ״ ס ד ס ו ב ר ד ד ו ק א ב א‬
‫מקבלין ע ״ ש ‪ .‬ובזה מ מ ו ר ן ע ל נ כ ק ‪ .‬ד ה א‬ ‫מ ע צ מ ו ל ה מ ו י ר א י אי! מ ק ב ל י ן א ב ל א ס‬
‫א ל י ב א ד ר ׳ יוחנן איירינן ה כ א ד א י נ ה יוצאה‬ ‫ת ב ע ו ה ו והוא רוצה ל ה מ ז י ר א ז מ ק ב ל י ן ‪.‬‬
‫בדיינים ו א ״ כ ל א מצינו לכייף א ו ה ו בדין‬ ‫ו ה ״ כ בל"! מיינו יכולין ל ת ר ן ו מ ת נ י ת ן ו ה נ י ת‬
‫ליהן א ב ל ב ד י ד ה ו שפיר שייך ל מ מ נ י חייבין‬ ‫וכו׳ מ י י ד ב ת ב ע ו ה ו ו ל כ ו ה י י צ ד ך ל ה מ י י ר ‪.‬‬
‫דחייבין מ ש י ם כיבוד א ב ל בדידי׳ פ מ י ר אן*‬ ‫א ב ל ע ל ר ' יומנן אין ל ת ר ן כ ך ‪ .‬ד ר י יימנן‬
‫לצי״ש‪ .‬כיון ד א י נ ה יוצאה וכו׳ כ מ ״ ש ה ס ו ס '‬ ‫ס ו ב ר ב פ י איזהו נ ש ך ד ר ב י ת קצוצה א י נ ה‬
‫ב ד ״ ה א י ל א ע ש ה וכוי כיון דאינו ר ו צ ה‬ ‫יוצאה ב ד י י נ י ם ‪ .‬ו א ״ כ א ף אי מ י י ד ב ת ב ע ו ה ו‬
‫ב כ ב ו ד ‪ .‬ודו״ק ה י מ י ב ‪:‬‬ ‫ל א ה י ׳ א ב י ה ם צ ד ך ל ה מ ו י ר ‪ .‬יהוי כ מ י ל א‬
‫בבא‬ ‫בד׳׳ה ה א א ב י ה ם וכו׳ ו א י ה‬ ‫בתלס׳‬ ‫ת ב ט י ה ו ‪ .‬ולפ״י ש פ י ר פ ס ק ה ט ו ר ד ב ב א‬
‫לצי״ש ו כ ו י ‪ .‬ו נ ״ ל ד א ף ד ר ב י ת‬ ‫לצי״ש מ ק ב ל י ן ד ה ט ו ר פ ו ס ק ד ל א כ ר י י ו ס ק‬
‫קצוצה יוצאה ב ד י י נ י ם ‪ .‬היינו מ ש ו ס ע ש ה ד ו ח י‬ ‫ס ב ר ד ר ״ ק יוצאה בדיינים ו א ״ כ ה א ד מ ס ק י נ ן‬
‫!‬ ‫א ח י ך ע מ ך ‪ .‬א ה ד ר ליי כ י היכי ד נ י ח י ‪-‬‬ ‫ב ג מ ' דחי! מ ק ב ל י ! ו ל מ ה מ ס ו י ד ! לצי״ש ה ו א‬
‫וא״כ לפ׳׳ז י״ל ד ה כ י פ ר י ך ע ל ה מ ק נ ה דאין‬ ‫ר ק א ל י ב א ד ר י יומנן ד ר ״ ק א י נ ה י ו צ א ה ‪.‬‬
‫מ ק ב ל י ן ‪ .‬א ״ כ ב ר כ י ה ל מ ה מתזירין ד ה י א ך‬ ‫ו ט ״ כ שלא ה י ׳ ה ת ק נ ה א ל א כ ד י לצי״ש‪.‬‬
‫שייך ל ו מ ר ממוירין ל צ י ״ ש ‪ .‬ה א ע י ק ר ה מ ז ר ה‬ ‫א ב ל א י א מ ד נ ן יוצאה בדיינים יש ל ח ל ק‬
‫כ י ה י כ א ו ט מ י וכיון ש ת ק נ ו דאין מ ק ב ל י ן ל א‬ ‫כשיטת ה ר מ ״ ה ה נ ״ ל ‪ .‬וא״כ מ ד נ א הוא ה א‬
‫שייך ת ז ר ה נ ל ל ‪ .‬א ב ל ג ב י נזילה ח ף דאין‬ ‫דממזירי!‪ .‬ו א ל ״ כ ה ד ד נ א דמקבלין מ מ ט‬
‫מ ק ב ל י ן מ ״ מ שייך ל ק י י ם מ צ ו ת ע ש ה ו ו ה ש י ב ‪.‬‬ ‫כ ש ה ו א ע ״ י ת ב י ע ה ו כ ה נ ״ ל ! ב א מ ת ולצי״ש‬
‫ולהכי מ ס ר ן ס ש ״ ס ל ק מ ן ב ב א לצי״ש‪ .‬ד ה נ ס‬ ‫מקבלי! ממנו ‪:‬‬
‫יש ל ד ק ד ק בלשון ה ש ״ ס הגזלנין א מ א י א ע ״ פ‬ ‫מתורן ו ב ד הרמב״ס ו פ ס ק נהלי‬ ‫ובזה‬
‫שגבו כוי כיון ד ע י ק ר הקושיא מ ר ב י ס ‪ .‬ו נ ר א ה‬ ‫מ מ ר י ם ו א ף ו א ב י ו ר ש ע תייב‬
‫ו ל כ א ו ר ה ק ש ה לשיטת ה ט ״ ז ביו״ד סי׳ ק ס ״ א‬ ‫ב כ י ב ו ד ‪ .‬י ה ק ש ה עליו ה ט י ר מ ס ו ג י א דידן‬
‫ו ר ״ ק א י נ ה יוצאה בדיינים כ ״ א ב ת ב ט ו ה ל ו ה‬ ‫דמשני בשעשה ת ש ו ב ה ‪ .‬ה א א ף ב ל א ע ש ה‬
‫ע ״ ש ‪ .‬א״כ קשה לשימת ה ר מ ״ ה ו ב ס ב ט ו ל א‬ ‫מ ש י ב ה מייב ב כ י ב ו ד ל ד ב ר י ו ‪ .‬ולפי ד ב ר י נ ו‬
‫ט ש ו ה ק ג ה מ א י פ ר י ך ה ג מ ' מ ר ב י ה דאיירי‬ ‫ה נ ״ ל מ ת ו ר ן היטיב ד ה נ ה הסוגיא הוא‬
‫ע ״ כ נ ת ב ע ו ישפיר מ ח ד ר י ן ‪ .‬ונ״ל ו ה נ ה‬ ‫א ל י ב א ד ר י יוחנן ד ר ״ ק א י נ ה יוצאה בדיינים‬
‫סש״ך כ ה ב שם ב ה פ ס ממלוה ה ר ג י ה ב ח י ק ה‬ ‫י א ״ כ אין יכולי; ל ת ק ן ה ל א ו ואין צ ד כ ץ‬
‫מ ס ל מ אז נסהינן ל ג מ י ' ‪ .‬וא״כ אפי׳ ל א‬ ‫ל מ מ י ר ‪ .‬ר ק מ ש ו ס כ ב ו ד ו ‪ .‬גכמ״ש מטפי‬
‫תבעו‬
‫ו גג‬ ‫שמחה‬ ‫מסכת בנא קמא‬ ‫קול‬
‫ו ה ת ו ק ן ( ע ב ת של מ כ י ר י ג מ ר א‬ ‫סוגיא‬ ‫מ ב ע ו ה ל ז ה מ ו כ ר ת ה מ ל ו ה להשיב מ ט ט ס‬
‫ק ( צ״ו י מ י א מ ר ר ב ע ב ד ו‬ ‫נ ז י ל ה ‪ .‬יבזה מ ת י ר ן כ ו ו נ ת ה מ ק ש ן ו ה א ד ך‬
‫כ מ ק ר ק ע ו כ ו י ‪ .‬הריין! ז ״ ל פ ס ק ד ע ב ד א‬ ‫ט ל נ י ן מ א ! נ י נ ה ו מ ל ר ב ר ב י ת ‪ .‬והיינו שנזל‬
‫כמסלשלי יסמהו כ ל הראשונים א ״ כ למה‬ ‫ה ר ב י ת מ ה ל ו ה ו כ ס ב ר ת הש״ך ה נ ״ ל ‪ .‬י א ״ כ‬
‫מביא מימרא ו ר ב דניאל ב ״ ר קטינא והוא‬ ‫צריך ל ה ח ז י ר אן! ב ל א ת ב ע י כוי ושפיר מ ק ש ה‬
‫ו ל א ביטל מ מ ל א כ י * ‪ .‬ג ס ק ו ' ה ס י ס ' כ מ ס י‬ ‫י ט ״ ז משני שפיר ב ב א לצי״ש‪ .‬ט ו ן ו צ ר י ך‬
‫ב ״ מ כשיביא ו ס מ ל י ה א ת ס ב י ד ו ל א מ ז ר‬ ‫ל ה ש י ב מ ט ע ם מ י ל ה שייך שפיר לצי״ש ל ק י י ם‬
‫בתצרי ת ג ס מ מ ת ג י ת ן ו ה נ א ע ״ ש ‪ .‬י מ י ו יש‬ ‫מ צ ו ת ע ש ה ו ו ה ש י ב ו כ נ ״ ל אן! ו ע ש ו ת ק נ ה‬
‫ל ו ק ו ק אמאי קסגי וטשה בו מ ל א כ ס ולא‬ ‫ואי! מקבלי! י כ נ ״ ל ו ו ו ״ ק ‪:‬‬
‫ק ת ג י י ע ב ו ע מ ו ‪ .‬ו נ ״ ל ל ס ר ן ו ה ג ס אן(‬ ‫ו ה מ ק ב ל מ ה ! אין ר ו ת ת כ מ י ם‬ ‫בגמרא‬
‫ו ט ב ו י כ מ ט ל ט ל י ו מ י א ס מצא ה ע ב ר ה ז ה‬ ‫נ ו ת ה ה י מ נ ו ‪ .‬ב ז ה יש ל ת ר ן‬
‫מציאה ט ד א י שייך ל ר ב ו ראשון כיון ו י ו ט ב ד‬ ‫ה י י ה ת ו פ י ב מ ס י ניכוין ו ן ! י״א ו ״ ה ת ו פ ס‬
‫כ י ו ר ב י ד מ י ‪ .‬ו מ ה ש ה ט ב ו ה ז ה ב י ו הגזלן‬ ‫ל ב ע ״ מ ו ו ל א כפירש״י וכוי ו א פ י ' ל א ט ש א ו‬
‫ב ז ה ל א ק ג א י ה ג ז ל ן ‪ .‬ילשיטת ה ס ו ב ר י ם‬ ‫שלית שלותו ה ו א מ ט ט ס זכייה כ י י ע י ש ‪.‬‬
‫ואומן קוגס בשבת כלי א ס ה ע ב ו עשה‬ ‫י א י כ א ל א ו ק מ א כשהגזל! מ ת ז י ר הנזילות‬
‫מ ל א כ ת כ ל י ‪ .‬ב ו ו א י ק ג ס ר ב י ראשי! א ת‬ ‫לנגזלין ה ר ב ה ו ת פ ס א ׳ ט ב ו ר נגזל א ׳‬
‫ה כ ל י כיין ד ו ע ב ו כ י ו ר ב י ‪ .‬וזהו ב ב י ס ל י‬ ‫י מ ט ט ס זכיי׳ ל י ת א כיו! ואין ר ו ת ס כ מ י ס‬
‫מ מ ל א כ ת ו א ב ל ב ל א ביטלו מ מ ל א כ ת י כיון‬ ‫ט ס ה ה י מ נ ו ‪ .‬א ״ כ ל א הוי זכי׳ א ס ל א‬
‫ו ג י ת א לי׳ ד ל א ל י ס ת ר י ' ע ב ו ! ה י י כ מ ס ל י ן‬ ‫ו ע ש א ו ש ל י ת ‪ _ .‬ד א ז תזינן ו נ י ס א ל י י ‪:‬‬
‫ר ב י ירי מ מ ט ואיגו ריצה ל ק ג ו ת ה כ ל י ‪ .‬ל כ ן‬ ‫ותזבין ל כ ת ו ב ת ה כוי‬ ‫בגמרא‬ ‫)חי‬
‫פייט(‬
‫הכלי של הגזלן וא״צ ל ש ל ם ה ש כ י ר ו ת כיון‬ ‫כ ל לנבי ב ע ל ה זואי‬
‫ו ט ב ו א כ מ ט ל ט ל י ‪ .‬לזה מוייק ועשה ע מ ו‬ ‫מ ת ל ה כ ו י ‪ .‬ייש ל ה ק ש ו ת ל כ א ו ר ה קושיא‬
‫מ ל א כ ה והיינו מ ל א כ ת כלי ד ו ו ק א ‪ .‬והנה‬ ‫ע צ ו מ ה לפי מ ה ד ק י ״ ל ו מ ת י ל ה ב ש ט ר צריך‬
‫הרי״ן! ז״ל ס ו ב ר ו א י מ ן ק ו נ ה ב ש ב ת כלי‬ ‫•קני! א ״ כ נ ס ה כ א מיירי בקנין ו א ״ כ יתייב‬
‫ל כ ן ה ב י א מ י מ ר א זו ו ו ו ק א ב ל א ביטלו‬ ‫ה ב ע ל מ ו י נ א ו ג ר מ י כיי! שאצל הקני! י ו‬
‫מ מ ל א כ ת ו ‪ .‬ובזה מ ת ו ר ן קו׳ ה ת י ס ׳ מ י י ל ט ו ן‬ ‫ש נ י ה ם שויס ב י י ש נ י ס ס ג ר מ ו היזק ל ה נ ח ב ל ‪.‬‬
‫ו ב מ ת נ י ת ! בהזקינו איירי ו ק נ א ו ל ה ט ב ו‬ ‫י א ״ ל ו מ ש ״ ס פ ט ו ר מ ש ו ס ו ל א נתכוין א ל א‬
‫בשינוי‪ .‬א ״ כ אן! מ ה שעשה כ ל י ם ק י ו ם לכן‬ ‫ל פ ט י ר עצמי ו ל ט ו ב ת ו ו כ ה א י גוונא פ ט י ר‬
‫א״צ ל ש ל ם ה ש כ ר ט ו ן ח כ ו ת ר ב ו הראשי! ל א‬ ‫כ ו ק י י ״ ל ‪ .‬ז״א ו ה א א ס י ר ל א ו ס לשהית ע ס‬
‫היי ר ק ע י י י ו ה ע ב ו ו כ י ו ו ו מ י א כי ה כ ל י ם‬ ‫א ש ת ו ב ל א כ ת ו ב ה ויצטרך ל כ ת י ב כ ת ו ב ה‬
‫ה ס ע ד י ן ברשות הגזלן‪ .‬וא״כ כשקנאו‬ ‫א ת ר ת יא״כ אינו מ ר ו ו י ת ‪ .‬וי״ל ו ה כ א מ י י ד‬
‫‪,‬‬
‫הגזלן ל ה ע ב ד בשיני ק נ ס נ ס א ת י ו ו ו ו ו ״ ק ‪:‬‬ ‫כ נ ץ שהיא מ ו ת ל ת ו ה ו א מ ג ר ש ה תיכן! י א ״ כ‬
‫ל ה נ ״ ל כיון ו א י מ ן ק ו נ ה ב ש ב ת כ ל י ‪.‬‬ ‫טור‬ ‫שייך ש פ י ר ל ט ו ב ת ו ואינו חייב מ ו י נ א ו ג ר מ י‬
‫היי ש ב ח כ ל י ז ה כ מ י ש ב ת ש ע ״ ב‬ ‫י א ת ״ כ ישאנה ייכתוב ל ה כ ת ו ב ה א ת ר ת ו ע י י ן ‪:‬‬
‫נ ז י ל ה ‪ .‬כי ה ע ב ו ק נ ה השבח הזה ו כ ו ׳ ‪:‬‬ ‫) ק ! צ״ה ״ ״ כ ( ברש״י ב ו ״ ה צ ב ע ו שיגנ‬
‫א ח ר י ״ ל ו ב ר י הרי״ן! ה נ ״ ל‬ ‫ובאופן‬ ‫תשיב לי׳ י כ ו ׳ ‪.‬‬
‫י ב מ ה שהביא מ י מ ר א ו ר ב ד נ י א ל‬ ‫ד ל א ידמו ו א ס ו ר לשנות ו ב ו ר ו של ב ע ה ״ ב‬
‫ה נ ״ ל ‪ .‬אן! ו ל ד ו י י החוקן! ל ע י ל ם פ ט ו ר ואץ‬ ‫• ע ״ ש ‪ .‬ו ד ק ד ק ו ה מ פ ' ה א ו ל א פירש״י ו ל א‬
‫תילוק ב ק ביטלו ל ל א נ י ט ל ו ‪ .‬כ י ב מ ה ו ר ב‬ ‫י ו ע ו ט ע ה ב מ א מ ר ה ב ע ה ״ ב ו כ ה ״ ג ‪ .‬ונ״ל‬
‫ו נ י א ל מ ת ל ק נ ץ ביטלו ל ל א ביטלו מ ש ו ם‬ ‫מ ש ו ס ו ל ״ י ס ״ ל ל ק מ ן דן( צ״ב ע ״ ב ד א י ב ע י‬
‫ו ס ״ ל ע ב ד כ מ ק ר ק ע י ‪ .‬נ י מ לשיטת החולקי'‬ ‫ל י ׳ ל מ י ר מ י אנפשי׳ והוי מ ז י ו ל כ ך פירש״י‬
‫ע ל ס ר מ י ס מ ו ב א ב ט ו ר מ ״ מ ס י ' שס״ג‬ ‫ו ל א י ר ע ו א ס ו ר לשנות ו ע י י ן ‪:‬‬
‫רסיבר‬
‫שמחה‬ ‫ממכת בבא קמא‬ ‫קוד‬ ‫‪12‬‬
‫ת ב י ר א ה ב ר ‪ .‬נמצא ה נ א ל א ק נ א ם עד‬ ‫זיסיבר ה ר מ ״ ה ד א ס השכירו ל א ת ר השכירות‬
‫שהגיטי שלשה ט פ ח י ם ס מ ו ך ל י ס ‪ .‬ואז הוי‬ ‫ל נ מ ל י ם ו ס ב י ר א להו ד ה ש כ י ר ו ת להגזלן א ״ כ‬
‫כ מ י מ נ א ח ב י ר א דאינו ש י ה נ ל י ס י מ ה‬ ‫כשהגזל! ק י ב ל ש ד ה מ ה נ ג ז ל ב ק ב ל נ ו ת וגזל‬
‫י ק נ ה ‪ .‬א ך זה אינו ד ה ר י ה כ ל י יוכל ל ק נ ו ס כ מ ו‬ ‫שוורים מ ה נ ג ז ל וחרש ב ה ם ד פ ט ו ר ט ל השוורים‬
‫שהיא ו צ א נ ח ס ר מ מ נ ה כ ל י ס זילת ש ה י א‬ ‫כ ש מ ח ז י ק בטין והנגזל תייב ל ש ל ם לי כ מ י‬
‫צריך ליחן זיזא ל נ ר א מ ו ר א י להוציאה מ ן‬ ‫ש ה ת נ ו מ ת ח ל ה ‪ .‬א ב ל ב ט ב ד י ס ה נ ג ז ל יכול‬
‫ה י ם ‪ .‬י ז ה אינז ר ק ג ר מ א לו כ מ ו י א מ ר י נ ן‬ ‫ל ו מ ר ט ב ד ׳ חרשי ה ש ד ה ש ל י ‪ .‬א ב ל כשלא‬
‫אצלו ש ט ל הזוזא פ ט ו ר דאינו ר ק נ ר מ א‬ ‫ב י ט ל ו מ מ ל א כ ת ו וניחא ליי ל ב ט ה ״ ב ד ל א‬
‫הייה ה כ א חייב ה ו א ה כ ל ‪ .‬א ך ט ד ״ ן ׳״ל‬ ‫ל י ס ת ר ט ב ד " א ״ כ הגזלן ג ו ר ס מ ל א כ ת ה ט ב ד‬
‫ד ה כ א מיירי בצלולין ו א ח ״ כ ט כ ו ר י ן ‪ .‬ב ש ל מ א‬ ‫ו ד ו מ ה לשוורים ה נ ״ ל וצריך ה נ ג ז ל ל ש ל ם‬
‫כשהן צלול׳! ע י ״ ; צריך להשיב ג ס הזוזא‬ ‫לו וטיין ‪:‬‬
‫מ א ח ר שהוא בטין ט ד ״ ! צריך ל ה ש י ב‬ ‫ו א ו מ ! ק ו נ ה ב ש ב ת כ ל י דן!‬ ‫בםוגיא‬
‫ה מ ט ב ט גופי׳ א ב ל כשהן ה ש ח א ט כ ו ר י ן‬ ‫צ״ט פ ל ו ג ת א ד ר י מ א י ר ו ר ב נ !‬
‫ו א מ ר י נ ן ו צ ר י ך ל ש ל ם כ ש ט ח הגזילה כדי;‬ ‫ב א מ ר ה ט ש ה לי שיריים ונזמים ו כ ו י ‪ .‬והקשו‬
‫כ ל ה ג ז ל נ י ן ‪ .‬ו א ז ה י ׳ ש י ה פ ח ו ס זויא שהי׳‬ ‫ס ר ״ ! ו ה ר ש ב ״ א א מ א י ל א ת ה א מ ק ו ד ש ת ליהוי‬
‫צריך ליחן ל ב ר א מ ו ר א י ודוק ה י ט י ב ‪:‬‬ ‫כ מ ו ה מ ק ד ש ב מ ל ו ה שיש טלי' מ ש כ ו ן ‪ .‬וי״ל‬
‫ד ״ ה ה צ ו ר ם אוזן וכו׳ י״ל ד מ ח נ י ח ן‬ ‫בתום׳‬ ‫ו ל כ א ו ר ה ק ש ה א ה ר א מ ר י נ ן אומן ק ו נ ה א מ א י‬
‫איירי ב ב ה מ ה קדושה וכו׳ ט ״ ש ‪.‬‬ ‫ה ה א מקודשת ה א ק״״ל ה מ ק י ש באב! טוב‬
‫יש ל ת מ ו ה ד א מ ר י נ ; לטיל נ ח ל ק ה ה ס י ו מ ת‬ ‫ז א מ ר ב פ י ' ששוה נ ׳ זוז ו ב א מ ת שיה נ ' א י נ ה‬
‫נ ט ש ה כ מ ו שניטלה ו פ ס ו ל ו ק נ ה בשינוי‬ ‫מ ק ו י ש ת מ ש י ם י צ ד כ ה שומא י י כ ו ל ה ל ו מ ר‬
‫א ל מ א ד כ ש ר ו פ ס ו ל ה ו י שינוי ל ק נ ו ת ‪ .‬א ״ כ‬ ‫ש ס ב ר ה ששוה י ו ת ר מ נ ׳ ‪ .‬א ״ כ ג ס כא! יכולה‬
‫ג ש ל מ א לשיטת רש״י ד א ״ ר י מ ת נ י ה ! ב ס ת ס‬ ‫ל ו מ ר י ס ב ר ה שהשבח שוה י ו ת ר ‪ .‬א ך ז״א‬
‫שיורים שפיל יכול ל ו מ ר ה ר י שלך ל פ נ י ך‬ ‫כ ׳ לפי ה ס ב ר א י ה ש ת א י א ו מ ן ק ו נ ה ה ר י‬
‫כיון יא!! ר נ פ ס ל ה ל א היי שינוי ו ל א ק נ ה ‪.‬‬ ‫ה י א מ ק ו י ש ת כ מ ו ש א מ ר ה ר ק ו י ל פ נ י שרצונה‬
‫א ב ל ל ש י ט ת ה ס ו ס ׳ ד ב ב ה מ ה קדושה איירי‬ ‫ר ק שיטשה ז א ת ו ת ת ק י ש לו ולא נ ת נ ה י ט ת ה‬
‫א ״ כ ב מ ה ש נ פ ס ל ה ה ו י שינוי ג מ ו ר ל ק נ ו ת‬ ‫ע ל ה ש ו מ א ‪ .‬ה ״ ה כאן א ס א מ ר ה ט ש ה לי‬
‫כ מ י ב ג ת ל ק ה ה ת י ו מ ת ה נ ״ ל ו ל מ ה יוכל ל י מ ל‬ ‫ד ט ת ה ורצונה ט ל ט ש ״ ת ה נ ז מ י ם ו ל א ט ל‬
‫ה ש ״ ל ‪ .‬ו מ ה ש נ ל א ה ב ז ה כיין דאן‪ 1‬ד נ פ ס ל ה‬ ‫ש ו מ ת ה ש ב ח ט ״ כ מ י ך ש ה ‪ .‬ולפ״ז ל ק ״ מ קי'‬
‫מ ״ מ ה ק ו ש ה ו א יצליך פדיון ולא שייך ה נ א‬ ‫ה ר ״ ן כ י ז ה נ י ת א ל מ א י י א מ ר י נ ן אומן ק ו נ ה‬
‫שינוי ק ו נ ה ו ע י י ן ‪:‬‬ ‫א ״ כ מקיושת בנתינת הנזמים לייה יהי׳‬
‫ב ח ״ מ ס י ׳ שפ״ו ס ע י ׳ ב ׳ ס ״ ק‬ ‫הש״ך‬ ‫נ ה י ג ה מ מ ש ‪ .‬א ב ל מ ט י ק ר א ס ב ר ת ה ג מ ׳ ואין‬
‫י ״ ג ת מ ה ע ל היש״ש ב ס ו ג י א‬ ‫‪1‬‬
‫א י מ ן ק י נ ה יאינה מ ק ו ו ש ה א ך ב ה ש כ י ר ו ה כי‬
‫ו ה כ א ע״ש ש ה נ י ת ב צ ״ ע ‪ .‬ו נ ר א ה ל ש ר ן‬ ‫ג ו ן ! ה נ ז מ י ם ש ל ה ו ה ש כ י ר ו ת צריכין שומא‬
‫לשיטת המרדכי בפירקין ל ה א וזורק מ ט ב ע‬ ‫ימש״ה א י נ ה מ ק ו ו ש ה ועיין ה י ט י ב ‪:‬‬
‫פ ט ו ר לית! ל ב ר א מ ו ר א י מ ש ו ס ד ה א ׳ זוזא‬ ‫ר ב ה ה ז ו ר ק מ ט ב ט של ה ב י ר ו ל י ם‬ ‫אמר‬
‫ו צ ר י ך ליתן ל ב ״ א ד י מ ה ל ש כ ר ריפוי ב ה מ ה‬ ‫פ ט ו ר יהני מיל׳ בצלילי! ובאליי׳ א ו ו י ׳‬
‫שצריך ליתן ל ה ר ו פ א ‪ .‬והוי כ מ מ י נ י ' א פ ס י ד‬ ‫יכו׳ והקשו ה ה ו ס ׳ ז״ל י ה כ א מ ש מ ט ו ל א‬
‫מ מ י נ א ע ״ ש ש ה א ר י ך ‪ .‬יע״ז ש ג ר ס שממוני'‬ ‫חשיב ה ג ב ה ה בלי נ ט י ל ה י ו ו א ע ״ פ שהוא‬
‫י פ ס י ו מ מ ו ן ה א ת ר פ ט ו ר דהוי ג ר מ א ב ל ב ו ‪.‬‬ ‫ל מ ט ל ה מ ג י ט פ ח י ם וגבי ט ל י ה שראשו א ח ו‬
‫ו ה ג ה היש״ש ס ״ ל כ ש י ט ת ה ר ״ י ד ר ב ה‬ ‫ע ל העמיר הוא קונה מ ט ע ם ה ג ב ה ה ‪ .‬ינרחה‬
‫מ ת ל ק ב ץ גרמי ל ג ר מ א ט״ש בפנים א ״ כ‬ ‫ל ח ר ן י ב פ ׳ כיצר ה ר ג ל א מ ר ר ב ה ה ז י ר ק‬
‫ה י א ושירן! פ מ י ר ה י י ט ו ל א ה ז י ק נגון‪4‬‬ ‫כ ל י מראש הגג ובא א ח ר ושיבח פטור י מ ג א‬
‫סחוג‬
‫ז ‪3‬ג‬ ‫שמחה‬ ‫מסבת בב א קמא‬ ‫קול‬
‫מגירי ש״פ‬ ‫)י! ק" ׳( מתני׳ הנוזל אה‬
‫‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫רק ששרף‬ ‫החוג כלל דהרי לא עשה כלים‬
‫יוליכנו אחריו למדי‪ .‬הקשי‬ ‫מנייר ‪ .‬והנייר במס שנשרף נרם להזיק‬
‫המפ' אמאי הגא שוה פרוטה ולא פרוטה‪.‬‬ ‫חובי והוי כמו ממוני' דאזיק ממון ‪ .‬אבל‬
‫רש ליישכ דמיירי שכשעח נזילה הי׳ ש״פ‬ ‫אס גזל הנייר מקודם ויש בשווי' שיה פרוטה‬
‫אך אח׳׳כ הוזל ואינו ש״פ ‪ .‬וא׳׳כ ה״א‬ ‫לקטח כדברי הישי׳ש‪ .‬א״כ הוי הנייר ממונא‬
‫דאין צריך להוליכו אחריו למדי כיון דאינו‬ ‫של גזלן וכששרף הנייר הוא מזיק בגוף החוב‪.‬‬
‫חייב כדי! כל הגזלנין משלמי! כשפח הגזלה‪.‬‬ ‫כיק ־ושטריח אינ! נגזלין רק הנייר לבד‬
‫כיו! דיכיל לומר לו הרי שלך לפניך יא״כ‬ ‫כדברי הש״ך והוא שאין סבה קרובה להזיק‬
‫אינו צריך להוליכו למדי כיון דאינו ש״פ ‪.‬‬ ‫החוב רק הנייר לבד‪ .‬א״כ כשהנ״ר היא‬
‫לזה אשמועינן ואפ״ה חייב להוליכו למדי‬ ‫עדיין של מלוה השורף לא הזיק רק הנייר‬
‫כיון ואיני מחזירי הרי היא חייג לו פריסה‬ ‫והנייר ממון מלוה היא והוא מזיק את החוב‬
‫כדין כל הגולנין‪ .‬כיין ואיני אומר לי הרי‬ ‫והוי ממוני' דאזיק ממוני׳ כהמרדכי הנ״ל ‪.‬‬
‫שלך לפניך‪ .‬ומש״ה צריך להוליכו למדי ישפיר‬ ‫אבל כשגזל אח הנייר והוי של השורף א״כ‬
‫הוצרך למיחני ש״פ‪ .‬יבזה ממורן קו׳ ההוס'‬ ‫השורף הזיק נגיף החוב ושפיר חייב אף‬
‫שהקשו לקמן נמחני' מחל לי חון מפסוח‬ ‫לרבה‪ .‬והא ופטר ר״נ לעיל מלשלם בגזל‬
‫מש״פ איני צריך להוליכו למדי והקשי הא‬ ‫אפ־נ׳ דתירא אס לא וגזלן עתיקא הוא ‪.‬‬
‫כבר מוכח מדייקא דרישא דקחני ש״פ ילא‬ ‫אף דהאי אפוני לא הוי ממונא דנגזל‪.‬‬
‫פמש״פ ע״ש שהניחו בצ״ע‪ .‬ולדברינו מיושב‬ ‫היינו כשמחזיר אפדני בעין אבל הכא דשרף‬
‫דשפיר מוכח מלעיל לכאורה דצריך להשיבו אן‪£‬‬
‫הנייר היי שלו לגמרי וח״ק היטיב כי‬
‫דאינו ש״פ וקמ״ל ובכה״ג אינו צריך להשיבו‪:‬‬
‫עמוק היא ‪:‬‬
‫מסכת בבא מציעא פרק שנים אוחזין‪.‬‬
‫שבועה אמרינ! כ! ואס נשבע ע״י גלגול‬ ‫שנים אוחזץ וכזי יפירש״י אומזין‬ ‫מתני'‬
‫ואח׳יכ באו עדיס אס צריך לשלס‪'.‬ונראה‬ ‫דווקא ששניהם מיחזקין בה ואי!‬
‫ומלוי נמחלוקח הפיסקיס אס אמרינ! בגלגיל‬ ‫לזה כח בה ייחר מ ז ה ‪ .‬רבים מקשי! מה‬
‫שבועה משאיל״מ ולשיטה הסוברים דלא‬ ‫בעי רש׳יי בזה שכחב ואין לאי כח כוי‪.‬‬
‫אמרינן ביי משי‪,‬׳!״מ דלא חשבינן לגלגול‬ ‫ונראה דהנה מציאח קטן שהוא שלו איני‬
‫כעיקר א״כ הייה לנ׳יו גס כ! דינא הכי‬ ‫רק מדרבנן משוס דלא ליחי לאנצייי‪ .‬ומציאה‬
‫ואינו קינה‪ .‬ולהחולקין דאמרינן בי' משאיל״מ‬ ‫גדול שהוא שלו הוא מדאורייתא‪ .‬א״כ‬
‫דחשיב כעיקר שביעה א״כ קינה נ״כ‪ .‬ילפ״ו‬ ‫אס הי׳ אחד גדול ואחד קטן דאו שלגדול‬
‫מחירן קו' החום' לפי הויעה וגלגול לא‬ ‫כח ייחר מ! הקט!‪ .‬ולגדול יש כח דאורייתא‬
‫חשיב כעיקר שביעה א״כ איני קינה לכך‬ ‫ולקטן אינו רק כח דרבנן יהיי דינא‬
‫איני ריצה לומר כולה שלי ‪ .‬וירא שמא‬ ‫דהמע״ה‪ .‬והגדיל היי כמוחזק לנגד הקטן‪.‬‬
‫יהפך חנירו עליו שבועחי ע״י גלגול שביעס‬ ‫טין דהוא ס' אס יש לי זכיי׳ דרבנן נטליח‬
‫החציה שצריך לישבע ושמא יבואו אח״כ עדים‬ ‫זה אי לא‪ .‬זלזה פירש״י דמחנ׳' איירי דאין‬
‫ויכחישיהי‪ .‬ויהי' צריך להחזיר חצי השט ‪.‬‬ ‫לא׳ כח יותר מחבירו ואיירי בבי גדולים אי‬
‫ובגלנול אין שבועה קינה וממילא לא יקנס‬
‫קטנים ‪:‬‬
‫גס החצי שלו‪ .‬אף ובעיקר שבועה שביעה קונס‬
‫הא קיי״ל אין קני! לחצאין ומחוך שלא קנס‬
‫ד״ה חצי׳ שלי יא״ת וליהמנ׳׳ במגו‬ ‫תן‪5‬׳‬
‫דאי במי אתר כולה שלי ‪ .‬יש‬
‫חצי חבירו לא קנה גס את החצי שלו ‪.‬‬
‫משא״כ סשחא משבע רק על החצי שלי אן*‬ ‫למרן דהנה קיי״ל שנועה קונה כדאיחא‬
‫אס‬ ‫גג״ק פ׳ הגוזל‪ .‬יש לספק אם גס בגלגול‬
‫שמחה‬ ‫מם׳ ב״מ פ׳ שנים אוחזין‬ ‫קול‬ ‫‪14‬‬
‫מאי וקיי״ל ומעות אינן קונות א״כ כל‬ ‫אס יבואו עדים אח״כ ויכחישוהי יקנה את‬
‫האינסין הבאים ברשות המוכר קווס משיכת‬ ‫חציו ושבועה קונה‪ .‬אמנם אחר העיון נראה‬
‫הלוקח הכל הוא באחריות המוכר ‪ .‬א״כ‬ ‫דליחא דהאי דינא ושבועה קונה נאמר שם‬
‫כאן אמדנן נמי והאחו רצה למשוך ובא‬ ‫באומר מנה לי בידך והלה אומר להו״מ‬
‫השני ומשך עמי קיום שהגביה שלשה טפחים‬ ‫ונשבע ‪ .‬וע״כ הך שבועה מורבנ; ומרי‬
‫מן הארן ומדין הוא ברשות המוכר‪ .‬וטוען‬ ‫כופר הכל פטור מ״ה‪ .‬א״כ אן( אס גלגול‬
‫האחו שיתן לו חצי המעות שנתן לו כיו! ואין‬ ‫שבועה אינו חשוב כטיקר שמטה עכ״פ לא‬
‫לו כי אס חצי החפץ‪ .‬וגס הבי מוט; כן ‪.‬‬ ‫גרע משבועה דרבנן יעיין ‪:‬‬
‫ולפ״ז יכול המוכר לומר לכל א׳ א״כ שלא‬ ‫א׳ מגא בילה שלי ה״א בראי׳‬ ‫בגמלא‬
‫חקח רק חצי החפץ אבטל כל המקח כי לא‬ ‫בעלמא קני וכוי ‪ .‬ומקשה‬
‫מכרתי לך רק חפן השלם ‪ .‬ואין להלוקחיס‬ ‫הסהר״ם שין( ז״ל היאך ס״ד למיטטי הכי‬
‫לומר כיו! שבי! כך ובין כך אחה מוכר את‬ ‫א״כ ליסני אני מצאתי׳‪ .‬עיי״ש‪ .‬ולכאורה‬
‫החפן א״כ לא תוכל לבטל המקח ז״א כיון‬ ‫סי׳ נראה ליישב דהנה החום' כמט בו״ה‬
‫והוא צריך ליחן חצי המטות לאחד א״כ‬ ‫יחלוקי דמש״ה לא דנינן הכא דינא וכל‬
‫יפסיו החצי מטות בטו חצי החפץ ושפיר יוכל‬ ‫דאליס גבר כיין ושניהם מזחזקין‪ .‬וע״כ הך‬
‫לבטל המקח ‪ .‬וממילא הר כמקחו ביוו רוכל‬ ‫מוחזקין משוס ואימור תחייהו בהו׳ הדדי‬
‫ליחן אומו לכל מי שירצה ‪ .‬ונאמן בונקט‬ ‫הגביהו‪ .‬א״כ הייט דוקא אס נאמר ובראי׳‬
‫זוזי מחו ומיוכר וכיר ‪ .‬ומשני בתקיס‬ ‫לא קני׳‪ ,‬משא״כ אס נאמר וקני בראי'‬
‫זוזי מתרוייהו ואי אמדנן ולא וכיר‪ .‬וא״כ‬ ‫לחיו לא היי מוחזקי! אן( ושניס אוחזי!‪ .‬כיון‬
‫אינו יכיל לבטל המקח ‪ .‬וכנזכר לעיל‬ ‫דאין הקבין מלוי בההגבהה רק בראי' ושמא‬
‫בונקמ זוזי מחו כיון וכאן יכולים הלוקחים‬ ‫ראה האחד קודם חבירו יא״כ הר אמדנן‬
‫ליטטון כיון שבין כך ובץ כך אמה מוכר‬ ‫בכה״ג דכל דאליס גבר ‪ .‬והתנא רצה‬
‫החפן ואיך תבטל המקח וכאן לא מפסיו‬ ‫להשמיטנו דיכא דיחלוקו וט״כ תפס לישנא‬
‫מידי כיון ונקט זוזי מחרוייהו וימן לכל א׳‬ ‫וכולה שלי להורות דכאן אין הכוונה שקנה‬
‫המצי יישאר בידי דמי כל ה ח פ ן ‪:‬‬ ‫בראיי׳ רק בהגבהה ‪ .‬ומש״ה אינו ר״ל‬
‫לישנא ואני מצאת" כיין ומצאתי׳ ראיתיה‬
‫ת ן ע ׳ בד״ה ולחזי וכו׳ ואמאי שניהם‬ ‫משמט‪ .‬ומחירן קו' המ״ש הנ״ל ‪ .‬אבל‬
‫נשבטין אותו שהמוכר מסייעו יפטור‬ ‫קשה א״כ מה משנינן בגמרא אי תנא אני‬
‫והשני ישבט שמטה דאורייתא טכ״ל ‪.‬‬ ‫מצאתי׳ ה״א מאי מצאתי׳ ראיתי' דאס‬
‫לכאורה קשה לפמ״ש הש״ך וט״א איני יכול‬ ‫מצאתיה ראיתי׳ א״כ אמאי יחלוקו ולא נימא‬
‫לטשית שני פטולומ א״כ כאן יטשה המוכר‬ ‫כל דאליס גבר ‪ .‬וכהנ״ל ומיין‪:‬‬
‫ב׳ פטוליח לפטור האחו ולחייב את השני‪.‬‬ ‫רש״י ד״ס ולחזי זוזי וכוי דמיירי‬ ‫?‪3‬״ב‬
‫אבל ז״א ביון דלא הוי בדבר אחד דהפטור‬ ‫באין מקחו בידו ונאמן אי נקט זוזי‬ ‫י‬
‫הוא טל חצי אחד והחיוב הוא טל חצי השני‪.‬‬ ‫מחד וכוי טפיל הקשו המפ' ואמאי יהא‬
‫אבל קשה כיון דאס ישבע חבירו להכחיש‬ ‫נאמן יותר מט״א דעלמא נהי ואינו נוגט‬
‫הטד א״כ יבטיל טדיתו ולא יוכל אח״כ‬ ‫בעדותו עכ״פ אינו אלא כע״א דעלמא ‪.‬‬
‫לפטור אוחי שמסייטו א״כ לא יכול ג״כ לחייב‬ ‫ונראה ליישב ואיחא בש״ע ח״מ סי׳ רי״ח‬
‫אח חבירו שמטה כיון דהוי טדוח שבעלה‬ ‫באס מכר אדס לחבירו בית כור עפר ולא‬
‫מקצתה בטלה כולה‪ .‬ולפי מה דאיחא דגם‬ ‫אמר מדה בחבל אס פיתח או הותיר ‪.‬‬
‫בעדית שבטלה מקצתה אס הוא בשני דברים‬ ‫שניהם יכולים לבטל המקח ומצי הלוקח‬
‫לא כסלה כילה א״ש כיין דכא! היי ב׳ עניניס‬ ‫לטעון לא לקחתי פחות או יותר וגס המוכר‬
‫יכהנ״ל יק״ל ‪:‬‬ ‫יכיל לטעון לא מכרתי יותר ‪! .‬א״כ לכי‬
‫בגמ׳‬
‫‪1 6‬‬
‫ח‬ ‫שמחה‬ ‫מסבת ב״מ פ׳ שנים אוי״ין‬ ‫קול‬
‫ל מ א י ‪ .‬א ״ כ א מ א י ל א מיקי ס י פ א ב א ו מ ר‬ ‫ו ל ח ד כ ו י ה ד ״ ן ! ז״ל מ פ ר ש קו'‬ ‫בגטי‬
‫א ט א ל ג ח י ו ולא י צ ט ל ך ל א ו ק מ א ב מ ו ״ מ ‪ .‬וחיי‬ ‫הגמ׳ גמקחו גיוו ונאמן וסיפא‬
‫ו ב א מ ח מקשה דהכא ס ״ ל ומייד מחני׳‬ ‫ו מ ת נ י ח ן ו מ ק ח ו מ מ כ ר אינו מ י י ד גאיחזין‬
‫ב א ז מ ל אני א ל נ ח י ע כ ״ ל ימשני ה נ מ ׳ ו ל י ב א‬ ‫זמשני כ ו נ ק ט זיוי מחרווייהו ו ל א י ו ע כ ו י ‪.‬‬
‫ל מ א י ו א י מ ו ל סלווייהו ובו׳ ו ה ד ר ק א מ ל א ״ כ‬ ‫ו מ ק ש ה ה ר א ״ ש ו ״ ל מ א י מ ח ק י ' להוציא‬
‫ל א קניס ל״י אלא היכא מ ו פ ס ד למאי ו ס ב ל‬ ‫מ ח נ י ח ן מ פ ש ט י ' ולאיקמי' באי; א ו ח ו ן ולא‬
‫ה ש ח א אן{ ו א י מ ו ל חלווייהו וכוי א פ ״ ה ה ו א‬ ‫י ו ע ‪ .‬ליקי כאוחז׳; ו א פ י ' י ו ע אינו נ א מ ן‬
‫ל מ א י כיין ש ב ס ע נ ו ח ס ה ס ר מ א י ס אן!‬ ‫ע כ ׳ ׳ ל ‪ .‬ינ״ל ו ה נ ה ׳"ל א מ א י ל א ה ג י א הרי״ן!‬
‫ש ה ח ל ו ק ה יכילה להייח א מ ס אפייה חשיב‬ ‫ז י ל ה צ ר י כ ו ח א כיון ד מ כ י א ס י ' מ ג מ ר א ו ד ש א‬
‫כ ר מ א י א ל א ו מ ו ד ה ל ״ י כיון ו ל א מ פ ס י ד‬ ‫במציאה א״כ הו״ל להגיא ה צ ד כ ו ח א ג ״ כ ‪.‬‬
‫ה ל מ א י ‪ .‬א ל א ו א ״ כ ק ש ה מ א י מ ק ש ה מי״יג‬ ‫ע ו ד יש ל ד ק ד ק כ פ ל הלשון מ ק ח ו מ מ כ ר‬
‫מאייל כיון ו ס ש ח א ס ״ ו ו ל א מ י י ד מ פ נ י י‬ ‫ולחיי כיון ו ס י י ס ג ח י ג ח מ ק ח ו מ מ כ ר ודאי‬
‫ב מ ו ״ מ ‪ .‬ונלאה ו ק ו ׳ ה נ מ ׳ קאי ע ל ב ד י ח א‬ ‫ע ל ה ק א ׳ ‪ .‬יליישג כ ל ז ה נ ל א ה דהרי״ן! ז״ל‬
‫ונאמן בעל המקח לומל לזה מבלחי ולא‬ ‫ס י ג ר וסמקשן דהכא ס ו ג ר כאגיי ושבועה‬
‫מ כ ל ת י לזה בזמן ש מ ק ח ו ב י ו ו ובללא בייל‬ ‫ו ו ח ק ״ ח שלא י ה א כ י י ו ס מ ״ י יש ל ו עליי‬
‫מ א מ ן ב כ ל מ ו נ י אן! ו א ו מ ר ו ל ש ט ה ס נ ח ל צ ה‬ ‫מ י ש י אינשי י מ י ‪ .‬א ״ כ ל א שייך ה צ ר י כ י ח א‬
‫וימליקו‪ .‬אן! שגטענוח שלהס ה ס ר מ א י ס‬ ‫כץן ו ג י ן ג מ צ י א ה ופין כ מ ו ״ מ מ ו ל ה ה י ח ר א‬
‫כיין ו ה ח ל י ק ה יכולה ל ה י ו ח א מ ס ומיקי ה ש ״ ס‬ ‫כיון ו ס מ ״ י יש ל ו עליו והיה ק ש ה להרי״ן!‬
‫ש ס ב מ ק ס זוזי מ ח ר ו י י ה י אן! ו מ פ ס י ו ה ר מ א י‬ ‫י״ל ל מ ה ליי ל מ י ח ג י ג מ צ י א ה ו ב מ ק ח י מ מ כ ר‬
‫א פ ״ ה יחליקו‪ .‬זזה שהקשה מי״מ מ א ״ ל‬ ‫ינו' היי ק ש ה ליי קו׳ ה ח ו ס ׳ ולישני ג ל י ח א‬
‫ו ק א מ ר א ל א מ ח ו ו ר ח א וכי' ו ה י י ט ש מ י ב ח‬ ‫ל מ ו כ ר ו ע ״ כ ה ו כ ר ח להוציא מ ח נ י ' מ פ ש ט ה‬
‫מ ש ם ה י כ א ש ה ח ל ו ק ה ה י א א מ ח ל א חשיב‬ ‫ומוקי ה ך ו מ ו ״ מ כאין אוחזץ יאשמועינן ג ׳‬
‫כ ר מ א י ימש״ה י ח ל ו ק ! ‪ .‬ולפ״ז נ ס ב מ ח נ י '‬ ‫ע נ י נ י ס ח ל ו ק י ם ו צ ר י כ א חרייייהו ו ע ״ כ כ פ ל‬
‫ד א מ ר י נ ן א י מ ו ר חרווייהו יכו' ליכא נ מ י ר מ א י‬ ‫הלשון מ ק ח ו מ מ כ ר ולחזי כיון ד ל א מיילי‬
‫ו מ ו ד ה ל״י דיחלוקי אן! מ ק ט זוזי מחרווייהו‬ ‫ג נ ו ו נ א ד מ ו ק י ה ח ר צ ן י מ ק ש ה ולחזי כיון ד ע ״ כ‬
‫ו מ פ ס י ד ה ר מ א י ה כ א שאני דליכא ר מ א י‬ ‫א י ח א ק מ ן כיון ו מ ק ח ו גידי ומשני ג ג ק ט‬
‫ולק״מ ‪:‬‬ ‫מתרווייהו ו ל א י ד ע א כ ל א י י ו ע נ א מ ן כיין‬
‫ב ד ״ ה ולחזי זוזי‬ ‫בת‪1‬סי‬ ‫‪5‬‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬
‫)שייך ל ד ן ג ' " (‬ ‫ו מ ק ח ו כידו ועיין ‪:‬‬
‫ובו' א ו ח ו ש ה מ ו כ ר‬ ‫חינח מציאה מי״מ מאי איכא‬ ‫בגט׳‬ ‫) ק * גי(‬
‫מסייעו פטור זכו' ע ״ ש ‪ .‬נ ר א ה מ ד ב ד ה ם‬ ‫ל מ י מ ר ה ק ש ה הגאי! מיי ש מ ו א ל‬
‫ד מ ד המסייע פ י ט ר ובמ״ש הרא״ש ז״ל‪.‬‬ ‫קייוינאווער אמאי ה ו ל מחרוצא ולא קניס ר '‬
‫א ״ כ ל ש י ט ח ה ר מ ב ״ ס דאינו פ י ט ר ל א מ י ח ו ק מ א‬ ‫יוסי א ל א ה י כ א ד מ פ ס י ד ה ר מ א י כיין ד מ ו ״ מ איירי‬
‫ש פ י ר ק ו ' ה ג מ ' דולחזי ו כ ו י ‪ .‬ואייל ו ק ו ׳‬ ‫ג ד נ ק ט זוזי מחרויייהו ליקי ב ג ק ט זוזי מ ח ד‬
‫ה ג מ ר א ולחייבי להשני ש ב ו ע ה ו א ו ד י ח א‬ ‫יליחא ל מ ו כ ר לישייליה כ מ ״ ש ה מ י ס ' ג ד ״ ס‬
‫ח ו ל ח ס ע ו אינו נ ש ב ע כ י א ס ש ב י ע ס‬ ‫ילחזי זיזי יכו' ו ל א מ פ ס י ד ה ר מ א י ולא קט‪6‬‬
‫המשנה והבי ישגע שגועח המשנה כ ג ח ח ל ס‬ ‫ר״י"‪ .‬ו נ ר א ה ל ח ר ן ד ה נ ה יש ל ד ק ד ק מ ״ ע‬
‫זה מ ח ק דסנ״ל ז ה ‪ .‬יעוו מ ו ק א מ ר לקמן‬ ‫ל א א מ ר ח י נ ח רישא ד ב מ צ י א ה ס י פ א ד ב מ ו ״ מ‬
‫ב ם י ג י א ו ס נ י ר ' חייא והבא ה ו נ א כוי כיון‬ ‫מ א ״ ל ‪ .‬ועוד מ א י ה א י ד ק א מ ר א ל א כ ש ג י נ ן‬
‫ו א נ ן ס ה ו י וכוי ו ק ח נ י י ש ג ע וכוי א ״ כ מ ו כ ח‬ ‫מ ע י ק ר א דילמא איכא נמי חריצא א ח ר י נ א ‪.‬‬
‫ד ג ס שגיעה דקסני מחניחין ג ״ כ שכועה‬ ‫ינראה דמש״מ מקשה מ ל מ ה ו ק א מ ר לימא‬
‫ד א ו ר י י ח א מ י ק ר י דומיא ד ש ג ו ע ה ד ר ״ ח ‪.‬‬ ‫מחני' ו ל א כר״י ה א ע״כ ל א א ס י ק א דעחי׳‬
‫י נ ל א ס ל פ ״ מ ד א מ ר י נ ן גקידושין ד ן ! מ ״ ג‬ ‫ד ל י כ א ר מ א י ג מ ח נ י ' יסייד דמיירי ג א י כ א‬
‫מ״ב‬
‫שמחה‬ ‫מסכת ב״ט פ׳ ימים אוחזין‬ ‫קלל‬ ‫‪16‬‬
‫י ה א ) א מ ן אן! ב י נ ק ט זזו׳ מ מ ר כ י ק ד ג ם‬ ‫מ ״ ב יהשחא וסקי! רבנן שבועת ה י ס ח מ י‬

