‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW. h e b r e w b o o k s .o r g‬‬
‫ע״י חיים תשע״ב‬

‫ס פ ר‬

‫דרך ה׳‬
‫מאת רבינו הגדול איש האלקים‬
‫זצוק״ל‬ ‫משה חיים לוצאטו‬ ‫רבי‬

‫מבאר בו‪:‬‬
‫כלל דרכיו ית׳‬
‫וכללי האמונה והעבודה‬
‫)מלשון המחבר בהקדמה(‬

‫הוג ה מכ ת ב יד וסודר מ ח ד ש‬
‫עם הערות וביאורים בעזה״י ע״י‬
‫ספינר‬ ‫בהגרי״א‬ ‫יוסף משה‬

‫מהדור ה מתוקנת‬
‫פעיה״ק ירו שלים ת״ו‬
‫ה׳תשס״ט‬
 ‫הפצה‪ :‬״המסורה״‬
‫רחוב חבקוק ‪5‬‬
‫ירושלים‬
‫טל; ‪02-5356413‬‬
‫‪02-5370588‬‬

‫כל הזכויות שמורות‬

‫©‬
‫‪COPYRIGHT BY THE PUBLISHER‬‬

‫יוסף ספינר‬
‫רחוב סורוצקין ‪47‬‬
‫ירושלים‬
‫טל‪02-5386685 :‬‬
 ‫ליע^וי נשמת האשה החשובה‬

‫מרת מ^כה בלומא כ״ר משה דרילמאן ע״ה‬

‫מסרה נפשה ‪ SiaS‬בית נאמן בישראל' ^שם ובתפארת‬
‫קבל^ה יסורים באהבה ונפסרה בשם סוב טז סבת תשס״ו‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬
‫נדבת משפחת דרילמאן ‪ -‬גיו יארק‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫לעיל^וי נשמת הרבני הנעלמה‬

‫מוה״ר אפרים יצחק ב״ר אברהם ספיגער ע״ה‬

‫עמד לימק גדולי ישראל ושרת אותם באמונה‬
‫רב פעלים לתורה וחסד‬
‫זכה להעמיד משפחה מפוארת ממשיכי דרכו‬
‫נלב״ע יז שבס תשנ״ז‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬
‫נדבת בנו הרב יעקב יוסף ‪ -‬גיו יארק‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫לעילוי נשמת הרה״ח‬

‫מוה״ר גחמן ב״ר משה טשאפף ע״ה‬
‫עובד ה׳ במסירות נפש וזכה להעמ‪ T‬דורות ישרים מבורכים‬
‫נלב״ע יט מנחם אב תשל״ה‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‬
‫נדבת נכדו הרב משה מאיר ־ ניו יארק‬
 ‫יחיאל פישל אייזנבאך‬
‫ראש ישיבת שער השמים‬
‫פעיה״ק ירושלים תובב״א‬

‫בעזה״י ירושלים עיה״ק ת״ו יום ב׳ פ׳ בשלח תשס״ו‬

‫הן כבוד הרב‪ ...‬יוסף משה ספינר שליט״א שכבר איתמחא גברא‬
‫בהוצאה לאור ספונות וגבהות מהרב החסיד המקובל האלקי רומה‬
‫למלאך ה׳ צבאות רבינו משה חיים לוצאטו זללה״ה‪ ,‬עומד להוציא לאור‬
‫עולם מהדורה מתוקנת של ספר ייק׳ דרך ה׳ שמתבארים בו יסודות‬
‫ושרשי אמונת ישראל‪ ,‬בנויים על אדני חכמת ר‪.‬אמ^ כדרכו של‬
‫הרמח׳׳ל לדבר בתחתונים ולרמה בעליונים‪ .‬אץ לך דבר שהוא צורך‬
‫השעה כמו חהוק האמונה הטהורה ובירור אמיתת מציאות האדם וכח‬
‫עבודתו בקודש‪.‬‬

‫כבר ידועים גודל הפלגת חכמי ישראל על גודל קדושתו וחסידותו של‬
‫המחבר‪ ,‬עד שהעיד עליו המגיד הקדוש ממעזריטש‪ :‬״שאץ דורו היה‬
‫כדאי להבץ צדקתו ופרישותו״‪ .‬ורבינו הגדול הגר״א אמר‪ :‬״לו היה רבי‬
‫משה חיים לוצאטו בחיים‪ ,‬כי עתה הלכתי אליו רגלי ללמוד ממנו מוסר‬
‫ומדות״‪.‬‬

‫ניתי טובה להרב הנ״ל שהעטיר את הספר בהערות וביאורים המפענחים‬

‫צפונות לשונו הקצר של המחבר‪ ,‬בלעדי זה כמעט ולא עומדים על דעתו‬
‫העמוקה והרחבה של רבינו הרמח״ל שמדד ושקל בפלס רוח קדשו את‬
‫דיוק הלשון והמלים‪ .‬וכן טרח בהגהת הספר מתוך כת״י מבית מדרשו‬
‫של המחבר‪ ,‬ועל פי כת״י זה החזיר‪ .‬ה״כותרות״ שכתב המחבר והיו‬
‫חסרים בכל המהדורות הקודמות‪ .‬ואין לנו אלא לברכו שתכה‪ ,‬שעל ידו‬
‫תרבה האמונה הטהורה בישראל‪.‬‬

‫הכו״ח לככוד התורה ולכבוד המחבר זצוק״ל‬

 ‫הסכמת מרן הראב״ד שליט״א‬
‫‪RABB1M01SHESTERBUCH‬‬ ‫משה שטדנבוך‬
‫‪CmErRABBI‬‬
‫‪m i Vice K vti4 m of‬‬ ‫לכלסקדליתסושכנדם‬
‫!‪of 1b« 01th040x Bobbiale•) Court‬‬ ‫‪«5‬י‪5 8‬תד*‪ r * v c*»r 8‬השיכיח וי‪p’r :‬‬
‫‪JERUSALEM‬‬ ‫נ ‪•:‬י ינ ‪8 :‬יז יג*״^ ־י״« « ר נ ז מחורי הד‪-‬ני]י‬
‫•‬ ‫‪5‬נ! נשיי •עדין דח״י״ח‬
‫‪lUcIwv Mnbkolov IJ l U f ^ taruMlaa T•! 02-6SI-06I0‬‬ ‫גדי״? ייישלי* ח״ו‬

‫ברכה והסכמה‬
‫י׳ שבט תשס״ו‬
‫בשמחה רבה ועונג קבלתי ביאור נפלא בלשון צח וקל מאת הרב הגאון‬
‫המהולל הרב יוסף ספינר שליט״א‪ ,‬להסביר דברי הספר "ייד ה׳״‬
‫מהגה״ק רבי משה חיים לוצאטו זצוק״ל‪ ,‬ורואים שהמהדיר השקיע‬
‫כוחות עמל ויגיעה להוציא מתחת ידו ביאור מדוקדק על בל דברי הספר‬
‫דרן ה׳‪ ,‬וביאור כזה נחהי מאד‪ ,‬וזכה המהדיר לזכות רבים בביאורו‪.‬‬
‫ומה אוסיף בשבח הספר הקדוש דרן ה׳‪ ,‬שגאוני הדור שיבחוהו והיללוהו‬
‫שפותח שער בעבודת ה׳‪ ,‬וגדולי החסידים ופרושים כאחד קראו שאין‬
‫גומרים עליו את ההלל‪ ,‬וכל מי שמשתוקק לעלות מעלה מעלה בעבודת‬
‫ה׳‪ ,‬ימצא בספר דברים נפלאים להלהיב הלב בעבודת ה׳‪.‬‬
‫והגה״ק בהקדמתו לספר כותב שדרן ספרו ״יקל לד למצוא דעת אלקים‬
‫בכל חלקי התורה ופירושיה‪ ,‬ולעמוד על כל סתריה כברכת ה׳ אלקין‬
‫אשר יתן ל ך׳ ומוסיף בלשונו המזוקק‪ :‬״שצריד לדקדק על בל המילות‬
‫ולהשתדל לעמוד על תוכן הענינים ולעצור כל אמיתותם בשכלן ומצאת לן‬
‫מנוח אשר ייטב לן״ עכ״ל‪.‬‬
‫וזהו בדיוק עבודת הרב המהדיר שליט״א‪ ,‬בדק בבל מילה כפי שידו‬
‫מגעת‪ ,‬ומסביר הדברים בטוב טעם ודעת‪ ,‬ובשלחן ערון מציע הדברים‬
‫להוגי תורה ועמליה‪ ,‬ובמיוחד בני תורה יתענגו שיוכלו למצוא בספר דרן‬
‫ה׳ תשובה לכמה וכמה שאלות באמונה והשגחה שבר ועוגש וכדומה‬
‫ולהתחזק בעבודת ה׳ בקדושה וטהרה‪.‬‬
‫והנני מוסיף‪ ,‬שבזמנינו שאנו קרובים לביאת משיח צדקינו‪ ,‬וניכר‬
‫השתוקקות לטעום גס חכמת האמת‪ ,‬אבל ראוי לידע שאי אפשר ליכנס‬
‫פנימה אלא אם השלים נפשו עם הקדמות להבין יסודות האמונה‪,‬‬
‫ותועלת מרובה למי שעוסק בספר דרן ה׳ ומתבונן בו‪ ,‬שיזכה להשגות‬
‫בדרכי ה׳ ויזכן נפשו ובזה ראוי ראוי באמת להשיג חכמת הנסתר‪.‬‬
‫ולכן אני מברן הרב המהדיר שליט״א‪ ,‬שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬
‫ויהיה בכלל מזכי הרבים‪ ,‬ונזכה כולנו בקרוב להתגלות כבוד ה׳ בעולמו‬
‫בביאת משיח צדקינו לעינינו בקרוב‬
‫והנני מצפה בבליון לישועת ה׳ ורחמי שמים מרובים‬
 ‫דברים אחדים‬

‫״ אין ח פ ץ ל ה׳ ב עו ל מו כי אם שיכירו עבדיו את כבודו‪ ,‬ואת גד לו‬

‫ירוממו‪ ,‬ובמסתריו י תעל סו״ )לשון רבינו הרמח״ל באגרותיו(‪ .‬אין‬
‫הכוונה דוקא על לימוד הקבלה‪ ,‬אלא כל עסק בענין השגחתו ית׳ על‬
‫עולמו ועל האדם בפרט‪ ,‬וכן אגדות ומדרשי חז״ל‪ ,‬נכלל בלימוד חכמת‬
‫האמת ופנימיות התורה‪ .‬וכמ״ש תלמיד הרמח״ל )כת״י( וז״ל‪ :‬מי‬
‫שישתדל להבין הנהגתו ית״ש כמו שמוזהר על זה; וידעת היום והשבות‬
‫אל לבבך וגו׳‪ ,‬יהיה אפילו בפשט שהוא ״אגדה״‪ ,‬ששם מבוארים‬
‫מדותיו של הקב״ה‪ ,‬לפחות על דרך הפשט‪ ,‬הנה זה נקרא שמשיג איזה‬
‫דבר מן הבורא עכ״ל‪ .‬ומה נורא המקום הזה — ספר דרך ה׳‪ ,‬אין זה כי‬
‫אם בית אלקים — המלמד לאדם דעת ותבונה ״בכלל דרכיו יתברך*‬
‫— כללי ה א מונ ה ו ה עבוד ה ע ל בורים״ )מתוך לשון המחבר בסוף‬
‫ההקדמה(‪ ,‬היינו‪ :‬היחס והקשר בין הבורא ית׳ לנבראיו‪ ,‬ובמיוחד לעם‬
‫סגולתו‪.‬‬

‫‪ . 1‬כלל דרכיו יתברך — הספר כולל בתוכו‪ :‬הבנת רוב הסוגיות המרכזיות‬
‫של כתבי האריז״ל‪) ,‬בדוגמת הדעת תבונות וכללים ראשונים(‪ :‬א״ס‪ ,‬צמצוס‬
‫וקו‪ ,‬א״ק‪ ,‬שבירה ותיקון‪ ,‬ופרצופי האצילות קטנותם וגדלותם‪ ,‬ובי״ע‪ .‬חטא‬
‫אדה״ר ותיקונו‪ .‬וכן הבנת דרושים יסודיים בשער הכוונות‪ .‬הספר משמש‬
‫)במרה מסויימת( גם כעין קיצור של ״דעת תבונות״‪.‬‬
‫יש להעיר‪ :‬שאין כוונת המחבר להסתיר את שפת הקבלה בשפת הנגלה‪ ,‬ולא‬
‫בא בהסבריו כדי לקרב הדברים אל השכל‪ .‬אלא לפי שיטת הרמח״ל‪ ,‬שפת‬
‫הנגלה של נושאים אלו)הבנת הדברים מצד הנהגת ה׳ את עולמו(‪ ,‬הם תוכיות‬
‫ופנימיות הדברים‪ ,‬והן הן גופי תורה‪ .‬וכמ״ש הרמב״ם בענין מראות הנבואה‬
‫)יסוה״ת פ״ז‪ ,‬הלכה ג׳(‪ .‬ואין הבדל בין המראות המובאים בחכמת האמת‪,‬‬
‫לבין מראות הנבואה‪ .‬וכמ״ש בזה מהר״ש אלקבץ )נדפס בסוף ספר שברי‬
‫לוחות להרמ״ע מפאנו(‪ .‬וראה דברי הגר״א ביהל אור‪ ,‬זוהר ח״ב דף מ״ב ע״ב‬
‫ד״ה‪ :‬ואפילו האי תמונה‪ .‬ונשמע מפי הגר״י הוטנר זצוק״ל‪ ,‬שאלו הגדולי‬
‫עולם שאחזו אחרת בענין זה‪ ,‬הוא בגלל אמרם שאין מראות הנבואה דומה‬
‫למראות שמשגים ברוה״ק שהוא ענינו של חכמת האמת‪.‬‬
 ‫דברים אחדים‬ ‫‪8‬‬

‫המהדורה שלפנינו הוגהה על פי כת״י היחידי שקיים ממנו‪ , 2‬הנמצא‬

‫באוצר הספרים של חברת עץ חיים באמסטרדם )‪ .(c 47 32‬בעזה״י‬
‫תוקנו במהדורה זו כל הטעויות והשינויים אשר בשאר המהדורות‪ .‬וכן‬
‫החזרנו עטרה ליושנה — הכותרות שכתב המחבר‪ ,‬ועל״ב השמטנו‬
‫אותם שהוסיף הר״י ביגון‪ ,‬מאחר שלא היה לפניו כתב יד זה‪ .‬אמנם‬
‫כת״י הנ״ל אינו כתיבת ידי הרמח״ל‪ ,‬וניכר לעין שיש בו טעויות‬

‫‪ .2‬כל המהרורות יצאו רק על פי רפוס ראשון שהועתק מכת״י זה‪ .‬גם מהדורת‬
‫ר״י ביגון הנקרא ילקוט ידיעות האמת‪ ,‬יצא לפי דפוס ראשון‪ .‬וכל השינדים‬
‫בכל הרפוסים‪ ,‬הם מעשי מרפיס‪ ,‬בכוונה רצויה לשפר הלשון‪ .‬לכן לא שייך‬
‫להשוות נוסתאות עם דפוסים קורמים‪ ,‬כי אין להם על מה שיסמוכו‪.‬‬
‫יש להעיר‪ :‬שרפוס ראשון נרפס ע״י ת״ח מרוסיה שביקר באמסטרדם‪ ,‬ומפאת‬
‫שהיה דחיקא ליה שעתה‪ ,‬חיפש כת״י להוציא לאור בקיווי לדררא דכספא‪.‬‬
‫והוסיף עליו הערות וביאורים שאינם שייכים בכלל לגוף הספר‪ ,‬כמו שכתב‬
‫הר״י ביגון בהקדמתו וז״ל; ״והנה בדרך ה׳ דפוס הקודם הוסיף המו״ל על‬
‫הגליון הערותיו אשר אין להן שום שייכות כלל וכלל עם רברי הספר והן רק‬
‫מפריעות בהסחת הרעת לרברים שלא מענינא ושאינם במקומם כלל‪ ,‬ולכן‬
‫השמטנום בדוקא״ עכ״ל‪ .‬ובדומה לכל זה‪ ,‬כתב הגר״י מאלצאן‪ ,‬בהקדמתו‬
‫למהדורת ירושלים תרע״ד‪ .‬המדפיס הראשון הנ״ל‪ ,‬הדפיס רק חלק מהכותרות‬
‫שיש בכת״י‪ ,‬וגם אלו‪ ,‬הרבה מהם שלא במקומם הראוי‪ ,‬ושם כותרת של סעיף‬
‫זו בסעיף אחר‪ .‬לכן הר״י ביגון לא היה יכול להשתמש בכותרות אלו‪ ,‬וכתב‬
‫וחידש משל עצמו‪ ,‬כמו שנימק בהקדמתו למה החליט שלא להשתמש בהם‬
‫כלל‪ ,‬וז״ל בנוגע לכותרות שברפוס ראשון‪ :‬גם לא להשתמש כלל במה‬
‫שהיה‪ ,‬כי לא היה רק במקומות מעטים ובלא שום דקדוק והשקפת תועלת‪,‬‬
‫בטח שלא היה זה מהמחבר כי אם מהמר״ל עכ״ל‪ .‬אמנם כעת שיש בהישג‬
‫יד צילום הכת״י המקורי‪ ,‬אפשר בעזרת ה׳ להחזירם למקומם הראד‪ ,‬דש‬
‫תועלת גרול בעיונם‪ ,‬היות מירי המחבר יצאו‪ .‬ומה עוד‪ ,‬שכותרות שהדפים‬
‫הר״י ביגון‪ ,‬אינם מדדיקים‪ ,‬ומסיתים את הלומד לנקודות צדריות‪ ,‬שאינם‬
‫מעיקרי ושרשי הסעיפים‪ ,‬כמו שכל לומד מתוך עיון יכול להווכח בעצמו‪.‬‬
‫וכאמור‪ ,‬שלר״י ביגון לא היה לפניו הכת״י או צילומו‪ ,‬רק דפוס אמסטררם‬
‫המשובש‪ .‬ברם נשאר לאותו צדיק‪ ,‬הזכות‪ ,‬שהיה הוא הראשון שהירר הספר‬
‫בהידור רב והפיצו בפולניא‪ ,‬וזה עשה רושם גרול בשעתו‪ ,‬להציל נפשות רבות‬
‫מכל מיני זרמי הכפירה‪ ,‬כמו שסיפר בארוכה הגאון המפורסם רבי בנימין‬
‫מנרלסון זצוק״ל מקוממיות‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫‪9‬‬ ‫דברים אחדים‬

‫ודילוגים כדרך המעתיקים‪ ,‬ברם אין בידינו כת״י אחר להעזר ממנו‪.‬‬
‫חלוקת הקטעים והפיסוק‪ ,‬נעשו ע״י המו״ל‪ .‬וכן הוספנו בס״ד הערות‬
‫וביאורים‪ ,‬ומראי מקומות משאר ספרי המחבר‪.3‬‬
‫הספר נדפס לראשונה באמסטרדם כמאה וחמשים שנה אחר פטירת‬
‫הרמח״ל‪ ,‬וגם אז לא התפשט למדינת פולין; וזאת הסיבה אשר חיבור‬
‫זה לא היה נפוץ בציבור ולא היה למראה עיניהם של גדולי ישראל‬
‫בדורות הקודמים‪.‬‬
‫יבורך מפי עליון ידיד״נ הרה״ג המופלג בנש״ק כש״ת ר׳ בעריש‬
‫שנייבלג שליט״א‪ ,‬אשר לו חלק גדול בהערות וביאורים‪ ,‬מתוך הלימוד‬
‫שנלמד בצוותא חרא‪ .‬ואפריון נמטיה לחתני היקר לי כבן הרה״ג הנעלה‬
‫ר׳ מיכ א ל דוב זילברמן שליט״א‪ ,‬אשר טרח להגיה את הספר‪ ,‬והעיר‬
‫הערות רבות מאירות עינים‪.‬‬
‫יבואו על הברכה הוצאת ״המסורה״ ובפרט לידיד״נ הרה״ג הנעלה ר׳‬
‫שלום וילנסקי שליט״א‪ ,‬שהוציאו לאור דבר יפה ומתוקן‪ .‬ויה״ר‬
‫שהספר הקדוש הזה ישמש לתפקידו ויעודו — ״להבין כללי האמונה‬
‫והעבודה על בורים״‪.‬‬

‫‪ .3‬מראי המקומות לספר ״דעת תבונות״ הוא על פי מהדורת ירושלים של‬

‫הגרא״מ גולדבלט שליט״א‪ ,‬בהיות שם הרחבת הדברים המקבילים לכתבי‬
‫האריז״ל‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫במקום הקדמה‬

‫דברי הקדמה שכתב הר״י ביגון הי״ד‪4‬‬

‫במבוא לספר דרך ה׳‬

‫בירור וחיזוק ידיעות אמונתנו הקדושה‪ ,‬זהו בודאי הענין הכי ראשון‬
‫מכל מה שמחייב השתדלותנו הכי חזקה‪ .‬וזה לא בלבד בשביל ההמון‬
‫הרחב‪ ,‬כי אם עוד יותר ובראשונה‪ ,‬בשביל בני תורה ואף גם תלמידי‬
‫חכמים של דורנו‪ .‬עלינו להציל קודם כל היחידים השתולים על פלגי מי‬
‫התורה‪ ,‬אשר מהם יתד מהם פינה‪ ,‬אשר במידה ידועה כל בית ישראל‬
‫נשען עליהם — מכל טשטוש וחסרון ידיעה באמתיות תורתנו הקדושה‬
‫ומושגיהם הדקים הרחבים והמאד גבוהים‪.‬‬
‫עלינו להעמידם על בורין של אמיתיות תורתנו הק׳ בכל שלימותן‬
‫והיקפן‪ ,‬ובאופן חד וחלק שאינו מניח שום מקום לעירבוב התחומים‬
‫ובלבול הריעות‪ ,‬לגימגומים שונים והראיות פנים של שקר וסברות‬
‫הכרס בתוך דיעותיה של תורה‪.‬‬
‫עלינו להצילם מכל קטנות דמוחין‪ .‬מכל קוצר המושג והמשיג‪ ,‬הנותנים‬
‫מקום קליטה אחיזה ושליטה‪ ,‬לכל מיני ריעות זרות ותרמיות תרבויות‬
‫הגויים‪ ,‬המאפשרים בנקל לפגום אצלם בטעמה וריחה של תורה‪ ,‬אשר‬
‫כידוע כבר דןם הם אלו בלבד‪ ,‬להכיר על ידם בכל מיני פרשת דרכים‬
‫ושבילים את הלאן ומאין‪ ,‬להבדיל עמהם תמיד ובכל בין ‪ ...‬לבין ‪ . . .‬את‬
‫‪.‬‬ ‫מספר ההבדלות השייך במלואו‪.‬‬
‫עלינו להצילם‪ ,‬לפחות ביחס לאמיתיות תורתנו הק׳‪ ,‬מכל קלישות‪,‬‬
‫עכירות וקלות הדעת‪ ,‬שבסיבתן הם חסרי עורמה‪ ,‬ועלולים להיות נגנבים‬
‫בדעת תורה שלהם מכל מיני גונבי דיעה הבאים במחתרוג‬

‫‪ .4‬הגאון הצדיק רבי יוסף ביגון הי״ד היה מגדולי משפיעי מחשבת ישראל‪,‬‬
‫בין בני הישיבות בליטא בשנים שלפני השואה‪ .‬בשנת תרצ״ו הוציא לאור‬
‫בוורשא את הספר דרך ה׳‪ ,‬שעד אז לא היה נודע בפולץ‪ .‬דבריו בהקדמה‬
‫מתאימים במיוחד לתקופה זאת‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫הקדמת הר״י ביגון‬

‫היודע ידע והרואה יראה והמשכיל ישכיל‪ ,‬שמחד גיסא‪ ,‬הנה מיעוט‬
‫הלבבות וקוטן האנושי‪ ,‬בכל הבחינות‪ ,‬מגיעים כהיום לשפל קיצם‪.‬‬
‫ומאידך גיסא‪ ,‬הנה התפשתחות החיצונית בישובו של עולם והתקדמותו‬
‫המופלגה‪ ,‬עם השאלות המסובכות שנולדו — לכאורה — בשביל זה‪,‬‬
‫העמיסו גם על פשוטי בני אדם‪ ,‬ומכל שכן על מצוייניהם‪ ,‬נטל כבד של‬
‫זיקי חכמה ודעת מפותחים ביותר‪ ,‬בהחיצוניות של כל ענפי הדיעה‪,‬‬
‫הטעם וההרגש‪ ,‬אשר כוחם גדול להגביר במעוטי הלב והשכל את‬
‫החוצפה והשחצנות — נוסף על מה שבתולדה לדורות שבעקבתא‬
‫דמשיחא — ולהחשיך בם כל אור נפשי ורוחני‪ ,‬ועם זה להפילם‬
‫במבוכות ומהומות רבות‪ ,‬ולחצוץ בינם לבין האמיתיות כולן בריבוי‬
‫הסתרות מיוחדות‪ ,‬נוסף על מה שישנן מאלו מאז מעולם‪ .‬מה שבהצטרף‬
‫כל אלה עם כל כוחות הרע שברעים ושבטובים‪ ,‬שביחיד ושבצבור‪ ,‬ועם‬
‫הדחיפות והדחיקות של הצרכים והמאויים לבני האדם‪ ,‬הנה הסכנה מזה‬
‫לכל ענייני האמת והטוב נעשית גדולה ונוראה ביותר ומקפת מכל צד‪.‬‬
‫הנה עמי התרבות שמסביב לנו והנחשלים מבני עמנו אחריהם‪ ,‬הרבו‬
‫להניח יסודות של שקר‪ ,‬ובנו עליהם בנינים של שוא ותרמית‪ ,‬עם ברק‬
‫ולהט של האמת לאמיתו אשר אין אחריו כלום‪ ,‬וכה הצמיחו גידלו‬
‫וטיפחו בעולם גידולי מינות כבירים מרובי הגוונים והענפים למאד‪,‬‬
‫גידולי מינות חלוטה וחצופה ובטוחה בעצמה עד למאד; עד שגברו‬
‫ופשטו בעולם גידולי מינות אלו‪ ,‬ונתבצרו להם בעולם מקומת של ערך‬
‫הכי גדול להשפעה וכיבוש העולם; וכה כבשו וכובשים את רוב אנשי‬
‫התרבות‪ ,‬והינו ומטים אחריהם את כולם‪ ,‬בשם ההכרה השכלית‬
‫המבוכרה תולדת החכמות והמדעים המופתיים והידיעה הרחבה בכלל‪,‬‬
‫עד שאם ימצאו יחידים מאנשי התרבות שבאומות‪ ,‬שאינם נוטים כלל‬
‫וכלל אחריהם‪ ,‬לא יהיו אלא יוצאים מן הכלל‪.‬‬
‫צריך כח התקוממות חזק נגד רוח שטות של העולם המיני התרבותי של‬
‫היום‪ ,‬וזה יוולד רק מידיעה רחבה ומקיפה עמוקה שלמה ומבוססה‪,‬‬
‫מיושבת וקבועה בפנימיות הנפש היטב‪ .‬ידיעות רחבות מלאות‬
‫מושלמות ומפורטות‪ ,‬לפחות בכללים; ידיעות חדות חלקות בהירות‪,‬‬
‫שנוקבות ויורדות עד התהום; ידיעות מבריחות מן הקצה אל הקצה‪,‬‬
‫מתחילות מאלף ומסיימות בתיו‪ ,‬מחבקות זרועות עולם‪ ,‬מפלשות מבעד‬
 ‫הקדמת הר״י ביגון‬ ‫‪12‬‬

‫לערפל‪ ,‬מגלות מכבשונו של עולם ; ידיעות חזקות ומוצקות שהן גלויים‬

‫מפורשים מלמעלה‪ ,‬ממקורות האמת המוחלטים‪ ,‬גבוהים גובה שמימי‬
‫מצמצומי השגות אדם ופרי מחשבות אנוש ותחבולותיו‪.‬‬
‫ידיעות אמת מושלמות כאלו‪ ,‬חובתנו התכופה להמציאן בסגנון היותר‬
‫מתאים ומובחר‪ ,‬בהוצאות מתוקנות‪ ,‬מסודרות ומוטעמות‪ ,‬וגם משופרות‬
‫בתקון טכני שלם ומיופות בחיצוניותם — בראש וראשון לבני התורה‬
‫והתלמידי חכמים‪.‬‬
‫וברוך השם שהאיר עינינו‪ ,‬למצוא דברים מזהירים באור של מעלה‪,‬‬
‫מהגאון הקדוש והחסיד האמיתי צפנת פענח שבדורות הקודמים‪ ,‬אשר‬
‫עמודי העולם ומאוריו‪ ,‬רשכבה״ג ושרי התורה האמיתיים‪ ,‬יחידים‬
‫המיוחדים שבדורות קדושים שלאחריו‪ ,‬שתו בצמא את דבריו והביעו‬
‫השתוקקותם המופלגה להתאבק בעפר רגליו‪ ,‬והעידו על עוצם הפלגת‬
‫רוממות חכמתו‪ ,‬קדושתו וחסידותו‪ ,‬ונוראות גדלות מעלתו בחכמת‬
‫האמת הנסתרה של פנימיות התורה וסתריה‪ ,‬כידוע ומפורסם ליודעים‪,‬‬
‫הוא מורינו רבי משה חיים לוצאטו זצוקללה״ה‪.‬‬
‫מבין חיבוריו הרבים‪ ,‬אשר כמה מהם עסקם בענין בירור ידיעות האמת‪,‬‬
‫מצאנו חיבור אחד מזה התוכן שהוא מיוחד במינו אשר ממש אין‬
‫כ מו הו בעולם הספרים‪ ,‬ואשר הוא כולו בכלל ובפרט מאותו התוכן‬
‫הדרוש ומבוקש ממגמתנו האמורה‪ ,‬ומאותם התנאים‪ ,‬הסידור‪ ,‬הצורה‬
‫והסגנון הכי רצויים ומעולים בזה‪ ,‬ואשר נתחבר להדיא לשם זו הכוונה‬
‫והמטרה שמכוונים אנו‪ ,‬כמבואר בהקדמת המחבר‪ ,‬אשר אין קץ ליקרת‬
‫דבריה הנחמדים‪ ,‬הנה הוא ספר ״דרך ה׳״‪.‬‬
‫ישימו הכל אל לב היטב‪ ,‬הנחיצות הפשוטה של ספר לימוד לידיעות‬
‫אמונתנו הקדושה‪ ,‬שיהיה שולחן ערוך לענין זה‪ ,‬שיהיה מספיק‪ ,‬מתאים‬
‫ומדויק‪ ,‬וממלא את תפקידו בשלימות‪ ,‬ככל הצורך להמקבלים של היום ;‬
‫להנחיצות בכתובת בטוחה ומספיקה‪ ,‬לרכישת ידיעת אמיתיות תורתנו‬
‫הקדושה באופן ערוך‪ ,‬מסודר ומקובץ‪ ,‬בעד כל שואל ומבקש‪.‬‬
‫‪13‬‬

‫מפתח הפרקים‬

‫‪ ........................................................................................‬א‬ ‫הקדמה‬

‫חל ק רא שון‬
‫‪ ...................................................................‬ז‬ ‫בבורא ית׳‬ ‫פ״א‬
‫‪ ........................................................‬י ד‬ ‫בתכלית הבריאה‬ ‫פ״ב‬
‫‪ .............................................................‬כ א‬ ‫במין האנושי‬ ‫פ ״ג‬
‫‪ .................................................‬ל ו‬ ‫כמצב האדם בעוה״ז‬ ‫פ״ד‬
‫‪ .........................................‬נב‬ ‫בהלקי הבריאה ומצביהם‬ ‫פ״ה‬

‫ח ל ק שני‬

‫‪ .........................................‬ס ד‬ ‫בענין השגחתו ית׳ בכלל‬ ‫פ״א‬

‫‪ ....................................‬ס ז‬ ‫במקרי המין האנושי בעוה״ז‬ ‫פ״ב‬
‫‪ ....................................................‬ע ז‬ ‫בהשגחה האישיית‬ ‫פ ״ג‬
‫‪ .................................................‬צ ה‬ ‫בענין ישראל ואו״ה‬ ‫פ״ד‬
‫‪ ........................................................‬ק ד‬ ‫באופן ההשגחה‬ ‫פ״ה‬
‫‪ ........................................................‬קט‬ ‫בסדר ההשגחה‬ ‫פ״ו‬
‫‪ ............................................‬ק י ג‬ ‫בענין השפעת הככבים‬ ‫פ ״ז‬
‫‪ ....................................‬קיז‬ ‫בהבחנות פרטיות בהשגחה‬ ‫פ״ח‬

‫חל ק שלישי‬

‫‪ ..........................................‬ק ב ו‬ ‫בענין הנפש ופעולותיה‬ ‫פ״א‬

‫‪ ...........................‬ק ל ד‬ ‫בענין הפעולה בשמות ובכישוף‬ ‫פ״ב‬
‫‪ .........................................‬קמז‬ ‫בענין הרוה״ק והנבואה‬ ‫פ״ג‬
‫‪ .......................................................‬קנג‬ ‫במקרי הנבואה‬ ‫פ״ד‬
‫‪ ..............‬קסה‬ ‫בהבדל שבין נבואת כל הנביאים למשה‬ ‫פ״ה‬
 ‫‪14‬‬

‫חלק רביעי‬
‫‪ ......................................................‬ק ע ג‬ ‫בהלקי העבודה‬ ‫פ״א‬
‫‪ .........................................................‬ק ע ו‬ ‫בתלמוד תורה‬ ‫פ ״ב‬
‫‪ ........................................................‬ק פ ה‬ ‫באהבה ויראה‬ ‫פ״ג‬
‫‪ ....................................................‬ק פ ח‬ ‫בק״ש וברכותיה‬ ‫פ״ד‬
‫‪ .....................................................................‬ר ט ו‬ ‫בתפלה‬ ‫פ ״ה‬
‫‪ ........................................................‬ר י ט‬ ‫בסדרי התפלות‬ ‫פ״ו‬
‫‪ ....................................................‬ר מ א‬ ‫בעבודה הזמניית‬ ‫פ ״ז‬
‫‪ ......................................................‬ר מ ה‬ ‫במצוות הזמנים‬ ‫פ״ח‬
‫‪ ...................................................................‬ר נ ט‬ ‫בבדכות‬ ‫פ״ט‬

‫‪ ........................................................................‬ר ס ז‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫‪ ........................................................................‬רפט‬ ‫מאמר החכמה‬
‫‪ ..............................................................................‬ש ל ה‬ ‫דרך חכמה‬
‫‪ ..................................................................‬ש מ ט‬ ‫מאמר על ההגדות‬
‫א‬

‫הקדמה׳‬
‫‪T t• : -‬‬

‫יתרון לדיעת הדבךם על ‪;5‬תכנת חוקיהם כפי מח^יקותס‬

‫ןסךד !חסיהסג‪ .‬מידיעתם עזלא בהבחןה‪ ,‬כיתרון ךא?ת הגן‬
‫המהךר בערגותיו ומלפה במסלוותיו ובעזורות מטעו‪ ,‬מךאלת‬
‫חךעז הקנים ן־הלער הצומח בעךבובג‪ .‬כי אמ^ם‪ ,‬ציור חלקים‬
‫רבים אעזר לא נודע קעזךם רמךרגתםי‘ האמתית בבנלן הכלי‬
‫המךעב מהם‪ ,‬אצל ה;^‪ 5‬ל המקזתוקק לדעת‪ ,‬אינו א^א מע^א‬
‫עבד כלא חמדה‪ ,‬עזיגע בו ולעמל ונלאה ועלף ואין נחת*‪ .‬כי‬

‫‪ ( 1‬רובו ככולו של ההקרמה אינו מרבר על נושא העיקרי של הספר —‬

‫״אמונה ועבודה״‪ ,‬רק בענין סדר ודרך הלימור הנכון — הבחנות וכללים כו׳ ;‬
‫שזהו בעצם ענינו העיקרי והמיוחד של הספר — לבאר עניני האמונה‬
‫והעבודה‪ ,‬בדרך זו‪ ,‬ועל כן מקדים ומאריך בענין זה‪.‬‬
‫מבנה ההקדמה ‪ :‬תחילת דבריו מבאר ענין היתרון של ידיעת דבר על פי ריבוי‬
‫הבחנותיו‪ .‬ובהמשך )ד״ה ‪ :‬והנה כלל עד ד״ה ואמנם( אומר את הפרטים שיש‬
‫להבחין‪ .‬בד״ה ואמנם צריך‪ ,‬מוסיף גם ענין ״הכללים״‪ .‬בד״ה‪ :‬אך מה כו׳‬
‫אומר ההבחנות שיש ב״כללים״ גופיה‪ .‬ומזה בא לענין הספר‪.‬‬
‫‪ (2‬ב׳ הבחנות יש ב״חלקים״‪ :‬מחלקותס‪ ,‬וסדרי יחסיהם‪ ,‬כי גם היחס שיש בין‬
‫חלק לחלק‪ ,‬שייך לידיעת החלק‪ ,‬וכמ״ש להלן‪.‬‬
‫‪ (3‬חורש הקנים — נגד; המהודר בערוגותיו‪ .‬והיער הצומח — ובשורות‬
‫מטעו‪.‬‬
‫ומדריגתם — אולי‬ ‫‪ (4‬קשרם — מענין ד״סדרי יחסיהם״ שהזכיר לעיל‪,‬‬
‫וז״ל הרמח״ל בספרו‬ ‫כוונתו ל״מחלקותם״‪ .‬וכן בהמשך כותב; יחס ומדריגה‪.‬‬
‫דברים‪ ,‬בעבורו יאמר‬ ‫״ספר ההגיון״)פ״ג‪ ,‬יח(; ״יחס״ הוא מין ״קשר״ בין שני‬
‫אצל בן כר‪.‬‬ ‫באחד מהם שהוא של חבירו‪ .‬כגון אב שהוא ענין מתיחס‬
‫‪ (5‬אצ״ל; הכלל‪.‬‬
‫‪ (6‬שיגע בו ויעמול כר — נגד; משא כבד‪ .‬ואין נחת נגד; בלא חמדה‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫הקדמה‬ ‫דרד‬ ‫ב‬

‫הנה כל אחד מהם ’ ‪ v W‬ציורו אצלו‪ .‬ל־א לניח מהעיר בו‬

‫התעזולןה« לבא עד תכליתו — וזה לא !עלה מדו‪ ,‬כיןן עזנעךר‬
‫ממנו תעזלום ענינו‪ ,‬עזהרי חלק גדול מהדבר הוא יחסיו עם‬
‫•‬ ‫— ן‪T -‬‬ ‫»‬ ‫‪r -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪•'“ « V‬‬ ‫׳‬ ‫‪TI‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬

‫המתוחסים לו ומדרגתו במציאות יי‪ ,‬וזה נעלם ממנו‪ ,‬ונמצאת‬

‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫ן •‬ ‫‪F‬‬ ‫‪V‬‬ ‫■‬ ‫‪T VI V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬

‫תשוקתו טוךךתו מבלי שבעתה וחמךתו מכאיבתו ואין מנוחה‪.‬‬

‫לא כן היודע ךבר על אפניו‪ ,‬שבהיות נושאו מתגלה לעיניו‬
‫בעליל כמות שהוא — הלוך !לך והשכל אל אשר לפנה שם‪,‬‬
‫וכיפי מלאכותיו!תענג השתעשע‪.‬‬
‫ןהנה״' כלל מה שיצטרך לאךם שיבחן בנושאו‪ ,‬הוא‬
‫מדרגתי" תאמתית שזכךנו‪ .‬וזה‪ ,‬כי הנה כשנבחין כלל‬
‫הנמצאות המוחשים ןהמשכלים‪ ,‬שהם כלל על מה שמצט!ר‬
‫ציורו בשכלנו‪ .‬נמצא שאין כלם מין אחד ומך^ה אחת‪ ,‬אלא‬
‫מינים שונים ומדרגות מתחלפות‪ ,‬וכפי התחלף מינם כן‬
‫!תהלפו משפטיהם וחקיהם; וזה ממה ג• שלכריחנו להבחין‬
‫ביניהם בהשעלתנו‪ ,‬למען נשיג אותם לאמתם כל אהד כפי‬
‫חקו‪ .‬ואמנם ךאשי המךרגות והמינים — שמונה‪ ,‬וחם מה‬
‫שךאוי שיבחן בנושא להכיר מאיזה מהם היאי וחםג*‪ :‬חכל‬
‫וההלק‪ .‬ה?לל וחפךט‪ .‬הסבה והמסובב‪ ,‬הנושא והמתחבר‪.*4‬‬

‫‪ (7‬מהם — מהחלקים‪.‬‬
‫■‬ ‫‪ (8‬התשוקה — וכלשונו לעיל‪ :‬אצל השכל‪.‬המשתוקק‪.‬‬
‫‪ (9‬הם הב׳ הבחנות שיש ב״חלקים״ ‪ :‬יחסים ומדריגות‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 10‬אחר שאמר הצורך של ״ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם״ ממשיך‬
‫ומבאר ח׳ מדריגות שיש בענין זה‪.‬‬
‫‪ ( 11‬מדריגתו — מיקומו‪ .‬לאיזה מחלקה שייך‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ממה‪ ,‬אצ״ל‪ :‬מה‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ח׳ אלה מבוארים בספר ההגיון לרמח״ל במקומות שונים‪ ,‬אחדים מהם‬
‫הבאנו בהמשך ההערות‪.‬‬
‫‪ ( 14‬הנושא והמתחבר‪ ,‬וז״ל בספר ההגיון )פ״ח‪ ,‬א(‪ :‬הנושא הוא הדבר‬
‫ג‬ ‫ה׳‬ ‫הקדמה‬ ‫דרד‬
‫ן־זה מה עזנךרש ראעזוןה בנוע‪t‬א‪ .‬לדצ\ז אם הוא כל ןאם הוא‬
‫חלק‪ ,‬אם הוא ?לל או פךט‪ ,‬אם הוא סבה או מסובב‪ ,‬אם הוא‬
‫נושא או מתחבר‪.‬‬
‫*‘לחנה כפי מךתתו כן יבחן בו הבחנות‪ ,‬אשר כפי טבעו‬
‫מצמךכות לחשלמת חש^לתו לציור ענלנו‪ :‬אם חלק הוא‪ ,‬לבקש‬
‫לדעת הכל שהוא חלק ממנו; אם הוא פךט לחקר על כללו;‬
‫אם סבה יחקר על מסובבו‪ ,‬אם מסובבי■ את סבתו; אם מתחבר‬
‫לבקש על נושאו‪ .‬ללחקר כמו כן לדעת איזה מין ממיני‬
‫חמתחבדם הוא‪ ,‬אם קדם אם נמשך לאם מתללהז׳‪ ,‬אם עצמי‬
‫ואם מקרי*׳‪ ,‬אם בכח ואם בפעלי׳; כלן הבחנות לא ישלם‬
‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪I X ,‬‬ ‫״‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫“‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪' 1 1‬‬ ‫‪• I‬‬

‫ציור ענלן זולתם‪ .‬לעל הכל יתבונן על טבע הענלן‪ ,‬לדעת אם‬
‫הוא מחלט או מגבלט^‪ ,‬לאם מגבל הוא לחקר על גבוליו‪ ,‬כי‬

‫שיתחבר אליו מה כר‪ ,‬דרך משל‪ :‬האש לחום‪.‬‬

‫‪ ( 15‬בהמשך אומר ההבחנות שיש בח׳ המדריגות שהזכיר קודם‪.‬‬
‫‪ ( 16‬בענין ״סיבה ומסובב״ מבארו לב׳ הצדדין‪ ,‬כי לא שייך להבחין אחד בלי‬
‫השני‪ ,‬משא״כ בשאר הדברים ‪ :‬כל‪ ,‬כלל‪ ,‬כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 17‬בספר ההגיון)פ״ט‪ ,‬ו( מבאר ענין ״קודם ונמשך ומתלוה״‪ :‬מקדים לנושא‬
‫או בא אחריו‪ ,‬על כן יחלק לקודם ונמשך‪ .‬דרך משל‪ :‬האביב קודם לקיץ והאסיף‬
‫בא אחריו‪.‬‬
‫‪ ( 18‬עצמי ואם מקרי‪ ,‬וז״ל בספר ההגיון)פ״ט‪ ,‬ז(‪ :‬העצמי‪ ,‬הוא מיוחד לנושא‬
‫לפי צורתו העצמית‪ ,‬ונמצא בו על הרוב‪ .‬המקרי‪ ,‬הוא שאינו מיוחד לו ואינו‬
‫נמצא בו אלא במיעוטו‪ .‬משל העצמי — החום לאש‪ .‬משל המקרי — הלובן‬
‫לבגד‪.‬‬
‫‪ ( 19‬אם בכח ואם בפועל וז״ל בספר ההגיון )פ״ט‪ ,‬ט(‪ :‬המצאיות בכח‪ ,‬הוא‬
‫כל זמן שהנשוא בנושא בהכנה לבד‪ ,‬ואינו במעשה‪ .‬בפועל — כשהגיע למעשה‪.‬‬
‫משל הכח‪ :‬האדם יש בכחו להיות כותב אף בשעה שאינו כותב‪ ,‬ובשעה שכותב‬
‫נקרא בפועל‪.‬‬
‫‪ (20‬מוחלט או מוגבל‪ ,‬ז״ל בספר ההגיון)פ״ח‪ ,‬ב(‪ :‬המוחלט‪ ,‬הוא שיתחבר לו‬
‫מחבר בלי שום גבול ותנאי‪ .‬דרך משל‪ :‬האש שמתחבר לו החום בהחלט‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫הקדמה‬ ‫ירד‬ ‫ד‬

‫אולם כל ענץ אכ?תי יעזוב כמב‪ ,‬אם ןיחס לנ‪1‬ע<א בלתי הגון ל‪,1‬‬
‫או אם יל?ןח עזלא בגבולו‪.‬‬

‫ואמנם צריך ^תתבונן‪ ,‬עזהנה מספר הפךטים עצום מאד‬

‫מהביל אותם עז‪ 5‬ל האךם ואי אפעזר לו לדעת כלם גג‪ .‬לאו^ם‬
‫מה ^יראוי לו עזיעזתיל עליו‪ .‬הוא ידיעת כללים‪ .‬בי בל כלל‬
‫בכזבעו כולל פךטים הךבה‪ .‬וכעז^עזיג כלל אחד — נמ^א מעזיג‬
‫מאליו מספר רב מן הפךטים‪ .‬ואף על פי עזלא הבחין בם עדץ‬
‫ללא הכיר היותם פךטי הכלל ההוא גג‪ .‬כי חנה בעזןבא אחד‬
‫מהם‪4‬ג ללדו לא !ניח מלהכיר אותו‪ .‬כען עזכבר לדוע אצלו‬
‫העמן הכללי א^ר אי אפעזר להם היות בלתו *ג‪ .‬לכן אמרו‬
‫זכרונם לברכה‪6‬ג‪ :‬לעולם יהיו דברי תוךה בלדיך כללים ללא‬
‫פךטים‪.‬‬

‫לגאך מה עזיצטרך בידיעת הכללים‪ .‬הוא הדעת אותם בבל‬

‫גבוליהם ובחינותיהם»ג‪ .‬וכמו לכתבנו לעיל‪ .‬ואפלו דברים‬

‫המוגבל — שיתחבר לו המתחבר לפי ענין אחד או הבחנה אחת‪ .‬דרך משל‪:‬‬
‫הכושי נושא ללובן לא בבחינת כולו אלא בבחינת אחד מחלקיו דהיינו‬
‫השיניימ‪.‬‬
‫‪ (21‬בהמשך מוסיף עוד נושא שיש בדרך הלימוד ‪ .‬והוא ענין ״הכללים״‪.‬‬
‫‪ (22‬ב׳ הבחנות‪ :‬א״א לדעת כל הפרטים‪ ,‬וגם הפרטים שיודע א״א לזכור‪.‬‬
‫‪ (23‬ולא הכיר כר‪ ,‬אפילו ״הבחין״ אמנם אינו מכיר לאיזה כלל שייך‪.‬‬
‫‪ (24‬מהם — מהפרטים‪ .‬לא יניח מלהכיר אותו — שהוא פרט של הכלל‬
‫ההוא שהשיג‪.‬‬
‫‪ (25‬להם — להפרטים‪ ,‬להיות בלתו — בלי ענין הכללי‪.‬‬
‫‪ (26‬ספרי‪ ,‬האזינו לב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (27‬אחר שהכריח את הצורך ״בכללים״ מבאר את דרך ידיעת הכללים‪,‬‬
‫‪ (28‬ובחינותיהם — ח׳ ההבחנות שפירט לעיל‪.‬‬
‫ה‬ ‫ה׳‬ ‫הקדמה‬ ‫דרן‬
‫שנךאים בתח^ה ‪3‬עךרי הת‪1‬לךה‪^ ,‬ריך עזתעזמר א‪1‬תם ותעזית‬
‫להם לבף ןלא תהןה בז להם‪ ,‬כי אין לף ךבר קטן א‪ 1‬גדול‬
‫בכלל‪ ,‬שאין לו מקום תולךה בפךטים‪ ,‬ומה עזלא יוסיף ןלא‬
‫ערע בקצת הפךטים‪ ,‬הנה יוליד תולךה רבה בזולרגם‪ ,‬ובהיות‬
‫מה שאספיק לכלם‪ .‬על כן‬ ‫הכלל כלל לכלם‪ ,‬צריך ש?הןה‬
‫צריך שתדקדק בזה מאד‪ ,‬ותתבונן על ענןןם ועל !חסיהם‬
‫וקשריהם בדקדוק גדול‪ ,‬ןתבחין ןפה ןפה המשכם‬
‫והשתלשלותם — איך נמשכים ענץ מענלן מן הראש ןעד‬
‫הסוף‪ ,‬ןאז תצליח ןאז תשכיל‪.‬‬
‫י^ והנה על פי הךברים האלה‪ ,‬חבךתי לך קורא נעים חבור‬
‫קטן זה‪ .‬ועונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבוךה על‬
‫בוךןם‪ ,‬בא’?ן שתוכל לעמד עליהם אל נכון‪ ,‬ויצטןרו בשכלך‬
‫ותךאה שךשיהם‬ ‫ציור מספיק מצל מן העךבוב והמבוכה‬
‫וענפיהם במךרגותם בברור האפשרי שיתלשבו על לבך‪ ,‬ותקנה‬
‫אותם בשכלך במבחר שבפנים‪ .‬ומשם ןהלאה וקל לך למצא‬
‫דעת אלקים ככל חלקי התוךה ופרושיה ןלעמד על כל סתריה‪,‬‬
‫כברכת ה׳ אלקיף אשר לתן לך‪.‬‬
‫“ וחנה נשתדלתי לסדר חךברים כסדור שנךאה לי יותר‬

‫‪ (29‬שיהיה בו — בהכלל‪ ,‬הבחנות מה שיספיק לכולם — לכל הפרטים‪.‬‬

‫‪ (30‬ותתבונן כו׳ — מוסיף עוד ה׳ הבחנות בידיעת הכללים‪ ,‬בנוסף על ח׳‬
‫דלעיל שהם מניה וביה‪.‬‬
‫‪ (31‬אחר שאמר את מה שצריכים להבחין‪ ,‬מוסיף‪ :‬שעל פי הדברים האלה‬
‫— כל ההבחנות שדיבר עליהם עד כאן‪ ,‬חיבר את החיבור הזה‪.‬‬
‫‪ (32‬המשך דבריו מתייחסים לכל ההקדמה עד כאן‪ :‬ציור מספיק מוצל כו׳ —‬
‫נגד מ״ש לעיל בד״ה‪ :‬יתרון כר‪ .‬שרשיהס וענפיהם במדרגותם — הוא מ״ש‬
‫מד״ה‪ :‬והנה כלל‪ .‬סיום דבריו‪ :‬ותקנה אותם בשכלך כר‪ ,‬כוונתו למ״ש‪ :‬ואמנם‬
‫צריך כר‪ ,‬היינו‪ :‬ענין הכללים‪.‬‬
‫‪ (33‬אחר שאמר המחבר את דרכו בחיבור הספר‪ ,‬ממשיך למה שנוגע אל הלומד‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫הקדמה‬ ‫דרד‬

‫‪5‬אות‪ ,‬ובמלות שחשבתים היותר הגונות‪ ,‬לתת לף ‪v‬יור קזלם‪34‬‬

‫מהדברים האלה אשר גמךתי להשכילף‪ .‬על כן גם אתה עתה‬
‫עדך אתה לדקדק על כל ןה‪ ,‬ולשמר את על זה שמיךה מעלה‪,‬‬
‫עד תמעא מקום שיועל לףיג‪ ,‬ולא תותר על שום דקדוק‪ ,‬פן‬
‫לתעלם ??מך ע?לן הכרחי‪ .‬אבל זה אשר תעשה‪ ,‬תדקדק על כל‬
‫המלות ותשתדל לעמיד על תיכן הענלנים ןלעצר כל אמתתם‬
‫בשכלך‪6‬ג‪ ,‬ומעאת לף מנוח ??שר לטב לף‪.‬‬
‫לחנה קראתי שם הספר דרך ה׳ כי הנה הוא כלל ” מדרכיו‬
‫ית׳ שגלה לנו על לדי ?ביאיו להודיענו בתורתו«ג‪ ,‬ובהםי־ג‬
‫מנהלנו ומנהל כל בריותיו‪ .‬לחלקתי אותו לד׳ חלקים ; הא׳ —‬
‫מדבר בו על כלל לסודות המציאות״“ ופרטותיו‪ ,‬הב׳ ־ ­‬
‫בהשגחתו ית׳‪ ,‬הג׳ — בנבואה‪ ,‬והד׳ — בעבוךה‪ .‬לאתה אחי‬
‫כל מבקש ה׳׳“ בדרך הזה לך‪ ,‬וה׳ יהלה עמך לנתן לך עינים‬
‫לךאות לאזנים לשמע נפלאות מתוךתו אכי״ר‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ (34‬ציור שלם — היפוך של‪ :‬״ציור חלקים רבים אשר לא נודע קשרם״‬
‫שהזכיר בתחילת דבריו‪.‬‬
‫‪ (35‬עד תמצא מקום שיועיל לך — לא תמיד רואים ומבינים מיד כוונת‬
‫המחבר בהסדל ובהדיוק‪ .‬לכן צריך לדייק ולשמור את הסדר והדיוק‪.‬‬
‫‪ (36‬ג׳ הבחנות )‪-‬שלבים( יש כאן‪ :‬לדקדק על המלים‪ ,‬אח״ב; לעמוד על תוכן‬
‫הענין‪ ,‬ולעצור אמתת הענין בשכלו‪.‬‬
‫‪ (37‬מדרכיו — אצ״ל‪ :‬כלל דרכיו‪.‬‬
‫‪ (38‬על ידי נכיאיו והודיענו כתורתו כר‪ ,‬ר״ל‪ :‬שבחר לבאר יסודות אלו של‬
‫״אמונה ועבודה״ על פי הקבלה והמסורה‪ ,‬ולא ע״פ החקירה‪ ,‬וכמו שהדגיש‬
‫גם להלן ח״א בפרק א סעיף ג וסעיף ה׳‪ ,‬וראה בהערות שם‪.‬‬
‫‪ (39‬ובהם — בדרכים אלו‪.‬‬
‫‪ (40‬יסודות המציאות — לא ברור כוונתו‪.‬‬
‫‪ (41‬כל מבקש ה׳ — מלת‪ :‬ה׳‪ ,‬לא ברור בכת״י‪.‬‬
‫ז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫ייד‬

‫חלק רא^טון‬
‫ופרטותיח‬
‫‪T‬‬ ‫המציאות ;‪T‬‬
‫פלל ‪:‬יסודות ־ ‪• :‬‬
‫נעל ‪T :‬‬
‫^‬

‫פרק א‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫בבוירא ית״ש׳‬
‫מ צי או ת‪1‬‬
‫א‪? .‬ל איש מיע^ראל ^דך ש?אמין ףדע‪ ,‬שיש קזם ‪9‬צוי‬
‫ראשון קךמון ונצחית‪ ,‬והוא שהמציא וממציא ג ?ל מה שנמ^א‬
‫במציאות‪ ,‬והוא האלוק^ ב״ה‪.‬‬
‫‪-‬ן‬ ‫‪VI T‬‬ ‫י ו‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫“‬

‫)ץלמות‪1‬‬
‫עוי ‪ v‬ד ך ש!ךעי‪ ,‬שהמצוי הזה ית״ש‪ ,‬אין אמתת מציאותו‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪ ( 1‬בבורא ית״ש — כל המדובר כאן בפרק א‪ ,‬הוא בבורא ית״ש עצמו‬

‫)‪-‬אמתת מציאותו(‪ ,‬ולא בגילדיו ופעולותיו)‪-‬ספירות(‪ ,‬או‪ :‬כפי השגותינו —‬
‫בערכינו‪ ,‬אלא ב״אמתת מציאותו״ י ת‪/‬‬
‫‪ (2‬קדמון — אין התחלה למציאותו‪ .‬פירוש‪ :‬שלא נתהוה אחר ההעדר‪ .‬ונצחי‬
‫— ולא סוף כלל‪ .‬פירוש‪ :‬ולא יבואהו ההעדר כלל ‪ ,‬אלא תמיד היה ותמיד‬
‫יהיה‪) ,‬המובא הוא מצירוף לשונות במאמר העיקרים בתחילתו‪ ,‬ד״ה‪ :‬המצוי‬
‫הזה(‪.‬‬
‫‪ (3‬והוא שהמציא וממציא כר‪ ,‬בכל מקום שמדבר המחבר מאמונת מציאותו‬
‫ית׳‪ ,‬מוסיף‪ :‬שכל הנמצאים נמצאו ממנו‪ .‬וכן הוא ברמב״ם פ״א מהיסוה״ת‪.‬‬
‫וצריך ביאור בזה ‪ :‬למה זה שייך לענין ״מציאותו ית׳״‪.‬‬
‫‪ (4‬והוא האלוק ב״ה — זה הבחנה נוספת‪ ,‬ודוק׳‪.‬‬
‫‪ (5‬עוד צריך שידע‪ ,‬וכן הוא בכל שאר השש ידיעות‪ ,‬בכל אחד הוא מדגיש‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בבורא ית״ש‬ ‫דרד‬ ‫ח‬

‫מע^גת לזולתו כלל‪ ,‬ורק זה נודע* בו‪;^ ,‬זהוא מצוי עזלמל ב?ל‬
‫מיני עולמות‪ ,‬ולא נכ?צא בו חסרון ?לל«‪.‬‬
‫נץאולם ךבף־ם אלה״> ןדענום בקבלה מן האבות ומן‬
‫הנביאים‪ ,‬והעויגום על לעוךאל‘’ במעמד הר סיני ועמדו על‬

‫שמדבר על ״המצד״ הזה‪ .‬ורק בידיעה הראשונה כתב; שיאמין וידע‪ ,‬כי כל‬
‫שאר הידיעות הם ידיעות חלים על המציאות הזה שכבר הזכירו בסעיף א‪,‬‬
‫שצריך שנאמין ונדע מציאותו ית׳‪ ,‬ושאר הפרק הם ידיעות בענין המצוי הזה ‪:‬‬
‫שהוא שלם‪ ,‬ושהוא מוכרח המציאות כר‪ .‬וזהו שממשיך ואומר; שהמצוי הזה‬
‫ית״ש — שדיבר בו בסעיף א׳ — הוא מצוי שלם כר‪.‬‬
‫‪ (6‬מושגת כר נודע בו‪ ,‬יתכן כוונתו; ש״השגה״ אין‪ ,‬אבל ״ידיעה״ יש‪ ,‬והוא‬
‫ענין השלמיות‪.‬‬
‫‪ (7‬השלימות הוא מעצם ענינו‪ ,‬ר״ל; ״אמתת מציאותו ית׳״‪ ,‬ולא דבר נוסף‬
‫עליו‪ ,‬וכן מוכח מלשונו להלן סעיף ה׳‪ .‬ולכן הקדים; שאע״ס שאין מציאתו‬
‫מושגת כר — אעפ״כ ״רק זה״ — ענין היותו שלם ״נודע בר׳ באמתת‬
‫מציאותו‪) .‬וכל הנאמר בהרבה מקומות; שכל דיבורנו והבחנתינו בו ית׳ הם‬
‫ענינים מחודשים לצורך הנבראים‪ ,‬ואץ בו ית׳ כל המדות כר‪ ,‬כל זה שייך רק‬
‫לענין מדות והנהגות — פעולות שחידש לצורך הנבראים )‪-‬ספירות(‪ .‬וראה‬
‫לעיל סעיף א׳ הערה ד״ה; בבורא ית״ש‪.‬‬
‫‪ (8‬ולא נמצא בו חסרון כלל‪ ,‬לא ברור האם זה הבחנה נוספת בענץ שלימותו‬
‫ית׳‪.‬‬
‫‪ (9‬הסוגריים הם בכת״י‪ .‬ונ״ל שהיה כתוב בכת״י המקורי כהוספה בגליון‪,‬‬
‫והמעתיק הכניסו לתוך הפנים בסוגריים‪.‬‬
‫‪ ( 10‬ואולם דברים אלה — אחר שאמר שאין אמתת מציאותו מושגת לזולתו‬
‫כלל‪ ,‬אם כן איך שייך שנדע בו שהוא מצוי שלם כר‪ ,‬על זה אומר שהוא מצד‬
‫הקבלה וגם מצד החקירה אפשר לאמתו‪ .‬וכן מדגיש נקודה זו להלן סעיף ה׳‪,‬‬
‫אחרי אמרו; שהוא רחוק מאד מהשגתינו וציורנו‪ .‬ומ״ש; דברים אלה כוונתו‬
‫גם לסעיף א׳‪ ,‬כי הידיעה ב׳ כולל בממילא את הידיעה הא׳‪ ,‬היינו; המצוי הזה‬
‫ית״ש — ‪T‬יעה א׳‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ר״ל; דברים אלו תחילת ידיעתם אלינו היה ״בקבלה מהאבות‬
‫ומהנביאים״‪ ,‬אמנם נוסף לזה היה בזה גם שלב של ״השגה״ — והשיגם כל‬
‫ט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרך‬

‫אמתתם בברור‪ ,‬ן־לנזדום לבניהם דור אחר דור פי‪1‬ם הזה‪ ,‬עפן‬
‫צןם משה רבנו ע״ה מפי הגבוךהג׳‪ :‬פן תעיפח את הדברים‬
‫אשר ךאו עיניף וגו׳ ןהוךעתם לבניף ןלבני ב‪3‬יףנ‘ ‪ .‬אמנם גם‬
‫מצד החקיךה במופתים הלמידדם‪ ,‬יאמתו פל העדנים האלה‪.‬‬
‫דכרח היותם פן‪ ,‬מפח חנכזאאות ומשיגיחם“׳ א^ר אנחנו‬
‫רואים בעינינו‪ ,‬על פי חכמת חטבע‪ ,‬חחנך‪ 9‬ה‪ ,‬חתפונה ושאר‬
‫החכמות‪ ,‬שמהם תללןחנה חקךמות אמתיותי׳‪ ,‬אשר לןלד מהן‬
‫ברור הענלנים האמתדם האלה‪ .‬ןאמנם לא נאדך עחה פזה«י‪,‬‬
‫אלא נציע חחקךמות לאמתם‪ ,‬ונסדר חדבדם על בווץם‪ ,‬כפי‬
‫המסרת עזבלדינו והמפרסם בעל אמתנו[‪.‬‬
‫הפרח מ צי או תו‬
‫ג‪ .‬עוד צריך ^צלרע‪ ,‬שהמצוי חזה ית״ש‪ .‬הנה מציאותו‬
‫מציאות מכרה — שאי אפשר העדרו כלל‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫זו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪+ « •s‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫ישראל במעמר הר סיני ועמרו על אמתתם בבירור‪ ,‬ואחר כך — למדום‬

‫לבניהם דור אחר דור ביום הזה — היינו המסורת שבידינו הוא מסורת של‬
‫דברים שהתאמתו והתבררו‪ .‬וזה מה שמסיים‪ :‬נסדר הדברים על בורים בפי‬
‫המסורת כר‪.‬‬
‫‪ ( 12‬שבן ציום משה רבינו ע״ה מפי הגבורה — מסורת האמונה לא עבר‬
‫מדור לדור בדרך מקרה‪ ,‬אלא ציוד היה על זה — שכן ציום כר‪ ,‬ולכן‬
‫המסורת הוא מדדק ונאמן‪.‬‬
‫‪ ( 13‬הדבתם אשר ראו עיניך — ועמדו על אמתתם בבירור‪ .‬והודעתם לבניך‬
‫ולבני בניך — ולמדום לבניהם דור אחר דור‪.‬‬
‫‪ ( 14‬מכח הנמצאות — הבריאה‪ ,‬ומשיגיהם — אשר קורה להם‪.‬‬
‫‪ ( 15‬״חכמת הטבע״ כר כשלעצמם אינם מאמתים מציאות ה׳ כר‪ ,‬רק מהם‬
‫נלקח כעין הנחות — הקדמות‪ ,‬ועל פיהם מסיקים המסקנות בנוגע למציאות‬
‫ה׳‪ .‬וז״ש‪ :‬״שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות״‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ואמנם לא נאריך עתה בזה — לאמת ולהכריח‪ ,‬על פי החקירה וחכמת‬
‫הטבע‪ .‬אלא נציע ההקדמות לאמתם — בלי אריכות‪ ,‬אלא בדרך הצעת‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א — בבורא ית״ש‬ ‫דרד‬

‫חי‪ 1‬ת‪ 3 1‬לתי}רנלה ב אחר‬

‫ד‪ .‬עוד צדף עזידע‪^ ,‬זפ?ציאותו ית׳ אינו תלוי בזולתו כלל‪,‬‬
‫אלא מעצמו הוא מכךח המציאותז*‪.‬‬
‫פ שיטותו‬
‫ה‪ .‬וכן צריף ^זלדע‪^ ,‬זמציאותו לתברך מציאות פעזוט בלי‬
‫הךכבה ןרבוי«■ כלל‪ .‬ו?ל העזלמיותי* כלם נמצאים בו בדרף‬
‫פעזוט‪ .‬פרועז‪ :‬כי הנה בנפעז ימצאו כהות רבים עזונים‬
‫אחד מהם גךרו ??ני עצמו‪ .‬דךף מ^מל‪ :‬הזמרון כיה אחד‪,‬‬
‫והרצון כיה אחר‪ .‬להדמיון כח אחר״^‪ ,‬ןאין אחד מאלה נכןס‬
‫בגךר חברו כלל‪ .‬כי הנה ג‪.‬ךר הזערון גדר אחד לגךר הרצון גדר‬
‫אחרי יאין הרצון נכנס בגךר הזיכרון וליא הזכרון בגךר הרצון‪,‬‬
‫לכן כלם• אף האדון ית״ש איננו בעל כחות עזונים‪ ,‬אף על פי‬
‫עזבאמת לעז בו ענלנים עזבנו הם עזונים‪ ,‬כי הרי הוא רוצה‪1‬ג‬

‫הקדמות — ״כללים״)כמ״ש באורך בהקדמה( — כפי המסורת שבידינו כר׳‬

‫שאינו מצריך אריכות‬
‫‪ ( 17‬יש להעיר; שמקשר ומייסד ידיעה זו על נושא ד״הכרח מציאותו״ ולא על‬
‫עצם מציאותו ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 18‬הרכבה — חלק נכנס בחלק‪ .‬וריבוי — ריבד חלקים אפילו בלי הרכבה‪.‬‬
‫וכל החלקים נמצאים בו בדרך פשוט — כאחידה אחת‪ ,‬דוגמת הנשמה‪.‬‬
‫‪ ( 19‬מציאותו מציאות פשוט — א״כ איך שייך בו ״שלימיות״‪ ,‬על זה אומר‪:‬‬
‫וכל השלימיות כו׳ בדרך פשוט‪.‬‬
‫‪ (20‬עד כאן נגד מ״ש; ״רבים״‪ ,‬ואץ אחד מאלה כו׳ — ״שונים״‪) .‬וכן‬
‫בהמשך דבריו‪ :‬בעל כחות — ״רבים״‪ ,‬שונים(‪.‬‬
‫‪ (21‬רוצה כד חכם כד יכול כד‪ ,‬הנושא שלפנינו אינו הנושא של ה״תוארים״‬
‫שעוסק בהם הרמב״ם בפ״א היסוה״ת‪ ,‬ובמאמר העיקרים ״בבורא ית׳״ בסופו‪,‬‬
‫אלא על עניני שלימיות שיש בו ית׳‪ .‬ולכן הנושא דכאן הוא ״פשיטותד׳ ית׳‪,‬‬
‫ובענין ״התוארים״ הנושא הוא היותם ״משל״‪ ,‬וכמ״ש ג״כ במאמר העיקרים‬
‫פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫יא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫ן־הוא ח^ס ן־הוא לכול והוא ^;זלם ב;ל עולמות‪ .‬אכ?ןם אממת‬
‫מציאותו הוא ענלן אחד עזפולל באמתתו ן־גךרוגג ]פרןעז “ —‬
‫אמתת ענלנו‪ .‬כי אין עולך גדר בו ית׳^^ אלא על צד הלתר לעוון[‬
‫כל מה עוהוא עולמות‪ ,‬לנמעא עולעו בו כל העולמיות לא כדכר‬
‫נוכף על ^הותו לאמתת ענלנו‪ ,‬אלא מצד אמתת ענלנו בעצ^ה‬
‫עוכוללת באמונה כל העולמיות‪^ ,‬אי אפ^^ור לענלן ההוא “‬
‫מבלתי כל העולמיות מצד עצמו‪.‬‬
‫והנה באמת הדרך הזה “ ךחוק מאד מהעוגתני וציורנו‪,‬‬
‫לכמעט עואין לנו דרך לבארו ומלות לפךעוו‪ .‬כי אין ציורנו‬
‫לדמיוננו תופס אלא עללנים מגבלים בגבול הטבע הנבךא ממנו‬
‫ית׳‪ .‬עוזה מה עוחועזינו מךגיעוים ומביאים ציורו אל הע‪t‬כל‪,‬‬
‫ובברואים הנה העללנים רבים לנפךדים‪ .‬אולם ככר הקדמנו לג‪,‬‬
‫עואמהת מציאותו ית׳ אינה מע‪t‬גת*^‪ ,‬לאין לתקיעי ממה עורואים‬

‫‪ (22‬דברי המוסגר מפסיקים את המשפט‪ ,‬וראה לעיל סעיף ב׳ הערה ד״ה‪:‬‬

‫הסוגריים כר‪.‬‬
‫‪ (23‬פירוש — בא לפרש איך שייך ענין גזר שפירושו הוא‪ :‬ביאור שלס של‬
‫הדבר הוגדר )ספר ההגיון לרמח״ל פי״ב(‪ ,‬בו ית׳‪ ,‬ואומר‪ :‬שגדרו כאן כוונתו‬
‫הוא‪ :‬אמתת ׳׳ענינו״‪ .‬דש להבין למה השתמש המחבר במלת ״גדר״‪ ,‬וצריך‬
‫אח״כ כאילו להתנצל על שימושו במלה זו‪.‬‬
‫‪ (24‬זהו גופא פירושו של ״פשוט״ — בזה שאין בו גדר‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫בהגהות אוצרות חיים סעיף ב׳ )גנזי רמח״ל עמ׳ רצז( וז״ל‪ :‬״ונקרא אור‬
‫פשוט‪ ,‬שאי אפשר לגדור אותו בשום גרר״‪.‬‬
‫‪ (25‬״אי אפשר״ לענץ ההוא כר — זהו פירושו של‪ :‬כוללת בעצמה כל‬
‫השלימיות‪.‬‬
‫‪ (26‬הדרך הזה — ענין הפשיטות‪ .‬וכנ״ל בתחילת דבריו‪ :‬נמצאים בו ״בדרך״‬
‫פשוט‪.‬‬
‫‪ (27‬אולם כבר הקדמנו — בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (28‬אולם כו׳ שאמתת מציאותו ית׳ אינה מושגת כו׳‪ ,‬ולכן אי אפשר‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בבורא ית״ש‬ ‫דיד‬ ‫יב‬

‫בברואים על הבורא ית‪ /‬כי אין עדנם ומציאותם שוה כלל‬

‫עזנוכל לדין מזה על ןה‪ .‬ייגאבל זה גם כן מן הףבדם הנוךעים‬
‫בלןבלהסג כמו עזכתבנף‪1‬ג‪ ,‬ומאמתים בחלןיךה על פי הטבע‪33‬‬
‫עצמו בחקותיו ומעזפטיו‪ ,‬עזאי אפעזר על כל פניס‪4‬ג עזלא ימצא‬
‫••‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫▼ ■‬ ‫י‬ ‫~‬ ‫י‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪S.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬

‫מצוי אחד מעזלל מעל הטבע חקותצג וגבוליו‪ .‬מעל העדר^ג‬

‫וחסרוך^‪ .‬מעל רבוי והרעבה‪ ,^8‬מבל ?הס ןע‪.‬ךך‪ .‬ומבל מקרי‬
‫הברואים‪ ,‬עזיהןה הוא הסבה האמתית לבל הנכ?צאות ולבל‬

‫להתשתמש עם הדרכים ומלות שלנו שמותאמים לגבולי הטבע‪ ,‬כנ״ל בדבריו‪.‬‬

‫‪ (29‬בא לנמק‪ :‬היות ענין פשיטותו ית׳ אינו מושגת והוא דחוק מאד‬
‫מהשגתינו וציודנו כו׳ — א״ב מהיכן בכלל הידיעה על ענין זה‪.‬‬
‫‪ (30‬רחוק מאד מהשגתנו‪ ...‬אבל זה ג״כ מן הדברים הנודעים בקבלה‪ ,‬דאה‬
‫לעיל סעיף ב׳ ובהערה ד״ה‪ :‬ואולם דברים אלה‪ .‬והטעם שדוקא בידיעה זו‬
‫אומר ענין זה‪ ,‬הוא‪ ,‬כי שאר הידיעות )‪-‬ג‪ ,‬ד‪ ,‬ו( מושגים בדרך השגה‪ ,‬משא״ב‬
‫ענין הפשיטות‪ ,‬אינו מושג בשכל אנושי‪ .‬וכן מציאותו ושלימות מציאותו)‪-‬א‬
‫וב׳( ג״ב אינו מושג‪ ,‬לכן גם שם בסעיף ב׳ הדגיש ענין זה‪.‬‬
‫‪ (31‬לעיל בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (32‬הנודעים כר ומאומתים כר‪ ,‬על ״קבלה״ שייך הלשון הנודעים‪ ,‬ועל‬
‫דברים שידיעתם על ידי ״חקירה״‪ ,‬שייך הלשון מאומתים‪) .‬יש להעיר‪ :‬שכאן‬
‫מתייחס המחבר לב׳ המהלכים ‪ :‬אמונה והוכחה‪ ,‬ודלא כמו לעיל בסעיף ב׳(‪.‬‬
‫‪ (33‬בחקירה על פי הטבע‪ ,‬״חקירה״ הוא הסגנון ודרך של החשיבה‪ ,‬שבו ועל‬
‫■‬ ‫ידו בוחנים את הטבע וחוקותיו‪ .‬וכנ״ל סעיף ב׳‪,‬‬
‫‪ (34‬שאי אפשר עב״ם כר — זהו המסקנה שעולה מתוך החקירה‪ ,‬ואינו‬
‫מבאר כאן איך הגיעו להנחה זו‪.‬‬
‫‪ (35‬מכל הטבע חוקות )אצ״ל‪ :‬חוקותיו(‪.‬‬
‫‪ (36‬ענין ״מוכרח המציאות״ דלעיל סעיף ג׳‪.‬‬
‫‪ (37‬ענין ״שלם״‪ ,‬דלעיל סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (38‬מכל ריבוי והרכבה — לכאורה זהו עיקר כוונתו למה שנוגע לענינינו —‬
‫פשיטותו‪ .‬ואולי‪ ,‬גם שאר ההבחנות שפירט כאן‪ :‬חקות הטבע‪ ,‬גבוליו כר —‬
‫כולם שייכים לנושא של ״פשיטותו״‪.‬‬
‫יג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרך‬

‫המת?לד בם‪ ,‬כי זולת זה‪ ,‬מציאות הנמצאות עזאנו רואים‬

‫והתמךתם הןה בלתי אפעזרי‪.‬‬
‫יחודו‬
‫ו‪ .‬יממה עז^ריך עז!!דע עוד‪?^ ,‬זהמצוי הזה ית״ש מכךחייג‬
‫^זיהלה אחד ולא יותר‪ .‬פרףעז‪ : 40‬שאי אפשר שימצאו מצולים‬
‫רבים ^אמציאותם מכךח מעצמו‪ ,‬א‪V‬א אחד בלבד אריך שימצא‬
‫במציאות המכךח״' לה^^זלם^“ הזח‪ .‬ןאם לאימצאו נמצאים‬
‫אחדם‪ ,‬לא למצאו אלא מפני ^אחוא למציאם בךצונו‪ ,‬ונכ?אאים‬
‫בלם תלויים בו ולא מצויים מעצמם «‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T •v‬‬

‫ז‪ .‬נמאא כלל הלדיעות ה^זךשיות האלה ־■ ע‪1‬עז‪ ,‬להם‪ :‬אמתת‬

‫מציאותו ית׳‪ ,‬שלמותו‪ ,‬הכרח המצאו‪ ,‬היותו בלתי נתלה‬
‫‪V‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪■ I‬‬ ‫•‬ ‫‪VI‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪• • I‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬

‫בזולתו‪ ,‬פשיטותו דחודו‪.‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪ (39‬מוכרח‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬אי אפשר כר‪ ,‬יחודו ית׳ הוא מצד ״הכרח״ ‪.‬‬
‫‪ (40‬ב׳ הבחנות יש לפנינו בה״פירוש״‪ :‬א — אי אפשר כר‪ ,‬ב — ואם‬
‫שימצאו נמצאים כר‪.‬‬
‫וראה להלן )בענין ״יחוד המציאות״ דק״ש(‪ ,‬ח״ד‪ ,‬פ״ד‪ ,‬א׳‪ ,‬שמתייחס שם‬
‫לדבריו שבכאן‪ ,‬ברם שם מתחיל ומדגיש בעיקר הבחנה הב׳ דלעיל — בקשר‬
‫לשאר המציאיות )למה אינם סותרים למציאותו ית׳ היחידה(‪ ,‬וצ״ב בשינד‬
‫הסדרים‪ .‬אמנם שם גופא בסוף סעיף א׳ בסיכום דבריו‪ ,‬מתחיל בהבחנה א׳‪.‬‬
‫‪ (41‬יש להעיר; שבכל דוכתי )ראה להלן ח״ד‪ ,‬פ״ד א‪ ,‬ושם בסוף סעיף א׳‪.‬‬
‫מאמר החכמה עמ׳ קסו‪ .‬דעת תבונות סי׳ לו‪ ,‬ושם סי׳ מ׳)ע מ׳ כג(‪ .‬קל״ח פתח‬
‫א‪ ,‬ח״א‪ ,‬א‪ ,‬ב( שרבינו מדבר על יחודו ית׳)‪-‬יחוד ״המציאות״( מפרשו‪ :‬שהוא‬
‫ית׳ היחיד שהוא ״מוכרח המציאות״‪ .‬וראה ג״כ לעיל סעיף ד׳ הערה ד״ה; יש‬
‫להעיר‪.‬‬
‫‪ (42‬יש להבין למה מוסיף )רק( ענין ה״שלימות״ )מתוך שאר הידיעות דלעיל(‬
‫בענין יחוד מציאותו‪.‬‬
‫‪ (43‬וכן הוא דבריו בפירוש של ״אפס זולתו״ — אי אפשר לימצא אחר שיהיה‬
‫מוכרח המציאות זולתו ית׳ )לשונו במאמר החכמה עמ׳ קסו(‪ .‬וראה רמב״ם‬
‫יסוה״ת פ״א‪ ,‬ד‪ ,‬פירושא דקרא‪ :‬אין עוד מלבדו‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתכלית הבריאה‬ ‫דיד‬ ‫יד‬

‫פרי! ב‬
‫בתכלית הגריאה‬
‫התקלית ‪?3‬ריאה‬
‫א‪ .‬הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית׳ לזולתו*‪.‬‬
‫)יהנה תךאה‪ ,‬פי הוא לבדו ית״ש העזלמות האמתי המעזלל מ‪ 9‬ל‬
‫החסרונות‪ ,‬לאין שלמות אחר פמוהו פלל^‪ .‬ל‪?3‬ן^א עזפל שלמות‬
‫שלדמה חוץ משלמותו ית׳ הנה איננו שלמות אמתי‪ ,‬אלא ?לן‪.‬רא‬
‫שלמות בעךך אל ענץ חסר ממנו‪ ,‬אף השלמות בהחלט אינו‬
‫אלא שלמותו ית׳‪ .‬לעל כן בהיות חפצו ית׳ להטיב לזולתו‪ ,‬לא‬
‫לספיק לו בהיותו מטיב קעת טוב‪ ,‬אלא בהיותו מטיב תכלית‬
‫הטוב שאפשר לברואים שללןבלו‪ ^ .‬ובהיותו הוא לבדו ית׳ הטוב‬
‫האמתי♦‪ ,‬לא לסתפק חפצו הטוב‪ ,‬אלא בהיותו מהנה לזולתו‬
‫בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳ מצד עצמו‪ ,‬שהוא הטוב ה^נזלם‬
‫והאמתי‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪“1 T‬‬ ‫‪I‬‬

‫לחנה מצד אחר‪ ,‬הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בוי‪ .‬על‬

‫‪ ( 1‬עד כאן כללות הענין‪ ,‬ובהמשך מפרטו‪ :‬ענין הטוב אשר בו ית׳‪ ,‬ודרך‬
‫‪,‬‬ ‫ההשתלמות והדביקות‪.‬‬
‫‪ (2‬השלימות האמיתי כר‪ ,‬כנ״ל פ״א‪ ,‬ב‪ .‬ואץ שלימות אחר כו׳ — מצד ענין‬
‫היחוד‪ ,‬כנ״ל פ״א‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (3‬המשך דבריו בנויים מב׳ נתונים ‪ :‬א — רוצה להיטיב תכלית הטוב‪ .‬ב —‬
‫תכלית הטוב הוא רק בו ית׳‪.‬‬
‫‪ (4‬דבריו הקודמים בענין ״השלימות״ היו מעין הקדמה לענין זה — ״שהוא‬
‫לבדו הטוב האמיתי״‪ ,‬כי השלימות הוא כלל כחותיו ית׳ הכוללים ענין היותו‬
‫טוב ומטיב‪ .‬וממילא כשרוצה להיטיב‪ ,‬רוצה ליתן ״הטוב השלם והאמיתי״‬
‫שנמצא רק בו‪ ,‬ולא טוב ושלימות יחסי‪.‬‬
‫‪ ( 5‬וכמ״ש‪ :‬כי הוא לבדו ״השלימות־ האמיתי כו׳ כי הוא לבדו ית׳ ״הטוב'‬
‫טו‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫כן גזרה חכמתו*‪^ .‬זמ‪v‬יאות הד׳ממה האמתית הזאת להיה‪ :‬במה‬

‫^זי‪>5‬זן מקום לברואים קי^^זלתדבקו בו ית‪ /‬באותו העזעור‬
‫עזאפקזר להם עזיתדבקו‪ .‬ןאז ?מעא‪ ,‬עזמה מצד ז עצמם אי‬
‫אפקזר קזלתארו בקזלמות כעזלמותו ית׳‪ .‬הנה מצד התדבקם בו‪,‬‬
‫לגיע להם באותו העזעור קזאפעזד לסאר בעזלמות ההוא ית׳‪,‬‬
‫מצד היותם מתדבקים בו‪ .‬לימעאו נהנים בטובה האמתית‬
‫ההיא‪ ,‬בעךף ^אפקזר להם להנות בה‪.‬‬
‫ונמצא* היות כונתו ית״ש בבריאה עזבךא‪ ,‬לבדיא מי עזלהלה‬
‫נהנה בטובו ית׳ באותו הדךך שאפקזר שלהנה בו‪.‬‬
‫ענין ס^ץלמות ן ה ס ק ר‪ 1‬נו ת ו קני ת ס)ץלמות‬
‫ב‪ .‬יןאולם גזךה חכמתו‪ ,‬שלהיות הטוב קזלם״׳‪ ,‬ראוי שיהיה‬
‫הנהנה בו‪ ,‬בעל הטוב ההוא‪ ,‬פרוש‪ :‬מי שיקנה הטוב בעצמו‪,‬‬

‫האמיתי‪ .‬ולכן ״טוב שלם״ אי אפשר שימצא אלא בר‪) .‬המניעה של הטוב‬
‫השלם לימצא בנבראים‪ ,‬הוא מצד יחוד שלימותו ית׳‪) .‬ראה לעיל הערה ד״ה;‬
‫השלימות האמיתי( ולכן פתרונו הוא‪ :‬״שיתארו בשלימות כשלימותו ית׳״ ע״י‬
‫שנדבקים בו‪ ,‬ואז יהיו שייכים גם אל טובו השלם‪.‬‬
‫‪ (6‬גזרח חכמתו‪ ,‬מדייק‪ :‬חכמתו )ולא ״רצונו״(‪ ,‬כי מלתא בטעמא יש לו‪,‬‬
‫וכמו שממשיך‪ ,‬וכן הוא בכל אורך הספר‪ ,‬שלפעמים אומר‪ :‬גזרה ״רצונו״‬
‫ולפעמים‪ :‬גזרה ״חכמתו״‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ (7‬מצד‪ ,‬אצ״ל‪ :‬שמצד‪.‬‬
‫‪ (8‬בתחילת דבריו אמר‪ :‬התכלית בבריאה היה להיטיב ״מטובו״ ולא דוקא‬
‫מהטוב שיש ״בו״ — ״בטובו״‪ .‬אמנם אחר ביאורו את הענין אומר‪ :‬נמצא‪:‬‬
‫היות כוונתו ית׳ בבריאה שברא לברוא מי שיהיה נהנה ״בטובו״ ית׳ — ר״ל‪:‬‬
‫״בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳״‪ ,‬וזה ע״י השתלמות ודביקות — באותו‬
‫הדרך שאפשר כר‪.‬‬
‫‪ (9‬אחר שביאר ענין תכלית הבריאה — ההטבה השלימה‪ ,‬מבאר קשרו עם‬
‫ענין עבודת האדם‪ ,‬ותו״ד‪ :‬ראד שההטבה יהיה ע״י קנינו של האדם‪.‬‬
‫‪ ( 10‬כנ״ל בסעיף א׳‪ :‬שהוא ית׳ רוצה להיטיב ״הטוב השלם והאמיתי״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתכלית הבריאה‬ ‫דרך‬ ‫טז‬

‫מ ל ן‪ ,‬ך ה > >‪.‬‬ ‫ןל'א מי ^זיתלוה לו הטוב כךךך‬

‫ותךאה^‘ ^זה נל!ךא ל‪,‬צת התדמות‪ ,‬בעזעור עזאפעזר‪ ,‬אל‬
‫עזלמותו ית׳‪ .‬כי הנה הוא ית״ש עזלם בעצמו‪ ,‬ולא במקרה‪,‬‬
‫אלא מצד אמתת עדנו ג* מכךח בו השלמות ומקז^לים ממנו‬
‫החסרונות“‘ בהכרחי‘ ‪ .‬ואולם זה אי אפשר שימצא בזולתו‪,‬‬
‫^יהיה אמתתו מכרחת לו השלמות®‘'ומעדךת ממנו החסרונות‪.‬‬
‫אך להדמות לזה במקצת‪ ,‬עריןי שלפחות יהןה הוא הקונה‬
‫השלמות ^אין אמתת ענלנו מכריח לי ’‘י ויהיה הוא מעדיר‬

‫‪ ( 11‬ראה ליקוטי תורה להאריז״ל פ׳ האזינו וז״ל‪ :‬כי כל דרכיו משפט ואינו‬
‫רוצה שיתענג ויתהנה האדם בג״ע בחנם כאשר הנשמה היתה אוכלת תחלה‬
‫קודם בואה לעה״ז משולחן אביה דרך צדקה ומתנה‪ ,‬אלא רצה הקב״ה‬
‫שתבא בעה״ז ותסגל מצות ומעש״ט ואז תתעע על ה׳ בשכר מעשיה ולא‬
‫בהנם‪ ,‬נמצא להיות כי כל דרכיו משפט הוצרך להיות באדם שני יצרים‬
‫יצה״ר ויצ״ט כו׳ עכ״ל‪ .‬וראה עוד בענין זה בדברי המחבר‪ :‬דעת תבונות עמ׳‬
‫ג‪ .‬כללי פחו״ד כלל א׳)שם עמ׳ רצג(‪ .‬קנאת ה׳ צבאות )שם עמ׳ שכא(‪ .‬אגרת‬
‫)שם עמ׳ שמג(‪ .‬קל״ח פתח ד׳‪.‬‬
‫‪ ( 12‬לא ברור הקשר )והמעבר( בין ב׳ הבחנות אלו‪ :‬״בעל הטוב״ כר וענין‬
‫״ההתדמות״‪ .‬המשך דבריו בסעיף זה וכן ההדגשה בכותרת‪ ,‬סובב על הבחנה‬
‫הב׳ — ״ההתדמות״‪ .‬גם יש להבין ענין ״ההתדמות״ שכתב כאן‪ ,‬האם הוא‬
‫אותו נושא דנהמא דכסופא‪ ,‬שכותב בכל מקום שמדבר בענין תכלית הבריאה‬
‫)ראה דעת תבונות בתחילתו(‪.‬‬
‫‪ ( 13‬שמצד אמתת ענינו‪ ,‬וכמ״ש לעיל פ״א‪ ,‬ה‪ :‬״מצד אמתת ענינו בעצמה‬
‫שכוללת כל השלמיות‪ ,‬שאי אפשר לענין ההוא מבלתי השלמיות מצד עצמו״‪.‬‬
‫‪ ( 14‬בכ״מ שמדבר בענין שלימותו ית׳ מזכיר גם ענין שלילת החסרונות‪.‬‬
‫וכמ״ש בפרק א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 15‬גם העדר החסרונות הוא מטעם ה״הכרח״‪ .‬וכן בהמשך מדגיש ענין‬
‫ההכרח‪ ,‬בשניהם‪.‬‬
‫‪ ( 16‬היינו שיהיה ״שלם בעצמו״‪ ,‬רק ע״י הקנין מתדמה ל״שלם בעצמו״ וכמו‬
‫שממשיך‪.‬‬
‫‪ ( 17‬משפט ארוך וכוונתו‪ :‬אותו שלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו — יהיה‬
‫לכל הפחות ע״י קנין‪.‬‬
‫יז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א — כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬
‫מעצמו הדזסרונות ^היו אפעזרדם בו‪. 18‬‬

‫ועלי‘ פן גזר ןס‪.‬דר עזיבךאו עדני עולמות ן־ע^ןני חסרון‪,20‬‬

‫ןתברא בתה שיהןה בה האפעורות לעוני העדנים ב?ןזוה‪ ,‬דתנו‬
‫לבתה הזאת אמעעים ^על ןךם תקנה לעצמה את העולמיות‬
‫ותעדיר ממןה את החסרונות‪ ,‬ןאז יקרא עזנתדמית במה עוהלה‬
‫אפעור לה לבוךאה‪ ,‬ןתהוה ךאולה ליךבק בו ןלהנות בטובו‪.‬‬
‫מלבד היות הברןה הזאת עוקנתה העולמות‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ואמנם‬
‫ךאווה‪ 22‬ליךבק בבוךאה ית׳ מצד חתדמותה לו‪ .‬חנה על ודי‬
‫קנוסה העולמות לה‪ ,‬נמצאת מתדפקת והולפת‪ 23‬בו‪ ,‬עד עוסוף‬
‫קנוסה העולמות וחמצאה מתדבקת בו‪ ,‬להוה הכל עדן אחד‪.‬‬
‫וזה“^‪ .‬כי בהיות מציאותו ית״ש העולמות האמתי כמו‬

‫‪ ( 18‬אפשריים בו דייקא‪ ,‬כי זה מקביל לענינו ית׳ ש״משולל מכל החסרונות״‪.‬‬

‫‪ ( 19‬ב׳ הבחנות יש בכותרת‪ ,‬ועד כאן ביאר הא׳ — ״ענין השלימות‬
‫והחסרונות״ ר״ל‪ :‬ששלימות והעדרת החסרונות צריך להיות מצד עצמו‪ ,‬כמו‬
‫אצלו ית׳ ששלימותו הוא מצד ״אמתת ענינו״ כנ״ל‪ ,‬ובהמשך מבאר מ״ש‬
‫בכותרת; ״קנית השלינזות״ ר״ל‪ :‬ענין הבחירה כו׳‪) .‬אמנם צ״ב למה לא‬
‫מתייחס בכותרת‪ ,‬גם לענין החסרונות‪ ,‬כמו שמפרש והולך בדבריו‪ .‬ויש‬
‫ליישב(‪.‬‬
‫‪ (20‬אולי כוונתו ל״השכלה ומדות טובות‪ ,‬חומר ומדות רעות״‪ ,‬כמ״ש להלן‬
‫בסעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ (21‬אחר שאמר‪ :‬שהאדם משתלם כו׳‪ ,‬מבאר תוספת עומק בענין זה — שיש‬
‫קשר בין ההשתלמות לבין הדביקות‪ ,‬והם ענין אחד‪ .‬נמצא שבסעיף זה‬
‫מתבאר אותם הדברים שבסעיף הקודם‪ ,‬ועל כן סיום דבריו בסעיף ג׳‪ :‬והוא‬
‫עצמו ״בעל טובו״‪ ,‬כי זהו הנושא דסעיף ב׳‪ .‬דתכן שלכן אין כותרת לסעיף‬
‫ג׳‪,‬‬
‫‪ (22‬כמ״ש בסוף קטע הקודם‪.‬‬
‫‪ (23‬מתדבקת והולכת — ר״ל‪ :‬מוסיפה דביקות‪.‬‬
‫‪ (24‬חה — מבאר איך הם ״ענין אחד״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתכלית הבריאה‬ ‫דיד‬ ‫יח‬

‫עזכתבנף “‪ ,‬הנה ‪ 9‬ל מה ע;הוא עזלמות אינו מת?חס א^א לו‪,‬‬

‫כענף אל העזירעז‪ ,‬כי אף על פי עזאינו מגיע אל העזלמות‬
‫ה^זרעזי‪ ,‬הנה המעזך ותולךה ממנו הוא‪ .‬ן־הנה תךאה כי‬
‫העזלמות האמתי הנה הוא מציאותו ית׳‪ ,‬וכל הכרון אינו אלא‬
‫העלם טובו ית׳ ןהסתר פןין‪.26‬‬
‫ונמעא שהארת פניו ית׳ ןקךבתו^^ תהיה ה^זירעז ן־הסבה לכל‬
‫שלמות שיהיה‪ .‬ןהסתר פניו — השרש ןהפבה לכל חפרון‪,‬‬
‫אשר כשעור ההסתר כך ?היה שעור החפרון הנמשך ממנו‪.‬‬
‫ןעל כן הנברא הזה העומד בשקול בין השלמיות )־החסרונות‬
‫שהם תולדות ההארה וההסתר‪ ,‬בהתחזקו בשלמיות ןהקנותם‬
‫אותם בעצמו‪ .‬הנה הוא אוחז בו ית׳ שהוא השרש והמקור‬
‫להם‪ .‬יכפי מה ש?ךבה בשלמיות כך הוא מךבה האחיזה‬
‫וההתדבקות בו‪ ,‬עד שבהגיעו אל תכלית קנ?ת השלמות‪ ,‬הנה‬
‫הוא מגיע אל תכלית האחץה וההתדבקות בו ית׳‪ ,‬ונמצא‬
‫מתדבק בו ית׳ ונהנה בטובו ומשתלם בוי והוא עעמו בעל טובו‬
‫ושלמותו‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬

‫העקר ק ‪ 3‬ברי‪ 1‬ת ו סקפל כק!ם‬

‫ד‪ .‬וחנה לש?היו במציאות‪ .‬הענלנים השונים האלה של‬
‫שלמות וחפרון שזכרנו‪ .‬ותמצא חבוץה שזכךנו בתכונה שהיא‬
‫צדכה להיות‪ ,‬פרוש‪ :‬באפשרות לשני הענלנים‪ .‬ובלכלתיג‬

‫‪ (25‬במ״ש — לעיל פרק א‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (26‬העלם טובו שהוא תוצאה של — הסתר פניו‪.‬‬
‫‪ (27‬הארת פניו ית׳ וקרבתו‪ ,‬הוא המצב ששייך בשלב ובזמן העבודה‪ ,‬והוא‬
‫מקביל לנושא דמציאותו ית׳ ודביקות בו ית׳‪.‬‬
‫‪ (28‬באפשרות — שגם בו יהיה שייך השלימות וחסרון‪.‬‬
‫‪ (29‬וביבולת — בידו לקנותם‪.‬‬
‫יט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א — כלל יסודות המציאות‬ ‫דיד‬

‫עלידןסס^ עויקנה העולמות ‪ niv’l‬מן החסרונות‪) .‬־?;וימצאו לו‬

‫האמצעים לךבר הזה‪ ,‬פרועו‪ :‬לקנות זה העולמות‪ ,‬הנה ודאי‬
‫עופרטים רבים ןעזונים ‪ v‬ד ך עוימצאו בבריאה‪ ,‬ויחסים רבים בין‬
‫הפרטים האלה‪ ,‬עד שיצלח התכלית המכון בה יג‪.‬‬
‫ואולם גג הבדלה אשר התעתךה לענץ הגדול הזהי דהלנו‬
‫לדבקות בו ית׳ כמו עובתבנו‪ ,‬היא תקרא העקרית עובבל‬
‫הבריאה גג‪ .‬לבל שאר מה עוימצא במציאות‪ ,‬לא להלה אלא עוזר‬
‫באיזה צד או באיזה בהיןה אל התכלית ל^יצלח ולמצא‪ ,‬ועל‬
‫בן לקראו טפלים לברלה העקרית שןכךנו^ג‪.‬‬
‫ה‪ .‬יגאך הברלה העקרית באמת היא המין האנועוי‪ ,‬ובל עואר‬
‫הנבראים בין הגבוהים ממנו ובין השפלים‪6‬ג מטנו‪ ,‬אינן אלא‬
‫בעבורו להשלמת ענלנו‪ ,‬לפי בל הבהינות הרבות והשונות‬
‫הראויות להטצא בהם‪ ,‬וכמ״ש עוד לפנים‪7‬ג בס״י♦ והנה«ג‬

‫‪ ( 30‬אצ״ל‪ :‬אליהם‪.‬‬
‫‪ (31‬התכלית המכוון בה — שישמשו לאפשרות ויכולת כר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וראה עוד‬
‫בענין זה במאמר העיקרים פרק‪ :‬״בתורה ומצות״‪.‬‬
‫‪ (32‬למרות שפרטים רבים ושונים צריכים שימצאו בבריאה‪ ,‬כדי שיצליח‬
‫התכלית המכוון‪ ,‬אעפ״כ רק הבתאה אשר מיועד אל הדביקות הוא ״העיקר‬
‫בבריאה״‪.‬‬
‫‪ ( 33‬העיקרית שבכל הבריאה ‪ ...‬וכל שאר הנבראין בץ הגבוהים כר‪ ,‬צ״ע‬
‫ממ״ש במורה‪ ,‬ח״ג‪ ,‬פרק יב‪.‬‬
‫‪ ( 34‬ראה עוד מאמר העיקרים ״בתורה ומצוות״ בתחילתו‪.‬‬
‫‪ (35‬אחר שאמר שהבריאה העומדת לדביקות הוא העיקרי‪ ,‬אומר‪ :‬שהוא המין‬
‫האנושי‪.‬‬
‫‪ ( 36‬הגבוהים ממנו — מלאכים‪ .‬השפלים ממנו — בהמות‪.‬‬
‫‪ ( 37‬ראה להלן ח״ד‪ ,‬פ״ט‪ ,‬א‪ ,‬ב‪ .‬וראה עוד מאמר העיקרים בד״ה‪ :‬בתורה‬
‫ומצוות‪.‬‬
‫‪ ( 38‬לא מובן קשר המשך דבריו עם דבריו הקודמים‪ .‬לכאורה דבריו חוזרים‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתכלית הבריאה‬ ‫דיד‬ ‫כ‬

‫ההע‪t‬כלה ו?ל המדות הטובות‪ ,‬הם עניני עזלמות עזנמצאו‬

‫להעזתלם בם האךם‪ ,‬ן־עמני החימר ומדות הךעות הם ענלני‬
‫החסרןין‪9‬ג קזזכךנוס“‪ ,‬קןהאךם מוע‪t‬ם ביניהם לקנות לו‬
‫העזלמרת‪41.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫אדלעיל סעיף ב׳‪ :‬״שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון״ כר׳ עיי״ש‪.‬‬
‫‪ (39‬שלמוית וחסרונות‪ ,‬רוחניות וגשמיות‪ ,‬נשמה וגוף‪) ,‬מצוות ועבירות(‪,‬‬
‫ענינם; שכל וחומר‪ .‬ענין זה הוא בריח התיכון לכל הספר‪ ,‬מקורו ברמב״ם‬
‫במורה בהרחבה בכמה דוכתין‪ .‬וכן באמונה ודעות לרס״ג‪.‬‬
‫‪ (40‬שזכרנו — בסעיף ג׳‪.‬‬
‫‪ (41‬ענין ״תכלית הבריאה — להטיב״ והתקשרו עם ענין השלימות‪,‬‬
‫הדביקות והעונג‪ ,‬מלים אלו באים בחילופים בענין תכלית הבריאה‪ ,‬וציינו כאן‬
‫ציונים לכל המבואות שבספרינו‪:‬‬
‫ח״א‪ :‬פ״ב סוף סעיף ב׳ וסוף סעיף ג׳ וסעיף ד‪ .‬פ״ג סעיף ג׳ וסעיף ו וסעיף‬
‫יא בסופו‪ ,‬וסעיף יג בסופו‪ .‬פ״ד סעיף ז‪.‬‬
‫ח״ב; פ״ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫■‬ ‫ח״ד‪ :‬פ״א‪ ,‬ד‪ .‬פ״ד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫מאמר העיקרים עמ׳ קמב ד״ה‪ :‬עיקר הבריאה‪ ,‬קמג ד״ה‪ :‬ואמנם הטובה‪,‬‬
‫קמה ד״ה‪ :‬וצריך שתדע‪,‬‬
‫יתכן‪ :‬ענין ההטבה‪ ,‬שייך אליו ית׳ — רצונו להיטיב לנבראיו‪ .‬וזה תכלית‬
‫הבריאה מצדו ית׳‪ .‬הנברא צריך שישתלם בשלימותו ית׳ ע״י אמצעיים בעוה״ז‬
‫שיש בהם שלימותו ית׳‪ ,‬והוא ענין הדביקות‪ .‬עד שמתשלם בשיעור שאפשר‬
‫בשלימותו ית׳‪ .‬כשנשלם אז הוא גם נדבק בו ית׳ ונהנה מטובו ושלימותו ית׳‪.‬‬
‫נמצא‪ :‬שעבודת האדם הוא להשתלם ולידבק )שלימות ודביקות יחסי( עד‬
‫שיגיע לדביקות הגמור ולהנות משלימותו ית׳‪.‬‬
‫כא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫פרק ג‬
‫‘ במץ דואנ‪^1‬י‬
‫בחירת ךואךם‬
‫א‪ .‬כ?ר ןכךנוג היות האדם אויתה הבחה הנבראת ליךבק בו‬
‫ית׳^‪ .‬והיא המטלת בין העולמות והחסרונות‘'‪ .‬והיבלת י בלדו‬
‫לקנות העולמות*‪ .‬ואולם ’ ^דך עזיהוה זה בבחיךתו וךצונו‪ ,‬כי‬
‫אלי הןה מכךח במעעויו להיות בוחר על ‪ 9‬ל פנים בעולמות‪ .‬לא‬
‫הלה נקךא באמת ב^ל עולמותו‪ ,‬בי איננו בעליו‪ .‬כיון עוהכרח‬
‫מאחר לקנותיי והמקנהו הוא בעל עולמותו«‪ .‬ולא הלתה הבונה‬

‫‪ ( 1‬בפרק הקודם ביאר‪ :‬ששכרו הוא תוצאה ממעשיו‪ .‬וכאן מוסיף‪ :‬שזה יתכן‬
‫רק ע״י הבחירה השוה‪ ,‬והוא ענין גוף ונשמה‪ .‬בפרק הבאה מבאר תכונתם של‬
‫גו״נ‪.‬‬
‫‪ (2‬כבר זכרנו — פ ״ב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (3‬הנבראת לידבק בו ית׳— היינו תכלית הבריאה מצד האדם הוא להגיע‬
‫לדביקות‪ ,‬אמנם תכלית הבריאה כשלעצמה )‪-‬מצדו ית׳( הוא להטיב מטובו‬
‫לזולתו‪) .‬ומה שנוגע לעבודת האדם הוא ״להשתלם״(‪.‬‬
‫‪ (4‬והיא המוטלת בין השלימות כו׳ — לעיל פ״ב‪ ,‬ג׳‪.‬‬
‫‪ ( 5‬והיכולת — לעיל ב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (6‬שעל ידי זה ״מתדבקת והולכת בו״‪ .‬וכנ״ל פ״ב‪ ,‬ג׳‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ (7‬ואולם ‪ -‬עד כאן סיכם מ״ש לעיל‪ ,‬ובהמשך מגיע לענינו של פרק זו‬
‫״בחירת האדם״‪.‬‬
‫‪ (8‬יתכן כוונתו‪ :‬שלימות שנקנה בהכרח‪ ,‬אינו נקרא שהוא מושלם מפני שאינו‬
‫״בעל שלימותו״‪) .‬מ״ש לעיל פ״ב‪ ,‬ב׳ — ״ראד שיהיה בעל הטוב ההוא״ כד‪,‬‬
‫הוא נושא אחר‪ ,‬היינו כדי שיהיה הטוב — שלם‪ ,‬צריך שיהיה קנין עצמי ולא‬
‫במתנה‪ .‬וכאן הנושא הוא ״בחירה״(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬במין האנושי‬ ‫דרד‬ ‫כב‬

‫העליונה י מתל‪?,‬מת‪ .‬על כן הכרח שיונח הךבר לבחיךתו״'‪.‬‬

‫שתה?ה נט?תו שקולה לשני הצדדין ן־ל־א מכרחת לאחד מהם‪,‬‬
‫ן?ה?ה בו בה הבהיךה לבחר בדעת ובחפץ״ באיזה מהם‬
‫שיךעה‪ ,‬וה?כ'לת גם כן ב?דו לל‪,‬נות איזה מהם שירעה‪ .‬על כן‬
‫נבךא האךם ב?ער טוב ו?צר רע״‪ ,‬ןהבהיךה ב?דו להטות עצמו‬
‫לצד שהוא רועה‪.‬‬

‫הךקבת הגוף ןהנקקה‬

‫ב‪ .‬ואולם להיות הךבר הזהב׳ נשלם כךאוי‪ ,‬גזךה החככ?ה‬
‫העליונה שיה?ה האךם מרעב משני הפכים‪ ,‬ךה?נו מנקזכ?ה‬
‫שכלית״ !זכה‪ ,‬וגוף אךצי״ ןעכור‪ ,‬שכל אחד מהם ?טה^י‬

‫‪ (9‬ולא היתה הבונה העליונה — שהאדם ישתלם‪ ,‬וכנ״ל בפרק הקודם‪.‬‬

‫‪ ( 10‬שיונח הדבר לבחירתו‪ ,‬בהמשך מבחין ג׳ הבחנות בענין הבחירה‪ :‬א —‬
‫נטיה שקולה‪ .‬ב — כח הבחירה‪ .‬ג — יכולת לקנות אמה מהן שירצה —‬
‫השלימות או החסרונות‪.‬‬
‫‪ ( 11‬כה הבחירה הוא בדעת‪ ,‬וז״ש‪ :‬לבחור בדעת ובחפץ‪ .‬והיכולת הוא בכלי‬
‫המעשה — ״והיכולת בידו״‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ביצ״ט דיצ״ר‪ ,‬יש להעיר‪ :‬שבהמשך הפרק עובר לענין הרכבת גוף‬
‫ונשמה‪ ,‬ואינו חוזר לענין יצ״ט דצ״ר‪.‬‬
‫‪ ( 13‬הדבר הזה — נטיה השקולה של הבחירה‪.‬‬
‫‪ ( 14‬מנשמה שכלית‪ ,‬מדבריו בהרבה מקומות משמע פירושו‪ :‬שעצם ענינה‬
‫של הנשמה הוא ה״שכל״‪) ,‬וכמ״ש בארוכה במו״נ ח״ב(‪ ,‬והגוף ענינו‬
‫חומריות‪ .‬והמלחמה הוא בין שכל לחומר‪ ,‬דרך נשמה וגוף‪ ,‬שענינם הוא ג״כ‬
‫שכל וחומר‪ .‬ראה לעיל סוף פ״ב הערה ד״ה‪ :‬שלמויות וחסרון‪) .‬ואולי זה‬
‫כוונתו בספר דעת תבונות בענין ויכוח שכל ונשמה‪ ,‬הנשמה שואלת והשכל‬
‫משיב(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ארציי — חומרי‪ ,‬היפוך של ״שכליי״ דנשמה‪ .‬ועכור — חשוך‪ ,‬ההיפוך‬
‫של ״זכה״ של הנשמה‪ .‬כך נראה מלשונות דלהלן בכמה מקומות‪.‬‬
‫‪ ( 16‬יטה — כנ״ל שדבריו סובבים על ה״נטיה השקולה״‪.‬‬
‫כג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫בטבע ל^דו‪ ,‬דהעו הגוף לחק^ריות )‪ n?pp^r1‬לע‪?1‬ליות‪ ,‬ותוןן^א‬

‫ביניהם מלח^ה‪ .‬באפן ^אם תגבר ה?^ז?ןה‪ ,‬תתעלה היא ן־תעלה‬
‫הגוף ע??הל>‪ ,‬ן?הןה — אותו האךם המעזתלם בעולמות‬
‫המעתי‪ .‬ןאם ?ניח האךם ^לנצח בו החמר‪ .‬הנה ?^ופל הגוף‬
‫ןת^נופל נעו^תו עמו‪ ,‬ןיהןה אותו האךם בלתי הגון לעולמות‪,‬‬
‫ונךחה ממנו ח״ו‪ .‬ןלאךם הזה ןכלת«' להעופיל המרו לפני‬
‫שללו ונעו??תו‪ ,‬ןלקנות ^?ולמותו עמו עבתבנוי•‬
‫עו׳ןם סןה ןעולם סגאייל‬
‫ג‪ .‬ךאמ)ם ^זר טובו ית׳‪1‬ל‪^^ ,‬ויהןה גבול להעותדלות הזה‪,‬‬
‫דזבזז^לורך לאךם להעויג העולמות‪ .‬ולעזה^ולים העותדלותו‪! ,‬עויג‬
‫עולמותו ןןנוח בהנאתו לנצח נעהים‪ .‬על בן החקו לו עוני‬
‫זמנים; אחד זמן העבוךה‪ ,‬ןאחד זמן קבול העו?ר‪ .‬ואולם מדת‬
‫הטוב מרבה‪ ,‬שהעבוךה יעו לה זמן מחקק‪ ,‬כמו עוגזךה חכבזתו‬
‫יתברך היותי נאות לזה‪ .‬וקבול העוער אין לו תכלית‪ .‬אלא לנצח‬
‫?צחים הוא מתענג ןהולך בעולמות א^ר קנה לו‪.‬‬
‫חלוף מ^יכי קןאךם ?ןולוף ןמנ‪1‬‬
‫ןאולם ?פי התחלף זמניו‪ ,‬עך ךאוי ויתחלף מאבו ועואר‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪ ( 17‬ותעלה הגוף עמה כר‪ .‬כמבואר להלן סעיף י״ב‪.‬‬

‫‪ ( 18‬ולאדם הזה יכולת כר‪ ,‬אחר שביאר ענין ה״נטיה״ מבאר ענץ ה״יכולת״‪.‬‬
‫)וענין ״כח הבחירה״ אין לו מקום בהקשר זה(‪.‬‬
‫‪ ( 19‬כמ״ש — בסעיף א׳ בסופו‪.‬‬
‫‪ ( 20‬עוה׳׳ז ועוה״ב‪) ,‬הכותרת לא ברור בכת״י(‪ .‬ואצ״ל‪ :‬זמני עוה״ז ועוה״ב‪.‬‬
‫וכמו שנראה מהמשך לשונו‪ :‬על״כ החזק לו שני זמנים‪ .‬וכן הוא הלשון‬
‫בתחילת סעיף הבאה‪ ,‬ולא בא לבאד ענין עוה״ז ועוה״ב כשלעצמם‪ .‬ודבריו‬
‫כאן כעין הקדמה לסעיף ד׳‪ :‬חילוף מצבי האדם בחילוף זמנו‪ .‬והוא הנושא של‬
‫פרק זה‪ :‬המין האנושי‪.‬‬
‫‪ (21‬גזר טובו ית׳‪ ,‬לעיל הוזכר כמה פעמים‪ :‬גזר חכמתו‪ .‬אמנם כאן הוא טובו‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג — במין האנושי‬ ‫דרך‬ ‫כד‬

‫מלןךו‪ .‬כי כל זמן ההעזתךלות הנה אריך עזיהיה בתכוןה “ אחת‬

‫עזיוכלו למצא בז כל העדנים המצטךכים ל‪ ,1‬יןיפי ענץ‬
‫חהשתדלות חזה‪ .‬פרוש‪ :‬כי הנה מכךח ^אתמצא לז המלחמה‬
‫שזכךנו “ בין חשכל וחחימר‪ .‬ןל־א להןה לו ךבר שןעכב את‬
‫חחימר מלשל־ט ןלעשות את שלו כפי חשעור הךארי לו‪ .‬ןלא‬
‫ךבר שןעכב את חשכל מלשלט כךאוי לו ולעשות את שלו‪ .‬ןכן‬
‫לא יהןה ךבר שיגרם להמר להתחזק יותר מן הךאוי‪ ,‬ןגם לא‬
‫יגרם לשכל להתחזק‪4‬ג יותר מן הךאוי‪ .‬כי אף על פי שמצד‬
‫אחד הןה נךאה זה יותר טוב‪ .‬הנה לפי חכונה האמתית והעדן‬
‫חנךצה באךם‪ .‬שהוא קדת השלמות בהשתדלותו איננו טוב‪.‬‬
‫ובזמן קבול השבר הנה ךאוי לו שיהןה במאב הפכי לזה‪ .‬כי‬
‫הנה בל מה שיהןה חהמר שולט^ג באותו זמן‪ ,‬הנה לא הןהלג‬
‫אלא מחשיך ומעכב על הנשמה שלא תתדבק בבורא ית׳‪ ,‬ןעל‬

‫דייקא — שיהיה גבול להשתדלות הזה כר‪ ,‬כי כל זמן ההשתדלות קיימים‬
‫החסרונות‪ ,‬שאינם כפי מדת טובו ית׳‪ .‬נתינת ״גבול״ הוא מצד טובו‪ .‬וכן‬
‫בהמשך דבריו‪ :‬ואולם מדת ״הטוב״ מרובה כר‪ .‬ברם ״שיעור״ הגבול והזמן‬
‫הוא מצד‪ :‬גזירת ״חכמתו״‪ ,‬וז״ש בהמשך‪ :‬כמו שגזרה ״חכמתו״ ית׳ היותו‬
‫נאות כר‪.‬‬
‫‪ (22‬בתכונה כר ״מצבו״ דלעיל‪ .‬שיוכלו להמצא בו כל הענינים — ״ושאר‬
‫מקריו״ דלעיל‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ ( 23‬בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ ( 24‬שיעכב את החומר מלשלוט כר להתחזק כר‪ ,‬ב׳ הבחנות יש כאן‪:‬‬
‫״שליטה וחיזוק״‪ ,‬והם אותו ענין של ״יכולת ונטיה״ דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 25‬הכוונה האמיתית — שהוא קנית השלימות דלעיל‪ .‬הענין הנרצה —‬
‫השתדלותו דלעיל‪ .‬אינו טוב — כי נצרך ״ליכולת״ ו״לנטיה שקולה״‪.‬‬
‫‪ ( 26‬לכאורה צ״ע כי לעיל בסמוך כתב‪ :‬שאין עיכוב ושליטה מאחד על השני‪.‬‬
‫ראה הערה הקודמוב‬
‫‪ (27‬היה — אצ״ל‪ :‬יהיה‪.‬‬
‫כה‬ ‫ה'‬ ‫ח״א — כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫פן הנה ךאוי הוא עזלא לעזל־ט אז א^א הנעזמה‪ .‬ןהחמר להיה‬
‫?מעזך אחדד; לגמד באפן ^לא לעפב על לךה פלל ןאמ‪5‬ם‬
‫על כן נבךאו עזני העולמות‪ .‬עולם הזה ןעולם הבא‪ .‬עולם הזה‬
‫— המקום ןהחקים הטבעיים עלו הם מה ע;ךאוי לאךם ‪ 9‬ל‬
‫זמן ההעתדלות‪ .‬העולם הבא — המקום ןהחקים עלו הם מה‬
‫עךאוי לו בזמן קבול העער‪.‬‬

‫המין סאנ‪ 1‬סי נ)ץת?ה‬

‫ה‪ .‬וממה עזיצ‪.V‬רך עוד לדעת‪ .‬עהנה המין האנועי‪ .‬אין ענלנו‬
‫הראעון כמו עאנו רואים ומבחינים אותו עתה‪ .‬כי אולם ענוי‬
‫גדול הלה בו‪ .‬ןהוא ע?לן חטאו על אדם הראעון ענעתנה בו‬
‫האדם והעולם ” ממה עך!יו בתחלה‪ .‬ןאולם פךטי הענוי הלה‬
‫ותולדותיהם דבים‪ .‬ןעוד נדבר בם לפנים בס״ד״ג‪ .‬ןנמעא‬
‫עהךבור במין האנועי‪ .‬וההבחנה בנשואיו — כפולים‪ .‬כי לדבר‬
‫בו ובנעואיו בבחינתו קךם החטא‪ .‬וידבר בו ובנעואיו‪.‬‬
‫בבחינתו אחר החטא‪ .‬וכמו ענבאר עוד בעז״ה‪1‬ג‪.‬‬
‫ו‪ .‬גנהנה אדם הראעון בעת לציךתו‪ .‬חלה ממע באותו המעב‬
‫עזכךנו עד חנה‪ .‬ךהלנו עהפה הוא הלה מךעב מעני החלקים‬
‫ההפכיים עאמךנו עחם הנעמה והגוף‪3‬ג‪ .‬ובמציאות היו עני‬

‫‪ (28‬שלא יעכב על ידה כלל‪ ,‬ראה דעת תבונות עם׳ קסה‪.‬‬

‫‪ (29‬האדם והעולם — ב׳ הנושאים של סעיף ד׳‪.‬‬
‫‪ (30‬ועוד נדבד בם לפנים בס״ד — ח״ב‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫‪ (31‬להלן סעיף ח׳‪.‬‬
‫‪ (32‬סעיף ו׳ — יש כותרת בכת״י‪ ,‬וקשה לפענחה‪ .‬ותו״ד הוא‪ :‬מצב אדה״ר‬
‫לפני החטא )שהזכיר בסעיף ה(‪.‬‬
‫‪ (33‬חוזר על מ״ש לעיל‪ :‬מורכב משני ההלקים כד — לעיל סעיף ב׳‪ .‬והוא‬
‫עומד בשיקול כד — סעיף א׳‪ .‬ויגביר נשמתו כד — סעיף ד׳‪ .‬ואז היה‬
‫משתלם כד — פ״ב‪ ,‬ב‪ .‬ונח בשלימותו כד — פ״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬במין האנושי‬ ‫דרן‬ ‫כח‬

‫שעל ידו נסתר העזלמות “ יותר מעזהיה‪ ,‬ונתרבו החסרונות “‪,‬‬

‫‪J‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬

‫והלה הוא הגורם דעה לעצמו‪ ,‬הנה ל־א יהיה עוד על עך קל לו‬
‫לשוב לצאת מן ההערון ןלקנות השלמות‪ ,‬במות שהלה בעת‬
‫שלא הלה הוא גךמת חסרונו אלא שכך נוצר מעקרו וכמו‬
‫שכתבנו‪ .‬וכל שכן ” שבהכרח‪ ,‬השתךלותו המצטרך עתה להגיע‬
‫לשלמות‪ ,‬הנה הוא כפול‪ ,‬כי יצטרך תהלה שלשובו האדם‬
‫והעולם אל המצב שהיו בראשונה ק'ךם החטא‪ ,‬ןאחר כך ”‬
‫שיתעלו מן המצב ההוא אל מצב השלמות שהלה ךאוי לאךם‬
‫שלעלה‪.‬‬
‫המירנה ןהונסלה‬
‫ט‪ .‬ואולם “ מלבד על זה גזךה מרת דינו^י ית׳‪ ,‬שלא יוכלו לא‬
‫האךם ןלא העולם מעתה‪ ,‬הגיע אל השלמות עוךם בצוךה‬
‫שנתקלקלה* והלנו הצוךה שלש להם עכשיו שבה נתרבה‬
‫הךע “‪ .‬אלא יצטרך להם בהכרח עבור מעבר ההפסד* והלנו‬

‫‪ (51‬נסתר השלימות — טובו ית׳ והארת פניו ית׳‪ ,‬וכנ״ל פ״ב‪ ,‬ג׳‪ .‬ועל ידי זה‬
‫— ונתרבו החסרונות‪.‬‬
‫‪ ( 52‬ונתרבו החסרונות‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה; עד כאן‪ .‬וראה לעיל הערה‬
‫ד״ה‪ :‬מוסיף‪ .‬וכנראה‪ ,‬מ״ש בהמשך בענין חוסר יכולת הנשמה לזכך הגוף‪,‬‬
‫הוא בגלל ריבוי הרע שבתוכו‪ ,‬ולא מפאת ענין הב׳ — ״שגרם לעצמו״‪.‬‬
‫‪ ( 53‬וכל שכן כו׳ — לא רק שהוא יותר קשה בגלל שגרם לעצמו‪ ,‬אלא‬
‫ההשתדלות הוא כפול בגלל התוספת והריבד‪.‬‬
‫‪ ( 54‬תחילה כו׳ — והוא ענין ניקד הזוהמה ע״י המיתה‪ .‬ואח״ב שיתעלו כו׳‬
‫— זיכוך הגוף מן עכירותו הטבעי‪ ,‬ע״י חזרת הנשמה בגוף בזמן התחיה‪.‬‬
‫ועפ״ז הולך ומפרש בהמשך‪ :‬המיתה והתחיה‪ ,‬היינו ״המיתה״ — לצורך‬
‫הזוהמה‪ ,‬״והתחיה״ — לצורך דכוך הגוף‪.‬‬
‫‪ (55‬ואולם — לעיל בסמוך אמר‪ :‬יצטרך ״תחילה״ כר ״ואחר כך״ כר‪ ,‬ואולם‬
‫גזרה מדת דינו שזה לא יכול להיות בעודו בגוף כר‪.‬‬
‫‪ ( 56‬מדת דינו ית׳ — מדת הדין דייקא‪.‬‬
‫‪ ( 57‬שבה נתרבה הרע — ענץ הדיברי שביאד לעיל‪ .‬ת״ל במאמד העיקדים‬
‫כט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫ירד‬
‫המיתה לאךם‪ ,‬ןההפסד לעל עזאר ההווים עזנתקלקלו עמו‪ .‬ןל’א‬
‫תוכל הנעזמה לזכך הגוף‪ ,‬אלא אחר עזתצא ממנו תחלה‪ ,‬וומות‬
‫הגוף ויפסד‪ ,‬ןאז לחזר ויבנה בנלן חד^ז ותכנס בו הנעזמה‬
‫ותזככהו *י‪ .‬ןכן העולם כלו יתחרב מצוךתו עזל עתהי ולעזוב‬
‫ויבנה בצוךה אחרת ךאולה לעזלמות‪ .‬ועל כףי נגזר על האדם‬
‫עזלמוח ולחזי ויחלה‪ ,‬להוא ענלן תחלת המתים״‘‘‪ .‬לעל העולם‬
‫עזלחרב ולחזר ליחדעז‪ ,‬להוא ענלן מה עזאמרו זכרונם לברעה‪; “1‬‬
‫עזיתא אלפי עזנה הלי עלמא לחד חרוב‪ ,‬ולסוף אלף עזנה‬
‫הקב״ה חוזר ומחדעז את עולמו «‪.‬‬

‫)פרק‪ :‬״בגמול״(‪ :‬״אמנם בחטאו של אדה״ר נגזר על המין האנושי כולו מיתה‪,‬‬
‫באופן שלא יוכל להגיע אל הטובה האמיתי)השכר של עוה״ב( בלי שימות‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי נשאב בגוף זוהמה שא״א לו שיגיע לדבקות העליון בהיות זוהמה זו‬
‫שאובה בו‪ ,‬ואינו יוצא ממנה עד שימות וישוב לעפר‪ ,‬ואז ינקה ממנה וישוב‬
‫ויבנה בטהרה בלי זוהמה כלל״‪ .‬לפי״ז ריבד הרע‪ ,‬הוא ענין הזרהמא‪.‬‬
‫‪ ( 58‬גם ״הבנין החדש״ צריך זיכוך‪ ,‬כמו שהיה לארה״ר לולי חטא‪ ,‬כמ״ש‬
‫לעיל סעיף ד‪ .‬ולכאורה צ״ע ממ״ש במאמר העיקרים המובא בהערה הקודמת‪.‬‬
‫דש ליישב‪ :‬שיש הבדל בין זוהמא לעכירות )‪-‬רע( הגוף‪ .‬ושם מדובר על‬
‫הזוהמא‪ ,‬חה מתנקה ממנו לגמרי ע״י המיתה‪ .‬משא״כ הרע הטבעי שבו נוצר‬
‫אדה״ר וכן מה שהוסיף על עצמו עוד חסרונות ורעות‪ ,‬זה מזדכך ע״י הנשמה‬
‫בזמן התחיה‪ .‬ראה לעיל סעיף ח׳ הערה ד״ה‪ :‬בעצמו של אדם‪.‬‬
‫‪ (59‬ועל כן — אחר שאמר תכלית ענין ״מיתה ותחיה״ בכללות‪ ,‬מבאר שזהו‬
‫סיבת גזירת המיתה והתחיה על האדם‪.‬‬
‫‪ (60‬משמע שתחיית המתים הוא בזמן חידוש העולם‪ .‬וכן הוא בהדיא בפסקה‬
‫הבאה‪ .‬וצ״ע ממ״ש בדע״ת פרק י״בי‪ ,‬ובמאמר העיקרים פרק ״בגאולה״‪,‬‬
‫שמשמע משם שתחיה״מ הוא השית אלפי‪.‬‬
‫‪ (61‬ר״ה לא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (62‬ולבסוף אלף שנה הקב״ה חוזר ומחדש את עולמו — באלף השמיני‪.‬‬
‫כ״ה באדיר במרום עמ׳ קפח‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬במין האנושי‬ ‫דרד‬ ‫ל‬

‫י‪ .‬והנה לפי עזרעז זה “‪ .‬זמן הגמול האמתי“ ‪ /‬ךהעו זסן קבול‬
‫ה^לר קזזכךנו למעלה “‪ ,‬ומקומו “‪ ,‬הוא אהר התחןה בעולם‬
‫קזיתהזיעז “‪ ,‬להאךם ןהנה בו בגופו ובנקז^תו “‪ ,‬בהיות גופו‬
‫מז?ף על לדי נעזמתו‪ ,‬ומו?ן על ןךה להיות נהנה בטוב ההוא‪.‬‬
‫ואולם לבחנו קזם האןעזים לתתהלף מךרגתם ומעלתם‪? ,‬פי‬
‫הקזעור מה ^טךחו בעולם העבוךה “‪ ,‬ו?פי מה ^הקזתךלו‬
‫להע‪t‬יג מן הקזלמות״’‪ .‬בי ?פי קזעור זה תזדהר הנ^ז^ה‬
‫בעצמה *ל‪ ,‬ותאיר בגוף ותז?כהונל‪ ,‬ויקנו קזניהם לקר ומעלה נד‪,‬‬
‫ללהיו ךאולים להתקרב אל האדון ב״ה ללאור באור פניו ןלהנות‬
‫בטובו האמתי‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫▼ ‪-I‬‬ ‫‪I‬‬

‫עולם הנקמות‬
‫לאמנם בהיות ^נגזךהי‘’ המיתה על האךם ו?מו ^?תבנו‪,‬‬ ‫יא‪.‬‬

‫‪ (63‬שורש זה — ביאור ענין ״התחיה״ בסעיף הקודם‪.‬‬

‫‪ (64‬זמן הגמול ״האמיתי״ — לאפוקי ג״ע עולם הנשמות‪ ,‬שנקרא ג״כ זמן‬
‫הגמול‪ ,‬וכמ״ש להלן בסעיף י״א‪.‬‬
‫‪ (65‬שזכרנו למעלה — בסעיף ג׳‪.‬‬
‫‪ (66‬זמן הגמול כו׳ ומקומו‪ ,‬וכנ״ל בסעיפים ג‪-‬ד‪ ,‬שמדבר על זמן ומקום‪.‬‬
‫‪ (67‬הוא אחר התחיה — זמן)דלעיל סעיף ד׳(‪ ,‬בעולם שיתחדש — מקום‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫‪ (68‬ענין יסודי זה מבואר בכמה מקומות בספרי רמח״ל‪ ,‬שהתכלית הבריאה‬
‫•‬ ‫להיטיב לנבראיו — הוא לגוף ונשמה יחד‪.‬‬
‫‪ (69‬והוא מ״ש לפני זה‪ :‬יבחנו שם כר‪.‬‬
‫‪ (70‬והוא מ״ש לפני זה‪ :‬ותחלף מדרגתם‪.‬‬
‫‪ (71‬תזדהר הנשמה בעצמה כר‪ ,‬מבואר להלן בסעיף י״ב‪.‬‬
‫‪ (72‬הזיכוך הוא ״מהעבירות״ שהוא חושך‪ .‬ומזדכך )מואר( ע״י ״אור״‬
‫הנשמה‪.‬‬
‫‪ ( 73‬ויקנו שניהם יקר ומעלה — יקר לנשמה‪ ,‬ומעלה לגוף‪.‬‬
‫‪ ( 74‬וכנ״ל סעיף ט׳ — ״גזרה״ מדת דינו ית׳ כר‪.‬‬
‫לא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫ןנמןןא עזהמך^ב הזה ?ריך ^יפרד לזמן מה‪ ,‬ואחר יעזוב‬

‫להתחבר‪ .‬הנה גם בזמן הפרוד הזה‪ ,‬ךאוי עזיהןה מקום לעזני‬
‫החלקים המתפרדים‪ ,‬ןאות למה עזנר^ה לפרוד ההוא‪ .‬ןהנה‬
‫הגיף ^ריך עזיחזר ליסודו ותפרד חויבתי ותפסד צוךתוגד‪,‬‬
‫ןהואיל והןה מן העפר*’‪ ,‬אליו ןשוב״‪ .‬ןהיא מה עזאמר ית״ש‬
‫לאדם‪ :‬כי עפר אתה ואל עפר תשוב*’‪ .‬אך חנעזמה נחזו^ה‬
‫בס^^יה[ הנה אין לה אלא לצפות עד ^?‪v‬ע^ה בגוף מה‬
‫עזצריך לעעזות‪ ,‬דהןנו ההתכה וההפסד בראעזונהיי*‪ ,‬וחהעזאר‬
‫בעפר כל הזמן עז^ריך‪ .‬וההבנות מהךעז אחר כך לעזתשוב‬
‫ליכנס בו‪ .‬ואמנם ^דך עזיהןה לה מקום בין כך ובין כך‪ ,‬ואולם‬
‫לצרך זה הוכן עולם הנקזמות‪ ,‬עזכו תכנסנה הנעזמות הזוכות‬
‫אחד צאתן מהגוף‪ ,‬ותעזבנה עזם כמקום מנוחה‪ .‬כל זמן‬

‫‪ ( 75‬ותפסד צורתו‪ ,‬וכנ״ל בסעיף ט‪ /‬״הפסד הצורה״ הוא לצורך האפשרות‬

‫שהגוף יבנה מחדש ויזדכך ע״י הנשמה‪) .‬לכן לעיל בסעיף ט׳ הזכיר רק ענין‬
‫״ההפסד״(‪ .‬וענין ״החזרה ליסוד העפר״ שמוסיף כאן‪ ,‬מבאר ״מקום״ מתאים‬
‫להגוף — חזרה ליסודו‪ .‬כי על זה סובב דבריו כאן; ״גם בזנזן הפירוד הזה‪,‬‬
‫ראוי שיהיה מקום לשני החלקים האלו״ כר‪ .‬וכן בהמשך מודגש ענין‬
‫״המקום״‪.‬‬
‫‪ (76‬והואיל והיה מן העפר כר — לכאורה חוזר על מ״ש‪ :‬צריך שיחזור‬
‫ליסודו‪.‬‬
‫‪ ( 77‬מדגיש ענין זה‪ ,‬כי מבאר כאן ענין ״המקום״ לגוף ונשמה‪ .‬ומבאר שהגוף‬
‫הופך לעפר ממש ע״י הפרדת הרכבתו והפסד צורתו‪) .‬ולא רק שמנוח בעפר(‪.‬‬
‫‪ ( 78‬כי עפר אתה — יסודה‪ ,‬ולכן‪ :‬ואל עפר תשוב — צריך שיחזור ליסודו‪.‬‬
‫‪ ( 79‬דהיינו ההתכה — כנ״ל‪ :‬הפרד הרכבתו‪ .‬וההפסד — כנ״ל‪ :‬״ותפרד‬
‫צורתו״‪.‬‬
‫‪ (80‬בראשונה — למרות שלעיל בסמוך הזכיר קודם ״חזרה ליסודו״ — שב‬
‫לעפר‪ ,‬מפרש כאן הסדר האמיתי — בתחילה יש הפרדת ההרכבה של גו״נ‬
‫— ההתכה אח״כ ״הפסד הצורה״ — וההפסד‪ ,‬בראשונה‪ ,‬ורק אח״כ ״חוזר‬
‫ליסודו״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬במין האנושי‬ ‫דיד‬ ‫לב‬

‫התגלגל על הגוף הענינים הךאוים להתגלגל עליו‪ .‬והנה ‪ 9‬ל‬

‫הזמן ההוא תעזבנה ‘* הנעזמות ההן במעלה ובתענוג‪ ,‬מעיף* מה‬
‫עזיבתן להן אחר כך בזמן הגמול האמתיג* עזזכךנו למעלה‪ .‬כי“*‬
‫גם מעלתו בעולם הנעזמות ולאי ^ימלד לפי המעעזים עזעעזו‪,‬‬
‫עזלפיהן ימלל גם הגמול א חד כן בזמנו‪ .‬אך האלמות האמתי‬
‫המעתל לזוכים לו‪ ,‬לא יעזיגוהו לא הגוף ןלא הנעזמה‪ ,‬אלא‬
‫בהתחבךן עזנית אחר התחןה‪.‬‬
‫תו‪ v‬לת לאךסי* בעולם הנקמות‬
‫יב‪ .‬ואולם מלבר היות עולם הנעזמות מקום לנעזמות ל^בת‬
‫בו כל זמן היוהן מצפות לגוף כמו עזכהבנו‪ ,‬הנה עול תועלת‬
‫גדול נמצא בו לנעזמות עצמן‪ ,‬ןאחליהן לגוף®*‪ ,‬למה עזיצטרך‬
‫אחר כך בזמן התחןה‪ .‬וזה‪ ,‬כי אחר עזהןתה הגזךה על האלם‬
‫עזלא עיע לעזלמות אלא א חד המות‪ ,‬אף על פי עזכבר נךאה‬
‫לו מצל מעעזיו עולנו חי נכי זולת זה לא הןה מגיע לו‬
‫מעולם ’*‪ ,‬עזהד אין זמן קמת העזלמות אלא בעולם הזה טלם‬

‫‪ ( 81‬תשבנה‪ ,‬לא ברור בכת״י‪ ,‬ואצ״ל‪ :‬תשכנה‪.‬‬

‫‪ ( 82‬במאמר החכמה פרק‪ :‬״בגמול״ וז״ל‪ :‬״ומשגת שמ מעין מה שתשיג לע״ל‬
‫אחר התחיה כפי המעשים שעשתה בחייה״‪.‬‬
‫‪ (83‬שנקרא בלשון חז״ל‪ :‬עוה״ב‪) .‬ראה חידושי הר״ן סנהדרין צא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (84‬היות שאמר לעיל בסעיף י׳‪ :‬שבעולם הגמול האמיתי)עוה״ב( ״יבחנו שם‬
‫האנשים ותתחלף מדריגתם ומעלתם״ כו׳‪ ,‬לכן מדגיש שכן הוא גם בעולם‬
‫הנשמות )ג״ע( שהוא מעין עוה״ב‪.‬‬
‫‪ ( 85‬תועלת לאדם כר‪ ,‬אינו אומר‪ :‬לנשמה אלא‪ :‬לאדם‪ ,‬כי התועלת הוא‬
‫לנשמה וגוף יחד‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪ :‬לנשמות עצמן ואחריהן לגוף‪,‬‬
‫‪ (86‬ואחריהן לגוף — כי תועלתו בא כתוצאה מתועלת הנשמה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫‪ (87‬מעולם‪ ,‬אצ״ל‪ :‬לעולם‪.‬‬
‫לג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫יי ד‬
‫המות וכמו עז^תבני[ עוד גמעזך מן הגזךה הזאת‪ .‬עזהנעזמה ‪ 9‬ל‬
‫זמן היותה בגוף בעולם הזה‪ .‬שהךע ךכוק בו שאי אפשר‬
‫שיפרד ממנו לגמרי‪ .‬תהןה גם היא חשו^ה ועמומה ואף על‬
‫פי שעל לדי המעשים הטובים שהאךם עושה‪ .‬קו‪5‬ה היא‬
‫בעצמה שלמות ללןר‪ .‬לא יוכל הךבר להגלות‪ .‬ולא תוכל‬
‫להזדהר בז'הר שהלה ךאוי לה להזדהר‪ .‬כפי הל?ןר ההוא שהיא‬
‫משגת באמת‪ .‬אלא הכל נשאר כבוש בעצמותה עד הזמן שי?תן‬
‫להגלות‪ .‬ואולם אין העכבה מצדה כלל‪ .‬כי אם מצד הגוף כמו‬
‫^כהכנו‪ .‬והוא עצמו מפסיד כזה‪ .‬שלא לקבל כל אותו הזמן‬
‫הזכוך שהלה ךאוי שלקבלן* כמו שכתכנו״^• אמנם גם היא‬
‫מפסדת‪ .‬שהיא כבושה בעצמה ואינה יכולה לפשט זהריה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪VTI T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫׳‬ ‫‪V .‬‬ ‫«‬

‫ועוד* ’ ‪ :‬שאינה פועלת הפעלה הךאולה לה‪ .‬שהיא זכוך הגוף‪.‬‬

‫יאלו הלתה פועלת אותה‪ .‬היתה משתלמת בזה שלמות גדול‪.92‬‬
‫י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י ‪••I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T I T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪» I T‬‬ ‫•‬

‫פעלת »שלמות •היא ־‪VJ -‬היות‬

‫שהרי ז ‪“ •s‬‬
‫‪••“I V‬‬ ‫עצמה‪.‬‬
‫׳‬ ‫הפעלה • ‪T 1‬‬
‫מצד מהות ” ז ‪♦ •s‬‬

‫מטיב ומשלים זולתו‪ .‬ןעודגיי; שזאת היא הפעלה הנאותה לה‬

‫‪ ( 88‬חשוכה ועמומה‪ ,‬הם ב׳ הבחנות‪ ,‬והם נגד מ״ש בהמשך‪ :‬השלימות‬

‫והיקר‪ ,‬היינו ״השלימות״ הוא ענין גידול והתפתחות הנשמה‪ ,‬ובחסרונה היא‬
‫עמומה‪ ,‬וכנגד זה כתב‪ :‬״ולא יוכל להגלות״ בו׳‪ ,‬״כבוש בעצמותה״‪ .‬ומצד‬
‫״היקר״‪ ,‬הנשמה היה צריך להאיר — להזדהר‪ ,‬ועל זה אומר‪ :‬חשוכה‪ ,‬וכן‪:‬‬
‫לא תוכל להזדהר‪ .‬ובהמשך מתייחס עוד כמה פעמים לב׳ אלו‪ .‬והנה פעולת‬
‫זיכוך הגוף הוא מצד זוהרו ואורו של הנשמה‪ ,‬שמזכך אותו‪ ,‬וכמ״ש בהדיא‬
‫להלן‪ :‬״תאיר בו ומיד תזככהו זיכוך גדול״‪ ,‬ועל״ב בהיותה חשוכה‪ ,‬חסר‬
‫הזיכוך‪.‬‬
‫‪ (89‬מפאת חולשת הנשמה‪ .‬כך משמע מהמשך הדברים בסעיף יג‪.‬‬
‫‪ (90‬לעיל סעיף ט׳‪.‬‬
‫‪ (91‬אחר שאמר שהנשמה מפסדת בזה‪ ,‬שהיא כבושה כו׳‪ ,‬מוסיף עוד הפסד‪,‬‬
‫כתוצאה מענין הא׳‪,‬‬
‫‪ (92‬היתה משתלמת בזה שלימות גדול — מלבד ענין ההזדהרות הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (93‬״ועוד״ — הסיבה הקודמת היה מצד ״מהות״ הפעולה — ״פעולת‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬במין האנושי‬ ‫דרן‬ ‫לד‬

‫לפי טבעה וחלןה ^זל;ך נוצךהי׳יי‪ ,‬ן־‪ 9‬ל נבךא מעזתלם פקזפועל‬
‫מה ^זחקק לו בוךאו ית׳ עזיפעל‪ ,‬וחסר מעזלמות ‪ 9‬ל זמן עזלא‬
‫יפעלהו‪.‬‬
‫ואמנם בצאת הנעזמה מהגוף ןלכתה אל עולם הנעזמות‪ .‬הנה‬
‫עזם מתפעזטת ומץדהךת בזהריה ”‪ ,‬כפי מה עזךאוי לה על פי‬
‫מעעזיה‪ .‬ובמה עזהיא משגת עזם סל זמן היותה עזם‪ .‬מתחזקת ”‬
‫ממה עזנתחלעזה בגוף‪ .‬ומזדמנת יותר למה עזךאוי שתעשה‬
‫בזמן התחןה‪ .‬עד עזכעזתשוב בגוף בזמן הךאוי‪ .‬תובל לפעל בו‬
‫הפעלה הנאותה לה‪ ,‬דהןנו הזכוף עזזכךנו‪.‬‬
‫הפרש בין)יניקת הנ)^מה ?יןבר ולניקרנה ברנחיה‬
‫יג‪ .‬ןאולם^’ ^ריך עזתדע‪ .‬בי גם עתה ” בחבנס הנ^?זמה בגוף‬
‫העבר‪ .‬אף על פי עזלא קנתה עדין עזלמות במעעזיה‪ ,‬הנה מצד‬
‫ןקךה ןזהךה העצמי‪ ,‬הןה ךאוי עזתתן זבוך גדול לחמר‪ ,‬עד‬
‫עזיהןה יוצא מגךר חמין האנושי‪ .‬אמנם גזךתו ית׳‪ ,‬כובשת‬
‫אותה ומעלמת ביחה וממעטת ןהךה‪ ,‬באפן שלא ימשך ממנה‬
‫ענלן זה• אבל תשב שמה לוקזה בעצמה ”‪ ,‬באותו חשעור‬

