‫תמצית ההתפתחות ההיסטורית‬

‫והספרותית של התורה שבעל‪-‬פה‬

‫משרד החינוך • המזכירות הפדגוגית • אגף המפמ"רים • הפיקוח על הוראת תורה שבעל פה ממלכתי‬
‫ירושלים תשע"א ‪2011 -‬‬
‫ריכוז הצוות ועריכה‪ :‬יוספה משולם‪ ,‬מפמ"ר תורה שבע"פ‬
‫עריכה‪ :‬אסתר בת‪-‬אם‪ ,‬יהודה שרון‬
‫עריכה לשונית‪ :‬מאירה הס‬
‫תפיסה חזותית והפקה‪ :‬רפי כהן‬
‫עיצוב‪ :‬סטודיו איילון‪ ,‬הפקה‪ :‬דפוס איילון‪ ,‬ירושלים‬
‫הוצאה לאור‪ :‬משרד החינוך‪ ,‬גף פירסומים‬
‫© כל הזכויות שמורות‬

‫מהדורה שנייה ירושלים‪ ,‬תשע"א ‪2011 -‬‬

 ‫תוכן עניינים‬ ‫ ‬

‫‪4‬‬ ‫ ‬
‫מבוא‬ ‫ ‬
‫‪4‬‬ ‫ ‬
‫ציר ההיסטוריה‬ ‫ ‬
‫‪5‬‬ ‫ ‬ ‫תקופת הסופרים ‬ ‫ ‬
‫‪6‬‬ ‫תקופת הזוגות ‬ ‫ ‬
‫‪8‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬
‫תקופת התנאים‬ ‫ ‬
‫‪14‬‬ ‫ ‬
‫תקופת האמוראים‬ ‫ ‬
‫ ‪22‬‬ ‫התקופה הבתר תלמודית (שלאחר התלמוד) ‬ ‫ ‬
‫‪28‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬‫ביבליוגרפיה‬ ‫ ‬

‫‪3‬‬
 ‫תמצית ההתפתחות ההיסטורית והספרותית של התורה שבעל‪-‬פה‬

‫תורה שבכתב ‪–-‬כוללת את חמשת החומשים (בראשית‪ ,‬שמות‪ ,‬ויקרא‪ ,‬במדבר‪ ,‬דברים) שהם הבסיס למערכת החוקים הדתית‬
‫של עם ישראל‪ .‬התורה נתפסה כצו אלוהי‪ ,‬ולכן התקדשה לאחר כתיבתה כדבר שאין לגרוע ממנו ואין להוסיף‬
‫עליו‪.‬‬
‫תּוֹרָה ֶׁש ְבּעַל‪-‬פֶּה ‪-‬על פי המסורת‪ ,‬גם התורה שבעל‪-‬פה נמסרה למשה במעמד הר סיני‪ .‬זוהי מערכת הפירושים ושיטות הלימוד‬
‫של התורה שבכתב‪ ,‬הכוללת גם הלכות שהועברו מדור לדור וכאלה שהתחדשו והותאמו למציאות המשתנה‪.‬‬
‫התושב"ע מנסה לענות גם על שאלות אקטואליות‪ ,‬משפטיות ומוסריות‪ ,‬והיא הולכת ומתפתחת כל הזמן‪.‬‬

‫התושב"ע נלמדה בצד התורה שבכתב‪ ,‬ונמסרה בעל‪-‬פה מדור לדור‪ .‬במטרה לשמור על הפרדה ברורה בין התורה המקודשת‬
‫והכתובה לבין הלימוד והפירוש‪ ,‬היה איסור חמור לכתוב דברי תושב"ע‪" :‬דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה‪ ,‬דברים‬
‫שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת גיטין‪ ,‬דף ס' עמוד ב')‪ .‬לימים‪ ,‬בוטל האיסור הזה‪ ,‬וחומר רב נכתב‬
‫ופורסם ‪ -‬עד ימינו אנו‪.‬‬
‫ספרות חז"ל‬

‫תלמוד‬
‫אחרונים‬
‫ואחרוני אחרונים‬ ‫ראשונים‬ ‫גאונים‬ ‫סבוראים‬ ‫ירושלמי‪/‬‬ ‫משנה‬ ‫ספרות בית שני‬ ‫תקופת המקרא‬
‫בבלי‬
‫ספרות הלכה‬

‫חתימת הבבלי ‪5 500‬‬

‫ומוסר‬

‫שו"תים מ‪800-‬‬
‫עד היום‬

‫שולחן ערוך ‪1550‬‬

‫זוהר ‪1300‬‬

‫רמב"ם מאה ‪12‬‬

‫רש"י מאה ‪11‬‬

‫רס"ג מאה ‪10‬‬

‫‪420‬‬

‫חתימת המשנה‬
‫חתימת ירושלמי ‪4‬‬

‫‪200‬‬

‫‪-157‬‬
‫חורבן בית שני ‪70‬‬
‫החשמונאים‬

‫שיבת ציון ‪-537‬‬

‫חורבן בית‬
‫הראשון ‪-586‬‬

‫בניית בית‬
‫המקדש הראשון‬

‫דוד ‪-1000‬‬

‫משה ‪-1300‬‬

‫האבות ‪-1800‬‬
‫המקדש ‪-7‬‬

‫‪4‬‬
‫‪11‬‬

‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪6‬‬

‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫‪-1‬‬
‫‪-2‬‬
‫‪-3‬‬
‫‪-4‬‬
‫‪-5‬‬
‫‪-6‬‬

‫‪-8‬‬
‫‪-9‬‬
‫‪-10‬‬
‫‪-11‬‬
‫‪20‬‬
‫‪19‬‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫‪16‬‬
‫‪15‬‬
‫‪14‬‬
‫‪13‬‬
‫‪12‬‬

‫‪10‬‬

‫‪-12‬‬
‫‪-13‬‬
‫‪-14‬‬
‫‪-15‬‬
‫‪-16‬‬
‫‪-17‬‬
‫‪-18‬‬
‫‪0‬‬
 ‫תקופת הסופרים‬
‫תקופת המקרא מסתיימת במאה החמישית לפני הספירה‪ ,‬לאחר עלייתו של העם מגלות בבל בהנהגת עזרא ונחמיה‪ .‬ארץ ישראל‬
‫הייתה אז חלק מהאימפריה הפרסית‪ ,‬אך בעלת חיים תרבותיים ודתיים אוטונומיים‪ .‬בתקופה זו נקבע הנוסח הסופי של ספרי‬
‫התורה‪ ,‬והיא הועתקה על ידי "סופרים"‪ ,‬הופצה ונקראה בציבור‪ .‬בתוך כך נוצר צורך לבאר ולפרש את הכתוב בה‪.‬‬

‫"כנסת הגדולה" הייתה אז ההנהגה היהודית העצמית של היישוב היהודי‪ ,‬והיא מנתה ‪ 120‬חברים‪ .‬אף על פי שאיננו יודעים את‬
‫שמותיהם של חכמים אלו‪ ,‬שמו של אחד מאחרוני ההנהגה בכל זאת ידוע לנו‪ :‬שמעון הצדיק‪.‬‬

‫ִׁשמְעוֹן ַהצַּדִּיק הָיָה ִמּׁשְיָרֵי ְכנֶסֶת ַהגְּדוֹלָה‪.‬‬

‫הוּא הָיָה אוֹמֵר‪:‬‬
‫בו ָדה [עבודת המקדש] וְ ַעל ְּג ִמילוּת ח ֲָס ִדים‪:‬‬
‫עו ֵמד‪ַ ,‬על ַה ּת ֹו ָרה וְ ַעל ָהעֲ ֹ‬
‫עולָ ם ֹ‬
‫לשה ְדבָ ִרים ָה ֹ‬
‫ַעל ׁ ְש ׁ ָ‬

