‫אוהבי יש‬

‫מבוא פתר וביאור בערכי תורת הח״ן וחסידות‬

‫בסדר אלפא ביתא‬

‫ערכים יסודיים בראשי פרקים‬

‫אשר עליהם מוסב כל מופתי החכמה‬

‫בשפה ברורה צחה ומרויקת‬

‫מעט המחזיק את המרובה‬

‫^ ‪# #‬‬

‫גרויז‬ ‫ברב״י‬ ‫יהושע שלמה‬ ‫ע*י הצעיר‬

‫שנת חמשת אלפים ושבע מאות חפשים ושתים‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תש"פ‬ ‫ברוקלק ניו יארק יצ״ו‬
 ‫כל הזכיות שמורות‬

Copyright 1992
By
Rabbi Y.S. Graus
162541 29‫־‬st Street
Irooklyn, N.Y. J121:
U.S.A.
(718) 436-6325

‫ משובח‬t?m
233 Hoopr St. Brooklyn N.Y, 11211
(718) 388-2492

P n 'n f e d in t h e t l S . A . tyy:
E D I^ .> N IJ T H O C J IIA P H IN G C O R P ,
3 7 -2 5 T o n n e lle A v e ,
N o r t h B e r g e n , N.J.
(21 7 4 i ■2 2 12 / ( 2 0 1 ! <X,12-91iJl
‫‪|1:j‬‬
‫‪|!'^4‬‬
‫‪t-'H‬‬
‫‪r*1‬‬
‫־‬ ‫‪13‬‬
‫תודה וברכה‬
‫‪14‬‬
‫|‪|s*s‬‬
‫ן‪#‬ו•^‬
‫?‘ מעלת כבוד ידידי החבר ותיק וחסיד כש״ת‬
‫|*‪r4‬‬ ‫מוה״ר אבר ה ם מנחם צבי מאנן שליס״א‬
‫‪|H4‬־‪ff‬‬
‫|‪#‬‬
‫בעל דפוס משובח‬
‫‪|: 1‬‬
‫‪|>4l‬‬ ‫על מסירותו הנ א מנה להוציא הספר בהד רה‬
‫‪!■■14‬‬
‫‪s‬‬ ‫יתברך בפרנסה והצלחה מופלאה‬
‫ו;»‪.‬‬
‫‪l‬־* ‪i‬‬ ‫וכמ״ם‬
‫‪M‬‬
‫‪I"ill4‬‬
‫‪i'tij‬‬
‫‪I‬‬
‫' ‪ .‬״‪Is-.x ..‬‬ ‫'‬ ‫'‬
 ‫הסכמות‬
‫אפרים פישל העדשקאוויטש‬ ‫ישיבת הרבנים והמקובלים‬
‫אב״ד דק״ק האליץ יע״א‬ ‫שער השמים‬
‫כעת בברוקלץ נ‪ .‬י*‪.‬‬ ‫רח׳ רשב״ם ירושלים‬

‫בעזהשי״ת‬ ‫בס״ד יום שנ״ב כי טוב‬

‫ראש לחודש שבו ישועות מקיפות‬
‫לישרים נאוה תהלה ה״ה כבוד‬ ‫שנת תש״ן לפ״ק‬
‫הרב המופלא בהפלגת חכמים עוטה‬ ‫פעיה״ק ירושלים תובב״א‬
‫אורה ביראה טהורה הגותן אמרי‬
‫שפר מוה״ר י הו שע של מ ה גדויו‬ ‫שלו׳ וברכה וכט״ם לכבוד ידידנו‬
‫שליט״א אשד מן שמיא קא זכה ליה‬ ‫היקד האבדך החשוב החסיד המפו׳‬
‫לעסוק בקדשים ולעשות כונים‬ ‫והמופלא במעלות רמות הרב מהו״ר‬
‫למלאכת שמים‪ ,‬לסלסל בדברים‬ ‫יהו שע של מ ה ג ד דז שליט״א‬
‫דרחמנא‬ ‫בכבשי‬ ‫המכוסים‬
‫בתעלומות חכמה‪ ,‬לבאר בפלס‬ ‫הנה כבר אתמחי גברא בחבוריו‬
‫הדעת ותבונה החמדה הגנוזה ויקרה‬ ‫הקודמים שנתקבלו בחיבה אצל‬
‫אשר ספר הקדוש עץ חיים נדברה‪,‬‬ ‫אחינו בני ישראל שיחיו‪ .‬עכשיו ראה‬
‫ולגלות תעלומיה ולחשוף נבעי‬ ‫ראינו את חבוריו החדשים‪ ,‬והמה‬
‫צפונותיה‪ ,‬להבין אמרי בינה ודעת‬ ‫פרושים ובאורים יקרים מפז לאלה‬
‫קדושים בטוב טעם ורעת להחפצים‬ ‫שרוצים לכנס לפרדס לתת להם‬
‫מפתחות פנימה‪ .‬וגם יש בהם‬
‫תועלת רב לאלה שכבר נמצאים‬
‫ויהיה ה׳ עמו וחכמתו בחוץ‬ ‫בתוך הפרדס‪ ,‬ובזה ברכותינו נשלח‬
‫תרונה ויאמץ כוחו וחילו לאורייתא‬ ‫לכבודו שליט״א יהי רצון שיזכה‬
‫להגדילה ולהאדירה עד שתמלא‬ ‫להפיץ מעינותיו החוצה ובטוחים‬
‫הארץ דעה בביאת ינון בג״א‪.‬‬ ‫אנו שיתקבלו אצל אחינו בני ישראל‬

‫הנו״ ח עשרים יום בסך אדד״ם‬

‫תש״נ ברוקלין יצ״ו‬ ‫ע״ז בעה״ח לכבודה של תורה‬

‫אפ רי ם פי של ה ע ר ש ק אווי מ ש‬ ‫י חי אל פי של אייזנ ב ך‬

‫יע ק ב מ אי ד ש כ ט ע ד‬
‫ה ק׳ ד או בן גדום‬
‫ג מלי אל ה כ הן ד כינו בי ץ‬
 ‫הסכמות‬
‫)המכתבים שלפנינו נדפסו בספר עמוד העבודה‬
‫אשר יצא לאור עם ההגהות אוהבי יש(‬

‫הרב אברהם יהושע השל‬ ‫ישכר דוב רוקח בובעלזא‬

‫בהרה״צ מהור״ר יוסף מאיר‬ ‫ירושלים ת״ו‬
‫זצוקללה״ה מווערסקי‬
‫ממכניבקד ז׳וריק‬ ‫בס״ד‪ ,‬חודש כסלו תשמ״ח לפ״ק‬
‫בגי‪-‬ברק‪ ,‬רהוב רש״י ‪31‬‬
‫הן בא לפני הרבני החסיד חו״ב‬
‫בעזה״י‪ ,‬ד צו ט׳ ניסן תשמ״ו‬ ‫בחד״ת יו״ש מוה״ר י הו שע של מ ה‬
‫לכבוד ידידנו הנעלה המו״ם‬ ‫גרויז שליט״א ובידו קונטרס שטרח‬
‫הרה״ח ד י הו שע ש ל פ ה ג רדו ני״ו‬ ‫ועמל לעטר את הספה״ק עמוד‬
‫ברוך‬ ‫רבי‬ ‫מהרה״ק‬ ‫העבודה‬
‫הנני להודיעו כי הספה״ק עמוד‬ ‫מקאסאב זי״ע בציצים ופרחים‬
‫העבודה עם הערותיו היו למדאה‬ ‫ליקוטים מספרי תלמידי הבעש״ט‬
‫עיני כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‪,‬‬ ‫הק׳ זיעועכ״י וגם לרבות את‬
‫והאציל את ברכתו שיהיה בהצלחה‬ ‫העבודה הרבה שהשקיע המו״ל‬
‫שליט״א בסידור מראה מקומות‬
‫כו״ח בפקודת הקודש‬
‫ותיקוני הדפום‪ ,‬והערות טובות‬
‫א ה רן גולד ב רג‬ ‫המאירות עיני המעיין בהסה״ק‬
‫מ שנ״ק‬