‫שלימות״‪ .‬הענין הנוסף שלפנינו הוא מצד שחסר לה פעולתה הטבעי‪.‬‬

‫‪ (94‬שלכך נוצרה — להיות מזכך את הגוף‪ .‬וראה עוד דע״ת עמ׳ קכא‪,‬‬
‫וקכב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ (95‬ראה לעיל הערה ד״ה; חשוכה ועמומה‪.‬‬
‫‪ (96‬ובמה שהיא משגת שם כר מתחזקת כר‪ ,‬לעיל בסמוך אמר; ״קונה‬
‫בעצמה שלימות יקר‪ ,‬לא תוכל להזדהר כר כפי היקר שהיא משגת באמת״‪,‬‬
‫משמע שההזדהרות הוא מחמת ההשגה‪.‬‬
‫‪ (97‬אחר שאמר סיבת מיעוטה של הנשמה למרות מעשיה — בגלל הגוף‪,‬‬
‫מתעורר השאלה‪ ,‬למה אין הנשמה מזככה מיד בהכנסה — בדרך כניסתה‬
‫)אפילו שעדיין אין לה מעשים‪ ,‬אעפ״כ יש לה כח ועצמה(‪.‬‬
‫‪ (98‬גס עתה — אפילו אחר חטא אדה״ר‪.‬‬
‫‪ (99‬לוטה — הזוהר‪ ,‬בעצמה — כבוש בעצמה‪ ,‬וכנ״ל )סעיף י״ב הערה‬
‫ילה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬־ כ ל ל יסודות המציאות‬ ‫דיד‬
‫המצכזרך קיפי הכוןה העליוןה‪ ,‬ופועלת בגוף באותו הסךר‬
‫והשעור הנך^ה מחכמתו ית‪ /‬״״יןהנה כפי מעע‪1‬יה הטובים‬
‫^זעושה והולכת‪ ,‬היה לה להתפשט ולהזדהר במו שכתבנו ‘®‘ ‪,‬‬
‫ואז הלה מגיע ממ‪3‬ה הזכוך לגוף‪ ,‬ן־אכלנם לפי הגזךה שבאתו‬
‫למעלה‪ ,‬לא ירגכן לה זה אלא בהיוהה בעולם הנשמות‪.‬‬
‫אכן בשובה בגוף אהר התחלה‪ ,‬לא התמעט ןלא תתעלם‪^102‬‬
‫אלא תכנם בעל ןהריה ובעל כהה‪ ,‬ואז מלד הזכך את הגוף‬
‫ההוא זכוך גדול‪ ,‬ולא יצטרך לו הגדול מעט מעט שצריך עתה‬
‫לללדים‪ ,‬אלא מלד בשעתו תאיר בו‪ ,‬ומלד תזככהו זכוך גדול‪.‬‬
‫ואמ^ם לא למנע זה שיהיו לגוף ולנשמה לחד עלולים אהר‬
‫עלוייםג״׳‪ .‬אבל הענלן הוא י'״'‪ ,‬שמלד בביא הנשמה בגוף‪ ,‬להלה‬
‫האךם ההוא לקי ונעלה ’”'‪ .‬וגופו לקבל מלד זכוך ראשון‪,‬‬
‫לתעלה בו מכל מה שהלה כל למי הדו הראשונים‪ .‬ויהלה הזכוך‬
‫ההיא כפי כל המעשים הטובים שכשה ככי‪ .‬ולשים אותו‬
‫במדרגה שךאוי לו להיות בין הזוהים להגות בשלמות‪ .‬ואהר‬

‫ד״ה‪ :‬חשוכה ועמומה( ב׳ הבחנות אלו‪) .‬וכן בהמשך‪ :‬לא תתמעט ולא‬
‫תתעלם‪ .‬אלא תכנס בכל זהריה ובכל כחה(‪.‬‬
‫‪ ( 100‬עד כאן מדבר על מיעוטה של הנשמה בשעת לידה‪ ,‬בהמשך חוזר למ״ש‬
‫לעיל — שאינה מתפשטת כר בכח המעש״ט‪.‬‬
‫‪ ( 101‬כמ״ש — לעיל סעיף יב‪,‬‬
‫‪ ( 102‬לעיל בסמוך אמר במצב כניסת הנשמה בעובר‪ :‬״ומעלמת כחה״‬
‫״וממעטת זהרה״‪ ,‬וכנגד זה אומר כאן ‪ :‬לא תתמעט ולא תתעלם‪ .‬והם נגד הב׳‬
‫הבחנות דלעיל‪ :‬מתפשט ומזדהר‪ ,‬וכמ״ש כבר כמ״ם‪.‬‬
‫‪ ( 103‬לגוף ולנשמה יחד עילוים — ענין הגדלות נעשה רק לגוף )ע״י‬
‫הנשמה(‪ .‬משא״כ העליות נעשו לשניהם כאחד‪ .‬וראה הערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ ( 104‬רצונו לבאר ההבדל בין עצם התחיה לשאר העילויים‪.‬‬
‫‪ ( 105‬וכמ״ש כבר חלוקה זו‪ :‬יקר ומעלה‪ ,‬יקר — בנשמה‪ ,‬מעלה — בגוף‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ר ך פ״ד ‪ -‬במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬ ‫לו‬

‫פך^״ן יתעלו עזניהם עלולים אחר עלויים‪ ,‬כפי מה עזךאוי למי‬

‫עזהוא במדתהד״י ההיא‪«.‬ט>‬

‫פרק ד‬
‫במצבו של האדם פע‪1‬לם הזה והךרכים שלפניו בדיד פרט*‬
‫א‪ .‬במעבו של האךם בעו^ם הזה‪ .‬יבחנו שני ענלנים‪ :‬תכונת‬
‫עצמו^ של האךם בחלקיו והךעבתםג‪ .‬והמקום אשר הוא מושם‬
‫בו בכל מה שמתלוה לו‪.‬‬

‫‪ ( 106‬אחר כך — אחר שנקבע מדריגתו החדשה‪ ,‬מתחיל עילויים ״כפי מה‬

‫שראד למדריגה ההיא״‬
‫‪ ( 107‬במדריגה שראוי לו כר‪ ,‬הזיכוך )‪-‬הגדלות( נעשה כפי מה שראד לו‬
‫דייקא‪ ,‬אח״כ נעשים עילויים אהרי עילויים כפי מה שראוי למי שהוא‬
‫במדריגה ההיא ולא יותר‪ ,‬ר״ל‪ :‬למרות שהם מתעלים בלי גבול — הכל‬
‫בערך המדריגה של הגדלות‪.‬‬
‫‪ ( 108‬סיכום‪ :‬בפרק זה אמר ה׳ הבחנות במדריגת הנשמה‪ :‬א — מדריגתה‬
‫העצמי)גם לפני עשותה מעשים טובים(‪ .‬ב— מיעוטה ממדריגתה הנ״ל‪ ,‬בעת‬
‫כניסתה לגוף העיבור‪ .‬ג — כבושה בעצמה שלא להזדהר ולהאיר ע״י מעשיה‬
‫הטובים‪ .‬ד — בעולם הנשמות‪ ,‬היא מתפשטת ומזדהרת‪ ,‬כפי מעשיה‪ .‬ה —‬
‫עילויים‪.‬‬
‫‪ ( 1‬במצבו של של האדם בעוה״ז — ענין החומריות והשכל‪ ,‬אור וחושך‪,‬‬
‫שמצד מצב הגו״נ והרכבתם בעוה״ז מונעים את האדם מלהגיע אל התכלית‬
‫)לע״ל( — ״הדביקות״ האמיתי‪ .‬מדובר בו עד סעיף ד׳‪ .‬והדרכים שלפניו —‬
‫ענין המצוות שבאים כדי לאפשר את הדביקות מתוך גוף ונשמה‪ .‬מדובר בו‬
‫מסעיף ד׳ והלאה‪.‬‬
‫בפרקנו אינו חוזר שוב בהדיא על ענין ״הדרכים״‪ ,‬אמנם כוונתו לענין תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬כמ״ש בחלק ד׳‪ ,‬פ״א‪ ,‬ד׳‪.‬‬
‫בדרך פרט‪ ,‬ראה להלן סעיף ה׳ הערה ד״ה‪ :‬ואולם‪.‬‬
‫‪ (2‬תכונת עצמו כו׳ — מבואר בסעיף ב׳‪ ,‬והמקום כו׳ — מבואר בסעיף ג׳‪.‬‬
‫במשך כל הפרק מתייחס לב׳ אלו‪.‬‬
‫‪ (3‬בחלקיו — גוף ונשמה‪ ,‬והרכבתם‪.‬‬
‫לז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫תכונ ת ס א ך ם ‪ 9‬עו^ם סן ה‬
‫ב‪ .‬בבחינת האךם ע צ מו‪ /‬הנה כבר זכךנוי איך הוא מךכב‬
‫אחד עזנתרכבו*' בו עזני הפכים‪ ,‬דהלנו הנעזמה להגוף‪ .‬ואולם‬
‫הנה אנחנו רואים בעינינו עזהחמריות ראעזוניי בוי‪ ,‬ותולדותיו*‬
‫חזקות בו כ?אד‪? .‬י הנה מ^די אחר ליךתו‪ ,‬כמעט כלו ס מד‪,‬‬
‫ואין הע‪ t‬כל פועל בו אלא נ?עט®‘ ‪ ,‬וכפי התגךלו זלך הע^כל‬
‫חלוך ןחןק בעל אחד כפי ענינו‪ ,‬ןעל על פנים לא ןסור״‬
‫החמריות ממעזול בו ומחטות אותו אל ענלניו‪ .‬אלא עאם לגדל‬
‫בחכמה וילמד עה ויתחזק בךךעיה‪ .‬הנה יתאמץ לכבש את‬

‫‪ (4‬גם לעיל בסעיף א׳ הדגיש מלת ״עצמו״ לענין התכונה‪ .‬וכוונתו‪ :‬שגם בלי‬
‫הבעיה של ״מקומו ועסקו״ יש להאדם חסרון מצד ״תכונתו״ המונע אותו‬
‫מלהגיע לתכלית כוונת בריאתו — הדביקות בו ית׳‪ ,‬והוא ענין החומריות‬
‫והחשך שמצר גופו‪.‬‬
‫‪ ( 5‬פרק ג‪ /‬ב׳‪.‬‬
‫‪ (6‬שנתרכבו כו׳‪ ,‬וכן לעיל סעיף א׳ מודגש ענין ההרכבה‪ .‬כי זה עיקר הנושא‬
‫של מציאות ומצב האדם בעוה״ז — היותו ״מורכב״ מב׳ ענינים הפכיים‪,‬‬
‫שאחד מחשיך על השני‪ .‬כי אילו היה אחידה אחת בנד מגוף ונשמה‪ ,‬אין‬
‫התגברות גוף על נשמה‪ ,‬כי כך הוא עצם מבנה שלו‪.‬‬
‫‪ (7‬שהחומריות ראשוניי בו — לפני התפתחות השכל‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪.‬‬
‫‪ ( 8‬ותולדותיו — הם התאוות‪) .‬שבאים מצר מוחין דקטנות‪ ,‬כמבואר בכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (9‬מיד כו׳ — כנ״ל‪ :‬שהחומריות ראשוני כר‪ .‬ואין השכל פועל בו אלא‬
‫מעט — ותולדותיו חזקות בו מאד דלעיל‪.‬‬
‫‪) ( 10‬אלא מעט‪ ,‬בלשון הקבלה נקרא‪ :‬״מוחין דקטנות״‪ .‬ובהמשך מבאר‬
‫״מוחין דגדלות״(‬
‫‪ ( 11‬לא יסור ‪ -‬ענין זה נשאר גם אחת גדלו‪ ,‬והשכל הלך והתחזק‪ ,‬כי ענין‬
‫הרכבת גו״נ קיים גם בגדול‪ .‬אלא שאם יגדל כר הוא יכול לכבוש את טבעו‬
‫כר‪ .‬כמ״ש כמ״פ‪ ,‬ששכל ונשמה‪ ,‬היינו הך )לפי דעת הראשונים(‪ ,‬לכן גדלות‬
‫השכל הוא גדלות הנשמה‪ ,‬שעל ידו כובש טבע הגוף‪.‬‬
‫‪ ( 12‬בחכמה כר‪ ,‬הגידול והלימוד והתחזק ״בחכמה״ נותן כח ללכת בהליכות‬
‫״השכל״‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫לח ד ר ך פ״ד ‪ -‬במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬

‫טבעו ולא לעזלח ךסן תאוותיו מידו‪ ,‬ן־יתעצם ללכת ג‘ בהליכות‬

‫הע^כל‪.‬‬

‫ואולם“' תוכיות הענלנים האלה שאנו רואיםי‘ ‪ ,‬הנה הוא‪,‬‬

‫^?זבמציאות ההמר ןעצמותו נמצא העכירות ןההשך בטבע‪, 16‬‬
‫והוא מציאות ךחוק מאד ןהפכי ” ‪ ,‬למה שהוא הענץ באטת‬
‫ללןדבים אל האל ית׳ ומתרבקים בקדשתו*׳‪ .‬והנ^צמה עצטה‪,‬‬
‫אף על פי שבעצמה היא זבה ועליונה‪ .‬הנה ?הבנבה בגוף‬
‫החמרי והסתבבה בו‪ ,‬נמצאת גרושה וךחולהי' מענלנה‬

‫‪ ( 13‬לכבוש את טבעי ולא ישלח כו׳ — נגד מ״ש‪ :‬לא יסור החומריות ממשול‬
‫בו‪ ,‬וזה נגד עבירות ול״ת‪ .‬ויתעצם ללכת בהליכות השכל — זה ענץ‬
‫המצוות‪.‬‬
‫‪ ( 14‬תוכיות הענינים האלה — בהמשך דבריו מקשר בין ״תכונת האדם‬
‫בעוה״ז״ — חומריות ושכל‪ ,‬עם ענין אור וחושך‪ ,‬שהוא הענץ הפנימי של‬
‫״העבודה״‪ .‬עיקר ותוכיות הענין של ״שכל וחומר״ הוא אור וחושך )ויותר‬
‫שרשי — ״הסיבה״‪ ,‬הוא אור פניו ית׳ והעלמו‪ ,‬כמ״ש בסעיף י׳(‪ ,‬כי השכל‬
‫בא מן האור‪ ,‬וכמ״ש בח״ב‪ ,‬ח‪ ,‬ג‪ .‬ועל נושא ״האור״ בנוי כל חלק ד׳‪.‬‬
‫במלים אחרות; כאן הוא נקודת המעבר והקשר בין הנגלה )לשונם של‬
‫הראשונים( — ״שכל וחומר״‪ ,‬לבין מ״ש בחכמת האמת — המשכת אורו ית׳‬
‫— מוחין‪ ,‬על חלקי ב״ן המתוקנים — שהוסרו מהם החושך והרע‪ ,‬מ״ד ומ״ן‬
‫)בין המורה לכתבי האריז״ל(‪ .‬ועל כן‪ :‬עד כאן דיבר בפרקינו רק על ״חומר״‬
‫אמנם כל המשך דבריו הוא על חומר ״חשוך״‪,‬‬
‫‪ ( 15‬שאנו רואים לפנינו במציאות‪ ,‬ענין הקטנות והגדלות שענינם‪ :‬חומריות‬
‫ושכל — ״תוכיות״ הענינים האלו הם עניני אור וחושך‪.‬‬
‫‪ ( 16‬העכירות והחשך בטבע — בעצם טבע החומר‪ ,‬ואינו ״שפע״ של חושך‬
‫הנשפע מלמעלה‪ ,‬כמו האור‪.‬‬
‫‪ ( 17‬רחוק מאד — עכירות‪ .‬והפכי — חשך‪.‬‬
‫‪ ( 18‬לקריבים כר ומתדבקים כר‪ ,‬וכן בהמשך דבריו להלן‪ :‬ממה שראוי לו‬
‫שיהיה מתדבק בו ית׳‪ ,‬כי זהו שהוא מטרת הבריאה‪ ,‬ולקראת זה נסוב יסוד כל‬
‫ענין העבודה‪ ,‬שהולך ומבאר בהמשך‪.‬‬
‫‪ ( 19‬גרושה — ע״י בהכנסה בגוף החומרי‪ .‬ודחויה — ע״י והסתבכה בו‪.‬‬
‫לט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫אל ענץ הפלי לו>ג‪ ,‬וכבו^^זה ‪3‬ו בכח מכריה‪ ,‬ל־א‬ ‫הטבעי‬
‫תיכל לצאת ממנו א^א אם כן תתאמץ בכח חןק‪ ,‬מן הכיח‬
‫המכריחה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* I‬‬ ‫”‬

‫“ובהיות עזגזר האדון ב״ה‪ ,‬עזחרכבה זו עזל גרף האךם‬

‫ונ^זמתו לא תפרד מעולם ]פרועז; כי פרוד המיחה אינו אלא‬
‫ךבר לפי ^זעה עד תמ ת חמתים‪ ,‬אך אחר לך ערילה לעזוב‬
‫לגוף ועזניהם יתלףמו ?חד ל^צח נעחים[ הנה מכךח עןתעזתדל‬
‫חנ^זמה ןתתחזק‪ ,‬ותהןה הולכת ומחלעזת את כ'ח חשך‬
‫החמריות‪ ,‬עד שיעזאר הגוף בלתי חשוך‪ ,‬ןאז יוכל להחעלות‬
‫הוא עמה ןלאור באור חעליון‪ ,‬תחת מה עזהןתה מתחעזלת “‬
‫ןנעזפלת היא עמו בתחלה‪.‬‬
‫ןאולם האךם בעולם חזה‪ ,‬הוא במצב “ אחד עזחחימר חזק‬
‫בו וכמו עזלתבנו‪ ,‬ולהיות חחמר עכיי וחשוך “‪ ,‬נמצא חאךם‬

‫‪ ( 20‬הטבעי — לעומת העכירות והחושך ״בטבע״ הגוף‪ ,‬שהזכיר לעיל‪.‬‬

‫‪ ( 21‬לעיל אמר ב׳ דברים בנוגע לגוף‪ :‬״חזוק והפכי״‪ ,‬וכנגרם אומר כאן על‬
‫הנשמה‪ :‬גרושה ודחויה — נגר ״רחוק״‪ .‬אל ענין הפכי — ״הפכי״‪.‬‬
‫‪ ( 22‬אחר שאמר ״תכונת הארם בעוה״ז״ לענין גופו ונשמתו‪ ,‬מוסיף ‪ :‬שמצב זה‬
‫עלול לישאר לנצח‪ ,‬אם לא ע״י ״עבודת האדם״‪ ,‬כי הגוף ונשמה אינם‬
‫נפרדים‪ ,‬ואין לנשמה תקוה לחזור לכחה במצב נפרד מן הגוף )כי עולם‬
‫הנשמות — ג״ע‪ ,‬הוא רק זמני — ״לפי שעה״ עד תחיה״מ‪ ,‬כמ״ש המחבר‬
‫בהמשך בסוגריים(‪.‬‬
‫‪ ( 23‬כל ההגדשות בדבריו הם ביחסי אור וחושך‪ :‬חשך החומריות כו׳ בלתי‬
‫חשוך כו׳ ולאור באור העליון תחת מה שהיתה מתחשכת‪ ,‬וכנ״ל שזהו‬
‫״תוכיות״ הענינים‪ .‬ודבריו כאן הם מקבילים למ״ש לעיל‪ :‬״אלא שאם יגדל‬
‫בחכמה כר דתחזק בדרכיה״ כר‪.‬‬
‫‪ ( 24‬במצב כר‪ ,‬וכן בסיום הסעיף ‪ :‬את ״מצבו״‪ ,‬כי נושא הפרק הוא ‪ :‬״במצבו‬
‫של האדם בעוה״ז״‪) .‬רק חילק את ״המצב״ לשניים‪ :‬״אדם ועולמו״(‪.‬‬
‫‪ (25‬עכור — מצד ענינו החיצוני‪ ,‬וחשוך — מצד תוכיות הענין‪ ,‬כמ״ש לעיל‬
‫בד״ה‪ :‬ואולם תוכיות הענין‪ ,‬וכמ״ש שם בהערות‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ר ך פ״ד ‪ -‬במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬ ‫מ‬

‫בחשך גדול‪ ,‬וךחוק מאד ממה ^זךאוי לו עזיהיה להיות מתדבל‪,‬‬

‫בו ית‪ /‬ןאמנם®^ בזה ^דך שישים השתדלותו‪ ,‬לחזק את‬
‫נשמתו לג נגד כה חמדו‪ ,‬ולהטיב את מעבו‪ ,‬להעלות עצמו‬
‫’מעלוי^ל עד השעור הךאוי לו‪.‬‬
‫יל מ ה ^ג‪ 1‬ך ם ^{^ןךם עול‪ 1‬מ‪ 1‬ועטקו‬
‫ג‪ .‬והמקום אשר הוא בתוכו גם הוא ח מ ד וחשוך‪ ,‬ועל‬
‫הנמצאים שבו חמריים‪ ,‬ן־העסק של אךם בו ובמלואו אי אפשר‬
‫שיהיה אלא עסק ח מ ד לגופני‪ ,‬כילן שכלם חמרדם ןגופניים‪.‬‬
‫ותכונתו של האךם עצמו להךעבת חלקיו‪ .‬מבדחים לו העסק‬
‫הזה‪ ,‬כי אי אפשר לו מבלי אכילה ושתלה ושאר על הענלנים‬
‫הטבעיים‪ ,‬ואי אפשר לו מבלי הון לקנלן לשיוכל להשיג צךעיו‬
‫אלה‪ .‬לנמעא שבין מצד גופו של סאךם‪ ,‬בין מצד עולמו‪ ,‬ובין‬
‫מצד עסקו״ב‪ ,‬הוא טבוע בחימר ומש?ןע‪1‬ג בחשכו‪ ,‬לעמל גדול‬

‫‪ (26‬אחר שאמר שמצב האדם כל זמן עודר בעוה״ז ״בחושך גדול ורחוק מאד״‬
‫כו׳)ואי אפשר לו לשנות מצבו( — אמנם בזה צריך שישים השתדלותו —‬
‫״לחזק״ את נשמתו נגד בח המרו ״ולהיטיב״ את מצבו‪ ,‬היינו‪ :‬״חיזוק‬
‫והטבה״ ולא שינה מצב‪ .‬ועל זה בנוי כל ענין ״העבודה״‪.‬‬
‫‪ (27‬לחזק נשמתו — על ידי מעשה המצוות‪ ,‬וכמ״ש בסעיף ד׳‪.‬‬
‫‪ ( 28‬אצ״ל‪ :‬מעלד לעלוי)וכנ״ל פ״ג‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫‪ (29‬עולמו ועסקו כד‪ ,‬עד כאן ביאר‪ :‬״מצבו״ של האדם בעוה״ז מצד תכונתו‬
‫עצמו‪ ,‬ולא מדברים המתלוים מבחדן‪ ,‬בהמשך מבאר‪ :‬״מצבו״ מצד דברים‬
‫שהם חוץ ממנו‪ :‬עולמו )— מקומו( ועסקו‪ .‬וכוונותו לבאר תוספת ״חומריות‬
‫וחשכות״ שיש להאדם‪ .‬ולעומתם נצרך ״העבודה״ כדי להאיר חשכו‪.‬‬
‫‪ ( 30‬שבץ מצד גופו — שהתבאר לעיל סעיף ב׳‪ .‬בין מצד עולמו ובץ מצד‬
‫עסקו — המבוארים בסעיף שלפנינו‪.‬‬
‫‪ (31‬טבוע כד ומשוקע כד‪ ,‬כנ״ל שכוונתו בסעיף זה לבאר‪ :‬תוספת חומריות‬
‫וחשכות‪ ,‬נוסף על ״תכונת״ גופו של האדם‪ .‬ולכן נצרך עמל ״גדול״‬
‫והשתדלות ״חזק״‪ .‬לעיל סעיף ב׳ בסופו הזכיר ״השתדלות״ סתם‪.‬‬
‫מא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫! *רך‬

‫להעזהדלות ס‪1‬ק לןגנזךך לו‪ ,‬להתעלות אל מ^ב זך מזה‪ ^2 ,‬והוא‬

‫מכךח בטבעו בענלנים החמרלים מאלה‪.‬‬
‫הפעלות ס ח מריו ת נעשות ?עלות קילמות‬
‫ד‪ .‬ואולם מעמק עצת חכמתו ית׳ היה לסדר הךבדם באפן‪,‬‬
‫^אף בהיות האךם קןקדעי־ג בחמר בהסרחיג‪ ,‬במו קזסהבנר‪ ,‬יי‪ 5‬ל‬
‫מתוך החמר עצמו ומעסק הגופני “‪ ,‬העויג את העולמות‬
‫והתעלות אל הזךדג לאל המעלה “‪ .‬ואדרבא‪ .‬מקזפלתו תהלה‬
‫הגבהתו‪ .‬ומקום לקנה לקר ןעבור עזאין עמוהו‪ ,‬במיותו הופך את‬
‫מח׳קוך לאור לאת הצלמות לנגה לזרחי^‪ .‬לזה‪ ,‬כי קום ית״ש‬

‫‪ (32‬ר״ל‪ :‬אע״פ שעדיין מוברח בטבעו בעניגים החומריים — יכול להתעלות‬

‫אל מצב דך מוה‪ ,‬וכמו שמפרש והולך בסעיף הבא‪.‬‬
‫‪ (33‬ואדלס כד‪ ,‬עד כאן ביאר ב׳ דברים‪ :‬תכונת ה א ד ם ועסקו בעוה״ז‪ ,‬בהמשך‬
‫מבאר‪ :‬הדרכים אשר לפניו בדרך פרט‪) ,‬לשון הכותרת בריש הפרק( היינו‪ :‬ענין‬
‫המצוות שהם הדרכים להיטיב את מצבו‪) .‬ראה להלן סעיף ה׳ הערה ד״ה‪:‬‬
‫כלל המצוות(‪.‬‬
‫ברם לא מובן למה הדגיש כאן בהמשך ענין ״פעולות החומריות״‪ ,‬הלא לב׳‬
‫מדבר על נושא המצוות בכללות‪ .‬ראה להלן סעיף ז׳ שחילק בין מעשה‬
‫המצוות‪ ,‬למצוות שבאים מתוך שימוש העו״ז‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪ (34‬שקוע‪ ,‬וכנ״ל בסעיף ג׳‪ .‬שמפאת התוספת חומריות וחשכות שבא מצד‬
‫המקום והעסק‪ ,‬נהיה ״שקוע״ בחומר‪ ,‬וכנ״ל שם בהערות‪.‬‬
‫‪ (35‬כהכרח‪ ,‬וכן לעיל בסוף סעיף הקודם דייק‪ :‬והוא ״מוכרח״ בטבעו כד‪.‬‬
‫ולכן המהלך שלפנינו הוא מוכרח לכל אדם‪.‬‬
‫‪ (36‬החומר עצמו — האדם )סעיף ב׳(‪ ,‬והעסק הגופני — עסקו)סעיף ג׳(‪.‬‬
‫‪ (37‬אל הזוך‪ ,‬כנ״ל בסוף סעיף הקודם‪ :‬״להתעלות אל מצב ״זך״ מזה‪.‬‬
‫‪ (38‬זוך ומעלה‪ ,‬הם בדומה‪ :‬ליקר ומעלה )שנזכר כמה פעמים בספרנו(‪) .‬אולי‬
‫הם מצד החלוקה דגוף ונשמה(‪.‬‬
‫‪) ( 39‬בלשון הקבלה‪ :‬״בירורים״‪ ,‬חלקי הב״ן ‪ -‬מצב המקולקל‪ .‬שמחבר‬
‫אליהם דרך התיקון — מ״ה — סדרי התורה ומצוות וכוונה נכונה על אותם‬
‫הדברים הגשמיים(‪ .‬ויתכן שמ״ש‪ :‬הופך את החושך לאור — מצר הנשמה‪,‬‬
 ‫ה'‬ ‫מב ד ר ך פ״ד — במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬

‫גבולות וסךדסס^ לאךם‪ ,‬בתעזמיעז ^יעזתמעז מהעולם ובריותיו‪,‬‬

‫ובפוןה ^זיתפון בהם‪ ,‬אעזר בהעזתמעז מהם האךם באותם‬
‫הגבולות ובאותם הסךרים ובאוותה הפונה !‪ 4‬עזצוה הבורא ית׳‪,‬‬
‫יהיה אותו הפעל הגופני והמרי עצמו פועל עזלמות‪ ,‬ובו יתעצם‬
‫‪.‬‬ ‫»‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫*י‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫* ‪V I‬‬

‫באךם מציאות עולמות ומעלה רבה‪ ,‬יתעלה בו ממעבו העופל‬

‫ולתרומם ממנו‪.‬‬
‫ןאולם העוקיפה הח?מה העליוןה על ‪ 9‬ל כללי החסרונות‬
‫המטבעים בענלנו ע ל האךם‪ ,‬ןעל על ענלני המעלה והלקר‬
‫האמתי^“ המצטרפים לו‪ ,‬להיות ךאוי לשיהלה מהדבק בו ית׳‬
‫ונהנה בטובו‪ ,‬וכעד על זה סדר לו סדרים והגביל לו גבולות‪,‬‬
‫אעור בשמרו אוהם‪ ,‬לתעצם בו על מה ^?זצדך מן המעלה‬
‫האמתית שזערנו‪ .‬ויהולל מענלנו על מה עוהוא הרחקה מן‬
‫הדבקות העליון‪.‬‬
‫ואלו לא הלווה הגזרה גזוךה שלמותני' עמו שעסבנו לעיל‪,44‬‬
‫על לדי המעשים האלה הלתה הנקזמה מתחזקת וחישף הגוף‬

‫האורות‪ .‬ואת הצלמות לנוגה יזרח — הגוף‪ ,‬הכלים‪.‬‬

‫‪ (40‬גבולות — ל״ת‪ ,‬וסדרים — עשה‪ ,‬כמ״ש בהדיא בריש סעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ (41‬הכוונה‪ ,‬כמ״ש להלן סעיף ד — ״להיות הגוף מוכן ומזומן לשתשתמש‬
‫•‬ ‫ממנו הנשמה לצורך עבודת בוראו״‪.‬‬
‫‪ (42‬עניני המעלה והיקר האמיתי‪ ,‬המעלה והיקר הזה הוא מה שקונה בעצמו‬
‫בעודו בעוה״ז‪ .‬ואומר‪ :‬האמיתי‪ ,‬אע״פ שבדרך כלל משתמש בביטד ״אמיתי״‬
‫)־טוב אמיתי‪ ,‬שלימות אמיתי( רק לענין מצב הדביקות דלע״ל‪ .‬אמנם המצוות‬
‫שהם המשלימים את האדם בשלימות האמיתי‪ ,‬נקראים גם הם‪ :‬עניני המעלה‬
‫והיקר ״האמיתי״‪.‬‬
‫‪ (43‬ואלו לא היתה הגזירה גזורה שימות כר‪ ,‬ר״ל‪ :‬שאי אפשר לו לקבל‬
‫הזיכוך בעודו ביים בגוף )מחמת הזוהמא(‪ ,‬וכנ״ל כל זה פ״ג‪ ,‬ט׳‪.‬‬
‫‪ (44‬כמו שכתבנו לעיל — פרק ג׳ סעיף ט׳‪.‬‬
‫מג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫ירד‬
‫מתחלעז‪ ,‬בא?ן עזהלה מזדכך על יךה זכוך גמור‪ ,‬וכזתעלים‬
‫עזניהם אל הףבקות בו ית׳‪ ,‬ו^יפי עזהגזךה גזוךה‪ ,‬אין הךבר‬
‫‪3‬עע‪t‬ה בפעם אחת יי'‪ ,‬אך על כל פנים מתחזרןת הנ^^זמה‬
‫בפעל‪,‬‬ ‫בעצמה‘“'‪ ,‬ןהגוף מזדכך בכח אף על פי ^זאינו‬
‫וקונה האךם מצב עולמות בכח עז!צא אחר כך לפעל בזמן‬
‫הךאוי לו‪.‬‬

‫ה‪ .‬אך הסדדם ןהגבולות חאלה‪ ,‬הנה הם כלל המצוותזי‪:-‬‬

‫העעוין ןהלאוין‪ ,‬אעזר כל אחת*י‪ -‬מהם מכונת אל תכלית הקנות‬
‫כאךם והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמתית עזזכךנו‪,‬‬
‫והקרת אחד מענלני החשך והחסרונות‪ ,‬על לדי פיעל המצות‬
‫עשה ההיא‪ ,‬או המניעה מן הלא תעעוה‪.‬‬

‫ואולםייי' פךט המצוות כלם‪ ,‬וכן פךטי כל מצןה ומצןה‪ ,‬הנה‬

‫הם מלכדים על אמתת מציאותו וענלנו של האדם ככל‬
‫בחינותיו‪ ,‬ואמתת ענלני השלמות״* המצכךכים‪ ,‬כל ךבר בתנאיו‬

‫‪ (45‬אץ הדבר נעשה בפעם אחת‪ ,‬לא מובן כוונתו בזה‪ ,‬ואצ״ל‪ :‬בפעם א׳‬
‫היינו בפעם הראשון‪.‬‬
‫‪ (46‬מתחזקת הנשמה בעצמה‪ ,‬היינו הנשמה לבדה ולא הגוף‪.‬‬
‫‪ (47‬כלל המצוות העשין והלאוץ כר‪ ,‬מכללות דבריו משמע שסעיף ד׳ היה‬
‫הקדמה לענין ״המצוות״‪ ,‬אמנם צ״ע למה הדגיש לעיל ענין השתמשות‬
‫בעוה״ז‪ ,‬וכן הכותרת הוא‪ :‬הפעולות החומריות כר‪.‬‬
‫‪ (48‬כל ״אחת״‪ ,‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬״אחת״ ממדריגות כו׳ ״והסרת אחד' כר‬
‫המצות עשה ״ההיא'‪,‬‬
‫‪ (49‬ואולם כר‪ ,‬לכאורה כוונתו להוסיף‪ :‬שלא רק כל מצוה מקנה באדם‬
‫מדרגה ומעלה כר בדרך הסכמה‪ ,‬אלא כל מצוה עם כל פרטיה מכוונים‬
‫במדדיק לאחד מעניני החושך והחסרונות‪) .‬וענין זה הוא בדומה לריש פ״א‬
‫דמסל״י‪ ,‬אחרי שאמר ענין המצוות בהיותם אמצעיים כר מוסיף‪ :‬אם תסתכל‬
‫עוד בדבר כר עיי״ש(‪.‬‬
‫‪ ( 50‬אמתת מציאותו וענינו של האדם כר ואמתת עניני השלימות כו׳‪ ,‬הם ב׳‬
 ‫ה'‬ ‫מו ד ר ך פ״ד ‪ -‬במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬

‫מעע‪t‬ה המצוות‪ ,‬הנה תכלית בו “ לאךם עז?עע‪1‬הו מבאר‬

‫הוא‪ ,‬קזהוא לקום מצות בוךאו ן־לעע‪1‬ות חפצו‪ ,‬והנה הוא מל‪!,‬ם‬
‫דזפצו ית׳ בןה‪ ,‬בעזני דךכים נמקזבים זה מזה‪ ,‬והעו בי הוא‬
‫מקום חפצו במה ^אצוהו קזועק‪t‬ה המעק‪t‬ה ההוא להוא עושהו‪.‬‬
‫והעזנית‪ ,64‬פי הנה במ‪57‬ע‪t‬ה ההוא הנה הוא מקזתלם באחת‬
‫ממדרגות השלמות שהיא תולדת המצוה ההיא “ וכמו‬
‫שפתבנו “‪ ,‬והנה מתקום חפצו ית‪ /‬שהוא חפץ שוהוה האדם‬
‫משתלם ומגיע להנות בטובו ית׳‪.‬‬
‫‪J‬‬ ‫‪Y ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אכן*^ מה שהאדם משתמש מן העולם ל^ךכו‪ .‬הנה ^דף‬

‫תחלה שיהלה מגבל בגבול ךצונו ית׳‪ ,‬דהעו שלא להוה בו דבר‬
‫ממה שמןעו ואקרו האל ית׳‪ .‬ושלא להלה אלא הךאוי לבדאות‬
‫הגוף וקיום חיותו על הצד היותר טוב‪ ,‬ןל־א כפי נטלת החימר‬
‫ותשוקתו למותרות‪ .‬ויהלה חכונהי® בו‪ ,‬להיות הגוף מופן ומזמן‬

‫״מנהג״ את כל פעולותיו כר‪ .‬ותו״ד‪ :‬מבאר החלוקה של ״כל פעולותיו״‪,‬‬

‫ואיך‪ :‬״להנהיג כל פעולותיו להשגת התכלית הזה״‬
‫‪ (63‬תכלית בו‪ ,‬כמ״ש בסעיף ר‪ :‬להשגת ״התכלית״ הזה‪.‬‬
‫‪ (64‬והשנית כר‪ ,‬לכאורה על ענין השני הזה הוא עיקר כוונתו )‪-‬השגת‬
‫התכלית הזה — הדביקות‪ ,‬השלימות‪ ,‬ההטבה(‪ ,‬אמנם השני נמשך מן‬
‫הראשון‪ ,‬וכמ״ש‪ :‬״בשני דרכימ נמשכימ זה מזה״‪.‬‬
‫‪ (65‬שהיא תולדת המצוה‪ ,‬ראה מסילת ישרים פ״א ד״ה‪ :.‬וכשתסתכל עוד‬
‫בדבר‪ ,‬״שישתדל לידבק בו ית׳ בכח׳המעשים שתולדתם זה הענין״‪.‬‬
‫‪ (66‬לעיל סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (67‬היוצא מדבריו‪ :‬שכוונת המצוות הוא‪ :‬להיות ראד ליהנות מההטבה‪.‬‬
‫‪ (68‬לעיל הקדים שיש ב׳ חלקי העבודה ‪ :‬מעשה מצוות‪ ,‬ומה שהאדם משתמש‬
‫מן העולם לצרכו‪ ,‬ועד כאן ביאר חלק א׳‪ ,‬ובהמשך — חלק הב׳‪ .‬וכן לכל‬
‫אורך הפרק מתייחם לב׳ אלו‪.‬‬
‫‪ (69‬במעשה המצוות לא הזכיר ענין ״הכוונה״‪ ,‬כי המ״ע ול״ת פועלים באדם‬
‫בעצם עשייתן ומניעתם‪ ,‬בגלל שמקים בזה חפצו ית׳‪ ,‬כנ״ל‪ .‬משא״כ צרכי‬
‫מז‬ ‫ה'‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דיד‬
‫ל^צתעזתמעז מ?ןנו הנעז^לה״ל לצךך ןנבודת בוךאו‪^ .‬לא ת^לצא‬
‫מן‬ ‫לה ענוב בהעדר הלןתו וח?יל^זתו‪ .‬ו?^יהןה האךם‬
‫העולם על הדרך הזה‪ .‬הנה ל?לצא ההעזכליעז ההוא בעצמו פיעל‬
‫העזלמות עמו ^צעתבנו*’‪ .‬וילןגה בו מעלה אמתית כמו שלהןנה‬
‫במעשה על המעוות כלן‪ ,‬כי גם זה מצןהלל עלינו‪ ,‬לעזמיר את‬
‫גופנו בוזעלה הגולה לשיוכל לעבד בו את בוךאנו‪ .‬ולשתמש‬
‫מהעולם לכולה זו ולתעלית זה גל כפי המצקזרך לנו‪ ,‬ןנמצינו‬
‫אלחנו מתעלים במעשה הזה‪ ,‬והעולם עצמו מתעלה בזה‪,‬‬
‫בהיותו עוזר לאךם לשיעביד את בוךא^ל‪.‬‬
‫ח• ”והנה ממה שצריך שעכיר האךם בעצמו‪ ,‬הוא האהבה‬
‫והיראה לבוךאו ית׳‪.‬י<ל ןהןנו שיהןה נ?תבונן על גדל רוממותו‬
‫יהנ׳י ועצם שפלות האךם‪ .‬דעניע עצמו לפליו ית׳‪ ,‬וובושלל‬

‫העולם רק הכוונה הטובה עושה אותו למצווה‪.‬‬

‫‪ ( 70‬לשתשתמש ממנו הנשמה כר‪ ,‬יתכן כוונתו‪ :‬בזה שהגוף עובד את הבורא‬
‫ית׳‪ ,‬זה נקרא שהנשמה משתמש בהגוף‪.‬‬
‫‪ ( 71‬פועל השלימות כמו שכתבנו — בסעיף ד׳‪.‬‬
‫‪ (72‬כי גם זה מצוה כר‪ ,‬ולולי זה‪ ,‬אינו פועל שלימות באדם אף אם יש בו‬
‫כוונה טובה‪.‬‬
‫‪ ( 73‬לכונה זו — להיות הגוף מוכן כר‪ .‬ולתכלית זה —‬
‫‪ (74‬דבריו כאן‪ ,‬הם הם דבריו )וכוונתו( במסילת ישרים פ״א‪ ,‬מד״ה‪ :‬ואם‬
‫תעמיק עוד בענין‪ .‬וראה שם בהערות‪.‬‬
‫‪ ( 75‬אחר שאמר ענין ההשתלמות — מעלה‪ ,‬שעי״ז אפשרי התכלית —‬
‫הדביקות‪ ,‬ההנאה‪ ,‬ממשיך‪ :‬שראד שיגביר האמצעיים החזקים של ההתקרבות‬
‫)ע״י מעלות( שהם אהבה דראה ותלמוד תורה‪.‬‬
‫‪ (76‬המשך דבריו‪ :‬שיהיה מתבונן כר ויבוש כר מבאר ״היראה״ ואח״כ‪ :‬ויהיה‬
‫חושק כר — האהבה‪.‬‬
‫‪ (77‬רוממותו כר שפלות האדם כר‪ .‬ויכניע כר ויבוש כר‪ ,‬ראה מסילת ישרים‬
‫פי״ט בענין היראה‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬הנה עיקר היראה‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫מח ד ל ך פ״ד ‪ -‬במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬

‫מרוממותו‪ .‬ויהלה חושק ומתאדה להיות מן העובדים לפ‪5‬יו‪,‬‬

‫להתהלל בתהלתו ולהשתבח בגד‪V‬תו‪ .‬כי אלה הם אמצעים‬
‫חזקים המתל‪,‬ךבים«ז האךם‪9‬ז אל בוךאו‪ .‬המזככים את חשך‬
‫החמר ומזהירים זהרי הנשמה״*‪ ,‬ומעלים את האדם מעלוי‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪¥ T ■r‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪» -‬־ •‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪J‬‬ ‫‪• • TI T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬

‫לעלוי עד שלשיג קךבתו ית׳‪.‬‬

‫תלמוד ה תוך ה ‘*‬

‫ט‪ .‬ואמנם אמאעי אחד נתן לנו האל ית׳‪ ,‬שמדרגתו למעלה‬
‫מכל שאר האמצעים המקךבים האךם אליו^*‪ ,‬והוא תלמוד‬
‫התוךה‪ .‬והוא כשתי בחינות‪ :‬הא׳ — כבחינת ההגיוף*‬
‫והלמוד‪ ,‬והב׳ — כבחינת ההשכלה“*‪ .‬כי הנה ךאה בחסדו ית׳‬
‫וחבר לנו חבור דברים‪ ,‬כמו שגזךה חכמתו‪ ,‬ומכךם לנו‪ ,‬ןהלנו‬

‫‪ (78‬המתקרבים — אצ״ל‪ :‬המקרבים‪.‬‬

‫‪ ( 79‬המתקרבים האדם כר׳ עד שישיג קרבתו ית׳‪ ,‬וכן להלן בסעיף ט׳ מדגיש‬
‫כמה פעמים ענין ״הקורבה״‪ ,‬כי ״שרש העבודה״ ותכלית הבריאה הוא להגיע‬
‫אל ״הדביקות״ שהוא ההטבה בעוה״ב‪ .‬והעבודה בעוה״ז עצמה גורם לאדם‬
‫התקרבות אליו )עד שידבק בו לע״ל(‪ .‬לכן כשמתיחס אל תוקף האמצעיים‪,‬‬
‫מדבר רק הקרבה ולא על הדביקות‪ .‬ראה מסילת ישרים פ״א בסופו הערה‬
‫ד״ה‪ :‬אלא להתקרב‪.‬‬
‫‪ ( 80‬המתקרבים האדם אל בוראו — וזה נעשה ע״י ב׳ דברים‪ :‬א —‬
‫המזככים את חשך החומר כו׳ — פעולת היראה‪) .‬וראה ג״כ להלן ה״ד‪ ,‬פג‪,‬‬
‫א‪ ,‬וז״ל‪ :‬היראה הזאת מטהרת את האדם מחושך חומריותו וגופניותו(‪ .‬ב —‬
‫ומזהידים זהרי הנשמה — פעולת האהבה‪ .‬וב׳ אלו הם מצד גוף ונשמה‪,‬‬
‫וכמ״ש‪ :‬חשך ״החומר״ וזהרי ״הנשמה״‪.‬‬
‫‪ ( 81‬להלן ח״ד‪ ,‬פב‪ ,‬מבואר ענין זה בארוכה‪ ,‬ומציין המחבר שם למ״ש כאן‪.‬‬
‫‪ ( 82‬המקרבים האדם אליו‪ ,‬ראה לעיל סעיף ח‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬המתקרבים‬
‫האדם‪.‬‬
‫‪ ( 83‬ההגיון — דיבור‪.‬‬
‫‪ (84‬בשתי בחינות כו׳ ההגיון והלימוד‪ ,‬והב׳ בבחינת ההשכלה‪ ,‬ראה עוד‬
‫בענין זה‪ ,‬להלן ח״ד‪ ,‬ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א — כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫?לל ספר התוךה‪ ,‬ואחדו ספ ד הנביאים‪^ ,‬בסגלת הךבדם‬

‫חהם יהוה‪^ ,‬מי עיהגה בהם בקדעזה ובטהרהי*‪ ,‬על הכו^ה‬
‫הנכו;ה עזהיא עע‪1‬ות חפצו ית׳^*‪ ,‬יתעצם בו על וךם מעלה‬
‫עליוןה ועזלמות גדלי* עד מאד‪ .‬ןכן מי עזיעזתדל** בהבןתם®*‬
‫ובידיעת מה ^מסר לנו מפרועזיהם‪ ,‬יקנה כפי העזתדלותו‬
‫עולמות על עולמות‪ .‬סל עזכן אם עיע אל הע‪5t‬לת סתדהם‬
‫ותיהם‪ ,‬עועל עדן מהם עו!עוכיל‪ ,‬יקבע ןלתעצם בנעומתו‬
‫^דתה מן המךרגות היותר ךמות עובמעלה והעולמות האמתי‪.‬‬
‫ובעל אלה הענלנים״יי‪ ,‬לא די מה עוקונה האךם בעצמו מעלה‬
‫ועולמות‪ ,‬אלא עומציאות הבריאה כלה בסללה ובפךטה מתעלה‬
‫ומעותלם‪ ,‬ובפךט על לדי התוךה‪.‬‬
‫ת‪ 1‬לך ת ה מצוות ו סינכ ת ת‬
‫י• ואולם סבתי® סל מצבי האךם חעוכתו ובהירותו ”‪ ,‬הנה היא‬

‫‪ ( 85‬בקדושה ובטהרה‪ ,‬ראה להלן ח״ד פ״ג‪ ,‬א‪ .‬בהערות שם‪.‬‬

‫‪ (86‬שהיא עשית חפצו ית׳ — וכנ״ל בסעיף ד‪.‬‬
‫‪ (87‬מעלה עליונה ושלימות גדול‪ ,‬ב׳ הבחנות אלו‪ :‬מעלה ושלימות‪ ,‬חוזרים‬
‫על עצמם כמה פעמים בהמשך דבריו‪ .‬והזכירם גם לעיל בסעיף ד׳ בכללות‬
‫ענין המצוות‪ .‬אמנם כאן מדגיש את ההפלגה בהם ‪ :‬מעלה ״עליונה״ ושלימות‬
‫״גדול״‪ ,‬״כי מדריגתו למעלה מכל שאר האמצעים״ כר‪.‬‬
‫‪ (88‬שישתדל בהבנתם כר כפי השתדלותו‪ ,‬על ״הבנה״ שהוא נוסף על עצם‬
‫הדיבור )שהזכיר קודם(‪ ,‬שייך הלשון ״ההשתדלות״‪.‬‬
‫‪ (89‬וכן מי שישתדל בהבנתם כר — בחינה הב׳ דלעיל — ההשכלה‪.‬‬
‫‪ (90‬ובכל אלה הענינים — חוזר על כללות הענינים דלעיל — כלל המצוות‪,‬‬
‫ומסיים ‪ :‬ובפרט על ידי התורה‪ ,‬שבו עוסק בכאן‪.‬‬
‫‪ (91‬סיבת — עד כאן ביאר מצבי האדם בענין גוף ונשמה ותוכיות ענינם‬
‫שהם — אור וחושך‪ ,‬ובהמשך אומר סיבת האור וחושך — הארת פניו ית׳‬
‫או התעלמו‪ .‬ומתוך זה מגיע )בסעיף יא( להכוונה ״באמת״ בכל המצוות‪.‬‬
‫וראה עוד להלן פ״ה‪ ,‬ח‪ .‬ח״ב‪ ,‬ח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (92‬מצב האדם — שמו של הפרק‪ .‬חשכתו ובהירותו — תוכיות הענינים‪,‬‬
 ‫ה'‬ ‫ד ל ך פ״ד ‪ -‬במצבו של האדם בעוה״ז והדרכים שלפניו‬ ‫נ‬

‫הארת פןיו ית׳ אליו‪ ,‬או התעלמו ממנו וכמו ^ז‪9‬תבנו ^עילגיי‪.‬‬
‫כי הנה על מה עזהאדון ב״ה מאיר פןיי‪ .‬מתרבה הזך‬
‫והעולמות“’ במי עזהגיע לו האךתו‪ ,‬וכפי עזעור ההאךה עך הוא‬
‫עועור העולמות והזך הנמעזך ממןהי’‪ ,‬ןהפך זה‪ ,‬ההעלם‪.‬‬
‫ןאמנם«’ האדון ב״ה מאיר תמיד למי עויתלןרב אליו ’’‪ .‬ואין‬
‫מניעת טוב מצדו פלל‪ .‬אלא מי עולא יתקרב אליו ןחסר הארתו‪,‬‬
‫והמניעה מצד המקבל לא מצד המעופיע‪ .‬והנה גזרה החכמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪♦1 T‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ן ‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪T‬‬ ‫ן‬ ‫‪I‬‬

‫העליונה‪ .‬עוהעועוה אוהם הענלנים עזצוה‪ ,‬דהןנו כלל על‬

‫המצוות כלן עמו ^עתבנו לעיל ”‪ ,‬בעל מעעוה מהן עולעעוה‪,‬‬
‫להלה מתקרב על לדו מדרגה מה ממדרגות הקוךבה אליו ית׳‪,‬‬
‫ותגיע לו על לדי זה״״' מדרגה מה ממדרגות הארת פניו‪ ,‬עפי‬
‫הקוךבה עונתקרב לו‪ ,‬ןלתעצם בו מדרגה מן העולמות׳״'‪ ,‬עוהיא‬

‫כמ״ש בסעיף ב׳‪.‬‬

‫‪ (93‬וכמ״ש לעיל — פרק ב‪ ,‬ג‪ .‬ובהמשך מבאר הקשר בין מצבי האדם‬
‫להארת פניו ית׳‪ ,‬וכנ״ל בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (94‬הזוך — זיכוך הגוף — חומריות — עכירות ‪ .‬והשלימות — מצד‬
‫הנשמה שמאירה בתוספת כח‪ .‬והם הב׳ דלעיל סעיף ט׳ — מעלה ושלימות‪.‬‬
‫‪ (95‬לעיל בסמוך אמר‪ :‬הזוך והשלימות‪ ,‬וכאן‪ :‬השלימות והזוך‪ .‬כי זיכוך‬
‫הגוף נמשך מהארת הנשמה — השלימות‪.‬‬
‫‪ (96‬ההעלם‪ ,‬ואמנם כר‪ ,‬בהמשך מבאר ענינו של ״העלם פניו״‪ ,‬ושאינו‬
‫כפשוטו‪ ,‬כי פניו ית׳ מאירים תמיד‪ ,‬והמניעה הוא מצד המקבל‪.‬‬
‫‪ (97‬למי שיתקרב אליו‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬יהיה מתקרב כו׳‪ ,‬ממדריגות הקורבה‬
‫אליו ית׳‪ ,‬וראה לעיל סעיף ח׳ הערה ד״ה‪ :‬המתקרבים האדם‪.‬‬
‫‪ (98‬והנה גזרה כו׳‪ ,‬אחר שביאר ענין הארת פניו ית׳‪ ,‬מקשרו עם ענין מצוות‬
‫ועבירות‪.‬‬
‫‪ (99‬כמ״ש לעיל — סעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ ( 100‬ותגיע לו עי״ז — ממילא‪ ,‬וכנ״ל‪ :‬שהאדון מאיר תמיד‪ ,‬ועל האדם רק‬
‫״להתקרב״ אליו‪.‬‬
‫‪ ( 101‬יהיה מתקרב כר ממדריגות הארת פניו כו׳ מדריגה מן השלימות‪,‬‬
‫נא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬
‫מהן‬ ‫תולדת מדרגת ההאךה ההיא‪ .‬ןהפך זה העברות‪? ,‬ל‬
‫עזלעע‪t‬ה האךם ח״ו‪ ,‬הנה לתרחק על ןדו ממנו ית׳ מדרגה מה‪,‬‬
‫ויתוסף עליו על לדי זה מדרגה ממדרגות העלם הארתו ית׳‬
‫והסתר פןיו‪ ,‬ןלתעצם בו על לדי זה מדרגה מן החסרוףיז׳ עזהיא‬
‫תולדת מדרגת ההעלם ההוא‪.‬‬
‫יא‪ .‬נמעא לפי על מה ע^הלןדמנךגט‘ ‪ ,‬עזהכוןהי׳י“ ^מתי״‘ בעל‬
‫המעוות תהלה ״״׳אליו ית׳‪ ,‬להתקרב לי ולאור ’״‘ באור פןיו‪.‬‬

‫תו״ר‪ :‬ג׳ הבחנות יש‪ :‬קורבה‪ ,‬אור‪ ,‬שלימות‪) ,‬ובהיפוכו‪ :‬ריחוק‪ ,‬העלם הארתו‬
‫ית׳‪ ,‬חסרון(‪ ,‬כי הנה המצוות מקרבים הארם לבוראו‪ .‬ע״י הקירוב מקבל‬
‫ממילא אורו ית׳ )‪-‬הארת פניו(‪ .‬ועי״ז משתלם‪) .‬ראה ג׳ אלו בח״ד פ״א ד׳‪,‬‬
‫שמתייחס שם למ״ש כאן(‪ .‬נמצא ‪ :‬עיקר פעולת המצווה‪ ,‬הוא הקורבה‪ ,‬והשאר‬
‫הם תוצאות זו מזו‪.‬‬
‫ענין הזוך אינו מזכיר כאן‪ .‬יתכן‪ ,‬כי נמשך ממילא מהשתלמות הנשמה ע״י‬
‫האור‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 102‬יתרחק על ידו — לעומת הקורבה דלעיל‪ .‬ממדריגות העלם הארתו ית׳‬
‫— לעומת הארת פניו דלעיל‪ .‬מדריגה מן החסרון — לעומת השלימות‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 103‬לפי מה שהקדמנו — לכאורה כוונתו‪ :‬לסעיף הקודם‪.‬‬
‫‪ ( 104‬שהכוונה באמת כר‪ ,‬לא ברור מה בין סעיף זו לבין מ״ש בסעיף ו —‬
‫״שורש״ העבודה‪ .‬יתכן כוונתו‪ :‬בכל פרקינו עד סעיף ט׳ דיבר על נושא‬
‫העבודה מצד מצבי האדם — אור וחושך)השתלמות האדם(‪ ,‬אמנם בסעיף ט׳‬
‫חידש ״סיבת״ האור והחושך‪ ,‬והוא ענין הארת פניו ית׳ )בלשון חכה״א‪:‬‬
‫מוחין( והיפוכו‪ ,‬לכן מסיק‪ :‬״נמצא לפי כל מה שהקדמנו שהכוונה ״באמת״‬
‫כר וזה התכלית ״האמיתי״‪ .‬וכמובן שדרך השני כולל את הראשון והוא‬
‫הוספה עליו‪ ,‬ולכן אומר‪ :‬לפי ״כל מה שהקדמנו״(‪.‬‬
‫‪ ( 105‬שהכוונה באמת כר להתקרב לו וליאור באור פניו‪ ,‬יש להעיר ממ״ש‬
‫לעיל בסעיף ט׳‪ ,‬שהכוונה הוא עשיית חפצו ית׳ במה שהאדם משתלם‪ .‬ויתכן‪,‬‬
‫שלפי מ״ש בהערה הקודמת‪ ,‬מתיישב‪.‬‬
‫‪ ( 106‬יתכן שחסרה כאן מלה וצ״ל‪ :‬הפניה אליו ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 107‬להתקרב לו וליאור כר‪ ,‬הם ב׳ מתוך הג׳ הבחנות דלעיל סעיף י׳‪ ,‬והם‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ה ‪ -‬בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‬ ‫דרך‬ ‫נב‬

‫והפ?ניעה מן העברות‪ ,‬להמלט מן ההתרחק ממנו‪ ,‬לזה התכלית‬

‫האמתי*״׳ עזבהן‪ .‬אך העדנים בפךט לעז בהם עמק גדולי״‘ ‪ ,‬כפי‬
‫פךטי עדני האךם להבריאה וכמו קזכתבנו לעיל״*׳‪ ,‬ונדבר עוד‬
‫בקצת מהם בחלק בפני עצמו בעזר האל ית‪/‬‬

‫ורק ה‬
‫בחלקי הבריאה ומצביהם! בפךט‪2‬‬
‫חל קי סברי^ןה‬
‫א‪ .‬חלקי כלל הבדאה קזנים ‪ :‬גקזמלים לרוחדים‪ .‬הגקזמלים‪ ,‬הם‬
‫המךגעזים מחועזינו‪ ,‬ומתחלקים לעליונים לתחתונים‪ .‬העליונים‪,‬‬
‫הם כלל הגךמלים הקזמימיים‪ .‬והלנו הגלגלים לכוכביהם‪.‬‬
‫התחתונים‪ ,‬הם כלל מה ^בחלל הגלגל התחתמי והלנו הארץ‬
‫להמים להאליר‪ ,‬לעל מה עזבהם מן הגופים המרגעזים‪.‬‬
‫הרוחניים‪ ,‬הם נבךאים מעזללים מגקזם‪ ,‬בלתי מוגעזים‬
‫מחושינו‪ ,‬ומתחלקים לעזני מינים; האחד נקזמות‪ ,‬להעזני‬

‫בעצם ענין אחד‪ ,‬כי האדון ב״ה ״מאיר״ תמיד למי ״שיתקרב״ לו )‪-‬לשונו‬
‫בסעיף י(‪ .‬ואולי לכן לא נחית להזכיר ענין הג׳ — ״השליטות״‪ ,‬כי הוא ענין‬
‫נוסף הבא מלמעלה‪ .‬ויש להעיר כי בהמשך בענין הפכו‪ ,‬מפרט רק הבחנה‬
‫אחד — ״הריחוק״‪.‬‬
‫‪ ( 108‬התכלית האמיתי — ולכן זהו הכוונה ״באמת״‪ .‬י‬
‫‪ ( 109‬אך הענינים בפרט — הקשר בין המצוה אל ההתקרבות והאור‬
‫והשלימות — יש בהם עומק גדול )‪-‬ענין הכוונות הפנימיות של המצוות(‪.‬‬
‫ונדבר עוד כו׳ בחלק בפני עצמו — חלק ד׳‪.‬‬
‫‪ ( 110‬וכמ״ש לעיל — סעיף ה׳‪ .‬וראה להלן ח״ד‪ ,‬פ״א‪ ,‬ה׳‪.‬‬
‫‪ ( 1‬ומצביהם — מצבי ״תיקון וקלקול״‪ ,‬כמ״ש בסעיף ד‪.‬‬
‫‪ ( 2‬בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‪ ,‬לא ברור אם בפרט קאי על חלקי ומצבי ‪,‬‬
‫או רק על מצבי‪.‬‬
‫נג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬

‫נבדלים‪ .‬הנעזמות‪ ,‬הם מן נבךאים רוחנדם‪ .‬התעתדו לבא בתוך‬

‫גוף‪ ,‬ליגבל בתוכו וליקןעזר בו ב?ןעזר אמיץ‪ ,‬ןלפעל בו פעלות‬
‫עונות בזמנים עונים‪ .‬הנכךליסג‪ ,‬הם מין נבךאים רוהמים‪,‬‬
‫בלתי מעתדים לגופות כלל‪ .‬ונחלקים לעני הלקים‪ :‬הא׳ נקרא‬
‫פחותי'‪ ,‬והב׳ מלאכים ןגם הם ממעלות רבות ןעונות«‪ .‬ןלהם‬
‫חקים טבע?ים במציאותם כפי מעלותיהם ומךרגותם‪ ,‬עד‬
‫ע?אמת נוכל לקרותם מינים רבים על סוג א׳ י‪ ,‬עהוא הסוג‬
‫המלאכי‪ .‬ןאולם נמצא מין אחד על נבראים עהוא כמו אמצעי‬
‫?ין רוסני ןגעמי‪ .‬והלנו עבאמת אינו מ ^ ע מחועינו‪ ,‬לגם אינו‬
‫נגכל בעל גבולי הנעם המרגע ןחקו‪ ,‬ומצד זה נקראהו עלא‬
‫בדקדוק רוחני‪ ,‬אבל נכךל בענלנו מן הסוג המלאכי‪ ,‬אף על פי‬
‫עיתדמה לו באיזה בחינות*‪ .‬ללע לו חקים פרטיים וגבולים‬

‫‪ (3‬הנבדלים — לכאורה כוונתו‪ :‬״נבדלים״ מהגוף‪ ,‬וכמו שממשיך‪ :‬כי הם‬

‫״בלתי מעותדים לגופות כלל״‪ .‬אמנם להלן ח״ג‪ ,‬פ״א‪ ,‬ב׳ קורא גם לנשמה‪:‬‬
‫״מציאות נפשיי ״נבדל' ועליון מאד״‪ .‬וכן כאן בסמוך אומר על הנשמה‪ :‬שהוא‬
‫״נבדל״ מן הגוף לגמרי‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה להלן ח״ד‪ ,‬פ״ו‪ ,‬י״ג)בדבריו שם מתיחם למ״ש כאן(‪ :‬עולם הכמות‬
‫העליונים — שרשי הבריות‪ .‬ועליו יש עולם האלקות — כלל ההשפעותיו ית׳‬
‫— גילויי אורו‪ .‬הרי שכוונתו בכאן לעולם הכהות העליונים — כהות‬
‫הנבדלים‪) .‬בלשון הקבלה‪ :‬ספירות או היכלות דבריאה שנקראים ״כתות‬
‫הנבדלים״ ולא ״עולם האלקות״ — ספירות דאצילות‪ .‬ראה בענין ספירות‬
‫דבריאה‪ ,‬במאמר החכמה ״ענין הספירות״ ד״ה‪ :‬והנה כמו שנתגלה כו׳(‪.‬‬
‫‪ ( 5‬בכללי פחו״ד כלל ה׳ )דע״ת מהדורת ב״ב עמ׳ רצו( וז״ל‪ :‬אך הרומנים‬
‫אינם מתחלקים אלא לשני מינים‪ ,‬והם המלאכים והנשמות‪ .‬וצ״ע כי כאן מחלק‬
‫את ״הרוחניים״ לשלושה‪ :‬נשמות‪ ,‬כתות ומלאכים‪.‬‬
‫‪ (6‬רבות — עשר כתות המלאכים‪ .‬ושונות — מלאכים שונים בכל כת‪ .‬ראה‬
‫פחו״ד סי׳ קח )שערי רמח״ל עמ׳ רמא(‪.‬‬
‫‪ ( 7‬עד שבאמת — למרות שהם כולם מין אחד — מלאכים‪ ,‬נובל לקרותם‬
‫מינים רבים של סוג אחד — בגלל שיש בהם ״מעלות רבות ושונות״‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה חגיגה טז‪ ,‬א‪ :‬״ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת‬
‫ושלשה כבני אדם״ כו׳‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ה ‪ -‬בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‬ ‫דרך‬ ‫נד‬

‫מיהדים‪ .‬כפי מציאותו י בא^ת‪ .‬ונלןךא זה המין העזדי‪ ,‬עזהוא‬

‫מין השדים‪ .‬ן־אולם גם חוא יתחלק לפךטים אחרים‪ .‬שיעזוב‬
‫המין הכללי סוג לגביהם‪ .‬והם מינים אליו‪.‬‬
‫והנה נבחן ונבךל מין האךם לבדו‪ .‬להיות מך‪ 9‬ב משני מיני‬
‫בריאה נבךלים לגמרי* דהלנו הנשמה העליונה והגוף השפל‪.‬‬
‫מה שלא נמצא בשום נלדא אחי• ו?אן צדך שתזהר״' שלא‬
‫תנזעה לחשב שיהלה ענץ שאר הבעלי היים כענץ האךם‪ .‬בי‬
‫אין נפש הבעלי היים אלא ךבר גשמי‪ .‬מן הדקים שבגשמיות‪.‬‬
‫ומענלנו נמצא גם פן באךם‪ .‬בבחינת היותו בעל הי>י‪ .‬אמנם‬
‫זולת פל זה לש באךם נשמה עליונה‪ .‬שהוא מין בריאה בפני‬
‫עצמו‪ .‬נבדל מן הגוף לגמרי ורחוק ממנו עד מאד‪ .‬שבאה‬
‫ונקשרת בו בגזרתו ית׳^'‪ .‬על הפונה שזפרנו בפרקים שקדמנו‪.‬‬
‫] ‪ on^v‬ל ם‬ ‫ךא)ן\י הנבךאיסג* ה ם כ חו ת ]^‪5‬‬
‫ב‪ .‬הנבךאים הגשמיים לרועים הם אצלנו‪ .‬וחקותיהם‬
‫ומשפטיהם הקזבעיים בכללם מ?ר‪9‬מים‪ .‬אף הרוחנלים אי‬
‫אפשר לנו לצלר ענלנם היטב‪ .‬פי הם חוץ מדמיוננו‪ .‬ונדבר בהם‬
‫ובענלניהם“' רק כפי המסרת שבידינו‪. 15‬‬

‫‪ (9‬מציאותו — מדריגתו‪) ,‬כץ הוא במאמר העיקרים(‪.‬‬

‫‪ ( 10‬וכאן צריך שתזהר כו׳ — אחר שאמר‪ :‬מה שלא נמצא בשום נברא אחר‪,‬‬
‫בא לעורר‪ ,‬שלכאורה יש הרכבה כזאת גם בשאר הבעלי חיים‪ ,‬כי גם להם‬
‫נפש‪ .‬לכן ממשיך ומבאר שאין הנפש כמו הנשמה‪ ,‬כי הנפש החיוני אינו מין‬
‫בריאה בפני עצמו‪ ,‬רק הוא‪ :‬דבר גשמי — מן הדקים שבגשמיות‪ ,‬משא״כ‬
‫הנשמה שהוא מין בריאה בפני עצמה כר‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ראה להלן ח״ג‪ ,‬פ״א‪ ,‬א‪-‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 12‬בגזירתו ית׳ — כנ״ל פ״ד‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫‪ ( 13‬הנבראים — הגשמיים‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ונדבר בהם — עצם מציאותם‪ ,‬ובעניניהס — מקריהם‪.‬‬
‫‪ ( 15‬״רק״ כפי המסורת בידינו — וכן בהמשך דבריו‪ :‬ומן העיקרים הגדולים‬
‫נה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫די ד‬
‫ןהנה מן הע?ןרים הגדולים ^זבידינו בענין ןה הוא‪^ ,‬כ‪ 3.3‬ד‬
‫‪ 9‬ל מה עזנמ?ןא בנמצאים העזפלים‪5 ,‬מןןאים למעלה כהות‬
‫נכךלים‪ .‬עזמהם מעזתלעלים ןיוצאים בסדר אחד ‪bp‬‬
‫העזתלעזלות ^גזךה חכמתו ית׳‪ ,‬העזפלים האלה‪ ,‬הם ימקתהם‪.‬‬
‫ו‪3‬מאאים הכהות ההם ^;ןךעזים לנמאאים העזפלים האלה‪, 16‬‬
‫ןהןמאאים העזפלים ע^פים ןתולדות לפיחות ההם‪ ,‬ו‪3‬ל‪3^,‬זרים זה‬
‫?זה כטבעות העזלעזלת‪ .‬עוד מסירת בלדינו‪ bvp 9 ,‬ל עאם )־?ל‬
‫מקךה עזבנמאאים העזפלים האלה‪ ,‬הפקדו פקידים מן הסוג‬
‫המלאכי אזכרנו למעלה‪ ,‬ומ^אם לקלם העצם ההוא או המקךה‬

‫״שבידינו״‪ ,‬ועוד בהמשך‪ :‬עוד מסורת בידינו‪) .‬וכץ במאמר העיקרים במקביל‬
‫לענינינו ]בפרק ״הרוחניים״ ד״ה וצריך שתדע[ מדגיש‪ :‬״ידענו מציאותם כר‬
‫כפי מה שמסרו לנו הנביאים והחכמים דל״(‪ .‬כי הלימוד על דברים ״רוחניים״‬
‫הם אפשריים רק מצד מסורת וקבלה‪ ,‬ולא מן הסברה‪ ,‬כי אינם מושגים‪ ,‬וכמו‬
‫שכתב המחבר לעיל פ״א סעיף ב׳ בסופו‪) .‬דש להוסיף‪ :‬כי נושא זה של‬
‫״עולם הכחות״ הוא מה שעולה ומתחדש מצד התורה‪ ,‬לעומת הפילוסופיה‬
‫המדברת רק על עולם הגלגלים ועולם השפל‪ .‬אמנם התורה מדברת גם על‬
‫עולם ״הרוחני״‪) .‬וכ״ז הוא ח ^ מעולם האצילות — עולם האלקות — גילויי‬
‫אורו ית׳‪ ,‬שמדובר בו בחכה״א(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬הכהות ההם שרשים לנמצאים השפלים האלה‪ ,‬וכן להלן ח״ג‪ ,‬ב‪ ,‬א‪:‬‬
‫שעיקר אמתת המציאות הנברא הוא מה שבשרשים הנבדלים‪ ,‬ומה שבגשמים‬
‫הוא המשך לבד ממה שנשתרש ונתיסד שם‪ .‬אמנם להלן ח״ד‪ ,‬פ״ו‪ ,‬י״ג בסופו‬
‫וז״ל‪ :‬״והכסא )‪-‬כחות הנבדלים( עולים ומתקשרים בהשפעותיו ית׳ ובגילוי‬
‫אורו שהוא השורש האמיתי לכל״ עכ״ל‪ .‬הרי שההשפעות )‪-‬הספירות‬
‫דאצילות( הם השורש ״האמיתי״‪ .‬דתכן שהטעם שאומר כאן ובעוד מקומות‬
‫בהמשך‪ ,‬שכחות הנבדלים הם השרשים לנמצאים השפלים האלה‪ ,‬אולי‬
‫כוונתו‪ :‬לנמצאים כמו שהם למטה — השפלים האלה‪ ,‬להם‪ ,‬כחות הנבדלים‬
‫הם באמת שורשם‪ ,‬בהיותם כבר גם כן נבראים‪ ,‬והם הם הנבראים גופא‬
‫בראשית דרכם‪ .‬וכמ״ש בהמשך‪ :‬שהנבראים משתלשלים מהם בדרך של‬
‫תולדה‪ .‬והכחות עצמם כבר נקראים נבראים‪ ,‬כמו שאמר לעיל סעיף א׳ על‬
‫הכחות הנבדלים — הם מין נבראים רוחניים‪ .‬ולא עוד‪ :‬אלא עיקר מציאות‬
‫העולם הוא בהשלב של כחות‪ ,‬ורק תולדתן הוא למטה בהשפלים‪ ,‬כמבואר‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ה ‪ -‬בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‬ ‫דרד‬ ‫נו‬

‫ההוא בנמצאות השפלותל* כפי מה שהוא‪ ,‬ולחדש מה עזךאוי‬

‫להתחדש בשפלים כפי הגזךה העליונה‪.*8‬‬
‫ג‪ .‬ואמנם עלןי מציאות העו^ם ומ^בו האמתיי'‪ ,‬הוא בכחות‬
‫ההם הבליונים‪ ,‬ותולדת מה שבהם‪ ,‬הוא מה שבגשמים‬
‫השפלים‪ .‬וזה בין במה שמתחלת הבריאה‪ ,‬ובין במה‬
‫שמתחדש בהתחלפות הזמנים‪ .‬והעו*ל כי כפי מה שנבךא מן‬
‫חכיחותלל חהם וכפי הסדור שנסךרו ןהגבולים שהגבלו‪ ,‬בך הןה‬
‫מה שנשתלשל אחר כך‪ ,‬לפי חיק ההשתלשלות שרבה בו‬
‫הבורא ית״ש‪ ,‬וכפי מה שנתחדש ומתחדש בהם‪ ,‬בך הוא מה‬
‫שנתחדש ומתחדש בשפלים‪ .‬אכן המציאות‪ ,‬חמבב‪ ,‬והסדרי'^‪.‬‬
‫ובל שאר ההבחנות בכחות‪ ,‬הם כפי מה ש^זיד בהם לפי אמתת‬

‫בסעיף ג׳‪.‬‬
‫נמצא‪ :‬הנבראים אינם השתלשלות מן הספירות‪ ,‬רק מן הכחות הנבדלים‪.‬‬
‫אמנם הספירות והשפעותיו ית׳ הם ״השורש האמיתי״ לכל‪ .‬ראה חוקר‬
‫ומקובל )שערי רמח״ל עמ׳ נ״ח(‪.‬‬
‫‪ ( 17‬המלאכים הם בעולם היצירה‪ ,‬וםשאם לקיים העצם כו׳ שבנמצאים‬
‫השפלים — בעולם העשיה‪.‬‬
‫‪ ( 18‬מעין מ״ש חז״ל )ב״ר‪ ,‬י‪ ,‬ר(‪ :‬״אין לך עשב שאין עליו מלאך המכה עליו‬
‫ואומר לו גדל״‪ .‬ראה להלן סעיף י׳‪ ,‬ושם בהערות‪,‬‬
‫‪ ( 19‬יתכן שמציאות הוא‪ :‬התהוותם — התשלשלותם‪ ,‬ומצב הוא‪ :‬מה‬
‫‪.‬‬ ‫שמתחדש בהם‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪.‬‬
‫‪ (20‬ובין במה שמתחדש כו׳ — גם בזה הוי עיקרם בכחות‪.‬‬
‫‪ ( 21‬והיינו — בהמשך מבאר ב׳ הבחנות דלעיל‪ :‬״בין במה שמתחילת‬
‫הבריאה‪ ,‬ונין מה שמתחדש״‪,‬‬
‫‪ ( 22‬כפי מה שנברא מן הכהות — היינו‪ :‬כפי ענין בריאת הכחות‪ ,‬בהמשך‬
‫קורא לזה‪ :‬המציאות של הכחות‪) ,‬ואין כוונתו‪ :‬על מה שהכחות בראו(‪,‬‬
‫‪ (23‬שנתחדש — בעבר‪ ,‬ומתחדש — בהוה‪.‬‬
‫‪ (24‬המציאות המצב והסדר‪ ,‬ג׳ אלו הזכיר ופירש‪ ,‬קודם בדבריו‪.‬‬
‫נז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דיד‬
‫בעזפלים‪,‬‬ ‫ענל‪3‬ם‪ ,‬והמציאות ןהמ^ב ן־הסךר‪ ,‬ו‪ 5‬ל עזאר המקרים‬
‫מעזתלשל ונעהק למה קזקזלך בהם לפי אמתת ענלנם‪.‬‬

‫ב׳ תנועות ‪^5‬לי‪ 1‬ת ‪3‬ברי(ג‪ 2‬ה‬

‫י• והנה לפי עזרעז זה‪ ,‬תחלת ?ל ההןיות‪ .‬למעלה בפחות‬
‫העליונים‪ ,‬ןסופה למטה בעזפלים‪ ,‬וכן תהלת ‪ 9‬ל הענלנים‬
‫המתהףעזים “‪ ,‬למעלה‪ ,‬ןסופם למכזה‪ .‬אמנם פךט אהד לעז‬
‫עזיוצא מן הכלל הזה לג ןהוא מה עזנוגע לבהיךתו של האךם‪ .‬בי‬
‫כיון שלאה האדון ית״ש עזיהלה הלכלת לאךם לבחר במה‬
‫עזיךצה מן הטוב ומן הדע‪ ,‬הנה עשהו בלתי הלוי בלה בזולתו‪,‬‬
‫ואדרבא נתן לו כה להיות מניע לעולם עצמו ולבריותיו כפי‬
‫מה עזלבהר ?הפצי• ונמאאו בעולם עזתי תנועות כלליות‬
‫הפכיות‪ :‬הא׳ — טבעית מכרהת‪ ,‬והב׳ — בהירית‪ ,‬הא׳‬
‫מלמעלה למנזה‪ ,‬והב׳ מלמטה למעלה‪ .‬המכרהת‪ .‬היא התנועה‬
‫שמתנולנעים העזפלים מהכיחות העליונים‪ .‬והנה היא מלמעלה‬
‫למפזה‪ .‬הבחירית‪ .‬היא מה שהאדם מניע כבהידתי• והנה מה‬
‫שהיא מניע אי אפשר שיהלה אלא גשם מן הגשמים‪ .‬כי האדם‬
‫גשמי ומעשיו גשמיים‪ ,‬אבל מפגי הקשר וההצנזרפות הנמצא‬

‫‪ ( 25‬וכל שאר המקרים בשפלים — כנגד‪ :‬וכל שאר ״ההבחנות״ בכחות‪ ,‬כי‬
‫״בכתות״ שייך לשון ״הבחנות״‪ ,‬ו״בשפלים״ — הנבראים‪ ,‬הנושא הוא‪:‬‬
‫״מקרים״‪.‬‬
‫‪ (26‬ההויות כו׳ המתחדשים כו׳‪ ,‬וכנ״ל בסעיף ג׳‪ ,‬ב׳ הבחנות אלו‪.‬‬
‫‪ ( 27‬ה״פרט שיוצא מן הכלל״ הוא רק בזה שאינו ״מתחיל״ בהכחות‪ ,‬ברם גם‬
‫הענינים שנגרמים מצד מעשה האדם בבחירתו‪ ,‬משתלשל ונעתק מן הכחות‬
‫)וכמ״ש להלן בסעיף ו׳(‪ ,‬רק שהאדם הוא הגורם אל הכחות את התנועה‬
‫הזאת‪ .‬משא״ב שאר הדברים הבאים מהכחות‪ ,‬אינם כתוצאה ישירה מהאדם‪.‬‬
‫ולכן מדייק בראשית דבריו‪ :‬״תחלת״ כל ההויות כו׳ וכן ׳׳תחלת״ כל‬
‫הענינים כו׳ אמנם פרט אחד יש שיוצא מן הכלל — בזה שאינו מתחיל‬
‫בהכחות‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ל ך פרק ה ‪ -‬בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‬ ‫נח‬

‫יגיע‬
‫הגעזמי ־ • ־‬
‫‪ - -‬ן ‪.‬‬ ‫בהתנועע‬
‫‪-‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫והגעזמיים‪8‬ג‪, y,‬הנה‬
‫העליונים ‪. . J - _ J‬‬
‫‪.‬‬ ‫» ‪I V‬‬ ‫בין “הכהות‬
‫‪I‬‬

‫בהמשך ההתפעלות אל הכה דזעליון ^עליו‪ ,‬ן*נמעאת התנועה‬

‫הזאת מלמטה למעלה‪ ,‬הפך הטבעית המכרחת שזכךנו‪.‬‬
‫ואולם עדך שתדע‪ ,‬כי גם האךם עצמו אין על מעשיו‬
‫בחיריים‪ ,‬אבל ןש מהם שיהיו מצד בחיךתו‪ ,‬ףש אחרים‬
‫שןסובב להם מצד גזךה עליוןה לשכרו או לענשו ]וכמ״ש‬
‫במקומו בס״דסג[‪ .‬ואולם במה שהוא נמשך אחר הגזךה שעליו‪,‬‬
‫להןה משפטו כשאר עדני העולם‪ ,‬שתנועתם מלמעלה למקזה‬
‫כפי מה שלנועעום הכהות העליונים‪ .‬ובמה שמצד בחיךתו‪,‬‬
‫תהלה תנועתו מלממה למעלה וכמו שבאךנויג‪.‬‬
‫ה ”• והנה סדר האדון ב״ה‪ ,‬שעל הענלנים אשר תפל בהם‬
‫בחיךתו של האךם‪ ,‬לגיעו להניע בתנועה הבחידת את הכהות‬
‫ההם‪ ,‬באותו השעור והמדרגה שחקק להם‪ .‬ןהלנו כי ל׳א מעשיו‬
‫לבדם לניעום‪ ,‬אלא אפלו דבורו ואפלו מחשבתו‪ .‬אך שעור‬
‫התנועה ומךרגתה‪ ,‬לא יהיו אלא באותו הגבול שגזךה‬
‫והגכילתה החכמה העליונה‪.‬‬
‫ו‪ .‬ואמנם אהר התנועה הבהידת תמשך בהכרח תנועה‬
‫מכרהת‪ ,‬כי כיון שהתנועעו הכהות העליונים מצד האדם‪ .‬הנה‬
‫לחזרו וינועעו בתנועה הטבעית את השפלים המשתלשלים‬
‫מהם‪.‬‬

‫‪ ( 28‬כנ״ל סעיף ב׳‪.‬‬

‫‪ ( 29‬אחר שאמר הב׳ תנועות‪ ,‬מוסיף פרט‪ :‬על מה יש בחירת האדם‪.‬‬
‫‪ (30‬וכמ״ש בס״ד — ח״ב‪ ,‬פ״ג‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה עוד בזה‪ ,‬מאמר העיקרים פרק ״בהשגחה״ ד״ה‪ :‬וצריך‪.‬‬
‫‪ ( 32‬סעיפים ה־ו הם המשך מענין‪ :‬״תנועות כלליות בבריאה״)כותרת דסעיף‬
‫ד׳(‪.‬‬
‫נט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬
‫ואי^ם ?עז ב‪ 5‬ל העניגים האלה חקים פךט?ים דכים‪ .‬כפי מה‬
‫עזגזלה החכמה העליוןה בעמק ע^ותה היותו }אות לבריאתו‪.‬‬
‫ושיערי הדברים בעזעידם רבים‪ ,‬בין בהגעת התנועה מהאךם‬
‫לכהות‪ ,‬בין בהגעת התנובה מהנחות לעזפלים• ועל ?י הרזים‬
‫העמקים האלה סובבים בל גלגולי הנהגתו ית׳ בבל מה עזהלה‬
‫ו ני ה ל ה‪.‬‬

‫תחלת סט‪ 1‬ב וסוע ‪ 5‬כח‪ 1‬ת ה)^ך)!\יים‪3‬ג‬

‫ז• והנה בהיות עזגזךה חכמתו ית׳ עזיהלה בעולם מעיאות‬
‫הטוב ןהךע כמו עזבתבנוי‪-‬ג‪ ,‬הנה תחלת ענלן זה בריף עזיהלה‬
‫בכחות האלה הקזרעזיים ואוחתהם למעזף הךבר בעזפלים‪ .‬והנה‬
‫סדךה הבמתו ית׳ את הכהות הנבךלים קורעזי הנבראים קזזכרנו‪,‬‬
‫בסדר ובתכוןה‪ ,‬עזיפיל בהם כפי מה יבעזלף בהם‪5‬ג תקון‬
‫וקלקול*ג‪ ,‬ןהלנו >טימצא בהם מבב טוב ןלא טוב‪ .‬ואמתת טוב‬
‫המבב להלה‪ ,‬עזיהיו בהבנה לאור באור פניו ית׳‪ ,‬ולאיר להם‪,‬‬
‫והפכו‪ ,‬עזתחסר מהם ההבנה הזאת ןיתעלם מהם‪ .‬ןתולדת‬
‫תקונם בעזפלים הוא הטוב בהם‪ ,‬ןההפף בהפףינ‬

‫‪ ( 33‬כנחות השרשיים — ״נחות הנבדלים״ שהם ״שרשי הנבראים״‪.‬‬

‫‪ ( 34‬כמ״ש — אולי כוונתו למ״ש לעיל פ״ב‪ ,‬ב‪ ,‬״גזרה חכמתו כו׳ גזר וסידר‬
‫שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון״ ‪.‬‬
‫‪ (35‬כפי מה ששייך בהם — כי ״תיקון וקלקול״ ממש‪ ,‬שייך רק בשפלים ולא‬
‫בכחות‪ .‬ואצל ״הכחות״ התיקון וקלקול מתבטא בזה‪ :‬שימצא בהם מצב טוב‬
‫ולא טוב‪ .‬פירושו‪ :‬אם הנחות מוכנים ליאור באור פניו ית׳ או לא‪ ,‬כמו‬
‫שמפרש והולך‪ .‬ראה מאמר החכמה עמ׳ קפג‪.‬‬
‫‪ ( 36‬תיקון וקלקול ‪ -‬יש לעיין האם כוונתו גם לענין ״שבירה הכלים‬
‫ותיקונם״ המוזכר בחכמת האמת‪) .‬כאן מדובר על כחות הנבדלים‪ ,‬וענין‬
‫השבירה כר היה בהשפעותיו ית׳‪ .‬וראה עוד מענין זה בדבה״ק של בעל‬
‫הלשם בספר הדעה ח״א‪ ,‬דרוש ה‪ ,‬סימן ז ד״ה‪ :‬ונקדים‪ ,‬וכן שם עמ׳ קנז ד״ה‪:‬‬
‫והנה((‪.‬‬
‫‪ (37‬בכחות הנבדלים נופל ענין ״תיקון וקלקול״ במצבם‪ ,‬וכתוצאה מזה נמצא‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ה — בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‬ ‫דרך‬ ‫ס‬

‫כ חו ת נבךאים*^ ס בו ת פועלים הרע‬

‫ה‪ .‬וצריך עזתךע פי הנה אף על פי עזבאדת סבתיג כל עדני‬
‫הטוב בכל מקום עזהם‪ ,‬פרועז‪ :‬בין בכהות בין בתולדותיהם‪,‬‬
‫הנה היא הארת פניו ית׳ כמו עזכתבנו״*'‪ ,‬וסבת הרע בכל מקום‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪TJ‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪- TV‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫עזהוא‪ ,‬העלם האךתו‪ ,‬אמנם לטוב ןתאר האדון ב״ה בעזם סבה‬
‫ממעז לכללו ולפרטיו!י‪ ,-‬אך לרע לא נתארהו ית״עז סבה ממעז‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪—t‬‬ ‫» ‪| -‬‬ ‫! • ‪T T :‬‬ ‫* ‪T t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪• • - J TJ -‬‬

‫כי אמנם ״אין הקב״ה מלחד עזמו על הךעה״גי־‪ ,‬אלא העלם‬

‫אורו והסתר פניו!חעזב לעזרעז לו‪ ,‬כי זהו סבתו באמת ג“‪ ,‬ח‪.‬ה‬
‫על צד העדר הטובי׳י'‪ ,‬אבל לפךטי ענלניו במציאותם‪ ,‬הנה‬
‫האדון ב״ה עזהוא כל לכול ואין לחפצו מניעה ןל־א ליעלתו‬
‫גבול כלל‪ ,‬בךא עילע ומקור פךטי‪ ,‬מ?ןן בו התכלית הן‪-‬ה על‬
‫הוצאת פךטי ענלני הךע‪ ,‬כפי מה עעעךה החכמה העליונה‬

‫״טוב ורע״ בשפלים‪.‬‬

‫‪ (38‬כחות נבראים‪ ,‬המשך דבריו עוסק בה״רע״ ומבאר‪ :‬שיש לו שורש פרטי‬
‫למציאותו ״כהות הרע״‪ ,‬ואינם משורש כחות הנבדלים הנ״ל‪.‬‬
‫כחות נבראים‪ ,‬יש להעיר‪ :‬שגם במאמר החכמה )ד״ה‪ :‬הס״א( קורא להם‬
‫כחות ״נבראים״‪ .‬משא״כ כחות הקדושה נקראים בכל דבריו‪ :‬כחות ״נבדלים״‪.‬‬
‫‪ (39‬שבאמת סבת כר‪ ,‬ראה לעיל פ״ד‪ ,‬י׳‪ ,‬ובמצויין שם‪.‬‬
‫‪ (40‬כמ״ש — בסעיף הקודם‪ ,‬וכן לעיל פ״ב‪ ,‬ג; פ״ד‪ ,‬ה‪ .‬ויש להבין למה כתב‬
‫כמ״ש רק אחרי ענין הראשון של הטוב‪ ,‬למרות שמדובר שם בשניהם —‬
‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫טו״ר‪.‬‬
‫‪ (41‬השווה ח״א‪ ,‬פ״ב‪ ,‬ג׳‪.‬‬
‫‪ (42‬ב״ר ג‪ ,‬ו‪ .‬ראה עוד דע״ת עמ׳ רד‪.‬‬
‫‪ (43‬באמת‪ ,‬וכן לעיל בדבריו דייק‪ :‬אע״פ ״שבאמת״ סיבת כד‪ .‬כי אורו ית׳‬
‫והסתרו הוא הסיבה ״באמת״ לשורש הטוב והרע‪ ,‬אמנם מיחסים את מציאות‬
‫הרע לשורש אחר‪ ,‬כמו שמפרש והולך‪.‬‬
‫‪ (44‬וזה על צד העדר הטוב — העלם אורו כד הוא סיבה להעדר הטוב‬
‫)שבא מאורו ית׳(‪ ,‬אבל לפרטי עניני החסרתות בפועל )‪-‬״במציאותם״( יש‬
‫סא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬
‫סיווזי מצטרך למצב הנך^ה באךם ובע‪1‬לם‪ .‬והוא מה עזאמר‬
‫עזלום ובורא רע‪.“5‬‬ ‫הכתוב ‪ :‬יוצר אור ובורא חשך‬
‫וענץ הע\ךש הזה הוא כלל כיחות^“ שונים‪ ,‬לשתלעזלו מהםדי׳‬
‫ענלני החסרון ןהךעות כלם*^ ב‪ 5‬ל בחינותיהם‪ ,‬בין מה‬
‫לנפעז כין מה עזנוגע לגוף‪ ,‬ב;ל פךטיהם למחלקותם‪ ,‬ןעוד‬
‫נדבר מזח בחלק הב׳ בס״ד‪ .‬ןהנה כלל הכהות האלה מתנהג‬
‫לפעל או ‪ nbp‬לפעל בין בבלו בין בחלקיו‪ .‬אחר העלם אורו‬
‫ייז׳ ’" והסתר פניו‪ .‬כי כפי שעור ההעלם‪ .‬בך בשעור זה תנתן‬
‫שליטה וממשלה אל כלל הכהות האלה‪ .‬או אל חלקים ממנו‬
‫שיפעלו‪.‬‬
‫וחנה בהתגבר הכחות האלה ובמשלם‪ ,‬לכחעז כיח הטוב‪, 51‬‬

‫שורש אחר שהוא ית׳ ברא‪ ,‬ומהם באים הרעות בפועל‪ ,‬כפי שיעור ההעלם‬
‫אורו ית׳‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪.‬‬
‫‪ (45‬ובורא רע — על השורש הנוסף הזה דיקא )ולא על הרע כשלעצמו(‪ .‬ראה‬
‫ביאור זה גם בדע״ת עמ׳ קפד‪ ,‬ועשרה פרקים )שערי רמח״ל עט׳ רפא(‪ .‬וכדאי‬
‫לציין ששם המדובר הוא על ענין השבירה‪ ,‬וכן עוד רבתם המוזכרים כאן‪,‬‬
‫מבוארים במק״א בנוגע למ״ק ושבירתן‪ .‬וראה לעיל סעיף ז׳ הערה ד״ה‪ :‬תיקח‬
‫וקלקול‪.‬‬
‫‪ (46‬יש להעיר; בהמשך דבריו משתמש כמה פעמים במונח; כלל הכחור‪J‬‬
‫ואינם ״כתות שרשי הנבראים״ שדיבר עליהם עד כאן‪.‬‬
‫‪ (47‬החסרונות והרעות ״משתלשלים״ מהשורש הזה‪ ,‬ולא מן הכהות הנבדלים‪.‬‬
‫‪ (48‬החסרון וממנו והרעות כלם כר‪.‬‬
‫‪ (49‬אחר העלם אורו ית׳ ‪ -‬שהוא סבתו באמת‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬ובענין זה הם דומים‬
‫אל ״הכהות הנבדלים״‪.‬‬
‫‪ (50‬שליטה וממשלה‪ ,‬נגד מ״ש לעיל; אין לזזפצו מניעה‪ ,‬ולא ליכלתו גבול‪.‬‬
‫וכן בהמשך; בהתגבר כר ובמשלם‪.‬‬
‫‪ ( 51‬כה הטוב‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬יגבר הטוב‪ ,‬לכאורה כוונתו אל הטוב שיש‬
‫״במציאות העולם״ ולא אל ״הכהות״‪ ,‬וכמ״ש לעיל סעיף ד‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ר ך פרק ה ‪ -‬בחלקי הבריאה ומצביהם בפרט‬ ‫סב‬

‫ויתקלקל מצב הכהות שךעזי הנבךאים עזן‪-‬כךנו‪ ,‬ן־לתחלעזו הם‬

‫וענפיהם‪ .‬וכקזיכנעו הכהות האלה ות‪ 5‬טל מהם העזליטה‬
‫והפעלה‪ ,‬יגבר הטוב‪ .‬ויתקנו קזךעזי הנבךאים ןית!צבו במצב‬
‫הטוב ויתחזקו הם וענפיהם‪.52‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪•• J -‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪I • J‬‬

‫”ואולם בל מה אזכרנו מעדני הטוב והךע‪ ,‬ומקיחמת הע‪ 1‬קל‬

‫והחמר‪ .‬ובל ענלני תקון וקלקול ” ‪ ,‬עזרעז בל הענלנים כלם‪ ,‬הם‬
‫התגברות הכהות האלה ” והגיע ענלןם ותולדסם בנבךאים‪,‬‬
‫בעזךעזים או בענפים ”‪ ,‬או הכ‪5‬עתם ובטול פעלתם‪ ,‬והסיר‬
‫ענל‪5‬ם ותולדותם מן הנבךאים‪ ,‬עזךעזים לענפים‪.‬‬
‫ט• והנה חלוקי מדרגות הךבה לעז בענלן כהות הךע עזזבךנו‬
‫והנעזפע מהם‪ .‬ובדרו בלל ?קרא לנעזפע מהם ” ‪ :‬טמאה‪ ,‬חשך‪,‬‬
‫ףהמא‪ ,‬או חול ”‪ ,‬וביוצא‪ .‬ולנעזפע מהארת פניו ית׳ ” נקרא‪:‬‬

‫‪ ( 52‬סיכום סדרן של דברים‪ :‬העלם אורו‪ .‬התגברות ״כלל הכחות״ של הרע‪.‬‬

‫יוכחש כח הטוב — הטוב שיש במציאות העולם‪ .‬נתקלקל כח הנבדלים‪.‬‬
‫כתות הנבדלים )שהם שרשי הנבראים( מתחלשים הם וענפיהם — הנבראים‪.‬‬
‫‪ ( 53‬לכאורה כוונתו לומר‪ :‬שכחות אלו משמשים לא רק להדע בפועל‪ ,‬אלא‬
‫גם לכל עניני הטוב והרע ומלחמת השכל והחומר וכל עניני תיקון וקלקול‪,‬‬
‫ר״ל‪ :‬כל ענין שלילי‪ ,‬בא מכוחם‪.‬‬
‫‪ ( 54‬מעניני הטוב והרע — לעיל סעיף ד‪ .‬ומלחמת השכל והחומר — פ״ג‪,‬‬
‫ב‪ ,‬ועוד‪ .‬וכל עניני תיקון וקלקול — שהזכיר לעיל בסמוך‪.‬‬
‫■‬ ‫‪ ( 55‬הכהות האלה — שמדבר עליהם בסעיף זו‪.‬‬
‫‪ ( 56‬בשרשים — כחות הנבדלים‪ ,‬או בענפים — למטה בשפלים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫למעלה סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ ( 57‬לנשפע מהם — שמות דלהלן הם שמות ״״השפע״‪ ,‬ואינם השמות של‬
‫״כחות״ הדע‪.‬‬
‫‪ ( 58‬או חול — חילקו לעצמו‪ ,‬כי אינו כמו הג׳ שלפניו)הנקראים‪ :‬ג׳ קליפות‬
‫הטמאות(‪.‬‬
‫‪ ( 59‬ולנשפע מהארת פניו ית׳ נקרא כר‪ ,‬עניני טומאה חושך וכו׳ הם‬
‫סג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״א ‪ -‬כלל יסודות המציאות‬ ‫דרד‬
‫קד^^זה‪ ,‬ן־טהךה‪ ,‬אור‪ ,‬רבך^ה‪ ,‬ן־כיו^א ב!ה‪ .‬אבל בהבחנת פךטי‬
‫דןענלניס״יי‪ ,‬נבחין מיני הסוגים האלה ופךטיחם‪^ .‬עליהם‬
‫סובבת ‪ 9‬ל ההנד;גה עזהאדון ב״ה מנהג את עו^מו‪.‬‬
‫ס ל אלי ם מןן‪ 5‬י אי ‪ 5‬ל ךלר לפעל‬
‫י‪ .‬לאמנם הנה >בל ענלן מענלנים אלה נמצאו פקידים ממנים‬
‫מסוג המלאבי ^באךנו >מעלה«‪? ,‬יהוציא הךבדם לפעל עד‬
‫הג^זמיות‪ ,‬אם לטוב לאם למוטב‪ .‬ןהנה הם משךתיו ית׳ עושי‬
‫דברו‪ ,‬שכן ךצה לסדר‪ ,‬שתהלינה גזרותיו יוצאות למעשה על‬
‫?די מלאכיו‪ ,‬כפי מה שהפקיךם ומסר בלךם‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬

‫מושפעים מ״כחות הרע׳׳‪ ,‬משא״כ עניני קדושה וטהרה כו׳ מושפעים מהארת‬
‫פניו ית׳ גופא‪ ,‬ולא ״מ״כחות הטוב״‪.‬‬
‫‪ (60‬אבל בהבחנת פרטי הענינים‪ ,‬היינו היתרון שיש בהבחנת ״הפרטים״‬
‫לעומת מ״ש לפני זה‪ :‬בדרך ״כלל* נקרא כר‪ ,‬הוא‪ :‬שנבחץ מיני הסוגים כו׳‬
‫שעליהם סובבת כל ההנהגה כו׳ — וממילא נבחין יותר עניני ההנהגה‪.‬‬
‫‪ (61‬לכל ענין מענינים אלה ‪ -‬לכאורה כוונתו על כל הענינים שבפרק‪ ,‬ולא‬
‫רק על הנושא האחרון — הכחות שפועלים את הרע‪ ,‬וכמ״ש‪ :‬אס לטב ואס‬
‫'‬ ‫למוטב‪,‬‬
‫‪ (62‬שביארנו למעלה — בסעיף א׳‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בענין השגחתו ית׳ בכלל‬ ‫דלך‬ ‫סד‬

‫חלק ‪ #‬י‬
‫פה׳‪!8‬גחתו■ ית׳'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ורק רא^צוין‬
‫בענץ ה^גחתוי ית׳ בכללג‬
‫א‪ .‬ןדדע ומבאר היא‪^ .‬זבל הנבךאים כלם עזנבךאו‪ ,‬בין‬
‫העליונים יבין התחתינים‪ ,‬הנה נבךאר לפי ^ךאתה בהם‬
‫החכמה העליונה צרך ותועלת למה ^צהוא התכלית הכללי ^צל‬
‫והטבעף‬
‫‪J‬‬‫‪I‬‬ ‫החקו‬
‫‪I‬‬
‫‪V.‬‬ ‫‪•H‬‬
‫‪I‬‬ ‫הטבעיים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‪-‬‬ ‫חקותיהם ומעזפטיהם‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫הבריאה‪ .‬ובל ^ ‪f‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪. .‬‬

‫כפי מה עזגזךה החכמה העליונה היותו נאות לפי הכינה עזכינה‬

‫בנברא ההוא ג‪ .‬ואולם מאותו הטעם עצמו עזנבךאוי'‪ ,‬ךאוי גם‬
‫בן עזיתקןמו כל זמן היות בם תועלת לכלל הבריאה כמו‬
‫עזבתבנו‪ ,‬לעל כן האדון כ״ה ^צברא בל הנבראים האלה‪ ,‬לא‬
‫ימנע גם בן מלהעזגיח עליהם לקןמם באותו המצב עזהוא רועה‬
‫אותם בו‪.‬‬

‫‪) ( 1‬חלק שני מקביל ]באופן כללי[ למ״ש בדעת תבונות מעם׳ רעא והלאה‪.‬‬
‫היינו הבנת ענין ה׳ פרצופי האצילות — עולם התיקון‪ ,‬שהם דרכי השגחתו‬
‫ית׳ בעולם‪ .‬השגחת שכר ועונש — ז״א‪ .‬הטבה השלימה — א״א כר(‪.‬‬
‫‪ (2‬בענין השגחתו ית׳ בכלל — מהו ״השגחה״ )‪-‬קיומם(‪ .‬וענין ההשגחה‬
‫בפרט היינו דרכי ומהלכי ההשגחה‪ ,‬יבואר ביתר הפרקים‪ ,‬היינו‪ :‬פרקים‪ :‬ב‪-‬ד‬
‫מבארים ״משפטי ההשגחה״‪ .‬פרקים‪ :‬ה — ״אופן ההשגחה‪.‬‬
‫‪ ( 3‬ראה מאמר העיקרים ״בתורה ומצוות״ ד״ה‪ :‬עיקר הבריאה‪.‬‬
‫‪ (4‬ז״ל במאמר העיקרים )פרק‪ :‬״בהשגחה״(‪ :‬האדון ב״ה משגיח תמיד על כל‬
‫סה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬
‫העץ?סת‪ 1‬ית׳ על ?ל הךךג‪1‬ת הבריאה‬
‫כ‪ .‬ואולם* בבר הקדמנו בחלק א׳ פךק ה׳‪^ ,‬תחלת הנבךאים‬
‫בלם הם הכהות הנבדלים‪ ,‬ומהם מקזהלקזלים הגקזמים‪.‬‬
‫והדברים בגעזמים בפל פךטיהם‪ .‬הנה הם כפי מה ^נעתק®‬
‫אליהם מן הכהות ההם בפךטי בהינוהם‪ ,‬לאיו דבר קטון או‬
‫גדול בגעזמלים עזלא להלה לו סבה ן^ךעז בביחות הנבדלים כפי‬
‫בחינותיהם‪ .‬והאדון ב״ה הנה הוא מעוגיה על ‪ 9‬ל אלה הענלנים‬
‫בפי מה קזבךאם‪ .‬דהלנו על הכהות^ הנבדלים פראעזונה*‪ .‬לעל‬
‫הקזתלעזלוהם כפי מה קזהוא באמת‪ .‬וכן הוא מ^גיה גם כן‬
‫על הפקידים עזהפקיד על הנמעאות‪ ,‬כמו עזכתכנו עזם®‪ ,‬לקלם‬
‫אלרנם לאת פקךתם ולהתמיד להם הכה עזיפעלו פעלתם‪. 10‬‬

‫ס>ץנ ‪0‬ה על סמיו סאנועוי‬

‫לאמנם״ בהיות עזנקזתנה המין האנועזי מכל עזאר המינים‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫בריותיו‪ ,‬ומקיימם ומנהלם כפי התכלית שבעבורו נבראו‪ ,‬וזה כוונתו כאן‬
‫באמרו‪ :‬מאותו הטעם עצמו שנבראו — ראוי שיתקיימו כו׳ שהוא ענין‬
‫ההשגחה‪ ,‬המדובר בחלק זה‪.‬‬
‫‪ ( 5‬ואולם כר‪ ,‬אחר שאמר כללות ענין ההשגחה — קיום הנבראים כר‪ ,‬מבאר‬
‫אופן ההשגחה על שאר המינים‪ .‬ותו״ד‪ :‬ראשית ההשגחה עליהם הוא‬
‫מהשגחתו ית׳ על כחות הנבדלים‪ ,‬שהם שרשי הגשמיים‪ .‬ראה בארוכה‬
‫ברמ״ק‪ ,‬שיעור קומה ריש פרק נד‪.‬‬
‫‪ (6‬שנעתק‪ ,‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 7‬דהיינו על הכחות כר — מפרש מ״ש‪ :‬כפי מה שבראם‪.‬‬
‫‪ (8‬ההשגחה על שאר המינים מתחלת מהשגחתו ית׳ על הכחות הנבדלים‪,‬‬
‫וכמ״ש לעיל ח״א‪ ,‬ה׳‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 9‬כמ״ש שם — סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ ( 10‬ג׳ הבחנות‪ :‬אותם )הפקידים עצמם(‪ ,‬פקודתם‪ ,‬והכח שיפעלו פעולתם‪.‬‬
‫)ראה אדיר במרום עם׳ לה‪ ,‬ענין ״הכרוז״‪ ,‬שהוא נתינת כח אל הפעולה‪ ,‬לבד‬
‫מעצם הפעולה(‪.‬‬
‫‪ ( 11‬אחר שאמר שהשגחה ״על כל מדריגות הבריאה״ הוא על ״הכחות‬
 ‫ה'‬ ‫פרק א ‪ -‬בענין השגחתו ית׳ בכלל‬ ‫דרך‬ ‫סו‬

‫ענתנה לו הבחיךה והיבלת במה ^הוא לו קנית עזלמות או‬

‫חסרון‪ ,‬ונמ^א בבחינה זו פועל ומניע ןלא נפעל‪ ,‬גם ההקזגחה‬
‫עליו מכךה עזתשתנה מההעזגחה על עזאר המינים‪ .‬חנה יצמרך‬
‫להשגיח ולהעזקיף על פךטי מעשיו‪ ,‬להמציא לו פךך?יו ובפרי‬
‫מעלליו‪ .‬ונמצא קזישגחו מעשיו כלם ןתולדותיהם‪ ,‬ןןשוב‬
‫דעזגח עליו כפי הךאוי לתולדות המעשים ההם בפךט‪ .‬ומךה‬
‫כעד מךה‪ ,‬וכמ״ש לפנימי‘ ‪ .‬ןןה ממה שאין עזןך בשאר‬
‫המינים‪ ,‬קזאישיהם נפעלים ולא פועלים‪ .‬ואינם אלא כפי מה‬
‫שךאוי לתשלום המין ההןאג• כפי מה שהשרש בשךעזו‪ ,‬קזחנה‬
‫תהלה ההשגחה לקום השרש ההיא לענפיו כפי מה שטבע והק‬
‫השרש נותן שיהיו‪ .‬אבל חמין האנושי שאיקזיו פועלים‬
‫ומניעים כמו שכתבנו‪ .‬הנה צריך ערשגחו בפךטי“ ‪ .‬כפי מה‬
‫שיגךמו להם מעשיהם לא פחות ולא יותרי ועוד נרחיב באור‬
‫הדבר הזה לפנים י‘ בס״ד‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫הנבדלים בראשונה״ כר‪ ,‬מוסיף‪ :‬שעל ״מין האנושי״ אינו כן‪ ,‬כי ההשגחה‬
‫הוא על פרטי מעשיו‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ ( 12‬וכמ״ש לפנים — ח״ב‪ ,‬ב‪. ,‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ראה מאמר העיקרים‪ ,‬פרק‪ :‬״בהשגחה״ ד״ה‪ :‬ואמנם בהיות‪ .‬וראה רמב״ם‬
‫במורה ח״ג פרק יד‪ .‬ורמ״ק ספר שיעור קומה פרק נד‪ .‬תמצית דבריו הובאו‬
‫בשומר אמונים הקדמון מעמ׳ צא‪ .‬וראה עוד שם ב״פרקי מבוא״ )עמ׳ לא(‬
‫בענין השגחה הפרטית והכללית‬
‫‪ ( 14‬בפרט — על כל אדם בפני עצמו‪ .‬ראה מאמר העיקרים‪ ,‬פרק‪:‬‬
‫״בהשגחה״ ד״ה‪ :‬ואמנם‪.‬‬
‫‪ ( 15‬לפנים — בפרקים הבאים‪.‬‬
‫סז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫פרי! כ‬
‫במלורי הפןץ האנ‪1‬ין?זי בע‪1‬לם הזה׳‬
‫עעגי קזע‪ 1‬ל ם חן ה סז ^ןה ^ע‪^ 1‬ם ס? א‬
‫א• ^הנה כבר הקדמנו^ היות תכלית בריאת המין האנועזי‬
‫ל^יזבה ן!גיע לטוב האמתי‪ .‬עהוא ההדבקות בו ית׳ לעולם‬
‫הכא‪ ,‬ונמ^א עזסוף ‪ 9‬ל גלגוליו ה‪5‬ה היא המנוחה לעולם הבא‪.‬‬
‫אמ‪5‬ם גזךה החכמה העליונה היות ךאוי ן‪ 5‬או ת‪ /‬עזל־קדם לזה‬
‫ם^בו בעולם הזה י נקקזר )־נגבל בהקות טבע זה העולם‪ ,‬קזזה‬
‫תהלה ההענה האמתית להראולה להגיע אל התגלית הנרצה‪.‬‬
‫ילפי העזךעז הזה סדר על ענלני זה העולם‪ ,‬להיות להענה‬
‫יל^זמנה למה ^טלהלה אחר עך בעולם התעליתי ^טהוא העולם‬
‫העא«‪.‬‬

‫סוף גלגיעי סמיו סאנושי‬

‫ב• אך ההענה הזאת הנה היא סובבת על שני קטבים ; הא׳ —‬

‫‪ ( 1‬במקרי המץ האנושי בעוה״ז — צ״ע כי הפרק עוסק גם על מצבי עוה״ב‬

‫)סעיפים ‪ :‬ג‪ ,‬ד‪ ,‬ז‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫‪ (2‬סעיף א־ב הם כעין הקדמה לסעיף ג׳ שבו מדובר על מקרי מין האנושי‪.‬‬
‫‪ (3‬לעיל ח״א‪ .‬פרק ב׳‪ .‬״הקדמה״ זו הוא הרקע לכל ענץ גמול‪ .‬שכר ועונש‪.‬‬
‫עבודה‪ .‬לכן מקדימו כאן‪ .‬שזה נושא הפרק — המקרים של האדם שבאים לו‬
‫בהתאם לענץ ״הגמול״‪) .‬משא״ב בפרק ג׳ מקדים ענץ מציאות העולם בטוב‬
‫ורע כד‪ .‬שעל זה נבנה ענין השגחה האישיי(‪.‬‬
‫‪) (4‬ראוי ונאות‪ .‬וכן בהמשך‪ :‬ההכנה האמיתית והראויה‪ .‬ראה להלן סעיף ה׳‬
‫כהערה ד״ה‪ :‬עד כאן‪ .‬בסופו(‪.‬‬
‫‪ ( 5‬מורגש כאן חסרון לשון‪ .‬ויתכן שחסר מלה או כמה מלים‪.‬‬
‫‪ (6‬סעיף זה בנוי מג׳ נקודות‪ :‬התכלית‪ .‬עבור התכלית נגזר ״מצבו״ בהתאם‪.‬‬
‫עפ״ז סידר ״עניני עוה״ז״‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ב ‪ -‬במקרי המין האנושי בעוה״ז‬ ‫דיד‬ ‫סח‬

‫איעזי‪ ,‬והב׳ — כללי''‪ .‬האיעזי הוא עדן קנית האדם את‬

‫שלמותו במעע^יו‪ .‬והכללי הוא התכונן המין האדעזי* בכללו‬
‫לעולם הבא‪ .‬ופרוש זה ה ע ד ך הוא‪ ,‬כי בהיות המין סאנושי‬
‫נבךא בוער טוב ובןצר רע ובבחיךה‪ .‬הנה לא ימנע האפשרות‬
‫בחלקיו להיות מהם טובים ומהם רעים‪ ,‬וסוף הגלגול עריך‬
‫שיהןה שיךחו הךעים‪ ,‬ויקבצו הטובים ףעשה מהם כלל אחד‪,‬‬
‫שלכלל ההוא ןעתד העולם הבא כטוב האמתי המשג בו‪.‬‬
‫חלוק הג מול בב׳ ז מני ם וב׳ מ ק‪ 1‬מ‪ 1‬ת״י‬
‫ג‪ .‬ואולם חק הבחיךה‪ ,‬שמכריח האפשרות שזכךנו‪ ,‬בחלקי‬
‫המין האנושי להיותם טובים או רעים‪ ,‬ןכן להיות קעתם״‬
‫טובים וקצתם רעים‪ ,‬הוא עצמו מלריה אפשרות זה גם כן‬
‫כמעשי כל איש מאישי המין‪ ,‬שאולם אפשר שיהיו כלם טובים‬
‫או כלם רעים‪ ,‬ואפשר שיהיו קצתם טובים וקעתם רעים‪ ,‬וזה‬
‫ממה שמעכב קבוץ השלמים שזלרנו^‘ ‪ ,‬כי כבר ימצא באיש‬

‫‪ ( 7‬תר״ד‪ :‬המקרים בעוה״ז יש בהם ב׳ מהלכים‪ :‬א — מטרתו הוא להכין‬

‫קיבוץ בני עוה״ב‪ ,‬והמקרים בעוה״ז באים כדי להכין את הקיבוץ הזה —‬
‫השלמת ״הכלל״‪ .‬ב — השלמת האדם הפרטי — חלקי עבודתו ונסיונו כר‬
‫שעי״ז נשלם בכת מעשיו‪ .‬הראשון נקרא ״כללי״‪ ,‬כי ענינו לעשות ״כלל״ אחד‬
‫המיועדים לעוה״ב‪ .‬השני — ״אישי״‪ ,‬כי ענינו מכוון לאדם הפרטי‪ .‬שניהם‬
‫כאחד הם הכנה לעוה״ב‪.‬‬
‫‪ (8‬באישי מדייק‪ :‬״האדם״‪ ,‬ובכללי — ״מין האנושי״‪ .‬ובכל הפרק שלפנינו‬
‫שעוסק ״בכללי״ מדגיש תמיד‪ :‬״מין האנושי״ משא״כ בפרק ג׳ משתמש לרוב‬
‫בתואר ״אדם״‪ .‬ראה הערה דלעיל ד״ה ‪ :‬תו״ד‪.‬‬
‫‪ (9‬ופירוש זה הענץ — הקוטב השני — ״הכללי״‪) .‬״האישי״‪ ,‬יבואר בפ״ג(‪.‬‬
‫‪ ( 10‬תו״ד‪ :‬מיעוט מצוות של רשע‪ ,‬ומיעוט עבירות של הצדיק‪ ,‬נגמלים‬
‫בעוה״ז‪ .‬רוב המצוות ורוב עבירות של הרשע‪ ,‬נגמלים בעוה״ב‪.‬‬
‫‪ ( 11‬קצתם — מתוך החלק עצמו‪.‬‬
‫‪ ( 12‬שזכרנו — בסעיף ב׳ — ״ויקובצו הטובים״ כר‪.‬‬
‫סט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬
‫אדזד עצמו ענינים טו־בים )־ענינים ךעים‪ ,‬ולהעזגיח על קצתם‬
‫ולא על העזאר‪ ,‬אפלו אם אויתם עזיעזגח עליהם להיו הרב‪ .‬הנה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪“I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫»‬ ‫”‬ ‫«‬ ‫‪■S V‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬

‫אינו ממעזפט הצדק‪ ,‬כי עזורת הדין נותנת עזעל המעע^ים לגנזלו‬
‫הן גדולים הן קטנים הן הךבה הן כ?עט‪.‬‬
‫על כן גזךה החכמה העליונה לחלק הגמול בין לע^כר בין‬
‫לענעזי כקזני זמנים וכקזני מקומות‪ .‬והלנו עזהנה כלל המעטים‬
‫יתחלק לריב ולמעוט‪ .‬יורן הריב לבדו במקום וזמן הךאוי לו‪.‬‬
‫וחמעוט לבדו במקום וזמן הךאוי לי• ואולם הגמול האמתי‬
‫ועלןרי יהלה בעולם הבא וכמו עזכתבנו‪ .‬ךיהלה חע‪1‬כר — הקזאר‬
‫האךם הזוכה‪ ,‬נצחי‪ .‬להתדבקות בו ית׳ לנצח‪ .‬והעינעז — היותו‬
‫נדחה^‘ מהטוב האמתי ואובדי׳‪ .‬אנ?נם הדין לענלן זה‪ .‬לא יהלה‬
‫אלא על פי ריב המעשה‪ .‬אך למעע‪1‬ים טוכים אעזר לךעזע‬
‫ולמעשים הךעים אשר לצדיק‪ .‬על צד המעוט‪ .‬למצא העולם‬
‫הזה בהצלחותיו וערותיו‪ .‬שבו לקבל הךשע גמול מעוט הזכות‬
‫אשר לו בהצלחותיו‪ .‬והצדיק עינש עוונותיו ביסודן שבו‪. 15‬‬
‫באפן שלשלם המשפט בכיל‪ .‬ןלשאר הענלן לעולם הבא כמו‬
‫שךאוי למצב השלם ההוא‪ .‬ךהלנו שישארו הצדיקים לבדם בלי‬
‫העריבת ךעים ביניהם‪ .‬והם בלי עכובים בעצמם להנאה‬
‫המעתךת להם‪ .‬והושעים יךחו ןייאבדו‪ .‬בלי שישאר להם טענה‬
‫כלל‪.‬‬
‫הגהינ ם ושאר ענשים נפשיים‬
‫ד‪ .‬ואמנם גזר עוד‘‘• חסדו ית׳ להךבות ההצלה לבני האדם‪.‬‬

‫‪ ( 13‬והעונש היותו נדחה כו׳ ונאבד‪ .‬זה עונשו של הרשע הגמור‪ .‬ולכן נקרא‪:‬‬
‫שמקבל גמולו בעוה״ב‪ .‬וראה סעיף ד׳ הערה ד״ה ‪ :‬והנה נמצא‪.‬‬
‫‪ ( 14‬נדחה מהטוב האמיתי — נגד‪ :‬הישאר האדם שהזכיר‪ .‬ואובד — נגד‪:‬‬
‫״נצחי״ כו׳ ״לנצח״‪ .‬וכן בהמשך מזכיר כמה פעמים חלוקה זו‪ :‬נדחה ונאבד‪.‬‬
‫‪ ( 15‬וענין ״טובת הצריקים בעוה״ז״ ראה סעיף ט׳‪.‬‬
‫‪ ( 16‬״גזד״ עוד — כהמשך למ״ש לעיל )סעיף ג(‪ :‬על״כ גזרה החכמה‬
‫העליונה כר‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ב — במקרי המין האנושי בעוה״ז‬ ‫דרד‬ ‫ע‬

‫עזימצא עוד מין צרוף אהר למי ^זיתכן בו הצרוף‪ ,‬דהינו למי‬
‫עזיהלה מעזפטו‬ ‫עזגבר בו הרע ^בךת גדול‪ ,‬אך לא ‪ 9‬ל‬
‫להאבידו לגמד‪ ,‬ןהוא — כלל עןעזים‪ ,‬עזהיותר ךעזום בהם‬
‫הוא הדין בגהינס ’‘ ‪ .‬להכותה בו הוא‪ :‬להעניעז החוטא כפי‬
‫חטאיו‪ ,‬באפן עזאחרי הצנעזו לא להלח עוד חוב צליו על‬
‫ויוכל אחרי כן לקבל הגמול האמתי כפי‬ ‫המע^ח הךע‬
‫עזאר מעע‪t‬יו הטובים»׳‪ .‬לנק?צא עזעל לדי זה‪ ,‬האובדים מכ!עז‬
‫יהיו מלצר לא כביר‪ ,‬כי הנה לא יהיו אלא אוסם עזגכר בהם‬
‫הרע עזעור כל כך גדול‪ ,‬עזאי אפעזר צזימצא להם מקום בעזום‬
‫פנים להיות נקזאדם בגמול האמתי ובהנאה הנצחית‪.‬‬
‫להנה נכ?צאי‘ הדין מתחלק לעזל־שה חלקים‪ ,‬כי עקרו הוא‬
‫לעולם שאחר ההחלה סגכמו שעתבנדג‪ ,‬אך המעשים הךאויים‬

‫‪ ( 17‬הדין בגהינום‪ ,‬ב״גנזי רמח״ל״ עמ׳ צ״ר מבואר‪ :‬איך הגיהנום מטהרת את‬
‫הנשמה‪.‬‬
‫‪ ( 18‬הגהינום מיועד למי שיכול להיות אח״ב בן עוה״ב‪ ,‬וזה כל המכודן בענין‬
‫עונש הגהינום‪ .‬וכמ״ש לפני זה‪ :‬״והכוונה בו״ כר‪.‬‬
‫‪ ( 19‬והנה נמצא — אחר שהוסיף ענין הגהינום‪ ,‬נמצא שהדץ מתחלק‬
‫לשלשה חלקים‪ ,‬ולא לב׳ חלקים של רוב ומיעוט — בעוה״ז ובעוה״ב וכנ״ל‪.‬‬
‫שלושה החלקים הם‪ :‬א — עיקרו בעוה״ב‪ ,‬העולם שלאחר התחיה —‬
‫לצריקים ורשעים שאפשר להם תיקון הגהינום‪ .‬ב — צריקים ורשעים גמורים‪,‬‬
‫נגמלים בעוה״ז ע״י הצלחותיו וצרותיו‪ .‬ג — רשעים שאינם גמורים נגמלים‬
‫על רשעתם בגהינום ושאר עונשים נפשיים‪ .‬וראה כל זה במאמר העיקרים‪,‬‬
‫בפרק ‪ :‬״הגמול״ ד״ה ‪ :‬וצריך שתדע‪.‬‬
‫‪ (20‬כי עיקרו הוא לעולם שאחר התחיה כמ״ש — לכאורה קאי רק על‬
‫הגמול הטוב של הצדיקים‪ .‬משא״ב בהמשך דבריו‪ :‬ויש מהם כר קאי על‬
‫הגמול של הרעות‪.‬‬
‫‪ (21‬כמ״ש — לעיל ח״א‪ ,‬פ״ג‪ ,‬י׳‪ .‬והטעם שמדגיש כאן ענין התחיה‬
‫)שלכאורה אינו נוגע(‪ ,‬הוא כדי לציין חלוקה לג׳ עולמות‪ :‬עולם שלאחר‬
‫התחיה‪ .‬עוה״ז‪ ,‬ועולם הנשמות‪.‬‬
‫עא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫הזה ןיעז מהם‬ ‫לגמל קדם לכן‪ .‬הבה יעז מזדם ^^יגמלו‬
‫תיגמלי בעוילם הנעזמות‪ .‬אכן מ^פטי הדין הזה בפדקזיו איבנו‬
‫נידע כי אם לעזופט האמתי לבדו‪ ,‬כי הוא היודע אמתת‬
‫מציאות המעעזים ןתולדותיהם בכל בחינותיהם ופךטיהם‪ ,‬ויודע‬
‫מה מהם ךאוי ^ציגמל בזמן אחד ובךרך אחד גג‪ ,‬ומה כזמן אחד‬
‫וכדךך אחר‪ .‬ומה עזןדענו אבחנו‪ ,‬הוא רק כלל דךכי ההנהגה‬
‫הזאת על מה היא מןסדת ןאל מה היא סובבת‪ ,‬והוא מה‬
‫קזבאךנו‪3‬ג עזתכלית כל הענץ הוא‪ :‬לקבץ קבוץ עזלמים ^יהיו‬
‫ראודם לקבע לנצח בהתדבקותו ית׳‪ ,‬ועדי קזענלן ןה לעזתלם‬
‫כראוי‪ ,‬הצךכו העבלנים הקוךמים האלה פלם‪4‬ג‪ ,‬להכין‬
‫ולהזמין‪5‬ג הענץ הזה התכליתי וכמו לכתבנו‪.‬‬
‫קז‪ 21‬לת הי סורין‬
‫ה‪ .‬ןחבה כעזתעמיק עוד בעביףג תךאה‪ ,‬עזמלבד היות עבץ זה‬
‫נמעזך על פי חמקזפט ןהךין‪7‬ג כמו לכתבנו‪ ,‬הבה הוא מלסד עוד‬

‫‪ (22‬בזמן כר ובדרך כר‪ ,‬לדוגמא‪ :‬בעוה״ז — ״זמן״‪ ,‬יסורים )גופניים( —‬

‫״דדך״‪ .‬עולם הנשמות — ״זמן״‪ ,‬גיהנום )יסורים נפשיים( — ״דרך״‪.‬‬
‫‪ (23‬בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ ( 24‬שתכלית כל הענין כר ‪ -‬״על מה היא מיוסדת״‪ .‬הוצרכו הענינים‬
‫הקודמים האלה כולם — ״ואל מה היא סובבת״‪.‬‬
‫‪ ( 25‬להכין ולהזמין‪ ,‬וכמ״ש בסוף סעיף א׳‪ :‬״סידר כל עניני זה העולם להיות‬
‫להכנה ולהזמנה״ כר‪.‬‬
‫‪ (26‬עד כאן ביאר ענין היסודים לפי ענין ״המשפט והדין״‪ ,‬אמנם כשתעמיק‬
‫עוד בענין ‪ -‬היסורים‪ ,‬תראה שיש בזה גם מהלך פנימי שקשור בענין ״אוד‬
‫וחושך׳ שבמציאות האדם‪) .‬בדומה למ״ש לעיל בענין העבודה בח״א פ״ד‪,‬‬
‫ב׳‪ ,‬״ואולם תוכיות הענינים האלו״ כר עיי״ש בהערות‪ .‬וראה להלן אות ט׳‪.‬‬
‫)יתכן שב׳ המהלכים הם מ״ש בסעיף א׳ ‪ -‬״ראד ונאות״ וכן‪ :‬״ההכנה‬
‫האמיתית״ ״והראויה״(‪.‬‬
‫‪ ( 27‬המשפט והדין כמ״ש — בסעיף ג׳ — אינו *משפט״ הצדק כי שורת‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב — במקרי המין האנושי בעוה״ז‬ ‫דרד‬ ‫עב‬

‫על פי המציאות הנברא וזה‪ ,‬פי הנה כבר באךנן‪9‬ג עזהמע^ים‬

‫הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפעזו מציאות עזלמות‬
‫••‬ ‫ן‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪J “ J‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪▼T T‬‬ ‫••‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-J -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ומעלה‪ ,‬והפכם המעטים הךעים מעצימים בו נזציאות עכירות‬

‫וחסרוךג‪ ,‬ןהכיל בקזעור מדקדק כפי מה עזהם המע^צים לא‬
‫פחות ללא יותר‪ .‬להנה האיעז הצדיק קזהךבה בעצמו קזעור גדול‬
‫מן הזהר להמעלה‪ ,‬אך מצד אחר מפני מעוט מעע‪1‬ים דעים‬
‫קזעשה‪ .‬הנה נמעא בו תערבת קצת חשך ועבירות‪ ,‬על זמן קזלעז‬
‫בו התערבת הזה איננו מוען להגון לדבקות בו ית׳‪ .‬על כן גזר‬
‫החעד העליון‪ ,‬שימצא לו צרוף‪ ,‬להוא עלל היסורין‪ ,‬ששם‬
‫ית״ש בסגלתם‪1‬ג להסיר מאותו האךם העעירותגג ההוא‪ ,‬לישאר‬
‫זך ובהיר מוען לטועה בזמן הךאוי‪ .‬לאמנם‪3‬נ עפי שעור‬
‫העכירות שקבל האדם במעשיו‪ ,‬עך יהיו היסורין שלצטךכו‬
‫לצרופו‪ .‬לאפשר שלא להלה בכיה היסורין הגופניים להסיר‬
‫העכירות ממנו‪ ,‬ללצטךכו לו לסורין נפשלים‪ .‬להכלל מתפרט^ג‬
‫לפרטים הךבה‪ ,‬אי אפשר לשכל האךם להקיף על כלם‪.‬‬

‫״הדין״ כר‪.‬‬
‫‪ (28‬מציאות הנברא — עכירות הגוף כר‪ ,‬לעומת המשפט והדין — ולהשגיח‬
‫על קצתם ולא על השאר כר אינו ממדת המשפט )לשונו בסעיף ג׳(‬
‫‪ (29‬כמ״ש — לעיל ח״א‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (30‬הערה כללית; לשונות אלו הם מצד ״הגוף״‪ :‬מעלה‪ ,‬עכירות‪ ,‬זך וזיכוך‪.‬‬
‫ומצד ״הנפש״ — שלימות‪ ,‬חסרון‪ ,‬זוהר‪ ,‬חשך‪ ,‬בהיר(‪,‬‬
‫‪ (31‬ששם ית״ש ״בסגולתם״ — ■ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬עד כאן ביאר כר‪,‬‬
‫ואין כוונתו שהיסורין ממרקין בצורה סגולית‪.‬‬
‫‪ ( 32‬העכירות‪ ,‬וכנ״ל בהערות‪ ,‬שעכידות הוא מצד הגוף‪ .‬ועל כן יסורי הגוף‬
‫מסירים את העכירות‪.‬‬
‫‪ (33‬אחר שביאר ״סגולת״ היסורין הגופניים‪ ,‬שהוא עומקו של סעיף ג׳ דלעיל‪,‬‬
‫ממשיך בענין ״סגולת״ יסורין הנפשיים‪ ,‬שהוא עומקו של סעיף ד׳‪.‬‬
‫‪ (34‬והכלל מתפרט כר‪ ,‬לא ברור על מה קאי‪.‬‬
‫עג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרך‬
‫זכות סךגץעים ‪ 9‬לה ^עולם סן ה ”‬
‫ו‪ .‬א?ן הך^עים הגמורים‪ ,‬הם א‪1‬סם שנתעצם בם בעצם רע‬
‫מעשיהם עכירות על עף גדול ן־חישף על עף רב‪ ,‬עד שנישחתו‬
‫בגופם ונפשם ?אמת‪ ,‬ושבו בלתי ףאולים בשום פנים ליךבק בו‬
‫ית‪ /‬והנה אפשר שימצאו ביךם קעת מעשים טובים‪ ,‬אבל הם‬
‫מעשים שבעלוסם במאץ‪3‬י צדקו ית׳‪ ,‬אינם מכדעים את‬
‫בעליהם לצד הטוב האמתי כלל‪ ,‬לא מצד עמוסם ןל־א מצד‬
‫אכותם‪ .‬עי הרי אלו היו מכדעים או^ם לזה‪ ,‬כבר לא היו‬
‫נחשבים ףשעים גמודם‪ ,‬אלא מאותם שמצמףפים ןהולכים®^‬
‫עד שמגיעים אל מעב מוען לטוב‪ .‬אכן כדי שלא תהיה מרת‬
‫הדין לוקה‪ .‬שישארו מעשים אלה בלי גמול‪ ,‬הוסק עףנתן להם‬
‫שערם בעולם הזה עמי שעהבנולג‪ ,‬ונמצא הזכות ההוא עלה ”‬
‫ואיני מגיע להעצים בהם שום מעלה אמתית‪.‬‬

‫‪ (35‬תו״ד‪ :‬לעיל סעיף ג׳ ביאר הנושא של ״טובת הרשעים בעוה״ז״ — מצד‬

‫המשפט — כדי ״שלא תהיה מדת הדין לוקה״‪ ,‬וכאן בהמשך מבאר תוכיות‬
‫הענין‪ .‬דהיינו‪ :‬טובת הרשעים הוא להסיר מהם מעלה אמיתית של מיעוט‬
‫המצוות‪ .‬חה ע״י שמקבלים שכרם‪ .‬בתחילת דבריו מקדים לבאר תוכיות ענין‬
‫״רשע גמור״ — הם אותם שנתעצם בהם הרע כו׳ ‪ 1a(jn‬בלתי דאוייס כד‪.‬‬
‫)לעיל בסעיף ב׳ בדברו על טובת הרשעים בעוה״ז דיבר ״רשע״ סתם‪ ,‬רק אחר‬
‫סעיף ד׳ שהקדים ענין ההצלה שיש ע״י הגהינום‪ ,‬הרי שרק רשע ״גמור‬
‫נדחה(‪.‬‬
‫‪ (36‬כנ״ל בסעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ (37‬כמ״ש — לעיל סעיף ג׳‪.‬‬
‫‪ (38‬הזכות ההוא כלה‪ ,‬נראה שזהוא עיקר דבריו בסעיף זה‪) ,‬וכן הוא לשון‬
‫הכותרת(‪ .‬דתכן‪ :‬כמו שפירש ״עומק״ ענין היסורים הגופניים והנפשיים‪ ,‬כך‬
‫ממשיך ומפרש כאן ״עומק״ ענין גמול הרשעים בעוה״ז — שאינו רק מצד‬
‫המפשט והצדק‪ ,‬ורק יש מטרה עצמית — ש״הזכות ההוא כלה כד‪ .‬וכן מדייק‬
‫בדבריו להלן בסעיף ח׳ — ״הרשעים הגמורים״ הנה כלה כל כח מעשיהם‬
‫הטובים בשכר שבעוה״ז כד‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ב ‪ -‬במקרי המין האנושי בעוה״ז‬ ‫דרד‬ ‫עד‬

‫בקבוץ בני העו>ם הב א יש בן מךרגות‬

‫ז‪^ .‬גןאמנם עוד פךט אחר ע?!ד מאד יעז בזה הענלן‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬
‫הנה בקבוץ העזלמים עזזכךנו עזיהןה לעתיד לבוא‪ ,‬אין הכוןה‬
‫עזיהיו כלם במךרגה אחת ובמעלה אחת ו!ע^יגו השגה אחת‪ ,‬אך‬
‫הדבר הוא‪ ,‬עזהנה עזעךה חחכ^ה העליונה עד חיכן לכול להגיע‬
‫הקצה האחרון‪ ,‬פרועז‪ :‬חעזעור היותר פחות עזבהתדבקות בו‬
‫ית׳ וחהנאה כעזלמותו״י‪ ,-‬וכננד זה סדךה‪ ,‬עזכל מי עזמעעזיו‬
‫לגיע לפחות אל העועור חקקזן ההיאי כבר יוכל למנות בקבוץ‬
‫הזה עזןכךנו‪ ,‬ןלהלה מן הנעזארים לנעחיות להתענג בוי“‪ .‬אך מי‬
‫קזאפלו לזה לא לגיע‪ ,‬הנ ה ז ה נךחה לגמרי לאובד‪ .‬ןאמנם כל‬
‫מי עזלזפה יותר‪ ,‬הפה יהלה בקבוץ עצמו יותר גדול ליותר‬
‫עליון «‪.‬‬
‫לחלה« מעחק עעתו ית׳‪ ,‬עזיהלה האדם עעמו בעל טובו‬
‫לגמרי בין בכלל בין בפךט‪ .‬פרועז‪ :‬עזלא די עזלא יזבה לטוב‬
‫אלא אחר עזהעזיגו בעמלו‪ ,‬אלא אפלו פךט החלק עזלתן לו‪ ,‬לא‬

‫‪ (39‬אחר שביאר ענין הרשעים‪ ,‬שגם הם מקבלים הגמול בעוה״ב‪ ,‬מבאר‪:‬‬

‫שאעפ״ב יש הבדלי מדריגות ומעלות בגמול הערה״ב‪.‬‬
‫‪ (40‬וההנאה בשלימותו — ההתדבקות הוא בו ית׳‪ ,‬וההנאה )‪-‬ההטבה( הוא‬
‫בשלימותו‪ ,‬וכנ״ל בח״א‪.‬‬
‫‪ (41‬לימנות בקיבוץ כו׳ הנשארים לנצחיות להתעע בו‪ ,‬הם ב׳ הבחנות‪,‬‬
‫וכנגדם אומר בהמשך )ובעוד מקומות(‪ :‬נדחה ואובד‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (42‬גדול כד עליון‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬עליונים כד גדולים כד‪ ,‬הוא מ״ש לפני זה‪:‬‬
‫מדריגה ומעלה‪.‬‬
‫‪ (43‬אחר שאמר ״שבקיבוץ בני העוה״ב יש בו מדריגות״‪ ,‬וביאר גם‪ :‬איך‬
‫שייך מדריגות בהנאת שלימותו ית׳ — מקשרו עם ענין ״הגמול״ ומבאר‬
‫שהאדם עצמו בחר ושם עצמו בה‪.‬‬
‫‪ (44‬כמ״ש לעיל ח״א‪ ,‬פ״ב‪ ,‬ב‪ .‬וכאן עיקר הדגשתו הוא בהוספת ענין‬
‫״הפרט״‪ ,‬שעפ״ז נקבע מדריגות כד‪.‬‬
‫עה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬
‫בדקדוק‪ .‬ןנמ^א‪^ ,‬לא יהיה האךם‬ ‫יהיה א‪V‬א כפי‬
‫כמדרגה י ‪ /‬זולת מה עזבחר ןע‪t‬ם הוא עצמו את עצמו בה‪ .‬וכבר‬
‫ימצאו בקבוץ ההוא עליונים ותחתונים‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬אבל‬
‫לא יהיה לגובה מעלת האךם )־עזפלותה*“‪ ,‬לגדלה ולקטנותה‪,‬‬
‫סבה אהדת אלא הוא עצמו‪ ,‬באפן ^לא להיה לו תךעימת על‬
‫אחר כללל“‪.‬‬
‫הדיו ל מךדנ ת ה א ך ם ?קבוץ בני סעו^ם ס^א‬
‫ח‪ .‬ןהנה על פי העזרעז הזה®^ תמעא עוד הבחנה גדולה בדין‬
‫המעלטים‪ ,‬לעזפט אותם עזךאוי עזתגיע תולדותם לתת עלוי‬
‫לאךם בקבוץ העולמים עזזכךנו‪ ,‬ןעזעור תעלוי עזיתנו‪ .‬כי כבר‬
‫ימצאו מעשים ש?פי המשפט העליון המדקדק ןהלקזר‪ ,‬לא‬
‫לגיעו לתת לאךס ^לףיסג לזמן ההוא !‪ ,5‬אלא לגמלו בעולם הדה‪,‬‬
‫ואז יקזאר אותו האדם משפלי הנצחיים‪ ,‬בקטני הקבוץ ההוא‪.‬‬
‫להנה זה דימה קעת לאותם שזבךנו למעלה‪ ,‬שמקבלים ש‪5‬ךם‬

‫‪ (45‬במדריגה כו׳ ובהמשך‪ :‬עליונים כר׳‪ ,‬הם‪ :‬מדריגה ומעלה שהזכיר לעיל‬
‫בסמוך‪.‬‬
‫‪ (46‬לגובה מעלת האדם ושפלותה — נגד‪ :‬עליונים ותחתונים‪ .‬לגדלה‬
‫ולקטנותה — נגד‪ :‬גדולים וקטנים‪.‬‬
‫‪ (47‬יתכן שכוונתו בכל ההדגשה הזו הוא‪ ,‬שהמדריגות בעוה״ב הוא מצד‬
‫המשפט — ״גמול״)ולאפוקי מכל מה שמבאר בהמשך בפרק ג׳ — השגחה‬
‫האישיי(‪.‬‬
‫‪ (48‬אחר שאמר בסעיף ז׳ שיש מדריגות בעוה״ב שהאדם גרם לעצמו‪ ,‬מבאר‬
‫בהמשך‪ :‬ענין דין המשפט להמצוות ועבירות‪ ,‬שעל פיהן נקבע המדריגות‪.‬‬
‫‪ (49‬השורש הזה — שיש הבחנת מדריגות בעוה״ב‪ ,‬שהזכיר בסעיף הקודם‪.‬‬
‫‪ ( 50‬לתת לאדם עילוי — כל הנושא דכאן הוא ענין של עילוי ושיעור‬
‫העילוי‪ ,‬אמנם בכל אופן הוא נמצא בקיבוץ השלימים‪ ,‬וכמו שמפרש והולך‪.‬‬
‫‪ ( 51‬בגלל ״קלקול מעשיהם״‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫ד ר ד פרק ב ‪ -‬במקרי המין האנושי בעוה״ז‬ ‫עו‬

‫בעולם הזה ונאבדים לע‪1‬לם הבא‪ .‬אך נבדלים מהם הבדל‬

‫גדול‪ .‬והוא‪ .‬כי אותם עזזכךנו ^?זהם הךעזעים הגמורים‪ ,‬הנה‬
‫כלה כל כיח מעליהם הטובים ב^^כר עזבעולם הזה ואינם‬
‫מגיעים אל הנצחיות פלל‪ .‬לאלי‪ ,‬הנה כבר מעז^יהם מגיעים‬
‫אותם אל הנצחיות‪ .‬ואפלו ?נזיצטרך להם צרוף נפעזי רב מאד‪.‬‬
‫חנה על כל פנים לעז להם חלק בחעזארות הנצחי‪ .‬אלא עזמפני‬
‫קלקול מעליהם אין מצוותיהם מגיעות אלא לתת להם קזם‬
‫אותו החלק הקטן קזאמךנו‪ ,‬ורכים מזכיתיהם מקבלים אותם‬
‫כעולם הזה‪^ .‬אלו הלה הדין נותן עליהם ^עמלו בעולם הבא‬
‫ללא בעולם הזהי ככר היו נמכאים האנקזים ההם כמדרגה מן‬
‫הגבוהות בקבוץ הקזלמים‪.‬‬
‫ט‪ .‬לאולם ?כל מה קזז‪-‬כךנו עד הנה‪ ,‬חנה נחכאר ענלן לסורי‬
‫הצדיקים כעולם הזה לשלות הךקזעים‪ ,‬לפן הענקזים הנפעזיים‪.‬‬
‫מצד מה של הכנה לגמול האמחי שלעתיד לבוא‪ .‬אך טובת‬
‫הצדיקים בעולם הזה נמשכת על דרך אחר ”‪ ,‬ונבארה לפנים‬
‫בס״ד ”‪ .‬לכל זה ” שבאךנו הוא כפי הקטב השני הכללי‬
‫שזכךנו ” להכנה‪ ,‬אבל ענלניה כפי הקטב האישי הולכים מהלך‬
‫שונה מכל זה‪ .‬ונבארהו עתה בפרק כפני עצמו כס״ד‪« .‬‬

‫‪ ( 52‬אך טובת הצדיקים בעוה״ז‪ ,‬משמע מדבריו‪ :‬שכל ענינו הוא אך ורק‬
‫״ההשגחה האישיית״ שמבאר והולך‪ ,‬ואץ בו כלל מצד ענין ״הכללי״ של‬
‫פרקינו‪.‬‬
‫י‬ ‫‪ (53‬ונבארה לפנים בס״ד — פרקים ג‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ (54‬וכל זה — ״יסורי הצדיקים ושלות הרשעים״‪ ,‬שביאר בפרק זה‪ .‬אבל‬
‫עניניה — אותם הענינים יתבארו להלן כפי הקוטב האישי)בנוסף על עניץ‬
‫״טובת הצדיקים בעוה״ז״ שלא ביאר בפרק זה‪ ,‬וכנ״ל(‪.‬‬
‫‪ (55‬הקוטב השני הכללי שזכדנו — בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (56‬יש להעיר‪ :‬למרות שכל פרק זה הוא לכאורה אחד ממהלכי ״ההשגחה״‬
‫ולכן הוא נכלל בחלק הזה — ״בהשגחה״‪ ,‬אעפ״כ לא הזכיר ענין ההשגחה‬
‫עז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫פרק ג‬
‫בהעזגחה האי^צית׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬

‫ס)«קד‪ 1‬ת^ הנוענות לבני סאך ם^ ^עוקים סן ה‬

‫א‪ .‬הנה כבד הקדמנו“‪ ,‬שענץ העב‪1‬ךה שנמסךה >אךם‪1 ,‬זלוי‬
‫במה עזנבךאו בעולם עניני טוב )־עניני ךע‪ ,‬ןהו^^ס האךם‬
‫ביניהם לבחר לו את הטוב‪ .‬ן־אולם פךטיג ענלני הטוב דבים הם‬
‫וכן פךטי עניני הרע‪ ,‬כי הלא בל מךה טובה* מכלל הטוב‪,‬‬
‫והפך זה בל מדה רבה‪ .‬דךף ב!קזל‪ :‬הגאוה אחד מענןני הרע‪.‬‬
‫והענךה מענלני הטוב‪ .‬הרחמנות מענלני הטוב‪ ,‬והפכה‬
‫האכזריות‪ .‬ההסתפקות והע<מחה בחלקו מענלני הטוב‪ ,‬והפכה‬
‫מענלני הדע‪ ,‬וכן בל עזאר פרטי המדות‪.‬‬

‫בהדיא‪ .‬משא״ב ״קוטב הראשון״ שהוא הנושא של פרק הבא‪ ,‬הרי כותרת‬
‫הפרק הוא‪ :‬בהשגחה האישיית‪.‬‬
‫‪ ( 1‬מוסב על מ״ש סוף פ״ב שהולך לבאר ענין יסורי הצדיקים בעוה״ז כר —‬
‫״כפי הקוטב האישיי״‪ .‬ונקרא ״אישיי״‪ ,‬כי החלוקה הוא לפי מה ״ששיערה‬
‫החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא״)לשונו בסוף סעיף ג׳(‪.‬‬
‫הצד השוה של כל נושאי הפרק הוא ‪ :‬סוגי השגחה שאינם בדרך של גמול או‬
‫עונש למעשה בני אדם‪ ,‬אלא קביעת מצבו לצורך חלק עבודתו‪.‬‬
‫‪ (2‬הפקודות — חלקו בעבודה )לפעמים זה כולל גם ״מצבו״ — עשיד או‬
‫עני וכדומה(‪.‬‬
‫‪ ( 3‬״לבני האדם״ וכן בשאר הפרק מודגש כמה פעמים‪ .‬ראה לעיל פרק ב׳‬
‫סעיף ב׳ הערה ד״ה‪ :‬באישיי‪.‬‬
‫‪ (4‬כבר הקדמנו‪ ,‬ראה לעיל ריש פרק ב׳ הערה ד״ה‪ :‬סעיפים א‪-‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 5‬פרטי כר‪ ,‬ענין ״הפקודות״ )הנושא דסעיף זה(‪ ,‬הם על פי ״הפרטיות״‬
‫דייקא‪ .‬היינו‪ :‬״הפקודות )תפקידו — נסיונותיו( בנדים על פי ״פרטי״ עניני‬
‫הטו״ר שיש במציאות‬
‫‪ (6‬מדה טובה‪ ,‬ראה פ ״ב‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬בהשגחה האישית‬ ‫דיד‬ ‫עח‬