‫(משנה‪ ,‬מסכת אבות‪ ,‬פרק א' משנה ב')‬

‫במאה הרביעית לפני הספירה (‪ 332‬לפניה"ס) כבש אלכסנדר מוקדון‪ ,‬המצביא היווני‪ ,‬את האימפריה הפרסית וגם את ארץ ישראל‪.‬‬
‫האוטונומיה הפנימית‪ ,‬שאפיינה את חיי היהודים בארץ ישראל במשך כל תקופת השלטון הפרסי‪ ,‬המשיכה להתקיים‪.‬‬
‫במשך הזמן‪ ,‬הסנהדרין תפסה את מקומה של כנסת הגדולה‪ .‬הסנהדרין הייתה מועצת הזקנים ומנתה ‪ 71‬חכמים‪ .‬היא שימשה‬
‫כבית הדין הגדול‪ ,‬וחבריה היו ממונים על כל תחומי החיים הפנימיים של העם היהודי בארץ‪ .‬מטרתה הייתה לשמור על החיים‬
‫הדתיים והלאומיים של עם ישראל על פי מצוות התורה‪ ,‬באמצעות מערכת פירושים‪ ,‬תקנות וגזרות‪ ,‬בהתאם לצרכים‪ .‬הסנהדרין‬
‫ישבה בלשכת הגזית אשר בהר הבית‪ ,‬ירושלים הייתה עיר הבירה‪ ,‬וסביב בית המקדש התרכזו החיי התרבות‪ ,‬הדת והחברה‪.‬‬
‫‪5‬‬
 ‫תקופת הזוגות‬
‫באמצע המאה השנייה לפני הספירה (לאחר מרד החשמונאים)‪ ,‬עברה הסנהדרין שינוי‪ :‬בראשה עמדו שני חכמים (זוגות) זה לצד זה‪:‬‬
‫האחד נשיא והשני אב בית הדין‪ .‬תקופה זו נמשכה עד תחילת המאה הראשונה לספירה‪ ,‬ובמהלכה הפכה ממלכת יהודה למדינת‬
‫חסות של האימפריה הרומית‪.‬‬
‫הזוג החמישי והאחרון מבין זוגות המנהיגים היו הלל (הנשיא) ושמאי (אב בית הדין)‪ ,‬שפעלו בתקופתו של המלך הורדוס (תחילת‬
‫המאה הראשונה לפני הספירה)‪ .‬בימיהם נוצר הבסיס הרחב לספרות הכתובה של התורה שבעל‪-‬פה‪.‬‬
‫הלל נולד בבבל (לפי המסורת הוא נצר לבית דוד‪ ,‬מצד אמו)‪ .‬בבגרותו עלה לארץ ללמוד תורה‪ ,‬וייסד שושלת נשיאים‪ ,‬שנמשכה‬
‫כ‪ 400-‬שנה‪ .‬בתקנות שתיקן בולטת המגמה להתאים את ההלכה אל המציאות המתחדשת‪ .‬המסורת מתארת את הלל כאדם‬
‫ענוותן (סובלן)‪ ,‬ורודף שלום‪.‬‬

‫אוהֵ ב ֶאת ַה ְ ּב ִר ּי ֹות ו ְּמ ָק ְרבָ ן לַ ּת ֹו ָרה‪:‬‬

‫לום‪ֹ ,‬‬
‫רו ֵדף ׁ ָש ֹ‬
‫לום וְ ֹ‬
‫אוהֵ ב ׁ ָש ֹ‬
‫של ַאהֲ רֹן‪ֹ ,‬‬
‫ידיו ׁ ֶ‬ ‫ִהלֵּל אוֹמֵר‪:‬‬
‫הֱ וֵ י ִמ ּ ַתלְ ִמ ָ‬

‫(משנה‪ ,‬מסכת אבות‪,‬פרק א' משנה י"ב)‬

‫שמאי מתואר כקפדן בהשקפת עולמו הדתית והמוסרית‪ .‬הוא דרש דייקנות בשמירת המצוות‪ ,‬חתירה לאמת וקיום ההלכה ללא‬
‫פשרות‪.‬‬

‫ָפות‪:‬‬
‫שה ַה ְר ֵּבה‪ ,‬וֶ הֱ וֵ י ְמ ַק ֵּבל ֶאת ּ ָכל ָה ָא ָדם ְ ּבסֵ בֶ ר ּ ָפנִ ים י ֹ‬ ‫תו ָר ְת ָך ֶקבַ ע‪ .‬אֱ ֹ‬
‫מור ְמ ַעט וַ עֲ ֵ ׂ‬ ‫שה ֹ‬
‫עֲ ֵ ׂ‬ ‫ַׁשמַּאי אוֹמֵר‪:‬‬
‫(משנה‪ ,‬מסכת אבות‪ ,‬פרק א' משנה ט"ו)‬

‫לאחר מותם של הלל ושמאי‪ ,‬התפלג עולם החכמים לשתי קבוצות עיקריות ‪" -‬בית הלל" ו"בית שמאי"‪ ,‬כאשר לכל אחד מן הבתים‬
‫הייתה מסורת הלכתית שונה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬ברוב המקרים התקבלה ההלכה של בית הלל‪.‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫המידות שהתורה נדרשת בהן‬
‫בתקופת הזוגות התפתחו כמה כללים שעל פיהם למדו החכמים את התורה‪ .‬כללים אלו נקראו‪ :‬המידות שהתורה נדרשת בהן‪.‬‬
‫מידה = דרך‪ ,‬שיטה‪ ,‬כלל שבאמצעותו דרשו חז"ל את הטקסט המקראי‪ ,‬והסיקו ממנו מידע שאינו כתוב במפורש במקרא‪.‬‬
‫המסורת מייחסת להלל את ניסוח שבע המידות‪ ,‬שעל פיהן נקבעו ההלכות‪.‬‬

‫אחת מהמידות הללו היא "קל וחומר" (על אחת כמה וכמה‪/‬דין)‪ :‬אנו מקישים (מסיקים‪ ,‬לומדים) מעניין אחד לעניין אחר על סמך‬
‫ההיגיון‪ .‬זוהי דרך הגיונית ללמוד את הדין ממקרה קל על מקרה דומה לו‪ ,‬אך חמור ממנו‪ :‬אם במקרה הקל הדין מחמיר‪ ,‬מובן מאליו‬
‫שאותו הדין המחמיר יחול גם במקרה החמור‪ .‬ולהפך‪ :‬אם במקרה החמור הדין מקל‪ ,‬על אחת כמה וכמה שהדין המקל יחול גם‬
‫במקרה הקל‪.‬‬

‫כיצד הוא קל וחומר?‬

‫הכתובים בתורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ואם אחרת‬
‫"‪...‬צווה הקב"ה לאדם שנשא שתי נשים‪ ,‬שחייב בשלשה ְתנאים ְּ‬
‫ִ‬
‫יִ קח לו‪ְ ,‬ש ֵארה כסותה ועונתה לא יגְ רע" (שמות כ"א ‪ .)10‬זה נאמר בשביל שתי נשים‪ ,‬ולא פירש לנו‬
‫הכתוב משפט אישה אחת‪ .‬זה יש לנו ללמוד מקל וחומר‪ :‬מה שתי נשים שהדבר עליו יותר כבד‪ ,‬קל‬
‫וחומר לאשתו היחידה‪".‬‬