‫אמינא לפעלא טבא יישר‪ ,‬ויזכה ה מי ל שליט״א לישב בבית ה׳ כל‬ ‫על כן‬
‫להבין ולהשכיל בדברי תורה יפרד״ם‪ ,‬ולהוציא שאר הידו״ת‬ ‫ימי חייו‬
‫על פני תבל‪ ,‬ללמוד וללמד מתוך נחת והרחה״ד‪ .‬ואי״ה בלי״נ גם‬ ‫ולהפיצם‬
‫ספר כאשר יצא מבית הדפום‪ ,‬וממני יראו וכן יעשו כל אנ״ש‬ ‫אני אקח‬

‫הכ ר ח לכבוד התורה ולומדי׳‪ ,‬ולכבוד רבוה״ק הבעש״ט ותלמידיו נשמתן‬

‫עדן זיעועכ״י‪ ,‬אשר לאורם נסע ונלך עד ביאת גוא״צ בב״א‪.‬‬

‫הס׳ ישכר דוב‬

 ‫הסכמות‬
‫בושה פ י י נ ש ס י י ן‬
‫ר״ט ת‪5‬וארת יירושלים‬
‫בנוא *יארה‬
‫בע״ה‬
‫הנה שמחתי לראות כמה גליונות‬
‫מהספר החשוב שחיבר הרה״ג‬
‫של מה גרויו‬ ‫מוהר״ר י הו שע‬
‫שליט״א‪ ,‬הספר הנ״ל כולל הערות‬
‫על הספר עמוד העבודה ועל עוד‬
‫ספרים‪ ,‬ונכתב בדרך שבטח יהנו כל‬
‫בני תורה המעיינים בספרים חשובים‬
‫אלו‪ ,‬וגם נראה מתוכו חריפותו‬
‫ובקיאותו של הרה״ג המחבר‬
‫שליט״א שכותב בדרך שמתאים‬
‫לת״ח גדול‪ ,‬ועל כן הריני מברך‬
‫להרה״ג המחבר הג״ל שיצליחהו‬
‫השי״ת בהפצת ספר זה ושיזכה‬
‫לחבר עוד ספרים חשובים לתפארת‬
‫השם ותורתו‪.‬‬
‫ועל זה שמתי חותמתי בט״ו‬
‫תמוז ת שמ״ה‬
‫פ ש ה פיינ ש מי ‪f‬‬
‫)מקום החותמת(‬
‫הרב ישראל שפירא‬
‫ב״ה‬
‫הנה בא לפני האברך היקר הרב‬
‫המו״ם בתוי״ש ובו׳ מו״ה יהו שע‬
‫ג רדו שליט״א ורצונו‬ ‫של מ ה‬
‫להדפיס שנית את הספה״ק עמוד‬
‫העבודה מעוטר עם הגהות הרב‬
‫הנ״ל נ״י וגם הרבה הוספות‬
‫ותיקונים להקל על המעיינים‬
‫בספה״ק הנ״ל‪ ,‬ומחמת העדר‬
‫בריאותי קשה עלי לעיין בהם כראוי‪,‬‬
‫ע״כ הנני לברכו שיוכה להוציא‬
‫לאור דבר גאה ומתוקן וזכות מרן‬
‫הגה״ק המחבר ז״ל תגן עליו ועל כל‬
‫המסייעים אותו שיתברכו בכל מיני‬
‫ישועות טובות ולמלא משאלות לבם‬
‫‪ J1w7‬ם‪ 7‬ה‪,‬‬
‫הכו״ח יום ה׳ לסדר צו את אהרן‬
‫תשמ״ז לפ״ק‬
‫המצפה לישועת ה׳‬
‫ישראל שפירא מבלאזוב‬
 ‫‪*1EDID(Z)1*1‬‬