‫’והנה עזעךה החכמה העליוןה ‪ 9‬ל פךטי הענל‪3‬ים מזה המין‬

‫עךאודם למצא ולפל אפעזרותם בחיק האנועזיות‪^ ,‬פי התכלית‬
‫העקד ^זכךנו במקומו‪ ,‬והמציא אותם ב;ל בחינותיהם‪,‬‬
‫סבותיהם ומסובביהם ו?ל המתלוה להם‪ ,‬וחקק אפקזרותם*‬
‫באךם כמו קז^תבנוי‪ .‬ןאמ‪3‬ם ל^ימצאו ?ל אלה הענלנים‪,‬‬
‫הצךכי מצבים«׳ עזונים בבני האךם‪ ,‬קןכלם להיו במיון להם במה‬
‫הצלתנו מקום ל‪ 5‬ל פךטי בחינות הךע האלה‪ ,‬ומקום לאךם‬
‫להתהזק כנגןים ןלתפיס בטובות‪.‬‬
‫ך‪.‬ךף מקזל״‪ :‬אם לא היו עקזירים ועניים‪ ,‬לא הלה מקום‬
‫לקזיהלה האךם מרחם ולא אכזד‪ ,‬אך עתה הנה לנסה הצקזיר‬
‫בצקזרו‪ ,‬אם לתאכזי צל ייצני הצדף לו או אם לרחם צליו‪ .‬וכן‬
‫לנסה העני‪ ,‬אם לסתפק במ^ט עבלדו ןיוךה לאלוקעג׳ או‬
‫להפך‪ .‬עוד להלה העשר לצקזיר ?מיון לךאות אם לרום בו לבו‪,‬‬
‫או אם ימשך בו אהר הבלי העולם ולעזב את ?נבודת בוךאו‪.‬‬
‫ואם עם ‪ 5‬ל עשרו להלה עניו ונכנע‪ ,‬ומואס בהבלי העולם‬
‫ובוחר בתוךה ועבוךהג׳‪ ,‬ובן בל ביוצא בזה‪.‬‬

‫‪ ( 7‬אחר שאמר שיש פרטים בענינר הטו״ר — ״המרות״‪ ,‬מבאר‪ :‬שיש בזה ג׳‬
‫הבחנות‪ :‬שיעור המחשבה העליונה‪ ,‬המצאם‪ ,‬וחקיקת אפשרותם בארם‪.‬‬
‫‪ (8‬לימצא כר אפשרותם כר‪ ,‬וכן הוא בהמשך רבריו‪ :‬״והמציא״ כר וחקק‬
‫״אפשרותם״ כר‪.‬‬
‫‪ (9‬כמ״ש — פרק ב׳‪ ,‬ר‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ ( 10‬מצבים — עני ועשיר וכרומה‪.‬‬
‫‪ ( 11‬דרך משל כר‪ ,‬בהמשך רבריו במשל של ״עשיר ועני״ משתמש עם‬
‫״מדות״ שהזכיר לפני זה‪ :‬רחמנות ואכזריות — עשיר‪ .‬מסתפק במועט —‬
‫עני‪ .‬גאוה וענוה — עשיר‪ .‬וכוונתו בכל זה לבאר ענין ״המצבים״ שסיים בו‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ויודה לאלקיו‪ ,‬הוא מ״ש לפני זה‪ :‬בענין ההסתפקות — ״והשמחה‬
‫בחלקו״)עצם המרה הוא ״שמח בחלקו״‪ ,‬וצורתו‪ :‬״יודה לאלקיו״(‪.‬‬
‫‪ ( 13‬עניו ונכנע — נגד‪ :‬ירום לבבו‪ .‬ומואס בהבלי העולם — נגד‪ :‬אם ימשך‬
‫עט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫‘''ןאכ?‪3‬ם חלד‪,‬הי* החכ^ה העליוןה את מי‪3‬י ה?‪ 9‬יו ף‘ האלה‬

‫כין איקזי מין האנועזי‪ ,‬כמו ^גזךה בעמק ע^תה היותו ךאוי‬
‫לןאות‪ .‬ונמאא ל^ל איעז ןאיעזל» מבני חאךם חלק מןזחד בנ‪9‬יון‬
‫ובמלחמת הלאר‪ ,‬להוא פקןיתו רמק‪1‬או ‪5‬עולם הןה ו‪ v‬ד ך לעמד‬
‫בו כפי מה ^הוא‪ .‬ליוךנו מעק‪t‬יו במדת דינו ית׳‪ ,‬בפי המע‪1‬א‬
‫אקזר נתן לו באמת בפל בחינותיו בתפלית הדקדוק‪.‬‬
‫»>להנה זה בעבדי חמלך ^בלם עונ?דים למקזמעתו‪ ,‬ובין‬
‫כלם עדך קזתקזתלם עבודת מלכותו‪ ,‬להנה הוא ב?פלג לבל אחד‬
‫מחם חלק מה‪ ,‬עד ^בבין כלם לקזתלמו בל החלקים המצמרבים‬
‫לי• לחנה בל אחד מהם מוקזל עליו העזלמת החלק ההוא א^בר‬
‫נמסר לו‪ .‬יבפי פעלתו בפקךתו כן לגנזלהו הב?לך‪ .‬אך מדת‬
‫החלוק חזה ידדביו‪ ,‬נש‪,‬נבים מאד מהשגתנו ןאי אפקזר לנו‬
‫לעמד עליהם‪ .‬כי אם חחבמה העליונה ח?שגבה מבל ע^בלי‘‬
‫היא קזעךתם להיא סךךתס״ג באפן חיותד שלם‪.‬‬
‫כלם נמשכים לנעתקים‬ ‫העולם‬ ‫בהיות ענלני‬ ‫כ‪^‘ .‬להנה‬

‫בו אחר הבלי העולם‪ .‬ובוחר בתורה ועבודה — נגד; ויעזוב את עבודת‬
‫בוראו‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ער כאן ביאר ענין המצבים שהם לפי הפקודות‪ .‬בהמשך מבאר‪ :‬על פי מה‬
‫נעשה חלוקה זו‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ואמנם חילקה כו׳ — ״השגחה האישיית״‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ה״מצבים״ הם בהתאם לחלקי הנסיון‪.‬‬
‫ד‪ ( 1‬איש ואיש‪ ,‬כאמור‪ :‬שפרקינו עוסק בהשגחה ״האישית״‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ה׳ הבחנות יש במשל זו‪ ,‬דתכן שהם מכוונים לדבריו‪ :‬ואמנם חילקה כד‪.‬‬
‫‪) ( 19‬בלשון חכמת האמת נקרא‪ :‬רישא דלא איתיידע — רדל״א‪ ,‬ששם הוא‬
‫חלקות חלקי הב״ן לעומת המ״ה‪ ,‬כמ״ש ב״כללים ראשונים״ סי׳ לד(‪.‬‬
‫‪ ( 20‬היא שיערתם — ״מדת החלקים״ דלעיל‪ .‬והיא סדרתם — ״דרכיו״‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 21‬סעיף ב׳ תו״ד‪ :‬ההשגחה האישיית הזאת — חלוקת הנסיונות‪ ,‬מתחיל‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג — בהשגחה האישית‬ ‫דרד‬ ‫פ‬

‫בהעזתלעזלות מענלן לענלן “‪ ,‬ממציאותם בנבדלים עד כ?ציאותם‬

‫בגעזמים וכמו לכתבנו לעיל בחלק א׳ פרק ה‪ /‬הנה על‬
‫הענלנים האלה‪ ,‬פךטי נסיונו קזל האךם כמו קזעתבנו‪ .‬מתחיל‬
‫עזךעז בחינתם בנבךלים לפי המציאות העזלך בהם מתקון‬
‫וקלקול כמו עזעתבנו לעיל “‪ ,‬וכפי ענלנם עזם נדונין ונגזרים‪24‬‬
‫ולהתפעזט עד הגעזמיות באיעזים הראויים להם‪ ,‬עד‬
‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫♦ ‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪J T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬‫‪1‬‬ ‫‪J‬‬
‫‪1‬להמצא‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ־ • •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬

‫עזבכלל דין החלוק הזה‪ ,‬לענסו על פךטי המציאות‬

‫למדרגותיהם‪ .‬ועל כלם הקזקיף החכמה העליונה‪ ,‬וכפי אמתת‬
‫מציאוחן תגזיר את היותר נאות והגון‪ ,‬וזה ערוד “ עפי העקרים‬
‫עזהקדמנו “‪.‬‬

‫הצלחות העולם הז ה וצרותיו כלם נקיונות‬

‫ג‪ .‬נמעא לפי העזרעז הזה‪ ,‬קזהצלחות העולם הזה וצרותיו “‬
‫יהיו לעזלנסה בם האךם בחלק מחלקי חנפיון‪^ ,‬עזערה החכמה‬
‫העליונה היותו נאות לאיעז ההוא‪.‬‬

‫מהמצב שבו נמצאים הכהות הנבדלים‪ ,‬וכפי מצבם )של קלקול ותיקון( כך הם‬
‫פרטי נסיונו של אדם‪) .‬אפשר כוונתו למ״ש בדע״ת וכללים ‪ :‬שחלקי הב״ן‬
‫הפגומים מתחלקים בעומק חכמתו ית׳ בץ בנ״א לתקנם‪ ,‬והם הם הגורמים‬
‫סיתום או הרווחה — צרות והצלחות בחיי האדם(‪.‬‬
‫‪ (22‬בהשתלשלות — נמשכים‪ .‬מענץ לענץ — נעתקים‪.‬‬
‫‪ (23‬ח״א‪ ,‬ה‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (24‬נדונים — לפי מציאותם בהכחות‪ .‬ועזרים — התפשטם עד הגשמיות‪.‬‬
‫‪ (25‬חה ברור — מובן בבהידות‪.‬‬
‫‪ (26‬העיקרים שהקדמנו — לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬ב‪ .‬וכמ״ש שם; מן העיקרים‬
‫הגדולים שבידינו כר‪.‬‬
‫‪ ( 27‬לעיל פ״ב סעיף ג׳ דיבד על הצלחות וצדות עוה״ז מצד ענין ״הגמול״‪,‬‬
‫לכן מדגיש כאן‪ :‬שלפי שודש זה — של השגחה האישיי‪ ,‬עניני הצלחות‬
‫והצוות הם לענין הנסיונות‪ ,‬ולא מצד גמול‪.‬‬
‫פא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫ירד‬
‫מ ק רי העולם הן‪-‬ה לעץר א‪ 1‬לעפוב לה^^גת ה)ץלמות‬
‫י• ואמנם עוד סבה אחרת נמצאת להם על פי דךכי הפזעזפט‬
‫והגמול ”‪ .‬ן־הרא כי הנה גזר העזופט תעלימי ^מתולדת מעע‪t‬ה‬
‫האךם עצמו‪ .‬להזה העדרו ממנו ית׳ להקןל לו ה^גת אלמותו‬
‫ורצילי מן המכעזולים‪ .‬כענץ ^נאמר‪ :‬רגלי חסידיו לעזמר‪.‬‬
‫ואולם ודאי עזגם בזה מדרגות מדרגות לעז‪ .‬כי ימצא אחד‬
‫הדין תתן כפי מעעזיו עזכבר עעזה‪ .‬עזלעזרהו הבורא ית׳‬
‫עזר כ?עט‪ .‬ואחרי ^דינו יהלה עזלעזרהו עזר יותר גדולי ו!?‪ 1‬ל‬
‫צליו העזגת העזלמות קלות רב• ואחר‪ .‬עזלהלה ראוי להעזר עזר‬
‫יותר גדול‪ .‬וכן בהפד‪ .‬כבר ימצא מי עזכפי הדין להלה ראוי‬
‫^לא לעזרוהו מן העזמים‪ .‬אך לא לקעזו עליו העזגת העזלמות‪.‬‬
‫ואחר‪^ .‬סמעזפטו לצא עזלךבו לו העכובים‪ .‬ויצטרך לו חזק גדול‬
‫וצמל רב עד עזלעזיגנו‪ .‬ואחר עזהוא הדעזע הגמורי ^ציסתמו‬
‫???יו כל דךכי התקין וידההסג בךעתו‪ .‬ולעז בעל הךברים האלה‬
‫?רטי פרטים רבים מאד‪.‬‬

‫והבה נמצאיג‪ .‬עזאפעזר לזכה האךם ולגזרו עליו הצלחות‬

‫כעולם הזה לסלעו בעבוךתו‪ .‬למען להלה נקל לו העזיגו את‬

‫‪ ( 28‬להם — ״להצלחת העוה״ז וצרותיו״‪ .‬ובתוך דבריו מפרט‪ :‬שלות‬

‫הצדיקים בעוה״ד‪ ,‬שלות הרשעים בעוה״ז‪ ,‬וב׳ אופנים בצרת הרשעים בעוה״ז‪.‬‬
‫‪ (29‬על פי דרבי המשפט והגמול — לעיל בסעיפים א‪-‬ג ביאר הצלחות‬
‫העוה״ז על פי מה ש״שיערה החכמה העליונה״ — גזידה מלמעלה‪ ,‬בהמשך‬
‫מבאר סיבה אחדת להם — כתגובה על מעשי האדם‪ .‬וגם מהלך זה שייך‬
‫לה״אישיי״‪ ,‬כי הוא מכוון להאדם הפרטי‪ ,‬ולא עבור השלימות הכללי —‬
‫לעשות קיבוץ של בני עוה״ב‪.‬‬
‫‪ ( 30‬הרשע הגמור כר דדחה כר‪ ,‬וכנ״ל פרק ב׳ סעיף ג׳‪.‬‬
‫‪ ( 31‬והנה נמצא כר‪ ,‬עד כאן אמר סוגי האפשרדות‪ ,‬ובהמשך מבארם על פי‬
‫האישי‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג — בהשגחה האישית‬ ‫דיד‬ ‫פב‬

‫העזלמות הכ?ב?ן^‪1‬ז‪ ,‬ןל־א י^זצאו ל‪ 1‬עכובים‪ .‬ואפעןר ^יהןה נגזר‬

‫הפסדים ו^רות היעמדו כחומה קיפניו‬ ‫עליו כפי‬
‫ן־?פסיקו בינו וכין העולמות‪ ,‬עד עזיצטרך לו יותר ע^ל )־יותר‬
‫טרח לבקע את המח^ה ההיא‪ .‬ולהתאמץ עם כל טךדותיו‬
‫להיות מעויג את עזלמותו על כל פנים‪ .‬והפך זה לךקוענג‪,‬‬
‫אפעזר קויגזרו עליו הצלחות‪ ,‬לפתח לפניו פתח האבדון קזיוסה‬
‫בו‪ .‬ואפקור עוינזרו עליו ארות‪ ,‬למניע אותו מן הרעוע עזהיה‬
‫בדעתו לעעוות‪ .‬וזה יקרה‪ ,‬כעז?דע המנהג העליון עואין ךאוי‬
‫לאותו הרעוע עויעעוה מטעם מה‪ .‬והוא מה עוהיה דוד מתפלל‪:‬‬
‫‪ -‬י•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪if‬‬ ‫^ ^‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪» •• .‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪t‬‬

‫אל תתן ה׳ מאמי ר^?זע זממו אל תפק‪.‬‬

‫ואמנם “ הנה הוא ית״ש עועוה כל הענינים האלה‪4‬ג בחכמתו‬
‫‪• T t‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫ד‬ ‫‪V‬‬ ‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬

‫הנפלאה‪ ,‬הכיל כפי מה עזראוי לטובת כלל בריותיו כמו‬

‫עזכתבנו‪ .‬ןהוא דן את הבריות בכל מאביהם כפי מה ^הם‬
‫באמת‪ .‬פרועו‪ :‬כי חנה אינו דומה מי עוהוא במצב חרוח‬
‫ומתרעול מעבודתו‪ ,‬ומי עוהוא במצב חדיחק ונטרד בלחצו ולא‬
‫לעולים את חקו‪ .‬והנה דינם לא להןה עווה‪ ,‬אלא יודן כל אחד‬
‫כפי מה ^הוא באמת‪ ,‬אם שוגג ואם מזיד‪ ,‬אם אנוס ואם פועל‬
‫ברצונו‪ ,‬והוא ית״ש יודע אמתת כל חדכרים‪ ,‬חמעעוים‬
‫והמחשבות‪ ,‬ודן אותם לאמתם‪.‬‬
‫י ס ו ר י ן ‪ -‬להערה‬
‫ואולם מן ח^רעז חזה “ לצא עוד ענף אחד בענץ‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪ (32‬לרשע — גמור‪ ,‬וכמ״ש לעיל בפרק ב׳‪.‬‬

‫‪ ( 33‬ואמנם‪ ,‬המשך דבריו והקשרם‪ ,‬אינם מובנים‪.‬‬
‫‪ -‬העזר או העיכוב‪ ,‬בכל שיעותם‪.‬‬ ‫‪ ( 34‬כל הענינים האלה‬
‫‪ ( 35‬מן השרש הזה — שהזכיר בסעיף ג׳‪ .‬יוצא עוד ענף אחד בענץ היסורץ‬
‫שהם באים לעוררו לתשובה‪ ,‬ולכן הוא מנושא דקוטב הא׳ — האישיי‪ ,‬כי אין‬
‫מטרתם לטהרו לעוה״ב — יסורי כפרה הממרקים‪.‬‬
‫פג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬
‫דזל־סרךין^ג‪ .‬כי עוד אפ>;ןזר ^יהיה אךם צךיק ובידו חטאים‪ ,‬או‬
‫שיעוררוהו‬ ‫‪3‬ינו?י ן^זקול במעניו ”‪ ,‬ןו‪1‬היה זזגזךה‬
‫לרנעזוכה‪) ,‬־הנה אז ןלסרוהו מן ה^ןזמים כדי ^;^ים אל לבו‬
‫ויפ^זפעז במעקויר‪ .‬ןאמ‪5‬ם אין הלסורין האלה ממין לסיד‬
‫^תכליהם למרק העוונות בעולם‬ ‫וזכפךה ^וזכרנו למעלה‬
‫הזה ’י‪ ,‬אכל יסוף־ן אלה לסורי הכךה הם‪ ,‬להעיר הלב לתעזובה‪,‬‬
‫‪9‬י אולם לא נכךאו הענקןים אלא בהעדר התעזוכה‪ ,‬אכל הנרצה‬
‫לפניו ית׳ הוא עזלא לסמא האךם‪ ,‬ןאם לחמא יעזוב‪ ,‬ןאם לא‬
‫עזב — כדי עזלא יאבד‪ ,‬לצמרף כ?ננעזין‪ .‬ןעל כן לבאו תהלה‬
‫יסירין להצךה‪ ,‬ןאם לא לתעורר האךם בהם אז לתלסר בלסורי‬
‫המרוק®“‪ .‬ןעל ענלן זה אמר אליהוא‪ :‬וינל אזנם למוכר ויאמר‬
‫פי לעזובון מאון‪.‬‬
‫מלוי ססאה^^‬
‫וצריך שתדע שגבול נתן למךעזיע עד מתי לניחוהו ^צלהלה‬ ‫י♦‬

‫‪ (36‬בענין היסורץ‪ ,‬לעיל פרק ב׳ דיבר בכמה מקומות על ענין היסורין‪ ,‬וכן‬
‫מסכם את הפרק בסעיף ט׳‪ :‬הנה נתבאר ענין יסורי הצדיקים כו‪ ,‬ע פ‬
‫המהלך של קוטב הב׳‪ ,‬ובכאן מחרש עור פן להיסורים על פי השורש ש‬
‫קוטב א׳‪.‬‬
‫‪ ( 37‬צדיק כו׳ או בינוני‪ ,‬כוונתו לאפוקי רשע‪ ,‬אפילו שאינו גמור‪ .‬ויש להב ן‪.‬‬
‫הלא רק רשע גמור נרחה‪ ,‬ורשע שאינו גמור מצטרף והולך כדי להיות בק בוץ‬
‫העוה״ב‪ ,‬כמבואר בפרק ב׳‪.‬‬
‫‪ (38‬שזכרנו למעלה — פרק ב׳ סעיף ג‪.‬‬
‫‪ ( 39‬בעולם הזה — כדי שיהיה שלם לעוה״ב‪ ,‬שזה הנושא העיקרי של פרק‬
‫ב׳‪.‬‬
‫‪ (40‬ביסודי המירוק — ראה להלן סעיף ט׳ ענינו של ״המירוק״‪.‬‬
‫‪ (41‬ועל ענץ זה — על יסורי הערה דייקא‪ .‬אמר אליהוא כו׳ — איוב לו‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ -‬שנאבד לא מטעם‬ ‫‪ -‬עוד סוג של ההשגחה האישיית‬ ‫‪ (42‬מילוי הסאה‬
‫גמול‪ ,‬אלא מטעם הגבול שנקבע‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬בהשגחה האישית‬ ‫דרד‬ ‫פד‬

‫מרעזיע והולך בבחיךתו הךעה‪ ,‬וכ^!גיע לאותו הגבול‪ ,‬הנה לא‬

‫למהינו לו כלל ולעזמד מעל פני האךמה‪ .‬והוא מה עז?ןךאו‬
‫הז״לג“ ‪ :‬מלוי הסאה‪ ,‬ומה ^עאמר העתוב‪ :‬במלאת שפקו לער‬
‫לו‪ .‬והנה עד הזמן ההוא אפשר עזלצליח וללך‪ ,‬מן המעם‬
‫שזכךנו למעלהי'“‪ ,‬שהוא לפתח לו פתח האבדון‪ ,‬והוא מה‬
‫שכתבו ז״ל‪ :‬הבא לטמא פותחין לויי'‪ .‬אך פשלגיע לאותו‬
‫הגבול‪ ,‬כבר הגיע לאבדון ףאבד‪ ,‬והנה אז לחרה אף ה׳ בו‬
‫ותפל עליו שואה שלשמד בה‪.‬‬

‫מ ק רי ם לאך ם מ צד יסקיו*“‬
‫ז‪ .‬עוד עדך לדעת‪ ,‬שהנה ההשגחה העליונה‪ ,‬בעל פךט‬
‫מהפרטים‪ ,‬משגחת על על הנקשר בו מן הקוךמים ומן‬
‫המאחדםי■“‪ .‬וסוף ךבר‪ ,‬משגחת בהשגחת בל פךט על בל‬
‫הכלל כלו‪ ,‬מעד בל מה שמתלחסים בל החלקים®י‪ -‬עם בל חלק‬
‫לבנלנו של חבלל‪ .‬וממה יי‪ -‬שלשקף בדינו ״י של איש מהאישים‪,‬‬

‫‪ (43‬שקראו חז״ל — ראה סוטה ט‪ ,‬א‪ .‬ומה שאמר הכתוב — איוב כ‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (44‬שזכרנו למעלה בסעיף ד׳‪) .‬לכאורה גם מ״ש לעיל פ״ב‪ ,‬ג‪ ,‬שייך לכאן‪,‬‬
‫אע״פ ששם מדבר מצד ״הכללי״(‪.‬‬
‫‪ (45‬פותחין לו — פתח האבדון‪.‬‬
‫‪ (46‬סעיף ז וסעיף י׳ דלהלן הם בדומה לסעיף א׳ — ״הפקודות הניתנות לבני‬
‫האדם״‪ ,‬אמנם לעיל הוא מצד‪ :‬מה ששיערה החכמה העליונה היותו נאות‬
‫לאיש ההוא״‪ ,‬וכאן זה מצד סיבות של יחם וגלגול‪.‬‬
‫‪ (47‬לכאורה כוונתו למ״ש בהמשך‪ :‬אבות ובנים כר‪.‬‬
‫‪ (48‬שמתיחסים כל החלקים‪ ,‬ומפאת ״יחס״ זה‪ ,‬ההשגחה על פרט ‪-‬‬
‫משגחת על הכל הכלל כולו‪ .‬וזה נושא סעיף הזה‪ :‬מקרים לאדם מצד יחסיו‪.‬‬
‫‪ (49‬וממה כר‪ ,‬היינו‪ :‬מן הענינים שהם מתוך השגחה על כל הנקשר בו כר‪.‬‬
‫‪ -‬לקבוע מצבו‪) .‬ואין כוונתו לדין ומשפט של‬ ‫‪ ( 50‬שיושקף בדינו‬
‫המעשים(‪,‬‬
‫פה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫הוא מלתתו ומ^בויי כמה ^ל(ךמו לו‪ .‬דהינו האבות‪ .‬ובמה‬

‫שיתאחרו לו‪ .‬דהינו הבנים‪ ,‬ומה ^עמו‪ .‬דהינו בני הדור או בני‬
‫העיר או בני החבךה‪ .‬ואחר ‪ 9‬ל ההעזקפות האלה‪ .‬עזר עליו‬
‫החלק בעבוךה ובנסיון שזכךנו למעלה «‪ .‬ןיתן לו המשא לעבד‬
‫העולם‬ ‫לפ?יד ית‪] /‬ואולם הנף רואה ^זהו רק בענלן הדין‬
‫הזה ” ‪ .‬והוא מה שאמךתי שעזר עליו החלק ?עבוךה‪ .‬דהלנו‬
‫באיזה מ^ב ימצא בעולם הזה‪ ,‬שכפי אותו המצב‪9 .‬ף יהלה‬
‫המשא שעליו‪ .‬אך לעולם הבא אין אךם ‪3‬דון אלא ל‪9‬י‬
‫מעשיו ” ‪ .‬כפי המ^ב שהלה בויי‪ .‬ןהוא מ״ש ה^ביא‪ :‬כן לא למות‬
‫‪3‬עלן האב[‪.‬‬
‫ןזה ”‪ .‬כי הנה אם יז?ה אךם שתפסק לו גדלה ןעשר‪ .‬הנה‬
‫כניו ?ללדו עשירים‪ ,‬ןאם לא לתחדש עליהם ענלז ”י להיו‬
‫לג^זירים ” ובעלי גדלה‪ .‬ןכן להפך‪ .‬נמןלא שלא הגיע העשר‬
‫ההוא לאוהם הבנים‪ ,‬אלא מצי היותם בני אוהם האבות‪ .‬ואולם‬
‫אמהת הענלן ‪9‬ך הוא ” ‪ .‬שהאדם זו?ה לבניו בחמקזה דברים‬

‫‪ ( 51‬ומצבו — עני או עשיר וכד׳‪.‬‬

‫‪ (52‬שזכרנו למעלה — בסעיף א׳ ‪.‬‬
‫‪ ( 53‬הדין של העוה״ז‪ ,‬היינו‪ :‬לקבוע מה יהיה משאו בעוה״ז‪ ,‬איזה מעשים‬
‫עליו לעשות‪.‬‬
‫‪ (54‬ולא מצד יחסיו)אב ובנו כו׳(‪.‬‬
‫‪ ( 55‬דנים את המעשים כפי המצב — אם עני או עשיר כו׳‪.‬‬
‫‪ (56‬חוזר לתחילת דבריו ומתאר דוגמא של ״מקרים לאדם מצד יחסיו״)לשון‬
‫הכותרת(‪,‬‬
‫‪ (57‬ואם לא יתחדש עליהם ענץ — מצד מצבי העולם‪.‬‬
‫‪ (58‬״יהיו״ עשירים‪ ,‬ולא רק ״יולדו עשירים״ ר״ל‪ :‬שגם יתקיים עשרם‪ ,‬אם‬
‫לא יתחדש עליהם ענין‪.‬‬
‫‪ ( 59‬ואולם אמתת הענין כך הוא — שאין המקרה מצד יחס גרידא‪ ,‬אלא‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬בהשגחה האישית‬ ‫ירד‬ ‫פו‬

‫קזמנו ז״ל״«‪ ,‬וכבר אפקזר עזץלד אדם בטובה‪ ,‬מצד היות אביו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫• —‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T • V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪▼ I‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫•‬

‫כבר מחזק בה‪ .‬ואפעזר גם כן עזמצד זכות אביו‪ ,‬תגיע לוי^<‬

‫טובה בזמן מן הזמנים או להפך‪ .‬ומצד אחר‪ ,‬אפעזר עזתפסק‬
‫העלה או טובה לו‪ ,‬על זרע קזעתיד לצאת ממנו‪ .‬וכן מצד‬
‫מקומו או חבךתו‪ ,‬אפעזר עזתפסק עליו טובה או ךעה מטובות‬
‫העולם הזה ודעותיו‪.‬‬

‫יסורי ם לצדי קי ם ל טוב ת דודס^* או ׳וטובת כל סעו^ם‬

‫ח‪ .‬ואמנם מלבד כל זה ועז עוד עדן אחר נכ?קזך מקזני חלקי‬
‫ההנהגה עזזכךנו‪ ,‬האיעזית והכללית נ*‪ .‬והוא כי הנה הקזקיפה‬
‫החכמה העליונה על כל מה עזהןה ךאוי עימצא לתקון המין‪64‬‬
‫עזועעזה ממנו קבוץ העזלמים‪ 65‬עזזכךנו למעלה‪ .66‬וךאתה עזהןה‬
‫ענלן נאות להם מאד‪ ,‬עזיהןה בכה קצתם להועיל‪ 67‬לקעתם«‪6‬‬

‫מלתא בטעמא יש בזה‪.‬‬

‫‪ (60‬עדיות ב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (61‬בזמן מן הזמנים כר‪ ,‬היינו‪ :‬״תגיע״ לו — מתחדש לו‪ ,‬אע״פ שלא נולד‬
‫בו‪.‬‬
‫‪ (62‬יסורים לצדיקים לטובת ״דורם״ — מבואר בד״ה‪ :‬ואמנם על פי כר‪ ,‬או‬
‫לטובת בל ״העולם״ — מבואר מד״ה‪ :‬ואולם מזה הסוג כר‪.‬‬
‫‪ (63‬ר״ל‪ :‬מבאר לפנינו ענין יסודי הצדיקים מצד הב׳ קוטבים ביחד‪ ,‬היינו‪ :‬מה‬
‫שנוגע לצדיקים עצמם‪ ,‬הרי הסבל שלהם הוא מטעם קוטב הא׳‪ ,‬ואינו בגלל‬
‫מעשיהם‪ .‬אמנם מטרת היסורים הוא להשלמת קוטב ב׳‪ ,‬כפרת הדור‪.‬‬
‫‪ (64‬לתיקון המץ‪ ,‬אצ״ל‪ :‬המץ האנושי‪ .‬ראה פ״ב‪ ,‬ב‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬באישי‬
‫מדייק‪ .‬קיבוץ השלמים‪ ,‬לשון זה שייך לענין ״הכללי״ וכמ״ש שם בפ״ב‪.‬‬
‫‪ (65‬לתיקון ״המין״ כר‬
‫‪ (66‬שזברט למעלה — בפרק ב׳‪ ,‬ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (67‬להועיל — לכפר‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪.‬‬
‫‪ (68‬ענץ נאות כר קצתם להועיל לקצתם‪ ,‬ראה מסילת ישרים סוף פרק יט‪.‬‬
‫פז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬
‫ולהטיב לדום‪ .‬פרוש‪ :‬שלא יחלט הך^ר‪ ,‬שדק מי יט^גיע בפיח‬
‫^זלו עצמו אל השלמות יהוה מן הנמנים בקבוץ בני העולם‬
‫יזכא‪ ,‬אלא גם מי שכבר עיעוהו מעק‪t‬יו שבהתלותו באחר זכאי‬
‫^מנו‪ .‬יוכל להנות בשלמות‪ .‬הנה י^נס ב?לל ההוא‪ .‬אלא‬
‫^זיהןה במךרגה תחתוןה‪ .‬שהיא מךרגת הנתלה כחברו‪ .‬ונמאא‬
‫^לא ידחה מן השלמות לגמרי‪ .‬אלא מי שלא להןה ראוי להנות‬
‫^יי ליא מצד עצמו ולא מצד התלותו בזולתי• ונמצאת על לדי‬
‫זה ההצלה מרכה‪ ,‬ויךבו יותר הנהנים‪.‬‬
‫ואולם הנהנים ומהנים לאחדם‪ ,‬וראי שאלו להיו היותר‬
‫גדולים בקבוץ ההואי והם להיו הראשים‪ ,‬והצריכים לכלות בם‬
‫לליו משעבדים להם וצריכים להם‪ .‬וכדי שיהלה מקום לתקון‬
‫הגדול הזה‪ .‬קשד מתחלה את האישים זה עם זהי והוא ענלן‪:‬‬
‫‪ 9‬ל ל^דאל ערבים זה לזה שלכרו ז״לי^‪ ,‬כי הנה על לדי זה‬
‫??זצאים מתקקזדם קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו‪.‬‬
‫והנה מךה טובה תמיד מרבה‪ ,‬ואם נתפסים זה על זה בחטא‪,‬‬
‫‪ 9‬ל שכן שיועילו זה על זה בזכות‪.‬‬
‫״ל ואמנם על פי שךש זה נסדר‪ ,‬שלגיעו צרות ויסורין לאיש‬
‫?דיק‪ ,‬ויהלה זה לכפרת דורי• והנה מחיובי ’ הצדיקים הוא‪,‬‬
‫לקבל באהבה היסודן שיזדמנו לו לתועלת דורו‪ ,‬כמו שהלה‬
‫מקבל באהבה היסודן שהיו ךאולים לו מצד עאמו‪ .‬ובמעשה‬
‫הזה מטיב לדורו‪ ,‬שמכפר עליו‪ ,‬להוא עצמו מתעלה עלוי גדול‪,‬‬
‫ש‪3‬עשה ‪9‬ן לראשים כקבוץ בני העולם הכא וכמי שכתבנו‪.‬‬

‫‪ (69‬שזכרו ז״ל — שבועות לט‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (70‬ער כאן אמר הקרמה בענין הערבות והקשר‪ ,‬ועפ״ז מבאר בהמשך; יסורי‬
‫הצדיקים לתועלת דורם כר‪.‬‬
‫‪ (71‬מחיוב כר‪ ,‬הקשר והערבות‪ ,‬גורמים שהוא ״חיוב״ כר‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬בהשגחה האישית‬ ‫דרד‬ ‫פח‬

‫ואולם ” מזה הסע ” עצמו ימצא עוד מין אחר יותר גבוה‬
‫במעלתו ” מאותו ^;זזכרנו‪ .‬וזה כי מה ^זזכךנו ”‪ ,‬הוא ^זיללןה‬
‫הצדיק על בני דורו ^היו ךאויים לעיגעז גדול מאד וקרובים‬
‫לכלןה או לאבדון‪ ,‬והוא ביסוךיו מכפר עליהם ומצילם בעולם‬
‫הזה ומועיל להם גם לעולם הבא‪ .‬אמנם ןעז עוד יסורין עזנתנים‬
‫המעזלמים כבר בעצמם‪ ,‬והם לעזר‬
‫» ו ­‬ ‫‪f‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬‫לחסידים היותר גדולים ” ‪. ^ ^ -‬‬
‫יך‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫••‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-J‬‬ ‫‪-‬‬

‫למה ^צריך לכלל גלגולי ההנהגה קזעיעו אל הפוף עזהוא‬

‫העזלמות ”‪ .‬ופרועז הענלן‪ ,‬כי הנה מצד הסךר הראעזון ” עזהסדר‬
‫להנהגת העולם ןגלגוליו‪ ,‬כבר הלה צריך לאךם עזיסבל קצת‬
‫צער‪ ,‬לעזלגיע הוא וכל העולם עמו אל הקזלמות• והוא מה‬
‫עזהןה מתולד ונמעזך מהעלם אורו ית׳ והסתר פניו ’ל‪ ,‬קזהוז;‪t‬ם‬
‫לאחד מיסודות ענלני מצבו על אךם כמי ^צכתבנו לעיל״®‪ .‬וכל‬
‫עכן אחרי ערבו הקלקולים בעולם‪ ,‬מצד חטאים על חטאים‬
‫גדולים ועצומים ענעעו בו‪ ,‬הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם‬
‫הטוב‪ ,‬ונמצא העולם ובריותיו ?מצב עכל ירע**• וצריך על כל‬

‫‪ (72‬עד כאן ביאר‪ :‬״לתועלת דורם״‪ ,‬ובהמשך‪ :‬מבאר‪ :‬לטובת כל ״העולם״‪.‬‬

‫‪ ( 73‬הסוג — צדיק שסובל עבור אחרים‪.‬‬
‫‪ ( 74‬יותר גבוה במעלתו‪ ,‬יתכן‪ ,‬יען היות יסוריו עבור תיקון כל העולם —‬
‫״כל גלגולי ההנהגה״‪ ,‬ולא רק להפרט‪.‬‬
‫‪ (75‬שזכרנו‪ ,‬חוזר כאן ביתר הרחבה על מין הראשון‪) .‬וכונתו בזה הוא כדי‬
‫להבליט את יתרון הב׳ דלהלן מול הא׳(‪.‬‬
‫‪ (76‬״לחסידים״ היותר גדולים‪ ,‬המדריגה הראשונה היה ל״צדיקים״ —‬
‫■‬ ‫כמ״ש‪ :‬שילקה ״הצדיק״ על בני דורו‪.‬‬
‫‪ ( 77‬זה נקרא ״שמתקנים מציאות ההנהגה הכללית״)לשונו בכללים ראשונים‬
‫סי׳ לד(‪ .‬וראה עוד ביאורו בדעת תבונות סי׳ נז‪.‬‬
‫‪ ( 78‬סדר הראשון — עצם מהלך הבריאה‪ ,‬בלי קשר לחטא‪.‬‬
‫‪ ( 79‬הוא ענין הצמצום‪ ,‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ ( 80‬כמ״ש לעיל — ח״א‪ ,‬פ״ד‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ ( 81‬שפל ורע — נעשה גם בשורש‪ ,‬מצד השבירה‪.‬‬
‫פט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫פנים» עזעל ידי גלגולים ??זתגלגל חכ^תו הנפלאה בעולם‪.‬‬

‫!גיעו הדברים אל תקון‪ .‬ומעקןךם ^;זל גלגולים הוא‪ ,‬עןקבלו בני‬
‫ד׳אךם ענעזים כדי רעזצתם‪ ,‬עד עתמצא מדת הדין מפיקת‪.‬‬
‫יאולם סדר האדון ב״ה‪ ,‬שהעזלמים וחעזובים יוקלו לה?;ן בעד‬
‫אחדם וכמו ^צקתבנו‪ .‬ותפגע בהם מדת הדין תחת פגצה בכלל‬
‫העולם ג«‪.‬‬

‫ואמנם כיון עזהם בעצמם עולמים וךאולים לטוב‪^ ,‬קהם‬

‫מתלסרין רק בעבור האחרים‪ ,‬ודאי עתתפלס מדת הדין במעט‬
‫קהם כבמרבה בחוטאים עצמם‪ .‬ןלא עוד‪ ,‬אלא עזעל לדי זה‬
‫עזלכולים לתקן את א^צר‬ ‫זכותם ניסף ולחס מתחזק‪ ,‬ן;ל‬
‫עותר האחרים‪ .‬לחלני כי לא די עזלתקנו למה ^בבני דוךם‪ .‬אלא‬
‫גם לענלן ‪ 9‬ל מה עזנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד‬
‫עתה‪ .‬ובודאי עזאלה יהיו אחר עך בקבוץ חקזלמים‪ ,‬ךאעזי‬
‫ד!ךאעזיםי« והיותר קרובים אליו ית׳‪.‬‬

‫*®והנה ?ל ןה ^צזכרנו עד עתה על צד חמעזפט‪ ,‬מתעאר‬ ‫ט•‬

‫‪) (82‬חכמתו הנפלאה — הנהגת פרצוף ״עתיק״ המגלגל הכל לקראת תיקון‬
‫הכללי(‪.‬‬
‫‪ (83‬בכלל העולם‪ ,‬וכנ״ל; שמהלך זה הוא תיקון כלל העולם — ״כלל גלגולי‬
‫ההנהגה״ — ״כל מה שנתקלקל העולם״‪.‬‬
‫‪ ( 84‬וכל שכן — עי״ז ״שכחם מתחזק״ ‪.‬‬
‫‪ (85‬ראשי הראשים‪ ,‬הצדיקים שסובלים עבור בני ״דורם״ הם ״הראשים״‪,‬‬
‫ואלו החסידים השלימים שסובלים עבור קלקול ״העולם״ הם ״ראשי‬
‫הראשים״‪.‬‬
‫‪ (86‬אחר שאמר ענין יסורי הצדיקים לטובת דורם והעולם‪ ,‬מבאר המהלך‬
‫הפנימי — איך היסורים מתקנים‪) .‬ולכן אין כותרת לסעיף זו‪ ,‬כי הוא כמו‬
‫המשך דסעיף הקודם(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג — בהשגחה האישית‬ ‫די ד‬ ‫צ‬

‫קיעיל ‪88‬‬‫עוד על צד הפ?ציאותל« כפי אמתת סךךו וכמו שכתבנו‬

‫בבני האדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כי הנה בחטאים מתרבית הזהמא ומתעצמת‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪V V‬‬ ‫”‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T —I‬‬ ‫“‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬

‫וגורמת לאורו ית׳ עזי^תר ן?תעלם העלם על העלם‪.‬‬ ‫ובעולם‬

‫וכפי התמרק הזהמא הזאת והטהר הבתות ממנה‪ ,‬כן חוזר אורו‬
‫ית׳ ומתגלה גלוי על גליי‪ .‬ואמנם ייי היסודן הם הממרקים את‬
‫הזהמא בין בפרט בין בכלל* ’‪ ,‬ועל ןדי יסוד החעזובים ”‬
‫האלה‪ .‬מתמרקת ןהולבת לה מעלל הבריאה כלה ”‪ .‬ומתקרב‬
‫העולם מדרגה אחר מדרגה ” אל הקזלמות‪.‬‬

‫‪ (87‬על צד המציאות — על פי המציאות של הבריאה — מזוהמת או‬

‫מטוהרת‪ .‬כפי אמתת סדריו — היינו מבאר עומק ותוכיות ענינים דלעיל‪.‬‬
‫ובדומה למ״ש לעיל פרק ב׳ סעיף ה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ ( 88‬וכמו שכתבנו לעיל — לעיל פרק ב‪ ,‬ה‪) .‬יש להעיר‪ :‬שם דיבר על‬
‫״עכירות״ וכאן על ״זוהמא״‪ .‬חנוד‪ :‬שם הזכיר ״מעשים טובים ורעים״‪ ,‬וכאן‪:‬‬
‫״חטאים״‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי שם מדובר על צדיק‪ ,‬וכאן על ״חטאים גדולים‬
‫ועצומים״‪ ,‬ומצד זה שייך כאן לשון ״זוהמא״‪ ,‬משא״כ לעיל — במעשים‬
‫רעים דצדיקים‪ ,‬הוא מצד ״עכירות״(‪.‬‬
‫‪ (89‬מתרבית כר ומתעצמת כר‪ ,‬הם ב׳ הבחנות‪ :‬ריבוי‪ ,‬והתעצמות‪ ,‬בעצם‬
‫האדם והעולם‪ .‬וכן הוא בדבריו לעיל ח״א פ״ג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (90‬עד כאן ביאר ענין הזוהמא ומריקתו‪ .‬בהמשך מוסיף‪ :‬שהמירוק הוא ע״י‬
‫יסורים‪ .‬אח״כ מגיע לעיקר דבריו‪ :‬״יסודי הצדיקים — לטובת כל העולם״‪.‬‬
‫‪ (91‬בץ בפרט בץ בכלל — ״אדם ועולם״‪.‬‬
‫‪ (92‬החשובים כר‪ ,‬וכנ״ל בסעיף הקודם‪ :‬״שהשלימים וחשובים״ כר‪.‬‬
‫‪ (93‬מכלל הבריאה‪ ,‬לכאורה מתייחם לענץ הב׳ דלעיל‪ :‬״טובת כל העולם״‪.‬‬
‫אמנם לשונו בראשית דבריו‪ :‬כל זה שזכרנו עד עתה‪ ,‬משמע גם על הצדיקים‬
‫שמכפרים על בני דורם‪.‬‬
‫‪ (94‬מדגיש ענין ההדרגה שיש בזה — מתמרקת והולכת כר מדריגה אחר‬
‫מדריגה כר‪ .‬והוא נגד מ״ש בתחילת דבריו‪ :‬״העלם אחר העלם״ כר ״גילד‬
‫על גילד״‪.‬‬
‫צא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫מקרים >^‪ 1‬ךם מ^ד געוגול })ץ?»ת‪” 1‬‬

‫י• עוד ^רעז אחד נמ^א להנהגה*® בעדני העולם הז־הי והוא‬
‫^זהדזכמה העיןייוןה סדךה להךבות עוד ךזהא^ה כמו עזכתבנו ’®‪,‬‬
‫^נעז?ןה אחת תביא ^עולם הזה פ^מים שונות בגופים עזונים‪,‬‬
‫ועל לדי ןה ה‪5‬ה תוכל לת?ןן בפעם אחת את א^זר ק?יהןלה בפעם‬
‫?^סדהי או ?*חשלים מה שלא השליחה‪ .‬ןאו^ם בסוף כל‬
‫הגלגולים‪ ,‬לדין שלעתיד ‪V‬ב■א‪ ,‬הנה חדין להלה עליה כפי כל‬
‫מה שככר כליה מן הגלגולים שנחגלגלה ומן חמאבים שהלוזה‬
‫' ’‬ ‫כם‪.‬‬
‫*’והנה אפשר שלגיעו ענלנים לאךם שנשמתו מגלגלת‪ ,‬כפי‬
‫מה שלגרם לה מצד מה שכש^ה בגלגול קךם‪ ,‬ולנהן לאלם‬
‫ההוא בעולם מצב כפי זה‪ ,‬וכפי המצב שינתן לו יהלה המשא®®‬
‫אשר לטל כליו וכמו שכתבנו לעיל‪ .*00‬וכבר׳״' דינו ית״ש‬
‫??דקדק על כל אךם לפיימה שהוא בכל בחינותיו‪ ,‬פרוש‪ :‬ככל‬
‫פרטי מצבו‪ .‬באפן שלא לעמם לעולם על אלם לעולם הבא‬

‫‪ (95‬תו״ד‪ :‬יתכן לאדם מצב )עשיר או עני וכדומה( בעוה״ז‪ ,‬מפאת גלגול‬
‫קודם‪ .‬וכן פקודתו ומשאו יהיה עפ״ז‪ .‬ברם לדין שלע״ל‪ ,‬יהיה הדין לפי כל‬
‫הגלגולים והמצבים‪.‬‬
‫‪ (96‬להנהגה‪ ,‬ב׳ הקוטבים נקראים )לעיל סעיף ח(‪ :‬״שני חלקי ההנהגה״‪.‬‬
‫ד‪ (9‬להרבות עוד ההצלה כמ״ש — לעיל סעיף ח‪) .‬וראה עוד פ״ב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪ (98‬צד כאן ביאר ענין הגלגול בכלל‪ .‬ובהמשך מגיע לעינינו‪ :‬״מקרים לאדם״‬
‫כר‪.‬‬
‫‪ (99‬המצב ניתן לפי הגלגול‪ ,‬וכפי המצב כן ינתן לו המשא‪ .‬משא״כ לעיל‬
‫כסעיף א' — המצב )עני או עשיר וכד׳( ניתן לפי המשא )חלק עבודתו(‪.‬‬
‫‪ (! 00‬וכמ״ש לעיל — בסעיף א׳‪.‬‬
‫‪ ( 101‬וכבר כו׳‪ ,‬אחר שחידש ענין ״המצבים״ הבאים מפאת הגלגול‪ ,‬לכן; דינו‬
‫ית׳ מדוקדק על כל אדם לפי מה שהוא בכל בחינותיו‪ ,‬פירוש‪ :‬בכל פרטי מצבו‬
‫— מצבו מורכב מתפקידו בגלגול זה ומשל גלגולים קודמים‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬בהשגחה האישית‬ ‫דרד‬ ‫צב‬

‫עזהוא הטוב האמתי‪ ,‬אעזמה עזאין ל‪ 1‬באמת^י"‪ .‬אבל יגיע לו מן‬

‫כפי מה עזתפלג לו החבמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫המע^א והפקדה בעולם הזה ‪V-‬‬
‫‪ I V‬־ • •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T |* s I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫▼‬

‫העליונה‪ ,‬וכפי זה ידונו מעע‪t‬יו‪.‬‬

‫והנה פךטי בחינות רבות ימצאו בעדן זה ^ל הגלגול‪ ,‬איך‬

‫יהןה האדם נדון לפי מה עזהוא בגלגולו ולפי מה עזקדם‬
‫בגלגול אחר‪ ,‬לעזיהיה הפל על פי המעזפט האמתי והיעזר‪ ,‬ועל‬
‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫”‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I T‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪%• I‬‬ ‫••• •‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫»‬ ‫ז‬

‫כל זה נאמר‪ :‬הצור תמים ???לי ?י ‪ 9‬ל ורעיו מעזפט וכר‪ .‬ןאין‬
‫בברואים לדיעה עזתוכל לכלל מחעזבותיו ית״ש ןעמק עעתו‪ ,‬רק‬
‫הכלל הזה לרענו ככל עזאר הכללים‪ ,‬עזאחד ממקורות מקתהם‬
‫עזל בני האךם בעולם הזה הוא הגלגול‪ ,‬על פי אוסם החקים‬
‫להמעזפנזים הלעזרים‪ 103‬שהחקו לפניו ית׳ להשלמת זה הע?לן‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫'י‬ ‫כלו‪.‬‬

‫ה מ ק רי ם אין ם ?קיי^ץכים מ ק ב‪ 1‬ת שונותי׳״י‬

‫יא• נמצאו לפי כל מה עזבאךנו‪ ,‬סבות שונות ומתחלפות‬
‫למקרי בני האךם בעולם הזה י״’ ‪ ,‬אם לטוב לאם למו^ב‪ .‬ןאמנם‬
‫אין הענלן עז?ל מקרה עזיק‪.‬ךה למעזך מעל הסבות האלה‪ ,‬אבל‬
‫הענלן הוא‪ ,‬עזמעל אלה הסבות למעוכו מקדם לבני האךם‬
‫בעולם‪ ,‬לימצאו מקרים נמעזבים מסבה אהת‪ ,‬לאחדם מסבה‬

‫‪ ( 102‬כי קיבל את המצב והמשא בגלל מעשיו בגלגולים קודמים‪.‬‬

‫‪ ( 103‬והמשפטים הישרים‪ ,‬וכנ״ל בדבריו; ״המשפט האמיתי והישר״‪.‬‬
‫‪ ( 104‬תו״ד‪ :‬אחר שחידש במשך הפרקים‪ :‬סיבות' שונות למקרי בני אדם‪,‬‬
‫מתעוררת השאלה‪ :‬הלא הם שונות — הסיבות אינם שדם‪ ,‬ולא עוד אלא גם‬
‫הפכיים ומתחלפים; אם כן איך אפשר שמקרה אחד יהיה נמשך מכמה סיבות‪.‬‬
‫על זה אומר; שכל מקרה בא מסיבה אחרת מיוחדות אחרי שלקח בחשבון את‬
‫כל מכלול הסיבות‪.‬‬
‫‪ ( 105‬מקרי בני האדם בעוה״ז — שמו של פרק ב׳ דלעיל הוא‪ :‬מקרי המין‬
‫האנושי בעוה״ז‪ .‬ראה לעיל פ״ב‪ ,‬ב‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬באישי׳י‪.‬‬
‫צג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫אחרוז• ואמנם החכמה העליונה היודעת ומעז?ןפת תמיד על ‪ 9‬ל‬

‫מה ^היא ?אות לתקון כלל הבריאה‪ ,‬הנה היא עזוקלת בעמק‬
‫^ ס ה על הךברים ב!חד‪ ,‬ן־על פי זה מנהנת את העולם בעל‬
‫?ר^יוי<י‘׳‪ .‬פי אולם ל״׳ אי אפקזר לעל הסבות האלה‪ ,‬ויולידו‬
‫תולדותיהם תמיד בעזרה‪ ,‬עי פעמים ךבות אפקזר לאחת‬
‫י’ ’‬ ‫י’‬ ‫^תכחיעז את הערתה‪.‬‬

‫עי הנה דרך מקזל‪ ,‬אפעזר עזלפי זכות האבות מיע לאךם‬
‫^ליי" עשי‪ .‬ולפי מעעזיו עיני‪ ,‬ולפי החלוק הכללי*״* עעזר או‬
‫ע?י• ואפלו לפי המעשים עצמם‪ ,‬כבר יעעזה איעז מעעזה אחד‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪V “I‬‬ ‫•‬ ‫• » “•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ‪-I‬‬ ‫•‬

‫יללה הדין בו עזתביא לו טובה אחת‪ ,‬ומעעזה אחר‪ ,‬להןה הדין‬

‫כו עזתחסר לו הטובה ההיא‪ .‬ןאולם החכמה העליונה שוקלת‬
‫י^כרעת את הכל על הצד היותר טוב‪ ,‬ומזמנת לעל איעז ןאיעז‬
‫ענלנים ממין אחד וענלנים ממין אחר‪ ,‬פרועז; ענלנים נמעזעים‬
‫אהד אחת הסבות‪ ,‬וענלנים נמעזכים אחר סבה אחרת‪ ,‬אמנם לא‬
‫יקרה מקרה לאדם שלא להלה כפי אחת מן הסבות שזערנו‪.‬‬
‫וה?רטים אי אפעזר לאךם ^צלךעם כלם‪ ,‬ועבר לרענו הרעה‬
‫?^!ולדענו כללי הענלנים למיניהם וכמו עזעתבנו״״*‪.‬‬

‫״‘* מ ק רי ם ז‪^:‬מ^עיים ןתעליתיים‬

‫ואולם עדך ^עתדע‪ ,‬שהמקדם הקודם לעני האךם יעז‬ ‫יב♦‬

‫‪ ( 106‬כל הדברים כיחד — כל סוגי הסיבות‪ .‬בכל פרטיו — איזה מקרה יצא‪.‬‬
‫ל‪ ( 10‬כי אולם — מפרש‪ :‬למה המקרים אינם נמשכים מסבות שונות )לשון‬
‫הכותרת(‪.‬‬

‫‪ ( 108‬של קוטב הב׳ רלעיל ״הכללי״‪ ,‬היינו‪ :‬יסורי הצריקים בעוה״ז לכפרה‬
‫ישלות הרשעים בעוה״ז כרי לטורדן‪ ,‬כנ״ל פ״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 109‬וכמו שכתבנו‪ ,‬אולי כוונתו למ״ש בהקרמה ד״ה‪ :‬ואמנם צריך שתתבונן‬
‫כו׳‪.‬‬

‫‪ ( 110‬אחרי שאמר שכל המקרים נמשכים ״מאחת הסיבות״‪ ,‬מוסיף‪ :‬שיש‬

 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬בהשגחה האישית‬ ‫ד רן‬ ‫צד‬

‫בהם עזני מינים‪ :‬האחד — מקרים תכליתדם‪ ,‬וה^ני —‬

‫אמצעיים‪ .‬פרועז‪ :‬תכליתיים‪ ,‬מקדם עזיהיו נגזדם על האךם‬
‫להיותם ראויים לו מצד אחת מהסבות ^זכךנו למעלה‪.‬‬
‫ואמעעיים‪ ,‬מקרים עזיקרו לו כדי עזעל לךם עיע לו מקרה אחר‬
‫שראוי לו‪ .‬ןהוא בענלן‪ :‬אוךך ה׳ בי אנפת בי‪ ,‬קזפרעזו ז״ל‪,‬‬
‫שנשבךה רגל פךתו ונפלה ומצא סימא תחתיה*׳*‪ .‬או שימלט‬
‫ממקרה שךאוי שלא עיע לו‪ ,‬כגון שנתעכב ןל־א הלך בספינה‬
‫שהלה רוצה לילך‪ ,‬וטבעה הספינה בלס^**‪ .‬ןגם אמעעיים אלה‬
‫אפשר שיהיו לצרך עצמו של האךם שיקרו לו‪ ,‬ואפקזר שלהיו‬
‫לצרך זולתו‪ ,‬לשתבא על לדי זה טובה או ךעה לזולתו‪ .‬ואמנם‬
‫החכמה העליונה כמו שתשער הענלנים שךאוי שלגיעו לאךמנ**‪,‬‬
‫תשער גם כן האמעעיים*'** שעל לךם לגיעו לו‪ ,‬עד שימצא הכיל‬
‫נגזר בתכלית הדקדוק למה שהוא היותר טוב באמת‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫מקרים שהם רק מצד ״אמצעי״ לענין אחר‪ .‬וגם הם נגזרים ״בתכלית הדקדוק״‬
‫— השגחה‪ .‬ולכאורה זה עיקר כוונתו בסעיף הזה‪ ,‬לבאר יושר ההשגחה‬
‫אפילו על ״אמצעים״‪.‬‬
‫‪ ( 111‬ויקרא רבה ה‪ ,‬ד‪) .‬אמנם לא נזכר שם הפסוק‪ :‬אודך ה׳ כו׳(‪.‬‬
‫‪ ( 112‬נדה לא‪ ,‬ב‪ .‬ושם מוזכר הפסוק‪ :‬אודך ה׳ כד‪.‬‬
‫‪ ( 113‬סיבות דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 114‬כמו שתשער הענינים — למצוא סימא‪ ,‬לימלט מטביעת הספינה‬
‫וכדומה‪ .‬תשער ג״ב האמצעיים — מקרים אמצעיים‪ ,‬היינו‪ :‬שהחכמה‬
‫העליונה משערת איזה סוג מקרה יקרה לו כאמצעי להענין המגיע לו‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫נשברה רגל פרתו‪ ,‬נתעכב ולא הלך בספינה שהיה רוצה לילך‪.‬‬
 ‫צה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬

‫ורק ד‬
‫בענין י^ראל ואמ‪ 1‬ת הע‪ 1‬לם׳‬
‫א‪ .‬הן הענינים העמקיס ^‪3‬ך^ךןגן;ן יןן׳ג הוא ענ!ן ?^ר??ל‬
‫לאמות לעולם‪ .‬עזמצד'םבע האנועזי נךאה היותם עזרים באהתג‪.‬‬
‫ען‪3‬ףי ^לול ל‪5‬בךלים< כמ ‪ 5‬ם‬ ‫ימצד עניני התוךה‬
‫התחלפים לגהד‪ .‬להנה עלה נבאר בענין זה באור הספיק‪.‬‬
‫ינ?רש הה עזבו התדהים זה לזה‪ ,‬והה עזבו התחלפים ןה הזהי‬
‫ך;ךאוי >{^גךם ן ת‪ 1‬לד‪ 1‬ליו ןסה'ןה‬
‫כ‪ .‬אךם הףאעזון קדם חטאו ללה במצב עליון האד ההה‬
‫עזהוא האךם עתה‪ ,‬וכ^ר ‪3‬אךנו ע!;ין זה ]בחלק א פרק ג •‬
‫ומלתת לאנועזיות לפי ההצב להוא ללתה הךרגה נפ‪3‬ךת הא ‪.‬‬
‫ראולהצ למעלה רהה נצחי״ כ^ן״ש^ ן א לו ל א ללה חונזא‪ .‬ללה‬

‫משפט‬ ‫‪ ( 1‬כענין ישראל ואומות העולם — נושא זה הוא ג ב מענן‬

‫ההשגחה״ )ראה ריש פ״ה(‪.‬‬
‫‪ (2‬שבהנהגתו ית׳ ‪ -‬עניני הנהגתו הם הם עניני השגחתו‪ ,‬שעליו סובב ח ק‬
‫ב‪ /‬ראה לעיל פ״ג סעיפים ‪ :‬ח‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (3‬בשערי קדושה למהרח״ו ח״ג שער ב׳‬
‫ודידרוחו‬ ‫״אח״ב נברא האדם ה מייי יי'‬
‫בחינותיו יותר מכל שאר הנבראים ‪ :‬בגופו ובד׳ בחינות נפשות ו ‪ ,‬י‬
‫יותר זך מכל הנבראים ב א ^‪ ,‬נתעלה עוד״ כו׳ עה׳ ל‪ .‬ו ש שב‪.‬‬
‫‪ (4‬ב׳ הבחנות יש כאן ‪ :‬שונים ונבדלים‪.‬‬
‫דיד עומד‬ ‫‪ (5‬בכמה מקומות‬
‫ייר דר מזרר‬ ‫ממדריגתו האמיתי‪ ,‬ומצבו האמיתי העליון היה לי 'י י^ ^‬
‫רר‪ v‬ד למרד‬ ‫^'®י‬ ‫®י‪’°‬ייי ״®ו ’ י י‬
‫נברא‪ .‬נמצא שיש ג׳ הבחנות במדריגת אדה״ר‪ :‬מדריגתו האמיתי‪ ,‬המצב שבו‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בענין ישראל ואומות העולם‬ ‫דרד‬ ‫צו‬

‫משתלם ומתעלה עוד עליי על עליי‪ .‬והנה באותו המ^ב הטוב‬

‫הלה לו להוליד תולדות‪ ,‬מספר משער מחכמתו י ת׳‪ /‬על פי‬
‫אמתת מה שךאוי לשלמות הנהנים בטובו ית‪ /‬והיו כ^ם נהנים‬
‫עמו בטוב ההוא‪ .‬ןאכ?נם התולדות האלה ^הלה ךאוי שיוליד‪,‬‬
‫נגזרו ושערו מלפניו ית׳ משערים בהךךגות כ?לחדות‪ ,‬פרוש‪:‬‬
‫שיהלה בהם ראשלים ונטפלים‪?^ ,‬זרשים וענפים י‪ ,‬נמ^ובים זה‬
‫אהר ןה* בסדר מלחד‪ ,‬כאילנות בענפיהם®‪ .‬ומספר האילנות‬
‫וכ?ספר הענפים‪ .‬הכל משער בתכלית הדקדוק‪.‬‬
‫״׳והנה בחטאו לרד כ?א'ד ממדתתי‪ .‬ונכלל מן החשך‬
‫והעכירות שעור גדול וכמו שעתבנו לעיל"‪ .‬וכלל המין האנושי‬
‫לרד ממלכתי ועמד במר^ה שפלה מאד‪ ,‬בלתי ראולה למעלה‬
‫הךמה הנצחית שהתעתד לה בראשונה ^׳‪ ,‬ול׳א נשאר כ?ז ‪9‬ן‬
‫ומוכן אלא למל^ה פחותה ממנה פחיתות רב‪ .‬ובבחינה זאת‬

‫נברא‪ ,‬והמדריגה שאליו ירד כתוצאה מהחטא‪ .‬ג׳ מצבים אלו נקראים להלן‬
‫בהמשך דבריו‪ :‬מעלה רמה נצהיית‪ ,‬מדריגה עליונה‪ ,‬מדריגה שפלה‪ .‬וראה‬
‫כל זה לעיל ח״א פרק ג‪ ,‬ה‪-‬ח‪.‬‬
‫‪ (6‬מספר משוער‪ ,‬וכן בהמשך מדייק‪ :‬מספר האילנות כו׳ וכן‪ :‬הכל משוער‬
‫בתכלית הדקדוק‪ ,‬ולכאורה כוונתו‪ :‬כיון שלא היה ענין המות‪ ,‬ימלא העולם‬
‫תולדות‪ ,‬ולכך כתב ‪ :‬דמתחילה היה לו מספר משוער בהם‪.‬‬
‫‪ (7‬שרשים וענפים — ב׳ מדריגות ״בתולדות״ עצמם‪.‬‬
‫‪ (8‬נמשכים זה אחר זה — הענפים מהשרשים‪.‬‬
‫‪ (9‬בענפיהם‪ ,‬אצ״ל‪ :‬וענפיהם‪.‬‬
‫‪ ( 10‬עד כאן ביאר )מ״ש בכותרת(‪ :‬״מצב הראוי לאדם ותולדותיו״‪ ,‬בהמשך‬
‫מבאר‪ :‬״וההוה להם״‪.‬‬
‫‪ ( 11‬וכמ״ש לעיל — ח״א‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 12‬שהתעתד לה בראשונה — שהיה עתיד לעלות בו‪ ,‬לולי חטא‪ .‬ולא נשאר‬
‫כו׳ פחיתות רב — שהוא המדריגה שבו נוצר‪ ,‬שהיא פחותה פחיתות רב‬
‫מהמדריגה היעודה לו‪ .‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬בכמה מקומות‪.‬‬
‫צז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬
‫הוליד תולדות כעולם‪ ,‬כ^ם במדרגה העזפ^ה הזאת עזז‪5‬ךנו‪.‬‬
‫ואמ‪3‬ם אף על פי בן לא חדל מהמצא בכלל מדרגת המין‬
‫דזאנו^זי מצד עזךעזו האמתי‪ ,‬בחי‪5‬ה עליוןה מן הבחינה ^הלה‬
‫לז?זין הזה אז בזמן קלקולו‪ .‬ןלא נךחה אךם הראשון לגמד‬
‫^?זלא יוכל ל^צוב אל המל^ה העליוןה‪ ,‬אבל ?מעא בפעל‬
‫‪^5‬ידתה הקזפלה‪ ,‬ובחינה בחניות אל המדרגה העליונה♦ והנה‬
‫‪5‬הן האדון ב״ה לפני התולדות ההם שנמצאו באותו הזמן‪ ,‬את‬
‫הכחיךה‪ ,‬שיתחזקו ןלשתדלו להתעלות מן המךרגה השפלה‬
‫ולשים עצמם כמדרגה העליונה• והניח להם זמן ללבד‪ ,‬כמו‬
‫ששעךה החכמה העליונה היותו נאות להשתדלות הזהי ועל‬
‫!רך מה שמנחת עתה לניי לשנהלה משיגים השלמות והמדרגה‬
‫כקכוץ כני העולם הכא כמו שכתבנו לעילני‪ ,‬כי הנה כל מה‬
‫^היא השתדלות צריך שיחלה לו גכול‪.‬‬
‫לירישתדלות שנתן לבני ס^‪ 2‬ך ם מ א ס ר הסק\א עד ה‪ 9‬לנה לעניו ס‪ 9‬לנה‬
‫ג• והנה לאתה החכמה העליונה היות ךאוי שזה ההשתדלות‬
‫לתהלק לשרשי וענפי‪ .‬פרוש; שלהלה בתחלה זמן ההשתדלות‬
‫לשדשים שבתולדות‪ ,‬ואסר כך לענפים שבהם• והלנו כי המין‬
‫האנושי כלו הלח צריך עדין שיקבע ענלנו כדאוי‪ ,‬ויהקן מן‬
‫הקלקולים שנהיו בו‪ .‬ולפי סדר ההךדכה‪ ,‬הנה הלוז ראוי‬
‫שלקכעו כראשונה‪ ,‬שךשיהם וךאשיהם של תולדות האדם‪,‬‬
‫לעמד כמדרגה מתקנת ןיעמדו בה הם ןענפיהם‪ .‬כי הענפים‬
‫ימשכו יי תמיד אהר השלש*'‪ .‬והנה הגביל הן־מן להשתדלות‬

‫נ‪ ( 1‬לעיל פרק ג‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ ( 14‬שיקבעו כר מתוקנת כר‪ ,‬וכמ״ש לעיל‪ :‬שיקבע ענינו כר ויתוקן כר‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ימשכו‪ ,‬וכנ״ל; שרשים וענפים נמשכים זה אחר זה‪.‬‬
‫‪ ( 16‬לא היה צורך בזמן השתדלות ״לענפים״‪ ,‬אלא אחר שיוקבע השרש‬
‫לעמוד במדריגה מתוקנת‪ ,‬ממילא יעמדו בה ג״כ ענפיהם‪ .‬ויהיה להם‬
 ‫ה'‬ ‫ד ר ך פרק ד ‪ -‬בענין ישראל ואומות העולם‬ ‫צח‬

‫העזךעזי הזה‪ ,‬עזמי עיזכה ] ” מכלל הנמצאים באותם הזמנים‬

‫^הלה עזער זה נפתח והיה בלךם להגיע לןה הענין[ ן־יכין את‬
‫עצמו כךאוי‪ ,‬ללןבע לעזרעז אחד טוב ןו?ןר‪ ,‬מועף׳ למעלה‬
‫הרמה‪ .‬הךאולהי‘ למי עזהוא אךם במעב הטוב ןל־א אךם במעב‬
‫המלןלקל‪ .‬וכן לשיג עזלתן לו להוציא תולדוהיו הךאויים לו‪,‬‬
‫כלם בבחינתו‪ ,‬פרוש‪ :‬באותה המדרגה והמצב שכבר השיג הוא‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T t V‬‬ ‫‪T - - I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫▼‬ ‫‪t‬‬ ‫‪»*s‬‬

‫בשךשיותו״^‪ .‬להלה הזמן הזה מאךם הראשון עד זמן הפלגה‪.‬‬

‫והנה כל אותו הזמן לא חדלו צדיקים יירשים האמת לרבים‪,‬‬
‫בגון‪ :‬חנוך מתשלח שם ןעבר‪ .‬ומזהידם אותם שלתקנו את‬
‫עצמם‪• .‬ג‬

‫וכילן שנתמלא סאתם עזל הבריות‪ ,‬בזמן הפלגה‪ ,‬קזפט במדת‬

‫משפטו ית׳ היות ראוי ^יגמר זמן ההשתךלות ה^זרשי‪ ,‬ליהלה‬
‫קצם עזל הךבדם‪ .‬קזיקכע מה ^נזךאוי לקכע בבחינת השךשים‪,‬‬
‫לפי מה שכבר נתגלגל לנהלה עד עת הקץ ההוא‪ .‬לאז השגיח‬
‫ית״ש על כל בני האדם‪ ,‬לךאה כל המדרגות שהלה ראוי‬

‫ההשתדלות ששייך לענין היותם ענפים‪.‬‬

‫‪ ( 17‬המוסגר בא לבאר‪ :‬למה לא שייך שיזכו אחר כך לזה‪.‬‬
‫‪ ( 18‬מוכן למעלה הרמה כו׳‪ ,‬בהיותו נמצא ״במדריגה העליונה״‪ — ,‬אדה״ר‬
‫לפני החטא‪ ,‬מתוך זה הוא ״מוכן״ אל ״המעלה הרמה הנצחיית״‪ .‬וראה לעיל‬
‫סעיף ב׳ הערה ד״ה‪ :‬בכמה מקומות‪.‬‬
‫‪ ( 19‬״המעלה הרמה״ ראד למי שנתעלה כבר למדתגת ״אדם במצב טוב״‪— ,‬‬
‫אדה״ר לפני החטא‪ .‬היינו‪ :‬העילוי שהיה לאדה״ר לעלות‪ ,‬ראוי רק למי שהוא‬
‫במדריגת אדה״ר לפני החטא‪ .‬־‬
‫‪ (20‬בהיותו במדריגת ״שורש״‪.‬‬
‫‪ (21‬עד כאן ביאר מ״ש בכותרת‪ :‬״ההשתדלות שניתן לבני האדם מאחר החטא‬
‫עד הפלגה״‪ ,‬ובהמשך מבאר‪ :‬״ענין הפלגה״‪.‬‬
‫‪ ( 22‬שפט במרת משפטו‪ ,‬וכן להלן‪ :‬לפי המשפט העליון; נקבע הדבר כפי‬
‫המשפט‪ ,‬כי עיקר דבריו הם לבאר‪ :‬שבחירת אברהם היה על פי משפם דייקא‪.‬‬
 ‫צט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬
‫ולןבעם בם בבח ‪5‬סם‬ ‫^?זילןכעו כם האןעזים ההם כפי‬
‫ה^ר^זית כמו ^^תבנו‪ .‬והנה כפי מה ^הונחו הם‪ ,‬כן ‪5‬גזר‬
‫^ה?ה‬ ‫?‪3‬ליהם ^יהיו מוציאים התולדות‪ ,‬כפי מה ־עזכ^ר‬
‫בע^^ס “‪9 ,‬‬ ‫ראוי לעזך^‪1‬ז ההיא• ונמלאו כלם םי‪3‬ים‬
‫עזאר המיניב*‬ ‫אהד בהקו ןטבעו‪,‬‬
‫‪ "'^•u‬ייידרגת‬ ‫להוציא תולדותיהם בחלןם ובחיןס®‘‬
‫ממרי‬ ‫ואמנם י‪-‬ג נמצאו כלם לפי המשפט העלייזי‬
‫האנושית‬
‫’ «^יאית‬ ‫החטא‪ ,‬ולא גבוהים מזה ?לל•‬
‫^^'ייחי חיו‬ ‫^*’ל^‬ ‫ונתעלה‪.‬‬
‫"^‪'''°‬יי^ידיער‬ ‫האנושית במךתתו העליונה"♦‬
‫^^^" ‪ 0‬׳ ‪ -;,‬״״״‬ ‫ואז נתחלק העולם" לע׳‬
‫אכל כלם בבחינה האנושיותבשפלותו‪ .‬ףשךאל בבחנת‬
‫^וייו^ונמצא‬ ‫לאנושיות ?^לייי•‬
‫י^^דלודמים שוה‪.‬‬ ‫להתחיל הגלגול וההנהנוז‬
‫‪ V,‬יי‬ ‫שאף על פי שלכאוךה נךאה ענלנינו עהח לענין ‪. , )■..‬‬

‫בכל מצב‬ ‫‪ ( 23‬כפי מה שהונחו הם כו׳ ונמצאו בלם מיגים‬

‫ו‪.‬־ל״‬
‫ומשכים אחר‬ ‫^^‬
‫‪r‬ד‪,‬‬ ‫ייייי״״• ״ ״ י =י‬ ‫״ ״‬
‫ובכל דור‪ .‬ואפילו אם יתקני א״‬
‫היותם ״ענפים״ לשורשים — שכבר נקבעו מדירגתם‪ ,‬וב‬
‫‪,‬‬ ‫השורשים‪.‬‬
‫‪ ( 24‬עד כאן דיבר על ענין הקביעות בכלל‪ ,‬ובהמשך מבאר עננו‪ ,‬א ה‬
‫מדריגות נקבעו‪.‬‬
‫ז*«ו*ר ד״ה • שפט במדת משפטז*•‬
‫‪ (25‬נבחר ״במעשיו״ — ראה לעיל הערה ד ה•‬

‫™‪ 7 r ,‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫״ < ’” ל ™ ״ ־ ל ״־■ “ י ״ ' ׳ י י י ; ׳ ׳ ” ™ “ ;י; ‪r‬‬

‫מקום וגבול לטומאה‪ ,‬והקדושה לקחה לה מ ‪I‬‬
‫אאע״ה עכ״ל‪.‬‬
‫‪ (27‬במדריגתו העליונה — המדריגה שנברא בו אדה ר‪.‬‬
‫השרשים ־‪ -‬נתחלק העולם כר‪.‬‬
‫זמו השר‬
‫!־חוח זמן‬
‫ההפלגה — בסוף‬ ‫‪u‬‬ ‫ס‪ (28‬ואז — בזמן‬
 ‫ה׳‬ ‫ד י ד פרק ד ‪ -‬בענין ישראל ואומות העולם‬ ‫ק‬

‫‪ kVk‬עד הפלגה הןה הזמן עזךעזי האנועויות‪.‬‬ ‫?אמת אינני‬

‫ןנתגלגלי הדברים בבחינה זי‪ .‬וכעזהגיע ל‪,‬ץ זמן זה‪3 ,‬ל‪,‬בע הך?ר‬
‫כפי המעזפט‪ ,‬להתחיל זמן אהד עזהוא זמן הענפים‪^ ,‬עידנו בי‬
‫עתה‪.‬טג‬

‫יגע\ית א ברה ם אב ^גרים‬

‫ד‪ .‬ימדיב טובל להסדל ית׳‪ ,‬גזר לנתן מקים אפלו ^ענפי שאר‬
‫האמלת‪ ,‬שבבחירתם ומעשיהם לעלןרו עצמם מעזרעזם >ג‪ ,‬ללבקילו‬
‫‪3‬ע‪?5‬יי של אברהם אבינו ע״ה אם ?רצו‪ .‬להוא מה שעשהו‬
‫ית״ש לאברהם אב לגתם^ג‪ ,‬לאמר לל; לנברכף “ בף כל‬
‫משפחלת יזאדמה‪ .‬לאולם אם לא ?שתךלו ?זה‪? .‬שארו תחת‬
‫אילנלתיהם השרשלים ?פי ענלנם הט?עי‪.‬‬
‫ת?ק‪ 1‬י ת דיל ה א מו ת עד מ תן ת‪ 1‬ך ה‬
‫ה‪ .‬לעדך שתדע שכמל שכלל תללדלת הארם מתהלק לאילנלת‬
‫שרשיים לענפיהם עמהם כמל ש?ת?נו‪4‬נ‪ ,‬כן ?ל אילן לאילן‬
‫בפני עצמל‪ ,‬י?חנו בל הענפים לראשיים‪ ,‬שמהם נמשכים‬
‫ומתפרטים ?ל שאר ה?רטים‪ .‬לאמלם ענפי אילנל של אברהם‬
‫אבינו ע״ה‪ .‬הכלללים‪ ,‬הנה הם ער ששים רבואי שהם אלתם‬
‫שלצאו ממצרים לנעשית מהם האמה הישראלית‪ ,‬ללהם נחלקה‬

‫‪ (29‬ראה אדיר במרום עמ׳ שע״ד בענין גופי ישראל ואומות העולם‪.‬‬
‫‪ ( 30‬סיכום ‪ :‬למרות שמצד סבע האנושי נראה היותם שוים באמת‪ ,‬אמנם מצד‬
‫מדריגתס הם שונים‪ :‬ישראל — מדריגת האנושי לפני חטא אדה״ר‪ ,‬ואו״ה‬
‫י‬ ‫— מדתגה האנושית השפלה‪. .‬‬
‫‪ -‬לא להיות ענף של שורשם‪ ,‬אלא יוכללו‬ ‫‪ (31‬יעקרו עצמם משרשם‬
‫בענפיו של אאע״ה‪.‬‬
‫‪ ( 32‬אב לגרים — כי נעשים כמו ענפים שלו‪.‬‬
‫‪ (33‬ונכרכו‪ ,‬אולי כוונתו‪ :‬כמו הרכבת ענף אילן אחד לענף אילן אחר‪.‬‬
‫‪ ( 34‬לעיל סעיף ב׳‪.‬‬
‫קא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫‪ n -‬י^דאל‪ .‬ו?ל הבאים אחריהם‪^ .‬חעזבים פךכזים‪5‬ג לת‪*1‬לד‪1‬ת‬

‫• ‪ °‬יזאלה‪ .‬והבה לאלה ?תנה התוךה‪ .‬ן־אז נקךא ^עמד‬
‫'^ילן זה על פךקו‪6‬נ‪ .‬ואולם חסד גדול ‪v‬ע‪t‬ה הקב״ה עם ‪ 5‬ל‬
‫לאמות‪^ .‬תלה די?ם עוד עד זמן מתן התוךה‪ .‬והחזיר התורה‬
‫^לקלליה‪ .‬ואם היו מקבלים אותה‪ .‬עדין הןה אפעזר‬ ‫;‬
‫^^ילעלו ממדרגתם העופלהיג‪ .‬וכיון עלא ךצו‪ .‬אז נגמר‬
‫די?ם לגמרי‪ .‬ונסתם העגער בפניהם סתום ^אין לו פתיחה‪ .‬ואך‬
‫ל‪ 5‬ל איעז ואי^ז מן הע?פים בפךטיהם‪^ .‬יתגור‬ ‫׳' י‬
‫כעצמו«ג ויתנם בבחירתו תהת אילנו עול אברהם אבינו‪9‬ג‪.‬‬

‫ס סל ק סגתן לא מו ת סע‪ 1‬לם‬

‫לא הלתה הגזרה להאביד״י' את האמות האלה‪ .‬אבל‬ ‫*י‘‬
‫ללתה הגזרה עזי^^וארו במךתה העזפלה עזזכרנו‪ .‬והוא מין‬
‫?^נו^ציות ^היה ראוי ^לא ימצא>“ אלו לא חטא ארם הראשון‪,‬‬
‫ויליא בחטאו גרם לו ^ימצא‪ .‬ואמ?ם כען שלש בהם בחי‪?1‬ה[‬

‫הבאים אחריהם נחשבים פרטים — ענפים פרטיים‪ ,‬אל הענפים‬ ‫^‬

‫י יים שהם הששים ריבד דיוצאי מצרים‪.‬‬
‫שעמי אילן זה על פרקו — ורק או נקבע ענין הענפים הראשיים —‬
‫ם> ולכן תלה דין האומות עד מתן תורה‪.‬‬ ‫י‬
‫י‬ ‫‪/!7‬‬
‫^ ( שיתעלו ממדרגתם השפלה‪ ,‬לא ברור‪ .‬האם כשיתעלו‪ ,‬יהיו תחת השורש‬
‫■מעולה‪ ,‬וגם מה דינם של תולדותיהם‪.‬‬
‫לכל איש ואיש כו׳ בעצמו‪ .‬ולא ״לענפי שאר האומות״ שהזכיר לעיל‬
‫מעיף ד‪.‬‬

‫^‪ ( 3‬תחת אילנו של אברהם אבינו — לכאורה הוא אותו ענין של גרים‪.‬‬
‫שיזזכיר לעיל סעיף ד׳‪.‬‬
‫לא היתה הגזירה להאביד כר — לעומת מ״ש בסעיף ז׳ — לעוה״ב לא‬
‫יימצא! אומות‪.‬‬

‫^*ילא ימצא — ראה ביאורו באדיר במרום עמ׳ תסט‪ ,‬ד״ה‪ :‬ועתה אפרש‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ד ‪ -‬בענין ישראל ואומות העולם‬ ‫די ד‬ ‫קב‬

‫אנ‪1‬עזיות‪ ,‬אף על פי עזהיא עזפלה‪ ,‬ךצה הקב״ה עזיהיה להם‬

‫מעין מה עזךאוי לאנועזירת האמתי‪ ,‬ןהינו ^יהיה להם‬
‫בעין נשמ‪1‬ת בני לשךאל‪ ,‬אף על פי שאין מדרגסה מדרגת‬
‫נשמות ?שךאל אלא שפלה מהם הךבה‪ .‬ןיהלה להם מצולת‪,‬‬
‫לקנו עהם הצלחה גופיית ונפשית גם כן‪ ,‬כפי מה שראוי‬
‫לבחינתם‪ ,‬והם מצוות בני נח‪ .‬והנה מתחלת הבדאה נזמנו כל‬
‫הדברים להיותם כך אם יהלה שלחמא אךם‪ ,‬וכמו שנבךאו כל‬
‫שאר חהזקים והענשים על התנאי‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‪.‬‬
‫‪ ...‬ל א מו ת העולם לעולם סכאג•'‬
‫ז‪ .‬ואולם לעולם חכא לא תמצאך אמות זולת ישראל‪ ,‬ולנפש‬
‫חסידי אמות העולם ינתן מציאות בבחינה נוקפת ונספחת על‬
‫לשראל עצמם‪ ,‬ונטפלים להם כלבוש חנטפל לאךם ג•׳‪ ,‬ובבחינה‬
‫זו לגיע להם מה שלגיע מן הטוב‪ ,‬ואין בחלןם שלשיגו יותר מזה‬
‫כלל•‬
‫א מו ת העו^ם‬ ‫ע׳‬
‫ח‪ .‬ןהנה בשעה שנחלק העולם כך^״‪ ,‬שם הקב״ה ע׳ פקידים‬
‫מסוג המלאכי‪ ,‬שיהיו הם הממנים על האמות האלה‪,‬‬
‫ומשקיפים עליהם ומשגיחים על עללגיהם• והוא ית״ש לא‬
‫לשגיח עליהם אלא בהשגחה ?לליתי והשר היא לשגיח עליהם‬
‫בהשגהה פרטית‪ ,‬בפיח שמסר לי האדון כ״ה על זה‪ .‬ועל דכר‬
‫זה נאמר‪ :‬רק אתכם לדעתי מכל משפחות האדמה‪.‬‬
‫ואמנם לא מפני זה תעדר ח״ו לדיעתו ית׳י“ בפרטיהם‪ ,‬כי‬

‫‪ (42‬המלה הראשונה לא קרי בכת״י‪.‬‬

‫‪ (43‬ראה אדיר במרום עם׳ תסט‪.‬‬
‫‪ (44‬כך — לע׳ אומות‪ ,‬כמ״ש בסעיף ג׳ ‪ :‬ואו נתחלק העולם לע׳ אומות‪.‬‬
‫‪ (45‬ידיעתו ית׳‪ ,‬לעומת מ״ש‪ :‬דק אתכם ״ידעתי״ כו׳‪.‬‬
‫קג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬

‫‪¥‬פיי ךגלוי*“ לפןיד ית׳ מעולם‪ ,‬אבל הע?ין הוא‪ ,‬עואינו‬

‫^^גיה ומ^זפיע לפךטיהם‪ .‬ן־ךבר זה תבינהו במה ^נבאר עוד‬
‫״’‬ ‫י‬ ‫י י‬ ‫לפנים בס״ד‪.‬‬

‫תולדת כיצ^ה א מ‪ 1‬ת סעוי^ם‬

‫ואולם במעשיהם עזל לע‪1‬ךאל תלה האדון ב״ה וגקון ‪ 9‬ל‬
‫הבריאה ועלוליה ?מו ש?תבנו ?ברי ושעבד ?בלבול את הנהגתו‬
‫לפעלם‪ .‬להאיר ולהשפיע או ל?הר ולהתעלם ח״ו על פי‬
‫מעשיהם• אך מעשה האמות לא יוסיפו ולא יגךעו במעיאות‬
‫הבריאה‪ ,‬ובגלויו ית״ש או הסתרו‪ ,‬א?ל למשיפו לעצמם תועלת‬
‫אי ספסר‪ .‬אם בגוף ואם בנפש‪ ,‬ןיוסיפו ?ח ?שר שלהםלי׳ או‬
‫י י '‬ ‫״‬ ‫ודזלישוהו‪.‬‬

‫סהלץנסה עליסם‬
‫• ואמנם אף על פי שאין הקב״ה משגיח על האמות‬
‫כפךטיהם ?בר אפשר שלשגיח ?הם לצרך לחיד או רביב‬
‫^י^דאל‪ ,‬אמ;ם זה ??חינת המ?ןדם האמעעיים שבאךנו בפךק‬
‫י‬ ‫י‬ ‫ה ק ך ם *‪/‬‬

‫‪ (46‬צפוי וגלוי‪ .‬ראה להלן פ״ה‪ ,‬ב‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬כבר צפד‪) .‬וכאן לא שייך‬
‫״עבר״(‪.‬‬

‫^"‪ (4‬לא יוספיו ולא יגרעו במציאות הבריאה — לעומת ישראל שתלוי בהם ;‬
‫יייקס כל הבריאה ועלויה‪ .‬אמנם או״ה ימשיכו לעצמם כו׳ — ולא לכל‬
‫הבריאה‪ ,‬ובגלויו ית״ש או הסתרו — לעומת ישראל ששעבד כביכול כו׳‬
‫להאיר ולהשפיע או ליסתר ולהתעלם‪ ,‬אמנם מעשיהם יוסיפו כח ״בשר שלהס״‬
‫״ רק בשר שלהם ולא בו ית׳‪.‬‬
‫‪ (48‬סעיף יב‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫‪ -‬באופן ההשגחה‬ ‫פרק ה‬ ‫דרן‬ ‫קד‬

‫פרק ה‬
‫?אפן ההשגחה‬
‫א‪ .‬הנה עד הנה בארנו מעזפטי ההעזגהה‪ .‬עתה נדבר במה‬
‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫‪- T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫“ ‪J‬‬ ‫י‬ ‫••‬

‫עזבאפף ההעזגחה‪ .‬וענלן זה לתחלק לעזני עלןרים‪ :‬הא׳‬

‫בהעזלןפתו ית׳ והב׳ בהעזפעתו‪.‬‬

‫ע ש ‪ jv>d‬חתן ג יתברך‬
‫ב‪ .‬השלןפתו ית׳‪ ,‬כבר לדענו שהוא ית״ש יודע כל ואין אצלו‬
‫חסרון לדיעה כלל‪ ,‬לא בעתיד ולא בהווה ולא בעבר‪ .‬כי ‪ 9‬ל מה‬
‫שהלה ויהלה כבר עפוי הוא לפניו מעולם‪ ,‬ולא נעלם ג ממנו‬
‫ךבר‪ ,‬וכל ההווה גלוי הוא לפניו ונודע אצלו ית׳ ככל‬
‫כהינותיו‪ ,‬ולא נסתר ממנו כלל‪ .‬אמנם נקדא עזהוא מעזקיף על‬
‫הדכרים ־־־ מה עזהוא דן אוהם“ וגוזר עליהם גזרות מגכלות‬
‫בגבול הזמף עזיךצה החךשם בהמי ועוד נדבר מזה לפנים‪6‬‬
‫בעז״ה‪.‬‬

‫‪ ( 1‬משפטי — חוקי ההשגחה )כגון‪ :‬זכות אבות‪ ,‬גלגול וכד׳(‪ .‬שבאופן —‬

‫הדרך‪) ,‬כגון‪ :‬בתי דינים וגזירות‪ ,‬מלאכים ושרים(‪.‬‬
‫‪ ( 2‬השגחתו‪ ,‬לכאורה צ״ל‪ :‬השקפתו‪.‬‬
‫‪ ( 3‬כבר צפוי — ״עתיד״‪ .‬ולא נעלם — ״עבר״‪ .‬וכל ההוה — ״הוה״‪.‬‬
‫‪ (4‬אמנם נקרא — למרות שהכל צפד וגלוי — אעפ״כ נקרא שהוא משקיף‬
‫על הדברים‪ ,‬בזה שהוא דן אותם וגחר עליהם גזירות כו׳‪ .‬זה עיקר הא׳ של‬
‫אופן ההשגחה‪.‬‬
‫‪ (5‬מוגבלות בגבול הזמן כו׳‪ ,‬לא ברור כוונתו בזה‪.‬‬
‫‪ (6‬בפרק הבא‪.‬‬
‫קה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרך‬
‫ענין ס)‪ v‬פ‪ v‬ת‪ 1‬ז‬
‫ג‪ .‬אןי העפעתו®‪ ,‬היא מה ויוציא ךצונו ית׳ לפעל באותו‬
‫הסדר וד!הךתה ^הוא מפץ‪ .‬ןהנה בהיות עזסדר בריותיו בסדר‬
‫ל׳דךגה ןהעותלעזלות‪ ,‬מפני עזחפץ בסךר הזה‪ .‬הנה במו שדעה‬
‫?ל^והלעולות זה בבחינת מציאות הנבךאים‪ .‬כן רוצה בו‬
‫בבחינת התמדהם ופעלותיהם בעל ענלניהס‪ ,‬ובסךר | ל מק??!ם‬
‫כעל בחינותיהם ’ ימ^פיע בהם למה עוךןןה בענןנם ףהסיהם•‬
‫לחנה הוא ית״ש זעזפיע למלאך‪ ,‬והמלאך למלאך ^זתחתיר‬
‫?מדרגה‪ .‬לכן מדרגה אהר םך‪.‬ר;ה‪ ,‬עד והמלאך האזזרון זפע‬
‫בג^זמיות ל?ןזם ךבר או לחדש אותו בפי מה שלצאה גזרת‬
‫ךצונו ית׳‪ .‬לאמנם קיום בל הווה בבל מךר;ה שהוא‪ ,‬אינו אלא‬
‫ממנו ית׳‪ ,‬כי הוא ית״ש מקלם בכחו הנבךאים לה^בתלקזלותם‬
‫בל אחד כפי עמנו‪ ,‬אבל הועאת הפעלות לגשמיות‪ ,‬כפי ‪ 9‬די‬

‫עב ן הד ז‬ ‫‪ (7‬תו״ד ; אחר שאמר בסעיף ב׳ עיקר הא׳ שבאופן ההשגחה‬

‫והגזירה‪ ,‬מבאר בהמשך עיקר הב׳‪ :‬היציאה לפועל של הגזירות‪ ,‬והוא‬
‫השפעתו ית׳ למלאכים‪) .‬״שפע״ פירושו‪ :‬התפשטות אורו לפעו (•‬

‫יאה עשרה פרקים פ ״ט׳ א׳‬

‫והמלאך עושה״‪ ,‬וב׳ הבחנות אלו הם סעיפים ב‪-‬ג שלפנינו•‬
‫‪.‬‬ ‫כפחו״ד סי׳ קכה וז״ל‪ :‬״פעולת המלאכיס היא עבודת המאורות )ר‪,‬םפ‬
‫להוציא פעולתם לאור״‪ .‬וראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬סעיפים; ב‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ ( 8‬אך השפעתו כר׳‪ ,‬בכל המשיי‬
‫הדר ‪.‬‬ ‫שיש בענץ השפע‪ .‬ואולי כוונתו‪ :‬שכעבור נושא זה ש‬
‫מזל‬ ‫^‬ ‫השפעתו ית׳ הוא מענין ההשגחה‪.‬‬
‫וגוזר‪ ,‬צריך לצאת לפועל ע״י השטע■ י"״י= י' “''״‬
‫ההשקפה שענינו ״השגחה״ ומטעם זה גופא הוא שייך להשגחה‪ ,‬ו‬
‫ההדרגה(‪.‬‬
‫‪ (9‬מקיימם בכל בחינותיהם‪ ,‬זה ענין ״ההשגחה״‪ ,‬וכנ״ל פרק א‪ ,‬ב‪ .‬וההשגחה‬
‫הוא בהתאם למה שרצה וכיוון בענינם ויחסיהם‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ה — באופן ההשגחה‬ ‫דרד‬ ‫קו‬

‫הנמןיאים ן־!חסיהם שז‪-‬כךני ^מעלה״י‪ ,‬זה נעשה בחדתה‬

‫שזכךנו‪.‬״‬
‫?‪ v‬לת ? קידי הקובע במ)ץמר‪ 1‬ת ם‬
‫ד‪ .‬והנה שם האד‪1‬ן ב״ה בטבע ‪ 9‬ל פקיד‪ ,‬לעמד על משמךתו‬
‫ו^קים בגבוךה‪ >2‬מה שנכ?סר בידו‪ ,‬ן־לא יךחה ממשמךתו א‪V‬א‬
‫באותו הסדר שסדר האדון ב״ה‪ .‬ו רו ‪9‬קזל‪ :‬שר האילנות‬
‫לשתזיל ןלתאמץ להחזיק אילנותיו‪ ,‬ן־אולם בהיות הגזרה ג׳‬
‫מלפניו ית׳‪ ,‬להזיק שר הרוח את הרוח כפי מה שעזר ?נליו‪,‬‬
‫ויךחה שר האילנות כפי זה‪ ,‬לל‪v‬קרו כפי זה מאילנותיו בכיח‬
‫הרוח‪ .‬ללש בדבדם האלהי'* חךךגה רבה ופךטיות רב‪ ,‬בי יש‬
‫חמלאכים פקידי חטבע חגשמי‪ ,‬חמחזיקם בל חלקי הגשמים‬
‫בחקותיהם חטבעלים‪ ,‬ועליהם ש‪.‬ד גזרות הגמול‪ ,‬חנ?ניעים‬
‫מלאכי חטבע לסבב הענלנים לפי חגזרות‪ ,‬לבב?ה פךטים‬
‫לפךטים‪ ,‬כפי נפלאות סתת הנהגתו ית׳‪.‬‬

‫י! לאולם הוא ית״ש ^שקיף על חכל‪ ,‬עליונים לתחתונים‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪ ( 10‬שזכרנו למעלה — בסעיף זה‪ :‬בענינם ויחסיהם‪ .‬וראה לעיל ח״א‪ ,‬ב‪ .‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ואמנם קיום כל הוה כד — אינו ע״י מלאך‪ ,‬אלא ממנו ית׳ כד‪ .‬אבל‬
‫הוצאת הפעולה כד זה נעשה בהדרגה שזכרנו — הוא ית״ש ישפיע למלאך‪,‬‬
‫והמלאך למלאך שתחתיו כד‪ ,‬והבחנה זו נקראת ״השגחה״‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ולקיים בגבורה — גבורי כח עושי דברו‪ ,‬הנאמר על המלאכים‪.‬‬
‫‪ ( 13‬הגזירה מלפניו ית׳‪ ,‬נראה‪ ,‬שענץ ״הגזירה״ הוא הנושא ״דהשגחה״‬
‫שמדבר עליו‪ .‬הגזירות פועלים על ״שרי הגזירה״‪ ,‬והם מניעים את המלאכים‬
‫— מלאכי הטבע‪ .‬אמנם לא מובן האם סעיף זו שייך לעיקר הראשון או‬
‫להשני — להשקפתו או השפעתו‪ .‬ואפשר שהוא ״אופן״ אחר של השגחה‪,‬‬
‫שזהו נושא הפרק ‪ :‬״אופן ההשגחה״‪.‬‬
‫‪ ( 14‬בדברים האלה — בענין דחיית פקידי הטבע ממשמרתם‪) .‬וראה עוד‬
‫בדומה לזה‪ ,‬בשערי רמח״ל עמ׳ תכא(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ואולם כד‪ ,‬לא ברור קשר הסעיפים‪ ,‬יתכן‪ ,‬שאחר שביאר ב׳ העיקרים של‬
‫קז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫וענפיהם‪ ,‬ומכון תמיד אל העזלמות ה?ללי‪ ,‬ן־לזה מסבב‬

‫‪ 5‬הבריאה• ונחלק העפון בפךטיה בפי מה עזפמעא בהסבתם‪,‬‬
‫אלה לידחות ואלה ליקרב‪ ,‬אלה ליערף ואלה לנוח“‘ ‪ ,‬סל אחד‬
‫?פי מה ^|זדאוי ^וגיע לו‪ ,‬להקים סלל הבתאה על העולמות‪.‬‬

‫ע?ון כונסיםד‪1‬‬
‫י• והנה הוא ית״ש בךצונו ??עונה סךדי בראעזית ססל עת‬
‫^^ירעה‪ .‬ועוע‪1‬ה נסים ונפלאות ?הפצו בך?דם שונים‪ ,‬כמו‬
‫היותו;אות לתועלת הבדאה לפי הענלן ולפי הזמן‪ .‬ומה‬
‫היא זה שא??רו ז״ל»'‪ :‬ת;אים הת;ה הקב״ה עם סל מעשה‬
‫^•יא^^יתי ל’א ^לא לשנה הקב״ה דסר מעתה‪ ,‬סי ודאי משפה‬

‫א^פן ההשגחה‪ :‬״השקפה והשפעה״‪ ,‬שהם מצד מצד הגמול‪ ,‬אומר עוד אופן‬
‫השגחה )המתלוה לשניהם( והוא ההשגחה המכוון את הכל לשלימת‬
‫יכללי)מצד פרצוף ״עתיק״(‪.‬‬
‫^^אלי• להצרף ואלה לנוח‪ ,‬ר״ל; השינו״־ם שיש בין אדם לאדם במצבו‪ ,‬יש‬
‫ייי הם במנוחה‪ ,‬דש שנצרף ביסורים וכד׳‪ ,‬הכל הוא מצד מה שראוי‬
‫ייע לו להקים כלל הבריאה על השלימות — כל אחד משלים את‬
‫בצורה שראד לו‪ .‬וכמ״ש כל זה בארוכה בדעת תבונות סי׳ נח‪,‬‬ ‫י‬
‫יכללים ראשונים סי׳ לד‪.‬‬
‫ענץ הנסים — לב׳ הוא שייך לענץ פעולת פקידי הטבע‪ ,‬הנ״ל‪ ,‬כמ״ש‬
‫כהמשך‪ :‬יגזור על הפקידים האלו ויעמדו מתפקידם וישתנו ממהלכם הטבעי‬
‫כו׳‪.‬‬

‫כמאמר העיקרים מבואר ״ענין הנסים״‪ ,‬לא בתוך הפרק של ״השגחה״ אלא‬
‫כפרק כפני עצמו‪ ,‬כי מתבאר שם הבחנות אחרות בענין הנסים‪.‬‬
‫*‪ ( 1‬לכאורה כוונתו למ״ש במדרש רבה ה‪ ,‬ה‪ :‬״אמר ר׳ יוחנן תנאץ התנה‬
‫הקדוש כרוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב דשב הים‬
‫^יתנו‪ .‬לתנאו שהתנה עמו‪ ,‬אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד‬
‫התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית״ עכ״ל‪,‬‬
‫יעל זה מדייק‪ :‬משמע דצריך תנאי‪ ,‬ולא כמ״ש לפני זה‪ :‬הוא ית׳ ברצונו משנה‬
‫יידרי בראשית בכל עת שירצה כו׳‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ה ‪ -‬באופן ההשגחה‬ ‫דרן‬ ‫קח‬

‫עזנוי גמור‪ .‬אבל הענץ הוא‪ ,‬עזבעת‬ ‫הוא בעל עת‬

‫הבדאה הךאה והודיע לעל עזךעזי הנבךאים‪ ,‬עני‪5‬ם ואכ?תת‬
‫מציאותם‪ ,‬והתכלית קימה נבךאו‪ ,‬ואל מה עתידים היו לסבב‬
‫בגלגוליהם‪ ,‬ומה יהלה סוף ענלןם‪ ,‬והשיגו ולדעו שהכיל הולך‬
‫לתעלית הטוב יי׳ האמתי לנתרצו בךער לשמחו בו‪ ,‬להוא מה‬
‫שאמרו ז״ל במ״א‪0.‬ג על מעשי בראשית קידעתן ‪5‬בךאו‪ .‬לאכ?לם‬
‫כשהודיעם הקב״ה אמתת ענללם לחל‪,‬ם לאמתת על גלגולם‪,‬‬
‫הךאם כמו כן‪ ,‬שממה שהלה מצעדך לשלמותם‪ ,‬הלה שיעשו‬
‫בהם אולגם הנסים לישךאל או לצדיקים מהם באותם הזם‪1‬ןים‪.‬‬
‫לאמנם הדער הזה נאמר ב^?זרשים העליונים י^‪ ,‬לאחר עך על פי‬
‫על זה גשהלשלו בהשהלשלות לנקבעו הדערים בגשמיות עךאוי‬
‫להם‪ ,‬להעמדו עליהם הפקידים המחזיקים אותם בחקם הטבעי‪.‬‬
‫ובעת שרצה הקב״ה‪ ,‬לגזר על הפקידים האלה ליעמדו‬
‫מתפקידם‪ ,‬לישתנו ממהלעם הטבעי כפי מה שתהלה עליהם‬
‫הגזךה‪ .‬ועער אפשר שהגעת חגזךה להם תהלה בךךכים שונים‪,‬‬
‫פרוש‪ :‬שתגיע דרך ??של‪ :‬עמצלת מלך עליהם‪ ,‬או כגערת‬
‫מועזל עזזעםי ?עגלן שנאמר‪ :‬ויגער בלם סוף ללחךב וכר‪,‬‬
‫לעיוצא עזה מן הדךעים‪ ,‬הכיל לפי הענלן בזמנו‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ ( 19‬וידעו שהכל — כל הה׳ דברים שמנה‪ :‬ענינס‪ ,‬מציאותם‪ ,‬תכליתם‪ ,‬סנוב‬

‫גלגוליהם‪ ,‬סוף עוינים — הכל הולך לתכלית הטוב האמיתי‪.‬‬
‫‪ (20‬כמ״א — ראש השנה יא‪ ,‬א‪ .‬ואולי הכוונה לר״ת‪ :‬במדרש אגדה —‬
‫ילקוט שמעוני א‪ ,‬רמז ח‪.‬‬
‫‪ ( 21‬חה כוונתם ז״ל בענץ ״תנאים התנה״‪.‬‬
‫קט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫ירד‬

‫פרקי‬
‫בסדר הה^צגחה‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫ענוו ס^תי דיגיו ^>!ולה‬

‫א• סדרי דזאדין ב״ה‪ ,‬להנהגת ע‪'1‬למו כ?יה‪ ,‬בין פלה ^לינל^פט‬
‫בגי הבחיךה‪ ,‬ובין למה עוךאוי לרזתחדעו בעולם‬ ‫לנלעשים‬
‫ילרייסיו‪? .‬עע‪t‬ה בסךר בעין מלכות הא ^‪ ,‬ךכן אנלרו ז״ל;‬
‫מלכותא‬
‫לרקיעא ?עין מלכיתא ךאך‪v‬א‪ ,‬ןהןבו בבתי דיגין‬
‫וללסדדאות‪ ,‬עם ?ל דרכיהם ןחקיתיהם‪ .‬ןזה כי הבה סדר פתי‬
‫אזובים ^ל במעאים רוחביים‪ .‬במדרגות ןדועות ובכדרים‬
‫^־ייעיס‪ .‬עזלפביהם לערכי ?ל סעבלבים הךאולים לי?^ופט‪ .‬ובגזרתם‬
‫’^!י^י ?ל הךבדם‪ ,‬ועמו עזאמר ךניאל; בגזרת עידן פתגמא‬
‫‪........................‬‬ ‫יכו‪/‬‬

‫סדין כבית דיו‬

‫^ודזבה הוא ית״ש מופיע ?כל הסנהדראות סאלה‪ .‬ומעופיע‬
‫יםעמיךם על תיכן רועבלן באכלת‪ .‬שלצא המשפט לאמתו‪.‬‬
‫נזן דזסבהדראות שהקב״ה ?;ום לראש‪ ,‬וכענלן שבאמר‪:‬‬
‫יאיהי את ה׳ יושב על בפאו ופל צבא השמים עומד עליו‬
‫?זימיני ימשמאלו‪ .‬ופרשו ו״ל; אלו מלמיבים לזכות ואלו‬
‫^^^^?זאלים לחופהי ואמר רב‪.‬יאל; עד די ?ר‪9‬ון רמיו ועתיק‬
‫י®’] להיב וכי׳ דיבא לתיב וספדן פתיחו‪ .‬ןאמבם עקר דידפר פר‬

‫( סידר כי׳‪ ,‬וכן בכל המשך דבריו מוזכר צנין הסדר‪ ,‬כי זהו נושא הפרק‪:‬‬
‫בי^די ההשגוזה — סדרים שנסדרו בצנינו‪) .‬פרק הקודם צסק באופנים שוגים‬
‫כיגנץ ההשגחה‪ ,‬וכאן בסדר(‪.‬‬
‫עי כאן ביאר צנין ״בתי״ הדין‪ ,‬ובהמשך מפרש את צצם הדין‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדר ההשגחה‬ ‫דרד‬ ‫קי‬

‫הוא^‪ .‬הנה כבר באךנו ^מעלהי' כמה מן הדקדוק נמ^א בדינו‬

‫קזל כל איעז ואיעז‪ .‬כי הנה בכלל איעז מן האןעזים‪ ,‬למצאו‬
‫טענות רבות לפי סבות עזונות‪ ,‬להיות נדון האיעז ההוא ג‬
‫לדרכים רבים מדךכי המשפט‪ .‬ובפךט גם כן בכל מעשה‬
‫ומעשה ממני‪ .‬הנח ימצאו בו ?חינח לזכות ובחינה לחובה‬
‫לכמה צרדין רבים* ?י כל ע??‪3‬י העולם מרככים* בהרכבות‬
‫רבות כאמת’ לגמשכים ?דרכים שונים‪ .‬ואולם כל הבחינות‬
‫האמתיות האלה מתגלים בבתי די?ין העליונים האלה לאמתם‪.‬‬
‫וכל אחד מן הצבא הנמצא באותו הבית דין‪ .‬מתגלה לו« לפי‬
‫ענלנו‪ .‬אהת מן הבחינות‪ .‬עד שבין כלם מתגלות הבחינות כלם‬
‫לא נכחד דבר‪ .‬ןאז לקזקל הענלן לפי כל הבחינות האמתיות‬
‫ההם‪ .‬ותצא הגזרה כפי הנאות‪ .‬ואולם הגמר הזה‪ ,‬לעשהו מי‬
‫שהוא ראש בבית דין ההוא‪ .‬ןאם הוא מהבתי דינים שהאדון‬
‫ב״ה רוצה ןיושב שם לרא^ז‪ .‬הנה אף על פי קזהכיל אפוי לפניו‪.‬‬
‫לניס לכל המשךתים האבא ^זלפניו‪ .‬שיטענו כפי המתגלה להם‬
‫מבחינות הענלן באמת‪ .‬ןיגמר הדבר כפי הראוי וכמי שכתבנו‪.‬‬

‫‪ (3‬אמנם עיקר הדבר כך הוא כר — מפרש והולך למה יש צורך מיוחד‬

‫להיות מעמידם על תוכן הענין באמת‪.‬‬
‫‪ (4‬לעיל ה״ב‪ ,‬פ״א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 5‬בכלל איש — האיש בכללו‪ .‬וזה שממשיך‪ :‬להיות נידון האיש ההוא‪.‬‬
‫ובהמשך מדבר גם על כל מעשה ומעשה — בפרט‪ .‬ולכן בענין ״כלל האיש'‬
‫הנושא הוא‪ :‬טענות וסבות‪ ,‬ובענין 'פרט המעשה' הנושא הוא‪' :‬בחינה'‬
‫■‬ ‫לזכות ו׳בחינה כר‬
‫‪ (6‬כי כל עניני העולם מורכבים כר — זהו הנימוק למה יש כל כך צדדים‬
‫כר‪.‬‬
‫‪ ( 7‬באמת — ז׳ פעמים נזכר ענין ה״אמת״ בסעיף זו‪.‬‬
‫‪ ( 8‬מתגלה לו — על ידי שהוא ית׳ מופיע כר כנ״ל‪.‬‬
‫קי א‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫ירד‬
‫ענ?ו סעדים ?בית דיו‬
‫זה עזאין הקב״ה ךן את העולם בבחינת‬ ‫ג‪ .‬נמ^א לפי‬
‫?דיעתו‪ ,‬אלא בבחינת הסךדם ^;זך^ה וסדר לעמן‪ .‬וממה עזסדר‬
‫עוד בזה י היא‪ .‬שלא לבא לשפט ע?לן מהענלנים בעזום בית דין‬
‫מאלה‪ ,‬עד שייפא לפניו מפקידים שהפקיד לענלן זה‪ .‬ןהלנו‬
‫שהנה הפקיד בחפצו ית׳ פקידים מן הסוג המלאבי‪ ,‬שלשגיחו‬
‫על פל הענלנים ההווים בעולם‪ ,‬ןאלה לביאו לבית דין שלמעלה‬
‫ולעידי על הךברים שהשיגו ונגלה להם‪ ,‬ןאז לביאו הענלנים‬
‫במשפט‪ .‬וכבי זפריזי פפמים״'‪ .‬שאין הענלנים האלה נמשכים‬
‫אהד לדיפתו ית׳י'‪ ,‬בי לא היו שום אחד מהענלנים האלה‬
‫צריכים ליי שהכל אפיי לפניו מעולם‪ ,‬אלא שבן גזר וסדר‬
‫פהפמתו הנפלאה‪ ,‬ועל פי אלה הסךדם מתנהג העולם באמת‪.‬‬
‫ועל אלה הךךבים והענלנים הוא שיךמזו הכתובים‬
‫במליצותיהם‪ .‬פענלן שנאמר‪ :‬ולרד ה׳ לךאות וכו׳‪ ,‬ולבאו בני‬
‫האלקים להתלצב וכד‪ ,‬עיני ה׳ המה משוטטות פפל האךץ‪,‬‬
‫אלה אשר שלח ה׳ להתהלר פאדץ‪ .‬ואהדם כאלה — הכל‬
‫נאמר על דךכי ההנהגה הזאת כפי הסךדם שסדר‪ .‬לאותם‬
‫המלאכים המפקדים להשגיח על ענלני העולם ולהעיד עליהם‬
‫ילןךאי‪ :‬עיני ה׳^‘• יפהגלותו ית״ש על אחד מהבתי דינים‬
‫לשפט ענלן מהענלנים‪ ,‬כגון ענלן בוני המגדל פזמנו‪ ,‬נאמר‪:‬‬
‫ולרד ה׳ לראותג* וכד‪ ,‬ופן פל כיוצא בזה‪ .‬לאולם אדך‬

‫‪ (9‬דממה שסידר עוד בזה כר‪ ,‬ראה סעיף א׳ הערה ד״ה ‪ :‬סידר‪.‬‬
‫‪ ( 10‬כבר זכרתי — פ״ה‪ ,‬ב‪ .‬פעמים‪ ,‬אולי יש כאן חסר לשרן‪.‬‬
‫‪ ( 11‬לכאורה‪ ,‬אין כוונתו שלפי ענין ידיעתו ית׳ היה הפסק דין אחרת‪ ,‬אלא‬
‫הכוונה הוא על ענין הדין שנעשה לפי סדרי ב״ד למרות שאין בזה צורך כי‬
‫הכל צפוי לפניו‪.‬‬
‫‪ ( 12‬עיני ה׳‪ ,‬ראה עוד ספר ליקוטים לרבי משה דוד וואלי‪ ,‬ח״ב עם׳ תשכב‪.‬‬
‫‪ ( 13‬יש להעיר‪ :‬שמביא רק ב׳ פסוקים א‪ ,‬ג( מתוך הד׳ פסוקים שהביא קודם‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדר ההשגחה‬ ‫דיד‬ ‫קיב‬

‫עזתתבונן‪ ,‬עזאין הדמיון באלה העפלנים עם מה ^זפעעזה במלכות‬

‫סארץ‪ .‬א‪V‬א בפדרים‪ ,‬אך באפן העע‪t‬ות הדבדם‪ ,‬אין הדמיון‬
‫ובעל‬ ‫אמתי‪ .‬כי בגשמים נעעים כפי מה עזעזןך בהם‬
‫עדניהם‪ ,‬וברוחפיים כפי מה ששןך בהם בהשגתם ובעמניהם‪.‬‬
‫ענ?ו הקטגור‬
‫ד‪ .‬והנה שם האדון ב״ה את הקטגור ןהוא השטן‪ .‬שפאמר‬
‫בו‪ :‬וןביא גם הע‪1‬טן בתועם‪ .‬ופקךתו לתבע דין בבתי הדין‪.‬‬
‫וכשהוא תובע לוזעוךרו הדןנים ןלשפיטו‪ .‬וממדת טובו ית׳‪ .‬שלא‬
‫יתפס בדין עד שןקטרג המקטרג‪ .‬ןאף על פי שחטאי החוטא‬
‫גלולים קיפןיו‪ .‬ןאולם גם לןה חקק הקים ןסדר סךדם‪ .‬פרוש;‬
‫לקטרוגו של המקטרג איך להלה ומתי להלה‪ .‬ועענלן מה שעתבו‬
‫ז״לי״; השטן מקטרג בשעת הטענה‪ .‬וכן מה שאמרו ז״ל‪:‬‬
‫שלשה מזכירים עוונותיו של אךם‪ .‬ופרטים רבים כיוצא בןה‪.‬‬
‫רזקות הדיו טלמעק!ה‬
‫ה‪ .‬ואולם לעל ענלני המשפטים האלה‪ .‬כעללם ובפרטיהם‪.‬‬
‫הקים ידרכים מסדרים כמו שגזרה חעמתו ית׳ לזמני המשפט‬
‫ולבחינותיו‪ .‬כגון מה שאמרו ז״לי>; בארעעה פרקים העולם‬
‫נדון‪ .‬ומה שאכ?רו‪ :‬מלך נענס תחלה מקמי ךליפוש חרון אף‪.‬‬
‫וכן‪ .‬מה שאמרו; תבואה ת‪.‬רי דיני מתדנא‪ .‬וההפרשים שבין‬
‫קךם גזר דיך! ולאחר גזר דין‪ .‬ועמה פךטים אחרים כיוצא‬
‫באלו‪.‬‬

‫‪ ( 14‬שכתבו ז״ל — ירושלמי שבת פ״ב‪ ,‬ה״ו‪ .‬וכן מה שאמרו ז׳׳ל — ברכות‬
‫נה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 15‬מה שאמרו ז״ל — ר״ה טז‪ ,‬א‪ .‬ומה שאמרו — שם‪ .‬וכן מה שאמרו‬
‫— שם‪.‬‬
‫‪ ( 16‬הוקים ודרכים מסודרים — נגד מ״ש בסעיף ד׳; חקק חוקים וסידר‬
‫קיג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬

‫פרין ז‬
‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫בע?ין השפעת ך!כ‪1‬כבים•‬

‫שמוש הכולבים ל צו ד סיגצמים וז)ץ‪ 3‬לי ם‬
‫א‪ .‬הנה כבר באךנו בחלק א׳ ג‪ ,‬ש?ל עד‪3‬י הגשמים‪ ,‬שךשם‬
‫הוא בכח‪1‬ת הנבךלים‪ .‬ןאמןם שם משתךשים הענלנים האלה‬
‫צדכים ליעתקג‬ ‫?כל הךךכים שצריכים להשתרש‪ ,‬ן־אחר‬
‫ולימשך אל הגשמיות בצוךה שצדכים לימצא בי♦ והנה ליצרף‬
‫זה הוכנו הגקיגלים וכוכביהם•'‪ ,‬שכהם ובסבוביהם נמשכים‬
‫ונעתקים י ?ל אותם העללנים שנשתךשו ונזמנו למעלה‬
‫ברוחניות‪ ,‬אל הגשמיות פה למטה‪ ,‬ועומדים פה בצוךה‬
‫הךאו‪:‬ה‪ .‬ואמנם מדן הכוכבים ומךרגותיהם וכל מחלקותיהם‪,‬‬
‫היו כפי מה שךאתה הח?מה העליונה היותו ?דך ונאות אל‬

‫סדרים )‪-‬״דרכים מסודרים״(‪ .‬לזמני המשפט — מתי יהיה‪ .‬ולבחינותיו —‬

‫איך יהיה‪ .‬וזה שממשיך‪ :‬בארבעה פרקים כר — זמני המשפט‪ ,‬וההפרשים‬
‫שבין קודם גזר דין כר — בחינותיו‪.‬‬
‫‪ ( 1‬בענין השפעת הכוכבים‪ ,‬ראה תיקונים חדשים‪ ,‬תי׳ לח‪ ,‬עמ׳ צ׳‪.‬‬
‫‪ (2‬פרק ה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 3‬צריכים ״ליעתק״ — זהו עיקר פעולת הכוכבים — מעתיקי כהות‬
‫השרשים אל הגשמיים‪ .‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬ג‪ .‬ח״ב‪ ,‬פ״א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (4‬הגלגלים וכוכביהם‪ ,‬לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬א‪ ,‬שהם ״חלקי הגשמיים העליונים״‬
‫ויתכן שעל כן הם המעתיקים את את השפע של השרשים אל הגשמיות‪^ .‬‬
‫‪ (5‬נמשכים ונעתקים‪ ,‬יש להעיר‪ :‬לעיל בסמוך כתב; קודם להעתק ואח״כ‬
‫ולהמשך‪) .‬בסעיף ב׳ בענין המקרים מחלקם בב׳ משפטים‪ :‬אחרי שהוכנו‬
‫למעלה ״ימשכו* על ידיהם כו׳ מוכנים למעלה בשרשים ״ונעתקים* למטה‬
‫בענפימ(‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ז ‪ -‬בענין השפעת הכוכבים‬ ‫די ד‬ ‫קיד‬

‫ההעתק הזה קזזכךנו‪ .‬ןה?ןה נקזפע^ מן הכואבים כח הקיוםל אל‬

‫לעלמים הגשמים ^תחתיהם‪^ ,‬על ידיהם ‪3‬עתק עדןם מבחיןתו‬
‫למעלה בשךשים אל בחיןתו למקזה‪.‬‬
‫סעץ?עת ה כו פגי ם ל מ ק רי ם‬
‫ב‪ .‬ואולם® עוד ענץ אחר חקק הבורא ית׳ בכופבים האלה‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬שגם ?ל עדני מקד הגשמים ומשיגיהם‪ ,‬אחד שהולנו‬
‫למעלה י‪ ,‬ימשכו על ןדיהם למקזה‪ ,‬באותה הצורה שצדהים‬
‫לקרות להם‪. .‬דרך ‪9‬של‪ :‬הח?ים‪ ,‬העשר‪ ,‬החכמה‪ ,‬הזרע״‘‬
‫לפיוצא פל אלה העדנים מופנים למעלה בשרשים‪ ,‬ונעתקים‬
‫למטה בענפים בצורה הךאולה‪ ,‬על לדי הכופבים‪ .‬לזה במחלקות‬
‫לדועות ובקבוצים מלהרים “ שההקו להם לסבוכים לדועים‪.‬‬

‫‪ (6‬והנה נשפע כד׳ — אחר שאמר עניץ ההעתק‪ ,‬מפרש איך נעשה ההעתקה‪.‬‬
‫ותו״ד‪ :‬ההעתקה נעשה ע״י ״שפע״ הבא מהכוכבים‪ .‬וענין ״השפע״ הוא‬
‫כותרת הפרק; בענין ״השפעת‪ -‬הכוכבים‪.‬‬
‫‪ ( 7‬כה ״הקיום״ הוא נושא דהשגחה‪ ,‬שעל זה סובב כל חלק ב‪ .‬אמנם יש‬
‫להבין; הקשר והיחס בין ענין ההעתק‪ ,‬לענין ״כח הקיום״‪ .‬הלא פעולת‬
‫הכוכבים והשפעותיהם‪ ,‬הם רק לענין העתק והמשכה מן הכהות אל הגשמים‬
‫השפלים‪ ,‬ואין ענינם אלא כמעבר‪ ,‬משא״כ השפעת ״כח קיום״‪ ,‬הוא ענין אחר‪,‬‬
‫שלכאורה שייך אל הכהות השרשיים‪ .‬ואולי כוונתו שהכוכבים משפיעים‬
‫ומעבירים ״כח הקיום״ מן הכהות אל הגשמים‪ .‬וז״ל במאמר העיקרים )פרק;‬
‫״ברוחניים״(; ההשפעות הבאות םן העליונים לצורך התחתונים עוברים דרך‬
‫הכוכבים‪ ,‬ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים לתחתונים‪ ,‬ואולם אינה‬
‫אלא כפי מה שנמשך בהם מלמעלה‪.‬‬
‫‪ ( 8‬סעיף א׳ דיבר על העתקת והמשכת השפע עבור התהוותם‪ ,‬ובסעיף ב׳ —‬
‫על ״המקרים״ שמתחדש בהם ; עושר חכמה כר‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ (9‬למעלה — בכחות הנבדלים‪.‬‬
‫‪ ( 10‬החיים העושר כר הזרע — ״בני חיי ומזוני״‪ ,‬וכמ״ש חז״ל שאינם‬
‫תלויים בזכות‪ ,‬רק במזלא — במזלות וכוכבים‪ .‬וכמ״ש בזה להלן סעיף ג׳ —‬
‫אין ״מזל״ לישראל‪ .‬ומ״ש כאן; החכמה‪ ,‬הוא ע״פ מאחז״ל; שגוזרים על‬
‫הטפה אם יהיה חכם או טיפש‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ובקיבוצים מיוחדים — קיבוץ של כוכבים שונים לחטיבה אחת‪ .‬יש‬
‫קטר‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב — בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬
‫ונ ת פלגו ביניהם ‪ 9‬ל ה מ ק ד ם ה ק י ד ם את הגעזמים לנ?יניהם‪,‬‬
‫ונקעזרו הג^זמים כ^ם ת ה ת עזליטוזםג» כפי ס ך ד ה םג *‪ ,‬להתחדען‬
‫ב הם כפי מ ה ^;זיעזפע מן ה מ עךב ה‪ ,‬ל פי הקעזור עזיתקעזר בה‬
‫‪ 9‬ל איעז ןאיען‪. 14‬‬

‫ש‪ v‬בוד התרזתוגים לה)ץ‪$‬עת סכובבי ם ובטול ן ה לי ב ר אל‬

‫ג‪ .‬להנה נשתעבדו לזה הסדר בל בני אךם גם בן י‘ ‪ ,‬להתחדש‪6‬׳‬
‫בהם כפי מה שימשך להם מן המעובה‪ .‬אמנם בבי אפ^^זר‬
‫שתבטל תולדת הכובבים מכה חלק לעליון מהם‪ ,‬לעל לסוד זה‬
‫אמרו ’*‪ :‬אין מלל לישךאל‪ ,‬כי כה גזךתו ית׳ להשפעתו גובר על‬
‫הכיה המטבע בהשפעת המעובה‪ ,‬לתהלה התולךה לפי ההשפעה‬
‫העליונה*' ללא לפי השפעת המעובה‪9‬׳‪.‬‬

‫להעיר‪ :‬לעיל סעיף א׳ בענין העתקת השפע עבור התהוות מציאות הגשמים‪,‬‬
‫לא הזכיר ענין המחלקות והקיבוצים‪.‬‬
‫‪ ( 12‬תחת שליטתם כו׳ וכן בסעיף הבא‪ :‬נשתעבדו לזה הסדר כו׳ כח גזירתו‬
‫ית׳ והשפעתו גובר על הכח המוטבע בהשפעת המערכה כר‪ ,‬משמע שהשי״ת‬
‫נתן לכוכבים איזה שהוא השפעה עצמית לשלוט ולקבוע‪ ,‬ונצרך גזירתו ית׳‬
‫להתגבר עליהם — והלא ענץ הכוכבים הוא מעתיק ומעביר כר‪ .‬ראה לעיל‬
‫סעיף א׳ הערה ד״ה‪ :‬כת הקיום‪.‬‬
‫‪ ( 13‬כפי סדריהם — של המחלקות‪ ,‬הקיבוצים‪ ,‬והסיבובים‪.‬‬
‫‪ ( 14‬שיתקשר בה כל איש ואיש — נוסף על סדריהם יעז ענין הקישור הפרטי‬
‫שיש לכל איש ואיש עם המערכה הזאת‪.‬‬
‫‪ ( 15‬גם כן‪ ,‬לעיל דיבר על מקרי ״הגשמיים״‪ ,‬ומוסיף‪ :‬שהוא הדין לכל מקרי‬
‫״בני אדם״ גם כן‪) .‬אמנם צ״ב‪ ,‬הרי הזכיר לעיל‪ :‬עושר חכמה כר שלכאורה‬
‫שייכים לעניני ״בני אדם״ דייקא(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬להתחדש בהם כר‪ ,‬כוונתו למקרים דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 17‬שבת קנו א‪.‬‬
‫‪ ( 18‬יש להבין‪ :‬האם מגיע שפעו ית׳ בלי העתקת הכוכבים‪ ,‬ראה לעיל סעיף ב׳‬
‫הערה ד״ה‪ :‬תחת שליטתם‪.‬‬
‫‪ ( 19‬״השפעה״ גובר על ״השפעה״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ז ‪ -‬בענין השפעת הכוכבים‬ ‫דלך‬ ‫ק טז‬

‫ידיעת קעתיד‪ 1‬ת על ידי הכוקכי ם‬

‫ד‪ .‬ואמגם משפטי ההשפעה הזאת של הכואבים‪ ,‬גם הם‬
‫מגבליססג כפי מה שגזךה החכמה העליונה היותו ‪5‬אות!ג‪ .‬ולןצת‬
‫מדרכיה נודעים לפי סך‪.‬ד המבטים‪ ,‬והוא מה שמשיגים הובד‬
‫השמים‪ .‬א?ז ליא כל אמתת סרדה מתגלית בןה‪ ,‬על כן לא‬
‫?שיגו החוזים בכוכבים א^א ל‪^,‬ת מהעדנים העתידים )־לא‬
‫בשלמות‪ .‬לכל שכן שכבר יש בטול לתולדותם כמו שכתבנו “‪.‬‬
‫ועל זה אמרו ז״ל )ב״ר פה ב( מאשר‪ ,‬ללא כל אשר “‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ (20‬גם הם מוגבלים‪ ,‬אין כוונתו שעניני הכוכבים הם מוגבלים‪ ,‬אלא הידיעה‬

‫האמיתית — ״אמתת סדריה״ המתגלה מהם‪ ,‬הוא שמוגבל‪ .‬ויכן שזה כוונתו‬
‫באמרו‪ :‬משפטי ההשפעה הזאת כר‪.‬‬
‫‪ (21‬ב׳ הבחנות יש כאן; א — אין במשפט הכוכבים להדאות את עניני‬
‫הנבראים שהם משפיעים‪ .‬ב — דק קצת מדדכיה נודעים מתוך הכוכבים‪.‬‬
‫וכנגדם ממשיך בדבריו ‪ :‬על כן לא ישיגו כר רק קצת )כנגד הבחנה ב׳(‪ .‬ולא‬
‫כשלימות — כנגד הבחנה א‪■ .‬‬
‫‪ ( 22‬כמ״ש — בסעיף ג׳‪.‬‬
‫‪ ( 23‬ז״ל המדרש‪ :‬״מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך״ ר׳ איבו אמר מאשר‬
‫ולא כל אשר‪.‬‬
‫קיז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫פרק ח‬
‫בהבחנו־ת פרמי‪1‬ת בהעזגחהי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫;‬

‫א‪ .‬ממה ^יבחן מאד ג בהעזגחתו ית‪ /‬הוא היות ים‪1‬ד ‪5‬ל סדרי‬
‫ההשגחה וךך‪5‬יה — ישר המעזפט ן־לןר הדיף‪ ,‬יסענלן עזנא^ר;‬
‫^זבט מיעזור עזבט מ^יכותך‪ ,‬ן‪9‬תוב; מלך במשפטי לעמיד אדן‪.‬‬
‫ואכ?ןם לרענו באמת י‪ ,‬שאין חפצו של הקב״ה אלא להיטיב‪,‬‬
‫ןה‪3‬ה הוא אוהב את ברואיו כאב ד‪:‬אוהב את בנו‪ ,‬אלא שמטעם‬

‫‪ ( 1‬בהבחנות פרטיות בהשגחה‪ ,‬עד כאן דיבר על ״השגחה״ בכלל‪ ,‬בלי‬

‫להתייחס לסוג )פרטיות( ההשגחה כגון‪ :‬משפט דין‪ ,‬חסד אהבה‪ .‬ועוד‬
‫הבחנות שיתבארו בפרקינו‪.‬‬
‫תו״ד‪ :‬יסוד ההנהגה הוא ״משפט ודין״)זעיר אנפץ — ז״א(‪ .‬סיבתו ושורשו‬
‫הוא ״אהבתו וטובו״ ית׳)אריך אנפץ — א״א(‪ .‬היות המשפט יוצא מן טעם‬
‫ההטבה‪ ,‬זה גורם מיתוקים למשפט עצמו )מיתוק ז״א ע״י פנים דא״א(‪,‬‬
‫ולפעמים המיתוק הוא בהעברת הדין לגמרי )גילד המצח‪ .‬ראה כללים‬
‫ראשונים‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫)בלשון חכמת האמת‪ :‬בפרק זה מבואר ענץ א״א‪ ,‬ומוחי ז״א‪ ,‬וענץ המוחין‬
‫בכללות‪ .‬ראה כללים ראשונים כא‪-‬כג(‪.‬‬
‫‪ (2‬שיבחן מאד — היות ״המשפט וקו הדין״ יסוד כל סדרי ההשגחה‪ .‬שאר‬
‫ההשגחות כולם פועלים ביחס ל״המשפט״ )להמתיקו — א״א‪ ,‬להנהיגו‬
‫ולהשלימו — או״א(‪.‬‬
‫‪ (3‬יושר המשפט וקו הדין‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬שהנזשפם והדין כר‪ ,‬״משפט״ הוא‬
‫עצם ה^שות משפט‪ .‬ודרך המשפט הוא על פי ״דין״ — שכר ועונש מדוייק‬
‫לפי מעשי בני אדם‬
‫ולא בחסד חנם )הנהגת א״א — ״אף לרשעים״(‪.‬‬
‫‪ (4‬כענץ שנאמר‪ :‬שבט כר — ״דין״‪ .‬וכתוב‪ :‬מלך במשפט — ״משפט״‪.‬‬
‫‪ ( 5‬ואמנם ידענו ״באמת״ — ההנהגה הפנימית שאינו גלד — הנהגת‬
‫״הטבה ואהבה״)פרצוף א״א‪ ,‬שכל שאר הפרצופים מלבישים ומכסים אותו(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ר ך פרק ח ‪ -‬בהבחנות פרטיות בהשגחה‬ ‫קי ח‬

‫האב את בנו ^הטיבו ’באהדתו‪,‬‬ ‫ך!אהבה עצמה ךאוי‬

‫ובעדן שנאמר; ?י ?אער י?םר איעז את בנו ה׳ אא‪,‬יף מ!סךך‪.‬‬
‫לנמעא‪ ,‬שהמשפט להדץ עצמו ממקור האהבה הוא נובע‪ ,6‬לאין‬
‫מוקרו של הקב״ה מכת או?ב ומתנקם‪ ,‬א^א מופר אכל הרועה‬
‫בטובת בנו וכמו שכתבנו‪,‬‬
‫לאולם משיךש ןה נולדים שני עד‪5‬ים*; האחד — שהמופר‬
‫עצמו ?הלה ממתק לל’א קשה לא?זד‪ ,‬כי האהבה עצ^ה תמזיג‬
‫את הדין בדחמים י‪ .‬להשלי — שלפעמים כשהקזעה צדכה לכך‬
‫לעביר האדון ב״ה על שירת הדין לגמד לי?הג ברחמים‪ ,‬וכענלן‬
‫שנאמר‪ :‬לחביתי את אשר אחן״‘ לרחמתי את אשר ארחם‪.‬‬
‫לה‪3‬ה “ בהיות שרעה הקב״ה בבחירת האךם במעע<יו‪ ,‬ובישר‬
‫משפט הגמול לשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬הנה כבלכול משעבד הוא‬
‫את הנהגתו למעשה האדם‪ .‬שלא דטיב לו ללא לרע לו אלא‬
‫עפי מעשיו‪ .‬אך באמת הנה האדון ב״הג׳ אינו משעכד לשום‬
‫חילף׳ לאינו עדך לזולתו ללא מתפעל משום דכר‪ ,‬לעל כן‬

‫‪) (6‬ממקור האהבה הוא נובע — בלשון הקבלה‪ :‬שורש ז״א הוא בא״א(‪.‬‬
‫‪ ( 7‬אלא מוסר אב — נגד‪ :‬אויב‪ ,‬הרוצה בטובת בנו — נגד‪ :‬מתנקם‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה כל זה בארוכה בדעת תבונות סי׳ מז‪.‬‬
‫‪ (9‬דין ממוזג באהבה‪ .‬הוא ״רחמים״‪.‬‬
‫‪ ( 10‬וחנותי את אשר אחון כר‪ ,‬ראה להלן ח״ד‪ ,‬פ״ו‪ ,‬ט״ו‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬במרת‬
‫רחמנותו‪.‬‬
‫‪ ( 11‬המשך דבריו הוא ביאור ענין הב׳ — ״שעובר על שורת הדין לגמרי״‪.‬‬
‫‪ ( 12‬שרצה הקב״ה כר האדון ב״ה‪ ,‬ה״משפט״ מיוחם אל תואר ״הקב״ה״‪.‬‬
‫רוממותו )א״ס ב״ה( נקרא ״האדון״ ב״ה״‪ ,‬או‪ :‬״הוא ית״ש״‪ .‬הבחנה זו היא‬
‫כלל גדול בכל ספרי רבינו‪.‬‬
‫‪ ( 13‬אינו משועבד לשום חק — נגד‪ :‬כביכול משעבד הוא את הנהגתו כר‪.‬‬
‫ואינו צריך לזולתו — נגד‪ :‬כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם‬
‫קי ט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרן‬
‫?^יךצה להעותמעז מרוממותו <׳‪ ,‬ח‪3‬ה יפעל ף?הג פפי ךצונו‬
‫כלי ה?רח או עכוב ע^ילצ>‪ .‬ןאולם י־יהנהגת המעזפט י?הג כפי‬
‫העזעבוד ^ז־‪5‬ךנו‪ ,‬אך ?ע^תגזר ךו???תו היות ;אות תע?רה על‬
‫עזירת הדין‪ ,‬הנה יעזתמש מרוכזמותו ןלחוד עזלי?זתו‪ ,‬ן־יעביר על‬
‫פ^;וע ויתקן על ק?יקול “ בעיעם כהו‪.‬‬
‫נמעאו עאן עוני מיני העו‪?.‬הה‪ :‬העזגהת הע‪t‬ער ןעןש‪,‬‬
‫ןהעינחת העולי^זה ןהיחוד‪ ,‬ובעוני הךך?ים מעזגיח ?בודו ית׳‬
‫תנזיד ’* על ברואיו‪ .‬בי הנה הוא מעזגיה בהקזגחת המעועט‪,‬‬
‫לעזפט תמיד את על המעעוה‪ .‬ומ^^זגיח בהקזגחת הלוליטה‪,‬‬
‫לקלס בכחו ויעלתו את הבריאה‪ ,‬ןלא תסרב ?רע מעללי בני‬
‫תאדם‪.‬‬
‫הבסיב סטוב ן^;ךע)יץל עולם סןה‬
‫ב• יסמה עואדך עזתדע עור‪ ,‬בי הנה גם העזפעתו תחלק לעזנ‬
‫מיניםיי‘ ‪ :‬האחד הוא למה ^לגוף‪ ,‬והעוני למה עזלנפעז‪ .‬למה‬

‫כו׳‪ .‬ולא מתפעל משום דבר — נגד; שלא ייטיב לו כן׳ אלא כפ מעש ו‪.‬‬

‫^^‪°‬וז^ות'ו!וחו^—‬ ‫‪ ( 14‬להשתמש מרוממותו ®י'‬

‫—‬ ‫הנהגת השליטה — כפי רצונו‪ ,‬אמנם מתנהג בו ע״י שמשתמש‬
‫מרומם מכל עניני הנבראים‪ .‬בהקשר זה נקרא מדת האהבה והטבה‬
‫הנהגת השליטה היחידית‪.‬‬
‫הנהגה זו הוא ענין י״ג מדות של רחמים )דיקנא דא״א — עובר על פשע(‬
‫‪ ( 15‬כפי רצונו בלי הכרח או עיכוב‪ ,‬הם נגר הג׳ הבחנות שנתבארו לע‬
‫בהערה ד״ה‪ :‬אינו משועבד לשום חק‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ויתקן כל קלקול כו׳‪ ,‬אינו מספיק ׳׳לעבור על פשע כ ה ת ש קל ‪I‬‬
‫שנגרם ע״י החטא‪.‬‬
‫זי — ״עובר על פשע״ אינו תמ ‪ ,T‬רק‬ ‫י‪..‬‬
‫עי״‬ ‫ז!( תמיד — עצם השימוש בהשגחה זו‬
‫'לפעמים כשהשעה צריכה לכך״‪ ,‬אמנם ההשגחה מצדו הוא תם‬
‫הבריאה שלא תחרב״‪.‬‬
‫‪ ( 18‬גם השפעתו תחלק לשני מינים‪ ,‬בסעיף הקודם דיבר על שנ מ נ‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ח ‪ -‬בהבחנות פרטיות בהשגחה‬ ‫דיד‬ ‫קב‬

‫עזלגרף‪ ,‬כבר באתו ענ‪5:‬ה‪ ,‬דהעו למה עזלהצלחת האךם‬

‫ושלותו בעולם הזה‪ .‬למה עזלנעזמה‪ ,‬הוא במה עזבהע^בלה‬
‫וידיעה‪ ,‬ובקרבת האךם אליו ית‪ /‬ויקרו ומעלתו הנפשית‪ .*9‬בי‬
‫הנה המ^ב הטובס^ של העולם הזה באמת‪ ,‬הוא שיהיו בני‬
‫האךם דבקים לחכמה ועוסקים בעבודת בוךאם‪ ,‬ויהוה האמת‬
‫גלוי וברור‪ ,‬ויהוה ה‪.‬ךשע נךךף ונכנע‪ ,‬ןהתךמית משלך‪ ,‬ולא‬
‫תמצא עבוךה בעולם בלתי אליו ית׳י יבל חמדות הטובות‬
‫תמצאנה ותגברנח‪ .‬ותרחקנח חמדות הךעות ותמאסנה‪ .‬וכנגד‬
‫זה !‪ 2‬תךבה חשלןה וחהשקט‪ ,‬ולא למצאו יסורים ומכאובים‬
‫ומקים‪ ,‬ויהלח חאדון ב״ה משךה כבודו בגלוי בעולמי‪ .‬ושמח‬
‫על מעשיו ומעשיו שמחים ועליזים לפניו גג‪.‬‬
‫וחחפך לבל זה‪ ,‬בהיות בני חאךם שטופים א חד חתאןח‬
‫ומואסים בחכמה וךחוקים ממנה‪ ,‬ןל־א פונים לעבוךהנג כי אם‬

‫השגחה״‪ ,‬ולכן אומר‪ :‬גס השפעתו תחלק לשני מינים‪ .‬אמנם לא מובן הקשר‬
‫ביניהם‪.‬‬
‫‪ ( 19‬הצלחת האדם ושלוותו בעוה״ז בו׳ השכלה וידיעה כו׳ הם ״מצבי״‬
‫הטוב דעוה״ז‪ ,‬שכתב בכותרת‪ ,‬ובסיום הסעיף‪.‬‬
‫‪ ( 20‬בי הנה המצב הטוב כר‪ ,‬בהמשך דבריו מבאר המצבים הטובים של גוף‬
‫ונפש‪ .‬מקודם מבאר מה ששייך לעבודת ״בני האדם״ — ״שיהיו בני האדם‬
‫דבקים לחכמה כר ואח״כ מבאר מצב הטוב דעוה״ז שבא משפעו ית׳‪ ,‬לעומת‬
‫מעשה בני אדם — ״וכנגד זה תרבה השלוה וההשקט״ כר‪.‬‬
‫‪ (21‬וכעד זה כר‪ ,‬עד כאן דיבר על ״המצב״ ובהמשך אומר‪ :‬״כנגד זה״ כר‪,‬‬
‫ולא ברור מהם ב׳ הבחנות אלו‪ .‬כי בהמשך דבריו שמונה והולך‪ ,‬יש בהם‬
‫‪.‬‬ ‫ענינים ששייכים לכאורה למצבי גו״נ‪.‬‬
‫‪ (22‬השלוה וההשקט ולא ימצאו יסורים ומכאובים ונזקים — מצב הגוף‪.‬‬
‫ויהיה האדון ב״ה משרה כבודו כו׳ ועלתים לפניו — מצב הנפש‪.‬‬
‫‪ (23‬מואסים בחכמה כר ולא פונים לעבודה כר — יש בכאן ח׳ דברים‪,‬‬
‫היפך הח׳ דמצב הטוב השייכים לנפש‪.‬‬
‫קכ א‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דיד‬
‫כ?עט או כלום‪ ,‬והאמת ‪ ,nviN‬והרשע גובר ומצליח‪ ,‬התךמית‬
‫והטעות רבה‪ ,‬ועבודות ןכריות בעולם‪ ,‬ן־המדות הטובות ‪3‬עךרות‬
‫והמדות ךעות נמ‪v‬אות מאידי‪-‬ג‪ .‬וכנגד זהיג‪ ,‬ההשקט חסר ןאין‬
‫שלוה‪ ,‬והיפורין והנזקים רבים‪ ,‬והאדון ב״ה מסתיר כבודו‬
‫מעולמו‪ ,‬ןד‪:‬עולם הולך כאלי ‪3‬עזב למקךה ומשלח לטבע‪ ,‬ואין‬
‫הקב״ה שמח על מעשיו ןאין בני האךם שמחים לפ‪3‬יו‪ ,‬ולא‬
‫מכירים ויוךעים מה היא שמחת הבריות לפני בוךאם‪ .‬ובזמן‬
‫?זה הרעים גוכדם והטובים נשפלים^ג‪ .‬ןנמאא שהנה ןשפע‬
‫ממנו ית׳ למה שב?ל הענלנים השוכים לגוף בחלקי המאב‬
‫שזכךני‪ .‬ולמה שב?ל הענלנים שבו השיכים לנ?שלג‪.‬‬