‫ח נ ת נ ו מ ס ו פ ק י ם י בי׳ צ י מ ח ' ו ב י ו מ א ‪ ,‬נ ס י ו מ ז ה‬ ‫נ ו ג ט י ו ב ט ו ו ח ! וכו׳ ו כ ת ב ו ה ת ו ס ׳ מ ש ו ס ו ה י י‬
‫)מזה כיון ו כ ל א ׳ ט י ע ! שכחן לי מ מ ו ח ו ל ה ר‬ ‫מ ד הצריך פ ב ו ט ה ואינו ע ו ‪ .‬א ״ כ ה ״ נ א ו ת ו‬
‫נ נ ק ט זיזי מ ח ר ו י י ה ו ולא ו כ י ר ואינו נ א מ ן ‪.‬‬ ‫ש ה מ ו כ ר מכחיש! צריך לישבט כ נ ג ד ו א ״ כ‬
‫ומאי ק ו ' ה ג מ ר א ו ג ם מאי דוחקי לאוקמא‬ ‫ל א מ ה נ י ה א ר א נ ן ס ה ו י כיון ו ה ו י כ ע ד‬
‫ה צ ר י ך ש נ ו ע ה ו ל ע ו ו ת ! ש ל ה ב ״ ו טויין ב ל א י ד ע ה י מ ו מ ח י ׳ י כ ו ' ‪ .‬ו נ ר א ה ל ה ר ן‬
‫ו ד ו ו ק א ב ו נ ק ט זוזי מ ס ח ו ״ ה ו ו ל א י ד ע מ ה י‬ ‫צ ר י ך צ י ש ב ט ‪ .‬וכיין שאי! צו ט ד ו ת ש ל ם פ ט ו ר‬
‫מ ד ע ח " ומהי נ מ ״ כ ב ז ה א מ ר י ק ו ל א ו כ י ר‬ ‫א ו ת ו ש ה מ ו כ ר מ ס ״ ט ו ואי! לחייבי מ ט ט ס‬
‫מ מ י מ ו מ ח י ' וממי ב מ ״ כ ‪ .‬א ב ל א י ט ע ן‬ ‫א כ ן שהדי ואין ז ה ט ו ו ח ו ב מ ״ ש ‪ .‬והשני‬
‫ו ל א מ נ ק י ט א ל א מ ח ו אן! ש ה ם ט ו מ נ י ם‬ ‫חייב ש נ י ט ה ו א ו ר י י ת א מ כ ח ו א נ ן ס ה ד י ל י י ‪.‬‬
‫ש ל ק ח מ כ ׳ ׳ א ה ו א נ א מ ן מ ש נ י ה ם ולא א מ י י נ ;‬ ‫ל א פ י ק י איתי ש ה מ י כ ר מכחישי דחיכי מ י ט י ל‬
‫דלא דכיר ‪ .‬ו מ ס ח מ א מיוכר וכיר ‪:‬‬ ‫ה א נ ן ס ה ר י גביי ו כ ה נ ״ ל ‪:‬‬
‫לימא מתני׳ ו ל א כ ס ו מ נ י ם ו כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫בגמרא‬ ‫לפ״ז ו מ ה כ א הוכיח ה ר מ ב ״ ס‬ ‫וגראה‬
‫יש ל ה ק ש ו ת ו ל ע ו ל ם א״ש אן!‬ ‫ו״ל ו מ ו ד ה במקצת טפ״י ב״ר‬
‫ל ס ו מ כ ו ס ו ס ״ ל ומולקין ב ל א ש ב ו ע ה ו ה א‬ ‫ל א ה י י מ ״ מ י ו צ א כיש ג א י נ י ס כ ו ח י ח א‬
‫ל ק מ ן א מ ר י נ ן ו ת נ א חוכא א נ ן ם ה ד י ו ק ת נ י‬ ‫ב ת ״ מ ס י ׳ ט ״ ה י ה ק ש ה מליו ה ש ״ ך מ ה ג מ ר א‬
‫י ש ב ע וכי׳ מ ״ ש ‪ .‬א ״ כ ׳ ״ ל ו מ ש י ה צריכין‬ ‫וילן ו מ נ א ה י נ א דאנן ס ה ד ׳ ד מ א י ד ת פ י ס‬
‫לישבמ ב מ ת נ י ׳ מ ס מ ס מ ״ מ שלא ת ה א ה ו ו א ת‬ ‫כ ו י יקתני ׳שבט דאלמא ראן!'מ״מ מפ״י ב י ו‬
‫פ י ו ג ד ו ל ה מ ה ע ו ת ת מ ו י ס וני' ו כ ר י ח י י א ‪.‬‬ ‫ח י י ב ‪ .‬ו מ ח ל ק ש ס בין ה כ י ר ו ה ב ״ ו מ ת י ך‬
‫יי״ל כיו; ד א כ ת ׳ ל א א ס י ק א ו מ ת י ׳ ו א י מ י ר‬ ‫ט ע נ י מ ם ו א ז ל א היי מ ״ מ מ ש א ״ כ שאנו‬
‫תחייהו בהוי ה ו ו י הגביהו א״כ לינא למימר‬ ‫ר ו א י ם ב ב י ר ו ר ר מ ה ו ת פ י ס כיי שפיר הוי‬
‫כ ל ל ו א ק ס ה ד י מ ש י ם ו ל א נוכל ל ה מ י ו ל כ ״ א‬ ‫מ ״ מ ו ט ״ ש ‪ .‬י מ ה כ א מ ו כ ת ו ע ״ כ צ״ל ה כ י‬
‫כיו! ו ק ס י ו ר א י ב ל ב ו ה ג ב י ה ו ‪ .‬ו כ ש נ ס ה י ו‬ ‫דאל״כ אכתי קשה מאי פריך ה ג מ ר א ולחזי‪.‬‬
‫ל ש נ י ס ס היי ע ו ו ת מ ו כ ח ש ת כיי! ו ל א ה ג ב י ה‬ ‫זאי׳צ כ ו כ ת י נ נ א א ״ כ א ח ״ כ כ ש נ ש ב ע שכנגדי‬
‫כ ״ א ח ס ו ית״כ לא אתיא כ ס י מ נ י ם ‪ .‬משא״כ‬ ‫ה י השני אוהו ש ה מ י כ ר מ ס י י ע י מ ״ מ ע פ ״ י‬
‫ל ק מ ן ו א מ ר ג ן ו א ק ס ה ו ׳ ש כ ב ר ידמינ!‬ ‫ש ה כ י ר ו ה ב ״ ו מ ת י ך ט ע נ ו ת ס ‪ .‬כיון ו ל א ח ר‬
‫ה א י ס ב ר א ו א י מ ו ר ת ר י ד ה ו ה ג ב י ה ו ‪ .‬ואנ!‬ ‫ש ב ו ע ת י ה ו ב ר ר שהחצי א ש ר נ ש ב ע ע ל י ה שלי‬
‫ס ה ד י ל ש נ י ה ם ויוכל להיות ו ש נ י ה ם כ א י‬ ‫ה י א א ״ כ ה ו י השני מ ״ מ ע פ ״ י ש ה נ י ח‬
‫הגביהו ‪:‬‬ ‫ה ב י ו ‪ .‬א ל א מ ״ כ ו ל א היי מ ״ מ ב כ ה ״ ג‬
‫ו״ה מפני מ ה א מ ר ה‬ ‫בת‪1‬ס׳‬ ‫ט‬ ‫ג‬
‫)י!* ׳ ״ א (‬ ‫ו ש פ י ר פ ר י ך ה ג מ ׳ ולחזי ו א י א ׳ ישבע ש ב ו ע ה‬
‫ד א ו ר י י ה א והשני י פ ט ו ר ו כ ה נ ״ ל ‪ .‬מ ש ח ״ נ‬
‫ת ו ר ה וכוי ו א ״ ל מ ד א י צ ט ר י ך ט ״ א‬
‫ו כ י ׳ ‪ .‬יש ל ה ק ש ו ת ו י ל מ א איצטריך ל נ ם כ א ו ר ב י‬ ‫ל ק מ ן ו א מ ר י ה נ א ת י נ א כיין ו ת פ י ס דאז א נ ו‬
‫א ב א בשומן אין ח ט פ י ו ד ד י ח ט פ ת י ו א מ ר י נ ן‬ ‫ר ו א י ם בפירוש ושלו הוא ת ו פ ס ו כ מ ו ש מ ה ל ק‬
‫ב י ' משאיל״מ ‪ .‬דאי הוי נ ש ב ע מ ט ע ם כ ו פ ר‬ ‫הש״ך ו ע י י ן ‪:‬‬
‫ולחיי וכו׳ ו מ י י ד ב נ ק ע זיזי ה כ ל ה ר י ה י א מ ד י ן יכיל ל י ש ב ע ושהרי ה ו א‬ ‫בגמרא‬
‫מכחישי וטוען ו ו י ו י ' חטן! ‪ .‬ל א פ י ק י נ ג ד‬ ‫מ ח ד ד מ י ו כ ר ו כ י ד ‪ .‬יש ל ה ק ש ו ת‬
‫ה ט ו איני יכיל לישבט כיין ו א י נ י מכתישו‬ ‫ד כ א כ ל א ׳ טומן א נ י נההי ס מ מ ו ה א״כ‬
‫והוי _משאיל״מ ‪ .‬ינ״ל ו ה נ ה קיי״ל ב ז ה א ו מ ר‬ ‫א ן ! שאץ ה ב ״ ד יכולים לחייב א ה ה מ ו כ ר‬
‫של א ב י ת י יכו' ו א ס יש לו שני ר א י ו ת א ׳‬ ‫ליה! ל כ ״ א ל ח י ו ה מ ע ו ה כיי! ו א י ה לי׳ ח ז ק ה‬
‫ב ש ט ר וא׳ ב ח ז ק ה איזה ר א י ׳ מ ה ן שיביא שפיר‬ ‫מ מ ו ן ט כ ״ פ מידי מ ׳ ל א י צ א ‪ .‬כ מ ו כ ל ה ה י ב ט‬
‫ו מ י ו ס ״ צ ל ב ר ר ש נ י ה ם ‪ .‬לפ״י ה י ; א ם הי׳‬ ‫ממין מ ח ב י ח והוא כ ״ ה ד פ ס י ר ימ״מ לא‬
‫חייב ב ל ״ ה ש ט ע ה כדין כ ״ ה חין יכול ל ח י י ט‬ ‫נ ס ע ר ס מ ר ט ס מי ה א מ ה ‪ .‬א״כ אמאי‬
‫כצל‬
‫זג‬ ‫ט‬ ‫שמחה‬ ‫מםכת ב״מ פ׳ שנים אוז״ין‬ ‫קןל‬
‫לידו מ מ ש א ״ כ מ ט ס ן ל ו החמשין יוכל ה מ ל ו ה‬ ‫גלל ש ב ו ע ה מ ש י ם ה ע ו ו י כ ו ל ה ב ע ״ ו ל ט ע ו ן‬

‫ל ת ו פ ס ם ע ל החמשין ש ט י ק ל א ׳ ו מ ג א כיון‬ ‫א ש ב ע ל ך נ ד ן כ״ה והשבועה ה ב ׳ להכחיש‬
‫ל מ ח ו י כ לצי״ש ו מ ה נ י בי׳ ת פ י ס ה ‪ .‬ואן* ו ג ס‬ ‫ה ע ו אינו רוצה ו ה ר י אינו צריך לו ילא‬
‫ה ל ו ה יוכל ל ע כ ב ה ח מ ש י ס שמוחזר‪ .‬כ ה ן מ ״ מ‬ ‫מ ע ל ה ולא מ ו ר י ו ‪ .‬ו מ ש ״ ה א ף ב כ ה ״ ג אינו‬
‫ע כ ״ פ ל א חשיב ה י ל ך ט י ן ו ה ו א ל א ל ק ח ם ע ל‬ ‫מ ח י י ב ש ב י ע ה ואינו יכיל לישבע ג ג ו ע ד‬
‫סממשין ש מ ו ו ה לו כי א ס ע ל ה נ ' שטוען איני‬ ‫כ ל ל ו ל א ה י ׳ צריך ל י ש ב ע ג נ ו ה מ ו ו כ נ ״ ל‬
‫י י ו ע ו א ״ כ היי מ ש א י ל ״ מ כיון ו ל א ה ד ה י ל ך‬ ‫ושפיר ה ו ט ח ו ה ח ו ם ' מ ו א י צ ט ר י ך ‪:‬‬
‫ו מ מ י ל א ת פ ס ה נ ׳ מ ו י נ א כיי! ו ה ד מ ש א י ל ״ מ‬ ‫איצטריך ל ט ע נ ו ב ס י ע פ ״ י ה ע ר‬ ‫בא"‪1‬‬
‫ו כ ה נ ״ ל יעיין ה י ט ב ‪:‬‬ ‫וכו׳ ע ״ ש ‪ .‬ק ש ה ל פ י מ א י ו ק י י ״ ל‬
‫ו ״ ה וש״מ הילך פ מ י ר ו א ״ ח וליהימני'‬ ‫בתום׳‬ ‫כח״מ סי׳ ע״ה ונשכע היסח כטוענו ס פ ק‬
‫כ מ נ ו ו א מ ר שחים י ״ ל ו ה ו י‬ ‫ע פ ״ י ק ר ו כ ו א ף ואין נ ש כ ע ץ ה י ס ח ע ל‬
‫כ כ י פ ר ה כ ל יכו׳ י מ ו ״ ש ‪ .‬י ש ל ה ק ש י ח ו א כ ח י‬ ‫ט ע נ ח ש מ א מ ״ מ כיי! ש ק ר ו ב י ט ו ע ן כ ר י מ ש ו ה‬
‫ליהימני׳ כ מ ג ו ו א י כ ע י א מ ר א י מ י ו ו מ ע ל‬ ‫ט ע נ ח ה ב ע ״ ו לברי א״כ א ס כיפר הכל‬
‫ה ש א ר והיי מ י ו ה ב ש ח י ס ו א ף ו כ ח ב ו ה ח ו ש ׳‬ ‫ו ע ל מ א חייב ש ב ו ע ה ו א ו ר י י ח א ‪ .‬ה ״ נ א ס‬
‫ב ב ״ מ ד ף צ״ז ע ׳ ׳ ב ו א ץ א ו ם מושה ע צ מ ו‬ ‫טוענו ס פ ק עפ״י ע ו וחייב שבועה ואורייחא‬
‫בלצין מ ס י פ ק נ ר א ה ל כ א י ר ה ב ז ה ו י י ק א ל ר ב‬ ‫ו ה ע ו מ ח ש י ב א ח ט ע נ ח י ל ב ר י ‪ .‬יי״ל ד כ י י נ ת‬
‫ושמואל ו ל י ח ל ס ו מ ח ו ך שאינו יכול ל י ש ב ע‬ ‫ה ס י ס ׳ הכי שאס טוענו ס ׳ עפ״י ה ע ו ושכנגוי‬
‫מ ש ל ס ‪ .‬ו א ״ כ ק ש ה ליהמני' ל מ ״ מ ב מ נ ו ו א מ ר‬ ‫יש לו ג ״ כ ע ״ א ו כ כ ה ״ נ א מ ר י נ ן אוקי ע ד‬
‫א״י והוצרך ל ח ר ן ו ל א א מ ר י נ ן מ נ ו ו א י ט‬ ‫לגבי ע ו וממילא פ ט ו ר ‪ .‬לאפוקי א ס כ״ה‬
‫י ו ו מ ‪ .‬א כ ל ל ד ו ! וקיי״ל מ ש א י ל ״ מ א ״ כ י״ל‬ ‫ו ע ל מ א חייכ י ע ו א ח ו אינו מ ח י י כ כ ל ל ‪.‬‬
‫ו א מ ר י נ ! מ נ ו ו א י נ ו י ו ו ע ולפ״ז ה ״ נ י״ל מ נ ו‬ ‫שהרי ל א כ ח ג ה ה ח ו ר ה שיחייב י ה ״ א ש ע ד ו ח‬
‫ו א ״ י ע ל ה ש א ר ולא הוי ה ע ז ה ‪ .‬י ״ ל ו ה נ ה‬ ‫ה א ח ד א י נ ה מ ד ו ח כ ל ל ‪ .‬א כ ל מ ״ מ משוה‬
‫ב מ ס י כ ״ כ פ ׳ חייה א מ ר י נ ן ש ס כ ה ה ו א ו ג ח ץ‬ ‫ס ע ״ א ס פ ק של א ו ח י ש מ ס י י ע ו ל כ ר י דזה אינו‬
‫ולחיש לי׳ אי! ש ט ר א זייפא הוא מיהי ש ט ר א‬ ‫מ ט ע ם מ ד ו ח שהרי א פ י ׳ ק ר ו ב משוה ט ע נ ו ח ו‬
‫מ ע ל י א הוי לי ו א נ ו ו מ ו י נ א מ ן מ ט ע ם מ ג י‬ ‫ל ב ר י ו כ ה נ ״ ל ‪ .‬נ מ צ א היי א מ ר י נ ן דזה ס ח ו ב ע‬
‫א י ל א ו מ ט ע ם ו ה ו י מ נ ו להוציא ע י ש ‪ .‬א ״ כ‬ ‫שטוען ס ׳ ויש לו ע ״ א מ ח י י ב א ח ח ב י ר ו‬
‫ק ש ה לפ״ז ל י ה מ נ י ' ל מ ל ו ה לחייב ל ה ל ו ה ש ב ו ע ה‬ ‫ש ב ו ע ה והשני א ף שיש לי נ ״ כ ע ״ א אי! ה ע ד‬
‫ב מ ג ו ו א י ב ע י א מ ר ש ט ר א זייפא ה ו א ו ה י‬ ‫פ ו ט ר ו דאין מ ד ו ח ה א ח ד נ ח ש ב ל מ א ו מ ה ‪ .‬ו מ ש ״ ה‬
‫ח ב י ע ח ו ח ב י ע ח ע ״ פ והוי לי' שפיר מ״מ•‬ ‫כ ת ב ה ה ח י ר ה ד ע ״ א מחייב ממילא אמרינן‬
‫וחייב ש ב ו ע ה ‪ .‬א ך ז ה הוי מ ג ו לחייב ש ב ו ע ה‬ ‫ע ד ל נ ג ד ע ד ו פ ט ו ר ו א כ ח י כ ״ ה מכלן‬ ‫אוקי‬
‫ו ל א א מ ר י נ ן מ ג ו כ ה ״ ג וכמ״ש ה פ ו ס ק י ם ‪ .‬א ב ל‬ ‫דפטור ועיין‪:‬‬
‫א ס ה י ׳ ט ו ע ן ה ל ו ה א״י ע ל ה ש א ר ש פ י ר‬
‫הי״ל ל ה מ ל ו ה מ נ ו ו ש ט ר א זייפא כיון ו ס י‬
‫)יו בגמר׳‬
‫ור״ש א ו מ ר ה י ל ך פ ט ו ר ע ״ ש ‪.‬‬ ‫יי(‬
‫יש לעיין כ ט ו ע ן ח מ ש ץ י ד ע נ א‬
‫בי׳ וינא ומשאיל״מ א ס היי טוען ממליה‬ ‫וחמשי; ל א י ו ע נ א והילך ו נ ר א ה ד כ ״ ע מ ו ד ו‬
‫ש ט ר א זייפא יהיי שפיר מ ג י ל ח י י ב מ מ ק ‪.‬‬ ‫ז ח ״ ב ד ה ר י קיי״ל כ ח ״ מ ס י ׳ פ ״ ב כ מ ל ו ה שיש‬
‫ואין ז ה מ ג ו להוציא ו ב ב ר י ושמא א מ ר י נ ; מ ג ו‬ ‫לו ב ׳ ח ו ב ו ח אצל ה ל ו ה א ׳ ב ע ר ב ואי ש ל א‬
‫ל ה ו צ י א ‪ .‬א ״ כ מ ש ״ ה אין ל ה ל ו ה מ ג ו ו א י נ ו‬ ‫ב ע ר כ כ ש מ ש ל ס ל ו א ח ד יכול מ מ ל ו ה ל ח פ י ס‬
‫י ו ו ע כיון ו א ס היי ט ו ע ן אינו י ו ו פ מי׳‬ ‫ו ל ו מ ר א נ י ל ק ח ח י ב ע ד ה ח י כ שלא ב ע ר ב ‪.‬‬
‫להמלוה מגו ואימור שטרא ז״פא ה י א ו ה י‬ ‫גם קיי״ל ד א ס א ו מ ר א״י א ס ה ל י ח נ י ד פ ט י ר‬
‫מ ש א י ל ״ מ ‪ .‬א כ ל א ץ ל ח ר ן ו מ ש ״ ה אין ל ה ל ו ה‬ ‫ו מ ח ר י ב לצי״ש ויש ש ס ו ב ר ו ה י כ א ד מ ח י י כ‬
‫מ נ ו ואינו יווע ו ה ר י כ ת ב ט לעיל וכחמשין‬ ‫לצי״ש מ ה נ י ס פ י ס ס ‪ .‬א ״ כ ל פ מ ״ ש ה ס מ ״ ע‬
‫י ו ע נ א ותמשין ל א י ו ע נ א אן! ב ה י ל ך ח י י ב ‪.‬‬ ‫נ ס י ' פ ״ ז ס ע י ף א ׳ דהילך הוא דוקא כנסן‬
‫ז״א‬
‫שמחה‬ ‫טסכת ב״ט פ׳ שנים אוחזי!‬ ‫קול‬ ‫‪18‬‬
‫ב כ ל נוונא אן! ב ד ל י כ א שנורא ב ב ״ ד יצריטן‬ ‫ז׳׳א ד ה ר י כ ת ב ת י לטיל ה ט ע ם כיון ד ת פ י ס‬
‫דווקא ל ה ו ד א ת ה מ ל ו ה ד א י כ א ה ש ט ר בידיי ‪.‬‬ ‫ל ה ו ה מ ל ו ה החמשין ט ל אותי שטוטן איני‬
‫ו ל ה ט ק א מ ר ה א י ש ט ר א ד ק מ ו ד ה ב י ׳ ‪ .‬פי׳‬ ‫יירט מ ש ״ ה ל א ה ו י ה י ל ך ‪ .‬וזה ל א שייך‬
‫א מ ל ו ה ק א י ו ל א א ל ו ה ‪ .‬וכיון ד מ ו ד ה בי׳‬ ‫ה כ א ד מ ה דהוי ה י ל ך ה י א מ ש י ם ש ה ש ט ר‬
‫ה מ ל ו ה מ ש ״ ה ל א ה ו י מ ו ד ה ב מ ק צ ת והוי‬ ‫חשוב כ מ ו הילך ו מ ה ת פ י ס ה שייך ב י ׳ ו מ י י ן ‪:‬‬
‫ה י ל ך ‪ .‬ו א ״ כ יש לקיים נ י ר ס ת ה ג מ ׳ כיון‬
‫דצריכינן ד ו ק א ל ה ו ד א ת ה מ ל ו ה ‪ .‬ובזה מיושב‬ ‫סלטי! דינרי! וש״מ הילך פ ט ו ר‬ ‫בגמרא‬
‫ג ״ כ קו׳ ה מ ו ר י ׳ ם שין! י״ל ש ה ב א ת י לטיל‬ ‫ו כ ו י ‪ .‬ה ק ש ה מורי׳מ שין! ז״ל‬
‫דליכא ל מ י מ ר ד ס ט ט ס ה ו א מ ש ו ם דא״י‬ ‫מ נ ״ ל ד ש ת י ם פ ט ו ר משום ה י ל ך ד י ל מ א הילך‬
‫ל כ פ ו ר ‪ .‬ד ה א ב כ ה ׳ י ג דליכא ש ט ר א ב ב ״ ד‬ ‫חייב ו ה כ א פ ט ו ר ב ש ת י ס מ ש ו ס דאינו יכול‬
‫שפיר יוכל ל כ פ ו ר ו ב ר י י ת א מיירי ב כ ל גוונא‬ ‫ל כ פ ו ר ד ג ״ כ פ ט ו ר ט ״ ש שהניחו ב צ ״ ט ‪.‬‬
‫ומאי ת י ו ב ת א ‪ .‬א ט ״ כ ד ה י ל ך פ ט ו ר ו מ י י ן ‪:‬‬ ‫ו ה נ ר א ה ל ת ר ן דאי נ א מ ר ד מ ש ״ ה פ ט ו ר א ״ כ‬
‫רש״י דייה דומיא ד מ ״ ר י ש ה כ ל י ם מ ו נ ח י ם‬ ‫א מ א ׳ ק א מ ר ר ש ב ״ א הואיל ו ה ו ד ה מ ק צ ת‬
‫לפנינו והו״ל הילך ט כ ״ ל ‪ .‬ה ק ש ה‬ ‫ה ט ט נ ה ישבט מ ש מ ט אי ט ע ן הילך ונתן‬
‫ה ר י ט ב ״ א ל מ ה ד ח י ק רש״י ל פ ר ש ש ה כ ל י ם‬ ‫לידו ה ו א ? ט ו ר כמי׳ש ה פ נ י יהושט ד ב כ ה ״ ג‬
‫מ ו נ ח י ם ל פ נ י נ ו ‪ .‬ה ל א א ה ב א י נ ם לפנינו נמי הוי‬ ‫כ ״ ט מורי ד פ ט ו ר ‪ .‬ול״פ כ י א ס באינו נותן‬
‫ה י ל ך ‪ .‬כיון ד ב פ ק ד ו ן חיירי וכל ה י כ א ד א י ת א‬ ‫לידו מ מ ש כיון ד מ ח י ס ר גוביינא ט״ש ה א א׳‬
‫ברשיתא דמארי' א י ת א ‪ .‬וביותר תמי׳ טצומה‬ ‫ט ט ן הילך ונותן לידו ג ״ כ ה ו א חייב ‪ .‬ד ה א‬
‫ד ה א רש״י לטיל ב ד ״ ה הילך כ ת ב דמיירי‬ ‫הילך ה ו א ד ו ק א בניתן לו כ ל ה ו ד א ת ו ו א ס‬
‫ב ר ח מ י ל א מ צ א ת י ם וכי' והיינו ב מ ל ו ה וכ״ש‬ ‫נותן לו מ ק צ ת ו ו ה ש א ר נ ש א ר לו חייב טדיין‬
‫ב פ ק ־ י ן ‪ .‬ו נ ר א ה ב כ ו ו נ ת רש״י ז״ל ד ה נ ה‬ ‫חייב אפילו א ם ה י ל ך פ ט י ר ‪ .‬ו א ״ נ א ם ט ט מ א‬
‫א י ת א ב ח ״ מ ס י ׳ פ״ז ר א ם ט ט נ ו ב ׳ כ ל י ם‬ ‫ד ש ת י ס פ ט ו ר משים דא״י ל כ פ ו ר ו ה ד י נ ר‬
‫ו ה ו ד ה לו ב א ׳ מ ה ן ו א מ ר הילך ד פ ש ו ר ‪.‬‬ ‫השלישי א ו מ ר הילך ונוס! לידו מיד א ״ כ אינו‬
‫מ ש א ״ כ א ס נ פ ח ת ל א הו״ל ה י ל ך ‪ .‬ר ק א ם‬ ‫נ ו ת ן לו כ ל ה ו ד א ת ו ‪ .‬כיו! ד ה ש ת י ם אינו נותן‬
‫מכחישו ה ל ו ה ו א ו מ ר שלא נ פ ח ת ד א ז נ א מ ן‬ ‫ל ו ר ק ה ד י נ ר הבלישי והוי כ נ ו ת ן מ ק צ ת ה ו ד א ת ו‬
‫ה ל ו ה ‪ .‬וא״כ ה כ א ה י א ך נ ו כ ל א נ ח נ ו ה ב ״ ד‬ ‫ו ז ה ל א ה ו י הילך ט י ן שאינו נותן לו השנים‬
‫ל פ ס ו ק דהוי הילך ש מ א נ פ ח ת ואן! ר א ם‬ ‫א ח ר י ם ‪ .‬א ל א ט ״ כ מ ד ק א מ ר הואיל יהירה‬
‫יכחישו ה נ פ ק ד יהא נ א מ ן מ ״ מ טכשיו ט י ;‬ ‫וכוי ש״מ ד ה י ל ך פ ט ו ר ‪ .‬ו ל א מ מ ט מ א דאינו‬
‫דאין ט ס ו ק ־ ם ב ז ה ל א דיינינן ד ה ו ״ ל הילך‬ ‫יכול ל כ פ ו ר ‪ .‬ו א ״ כ הוי נ ש י ר כ נ ו ת ן לו כולו‬
‫ד ש מ א ב ח מ ת נ פ ח ת ‪ .‬מ ש ת ״ כ לטיל ב ט ו ט ן‬ ‫כיון ד ח ש י ב ה י ל ך ‪ .‬מ ש א ״ כ אי ט ט מ א מ ש ו ס‬
‫ל א הוצאתי ל א פירשי׳י ה כ י ד ה ת ס הוי‬ ‫שאי׳י ל כ פ ו ר ל א חשיב הילך וחייב ג ם א ם‬
‫כ א ו מ ר ל א נ פ ח ת ומש״ה אינו צריך ש י ה א‬ ‫נתן לו דינר השלישי ומיין ‪:‬‬
‫לפנינו ‪:‬‬ ‫ד ״ ה ה א י ש ט ר א ק מ ו ר ה בי׳ ל א‬ ‫בר^״י‬
‫לעיין ב ה א י דינא ד נ פ ח ת ‪ .‬א ס ט י ט ן‬ ‫ג ר ס וכיון ד ג ם בלי ה ו ד א ת ו הוי‬
‫ה נ פ ק ד איני יודט ח ם נ פ ח ת דאי נ ״ כ‬ ‫ה י ל ך כיון דיש בו ש ״ ק ט ״ ש ‪ .‬ו ה ק ש ה ה ש ״ מ א ״ כ‬
‫פ ט ו ר דהי״ל כ א ״ י א ם ה פ ק ד ת נ י ‪ .‬א ב ל א ם‬ ‫ל״ל ל ה ג מ ר א ל מ י מ ר כ ל ל ד ק מ ו ד ה ב י ׳ כיון‬
‫ט ו ע ן ט ל כ ל י ש כ ו פ ר א״י א ם ה פ ק ד ת נ י י ע ל‬ ‫ד א י נ ו צריך ל ה ו ד א ת ו ‪ .‬ו נ ר א ה ד ה נ ס א ס לא‬
‫כ ל י שנות! לו ט י ט ן א״י א ס נ פ ח ת ‪ .‬ד ב ז ה‬ ‫ס י ׳ ה ש ט ר ב ב ״ ד ‪ .‬ר ק ש ת ב ט ו ב ט ״ פ אך( ד א נ ן‬
‫יש ל ה ס ת פ ק א י פ ט ו ר ג ״ כ ‪ .‬כיו! דיש ל ו מ ר‬ ‫ידעינ! ד א י ת לי׳ ש ט ר א הוי מ ״ מ וחייב ש י י ט ה ‪.‬‬
‫ד ה ר משאיל״מ כיון דהוי מ ״ מ ואינו יכול‬ ‫כיון דיכול ה מ ל ו ה ל ט ט ו ! א ב ד ה ש ט ר והוי‬
‫ל י ש נ ע שהרי איני יודע ו ד ל ־ ג ״ כ ל א הוי‬ ‫ס ו ב ט ב ט ״ פ ולא הוי הילך ר ק מ ״ מ ‪ .‬א ״ כ‬
‫ד ה ר י איני יודע א ס נ פ ח ת ט ע ן ‪ .‬ו נ ר א ה ד ת ל י א‬ ‫ס כ א ד ק ת נ י ס ת מ א ס ל ט י ן דינרין מיירי‬
‫במחלוקת‬
‫‪1 9‬‬
‫י‬ ‫שמלוה‬ ‫טסבת ב״ט פ׳ שנים אוהזין‬ ‫קול‬
‫במה שיופר בה הוי בשלוה בשער‪ .‬ולעיל‬ ‫שמחלוקת הפוסקים אי הילך צ ד ן להיימ‬
‫כתבו התום׳ ורש״׳ ז״ל ושמר היי הילך כיין‬ ‫דווקא שנתנו לו או נס אם מיכן בידו סני‬
‫ראית ביי ש״ק ‪ .‬א״כ ה״נ הוי הילך והיזק‬ ‫ע״ש בת״מ סי' פ״ז ותולקין בזה הש״ך‬
‫זה תשוב מלוה בשער ואפ״ה איצטריך קרא‬ ‫והסמ״ע‪ .‬דאס אמדנן ואינו צריך ליתן‬
‫למעיסי משבועה כיין וזה שניתן לי לא היי‬ ‫ליוו א״כ תיכף שאמר הילך מיו נפטר ולא‬
‫הילך שהרי אינו נותן לו כל תביעתו וכמ״ש‪.‬‬ ‫נתחייב מעולם ‪ .‬וא״כ הוי כמו א״י אס‬
‫ולפ״ז מיושב קו׳ התום' לעיל בו״ה וומיא‪.‬‬ ‫הפקותני הא וטוען אינו יווע אם נפתח‬
‫שכתבו הו״ל לשנויי בחפר בה וכו׳ ואן! אי‬ ‫ולא הוי משאיל״מ כיון והוי הילך ומה שאומר‬
‫מיירי בתפר בה נ״כ היי הילך כיון שמודה‬ ‫א״י אס נפחת הוי כאומר א״י אס הפקותני‪.‬‬
‫לי שהזיקו וכמי שכתבתי‪ .‬ויש להוכיח נמי‬ ‫אבל אי אמרינן וצריך לישן ליוו וווקא‬
‫מכאן בהםמ״ע בסי' פ״ז ותילק עם הע״ש‪.‬‬ ‫א״כ נתחייב קוום נתינתו רק במה שנותן‬
‫שכתב האי שמר הוי הילך היינו ווקא בהי'‬ ‫פיטר א״ע מחיובו‪ .‬נמצא ומה ואמר‬
‫לו שמר מקודם ‪ .‬משא״כ אם נותן לו עתה‬ ‫א״י אס נפתת הוי כאומר א״י אם התזרתי‬
‫דזה לא הוי הילך ‪ .‬והסמ״ע חילק עליו‬ ‫ל ך ‪ .‬כיון ובאמת מחויק והפטיר הוא ספק‬
‫וס״ל והוי הילך ע״ש ‪ .‬ומכאן הוכחה לדברי‬ ‫ומש״ה לא הוי הילך בכה״נ ותייב ‪ .‬ועיין‬
‫הסמ״ע כיו‪ :‬ולוברינו הא ומיקי בחפר בה‬ ‫היטיב ‪:‬‬
‫ופמור משום והוי הילך מכח מלוה הכחיבה‬ ‫ותפר בה‬ ‫בגמרא‬ ‫)י‪ 1‬יי׳ ט׳*(‬
‫בתירה יכו' ‪ .‬וזה הזי כנות! לו עשה שניר‬ ‫בורות שיחין‬
‫ואפ״ה פטור‪ .‬וש״מ כ ו ב ד הסמ״ע ונם‬ ‫ומערות וכו׳ והקשה הש״ך בם״ נ״ה ואחריו‬
‫בכה״נ הוי הילך ועיין ‪:‬‬ ‫כל הפוסקים נם הש״מ הקשה קושיא ז ו ‪.‬‬
‫ור״נ מחייב וכו׳‪ .‬התום׳ ז״ל‬ ‫בגמרא‬ ‫וא״כ ממינא קא טעי! מיג״ ואפ״ה איצטדך‬
‫בב״ק בסיגיא ושיר שה" רודן{‬ ‫קרא למעיטי קרקע משביעה‪ .‬אלמא לדמי‬
‫כהנו דהא ופוטר רב״נ אף מומי שעודן‬ ‫קרקע כקרקע‪ .‬וקשיא למאן וסיבר ולאו‬
‫הוא אף לר״נ ומחייב ‪ .‬ואינו מחייב רק‬ ‫בקרקע ומי‪ .‬והשייך מתרן ומיייי בכפר הקרקע‬
‫שבועה ולא ממו! ע״ש ‪ .‬ולפ״ז אס תובעו‬ ‫ומש״ה לא הוי הילך‪ .‬וז״א כמ״ש כתומים‬
‫ממו; וקנס וכפר בממון והווה בקנס חייב‬ ‫וא״כ היינו שיטיא בתרא ע״ש‪ .‬ונראה לתרן‬
‫שבועה אף ופטור מלשלם ה ק נ ס ‪ .‬וומיא‬ ‫וסנה בכל הילך אס טוען המלוה שאיגו‬
‫והכא לדברי התוס׳ ז״ל‪ .‬וא״כ קשה לי‬ ‫רוצה ל־קח ‪ .‬למה יהא חשוב הילך‪ .‬אולם‬
‫על הפוסקים וסברי ואץ ע״א בקנס מועיל‬ ‫מטעם ופרעון בע״כ שמיי פרעו)‪ .‬ואף‬
‫לחייבו שביעה כיו! ואף אם היי מיוה הוי‬ ‫וכאן הוי פרעון זוזי לוברי המלוה ‪.‬‬
‫פטור‪ .‬וא״כ יש נ״מ בתובעי ממון וקנס‬ ‫יטיע! שאינו רוצה ליקת כ״א כל תביעתו‬
‫וכפר בשניהם וע״א מעיד שחייב ק נ ס ‪ .‬שאז‬ ‫אפייה הוי הילך ‪ .‬שהרי לוברי הלוה הרי‬
‫אילו הוי מודה ה" מחויב שביעה א״כ השתא‬ ‫נותן לו כל תביעתו‪ .‬א״כ הכא בקרקע‬
‫נמי לחייבו העו שבועה‪ .‬אמנם י״א ויה‬ ‫שמווה שנתן לי קרקע שלימה רק שחפר‬
‫הוי שבועה על שביעה ואין זה כפירת ממון‬ ‫בה בירית א״כ לא תשיב הילך כיון לאיט‬
‫ומש״ה אינו יכול לחייבו שבועה‪ .‬אבל קשה‬ ‫נות! לו כל תביעתו ייכול המלוה לטעון‬
‫אם הי׳ טוען על הממון א״י ועל הקנס‬ ‫שאיגי רוצה ליקחה מידו‪ .‬ולפ״ז מיישב קי׳‬
‫טוען ברי שאינו חייב והעו מכח־שו על‬ ‫הנ״ל ולעולם ומי קרקע אינם כקרקע ואפ״ה‬
‫הקנס ‪ .‬דאז אם היי מיוה הרי הוא מחייב‬ ‫ממעטי רחמנא משבועה ‪ .‬לפמ״ש התיס'‬
‫שבועה יא״י לישבע משלם ‪ .‬א״כ בכה״נ‬ ‫בנ״ק ו ף ז׳ והא וניזק־! נובה מעיוית אף‬
‫לחייבו ••!עד שבועה על הקנס אס כפר‬ ‫והוי מלוה ע ״ פ ‪ .‬משוס והוי מלוה הכתובה‬
‫וזה הוי ^פירת ממי!‪ .‬ונ״ל והנה בפ״ין‬ ‫בתורה ע״ש א״כ ה״נ כיין והוא הזיקו‬
‫יי‬
‫שמחה‬ ‫מסבת ב״ט ו׳ שנים אוחין‬ ‫קול‬ ‫‪20‬‬
‫יל^‬ ‫בכה״נ שכעוו נשבע ונמול‬ ‫וא״כ‬ ‫ד ן ( ק׳ ע״ב פריך הגמ׳ ‪ .‬טמנו עבד גדיל‬
‫היצרני שניהם‪ .‬יעיין‪:‬‬ ‫זהידה לי בקטן תייב ‪ .‬ואמאי מה שטענו‬
‫לא יאדה וכו׳‪ .‬ימשני דאתיא כר״נ דמחייב‬
‫ד״ה שכננוו‪ .‬והקשה הפ״י מרוע‬ ‫ת‪1‬ס׳‬
‫•ופריך אכסי הילך הוא‪ .‬ויש להקשות היאך‬
‫לא הקשו ק אמחני׳ ושביעות‪.‬‬
‫שייך הילך כיון דאיט נותן לי כלום ומאי‬
‫וקסני החס החשוו שכעדי נשבע י ונישל ‪.‬‬
‫פריך הנמ׳ לפי דברי התום׳ לטיל‪ .‬דאין‬
‫ואמאי לא נימא משאיל״מ ע״ש ‪ .‬ונראה דיש‬
‫ר״ג מחייב ממון כ״א שבועה‪ .‬אבל י״ל כיו;‬
‫לומר ובאמח וינא ואורייתא הוא דמשאיל״מ‬
‫דהא דט״ח והודה לו בשעורים פטור אן(‬
‫נם בחשוו ‪ .‬אבל חכמים סקט שבעדו‬
‫משעורים ‪ .‬הוא מטעם מחילה‪ .‬א״כ היי‬
‫ישבע במו בשארי תקנות השקועות שחז״ל‬
‫באמת כאן הודאה לחייב ממון רק שהיא מחל‬
‫יסוו אן( ואי! הוק ק ‪ .‬ני נח ביו חכמים‬
‫ל י ‪ .‬ושפיר פריך הנמ' הילך הוא‪ .‬ואין‬
‫בו׳‪ .‬אבל הנא שפיר הקשו הסוס׳‪ .‬דהנה‬
‫להקשות הרי מתל לו קודם שהודה בשעורי]‬
‫קשה אמאי יתתייב לשלס עפיי עדיס הללו‪.‬‬
‫מדלא תבטי כ״א תיטין וא״כ כשהודה לא‬
‫הא הוי עדות שאי אתה ינול להזימה‪ .‬דהא‬
‫הוי כלל הודאה‪ .‬ז״א דקודס שהודה לא הוי‬
‫גס בעייא הי׳ מתויב לפי הס״ד ‪ .‬דלא‬
‫מתנה דהר מתנה טמירפא דהי׳ יכול עדיין‬
‫מחלקינן ברועה בין דדי׳ לדעלמא ‪ .‬ופסול‬
‫לחזור ולתבטו‪ .‬וקיי״ל דלא הוי מתנה בכה״ג‬
‫בנל גוונא ויחייבו העד שבועה ‪ .‬והוא אי״ל‬
‫וכאן לא נתגלה המהילה רק אתר הודאתו‪.‬‬
‫דחשוד הוא והיי ג״נ שכנגדי נשבע ונוטל‬
‫וא״כ הר שפיר הודאה רק שהיא מתל לו‬
‫נתק״ח ‪ .‬א״כ יפטיר השתא דהוי עדות‬
‫ושפיר הוי הילך ‪ .‬כיון דבאמת מתויב ליתן‬
‫שאאי״ל‪ .‬אלא ח״א דאמרינ! במס׳ שבועות‬
‫לו רק שמתל לי שפיר פריך ה נ מ ' ‪ .‬ולפ״ז‬
‫דן( ל״ב ע״ב הכל מודים בט״א וכו׳ מי‬
‫לא דמיא כלל דינא וקנס מייל לט״מ כלל‪.‬‬
‫יימר דמשתבע‪ .‬וא׳׳כ ה׳׳נ בע״א לא פני‬
‫ובשלמא בט״מ מת״ב ר״ג שבועה כיון דהוי‬
‫כיון דמי ״מר דמשתבע שכעדו ולכך הוצרך‬
‫הודאת רק שממל לו‪ .‬משא״כ בקנס דמטולס‬
‫בעדים‪ .‬א״כ כך קו׳ התום' דנימא משאיל״מ‪.‬‬
‫לא הוי הודאה דמודה בקנס פטור א״כ‬
‫דהיינו דמקשו נ״כ קושיא הנ״ל‪ .‬דהוי עדות‬
‫לא תל כלל שמטה אן( לר״נ דמחייב בט״ת‪.‬‬
‫שאאי״ל‪ .‬דנם בע״א הי׳ די לתייבו‪ .‬כיו!‬
‫ומיושב הכל ועיין היטיב‪ .‬וטיין כמסי כתובות‬
‫דמדאורייתא בלי תק״ת אמרינן משאיל״מ ‪.‬‬
‫שס כתבתי ספק ‪ .‬אס מודה בקנס הוא‬
‫א״כ מתתייב אהני תרי לשלם ‪ .‬וממילא לא‬
‫כפרעון או לא ט״ש בפי נטרה שנתפתתה ‪:‬‬
‫יהי׳ ממייב מדר״ת אשארא ‪ .‬וכמ״ש ברמב״ס‬
‫מיבא בש״ך סי׳ ע״ה ‪ .‬דמתויב עפ״י ב״ד‬
‫במקצת לא אמרינן דהוי מ״מ ותייב‪ .‬א״כ‬ ‫ד״ה מסרי לי׳ בםהד ומיירי‬ ‫בתוס׳‬
‫ה״נ לא הי׳ שבועה דר״ת כלל‪ .‬א״כ מהיכי‬ ‫דא״ל אל תפרעני אלא בטויס‬
‫חיתי לן לתקן שבועה אשכננדו ויהי׳ ע״י זה‬ ‫עיש‪ .‬למ‪/‬ורה •ש להוכית מכאן כהש״ך‬
‫צומת עוד שביעה אתרת‪ .‬ואנון( התקנה‬ ‫נסי׳ פ״ז‪ .‬דאין ע״א עושה ב׳ פעולות‬
‫לא מקשי מידי רק אשביעה דר״ח וא״כ הר‬ ‫בדבר אחד‪ .‬ד מ ה לפי ס״ד דהשתא דרועה‬
‫עדות שאאי׳׳ל על הב׳ הללו כיון דנס בע״א‬ ‫פסול‪ .‬ולא ידעינןלתלק בין דירי' לדעלמא‪.‬‬
‫הי׳ פועל זה וכתנ״ל‪ .‬ועיין ‪:‬‬ ‫א״כ אמאי היי מסרו בבי עדיס נס בפ״א‬
‫סני‪ .‬ייאמר אל ספרטני אלא בעד אתר‬
‫ם״ש״י ד״ה הקדשה בלא‬ ‫א‬
‫״ (‬ ‫ע‬
‫)י‪ 1‬י׳‬ ‫ג״כ‪ .‬יכשיכפור יבא העד להכתישי ייתחייב‬
‫תקפה עכ״ל‪ .‬הא‬ ‫לישבע להכחיש ע ד ‪ .‬אלא כיון דרועה פסול‪.‬‬
‫בלא תקפה ואינו מפרש אפילו‬ ‫דמפרש דוקא‬ ‫א״כ יהי׳ ד ט שכעדו כשבט ונוטל‪ .‬וא״כיבא‬
‫מוציאי! ממט ואין מילוק אש‬ ‫בתקפה דהרי‬ ‫א י ח ו סער בפלמי ויפסרט‪ .‬דהוי טד סמסייט‬
‫תקפה ‪ .‬נראה רהיט דהנה‬ ‫תקפה תו לא‬ ‫ומשר‪ .‬א ל א פ ״ ע דאין פ ״ א * ש ה ב׳ פעולות‪.‬‬
‫יש‬
‫‪21‬‬
‫י>‪1‬‬ ‫שמחד!‬ ‫י*מץ‬ ‫ע‪3‬יס‬ ‫מםבת ביט פ׳‬ ‫קול‬
‫ליסיל אס החצי שירצה‪ .‬ואולי ירצה חבירו‬ ‫יש מקמ לימר דעכ״פ החצי שלי יהא קדוש‪.‬‬
‫אס החצי שהוא רוצה ואס ק לא ימל‬ ‫זאמאי קאמר דאינה מקידשת‪ .‬דמשמע כל‬
‫להקדישו‪ .‬כיין מןיי׳׳ל גיל ולא נסייאשו‬ ‫סמלימ‪ .‬ועכצ״ל ומיירי בלא תקפה ‪ .‬לפ״מ‬
‫הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישה מ‬ ‫דאמריק לקמן בעליח מוזהבת ‪ .‬והא״ל‬
‫לפי שאינו ברשותי וטי‪ .‬אבל אס סק*ז‬ ‫דמ״ל פליג הט ‪ .‬קמ״ל דלא מצי למימר‬
‫על כל פנים התצי שלו מקודשת מן ועל‬ ‫הכי‪ .‬א״כ גס החצי שלי אינה מקודשת כיון‬
‫המליח ברשותי ועיין‪:‬‬ ‫;דאינו בישומו‪ .‬ולאו בדידי׳ תלית מילתא‬
‫םוניא דשנים אדוקין בשטר‪.‬‬
‫בגמ' דאן( בואיכא הנפק ‪ .‬ופירשי׳י שם־‬ ‫)ק* יי( בגמ׳ יתק״ס בחיתמיי‪ .‬הקשה‬
‫דהשטר• יהא מונת עד שיבא אליהו‪ .‬אי עד‬ ‫הש״מ לנד! ווקא בעדם‬
‫שיבואי עדים ייאמרו ממי נ©!‪ .‬וקשה אכסי‬ ‫סחסימיס‪ .‬כמ״ש רש״י והיינו שיאמרו כת״י‬
‫אן( אם יבואו עדים ויאמרו ממי נפל אכסי‬ ‫הוא זה‪ .‬ולא םגי בלא״ה ע״ש‪ .‬נם יש לדקדק‬
‫יטעון הלוה פרוע‪ .‬וע״כ טין דיאמרי מסי‬ ‫למה נקט בטענותיהם לישנא דשלי ושלך‬
‫נפל לא יהא הלוה נאמן לטמון פרעתי כיון‬ ‫ולא קאמר דמלוה אומר ממנו נפל והלוה‬
‫דהוחזק כפרן‪ .‬שהרי הס אומרים ממלוה נפל‬ ‫אזמר פרעתי!‪ .‬ונראה דלכך אמר האי‬
‫והיא טען ממני נפל‪ .‬א״כ ע״כ איירי בטוען‬ ‫לישנא דהנה קשה הא קיי״ל טין דנפל‬
‫ממני נפל‪ .‬דאל״כ אכתי קשה היאך יוציאו‬ ‫איתרע‪.‬ואפי׳ בתוך זמנו כתב הרמב״םז״ל‬
‫עפ״י עדם‪ .‬כיין שלא סותזק כפרן עדיין‬ ‫דאין גובין בו‪ .‬ולמה כשיתקיים יגבה בו ‪.‬‬
‫יטעין פרעתי וכהנ״ל‪:‬‬ ‫וצריך לומר דהא פעמא דנפל איתרע‪ .‬טון‬
‫בגט׳ מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו‪.‬‬ ‫דלא נזהר לשומרו מסתמא פרוע היא‪.‬לכך‬
‫לפמ״ש סתוס׳ במס׳ כתובות דן*‬ ‫בקט לישנא דשלי ושלך‪ .‬להורות דהנייר שוה‬
‫י״מ ד״ה מודה וכי' דפעמא ומ״ו א״צ לקיימו‬ ‫פרוטה‪ .‬א״כ לא שייך למימר דלא נזהר‬
‫ואינו נאמן במגו דירא לומר מזויין( שמא‬ ‫לשומרו‪ .‬כמ״ש הר״ן במצא בדלוסקמא‪ .‬דלא‬
‫יבואו עדים ויכחישוהו‪ .‬יא״כ צריך להבין לפ״ז‬ ‫אמרינן האי סבראדלא נזהר לשומרו‪ .‬דגם‬
‫טעמא דמ״ד צריך לקיימו דדותק לומר דפליגו‬ ‫אס המליה פרוע עדיין הוא שומרו משים‬
‫בסברת התום׳‪ .‬דמ״ד צריך לקיימו סובר‬ ‫סדלוסקמא יאפ״ה נפל‪ .‬ימש״ה ליכא הוכתה‬
‫דאינו ירא זה דותק לתלוק במציאות‪ .‬ונראיז‬ ‫על השטר שהוא פרוע‪ .‬וה״ה הכא כיון‬
‫דה״ט טין דאס הי׳ הלוה שותק לגמרי‬ ‫והלוה מודה שנו!( השטר של המליה לא שייך‬
‫בודאי לא הייני גובין בו‪ .‬רק משום שמודה‬ ‫האי סברא ולא נזהר לשומרו והרי צריך‬
‫שכתבי וטוען פרוע‪ .‬לכך ס״ל למ״ד א״צ‬ ‫לנזמרו משום שויו‪ .‬וממילא מיושב קו׳ הש״מ‪.‬‬
‫לקיימו‪ .‬והמ״ד צריך לקיימו משום מגו דאי‬ ‫ולכך צ״ל העדים התתומים בשטר כדי שיעידו‬
‫בעי שתק ושתיקה מהני לגבי הלוה‪ .‬אבל‬ ‫ניכ למי הנייר‪ .‬דבהודאת הלוה לא סגי‬
‫סמ״ד א״צ לקיימו ס״ל דגם בשסיק גובי! ט ‪.‬‬ ‫דא״כ לימימן גמגו דאי בטי אמר דאין הנייר‬
‫כיון דשתיקה כהודאה‪ .‬ומיק היטיב‪ .‬יל^‬ ‫לסמלוה‪ :‬ובודאי העדים יודעים למי הנייר ועיין‪:‬‬
‫מיישב קי׳ הש״מ שדקדק למה אמר כ *‬ ‫ברש״י ד״ה ולוה אומר ומי והתזרת‬
‫טעמאלר׳ טון דהשטר תספא בעלמא סות‬ ‫לי וממני נפל עכ״ל‪ .‬ויש‬
‫בל״יטעמא דר׳ נכון‪ .‬ולדבריטיניתא ומדוקלמן‬ ‫‪:‬להבין מנ״ל לרש״י זיל דהלוה טיק נפל‬
‫היסב הלשון כק דהאי שטרא תספא בעלמא‬ ‫ממגי אימא שהלוה טוען פרעתי אן( שנפל‬
‫הוא‪ .‬דהיינו בלא טענות הלוה הוא הסנמ*‬ ‫מיומולוה‪ .‬י״ל ת־ש״י יילסוכיחימ מדקאמר‬
‫בעלמא מצד טצפו‪ .‬ימאן קא משו׳ ליי שסר*‬ ‫לגןמן טללע• דיין לא יוציא) עולמים ומפרש‬
‫‪0‬א‬
‫שמחה‬ ‫טפבת ב״ט פ׳ שנים אוחזין‬ ‫קן"ל‬ ‫מ‬
‫תקגו ומלוה ע״פ לא יגבה מן הלקוחות ישוט‬ ‫ס * ראמר פרוע הוא א״כ יש לז מגו לשתיקה‪.‬‬
‫פסידא ולקותות כיון רלית לי׳ ק ל א ‪ .‬ו א ״ נ‬ ‫ועיין‪:‬‬
‫הנא הי׳ טריס בתתלה והי׳ לו קול‪ .‬רק‬ ‫ואתר שמצא שטר ‪.‬‬ ‫בגמרא‬ ‫)**נ(‬
‫שטתה טון שתולקין ביגיהס התורן! לתור‬ ‫לפט״ש הש׳׳מ ל&רש‬
‫והטיפש לתור אין טלי! טריס וטון שבתתלה היי‬ ‫©> הגמ׳ מבי לי׳ ט ׳ רסש״ה ׳ושיא‬
‫טליו טריס ואפקוה לקלא‪ .‬אוקמוה אראורייתא‪.‬‬ ‫למתניתן‪ .‬טון ומדין מציאה אתינ! מלה‪ .‬עיש‬
‫וגובין בו אן! שאין הטויס נתובין בו‪:‬‬ ‫בדבריו‪ .‬וא״נ אס הלוה בלבו מצא את השטר‪.‬‬
‫)י|> ״׳ ע״א( • ברש״י ו״ה ושותפי!‬ ‫זנה בכולו‪ .‬אף אס לא פרע טון דינה מטמס‬
‫שגגט ונוי ‪.‬‬ ‫מציאה‪ .‬ולפ״ז יש להבי! היכא שמצאו אחר‬
‫והאתר הוציאו לדעתו ולדעת תבירו ט נ ״ ל ‪.‬‬ ‫וטומן שהגביהו בשביל הלוה‪ .‬כיין דהמגניה‬
‫יש להקשות מי רותקי' לפרש רווקא בהוציאו‬ ‫מציאה לחבירו קנה חבירי‪ .‬יאטאי חגי לא‬
‫אחר ליפרש בששגיהס הגביהו נמ״ש התום'‪.‬‬ ‫יוציאו עולמית אכתי יוכל ליתן את •השטר‬
‫וגס קו' התוס׳ ושם הוא רק מתמה ריבוי‬ ‫לה לוה אס ׳טעון כהנ״ל‪ .‬ונראה דאף חס‬
‫לקרא! גס הש״מ מקשה מאי ראי' מייתי‬ ‫טומן האתר כן לא זכה בו‪ .‬כמ״ש הש״מ‬
‫רבא ללילי׳ מצא וגנוב לי ופטור התס ה״ט‬ ‫דמש״ה קתני שנים אדוקים המלוה והלוה‪.‬‬
‫משוס לאי! שליח ללבר טבירה‪ .‬אבל בלא׳׳ה‬ ‫דאלו אתרים שמצאו לא זכו בו ‪ .‬דאין‬
‫אס צוה ללקט לו מציאה קגה אף בלא מגו‬ ‫אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה מ״ש‪.‬‬
‫ח ט לגפשי' ונוי‪ .‬וגיל ליישב לה״ט לאיגו‬ ‫וא׳׳כ אין הלוה זוכה בו אף דטומן האתר‬
‫מפרש בששגיהס הגביהו‪ .‬לא״נ מאי ראי׳‬ ‫שלטובת הלוה הגביהו‪ .‬כיין מ ט ט ס דהמנבי'‬
‫מייתי רבא מצא וגגיב ליי משותפי! שגגבו‬ ‫מציאה קנה תבירו משוס מגו חכי לנפשי׳‬
‫טון לשגיהס טשו המטשה ומדוע לא יתתייבו‬ ‫זכה נמי לחברי׳ וכאן לא מצי זכה לנפשי׳ כיון‬
‫שגיהס‪ .‬גס אי לא אמריגן מגו חני לגפשי׳‪.‬‬ ‫דאינו קונה בלי כתיבה ומסירה‪ .‬לכך גס‬
‫ומש״ה מפרש לאיירי שהאתל לבלו הגביהו‪.‬‬ ‫הלוה לא זכה בו‪ .‬ומ״ש ומיין‪:‬‬
‫וא׳׳נ מייתי רבא ראי' הני לאגו רואי! באומר‬ ‫ולא תייש ר׳ יוסי לפרמון‪ .‬והתניא‬ ‫שם‬
‫לו צא וגטב לי לפטור ואי אמריגן לקגה‬ ‫מצא וכו׳‪ .‬אי! להקשית דהא טממא‬
‫חבירו מ ״ נ צ״ל לתלי׳ התיוב במי שטשה‬ ‫ללא תייש לפרמו! משוס דלאלתר זהיר בי׳‬
‫המפשה‪ .‬אף להמשלח יש לו החפן אפייה‬ ‫למיקרמי׳ וכפרש׳׳י‪ .‬וא״כ היינו דוקא בטומ!‬
‫פטור‪ .‬וא״נ בשותפין שגגבו אמאי יתחייבו‬ ‫ממני נפל‪ .‬אבל בסוען פרוע סתס נאמן‬
‫שניהם ביון להאתל לבלו משה הממשה וכהנ״ל‪.‬‬ ‫הלוה כיון דלא שייך סברת רש"י‪.‬וא׳׳כ‬
‫טון לעיקר התיוב תלוי במוצא ‪ .‬אלא מ״נ‬ ‫דלמא מיירי הברייתא במצא שטר כתיבה‬
‫להמגבי' מציאה לתבירו קנה תבירו מטמס‬ ‫והנטל טומן פרומ סתס ולכן לא יתזיר‪.‬‬
‫מגו חני לנפשי'‪ .‬ומש״ה בשותפין שגנבו‬ ‫וי״ל כיון דקתני בברייתא סממא בדברי ר׳‬
‫תייבין שניהם‪ .‬לקנה גס השני מטמס מגו‬ ‫יוסי הרי הוא בחזקתו‪ .‬א״כ משממ אף‬
‫חני לנפשי׳‪ .‬ובאומר צא וגנוב לי פטור ולאי‬ ‫לאין הלוה לפניני שהרי לא קתני טמנת הלוה‪.‬‬
‫הטעם משום ללא קנה תבירו ושפיר הונית‬ ‫וא״כ דילמא יטמון הלוה פרומ יאמא׳ יהא‬
‫רבא‪ .‬ובזה מתורצין קו׳ התום׳ והש״מ טון‬ ‫בימקתו‪ .‬אלא ודאי כללא כייל ר׳ יוסי דאף‬
‫דליוקא לרבא לאו משוס שליתות‪ .‬רק לא״כ‬ ‫בןווען פרוע אינו נאנק‪ .‬ושפיר פריך הגמ'‪ .‬ומי‪:‬‬
‫יסתרו שני ההלטת‪ .‬נלאמרן‪ — .‬ובמיקר‬ ‫ברייה שטרא דאית בי׳ וכוי הקשי‬ ‫בתןע׳‬
‫הוי! נראה למש״ה תייב השותף אף ללא עשה‬ ‫על רש״י שכתב מה נ״מ בתורף‬
‫הממשה‪ .‬להנה קיי״ל בשותפין נל מה שעשה‬ ‫מנטופפ‪ -‬טון ויש בו זמן‪ .‬הא גם בטויס‬
‫האחר בין לשנר ביןלהפסוהכלהיא בשומפוס‪..‬‬ ‫י‪*< 6‬מ דבעופס יש מדים ובמורף אין מדים‬
‫יא״נ שיתף שגנב הריות לאמצמ יתילקין הגניבה‬ ‫וס״ל שפבודא דאורייתא‪ .‬וחכמים‬ ‫עיש‪ .‬וייל‬
‫בשוס‬
‫‪2 3‬‬
‫יב‬ ‫שמחה‬ ‫מםכת ב״ט פ׳ שנים אוחזץ‬ ‫קול‬
‫ב׳ ברבור המתחיל בראי' קני‪ .‬דה״ט וראה‬ ‫גשוה ‪ .‬וא״כ נס בההפסי שמניע אח״כ‬
‫אח המציאה ונפל עלי׳ ולא קנה‪ .‬מלי ועתי'‬ ‫לחשלומ׳ כפל נ״כ מחייבים שניהם כרין‬
‫מיחא ליי דלא ליקני בראי׳ כי אס בנפלה‬ ‫השותפץ‪ .‬אבל בצא וגטב לי כיון ולא קצה‬
‫וא״כ ה״ג י״ל ומתגי' איירי במנהינ ברגליו‪.‬‬ ‫*ובירי אינו מתחייב בגניבה כיון ימצי אמר‬
‫וגרע ביה כח קני; הרכיבה במה שגילה ו ע ת‬ ‫איםורא לא ניחא לי יליקני‪ .‬אן! יקיי״ל‬
‫שרוצה לקמת בהנהגה ולא ברכיבה והוי‬ ‫בשליח שעשה שליחותו יאס פתח פחת‬
‫כשגיהם מנהיגי; לכך תני' מתגי' ושניהם‬ ‫לבעה״ב‪ .‬מ״מ כיון יחי! שליח ליבר עבירה‬
‫יחליקו אבל רכוב לחייי' י״ל באמת ד ק ג י ‪.‬‬ ‫וגס המגבי' מציאה לא קנה מש״ס הכא‬
‫ואין להוכיח ממתגיתן‪ .‬יכן לקמן ייחי הגמ'‬ ‫פעור המשלח והשליח חייב ועיין היסיב‪:‬‬ ‫מ ג‬
‫במגהיג ברגליו ג״כ קאמר דאין להוכיח משוס‬ ‫ד״ה א״ד מנהיג וכוי תימא‬ ‫) "( בתום׳‬
‫סכי ממתניתן ירכוב קני‪ .‬משוס יא־כא‬ ‫דליפשוט ממתני׳ רמנהינ עדין!‬
‫סברא לכאן ולכאן‪ .‬ויו״ק‪:‬‬ ‫כיי ע״ש‪ .‬אפשר לומר לפמ״ש החים׳ לעיל דן!‬
‫בםוניאדתופם לבע״ח‪.‬‬
‫י״א דהוי תרי מנו מגי ראי בעי חיזר ימנו‬ ‫ד״ה הופם לבע״ח יכו'‬ ‫תום׳‬ ‫)י‪ 1‬יי״י{‬
‫חכי לנפשי׳ ואמרינן לכ״ע לעיל דלא המריק‬ ‫ע״ש שהקשו על רם״י‬
‫תרי מנו לרבנן‪ .‬ונס אין לדחוק ולומר בחמת‬ ‫י״ל‪ .‬דקאמר בשעשאו שליח מהני הא‬
‫בתר דשני לי׳ ר״נ דירו כיד בטיז״ב‪.‬‬ ‫בכתובוח גבי יימר בר חשו _משמע רלא‬
‫מש״ה לא פריך לר״י דזה הסי' מילה נס‬ ‫מהני אף דעשאו שליח‪ .‬ונראה" ליישב ד מ ה‬
‫'לדידי'‪ .‬דא״כ יקשה קי' הנמ' יהא פיעל יכול‬ ‫לכאורה קשה למה פירש״י דווקא הכא זאת‬
‫לתזור‪ .‬ואייל כהי׳ הש״ם כל כמה דלא הדר‬ ‫י לא פי' כן בשים מקום בש״ס‪ .‬ועיר יש‬
‫היא דבעה״ב‪ .‬דז״א דהא כל טעמא יר״י‬ ‫להקשוה מה פריך הכא רבא לר״נ מפועל‪.‬‬
‫דהמנביה מציאה וכי' קנה וכו׳‪ .‬הוא משוס‬ ‫הא טעמא דר׳ינ מפום חיפש לבע״ח במקום‬
‫מנו דזכ• לנפשי׳‪ .‬ואן( דהשהא לא זני כ׳‬ ‫שחב לאחרים דלא קנה כיון רחב לאחרים ‪.‬‬
‫הנביה אותי עביר חצירו מ״מ כיי; שהיה‬ ‫יהא בפיעל אינו חב לאחרים שהרי הגביהו‬
‫בידו לזכוח לנפשי׳ זכי נמי לחבריי‪ .‬וא״כ‬ ‫לעצמי • אך שהיא מושכר להבעה״ב ימש״ה‬
‫גס כאן הא בידו לחזור ואן( דלא חזר עדיין‬ ‫מציאחו להבעה׳יב‪ .‬יא״כ אס הבעה״ב לא‬
‫לח קגה הבעה״ב טון דבירו לחזור הוי כחזר‪.‬‬ ‫יקנה יקנה הפועל‪ .‬ואין כאן חב לאהלים‬
‫כמו דקגה הביר! מטעס שבידי כהנ״ל‪ .‬ונראה‬ ‫ונס ר״נ מודה בכה״נ דקנה‪ .‬וע״ק למה‬
‫להרן כל הנ״ל‪ .‬כ־ הנה פלינהייהו דר״נ‬ ‫לח פריך גס לר״י דןן״ל המגביה מציאה‬
‫יר״י היה רק במניאה ר״נ לא ס״ל מני דוכי‬ ‫קגה הבירו‪ .‬הא כהבו החוס' דאף דס״ל‬
‫לנפשי׳ יר״י ס״ל מני חכי לנפשי׳‪ .‬יםברהמ‬ ‫החופם יכו' במקיס שחב וכי' לא קגה ‪.‬‬
‫מציאה שאגי דמגו דזכי לנפשי׳ זכי גמי‬
‫דלר״י לא דמיא להיפס יכו׳ במקום שתי‪,‬‬
‫לחבריי‪ .‬וא״כ כאן בפועל דלא שייך למימר‬
‫לאחרים‪ .‬כיון דבירו לוכוה לנפשי' לא ‪0‬‬
‫מגו וזכי לנפשי׳ טון שאמר לו הבעה״ב עשה‬
‫הב לאחרים נס עכשיו שהנביה לחבירו אי‪,‬‬
‫ממי מלאכה היום‪ .‬א״כ אין כאן שוס‬
‫חב לאחרים‪ .‬כ ק ויכול לזכוהו לעצמו ואינו‬
‫מציאוה שיזכה בו הפועל ראם יזכה בו סדר‬
‫חב ני אס לו‪ .‬ור״נ ם״ל דווקא חם זכד‬
‫הוי להבעה״ב כיון דדיגא הכי דמציאה פועל‬
‫לנפשי' אז קנה‪ .‬דאין בהן חב לאחרים ‪.‬‬ ‫להבעה״ב‪ .‬וא״כ אמא־ קגי הכא‪ .‬יקשיא‬
‫דנל הקידה לזכוה זבה‪ .‬מה שאין כ‬ ‫לר״י‪ .‬יאיל דמ״ס לר״י משים דיכיל הפועל‬
‫אס זוכה לאחר זה הוי חב לאהריב‬ ‫למזור וא״כ היי שפיר מגי חכי לגפשי'‪.‬‬
‫כיין דאין הקינה בעצמי זוכה‪ .‬א״ב אע‬
‫אמרים‬
‫שמחה‬ ‫טם' ב״ס ‪11‬׳ שניס אותזץ‬ ‫סול‬ ‫*‪2‬‬
‫מ ש א ״ כ ל ר ״ י אין צורך ל ס נ ר א ז ו ‪ .‬ו א ו מ ?‬ ‫א ח ר י ם חושפים מזה ה מ נ ט ה מוין( מנינם משל‬
‫ל פ י ס ב ר א זו יקשה ק ו ׳ מ מ י ה א מ פ ל‬ ‫י ק נ י ט ‪ .‬י א ״ כ מ ש ״ ה ג ם לר״י ו ש ״ ל ו ב כ ה י ג‬
‫י ט ל ל ח ז ו ר ‪ .‬זא״ל ה ר י פ ו י י ן ל א ה ר ר ז״א‬ ‫אינו ח ב ל א ח ר י ם ו כ ס ג ״ ל ‪ .‬א ״ כ ה ״ נ א ק‬
‫ט ו ן ו ט ח ו כ ה נ ״ ל ‪ .‬ו א ״ נ לפ״י מ ח ז ר ן קו׳‬ ‫באן ח ב ל א ח ר י ם ‪ .‬טון ו א ס לא יקנה ה ב ט ה ״ ב‬
‫ה ח ו ס ׳ ורש׳׳י פירש ז א ח ו ו ק א א ל י ב א ו ר י נ ‪.‬‬ ‫י ה " ש ל ה פ ו ט ל ‪ .‬ואן( ו א ס ה פ ו ט ל י ק נ ה י ה י ׳‬
‫ו מ ש נ י נ ן ל ו י ו י ׳ שאני פ ו פ ל ו י ו ו כ י ו ב פ ה ״ ב ‪.‬‬ ‫ג ״ כ של ה ב ט ה ״ ב ‪ .‬מ ״ מ אין באן ח ב ל א ח ד ם ‪.‬‬
‫א ״ כ מ ה נ י נמי מ ש א ו שליח כיון ו ג ם י ו ו ט ד‬ ‫ו פ ו ן ( ‪0‬ון( ל א יהי׳ ש ל א ח ר ל ע ו ל ם ‪ .‬א ב ל‬
‫ה מ ש ל ח ‪ .‬ו מ ש ״ ה פירש״י י א ח ו ו ק א •כאן ו ל א‬ ‫ל ר ״ נ ק ש ה ט ו ן ו ל א ם ״ ל מ נ ו והיינו אן(‬
‫ב ש ו ם מ ק ו ם ‪ .‬משא׳׳כ לר״י ו ל א ס ״ ל י ד ו‬ ‫ו י כ ו ל ל י כ ו ס ל נ פ ש " ‪ .‬מ ״ ח ט ו ן ד כ פ ח אינו‬
‫ט ו ב פ ה ״ ב ל פ נ י ן זה מ ש ו ס ו ב י ו ו ל מ ז ו ר ‪.‬‬ ‫ז י כ ה לנפשי׳ היי מ ב ל א ח ר י ם ‪ .‬ו א ״ כ א מ א י‬
‫מ ש ״ ה ג ם ב פ ש א ו שליח ל א מ ה נ י ‪ . .‬ו ל ב ך ל א‬ ‫ק נ ה ה ב ע ה ״ ב ט ק שאין ה פ ו ע ל זוכה ל ע צ מ ו‬
‫מ ה נ י ש ם ג ב י יימר ב ר ח ש ו ‪ .‬אן( ו פ ש א ו‬ ‫מ י ח ב ל א ח ר י ם ויהיה של ה פ ו ע ל ‪ .‬ו ל ב ך‬
‫ש ל י ח ‪ .‬כיון וקיי״ל כ ר ״ י ו ו ו ״ ק ‪:‬‬ ‫מ צ ר ך לשמיי שאני ה כ א ד ו ו ט ו ב ע ה י ב ‪.‬‬
‫מוגיאדמצא שט״ת‪.‬‬
‫ר י ע מ צ ו ע צ מ ם ‪ .‬ו ל ה ט חיישינן ל כ ל ס נ ו‬ ‫כ ל שטרי ו א ת ו לקמן‬ ‫בגט׳‬ ‫)דן( ׳ ״ ג ״ ״ א (‬