‫(ר' סעדיה גאון בפירושו לי"ג מִדות (הוצ' שעכטער בבית תלמוד ח"ד))‬

‫‪7‬‬
 ‫הת ָּנ ִאים‬
‫תקופת ַּ‬
‫ַּתנָא הוא‪:‬‬
‫ ‪ .‬אחכם שחי בתקופת המשנה (מאות ‪ 1-2‬לספירה); מי שדעותיו ומימרותיו נזכרות במשנה ובספרות התקופה‪.‬‬
‫ ‪ .‬במ ַשנֵן ‪ -‬אדם הזוכר והגורס הֲלכות בעל‪-‬פה‪.‬‬

‫באמצע המאה הראשונה לספירה קמו בארץ סיעות יהודיות קיצוניות‪ .‬תסיסתם של היהודים הקנאים הובילה למרד הגדול ברומאים‪,‬‬
‫ובסופו של דבר גרמה לנפילת ירושלים ולחורבן בית המקדש השני על ידי טיטוס (בשנת ‪ 70‬לספירה)‪ .‬הכובשים ערכו טבח נורא‬
‫באנשי העיר‪ ,‬הרסו את בנייניה‪ ,‬הפקיעו אדמות והטילו מסים כבדים‪ .‬המשבר העמוק הביא יהודים רבים לעזוב את דתם‪.‬‬

‫כל המערכת הדתית‪-‬לאומית שבתוכה חי ופעל היישוב היהודי נהרסה‪ :‬חורבן הבית ביטל את עבודת הקורבנות‪ ,‬ואת מערכת‬
‫החגים והימים המיוחדים הקשורים בבית המקדש‪ .‬מוסדות ההנהגה בוטלו והעלייה לרגל ‪ -‬שהייתה גורם לאומי מלכד ‪ -‬פסקה‪.‬‬

‫דור יבנה‬
‫בהנהגתו של רבן יוחנן בן זכאי הצליח העם להתאושש‪ .‬ריב"ז היה כוהן לפי מוצאו‪ .‬המסורת אומרת כי היה תלמידו של הלל‪,‬‬
‫וכנראה היה לו מעמד בהנהגה בירושלים לפני החורבן‪ .‬הוא הצליח לרכז סביבו עמיתים ותלמידים‪ ,‬ולהעביר את מוסדות ההנהגה‬
‫מירושלים ליבנה‪ .‬ריב"ז קבע‪ ,‬כי מעתה היהדות תתקיים בלי בית מקדש ובלי קורבנות‪ ,‬והיא תתבסס על המשולש‪ :‬תורה ‪ -‬תפילה‬
‫‪ -‬גמילות חסדים‪.‬‬
‫ביבנה הוחל בשיקום חיי הרוח והחברה של האומה‪ ,‬הוקמה מחדש הסנהדרין וחודשה קביעת מערכת המועדים והחגים‪.‬‬
‫שניים מתלמידיו הבכירים‪ ,‬של ריב"ז היו רבי אליעזר (בן הורקנוס) ורבי יהושע‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫מונֶה ׁ ְשבָ חָ ן‪:‬‬ ‫"‪...‬חֲ ִמ ּׁ ָשה ַתלְ ִמ ִידים ָהי ּו ֹ‬
‫לו לְ ַר ָּבן ֹיוחָ נָן ֶּבן ז ּ ַַכאי‪ ...‬הוּא ָהיָה ֹ‬
‫ינו ְמ ַא ֵּבד ִט ּ ָפה‪,‬‬
‫ש ֵא ֹ‬
‫יעזֶר ֶּבן הֻ ְר ְק ֹנוס ‪ -‬בּ ֹור סוּד ׁ ֶ‬
‫ַר ִ ּבי אֱ לִ ֶ‬
‫ש ַע ֶּבן חֲ נַנְ יָה ‪ַ -‬א ׁ ְש ֵרי ֹיולַ ְד ּת ֹו‪,‬‬
‫הו ׁ ֻ‬
‫ַר ִ ּבי יְ ֹ‬
‫ַר ִ ּבי ֹיוסֵ י הכּ הֵ ן‪-‬חָ סיד‪,‬‬
‫עון ֶּבן נְ ַתנְ ֵאל ‪ -‬יְ ַרא חֵ ְטא‪,‬‬
‫שמ ֹ‬
‫ַר ִ ּבי ְ‬

‫(משנה‪ ,‬מסכת אבות‪ ,‬פרק ב' משנה ח')‬ ‫ער ְך ‪ְּ -‬כ ַמ ְעיָן ּ‬
‫המ ְת ַ ּג ֵּבר‪".‬‬ ‫ַר ִ ּבי אלְ ָעזָר ֶּבן ָ‬

‫רבן גמליאל (דיבנה)‪ ,‬מצאצאי הלל הזקן‪ ,‬החליף את ריב"ז והיה לנשיא הסנהדרין‪ .‬מבחינת פעילותו‪ ,‬ר"ג המשיך את מפעלו של‬
‫ריב"ז‪ ,‬כלומר‪ :‬התמודדות עם המציאות החדשה ועם הצורך לשקם את הדור גם מבחינה רוחנית‪ .‬הוא שאף לאחד את העם סביב‬
‫מרכז רוחני אחד‪ ,‬על בסיס הלכה אחידה‪ ,‬כדי למנוע מחלוקות ופילוג‪.‬‬
‫מרד בר כוכבא פרץ בשנת ‪ 132‬לספירה‪ .‬המרד זכה לעידודו של רבי עקיבא‪ ,‬מגדולי התנאים‪ .‬בתחילה זכה המרד להצלחה‪ ,‬אך‬
‫נפילת מבצר ביתר‪ ,‬שלוש שנים מאוחר יותר‪ ,‬סתמה את הגולל על תקוותיו של העם לשחרור מעול השעבוד לרומי‪ .‬בר כוכבא‬
‫נהרג‪ ,‬וכן "עשרת הרוגי מלכות" וביניהם רבי עקיבא‪ ,‬שהוצא להורג בייסורים קשים‪.‬‬

‫החורבן וההרס ביהודה היו גדולים אף יותר מאשר בשנת ‪ :70‬יהודים רבים נהרגו ואלפים נמכרו לעבדות‪ .‬הקיסר אדריאנוס הטיל‬
‫גזרות דתיות ‪" -‬גזרות השמד"‪ ,‬וביניהן‪ :‬איסור שמירת השבת‪ ,‬איסור לימוד תורה בבתי ספר‪ ,‬איסור לסמוך (למנות) תלמידי חכמים‪,‬‬
‫איסור להקים בתי דין ועוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬נאסר על היהודים לשבת בירושלים‪ ,‬עול המסים הוכבד וקרקעות הופקעו‪ .‬יהודים רבים ברחו‬
‫מן הארץ‪ ,‬בעיקר מזרחה‪ ,‬לבבל‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫דור אושא‬
‫מלחמת בר כוכבא הייתה בעיקרה ביהודה‪ ,‬ושם היה החורבן הגדול ביותר‪ .‬לאחר כישלון המרד‪ ,‬אחדים מתלמידיו של רבי עקיבא‬
‫עברו לגליל והתחילו לפעול שם לחידושם של החיים הציבוריים היהודיים‪ .‬כך עברה לאושא גם הסנהדרין‪ ,‬בהנהגתו של הנשיא‬
‫רבן שמעון בן גמליאל השני (בנו של ר"ג דיבנה)‪.‬‬
‫חכמי אושא הבולטים היו (תלמידי רבי עקיבא)‪:‬‬
‫רבי מאיר‪ ,‬רבי יהודה (בר עילאי)‪ ,‬רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)‪.‬‬
‫בית שערים וציפורי‬
‫רבי יהודה הנשיא היה בנו של רשב"ג‪ ,‬דור שביעי להלל הזקן‪.‬‬
‫רבי יהודה הנשיא עלה לכס הנשיאות בסוף המאה השנייה לספירה‪ ,‬והעביר את מרכז פעילותו לבית שערים ומשם לציפורי‪ .‬בימיו‬
‫הייתה סמכות הנשיאות נרחבת ביותר לעומת קודמיו‪ .‬עושרו הרב תרם לתדמיתו המכובדת בעיני בני דורו ובעיני הדורות הבאים‬
‫אחריו‪ .‬קשריו הטובים עם שלטונות רומי הביאו לארץ פריחה רוחנית‪ ,‬כלכלית ומדינית‪ .‬מפעלו הגדול ביותר היה עריכת המשנה‪.‬‬
‫ה ַתנָאִים בארץ ישראל השאירו אחריהם מקורות רבים וספרות עשירה של הלכה ואגדה‪.‬‬