‫‪ ( 24‬דבריי בהמשך הם מקבילים להדברים של מצב הטוב הטוב‪ ,‬שאמר לעיל‪:‬‬

‫כהיות בני אדם שטופים אחרי התאוה ומואסיס בחכמה ורחוקים ממנה —‬
‫שיהיו בני האדם דביקים לחכמה‪ ,‬ולא פונים לעבודה כי אם מעט או כלום‬
‫‪-‬ועוסקים בעבודת בוראם‪ ,‬והאמת ארצה ־ ויהיה האמת גלוי וברור‪ ,‬והרשע‬
‫גובר ומצליח — ויהיה הרשע נרדף ונכנע‪ ,‬התרמית והטעות רבה —‬
‫והתרמית מושלך‪ ,‬ועבודות נכריות כעולם — ולא תמצא עבודה בעולם בלתי‬
‫אליו ית׳‪ ,‬והמדות הטובות נעדרות — וכל המרות הטובות תמצאנה ותגברנה‪,‬‬
‫והמדות רעות נמצאות מאד — ותחזקנה המדות הרעות ותמאסנה‪.‬‬
‫‪ (25‬דבריו בהמשך הם מקבילים למ״ש לעיל במצב הטוב‪ :‬״וכנגד זה״ כד‪.‬‬
‫ההשקט חסר ואץ שלוה — תרבה השלוה וההשקט‪ ,‬והיסותן והנזקים רבים‬
‫— ולא ימצאו יסורים ומכאובים ונזקים‪ ,‬והאדון ב״ה מסתיר כבודו מעולמו‬
‫— ויהיה האדון ב״ה משרה כבודו בגילוי בעולמו‪ ,‬והעולם הולך כאילו נעזב‬
‫למקרה ומשולח לטבע ואץ הקב״ה שמח על מעשיו — וששז על מעשיו‪,‬‬
‫ואץ בני האדם שמחים לפניו — ומעשיו שמזזים ועליזים לפניו ולא מכירים‬
‫ויודעים מה היא שמחת הבריות לפני בוראם‪) .‬יתכן‪ ,‬ששאר הדברים שלא‬
‫חזר עליהם כאן‪ :‬העולם כאילו נעזב למקרה‪ ,‬ולא מכירים ויודעים מה היא‬
‫שמזזת הבריות לפני בוראם — הם נכללים בדברים שאמר(‪.‬‬
‫‪ ( 26‬ההשקט חסר ואץ שלוו; כד ומשולח לטבע — עד כאן מצב הגוף‪ .‬ואץ‬
‫הקב״ה שמח על מעשיו כד טובים נשפלים — מצב הנפש‪.‬‬
‫‪ ( 27‬לכאורה ענץ ההשפעה עבור מצבים האלו‪ ,‬הוא ענץ ״השגחה״ שעוסק בו‬
‫בחלק זה‪) .‬אמנם יתכן שסעיפים ב‪-‬ג הם כהקדמה לסעיף ד׳‪ .‬וראה כללים‬
 ‫ה'‬ ‫ד ר ך פרק ח ‪ -‬בהבחנות פרטיות בהשגחה‬ ‫קכב‬

‫ה)׳\‪$‬עת קס^ןךת ‪9‬נים*^ וסק\‪$‬עת ס ק ת ר ‪ 9‬ני ם‬

‫ג‪ .‬והנה בבר נתבאר בחלק א׳ פרק ד׳ ”‪ ,‬עזאולם מ^בו‬
‫האךם בעולם הזה הוא מ^ב שהחמדות !־החשך קזךעזי בו‪,‬‬
‫ו־ההארה נךכבת ומשתתפת בו‪ ,‬שממנה הדעת והש?ל‪ .‬ןהנה‬
‫בראשית תולךתו של האךם סכלותו רב ןדעתו ‪ ,UV9‬ו?פי‬
‫התגדל הנער סך יך‪3‬ה דעתו‪ .‬ןאמנם הסבה לסל המציאיות‬
‫האלה היא השפעתו ית׳‪ ,‬בי כפי מה שישפע על האךם כן‬
‫ימצא בו מציאות וענלן בסלל ובפךט‪ .‬ןשךש הכלסג הוא ענץ‬
‫הארת פניו ית׳ והסתךם‪1‬ג‪ ,‬שבאךנו לםעלה בחלק א׳ פךק ד׳ גג‪,‬‬
‫שהוא שךש מציאות חטוב והרע בסל קןקום שחם גג‪ .‬ןחנה‬
‫ההשפעה נכ?שכת על פי הארת הפנים או הסתךם‪ ,‬כפי מה‬
‫שתגזר החס ‪ 9‬ה העליונה‪ .‬ומחשסעת חהאךה ץלד; הרבוי‪,‬‬
‫הזכות והלקר‪ .‬ומהשפעת ההסתר ?נלד‪ :‬החסרון‪ ,‬העביות‬
‫ןהשפלות‪.‬‬

‫ראשונים הרצף של כללים כא־כג(‪.‬‬

‫‪ (28‬השפעת הארת פנים כו׳ — הוא השרש דמציאות הטוב והרע המבואר‬
‫בסעיף הקודם‪.‬‬
‫‪ (29‬סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (30‬ושורש הכל — של ״החושך והארה״‪ .‬הוא ענין הארת פניו ית׳ כר‪.‬‬
‫‪ ( 31‬ושרש הכל כר‪ ,‬הרי ג׳ הבחנות‪ :‬א — המציאות‪ ,‬סכלות כר‪ .‬ב —‬
‫ההשפעה )‪-‬הסבה‪ .‬ור״ל‪ :‬השפעה של קטנות יהיה לסיבה למצב של סכלות‬
‫רב ודעת מועט(‪ .‬ג — הארה והסתר פנים )־השרש‪ .‬ור״ל‪ :‬הסתר פנים יהיה‬
‫שרש להשפעת הקטנות(‪ .‬אמנם בהמשך דבריו מקשר ב׳ וג׳ — ומהשפעת‬
‫ההארה כר‪ ,‬וצ״ב בזה‪ .‬ואולי כוונתו‪ :‬מהשפעה שבאה מההארה‪.‬‬
‫‪ ( 32‬סעיף י׳‪.‬‬
‫‪ ( 33‬בכל מקום שהם‪ ,‬גילד והסתר פניו ית׳ הם שורש לטוב ורע‪ ,‬ומזה‬
‫מסתעפים שינדי מצבי בני האדם‪ .‬ובנוגע לענינינו‪ :‬סכלותו ודעתו המועט של‬
‫הנער‪ ,‬הוא תוצאה של מרה מרובה של הסתר פנים‪.‬‬
‫קכג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬
‫ובהיות עזפ?ןןיאות הנמ‪v‬אים ןההנה>‪5‬ה הךאויה להם מך‪9‬בים‬
‫מהענלנים האלה הרעבה רבה‪ ,‬בי בנמצא אחד עצמו ובמה‬
‫^?זךאוי לחמצא בוי‪-‬ג‪ ,‬יהיו ענלני חערון בבחינה אחת‪ ,‬ןעדגי‬
‫רביי ?בחינה אחרת‪ ,‬ענלני עביות ן־עדגי זכות‪ ,‬עדני עזפלות‬
‫וענלני ל?ןריג‪ ,‬על כן חחעזפעה עזתעזפע להם לפי מה ^ךאוי‬
‫המצא בם‪ .‬עדך עזיהלה בענלנה הרעבות מן חחאךה ומן‬
‫ההסתר‪ ,‬כפי מה עזראוי עזיןילד במעזפעים‪ .‬וכפי מה עזלעזתרעז‬
‫בה‪ ,‬וכפי חסדר עזלסדר וחחךךגה עזל^רעזו הענלנים כחעזפעה‪,‬‬
‫כן תצא חתולךה בעל בחינותיה וגבולותיה‪ .‬ןןה עלל גדול לעל‬
‫המציאיות והמקרים ?כל מקום ^;זחם‪.‬‬
‫הךרנה רביעית במעכי העולםדג‬
‫ד‪* .‬געקזנביט אל עלל מעבי העולם מאז העראו‪ ,‬כפי המקדם‬
‫עזקרו בו‪ .‬ומה קזלעדו עליהם הנביאים ”‪ ,‬נמעא בדבר חךךגה‬

‫‪ ( 34‬בנמצא אחד עצמו ובמה שראוי להמצא בו — הוא מ״ש לפני זה‪:‬‬
‫מציאות הנמצאים וההנהגה הראויה להם‪.‬‬
‫‪ ( 35‬החסרון העביות והשפלות — נגד‪ :‬ריבוי‪ ,‬זכות‪ ,‬יקר‪.‬‬
‫‪ (36‬הדרגה רביעית — ארבע מצבים שהם בהדרגה‪.‬‬
‫‪) ( 37‬בלשון חכמת האמת‪ :‬חומריות — ו״ק ]‪-‬ו׳ קצוות[‪ ,‬גוף‪ ,‬הוא מצב‬
‫הנקרא קטנות‪ ,‬וכולל בעצמו ב׳ מצבים ‪ :‬עיבור ]‪-‬תוהו[ והוא המצב דעד מתן‬
‫תורה ; רניקה‪ ,‬והוא המצב דזמן הזה‪ .‬ההארה — ג״ר ]־ג׳ ראשונות[‪ ,‬מוחין‪,‬‬
‫חיזוק הנשמה‪ ,‬פנימיות‪ ,‬ונקרא מצב דגדלות‪ ,‬וכולל ב׳ מצבים‪ :‬גדלות א׳ —‬
‫זמן בית המקדש ]באדם‪ ,‬נגמר כניסת מוחין אלו בהכנסו לי״ג שנה[‪ ,‬וגדלות‬
‫ב׳ — זמן דלעתיד לבא‪ .‬וכפי ערך ושיעור המוחין כך הוא מצב הגוף‪ .‬המוחין‬
‫הם תוספת על המצב הקבוע‪ ,‬לכן אומר‪ :‬וההארה נרכבת ומשתתפת בו(‪.‬‬
‫‪ ( 38‬ראה כל זה בדעת תבונות סימנים‪ :‬מג‪-‬מד )עמ׳ רצה ועמ׳ שא והלאה(‪.‬‬
‫וראה פנינה יקרה בענין זה באגרות פחו״ד סי׳ יד‪-‬טו )שעת רמח״ל עמ׳‬
‫שעא(‪.‬‬
‫‪ ( 39‬ומה שיעדו עליהם הנביאים — וכן בהמשך דבתו מדייק‪ :‬והוא מה‬
‫שיעדו עליו הנביאים לע״ל‪ ,‬כי הידיעה על מצב זה )ימות המשיח( הוא רק‬
‫מיעוד הנביאים‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫ד ר ך פרק ח ‪ -‬בהבחנות פרטיות בהשגחה‬ ‫קכד‬

‫ךביעית‪ ,‬ונחעזב המין האנועזי כלו כאךם אחד מעת הולידו עד‬
‫עמדו על פךקוי“' עךאוי‪ .‬והנח נמעא מעב אחד ^הסעלות‬
‫והחשך גבר בו תגברת גדול‪ ,‬עזנעךךה ממנו הןדיעה האמתית‬
‫בבורא ית׳ ובשלמותו העדר גדול‪ .‬והוא מה ^?ןךאו החז״ל‪:‬‬
‫שני אלפים תהו‪ .‬המעב השני הוא מעב טוב מזה שזכךנו‪ ,‬ןהוא‬
‫כמעב זמננו זה‪ ,‬שהנה לש לנו ת״ליי׳ לדיעת מציאותו ית׳‬
‫ושלמותו‪ ,‬ותורת ה׳ אתנו‪ ,‬ולפניו אנחנו עובדים‪ .‬אמןם אין‬
‫אות ואין נביא‪ ,‬וחסךה ההשעלה האמתית שהיא רוה הקדש‪ .‬כי‬
‫אמנם מה שהאדם משכיל בשכלו על ידי עסקו האנושי לגבי‬
‫‪ I‬־• ••‬ ‫•‬ ‫‪. . ♦IT‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫־‪•.‬‬ ‫־־‬ ‫ן ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מה שמשכיל בדוה שכל נשפע‪ ,‬אינו אלא כערך הגוף אל‬
‫מעב שלישי טוב מזה‪ ,‬הוא כמעב זמן בית המקךש‪,‬‬ ‫הנשמה‬
‫שכבר היו אותות ומופתים‪ ,‬ונבואה במין האךם‪ ,‬אך לא נמעא‬
‫השפע הזח מתפשט בבלו אלא כיחידים‪ ,‬וגם להם בקשי‪ ,‬כי‬
‫כבר נמעא לדבר מניעה לעכוב‪ .‬מעב ךביעי טוב מכלם‪ ,‬להוא‬
‫מה שלעדו עליו הנביאים לעתיד לבא^“‪ ,‬שלא למצא הסכלות‬
‫כלל‪ ,‬לרוח הקךש יהלה שפוך על כל המין האנושי‪ ,‬בלא קשי‬
‫כלל‪ .‬להנה אז לקרא שנגמר בנלנו של המין האנושי‪ .‬בי משם‬
‫והלאה י'•' עלויים יהיו לו‪ ,‬לעד נצח נעחים ?תענג‪.‬‬

‫‪ (40‬עד עמדו על פרקו‪ ,‬יתכן‪ ,‬שסעיף הקודם שמדבר בו על‪ :‬ראשית תולדתו‬
‫של הנער כו׳ וכפי התגדל הנער כו׳ הוא מעק הקדמה לסעיף זה‪.‬‬
‫‪ (41‬ת״ל — תודה לאל‪ ,‬או‪ :‬תהלה לאל‪ .‬וכן בדעת תבונות )סי׳ מד עמ׳ שב(‬
‫בענין זה כותב‪ :‬שכבר ניתנה מן השמים והנה בידינו לעולם ולעולמי עולמים‬
‫ת׳׳ל כו׳‪.‬‬
‫‪ (42‬אינו אלא כערך הגוף אל הנשמה‪ ,‬ולכן מצב זה עדיין במדרגת גוף‬
‫בלבד‪) .‬ובלשון חכמת האמת נקרא‪ :‬מצב ״היניקה״ — מרחץ דו״ק‪ ,‬פנימיות‬
‫’‬ ‫‪.‬‬ ‫ששייך עדיין למצב הגוף(‪.‬‬
‫‪ (43‬לעתיד לבא‪ ,‬לפי מ״ש בכללים דאשונים )כלל כג‪ ,‬עמוד תסד ד״ה‪ :‬אך‬
‫ימות המשיח(‪ ,‬כוונתו‪ :‬לימות המשיח ולא ערה״ג‬
‫‪ (44‬משם והלאה — מימות המשתז והלאה )לשונו שם בכללים(‪ .‬ועד נצח‬
‫נצחים כו׳ — נצחיות‪,‬‬
‫קכה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ב ‪ -‬בהשגחתו ית׳‬ ‫דרד‬

‫ס‪? 5‬שיית‬ ‫?בולי‬

‫ה‪'‘* .‬ובבחינת ההעזפעה הנפעזית עזזכרב^‪ /‬נמצאו עוד‬
‫גבולים‪ ,‬בבחינת הזמן ןהמקום‪ ,‬ועזאר התנאים‪ .‬כי הנה חלוק‬
‫ןסדר האדון ב״ה להיות נכז^א ומתגלה בעתים מן העתים‬
‫כךךכים ןדועים‪ ,‬זולת מה עזיתגלה בעתים אחרים‪ ,‬וכן ב ‪9‬קום‪,‬‬
‫זולת מה עזיתגלה בטקום אחר‪ .‬ןכל זה בבחינות רבות ופךטים‬
‫מעזעדם בתכלית הדקדוק‪ ,‬פ?י הראוי לתקונן עול הבריות‪.‬‬
‫ובזה נתלית קדקזת הןמים והמקומות הקדועזים י* עזבהם י^זפעו‬
‫בני האדם קזפע יותר גדול‪ ,‬ויקבלו יותר הארה זכות ומעלה‬
‫כפי ההדרגה המצערת‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ (45‬ראה כל זה בדע״ת סי׳ סב )מהדורת ירושלים(‪.‬‬

‫‪ (46‬ההשפעה הנפשיית שזכרנו — בסעיף הקודם‪ .‬ונקרא השפעה ״נפשית״‬
‫כי מדובר בו על ידיעת מציאות ה׳ ונראה שכוונתו לומר; שנוסף על ענינו‬
‫המיוחד של כל מצב )לדוגמא‪ :‬במצב ב׳ שיש בו ידיעת מציאותו ית׳‬
‫ושלימותו כו׳‪ ,‬הוא תלד גם בענין הזמן והמקום‪ ,‬שיש להם גילויים מצדם‪,‬‬
‫ולדוגמא‪ :‬בן אדם שהוא במצב הב׳ )‪-‬יניקה(‪ ,‬יכול להיות תחת מצב הג׳‬
‫)־גדלות( בזמן השבת‪ ,‬וכל מצב משפיע על משנהו‪ .‬ראה דעת תבונות סי׳ סב‪.‬‬
‫‪ (47‬קדושת הימים והמקומות הקדושים — הזמן והמקום דלעיל‪.‬‬
‫‪ (48‬הארה זכות ומעלה — זהו ההבחנה למה שנקרא בחכמת האמת‬
‫״מוחין״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בענין הנפש ופעולותיה‬ ‫דיד‬ ‫קכו‬

‫חלק עליעי‬
‫בנבואה‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫־‬

‫פרק א׳‬
‫י‬ ‫‪V V‬‬

‫נפענין הנפ^ט ו ‪9‬על‪1‬תידן[>‬

‫עליו ^סנ^ש המדברת ג‬
‫א‪ .‬הנה כבר גתבאר בחלק א׳ פךק ג ‪ /‬ע?!ן האךם ^ז?מ^א בו‬
‫מה ^לא נכ?^א בעזרם נברא אהר‪ ,‬דהלני ההך‪99‬ה‪ ,‬עזנך?בו בו‬
‫שני מציאיות ךחוקים ונבךלים זה מזה‪ ,‬הגיף והנ^זמה• וזה“ בי‬
‫הנה זש באךם מציאיות נפש במו ש?עז לבל הבעלי היים*‪,‬‬

‫‪ ( 1‬בענץ הנפש ופעולותיה‪ ,‬ענין הנפש מבואר בסעיפים א‪-‬ב‪ .‬ופעולותיה‬

‫מבואר בסעיפים ג‪-‬ו‪ .‬פרקים א‪-‬ב המבארים עניני הנפש וביטול גבוליו כד‪ ,‬הם‬
‫כהקדמה לענין הנבואה המתבאר מפרק ג׳ והלאה‪.‬‬
‫‪ (2‬״נפש המדברת״‪ ,‬הוא לשון של מדרש הנעלם בראשית‪ ,‬במאמר‪ :‬נפש‬
‫השכלית ונפש המדברת‪ .‬וכן בע״ח שער נ׳ פ״ב‪) .‬יש להעיר‪ :‬שבפנים אינו‬
‫מזכיר ״נפש המדברת״ רק ״נפש התחתונה״(‪.‬‬
‫‪ ( 3‬ענין הנפש ״המדברת״‪ ,‬אע״פ שבהמשך אומר על נפש זו‪ :‬כמו שיש לכל‬
‫הבעלי חיים‪ .‬אמנם עיקר כוונתו בסעיף זה הוא על נפש האדם —‬
‫״המדברת״‪ ,‬שכללות ענינו דומה לכל הבעלי חיים‪ .‬ועיקר כוונתו להגיע לענין‬
‫נפש הנבדלת — שמקשר את האדם עם הכחות העליונים‪ ,‬שזה מנושא דחלק‬
‫־‬ ‫זה — ״נבואה״‪.‬‬
‫‪ (4‬חה כד‪ ,‬אחר שהקדים ענין הרכבת האדם מגו״נ‪ ,‬מבאר בהמשך ענין‬
‫״הנשמה״ שבו‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫קכז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬
‫החקו?ןה בטבעו‪ .‬ו?גנון ה‪3‬פען‬ ‫^‪ r\pW‬קיהך‪^5,‬ןה‬
‫חזיאת ב;ל הבעלי חיים הוא מציאות אחד דק מאד‪ ,‬נמ^ןזך יטא‬
‫כתוף הזרע א ח ד הקלטו‪ ,‬ן*הוא עצמו מתפעזט ןהולך ובו^ה את‬
‫הגוף ?פי מה עזךאוי למין ההוא‪ ,‬ן?ן מתפעזט עמו בהתגדלו‪,‬‬
‫יכו הלוי ההרגעז ובן ההע‪?1‬לה הךאוןה למין ההוא; בי ז הנה‬
‫כבעלי חיים עצמם ועז הפרעז גדול בהעז?לתם‪ ,‬ןהש?לת בני‬
‫האךם נבדלת מהע‪?t‬לת כלם הביל גדול‪ .‬ןאולם* ?ל ןה נעע‪1‬ה‬
‫בנפעז הזאת כפי חקה הטבעי‪ ,‬וכפי הכנת הכלים המעזמעזים‬
‫לה ??ל מין ומין לפי מה ^זהיא• והנה בנפעז האךם יבחנו‬
‫בחינות וכהות‪ ,‬כגון‪ :‬הדמיון‪ ,‬והזכרון‪ ,‬ה^^בלי והרצון‪ ,‬כלם‬
‫כהות בנפעז‪ ,‬מגבלים בגבולים ןדועים ופועלים בדרכים‬
‫מוחדים‪.‬‬

‫ע?יו סנ? ש ה נ ג ד י ת יי‬

‫נבדל‪10‬‬ ‫ב‪ .‬אמנם מל?ד ?ל זה נמעא עוד באךם מציאות נפעזי‬
‫ועליון מאד‪ .‬ואין התעלית בביאתו באךם אלא לקעזרו בקזרעזים‬
‫העליונים עזיעז לו ליקעזר בם"‪ ,‬להיות מעע‪1‬יו מולידים תולדתם‬

‫‪ (6‬משמשת להרגשה והשכלה‪ ,‬וכן בכל המשך דבריו מתייחם לאלו הב׳;‬
‫הרגשה והשכלה‪ ,‬דש להעיר; שלא מזכיר ענין החיות‪ ,‬שהוא לכאורה מעיקרי‬
‫פעולת הנפש )ראה ח״א‪ ,‬ג‪ ,‬ז(‪ .‬אמנם להלן בסעיף ד׳ כן מזכירה; לא בחיות‬
‫ולא בהרגש‪.‬‬
‫‪ ( 7‬כי כו׳‪ ,‬מבאר מ״ש; ״הראויה למין ההוא״‪.‬‬
‫‪ ( 8‬ואולם כו׳‪ ,‬אחר שאמר שההשכלה בא מחוקה הטבעי של הנפש‪ ,‬הנמצאת‬
‫בכל הבעלי חיים — מבאר; מה גורם שיהיו הבדילים בשיעור ההשכלה‪.‬‬
‫‪ (9‬תו״ד; נפש הנבדלת נותן להאדם יחם וקשר אל הכחות העליונים‪.‬‬
‫‪ ( 10‬נבדל ‪ -‬מענין הגוף‪ .‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬א‪) .‬וכן הוא בכל מקום‬
‫שהמחבר משתמש בנבדלים‪ ,‬כוונתו; מהגוף‪) .‬ואין מובנו כמו ״נפרדים״ —‬
‫שאינם אלקות(‪.‬‬
‫‪ ( 11‬בהמשך אומר ב׳ פעולות של הקשר; א — להוליד תוספת כח בכחות‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בענין הנפש ופעולותיה‬ ‫דיד‬ ‫קכח‬

‫בכחות העליונים בכח גדול‪ .‬ובכ?ציאףת הזהנ* נמעזך העזפע‬

‫הנקופע אל האךם מן המקורות העליונים‪ ,‬וכ? ‪5‬נו בנפעז‬
‫קזזכךנוי“ ‪ ,‬וממנה בגוף‪ .‬והנפעז העליונה מנהגת את התחתונה‬
‫ופועלת בה הפעלות המצטךכות בבל זמן מזמני האךם‪ ,‬לפי‬
‫הןחס עזהיא מת!חס והקעזר עזהוא מתקעזר עם העליונים‪. 15‬‬
‫והנה הנפעז הזאת מתקקזרת בתחתונה‪ ,‬והתחתונה בחלק היותר‬
‫דק ^בךם«׳‪ ,‬ונמצאו הגוף ועזתי הנקזמות מתקקזרים זה עם זה‪.‬‬
‫פעלת הנפש הנבךלת בגוף ןהרנפעלה ממנו זי‬
‫ג‪ .‬והנה מפני הקקזר הזה קזנקעזךת נפעז זאת בגוף על לדי‬
‫הנפעז התחתונה*׳‪ ,‬נמצאת מגבלת בגבולות פךטיים‪ ,‬ונמנע‬
‫ממנה ההעזתתפות ךהעסק עם הנמעאים הרוחניים ונבדלים‪ ,‬בל‬
‫זמן היותה מתקקזךת עם הגוף‪ ,‬דהלני בל למי הלי האדם‪.‬‬
‫ומתפעלת ממעע<י הגוף‪ ,‬להתקעזר על לךם באור הבורא ית׳‪ ,‬או‬
‫לנטות ממנו ולידבק בלהות הטמאה‪ ,‬ובזה תלוי הכוננה‬
‫לעזלמות המעתד או התרחלןה ממנו‪ .‬והיא פועלת באדם‬

‫הנבדלים‪ .‬ב— מעביר השפע מהכתות אל הגוף דרך נפש המדברת‪.‬‬

‫‪ ( 12‬בשרשים העליונים כו׳ בנחות העליונים — ״כתות הנבדלים״‪ .‬וכמ״ש‬
‫כמה פעמים בח״א פ״ה‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ובמציאות הזה — הנפש הנבדלת נמשך השפע כו‪.‬‬
‫‪ ( 14‬שזכרנו — ״בנפש המדברת״‪.‬‬
‫‪ ( 15‬לא ברור אם מ״ש; והנפש העליונה מנהגת כו׳ הוא עוד הבחנה‪ ,‬או שזה‬
‫המשך דבריו של הבחנה הב׳‪ :‬ובמציאות הזה נמשך כר‪.‬‬
‫‪ ( 16‬לב׳ הוא דבר נוסף על מ״ש בסעיף א‪ :‬״מציאות אחד דק מאד נמשך ובא‬
‫■‬ ‫בתוך הזרע״‪.‬‬
‫‪ ( 17‬להלן מבאר קודם ״התפעלה ממנה״ ואח״כ‪ :‬״פעולת הנפש הנבדלת‬
‫בגוף״‪.‬‬
‫‪ ( 18‬נפש זאת — ״הנבדלת״‪ .‬בגוף ע״י הנפש התחתונה — ״המדברת״‪.‬‬
‫קכט‬ ‫ה'‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬

‫ומ‪3‬ה^ת את הןפעז התחתויןהי* ומדד?ר‪1‬ה ןח‪71‬ן?ןת בה ציףךר‪20‬‬

‫וזהעז^לה!^ לפי ה?נסה “‪ ,‬ומילךת בדז המח^^בית ן^;ךצ‪*1‬ףג ?פי‬
‫הצד א^ר תטה לו‪.‬‬

‫ח ל קי ם )ץנ?סנים ב?לל הנ?ש ו מ ק רי ה ם‬

‫ד‪ .‬ןאכ?‪5‬ם אף על פי ^קךאנוה על ךרך ?לל בפעז אחת‪ ,‬הבה‬
‫בא^ת היא בעלת חלקים רבים ומךרגות לזונות‪ .‬וככר נוכל‬
‫לומר עזנפעזות רבות הם‪^ ,‬מתקעזרות זו בז‪ 1‬בטכעות‬
‫השל^טלת‪ ,‬ועמו ^צמבלם נבנית העזלעןלת ההיא במו ^ראוי לה‪,‬‬
‫בן מכל אלה המדרגות הנפשיות נבבה ?לל הבפש העליובה‬
‫שזכרנו‪ .‬ןיכלם קשורות זה עזה‪ ,‬ןהאחרובה בנפש ההחתובה‪,‬‬
‫והתחתובה ברם וכמי שכתבנו י־ג‪.‬‬
‫וכבר אפשר שיסתלקו קעת מן החלקים האלה בזמן מן‬
‫הזמנים ולשובו אחר כך‪ ,‬או לתוספו עליהם מדרגות “ )•ילכו‬

‫‪ ( 19‬את הנפש התחתונה — וממנו אל הגוף‪ ,‬כמ״ש בכותרת‪ :‬פעולת הנפש‬

‫הנבדלת בגוף‪.‬‬
‫‪ ( 20‬ציורי — עצם ההשכלה הוא מצד הנפש התחתונה‪ ,‬אמנם ״ציורי״‬
‫ההשכלה הוא פעולת הנפש העליונה הפועלת על התחתונה‪.‬‬
‫‪ (21‬ציורי השכלה כו׳ המחשבות והרצון‪ ,‬כנראה שכל זה נקרא פעולת הנפש‬
‫בגוף דייקא‪ ,‬כי לעיל בסעיף ב׳ כבר דיבר על פעולת הנפש העליונה שפועל‬
‫בנפש התחתונה‪.‬‬
‫‪ (22‬כפי הכנתה — של נפש הנבדלת שמתפעלת ממעשי הגוף‪ ,‬כנ״ל‪ .‬ומולדת‬
‫כה המחשבות והרצון כפי הצד אשר תטה לו — כנ״ל; ‪ . . .‬או לנטות‪ .‬יתכן‪,‬‬
‫שההשכלה והמחשבות כו׳ באים מנפש המדברת‪ .‬צורתם ואופיים )לטב‬
‫ולמוטב( נדרכים ע״י נפש הנבדלת‪ ,‬כתוצאה מזה שהיא מתפעלת ממעשי‬
‫הגוף‪.‬‬
‫‪ (23‬והרצון‪ .‬לעיל בסעיף א׳ הזכיר ענין השכל והרצון בנוגע לכחות הנפש‬
‫התחתונה כשלעצמה‪ ,‬וכאן מוסיף ; שהם נולדים בה מהנפש העליונה‪.‬‬
‫‪ ( 24‬וכמ״ש — סעיף ב׳ בסופו‪.‬‬
‫‪ ( 25‬יש להעיר‪ :‬שפתח ״בחלקים״ וממשיך‪ :‬״במדריגות״‪ ,‬ובתחילת דבריו‬
 ‫ה'‬ ‫‪ -‬בענין הנפש ופעולותיה‬ ‫פרק א‬ ‫דיד‬ ‫קל‬

‫להם אחר בך‪ ,‬ן־לא ןךאה רשם מ?ל זה בגוף כלל “‪ .‬כי כבר אין‬
‫פעלת הנפשות האלה בגרף ךבר מךגעז‪ ,‬ןאי‪5‬ם מוסיפים או‬
‫גוךעים ל־א בחיות ן־לא בהךגעז‪ ,‬אלא פעלתם‪ ,‬במה ^;זהוא עדנו‬
‫כפי מה‬ ‫^זל האךם באמתו דחסו עם ה^ךשים העליונים‬
‫שהוא ךאוי ליק;שר בם‪ .‬והנה מכלל זה‪ ,‬הוא ענץ חנ^^זב?ה ןתךה‬
‫עזבאה בעזבת קדעז והולכת לה במיבאי עזבת‪ .‬וא!ן ביאתה ןלא‬
‫ןציאתה נךגעזים לגוף “‪ .‬והנה כלל ” חלקי חנעזמה מתחלק‬
‫לה׳‪ ,‬ונקךאים‪ :‬נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נעזמה‪ .‬חלה‪ ,‬לחיךהסג‪.‬‬
‫עןין מןלי ה סזי‬
‫ה‪ .‬ואמנם לש לנעזמה העליונה חזיאת מקרים מלחדים‪ ,‬ךאויים‬
‫לה כפי ענלנה‪ ,‬ואף על פי עזהיא נקשךת בקשותה בגוף כמו‬
‫עזבתבנו‪1‬ג‪ ,‬נעזאר לה קעת ענלן עם הרוחנלים‪ ,‬מה עזאין קשךה‬
‫בגוף מונע ממנה‪ .‬אכ?נם אין נכ?עזך ונולד מזה ךבר מךגש ונבר‬
‫בעזבל האךם ומחעזבתו‪ ,‬אלא לפעמים על צד חמעוט^^‪ .‬והוא‬
‫מה ^אכ?רו ז״ל‪3‬ג‪ :‬אף על גב דאיהו לא חזי מן־ליה חזי‪ ,‬עזבבר‬

‫הזכיר שניהם‪ :‬בעלת חלקים רבים ומדריגות שונות‪.‬‬

‫‪ (26‬ראה מאמר החכמה ב״ענין הגלגול״‪.‬‬
‫‪ (27‬ענינו של האדם באמיתו ויחסו עם השרשים העליונים — אמתת‬
‫מציאות האדם הוא בהשרשים העליונים‪ .‬וכנ״ל בסעיף ב׳ שזהו תכלית ביאת‬
‫הנשמה באדם‪.‬‬
‫‪ (28‬לכאורה‪ ,‬שייכותו של סעיף זה לפרקינו — ״פעולת הנפש״‪ ,‬הוא ענין זה‬
‫של חלקי הנפשות המורגשים והבלתי מורגשים‪.‬‬
‫‪ (29‬כלל‪ ,‬אע״פ שלפי דבריו לעיל‪ :‬יש ריבד חלקים‪ ,‬אמנם ״כלל״ חלקי‬
‫הנשמה מתחלק לה׳ כר‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ ( 30‬ב״ר י״ד ט‪.‬‬
‫‪ ( 31‬כמ״ש — בסעיף ג׳ בתחילתו‪.‬‬
‫‪ (32‬ב׳ הבחנות יש כאן‪ :‬שזה רק לפעמים‪ ,‬ורק במדה מועטת‪.‬‬
‫‪ ( 33‬שאמרו ז״ל — מגילה ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫קלא‬ ‫ה'‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫ירד‬
‫הגיע הענלן ל‪3‬פעז הזאת העקייוןה‪ .‬ןליא הגיע ממ‪5‬ה אל‬
‫המח^^זבה והע‪^t‬ל ציור עולם א^א ?ןעת הוזעוךרות ןל־א יותר‪.‬‬
‫ענין ה חלו ם‬
‫י‪ .‬ואו?ים ךאתה החלמה העקייו^ה קיחלק הזמן לעז‪3‬י ח^קים‪:‬‬
‫האחד לפיעל הבריות‪ ,‬ןהאחד למנוחתפי והלנו היום והלזלה‪ ,‬כי‬
‫היום הוא זמן המע^ה והלללה זמן המנוחה‪ .‬ו?;זם בטבע‬
‫הבעלי הלים עזלעזנו‪ ,‬כדי עזתהא להם ולרוחותיהם מניהה‬
‫מעמלם‪ ,‬ובאותו הזמן לחליף מציאוסם כיה‪ ,‬בבל חלקיו‬
‫הגופיים ןהנפעזיים‪ ,‬ןלעזובו חךעזים לבקרים לעבוךתם‬
‫בבראעזונה‪ .‬והנח בהיות האךם לעזן‪ ,‬כחותיו נחות והרג^זותיו‬
‫עזקטות והע‪?1‬לתו גם כן נהה ןעזוקטת‪ .‬ורק הדמיון לבדו יפעל‬
‫וללך וידמה ויצלר ענלנים לפי מה עזיזדמן לו מעזארית מה‬
‫עזנצטלר בו בעת הלקיצה “‪ ,‬ומה עזלגיע אליו מן האדים‬
‫והעעזניםסג העולים אל המיה‪ ,‬אם מן הלחות הטבעיות‪ ,‬ואם מן‬
‫המאללים‪ ,‬ןזה ענץ החלומות אעזר ללל בני האדם‪.‬‬
‫לגואמנם הקק הבורא ית׳ עוד‪ ,‬שהןפע העליונה עזןבךנו‬
‫תנתק קצת באותו הזמן מקעזודה הגופניים‪ ,‬וחלקים ממנה‪,‬‬

‫‪ (34‬״איהו לא חזי״‪.‬‬
‫‪ (35‬אולי כוונתו‪ :‬להרהורי לבר‪ ,‬שאחז״ל בברכות נה ב‪.‬‬
‫‪ ( 36‬ומה שיגיע אליו מן האדים והעשנים כר‪ ,‬זה נקודה נוספת )‪-‬עוד סיבה‬
‫לסוג ציור הדמיון( על ענין‪ :‬מה שיזדמן לו משארית מה שנצטייר ביקיצה‪.‬‬
‫ובהמשך מתיחס לענין זה דאדים‪.‬‬
‫‪ ( 37‬ואמנם חקק הבורא ית׳ כו׳ — עד כאן ביאד ענין החלום מצד הדמיון‬
‫לבדו‪ ,‬ובהמשך מבאר החלום מצד מה שתעירהו הנשמה לפי מה שתשיג‪,‬‬
‫וכמ״ש להלן חלוקה זאת‪ .‬בסוג הא׳ — מצד ״הדמיון״‪ ,‬הנפש אינו פועל‬
‫בענין זה‪ ,‬רק הדמיון לבדו‪ .‬משא״ב החלום של השגה‪ ,‬ב׳ הנפשות פועלות‪,‬‬
‫וכדלקמן‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בענין הנפש ופעולותיה‬ ‫דרך‬ ‫קלב‬

‫דהןנו עד הרוח«נ‪ ,‬יהיו מתעלים ומתנתקים מן הגוף‪ ,‬ורק החלק‬

‫הא׳ שהוא הנפש להלה נשאר עם הנפש התחתונה‪ .‬והנה‬
‫החלקים המנתקים לשוטטו במה שהונח להם‪ ,‬ןיהלה להם ‪.‬ע‪9‬ק‬
‫וענלן עם הרוחניים‪ ,‬עם פקידים פקידי הטבע ”‪ ,‬או עם מלאכים‬
‫ממלאכי החבלה‪ ,‬או עם השדים‪ ,‬כפי מה שיזדמן להם לפי‬
‫המשיך הענלן מה שהשיגה‪,‬‬ ‫סבה מהסבות‪ .‬ולפעמים‬
‫בהשתלשלות‪ ,‬עד הנפש התחתונה‪ ,‬ויתעורר מזה הדמיון ויעלר‬
‫ציודם ?פי דרכיו ‘“‪ .‬וכבר אפשי שהענלן שהשיגה יהלה אמתי‬
‫או כוזב‪ ,‬בפי האמצעי שעל לדו השיגתהו‪ ,‬וזה הענלן עצמו ג“‬
‫ימשך עד הדפילל לי?נזלר ?דרכיו““‪ ,‬לפעמים בבלבול גדול‬
‫ובהערכת רב‪ ,‬מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן האדים‪,“5‬‬

‫‪ (38‬עד הרוח — יחידה חיה נשמה רוח‪.‬‬

‫‪ (39‬מלאכים‪ ,‬מצד הקדושה‪.‬‬
‫‪ (40‬ולפעמים — דק ״לפעמים״ מגיע לחלום‪ ,‬מה שהנשמה משיגה בהנתקה‬
‫בשינה‪.‬‬
‫‪ (41‬החלום אינו מה שהנשמה דואה‪ ,‬אלא מה שהנשמה ממשיכה את מה‬
‫שהשיגה‪ ,‬אל הנפש התחתונה‪ ,‬ושם מתעודר הדמיון שמצטייד כחלום‪.‬‬
‫)וכמ״ש ב״אור יצחק״ מרבי יצחק מראדויל‪ ,‬עה״פ‪ :‬ויקץ פדעה והנה חלום‬
‫— ציור החלום נעשה בהקיצו(‪.‬‬
‫‪ (42‬כפי האמצעי — מלאך או שד‪ ,‬וכדומה‪ ,‬וכנ״ל‪ ,‬וכמ״ש בהדיא בהמשך‪.‬‬
‫‪ (43‬וזה הענץ עצמו כו׳ — מלבד מה שכבד אפשד שהענין שהשיגה יהיה‬
‫אמיתי וכוזב — מצד האמצעי‪ ,‬יש ענין הבלבול ועירבוב ציורים נפסדים‬
‫בגלל האדים‪.‬‬
‫‪ (44‬וכנ״ל בדבדיו‪ ,‬בכל חלום‪.‬‬
‫‪ (45‬מן האדים — כנ״ל בענין חלום אשר לכל בני האדם‪ ■,‬אמנם לעיל בחלום‬
‫דגיל‪ ,‬לא הזכיד ענין ״הבלבול ותעדובת״ המגיע מן האדים כד‪ ,‬כי שם אינו‬
‫ידיעה שהשיגה הנשמה‪ ,‬אלא מה שהמדמה מצייד‪ ,‬והוא מצייד כפי שמגיע מן‬
‫האדים והעשנים‪ .‬וכן מדייק להלן בסיכום דבריו‪ :‬ציורי הדמיון ״מצד עצמו״‪.‬‬
‫משא״כ כאן‪ ,‬נעשית בלבול במה שהשיגה הנשמה‪.‬‬
‫קלג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דיד‬
‫ללפעמים ביותר ברור‘“׳‪ .‬וכבר תגיע לאךם הלךעה לגלוי אזן על‬
‫לדי אמעעי הזה ממה עזעתיד לבא עליו‪ .‬ליקרה זה בגזרתו‬
‫ית‪ /‬עזילדע הךער לנעזמה‪ ,‬על לדי אחד מן המ^^ןךתים‪ ,‬מאיזה‬
‫מין ^ציהלה*“‪ .‬וימעזך הדבר עד הנפעז‪ ,‬ליןיטלר בדמיון בסתום‬
‫או בברור‪ ,‬כפי מה עזתגזר החכמה תעליוגה‪ .‬לעל ךבר זה‬
‫‪3‬אמר ’“ ‪ :‬בחלום חזיון לללה ובו׳ אז יגלה אזן א;עזים‪.‬‬

‫נמעא ?לל החלומות‪ :‬ןנייד הדמיון מצד עצמו״י‪ ,‬או מצד‬

‫מה עזתעירהו ה?‪P‬מה לפי מה ‪f‬תע‪t‬יג‪.‬‬
‫“לאולם אין הפועל בעל אלה “ אלא אחד מן הכהות‬
‫הרוחניים עזמודיע לג^סמה‪ ,‬להנ^זמה ממ^כת עד הדמיון כמו‬
‫^זעתבנו‪ ,‬לאם הכח ההוא ממ^^ורתי הקידעז‪ ,‬להלה הדבר אמת‪,‬‬
‫לאם מכהות ההפך‪ ,‬יהלה הךבר כוזב‪ ,‬להוא מה עזאמרו “ ‪ :‬עאן‬
‫על לדי מלאך ?אן על לדי עזד‪ .‬ובכלם “ לעז תעריבת ” עזל‬

‫‪ (46‬״ביותר״ בירור — אמנם בירור גמור אין‪ ,‬כדלהלן בסוף דבריו‪.‬‬

‫‪ (47‬האמצעי הזה — הנ״ל בסמוך בדבריו‪ :‬עם פקידים בו׳‪.‬‬
‫‪ (48‬מאמה מץ שיהיה‪ ,‬פירוש‪ :‬ממשרתי הקודש או כר‪.‬‬
‫‪ (49‬נאמר — איוב לג‪ ,‬טו‪-‬טז‪.‬‬
‫‪ ( 50‬ציורי הדמיון מצד עצמו — בלי השתתפות הנפש‪ ,‬והוא כלל החלומות‬
‫אשר לכל בני האדם‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ואמנם חקק הבורא ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 51‬ואולם כר‪ ,‬בהמשך דבריו מפרט את המגרעות של החלומות )לעומת‬
‫חלום הנבואה‪ ,‬דלהלן(‪.‬‬
‫‪ (52‬הפועל בכל אלה — לכאורה דבריו קאי רק על הסוג הב׳ — השגת‬
‫הנשמה‪ .‬אמנם הלשון‪ :‬בכל אלה משמע שקאי גם על סוג הא'‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪ ( 53‬מה שאמרו — ברכות נה‪.‬‬
‫‪ ( 54‬ובכולם — בהב׳ סוגי חלום‪.‬‬
‫‪ ( 55‬תערובת — נוסף על ענין ״אמת ושקר״‪ ,‬שדיבר קודם‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ב ‪ -‬הפעולה בשמות ובכישוף‬ ‫דרך‬ ‫קלו‬

‫התמידי‪ .‬ג^והנה ‪5‬תן לאךם ןכילת עזיעזתמעז מן הנכ?עאו־ת על‬

‫הד‪.‬ךך הזה‪ ,‬כמו שנתן לו ןכ'לת להעותמש מהם על הדרך‬
‫הטבעי‪ .‬ובאותו הענץ עצמו שנתן לו ההשתמש בטבעי‪ ,‬פרוש‪:‬‬
‫כי כמו שאין ההשתמש בטבעי מחלט בךצונו‪ ,‬כי אולם לא‬
‫יוכל להשתמש בו אלא בךךכים ןדועים ובגבולים מןחדים‪ ,‬כי‬
‫הנה לא יובל לחתך אלא בסכין ןכיוצא בו‪ .‬ולא יובל לעלות‬
‫אלא על ןדי סלם‪ .‬ולא יובל לךח’ק אלא הדכדס הרבים ג׳‪ ,‬ובל‬
‫ביוצא בזה‪ .‬כן השמוש הרוחני לא נתן לו אלא בגבולים‬
‫ןדועים יבךדבים מןחדים‪ .‬כפי מה שךאתה החכמה העליוןה‬
‫היותו ‪5‬אות‪.‬‬
‫) ‪ oiNriy‬יכ‪ 1‬ל להתפרנס ב מק ^ ת מהגובניות‬
‫ג‪ .‬ומכלל הענלן הזה“‘ עוד‪ .‬כי הנה כבר באךנו היות האדם‬
‫הךכבה של שני הפכים גיף י?שמה• והנה נגכלה בו הנ^ןזמה‬
‫ונקשךה בחקים שנקשךהיי‪ .‬כפי מה שגזר ^ליה חכמתו ית׳‪.‬‬
‫ונמעא האךם מגבל במעבו הגופני בחקות הגיף ומשפטי‬
‫החמר‪ .‬ונשמתו קשוךה בעבותות אלה לא תצא מהם• ואולם‬
‫רצה האדון ב״ה שיהלה דרך לאךם שייכל להתפתח במקצת‬
‫מקשית הגופניות הזה ושלשלאותיו‪ .‬ולגיעו לו ענלנים ^לא‬
‫כמשפט הגופניות אלא כמשפט הרוחניות‪ ,‬ועל לדי זה ‪ Tm‬לו‬
‫השעלה והשגה ברוחניים וענלניהם‪ .‬מה שהלה נעךר ממנו לפי‬

‫‪ ( 12‬עד כאן דיבר על עצם ענין שינד הטבע )מצד הכחות(‪ ,‬בהמשך מבאר‬
‫שהאדם יכול להשתמש בדדך הזה‪.‬‬
‫לא‬ ‫‪ ( 13‬דדכים ידועים — לחתוך אלא בסכין כד‪ .‬גבולים מיוחדים —‬
‫יכול לדחוק אלא הדברים הרכים‪.‬‬
‫‪ ( 14‬הענץ הזה — של יכולת האדם להשתמש בנמצאות בשימוש הרוחני‪.‬‬
‫בכלל ענין זה הוא ‪ :‬שהאדם יכול לשנות את ענינו הוא עצמו‪.‬‬
‫‪ ( 15‬נגבלה כד ונקשרה כד‪ ,‬הם ב׳ הבחנות‪ :‬הנשמה מתמעטת בהכנסה בגוף‬
‫)בחי׳ ״לכי ומעטי״ את עצמך כד‪ ,‬כמבואר בדעת תבונות(‪ .‬ומקבלת גבולי‬
‫קלז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬
‫מצבי הגעזמי וגבוליו‪ .‬׳<ץכן תעלה בידו י‪1‬תר‪ ,‬העמדת המצאיות‬
‫בלם על המצב הטוב ה?אות בהם‪ ,‬למעלה ולמטה בעזךעזים‬
‫וכעןפימל׳‪.‬‬

‫י• *׳והנה הכי;ה החכמה העליונה‪ .‬עזימצא בטול לגבולים‬

‫מגבולי טבעי" החימר והעולם הזה‪ ,‬המבדילים ומךחיקים את‬
‫האדם מן הנמצאים הרוחניים ועמגיהמי ויותר האדם‬
‫מקעזותהם ויתוצב על מצב מעלהיי^ ממצבו הגעימי‪ ,‬עד ען!תן‬
‫לו קעזר וענלן עם הרוחניים עוךנו בעולם הזה בגופו החעוך‪.‬‬
‫ואולם לא על גבולות הטבע החק ערבטלו‪ ,‬אלא קצת מהם‪,‬‬
‫אותם עזךאתה החכמה העליונה היותו נאות לבונה הכללית ‪bp‬‬
‫ההנהגה‪ ,‬ובמו עזבתבנו בה^ק א׳י וגם אלה בתנאים מ^עדם‬
‫וךךכים לדועים בתבלית הדקדוק‪.‬‬
‫ה א מצ עי ם >‪ Dn?v‬יתפינס ר!אךם מגובליות‬
‫ה‪ .‬ואולם התקינה הבמתויג ית׳ אמצעים לאדם‪^ ,‬בהם יובל‬

‫הגוף‪ .‬כמ״ש כ״ז לעיל ח״א פ״ד‪ .‬ב‪.‬‬

‫‪ ( 16‬עוד תועלת מזה ״שמתפתח מקישורי הגופניות״ הוא‪ :‬שיכול להעלות‬
‫הבריאה )הן בשרשים והן במציאותו למטה( למדריגתו הנאותה‪ ,‬יותר מאדם‬
‫רגיל‪.‬‬
‫‪ ( 17‬כמ״ש במסילת ישרים )פרק א׳(‪ :‬הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו‪.‬‬
‫‪ ( 18‬סעיף ד׳ הוא המשך של סעיף ג׳ )ולכן אין לו כותרת בפני עצמו(‪ .‬ולא‬
‫ברור מהו נקודת ההוספה‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ביטול לגבולים מגבולי הטבע כו׳‪ ,‬שזה הנושא הכללי של כל הפרק‪.‬‬
‫‪ ( 20‬על מצב מעולה — מעולה דייקא‪ ,‬כי הוא רק מתפתח במקצת מקישורי‬
‫הגופניות‪.‬‬
‫‪ ( 21‬בסעיף ד׳ לענין עצם האפשרות שימצא ביטול לגבול הטבעי‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫״הכינה״ החכמה העליונה‪ .‬וכאן שמדבר על האמצעיים בפועל‪ ,‬אומר‪:‬‬
‫״התקינה״ חכמתו ית׳‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬הפעולה בשמות ובכישוף‬ ‫דרך‬ ‫קל ח‬

‫להע‪t‬יג התכלית הזה‪ ,‬אם י ^ ה ן?שתדל בם‪ .‬דהינו בטול גבולי‬

‫הטבע האלה ממנו והציב עצמו במ^ב ^זזכךנו “‪ .‬ו?ל עני‪5‬ם‬
‫תלוי במה עזאפרעזהו עתה‪.‬‬
‫‪T -‬‬ ‫״‬ ‫‪J T “J V‬‬ ‫‪I‬־ *‬ ‫‪T‬‬

‫)אמותיו ית׳ ןהפע^ה ‪ ; 1‬ה ם‬

‫ו‪ .‬דע כי הנה גתבאר‪^ .‬זקיום על המצאיות כלם ב?ללם‬
‫ובפךטיהם אינו אלא האדון ב״ה‪ .‬ונמעא ^על הנמעאות‬
‫וסךדהם‪ .‬בין מה ^בפחות העליונים‪ .‬בין בנבךאים הרוחניים‪.‬‬
‫בין בגשמיים‪ .‬אינם מתלןןכ?ים אלא במה ^הוא ית״עז ‪3‬כ?עא‬
‫להם לתלות בו “‪ .‬והנה הוא נמעא ומתגלה אל על נמעאיו‬
‫ומען‪5‬רע‪4‬ג בם כפי מה שךאוי להם לקיום ע?לנם• ונכ?עאו‬
‫ההשפעות‪ 25‬רבות ושונות‪ .‬כפי רבוי הכ?קבלים ושנוים‪.26‬‬
‫ובהשפעות ההם תלוי מציאות בל המצאיות למחלקותם ובל‬
‫עדניהם‪ .‬וכשימשכו ההשפעות ההם‪ .‬יולדי בל התולדות‬
‫הנולדות מהם בבל השתלשלות הנכזעאות כפי מה שסדר‪.‬‬
‫ויקבלו המלאכים מאורו ית׳ המתגלה עליהם מה שיקבלו‪.‬‬
‫דשפיעו העליונים לתחתוניםל‪ 2‬מהם‪ .‬והתחתונים לתחתונים עד‬
‫סוף ההשתלשלות כלו‪.‬‬

‫‪ ( 22‬כמו שזכרנו — בסעיף הקודם‪.‬‬

‫‪ ( 23‬נמצא להם לתלות בו‪ ,‬ראה ביאורו במאמר החכמה ״ענין הספירות״‬
‫בתחילתו‪.‬‬
‫‪ ( 24‬תחילת דבריו היה‪ :‬במה שהוא ית׳ ״נמצא״ להם לתלות בו‪ ,‬והולך ומבאר‬
‫ג׳ הבחנות בזה‪ :‬נמצא‪ ,‬מתגלה ומשפיע‪ .‬ומהבחנה הג׳ — ״משפיע״ מגיע‬
‫לעיקר דבריו‪ :‬ענין ״השמות״‪ ,‬שזהו תוכן הסעיף הזה‪.‬‬
‫‪ (25‬ההשפעות כד‪ ,‬כוונתו אל הספירות דאצילות )עולם האלהות( שבם נתלה‬
‫כל המציאות בו ית׳‪ .‬וראה להלן ח״ד‪ ,‬פ״ו‪ ,‬סעיף יא‪ ,‬שמתייחס לדבריו כאן‪.‬‬
‫ומ״ש לפני זה‪ :‬״שבכתות העליונים״ כוונתו‪ :‬לכחות הנבדלים‪ ,‬שדיבר עליהם‬
‫ברוב דבריו שבספר‪.‬‬
‫‪ ( 26‬מספר ההשפעות הם בהתאם למספר המקבלים — הכלים‪.‬‬
‫‪ ( 27‬העליונים — המלאכים העליונים למלאכים התחתונים‪.‬‬
‫קלט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג — בנבואה‬ ‫ירד‬
‫ץאכ?ןם ‪ nvi‬ית״ש להיות ‪5‬קךא בעזם‪? ,‬די ^יו?לו ברואיו‬ ‫‪128‬‬

‫להתעורר אליו ןלקרא אותו להזבירו ולהתקרב אליו‪ .‬ןהנה לחד‬

‫ל?בודויג השם המלחד‪ ,‬ואסר ?ליו‪ :‬ןה עז??י לעולם ובו‪ /‬והוא‬
‫השם שנקךא בו על שם ה?בוד ?עצמו ?פי מה שך?ה להקרא‬
‫כשם‪ .‬ןאמןם ?פי ?ל פךטי השפעותיו ״ג‪ ,‬ךעה ןנקךא בשמות‬
‫שוגים‪.‬‬

‫יץהנה ^זר ןחקק ש?הזביר ?רואיו את שמו‪ .‬למשך להם‬

‫ממנו האךה )־השפעה‪ ,‬ו?ענץ שנאמר‪?? :‬ל המקום אשר אזכיר‬
‫אוז שמי אביא אליך ובר?ו‪1‬יף‪ .‬ןאולם ?פי השם שלזכירוהו‬
‫ליקךאוהו בו‪? ,‬ך תהלה ההשפעה הנמשכת על לדי ההז?ךה‬
‫ההיא‪ .‬פרוש‪ :‬כי ההשפעה שתמשך תהלה ממין או^ה‬
‫ההשעעה שעל סוךה לתלחס לו ית׳ השם ההיא• ואמגם בהמשך‬
‫ההשפעה תללד בהערה ” התולךה המחוקקת לה‪ ,‬ללתפשט‬
‫העגלן ב?ל ההשתלשלות מן הראש ןעד הסוף ו?מו ש?תבנו‪.‬‬

‫והגה הגבילה החלמה העליוגה את העגלן בגבולות לדועים‬

‫ובתנאים מלחדים‪ .‬שלשתהלה ההן?ךה נשלמת ?הם‪ ,‬תמשך‬
‫ההשלעה ההיא ותללד התולךה‪ ,‬ןלא זולת ןה‪.‬‬

‫‪ (28‬אחר שאמר שמציאות התחתונים תלד בהשפעותיו ית׳‪ ,‬אומר‪ :‬הקשר‬

‫שבין ההשפעות אל השמות‪.‬‬
‫‪ ( 29‬וכן בהמשך‪ :‬על ״הכבוד״ בעצמו‪.‬‬
‫‪ ( 30‬שם המיוחד הוא על שם הכבוד בעצמו)ולא על שם השפעותיו( משא״כ‬
‫שאר השמות‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪.‬‬
‫‪ (31‬עד כאן ביאר חלק הראשון של הכותרת‪ :‬״ענין שמותיו ית׳״‪ ,‬ובהמשך‬
‫מבאר חלק השני — ״והפעולה בהם״‪.‬‬
‫‪ ( 32‬בהכרח וכן להלן בסעיף ז׳ בעדן המלאכים כותב‪ :‬יוכרח המלאך כר‪ ,‬כי‬
‫זה גזירה וחקיקה ממנו ית׳‪,‬שימשך שפע פעולתו ע״י הזכרת השמות‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬הפעולה בשמות ובכישוף‬ ‫דרך‬ ‫קמ‬

‫והנה בכלל ההעזפעות ^גזר עזימעזכו ממנו ית‪ /‬סדר‬

‫עזימעזכו העזפעות‪ .‬עזבהגיעם למי עזיקבלם‪ ,‬יבטלו בכחם‬
‫▼‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I ■s I‬‬ ‫י‬ ‫‪•• • I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫«‬ ‫‪T • V‬‬

‫גבולות מגבולות הטבע‪ ,‬כמו עזכתבנו‪ ,‬ויתקעזר האיעז ההוא עם‬

‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫‪I- I • I‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫»‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬

‫הנמעאים הרוחניים‪ ,‬ותגיע לו לדיעה והעזבלה למעלה‬

‫מההע‪t‬בלה האנועזית‪ ,‬וענלנים אחרים — ענפי עזרעז זה‪ ,‬להוא‬
‫ענץ מדרגות הרוח הקדעז והנבואה‪ ,‬וכמ״ש לפנים עוד בס״ד‪.‬‬
‫והנה גזר שהכ?שכת ההשפעות האלה‪ ,‬גם כן תהלה על לדי‬
‫האמעעי שזכךנו‪ ,‬ךהלנו שמותיו ית׳‪ ,‬המתלחסים לו על שם‬
‫השפעות אלה‪ ,‬בבון בהם במחשבת הלב‪ ,‬או בהזביר אותם‬
‫בפה‪ ,‬או צרף או^ם בךברים “ עם התנאים מה שצדך שלחבר‬
‫לזה‪ ,‬וכמ״ש עוד בס״ד‪.‬‬

‫ו)ב(''^• י^והנה הדבר לדוע‪ ,‬שאף על פי שכלל זה הענלן אחד‬

‫הוא‪ ,‬דהלנו הלציאה מגבולי הטבע‪ ,‬הנה פךטי הענלן רבים‪ ,‬כפי‬
‫סדד מציאות הנמעאות והדךגותיהם‪ .‬בי כפי מה שטבע‬
‫הנמעאות וסךךם נותן‪ ,‬כך להיו פךטי ההשפעות המצטךבים‬
‫להשלמת הדבר בכל בחינותיו‪ ,‬וכפי זה יךבו פרטי ההזכרה‬
‫ובלציאה הזאתלג עצמה שזכךנו‪ ,‬מדרגות על‬ ‫ותנאיהם‬
‫מדרגות ימצאו‪ ,‬ככל שאר כללי הדבדם המתפךטים בפרטיהם‪.‬‬
‫ויהלה מי שלצא מ?ןעת הקעזידם ןהגבולים‪ ,‬ומי שלצא מלןכת‬
‫יותר‪ ,‬ועוד נדבר מזה לפנים בס״ד‪.‬‬

‫‪ (33‬או צרף אותם בדברים — צירופי אותיות של שמות בתוך דיבורים‪,‬‬

‫וכמ״ש להלן פרק ד‪ ,‬סעיף ד‪ ,‬ראה שם הערה ד״ה‪ :‬ר״ל‪.‬‬
‫‪ (34‬סעיף ר כפול בכת״י‪.‬‬
‫‪ (35‬והנה הדבר ידוע כו׳ — אחר שביאר ענין הזכרת השמות‪ ,‬אומר שיש‬
‫פרטים בענין זה )־״פרטי ההזכרה ותנאיהם״ ]לשונו בהמשך[(‪.‬‬
‫‪ (36‬עד כאן ״הפרטים״ מצד הנמצאות‪ ,‬ובהמשך מוסיף‪ :‬שיש פרטים רבים‬
‫מצד ריבד המדריגות בעצם היציאה‪.‬‬
‫‪ (37‬וביציאה הזאת — היציאה מגבולי הטבע‪.‬‬
‫קמא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫ירד‬
‫ז‪ .‬והנה על היסוד הזה«ג עומד המצא היבלת לאךם להעזתמעז‬
‫כנמצאות בעזמועז הדוחני וכמו עזעתבנו קיעילייג‪ ,‬ןלפעל פעלות‬
‫גדולות וחזקות מה עזאינו באפעורות העזמועז הגעזמי‪ .‬וזה‪ .‬כי‬
‫הנה האדון ב״ה הכין ס י ד המציאיות וכונניותיהם על זה‬
‫הדרך‪ .‬עזכלם נקקזדם זה כזה״“ ןכ‪V‬ם תלולים בהקזפעותיו ית׳‬
‫קזזכךנו “‘‪ ,‬באפן קזפעזתמעזך אחת מן ההקזפעות על לדי הזכרת‬
‫אחד מעזמוהיו ית׳ כמו עזכתבני‪ .‬הנה תןלד מזה התולדה עד‬
‫סוף ההשתלשלות‪ .‬כי הנה הוא ית״ש למצא לקוראיו באותו‬
‫השם« כפי מה שסדר ורצה‪ ,‬ולאיר אותי האור‪ ,‬ולשפיע אותה‬
‫ההשפעה‪ .‬שבה תלוי נזציאות הענלן ההוא הנ?בקש‪ ,‬עד סוף‬
‫הענלן שבגשמיות‪.‬‬
‫ואמנם עוד ענלן אהד« חקק הבורא ית׳ שמו•“׳ על זה הדרך‪.‬‬

‫‪ ( 38‬היסוד הזה — לא ברור על מה קאי‪.‬‬

‫‪ (39‬רכמ״ש לעיל — בסעיף ב׳ — ״כן השימוש הרוחני״ כו׳ ‪.‬‬
‫‪ (40‬יש להבין‪ :‬מה הצורך בכאן לענין הכונניות והיות סדרי המציאות‬
‫והכונניות קשורים זה בזה‪.‬‬
‫‪ (41‬שזכרנו — בסעיף ד‪.‬‬
‫ה׳ — שעיקר פעולת‬ ‫‪ (42‬ימצא לקוראיו באותו השם — וכנ״ל בסעיף‬
‫וממילא מושפע שפע‬ ‫הזכרת השם הוא שעי״ז כביכול ממציא את עצמו‪,‬‬
‫שג׳ שלבים יש בענין‬ ‫העושה פעולה — עד סוף הענין שבגשמיות‪ .‬נמצא‬
‫)להיות נמצא(‪ .‬ב —‬ ‫הזכרת השמות‪ :‬א — הזכרתן — שקורא אותו ית׳‬
‫השפע‪.‬‬ ‫השפע הבא על ידי זה‪ .‬ג — הפעולה שמתחדש בכה‬
‫תוספת‬ ‫‪ (43‬ואמנם עוד ענין אחד כו׳ — לא מענין השפעות‪ ,‬אלא ענין של‬
‫שמות‬ ‫— ״יותר״ ממה שפועלימ בתמידות וביותר כח וחוזק‪ ,‬כי הזכרת‬
‫מעורר‬ ‫המלאכים אינו ממשיך שפע‪ ,‬וממילא אינו מעורר פעולה חדשה‪ .‬רק‬
‫הסיבה‬ ‫תוספת בפעולתם‪ ,‬כמו שמדגיש כמה פעמים בהמשך דבריו‪) .‬ואולי זה‬
‫כי אין‬ ‫שאינו מעכב התנאי של קורבה ודביקות בו ית׳‪ ,‬כמ״ש להלן סעיף ד‪,‬‬
‫כאן המשכת שפע ממנו ית׳(‪.‬‬
‫‪ (44‬חקק הבורא ית׳ שמו‪ ,‬גם לעיל בסעיף ו׳ הדגיש ענין ״החקיקה והגזירה״‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ב ‪ -‬הפעולה בשמות ובכישוף‬ ‫דרך‬ ‫קמב‬

‫והוא‪ ,‬כי הנה המלאסים כ^ם בסל מדרגותיהם‪ ,‬הנה )מסר בידם‬
‫פח לפעל פעלות מה ^נכ?סרו להמי והנה אינם פו?‪5‬לים‬
‫בתמידות אלא כפי הסךר עזהסדר להנהגה הטבעית התמידית‬
‫עזל העולמי•־‪ .‬אמנם ?עז בכחם‪^ ,‬זןכולים לפעיל ממין הפעלה‬
‫ההיא יותר ממה קזפועלים בתמידות‪ ,‬וביותר כיס וחזק עזלא‬
‫בסדר התמידית•־‪ .‬ובזה הדרזי יפעלו פעמים רבות במעעוה‬
‫‪•• - J -‬‬ ‫‪J‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪« I‬־‬ ‫• ‪I V V‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫” ‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬

‫הנסים והנפלאות י•־‪ ,‬קזןחדעזו בעולם בפי ךצונו ית׳ בעת‬

‫קזי^ה*•־‪ .‬ואמנם דטה האדון ב״ה ונתן סבור לעזמו‪ ,‬עז?עזןזכר על‬
‫המלאכים לפי הסךר עזסדרייי־‪ ,‬דהןנו על מלאכי פעלה אחת‪,‬‬
‫השם שנת!חס לו ית׳ על שם ההשפעה שבה נתלה ״י הענלן‬
‫ההוא כלו‪ .‬הנה ןכרח המלאך •י לפעל באותו הבה ה?תר ”‬
‫שנמסר בןדו לאותה הפעלה‪ ,‬כפי מה שוכדחהו המזכיר את‬
‫השם עליו‪.‬‬

‫‪ (45‬פעולתם ״התמידית״ הוא כפי הנהגה הטבעית ״התמידית״‪.‬‬

‫‪ (46‬לפעול ממין הפעולה ההיא — יותר ממה שפועלים בתמידות —‬
‫היינו‪ :‬לחזור על אותו הפעולה )— לפעול נזמין הפעולה ההיא( הרבה פעמים‬
‫)‪-‬יותר ממה שפועלים בתמידות(‪ .‬וגם עצם הפעולות יהיו‪ :‬ביותר כח וחחק‬
‫של כסדר התמידי‪.‬‬
‫‪ (47‬ובזה הדרך יפעלו פעמים רבות במעשה הנסים והנפלאות — ד״ל‪:‬‬
‫הנסים ונפלאות שנעשים ע״י מלאכים הם בזה הדרך של יותר ולא פעולות‬
‫חדשות של שינד הטבע ממש‪ ,‬וכנ״ל בהעדה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (48‬רצונו ית׳ בעת ״שירצה״‪ ,‬לעומת ממ״ש בהמשך שנעשה ע״י בני אדם‪.‬‬
‫‪ (49‬לפי הסדר שסידר‪ ,‬דהיינו כר — השם הממונה על פעולה מסדימת‪,‬‬
‫נזכר על מלאך שהוא הממונה לפעולה ההוא‪.‬‬
‫‪ ( 50‬המלאכים אינם ממשיכים שפע‪ ,‬אלא ״מביאים״ את השפע‪ ,‬היינו‪:‬‬
‫בהזכרת השם‪ ,‬מוכרח המלאך לפעול הפעולה שמתייחס לאותו השם‪.‬‬
‫‪ ( 51‬יוכרח המלאך‪ ,‬וכן בכל המשך דבריו מודגש ענין ההכרח‪ .‬ראה לעיל‬
‫סעיף ר הערה ד״ה‪ :‬בהכרח‪.‬‬
‫‪ ( 52‬היתר‪ ,‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬לפעול ״יתר״ כר‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪:‬‬
‫לפעול ממין הפעולה‪.‬‬
‫ק מג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫ירד‬
‫ן‪5‬מצאו בעןץ הזה “ עזני ^;זךשים ‪ :‬הא׳ הוא הז^רת עזמו ית‪/‬‬
‫במי ^זקורא אותו עז?ענהו‪ ,‬ן־לכ?עזיך על ידי זה ממנו העז‪vp‬ה‪,‬‬
‫עזבהמעזעה לחךעזו“י ענלנים מה ^ןחךעזו‪ .‬ןהב׳ — הכדח את‬
‫המלאכים על לדי עזמו ית׳‪ ,‬עזיפעלו מה עזבלךם לפעל לתר על‬
‫הסדר התמידי‪.‬‬
‫ןאמןם אין שום אחד מן הענלנים האלה מחלטים לכל ךצונו‬
‫של האךם‪ .‬אלא מגבלים בגבולים ובתןאים ומשערים עד היכן‬
‫לגיע הלכלת להשתמש בהם‪ ,‬ובאיזה ךךך« לצליחו‪ .‬וכבר אפשר‬
‫שהמוע התולךה ויעכב הפעל‪ ,‬אפלו באותו השעור עצמי שנתן‬
‫להשתמש בו‪ ,‬כמו שתמנע תולדת השמוש הטבעי גם כן‬
‫בגזךתו ית׳ אם לגזר על זה‪ .‬ואולם לשרש הא׳י שהוא הזכרת‬
‫שמו ית׳ להמשך ממני ההשפעה‪ ,‬ודאי שיצטרך ה?ןךבה אליו‬
‫ית׳ והדבקות בי♦ וכל מה שלךבה הענלן הזה לצלח הוכר בלד‬
‫העושה אותוי וכל מה שלמעט לתקשה עליו השגת התכלית‪.‬‬
‫ןלשךש הב׳ אין תנאי זה מאטרך^י‪ ,‬אף על פי שלא יניח‬
‫מהיותו עוזר לו אם ימעא‪ .‬כי הנה א חד שהושם בסגלת‬
‫השמות האלה שלכךחי המלאכים בהזכרתם‪ ,‬הנה שבו גם הם‬
‫ככל הכלים הטבעלים‪ ,‬שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו‪ ,‬אם‬
‫לשתמש מהם כדרך שמישם כראוי‪.‬‬
‫אכן הדכי כיירי שאינו ךאוי ןהגון להדיוט שלשתמש‬
‫בשרביטו של מלך לי‪ ,‬לעל ךבר זה אמרי ז״ל‪ :‬יךאשתמש בתגא‬

‫‪ (53‬בענץ הזה — של הזכרת שמותיו ית׳‪.‬‬

‫‪ ( 54‬הזכרת שמו ית׳ כו׳ וימשיך כו׳ יחודשו כו‪ /‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ימצא‬
‫לקוראיו‪ ,‬ג׳ שלבים שיש בענין הזכרת השמות‪.‬‬
‫‪ ( 55‬היכולת להשתמש — ״בגבולים״ דלעיל‪ .‬ובאמה דרך ‪ -‬״תנאים״‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 56‬ראה ביאורו לעיל סעיף ז׳ הערה ד״ה‪ :‬ואמנם עוד ענין כר‬
‫‪ ( 57‬לכאורה דבריו מתייחסים לב׳ השורשים שהזכיר לעיל‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ב ‪ -‬הפעולה בשמות ובכישוף‬ ‫ירד‬ ‫קמד‬

‫לקדושים הלןרובים לו ית׳ וךבקים‬ ‫חלף‪ .‬ואין התר בךבר‬

‫שישתפ?שו בזה למה שיולד ממנו קדוש שמו ית׳ ועשית‬
‫ךצונו באיזה צד שיהןה‪ .‬וזולת זה‪ ,‬אף על פי שלא תמנע‬
‫הפע‪V‬ה למשתמש אם לשמר דךכי השמוש כךאוי‪ ,‬ענש וענש‬
‫על זדונו‪ .‬וכבר אמךתי‪ ,‬שעל ?ל פנים אין הדבר מח^ט‪ ,‬א‪V‬א‬
‫מגבל בגבולות מה שךאתה החכמה העקייוןה היותו;אות‪ .‬וגם‬
‫באותו הגבול עצמו‪ ,‬גזךתו ית׳ תמנע התו^ךה ‪ 9‬ל זמן שיךצה‪,‬‬
‫פשתגזר חכמתו היות המניעה ראויה ונאותה‪.‬‬ ‫• »‬ ‫‪V‬‬ ‫‪t‬‬

‫ענין ‪ 3‬ם א ת ן ה לעמת ן ה ע^;\ה ה א ל קי ם‬

‫ח ”‪ .‬והנה א ח ד היות גזרת חכמתו שיהלה בעולם טוב ודע‪,‬‬
‫״*הלה הסדור שימצא באמת הףע ב?ל המדרגות שאפשר לו‬
‫לימצא‪ ,‬ותהלה העבוךה לאךם‪ :‬שימנע ממנו השליטה ןהפעלה‬
‫כ?ל דרסיו ומדרגותיו‪ ,‬עד שיוסר ענלנו לגמד מן הבדאה‬
‫כלה‪ .‬ואולם י* תראה שהאדון ית״ש‪ .‬הנה אמתת ענלנו שוללת‬
‫ממנו סל מין חסרון שיהלה‪ ,‬כמו שכתבנו בחלק א׳ פרק א׳ ג*‪,‬‬
‫ורק בברואים אפשר שימצאו החסרונות ןהףעות‪ .‬והנה הלה‬

‫‪ ( 58‬הקרובים כו׳ ודבקים כר׳‪ ,‬כנ״ל בסמוך‪ :‬״ודאי שיצטרך הקורבה אליו ית׳‬
‫והדביקות בו״‪.‬‬
‫‪ ( 59‬סעיף ח׳ הוא כהקדמה לסעיף ט׳ — ענין הכשפים‪ ,‬שהוא הנושא הב׳‬
‫שהזכיר בכותרת הפרק‪ ,‬וענינו של כשפים הוא מכח‪ :‬״זה לעומת זה עשה‬
‫האלקים״‪ ,‬ומקדים לבאר כללות הענין והכוונה ב״זה לעומת זה״ כו׳‪ ,‬ובאיזה‬
‫ענינים נאמר‪.‬‬
‫‪ (60‬מוסיף‪ :‬שלא רק שיש מציאות רע ״בעולם״ אלא הוא ״בכל המדריגות״‬
‫‪.‬‬ ‫כו׳‪.‬‬
‫‪ (61‬אחר שאמר‪ :‬שהרע הוא בכל המדריגות‪ ,‬ועבודת האדם — להסירו‪,‬‬
‫מוסיף בהמשך‪ :‬שכל זה הוא רק מה שנוגע למדריגות טוב ורע ששייכים‬
‫להנבראים ולבריאה‪ ,‬אמנם בו ית׳ אין ההבחנה של‪ :‬״זה לעומת זה״‪.‬‬
‫‪ (62‬סעיף ב׳‪.‬‬
‫קמה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬

‫הסדור ^ימךאו מדרגות טוב לברואימי ויברא להם ההפך ^הוא‬

‫הךע‪ .‬עהוא המציאות מה עזאפעזר ??זיהוה לךע‪ ,‬ןובא האךם‬
‫כעכוךתו ולסיר מענלנו ומן הבריאה קלה את הךע כלו‪ ,‬ויקבע‬
‫בו ובבריאה את הטוב לנצח נצחים‪ .‬ןעל כן הלה הסדור‪^ ,‬בל‬
‫ענלן טוב ימצא כעדו ענלן ךעני*‪ ,‬והוא מה ^אמר הכתוב; גם‬
‫את זח לעמת זה ע^ה האלקים‪ .‬ולק בלבד אחד לתד הטוב על‬
‫לרע‪ .‬קזהטוב עזךעזו הוא עזלמותו ית׳ הקדום והניחי**‪ .‬וסלע‬
‫אינו אלא לבד נבלא ל^צלכטל “‪ ,‬ואין לו לעזמעז אלא בל זמן‬
‫ההקזתללות ^ל האלם ^צזכךנו למעלה‪.‬‬
‫עניו‬
‫והנה על פי הדרך הזה®**‪ ,‬כמו עזחמציא לאלם לרך להע^יג‬
‫בו האלה והע^בלה ויוח הקלעז ’® ^לא כלרך הטבע הגעזמי‪ ,‬כן‬
‫י׳צרך שימצא לטוב הגדול הזה*׳‘‪ .‬חהפלי והוא שיובל האלם‬
‫בלרך הטבעי‪ .‬והוא‬ ‫להמשיך חשך ועכירות ורוח טמאהי®‬
‫ענלן טמאות הכשוף והדדשה של המתים‪ ,‬שהלחיקתנו התולה‬
‫מהם• וענלנם הוא המשיך על לדי הזברות בתנאים ןדועים‪,‬‬
‫השפעות הטמאה וזהמה‪ .‬מה שהוא הרחוק היותר גדול ממנו‬

‫‪ (63‬כי אם הארס הוא זה שצריך להסיר את הרע ולקבוע את הטוב מענינו‬

‫ומכל הבריאה כולה‪ ,‬על כן בהכרח צריך ״שכל ענין טוב ימצא כנגרו ענץ‬
‫רע״‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה קל״ח פתח ל‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ר‪.‬‬
‫‪ (65‬נברא לשיבוטל — נגד; ״הקדום והנצחי״‪.‬‬
‫‪ (66‬של ״זה לעומת זה עשה האלקים״ הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (67‬להשיג בו הארה והשכלה ורוה״ל‪ — ,‬כמ״ש בסעיף ר‪.‬‬
‫‪ (68‬הזה — של הארה‪ ,‬השכלה ורוה״ק‪.‬‬
‫‪ (69‬חשך — נגד הארה‪ .‬ועכירות ~ נגד והשכלה )חומר‪ ,‬עכירות ושכל הם‬
‫מאותו נושא‪ ,‬וכמבואר כבר כמה פעמים(‪ .‬ורוח הטומאה — נגד רוה״ק‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ג ‪ -‬בענין הרוה״ק והנבואה‬ ‫דרד‬ ‫קמח‬

‫שימצא לו השכלה כ?עלה מז‪ 1‬מאד‪ ,‬והיא ההע‪ 1‬כלה הנ^פעתי‪,‬‬

‫והןנו שישפע לו שפע ממנו ית׳‪ ,‬על ןדי איזה אכ?צעים שהכין‬
‫לזה‪ ,‬ובהגיע השפע ההוא אל שכלו‪ ,‬לקבע בו לדיעת^ עדן מה‬
‫בברור בבלתי ספק ובבלתי טעות‪ ,‬וידע הדבר בשלמות סבותיו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪•• I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־■ ‪V‬‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1 * 1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪••I‬‬

‫ותולדותיו‪ ,‬בל דבר במלתתו‪ ,‬ועדן זה נקךא רוח הקדש‪.‬‬

‫מי^\‪ 3‬י רוח הקך ש‬
‫ב‪ .‬והנה בדךך זה ?שיג ענעים מה שבגדר ההגבלה הטבעית‪,‬‬
‫אך ביותר ברור וכמו שבתבנוז‪ ,‬ו?שיג גם כן ענ?‪5‬ים מה שאין‬
‫בגךר ההשכלה הטבעית שתשיגם‪ ,‬ומכלל זה העתידות‬
‫והנסתרות‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪1‬‬

‫]עדן[ רוח הקך ש בה^לם‬

‫כדו‬ ‫ג‪ .‬ואולם מדרגות על מדרגות נכ?צאו בךבר‪ ,‬בין בענ?ך‬
‫השפע הנשפע‪ ,‬בין בזמן השפעו‪ ,‬בין בדרך הגיעו אל האךם‪,‬‬
‫ובמהות הךבדם המתגלים ונוךעים לו על ?די זה‪ .‬אכ?‪5‬ם בכלם‬
‫תה?ה ההשפעה בדרך ש?‪-‬ךגיש בה המשפע בברור‪ .‬אכן עוד‬
‫יקרה‪ ,‬שלשפע בלב® האךם שפע שלעמידהו על תיבן ענ?ן‬

‫‪ ( 5‬ההשכלה הנשפעת — השכלה שבא מכח שפע‪) ,‬ולא דרך חשיבה( וכמו‬
‫שממשיך‪ :‬והיינו שיושפע לו כר‪ .‬וכן בכל הפרק חוזר על ענין השפע‬
‫שבהשכלה של רוה״ק ונבואה‪ .‬וראה פחו״ד סי׳ קכ״ד )שערי רמח״ל עמ׳‬
‫רנד(‪.‬‬
‫‪ (6‬ובהגיע השפע ההוא אל שכלו יוקבע בו ידיעת כו׳ — בתוך עצם השפע‬
‫טמון הידיעה עם הבחנותיו)‪-‬בירור‪ :‬בלי ספק בלתי טעות‪ ,‬כשלימות סבותיו‪,‬‬
‫בשלימות תולדותיו(‪ .‬ולא שע״י השפע הוא משכיל בכה השכלתו‪.‬‬
‫‪ ( 7‬ביותר בירור וכמ״ש — בסעיף א׳‪ :‬ידיעת ענין מה ״בבירור״ כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 8‬מדריגות על מדריגות נמצאו בדבר בין בענץ כו׳ — ר״ל‪ :‬בכל אחד מהד׳‬
‫ענינים שמונה והולך‪ ,‬יש בכל אחד גופא חילוקי מדריגות‪ ,‬אמנם יש דבר אחד‬
‫השוה בכולם — אמנם בבלם תהיה ההשפעה כר‪.‬‬
‫‪ (9‬שיושפע בלב כר וכן בהמשך דבריו‪ :‬מחשבה ״בלבבו״‪ ,‬בלב דייקא‪ ,‬כי‬
‫קמט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬

‫מהענלנים‪ .‬אך לא לךגיש בו המעזפע אלא כנ?י ^נופלת מחעזבה‬

‫בלבבו* ויקרא זה לפעמים על דךך הךחבה — רוח הקדש‬
‫בדברי חז״ל‪ ,‬או השפעה נסתרת‪ .‬אבל רוח הקדש באמת‪ ,‬הוא‬
‫שיה!ה נבר ךנךגש בברור לבעליו וכמו שעתבנו‪.‬‬

‫עניו הנבו א ה‬
‫י• ואמנם למעלה מעל זה וש מעלה אהרת״‘ ‪ ,‬והיא הנבואה‪.‬‬
‫וענלנה‪ .‬שלגיע האדם ויתקשר בבורא ית״ש ךלתדבק בו דבקות‬
‫ממש‪ ,‬באפן שלךגיש ההתדבקות ולשיג מה שהוא מתדבק בו״‪,‬‬
‫דהלנו כבודו ית׳‪ ,‬על הדר^‘ שנבאר לפנים‪ .‬ללהלה הךבר ברור‬
‫אןולו ומךגש ממנו בלי ‪?9‬ק כלל‪ ,‬בדרך שלא יסתפק בדבר‬
‫^שמי שלךגישהו בהי^ןזיי• והנה עקר הנבואה הוא השיג‬
‫הדבקות והקשר הזה‪ ,‬עודו בהיים‪ ,‬שזה שלמות גדול ודאי‪,‬‬
‫י‘ ואולם לתלוה לזה לדיעות והשבלות‪,‬״ בי אמנם לשיג על לדי‬
‫זה ענלנים אמתיים ונכבדים מאד מסתת סודותיו ית׳‪ .‬ולשיגם‬

‫רוח הקודש ממש‪ ,‬הוא שפע אל השכל‪ .‬וכן במאמר העיקרים מודגש בענין‬
‫זה‪ ,‬חלוקה זו של שכל ולב‪.‬‬
‫‪ ( 10‬מעלה אחרת — לא רק מדריגה יותר ״עליונה״ שיש בענין רוה״ק כמ״ש‬
‫כסעיף הקודם‪ ,‬אלא מעלה ״אחרת״‪.‬‬
‫‪ ( 11‬וישיג מה שהוא מתדבק בו — ר״ל; שמשיג את הדבר שבו נדבק‬
‫)־הכבוד העליון(‪.‬‬
‫‪ ( 12‬על הדרך שנבאר — ״על ידי אמצעים״‪ ,‬וכדלהלן בסעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ ( 13‬אחר שאמר ״עיקר״ ענינו של הנבואה — התדבקות בו ית׳‪ ,‬מוסיף‪ :‬שיש‬
‫בו גם ענין של ״ידיעות והשכלות״‪.‬‬
‫‪ ( 14‬״עיקר״ הנבואה הוא השיג הדביקות כו׳ ואולם ״יתלוה״ לזה ידיעות‬
‫והשכלות‪ ,‬וכן הוא בדבתו להלן פ״ד‪ ,‬ו׳‪ .‬לב׳ קשה במ״ש בדעת תבונות סי׳‬
‫סג‪ :‬״הנבואה היא ידיעה והשגה שהקב״ה נותן לנביא מכבודו״‪ ,‬וכן במאמר‬
‫העיקרים בפרק ‪ :‬״בנבואה״ בתחלתו‪ .‬וראה הערות לדרך ה׳ ״אור הדרך״)הוצ׳‬
‫פלדהיים( בעיונים‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ג ‪ -‬בענין הרוה״ק והנבואה‬ ‫דיד‬ ‫קנ‬

‫בברור בדרך הה^ב^ה הנעזפעת עזזכךניג׳‪ ,‬ובי‪1‬תר כיח מבעל‬

‫רוח הקדש‪ ,‬דכמ״ש עוד כס״ד‪16‬‬

‫דרד ה^\‪ 3‬ת הנביא‬

‫ה‪ .‬ל• אך דךך הה^גה הזאת הוא‪ ,‬שתהיה על ןדי אכזעעים‪,‬‬
‫שלא יתדבק האךם ולא ?שיג את כבודו*' ית׳ כמי שרואה את‬
‫חברו לפ‪5‬יו‪ ,‬אלא על ידי משרתיםי"‪ ,‬ישמשו להשגה סגשמוש‬
‫•‬ ‫‪▼ T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫▼ ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪▼ I‬‬ ‫‪•• - t‬‬

‫הזכוכית לעין‪ ,‬שעל ?ךם ?שג הבבוד‪ .‬אך המשג באמת יה?ה‬
‫הבבוד ולא אהד‪ ,‬א?יא שתשתנה ההשגה כפי שבוי האנ?עעים‪,‬‬
‫בלא?ה באספקלריות‪ .‬ויכהן בזה מדלגות הרחוק והקרוב‪,‬‬
‫!‪ 2‬ובהירות האספקלריא ועכירותה‪.‬‬

‫אפן ס הנ‪ 3‬א‪ 2‬ג‬

‫והנה בהגלותו ית׳ ובהשפע שפעו “ על הנביא‪ ,‬יגבר עליו‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪ ( 15‬הדמיון לרוה״ק הוא בזה שהוא ״השגה נשפעת״)בלשון הדע״ת‪ :‬״ידיעה‬

‫נחקקת״(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬וכמ״ש עוד — בסעיף ר‪.‬‬
‫‪ ( 17‬אחר שביאר ״ענין״ הנבואה — דביקות והשגת הכבוד‪ ,‬מבאר בהמשך‪:‬‬
‫״דרכו״ — שהוא ע״י אמצעים‪.‬‬
‫‪ ( 18‬כבודו ית׳‪ ,‬כנ״ל סעיף ד׳‪ ,‬שהנבואה הוא השגת ״כבודו״ ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 19‬אמצעיים כו׳ משרתים — מלאכים‪ .‬דאה דמב״ם היסוה״ת פ״ז ה״ו‪.‬‬
‫‪ (20‬נראה שחסרה מלת קשר‪ .‬אצ״ל‪ :‬כשימוש הזכוכית‪ ,‬היינו המשרתים‬
‫משמשים להשגת הכבוד‪ ,‬כמו הזכוכית לעין‪ .‬וכמ״ש בהמשך‪ :‬כראיה‬
‫באספקלריות‪ .‬ענין האספקלריא‪ ,‬מבואר להלן פרק ה׳‪ ,‬ד‪-‬ה‪.‬‬
‫‪ ( 21‬ובהירות האספקלריא ועכירותה — לא ברור הקשר הדברים‪.‬‬
‫‪ ( 22‬ג׳ הבחנות יש ״באופן״ ההנבא‪ :‬א‪ .‬כחות הנפש לא יפעלו מעצמן‪ .‬ב‪,‬‬
‫מציאות השכלה — מצד היותו קשור בבוראו‪ .‬ג‪ ,‬גילד הכבוד ממשיך בכח‬
‫הדמיון‪ ,‬ומתוך הדמיון נמשך מחשבתו‪.‬‬
‫‪ (23‬ובהשפע שפעו כר‪ ,‬ראה ספר העיקרים מאמר שלישי פרק ח‪ ,‬שאין‬
‫קנ א‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬
‫דחעזבי‬ ‫דן ך ע ץ ען ‪4‬ג‬ ‫א בן ^‬ ‫ךן ק; ף ^‬ ‫ף ^‪ ,‬ך‬ ‫^ כ ר ת‬

‫להתהפך‪ ,‬פי זה מחיק החימר ^לא לסבל גלוי הרוחניות‪ 5 ,‬ל‬

‫^זבן גלוי בבורו ית׳‪ .‬והנה הךגעזויתיו יבטלו‪ ,‬וגם פעלו־תיר‬
‫הנפשיות לא יפעלו כ^ל מעצמן ”‪ ,‬אפל היעזאמה כלן תלויות‬
‫בו ית׳ ובשפעו הנשפע‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫{‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫ן‬

‫והנה מצד ההתדבקות שנשמתו מתדבלןת‪ ,‬יתוסף בה מציאות‬

‫ל^כ^ה חוץ מגדר כל ההשפלה האנושית ?יגמרי‪ ,‬כי תהןה‬
‫חשכלה בה לא מצד מה שהיא בעצמה‪ ,‬א^א מצד היות השרש‬
‫סעליון ” מתקשר בה‪ ,‬ןאז מה שתשיג יהןה בךךך יותר נשגב‬
‫ממה שהוא המשג ממןה מצד עצמה ”‪ .‬ובזה יפה כהו של‬
‫ה?כיא מבעל רוח הקדש אפלו בהשגת הןדיעות*^‪ ,‬כי הרי הוא‬
‫משכיל בהשכלה עליונה מכל השכלה שאפשר ^אךם‪ ,‬והיא‬
‫השכלה בבחינת היותו קשור בבוךאו‪.‬‬
‫להנה גלוי כבודו ית׳ הוא יהןה הפועל ככל מה שימשך‬
‫לנפיא בנבואתו‪ .‬והנה ממני למשך בכיה הדמיון שבנפש הנביא‬
‫ליצירו בו ענינים מה שיכךח‪9‬ג בו מכה הגלוי העליון ללא מצד‬

‫הנבואה מצד הכח המדמה כמו שחשבו הפילוסופים‪ ,‬אבל היא‪.‬שפע אלקי‬
‫שופע על הכח השכלי‪ .‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ההשכלה הנשפעת‪.‬‬
‫‪ ( 24‬אברי גופו מדעזו‪ ,‬כמ״ש ברמב״ם היסוה״ת פ״ז ה״ב‪ .‬ראה ביאורו‬
‫בתיקונים חדשים תי׳ כב בתחילתו‪ .‬וראה גנד רמח״ל עמ׳ שב‪ ,‬ד״ה ‪ :‬שע ח‪.‬‬
‫‪ ( 25‬״ההרגשים״ )‪-‬שייכים לענץ הגוף( מתבטלים‪ ,‬ופעולות ״הנפש׳ אינם‬
‫מתבטלים רק נשארים תלדים בו ית׳ ואינם פועלים מעצמן‪.‬‬
‫‪ ( 26‬השורש העליק — אפשר שאין כוונתו לענין ״הכבוד״ הנ״ל‪ ,‬וכוונתו‬
‫למ״ש כאן בהמשך; בהיותו קשור בבוראו‪.‬‬
‫‪ ( 27‬מצד עצמה — מצד הנשמה‪.‬‬
‫‪ (28‬״אפילו״ בהשגת הידיעות — ולא רק בענין הקרבה והדביקות‪.‬‬
‫‪ ( 29‬שיוכרח‪ ,‬לא מובן‪ ,‬ואצ״ל; שייחקק‪ .‬וכן הוא בהמשך דבריו‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫פרק ג ‪ -‬בענין הרוה׳׳ק והנבואה‬ ‫ד רן‬ ‫קנב‬

‫עצמו כלל«נ‪ .‬ומת^ך!^ הדמיונות ההם תמשך בו מחעזבה‬

‫והשכלה‪ .‬שחקיקתם תהיה מכה הכבוד המתגלה וישאר העניו‬
‫‪| t1 • T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫» •‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫■‬
‫‪ T | t‬־‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪• -» V‬ן‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬

‫קבוע בשכלו‪ ,‬שגם כאשר ישיב למצבו האנושי תמצא הידיעה‬

‫‪T‬‬ ‫“ ‪• I‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪VI T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪”1‬‬ ‫‪” V‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪|T‬‬

‫בו בברוךה‪.‬‬

‫אך פךטי המדרגות‬ ‫זה כלל עדן הנבואה לכל הנביאים‬

‫רבים‪ ,‬וכמש״ל בס״דגג‪ .‬ןעל הכל מלתתו של מישה רבנו ע״ה‪.‬‬
‫שהעיךה עליו התוךה‪ :‬ולא קם עוד ןביא בישךאל כמישה אשר‬
‫ןךעו ה׳ פדם אל פנים‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ (30‬למרות שכח ״המדמה״ הוא מצייר הציורים‪ ,‬אמנם אינם לפי ענינו הטבעי‬
‫העצמי‪.‬‬
‫‪ (31‬בכה הדמיון כר ומתוך הדמיונות כר‪ ,‬בכאן אומר‪ :‬ש״אופן ההנבא״ הוא‬
‫שהכבוד המתגלה חוקק בכח הדמיון מחשבות והשכלה‪ .‬ומ״ש לעיל )סעיף‬
‫ה׳(‪ :‬שהכבוד מתגלה ע״י משרתים‪ ,‬דוגמת האספקלריא‪ ,‬הוא ״דרך״ ההשגה‬
‫— איך הכבוד מושג — לא בטהרתו כמות שהוא‪ ,‬אלא ע״י אמצעיים‪ .‬אמנם‬
‫כאן עיקר דבריו הוא על‪ :‬״אופן״ ההשגה — ההדרגה והשלבים שיש מגילוי‬
‫הכבוד עד השגת ההשכלה‪.‬‬
‫‪ ( 32‬זה כלל — לא ברור על איזה ענין קאי‪ ,‬כי לכאורה כולל גם מרע״ה —‬
‫לכל הנביאים‪ ,‬ברם מרע״ה לא בכלל ענין ביטול ההרגשים‪ ,‬ועוד הבדלים‪,‬‬
‫כמ״ש לקמן פרק ה׳‪.‬‬
‫‪ (33‬וכמש״ל בס״ד — בפרק הבא‪.‬‬
‫קנג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דיד‬
‫פרק ד‬
‫נבמי ‪1‬י הןבואה[‬
‫הנביא ישיג ‪ 9‬ל עניני* ההנבא בק‪1‬י ‪P9V‬‬
‫א• הנה הנביא כעזעיע למךרגת הנבואה בעולמות‪ ,‬יעזיג את‬
‫כל המגיע לו בהע‪1‬גה ברוךה ובידיעה עולמה‪ .‬פרועז‪ :‬כי אף על‬
‫פי עולפי ההך^ה ^זכךנו בפרק הקדם‪ ,‬לקדמו לו הדנ?יונות‬
‫ואחר כך לגיע אל המחעובה כפי הדךכים עזזכךנ^» הנה בהגיעו‬
‫אל ברור נבואתו‪ ,‬לע‪1‬יג היותו ןביא באמת‪ ,‬פרועו‪ :‬היותו‬
‫מחקשר בו ית׳ והיותו ית״ש מתגלה לו ופועל בו כל אותם‬
‫‪V -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪y, ..‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬

‫הפעלות‪ .‬ולשיג היות הדנ?יונות אקור נעטלרו בו‪ ,‬דמיונות‬

‫נבואיים נפעלים משפעו ית׳ השופע עליו‪ ,‬והקבע בו לדיעת‬
‫חענלן אשר לקבע על לדי שפעו זה‪ .3‬ללא לשאר לו שום ‪?9‬ק‬
‫לא בנבואתו ללא בבחינותיה‪ ,‬לא הקודמותי׳ ללא הנמקזכות‪.‬‬

‫ענלן המקנלמדים בנבואה*‬

‫וממה עזעדך ^הדע‪^ ,‬הנה לא לגיע הלביא אל המדרגה‬ ‫ב•‬

‫‪ ( 1‬כל עניני — בהמשך מונה ג׳ דברים שמשיג הנביא‪ :‬א — היותו נביא‬
‫באמת‪ .‬ב — שהדמיונות הם דמיונות נבואיים )ולא מכח המדמה הטבעי‪ ,‬אלא‬
‫מצד שפעו ית׳(‪ .‬ג — משיג‪ :‬שהידיעות )המחשבות( נקבעו ע״י שפעו ית׳‪.‬‬
‫כוונתו בכל זה‪ :‬שאע״פ שהדמיונות מקדימים אל המחשבות‪ ,‬אעפ״ב יש לו‬
‫בירור גמור בכל עניני הנבואה‪.‬‬
‫‪ ( 2‬יקדמו לו הדמיונות כו׳ אל המחשבה — כנ״ל פ״ג סעיף ו‪.‬‬
‫‪ ( 3‬עד כאן ביאר מ״ש בכותרת‪ :‬הנביא ישיג עניני ההנבא‪ ,‬בהמשך מבאר‪ :‬בלי‬
‫ספק‪.‬‬
‫‪ (4‬לא בנבואותו — היותו נביא באמת‪ .‬ולא בבחינותיה ‪ -‬אולי כוונתו אל‬
‫הדמיונות והידיעות‪ .‬לא הקודמות — הדמיונות‪ .‬ולא הנמשכות —‬
‫המחשבה‪.‬‬
‫‪ ( 5‬אחר שביאר ענין מי שהגיע למדרגת הנבואה בשלמות‪ ,‬מבאר )בסעיף ג(‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬במקרי הנבואה‬ ‫דרך‬ ‫קנד‬

‫העליונה בפעם אחת‪ ,‬אבל !עלה מעלה אחר מע^ה עד הגיעו‬

‫אל הנבואה השלמה‪ .‬ויש בדבר התלמדות‪ ,‬כמו כל עזאר‬
‫>‬ ‫‪J‬‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪••I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* »‬ ‫‪•1‬‬

‫החכמות והמלאבות ש!עלה האדם במדרגותיהם עד ש!עמ'ד על‬

‫בוך!ן‪ .‬וזה ענ!ן בני הנביאים שהיו עוכ?דים לפני הנביא‬
‫להתלמד בדךכי הנבואה מה שה!ה מצטרך לזה‪.‬‬
‫נבואה בלתי נכךת‬
‫גי‪ .‬והנה אפשר ש!גיע גלוי ממנו ית׳ אל אדם והוא לא !כיד‬
‫בו כמו ש!כיר הנביא‪ ,‬אלא !חשבהו עא מן המךגשות‪ ,8‬עד‬
‫שיגבר עליו השפע הנבואי ואז!כיד העדן כמות שהוא באמת‪.‬‬
‫ומן המין הזה ה!תה קריאת ה׳ לשמואל‪ ,‬שלא התנבא מתחלה‬
‫ולא שפע עליי השפע‪ ,‬אלא שנגלה עליו קול כקול מךגש ןל־א‬
‫השיג בזה יותר‪ ,‬אבל אהד עך שפע עליי הש?ע והכיר והשיג‬
‫הנבואה בךךפיה‪ .‬וכן מךאת הסנה למשה‪ ,‬בתחלה לא נגלה לו‬
‫אלא כמךגשות וךאה הסנה בוער באש‪ ,‬והקב״ה קךאו כקולו‬
‫של אביו י‪ ,‬אפל אהי פך שפע עליו השפע והשיג הנבואה‬
‫לאמתה‪.‬‬

‫מצבים אחרים שאינו מכיר עדיין היותו נביא‪ ,‬ומקדים בסעיף ב׳ שיש‬
‫התלמדות בענין הנבואה עד שעומד על בורין‪.‬‬
‫‪ (6‬בני הנביאים — מלכים ב‪ ,‬ב‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪ .‬וראה שערי קדושה )למרח״ו( ח״ג‬
‫שער ר‪.‬‬
‫‪ ( 7‬סעיף ג׳ שייך לענין ״המתלמדים״‪ ,‬הנ״ל בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (8‬מן המורגשות — אצל הנביא הם מתבטלים‪ ,‬וכנ״ל פ״ג‪ ,‬ו‪ .‬מלשונו‪:‬‬
‫״יחשיבהו״ כר‪ ,‬משמע שבאמת אינו מן המורגש‪ ,‬רק שהוא לא מכיר בו‪,‬‬
‫וכלשונו בכותרת‪ :‬״נבואה בלתי ניכרת״‪ .‬דאל״כ ‪ ,‬ובאמת הוא מן המורגש‬
‫הטבעי‪ ,‬אינו בכלל נבואה‪.‬‬
‫‪ (9‬שמות רבה ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫קנ ה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דיד‬
‫סלמוד ?!מרנלמדים״‘‬
‫ד‪ .‬ואולם ?תלמדו המתלמדים ‪3‬נבואה בעו;ינים ידועים‬
‫^?ז?מעזיך עליהם היטפע העליון‪ ,‬ויעטל מניעות חימר הגוף‪,‬‬
‫ו?מעזיך גלוי אורו ית׳" וההדבקות בו^י‪ ,‬ועללם^' ־־ בונות‬
‫להזערות שמות הקדושים‪ ,‬והלולים בתהלות^! ~ ?צרפו בם‬
‫שמות בדךכי הצרופים‪ ,‬וכמו שבהבנו לעיל י י‪ .‬וכפי מה שיהיו‬
‫זוכים במעשיהם ומזדככים להולכים על ידי ענ?נים האלה®‘ ‪ .‬בד‬
‫יתקךכו אליו ?תברך‪ ,‬ל?תהיל השפע לישפע עליהם ל?שיגו‬
‫השגות אחר השגות עד ש?גיעו אל הבבואה‪,‬‬
‫והנביא המכהק ויודע ככר דךכי הנבואה על נכון‪ ,‬זלמדם‬
‫בל אחד לפי הכנתו‪ ,‬מה ?עשו להשיג את התכלית המבקש •‬

‫‪ ( 10‬חוזר לענין סעיף ב׳‪ .‬וכנ״ל בהערה ד״ה; סעיף ג‪.‬‬

‫‪ ( 11‬כעגיגים ידועים‪ ,‬ד׳ דברים מנה כאן; המשך השפע‪ ,‬מניעת החומר‪ ,‬גילוי‬
‫אורו והתדבקות‪.‬‬
‫‪ ( 12‬וימשיך גילוי אורו ית׳‪ .‬וההדבקות בו‪ ,‬ב׳ דברים אלו‪ :‬גילוי אורו ודבקות‪.‬‬
‫מוזכרים כמה פעמים בהמשך )וכן הזכירו לעיל בסעיף א(‪ ,‬והוא עיקר ענין‬
‫הנבואה‪ ,‬כמ״ש בסעיף ו׳ — עצם הנבואה כנר ביארנוהו שהוא התדבק בו ית‬
‫והגלותו ית׳ אליו‪.‬‬
‫‪ ( 13‬וכללם — ר״ל‪ :‬שענין השמות וצירופיהן‪ ,‬הם דבר הכללי של ה״ענינים‬
‫הידועים״ הממשיכים בו׳‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ר״ל‪ :‬תהלות ותשבחות שעולה מתוכן )בר״ת או ס״ת וכדומה( צירופי‬
‫שמות‪ .‬בדוגמת תפילת אנא בנח כר‪ .‬וראה תפילות ד׳ פנות המרכבה‪ ,‬גנזי‬
‫רמח״ל מעמ׳ שלג והלאה‪.‬‬
‫‪ ( 15‬וכמ״ש לעיל— לעיל פרק ב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ע״י ענינים האלה — כוונות והזכרת שמות וצירופים כר‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 17‬וזה‪ ,‬כשעדיין לא התחיל בשום גילוי‪ ,‬וממשיך בענין ההתלמדות‪ ,‬אחר‬
‫שהתחיל הגילד — וכן כשיתחילו הגילויים כר‪,‬‬
‫‪ ( 18‬המבוקש‪ ,‬וכן מדגיש בהמשך דבריו‪ :‬״מן התכלית אשר הם מבקשים״‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬במקרי הנבואה‬ ‫דרד‬ ‫קנו‬

‫וכן כ^ז!תחילו הגלויים עליהם‪ ,‬ילמדם הנביא כפי ענץ הגלוי‬

‫המתגלה‪ ,‬ומה עזןחסר עוד להם מן התכלית א^ר הם‬
‫מבקשים‪. 19‬‬

‫יי^להנה יצטךכו למלמד ומלדך‪ ,‬עד עמדם על בווץה של‬

‫הנבואה בעזלמות‪ .‬כי אף על פי עזכבר יתחיל בגלויים והעזפע‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫! •‬ ‫•‬ ‫‪! -‬‬ ‫‪▼ » v‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫▼‬ ‫‪! -‬‬

‫עליהם העזפעות‪ ,‬לא מפני זה ימצאו מגיעים אל סוף הענץ‬

‫מןד‪ ,‬אבל הלרבה רבה יצטךכי להגיע אל הסיף על נבון‪ ,‬בל‬
‫אחד לפי מעלתו והכנתו‪.‬‬ ‫‪ -‬ן‪T T -‬‬ ‫‪T -I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪TV‬‬

‫הבדל הנביאים‬
‫ה‪ .‬ןאמנם גם אחדי הע‪1‬יגם מעלת הנבואה יבחנו הנביאים זה‬
‫‪•f‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫—‬ ‫• ‪—J Y‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫“‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T | T‬־••‬ ‫|‪I‬‬

‫מזה במע^ה ומךרגה‪ ,‬בין בבמות בין באכות‪ .‬פרועז‪ :‬כי יש‬
‫עזיתנבא פעמים רבות‪ ,‬דעז עזלא יתנבא א^א מעט‪ .‬לבן באבות‬
‫הנבואה עצמה‪ ,‬לש שלשיג התדבקות גדול בו ית׳ לישכיל‬
‫השבלות גדולות מאד‪ ,‬ללש שהתדבקותו לא ?הלה ‪ 9‬ל בך לכן‬
‫השבלתי• אמנם בזה לשוו בל המתנבאים‪ ,‬שיהלה להם דבקות‬
‫נבר להם בו ית׳‪ ,‬לגלוי ממנו ית׳ אליהם “ נבר אליהם בברור‬
‫שלא לסתפקו בו‪ ,‬אלא שבהתדבקות עצמו ובגלוי לההשבלה‪,‬‬
‫יבחנו המדרגות הרבות שיבחנו‪.‬‬ ‫‪-I T • V‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪-I T‬‬

‫‪ ( 19‬ב׳ הבחנות יש כאן‪ :‬שמלמדם הבנת הדברים שהתגלה כבר‪ .‬ומלמדם איך‬
‫להגיע לשלימות הנבואה‪.‬‬
‫‪ ( 20‬אחד שאמד ענין המתלמדים‪ ,‬מסיים; שענק זה נצדך כל עוד לא הגיע אל‬
‫הסוף על נכון‪.‬‬
‫‪ (21‬ובזה ישוו‪ ,‬וז״ל במאמר העיקרים )פרק‪ :‬״בנבואה״ ד״ה; הגילד(; ויש בו‬
‫)בנבואה( מדריגות על מדריגות שונות‪ ,‬אך הכולל בכולם — שיתברר לנביא‬
‫בודאות גמור‪ ,‬שהמתגלה לו הוא כבודו ית׳ כד‪.‬‬
‫‪ ( 22‬ב׳ הבחנות‪ :‬ניכר לו שהוא דבוק‪ ,‬תיכר לו שיש לו גילד‪.‬‬
‫קנז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרך‬
‫);יקייסיות סנביאים‬
‫י‪ .‬וממה “ ^ביגיע לנביאים‪ ,‬הוא ^יויתם מעותלחים בעזליחות‬
‫מפוני ית׳‪ ,‬והןנו פי לא זה הוא עצם הנבואה‪ ,‬ןאינו מכך‪7‬ז ?לל‬
‫??ביא עזיעזתלח לאחרים‪ ,‬אבל עאם הנבואה כבר באךנוהו‬
‫^זהוא התדבק בו ית׳ ןה‪?.‬לוחו ית׳ אליו‪ ,‬ן?תלוו לזה הידיעות‬
‫וההשפלות קזיתלוו‪ .‬ימן המקדם לקורים‪ ^4‬פעמים רבות‬
‫לנביאים הוא העזתלחם לאחרים‪ .‬וכבר אפקזר ^יגיע זה אל‬
‫?ביא מבהק ובקי מאד בדךכי הנביאה‪5‬ג ויוךעם על בירים‪.‬‬
‫ואפשר שיגיע אל מי ^לא והיה ‪ 9‬ל בך בקי ומלמי בזה‪ ,‬ומצד‬
‫זה אפשר שיקרו טעיות לנביאים‪ ,‬לא במה שיתנבאו “‪ ,‬אלא‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫’ ‪I‬‬ ‫‪*H T‬‬ ‫‪|» * V‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*■‬

‫במה ש?עשו הם מדעתם‪ ,‬ןלא !שלימו מה שךאוי בשליחותם‪,‬‬

‫דלנשו‪ .‬ולמעשה הנביא של יךבעם שעבר על דב‪.‬ד עצמו‪,‬‬
‫ו?משך לו מהיותו בלתי מדוקדק בדךכי הנבואה‪ .‬וכמ״ש ז״ל‬
‫על זה בש״ס‪7‬ג‪.‬‬

‫מן מ בי א ממה ^ץנללל בנבואתו‬ ‫אפ)^ר‬

‫אך אי אפ׳^ר י‪! V‬ראה מה ^^אינו‬
‫ז‪ .‬ןהנה עוד אפשי לנביא מן הנביאים שישיג ענ!ן אמתי‬
‫בנבואתו‪ ,‬אך לא ?שיג ?ל הענלנים האמתלים שנלללי בה‪ .‬דדך‬
‫משל‪ ,‬נבואתו של יוןה בן אמתי שנאמר לו‪ :‬ןננוה נהפכת‪.‬‬

‫‪ (23‬וממה — מתוך האפשריות השונות‪.‬‬

‫‪ ( 24‬המקרים שקורים‪ ,‬נגד מ״ש לפני זה‪ :‬״עצם״ הנבואה‪ .‬וכן בכל הפרק‬
‫מבאר בו ״מקרי הנבואה״‪ ,‬וכמ״ש בכותרת הפרק‪.‬‬
‫‪ (25‬ובקי מאד כדרכי הנבואה — ״מלומד״‪.‬‬
‫‪ (26‬לא במה שיתנבאו — בעצם תוכן הנבואה‪.‬‬
‫‪ (27‬סנהדרין פט‪.‬‬
‫‪ (28‬לנביא מן הנביאים — ולא רק למתלמד‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬במקרי הנבואה‬ ‫דרד‬ ‫קס‬

‫סימניהם‪ ,‬והדךך לינצל מהם עד הגיע אל אמתת הנבואה‪.‬‬

‫ואלה היו מלמדים את התלמידים כמו עזעתבנו לעיל‪ ,‬וממלטים‬
‫אותם מן הטעיות ומעמידים אותם על האמת‪.‬‬

‫ענין נביאי ס^ץקר‬

‫י‪ .‬ואולם עקר הענץ הזה*^ הוא מ״ש בחלק א׳ פרק ה׳‪9‬ג‪,‬‬
‫מאותם כהות הטמאה קזנמצאים בעולם ופועלים כפי מה‬
‫עזהחק בטבעם ונמסר בןךם‪ .‬והנה יש בכחם קזיטעו את‬
‫האדם’“‘‪ ,‬במה עזישפעו עליו השפעות בךךכים כעין דךכי‬
‫הנבואה האמתית‪ ,‬ויגלו לו עדנים אמתיים ובוץבים‪ ,‬ויחדשו לו‬
‫קעת ענלנים נפלאים><‪ ,‬וכמו שאמר העתוב בפרוש בנביא‬
‫השקר‪ :‬וגתן אליף אות או מופתגי׳ ובא האות והמופת‪.‬‬
‫והנה דבר זה אפשר קזלקרה לאדם עזלא בךצונויי ואפשר‬

‫‪ (38‬ואולם עיקר הענין הזה — מ״ש בסעיף ט — ״ואפשר לו שיבשל וכענין‬

‫נביאי אחאב״‪.‬‬
‫‪ ( 39‬סעיף ח׳‪.‬‬
‫‪ (40‬שיטעו את האדם‪ ,‬לא בזה שהוא חושב שהוא נביא אמיתי‪ ,‬אלא הוא‬
‫יודע שמקבל נבואתו ע״י כתות הטומאה‪ ,‬והטעות הוא בעצם הידיעות שמשיג‬
‫בנבואתו‪.‬‬
‫‪ (41‬הכת של עשיית נסים ונפלאות‪ ,‬מענינו של נבואה הוא‪ ,‬כמ״ש במאמר‬
‫העיקרים‪ .‬אמנם לא הזכירו לעיל בעניני הנביא האמיתי‪.‬‬
‫‪ (42‬אות או מופת‪ ,‬הם הב׳ דברים שהזכיר לפני זה‪) :‬וכן בהמשך כמה‬
‫פעמים(‪ :‬ידיעות ענינים‪ ,‬ועשיית נפלאות‪ .‬ה״ידיעות״ שהשיג גורמים להיות‬
‫״מפתים״ בני אדם להיות מאמינים בו‪ .‬״הנפלאות״ הם לאות על היותו נביא‪.‬‬
‫וז״ש בהמשך‪ :‬שעל ידיהם היו •״מפתים״ המאמינים בם‪ ,‬וכן מחדשים בכח זה‬
‫נפלאות ״לאות״ על נבואתם‪ .‬וכ״ה בפידוש הגד״א על הגדה ש״פ‪ ,‬שמופתים‬
‫הוא מלשון פיתוי‪) .‬אמנם בהמשך דבריו בד״ה‪ :‬והנה‪ ,‬מתיחס רק לענין‬
‫הידיעות — ״שיגלו לו ענינים כמו שכתבנו״ כי מדבר על שלב ההשתדלות‬
‫— שהוא ההשגה‪ ,‬והאותות הוא עושה אח״כ כדי לאמת נבואתו‪ ,‬וכנ״ל(‪.‬‬
‫קסא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬
‫^יקךה לו בךצונו‪ .‬דהינו עזאפקזר שיקךה לז מקרה זה ן־הוא לא‬
‫העזתדל עליו‪ ,‬או הקזתדל על ה פ כונ‪ /‬והגיע לו זה מפני עלא‬
‫געזלם במעעזיו והשתךלותו*'‪ /‬ןאפשר ש!גיע למי שךעה בו‬
‫כר^זעו והקזתדל להע‪t‬יגו‪ ,‬והןנר ^ילף אחרי הכהות האלה‬
‫ולעזתדל להדבק בם בךצונו‪ ,‬להע‪t‬יג מהם מה ^יחפיץ להע‪1‬יג‪,‬‬
‫דהלנו ^לגלו לו ענלנים כמו ^עתבנו‪ ,‬עזבהם לוזזיק עצמו לפני‬
‫כני האךם לנביא ויסיתם כמו עזלחפץ‪ ,‬או יתכבד בעיניהם‪.‬‬

‫ימן המין הז;ה היו נביאי הבעל ןהאעזךה‪ ,‬עזהנה היו‬

‫מעזתךלים בזה עד ?צהיו מתדבקים בכחות האלה‪ ,‬ומע«יגים‬
‫לדיעת קצת ךבדם‪ ,‬עזעל לדיהם היו מפתים המאמינים בם‪ ,‬ןכן‬
‫מחדעזים בכה זה נפלאות‪ ,‬לאות על נבואסם וכמו ^בתבנו‪.‬‬
‫ואמנם הם בעצמם היו יוךעים ^אין זה להם אלא מצד‬
‫הטמאה‪ ,‬מה עזבחרו להם‪ ,‬ולא היו חועזבים בעצמם עזהם‬
‫נביאים‪ ,‬אלא כרעועת לבבם היו עוע‪1‬ים כן‪.‬‬

‫אך גם למי ^זלא הקזתדל על זה‪ ,‬הלה אפעור עזיקךה זה כמו‬

‫^עתבנו‪ ,‬ועל כן היו צריכים המשתדלים לנבואה למלמד מבהק‬
‫^?זללמדם כמו שבתבנויי'‪ ,‬ועל לדו היו נצולים‪ .‬ועל זה‪ ,‬עד‬
‫^זלגיעו למךרגת הנבואה באמת‪ ,‬כי כען שהגיעו לה כבר ךאו‬

‫‪ (43‬והוא לא השתדל עליו או השתדל על הפכו — ב׳ אלו הם נכללים‬

‫במ״ש לעיל‪ :‬״שלא ברצונו״‪ .‬ואפשר שיגיע למי שדצה כו׳ — ״ברצונו״‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫‪ (44‬כמעשיו והשתדלותו — תיקון המעשים ושימוש בשמות לעורר הנבואה‪.‬‬
‫וכמ״ש ב׳ אלו לעיל סעיף ה׳‪ :‬״וכפי מה שיהיו זוכים במעשיהם ומזדככים‬
‫ע״י ענינים האלו‪ .‬וכן בהמשך דבריו בענין נביא שקר אומר‪ :‬שרצה בו ברשעו‬
‫)מעשים(‪ ,‬והשתדל להשיגו)נגד‪ :‬שימוש בשמות(‪.‬‬
‫‪ (45‬״למלמד״ מובהק שילמדם כמ״ש ‪ -‬לעיל בסעיף ד׳‪ :‬״מלמד ומדריך״‪.‬‬
‫ושם קוראו‪ :‬״הנביא המובהק״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬במקרי הנבואה‬ ‫דרך‬ ‫קסב‬

‫ההפרש הגדול והכירוהו‪ ,‬ואי אפשר ^הם עו־ד ^זיסתפקו^ בזה‬

‫‪47 1‬‬
‫כלל וכמו שכתבנו׳‬
‫ענין צדקי ה ‪ 13‬קנ^נה**־ וחבריו‬
‫יא‪ .‬והנה מן הדרך הזהיי“‪ ,‬הלה הענלן שלןךה לנביאי אחאב״ג‬
‫ברוח שפתם‪ .‬וזה‪ ,‬כי הנה מפני מעק‪t‬יו נגזר עליו שללך ויפל‬
‫בךמות גלעד‪ ,‬להלה ךאוי שיהלה לו פתוי חזק שעל לדו ימשך‬
‫וללך אל המלחמה ההיא‪ ,‬ולא יסיג ממ?ה‪ ,‬אף שיקרה לו מה‬
‫שהיה ךאוי שימנעהו‪ ,‬וכמה שארע באמת‪ ,‬שאמר לו להושפט‪:‬‬
‫דרש נא כיום דבר ה׳‪ ,‬ולא הספיק לו נבואת הנביאים ההם‪,‬‬
‫שכל זה הלה ^פוי לפניו ית׳ ”♦ והנה בהיות המשפט נערך לפני‬
‫בית דין שלמעלה היו מקטךגים ומלמדים זכות‪ ,‬ונזמנים “‬
‫ענלנים לפתותו‪ ,‬ונמ‪v‬א היותר הגון ענלן הרוח‪.‬‬
‫והוא‪ ,‬כי כל אותם נביאי השקי היו מתנבאים לעיניו‬

‫‪ (46‬שיסתפקו‪ ,‬לכאורה כוונתו‪ :‬אי אפשר שיהיה להם ספק בלהכיר בין נבואת‬
‫אמת לנבואה הבא מכח הטומאה‪.‬‬
‫‪ (47‬וכמ״ש — בסעיף ט‪.‬‬
‫‪ (48‬מקדים ומדגיש את ענין ״צדקיה״ לפני שאר הנביאים‪ ,‬ויתכן‪ ,‬כי כי הוא‬
‫טעה יותר מכולם‪ ,‬וכמבואד בהמשך‪.‬‬
‫‪ (49‬מן הדרך הזה — ענין נביאי השקד שדיבד עליו בסעיף הקודם —‬
‫שיודעים שהנבואה הוא מצד הטומאה‪ .‬וזה היה ענין נביאי אחאב‪ .‬נוסף עליו‬
‫צדקיה‪ ,‬שחשב שנבואתו מאת ה׳‪ ,‬למרות שידע שהשתדלותו היה מכהות‬
‫הטומאה‪ .‬דומה לענין נביאי השקד דלעיל‪ ,‬אמנם היה גילוי יותד ודרך שונה‪,‬‬
‫מצד הרוח‪ ,‬וזה גרם לו לטעות שנבואתו מאת ה׳‪.‬‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ( 50‬מלכים א כב‪.‬‬
‫‪ ( 51‬שיהושפט יעורד סיבה למניעה‪ ,‬דצטדך פיתד חזק כדי לשכנע אותו‪.‬‬
‫‪ ( 52‬ונזמנים — בבית דין של מעלה‪ .‬ענינים — כמ״ש שם‪ :‬״זה אומד בכה‬
‫וזה אומד בכה״‪.‬‬
‫ק סג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫ירד‬
‫ובפ‪5‬יןנ‪;? 5‬זל אחאב‪ ,‬והער עזהיו עוע‪t‬ים או‪1‬זם‬
‫ומעזהדלים באותם הענעים עזעל ןךיהם נמעוך גלוי הנבואה‪.‬‬
‫והנה הם לא היו משתדלים א?יא להמשיך גלוי הטכלאה שוכרנו‬
‫לנזעלה‪ .‬ול‪:‬א יותר‪ .‬אלא ^דזיו מרמים במלך ומראים לו‬
‫^ממעזיכים גלוי אורו ית׳‪ .‬אמ‪3‬ם על בל פנים היו משתדלים‬
‫בהמ^זבה לפןיו‪ .‬והלה נמעזך עלידזם באמת הגלוי אשר היו‬
‫מבקעזים‪ .‬ודבר זה חוה נעשה לעיני המלך‪ .‬להתחזק יותר‬
‫?אמונה בם‪ .‬והיא קזאמר חבתוב‪ :‬ובל הנביאים מתנבאים‬
‫ל פני ח ם‪. 54‬‬

‫והנה ” מה שהלה ?מקזך להם באותה הנבואה חטמאה‪ ,‬היו‬

‫מלות אלה‪ :‬עלה והצלח ונתן ה׳ בלד המלך‪ ,‬אלה היו הךברים‬
‫קזהלה הרוח ההוא מדבר בפיהם‪ ,‬ולא היו טועים הם בעצמם‪56‬‬
‫בי הם היו יוךעים השתדלותם מה הלה לי‪ ,‬אלא אחאב הלה‬
‫טועה בהם ומתפתה‪ ,‬עד שלא האמין לדברי מיבלהו‪ ,‬מרב‬
‫אמונתו במה שהלה רואה בנביאי השקר שלו‪.‬‬
‫ואמנם צדקלה בן ?נענה הוסיף על שאר הנביאים ההם‪ .‬בי‬
‫הם לא אמרו אלא כפי מה שנמשך להם מאותי הרוח‪ .‬אך‬

‫‪ (53‬לעיניו ובפניו‪ ,‬וכן בהמשך מדגיש נקודה זו‪ :‬״בהמשכה לפניו״ כו׳‬
‫״לעיני המלך״ כר‪ ,‬״מתנבאים לפניהם״ כר‪) .‬יתכן כוונתו‪ :‬שזה היה סיבת‬
‫טעות אחאב‪ ,‬בדאותו בעצמו השתדלותם בהמשכת הגילד(‪.‬‬
‫‪ ( 54‬מתנבאים לפניהם‪ ,‬פידושו‪ :‬משתדלים בהמשכת הנבואה‪.‬‬
‫‪ ( 55‬עד כאן ביאר גילוי הנבואה‪ ,‬ובהמשך עצם הנבואה )המלים( ״עלה‬
‫והצלח״‪ ,‬שהיה ע״י הדוח‪ .‬וגם כאן מדגיש אותו הנקודה דלעיל‪ :‬שהם ידעו‬
‫שזה מכח הטומאה ואינו נבואה‪ ,‬דק אחאב טעה בזה‪.‬‬
‫‪ ( 56‬שהוא נבואה מאת ה׳‪.‬‬
‫ד‪ ( 5‬על ידי כתות הטומאה‪ ,‬והיות ההשתדלות בכתות הטומאה‪ ,‬ידעו שגם‬
‫עצם הנבואה הוא משם )משא״כ צדקיהו‪ ,‬ידע את ההשתדלות מהיכן היא‪,‬‬
‫ואעפ״ב טעה בענין הנבואה‪ ,‬בגלל גילד היתד שהיה(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬במקרי הנבואה‬ ‫דרך‬ ‫קסד‬

‫צךקןה הוסיף לעשוית בעין מה עזהיו עוע‪t‬ים נביאי האמת»‪.5‬‬

‫וזה‪ ,‬כי כבר האמין בגלוי ההוא וחשב היותו אמתי ונמשך‬
‫מלפניו ית׳‪ ,‬עד שהזיר לומר‪ :‬כה אמר ה׳ באלה וכו׳‪ .‬והנה‬
‫הוא לא למד בדךכי הנבואה האמתית כךאוי ללא הבחין בין‬
‫השקר להאמת‪ .‬לעל כן אמרו ז״ל ” עליו‪ :‬שאמר מה שלא‬
‫שמע‪ /°‬לכן אמרו‪ :‬רוח נבות אטעיתיה‪ .‬לאמרו עוד‪ :‬אבעי לה‬
‫למידק‪ ,‬כפי מה שהזהירו להושפט ‪ :‬שאין שני נביאים מתנבאים‬
‫בסגנון אחד‪.‬‬
‫להנה ?אמת קךה לנביאים ההם באותו הזמן‪ ,‬גלוי יותר ממה‬
‫שהיו ךגילים להשיג‪ ,‬ובדרך שונה ממה שהיו ךגילים‪ ,‬עד‬
‫שטעה צךקלה לנךמה לו שאותה הפעם הלתה נבואתו אמתית‪,‬‬
‫אף על פי שהשתדלותם לא הלה אלא לצד הטמאה כמו‬
‫שעתבנו‪ ,‬אבל זאת הלתה נסבה מאת ה׳ וכמו שכתבנו “‪ ,‬להבן‬
‫היטב‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ ( 58‬וכנ״ל בסעיף ח — ״ומעשיה״‪ ,‬היינו בגלל שהוא חשב שהגילד נמשך‬

‫מלפניו ית׳‪ ,‬לכן עשה מעשה כמו נביאי האמת‪ .‬וזה קשור ושייך לאומרו‪ :‬״כה‬
‫אמר ה׳״‪ ,‬לכן מדייק ‪ :‬עד שהזיד לומר כר‪.‬‬
‫‪ ( 59‬סנהדרין פט א‪.‬‬
‫‪ (60‬שאמר מה שלא שמע — הנבואה‪ :‬כה אמר ה׳‪ .‬וכן המעשה שעשה‪,‬‬
‫כדוגמת נביאי אמת‪ .‬רוח נבות אטעיתיה — סיבת הטעות ״שהאמין בגילוי‬
‫ההוא״‪ ,‬וכמ״ש בהמשך‪ :‬שהיה גילוי יותר כר ובדרך שונה כר‪ .‬אבעי ליה‬
‫‪,‬‬ ‫למידק — הטעם שנענש אע״פ שהיה לא למוד‪.‬‬
‫‪ (61‬ולכן מדגיש בכותרת ענין ״צדקיה״‪ ,‬כי ע״י הגילוי יתר שהיה‪ ,‬הגיע לכלל‬
‫טעות שנבואתו זאת הוא דבר ה׳‪ ,‬אע״פ שידע בעצמו שהוא מנביאי הבעל‪.‬‬
‫‪ (62‬וכמו שכתבנו — בענין היות המשפט נערך לפני בית דין שלמעלה‪.‬‬
‫קסה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דיד‬

‫&רל‪ 1‬ד!‬
‫נכהבדל ^כין נבואת כל הנכיאים למשה[‬
‫הפרש נין ‘ בל הנביאים למי^ה רבנו ע״ה‬
‫א• הבה מךרגות הבבואה על דרך כלל לתחלקו לשתים‪ :‬אחת‬
‫— מלרגת על הנביאים חוץ ממשה דבבו ע״ה‪ ,‬ןהשבלה —‬
‫^ידרגת משה רבנו ע״ה‪ .‬והקב״ה בעצמו חלקם בחלוק זה ובאר‬
‫הבדלם ג בעתוב‪ :‬אם יהלה נביאבם ה׳ במךאה אליו אתוךע ובו‪/‬‬
‫לא בן עבדי משה ובו‪/‬‬
‫נבואת הנביאים על ידי מךאה או חלום נ‬
‫ב• כלל בל הנביאים חוץ ממשה‪ ,‬נבואתם על לדי מךאה או‬
‫חלום‪ ,‬וכמו שבתוב‪ :‬במךאה אליו אתוךע בחלום אדבר בו‪.‬‬
‫והלנו שהקב״ה משתמש מן החלום החקוק עבר בטבעם של‬
‫בני האךם‪ ,‬להיות לאמעעי להמשיך על לדו הנבואה ל?ביא‪.‬‬

‫ולא שהנבואה והחלום ממין אחד‪ ,‬אלא שהחלום הוא ךבר‬

‫ל?‪3‬י חכמתו ית׳ שיהלה אמעעי להמשיך הנבואה על לדו‪.‬‬

‫‪ ( 1‬הפרש בץ כר׳ — לדעת שיש הפרש‪) ,‬עצם ההפרש מתבאר מסעיף ב׳‬
‫והלאה(‪.‬‬
‫פרק זה בנוי על לשון הפסוקיס‪ :‬אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודע‬
‫בחלום אדבר בו‪ .‬לא כן ננבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‪ .‬פה אל פה אדבר בו‬
‫ומראה ולא בחידות ותמונת ה׳ יביט‪.‬‬
‫‪ ( 2‬חילקם — אם יהיה נביאכם כר לא כן עברי משה‪ .‬וביאר הבדלם —‬
‫במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו‪) .‬ובמשה — ומראה ולא בחידות‪(.‬‬
‫‪ (3‬מראה או חלום‪ ,‬בסעיף ב׳ מבאר היות החלום אמצעי לנבואה‪ .‬בסעיף ג‬
‫מבאר מצב הנביא בעת קבלת הנבואה‪ .‬בסעיף ד — ענין ראיית הנבואה —‬
‫מראה‪ ,‬חידות ומשלים‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ל ך פ ״ ה ‪ -‬בהבדל שבין נבואת כל הנביאים למשה‬ ‫ק סו‬

‫ולא אמרו ז״ל“ ‪ :‬חלום אחד משעזים בנבואה י‪ xVn ,‬מצד הי‪1‬ת‬
‫בו הגדה^ והוךעה למעלה מגדר ההוךעה הךגילה לבני הארס‬
‫כפי חק השאלתם‪ ,‬וכמו שכתבנו למעלה ’‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה בהתגבר שפע הנבואה על הנביא‪ ,‬יצא מהרגשותיו*‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪! -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ » • :‬־ • • •‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬

‫וחושיו וישתקע כמו בשיןה‪ ,‬ותשאר מחשבתו כמחשבת ה;שן‬

‫וחולם ואז תמשך לו הנבואה‪ .‬ואמנם אפשר שיגיע הדבר הזה‬
‫‪... -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Y-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ▼ I V‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪▼ I‬‬

‫אל ה^ביא בעת ?קיצתו״‘ ‪ .‬על הירך שזכךנו‪ ,‬ואפשר שבשכבו‬

‫על מטתו בחלום הל?לה המשך לו הנבואה; אמ;ם על ‪ 9‬ל‬
‫פנים‪ ,‬לא תגיעהו הנבואה‪ ,‬אלא אחר היותו חוץ מחושיו‪.‬‬
‫ימשקע באותה התרדמה״‪ .‬אמןם אפשר שיקרה הךבר במעוט‬
‫זמן״‪ ,‬ו?שוב ת?ף אל מצבו הראשמי אלא שבעת ה‪5‬באו ?צא‬

‫‪ (4‬ברכות נד ב‪.‬‬
‫‪ ( 5‬שלכאורה משמע שאינו רק ״אמצעי״ אלא דרגת הנבואה עצמה‪ ,‬על זה‬
‫מיישב‪ :‬אלא מצד היות בה כו׳‪.‬‬
‫‪ (6‬אלא מצד היות בו הגדה כו׳ — ר״ל‪ :‬הדמיון שבין חלום ונבואה הוא רק‬
‫בזה שיש בחלום הגדה והודעה למעלה מגדר ההודעה הרגילה כר‪ ,‬ולזה‬
‫כיוונו חז״ל באמרם‪ :‬חלום אחד מששים בנבואה‪ ,‬ולא שהחלום הוא אחד‬
‫מששים של ענין הנבואה עצמה‪.‬‬
‫‪ ( 7‬וכמ״ש למעלה — חלק ג׳ פ״א‪ ,‬סעיף ר‪.‬‬
‫‪ (8‬ביטול ההדגשים‪ ,‬וכנ״ל פ״ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (9‬כמחשבת הישן וחולם‪ ,‬וזהו פירושא דקרא‪ :‬בחלום אדבר בו — כשהוא‬
‫כמו במצב חלום‪ .‬או בחלום ממש‪ ,‬וכמ״ש בהמשך; ואפשר שבשכבו על מטתו‬
‫בחלום הלילה כר‬
‫‪ ( 10‬מצב הנ״ל בעת יקיצה נקרא ג״כ ״חלום״‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ז״ל הרמב״ם בהיסוה״ת פ״ז ה״ב‪ :‬״וכולם אין רואים מראה הנבואה אלא‬
‫בחלום בחזיון הלילה‪ ,‬או ביום אחר שתפול עליו תרדמה״‪ .‬וכ״ה בפיהמ״ש‬
‫חלק‪ ,‬יסוד השביעי‪.‬‬
‫‪ ( 12‬למרות שאמר שהוא ״משוקע באותה תרדמה״‪ ,‬אעפ״כ זה יכול להיות‬
‫במיעוט זמן‪.‬‬
‫ק סז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫די ד‬

‫מן הל׳וג^גז ו^^טהזןע בתךדמה ^עעהגי‪^ iv ,‬זיקבל הנבואה‪.‬‬

‫הנביאים איןה א^א כמי ^ד‪1‬אה‬ ‫ד‪^ .‬׳ןאמ^ם ךאןתם‬
‫?אקפקלחאי‘ ‪^ .‬זבו רואים את הנו^^אים המצקזןדם‪ .‬אך אי‪5‬ם‬
‫רואים כמי ^רואה את חברו לפ;יו‪ .‬ןלא כמי עזד‪1‬אה‬
‫באספלןלךןא אחת‪ ,‬אקיא כמי עזרואה מתוך אספק^ריאות רבות‪,‬‬
‫^זנעתק בהן הציור מזו לזו‪ .‬אך הנךאה הוא אחד ודאי‪.‬‬
‫ולנועותיו נראות מתוך האספקקיריאות אף על פי ^אין מביטים‬
‫אליו באירח מייטור‪.‬‬
‫^טרואה מתוך‬ ‫ולא עוד*׳‪ ,‬אלא ^טאין ךאןוןם אלא כמי‬
‫לךאות הנו^טא‬ ‫אספקלתא בלתי מצחצחת‪ ,‬שאי אפשר לו‬
‫אפלו אחר בל‬ ‫בברור ‪?.‬מור‪ .‬עך אי אפשר להם לךאות העבוד‬
‫שרואים באמת‬ ‫העתקי הציורים הללו יי בברור‪ ,‬אף על ‪9‬י שמה‬

‫‪ ( 13‬לשעה — כנ״ל בסמוך‪ 5‬אפשר שיקרה הדבדים במיעוט זמן‪.‬‬

‫‪ ( 14‬אחר שביאר מצב של ״חלום״‪ ,‬מבאר דרך הראיה‪ ,‬שהוא באספקלריא —‬
‫״מראה״‪ .‬וראה אדיר במרום עמ׳ רעד‪ ,‬שענין ״המראה״ שמוזכר בפסוקים אלו‬
‫הוא ענין האספקלריא שאחז״ל‪ .‬אמנם צ״ע מלשון הכותרת וגם מלשונו‬
‫בתחילת סעיף ב׳‪ ,‬מראה ״או״ חלום‪) ,‬וכ״ה ברמב״ם היסוה״ת פ״ז ה״ו‪:‬‬
‫״שכל הנביאים בחלום או במראה״(‪ ,‬ולכאורה שניהם נצרכים‪ ,‬וכפשטיה‬
‫דקרא‪ :‬במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו‪ ,‬וכן בסעיף ד׳ מסיים בשניהם;‬
‫העתיקי הציור )מדאה( ובדרך זזלום‪) .‬ואצל מרע״ה היה רק מראה ולא חלום‪,‬‬
‫כמ״ש להלן(‪.‬‬
‫מלשונותיו של הרמב״ם ביד‪ ,‬ובפהמ״ש חלק וכן במורה‪ ,‬משמע‪ :‬ש״מראה״‬
‫היא מצב התרדמה של ידם — חלום בהקיץ‪ ,‬ולא ענין האספקלריא‪.‬‬
‫‪ ( 15‬״כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל‬
‫באספקלריא המאירה״‪ ,‬יבמות מט עב‪.‬‬
‫‪ ( 16‬אחר שאמר ענין האספקלריאות )העתקה(‪ ,‬מוסיף; שהוא אספקלריא‬
‫״בלתי מצוחצחת״‪ ,‬שגורם חוסר בהירות‪) ,‬ולא רק העתקה(‪.‬‬
‫‪ ( 17‬העתקי הציורים הללו — אספקלריאות רבות‪.‬‬
 ‫ה'‬ ‫ק ס ח ד ל ך פ ״ ה ‪ -‬בהבדל שבין נבואת כל הנביאים למשה‬

‫— הוא כבודו ית‪ /‬ואין בזה ספק»> אצלם כלל‪.‬‬

‫וגם ב‪ 5‬ל זה !עז מדרגות רבות והבדל בין;ביא לןביא‪;? ,‬זיעז‬
‫עזאספקלריא עזלו מצהצהת מעזל הברו ומע‪1‬יג ביותר ברור‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. - J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫־‬ ‫‪T t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪*V I‬‬ ‫‪ I : -‬־‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬

‫ייןאולם הנביא המע‪t‬יג על זה‪ ,‬מע‪t‬יג העדן לאמתו‪ ,‬ךהעו כי‬

‫הנה מתברר אצלו עזהמתגלה ומתודע אליו הוא הבורא ית׳‪.‬‬
‫ומשיג עדן האספקלתא‪ ,‬מציאותו ןסודו״^‪ .‬ימעד־ג ומשביל‬
‫ההשעלות הנשפעות לו באמת ובברור י^‪ ,‬וכמו שעתבנו למעלה‬
‫בפרק ג׳‪ .‬ואמנם עמו עזהתלדע העבוד אליו הוא על ידי על‬
‫העתקי הציור האלה‪ ,‬כן הלדיעות המגיעות לו‪ ,‬הם על לדי‬
‫חידות גג ומשלים ובדרף החלום‪3‬ג שהוא האכ?צעי קזעל ידו‬
‫הנבואה מגעת וכמו שכתבנן לעיל‪4‬ג‪,‬‬

‫‪ ( 18‬כבודו ית׳ כר ואין בהם ספק כר‪ ,‬כנ״ל פ״ג‪ ,‬ד‪.‬‬

‫‪ ( 19‬למרות שאמר‪ :‬שא״א לו ״לראות״ הנושא בבירור‪ ,‬אעפ״כ‪ :‬מתברר אצלו‬
‫שהבורא הוא המתגלה כר ומשיג באמת ובבירור ההשכלות‪.‬‬
‫‪ (20‬מציאותו וסודו — של האספקלריא עצמו‪) .‬שהוא סוד המלכות‬
‫המעתיקה הכבוד העליון למראות‪ ,‬וכמ״ש בכ״מ‪ ,‬וז״ש‪ :‬״מציאותו וסודו״‪ .‬וכן‬
‫להלן בסעיף ז׳ כשמתייחס לענין זה אומר‪ :‬״סוד״ הציור כר ״סוד* המצא זה‬
‫הענין כר‪ ,‬כי ענינו הוא נושא בחכמת האמת — סוד המלכות‪ ,‬כמ״ש בקל״ח‬
‫פתח י״א(‪.‬‬
‫‪ (21‬באמת ובבירור — יתכן כוונתו‪ :‬האספקלריא וריבויים והיותה בלתי‬
‫מצוחצחת‪ ,‬אינם גורמים חוסר אמת ובהירות בעצם ההשכלה והידיעה‬
‫שבנבואה‪ ,‬אלא גורמים שמקבל את ההשכלות והידיעות על ידי ״חידות‬
‫ומשלים״ שהוא הנושא של סעיף זה‪ :‬לבאר ה״מראות״‪.‬‬
‫‪ (22‬ומשלים — כמו סולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו‪,‬‬
‫והוא היה משל למלכיות ושעבודן״ )רמב״ם שם פ״ז ק״ג(‪) .‬חידות — ראה‬
‫רמב״ם היסוה״ת פ״ב ה״ד(‪’ .‬‬
‫‪ (23‬ובדרך החלום‪ ,‬אינו מובן קשר ״החלום״ שהוא ״המצב״‪ ,‬לענין ״העתיקי‬
‫הציור״ שבא מצד ה״אספקלריאות״ — המראה‪.‬‬
‫‪ (24‬וכמ״ש לעיל — בסעיף ב׳‪.‬‬
‫קסט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג ‪ -‬בנבואה‬ ‫דרד‬
‫נבואת‬
‫ה‪ “ .‬אך נבואתו של משה היא בדךך יותר ע^י‪1‬ן מ?ל זה‪.‬‬
‫והוא; א׳ — שלא היה ^דך ^צאת מחועזיו ןהךגשותיו וליא‬
‫לחלום כלל‪ .‬אלא הןתה הנבואה מגעת לו עודו במצבו‬
‫התמידי‪ ,‬וזהו שנאמר בו‪ :‬פה אל פה אדבר בו “‪,‬‬
‫” ו מ ה מתגלה לו הענין ?מי שרואה מתוך אספ?ןלןץא אחת‬
‫ל?ד‪ ,‬ןהיא עצמח מצחצחת‪! ,‬כן מריעות היו מגיעות לו‬
‫ככרוךם ולא על לדי חידות‪ ,‬להוא שןאמר‪ :‬ומךאה “ ולא‬
‫כחידות‪.‬‬
‫ואולם גם לו הלה ה?בוד מתגלה בפי מה שאפשר לו ל?ןבל‪.‬‬
‫וכמי שדיול;נו מצטלר בתוך המךאה‪ ,‬בי זולת לה אי אפשר‬
‫לאךם שלשיג את בוךאו‪ ,‬אבל הלה בךךך שלפחות הציור ההוא‬
‫תלה משיגו כלו ובברור‪ ,‬כמי שרואה ?אספקלךלא מצחצחת‬
‫ומאיךה ” שאין עכוב לדאלתו “‪ .‬ןעל זה נאמר‪ :‬ותמונת ה׳‬
‫לביט!ג‪ ,‬כי אותו הציור המצטלר שהוא התמוןה‪ ,‬הלה מביט אותו‬

‫‪ (25‬אחר שאמר הב׳ ענינים אצל כל הנביאים‪ :‬חלום ומראה‪ ,‬מבאר‪ :‬שאצל‬
‫מרע״ה לא היה חלום כלל‪ .‬והמראה היה רק אחד‪ ,‬וגם מצוחצח‪.‬‬
‫‪ ( 26‬פה אל פה אדבר בו — מבטא את מצבו של מרע״ה — עודו בנזצבו‬
‫התמידי‪.‬‬
‫ל‪ (2‬עד כאן מצב הנביא‪ ,‬בהמשך‪ :‬אופן הראיה‪ ,‬וכנ״ל סעיפים ג‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ (28‬ומראה — כי גם למרע״ה נתגלה ע״י אספקלריא אחת‪ ,‬וכנ״ל בסוף פ ג‪.‬‬
‫ראה שם בהערות‪ .‬ולא בחידות — יתכן‪ :‬בגלל שהיה אספק ריא‬
‫״מצוחצחת״‪.‬‬
‫‪ (29‬באספקלתא מצוחצחת — היה משיגו כלו‪ .‬ומאירה — ובבירור‪ .‬והוא‬
‫כמו זכוכית‪ ,‬ולא ךאי‪ .‬ראה אדיר במרום עמ׳ רעו‪.‬‬
‫‪ ( 30‬כמו זכוכית‪ ,‬שהאור עובר בה מעבר אל עבר‪ .‬ורואים את מי שעומד מצד‬
‫השני של הזכוכית‪ .‬אדיר במרום עמ׳ רעה‪.‬‬
‫‪ ( 31‬ותמונת ה׳ — אותה הציור המצטייר שהוא התמונה‪ ,‬יביט — היה מביט‬
 ‫ה׳‬ ‫‪ -‬בהבדל שבין נבואת כל הנביאים למשה‬ ‫דרךפ״ה‬ ‫קע‬