‫חששות מ צ ו ה נ פ י ל ה ‪ .‬א ב ל ב ש א ר ש ט ר ו ס ט ו ן‬ ‫וכו׳ ‪ .‬כ א ן ה ק ש ה‬
‫ו ש ש מ ר מ צ ו ע צ מ ו ב ת ז ק ת ו ר ק שהלוה ר ו צ ה‬ ‫ה ש ״ מ ע ל ס ר מ ב ״ ם ש פ ס ק ו א ס החזירו‬
‫ל ב ט ל ו ל א תיישינן ל ה ט ‪ .‬ו פ ר י ך ה ג מ ' א ל א‬ ‫מ י ח ז ר ‪ .‬א ״ כ מ א י פריך ה ג מ ר א ב ל שטרי‬
‫ה א ו ת ק כותבין ו כ י ' פ י ' ל כ ח ח ל ה ה י כ א‬ ‫ניתוש וכו׳ ה א ב י ו ה מ ל ו ה ל א תיישינן כ ל ל‬
‫כ ת ב י נ ן ניתוש ל ה ט א ן ( ו ל י כ א ר י ט י י א ו נ פ י ל ה‬ ‫כמו ב ה ח ז י ח ‪ .‬וט״ק מאי פריך ה ג מ ׳ אצא ה א‬
‫ת ״ מ כיון ו ק ו ו ס ה נ ת י ב ה אין כאן נ ט ר כ ל ל ‪.‬‬ ‫ד ת נ ן ט ס ב ק וכו׳ ה א ע ד י ! ליכא ר י ע ו ח א כ ל ל‬
‫ו ה ד כ מ י ש ה ו ר ע מ צ ו ע צ מ ו ‪ .‬ויש לתיש ל נ ל‬ ‫י א מ א י ניתיש ל ה ב ל ל ‪ .‬ו ג ם מ ה שתי׳ ר ״ א‬
‫הגי תששות ואין כאן ת י ק ת ש ס ר ו ה ר כ מ י ש ל א‬ ‫ב ש ט ר י ה ק נ א ה אין להבין ו א כ מ י יש ה ר ב ה‬
‫התזירו עדין ואן( ל ה ר מ ב ״ ס פ ס ו ל ‪ .‬ו מ ת ר ן‬ ‫תששות ו כ מ ו שהקשו׳ ה מ פ ׳ ‪ .‬ו ל ת ר ן כ ל זה‬
‫ר ״ א ב ש ט ר י ה ק נ א ה ו ש י ע נ ו נפשי׳ מ ע כ ש י ו‬ ‫נ ר א ה ו ה נ ה מ ע ם ה ר מ ב ״ ס ו א ם החזירו‬
‫ר ש ב א ן ת ז ק ת ה ש ט ר מ ע נ ש י ו והוי נ ס ת ז י ר ו‬ ‫מ ו ח ז ר ה י א מ ש ו ם ו ב ש ל מ א כ ש ל א החזירו‬
‫ל ו ט ת ה ר מ ב ״ ם ו ל ה ט ל א תיישינן ו ו י ״ ק ‪:‬‬ ‫א ג ס י יש למוש ט ו ן ו נ פ ל ואינו ב י ו ה מ ל ו ה ‪.‬‬
‫שם מ מ י מ ש ו ם ו ק ש י ׳ ו כ ו ׳ ל י נ א למיתש ו א ק ר י‬ ‫א ב ל ל א ח י ש ב א ל י ו ה מ ל ו ה • ל א חיישיק‬
‫ו נ ת י ב ט ״ ש ‪ .‬ל נ א ו ר ׳ א ק להבין מ ה שייכות‬ ‫כ ל ל מ ח מ ת דשייזא מ פ י ל ה י ק ב א ס הלוה‬
‫יש א ם אין כ ו ת ב ק ב ש מ ד ו ל א ו ה ק נ א ה ל מ ס‬ ‫ס ו פ ! מזויין( א ו פ ר ע ת י ו א י ש א י ט ע ט ס‬
‫ליכא למיתש ו א ק ד ו כ ת ו ב אן( ואי! נ ו ת ב י ן‬ ‫ה פ ב ס ל י ס א ת ס ש ס ר ‪ .‬ו‪6‬ש נ א מ י ו א ן ( ב ל א‬
‫ל נ ת ת ל ה ‪ .‬ו נ ר א ה ל ו מ ר כיון ו א ב י י כ ר ״ מ פ ״ ל‬ ‫ד ט י ת א מ פ י ל ה יש למוש ו ל פ ס ו ל ה ש ט ר ‪.‬‬
‫ו ע ו י ת ת י מ ה כ ר מ י ‪ .‬וכמ״ש ה ת ו פ י ב מ פ '‬ ‫וזה כוונת סמקשן ב ל * ז ר י ו א מ ו לקמן‬
‫כ ת ו ב ו ת והיינו ש מ צ ו שליתותן נ ע ש ה ש ט ר‬ ‫ניתוש וכו׳ ו ה י י ט א ס ה ל ו ה מ ו ע ן ] ו ב ר [‬
‫נ ו א י מ א בעלמא ו ת מ י מ ת ע ד ם מ י ק ד שלימות‪.‬‬ ‫ה מ ב ט ל א ס ה ש ט ר ‪ .‬יש לתיש ג ״ כ ל כ ל ה נ י‬
‫ו א ״ נ נ י ו ן ו ל נ ת ת ל ה אין ב ו ש ט ! א ״ כ עשו ש ל א‬ ‫תששות אן( ו י ש מ ר ה י א ב י ו ה מ ל ו ה ‪ .‬ולידא‬
‫כהוגן א ס א ק ד ו כ ס י ב ו נ פ ס ל נ ל ה ש ט ר ‪.‬‬ ‫ד ע ו ת א ו נ פ י ל ה ‪ .‬אן( ל ה ר מ ב י ה יש לחוש כיון‬
‫כ מ ו ו מ ו כ ת מ ס י ם ׳ מ ס י גיסי! ואין א ו מ ר י ם‬ ‫ו ה ל ו ה מ ב ט ל ה ש ט ר ב ט ע נ ו ת י ו ‪ .‬לזה מ ת ק‬
‫מ ד י ם טשי שלא כהוגן א א ״ כ נ פ ס ל כ ל ה ש ט ר‬ ‫ה נ מ ׳ כ ל ש ט ר י ל א ד ע פ י ׳ מצד ע צ מ ם ר ק‬
‫ג ס כ א ן נ פ ס ל כ ל ה ש ט ר ו א י ן שלית ל מ ר‬ ‫א ס ‪ 0‬צ ו ס ריצה ל מ ל ם ‪ .‬א ב ל ה נ י ש ס ר י‬
‫עטרה‬
‫‪2 5‬‬
‫יג‬ ‫שמחה‬ ‫מםכח ב״מ ‪6‬׳ שנים אוחזץ‬ ‫קול‬
‫לירי׳ ל א ה י י מ ח י ל ה כיי! ו ע ד ״ ) ל א ב א‬ ‫ע ב י ר ה ‪ .‬ו ל ה ט תלזי ז ה ב ז ה ‪ .‬ל א ס אין‬
‫ה ש ע ב ו ד ל ע י ל ם ר ק א ח ר ד מ ט א לירי'‪ .‬יאין‬ ‫נ ו ת ב י ן ל נ ת ת י צ ה ליבא למיחש ר א ק ר ׳ ו נ ת י ב‬
‫א ד ם מ ו ח ל ד ב ר שלא ב א ל ע י ל ם ‪ .‬ואך( ר מ ת נ י '‬ ‫ביי! ראי! שליח ל ד ב ר ע ב י ר ה נ פ ס ל נ ל ה ש ט ר ‪.‬‬
‫ר ״ מ ה י א דסיל אדם מקנה דבר שלב׳׳לוס״ה‬ ‫ועיין‪:‬‬
‫דיכול ל מ ח י ל ר ש ל ב ״ ל ‪ .‬מ ״ מ ס ״ ל נ מ י ריכול‬ ‫שם א ל א ה א ד ת נ ן ‪ .‬מצא שט׳יח ע ״ ש ‪.‬‬
‫לחזור מ ה מ ח י ל ה ק ו ל ם ש נ א ל ע ו ל ם ‪ .‬ו א ״ ב‬ ‫יש ל ד ק ד ק מ ר י ע ל ח פ ר י ך מ מ י ת י ק !‬
‫ט ו ן ר מ ט א לידיי ה ש ט ר א ח ״ כ היינו ח ז ר ת ו‬ ‫ע ל א ב י י ‪ .‬דמשני עדיו נ ח ת י מ י ו זני! לו‬
‫ו א ״ ב ל א מ ה נ י ה מ ח י ל ה ‪ .‬א ב ל אי ל א צריך‬ ‫ממתניתן ילמה פריך מ ק ו ר ס ממתני׳ דמצא‬
‫ו ל י מ ט א לידיי מ ה נ י ה מ ח י ל ה ואינו יבול ל ח ז ו ר‬ ‫גיטי נ ש י ס ‪ .‬ייש ליישב ד ה נ ה ק ש ה ל ב א י ר ה‬
‫שהרי ב ב ר ב א ה ש ע ב ו ד ל ע ו ל ם רעריו ב ח ז ״ ל ‪.‬‬ ‫ח א י פ ר י ך לאביי מ מ ת נ י ' ר ק ת נ י ל א י ח ז י ר ‪.‬‬
‫ו א ״ ב מ ש ״ ה ל א פ ר י ך ה נ מ ׳ מיד ט ו ן ו ה י א‬ ‫ה א י״ל רחיישינ! שמא ייאש ה מ ל י ה א ת ה ש ט ר‬
‫דא״צ ל י מ ט א ל י ד י ׳ ‪ .‬ו א ״ נ חי־שינן ד ל מ א מ ח ל‬ ‫לתני פ ו ס ק י ם ד מ ה נ י יאוש ב ח ו ב ‪ .‬ו א ״ נ א ם‬
‫לו ימש״ה ל א י ח ז י ר ‪ .‬א ב ל ה ש ת א ר מ ס י ק רצ״ל‬ ‫יש בו א ח ר י ו ת לא יחזיר ט י ן רי־אש א ת ה ח ו ב‬
‫מ ט א לידי׳ שפיר פ ר י ך ה נ מ ׳ ‪ .‬מ מ ״ נ א י ל א‬ ‫ו פ ק ע א ת ה ש ע ב ו ד ‪ .‬א ב ל א ם אין ב ו א ח ר י ו ת‬
‫מ ט א לירי' א ״ נ לא מ ה נ י מ ח י ל ת ו ביון ר ה ש ת א‬ ‫יחזיר ו א מ ר י נ ן שבידאי לא ״ א ש ה מ ל ו ה ל ג ב י‬
‫חוזר ‪ .‬ואי מ ט א לידיי ל י נ א למיחש ל מ י ד ‪.‬‬ ‫ה ל ו ה שירע נ ו שהיא איש נ א מ ן ילא י ב פ י ר‬
‫ר ע ר י ו ב ח ז ״ ל ו מ ״ ט ל א יחזיר ‪ .‬ו ע י י ן ‪:‬‬ ‫לו אן! ב ל י שניר נ מ ״ ש ה ח ו מ י ם ‪ .‬א ״ נ ביון‬
‫ע‪1‬ד י״ל ד ה נ ה ב ש ״ ע ב ס י ׳ ל ״ ס ‪ .‬פ ס ק‬ ‫דחייב מ ו ר ה מ ש ״ ה יחזיר ‪ .‬ינ״ל רוראי לא‬
‫ד ה א ו נ י ת ב י ן ש ט ר ללוה ובו׳ היינו‬ ‫מ ״ ר י מ ת נ י ׳ ב ה ט כיון ‪ -‬ב ו ר א י אית לי' סימן‬
‫ד ו ק א א ס אין ה מ ל ו ה מ ו ר ה א ב ל א ס ה י ו ל ו ה‬ ‫ב ש ט ר ו מ ש י ה ל א אייאש ‪ .‬א ב ל כ״ז מיירי‬
‫מ ו ח ה אין נ ו ת נ י ן ‪ .‬יפי׳ ה ס מ ״ ע ה ט ע ס דאין‬ ‫ב מ ט א ל י ר י ׳ ‪ .‬מ ש א ״ כ מי ל א מ ט א ל י ד ״‬
‫ה מ ל י ה רוצה ל ה ש ב י ע עצמי ע ״ ש ‪ .‬ויש‬ ‫א כ ת י א י כ א למיחש ל ה ט ‪ .‬דאין לו ס י מ ן כיון‬
‫ל ה ק ש ו ת ל מ ה צריך ל ה ״ ט ת י פ י ק לי׳ ראן!‬ ‫ד ל א מ ט י לידי׳ עדיין ו א ״ כ יש לחוש ד ל מ א‬
‫ד ע נ י ׳ ח ז״ל מ ״ מ ט ו ן ר ה מ ל י ה מ י ת ה א ״ כ‬ ‫א י י א ש ‪ .‬ואן! דהוי יהיש שלא נ ו ד ע ת מ ״ מ אביי‬
‫נ ת ב ט ל ה ש ט ר ולא ה ת ח י ל ה ש ע ב ו ד ר ק א ח ר‬ ‫ל ט ע מ י ' ד ה ר יאוש י כ ר א י ת א לקמן ב פ ׳ אלו‬
‫ש נ ת ר צ ה ‪ .‬וא״כ הי״ל מ י ק ר ס כיון ר ל א ר צ ה‬ ‫מציאות ‪ .‬ומש״ה תיכן! ל א פ ר י ך ה ג מ ' לאביי‬
‫לזכותי מ ק ו ר ס ‪ .‬ו ק ״ ״ ל ר ז ה אינו רוצה ל ק נ י ת‬ ‫מ מ ת נ י ׳ ‪ .‬כיון ר ל א א ס י ק א ר ע ת ׳ ' עדיין‬
‫ל א ק נ ה אן! שחבירו מ ק נ ה ל י ‪ .‬יצ״ל ר ה א‬ ‫־ ב ע י נ ן מ ט א לירי' ואן( ב ל א מ ט א לירי' ס ג י ‪.‬‬
‫ר א מ ר י ק ר ז ה איני רוצה ל ק נ ו ת ל א הוי ק נ ק‬ ‫י מ ש ״ ה ל א ק ש ה מ מ ת נ י ׳ ל״׳ל ר מ ש ״ ה ל א‬
‫ד ו ק א ב מ ק י ס שקניני תלוי ב ר צ ו נ ו ‪ .‬פ י ' ש א ם‬ ‫יחזיר ר א י מ ו ר אייאש וכמי׳ש ‪ .‬א ב ל כיון ר מ ס י ק‬
‫ר ו צ ה ל ק מ ת ק ו נ ה ו א ס אינו ריצה ל ק נ י ת‬ ‫ד ב ע י נ ן מ ט א לירי׳ שפיר פ ר י ך ה ג מ ׳ מ מ ת נ י ׳‬
‫אין ב א ן קנין ‪ .‬ל א פ י ק י כ א ן אן! שירצה‬ ‫דאין ל ו מ ר ראייאש ד מ ס ת מ א א י ת לי׳ ס י מ נ א‬
‫ה מ ל י ה מעכשיו ל ק ט ת ל א הוי קני! ע ד ר מ ט א‬ ‫בגווי׳ ו כ ה נ ״ ל ‪ .‬ואי ל א מ ט א עדיי; לירי' א ״ כ‬
‫לירי׳ ואז ל מ פ ר ע ה ו י ק נ י ! ‪ .‬ו א ס ס ל י ה ל א‬ ‫אן( מ ת י י א ש ל א מ ה נ י היאוש כיין רעדי־ן ל א‬
‫י ת ן לי ה ש ט ר אינו קני! ל ע ״ ע ו ה ק ט ן ת ל ו י‬ ‫ע מ ר ה ש ט ר ו ל א נ ת ב ט ל ה ש ט ר ביאוש ז ס‬
‫ו ע ו מ ד ע ד שימטא ל י ר י ׳ ‪ .‬נ מ צ א אן( ש נ ד ח ה‬ ‫ר מ ה היי ליי לייאש ו ד י י ק ‪:‬‬
‫ה מ ל י ה ק י ר ס ב י א ת ה ש ט ר לירי מ מ ש אין‬ ‫עול יש ל ה ר ן ר ה נ ה יש נ ״ מ בין מ ט א לירי'‬
‫ב מ ח א ה יו כ ל ו ם דאין ה ד ב ר בידו בלל ‪.‬‬ ‫אי ל א מ ט א ל י ר י ' ‪ .‬ד א ס נ א מ ר עדיי‬
‫ו א ח ״ כ ב ש ב א לירי ה ש ע ר ח ל ל מ פ ר ע ה ק נ י ן‬ ‫ב ח ז ״ ל אן! ד ל א מ ט א ל י ר י ' ‪ .‬א ״ כ א ס מ ח ל‬
‫נ י ל א נ ת ב ט ל כ ל ל השטר ב מ ח א ת י ‪ .‬ובזה‬ ‫לו ה ש ע ב ו ד ק י ר ס ר מ ט ח לידי׳ מ ה נ י ג ״ נ‬
‫מיישב מ ה שפריך ה ג מ ׳ ק י ׳ זו נ א ן ר ו י ק א‬ ‫ה מ ח י ל ה ‪ .‬א ב ל א י א מ ר י נ ! וצריך להיות ר ו ק א‬
‫א ח ר שתי׳ לבעינן מ ט א לילי' ש מ ק ו ד ם ה י ׳‬ ‫מ ט א לירי׳ ‪ .‬א ״ כ א י מ ח ל לי ק ו ר ס ר מ ט א‬
‫יסל‬
‫שמחה‬ ‫מםכת ב״ט פ׳ שנים אוחין‬ ‫קול‬ ‫‪26‬‬
‫דאקני דאל״נ מאוחרין אמאי כשרץ‪ .‬כדפמןיק‬ ‫•כול לתרן דמש״ה לא יחזיר דחיישינ! שמא‬
‫בש״ט ת״מ סי׳ מ״ג דיש הפסד בזה ללקוחומ‬ ‫מיתה בו המלוה ונתבשל השטר יהוי מוקדס‪.‬‬
‫ט״ש‪ .‬יכיזן דמאזחרין ט״כ בלכסב ט לאקט‬ ‫כיון דאינו חצה לקנות ונתבטל השטר מזנק‬
‫ט״כ דמוקדמין נמי בהני איירי דחד בבא‬ ‫הכתוב בז כיון דאין צריך דלימטא לידי׳‪.‬‬
‫נינהו וא״נ שפיר קשה מוקלמין היכי משכחת‬ ‫וא״כ תלוי הקנין במלוה אם רוצה קונס ואס‬
‫לה‪ .‬ולפ״ז מיושב מדוע פריך הקא הנש׳‬ ‫איני רוצה אינו קינה כמו בעלמא היכא שזה‬
‫ענשיו ממתני׳ דבל״ז היינו ינוליס לסרן‬ ‫אינו רוצה לקנות‪ .‬ושפיר הוי מוקדם וכהנ״ל‪.‬‬
‫למש״ה קתני׳ במתני׳ דלא יחוד דמיירי ללא‬ ‫יא״ל א״כ איך נבתוב זה השטר כיון דלאיקרי‬
‫נתב בו דאקני‪ .‬וא״כ הוי מוקדס ומש״ה לא‬ ‫וכתוב ל״ת והיכא כתבו הטדיס השטר‬
‫ימזיר‪ .‬משא״כ השתא דמתרציק דמסאל־די׳‬ ‫כשמותה בו המלוה ‪ .‬ז״א דילמא גילה דטתו‬
‫א״נ אן( דאין נו דאקני אפ״ה נ ש ר ‪ .‬ניי;‬ ‫בפני טדיס אמרים ומיתה בפניהם שא״צ‬
‫דתזינן דקנל את השסר‪ .‬וא״נ לא מתשב לו‬ ‫למתית דווקא בפני העדים הללו ומש״ה‬
‫שסר זה לתוב אן! שאין ט דאקני ולא הוי‬ ‫כתבו כיון שלא ידעו המתאה ‪ .‬ומש״ה שפיר‬
‫מוקדס ניון דעב״ת ז״ל‪ .‬ואין להקשות אנת־‬ ‫לא יתזיר דמיישינן דילמא מיתה כיון דא״צ‬
‫בלא מטא לידי׳ איך ניתש לה הא לאיקרי‬ ‫דלימשא השטר לידי׳‪ .‬משא״כ מאתר שמתרן‬
‫וכשוב לא תיישינ!‪ .‬ואס נתבו את השסר בלא‬ ‫הגמ׳ דבטינן מטא השטר לידי׳‪ .‬א״כ אן(‬
‫דאקני י״ל ניון דלמ״ד אתריות ס״ס תזינן דש‬ ‫אס מיתה המלוה לא מהגי מתאתו כיון דאינו‬
‫שנתה לפניהם לשנות אתריות‪ .‬א״נ ה״נ אן(‬ ‫מולה ברצונו וכמ״ש‪ .‬וא״כ‪.‬אמאי לא יחזיר‬
‫למ״ד אתריות לאו ס״ס ‪ .‬מ״מ ס״ל נמי‬ ‫ועיין ‪:‬‬
‫דשנתה שנית‪ .‬אך שאין לומר דנאתריות לוה‬ ‫אתר נ״ל במקדם ל ת ק מה שיש‬ ‫בא!ען‬
‫לי ויקא ושמא בלא אחריות הלוהו‪ .‬אנל‬ ‫לדקדק בדברי רש״י ‪ .‬שהקשה‬ ‫‪1‬‬
‫יכול להיות והערים שכמו נ ״ כ ‪ .‬א״כ י״ל‬ ‫מהא לתנן שט״ח המוקדמים פסילים יהמאותרין‬
‫דהעויס שכתו לכתוב ואקני נשמר נהי‬ ‫כשרים ט״ש ‪ .‬וישי לדקדק כיון דטיקר קושייתו‬
‫דמלקותית לא יגבה מסעם זה‪ .‬שהרי עדין‬ ‫הוא מן המוקדמים ולמה מיימי נמי והמאותרין‬
‫בספק אס צוה לכתוב ואקני אבל פכ״פ מידי‬ ‫ע ד י ן ‪ .‬ונראה לתרן דלהכי מביא נמי סך‬
‫ספק לא נפקא ומש״ה לא יתזיר‪ .‬ובזה י״ל‬ ‫ומאותרין‪ .‬ובל״ז לא הי׳ יכול להקשות‬
‫הא דדייק הרי״ן( ז״ל בשטרי הקנאה פי׳‬ ‫מהמוקדמין למוד אמאי פסול לאביי די״ל הא‬
‫שיש בו קנין ולא כפירש״י בין ילוה בץ‬ ‫דאמר אביי טב״ס ז״ל דוקא בדכתב בשטר‬
‫לא ילוה ‪ .‬י״ל דהיכית זה מדקאמר הגמ׳‬ ‫ואקני לאז זכות הוא למלזה מה שנכתב בשטר‬
‫משוס דקשיא להו וכו׳ ליכא למיתש לאיקרי‬ ‫מומן הקידס‪ .‬משא״כ אס לא כתב בי דאקני‬
‫וכתוב והי׳ קשה לי׳ אכתי ניתיש דילמא שכתו‬ ‫דאז חוב הוא למלוה לעני! דאקני‪ .‬כיון ראם‬
‫הטדיס לכתוב בשטר בין ילוה בין לא ילוה‬ ‫סי׳ זמנו היום הוי קנה הנכסים‪ .‬אבל מזמן‬
‫ומש״ה כתבי השטר‪ .‬לזה פי׳ דשטר הקנאה‬ ‫המוקדם היי דאקני ובכה״ג לא אמרינן זכי!‪.‬‬
‫הייני שטר שיש ט ק י ן ‪ .‬ושפיר קאמר לאקרי‬ ‫פדאיסא בגיטין דן( י״ג במתני׳ דתן שטר‬
‫וכתוב לא תיישינ; בכשר הקנאה‪ .‬אבל במתני׳‬ ‫שיחדיר יה לטבוי כיון דתוב היא לי לטנין‬
‫שפיר י״ל דשכתו לכתיב בשטר דאקני‪ .‬אבל כי‬ ‫©רימה אןו והיי זכות במה שיצא לתירות אפ״ה‬
‫מתרן דבטינן מטא לידי׳ א״כ תזיק לקבל‬ ‫אמרינן שם אין תבין אלא בפניי‪ .‬וא״כ‬
‫השטר יאינו מוב אצלו וכמ״ש‪ .‬יא״ל ניחוש‬ ‫לאביי נמי בכה״ג שלא נכתב בו דאקני לא‬
‫דילמא לא מטא לידי׳ טדיי! ושפיר הוי תונ‬ ‫אמרינן טבתז״ל דהוי מוקדס ופסול‪ .‬וא״כ‬
‫דז״א דהרי אס קבל טכשיו השטר אט רואין‬ ‫י״ל דבהכי מיירי מתני׳ דשט״מ המיקדמין‬
‫ג״כ דלא תש במס ללא כסב בו דאקני ולא‬ ‫ומס״ט פסולי;‪ .‬להכי הביא רש״י ג״כ ה ן‬
‫סי׳ אצלו חוב‪ .‬ושפיר פריךהגמ׳ולי׳׳ק‪:‬‬ ‫דמאוסל? כשרין וע״כ מיידי בדכתב בו‬
‫נס״מ‬
‫‪2 7‬‬
‫יד‬ ‫שמחה‬ ‫טםכת ב״ט פ' שנים אוחזין‬ ‫קול‬
‫כלום משוס ואבהי לא חל החיוב והוי ובר‬ ‫סי' ל״ט הביא הרב הש״ך דעת‬ ‫בחימ‬
‫שלב״ל ויבול לחזוי בי קורס ביאתו לעולם‬ ‫הרי״ן! דבמתילה שהוא ת״י א״צ‬
‫משא״נ אי לא בטינן מטח לידי היי המחילה‬ ‫רלימטא לידיי יאמרינן טב״ת ז״ל יממה טליו‬
‫שפיר ונמ״ש ע״ש‪ .‬ולפ״י י״ל והנה לפי‬ ‫מסיגיא יו‪ .‬רפרכינן לאביי ממה רתנן מצא‬
‫הס״ו ולא בטינן מטא לידי פייך שפיר‬ ‫גיטי גשיס ושוברין לא יתור שאגי אומר‬
‫משוברי! ו ח ז ק ויבול לחזוי‪ .‬ומשני ה ״ מ‬ ‫כתובי! היו יגמלך וכו׳ ומשגי ה״מ היכא‬
‫הינא דקא מטא וידי היינו השטר אז אמרינ!‬ ‫רמטא לידי׳ אבל היכא דלא מטא לידיי לא‪.‬‬
‫בשובר ואינו יבול לחזור ואן! ולא מטא‬ ‫הרי ראן( בשוברין לא מהגי אי לא מטא לידיי‬
‫ליד׳ השובר וטבחי״ל‪ .‬אבל הינא והשטר לא‬ ‫אן( שהיא ת״י טכ״ד ט״ש‪ .‬וג״ל לפמ״ש‬
‫מטא ליוי' לא אמרינן בשובר טבחז״ל כ ק‬ ‫לטיל בתירון הב׳ רג״מ בי! מטא לידיי לאס‬
‫ועדין לא גגמר החיוב גס המחילה ליתא‬ ‫גאמר רלא בטיק מטא לירי' היכא שמתל לו‬
‫ישפיר אמריגן אן( בשובר גמלך‪ .‬ועיין היטיב‪:‬‬ ‫התוב קורס דמטא לידי׳ הש״ת אין המתילמ‬
‫בםוניא דשבח ‪.‬‬
‫יא״נ ג״כ באן איירי שהקנס לי ארעא לשבחיה‬ ‫ס״ קט״ו סטי׳ א׳ ואס השביתה‬ ‫בח״מ‬
‫ולבך פשט הגמ' שפיר וזה שייך ווקא בשבח‬ ‫מממת הוצאה טורן( תצי השבת‬
‫היתר טל היציאה והי׳ אי בטת הקגין משא״כ‬ ‫היתר טל היציאה והוא מדברי הרמב״ס‪ .‬ותמהו‬
‫שבח כנגד היצאה וזה בא רק מחמת היצאית‬ ‫הפוסקים יהש״ך בס״ק ט׳ יתתומים בס״ק‬
‫הלוקת ולא הי׳ אי בשטת הקנין‪ .‬ולכך פסקו‬ ‫ה' ואיך יתלקו טל גמרא שלימה‪ .‬דפריך‬
‫גוולי המורים שפיר ואינו טורן( רק שבח‬ ‫הש״ס בב״מ דן( ט״ו ט״א טל שמואל דאמר‬
‫היתר על היציאה לפי דקי״ל כיבגן דאין אום‬ ‫בט״ת גובה את השבת‪ .‬במאי מוקיס לה אי‬
‫מקגה דבר שלב״ל ‪ .‬משא״כ שמואל כתב‬ ‫בב״ח קשיא רישא וסיפא דקתגי גיטל השבת‬
‫הרשב״ס דקאי אליבא דר״מ דארס מקגס‬ ‫היתר טל היציאה ולשמואל אן( הוצאה ע״ש‬
‫יכו' ואין צריך לומר דאיירי בשהקגה לו‬ ‫והגיתי בצ״ע‪ .‬וג״ל ליישב רהגה איתא במסי‬
‫ארעא לשבתי׳ רק כפשוטו וא״כ קגה אן! שגת‬ ‫ב״ב דן( קג״י רבעי שמואל אי דאקגי משתעבד‬
‫כגגד הוצאה דארס מקגה דשלב״ל‪:‬‬ ‫או לא ופשט משבח קרקעוח דבע״ח גובה‬
‫הגיל הביא הקצות דברי ממהרי״ט‬ ‫בסי'‬ ‫אותו אן( דהוי דאקגי‪ .‬ודחה שם דר״מ הוא‬
‫ז״ל שכתב ראן( דאין אום מקגה‬ ‫דאמר אדם מקגה דבר שלב״ל‪ .‬ולכאורה י״ל‬
‫רשלב״ל מ״מ יכול לשעבד דקל לפירושיו‪ .‬ו ק‬ ‫לפי הס״ד דקאי לרבגן דאין אדם מקגה‬
‫דקגאי לואקגי‪ .‬והשיג עליו הקצות רזה נגד‬ ‫דשלב״ל ‪ .‬דהא הא דב״ת גובה השבת‬
‫סוגית הש״ס במסי ב״ב דן! הג״ל‪ .‬לפשט משבס‬ ‫מהלוקח זלא תשביגן להלוקת בזה השבת כאיש‬
‫דדאקגי משתעבד‪ .‬ואי כדברי מהרי״ט מה פשיט‬ ‫אתר‪ .‬כתבו הפוסקים הממס משוס געילת‬
‫הגמ׳ דילמא מיירי הברייתא הלזגארטא לשבתי'‬ ‫דלת תקגו רבגן שיהא כאלו קגה מוכר השבח‬
‫ע״ש שתולק בין שעמד לקגין לבקנין יכיל להקמת‬ ‫מהליקס בשמת אחריית‪ .‬יאת״כ מכרי לי‬
‫וקל‪ .‬כיין שהוקל שלו יכול להקגית גס הפירוש‬ ‫גתירה ולהכי בע״ת טורן( השבת‪ .‬וא״כ לרבגן‬
‫משוס וקאי אשבת משא״כ בשעבוו איגו יכול‬ ‫כפי סס״ד להשתא היאך גובה הלא לא הי'‬
‫להקמת וא״כ קשה מהגמ׳ הג״ל‪ .‬ולי נראה‬ ‫שבת או בשעת אתריות עדין‪ .‬ואין אלם‬
‫ליישב קו' והגה בל״י קשה אגמי הג״ל מ ס‬ ‫מקגה רשלב״ל ואין המוכר יכול לקגותו או‪.‬‬
‫פשיט כיין דהוא אליבא דרבגן היאך יכיל‬ ‫זצ״ל ללפי לקי״ל לרקל לפירושיו יכיל‬
‫הבע״ת לגבות את השבח הלא עיקר מ ט ם‬ ‫להקמת א!( לאין אלם מקגה לשלב״ל משוס‬
‫הפוסקים הוא משוס נ״ד תקנו רבנן שיהא‬ ‫וסכח של הפירוש מיי מצוא אי במת הקטן‪.‬‬
‫נקנה‬
‫׳שטחה‬ ‫מסכת ב״ט פ׳ שניכ איחזץ‬ ‫קןל‬ ‫‪28‬‬
‫האי ל ו ק ח ב מ א י‬ ‫מכדי‬ ‫)י‪ 1‬ט ״ י " (‬