‫דרשי ההלכה‬
‫ספרות ִמ ֵ‬
‫מטרתם של המדרשים (דרש = שאל‪ ,‬חקר) היא להסביר עניינים בלתי ברורים בתורה‪ :‬עניינים לשוניים‪ ,‬סתירות‪ ,‬כפילויות‪ ,‬פערים‬
‫וכו'‪ .‬המדרש מנסה לחדור למשמעותם העמוקה של הפסוקים וללמוד מהם משמעויות נוספות‪ .‬באמצעות מדרשי ההלכה נוספו‬
‫חוקים חדשים‪ ,‬אשר אינם כתובים במפורש בתורה‪ ,‬אך נלמדים ממנה‪.‬‬
‫‪‬ספרות מדרשי ההלכה הגיעה לשיא פריחתה בדור יבנה‪ ,‬כמאה שנים לאחר זמנו של הלל הזקן‪,‬‬
‫רבים מהם נאספו בקבצים הקשורים במקרא ומשולבים בכתוב‪.‬‬
‫הם ערוכים לפי סדר הספרים‪ ,‬הפרשות והפסוקים שבתורה‪:‬‬
‫‪h h‬מכִילתָא (מידה‪ ,‬כלל) ‪ -‬קובץ מדרשי הלכה לספר "שמות"‪.‬‬
‫‪ִ h h‬סְפרָא (תורת כוהנים)–‪ -‬קובץ מדרשי הלכה לספר "ויקרא"‪.‬‬
‫‪h h‬סִפרֵי (הספרים) ‪ -‬קובץ מדרשי הלכה לספרים "במדבר" ו"דברים"‪.‬‬ ‫‪10‬‬
 ‫המ ְש ָנה‬
‫ִ‬
‫משנה ‪ -‬מהשורש ש‪.‬נ‪.‬ה‪ ,.‬כלומר‪ :‬לחזור ולשנן‪.‬‬
‫בימי הבית השני נקבעו‪ ,‬בצד המדרשים‪ ,‬גם הלכות "עצמאיות" שאינן תלויות בפסוקי המקרא‪ .‬בשל ריבוי ההלכות‪ ,‬בשל האיסור‬
‫להעלותן על הכתב ובשל המצב המדיני הקשה‪ ,‬החלו החכמים לאסוף ולערוך אותן‪ .‬מלאכת האיסוף והמיון קיבלה תנופה בדור‬
‫יבנה‪ ,‬ולא חדלה גם לאחר מרד בר כוכבא‪ ,‬עם נדודיה של הסנהדרין לגליל‪.‬‬

‫המשנה היא הקובץ המוסמך הראשון של תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬תוצר של מאות שנות פעילות משפטית והלכתית‪ .‬היא נערכה בערך‬
‫בשנת ‪ 220‬לספירה‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬על ידי רבי יהודה הנשיא ושפתה עברית‪ .‬המשנה דנה בהלכות על פי נושאים עיקריים ותת‪-‬‬
‫נושאים‪ .‬חתימת המשנה מסכמת את תקופת התנאים‪.‬‬

‫במשנה שישה "סדרים" (ובראשי תיבות ש"ס)‪ .‬הערוכים לפי נושאים‪:‬‬

‫זרעים ‪ -‬חקלאות‪ ,‬מצוות המיוחדות לקרקע של ארץ ישראל‪ ,‬תפילות וברכות‪.‬‬
‫מועד ‪ -‬שבת‪ ,‬חגים‪ ,‬מועדים‪ ,‬ימים מיוחדים בשנה‪.‬‬
‫נשים ‪ -‬ענייני משפחה‪ :‬נישואין‪ ,‬גירושין‪ ,‬חובות וזכויות של בני הזוג‪ ,‬הורים וילדים‪.‬‬
‫נזיקין ‪ -‬נושאים משפטיים שבין אדם לחברו‪ ,‬בתי הדין וענישה‪ ,‬ענייני מוסר וחברה‪.‬‬
‫קודשים ‪ -‬עבודת הכוהנים‪ ,‬הקרבת קורבנות בבית המקדש ודיני שחיטה‪.‬‬
‫טהרות ‪ -‬דיני טומאה וטהרה של הגוף ושל הבית וכליו‪.‬‬
‫כל ֵסדֶר מורכב מכמה מסכתות (למשל‪ :‬בסדר מועד נכללות מסכת שבת‪ ,‬מסכת פסחים וכו')‪.‬‬
‫כל ַמ ֶסּכֶת מורכבת מכמה פרקים‪ .‬כל ֶפּרֶק מורכב מכמה משניות (לדוגמה‪ :‬מסכת קידושין‪ ,‬פרק א'‪ ,‬משנה ג')‪.‬‬
‫בכל מִשנָה יש הלכה אחת או הלכות ספורות‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬למילה "משנה" יש שלוש משמעויות‪:‬‬

‫ ‪ .‬אשמו הכולל של הקובץ שערך רבי יהודה הנשיא‪.‬‬
‫ ‪ .‬בהלכה‪.‬‬
‫ ‪ .‬גקטע אחד מתוך פרק במסכת‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫כשמצטטים משנה בתלמוד‪ ,‬משתמשים במונחים‪ :‬תנן‪ ,‬מתניתין‪.‬‬
‫כתב יד של‬
‫המשנה‬

‫‪12‬‬
 ‫מפ ְרשי המשנה‬
‫ָ‬
‫בשל חשיבותה של המשנה‪ ,‬נכתבו לה פירושים במהלך הדורות‪ .‬הבולטים שבהם‪:‬‬
‫‪h h‬רבי משה בן מימון (רמב"ם)‪ :‬בסוף המאה ה‪ 12-‬במצרים‪ .‬פירושו כולל ביאור קצר לכל משנה ודיון מעמיק בעניינים העיקריים‬
‫שבה‪ .‬בסוף כל עניין הוא פוסק הלכה על פי מסקנת התלמוד‪ .‬פירושו נכתב בשפה הערבית‪-‬יהודית ותורגם פעמים רבות‬
‫לעברית (בעיקר ידוע תרגומו של הרב קאפח‪ ,‬משנות ה‪ 60-‬של המאה ה‪.)20-‬‬
‫‪h h‬רבי עובדיה מברטנורה (רע"ב)‪ :‬מהחשובים שבמפרשי המשנה‪ ,‬במאה ה‪ 15-‬באיטליה‪ ,‬עלה לישראל והיה ראש הקהילה‬
‫בירושלים‪ .‬פירושו מתבסס בעיקר על רש"י ורמב"ם ותוספות‪.‬‬
‫‪h h‬חנוך אלבק (ארץ ישראל‪ ,‬המאה ה‪ :)20-‬מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד וממייסדי השיטות המדעיות החדשות בחקר‬
‫המשנה‪ .‬פירוש זה למשנה הוא קצר וקל‪ ,‬בתוספת הערות ארוכות בסוף כל כרך‪.‬‬
‫‪h h‬פנחס קהתי‪( :‬ארץ ישראל‪ ,‬המאה ה‪ :)20-‬ביאורו מבוסס על פרשנות מסורתית והוא קל לקריאה ונוח לשימוש‪.‬‬