‫לפה לפה‪ .‬מה עזאין כן עזאר הנביאים‪ .‬עזאפלו אותו הציור לא‬
‫הלה אפשר להם שיעמדו עליו היטב‪ .‬והנה מתוך הציור שהיה‬
‫משיגי הןה משכיל השכלה גדולה וברוךה מאד‪ .‬יותר מכל‬
‫שאר הנביאים וכמו שכתבנו‪.‬‬
‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ו‪ .‬ועוד הבדל הןה כין שאר הנביאים למשה‪ .‬ששאר הנביאים‬
‫לא הלה בןךם להנבא ?כל שעה‪ .‬אלא בשעה שהלה הבורא ית׳‬
‫רוצה^^‪ .‬הןה משרה שפעו עליהם ומתנבאים גג‪ .‬אך מישה‪ .‬הדבר‬
‫הלה תלוי בךצונוי והלה מסור בלדו להתקשר בו ית׳ ולהמשיך‬
‫אליו הגלוי כפי הצרך‪.‬‬
‫עוד‪ .‬שאר הנביאים לא היו משיגים אלא ענלנים פךטיים‪.‬‬
‫מה שהאדון ב״ה הלה רוצה לגלות להםי׳ג‪ .‬אך משה זכה שלגלו‬
‫לו כל סדרי הבריאה‪ .‬ןנתן לו ךשות לחקר את הכל ולהפש‬
‫הכל‪ .‬ןנמסרו בלדו כל המפתחות שנמסרו לבן אךם מעולם‪.‬‬
‫והוא מה שאמר הכתוב‪? :‬כל ביתי נאמן הואיג‪ .‬וכן נאמר‪ :‬אני‬
‫אעביר כל טובי על פניך‪.‬‬

‫אותו יפה יפה‪.‬‬

‫‪ ( 32‬לא היה בידם להנבא בכל שעה — ב׳ הבחנות‪ :‬א — בידם‪ .‬ב — בכל‬
‫שעה‪ .‬ונגד זה ממשיך‪ :‬אלא ״בשעה״ שהיה ״הבורא״ ית׳ רוצה‪ .‬וכן‬
‫בהמשך‪ :‬הדבר היה תלוי ברצונו — ״בידו״‪ .‬ולהמשיך אליו הגילוי כפי‬
‫הצורך — ״בכל שעה״‪.‬‬
‫‪ ( 33‬היינו‪ :‬היות הנבואה ״שפע״ אלקי‪ ,‬לכן לא היה בידם כו׳ אלא בשעה‬
‫שהבורא רוצה‪ .‬ראה רמב״ם פ״ז ה״ד והלכה ו׳‪ .‬וספר העיקרים מאמר ג׳ פרק‬
‫ח׳‪ .‬ולאפוקי מדעת האומרים שנבואה מגיע בהכרח בהשתלם האדם‪.‬‬
‫‪ ( 34‬ב׳ הבחנות אמר‪ :‬א — ״ענינים פרטיים״‪ .‬ב — ״מה שהאדון ב״ה היז^‬
‫רוצה לגלות״‪ .‬וכנגדם במשה‪ :‬א — כל סדרי הבריאה כו׳‪ .‬ב — וניתן לו‬
‫רשות כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 35‬בכל ביתי נאמן הוא — נגד‪ :‬״וניתן לו רשות כו׳ ונמסרו בידו כל‬
‫קעא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ג — בנבואה‬ ‫ירד‬
‫נביארנ ו^ךאל ‪ 3‬סו!ן תוך ה‬
‫והבה הנביאים כ^ם‪6‬ג‪ ,‬כמ‪ 1‬שזתיו משיגים חציור ^זהיה‬ ‫ז‪.‬‬
‫מצטיר להם מן הכבוד‪ .‬כמו שזכרנו‪ .‬ךהיו משיגים סוד הציור‬
‫וע?לנו‪ ,‬פרוש‪ :‬סוד המצא זה הע^ץ שיהוה הכבוד מצט!!ר‪ .‬ואיך‬
‫נמשך ןהי ימה הכו‪5‬ה ככל זה ”‪ .‬ובו היו משיגים השכלה‬
‫אמתית בסודות גדלתי ית׳ על לדי הציור ההוא — «גבן היו‬
‫משיגים אמתת הדבר‪ ,‬שבו ית׳ באמת אין שום ציור כלל‪.‬‬
‫ושאין הציור ההיא אלא ךבר נעשה לעיני הנביא בךצונו ית׳‪.‬‬
‫על הטעם הלדוע אצלויג‪.‬‬

‫ועל דבר זהי“' נאמר לישראל‪ :‬יהמינה אינכם רואים זולתי‬

‫ו^ו* ?י ל^א ראיתם כל תמונה‪ .‬כי הנה שני הדברים״'‬

‫המפתחות״)־נאמן הוא(‪ .‬וכן נאמר‪ :‬אני אעביר כל טובי כו׳ — ״שיגלו לו‬
‫כל סדרי הבריאה״‪.‬‬
‫‪ ( 36‬הנביאים כולם — כנראה‪ ,‬כולל גס מרצ״ה‪.‬‬
‫‪ (37‬ומה הכוונה כו׳‪ ,‬אפשר כוונתו‪ :‬למה לא יגלה לו השי״ת הידיעות‪ ,‬בלי‬
‫מראות ודמיונות‪ .‬ראה דע״ת סי׳ סג עמ׳ תיג‪ ,‬ד״ה‪ :‬אמרה הנשמה אבל עתה‪.‬‬
‫קל״ח פתח יא‪.‬‬
‫‪ (38‬אחר שאמר ד׳ הבחנות בענין ״הציור״‪ :‬הכבוד שמצטייר‪ .‬המשכתו אל‬
‫המדמה‪ .‬הכוונה בזה‪ .‬השכלה בגדלותו ית׳ ע״י הציור‪ ,‬מגיע לעיקר דבריו‪:‬‬
‫שמשיגים שאין הציור אלא דבר נרצה ברצונו ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 39‬בתחילת דבריו אמר ג׳ דברים‪ :‬משיגים ציור‪ .‬סוד הציור וענינו‪ .‬הכוונה‬
‫שיהיה ציור‪ .‬וכנגדם אמר כאן‪ :‬אין שום ציור כלל‪ .‬הציור — נעשה לעיני‬
‫הנביא כד‪ .‬על המעט הידוע אצלו‪ .‬וכן בהמשך רבריו מתייחם לג׳ הבחנות‬
‫אלו‪ :‬שאמתת מציאותו אין בו שום ציור‪ ,‬מראה שמצטייר מכח הדיבור‪ ,‬על‬
‫ידו משיגים פרטי ענינים בסודות אלקותו‪.‬‬
‫‪ (40‬ועל דבר דה — שהשיגו ״שבו ית׳ באמת אין שום ציור כלל״‪) .‬יש‬
‫להבין‪ :‬למה כותרת הסעיף הדה‪ ,‬קאי על מתן תורה דוקא‪ ,‬הלא הוא ענין כללי‬
‫•‬ ‫״לכל הנביאים״ וגם במ״ת היה כן(‪.‬‬
‫‪ (41‬כי הנה שני הדברים כו׳‪,‬לכאורה כוונתו לב׳ הדברים שאומר בהמשך‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫ד ר ך פ ״ ה ‪ -‬בהבדל שבין נבואת כל הנביאים למשה‬ ‫קעב‬

‫השיגו באמת‪ wtrn :‬תחלה עזאמתת כלציאותו ית׳ אין בו עזרם‬

‫ציור ?לל לעלןר‪ ,‬ןהוא מ^ז^ל מ?ל אלה הדכ?יונות לגמרי‪ .‬ןאחר‬
‫הידיעה הזאת נתגלית להם גם כן תמונה מן התמונות‬
‫הנבואיות‪ .‬עזצליו נאמר‪ :‬ויךאו את אלקי י^ראל ובו‪ /‬ןלןה‬
‫לןךאו החכמים ז״ל )ספרי במךבר יב‪ .‬ח( מךאה דבור‪;? ,‬זאינו‬
‫מךאה הכבוד כאמת‪ .‬אלא מךאה שמצטןר מכח הדבור גי׳‪,‬‬
‫וכמו עזכתבנו‬ ‫קזהוא כענץ הציור המצטןר באספקלריא‬
‫לעילי'“‪ .‬שעל ןדו משיגים ?רטי ענלנים בסודות אלקותו ית׳‬
‫ובריאתו והנהגתו‪ .‬וכמי שבאךנו‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ (42‬השיגו‪ :‬שהתמונה אינו עצמי‪ ,‬אלא מכה דיבורו ית׳ הצטייר תמונה‪.‬‬
‫‪ (43‬באספקלריא — שאינו עצם‪.‬‬
‫‪ (44‬וכמ״ש לעיל— לעיל סעיף ד׳‪.‬‬
‫קעג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫לי^ק ר ב י ע י‬

‫ב ע כו־ ך הי‬

‫פרי! א‬
‫^חלר!י העב‪1‬ךה‬
‫רולקי ה^ב‪ 1‬ך ה‬
‫?לל העבוךה מתחלק לקזני חלקים‪ :‬האחד — התלמוד‪,‬‬
‫־ ־ ה מ ע ע‪ t‬ה ג‪.‬‬

‫חל קי‬
‫כ* המעק‪t‬ח מתחלק לאךבעח‪ 5‬האחד — תמידי‪ .‬העזני —‬
‫יי?זלי‪ .‬הקזליעזי — זמניי‪ .‬הרביעי — מקריי ג‪.‬‬

‫התמידי‪ .‬הוא מה ^ןח!ב בי האךם תמיד“‪ .‬כגון אהבת ח׳‬ ‫ג־‬

‫‪ ( 1‬בעבודה‪ ,‬מבאר רק מה שנוגע לענין עבודתינו בהמצוות‪ ,‬ולא בא לבאר את‬

‫עצם ענינם של המצוות‪ .‬וכן מודגש הדגשה זו כמה פעמים בחלק ד׳‪.‬‬
‫)לדוגמא‪ :‬בענין התורה אומר ]בסעיף ד׳[ ונמצא שהרוצה לעבוד כו׳(‪ .‬ועיקר‬
‫דבריו הוא לבאר בכל נושא‪ :‬התיקון והשלימות שעניני העבודה אלו עושים‬
‫אל האדם או אל הבריאה‪ .‬וכמו שכתב בפרק ד׳ שבחלק א׳‪ ,‬ושם ביאר היסוד‬
‫והשורש לחלק זו‪ .‬ועל כן משתמש פעמים רבות בחלק זה בביטד ״תיקון״‪.‬‬
‫‪ ( 2‬התלמוד — מתבאר בפרק ב׳‪ .‬המעשה — מתבאר בשאר הפרקים‪.‬‬
‫‪ (3‬האחד תמידי — מתבאר בפ״ג‪ .‬השני יומי — מתבאר בפ״ד‪-‬ו‪ .‬השלישי‬
‫זמני — מתבאר בפ״ז‪-‬ח‪ .‬הרביעי מקריי — מתבאר בפ״ט‪.‬‬
‫‪ (4‬משמע מכאן‪ :‬שאהבה דראה הם מצוות תמידיות‪ ,‬ואינם מתלדם דוקא‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק א ‪ -‬בחלקי העבודה‬ ‫דיד‬ ‫קעד‬

‫ויראתו‪ .‬היומי‪ ,‬מה עזןח?ב בו ?בל יום‪ ,‬והעו ה?ןךבנ‪1‬ת בזמן‬

‫הבית‪ ,‬ועכעזיו התפלות וקריאת עזמעי‪ .‬הזמני‪ ,‬מה עזיחיב בו‬
‫‪- V . 1 V‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪- * I t‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪▼ J‬‬ ‫‪I‬‬

‫בזמנים ןדרעים‪ ,‬כגון עזבתות דמים טובים‪ .‬המקרי‪ ,‬מה עזןחיב‬

‫בו לפי מה עזעיעי לו מן המקדם‪ ,‬כגון חלה ומעיקר פךיון‬
‫חבן וכיוצא‪ .‬וככל אחד מאלה ימצאו ציוויים ואזהרות‪ ,‬דהינו‬
‫‪t -‬‬ ‫‪J‬‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫‪J -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪%‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• -‬־ ‪I‬‬

‫עשיז ולאוץי וחם חם ‪ :‬סור מךע ועע‪t‬ה טוב‪.‬‬

‫עקר סיגבוךה בכלל*‬

‫ד‪ .‬ואמ^ם עקר ?ל העדנים האלה בדךך כלל‪ ,‬נתבאר בחלק‬
‫א׳ פרק ד׳‪ ,‬עזהוא חפדה אליו ית׳‪ ,‬וכקעזת קךבתו‪ ,‬כפי‬
‫חדךכים אעזר חקק לנול להיות מתקרבים לו ומתדבקים בו‪.‬‬
‫*והנה צריך קזנשתדל להסיר בל מניעות הרע חך?ק בחשך‬
‫חחמריות והעולם חזה ’‪ ,‬ולהתאמץ בהתקרבות לו‪ ,‬עד עזנךכק‬

‫לתורה ומצוות‪.‬‬
‫‪ ( 5‬ועכשיו התפלות וק״ש‪ ,‬וכן הוא בדבריו בריש פ״ד‪ ,‬ולכאורה מ״ש‪:‬‬
‫״ועכשיו״ קאי רק התפלות ולא על ק״ש‪ ,‬שהרי ק״ש אינו קשור לענין‬
‫הקרבנות בזמן הבית‪ .‬ראה להלן פרק ה בסופו הערה ד״ה‪ :‬תוכן‪) .‬יתכן‬
‫שכוונתו; ועכשיו — מה שנשאר בידינו עכשיו‪ ,‬הוא ב׳ אלו(‪.‬‬
‫‪ (6‬עיקר העבודה בכלל פירוש‪ :‬״שורש כל ענין העבודה״ וכמ״ש בח״א‪ ,‬פ״ד‪,‬‬
‫ר‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ ( 7‬כפי הדרכים כו׳ — המצוות‪ .‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ד‪ ,‬בכותרת הפרק‪.‬‬
‫‪ ( 8‬עד כאן סיכם מ״ש שם — ״שורש״ העבודה‪ ,‬ובהמשך מוסיף מה שנוגע‬
‫לחלק ד׳ — ענין ההשתדלות בעבודה — ״עיקר״ העבודה‪ ,‬והוא‪ :‬מניעות‬
‫הרע כר ולהתאמץ בהתקרבות לו כר‪ .‬שעל זה סובבים כל דבריו בהמשך‬
‫החלק‪.‬‬
‫‪ (9‬האדם והעולם הזה‪ ,‬וכן בסעיף ה׳ מתייחס לב׳ אלו‪ .‬והם הב׳ דברים‪:‬‬
‫האדם ועסקו בעוה״ז‪ ,‬שהזכיר כמה פעמים בח״א ח״ד‪.‬‬
‫)בלשון חכמת האמת‪ :‬העלאת מ״ן — טהרת העולם‪ ,‬שעל כל חלק המטוהר‪,‬‬
‫מאיר אורו ית׳ — מ״ד‪ .‬ראה כללים ראשונים סי׳ כט בסופו(‪.‬‬
‫קעה‬ ‫ה'‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫בו ונעזתלם בעזלמותו‪^ ,‬זזה כל חפצו ית׳ וכל תכלית ברויאי את‬
‫הבריאה‪ .‬וכמו לכתבנוט>‪.‬‬

‫ה• אך פךטי העמנים״‪ ,‬הם כפי מה ^החקו חקות האנועזיות‬

‫והעולם ב?ל בחינותיהם‪ ,‬והדךכים ^נתנו לאדם להעזתלם‬
‫בעולמות י‘ ולהעזלים עמו את הבריאה כלה כפי סדריה ב‪ 9‬ל‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T J‬‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫‪T X‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫י‬

‫?זיזלקוהיה‪?^? .‬ירעזיה ובע??יה‪ .‬ונבאר עתה לן^ת מהם היותר‬

‫עוללים ונוהגים בלל מקום ובלל זמן‪,‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ ( 10‬וכמ״ש — לעיל ח״א‪ ,‬פ״ב‪ ,‬סעיף א‪.‬‬

‫‪ ( 11‬פרטי הענינים — הם מה שעוסק בהם בחלק ד׳‪ .‬ולא מספיק בהבנת‬
‫״עיקר״ הדברים בכלל״‪ ,‬כי פרטיו המצוות מיוסדים על חוקות האנושיות‪,‬‬
‫שיש בזה הבחנות רבות‪,‬‬
‫‪ ( 12‬האנושיות והעולם‪ ,‬ולקמן‪ :‬שנתנו ־לאדם״ בו׳ ולהשלים עמו את‬
‫״הבריאה״ כו׳‪ .‬והם הב׳ בחינות‪ :‬מציאות האדם ועסקו בעולם‪ ,‬שעליהם נסוב‬
‫פרק ד׳ של חלק א׳‪ ,‬שכל הפרק ההוא הוא יסוד ושורש לחלק ד׳‪ .‬והבריאה‬
‫עצמה מחלקו המחבר לב׳‪ :‬סדריה ומחלקותיה‪ .‬וזה גופא‪ :‬לשרשים וענפים‪.‬‬
‫‪ ( 13‬אך פרטי הענינים כו׳‪ ,‬מ״ש בסעיף הקודם‪ ,‬הוא ״כללות״ ענין העבודה‪,‬‬
‫וכמ״ש‪ :‬עיקר העבודה בכלל‪ ,‬וענינו שוה בכל המצוות‪ .‬אמנם ״פרטי‬
‫הענינים״ הם כפי מה שהוחקו חוקות האנושיות והעולם כו׳‪ ,‬ולפי זה יש‬
‫הבדלים ושינויים בין מצוה למצוה‪ ,‬שכל מצוה הוא נגד חלק אחר‪ ,‬ועל פי‬
‫ענץ זה הפרטי דייקא‪ ,‬הולך ומבאר עניני העבודה בפרקים הבאים‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתלמוד תורה‬ ‫דרד‬ ‫קעו‬

‫®רק כ‬
‫תלמוד ת‪1‬רה׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫א‪ .‬הנה תלמוד התוךה הוא עדן מכךח‪ ,‬לפי שזולתו אי אפשר‬
‫להגיע אל המעשה‪ ,‬כי אם לא ןדע מה הוא מצוה ש?עשה‪ ,‬איך‬
‫לעשהו‪ .‬אכ?נם זולת כל זה^ ןש בתלמוד תכלית גדול לשלמותו‬
‫של האךמג‪ ,‬וכבר הזבךנו הענלן בקעךה בחלק א׳ פרק ד׳“‪,‬‬
‫אמנם עתה נאריך בו יותר‪.‬‬

‫]ען־ך[ ה תל מוד תוךה כפי ענין הה^^כעותי‬

‫ב‪ .‬בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית׳ לצרך בריותיו לש‬
‫השפעה® אחת עליונה מכל ההשפעות‪ ,‬שענלנה הוא היותר לקר‬

‫‪ ( 1‬״בתלמוד״ תורה‪) ,‬וכן מודגש בכל המשך הפרק( בא לבאר ענין הלימוד‬
‫דייקא )‪-‬תלמוד תורה‪ ,‬הדיבור והשכלה בתורה((‪ ,‬ולא עצם ענינה של תורה‪,‬‬
‫וכנ״ל בהערות בפרק הקודם‪ ,‬שחלק ד׳ עוסק בענין ״העבודה״ דייקא‪ .‬וכן‬
‫לעיל ח״א פ״ד‪ ,‬ט‪) ,‬שהוא נושא דידן( הכותרת הוא‪ :‬״תלמוד‪ -‬התורה‪.‬‬
‫‪ (2‬אמנם זולת כל זה כר‪ .‬כל המשך דבריו בהפרק באים לבאר ענין השני‬
‫הנוסף הזה‪ ,‬שנוגע לתכליתו של האדם‪ ,‬כמו שהקדים בסעיף ה׳ בפרק הקודם ‪:‬‬
‫הדרכים שנתנו לאדם להשתלם בשלימות ולהשלים עמו את הבריאה כולה כר‪..‬‬
‫‪ ( 3‬תכלית גדול לשלימותו של האדם‪ ,‬וכנ״ל פ״א‪ ,‬ד‪ ,‬״ונשתלם בשלימותו״‪,‬‬
‫וכמ״ש בהמשך )סעיף ה(‪ :‬ויתעצם בו היקר האלקי‪ .‬שזה עיקר הענין המדובר‬
‫בחלק זה — איך עניני עבודה אלו גורמים ״שלימות״ אל האדם‪.‬‬
‫‪ (4‬בחלק א׳ פרק ד׳ — סעיף ט׳‪.‬‬
‫‪ (5‬ולא הפוך‪ ,‬כי שיטתו הוא‪ :‬שהתורה עצמה הוא ״נברא״ ממנו‪ ,‬רק ״קשר״‬
‫את‪ .‬השפעת קדושתו בו‪ ,‬ולכן‪ :‬״ערך התלמוד תורה — הוא כפי ענין‬
‫ההשפעות״ שהוא מעורר בלימודו‪ .‬וראה עוד להלן סעיף ה׳‪.‬‬
‫‪ (6‬בכלל ההשפעות כר יש השפעה כר‪ ,‬מושג זה של השפעה מופיעה כמה‬
‫פעמים לפנינו)וכן בכל חלק ד׳(‪ ,‬וז״ל בספרו דעת תבונות )עמ׳ פ״ז(‪ :‬״שפע״‬
‫— ר״ל מה שמגיע מן הבורא ית׳ אל נבראיו לעשות בם ענין מה עכ״ל‪ .‬ר״ל‪:‬‬
‫קעז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫ומעלה ^ןזב‪ 5‬ל מה ^אפעזר עזימןוא ממלאים‪ ,‬והןנו; עזהוא‬

‫תכלית מה עזאפעזר ^צימצא בנמעאות מעין המציאות האמתי‬
‫ית‪ /‬ויקי ומעלה מעין אמתת מעלתו יח׳ י‪ ,‬והוא הוא מה‬
‫^ןומהלק« האדון ית״ש מכבודו ויקרו אל ברואיו‪ .‬ןאמנם ?ןעזריז‬
‫הב^רא ית׳ את השפעתו זאת בע?ון גבךא ממנו ית׳ לתכלית‬
‫זה״'‪ .‬ןהוא התוךה‪.‬‬

‫ןעב‪:‬ן זה משתלם בשתי בחינות‪ :‬בהגיון ובהשעלה‪ ,‬וזה מה‬

‫שבאךנו שם״‪ ,‬כי הבה חבר האדון ב״ה פלל מלות ומאמרים‪,‬‬
‫?צהם כלל ה׳ חמשי תוךה‪ ,‬ואחריהם במךרגה נביאים וכתובים‪,‬‬
‫וקשר בהם ההשבעה הזאת‪ ,‬באפן שעשןודברו הדבורים ההם‪,‬‬
‫תמשך״ ההשפעה הזאת למדבר אותם‪ .‬ובתנאי שיהןה ההגיון‬
‫הזה בגבולים שהגבלו לו‪ ,‬וכמ״ש לפנים בס״ד״‪ .‬וכן בהשעלת‬

‫התפשטות אורו לפעול‪.‬‬

‫‪ (7‬ב׳ הבחנות יש כאן‪ :‬מציאותו האמיתי ית׳‪ ,‬ואמתת מעלתו ית׳‪) .‬ולכאורה‬
‫על שניהם אומר‪ :‬יקר ומעלה(‪.‬‬
‫‪ (8‬״מחלק״ זה עיקרו של כל המבואר כאן‪ ,‬כביכול‪ ,‬מחלק מעצמו — שפעו‪,‬‬
‫אל הלומד‪ ,‬ולכן מתעצם בו יקר ומעלה כו׳‪) .‬משא״כ ״מצוות״ הם בחי׳ מ״ן‬
‫— טהרת המקבל‪ .‬וראה אדיר במרום עמ׳ ש״מ‪ ,‬ואוצרות רמח״ל עמ׳ שכ״א(‪.‬‬
‫‪ (9‬ואמנם קשר כו׳‪ ,‬וכן בהמשך דבריו מורגש כמה פעמים ענין ה״קשר״‪,‬‬
‫ור״ל‪ :‬כי התורה אינו עצם האור והשפע ממנו ית׳‪ ,‬אלא האור והשפע העליונה‬
‫הזו נקשר בתורה שהוא ענין ״נברא״ שזנו ית׳‪ ,‬על ידי תנאי הלימוד‪ ,‬ובלי זה‬
‫נשארת התורה )כלפיו( בלי כחה זו‪ ,‬כמבואר כל זה בהמשך‪.‬‬
‫‪ ( 10‬לתכלית זה — לחלקו לנבראיו‪.‬‬
‫‪ ( 11‬וזה מה שביארנו שם — ענין ההגיון וההשכלה שבתורה‪.‬‬
‫‪ ( 12‬תמשך‪ ,‬בכל המשך הפרק כופל תבה זו כמה פעמים‪ .‬כי זה עיקר הנושא‬
‫של הלימור — להמשיך ההשפעה‪'.‬‬
‫‪ ( 13‬בגבולים שהוגבלו לו וכמ״ש לפנים בס״ד — לא ברור מה כוונתו‬
‫ומראה מקומו‪) .‬לא משמע שכוונתו אל ״תנאי הלימוד״ שמבאר לקמן סעיף ה(‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתלמוד תורה‬ ‫דיד‬ ‫קעח‬

‫מה עזנ?לל בדבידם ההם‪ ,‬לפי דךכיזזם האכ?תיים‪ ,‬תמעזך‬

‫ההעזפעה הזאת למע<כיל או־תם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫־‬ ‫“‬

‫ואמנם מדרגות מדרגות יעז בהעזפעהי׳י הזאתי׳‪ ,‬ככל עזאר‬

‫‪T 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪• • 1‬‬ ‫‪T S T J‬‬

‫ההעזפעות והענינים עזבמציאות‪ ,‬ונתחלקר המדרגות האלה‬

‫‪V‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫»‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪. y ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪,‬‬

‫בחלקי ההגיון וההע‪V9t‬ה‪ ,‬כפי מה עזךאתה החכמה העליוןה‬

‫היותו ;אות‪ ,‬עזבחלק אחד מההגיון תמעזך מל תה אחת מן‬
‫חחעזפעה‪ ,‬ובחלק אחר מדרגה אחרת‪ ,‬וכן בהעז^לה‪ .‬אך אין‬
‫לף חלק מתלמוד חתוךה עזלא תמעזך בו מד^ה אחת ממדרגות‬
‫חחקזפעה הרמה חזיאת*׳ אם לעומרו בו חת‪5‬אים חמצטךכים‪. 17‬‬

‫עז?ל מה עזתתעלה חחעז^לה ” ‪ ,‬תגדל‬ ‫ג‪ .‬וחנה זה‬

‫יותר מךרגת חחעזפעה עזתמעזך על לךה‪ .‬ולא לעזוה מי עזישכיל‬
‫לעזון חמקךאות לבד‪ ,‬עם מי עזלעזכיל כונתם‪ .‬ולא מי עזישכיל‬
‫חכו;ה חעזטחית עזבהם עם מי עזלעמיק בה יותר‪ ,‬ולא מי‬

‫‪ ( 14‬ואמנם מדריגות מדריגות יש בהשפעה כר‪ ,‬כאן מגיע לעיקר דבריו‬

‫שבכותרת‪ :‬ערך התלמוד תורה — כפי ערך ההשפעות‪.‬‬
‫‪ ( 15‬מדריגות מדריגות יש בהשפעה הזאת כר‪ ,‬עצם חילוק המדריגות הוא‬
‫בהשפע‪ ,‬ועל פיהם מתחלק חלקי התורה‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ההשפעה הרמה הזאת‪ ,‬אפילו המדרגה הפחותה שממשיך רק קצת מן‬
‫ההשפעה‪ ,‬ברם גם הקצת הוא‪ :‬מן ההשפעה הרמה הזאת‪ .‬וכן הוא להלן‬
‫בסעיף ג׳‪ :‬שאפילו במדרגה הקטנה של ההשפעה הוא‪ :‬מן ההשפעה הגדולה‬
‫הזאת‪.‬‬
‫‪ ( 17‬התנאים המצטרכים‪ ,‬כמ״ש להלן סעיפים ה‪-‬ו‪.‬‬
‫‪ ( 18‬למרות שאמר לעיל‪ :‬מדריגות השפע — כפי חלקי התורה‪ ,‬בדיבור‬
‫והשכלה שבהם‪ ,‬אעפ״ב ״זה פשוט שכל מה שתתעלה ההשכלה״ כר אפילו‬
‫באותו חלק גופא — תגדל יותר מדרגת ההשפעה‪) .‬לכאורה היינו טעמא שאין‬
‫כותרת לסעיף זה‪ ,‬כי הוא המשך של הקודם(‪.‬‬
‫‪ ( 19‬שתתעלה ההשכלה‪ ,‬לא שייך לומר זאת על ההגיון‪.‬‬
‫קעט‬ ‫)‪'7‬‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫^סעמיק עה קעת עם מי ^?ז!עמיק בה הךבה״ג‪.‬‬
‫תמעזך‬ ‫אמןם הלה מחסדו ית‪^ /‬בעל חלק מן‬
‫מדרגה מן ההעופעה‪ ,‬עד עזעל מי להשכיל בה לרויח מן‬
‫חהעזפעה הגדולה הזאת ” מה ^בקעזר בהע‪1‬ע?יה ההיא‪.‬‬

‫ימי ?צלא הגיע לעזום הע^עלה אלא להגיון ל^ד ”‪ ,‬כבר להלה‬
‫אמעעי לו ל^לחלק גם לו קעת מן החעזפעה הזאת‪ .‬ו‪3‬מעא רבן‬
‫י^ראל זוכים לה‪ .‬מי מעט ימי יותר‪.‬‬

‫ע?ון‪ ,‬ח ל קי ס ת‪ 1‬ך ה‬

‫ד‪“ .‬ןאמןם זולת זאת החךדגה הנמצאת “ לגמול העזתףלות‬
‫?גי האךם כה ?עגעורו חאמתי “‪ ,‬עוד גמעא כה הךךגה ןחלוק ”‬
‫לפי מה ^כצריד לה?ןן ?ה כלל חכדאה‪ .‬עד עזאין חלק ממגה‬
‫^?לא לתקן על לדו ולעזלם חלק מחלקי כלל חבדאה‪.‬‬

‫‪ (20‬ב׳ הבחנות‪ :‬שטחיות והעמקה‪ .‬ובהעמקה גופא‪ :‬קצת והרבה‪.‬‬

‫‪ ( 21‬לעיל סוף סעיף הקודם דיבר על כל חלק מתלמוד תורה‪ ,‬וכאן‪ :‬כל חלק‬
‫מן ההשכלה‪.‬‬
‫‪ (22‬ירויה מן ההשפעה הגדולה הזאת‪ ,‬ראה לעיל סעיף ב׳ הערה ד״ה‪:‬‬
‫ההשפעה הרמה הזאת‪.‬‬
‫‪ ( 23‬להגיץ לבד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬דבריו קאי על תושב״ב‪.‬‬
‫‪ (24‬אחר שביאר מדריגות השפע בנוגע להגיון והשכלה‪ ,‬המשלימים את‬
‫״האדס״ עצמו‪ ,‬מוסיף‪ :‬הרוצה לעבור לפני בוראו עבודה ״שלימה״ — צריך‬
‫שיעסוק בכל חלקיה כדי לגרום תיקון גם לחלקי ״הבריאה״‪ .‬וכן הוא לעיל‬
‫בח״א‪ ,‬פ״ד‪ .‬ט — ״לא די מה שקונה ״האדם' בעצמו מעלה ושלימות‪ ,‬אלא‬
‫שמציאות ״הבריאה״ כלה מתעלה ומשתלם‪ ,‬ובפרט ע״י התורה״‪.‬‬
‫‪ (25‬ההדרגה הנמצאת — ל״השפע״ וכנ״ל בסעיפים הקודמים‪.‬‬
‫‪ (26‬יתכן‪ ,‬שמדגיש ענין זה‪ ,‬כי החלוקה הנ״ל של ״הגיח והשכלה״‪ ,‬ענינו‪:‬‬
‫בתוספת השתדלות האדם‪ .‬משא״כ מ״ש בהמשך בענץ ״חלקי התורה״‪.‬‬
‫‪ ( 27‬הדרגה — בהשפע‪ ,‬וחילוק — דרגת השפע תלד בחלקי התורה השונים‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתלמוד תורה‬ ‫דיד‬ ‫קפ‬

‫ונמ‪v‬א שהר‪1‬צה לעבד לפני ‪3‬וךאו עבוךה שלמה‪v ,‬ריך‬

‫שלעסיק במל חלד‪,‬יה כפי למלתו‪ ,‬כדי שעיע ממנו התקון אל‬
‫חלל‪,‬י הבריאה פלה‪ .‬לעל הדרף הזה אמרו ז״ל«ג‪ :‬לעולם לשלש‬
‫אדם ימיו שליש במקךא שליש במשנה שליש בגמךא‪ .‬ובכלל‬
‫ן •‬ ‫‪T J ' J‬‬ ‫‪• J‬‬ ‫‪• J‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬

‫זה‪ ,‬מל חלקי התוךה‪ ,‬שלחלק בהם זמנויג עד שלאחז בבלם ללא‬
‫לניח ידלסב מאחד מהם‪ .‬אך שעור העסק>ג שלעסל‪ ,‬ממל אחד‬
‫מהם‪ ,‬ךאוי שימדד לפי מה שהוא האךם‪ ,‬ולפי מל המקרים‬
‫הקודם אותו‪ .‬ומבר דברני מזה במאמר בפני עצמו גג ע״ש‪.‬‬

‫תנאי התלמוד‬
‫ה‪ .‬אך התנאים‪3‬ג הצדכים להתלוות לתלמוד הנה הם‪:‬‬
‫היראהי‪-‬ג בתלמוד עצמו ”‪ ,‬לתקון המעשה ממל עת‪ .‬לזה‪ ,‬כי הנה‬
‫מל כהה של התוךה אינו אלא ממה של‪,‬שר לתלה ית״ש את‬
‫השפמתו הלקךה בה‪ ,‬עד שעל לדי הדבור מה לההשמלה ת^שך‬
‫ההשפעה הגדולה ההיא‪ .‬אך זולת זה‪ ,‬לא הלה הדבור מה אלא‬

‫‪ (28‬קידדשיז לג ב‪.‬‬
‫‪ (29‬שיחלק בהם זמנו — בשאר ״חלקי התורה״ לא אמרו ״ישלש״‪ ,‬וכמו‬
‫שממשיך‪ :‬״אך שיעור העסק כו׳ ראד שימדד לפי מה שהוא אדם״‪.‬‬
‫‪ (30‬שיאחז — תחילת לימודו‪ .‬ולא יניח ידו — חזרה‪ ,‬חלוקת הזמן בהם‬
‫הוא שונה‪ .‬וכמ״ש בזה במאמר ״דרך חככה״‪.‬‬
‫‪ (31‬שיעור העסק — אינו חלוקה של שליש הזמן‪ .‬אלא לפי מה שהוא האדם‬
‫כר‪.‬‬
‫‪ (32‬במאמר בפני עצמו — דרך חכמה‪.‬‬
‫‪ (33‬יש להעיר‪ :‬שלעיל )ח״א‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ט(‪ ,‬הזכיר ענין אחר‪ :‬כוונה נכונה —‬
‫עשיית חפצו ית׳‪ .‬ובריש פרקינו ציין לדבריו שם‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫‪ (34‬היראה‪ ,‬ראה להלן פ״ג סעיף א הערה ד״ה‪ :‬וכמ״ש‪.‬‬
‫‪ (35‬היראה בתלמוד ״עצמו״ — יראה שהוא בשעת הלימוד‪ ,‬משא״ב מה‬
‫שאומר בהמשך דבריו‪ :‬תיקון המעשה הוא ״בכל עת״‪.‬‬
‫קפא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫?דבור בעזאר העסקים או ספרי החכמ‪1‬ת‪ .‬ן־ההעז^^ה פ‪ 5‬ל ^אר‬
‫מחסלות המציאות הטבעי למיניהם‪ ,‬קןאין בם אלא לר^ת‬
‫לענלן ההוא‪ ,‬ןאין מגיע ממנו התעצמות לקר ומעלה‪6‬ג כלל׳׳ג‬
‫כנפעז הקורא המדבר והמאכיל‪ ,‬ןל־א תקון לכלל הבדאה*נ‪.‬‬
‫יי ואמנם ההעופעה הזאת הנה ענלנה אלקי כמו שעתבנו״‪/‬‬
‫ולא עוד אלא קזהוא היווזר עליון ו‪3‬ע<גב שבענלנים הנמעזכים‬
‫ומגיעים ממנו ית׳ אל הברואים‪ .‬ןכיון ^כן‪ ,‬ודאי עזלעז ו‬
‫לאךם לירוא ןלךע'ד בעסקו בענין עזה‪ ,‬קזנמעא הוא נגעז לפני‬
‫אלקיו״' ומתעסק בהמעזכת האור הגדול ממנו אליו^“• והנה‬

‫‪ (36‬התעצמות יקר ומעלה‪ ,‬היינו שאינו משנה את‬

‫‪,‬‬ ‫התורה המשנה את מהות האדם‪ ,‬וכנ״ל בסעיף ב׳ — שנזזזלק‬
‫‪•I‬‬ ‫מכבודו ויקרו אל ברואיו‪ .‬וכן להלן בהמשך אומר‪ :‬ויתעצם בו ה קר ה‬
‫ז‪ (3‬ראה להלן סעיף ד‪ :‬״וכבר דברי התורה בעצמם מקודשים‬
‫עצמם״‪ ,‬ואע״ס שהרשע בלימודו אינו ממשיך שום המשך מ פג ו ^ ’ ״״^‬
‫‪''7‬‬ ‫המאור שבה — בעצם הדברי תורה מ^ייייי‬
‫'!ירח ‪1‬־ר׳‬ ‫שכוונתו כאן הוא להמשך האור היקר והמעולה׳‬
‫‪.‬‬ ‫ה״הארה״( שנעשה ע״י הלומד — עבורו זה נשאר כמו ספר החב‬
‫אבל הד״ת מקודשים מצד עצמם‪ ,‬גם בלי המשך האור שמצד ה ומד‪.‬‬
‫‪ (38‬כנפש כר הבריאה כד‪ ,‬וכנ״ל ב׳ ענינים אלו בסעיפים ג‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ (39‬ואמנם כו׳ — אחר שביאר הענין בכללות‪ ,‬מבאר תנאי הראשון‬
‫״היראה״‪.‬‬
‫‪ (40‬כמ״ש — לעיל סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (41‬לפני אלקיו ‪ -‬בהיות ההשפעה ״אלקי״ וכנ״ל‪ .‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬היקר‬
‫״האלקי״‪.‬‬
‫‪ (42‬ממנו — הנמשכים‪ ,‬אלין — ומגיעים שהזכיר‬
‫^ '‪*,‬מז יו־ר^ר!‬ ‫תנועות אלו מוסבים כל המשך דבריו‪ ,‬ר״ל‪ :‬המשכה‬
‫והשפע מגיע עד הנברא•‬
‫י‬ ‫רוממותו ית׳ — וזה מצד שפע הנמשך ממנו‪ .‬ושפלות האנוש‬
‫היות השפע מגיע אליו‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתלמוד תורה‬ ‫דיד‬ ‫קפב‬

‫צריך ש!יבוש משפלותו האנועזי‪ ,‬וירעש מרוממותו ית׳‪ .‬והנה‬

‫על כ?אד מחלקו הטוב גי׳ שץ‪-‬עה לזה‪ ,‬אך ברעךה כמו שעתכנו‪.‬‬
‫ונכלל בזה•'“‪ ,‬שלא ושב בקלות ראש‪ ,‬ןל'א ינהג שום כ?נהג‬
‫בזיוף“‪ ,‬לא בךבךיה ולא בספךה‪ .‬ףדע לפני מי עומד ומתעסק‪.‬‬
‫ואם הוא עושה כ ף“‪ ,‬אז יהוה תלמודו מה שךאוי לו להיות‬
‫באמת‪ ,‬ותמעזך על ודו ההשפעה שזכךנו‪ ,‬ןיתעצם בול“ חוקר‬
‫האל־קי‪ ,‬וימשך תקון והאךה לעל הבדאה«“‪.‬‬
‫אבל אם תנאי זה וחסר ממנו‪ ,‬לא תמשך ההאךה על ודו‪,‬‬
‫ולא והיו דבריו אלא כשאר סל הדבורים האנושיים‪ ,‬הגיונו‬
‫ואדרבא‪,‬‬ ‫כקורא אגרת‪ ,‬ומחשבותיו כחושב בדברי העולם‬
‫לאשמה תחשב לו‪ ,‬שקרב אל הקדש בלי מוךא‪ ,‬ומקל ראשו‬
‫לפני בוראו יי‪ ,‬עודו מלבר לפניו ומתעסק בקדשתי יוז׳• ואולם‬

‫‪ (43‬מחלקו הטוב כו׳‪ ,‬כנ״ל ששפע העליון הזה הופך להיות חלק ממנו‪ ,‬וכנ״ל‬
‫בהערה ד״ה‪ :‬התעצמות‪.‬‬
‫‪ (44‬ונבלל בזה — בתנאי היראה‪ .‬ראה מסילת ישרים פרק יט בענין היראה ‪:‬‬
‫״ובכלל היראה עוד כבוד התורה ולומדיה״ כר‪.‬‬
‫‪ (45‬בקלות ראש כר מנהג בזיון כר‪ ,‬ב׳ דברים אלו קורא להלן )בסוף‬
‫הסעיף(‪ :‬הכבוד והזהירות בו‪ .‬וכן מ״ש בהמשך; מדע לפני מי עומד ומתעסק‪.‬‬
‫‪ (46‬בהמשך דבריו ד׳ הבחנות המסכמות דבריו הקודמים‪.‬‬
‫‪ (47‬ותמשך על ידו כר ויתעצם בו כו׳‪ ,‬הם הב׳ דברים הנ״ל בהערה ד״ה‪:‬‬
‫ממנו ית׳‪.‬‬
‫‪ (48‬וימשך תיקון והארה לכל הבריאה‪ ,‬כנ״ל בסעיף ד׳‪ .‬אמנם אינו מתעצם‬
‫בו‪ ,‬כמו באדם‪ ,‬רק‪ :‬״תיקון והארה״‪.‬‬
‫‪ (49‬הגיונו כו׳ ומחשבותיו כר‪ ,‬כנ״ל בסעיף ב׳ חלוקה דהגיון והשכלה‪.‬‬
‫‪ (50‬ולא יהיה דבריו כו׳ הגיונו כקורא כו׳ ומחשבותיו כו׳‪ ,‬נגד מ״ש לעיל‬
‫)בקטע הראשון( ג׳ דברים ‪ :‬הקורא המדבר והמשכיל‪.‬‬
‫‪ (51‬שקרב אל הקדושה בלי מורא — היראה שהזכיר בתחלת דבריו‪ .‬ומקל‬
‫קפג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫כפי מדרגת המוךא ןעזעור הכבוד ןהןהירות כו‪ ,‬כן יך‪:‬יה עזעור‬
‫לקר הלמוד ומךרגת ההשפעה הנמעזכת על ןדו‪ ,‬וכמש״ל “‪.‬‬
‫י• והתנאי השני הוא תקין המעע‪1‬ה‪ .‬כי הנה מי‬
‫להמעייןי השפעה‪ ,‬ךאד שיהלה הוא הגון ומוכף* להמשיכה‪.‬‬
‫אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים‪ ,‬ומךחיק עצמו‬
‫מכוךאו‪ ,‬ןזונה מאהדי א חד פיחות הטמאה והךע‪ ,‬ודאי שלאמד‬
‫• ולרשע אמר אלקים מה ‪V‬ף ^ספר ח?ןי כד‪ ,‬ןכן אמרו ד׳ ‪:‬‬
‫‪ 9‬ל המלמד לתלמיד שאינו הגון עאלו זורק אבן למרקולים•‬
‫והנה איש כןה‪ ,‬ודאי שתוךתו לא תמשיך מן ההשפעה שןכךנו‬
‫שום מדרגה כלל^י‪.‬‬
‫ואף על פי כן ה גדול גלו לני החכמים ז״ל‪ ,‬שאלו לא היו‬
‫זן׳רשעים עוזבים את תלמוד התוךה‪ ,‬סוף‪ ,‬שהיו חמדם למוטב‪,‬‬
‫כי אף על פי שאין בכהם להמשיך שום המשך מלפניו יה׳ כמו‬
‫לכתבנו‪ ,‬כבר דברי התוךה בעאמם מקדשים ועומדים מעד‬
‫עצמם ” ‪ ,‬עד שבהתמיד העסק כהם לגיע מהם פעם אהר פעם‬

‫שלא ישב בקלות‬ ‫ראשו לפני בוראו — זהו מה שנכלל בענין היראה‬
‫ראש‪.‬‬
‫‪ (52‬וכמש׳׳ל — להלן סי׳ ד‪.‬‬
‫‪ (53‬ומוכן‪ ,‬״תיקון המעשה בכל עת״ ענינו ״הכנה״‪ .‬וכן להלן בסעף ז‬
‫מדגיש ענין ההכנה‪ ,‬וכן הוא לשון הכותרת לסעיף ז׳‪.‬‬
‫‪ (54‬לכאורה‪ ,‬הוא הדין בנוגע לתנאי ״היראה״‪ .‬וכן משמע מדבריו לע ל‪.‬‬
‫‪~ T‬‬ ‫‪ (55‬שאין בכחם להמשיך שום המ״יר‬
‫דתורה מקודשים ועומדים מצד עצמם — אפילו בלי‬
‫י‪.‬‬ ‫ית׳‪ ,‬וזהו המאור ״שבה״ כמו שמפרש והולך‪ .‬ראה לעיל סעיף ר הע •‬
‫ראה להלן‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬ב׳ הבחנות יש בתלמוד התורה; א — ״שפע״ הנמשך ^‬
‫יי ‪ j J -‬״״‬ ‫^‬ ‫והוא האור היקר והמעולה שמחלק האדון מכבודו‬
‫בקיימו התנאים שהזכיר‪ .‬ב ‪ -‬התעוררות והארה המגיע מצד עצם הד ת‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ב ‪ -‬בתלמוד תורה‬ ‫דרד‬ ‫קפד‬

‫קצת התעוךרותייי‪ ,‬וכמו דמות הארה קטנה עזבקטנות‪ ,‬אל‬

‫העוסק בם‪ ,‬עזסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב‪ .‬והוא מה‬
‫עזכתבו ז״ל‪ ; 57‬הלואי אותי עזבו ותוךתי עזמרו עזהמאור עזבה‬
‫מחזירן למוטב‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1‬־ ■‬

‫ואמנם פעזוט הוא עזאין הךבדם אמורים במי עזיתעסק בה‬

‫ך‪.‬ךך עזחוק לחתול‪ ,‬או לגלות בה פנים עזלא כהלבה‪ ,‬אלא‬
‫עזיתעסק בה לפחות כמי עזמתעסק בעזאר החכמות‪.58‬‬
‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫י •‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫הבדל בלומדים כפי הקןתם‬

‫ז‪ 5® .‬לאולם מי עזמטהר ומקדש עצמו במעשיו‪ ,‬הוא ?מעזיך‬
‫בתלמודו השפעה כשעור ההבנה שהכין את עצמו‪ ,‬ובשעור‬
‫שלובה בהבנה כן יךבה לקר התלמוד לכיחו‪ .‬להוא מה שמצינו‬
‫בחבמים הקךמונים‪ ,‬שתורתם הלתה מעטידתם כה״® גדול‬
‫לנותנת להם מעלה ויקר‪ ,‬מה שלא נמזלא בדורות האחרונים •‪,6‬‬
‫מפני יתרון הבנתם על הבנת האחרונים‪ .‬יבבר אמרו “ על יונתן‬

‫כשלעצמם‪ ,‬וזה מגיע גם לרשע‪) .‬וביאורו; שפע היקר והמעולה‪ ,‬צריכים‬

‫להמשיכו‪ ,‬וכשאין המשכה אין שפע כלל‪ .‬משא״כ קדושת התורה מצד עצמה‪,‬‬
‫אינו צריך להמשכה‪ ,‬ולכן מאיר גם לרשע(‪.‬‬
‫‪ (56‬קצת התעוררות‪ ,‬לכן צריך ״להתמיד״ העסק בם‪ ,‬כי כל פעם מגיע רק‬
‫״קצת״ התעוררות‪.‬‬
‫‪ (57‬מדרש איכה פסקא ב‪ .‬וראה ירושלמי חגיגה ו ע״ב‪.‬‬
‫‪ (58‬יש להעיר‪ :‬שאינו אומר תנאי‪ :‬שצריך להאמין בקדושת התורה‪.‬‬
‫‪ (59‬עד כאן דיבר על ההבדל ביקר ״הלימוד״‪ ,‬ובהמשך‪ :‬ביקר ״הלומד״‪.‬‬
‫הראשון תלוי כפי שיעור היראה‪ ,‬והב׳ — כפי ההכנה — שמקדש ומטהר‬
‫עצמו‪ .‬וגם ענינו הוא שיעור הכת והעצמה שהתורה נותן בו‪ .‬משא״כ ענין הא׳‬
‫— ענינו שיעור המשכת השפע‪.‬‬
‫‪ (60‬כח‪ ,‬לכאורה זה מ״ש לעיל בסמוך‪ :‬יקר התלמוד ״וכוחו״‪.‬‬
‫‪ (61‬יש להבין‪ ,‬שאינו כולל ג״כ ענין תנאי היראה‪.‬‬
‫‪ (62‬וכבר אמרו — סוכה כח א‪.‬‬
‫קפ ה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫‪3‬ן עזיאל‪ .‬קזבקזעה עז^ה עוסק בתוךה ‪ 9‬ל עוף עזהלה פורח‬
‫^ליי חיה נשךף‪ ,‬מפני ‪ n p‬ה־שךאת חקזכי^חנ^י עזהןתה עזוךה‬
‫עליי על לדי למודו‪64.‬‬

‫פרק ג‬
‫י‬ ‫‪V V‬‬

‫באהבה ויראה‬
‫י‬ ‫; • ‪:‬‬ ‫‪T -J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫גי ר א ה‬
‫א‪ .‬הנה כבד באךנו בחלק א׳ פרק ד׳ ‘ ‪ ,‬ענלן האחבה להיךאה‪.‬‬
‫קזהם המקךבים ומךביקיסג האךם בבוךאו‪ .‬ןןה נאמר באהבה‬
‫ויראה חאמתית‪ .‬קזהם אהבת שמו ית׳ ןל־א אהבת הע‪t‬סר‪ .‬ויךאת‬
‫רוממותו לא לךאת הענש‪.‬‬

‫‪ (63‬עוצם השראת השכינה כד‪ ,‬ראה פרק ג׳ סעיף א‪ /‬שהשראת השכינה‬

‫נמשך ע״י ״היראה״ בעת עסקו בתורה‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה עוד בזה דע״ת סי׳ לד )עם׳ רלא(‪.‬‬
‫‪ (1‬הנה ככר ביארנו בהלק א׳ פרק ר׳ סעיף ח‪ .‬כאן מוסיף‪ :‬איך הם פועלים‬
‫״שלימות״ אל האדם‪ ,‬שזהו הנושא של חלק ד׳‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (2‬המקרבים ומדביקים‪ ,‬״ומדביקים״ קאי על ״אהבה״ כמ״ש בסעיף ב׳‪.‬‬
‫אמנם ״המקרבים״ לא ברור למה שייך‪ ,‬מדבריו לעיל ח״א‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ה‪ ,‬משמע‬
‫שענין ״הקרבה״ שייך לאהבה ולא ליראה‪ .‬אבל יתכן שאינו כן‪ ,‬וענין הקרבה‬
‫נעשה ע״י ״ההשראה״ שבא מצד היראה‪ ,‬ומ״ש שם לעיל בח״א הנ״ל‪ ,‬אפשר‬
‫לפרש‪ ,‬שדבריו קאי על היראה‪ .‬אמנם הלשון כאן‪ :‬״שהם״ המקרבים‬
‫ומדביקים‪ ,‬משמע שקאי על שניהם‪ .‬וז״ל באדיר במרום עמ׳ שיט‪ :‬יראת‬
‫הרוממות ״מקרב״ האורות אל האדם‪ .‬וצריך יישוב בכל זה‪.‬‬
‫וכבר אמור לעיל‪ ,‬שאינו בא כאן )ובחלק ד׳ בכלל( לבאר עצם ענינם של‬
‫אהבה ויראה מה הם )וכן כל המצוות המובאים בחלק ד׳(‪ ,‬אלא רצונו לומר;‬
‫השלימות שהאדם משתלם ע״י עבודה זו‪ .‬ובענינינו‪ :‬טהרה והשראה ועטרות‬
‫כד‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ג ‪ -‬באהבה ויראה‬ ‫דרך‬ ‫קפו‬

‫והנה היראה הזאת היא מטהךת את האךם מחשך חמריות‪1‬‬

‫וגופניותו‪ ,‬ומשרה עליו השראת השכיבה ג‪ .‬וכפי שערר היראה‬
‫כן יהיה שעור הטהרה וההשראה‪ .‬ומי שמגיע להיות ירא‬
‫ביראה זאת תמיד“‪ ,‬תהןה השכינה שורה עליו תמיד‪ .‬וךבר זה‬
‫נמצא בשלמות במישה רבנו ע״ה שאמרו עליו‪ :‬יראה לגבי‬
‫מישה מלתא זוטרתי היא‪ ,‬וכן ז?ה להשראת שכינה תמידית‪.‬‬
‫והנה הדבר קשה לשאר בני האדם שהשיגוהו ?ראוי‪ ,‬אמנם כפי‬
‫מה ש?שיג ממנה‪ ,‬כן יה?ה בה טהרתו וקדשתוי‪ ,‬כמו ש?תבנו‪.‬‬
‫ובפרט בעת* התעסקו במצוות או בתלמוד‪ ,‬שהנה היא לו תנאי‬
‫הכרהי לשלמות התלמוד ההוא או המצןה ההיא‪ ,‬וכמו‬
‫שכתבנו ד‪.‬‬
‫ב א הב ה‬
‫והאהבה‪ .‬היא המדבקת ומקשרת את האךם בבוראו*‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪ (3‬מטהרת את הארם כו׳ ומשרה עליו השראת השכינה‪ ,‬הם ב׳ ענינים אשר‬
‫היראה פועל על האדם‪ :‬א — מצדו של האדם — ״טהרתו״‪ ,‬ב— מלמעלה‬
‫— ״השראת השכינה וקדושה״‪ .‬וב׳ דברים אלו חוזרים על עצמם בהמשך‬
‫דבריו‪ :‬טהרה והשראה‪ .‬טהרתו וקדושתו‪.‬‬
‫‪ (4‬כיראה זאת תמיד כר‪ ,‬ההדגשה הוא על תמיד‪ ,‬וכן בהמשך דבתו‪ :‬שורה‬
‫עליו תמיד כר להשראה שכינה תמידית‪ .‬וראה לעיל פ״א ג‪ ,‬שהמחבר מונה‬
‫את האהבה ויראה בחובה ״התמידית״‪ .‬אמנם המשך דבריו‪ :‬שישגוהו כראוי‬
‫כר כפי מה שישיג ממנה‪ ,‬לא ברור אם כוונתו על התמידית‪ ,‬או על דרגת‬
‫היראה‪.‬‬
‫‪ (5‬וקדושתו‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה ‪ :‬מטהרת כר‪.‬‬
‫‪ (6‬ובפרט בעת עסקו כר‪ ,‬ראה הערה הקודמת‪ :‬ד״ה‪ :‬ביראה זאת‪ ,‬וז״ש‪:‬‬
‫ובפרט ״בעת״ התעסקו במצוות כר‪ ,‬ר״ל‪ :‬שאפילו אין לו בתמידות — לכל‬
‫הפחות ״בשעת״ העבודה‪ ,‬זה תנאי הכרחי‪.‬‬
‫‪ (7‬וכמ״ ש — לעיל פ״ב‪ ,‬ה‪) .‬יש להעיר‪ :‬שאינו מזכיר את ה״אהבה״ כתנאי(‪,‬‬
‫‪) (8‬בבוראו‪ ,‬משא״ב פעולת היראה הוא להשראת ״השכינה״‪ .‬והוא החלוקה‬
‫של ט״ר ומל׳ — אור וכלי‪ .‬טהרת הגוף והשראת השכינה — יראה‪ ,‬״עטרות‬
‫קפז‬ ‫ת'‬ ‫ח״ד — בעבודה‬ ‫ירד‬
‫ומ!פה ‪ 3‬חו ומעטיךתו עטרות גד‪ 1‬ל‪1‬ת‪) .‬־העילןר‪ .‬בע‪1‬מהת הלב‬
‫וחהלהטות הנ^^זי^הי לפני כוךאה‪ ,‬ןהמסר האךם עם ‪ 5‬ל מאודו‬
‫לקדו^ז עומו ית׳‪ ,‬ולז‪3‬ע‪t‬ות נחת רוח ל‪59‬יד‪ .‬וכבר נתפארו ענינים‬
‫אלה במקודם‪) ,‬יאי] צךך להאדך ‪3‬ם‪.‬‬
‫והנה לחלק הזהם* מתחבר האמונה בו וביחודו‪ .‬הבטחון‬
‫וביוצא‪ ,‬בלם ענ^נים מדביקים האךם בבורא ית׳ ומחזיקים בו‬
‫הקד^ה ןההאךה*י‪.‬‬

‫‪■fr‬‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫גדולות״ — מוחיז מצד ז״א — אהבה‪ .‬וכמ״ש בזלז לעיל ח״א‪ ,‬פ ד‪ ,‬ט‪ ,‬ע‬
‫יראה ואהבה‪ :‬המזככים את חושך החומר — גוף‪ ,‬ידאה‪ ,‬ומזהירים זהרי‬
‫הנשמה — נשמה‪ ,‬אהבה(‪.‬‬
‫‪ (9‬והעיקר בשמחת הלב‪ ,‬שמחת הלב הוא ענף של אהבה‪ ,‬במבואר במס לת‬
‫ישרים פרק י״ט‪ .‬והתלהטות הנשמה הוא שייך לענין השמחה‪ ,‬כמבואר שם‪.‬‬
‫והמסר האדם כד ‪ -‬הוא מצד ״אהבה״ כדרשת חז״ל על פסוק‪ :‬ואהבת‪.‬‬
‫וראה להלן פ״ד‪ ,‬ה‪ .‬ולעשות נחת רוח לפניו ~ הוא נושא החסידות בב ‪,‬‬
‫כמ״ש שם פרק יח ועוד‪ ,‬ואינו חלק של אהבה ויראה )הם שייה ם מדת‬
‫החסידות(‪ .‬וצ״ב למה מבלילו כאן באהבה‪.‬‬
‫‪ ( 10‬לחלק הזה ‪ -‬אהבה ויראה שהם ״מחלקי המעשה״ ‪ -‬״התמידי״‪.‬‬
‫וכמ״ש לעיל בפרק א׳ סעיפים ב־ג‪.‬‬
‫‪ ( 11‬מדביקים כד הקדושה וההארה‪ .‬התבאר לעיל‪ :‬פעולת האהבה הוא‬
‫״להדביק״ האדם בבורא‪ .‬והיראה ‪ -‬להשוות עליו טהרה וקדושה והשראת‬
‫השכינה‪ .‬ולכאורה בדבריו כאן בענין ״האמונה והביטחון״ כולל שניהם‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרד‬ ‫קפח‬

‫®ררן ד‬
‫ותפלה׳‬ ‫בקריאת‬
‫א‪ .‬עזתי עבודות‪ 2‬הטלו עלינו לעבד לפ^יו ית׳ יום ביומו ג‪ ,‬והם‬
‫הקריאת עזמע והתפלה‪ ,‬ובזמן בית המקדעז התמידים“‬
‫והמוספין‪ .‬ועתה נבאר עדנם‪.‬‬
‫ענ?ן יחוד מציאותו ית׳ ויחוד );ילידתו*‬
‫הא׳‘‘ הנה הוא קריאת השמע‪ ,‬ןענלנו‪ :‬להודו ית׳ וקבלת על‬
‫מלכותו י‪ .‬והענלן‪ ,‬כי הבורא ית״ש המציא בךצונו נמלאים‬
‫שונים« עליונים ותחתונים‪ ,‬רוחניים וגשמלים‪ ,‬ןסךךם בסךדם‬
‫שונים®‪ .‬ונתן בחיק כל אחד מהם לפעל פעלות ולעשות מעשים‪,‬‬

‫‪ ( 1‬בקריאת שמע ותפילה‪ ,‬וכן הוא לעיל )פ״א‪ ,‬ג( בתוכן חלוקת חלק ד‪ ,‬רכז‬
‫הוא להלן פ״ה‪ ,‬ה‪.‬‬
‫בקריאת שמע — מבואר בפרק שלפנינו‪ ,‬ותפילה — בפרק ה׳‪) ,‬ולכן אין‬
‫כותרת לפרק ה(‪.‬‬
‫‪ (2‬עבודות כד וכן בהמשך‪ :‬לעבוד לפניו כד‪ ,‬כי נושא של חלק ד׳ הוא‬
‫״עבודה״‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (3‬יום ביומו‪ ,‬וכנ״ל פ״א‪ ,‬סעיף ב׳‪ :‬״השני — יומיי״‪.‬‬
‫‪ (4‬התמידים כד וכן לעיל בפרק א סעיף ג ״הקרבנות בזמן הבית ועכשיו‬
‫התפילות וק״ש״‪ .‬ויש להבין הקשר של ק״ש לתמידים‪.‬‬
‫‪ (5‬יחוד שליטתו‪ ,‬להלן נקרא‪ :‬בחינת ״הפעולה״‪ ,‬ובו גופא יעז ב׳ הבחנות‪.‬‬
‫‪ (6‬הא׳ — של ״השתי עבודות״ שהזכיר בסעיף הקודם‪.‬‬
‫‪ (7‬יחודו — שמע ישראל כד‪ ,‬מבואר לפנינו‪ .‬וקבלת עול מלכותו — מבואר‬
‫בסעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (8‬נמצאים שונים‪ ,‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬בסדרים שונים בו׳ ובדרכים שונים‪ ,‬כי‬
‫הולך לבאר ענין ״היחוד״ למרות ״רבים ושותים״‪.‬‬
‫‪ (9‬עד כאן כעין הקדמה למ״ש אח״ב בענין יחוד ״המציאות״ — המציא‬
‫קפט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫להתגלגל כג^גולים ובסבוכים רבים ובךךכים עז‪1‬נים‪ ,‬כפי מה‬
‫שפלגה חכמת‪ 1‬ית׳ לפל אחד ואחד‪ .‬ן־אמנם הנה הוא ית״ש‬
‫הש‪.‬ךש והסבה הןחידית לכלם‪ ,‬ןענין זה מובן בשתי בחינות‪:‬‬
‫כבחינת המציאות ובבחינת הפעלה״‘ ‪.‬‬
‫“ בבחינת המציאות‪ .‬מה שכבר באךנו בחלק א׳‪ .‬איך כל‬
‫המציאיות כלם תלולים בו ית׳ ונמשפים ברצונו‪ ,‬מה שאין כן‬
‫מציאותו‪ .‬שהוא מציאות מכרח מצד עצמו ובלתי נתלה‬
‫בזולתו אך פל שאר המציאיות אין להם מציאות אלא מצד מה‬
‫שהוא ית״ש רצה בהם ומקל‪-‬מם ברצונות'‬

‫ברצונו כו‪ /‬והמשך דבריו הם כמו הקדמה ליחוד ״השליטה״ — ״בחינת‬

‫הפעולה״ — ונתן בחק כל אחד מהם לפעול פעולותו‪ .‬ואח״ב מסכם שניהם‪:‬‬
‫הוא ית״ש השרש והסבה היחידית‪ ,‬נגד‪ :‬יחוד המציאות והפעולה‪ .‬ובב׳ קטעים‬
‫שלאחריו‪ ,‬מפרש בפרטיות את שניהם‪.‬‬
‫‪ ( 10‬ובבחינת הפעולה — הוא ענין ״יחוד שליטתו״ שהזכיר בכותרת‪ .‬ובענין‬
‫זה גופא יש ״עומק״ )ד״ה‪ :‬ומעומק זה הענין(‪ .‬ובעומק הענין ״נכלל״ עוד‬
‫הבחנה — ״גילד היחוד״ )ד״ה‪ :‬וממה שנכלל עזר כו׳(‪.‬‬
‫‪ ( 11‬מבאר קודם את עצם ההבחנות שיש בענץ היחוד‪ ,‬ואח״ב )בד׳ ה‪ :‬ואולם‬
‫נתחייבנו( מבארם מצד עדות דק״ש‪.‬‬
‫‪ ( 12‬שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו — לעומת‪ :‬ונמשכים ברצונו‬
‫)התהוותם(‪ .‬ובלתי נתלה מול תו — לעומת; כלם תלוים בו ית )המשך‬
‫קיומם(‪ .‬וכן בהמשך דבריו יש ב׳ הבחנות אלו; אלא מצד מה שהוא ת ש רצה‬
‫בהם‪ ,‬ומקיימם ברצונו‪ .‬וכן להלן‪ :‬וכל הנמצאים ממנו הם נמצא ם‪ ,‬ובו ת ו ם‪.‬‬
‫ראה לעיל ח״א פ״א הערה ד״ה‪ :‬והוא שהמציא וממציא‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ענין ״יחוד המציאות״ ביאר בקצרה‪ ,‬וכל אריכות המשך דבריו הם בענ ז‬
‫״יחוד השליטה״‪ ,‬כי עיקר ההתבוננות בענין היחוד )דדעת היום והשבות א‬
‫לבבך כו׳( הוא בענין שליטתו ית׳ דייקא‪ .‬זכמ״ש כל זה בהדיא בדעת תבונות‬
‫סי׳ ג בסופו‪ :‬״מה הבנה צריכה בזה )בענין היחוד המציאות(‪ ,‬הנה חוד ר ‪.‬‬
‫שהקב״ה הוא אחד ודאי ואין זולתו״‪ .‬עיי״ש המשך דבריו‪ .‬וראה ק ח פתח א‪.‬‬
‫)חכמת האמת עוסקת רק ביחוד השליטה‪ ,‬כמ״ש המחבר במ א(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרד‬ ‫קצ‬
‫בבחינת הפעלה•“ הוא‪ :‬עאף על פי ^;זנתן בח?;ם עזל‬
‫הנבךאים לעזלטי* בענלנים®‘ מה עזיעלתם מקןפתל*‪ .‬ופועלים‬
‫פעלות גדולות על אחד בפי מה עזבחק פעלתו‪ .‬הנה באמת אין‬
‫בהם כח ולא שליטה אלא מה ^מסר להם הבורא ית׳ עזהוא‬
‫האדון האמתי השליט ועל ןכול‪ .‬ועל מה שהם פועלים אינו‬
‫אלא מה שהוא ית״ש נתן ונותן להם כיח שיפעלו‪ ,‬ןהוא אדון‬
‫עליהם להוסיף ןלגרע כךצונו בעל עת ובעל ^;ועה‪.‬‬
‫ימעימק העדן הוא«׳‪ ,‬עי הרי עפי הסךדם שסךךה חעמתו‬
‫ית׳ לתקונן של הנבךאים‪ .‬עמו שעתבנו בחלק א׳‪ .‬הנה וש‬
‫ענלנים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם‪ .‬אם מעד‬
‫בחיךתן של בני האךם החוטאים‪ ,‬ואם מצד מה שנגזרי• עליהם‬
‫לענשן‪ .‬ונךאה הדבר לכאוךה שזה הפך ךצונו ית׳‪ .‬כי הנה הוא‬

‫‪ ( 14‬בבחינת הפעולה הוא כו׳‪ ,‬מכאן מבאר ענין יחוד השליטה שהזכירו‬
‫בכותרת הפרק‪.‬‬
‫‪ ( 15‬לשלוט‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬ולא שליטה כו׳ השליט וכל יכול‪ ,‬וכנ״ל שהנושא‬
‫הוא‪ :‬יחוד ״השליטה״‪.‬‬
‫‪ ( 16‬בענינים — אצ״ל‪ :‬בענינם‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ב׳ הבחנות יש כאן‪ :‬שליטה בענינים‪ ,‬ופועלים פעולות כר‪ ,‬וכנגדם אומד‬
‫בהמשך‪ :‬אין בהם בח )פעולות( ולא שליטה‪ .‬ועוד בהמשך‪ :‬ונותן להם כח‬
‫שיפעלו‪ ,‬והוא אדון עליהם )־שליטה(‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ומעומק הענין הוא — לא דק ששולט על פעולותיהם להוסיף ולגדוע‬
‫כר‪ ,‬אלא שכל פעולותיהם )ותוצאות מעשיהן‪ ,‬היינו‪ :‬גדימת הדעות( אינם‬
‫חורגים מעומק מחשבתו ית׳ לטוב השלם‪.‬‬
‫‪ ( 19‬אם מצד בחירתן כר ואם מצד מה שעזר כר‪ ,‬ב׳ סיבות יש למציאות‬
‫עוינים הרבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם‪ :‬א — מה שהאדם גורם‬
‫ע״י חטאיו‪ .‬ב — העונשים שהם ״רעות״‪ .‬ונגד ב׳ אלו אומר בהמשך‪ :‬כי הוא‬
‫ית״ש אינו רוצה אלא בטוב נגד הרע שנתהוה ע״י בחירת האדם‪ .‬וכל חפצו‬
‫להיטיב נגד העונשים‪ .‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬בשליטת הרשעים — חוטאים‬
‫דלעיל‪ .‬ובתגבורת הרעות — מה שנגזר עליהן לענשן‪.‬‬
‫קצ א‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫בטוב ן‪ 5‬ל חפצל להיטיב‪ ,‬ןהנה עזמו ית‬ ‫ית״ש אינו רוצה‬
‫מר‪ 1‬חלל בעזליטת הךשעים ובתגברת הךעות והקן^קולים‪ 20 .‬אמ‪3‬ם‬
‫היודע בךדביד ית׳ ומעמיק בענןנים !‪ ,2‬ידע‪ ,‬כי על ‪ 9‬ל פנים אין‬
‫בל זה אלא סבוב מסבות בדרך עמק‪ ,‬פ^ם מתכונים ל;קדת‬
‫ה^זלמת הבריאה ובה מסתןמים‪ ,‬וכמו ^בהבנו בחלק א׳•‬
‫ונמ^א שהקב״ה הוא המנהג את הפל באמת‪ ,‬ןעעתו לכךה היא‬
‫הקום “‪ ,‬עזהיא הגיע טובו ושלמותו אל ברואיו‪ ,‬וכמו שעתבנו‬
‫שם‪ .‬אלא שלפי אמתת הע?ןן צדפים הדברים לההגל^ל‬
‫בגלגולים אלה על פי ןסודות החכמה הנפלאה‪ .‬ןהטוב האמתיי‬
‫ויודע בסוף בל הגלגולים כי הוא ית״ש אחד ןחיד ומןחד‪,‬‬
‫והיא סבב בל המסבות האלה בךךכיהם לבא אל התכלית‬
‫האמתי‪ .‬שהוא הטוב האמתי שןבךנו‪.‬‬
‫וממה שנכלל‪3‬ג עוד בעמק זה העדן הוא בגלוי אמתת‬
‫?חודו יח׳• וזה כי הנח בבר באךנו “ שבלל בל המסבות‬
‫הסובבות בעולם היאי שהנה בךא הבורא ית׳ את הרע‬

‫‪ (20‬אמנם היודע כר‪ ,‬מבאר והולך הבנת היחוד שיש בענץ הנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 21‬כענינים‪ .‬אצ״ל‪ :‬בענינס‪.‬‬
‫ובה‬ ‫‪ (22‬המנהג את הכל — סיבוב מסיבות כר‪ ,‬ועצתו לבדה היא תקום‬
‫מסתיימים‪.‬‬
‫‪ ( 23‬אינה הבחנה נוספת בענין היתול‪ ,‬אלא מקשר יחוד ההנהגה עם ענ ן עדות‬
‫דק״ש‪.‬‬
‫‪ ( 24‬זה הענין — דסיים מניה‪ :‬סיבוב הכל לטוב האמיתי — נכלל בו ענ ן‬
‫״גילד יחודו״ ית׳‪ ,‬שעל ״גילד היחוד״ סובבים כל הסיבובים‪.‬‬
‫^?^'*יידזררד‬ ‫)בלשון חכמת האמת; ג׳ ההבחנות שאומר בענין ״השליטה‬
‫‪ ,,‬׳‬ ‫^‬ ‫פרצוף ז״א )פעולות(‪ ,‬עתיק המנהיגו בהנהגה העמוקה‬
‫]ראה כללים ראשונים כלל לרן‪ .‬א״ס ב״ל ^ גילוי יתורו ]ראה כללים‬
‫ראשונים כלל ג[(‪.‬‬
‫‪ (25‬כי הנה כבר ביארנו — ראה גם בדעת תבונות סי׳ כ ד‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דיד‬ ‫קצב‬

‫לשיעבירוהו בני האדם‪ ,‬ויקבער בעצמם ובבריאה את הטוב‪.‬‬

‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ J I‬ז‬ ‫‪J -‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . J‬ן‪J‬‬ ‫‪F‬‬ ‫‪, Y Y‬‬ ‫‪...‬‬

‫והנה חלןים ךבים‪ 26‬ושרשים גדולים השךשו בענין הזה‬

‫לשישתלם בכל חלקיו ובהינותיו‪ ,‬פי אולם פרטים רבים‬
‫•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪▼I‬‬ ‫‪r‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪S‬‬ ‫‪1▼ T -1‬‬ ‫ן ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪• V‬‬ ‫«‬

‫ימצאו בענץ מציאותו של הרע בבריאה‪ ,‬פעלותיו‪ ,‬ושליטתו‪,‬‬

‫ופךטים רבים כמו כן בענ!ן !חסו של האךם עמו במה שהוא‬
‫נתון תחתיו ומושם בתוכו‪ ,‬ובעדן התגברו עליו והתפתחו‬
‫ממאסריו וכבוש אותו‪ .^8‬ועדן מציאות הטוב‪ ,‬התפשטו‬
‫והתחזקו כפי הכנע הרע והכבשויג‪.‬‬ ‫! • ‪J T‬‬ ‫‪■^T‬‬ ‫• ‪- T‬‬ ‫‪• S‬‬ ‫|‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫|‬

‫ואמנם שרש כל מציאות הרע‪ ,‬פעלותיו ושליטתו‪ ,‬הוא‬

‫העלים הבורא ית׳ את יחודו‪ ,‬שאינו מתגלה בעיצם אמתתו לכל‪,‬‬
‫וכפי שעור ההעלם בך הוא שעור כיח מציאותו של הרע‪ ,‬וכמו‬
‫שבתבנו בחלק א׳״^• ועזר׳ט בל בטול הרע והעבךתו והקבע י נ בל‬
‫הבריאה בטוב‪ ,‬הוא גלוי אמתת יחודו‪2‬ג ית׳‪ .‬והוא מה שאמר‬

‫‪ (26‬והנה חוקים ״רבים״ כר — הולך ומונה ד׳ ענינים בענין הרע‪) .‬א —‬

‫מציאות הרע בבריאה‪ .‬ב — יחסו של האדם עם הרע‪ .‬ג — התגברו עליו כר‪.‬‬
‫ד — מציאות הטוב הכובש ומכניע את הרע‪.‬‬
‫‪ (27‬בי אולם פרטים רבים ימצאו — ולכן צריך חוקים ״רבים״‪ .‬וכן בהמשך‪:‬‬
‫ופרטים ״רבים״ כמו כן בענין יחסו של האדם עמו‪.‬‬
‫‪ ( 28‬ובענין התגברו עליו — נגד‪ :‬נתון תחתיו‪ .‬והתפתחו ממאסריו — ומושם‬
‫בתוכו‪ .‬וכבוש אותו — הוא הבחנה נוספת‪ .‬ראה מאמר החכמה‪ ,‬ענין ד׳‬
‫כוסות‪.‬‬
‫‪ ( 29‬הכנע הרע — מ״ש לפני זה‪ :‬התגברו עליו‪ .‬והכבשו — וכבוש אותו‪.‬‬
‫‪ ( 30‬וכמ״ש בחלק א — פרק ה׳ סעיף ח‪ .‬אמנם שם קראו‪ :‬״העלם אורו‬
‫והסתרת פניו ית׳״‪ ,‬וכאן‪ :‬״העלם וגילוי יחודו״‪.‬‬
‫‪ ( 31‬העברתו והקבע‪ ,‬כמ״ש לפני זה‪ :‬לשיעבירוהו בני האדם‪ ,‬ויקבעו כר‪.‬‬
‫‪ (32‬גילוי ״אמתת״ יחודו‪ ,‬וכן לעיל ובכמה מקומות מדייק‪ :‬אמתת יחודו‪ ,‬כי‬
‫באמת היחוד תמיד קיים‪ ,‬וכל פעולותיו ית׳ הם רק לפי ענין יחודו‪ ,‬אלא שהוא‬
‫נעלם‪ ,‬ולא מתגלה ״אמתת״ יחודו‪ ,‬וכל ענין גילוי היחוד נקרא ‪ :‬גילוי אמתת‬
‫יחודו‪.‬‬
‫קצג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫ירד‬
‫העתוב‪ :‬ךאו עתה כי אני אני הוא וכר‪ ,‬ו?תוב‪V :‬מען תךעו‬
‫והאנ?ינו וכר לפני לא נוער אל ואחךי לא לזזיה‪ .‬וננזצא עסוף‬
‫הקרן כל הבריאה תלוי בגלוי יחודו ית‪/‬‬
‫”ןך!נה הוא הלה הווה ן־להלח תנ?יד אחד לחיד ומלחד‪ .‬אלא‬
‫^;זעכשיו אינו מגלה לכל כךאוי‪ ,‬והיעתיד ?יבא לתגלה לגמרי‬
‫לכל הבדואים‪ ,‬כמ״ש‪ :‬ביום ההוא להלה ה׳ אסד ושמו אחד‪.‬‬
‫«‪ 1‬מ‪5‬ם לשךאל שזכו לתוךתו האמתית‪ ,‬יוךעים האמת הזה‬
‫ומעידים עליו גם עההי‪-‬ג‪ ,‬והוא מ״ש; ןאתם עדי נאם ה׳‪ ,‬ןןה‬
‫זכות גדול לנו‪.‬‬

‫והנה*^ כלל ההנהגה של העולם הזה מתהל?ןת להנהגת‬

‫היום והנהגת הלללח‪ ,‬וכמו שכתבנו בחלק ג׳ פרק א׳אג‪ ,‬ובכל‬
‫כיקר ובכל ערב מתחךשים הסךרים ומשמרות המלאכים‬
‫לתפקיךתם כפי סךר ההנהגה‪.‬‬
‫ןאולם נתחלבנו אנחנו בני לשראלד^ להעיד על אמתת לחודו‬

‫‪ (33‬אחר שביאר עצם הבנת יחודו ית׳ לעומת הרע‪ ,‬מבאר ענין האמונה ששיך‬
‫בזה גם עכשיו‪ ,‬כשעדיין לא מגולה לכל כראוי‪.‬‬
‫‪ ( 34‬והנה הוא היה הוה ויהיה תמיד ולכן בהכרח שבענין יחודו לא היה‬
‫שינויים ח״ו אלא — אחד יחיד ומיוחד‪ ,‬ווה שנראה שיש שינויי מצבים‬
‫כענין היחוד הוא משום — שעכשיו אינו מגולה כר‪ ,‬היינו בענין גילויו‬
‫והעלמו יש מצבים שונים ולא בענין היחוד‪ ,‬ולכן מי שיודע ענין זה הרי‬
‫)לכה״ם( אצלו‪ ,‬מצד ידיעתו‪ ,‬קיים ענין גילד אמתת היחוד‪ ,‬ומעידים עליו גם‬
‫עתה‪.‬‬
‫‪ (35‬עד כאן ביאר ההבחנות שיש בענין היחוד‪ ,‬בהמשך מבאר ענין העדות‬
‫בכל יום ‪ -‬בבוקר ובערב‪ .‬אח״כ מבאר הבחנות אלו‪ ,‬בנוגע לעדותינו על‬
‫יחודו‪ ,‬בשמע ישראל‪.‬‬
‫‪ ( 36‬סעיף ו‪.‬‬
‫‪ ( 37‬בני ישראל — וכנ״ל; ״ישראל״ שזכו לתורתו האנזיתית כר‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫קצי‬

‫ית׳ בבל הבחינות‪8‬ג‪ ,‬פרועז‪ :‬בין בבחינת המציאות‪ ,‬עזהוא לבדו‬

‫המצוי המכךח יבל הנמצאים ממנו הם נכ?צאים‪9‬ג ובו תלויים‪.40‬‬
‫בין בבחינת השליטה‪?^ .‬זהוא לבדו ית״ש העזליט המןחד ןאין‬
‫פעל שיפעל אלא מפיח וךשות שנתן לו ממנוי“‪ .‬בין בבחינת‬
‫דהןנו שאף על פי שהמסבות רבות גדולות‬ ‫ההנהגה‬
‫ועמקות אין המסבב אלא אחד לאין התכלית““ אלא אחיזי דהןנו‬
‫הוא ית״ש המסבב את הכל אל תכלית השלמות האמתיי“‪ .‬ואף‬
‫על פי ^זאיל דבר זה גלוי עתה‪ ,‬באמת הנה אמתת הדבר בך‬

‫‪ (38‬והנה כלל ההנהגה של העוה״ז כר׳ — אחר שביאר ג׳ הבחנות בענין‬

‫היחוד‪ ,‬מבאר למה יש צורך להעיד עליו פעמיים בכל יום‪) .‬אמנם צריך יישוב‬
‫בדבריו‪ :‬ואולם נתחייבנו כר מהו באמת נימוקו(‪.‬‬
‫בכל הבחינות כו׳‪ ,‬בהמשך דבריו מסכם ג׳ ההבחנות של היחוד שדיבר עליהם‬
‫עד כאן‪.‬‬
‫‪ ( 39‬וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים כר‪ ,‬בכל מקום שמבאר ענין יחוד‬
‫המציאות )לעיל ח״א פ״א‪ ,‬מאמר העיקרים‪ ,‬ועוד( תמיד מדגיש גם ענין של‬
‫״הנמצאים״‪ ,‬ולא רק הבנת היחוד בו ית׳ — שהוא לבדו המצוי המוכרח‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא שלעיל בתחילת דבריו בענין זה )ד״ה‪ :‬בבחינת המציאות( התחיל‬
‫עם הנושא של ״כל המציאות כלם״ ואח״כ אמר‪ :‬משא״כ מציאותו כר‪ .‬והענין‬
‫הוא‪ ,‬כי נושא היחוד הוא תמיד לאפוקי מאפשרות אחרת ח״ו‪ ,‬ואכמ״ל‪..‬‬
‫‪ (40‬ממנו הם נמצאים — התהוותם‪ ,‬ובו תלוים — המשך קיומם‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (41‬מכה ורשות שניתן לו ממנו‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ב׳ הבחנות יש כאן‪.‬‬
‫‪ (42‬בין בבחינת ההנהגה — לעיל מד״ה‪ :‬״ומעומק הענין הוא״ כר‪.‬‬
‫‪ (43‬אע״ם שהמסבות רבות גדולות ועמוקות כר‪ ,‬וכן בתחילת הסעיף הדגיש‬
‫ענין הסיבובים הרבים ‪ :‬״להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים״ כר‪.‬‬
‫צ״ב למה לא מזכיר כאן בהסיכום ענין הדע‪ ,‬שע״ז סבב כל דבריו לעיל‪.‬‬
‫‪ (44‬ואץ המסככ כר ואין התכלית‪ ,‬כמ״ש לעיל‪ :‬והוא סובב כל המסיבות‬
‫האלה כר לבא אל התכלית האמיתי‪.‬‬
‫‪ (45‬הוא ית״ש המסכב — נגד‪ :‬״אין המסבב אלא אחד״‪ .‬אל תכלית‬
‫השלימות — נגד‪ :‬״ואין התכלית אלא אחת״‪.‬‬
‫קצו‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫היא*‪) /‬־כן יגלה ן־עדע בסוף הכל‪.‬‬

‫ענין מז כו תו י*‬
‫*י׳ והנה ממה ש!‪-‬ש עוד להבחין הוא‪ .‬בי הבורא ית״ש הנה‬
‫היא מלך על בל בריותיו‪ .‬ופרוש ענין זה הו אי‪ /‬בי אמנם‬
‫אמתת מציאותו ית‪ /‬הוא ךבר בלתי נתלה בזולתו פלל ובלתי‬
‫מת?חס לזולתו‪ .‬כי״’ הנה היא מצוי מכךח ן^{זלם מצד עצמו‪.‬‬
‫ואין לו שום וחס יי עם אחר כלל לא למעלה ממנו ןל'א למקזה‬
‫ממנו‪ .‬פרוש‪ “ :‬שאין לו סבה שותלה בה בלל‪ .‬לא במסובב עם‬
‫ולא ב^^מרף עם מצטךפי♦ והנה בבחינה זאת נקראהי‬

‫‪ (46‬עדות על גילד יחודו ית׳ נכלל בעצם עדות היחוד‪ ,‬וזהו העדות על יחודו‬
‫ית׳‪ ,‬וכמו שהאריך בזה לעיל בד״ה‪ :‬והנה הוא היה כר‪.‬‬
‫‪ (47‬ענץ מלכותו‪ ,‬כל מ״ש בהמשך נקרא בלשון חז״ל; קבלת עול מלכות‬
‫שמים‪.‬‬
‫‪ (48‬תכלית דבריו הוא לבאר ״מלכותו״ ית׳ ‪ ,‬שענינו הוא‪ :‬היותו ית‬
‫״מתייחס״ אל נבראיו‪ ,‬ולכן מקדים לבאר‪ :‬שלפי אמתת מציאותו אינו תלד‬
‫בזולתו ואינו מתייחס לזולתו‪.‬‬
‫‪ (49‬עיקר כוונתו לבאר מושג ״מלכות״ שענינו; יחס בין הבורא להנבראן‬
‫אמנם לפני זה מקדים ומבאר ענינו ית׳ ותואריו שאינם בגרר ״יחס א‬
‫נבראיו‪.‬‬
‫תו״ד‪ :‬ג׳ הבחנות מבחינים בו ית׳‪ .‬א — אמתת מציאותו‪ .‬ב — בהיותו ת‬
‫אדון הכל‪ .‬ג — בהיותו מתיחס עם נבראיו — מלך‪ .‬ולהם ג׳ תוארים‪ :‬א וק‪.‬‬
‫אדון הכל‪ ,‬מלך‪.‬‬
‫‪ ( 50‬אחר שאמר ב׳ נתונים‪ :‬״בלתי נתלה ובלתי מתייחם״‪ ,‬הולך ומפרשם‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫‪ (51‬כי הנה הוא כר מצד עצמו — פירושו של; בלתי נתלה בזולתו‪ .‬ואץ לו‬
‫שום יחם כר — פירושו של‪ :‬ובלתי מתיחס לזולתו‪.‬‬
‫‪ (52‬פירוש כר המשך דבריו לכאורה מתייחס לשניהם‪ :‬בלת נתלה ובלת‬
‫מתייחס‪ .‬שאץ לו סבה שיתלה בה כלל לא כמסובב עם סבתו — ב ת‬
‫נתלה״‪ .‬ולא כמצטרף — ״בלתי מתייחם״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דיד‬ ‫קצו‬

‫בעזם אלוק ב״ה‪ ,‬דהינו המצוי המכךח מצד עצמו וכמו‬

‫עזכתבנו‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- T V‬‬

‫ואמנם בהיות עזרצה וברא נבראים ובלם תלויים בו‬

‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫| ‪T * S‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫• ן‬ ‫^‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬

‫במציאותם ובכל בהינותם וכמו עזעתבנו‪ ,‬נל‪,‬ךאהו בבחיןה זו‬

‫אדון כל ”‪ ,‬כי הכל ממנו להכיל עזלו ןהוא עזליט בכל כךצונו‪.‬‬
‫ואולם עוד רצה בטובו וחסדו‪ ,‬להעזפיל כביכול בענותו את‬
‫•‪.‬־‬ ‫‪» | - J‬‬ ‫• | ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪l‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬

‫רום כבודו ולהיות מתלהם אל נבךאיו‪ ,‬אף על פי עזבאמת אין‬

‫להם להס עמו כלל‪ ,‬וךצה להיות להם במלתת מלך אל עם ”‪,‬‬
‫עזיחעזב להם לראיעז‪ ,‬ולמנהיג‪ ,‬ולהתכבד ” כביכול בם כמלך‬
‫‪I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• » ‪T‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫‪ -‬ז •‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫‪••• T‬‬ ‫••‬ ‫‪T •• V‬‬

‫עזמתכבד בעמו‪ ,‬וכענלן עזנאמר‪ :‬בךב עם הךרת מלך‪ .‬ובבהיןה‬

‫זו ” נקךאהו מלכו עזל עולם‪ .‬והנה בבחילה זו הוא נחעזב לנו ”‬
‫לרא^ז‪ ,‬ומתכבד בנו‪ ,‬וגם אנחנו הלבים לעבד עבוךתו ” וליעזמע‬
‫אליו לכל א׳עזר לצוה‪ ,‬כמלך בעמו‪.‬‬

‫‪ ( 53‬נקראהו בבחינה זו אדון כל‪ ,‬רכן הוא במאמר החכמה )תפלת ר״ה —‬
‫עלינו לשבח( וז״ל‪ :‬והנה האדון ב״ה אדון כל באמת כי הוא לבדו המצוי‬
‫הראשון וכל הנמצאים מאתו ית׳ נמצאו‪ ,‬ונמצאים כלם שלו‪ ,‬ובבחינה זו‬
‫נזכירהו בתואר זה של אדון הכל עכ״ל‪.‬‬
‫אמנם לכ׳ צ״ע כי בכל מקום שמדבר על אמתת מציאותו )ראה הערה‬
‫הקודמת( מוסיף‪ :‬והוא שהמציא וממציא כל מה שיש במציאות‪ ,‬א״כ הרי‬
‫הבחנה זו ג״כ כולל ענין הנמצאים‪ ,‬ומכאן משמע שרק בהבחנה זו של —‬
‫אדון הכל‪ ,‬נבחן בו ענין הנבראים‪.‬‬
‫‪ ( 54‬ורצה להיות להם במדריגת מלך אל עם — בזה מתבטא ענין היחס‪.‬‬
‫‪ ( 55‬שיחשב להם לראש‪ ,‬ולמנהיג‪ ,‬ולהתכבד כר‪ ,‬ג׳ הבחנות אלו הם —‬
‫מצדו ית׳‪ ,‬ואח״כ מפרש אותם הג׳ דברים מצדנו‪ ,‬כי ענין המלוכה מורכב‬
‫ממלך ועם‪ ,‬לכן הג׳ דברים נבחנים מצדו ית׳ ומצדנו‪.‬‬
‫‪ ( 56‬ובבחינה זו — של מתיחס )כולל כל הג׳ הבחנות הנ״ל( נקראהו מלכו‬
‫של עולם‪.‬‬
‫‪ ( 57‬והנה בבחינה זו נחשב לנו כר‪ ,‬מכאן מבאר הג׳ הבחנות מצדנו‪.‬‬
‫‪ ( 58‬נחשב לנו לראש‪ ,‬ומתכבד בנו — הם נגד א׳ וג׳ דלעיל )מצדו ית׳(‪,‬‬
‫קצ;‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד — בעבודה‬ ‫דרד‬
‫חיבים אני ‪oiTsnV‬׳* ב‪ 5‬ל י‪1‬ם‪,‬‬ ‫ואולם בבחילה זר גם‬
‫ולק!ם מלכותו עלינו‪ .‬ולהשתעבד אליו ןלגזריסיו ?עכדים אל‬
‫מל‪ 9‬ם‪ ,‬וזה ‪5‬קךא ‘* קבלת על מלכות עזמלם‪ .‬ן־נכלל ע?ו‪3‬יז‬
‫בפסוק זה *;;זל עזמע יעזךאל«‪ .‬דהלנו ההוךאה בדמר זה עזהוא‬
‫מלך מלכי המלכים מולך כ?ל בריותיו העליונים ןיהתחתונימ‪.‬‬
‫ולקבל עיל מלכותו והשתעבד אליו‪ ,‬וכמי לכתבנו‪.‬‬
‫תולד ת העדו ת על יחוד‪ 1‬ן קכל ת על מק‪ 1‬כות‪1‬ג®‬
‫ג‪ .‬ואמנם מכל הענלנים ך;אלו יוצאות תולדות ^דולות׳^® לתקון‬
‫בלל כל הבריאה‪ .‬ןןה‪ .65‬כי אולם כךרי הבריאה ןכונניותיה‬

‫ומ״ש בהמשך; וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו כו׳ הוא נגד ב׳ דלעיל‪:‬‬
‫מנהיג‪ ,‬כי ענין היותו ״מנהיג״ מתבטא אצלינו בזה שחייבים לעבוד עבודתו‪.‬‬
‫‪ (59‬ואולם בבחינה זו גם כן כר‪ ,‬עד כאן ביאר עצם הגדרת ענין מלכותו‪,‬‬
‫ובהמשך מבאר ענין קבלת עול מלכותו‪ .‬והוא בנד מג׳ דברים )לא הג‬
‫הבחנות דלעיל(‪ :‬א — להכירו ית׳ בבחינת מלך‪ .‬ב — לקיים מלכותו עלינו‪.‬‬
‫ג — להשתעבד אליו ולגזירותיו‪.‬‬
‫‪ (60‬להכירו — השלב הא׳ דלעיל ‪ :‬״רצה להיות להם במדריגת מלך אל עם‬
‫כר‪.‬‬
‫‪ (61‬וזה נקרא — ברכות יג א‪.‬‬
‫‪ (62‬גם קבלת מלכותו הוא חלק של עדות היחוד‪ .‬וכן נקרא קריאת פסוק שמע‬
‫בלשון חז״ל‪ :‬קבלת עול מלכות שמים‪ .‬וכן אמרו )ברכות יג ב(; כ ון‬
‫דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת‪.‬‬
‫‪ (63‬בהמשך ביאורו‪ ,‬מבאר קודם תולדת ״קבלת עול מלכותו״‪ ,‬ואח כ תולדת‬
‫העדות על יחודו״‪.‬‬
‫‪ -‬פעולת‬ ‫‪ -‬זה עיקף ענינן של פרקי□ אלו‬ ‫‪ (64‬יוצאת תולדות גדולות‬
‫השלימות שהעבודה פועלת על האדם והעולם‪.‬‬
‫‪ (65‬תו״ד‪ :‬ב׳ הבחנות יש בענין גילד מלכותו‪ :‬א — מצב השלם‪ ,‬שאז‪.‬‬
‫מלכותו ״נודע״‪ ,‬וזה נמשך ע״י מעשה בני אדם‪ .‬ב ‪ -‬כתוצאה מק״ש‪ .‬שאז‪:‬‬
‫עדיין אין מלכותו נודע לכל העולם‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרך‬ ‫קצח‬

‫מסדדם בדךך‪ ,‬שכאשר מלכרתו ית״ש נודע‪ ,‬ומודים בו ‪ 9‬ל‬

‫ברואיול‪ ,6‬נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה‪ ,68‬והברכה‬
‫מתרבית בהם ושלומם מתגדל‪ .‬ובחיזפרץ העבךיס‪ 69‬ואיןם‬
‫משתעבדים ומודים ״י במלכותו ית‪ /‬כל טוב חסר ן־החשןי‬
‫מתגבר והךעה שולטת י ’‪ .‬והנה נמשכים ענינים אלה בךךכיהם‬
‫בכל חלקי הבריאה‪ :‬העליונים והתחתונים‪ ,’2‬הפועלים‬
‫והנפעלים‪ ,‬וכמו שכתבנו בחלק א׳ גד‪.‬‬

‫ואולם היות מלכותו ית׳ נודע או לא נודע נמשך ודאי‬

‫ממעשי התחתונים‪ ,‬וככר נתבארו אלה היסודות במקודם‪ .‬אך‬
‫מה שצריך עתה לענלננוי'’‪ ,‬שאם יהיה טעם לשיופיע הבורא‬

‫‪ (66‬ומודים‪ ,‬כנ״ל סעיף ב׳ בסופו‪ :‬״דהיינו ההודאה בדבר הזה״‪.‬‬

‫‪ (67‬שכאשר מלכותו ית״ש נודע — להכירו )דלעיל סעיף ב׳(‪ .‬וכאן מתאר‬
‫מצב השלם )ולא מצב דעדות ק״ש(‪ ,‬וזה שמדייק‪ :‬ומודים בו ״כל״ ברואיו‪.‬‬
‫‪ (68‬״כל״ טוב ו״כל״ שלוה‪ ,‬לעומת המצב הפחות ממנו שנעשה ע״י ק״ש‬
‫שבו אומר המחבר להלן‪ :‬הטוב ״הרב״ והשלוה ה״גדולה״‪.‬‬
‫‪ (69‬העבדים — ואינם ״כעבדים אל מלכם״ כנ״ל‪.‬‬
‫‪ (70‬ואינם משתעבדים ומודים‪ ,‬כנגד מ״ש בסעיף ב׳ בסופו‪ :‬ולקבל עול‬
‫מלכותו‪ ,‬והשתעבד אליו‪) .‬וכן לפני זה‪ :‬ולקיים מלכותו עלינו‪ ,‬ולהשתעבד‬
‫אליו‪ .‬וכן‪ :‬מקבלים מלבותו ית׳‪ ,‬ומודים בו כר‪.‬‬
‫‪ (71‬יש כאן ג׳ דברים שמסובבים אחד מהשני‪ :‬טוב חסר )״טוב״ בא מהארת‬
‫פניו ית׳( ועי״ז‪ :‬חושך מתגבר‪ ,‬וכתוצאה מזה‪ :‬הרעה שולטת‪.‬‬
‫‪ (72‬נמשכים ענינים אלה בדרכיהם — מצב הטוב או להיפך‪ ,‬בכל חלקי‬
‫הבריאה‪ ,‬העליונים — המאורות‪ ,‬והתחתונים — הנבראים עצמם‪.‬‬
‫‪ (73‬וכמ״ש בחלק א׳ — פרק ה׳‪.‬‬
‫‪ ( 74‬אך מה שצריך עתה לענינינו כר‪ ,‬זהו הפעולה שנעשה ע״י ק״ש‪ ,‬בזמן‬
‫הזה שעדיין אין מלכותו נודע‪'.‬הקדים‪ :‬היות מלכותו ית״ש נודע כר‪ ,‬שזה‬
‫מצב המתוקן‪ ,‬וכן היה ראוי להיות‪ ,‬וזה תלוי במעשי בני אדם דייקא‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫קצט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרך‬

‫ית׳ במלכותו יל ךלנזלןד על עולמו‪ ,‬למזטף ?זזה *להט^בזל הן־ב‬

‫והעזלוה הגדולה לגכךאים‪') ,‬תךןה הוזאךה הלןך?ןזה ןהמהךה‬
‫ולל דהר טוב‪ .‬וכהות הרע להיו גכפים ונזעזעבדם ולא זקלקלו‬
‫טובת העולם * ל ‪ .‬ואם ל‪:‬א‪ .‬הבה הקב״ה מסתיי ?‪3‬יי ’’ ואיבו נזגלה‬
‫פה בזנזעזלתו‪ ,‬ולחות הרע מתפךאים‪ «0‬ועזולטיםי*‪ .‬ובל תולדות‬
‫העבלן הזה הוות ?בל מקום ^הן עזלכות לזם^*י והוא בלל בל‬
‫הרעות ח‪5‬מ?אות ?עולם‪.‬‬

‫‪ 5‬ל( טעם לשיופיע הבורא ית׳ במלכותו‪ .‬זוהו הפעולה הנעשית צ״י ק״ש —‬
‫מופיע הבורא ית׳ במלכותו וימלוך על עולמו )אצ״פ שאינו נודע(‪ .‬ועצם‬
‫הופעתו והמצאו בעולם הוא המקור והסבה לכל הטובות‪ ,‬כמו שמפרש והולך‬
‫־־־ ימשך מזה הטוב כו׳ וכהות הרע נכפים תחת הטוב‪ .‬וענין הופעת הקב״ה‬
‫בעילם שייך ותלוי רק בענין המלכות )ולא בשאר מרותיו ית׳(‪) ,‬דתכן שזה‬
‫עומק הענין שאמר לעיל שענין מלכותו הוא בבחינת היותו מתייחס אל‬
‫נכראיר‪.‬‬

‫)כלשון חכה״א‪ :‬הט״ר‪ ,‬אורו ית׳‪ .‬הקב״ה‪ ,‬הבורא — מתגלה רק ע״י‬

‫המלכות(‪.‬‬

‫‪6‬ל( ימשך מוה הטוב‪ ,‬ראה מאמר החכמה‪ ,‬צנין ״מלכיות״‪.‬‬

‫דל( )ימשך מוה הטוב כר‪ ,‬לעיל ״בהתפ ‪ p‬העבדים״ אמר ג׳ דברים‪ :‬טוב‬
‫חסר‪ ,‬חשך מתגבר‪ ,‬והרעה שולטת‪ ,‬ולגגדם יש במצב וה הג׳‪ :‬הטוב הרד‪,‬‬
‫ההארה‪ ,‬כמות הרע יהיו נכפים ומשועבדים‪(.‬‬
‫‪8‬ל( ב׳ דברים באים כתוצאה מקבלת מלכותו ית׳; ברכה בעולם‪ ,‬וכפיית הרע ‪.‬‬
‫וראה להלן סעיף ר‪ .‬ויתכן‪ ,‬שבמצב של ״מלכותו נודע״ כר לא נמצאים כהות‬
‫הרע בכלל‪ ,‬ולכן לא הזכיר לעיל בתחילת דבריו ענין כפיית כהות הרע‪.‬‬
‫~ לעומת מ״ש; שאם יהיה טעם לשיופיע הבורא ית׳‬ ‫‪9‬ל( מסתיר פניו‬
‫במלכותו כר‪,‬‬
‫‪ (80‬מתפרצים ושולטים‪ ,‬נגד‪ :‬נכפים ומשועבדים‪ ,‬דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 81‬הקכ״ה מסתיר פניו כר וכהות הרע מתפרצים ושולטים‪ ,‬הם ב׳ דברים‬
‫הקשורים וה בוה‪ ,‬וכמ״ש לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬ו־ח‪.‬‬
‫‪ (82‬ככל מקום שהן שייכות שם — כנ״ל‪ :‬בכל חלקי הבריאה‪ :‬העליונים‬
‫והתחתונים הפועלים והנפעלים‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דיד‬ ‫ר‬

‫^*והנה בהיות יע‪1‬ךאל מתחזקים•'* בכל יום על דבר זה‪,‬‬

‫ומקבלים מלכותו ית׳ ומודים בוי* בלבם ובפיהם‪ ,‬מופיע‬
‫הקב״ה בעולמו‪ ,‬ןכחות הרע נכפים תחת הטוב‪ ,‬ונמעזבת‬
‫הברכה לעולם‪.86‬‬
‫ובהעיד על לחורו ית׳ כמו לכתבנו לעיל‪ ,‬הנה כנגד זה נענה‬
‫לנו ומתנע‪t‬א ביחודו‪ ,‬ומחזיק ומוסיף לעולם תקון על תקון‬
‫כבחינת חתקון האמתי קזזכףנו‪ ,‬עאליו מתגלגלים על מסבות‬
‫ההנהגה‪ ,‬ומקים עצתו עזהיא העמיד הבריאה על הטוב העזלם י*‬
‫‪.. T‬‬ ‫־■‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ J -‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-J -‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪T *I‬‬ ‫•ן״‬ ‫‪t‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T I -‬‬ ‫“‬

‫וכמו עזכתבנו**‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ V‬י‬ ‫‪J‬‬

‫וממה עזצריך עזתכין בזה הואיי*‪^ ,‬אין כל חדבדם האלהס®‬

‫‪ ( 83‬עד כאן ביאר כללות הענין של ״הופעת הבורא במלכותו״‪ ,‬בהמשך מבאר‬
‫ענינו בפרט‪ ,‬היינו הפעולה הנעשית ע״י קבלת מלכותו בק״ש‪.‬‬
‫‪ ( 84‬והנה בהיות ישראל מתחזקים כד‪ ,‬זהו מ״ש לעיל — אם יהיה טעם‬
‫לשיופיע הבורא ית׳ כר‪.‬‬
‫‪ (85‬ומודים כד‪ ,‬וכן מדגיש נקודה זו בכמה מקומות בענין קבלת מלכותו‪.‬‬
‫ראה לעיל סעיף ב׳ בסופו‪ :‬דהיינו ״ההודאה״ בדבר זה שהוא מלך כד‪ .‬וכן‬
‫כאן בריש סעיף ג׳ — ״ומודים״ במלכותו ית׳ כד‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ב׳ דברים כד‪.‬‬
‫‪ (87‬מתגלגלים כל מסיבות כד הטוב השלם — לשונות אלו שייכים להנהגת‬
‫פרצוף ״עתיק״ שהוא המסבב הכל לתיקון השלם‪ ,‬וכנ״ל סעיף א׳ ד״ה‪:‬‬
‫ומעומק הענין הוא‪ ,‬וע״י עדות היחוד דק״ש מתחזק ומתגבר הוספה בענין זה‪.‬‬
‫‪ ( 88‬ומקיים עצתו כד העמיד הבריאה על הטוב השלם כמ״ש — לעיל‬
‫סעיף א׳ ד״ה‪ :‬ומעומק הענין הוא כו‪ .‬וצריך ביאור למה לא מתייחס לשאר‬
‫הבחנות של היחוד‪ .‬ונראה‪ ,‬שענין זה הוא מרכז ענין השליטה‪ ,‬כמ״ש לעיל‪:‬‬
‫שהוא ״עומקו״ של ענין הראשון‪ .‬והבחנה הג׳ דלעיל — ״ומה שנכלל עוד‬
‫בעומק זה העני!״ כד‪ ,‬הוא ״נכלל״ בב׳‪.‬‬
‫‪ ( 89‬ומה שצריך להבץ בזה הוא‪ ,‬ר״ל‪ :‬למרות שאמר תיקוני הבריאה‬
‫שנעשים ע״י עדות היחוד — אמנם באמת כל זה י‪y‬שה גם מאליו‪ ,‬אלא‬
‫שנמסר להעשות ע״י בני אדם כדי להשלימם‪.‬‬
‫‪ (90‬הדברים האלה — לב׳ קאי על עדות היחוד וקבלת מלכותו‪ .‬אמנם המשך‬
‫רא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫אמירים אלא ל^ןזיהיה תקין הבריאה מצד מי האדם ]’‪xb‬‬

‫מאליו‪ .‬כי אולם ההנדזגה בבד מסדדת היא ןעומדת על הדרך‬
‫הזהי ^צעל גלגוליה הולכים אל ההקזלמה‪ .‬ךזה מה ^זדאדון‬
‫ב״ה מסבב בטובו וכהו‪ .‬אלא ?צהלסה גזרת חכנלתו ^וידויה ןה‬
‫‪3‬עלצה על לדי בני האדם‪ .‬עואז לעזתלמו בני האךם עזעע‪t‬ו הך?ד‬
‫הזה‪ .‬ותהלה ההעזלמה עצמה בתכלית‪ .‬בהיות הבדואים עצמם‬
‫בעלי עולמירגם עמו עועתבנו ‘ ’‪ .‬ונכזעא ^זה על עלןרם עול‬
‫דעדם אלה; עזמה עוסדר האדון ב״ה ךהכין להיות מעולים את‬
‫בריאתו‪ .‬לעולם ולצא לפעל על לדי עני האךם לעזלעזתלמו הם‬
‫בעולמות הראוי להם‪.‬‬

‫י• ^’והנה כבר בארנו בחלק א׳ ”‪ .‬עוהעולמות האמתי ‪bp‬‬

‫העריאה היא ה^עוך לה מעולמותו ית׳‪ .‬בי הוא לבדו העולמות‪.‬‬
‫ואולם גם זה מתולדות המצןה הזאת‪ .‬עועהעדינו על יחוד^י‬
‫יבהיותנו תולים את הכל בו‪ .‬גם הוא ית״ש נךךעז לנו ונמצא‬
‫לבל הבריאה ” עותעותלם בשלמותו‪ .‬לנתקנים על המציאיות‬

‫דבריו הם מענין ה״יחוד״ בלבד‪.‬‬

‫‪ (91‬כמ״ ש ‪ -‬חלק א‪ .‬פרק ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (92‬נוסף על מ״ש לעיל סעיף ג׳ בענין השלמת הבריאה‪ ,‬מוסיף כאן‪ :‬השלמת‬
‫הבריאה צל ידי ״השלימות האמיתי — במציאותו האמיתי״ — מציאותו ית׳‪,‬‬
‫ויתכן שענינו שייך לענין עדות יחוד המציאות‪ ,‬דלעיל סעיף א׳ בתחילתו‪.‬‬
‫‪ (93‬כבר ביארנו בחלק א׳ — פרק ב׳ סעיף א׳‪.‬‬
‫‪ (94‬סעיף ג׳ עסק בב׳ הדברים‪ :‬עדות היחור וקבלת צול מלכותו‪ ,‬וכאן‬
‫בהמשך — רק בעדות היחוד‪.‬‬
‫‪ (95‬גם הוא ית״ש נדרש לנו כד ונמצא לכל הבריאה כד‪ ,‬זה תוצאה מב׳‬
‫ההבחנות‪ :‬בהעידנו על יחודו‪ ,‬ובהיותנו תולים את הכל בר‪ ,‬אז לעומת זה —‬
‫גם הוא ית־ש נדרש לנו — נגד‪ :‬״בהעידנו על יחודו״‪ .‬ונמצא לכל הבריאה כד‬
‫— נגד‪ :‬״בהיותנו תולים את הכל בו״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד — בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫רב‬

‫במציאות האמתי השךשי שהוא מציאותו ית׳י׳יי‪ ,‬וכמו עז?תבנ‪1‬י‬

‫שם‪.‬‬
‫ענין רזמסר על קדו ש ס שם‬
‫ה‪ .‬והנה מתנאי המצוה הזאת^יי‪ ,‬להיות האךם גומר בדעתו‬
‫למסר נפשו על להודו י ת‪ /‬ולקבל עליו כל לסודן ומיני מיתה‬
‫על קדוש שמו ית‪ /‬ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפעל ונהדג‬
‫על קדוש השם‪.‬‬
‫וגם מענלן ןה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבדאה‬
‫ולתקון הכללי ”‪ .‬לזה‪ ,‬שמסדרי החכמה העליוןה בנבךאים‬
‫וכזציאיותיהם‪ ,‬הוא‪ ,‬שימצאו הנמצאים כלם במל^ה לדוצה‪.‬‬
‫מה ששעךה החכמה העליונה היות נאות לפי הנךצה בעולם‬
‫ומצבו‪ .‬וכלל המד^ה הזאת היא מדרגה נותנת מקום לחשך‬
‫לימצא‪ ,‬ללטמאה להתפשט ללפעל‪.‬‬
‫אמנם בל זה כשעור נודע‪ ,‬דהלנו שלא ימצא החשך ללא‬
‫תשלט הטמאה בל בך שלטמא לעולם לגמד ליתקלקלו‬
‫הבדות״״‘ ‪ .‬שאם הלה הדבר מגיע לזהי היי צדכים כלם ליפסד‬

‫‪ (96‬בסעיף ו׳ מסכם ענין זה רז״ל‪ :‬״והמצאו ית׳ לבריאה שתתלה בד ותשתלם‬

‫בשלימותו״‪.‬‬
‫‪ (97‬״מתנאי״ המצוה הזאת‪ ,‬לכ׳ כוונתו‪ :‬שגמירת הדעת למס״ב כד׳ הוא‬
‫״תנאי״ לכל מה שאמר עד עתה‪ ,‬בכל ההבחנות של ק״ש‪ .‬אמנם מהמשך‬
‫לשונו‪ :‬״גם״ מענץ זה יוצאות תולדות גדולות כד‪ ,‬משמע שזה תוספת ענין‪.‬‬
‫‪ (98‬ומיני מיתה‪ ,‬לכאורה כוונתו למ״ש האריז״ל )שעה״כ ק״ש דרוש ו( לכוון‬
‫ד׳ מיתות בית דין‪) .‬ועל פי האריז״ל‪ ,‬כוונת מס״נ הוא המאפשר ליחוד או״א‬
‫שמהם המוחין‪ ,‬וכל המשך דבריו הם לשונות ששייכים לענין ״המוחין״(‪.‬‬
‫‪ (99‬לתועלת הבריאה — מ״ש בסעיף ג‪ .‬ולתיקון הכללי — סעיף ד‪.‬‬
‫‪ ( 100‬כל כך שיטמא לעולם לגמרי — נגד‪ :‬ולטומאה להתפשט דלעיל‪.‬‬
‫ויתקלקלו הבריות — נגד‪ :‬ולפעול דלעיל‪.‬‬
‫רג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫ילימחזת‪ ,‬כמי ^קךה בזמן המבול‪ .‬אך בעזעיר מה ^לא וקלקל‬

‫ייעולם‪ ,‬אבל לקזארו בו העביגים חול ן־לא קרעו‪ .‬חעזוכים ולא‬
‫”‬ ‫׳‬ ‫בהירים‪.‬‬

‫והנה סףךה ^זיאת תהלה מך^תם הראעזונית ןעלןרית‪, 101‬‬

‫אמנם ^בדרך תוספת תמצא בם האךה מעלה והשופעת רקןר‪, 102‬‬
‫יתעלו בה מן ח^ד^ה הקזפלה הזאת‪ ,‬ףגיע לברואים ענץ קךעז‬
‫ובהירות ג״י מה עזךאוי שוגיע להם לפי העולם הןה“״‘ ‪.‬‬

‫והנה הךברים מעזיערים בחכמה נפלאה ‪ 9‬ל ךבר בגבולו‬

‫?דאיי לא פחיה ול^א ייהי• והלנו‪ .‬בי ^ער מה ךאוי ^יהלה להם‬
‫בדרך עקרי״‘ ‪ .‬וגם זה גתהלק לחלקים ומדרגות פךטיות‬
‫^!זונות״״'‪ .‬ימה ראוי ^יהלה להם בדרך תוספת‪ .‬ןנם הוא נתהלק‬
‫לדזלקים ומדרגות פךטיות עזובותי״‘ ‪ .‬ןכן עזערו הזמנים*״‘‬

‫‪ ( 101‬הראשונית — מתחילת מציאותם‪ .‬ועיקרית — מצבם הקבוע‪) .‬בלשון‬

‫חכה״א‪ :‬קטנות(‪.‬‬

‫‪ ( 102‬מעולה כר יקר‪ ,‬בכללים ראשונים סי׳ כג )בסוף ספר דע״ת(‪ ,‬בענץ‬

‫המוחין ח״ל; וכאן הוא שיעור 'יקר״ הבריות ״ונזעלתן״‪.‬‬
‫‪ ( 103‬יתעלו בה‪ ,‬בה — על ידי ההארה וההשפעה — מתעלים‪ ,‬ויגיע‬
‫לברואים עבץ קדש ובהירות — לעומת מ״ש לעיל על המצב הרגיל שהוא‪:‬‬
‫חיל ולא קודש‪ ,‬חשוכים ולא בהירים‪ .‬וכן בהמשך דבריו מוזכרים כמה פעמים‬
‫ענץ‪ :‬״קידוש ובהירות״‪.‬‬
‫‪) ( 104‬לפי העוה״ז — זה ענינו של מוחין — ״הארה הנרכבת בחומר״‬
‫כמ״ש כל זה שם בכללים ראשונים(‬
‫‪ ( 105‬כדרך עיקר‪ ,‬וכנ״ל‪ :‬נזדרגתם הראשונים ־ועיקרית׳׳‪.‬‬
‫‪)) ( 106‬עיבור ויניקה(‪.‬‬
‫‪) ( 107‬פרטיות שונות — כגון‪ :‬גדלות א׳‪ ,‬גדלות ב׳‪ .‬ומניה וביה‪ :‬ג״ר וו״ק(‪.‬‬
‫‪ ( 108‬שוערו הזמנים‪ ,‬כגון‪ :‬שבת דו״ט‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫רד‬

‫עזראוי ^יהלה להם התזקפת הזה במדרגותיו‪ ,‬וכמ״ש ע‪1‬ד‬

‫קיפנים בעז״ך‪109‬‬
‫והנה בכל יזם ויו־ם״!! צריך עזיתחדעז השפעה והאךה‬
‫בנבךאים‪ ,‬שהגלה אותם מן המדרגה השפלה השךשית בהם‪,‬‬
‫ולתן בהם קדועז ובהירות במו עזכתבנו‪ .‬ואולם סדר החכמה‬
‫העליונה מציאות ההאךה הזאת המתחזקת ומעברת החשך ‪bp‬‬
‫העולם‪ ,‬ומגברת בו ובברואיו הלקר והמעלה ןהקדעזה קזזכרנו‪,‬‬
‫ותלה המעזכה במלג^^ה התחתונים‪ ,‬כעזאר ?ל ההופעות‬
‫והתקונים‪ .‬ואמנם המ‪7‬גע‪1‬ה אעזר תלאה בו‪ ,‬הוא מסר אךם את‬
‫נפעזו על קדועז שמו ית‪ /‬וגם בזה לעז מךרגות‪ ,‬כי המסירה‬
‫עזימסר אךם עצמו על קדועז העןם בפעל‪ ,‬למשיך האךה גדולה‬
‫וחזקה מאד*"‪ ,‬ויתקן בבריאה תקון עצום‪ ,‬ולרבה בה הקדועז‬
‫והבהירות רבוי גדול‪ .‬והמסיךה במוזעזבה‪ ,‬דהלני בגמר בלבו‬
‫לחמסר וכמו עזכתבנו‪ ,‬למשיך גם כן העזפעה ממין ההעזפעה‬
‫זאת‪ ,‬אלא עזלא תהלה כל כך ?גצומה‪ .‬ןאמנם למה עז^דך‬
‫די המסירה‬ ‫להתהדעז ולחמעזך ככל יום לכי סדרי ההנהגה‬
‫במחעזבה‪ .‬והוא הננגע‪1‬ה בפסוק זה‪ .‬והתולךה היוצאת‪ ,‬היא‬
‫המעזכת השפעת הקדועז והבהירות בבריאה כלה‪ ,‬לתת לה קכת‬
‫‪7‬גלוי מן ההול וההשך עזהיא בם כ?י מךרגתה העזרעזית‪.‬‬
‫נ״נמכא כלל ן‪1‬נלן פסוק ראעזון עזל עזמע הוא‪ :‬הלגדות‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪ ( 109‬וכמ״ש עוד לפנים בעזה״י — פרק ז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ ( 110‬יום ויום‪ ,‬כנ״ל שפרקים ד‪-‬ו עוסקים במצוות היומיות‪ ,‬כמ״ש בפ״א‬
‫סעיפים ב‪-‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 111‬גדולה וחזקה מאד בו׳ תיקון עצום כו׳ ריבוי גדול כו׳ הדגשות אלו הם‬
‫להדגיש הרבותא של מס״נ בפועל לעומת המסירה ״במחשבה״‪.‬‬
‫‪ ( 112‬בכל יום לפי סדרי ההנהגה‪ ,‬כמ״ש לעיל סעיף א׳ ד״ה‪ :‬והנה כלל‬
‫ההנהגה כר‪ .‬היינו‪ :‬הצורך שיהיה כל יום‪ ,‬בוקר וערב‪,‬‬
‫‪ ( 113‬סעיף ו׳ הוא סיכום מכל מ״ש עד כאן‪.‬‬
‫רה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫וחהוךאה ביחודו ית׳ ב;ל הבחנותיו‪? ,‬ןבלת על מלכותו‬

‫ןהנזליכו על ?ל הברואים כ^ם‪ ,‬וגמור בדעתנו להמסר על‬
‫י‬ ‫‘ ‘‬ ‫‘‬ ‫קדוש עזמו‪.‬‬

‫ותולדת ‪ 9‬ל זה‪ :‬י'" היות האדון ב״ה מוזזיק ממשלת יחודו‬
‫על כל הבריאה‪ .‬י״והלנע והשתעבד כהות הדע והתחזק הטוב‬
‫והו‪1‬גבר‪* .‬״והמצאו ית׳ לבריאה שתתלה בו ותשתלם‬
‫‪•• •* I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‪VI■■•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪' J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫▼‬ ‫»‬ ‫^‬

‫ותמשך ההשפ‪v‬ה הנותנת עלוי לברואים בשעור‬ ‫כשלמותו‪.‬‬

‫המצטרך דנתן בם בהירות וקדוש כפי הנאות‪.‬‬

‫עניו לרוןד שם לבוד מלכותו לעולים )‪ 8IV‬״‬

‫ואמנם לתקון הגדול הזהי “ יתהבר תקון אחר”^‘ ‪ .‬והוא‬ ‫ז*‬

‫♦'‪ ( 11‬מחזיק ממשלת יחודו — תולדת עדות היחוד‪ ,‬לעיל סעיף ג ד״ה‪:‬‬
‫ובהעיד על יחודו‪.‬‬
‫‪ ( 115‬להכנע כו׳ — תולדת קבלת עול מלכותו ית‪ /‬לעיל סעיף ג ד״ה‪ :‬ואולם‪.‬‬
‫‪ ( 116‬והמצאו כד — מ״ש לעיל סעיף ד‪.‬‬
‫ל‪ ( 11‬ותמשך כו׳ — תולדת הגמירות דעת להמסר על קידוש השם‪ ,‬לעיל‬
‫סעיף ה‪.‬‬
‫‪ ( 118‬מבואר ביתר הרחבה )בהירות( במאמר החכמה בסופו‪.‬‬
‫‪ ( 119‬לתיקון הגדול הזה — ענין היחוד‪.‬‬
‫‪ ( 120‬יתחבר תיקון אחר‪ ,‬היינו‪ :‬הם ב׳ תיקונים שונים — תיקון אחר‪ ,‬אמנם‬
‫תיקון זה הוא תוצאה מעדות היחוד‪ ,‬כמבואר בהמשך‪) ,‬יתכן‪ ,‬שלכן אומר‬
‫״יתחבר׳׳(‪.‬‬
‫תו״ד‪ :‬כתוצאה מתליית כל גלגולי הנהגת הנבראים ביחוד‪ ,‬ע״י ק״ש כו׳‪,‬‬
‫מתגלה בממילא שההשפעות — )הספירות( שהם השורש לענין הנבראים‪ ,‬הם‬
‫ג״כ בסוד האחדות הגמור‪ .‬ועי״ז)״התולדה״( יש דביקות הנבראים עם הבורא‬
‫והשראתו עליהם ונמשכים אחריו ומשתלמים בשלימותו ית׳‪ ,‬שהוא מצב‬
‫התכליתי‪ .‬מצב זה נעשה כתוצאה מיחוד השפעותיו )ספירותיו( ביחודו ית׳‬
‫ושלימותו)א״ס ב״ה(‪ .‬בזמן הזה ניתן לנו קצת ממצב התכליתי זה של לע״ל‪,‬‬
‫מצדו של יעקב אבינו שזכה למצב זה‪ ,‬ועל זה אנו מודים בשבח של‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרד‬ ‫רו‬

‫הנכלל בשבח!^* שאומתם אחת זה‪ ,‬דהינו‪ :‬ברוך שם כבוד‬

‫מלכותו לעולם ןעד‪ .‬חה‪ ,‬כי הנה כבר באךנתגי שכלל ‪ 9‬ל‬
‫השפעווזיו ית׳ והארותיו הם ענלנים נמשכים במסכות שונות‪, 123‬‬
‫ןכלם נשךשים ךנתלים ביחודו ית׳ ושלמותו האמתי‪. 124‬‬
‫והנה הנבךאים מתנהגים בגלגולים שונים‪ ,‬לפי כלל‬
‫ההשפעות האלה ומסבותיהסג^!‪ ,‬וסוף הכל הוא שיגיעו‬
‫להשתלם בשלמות האמתי‪ .‬כי אולם‪26‬׳ גזךה החכמה העליונה‬
‫שלא ימשך ולא עיע ההשתלם לכרואים‪ ,‬אלא על ידי כל‬
‫המסבות האלה ואחר כל גלגוליהםל‪2‬י‪.‬‬

‫בשכמל״ו‪) .‬יחוד הספירות בא״ס ב״ה והתולדה בנבראים‪ ,‬מבואר בהרחבה‬

‫באדיר במרום מעמ׳ תכ״א‪ ,‬בביאור מאמר ״אתמת ידי״‪ ,‬וראה בקיצור‬
‫הכוונות בסופו‪ .‬והוא ענין ״ידיעה השלישי״ המובא בשערי רמח״ל עמ׳ ת״ד‪:‬‬
‫״הספירות ‪ -‬שחוזרות כולם אל היחוד העליון של א״ס ב״ה״(‬
‫‪ ( 121‬בשבח‪ ,‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬משבחים שבח זה‪ ,‬ראה רמב״ם הלכות ק״ש‬
‫פ״א ה״ד‪ :‬״שבח ששבח בו ישראל הזקן״‪ .‬ומדייק‪ :‬״שבח״ )ולא ״עדות״‬
‫כנ״ל כנ״ל‪ ,‬כי ענינו שבח של המצב המעולה‪ .‬אמנם השבח הזה יש לו גם‬
‫״תולדה״ בברואים‪ ,‬כדלהלן(‪.‬‬
‫‪ ( 122‬כבר ביארנו — ראה לעיל סעיף א׳ בסופו‪.‬‬
‫‪ ( 123‬שונות‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬בגלגולים שונים — לתלות ״השונות״ ״ביחוד״‪.‬‬
‫‪ ( 124‬לב׳ כוונתו למ״ש בדע״ת ובכללים ראשונים סי׳ ג׳‪ ,‬שכל העולומות‬
‫סובבים על ענין גילוי יחודו ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 125‬ר״ל‪ :‬כל השינויים שיש בנבראים‪ ,‬כולם נובעים מן השינדים והסיבובים‬
‫של ההשפעות )הספירות(‪.‬‬
‫‪ ( 126‬היינו‪ :‬שיש קשר בין כל המסיבות ובין התכלית — השתלמות הנבראים‬
‫בשלימותו ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 127‬כל המסיבות האלה — של ״כלל ההשפעות״ כנ״ל‪ :‬השפעותיו כו׳‬
‫נמשכים ״במסיבות״ שונות כו׳ ההשפעות האלה ״ומסיבותיהם'‪ .‬ואהר כל‬
‫גלגוליהם — של הנבראים‪ ,‬וכנ״ל‪ :‬כל הנבראים מתנהגים ״בגלגולים״ שונים‬
‫כר‪.‬‬
‫רז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫ירד‬
‫‪1128‬‬
‫והנה בהיית הפעלה והעזליקזה ללחיו‪ .‬נת^ה הבל ‪,^3‬‬
‫^אינן אלא ענפי הלחיד‪*} ,‬הדוד‬ ‫ךנידעית ‪ 9‬ל ההופעות‬
‫להגיע הבריאים אלין‪ .‬סג^ןהגה בהיות הבמה ?פסוק ראעוון‬
‫להלות הכל ביהוד כמו ש?תבני •גי‪ .‬נקוצאי ?ל ההקזפעות נתלות‬
‫?זה^^'י והכל קזב אל ענלן הקזלמית האמתי עזןכרנו‪.‬‬
‫‪1133‬‬
‫׳והבה הנילי מזה בברואים‪4‬ג' היא‪ :‬שלקוךה קומו עליהם‬
‫והתדבק עם קדקזתויג׳ ההדבקות ^דול ולקולט בם ולמקזיבם‬
‫^^הדיי ה^ייי ולמעאו כלם נהלים בו ימקוהלמים בקזלמותו‪,‬‬

‫*‪ ( 12.‬אחר שביאר שההשפעות נתלים ביחוד‪) .‬ואין האמצעי סותר או חורג מן‬
‫התכלית(‪ ,‬ממשיך; שעל ידי שזה נודע ומבוונים בו — ההשפעות שבים אל‬
‫ענין השלימות והיחוד‪ .‬ואח״כ )בד״ה; והנה הנולד( מבאר מה שנולד מוה‬
‫בברואים‪.‬‬

‫‪ ( 129‬שהן השורש של מה שקורה בנבראים‪) .‬שפע — הוא‪ :‬״התפשטות אורו‬

‫לפעול״(‪.‬‬

‫‪ ( 130‬צד כאן ביאר עצם הענין‪ ,‬ובהמשך מקשרו לענין שמע ישראל כר‪.‬‬
‫‪ ( 131‬כמ״ ש — בסעיף א׳‪.‬‬
‫‪ ( 132‬לכאורה כוונתו הוא‪ :‬ההשפעות הם מקור הפעולות‪ .‬ובהיותנו מייחסים‬
‫הפעולות והשליטה אל יחודו ית׳‪ ,‬אד ממילא גם ההשפעות נתלות ביחוד‪ .‬ראה‬
‫צוד אריר במרום מעם׳ תכא בביאור מאמר ״ארימת ידי״; קיצור הכוונות‬
‫בסופו‪.‬‬

‫‪ ( 133‬המשך דבריו הוא לקשר ענין הנ״ל עם בשכמל״ו‪ .‬ושבח של בשכמל״ו‬

‫קאי על ״הנולד מזה בברואים״‪.‬‬
‫‪ ( 134‬הנולד מזה בברואים — זהו עיקר הנושא דברוך שם כר‪ ,‬כביכול‬
‫התדבקות הברואים בבורא‪ ,‬והוא המצב התכליתי‪ .‬וזה כתוצאה מיחוד‬
‫ההשפעות‪.‬‬
‫הנולד מזה בבדואים — בדומה לסעיף ג׳ — תולדות העדות על יחודו‬
‫וקבלת עול מלכותו‪.‬‬
‫‪ ( 135‬שמו ‪ --‬שכינתו)כ״ה במאמר החכמה(‪ .‬קדושתו — ״השפעתו״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫רח‬

‫וזהו המצב קזיגיעו לו באמת בסוף ?ל הגלגולים‪6‬ני ‪ .‬והנה‬

‫בהיותם כך‪ ,‬נמצא חפצו ית׳ נעקזהיג* וכבודו‪8‬נ• מתגךל‪9‬ג‪ , 1‬וזה‬
‫על‪,‬ר העטרה עזהיא מתעטר בברואיו‪ ,‬וכבלכול מתגדל בם‪.‬‬
‫ואמנם עתה אין הדבר הזהי“'* מעזתלם אלא ברוחניים‪1‬י'•‪ ,‬בי‬
‫הנה הם טהורים ולןדועזים — ועזמו ית׳ עזוךה עליהם ומתקעזר‬
‫בם התקעזרות גדול‪ ,‬והם נמעזבים ממעז אחךיו בבל עת ובבל‬
‫עזעה‪ ,‬יבבודו מתגדל בהם«י‪ .‬אך בתחתונים אין הדבר‬
‫נעזלםנ“•‪ ,‬מפני עזאינם עדין עזלמים‪ ,‬והרע מתערב בהם לא‬
‫הטהרו ממנו‪ ,‬ובבלבול אין כבודו ית׳ מתגדל בהם בראוי‪.‬‬

‫‪ ( 136‬הוא המצב הא׳ של גו״נ המבואר בדעת תבונות )סי׳ כג עם׳ קסח(‬
‫שהגוף נמשך לגמרי אחרי הנשמה‪ ,‬וז״ש כאן )ובמאמר החכמה(‪ :‬וימשיכם‬
‫אחריו תמיד כו׳ והם נמשכים ממש אחריו כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 137‬כי זהו מטרת בריאת העולם — ״שיהיה לו נבראים קדושים נמשכים‬
‫אחריו ונהנים בטובו״)לשונו במאמר החכמה בענין בשכמל״ו(‪.‬‬
‫‪ ( 138‬״וכבודו״ מתגדל‪ ,‬ברוך שם ״כבוד״ כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 139‬וכבודו מתגדל — עי״ז שחפצו נעשה‪ .‬וחפצו נעשה על ידי‪ :‬שנמצאים‬
‫כלם נתלים בו ומשתלמים בשליחותו‪ .‬וזה ג״כ הכוונה באמרו‪ :‬שהוא מתעטר‬
‫בברואיו‪ ,‬וכביכול מתגדל בם‪.‬‬
‫‪ ( 140‬הדבר הזה — מ״ש‪ :‬״הנולד מזה בברואים״‪.‬‬
‫‪ ( 141‬ברוחניים — במלאכים‪ ,‬כמ״ש בהמשך‪ .‬מקורו במדרש רבה דברים ב‪,‬‬
‫לה‪.‬‬
‫‪ ( 142‬שמו ית׳ שורה עליהם — נגד מ״ש בברואים התחתונים‪ :‬שישרה שמו‬
‫עליהם‪ .‬ומתקשר בם התקשרות גדול — נגד‪ :‬ותתדבק בם קדושתו בו׳‪ .‬והם‬
‫ממש נמשכים אחריו — נגד‪ :‬וימשיכם אחריו תמיד‪ .‬וכבודו מתגדל בהם —‬
‫נגד‪ :‬וכבודו מתגדל בם‪) .‬שינדי הלשונות‪ ,‬ודברים שלא הביא אצל הרוחניים‬
‫מה שהביא אצל התחתונים‪ ,‬הוא בגלל השינד שיש ביניהם(‪.‬‬
‫‪ ( 143‬אין הדבר נשלם‪ ,‬אינו אומר‪ :‬שאינו קיים‪ ,‬רק שלא ״נשלם״‪ .‬וכן‬
‫בהמשך דבריו‪ :‬אין כבודו ית׳ מתגדל בהם ״כראוי״‪.‬‬
‫רט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫מעזבחים ^בח זה‪:‬‬ ‫והנה המלאכים מ^ך ך;ןןקךן‬

‫כבוד«‘ מלכותו קיעולם ןעד‪ .‬אך התוץתונים אי אפ?ןןר‬ ‫כריך‬
‫להם ל^נזבח אותו פי אינם ךאודם לזה‪ ,‬ןל־א ה^ם עז‪1‬ךה עליהם‬
‫?יאיי‪ .‬ולא הכבוד מתגדל בם‪ .!46‬אלא יעקב אבינו ע״ה זכה‬
‫ככר לזה בעת פטיךתו מן העולם‪? .‬היותו עם כל בניו הקדועזים‬
‫‪?9‬יכיו ^?זלא הוה ?הם פסולזי'*‪ ,‬ונתעטרו ביחודו ית׳‪148‬‬
‫^אמרי‪^ :‬ומע לע‪t‬ךאל וכו׳‪ ,‬ואז ?נה הזקן‪ :‬ברוך קזם כבוד‬
‫מלכותו לעולם ועד®*‘’ ‪ .‬ןנמצא שמצדנו אין אנו ךאודם לענלן‬
‫הזה‪ .‬אלא קצת ממנו נתן לנו מצדו ^ל יעקב אבינו‪ ,‬ןעל כן‬
‫אנו אומרים אותו‪ ,‬אך בח^צאיטגי‪ ,‬זולתי ביום הכפורים‬
‫שמתעלים בו ושךאל למדרגת המלאכים‪ ,‬וכמו שכתבנו‬
‫במקומו*י‘ בס״ד‪.‬‬

‫כך)^ה ראשונה דקריאת )ץמע‬

‫ואמנם שאר הפךשיות הנה הם השלמת זה הענץ‪ .‬ו‪?5‬לל‬ ‫ח‪.‬‬

‫‪ ( 144‬מצד התיקון שהם בו — ״קדושים וטהורים ושמו ית׳ שורה עליהם״‬

‫כר‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 145‬ברוך שם כבוד — ר״ל‪ :‬״שמו״ שורה‪ ,‬״וכבודו״ מתגדלבהם‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 146‬כי אינם ראוים לזה — מפני שאינם עדיין שלמים — והרע מתערב בהם‪,‬‬
‫יל^ז — ולא השם שורה עליהם כראוי‪ ,‬ולכן)שזהו העיקר לענינינו( — ולא‬
‫הכבוד מתגדל בם‪.‬‬
‫ד‪ ( 14‬שלא היה בהם פיסול — היינו‪ :‬לא היה הרע מתערב בהם )״שם״(‪,‬‬
‫ולכן לא היה מונע אל ה״כבוד״ להתגדל בם‪ ,‬כמ״ש בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ ( 148‬ונתעטרו ביחודו ית׳ כר‪ ,‬וכנ״ל; שתיקון זה הוא בעצם מתיקוני היחוד‬
‫דשמע ישראל‪.‬‬
‫‪ ( 149‬פסחים נו‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הלכות ק״ש פ״א‪.‬‬
‫‪ ( 150‬אך בחשאי — כי רק ״קצת״ ממנו ניתן לנו‪.‬‬
‫‪ ( 151‬וכמ״ש במקומו — לענין התעלות למדריגת המלאכים — להלן פ״ח‪,‬‬
‫ה‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫רי‬

‫הענלן “‘ בעזלעזה עקתם והם‪ :‬קבלת על מלכותו ןאהבתו‪,‬‬

‫קבלת עיל מצוות‪ ,‬וזכירת לציאת מצרים‪.‬‬
‫”‘הפרקזה ראעזוןה‪ ,‬בה לתכון האךם להתהזק באהבתו ית׳ ב‪ 5‬ל‬
‫ת^איה‪ ,‬ךהלנו‪ :‬ב?ל לבבף וב?ל נפעוף וב?ל מאךך‪ .‬ולהמעזיך‬
‫הארת קד^תו ית׳ ועל מלכותו ית׳י׳י■ לב‪5‬יו ול?ל ^א^איו‪,‬‬
‫להלנו‪ :‬ןעננתם לבניף ”‘ ‪ .‬וליתקן ב;ל בחינות מאבו על האךם‪,‬‬
‫דהלנו‪ :‬בעבתף בביתף ובל?תף וכד‪ .‬וקיתקן בזה בחינת הבלת‬
‫עלו‪ ,‬להלנו‪ ,‬וכתבתם וכד‪.‬‬
‫ענון זכירת יציאת מצרים‬
‫מקבל ‪ vVv‬על מצוות בלהלה אם עמוע«'‪ ,‬לאחר‬ ‫ט‪ .‬אחר‬
‫מזכיר לציאת מצתם בפרעת ציצית‪.‬‬
‫להלנו כי הנח לציאת מצרים הלח תקוץ גדול ענתקנו בו‬
‫לעראל לנעאר הךבר לנצח‪ .‬להלנו פי מאחר חטאו על אךם‬
‫הראעון נעאר האנועיות בלו מקלקל כמו עפתבנו בהלק‬
‫א׳ ליי‪ ,‬להלה הרע מועבר בכלו»י• עד עלא הלה ?מ^א מקום‬

‫‪ ( 152‬זה הענץ ונכלל הענץ — לא ברור כוונתו‪.‬‬

‫‪ ( 153‬כל מה שמבאר בהמשך הם תיקוני שלימות אל האדם‪ ,‬וכמ״ש‪ :‬ולהתקן‬
‫כו׳ ולתקן כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 154‬ולהמשיך הארת קדושתו ית׳ ועול מלכותו ית׳ — שנמשך ע״י פסוק‬
‫שמע כר‪ ,‬אותו הארה הוא ממשיך לבניו‪ ,‬וגם להתקן עי״ז בכל בחינות מצבו‬
‫של האדם‪ ,‬וכן תיקון ביתו‪.‬‬
‫‪ ( 155‬ושננתם לבניך — כוונתו‪ :‬להמשיך הארת קדושתו כו׳ ועול מלכותו‬
‫לבניו‪.‬‬
‫‪ ( 156‬המחבר אינו מפרש ענינו‪.‬‬
‫‪ ( 157‬פרק ג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ ( 158‬האנושיות כלו מקולקל — זוהמת הגוף — וז״ש‪ :‬האנושיות‪ .‬והיה‬
‫הרע מתגבר בכלם — הבחנה נוספת‪ ,‬וכדלקמן בדבריו‪.‬‬
‫ריא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫לטרב שיר‪ 1‬חזק כלל‪ .‬ןאף על פי ^בברר אבךהם אבינר ע״ה‬

‫להיות הוא וזךער לה׳ נבדלים‪ ‘59‬מכל דזאמרת‪ ,‬הבה עדין לא‬
‫הלה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אמה שלמה‬
‫ולזכות לעטרות הךאויות להם‪ ,‬מפני הרע שהלה מחשיך‬
‫עליהם‪ ,‬והזהמה הראשובה ^לא לצאה מהם®^‘ עדלן‪ .‬ועל כן‬
‫הציד שיגלו למצרים וישתעבדו שם‪ ,‬ובאותו השעבוד ‘*י הגדול‬
‫לצךפו כזהב בתוך הכור )•יטהרו‪. 162‬‬
‫והנהגה' כשהגיע חז־מן חךאויי“<׳‪ ,‬חןק האדון• ב״ה את‬
‫השפעתו והאךתו על ישךאל‪ ,‬ועפה את הרע לפניהם והבדיל‪‘55‬‬
‫אותם מםניי ודימם אוהם מן השפלות שהיו בו ןהעלם אליו‪,‬‬
‫ובמצאו גאולים םן הרע גאלת עולם‪ , ‘55‬ומשם והלאה הוקמו‬
‫לאמה שלמה ךבוקה בו ית׳ ומתעטרת בו‪.‬‬

‫‪ ( 159‬שנברר כד נבדלים כד‪ ,‬״בירור״ קאי על הזוהמה‪ ,‬נושא של‬

‫״האנושיות״‪ .‬״הבדלה״ — צל הרע‪ ,‬נושא של ״אומה״‪ .‬וראה צנץ ב׳ אלו‪,‬‬
‫במאמר החכמה בצנין ליל הסדר‪ ,‬בתחילתו‪.‬‬
‫‪ ( 160‬עליהם כד‪ ,‬מהם כד‪ ,‬״הרע״ הוא עליהם‪ ,‬ו״הדוהמה״ הוא בתוכם —‬
‫מהם‪.‬‬
‫‪ ( 161‬ובאותו השעבוד כד יצורפו כד‪ ,‬צי״ז נטהר הזוהמה‪ .‬כן הוא בהדיא‬
‫במאמר החכמה )צנץ סדר ליל פסח‪ ,‬ד״ה‪ :‬הנה צירוף הגלות(‪.‬‬
‫‪ ( 162‬צד כאן תיקון ״הזוהמה״ ובהמשך; תיקון ״הרע״‪ ,‬וכמ״ש‪ :‬וכפה את‬
‫״הרע״ כד גאולים מן ״הרע״ כד‪.‬‬
‫‪) ( 163‬לפי מ״ש במאמר החכמה בצנין סדר ליל פסח‪ ,‬יוצא‪ :‬חיזק האדון ב״ה‬
‫כד — קרבן פסח‪ .‬וכפה את התג — ר׳ כוסות‪ .‬וזה מצדו ית׳‪ ,‬והתוצאה‬
‫שנעשה מזה הוא ‪ :‬ורומם אותם מן השפלות כד — פסח‪ .‬ונמצאו גאולים מן‬
‫הרע כד — כוסות‪ .‬ומ״ש לפני זה‪ :‬ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כד‪ .‬הוא‬
‫צנין המרור‪ ,‬ציי״ש(‪.‬‬
‫‪ ( 164‬הזמן הראוי — בסיום טהרת הזוהמה‪ ,‬והוא הזמן של ״יציאת מצרים״‬
‫שבזה עסקינן‪ :‬״ענין זכירת יציאת מצרים״‪.‬‬
‫‪ ( 165‬והבדיל כד‪ ,‬ראה לעיל הצרה ד״ה‪ :‬שנברר כד נבדלים כד‪.‬‬
‫‪ ( 166‬גאולת עולם‪ ,‬וכמ״ש בתחילת דבריו‪ :‬״ונשאר הדבר לנצח״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד ‪ -‬בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫ריב‬

‫והנה זה וזקףן עזנתלןן לעולמיםל®• כמו ע‪9‬תבנו«®'‪ .‬ו‪ 5‬ל‬

‫הטובות ^זהגיעו והמגיעים לנו ?‪ nV‬תלולים בו‪ .‬ןעל כן נצטוינו‬
‫לזכר אותו תמיד ולהזכירו בפינו‪ ,‬עעל לדי זה מתחזק התקון‬
‫ההוא עלינו ומתאמץ האור בנוי^י‪ ,‬ומתמיד בנו התועלת‬
‫הנמקזך מן התקון ההואטל‪. 1‬‬

‫ךמ״ח תבות‬
‫י‪ .‬ןאולם עוד תקון אחד נבלל בכלל קריאת הפךשיות‬
‫האלה יל‘ ‪ ,‬והוא‪ ,‬לתקן האךם בל פךטי בחינותיו באור להודו‬
‫ית׳לל‘ ‪ ,‬ןכן לתקן בי בל פלטי הבתאה‪ .‬ןןה‪ ,‬כי הנה כלל‬
‫בחינו)ן;יו קזל האלם הם ךמ״ח‪ ,‬ןהם ךמ״ח אברים שלו‪ ,‬ןאולם‬
‫חלקי הבתאה גם כן לפי כונניותיהם הם ךמ״ח‪ ,‬בהקבלה‬
‫ב ד ך שלתקנו באור להודו ית׳‪,‬‬ ‫ללמ״ח איבד האלסי לאלי‬
‫ןז‪.‬ה נתקן על ללי למ״ח תבות שבקדאת שמע‪.‬‬