‫ב‬ ‫ע‬
‫כ ק נ ה ו מ כ ר מ ה ל ו ק ח ב ש ע ת א ח ר י ו ת ‪ .‬ואז‬
‫נחיה להאי א ר ע א ‪.‬‬ ‫ה ר י לבייל יאיך יכיל ל ק נ ו ס ה א אין א ר ס‬
‫ופירי היכי א כ י ל ומשני ה א י ל ו ק ח ס ב ו ר‬ ‫מ ק נ ס ד ש ל ב ״ ל ‪ .‬וצ״ל ב א ר ע א ל ש ב ח " ‪ .‬א ך‬
‫איכול ו א ע ב ו ד ב נ ו ה כ י היכי י ע ב י ר איהו‬ ‫א כ ת י ק ש ה אן! ב א ר ע א לשבחי׳ איך יכיל‬
‫וכי׳‪ .‬ולפע״ד הדברים אינם מובנים‪ .‬ד א ס‬ ‫ל ק מ ת ד ס א אן! ל ר ״ מ ר א מ ר א ר ס מ ק נ ה‬
‫הקושיא לעני; א י ס י י מ א י מ ת ר ן ה נ מ ר א ‪.‬‬ ‫וכוי ז ה ו י ק א ב ש ד ה זו ל נ ש א ק ח נ ה מ פ א ' כ אי‬
‫ונ״ל ו ה כ י פ ר י ך ו מ ״ ‪ .‬׳ א מ ו י נ ן ד מ ע ו ת מ ת נ ה‬ ‫ל א א מ ר ל כ ש א ק ח נ ה ל א ‪ .‬ו ה י א ך יכיל ל ה ק נ י ת‬
‫דביק ד ח ר ש יודע ש ק ר ק ע ילי' ע ״ כ ל מ ח נ ה‬ ‫ד ב ר שאיני שלו וא״כ ע ״ כ צ״ל ת ד ר י ב א ר ע א‬
‫נ ח ; לשמואל א י לפקדי; ל י ב וא״כ ה א י ל י ק ח‬ ‫לשבחי' ו נ ס ש כ ת ב ל כ ש א ק ח נ ה ‪ .‬ו ה ש ת א ־ א ת י ת‬
‫מ ה לי •ז ל ה פ י ר ו ש ‪ .‬ה ע ״ כ ד י ר י לשירות‬ ‫ל ס ט פשינז ה ג מ ׳ ש פ ד ‪ .‬יאי קו' ה ק צ ו ת דילמה‬
‫ו ס ב י ר ר מ כ י ר ה ל ש ע ת ה ה י ה ק י י מ ת ימשני‬ ‫מ י ד י ב א ר ע א ל ש ב ח א ‪ .‬ז״א רכיין ר ע ״ כ שלא‬
‫ד ס י י ר איכול ו ה ע נ י ־ כ ד ע ב י ד איהו ופירש״י‬ ‫כ ת ב ל כ ש א ק ח נ ה מ י ד י י ת ״ כ היי ש נ ח ה ז ה‬
‫ה ג ז ל ; ‪ .‬פ י ' כי היכי ר ה ו א נוזלה ה כ י נמי‬ ‫כ מ י ר א ק נ י ש ר ה א ח ר כיו; ר ל א ק נ ה מ נ ח‬
‫ה י ט ל פ ד ו ת ב ל א מ כ י ר ה ר ק ב נ ז י ל ה ‪ .‬ועיין‪:‬‬ ‫א ר ע א לחוד ר ק א ס נ ם כ ת ב לכשאקחנה והבן‪:‬‬
‫פרק המפקיד‪.‬‬
‫ד ש ל ב ״ ל וליכא לאיק‪ '•!:‬מ י י ל ‪ .‬וכיון ד מ ד א ד י י ת א‬ ‫ת‪1‬ס׳ ר ״ ה או ד א ב ד ו י כ ו ׳ ‪ .‬ה ק ש ז‬ ‫ג‬

‫)י‪ 1‬ל " (‬
‫אין הכשל נ ק נ ה ב מ צ ו ת משיית ל א א מ ר י נ ן‬ ‫המהרש״א ה א בטט״ג‬
‫נ ע ש ה ולהכי ל א ק נ י ה כ פ ל ‪ .‬י ד ו ח ק ל ה ע מ י ד‬ ‫ב א ב י ד ה ואיכא כ פ ל כוי ע י י ״ ש ‪ .‬ו נ ר א ה ל ת ר ן‬
‫ק ו ' ה מ ה ר ש ״ א ג ״ כ ב ־ א י כ א ע ר י ם שהוא‬ ‫לפי מ ה דכתבו הפיסקיס כלל בברירה‬
‫כ י כ ו ״ נ ‪ .‬ד ב ש ל מ א ב מ זכיתן א י כ א ל א ו ק מ י‬ ‫ד א ו ק מ ו ה א ר א ו ר י י ת א ‪ .‬ולפי הרי; מ ו א ד ״ פ א‬
‫ד ש י ל ס והיו ע ר י ם יהיה ל א י ד ע מינייסו‬ ‫אזי א מ ר י נ ן יש ב ר י ר ה או אין ב ר י י ה ‪ .‬ו ה נ ה‬
‫ושפיר הו• ר ש ב ״ ל ‪ .‬ד ה ר י ליכא ל כ ל הגי‬ ‫ה כ א ל מ א י רמשני ר ב א נ ע ש ה ‪ .‬ה ו א ל כ א ו ר ה‬
‫ח ש ש ו ת ‪ .‬א ב ל בטכ־״ג ב א ב י ר ה ל א שייך ל ו מ ר‬ ‫ל מ א י ד א מ ר י נ ן יש ב ר י ר ה ‪ .‬כי פי' נ ע ש ה ה ו א‬
‫ד א י כ א ע ד י ם יהיא ל א י ד ע ושילם ל ב ע ה י ׳ ב ‪.‬‬ ‫כ מ ו אינלאי מ י ל ת א ד מ ת ת ל ה ה ק נ ה לו‬
‫ד א ״ כ למי ט י ק ט ״ י ‪ .‬יעיין ה י ס י ב ‪:‬‬ ‫פ ר ה ‪ .‬וי״ל ל פ ״ מ ר כ ת ב ו ה ת ו ם ׳ ברייה פירור‪.‬‬
‫אמרתי ל ח ל ק בין ע נ ב •משומר ובין‬ ‫ד ק ל ו כ ו י ‪ .‬והקשו ד מ ע ו ת אינן ק ו נ ו ת יכו'‬
‫נ א ב ד מ ש ו מ ר ‪ .‬ד ב נ נ נ ב אן!‬ ‫ע ״ ש ‪ .‬א ״ כ י״ל כיון ד מ ר א ו ר י י ת א מ ע ו ח ק י נ ו ת‬
‫ו ה ב ע ל י ם יידעיס ש ע נ ב י ומייאשי ושומר ה ז ה‬ ‫ו ש פ י ר יוכל ל ק נ ו ת ה כ פ ל ב ע ת התשלומין‬
‫ל ו ק ח ה ו ב ר מ ה ג נ ב ‪ .‬ל א ה ו י יאוש ישינוי‬ ‫דהיינו כששומר מ ש ל ם ‪ .‬ו ל א ה ו י ד ב ר שלא‬
‫ר ש י ת בידו כיון ד ה י א היי שימי־ ו ב ר‬ ‫ב א ל ע י ל ם ‪ .‬כיין ר ב ב ר א ־ נ נ ב א ואיכא כ פ ל‬
‫ה ז ה ‪ .‬והוי ר ש ו ת ב ע ה ״ ב אצל ה ש ו מ ר מ ת מ ת‬ ‫ב ע י ל ם וליכא א ל א שני תששית ד ל א מ ש כ ח‬
‫דאמרינן כ ל היכא ראיס" ברשיתא דמרי‬ ‫נ נ ב ושמא י ו ר ה ‪ .‬וזה יכול להיות ב ד א י כ א‬
‫ח י ת א ‪ .‬א ב ל ב א ב ־ ר ה כיי; ד ה מ ז צ א א ו ת ה‬ ‫ע ר י ם דאז ליתא ל ה ט ח ש ש י ת ‪ .‬ו ל ה ט א מ ר י נ ן‬
‫נ ע ש ה שומר ע ל י ה מ ד א ו ר י י ת א ו נ ש ת נ ה ר ש י ת‬ ‫נ ע ש ה ל א ו ק מ ה א ר א ו ר י י ת א ‪ .‬אן! ד מ ע ו ת‬
‫ב ע ה ״ ב מ ר ש ו ת ש ו מ ר הראשון ל ר ש ו ת ה מ ו צ א ה‬ ‫א י נ ם ק י נ ו ת מ ד ״ ס מ ״ מ כיון ו מ ד א ו ר י י ת א‬
‫שהיא ש י מ ר ה ש נ י ‪ .‬ואז ה י כ א דמייאשי ב ע ל י ם‬ ‫ק ו נ ה ו מ ש כ ח ת ב כ ה ״ נ ומש״ה א מ ר י נ ן נ ע ש ה‬
‫ושימר הראשון ל ק ח ה ר ב י ש פ ד ה ר יאיש‬ ‫דאוקמוה אראור״תא‪ .‬אבל בטט״נ באבידה‬
‫ישינוי ר ש ו ת ב י ו ה ש ו מ ר ה ר א ש ו ן ‪ .‬והבן ה י ט י ב ‪.‬‬ ‫כ ש ש ו מ ר מ ש ל ם א ז ליכא ל כ פ ל ב ע ו ל ס ‪ .‬ר ק‬
‫ו ע ״ ל ב ס ו נ י א ו ש א י נ ה ב ר ש ו ת ו ‪ .‬ייביאר מ ס ב ר א‬ ‫כ ב ט י ע ן ט ״ נ המוצא א ב י ר ה א ז נולד ה כ פ ל‬
‫ז‪ 1‬ג ״ כ שקו׳ ה מ ה ל ש ״ א ז״ל מ ס ו ר צ ס ‪:‬‬ ‫מ מ צ א ד מ ע ו ת א י נ ס ק ו נ ו ס מ ד א ו ר י י ת א רהיי‬
‫שם‬
‫‪2 9‬‬
‫טל‬ ‫שמחה‬ ‫מסבת ב״מ פ׳ המפקיד‬ ‫קול‬
‫וק״ל‪ .‬וכן יש להקשות לקמן גני שאל מן‬ ‫אי הני גיזותיה נוי‪ .‬לנאורה לר״י‬ ‫שם‬
‫האשה ושילם לאיש אי אמרינן ק״פ כקג״ר‬ ‫וסבר נמעכשיו ולאחר ל׳ יום כיון‬
‫היאך יזנה השומר נהנפל טון ו נ ט ל א ו נ ל‬ ‫למזינןוקפיו הפרה שלו והגיזה של ב ט ה ״ נ ‪.‬‬
‫פירות והוי גין( שלו‪ .‬והיאך אמרינ; כשאל מן‬ ‫א״כ ה״נ נימא כני ני הסנאי ונעשה הוא‬
‫אשה נעשה והרי הפרה אינה שלה‪ .‬ומיי!‪:‬‬ ‫לנשתגנונ ותרצה יתשלמני ומיקר אומרן‬
‫פסק ופרה חוזרת לנעליה‬ ‫הרמב״ם‬ ‫נ‬ ‫א‬
‫התנאי הוא מתמת שריצה בתשלומי! י "‬
‫אחר שגמצאת אצל הגנב‪ .‬וכל‬ ‫הוי נקפיו אתשלומין ו י ק א ‪ .‬ימאי פריך הא‬
‫הפוסקים תמהי עליי מאין יצא לז ז ה ‪ .‬ואפשר‬ ‫שפיר הגיזות זולוית של הבעה״נ מ ו אתר‬
‫לומר והנה מחולקין רש״י ור״ת לקמן נסוגיא‬ ‫התשלומין נמו לר״י נמענשיו ולאתר ל' יום‪.‬‬
‫ושא״ב‪ .‬ורש״י כתב הטעם ומשי׳ה מפקינן‬ ‫זי״ל דהמקשה כבר אסיק ואפי' באומר הריני‬
‫לשבוטה מלוה שמטת כמה היי שוה ונותק‬ ‫משלם קנה הכפל‪ .‬ולשיטת רש״י לקמן ומצי‬
‫להמלוה שמא יוציא הלה וכוי ויפסלנו לטוות‬ ‫נמי הור ואטפ״כ קני אח הכפל‪ .‬א״כ הוי‬
‫ולשבועה‪ .‬ור״ח ור״ת כתבו בתום׳ דייה שמא‬ ‫תנאי סתמא ולא קפיו כמו ט״מ וטלמא‪.‬‬
‫יוציא הלה משוס שניטה לבטלה‪ .‬א״כ טכל‬ ‫ובהא ל״י נמי סבל והגיזות והולדות נמי של‬
‫לומל והלמב״ס סובל כשיטת ל״ת ול״ת‬ ‫הלוקח הן ישפיל פליך‪ .‬וטיי; בסוסי ו״ה‬
‫משוס שבוטה לבטלה‪ .‬ילהכי פסק נמי ופלה‬ ‫תזל ואמל איגי משלם ובש״מ בסוגיא זו‬
‫תוזלת אתל ששילם ולא לצה לישבט ונמצא‬ ‫ובתום׳ ו״ה וקיימא באגס ‪:‬‬
‫הגנב‪ .‬ושפיל אמל לב הונא ומשביעין אותו‬ ‫מביא קו׳ הלשבי׳א ולמה לא‬ ‫חמצות‬
‫שמטה שא״צ טון והפלה היא של הבטלים‪.‬‬ ‫יהיו שותפי! במפקיו ונפקו‬ ‫י‬
‫אבל אי נימא והפלה בכה״ג היא של‬ ‫טיי״ש‪ .‬י״ל אי אמלינן וקני! הפילות בקני!‬
‫השימל‪ .‬הוי שבועה שא״ב שבועה לבטלה‬ ‫הגון( ו מ י ‪ .‬והכא כיון וגיזות וולוות לנעה״ב‬
‫וישבע אחפן שהוא שלי שאין לו‪ .‬כ! נ״ל ‪:‬‬ ‫א״כ גון! <מי של הבעלים‪ .‬וק״פ כקג׳יו‬
‫םוגיא דשבועה שאינה ברשותו‪.‬‬
‫לא היי כקומה תביעה להוראה שהלי נשבע‬ ‫לוה אומר שקל הלויתגי עליו‬ ‫במתני'‬
‫שאי׳ב אחר שאמר כמה הי' שיה וקורס‬ ‫סלע היי שיה ומליה אומר שקל‬
‫שבועתו הווה על הממון והוא לא תבעו אי‬ ‫הלויתיך עליו ג׳ וינריס ה" שיה ו ט י ‪ .‬יש‬
‫הממו! אך גון! המשכי! וכהנ״ל‪ .‬ומדאה‬ ‫להבי! לשיטת הלאב״ו ו א ס סבפי פקוין‬
‫קומה לתביעה הוא ‪ .‬ועיין‪:‬‬ ‫והוא מווה במעית הוי כטטנו תיטין והווה‬
‫אמר גיירה שמא יטעין ייאמל אתר‬ ‫אביי‬ ‫לי בשטירין‪ .‬א״כ אמאי חייב הכא שמטה‬
‫שביטה מצאתי׳‪ .‬הקשה הרשבי׳א‬ ‫הא לא הוי ממי! הטטגה‪ .‬והא לרב הוגא‬
‫מובא בש״מ קושיי טצומה והיא הא מיטב‬ ‫צריך לישבט שא״ב‪ .‬יא״כ הלוה תבטנ גון(‬
‫שישבט הליה שמטה לבטלה כמה הי׳ שוס‬ ‫המשכי! במה שטוטן שהוא שוה יותר והמלוה‬
‫משישבט המלוה שבוטת שקר‪ .‬מאחר ואב״‬ ‫מווה בומים שהרי טוטן שנאבו המשכו! ‪.‬‬
‫לא ס״ל וטרת ומיימי ליי באינך אמוראי‬ ‫ובשלמא אס לא יצטרך המלוס לישבט שא״ב‬
‫יא״כ כיין ואן! כשבבר נשבט המלוה שא״ב‬ ‫שפיר וגס הלוה תבטו ומי המשכון אבל‬
‫אין מניתי! את הלוה לישבט כמה הי׳ שיה‬ ‫כיון דר״ס סובר דאינו נאמ! בלא שבוטה‬
‫דשמא יוציא הלה ט״כ דתשדינ! להמלוס ‪.‬‬ ‫נמצא כל זמ! שלא נשבט תובטו הלוה גון(‬
‫אעפ״י דנשנמ שא״ב דשמא נשבע לשקר‬ ‫המשכון‪ .‬אם לא דנימא דאיירי אתר שנשבע‬
‫רוציא והיאך מתנין לו שבימה זו כמה סי'‬ ‫המלוה שא״ב ישוב שפיר גס הלוה הובעו‬
‫שיה מיטב שישבע הלוה שבועה לבטלה‬ ‫דט׳ המשכון והיי ממין הטענה‪ .‬אלא וא״כ‬
‫שמחה‬ ‫מסכת ב״מ <' המפקיד‬ ‫קול‬ ‫‪30‬‬
‫א ל א בששילס א ו כ ש א מ ר הריני מ ש ל ם ו נ ש ב ע‬ ‫והיא ל ש י ט ת ר ״ ת ע״ש ‪ .‬וג״ל ל פ מ ״ ש לעיל‬
‫ש א ״ ב ‪ .‬א ״ כ ה כ א ג ב י מ ל ו ה ע ל המשכון‬ ‫ו ד ע ת ר״ח ע״כ כ ה ר מ ב ״ ס ד פ י ה חוזרת‬
‫ליכא ל מ י מ ר ש כ ב ר שילם דמי המשכון ב מ ה‬ ‫ל ב ע ל י ה א ס נ ט נ א ת אצל ה ג ג ב ד א ל ״ כ הוי‬
‫שיש בידו ה מ ל ו ה שהרי ה ס מחולקי! ב ש ו י ו ‪.‬‬ ‫ששא״ב ל ב ט ל ה ו כ מ ״ ש א ך כריכי! להבין‬
‫ו א ״ כ צ״ל ד כ ב ר ג ש ב ע שא״ב ואז הוי ה כ פ ל שלו‬ ‫מ ״ ט ד ה פ ר ה ח ו ז ר ת ל ב ע ל י ה ה ר י הי־ יאוש‬
‫י ע ש ה ל ו ט ו ב ה ולהכי ב ר י ש א ד ס י פ א ה מ ל ו ס‬ ‫ושינוי ר ש י ה ׳איש א נ ל ה ג נ ב יש״ר אצל‬
‫פ ט ו ר מ ש ו ס שאיגו מ ע י ז ו ה ש ת א ל פ ״ ז ל א‬ ‫השומר וא״כ מדיגא ל מ ה ת ח ז י ר ‪ .‬א ך ו ז ״ א‬
‫יוכל ל ת ר ץ ב ד ב ר המצוי ו א ״ צ ל י ש ב ע ש א ״ ב‬ ‫מ ד א דש״ר אצל ה ש ו מ ר ל א י שיטי ר ש ו ת‬
‫ל א ״ כ ל א ק נ ה ה כ פ ל ו ל א ע ש ה לו ש ז ב ה‬ ‫ה ו א ו כ ד כ ת ב ה י לעיל הואיל ורשות ב ע ה ״ ב‬
‫ויכול ל ה ע י ז נ ג ד י ל ש י ט ת רש״י ו א ״ כ ל מ ה י ה א‬ ‫היי אצלו ועדיין ל א ג י ת ק ה ר ש ו ת ה ז ה ולא‬
‫ה מ ל ו ה פ ט ו ר זולת די״ל ד ה א ד מ ק נ י ליי‬ ‫נ ש ת ג ה עיי! ל ע י ל ‪ .‬ו ע ו ד מ א ת ר דלריך ל י ש ב ע‬
‫כ פ י ל א ב ת ח י ל ה אןז שאינו נ ג מ ר היי ע ש ה לו‬ ‫ש א ״ ב ע ״ כ ו ב ע ל י ה חושדין א ו ת ו שלא ג ג ג ב ה ולא‬
‫ט ו ב ה ו ד ו ח ק כיון דאין ז ה בפירוש ה ק נ א ה‬ ‫מייאשי ו ב מ ה דמייאשי א ח ר ה ש ב ו ע ה ל א הוייאוש‬
‫כ פ ל ו מ ש ״ ה אין ז ה ס ו נ ה א ך ל כ ש י ו ג מ ר‬ ‫לאביי ל מ פ ר ע ‪ .‬דאביי ס ״ ל יאוש שלא מ ד ע ת ל א‬
‫ו ה י י ג ו ב ג ג ג ב ה ד א ז י ו ד ע ש א ס ימצא הי־‬ ‫הוי יאוש ו ה ג ה שפיר ג ש ב ע ש א ״ ב דלאו ל ב ט ל ה‬
‫ה כ פ ל שלו היי ט ‪ 1‬ב ה ‪:‬‬ ‫היא ד ה פ ר ת תחזור ל ב ע ל י ה ‪ .‬והגה א ס ג א מ ר‬
‫ב ״ ק פ ׳ הגוזל דן‪ 1‬ק ״ ח א י ב ע י א לן‬ ‫במסי‬ ‫ד ש ב ו ע ה ק ו ג ה ג מ צ א א ח ר ש ב ו ע ה א י כ א יאוש ישיגוי‬
‫ר ש ו ת א ו ל ם ל ה ל כ ה אי! ש״ק ו א ב ״ גמי ל א‬
‫ש ס בגגגבה באונס והחזירה הגגב‬
‫ו מ ת ה ב פ ש י ע ה א ם כליי ש מ י ר ס ו ו פ ט ו ר או‬ ‫ס ״ ל ד ש ״ ק ‪ .‬א ״ כ ל א ח ר ה ש ב ו ע ה שא״ב גמי‬
‫ה ד ר א ש מ י ר ת ו וחייב ע ״ ש ‪ .‬ו ל כ א ו ר ה לפי ש י ט ת‬ ‫ה פ ר ס חוזרת לבעליה ‪ .‬והגס כ״י גיחא‬
‫הריטב״א מובא בש״מ דהא דמשלם כפל ה ל א‬ ‫ב נ ג ג ב ה א ב ל ב ג א ב ד ה דיאוש כדי קג׳ ב ל י‬
‫וגונב מ ב י ת האיש ב ע י נ ן ויהי׳ כ ג ו ג ב א ת ר‬ ‫ש״ר א ״ כ א ת ר ה ש ב ו ע ה שוב אין ה פ ר ה‬
‫ה ג ג ב ו מ פ ר ץ דשאני ר ש ו ת ש ו מ ר דהוי כ ר ש ו ת‬ ‫ח ו ז ר ת ל ב ע ל י ה ) ו ב פ ר ט ל פ מ ״ ש ב ג א ב ד ה הוי‬
‫בעלים ו כ ל דאיהא ל ה ח פ ן בידיעה הבעלים‬ ‫ר ש ו ת ש ו מ ר ראשו! שיטי ר ש ו ת ע ״ ש ( ‪ .‬וא״כ‬
‫ב ר ש ו ח ת ו ב ע ל י ם ק א י והוי כ ג ו ג ב מן ה ב ע ל י ם ‪.‬‬ ‫ע"׳ ש ב ו ע ה ש א ״ ב אגו גורמי! ד ה פ ר ה ל א‬
‫א ״ כ ל ר ״ ע ו ב ה ש ב ה בעיג! ו ע ה גמצא אןן‬ ‫ת ח ז ו ר מ ש ו ס יאוש וכוי וגובל ל ו מ ר כ ש י ט ת‬
‫ו ה ח ז י ר ה ג ג ב ל ה ש ו מ ר א כ ת י ל א היי ה ש ב ה‬ ‫ה ת ו ם ׳ ב מ ת נ י ' דל״ג או ש א ב ד ו ו ר ב ה ו נ א ל א‬
‫שהרי ליכא ו ע ה ה ב ע ל י ם ו ה ג ג ב מ ח ו י י ב‬ ‫ק א י בשבועתו ט א ס אגגנבה ואמתניתין‬
‫ל ש ל ם ו מ ה א י ב ע י א ל! ב ש ו מ ר א ס ל א ו ג י מ א‬ ‫ק א י ילהכי מ ת ר ץ אביי גזירה וכו׳ הייגו‬
‫ו ש ל א ל ו ע ה א ״ צ ו ע ה וגובל ל א ו ק מ י '‬ ‫ואין גותגין ל ה מ ל ו ה ששא״ב ד א ״ כ ת ה ו י‬
‫ו ה ב ע ל י ם ל א י ו ע ו ש נ ג ג ב ה ‪ .‬ועיין ב ז ה ‪:‬‬ ‫ה פ ר ס שלו ושפיר ג ש ב ע ש ב ו ע ה ו כ מ ס הי׳‬
‫ה ש ו כ ר ו ט י ר ' יוסי א ו מ ר כיצד‬ ‫מתני'‬ ‫שוה ועיין ו ד ו ״ ק ה י ט י ב ‪:‬‬
‫וכוי יש ל ה ב י ן כיון ש כ ל ימי‬ ‫ר״ן״‪ ,‬ב ר ה ח ל י פ א וכי' ו ק ש ה ל מ ה ל א מ ת ר ץ‬
‫ה ש כ י ר ו ת א י ן ה פ ר ה זו ב ר ש ו ה ה מ ש כ י ר כ ל ל‬ ‫דאיירי ב ד ב ר המצוי וא״צ ל י ש ב ע‬
‫ל ה ש ת מ ש ב ה א ו כיוצא ב ז ה ו א ס מ ת ה כ ו ר כ ה‬ ‫ש א ״ ב ‪ .‬וגראה לפ״מ דהקשו ה ס ו ס ׳ בסוגיא‬
‫ה ש ו כ ר פ ט ו ר ו א ״ כ ל מ ה יהא א ס ו ר ל ה ש ו כ ר‬ ‫ו ע י ר ו ב פ ר ש י י ה ע ל ש י ט ה רש״י ד ס ו ב ר ד ה י כ א‬
‫ל ה ט ת ה נ א ה מ ה ש ו א ל ה א הוי כ מ ו ת צ ר‬ ‫ו ל א ע ש ה לו ט ו ב ה מעיז ג ג ו ו אן‪ 1‬ש ת נ י ר ו‬
‫ו ל א קיינ׳א ל א ג ר א ו ג ב ר א ו ל א ע ב ו ר ל מ י ג ר‬ ‫מ כ י ר ב ש ק ר ו ע ״ ש ‪ .‬ו א פ ש ר לשרץ ד ב ר י רש״י‬
‫י ה ו ר ב י ז ה ג ה ג ה וזה ל א ח ס ר ‪ .‬ו א ״ ל כיון‬ ‫ז״ל ד א י ה א ל ע י ל ‪£7‬צי א מ ר ו ליי כ י א ק נ י‬
‫ו ב ש ע ת מ י ת ת ה פ ר ה באין תרייייהו ב ה ד ד י‬ ‫ל ך א ב ו נ א כ פ י ל א ו ע ב ד ה ליי נייח נ פ ש א י‬
‫פ ט ו ר ה ש ו כ ר ומיובא ו ש ו א ל ! א ״ כ הוי ז ה‬ ‫וכוי א ל מ א ו ה ק נ א ה כ פ ל ה ו א ט ו ב ה ‪ .‬ו ה נ ה‬
‫ג ה ג ה ו ז ה ח ס ר ‪ .‬ז״א ׳־הא ת י ג ה א ט נ י מ א‬ ‫ל ש י ט ה ה ר א ״ ש ז״ל דאין ה ש ו מ ר ק ו נ ה ה כ פ ל‬
‫דמיתס‬
‫טז!‪8‬‬ ‫שמחה‬ ‫מסכת ב״מ פ׳ המפקיד‬ ‫קול‬
‫ליישב לפי סברת התום׳ וסממא מ ״ י מיזמת‬ ‫ומיתס קנה ס״ל לר׳ ייסי א״כ באין ב ה ו ד‬
‫פרתי גנך מ״ש נמצא ונא! בעננה ביון‬ ‫אנל ניון ונש״ס מסקינן אלינא ור׳ יוסי‬
‫והפרה איתא נעולס אצל הגננ אינו ינול‬ ‫ושנועה קני א״נ נעת מיתת הפרה מדק‬
‫למעון פרתי גנך כיון ועדין יש לו תיוב‬ ‫אין השוכר פסור שהרי צריך לישבעלהמשניר‬
‫מהפרה בעלמא ואן( ר״י יווה בזה לרבנן‪.‬‬ ‫יתיונא והשואל נבר בא וא״כ עדין אינו מסר‬
‫וסעמייהו ורבנן כיון והשוכר שנרה מהנעליס‬ ‫בעת תיובא והשואל‪ .‬ואס לא נימא ולעני!‬
‫הוי נשלי יעישה סחירה בפרתז‪ .‬ונראה לי‬ ‫חסר הוי הנעליס חסר נמיתת הפרה גריוא‬
‫והיכא שהשוכר פסור מסמס שנירות בנעלים‬ ‫זר׳ יוסי סבר ולא קני השוכר תיוכא‬
‫ונגין שהשביר את הבעלים למלאכתו אן( רבנן‬ ‫והשואל ביון שלא נשנע עדי! ואינו פמורג״נ‬
‫מירי לריי והא והשינר פמיר ותשנינן כאלי‬ ‫מהבעלים זהבן הימיב‪:‬‬
‫מתה הפרה ביו הבעלים‪ .‬נמצא שפיר סו׳‬ ‫הפג״י‬
‫ז״ל הקשה אמתני׳ ליתני פלוגתייהו‬
‫עושה סתורה בפרתו של תבירוועיץ‪:‬‬ ‫ור״י ורבנן בש״ס ישיש ע״ש‪ .‬ונ״ל‬
‫םוגיא דשומר שמסר לשומר‪.‬‬