‫חיים פסח פעסמאן‬ ‫אפרים אליעזר הכהן יא לעס‬

‫מלפנים רב בבודאפעסט‬ ‫באמ״ו הגה״ק מוזר״ש זצ״ל‬
‫אב״ד כגליל העליון צפת ת״ו‬ ‫אבד״ק פילאדעלפיא רכתי‬
‫וריש מתיבתא חכמי אמת‬
‫בעמח״ס תורת חיים ד״ח‬ ‫חמותי ראיתי אור בהיר‪ ,‬הגהות‬
‫והסברים מאירים‪ ,‬להגכנסים בשער‬
‫‪I I‬‬ ‫הטרקלין של קבלת האריז״ל‪ ,‬בסה״ק‬
‫עמוד העבודה להגאון הקדוש רבי‬
‫הנה כבוד ידידנו הרב החסיד‬ ‫ברוך קאסיבער זצ״ל‪ ,‬אשר הכין‬
‫המפואר לשם ולתהלה מוהר״ר‬ ‫הרה״ג‬ ‫המוכ״ז‬ ‫רבה‬ ‫ביגיעה‬
‫י הו שע של מ ה נ ד ד! שליט״א ביקש‬ ‫המפורסם מו״ה י הו ש ע של מ ה‬
‫מעמדי לעיין בהגהו״ת שעשה על‬ ‫גדויז שליט״א שע״י זה יבינו‬
‫ספרי קודש שעשו אילי תרשישים‬ ‫בפשטות את המושגים והבחינות‬
‫גאוני עולם וכל דבריהם הס כגחלי‬ ‫של חכמת הקבלה וכאשר ראיתי כי‬
‫אש להבה תלהט הרים‪ ,‬וכבוד הרב‬ ‫כל דבריו מדוייקים בדיוק זך ואמיתי‬
‫הנ״ל עשה על חבורים אלו הגהו״ת‬ ‫מנופים בי״ג נפות מתוך ספרי קבלה‬
‫ותיקון טעיות ובמקום שיש צורך‬ ‫וחסידות גם ידי תכון עמו להשלים‬
‫לבאר למתחילים בחכמה הרחיב‬ ‫ספרו ולהפיצו בישראל להמשיך‬
‫הדיבור ולא בא לחדש דבר אלא‬ ‫לבבות החפצים לטעום מעץ הדעת‬
‫להסביר את הענינים שבניקל יוכל‬ ‫ולקרבם לעץ הדעת ועץ החיים גם‬
‫להבינם ומאוד הוטבו בעיני‪ ,‬ע״כ‬ ‫יחד לעבודת הבוית״ש באהבה‬
‫אני מפכים שאלו ההגהו״ת יבואו‬ ‫ויראת ה׳ טהורה למען כבוד שמו‬
‫לדפוס ולספחם בדרך גליון‪ ,‬ובזכות‬ ‫‪tI I‬‬
‫זה נזכה לראות בנחמות ציון‬
‫וירושלים אכי״ר‪.‬‬ ‫הכו״ח באור יום שלישי בדר״ח‬
‫תמוז שנת תשמ״ו‪ ,‬פה פילאדעלפיא‬
‫באעה״ח ג׳ ניסן ת שמ״ה לפ״ק‪,‬‬ ‫תע״א‬
‫ניו יארק ברוקלין תצ״ו‬
‫נאום אפ רי ם אלי עז ר באמ״ו מרן‬
‫הק׳ חייים כ פ ה כ ע מ פ אן‬ ‫שלום ה כ הן זצ״ל לבית י אלי ש‬
‫)מקום החותמת(‬ ‫) מ קו ם ה חו ת מ ת(‬
 ‫הסכמות‬
‫מעוה שסעדן ‪.‬‬ ‫יעודאל אביהם פארטיגול‬
‫אב״ד דעברעצץ ונייהייזל יצ״ו‬ ‫גהרה״צ ר׳ אליעזר זוסיא זצוק״ל‬
‫בעהמ״ח שד ת באר משה ז׳׳ח‬ ‫מסקולעני כעת כברוקלין יצ״ו‬
‫בלאאמדר הרא״ש‪,‬‬ ‫בעזהי״ת אדון כל‬
‫בעמ״ח ספרי גפי אש ומליצי אש וש״ס‬
‫ברוקלין יע״א‬ ‫הן חזיתי איש מהיר במלאכתו‬
‫מלאכת הקודש ה״ה האבר״ך‬
‫המו״ם ירא ושלם עוטה אורה בעוהי״ת‬
‫ביראה טהורה מו״ה ייושע של מ ה‬
‫הן הראה לי כבוד ידידנו הרב‬ ‫ג ד דז נ״י הערות והגהות על ספה״ק‬
‫עמוד העבודה ועוד ספה״ק‪ ,‬לפי האברך כשמו וכמשמעו המו״ם‬
‫קוצר השגתינו קיצר במקום שאמרו בתו״י עוסק בחוקי חורב בתדירא‬
‫להאריך דפעמים מחמת גודל יושב באהלה של תודה מו״ה יו שע‬
‫של מ ה גרו ת שליט״א הערותיו על‬ ‫האריכות א״א כ״ב להבין דבריהם‬
‫הקדושים‪ ,‬ופעמים שהוא בא ספה״ק עמוד העבודה ועל ספרי‬
‫באריכות במקום שאמרו לקצר קדושים אחרים‪ ,‬פעם בקצרה בדרך‬
‫שקשה להבין מחמת גודל קיצור תיקון טעות ופעם באריכות בדרך‬
‫דבריהם הקדושים ועומק כוונתם‪ ,‬ביאור עומק כוונתם שהרבה אינם‬
‫ודבר גדול עשה מ ה ואמרינא יישר מבינים מהמת עמוק עמוק כוונתם‬
‫חיליו לאורייתא‪ ,‬ומפני גודל טרדותי בחכמה שאיננה מסורה לכל‪,‬‬
‫לא עיינתי כראוי וסמכתי יסודותי ועיינתי בדבריו ויפה כוון ויפה באר‪,‬‬
‫שכבר הסכימו עליו גדולי התורה אשרי לו שזכה לכך להוציא דבר‬
‫ויהללוהו‪ ,‬ובודאי יהי׳ בעזהשי״ת שלם בלשון צח ונקי בהבנה ברורה‪,‬‬
‫לתועלת גדול ויחזיקו לו ע״ז מלא ומלא הפנים טיבותא נחזיק לו על‬
‫‪I‬‬ ‫חפני טיבותא‪ ,‬וכן יהי׳ ד׳ עמו יגיעתו הרב וטרחתו המרו‬
‫י‬

‫להוסיף אומץ בתורה ובעבודה שעבודה קשה שבקודש עבודה‬

‫ללמוד וללמד מתוך הרחבת הדעת תמה ונקי׳ כוו קיבל על שכמו‪,‬‬
‫ולהרבות פעלים לתורה‪ ,‬וזכות כבוד ובטוח אני שבזכות גדולי וגאוני‬
‫התורה יגן על המסייעים להרמת עולם קדושי עליון בעלי כנפים‬
‫קרנם ברו״ג ולזכות להישועה מחברי ספה״ק אלו זכי״ע יתקבלו‬
‫הגדולה בביאת משיח צדקנו דבריו לרצון לפני כל הוני תוה״ק‬
‫שתמלא הארץ דעה את ה׳ בבא״ם‪ .‬ויפוצו מעינותיו החוצה‪ ,‬ועוד יעלה‬
‫מעלה‬ ‫יום‬
 ‫הסכמות‬
‫מעלה אחר מעלה על במתי התורה‬ ‫יום ב׳ לם׳ זאת חקת התורה‬
‫ויראה ולאילנא רברבא יתעבד‪,‬‬ ‫שגת תשמ״ה לפ״ק‬

‫' לם׳ טהרה שגת‬ ‫וע״ז בעה״ח ‪n‬‬ ‫הכו״ח לכבוד התורה ועוסקיה‬
‫ת שמ״ה לפ״ק‪ .‬פה ברוקלין יצ״ו‬ ‫בברכת התורה הנצחיות‬

‫מ שה ש ט ע ח‬ ‫הק׳ י שראל א בר ה ם בהה״צ מוה״ר‬

‫אב״ד דעברעציז יצ״ו‬ ‫אלי עז ר וו סי א פ ר טיג א ל מ ס קו לי ען‬

‫ישיבת שער השמים‬

‫ללימודי תורת ד־ננ^ה והנסתר‬
‫כעיה״ק ירושלם תוכב״א‬

‫שיאכל מהם יטעום טעם חיים‬ ‫בם ״ד‬

‫וממנו יקה לעבוד את ה׳ אלקים‬
‫בתורה ותפלה על דרך האדמו״ר‬ ‫יום ב׳ לפ׳ והיתה לו ולזרעו‬
‫זלה״ה בעל הסה״ק הנ״ל ע״פ דרך‬ ‫אחריו וכו‪ /‬שנת תשמ״ז פעיה״ק‬
‫תלמידי הבעל שם טוב זלה״ה‪.‬‬ ‫ירושלים תובב״א‬

‫והננו מברכים אותו שזכות‬ ‫שלו׳ וברכה וכט״ס לכבוד ידידנו‬

‫המחבר הקדוש זלה״ה יעמוד לו‬ ‫היקר האברך החשוב החסיד‬
‫ולזרעו אחריו לראות בנים ובני בנים‬ ‫המפורסם המומ״פ במעלות יקרות‬
‫עוסקים בתורה ומצות עד ביאת‬ ‫הרב יהו שע של מ ה ג רדז שליט״א‬
‫גואל צדק אמן‪.‬‬
‫את חבורו היקר הערות ובאורים‬
‫י חי אל פי של א^יזגכך‬ ‫שטרח וחבר כבודו על הסה״ק עמוד‬
‫ראש ישיבת המקובלים‬ ‫העבודה קבלנו בשמחה‪ ,‬ועברנו‬
‫שער השמים‬ ‫עליהם לפי קוצר הבנתינו‪ ,‬והננו‬
‫מאשרים בזה שהם מיוסדים על‬
‫ראובן גרא ם‬ ‫הקדמות אמיתיות וכל דבריו נובעים‬
‫מרמ״י הישיבה‬ ‫ממעין חיים ומעץ החיים ובודאי מי‬
 ‫מפתח הערכים ‪(.‬‬