‫בךכ‪ 1‬ת קריאת >ץמע דין\סרית‬

‫והנה חז״ל חברו גלי לענלן הזה הבלכות קזל הקראת‬ ‫יא‪.‬‬

‫‪ ( 167‬תיקון שנתקן לעולמים כר‪ ,‬ואם כן פעולת זכירת יצ״מ אינו כדי‬
‫לעוררו‪ ,‬כי הוא כבר ״נתקן לעולמים״‪ ,‬אלא ענינו הוא כמו שממשיך‪ J‬שעל‬
‫ידי זה מתחזק התיקון‪ ,‬ומתאמץ האור‪ ,‬ומתמיד בנו התועלת כר‪ ,‬בהיות ״כל‬
‫הטובות כר תלדים בו״‪.‬‬
‫‪ ( 168‬כמ״ש — בתחילת דבריו‪ :‬״ונשאר הדבר לנצח״‪.‬‬
‫‪ ( 169‬האור בנו‪ ,‬מ״ש לעיל‪ :‬חיזק האדון ב״ה את השפעתו והארתו על ישראל‪.‬‬
‫‪ ( 170‬ג׳ הבחנות יש כאן‪ :‬תיקון‪ ,‬אור ותועלת‪ ,‬לא ברור איך מתחלקים בתוך‬
‫דבריו דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 171‬״ככלל״ קריאת הפרשיות ״האלה״‪ ,‬היינו תיקון שיוצא מכל הפרשיות‬
‫ביחד‪ .‬ולא כמו התיקונים שהזכיר לעיל — כל פרשה גורם תיקון מיוחד‪.‬‬
‫‪ ( 172‬שנמשך בק״ש‪.‬‬
‫‪ ( 173‬חכרו‪ ,‬לכן לעיל בסעיף ז׳ בענין הוספה דשכמל״ו‪ ,‬כתב לשון זה ‪ :‬״יתחבר״‪.‬‬
‫ריג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫‪ .unp‬וזה‪ ,‬כי הנה בלל יום מתחדעז כל המציאות כלו מלפניו‬

‫ית׳‪ ,‬וזח בעזתי בחינות‪ :‬אחת — בבחינת הקיום וההתמדה‪,‬‬
‫^?זהנה מתחדש השפע בכל להתק?ם ולהתמיד על מציאותו‘'’*‪.‬‬
‫והשנית ”׳ — כי הנה בל הימים מימי הששת אלפי שנה‪ ,‬הנה‬
‫כלם גזורים ועומדים מלפניו ית׳ בבהינת הארות והשפעות‬
‫מציאיות ומצבים ”‘ ‪ ,‬המצטךכים ^עולם לשישלים הסבוב‬
‫הנרצה דגיע אל השלמות‪ .‬ונמצא כל יום בחינה חךשה ממש‪,‬‬
‫ובבחינה ההיא מתחדש בל המציאות כלו‪ ,‬ןעל זה נאמר‪:‬‬
‫מחדש בטובו בלל יום מעשה בראשית ” ׳‪ .‬והנה על השרש הזה‬
‫תקנו הברבות האלה והשבחים‪ ,‬על כלל הבריות ”׳ כ^ם‪ ,‬שהם‬
‫המתחדשים יום ביומו ‪.*79‬‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪:‬‬

‫והנה בלל הבריות האלה מתחלק לשנים‪ :‬הא׳ לל בריות‬

‫העולם התחתונים והעליונים‪ ,‬והשני — בלל מין האנועזי והןנו‬
‫ושיאל‪ ,‬שהם מין האדם באמת״*'• והנה על סךר זה סדרו‬

‫‪ ( 174‬״הקיום והתמדה״ נעשה מאליו)ע״י יחוד תמידי של או׳ א‪ .‬ראה פח‬

‫סי׳ ק׳ עמ׳ רלג(‪ .‬ראה מאמר החכמה ״ענין הספירות״ ד׳ה; ואו ם מ י‬
‫שאפשר‪.‬‬
‫‪] ( 175‬כל הימים כו׳ כלם נגזרים ועומדים כו׳‪ ,‬ראה אגרות רמח ל סי ג‬
‫)אוצרות רמח״ל עמ׳ שט( ; קיצור הכוונות‪ ,‬מבוא עמ׳ ‪ ; 20‬פחי י ‪°‬‬
‫ייח ‪r‬‬ ‫)שערי רמח״ל עמ׳ רל(‪ .‬הענין המדובר כאן חיא‬
‫ום •‬ ‫הכללי‪ ,‬לפי צורך הספירות‪ ,‬לפי הימים‪ .‬והם הכוונות הקבועות ש‬
‫‪ ( 176‬ההארות והשפעות — הט״ר‪ ,‬מציאויות ומצבים — של המלכות‪,‬‬
‫הנוק׳‪ .‬ראה דעת תבונות סי׳ נ׳ וכללים ראשונים סי׳ כ״ה‪.‬‬
‫‪ ( 177‬נאמר על בחינה השניה דוקא‪ ,‬כי בו יש חידוש ״ממש ‪ .‬ראה פחו ד‪.‬‬
‫הנ״ל בהערה ד״ה ‪ :‬כל הימים‪.‬‬
‫‪ ( 178‬כלל הבריות — שמפרש והולך‪ :‬והנה כלל הבריות כו •‬
‫‪ ( 179‬יום ביומו‪ ,‬ראה לעיל סעיף א׳ הערה ד״ה; יום ביומו‪.‬‬
‫‪ ( 180‬מין האדם באמת‪ ,‬כנ״ל ח״ב‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ג•‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ד — בקריאת שמע‬ ‫דרן‬ ‫ריד‬

‫ברכה ראעזוןה בקזבח כלל הבריות ופקידיהם‪ .‬והם הבריות‬

‫למטה והמלאכים למעלה ?ל אחד בסלדו; ו‪?5‬ילו בזה‪ .‬ענץ‬
‫היום להלןלה והמאורות המוקזלים בהם‪ .‬והחנית — בעזבח על‬
‫ע?לנם עזל לע^ראל'*‘ והאהבה קזאהבם והקרוב קזקרבם‬
‫לעבוךתו‪ . 1«2‬ונכללו בבךכות האלה ‪ 9‬ל אלה הענלנים בךךכיהם‬
‫האמתייס‪. 183‬‬

‫אחר ‪ 9‬ך קדאת שמע‪ .‬לאחר ?ך סךרו בך?ה אחרת על ?לל‬

‫הנסים הגדולים שעשה לני האדון ב״ה‪ .‬להעקר הוא לאיאת‬
‫מצרים בפךטיו‪ .‬מסדר על פי סודיסיו האמתיים ל?ל הבחנותיו‪.‬‬
‫בךכו ת ק רי א ת ^ץמע דעךבית‬
‫יב‪ .‬להנה עקר ענלן זה בבקר‪ .‬שאז הוא התהךשות המאיאות‬
‫כמו שסתבנו‪ .‬לאולם בלללה הנה נוקף ענלן בבדות כלם לפי‬
‫ענלן הלללה‪ .‬לאין ןה אלא כמו גמר ענלנו של היום להשלמתו‪.‬‬
‫ובבחינה זו גם בן סדרו ?רכות קדאת שמע של הערב כפי‬
‫?רכות קדאת שמע של שחריתי‪ .**-‬אך יותר בק^רה‪ .‬כי אינו‬

‫‪ ( 181‬בהיות ״מין האנושי״ מתחדש כל יום‪ ,‬ומברכים ברכת אהבה‪ ,‬שהוא‬

‫שבח על ענינם של ישראל‪ ,‬בהיותם ״כלל מין האנושי״‪.‬‬
‫‪ ( 182‬ראה ביאות בדעת תבונות סי׳ נב עמ׳ שנז‪.‬‬
‫‪ ( 183‬בל אלו הענינים — ענין התחדשות בתות העולם‪ ,‬והתחדשות מין‬
‫האנושי — ישראל‪ .‬בדרכיהם האמיתים‪ ,‬וכן בהמשך דבתו כאן בענין הבדכה‬
‫שלאחתה אומר‪ :‬מסודר על פי סודותיו האמיתים‪ .‬כי נוסח הברכות בנדים על‬
‫הסודות של ההתחדשות‪ .‬וכן להלן )פ״ו‪ ,‬ז( מתיחס אל ״הסודות״ של ברכת‬
‫ק״ש וז״ל‪ :‬הברכות האלה של ק״ש סודרו על פי החיס האלה‪) .‬יתכן שכוונתו‬
‫‪,‬לסודות ההיכלות המבוארים בזוהר ובאריז״ל בענין ברכות ק״ש(‪.‬‬
‫‪ ( 184‬ואולם בלילה — אין התחדשות ממש‪ ,‬אלא נוסף ענץ בכתות כלם‬
‫לפי ענין הלילה‪ ,‬וענין הזה הנוסף מצד הלילה )שהוא בעצם לא יותר מגמר‬
‫ענינו של היום והשלמתו(‪ ,‬גם בו שייך ענין החידוש‪ ,‬ולכן אומתם גם בלילה‬
‫ברכות ק״ש — ובבחינה זו‪ ,‬ג״ב סידרו ברכות ק״ש של הערב כפי ברכות‬
‫רטו‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫אלא חזרת הדבדם כקציר‪ .‬כפי מה ^מתחדש ב?ךרי‬
‫ההנהגה י**‪ ,‬נמעזך אחר מה עזנתחדעז ביום‪.‬‬
‫ועוד הוסיפי ברעה על ענין מנוחת הלןלה וה^י‪5‬ה בכל‬
‫בחינותיה‪ ,‬והינו ברכת העזכיבני‪.‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫• ‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪7 r‬‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬

‫®ריו זז‬

‫]בתפלד!'[‬
‫עמן סתפלה‬
‫א‪ .‬ענ!ן התפלה הוא‪ .‬בי הנה מן הפדרים ^סךךה החכמה‬
‫‪.‬‬ ‫העליונה הוא‪ .‬עזלהיות הנבךאים מקבלים עזפע ממנו‬
‫‪vfU‬‬ ‫עריך ^יתעוךרו הם אליו ויתקךבו לו ויב?ן^]י^‬
‫י‬ ‫התעוךרותם לו כן ימשך אליהם קופעי׳י‬
‫י^עזך להם‪.‬‬
‫והנה האדון ב״ה חפץ ןרוצה שתךבה טובת ברוא ו בכל‬

‫ק״ש של שחרית — כי הוא גמר והשלמת ענין היום‪.‬‬

‫‪ ( 185‬כמ״ש לעיל סעיף א׳ ד״ה‪ :‬והנה כלל ההנהגה כו ‪.‬‬
‫‪ ( 1‬ראה לעיל פרק ד בתחילתו הערה ד״ה‪ :‬בקריאת שמע‪.‬‬
‫״יוציא רצונו ית׳ לפועל״ )‪-‬לשונו‬
‫‪ (2‬מקבלים שפע — שפע פירוש‪ :‬״מה שיוציא‬
‫לעיל ח״ב‪ ,‬פ״ה‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (3‬שיתעוררו כד ויתקרבו כו׳ ויבקשו כד‪ ,‬הם ג׳ הבחנות‪ .‬וכפ התע‬
‫שהוא הראשון של הג׳‪ ,‬אמנם כוונתו לשלשתם‪.‬‬
‫)כלשון חכמת האמת נקרא ענין זה; העלאת מ״ן(‪.‬‬
‫‪^ .‬״ד עניית הבורא לבקשת‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬
‫י‬ ‫‪ (4‬ימשך אליהם שפע — )בלשון חכמת האמת‪.‬‬
‫התחתון(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ה — בתפלה‬ ‫דרן‬ ‫רטז‬

‫זמניהם‪ .‬והכין להם עבוךה זו ךבר יום ביומוי‪ ,‬עזעל לךה למעזך‬
‫להם ^פע ההצלחה ןהברכה כפי מה ^הם צריכים לפי מצבם‬
‫זה בזה העולם‪,‬‬

‫ב‪ .‬ואמנם עמק יותר לעז בעמן‪ ,‬ןהיא‪ ,‬כי הנה האדון ב״ה נתן‬
‫לאדם דעה להיות מנהג עצמו בעולמו בעזכל ובתבונה‪ ,‬והעמים‬
‫המעזא ‪Vv‬יו להיות מפקח על צרכיו כ^ם‪ .‬ןהענין הזה מלכד על‬
‫עזני עזךעזים‪ :‬האחד — ליקרו עזל האדם וחעזיבותו‪ ,‬עזנתן לו‬
‫חעזכל והדעה הזאת‪ ,‬להיות מנחל את עצמו כראוי‪ .‬וחעזני —‬
‫להיות לו ’ עקק בעולם וליקעזר בענלניו*‪ ,‬וןה ממה עזמקלמו‬
‫במצבו האנועזי עזזכרנו למעלה י‪ ,‬עזהוא דרך חול ןל־א קדעז‪,‬‬
‫והוא מה עזמצטרף לו בזמנו זה בפי סדרי ההנהגה‪ .‬והנה ‪.f‬זה‬
‫י *'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T J -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* ‪•• I‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪“ I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬

‫באמת מצד אחד לדרה לו ולענלנו‪ ,‬אבל היא לדרה מצטרכת‬

‫לו וגורמת לו עלוי א חד כן‪ ,‬כמבאר בחלק א׳טי‪.‬‬
‫ואולם כמו עזלרידה זו מצטרכת לו לפי ענלנו בעולם חזה‪,‬‬
‫הנה מצד אחר כריך עזלא תרבה יותר ממה ^ראוי‪ .‬כי חנה כפי‬
‫מה עזלר?ה להסתבך״ בענלני העולם‪ .‬כך מתרחק מן האור‬

‫‪ ( 5‬דבר יום ביומו — כאמור‪ ,‬שהמדובר בפרקים ד‪-‬ו הוא על ״היומיי״‪ ,‬וכנ״ל‬
‫פ״א ג‪.‬‬
‫‪ (6‬ואמנם כר‪ ,‬מוסיף ״עומק״ זה‪ ,‬כי כל חלק ד׳ מבאד בו התיקון והשלימות‬
‫המגיע אל האדם על ידי המצוות‪ .‬וראה לעיל ח״ד‪ ,‬פ״ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 7‬להיות לו — ד״ל‪ :‬כדי שיהיה לו כר‪.‬‬
‫‪ ( 8‬להיות מנהל את עצמו כראוי — נגד‪ :‬מנהג עצמו בעולמו בשכל ובתבונה‪.‬‬
‫להיות לו עסק בעולם וליקשר בעניניו — נגד‪ :‬והעמיס המשא עליו להיות‬
‫תפקח על צרכיו כלם‪.‬‬
‫‪ (9‬במצבו האנושי שזכרנו למעלה — פדק ד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ ( 10‬כמבואר בחלק א׳ — ח״א‪ ,‬ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 11‬להסתבך — מהקשר בעניני העולם )‪-‬וליקשר בעניניו( נעשה סיבוך‪ .‬וכן‬
‫ריז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫לעליון דמתהעזך יותר‪ .‬והנה הכין הבורא ית׳ תקון לזה‪ ,‬והוא‬
‫מה עו!קדים האךם ויתלןרב^' דעמד לפניו ית׳‪ ,‬וממנו יעזאל כל‬
‫ער‪5‬יו ועליו לעזליך להבונ׳‪ ,‬ןלהןה ןה ראשית כללי וע?ןרי‬
‫השתדלותו‪ ,‬עד שכאשר ימשך אחר כך בשאר דךכי ההשתךלות‬
‫עוהם דךכי ההשתדלות האנושי‪ ,‬ל־א ??(‪.‬רא“‘ שיסתבך י! ולשתקע‬
‫בגופניות וחמריות‪ ,‬כיון שכבר הקדים ותלה הבל בו ית׳‪ ,‬ולא‬
‫תהלה לריךתו ‪,‬ך‪,‬ךןץ ף^ןץ**‪ ,‬אלא תכמך על לדי התקון הזה‬
‫שקדם לה‪.‬‬
‫ענלן הק ריב ה ל ת פ ל הי' וגי פסיעות בסופה‬
‫ג• והנה הלה מהסדו ית׳ לתת לאדם מקום שיתקרב לו ית׳‪,‬‬
‫אף על פי שכפי מעבו הטבעי נמעא ךחוק מן האור ומשקע‬
‫בחשד• והלנו שנתן לו ךשות שיעמד לפניו ולקךא בשמו‪ ,‬ואז‬
‫לתעלה מן השפלות אשר לו בחקו‪ ,‬לפי שעה*‘ ‪ .‬וימצא מקךב‬
‫לפניו ומשליך עליו להבו כמו שכתבנו®‘• והנה ןה המר‬

‫בהמשך דבריו‪ :‬״לא יקרא שיסתבך״‪.‬‬

‫‪ ( 12‬ויתקרב‪ ,‬ראה סעיף ג׳‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪ ( 13‬ויתקרב‪ ,‬ויעמוד לפניו ית׳‪ ,‬וממנו ישאל כד‪ ,‬ועליו ישליך יהבו‬
‫הבחנות יש כאן‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ ( 14‬לא יקרא‪ .‬אצ״ל‪ :‬לא יקךה‪) .‬כידוע טעות המעתיקים בכגון דא‬
‫כשאחד קורא והשני מעתיק על פי שמיעה(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬לא יקרא שיסתבך כו׳ ולא תהיה ירידתו כר‪ ,‬כנ״ל; שההסתבכות גורם‬
‫הירידה‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ירידה רבה — כנ״ל‪ :‬שלא תרבה יותר ממה שראוי‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ענין הקריבה לתפלה ‪ -‬לכאורה כוונתו לענץ הג׳ פסיע^ות לפני‬
‫ך פנ ו‬ ‫העמידה‪ ,‬וכמ״ש בשר״ע או״ח סי׳ צה‪ ,‬א׳; ״י״א כשעומד התם‬
‫ג׳ פסיעות דרך קירוב והגשה לדבר שצריך לעשות״)רוקח(‪.‬‬
‫‪) ( 18‬לפי שעה‪ ,‬כמ״ש חז״ל‪ :‬שתפילה הוא חיי ״שעה״‪(.‬‬
‫‪ ( 19‬יתעלה מן השפלות נגד מ״ש בסעיף הקודם בענין מצבו האנושי — חול‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ה — בתפלה‬ ‫דרך‬ ‫ריח‬

‫התפלה‪ ,‬קזאסור להפסיק בה כלל‪ ,‬מפני הי‪1‬ת בה האדם‬

‫‪» T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪•• I‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬

‫בקוךבה גדולה אליו ית׳‪.‬‬

‫וכן סדר בה ההפטר בסופה והלך לאהוךיו ג׳ פסיעות‪ ,‬והוא‬
‫עזוב האךם אל מצבו התמידי כמו קזפ?צטרך לו בעזאר כל זמנו‪.‬‬
‫ד‪ .‬ואמנם הודיעונו ז״ל התנאים הפךםיים הצריכים להתלוות‬
‫אל התפ^ה להעזלים ענל‪5‬ה‪ ,‬בין במה עזנוגע אל הקריבה הזאת‬
‫עזזכךנו‪ ,‬בין מה עזנוגע אל המעזכת ההעזפעות״ג‪ ,‬וכפי ‪ 9‬ל זה‬
‫סדרו לנו התפלה בבךכוהיה‪ ,^1‬וחקקו לני ‪ 9‬ל דיניה ןהלכותיה‪.‬‬
‫ה גג‪ .‬והנה ?ל ןה עזבארנו עד ה?ה בקתאת עזמע ובתפלה הוא‬
‫לפי ענץ המצוות האלה כפי מה עזהם‪ .‬אמנם עוד סךרו לנו‬
‫מסדרי התפלה‪ ,‬הסךר‪3‬ג הךאוי להעזלים גם בעד עבודת‬
‫הקרבנות החסךה ממנו עתה‪ ,‬ןהוא מה עזמצטרך לפי חדועז ‪ 9‬ל‬
‫יום מהןמים‪4‬ג כפי חקות הזמן ב?ל חלקיו‪ ,‬ויבאר בפרק הבא‬
‫לפנינו בס״ד‪.‬‬

‫ומשליך עליו יהבו כמ״ש — בסעיף ב׳‪ .‬רב׳ אלו נעשים ע״י ״הקורבה״‬
‫שמדבר עליו בסעיף זו‪.‬‬
‫‪ (20‬הקריבה הזאת שזכרנו — בסעיף ב‪ .‬המשכת ההשפעות — סעיף א‪.‬‬
‫‪ ( 21‬התפילה בברכותיה כו‪ /‬ח״י ברכות דעמידה‪ ,‬מסודרים על פי ב׳ הבחנות‬
‫הנ״ל‪ :‬הקריבה והמשכת ההשפעות‪.‬‬
‫‪ (22‬תוכן המשך דבריו‪ :‬ב׳ ענינים שונים יש בענין ק״ש ותפלה )וכן בטלית‬
‫ותפלין וכר(‪ ,‬א — מצד המצוה שבה‪ .‬ב — מצד קשרה לענין ומבנה‬
‫התפלה‪ .‬ועד כאן ביארם מצד המצוה‪ ,‬ובהמשך יבארם מצד התקשרם לענין‬
‫התפלה‪) .‬וראה עוד במבוא לקיצור הכוונות עמ׳ ‪.(20‬‬
‫‪ ( 23‬״סידרו״ לנו ״מסדרי״ התפלה ״הסדר״ כר‪ ,‬כל המשך דבריו בענין‬
‫השני)הנ״ל בהערה הקודמת( הוא בנוגע ל״סדר״ התפלה דייקא‪ ,‬היינו היות‬
‫הדברים סדורים זה אחר זה‪ .‬וכן הוא מדדיק בלשונו בכותרת הפרק הבא‪:‬‬
‫בסדרי התפלות‪ .‬וזהו המבנה של כל פרק ר‪.‬‬
‫‪ (24‬והוא מה שמצטרך לפי חידוש כל יום מהימים‪ ,‬הוא ענין השני של‬
‫התחדשות המציאות‪ ,‬הנזכר לעיל פ״ד סעיף י״א‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
 ‫ריט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫‪.‬‬ ‫‪5‬ריו י‬
‫בסדרי ך‪,‬תפל‪1‬ת‘‬
‫ענון ^ליטת כ'ח‪ 1‬ת הטמאה בלילה^‬
‫א‪ .‬סדךהג החסמה ה^לי‪51‬ה ^זתהיה הלילה לוליטה ^כחו־ת‬
‫דזטמאהי׳ להתפעזט בעל מךעבו־היהם‪ ,‬ליעזוטטו ענפיהם סעו‪,‬ם ‪.‬‬
‫וכו?ה‪;^ ,‬ובאותו הזבן יאספו בני ד;אךם ^ל ב‪5‬יהם‪ 6‬ןיעסכו‬
‫?מטותיהם יעזנים ר?חים ער הבל‪,‬ר‪ ,‬עזאז נטל ההת?? ■‬
‫׳ ־ ™ ?' ?״ ‪. 2‬‬ ‫רה^גולימה מן הביחות תהם ומ?ל‬
‫‪,‬י'‬ ‫מצאו לעבוךתם עדי ערב‪ ,‬והוא מד׳‬
‫ס^זת חיקך ויהי לןלה‪ ,‬רכן‪ :‬תןרח דז׳^מעז וכד יצא אךם ‪?.‬ע‬
‫וכד‪.‬‬

‫^‬ ‫‪ ( 1‬בסדרי התפילות‪ .‬ראה סוף פרק הקודם הערה ד״ה‪ :‬חוכז‪ ,‬וד זז•‬
‫‪1‬‬ ‫‪ (2‬סעיף א׳ מבאר ״מצב הלילה״ והתוצאה ״בעולם ‪ ,‬סע ף ב‬
‫״השינה״ והתוצאה על ״האדם״ ■‪ -‬טומאת ידים•‬
‫‪ (3‬סידרה כר‪ ,‬ראה סוף פרק הקודם הערה ד״ה ‪ :‬סידרו לנו‪.‬‬
‫ל ״ ‪ -‬ו ‪^ .‬גל ״ ™ך ונדיו סש״־ש ל ־ייי ח נל™״■■‬ ‫‪ <4‬־ ״ ״‬
‫‪,‬‬ ‫״כחות הטומאה״‪ .‬״כתות הרע״•‬
‫ת א ד ם שייך‬ ‫‪ (5‬וישוטטו ענפיהם בעולם‪ ,‬השליטה ל״בזז^^"‬
‫״‪ : :‬בל‪ ™ ,‬צ״־‬ ‫יל״™ ״'י״ י■״ ־״״=■״״' י ”י‬
‫‘ ‪ '°‬י' ™ ™ ‪ in m T m T‬ו ‪ 1‬פן של ‪ratnim‬‬ ‫ל״יי'' י’“ " ” “’ '‬
‫כמה פעמים לחלוקה זר של כחות וענפים‪ .‬וכשט‬
‫אומר; וענפיהם נגרשים‪ ,‬וכן)בסוף הסעיף(; וגירושם‪.‬‬
‫^‪•,‬י לרנצל משליטת הנחות והתפשטות‬ ‫‪l‬‬
‫‪ (6‬יאספו בני האדם אל בתיהם — כד להנצל ס‬
‫ענפיהם‪.‬‬
‫‪-,-.‬מייח דלעיל בסמוך; בחרת הטומא כד‬
‫‪I‬‬ ‫‪ ( 7‬כחות כד וענפיהם — הם הב׳ הבחנות דלע‬
‫וישוטטו ענפיהם בו׳‪.‬‬
‫מ■‪ n m p , ,‬השמש‬ ‫‪ ,‬ל ש‪,‬י»״ ‪ ,‬נ ״ ‪ ,‬״‬ ‫‪,8‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫ד רן‬ ‫רב‬

‫ואולם כל הענלנים האלה בכל גבוליהס וקזעוריהם‪,‬‬

‫מעזתרעזים בעזרעזי יסודות ההנהגה כפי הבהנות ההעזפעות‬
‫‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫" ‪T T : -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫"‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬

‫הנקזפעותי לברואים בלל מדרגותיהם‪ ,‬וכמו עזכתבנו בחלק א׳״׳‬

‫ע״ש‪.‬‬

‫וצריך קזתדע שאף על פי קזעל דרך כלל נאמר שהלןלה היא‬

‫זמן שליטת הכהות האלה‪ .‬הנה באמת אין זה אלא בחצי‬
‫הלןלה הראשונה‪ ,‬אך בחצות הלןלה נשפעת השפעת האךה‬
‫וךצון מלפניו ית׳ בכל העולמות״‪ ,‬ונטלת השליטה מכהות‬
‫הרע‪ ,‬וענפיהם נגרשים ממקום הישוב‪ ,‬ומתחלת ההאךה יטל‬
‫היום להתעורר‪ ,‬עד עזמאיר היום ונמשכת ההשפעה הךאדה״‪,‬‬
‫ומתחדש בה כל המציאות‪.‬‬
‫״ו א מנ ם ענץ השליטה הזאת ששולטות כהות אלה בלןלה‬

‫וכר׳ — שאז ניטל ההתפשטות והשליטה מן הכחות‪ .‬יצא אדם לפעלו וכו׳ —‬
‫ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עדי ערב‪.‬‬
‫‪ (9‬ואולם כר כפי הבחנות הנשפעות כר‪ ,‬היינו‪ :‬שיגד מצבים האלה של‬
‫שליטת כהות הטומאה וביטולם‪ ,‬תלד בעיקר בענין הבחנת מדריגת ״השפע״‬
‫— השפעות הלילה והיום‪.‬‬
‫)בלשון חכמת האמת‪ :‬התפשטות כחות הטומאה בעולם‪ ,‬הוא במצב של‬
‫סילוק המוחין — מוחין דקטנות(‪.‬‬
‫‪ ( 10‬וכמ״ש בחלק א׳ פרק ה׳‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪) ( 11‬בכל העולמות — גם בבי״ע‪ ,‬וכמ״ש האריז״ל בענץ חצות לילה(‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ההשפעה ״הראויה״ — לחידוש המציאות‪ ,‬משא״ב מחצות לילה והלאה‬
‫יש השפעת הארה ורצון‪.‬‬
‫‪ ( 13‬בהמשך מבאר את הצורך שיהיה זמן מסדים במעת לעת לשליטת כחות‬
‫הרע‪ .‬תו״ד‪ :‬כדי שמעשי האדם יפעלו להשליט הטו״ר‪ ,‬צריך שענץ זה‬
‫)שליטתו והכנעתו של הרע( יהיה בחוקו הטבעי של העולם‪ .‬בהמשך דבריו יש‬
‫ב׳ הבחנות‪ :‬מציאות טוב ורע האמיתי — שנגרם ע״י מעשה בג״א‪ .‬שליטת‬
‫כחות הטומאה והכנעתם מצד ״הזמן״‪.‬‬
‫רכא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫וגרושם עזנגרשים כי־וים‪ ,‬הנוז הוא ךבר מח^ק ‪3‬טבע‬
‫וסךךיו‪ ,‬זולת השליטה וההכנעה שמגעת להם במעשה האדם•‬
‫וזה‪ ,‬ששערה החכמה העליונה שלהיות מציאות הטוב והרע‬
‫האמתיי'■ שהוא הנמשך ממעשי בני ה‪3‬חיךה‪ ,‬צריך ‪.,.‬י!'■•■׳‬
‫העולם כחקו הטבעי עלול לשליטת‬
‫אפשרות להתפשטות הךע הזה בחוקים ממנו‪ 15‬כמ‬
‫התפשטותו בהם‪ .‬ואו^ם^’‬
‫היות ראוי שבזמן עצמו י* יהילי׳‬
‫והרגפשטות מצד עצמו‪ ,‬וה‪^5‬‬
‫לו מצד מעשי האךם‪ .‬ןיהןה חלק אהר שיטיל ממנו ‪ >.‬י‪ . . ,‬יי‬
‫ויהןה הזמנה למה שאפשר שיגךמו לו מ^שיו•‬
‫והנהי! שם שתי מציאי‪-‬ות‬
‫'!משכים '‪21‬‬ ‫נמשכים מבחינת ההאךה להה^ל®‬
‫להם חלק בזמן להינו היום וחללוה‪ ,‬לארזרי‪..‬׳‬

‫הרע בוי'‬ ‫~‬ ‫‪ ( 14‬הטוב והרע האמיתי‪.‬‬

‫י‬ ‫ש‬ ‫הרע שאינו אמיתי רק‪ :‬העולם בחקו המבער ״עלול‬
‫‪ ( 15‬בחלקים ממנו — של העולם‪.‬‬
‫הלילה הוא‬ ‫‪ ( 16‬ואולם ‪ -‬כיי‬
‫^^‪°‬רדז לדפך לענין‪ :‬העדר‬ ‫החכמה העליונה כי׳‪ .‬הייני‘*‬
‫העושה את העולם עלול בחוק‪ :‬טבעו לשליטת הרע‪ .‬וכן להפך לעג ז•‬
‫התפשטותו בהם‪.‬‬
‫ל‪ ( 1‬שבזמן עצמו — נוסף על ״העולם״ בחוקו הטבע ‪.‬‬
‫ד שיש‬ ‫‪ ( 18‬הכנה — לכאורה כוונתו למ״ש קולס‪ :‬״אפשרות‬
‫י^ילה עם האור וחושך שיש‬
‫שהלא• הארת והעלם פניו‬ ‫^‬
‫׳‬ ‫כזמנים אלו‪ .‬וכן‪ ,‬מקורם של האור וחושד‬
‫■ת׳‪.‬‬
‫<‪ (2‬שביארנו בחלק א׳‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ג‪ ,‬ועוד•‬
‫שנמשכים זה מזה; הארה והעלם‪.‬‬
‫‪ (2‬ואחריהם נמשכים כר‪ ,‬ג׳ שלבים יש‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרן‬ ‫רכב‬

‫שליטת כיחות הטמאה שזכרנו וגרושם‪ ,‬והכל הזמנה לתולדות‬

‫‪T J S‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T T | -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪" I‬‬ ‫‪J - T V . -‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫המעשים וכמו שכתבנו‪.22‬‬

‫ענין טמא ת ה?ךים בלילה‬
‫ואמנם בהנתן שליטה זאת אל כהות הרע האלה‬ ‫ב‪.‬‬
‫ובהתפשטם בעולם‪ ,‬נמצא חשכו של העולם ג‪ 2‬מתרבה ומתהזק‪.‬‬
‫והאךם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו‪ 24‬גם ע^יו מתפשט‬
‫התפשטות מן הטמאה הכ?שוטטת‪? ,25‬שעור שנתן לה‪ ,‬כפי‬
‫השןכות אשר לה בגופו של האדם‪ .‬מצד חמריותו דצר הרע‬
‫שבו‪ .‬ונוסף על זה‪ .‬שכבר הוכן בסדרי ההנהגה‪ ,‬שבהיות האךם‬
‫לשן‪ ,‬חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו‪ ,‬וכמו שכתבנו‬
‫כחלק ב׳‪ ,26‬וטועם טעם מיתה ?מקעת‪ ,‬והוא מה שכתבו ז״ל‪: 27‬‬
‫שינה אחד מששים במיתה‪ .‬ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו‬
‫החישך*^‪ .‬כהעדר אור הנשמה המזכך אותו«‪ ,2‬על כן נמעא שם‬
‫בית כניסה יותר אל הטמאה לשרות עליו״נ‪ ,‬והוא ענץ רוח‬

‫אור וחשך‪ .‬טומאה וקדושה‪.‬‬

‫‪ (22‬כמו שכתבנו — לעיל‪ :‬ויהיה ״הזמנה״ למה שאפשר כר‪.‬‬
‫‪ (23‬מתרבה ומתחזק — ראה בהמשך הערה ד״ה‪ :‬בתחילת דבריו כר‪.‬‬
‫‪ (24‬בהיותו ״שוכב על מטתו״‪ ,‬יש להעיר‪ :‬שבטעם השני מדגיש‪ :‬בהיותו‬
‫״ישן״‪.‬‬
‫‪ (25‬מן הטומאה המשוטטת‪ ,‬כנ״ל בריש סעיף א׳‪ ,‬שזה מצד הענפים‪.‬‬
‫‪ (26‬בחלק ב׳‪ ,‬לכאורה צ״ל‪ :‬חלק ג׳‪) ,‬פרק א׳‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ (27‬ברכות נז ב‪.‬‬
‫‪ (28‬החושך‪ ,‬נוסף על החומריות‪.‬‬
‫‪ (29‬אור הנשמה המזכך אותו‪ ,‬מובא לעיל ח״א‪ ,‬פ״ג‪ ,‬ז‪ ,‬ופעמים רבות בספרי‬
‫המחבר‪ ,‬שזהו פעולת הנשמה — לזכך את הגוף‪.‬‬
‫‪ (30‬בתחילת דבריו אמר ב׳ הבחנות לענין כחות הרע בלילה‪ :‬נהנתן ״שליטה״‬
‫כר ״ובהתפשטם״‪ ,‬כתוצאה מזה‪ :‬חשכו של עולם ״מתרבה״ — נגד‪:‬‬
 ‫רכג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד — בעבודה‬ ‫דדך‬
‫הךעה קזפךעזף ז״ל!ג‪ ,‬עזעזו־ךה על ה;דים•‬

‫‪ilL‬‬ ‫אך עזרותה על מ י’ ‪°‬‬

‫‪L‬‬ ‫העזעור וזה הגבול עזהגבילה “‬
‫׳עזתשרה על האדם‪ ,‬עזהוא ה^אות ^פי מצבו בע‪^1‬ם‪ ,‬א ;‬
‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫ולא יותר‪.‬‬

‫«ז‪5‬טמאננ*‬ ‫ג* והנה הכי^ה החכמה הע^ייו^ה‬

‫יי איותו מז‬ ‫ויתרומם ממה שנשפל במצב הלללהי‬
‫’^"’^ייווח לזמז‬ ‫וכן לשוב וירומם העו^סי'^‬
‫״■‬ ‫החשך שהחעןך‪ .35‬וענין זה כלו‪ ,‬נכ^ל בת?ןנווז ^■־ ’‘‬
‫ל׳קימה‪ ,‬מן הפעלות ומן הדבותפ‪ ,36‬וכמ״ש בס ד‪.‬‬

‫— מתגבר יותר בגופו החושך‪,‬‬

‫התפשטות‪ ,‬ומתחזק — נגד‪ :‬השלימה‪ .‬ובאדם‬
‫נגד‪ :‬מתחזק‪ .‬בית כניסה יותר‪ ,‬נגד‪ :‬״מתרבה״‪.‬‬
‫^‬ ‫‪ (31‬שפירשו רז״ל — שבת קח ב•‬

‫יותר‪.‬‬ ‫י ״י ״יי ~‬
‫״‬ ‫^‬ ‫על מקום אחר‪ .‬וכן המשך דבריו הם ניי‬
‫‪ (33‬במצב הלילה ‪ -‬מבואר בסעיף א׳‪ .‬ממה שנטמא ‪ -‬מבואר ב‬

‫‪ (34‬העולם‪ ,‬ראה הערה הבאה‪.‬‬

‫‪ (35‬כנ״ל בסעיף ב׳‪ :‬חשכו של העולם מתרבה בי׳•‬
‫י׳ רדחנות אמר בסעיף ב׳ וכן כאן‪.‬‬
‫‪ .‬״ ‪ ,‬ע ו ל ״ יהוינורס־‪ .‬יתכן‪.‬‬
‫‪- l‬״‪,:,‬״ יעולס‪) .‬לא ברור‬ ‫טומאת ״האדם״‪ ,‬וחשכת ״העיל‪ °‬־‬
‫י‬ ‫י‬ ‫שהפעולות הם לטהרת האדם‪ ,‬והדיבורים‬
‫‪.,nMi, .. L‬״‬ ‫מה כוונתו במ״ש‪ :‬״דיבורים״(‪.‬‬
‫‪,‬יי׳ ידז ד׳ פעולות הפועלים לטהרת‬
‫‪> .‬׳ אלו נמצאים ערוכים לפנינו‪.‬‬ ‫ק’ ^יי‬ ‫״בי אי‬
‫‪ S‬רבריאה״‪ ,‬וכן בציצית‪ :‬״תיקון‬ ‫‪n‬‬ ‫‪s‬‬ ‫י^‪'°‬‬
‫'” ‪ r v J T‬אינו םזניד נוש* יי•‬
‫י ‪, .‬כללי של שלי™ נ״ו ת‬ ‫י ״ ־ ״’‬
‫״‪.‬י שליט״‪ .,‬לאום ולעולם‪ .‬מעיף ג‬ ‫”< ״’ ״ » ״ י ח ׳״י י ™ '‬
‫הטומאה בלילה‪ .‬סעיף ב — מה שנגרם ע‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרן‬ ‫רכד‬

‫נסילת ידים‬
‫ד‪ .‬הנה הפעל הראעזון הוא טהרת הידלם‪ .‬כי הנה הם הם‬
‫עזנטמאו ו־עזךה עליהם רוח הךעה‪ ,‬ןןה עריך לגךעזו מהם‬
‫והנה חלןק הבוירא ית׳ עזלגרעז מהם על לדי הנטילה‬ ‫ולטהךם‬
‫הךאולה פמו עזלמדףנף‪ 39‬ז״ל‪ ,‬ונמעא כל גופו עזל האךם נטהר‬
‫בזה‪ ,‬כמו ^כלו הלה נטמאס“ מחעזךאתו ‪ bp‬הרוח רעה עליהם‪.‬‬

‫ללעז בענלן חזה גם פן תקון לכל חבדאה׳^ כלה‪ .‬לימחר‬

‫מטמאת חלללה ולצאת מחעזכתה^''‪ .‬והנה חברו לןהני׳ גם כן‬
‫נקות האךם את גופו בהפנותו‪ ,‬ונמעא כלו מקזחר‪ ,‬ומזדמן‬
‫להתלןרב‘“' לפני בוראו‪.‬‬
‫ה‪ .‬לאולם אחר זה לבאו עזני מעע‪ t‬ים«‪ ,‬אעזר כבר הם בעצמם‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫‪▼ J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-I‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬

‫מבלל התרי״ג מצוות‪ ,‬ומתחכדם עם תקוני התפלה*“׳ לחעזלמת‬

‫— שיש פעולות כו׳ לתקנו‪ .‬ד — פעולה הא׳ — נט״י‪,‬‬

‫‪ (38‬לגרשו — נגד‪ :‬ושרה עליהם‪ .‬ולטהרם — נגד‪ :‬שנטמאו‪.‬‬
‫‪ (39‬על ידי הנטילה הראויה כמו שלימדונו ז״ל — ג׳ פעמים בסירוגין דוקא‬
‫)שבת קט א(‪ .‬ראה ״קיצור הכוונות״ עמ׳ יד‪ ,‬ובמצויין שם‪.‬‬
‫‪ (40‬כמו שכלו היה נטמא — ע״י רוח הטומאה‪) .‬ההשראה הוא רק על‬
‫הידים‪ ,‬והטומאה — על האדם כולו(‪.‬‬
‫‪ (41‬תיקון לכל הבריאה‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬מן הפעולות‪.‬‬
‫‪ (42‬להטהר מטומאת הלילה — סעיף א׳‪ .‬ולצאת מחשכתה — סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ (43‬״חברו״ לזה — כי הם אותה בחינה‪ ,‬רק מחולק לפנימיות וחיצוניות‪,‬‬
‫כמ״ש האריז״ל‪ ,‬מובא בקיצור הכוונות עמ׳ יד — פנימיות ג׳ אחרונות‬
‫דעשיה ע״י יפנה‪ .‬וחיצוניותם ע״י הנטילה‪ .‬והמקיף ע״י הברכה‪ .‬וז״ש‬
‫בהמשך‪ :‬ונמצא כולו כו׳‪ ,‬היינו‪ :‬פנימיותו וחיצוניותו והמקיף‪.‬‬
‫‪ (44‬להתקרב — ענינו הכללי של התפילה‪ ,‬כמ״ש בפרק ה׳ סעיף ג‪.‬‬
‫‪ (45‬מעשים — ראה לעיל סעיף ג׳ הערה ד״ה‪ :‬מן הפעולות‪.‬‬
‫‪ (46‬מכלל התרי״ג מצות ומתחברים עם תיקוני התפלה‪ ,‬ראה לעיל פ״ה סעיף‬
‫ה׳‪ ,‬הערה ד״ה‪ :‬תוכן‪.‬‬
‫רכה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫העבוךה יי'היומית*‪ /‬והם הציצית ןהתפלין ו^באר בתח^ה ענל‪3‬ם‬
‫הפרטי י ‪ /‬ואחר כך נבאר מךרגסם בתקוני העבוךה היומית‪50‬‬
‫^ז־‪5‬ךנו‪.‬‬
‫הציצית‬
‫ו‪ .‬ענ!ן הציצית הוא‪ ,‬בי הנה ךצה האדון ב״ה שלהיו י^ראל‬
‫מתקנים ב?ל בחינותיהם בעניני קדשה‪ ,‬ועל כן נתן להם מצוו‬
‫ל‪ 9‬ל זמניהם וכפי ?ל מקריהם‪ ,‬כדי שלתקנו בבלם• והנדז ‪?.‬‬
‫מה שלאךם הוא המלבושים שהוא לובש‪ .‬ולמען גם הם ?וזקני‬
‫?קדשה‪ ,‬צוה שיושם בהם הציצית‪ ,‬ןאז נמצאים נתקג‬
‫כקדש‪.51‬‬
‫וענלן עמק מ™‬
‫'‬ ‫נסמףי לאליקיו כעבד לאדונו «‪ ,‬והרי זה מכלל ק?ל‬

‫‪ (47‬היומית וכן בהמשך‪ :‬בעבודה היומית‪ ,‬כי פרקים ל ו עוסק ם‬

‫‪,‬‬ ‫היומיות‪ ,‬וכנ״ל פ״א ג־ד•‬
‫ו ^ ד זה הם‬ ‫‪ (48‬להשלמת העבודה היומית — למרות שהצי^’ ^‬
‫‪ T‬״ריונזית״‪,‬‬ ‫סדר התפלה‪ ,‬אמנם הם שייכים להשלמת‬
‫‪.‬־״ויירז‪-‬‬ ‫י *‬ ‫מתחברים עם תיקוני התפלה‪ ,‬ומצד זה הם שייכים‬
‫‪ -‬כמעיר ט‪.‬‬ ‫‪ (49‬ענינם הפרטי ־ ״צי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫היומית‪ .‬ובזה הוא תחילת דבריו בסמוך* וא^ר‬
‫~ ^'?^יוז^מלבושים ו״צנין‬ ‫‪ (50‬ואח״ב נבאר כו׳ בתיקוני וזצ^ייי*‬
‫^ ^ \ח מלבד היות כו׳(‪.‬‬ ‫התפילות״‪ .‬ענין והציצית‬
‫התפילין‪ .‬נושא ״המצוה״‬
‫י‬ ‫אבל ״התפלין״ מבארו רק מצד אחד‪ .‬יתכן שבעו ז ׳‬
‫ו״התסילה״ הם אותו ענין — להיות נתקן כולו בקדושה*‬
‫‪ (51‬ראה במדבר רבה יז ה‪ .‬ומדרש תנחומא נשא טו*‬
‫מזלי וזירז‬ ‫‪ (52‬נסמן כו׳ ראה להלן הערה ד״ה; מתעטף בטלית*‬
‫‪,‬י ‪ ms‬וז״ל• ״מה שמדמה חותם של ט ט‬ ‫״‪.‬‬
‫״ !‘ ע ל ישראל שהם עבדי הקדוש‬ ‫‪ t‬יייי" "“ י י ''’ ' ״ ‪°‬‬
‫‪ I‬דזוכדא תנן״ וראה עוד ספורנו‬ ‫״ י י ^י״י’ ‪°‬‬
‫ז’‬ ‫כרוך הוא כדאיתא במסכת שבת )נז;( כבלא דע‬
‫בפרשת ציצית‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרד‬ ‫רכו‬

‫ית׳‪ 54‬והשתעבד עלו ית׳‪* .55‬יוהנה נתן לאךם להיות כ?תלןן את‬
‫כל הבריאה במבאד בחלק א‪ /‬ונמצא שהוא עובד עבודתו של‬
‫הבורא ית׳ ועוסק במלאכתו‪ ,‬שהוא‪ :‬העמיד הבריאה אשר ברא‬
‫יוצא ממעשה האדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫על המצב הנרצה ממנו ית׳‪I .‬ואולם ‪..‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫ופעלותיו‪ ,‬שיפעל כפי התורה והמצוה קזעליו‪ ,‬א??נם כלל כל‬

‫העבודה הזאת*י עומד על יסוד אחד‪ ,‬שהוא‪ :‬היות האדם עבדו‬
‫‪: -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫”‬ ‫‪t v‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-J T‬‬

‫של הבורא ית׳ שנמסר לו העדן הזה של תקון הבריאה והפקד‬

‫בןדו‪ ,‬שעל כן הדבר הזה מצליח בןדו‪’ ,‬י ומעשיו מגיעים‬
‫להוליד תולדות אלה״^‪ .‬ואולם כלל מציאות היות משא זה על‬
‫האךם‪ ,‬נקךא עלו ית׳ שעליו‪ ,‬כעל האדון על עבדו‪ .‬וךבר זה«‬
‫מתחזק על ןדי פרטים ןדועים שתלאןיג^ בהם האדון ב״ה‪,‬‬

‫‪ ( 54‬והרי זה מכלל ״קבלת״ עולו ית׳‪ ,‬ר״ל‪ :‬בזה שהוא מסמן ומציין עצמו‬
‫בסימן של עבד‪ ,‬זה מכלל קבלת עולו ית׳ ‪.‬‬
‫‪ ( 55‬והשתעבד עולו ית׳‪ ,‬נראה שצ״ל‪ :‬והשתעבד אליו ית׳‪.‬‬
‫‪ ( 56‬והנה ניתן לאדם כר‪ ,‬מבאר והולך‪ ,‬במה הציצית הם סימן אל העבדות‪.‬‬
‫‪ ( 57‬זה — העמיד הבריאה אשר ברא על מצב הנרצה כר‪,‬‬
‫‪ ( 58‬כלל כל העבודה הזאת — תיקון הבריאה על ידי התורה והמצוה שעליו‪.‬‬
‫‪ ( 59‬שעל כן — בהיותו עבד שנמסר לו ענין תיקון הבריאה‪ ,‬הדבר מצליח‬
‫בידו — עבודתו פועלת — מעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה‪ ,‬ר״ל‪ :‬הכח‬
‫לעבוד העבודה ששייך בעצם אל הבורא )‪-‬תיקון הבריאה(‪ ,‬ושעבודת האדם‬
‫יעשה תיקון בהבריאה‪ ,‬זה ע״י היות האדם עבדו של הבורא )‪-‬כמו עבד‬
‫שעושה מלאכה שבעצם שייך ומוטל על אדונו(‪.‬‬
‫‪ (60‬מעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה — )בדומה לענין‪ :‬מצווה ועושה‪,‬‬
‫המבואר בדעת תבונות סי׳ נב(‪.‬‬
‫‪ (61 .‬ואולם‪ ,‬בהמשך מקשר ענין הנ״ל עם הציצית‪ ,‬היינו‪ :‬ענין ״היות האדם‬
‫עבדו של הבורא״ נקרא ״עול״‪ ,‬ומציינים העול הזה ע״י סימן‪ ,‬והוא הציצית‪.‬‬
‫‪ (62‬ודבר זה — שמעשיו יפעלו לתיקון הבריאה‪ .‬מתחזק ע״י פרטים ידועים‬
‫— ענינים נוספים חוץ ממצות ציצית‪.‬‬
‫‪ (63‬שתלאו כר‪ ,‬וכן להלן בענין תפילין מדגיש‪ :‬״ותלה״ ענין זה במצוה זו‪.‬‬
‫רכז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרך‬

‫ינזכללם•• הרשם ךהצ!ן בציון זה ‪ bp‬הציצית‪.‬‬

‫ואמנם מלבד היות הדבר הזה מצוה תמידית“*‪ ,‬עשו ממנו‬
‫החז״ל תקון מתקוני התפלה‪ ,‬והוא להיות מתעטף בטלית‪65‬‬
‫‪.‬התפלל בי• והתקון הוא‪ :‬קבלת העל שזכךנו‪ ,‬להיות בכיה זה‬
‫תופס ואוחז במלאכתו ית׳‪ ,‬דהןנו תקין העולם**‪ ,‬וכמו שכתבנו‪.‬‬

‫י• אך ענץ התפלין הוא יותר גדול מן הציצית הךבת והוא‪,‬‬

‫לי ‪5‬הן הבורא ית׳ לישךאל שיהיו ממשיכים עליהם המשך‬
‫^ ‪9‬ש** מקדשתו ית׳‪ ,‬ויתעטרו בו‪ ,‬באפן שכל בהינותיהם‬
‫הנפשיות והגופיות להסו תהת האור הגדול הזה‪ .‬ויתקנו>־* בו‬

‫*" ‪ P‬להלן סעיף י׳ בענץ פסד׳׳ז‪.‬‬

‫‪ (64‬מצוה תמידית‪ ,‬ולפי זה שייך לפרק ג׳‪ ,‬עשו ממנו כר׳ מתיקוני התפילה‬
‫־־־ שהוא ״היומית״ וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (65‬מתעטף כטלית‪ ,‬מהלך הא׳ בתחילת דבריו הוא מצד ״שימת״ הצ'צית‬
‫כבגד‪ .‬במהלך הב׳ )ד״ה‪ :‬וענין עמוק מדה( הוא מצד היותו ״נסמן״ —‬
‫מצויץ״‪ ,‬והוא ״חיזוק״ הקבלת עול‪ .‬ג — ״להתעטף״ בטלית‪ ,‬הוא עצם‬
‫הקבלת עול‪.‬‬

‫נמצא שיש בזה ג׳ הבחנות‪ :‬שימת הציצית בהבגד‪ .‬היותו מלובש ומצדין‬
‫בציצית‪ .‬היותו מתעטף בטלית‪ .‬ונראה‪ ,‬שהעיטוף הוא עצם ה״קבלת״ עול‪.‬‬
‫‪ (66‬ר״ל‪ :‬הקבלת עול‪ ,‬נותן את הכח שהאדם יוכל לתקן את הבריאה‪ ,‬שהוא‬
‫בעצם שייך למלאכתו ית׳‪.‬‬
‫ל‪ (6‬יתכן כוונתו‪ :‬כי הציצית הם קבלת עול‪ ,‬משא״כ התפילין‪ :‬ממשיכים‬
‫המשך ממש מקדושתו ית׳‪.‬‬
‫‪ (68‬ממשיכים עליהם המשך ממש‪ ,‬וכן להלן בדבריו‪ :‬שימשך האור כו׳ תחת‬
‫המשך הקדושה הזאת‪.‬‬
‫‪ (69‬ויתוקנו‪ ,‬וכן בהמשך כמה פעמים‪ ,‬ראה לעיל תש פ״א הערה ד״ה‪:‬‬
‫בעבודה‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרן‬ ‫רכח‬

‫תקון גדול‪ ,‬והוא מה עזאמר העתוב‪ :‬וראו כל עמי הארץ כי‬

‫עזם ה׳ נקךא עליף״’‪ .‬ותלה עמן זה בכזצוה זו‪ ,‬בכל הלכותיה‬
‫ופרטותיה יק‬

‫ובהם הנעזמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואמנם עזני אברים ךאעזיים נמצאו באדם‪ ,‬ד•‪',‬‬
‫‪| -‬‬ ‫”‬ ‫‪T T T‬‬ ‫* ‪S J‬‬ ‫• •‬ ‫▼‬ ‫" ‪• T‬‬ ‫‪" J‬‬ ‫‪T J T J‬‬

‫מתגברת תגבירת גדול‪ ,‬והם המה והלבנק וצוה הבורא ית׳‬

‫••‬ ‫־‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• I‬־‬ ‫״‬ ‫▼‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪VV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫עזימעזך האור הןה על המה תחלהי‪-‬ל על ןדי תפ‪V‬ה עזל ראעז‪,‬‬

‫וית?ןן בו המיה והנעזמה עזבו‪ ,‬ויתפעזט אחר כך על הלב על ןדי‬
‫תפלה עזל יר עזכנגדו‪ ,‬ויתלןן גם הוא בו‪ .‬ועל ידי זה נכ?צא‬
‫האדם כלו ״ בכל בחינותיו נכלל תחת הכ?עזך הקדעזה הזאת‘*’‬
‫ומתעטר ב ה״‪ ,‬ונזתקדעז קדעזה רבה‪ .‬ואכ?נם פךטי ענלנים‬
‫עזונים נמצאים בתנאי המצוה בכל חלקיהם‪ ,‬כלם ענינים‬
‫» ‪.‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪•.‬‬ ‫י‬ ‫•‪%‬‬ ‫‪▼ :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I•• I‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ן ‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪S‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ (70‬עליך — אולי כוונתו בהיות התפילין אור מקיף‪ ,‬כמ״ש באריז״ל מובא‬
‫בפחו״ד‪ .‬וז״ש‪ :‬״ויתעטרו בו״ כו׳ ״יחסו תחת האור״‪.‬‬
‫‪ ( 71‬ר״ל‪ :‬כל הלכותיה ופרטותיה של התפילין‪ ,‬כולם בנויים על ענין זה הנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 72‬ואמנם שני אברים כר‪ ,‬עד כאן ביאר כללות ענין התפלין‪ ,‬בהמשך מבאר‬
‫ענין תש״י ותש״ר‪.‬‬
‫‪ ( 73‬המוה והלב‪ ,‬הם בחי׳ ״הנפשיות והגופיות״ שהזכיר קודם‪.‬‬
‫‪ ( 74‬שימשך כו׳ על המוח תחלה‪ ,‬ר״ל‪ :‬אחרי היותו מעוטר בתפלין‪ ,‬כך הוא‬
‫סדר המשכת האור‪ ,‬ולא קאי על סדר הנחתן‪ ,‬וזה פשוט‪.‬‬
‫‪ ( 75‬האדם כולו — בהיות המוח והלב — שני האיברים הראשיים נתקנים‬
‫בקדושה‪.‬‬
‫‪ ( 76‬ויתפשט אחר כך על הלב — אותו אור שנמשך בתפלין של ראש הוא‬
‫המתפשט אח״כ על הלב‪ ,‬ויש רק המשכה אחת‪ ,‬ותפלין ש״י גורם התפשטותו‬
‫על הלב‪ ,‬ואז‪ :‬עי״ז נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת ״המשך״‬
‫•‬ ‫הקדושה הזאת כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 77‬ומתעטר בה‪ ,‬כי זהו עיקר ענינו של התפלין — עיטור בקדושתו‪ ,‬כמו‬
‫שהתחיל דבריו בראש הסימן‪ :‬שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו‬
‫ית׳ ויתעטרו בו‪.‬‬
‫רכט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫כפי מחלקית‬ ‫נז?מךכים להעזלמת התקון הבךצה בכל חלקיו‬

‫בחינירגיו קזל האדם‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫▼‬

‫ימים ^אין ב ם ת‪ 9‬ליו‬

‫יי• והבה נצטוינו להתעטר בעטור זה כל הימים‪ .‬חוץ מימי‬
‫וזקךעז ^הם עצמם אות לי^ךאל^^■‪ ,‬ומצדם מתעטרים ו^ךאל‬
‫כעטוריהם בלי השתדלות אחר‪ .‬מה עואין כן עזאר הומים‪ ,‬קואי‬
‫אפשר להשיג העטורים אלא בהשתדלות הזה‪ ,‬וגם אחר‬
‫ההשתדלות עעמו‪ .‬אין מעלת העטור המושג בו‪ .‬כמעלת‬
‫העטור הנמשך מאליו בןמי הקךש‪ .‬אלא פחות ממנו הך‪3‬ה״»‪.‬‬
‫אמנם הדברים כלם בעל גבוליהם'«‪ .‬משערים מן הסכמה‬
‫לעליונה כפי מה שהוא היותר נאות‪.‬‬
‫והנה אחר היות סארם מצין בציצית ומעטר בתפליף*‪.‬‬
‫נתקנו לו סךרי התפלה לתקן כפי המצטרך‪ .‬והכונה בכלל“«‪:‬‬

‫‪ (78‬בכל חלקיו‪ ,‬כפי מחלקות בחינותיו של האדם‪ ,‬לדוגנזא; ״הרצועות״‬

‫שהם חלק ממצות תפילין‪ ,‬הם מקבילים לחלק מסויים של האדם‪ ,‬לתקנו‬
‫כתיקון הנ״ל‪ .‬ראה פחו״ד סי׳ י״ז)שערי רמח״ל עמ׳ קנ״ד(•‬
‫‪ (79‬עירובין צא ב‪.‬‬
‫‪ (80‬כן הוא בוהר חרש שיר השירים‪.‬‬
‫‪ (81‬גבוליהם — ימים שמניחים וימים שאין מניחין‪ ,‬ומרת עיטור הקדושה‬
‫שיש בהם‪.‬‬
‫‪ (82‬ראה לעיל סעיף ה׳ הערה ד״ה‪ :‬ואח״ב נבאר‪.‬‬
‫‪ (83‬סדרי תפילה — כן הוא שמו של הפרק‪) ,‬וער כאן היו ענינים המתלוים‬
‫אל התפילה‪ ,‬וכנ״ל‪ :‬שביאר דברים אלו מצד היותם מתלוים לתפילה(‪.‬‬
‫‪ ( 84‬והכוונה בכלל בו׳‪ ,‬והו כללות כל כוונות התפלה‪ :‬א — להעמיד‬
‫הבריאה כלה בו׳ נקרא בלשון הקבלה; תיקון ובנין המלכות‪ ,‬מ״ן‪ .‬והמשיך‬
‫השפע מלפניו ית׳ כו׳ — המשכת מוחין לן״א‪ ,‬מ״ד‪ .‬ראה קיצור הכוונות עמ׳‬
‫כא ד״ה; וכללות ענין התפילה; אדיר במרום עמ׳ תכה‪) .‬יתכן שב׳ הבחנות‬
‫אלו הם נגד ציצית ותפילין שהם ענין‪ :‬להעמיר הבריאה על מצב הנרצה‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דיד‬ ‫רכח‬

‫לארץ כי‬ ‫תקון גדול‪ ,‬והוא מה ע^אמר הכתיב ‪ :‬ודאי ‪ 9‬ל‬

‫עזם ה׳ נקךא עליף״’‪ .‬ותלה ענין זה במצןה זו‪ ,‬בכל הלכותיה‬
‫ופךטוהיה>ל‪.‬‬

‫‪ 72‬ו־ואמנם עזני אברים ךאעזיים נמצאו באךם‪ ,‬ובהם הנעזמה‬

‫והם המל והלב גל‪ .‬ן־צוה הבורא ית׳‬ ‫מתגברת תגברל‬
‫עזימעזך האור הזה על המיה תחלה“’ על ודי תפלה עזל ראעז‪,‬‬
‫וית?;ן בו המיה והנעזמה ^כו‪ ,‬ויתפעזט אהי כך על הלב על לדי‬
‫תפלה עזל לד ^בנגדו‪ ,‬ויתל!ן גם הוא בו‪ .‬ןעל לדי זה נמעא‬
‫האךם בלו יל בכל בחינוהיו נכלל תהת המעזך הלןדעזה הזיאת^ל‬
‫ומתעפזר בה^^‪ .‬ימתלןדעז קדעזה רבה‪ .‬ואמנם פךנ‪1‬י ענלנים‬
‫עזונים נמצאים בתנאי המצןה ככל חלקיהם‪ ,‬כלם ענלנים‬

‫‪ (70‬עליך — אולי כוונתו בהירת התפילין אדר מקיף‪ ,‬כמ״ש באריז״ל מובא‬
‫בפחו״ד‪ .‬וז״ש‪ :‬״ויתעטרו בו״ כר ״יחסו תחת האור״‪.‬‬
‫‪ (71‬ר״ל‪ :‬בל הלכותיה ופרטותיה של התפילין‪ ,‬כולם בנדים על ענין זה הנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 72‬ואמנם שני אברים כר‪ ,‬עד כאן ביאר כללות ענין התפלץ‪ ,‬בהמשך מבאר‬
‫ענין תש״י ותש״ר‪.‬‬
‫‪ ( 73‬המוה והלב‪ ,‬הם בחי׳ ״הנפשיות והגופיות״ שהזכיר קודם‪.‬‬
‫‪ ( 74‬שימשך כו׳ על המוח תחלה‪ ,‬ר״ל‪ :‬אחרי היותו מעוטר בתפלין‪ ,‬כך הוא‬
‫סדר המשכת האור‪ ,‬ולא קאי על סדר הנחתן‪ ,‬וזה פשוט‪.‬‬
‫‪ ( 75‬האדם כולו — בהיות המוח והלב — שני האיברים הראשיים נתקנים‬
‫בקדושה‪.‬‬
‫‪ ( 76‬ויתפשט אחר בך על הלב — אותו אור שנמשך בתפלין של ראש הוא‬
‫המתפשט אח״ב על הלב‪ ,‬רש רק המשכה אחת‪ ,‬ותפלין ש״י גורם התפשטותו‬
‫על הלב‪ .‬ואז‪ :‬עי״ז נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת ״המשך״‬
‫הקדושה הזאת כר‪.‬‬
‫‪ ( 77‬ומתעטר בה‪ ,‬כי זהו עיקר ענינו של התפלץ — עיטור בקדושתו‪ ,‬כמו‬
‫שהתחיל דבריו בראש הסימן‪ :‬שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו‬
‫ית׳ ויתעטרו בו‪.‬‬
‫רכט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫בפי מחלק‪1‬ת‬ ‫מצטךכים להעלמת התקון הנךצה בכל חלקיו‬
‫בחינותיו על האדם‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י •‬

‫פ ם תפליו‬ ‫ימים‬
‫ח‪ .‬והנה נצטוינו להתעטר בעטור זה כל הימים‪ ,‬חוץ מימי‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪J .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬

‫הקךע עהם עצמם אות ללעראלי'־‪ ,‬ומצךם מתעטרים לעךאל‬

‫בעטוריהם בלי העתףלות אחר‪ ,‬מה עאין כן עאר הלמים‪ ,‬עאי‬
‫אפער להעיג העטורים אלא בהעתךלות הזה‪ .‬וגם אחר‬
‫חהעתךלות עצמו‪ ,‬אין מעלת העטור המועג בו‪ ,‬כמעלת‬
‫העטור ה?מעך מאליו בלמי הקיךע‪ ,‬אלא פחות ממנו הךבה״«‪.‬‬
‫אמנם הזיברים כלם בעל גבוליהם׳*‪ ,‬מעערים מן החכמה‬
‫העליוגה כפי מה עהוא היותר גאות‪.‬‬
‫ט‪ .‬והנה אחר היות האדם מצין בציצית ומעטר בתפליף®‪,‬‬
‫נתקנו לו סדרי התפלהג* לתקן כפי המצטרף‪ .‬והכוגה בכללי'*••‬

‫‪ (78‬בכל חלקיו‪ ,‬כפי מחלקות בחינותיו של האדם‪ .‬לדוגמא‪ :‬״הרצועות״‬

‫שהם חלק ממצות תפילין‪ ,‬הם מקבילים לחלק מסויים של האדם‪ ,‬תקנו‬
‫בתיקון הנ״ל‪ .‬ראה פחו״ד סי׳ י״ז)שערי רמח״ל עמי קנ״ד(•‬
‫‪ (79‬עירובין צא ב‪.‬‬
‫‪ (80‬כן הוא בזהר חדש שיר השירים‪.‬‬
‫‪ (81‬גבוליהם — ימים שמניחים וימים שאין מניחין‪ ,‬ומדת עיטור הקדושה‬
‫שיש בהם‪.‬‬
‫‪ (82‬ראה לעיל סעיף ה׳ הערה ד״ה; ואח״ב נבאר‪.‬‬
‫‪ (83‬סדרי תפילה — כן הוא שמו של הפרק‪) ,‬ועד כאן היו ענינים המתלו ם‬
‫אל התפילה‪ ,‬וכנ״ל‪ :‬שביאר דברים אלו מצד היותם מתלוים תפי ה(‪.‬‬
‫‪ (84‬והכוונה בכלל כו׳‪ .‬זהו כללות כל כוונות התפלה; א — להעמיד‬
‫הבריאה כלה כו׳ נקרא בלשון הקבלה; תיקון ובנין המלכות‪ ,‬מ ן‪ .‬והמשיך‬
‫השפע מלפניו ית׳ כו׳ ‪ -‬המשכת מוחין לז״א‪ ,‬מ״ד‪ .‬ראה קיצור הכוונות עמ׳‬
‫כא ד״ה; וכללות ענין התפילה; אדיר במרום עמ׳ תכה‪) .‬יתכן שב הבחנות‬
‫אלו הם נגד ציצית ותפילין שהם ענין‪ :‬להעמיד הבריאה על מצב הנרצה‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרך‬ ‫רל‬

‫להעמיד הבריאה כלה‪ ,‬בלל העולמות‪ ,‬במצב הךאוי לקזיעזפע‬

‫בם השפע העליון‪ ,‬והמעזיך העזפע מלפניו ית׳ אליהם כפי‬
‫המצטרך‪.‬‬

‫חל קי התפלה‬
‫י‪»5 .‬וארלם כלל התפלה מתחלק לארבעה חללןים‪ :‬הראשון‬
‫— הקרבנות‪ ,‬השני — פסוקי דזמךה‪ ,‬הקזלישי — קדאת‬
‫שמע ופרבותיה‪ ,‬הרביעי — התפלה ימה שלאחריה‪.‬‬
‫הקרבנות‪ ,‬הכונה בהם בכלל^<»‪ ,‬הוא לטהר העולם כלו‪,‬‬
‫ולהסיר ממנו כל מה שהוא עכוב ומניעה אל ביאת השפע‬
‫העליון בו‪.87‬‬

‫פסוקי דזמךה‪ ,‬הכונה בהם בכלל‪ ,‬לגלות אור פ‪5‬יו ית׳»»‪ ,‬על‬
‫לדי התחלות שאנו מתהללים בו ומספרים בשבחו‪ ,‬שזה ענין‬
‫תלאו הבורא ית׳ במעשה הזה‪ ,‬דהלנו ?הלול לפןיו‪ ,‬והוא ענלן‪:‬‬
‫הבוחר בשירי זמרהי*‪.‬‬

‫והמשכת הקדושה‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬ולכן מקדים ומדייק‪ :‬״אחר היות האדם מצויץ‬
‫בציצית ומעוטר בתפילין כר(‪.‬‬
‫‪ (85‬ואולם כר‪ ,‬אחר שאמר ״הכוונה בכלל״ שבנוי מב׳ הבחנות וכנ״ל‪ ,‬מבאר‬
‫ב׳ אלו על פי ד׳ חלקי התפילה‪.‬‬
‫‪ ( 86‬הקרבנות הבונה בהם ״בכלל״ — מבאר כללות הכונה דקרבנות‪ .‬וכן‬
‫בהמשך בענין פסוקי תמרה וק״ש מדגיש‪ :‬הכונה בכלל‪.‬‬
‫‪ (87‬לטהר העולם כר — הבחנה א׳ דכללות הכוונה שהזכיר בסעיף ט׳‪ .‬ביאת‬
‫השפע — הבחנה ב׳ דלעיל‪ ,‬היינו‪ :‬עיקר ענין הקרבנות הוא מצד הבחנה א'‪,‬‬
‫כדי להכין ולאפשר ענין הב׳ שענינו בשאר חלקי התפילה‪ ,‬כמו שמפרש‬
‫והולך‪.‬‬
‫‪ ( 88‬אור פניו ית׳ שייך לענינושל הבחנה ב׳ דלעיל‪ :‬״השפעת שפע העליון״‪.‬‬
‫‪ (89‬הבוחר בשירי זמרה — כוונתו לבאר‪ :‬למה ה׳ ״בוחר בשירי זמרה״‪.‬‬
‫רלא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫קריאת ^זמע ובךכיהיס‪ .‬בבר באךנוייי ענלנם בכלל‪ .‬ומלבד‬
‫נלוז ^בארנו נכלל בהם עוד ענץ אחר‪ .‬והוא‪ .‬כי הנה סך‪.‬ד‬
‫כונניות הבריאה והשתלשלותה‪ .‬כבר באךנוהו בחלק א׳'^‪.‬‬
‫^אולס הנבךאים כלם משתלשלים ובאים מלמה אחר מדרגה‬
‫מן הכהות ח^זרשייס ” עד הגשמיים‪ .‬ואולם גזךה החכמה‬
‫לעליונה שלהיות הנבראים כלם כלקבלים השפע מלפניו ית׳‪.‬‬
‫יהיו ו‪ 1‬חלה כזתקשרים זה בדה מלמטה למעלה‪ .‬התחתונים‬
‫לעליונים כלהם‪ .‬והעליונים בעליונים יותר‪ .‬וכן על דרך זה עד‬
‫הכחווז ל?רשיים‪ .‬והם יחלו בו ית׳‪ .‬ןןשפע להם שפעוג^‪ .‬ןאחר‬
‫‪5‬ך יתפשט השפע מלמעלה למטה בבל מךרגות הבריאה‬
‫לראויי'’‪ .‬השובו ויתיצבו כלם על מדרגותיהם י’ לפעלם כפי מה‬
‫־'• ■‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫עזסדר להם‪.‬‬

‫‪ (90‬כבר ביארנו — לעיל פ״ר‪ ,‬י״א‪ .‬ענינם בכלל — לפי צנין היותם מצרה‪,‬‬
‫י א מצד סדר התפילה‪ ,‬וכמ״ש לעיל פ״ה בסופו‪.‬‬
‫‪ -‬פרק ה׳‪ .‬ג‪.‬‬ ‫‪ (91‬כחלק א׳‬
‫‪ -‬נקראים גם נחות נבדלים‪) .‬והוא מה ששייך‬ ‫‪ (92‬מן הכחות השרשיים‬
‫לעולם הג׳‪ ,‬דלהלן סעיף יג(‪.‬‬
‫‪ (93‬תו״ד‪ :‬היכלות דבריאה )צם המדריגות התחתונים שצלו אליהם( נכללים‬
‫זה כזה‪ .‬עד שנכלל הכל ביחד בהיכל ק״ק דבריאה‪ ,‬ששם ירדה הכבוד העליון‬
‫]מלכות שבאצילות[‪ ,‬ועי״ז התחתונים נתלים בו ית׳ ומקבלים השפע‪.‬‬
‫התכללות ההיכלות — בק״ש וברכותיה‪ .‬קבלת השפע — בתפילת העמידה‪.‬‬
‫‪ (94‬ואחר כך — מאחרי תפלת העמידה עד סיום התפלה‪ .‬יתפשט כר כראוי‬
‫־‪ -‬כולם מקבלים השפע במדריגות בי״ע עצמם‪ ,‬ולא רק בהיותם ״מתקשרים‬
‫זה בזה מלמטה למעלה״ ונעשים כאצילות‪) .‬בלשון הקבלה; ירידת השפע‬
‫לבי״ע‪ ,‬וכמ״ש להלן סעיף יד(‪.‬‬
‫‪ (95‬פירוש‪ :‬ירידת העולמות חזרה למקומם הקבוע‪ .‬ראה קיצור הכוונות עמ׳‬
‫לו‪ ,‬שבג׳ חלקי התפילה אחר שמ״ע יש ירידת השפע לבי״ע בעודם למעלה‪,‬‬
‫ייק ב״צלינו״ יורדים למקומם הקבוע‪,‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫ירד‬ ‫רלב‬

‫ו אול ם‪ 96‬הברכות האלה עזל קריאת עזמע סדרו על פי‬

‫הרזים ’’ האלה‪ ,‬ובאותו השבח וההלול מתעלים מדרגות‬
‫־ ‪• I‬־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪J‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫‪V‬‬ ‫‪■■ T‬‬ ‫•‬ ‫‪r r‬‬

‫הבריאה‪ 98‬מלמטה למעלה עד התקשר הכל במדרגה היותר‬

‫עליונה‪ .99‬ואז נקשר הכיל ונתלה באורו ית׳י““ ‪ ,‬ונמשך השפע‬
‫לכל הברואים >«׳‪ ,‬והוא מה שנעשה בתפלת שמונה עשרה‪.‬‬
‫עמן י״ח בךכות^י“‬
‫יא‪ .‬והנה צריך שתדע‪ ,‬שסוגי ההשפעה העליונה‪ ,‬שתחתיהם‬
‫נכללים כל מיני ההשפעות ופךטיהם‪ ,‬הם שלשה ג״׳‪ ,‬והם‬
‫הנךמזים בשלש אותיות השם ב״ה‪ ,‬וחבוךם ב!חד להשלמת‬
‫כלה‪ ,‬נרמזת בה׳ אחרונה‪ .‬וכנגךם שלשה הפנויים‪:‬‬ ‫הבריאה‬
‫הגדול הגבור והנוךא‪ ,‬והממשיך אותם עךאוי הוא זכותם של‬
‫אברהם יצחק דעקיב‪ .‬והממשיך ההשלמה י״' היוצאת מחבוךם‬
‫הוא זכותו של דוד המלך‪ ,‬שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם‬
‫של ישראל‪.‬‬

‫‪ (96‬אחר שאמר כללות הענין‪ ,‬מבארו בהקשר לענין ק״ש וברכותיה‪.‬‬

‫‪ (97‬הרזים דייקא‪ ,‬כי כל דבריו בכאן הוא ביאור סודות הזוהר והאריז״ל בענין‬
‫ברכות ק״ש‪ .‬ראה לעיל פ״ד‪ ,‬סעיף יא בסופו‪ .‬ובהערות שם‪.‬‬
‫‪) (98‬הבריאה דייקא‪ ,‬כי ק״ש וברכותיה הם בעולם ״הבריאה״ כידוע(‪.‬‬
‫‪ (99‬בהיכל קודש הקדשים דבריאה‪ ,‬ב״תהלות לאל עליון״ כר‪.‬‬
‫‪ ( 100‬באדני שפתי תפתח‪.‬‬
‫‪ ( 101‬בעמידה‪.‬‬
‫‪ ( 102‬ענין י״ח ברכות — בא לבאר פרטותם — היותם י״ח ברכות‪.‬‬
‫‪ ( 103‬ראה עוד מאמר החכמה ״ענין הספירות״ ד״ה‪ :‬וצריך שתדע שמכלל כר‪.‬‬
‫‪ ( 104‬וחיבורם ביחד להשלמת הבריאה‪ ,‬היינו‪ :‬ההשלמה היוצאת מחיבורם‬
‫של הג׳ סוגי השפעות‪) ,‬המודגש הוא מלשונו בהמשך(‪.‬‬
‫‪) ( 105‬הוא ענין הרביעי — מלכות‪ ,‬ההשלמה היוצא מחיבור חד״ר —‬
‫חג״ת(‪.‬‬
‫רלג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫^®׳והנה כנגד עזל־שה הסוגים ךואלה נתקנו עזלש ברכ‪1‬ת‬
‫ראשונות של התפלה‪ ,‬ובהם נמשך ת^פע חעליון בכללו‪ .‬ואחר‬
‫בך באמצעיות נמשך לפךטים ’י<ג בפי הצרך‪ ,‬ובג׳ אחרונות‬
‫מתחזק ומת!שב במקבלים‪ ,‬על ידי ההוךאה שנותנים עליו‬
‫וזה ?לל תקוץ התפלה כלה‪.‬‬

‫ז׳ ג ך כ‪ 1‬ת ךע\בת‬

‫יב‪ .‬ואולם בימות החול נכלשך חדבד כפי סךר זה‪ ,‬ובימות‬
‫ליא חטדחו^י“ ח?מים את חאךם ביותר מז׳ ברכות‪ .‬כי‬
‫חנה היום מקדש ומביךך בעצמו ועוזר בהמשפת השפע‪ ,‬ודי‬
‫^צישתדל האדם על הכלל‪',‬והלנו שבע בךכות‪ .‬שלש ראשונות‬
‫שלשה הסוגים‪ ,‬וכן שלעז האחרונות וכמו שבהבנו ‪.‬עי י‬
‫יחאמעעית על פלל קדשת היום שתתחזק להאיר ןתמש’ל‪ ,‬והיא‬
‫העוזרת והשלטת לכל חפךטיםסיי‪ .‬לעוד נדבר מזה לפנים “‘‬
‫כס״ד‪,‬‬

‫‪ ( 106‬אחר שאמר הענץ בכלל‪ .‬מבארו על פי סדר הברכות‪.‬‬

‫‪ ( 107‬נמשכים לפרטים — אותם הג׳ שנמשכו קודם ״בכלל נמשב ם אח‬
‫"לפרטים״ בברכות האמצעיות‪.‬‬
‫י^״רד־ודאד״‬ ‫‪ ( 108‬על ידי ההודאה שנותנים עליי ~‬
‫יי‬ ‫התישבות השפע של כל הברכות‪ ,‬במקבלים‪.‬‬
‫הוא רק ברכה אחת מתוך ג׳ האחרונות(‪.‬‬
‫‪ ( 109‬לא הטריחו חכמים — לשון הגמרא בברכות כא א‪ .‬ורבנן הוא‬
‫״אטרחוהו״ משום כבוד שבת‪.‬‬
‫‪,‬״ך‬ ‫‪ ( 110‬ר״ל; ע״י שמזכירים עניז‬
‫״מתחזק ומאיר ומושל״ ובזה היא עוזרת להשלים ^י״ר־ אמצעיות גם‬
‫האמצעיות‪ .‬וכמ״ש חז״ל )הנ״ל( שבאמת היו צריכים לומר ה‬
‫כשבת‪.‬‬
‫‪ ( 111‬פרק ד‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרן‬ ‫רלד‬

‫ד׳ עולמות‪" 2‬‬

‫יג‪ .‬עוד צריך עזתדע‪;^ ,‬זהנה כל העו־למוית כ?תחלק לאךבעה‪,‬‬
‫והינו‪ :‬עולם הזה בשני חלקיות'י‪ ,‬עליוין ותחתו־ן‪ ,‬שהם‪ :‬החלק‬
‫השמימי ונקרא עולם הגלגלים‪ .‬והיסודי י'״ והוא הנקרא עולם‬
‫השפל‪ ,‬וכלל שניהם נקךא עולם אחד‪.‬‬
‫ועל העולם הזה וש עולם המלאכים‪ .‬ועליו עולם הכהות‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫‪TJ‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ־‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫▼‬ ‫נ‬

‫העליונים שרשי הבריות־!!‪ ,‬שזכרנו בחלק א׳^•‘ ‪ ,‬ונקרא עולם‬

‫הכסא ” '‪ .‬והנה למעלה מזה כמדרגה‪ ,‬יבחך>> כלל‬
‫השפעותיו ית‪ /‬גלויי אורוס^!‪ ,‬שמהם נמשכים כלהמצאיותכלם‬
‫‪T ...‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ן‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪ ( 112‬ד׳ עולמות כד‪ ,‬הוא הקדמה למ״ש בסעיף י״ד‪.‬‬

‫‪ ( 113‬ראה לעיל ח״א‪ ,‬פ״ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 114‬והיסודיי — אולי נקרא כן בגלל היות שם הד׳ יסודות‪ ,‬שמהם נברא‬
‫הכל‪.‬‬
‫‪ ( 115‬עולם הכהות העליונים שרשי הבריות — ״כהות הנבדלים״‪ ,‬ולזה כיוון‬
‫לעיל בסעיף י׳ באומרו‪ :‬ובאים מדריגה אחר מדריגה מן הכחות השרשיים כד‪,‬‬
‫וכן בהמשך שם‪) .‬בלשון הקבלה נקראים‪ :‬ספירות דבריאה‪ ,‬או היכלות‬
‫דבריאה(‪.‬‬
‫‪ ( 116‬שזכרנו בחלק א׳ — פרק ה׳‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 117‬עולם הכסא — הוא מה שקורא במקומות אחרים‪ :‬״כחות הנבדלים״‪.‬‬
‫כן הוא במאמר העיקרים פ״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 118‬יבחן כלל השפעותיו‪ ,‬לעיל אמר‪ :‬יש )‪-‬יש עולם המלאכים( ובכאן אומר‬
‫דייקא יבחן‪ ,‬כי בהיותו אלקות לא שייך לומר שיש עולם האלקות‪ ,‬כמו‬
‫שמדגיש בהמשך )פעמיים( שענין ״עולם״ הוא רק בדרך השאלה‪.‬‬
‫‪) ( 119‬עולם השפל — עולם העשיה‪ .‬עולם המלאכים — עולם היצירה‪.‬‬
‫עולם הכחות העליונים שרשי הנבראים — עולם הבריאה‪ .‬כלל השפעותיו‬
‫ית׳ כו׳ עולם האלוקות — עולם האצילות(‪.‬‬
‫‪ ( 120‬כלל השפעותיו ית׳ גילויי אורו‪ ,‬חלוקה זו של‪ :‬השפעו וגילוי אור מוזכר‬
‫בהמשך כמה פעמים‪ .‬ראה מאמר החכמה ״ענין הספירות״ בהתחלתו‪ ,‬ביאור‬
‫ענין ״גילוי אורו״‪.‬‬
‫רלה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫ובהם הם תלויים‪ , ‘^1‬וכמו עזפתבנו בהלק ג׳ פרק ב׳ “*‪ .‬והנה‬

‫נ‬ ‫‪I‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ן‬ ‫‪J‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T •/‬‬ ‫ן‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫׳'‬ ‫•‬

‫על דךך השאלה נקךא לכלל ?ל ההקזפעות האלה עולם אחד‪,‬‬

‫ונקראהו עולם האלוקות “‘ ‪.‬‬
‫‘'^‘ואנ?נם הבה תךאה‪ ,‬שאין שיך בו שם זה אלא על דרך‬
‫ההשאלה כמו שכתבנו‪ ,‬ועל הטעם שנבאר‪ ,‬מה שאין כן ג׳‬
‫העולמות הקודמים‪ ,‬שבהם יכון השם הזה באמתיגי‪ .‬וזה‪ ,‬כי‬
‫‪1261‬‬
‫הנה עולם יקרא‪ ,‬קבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום׳‬
‫! ‪127‬‬
‫מתהלקים למחלקות רבות ומתלחסים זה לזה בןחסים שוניםז‬
‫יהנה בעעמים כלם‪ ,‬יהיו מוחשים או רוחנים‪ ,‬יתכן עדן זה‬
‫באמת‪ .‬ונמעא שיקרא עולם הזה עולם‪ ,‬בהיותו קבוץ גופים‬
‫שפלים או שמימיים‪8‬גי במקום אחד‪ .‬ונקרא עולם המלאכים‪,‬‬
‫עולם‪ ,‬כהיותו גם הוא קבוץ מלאכים רבים במקום אחד‪ ,‬כפי‬
‫מה ששןך בם ”‘ ‪ .‬ועולם הכסא‪ ,‬עולם‪ ,‬בהיותו קבוץ כהות רבים‬

‫‪ ( 121‬נמשכים כו׳ תלוים — התהוותם וקיומם‪.‬‬

‫‪ ( 122‬סעיף ד‪.‬‬
‫‪ ( 123‬היותם השפעותיו ית׳ — פעולותיו של העצמות ית׳ אינם דבר חוץ‬
‫ממנו ונקראים א לקות‪ .‬משא ״כ שאר העולמות‪ ,‬הם נפרדים‪.‬‬
‫כלל גדול‪ :‬בכל מקום שרמח״ל מדבר על פעולות המאציל‪ ,‬כוונתו‪ :‬הייתו‬
‫פועל‪ ,‬ולא‪ :‬מה שפעל‪,‬‬
‫‪ ( 124‬אחר שביאר‪ ,‬שלכלל השפעותיו קוראים בדרך השאלה ״עולם״‪ ,‬מבאר‬
‫טעמו ונימוקו‪.‬‬
‫‪) ( 125‬י״א שמטעם זה דיברו קדמונינו צל ג׳ עולמות‪ ,‬כי לא התייחסו לעולם‬
‫ההשפעות — עולם האצילות‪ ,‬ודברו רק מבי״ע(‪.‬‬
‫‪ ( 126‬במקום‪ ,‬אצ״ל‪ :‬במקום אחד‪ ,‬וכמו שכתב פעמיים בהמשך דבריו‪.‬‬
‫‪ ( 127‬בלי המחלקות והיחסים‪ ,‬אין קיב^ עצמים עושה אותו ״לעולם״‪.‬‬
‫‪ ( 128‬קיבוץ גופים שפלים או שמימים — הם הב׳ הבחנות של עוה״ז‪ ,‬כנ״ל‬
‫כתחלת דבריו‪.‬‬
‫‪ ( 129‬כפי מה ששייך בם‪ ,‬וכן בהמשך בענין ה״כחות״ כתב לשון זה‪ ,‬כי אין‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרן‬ ‫רלו‬

‫במק‪1‬ם עזעזיך בם‪ .‬אך השפע‪1‬תיו ית׳‪ ,‬הנה אינם עצמים כ?ךבים‬
‫ונמצאים עןונים ‪^3‬ל‪0‬ג>‪ ,‬אבל הבחנות הם )הם( ומיני גלוי א‪1‬ר‬
‫ממנו ית‪ /‬שאין ענינם אלא מה ^נזהוא ית״ש נמצא לבריותיו‬
‫ומשפיע להם כפי ענלניהם!^•‪ .‬אך בהיות שנבחן בהשפעות אלה‬
‫חלוק סךר והךךגה‪ ,‬כפי מה שראוי למקבלים‪^ ,‬זבם נשרשים‬
‫חלוקיהם סךריהם והךךגותיהם קזל הנמצאים‪ ,‬כמו ^זכתבנו‬
‫בחלק ג׳ פךק ב׳גגי‪ ,‬על כן נקךא לכלל כל זה עולם‪.‬‬
‫ונחשבהו למעלה מכל העזלועןה‪3‬ג‘ ‪ ,‬כי לפי ההךךגה ‪ 9‬ך‬
‫הוא‪ ,‬שהרי ההשתלשלות כלו עולה במדרגה>'נ׳ זו‪ :‬המוחשים‬
‫במלאכים‪ ,‬המלאכים במה שעליהם דהלנו הכסא ומדרגותיו‪,‬‬
‫והכסא בהשפעותיו ית׳ ובגלוי אורו‪ ,‬שהוא השרש האמתי‬
‫לכל‪.‬‬
‫הקבלת חלקי התפלה לעולמות‬
‫יד‪ .‬לחנה על פי סדר זה נתקנו חלוקי התפלה‪ ,‬דהלנו שלשה‬
‫חלקים בתחלה‪ ,‬לתקון שלשה עולמות‪ :‬עולם הזה‪ ,‬עולם‬
‫המלאכים‪ ,‬עולם הכסא‪ ,‬וזה‪ :‬בקךבנות‪ ,‬זמירות‪ ,‬ובךכות קריאת‬

‫״מקום״ ברוחני‪ .‬משא״כ ב״עצמים״ כתב ״מקום״ סתם‪.‬‬

‫‪ ( 130‬אינם עצמים מרובים ונמצאים שונים‪ ,‬כנ״ל בדבריו בהגדרת ״עולם״‬
‫— קיבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים‪.‬‬
‫‪ ( 131‬נמצא לבריותיו ומשפיע להם כפי עניניהם — מלים אלו הם הגדרה‬
‫כללית לכל נושא של ענין השפעותיו ית׳ )‪-‬עולם האלקות — עולם‬
‫האצילות— ספירות(‪.‬‬
‫‪ ( 132‬סעיף ר‪ .‬וז״ל שם‪ :‬נמצא ההשפעות רבות ושונות — כפי ריבוי המקבלים‬
‫ושינויים‪.‬‬
‫‪ ( 133‬למרות שלכאורה אין לו יחס לשאר הג׳‪ ,‬ולא שייך להבחינו שהוא‬
‫״למעלה״ מהם‪.‬‬
‫‪ ( 134‬במדריגה זו‪ ,‬אצ״ל‪ :‬למדריגה זו‪ ,‬או‪ :‬בהדרגה זו‪.‬‬
‫רלז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫תפלה מעמד‪ ,‬והיא כ^ד עולם לאלוקיהי‬ ‫^«מע‪ .‬אחר‬
‫! ‪136‬‬
‫להמעזיך הה׳עזפעותצני לפי בחינותיהם׳‬
‫•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫*‬

‫עזל־שה חלקים אחרים‪ ,‬להנ?עזיף מעזך ה^פע‬ ‫)יאחר‬

‫לעולמות זה אחר זה עד הסוף‪ ,‬ןהינו‪ ,‬קדשה דסךךא‪ ,‬שיר‬
‫הלויים‪ ,‬ואין כאלקינולג׳‪ .‬ואחר ‪ 9‬ל זה‪ :‬עלינו‪ ,‬והוא לחזר‬
‫ילהכלליך מלכותו ית׳ על ?ל העולמות‪ ,‬אחר שנתבךכו ממנו«ג‘ ‪.‬‬

‫ענין נפילת אפים וי״ג מדות‬

‫טי‪ .‬והנה נתחברו לזה עוד קצת עני‪5‬ים פרטיים לעורר‬
‫הרחמים ולחרבות הבך‪9‬ה‪ ,>39‬ומכלל זהי<‪ 14‬ענין הודוי‪ ,‬הץ‪9‬רח‬
‫הי״ג מדות״'׳‪ ,‬ונפלת אפים• והןנו כי הודוי הוא לסתם פי‬
‫המקטרגים‪“3‬׳‪ ,‬ולא יגרמו לו שתדחה תפלתו ח״ו‪.‬‬

‫‪ ( 135‬והיא כבגד עולם האלקות‪ ,‬לא שייך בר הלשון תיקון כמו שאמר בשאר‬
‫הג׳ עולמות‪ ,‬רק‪ :‬כנגד‪ ,‬וממשיך ומבאר מה ענינו של הכנגד הזה‪ :‬להמשיך‬
‫ההשפעות כר‪.‬‬
‫‪ ( 136‬לפי בחינותיהם — הכלליות והפרטיות‪ ,‬כנ״ל סעיף יא‪.‬‬
‫‪ ( 137‬כנ״ל בסעיף י׳ — ואחר כך יתפשנו השפע כר‪.‬‬
‫‪ ( 138‬שנתברכו ממנו — מן השפע‪.‬‬
‫‪ ( 139‬לעורר הרחמים — בי״ג מדות‪ .‬ולהרבות הברכה — בנפ לת אפם‪,‬‬
‫כדלקמן‪.‬‬
‫‪ ( 140‬ומכלל זה — של הקצת פרטים שנתחברו‪.‬‬
‫‪ -‬עצם‬ ‫‪ ( 141‬הזכרת הי״ג מדוח‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬״הזכרת״ הי״ג מדות כר׳‬
‫הזכרתם בלבר יש בו הכח‪.‬‬
‫‪ ( 142‬ראה זוהר ח״ג‪ ,‬רלא‪ .‬וז״ל הרמח״ל בהקדמה לתפילה על הקברות‬
‫)קיצור הכוונות עמ׳ רנא(‪ :‬בתחילה אנחנו מתורים על חטאתינו —‬
‫הס״א‪ ,‬כי מודה בקנם פטור ובזה ימכר פי דוברי שקר‪ ,‬כי לא תוב הס א‬
‫לקטרג בהיות שקדמנוה‪ .‬ראה רמ״ע מאמר חיקור דין פ ג‪ ,‬ובמצדין שם ב ד‬
‫יהודה‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרך‬ ‫רלח‬

‫הזכרת הי״ג מדות‪ ,‬זה כ ח ם ‪ :‬ש י ת פ ם האד‪1‬ן ב״ה במדת‬

‫רחמנותו־‪ ,‬ובשליטת רויממותוי זעביר על פשע דחו־ן אף בהעדר‬
‫הזכות י'*'י‪.‬‬ ‫־־ ‪I‬‬

‫ונפילת אפים אף היא כניעה גדולה לפ‪5‬יו ית׳‪ ,‬אשר כיחה‬

‫גדול לשתתפזס מדת הדין‪ ,‬ויכמרו הרחמים הגדולים‪ ,‬וייהיה‬
‫השפע נמשך ברבוי וברוחה‪. 145‬‬

‫ואולם זה^•־' הוא הסךר הכולל שעליו נוסךה התפלה‪ ,‬דש‬

‫פךטים רבים לכלל זה‪ ,‬שבהם תלויים פךטי הסדר‪ ,‬במזמורים‬
‫ובשאר הפסוקים שנתקנו‪ ,‬כל ךבר במקומו‪.‬‬
‫ענין תפלת מנסה עךבית ןתקון חצות‬
‫טז‪ .‬וצריך שתדע שהנה בסךרי ההנהגה‪ ,‬היום מתחלק לשני‬
‫חלקים‪ :‬והוא הבקר‪ ,‬ואחר חצות שהוא בין העךבים‪ .‬ן־גם‬
‫הלןלה מתחלקת לשנים‪ ,‬וכמו שבתבנו למעלה ’“ ׳‪ .‬ואמנם בכלם‬
‫צריך שתמשך הארה והשפעה לעולמות‪ ,‬כפי בחינת חלק הזמן‬
‫ההוא‪ ,‬ועל זה סדרו התפלות במדנם‪ .‬והלנו כי הנה לשני חלקי‬
‫היום תקנו תפלת שחרית ומנחה‪ .‬והנה בבקר שהוא זמן‬
‫התחדש השפע כפי בחינת היום‪ ,‬תקנו הסדר בארכה כפי בל‬
‫המצטרך‪ .‬אך לחלק השני של היום שנכ?שך אחר הראשון‪ ,‬לא‬

‫‪ ( 143‬ראה לעיל ח״ב פ״ח א‪ ,‬בענין השגחה זו‪.‬‬

‫‪ ( 144‬ב׳ הבחנות )שלבים( יש כאן‪ :‬מצד מדת ״רחמנותו״ ית׳ משתמש‬
‫״בשליטת רוממותו״ — שהוא מרומם ממעשי בני אדם ואינו כפוף להנהגת‬
‫ומהלכי שכר ועונש‪ ,‬ולכן‪ :‬״יחון אף בהעדר זכות״‪ ,‬ר״ל‪ :‬שהרוממות שולט‬
‫ולא הנהגת המשפט — שכר ועונש‪ .‬וראה עוד להלן פ״ח‪ ,‬ד‪ ,‬בסופו‪.‬‬
‫‪) ( 145‬ויהיה השפע נמשך כר‪ ,‬ע״פ האריז״ל עיקר היחוד הוא בנפ״א(‪.‬‬
‫‪ ( 146‬ואולם זה — הקבלת חלקי התפילה לד׳ עולמות‪.‬‬
‫‪ ( 147‬וכמ״ש למעלה — סעיף א׳‪.‬‬
‫רלט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫ירד‬
‫יצטרך ‪ h) h‬קצת העותדלות‪^ .‬יהקזלמת הענין כפי הלק ה!־כין‬
‫ההוא‪'•8‬׳‪ .‬רבלללה‪ .‬להיות בעניץ יותר חדרעז מפני חקזתנות‬
‫הבחינות יי'׳‪ ,‬דהלנו בחינת הלילה שהיא יותר מתחלפת מהיום‪,‬‬
‫ממה שהוא בין העךבים מהבקר‪ ,‬על כן תקנו סלר יוהי באיפה‬
‫משל מנחה‪ ,‬והןנו בבךכות הקריאת ען‪;3‬ע‪ ,‬אך קער משל‬
‫הכקר״י'‪ ,‬כי על על פנים כבר השפע נמשך “' ובא מהבקר “'‪.‬‬
‫ואולם לחלק השני של חלןלה לא קבעו סדר לבל»׳‪ ,‬שלא‬
‫להטריח את הצבור‪ .‬א?ל הניחו הךבר לחםיךים‘'^‘ שיקומו‬
‫וליונו‪ .‬בל אחי כפי ןדיעתו‪ .‬וכבר אפלו תפלת ערבית עצמה‬
‫ךשות הלתה‪ ,‬אלא שקבעוה חוכה^י׳‪ ,‬כל שכן תקיז חצות‬
‫הלללה‪.‬‬

‫‪ ( 148‬״להשלמת״ הענין כפי חלק הזמן ההוא — ולא לענין התחדשות של‬
‫השפע‪.‬‬
‫‪ ( 149‬ההתחלפות מיום ללילה הוא יותר שינוי וחילוף מבוקר לבץ הערב ם‪.‬‬
‫‪ ( 150‬ראה לעיל פ״ד‪ .‬י״ב‪.‬‬
‫‪ ( 151‬כי על כל פנים השפע כבר נמשך‪ ,‬לכן גם ההתחדשות של השפע‬
‫שנעשה אז‪ ,‬אינו מצריך האריכות כמו בשחרית‪.‬‬
‫‪) ( 152‬ראה שער הכוונות ח״ב דף י׳ — ענין שינוי התפילות‪ .‬ושם חלק א‬
‫עמ׳ שא — ענין נפילת אפים(‪.‬‬
‫‪ ( 153‬לא קבעו סדר לכל‪ ,‬הוא ב׳ הבחנותג‬
‫’‬ ‫א‬ ‫שמשין‪ :‬שיקומו וידונו כל אחד כפי ידיעתו‪ .‬״לכל״ ~־‬
‫הציבור אבל הניחו הדבר לחסידים‪.‬‬
‫^ר^דוווז ררוד‬ ‫~~‬ ‫‪ ( 154‬לחסידים‪ ,‬וכן כסוף הסעיף; כי אם‬
‫"!‪-‬וה״זוווח‬ ‫שחיה ‪1‬פשי כי ‪ T’DH‬אני ל‪1‬י ויבי יצחק ח^ א״י‬
‫הוא רמנו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ש‬
‫ואני חצות לילה אקום להודות לך )ברכות ד א(•‬
‫‪ ( 155‬ראה ברכות כז ב‪ ,‬ושם‪ :‬ברי״ף•‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ו ‪ -‬בסדרי התפלות‬ ‫דרד‬ ‫רמ‬

‫והנה תךאה‪ ,‬כי העול־ש תפלות — אבות תק‪2‬ףמ‪ . ‘56‬ומצד זה‬

‫מוטל על כל ישראל לסדרם‪ .‬ואולם תקון חצי הלןלה האחרונה‬
‫דוד נזדרז בול‪ ,>5‬וכמ״ש; חצות לילה אקום להודות לך‪ .‬והוא‬
‫*‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪J‬‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫• | ‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪••T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫המשלים עם האבות תקונם של ישראל‪ *^8‬וכמו עזכתבנו לעיל‪.‬‬

‫אך לא נקבע הענין להטילו■ על כל ישךאל‪ ,‬כי אם על‬
‫חסידיהם‪ ,‬להיות במדרגה קצת למטה מן האבות‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫«‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן»‬

‫תפילת מוקף‬
‫יז‪ .‬והנה בימי הקיךש נ‪1‬ספת תפלה כנגד קךבן המוסף‪ ,‬והיא‬
‫בבחינת השפע הניסף ביום ההוא כפי בחינת קדשתו וענינו‪. 159‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ ( 156‬אבות תקנום — ברכות כר ב‪ .‬ומצד זה — מצד מדרגתם הנעלה —‬

‫מוטל על כל ישראל לסדרם‪) .‬כך משמע ביאורו מהמשך דבריו(‪.‬‬
‫‪ ( 157‬דוד נזדרז בו — ראה ברכות ג‪ .‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 158‬והוא המשלים עם האבות תיקונם של ישראל — ראה לעיל )בסעיף‬
‫יא( הערה ד״ה ‪ :‬וחיבורם ביחד להשלמת הבריאה‪.‬‬
‫‪ ( 159‬כפי בחינת קדושתו וענינו‪ ,‬ר״ל‪ :‬פרטי הקרבנות של קרבן מוסף‪ .‬הם‬
‫לפי הקדושה והעליה של אותו זמן‪ .‬וכן הוא במחזור רמח״ל )לפני מוסף(‬
‫וז״ל; ״התמיד הוא התיקון הפנימי לפי התמיד)ר״ל‪ :‬מצב התמידי(‪ ,‬ומוסף —‬
‫תיקון הפנימי כפי העליה של היום״‪ .‬וראה עוד קיצור הכוונות עמ׳ קנב‪.‬‬
‫רמא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרך‬

‫פך? ז‬

‫פעבויךה הזמניית•‬
‫א‪ .‬העכוךה הזמנית‪ ,‬הוא מה ^נתמבנו בו בזמנים ידועים‪.‬‬
‫ופךטיה‪ :‬עזביהת העזבת וקדעזתו^‪^ ,‬ביתת העע‪1‬ור ן־ענויו‪,‬‬
‫^וכיתת היום טוב‪ ,‬וקדשת חלו של מועד‪ ,‬החמץ והמ^ה‬
‫בזמנם‪ ,‬שופר בץמנו‪ ,‬סבה ןלו^ב בזמנם ג‪ ,‬ן־ראש חדש‪ ,‬סנ?ה‬
‫ופורים‪ ,‬ועתה נבאר ענינם“‪.‬‬
‫קידש‬ ‫ענון‬
‫כ‪ .‬ענץ השבת בכללו* הוא‪ ,‬כי הנה כבר באךנו למעלה*‪,‬‬
‫שענ!ן העולם הזה נותן שיהיו הדברים בו חול ן־לא קדש‪ ,‬אמנם‬

‫‪ ( 1‬בעבודה — הוא נושא הכללי של חלק ד‪ .‬הזמנית‪ ,‬קאי על מ ש לע ל פ א‬

‫כ' ‪ :‬״השלישי — זמניי״‪ .‬יתכן‪ ,‬שכותרת זו וסעיף א׳ קאי צל ב הפרק ם «‬
‫״ענין״ ‪/‬קרושת הימים ואיסור מלאכה‪ .‬ואכן הכותרת ש‬
‫מבאר ■ ‪I JU‬‬
‫שלפנינו ‪1RJ0‬‬
‫ובפרק ׳‪ij'jy/ii‬‬
‫ץ‬
‫פ״ח אינו בכת״י‪ ,‬רק לקוח מ״תוכן הענינים״‬
‫‪ -‬בסעיף ב׳‪.‬‬ ‫‪ -‬מבואר בסעיף ג׳‪ .‬וקדושתו‬ ‫‪ ( 2‬שביתת השבת‬

‫חדש‬ ‫‪ (3‬החמץ והמצה בזמג®* ״יי^י‬

‫מהם ‪ :‬זמן‪ ,‬כנ״ל בהערה ד״ה ‪ :‬בעבודה‪ .‬אמנם ‪ :‬שבת יו״ט חוה‬
‫חנוכה ופורים‪ ,‬אין מן הצורך להרגיש ענין ״הזמן״ שבהם‪.‬‬
‫‪ (4‬חלק של הדברים שפירט כאן‪ ,‬מתבארים‬
‫‪ -‬״ ״‪ -‬ר‬ ‫קדושת הזמן שבהם‪ ,‬ומדריגת שביתה ממלאכהי‬
‫ענין המצוות המיוחדות שיש בכל אחר‪ .‬ראה לעיל הערה ד ה •‬

‫ייי"*‬ ‫‪ ( 5‬עבין השבת ״בכללו״ ‪ -‬סעיף ב׳‬

‫ף‬ ‫שבת קודש״ )־לשון הכותרת(‪ ,‬שעל פיו הוא מבאר אח כ‬
‫המצוות שיש בו — שביתה ממלאכה‪ ,‬עונג וכבוד שבת‪.‬‬
‫‪ (6‬כבר ביארנו למעלה — ח״ר‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ז — בעבודה הזמניית‬ ‫ירד‬ ‫רמב‬

‫הצרף גם כן קזמצד אחר ינתן קצת קדועז לברואים ד‪ .‬כדי ^לא‬

‫יגבר בם החשך יותר מדי‪ .‬והנה קזערה החכמה העליונה את כל‬
‫ןה בתכלית הדקדוק‪ ,‬באיזה מךרגה צדך שיהןה החול ובאיזה‬
‫מךרגה הקדוש הנוסף הזה‪ ,‬והגבילה כל זה הגבולים» הנאותים‬
‫בכהינת הבמות האכות‪ ,‬המקום והזמן‪ ,‬וכל ההבחנות שןש‬
‫לבחין בננזצאותי‪.‬‬

‫ואולב בבחינת הזמן‪ ,‬סדרה ע?ון הןמים קזל חול וקזל ק'ךש‪,‬‬
‫ובימי הק'ךש עצמם מדרגות זו למעלה מזו כפי הנאות‪ .‬והנה‬
‫סדרה שריב הימים יהיה חולי“ ‪ ,‬ולא יהיה קידש אלא השעור‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪.‬י‬ ‫‪vj‬‬ ‫• ‪V I‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫• ‪V I‬‬ ‫‪ T -‬־‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪▼ I‬‬

‫המצטרך‪.‬‬
‫ואולם גזךה שיהיו הןמים כלם מתגלגלים בשעור מספר‬
‫אחד‪ ,‬שןסובב בזמן כלו בסבוב‪ ,‬והוא מספר השבעה ןמים״‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬כי הנה בם נברא המציאות כלו‪ ,‬ונכלל כל הויותו במספר‬
‫זה^'‪ ,‬ונכ?צא מספר זה מה שראוי שיקרא שעור שלם‪ .‬כען‬
‫שכלו הצרך להו!ת ‪ 9‬ל הפ?ציאות‪ ,‬ויותר מזה לא הצרך כלל‪ ,‬כי‬
‫כבר נגמרה בו בל ההןןה‪ .‬אכזנם יהיו מספר זה מתגלגל ןהולך‬

‫‪ ( 7‬לברואים‪ ,‬פתח ״בעוה״ז״ וממשיך ״בברואים״‪ ,‬כי קדושת השבת שמבאר‬

‫בהמשך דבריו‪ ,‬הוא ל״ברואים״ דייקא‪.‬‬
‫‪ ( 8‬הגבולים‪ ,‬אצ״ל‪ :‬בגבולים‪.‬‬
‫‪ (9‬לא רק‪ :‬הכמות והאיכות‪ ,‬המקום והזמן‪ ,‬אלא ״בכל ההבחנות שיש לבחון‬
‫במציאות״ גם בהם שיערה המחשבה העליונה את מדריגת הקדושה והחול‬
‫השייך בהם‪ .‬אולם בפרק זה עוסק רק בענין ״הזמן״‪ .‬ולכן ממשיך באמרו‪:‬‬
‫״ואולם״ בבחינת הזמן כר‪.‬‬
‫‪ ( 10‬כנ״ל‪ :‬ענין העוה״ז נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קודש‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ראה ביאורו באגרות פחו״ד סי׳ מד )שערי רמח״ל עמ׳ שצט(‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ב׳ הבחנות יש להכרח של מספר ז׳‪ :‬א — כיון שכלו הוצרך להוית כל‬
‫המציאות‪ .‬אמנם אפשר עדיין לומר‪ ,‬שבאמת היה נצרך יותר זמן לכל מה‬
‫רמג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫לחוזר בסבועיו עד סוף ‪ 9‬ל העזקןת ן^לפים‪ .‬ןילא עוד‪ ,‬אלא‬
‫^למות כל העולם פלו‪ ,‬גם הם לעזמרו העזעור הן‪-‬ה ככמות‬
‫הגדול‪ ,‬להלנו; עזעזת אלפים לאלף מניהה‪ .‬לאהד כך תתחדעז‬
‫ההללה לפ?ציאות בסדר אחר כפי גזרת החככ?ה העליוגה‪.‬‬
‫להנח כלןה‪^ ,‬סוף הפבוב להלה המיד בקדעז‪ ,‬לנקןעא זה עליי‬
‫^י*ול לכל הלמים‪ ,‬עזאף על פי עזרכם חול לרק הלק אחד מ^זכע‬
‫היא הקךעז‪ ,‬להוא מה ^מאכרך לעולם הזה כמו ^זכךנר‪ ,‬אכ?גם‬
‫מצד אחד בהיות החלק הזה סוף הסבוב להתומו‪ ,‬גנלאא הסבוב‬
‫כלו גתקן ומתעלה על לדי זה‪ ,‬עד עזנמצאים כל למות האדם‬
‫מהקדקזים‪.‬‬
‫להגה זו מתגהגי גדולה שןתן הקב״ה ללע‪t‬ראל‪ ,‬להיות עודעה‬
‫^זיהיו לו עם קדוש^*‪ ,‬ללא גה‪5‬ה לקזאר האמות כלל‪ ,‬קזאין‬
‫המעלה הזאת ךאולה ללא מלעךת להם•‬
‫אסור סמ^אכה ?שכת קךשי'‬
‫ג‪ .‬לאמןם כפי המעלה®' הזאת שמציגים לע‪t‬ראל ביום ז‪.‬ה‪ ,‬פן‬

‫שהיה מן הראוי ליבראות‪ ,‬אם כן מספר הז׳ אינו שיעדר שלם של ס בוב‪ ,‬על‬
‫זה אומר‪ :‬ב — ויותר מזה לא הוצרך כלל כי כבר נגמרה בו כל ההויה‪.‬‬
‫‪ ( 13‬המשך לשונו מיוסד על מאמר חז״ל )שבת י‪ ,‬ב(‪ :‬והנה זו מחנה גדולה‬
‫— מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה‪ .‬שנתן הקב״ה לישרא ^ ואב‬
‫מבקש ליתנה לישראל‪ ,‬להיות שרצה שיהיו עם קדוש — לדעת כ אנ ה‬
‫מקדישכם‪,‬‬
‫‪ -‬על ידי ש״כל ימות האדם מתקדשים״ בכח‬ ‫‪ ( 14‬שיהיו לו עם קדוש‬
‫השבת‪.‬‬
‫‪ ( 15‬איסור המלאכה בשבת קדש‪ .‬אחרי שביאר ענין ״המעלה שמש ג ם‬
‫ישראל ביום זה״‪ ,‬מקשר ענין זה עם איסור המלאכה‪ .‬ותו ד; שכם המ ‪, 1‬‬
‫כן ראוי שיהיה התנהגם בו‪ ,‬כרי שלא לפגום אותה המעלה‪.‬‬
‫‪ ( 16‬כפי המעלה הזאת‪ ,‬וכנ״ל בסוף סעיף ב׳‪ :‬שאין ״המעלה״ הזאת ראדה כד ‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫‪ -‬בעבודה הזמניית‬ ‫פרק ז‬ ‫דיד‬ ‫רמד‬

‫ךאוי קזיהיה התנהגם בו‪ .‬ואולם הנה העסק בעולם‪ .‬כבר בארנו‬
‫למעלהל‘ ‪ .‬שהוא ממה עזמקשר האךם בחמתות‪ .‬ומעזפיל ענינו‬
‫ומודדו מן המעלה והיקר שה^ה ךאוי לו‪ .‬ומזה ^דך שיתנתק‬
‫בשבת‪ .‬כיון שמתעלה ענלנו ממה ^הוא בחול‪ .‬ןיהלה מחזיק‬
‫עצמו בערך הךאד למעלה הזאת«>‪.‬‬
‫ואמנם להנתק לג מד מן הגופניות ועסקו אי אפשר‪ .‬שעל‬
‫כל פנים עעולם הזה הוא וקשוד הגופניות עליו‪ .‬אבל שעךה‬
‫החכמה העליונה המדרגה שךאוי שינתק מן הגופניות והמך^ה‬
‫שצדך קזישאר בה‪ .‬ןהמךרגה ^ךאוי שלנתק‪ .‬צותה לו שינתק‪.‬‬
‫והזהיךה שלא לחדל מלהנתקיי‪ .‬וזה כלל המלאכות כלם‬
‫שנאסרו בשבת‪.20‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪... ... ...‬‬

‫ענג ה שבת וקבוד‪1‬‬

‫ד‪ .‬ומלבד מה שנאסר שלא לפגם בכבוד הקדש הנשפע ביום‬
‫זה כמו שכתבנו‪ .‬עוד נצטוינו לכבוד הקישה !‪ 2‬הזאת הנשפעת‪.‬‬
‫והוא כלל ענג השבת; וכבודו‪ .‬בבואו ובצאתו בקדוש‬
‫ובהבדלה‪ .‬ושאר כל פךטיו‪ .‬כלם ענלנים נו?דים בכללם על‬
‫הלסוד הזה‪ .‬שהוא‪ :‬לשמר את עצמני ?ערד הראיי לקדשה‬
‫הנשפעת לנו‪ .‬ולהבב המעלה הזאת וללקרהג^; לכבוד ענלנה‪.‬‬

‫‪ ( 17‬כבר ביארנו למעלה — ח״ג‪ ,‬א‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ ( 18‬ויהיה מהזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת — עד כאן הם עיקר‬
‫דבריו בענין איסור המלאכה‪ .‬ובהמשך מבאר למה רק חלק של מלאכות ועסקי‬
‫עולם אסורים וחלק מותרים — ואמנם להנתק לגמרי כו׳ אי אפשר כר‪.‬‬
‫‪ ( 19‬שיתנתק כו׳ שלא יחדל — לא ברור כוונתו‪.‬‬
‫‪ ( 20‬סיכום‪ :‬איסור מלאכה בשבת — ״שלא לפגום בכבוד הקודש הנשפע ביום‬
‫זה״ )לשונו בסעיף ד(‬
‫‪ ( 21‬לכבוד הקדושה‪ ,‬אצ״ל‪ :‬לכבד‪.‬‬
‫‪ (22‬ולחבב כר וליקרה‪ ,‬יתכן‪ .‬עונג שבת — ״לחבב״‪ .‬כבוד שבת — ״ליקר״‪.‬‬
‫רמה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫ירד‬
‫קוך?ה גדולה אליו ית׳ וךבקות גדול בו‪ .‬ן־לכבוד‬
‫^‪5‬הן לני טתןה גדולה ?זו‪ .‬ופךטי זהענינים‪ .‬מכו‪5‬ים אל‬
‫?דטי הל;ד;;וה הזאת ובחינותיה דדכיס ותולדותיה‪ ,‬כפי מה‬
‫י ’ י‬ ‫?הם באמת ״ג‪.‬‬

‫)ץאר ימי סקדש‬

‫י• ואמ‪ 5‬ם ^זךה הזזכמה העליו;ה להוסיף לל?ךאל קרו? על‬
‫קיי?‪ ,‬ןןת}ה להם למי קך? מל?ר ה?בת‪? ,‬בהם לקבלו ל?ךאל‬
‫מדרגות ממדרגות הקדו?‪ ,‬אמ‪5‬ם ?לם למטה ממךךגת ה?בת‪,‬‬
‫ה?פעתו ןקרו?ו “‪ .‬ןהנה כפי מדרגתו ה?פעתם‪6‬ג ?ל הימים‬
‫‪.‬יאלה‪ ,‬כן הצרכני לי?תק מן העסק העולמי‪ ,‬וכפי זה הוא אסור‬
‫המלאכות ?המי^‪ .‬והלני יום הכפידם למעלה מכלם«‪,‬‬
‫מאמריהם למים טובים‪ .‬ואחריהם חלו ?ל מועדי ואהריהם רא?‬
‫ייד^צי ואין בו בטול מלא?ה אלא ל;?ים‪ ,‬ואחר ?ל זה הנעה‬

‫)רמ״ש; ליקרה ״לכבוד״ ענינה כו׳ ״ולכבוד״ נותנה(‪.‬‬

‫‪ (23‬ולכבוד נותנה ית׳ כר‪ ,‬ענין זה מבואר ג״כ במסילת ישרים פרק י״ט בענין‬
‫כבוד השבתות‪,‬‬

‫‪ ( 24‬פרטי הענינים — פרטי ההלכות של עונג וכבוד שבת )קידוש והבדלה(‪,‬‬

‫רפי מה שהם באמת — הם כפי אמתת הענינים — קדושה הנשפעת‪ ,‬עניני‬
‫הקורבה והדביקות‪.‬‬
‫‪ (25‬השפעתו וקידושו — מדריגת הקדושה הוא כפי ערך ההשפעה‪.‬‬
‫^‪ (2‬אצ״ל‪ :‬מדרגתם והשפעתם‪ .‬או‪ :‬מדריגת השפעתם‪.‬‬
‫ד‪ (2‬והנה כפי מדריגתו כר כן הוצרכנו לינתק כר וכפי זה הוא איסור‬
‫המלאכות כהם‪ ,‬ג׳ הבחנות אמר‪ :‬א — מדריגה והשפע הגשפע‪ ,‬ב — שיעור‬
‫הניתוק הנצרך מעסקי העולם‪ ,‬ג — שיצור איסור המלאכה‪) ,‬והם קשורים זה‬
‫כוה‪ :‬כפי מדריגת השפע כך שיעור הניתוק הנצרך‪ ,‬ועל פיו שיעור איסור‬
‫מלאכה(‪.‬‬

‫‪ ( 28‬מכולם — מהימים הנוספים — ״שאר ימי הקודש״‪ ,‬אבל לא ביחס‬

‫שבת‪ ,‬וכמ״ש כהדיא בתחילת דבריו‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ז ‪ -‬בעבודה הזמניית‬ ‫דיד‬ ‫רמו‬

‫ופידם‪^ ,‬זאין ?הם בטול כ?לא?ה‪ .‬אלא הוךאה בחנ?ה ”‪,‬‬

‫ןע‪ 1‬מחה גם פן בפידם‪ .‬ן?ל זה כפי עךך ה^זפע ה?עזפע ןהאור‬
‫המאיר‪ ,‬הוא‪.‬‬

‫חגיגת החגים סזמ?ייםטנ‬

‫ו‪ .‬ואולם מלבד הקדועז הזה ה?עו?ר במךרגו^‪1‬יו ?פי מדרגת‬
‫קדעזת ממים‪ ,‬ןעז עוד עןן‪5‬ים פךטדם מןחדים לפל זמן מזמגים‬
‫אלה ?פי עגלנו‪ .‬ן^ךעז פלם‪ :‬הוא ‪5‬ךר ^סדךה הח?מה‬
‫העליוןה‪ ,‬עז?ל תקון ע‪3‬ת?ןן ןאוי גדול עהאיר!^ בזמן‬
‫מהזמגים‪ ,‬בעזוב תקופת הזמן ההוא‪ ,‬לאיר אור מעין האור‬
‫הראעזון‪ ,‬ותחדעז תולדת התקון ההוא במי עזקבלי♦ והנה על פי‬
‫זה נצטוינו בחג ” ב?ל הענלנים עזנאטוינו לזכר לציאת מצרים‪,‬‬
‫כי בהיות התקון ההוא תקון גדול מאד ” ^נתקנו בו ו?מו‬

‫‪ (29‬אלא הודאה בחנוכה‪ ,‬צ״ב הלא הוא הולך ומפרט דרגת האיסור מלאכה‪.‬‬
‫ומה ענינו של הודאה בחנוכה ושמחה ג״ב בפורים לענין זה‪ .‬יתכן כוונתו;‬
‫שלא נשאר בהם איסור מלאכה‪ ,‬רק הודאה כר‪.‬‬
‫‪ (30‬עד כאן ביאר קדושת הימים מצד ״הקדושה הנשפעת״‪ ,‬בהמשך מבאר‬
‫ענין החגים מצד ה״זמן״‪ ,‬היינו‪ :‬האור והתיקון שנעשה בזמנים שונים‪,‬‬
‫והמצוות המיוחדים שבכל חג‪ ,‬הוא כדי לעורר האור והתיקון שהיה בזמן‬
‫ההוא‪.‬‬
‫‪ ( 31‬״תיקון״ שנתקן ״ואור״ גדול שהאיר‪ ,‬נגד ב׳ אלו מתעורר‪ :‬אור 'מעי‪' 1‬‬
‫האור הראשון‪ ,‬ותחודש ־תולדת״ התיקון״‪ ,‬תולדה דייקא‪ ,‬כי אץ מן הצורך‬
‫שיחודש התיקון‪ ,‬כי הרי הוא נתקן כבר‪) .‬לדוגמא‪ :‬היות ישראל ״נבדלים מן‬
‫האומות״‪ ,‬אין צורך שתיקץ זה יחזור על עצמו‪ ,‬אלא התולדה שנמצא ממנו‪,‬‬
‫הוא המתחדש‪ ,‬וכדלהלן בדבריו(‬
‫‪ (32‬נצטוינו בחג בכל כר‪ ,‬צ״ל‪ :‬בחג המצות‪ .‬ואולי חסרים כמה מלים‪.‬‬
‫‪ ( 33‬בהיות התיקץ ההוא תיקץ גדול מאד‪ ,‬וכנ״ל‪ ,‬שהעיקר הנושא הוא מצד‬
‫התיקון‪ ,‬לכן אומר שבהיות שיצ״ם היה תיקון גדול מאד שנתקנו בו‪ ,‬לכן הוקבע‬
‫שבשוב הזמן ההוא יאיר עלינו אור כר ותחודש בנו תולדת אותו התיקון‪.‬‬
 ‫רמז‬ ‫ה׳‬ ‫ח׳׳ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרך‬
‫^ ‪9‬הבנו לעיל ‪ ,^4‬הקבע קזפעיב מקופת ך;ן‪;^.‬ן רןהףא יאיר עלינו‬
‫אור^^ מעין סאור ^האיר אז‪ ,‬ווגוזדעז בנו תולדת אותו התקון‪,‬‬
‫ועל בן נתח?ב באוסם הענינים ^לס ‪ .36‬ןעל דרך ןה ה‬
‫העזכועות למתן התוךהדג‪ .‬ןחג הסכות לענין ענני הבב ‪. .‬ף‬
‫על פי יעאינו אותו הזמן בפךט*‪ ,3‬אלא שקבעה התוךה ח •‬
‫לז?רון ענץ זה‪ ,‬וכמ״ש‪? :‬י‬
‫‪T‬‬ ‫ה ל דיר ז״ סיי י '‬
‫״‬ ‫>?נת‪5‬טלי ?׳?גי יזלא היי ”?יוזיל הילי® ל*‬
‫‪9‬י!יות עוע‪1‬ים יכר לןזם ףזן‪1‬ע‪1‬ררות ^אוו ‪«5‬איו"‪ .‬ף‪‘ ;1‬‬
‫יימעיות האלה בפני עעמן‪.‬‬

‫לע‪.‬ל ‪ -‬ל‪ ,,‬ל ־דק ‪ ,,‬״ _ ‪.‬״>‪ pp‬גו‪,‬ל ש«ןיי בי י״י‪-‬ל•‬ ‫‪ {34‬וכמ‬
‫כר׳‪.‬‬
‫‪1‬יח'דבריו בסעיף זה‪.‬‬ ‫‪ (35‬תיקון כר ואור כר‪ /‬הקדים יזי^יו‬
‫יח נחלנו לפי עניז‬ ‫ותחודש תולדת התיקון כו‪ ,‬מקדים אור לתיקה׳‬
‫י ״ל ח ג־שב ב״ב ™!‬ ‫״" "׳ "" ״"־״•‬ ‫״ ״יי ״'«= יי‬
‫קון•“*^ל ־^וו ‪,‬זו־עבם‪ .‬בת‬
‫'״™‪,‬‬ ‫״ “’י “’‬
‫~ מקדים ענין הת‬
‫™’יי'‬
‫ולכן באומרו עצם הענין‬
‫האור קודם‪ ,‬כי על ידי האור נעשה התיקחי‬
‫‪1‬י•^‪ _ H‬כדי לעורר האור‪ ,‬ועל ידו‬ ‫י‬
‫כד‬ ‫‪ (36‬רעל כן נתחייב כאותם הענינים כלם‬
‫ל*ר‪1‬יל!ךץ‪,‬‬
‫‪ u‬ז־»יר והתולדה על תיקון ״מתן‬
‫‪ ( 37‬חג השבועות ל^^ן ‪!,‬ורה ~ ר״ל; האור‬
‫תורה״‪ ,‬מתחדש בישראל בחג השבועות*‬
‫‪,‬־ביאורה לא שייך‪ :‬שבשוב תקופת‬
‫‪ ( 38‬אע״פ שאינו אותו הזמן ב‪5‬ךןן — ולבא ר‬
‫__‬ ‫הזמן ההוא יאיר כר‪.‬‬
‫וכז מדגיש שם‪:‬‬ ‫_______________________‪->?, ..‬לי לפ״ח‬
‫‪ (39‬וכן חנוכה וכן פורים‪ ,‬״תיקונם״ מבואר ל י ן ) ’‬
‫ובפרט ענין המנורה לפי ״תיקוניה״‪.‬‬
‫‪ (40‬שבת יג ב‪.‬‬
‫____‬ ‫‪ (41‬ראה ר״ה יח ב‪.‬‬
‫‪^. . l‬י׳זזיררות _ ע״י מצוות היום‪.‬‬
‫‪ (42‬זכר כו׳ — על ידי עשיית היום לחג‪ .‬והתעור‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ז ‪ -‬בעבודה הזמניית‬ ‫דיד‬ ‫רמו‬

‫ופידם‪ ,‬עזאין בהם בטול מ^א?ה‪ ,‬א^א הוךאה בחנ^היג‪,‬‬

‫וע‪ t‬מחה גם כן בפודם‪ .‬ן־פל זה כפי ערך ה^פע הנעזפע והאור‬
‫המאיר‪ ,‬הוא‪.‬‬

‫חגיגת החגים הזמניים‪30‬‬

‫ו‪ .‬ואולם מלבד הקדועז הזה הנעזער במדרגותיו כפי מדרגת‬
‫‪ -‬ן‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • 1 - 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫“•••‬ ‫־ •‪I‬‬ ‫‪▼ T‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪1‬‬

‫קדעזת הןמים‪ ,‬יעז עוד עדנים פךטיים מןחדים לכל זמן מזמנים‬
‫אלה כפי עדנו‪ .‬ןעזרעז כלם; הוא סדר עזסךךה החכ^ה‬
‫העליונה‪ ,‬עזכל תקון עזנתלןן ןאור גדול עזהאיר!^ בזמן‬
‫מהזמנים‪ ,‬בעזוב תקופת הזמן ההוא‪ ,‬ןאיר אור מעין האור‬
‫הראעזון‪ ,‬ותחדעז תולדת התקון ההוא במי עזקבלו‪ .‬והנה על פי‬
‫זה נצטוינו בדוג “ בכל הענלנים עזנצטוינו לזכר לציאת מצרים‪,‬‬
‫כי בהיות התקון ההוא תקון גדול מאד‪3‬ג ^נתקנו בו וכמו‬

‫‪ (29‬אלא הודאה בחנוכה‪ ,‬צ״ב הלא הוא הולך ומפרט דרגת האיסור מלאכה‪,‬‬
‫ומה ענינו של הודאה בחנוכה ושמחה ג״ב בפורים לענין זה‪ .‬יתכן כוונתו‪:‬‬
‫שלא נשאר בהם איסור מלאכה‪ ,‬רק הודאה כר‪.‬‬
‫‪ (30‬עד כאן ביאר קדושת הימים מצד ״הקדושה הנשפעת״‪ ,‬בהמשך מבאר‬
‫ענין החגים מצד ה״זמן״‪ ,‬היינו‪ :‬האור והתיקון שנעשה בזמנים שונים‪,‬‬
‫והמצוות המיוחדים שבכל חג‪ ,‬הוא כדי לעורר האור והתיקון שהיה בזמן‬
‫ההוא‪.‬‬
‫‪ (31‬״תיקון״ שנתקן ״ואור״ גדול שהאיר‪ ,‬נגד ב׳ אלו מתעורר‪ :‬אור ״מעיך‬
‫האור הראשון‪ ,‬ותחודש ״תולדת״ התיקוך‪ ,‬תולדה דייקא‪ ,‬כי אין מן הצורך‬
‫שיחודש התיקון‪ ,‬כי הרי הוא נתקן כבר‪) .‬לדוגמא‪ :‬היות ישראל ״נבדלים מן‬
‫האומות״‪ ,‬אין צורך שתיקון זה יחזור על עצמו‪ ,‬אלא התולדה שנמצא ממנו‪,‬‬
‫הוא המתחדש‪ ,‬וכדלהלן בדבריו(‬
‫‪ (32‬נצטוינו בחג בכל כר‪ ,‬צ״ל‪ :‬בחג המצות‪ .‬ואולי חסרים כמה מלים‪.‬‬
‫‪ ( 33‬בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד‪ ,‬וכנ״ל‪ ,‬שהעיקר הנושא הוא מצד‬
‫התיקון‪ ,‬לכן אומר שבהיות שיצ״ח היה תיקון גדול מאד שנתקנו בו‪ ,‬לכן הוקבע‬
‫שבשוב הזמן ההוא יאיר עלינו אור כר ותחודש בנו תולדת אותו התיקון‪.‬‬
‫רמז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫קיבתבנו לעיל^ג‪ ,‬הקבע ^בעזוב תקופת הז^ן ההוא ןאיר ‪nrVv‬‬
‫אוריב מעין האור קזהאיר אז‪ ,‬וו‪1‬חדש בנו תולדת אותי התקון‪,‬‬
‫ןעל פן נתחיב באוחם הענלנים כלם®‪ .3‬ןעל דרך זה חג‬
‫הקזבועות למתן התוךהלב‪ .‬ןחג הסכות לע?ץ ע?ני חבבוד‪ ,‬אף‬
‫על פי קזאינו אותו הזמן בפךט«‪ ,3‬אלא קזקכעה חתוךה חג זה‬
‫לז?רון עדן זה‪ ,‬וכמ״ש‪ :‬בי בסכות הוקזבתי וכו‪ /‬ןכן חנבה ןכן‬
‫מגלת תענית״*'‪ ,‬אלא‬ ‫פורים״נ‪ .‬ןעל ךרך זה היו בל‬
‫שנתבטלו מפני שלא היו ושךאל ןכולים ל?‪ 5‬מר בהם‪ ,‬ונפטרו״'‬
‫מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור חמאיר^י'‪ .‬ןעתה נבאר‬
‫חםןןוות האלה בפני עןוב?ן‪.‬‬

‫‪ (34‬וכמ״ש לעיל — לעיל פרק ד‪ ,‬ט — ״תיקון גדול שנתקנה בו ישראל״‬

‫כד‪.‬‬
‫‪ ( 35‬תיקון כד ואור כד‪ ,‬הקדים תיקון לאדר‪ .‬ובהמשך דבריו‪ :‬יאיר אור כד‬
‫ותחודש תולדת התיקון כו‪ ,‬מקדים אור לתיקון‪ ,‬וכן בתחילת דבריו בסעיף זה‪,‬‬
‫והענין הוא‪ :‬כי עיקר הנושא הוא התיקון‪ ,‬היינו‪ :‬המצוות נתקנו לפי ענין‬
‫התיקון וכמו שמדגיש בפרק ח בסוף כל סעיף‪ ,‬אמנם התיקון נעשה ע״י האור‪.‬‬
‫ולכן באומרו עצם הענין — מקדים ענין התיקון‪ .‬אבל בסדר הופעתם‪ ,‬הרי‬
‫האור קודם‪ ,‬כי על ירי האור נעשה התיקון‪.‬‬
‫‪ (36‬ועל כן נתחייב באותם הענינים כלם — כדי לעורר האור‪ ,‬ועל ידו —‬
‫התיקון‪.‬‬
‫‪ ( 37‬חג השבועות למתן תורה — ר״ל‪ :‬האור והתולדה של תיקון ״מתן‬
‫תורה״‪ ,‬מתחדש בישראל בחג השבועות‪.‬‬
‫‪ ( 38‬אע״פ שאינו אותו הזמן בפרט — ולכאורה לא שייך‪ :‬שבשוב תקופת‬
‫הזמן ההוא יאיר כד‪.‬‬
‫‪ (39‬וכן חנוכה וכן פורים‪ ,‬״תיקונם״ מבואר להלן)פ״ח‪ ,‬ג(‪ .‬וכן מדגיש שם‪:‬‬
‫ובפרט ענין המנורה לפי ״תיקוניה״‪.‬‬
‫‪ (40‬שבת יג ב‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה ר״ה יח ב‪.‬‬
‫‪ (42‬זכר כד — על ידי עשיית היום לחג‪ .‬והתעוררות — ע״י מצוות היום‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ח ‪ -‬במצות הזמנים‬ ‫דרד‬ ‫רנ‬

‫נמ^זך להם‬ ‫י^^ךאל מבדלים לבךם ו?ע<ואים מן ס א ת‪9 .‬ך‬

‫כ?ציאות האךה המעזע^ת אותם לבד נבךלים מעל העמים‪,‬‬
‫ומנעזאים וכ?נטלים מן העולם הזה עעמו‪ ,‬ןעליו‪3‬ים מ^עז^* על‬
‫על גוןי ה א ח‪.‬‬
‫וךבר זה נעע^ה בעזעתו ליע‪1‬ךאל‪ ,‬להגיעם אל המעלה‬
‫העליוןה הךאדה להם‪ ,‬ונמנעת תולךתו זאת לעל אחד‬
‫מיע‪t‬ךאל לדור דודם‪ ,‬עזאמןםי' אור קד^^זה נמ^ןזך מלפןיו ית׳‪6‬י‬
‫ומקיף על צדיק מיע‪1‬ךאל‪ ,‬ומבדילו מעל עזאר בני האךם‪,‬‬
‫ומנשאו למעלה מהם‪ ,‬ומשימו עליוף* על בלם‪ ,‬ומתחדעז דער‬
‫זה בישךאל בחג הספות על ןדי הסעה‪. 19‬‬

‫‪ ( 13‬נבדלים מכל העמים — נגד‪ :‬נמצאים ישראל ״מובדלים לבדם״‪,‬‬

‫ומנושאים מן העוה״ז כד — נגד‪ :‬״ונשואים״ מן הארץ‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ועליונים ממש כד‪ ,‬לכאורה זו הבחנה שלישית‪) ,‬ובהמשך דבריו מתיחס‬
‫לשלשתן‪ .‬ראה להלן העדה ד״ה‪ :‬ומבדילו(‪ ,‬אמנם בתחלת דבריו מנה רק ב׳‬
‫— מובדלים ונשואים‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ונמשכת תולדתו כד שאמנם כד‪ ,‬אין מן הצורך שאותו ענין יחזור על‬
‫עצמו — להגיע אל מעלתם‪ ,‬כי כבר קבוע ענין זה כתוצאה של הענני כבוד‬
‫דאז‪ ,‬לכן ממשיך ומבאר שהתולדה הוא שונה — לא לענין האומה אלא לענין‬
‫כל אחד מישראל — כל צדיק מישראל‪ .‬כנלע״ד‪.‬‬
‫‪ ( 16‬אור קדושה נמשך מלפניו ית׳ — נגד‪ :‬נמשך מציאות הארה שהיה אז‬
‫בשעתו כנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ומקיף — ענינו של סוכה הוא אור מקיף‪ ,‬ולא אור פנימי‪ ,‬כמבואר‬
‫באריז״ל‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ומבדילו כד — נגד מ״ש לעיל‪ :‬םובדלים‪ .‬ומנשאו — נגד‪ :‬נשואים‪.‬‬
‫ומשימו עליון כד — נגד‪ :‬ועליונים כל גויי הארץ‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ומתחדש כד בחג הסוכות ע״י הסוכה‪ ,‬וכנ״ל סוף פרק הקודם‪ :‬חזג‬
‫הסוכות לענין ענני הכבוד‪ ,‬אע״פ שאינו אותו הזמן בפרט‪ ,‬אלא שקבעה התורה‬
‫חג זה לזכרון ענין זה‪.‬‬
‫רנא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬
‫לשךאל ומעטיךם‪,‬‬ ‫‪20‬ו‬
‫נן־אור העזם ב״ה!^ מאיר על רא^ןזם‬
‫באפן עזתהלה איטתם נופלת על על אולבילזם‪ .‬על לדי ?טילת‬
‫הלולב “ ימיגיד‪ ,‬להוא מ״ש‪ :‬וראי ‪ 9‬ל עמי סאךץ כי עזם ה׳‬
‫נקךא עליף‪ .‬ועבר היו משיגים זה הע?לן בגלוי מלד‪ .‬אלו לא‬
‫היו החעאים מו?עים “ אותו‪ .‬אנל‪5‬ם על על פנים מזדמן הךבר‬
‫לצאת לפעל בץמנו‪.‬‬
‫ןעל לדי פךטיות “ מעות הלולב — בנענועיו והלןפותיו‪,‬‬
‫משתלם ענלן זה “‪ ,‬להתהזק שליטת השם ב״ה על ראשם של‬
‫לשואל‪ ,‬ולהפיל אולביהם לפניהם ולהכניעם החתם “‪ ,‬עד שהם‬

‫‪ (20‬ואור השם ב״ה מאיר על ראשם כר‪ ,‬מכאן מתחיל לבאר ענץ הלולב‬
‫ומיניו‪ .‬דתכן שענינו הוא גם מענין אור המקיף דלעיל‪ ,‬כמו שמדגיש בדבריו‪:‬‬
‫מאיר ״על ראשם״ של ישראל ומעטירם‪ ,‬וכן בהמשך‪ :‬שליטת השם ב״ה ״על‬
‫ראשם״ של ישראל‪) .‬וכן ענין הפסוק שמביא‪ :‬וראו כל עמי הארץ כר ענינו‬
‫ג״כ אור מקיף דתפילין כידוע‪ .‬אמנם צ״ע בכל זה‪ ,‬כי לפי האריז״ל‪ ,‬הנענועים‬
‫ממשיך אור פנימי‪ ,‬וההקפה — אור מקיף(‪.‬‬
‫‪) ( 21‬אולי כוונתו למ״ש האריז״ל שד׳ המינים הם מכוונים נגד ד׳ אותיות ה׳(‪.‬‬
‫‪ (22‬על ידי ״נטילת״ הלולב — נטילה דייקא‪ ,‬ובהמשך מבאר פעולת‬
‫ה״נענועים וההקפה״‪.‬‬
‫‪ (23‬וכבר היו משיגים כר — ר״ל‪ :‬מן הראד היה שמיד יתגלה ענין זה אלו‬
‫לא היו החטאים מונעים כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 24‬ועל ידי פרטיות כר — אחר שביאר ענין הנטילה‪ ,‬מוסיף ענין הנענועים‬
‫וההקפות שהם ״פרטיות״ הנטילה‪.‬‬
‫‪ (25‬משתלם ענץ זה — משתלם הוא השלמה לענין הנטילה גופא‪ .‬וכן‬
‫הלשונות בהמשך‪ :‬להתזזזק‪ ,‬שליטת‪ ,‬הם ג״כ מורים על השלמה של אותו ענין‬
‫גופא‪.‬‬
‫‪ ( 26‬לעיל בענין הנטילה בכלל‪ ,‬אמר‪ :‬אור השם ב״ה מאיר על ראשו ואימתם‬
‫נופלת על אויביהם‪ ,‬ובכאן ע״י ״פרטיות״ המצוה הרי שנתוסף דרגא‪:‬‬
‫״שליטת״ השם ב״ה על ראשם‪ ,‬״ולהפיל״ אויביהם ״ולהכניעם״ עד שהם‬
‫בעצמם כר‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ח ‪ -‬במצות הזמנים‬ ‫דרך‬ ‫רנב‬

‫בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים‪ .‬והוא הענלן עזנאמר‪ :‬אפים‬

‫אךץ יעזתחוו לך ובו׳‪ .‬והלכו אליך עזחוח בני כ?עניך ובר׳״‪.‬‬
‫״כי כלם ישתעבדו להם ןלעזתחוו להם״‪ .‬לקבל על יךם אור‬
‫מאור השם ב״ה השורה עליהם‪ .‬והנה תשפל בל גאותם‬
‫ויכנעוסג תחת ?שךאל‪ .‬ולשובו על לךם אל עבוךתו ית׳״‪ .‬ולזה‬
‫הולך כל ענלן הלולב בפרטיו וכמו שכתבנו‪.‬‬

‫חנכה ופורים‪32‬‬
‫ג‪ .‬ענין חנכה ופורים הוא להאיר האור המאיר בימים ההם‪.‬‬
‫הכהנים על‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בתגברת‬
‫!• ‪V I‬‬ ‫חנכה‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫י‬
‫שנתקנו ‪I‬ב ם״‪:‬‬
‫‪I J • V‬‬‫‪•X‬‬ ‫כפי התקונים‬
‫•‬ ‫“ •‬ ‫‪T S. -J‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪ ( 27‬אפים ארץ כד — ישעיה מט כג‪ ,‬ראיה למ״ש‪ :‬להפיל כד‪ .‬והלכו אליך‬
‫שחוח כד — ישעיה ס יד‪ ,‬ראיה למ״ש‪ :‬עד שהם בעצמם יבחרו כד‪.‬‬
‫‪ (28‬הולך ומנמק‪ :‬למה ״הם עצמם יבחרו להיות להם לעברים״ )והוא ענץ‬
‫סיפא דקרא‪ :‬וקראו לך עיר ה׳ ציון קדוש ישראל(‪.‬‬
‫‪ ( 29‬כי כולם כד וישתחוו להם נגד מ״ש‪ :‬להפיל אויביהם לפניהם כד‪ .‬לקבל‬
‫על ידם אור מאור ה׳ — נגד‪ :‬עז־ שהם בעצמם יבחרו כד‪.‬‬
‫‪ (30‬תשפל כד ויכנעו כד‪ ,‬כנ״ל‪ :‬להפיל אדביהם לפניהם ולהכניעם‪.‬‬
‫אל האומות‬ ‫‪ ( 31‬והנה תשפל כד — בהמשך דבדיו אומד ג׳ דברים שנעשים‬
‫מאור השם‪.‬‬ ‫כתוצאה מהג׳ שהזכיר קודם‪ :‬ישתעבדו‪ .‬ישתחוו‪ ,‬וקבלת אור‬
‫ויכנעו תחת‬ ‫תשפל כל גאותם — הוא הוספה וחיזוק על; ישתעבדו דלעיל‪,‬‬
‫על ידם אור‬ ‫ישראל — ישתחוו‪ ,‬וישובו על ידם אל עבודתו ית׳ — לקבל‬
‫מאור השם ב״ה‪.‬‬
‫‪ (32‬חנוכה ופורים‪ .‬יש להעיר‪ :‬שם הפרק הוא; ״במצוות״ הזמניים‪ .‬וכן כתב‬
‫בסוף פדק הקודם‪ :‬ועתה נבאר *המצוות״ האלה כר‪ .‬ו א ק מבאר‪ :‬חמץ ומצה‪,‬‬
‫סוכה ושופד‪ ,‬שעיקד דבדיו בהם הוא מצד המצוה‪ ,‬ומבאר ‪ p y‬״היום״ רק כדי‬
‫להגיע להסבר המצווה‪ .‬אבל חנוכה ופודים מבאדם בעיקד מצד עצם היום‪,‬‬
‫ומבליע את ענין המצוות שיש בהם‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫‪ (33‬בהמשך דבריו מבאר אמה ״תיקתים״ נעשו בתנובה ופורים אז‪ ,‬שעל‬
‫פיהם מאיר האור בימים אלו‪.‬‬
‫רנג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬
‫הךעזעים בני יןן עזהיו מתכונים להסיר לשךאל מעב‪1‬ךת ה‪/‬‬
‫ונתחזקו הכיהנים‪ ,‬ןעל לךם שבו לתוךה ןלעבוךהי׳ג‪ .‬וכפךטגג‬
‫ענץ המנוךה לפי תקוניה‪ ,‬שהיו הקטרוגים נגד עניןה‪6‬ג‪,‬‬
‫והחזירום הכיהנים על בוןץם‪ .‬דג‬
‫ופורים‪ ,‬לענץ העלתם של ישךאל בגלות בבל‪ ,‬וחזרת קבלת‬
‫התורה שחזרו לקבלו עליהם לעולם«ג‪ ,‬כמו שאמרו ז״ל‪; 39‬‬
‫הדור קבלוה בימי אחשורוש‪ .‬ופרטי הענלנים‪ ,‬כפי פרטי‬
‫התקון״“‪.‬‬
‫ש‪91‬ר‬
‫כי הנה ביום זה‬ ‫ד‪ .‬אך ‘“ ענץ השופר בראש השנה הוא‬
‫הקב״ה ךן את כל העולם כלו ומחדש כל המציאות בבחינת‬