‫י‬
‫ניצו אתה עושה סתורה נשנר שלי‪ .‬ולולי‬ ‫?י{ לעיין לכאורה לרבנן ופטרי להשונר‬
‫שנתתי לו שנר לא הי׳ שימר שנר נלל‪ .‬והיי‬ ‫ואמאי יהא גרע מ־ימוו לו הבעלים מקוס‬
‫נמו שנים שהטילו לניס ני מסמס שנרי סוא‬ ‫והוא טילטלה למקום אתר לצרנו ומייב וזה‬
‫משלס הגניבה ‪:‬‬ ‫נמי הוי נמו טילטלה לצרכו שהרי מרוית‬
‫ז״ל הקשהנמתני׳ איךיונל‬ ‫הריטב״א‬ ‫מ ה‬
‫התשלומין במה שהשאילו לאחרים י ל‬
‫השונר לישבט שלא שלמ בה‬ ‫דמסקינן לקמן בנתנו לו רשות להשאיל ניתא‬
‫יו השואל‪ .‬ומתרן משוס ואשלו״ט ואינו‬ ‫אבל לשאר אמוראי ולא מוקי הני לנאורה‬
‫מתויב השוכר נלל בשליתות יו השואל ט״ש‬ ‫קשיא וצ״ל‪:‬‬
‫!הקצות הקשה עליו והא בשלימות יו‬ ‫מה שכתבחי לעיל וחיובא והשואל‬ ‫לעגיל‬
‫מרבינן דש שלו״ע‪ .‬וני׳ל לתרן והנה לועס‬ ‫י ופטור והשוכר באין באחו בשעת‬
‫סרמב״ס ז״ל ואן( בשמירה בבעלים מחויב‬ ‫מיתת הפרה נראה ואינו ולטזלס פטור‬
‫הראשון תשלומי] והשומר השני א״כ מצי‬ ‫השוכר בא קווס והיינו בשעת המיתה נפטר‬
‫נמי איירי מתני׳ אפי׳ בבעלים ולכך ישבע‬ ‫אבל השואל איט יווע לנו אס נוכל להוציא‬
‫השוכר ‪ .‬והא אס נגנבה ברשות השומר‬ ‫ממנו התשלומין ואימיר יטעין מתה מחמת‬
‫השני הוא מתרב לשלס‪ .‬אבל בשליתות יו‬ ‫מלאכס וגס אולי ׳שבט לשקר משא״כ פטור‬
‫השני הוא פטור אן( ויש שלית לו״ט נמצא‬ ‫השוכר ועיין‪:‬‬
‫המיוב מטטס והר כאלו הוא במצמו עשאו‬ ‫אסר אמרתי לסרן קו׳ הפ״י הניל‬ ‫באו‪3‬ן‬
‫ואס הוא בטצמו ישלת בה יו הרי הוא פטור‬ ‫י והנה איתא במט' ב״ק בתים' גבי‬
‫והרי הוא בבמליס‪:‬‬ ‫הא ואמרינן ש״מ שקוס בשכר מתוייבין‬
‫]אחר[ י״ל ]והא[ בלא״ה לכאורה‬ ‫ובאופן‬ ‫הבמליס להתזיר לו‪ .‬והקשו שס הא היי‬
‫י ל״ק כלל קישימ סריסב״‪6‬‬ ‫כמברית ארי ורצו לסרן וכאן הממס משוס‬
‫הנ״ל והרי שליחות יו לא שייך כי אס‬ ‫סקחז״ל שתקנו שיהו סבעליס מחריבי!‬
‫בשומרין כמבואר בא״ז ולא באוס אחר‪.‬‬ ‫לסתזיר נמצא וכא! לא יצטרכו סבעליס‬
‫והד השומר השני לגבי הבעלים נחשב כאיש‬ ‫לפלס להשית משוס והוי נמבריח ארי והחקנה‬
‫נכרי ‪ .‬אך וז״א והרי השומר השואל גס‬ ‫לא שייכא כא!‪ .‬והיאך יאמר ר״י כיצד הלה‬
‫השוכר הוי שומר שלו וחייב לגבי ד ד ׳ משום‬ ‫טישס סתורה וכוי‪ .‬ואס ענבה יהיו התשלומין‬
‫שליחות יד והמלח י ו ; ק ר א גזלן ‪1‬ה‪1‬י נאומי‬ ‫‪ 50‬השיש להבעליס הלא גס הש״ת ישמו!‬
‫עננה‬
‫שמה״‬ ‫פ׳ המפקיד‬ ‫משבת י״מ‬ ‫קן־ל‬ ‫‪32‬‬
‫ב ב ע ל י ם וכמ״ש ל ע י ל ‪ .‬וכ״ז דווקא ל ר ע ת‬ ‫ע נ ב ה ו ל ג ב י וידי׳ ה ו י כ נ נ ב ‪ .‬א ך ה ש ת א‬
‫ק צ ת ה ס י ס ק י ס ו פ ש ר י שליחות י ו ב ב ע ל י ם ‪.‬‬ ‫קיימינן ל ר ב נ ן ו א ף ו ל ג ב י השוכר ה ש ו א ל חייב‬
‫עיי; ב ר מ ב ״ ס פ ״ א מ ה ל ׳ שכיריח ה ל כ ה ל ׳‬ ‫מ ״ מ לנבי המשכיר ה ו א ס ט ו ר ‪ .‬א ״ כ ה נ א‬
‫ע נ ר ה ש ו מ ר ו מ מ ר לשומר א ח ר א ס יש ע ד י ם‬ ‫נ מ י נ ה י ו ל נ ב י ה ש ו כ ר הוי שולת י ו ו מ ח י י ב‬
‫אזי פ מ י ר ו א ס אין ע ו י ס וכו׳ א ת מ ה י מ נ ת‬ ‫מ ״ מ לנבי ה מ ש כ י ר הוי איש נ כ ר י ו ל א שייך‬
‫לי וכו׳ ע ״ ש ‪ .‬ו ק ש ה לי ל מ ה לי שני ע ו י ס‬ ‫גבי׳ ל מ י מ ר ששלח ב ה י ו ‪! .‬א״צ ה ש ו כ ר‬
‫ל י ס נ י ב ע ו א ח ו כיון ו א ס ה י ׳ מ א מ י נ ו‬ ‫לישבע כלל יעיין‪:‬‬
‫ב ש ב ו ע ת ו והיי ע ר א מ ר ל ה היי צ ר י ך ל י ‪ :‬ב ע‬ ‫י״ל פ ס ק ראסילי א ס ה ש י מ ר‬ ‫חרמב״ם‬
‫ו ל מ ה י נ ר ע ו מ ה לי שאינו מ א מ י נ י ה א יש‬ ‫ראשון ה י ׳ ב ב ע ל י ם ב מ ס ר‬
‫כ א ן ע ״ א ה פ ו ט ר ! מ ש ב ו ע ת ואצ״ל כ ל ל ‪:‬‬ ‫לשומר א ח ר חייב ע ״ ש ‪ .‬ו נ ר א ה ט ע מ א ו ה ר י‬
‫הראב״ן־ זיל ה ק ש ה כאן אי נ י מ א ו ס ב ר ת‬ ‫א י מ ת נ ע ש ה ה ש ו מ ר ה ב ׳ שומר ע ל ה ח פ ן‬
‫ר נ א ו מ ה לי ה כ א מ ה לי‬ ‫ב ש ע ה ש ס י ל ק הראשון ש מ י ר ת ו ו כ ו א י ת א‬
‫ה ת ם ‪ .‬מ פ נ י מ ה חייבה ה ת ו ר ה לשואל ל ש ל ס‬ ‫ב פ ו ס ק ־ ס ‪ .‬נמצא ו ב ע ת הזאת הוי פשיעה‬
‫היכא ש מ ת ה כ ו ר כ ה ו נ ש ל מ א שבורה יאינס‬ ‫ו א ז ל א הוי פ ש י ע ה ב ב ע ל י ם ו כ ב ר ה ו א אצל‬
‫ה ו א עצמי מ ח י י ב נפשו ב כ ך כיין ו כ ל ה נ א ה‬ ‫ה ש ו מ ר השני ו ה ב ן ‪ .‬ונתחייב הראשי; ע ל רשות‬
‫שלו א ב ל ב מ ת ה כ ו ר כ ה ל א הוי ה־זק כ ל ל‬ ‫השני ו כ ס ב ר ת ה ה מ ז ״ ל ‪ .‬א מ נ ש צר־כין ל ה ס ב י ר‬
‫ו מ ה לי ה כ א וכו׳ ע י י נ ש ״ מ ש ה ב י א קו׳ זו ‪.‬‬ ‫ע י ק ר ס ב ר ת ה ה ״ מ והוא ו א ן ! ו ה ת ו ר ה‬
‫ו נ ר א ה ו נ ס ל ר ב א ס פ ו ק י מ ס פ ק א לי׳ א ס ל א‬ ‫פ ט ר ה ש מ י ר ה ב ב ע ל י ם ז ה ו י ק א חייב ה ב א‬
‫א מ ר י נ ן נמי הבלו( ו ב י ת א קטלי' ר ק ו ה ש ו מ ר‬ ‫מ כ ת ה ש מ י ר ה כגון פ ש י ע ה א ו נ נ י ב ה ‪.‬‬
‫פ ט ו ר מ ט ע ם ו ה ו י כאינו יודע א ס נ ת ה ״ ב ס י‬ ‫מ ש א ״ כ ב מ ס ר הראשון ל ש ו מ ר שני ו נ ס ת ל ק‬
‫ל ך כיון ו ח י ו ב ה ש י מ ר ה ו א מ ש מ ת ה א י נ ס י ן‬ ‫ה ש ו מ ר הראשי! לננורי ו ל א הוי ל נ ב י ה ב ע ל י ם‬
‫א ו ל ס ע כ ״ פ לני״ש ח י י ב ‪ .‬א ״ כ שואל ו כ ל‬ ‫שומר כי א ס ב ע ״ ח ו ע ל מ א ו ז ה ל א פ ט ר ה‬
‫ה נ א ה שלו מ י ק ג א נפשי׳ ו ה ת ו ר ה י ר ו ה לסוןן‬ ‫ה ת ו ר ה ב ב ע ל י ם ועיין‪ .‬זכל זה דוקא ב מ ס ר‬
‫ו ע ת ו יחייבה איתי ביוי א ר ס כיון ו ב ו ו א י‬ ‫ל ש ו מ ר א ח ר א ב ל ב ה א ר כ ל ה מ נ ק ד עייר‬
‫ה ו א רוצה לצי״ש ל ש ל ס ו ק ״ ל ‪ .‬ר ק לפ׳׳ז יש‬ ‫אשתי ובניו מ פ ק י ד א ז ל א נ ס ת ל ק ה ו א‬
‫לעיין ה א ג ס ל ר ב א ה פ ט ו ר ו ה ש י כ ר מ נ י ע ם‬ ‫מ ה ש מ י ר ׳ ב ל ל ‪ .‬ו א ם ה ו א ש ו מ ר ב ב ע ל י ׳ אן!‬
‫ס פ ק א ״ כ לרבנן ל מ ה משלם השואל להשיכר‬ ‫שהוא ש״ש ו ה ת פ ן נ א ב ד ב פ ש י ע ה ג ס א א ש ת ו‬
‫וצ״ע‪:‬‬ ‫ובניו פ ט ו ר ו ע ל ו ע ת ו נעשו שומרי! והוי‬
‫לדעת הפוסקים וחיובא והשומרים‬ ‫גראף‪,‬‬ ‫כ מ ו היא בעצמו ו פ ט ו ר משוס והוי בבעלים ‪.‬‬
‫ה ו א ב ע ת ה א ו נ ס ׳ ! נ מ צ א א ס אינו‬ ‫ו ה נ ה א ס נ י מ א ו ה ר א נ י ! נ ת ח י י ב ע ל שליחית‬
‫יווע ח ס באונס א ו בפשיעה פ ט ו ר ‪ .‬והוי‬ ‫יד ד ה ש נ י מ ט ע ס ו ב ש ל י ח ו ת יד א מ ר י נ ! יש‬
‫א״י א ס נ ת ח ״ ב ת י ל ך וכדכתבתי וכמ״ש‬ ‫שלית ל ו ״ ע ‪ .‬וכמו ש ה ב א ת י לעיל מ ה ק צ י ת‬
‫ה ר ש ב ״ א ‪ .‬א י ל ם ז ה ד ו ק א כשידוע לנו ש ת ת ה‬ ‫נ מ צ א א ס ה ש ו מ ר הראשון ה ו א ב ב ע ל י ם אזי נ ר א ה‬
‫א ך שאין א נ י יודעי! א ס ב פ ש י ע ה א ו ב א י נ ם‬ ‫ו פ ט ו ר ‪ .‬כיון ו ע י ק ר חיובא ו ה ש ו מ ר הראשון‬
‫ו א י פ ט ו ר א ס ט ו ע ן כ ן יכמ״ש ‪ .‬א ב ל א ס‬ ‫ה י א מ כ י ע מ א ו י ש שלית ל ו ״ ע והוי כ מ ו‬
‫אינו י ו ו ע א ס מ ת ה כ צ ל נ מ צ א ו ה ו א ת ו ב ע‬ ‫ש ע ש ה ה ו א ב ע צ מ ו והוא פ ט ו ר ו ה י י ש מ י ר ה‬
‫גון! ה ת פ ן ו ה ש ו מ ר משיבו ח"׳ א ם ה ח ז ר ת י ל ך‬ ‫ב ב ע ל י ם ‪ .‬וכמ״ש ל ע י ל ל ת ר ן ק ו ' ה ק ל ו ת‬
‫וכגון ב ש י מ ר ש מ ס ר לשומר עי ה ש י מ ר הראשון‬ ‫ט ל ה ר י ט ב ״ א ז ״ ל וליתא ל ס ב ר ת ה ה ״ מ ז״ל‬
‫א י ט יורע כ ל ל ש מ ת ה ‪ .‬כ י אילי ע י ״ ! ה ו א‬ ‫?*נתתייב הראשון ע ל ר ש ו ת השני כיון ו ב ה מ ת‬
‫ב י ו השימר השני והו• כ ש א ר פ ק ח ן ד ע ל מ א‬ ‫אין ש ל ו ״ ע ונמצא דאינו מ ח ו י ב כ ל ל ‪ .‬ר ק‬
‫ש ה ל ה משיבו א ״ י א ס ה ח ז ר ת י ל ך ו ו ד א י‬ ‫מ ט ע ם ו ה ת ו ר ה ר ב ת ה ו י ש שלית כאן‬
‫תייב ו ע י י ן ‪:‬‬ ‫מ ו י כ א ל ו ע ש ה ה ו א ב ע צ מ ו והיא היי ש ו מ ר‬
‫סריטב״א‬
‫‪8 3‬‬
‫יז‬ ‫שמחה‬ ‫מסכת ב״ט פ׳ המפקיד‬ ‫סל‬
‫א מ ה נ י ׳ ‪ .‬מ ״ מ לחייב ה ש ו מ ר‬ ‫ל א יחליק‬ ‫הקשה דלמה לא ס״ל ל ר ב‬ ‫הרימב״א‬
‫ב ה ט ל א מ מ י ס ב ר א זו ו ר ב ל ט ע מ י ׳ ו ס ו ב ר‬ ‫ס ב ר ה ר ב א ד א ה מהימנה‬
‫ו ל א א מ ר ק מ ח י י ב ש ב ו ע ה ואי״ל מ ת ל ם א ״ כ‬ ‫וכוי י ה א גבי חנוני ע ל פ נ ק ס ו מ פ ו ר ש ת ס ב ר א‬
‫אן! ו ה ש ו מ ר הראשון א״י ל י ש ב ע מ ״ מ פ ט ו ר‬ ‫זו ש ס ב מ ת נ י ׳ עיי׳׳ש ו ה ב ן ‪ .‬ונ״ל ה ג ס ד ר ב‬
‫ומאי נ ״ מ ו א ת מ ה י מ נ ת ו ע י י ן ‪:‬‬ ‫ס ו ב ר ג ״ כ ס ב ר א ד א ת מ ה י מ נ ת לי שבודאי‬
‫פרק איזהו נשך ‪.‬‬
‫ו א י ל א ל י כ ת י ב לאו ב ר נ י ת‬ ‫בגמרא‬ ‫ל ע ב ו ר עליו בשני‬ ‫בד״ף‪,‬‬ ‫)י‪ 1‬״ א ״ א (‬
‫ע‬ ‫ס‬
‫וכו׳ מ ה ל מ ך ש ק שלא‬ ‫לאורן ו א ״ ת ו ל ו ק מ י ׳‬

‫מ ד ע ת ו א ב ל ר ב י ת ו מ ד ע ת ו ע ״ כ ‪ .‬ויש‬ ‫ב ג ז ל גזפי' ו ל ע ב ו ר עליו ב ב י לאוין וי״ל‬
‫ל ה ק ש ו ת ר ב א א ד ר ב א ד ר ב א א י ת לי׳ ב מ ס ׳‬ ‫ד ג ז ל נ י ת ק ל ע ש ה א ב ל כ י א ת י ב א ס אינו‬
‫ערכין ו ב ת מ ו ר ה דכל מילתא ד א מ ר ר ח מ נ א‬ ‫ענין א כ ו ב ש ש״ש א ת י שפיר ע כ ״ ל ע ״ ש ‪.‬‬
‫ל א תעביד אי עביד ל א מהני נמצה דרביפ‬ ‫ו ה ק ש ה ה מ ה ר ש ״ א ז״ל ה ר י כובש ש״ש נ מ י‬
‫נ מ י ש ל א מ ד ע ת ו הוי כיו; ד ג ס ללוה א ז ה ר י ׳‬ ‫נ י ת ק ל ע ש ה ו ה כ ת י ב והשיב וכוי או א ת ה ע ו ש ק‬
‫ר ח מ נ א ולא מ ה נ י ע ב י ר ס י ׳ ‪ .‬ועוד ק ש ה קו'‬ ‫א ש ר ע ש ק והניח ב צ ״ ע ‪ .‬ו נ ר א ה ליישב כ ו ו נ ת‬
‫עצומה ל ס ב ר ת הט״ז דעיקר איסור הלזה הזא‬ ‫ה ס ו ס ' ב פ ש י ט ו ת והוא ד ק ״ ״ ל ל א ו ש ק ד מ ו‬
‫מ ש ו ם לפני ע י ר וכו׳ א ב ל ב מ ק ו ם דאין ה מ ל ו ה‬ ‫מ ש ה דלוקין ע ל י ו ‪ .‬א ״ כ ל ״ ק כ ל ל ד ה כ א הוי‬
‫ע ו ב ר כ ל ל אין ה ל ו ה ע ו ב ר ו ה ש ת א ד א מ ר ר ב א‬ ‫ל א י ש ק ד מ ו ע ש ה דאי לאו ע ש ה דוהשיב הוי‬
‫לאו ב ר ב י ה ל מ ה ל י ‪ .‬פירושו לאו ע ל ה נ ו ל ו ס‬ ‫מ י ק מ י נ ן ה ל א ו אגזל כ ק ו ׳ ה ת ו ם ' א ך משום‬
‫א ב ל של ה ל ו ה כ ד ק א י ק א ׳ שהרי אין ל ה ו כ י ח ו‬ ‫ו כ ת י ב והשיב ע ״ כ ד ל א ק א ׳ אגזל ו א ם אינו ענין‬
‫מ ג ז ל ו א ו נ א ה נ מ צ א כיון ד ה ל ו ה ע ו ב ר נ י מ ו ר‬ ‫ה נ ה ו אכובש ש״ש נ מ צ א שע״י ה ע ש ה זו מ ו ק מ י נ ן‬
‫א י פ כ א ד ה מ ל י ה ע ו ב ר ב ל ק י ח ת ו א ל ״ ע ועדיי!‬ ‫ה ל א ו השני א כ ו ב ש ש״ש והוי ל א ו ש ק ד מ ו‬
‫ק ש ה ל ״ ל לאו ב מ ל ו ה נ ד ע א י ס ו ר ו מ ש ל ה ל ו ה ‪.‬‬ ‫ע ש ה וזהו מ מ ש כ ו ו נ ת ם ב ל ש ו נ ם ש נ ה ב ו א ב ל‬
‫ו נ ר א ה ל ס ר ן ד ר נ א לשיטתו ד ס ״ ל ב ע ר כ י ן‬ ‫כ י מ ו ק מ י ק א כ ו ב ש שכר שכיר ב א ס אינו ענין‬
‫דן! ל ״ ב ד פ ר ע ו ן ב ע ״ כ הוי פ ר ע ו ן והיי‬ ‫שפיר ל ק י ‪ .‬ו כ ו ו נ ה ס כ מ ״ ש ו ד ו ״ ק ‪:‬‬
‫ב א ח ר י ו ת ה מ ל י ה כ ד א י ת א ב ח ״ מ ס י ׳ פ״י‪.‬‬ ‫ה ק ש ה ע ל ה ר מ נ ״ ס ש פ ס ק דכובש‬ ‫הפ^״י‬
‫ו ק ״ כ ולפ״ז ה ״ נ לעני; ר ב י ת ה ל ו ה עובי•‬ ‫שכר שכיר נ מ י לא ‪.‬לקי מ ש ו ס ד ה ו א‬
‫ב ל א ו זולה ק ב ל ה ה מ ל ו ה דומיא דמושיט כ ו ס‬ ‫ג י ה ק ל ע ש ה ו נ ״ מ בשני הלאוין הוא כ פ ל‬
‫יין לנזיר ב מ ק ו ם שיכול ב ע צ מ ו ל ק ח ה ו המושיט‬ ‫ה א י ס ו ר לחוד איך י ה ר ן ק ו ' ה ה ו ס ׳ דלוקמי‬
‫ג ק ׳ מלאו ל פ ״ ע ‪ .‬נמצא ה כ א המלוה נקי‬ ‫ב ג ז ל ג ו פ י ׳ ‪ .‬ו ג ס יש ל ד ק ד ק ל ס ב ר ה ה מ ו ס ׳‬
‫מ ל פ ״ ע ראן! א ס לא יקבלם המלוה הלוה‬ ‫ב מ ס י ש ב ו ע ו ח ד ח ד ל א ו ח מ י ר כ ה ר י לאיי!‬
‫ע ו ב ר כיון ד כ ב ר פ ר ע לו ה ל ו ה ב ע ״ כ ויצא‬ ‫ו ג ם ליישב ק ו ׳ ה מ ה ר ש ״ א ז ״ ל ‪ .‬ו נ ר א ה ליישב‬
‫מ א ח ר י ו ה ו כ ו י ‪ .‬נ מ צ א אן! ש ק ב ל ה מ ל ו ה ל א‬ ‫ה כ ל ע ל נכון ל פ ״ מ דקיי״ל ד ש י ע ב ו ד א ד ר י‬
‫ע ב ר א ל ״ ע כיון ש ה ל ו ס יכול ל ע ב ו ר זולה‬ ‫נ ה ן אינו ב ש כ י ר ו ח נ ו כ ל ל ו מ ר ד ה א י שכיר‬
‫ק ב ל ת ה מ ל ז ה ‪ .‬ו מ מ י ל א ל א ק ש ה קו׳ ה ר א ש ו נ ה‬ ‫ד ה נ א איירי כשחייב ל א ח ר י ם ממון ג מ צ א א ם‬
‫רכיו; שאיסור ה ל א ו של ה ל ו ה ק ו ד ם ל ק י ח ת‬ ‫ל א יהי׳ עליו כ ״ א ל א ו ד ל א ה ע ש ו ק אזי‬
‫ה מ ל ו ה היי שפיר ל ק י ת ה ה מ ל ו ה מ ד ע ת ו ‪.‬‬ ‫ה פ ר ע ו ן הוא לשכיר ו א ס ל א יהי׳ עליו כ ״ א‬
‫ועיין ה י ט י ב ‪:‬‬ ‫ל א ו דגזל ל ה ו ד ה פ ר ע ו ן הוא לנייח דהשכיר‬
‫מ מ ש ה בריש ה ל ׳ ר ב י ת ו ר י ב י ת‬ ‫הט״ז‬ ‫מ ט ע ם ש י ע נ ו ד א ד ר ״ נ כיו! דמדין גזילה ק א ה י ה‬
‫ולהחיות ל א תלוי ז ה ב ז ה וראי'‬ ‫ע ל י ו ‪ .‬א ב ל כיון ש ע ו ב ר ב ב ׳ ל א ו י ! א ע פ ״ י ש י פ ר ע‬
‫מ ג ר ת ו ש ב ע ״ ש ‪ .‬ונ״ל ם פ ״ י מ ס ק נ ת ה ש ״ ס‬ ‫ל א ה ד ע ו ב ר מ מ ״ נ לאו השני והוי שפיר אינו ג י ה ק‬
‫בריש פ ׳ ו ר ב י ת ב ל א נשך ובשן־ ב ל א רביש‬ ‫לעשה ו ל ״ ק כ ל ל מ ק ו ׳ ה נ ״ ל ‪ .‬ועיי! נ ז ה ה י ט י ב ‪:‬‬
‫לא‬
‫שמחה‬ ‫מסבת ב״מ פ׳ איזהו נשך‬ ‫קול‬ ‫‪34‬‬
‫הוי ר ב י ש ‪ .‬ל כ א ו ר ה א פ ש ר ל פ ש ו ט ל פ ״ מ ־‬ ‫ל א מ ש כ ת ת לן י ח ל ק ם ה כ ת ו ב ל ט ב ו ר מליו‬
‫וקי״ל ו ה ב ר י ר ה כ י ו המלוה ליקת ט ל איזה‬ ‫ב ב י ל א ו י ן ‪ .‬ולפ״ז א י ה ר מצ״ל ד א י כ א נ ש ך‬
‫מ ז ב שירצה‪ .‬נמצא א ס סי' ההלואה טשר‬ ‫ב ל א ת ר ב י ת א ו ל ה י פ ך א ז ׳ אינו ט ז ב ר ב ש ז ס‬
‫ג פ נ י ס ו ר נ י ס ו י נ ר אזי יוכל ה מ ל ו ה ל ק ב ל‬ ‫ל א ו ‪ .‬נ מ צ א ד ג ר ת ו ש ב אן! ש א ת ה מצווה‬
‫ה ו י נ ר ט ב ו ר ה ק ר ן וגפן ב ר ב י ס והוי ק ר ק ט‬ ‫ל ה ת י ו ת ו מ י ת ר ל י ק ת מ מ נ ו ר ב י ת מ ש ו ס דהוי‬
‫ב ק ר ק ט א ך ש נ ס ס ו ר ז ה ה ה י ס ר משוס שהלוה‬ ‫נשך ב ל א תרבית ודו״קבזה היטיב‪:‬‬
‫א ס ו ר לישן ט ל ס מ ך ז ה ‪ .‬נ מ צ א ה כ א ב ג ר‬ ‫א ת ר שהגדולי ת ר ו מ ה נ ס ת פ ק‬ ‫אופ״‬
‫תושב שמישר מ צ ו הלוה מ ו ס ר באופן ז ה ‪:‬‬ ‫ב ה ל ו א ת ק ר ק ט ו ר ב י ת כ ס ן ! אי‬ ‫י‬
‫םוגיא דוכי יין אין לו‪.‬‬
‫ו ה כ א ליכא ה א י ט ט מ א מ ש ו ס ו ה ל ו ק ת‬ ‫ד״ה א ט פ ״ י ה ק ' שס א ט ״ ג דלא משך‬ ‫בתוס׳‬
‫מ פ ס י ו כ ל ה מ ק ת ויכיל לתזור ושפיר מ ט ו ת‬ ‫וכוי ט ״ ש ו ת מ ה ה פ ״ י ה א ט ט מ א‬
‫ק י נ ו ת אפיי מ ו ר ב נ ן ‪ .‬ר ק ו ז ״ א כיין ו א י‬ ‫ו ש ק ל י ׳ ט ו ב ת ״ ונשדיי׳ א ת י ז ר א [ כ ד ל ק מ ן ט ״ ש ‪.‬‬
‫א מ ר י נ ן ו מ ע ו ת ק ו נ ו ת קנין ג מ ו ר שוב אין‬ ‫ד ה נ ה ל ש י ט ת ר ׳ ינאי ד א מ ר י נ ן מ ה‬ ‫ונראה‬
‫ס ל ו ק ת יכול לתזור אן! א ס ה פ ס י ו ו מ י כ ל‬ ‫לי הן ו מ ה לי ד מ י ה ן ‪ .‬א ״ כ פ ש ט א ד מ ת נ י ש ן‬
‫ה מ ק מ ‪ .‬ו מ ה ואמרינן בת״מ הנ״ל ויכול‬ ‫שיוכל ל ס ל ק א ״ כ ב ד מ י ם ג ״ כ ד מ ה לי הן‬
‫לתזור הייט כיון ו מ ט ו ת אינן ק ו נ ו ת ואין ט ל י ו‬ ‫י מ ה לי ד מ י ה ן ‪ .‬ו ל פ ״ ז אינו מ ס פ י ק ה ט ט ס‬
‫ר ק מ י ש פ ר ט ‪ .‬א ב ל לפי ו ב ר י ה ת ו ס ' ו ל ק מ ן‬ ‫מ ש ד י י ' ט ו ב ת י ' וכוי ד ב ש ל מ א פ י ר ו ת ש פ י ר‬
‫ו ״ ה בשמשך ו פ י ר ש ו ש ס ו ל א ו מ י ל ס א ה‬ ‫יכול ליתן ל ו מ ש ו ס דשקלי' ט ו ב ת ו ויכול‬
‫ב ס א ה כיון ו מ ש י כ ה שלא ל ק נ ו ת ט״ש ‪ .‬א ״ כ‬ ‫ט ת ה ליקת פירות ולהתזיקס ט ד ש ט ת‬
‫ק ש ה ב כ א ן מ ה הקשי ה ת ו ס ' ו מ ט ו ת ק ו נ ו ס‬ ‫ה י ו ק ר ו מ ש ו ס זוזא ד ס פ ס ר א כ ד ל ק מ ן ד א מ ר ר ב‬
‫ה א •אדרבא משום ה כ י א ס ו ר והזי ס א ה‬ ‫א ס י זוזי דאינשא ס פ ס ז ל א ט ב ד י ‪ .‬א ב ל אי‬
‫ב ס א ה ו ל א יוכל ליתן ל ו ת ט י ן כ ל י ב ״ ת ‪.‬‬ ‫א מ ר י נ ן מ ה לי ה ן מ ה לי ד מ י ה ם ויכול‬
‫וצ״ל ו ק ו ' ס ת ו ם ' ק א י ו מ ט ו ת ק ו נ ו ת ל ט נ י ן‬ ‫ל ס ל ק בזוזי א י ך שייך ל מ י מ ר מ ש ו ס דשקלי'‬
‫ה י ת ר פ י ס ו ק ו מ י ס ו ל א ל ק נ ו ת קני! ג מ ו ר‬ ‫ט ו ב ת ו כ ו י ה א ל א יוכל להשיג ט ת ה זוזא‬
‫כ מ ״ ש ש ס לטגין מ ש י כ ה ‪ .‬א ״ כ ה ד ר א קושיא‬ ‫י ו ת ר ב ט ד ה מ ט ו ת שיש ל ו ‪ .‬ואייל ש י ק ת ט ת ה‬
‫הנ״ל לדוכתא ל״ל להתוס׳ להביא ט ט מ א‬ ‫פ י ר ו ת ויתזיקם ט ד ש ע ת ה י ו ק ר ו י מ כ ר ם‬
‫דמילשא מ ש ו ם ד ל א ש כ י ת ‪ .‬ד ה א ל א שייך‬ ‫ז ״ א ד ס א צריך ל י ת ! זוזא ל ס פ ס ו ר א ד ט ו ן‬
‫ט ט מ א דנשרפו תטיך כו׳ ו ה א‬ ‫בלא״ה‬ ‫ד ל מ כ ו ר פ י ר ו ת ל א שייך זוזא דאינשא וכו׳‬
‫ה ל ו ק ת יכול לתזור ד ה א מ פ ס י ד כ ל ה מ ק מ‬ ‫א ״ כ ל מ ה י ה א מ ו ת ר ל י ק ת ד מ י ה ן ‪ .‬ושפיר‬
‫כיון דאינו ק ו נ ס ק ״ ג ר ק לטנין ה י ת ר פ י ס ו ק‬ ‫ה ק ש ו ה ת ו ם ' א ע ״ ג ו ל א מ ש ך ועיין ה י ט ב‬
‫ד מ י ס ‪ .‬ונ״ל כיון דצריך להבין כ ו ו נ ת השישי•‬ ‫ו ב פ ר ט ל ר ב א ד א מ ר מ ה לי ה ן ו מ ה לי ד מ י ה ן‬
‫ד ל ק מ ן ו מ ש י כ ה א י נ ה ר ק לטנין ה י ת ר פ י ס ו ק‬ ‫מ ה לי דמיהן מ ה לי ה ן ‪ .‬ופירש״י ד מ ה ט ט מ א‬
‫דמיס ה א לוקת משך ככל המשיכות לקנות‬ ‫ד מ ת נ י ' דיצא ה ש ט ר פ ו ס ק י ן ט ״ ש ‪ .‬וטיין ‪:‬‬
‫ק ״ ג ‪ .‬ונראה כוונתם דזה אימדנא דמוכת‬ ‫דייה ה ר י שהיי נישה ת י מ א ה ל א‬ ‫בתום׳‬
‫ה ו א ט י ן ו ט ו ב ת ה ל ו ק ח ה ו א דאינו ק ו נ ה‬ ‫ק ו נ ו ת אפילו מ ד ר ב נ ן‬ ‫מטות‬
‫ק ״ ג ד א ס ה ו י ק ו נ ה ק ״ נ הי׳ א ס ו ר מ ש ו ס‬ ‫ע ״ ש ‪ .‬ו נ ר א ה ל ה ק ש ו ת ל פ י דקי״ל ב ת ״ מ‬
‫ס א ה ב ס א ה ‪ .‬והוי כ מ ו גילוי ד ט ת ג מ י ר א‬ ‫פ י ' ר ׳ סעין! א ' ד א ס ה ל ו ק ת מ פ ס י ד דמי כ ל‬
‫ב מ ש י כ ת ו ד ל א ר צ ה ל ק נ ו ת ר ק לעני; ה י ת ר‬ ‫ה מ ק ח אין מ ק ב ל מ י ש פ ר ע ויוכל ל ת ז ו ר‬
‫פ י ס ו ק ד מ י ס זהו ט י נ ת ה ת ו ס ׳ ד ל ק מ ן ‪ .‬וזה‬ ‫א ״ כ ל מ ה להו להתוס' להקשות ממילתא‬
‫שפיר בקנין מ ש י כ ה ד ג מ ר הקני! ה ז א ט"׳‬ ‫ד ל א שכיחא ו ה א ע י ק ל ט ע מ א ד ר ב נ ן ת י ק נ ו‬
‫ה ל ו ק ח והיי שפיר גילוי ד ט מ י כ נ ״ ל ‪ .‬מ ש א ״ כ‬ ‫*ק ק ו ט ת מ ש ו ס ו י א מ ר ל ו נ ש ל פ ו מ ט י ן‬
‫בקני!‬
‫‪8 5‬‬
‫יח‬ ‫שמחה‬ ‫מסכת ב״ם פ׳ איזהו נשך‬ ‫קול‬
‫לו הו״ל החוב רק חטים ל ב ו ‪ .‬וכשקינס‬ ‫גקנין מעוין ונמר הקנין הוא ע״׳ ממוכר‬
‫אצלו היין ג ט ו החטים לא משבחה בשום‬ ‫א״כ ליכא ניליי ו ע ת כוי כי אורגה טובת‬
‫אופן קטן גמור כיון והחטים אינם רק‬ ‫המוכר היא להקנות לו גק׳׳ג ‪ .‬וא״כ‬
‫פיר׳‪ .‬ורב ס׳יל פיר׳ לא טבוי חליפין א״כ‬ ‫מסולקת קו' ראשונה וקו' שנייה מורא‬
‫הבט״ח איגו מוגר במי שפרט כלל‪ .‬ושפיר הקשה‬ ‫לווכתי' והא אסור משוס סאה כסאה‪ .‬ומס‬
‫על רב מברייהא ורבי אישעיא‪ .‬ווו״ק היטיב ‪:‬‬ ‫שנראה גזה לתלק כי! קני! משיכה לקני!‬
‫ו״ה רביח ע״מ להחדר ואייה‬ ‫בתוס׳‬ ‫מפות וכקנין משיכה קנה התסיס עצמן‬
‫מ״ט ורבגן ואסרו וכוי‪ .‬וגראה‬ ‫שמשכן וא״כ כשמוכר אכלם הוי כמו ליום‬
‫והנה כל הגזלגין משלמי! כשטח הגזילה‬ ‫ושפיר הוי סאה כסאה כיון והמוכר לא‬
‫והשומרין משלמין כשעה העמוה בוי;‪ .‬ולכל‬ ‫יוכל לסלק כחטים אתריס רק גתטיס‬
‫צו יש חומרא וקולא יוקרא וזולא‪ .‬אבל כאן‬ ‫שמשכס‪ .‬אבל בקנין מעות ויוכל המוכר‬
‫כשהמוכר הרשה לו לאכול פימה א״כ אף‬ ‫לסלק ג״כ בתמים אמריס כי ע״י הקנין‬
‫ומשלס המוכר החוב ומנכה פירושיו שאכל‬ ‫המעות התסיס אינם נבתריס עדין‪ .‬וא״כ‬
‫זה מ״מ מנכה לעולם לקולא בין שהוזלו ואח״כ‬ ‫כשאכלס המוכר הוי כאוכל שלו ואינו לוה כ׳ יכול‬
‫נהיקרו בין להיפך לפי שברשוהו אכל וא״כ הר‬ ‫לסלק בתסיס אתרים ושפיר הקשוהתוס' ומיין‪:‬‬
‫רביה נמור‪ .‬והי׳ נ״ל להרץ קו' שנייה שהקשו‬ ‫ו ״ ה ואמר ר' ינאי וכוי וא״נ‬ ‫בתוס׳‬
‫סהוס' במסי ערכין והיינו ורבא ומהרן גרביה‬ ‫לר״ת וכו׳‪ .‬ט״ן ברא״ש שהקשה‬
‫ע״מ להחזיר היינו ופלינ גצו אחו גרביה כוי‬ ‫על ל״ת מכלי׳ להקשות על רב מברייתא‬
‫אבל בערכי! איהא גהויא ורגא מהרן לעולם‬ ‫דרבי אושעיא דלמא רב מווה בפירי ושרי‪.‬‬
‫וכ״ע וצו אחו גרביה אסור טיין היטיב‪:‬‬ ‫ונראה וסנה כל היתר פיסוק ומיס הוא רק‬
‫גטרא‬
‫השתא ואמר ר' ינאי וכוי מיחיכ׳ וכי'‬ ‫כפי מה שמבואר בפוסקים משוס דש קצת‬
‫ומתרן התס הלוואה הכא זכינא והוא‬ ‫קנין בזה והמוכר עובר משוס מי שפרע ‪.‬‬
‫תמוה למה לא מתרן התס חוג והכא מזומן‪.‬‬ ‫והנה טעס הפוסקים בקינה בתובי ו נ ס כן‬
‫ונראה שהפי' ואמר רגא מה ל׳ ומיהן מה ל׳ הן‬ ‫המוכר עובר במי שפרע‪ .‬והוא כיון שמצינו‬
‫נמ׳ אמרי' הוא רק כיון שר״נ התיר לקמן גסרשא‬ ‫בהלוואה הנאת מתילת מלוה הוי מעות בעק‬
‫א״כ א׳ אמרינ! מה ל׳ ומיהן מה ל׳ הן יכול‬ ‫והוי קנין נמור‪ .‬א״כ אף וליכא הנאת מתילת‬
‫ליקת הפירות עצמן נמי ומה לי ומיה! ומה לי‬ ‫•מלוה ילא איירי כלל שמתל לי המלוה‪ .‬רק‬
‫ה! ולא הוי כסאה בסאה ואסור משוס והתם‬ ‫שקנה סתס בתובו איכא מש״פ‪ .‬אבל היכא‬
‫הוי הפסיקא בסאה והוי הלוואה אבל הכא‬ ‫דלא משכתת בשוס אופן קני! אז׳ ליכא מש״פ‬
‫הוי הפסיקא בזוזי הוי זבינא ושרי ליקת את״כ‬ ‫כלל!א״כ אסור הפיסוק לפ״ז ל״ק קו' הרא״ש‪.‬‬
‫סאה נופי׳ וממ לי ומיהן ימה לי הן יזהו‬ ‫כיון ורב ס״ל וומיהן אסור ‪ .‬א״כ כשפסק‬
‫כוונת המקשן יהתרצן‪ .‬ועיין ‪:‬‬ ‫על התסיס בראשינה יומי התסיס אסורים‬
‫הידושים על ה״מ הלכות מקה וממכר‪.‬‬

‫וע״ז הנייר לא הוי רק ש״ש ועיין סי' ע״ב‬ ‫קפ״ט עיי! שייך‪ .‬שכתב ובממרני‬ ‫מימן‬
‫סי׳ ק״צ עיין ברמ״א ספי' ט' כתב אבל אס‬ ‫קשה אמא'‬
‫ולכאורה קשה‬
‫וכויע״ש ו^׳‪-‬׳!!; י*‬
‫קונה !׳‪-‬ו ׳! ^‬
‫י י‪,!!-‬׳*‬
‫אמר לו קנה בנוף המשכון כנגו‬ ‫לא כתב נ״כ ו א ס הנייר שוה פרוסה וקונה‬
‫המעות קנה הקרקע‪ .‬הנה בפי' הגמרא‬ ‫בהנייר ל ב ו ‪ .‬אמנם נראה לומר ובנייר לבד‬
‫מנה כוי נחלקו רבותינו הקומוציס ‪ .‬יש‬ ‫לא קנה ולא הוי ממפות ומי המקת כי‬
‫שפירשו שאס הוא בענין שאמר קנה בשעבוד‬ ‫יןנין הכסף צריך להיות מומי הפרטון ואף‬
‫מנה ואז נתתייב ליתן המנה קנה נ״כ יש‬ ‫שהלוה מנכה לו מומי הנייר שהיא מתן‬
‫שפירשו ואף בכה״נ לא קנה כיין ואניל‬ ‫שכר הסופר מ״מ אי; זה רומה למטית הפרפון‬
‫בי׳‬
‫שמחה‬ ‫מסכת סנהדרין‬ ‫סול‬ ‫‪38‬‬
‫והוזמו וחייבין לשלם והביא ראי' מפיק‬ ‫קרא ע״ש‪ .‬והקשו התוס׳ דל״ל קרא ת״ל‬
‫וסנהורי! ואמרינן שס פלוני רבמ שולי של‬ ‫דאס יצילו בנפשו הרי הוא מתלל את השבת‬
‫פלוני‪ .‬נהרגין ומשלמי! ומי השור‪ .‬אלמא‬ ‫•ולא הוי מקלקל דמתקן הוא שלא יעבור ע״ש‪.‬‬
‫אן! שבאו רק לאסור השור י ד ב ק ‪ .‬זלי‬ ‫ינ״ל לתרן דאיתא לקמן האי מרא דארעא‬
‫נראה להיפך ופמורין ובקרא בסיב רק‬ ‫זני' אתא לקמי׳ דרבא‪ .‬א״ל מאי תזית‬
‫נאשר זמס למשוח לאחיו והני אין מחייבי!‬ ‫ד ו מ א דדך סומק טפי דלמא דמא דתברך‬
‫אותו נלל רק שמעיד! שהיי! אסור‪ .‬ומס‬ ‫סומק טפי עיש‪ .‬ולפ״ז נימא ומש״ה צרינין‬
‫שהביא ראיי' מפ״ק וסנהדרין נראה לסרן‬ ‫קרא דאס נאמר דלטולס ניתן להצילו בנפשו‬
‫לפי מה ואיתא במשנה מסי מנות רןז ו׳‬ ‫אך שאסור משוס תילול שבת נמצא ננה״ג‬
‫נמצא א' מהס קרוב אי פסול עוות! בטילה‬ ‫שאייל מרא דארטא הרוג לתברך שתילל השבת‬
‫ואמר ר״י בד״א בדיני נפשות אבל בד״מ‬ ‫זאם לא וכו׳ בוראי שהוי מותר להורגו דלא‬
‫תתקייס העדות בשאר‪ .‬יא״כ י״ל דהש״ס‬ ‫שייך באן למימר מאי תזית שהרי באמת הוא‬
‫בסנהדרין מיירי שבאי בראשונה עדיס והעידו על‬ ‫חייב מיתה ואין כאן איסור הורג נפש ט‬
‫פלוני שרבע שורו של פלוני ונמצא בהס קרוב אי‬ ‫אס איסור תילול שבת וקי״ל ד ט מ ר ואל יהרג‪.‬‬
‫פסול ונתבטל עדותן בזה שהעידו על פלוני שמייב‬ ‫משא״כ השתא דמיטטה חרא א״נ אסור להורגו‪.‬‬
‫מיתה טל הרנטת השור ני זה דיני נפשות‪ .‬אמנס‬ ‫דמאי תזית ונוי ניון דאינו תייכ כלל מיתה‪:‬‬
‫נתשלימין השיר טדיין טדותן קיימת למיינו‪.‬‬ ‫י״ל נ״מ אס איש אתר רודן( אתר‬ ‫ועוף‬
‫ואת״נ באי טדיס נשרים ויטידו נראשוניס‪.‬‬ ‫איש הרודן! אתר המתלל שנת‪ .‬א״כ‬
‫ונתתיינ הרונט מיתה ונפטר מתשלומי סשור‬ ‫בלא מיטיט התורה רק משוס תיליל שנת‬
‫דקיס ליי נדרנה מיניי ואת״נ הוזמו‪ .‬יא״כ‬ ‫למוד‪ .‬א״כ הוי הרודן( השני רודן( ומותר‬
‫טדיס הללו רצו להזיק את בטל השור דמי‬ ‫להורגו להצילו בנפשו‪ .‬מ&א״כ טון שמיטטה‬
‫השיר שנתמייב הרובט מתמת טדיס הראשונים‬ ‫התורה בפי׳ אס כן אי! להרוג הרודן( השגי‬
‫ומשיה מייבין לשלם דמי השיר‪ .‬אבל בנייד‬ ‫דגברא קטילא קטל ביו! דרוצת היא • שאי!‬
‫ביין שנתנסך פטורין מלשלם‪ .‬וגס בשור פסק‬ ‫המתלל שבת ניתן להצילו בנפשו ועיין‪:‬‬
‫הרמנ״ס פ' נ׳ מתל׳ טדות וז״ל הטידו טל שורו‬
‫שהרג את הנפש והוזמו לוקין ואינן משלמין ט״ש‪:‬‬
‫נתב בסוף סי' ל״מ‪ .‬בשנים‬ ‫הקצות‬
‫שהעידו על א' שנתנסך יינו‬ ‫׳‬
‫מסכת שבועות‪.‬‬
‫סיא שמטת נשבט ונוטל‪ .‬וזה הוא נשנט‬ ‫המגיד פ״ב מהלי שנירות נתב‬ ‫בהרב‬
‫יגיטל דבלא שמטתי לא היי נושל צןנרו‪.‬‬ ‫שדי! ש״ש אס נשבע שנאנס‬
‫אבל באמת ז״א דהוא איני נשבט לקתת‬ ‫ומתויב לישן לו שנרי ע״ש‪ .‬ויש להקשות‬
‫שברו אך לפטור טצמי מהמפן אשר שמר‬ ‫דלנאורה זה הוא נגד סוגית הש״ס במסי‬
‫ומה שהוא ניטל שנרו הוא ממילא‪ .‬ולפ״ז‬ ‫שבועות בסוגיא דקציצה מקשה שס הגמרא‬
‫מקשה הגמרא שפיר מתיו שינול וני' כיו)‬ ‫שבועת שומרין דנתנ רתמנא היט משנתת‬
‫ושנוטתו אינה רק לפטור מ״נ יש לי טענה‬ ‫ליי‪ .‬מתוך שיבול לומר להדימ יבול לומר‬
‫אתרת דגם נן יהי' פטור וא״נ יפטור‬ ‫באנסו‪ .‬ולדבריו אין זה מיגו שהרי אס‬
‫מהשבוטס‪ .‬ואי משוס דאינו ריצה לטעון‬ ‫יטעין לסד״מ יפסיד שברו ומש״ה טומן‬
‫לסד״מ משוס הפסד שברו ומשיה נחייבו‬ ‫נאנסו לקתת שנרי‪ .‬ונראה לתרן דהנס‬
‫ש מ מ ה ‪ .‬א״כ הדר הוי עיקר השבועה ליטול‪.‬‬ ‫בלא״ה לכאורה קשה אדבריו הלא לא מציט‬
‫וזה לא מציטבכל התורה וכדכתבסי‪ .‬ועיין‪:‬‬ ‫בכל התורה נולי נשבט ונוטל רק מדרבנן‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬ז‬ ‫ואתחנ•ן‬ ‫השמטה לפי משפטים ולפ׳‬
‫נםצותם ודמן כי א*א לנאר יותר םזה ‪:‬‬ ‫לפניהם ולא לפני עברם סנין לבעלי‬‫בתנךןןמא‬
‫בטדן״ע{ ני טי נוי נרול אשר וני׳ הלנה ‪8‬ד*‬ ‫דינץ של ישראל שיש להם דין יה עם‬
‫טישראל שהיה קורא שסע מהו שיהא‬ ‫זה שיודעים שעמים דנין אותו בדיני ישראל שאסור‬
‫להזדקק לפניהם תיל אשר תשים לפניהם לשני ישראל לו מותר להמתין אחר ק״ש יאח״כ יתפלל וכוי‬
‫ולא לפני עטים שפל מי שמנית דייני ישראל והולד ואם קיא ק״ש יפת*לל מיד יהא סובטח עתפלזזד‬
‫ל‪6‬ני עפו״ם בופו בהקפיה תהלה ואה״פ כיפר בתורה נשמעת‪ .‬ארי׳ בו׳ םיטין את טוגא ע״ו קרובה ירהיקת‬
‫שנאי)דברים לפ( פי ל" נגירני גידם יאייפנו פלילים יהקנ״ה והיק יקריב וני׳ יקווב מנין שאדם עוטר‬
‫עיייש כל דברי המדרש‪ .‬יהענין היא שכא לומר ימתפלל ומהרהר בתיו לפו וקרוב הקנייה לשסיע‪-‬‬
‫דהעכיים אין להם םנילת המשפט כי המשפט את תפלתי ונאמר )תהלים םב( שומע תפלה עדיך‬
‫לאלהים היא ימסד הםשפט לעטי דייקא‪ .‬לכן כל בשר יביאי זומר דיר לפני הקב״ה יבשי*‬
‫הנם שדנין הדין ההיא כמי ישראל םםש עם כשיהיו אייה באים להתפלל לפניר אל תענה אותן‬
‫כל זה אין להם שייטת כלל אל הםשפט‪ .‬כי שאי! באין אצלך בלב שלם ונו׳ איל הקב״ה מה‬
‫חםשפט היא דכר אלהיי םםעל םהי החיים אמרת )שם ד( בקראי ענני ונו‪ /‬חייו עד שלא תקראו‬
‫אשד נתנו לעסו ישראל‪ .‬אבל האוםית אין אני אענה אתכם שנאי)ישעיה ‪0‬ח( והיה פרם יקראו‬
‫להם שייכות כלל אל הםשפט‪ .‬וא״כ הנם יאני אענה שאיי לי אוניה אחרת אלא אתם מנין‬
‫שםכוינין אל משפט התורה אין לו חיות כלל סטה שקרינן בעני! נ׳ מי נוי נדול וני'‪8 ,‬י׳ קור*‬
‫והבן‪ .‬וםעתה נבוא לבאר דכרי המדרש ק״ש וםתפלל מיד הוא עיר הזמנה קדושה‬
‫לפניהם ולא לפני עבדם‪ .‬פי׳ הטדרש ואלה כמקים אשר נקרא לשם ‪ .‬וכא ויניס להוסיף‬
‫הםשפטים כלוםר הםשפטיס הללו הכתובים חיבת יש־אל כמו שיחנאר‪ .‬ופי׳ הקכ״ה רחוק‬
‫למטה כפרשה צריכין להיוה דוקא לפני ישראל וקרוב מפרש הבהוב שוסע תפלה ונו׳ כלוםר‬
‫ולא לפני עטים הנס שדנין אותו הדין כדין שוסע חפלה שהוא בחיי קרוכ עדיך כל בשר‬
‫ישראל שכל םי וכו׳ שנאמר כי לא כצורנו יבואו רייקא על צד התקרבות אליו בדבר ם ה‬
‫(יורם ונו׳‪6 .‬י׳ כי וראי אין כוונת הבהוב לוםר כםו נינוה בתשובתם פעלו שניהם לשמוע‬
‫לא כצור ישראל צור האומות הלילה לומר הפלתם אע״פ שהוא רחוק מהלך ת״ק שנה ‪.‬‬
‫כן ‪ .‬כי הלא בורא אהר לכל הנמצאים והוא ובסו ישראל בקיש לפיד המדרש הנ״ל‪ .‬וזה כל‬
‫לבדו יוצר הבל‪ .‬אםנם הכתוב כא להניד בשר כלומר מי ששוטע הקכ״ה הפלהו בין‬
‫מעלת ביי על שאר האוםות הנם שהאוםות ישראל וכין האוםוה ואין הבדל בין ישראל ובין‬
‫מעשי ידיו יחיש אמנם עיקר טונה הבריאה האוםוה אלא שהאוםות לתיקון הריחוק של‬
‫היה בשביל עם ישראל שעלו בםהשבה תחלה תיק שנה צריני; תשיבה נתלה י‪,‬־יקה וישראל‬
‫ובשבילם נכרא הכל‪ .‬ושיעור הכתוב כי לא פיעלים זה ע״י ק״ש שלהם ‪:‬ניתן[ היהיר‪ .‬ובא‬
‫כצורנו לא כמחשבתו יחיש בבריאת עטו דיכ״ם עיר להוסיף שבישראל אין עד ריחיק‬
‫ישראל היה םהשכתו יתברך שסו בבריאת השייה םהס נכלל[ ורואה בצרהם טרם יקראו‬
‫האוםות כי עיקר הבריאה היה בשביל עפו ב׳ אין לו אוםה אהדת ממה שקרינן רענין‬
‫ישראל‪ .‬נםצא שיש לעם ביי מעלה והתייהםות אשר לו אלהיס קרובים אלי ‪ .‬אלהים בעצמו‪.‬‬
‫אל הבורא ית״ש םשא״כ האומות‪ .‬וכן ביכר כלומר לא הקריבות לבד מצד שהוא שומע;‬
‫המשפט יש לעסו ישראל מעלה בםה שמטר תפלה אלא הריהוק של םהלך תיק שנה ניב‬
‫לחם לבדם הםשפט‪ .‬םשל יט׳ אסר זה שאינו איננו בישראל כי קתב אליהם םמש‪ .‬ום״ש‬
‫של חיים לפיכך אמרתי אל תםנעו םטני כליםר בםדרש אמר דוד בר כשיהיו אויה כאיס לפניך‬
‫אל תענה איחן כו׳ כלומר אף כשיבואו לפניך‬
‫כין יאכל ובין לא יאכל יםות‪ .‬פי׳ הנס שישמור ויזםינו הקדושה בתשובה נדולה כנינוה כו׳‬
‫איע אין לו מזה תועלת‪ .‬אכל זה על חיים אל תענה אותם םצד הריחוק שאמר למעלה ‪.‬‬
‫אסרתי אל יאכל דבר !פלוני! שםזיק לו‪ .‬כםי כן וכסו שסיים שאין באים אצלך בלב שלם כוי‬
‫באוםוה אין להם תועלת בדבר הםשפט כי אבל כשישראל קודאין אצלך סיד ענה כוי ‪,‬‬
‫לא שייכים בלל אל הםשפט‪ .‬וםביא ראיה פי׳ הנם כשישראל לא יזמינו הקדושה בקיש‬
‫דכתיב )ירםי׳ י( כי הקת והעםיםז הבל הוא ‪1‬כנ״‪ 6‬םיד שמע תפלתם כלוםר שלא יהיה‬
‫הקביה חייך ע ד‬ ‫וכתוב )יהזקאל נ( זונםז אני נתתי להם הוקים‬
‫לא טינים יםשפטים נלאז יוןיי^קוזם׳שאין להם״^אצלס^צר^יחוק כלל‪ .‬איל אוםה אחרת כוי‬
‫חיית נלל נדכר הםשפט הנם שםטמיךז&ליייי&ולא •יזקר^ו־ כי׳ ני אין לי ‪_.-‬‬
‫‪::‬‬
‫האטת‪ .‬אנל ׳שואל נתתיי׳י^וםיייוויקי&ייס&מייי‪8£‬ה !ש‪;5‬ו)נן! נענין ט ׳ ‪ .‬נלימר ני היא שירד‪.‬‬
‫טונים שנאמר )ייקרא יה( ישמר&ם^^׳א׳ןזרי^מעטוןס ורואה בצרהם עד שלא יקראו נאםיר‬
‫אשר לו אלהים קרוניס םםש וננ״ל ‪:‬‬ ‫יעשה אוהם האדם וחי בהם‪ .‬שיש להם חיוח‬
‫העתקה אגרת מק״ק פרשיםחא‪.‬‬
‫פקפ״ו פה פרשיסחא ‪.‬‬ ‫יום א׳ ח מ א‬
‫החיים והשלום והשמחה לכבוד יד״נ ולבבי הרב הגאון החריף המפורסם דחכם‬
‫השלם שמו נודע בשערים כבוד שמו מו״ה אלכסנדר זיםקינד נ׳׳י •‬
‫א ח ל שזה שנים עד ביאת גואל אשד כבוד תורהו שוכן בתוך חדרי לבבי ורעי במצפוני‬
‫מורשי רעיוני ‪ .‬אדברה אליו הפעם כמו אל ל כ י ‪ ,‬כתיב בתוך עמי אנכי יושבת‬
‫ונתיב מרחוק ה׳ נראה לי וזה סוד ראש השנה ‪ .‬השטחה והדאנה מסותרת נ פ ח ד ‪ .‬יזכהו‬
‫ה׳ להיות לו שניהם יחד ‪ .‬הנינה תנדל מהמעשה נ י המעשה רז והנינת אור ושניהם דוט״ס‪,‬‬
‫וברוך ה' שהחיינו וקימנו שיעלה זנרוניט לפני אדון כל אולי חנונים נהי' להוציאיגו‬
‫פאפילה לאורה נעזה״י לא נשנה נבוד תורתו טלנינו ומלב אנשי חנרתינו לזכרון לטובה‬
‫והי ברתמיו יתן לו שמחה וחיים ונתינה וחתימה טונה לו ולאנשי ניתו ולנל עירו‪,‬‬
‫נ״ר נפשו ולנבו המנענע באהנה שמחה בונם ‪.‬‬
‫גם אנחנו אוהנים ורעים דורשים שלומו הטונ נאהבה ויקוים נ ו נרנת רבינו שי׳ ונזכה‬
‫לשמוע טמנו נשורות טונות ולשמוח אתו יחד תמיד ננפשו וננפש ידידיו‬
‫הק׳ יצחק םזאריק ‪ .‬הק׳ יצחק מאיר ‪ .‬הנן׳ מנחם מענדיל מטאמשונ ‪ .‬מאיר קיואלער ‪.‬‬
‫ר׳ יעקנ ווארקער ור' שלמה זאלשינער םרטזיס שלומו ענורו והמה נתוך התפילה ‪.‬‬
‫‪2‬ם אנני הצעיר פורס נשלומו הטונ ומנקש אנני מטנו אשר המבתנ הלז יצפון אתו‬
‫ויוניל אותו אי״ה נ ע ת נסעו לכא; ואז שנינו יחד נלמוד אותו שיעור נעיון‪.‬‬
‫דברי ידידו אוהנו הק׳ אברהם מי&ה ‪.‬‬
‫אגרת מה שהשינ מרן להגאון הצדיק ר' אליעזר חרל״פ ז״ל על מנתנו הארוך ששלח לו‬
‫מאיזה גיירות שערך אליו‪:‬‬
‫טובה וברכה תבוא אל כבוד מרן גו׳ הרב הגאון מו״ה אליעזר צבי‬ ‫שלום‬
‫י‬ ‫הירש חרל״פ נ״י אבד״ק שצוצין יצ״ו‬
‫א ת קולו קול עוז חוצב להנות אש ני; אנני אש יתה־יך ‪ ,‬אזני שמעה ותיק לה תונחת‬
‫טנולה ונו׳‪ .‬ונאמנים פצעי אוהב ה' ותוה״ק‪ ,‬יהלמני צדיק חרפה כהנה וכהנה ‪ .‬ידעתי‬
‫כ י לא מקנאה ושנאה ידבר רק מתוך רשפי אש יה אשר ב < נ ו ואהבת תמים דעים בשלהבת‬
‫יה ‪ .‬חכמתו ויראתו וגדולת למודו שטעה אזני מפי כבוד אוצר בלום בנסתר וננלה יגו'‬
‫מו״ה יצחק מלובלין זלה״ה ‪ .‬ומר‪ ,‬גם מכבוד מר; הרב הגאון מו״ה יצחק יהודי זלה׳׳ה ‪.‬‬
‫כמעט לא זז מחבבו 'ותמיד תהלתו בפיו היה ‪ .‬ע״ כ פקודתו שמרה רוחי ואולי אוכל רבות‬
‫עשיתי ואעשה ל ט ק קדושת שמו ית׳‪ .‬ואהבתו כלבי ועל בל פשעים תנסה אהכה ״שלגם‬
‫מ ו ר ולתורתו‬
‫דנרי שמחה בונם נטו״ה צ״ה זלה׳׳ה‪.‬‬
‫מועתק והוכנס ׳לאינטרנט‬