‫ך<ןי|‬ ‫ערך‬
‫דף‬ ‫ערך‬
‫כ‬ ‫אחור‬ ‫כה‬ ‫א‬ ‫אבא‬ ‫א‬
‫אימא‬ ‫בו‬ ‫גוף‬ ‫אדם‪ ,‬דרכי ההתקשרות‬
‫ב‬ ‫אין סוף‬ ‫כז‬ ‫א‬ ‫ונשמה‪ ,‬ותכליתו‬
‫א״ל‬ ‫כה‬ ‫ג‬ ‫אדם הראשון‬ ‫ג‬
‫בא‬ ‫א״ל חי‬ ‫‪S3‬‬ ‫ג‬ ‫אדם קדמון‬ ‫ד‬
‫'‪^i8S8#‬‬ ‫א״ל שד״י‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫אדנ״י‬ ‫מ‬
‫אלקים‬ ‫לא‬ ‫ה‬ ‫^‪18‬ד**״ר*!*י‬ ‫ו‬
‫כא‬
‫בא‬ ‫אמצע‬ ‫לב‬ ‫ה‬ ‫אהבת ישראל‬ ‫ז‬
‫ושאינה‬ ‫המאירה‪,‬‬ ‫אספקלריא‬ ‫לג‬ ‫ה‬ ‫אהו״ה‬ ‫ח‬
‫מאירה‬ ‫ה‬ ‫אהי״ה‬ ‫ט‬
‫אצילות ]עולם האצילות[‬ ‫]אחפ״ע‬ ‫אוזן חוטם פה עין‬ ‫י‬
‫כא‬
‫בא‬ ‫אריך אנפין‬ ‫לה‬ ‫ו‬ ‫בקיעים בפני א״ק[‬
‫‪2‬נ‬ ‫אתערותא דלעילא ורלתתא‬ ‫לו‬ ‫עילאה‬ ‫]מוחא‬ ‫דכיא‬ ‫אוירא‬ ‫יא‬
‫ח‬ ‫סתימאה[‬
‫☆‬
‫ט‬ ‫אור‬ ‫י‪5‬‬
‫כנ‬ ‫בוצינא דקרדינותא‬ ‫לז‬ ‫מ‬ ‫א אור ישר‪ ,‬אור חוזר‬ ‫יג‬
‫ביאה הראשונה של ה!״א אל‬ ‫לח‬ ‫י‬ ‫ב אור ישר‪ ,‬אור חוזר‬
‫כג‬ ‫הגוקבא‬ ‫י‬ ‫ג אור ישר‪ ,‬אור חוזר‬ ‫טו‬
‫בג‬ ‫ביטול הישות הוא אמיתת החיות‬ ‫לט‬ ‫יא‬ ‫אור מקיף הישר‪ ,‬אור מקיף החוזר‬ ‫טז‬
‫בינה ]אימא[‬ ‫מ‬ ‫יא‬ ‫אור מקיף ופנימי ]סובב וממלא[‬
‫‪2‬ד‬ ‫ב״ן ]שם[‬ ‫מא‬ ‫^‪,888‬‬ ‫אורות וכלים בספירות‬
‫‪1‬‬ ‫ברורים‬ ‫מב‬ ‫יג‬ ‫אורות וכלים דרך התחברותם‬ ‫‪W‬‬
‫בריאה ]עולם הבריאה[‬ ‫פג‬ ‫א אותיות‬ ‫‪m‬‬
‫יד‬ ‫ב אותיות‬ ‫פא‬
‫מו‬ ‫אותיות באורות אוזן חוטם פה‬
‫‪ns‬‬ ‫גבורה ]דין[‬ ‫מד‬ ‫טז‬ ‫אחדות ה׳‪ ,‬הוא וחכמתו אחד‬
‫‪n.s‬‬ ‫גדולה‬ ‫מה‬ ‫אחדותו ויחודו ית'‪ ,‬יחודא תתאה‬ ‫‪5‬ה‬
‫‪ns‬‬ ‫גדלות ראשון ושני בזעיר אנפין‬ ‫מו‬ ‫יו‬ ‫ויחודא עילאה‬

‫הספר‬ ‫בסוף‬ ‫מפתח הענינים נדפס‬ ‫‪V‬‬

 ‫מפתח הערכים‬
‫דן!ו‬ ‫ערך‬ ‫ערך‬
‫עה חוטפא ]תרי־ן נוקבין דפרדשקא‬ ‫א גולגולתא חיורא‬ ‫מז‬
‫לז‬ ‫דא״א[‬ ‫ב גולגולתא חיורא‬ ‫מה‬
‫לז‬ ‫חיבוק‬ ‫עו‬ ‫גלגלים‬ ‫מט‬
‫לח‬ ‫חכמה ןאנא!‬ ‫עז‬ ‫גו‬ ‫גלות השבינה‬ ‫נ‬
‫]מוחא‬ ‫סתימאה‬ ‫עה חכמתא‬ ‫גו‬ ‫גרים‬ ‫נא‬
‫סתימאה[‬ ‫גשמיות‬ ‫נב‬
‫ל‪1£‬‬ ‫חלל ]בסדר הצמצום[‬ ‫עם‬ ‫‪1*f‬‬ ‫גשמיות נמשכות מרוחניות‬ ‫גג‬