‫ברייתות (ביחיד‪ָּ :‬ב ַריְ ָתא)‬

‫הלכות רבות מתקופת התנאים לא נכללו בששת הסדרים של המשנה‪ ,‬אלא נותרו מחוץ לה‪.‬‬
‫אלו הן משניות חיצוניות ‪ -‬ברייתות (בר = חוץ)‪.‬‬
‫היו ברייתות שנערכו אף הן בקבצים‪ ,‬או נזכרו במקורות ספרותיים מאוחרים יותר‪ ,‬אך מרביתן אבדו‪.‬‬
‫בדרך כלל ניתן לזהות ברייתות בתלמוד‪ ,‬על פי הפתיחה‪" :‬תנו רבנן" (שָנו‪ ,‬לָמדו חכמינו)‪ ,‬או "תניא" (שנויה)‪.‬‬

‫התו ֶֹס ְפ ָתא (התוספת)‬

‫ּ‬
‫קובץ של ברייתות הערוך על פי מתכונת המשנה‪ :‬סדרים‪ ,‬מסכתות‪ ,‬פרקים והלכות‪ .‬בעוד המשנה כתובה בקיצור ובתמציתיות‪,‬‬
‫הרי שההלכות שבתוספתא מוסיפות ומרחיבות‪ :‬נימוקים‪ ,‬מקרים נוספים‪ ,‬דעות שונות‪ ,‬פרטים‪ ,‬שמות של תָנאים ואגדות‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫האמו ָֹר ִאים‬
‫תקופת ָ‬
‫אָמוֹרָא = המבאר‪ :‬החכם שעסק בלימוד וביאור המשנה‪.‬‬
‫לאחר חתימת המשנה נוצר הצורך לפרש את המשנה‪ ,‬לפסוק הלכה במקומות שבהם היו מחלוקות‪ ,‬וגם להתאים את חוקיה‬
‫למציאות המשתנה‪ .‬מלאכה זו נעשתה על ידי האמוראים שפעלו בארץ ישראל ובבבל לשם היגרו יהודים רבים בשל המצב הקשה‬
‫בארץ‪ .‬השלטון בבבל היה סובלני יותר וכך שגשגו מרכזי הלימוד‪.‬‬
‫דיוניהם של האמוראים נאספו בשני קבצים‪ :‬התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי‪.‬‬

‫התלמוד‬
‫מהשורש למ"ד (שם נרדף‪ :‬גְָמרָא‪ ,‬מהשורש ג‪.‬מ‪.‬ר‪ ,.‬שפירושו בארמית‪ :‬למד)‪ ,‬כלומר‪ :‬מה שנלמד מהמסורת‪.‬‬
‫התלמוד הוא החיבור היהודי הגדול‪ ,‬המרכזי והחשוב ביותר בכל הזמנים‪.‬‬
‫מטרתו לפרש ולהסביר את הנאמר במשנה‪ ,‬ולהוסיף דיונים בנושאים שהתחדשו אחרי תקופת המשנה‪.‬‬

‫בתלמוד משולבים‪ ,‬בצד ענייני הלכה וחוק‪ ,‬גם קטעי מדרש ואגדה‪ ,‬קטעי הגות‪ ,‬סיפורים‪ ,‬מחלוקות‪ ,‬ידיעות ועצות‪ .‬מכל אלו‬
‫מצטיירים אורחות חייהם של בני התקופה‪.‬‬
‫דברי הגמרא מחולקים ליחידות הנקראות "סוגיות" (נושאים)‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬הסוגיה פותחת בציטוט המשנה (מתני' = מתניתין =‬
‫משנתינו)‪ .‬בהמשך מפורט הדיון התלמודי (הפותח בביטוי גמ' = גְמרא)‪ ,‬ובו דיונים וניתוחים של לשון המשנה ורעיונותיה‪ ,‬בצורה‬
‫של שאלות ותשובות ומחלוקות בין החכמים‪ .‬כל זאת‪ ,‬תוך הסתמכות על פסוקים מהמקרא‪ ,‬על טקסטים ממקורות תנאיים אחרים‬
‫(ברייתות‪ ,‬מדרשים)‪ ,‬תקדימים‪ ,‬סיפורי מעשה ועוד‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫התלמוד הירושלמי‬
‫האימפריה הרומית‪ ,‬ששלטה בארץ ישראל‪ ,‬סגרה את ירושלים בפני יהודים‪ .‬לפיכך התרכז הלימוד בטבריה ובקיסריה‪ .‬בשל המצב‬
‫הפוליטי הקשה בארץ ישראל (בשנים ‪ 400-200‬לספירה) ובשל ביטול הנשיאות‪ ,‬התלמוד הירושלמי לא נערך עריכה סופית‪ ,‬אלא‬
‫נשאר כחומר גלם בלתי מעובד וקשה להבנה‪ ,‬ולכן אף סמכותו ההלכתית פחותה‪ .‬התלמוד הירושלמי קצר יותר מאחיו הבבלי‪ ,‬והוא‬
‫מכיל כמות רבה יותר של דברי אגדה‪.‬‬
‫בין גדולי אמוראי ארץ ישראל היו‪ :‬רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ("רֵיש לקיש") בטבריה‪ ,‬ורבי אבהו בקיסריה‪.‬‬

‫התלמוד הבבלי‬
‫בתקופת האמוראים עברו יהודים רבים להתגורר בבבל‪ ,‬ובה קמו מרכזים רוחניים (ישיבות)‪ ,‬בשנת ‪ 500‬לספירה לערך‪ ,‬נאספו‬
‫הסוגיות והדיונים מבתי המדרש למיניהם‪ ,‬סודרו ונערכו על פי סדר המסכתות במשנה‪ .‬התלמוד הבבלי כתוב בעברית ובארמית‪.‬‬
‫למרות מורכבותו‪ ,‬התלמוד הוא מקור ההלכה החשוב והמוסמך ביותר של עם ישראל עד ימינו אנו‪.‬‬
‫בין גדולי האמוראים בבבל היו‪ :‬רב‪ ,‬שמואל‪ ,‬רב יהודה‪ ,‬רב נחמן‪ ,‬אביי ורבא‪.‬‬