‫‪9‬־ו‪5.0‬ז‪01‬מ‪1‬״\‪6‬זג‪61‬וז‪.‬״וא‪0‬יי‬
‫ע״<ח*<םהשש״ג‬
‫תיעתק ווזיכנס לאינטרנט ‪,‬‬
‫ע״יחייםתשס׳׳ג‬
‫חלה שני‬
‫לסרטי הול שמחה‬

‫מ א מ ר י ם‬ ‫מפרשיפכא‪,‬‬ ‫בונם‬ ‫ד׳‬ ‫ח דגי‬ ‫א ד מ ו ״ ו‬ ‫ה ק ד ו ש‬ ‫מרבינו‬
‫מ ה‬ ‫וגפ‬ ‫הקדושים‬ ‫תלמידיו‬ ‫ש ל‬ ‫בספרן‬ ‫נמצאו‬ ‫א ש ר‬ ‫ושיחות‬
‫י ש י ש י פ‬ ‫מחסידים‬ ‫וגפ‬ ‫ז״ל‬ ‫ה ר ה ״ ח‬ ‫מ א ב י‬ ‫ש ש מ ע ת י‬

‫הכןדמת המאסןש והמחבר‬
‫ישמחו החסידים ויניצו הישרים בהחנצוח ?פניהם אוד חורח חיים רבדים‬
‫זזמאידים צאדץ וצדדים עצי' אשד בקדושה ובטהרה המה נאמדים‬
‫וממקור החכמה המה נובעים הספד הקדוש לן‪1‬ל שמחה מאח אדומו״ד‬
‫איש האצקים חכם החים דשכב״ה הרבי ד' בונם מפדשיםחא זצצה״ה אשד‬
‫הזי? בטצ אמדוחיו אמדוח טהודוח בקדושה ובטהרה ובקו? חוצב צהבוח אש‬
‫צאצפי צא! קדשים וצהופיע צהם דוח טהרה וידאח ד' דבינו הקדוש מקאצק זצ״צ‬
‫אמד שכצ דברי דבינו מפדשיםחא המה בסוד ישרים וצריו •צצמוד בהם היטב‬
‫כמו בספר חובות הצבבוח ועצה בצבי ?הדפים מחדש הםפד הקדוש הנ״צ‬
‫בי הראשונים אינם במציאוח ונם צדפחי מאמרי דבינו הקדוש המפוזרים‬
‫בםפדן שצ צדיקים תצמידיו הקדושים ונם ששמעחי מא״א הדה״זז זצ״צ אשד‬
‫היי מהזזםידים הישישים שהםחופו* בצצ קדושח הרבי ד' הענף מאצכםנדעד‬
‫זצ״צ ושמע איזה רבדים מרבינו הקדוש זצ״צ‪ .‬וקדאחי החצק השני צקוטי‬
‫קוצ שמחה‪ ,‬ואוצי יהי׳ עי״ז חועצח וחיקון צנשמחן שצ משפהחי אשד נהדנו‬
‫ונשרפו עצ קד״ה הי״ד בימי השואה ע״י הארורים הטמאים הנאצים ימ״ש‬
‫וצדפחי קונטדם אמדי משה וזכרו! קדושים ךוצצ איזה העדוח וחידושים‪,‬‬
‫וזבות דבינו הקדוש ינן עצי שאובצ עוד צצמוד וצצמד בנזזח ובהרחבה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ישראל מרדכי חלוי‬ ‫בהדה״ח ר׳‬ ‫משח מאיר‬ ‫הס׳‬

‫נידענבעדנ מצאדז פוצין‬
‫וכעח בניו יאדק‬
‫תולדות האדמו״ר הרבי ר׳ בונם מפרשיסחא זצ״ל‪.‬‬
‫יחידי םגולה הראו גדלות והפליאו כל רואיהם‪ ,‬כבד למן יציאתם‬
‫מרחם אמם‪ ,‬אחד מיחידי סגולה אלה‪ ,‬היה הגאון הקדוש דבי שמחה בונם‬
‫מפשיםחא זצ״ל‪ ,‬שהיה נערץ לא דק על קהל חסידיו הגדול במנינו משל‬
‫כל עדוח החסידים האחדים‪ ,‬אף חםידים שאינם כפופים לו הודו בגדלוחו‪,‬‬
‫וקשרו לו כחד של עיר וקדיש אין כמוהו‪.‬‬
‫כשנח חקכ׳׳ה בעדך‪ ,‬נולד דבי שמחה בונם מפשיםחא‪ ,‬לאביו דבי‬
‫צבי שהיה מגיד בוואדיםלאוו *( ולאמו מרח שדה שהיחה בחו של הרב‬
‫‪,‬‬
‫בצלאל מזולקווא (‪ .‬חוטר מגזע משפחה מיוחםח של רבנים גדולי החודר•‬
‫שלא נפםקד• ההודאה מהם כמד‪ ,‬דודוח זה אחד זה‪ ,‬ושלשלה יחוםה הגיעה‬
‫עד דבינו יואל םידקיש‪ ,‬הב״ח זצ״ל‪.‬‬
‫האגדה מנענעח אח עדיםוחיהם של אדמוד״י החםידוח‪ ,‬היא עוקבח‬
‫אחריהם‪ ,‬למן הרגע שבו יצאו לאויד העולם ועד לרגע שבו יצאו מאויר העולם‪.‬‬
‫על דבי שמחה בונם מפשיםחא פרשה אגדח חסידים אח כנפיה‬
‫והקיפה אוחו בענני כבוד וגדולה‪ ,‬משחד ילדוחו ניכרו בו חכונוח של פקחוח‪,‬‬
‫עליוות ושמחת חיים‪ ,‬והיה בעל מוח חריף ומבריק בשניגותו‪ .‬אצל אביו‬
‫קיבל אח ראשית חינוכו‪ ,‬ובעודו טליא כבד רכש לו ידיעוח בחלמוד ופוסקים‪.‬‬
‫אביו שלחו ללמוד למדינה אונגדיה ומורביה והיה תלמידם החביב של הגאון‬
‫ד׳ ידמי׳ במטדםדודף והגאון ד׳ מרדכי בנעט ומהם הרחיב אח ידיעוחיו‬
‫בחכמת החודה‪ ,‬וסיגל לעצמו אח דרד הלימוד בהגיון ישר ועיון מעמיק‪,‬‬
‫וחדד לנבכי ים החלמוד בעין בוחנח‪ ,‬שכליח והגיוניח‪.‬‬
‫אחדי שחזר דבי שמחה בונם לבית הוריו‪ ,‬נשא אשד• מעיד‬
‫בנדין‪ ,‬והיה סמוך במשך שנים אחדוח על שולחן חוחנו‪ ,‬כשהוא עוסק כל‬
‫הזמן בתודה ועבודת השם‪ .‬הוא החקדב לחנועח החסידות והחחיל להחפלל‬
‫בהחלהבוח ולהשחקע בהשחלמוח מוםדיח‪ .‬הוא נסע לגדולי הצדיקים בפולניה‬
‫בזמן ההוא‪ ,‬דבי משה ליב מםאםוב והמגיד דבי ישראל מקאזניץ‪ ,‬והיה‬
‫מחחמם לאודם ושט בעולמוח רוחניים מלאים אוצדוח חכמה‪.‬‬
‫‪ (1‬וזעיר וזאדיסלאוז היתה אחת הקהילות החשובות והעתיקות ביותר שבפולניה‬

‫ור* צבי שימש בה בתור מניו שנים רבות‪ .‬והיה ידוע כמתחרה המפורסם של המגיד‬
‫מדובנא‪ ,‬ושניהם נשאו את התואר מגיד‪ ,‬בהיותם מגידים נודדים‪ .‬ר׳ צבי היה נודד בכל ערי‬
‫פולין‪ ,‬אונגריה וארבות שונות‪ ,‬ורבני הקהלות קרבו אותו מפאת ידיעותיו הרחבות בכל‬
‫מקצועות התורה‪ .‬ביהוד משו אתריו המוני עם בגלל כשרונותיו לדרוש‪ ,‬על שני ספרי‬
‫הדרוש שלו ״עשרה למאה״ ו״ארץ צבי״ קבל הסכמות מגאוני זמנו כגון‪ :‬רבי יחזקאל‬
‫לאנדא בעל הנודע ביהודה‪ ,‬ר׳ יצחק הלוי אב״ד קראקא‪ ,‬ר׳ אלעזר הלוי בקעלו בעל‬
‫אור חדש ור׳ ירמי׳ רבה של םסרפדורף‪ ,‬וכלם מרימים על הנס את המחבר ואת ספרו‪.‬‬
‫‪ (2‬רבי בצלאל מזולקוזא חיכר את הספר ״בשם בצלאל״ על פרקי אבות נדפס‬
‫בפרנקפורט ואדר תקל״א‪ .‬ובשנת תק״ב הוציא לאור בפרנקפורט דמיין את התלמוד‬
‫״ירושלמי״ ג׳ בבות עם פירוש מהר״א פולדא והיה נכדו של ר׳ חנוו פרנס ומנהיג תולקווא‪,‬‬
‫עיין על אדווזיו ר׳ חייט נתן דמביצר •כלילת יופי״ )קראקא תרפ״ה( עמוד קמ״ה‪,‬‬
‫ושלמה בובער ‪.‬קריה נשגבה״ עמוד ‪.2019‬‬
‫ה‬ ‫לכןוטי סול שמחה‬
‫כשפסקה סמיכתו על שולחן חותנו נתקרב רבי שמחה בונם ע״י המגיד‬
‫מקוזניץ לבית העשיר הגדול ר׳ דוב ברגסון ואשתו תמריל בווארשא‪ ,‬שהיו‬
‫חסידים נלהבים והי משכימים לפתחי המגיד מקחניץ והחוזה מלובלין‪.‬‬
‫רבי שמחה בוגם נתמנה על‪-‬ידם לממונה על מסחריו של ברגטון‬
‫והיה גוסע מזמן לזמן לאשכנז‪ ,‬ויחסיו המסחריים דרשו ממנו להשתלם בשפות‬
‫אירופאיות ולמד לדבר פולגית‪ ,‬גרמגית ורומאית‪.‬‬
‫אחרי זמן כשחדל להיות פקיד בבית ברגסון השתלם ברקחות‪ ,‬מקצוע‬
‫‪,‬‬
‫מכובד ומועיל‪ ,‬ופתח בית מרקחת בעיר פשיסחא (‪ ,‬ולמרות עסקיו הקדיש‬
‫עתותיו לתורה וחםידות‪ .‬מלבד נסיעותיו לקווגיץ ואפטא‪ ,‬גתקשר בחום לבבו‬
‫גם לרבי דוד מלילוב‪ ,‬צדיק פלאים שכל חייו היו מוקדשים לאהבת ישראל‪,‬‬
‫אולם גדולתו ופרסומו מתחילים מיום שגתקרב להחחה מלובלין‪ ,‬שצדיקי‬
‫הדוד אמרו עליו שהוד מלכוף חפף עליו‪ .‬הוא היה מחסידיו המקורבים‪,‬‬
‫וה״חחה• היה מקרבו ומשבחו הרבה וקורא לו ״החכם שלי״‪ ,‬ומי שזכה‬
‫לנשיאות־חן בעיני ה״חוזה״ חזקה עליו שגברא רבא היה‪.‬‬
‫רבי שמחה בוגם הצטיין בתבוגה יתירה והיה מהולל כפקח‪ ,‬גדול‬
‫בתודה וביראה ובעל מדות צרופות‪ .‬כל אלה הסגולות הרימו את כבוד רבי‬
‫שמחה בוגם בחצרות קוזניץ ולובלין‪ ,‬ועשו אותו לאישיות מרכזית בעלת‬
‫השפעה בחסידות פולין‪.‬‬
‫בימים ההם עלה כוכב חדש בשמי חסידות פולין‪ ,‬אחד מתלמידי‬
‫ה״חוזה״ מלובלין‪ ,‬הגאון הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחא‪ ,‬״היהודי הקדוש״‪,‬‬
‫פרש מרבו‪ ,‬ומסיבת חלוקי הדעות בנקודת החסידות שפרצה בין ״היהודי״‬
‫והחוזה מלובלין‪ ,‬קם פרוד בין צדיקי פולין‪ .‬לצד החוזה עמדו כל גדולי‬
‫ומנהיגי החסידות בגאליציא‪ ,‬כרבי נפתלי צבי מרופשיץ‪ ,‬רבי מנדלי מרימגוב‪,‬‬
‫רבי צבי מזידיטשוב‪ ,‬גם בפולין עמדו לימיגו רבגים וצדיקים כרבי מאיר‬
‫מאפטא ורבי מזילחוב‪ .‬לעומת זאת גתרכזו אצל ״היהודי״ הלמדנים‪ .‬בראש‬
‫מעריצי ״היהודי הקדוש״ עמד רבי שמחה בונם מפשיסחא‪ ,‬שדבק מיד ברבו‬
‫החדש‪ .‬הוא קרא לרבו בשם ״שבלת זהב״‪ ,‬שכל חלקיה‪ ,‬המוץ‪ ,‬הגרעיגים‬
‫‪ (3‬מענינית מאו השקפתו על הרופאים והרפואה‪ ,‬דאו‪ ,‬מת שכתב תלמידו ד׳‬
‫שמואל שיגאווער בשמו בספרו *רטתים צופים״ פ״נז אוו! י״ו‪ .‬רפואה ותפלה חד‬
‫הוא‪ .‬הרופאים אינם יודעים כלום כפי שידענו‪ ,‬שהאדם הוא עולם קטן ויש באום מכל‬
‫העולם כולו רק שהוא בקטנות מאד‪ ,‬וא״כ יאמרו נא טמה שיש בעולם בכללו‪ ,‬וא״כ‬
‫אם אינם יודעים בל מה שיש בעולם הגדול‪ ,‬כש״כ שאינם יודעים מה שיש בעולם‬
‫הקטן הוא האום‪ .‬פ״א הייתי אצל מו״ר הרה״ק מלובלין נבג״מ היה אחו משוגע שנםע‬
‫אליו אודות הליו וציוה עליו ללמוד המשנה ועקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה‬
‫וברים ואין אתה בא לידי עבירה וכוי והיה שם הרה״ק ר׳ ווו מלעלוב ז״ל ושאלו‬
‫ענין זה ואמר לו‪ ,‬שכל הרפואות הם סמים המעוררים לחמם או לצנן כפי שצריו האדם‪,‬‬
‫ואחרי שהאדם הוא עולם קטן ויש בו כל הזרעים ועשבים למה לא יתרפא מעצמו‪,‬‬
‫שמחמת גאותו שאינו יכול להשפיל א״ע למצוא רבד קטן בדקות כ״נ וממשנה זו יכנע‬
‫וימצא רפואתו‪ ,‬וכן היה‪ ,‬אבל חרופאים אינם יודעים כלל‪.‬‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫ו‬
‫והקש הם זהב טהור‪ ,‬כך גם אישיותו של היהודי הוא זהב טהור בלי שמץ‬
‫‪,‬‬
‫חטא יגוון (‪ .‬גם ״היהודי״ השתבח בתלמידו וקראו ״נקודת לבי״‪ ,‬בהביעו‬
‫בזה שמסר לו את כל חכמתו ואין מי שיבינהו כמוהו‪.‬‬
‫ימי הנהגת היהודי לא ארכו‪ ,‬חלש היה אותו צדיק‪ ,‬הסתגף ונלחם‬
‫בגופו הד‪£‬ה עד שיצאה נשמתו בקדושה וטהרה מהתלהבות‪ ,‬בעודנו צעיר‬
‫לימים‪ ,‬בן ארבעים ושמונה‪ ,‬בשנת תקע״ד לחסידות הפולנית אבד אחד‬
‫מקבדניטיה הגדולים ביותר‪.‬‬
‫תלמידי היהודי ובראשם דבי מנחם מגדיל מקוצק‪ ,‬חפשו מנהיג אחד‬
‫שיתאים לשאיפותיהם הרוחניות‪ ,‬והם מצאו בדבי שמחה בונם את ממלא מקומו‬
‫של ״היהודי הקדוש״‪.‬‬
‫כשישב דבי שמחה בונם על כסא היהודי שם לו למטרה לשכלל את‬
‫תודת רבו‪ ,‬וכדי להוציא לפועל רעיון זה‪ ,‬רכז מסביב לו חסידים שהיו‬
‫ברובם למדנים חדיפי־מוח ובעלי בינה‪ ,‬מבחירי חסידיו של ״היהודי״‪.‬‬
‫חסידות פשיםחא היתה דק בשביל ״בני עליה״‪ .‬הגאון הקדוש דבי יצחק מאיד‬
‫בעל החידושי הדי״ם מגור‪ ,‬אמד! לפי חסידות פשיסחא‪ ,‬לא יעשה האדם‬
‫כלום באבריו החיצוניים‪ ,‬כ״א העיקר בפנימיותו ומשם תבוא ההתעוררות‬
‫למעשה״(‪ ,‬לשם זה היו חסידי פשיסחא מרבים ללמוד את ספדי מהד״ל‬
‫מפראג והביעו להם הערצה מופלגת‪.‬‬
‫בשנותיו האחרונות של דבי שמחה בונם הגיעה השפעתו למדום‬
‫פסגתה‪ .‬נהרו אליו אלפים ורבבות מכל שדרות העם לשמוע ממנו את דבר‬
‫החסידות‪ .‬קסם חן הוצק בשפתותיו ודבריו עשו רושם אדיר על שומעיו‪.‬‬
‫השפעתו המוסדית היתד‪ .‬גדולה מאד‪ ,‬וכל מי שראה את פניו — אמדו‬
‫החםידים — לא הלך מעולמו בלי תשובה י(‪.‬‬
‫דברי הערצה מםפד עליו אחד מתלמידיו המובהקים‪ ,‬הרב שמואל‬
‫שינאוועד מחבר ה‪6‬׳ ״דמתים צופים״ על ״תנא דבי אליהו״‪ ,‬שהוא אחד‬
‫המקורות החשובים והנאמנים לתולדות החסידות בפולין ומהותה‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬
‫דבי שמחה בונם לא דיבר דבר ריק ח״ו ומעולם לא יצא מפיו הקדוש דבור‬
‫בטל‪ ,‬ומעיד אני שלא צחק מעולם‪ ,‬אפילו בעת שםיפד לפנינו מעשה מצחיק‪,‬‬
‫הוא לא צחק‪ .‬עיניו לא דאו ואזניו לא שמעו דברים בטלים י(‪.‬‬
‫שלש עשרה שנד‪ ,‬היו ימי הנהגתו‪ ,‬והעמיד חסידים לרבבות ופדי‬
‫השפעתו היתה נכדת ובולטת בכל שטחי החיים הרוחניים בפולניה ומחוצה‬
‫לה‪ ,‬והחסידות הפשיסחאית נשאה את דגלה ביד דמה‪ ,‬והצטיינה באהבת‬
‫תודה ולמדנות‪ ,‬ושמרה זמן רב על דעננותה‪.‬‬
‫כשקרבו ימי הסתלקותו — מספד ד׳ שמואל שינאוועד — דאה דבי‬
‫שמחה את אשתו כשהיא בוכה‪ ,‬אמד לה‪ :‬למה את בוכה‪ ,‬הדי כל ימי עבדתי‬
‫דאה ״שיח שדפי קווש• ח״ה עלוו ‪.59‬‬ ‫‪(4‬‬

‫דאה ״שיח שדפי קודש״ ח״נ עטוי ‪46‬‬ ‫‪(5‬‬
‫מאיד עיני הגולה ה״ב ע&וו ‪ 60‬בשם הגאח די״ג! מגוד‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫דמתיט צופיט עמוד ‪.229‬‬ ‫‪(7‬‬
‫ז‬ ‫לכןוטי הול שמחה‬
‫דק כדי לדעת איו למות ‪.0‬‬
‫ביום י״ב אלול‪ ,‬תקפ״ז כבה נד התמיד בבית המדרש בעיר פשיסהא‪,‬‬
‫ובאותה שעה השיב דבי שמהר‪ .‬בוגם את גשמתו לבוראו הגדול זכבה נד‬
‫ישראל‪ .‬על קברו גבגה אהל וביום הזכדון שלו משתטהים על קברו אלפי‬
‫הסירים מכל קצוי מדינת פולין‪.‬‬
‫אהדי פטירתו מלא את מקומו בגו דבי אברהם משה‪ ,‬שהמשיך את‬
‫שרשרת הזהב של פשיסחא‪ .‬אולם‪ ,‬דוב הסידיו של דבי שמהה בוגם קבלו‬
‫עליהם את מרותו של תלמידו המובהק‪ ,‬דבי מגהם מגדיל מקוצק‪ ,‬ששכלל‬
‫את החסידות הפשיסהאית והביאה למדום התפתהותה‪.‬‬
‫מלבד ממלאי מקומו הגזכדיפ‪ ,‬גמגו בין תלמידיו‪ ,‬הדבגים הגאוגיס‬
‫והצדיקים דלהלן‪:‬‬
‫דבי יצהק מוואדקי‪ ,‬דבי יהזקאל מקוזמיד‪ ,‬מהבד הספד ״גהמד מזהב״‪,‬‬
‫דבי יעקב אדי׳ מדאדזימין‪ ,‬מהבד הספד ״בכורי אביב״׳ דבי מרדכי יוסף‬
‫לייגד מאחביצא‪ ,‬מהבד הספד ״מי השלוה״‪ ,‬דבי שמואל שיגאוועד‪ ,‬מהבד‬
‫הספד ״דמתיפ צופים״‪ ,‬דבי יצהק מאיד אלטעד‪ ,‬בעל ״הידושי הדי״ם״‪ ,‬דבי‬
‫אלכסגדד זישא אב״ד בפלוצק׳ מהבד הספד ״יקד מפז״׳ שכתב את הספד‬
‫״קול שמהר‪,‬״ מפי דבי שמהה בוגס‪ ,‬דבי אברהם מטשיכאגאוו‪ ,‬מהבד הספד‬
‫״זכותא דאבדהם׳׳׳ דבי מאיד יהיאל ממוגיגיצא‪ ,‬דבי מאיד שמהה אב״ד‬
‫גומבין‪ ,‬מהבד הספד ״רמזי אש״‪ ,‬דבי אלעזד אב״ד בסוכיטשוב‪ ,‬התגו של‬
‫בעל הוות דעת‪ ,‬מחבר הספד ״הידושי מהדא״ך‪ ,‬דבי שרגא פייביל אב״ד‬
‫בגדיצא ד׳ הגוך העגיך אדמו״ד מאלעכסגדעד מהבד ספד השבה לטובה ועוד‪.‬‬
‫הצעיד המאסף והמחבר‬
‫משה מאיר נירענבעדג‬
‫‪ (8‬ואה רפתיפ צופיפ עמוד ‪.243‬‬