‫‪ ( 34‬שבו לתורה ועבודה — הוא ״התיקון״ דחנוכה‪ ,‬ובדומה ל״תיקון״ של‬

‫פורים שאומר בהמשך‪ :‬חזרת קבלת התורה‪.‬‬
‫‪ (35‬ובפרט — קאי על ״שבו לעבודה״‪.‬‬
‫‪ ( 36‬דאה אדיר במרום עמ׳ תסד‪.‬‬
‫‪ (37‬אינו מזכיד ענין נצחון המלחמה‪ ,‬דק התיקונים שנתקנו כו׳ כדלעיל‪ ,‬אמנם‬
‫בפודים מזכיד הצלת ישדאל‪ .‬וענין ״הלל והודאה״ בחנוכה‪ ,‬דאה לעיל פדק ז‪,‬‬
‫ה‪ ,‬ובהעדה שם‪.‬‬
‫‪ (38‬וקבלו עליהם לעולם — קבלת התודה של פודים היה קבלה לעולם‪.‬‬
‫‪ (39‬שבת פח א‪.‬‬
‫‪ (40‬ופרטי הענינים — מצוות הזמנים האלו‪ :‬הדלקת נד חנוכה‪ ,‬מקדא מגילה‬
‫כו׳ — כפי פרטי התיקון — שפידט בכל אחד מהם‪.‬‬
‫‪ (41‬״אך״‪ ,‬ד״ל‪ :‬דבדיו הקודמים הם על התיקונים שנעשו בזמן מן הזמנים‪,‬‬
‫אך ענין השופר הוא תיקון להקטדוג שנעשה מפאת הזמן‪ ,‬ולא שהזמן מעודד‬
‫את השופר )ע״פ פידוש ״אוד הדרך״‪ ,‬הוצאת פלדהיים(‪.‬‬
‫‪ (42‬ענין השופר בראש השנה הוא — מקשר ענין השופר אל היום — ר״ח^‬
‫ומקדים ומבאר ענינו של היום‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ח — במצות הזמנים‬ ‫דרן‬ ‫תד‬

‫הסבוב החךעז‪ .‬דהינו העזנה החך^זה‪ .‬והנה גסךדם הסנהךךאות‬

‫ונעךף הדין על ‪ 9‬ל הןצור‪ ,‬כפי סך‪.‬ד הדין העליון‪ ,‬וכמו‬
‫עזפהבנו בחלק ב׳ ’“‪ ,‬והקטגור““ מזדמן לקטרג עפי עוונותיהם ’“‬
‫‪ bp‬בני האךם‪ .‬והנה צןנו הקב״ה לתקע בעזופר‪ .‬ןחכונה בו‪:‬‬
‫לחמעזיף חחנהגה ברחמים ולא בתקף הדין‪ ,‬ולעךבב הקטגור‬
‫יקטרג‪.‬‬
‫עזלא ! ‪1-‬ו­‬
‫••‬

‫*‘'והנה כבר באךנו בחלק ב׳ל“‪ ,‬עזכמו עאין מדת הדין נותנת‬
‫עזעיע טוב לבני האךם אם לא יזכו לו‪ ,‬בן מחיק חמעזפט עעמו‬
‫הוא‪ ,‬במעע‪1‬ים מן חמעע^ים עזןעע‪t‬ו בני האךם‪ ,‬בהגמ^ם הגמול‬
‫הךאוי להם לפי ענלנם‪^ ,‬לניחג ע‪;9‬הם בכלל דינם ברחמים‬

‫‪ (43‬וכמ״ש בחלק ב׳ — פרק ר‪ ,‬סעיף א‪ .‬וראה שם סעיף ה‪.‬‬

‫‪ (44‬הקטיגור — הוא השטן‪ ,‬ראה לעיל ח״ב‪ ,‬פ״ו‪ ,‬ד׳‪.‬‬
‫‪ (45‬ר״ל; הקטרוג הוא על חידוש המציאות בסיבוב החדש — כפי עונותיהם‬
‫של בני האדם‪) .‬בלשון חכה״א ‪ :‬סיבוב החדש של השנה מחייב בנין חדש של‬
‫המלכות — ניק׳ שממנה הנהגת העולם‪ .‬בנין זה נעשה בהתאם למעשי בני‬
‫האדם של שנה העבדה‪ ,‬כי המל׳ היא שודש התחתונים‪ .‬וז״ל קיצוד הכוונות‬
‫עמ׳ קד‪ :‬הנה בראש השנה נעשה הדין‪ ,‬וסוד זה‪ :‬כי כיון שבו נברא העולם —‬
‫הבנין של נוק׳ חוזר ומתחדש‪ .‬והנה זה הבנין צריך להעשות כפי מעשי‬
‫התחתונים‪ ,‬כי נוק׳ היא שרש כל התחתונים‪ ,‬ולכן צריך לראות איך להתנהג‬
‫השרשים עם ענפיהם‪ ,‬אם לקרב אותם — זהו החיים‪ ,‬אם לדחות אותם ח״ו —‬
‫אז מתים ב״ם‪ ,‬או להשפיע להם בריוח— וזהו העושר‪ ,‬או בדוחק — זה העוני‬
‫ח׳׳ו‪ .‬וכן כל שאר הדברים על דרך זה‪ ,‬צריך לקבוע בר׳׳ה‪ ,‬לראות איך תתנהג‬
‫נוק׳ בהנהגת העולם באותה השנה‪ ,‬וזהו כללות ענין הדין‪ .‬על כן חוזר הקב׳׳ה‬
‫לבדוק בני אדם בכל שנה‪ ,‬לראות איך לבנות זה הבנין‪.‬‬
‫‪ (46‬אחר שביאר ענין השופר בר״ה‪ ,‬מבאר בהמשך את מהלכו — איך השופר‬
‫פועל פעולתו‪.‬‬
‫‪ (47‬כבר ביארנו בחלק ב׳ — פרק ח‪ ,‬ב‪ .‬שם מתבאר ב׳ ענינים ‪ :‬מיתוק הדין‬
‫וביטול הדין לגמרי )ב׳ פעולות של א״א(‪ ,‬קשה לקבוע כאן לאיזה מהם‬
‫מתכוין‪ ,‬או אולי דבריו מוסבים על שני הענינים‪.‬‬
‫רנה‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫ובחמלה‪ ,‬ןל־א ןדלןדק עליהם בדלןייק ^מור‪ .‬ולענלן מה ^?זאמרו‬

‫כי‬ ‫ז״ל*“ ; בל המעביר על מדותיו״' מעבידם לו על כל‬
‫ה‪.‬ד זה מךה כנגד מךה‪ ,‬עמו עזהוא מותרי כך לותרו לו‪ ,‬דגמעא‬
‫^מתנהגים עמו ברחמים‪ ,‬לזה עצמו מדת מעזפט‪ .‬ןאמנם*ג לא‬
‫המעעזה הזה ” לבד ל^מל על דךך זהי אבל בל מעע‪1‬ה עזתגזר‬
‫החכמה יי העליונה עליו היותו ואוי ל^מל בךי יגמל בך‪.‬‬
‫תקיעת עזופר ^נעטוו בה לע‪1‬ךאל להיות‬ ‫ומכלל זה מצןה זו‬
‫ממעזיכים עליהם ההנהנה ברחמים‪ ,‬וכעזלעזמרו אותה כךאוי“‪,5‬‬
‫זה להלה ה?ד עזילקטו ממנה‪.‬‬
‫”לאמנם פךט הענלן‪ ,‬הלחם אקזר לתקיעת העזופר עם‬

‫‪ (48‬ראש השנה יז א‪.‬‬

‫‪ (49‬וכענץ כר׳ כל המעביר על מדותיו — זה רק כענין‪ ,‬כי הנושא כאן אינו‬
‫מצד מעביר על מדותיו‪ ,‬אלא מצד המעשה )רשופר( שתגזור החכמה העליונה‬
‫עליו היותו ראוי ליגמל כך — כמו בענין דמעביר על מדותיו‪.‬‬
‫‪ ( 50‬ונמצא שמתנהגים כו׳‪ ,‬ר״ל‪ :‬אע״פ שמתנהגים עמו ברחמים‪ ,‬אעפ״כ זה‬
‫עצמו מדת המשפט‪ ,‬כי הנהגה זו היא גמול על מעשה‪ ,‬שמעוררו‪,‬‬
‫‪ (51‬ואמנם‪ ,‬בא לקשר מצוות שופר לענין הנ״ל — אע״פ שאינו דומה בענינו‪,‬‬
‫וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (52‬הזה — ״המעביר על מדותיו״‪.‬‬
‫‪ ( 53‬שתגזור החכמה‪ ,‬מצד גזירה‪.‬‬
‫‪ ( 54‬כראוי — אולי כוונתו למ״ש להלן‪ :‬״כשיתחבר עמה תשובתם של ישראל‬
‫כראוי״‪.‬‬
‫‪ (55‬עד כאן אמר הענין מצד ״גזירת״ השי״ת‪ ,‬בהמשך מוסיף‪ :‬שאכן פרטיות‬
‫הענין הוא מכוון ותלד בסודות שרשי ההנהגה‪ .‬ועל כן מדגיש‪ :‬״והכוונה״‬
‫באמת — שאינו רק גזירה‪) .‬דומה לדברי הרמב״ם בענינינו‪ :‬״אע״פ שתקיעת‬
‫שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם‬
‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה״ כו׳ )הלכות‬
‫תשובה פג‪ ,‬ד(‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ח — במצות הזמנים‬ ‫דרך‬ ‫רנו‬

‫המ^כת הרחמים‪ ,‬תלוי בעזךעזי ההנהגה ריס‪ 1‬ד‪1‬תיה “ כפי‬

‫הדבדם האמתיים עזלה‪ .‬והבונה בזה באמת‪ :‬לעורר אבות‬
‫העולם להתחזק בזכורנם לעורר את הרחמים‪ ,‬ויןיפןס מדת הדין‪.‬‬
‫ולהגביר הטוב על סרע‪ ,‬ולכפות כהות הךע ”‪ ,‬ןלטיל הבה‬
‫מהמקטךגים‪ .‬ולהתכון‪ ,‬עזיעזתמעז האדון ב״ה מרוממותו‬
‫להנהיג בבליטת להודו *י ולעבר על פקזע‪ .‬וכל זה על ודי מצןה‬
‫זאת כשיתחבר עמה תשובתם של ישךאל בךאויייי‪ .‬ופךטי בל‬
‫ענלן זה‪ ,‬בפי פךטי התקוך‘‘ בדרביו‪.‬‬
‫יום הכפורים‬
‫ה‪ .‬אמנם ענלן יום הבפורים׳* היא‪ .‬שהנה הבין האדון ב״ה‬
‫לישךאל יום אחד‪ .‬שבו תהלה התשובה קלה להתקבל “‪,‬‬

‫‪) ( 56‬בשרשי ההנהגה ויסדדתיה — אולי כוונתו להנהגת א״א — שורש‬

‫ההנהגה‪(.‬‬
‫‪ ( 57‬וכן הוא במאמר החכמה‪ :‬״סגולת השופר בתקיעתו למטה וכח שרשו‬
‫למעלה‪ ,‬הוא להחזיק הטוב ולכפות הרע״‪) .‬כפיית הרע‪ ,‬הוא מצד דיקנא‬
‫דא״א‪ ,‬כמ״ש בכללים ראשונים סי׳ כא‪ .‬ובקל״ח פתח קח‪ .‬וכוונת הדיקנא הוא‬
‫אחד מיסודי כוונות השופר כידוע(‪.‬‬
‫‪ (58‬שישתמש האדון ב״ה מרוממותו — שאינו משועבד למעשי בני אדם‪,‬‬
‫ואז‪ :‬להנהיג בשליטת יחודו — מצד השליטה דייקא — שאין מונע לו‬
‫לעשות כרצונו — ולעבור על פשע‪ .‬וראה לעיל פרק ו‪ ,‬טו‪ ,‬בהערה ד״ה‪ :‬ב׳‬
‫הבחנות‪ .‬ומ״ש כאן‪ :‬ולעבור על פשע‪ ,‬כוונתו אל הפסוק‪ :‬ועובר על פשע‪,‬‬
‫והוא מ״ש לפני זה‪ :‬״מעבירים לו כל פשעיו״ שנדרש בחז״ל על פסוק זה‪.‬‬
‫)והוא מצד הנהגת א״א — י״ג מדות של רחמים(‪.‬‬
‫‪ (59‬״וכד אתער האי שופר וכד בני נשא תייבין מחטאיהון״ כר )זוהר ח״ג‪,‬‬
‫צט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (60‬התיקון — הנזשכת ההנהגה בחזמים כר‪.‬‬
‫‪ (61‬אמנם ענין ״יום הכפורים״‪ ,‬בהמשך מדגיש ומקשר ענינו של היום עם‬
‫״מצוות״ היום‪ .‬ראה סעיף ד׳ בתחילתו הערה ד״ה‪ :‬אך‪ .‬וראה לעיל סעיף ג׳‬
‫הערה ד״ה‪ :‬חנוכה ופורים‪.‬‬
‫‪ (62‬התשובה קלה להתקבל‪ ,‬וז״ל בקיצור הכוונות עמ׳ קלח )וכ״ה במחזור‬
‫רנז‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫הקןלקולים‬ ‫)־דועוונות ?ןר‪1‬בים לימחות “‪ ,‬ךהעוי‪-‬י‘ ‪ :‬לת?ןן ‪ 9‬ל‬

‫על ןדיהם‪,‬‬ ‫עזנעשו על ידיהם‪ .‬ולהסיר על החשך “ עזנרעבר‬
‫אליו ית׳‪,‬‬ ‫ולהשיב השבים אל מדרגת הקדשה והקוךעה‬
‫מאיר אור‬ ‫שנתרחקו ממנו על לדי חטאיתיהם‪ .‬ן־הנה ביום זה‬
‫שבבחו גשלם על זה העדן‪.‬‬
‫“ןאמ‪5‬ם הוא אור שלקבל אותו עריך שלשמרו לשךאל מה‬

‫רמח״ל(‪ :‬כיון שנוק׳ עולה לאי׳ — אורה של אי׳ מתגלה למטה‪ ,‬והוא מוכן‬
‫לתשובה — סוד אי׳ עכ״ל‪ .‬פירוש‪ :‬נוק׳ — מלכות‪ ,‬היא שורש כנסת ישראל‪,‬‬
‫ובהיותה עולה ביוה״ב לאי׳ שהיא סוד התשובה‪ ,‬לכן התשובה קלה להתקבל‪.‬‬
‫דאה שם עוד בעם׳ קד‪.‬‬
‫‪ (63‬התשובה כו׳ והעוונות קרובים לימחות‪ ,‬הם ב׳ הבחנות הנתלים זה בזה‪.‬‬
‫)ענין זה מבואר במחזור הרמח״ל ובקיצור הכוונות עמ׳ קמז וז״ל‪ :‬מזל ונקה‬
‫כו׳ שמשם נקיון העונות ע׳׳י אי׳‪ ,‬והוא כי הבעל תשובה נקשר במזל ונקה‬
‫בהתעוררות אי׳ ע״י התשובה‪ ,‬והוא ענין‪ :‬ומשתי את עון הארץ ההיא ביום‬
‫אחד‪ ,‬שסודו מזל ונקה עכ״ל‪ .‬פירוש‪ :‬תשובה מעוררת את אי׳ עילאה‪ ,‬ואי׳‬
‫עילאה במזלא איתכלילת‪ ,‬לכן נעשה עי״ז נקיון העבירות בכח מזל ונקה‪ .‬ועוד‬
‫שם עמ׳ קמט‪ :‬ודע כל כל עניני ׳׳תשובה׳׳ נמשכים מאי׳ כו׳ ׳׳והעברת‬
‫העוונות׳׳ — ממזל ונקה‪ .‬וכן הוא שם בעוד כמה דוכתי בכוונת תפילת יוה״כ‪.‬‬
‫והם הב׳ דברים שכתב כאן‪ :‬״תשובה״ שהוא מצד עצם היום )אור בינה —‬
‫עולם התשובה‪ ,‬ומחיית העונות — תיקון הקלקולים‪ ,‬שבא כתוצאה מזה‪ ,‬כי‬
‫אי׳ במזלא אתכלילת‪ ,‬וכנ״ל‪(.‬‬
‫‪ (64‬דהיינו לתקן — המשך דבריו מבארים ב׳ הבחנות שבתחילת דבריו‪:‬‬
‫תשובה כו׳ והעוונות קלים להמחות‪ .‬אמנם יש כאן ג׳ הבחנות‪ :‬תיקון‬
‫קלקולים‪ ,‬הסרת חושך והשבת השבים‪ ,‬ולכאורה ״הסרת החושך״ שייך לענין‬
‫מחיית העונות‪.‬‬
‫ולהשיב השבים אל מדריגת הקדושה‪ ,‬כי כן סדרם של דברים‪.‬‬
‫‪ (65‬ביאור הקשר בין‪ :‬עונות‪ ,‬קלקולים וחשך‪ ,‬ראה מאמר העיקרים‪ ,‬פרק‪:‬‬
‫״בתורה ומצות״‬
‫‪ (66‬עד כאן אמר ב׳ הבחנות‪ :‬ענינו של היום ואור המאיר‪ ,‬ובהמשך מבאר‬
‫״מצות היום״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ח ‪ -‬במצות הזמנים‬ ‫ירד‬ ‫רנח‬

‫קזנצטוו ליזם זה‪ ,‬ובפךט עדן הענוי‪ ,‬עז‪v‬ליה ’® מתנתקים מן‬

‫הגופניות נתיק גדול‪ ,‬ומתעלים במקצת אל בחינת המלאכים‪.68‬‬
‫י‬ ‫ועזאר ‪ 9‬ל פךטי הדבדם‪ ,‬כפי פךטי ה ת קו ך‪/‬‬
‫קריאת התוךה״ז‬
‫י• והנה ^ריך קזתדע‪ ,‬קזמן התקונים הגדולים עזסךרו הנביאים‬
‫ליע‪t‬דאל ‘ ז סןה עדן הקריאה בתוךה‪ ,‬וזה נכלל בקזתי בחינות‪:‬‬
‫האחת — קדאת ספר התוךה על הסדר עד תמו‪ ,‬וחוזר חלילה‬
‫על דרך ןה‪ .‬והעזני — קדאת פךעזיות מןחדות בזמנים‬
‫מןחדים‪ .‬וזה‪ ,‬כי הנה ספר התוךה הוא בלל מה עזנכ?סר לנו‬
‫ממנו ית׳ להיותו הוגים בו‪^ ,‬על לדי ןה תמעזך לנו האךתו‪,‬‬
‫וכמו לכתבנו בחלק א׳ ובחלק זה גם כן פ‪.‬דק ב׳ ”• והנה לקבל‬
‫האךה זו בתמידות גל‪ ,‬תקנו קזנהלה הוגים בו במקחלותנו‬
‫בתמידות על הסדר‪ ,‬וזה מלבד ההגיון חפךטי הךאוי לסל אחד‬
‫ןאחד בפרטו‪ .‬וחנה על לדי חקדאה התמידית הזאת‪ ,‬מתמיד‬
‫הקדעזה ‪-‬הזאת‪.‬‬
‫‪T V.I‬‬ ‫בנו אור‬
‫“ ‪I‬‬ ‫▼‬

‫לגם בזמנים חמלחדים‪ ,‬כפי ענלנם‪ ,‬ךאוי עזנקדא חפךעזיות‬

‫‪ (67‬שעליה‪ ,‬אצ״ל‪ :‬שעל ידיה‪.‬‬

‫‪ (68‬ראה לעיל ח״ד‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (69‬ושאר כל פרטי הדברים — שאר מצוות היום )כגון‪ :‬הה׳ תפילות(‪ ,‬גם‬
‫הם מיוסדים כפי פרטי התיקון — התשובה קלה להתקבל כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 70‬כל הפרק עוסק בהתיקונים שמתעוררים מצד ענין הזמן — במצות‬
‫הזמנים‪ ,‬וכן הוא קריאת התורה כדלהלן בדבריו‪) .‬וצ״ב למה קרה״ת על הסדר‪,‬‬
‫נחשב במצוות ה״זמניים״(‪.‬‬
‫‪ ( 71‬ירושלמי מגילה פ״ג הלכה א‪ .‬פרד״א מו‪.‬‬
‫‪ ( 72‬בחלק א׳ — פרק ד‪ ,‬ט‪ .‬ובחלק זה ג״כ פרק ב׳ — סעיף ב׳‪.‬‬
‫‪ ( 73‬לקבל הארה זו בתמידות‪ ,‬מדגיש ענין התמידות כמה פעמים‪ ,‬כי זהו‬
‫עיקר הנושא של קריה״ת על הסדר — קריאה התמידית ועי״ז מתמיד בנו אור‬
‫רנט‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דרד‬

‫הנוגעות לענלגים ההם‪ .‬להחזיק הארת ממים‪ .‬על ידי פח‬

‫^נן‪.74‬‬ ‫חתוךה‪ .‬קזהיא הכיח היותר חזק‬

‫פרקט‬
‫נבםךכות[‬
‫א‪• .‬אך העבודות המקדות‪ .‬הם ?פי המקדם ^קודם לבני‬
‫האךם ב?ל למי הליהם כפי מעבם בזה העולם‪ :‬במאעליהם‪,‬‬
‫במלביקזיהם‪ ,‬ב?ל צךהיהם האנועידם ן־עסקיהם חמדניים‪.‬‬
‫ו?לל כלם‪ .‬נו‪ 5‬ד על מה ^באךנו בחלקים הקוךמיםג‪ ,‬להוא;‬
‫קזאין לף ענלן ב?ל ענלני העולם‪ ,‬חיק או מקךה‪ .‬באיזה נמעא מן‬
‫הנמצאות‪^ ,‬לא הופד ןהחק כפי מה עזמצמרך להמצא‬
‫בנמצאות‪ .‬לפי התכלית האמתי של הבדאה קזזכךני למעלה‪,‬‬

‫הקדושה — גם שלא בשעת הקריאה‪.‬‬

‫‪ ( 74‬ר״ל‪ :‬קריאת התורה במועדים‪ ,‬נותנת תוספת חיזוק להארת המועד‪,‬‬
‫משתמשים בכה היותר חזק שיש לנו‪ ,‬שהוא התורה‪ ,‬כדי להחזיק הארת‬
‫הימים‪.‬‬
‫‪ ( 1‬העבודות — זה נושא הכללי של חלק ד׳ — ״עבודה״‪ .‬המקריות‪ ,‬שהוא‬
‫חלק ד׳ של ״המעשה״ שכתב לעיל )פ״א‪ ,‬ב(‪ :‬הרביעי — מקריי‪ .‬אמנם יש‬
‫להבין‪ ,‬כי שם בסעיף ג׳ אמר‪ :‬כגון‪ :‬חלה מעשר ופדיון הבן וכיוצא‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫ענין ״הברכות״‪ ,‬ובכאן בפרקינו מבאר רק ענין הברכות‪ .‬ונראה‪ ,‬שאכן סעיף‬
‫א׳ הוא ביאור על כללות כל המצוות שיש בעניני העולם )כגון‪ :‬מעשר ופדיון‬
‫הבן כו׳ כנ״ל(‪ .‬וסעיף ב׳ מבאר ענין ברכות הנהנין על פי ההקדמה של סעיף‬
‫א׳‪ .‬ולפי״ז פרקינו עוסק בכל המצוות המקריות‪ .‬ושם הפרק‪ :‬״בברכות״ אינו‬
‫בכת״י שלפנינו‪ ,‬רק לקוח מ״תוכן הפרקים״ שבריש הספר‪.‬‬
‫‪ ( 2‬ראה חלק ב‪ ,‬א‪ ,‬א; חלק א‪ ,‬ב‪ ,‬ד; חלק א‪ ,‬ד‪ ,‬ד‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ט ‪ -‬בברכות‬ ‫דרך‬ ‫רס‬

‫אותו בעזלמות הצךכו ‪$‬ל הפךטים האלה‪ 9 ,‬ל אחד‬

‫בגבולות ההם עזהם מגבלים כא?!ת‪ .‬אמנם צךך הפךטים כלם‬
‫וצורותיהם ג‪ ,‬נמקזך אחר חלקי המציאות ן־הךךגורגיו ןההעזפעות‬
‫עליהם למיניהם ומךךגותיהם כמו עזכתכנו לעיל‪.‬‬
‫•‪-‬והנה בכל הענינים האלה י נצטוו מצוות כפי ענינם‪ ,‬לעמיד‬
‫•‬ ‫י‬ ‫• ‪• T S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ••‬ ‫• ‪I T T J‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫»‬

‫הדברים על צד הטוב ולא על צד הרע‪ ,‬כעזיעזמרו המעע‪t‬ים‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪! -‬‬

‫ההם בגבולים ההם^‪ ,‬יהיה ענל‪3‬ם לפי הטוב‪ ,‬והנמקזך ונולד‬

‫מהם — טוב לתקון‪ .‬ואם לא יקזמרו‪ ,‬הנה יקזארו המעע‪1‬ים‬
‫לצד הרע‪ ,‬ותתפעזט על ידיהם ’ הטמאה להז‪-‬המה להחישך‬
‫הגדול‪ ,‬תחסר ההארה העליונה‪ ,‬ויתרבה ההעלם‪ ,‬ואחריו ‪ 9‬ל‬
‫התולדות הרעות עזז־ברנו; הכיל כפי מציאות הענץ ההוא שלא‬
‫נשמר בגבוליו‪ ,‬להלהס אעזר לו עם הארם‪ ,‬והחלק אשר לו‬
‫בסבוב להגלגול הכללי קזל הנמעאות* המתגלגלות להולכות‬
‫ליקבע בשלמות ’ וכמו עזעתבנו לעיל‪.‬‬

‫‪ ( 3‬היינו‪ :‬להבין מה הצורך של כל דבר בפרט‪ ,‬וענין צורתו‪ ,‬זה תלוי בקשרו‬
‫של הענין הפרטי עם חלקי המציאות ועם השפעותיו ית׳)הספירות(‪.‬‬
‫‪ (4‬אחר שאמר‪ :‬שכל מה שנמצא — נצרך להתכלית האמיתי של הבריאה‪,‬‬
‫מוסיף ‪ :‬הבנת ענין ה״מצוות״ שיש בענינם‪.‬‬
‫‪ (5‬בכל הענינים האלה — מאכל‪ ,‬לבוש וכו׳‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (6‬בגבולים ההם — של המצוות‪.‬‬
‫‪ (7‬ותתפשט על ידיהם — נגד מ״ש‪ :‬והנמשך ונולד מהם כר‪.‬‬
‫‪ ( 8‬הכל כפי מציאות הענץ — ר״ל‪ :‬הענינים הנ״ל‪ :‬הטומאה והזוהמא כר‬
‫הם בהתאם לג׳ דברים שהולך ומונה‪ :‬א — מציאות הענין ההוא‪ .‬ב —‬
‫היחס אשר לו )להענין( עם האדם‪ .‬ג — והחלק אשר לו בסיבוב והגלגול‬
‫הכללי של הנמצאות כר‪).‬לא ברור אם ״סבוב וגלגול״ הם ב׳ הבחנות שונות(‪.‬‬
‫‪ (9‬וכמו שכתבנו לעיל — פרק ר‪ ,‬א‪ .‬או אולי כוונתו למ״ש לעיל בסמוך‪:‬‬
‫״לפי תכלית האמיתי שבבריאה״‪.‬‬
‫רסא‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד — בעבודה‬ ‫דרד‬

‫ענין בךכות סנהנין‬

‫ב‪ .‬״‘ והנה על פי דרך זה הוסדו ענץ הבךכ‪1‬ת עזת?ןנו ז״ל על‬
‫‪ 9‬ל עדני העולם )והעולם והנאותיו‪ .‬לעזרעז לכ^ם — בךפת‬
‫המזון״ עזנצטוינו בה בתוךה‪ .‬ועדן זה הוא‪ .‬כי הנה כבר‬
‫באךנו^‘ עזכל הענלנים הנמעאים וחקוקים בטבע‪ .‬הנה הם כלם‬
‫פרטים מכונים אל תכלית הכללי‪ .‬עזהוא — הגיע המציאות‬
‫כלו אל העולמות‪ .‬ןחלקם בדבר הזה‪ ,‬כפי המלתה אעזר הם בה‬
‫בןןמתת מציאותם‪ .‬ןאולם האךם הנמקזך אחר חקות טבעו‬
‫לעז לו להתכון תמיד‬ ‫ופועל הפעלות עפי מה עזהוחק‬
‫לעבודת בוךאו‪ .‬ולמה עזיוצא מן הפעלות ההם תועלת ועזר אל‬
‫העזגת התכלית הזה‪ .‬להלה באיזה הדרך עזיהלה‪ .‬כ?י מה עזסדרו‬
‫חדבדם באמת‪ .‬פרועז‪ :‬בי כבר יהיו ענלנים מעזמעזים לדבר הזה‬
‫מלדי ידברים לעומעזו למעזמעזים אחרים‪ .‬עד >צאחר גלגול גדול‬
‫על ענלנים רבים נמעזכים זה אחר זה לגיעו אליו‪ .‬ואולם לקיו‬
‫הדברים באיזה בזדרנה עיהיו‪ .‬הנה ראוי עלא ינטלו אלא‬
‫לבונה זו‪ .‬למה עזמגיע מהם אפלו אחר עער מדרגות‪ .‬עזר אל‬

‫‪ ( 10‬בהמשך מוסיף ענין ״הכוונה״‪ ,‬ועפ״ז מבאר אח״כ ענין ברכות הנהנין‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ושורש לכלם ברכת המזון — עיקר דבריו הוא לבאר ״ברכת הנהנין״‪.‬‬
‫ומדמה אותו לענינו של ברכת המזון‪ ,‬כי למידים ברכה מלפניו מק״ו מברכה‬
‫שלאחריו‪ ,‬כמ״ש חז״ל )ברכות לה א(‪ :‬ברכה מנא ליה ואי נמי יליף גזרה שרה‬
‫אשכחן לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך‬
‫כשהוא רעב לא כל שכן‪ ,‬אמנם ברכת המזון הוא מדאורייתא‪ ,‬וברכת הנהנין‬
‫מדרבנן‪ .‬וכן מדייק בלשונו בתחילת דבריו‪ :‬ענין הברכות ״שתקנו חז״ל״ כו׳‬
‫ושורש לכולם — ברכת המזון ״שנצטוינו בה בתורה״‪ .‬וכן עוד בהמשך‪ :‬והנה‬
‫״למדתנו התורה״ כו׳ ואולם ״הוסיפו ז״ל לתקן״ כו׳‪.‬‬
‫‪ ( 12‬הנה כבר ביארנו — בסעיף הקודם‪.‬‬
‫‪ ( 13‬האדם הנמשך כו׳ כפי מה שהוחק לו — אע״פ שהמעשים שלו הוא‬
‫מצד חוקות טבעו שהוחק לו‪ ,‬אעפ״כ ״הכוונה״ צריך להיות להשגת התכלית‪.‬‬
‫ובכל המשך דבריו מדגיש ענץ ״הכוונה״‪.‬‬
 ‫ה׳‬ ‫פרק ט ‪ -‬בברכות‬ ‫דרן‬ ‫רסב‬

‫הע‪1‬גת התכלית‪ ,‬ולא לכוןה אחךת ךהעו כונת התאוות ןהנט;ה‬

‫התמדת אל המותרות‪ ,‬ולשמרו כלם בגבולים ^טחלןקה להם‬
‫התוךה האלוקית‪ ,‬ואז יהיו כלם באמת עוזדם לדטר הזה‪,‬‬
‫ולחשכו כלם ועאי עבוךה‪.‬‬
‫“‘ והנה למךתנו התוךהג׳‪ ,‬שאהר שנהנינו במא?לנו ושתלתנו‪,‬‬
‫נודה לפניו ית׳ ונברף שמו‪ ,‬ונחזיר הןיבר אל התכלית האמתי‬
‫שבו‪ ,‬שהוא‪ :‬העזר אל התעלית הכללי שזכךנו‪ .‬עד שנמאא‬
‫בכלם מתגדל כבודו ית׳‪ ,‬במה שחפצו נעע‪1‬ה ועעתו מתקלסת‪. ‘6‬‬
‫ןזה ?לל ענלן בך?ת המזון‪ ,‬ןכן על שאר בךכות הנהנין שאהר‬
‫ההנאה‪.‬‬
‫ואולם עוד הוסיפו ז״ל לתקן בךכות קדם ההנאה‪ ,‬להגדיל‬
‫זה הענלן‪ ,‬והוא‪ ,‬שגם קךם שלשתמש האךם מן העולם לזכיר‬
‫שמו ית׳ עליו ויבךכהו‪ ,‬ןלתכון שממנו ית׳ בא לו הטוב ההוא‪,‬‬
‫ןלתכוך׳ באמתת הטוב ההוא — שאינו ענלן גופני והנאה‬
‫חמרית בלבד‪ ,‬אלא שבאמת הוא ענלן מוען ממנו ית׳ למה‬
‫שיוצא ממנו תועלת לטוב האמתי כמו שעתבנו*׳‪ .‬ובהקדים‬
‫הענלן הזה למעשה‪ .‬לשארי' המעשה ההוא כלו לצד הטוב ולא‬

‫‪ ( 14‬אחר שהוסיף ענין ״הכוונה״ בכל עניני העולם‪ ,‬שעי״ז שבים להיות תנאי‬
‫״העבודה״‪ ,‬מבאר עפ״ז ענין ברכות הנהנין — החזיר הדבר אל התכלית‬
‫האמיתי‪.‬‬
‫‪ ( 15‬התורה‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ענין הברכות שתיקנו‪.‬‬
‫‪ ( 16‬לשונות אלו כתב לעיל פ״ד‪ ,‬ז‪ ,‬בענין ברוך שם כר‪ ,‬שענינו הוא‪ :‬ש״הכל‬
‫שב אל ענין השלימות האמיתי״‪ ,‬וזה גם ענינו של הברכה שלאחריו שמבאר‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ב׳ כוונות מזכיר כאן‪ :‬א — שממנו ית׳ בא לו הטוב ההוא‪ .‬ב — אמתת‬
‫הטוב ההוא ענינו הוא לתועלת לטוב האמיתי‪.‬‬
‫‪ ( 18‬כמ״ש — בסעיף א‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ישאר‪ ,‬בברכה לפניו שייך הלשון ״ישאר״‪ ,‬משא״ב בברכה שלאחריו‬
‫רסג‬ ‫ה׳‬ ‫ח״ד ‪ -‬בעבודה‬ ‫דיד‬

‫>עד הרע‪ ,‬וית?ןן בו האךם ויתעלה‪ ,‬ןל־א יתק>קל ןיעזפל‪ .‬ופמו‬

‫עזעתבנו‪.‬‬
‫עןץ בך‪ 5‬ת המצוות‬
‫ג‪ .‬ןאולם גם במעעוה המצוות תלןנו לנו העמים בךכות אלה‬
‫לחבובה עזל המצןה‪ ,‬להודות לו רת׳סג ^ךעה בנו ן‪5‬מן לנו‬
‫תקונים גדולים עאלה‪ .‬ונמעא על ןדי זה מתעלה המעעוה יותר‪,‬‬
‫ו‪3‬עןר בו האךם ממנו ית׳‪ ,‬בי כן הוא המךה‪ :‬בפי ההתעוררות‬
‫עזמיזעורדם בני האךם אליו ית׳‪ ,‬בן להןה שעור העזר עזיעזרו‬
‫ממנו»ג‪ ,‬אם מעט לאם הרבה‪ ,‬בעל פעל שיהלה‪? ,‬פי מה שהוא‪,‬‬
‫ובוטח בה׳ אשריו “‪.‬‬
‫תושלב״ע‬

‫כתב‪' :‬ונחזיר׳ הדבר אל התכלית האמיתי‪ .‬יתכן שלזה כיוון באמרו‪:‬‬

‫׳להגדיל׳ זה הענין‪.‬‬
‫‪ (20‬להודות לו ית׳ כו׳‪ ,‬ברכות המצוות הוא מעין ענין ברכות הודאה‪,‬‬
‫‪ (21‬ונעזר בו האדם ממנו ית׳ כו׳ העזר שיעזרו ממנו‪,‬לא ברור כוונתו בענין‬
‫״העזר״‪ .‬יתכן כוונתו הוא כמ״ש במקומות אחרים )דעת תבונות סי׳ נב‪,‬‬
‫תיקונים חרשים תי׳ לג‪ ,‬קיצור הכוונות עמ׳ קעא( שעל ידי ברכות המצוות‬
‫מקבל כח מלמעלה שהמצוות יעשו פעולתם ברוחניות‪ ,‬בבחינת‪ :‬כי הוא הנותן‬
‫לך כח לעשות חיל‪,‬‬
‫‪ ( 22‬ובוטח בה׳ אשריו — משלי טז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫מאמר העקרים‬
‫‪•|T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫בבורא ית׳‬
‫ברוחניים‬
‫בתורה ומצות‬
‫בגמול‬
‫בגן עדן וגהיבם‬
‫בהשגחה‬
‫בנבואה ונבואת משה‬
‫בגאולה‬
‫בענין הנסים‬
‫בענין התורה שבעל פה והש״ס‬
‫רסז‬

‫מאמר העקרים‘‬

‫בב‪1‬רא ית׳‬
‫מה עז^דך ^תדע בתהלת הפיל‪ ,‬הוא‪?W 9 ,‬צוי אחד אדון‬
‫על הנמעאות עזהמציאם בעת ^«^ה‪ ,‬ומ?|?מם ‪ 9‬ל הזמן ^זי^ה‪,‬‬
‫ןעזולט עהם עזלימה גמוךה‪ ,‬הוא האלו?ן ית׳ עזמו‪.‬‬
‫המצוי הזה ית׳ היא מצוי ^ןזלם בעל מי‪3‬י עזלמות‪ ,‬אין בו עזום‬
‫הערון עלל ןע?ןר‪ .‬אינו הלוי בזולתו ולא מתפעל מזולתו עלל‪.‬‬
‫אין התחלה למציאותו ןלא סוף עלל‪ ,‬פרועז‪«^ :‬לא נתהוה אחר‬
‫ההעדר‪ ,‬ולא לבואהו ההעדר עלל‪ ,‬אבל תמיד הלה וסמיד יהןה‪,‬‬
‫אי אפ?;זר העךרו עלל ועלל‪ .‬הוא סבת על ההיוים ואין עליו סבה‬
‫אחרת אלא הוא מעעמו מערה המציאות‪.‬‬
‫עוד עדך שתדע‪ ,‬שהמצוי הזה ית״ש אין בו עזום הךעעה ולא‬
‫רבוי בשום פנים‪ ,‬אלא הוא עשוט בתעלית הפשיטות‪ ,‬ואין שלך‬
‫בו שום ע?לן מע?ל‪3‬י הגופים ומקדהםי והוא משלל מעל גבול‬
‫ו‪3‬דר מעל לחם ומעל חיק טבעי‪.‬‬
‫ועל הכיל עריך שתדע‪ ,‬שאמתת ע‪3‬לנו ומציאותו ית׳ אי‪3‬ה‬

‫‪ ( 1‬מאמר העיקרים חיברו רבינו באמשטרדם בשנת תצ״ח )שהותו שם היה‬

‫בין השנים‪ :‬תצ״ה — תק״ג(‪ .‬קיים ממנו כת״י יחידי‪ ,‬בתיבת תלמידו רבי דוד‬
‫מינדיט‪ .‬חלוקת הקטעים הדפסנו כמו שהוא בכת״י‪ .‬ענינו ושורשו של המאמר‪,‬‬
‫האם הוא טובב על הי״ג עיקרים‪ ,‬לא ברור‪ .‬חלקים ממנו מקבילים לנושאים‬
‫שבספר דיד ה׳‪ ,‬וצוינו במקומם בדיד ה׳‪.‬‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫רסח‬

‫משגת כלל‪ ,‬ואין לה דמיוין עם עזרם אחד מן הענלנים עזבברואים‬

‫ןעם שום אחד מהציותם שמדמה הדמיון ומשכיל הש?ל‪ ,‬ואין‬
‫מלות ותאדם שיהיו ךאויים לו דנאויתים אליו באמת‪ .‬אבל נדבר‬
‫בו ‪ 9‬ל מה שנדבר במלות על דרך ההשאלה וההעתקה‪ ,‬כדי‬
‫שנבין מה שיצטרך לני להבין מעמנו ית׳‪ ,‬כי כיון שאין אתנו‬
‫אלא מלות יורו על עדנים טבעיים ומגבלים בגבולי הנבךאים‪ ,‬אי‬
‫אפשר לדבר בל׳א מלות אלה‪ .‬אבל זו מוךעא דבא לכל מה‬
‫שנךריש ונדבר בעדנו ית׳ ‪ :‬שאין התארים והמלות המתלחסות לו‬
‫מתוחסות על צד האמת‪ ,‬אלא על צד ההשאלה‪ ,‬לא זולת‪ .‬והזהר‬
‫בזה מאד‪.‬‬

‫ברוחניים‬
‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫האדון ית׳ שמו‪ ,‬כמו שביעלתו הבלתי בעל תכלית בךא‬

‫הנמצאים הגופניים שרואים עינינו‪ !5 .‬רצה ובךא נמצאים‬
‫אחרים מעלים מעל אלה בלתי מרגשים ומוחשים מן החושים‬
‫שלנו‪ .‬וכמו שנתן לנמצאים הגופניים האלה גבולים מןחדים‪,‬‬
‫ןחקים‪ ,‬כן נתן חל‪,‬ים אחרים לנמצאים המעלים האלה כפי מה‬
‫שגזךה חכמתו היות ?אות להם לפי ענלנם• ואמןם למה שהגבל‬
‫בגבולים הנודעים אצלנו שהם הגבולים הטבעיים שבהם נרגשים‬
‫מחושינו נקךא גופני‪ ,‬ומה ששולל מגבולים אלה ‪5‬קךא רוחד‪,‬‬
‫וגבוליו וחל‪,‬יו הם כפי מה שךאוי לענלנו וכמו שעתבנו‪.‬‬
‫יצדך שתדע שכמו שבגופדים לעז מינים שודם וכפי התחלף‬
‫המין כן יתחלפו החקים המלחדים לו‪ ,‬כן ברוחניים ימצאו מינים‬
‫שונים כלם מן הסוג הרוחני‪ ,‬ובהתהלל‪,‬ו המין יתחלפו החל‪,‬ים‬
‫אשר להם• אמנם עלל גדול הוא בעל הסוג הרוחני — שאין‬
‫ענלנו ןל־א גבוליי משג לנו באמת עמות שהוא‪ ,‬א?ל לרענו‬
‫מציאותם וקצת ענלנים מענלניהם עפי מה שמסרו לנו הנביאים‬
‫והחעמים ז״ל‪.‬‬
‫רסט‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫והנה מיני הסוג הזה עזל׳קזה‪ :‬האחד נלןךא פחות נבדלים‪,‬‬

‫וה^זני מלאכים‪ .‬והעזליעזי נעזמות‪ .‬הכהות הנבךלים הם נמלאים‬
‫רוחניים מעוללים מגופות‪ ,‬זכים ומעלים מאי והם היותר קרובים‬
‫אל עזכינתו ית׳‪ .‬ועליהם הוא עזורה תמיד‪ ,‬ןנקךאים בעזמות כפי‬
‫מדרגתם ‪ :‬גלגלי הכסא או אפנים ןכיוצא‪ .‬המלאכים‪ ,‬הם נמאאים‬
‫רוחניים עונבךאו לעעוות עוליחותו עול הבורא ית׳ ב‪ 5‬ל מה‬
‫עווחפץ והם כ?מנים ‪ 9‬ל אחד על ענץ מה עזמסר לו הרצון‬
‫העליון‪ .‬ףעו בהם מדרגות עוונות זו למטה מזו‪ ,‬ו?ל מדרגה מהם‬
‫ועז להם הקים וגבולים כפי מה עונאות להם על פי החכ^ה‬
‫העליונה‪ .‬הנקומות‪ ,‬הם נמאאים רוחניים מעתדים לבא בגופות‬
‫ולהתהבר בהם ולהקעור בהם ק^ר גדולי ולהם הקים פרטיים‬
‫כפי ענלנם וכפי המצבים עולהם‪ ,‬פרועז‪9 :‬י הנה מצבים עוונים‬
‫נמצאים לנ^צמות‪ ,‬עוהד לעו להם מציאות חוץ לגוף ומציאות‬
‫בתוך הגוף‪ ,‬והמציאות חוץ לגוף הם מעזגי מינים ז האחד‬
‫מציאותן טךם היוסן בגידי והעוני מציאותן חוץ לגוף אהר עוכבר‬
‫היו בו‪ .‬וכפי בל המצבים האלה כן נגבלים בגבולים ונעעוים‬
‫עלולים למקדם עזונים ומתחלפים כפי מה עולאות למצב עוהם‬
‫בו‪ .‬המלאכים‪ ,‬כלם הנה הם מעורתים ית׳ עו^י דביוי ובל דבד‬
‫העולם נעעוים על לריהם בין לטוב בין לרע‪ .‬ומצד זה מתהלקים‬
‫לעותי כתות‪ :‬בת הטוב ןכת הרע‪ ,‬פרועז‪ :‬הממנים לטובות בין‬
‫הטובות הגופניות בין הטובות הנפעויות‪ .‬והממנים לרעות‬
‫הגופניות והנפעויות‪ .‬והממנים על הרעות נקראים מלאכי הבלה‬
‫ומזיקין‪.‬‬
‫עוד מין אחר ^צל נבראים גמצאים ^ויייא ‪9‬ין אמצעי בין‬
‫געזמי ורוחגי‪ .‬והלנו שלעז בו קצת מגבולי הג^צם ו^גלדי ימ^צלל‬
‫מקצתם‪ .‬ועזם המין הזה נקראים עזדים‪ ,‬ולעז בהם קצת גופניות‪,‬‬
‫אך לא בגופניות ^צלנו‪ ,‬ולעז בהם קצת ענלני ריחניות אך לא‬
‫בייהנלים ממ^ז• וגם בהם לעז מדרגות מדרגות ומינים עזונים‪,‬‬
‫יבפי מדרגותיהם בך הם החקים והגבולים ^צלהם‪.‬‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫ער‬

‫אין לף ךבר בעו^ם התחתון בין עצם בין מל‪.,‬ךה שלא י^צא‬
‫כנגדו ענלן מה למעלה בכחות הנבךלים‪ ,‬וכן אין לף ךבר למטה‬
‫שלא יהיו עליו ממנים מכת המלאכים שמנהיגים אותו ומהךשים‬
‫בו ענלנים ומקרים כפי מה שיגזר האדון ב״ה‪ .‬מה שפועלים‬
‫העליונים בגשמיים נקראהו השפעה‪.‬‬
‫על ההשפעות הבאות מן העליונים לצרך התחתונים עובדם‬
‫ודך הכוכבים‪ .‬ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים‬
‫לתחתונים‪ ,‬ןאולם השפעתם אינה אלא כפי מה שנמשך כהם‬
‫מלמעלה‪.‬‬
‫לכל אלה הרוחניים נתן האדון ב״ה ךשות לפעל בתחתונים‬
‫פעלות שלא כדרך הטבעי ?שלעוררו או‪1‬תם התחתונים על לדי‬
‫אמעעים לדועים שהוענו ןנתלחדו לזה‪ .‬אמנם אין בכיה שום אחד‬
‫מהם לעשות על מה שידעה‪ .‬אלא לכל אחד לש גבול מה שהגבל‬
‫לו‪ .‬שעד אותו הגבול ובאוסם הדרכים בלעי שנמסרו לו‪ .‬יוכל‬
‫לפעיל אוסם הפעלות שנמסרו לו שלפעלם‪ .‬ללש בדערים האלה‬
‫דבדם מתתם לנו‪ .‬ודעדם אסודם לנו‪ ,‬להוא ענלן ספר לצידה‬
‫ומעשה כשפים‪.‬‬

‫בתוךה ומצוות‬
‫עקר העדאה כלה היא? שדעה הבורא ית׳ לבריא האדם‬
‫שיהלה מתדבק בו ית׳ לנהנה בטועה האמתית‪ .‬לזה על לדי שיהלה‬
‫>פ‪5‬יו ש‪3‬י דרכים דדך הטוב ודרך הרע ליהלה לו כיח לבחיר באיזה‬
‫מהם שירעה‪ .‬ועשיבהר בדעתו ובחפצו בטוב ללמאס ברע‪ .‬אז‬
‫תנתן לו הטועה האמתית הנעחית‪.‬‬
‫לאמנם על שאר הנבראים לא נבראי אלא שראתה החעמה‬
‫העליונה צידך בם לשימעא עולם שלם‪ .‬ימעא בו האדם בבחינה‬
‫רעא‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫זו ^אמךנו‪ ,‬ויוכל לעבד אותו ית׳ להעדג על ידי זה הטובה‬

‫האמתית‪ .‬ןאולם מה הוא הצרך ‪ W‬לעולם בעל הנבךאים‬
‫האלה איננו נודע אעלנו‪ .‬אך מה עזקבלנו מן החכמים ז״ל הוא‬
‫עזע?;ר הכל האךם‪ ,‬ןעזבעבורו נבךאו כל עזאר ה?בךאים‪ ,‬ןעזע?ןר‬
‫בדאתו עזל האךם איןה אלא ל^יזכה לטוכה האמתית‪ .‬ואולם‬
‫הטוכה האמתית הזאת‬ ‫ךאתה הח?מה העליוןה עזכדי‬
‫ךאוי בתחלה ^ע‪9‬ה וועמד בנ‪9‬יין• והנה לצרך זה כךא לו עולם‬
‫עזיהןה בי מקום להנסות בו‪ ,‬ךהןנו עזיהןה בו מציאות טוב‬
‫ומציאות רע‪ ,‬ע) ‪ 0‬ד עזיוכל למאיס ‪9‬רע ולבחיר בטוב‪.‬‬

‫ואמןם מעיאות הטוב והרע האמתי הוא‪ ,‬עזהנה ע‪t‬ם האדון‬

‫ב״ה בעולם קדקזה וטמאה‪ .‬פרועז‪ :‬קדקזה הוא מעיאות קוךבה‬
‫אליו ית׳‪ ,‬וטמאה הוא מעיאות רחוק ממנו ית׳‪ .‬הקרעזה הוא‬
‫העזפעה קזהאדון ב״ה מקזפיע במי קזראוי לזה והבראה עזעזורה‬
‫עליו‪ .‬הטמאה חיא רחוק שהקב״ה מתרחק והעלם המתעלם‪.‬‬
‫אמ;ם האמת הוא ^הנה ברא האדון ב״ה אהה כהות רוחניים‬
‫לצרך ענלן זה ןהם פיחות ןשפע מהם חשך ןזיהמה‪ ,‬אקזר ככל‬
‫מקום שחמעא שם הזהמה ההוא ק?רחק ממנו הקישה ולתעלם‬
‫משם אורו ית׳‪ ,‬ואלה נקראים פיחות הטמאה‪.‬‬

‫ואולם שם האדון ב״ה פיח במעשי האךם לעורר את העזרשים‬

‫העליונים‪ .‬והלנו שלהיו ממשיכים איי ש?ע קישתו ית׳ ואור‬
‫טובו‪ ,‬או המשך הזיהמה והטמאה ההיא• והנה לחי לו מעשים‬
‫שעל לךם תמשך הקדשה וצוהו להתמיד בהמי והם כלל המצוות‪,‬‬
‫ויהד מעשים שעל לדם המשך הזיהמה‪ .‬וצוהו להמנע מחמי והם‬
‫כלל האסודם‪.‬‬

‫ואמנם הטובה האמתיה אינה אלא הךבקות בי יה׳♦ והנה‬

‫המעוות ככר באוני שהם הממשיכים שפע קישהו ית׳ ואור טובו‬
‫על פן אלה הם האמעעים שעל לךם תשג הטוכה האמהית‪ .‬בי מי‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫ערב‬

‫עזהךבה להתקזיעז ב^זפע קדעזתו ית׳‪ ,‬הוא ךאוי ליךבק בו‪,‬‬

‫ולהנות בטובה האמתית‪ ,‬ומי עזהרבה להטמא בזהמה עזזכרנו‪,‬‬
‫‪W‬‬ ‫‪X - y ..‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ן_‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-J T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫« •'‬

‫הוא יה!ה בלתי ךאוי ליךבק בו‪ ,‬ן־יךחה ממנו‪.‬‬

‫ואכ?נם יש בפל הךבדם האלה מךרגות ךבות‪ ,‬בין בשפע‬
‫הקדשה או הזהמה שזכךנו‪ .‬וכן בטובה שנקנית על ןדי המעשים‬
‫הטובים והךחןה שנךחה האדם ממנה על ידי הךעים‪ ,‬והוא‬
‫ההפרש שבין אךם לחברו במעלה האמתית וכמו שכתבנו עוד‬
‫בס״ד‪.‬‬
‫י^דך שתדע‪ ,‬שכמו שנתן לאךם שיהןה ממשיך לעצמו‬
‫קדשה או זהמא‪ ,‬כן נתן לו שבכרו מעשיו!משיך בכל הבריאה‬
‫כלה הקדשה או הזהמה‪ .‬לנמ^א כל הבדאה מתתקנת או‬
‫מתקלקלת על !די האךם‪ ,‬ן!חשב זה לזכות לצדיקים שמיטיבים‬
‫לבתאה ולחוכה לךשעים שמקלקלים אותה וכמו שכתבנו‬
‫לפנים‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪t‬‬

‫ואמנם הדרך שבו ממשיכים מעשי האדם את ההשפעות‬

‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪I‬‬ ‫^‬ ‫‪J‬‬

‫האלה‪ ,‬הוא בכיה הקבלה שזכךנו למעלה ש!ש בין הנמצאים‬

‫השפלים ובין הכהות העליונים‪ ,‬עד שכאשר יתנועע אחד מן‬
‫הנמצאים למטה הנה !גיע ההתעוךרות אל הכה המקביל לו‬
‫למעלה‪ ,‬לאז על !די הכה ההוא תסוכב התולךה שתסוכב‬
‫בהמשכת ההשפעות‪ .‬כי הנה אם המעשה ההוא !ה!ה מחלק‬
‫המצלים‪ ,‬יתעורר הכיח שכליו ליתחזק‪ ,‬לעל !דו תמשך ההשפכה‬
‫של קדשה ממנו ית׳ כפי ענ!ן ההתעוךרות שנתעורר‪ .‬לאם !ה!ה‬
‫המעשה מחלק הנמנעים יגרם פגם בכיה חעליון כפי ענ!ן‬
‫המעשה הרע ההוא ליתעלם כנגד זה אורו ית׳ ליתרחק‪ ,‬ל!תעו‪.‬רר‬
‫תחת זה אחד מן כהות הטמאה ההפכי להשפעות הקדשה‬
‫שנתעלמה‪ ,‬לימשך ממנו משך זיהמה כפי ההתעוךרות שנתעורר‪.‬‬
‫לכל דךך זה בתשוכה!סור הפגם ללא !ה!ה עוד כיח לכיח הטמאה‬
‫לפעיל‪ ,‬לתשוב השפכת הקדשה להמשך כראוי‪.‬‬
‫רעג‬ ‫מאמר העיקרים‬
‫בגמול‬‫‪i‬‬ ‫־‬

‫הנה מין האדם נת?חד מכל קאר המינים קנתנה לו הבך‪1‬יךה‪,‬‬

‫וכה למעע‪1‬יו להמעזיך ההמעזכות עזןכךני‪ .‬ומצד זה נו‪9‬ף בו עדן‬
‫עזאינו בעזרם אחד מעזאר המינים ןהוא‪ ,‬קעמלו מעע^יו מךה‬
‫כנגד מךה‪ .‬והגמול הזה נחלק לעזני חלקים‪ .‬האחד בעולם הזה‬
‫והאהד בעולם הבא‪.‬‬

‫גמיל העולם הבא הוא קכפי מעעזיו ^עע^ה בעולם הזה כן‬
‫תקבע לו מךרגה בטובה האמתית‪ .‬קהיא הךבקות בו ית׳ ןןהנה‬
‫בה לנצח נצחים‪ .‬ןגם הוא ןחלק לעזני חלקים‪ .‬בעולם הנקזמות‬
‫ובעולם התחןה‪ ,‬ןביאר עוד לפנים בס״ד‪ .‬גמול העולם הזה הוא‪,‬‬
‫עזכפי מעעזיו ןגזר עליו הצלחה או צרות מאיזה מין עז?הןה‪.‬‬

‫וצדך עזתדע‪ ,‬עזעקר העזער באמת הוא הטובה האמתית‬

‫עזיזכו בה הצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬ןכן הענעז היותר עצום הוא‬
‫אבוד הטובה ההיא לגמד‪ .‬אמנם ?ש מצוות עזכפי מדת הדין‬
‫הצוךקת ךאוי עזןגמלו בעולם הבא ןגם עעולם הזה בהצלחות‬
‫העולם הזה ןטובותיו‪ ,‬ןכן ?עז עברות עזכפי מדת הדין הצודקת‬
‫ךאוי עזןענעז עליהם עעולם הזה ועעולם הבא‪ .‬ן?עז מעוות קהדין‬
‫נותן קיגמלו בעולם הבא ןלא בעולם הזה‪ .‬ועברות עזהדין נותן‬
‫עז?עגעז עליהם בעולם הבא ןלא בעולם הזה‪ .‬ומערות עזהדין בהם‬
‫עזןגמלו לגמד ?עולם הזה ןאין נעזאר לבעליהם ?לום בעולם‬
‫הבא‪ .‬ועברות עזהדין עליהם לעולם הזה ולא ?ענעזו בעליהם‬
‫כלום בעולם הבא‪ .‬ןהעזופט הצדיק דן את הכל בעזלמות‪ ,‬באפן‬
‫עזהבל נעעזה ביעזר‪ ,‬בלי עולה כלל ועקר‪.‬‬

‫והנה ?מו עזהגוף והנפעז ב?הד עועזים המעעזים בין הטובים‬

‫בין הרעים‪ .‬בן הגמול צדך עז!גמלו!הד‪ .‬אמנם בחנזאו עזל אךם‬
‫הראעזון נגזר על המין האנועזי כלו מיתה‪ .‬באפן עזלא יוכל‬
‫להגיע אל הטועה האמתית בלי עז!מות‪ .‬והענלן‪ .‬כי הנה נעזאב‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫רעד‬

‫בגוף זיהמה ^אי אפעזר לו עדגיע לךבקות העליון בהיות זה ‪9‬א זו‬
‫עזאובה בו‪ ,‬ןאינו יוצא ממנה עד עזןמות וןעזוב לעפר‪ ,‬ןאז י‪5‬קה‬
‫ממ^ה ףעזוב ןיב‪3‬ה ב;זהךה בלי זיהמה ?לל‪ ,‬ןאז תעזוב בה‬
‫הנעזמה ןיחןה ולחךיו ןאירו באור ההדס לנצח‪ ,‬ןןהנו בטועה‬
‫האמתית כפי המעע‪1‬ים עזעע‪t‬ו בחן״־הם בראעזונה‪ ,‬וןה ענץ תח?ת‬
‫המתים המפךעם בבל יע‪t‬ךאל‪.‬‬

‫ןאמנם בל הץ‪-‬מן עזהגיף בעפר הולך ןאובד צוךתו הראעזונה‪,‬‬

‫הנעילה עומדת בנ?קום מנוחה אם זועה‪ ,‬ןהןנו עולם הנעזמות‪,‬‬
‫ומע<גת עזם מעין מה עזתעזיג לעתיד לביא אחר התחןה בפי‬
‫המעע‪t‬ים עזעע‪1‬תה בחןיה‪.‬‬

‫בגן עדן וגיהנם‬

‫והנה הוענו מקומות לנעזמות בצאתן מן חגוף‪ ,‬אחד לנוח בו‬
‫אם זועה עד זמן חתחלה‪ .‬ואחד להערף בו בענעזין אם עוונות בה‬
‫עמונעין אוחה ממניחה• והנה מקום חמנוחה נקךא גן עדן‪ ,‬ולעז‬
‫בו מךרגות עזונות‪ ,‬ולעז גן עךן תחתון וגן עדן עליון‪ .‬בתחתון‬
‫יועזבות חנעזמות בךמות הגופים עזהיו בם‪ ,‬ונהנות עזם במיני‬
‫הנאות ריחניות‪ ,‬וחסקום מיבן לסיני ההנאות חחם עזהחקו‬
‫להסצא עזם‪ .‬ובעליון‪ ,‬יועזבות חנעזמות בבחינת הנקזמות מסעז‬
‫ונהנות במיני הנאות ריחניות גדולות ונשגבות מההנאות‬
‫עזבתחתון‪ ,‬ולעז עזם חליף זמנים ועזניי עתים להנאות עזונות‬
‫ומתחלפות‪ ,‬ומדרגות עזונות לנהנים בהם‪.‬‬

‫וחגיהנים היא מקום לנקזמות הךאויות להענעז‪ ,‬וקזם מגיע‬

‫להם צער ימעאובים עפי מה ^עזלך בהם לפי ענלנם‪ .‬ולעז מדרגות‬
‫עזונות ^ל צער כמו עזלעז מדרגות עזונות עזל תענוג‪ .‬ובצער ההוא‬
‫לע^או החונזאים את עוונם‪ .‬ואם ךאולים חם לע‪1‬בר אחר בך הנה‬
‫ערה‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫יטהרו מחטאם הלכו למנוחה‪ .‬ןאם לא !ענעזו עד אבדם‪) ,‬־ךבר‬

‫זה לא יקךה ל?^^ךאל אלא מעט מן הפ?עט‪.‬‬

‫בהעזגחה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫הנה האדון ב״ה מעזגיח תמיד על על בריותיו‪ ,‬וכ?קןמם‬

‫וכזנוזלם בפי התעלית ^בעבורו בךאם‪.‬‬

‫ואמנם בהיות עזנתןחד המין האנועזי להיות בו העזער ודזעינעז‬

‫עפי מ;נעייו ועמו עזעתבנו למעלה‪ ,‬גם ההעזגחה בו מעינה‬
‫מההעזגחה בעזאר המינים‪ .‬ןזה‪ ,‬עי ההעזגחה בעיאר המינים הוא‬
‫לקיום המין ההוא באותם החקים ןהגבולים עזךעהו ית׳ עימו‪.‬‬
‫להנה לעזגיח בפךטי על מין ומין‪ ,‬למה עימגיע מהם אל בלל המין‬
‫בלו‪ .‬אך לא למה הם איעזים‪ ,‬פי הנה אין התעלית עם אלא‬
‫לעילמות המין העללי‪ .‬אמנם המין האנועיי‪ ,‬על איעז לאיעז ממנו‬
‫מלעד מה ^מגיע ממנו אל עללות המין‪ .‬הנה ן^גח ביהוד על‬
‫מה עזהוא בפני עצמו ןלדונו מעעייו כלם ביהוד ולגזרו עליו‬
‫גזרות עיחוד‪ ,‬עפי פךטות ענלנו‪.‬‬

‫לעדך עיתדע‪ ,‬עיאמנם פעלות האךם תחלקנה לעיני מינים‪:‬‬

‫האחד היא‪ .‬מה ^הוא לו זבות או חועה‪ ,‬דהלנו עילעעיה עה‬
‫מצלה או עבךה‪ .‬והעיני‪ ,‬מה עיאינו לא ןה ולא זה‪ ,‬עי אין בה ענלן‬
‫לא למצלה ללא לעבךה• והנה על מה עינוגע למצלה או עבךה‪,‬‬
‫להלה עאיזה צד ^יהלה בלי מסור עלדו עזל האךם‪ .‬אין לו מי‬
‫עילעריחהו עליו עלל‪ ,‬לעל כלם לעיקיף העיופט העליון לדון אותם‬
‫עפי מה עהם ללגזר עעךם הגמול הךאוי‪ .‬לאעיר אינו ענלן לא‬
‫למצלה ללא לעבךה‪ ,‬הנה ענלן האךם בהם עענלן עיאר המינים‬
‫במק‪.‬ריהם‪^ .‬הנה יועא להם מכה עליון עלנועעו אליו‪ ,‬אם‬
‫לעימידת חקות מינו‪ ,‬או להגיע לו עיעי או ע׳נעי עפי מה עיךאו‬
‫לו‪.‬‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫רעו‬

‫והנה האדון ב״ה הוא המשגיח על הכיל‪ ,‬ודן את הכל‪ ,‬וגוזר‬

‫כל הגזרות‪ .‬להמלאכים הם מעזרתיו ממנים על אחד בתפקיךתו‬
‫להניע את גבוליו‪ ,‬ואם להמציא ^אדם כךךעיו על צד הגמול‪,‬‬
‫כמו עזאמךנר למעלה‪.‬‬

‫לצדך עזתדע‪ ,‬עזאף על פי עזהאדון ב״ה באמת יודע כיל‪ ,‬ללא‬

‫נעלם ממנו דבר‪ ,‬לאין לדיעה כ?תהךעזת אצלו כלל‪ .‬הנה הנהגת‬
‫עולמו ומשפטיו לא לסד אותה על פי זה‪ ,‬אלא על פי סדר‬
‫המשפטים שרצה בה‪ .‬מתדמה לנמוסי מלכות לאךץ‪ ,‬לדן את‬
‫הדבדם בבתי דינין של מלאכים בעדים שלעידו על הענלנים‪,‬‬
‫ללןטגודן שיתבעו דילי יקזל^יה שלליצו זכות‪ ,‬לכלם מלאכים‬
‫שמשאם מה שזכךנו‪ ,‬אלה )להעיר( ]להעיד[ על הנעשה בעולם‪,‬‬
‫אלה לקטרג‪ .‬לאלה להליץ‪ ,‬וגמר הדין כפי המשפט הנכון‬
‫והישר‪.‬‬

‫בנבואה ונבואת משה‬

‫‪V‬‬ ‫•־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫רצה האדון ב״״ה להכין מין גלוי שיהלה מתגלה בו אל בני‬

‫האךם עוךם כהלים בעולם הזה שיתגלה להם ויגלה להם ענלנים‬
‫מה שלחפיץ מסתךו לסודותיו ומענלני השגחתו‪ .‬וממה שלביא על‬
‫בריותיו‪ ,‬לזה נקךא נבואה‪.‬‬

‫הגלוי הזה הנה הוא בךךכים מלחדים מה שדאתה ח? ‪9‬תו ית׳‬

‫היותי נאות לזה‪ .‬ללש בו מךרגות על מדרגות שונות‪ .‬אך הכולל‬
‫בכלם ־ שיתברר לנביא בלךאות גמייי שהמתגלה לו הוא‬
‫כבודו ית׳‪ ,‬ללשכיל מה שלגלה לו‪ .‬ללא ישאר לו שום ספק‬
‫בנבואתו כלל‪.‬‬

‫לאמנם בהגיע ענלן זה לנביא הנה תקדם לו ךעךה גדולה‪ ,‬לסל‬

‫אבד גופי יזדעזעו ויבטלו הךגשותיו‪ ,‬ללשאר כאיש לשן‪ ,‬לאז‬
‫רעז‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫מתוך תךזימתו זאת לתךאו לעיןיו מךא‪1‬ת מה שיתךאו‪ ,‬ישיג בם‬

‫גלוי ה?בוד אליו‪ .‬ללדע מה שיהלה הךצון העליון שץדע לו‪.‬‬
‫והנה מלבד הלדעות שלוויח הנביא בגלוי הנבואה הנה מי‬
‫שלגיע להיות נביא מכךה הוא שנתדבק בו ית׳ ךבקות גדול‪ .‬עד‬
‫שיזבה לגלוי הזה‪ .‬ואולם מצד ךבקותו זה תהלה מעלתו מעלה‬
‫גדולה‪ .‬וכבר לגיע לעשות נסים ונפלאות בפי מדרגת הדבקות‬
‫שהשיג‪.‬‬
‫ןאמנם צריך שתדע שסל המדרגות כלם שבנביאים‪ .‬כלן‬
‫שפלות ממדרגת נבואתו של מישה רבנו ע״ה לנבךלות ממנה‬
‫הבדל גדול‪ .‬שכלן אפשר שלגיע להן סל אךם שיןסה‪ .‬אך נבואת‬
‫מישה רבנו ע״ה היא מדרגה אחת שנתלחךה לו אי אפשר לאחר‬
‫שלשיגה כלל‪.‬‬
‫והנה למטה ממדרגת הנבואה לש מדרגה נקךאה דוח הקדש‪.‬‬
‫ע?לן של שפע שפע ממנו ית׳ א ל ש ס ל האךם‪ .‬בהגיעו אליו לקבע‬
‫בו לדיעת ענלן מה בלתי ספק ובבלתי טעות‪ .‬ןלדע הךסר ?שלמות‬
‫סבוחיו ןתולדיסיו סל ך?ר במדרגתו‪.‬‬
‫לאולם על לדי השפע הזה אפשר שלשסיל ךבדם שמגדר‬
‫ההשסלה האנלשית הטבעית להשכיל אותם‪ .‬אמנם לתרון השכיל‬
‫אותם על זה הדךך מהשביל אולנם על הדרך האנושי הוא‪ .‬שעל‬
‫זה הדרך לשגו בלי עמל ללשגו בלי סעות‪ .‬וליא לשאר בם ספק‪.‬‬
‫מה שאין כן בהשסלה שעל ךרך האנועיי• וא?שר שלשיג גם כן‬
‫ענלנים מה שאין בגדר ההשסלה האנושית שתשכילם‪ .‬ימסללם‬
‫הנסתרות והעתידות‪.‬‬
‫והנה רוח הקדעז זה הלה הוא נךגש למשיגיו‪ .‬שחמקבלו לסיר‬
‫בלי ספק שהיא שפע נשפע לו‪ .‬אמנם עוד לקרה לפעמים שלש?ע‬
‫בלב אךם ש?ע שלעמידהו על תכן ענלן מהענלנים או ל’א לרגיש‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫רעח‬

‫בו המשפע‪ ,‬אלא מיע לו כמי שנופלת מחשבה בלבבו‪ ,‬ונלןךא‬

‫על ך‪.‬ךך ההךחבה ושלא בדקדוק רוח הקדש‪.‬‬

‫בגאלה‬
‫‪r‬‬ ‫‪I-‬‬

‫הנה מבחר חמין האנושי הוא ישךאל )ועם( ]והם[ המעתדים‬

‫לךבקות בו ית׳‪ ,‬וךאוי להם שיהיו מעטדם בעטיד קדשה גדולה‬
‫ותהןה שביןתו ית׳ שוךה עליהם ומתדבקת בם שישתלמו בה עד‬
‫שיזכו לטובה האמתית‪.‬‬

‫ו^ריף שתדע‪ ,‬שאף על פי שהטובה האמתית נקנית מבל אחד‬

‫ואחד בפני עצמו כפי מעשיו‪ ,‬אמנם אין ?לל הבדאה משתלם‬
‫עד שתסדר כלל האמה חנבחרת בסךר נכ^ז ותשתלם בבל‬
‫עטוריה ותדבק בה חשכינה‪ ,‬ואחר בך וגיע העולם למצב חשלם‬
‫ויזכו הפרטים בל אחד ואחד כפי מה שזבה במעשיו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫“ ‪“J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫“‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T J‬‬ ‫“‬ ‫‪I • I‬‬

‫ואולם דבר זה עדין לא נשלם מתחלת חבתאה ןעד חנה‪ ,‬כי‬

‫מןד שנבךא אךם חטא‪ ,‬ואחי בך שהתחילו האבות ונמשכו‬
‫הבנים אחדהם להיות לעם סגלה‪ ,‬עם בל זה מעולם לא נשלם‬
‫חךבר בראוי מפני כמה חטאים שנזורו בם אחור מחתקון השלם‪,‬‬
‫ונמאא שעל בל פנים אתך שנגיע לזה שתהןה האמה בשלמותה‬
‫?בל התנאים האריכים לזה‪ ,‬ותקבל הבריאה כלה שלמותה‪ ,‬ואז‬
‫לקבע העולם במאב המתקן — שבו ןק?עו הצדיקים להנאה‬
‫הנאחית לתהןה הנאתם בה בל אחי לפי מעשיהם‪.‬‬

‫והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החבמה העליונה לעבודת בני‬

‫האדם והשתדלותם על השלמות ואחר בך ?תחדש העולם בצורה‬
‫אחרת ךאו?ה למה ש?עשה בו אחת כן‪ ,‬דה?נו ההנאה הנאחית‬
‫לזוכים לה‪ ,‬וטךם ל?לו ו׳ אלפים אלה הנה אתך שתעמד האמה‬
‫הנבחרת ?מאבה השלם‪ ,‬שיובלו לאתק הדבתם אחר בך אל‬
‫רעט‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫הנצחיות‪ ,‬ןןה מה עזהבטחנו עליו ^ציהיה על ‪ 9‬ל פנים‪ .‬ןהאמ^עי‬

‫לזה להןה אחד מזרע ךוד שיבחרהו האדון ב״ה לזה ו!עזרהו‬
‫עזלצליח בו‪ ,‬והוא מלך המעזיס• והנה בזמנו ןעל לדו לת?ןנו‬
‫?שךאל תקון ^דול ובל הבדאה אחריהם עזיךבה הטוב בבל‬
‫הצדדין ולסור הרע לגמד‪ ,‬בין במה עזנוגע לנפעז ובין מה עזנוגע‬
‫לגוף‪ ,‬דהלנו לב האבן יעע‪t‬ה לב בע^רי והוא ^תגבר בבני האךם‬
‫הנטלה לטובות‪ ,‬ובאפן ^לא למעזכו אחר החימר כלל‪ ,‬אלא ינטו‬
‫תמיד לעבוךה ולתוךה ויתגברו בה‪ .‬ובנגד זה תךבה העזלוה‬
‫והךוחה ולא ימעאו נןקים ולא הפסדים ?ללי והוא מה עזהבטיחו‬
‫הנביאים‪ :‬לא לרעו ולא לעזחיתו בבל הר קךעזי וגו׳‪ .‬ולא להלה‬
‫סבלות בעולם אלא בל הלבבות להיו מלאי הבמה‪ ,‬ורוח הקידעז‬
‫יהלה שפוך על בל בע‪1‬ר‪ ,‬באפן שיןכו לו הכיל בלי קישי בלל‪,‬‬
‫והוא מה עזאמר הנביא‪ :‬אשפך רוהי על בל בע‪t‬ר וגו׳‪ .‬והנה‬
‫לשמחו ולעלצו בריב הטובה והם מדבקים בבורא ית׳ ועובדים‬
‫לפניו עבוךה שלמה‪ ,‬ועל ידי זה להיו מתעלים והולכים עלוי על‬
‫עלוי עד שלגיעו למה ^עדך עלגיעו לו לעבר ממנו אל מצב‬
‫הנצחיות בהדוש העולם‪.‬‬
‫והנה באמות העולם יעשה ברור גדול באותם שימצאו באותו‬
‫הזמן‪ ,‬אותם שבבי המעזפט העליון יהיו ךאולים לבללה‪ ,‬לשמדו‬
‫בחרב ובדבר ובל מיני ענשים‪ ,‬ןאותם שלהיו ךאולים להנצל‪,‬‬
‫ינעלו ויקזארו ולבירו האמת ולעזבו אליליהם ולשתעבדו לישראל‪,‬‬
‫ולהלה להם לתפארת עבוד את לשךאל ו^זרת אותם‪ ,‬באשר לבירו‬
‫ולדעו שהנה על לדי זה לגיע להם מה שאפקזר שלקבלו מן‬
‫הקדקזה ואור ה׳♦ והנה למצא העולם כלו נמעזך אהר עבודת‬
‫הבורא ית׳‪ ,‬ולא תהלה עבוךה זרה בלל בעולם‪ .‬והוא מה ^עאמר‬
‫הנביא‪ :‬אז אהפך אל עמים שפה ברוךה וגו׳‪ .‬ובתוב‪ :‬ביום ההוא‬
‫יהיה ה׳ אחד ושמו אהד‪.‬‬
‫‪▼ V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫■ ‪V I‬‬

‫ואמנם החיים כלם עדך שלמותו ולחזרו לעפר לפחות קזעה‬

 ‫מאמר העיקרים‬ ‫רפב‬

‫לטעמים נוךעים אצלו‪ .‬ואמנם בל זה שהעלים בתוךה שבכתב‬

‫הנה מסרו למשה רבנו ע״ה בעל פה יממנו נמשך המסרת‬
‫לחכמים דור אחר דור‪.‬‬
‫והנה במסירת הזה נתבארה בונת הבתובים לאמתה ןנודע לנו‬
‫אמתת מעשה המצוות כמו שהאדון ב״ה רוצה בהם‪.‬‬

‫לחנה נכ?צאי דב‪.‬ד התורה שבכתב בבחינת הסבמתם עם‬

‫הפרוש המקבל מתחלקים לשלשה חלקים ‪:‬‬
‫‪I • T -I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪I• I‬‬ ‫“‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫ן ‪|s ,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫החלק הראשון הוא‪ ,‬כלל ענלנים בא כללם בבתוב‪ ,‬אך לא‬

‫פרטיהם‪ ,‬ונתבארו הפרטים במסירת‪.‬‬
‫החלק השני הוא‪ ,‬כלל כתובים ^באירם מספק באשר יסבלו‬
‫פרושים שונים‪ ,‬ונתבארה ההכרעה במסירת‪.‬‬
‫החלק השלישי הוא‪ ,‬כלל כתובים שלפי המלות באמת תהלה‬
‫חכינה אחת‪ ,‬ונתבאר במסיךת היות הנוצה מתחלף מאיד מחנךאה‪.‬‬
‫ועל זה אמרו ז״ל‪ :‬הלכה עוקפת את המקרא‪ .‬אמנם אין פרטי‬
‫החלק חזה רבים‪ ,‬ללא עוד אלא שאם תטרח ותעמיק בךבר‬
‫תמצא שלא להלה הפשט מכחיש לגמד ההלבה ללא מתנגד לה‪,‬‬
‫אבל יובן באיזה בחינה ובאיזה גבול‪.‬‬

‫יממה שקבלנו שאמנם בעל התלרה ית״ש כתבה על דרבים‬

‫פרטיים וחקים מלהרים‪ ,‬וכשנרצה להבין בונת בעל הךבדם בה‬
‫הנה עדך שנהלך בהם על פי החקים ההם‪ .‬ובדרכים ההם‪ ,‬לזולת‬
‫זה אף על פי שכבר הלה אפשר שינתן פרוש בדבדם תסבילנה‬
‫אותו המלות חיטב‪ ,‬לאפשר שתורינה עליו ביותר הרלחהי אמנם‬
‫על בל פנים לא להלה הפרוש ההוא אמתי בדברים החם‪ ,‬כיון‬
‫שבעל הךבדם כון בהם כלנה שונה מזו‪ .‬לאמנם החקים האלה‬
‫להדרבים חם כלל הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהם עם בל‬
‫פרטיהם‪.‬‬
‫רפג‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫וצריך עזתדע עו־ד כי הנה ע?;‪.‬ד הדינים כלם‪ ,‬מה עזבמצוות‬

‫עשה ימה עזבמציות ל־א תעע‪1‬ה כ‪V‬ם מקבלים הם ממקזה רבנו‬
‫ע״ה‪ ,‬אמנם קבלו ז״ל שדבד המסרת ךמיזים הם בתוךה שבכתב‬
‫?רמזים שונים על פי דרבי הרמיזה ידועים להם‪) ,‬יהלה מפר‪9‬ם‬
‫ומסכם אצלם שטוב בעיני ה׳ שנעמל גם בזה ההלק‪ ,‬פרוש‪:‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪... J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫••‬ ‫‪•• J‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪•S‬‬

‫בידיעת מקום רמזי התוךה שבעל פה בתוךה שבכתב‪ ,‬ועל בן‬

‫לטךהו כל אהד מהם לבקש הרמזים האלה‪ ,‬כפי מה ש!ךאה לו‬
‫יותר ןכון‪ .‬ןזה מה שתמעא פעמים רבות בש״ם משא ומתן‬
‫לבקש ראיות לדין מן הדינים‪ ,‬וכבר להלה ביניהם מחלקת על‬
‫הראיות‪ ,‬ותמעא הראיות עצמם שאמנם לפי דרבי ההבנה‬
‫ה?שטית ל־א לאותו לפה‪ .‬אך הענלן הוא מה שאמרתי לף‪ .‬שהנה‬
‫הדין אצלם בקבלה‪ ,‬אבל לטךחו לבקש לו הךמז בתוךה שבכתב‬
‫על הש‪.‬ךש שז‪-‬ברנו למעלה‪ .‬והנה לא לךצו באותם הפרושים‬
‫שתהלה זאת בונת המשך המקךא ההוא‪ ,‬אבל לרצו שלוה כון בעל‬
‫התוךה בה במה שךעה לרמז בדרכי המקךא ההוא ?דרכי הרמז‬
‫נו‪9‬ף על מה שךעה לבאר בדרכי הפשט‪ ,‬ולקךאוהו לפעמים‬
‫אסמכתא• והנה על ןה שאני מדבר עתה הוא בחלק המצוות‬
‫והדינים‪ ,‬אך בחלק ההגדות לש עוד עקדם אהדם‪ .‬באךתים לך‬
‫במקום בפני עצמו‪.‬‬

‫ואמנם לש עוד ענלנים אהדם שהם תקנות מן החז״ל ואף על‬

‫פי כן ימצאו להם רמז ךחוק מאד בכתובים‪ ,‬ונקךא גם זה‬
‫אסמכתא‪ ,‬אמנם היא אסמבהא יותר שטחית הרבה מהראשונה‬
‫שזכרנו‪ .‬ויכונו בה לזכרון לענלן‪ ,‬ולא לחךלו לכון בזה גם בן‬
‫היות אפלו זה ךמוז בתוךה אף על פי שהוא ךמז דחוק מאד‪,‬‬
‫והוא על צד הצפלה בעתידות‪ ,‬שהכל גלוי לפניו ית׳ ועל הכיל‬
‫רמז‪ ,‬אלא שךמזו ?ורו רחוקה כיון שאין הךבר ההוא חלק‬
‫קבלום‬ ‫רי^ים‬ ‫מבאור המצלה בלל‪ .‬ואמ‪°5‬‬
‫ףוציאום בדרכי הסבךה או ?דרכי המדות ואפשר שלחלקו ?ם‪,‬‬
 ‫מאמר העיקרים‬ ‫רפד‬

‫וכפי הפסק עזיהןה למחלקת כן תהיה החובה עלינו לעזמר‬

‫ולעע^ות מבלי ^יהןה למחלקת עזהןה בם חלעזה לפסיק כלל‪ ,‬כי‬
‫אולם כך צונו ית״ש אבהיות מחלקת בדיני התוךה ןכרע הדבר‬
‫בבית דין ומה ^יצא מן ההכךעה י^זמר בכל תקף‪.‬‬

‫יממה שקבלנו עוד‪^ .‬זמצות לא תסור מן הדבר אקזר ?גידו לך‬

‫למין ושמאל‪ ,‬הכו^ה שכון האדון ב״ה ית״ש במצוה זו היא‬
‫שיהלה כיח בלד בתי דיני יע‪t‬ךאל וחכמיהם לגזר גזרות ולתקן‬
‫תקנות‪ ,‬ונהלה כלנו חלבים לשמע להם‪ ,‬ןשלא לעביר על דבדהם‬
‫כלל‪ .‬ונדע שכל התקנות האלה שלתקנו לעזמירת מצות התוךה‪,‬‬
‫ולעשות הךצוי לפניו ית׳‪ ,‬וחנה דעתו ית״ש מסבמת שלקזמרן‬
‫קזמיךה מעלה ככל מצות התוךה עצמה‪ ,‬ולא עוד אלא עזבך באה‬
‫המצוה בקבלה לעשות סלגים לתוךה‪ .‬וכבר הלה ךאוי שלצוה‬
‫עליהם הוא ית״ש בתוךה עצמה‪ ,‬אלא שהלה הךצון לפןיו שלביא‬
‫הדבר מצדנו‪ .‬ועזנהלה אנחנו המעמידים עלינו מצוות על פי דרך‬
‫תוךתו‪ ,‬ובאותם החקים והגבולים עזנתן לדלי♦ והנה אץ הפרש‬
‫בין חיובנו במצוות המבארות בתוךה ובין חיובנו בתקנות החז״ל‬
‫וגזרותיהם‪^ ,‬כך הךצון לפניו ^צנשמר המבארות בתוךה כמו‬
‫עזנשמיר את אלה‪ ,‬וכך ממרה את פיו העובר על המבארות כעובר‬
‫על אלה‪ ,‬ואין הבדל ביניהם אלא במה עזהם ז״ ל הבדילום‪ .‬דהלנו‬
‫עזהספקות בדיני תוךה לדונו לחומרא ובדבת סופדם ידונו‬
‫לקולא‪ .‬והרי זו כמו שתאמר שהעךות תהלינה ?כרת ומיתת בית‬
‫דין ולבישת שעכזנז באזהךה‪ .‬ושבשר בחלב להלה אסור בהנאה‬
‫וחלב יהלה מתר‪ ,‬שאין אלה אלא הגבולים קכ?י ךצונו ית׳‪.‬‬
‫אמנם בענץ החיוב המעוות בגבול שהגבלו אץ הפרש בין אחד‬
‫לאחד כלל‪ .‬ומזה נמשך שישאו ףתני כל כך בתקנות רבות‬
‫וגזרות רבות שבאמת אינם אלא מדבת סופתם‪ .‬ףךבו בהם‬
‫הפרטים והמחלקות‪ ,‬כל זה מפני ‪ n w‬בעיניהם הךברים האלה‬
‫בבחינת החיוב בהם כמו כל שאר המצוות שבתורה‪ ,‬שאמנם‬
‫רפה‬ ‫מאמר העיקרים‬

‫רצונו ית׳ הלה עז^באד על זה הצד‪ .‬פרועז עז^באו מאתנו‪ .‬והנה‬

‫הךבר עזוה עזלצונו עזנעזים טוטפות בין עינינו‪ .‬או עזלצונו עזנגזר‬
‫עלינו גזרות לעזמירת תוךתו‪ .‬זו מצןה עזצורת עע^לתה באפן ןה‪.‬‬
‫וזו צורת עעזלתה באפן זה‪ .‬וגדרם אחד עזהוא עע‪t‬לת רצונו ית׳‬
‫וגזרתו‪.‬‬
‫וממה עזקבלו ז״ל בפרועז המצלה הזאת גם כן הוא‪ .‬עזיהלה‬
‫כה בלד בית דין לבטל ךבר מן התורה כ^יהלה לתכלית עימירת‬
‫התורה עצמה‪ .‬ובגבול — עזיהלה בעזב לאל תעעזה‪ .‬ןליא בקום‬
‫עע<ה‪ .‬ןעל פי זה העזרעז גזרו מה עזגזרו בעזופר ובלולב ביום‬
‫עזבת‪ .‬כמבאר במשנה וש״ס‪ .‬כפי הק;בלה הזאת עזהלתה בלךם‪.‬‬
‫ת׳ו׳ש׳ל׳ב׳ע׳‬
‫מאמר החכמה‬
‫‪T‬‬ ‫—‬

‫תפלת ראש השנה‬

‫ענין ספר ההיים‬
‫מלכיות זכרונות ושופרות‬
‫אמירת תשליך אצל הנהר‬
‫ענין אחת‪ ,‬אחת ואחת‬
‫ענין הגלגול‬
‫סדר ליל פסח‬
‫ענין הספירות‬
‫ענין כתבי הקודש‬
‫ענין ברוך שם וכו׳‬
‫רפט‬

‫מאמר החכמה‪i‬‬
‫גתפלת ריאעז ה^^זנה‬
‫בקד^סת העזם מוסיפים נ ובכן לתלןדעז עזנזךי׳ וכו׳ והענין‬
‫דע‪ ,‬כי הנה בכלל העו^ם יעז הטוב ןהרעי‪ ,‬וענפיהם במין‬

‫‪ ( 1‬מאמר החכמה‪ ,‬קיים ממגי ב׳ העתקים בכת״י‪ .‬א׳ בעצם כתב ידו של המחבר‬
‫)טפריית הבריו ימיץ קוליג׳ בטינטנטי טי׳ ‪ (633‬ברם איגו בכתיבה עברי־איטלקי‪ ,‬כשאר‬
‫כתיבות הרמח׳׳ל‪ ,‬אלא כתיבה פראנקית‪ ,‬ונראה שרביגו סיגל לעצמו כתיבת פראנקית‬
‫שהיתה רווחת באמשטרדם‪ ,‬בעת שהותו שם כשמונה שנים‪) .‬ראה מ׳ בניהו בטפרו כתבי‬
‫הקבלה לרמח״ל עמ׳ ‪ 120‬ונלענ״ד שצדק בהשערתו(‪ .‬בכתיבת המחבר אין שם אל החיבור‪,‬‬
‫רק בכתיבה מידי מישהו אחר נתוטף שער עם שם ״מאמר החכמה״‪ .‬וברור שאינו החיבור‬
‫מאמר החכמה שחיבר רבינו בפאדובת ומוזכר באגרותיו‪ .‬קיים עוד העתק מהחיבור שנכתב‬
‫ע״י מעתיק )רבי דוד מינדוס‪ ,‬מתלמידי רבינו באמטטרדם( ושם החיבור הוא ״אור הגנוז״‪.‬‬
‫הדפטנו את החיבור על פי כתיבת יד המחבר‪ ,‬ועל ידי זה יכולנו לתקן הרבה טעויות‬
‫ושינויים שהיו בכל המהדורות הקודמים‪ ,‬שיצאו לאור על פי כתב יד השני של המעתיק‬
‫הנ״ל‪ .‬המילים המודגשות‪ ,‬חלקם בכת״י וחלקם הוספנו‪ ,‬וכן הפיטוק‪ .‬חלוקת הקטעים‬
‫נעשו ע״י המו״ל‪ .‬נושאים שאין עליהם כותרות‪ ,‬השלמנו בסוגריים מרובעות‪ .‬זמן ומקום‬
‫כתיבתו אינו ידוע‪ .‬מייוך מבנה עמודי הכת״י‪ ,‬וצורת כתיבתו ועריכתו‪ ,‬ניכר בהדיא שלא‬
‫נכתב בתור חיבור‪ ,‬אלא הוא צרוף של ענינים שנקבצו למקום אחד‪ .‬וכן הענינים שבחיבור‬
‫זה אין להם קשר וסדר‪.‬‬
‫‪ (2‬לשון הכותרת‪ :‬תפלת ראש השנה‪ ,‬היינו בא לבאר לשון התפלה וסדרה‬
‫דייקא‪ ,‬ולא בא לבאר ענין ר״ה וענין השופר כשלעצמם‪ ,‬אע״ם שנזכרים בתוך‬
‫דבריו‪.‬‬
‫‪ ( 3‬תוכן דבריו ‪ :‬הוספת התפילה דר״ה )ד׳ בקשות‪ ,‬ד׳ ״ובכן״( סובב על תיקון‬
‫העולם — שליטת ״הטוב״‪ ,‬וחיזוק ״הקדושה״ בעולם‪ ,‬שבא כתוצאה מגילוי‬
‫מלכותו ית׳‪ .‬ראה בהמשך הערה ד״ה‪ :‬סיכום סדרן של דברים‪.‬‬
‫‪ (4‬בקדושת השם כו׳ ובכן יתקדש כו׳‪ ,‬המשך דבריו סובבים על תיקון העולם‬
‫שעל ידו מתחזקת ״הקדושה״ בעולם‪ ,‬ויתכן שעל כן מוסיפים אותו‬
‫ב״קדושת״ השם‪.‬‬
‫‪ ( 5‬טו״ר שייכים לכלל ״העולם״‪ ,‬וענין ״הקדושה״ הוא המשכה ממנו ית׳‪,‬‬
‫במצב ״הטוב״‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫רצ‬

‫האנועוי יז^ךאל ואמות העולם‪ ,‬והנה תקון העי^ם‪ ,‬הוא עזיהיה‬

‫הטוב עזולט והךע נכפה‪ ,‬ובמין האנועזי ?עזךאל עזולטים ואמות‬
‫העולם מעזתעבדים תחרניהם‪ .‬והנה בהיות הדבר פן הנה טוב‬
‫לכל‪ ,‬כי הבה ה?ןךעזה נ?איךה בו;^ךאל ומתהז?ןת בם®‪ ,‬ובהיות‬
‫אמות העולם מעזתעבדים תחתם נה?ןניםז על ןךם ונמעזך להם‬
‫מ^ך מן הקדעזה ההיא‪ ,‬אך אם אמות העולם מתפךצים מתהת‬
‫לדי יע^ראל ועזולטים ילע^ראל נכנעים*‪ ,‬הנה לשךאל מפסידים‬
‫ואמות העולם עצמם מפסידים‪ .‬לעזדאל מפסידים‪ ,‬עזהם בעזפלות‬
‫והקד^נזה איננה מתהזלןת בעולם ’‪ ,‬לפי עזה^קום המלהד לה‬
‫עהוא ביע^ךאל איננו בתקונו‪ ,‬ןחזקו״'‪ ,‬ובל עזבן עזמפסידים‬
‫האמות עצמם‪ ,‬קזאין נמעזך להם מהקדועזה עזום האךה בלל!‘‬
‫אלא אךדבא מטמאים והולבים ומוזדחקים מן הטובגי‪.‬‬
‫ואמנם סבת ב׳ המצבים האלה עזן‪-‬בךנו*‘ ‪ ,‬הנה היא הנלות‬
‫מלכותו ית׳ בעולמו או התעלמה‪ ,‬כי אם היא מתגלית הנה הטוב‬

‫‪ (6‬אור הקדושה גופא מקבל תוספת כח וחמוק בהיותה מאירה על ישראל‪.‬‬

‫‪ ( 7‬בתקנים על ידם כר‪ ,‬מבואר להלן בד״ה‪ :‬אמנם מזה‪.‬‬
‫‪ (8‬ג׳ שלבים יש כאן‪ :‬מתפרצים‪ ,‬ושולטים‪ ,‬וישראל נכנעים‪.‬‬
‫‪ (9‬בעולם‪ ,‬יוצא מדבריו‪ :‬ע״י שהקדושה ״מאירה ומתחזקת בם״ — בישראל‪,‬‬
‫על ידי כך מתחזקת הקדושה ״בעולם״‪.‬‬
‫‪ ( 10‬איננו בתיקונו — כי אינם שולטים‪ ,‬וחזקו — כי הקדושה אינה מתחזקת‬
‫בם‪.‬‬
‫‪ ( 11‬שום הארה כלל‪ ,‬כי מכתחילה לא היה להם אלא 'משך• מן הקדושה‪,‬‬
‫משא״כ ישראל‪ ,‬חסר להם רק התיקון והחוזק‪ ,‬כי הם ״ענף הטוב״ כנ״ל‪.‬‬
‫‪ ( 12‬מטמאים כר — לעומת ״הקדושה״‪ ,‬וממילא מתרחקים מן ״הטוב״ שהוא‬
‫המצב‪ ,‬וכנ״ל בהערה ד״ה‪ :‬טו״ר שייכים כר‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ב׳ המצבים האלה שזכרנו — א — ״טוב״ ״דשראל״ שולטים‪ .‬ב —‬
‫היפוכו‪.‬‬
‫רצא‬ ‫החפמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬

‫שולט ומגיע הדבר לישךאל עזהם ?עז^טו‘'* וההפך בהפך‪‘5.‬‬

‫ואולם ביום ראש השנה®‘ האדון ב״ה עומד כבלכול בבחינת‬
‫מלך על עולמודי‪ ,‬ןעל כן הנה השעה ךאולה להתפלל לפניו‬
‫שלגלה מלכותו לגמרי בעולם‪ .‬ויתקןן העולם על לדי זה**‪ .‬ועל‬
‫עקר זהי‘ נבנה כל הנסח הנוסף הזה‪.‬‬
‫והנה בתחלה נאמר לתלןדעז עזמף ובו׳ והלנו שיודע מלכותו‬
‫בעולם‪ ,‬ויגלה בהתחזקה על ישךאל‪ ,‬ןזהו על לשראל עמףסג‪.‬‬
‫ואמנם מזה למשכו תקוני העולם‪ .‬והראשון‪ :‬שתכנס יךאתו‬

‫‪ ( 14‬שהם ישלטו‪ ,‬וכנ״ל‪ ,‬שבמין האנושי‪ ,‬ישראל הם בחי׳ ״הטוב״‪.‬‬

‫‪ ( 15‬סיכום סדרן של דברים‪ :‬היגלות מלכותו ית׳‪ ,‬טוב שולט‪ ,‬ישראל שולטים‪,‬‬
‫הקדושה מתחזקת‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ואולם ביום ראש השנה כו׳‪ — ,‬מקשר הב׳ מצבים עם ענין ר״ה‪ .‬ותו״ד‪:‬‬
‫היות שביום ר״ה האדון ב״ה עומד )‪ -‬מנהיג( כביבול בבחינת מלך על עולמו‪,‬‬
‫לכן הזמן הזה דר״ה מסוגל דייקא להתפלל על שלימות ענין מלוכה זו —‬
‫שיגלה מלכותו ״לגמרי' בעולם ויתוקן העולם כו׳‪ ,‬היות שענין זה שייך‬
‫לבחינת היום‪.‬‬
‫‪ ( 17‬בבחינת מלך על עולמו‪ ,‬ענינו של תוארו ית׳ — מלך‪ ,‬מבואר בדרך ה׳‬
‫עמ׳ קד )ח״ד‪ ,‬פ״ד‪ ,‬ב׳( הוא היותו ית׳ רוצה להיות ״מתיחס״ אל נבראיו‬
‫ולהיות להם במדריגת מלך אל עם‪ ,‬עי״ש באורך‪.‬‬
‫‪ ( 18‬כנ״ל בתחילת דבריו‪ :‬תיקון העולם — שיהיה הטוב שולט‪ ,‬וזה תלוי‬
‫בגילוי מלכותו הנעשה בר״ה‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ועל עיקר זה — גילוי מלכותו לגמרי‪ ,‬וכתוצאה מזה — תיקון העולם‬
‫נבנה כל הנוסח הנוסף הזה‪.‬‬
‫‪ ( 20‬חהו ‪ :‬על ישראל עמך‪ ,‬ב״קיצור הכוונות״ נוסח ״ובכן״ הראשון הוא ח׳‬
‫תיבות‪ :‬ובכן יתקדש שמך ה׳ אלקינו על ישראל עמך‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫‪ ( 21‬ואמנם מזה ימשכו תיקוני העולם כו׳‪ ,‬מכאן מתחיל ביאור בקשה הב׳‬
‫— ובכן תן פחדך ‪ ,‬שענינו הוא — תיקוני העולם‪ .‬וכנ״ל בסמוך‪ :‬ויתוקן‬
‫העולם עי״ז‪ .‬תיקוני העולם באים כתוצאה מגילד מלכותו שהוא ענינו של‬
‫בקשה הא׳‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫רצב‬

‫ית׳ בלב ?ל ברואיו ויעזתעבדו לו‪ ,‬והדבר ?פול בתחתונים‬

‫•‬ ‫‪I - -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫! • ‪X l - t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫▼‬ ‫‪- I‬‬

‫ובעליונים דהןנו האמות למטה וע‪t‬ריהם למעלה‪ ,‬עיכירו כלם‬

‫האמת ןל^תעבדו לקדעזת מלכותו ית׳‪ ,‬ןזהו ויראיף ?ל‬
‫לפניף כ ל‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪, D’tyrDH‬י אותם עזלמטה בעולם העזפל ויעזתחוו‬
‫‪V T‬‬ ‫*‬ ‫‪-J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪* I‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪- J‬‬ ‫_‬

‫הברואים או‪1‬זם בלמעלה‪.‬‬

‫“ ! ?ויו ^תדע עזהנה האדון ב״ה הוא אחד‪ ,‬ןאין האךתו‬
‫מתחזלןת אלא במה עזמתאחד‪ ,‬ןהנה לע‪1‬ךאל אף על פי‬
‫עזבאיעזיהם הם רבים נקךאים גוי אחד‪ ,‬ןהם ךאויים לעזתתחזק‬
‫בם האךתו ית׳‪ ,‬אמ^ם האמות הם רבים ונפךדים לגמףי “ ןאיןם‬
‫נתקנים ביהוד ןנמ?אים ךחוקים מהתקון לגמרי“‪ ,2‬לאין להם‬
‫תקון אלא עזיעזתעבדו ליע‪1‬ךאל‪ ,‬ואז מה עזמצד עצמם הם ברבוי‬
‫כמו ^צ?תבנו‪ .‬הנה מצד לע‪1‬ךאל לעזובו להתלןעזר ןלחזרו גם הם‬
‫לבחינת אחדות‪ ,‬ןאז להיו ךאולים גם הם לקבל קצת האךה מאור‬
‫הלחוד‪ .‬וזהו ולעע‪ t‬ו כל ם אגדה א ח ת “ דהלנו ?מו הענפים‬
‫והבדים הרבים עזחוץרים אחד בהתקעזךם באגךה*^‪ .‬ומה עזעתה‬

‫במחזור הרמח״ל )וכן בקיצור הכוונות( יש כעין ג׳ כותרות על הג׳ בקשות‬

‫האחרונות‪ ,‬ודבריו כאן בהמאמר הם כמו ביאור והרחבה עליהם‪ .‬על בקשה‬
‫הב׳ — ובכן תן פחדך הכותרת הוא‪ :‬״בירור העולם״ ר״ל‪ :‬אומות העולם‬
‫מתתקנים‪ ,‬שבא כתוצאה — נמשך מענין‪ :‬גילוי מלכותו בעולם )־ בקשה‬
‫הא׳(‪ .‬אולי זהו כוונת המלה‪ :‬״ובכן״‪.‬‬
‫‪ (22‬עד כאן ״תיקון הדאשון״‪ ,‬בהמשך‪ :‬עוד תיקון‪.‬‬
‫‪ ( 23‬כי אינם מתאחדים מצד האומה‪ ,‬משא״כ ישראל למרות שבאישיהם הם‬
‫רבים — נקראים גוי אחד‪.‬‬
‫‪ ( 24‬ונמצאים רחוקים מן התיקון לגמרי‪ ,‬בכל הענין)בקשה הב׳( מוזכר כמה‬
‫פעמים לשון ״תיקון״‪ ,‬וכנ״ל שמדובר כאן בענין תיקוני העולם‪ .‬ולאו״ה זה‬
‫לא שייך להם בלי הארת היחוד‪.‬‬
‫‪ (25‬ויעשו כלם אגודה אחת כר‪ ,‬לפי ביאורו‪ :‬קאי על אומות העלם דייקא‪.‬‬
‫)כי ישראל הם ״אחד״ ואינם צריכים להתאחד על ידי שנאגדים(‪.‬‬
‫‪ (26‬הרבים שחוזרים אחד כר‪ ,‬ר״ל‪ :‬מצד עצמם הם מצד הפירוד‪ ,‬ולכן גם‬
‫רצג‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬

‫מתגבר בהם לב הא?ן ןנמעזכים כלם אחר הטנזאה ן־נוכזים‬

‫מקדעזתו ית׳‪ ,‬הנה אז יתקנו בלב מתזןן ן־ליא ןכונו גם הם אלא‬
‫לעעזזת ךצונו ית‪ /‬וזהו לעע‪1‬ות ךצוינף בלבב עזלם‪.27‬‬
‫ןהנה היוךעים סתרי ההנהגה באמת*^‪ ,‬יוךעלס ”‪ ,‬עזאף על פי‬
‫עזלפי הנךאה העולם נעזב למקרה או לבחירת בני האךם לגמד‪.‬‬
‫הנה העזליטה לפניו לעע‪t‬ות מה עזלחפץ ובזאת העזליטה לתקן‬
‫עולמו על ?ל פנים ״ג‪ ,‬ןזהו עזלדענו ה׳ אלקינו עזהעזלטון‬
‫ובו‪/‬‬
‫יג והנה עדך קזתדע ^צאף על פי עזיטךאל מצד עצמם כבר הם‬
‫נבחרים ומקדעזים‪ ,‬ומעטרימ^ג בעטרותיו ית׳‪ .‬הנה עד עזהעולם‬

‫אחרי האגדם באגודה נשארים בדים רבים‪ ,‬רק מקבלים קצת הארה מאור‬
‫היחוד בהתקשרם באגודה‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬לעשות רצונך‪ ,‬על ידי שנתקנו בלב מתוקן‬ ‫‪ (27‬ר״ל‪ :‬הכוונה יהיה‬
‫בלבב שלם‪.‬‬
‫‪ (28‬סתרי ההנהגה באמת — תיקון העולם מצד שליטתו )ולא כפי מהלכי‬
‫שכר ועונש( הוא מצד הנהגת קו א״ס ב״ה‪ ,‬לכן מדגיש‪ :‬סתרי ההנהגה באמת‪.‬‬
‫‪ (29‬והנה היודעים כו׳ יודעים — מפרש מ״ש‪ :‬כמה ״שידענו־ כר‪.‬‬
‫‪ (30‬יתקן העולם על כל פנים‪ ,‬ממשיך בענץ ״תיקוני העולם״ )שהוא קוטב‬
‫כל התפילה הנוספת הזו( ומוסיף‪ :‬שי^שה התיקון בהכרח עכ״פ מצד שליטתו‬
‫ית׳‪ ,‬ולכן מסיימים במלים אלו‪ :‬שהשליטה בידו ית׳ לתקן על כל פנים‪.‬‬
‫‪ (31‬והנה צריך שתדע כר — בהמשך מבאר הבקשה הג׳ — ובכן תן כבוד‬
‫לעמך כר‪ .‬ותו״ד‪ :‬תיקון ישראל בשלימות‪ ,‬שבא אחרי )־ כתוצאה —‬
‫״ובכן״( מהתיקונים הקודמים‪ .‬במחזור רמח״ל‪ ,‬הכותרת על בקשה הג׳ —‬
‫ובכן תן כבוד כר הוא‪ :‬תיקון ישראל‪ .‬תו״ד‪ :‬כללות הבקשה הוא על שלימות‬
‫מעלתן של ישראל‪ ,‬ומוסיפים עוד ב׳ בקשות ) א ד ישראל ומלך( כי הם תנאי‬
‫לזה‪.‬‬
‫‪ (32‬נבחרים ומקודשים ומעוטרים — מצד עצמם‪ ,‬אמנם אינו בשלימות‪ .‬וזה‬
‫ענין הבקשה‪ :‬ובכן תן כבוד כר על שלשתם‪ .‬ומתייחס גם בהמשך דבריו לג׳‬
‫הבחנות אלו‪ ,‬כמו שיצדין בהערות‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫רצד‬

‫פלו ב‪ 5‬ל חל?ןיו אינו ‪5‬תקן‪3‬ג גם ?שךאל איןם סגיעים לת?לית‬

‫?תגלה מלכותו ית׳ בעולמו ולעזלט‬ ‫מע^^]ס‪4‬ג‪ ,‬אמןם‬
‫הטוב)ייכפה הךע ^ךאויצג אז לךעו לעךאל מעלתם בעלמות ההו‬
‫ובכן תן כבוד לעמף«ג‪ .‬ןד׳ טיגי טובה גז?דם ?אן ב?גד ד׳‬
‫אותיות העם ב״ה עבהם מתעקזדם לע‪t‬ךאל‪7‬נ ןהלנו‪? :‬בוד ותחלה‬
‫תל‪,‬וה טובה ופתחון פה‪.‬‬

‫‪8‬גןהנה לעתתחזקיג הקד^^זה ‪9‬ראיי ?דך עיהיי לע^ראל בארץ‬

‫לעךאל‪ ,‬בי הם עם ה‪3‬בחר והיא סארץ ה‪3‬בחךת‪ .‬ובלעךאל למלך‬
‫ק!לך מבית ךוד עהוא המלך הנבחר״יי ובו גל‪1‬י?דם ?ל ל^ךאל‬
‫להל־‪,‬ער בקד^נזה‪ .‬ןאם אחד מהתנאים חאלה חסר‪ ,‬אין הל‪,‬ך^ה‬
‫מתחזל־ןת עךאוי‪ ,‬ןאמנם על פי הסךר הזה^“ מתפללים‪ ,‬ןהינו אחר‬
‫עהתפללנו על עטור ?ללם ע ל לעךאלג“ מתפללים על ס א ^‬

‫‪ ( 33‬שהוא ענינו של הבקשה הראשונה דלעיל‪.‬‬

‫‪ ( 34‬לתכלית מעלתם — בג׳ הנ״ל‪ :‬נבחרים ומקודשים ומעוטרים‪.‬‬
‫‪ ( 35‬אמנם כשכבר יתגלה מלכותו ית׳ בעולמו — בקשה הא׳‪ ,‬וישלוט הטוב‬
‫ויכפה הרע כראוי — מ״ש לעיל בתחילת המאמר במצב של תיקון העולם‪.‬‬
‫‪ ( 36‬עד כאן אמר ענין הכללי של תיקון ישראל‪ ,‬ובהמשך מבאר פרטיו‪.‬‬
‫‪ ( 37‬שבהם מתעטרים — כנ״ל‪ :‬ומעוטרים במטרותיו ית׳‪ .‬וכן בהמשך דבתו‪:‬‬
‫אחר שהתפללו על עיטור כללם של ישראל‪.‬‬
‫‪ ( 38‬יתכן שבהמשך מבאר לשון‪ :‬נבחרים שהזכיר לעיל‪ .‬וכן מדגיש‪ :‬עם‬
‫הנבחר‪ ,‬א ‪ p‬הנבחרוב מלך הנבחר‪.‬‬
‫‪ ( 39‬לשתתחזק הקדושה — שהוא ענץ מצב המתוקן של העולם‪ ,‬וכנ״ל‪,‬‬
‫‪ (40‬המלך הנבחר לעומת עם הנבחר ‪ ,‬ו א ח הנבחרת‪ .‬ופעולת המלך הוא‪:‬‬
‫שעל ידו נקשתם כל ישראל ליקשר בקדושה‪.‬‬
‫‪ (41‬ומקודשים שהזכיר לעיל בג׳ ההבחנות‪ :‬נבחרים ומקודשים ומעוטרים‪.‬‬
‫‪ (42‬על פי הסדר הזה כו׳ אחר שהתפללנו כר‪ ,‬לא ברור מה כוונתו בענין‬
‫'‬ ‫״הסדר׳׳‪.‬‬
‫‪ (43‬על עיטור כללם של ישראל — ובכן תן כבוד ה׳ לעמך כו׳‪.‬‬
‫רצה‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬

‫והעו ע^כ?חה לאך?ף וכר׳ ן־אחר בך על מלכות בית דוד ן־העו‬

‫צמיחרת וכד׳‪.‬‬
‫““ואולמ מדרגות רבות יעז ביע‪t‬ךאל כ‪V‬ן טובות מקבילות‬
‫להארות העליונות יי׳‪ ,‬פרועז; יעז צדיקים יעז חסידים יעז ןקזרים‪,‬‬
‫וכבר מנו בספר התקונית^י׳ עעזךה מךרגות על דךך ןה‪ .‬ואמןם‬
‫המבקעז הוא ^סכלם להיו בעזמחה בריב האךה ןהעזפעה וכעד‬
‫זה ’*' מדרגות הרעזעה לענעו)־לתבפזלו*“‪ .‬ןזהו ובכן צדיקים וכו׳‬
‫ועולתה תקפץ פיה ןהעקר בהעביר ?‪ 5‬מלק מן העולם עזעליו‬
‫הלסה העזבועה עזאין העזם ןהבסא קזלם עד עזומהה‪ .‬ןןהו כי‬
‫תעביר ממקזלת וכו׳‪.‬‬
‫’ ץהנה המעב הטוב עזי^^זאר בו העולם הוא עזלהיו הברואים‬
‫בעל ההבןה המצקזרבת‪ .‬ומלכותו ית׳ תהלה מוזגלית עליהם‬
‫תמיד‪ ,‬ןהם מקבלים מזה טובה אחר טובה עד אין תכלית‪9 ’° ,‬י‬
‫הנה הוא ית״ש בלתי' בעל תבלית‪ ,‬לטובו בלתי בעל תכלית‪,‬‬

‫‪ (44‬עד כאן ביאר בקשה הג׳‪ ,‬ובהמשך מבאר‪ :‬״ובכן צדיקים״ כר‪ ,‬והוא כמו‬
‫המשך מהג‪ /‬וכן משמע הכוונה מנוסח אשכנז ישן)על פי מחזור ויטרי‪ ,‬וכ״ה‬
‫במחזור הרמח״ל( במקום ובכן כתוב ואז צדיקים יראו דשמחו‪.‬‬
‫‪ (45‬מקבילות להארות העליונות‪ ,‬במחזור הרמח״ל‪ ,‬כתב כאן כותרת‪ :‬תיקון‬
‫המאורות )־ הספירות(‪ .‬וזה מ״ש כאן‪ :‬שמדריגות רבות שיש בישראל הם‬
‫מקבילים למדריגות שבמאורות )־ הספירות(‪, .‬‬
‫‪ (46‬דף א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (47‬וכנגד זה — כנגד מדריגות שבישראל ובמאורות שיהיו בשמחה כר‪.‬‬
‫‪ (48‬יכנעו — ועולתה תקפץ פיה‪ .‬ויתבטלו — עמלק — כי תעביר ממשלת‬
‫זדון כר‪.‬‬
‫‪ (49‬והנה המצב הטוב כר — מבאר סיום ההוספה דר״ה — ותמלוך כר‪.‬‬
‫‪ ( 50‬כי הנה הוא ית״ש — מנמק הקשר בין‪ :‬מקבלים ״מזה״ טובה אחר טובה‬
‫עד אין תכלית כר‪ ,‬לבין ענין‪ :‬ומלכותו ית׳ תהיה מתגלית עליהם תמיד‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫רצו‬

‫ובהיותו עזורה עליהם ומתק^צר בם •י‪ .‬ימצאו מקבלים ט‪1‬ב בלי‬

‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ז‬ ‫‪J I-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫»‬ ‫‪.‬‬ ‫»‬ ‫‪V‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ן _ ‪..‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫תכלית‪) ,‬־זהו ותמלך וכו׳ והוא מה עאמר ה?תוב לדור ןדור‬

‫וכו׳ כי מלכותו ית׳ למה לנצח נצחים)־הזוכים לו נהנים בו לנצח‬
‫נצחים‪.‬‬
‫והנה בסוף זה חוזר העדן להיות מעין לחתימח כמוך‬
‫לחתימה ו מנו לןדועז אתה וכו׳‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫ענץ ספר החדם‬

‫חנה האךם נדון תחלה “ על פי מעע‪t‬יו לימנות בצדיקים או‬
‫בךקזעים‪ ,‬ןזהו הנקךא ממעז ספר המים ןספר מתים דמנו‬
‫הנקבע בין הצדיקים הוא הנכתב בספר החלים והנדחה ונקבע בין‬
‫הךקזעים הוא הנכחב בספר המתים‪ .‬והתלוי ןעומד הוא הבינוני “‬
‫עזאין דינו נגמר עד יום הכפודם‪ ,‬ועל זה מתפללים ואומדם‬
‫זכרנו לחיים‪.54‬‬
‫‪. -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪: T‬‬

‫אמנם עוד לעז הגזרות על המקדם קזבעולם הזה בי אפקזר‬

‫לצדיק עזיחלסר מפני היותו צדיק “‪ ,‬ואפקזר עזמפני בדקו לבליח‪.‬‬

‫‪ ( 51‬ובהיותו שורה עליהם ומתקשר בס — שזהו ענין גילד מלכותו‪ .‬וראה‬

‫עוד בדרך ה׳)חלק ד׳‪ ,‬פ״ד‪ ,‬אות ג׳‪ ,‬ואות ו׳( הקשר בין ענין המלכות להופעת‬
‫ה׳ בתוך העולם‪ ,‬ושמתוך זה נמשכת הברכה לעולם‪.‬‬
‫‪ (52‬הנה האדם נידון תחלה — מדגיש ״תחלה* לעומת מ״ש בהמשך בביאור‬
‫״וכתוב לחיים טובים כר‪ :‬ונמצאו גזירות אלה נמשכות ״אחרי* הדין הראשון‪.‬‬
‫‪ ( 53‬והתלוי והעומד ״הוא״ הבינוני‪ ,‬ולא‪ :‬הבינוני תלד ועומד‪ .‬אלא מי‬
‫שתלד ועומד‪ ,‬הוא נקרא בינוני‪.‬‬
‫‪ ( 54‬״להיות נקבע בין הצדיקים״‪.‬‬
‫‪ (55‬שיתיסר מפני היותו צדיק — ראה דרך ה׳ ח״ב‪ ,‬ג‪ ,‬ח‪ .‬ועיי״ש עוד‬
‫בהקשר לשאר דבריו כאן‪.‬‬
‫רצז‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬

‫ולךשע כמו כן אפשר ש!צליח מפני היותו ךשע‪ ,‬ואפשר ^פ?פני‬

‫רשעו ייאבד‪ ,‬או יתזסר‪ ,‬ונמצאו גזרות אלה נמשכות אחרי הדין‬
‫הראשון שזכךנו‪ ,‬ןאולם על כל הגזרות האלה מתפללים וכתב‬
‫’‬ ‫לחיים טובים וכן בספר חיים ברכה וכו׳‪.‬‬

‫מלכי‪1‬ת זכרונות רשזופרו־ת׳‬

‫'‪56‬‬
‫▼‬ ‫‪I‬‬ ‫* ז‬ ‫‪*S I‬‬ ‫‪-‬‬

‫הנה כבר אמךנו ” שביום זה הקב״ה עומד בבחינת מלך‬

‫בעולמו‪ ,‬ואמנם בזה צריכים אנו להתחזק** כי זה כל טובנו וכל‬
‫תקפנו‪ .‬עוד‪ ,‬הנה היום יום משפט ודין ו ‪ v‬ד ך להתעורר לפניו‬
‫ית׳י* שזעלה זכרוננו לפניו לטובה יי*‪ .‬ןעוד ענץ נדול זש ביום זה‬
‫והוא ענץ השופר שנצטוינו בו‪ ,‬ןזה כי סגלת השופר י* בתקיכתו‬

‫‪ (56‬מלהיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מבארם מצד עצם ענין ״היום׳׳‪ ,‬כמ״ש; שביום‬
‫זה כו׳‪ .‬עוד הנה היום כו׳‪ .‬עוד ענין גדול יש ביום זה‪.‬‬
‫‪ ( 57‬הנה כבר אמרנו — לעיל ד״ה‪ :‬ואולם ביום ר״ה כו׳‪.‬‬
‫‪ (58‬ואמנם כזה צריכים אנו להתהזק כו׳‪ ,‬וזהו כוונת אמירת פסוקי מלכיות‬
‫— להתחזק )־ לקבל חוזק( מענין המלכות )״תמליכוני עליכם(״‪ ,‬כי מענין זה‬
‫הוא כל טובנו — ״טוב שולט״‪ ,‬וכל תקפנו — ״ישראל שולטים״‪ ,‬כנ״ל‬
‫בדבריו בד״ה‪ :‬בקדושת השם כו׳‪.‬‬
‫)לכאורה משמע מדבריו שאמירת הפסוקים האלו‪ ,‬אינם בגדר תפלה ובקשה‪,‬‬
‫אלא‪ :‬בזה צריכים אנו להתחזק כו׳‪ .‬משא״ב ענין גילוי המלכות דקדושת השם‪,‬‬
‫הוא תפלה ובקשה‪ .‬וראה להלן הערה ד״ה‪ :‬כללי הענינים כר‪) ,‬וכ״ז הוא‬
‫לענין ״הפסוקים״‪ ,‬אמנם על כן נקוה בו׳ ומלוך בו׳ היינו הפתיחה והסיום‪ ,‬הם‬
‫דרך תפילה ובקשה‪ ,‬ומדדק בלשונו בריש ביאור על כן נקוה‪ ,‬ובריש ביאור‬
‫מלוך(‪.‬‬
‫‪ (59‬להתעורר לפניו‪ ,‬ראה הערה הקודמת‪ ,‬וכן הוא כאן — ״התעוררות״‬
‫דייקא‪ ,‬ועי״ז נזכרים לפניו‪.‬‬
‫‪ (60‬שיעלה זכרוננו לטובה‪ ,‬כלשון חז״ל )ר״ה לד ב(‪ :‬זכרונות כדי שיבא‬
‫לפני זכרוניכם לטובה ‪.‬‬
‫‪ (61‬והוא ענץ השופר ״שנצטוינו״ בו‪ ,‬וזה כי ״סגולת״ השופר כו׳‪ ,‬וכן‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫רחצ‬

‫למטה וכה קזךעזו למעלה‪ .‬הוא להחזיק הטוב “ ןלכפ‪1‬ת הךעג«‪,‬‬

‫ותךאה קזמאהר חטאו קזל אךם הראעזזן הנה גתערב הטוב ברע‬
‫ונכבעז תחתיי‪ .‬יבזמן המתן תוךה הנה ל‪¥‬א הטוב מתוך הרע‬
‫ונתגבר וקזלט ואמנם ליא הגיע עדין להיות הוא בובעז את הרע‬
‫תחתיו‪ .‬אבל הגיע לצאת ממאקרי‪ .‬ולהתהז־ק כעצמי‪ .‬ונקזאר הרע‬
‫הנפרד ממנו עומד בפני עצמו‪ .‬אך לעתיד לבא הנה יעזתלם‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T V‬‬ ‫־■ ‪I‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫”‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪T I • -‬‬

‫התקון הזה והטיב יכבש את הדע לגמד‪ .‬ךיהןה הטוב עזולט‬

‫לבדו‪ .‬ואמנם‪ .‬החזוק הא׳ עזנעשה לטובי“ נעשה על לדי השי‪9‬ר‬
‫דמתן תיךה ןהוא ענלן ולהי קול השופר וכי׳‪ .‬והקזלמת התקון‬
‫לעתיד לבא קזהטיב לנצח נאחין גמור‪ .‬גם הוא יהלה על לד‬
‫השופר והוא ענלן לתקע בשופר גדול‪ .‬ולפי קזתקון זה להלה גמור‬
‫מה שלא הלה במתן תוךה נקךא שופר גדול‪.‬‬
‫לאולם נצטוינו “ לתקע כשופר בראש הקונה להזק התקוך®‬
‫העשוי כבר במתן תוךה ולהזמין העתיד ל‪y‬שות ל‪y‬תיד לבא‪ .‬לכן‬
‫כנגד ןה נסדר הסדר בתפלה לעורר איתי פדאוי‪.‬‬

‫להלן בסוף דבריו‪ :‬קול השופר‪ ,‬״שסגולתו״ הגברת הטוב והכפית הרע‪ .‬והענין‬
‫בזה‪ ,‬כי עצם ענין ״השופר״ יש בו כח סגולי ״להחזיק הטוב ולכפות הרע״‪.‬‬
‫כמו שמצינו בשופר רמתן תורה‪ ,‬כמבואר להלן‪ ,‬ונצטוינו בו בר״ה כדי לעורר‬
‫ענין זה הסגולי שיש בו‪.‬‬
‫‪ (62‬כמ״ש בתחילת המאמר‪ :‬תיקון העולם הוא ״היות הטוב שולט והרע‬
‫נכפה״‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה דרך ה׳ ח״ד‪ ,‬פ״ח‪ ,‬ד‪ ,‬בענין השופר‪ :‬״להגביר הטוב על הרע ולכפות‬
‫כחות הרע״‪) .‬יש להעיר‪ :‬ששם‪ ,‬ענין זה הוא רק אחד מתוך כמה הבחנות שיש‬
‫בשופר‪ ,‬וכאן הוא ענין המרכד(‪.‬‬
‫‪ (64‬ההיזוק הא׳ שנעשה לטוב — יציאת הטוב מתוך הרע — בלי להיות‬
‫כובש הרע תחתיו‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫‪ (65‬ואולם נצטוינו כר‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬והוא ענין השופר‪.‬‬
‫‪ (66‬להזק התיקון כר ולהזמין כד‪ ,‬וכן כעד זה נסדר הסדר בתפלה לעורר‬
‫רצט‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬
‫נכזצאו פללי העני‪3‬ים הךאידם להתעורר ז* ביום זה‪ .‬ג׳ והם‬
‫המלכיות זכרונות ןעזופרות‪ .‬ן־התקון לסךר עק‪1‬ךה פסוקים‪ 68‬ב‪ 5‬ל‬
‫אדזד מהסדרים‪ ,‬כנגד עע‪t‬ךה מאמרות‪ 69‬והם הם סוד העע‪t‬ר‬
‫ספירות‪.‬‬

‫יילעלינו לשבח •ל זה קזבח עזנ?עזבחים לפןיו ית׳ ומודים לו על‬

‫הטובה שהיטיב לנו קזבחר בנו ןקךבנו לעבודתו לל‪.‬‬
‫ןהנה האדון ב״ה אדון כל באטת בי הוא לבדו הטצוי הראשון‬
‫ובל הנמ‪v‬אים מאתו ית׳ נמצאו‪ .‬ןנמןיאים כלם שלו‪ .‬ובבחינה זו‬
‫נזסירהו בתאר זה של אדון הכלנל‪ .‬ןאמנם בבחינת סדרי‬
‫הבדאה שבךא נקךאהו יוצר בראשית‪.‬‬

‫אותו כראוי — אמירת הפסוקים של שופרות שייכים לתקיעת שופר‪ ,‬כי הם‬
‫״מעוררים כראד״ אותם הב׳ רבתם שנעשים במצות תקיעת שופר — חיזוק‬
‫התיקון רמתן תורה‪ .‬והזמנת השלמת התיקון דלע״ל‪.‬‬
‫‪ (67‬כללי הענינים הראוים ׳׳להתעורר״‪ ,‬אמירת הפסוקים אינם בגדר בקשה‪,‬‬
‫אלא מעוררים הענינים המדוברים‪ .‬וכן דייק בלשונו לעיל בענין זכרונות‪:‬‬
‫וצריך ״להתעורר״ לפניו כר‪ ,‬וכן בשופרות‪ :‬נסדר הסדר בתפלה ״לעורר״‬
‫אותו כראד‪ .‬ובענין מלכיות‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬לכאורה משמע‪.‬‬
‫‪ (68‬והתיקון — שתיקנו חז״ל הוא‪ :‬לסדר עשרה פסוקים כר‪ .‬ר״ל‪ :‬שנעשה‬
‫״תיקון״ ) ־ לענין המדובר בו( בזה שמסדרים כל סדר בעשרה פסוקים‪.‬‬
‫‪ (69‬כעד עשרה מאמרות — כמ״ש חז״ל ר״ה לב א‪ ,‬והם הם סוד העשר‬
‫ספירות‪) .‬ברם דברי חז״ל קאי על מלכיות‪ ,‬וצ״ב(‪.‬‬
‫‪ (70‬בהמשך מבאר את דברי ״הפתיחה״ למלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬אבל לא‬
‫את הי׳ פסוקים של כל אחד‪.‬‬
‫‪ ( 71‬עיקר השבח והודאה מתחיל מ״שלא עשנו״ כר‪ .‬תחילת דבריו הם תואריו‬
‫ית׳)וביאורם(‪ ,‬שאליו משבחים ומודים‪.‬‬
‫‪ (72‬ב׳ אלו — שבחר בנו‪ ,‬וקרבנו לעבודתו‪ ,‬מפרש בארוכה בהמשך על‬
‫המלים ‪ :‬שלא עשנו עד ואנחנו משתחדם וכר‪.‬‬
‫‪ ( 73‬בתואר זה של אדון הכל‪ ,‬ראה דרך ה׳ עמ׳ קד )ח״ד‪ ,‬פ״ד ‪ ,‬ב׳( וז״ל‪:‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫ש‬

‫“ ץהגה ?עז לנו לשבח לפניו ענתן לנו חלק גדול ן־י?ןר‬
‫ב?;ן?יאות‪ ,‬עזהת אנחנו המעתדים ליךבק בו ןאנו הז‪-‬וכים יי לעבד‬
‫לפןיו ןלהיות עובךם לפ‪3‬יו לנצח נצחים‪ ,‬לזהו ^ ל א ע?^נו‬
‫כגולי הארצות ובו׳ והלנו עזבחיןתנו בחי^ח נבדלת מבלם‬
‫לגמד“ל‪ ,‬ואנו מציאות אחד בפני עצמו מעהד לעבוךתו ןלדבקות‬
‫בו ית׳‪ ,‬לןהו ^לא עזם חלקנו כהם ובו‪ /‬והנה סדרו ד׳ עזבחים‬
‫כנגד ד׳ אותיות העזם ב״ה והם עלינו לעזבה‪ ,‬לתת גדלה‪^ ,‬לא‬
‫עעזנו ןל־א עזמנו‪ ,‬אחר כך מספר כנגד זה בגנותה עזל הע״זלז‪,‬‬
‫‪F‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V V J‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫להלנו עזלא עזם חלקנו‪ ,‬ןגוךלנו‪ ,‬עזהם מעזתחוים ומתפללים‪.‬‬

‫להנה חוזר ומבאר ענלן העזתעבדנדי למלכותו ית׳ להלנו ואנחנו‬
‫מעזתחוים ובו׳‪.‬‬
‫• ‪•“I “ :‬‬

‫להנה כלל הבריאה מתהלקת לב׳ להלנו מעלה ומטח‪ ,‬מעלח‬

‫?לל המעזפיעים מקזה ?לל המקבלים‪ ,‬לזהו עזהוא נוטה עזמים‬
‫דהלנו מעלה‪ ,‬ליוסד אךץ מטה‪ ,‬להנה העזכינה מתגלית בכסא‬
‫הכבוד במךרגות העליונות בעזמלם‪ ,‬לזהו ומועזב לקרו בעזמים‬
‫מ מ ע ל‪9‬ז ‪.‬‬

‫בהיות שרצה וברא נבראים וכולם תלדם בו במציאות ובכל בחינותם וכמ״ש‪,‬‬
‫נקראהו בבחינה זו אדון הכל‪ ,‬כי הכל ממנו והכל שלו והוא שליט בכל‬
‫כרצונו‪.‬‬
‫‪ (74‬אחר שביאר התוארים‪ ,‬חוזר לתחילת דבריו בענין השבח והודאה‪.‬‬
‫‪ ( 75‬להדבק — לעתיד מעותדים‪ .‬לעבוד גם עכשיו — ואנו הזוכים‪.‬‬
‫‪ ( 76‬עד כאן ביאור על ״שלא עשנו״ כר‪ ,‬בהמשך מתחיל לבאר‪ :‬״שלא שם‬
‫חלקינו״‪.‬‬
‫‪ ( 77‬בגנותה של הע״ז‪ ,‬וז״ל בקיצור הכוונות )עמ׳ לו(‪ :‬אומרים עלינו לשבח‪,‬‬
‫שהוא‪ :‬בתחלה להזכיר שבח גדולת הקדושה וגנות הקליפה‪ ,‬ובזה נכנעת‪.‬‬
‫‪ ( 78‬חתר ומבאר כר‪ ,‬לא ברור היכן דיבר על ענין המלכות לפני זה בעלינו‪.‬‬
‫‪ (79‬ומושב יקרו — הכסא שעליו מתגלה השכינה‪ ,‬בשמים ממעל —‬
‫במדריגות העליונות‪.‬‬
‫שא‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬
‫והנה הכבוד״* מתגלה בראעז עולם הבתאה‪ .‬על הכסא‪ .‬והוא‬
‫עצמו מתעלה בבהינה יותר מרוממת והוא באצילות ועליו נאמר‬
‫ועוכינת עזו בגבהי מרומים‪ .‬והנה ממה עזאנו מאמינים‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪« -‬־‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬

‫ומודים כפינו**‪ ,‬הוא עזהאדון ב״ה הוא מצוי ראעזון מוהר עזאי‬
‫אפעזר ^ימצא אהר בלתי נבךא ממנו‪ ,‬ונמעא ^הוא לבדו‬
‫האלקים והוא הךאוי לעבד‪ ,‬ואין אחר ךאוי להעבד כלל‪ ,‬והוא‬
‫עצמו מצוי אמת^* פרועז עזאי אפעזר לו ^לא למצא‪ ,‬עןאין‬
‫ההעדר אפעורי בו ?ללי וזהו הוא אללןינו ואין אחר‪ ,‬בבחינת‬
‫היחוד עזזכךנוג*‪ ,‬אמת מלכנו בבחינת אמתת המציאות“*‪,‬‬
‫ואפס זולתו שאי אפ?;זר למצא מצוי אחר ^יהלה מכךח‬
‫חמציאות זולתו ית׳‪ ,‬כי אי אפ^ןזר לשני מצולים מכךהים‬
‫שימצאו‪.‬‬ ‫נ‬ ‫‪T • V‬‬

‫והנה אהר שבאךנו השתעבדנו אל מלכותו ית׳‪ ,‬נתפלל שלגלה‬

‫מלכותו בעולם גלוי שלם “י והוא מה שהבמיהנו שיהלה‪,‬‬

‫‪ ( 80‬והנה הכבוד מתגלה כו׳ — וז״ל בכללים ראשונים )נדפס בסוף דע״ת(‬
‫כלל לג‪ :‬המלכות בבחי׳ מה שיורדת להתחבר עם ענפיה‪ ,‬נקראת הכבוד‬
‫שבכסא‪ .‬ולפי״ד מ״ש לפני זה‪ :‬״השכינה״ מתגלית כר‪ ,‬הוא עצמו מ״ש כאן‬
‫בענין ה״כבוד״‪ ,‬דש לעיין בדבר‪.‬‬
‫‪ (81‬שאנו מאמינים ומודים בפינו — יש להבין כוונתו בהדגשה זו‪.‬‬
‫‪ (82‬מצוי אמת ‪ ...‬אפם זולתו‪ ,‬וז״ל הרמב״ם בהיסוה״ת פ״א‪ ,‬ה‪ :‬״והוא‬
‫שהתורה אומרת אין צוד מלבדו כלומר אין שם מצד אמת מלבדו כמותו״‪.‬‬
‫‪ (83‬הוא אלקינו — שהוא לבדו האלקים והוא הראוי להעבד‪ ,‬ואין אהד —‬
‫ואין אחר ראוי ליעבד‪) .‬יתכן‪ ,‬שכיוון לב׳ הבחנות אלו גם בתחילת דבריו‪ :‬א‬
‫— האדון ב״ה הוא מצוי ראשון מיוחד‪ ,‬ב — שא״א שימצא אחר בלתי נברא‬
‫ממנו‪.‬‬
‫‪ (84‬בבחינת אמיתת המציאות ‪ -‬מצוי אמת כו׳ הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (85‬גילוי שלם‪ ,‬ראה בדומה לזה‪ ,‬לעיל בתחילת המאמר‪ :‬״ועל כן הנה השעה‬
‫ראויה להתפלל לפניו שיגלה מלכותו לגמרי בעולם״‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫שב‬

‫והןנו«*‪ ,‬על כן נזןוה לף וכי׳• והנה תבער הטמאה מן הבדאה‬

‫ב^ל בחינותיה‪ ,‬ןזהו להעביר גלולים וכד׳ ןאז לא להיו עוד‬
‫אלילים ?עולם ’*‪ .‬והנה ןה סךר התקין באמת‪ ,‬בי בתחלה ‪ v‬ד ך‬
‫קןיו‪5‬ר הרע** ^הוא המעבב את התקין‪ ,‬אחי ‪9‬ר לתקן העולם ’*‬
‫תקין אהי הקיז וזהו לת‪7‬ןן עולם במלכות‪ .‬ובו׳‬
‫והנה להפף הקב״ה את על הנמעאים מךעה לטועה ןזהי עקר‬
‫קזעהו״’‪ ,‬וזהו להפנות אליף ובו׳ ובלם לבירו האמת בברור מה‬
‫^עתה נעלם מהם ו א הד הלדיעה הזאת למקזכו אל הקדקזהי וזהו‬
‫לכירו ולךעו לפניף ה׳ אללןיני*’ וכי׳י והנה בתחלה להלה‬
‫תקוף® ראעזוף’ קז?ל הנבךאים לתקךעזו בקדקזתו ית׳ במה‬
‫קזלקזתעבדו למלכותו“’‪ ,‬אחר בך יתעלו עוד עלוי אהר להיות‬

‫‪ ( 86‬והיינו — היות שיש גם הבטחה‪ ,‬נוסף על ענין התפלה — על כן נקוה‪,‬‬

‫ששייך קיוד בענין שיש בו הבטחה‪.‬‬
‫‪ (87‬תבער הטומאה כד — להעביר גילולים‪ ,‬ואז לא יהיו עוד אלילים —‬
‫והאלילים כרת יכרתון‪.‬‬
‫‪ (88‬יוסר הרע — הגילולים והאלילים‪ ,‬שהזכיר‪.‬‬
‫‪ ( 89‬יתוקן העולם‪ ,‬״כל הנמצאים״‪* ,‬כל הברואים' )ולא קאי רק על ישראל(‪.‬‬
‫‪ (90‬וזה עיקר שבחו — הנמצאים נהפכים מרעה לטובה‪ ,‬ולא שהרע עצמו‬
‫נהפך לטוב‪.‬‬
‫‪ (91‬יכירו וידעו — וכולם יכירו האמת כד ואחרי הידיעה הזאת — לפניך‬
‫ה׳ אלקינו — ימשכו אל הקדושה‪.‬‬
‫‪ (92‬תיקץ ראשץ‪ ,‬כנ״ל סוף קטע הקודם‪ :‬יתוקן העולם תיקון אחר תיקון‪.‬‬
‫‪ (93‬והנה בתחלה יהיה תיקון ראשץ כד‪ ,‬להלן בתחלת דבריו בד״ה‪ :‬אלקינו‬
‫ואלקי כד מתיחס לקטע זה דכאן‪ ,‬ואומר שיש בכאן ג׳ עילדם‪ ,‬ולפי זה‪:‬‬
‫תיקון ראשון — שכל הנבראים יתקדשו בקדושתו ית׳‪ ,‬הוא עילד הראשץ‪ .‬וכן‬
‫משמע מהמשך דבריו‪ :‬עוד יתעלו עילד אחר כד‪.‬‬
‫‪ (94‬במה שישתעבדו למלכותו‪ ,‬לכאורה זהו הידיעה וההכרה כד שאמר לפני‬
‫זה‪.‬‬
‫שג‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬
‫יותר ממה ^היא אפלו מדרגת לע‪t‬ךאל עתה‪ ,‬וןה על לדי ?ןבלת על‬
‫מלכותו ית׳ עליהם ” ןלהלה הוא ית״ש מולך עליהם*® וזהו‬
‫ויקבלו כלם וכו׳ אחר ‪ 9‬ך שכבר למצאו ?ןשורים ומתדבקים בו‬
‫ית׳ ’’‪ ,‬הנה יתעלו בו מעלוי לעלוי‪ ,‬עד אין תכלית‪ ,‬וזהו כי‬
‫המלכות ^לף היא וכר‪.‬‬
‫אלקינו ואלקי אבותנו מלך‪ ,‬גם בנסח זה ג׳ בקשות כנגד ג׳‬
‫עלויים ^יהיו לעולם‪ ,‬בגלוי מלכותו ית׳‪ ,‬ןהלנו מלך על כל‬
‫העולם‪ ,‬כנגד התקון שלתקן בהארת ב׳ האותיות וק של השם‪,98‬‬
‫והנ^^א עלוי ב׳‪ ,‬בסוד יק של השם והופע בהדר וכר עלוי‬
‫ג׳ כנגי קוץ הי׳ ״״'י והנה מתפללים שתהלה ההשפעה בגלוי עד‬
‫שלךגישו הנבךאים באמתסה וזהו ולדע כל פעול וכר‪ ,‬והנה‬
‫מדלגות הנבךאים ג׳ והם המעשים הלצורים ןהברואים בבחינת‬
‫וכר‪ ,‬ואמנם‬ ‫הג׳ עולמות בי״ע וכגגלם ולרע ‪ 9‬ל פעול‬

‫‪ -‬אולי זה שלב נוסף על‬ ‫‪ (95‬וזה ע״י קבלת עול מלכותו ית׳ עליהם‬
‫ה״ישתעבדו למלכותו״ דלעיל‪.‬‬
‫‪ (96‬ויהיה הוא ית״ש מולך עליהם — כמ״ש בהמשך הנוסח‪ :‬ותמלוך‬
‫עליהם כר‪.‬‬
‫‪ (97‬לב׳ צ״ע ממ״ש בכ״מ‪ :‬שישראל הם המיועדים אל ההטבה השלימה —‬
‫הדביקות‪ ,‬וכן כאן לעיל בתחילת עלינו; ״שהרי אנחנו המעותזים להידבק בו״‬
‫כו׳‬
‫‪) (98‬במחזור רמח״ל‪ :‬להחזיר כל ההנהגה בגילוי אל המלכות‪ .‬בקיצור‬
‫הכוונות כתב כאן‪ :‬מלוך וכר‪ ,‬בסוד גילוי כבוד המלך הקדוש בעולם‪ ,‬והן הן‬
‫הדברים‪ ,‬ודוק׳‪,‬‬
‫‪ (99‬שהוא מנושא — ״והנשא״ מהנהגת ו״ק‪.‬‬
‫‪ ( 100‬ראה ענין ג׳ העילדם בדרך ה׳ ח״ב‪ ,‬פ״ח‪ ,‬ד‪ ,‬ובמצדין שם‪.‬‬
‫‪ ( 101‬פעול — בעולם העשיה — מעשים‪ .‬כי אתה יצרתו — ביצירה —‬
‫יצורים‪ .‬ויאמר כל אשר נשמה — בבריאה )כידוע שהנשמות מעולם‬
‫הבריאה( — ברואים‪ .‬ראה מחזור רמח״ל וקיצור הכוונות‪,‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫דש‬

‫מ ל כו ת‪ 1‬ב כ ל מעזלה‪ ,‬הכו^ה ה^זליטה הגמוךה עזהאד‪1‬ן עולט‬

‫בכלג״י‪ ,‬עאפלי הךעה מחזיךה לטובה ג״י‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫אתה ז‪ 1‬כ ר וכר׳ הוא סדר הךין‪. 104‬‬

‫והנה הדין נעשה בהעזלןפה על ‪ 9‬ל ‪ npyri‬ההווה !‪*Trivn‬״׳‪,‬‬

‫לזהו‬
‫אתה זוכר מעע^ה עו־לם והוא ה‪v‬בר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן_‬ ‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫^‬ ‫_‬

‫להנה מעשה דומז על הגופנדם‪ ,‬לצוד על הרוחנלים‪.‬‬

‫להנה לש דבדם שמצד עזךשם הם נגלות‪ ,‬ומשתךשים בסוד הה׳‬
‫תחתונה של השם‪ ,‬וסנגךם מע שה עול ם ליצורי ‪7‬ןךם‪ ,‬וךבדם‬
‫שהם נסתרות משתרשים בה׳ העליונה להלנו לפניך נגלו כ ל‬
‫ת עלו מו ת ובו׳‪.‬‬
‫אתה זוכר כ ל ה מ פ ע ל ההווה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫מפעל לגופניים לצור לרוחניים‪.‬‬

‫ה כ ל צפוי ובו׳ העתיד‪.‬‬

‫‪ ( 102‬שהאדון שולט ״בכל״ — ״בכל' משלה — שאפילו הרע מחזירה‬

‫לטובה‪ ,‬וזה מצד ״מלכותו״ — שליטתו הגמורה‪.‬‬
‫‪ ( 103‬שאפילו הרעה מחזירה לטובה — שזה עיקר שבחו ית׳‪ ,‬וכנ״ל בד״ה‪:‬‬
‫והנה יהפוך‪.‬‬
‫‪) ( 104‬ח״ל במחזור רמח״ל‪ :‬מלכיות בנוק׳‪ ,‬בסוד ההנהגה‪ .‬זכרונות בז״א‪,‬‬
‫בסוד הדין)ר״ל‪ :‬הנהגת שכר ועונש‪ ,‬הנהגת המשפט(‪ .‬שופרות ב אי‪ /‬בסוד‬
‫התיקון המגיע עד סוף הענין ביציאה מן הגלות‪ ,‬בסוד השופר הגדול‪(.‬‬
‫‪ ( 105‬ראה קל״ח פתח עח‪ ,‬ובמצדין שם‪.‬‬
‫שה‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬
‫כי תביא חיק וזכרתן הוא פח הדין העז^לט בי‪1‬ם ראעז העזנה^ט!‪,‬‬
‫להפקר כל רוח‪ .‬נעזמות בני האךם ’ט׳‪ ,‬ונפעז כל עזאר הנפעזות‬
‫^בבעלי חיים והצוכ?חים‪ ,‬להזכר מעעזים רכים הגופים כלם‪,‬‬
‫והמון נסתרות‪ .‬הנעזמות עחוץ לגוף *״י‪ ,‬זה היום החלת‬
‫מעעזיך יס* ^ביום ןח מתחיל התהדעזות כל הבריאה‪.‬‬

‫הכללים‪ .‬ובריות הדין ^צעל‬ ‫ועל המדינות הוא הדיך״‬

‫הפךטים‪ ,‬מעע‪t‬ה איעז מה עזמצד הבחיךה‪ ,‬ופקדתו מה עזמצד‬
‫הנגזר עליו‪ .‬וכל זה בנגלות‪ ,‬ועלילות ובו׳ בנסתרות‪ ,‬מחקזבות‬
‫אדם המחשבות בנגלות‪ ,‬יצרי מעללי איעז בנסתרות‪.‬‬
‫‪T I • -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫? ‪ ,‬ן ‪. .‬‬ ‫־ • ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬

‫וגם את ניח‪ ,‬זה היא ראשית שני ‘ " שהןה לעולם שהד מה‬
‫שנהן לו כאךם הראשון נתמוטט ונמחה בדור המבול מפני רב‬
‫הטמאה ששלמה כעולם‪ .‬ואחי כך חזר ונתחדש בניה שלא ימוט‬
‫עוד‪.‬‬

‫‪ ( 106‬חק וזכרון הוא כח הדץ השולט ביום ר״ה‪ ,‬אולי כוונתו כמ״ש במחזור‬
‫רמח״ל‪ :‬את יום הזכרון הזה — בסוד המשפט בז״א מצד או״א בז״א‪ .‬ר״ל‪:‬‬
‫זכרו״ן בגי׳ ע״ב קס״א — או״א‪ .‬וכן ח״ק בגי׳ ס״ג מ״ה — אי׳ ז״א‪ ,‬כמ״ש‬
‫במסכת ר״ה פ״ג‪ ,‬א )קיצור הכוונות עם׳ רי״ח(‪.‬‬
‫‪ ( 107‬נשמות בני האדם — שבתוך הגופים‪.‬‬
‫‪ ( 108‬הנשמות שחוץ לגוף — הם נסתרים‪ .‬וכמ״ש האריז״ל על‪ :‬זוכר‬
‫״יצוריו״ לחיים ברחמים‪ ,‬שקאי על הנשמות‪.‬‬
‫‪ ( 109‬תחילת מעשיך‪ ,‬פירושו‪ :‬התחדשות כל הבריאה‪ ,‬ולא עצם הבריאה‪ .‬ראה‬
‫מסכת ר״ה כ״ז א‪ ,‬ובתום׳ שם‪.‬‬
‫‪ ( 110‬הדין‪ ,‬כנראה כוונתו אל הגזירות כו׳ על שנה הבאה‪ ,‬ולא הדין והמשפט‬
‫של העבר‪ ,‬וכמו שהנוסח ממשיך‪ :‬״איזו לחרב ואיזו לרעב״ כו׳‪ .‬אולם‬
‫הדברים שמונה כאן בהמשך‪ :‬מעשים שמצד הבחירה‪ ,‬מחשבות כו׳‪ ,‬אינו‬
‫מתיישב‪.‬‬
‫‪ ( 111‬דאשית שני כר‪ ,‬ועל כן מזכירין אותו בר״ה ״ביום התחדשות כל‬
‫הבריאה״ כנ״ל‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫שו‬

‫אתה נגליתי״ וכד׳ הוא סדר הג‪V‬ןלג “ ענ ^ל ה במתן תוךהי׳יג‪.‬‬

‫והנה הענן הוא הלביעז עזבו מתלבעז האור העליון להבלות‬
‫למטה‪ 5‬״‪.‬‬
‫ןאמ‪3‬ם תחלה העזיגו הקול הנבואי נמעזך מרום ‪ 9‬ל‬
‫המךרגות®״ ןהוא מה ^אמר העתוב ותמונה אי?הם רואים זולתי‬
‫קול ’ ״‪ .‬ןןהו מן ה^זמלס וכו׳ אחר עך נגלה בתמונות נבואיות על‬
‫לדי לבועזים נקראים עךפלי*״ טהר‪.‬‬
‫והנה ךעעז העולם‪ .‬לעל לדי זה לעאה ממנו הזלימא עזנעזאבה‬
‫בו מחטאו ^ל אדם הראעזוך״‪.‬‬

‫‪ ( 112‬אתה ״נגלית״ — לשון הפתיחה של שופרות‪ ,‬שבא להורות ״סדר‬

‫הגילוי״ רמתן תורה‪) .‬וכן; ״ונגלית״ עליהם בערפלי טהר‪ ,‬״בהגלותך״ מלכינו‬
‫על הר סיני(‪ .‬ובמחזור רמח״ל כתוב‪ :‬עליהם הופעת — הוא גילוי ההארה‪.‬‬
‫‪ ( 113‬סדר הגילוי — ענן‪ ,‬קול‪ ,‬ערפלי טוהר‪ ,‬שהם‪ :‬אורות‪ ,‬קולות‪ ,‬ותמונות‪,‬‬
‫כמבואר בהמשך דבריו‪.‬‬
‫‪ ( 114‬במתן תורה‪ ,‬וכנ״ל בדבריו‪ :‬ואולם נצטוינו לתקוע בשופר בר*ה — לחזק‬
‫התיקון שעשוי כבר ״במתן תורה״ ולהזמין העתיד להעשרת לע״ל כר‪,‬‬
‫‪ ( 115‬להגלות למטה‪ ,‬וז״ש‪ :‬אתה נגלית — האור‪ ,‬בענן כבודך — ע״י‬
‫הלבוש‪.‬‬
‫‪ ( 116‬נמשך מרום בל המדריגות — וזהו ״מן השמים״ וכר‪.‬‬
‫‪ ( 117‬זולתי קול — ולא ״תמונה״‪ ,‬אמנם זה היה רק ״בתחילה״ — תחילה‬
‫השיגו הקול כר‪) .‬בזה מתיישב סתירת הפסוקים ‪ :‬פנים בפנים דיבר ה׳ עמכם‬
‫כר‪ ,‬כי לא ראיתם כל תמונה כר‪ .‬כמו שהעיר ע״ז המחבר בדעת תבונות‬
‫בסופו‪.‬‬
‫‪ ( 118‬הענן כר ערפלי כר‪ ,‬השווה ״סוד ה׳ ליראיר׳ אות כט )שערי רמח״ל‬
‫עמ׳ תכג(‪.‬‬
‫‪ ( 119‬אדם הראשון — אולי כוונתו למ״ש‪ :‬״ובריות בראשית״ חרדו כר‪.‬‬
‫שז‬ ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬
‫ןהנה עזמעו הדברות‪ ,‬ובהם נכל^ה הת‪1‬ךה כלה®‪ 2‬׳‪ ,‬ונלןשרה‬
‫בהם‪.‬‬
‫והכל מת^ך ךןאעז‪21‬י והוא כח הדין העליון הל‪,‬דועז המטהר‬
‫מבל טמאה‪ .‬והמעביר ?ל הרע‪ ,‬ובבחי‪3‬ה זו הקולות והברקים‬
‫ועל הכל ק‪1‬ל' העזופר‪^ ,‬סגלתו הגברת הטוב והכפ!ת הרע‪22‬׳‬
‫כמש״ל‪23‬י‪ ,‬וןהו בקולות וברקים וכר‪.‬‬
‫אהר בך מתפללים על העזופר הגדיל ע?הוה לעתיד לביא“‪‘2‬‬
‫תקע ‪:‬כעזופר גדול לחרותנו וכר‪.‬‬
‫וזהו ‪1“ I‬‬

‫]אמירת תקזליך אצל הנהר[‬

‫ענון מנהג אמירת פסוקי מי אל עמוך ביום ריאעז הקז^ה על‬
‫הנהר “'‪ ,‬כי הנה בריאעז הקזנה מחדעז האדון ב״ה בל מציאות‬
‫הנמצאים‪ ,‬ימתבון לקבע הטוב קזבהם עיעזאר לנצח ולדחות‬
‫היע ^בהם עד עזתטהר הבריאה ממנו ןתהלה ךארה לאור באור‬

‫‪ ( 120‬וז״ש‪ :‬ללמד ״תורה ומצות״‪ ,‬וזה על ידי‪ :‬״ותשמיעם את הוד קולך‬

‫״ודברות קדשך״ — בדברות היה נכלל התורה כולה‪.‬‬
‫‪ ( 121‬בדברות קדשיך — מלבת אש בקולות וברקים עליהם הופעת — מקשר‬
‫אותם לענין אחד‪.‬‬
‫‪ ( 122‬באש וקולות וברקים אמר‪ :‬״מטהר״ מכל טומאה ״ומעביר״ כל הרע‪,‬‬
‫וב״קול שופר״ אומר‪ :‬״מגביר״ הטוב ״וכופה״ הרע‪.‬‬
‫‪ ( 123‬כמש״ל — לעיל ד״ה‪ :‬הנה כבר אמרנו‪.‬‬
‫‪ ( 124‬לעתיד לבא‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬במתן תורה‪ .‬ולעיל בד״ה‪ :‬אתה‬
‫זוכר‪ .‬הערה ד״ה‪ :‬וז״ל במחזור רמח״ל כר‪.‬‬
‫‪ ( 125‬אמירת פסוקי כר על הנהר‪ ,‬המשך דבריו בנדים מב׳ חלקים‪ :‬א ‪-‬‬
‫אמירת הפסוקים )־ העברת העוונות‪ ,‬ודחיית הרע(‪ .‬ב — עניץ הנהר והמים ) ­‬
‫רמז וסימן על השתקעות הרע(‪ .‬חלק הא׳ מיוסדים על מ״ש האריז״ל לכוין‬
‫בתשליך הי״ג מדש״ר במקביל למי אל כמוך‪ ,‬ובעיקר לכוון ב״ותשליך‬
 ‫החכמה‬ ‫תפלת ראש השנה‬ ‫מאמר‬ ‫שח‬

‫פניו לנצח נעהים‪ ,‬והנה ברחמיו י ת‪ /‬נוע‪1‬א העונות‪6‬ג* ןעובר על‬

‫הפעזעים כפי מה עזאפ^^זר לפי נמוס צךל‪,‬תו למי ^זו^ה לזה‪ .‬ו?ל‬
‫הרע עזנתגבר בבתאה דוחה אותו ומעבירו מן המציאות‪ ,‬וענין‬
‫זה נכלל בפסוקים אלה מי אל עמוף וכו׳ ותעזליך במצולות ןם‬
‫וכו׳‪ 27‬נ‪.‬‬

‫ואמנם בהיות קזמן לראוי סמיד להקזתמעז מדבת העולם הזה‬

‫לענלני ההלול לפניו ית׳ כפי מה עזנרמז מסתד חכמתו ית׳‬
‫‪8‬ג‪ 1‬ןחקותיהם«•‪ ,‬עליכן הולפים אל‬ ‫בצורות הנמצאים‬
‫המים‪^ ,‬צמיראים בצירסם ענץ העזתקעות העזוקעים עם‪, ‘30‬‬
‫ומראה על רז מחי הנהגתו ית׳ קזמעזקע ומעביר הרע מבריותיו‬
‫באפן שלא לשאר ממנו רשם ?לל‪ ,‬ולמו עזמבאר ל‪?5‬יא עצמו‬
‫בךבךו ןתשליך במצולות לם ‪ 9‬ל חטאתם‪.‬‬

‫במצולות ים כל חטאתם״ שהוא מקביל ״לאלפים״ בי״ג מדש״ר‪ ,‬לכוון בו‬

‫ענץ דחיית כתות הרע ולהפילם במצולות ים‪ ,‬והוא ענין יחוד נוצר ונקה‪,‬‬
‫כמבואד בשעה״ב‪ ,‬ומוזכד בקיצוד הכוונות עמ׳ קלה‪.‬‬
‫‪ ( 126‬והנה ברחמיו ית׳ נושא העונות כר‪ ,‬דוחה‪ ,‬לכאודה כל זה הוא מענין‬
‫מ״ש לפני זה‪ :‬ולדחות הרע שבהם‪ ,‬היינו גם ענין ״נושא עון״ שייך לדחיית‬
‫הרע‪.‬‬
‫‪ ( 127‬בפסוקים אלה‪ ,‬מי אל כמוך וכו׳ — נושא עון ועובר על פשע‪ .‬ותשליך‬
‫במצולות ים וכו׳ מקביל ל״אלפים״ בהי״ג מדות‪ ,‬ובו יש הכוונה של — וכל‬
‫הרע דשה אותו ומעבירו מן המציאות‪ ,‬וכנ״ל בהערה ד״ה‪ :‬אמירת פסוקי כר‪.‬‬
‫‪ ( 128‬ראה עש בזה מחזור הרמח״ל בענין הקפיצה בקידוש לבנה‪.‬‬
‫‪ ( 129‬בצורות הנמצאים — עצם צורתם‪ .‬וחוקותיהם — תכונתם‪ .‬וממשיך‬
‫בענין הצורה דייקא למה שנוגע כאן‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫‪ ( 130‬ענץ השתקעות השוקעים בם — החפץ ששוקע ״נשאר״ תוך המים‪.‬‬
‫וזה מה שממשיך‪ :‬באופן שלא ישאר ממנו רושם כלל‪ .‬וזה גם כוונתו במ״ש‬
‫לפני זה‪ :‬ומעבירו מן המציאות‬
‫שט‬ ‫החכמה‬ ‫ענין הגלגול‬ ‫מאמר‬

‫•ג‘ ע דן אחת‪ ,‬אחת ואחת וכד׳ הוא כי הנה ‪ 9‬ל מה עזג‪1‬ךמים‬

‫החטאים הוא ;‪ niKtz‬הז״ת עזבספירות לחעזך‪ ,‬ועל ידי זה לתגברו‬
‫ח״ו החצוניים כפי שעור החשך ההוא ופךטו‪2‬ג*‪ ,‬ןאמ‪3‬ם תקון על‬
‫זה היא על לדי שתאיר הביןה על על אחת מהז׳ ספירות אלה ועל‬
‫לדי זה חוזר אוךם ומתגבר‪3‬ג>‪ ,‬והחצוניים‪4‬ג‘ נכנעים ונשברים‪,‬‬
‫והנה על כן באה הזאה ראשונה לעורר אור הבינה‪ .‬והלנו אחת‪,‬‬
‫אחר עך חוזר ומזה ז׳ הזאות כלפי מטה להאיר ד הספירות‬
‫התחתונות‪ ,‬וכרי להמשיך על על אחת מהן כח חכינה חוזר‬
‫ומזעיךה על כל אחת מהן‪ .‬והלנו אחת ואחת אחת ושתים וכו׳‬
‫פריעז אחת שהזיתי למעלה‪ .‬והיא לכינה‪ .‬ואחת למטה והיא‬
‫לחמר‪ .‬אחת שהזיתי למעלה בינה‪ ,‬ושתים למטה לגבוךה‪ .‬אחת‬
‫למעלה כינה‪ .‬ושלש למטה לת״ת וען עד מלכות‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫ענלן הג לגו ל וש בו פךטים רבים מאד אמנם עלל הענלן הוא‪ ,‬כי‬
‫עבר בארנוצ^י איך הנפש הנבדלת מתחלקת לחלקים רבים וכללם‬
‫נפש רוה נשמה חלה לחידה‪ .‬וגם אלה החמשה חוזרים‬
‫ומתחלקים לחלקים פרטים רבים‪ ,‬ואמנם על אלה אפשר להם‬
‫שלחזרו ולתגלגלו בגוף שני או שלישי‪ ,‬וען כמה פעמים‪ ,‬ועל‬
‫חלב אינן מתגלגלות כלן‪ ,‬כי ה ד כפי הזכיות שלש לגוף מן‬

‫‪ ( 131‬השוווה קיצור הכוונות ומחזור רמח״ל‪.‬‬

‫‪ ( 132‬הג״ר דז״א )הנשמה( מסתלק למעלה לשורשו בעת החטא ואינו נפגם‪,‬‬
‫ורק הז״ת נפגם‪ ,‬כמבואר באריז״ל‪.‬‬
‫‪ ( 133‬הבינה מאיר על ״בל אחת״ מהז״ת‪) ,‬ולא רק על כללות הז״ת(‪ ,‬כדי‬
‫להחזיר אור הג״ר‪ .‬ולכן מפרטים אותם‪ :‬אחת ‪ ...‬שתים כד‪.‬‬
‫‪ ( 134‬חחר אורם — נגד‪ :‬אור הדת שבספירות יחשך‪ .‬והחיצונים נכנעים —‬
‫נגד‪ :‬יתגברו ח״ו החיצונים‪.‬‬
‫‪ ( 135‬דרך ה׳ ח״ג‪ ,‬פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין הגלגול‬ ‫מאמר‬ ‫שי‬

‫יצטךכו‬ ‫הגופים כל כך חלקים מנעזמתו בתקנים בא?ן‬

‫להתגלגל עוד‪ ,‬ועזאר החלקים ^זלא נתקנו הם יתגלגלו‪ ,‬ואולם‬
‫כל זה בנפעז הנבדלת כמו לכתבנו‪;^ ,‬זאין ענינה מוסיף או גורע‬
‫בענלן חיות האךם והאכלתו‪ ,‬ועל כן‪ ,‬לא יהיה יותר חי מי עזיהיו‬
‫לו דךך מעזל ת״ר חלקי נעזמה‪ ,‬ממי ^;זיהיו לו כ׳ ח^קים בלבד‪,‬‬
‫וכן ל׳א ?^כיל יותר אותו ^זבו ת״ר חלקים מאותו עזןעז בו כ׳‬
‫ל‪ 5‬ל‬ ‫חלקים‪ ,‬כי החיות וההע‪ t‬כלה תלדה בנפעז המדברת‬
‫אחד בפני עצמו‪ ,‬אך בעדן הקעזרו בקעזרים העליונים ודאי‬
‫עזאינו עזוה מי עזבו ת״ר חלקים למי עזבו כ׳ ואין דבר זה נךגעז‬
‫אצלנף ‪ 3‬לל‪6‬ג! אבל הוא ממה עזנוגע להעזלמת אילן הנעזמות‬
‫‪T‬‬ ‫‪J -‬‬ ‫‪I r‬‬ ‫•‬ ‫‪“ T J‬‬ ‫“‬ ‫ן‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T -I‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪•• 1 v‬‬

‫עזבאךני במקום אחר‪.‬‬

‫ואולם זולת בל זה!עז מין גלגול אחר‪ ,‬והוא גלגול בזולת מין‬
‫האדם והינו בבעלי חיים או צומחים או דוממים‪ ,‬ואין ענינו בזה‬
‫‪V T‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫־ •‬ ‫־ ז ‪•• -‬‬ ‫‪J‬‬ ‫“ ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪▼T‬‬ ‫▼‬

‫עזז‪-‬בךנו‪ ,‬כי הנה זה עזז‪-‬בךנו הנפעז המתגלגלת תעזמעז בגוף‬

‫עזתתגלגל לנפעז לו ממעז‪ ,‬אך המתגלגלת דרך מעזל בבעל הי‬
‫אינה מעזמעזת לנפעז לו בי זולתה תהןה לו נפעזו הבהמית‪ ,‬אך‬
‫עומדת עזם במי עזעומד בבית הסהר‪ ,‬ויהןה מבכה במקום ההוא‬
‫צער גדול לה‪ ,‬עד עזמה לכפר עונה‪ ,‬ובהיות ענלן הבהמי הפכי‬
‫לגמד לענלן הנעזמה הע‪1‬בלית ועליונה‪ ,‬על כן עמדה עזם יהיה‬
‫לה לצער היותר גדול עזאפעזר לעזער כיון עזתברח לעמד במה‬
‫עזהוא הפך טבעה לגמרי‪ ,‬וכן הגלגול בצומה ודומם ביוצא בזה‬
‫הוא עאינה מעזמעזת עזם לנפעז ולא נקערת בגוף ההיא בלל במו‬
‫עזמתקעזרת המתגלגלת באךם‪ ,‬אך יו^בת עזם ביועזב במקום מה‪,‬‬
‫אלא עזהמקום ההוא אינו הגון לה ומצטער בו‪ ,‬ועונה מתמרק‬
‫על לדו‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ ( 136‬ראה דרך ה׳ הנ״ל‪.‬‬

‫שיא‬ ‫החכמה‬ ‫מאמר‬

‫עדן סדר ליל פסח‬

‫]הקדמה לנ‪[ 1‬‬
‫הפה ביציאת מצרים נבךרן‪8‬ג! לעזךאל ןנבדלוי^‘ מכל העמים‬
‫להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנועזיות החמרית ולהיות‬
‫׳ •‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪* J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪VI T‬‬ ‫^ ‪Y‬‬ ‫‪, -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪t‬‬

‫ראויים״“' להתעטר בעטרות הקרעזה‪“!.‬׳ ומה ^עד אותו הזמן‬

‫הלה חישך החמריות מתגבר בגוףל“ ׳‪ ,‬וגורם לאור התורה והקדעזה‬
‫^זלא לאיר‪ .‬הנה אחר עזסבלו ?ע^ראל הענוי והעןעבוד הגדול‬
‫קזבבלו‪ ,‬נתפלבה מדת הדין ופעזאר המקטרג בלי טעפה‪143‬‬
‫ונזכ?נו““׳ לאוד באוד העליוף“׳‪ .‬ןהנה בלללה זה בל זה מתחדעז‬
‫ימוזעורר מה קזפעז^ה בראעזוןה ן־זה עצמו סיוע אל הגא^ה‬
‫האחרופה ^תעע‪t‬ה‪ , “‘6‬ןאמפם עקר הסדר תלוי בד׳ ףברים ן־הם‬

‫‪ ( 137‬חלוקת הקטעים‪ ,‬הפיסוק והכותרות הם מהמו״ל‪.‬‬

‫‪ ( 138‬נבררו — להתעלות ממצב ״האנושי״ זוהמת הגוף — מחטא אדה״ר‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬ע״י הקדם השעבוד‪ ,‬וכנגדו; ״המרור״‪.‬‬
‫‪ ( 139‬ונבדלו — ״ישראל״ מהעמים‪ ,‬ענין דשפלות וטומאה‪ .‬וזה‪ ,‬ע״י גילוי‬
‫אורו ית ל״נשמותיהם״‪ .‬וכנגדו‪ :‬״הפסח״‪.‬‬
‫‪ ( 140‬ראויים‪ ,‬וזה כל פעולת ״המצה״ — הזמנת והכנת ״הגוף״ לאור‬
‫הקדושה — התורה‬
‫‪ ( 141‬במתן תורה‪.‬‬
‫‪ ( 142‬בגוף‪ ,‬וכן בהמשך מודגש ענין הגוף )וכן הוא בדרך ה׳‪ ,‬בענין חמץ‬
‫ומצה(‪ ,‬כי החושך שהיה בגוף מין האנושי‪ ,‬היה המעכב שהגוף הוא בלתי‬
‫ראוי לאור התורה‪.‬‬
‫‪ ( 143‬לכאורה הוא ענין השעבוד‪) ,‬וכנגדו המרור( המבואר בהמשך‪.‬‬
‫‪ ( 144‬ונזמנו‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬ראדים‪.‬‬
‫‪ ( 145‬להיות ראויים כר נזמנו כר‪ ,‬זה ענין הלידה — יניקה — ו״ק‪ ,‬שרק אז‬
‫יש אפשרות להשראת המוחין — העטרות‪ .‬ראה כללים ראשונים סי׳ כ״ג‬
‫המבאר‪ :‬שמצב של יציאת מצרים‪ ,‬הוא בחי׳ יניקה‪.‬‬
‫‪ ( 146‬לפי זה — עיקר ענינו של מצוות הלילה‪ ,‬הם לעשות ״סיוע אל הגאולה‬
‫‪.‬‬ ‫האחרונה״‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫סדר ליל פסח‬ ‫מאמר‬ ‫שיב‬

‫פסח מ^ה ?!רורזי׳י רד׳ כוסות לע^ה נבאר עד‪5‬ם‪.‬‬

‫]מרור[‬
‫‪ .‬הנה צרוף הגלות כבר באךנו*י“ עזה הלה מה עזטהר את‬
‫לעךאל להוציא מהם הזהמאיזי'׳ ?די עיו?לו אהר ‪ 9‬ך ^קבל אור‬
‫הלןד^מה‪ ,‬לזה ע?!ן המרור עהיא ולמךרו את הליהם‪.‬‬
‫]פסח[‬
‫לאולם ?עהגיע הזמן עיגאלו הצרף עלגלה להם גלוי מאור‬
‫קד^מתו ית׳ ובו לתדבקי נעמותיהם״י‘ ^ל ל^ראל ללמעכו אחךו‬
‫ללתעלו מעפלותם ללתפךדי מן הטמאה ‘** עהיו עקועים בה‪152‬‬
‫לזה נעע‪t‬ה על לדי קרכן הפסח‪ ,‬ובו ?אמר להם מעכו וקחו לכם‬
‫עפךעו ז״ל מעכו לדיכם מע״ז וקחו לכם ציאן על מצלה**‘ ‪.‬‬

‫‪ ( 147‬פסח מצה מרור‪ ,‬בהמשך מבארם כפי סדר התיקון‪ :‬מרור פסח ומצה‪,‬‬
‫היינו‪ :‬״מרור״ — תיקון הגוף‪ .‬״פסח״ — תיקון הנשמה‪ .‬״מצה״ — הכנת‬
‫הגוף לאור התורה‪ .‬וכן בתחילת דבריו‪ :‬נבררו ישראל ונבדלו וכר‪ ,‬הם בסדר‪:‬‬
‫מרור פסח ומצה‪ ,‬כמ״ש בהערות לעיל‪) .‬וד׳ הכוסות הוא עצם ענין‬
‫ה״גאולה״(‪.‬‬
‫‪ ( 148‬כבר ביארנו‪ ,‬אולי כוונתו‪ :‬למ״ש לעיל בענין‪ :‬נתפייסה מדת הדין כר‪.‬‬
‫וראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬לכאורה‪.‬‬
‫‪) ( 149‬בדרך ה׳ ח״ד‪ ,‬פ״ח‪ ,‬א‪ ,‬מקשר ענין הזוהמה עם המצה(‬
‫‪ ( 150‬ענינו תיקון של ״הנשמה״‪ ,‬משא״כ ״המצה״ ו״המרור״ — הם מצד‬
‫ה״גוף״‪.‬‬
‫‪ ( 151‬בו יתדבקו כר ויתפרדו כר‪ ,‬כן הוא הסדר כאן‪ :‬קודם גילד אור‬
‫הקדושה ואח״כ התפרדות מהטומאה‪ ,‬וכמ״ש בסמוך בדרשת הפסוק‪.‬‬
‫‪ ( 152‬אינו ענין של הזוהמה‪ ,‬כי זה שייך לגוף‪ ,‬אלא‪ :‬טומאה שנדבקה בנשמה‪.‬‬
‫‪ ( 153‬משכו ידיכם מן ע״ז — ויתעלו משפלותם ויתפרדו מן הטומאה שהיו‬
‫שקועים בה‪ .‬וקחו צאן של מצוח — גילוי מאור קדושתו ית׳‪ ,‬ובו יתדבקו‬
‫נשמותיהם של ישראל כר‪ .‬ראה עוד תיקונים חדשים תי׳ ח׳‪ ,‬עמ׳ לו‪.‬‬
‫שיג‬ ‫החכמה‬ ‫סדר ליל פסח‬ ‫מאמר‬

‫]מצה[‬
‫ן־אמ^ם עוד‪ *54‬הצרכי ל^לאל ?י^יהןה גופם מר‪5‬ן ”* ומזמן‬
‫לאור‪56‬׳ הךאוי‪ ,‬עויזונו ז׳ למים אלה בעזנה מן המ^ה ^היא מזון‬
‫בבחינת לצר טוב לבד בלי לצר דע כלל ’‪ .*5‬ובהיות ?זוגים בזה‬
‫למים אלה נעזאךה התולךה הטובה לצל העז‪5‬ה‪ *58‬להיות ‪ 9‬ל‬
‫העזנה מוצבים לקד^נזה‪.‬‬

‫נד׳ כוסות[‬
‫אכ?נם ענלן הד׳ כוסות הוא עזהנה לרוע ^צמךרגות הס״א הם‪.‬‬
‫ד׳‪ .‬לכלן ^;זלטו מאחר חכזאו של אךם )•כלן היו מתנגדות אל‬
‫הלןדשה ן־הטוב שלא ימצא בעולם‪ ,‬והיו לשךאל סגורים‪59‬׳ בתוצן‬
‫שלא היו לבולים לצאת בלל‪ .‬עד שהאיר עליהם«‪6‬י הקב״ה בכחו‬
‫הגדול ל^צבר ד׳ הקלפות להוציא לשךאל מתוצם*‪6‬׳ ןזה ענלן ד׳‬

‫‪ ( 154‬ואמנם עוד כו׳‪ ,‬קודם צתך להיות טהרת הנשמה מהטומאה שנשקעה בו‬
‫)קרבן פסח( ‪ ,‬ורק אח״כ יכול הגוף לקבל הכנה לקדושה‪.‬‬
‫‪ ( 155‬מוכן ומזומן כו׳ וכן בהמשך‪ :‬מוכנים לקדושה‪ ,‬וכנ״ל; שאכילת המצה‬
‫נותנת הכנה והזמנה אל הגוף )להיות ראויה( אל אור התורה‪ .‬וכן הוא דבריו‬
‫בזה‪ ,‬בדרך ה׳‪.‬‬
‫‪ ( 156‬לאור התורה‪.‬‬
‫‪ ( 157‬יצ״ט לבד בלי יצה״ר כלל — מרכיב כאן ב׳ ענינים‪ :‬חמץ ומצה‪ .‬וראה‬
‫דרך ה׳ ח״ד‪ ,‬פ״ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 158‬לכל השנה כו׳ להיות כל השנה כו׳‪ ,‬כי ביצ״מ המצה היה להכין גופם‬
‫לאור מתן תורה‪ ,‬ובזמן הזה — הוא כדי להיות ראוי ומוכן כל השנה‬
‫לקדושה‪.‬‬
‫‪ ( 159‬סגורים — לכן החירות הוא דייקא בענין זה‪.‬‬
‫‪ ( 160‬עליהם‪ ,‬וכן בהמשך מדגיש‪ :‬״בהאיר על ישראל״‪ ,‬כי זה כאילו כח‬
‫מבחוץ‪ ,‬כדי לשבור הקליפות הסובבים אותם‪).‬בלשון חכמת האמת‪ :‬אור‬
‫מקיף‪ ,‬שיש בכחו הכנעת הס״א‪ ,‬כמבואר בכמה מקומות(‪.‬‬
‫‪ ( 161‬וכן כתב רבינו בתפילה לליל הסדר )קיצור הכוונות עמ׳ רמז(‪ :‬״הארת‬
 ‫החכמה‬ ‫סדר ליל פסח‬ ‫מאמר‬ ‫שיד‬

‫גאל‪ 1‬ת «‘ המזכתס בפךעזה‪ ,‬ואו^ם זה ‪ ntyv‬בהאיר על לע‪t‬ךאל ד׳‬

‫אותיזת העזם ב״ה‪. 163‬‬

‫והנה ענלן זה בכ?צךלם סלתה התדולה ל‪ 9‬י ?י^לעאו לע‪t‬ךאל‬

‫מהם אך סוף הכל עדף ^להלה ^^יעזלטו לע‪t‬ראל עליהם ןל?בעזרם‬
‫לגמד “ ׳‪ ,‬וזה להלה לעתיד לבא אמנם “‘ הנה זה כמי ^קוצב עץ‬
‫אחד ^מכה בו העאה אחר הכאה עד עזקוצב אותו לג מד לכן‬
‫עוע‪t‬ים אנו בעל עזנה לעזנה מתעוךדם בכיה הא׳ עזהאיר ובתקון‬
‫^נתקן “‘ אז ומתחזקים להמעזיך הךבר לפנים עד ^איגמר‪, 167‬‬
‫והנה בסוף הבל הד׳ קלפות עעמם תתהפכנה על האמות‬
‫לתאבךנה אותן להם ד׳ כוסות ‪ bp‬פךענות ^להן‪ ,‬וללשךאל להיו‬
‫ד׳ כוסות ^ל לעזועה “׳ בהאדת ד׳ אותיות העזם ב״ה עזץברנו‪.‬‬

‫אורך לעמך‪ ,‬ומטה רשעים שברת לפניו‪ .‬תוציא ממאסר אסיר״ כר‪.‬‬
‫‪ ( 162‬וזהו ״הגאולה״ דייקא‪) .‬ענינים הקודמים‪ :‬פסח מצה ומרור‪ ,‬אינם ענין‬
‫ה״גאולה״ בעצם(‪ .‬ומודגש כאן כמה פעמים ענין ישראל‪ ,‬ולא גוף או נשמה‪,‬‬
‫או מין האנושי‪ ,‬שהזכירם בשאר הנושאים‪ .‬כי זהו ענין הגאולה — להוציא‬
‫ישראל מתוכם‪) .‬ודלא כמו פסח מצה ומרור‪ ,‬שענינם תיקון גוף ונשמה‪ ,‬וכנ״ל‬
‫כמ״פ(‪.‬‬
‫‪ ( 163‬עד כאן אמר הפעולה שנעשה אז ביצ״מ‪ ,‬ובהמשך מבאר מה פעולתו‬
‫בזמן הזה‪ ,‬ושכנגדם יש ד׳ כוסות‪.‬‬
‫‪ ( 164‬ביצ״מ היה ״שבירה״ לד׳ אלו‪ ,‬ולע״ל ״ישלטו ישראל עליהם ויכבשום‬
‫לגמרי״ וזה מתעורר ע״י הד׳ כוסות‪.‬‬
‫‪ ( 165‬הכוסות אין ענינם רק לעורר את המצב דלע״ל‪ ,‬אלא כל שנה ״ממשיכים‬
‫הדבר ל?נים״‪.‬‬
‫‪ ( 166‬שהאיר כו׳ ובתיקון כר‪ ,‬כל ענין המועדים הוא‪ :‬חזור האור והתיקון‪,‬‬
‫וכמ״ש בדרך ה׳)ח״ד‪ ,‬פ״ז‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ ( 167‬נמצא‪ :‬ענין הד׳ כוסות הוא‪ :‬לעורר כח הראשון כו׳ ולעורר הלע״ל‪.‬‬
‫‪ ( 168‬נמצא‪ :‬שהכוסות הם כוסות ישועה השייכים לענין דלע״ל‪.‬‬
‫שטו‬ ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬

‫]הסיבה[‬
‫והנה מע?ןר התקון עזל הלל^ה הזה הוא להךאות חרות ^זל‬
‫הנצח^ן‪ >69‬עזנצח הטוב את הרע״ל* )־על לדי זה בעובר פח הס״א‬
‫ונכנעת הכבעה גדו^ה‪.‬‬
‫]אפיקומףד׳[‬
‫והנה כזית המצה ללי עזאוכלים הוא להמעזיךגל! המזון המ?ןךעז‬
‫המחזיק הלצר טוב עוזכךנו‪ .‬אכ?נם כדי עולעואר התקון לבל העונה‬
‫צריך לאכל האפיקומן אחר בך ןעלא לאכל אחךיו עוום דבר‪,‬‬
‫עזכמו עזאין הטעם סר מן הפה פן אין האור סר מהנעומה‪.‬‬

‫]ענלן הספירו־ת[‬
‫קבלה נאמנה בלד חבמי לע<ךאל עוכיןן ^סדצה האדון ב״ה‬
‫לברא נבראים האיר מאור כבודו בך‪.‬ךך לייע לפניו ית׳ ומאותו‬
‫הגלוי ןההאךה הוליד בל ההןיות והמציאיות ^סגזר להמציא הם‬
‫ובל חקותיהם כללותיהם ופךטותיהם‪ ,‬פרועז עיהנה בךצונו‬
‫ויבלתו גזר עומהיות הוא ית״ש מתגלה בגלוי ההוא למעוכו‬
‫כמסובב מסבתו בל ההןיות ןהמציאיות בבל הגבולות עזךצה בם‪,‬‬

‫‪ ( 169‬חרות של ״נצחון״‪ ,‬לכאורה זה מושג חדש של חירות )ולא‪ :‬מצב של‬

‫■‬ ‫חירות‪ ,‬שהשתחררו משעבוד ועבדות(‪.‬‬
‫‪ ( 170‬שהוא ענין הכוסות‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬יתכן שכוונתו בקטע זה הוא על ״הכוסות״‬
‫דייקא‪.‬‬
‫‪ ( 171‬תו״ד‪ :‬בהמשך מבאר ב׳ ענינים שונים‪ :‬א — אכילת כזית הראשון‪,‬‬
‫ענינו המשכת כח הפעולה של אכילת מצה דז׳ ימים‪ .‬ב — אפיקומן‪ ,‬ענינו‪:‬‬
‫השארת ״התיקון״ לכל השנה‪.‬‬
‫‪ ( 172‬כזית המצה‪ ,‬לעיל ביאר ענין המצה דד ימים‪ ,‬כמו שהדגיש שם‪.‬‬
‫‪ ( 173‬להמשיך — הכזית הראשון יש בכוחו ״להמשיך״ המזון המקודש של‬
‫אכילת מצה דד ימים‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬ ‫שטז‬

‫ןכן מהיותו מתמיד בגלוי ההוא תמעזך הת^דת קיום ההויות‬

‫ההם בגבולותיהם כלם‪^ ,‬אלו הוא ית״ש היה מי מהאיר בדרך‬
‫הזה מציאות כלם הלה מתבטל ברגע אחד‪.‬‬
‫ן־אמןם צריך קזתתבוגן קזאין הבמה לומר שהלה ך;אדון ב״ה‬
‫מכךח בךבר הןה קזלא הלה אפשר לו לברא הנבךאים זולת זה‪ ,‬כי‬
‫הנה אי אפשר לנו לדמות בו ית׳ הכרח כלל כי בל לכול הוא‪,‬‬
‫אמנם בחפצו וךצונו רצה בזה‪ .‬לעמק זה הענלן הוא שהנה בון‬
‫שכל תכלית הבדאה לא הלה אלא לשלמצא מי שיוכל להנות‬
‫בשלמות שבו ית׳‪ ,‬על כן גזךה חלמתו שיהלה הכיל תלוי בו‬
‫לנסמך עליו‪ ,‬פרוש שהלה ךצונו ית׳ להעשות הוא עצמו לסוד‬
‫לקמך לכל המציאיות שיכמכו עליו ללתלה מציאותם בו‪ .‬ממצא‬
‫שלא הספיק לו להיות עם נבךאיו ביחס הסבה הפועלת עם פעלה‬
‫‪♦ n i‬‬ ‫“‬ ‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪T • -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪+‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫•‬ ‫ז !‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬

‫אבל רעה להתלהס להם כעין להס המקור להשךש עם ה‪3‬משך‬

‫ממנו ששניהם מין אחד להתולךה נמשכת ממוליךה בהמשך‬
‫טבעי‪ ,‬פרוש שהנה התולךה ההיא ל־א תחדל לצאת מהמוליד‬
‫ההוא אם לא להלה לה מעכב לכן לא תצא מהמוליד ההוא תולדה‬
‫אהךת תחתיה‪ ,‬כן רצה להיות הוא עצמי מקור אל הברואים‬
‫שגזר שימשכו ממנו בהמשך הטבעי הזה‪.‬‬
‫לאמנם ךבר זה אי אפשר שימצא אצלו ית׳ מצד עצמותו כי‬
‫אמתת מציאותו‪ ,‬לא די שאינה נותנת שימשכו אהדם ממנה אלא‬
‫אדרבא שוללת כל זולתו‪ .‬כי ה ד אי אפשר ש?מצא מציאות‬
‫מכךח אלא אחד ועמו שכתבנו ?מקום אחר‪ ,‬אך בךצונו ית׳‬
‫ליכלתו הנה ודאי שהוא לכול להעשות לסוד למצאיות שירצה‬
‫כפי מה שירצה להמצא להם‪ ,‬לאולם ?שרצה כןה הנה גזר‬
‫להמצא אל מציאיות להליות כפי מה שרצה שבהמצאו להם כן‬
‫יהלה להם ליסוד ילמקוי כמו שכתבנו‪ ,‬פרוש שמאותו המציאות‬
‫שהוא נמצא להם להיו הם מתהוים ומתקלמים כמי שכתבנו‪ ,‬לגם‬
‫זה לא מצד טבע או חיק מ?רח אלא מצד חפצו ית׳ וגזרת הכמתו‬
‫שיז‬ ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬

‫^גוזךת עזמן המציאות ההוא למעזכו מיני המצאיות ^גזךה בם‬

‫ובו יתלןלמו‪.‬‬
‫והנה המציאות הזה ^זכךנו ^הוא ית״עז נמצא להןיות הוא‬
‫מה ^נקךא גלוי ןהאךה‪ ,‬ובבחינה זו נקךאהו ית״ש סבה ימקור‬
‫לממצאים כץן שבגזרת ךצונו הנה ההאךה הזאת סבה לנמצאים‬
‫אלה בסבה הטבעית אשר היא מין א^ד עם תולךתה ןלא תחדל‬
‫תולךתה לצאת ממנה ולא תצא ממנה תולךה זולת המלחדת לה‪,‬‬
‫ואין הבדל בדבר אלא עזהסבה הטבעית בל זה עזנבחין בה בהק‬
‫טבעה היא‪ .‬והיא ותולךתה מין אחד‪ ,‬ובו ית״ש אין דבר חקי‬
‫ומכרה אלא הכל מצד החפץ והלכלת‪ ,‬ואין הנבראים עם הארתו‬
‫מין אחד כי אין בינו ובין ברואיו שום ערך‪ ,‬והנבראים כלם‬
‫מחךעזים מאין מחלט‪ .‬אבל מתדמה ענלן לציאתם והמעזבם‬
‫מהאךתו ליציאת התולךה הטבעית מסבתה‪.‬‬
‫והנה הגלוי הזה שןבךנו בכלל נקראהו האךה ופרטיו נקראם‬
‫ספירות‪ .‬והם סרטי גלוי שהאדון ב״ה מתגלה ונמצא אל נמצאיו‬
‫להיות מציאיותיהם מתהוים ומתקלמים בהתלותם בו* ואמנם כפי‬
‫סל המצבים והמקרים ^צגזךה הבמתו ית׳ הימצאו בנבראים הנה‬
‫סל סך הבחנות יבחנו בעלל הגלוי הזה שהוא הסבה לכלם‪,‬‬
‫ואולם הקבלה ^טבלדינו היא ^הפךטים האלה כלם נכללים ההת‬
‫י׳ סוגים ונקראים עז^ר ספירות‪ ,‬וכלם אינם אלא אורו ית׳‬
‫קזנטצא לנמצאים בסי מה ש צ ד ך להם‪ ,‬ונבחנים בו הבחנות‬
‫האלה לא מצד עצמו אלא מצד הנמצאים כפי בחינותיהם‬
‫מצביהם ומקריהם‪.‬‬
‫והנה כמו עזנתגלה ית״ש בי׳ גלולים אלה“י‘ כן בךא עע‪t‬ר‬
‫נבראים זכים ורוחניים בתכלית מה שאפשר עזימצא בנמצאים‪,‬‬

‫‪ ( 174‬גילוים אלה — של עולם האצילות‪ ,‬כן ברא כר׳ — ספירות דבריאה‪.‬‬

 ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬ ‫שיח‬

‫)־הוא ית״ש בעע‪1‬ר גלוךו מסתתר בהם וזורח מתולם‪ ,‬ןגם הם‬
‫נקךאים עשר ספירות‪ ,‬והם הנלןךאים כלים ממש ?י הנה הם למו‬
‫כלים לאורו ית׳ המתעלם בתולם‪ .‬וי׳ גלוייויד‘ ית׳ נקךאים‬
‫עלמות שאינם ךבר אחר זולתו ית׳ אלא אורו המיחד הוא‬
‫המתגלה לנבךאים כמו שךארי להם‪ ,‬ןאף על פי כן בדרך השאלה‬
‫נקךא לבחינות מן הגלולים האלה כלים ןלבחינות אחרות עצמות‬
‫מן הטעם שנבאר לפנים בס״ד‪.‬‬
‫*''*והנה עשר מאורות אלה ^תכךנו אף על פי שהם בתללית‬
‫הזכות ןהרוחניות ליא נתאר לחם תאר אל?ןות כלל‪ ,‬כי אינם אלא‬
‫ברואים נבךאים*’* ממנו ית׳ ונפךדים זה מזה ושלכים כהם‬
‫מקדם וגבולים מה שאין שלך בו ית׳ ?לל ןע?ןר‪.‬‬
‫ןחנה אף על פי שחסוגים הכללים הם עשר בלכד הנה‬
‫?תפךטי לענפים וענפי ענפים במךרגות רבות וחלוקים רכים‪,‬‬
‫אמנם כשנדקרק על שךשי הענלנים נמעא היותם עשרה בל?ד‪.‬‬
‫וחנה נבחין בספירות אלה מדרגות ולחסים כפי חמעבים‬
‫הנולדים מהם בברואים והמקדם שלסובבו מהם ועל כן נרבר‬
‫בהם כאלו הם עעמים שונים ונפרדים‪ ,‬אלה עליונים ואלה‬
‫תחתונים אלה חצונלים ואלה פנימלים‪ ,‬ונדרש בם תנועות שונות‪,‬‬
‫ואין חכונה בעל זה אלא לבאר בהשאלות גופניות פרטי‬
‫ההשפעות לפי תולדותם‪.‬‬
‫וכדי שתבין כל זה חענלן לאמתו אציג לפ?יך ?!של‪ ,‬איעז חכם‬

‫‪ ( 175‬דאצילות‪.‬‬
‫‪ ( 176‬חוזר לענין ספירות דבריאה‪.‬‬
‫‪ ( 177‬דבריאה‪.‬‬
‫‪ ( 178‬כוונתו בכל הקטע הוא לספירות דבי״ע דייקא‪ ,‬וכמ״ש בהדיא להלן‬
‫ד״ה ‪ :‬וד׳ עולמות הם כר )שמתייחס שם לדבריו שבכאן(‪.‬‬
‫שיט‬ ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬

‫להתודע‬ ‫^זנכנס בהברת בני אךם והוא לתכלית מה אינו‬

‫ביניהם לחכם ‪X‬כמות עזהוא באמת אלא רצונו עזיחעזבוהו כאהד‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ V‬־ ‪1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫♦‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V VI V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫"‬

‫העם‪ .‬הנה האי^‪1‬ז ההוא באותה החבךה לדבר ןיתנהג בדרך מ י ג‬

‫התכלית הזה הנרצה ממנו ךהלנו ?ןולא לכירוהו מה ^הוא א?יא‬
‫לחעזבוהו מה עזהוא רוצה להיות נחעזב ביניהם‪ ,‬והנה לעזוה‬
‫דבורו ועניניו למה עזמצטרך ונאות לה^גת ‪.f‬זה התכלית‪ .‬והנה‬
‫‪...‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫ן ‪,‬‬ ‫‪YT I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫^‬

‫אם נךצה לבאר מצב האיעז ההוא בזמן ההוא ולהבחין בו מה‬
‫מ להבחין‪ .‬נבחין ראעזוןה מה עזהוא באמת‪ .‬ב׳ מה עזהוא‬
‫נךאה ונחעזב בעיני הא‪3‬עןים ההם‪ ,‬ג׳ התכלית א^צר הוא מבלןעז‬
‫להע‪t‬יג על לדי היותו נחעזב כמדרגה ההוא‪ ,‬ד׳ איך היותו ‪5‬חעזב‬
‫כן מסכים עם התכלית ךעל לדו יעזג‪ .‬ה׳ פךטי הדבורים עזהוא‬
‫מדבר והמעשים שהוא עוע^ה איך מסכימים עם הכלל והולכים‬
‫מהלך השגת התכלית ההוא‪.‬‬
‫ןאמןם לשנוכל לדבר בענלן כפי הצךך הנה נצטרך לתאר כל‬
‫זה בתארים גופניים ומוחשיים ולצלר הבחינות כאלו הם עעמים‬
‫נפרדים למען הכין כל אחד מהן בצורתן בכל גבוליה ולהבין‬
‫לחסיהן זו עם זו‪ .‬והנה ?צלר המךרגה האמתית של האדם ההוא‬
‫עצם אחד‪ .‬והנראית עצם אחר‪ .‬לנאמר היות האמתית פנימית‬
‫מסתתרת ומתעלמת כמדרגה הנראית שהיא חיצונה לה ומשמשת‬
‫שמוש הלבוש לגוף האדם‪ ,‬עוד נבחין הסבה שממנה הנראית‬
‫נולדת ואיך נולךת ממנה אם בחיוב או בבחיךה‪ .‬עוד נבחין חלקי‬
‫הנראית וגם הם נצלרם בעצמים נפרדים שמתחברים ונקשרים זה‬
‫עם זה ונבין לחכם עם הכלל‪ .‬לוחס הכלל והפרטים עם התכלית‪,‬‬
‫והנה לפי האמת אין באן רבוי עצמים בלל ללא שנוי בעצם האיש‬
‫המתנכר אלא שגלויו לאותם האנשים נגבל בגביל שרצה‬
‫לתכלית מבקש ממנו‪.‬‬
‫והנה על ?י משל זה תכין ענלן הספירות בי האדון ב״ה‬
‫מהותו לעצמותו והלנו אמתת מציאותו אינו מתגלה אל נכראיו‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬ ‫שב‬

‫להתגלות לתכלית נודע‬ ‫כפי מה ^הדא‪ ,‬אלא כפי מה‬

‫אצלו‪ ,‬ןאמ‪5‬ם יעז לנו עתה להבחין אמתת מציאותו והגלוי ^ך^ה‬
‫להגלות ונדבר בם כאלו הם עצמים נפרדים‪ ,‬ונאמר עזאמתת‬
‫מציאותו מתעלמת כתוף הגלוי עזרצה להגלות‪ ,‬ונקרא לכלל‬
‫הגלוי ההוא אור נאצל ללפרקזיו קפירות‪ .‬וגם הם נדבר בם כאלו‬
‫הם עצמים נפרדים מתקעזתם ומו‪1‬לחסים זה לזה ונבהין הת?לית‬
‫??ללם ובפרטיהם‪ ,‬ונבאר סבותיהם ותולדותיהם קודמיהם‬
‫ןנמעזכיהם בבל מה ^נזכיר ונבאר בעצמים המוחעזים‪ .‬ולאמתת‬
‫מציאותו ית׳ נקרא א״ס ונאמר עזהוא מסתתר ומתהפש כתוך‬
‫הספירות‪ ,‬והנה נבהין מה ^לעז להבהין בלהס הספירות עם‬
‫הברואים ובלחסיהם זה עם זה וכלחסיהם עם הא״ס ב״ה‪ ,‬לאיל‬
‫בבל זה עזנוי כלל בו ית׳ כי אפלו בארם המתהפע‪ 1‬אין עזנוי וכמו‬
‫שבתבנו בל עזכן בו ית׳ שהוא בל לכול‪ ,‬ללכול לעע‪t‬ות בלי עזום‬
‫גבול מה שאי אפקזר לשום נברא שלעשהו אלא בגבולים‬
‫מלהרים‪ .‬להנה לפי מה עזנכין בהנהגתו ית׳ נבאר לחסים בספירות‬
‫בדרכים שונים לנךרש בם ךרושים גופניים על העקר הזה‬
‫שבארתי וזכר זה מאד‪.‬‬

‫לחנה כמו שבבחינת המציאות של בל המצולים‪ ,‬הוא ית״ש‬

‫סבת בל המציאיות לקיומם‪ ,‬בן בבחינת טבע ומהות העזפעות‬
‫המצבים להמקדם הנעזפעים ממנו ית׳ הנה היחוד להפשיטות‬
‫עזהוא הענלן המלחד לו ית׳ הוא שרש בל ההעזפעות השונות‬
‫הנעזפעות ממנו למצבים ומקדם השונים האלה‪ ,‬לכלם באמת‬
‫אינם אלא גלוי האמת הזאת‪ ,‬להיותם בל בך מתחלפים לרבים‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬עזכילן עזרצה האדון ב״ה בהדרגה לא יוכל זה הענלן‬
‫להגלות כי אם לבסוף אחר בל האמצעים האלה‪ ,‬לנמצא שממה‬
‫שלש בו ית׳ במציאות אחד שהוא היחוד להעזלמות המציא‬
‫לנמצאים בהדרגה רעה ימצאיות שונים‪ ,‬כפי מה שראוי להם‪,‬‬
‫לחנה על כן נאמר עזפשיטותו ית׳ הנה היא שרש בל הספירות‬
‫שכא‬ ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬

‫ובי תלוי קיום כ^ם‪ ,‬ב?ל בחינותיהם‪ ,‬הפ?ימיות והחיצהיות‪,‬‬

‫הע^ייונות ןהתחתונות‪ ,‬ןךבר זה נבחנהו בין בכ^ל הספירות בין‬
‫בפךטיהם ^כלם כללם ופךטיהם נמעזכים ‪3‬אמת מן היחוד‬
‫והפקזיטות ו‪ 5‬ל כחם ופעלתם תלוי בו‪ .‬והנה פעזיטרתו ית׳‬
‫נקךאהו בשם א״ם ב״ה כמו שכתבנו‪ ,‬ןאמ‪5‬ם נאמר שהוא בתוך‬
‫‪ 9‬ל ספיךה ומקיף ל‪ 5‬ל ספיךה ומקיף ןסובב צל ?לל ‪ 9‬ל הספירות‬
‫כלם‪ ,‬ןזה יורה על ג׳ עקרים‪ ,‬אמתיים‪ ,‬א׳ שאף על פי שחרשו‬
‫הספירות הבה לא הגיע מזה שום שנוי או גבול אל המציאות‬
‫האמתי שהוא הפשיטות הקולם אלא הוא נמעא באמת ב?ל מקום‬
‫ןענלן ואין ךבר >צנאמר עליו היות הא״ס מומר מקום‪ ,‬הב׳ ענין‬
‫התלות בל המצאיות במציאותו ית׳ המכךח והיות בל קיימם‬
‫תלוי בו עד קזעל בהינותיהם תברטים והכללים איבם הווים ולא‬
‫מתקלמים אלא מפני המציאות האמתי המתלוה אל כלם‬
‫ומקלמם‪ ,‬והג׳ בבחינת ההנהגה עצמה ששרעז בל הענלנים הוא‬
‫אמתת להודו ית׳ ופשיטותו‪ ,‬וההנהגה כלה לגלות אמתת לחוד‬
‫הזה עד שאין שום גלוי להשפעה יוצא מענלן זה מלל אלא‬
‫שנשלם ח?ל ?דרכים הנאותים‪.‬‬

‫להבה מלבד טעם ההבחנה ]לההנהגה[ שבאךנו למעלה אקזר‬

‫הביאני לדבר בספירות האלה בדרכים גופנדם מוחשלים‪ ,‬עוד‬
‫טעם גדיל לעז בדבר להיא בי הבה גזר האדון ב״ה להיות מתגלה‬
‫לבבי אדם בנבואה על ידי תמונות לדמיונות נביאלים ^ממתועם‬
‫לשיגי עבלנים אמתיים לנשגבים בסתרי רוממיתו ית׳ להשגחתו‪,‬‬
‫להבה על פי הציידם לדמיונות הבביאלים האלה נזכיר בספירות‬
‫עבלנים ותנועות בפי מה שנךאה במךאות הנבואיות‪ ,‬לאילם‬
‫בהשגה שמשיגים הצדיקים בעולמות הריהניים‪ ,‬לההנאה‬
‫שנהנים מזיו שבינתו ית׳ האמת הוא שאין משיגים עצמותו ית׳‬
‫במות שהיא אבל מתגלה להם מז־יוו מה שךאוי להם בדרבים‬
‫הדאולים להם שמתובם משיגים הענלנים האמתלים הנתנים‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬ ‫שכב‬

‫להיות מע‪t‬גים מהם‪ .‬וכן בבחינת ההתדבקות ^מתדבקים בו ית׳‬

‫ומשתעשעים בו ו־נשלמים בשלמותו‪ ,‬אין כל זה נעשה אלא‬
‫באכ?צעיות הגלויים האלה‪ ,‬שהוא ית״ש מתגלה להם כפי מה‬
‫שגוזלת חכמתו היותו ראוי ונאות להם וכל זה מכלל מה‬
‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VJ‬‬ ‫‪T I T‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪V‬‬

‫שהאדון ב״ה נמצא לבריותיו כמו שכתבנו לעיל‪ .‬וכלל כל‬

‫הךברים כלם הוא מה שנקרא ספירות ולפי בחינותיהם אלה‬
‫נזכירם בשם אורות או מדות או כיחות או שרשים ונדרש בהם‬
‫‪V T‬‬ ‫• • ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪» T -‬‬

‫דרושים שונים אחד לפי בחינה אחת ואחד לפי בחינה אחרת‪.‬‬

‫וצדך שתדע שכפי חתפלט ההשפעח וההאלח פחות או יותר‬

‫כן ןןחסו לה תארים שונים ותקרא אור ההאךה מלה פרצוף או‬
‫עולם כפי רבות הפךטים והתפשט העדן בהשלמת בחינותיו‪.‬‬

‫והנה שמות העשר ספירות בכלל הם כתר חכ^ה בינה חסד‬

‫או גדלה גבולה תפארת נצח הוד ןסוד מלכות ןאלה מתחלקים‬
‫בחלוק אחר ונקלאים ה׳ פלצופים‪ .‬כתר נקלא אלך אנפין‪ ,‬חכמה‬
‫אבא‪ ,‬בינה אמא‪ ,‬הו׳ שהם חג״ת נה״י מתחבדם ונעשים פלצוף‬
‫אחד ונקלא זעיר אנפין‪ ,‬ומלכות פלצוף אחד ונקלא נוקבא‪.‬‬

‫עוד אריך שתדע שהעשר ספירות נלמזים בשם יקוק ב״ה‬

‫קוצו של יוד רומז לכתר וגוף היוד לחכמה‪ ,‬הה׳ לבינה‪ ,‬הו׳‬
‫לשש ספירות חג״ת נה״י ונקלאים ו׳ קאוות‪ ,‬וה׳ אחרונה‬
‫למלכות‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬

‫אלה האורות אדך שןאירו כלם בחבור אחד וב!חס מןחד‬

‫שגזלה עליו החכמה העליונה‪ ,‬דהןנו הכתר בבחינת שלש וקזקור‬
‫לכל ואחליו במדרגה שני האורות חו״ב נקשרים בכתר והם‬
‫עצמם מתחברים זח עם זח חבור גדול ושניהם מתקשרים בו׳‬
‫‪• I‬‬ ‫‪-‬ן‬ ‫‪. J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.. J‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫קאוות‪ ',‬והו״ק בחבור אחד עם המלכות‪ .‬והנה בהיות האורות‬

‫האלה ??אירים על סדר זה נכ?שך מזה שיהיו הברואים עומדים‬
‫שכג‬ ‫החפמה‬ ‫ענץ הספירות‬ ‫מאמר‬

‫במצב טוב והבךלה וחךךחה רבה בחם‪ ,‬ואם אחד כזהת^אים‬

‫האלה יחסר הנה יחסר הטוב מהברואים‪.‬‬
‫ןאולם מה עאפעזר להחסר הוא‪ ,‬אור המוכות עזלא יאיר א^א‬
‫מעט וז״א ןל־א ?תחבר לה‪ ,‬ואו״א לא ?חהברו בז״א יניק׳‪ ,‬אך‬
‫או״א לא ?תכן עלא ?אירו תמיד בחבור בלי הפסק ונולד מזה‬
‫^יחק?ם העולם }־לא ?חרב‪ .‬אך רוחתו חלוי בהתקעזר חו״ב בז״א‬
‫וז״א בניק׳ ונקךאו‪ ,‬דרך מקזל ז״א ונוקבא חסן וכלה והחבור‬
‫ביניהם במע^וע! חתן על כלה‪.‬‬

‫ו‪v‬ריך קזתדע ^זמ?לל הספירות האלה הנה הוא הן?ת‬

‫המצואים כלם קזך^ה וחדעז הבורא יה׳ כמו לכתבנו‪ .‬וכן מכלל‬
‫ענ?}ם הוא הולד בנמצאים מקרים וענינים כ?י גזרת החכמה‬
‫העליונה והוא מה קזנקךא הנהגה והקזגחהי והנה כלל המקדם‬
‫הנולדים בנמ‪v‬אים מתחלק לב׳ מיניסי והם תקון והפסד כללים‬
‫או חלקיים‪ ,‬פרועז קזיקךה לאחד מן הנמןןאים כלו או לחלקים‬
‫ממנו‪ ,‬ופעלת ב׳ הענןנים האלה נקראה סמכה והריהי והנח חיה‬
‫האדון ב״ה שתה?ה ההאךה הנזכרת שהיא גלויו באוסם הדרכים‬
‫והגבולים שראה להנלות‪ ,‬סבה לכל ןה‪ .‬שמאחד ההארות או‬
‫נאמר באחר מבחינות ההארה יולד ע??ן הנמאאים שיה?ה מכלל‬
‫הה?זבה‪ .‬ומבחינה אחךת ?ולד ענין אחר שהוא מכלל ההךאה‪.‬‬
‫והנה כשנבחין כללי דרכי ההאךה לפי מה שמולידים מן‬
‫המקדם נמאאם ג׳‪ ,‬כלל שרש ההמכה וההדאה ונקדא חסדי‬
‫שךש ההךאה ונקרא ד ן והממאע בין הוזטבה וההראה ונ?ןרא‬
‫רחמים‪ ,‬ועל פי שךש זה ‪5‬קךא קאת מן ההארות חסדם וקאסם‬
‫דינים ו?קךאום בעלי החכמה גבורות‪ .‬והנה כל מה שהוא רבוי‬
‫השפעה והאךה נקראהו חסד ו כ ל מה שהוא העלם ומעוט‬
‫נקראהו דין‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬ ‫שכד‬

‫ואמנם כבר הקדמנו עזכמו עזכל ההנהגה נולדת מהספירות‬

‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪“ Is‬‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬

‫גם ?ל הנכ?צאים נולדים מהם‪ .‬לנמ^א עז‪ 5‬ל האךה יעז לה ב׳‬
‫תולדות‪ ,‬אחד בנמצאות ואחד במקריהם דהינו ההנהגה בהם‪,‬‬
‫י‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T T S -‬‬ ‫“‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪••11*1‬‬ ‫‪T V S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ • ‪1‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫לאולם ענלני ההנהגה מובנים הם אצלנו לעומדים אנו על תכ‪5‬ם‬

‫כי הנה נבחין מה שהוא העזבה ומה עזהוא הךעה מה ^הוא רבוי‬
‫להאךה ומה עזהוא העלם לחסרון‪ ,‬וכשקבצנו המינים לסוגים‬
‫נכ?צאו הסוגים ג׳ להם חד״ר עזזכךנו‪ ,‬לעל פי זה העלינו תאדם‬
‫אלה לספירות כפי התולךה הנולדת מהם בהנהגה‪.‬‬
‫‪T T I -‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫•‬ ‫‪S‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬

‫אך הנמעאים למיניהם כפי אורותיהם העצמיות אינן נודעים‬

‫לנו ללא נוכל לקבץ אותם לסוגים ללא נוכל לתאר בהם תאדם‬
‫מלחדים לספירות על מה שיולידום‪ ,‬אבל נזכיר הספירות‬
‫בתאדם הךאולים להם כפי ההנהגה ונלחס להם בנכ?עאים אותם‬
‫עזנולדים מהם‪ ,‬דךך מקזל נאמר עזהלהב יוצא מן הדין לרומז‬
‫עליו להכסף מן החסד לרומז עליו לכיוצא בזה‪ ,‬ואנחנו לא נבחין‬
‫יותר דין בהמעאת הזהב מבהמעאת הכסף ללא יותר חסד‬
‫בהכ?עאת הכסף מהזהב‪ ,‬אבל הכלנה שמן הספיךה עזממנה נקזפע‬
‫ההקד בהנהגה יללד הכסף בנמעאים לכן כל כיוצא בזה‪ ,‬לעל פי‬
‫הכלל הזה עדך שתתבונן בדרושים להבחין בתאדם אם הם‬
‫מלהדים בדרוש ההוא כפי הנשואים שבו‪ ,‬או אם הם בלתי‬
‫מיחדים ונמשכים אחר נשואים אחדם וטעם אחר וכמו שעתבנו‪.‬‬
‫‪S‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪•• “ I‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪-J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪S • S‬‬ ‫‪• T •H I‬‬

‫לחנח עשר הספירות לפי חלוק החד״ר נחלקים לג׳ חלקים‬

‫לנקךאים ג׳ קוים‪ ,‬חכמה הסד לנצח נקךאים קו ההסד לנקךא על‬
‫דרך ה»של למין‪ .‬בינה גבוךה הוד קו הדץ לנקךא שמאל‪ .‬בתר‬
‫תפאךת ליסוד לוי הרחמים לנקךא אמצע‪ .‬ומלכות כלל כלם‪.‬‬

‫וד׳ עולמות הם‪ .‬לנקךאים אצילות בדאה לציךה עשלה‪ .‬להם‬

‫עולם האלוקות עולם הכסא עולם המלאכים לעולם התחתון‪.‬‬
‫ובכל אהד מהם נדרשים ספירות ופרצופים באלקותו ית׳ וכבודו‬
‫שכה‬ ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬
‫המתגלה עזם‪ ,‬ובבי״ע לעז הנפךדים גם כן ךהןנו הפ?אורוית‬
‫הברואים עזזכךנו למעלה ^נ?תח‪V‬קים גם הם במדזלקות העע‪1‬ר‬
‫ספירות‪ ,‬וכל הברואים כלם עליונים ותחתונים עזנוילדים מהם‪.‬‬
‫ובמו עזכתבנו‪.‬‬
‫עזם הףה ב״ה מתמלא בד׳ מלואים כזה‪ ,‬א׳ יוד קי ויו קי‬
‫עזעולה ע״ב‪ ,‬ב׳ יוד קי ואו קי עולה ס״ג‪ ,‬ג׳ יוד קא ואו קא‬
‫עזעולה מ״ה‪ ,‬ד׳ יוד קק וו קק עולה ב״ן‪ ,‬והנה ד׳ מלואים אלה‬
‫מת!חסים לד׳ אותיות העזם עןימו‪ ,‬ע״ב לי׳‪ ,‬ס״ג לה׳ מ״ה לו׳‬
‫ב״ן לה׳‪ ,‬ומתחלקים בפךצופים ובסבירות כמו עזמתחלקות‬
‫האותיות ךהןנו ע״ב בכתר ןחככ‪:‬ה‪ ,‬ס״ג בבינה‪ ,‬מ״ה בו״ק‪ ,‬ב״ן‬
‫במלכות‪ ,‬ןאמ‪5‬ם ד׳ האותיות וכן ד׳ המלואים מתפךעזים כסדר‬
‫הזה גם בעולמות‪ ,‬ע״ב באצילות ס״ג בבריאה מ״ה בןצידה ב״ן‬
‫בעעזןה‪ ,‬וכן י׳ באצילות ה׳ בבדאה ו׳ בןציךה ה׳ בעעזלה‪.‬‬
‫כנגד ד׳ אותיות חעזם ב״ה נמןןאים בתוךה ד׳ בחינות וחם‬
‫ט‪y‬מים נקדות תגין !אותיות‪ ,‬נזעמים כנגד י׳‪ ,‬נקרות כנגד ה׳‪,‬‬
‫תגין כנגד ו׳‪ ,‬אותיות כנגד ה׳‪.‬‬
‫הס״א היא כלל כחות נבךאים ףעז בה תחלה עעזר מקורות‬
‫מקבילים והפכים לעעזר ספירות‪ ,‬ןנקךאים גם כן בעזם זה וחןנו‬
‫עעזר ספירות דקלכהי ונחלקים לד׳ עולמות אבי״ע מקבילים‬
‫והפכים לאבי״ע דקדקזה‪! ,‬אמנם ד׳ מךךגות עזל קלפה ועז זו‬
‫קקזה מזו ובכל אחד מחם ד׳ עולמות אבי״ע‪ ,‬והד׳ מדרגות‬
‫?קראות דוס ככרה כנן גדול אעז מתלקחת ונגה‪ ,‬קזלעז מאלה הד׳‬
‫חם רע גמור אך קלפת נגה יעז לת זמנים ופכמים עזמתחברת עם‬
‫הג׳ ונכעזית רע ו?כמים מעזתעבךת לקדקזה וננזפלת לה‪ ,‬וחןנו‬
‫עזנפרדת מן הג׳ ומתחברת לקדעזה ומפזחרת ונקראת תוכפת‬
‫מחול כל הקךעז והיא טובי והנה מן המקורות האלה עזז‪-‬כרנו‬
‫מתפעזנזים ענפים וחם כלל מלאכי החבלה והעזרים וכל‬
‫המזיקים‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין הספירות‬ ‫מאמר‬ ‫שכו‬

‫חנשמה של האךם מתחללןת לה׳ בחינות נקךאות ‪3‬פעז רוח‬

‫חלה לחיךה‪ ,‬ובאות מהה׳ פךצופים ?פש מנוק׳ רוח מז״א ?שמה‬
‫מאימא חלה מאבא לחיךה מאריך אנפץ‪ ,‬עוד לש ביזמות מעולם‬
‫העשלה ונקראות נפשות‪ ,‬ומעולם הלציךה ונקךאות רוהות‬
‫ומהבריאה ונקךאות ?שמות ומהאצילות ן‪3‬קךאות ?שמות‬
‫ל?שמות‪.‬‬

‫ומלבד ‪ 9‬ל הבחינות האלה שזכךנו שלש ל?שמה לש בחי?ה‬

‫אחרת שנקראת מלבוש ונקראת צלם והוא בחי?ה אחת נפשית‬
‫שבה מתלבשות ‪ 9‬ל אלה הבחינות הנזהרות כדי לבא ן־לעמד‬
‫בתוך הגוף‪ ,‬ומלבד ‪ 9‬ל זה עוד בחי?ה תחתו?ה שנקראת כיח הגוף‬
‫ובאה מהגלגלים‪.‬‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪T T‬‬

‫והנה ח?פש שו‪?5‬ת ומתגברת ב^בד ןהרוח בלב והנשמה במיה‬

‫והחלה מקיפה את ‪ 9‬ל הגוף מבחוץ וחלחיךה מקיפה על הראש‬
‫מלמעלה‪.‬‬
‫כלל גדול בע?לן הספירות‪ ,‬האדון ית״ש בבחינת פשיטותו‬
‫נקךא א״ס ב״ה מאציל‪ ,‬עלת ‪ 9‬ל העלות‪ ,‬ובבחינת לחסו עם‬
‫ברואיו דהינו מה שהוא מתגלה להם ומה שהם משיגים ממנו‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• • V‬‬ ‫־‬ ‫♦ ‪V‬‬ ‫• ‪V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬

‫נקךא דרך משל חבם ?בון גדול גבור וביוצא בזה מן התארים‪,‬‬
‫ובחי׳ הע?לנים האלה שבעבוךם לתאר בתארים שזבךנו נקךאות‬
‫בהחלט גדלה גבוךה ח?מה בי?ה וביוצא‪.‬‬
‫לש אור אחד נמ?ה לפעמים בבלל העשר ספירות ו?קךא דעת‪,‬‬
‫אמנם האמת הוא שאינו שרשי כמו שהם עשר הספירות שהם‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‪••%‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪•• V‬‬ ‫‪•.* • / I T‬‬ ‫‪T J‬‬ ‫‪T‬‬

‫עשר שרשים חלוקים זה מזה אבל הוא האךה אחד נולךת מחבור‬
‫ב׳ הספירות חלמה ובינתי והנה חחבמה היא מחקו חלמני והבינה‬
‫מחשמאלי על כן הדעת הזה היוצא מהם יהלה מרלב ובלול מב׳‬
‫הבחינות‪ ,‬הלםין והשמאלי והנה ?קךא אמצע ויאמרי שהוא בלול‬
‫מחסך־ם וגבורות‪ ,‬פרוש אורות מבחינת החסד שהוא חקו הומני‬
‫שכז‬ ‫החפמה‬ ‫ענין כתבי הקודש‬ ‫מאמר‬

‫ואורות ??בחינת הדין עזהוא קו הע^מאליי והנה ?זה ?היה קו‬

‫האקזןןעי דעת ת״ת ?סוד‪ ,‬עוד ד?גת נחקזב כמו נקומת הו״ק בלם‬
‫ךה?נו פנימיוסם‪.‬‬

‫דע ^^?ל עולם נךךעז בו עעזר ספירות‪ ,‬ך?ל ספיךה בוללת עקזר‬
‫וכן ?ל אחד ??העע^ר כוללת עוד עע‪1‬ר ןכן עד אין ת?לית‪ ,‬באפן‬
‫^כל אור ואור קזנבחין ונזכיר באורות‪? ,‬בין בו היותו כולל עע‪t‬ר‬
‫׳‬ ‫וזכר זה‪.‬‬

‫חנה ?לל ההקזפעות הנקזכעות נזנזנו ית׳ לבמ^איו ^הם הם‬

‫הספירות כמו ^?תבנו לעיל‪? ,‬בר באךנו קזיכחן בהם הסדור‬
‫וה?חס בין זו לזו‪ ,‬וקזבהיותן בסדור הךאוי ?צא מזה היות‬
‫חנבךאים בחאלחהי ואולם אין ענ?ן חסדור חזה ?סדור‬
‫קזבעצ??ים חנפךדים‪ ,‬א?ל הוא סדור עויבחן בם כ?צד תולדתם‬
‫בכלקבלים‪ ,‬ובהגיע חחשפעות אל ח??קבלים בחבור נאנ?ר שהן‬
‫??חברות ובהעדר זה נאמר שהן כלתי ??חברות‪ ,‬וכן בהגיען כפי‬
‫מה שנאות בכ?קבלים נאמר שהן סדורות ואם לא נאמר שהן‬
‫כלתי סדורות אף על פי שבעצ^ן באכ?ת אין שנוי‪ ,‬ועל דרך זה‬
‫ידרש בהן שביךה ותקון‪.‬‬

‫]ענין כתבי הק‪1‬ךש[‬

‫הנה תךאה במחברות ח??ליצה‪ ,‬ש?סךרו מעךכות של אותיות‬
‫?קךאו בלךכים שונים ו?צאו מהם מא^דם של??ים‪ ,‬פרוש‬
‫שיקראו בישר ובאלכסונים ??למקזה למעלה ו??למעלה למטה‬
‫וכיוצא ?זה ?פי בחירת ח??חבר‪ .‬וחנה האותיות חחן אינן‬
‫מישמות שם כפי מה שיזד??ן‪ ,‬אבל חסךר היא‪ .‬שבתחלה ?סדר‬
‫ח??חבר כל חמא??רים שירעה לכלל במערכתו‪ ,‬אחר כך ?תחכם‬
‫לסדר לערכת האותיות כדרך שעל לד כל הצרופים החם‬
‫^יצמלפו באותם הדרכים שיכחר לכללו כל אותם המאמרים‬
‫שתקן מתחלה‪ .‬וחנה מי שלצרף אוסם האותיות בכל אותם‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין כתבי הקודש‬ ‫מאמר‬ ‫שכח‬

‫הצרופים יוציא כל המאמרים ^זכלל המחבר במערכתו ולא‬

‫יעזאר עזום מאמר ^צלא ?צא אם לצרף המצרף ‪ 9‬ל הצרופים‬
‫עזאפשר לצרף באותם הדרכים ^זבהר המהבר‪ ,‬וכן ליא יוציא‬
‫שום מאמר חךש לא שערו המהבר תהלה ולא כלל אותו‬
‫במערכתו‪ ,‬אם ישמר החל‪,‬ים שחלוק לו המהבר‪.‬‬
‫ואמנם דומה לזה הוא ענ?ן כתבי הק'ךש‪ ,‬כי הנה הוא ית״ש‬
‫בחכמתו הקיף וכלל כל הענינים האמתיים שבנושאים האמורים‬
‫•‬ ‫‪“J T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫‪• T : * T‬‬ ‫▼‬ ‫“‬ ‫‪T J‬‬ ‫■ * ‪I I‬‬ ‫‪▼ : T :‬‬

‫בכתבי הק'ךש‪ ,‬ואולם אחרי שערו כל הענלנים האלה‪ ,‬ערך ערך‬

‫מלות‪ ,‬שהם מלות פסול‪,‬י המקרא והנה הן מסךרות בתכונה זו‬
‫שכאשר יתפךשו ?כל הפרושים ששלך בהן כפי מדות ?רועות‪,‬‬
‫?צאו מהן כל הענ?נים האמתיים שבנושא שהם נכללים במלות‬
‫ההן עם כל באודהן‪ .‬והנה נמצא כל הכתוב‪ ,‬דומה אל מעךכת‬
‫האותיות‪ ,‬והבאורים השלכים במלותיו‪ ,‬דומים אל הצרופים‬
‫השלכים באותיות המערכת כפי החקים שחקק לזה המסדר‪,‬‬
‫והענינים היוצאים מבאורי המלות כמאמדם היוצאים מצרופי‬
‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪-I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. T J .‬‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬

‫האותיות‪ ,‬וכמו שהמאמרים ההם שערו מתחלה ןעל פיהם סדרו‬

‫האותיות באפן שיצטרפו באותם הצרופים‪ ,‬כן הענלנים שערו‬
‫מתחלה ועל פיהם סדרו מלות הכתובים שיתכנו בהם אותם‬
‫‪T‬‬ ‫▼ ‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T • V‬‬ ‫•‬ ‫” «‬ ‫•‬ ‫‪J *S‬‬ ‫‪V‬‬ ‫'‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬

‫הבאורים‪ ,‬וכמו שהמצרף האותיות ?כל אותם הצרופים לא יכתר‬

‫ממנו שום מאמר מהמאמרים שכלל שם המחבר וגם לא יוסיף‬
‫עליהם‪ ,‬כן אלו לבארו הכתובים ??ל הבאורים השלבים כהם לא‬
‫היו נעלמים שום אהד מהענלנים קזרצה וכלל כם המחבר ]בו[‬
‫וגם ליא הלה נוקף עליהם ךבר‪ ,‬ןאמנם א חד הוצאת הענלנים‬
‫האלה מהכתובים‪ ,‬עדין צדך עיון אהר לדעת ללשבם בנושאם‪,‬‬
‫והלנו לדעת באיזה ?הס הם עם הנושא‪ ,‬ואיך לל‪,‬למו בי והכן‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫שכט‬ ‫החכמה‬ ‫ענין בשכמל״ו‬ ‫מאמר‬
‫‪179‬‬ ‫]ענין בשכמל״ו[‬
‫כעזנתבונן על כלל מצבי הבריאה נכ?צאם עזובים‪ .‬הא׳ אנזצעי‬
‫והב׳ תכליתי‪ .‬האמעעי הוא כלל מה עזקוךה ןהולך עד סוף‬
‫הסבוב‪ .‬התכליתי מה עזיקרה בסוף הכל• תאמצעי הוא על צורות‬
‫רבות והלנו כלל מקרים רבים מתחלפים מה יאבחנו רואים‬
‫עזסובב והולך בעולם‪ .‬התכליתי לעז לו צוךה א׳ לבדי והוא ^יהיו‬
‫הברואים ךבקים בבורא ית׳ ועזכיבתו עזוךה עליהם בתמידות לא‬
‫יפרדו ממנו ולא יפרד מהם״«י‪ .‬ןלהיו נמעזכים אחךיו לגמרי כצל‬
‫אחר הגוף‪.‬‬
‫והנה סבת ‪ 9‬ל המצבים האלה הוא העזפעתו ית׳ אל חברואים‬
‫והמצאו להם‪ .‬כי ?עזעור המצאו להם כן להלה המצב הימצאו‬
‫הם בי♦ '*'והנה כ^לגלה האדון ב״ה לפי מה ^הק טובו נותן‬
‫ולחודי האמתי‪ .‬תולדת זה בנמעאים להלה המעב התכליתי‬
‫עזזכךנו‪ .‬ובהיותו ית״ש מתגלה להם לא כפי הק לחודו‬
‫ועזלמותוג®' אלא כפי איזה טעם אחר‪ .‬הנה לא לולד בם המעב‬
‫עזז‪-‬כרני אלא מעב שיתלחס לגלוי ההוא עזיתגלה^*'♦ *'*' והנה‬

‫‪ ( 179‬דרך ה׳ ח״ד‪ .‬פ״ד‪ ,‬ז‪ ,‬מקביל למ״ש כאן‪ .‬אלא ששם התחיל עם ״הסיבה״‬
‫— ההשפעות‪ ,‬ואח״ב ביאר ״המצבים״ — ״הולדות״‪.‬‬
‫‪ ( 180‬לא יפרדו ממנו — שיהיו הברואים דבוקים בבורא‪ .‬ולא יפרד מהם —‬
‫ושכינתו שורה עליהם‪ .‬ב׳ הבחנות אלו חוזרימ על עצמם בהמשך דבריו בכמה‬
‫אנפי‪ .‬והם הם הב׳ ענינים שבריש פרק א׳ דמסילת ישרים‪ :‬להתענג על ה׳‬
‫וליהנות מזיו שכינתו‪) .‬ובדקות‪ ,‬יש בהם הבחנת קוב״ש(‪.‬‬
‫‪ ( 181‬המשך דבריו הם לכאורה ביאור על דבריו דלעיל‪ .‬היינו‪ :‬״השפעתו‬
‫והמצאו״ הם ״חוק טובו ויחודו״‪.‬‬
‫‪ ( 182‬ושלימותו — ״חוק טובו״ דלעיל‪.‬‬
‫‪ ( 183‬ב׳ אלו; חוק טובו ויחודו‪ ,‬ולא כפי חוק טובו כו׳‪ ,‬הם ב׳ הבחנות‪ :‬א״ס‬
‫ב״ה והספירות‪.‬‬
‫‪ ( 184‬המשך דבריו הם להוסיף‪ :‬״כלל כל״ המצבים‪ ,‬וכן בהמשך דבריו מדגיש‪:‬‬
‫״בכל חלקיו״‪.‬‬
 ‫החכמה‬ ‫ענין בשכמל״ו‬ ‫מאמר‬ ‫של‬

‫באמת כלל כל המצבים עזתהת המצב האמצעי הם נמעזכים‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫▼ ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V VI V‬‬

‫מגלולים שהוא ית״ש מתגלה לא כחיק עזלמותוי*׳ אלא כפי מה‬

‫רויצה ^זיןלד בברואים כפי גזרת החכמה‪.‬‬
‫***ואולם המצב האמצעי ב?ל חלקיו אף על פי שצירתו הוא‬
‫עזונה מאד מהתכליתי‪ ,‬אף על פי כן אינו נוטה ממנו במהלכו בל‬
‫שכן עזאינו מתנגד אליו אלא אךרבא הוא הולך מהלך הק‪t‬גתוז*י‪,‬‬
‫כי הוא אמ^עי עזצדך ^ציקדם לו כדי עזיובל להגיע הוא בסוף‬
‫הכל‪ •**.‬ןהנה בל ההבחנות שנבחין במצבים שהם התולדות‬
‫נבחין בהשפעה שהוא הסבה ובמ״ש במקום אחר‪ .‬והנה ‪3‬מצא‬
‫שההשפעה העקדת היא אותה ^צכפי יחודו ית׳ ןהשאר אינם‬
‫אלא אמצעים לבא לזה ומשמשים לה‪.‬‬
‫ואמנם המלאכים גם עכשיו בבר הם במצב שצוךתו בצורת‬
‫המצב שיהלה לבל הברואים באחדונה‪ .‬ןה?נו שהם דבקים בו ית׳‬
‫ושכינתו שוךה עליהם ומנהיגתם לאשר תחפץ‪ .‬לאהדה הם‬
‫תמיד כצל אחר הגוף שזכךנו למעלה• והנה הם‬ ‫נמשכים‬
‫מודים לפניו ית׳ על טוב חלקם‪ .‬במו שעדך להודות על בל מךה‬
‫טובה לאומדם‪ :‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועדי והלנו שם‬

‫‪ ( 185‬לא כחק שלימותו‪ ,‬הוא ענין הצמצום‪ .‬כמ״ש בכמה מקומות‪.‬‬

‫‪ ( 186‬אחר שאמר ב׳ המצבים וב׳ סוגי ההשפעות‪ ,‬מבאר איך שאינם סותרים‬
‫ומנגדים‪ ,‬ושעל כן יש אפשרות גם עכשיו בתקופת ״האמצע״‪ ,‬שיהיו במצב‬
‫התכליתי של ״הסוף״‪.‬‬
‫‪ ( 187‬מהלך השגתו — פירוש‪ :‬להגיע אליו — להשיגו‪.‬‬
‫‪ ( 188‬ער כאן קשר ״המצבים״ עם ״הגילויים״ — חוק טובו ויחודו‪ ,‬או‪ :‬לא‬
‫כפי חוק יחודו ושליחותו‪ ,‬בהמשך מבארם על פי ״ההשפעות״)אור הא״ס ב״ה‬
‫ואור הספירות(‪.‬‬
‫‪ ( 189‬שורה ומנהגיתם כו׳ נמשכים כו׳ — ההשראה הוא מה שמנהיגתם‪.‬‬
‫ואחרי ההשראה הם נמשכים‪ .‬וכן בהמשך דבריו‪ :‬אותה ההשראה ששורה כד‬
‫להימשך ולהתנהג כד‪.‬‬
‫שלא‬ ‫החכמה‬ ‫ענין בשכמל״ו‬ ‫מאמר‬

‫כבוי מלכותו ר״ ל אותו ההתרוממות ?^הוא ית״ש מתרומם‬

‫עליהם”’‘ לאוסה ההשךאה ששוךה עליהם‪ .‬ומשעבךסם למלכותו‬
‫ית׳ להמעזך ולהתנהג איידו המיר‪ .‬שהרי הוא עצמו ית׳ מוזכבד‬
‫בזה‪ .‬שזהו מה שחפץ שיהיו לו נבראים קדושים נמעזכים אחךיו‬
‫* ’׳ונהנים בטובו‪. 192‬‬
‫לאמנם בני האדם עתה אינם במ^!ב זה אלא עתידים להיות‪.‬‬
‫ורק !עקב אבינו ע״ה ז?ה לו‪ .‬ובבהינה מה שמגיע לבנים מצד‬
‫אביהם!ש לנו קצת מן הקצת ממנו‪ .‬ובבהינה זו אנו משכהים זה‬
‫השבח‪ .‬אך בחשאי‪ .‬זולתי יוה״ב שאני מתעלים קצת לבחינת‬
‫המלאכים‪.‬‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫‪ ( 190‬התרוממות כר׳ ההשראה ששורה כר‪ ,‬ראה לעיל הערה ד״ה‪ :‬לא יפרדו‬
‫ממנו‪.‬‬
‫‪ ( 191‬ונהנים בטובו‪ ,‬מצד ישראל‪ ,‬ההמשכה הוא‪ :‬ומש עבדתם למלכותו‪ .‬ומצדו‬
‫ית׳ שהוא כביכול מתכבד בזה הוא מטעם שעי׳׳ז נהנים במובו‪.‬‬
‫‪ ( 192‬שם — שכינתו שורה עליהם כר אותה השראה ששורה עליהם‪ .‬כבוד —‬
‫הוא עצמו ית׳ מתכבד בזה כו׳ מתרוםם עליהם‪ .‬מלכותו — משעבדם למלכותו‬
‫ית׳ להימשך ולהתנהג אחריו כר נמשכים אחריו ונהנים בטובו‪.‬‬
‫דרף חכמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P V‬‬ ‫‪V‬‬
‫שלה‬

‫ספר דרןי חכמה׳‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬

‫תל מיד‪ :‬הנה כאןל תערג על אפיקי מים כן תערג גפעוי אל‬
‫ה?דיעות ןאל המאכלות‪ ,‬ולבבי בוער באעז החמךה והתעזוקה‪,‬‬
‫לדעת להבין ולהתחכם‪ .‬על בן ןעאתי לקךאתך לעזחר פניך‬
‫עזתחנני ןתו‪.‬רני הדרך אעזר אלך כה‪ .‬ותלמדני ותודיעני מה‬
‫החכמות אעזר ךאוי לי לבקעז‪ .‬ןאיזה אדה אהלך להע‪t‬יג אותן‪.‬‬
‫ךבר על בוךו‪.‬‬

‫רבי♦* כני הלא לדעת כי כל פיעל ןעז לו סבה מעוררת המעידה‬

‫אותו לעזיפעל‪ .‬וכל פעל כךצון פועל לתכלית מה כאפן עזעקר‬
‫ךצותו יהלה כתכלית ההוא‪ .‬ןאולם כעבורו ירעה ?דכדם א^ר‬
‫לביר או לחעזב היותם אמעעלים עזעל לדם יע‪1‬ג התכלית ההוא‪.‬‬
‫עתה אמיר נא‪ .‬מה היא הסכה המעוררת אותך לדכר הזה א^צר‬
‫אתה מכקעז? או מה היא התכלית א^ר תךצה להע‪1‬יג אותו?‬
‫תל מיד‪ :‬אמנם הסכה המעוךךת אותי‪ .‬הוא הצער אעזר אנכי‬
‫מךגיען מהה;צתערות אעזר נפעזי מסתערת לעמד על ידיעת‬
‫‪-‬‬ ‫‪■I‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫» ‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-I‬‬ ‫‪•I T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫ז‬

‫הענלנים המוכאים לו מן החועזים או העולים כדמיונה‪ .‬ותכליתי‬

‫הוא ללע‪1‬ב את נפעזי ולהעזקיט את רוחי המתפעם כספקותיו‪,‬‬
‫ןחסרון הע^גתו‪.‬‬
‫רבי‪ :‬הלעז לך עוד תכלית אחר עם התכלית הזה — יהלה עזוה‬
‫לו או נזפל אליו?‬

‫‪ ( 1‬ספר דר? חכמה מבואר בו מה הם החכמות אשר ראוי לאדם לבקש‪ ,‬וסדר‬
‫העדיפות בלימוד חלקי התורה הק׳‪ .‬חיברו רבינו באמשטרדם בשנת תצ״ח‪ ,‬ונמצא‬
‫בהעתק כתב יד תלמידו רבי דוד מינדיס‪.‬‬
 ‫ררך חכמה‬ ‫שלו‬

‫תל מיד ‪ :‬כן אדוני‪ .‬בי הנה מלבד התכלית עזזכךתי מביט אני אל‬
‫תכלית אהד‪ ,‬עזהוא להיות אי^י בין האנעזים‪ .‬ןעזאוכל גם אני‬
‫להוות דעי בין מקהלות החכמים‪ .‬ולא אהןה ביניהם כאבן דומם‪.‬‬
‫או באלם לא יפתח פיו‪ .‬ועוד מתכון אני לעזאביר גדלת הבורא‬
‫ית׳ מתוך גדלת בריותיו‪ .‬לאעזבח עזמו הגדול על עמק‬
‫מחעזבותיו‪.‬‬
‫▼‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬

‫רבי‪ :‬היטבת מאד לסדר תכליותיף לפי הדךגתם בךצונף‪ .‬בי‬

‫אולם באמת תכליתך הראעזון הוא למצא נהת לרוחך לע^בעה‬
‫לחמדת נפקזך‪ .‬עזהיא הסבה אקזר העיךתך ובעבוךה נתעוררת‬
‫לב?ןעז לך מנוה אקזר ליטב לך‪ .‬ואחר זה תביט בכלנתך להיות לך‬
‫מהלכים בין משבילי העם‪ .‬לאלו לא לדעתיך והברתיך מאז הפע‪t‬ן‬
‫לחקרן בטבעך‪ .‬הייתי אומר היות זה לך התכלית הראשון להעקרי‬
‫באמת‪ .‬בהיותו העקד במעט לריב שוקדי דלתות הלמודים‪ .‬אך‬
‫בךאותי אותך נוטה אל החקיךה בטבע‪ .‬אאמין היות לשוב‬
‫ושביעת החמךה הטבעית הזאת תכלית עקרי לך‪ .‬לההבנס בחברת‬
‫החכמים‪ .‬להיות צולח ביניהם‪ .‬שני לו בהדרגה‪ .‬והג׳ הכר גדלת‬
‫הבורא ית׳ שאמות בי היות זה התכלית העקד לראשון‪ .‬לאפלו‬
‫שני איני מצוי אלא אעל מי שהשיג ככר ענלנים רבים מהחכמה‬
‫אשר לא השגת אתה עדין‪ .‬וכבר רואה אני שחסר לך תכלית ד׳‬
‫בךבר הזה‪ .‬שאלו הלה לך‪ .‬ודאי שלא היית לכול לחדל מלמנותו‬
‫ראשון לכל התכליות‪ .‬לאולם חסר הוא לך מפני שחסרה לך סבה‬
‫שתעירך לבקש אותו‪ .‬אכל אני אגלה אזנך לאודיעך את אשר לא‬
‫לדעת עד שיללד לך ההתעוךרות החסר ממך‪ .‬ז מאליך תבקשהו‪.‬‬
‫תל מיד ‪ :‬אמעא הן בעיניך ד׳ להודעתני אווחות הלים‪.‬‬
‫רבי‪ :‬הלא לדעת בי תכלית מה ששם האדון ב״ה את האדם‬
‫בערה״ז הוא רק לשלקנה ללשיג בעמלו את השלמות האמתי‬
‫שהוא ההתקרב לו ית׳ תכלית הקרבות שאפשר להתדבק בו‬
‫תכלית הךבקות שאפשר‪ .‬מאמתת היא הבנה הזאת או לא?‬
‫שלז‬ ‫דדך חכמה‬
‫תלמיד ‪ :‬מאמתת היא אצלי וברדךה‪ .‬מטענות היריות דהינו כ?ן‬
‫הכתובים ומקבלת החכמים‪ .‬ומטענות ע‪t‬כליות כמו כן‪.‬‬
‫♦•ן‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T- 1-‬‬ ‫♦־| ‪- t‬‬ ‫•‬ ‫‘‬

‫רבי ‪ :‬אם זה ברור אצלף הנה לא תסתפק גם כן בתולדה הנולדת‬

‫מוה‪ .‬והיא עזאם כל עקר מציאותו קזל האדם בעולם הן‪-‬ה הוא‬
‫לתכלית הזה‪ .‬הנה ראוי לו ^צלנהג כל ענלניו כלם לה;סיג את‬
‫התכלית הזה‪ ,‬ולא להפריע או להטות עצמו ממנו‪ .‬קזהרי כל ענלן‬
‫מהם ^י?טה מן התכלית נמצאת נפרעת בעבון ההיא עצתו ית׳‪.‬‬
‫ודי עזיהלה דבר נגד כונתו לקזלהא ראוי להתרחק ממנו‪ .‬והתבונן‬
‫עוד ותראה‪ ,‬כיון עזרק העזלמות האמתי הוא הטוב באמת‪,‬‬
‫המעיטה הנוטה ממנו הנה הוא נוטה מן הטוב‪ .‬ואם כן ודאי הוא‬
‫רע או לפחות דבר מתר ובטל הבל וד ק ^דאוי ודאי לכל מ^כיל‬
‫לסור ממנו‪.‬‬
‫תלמיד‪ :‬גם זה פעזוט אצלי‪ .‬כי בודאי אינו ממעזפט התלמים‬
‫לבקעז הערב כי אם לבקעז הטוב האמתי‪ .‬וכל פעל אעזר איננו‬
‫אמצעי לו אינו אלא מותר ובטל ואינו מעצת העזכל לפעל אותו‪.‬‬
‫רבי‪ :‬אחרי היות כל זה מאמת אצלך‪ ,‬הנה תבין ודאי עזכל‬
‫התעוררות פעלה א^ר יולד ברצונו של האדם ראוי לו ^ישקל‬
‫אותה בפלס התכלית הזה שזכרנו‪ .‬כי אם תסכים לתכלית ועשנה‪.‬‬
‫ואם אין ועזבנה‪ .‬ןאולם פעלות האדם ב׳ מינים‪ :‬הא׳ עיון והב׳‬
‫מעשה‪ ,‬ושניהם צריכים תמיד להיות נדונים על פי התודה הזאת‬
‫קזאמרנו‪ .‬שהוא להיותם מסכימים עם התכלית ועוזרים לו‪ .‬ולא‬
‫נוטים ממנו כל שכן נגדים אליי♦ והנה הדבר הזה במעשה ןדוע‬
‫הוא‪ .‬ואין זה המקום ןהעת להאריך בו‪ .‬אך אדבר בו בקצךה מה‬
‫שצריך ללמד ממנו בעיוני שהוא הנדון שלנו‪.‬‬
‫והנה תראה שלש בפעלות האךם מכךחות ובחיריות‪ .‬כי לש‬
‫מה שטבעו מכריח לו או קבוצו המדיני‪ .‬ויש שתלויות בבחירתו‬
‫לגמרי‪ .‬ואמנם המכרחות אין בהם עצה‪ .‬כי ההכרה לא לשבח‬
 ‫דרן חכמה‬ ‫שלח‬

‫ולא יגנה‪ .‬אמןם כבר אפעזר עזתמצא בפעלה אחת הך?בה‬

‫מההכרה ובהיךה‪ ,‬כי ע?ןר הפע^ה יהיה מלרהי וא'?ן העע^ותה‬
‫בהיד בכלו או במקצתו‪ ,‬ואולס בל מה עזמצד ההכרה ל־א תפל‬
‫בו עצה כמו לכתבנו‪ ,‬כי אם במה קזמצד הבהיריז• והנה המעפט‬
‫הכולל אעזר לבל פעלות קזמצד הבהיךה הוא‪ ,‬עזבל פע^ה‬
‫בהידת ךאוי עזתהוה‪ ,‬או קידם מצרה או הבנה ^קיום מצרה‪ ,‬או‬
‫הסרת מניעה לו‪ .‬ונוסף על זה תנאי‪ ,‬עזלא יה^ה בה בטול והפךה‬
‫לעזום חק מחקי התוךה והעבוךה בעזום צד‪ ,‬לא במהות הפע^ה‬
‫ולא בעזום מקךה מהמקרים המתהבדם לה‪ .‬ואם לא תהוה‬
‫הפעלה מאהד מהמינים האלה‪ ,‬או אפלו תהןה מאחד מהם אך‬
‫להוה בה או במקרה ממקךה הפרת חיק התוךה‪ ,‬ךאוי לחדל‬
‫ממנה‪ .‬דרך מ^זל בבר יוכל להיות הטיול הבנה לעבוךה‪ ,‬אם‬
‫לצטרך לאךם כדי להרהיב את דעתו שיהלה מיבן להשכיל‪ ,‬אך‬
‫אם הטיול במהותו לא להלה מן המתרים‪ ,‬או בכמותו להלה יותר‬
‫מדי‪ ,‬או יהלה בחברת בלתי מהגנים לכיוצא בזה‪ ,‬ה ת הוא מבלל‬
‫הפעלות אשר לא תעשנה‪ .‬והנה כמעזפט הפעלות בך מעזפט‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫דן‬ ‫! ‪s.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫• ••‬ ‫!‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫• •▼‬ ‫‪•s » -‬‬

‫העיונים בלי הפרש כלל‪ ,‬כי כילן שתכלית בל ענלני מציאות‬

‫האךם בעולם הוא תכלית אחדי צ ד ך גם כן שבל ענל‪5‬יו ללכו‬
‫מהלך השגתו ותהלה מגמתם‪ ,‬הצלחתו‪.‬‬
‫תל מיד ‪ :‬הנה האךת עיני בטיהר לקחך רבי‪ ,‬ואת אשר ליא השיגה‬
‫דעתי הורתני‪ .‬עתה הנני בפךטים‪ ,‬באשר בכלל הננתני‪ ,‬דלמדני‬
‫לשפיט את העיונים כלם משפט צךק‪ ,‬על פי התוךה הזאת‪.‬‬
‫רבי ‪ :‬תחלה צדך אני לעוךרך עוד על עקר אמתי‪ ,‬והוא‪ ,‬שכמו‬
‫שבמעשיי הבונה עקר גדול‪ ,‬והיא הגודרת את הפעלה עצמה‪,‬‬
‫אשר על כן מלבד כשרון המעשה יצטרך בשרון הבונה‪ ,‬בך‬
‫בעיוני‪ .‬כדי שיהלה העיון מהאמצעים המביאים להשגת התכלית‬
‫האמתי שזכךנו‪ ,‬שני תנאים יצמךכו לו‪ :‬המין והכונה‪ ,‬דהלנו‬
‫שיהלה מין עיון המביא אל התכלית הזה‪ ,‬לתהלה הכונה בו לביא‬
‫שלט‬ ‫דרן חכמה‬

‫אל התכלית הזה‪ .‬כי אם הכוןה לא תהיה בו אלא לטביעת‬

‫הדזמךה עזזכךת בראעזונה‪ ,‬אפלו אם יהןה העיון בעצמו הנכבד‬
‫עזבעיונים הנה יועם חעזיבותו‪ ,‬ותעזפל מעלתו‪ ,‬כי כבר יעזוב‬
‫להיות בקןעזת הערב‪ ,‬לא ב?ןעזת הטוב‪ .‬כי אף על פי עזמצד עצמו‬
‫הוא טוב‪ ,‬הנה הב?ן^ןזה עליו אינה מצד טובו אלא מצד ערבותו‪.‬‬
‫אנ?נם א ח ד היות הכונה מן^ךת להעזיג את התכלית האמתי‪ ,‬אז‬
‫לחקר העיון עצמו לכהן את ענלנו‪ ,‬כי אם לסכים אל התכלית‬
‫יהלה לאחז בו‪ ,‬ןאם לאו לחדל ממנו‪.‬‬
‫תל מיד‪ :‬בצדק כל אמד פיף ןאין מקום ללבבי להסתפק בם‪.‬‬
‫רבי‪ :‬אמנם מיני תעיונים בבחינת לחכם עם התכלית‪ ,‬ארבעה‪:‬‬
‫הא׳ העיון עזהוא אמצעי להעזגת התכלית מצד עצמו‪ .‬הב׳ עאינו‬
‫אמצעי לו מצי עצמו‪ ,‬אבל הוא אמצעי במקרה‪ .‬הג׳ ^צאינו‬
‫אמצעי לו לא מאד עאמו ןלא במקרה‪ ,‬אך הוא עזב לאמצעי‬
‫במקרה‪ .‬הד׳ עזאינו לא אמצעי מצד עאמו ולא אמצעי במקרה‪,‬‬
‫ולא עזב לזה כלל‪ .‬לעתה אבאר לך כל ךבר ודכר בפני עצמו‪.‬‬
‫המין הא׳ הוא אעזר הוא אמצעי מצד עאמו‪ ,‬ןלתחלק לעקד‬
‫והעני‪ .‬העקד הוא‪^ ,‬טהתולךה הנולךה ממנו מלד היא‬
‫התכלית‪ .‬לההכני הוא‪? ,‬צאין העזגת התכלית נולךה ממנו מלד‪,‬‬
‫אלא אחר עיון אחר שלבא אחדו‪^ ,‬צהוא העקד אזכרני• אמנם‬
‫הנה הוא עיון ^צמכין את הדךך אל ה^כל ליכנס בחקירת סעקד‪.‬‬
‫להנה העקד אינו אלא תעיון כאלקות‪ ,‬דהלנו בסתד יחודו ית׳‬
‫לרוממותו ועזלמותו‪ ,‬לההנהנה עזהוא מנהג את עולמו‪ ,‬לכן סתד‬
‫בדלתיו לכוננותיהם‪ ,‬להעבוךה עהכזיל על מי עזהנזיל מהם‪,‬‬
‫להעזראת כבודו ועזכינתו‪ ,‬ל^צפע נבואתו לרוח קךעזו ‪ -‬זה העיון‬
‫א?צר בו תלה האדון ב׳׳ה עזלמותו עזל האךם‪ ,‬ובזה היא מתקרב‬
‫לו ומתדבק בו ךבקות עזלם‪ ,‬וכעזעור מה ^טיעזתדל להע‪1‬יג מן‬
‫העיון הזה כך יהלה עזעור העזלמיות עזיקנה‪ ,‬להקוךבה ^ציתקרב‪.‬‬
‫להוא מה ^טצוו עליו הנביאים באמךם ‪ :‬ללדעת היום להעזבות אל‬
 ‫דרן חכמה‬ ‫שמ‬

‫לבבף כי ה׳ הוא האלקים וכו׳‪ ,‬דע את אלקי אכיף ועבדהו‪ ,‬כי‬

‫אם בזאת יתהלל המתהלל הע‪ t‬כל ןלד‪1‬ע איתי‪ .‬אך תזכיר את אעזר‬
‫הזהךתיך על ענון הבונה עזאם יהןה העיון רק ל^^ביעת החמדה‪,‬‬
‫אין זה העיון עקרי עזאני אומר לך עתה‪ ,‬א^א העיון באלקות‬
‫בכונה המיעזרת עזהיא לעע^ות נחת רוח לפניו ית׳ עזגזר עלינו‬
‫‪•• T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• ▼ V‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- • V‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫”‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I -‬‬

‫שנשתדל לקנות שלמותנו בעיון הזה ונעשה ךצונו‪.‬‬

‫וההכניי גם הוא יתחלק לשנים ‪ :‬הא׳ הוא כלל בל הןדיעות‬
‫שצדך האדם לידע קידם שיכנס לחקירת העיון באלקיות‪ ,‬ן־הם‬
‫אותם שעליהם נבנות החקירות ההן‪ ,‬וזהו כלל בתבי הקדש‬
‫ובאודהם העקרים‪ ,‬ומאמרי החכמים ז״ל בש״ס ובהגדות‪ ,‬בי‬
‫עליהם נובדים חקירות העיון באלקיות‪.‬‬

‫והב׳ הוא‪ ,‬כלל דךכי החקירה והבחנת העיונים‪ ,‬והוא הלמוד‬

‫ההגיוני שצריך האדם ללמד בהם את שכלו כדי שיוכל להבחין‬
‫ולחקר מה שצדך לחקר ולהשיג מה שעריך להשיג באלקיות‪ .‬כי‬
‫זולת זה לא יוכל להגיע לעולם אל הודיעה הנכונה והברורה‪,‬‬
‫כאומן אשר!חסרו לו כלי האומנות‪ ,‬שלא יוכל ודאי להוציא כלי‬
‫למעשהו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬

‫והמין הב׳ הוא‪ ,‬אשר איננו אמעעי לתכלית מצד עצמו אבל‬
‫הוא אמעעי לו במקרה ןיתהלק גם הוא לשנים ‪ :‬הא׳ הוא בבאור‬
‫בל המצוות והדינים בבל שךשיהם ופרטיהן הראשדם‪ ,‬כי הנה‬
‫עיון זה בבחינת עיון‪ ,‬לא אמעעי לתכלית‪ ,‬ולא הבניי לעיון‬
‫עקרי‪ ,‬אבל הוא הבניי לאמעעי אחר בלתי עיוני‪ ,‬ןה!נו מעשה‬
‫המצוות‪ ,‬שגם הוא אחד מן האמעעים לתכלית במו שכתבנו‪,‬‬
‫והרי זה עיון מצטרך לשיוכל המעשה להעשות‪ ,‬ומצד זה נמעא‬
‫גם הוא מבלל האמעעים‪ ,‬אך בדרך מקרה במו שכתבנו‪.‬‬
‫לההלק הב׳ מן האמעעים במקרה הוא‪ ,‬בלל קעת חכמות‬
‫שצריכים אנחנו להם לאיזה הלק מחלקי מצלה או מצוות‪ ,‬דרך‬
‫שמא‬ ‫דרך חכמה‬

‫מעזל‪ :‬ההנךסה התעזבךת והתכונה‪^ ,‬ונצטרך להם לעדני ??צוית‬

‫העכורים והכלאים ןהתחומין וכיוצא‪.‬‬
‫תל מיד‪ :‬הךעזני ואעזאלף במה יבךלו עזבי החלקים האלה‬
‫^צמנירז אותם לעזנים?‬
‫רבי ‪ :‬ההבדלים ביניהם מבארים‪ .‬ראעזונה‪ ,‬כי הנה באור המצוות‬
‫עסקו הוא ענץ עזהוא עצמו אמעעי לתכלית‪ ,‬כי הנה כלו סובב‬
‫על המע;^ה המצלה עזהוא אמעעי לתכלית כמו לכתבנו‪ ,‬ןנמעא‬
‫למגמתו הוא לריעת מה עזהוא אמעעי לתכלית‪ .‬אך אלה‬
‫החכמות קזזכרנו אין עסקם ענץ אמעעי ןאין מגמתם לבאר ענין‬
‫זה‪ ,‬אלא עסקם ומגמתם חלק מחלקי המציאות ^אץ לדיעתו‬
‫מתעלה ומודד לתכלית הכללי‪ ,‬אלא עזתעזמעז לדיעתו לעזר‬
‫לאחד מענלני המצוות ןהעבוךה‪ .‬דרך מ^ל‪ :‬חחנךסה עסקה הוא‬
‫וחמדה‪ ,‬ומגמתה לבארו בעל פרטיו‪ .‬התעזבךת עוסקת‬
‫כמספר ומבארת כל פךמיו‪ ,‬ןכן כלם‪ .‬ה ד ^אין עסקם ענלן עוזר‬
‫לתכלית הכללי‪ ,‬אלא עזלדיעתו תועיל לענלן מענלגי המצוות כמו‬
‫^כתכנו‪ .‬והשנלה‪ ,‬כי באור המצוות מלבד היותו סכניי למעע^ה‪,‬‬
‫הוא עצמו קיום מצלה‪ ,‬כי צונו הבורא ית״ש להגות בתוךתו‪,‬‬
‫כמ״ש‪ :‬ורכות בם וכר‪ ,‬ןנמעא שהוא בעצמו מצלה לבד‬
‫מהתועלת היוצא ממנו לקיום כל המצוות‪ .‬ובבחינה הזאת הוא‬
‫בעצמו אמעעי לתכלית‪ ,‬לא בבחינת עיון אלא בבחינת מעשה‬
‫מצןה‪ .‬מה שאין כן לדיעת החכמות אזכרנו‪ ,‬שאנחנו לא נצטוינו‬
‫להגות בהם‪ ,‬אך לדיעתם הכרחית לנו למה שצדכים אנחנו‬
‫בענלנים מענלני העבוךה‪ ,‬ו ה ד זה כפעלות המכךחות אשר לנו‬
‫במעשה‪ ,‬שאלו לצלר העדר הכרחם לא הלה לנו להשתדל‬
‫לעשותם כלל‪.‬‬
‫תלנ?יד‪ :‬דבדך לי למשיב נפש‪ ,‬וכניעם לקחך אתה נותן מעדנים‬
‫לנפשי‪.‬‬
 ‫דרן חכמה‬ ‫שמב‬

‫רבי ‪ :‬אעזוב עתה להעזלים דברי בבאור ארבעה המי‪3‬ין עזהזפרתי‬

‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ן ‪. .‬‬ ‫• *‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪r 1‬‬ ‫•‬ ‫—‬

‫לף•‬
‫המין הג׳ הוא‪^ ,‬אינו אמןועי לא מצד עצמו ולא במקךה‪ ,‬אך‬
‫הוא עזב לאמצעי ????!והי והוא כלל החכמות והמלאכות אעזר‬
‫אין להם עדן בהבנת עדני המצוות ולא בחקירות האלוקיות‪,‬‬
‫אבל כבר ואותי בזמן אחד או באיעז אחד או במקום אחד עם‬
‫התכלית‪ .‬דרך מעזל‪ :‬הנה מל^ד ההכרח אעזר לאךם לפךנס את‬
‫עצמו‪ ,‬חובה עליו גם כן מצד התוךה עז?ך למדונו ז״ל; ו?חךת‬
‫בחוים‪ ,‬זו אומנות‪ .‬ואמרו‪ :‬ןכול ןהא יועזב ובטל‪ ,‬תלמוד לומר‪:‬‬
‫בכל מעזלח ןךך אעזר תעשה* ועתה הבוחר באחת מן האוזניות‬
‫להיות לו לפונטה‪ ,‬הנה ודאי שיצטרך לדעת ‪ 9‬ל הןדיעות‬
‫המצטךכות לאומנות ההוא‪ .‬ד‪.‬ךך מעזל‪ :‬מי שיקה לו לאומנות‬
‫מלאכת הךפואה‪ ,‬הנה ודאי שיצטרך לו ןדיעת הטבע והנתוח‬
‫ושאר הענלנים המצטךכים להיות תופס באומנות הזה‪ .‬אךם‬
‫^^דך ללכת בין חכמי הגולים‪ ,‬הנה לאות לו עזילמד מה‬
‫שלכבדוהו בעיניהם‪ ,‬ונמןןא שם עזמים מתקדש על לדו‪ ,‬וכן כל‬
‫כיוצא בזה‪.‬‬
‫אך המין הד׳ הוא אשר איננו אמ‪v‬עי לא מצד עצמו ולא‬
‫במקרה‪ ,‬ולא עזב לזה ?ללי והוא כלל העיונים שאינם נוגעים‬
‫בהבנת המצוות ולא בחקירות האלוקיות‪ ,‬למי עזאינו ?דך להם‬
‫לא לאומנות ולא לשום טעם אחר עזל עבוךה‪ ,‬אלא להעזתוקק‬
‫בלדיעה ההיא מפני הערבות והנעם שמ?א בה‪ ,‬ככל הטיולים‬
‫האחרים והענוגות בד האךם‪ .‬הנה באךתי לך מיני העיונים‬
‫למדרגתם‪ ,‬ואם מסתפק אתה בדבר ממה שבארתי לך‪ ,‬שאל‪.‬‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫! ו ״‬ ‫•‬ ‫• ‪•••.‬־ ‪1‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪»-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫• ! ־ • • •‬ ‫י ! •‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫! ‪• • ! -‬‬

‫תלמיד ‪ :‬אין לי כפק בכל ךבדך‪ ,‬כי על כלם לעיד המציאות ולא‬
‫יוכל להסתפק בהם אלא מי שאץ הבחנתו עזלמה‪.‬‬
‫רבי ‪ :‬אחר עזבארתי לך מיני העיונים‪ ,‬הנני ?ריך לבאר לך אחה‬
‫שמג‬ ‫דרך חכמה‬

‫מהם ךאוי לבחיר‪ ,‬ובאמה עועור ךאוי לבחיר בם‪ .‬ןהנה ןה פעזוט‬
‫ךארי‬ ‫^לפי ריב טוב התולךה היוצאה ממ?‪5‬ע‪1‬ה מה או מעוטו‪,‬‬
‫להךבות במע^ה ההוא או למעט בו‪ .‬ןאם כן העיון א^ר תולךתו‬
‫היא הע(גת העולמות האמתי‪ ,‬ודאי ^ךאוי להרבות )פי( נביי[ כל‬
‫מה עזאפ^^ור‪ ,‬כי כפי העועור א^ר נרבה בי כך להןה עועור‬
‫העולמות עזנעויג‪ ,‬ומי עזיפהת ההעזתךלות בו‪ .‬כעזעור מה ^יפהת‬
‫כך וגרע ממנו עולמות‪ .‬אך הסכנלי עאין טוב תולדתו אלא מצד‬
‫מה עוהוא ויכנה לעלןד‪ .‬הנה כעועור מה עזי??ז‪.‬רך ממנו לתועלת‬
‫העל;ד‪ .‬כך ךאוי ^יהלה עועור ההעותדלות בו לא פחות ולא‬
‫יותר‪ .‬כי אם יפחת מן הצרך ומצא בעצמו הכרון הכ;ה לעקרי‪,‬‬
‫ואם וךבה על הצרך הנה הרבוי ההוא מו^נר לגמד‪ .‬והמין הב׳‬
‫כמו כן‪ ,‬עזאינו אמצעי אלא במלןךה‪ .‬להיותו ךבר מצ?ז‪.‬רך והכנוי‬
‫לקיום המעוות‪ .‬הנה כפי עועור מה ^‪3‬צ?ז‪.‬רך לו לקיום זה‪ ,‬הוא‬
‫^זראיי להעותדל בי‪ .‬ליא פחות עולא תחסר הכנה‪ ,‬ולא יותר עולא‬
‫והלה פיעל בטל‪ .‬והמין הג׳ עואינו אלא עוב לעבוךה‪ .‬הנה פמךה‬
‫הזאת ימדיד גם הוא‪^ ,‬ערק בהיותו לעבוךה‪ ,‬וכעועור המעמדך‬
‫לעלון ההוא עזבו קזב לעבודה‪ ,‬הוא ^עלהא ראוי להעזתדל בו‪ ,‬וכל‬
‫יותר על זה אינו אלא מוסר וכטל‪ .‬כל עזכן המין הד׳ עזכלו מוסר‬
‫ובלתי ואוי כלל‪ ,‬לפי העקדם)צהקדמתי לך‪ .‬והמעזסדל בו אינו‬
‫אלא מטה ומפריע עצמו מן העולמות‪ .‬והולך א חד ההכל לגמד‪,‬‬
‫ימאמה לא יעזא בעמלו >עיולך בלרו לעולם )צכלו ארוך‪.‬‬
‫תל מיד‪ :‬מה יפנךאה לי ללקט מכלל ךבדך הוא‪ ,‬עזעקר עיונו‬
‫‪ bp‬האךם ראוי ^ציהןה באלקיות‪ ,‬ויעץ בפסבי הקידעז ובבאודיהם‬
‫ומאמד חז״ל‪ ,‬למה עזעדך לבנות עליו בנןני העיון באלקיות‪.‬‬
‫ובהגיון ‪ -‬עזעור מה ^עצדך לדעת דרכי החקירה והלמוד ולא‬
‫יותר‪ .‬ובבאור המצוות והדינים‪ ,‬מה ^צדך למעעזה‪ .‬ובחכמות‬
‫ההנדסה והסעזברת ןזולסם‪ .‬עזלדיעסם הכרהית לעדנים מן‬
‫המצוות‪ ,‬עזעור מה עזיצמרד לדבר הזה ולא יותר‪ .‬ובעזאר‬
 ‫דרן חכמה‬ ‫שדמ‬

‫החכמות קזאין להם עמן לא באלקיות ולא במצוות‪ ,‬מה ^צריך‬

‫להם לאיזה טעם עזל עבוךה לבד‪ ,‬ובעזעור המצטרף לפי הטעם‬
‫ההוא ולא יותר‪ .‬ימי עזאיני ^דף להם‪ .‬אין לו להעזתזיל בהם‬
‫כלל‪ ,‬אלא יהןה כובעז תעזדלןתו כמו עזבובעזה בעמן בל עזאר‬
‫המותרות‪ ,‬במאכלים וטיולים וכדומה‪.‬‬
‫רבי ‪ :‬כפתור ןפרח‪ ,‬אין להימין ואין להעזמאיל מכל אעזר דבךת‪,‬‬
‫אף עודני צדף להזהיר לף קבת הזהרות בקצת מן העלןדם‬
‫האלה‪ .‬כי הנה הלק באור המצוות כבר הךאיתיף ^צהוא אמ^עי‬
‫למקרה מצד המע^ה‪ ,‬אף הוא בעצמו מצוה כמו קזבתבנו‪ ,‬ואם‬
‫פן ודאי עיהןה יותר ךאיי להקזתדל בו מהקזתדל בחכמות ההם‬
‫בלא צרף‪ ,‬כי זה מצוה וןה לא‪ .‬אמנם על בל פנים לא עיע עךכו‬
‫לערף העיון באל־קיות‪ .‬כי זה ועז בו עזתים לטובה‪ .‬דהןנו הלמוד‬
‫קזהוא גם כן מצןה‪ ,‬ומהות העיון עזהוא אמצעי היותר הזק‬
‫להע‪t‬גת העזלמות‪ .‬והעיון בבאור המצןה אין בו אלא אחד‪ ,‬עזהוא‬
‫היותו מצןה כמו שכתבנו‪ ,‬אף בבחינת מהות העיון אינו אלא‬
‫הכנה למעשה‪ ,‬ואם פן יתן לו חלק בהשתדלות יותר משאר‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ■‬ ‫‪I “ X‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫• • ‪I V‬‬ ‫׳‬ ‫‪« -‬־ ‪V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T T -I‬‬

‫הדברים‪ ,‬אף לא עיע אל השעור ההשתדלות באלקיות אלא‬

‫בע‪.‬ךף הטפל עם העקד‪ .‬עוד עדיף שתבדיל כין מי שרבים צדבין‬
‫לו להורות הוךאה‪ .‬יבין מי עזאינם צריכין לו‪ .‬כי את ^?רבים‬
‫צריכין לו‪ ,‬יצטרף להךבות קצת יותר בחלק הזה של באור‬
‫המצוות יותר מן האחרים‪.‬‬
‫עוד צדף אני להזהיךף בחלק העיון אשר איננו אמעעי בלל‪,‬‬
‫אף שב לעבוךה‪ .‬כי באן עריף השקפה גדולה להנצל מפתמי‬
‫היצר וערמת כזביו‪ .‬שפעמים רבות עושה לאךם שיטעה הוא אל‬
‫עצמו ולוקה מן העיונים מה שטעותו נוטלו‪ .‬ואומר לנפשו זה‬
‫צדף לי‪ ,‬או זה שב לעבולה‪ .‬וכונתי לשמים‪ .‬מזה לצא לי תועלת‬
‫במדות או בדעות‪ .‬ואולם אמתת הדבר אינו אלא שתאותו היא‬
‫•‬ ‫‪T V‬־‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•• t‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬

‫הנוטה אותי ואהריה הוא נמשף‪ ,‬ואם לבקש הדבר יראה שאותו‬
‫שמה‬ ‫דרן חכמה‬
‫התועלת עזהוא חועזב או א‪1‬מר א‪ 1‬ר‪1‬עה לוימר ^ילקט מן העיון‬
‫ההוא‪ ,‬כבר לצא לו מן סעיונים התוחים גם כן אם לעמל בם‪,‬‬
‫ואילי יותר עזלם‪.‬‬
‫כללו ‪ bp‬ךבר‪ ,‬הטוב ןהרע עיניהם נתונים הם לבני האךם‪.‬‬
‫הרוצה עזיחלה לבחר בחיים‪ ,‬ןאל לטעה את עצמי‪ .‬ימקךא מלא‬
‫צווח לאומר‪ :‬החיים והמות נתתי לפניך ובחךת בחלים למען‬
‫תחלה‪.‬‬

‫תלמיד ‪ :‬הנה הגדלת חסדך ע מד באשר למךתני עד חנה‪ .‬עתה‬

‫הואל נא ןהידעני איןה סדר א?ןח ללמידי למען אצליח‪.‬‬

‫רבי‪ :‬חנה מה ^סצדך כל הרועה להיות חכם בלשךאל לדעת‬

‫תחלה‪ ,‬הוא כ״ד חספדם עם באידהם הךאעזיים‪ .‬ןאח‪.‬ד ןה י״ג‬
‫מדות שחתוךה נדרשת בהם‪ ,‬עם כל באידהם‪ .‬כי חם דרכי‬
‫חתוךה שבעל פה‪ .‬אחר ‪ 9‬ך צדך עילדע למוד הש״ס עד שלדע‬
‫להבין כל הלכה שתחלה על בודה‪ .‬ולרע דרכי המשא ימתן‬
‫בלןשיות ובתריצים‪ .‬ןלדע להבדיל בין תריצי חדחלה ובין‬
‫חתריצים חאמתיים ובין חלןשיות הנעשות לחצעה להרוץ‪,‬‬
‫לחקשיות החלקות והאמתיות‪ .‬לאחר שלדע כל אלה ראוי שילמד‬
‫כל הש״ס מראשו לסופו‪ ,‬בהבנת לכל פשוטי חסגיות על בידן‪.‬‬
‫אחרי בן צדך שילמד ספר חלד להרמב״ם מראשו לסופו עם‬
‫מפךשיו‪ .‬לדעת מלצא כל דין ודין‪ .‬אחר כך ללמד חשילחן ערוך‬
‫ולראה כל דין שלש בו חלוק מדבד הרמב״ם‪ ,‬או נוסף עליהם‬
‫לבקש מועאו בבית יוסף ולבין טעמו לנמיקו‪ .‬אחר כך ללמד כל‬
‫מדרשי חקךמונים עד תמם‪ .‬עוד ללמד מלאכת חהגיון והמליצה‬
‫והשיר עד שלדע אותם‪ ,‬ןלן‪-‬הר ללמד אותם מספד המחברים‬
‫שקצרי כהם‪ .‬עוד ללמד עקד ההנדסה חתשבךת והתכונה‬
‫הראשיים עד שלדעם‪ ,‬ושאר החכמות והמלאכות מה שצדך לו‬
‫ילמד עד שלדעם‪ .‬ןאז לשים עקר כל עיונו באליקיות כל למי חליי‪.‬‬
 ‫ד י ן חכמה‬ ‫שמו‬

‫ואולם אין אדך שילמד ‪ 9‬ל הש״ס תח^ה ן־אחר ‪ 9‬ך לתחיל‬
‫בהרמב״ם ואחר כך המדךשים ןאחר מך החכמות‪ .‬א^א ןחלק‬
‫שעותיו ללמודים האלה וירבה תחלה באותם שכמותם יתר עד‬
‫‪V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪V‬‬ ‫‪1“ I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫▼‬ ‫‪I‬‬

‫שיגמיר אותם‪ .‬ואחר ^זגמךם אז יוכל למעט בהם מךגילותו‬

‫הראשון‪ .‬רק שיקבע להם שעות ל^לא ישמחם‪ .‬והמלאכות‬
‫והחכמות החיצוניות משלךעם לניחם‪ .‬אך למען לא לשמחם ?חזר‬
‫עליהן בהפנותו אל בית המלם‪ .‬ויחלק שעותיו באפן קזעקר עיונו‬
‫והשתדלותו יהלה מאלקיות‪ .‬וממל שאר חלקי התוךה לא לניה‬
‫לדו‪ .‬אלא ללמד בהם דבר יום ביומו להבומה של תוךה‪ ,‬וה׳ יתן‬
‫חכמה מפיו דעת ותבונה‪.‬‬
‫בילא״ו‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫מאמר על ההגדות‬
‫שמט‬

‫ענין הןד‪1‬ת חז״ל למיניהם׳‬

‫המאמרים בהגדות לתסלקו לב׳ נ?ינים‪ :‬הא׳ כלל המאמדם‬
‫הלמידיים‪ ,‬והב׳ הבאידם‪ .‬הלמודלים‪ ,‬הם המאמתם אעזר מיד‬
‫בם עלןרים מעלן‪.‬ד ה‪1‬תכמה‪ ,‬מי‪ 9‬ד ת או אל?ןית‪ .‬הבאידם‪ ,‬הם‬
‫א^;זר לבארו בם כתוב ??כתבי הקךעז‪ .‬ןהנה המאמדם הלמידלים‬
‫המוסריים אין צךך לדבר עליהם עתה‪ ,‬כי הבה תועלתם נ?פר‪??9‬ת‬
‫ויפעתם גלולה‪ ,‬ןאין לטוען ^יטען עליהם ולא למזזעקןעז להכעזל‬
‫בם‪ .‬אך נדבר עתה מן הלמודים האלקיים‪.‬‬
‫הנה כבר לרעו! ^מה ^הביא לחז״ל לכתב דברי התוךה ^צבעל‬
‫פה אחר היות הכ?רןבל אצלם ^ךברים ^בעל פה אסור ללמדם‬
‫בכסב‪ ,‬היה מה ^ךאו ^היו הדעות הולכות ומתחלעזות בארך‬
‫הגלות וחליפות הזמנים‪ ,‬והזכרון מתמעט וחסבךא מתקצךת‪,‬‬
‫וננ?צאת התוךה מעזתכחת‪ .‬על בן בחרו מעזום עת לעע^ות לה׳‪,‬‬
‫לדזקק בספר פרוען המצוות כלם‪ ,‬למען יעזאר קלם כל הלמים‪,‬‬
‫והוא כלל המקזבה והג??ךא‪.‬‬
‫וחנה התבונני עוי ודאו י^בחקזקזא זאת ^חעזעזו על חלק‬
‫המצוות ךאוי הלה לחועז גם כן על חלק סתת התוךה ועקת‬
‫האלקיות‪ ,‬אך אין התקין ^;זמעאו לחלק המצוות ואוי לחלק‬

‫‪ ( 1‬מ א מר על ה הגדו מ נמצא בהעתק כתב יד של רבי דוד מינדיט )תלמיד‬

‫הרמח״ל באמשטרדם(‪ .‬מבואר בו דרו ההבנה באגדות חז״ל למיניהן‪ .‬ויש בדבריו‬
‫מפתח ושער גדול להבין הסתירות שיש בענין המציאות והטבע‪ ,‬לבין דברי חז״ל‪.‬‬
‫ענין יסודי זה ביאר רבינו גם בספרו אדיר במרום )מעמי רל״ו(‪ .‬ולגודל חשיבוונו‬
‫העתיקו בלשונו בעל הפרדס )שזכה להסכמת הגר״א( בספרו דף ר‪ .‬וכן מובא‬
‫בדברי רבי יצחק אייזיק חבר )הנחשב פה שלישי לרבינו הגר״א( בספרו פתחי‬
‫שערים נתיב ב׳ סעיף ג‪ .‬וראה דעת תבונות )מהדורת מהרח״פ( עמי רמ״ב‪.‬‬
 ‫מאמר על ההגדות‬ ‫שנ‬

‫הסודות‪ ,‬וזה כי באיד המצוות ןהדינין אין הזק כלל אם י?תבו‬

‫בספר כבאור גלוי ל?ל קורא‪ ,‬אך חלק הסודות אין ךאוי קזימסר‬
‫כך לפני בל הרוצה לטל את הקזם‪ ,‬לא מצד ןקר המע‪91‬לות‪ ,‬ן־לא‬
‫מצד עמקם‪ ,‬אם מצד יקךם‪ ,‬כי אינו כבודו קזל הבורא ית׳‬
‫עזימסרו סתךו ב?ד אנקזי מדות ךעות‪ ,‬לאפלו עזיהיו חבמים‬
‫מחבמים‪ .‬ואם מצד צמקם‪ ,‬ע ה ד העדנים באמת עמקים מאד‬
‫ולא זצליחו בם אלא אנקזים זבי הע‪ t‬בל ומלמדים בדךכי העיון‬
‫היטב‪ ,‬לאם יפגעו בם ק‪t‬בלים גסים אף בלתי מלמדים בעיונים‪,‬‬
‫יוציאו הענלנים האמתיים הלקדם לעזבועזים לדעות ךעות‪ .‬על כן‬
‫גמרו לבצע את הדין‪ ,‬להלנו לבתב אותם‪ ,‬למען לא יאבדו מן‬
‫חדורות האחרונים‪ ,‬אך בדרבים נעלמים ומיני חידות קזלא יוכל‬
‫לעמד עליהם אלא מי ^מסרו לו חמפתחות‪ .‬דחלנו חכללים‬
‫קזבהם יובנו הךמזים ליפיועזו החידות חחם‪ ,‬ומי ^זלא נמסרו לו‬
‫המפתחות יהיו ל?ניי כדבד הספר החתום וכאלו לא נכתבו כלל‪.‬‬
‫והמפתחות האלה הקזאירום בידי תלמידיהם שקבלום מלדם‪,‬‬
‫לאמלם עליהם כמכו עזלא למסרום אלא לתלמידיהם )אחדם(‬
‫]אחדהם[ הגונים כהם‪ ,‬לכן מדור אל דור‪ .‬לחמה הזהירו לכן צוו‬
‫לכל מע‪ t‬כיל ומלמד קזיהלה מזהיר ומכדז לכל‪ .‬עזדבד חכמים‬
‫לחידותיהם צדכים למוד‪ .‬לעזכל הקרוב להם לאין המפתחות‬
‫בלדו אינו אלא רוצה לחכ^ל‪ .‬לאולם א חד חןהיךם האזהךה‬
‫הזאת‪ ,‬אם לבא איעז ללעפיל ליכנס בם לחמפתחות אינם בלדו‪,‬‬
‫לכקזל אחור לנקזבר‪ ,‬הנה ךמו בראעזו להלה לחם את נפקזם הצילו‪.‬‬
‫אך חדרכים אער העלימו בם את דבריהם עונים חם‪ :‬הא׳‬
‫הוא‪ ,‬דרך חחעאלות לחמ^מלים‪ .‬לחם הדרכים חהלציים חלדועים‬
‫אצל בעלי המליצה‪ ,‬אער על לסוד חדמיון להמקזל יחסו מקרים‬
‫ופעלות למי עאין המקדם ההם או הפעלות החם נכונים לו‬
‫?לל­‬
‫הב׳ הוא‪ ,‬דךך ההעלם‪ ,‬להלנו עלצלימו תנאי הענלן ללא‬
‫שנא‬ ‫מאמר על ההגדות‬
‫הדרך הג׳ הוא ה?ןלות‪ .‬ןהוא שאמה עלןר גדול ן־נכבד וךמזוהו‬
‫בךכדם נךאים לכאוךה ?ןלים ובלתי עלןדים‪ ,‬כמשלי ההדיוטים‪.‬‬
‫ןהם מברגים עזה על עבינים גכבדים וךמים אשר בדברים הקלים‬
‫ההם הם העךה להם אעל מי ‪ V1W‬ום?יר ברקמות האלהי דודע‬
‫לשוטט כשעלו ולנשא מחשבותיו מהדברים הגלולים לנסתדם‪,‬‬
‫ומהשפלים לךמים‪ .‬דרך משל‪ :‬עשאמרו לנוקתא בלילא דורדי‪.‬‬
‫סביתא ?לילא דהילפי‪*) ,‬כן אדלא אבחא בחשגא‪ ,‬ורבים מאד‬
‫באלה‪.‬‬
‫עוד עריך שתדע שדברים רבים מעק‪.‬רי הסודות ירמזום חז״ל‬
‫בענלנים מן הטבע או התכונות‪ ,‬ןלשתמשו מן הלמודים שהיו‬
‫מלמדים בדורות ההם אנשי החעמה הטבעית והתכונה‪ .‬ןאמנם‬
‫אין העקר להם הענין ההוא הטבעי או התבוני‪ .‬אלא הסוד שרצו‬
‫לרמז בזה‪ .‬ועל כן לא יוסיף ולא לגדע על אמתת הענלן הנרמז‬
‫היות הלבוש המשלי ההוא אשר הלבישוהו אמתי או לא‪ ,‬כי‬
‫הבונה הלתה להלביש הסוד ההוא במה שהלה מפרבם בדורות‬
‫ההם בין החבמים‪ .‬לאותו הענלן עצמו הלה לבול להתלבש בלבוש‬
‫אחי בבי המברבם בדורות אחרים‪ ,‬ובך הלה מלביש אותו בעל‬
‫אותו המאמר עעמו אלו הלה אומר אותו בדורות ההם‪ .‬ועל בל‬
‫אלה עדך שתדע שחז״ל לשמתם הולכים שהדבדם הגשמדם‬
‫מתנהגים ומתפעלים מכהות רוחניים למיניהם‪ ,‬דהלנו המלאכים‬
‫השדים והמז‪-‬י^ם‪ ,‬ובל דבד העולם השפל מתנועעים בהשפעת‬
‫העליונים‪ ,‬ובן דב ד הגשמלים עושים רשם ברוחניים‪ .‬ומי שלא‬
‫לביר הדרך הזה אי אפשר לו מעולם לעמד על דעתם ז״ ל כלל‬
‫ועקר‪.‬‬
‫והנה עד הנה דברנו במאמדם הלמודדם ינדבר עתה‬
‫במאמדם הבאודים‪.‬‬
‫דע שהמאמדם הבאורלים יתחלקו לג׳ מינים‪ :‬הא׳ היא אשר‬
‫לכונו בם אל באור העתוב ממש‪ .‬ויהלה פרוש הבתוב ההוא לפי‬
 ‫מאמר על ההגדות‬ ‫שנב‬

‫דעתם כאעזר יאמרוהו‪ .‬המין הב׳ הוא‪ ,‬אעזר לא יכונו בם אל‬

‫באור הכתובים ממעז‪ ,‬אבל קבלה קבלו ז״ל עזהבורא ית׳‬
‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‪8 1‬‬ ‫‪-‬ן ‪T T‬‬ ‫‪T -I‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪8 -‬‬ ‫••‬

‫עזהכתיב את התוךה וכן הנביאים והכתובים‪ ,‬מלבד מה עזך^ה‬

‫לכתב בבאור קזלעזון הכתוב יוךה עליו דגידהו‪ ,‬ךצה גם כן לךמיז‬
‫עדנים רבים אמתיים במעק^ה ההוא או בףברים ההם הנאמרים‪.‬‬
‫והעדנים ההם לא ךצה לכתבם בבאור‪ ,‬אלא לרמז אותם בקצת‬
‫‪t‬‬ ‫•‪| 8‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪8‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫^‬ ‫‪T 8 i * l‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪* T 8 * T t‬‬

‫אותיות או בקצת מלות‪ ,‬והמה ז״ל קבלו הענינים ההם והרמיזות‬

‫‪.‬‬ ‫‪I T S‬‬ ‫־ • •‬ ‫־ ‪• T 8‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ! • •‬ ‫•‬ ‫• ‪T | 8‬‬ ‫*‬

‫שבם נךמזו בכתובים‪ .‬ובודאי שלא יתכן לפרש לעזון הכתוב כלו‬
‫על פי העדן ההוא כלל‪ ,‬כי הרי לא בזה דכה הבורא ית׳ שיהןה‬
‫הכתוב מגיד הדבר ההוא אלא שיהןה רומז אותו‪.‬‬
‫והמין הג׳ הוא‪ ,‬שעוד קבלו ז״ל שהבורא ית׳ הכתיב את‬
‫ספ ד הקדש בדךך שתכלל ההגדה ההיא עדנים רבים אמתיים‪,‬‬
‫והקיף בחכמתו על כל העדנים אשר הם אמתיים בנושא ההוא‪,‬‬
‫אף על פי שאמתם לא יהלה בדךף אחד אלא בדרכים רבים‬
‫ושונים וכמ״ש בס״ד‪ .‬וכתב התוףה בך‪.‬ךך ובאפן שכשתפירש‬
‫?כל ההכנות שיוכלו לסבל המלות ההן על פי כללים ומדות‬
‫ןדועות‪ ,‬ןביארו כל העינלנם האמתיים עירבה באמת לכלל בהגדה‬
‫ההיא‪ ,‬שהם כלל כל העדנים אשר לש להם מקום בבד חלק‬
‫בנושא ההוא‪ .‬ונמבא שהנה הכתיב הכתובים כלם באפן שכל מה‬
‫שיוכל להיות מובן מהמלות ההן על פי הכללים שזכרנו‪ ,‬י ד ה‬
‫אמתי בנושא‪ .‬אכזנם עדין יבטרך למוד גדול וחכמה רכה לדעת‬
‫איך יהיו כלם אמתיים בו‪ ,‬בי הנה כבר אמךנו שאין אמתת כלם‬
‫בבד אחד ובדרך אחד‪ ,‬אלא ?בדדין שונים ילדרכים מתהלפים‪,‬‬
‫מהם יהיו אמתיים בבחינה אהת לבד‪ ,‬מהם על בד הדמיון‪ ,‬מהם‬
‫על בד התולךה הנולךת מהם‪ ,‬מהם על בד הגמול• והוא ענלן‪:‬‬
‫מעלה עליו הכתוב‪ ,‬שנמעא הךבה בדבריהם ז״ל‪ .‬שהרי על בד‬
‫הזכות והחובה השכר או הענש לחשב לפעמים המציאות כהעדר‬
‫וההעדר כמציאות‪ ,‬מפני איזה תנאים שיתלוו להם‪ .‬ןכן וחשב‬
‫שנג‬ ‫מאמר על ההגדות‬
‫המעט כנזרבה והכ?ךבה כמעט‪ ,‬והוא מה ^זאמרו ז״ל בבאור‪ :‬מה‬
‫אחרהים לא עעזו ותלה בהן יןיעובחי כך ראעזוגים לא עע‪1‬ו ותלה‬
‫בהן לגנאי ]שבת נו;[‪ .‬ויעז בךכרים האלה פךטים ךבים כ?אד אי‬
‫אפעזר לקבץ אותם‪ ,‬אך מה שיצטרך לך לדעת הוא‪ .‬כי באחד‬
‫מכל הדךכים האלה אפעזר ^יוכן מאמר או כאור אחד ןלה‪:‬ה‬
‫אמת‪ ,‬ובעזאר כל הךךכים לא יהלה אמת כ״ש בהחלט‪ ,‬ועל כן‬
‫אל תבהל בךאותך מאמר שלךאה לכאוךה כוזב ובלתי ןאות‪ ,‬כי‬
‫אם החכם ותדע באיזה ךךך ךאוי שיובן‪ ,‬תךאה אמתו‪ ,‬ותמעא‬
‫נחת‪ .‬ואולם היודע עקת החכמה האלקית הוא לדע הךברים‬
‫האלה בגבוליהם‪.‬‬
‫ואמנם הנה בער הקדמתי לך שלא בהחלט נאמר ע?ל מה‬
‫^זייכל להיות מובן ב ^ו ת יהלה אמת על כל פנים‪ ,‬אלא לש לדבר‬
‫הזה מדות וכללים והם כללי ההגדה• והנה כבר יוכל לפל בזה‬
‫הכזעות בנקל‪ ,‬אם יךדש איעז מקךא אחד ןהוא לא העזתמעז מן‬
‫הכללים'האלה ^זכךנו‪ ,‬עזאז מה עזיוציא כךךעז חהוא אפקזר‬
‫עזיהלה עזקד נמוד אשד לא לאמת בשום פנים‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫עזאפלו אם יהלה העקד עזבךבדו אמתי‪ .‬הנה אפעזד עזיהלה כוזב‬
‫ככתוב ההוא‪ ,‬כי אין הכונה במלות ההן על הענלן ההיא• ומזה‬
‫נמ^נזך עזתמעא לפעמים בחז״ל עויאמר אחד על דבת חברו ^הם‬
‫טעות‪ ,‬וןה כי לפי דעת החכם ההוא הנה העזתבש שכנגדו‬
‫בהועאת הךרוש לפי כללי ההגדה עזכבר היו מפךממים ביניהם‬
‫ואף עזלא נתבאר לנו בדבריהם במה העזתבעז הדודעז‪ .‬הנה הם‬
‫במלות קערות ירמזו זה לזה מקום הקזעות‪ ,‬או לעזיבו על‬
‫הקעזיות‪ '.‬הכל לפי הךךכים ;עאצלם היו מפרכמים‪ .‬מה עזאין כן‬
‫אצלינו‪ ,‬ועל כן יקעזה לנו הבנת דבתהם בין בהנחותיהם‪ ,‬בין‬
‫בקעזיותיהם‪ ,‬בין בתרוציהם‪ .‬אך היודע הדרכים האלה לאמתם‬
‫ימעא הכיל נלוי לפניי על נכון‪ .‬ורך מקזל‪ :‬כעזדרש ר׳ מאיר על‬
‫פסוק לגנותן ^ל ישךאל‪ ,‬אמדו לו אין דוךעזין עזיר העזיתם‬
 ‫מאמר על ההגדות‬ ‫שנד‬

‫לגנאי אלא לשבח‪ ,‬לפי שכך הןה הכלל ביךם‪ ,‬ונכ?^א הדוךעזו‬
‫לגנאי נוטה מכונת הריה הקדש‪ .‬ור' כשךרש ר׳ לוי שאבךהם‬
‫מצא עצמו מהול ]ב״ר מז‪ ,‬יא[‪ ...‬ןזה מפני בלל שבלךם‪,‬‬
‫שבמעשה הצדיקים על מה שיש לךריש לשבח עדך לךר'ש‬
‫לשבח‪ ,‬ובךשעים להפך‪ ,‬שכך היא הקבלה שכונתו של הבורא‬
‫ית׳ במלות שהבתיב הןתה לךמיז על בל פךטי הרשע של הרשעים‬
‫ולבאר בל חלקי גנותם‪ ,‬ולהפך בצדקים להעלים בל מה‬
‫שאפשר שיהיה בהם מהגנאי‪ ,‬ולבאר בל מה שבשבחם‪ .‬ומי‬
‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫▼‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪V I••.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬

‫שרוצה לךרש ךךש אמתי‪ ,‬עדך ש!לך לשטת הכותב‪ ,‬שאז!סכים‬

‫לדעתו‪ ,‬וזה פשוט‪.‬‬

‫עוד קבלי ז״ל שבתוכי התוךה מלבד היותם רומזים גם על‬

‫אותם הענלנים שהם מגידים בספור‪ ,‬רומזים גם כן על ענלנים‬
‫אהדם עתידים או עובדם‪ .‬על כן לפךשום איש לפי דךכו על פי‬
‫החקים והבללים ההגדה שהיו בלךם‪ .‬ועבר הלה אפשי שיטעה‬
‫אהד במין הךרושים האלה‪ ,‬אך על זה מךחו לעמלו מסדד‬
‫הש״ס והמךךשים אשי היו העמים ךשומים בדורותיהם‪ ,‬וקבצו‬
‫על המאמדם‪ ,‬ושקלום בחברת על הבדהם‪ ,‬ואשר מעאום‬
‫ךאודם ומאמתים בדךעים שראוי להם להתאמת‪ ,‬סךרום‬
‫עמךךשיהם‪ .‬ימעתה הנה נתבאר לני שעל הנמעא במךךשי‬
‫ההגדות של התנאים להאמוךאים‪ ,‬הנה כלם ענלנים אמתיים‪ ,‬בל‬
‫ענלן וענלן לפי דךכי שכלם צ'ךפי עכור מחקר המסדדם שזבךנו‪,‬‬
‫לנמצאו נאמנים‪ .‬ועליהם אנחנו סומכים שלא סדרי בספדהם‬
‫אלא מה שחקרוהו ומעאוהו נאות על דבר לפי חדרר הראוי לו‪,‬‬
‫והבן היטב‪.‬‬
‫בילא״ו‬

‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