‫למ‬ ‫חסר‬ ‫פ‬ ‫פז‬ ‫גשרי חסד‬ ‫נד‬
‫חסד גבורה תפארת נצח הוד‬ ‫‪m‬‬
‫☆‬
‫לט‬ ‫יסור מלכות ]וו”ן[‬
‫חסדים וגבורות מתחלקים בין‬ ‫סב‬ ‫גד‬ ‫דיבור‬ ‫נד‬
‫עשר הספירות‬ ‫פח‬ ‫דין‬ ‫נו‬
‫חסדיס וגבורות נמשכים מדעת‬ ‫פג‬ ‫פח‬ ‫דיקנא‬ ‫נז‬
‫פ‬ ‫ח״א‬ ‫פח‬ ‫דירתו ית׳ בתחתונים‬ ‫נח‬
‫פ‬ ‫חשמל‬ ‫פד‬ ‫פפ‬ ‫דעת במנין עשר הספירות‬ ‫גט‬
‫■‪#‬‬ ‫דעת העליון‬ ‫ס‬
‫■ן^‪1‬‬
‫ל‬ ‫רעת התחתון‬ ‫סא‬
‫פ‬ ‫טלא דברולחא‬ ‫פה‬
‫☆‬
‫תגק‬ ‫נקודות‬ ‫טנת״א ]טעמים‬ ‫פו‬
‫פא‬ ‫אותיות!‬ ‫הבל דגרפי‪ ,‬דאשתאר בקברא‬ ‫פג‬
‫לא‬ ‫הוד‬ ‫סג‬
‫לא‬ ‫היולי‬ ‫סד‬
‫פג‬ ‫י״ה‬ ‫פז‬ ‫לא‬ ‫השגחתו ית׳ על דצ״ח‬ ‫סח‬
‫הוי״ה‬ ‫פח‬ ‫השתלשלות‬ ‫סו‬
‫פג‬ ‫יושר‬ ‫פפ‬ ‫לג‬ ‫התכללות‬ ‫סז‬
‫מב‬ ‫יחוד קוב״ה דשכינתיה‬ ‫צ‬ ‫לג‬ ‫התלבשות‬ ‫סח‬
‫‪5,yj‬‬ ‫יחורא עילאה יחורא תתאה‬ ‫צא‬
‫☆‬
‫פג‬ ‫ימין‬ ‫צב‬
‫פ‪5‬‬ ‫יניקה‬ ‫צג‬ ‫לג‬ ‫זיווג‬ ‫גט‬
‫‪m‬‬ ‫יסוד‬ ‫צד‬ ‫לה‬ ‫זיווגי הפרצופים ומצבם‬ ‫ע‬
‫פג‬ ‫יעקב‬ ‫צד‬ ‫לו‬ ‫זכר ונקבה‬ ‫עא‬
‫מג‬ ‫יצירה ]עולם היציח־ז[‬ ‫צו‬ ‫לו‬ ‫זמן‬ ‫עג‬
‫פד‬ ‫ירידה צורך עליה‬ ‫צז‬ ‫לו‬ ‫זעיר אגפין ]ז״א[‬ ‫עג‬
‫פד‬ ‫יש מאין‬ ‫צח‬
‫‪A‬‬
‫פד‬ ‫ישורון‬ ‫צפ‬
‫מה‬ ‫ישראל‬ ‫ק‬ ‫לז‬ ‫חוט הא״ם‬ ‫עד‬
 ‫מפתח הערכים‬
‫‪pm‬‬ ‫ערך‬ ‫דף‬ ‫ערך‬
‫נב‬ ‫ק פ ח נהורין‬ ‫מה‬ ‫ישראל סבא‬ ‫קא‬
‫נג‬ ‫ק פ פ נהמא דכסופא‬
‫'‪■tV‬‬
‫קל נהר דינור‬
‫נד‬ ‫קלא נוגה ]קליפת נוגה[‬ ‫מח‬ ‫כלי‬
‫נד‬ ‫קלב נוקנא‬ ‫מה‬ ‫כנסת יישראל‬ ‫קג‬
‫נד‬ ‫ניצוצות‪ ,‬רפ״ח ניצוצין דתהו‬ ‫קלג‬ ‫מה‬ ‫כתר ]סוד הספירות[‬ ‫קד‬
‫נישוק‬ ‫קלד‬
‫☆‬
‫נח‬ ‫נסיכים‬ ‫קלה‬
‫‪^U‬‬ ‫נסירה‬ ‫קלו‬ ‫פו‬ ‫לאה‬ ‫קה‬
‫נפש־נשפה‬ ‫קלז‬ ‫פו‬ ‫לירה‬ ‫קו‬
‫פג‬ ‫נצח‬ ‫קלח‬
‫סג‬ ‫נקודה‬ ‫קלפ‬
‫סג‬ ‫נקודים‬ ‫קפ‬ ‫פו‬ ‫מדות‬ ‫קז‬
‫פו‬ ‫מרות של רחמים‬ ‫קח‬
‫‪ir‬־‬
‫פו‬ ‫מ״ה ]שם[‬ ‫קפ‬
‫פנ‬ ‫קמא ס״ג ]שם[‬ ‫פו‬ ‫מוחא סחימאה‬ ‫קי‬
‫&ג‬ ‫קמב סובב כל עלמין‬ ‫פו‬ ‫מוחא עילאה סתימאה‬ ‫קיא‬
‫קמג סמרא אחרא ]קליפות[ ישותו‬ ‫פו‬ ‫מיין רכורין מיין נוקבין‬ ‫‪^ '1‬‬‫^‬