‫בראשית‬
‫ויקרא א?הים ?יבשה ארץ‪ ,‬במד״ד )פ״ה( ?מה נשדא שמה ארץ שרצתה‬
‫?עשוה רצון שונה‪ ,‬אני א? שדי אני שאמרתי ?שמים ו?אדץ די‬
‫שא?מ?א כן היו מותחים והו?כים עד עכשיו ע״ש )וכ״ה במד״ד ?ך פט״ו‪,‬‬
‫ותדב״א‪ ,‬הנינה י״ב פדד״א פ״נ(‪ .‬פירוש דבינו השב״ה ברא את הע‪?1‬ם בכדי‬
‫שיכירו עי״ז העו?ם שיש בורא ומנהינ‪? ,‬כן ברא הכ? במכוון נדו? שע״<‬
‫בריאה זו יבו^ין ?הכיר כבודו יחי‪ ,‬ואהד שראה א? דעות שעי״ז העו?ם‬
‫וברואיו די ?הכיר כבודו אמד די ודפח״ה‪) ,‬אזור אליהו פ׳ ואדא(‪.‬‬
‫ויאמר א?הים נעשה אדם בצלמנו וכוי‪ ,‬במד״ד )פ׳ ח׳ ובזוה״ש פנחס ש?״ה‬
‫ע״ב( א״ד סימון בשעת שבא השב״ה ?בדאוח אח אדה״ר וכו׳‬
‫הםד אמד יברא‪ ,‬שהוא נומ? חסדים‪ ,‬ואמה אמד א? יברא שכו?‪ 1‬ששדים‪,‬‬
‫צדש אומד יברא שהוא עושה צדשוח‪ ,‬ש?ום אומד א? יברא דכו?יה שטסה‪,‬‬
‫מה עשה השב״ה נט? א מ ה והש?יכו ?ארץ הה״ד)דניא? ח׳ ( וחש?ך אמה‬
‫ארצה וכו׳ ע״ש‪ ,‬והששה רבינו דאמאי הש?יך האמה ארצה ו?א הש?ום ה?א‬
‫הש?ום נ ״ כ אמד א? יברא‪ ,‬וחידץ משום שאמה ב?א ש?ום אין יכו? ?היוח‬
‫אב? ש?ום ב?א א מ ה )דש ש?ום ש? ששד( יכו? ?היוח וטטי?א כשהש?יך‬
‫אמה ארצה יכו? ?היוח ש?‪1‬ם נ״כ כיו! שאינו ש?‪ 01‬ש? אמת ודו״ש‪.‬‬
‫במד״ר‪ ,‬אמח אטד א? יברא‪ ,‬ש?‪1‬ם אמד א? יברא‪ ,‬נט? א מ ה והש?יכו‬
‫?ארץ והש?‪1‬ה דבינו‪ ,‬ה?א עדיין נ?(אד ^?ום ׳!(אמד א? יברא‪,‬‬
‫אכן י"? דאהד שהשליך האטה ארצה ?א היי ש?ו‪ 0‬יכו? ?שטדנ ראם הששד‬
‫טחנבד אז בע?י טח?ושח נראים כאוהבים ואין שטטה בע‪?1‬ם‪) .‬עוננ היים‬
‫?שבח ד׳ ה(‪.‬‬
‫ויאמר א?הים נעשה אדם בצ?מנו וכוי‪ ,‬פי'‪ ,‬אהד הבריאה אמד השי״ח‬
‫?כ? הבריאה נעשה אדם וכו׳ מאהד שב? הבדואיט הוא דש עבוד‬
‫האדם וזה בצ?מנ‪,‬ו והניד בשם הרב מפדשיטחא ז"? פי׳ בורא נפשוח דבוח‬
‫וחסרונם ע? ב? טח שבראה שברא השי״ח שיהא האדם צריך ?כ? הנבראים‬
‫שעי״ז יש חיוח בכ? חנפשוח וזהו ?החיוח בהט נפש בל תי‪) .‬חידושי הדי״מ‬
‫ונוד אדי׳ פ׳ בדאשיח(‪.‬‬
‫ויאמר הנהש א? האשה וכו׳ והייחם נא?הים יודעי טו״ד‪ ,‬ופי רבעו ע?‬
‫טענה חנהש ?אם ב? חי היא חוה‪ ,‬׳פאמד ?ה אם ?א חאכ? מעה״ד‬
‫?א יהי׳ ?ך הבהירה‪ ,‬כי ?א יהי׳ ?ך שום יצה״ד במו מ?אך‪? ,‬ך אבו? םעה״ד‬
‫?דעה טו׳׳ד‪ ,‬היינו שאז יהי׳ הבהירה בידך שהרע נ״כ מהרע ואפי״כ ?א חהטא‪,‬‬
‫ובזה חהי' עוד במדדנה נדו?ה ועצומה טבאשד עד עחה‪ ,‬כן חיי טענה הנחש‪,‬‬
‫ט‬ ‫לקוטי קול שמחה‬
‫לפי״ז מה הי׳ ההטא נדו? ב״ב‪ ,‬אלא שהי׳ לה ?השיב לו הלא ב ע ת הזאת‬
‫שאתה מפחיני לאכול מעה״ד אשר ציוני ד׳ ?א האבל ממנו‪ ,‬יש בידי הנהירה‬
‫לבל לשמוע לך ולבל לאכול‪ ,‬רק לשמוע לדברי הקב״ה‪ ,‬ועל ה נ ה י י ה לעחיד‬
‫לי לדאונ על העתיד ועתה אעבור בודאי על פי די‪ ,‬מוטב בל אשמע לך תינו*‬
‫ויעבור עלי מה‪ ,‬ובן צריך כל איש ישראל לבל להסתכל ולהשונ על מה שיהי׳‬
‫אה׳׳כ‪ ,‬רה על הרנע שהוא עומד בו‪ ,‬וכן פירש רבינו על הפסוק )תהלים ל״ט(‬
‫שבעים אמה הבלים בידו לא נשאר לו‬ ‫הנה ט פ ה ו ת נ ת ת ימי‪ ,‬במו אדם המודד‬
‫בידו לעולם אלא טפה‪ ,‬שזה שמדד בבר הוא חוץ לידו‪ ,‬ומה שלא מדד עדיין‬
‫איננו בידו‪ ,‬נמצא שאין לו דה הטפה שאוחז ב ח ו ך ידו‪,‬כך המה הימים מהאדם‪,‬‬
‫מה שעבר אין‪ ,‬ומה שעחיד עדיין לא בא‪ ,‬נמצא שאי! לו להשוב רה על הרנע‬
‫שעומד בה‪) .‬ישטה ישראל פ׳ שלה(‪.‬‬
‫ב י ח צריק )דו* ם״ב( וז״ל זאח ידוע שלשני הצדיקים הקדושים הנה״ק‬ ‫בםפ‪"1‬‬
‫מ ה ר ט ״ ט טקאצק זי״ע והנה״ק מוהר״י מווארקי זי״ע הי׳ האהוה והריעוח‬
‫נוהנח בהן עכ״ז ההםידים שהיו מפחופפים בצלם הקדוש היו טהולקים בינם‪,‬‬
‫פ״א היו שניהם נעיר א ח ה והלכו לקבל פניהם זא״ז אזי פ ח ה הרבי טווארקי‬
‫זי״ע אח פיו הקדוש ואמר להרבי מקאצק זי׳׳ע אספר לכם חדשוח נ י ההםידים‬
‫אנ״ש עשו שלום ביניהם‪ ,‬כשמוע הרבי מקאצק זי״ע דברים אלו אמר א׳׳ב‬
‫הוא כ נ ר נבר בה השקר והצליה מעשה השטן‪ ,‬שימהה ה״ו נקודה ה א מ ה מן‬
‫העולם‪ ,‬נשחוטם הרבי טווארקי זי״ע ושאלו מנין לכם זאח‪ ,‬השיבו הרבי ט?אצק‬
‫זי״ע הן א מ ח יש לי נ ״ נ ראי׳ ע״ז דאיחא במדרש נטל א ט ח והשליכו לארץ‪,‬‬
‫וקשה הלא השלום עדיין עוטר וטוען אל יברא דכולי׳ קטטה ומהו התירוץ‬
‫ננד טענה זו‪ ,‬אכן י״ל דהענין מ ט ח ל ו ק ח לש״ש נמצא ע״י החפעלוח בירור‬
‫הדעה ה א ט ה איך הדרך הנכון והאמיחי לעבודת הבורא‪ ,‬זה אוטר בך הוא הדרך‬
‫ה א ט ה והניכון‪ ,‬וזה אומר באופן אהד‪ ,‬אבל אז מען ווארפט אוועק רעם א מ ח‬
‫ווערט מטילא שלום‪ ,‬וע״י שהשליך הקב״ה א ט ח ארצה נעשה שלום בין טלה׳׳ש‬
‫והםכיטו כולם על בריאה האדם ע״י ש ה א ט ח נעדרה ע״ש‪.‬‬
‫עיני שניהם וכוי‪ .‬הי׳ יכול לקצר ו ל כ ח ו נ עיניהם י״ל עפ״ט‬ ‫ותפקחנה‬
‫ששטעחי בשם הרבי ר׳ בונם זי״ע ששיבה אהד שאמר פי׳ הפסוק‬
‫אצל אברהם ואביטלך ויברחו שניהם בריח אע״פ שברחו נ ר י ח ‪ ,‬לא נדבקו‬
‫כ א ה ד ונשארו שניהם נפרדים‪ ,‬כן י״ל כאן שלא הי׳ פיקוה עיניהם‬ ‫להיוח‬
‫שיה כי אדם הי׳ אנוס כ ט ״ ש האוה״ה הק׳ ז״ל‪ ,‬והוה נכשלה יוחר‪ ,‬וכך‬
‫כחיב ואשה בכל אלה לא מצאחי‪) .‬שפחי צדיק פ׳ נ ר א ש י ח א ו ח ט״א‪.(.‬‬
‫האדם האשה אשר נ ח ה עטרי היא נחנה לי טן העץ ואוכל‪ ,‬במד״ר‬ ‫ויאמר‬
‫פי״ט‪ ,‬אר׳׳א בר כהנא ואכלחי אין כחיב כאן אלא ואוכל‪ ,‬אכלחי‬
‫ואובל עוד ענלה׳׳מ‪ ,‬ולכאורה הטדרש חטוה היחכן לדרוש זאח על יצור בפיו‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫י‬
‫שצ הקב״ה שיעיז כ ״ נ מצפי מעצה‪ ,‬ואמר רבינו ז״צ שמה דקיי״צ )יומא פייה(‬
‫האומר אהטא ואשוב אין מםפיקין בידו צעשות תשובה‪ ,‬ובא אציו מאמר‬
‫הש״ת האם ״צבצתי אבוצ ממנו אבצת" בצומר האם נגמר עוד בדעתך סודם‬
‫האכיצה שלא תאכצ עוד רנן פעם הזאת וצא תשוב צכםצך עוד והיי אחטא‬
‫ואשוב וצ״מ תשובה‪ ,‬ע״ז השיב אדה״ר אבצתי ואוכצ עוד דעתי היה צאכוצ‬
‫עוד שצא עצה עצ דעתי כצצ בשעת ההטא שום תשובה‪.‬‬
‫ויאמר ה״א אצ הנהש ובו' ועפר תאבצ כצ ימי חייך‪ ,‬השיב הה״ה הרבי‬
‫ר׳ בונם זי״ע צאיש א' אשר שאצ על הצצת הנהש עפר תאכצ ובו'‪,‬‬
‫דצבאורח מה זאת הצצה‪ ,‬הצא בטח נתן השי״ת טבע הנחש שיהי' יבוצ צחיות‬
‫בעפר ועוד ברכיה הוא שימצא מהםורו בבצ מקום בואו‪ ,‬והשיבו בי זאת היא‬
‫הלצה בי צאדה״ר אמר בועת אפך תאבל לחם ואם יהי' מחוסר פרנסה אז‬
‫יבשש מהשי״ת‪ ,‬וצאשה אמר בעצב תצרי בנים ואם תבוא עת צצדת תבשש‬
‫רהטים מאת השי״ת‪ ,‬ויש צהם עוד שייכות והתקשרות עם השי״ת צבוא צפניו‬
‫בתפלה ותהנונים‪ ,‬רק הנהש הוא משור הטומאה נתז לו השי״ת בצ מהםורו‬
‫שצא יהי׳ צו עוד שום שייכות עמו צבקש ממנו איזה דבר‪ ,‬כמו בז נותן השי״ת‬
‫פעמים לרשע גדוצ בריאות ועשירות הכצ שצא יבוא עוד בתפיצתו לפני ית״ש‬
‫בשום פעם וכוי‪.‬‬
‫בעצבון תאכצנה כצ ימי הייך‪ ,‬במד״ר )פרשה כי( ריב״צ השים מזונותיו‬
‫שצ אדם כקריעת ים םוו* וכוי‪ ,‬ופי׳ רבינו צמה נקט דוקא כקרי״ם‪,‬‬
‫דהנה כשיצאו בני ישראצ ממצרים ובאו אצ הים וראו שמצרים נוםע אחריהם‬
‫צא היו יודעין מהיכן ובאיזה אופן ישצה צהם הקב״ה הגאולה והיו מסופקים‬
‫זה אוטר בכה וזח אוטר בכה‪ ,‬אבצ קרי״ס צא נפצ בשום אחד מישראצ עצ צבו‬
‫כי יעשה צהם הקב״ה נם כזה‪ ,‬כך מזונותיו שצ אדם‪ ,‬האדם דואג טהיכ! יזמין‬
‫צו הקב״ה פרגםתו והאדם םובר ממקום פצוגי יזמין לו הבוי״ת מזונותיו‬
‫והוצך ועושה‪ ,‬אבצ הקב״ה טזמיז צו פרנסתו ממקו״א שצא עצה כצצ על טהשבתו‪.‬‬
‫ויהי מקץ הימים ויבא קין וכוי‪ ,‬בשם הרבי ר׳ בונם טפרשיםהא זי״ע‪ ,‬אמר‬
‫כי להלן כתיב ואל יזיז ואל מנחתו לא שעה מפני טה היי כך מפני‬
‫שהביא המנחה בםוף ימים ודייל‪) .‬שש״ק ה״ב אות שצ״ז(‪ .‬ויאמר שין אל ה'‬
‫נדול עוני מנשוא בזה״ק כיון דאמר קין נרול עוני מנשוא מהצ צו הקב״ת‬
‫פצני' מעונשי׳ וכו׳ וג״ה בב״ר סוף פכ״ב‪ ,‬להבין זאת כיון שעשה קין תשובה‬
‫למה לא נמהצ צו רק החצי‪ ,‬נראה עפ״י ששמעתי ממורי מפרשיםהא ז״ל דצמה‬
‫אנהנו אומרים ביוה״כ הרבה ווידוים ועל חטא ואין אנו נענים‪ ,‬ודהמע״ה‬
‫כיון שאמר חטאתי מיד נתבשר ע״י נד החוזה ואמר גם ה' העביד חטאתך‪,‬‬
‫ואטד שדהמע״ה אמר הטאתי‪ ,‬היינו חטאתי ועשה עמי כרצונך ואקבצ הדין‬
‫יא‬ ‫למןוטי סול שמחה‬
‫על עצמי כי צדיק אתה הי‪ ,‬וזה הוא בהי׳ תשובה אמיתית‪ ,‬ולכן גתקבל מיד‪,‬‬
‫משא״כ אנו מיד כשאומרים הטאנו‪ ,‬מדמים בנפשינו כי בודאי הוא מוהל‬
‫לנו‪ ,‬ובשאנו אומרים בנדנו סוברים אנהנו בי עי״ז מוכרה להיות לנו כ״ט‬
‫ולכן אי( זה התשובה כשלימות‪ ,‬ובזה יובן שנם תשובת ?ין לא הי׳ כשלימות‬
‫ולכן אמר ומפניך אםתר והי׳ בל מוצאי יהרנני ולא הי׳ מקבל עליו דין שמים‬
‫ולא עשה רק קצת תשובה ולא כולו שהי׳ מודה על הטאו‪ ,‬אבל לא כראוי‬
‫לקבל עליו דין שמים ולומר עשה עמי ברצונך‪ ,‬ולבן לא נמהל לו רק הצי‪.‬‬
‫זה םפר תולדות אדם וכוי‪ ,‬במד״ר )פב״ד( אר״י בר םימן עד שאדה״ר‬
‫מוטל נולם לפני מי שאמר והי׳ העולם הראה לו דור דור ודורשיו‪,‬‬
‫דור דור והבמיו‪ ,‬דור דור וסופריו‪ ,‬דור דור ודורשיו‪ ,‬דור דור ומנהיניו‪ ,‬ובו'‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬דהקשה למה הראה הקב״ה הדור קודם למניהינו‪ ,‬ואמר שבאם הראה‬
‫השי״ת לאדה״ר המנהינ תהילה יאמר אדה״ר שמהה בונם הוא יבול להיות‬
‫מנהינ ע״ב הראה לו השי״ת הדור תהילה ובדור לוה אני יבול נ״כ להיות מנהינ‪.‬‬
‫ו?‪5‬תה פן ישלה ידו‪ ,‬היינו לאהר שהטא אדה״ר צפה הקב״ה ברוב רהמיו‬
‫שמוכרה להיות בעולם המות‪ ,‬כדי לזכות לתיקון הנמור‪ ,‬וירא‬
‫הקב״ה פן ישלה ידו ולקה נם מעץ ההיים ולא ימות לעולם ונמצא ואכל שהוא‬
‫הנשם יהי'‪ ,‬היא הרוהניות יהי׳ נתערב לעולם ולא יתפרדו לעולם זה מוה‪ ,‬ולא‬
‫)ישמה ישראל(‬ ‫יהי׳ לעולם התיקון הנמור לבן וינרשם‪.‬‬
‫הפטורת בראשית‬
‫בהפטורה ישעי׳ מ״ב מי נתן למשיבה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה׳ וו‬
‫הטאו לו ולא אבו בדרביו הלוך ולא שעו בתורתו‪ ,‬במם׳ ניטין‬
‫ח* נ״ה ע״ב‪ ,‬ת״ר מעשי בריב״ה שהלך לברך נדול שברומי אמרו לו תינוק‬
‫אהד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקצצותיו סדורות לו תלתלים‬
‫הלך ועמד על פתה בית האסורים ואמר מי נתן לטשיםה יעקב וישראל לבוווים‪,‬‬
‫ענה אותו התינוק ואמר הלא ה׳ זו הטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו‬
‫בתורתו אמר מובטהני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאינני זו מבאן עד‬
‫שאפרנו בבל ממון שפוםקין עליו ואמרו לא זז משם ער שפדאו בממון הרבה‬
‫ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר׳ ישמעאל בן אלישא‪,‬‬
‫מקשים מהו הרבותא בתשובת התינוק אהר דהוא אמר רישא דקרא והתינוק‬
‫םיים םיפא דקרא‪ ,‬ותי׳ הרבי ר׳ בונם מפרשיםהא זי״ע כי עיקר ההטא הי׳ אז‬
‫בימי ההורבן שכאו״א אהז ע״ע במדרינת הבירו‪ ,‬בי הייב כאו״א להתנהנ‬
‫לפי מדרגתו תזיינו אם הוא עניו ובן תורה ואין ביכולתו לעםוק בצדקה ובגמ״ה‬
‫צריך לעוםק בתורה‪ ,‬ואם הוא איש עשיר צריך להיות עיקר עבודתו בצדקה‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫יג‬
‫ונמ״ח להציל א ת עני מיד עשקו ודוחפו‪ ,‬אף! שאין יכול כ ״ נ לעסוק בחורה‬
‫השוב הוא לפני השי״ת כי עשה מה שמוט? עליו‪ ,‬ואם בא איש א׳ לפני ת ״ ח‬
‫וצדיק ויספר ‪ 15‬מצבו ומעמדו ואין יכול לעזור לו ב מ מ ו נ ו כי איש עני הוא‬
‫נחקלקלו‬ ‫ההודבן‬ ‫ובימי‬ ‫צרותיו‪,‬‬ ‫ח׳ טכל‬ ‫שיצילהו‬ ‫בעדו‬ ‫להתפלל‬ ‫מחייב‬
‫חמדדינות‪ ,‬וכאו״א אחז ב מ ה שמוטל על השני‪ ,‬היינו אם א׳ היה יכול לעזור‬
‫להבידו ב מ מ ו נ ו כי הי׳ איש עשיר‪ ,‬הבטיה לו שיתפלל בעדו‪ ,‬או ה ש נ בלבו‬
‫שבמקום הצדקה ונמ״ה אלמוד איזה דפים גמרא‪ ,‬והתינוק כשדאה שדיב״ה‬
‫מתפלל עליו הפסוק חזה מי נתן למשימה יעקב ובו׳ אמד לו אותו התינופ‬
‫הלא ח׳ זו הטאנו לו שזה עיפד ההטא‪ ,‬כי דיב״ה עשיד הי׳ וא״ל התינוק מה‬
‫לך החפילה לבד‪ ,‬כי עיקר ע ב ו ד ח ך הוא כעח במטו! לפדות אותי‪ ,‬ואז כשדאה‬
‫ח כ מ ח החינוק לא זז משם עד שפדאו בממון הרכה‪ ,‬ולא חיו ימים מועטים‬
‫עד שהודה הודאוח בישראל ודפח״ה והבן כי הוא לימוד נדול‪) .‬שש״ק ח״א א ו ח‬
‫דל״ד(‪.‬‬
‫ובזה יוב\ ה‪9‬תו‪ 5‬ו ב ת ו ר ת ו יהגה י ו ת ת ורידה‪ ,‬ו ר ש ת זזו״ ר יוווו !!ורם ש י ת ר‬
‫היא ת ו ר ת וי ולאתר תיא תורתו‪ ,‬ו‪1‬ז״‪ 9‬ו ב ר י הרה״!\ א י ו ו היא נץ ש נ ״ א צריך‬
‫ו ל ת י ו ת ו ר ת ו השייכת רו‪ ,‬העושר צריך רית\ צחזת וווזשות תתויגז ‪1‬זת ב״א‪,‬‬
‫ותוזוי ת ״ ת צריך יוזזור י ת ב י ר ו בגו‪9‬ו ובתחילתו‪ .‬ותתבו״ו‪(.‬‬
‫וזה וראה ‪9‬ירוש ה‪9‬תו‪9 5‬׳ ו י ן ת ו ‪9‬תח! נ ״ א ‪ ,‬ויבאו ואיש אשר‬
‫ושאו לבג ירוי אשר ורבת ריווי א ת ו ת ב י א ו א ת ת ר ו ת ת ר׳ ו נ ו י ת ת ה‪9‬ירוש‬
‫ורבה ו ה ז ו וושאו רבו ו‪1‬ז״‪ 9‬ת ו ״ ו יהי־ ת‪9‬יי ושאג לבו זת אשר א י \ י ו נ י‬
‫רו רב וזוב והשוי העושר זת ו ר ב ת ו ת ו והתורה צוה ישויהת‬ ‫הוא וווי ויש‬
‫זה אשר יש רו רב ת ו ב והשוי תוזושר ששויהת תביאו א ת ת ר ו ת ת וי התצוה‬
‫ת ו ת י ג״ר )יי הוזוי שיא י‪9‬תר וזצתו ב י ב וזוב שיו ארא צריך ג״ר ותיוזי׳ בגו‪9‬ו‬
‫ש י נ ת ת רגליו שיתוו״ בגו‪9‬ו א ת רא ירוו ותיוג״ ב ת ת נ ו ‪ .‬יהתבו״ו‪(.‬‬
‫נח‬
‫ח ו ל ד ו ח נח וכו‪ ,‬ב מ ד ״ ח יח״ש של ממ״ה הקב״יה וכו׳ וכך דדכה של‬ ‫אלה‬
‫וטיט במשורה ת ש ת ה ועל הארץ תישן‬ ‫חורת פ ת במלת תאבל‬
‫וחיי צעד החיה ובחורה אחה עמל יוכו׳ עכלה״מ‪ ,‬וכ״ה ב א ב ו ח פ״ו‪ .‬ח נ ה‬
‫רבינו אמר על זה משל לאחד שנסע ללייפםיק ונסע דדך הקדייטשמעם לפעמים‬
‫יש בו לאכול כל טוב ולפעמים אין ב ה ם דק פ ח במלה‪ ,‬וקרה לאהד שנסע‬
‫ללייפםיק ועבד יכל הקדייטשמעם ולא היה בחם דק פ ח במלה וכי בשביל זה‬
‫לא יםע ללייפםיק‪ ,‬כן אפילו אין לו לאכול דק פ ח במלח וכו׳ וכי בשביל זה‬
‫יג‬ ‫להוטי הול שמחה‬
‫צא יהא עמלו בתודה‪ ,‬וזה לשו! דרכה של תורה שזה העוצם יתוא כמו דרך‬
‫לעבור צעוצם העציון‪ ,‬נם אמר מהו צשון תהיה‪ ,‬אמר א!ז שהיי צער אעפ״כ‬
‫תהיה וצא יהא צך שום עצבות רס תהי׳ בשמהה ובהיות‪) .‬נ״ה מ י ד׳ ע״ב(‬
‫היו הצוך והםור עד ההדש העשירי בעשירי ב א ה ד צהודש נראו‬ ‫וחמים‬
‫ראשי ההדים‪ ,‬א מ ר רבינו ו״צ ידוע כי ה א ב ו ת נקראו הריס כמ״ש‬
‫)מיכה זי( שמעו הרים וכו׳ אצו האבות‪ ,‬וידוע כי פעם כתיב וזכרתי א ת‬
‫בריתי יעקב וכו׳ מקורו יעקב מצפעמים אברהם תהיצה אבצ יצהק צא כ ת י ב‬
‫בחהיצה מ ח מ ח שהוא בחי׳ דין‪ ,‬ורמז בעשירי ב א ח ד צחודש היינו צום העשירי‬
‫שהוא יוה״ב ויום ר״ה שהוא א׳ בהודש נראו ראשי ההרים‪ ,‬בחי׳ החםדים‬
‫שנקראו הרים עבד״ק‪.‬‬ ‫מהאבוח‬
‫יצר צב האדם רע מנעוריו וכוי‪ ,‬פי׳ רבינו ז״צ כי צפעטים הוא בא צהםיח‬ ‫כי‬
‫הזאח שום‬ ‫נדול שיעשר‪ ,‬עבירה המורה שאיז צהעבירח‬ ‫צאדם‬
‫שייכוח צאיש צדיק כזה עכ״ז הוא מנסה אוצי יעצה בידו‪ ,‬וזאח ראוי דק‬
‫צםרםור שוטה וכםיצ שהוצך לאיש שכצ תונו ורכושו הוא איזה אצפים רו״כ‬
‫ומציע צפניו עסק מטאה אצפים רו״כ לטשצ שאין צו שום שייבוח צזה רק‬
‫במו שאומרים ‪9‬א\־ א ןאר גיאגזגו אלנו‪ ,‬בן היצר הרע עושה א״ע בםיל ב ע ת‬
‫)חורח שמחד! א ו ח שנ״ב(‬ ‫הצורך‪.‬‬
‫לר״ה מרהשוון‪) ,‬א( )ע‪ (37 .‬שמענו בשם רבינו ז״ל לשם ההודש חזה מרהשוון‪,‬‬
‫שוהא בענין אמרם י״ל )מניצה ב״ו( ד׳ א מ ו ת של תפצה רחושי מרחשוון‬
‫שפווחי'‪ ,‬לכן ההודש הזה שאהד החודש חשדי שכל ישראל צועקים בו בחפלות‬
‫בחפלח ודפה״ח‪) .‬אמרי‬ ‫שפחינו‬ ‫נקרא מרהשוון‪ ,‬שעדיין מרחשין‬ ‫ובקשות‬
‫א מ ת פ׳ נה(‪.‬‬
‫לד‬
‫ה׳ אל אבדם לך לך מארצך ובו׳ אל הארץ אשר אראך‪ ,‬שמעחי‬ ‫ויאמר‬
‫ממורי הצדיק הקדוש מפרשיםהא זי״ע‪ ,‬ע״פ לך לך מארצך שאברהם‬
‫אבינו היפש לידע מנהינ של בל מדינה ומדינה‪ ,‬ומצא והשינ שר של כל מדינה‬
‫ומדינה ה מ מ ו נ ה מהש״י עליה הוץ מארץ ישראל אשר לא השינ שום ממונה‬
‫עליה‪ ,‬כי עיני ה״א בה וכוי‪ ,‬א מ נ ם זה כאשד ישראל בחורה‪ ,‬ולכן אמר לו השי״ח‬
‫לך לך אל הארץ אשר אראך‪ ,‬ונ״ל שבאשר תהיה שמת או תמצא ותשיג שם‬
‫בית יעשב פ׳ לך‪.‬‬ ‫׳המנהינ הוא השי״ח בעצמו ודופה״ה‪.‬‬
‫לך מארצך ו מ ט ו ל ד ח ך ו מ ב י ח אביך וכוי‪ ,‬אמר רבינו ז״ל שהוא רמז על‬ ‫לך‬
‫המאמר עקביא בן מהללאל הםחכל בשלשה דברים וכו׳ דע מאין‬
‫ב א ח ולאן אחה הולך ולפני מי אחה עחיד ליחן דין והשבון עכ״ל‪).‬ב״כ לי‬
‫מהו׳ הה״צ רש״ב נ״י מקראשניעוועץ(‪.‬‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫יד‬
‫אשר אראך‪ ,‬בשם רבינו ז״ל אמר שאיתא בספרים שראיית פני‬ ‫אל הארץ‬
‫צדיק מאיר עיני האדם ומוםיו* דעת‪ ,‬ע״כ אמר ה ק ב ״ ה שכוונתו‬
‫שילך למקום אשר הוא רוצה להראות פניו פני הצדיק לאנשים‪ ,‬וזהו ת י ב ת‬
‫אראך היינו אשד אראה אותך ואת פניך שם עכ״ל‪) .‬ב״ב לי מהו׳ הנ״ל(‪.‬‬
‫מפני שדי נברתי אנכי בורהת‪ ,‬ואני שמעתי המאמר מפי ק׳ מו״ז זצ״ל‬ ‫ותאמר‬
‫לבן‬ ‫שאמר‬ ‫פםוק‬ ‫על‬ ‫זי״ע‪,‬‬ ‫הרבי ד' ב ו נ ם מפרשיםהא‬ ‫בשם‬
‫אביכם אמש אמר וכו׳ למה נילה להם שהוזהר‬ ‫וכו׳ ואלקי‬ ‫ידי‬ ‫לאל‬ ‫יש‬
‫משמים לבל יזיק להם‪ ,‬א ך איש כזה שזכה פ׳׳א למדדינה אי אפשר שיעצור‬
‫עצמו שלא יםפר עכל״ק‪ .‬כן י״ל כאן נבי הנר שראתה מלאכים השינה התנשאות‬
‫והשבה שהיא בעצמה כדאי לזה ע״כ הוקלה נכירתה בעיניי‪ ,‬לכך קרא לה‬
‫האיר עיני׳ שמעט המדרינות שלה‬ ‫בשם ״הנר שפהת שרה״ בזה‬ ‫המלאך‬
‫זכתה רק מטעם שהיא ש פ ה ת שרה והכירה ה א מ ת שכן הדבר וענתה מפני‬
‫)שפתי צדיק פ׳ לך אות ל׳׳ט(‪.‬‬ ‫שרי נברתי ובזה נתקן טעותה‪.‬‬
‫וירא‬
‫ממרא‪ ,‬ופידש״י הוא שנתן לו עצה על המילה‪ ,‬בשם דבינו זי׳׳ע‪ ,‬אמר‬ ‫באלוני‬
‫שממרא אמר לו לברך על המילה ולא למול כפלונתת הנמרא אי‬
‫)שש״ק ה ״ כ אות שמ״ז(‬ ‫לברך על ביעור או לבער המץ‪ ,‬ודפה׳׳ה‪.‬‬
‫נא תעבור מעל עבדך‪ ,‬מכאן למדו הז״ל )שבת דו! קכ״ז( נדולה ה כ נ ס ת‬ ‫אל‬
‫יותר מקבלת פני השכינה‪ ,‬וקשה ו ב א מ ת אברהם מנא‬ ‫אודהים‬
‫הוכיה זאת ואמר הרבי ר' בונם מפרשיםהא זי׳׳ע דאאע״ה היו כל האברים‬
‫שלו מזוככים אשד בשבא לעשות מצוה היו האברים מוליכים אותו להמצוה‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬וכתיב וירא אליו ה׳ והוא יושב פ ת ה כוי וכאשר באו האורהים כ ת י ב‬
‫וירא וירץ לקדתם עהר ה א ט א צאפעל נינעבען ציא רעד מצוה‪ ,‬מזה הוכיה‬
‫יותר ל ה כ נ ס ת אורהים מקבלת פני‬ ‫אורהים נדולה דהאברים רצו‬ ‫דהכנםת‬
‫)שש״ק אות תרנ״ו‪(.‬‬ ‫השכינה ודפה״ה‪.‬‬
‫הייב אדם לומר מתי יניעו מעשי למעשי א ב ו ת י ) ת ד א ״ ד פ׳ כ״ה( אמר זקיני‬
‫הקדוש זצ״ל בשם דבינו ז״ל מי פתי ודמה עצמו לאבות הקרוי אכן הכוונה‬
‫נדנוד נניעה במעשה א ב ו ת הקדושים כי כשזוכה אדם לעשות עבודתו פשוט‬
‫לש״ש בזה טעט נניעה לעבודתם הקודש עכל״ק‪.‬‬
‫שוטעת פ ת ה האהל והוא אהריו‪ ,‬בשם דבינו אטד ששרה שטעה‬ ‫לשרה‬
‫)כי שמים נקראו אהל‬ ‫האהל"‬ ‫והוא פירוש מ״פתה‬ ‫מהשי״ת‪,‬‬
‫טו‬ ‫לסופי סול שמחה‬
‫כמש״נ וימחחם כאח? לשבח ובזוה״ק ד׳ ק״נ מתח האת? דא קוב״ה וכו׳ ע״ש‪,‬‬
‫והוא אהריו אבל המלאך שמע אהרי׳ אהד זה )גי שרה שמעה מסודם המלאך‬
‫)נהמד מזהב פ׳ וירא(‪.‬‬ ‫כי מדרינחה נדולה(‪.‬‬
‫ואנכי עפר ואפר‪ ,‬אמר שכל אהד ואהד צריך להיוח לו שני קעשענעס‬
‫להשחטש בו בעח צרכו‪ ,‬בסעשיננע א׳ בשבילי נברא העולם )סנה׳‬
‫ח* ל״ז חדבא״ר פה׳יה( ובהקעשינע השני אני עפר ואפר‪ ,‬אלא שהרבה טועין‬
‫שש״ק אוח דל״נ‬ ‫ומשחמשין בהיפך ממה שצריכים להשחטש והבן‪.‬‬
‫רה׳ פ ס ל א ח שרה כאשד אמד וכוי‪ ,‬במס׳ ב״ק ת י צ״ב סמך פרשה זו‬
‫ללמדך שכל המבקש רהמים על הבירו והוא צריך לאוחו דבר הוא‬
‫נענה חהילה וכו׳ משמע דאם א״צ לאוחו דבר אינו נענה‪ ,‬ואמאי הא עכ״פ‬
‫צריך להיוח לו שכר שהחפלל על הבירו‪ ,‬ואמר דהפירוש הוא כך‪ ,‬מכאן לטחפלל‬
‫על הבירו והוא צריך לאוחו דבר שהבידו הוא עבשיו בהצרה הוא טוב לזה‬
‫שהחפלל ואעפ׳׳ב מחפלל על הבירו הוא נענה‪ ,‬וזה ראי׳ מאאע״ה דהא הוא‬
‫הי׳ צריך שאבימלך יהי׳ עקר שלא יאמרו ליצני הדור שמאבימלך נחעברה‬
‫שרה כמו שהי׳ באמח ואעפ״ב החפלל עליו משום זה נענה חהלה‪) .‬שש׳׳ק‬
‫אוח די(‪.‬‬
‫חיי שרה‬
‫בפסוס ומשמע ודומה ומשא‪ .‬פי׳ שצריך האדם להיוח שומע חדפחו ושוחק‬
‫ונם לסבול כל דבר‪.‬‬
‫במדרש והי פקד אח שרח דשב״נ פחה לא איש אל ויכזב אם ה׳ הבטה‬
‫לאדם לעשוח טובה אין הוזר‪ ,‬ומשמע משם א!* דהי׳ מקודם בשעח‬
‫הבטחה טוב ואה״כ נעשה רע נ״כ אינו הוזר‪ ,‬וקשה מזה שיעקב הי׳ מחפלל‬
‫אם יהי׳ ה׳ עמדי ונחן לי להם לאכול וכו׳ ופירש״י אם ישמור לי הבטחוח‬
‫הללו שהבטהני דהוי ירא שמא ינרום החטא‪ ,‬ומשמע דחוזד מליחן אם יהטא‪,‬‬
‫ופי׳ דבינו שההפלה של יעקב הי׳ אם יהי׳ ה׳ עמדי ונח! לי להם לאכול שיהי׳‬
‫הנחינה מה׳ לבדו ולא ע׳׳י שליה ולא ע״י טבע‪ ,‬ולפי זה י״ל וירא א!* שהבטיה‬
‫לו השי׳׳ח ליחן לו‪ ,‬ירא שמא ינדום החטא‪ ,‬וא‪ *1‬שבוודאי יחנו לו עם כל זה‬
‫לא יהי׳ הנחינה מה׳ לבדו‪ ,‬דק שהחטא נורם שיחנו לו ע״י שליה‪ ,‬או ע״י טבע‬
‫שנקרא שליה‪ ,‬וההטא נדפ לו להזיק להפסיד זה שלא יהי׳ מה׳ לבדו מידו‬
‫הנחינה‪ ,‬אבל שלא ליחן כלל בוודאי לא יוכל להיוח‪ ,‬ביון שהשי״ח הבטיח‬
‫לאדם ליחן‪ ,‬וודאי אינו הוזר‪ ,‬וזה שהבטיה לו השי״ח מקודם ליחן‪ ,‬נ׳׳ב הי׳‬
‫שיחן לו השי״ח לבדו ולא על ידי שליח‪ ,‬טחמח דע״י הטבע והשליה הוא ע״י‬
‫השחלשוח והוא יורד ונחנשם‪ ,‬אבל ע״י השי׳׳ח לבדו הוא בקדושח נדולח‬
‫ודו׳׳ק‪) .‬דברי אבי״ב פ׳ וירא(‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫טז‬
‫י‬
‫לאבימלך ויכרתו שניהם ברית‪ ,‬פ״א אמר‬ ‫אברהם צאן ובשר ויתן‬ ‫‪ 1‬סח‬
‫לההסידים שיסעו דרך וואדשא להביא לו הדשות מה נשמע שטה‪,‬‬
‫ונסעו דרך ווארשא וםיבבו שמה איזה ימים ולא שמעו שום הדשות‪ ,‬ונסעו‬
‫ישבו‬ ‫ויהי בי באו לענלונים ליסא וטרם נסעו עודם בווארשא‬ ‫לפרשיםהא‬
‫שני נושאי כת‪) 1‬טרענער( שהיו מספרים זא״א שאלו איש לרעהו‬ ‫אצלם‬
‫לשלום ומה הרוויהו בימים האלו כדרכם‪ ,‬ואה״כ אטר א' להבירו אספר לך‬
‫מה שהיי קשה לי בעת לומדי בפסוש אצל אברהם ואבימלך‪ ,‬ויכרתו שניהם‬
‫ברית ת י ב ת ״שניהם״ חוא למותר כי לא היי שם רש אבימלך ואברהם והי׳‬
‫צריך לכתוב ויכרתו בדית השיבו השני תוכל להששות שושיות אבל מה תרצת‬
‫ע״ז‪ ,‬והשיבו שבדעתו הפי' הוא כך‪ ,‬אשר אאע״ה היי רואה בנבואה אשר אנהנו‬
‫ישראל נהי׳ מפזרים בנלות בין העכום ולסהור עמהם‪ ,‬והן לשאר רבדים אנו‬
‫צריכים להם‪ ,‬והי׳ ירא אאע״ה שלא ילמדו ממעשיהם‪ ,‬על זה כרת עמו הברית‬
‫להיות דיישא‪ ,‬״שניהם" ולא א ה ד ו ת ביניהם שלעולם לא יהי' להם ה ת ה ב ר ו ת‬
‫ה״ו‪ ,‬ויהי׳ הפירוש ויכרתו ברית להיות ״שניהם"‬ ‫במעשיהם‬ ‫לדמות להם‬
‫ולא אהד‪ ,‬והזרו להה״ש הרבי ר׳ בונם זי״ע‪ ,‬ושאל א ו ת ם אם הביאו איזה‬
‫הדשות‪ ,‬ואמרו שלא שמעו שום הדשות‪ ,‬ובעת שהיו רוצים ללכת מהה״ק‬
‫זי״ע סיפרו לו התורה מהנושא כתו* הנ״ל‪ ,‬ואמר הה״ש זי״ע שע״ז שלה להם‬
‫לווארשא לשמוע התורה הזו‪ ,‬ואמר הרבי ד׳ בונם זי״ע לאו דוקא אם יושב בין‬
‫העכו״ם צריך להיות שנים ולא א ה ד עמהם‪ ,‬אלא אפילו אם יושב עם אנשי‬
‫דלא מעלי מ ה מ ת הכרה מ ו ״ מ וכדומה צריך להיות עמו כמו שנים ולא א ה ד ו ת‬
‫(שש״ש א ו ת רט״ו(‬ ‫ביניהם והבן שהוא לימוד נדול‪.‬‬
‫שניהם יהדיו‪ ,‬הששה ש ת י ב ת יהדיו הוא לכאורה למותר‪ ,‬ואמר שנסיון‬ ‫וילכו‬
‫של יצהש היי נדול מאברהם שאברהם שמע מהשב״ה והוא שמע רק מאדם‪,‬‬
‫ואברהם הלך רש לשחוט והוא רצה להשהט‪ ,‬והתהיל אברהם להשוב מהיכן‬
‫מניע כ ה נ פ י ח כזה לבני יותר ממני והשב אולי עד כי הוא עוד בנערותו ויש‬
‫נ ח יוחד מטני לכן וישח שני נעריו עמו ‪,‬הזניר ולשה עצמו א ת ה נ ה‬ ‫לו‬
‫א ו ת שפ״ב(‪.‬‬ ‫)שש״ש‬ ‫מנערותו‪ ,‬לכן וילכו שניהם יחדיו ודפה״ח‬
‫שניהם יהדיו וכו‪ ,‬וילכו יהדיו אל באר שבע‪ ,‬בשם הרבי ר׳ בונם‬ ‫וילכו‬
‫זי״ע‪ ,‬שמתהלה שלא ידע יצהש מענין העשירה הי׳‬ ‫מפרשיסהא‬
‫באברהם שהלך בשמהה במו בנו יצהש שלא ידע‪ ,‬ואה״ז שנתיישן‬ ‫הרבותא‬
‫כה הידיעה באברהם והודיע ליצהש היי הרבותא מיצהש שהי׳ בשמהה כמו‬
‫אברהם א!( שהיי נונע לעצמו יותר מט״ש באיוב עור בעד וכו׳ ואה״ז שהי׳‬
‫הציווי שלא לעשות לו מאומה ונתבשרו בריבוי הזרע וירושת הארץ‪ ,‬והלכו‬
‫עם הנערים היי הרבותא שלא נתפעלו מאומה מזה לבא נדולה בלבבם שכבשו‬
‫)מכתבי כטחו׳ הרב טםעראצש ז״ל(‬ ‫יצרם וילכו ע ם הנערים יחדיו‪.‬‬
‫יז‬ ‫לקוטי קול שמחה‬
‫האיש הביתה ויפתה הגמלים וכו׳ במד״ר )פרשה סי‪ ,‬ומס׳ שקלים‬ ‫ויבא‬
‫דף הי( התיר זממיהם שהי׳ ס ו ת ם א ת פיהם שלא ידעו בדרך‬
‫ב ש ד ו ת אהרים וכוי‪ ,‬אר׳ אבא בר ימינא אין הוון קדטאי מלאכי! אנן בני‬
‫נש‪ ,‬ואן הוון בני נש אנן המדין וכו׳ אמר רבינו אם הראשונים היו מלאכים‪,‬‬
‫וכו׳ פי׳ אם יש לנו זה השכל שהראשונים היו כמלאכים ואנו אומרים שהם‬
‫היו מלאכים‪ ,‬יכול להיות שאנו בני אדם‪ ,‬אכל אם אנהנו מבינים כהשכל‬
‫שהראשונים כבני אדם אזי ודאי אנו כהטורים ולא כהמור דדפ״י והבן )שש״ק‬
‫א ו ת רמייה (‬
‫תולדות‬
‫הבארות וכוי ס ת מ ו ם פלשתים וימלאום עפר‪ ,‬ויהפור יצהק וכוי‪ ,‬אמר רבינו‬ ‫וכל‬
‫הפי'‪ ,‬שפלישתים שהתחילו להתנהנ ולהשתמש ב מ ר ת אביו אאע״ה‪,‬‬
‫זיי האבען אהן ניהויבען נאך צו טיען‪ ,‬וזהו וימלאום עפר‪ ,‬כמו שאמר אאע״ה‬
‫ואנבי עפר ואפר ומשום זח נסחם הבאר הראשון‪ ,‬והזר יצחק ע׳׳ה לחפור‬
‫ב א ר אחרה ולהחנהנ במרה א ח ר ח לעבודה השי׳׳ח והבן‪) .‬שש״ק ה״ב א ו ח‬
‫כ״ה ה״נ א ו ת י״ב(‪.‬‬
‫שא נא כליך חליך וקשחך וצא השדה וצורה לי ציד‪ ,‬ופירש״י ז״ל‬ ‫ועתה‬
‫הדוד םכינך ושהוט יפה‪ ,‬יל״ד מה חליך מ ש ח ר ‪ ,‬הלא אין שוחטין‬
‫כקשה והול״ל הליך לבד‪ ,‬א ך נוכל לפרש עד״ז‪ ,‬הנה״ק היהודי זי״ע מפרשיסהא‬
‫הי׳ מרנלא בפומי׳ חמיד כל ה מ ה ו ב ר לטהור הרי הוא כמוהו‪ ,‬והנושה לו הרבי‬
‫ר׳ בונם זי״ע משם א׳יכ לסחה מ ר ח הדין היחכן זאת שיחדמה לצדי? אשר‬
‫עבד א ח הבורא ב״ה כל ימיו ב מ ס ״ נ בכל הענינים וכי בשביל שהוא מחובר‬
‫לטהור נעשה טהור כמוהה‪ ,‬והשיב לו היהודי הקדוש זי״ע שאין זה עול כלל‬
‫ה״ו כי להיוח מהובר לטהור הוא יוחר עבודה מלהיוח טהור בעצמו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫לי לחם לאכול ובנד ללבוש וכוי‪ ,‬אמר רבינו זי״ע אין פלונ ועהט אויס‬ ‫ונתן‬
‫דיזעס קליינע בק׳צזה‪ ,‬״ א ב ר י י ט א ק ל י י ד ! "אבער בעקבחא דמשיהא‬
‫וועט זיין אלעס פו! די נרויסע זאכען און בקשוח‪ ,‬ועחת ראינו בהוש עין שנתקיים‬
‫)שש״ק ה״נ א ו ת חע״נ(‬ ‫אמרי פי צדיק‪.‬‬
‫עוד וחלד בן ו ת א מ ר הפעם אודה אח ה׳ וכו׳ וחעמוד מלדח‪ ,‬כמ״ש‬ ‫ות‪1‬ד‬
‫אדמו״ר ז״ל שאם נותן הודי׳ על העבר צריך לבקש חיכו* על‬
‫העחיד ואם לא אזי ה״ו פוסק הטובה‪ ,‬והביא דאי׳ שהרי לאה אמרה )פ׳ ויצא‬
‫הפעם אודה א ח הי‪ ,‬וכתיב א ח ״ ב וחעטוד טלדח )רט״צ בא״ר ד׳ ס״א א ו ת י״ב(‬
‫לקוטי קול שמחה‬ ‫יח‬
‫ויצא‬
‫אם תענה את בנותי וכוי‪ ,‬בשם רבינו לכאורה טהכ״ת יעלה על דעתו לענותם‪,‬‬
‫אך מהמת שלבן הי׳ משוקע בתאוות ניאו!* והי׳ מהםטרא דדע‪,‬‬
‫מיה הבין שיעקב שהי׳ מצד קדושה הוא פורש מזה ביותר ולכן הזהירו ע״ז‪.‬‬
‫)מכתבי מהו׳ הר ׳ בםעראצק ז״ל(‬
‫וישלח‬
‫וישלח יעקב מלאכים‪ ,‬ברש׳׳י ז׳׳ל מלאכים ממש‪ ,‬אמר רבינו כי לעשות טובה‬
‫לישראל מותרים לשמש אפילו עם מלאכים ממש‪) ,‬ב״ב לי מהו׳‬
‫הה׳׳צ רש״ב מקאשניעוויץ נ״י(‬
‫וישב‬
‫במד״ר בזעקך יצילוך קבוציך‪ ,‬כינוסו וכינוס בניו הצילו וכוי‪ ,‬היינו מה שאתה‬
‫מרניל נם בניך לזה באהבת ישראל ואהדות זה יצילוך‪ ,‬כי כמה‬
‫מעלות טובות נורם זה האהדות‪ ,‬כידוע שזה מכפר על זה‪ ,‬וזה למד מזה מרה‬
‫טובה‪ ,‬כשבאין ביהד‪ ,‬זה מלמד זכות על זה‪ ,‬זה עוזר לזה‪ ,‬כמ״ש הה׳׳ק הרבי‬
‫ר׳ בונם טפרשיםהא זי״ע‪ ,‬על מאמר העולם‪ ,‬אם אין הולכים אין להתהרט‪ ,‬אמר‬
‫הוא ז״ל‪ ,‬כי כשמתקכצין הסירים ביהד‪ ,‬זה רואה מעלתו של זה ומתהרט בעצמו‬
‫על מעשיו הרעים‪ ,‬אבל כשאינו הולך אין לו הרטה על מעשיו הרעים ודפה״ה‬
‫)היי יצהק פ׳ שמות(‪.‬‬
‫ברש״י ביקש יעקב לישב בשלוה וכוי‪ ,‬בשם דבינו זי״ע‪ ,‬אמר שיעקב אע״ה‬
‫ביקש לישב בשלוה אריץ צו זעצען •אין יודען שלוה שלום עכל׳׳ק‬
‫)כ״ב לי מהו׳ הה״צ רש׳׳ב ע׳׳י מקראשניעוויץ(‪.‬‬
‫לך נא ראה את שלום אהיך וכוי‪ .‬בשם רבינו זי״ע‪ ,‬אמר כי יוםוי הצדיק הביא‬
‫דיבתם רעה‪ ,‬ויאמר לו אביו שלא יראה בהם מדות מנונות דק מדות‬
‫טובות שיש בהם‪ ,‬וזה שלום אהיך‪ ,‬פי׳ השליטות שיש בהם‪).‬תורת שמהה אות‬
‫רל׳׳ז(‬
‫וישמע ראובן ויצילהו בידם וכוי‪ ,‬במד״ד אילו הי׳ יודע ראובן שעתידה‬
‫תורה לכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם על כתפו הי׳ טוענו‬
‫מוליכו אצל אביו‪ ,‬והוא פלאי שמעתי בשם הה״ק הרבי ר׳ בונם טפרשיםהא‬
‫זי״ע שאמר כי על םוףי תפסוק ונראה מה ייהי׳ הלוטותיו אהז״ל רוה״ק אומדת‬
‫כן הם אמרו נהרנהו והכתוב מסיים ונראה מה יהי׳ הלומותיו נראה דברי מי‬
‫יט‬ ‫לסוטי סול שמחה‬
‫יקום‪ ,‬או שלבם או שלי‪ ,‬והפסוק השני מתהיל וישמע ראובן ויצילהו מידם‪,‬‬
‫היינו שראובן שמע את מאמר רות״ק הנ״ל ולא ידע בי רס הוא שומע לבדו‪,‬‬
‫בי אם הי׳ יודע זאת שהתורה תבתב עליו לבדו וישמע ראובן‪ ,‬אחיו לא שמעו‪,‬‬
‫אז על בתיפו היי טוענו ומוליכו לאביו‪ ,‬עפ׳׳י הנמרא)תענית דח ב״א( אילפא‬
‫ור׳ יוהנן הוי נרםי באורייתא בו׳ אזלו אותבי תותי נורא דעיעא בו׳ אתי תרי‬
‫טלאבי השרת בוי ד' יוחנן שמע‪ ,‬אילפא לא שמע ע״ש )הבאר ברך א׳ שנח ד׳‬
‫םי׳ ב״ה(‬
‫וישב ראובן אל הבור ובו׳‪ ,‬במד׳׳ר אמר לו הקב״ה לדאוב! מעולם לא חטא‬
‫אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתהת בתשובה הייך שבן בנך‬
‫פותח בתשובה ואיזה זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה״א ובו'‪ ,‬ואמר‬
‫רבינו זי״ע‪ ,‬אע״נ שהיו אדה״ר וקין שעשו תשובה‪ ,‬אלא מהמת ״בל האומר‬
‫ראובן חטא אינו אלא טועה" בך איתא בנטרא‪ ,‬וזה שאמר השי״ת מעולם לא‬
‫הי׳ זה שלא הטא אדם ויעשה תשובה‪ ,‬רק ראשונים שחטאו עשו תשובה‪ ,‬אבל‬
‫ראובן לא הטא בלל רק נידנוד עבירה‪ ,‬ועשה תשובה נחלה כמו עבירה חמורה‬
‫שהיא מהמת יראת שמים נחלה הי׳ עושה לעצמו עלילה שחטא‪ ,‬ואתה פתחת‬
‫בתשובה‪ ,‬הייך שבן בנך יאמר שובה ישראל‪.‬‬
‫וישלח יהודה את נדי העזים ביד רעהו העדולמי ובו׳ בשם רבינו זי״ע‪ ,‬אמר‬
‫כל אדם צריך להיות לו הבר ואוהב נאמן שיהי׳ ביכולתו לםפר‬
‫מפניו את בל נסורת לבבו אפילו בגנות מעשיו כמו שהי׳ ליהוחה הירח רעהו‪,‬‬
‫)שש״ק אות רל״ה(‬ ‫והי׳ משלה על ידו את נדי העזים לתמר‪.‬‬
‫ויהי ה' את יוסח ויהי איש מצליה והיה בבית אדוניו המצרי‪ ,‬שמעתי ממורי‬
‫מפרשיסהא זי״ע ר״ל שעמד בשני הנםיונות שהיי ה׳ עמו ר״ל בקרב‬
‫לבו בין עת שהיי בבהינת איש מצליה כרום המעלה בין עת שהי׳ בבית אדוניו‬
‫המצרי בשפל המדרינה‪) .‬בית יעקב מאלכסנדר ח> ל״ח ועי׳ לסמן פ׳ מקץ אות הי(‪.‬‬
‫ואיך אעשה הרעה הנחלה הזאת והטאתי לאלהים‪ ,‬ופירש״י ז״ל ב״נ נצטוו‬
‫על העריות‪ ,‬והקשה רבינו ביון שב״נ נצטוו על העריות א״ב נם‬
‫היא מוזהרת א״ב הו״ל לומר והטאנו לאלקים דהא נם היא תהטא והטאתי‬
‫משמע הוא לבד‪ ,‬ותירץ שיוםןז לא רצה להתיחד עמה אפילו במחשבה ובדיבור‬
‫ואם הי׳ אוטר וחטאנו הי׳ מייחד עמה בדיבור ולבך אמר חטאתי )נחמד מזהב‬
‫פ׳ וישב(‬
‫ויהי כהיום הזח ויבא הביתה לעשות מלאכתו ובו׳‪ ,‬אמר רבינו בי יוםןז הצדיק‬
‫הי׳ עבודתו תמיד להיות שומר ברית ולא האמין בעצמו שנשרש‬
‫בו במרה זו עד נמורא רק עתה שהסרה לפניו בלבתא זו שהתנרה בו תמיד‪,‬‬
‫והפצירה בו מאוד‪ ,‬והוא לא הטה אזנו לדבריה‪ ,‬במש״נ וינט ויצא החוצה‪ ,‬אז‬
‫ראה שנמר עבודתו להיות שומר הברית‪ ,‬וזה בוונת הפםוס ויבא הביתה לעשות‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫נ‬
‫)שש״ק ח״א אות אי(‬ ‫מלאכתו פי׳ לנטור מלאכתו שעבד תמיד‪.‬‬
‫הביתה לעשות מלאכתו‪ ,‬ברש״י רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו‬ ‫ויבא‬
‫ממש‪ ,‬וה״א לעשות צרכיו עמה אלא שנראה לו ד מ ו ת דיוקנו של‬
‫אביו‪ ,‬בשט רבינו זי״ע‪ ,‬כי פרעה הי׳ סובר כי ההםיד הוא ציריך דוקא לחלץ‬
‫מתענוני עוה״ז‪ ,‬ולא יחוס על בבורו ותהלובתו‪ ,‬וראה שיוסף הצדיק הוא יפה‬
‫תואר ומטלטל בשערו‪,‬אמר )פ׳ מקץ( הנמצא כזה איש אשר דוה אלקיט בו‪ ,‬פי׳‬
‫הנמצא איש כזה שילך מלובש נאה ומטלטל בשערו שיהי׳ דוה אליזיט בו‪,‬‬
‫ולפיכך היי התרנוט הנשכה כדין‪ ,‬והנה יוטו* שהיי מטלטל בשערו‪ ,‬ונראה לו‬
‫ד מ ו ח דיוקנו של אביו‪ ,‬לשון רואה אני א ח דברי ארמון‪ ,‬פי׳ שהוטב בעיניו‬
‫)שש״ק ח״א א ו ח ני(‬ ‫ההילוך של אביו שעי״ז לא חוכל להחנדוח בו‪.‬‬
‫מסץ‬
‫מקץ שנחים ימיט ופרעה הולם והנה עומד על היאור‪ ,‬אמר רבינו יעדערער‬ ‫ויהי‬
‫יוד זאל טאכען א ענדע צו רי פערשלאפענע יאהרען‪ ,‬נאר צו טוהען‬
‫אלעס ב ה ח נ ל ו ח וואכענדינ ראם הייםט חשובה און זיך אפשטעלען ביי רעם‬
‫ליכטינקייט‪ ,‬עומד על היאור נר מצוה ותורה אור עכל״ק‪) .‬שש״ק ה״נ אות חע״ו(‬
‫ברוך הנבר אשר יבטח בה׳ וכו׳ זה קאי על יוטו*‪ ,‬והוא תמוה‪ ,‬הלא‬ ‫במדרש‬
‫אדרבא יוםןז בטה על שר המשקים‪ ,‬ותירץ הה״ק מפרשיםהא זי״ע‬
‫דיוםף עיקר בטהונו היי בהי‪ ,‬כן עשה טיבה להישועה שיהי׳ ב ד ר ך הטבע בדי‬
‫)היי יצהק פ׳ לך(‬ ‫למעט בניסא‪.‬‬
‫פרעה אל עבדיו הנמצא בזה איש אשר דוה אלהים בו‪ ,‬וצ״ע דיותר‬ ‫ויאמר‬
‫בשם‬ ‫בו כזה‪ ,‬ושמעתי‬ ‫אלקים‬ ‫הנמצא איש אשד רוה‬ ‫הול״ל‬
‫הרה״ק בעל קול שטהה זי״ע‪ ,‬דודאי הן בבר שמענו שרוה אליזים נוסםה בם‬
‫כמו אברהם יצהק ויעקב וכדומה אבל רק ב ח מ י מ י דרך ומחכירים דרכי ה'‬
‫לבד ואיו להם שום עםק עם הבריוח‪ ,‬ואך יוסף הצדיק שהיי פסיד ב ב י ת‬
‫פוטיפר םריס פרעה ומושל בכל אשד לו הן ב ב י ח והן בשדה ויודע שבעים‬
‫לשון ויפה מראה וטםלםל שבערו ועם כל זה רוח אלהיט בו זאח לא שמענו‬
‫ולא ראינו ווהו הנמצא כיה‪ ,‬איש אשר רוה אלוסים בו ש״הי' מ ס ת י ר מעשיו‬
‫)דבש והלב פ ׳ מקץ וסי נ״ה וע׳ לעיל פ׳ וישב א ו ח י״ט(‬ ‫ב״ב‪.‬‬
‫הרבי ר׳ בונם טפרשיסחא זי״ע‪ .‬כפל מ ל ח לאמור דראובן רצה שישובו‬ ‫בשמ‬
‫ו כ ח ב הרמב״פ ראם התרו בו צריך ב ת ש ו ב ת ו להזכיר‬ ‫בחשובה‪,‬‬
‫נ״כ שהתרו בו‪ ,‬לזזנדיל טרריח חטאו כט״ש )פ׳ חשא( הטא העם הזה הטאה‬
‫נדולה‪ ,‬וזו ויען ראובן אותם לאמור‪ ,‬שישובו לאמור בווידוי נם אשר אמרתי‬
‫נא‬ ‫לסוטי סול שמחה‬
‫אליכם לאמור‪) .‬מכתבי הרב מסעראצס ז״ל(‬
‫לאלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתהותיכם ובו'‪ ,‬בשם דבינו זי״ע אמר‬
‫העולם אומרים שאיו משליכין מטון לאדם טן השמים‪ ,‬ואינו‬
‫כן שנם מעות בעין משליכי! מן השטים‪ ,‬שכן נמצא מפורש בתורה )פ׳ מקץ(‬
‫ואלקי אביכם נתן לכם מטמון באטתחותיכם‪ ,‬וכי ה״ו שוטים היו השבטים‬
‫להאמין שהשי״ח השליך צרור כספם מן השטים באטתהותיהם‪ ,‬אלא בודאי‬
‫שנם משליכי! מן השמים מטון‪ ,‬שהשי״ת הוא כל יכול‪) .‬שש״ק ה״ב אות כ״ט(‬
‫ויגש‬
‫ויגש אליו יהודה ויאמר כי אדוני וכוי‪ ,‬פ״א דיברו בשוק על הרבי ד׳ בונם‬
‫זי״ע איזה לשה״ר‪ ,‬ונודע לו הדבר‪ ,‬ואמר ז״ש יהודה ב״י אדוני‪,‬‬
‫ידבר נא עבדך וכו׳ היינו כי שם הוי״ה נכלל בשם יהודה‪ ,‬ולכאורה מה הכוונה‪,‬‬
‫אכן העני! רעל אדם פשוט דוברים לשה״ר מה שיש שייכות לדבר על איש‬
‫פשוט כזה‪ ,‬ועל בן תורה מדברים לשה״ר מה ששייך על בן תורה‪ .‬ועל הםיד‬
‫כמו על חסיד ועל רב במו על רב‪ ,‬אבל זאת לא שכיח שידברו על הרב מה‬
‫שמדברים על איש פשוט ומכש׳יב על קל שבקלים‪ ,‬וז״ש בי אדוני‪ ,‬היינו‬
‫שבי שם הוי'‪ ,‬ואיך דברים עלינו מענין נניבת נביע‪ ,‬ששייך זאת‬
‫לדבר על קל שבקלים‪ ,‬ואמר זה פלא אשר הרח ועדתו בהלקם על‬
‫משרבע״ה‪ ,‬אמרו מדוע חחנשאו על קהל די‪ ,‬והלא היו יכולים לומר על‬
‫משרבע״ה שקר אהד והמדון אחר‪ ,‬ודוקא אמרו כזאח אשר חוה״ק מעידה‬
‫בפירוש ההיפוך‪ ,‬שהוא עניו מכל האדם אשר על פני האדמה‪ ,‬כן דרך בעלי‬
‫לשה״ר שטהפכים לפעמים מן הקצה אל הקצה‪) .‬מאמרי שטהה אוח ע״ו וע״ל‬
‫קמן פ׳ קרח אוח ה׳ ושמחח יהונחן שם באריכוח מזה‪(.‬‬
‫ועל זה נאמר אם חבקשנח ככסוי וכמטמונים חחפשנה וכו׳‬
‫רבינו פי׳ הכחוב )משלי ב( חכקשנח בכסי*‪ ,‬חהפשנה כמטמונים‪ ,‬כי בקשה‬
‫הוא באדם המבקש למצוא מציאות‪ ,‬וחיפוש הוא דבר הנאבד טמנו‪ ,‬וחיפש‬
‫אהריו‪ ,‬וההילוק הוא כי מי שנאבד לו דבר מצטער ביוחר להפש אהרי'‪,‬‬
‫אבל כשמצאו אין השטהה נדולה כל כך כי כבר חיי לו דבר זה מעולם‪ ,‬ומי‬
‫שמבקש מציאוח הוא להיפוך‪ ,‬איו הצער נחל והשטהה נחלה‪ ,‬ולכן אמר הכחוב‬
‫בי בעבודה השי״ח צריך להיוח שניהם‪ ,‬להיוח הצער נדול ליינע עצמו למצוא‬
‫כדבר הנאבד מטנו‪ ,‬ואה״כ כשזוכה למצוא צריך להיות השמחה נדולה כמוצא‬
‫שלל רב עכ״ד ז״ל דפה״ה‪.‬‬
‫והגדתם לאבי אח כבודי במצרים וכוי‪ ,‬הנה כעח החחונה הנחלה באוםטילא‬
‫אשר נחקבצו שם צדיקים נדולים וקדושים ובראשם הרה״ק הר״ד‬
‫לסופי סול שמחה‬ ‫כב‬
‫אברהם יהושע העשיל ממעזיבוז זי״ע‪ ,‬נם עיינו שם אודות התנהגות הרבי‬
‫ר׳ בונם זי״ע וההבריא ?רישא‪ ,‬ואז שלה הרבי ר׳ בונם זי״ע את תלמידו‬
‫הגאוה״ק הרי״מ מנור זי״ע שעוד היה רך בשנים להתוכה עם הצדיקים תנ״ל‬
‫כידוע‪ ,‬ומשם שלח מכתב להרבי ר׳ בונם זי״ע לפרשיםהא שכבוד נדול עשו‬
‫לו הצדייזים הנ״ל ואז קרא הרבי ר׳ בונם זי״ע לההבריא קדישא‪ ,‬ואמר להם‬
‫בזה״ל עטץ זעהט וואם רעד יוננער מאן שרייבט מיד‪ ,‬אז ער קען שוי! פארגעמען‬
‫כבוד אויך‪ ,‬וזה עצמו כתב יוםף הצדיק ליעקב אבינו‪ ,‬יבמ״ש )פ׳ וינש( והנדתם‬
‫)שש״ק אות תצ״ה(‬ ‫לאבי את כל כבודי במצרים והבן‪.‬‬
‫ויחי‬
‫האספו ואנידה לכם‪ ,‬ופירש״י ז״ל ביקש לנלות הקץ ונםתליזה ממנו שכינה‪,‬‬
‫יש לדקדק למה אמר נסתלקה ממנו שכינה ולא אמר נסתלקה‬
‫ממנו נבואה ופירש רבינו הנ״ל כוונת רש״י ז״ל‪ ,‬דהנת כשרצה יעקב אע׳יה‬
‫לנלוח אח הקץ רצה לנלוח של בעחה‪ ,‬כרכחיב באחרית הימים‪ ,‬כי הקץ של‬
‫אהישניה לא הי׳ לו מה לנלוח‪ ,‬כי ידוע אם זכו ישראל ויעשו חשובה יכול‬
‫להיוח הקץ בכל יום‪ ,‬במאה״כ )חהלים צ״ה( היום אם בקולי חשמעו וכמאהז״ל‬
‫)סנהדרין צ״ה( זכו אהישנה‪ ,‬א״כ רצה לנלוח ׳הקץ של בעחה‪ ,‬וע״כ אמירח‬
‫היזץ הי׳ מוכרה להזכיר עונוחיהם של ישראל ולומר עליהם שלא זכו‪ ,‬ויהי׳‬
‫הקץ בעחה כמאחז״ל לא זכו בעחה נםחלק הקב״ה ממנו שלא ישמע בננוחם‬
‫של ישראל והחהיל לומר בדברים אהרים‪ ,‬וזה אמרו נםחלקה ממנו שכינה‬
‫ודפה״ה‪) .‬זכרון לראשונים ד׳ כ״ו ע״ב בהנה״ה(‪.‬‬
‫מרן ז״ל מאלכסנדר אמר בשם רבי ר׳ בונם ז״ל ע״פ וירא מנוהה כי טוכ‬
‫ויהי למם עובד‪ ,‬אמר כמו שאמרו ז״ל מ״ם וסמ״ך שבלוחוח בנם‬
‫היו עומדים שלא הי׳ להם קיום ע״פ טבע‪ ,‬ס כל עובד הש״י צריך נס שיוכל‬
‫)שפחי צדיק פ' ויחי אוח ל״ו(‬ ‫לעמוד כמו מ״ם וםמ״ך שבלוחוח‪.‬‬
‫וירא מנוהה כי טוב וכוי‪ ,‬רבינו ז״ל אמר יששכר היה עוסק בחורח ולעםק‬
‫בחורה צריך מנוהה‪ ,‬וזה וירא טנוחה כי טוב להתודה ואיך יהיה לו מנוהה‬
‫אם אין לו כלום רע לו מאוד ואם יש לו נ״כ אין לו מנוחה כיון שיש לו מנה‬
‫רוצה טאחייפ‪ ,‬ע״כ עצה לזיה ויט שכמו לסבול שיהא םבלן כפי אשר יהא‬
‫לו ואז יהי׳ לו מנוחחה‪) .‬נפלאוח חדשוח פ׳ ויחי(‪.‬‬
‫וירא טנוהה כי טוב וכו׳ ויט שכמו לםבול פי׳ אם רוצה אדם שיהי׳ לו מנוהה‬
‫ירגיל אח עצמו כל דבר הבא עליו ואיך שיהי׳ ישוה בעיניו‪.‬‬
‫אז יהי׳ לו מגיהה חמיד‪ :‬ע״כ מהה״יז הר״ר בונם זצללה״ה‪.‬‬
‫בגמרא הרואה הםפד בהלום בידוע שכעסו עליו מן השמים ופדאוהו‪ .‬ואמר‬
‫כג‬ ‫לסופי סול שמחה‬
‫הרר״ב זי״ע הפי' דבאמת ?שה איך אנו בוכים על איש גדול‬
‫שגפחלק מן העה״ז דילמא זאת הוא לטובתו שילך לעולם האמת ויתעלה שמה‪.‬‬
‫וזה כוונת המאמר הרואה הספד בהלום‪ ,‬על איש שמבינים שההספד עליו הוא‬
‫רק הלום ודמיון בעלמא‪ .‬כי באמת אין אנו צריכים לספוד עליו כלל‪ .‬בידוע‬
‫שכעסו עליו מן השמים‪ ,‬היינו שהיי הקפדה וכעם בשמים בעבור הצדיק הנפטר‬
‫שאיש בזה יהי' בעולם השפל‪ .‬ופדאהו מן השמים שילך לקץ הימין ויתעלה‬
‫שמה כי שם ביתו‪) .‬דבר זה אמר הרה״ק מפאכאטשוב ז״ל בהיותו בהלוית‬
‫השפה אמת זי״ע הה״ק אדומו״ר מגור זצללה״ה ע״כ מהה״ק הנ״ל‪.‬‬
‫והוצאתי אתכם מתהת סבלות מצרים והקשה על זה רבינו זי״ע מדוע לא‬
‫נכתב עבדות או לשון אהר דק בלשון סבלות‪ ,‬ועל זה השיב רבינו‬
‫כי בתהילת השעבוד היה אצליהם קשה הדבר ואהר כך נתרנלו כי הרגל‬
‫נעשה טבע ואהר כך כאשר השי״ת ראה שהם רגילים לעבודת פרעה ומשקעים‬
‫היו בהומר ובלבנים ולא הרגישו ואמר והוצאתי אתכם מתתת סבלות מצרים‬
‫בלשון עטץ קאנט שוין סובל די מצריים טוינ ניכט וועל איר ענק אוים לייזען‬
‫עכל״ק ודפה״ה והמב״י‪.‬‬
‫נא‬
‫בפסוס ולא תוציא מ! הבית הוצה ועצם אל תשברו בו‪ ,‬ועל זה הקשה מהו׳‬
‫הגה״ק מרן הרש״ב זצ״ל מפרשיםהא זכותו יגן עלינו למת נכתב‬
‫ולא תוציא בלשון יתיר ולא תשברו בלשון רבים‪ ,‬וכ״ק אאמו״ר הגה״ק מופה״ד‬
‫מרן ר״ה זצלה״ה זכותו יגן עלינו השיב בשלהנו הטהור הקושיא הנ״ל בטוטו״ד‬
‫כדרכו בקודש כי מצינו במקום אהד בירושלמי ובעוד מקומות בש״ם בבלי‬
‫בזה הלשון אין מוציא אהר מוציא אבל יש שובר אהר שובר וממילא לפי‬
‫זה אתי שפיר דברי הנ״ל לכן אל המוציא כתיב בלשון יהיר כי הראשון‬
‫שהוציא רק חייב אבל השני פטור אבל אצל לשון השובר כתיב לא תשברו‬
‫בו בלשון רבים כי יש שובר אהר שובר ואפילו מאה כולם הייבים עכל״ק‬
‫ודפה״ה והמב״י‪.‬‬
‫בשלח‬
‫וישאו בני ישראל את עניהם והנה מצרים וכוי ויראו מאוד ויצעקו בני‬
‫ישראל אל ד׳ וכו‪ .‬ואמרו על זה המבלי וכוי‪ ,‬ויאמר משה החיצבו‬
‫וראו אח ישועח ד' וכוי‪ ,‬ד' ילחם לכם ואחם חהרישון‪.‬‬
‫המשד הפסוקים לכאורה אינו מובן‪ ,‬מההילה נחיראו מאוד ואחייב‬
‫אמרו המבלי אין קברים וכוי אשר לא יאוח לאנשים יראה ד׳ ואמר הר״ר בונם‬
‫ז״ל‪ ,‬שחיי שם ג' כיחוח‪ ,‬כח אחח שהיי להם יראה עד מאוד וכח השניח צעקו‬
‫אל ד׳ בחפילה וכח השלישיח‪ ,‬המה הערב רב‪ ,‬אמרו המבלי אין קברים וכוי‪.‬‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫כד‬
‫!ששה רבינו השיב לכ״א לפי מדריגתו‪ .‬לכת הא׳ השיב אל תיראו‪ ,‬ולכת‬
‫השנית התיצבו‪ ,‬אין נצב אלא לשון תפילה‪ ,‬התפלל אל די‪ ,‬ולכת השלישית‬
‫שהמה הערב רב השיב להם‪ ,‬אתם העזתם פנים ותדברו דברים רעים ואתם‬
‫)ישמה ישראל בשלה(‬ ‫תהרישון מוטב לכם לשתוק מלדבר דברים כאלו‪.‬‬
‫בשם הרב הנ״ל אם המצא תמצא וכו׳ בידו הננבה היים שנים ישלם‪,‬‬
‫שאם האדם מוציא בידו הנניבה ומכיר האמת אזי ה׳ ישלם לו‬
‫כפל כפליים‪ ,‬והיים פי׳ הש״י שהוא הי עולמים‪.‬‬
‫הגיד רבינו בדברי המדרש פקודי‪ ,‬נכנס טשו! אצל בצלאל דאה שהותיר‬
‫מ! המשכן אמד לפני הקב״ה רבון העולמים עשינו את מלאכת‬
‫המשכן והותרנו‪ ,‬מה נעשה בנותר‪ ,‬אמר לו לך ועשה בהן משכן לעדות‪ ,‬וכל‬
‫המפרשים נתקשו בזה והניד הוא זצללה״ה שיש בני אדם שאח אהד כל הנדבה‬
‫עדיין לבו בוער לעשות עוד אבל כבד נתמלא כמו במשכן שהמלאכה היתה‬
‫דים והותר‪ ,‬ותוספת הנדבה הי׳ הביב לפני הקב״ה יותר מכל הנדבה וזה‬
‫שאמר לו לך ועשה מהן משב! לעדות בהם דוקא‪ ,‬שזה הכיב לפני הכוי״ת‪,‬‬
‫וזה שאנו מברכים הבוהר בשירי זמרה היינו השדיים של הזמרה שעדיין הלב‬
‫הומה לומר זמירות ותשבהות נוסח על מה שאמר והשי״ת בוהר בזה ביתד‬
‫ודפה״ה‪.‬‬
‫שמעתי בשם חר׳׳ב ז״ל מפרשיסהא‪ ,‬על מה שנא׳ זכור אשר עשה לך בו׳‬
‫ולא כתיב זכור‪ ,‬כי הציווי שיהי׳ האדם כולו בזכירה זו‪ ,‬אנידענקער‬
‫והוא דבר נפלא‪.‬‬
‫יתרו‬
‫ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו׳ אלה הדברים אשד תדבר אל בני ישראל‪.‬‬
‫אומר רש״י אלה הדברים לא פהות ולא יותר‪ ,‬רבינו ז״ל אמר‪,‬‬
‫מה בוונת רש״י בזה‪ ,‬הא בתיב דק אלה הדברים‪ ,‬ופי׳ בי משה רבעו הי׳ א‬
‫נוטער‪ .‬הוא רצה לנלות להם יותר ולא הי׳ יכול כי לא היי רצו! הקב״ה‪ ,‬רק‬
‫!יי זאלען אליין מיטשען זיך‪ ,‬עשה זאת‪ ,‬שאמר להם שהקב״ה אמר לא פהות‬
‫ולא יותר‪ .‬בדי שירנישו‪ ,‬אז עם שטעקט עפים אין רעם‪ .‬מה כתיב בסמוך‪ ,‬וישם‬
‫לפניהם את כל הדברים האלה‪ ,‬הלא פהות ולא יותר נ״כ‪.‬‬
‫ועוד בשם הרה׳׳ק מפשיסהא ז״ל עה״פ ויענו כל העם יהדיו‪ ,‬כי הי׳ להם כמו‬
‫מציאות התורה במציאה וצווהו כולם יהדיו‪ ,‬יהדיו‪.‬‬
‫הרבי ד״כ ז׳׳ל אמר‪ ,‬כשמתפללין צריך רק הנפש לבד להתפלל והנוח יהי׳‬
‫כמו שמנדר אהריו אלומה של תבן‪ .‬״איין סנאפ שטתי שלעפט‬
‫זיך נאך״‪ .‬ואז ושכנתי בתוכם‪ .‬בתוכם ממש‪ .‬וזהו ועשו לי מקדש‪ ,‬שאם לא כן‬
‫)השבה לטובה‪(.‬‬ ‫הרי הוא ע׳ז בעלמא‪ ,‬״איין שטיק האלץ"‪.‬‬
‫בשם הרבי בונם ז״ל‪ ,‬ויקהו לי תרומה‪ ,‬פי' טי שרוצה א״ע ליקה לי‬ ‫ואמר‬
‫כה‬ ‫לסוטי סול שמחה‬
‫העצה לתרום א״ע מכל איש היינו שיתבודד לפני עצמו‪ ,‬אשר‬
‫ידבנו לבו שירצה בלבו‪) .‬הנ״ל(‬
‫ב‪3‬׳ נשיאים שהקשו למה כתיב בכל נשיא ונשיא זה קרבן ובו׳ ואמר רבינו‬
‫ז״ל‪ ,‬שכל נשיא לא הי׳ כוונתו להקריב מהמת שהקריב הבירו‬
‫אתמול ויעשה נם הוא זאת רס שהוא רוצה להסריב מחדש מחמת רצון עצמו‪.‬‬
‫בהעלותך‬
‫של אהרן שלא שינה‪ .‬והקשה‬ ‫בפ‪10‬ק ויעש בן אהרן פירש״י ז״ל להניד שבחו‬
‫הלא נם אדם אחר אם ישמע‬ ‫מה חידוש הוא זה על אהרן בחיר ד׳‬
‫הכהן לא נתפעל מזה מאומה‬ ‫מפי הקב״ה נ״ב לא ישנה‪ ,‬ואמר הוא ז״ל‪ :‬שאהרן‬
‫לנדולה בזאת דק שהי׳ עניו‬ ‫ולא עלה בלבו שום נבות הלב‪ .‬מחמת זה שעלה‬
‫ושפל בעצמו כמקודם‪.‬‬
‫במדבר‬
‫החלצ‪ 1‬מאתכם אנשים לצבא במדבר ל״א הפי׳ הוא אם תחלצו מאתכם‬
‫הנגיעות עצמיבם דהיינו הנשמיות אז תהיו אנשים לצבא )שש״ק(‪.‬‬
‫רבינו הסשה האיד הי׳ יכול לצעוק על משה מדוע תתנשא מכל סהל די‪,‬‬
‫הא התורה מעיד עליו בעצמו ואיש משה עניו מאוד מכל אדם‪,‬‬
‫אלא משום שהי׳ בעל נאה ואמר שהוא משה‪ ,‬והוא העניו‪ ,‬מבאן יבול ללמוד‬
‫האיך הנאוח מםמא לאדם העינים‪ ,‬שאין רואה כלום מה שכתוב‪ ,‬אלא שםובר‬
‫שזה הכתוב נכתב עליו‪ ,‬ולהיפך על חבירו ודו״?‪.‬‬
‫בלס‬
‫הקשח רש״י ז״ל מפני מה השרה הקב״ה שכינתו על נוי רשע‪ ,‬בדי שלא‬
‫יהי׳ פתחון פה לאומות לומר אילו הי׳ לנו נביאים חזרנו למוטב‬
‫העמיד להט נביאים וחם פרצו נדר עולם‪ .‬והקשה אדרבה עתה יהי׳ להם פתחון‬
‫פה שיאמרו מפני מה העמיד לישראל נביא אמת הוא מרע״ה והחזירם למוטב‪.‬‬
‫וטיפר ע״ז מעשה‪ :‬כשבא פעם אחת לעיר ברלין להתרפאות על כאב עינים‪ ,‬שהי׳‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫בו‬
‫לו ר״ל‪ .‬ופפנע באיש אחד בשוק‪ ,‬ושאל אותו על הרופאיפ ואמר לו האיש הלז‬
‫שנמצא פה רופא אחד שיכול לרפאות בשעה פלה ונקרא‪ :‬״ווינדער דאקטער״‬
‫וענה אותו הרה״ק ז״ל הנ״ל באמת צריך להיות ד ד ו איש הישראלי כשהוא‬
‫חולה דייל שילך אל צדיק הדור שיבקש עליו רחמים רפ שהעולם נוהנ ע״מ‬
‫דרך הטבע‪ .‬ולילך אצל רופא כזה טוב לי לילך אל המניד הפרוש ז״ל טקאזניץ‪.‬‬
‫ועתה יהי׳ מתורצת הקושיא הנ״ל‪ .‬כיזאת שהאומות לא היו מאמינים להאותות‬
‫והמופתים שעשה טרע״ה‪ ,‬הוא מחטת שאומרים שהכל ע״פ מקרה ה״ו‪ .‬וע״פ‬
‫הטבע‪ .‬ולא מהמת שהוא איש אלקים‪ .‬ולבז העמיד להם הקב״ה בלעם הרשע‬
‫והוא יעשה הכל שלא ע״פ דרך הטבע בידוע‪ .‬ובכל זאת היו מאמינים בו‬
‫האומות ומעתה לא יהי' לם פתחון פה כי הקב״ה יאמר להם מפני מה האמנתם‬
‫בכלעם הרשע ולא האמנתם במרע״ה כי בלעם הרשע עשה נ״כ שלא ע״פ‬
‫דרך הטבע ואעפ״כ האמנתם בו טוב הי׳ לכס להאמין בטרע״ה‪.‬‬
‫במעשר שני כתיב ונתת וכו׳ בבשר ביין ובשכר וככל אשד תשאלך נפשך‬
‫ושמחת וכוי והקשה הוא ז״ל‪ ,‬מה הוא עניו השמהה הזאת ומה‬
‫מצוותה ואטד דהנה כתיב אח״כ בעני! למען תלמד ליראה את ד׳ אלקיך ומזה‬
‫יש לימוד כשישראלים אוכלים ביהד לומדים מזה יראת הבורא ב״ה לעבדו‬
‫בכל לב ובכל נפש והבן‪.‬‬
‫ואתחנן‬
‫ואהבת את ד׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך‪ .‬ואמר הוא ז״ל‪ ,‬שנוכל ללמוד‬
‫אהבת השי״ת המוטל על איש הישראלי ט! הפסוק בעצב תלדי‬
‫בניפ שדרשו בנטרא בשעה שהאשה יושבת על המשבר אז תיא צ״ט חלקים‬
‫למיתה וחלק אחד להייט טבש״כ כאן שכתיב בכל נפשך מי יוכל לשער כמה‬
‫צריך לטפוד את נפשו ונופו לאהבת השי״ת‪.‬‬
‫אמר לא כתיב ואחנן‪ ,‬רק ב״תיו" התפעל‪ ,‬כמו שאמר הרבי ר״ב ז״ל‪ ,‬ואני‬
‫תפלה‪ ,‬שנעשה הוא בעצם התפילה‪ ,‬כן אמר ואתחנן‪ ,‬איך בין‬
‫נעווארען בעהטיוודינ‪.‬‬
‫ועשיתם לכם פטל תמונת כל אשר צוך ד ׳ אלקיך‪ .‬הפירוש שהאדם לא יעשה‬
‫במרמה ושוא שיאמר שלומד לשמה ובאמת אינו לומד לשמה‬
‫וזה הוא תמונה דק רק יעשה הכל לשפ שמיפ בלי שום פניי'‪.‬‬
‫וידעת היופ וכו׳ איו עוד‪ .‬פי׳ שאין עוד קאי על הידיעה שאין טי שיודע‬
‫דק אחה ישראל‪ ,‬ועוד באופן אחד שאין עוד לידע דק זה העיקר‪.‬‬
‫כ!‬ ‫לסוטי סול שמחה‬
‫שופטים‬
‫ואתה לא כן נת! לך ד׳ אליויך‪ ,‬פי׳ שאיש הישראלי אינו ושאי שיהי' נקבע‬
‫אצלו דובו שיעשה בן תמיו ו? פ״א כך וצויך שישנה הטבע‬
‫והמילות שלו ווה פידוש ואתה לא ״כן" שיהי' תמיד ב! זאת לא צוך ד'‬
‫אלקיך‪.‬‬
‫תבא‬
‫ת ח ת אשד לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה בוי‪ ,‬פידושו דמפני כך נענשו‬
‫וחנה הם היו במדה לא זאת שלא עבדו את ד' אלא אף היי‬
‫הולביז בשמה מחמת שלא עבדו את די‪ .‬ומפני כך באו עליהם הקללות‪ .‬ווה‬
‫פי' הפסוק תחת אשד לא עבדת את ד' אלקיך ״בשמחה" היי לך ליפול על פניך‬
‫ולא לשמוח‪.‬‬
‫א ת ד' אלקיך תידא לדבות ת״ח‪ ,‬פי הת״ח מדבים את ידאת די‪ .‬בעת‬
‫שדבי ד' בונם תי' בעיר דאנצינ שאלו אותו מדוע הוא עושה‬
‫הוצאות ליסע לצדיקים הלא ת ״ ח יכול ללמוד בספרים המלאים יר״ש ובל‬
‫מידות טובות ותידן להם ולא נתקבלו עליהם‪ .‬פ״א בקשיהו שילך עמהם‬
‫לטעאטער והשמיט עצמו מהם ובשבאו מהטעאטער סיפרו לפניו הרבה דברים‬
‫נפלאים שראו שם חשיב לחם כי נם הוא יודע כל הדברים הנפלאים שהי׳‬
‫שמה ושאלו לו מהיכן יודע כי לא היי שם ‪ ,‬השיבם שראה אח הטאבעלע‬
‫מצויר בל דבר הנעשה שמה וכל דבר נפלא יצייר להם הבל כאילו היי בעצמו‬
‫שם והשיבו לו שאיו דטיון למה שראה דק רבד מצויר למה שרואה בעין‬
‫ממש ואו השיב להם הה״ק א״כ אחם מודים בעצמכם שאין דוטה הרואה‬
‫)שש״ק(‬ ‫הצדיק בעצמו למי שרואה מחוך הספרים‪.‬‬
‫הרה״ל| הנ״ל אמד בשם אביו המניד מוואידיםלאוו ו״ל על הנמרא כל הלומד‬
‫פרשת עולה שבר עולה בידו בוי‪ ,‬אבל מי שדעתו שפילה עליו‬
‫מעלה עליו הבחוב כאילו הקריב כל הקרבנות‪ ,‬ופי' כך דהנה יש כמת בני אדם‬
‫כשהוא לומד דף נמרא אח״ב הולך בדעתו ומהנאה לומר למדחי הרבה וכרסו‬
‫מלאה מהתורה ווה פירוש ״בידו" שהוא אוחו בידו‪ ,‬אבל מי שדעתו שפילה‬
‫אע״פ שלומד הרבה הוא סובר בדעתו שלא למד בלום‪ ,‬ע"! מעלה עליו הבתוב‬
‫כאילו הקויב כל המובנות שהתורה מעידה עליו שלמד אבל הוא סובר שלא‬
‫לסד כלום‪.‬‬
‫רבינו פירש את חפסוק יהי' כבוד ד ׳ לעולם‪ ,‬שהיא בקשה שיהי׳ כבוד ד׳‬
‫מלה בות העולם‪.‬‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫כח‬
‫עוד כתב לי בשמו הקדוש‪ ,‬עה״פ תעיתי כשה אובד כוי )תחלים קי״ט(‬
‫אע״פ שתעיתי בשה אובד בקש עבדך‪ .‬היינו אם תבקשני תראה‬
‫שעודנה מצותיך לא שכהתי והנני נכונים לעשות רצונך בעולם‪ .‬ע״ב )השבה‬
‫לטובה(‪.‬‬
‫עה״פ לעושה השמים בתבונה‪ ,‬אמר בזה״ל טיט וואם רען טאכט מען רעם‬
‫היטעל טיט א נאדיל‪ ,‬אלא הפי' השי״ת עושה השטים להבין‬
‫)השבה לטובה(‬ ‫מהם נדלות הבורא ית׳׳ש‪ .‬ע״ד שאו מרום עיניכם והבן‪.‬‬
‫ובסשתם משם את ד' א' )דברים די( משם‪ ,‬הפי׳ מן הלב שלך בעצמך‬
‫תוכל לבקש את ד׳ א' והבן‪.‬‬
‫בשם רבינו‪ ,‬ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך וכוי‪ ,‬הנה זה הלשון של תיבת‬
‫ק״ש כל או״א אומר לבבך נפשך מאודך‪ ,‬על הבירו והזר אה׳׳כ‬
‫חפםוק שאל תהשוב שעיקר הדברים על הבירך‪ ,‬רק והיו הדברים האלה בעצמך‬
‫על לבבך‪ ,‬ואמר מן הלב עד חפה המה רהוקים כמו מן השמים עד לארץ והבן‪.‬‬
‫שש״ק‪.‬‬
‫עוד שמעתי בשם הה״ק הר״ד בונם זי״ע‪ ,‬לא תתורו אהרי לבבכם ואהרי‬
‫עיניכם‪ ,‬ואמר הפי' כי האותיות אשר אהרי אותיות ״לב" הוא‬
‫״נם״ והוא ננד נאוה כידוע‪ .‬ואהרי אותיות ״עין״ הוא ״כסו!" ואמרה לנו‬
‫התורה להזהר מנאוה ותאות ממון שהוא שורש הכל‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ועד שמעתי בשטו הק'‪ ,‬םור מרע ועשה טוב )תהלים ל״ר( פי׳ פור מרע‪,‬‬
‫נייא אוועק פון שלעכטען שאל יעלה עוד על המהשבה שלך מה‬
‫שעשיתי עד עתה רע‪ ,‬רק ועשה טוב‪ ,‬ובעשיית הטוב נתבטל הרע מטילא‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫עוד שמעתי בשמו הק'‪ ,‬נבי אםתר כתיב ואני ונערותי אצום כן‪) .‬אסתר ד(‬
‫אמר שאסתר המלכה לא היתה אז יכולה להתענות )א״ה אולי‬
‫מחמת שהסעודה של המן ואחשורוש היתה או בימי התענית נ׳ ימים( ופי׳‬
‫אצום כן‪ .‬מיר וויליז אזוי פאםטין‪ .‬כי הצדיקים יכולין לעשות שהסעודה‬
‫שלהם יהי' נהשב לתענית‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫עוד שמעחי בשמו הק' חוחמו של הקב״ה אמח‪) ,‬שבת דו! נ״ה(‪ ,‬ואמר‬
‫מפני מה בהר הקב״ה להיות ההותם שלו דוקא בחתימח אמח‪,‬‬
‫כדי שלא יוכל לשום אדם לזייף את ההותם של אמת‪ .‬כי אם מזייו! אינו אמת‪,‬‬
‫דק שקד נמוד‪ ,‬והבן‪) .‬אה״ב מ״ב בם' תולדות יצהק בשם הדהצה״ק מברדיטשב‬
‫)נם נדפס בשם היהודי הקדוש זי״ע‪(.‬‬
‫עוד שמעתי בשמו הק׳‪ ,‬שתהומרות של הנ הפםה אין להם שיעור‪ ,‬שהוא‬
‫כטו תכשיטי בלה‪ ,‬אשר כל הטוםיף תכשיטי' הרי זה משובה‪,‬‬
‫והבן‪ .‬שש״ק‪.‬‬
‫כ ט‬ ‫לקוטי קול שמחה‬
‫עוד שמעתי בשטו הסי‪ ,‬שפ״א אטד יש איש רוצה להיות פרוש ולהתבודד‬
‫בתוך מרהק היערות לעבוד את השי״ת‪ ,‬אך בדעתו שאולי ידע‬
‫שום אדם מהתבודדות שלו‪ ,‬זה האיש נרוע הוא מאוד‪.‬‬
‫עוד שמעתי שפ״א אמר מרן הקדוש הר״ר בונם זצללה״ה בעת סעודה נ׳‬
‫של שבת שבאם הי׳ יודע שע״י מופתים יתזיר את ישראל למוטב‬
‫הי׳ מעמיד את האילנות של העיר דאנצינ באמצע רהוב של עיר פרשיםהא‪,‬‬
‫)שש״ק(‬
‫פ״א בא הה״ק הר״ר בונם זצללת״ה מפרשיםהא זי״ע לבית המדרש ושאל‬
‫לההםידים שיאמרו לו מהו א חסיד‪ ,‬וענה אהד מההםידים הסיד‬
‫הוא לפנים משורת הדין‪ ,‬ואמר על זה כוונתי‪ ,‬בתוב בתורה לא תונו איש‬
‫את עמיתו זהו הדין‪ ,‬ולפנים משורת הדין הוא שלא יאנה את עצמו‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫עוד בשמו הק׳ זי״ע שלשושת דברים צריך כל אדם ללמוד א״ע מננב‪,‬‬
‫א( שאינו עצל והולך לגנוב בלילה הושך ואפילה‪ ,‬ב( שאם יקרה‬
‫פעם אתת שלא יוכל לנגוב מהמת איזה עיכוב‪ ,‬הן מהמת פהד והן מהמת‬
‫דבר אהר‪ ,‬היינו שגגעלו הדלת בהזקה במנעול הזק שאינו יכול לפותהו נעת‬
‫אעפ״נ מגםה את עצמו פעם שגית ושלישית‪ ,‬אולי יכול כעת לנגוב ולפתוח‬
‫הדלת‪ ,‬נ( שאח הפץ קטן הוא אצלו דנר יקר ונוננ נל דנר‪ ,‬ונן צריך נל אהד‬
‫ואתר להשתמש נשלושה דנרים הללו לענודת הנוית״ש‪ ,‬והנן‪.‬‬
‫בשם הה״ק ההר״ב מפרשיםהא זי״ע זצללה״ה שאמר בוה״ל שבאם נדמה‬
‫ודפה״ה‪.‬‬ ‫לאהד אז ער איז פערטינ‪ ,‬איז ער אב נעקאכט‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫בספר שט״ש שהניד ה׳ה״ק הר״ר בונם טפרשיסחא זצללה״ה שהכל נפנט‬
‫בתורבן הבית הוץ התורה‪ ,‬וזהו תורת ד׳ תטיטה שהיא לעולם‬
‫)שש״ק(‬ ‫תטיטה בלי פנם‪.‬‬
‫אמר הה״ק ההר״ב זצללה״ה טפרשיםהא‪ ,‬שטה שטנגיס את עשו שהי׳ רשע‬
‫הלוא באם הי׳ עושה טעש״ט‪ ,‬הי׳ נרוע יותר‪ ,‬צא ולטד ממצוח‬
‫כיבוד אב שהי׳ נזהר‪ ,‬כטה צרות סבלנו טזח‪ ,‬ואטר הוא זצלצה״ה שהי׳ לו‬
‫להיוח כטו שהוא‪ ,‬אך שהי׳ צריך ליות לו דרך ארץ טיעקב ולהכניע אליו‪.‬‬
‫בשם חהה״ק הרר״ב זי״ע שאל חהשבו שעשו הי׳ גראה כאיכר טגושם‪ ,‬אלא‬
‫חי׳ לבוש לבנים ואטד חורה בני סעודוח‪ ,‬ואיחא בטדרשוח שלעחיד‬
‫יבוא עשו וישב בראש בולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב״ה ובעצמו ישליכהו‬
‫להוץ‪ ,‬ואם בעוח״כ שהוא כולו אמח נסחר רשעחו טכש׳יכ בעוה״ז שהוא‬
‫כולו טלא שקדים‪ ,‬על אחח כטה וכמה‪.‬‬
‫ברכות הי‪ ,‬אם רואה אדם שיםוריס באים עליו יפשפש בטעשיו‪ ,‬פשפש‬
‫ולא טצא יחלה כביטול חורה‪ ,‬ודדשח חז״ל חטוה טה זה לא מצא‬
‫הוא ביטול ימצא הרנה כי ח״ח כגגד כלם‪ .‬אך העגין הוא טי שיםוריפ באים‬
‫לסוטי סול שמחה‬ ‫ל‬
‫ע?יו ורוצים ?החפ?? ?׳השי״ח להפר ממנו חיסורים יפשפש במעשיו ובצדקיתיו‬
‫ומעט ש?י שמכוחם יתרפה ו?א מצא בידו שאין בידו מעשים טובים שיחדפא‬
‫בזכוחם יח?ח חפי?חו בביטו? חודה‪ ,‬דבש״ע יש ?י ביטו? חודה ע״י חיסורים‬
‫הא?ו‪ ,‬כי חודה ביניעה ובעייז‪ ,‬ימחוו חיסורים ד״? איז ינ‪?1‬ים ??מור‪) .‬ישמח‬
‫ישדא?(‪.‬‬
‫משפטי ד׳ אמת צדקי יחדיו )חה?יס י״ט( היינו שהקב״ה אינו דן אח האדם‬
‫עד שיצדיק יחד ?אביו ו?אמו ו?קריביי ואוהביו‪ ,‬עב?"ק‪).‬ישמח‬
‫ישרא? משפטים(‪.‬‬
‫עוד מעט ואין רשע )חה?ים ?׳( שיש עוד מקום מעט בנפש הישדא?י שאין‬
‫נונע שם שום חטא אח שחטא‪ ,‬ואנו מחפ??ים דבש״ע והחבוננוח‬
‫ע? מקומו ע? מקום זה ואיננו‪ ,‬ותראה שאין שם שום רשע‪) .‬ישמח ישדא? חצא(‪.‬‬
‫בסהלת טוב ?שמוע נעדח חכם מאיש שומע שיר במיצים‪ ,‬היינו מאיש‬
‫השומע שיר כםיצם ועכ״ז הוא חכם‪ ,‬ממנו טוב ?שמוע נערה‪.‬‬
‫עוד בשמו הק׳ בברכות פשפש ו?א מצא יח?ה בביטו? חודה ומקשים ה?א‬
‫ביטו? חודה הוי מצא ואיך אמרו ז״? פשפש ו?א מצא אכן הכונה‬
‫יח?ה בביטו? חודה ועי״ז הוא אינו מוצא חםדונוחיו‪ ,‬כי ?ו ?מד היה יודע‬
‫ננעי עצמו והיי פשפש מצא‪.‬‬
‫עוד שבכוחו צעשוח מכ? פושעי ישדא? בע? חשובה דק באופן שצא‬ ‫אמר‬
‫יהי׳ שקדן וכזבן‪.‬‬
‫בשט הד״ד בונם ז״? שאמר שצאחד שבנמד הסוכות הוא אושפיזא‬ ‫עזד‬
‫דדהע״ה הבא אחריו שמיני עצדח הוא אושפיזא דש?מה המ?ו ע׳יה‪.‬‬
‫עוד אמד דבינו זי״ע המנהג ?אכיצ המאכ? הראשון בש״ק דנים‪ ,‬מפני שהדנים‬
‫היו הבריאות הראשונות מבע?י החיים‪ ,‬וקדושת השבת הוא שורש‬
‫החיים ע״כ גהגו ישדא? להחחי? העוגג שבת במין דגים‪ ,‬ע״כ מהה״נ הג״צ‪.‬‬
‫גם הקוגטדס מ ה שצח ?י ש״ב הדה״ג יכו' מהור״ד צבי יחזקא? ם"( שציט״א‬
‫הגאבו״ק פ?אגםק והג?י? מה שכתב צו הד׳ ש?טה מק?אדאווי‬
‫ג״י מה ששמע מאגשיס חסידים גאמגים‪.‬‬
‫ההר״ס ונו׳ הדייר בוגם זצ??ה״ה טפדשיםחא היי סוחר מקודם שהי׳ דבי‪.‬‬
‫וה?ך ?שוק ?קגות תבואה‪ .‬וסחר עם איבד אהד דהייגו שהאיכר‬
‫דרש יותר ממה שהוא רצה ?יתן‪ .‬ואמר האיכר ?הה״ק הר״ד בוגם זצ"? ב?שון‬
‫פו?יש‪ ,‬בזה״? ‪6‬אר‪6‬ד‪8‬ייטשע‪ ,‬ונווגתו הי׳ שיוםיח ע? המחיר יבשה?ו הה״ק‬
‫הר״ד בוגם ז״? ?ביתו שם ע? ?בו הרבדים הג״?‪ ,‬וחשב א״כ שגם איכר מעורר‬
‫איתי שייטיב את עצמו‪ ,‬דהייגו ?היטיב מעשיי‪ ,‬ע״ב כבד העת בוודאי שיעשה‬
‫תשובה‪ ,‬והב(‪.‬‬
‫לא‬ ‫לקוטי קול שמחה‬
‫בפסוק והכמת המסכן בזוי'‪ ,‬ואמר דהפי׳ הוא כך שזה הכמתו ש? המסכן‬
‫בזוי'‪ ,‬היינו שיבזה את עצמו‪ .‬וע״י ימצא ?ו פרנסתו והבן‪.‬‬
‫אמר בשם הרבי ר׳ בונם זי״ע הב? הב?ים כוי הב? הב?‪ ,‬דכאשר הב? התורה‬
‫והתפי?ה מעורב עם הב?ים ש? זה העו?ם‪ ,‬הב? הב?‪..‬‬
‫בתהלים מ״ט‪ ,‬נמש? כבהמות נדמו‪ ,‬פשה כפי?ות ה?שון נמש? ונדמה ופי׳‬
‫הרבי ד׳ בונם ז"? נמש? כבהמת נדמו ?א כמו בהמה ממש א?א‬
‫כבהמות נדמו א אבגעמא?טע בהמה‪.‬‬
‫יעלזו הםידים בכבוד‪ ,‬הםידים פרייען מיט נרוים כבוד‪ ,‬ירננו ע? משכבותם‬
‫אפי?ו ווען זייא זענען ני?ייקט בעי זיך טוען זייא אויך זיננען‬
‫מיט הת?הבות‪.‬‬
‫בפסוק ודורשי ד׳ ?א יהטדו כ? טוב‪ ,‬ופי׳ רבינו מה ?א מטר ?הם תמיד‬
‫?דורשי ד׳ כי כ? מה שעושה עמם השי״ת הוא טוב ?הם‪ ,‬כמאמר‬
‫חז"? כ? מה דעבוד רחמנא ?טב עכור‪.‬‬
‫ב מ ס כ ת אבות‪ ,‬שמא ?א תפנה‪ ,‬כי הנה בא אצ?ו אש אהד ושא? אותו אם‬
‫ים?ק עצמו מהמשא ומתן ש?א רק יהי׳ יושב ועוסק בתורה תמיד‪,‬‬
‫והשיב ?ו חרה״ק ז"? ה?א אמרו הז״? שמא ?א תפנה פי׳ שמא ננזר ע?יך‬
‫)שש״ק(‬ ‫ש?א תהי׳ מופנה ואעפ׳׳כ תעסוק בתורה‪.‬‬
‫בתדב״א וישב והונה בחודה כבהמה החורשת בשדה פי׳ שאין משנהת‬
‫לראוח אם יפה עשחה רק הולכח ועושה רצון בע״ט כמו בן צריך‬
‫?היוח יניעח אדם בחורה בחטימוח ?שפ השי״ח‪ .‬שפ״א אבוח‪.‬‬
‫בשם הר״ב מפשיםחא ז״? ששא?ו א׳ איך פוחחין הפחח‪ ,‬ואמר שדופקין‬
‫עד שפוחחין‪ ,‬וי׳׳? שבשבח א״צ ?זה ו?כך אזמר וכו׳ ?מיע? וכוי‪.‬‬
‫נחורי ישרי בה בקידושא רבה‪ ,‬ובחמרא טבא דבי׳ חחדי נפשא‪ ,‬דבינו‬
‫אמר‪ ,‬נצרך ?ראות אי׳ ההטור עומד‪ ,‬אם עומד ברפת הוא המור‪,‬‬
‫ובאם עומד בבור הוא יין‪ ,‬וחמרא טבא‪ ,‬נצרך ?ראות‪ ,‬לעשות ההמריות‬
‫טוב‪ ,‬וממי?א הוא דבי תהדי נפשא‪.‬‬
‫ישדר ?‪ 1‬שופרי'‪ ,‬ויחזי ?ן םתדי׳ דאתאמד ב?הישא‪ ,‬אמר בשם רבי רב״ב‬
‫זצוק"? ששא? החורה נקראח פרד״ט מה זה םוד ה?א כ? דבר‬
‫אם ?א מנלין הוא םוד אך זה החי?‪1‬ק ד׳׳ח אח אם מנ?י! נשאר סוד וזה‬
‫‪8‬י׳ דאחאמר הנם שאתאמר נשאר ב?חישא‪ ,‬כפו שטצינו בפסוק ברוך שם׳ כ״ט‬
‫החקינו שיחי׳ אומרים אוחו בלחש‪ ,‬וזה פי׳ דאחאםד ב?הישה‪.‬‬
‫רבי ד״ב ז"? אמד‪ ,‬באם הי׳ ברצוני אומד פשיטאיך‪ ,‬יכו? אני הדבח‪ ,‬אך‬
‫השוטה אומד מה שהוא יודע‪ ,‬וההכם מה שהוא אומר חוא יודע‪.‬‬
‫יחי כבוד ח ' לעולם‪ ,‬שהיא בקשה שיחי' כבוד הי גגלח בזח חע‪.051‬‬
‫אם חמצא חטצא בידו וכו׳ הגניבה חיים שנים ישלם‪ .‬שאם האדם מוציא‬
‫לקוטי קול שמחה‬ ‫לב‬
‫בידו העיבה ומכיר האמח אז ד׳ ישצם צו כפצ כפליים וחיים פי׳ השי״ת‬
‫)השבה ?טובה(‪.‬‬ ‫שהוא הי עוצמים‪.‬‬
‫מהגה״ק מגור זצ״ל‬
‫‪1‬״ח די ויזזי‬
‫כבוד אהו' הרב ההריןז ובפי וכוי טחד״י שליט״א‬
‫קבלתי טכחבו עם קונטרסו ואשיב מפני הכבוד‪ ,‬ע״ד שכחב סושי׳ בשם‬
‫הרבי ד׳ בונם ז״ל עט״ש וליןנינחו בשינוי טעשה הלא האנוד‬
‫חי׳ בפסול‪ ,‬ולכאורה י״צ דאכחי צא הוה ציי לטימד דליגזיזינחו אינהו‬
‫הוד! לי׳ צטימר שיאנדו פעם שנית‪ ,‬אך אי נימא דרה באנוד הטועיצ הוא‬
‫דהוה שינוי טעשה וצכן צכ׳׳ע דא״צ אגוד אינו נקרא שינוי טעשח‪.‬‬
‫אולם צדעתי צתדץ וכן יתורץ נם הושיתו נבי ציצית‪ ,‬כי אינו נקרא‬
‫לאגוד בפםוצ וכן הטוי' בציצית כי כשד האגוד והטווי' צגבי חנגזצ‪,‬‬
‫ינהדא רה אגידו בפסול אם פסול לכל העולם‪ ,‬ולכן פידש״י גזלי דאעתא‬
‫טישראל‪ ,‬שאז האגוד כשד בעד הישראל‪.‬‬
‫א״ד ידידו דוש״ת אברהם טרדכי אלטר‪.‬‬
‫מ״ב בכ״י ישן גוש! בשם הרב הה' הר״ד בוגם זצצצה״ה מפרשיםחא‪.‬‬
‫איי בגמ' ד״ה )דכ״ה ע״א( בשופר של עולה צא יתהע ואם תהע‬
‫לא יצא‪ ,‬כן מסיה הנמ'‪ .‬והטעם אע״ג דטעל ומכי טעל גפה לחוליז‪ ,‬אלא‬
‫דאימת מעל לבתר דתהע וכי תהע באיםורא תהע‪ .‬והשה יתהע עוד פעם‬
‫אהרת ויחי' יוצא משום דפעם א' הוי מועצ ויוצא צהולין‪ .‬ונראה לתרץ‬
‫דהיי״ל הול ודיה שאינם צריכים לא הוי מעילה‪ ,‬ו|פי זה לא נוכצ צומר‬
‫דליתהע פעם שנים ויוצא ידי תהיעה משום דפעם ראשון אם לא יצא ידי‬
‫תהיעה הוי הול פשוט ללא צורר והול םתמא אינו מועל וא״כ המעילה‬
‫היא בפעם שגית‪ ,‬משים הכי אינו יוצא נם בפעם שגית‪ ,‬ודו״ה‪.‬‬
‫סיפר לי אבי מידי ז׳׳ליאשר שטע בעת'נסיעתו לאלעקםאגדער להד״ד‬
‫חעגיד זצ״ל אהטידיס ישישים אשד עוד נסעו לפשיםהא שפעם‬
‫אהת נסעו חבורת הסירים לפשיצזהא־ ושכרו עגלה וגםעו זמן כביד ובדרך‬
‫נהלה אהד מההבודה ונפטר לההע״ה ולא ידעו אנה להפש מהוב הברות‬
‫ונסעו לאיזה כפר ושאלו להאיכרים היכן נמצא בח״ה של ישראל אמרו שזה‬
‫דחוה הרכה שיש להם מסורת שסמוך לכפר הסמוך אצל יער נמצא בית‬
‫ההברות ישן נושן מבטה מאות שנה‪ ,‬ושמהו טאד שיחי' לאל ידם‬
‫לקברו בהברות ישראל ונסעו שמה יטהרו אותו והכתהו אבל כשנסעו‬
‫לסוטי סול שמחה‬
‫איזה צעדים פתאופ שמעו הול רעש גדול וראו אשר הנפטר הי׳ מושלך‬
‫מהברו הוצה והלכו היכן* הזרה וכהשו מהילה כי אולי לא עשו לו כהונן‬
‫הטהרה וההבורה אכל לנורל צערם כאשר הברו אותו שנית שמעו נ״כ‬
‫הול רעש נדול ומצאו ג״כ הנפטר מושלך חויז להכרו אז ראו כי לא רבר‬
‫פשוט הוא אז אמרו ובהשו מהמתים הנהברים שמה שיתנו רשות להבור‬
‫את הנפטר אבל תיש* שמעו הול נדול שאמרו שזה כטה טאות שנים אשר‬
‫טונהים שם צריהים אשד נהרגו על הה״ש ואינם רוצים שיהי׳ טונה אצלם‬
‫איש אהד אבל תיבף ההבורת הסירים אמרו בקול רעש אנהנו הסירי‬
‫פשיפהא וזח הנפטר ג״כ מחסידיו וזה מת מצוה ומבקשים מאליהם בכה‬
‫קדושת ארטו׳׳ר טפשיטהא שיתנו דשות לנוה שם הנפטר וחיכו! נפסק‬
‫הרעש וקברוהו בשלום וכשבאו לפשיטהא ארטו׳׳ר יצא כננרם ואמר‬
‫להט שהי׳ לו עבורה קשה לפעול אצלם שיניחו לקבור אצלם ובבר ירע‬
‫)זה שייך לקונטרס אמרי משה(‪.‬‬ ‫אדטו״ר כל העני! שאירע להם‪.‬‬
‫האזינו‬
‫דור עהש ופתלתול על כפילת הלשון עקש ופתלתול‪ ,‬אמר דבינו זצ״ל שפ״א‬
‫חי׳ בדאנצינ בטלו! ובעח סעודח ערב בש״ה הי׳ הדבר! אורחים‬
‫והי׳ חסר לו יין ליחן לפני האורהים ושלה להמרחו* שני אנשים טטשרחיו אחר‬
‫יהודי והשני אינו יהודי להביא יין מהמרתף ובאו הזרה וביר היהודי הי׳ הגר‬
‫דולק וביד האינו יהודי בידו היין‪ ,‬ממילא היהודי הילל הש״ה והיין נאסר‪ ,‬ואילו‬
‫הי׳ להיפך ביד היהודי היין וביר האינו יהודי הנר הדולה לא הי׳ הילול ש״ה‬
‫והיין הי׳ בשר‪ ,‬וזה דור עהש ופתלתול‪.‬‬
‫תיעתק ייזיהיס לאינטינש‬