‫מאות שנים לאחר חתימתו נכתבו לתלמוד הבבלי פירושים רבים‪ .‬החשובים שבהם‪:‬‬
‫‪h h‬רבי יצחק אלפסי (המכונה רי"ף המאה ה‪ :)11-‬נולד בצפון אפריקה ועבר לספרד‪ .‬ערך מחדש את התלמוד הבבלי‪ ,‬תוך כדי‬
‫השמטת האגדות והדגשת ההלכות‪.‬‬
‫‪h h‬רש"י (ר' שלמה יצחקי‪ ,‬נולד בצרפת‪ ,‬המאה ה‪ :)11-‬פירושו קצר ותמציתי‪ .‬פירושו נחשב למוסמך ביותר‪.‬‬
‫‪h h‬בעלי התוספות (תלמידיו של רש"י‪ ,‬מאות ‪ :)13-12‬הוסיפו על רש"י‪ ,‬חלקו עליו‪ ,‬וחידשו פירושים משל עצמם בהסתמך על‬
‫השוואה לסוגיות אחרות‪.‬‬
‫‪h h‬שטיינזלץ (הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ)‪ :‬תרגום וביאור מודרני שהושלם לאחרונה‪ .‬מהדורה זו מציגה את הטקסט התלמודי‬
‫כשהוא מנוקד ומפוסק‪.‬‬
‫‪15‬‬
 ‫מבנה דף התלמוד הבבלי המודפס‬
‫במשך מאות שנים הועתקה ספרות התורה שבעל‪-‬פה על ידי סופרים‪ ,‬בכתב יד‪ .‬עם המצאת הדפוס‪ ,‬בתחילת המאה ה‪ ,16-‬הודפס‬
‫התלמוד בעיר ונציה שבאיטליה ונקבעה תבנית קבועה לדף הגְמרא‪ ,‬אך מרבית התלמודים שבידינו הם צילומים של דפוס וילנא‬
‫מסוף המאה ה‪.19-‬‬
‫במרכז העמוד‪ ,‬באותיות מרובעות‪ :‬הטקסט עצמו‪:‬‬
‫‪1 .1‬מתני' (= מתניתין = משנתינו) ‪ -‬פתיחה לציטוט מן המשנה‪.‬‬
‫‪2 .2‬גמ' (= גְמרא) ‪ -‬פתיחת הדיון התלמודי‪.‬‬
‫בצדדים‪:‬‬
‫‪3 .3‬פירוש רש"י ‪ -‬בצדו הפנימי של העמוד (צד התפר)‪.‬‬
‫‪4 .4‬פירוש בעלי התוספות ‪ -‬בצדו החיצוני של העמוד‪.‬‬
‫‪5 .5‬תורה אור ‪-‬ברווח שבין הטקסט התלמודי לפירוש רש"י‪ .‬מראה מקום לציטוט מן התנ"ך‪ :‬שם הספר ומספר הפרק‪.‬‬
‫בשוליים‪:‬‬
‫‪6 .6‬מסורת הש"ס ‪ -‬ציון למקומות מקבילים בתלמוד‪ ,‬שבהם נדון אותו העניין‪ ,‬ותיקוני גרסאות‪.‬‬
‫‪7 .7‬עין משפט נר מצווה ‪ -‬מראה מקום לספרי פסיקה חשובים הדנים בהלכה שבסוגיה‪.‬‬
‫בראש העמוד‪:‬‬
‫‪8 .8‬הכותרת‪ :‬שם הפרק (על פי המילים הראשונות של אותו הפרק במשנה)‪ ,‬מספר הפרק במסכת‪ ,‬שם המסכת‪.‬‬
‫‪9 .9‬מספר הדף (באותיות) ‪ -‬בפינה העליונה של העמוד השמאלי‪ ,‬הפונה כלפי חוץ ‪ -‬רק בעמוד א'‪.‬‬
‫בכל דף שני עמודים‪ :‬בעמוד א' ‪ -‬השמאלי‪ ,‬מצוין מספר הדף באותיות עבריות‪.‬‬
‫בעמוד ב' ‪ -‬הימני‪ ,‬אין סימון למספר הדף‪ ,‬אבל מצד ימין מופיע מספר המציין את העמוד‪.‬‬

‫לדוגמה‪:‬‬
‫כה‬ ‫סוכה‬ ‫פרק שני‬ ‫הישן תחת המיטה‬ ‫בעמוד א'‪:‬‬
‫מס' הדף‬ ‫שם המסכת‬ ‫מס' הפרק במסכת‬ ‫שם הפרק‬
‫סוכה‬ ‫פרק שני‬ ‫הישן תחת המיטה‬ ‫‪50‬‬ ‫בעמוד ב'‪:‬‬
‫(מס' העמוד = מס' הדף כפול ‪)2‬‬
‫‪16‬‬
 ‫דוגמה לדף גמרא‬
‫(דפוס וילנא)‬

‫‪17‬‬
 ‫מהדורת שטיינזלץ‬

‫מפעל התרגום והפרוש של הרב עדין שטיינזלץ (אבן‪-‬ישראל) החל בסוף שנות השישים של המאה שעברה והסתיים לאחרונה‪-‬‬
‫לאחר כ‪ 45 -‬שנה!‬
‫זהו "פרוש חדש המבאר כל פרט שבתלמוד בהבנת המילים והתוכן‪ ,‬בהסברת דרך המשא והמתן התלמודי‪ .‬בלוויית תרשימים‬
‫וטבלות‪ .‬בתוך הפירוש תרגום מלא‪ ,‬מילולי ותוכני‪ ,‬באותיות המיוחדות‪ ,‬של כל הארמית המצויה בתלמוד"‪.‬‬

‫הטקסט התלמודי מסודר באותיות גדולות מאירות עיניים‪ ,‬הוא מפוסק ומנוקד וראשי התיבות מפוענחות‪ .‬כל עמוד בודד של‬
‫התלמוד המודפס משתרע במהדורה זו על פני שני עמודים זה מול זה‪.‬‬

‫מלבד התרגום והביאור‪ ,‬נוספו גם‪:‬‬

‫מבואות וסיכומים‪:‬לפני כל פרק‪ ,‬ולאחריו‪ ,‬דברי הסבר כלליים וסיכומי דברים‪ ,‬וכן הסברת בעיות וסוגיות מיוחדות‪.‬‬
‫"עיונים"‪ :‬שיטות פרוש נוספות‪ ,‬ברור מושגי יסוד ובאור דרכי המחשבה‪.‬‬
‫"אורח הלכה"‪ :‬מסקנות ההלכה בנושאים שבגמרא‪.‬‬
‫"אישים"‪ :‬ביוגרפיות קצרות של אישים המוזכרים בתלמוד‪.‬‬
‫"לשון"‪ :‬ביאורן והבנת מקורותיהן של מלים משפות זרות‪.‬‬
‫"העולם"‪ :‬תיאורים ותמונות של בעלי חיים וצמחים‬
‫"החיים"‪ :‬תיאורים ותמונות של חפצים שהשתמשו בהם בימי התלמוד‪ ,‬תיאור דרכי החיים והרקע ההיסטורי של המאורעות‪.‬‬

‫בסוף כל מסכת מופיע מפתח מפורט של אישים ונושאים‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫מבנה דף התלמוד הבבלי‬
‫מהדורת שטיינזלץ‬

‫‪19‬‬
20
 ‫פירוש רש"י לתורה‪ ,‬כתב יד מהמאה ה‪12 -‬‬ ‫ר’ שלמה יצחקי (רש”י)‬

‫‪21‬‬
 ‫(שלאחר התלמוד)‬ ‫הב ָתר‪-‬תלמודית‬
‫התקופה ְּ‬
‫גם אחרי תקופת האמוראים לא פסק תהליך העיון‪ ,‬הפירוש וההתחדשות המתמדת‪:‬‬

‫‪h h‬הסבוראים (רבנן סבוראי) ‪ -‬פעלו בבבל במאה השישית לספירה‪ ,‬ועסקו בהסברתו ובהנחלתו של התלמוד‪ .‬לסבוראים חלק רב‬
‫בעריכת התלמוד הבבלי‪ ,‬בליקוט גרסאות ובהשוואת נוסחאות‪ ,‬ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד‪ .‬בכך הם סיימו את תהליך‬
‫כינוסו ועריכתו של התלמוד‪.‬‬
‫‪h h‬הגאונים ‪ -‬ראשי הישיבות בבבל במאות ה‪ .11-7-‬הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה‪ ,‬לא רק בבבל‪ ,‬אלא בעם היהודי‬
‫כולו‪ .‬הגאונים עסקו בפירוש התלמוד‪ ,‬ובזמנם החלה להתפתח ספרות השאלות והתשובות‪.‬‬
‫‪h h‬הראשונים ‪ -‬הרבנים והיוצרים שפעלו בין המאות ה‪ 15-11-‬לספירה‪ .‬לתקופה זו נודעה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה‬
‫והיצירה היהודית‪ .‬בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים היו‪ :‬רי"ף (ר' יצחק אלפסי‪ ,‬נולד בצ‪ .‬אפריקה)‪ ,‬רש"י (ר'‬
‫שלמה יצחקי‪ ,‬נולד בצרפת)‪ ,‬רמב"ם (ר' משה בן מימון‪ ,‬נולד בספרד)‪ ,‬רא"ש (רבינו אשר‪ ,‬נולד בגרמניה וחי בספרד)‪ ,‬רמב"ן (רבי‬
‫משה בן נחמן‪ ,‬נולד בספרד)‪ .‬הם‪ ,‬ועוד עשרות רבנים‪ ,‬יצרו בתחומי ההלכה‪ ,‬פרשנות המקרא‪ ,‬התלמוד‪ ,‬הפילוסופיה היהודית‪,‬‬
‫המיסטיקה היהודית‪ ,‬השירה והפיוט‪.‬‬
‫‪h h‬האחרונים ‪ -‬הרבנים והיוצרים שפעלו מן המאה ה‪ 16-‬לספירה ואילך‪ .‬פוסקי ההלכה התמודדו‪ ,‬איש איש לשיטתו‪ ,‬עם‬
‫החידושים הטכנולוגיים והמדעיים ועם אתגרים הנובעים מהמציאות המשתנה‪ .‬בין הבולטים‪ :‬ר' יוסף קארו (צפת‪ ,‬המאה ה‪,)16-‬‬
‫ר' משה איסרליש (פולין‪ ,‬המאה ה‪ .)16-‬הרב עובדיה יוסף (ישראל המאה ה ‪ )21-20‬הרב משה פיינשטיין (ארה"ב המאה ה‪.)20-‬‬