‫פג‬ ‫הראשונה‬ ‫פז‬ ‫מילוי‬ ‫קייג‬

‫‪1W‬‬
‫מיי‬ ‫ק פ ד ספרא אתרא ]קליפות!‬ ‫פז‬ ‫מלכות‪ ,‬ספירה האחרונה‬ ‫קי ד‬
‫קצצה א ספירות‬ ‫מה‬ ‫ק פו מלכות‪ ,‬ואחורי נה״י‬
‫קמו נ ספירות‪ ,‬בתכונותיה! נתאפשר‬ ‫פח‬ ‫ממלא כל עלמין‬
‫פז‬ ‫להברא בעלי נבול‬ ‫פח‬ ‫קייז מנצפ״ך‬
‫קמז ג ספירות‪ ,‬אוניותיהן ]כליהן[‪,‬‬ ‫פח‬ ‫קייח מצות עשה‪ ,‬ומצות לא תעשה‬
‫פגימיותיהן )נשמותיהן!‪ ,‬ופנימיות‬ ‫מפ‬ ‫קי פ א מקום‬
‫סט‬ ‫פנימיותיהן)גשמה לנשמותיהן[‬ ‫פפ‬ ‫קב ‪ 3‬מקום‬
‫ק פ ח ד ספירות‪ ,‬שלושת הקוים‬ ‫קכא מקום פנוי בין אור הקו‪ ,‬ובין אור‬
‫ק מ פ ה ספירות היו כלולות באור אין‬ ‫פפ‬ ‫הא״ם המקיף את מקום החלל‬
‫עא‬ ‫סוף ב״ה‬ ‫קכב מקרא משגה תלמוד וקבלה‪ ,‬כנגד‬
‫‪A‬‬
‫;‬ ‫מם‬ ‫ארבעת עולמות אבי״ע‬
‫נ‬
‫עב‬ ‫ע״ב ]שם!‬ ‫קג‬ ‫נא‬ ‫ק פ ד משיח‬
‫עב‬ ‫קנא עגולים‪ ,‬ירפה‬ ‫ק ב ה משנה‬
‫קנב עולם העקודים‪] ,‬עשרת אורי‬ ‫נא‬ ‫מתקלא ]משקל[‬
‫עג‬ ‫הספירות‪ ,‬עקודים תוך כלי אחר[‬
‫ע‪1‬‬ ‫קנג עולם התתו ]נקודים[‬
‫עח‬ ‫קנד עולם התהו ]נקודים[ בראשיתו‬ ‫קכז נבואה‬
 ‫מפתח הערכים‬
‫דף‬ ‫ערך‬ ‫דף‬ ‫ערך‬
‫קד‬ ‫קפד צמצום אור אק סוף ב״ה‬ ‫פא‬ ‫קנ ח עולם התיקון ]ברודים[‬
‫קפ ה צמצום האור אין סוף‪ ,‬בנקודת‬ ‫קנו עולמות אצילות בריאה יצירה‬
‫קו‬ ‫המרכז אמצעית שבו‬ ‫פה‬ ‫עשיה‬
‫קז‬ ‫קפו צמצום הנבראים‬ ‫קנז עולמות בי״ע הערכו במסדר‬
‫קז‬ ‫קפז צנור ]קו הא״ס יורד בו[‬ ‫פח‬ ‫אבי״ע‪ ,‬וחזרתם לבי״ע‬
‫‪1V‬‬ ‫קנח עולמות לאין קץ אשר בתוך‬
‫פט‬ ‫החלל ]לבושי אדם קדמון(‬
‫קז‬ ‫ק פ ח קבלה‬ ‫צ‬ ‫קנט עיבור‬
‫ק!‬ ‫קפ ט קו‬ ‫צב‬ ‫קם עיגול הגדול המקיף‬
‫קז‬ ‫קצ קו האין סוף‬ ‫צב‬ ‫ק ס א עילה ועלול‬
‫קה‬ ‫‪ Ap‬מ קו ורשימו רוך התחברותם‬ ‫הפרצופים‬ ‫וירידות‬ ‫קסב עליות‬
‫קצב קול ודיבור‬ ‫צב‬ ‫והעולמות‬
‫קט‬ ‫קצג קיפול ]איסוף[ רגלי אריך אנפין‬ ‫צד‬ ‫קסג עמר נקי‬
‫קי א‬ ‫קליפות‬ ‫צח‬ ‫ק פ ד ענפי אדם קדמון‬
‫קיא‬ ‫קצה קרומא דאוירא‬ ‫צה‬ ‫קפ ה עקודים‬
‫צה‬ ‫קפו עשיה ]עולם העשיה[‬
‫☆‬
‫צה‬ ‫קפז עתיק יומין‬
‫קי א‬ ‫קצו ראיה שמיעה ריח דיבור‬
‫קי א‬ ‫קצז רוחא דשביק בגווה כעלה‬ ‫*‬
‫קיא‬ ‫קצח רועים‬ ‫צו‬ ‫פנים‬ ‫קפח‬
‫קצט רחל‬ ‫צח‬ ‫פנים בפנים‪ ,‬אחור באחור‬ ‫קפ ט‬
‫קיב‬ ‫רחמים‬ ‫ר‬ ‫צח‬ ‫א פנים ואחור‬ ‫קע‬
‫רא רישא דלא יריע ולא אתידע‬ ‫צח‬ ‫ב פנים ואחור‬ ‫קעא‬
‫קיב‬ ‫]רדל״א[ וספקותיו‬ ‫צח‬ ‫פקיחא עילאה ]פקיחו דעיינין(‬ ‫קעב‬
‫ק טו‬ ‫רב רישין‪ ,‬תלת רישין‬ ‫צט‬ ‫קעג א פרצוף השלם‬
‫קט‪1‬‬ ‫רג רעוא דמצחא ]רעוא ררעוין(‬ ‫צט‬ ‫ק עד ב פרצוף‪ ,‬בחי׳ קומתו‬
‫קטז‬ ‫רשימו ]מאור הא״ם ב״ה[‬ ‫צט‬ ‫קעה ג פרצוף‪ ,‬בחי׳ עביו‬
‫☆‬ ‫ק‬ ‫קעו ד פרצוף‬
‫ק‬ ‫קעז ה פרצוף‬
‫ספירות‬ ‫של‬ ‫הכלים‬ ‫שבירת‬ ‫רה‬
‫קיז‬ ‫☆‬
‫הנקודים בעולם התהו‬
‫^‪:«88#‬‬ ‫שילוב‬ ‫רו‬ ‫קא‬ ‫קעח צבאו״ת‬
‫שכינה‬ ‫רז‬ ‫קא‬ ‫קעט צירופים‬
‫רח שכינה בגלות‬ ‫קס צלם‬
‫ק כג‬ ‫רט שכינה השראתה‬ ‫קא‬ ‫קפ א צלם אלקים‬
‫שמאל‬ ‫די‬ ‫קא‬ ‫קפב צלם הקרוי חשמל‬
‫‪.«%‬‬
‫‪45%‬‬
‫^^«‪|s‬‬ ‫רייא שמות הקודש והכינויים‬ ‫קב‬ ‫קפג צל״ם ]מל״ץ[ מוחין הזעיר אנפין‬
 ‫מפתח הערכים‬
‫דף‬ ‫ערך‬ ‫ד ף‪1‬‬ ‫ערך‬
‫קלא‬ ‫שים הגדול של ע״ב שמיה‬ ‫בהתלבשות‬ ‫ריב שמותיו בהיותו‬
‫קלב‬ ‫דבג צירופי שמות‬ ‫בספירות‬
‫קלב‬ ‫ר נ ד שילובי שמות‬ ‫ריג הוי׳ אלקים‬
‫קלג‬ ‫ר כ ה שערוה בראש אדם קדמון‬ ‫קכו‬ ‫ריד שם הוי״ה בכמה פנים‬
‫קלג‬ ‫רבו שערות הראש והדיקגא‬ ‫רטו שם הוי״ה ע״ש עשר ספירות‬
‫המכלילות כל העולמות‬
‫?■‪1‬‬
‫ק‪3‬ו‬ ‫רמז מילויי שמות הקודש‬
‫'‪^/ K‬‬ ‫רכז תבונה‬ ‫ריז שם ע״ב השרשי העולה ממילוי‬
‫ר כ ח תהו‬ ‫קכז‬ ‫שם הוי׳‬
‫אנפין ‪j1‬‬
‫תיקוני דיקנא דאריך‬ ‫ריח ארבעת מילוי' שם הוי‪ /‬ע׳׳ב ס״ג‬
‫קלד‬ ‫מדות של רחמים[‬ ‫קכז‬ ‫‪1)8#11is#‬‬
‫תיקוני רישא דאריך אנפין ]ן׳‬ ‫ריט שמות ע״ב ם״ג מ״ה ב״ן כל אחד‬
‫תיקוני רישא[‬ ‫קפח‬ ‫מהם כלול מארבעתם‬
‫קלז‬ ‫רל א תלמוד‬ ‫ע״ב ם״ג מ״ה ב״ן שבאדם קדמון ק פ ח‬
‫קלז‬ ‫א תפארת‬ ‫דכ א שם הוי׳ מאיר בהספירות בכל‬
‫רלג ב תפארת ן רתמים(‬ ‫ק לא‬ ‫ספירה כפי הניקוד שלה‬
 ‫■‪Ii» ll ilih liB liS I‬‬ ‫‪1 ■ l i B SiB lyik‬‬
‫‪u w‬‬ ‫‪ly n‬‬ ‫‪n n sD‬‬

‫סדר לימוד למתחילים בדרך נכון דבר דבור על אפלו ‪ p‬הקל אל החמור *(‬
‫מסומנים באותיות א ב כאשר צרינו במפתח הערכים ןא[‬