‫עי׳ייייימתש*״*‬

Kol Simchah

Uploaded by

Document Information

Original Title

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Kol Simchah

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫חז<)מ?

‫הונא לרפום פעם דאשונה בשנת תרי״ט לפ״ק נעיר נרעסלא‬

‫וברי ישעי׳ מ ו ש ק א ט חו״קפראגא‪.‬‬

‫הקדמת המתקן והמגיה‬

‫ד״א מה צריך לשבועה‬ ‫שטקכליס עליהם עוט״ש ביהוד שטע ישראל‬

‫פרשת חיי שרה‬

‫ידאגו רק על יום ההוא ;‬ ‫אלה שאינם ראויים לברכה שעתידין לצאת‬

‫י‬ ‫פרשת ויקהל‬

‫הםלת ספר ויקרא‬

‫פרשת עלח לך‬

‫א ס י ק א י מ ה י ׳ ד ב ע ה ״ ב שימצא מ צ י א ה ‪ .‬א ״ כ‬ ‫ו א מ ר י נ ן ל פ י ל ב ג מ ' לר״ש ד ס ״ ל ו א י נ ו‬

‫מס׳ גיטין פ׳ המביא‪ .‬םוגיא דנכתב ביום )דן! י״י(‬

‫מסכת בבא קמא‬

‫םוגיא דדגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן‪.‬‬

‫מסכת בבא מציעא פרק שנים אוחזין‪.‬‬

‫י ה א ) א מ ן אן! ב י נ ק ט זזו׳ מ מ ר כ י ק ד ג ם‬ ‫מ ״ ב יהשחא וסקי! רבנן שבועת ה י ס ח מ י‬

‫לידו מ מ ש א ״ כ מ ט ס ן ל ו החמשין יוכל ה מ ל ו ה‬ ‫גלל ש ב ו ע ה מ ש י ם ה ע ו ו י כ ו ל ה ב ע ״ ו ל ט ע ו ן‬

‫םוניא דשנים אדוקין בשטר‪.‬‬

‫ר י ע מ צ ו ע צ מ ם ‪ .‬ו ל ה ט חיישינן ל כ ל ס נ ו‬ ‫כ ל שטרי ו א ת ו לקמן‬ ‫בגט׳‬ ‫)דן( ׳ ״ ג ״ ״ א (‬

‫בםוניא דשבח ‪.‬‬

‫האי ל ו ק ח ב מ א י‬ ‫מכדי‬ ‫)י‪ 1‬ט ״ י " (‬

‫ד ש ל ב ״ ל וליכא לאיק‪ '•!:‬מ י י ל ‪ .‬וכיון ד מ ד א ד י י ת א‬ ‫ת‪1‬ס׳ ר ״ ה או ד א ב ד ו י כ ו ׳ ‪ .‬ה ק ש ז‬ ‫ג‬

‫םוגיא דשבועה שאינה ברשותו‪.‬‬

‫םוגיא דשומר שמסר לשומר‪.‬‬

‫וכו׳ מ ה ל מ ך ש ק שלא‬ ‫לאורן ו א ״ ת ו ל ו ק מ י ׳‬

‫הידושים על ה״מ הלכות מקה וממכר‪.‬‬

‫מועתק והוכנס ׳לאינטרנט‬

‫לסרטי הול שמחה‬

‫מ ה‬ ‫וגפ‬ ‫הקדושים‬ ‫תלמידיו‬ ‫ש ל‬ ‫בספרן‬ ‫נמצאו‬ ‫א ש ר‬ ‫ושיחות‬

‫י ש י ש י פ‬ ‫מחסידים‬ ‫וגפ‬ ‫ז״ל‬ ‫ה ר ה ״ ח‬ ‫מ א ב י‬ ‫ש ש מ ע ת י‬

‫ישראל מרדכי חלוי‬ ‫בהדה״ח ר׳‬ ‫משח מאיר‬ ‫הס׳‬

‫‪ (1‬וזעיר וזאדיסלאוז היתה אחת הקהילות החשובות והעתיקות ביותר שבפולניה‬

‫דאה ״שיח שדפי קווש• ח״ה עלוו ‪.59‬‬ ‫‪(4‬‬

‫‪ (8‬ואה רפתיפ צופיפ עמוד ‪.243‬‬

‫מהגה״ק מגור זצ״ל‬

‫תיעתק ייזיהיס לאינטינש‬

You might also like