‫מדרשי האגדה‬
‫באמצעות האגדות החכמים הביעו את דעותיהם‪ ,‬את חוויותיהם ואת אמונותיהם‪ ,‬והעבירו מסרים חינוכיים ומוסריים‪ .‬האגדות‬
‫המדרשיות נבעו מתוך המקרא‪ ,‬אשר שימש רקע ללימוד עקרונות על‪-‬זמניים של חשיבה והתנהגות‪.‬‬

‫האגדות ומדרשי האגדה מפוזרים בכל ספרות התושב"ע‪ :‬במדרשי ההלכה‪ ,‬במשנה‪ ,‬בתוספתא ובתלמודים‪ ,‬וכמובן בקובצי מדרשי‬ ‫‪22‬‬
‫האגדה ובילקוטים‪ .‬איסוף החומר האגדתי ועריכתו החל בסוף תקופת האמוראים‪.‬‬
 ‫בין הקבצים החשובים‪:‬‬
‫‪h h‬מדרש רבה ‪ -‬קובץ של מדרשי אגדה‪ ,‬מתקופות שונות ובסגנונות שונים‪ ,‬לחמישה חומשי תורה ולחמש המגילות (שיר השירים‪,‬‬
‫רות‪ ,‬איכה‪ ,‬קוהלת‪ ,‬אסתר)‪ .‬נערך בארץ ישראל החל מהמאה השישית לספירה‪.‬‬
‫‪h h‬מדרש תנחומא ‪ -‬כולל מדרשי אגדה לחמישה חומשי תורה‪ .‬נקרא על‪-‬שמו של רבי תנחומא (ארץ ישראל‪ ,‬המאה הרביעית‬
‫לספירה) אשר רבות מן הדרשות בקובץ זה מיוחסות לו‪.‬‬
‫‪h h‬ילקוט שמעוני ‪–-‬קובץ של אגדות הערוך על פי סדר ספרי התנ"ך‪ .‬נערך באשכנז במאה ה‪ 13-‬על ידי ר' שמעון הדרשן‪.‬‬
‫‪h h‬מדרש הגדול ‪ -‬ילקוט האגדה שנערך בתימן בימי הביניים‪.‬‬

‫מדרש תנחומא‬
‫גירסה מודפסת‬

‫‪23‬‬
 ‫ספרות הפסיקה‬
‫ספרים שנכתבו בתקופות שלאחר התלמוד‪ ,‬על ידי מחברים שונים‪ ,‬ומטרתם ללקט את ההלכות הקיימות מתוך המשא ומתן‬
‫והדיונים התלמודיים הארוכים‪ ,‬ולקבוע מסקנות ברורות במקרים שבהם התלמוד עצמו איננו פוסק במפורש‪.‬‬
‫שניים מן הספרים החשובים ביותר הם‪:‬‬
‫משנה תורה (הי"ד החזקה)‪ ,‬ספרו של רמב"ם – רבי משה בן מימון (ספרד ומצרים במאה ה‪ ,)12-‬אשר נכתב בערך בשנת ‪.1200‬‬
‫הוא מסודר על פי י"ד (‪ )14‬נושאים עיקריים‪ ,‬כתוב בשפה העברית‪ ,‬בתמציתיות ובניסוח משפטי ברור‪ .‬רמב"ם מוסר את המסקנה‬
‫הסופית של ההלכה‪ ,‬בלי לדון בה ובלי לציין את המקורות שמהם שאב אותה‪ .‬זהו ספר פסקים מדויק ונוח לקריאה ולהבנה‪ ,‬והוא‬
‫המשוכלל והמקיף ביותר שקם להלכה העברית‪.‬‬

‫שולחן ערוך‪ ,‬ספרו של רבי יוסף קארו (צפת‪ ,‬המאה ה‪ ,)16-‬הוא קובץ של דינים ומנהגים שנהגו בקהילות ספרד ובארץ ישראל‪ .‬הוא‬
‫מסודר בארבעה חלקים גדולים‪ .‬הספר פוסק הלכה למעשה בסגנון קצר ומדויק‪ .‬לאחר שנוספו לו "הגהות" ‪ -‬השלמות של ההלכות‬
‫לפי מנהגי אשכנז (על ידי ר' משה איסרליש)‪ ,‬התקבל בכל תפוצות ישראל כספר היסוד שעל פיו מתנהלים חייו של היהודי שומר‬
‫המצוות‪.‬‬

‫ספרות השו"ת (שאלות ותשובות)‬

‫תשובותיהם‪ ,‬החלטותיהם ומסקנותיהם הכתובות של חכמי ההלכה ומורי ההוראה לשאלות שנשלחו אליהם בכתב‪.‬‬

‫כבר בתקופת האמוראים הייתה חליפת שאלות ותשובות בין מרכזי הלימוד ובין הקהילות למיניהן‪ ,‬אולם הללו שובצו בתוך‬
‫התלמודים‪ .‬רק לאחר חתימת התלמוד מופיעות השו"ת כענף ספרותי בפני עצמו‪ ,‬ההולך ונמשך עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫מטרת השו"ת היא לברר את ההלכה ואת הכרעת הדין בבעיות ספציפיות‪ ,‬אולם תוך כדי הדיון ההלכתי אנו לומדים תקנות‬
‫ומנהגים‪ ,‬פילוסופיה ודברי מוסר‪ ,‬עדויות על מאורעות היסטוריים וכו'‪.‬‬
‫בידינו מצויות כיום יותר מ‪ 300-‬אלף (!!!) שאלות ותשובות‪ ,‬המופיעות ביותר מ‪ 3,000-‬ספרים של מחברים שונים‪ ,‬אין ספור שו"ת‬
‫ברשת האינטרנט כיום‪.‬‬
‫המקור היעיל ביותר לספרות השו"ת הוא פרויקט השו"ת הממוחשב של אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬ ‫‪24‬‬
 ‫משנה תורה של רמב”ם‬
‫כתב‪-‬יד מאוייר מהמאה ה‪14 -‬‬