‫קם•‬ ‫‪.Hip‬‬ ‫קפז‬ ‫‪.f‬‬ ‫ר‪,‬פט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫־*‪,.‬ן‬ ‫קלז‪.‬‬ ‫קלט‪.‬‬ ‫קפח‪.‬‬ ‫כד‪,‬‬ ‫כז‪.‬‬ ‫קפד‪.‬‬
‫‪Dp‬ו‬ ‫קנח‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫קמז‪.‬‬ ‫‪.Hip‬‬ ‫‪1‬ז‪.‬‬ ‫קכט‪.‬‬ ‫קסו‪.‬‬ ‫נח‪.‬‬ ‫רט‪.‬‬ ‫קם‪.‬‬
‫קנד‪.‬‬ ‫‪j ip‬‬ ‫קנב‪,‬‬ ‫רפח*‬ ‫כב‪.‬‬ ‫‪,%‬‬
‫ג‪. 1‬‬ ‫קייה‪.‬‬ ‫‪.*•"K‬‬ ‫לט‪,‬‬ ‫קפא‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫קסג‪.‬‬ ‫קכו‪.‬‬ ‫קנח־‪.‬‬ ‫‪P0,‬‬
‫««‬
‫רח‪..‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫קבג‪.‬‬ ‫קפס‪.‬‬ ‫טט‪,‬‬ ‫נג‪.‬‬
‫קנו‪.‬‬
‫קס!‪.‬‬ ‫קעז‪.‬‬ ‫קפ ח‪ .‬פג‪.‬‬ ‫סז‪.‬‬ ‫קנז‪.‬‬ ‫קפג‬ ‫קו‪.‬‬ ‫קפ ח‪.‬‬ ‫קפב‪.‬‬ ‫קלה‪.‬‬ ‫פה‪.‬‬
‫^‪S8‬‬ ‫ענ‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬ ‫סח‪.‬‬ ‫קיט‪,‬‬ ‫פו‪.‬‬ ‫קנא‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬
‫רנ‪1‬ז‪.‬‬ ‫רפו‪.‬‬ ‫‪jn‬‬ ‫ס‪.‬‬ ‫עז‪.‬‬ ‫קד‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫יד‪,‬‬ ‫סד‪.‬‬
‫‪m1‬‬
‫‪^w‬‬ ‫דפ ‪. 1‬‬ ‫‪.HDP‬‬ ‫רפ‪.‬‬ ‫‪.m‬‬ ‫פ ח‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬פ‪.‬‬ ‫פ‪.‬‬ ‫רלב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫פא‪.‬‬
‫‪.HI‬‬ ‫םפ‪. 1‬‬ ‫קלנ‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫דלג‪.‬‬ ‫רי‪.‬‬ ‫מד‪.‬‬ ‫נד‪.‬‬
‫*‪« 1 !sssf‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪.HP‬‬ ‫‪J1‬‬ ‫קנם‪.‬‬ ‫נח‪.‬‬ ‫ק יד‪.‬‬ ‫‪.H1‬‬ ‫צד‪.‬‬ ‫פ נ‪.‬‬ ‫קלח‪.‬‬
‫‪.m‬‬ ‫‪ 1‬ח‪.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫ליך!‬ ‫קפו‪.‬‬ ‫‪ 1‬ח‪.‬‬ ‫‪.HDp‬‬ ‫^‪ 1‬פ‪.‬‬ ‫קג‪.‬‬ ‫רז‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫‪■p‬‬ ‫‪JD‬‬ ‫קס^‪.1‬‬ ‫ק ‪ 1‬פ‪.‬‬ ‫קח‪.‬‬ ‫קע‪.‬‬ ‫יס‪.‬‬ ‫קפח‪.‬‬ ‫סא‪.‬‬ ‫ס‪.‬‬ ‫גט‪,‬‬
‫י ?‪.‬‬ ‫‪?■ 5.si8!f‬‬ ‫ס!‪.‬‬ ‫רב‪.‬‬ ‫ר‪. H‬‬ ‫'‪. te s 4*0‬‬ ‫ן‬ ‫פנ‪.‬‬ ‫קעו‪,.‬‬ ‫קפח‪.‬‬ ‫קעד‪.‬‬ ‫' ‪.45^4*0■ P‬‬ ‫קעא‪.‬‬
‫^‪SSl‬‬
‫רג‪,‬‬ ‫קצה‪.‬‬ ‫פח‪.‬‬ ‫מח‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫קפד‪.‬‬ ‫קכז‪,‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫לג‪.‬‬
‫^‬ ‫'׳*־‪.‬ן‬ ‫קפג‪.‬‬ ‫רפו‪.‬‬ ‫לז‪.‬‬ ‫עה‪.‬‬ ‫‪88S|IS8i:‬‬
‫עט‪.‬‬ ‫פו‪.‬‬ ‫כא‪,‬‬ ‫קצב‪.‬‬

‫*( ואכן יש ערכים אשר אינם מסודרים ע״פ סדר ההשתלשלות‬

 ‫אקדמות מלץ‬
‫ובכל החכמה תדעו נאמנה‪ ,‬אף‬ ‫אשתחוה ואכרעה אברכה לפני‬
‫שהיא בסדר והדרגה‪ ,‬מפני‬ ‫הוי״ה‪ ,‬כי הוא קוני‬
‫שבכך בחר ולא בהכרחה‪ ,‬כי בכל‬ ‫בוראי יוצרי ועושי‪ .‬אודה לו בכל לבב‬
‫יכויול הרי אין הזקקה‪,‬‬ ‫שעזרגי עד כה‪ ,‬ומתחנן מלפניו‬
‫להתברך בכל מכל כל לחי‪.‬‬
‫אליכם אחי אקרב עריכה‪ ,‬יערב גא‬
‫עליכם כמנחה‪ ,‬מושגים‬ ‫הודיעונו כי בלימוד תורה הפנימה‪,‬‬
‫נחמדים מפנינים יקרים‪ ,‬מלוקטים מפי‬ ‫ויקרב‬ ‫גליותינו‬ ‫יקבץ‬
‫סופרים וספרים‪ .‬ואלו שלא נרשמו‬ ‫הגאולה העתידה‪.‬‬
‫מהיכן נלקחו‪ ,‬מפני שמכמה מקורות‬
‫יחדו נארגו‪ .‬רשמתום בעת למורי‬ ‫חכמת האמת לידע פעולות המאציל‬
‫המסקנות לזכרון‪ ,‬ולא אמנע טוב‬ ‫בבריאה‪ ,‬להגות בה עדי‬
‫מהיות לכם לאגרון‪ .‬ינעם ויבושם‬ ‫נזכה נחיה ונראה‪ .‬לדעת אלקינו לכוון‬
‫כריח קטורת‪ ,‬ואל תראני שאני‬ ‫הרעיוני□‪ ,‬להמשיך דירתו יתברך‬
‫שחרחרת‪ .‬לא תחשדוני שבראתי‬ ‫בתחתונים‪.‬‬
‫מקרבי‪ ,‬כי הדברים עתיקים ולא‬
‫מלבי‪L ,‬לכן איננה יוהרה קרויה‪L ,‬‬
‫ואל‬ ‫‪L‬‬ ‫הנ בונו ת חכמה הזאת הם‪ ,‬שורשי‬
‫תשימו עלי כלימה‪.‬‬ ‫כל פעולה למצאם‪ .‬האורים‬
‫העליונים מאירים בסדרים שונים‬
‫הענינים בסדר אלפא ביתא נסדרו‪,‬‬ ‫מחולפים‪ ,‬ואפוא משתנים מצבי‬
‫וישנם אשר במקומם לא‬ ‫פרצופי עולמים‪ ,‬וכן יסודה כלילה‬
‫נגמרו‪ ,‬לזאת במפתח יצוין היכן‬ ‫אשר במצבה ובשמה קבועה‪,‬‬
‫בערכים אשר בהם נתקנו‬ ‫נשלמו‪,‬‬ ‫מפורטה בהתייצבות מחולפה‪ ,‬ושמות‬
‫מובדלים יקבוה‪ ,‬כי לסבב מסובבות‬
‫היעדכותה‬ ‫ושונות‪,‬‬ ‫מסוימות‬
‫ואשא עיני אל ההרים‪ ,‬להוי״ה‬ ‫והבחגותה תשנינה והשמות הם‬
‫המרומם מעל הרמים‪ ,‬לך‬ ‫להורות‪ .‬מסובבות הנצבות בתחתית‬
‫תצפה כל עין‪ ,‬בראת כל יש מאין‪,‬‬ ‫סיבתן בהשתלשלות‪ ,‬מקיפות סביבות‬
‫והנחלתנו דת אש‪ ,‬להנחיל אהבי י״ש‪.‬‬ ‫הסיבות מאמצעותן בהתלבשות‪.‬‬
 ‫‪Jpw‬‬ ‫‪-?t ^ S‬־?^^‪-‬י‪$«-‬נ ^ ^^‪!f‬ז‪ST^rs‬ד^‪^1r^1:‬ר^^‬ ‫ןןן‪4^«--‬־^?‪a‬‬

‫אהבי‬
‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪Wi‬‬
‫‪m‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ffi‬‬
‫‪if‬‬
‫‪S5‬‬
‫‪m‬‬
‫^^‪15iM «m «m «nBHn>M aigaaiKiig{Sta<£ST11taaT‬‬