‫‪25‬‬

‫יצירות ומאפיינים בתחום התורה שבע"פ הנהגה ואישים מרכזיים‬
‫‪ -‬כנסת הגדולה (‪ 120‬חכמים)‪.‬‬
‫‪ -‬שמעון הצדיק‪.‬‬
‫‪ -‬הסנהדרין (‪ 71‬חכמים)‪.‬‬
‫‪ -‬הזוגות (נשיא ואב בי"ד)‪:‬‬
‫* יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן‪.‬‬
‫* יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי‪.‬‬
‫* שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי‪.‬‬
‫* שמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫* הלל ושמאי‪.‬‬
‫‪ -‬רבן גמליאל (הזקן)‪.‬‬
‫‪ -‬רבן שמעון בן גמליאל‪.‬‬
‫‪ -‬רבן יוחנן בן זכאי (ריב"ז)‪.‬‬
‫(תלמידיו‪ :‬ר' אליעזר‪ ,‬ר' יהושע)‬
‫‪ -‬רבן גמליאל (דיבנה)‪.‬‬
‫‪ -‬רבי עקיבא‬
‫* רבי מאיר‬
‫* רבי יהודה (בר אלעי)‬
‫* רבי שמעון בר יוחאי‬
‫* רבי יוסי‬
‫* רבי אלעזר (בן שמוע)‬
‫‪ -‬רבי יהודה הנשיא‬
‫‪ -‬רבי אושעיא‬
‫ספרות חז"ל על ציר ההיסטוריה‬
‫זמן ומאורעות היסטוריים‬ ‫התקופה‬
‫לאחר חורבן בית המקדש הראשון העם גולה‬
‫לבבל‪.‬‬ ‫מקרא‬
‫במאה ה‪ 6 -‬לפניה"ס הפרסים כובשים את‬
‫בבל (ואת א"י)‬
‫‪-‬קריאת התורה בליווי תרגום וביאור‪.‬‬ ‫‪ 515‬לפניה”ס‪ -‬הקמת בית המקדש השני‪.‬‬
‫‪-‬התאמת חוקי התורה למציאות המשתנה‪.‬‬ ‫ציון”‪.‬‬ ‫‪ 460‬לפניה”ס ‪ -‬עליית עזרא ונחמיה ו”שיבת‬ ‫סופרים‬
‫‪332‬לפניה"ס‪ -‬תחילת השלטון היווני ביהודה ‪ -‬ספרות אנונימית‪.‬‬
‫(אלכסנדר מוקדון)‬
‫‪ 160‬לפניה"ס‪ -‬מרד החשמונאים‬
‫‪70- 100‬לפניה"ס‪ -‬שיאה של ממלכת יהודה‬
‫(אלכסנדר ינאי)‬
‫‪ 63‬לפניה"ס ‪ -‬תחילת התקופה הרומית בא"י‪ - .‬תקנת הכתובה‪.‬‬ ‫זוגות‬
‫תחילת המאה הראשונה לספירה (המלך‬
‫‪-‬ניסוח ‪ 7‬המידות שהתורה נדרשת בהן‪.‬‬ ‫הורדוס)‬
‫‪ -‬תקנת הפרוזבול (שמיטת חובות)‬
‫המרד הגדול‬
‫‪ -‬תקנות שנועדו להסתגל לחיים ללא מקדש‪.‬‬ ‫‪ 70‬לספירה‪ -‬חורבן בית המקדש‬
‫דור יבנה‬
‫‪" -‬לעולם הלכה כדברי בית‪ -‬הלל"‬ ‫‪ 135-132‬לספירה‪ :‬מרד בר‪-‬כוכבא‬
‫‪ -‬קידוש החודש‬
‫‪ -‬מדרשי הלכה‬ ‫דור אושא‬ ‫ַתנָאים‬
‫‪ -‬התחלת איסוף‪ ,‬מיון ועריכה של תושב"ע‬
‫‪ -‬עריכת המשנה‬
‫‪ -‬התוספתא‬
‫‪ 230-160‬לספירה‪ :‬בית‪ -‬שערים וציפורי‬ ‫‪26‬‬
 ‫‪ -‬רבי יוחנן‪.‬‬
‫‪-‬רבי שמעון בן‪-‬לקיש (ריש לקיש)‪.‬‬
‫‪ -‬רבי אבהו‪.‬‬
‫‪ -‬רב‪ ,‬שמואל‪ ,‬רב יהודה‪.‬‬
‫‪ -‬רב נחמן‪ ,‬אביי‪ ,‬רבא‪ ,‬רב פפא‪,‬‬
‫‪ -‬רב אשי‪ ,‬רבינא‬
‫פעילותם אנונימית‪.‬‬
‫רב עמרם גאון‪ ,‬רב סעדיה גאון‪,‬‬
‫רב שרירא גאון‪ ,‬רב האי גאון‬
‫‪ -‬ר' יצחק אלפסי (רי"ף)‪.‬‬
‫‪ -‬ר' שלמה יצחקי (רש"י)‪.‬‬
‫‪ -‬ר' משה בן מימון (רמב"ם)‪.‬‬
‫‪ -‬ר' אשר (רא"ש)‪.‬‬
‫‪ -‬ר' משה בן נחמן (רמב"ן)‪.‬‬
‫‪ -‬רבי יוסף קארו‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ - 400-200‬בארץ ישראל‪:‬‬
‫‪ -‬מעבר הסנהדרין לטבריה‪.‬‬
‫‪ -‬ביטול הנשיאות‪.‬‬
‫‪-‬עריכת התלמוד הירושלמי ‪ -‬תחילת עריכת‬ ‫‪ -‬פיצול ההנהגה‪ :‬טבריה‪+‬קיסריה‪.‬‬
‫מדרשי האגדה‪.‬‬ ‫אמוראים‬
‫‪ - 500-200‬בבבל‬
‫‪-‬דיונים על המשנה בישיבות‬
‫‪ -‬עריכת התלמוד הבבלי‪.‬‬
‫עריכתו הסופית של התלמוד הבבלי‪ ,‬ליקוט‬ ‫‪ - 600-500‬בבבל‬ ‫סבוראים‬
‫והשוואת נוסחים‪.‬‬
‫‪ -‬פרשנות התלמוד‪.‬‬ ‫‪ 1000-600‬ראשי הישיבות בבבל‪ ,‬ואח"כ גם‬
‫‪-‬תחילתה של ספרות השו"ת‪.‬‬ ‫בא"י ובמצרים‪.‬‬ ‫גאונים‬
‫תקופה המקבילה לימי הכיבוש המוסלמי בא"י‬
‫פרשנות המקרא‪ ,‬פסיקת הלכה‪ ,‬פילוסופיה‬ ‫‪( 1500-1000‬ימי הביניים)‬
‫יהודית‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬שירה ופיוט‪.‬‬ ‫‪ -‬ספרד‬
‫‪ -‬צפון אפריקה‬ ‫ראשונים‬
‫‪ִ -‬מ ְשנֶה תורה (רמב"ם)‪.‬‬ ‫‪ -‬באשכנז (מרכז אירופה)‪.‬‬
‫ספרי הלכה ושו"ת‪:‬‬ ‫באשכנז ‪ -‬החל מהמאה ה‪14-‬‬
‫‪ -‬שולחן ערוך (‪.)1500‬‬ ‫בספרד ןבא"י החל מהמאה ה‪16-‬‬ ‫אחרונים‬
 ‫שולחן ערוך‬

‫ביבליוגרפיה מומלצת‬

‫נהרה כהן‪ ,‬מבוא לתורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬הוצאת ת"ל (האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך)‪ ,‬ירושלים‪.‬‬

‫עדין שטיינזלץ‪ ,‬מדריך לתלמוד מושגי יסוד והגדרות‪ ,‬הוצאת כתר‪ ,‬ירושלים (וראו ביבליוגרפיה מפורטת שם)‬

‫יהודה אייזנברג‪ ,‬עורך‪ ,‬אנציקלופדיה יהודית "דעת"‪:‬‬

‫‪www.daat.ac.il/encyclopedia/category.asp‬‬ ‫‪28‬‬