‫והבה ההתחברות וההתקשרות עדי‬

‫המטרה‬ ‫אל‬ ‫עד לגעת‬
‫התכליתי‪ ,‬היא בשתי דרכים‪ ,‬מתחילה‬
‫הוסדרה דרך ישרה קצרה נוחה‬
‫ונכוחה‪ ,‬ואילולי חטא אדה״ר הרי היה‬ ‫ע ״ ע חכמה‪.‬‬
‫מתהלך בה במישרים עד נכון‪ ,‬להתענג‬
‫על ה׳ ליאור באור פניו ית׳ לנצח‪ .‬אך‬
‫אדם‪ ,‬דרכ״ ההתקשרות גוף‬
‫מאחר שכן חטא הוסדרה לפניו ולזרעו‬
‫וג&םה‪ !.‬ו ת כ ל תו‬
‫אנו אחריו דרך אחרת עקלתון וארוכה‬
‫תהו וישימון עד אשר נגיע דרך שם אל‬ ‫בראשונה מתכונן הגוף ולאחר ‪P‬‬
‫מחוז חפצנו‪.‬‬ ‫הגשמה‬ ‫בו‬ ‫ניתנת‬
‫להחיותו‪ ,‬כמ״ש באדה״ר וייצר ה׳‬
‫סדר דרך הראשונה הרצויה‪ ,‬שתיכף‬ ‫אלקים את האדם עפר מן האדמה‬
‫מדי נפיחת הנשמה וכניסתה‬ ‫ויפח באפיו נשמת חיים )בראשית ר ‪.(1‬‬
‫בתוך הגוף להחיותו‪ ,‬טרם התחברותם‬
‫והתקשרותם‪ ,‬יעמוד האדם בשיקול בין‬ ‫ונוסף על מה שבחק הופעת הנשמה‬
‫טוב ובין רע‪ ,‬כי במצב רוחו כשלעצמו‬ ‫להחיות את הגוף‪ ,‬יש גם‬
‫יש מקום לשניהם והאפשרות לנטות‬ ‫בחוקה להתחבר עם הגוף לזככו‬
‫אנה ואנה להדבק במה שיחפוץ‪ ,‬באשר‬ ‫מעבותו וגסותו‪ ,‬ולהתקשר עמו‬
‫הוא תולדה משבירת הכלים ותיקונם‪,‬‬ ‫בהתקשרות אמיצות בקשר של קימא‬
‫אשר הם המה השרשים לכל תיקון‬ ‫להאירו עד שיהיה ראוי והנון להחלות‬
‫וקלקול ולכל הירידות והעליות‪ ,‬ובעודו‬ ‫עמה להננלות יחד להקבע בתענוג‬
‫באותו מעמד ומצב הוזהר מלאכול‬ ‫הנצחיות‪,‬‬
 ‫ערכי א׳‬ ‫אהבי‬
‫הגוף ביותר ממה שהיתה לפנים‪ ,‬ואף‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬ואז הרי אמנם כן‬
‫גם בחי׳ הנשמה השוכנת בתוך הגוף‪,‬‬ ‫השתייכה בו הבחירה‪ ,‬אם להשתפל‬
‫נמצאת סגורה במאסר‪ ,‬כי כבר איננה‬ ‫כלפי מטה להתירד ממדרגתו הבינונית‬
‫יכולה להזדהר מן האור העליון כפי‬ ‫להתדבק ברע‪ ,‬ואם להתרומם כלפי‬
‫הערך‪ .‬ומתחילה נצרך להחלק מהרע‬ ‫מעלה להתעלות ממדרגתו הבינונית‬
‫ולהפרד הימנו לגמרי‪ ,‬לחזור למצב‬ ‫להתדבק בטוב ולקגותו לעצמותו‪ .‬ומן‬
‫הקדמוני להעמד שנית כבראשית‬ ‫הראוי היה שיבחר בטוב ולהתגבר‬
‫במדרגה הבינונית בשיקול בין טוב ובין‬ ‫לקיים מצות בוראו‪ ,‬ובכן כבר היה‬
‫רע‪ ,‬ומשם להתרומם עוד כלפי מעלה‬ ‫מנותק לגמרי מכל סטיה ונטיה לרע‪,‬‬
‫להתעלות להדבק בטוב‪ ,‬ומדי כך‬ ‫ובזאת היה ג״כ מתכשר להכיל גילויי‬
‫תתחבר הנשמה עם הגוף בהתקשרות‬ ‫הגשמה והנשמה הרי היתה מתחברת‬
‫האמיצות‪.‬‬ ‫ומתקשרת עם הגוף והולכת ומתגברת‬
‫בתוכו לתקנהו לזככהו ולהעלהו עד‬
‫ו או ל ם גור הקב״ה במרת דינו שלא‬ ‫שהיה משתלם‪ ,‬וכ״ז הוא בקיומו מצותו‬
‫להשתלם‬ ‫האדם‬ ‫יוכל‬ ‫האחת‪ .‬ובעבודתו זו הקדושה היה‬
‫להתעלות ולהקבע בתענוג הנצחי‪ ,‬עודו‬ ‫מגביר ומכריע כלל כחות הטוב‪ ,‬והיה‬
‫בצורה שנתקלקל‪ ,‬שבה נאחז הרע‬ ‫נתוםף תעצמות ועוז בתיקוני הכלים‬
‫והודבק‪ ,‬ומיקר שלמותו ית׳ שלא‬ ‫העליונים עד שכלל כהות הרע היו‬
‫תתגלה על צורה זו‪ ,‬וכן לא יוכל‬ ‫מתבערים כליל‪ ,‬וכל העולם כולו היה‬
‫העולם להשתלם ולהתעלות בצורה‬ ‫יתקן בתיקון השלם‪.‬‬
‫שנתקלקל‪ .‬ולזאת הוסדרה הדרך‬
‫וכיון שחטא הפך הקערה על פיה‪,‬‬
‫השניה עקלתון וארוכה‪ ,‬והיא‪ ,‬שישב‬
‫והיוצרות נהפכו‪ ,‬והורד פלאים‬
‫כל ימיו בתשובה ומעש״ט ויתגבר‬
‫כי במקום היותו במדרגה הבינונית עוד‬
‫לעמוד בנפיונות‪ ,‬ועי״! יקנה לעצמותו‬
‫שורבב !העבר למדרגה תחתונה‪ ,‬ברע‪,‬‬
‫התיקון והשלמות‪ ,‬ואע״פ שלא יוכלו‬
‫והתדבק בו והאחז בקרבו‪ ,‬וטוב ורע‬
‫להגלות בפועל‪ ,‬כאמור שצורתו חשוכה‬
‫שמשו בו בערבוביה‪ ,‬ונתבלבלה הדרך‬
‫ועמומה‪ ,‬ואין הנשמה יכולה להתחבר‬
‫הראשונה הנכונה‪ ,‬ונהפך הגלגל‬
‫עמו‪ ,‬עכ״פ קונה אותם מרחוק באופן‬
‫לחרפות לדראון עולם‪ ,‬לו ולזרעו ולכל‬
‫כבוש והתעלמות בכה‪ ,‬ואחרי זמן‬
‫העולם כולו‪.‬‬
‫עבודתו יצטרך למות וגופו יחזור‬
‫ליסודו ותפרד הרכבתו ותפסד צורתו‬ ‫נקשה כפול ומכופל‪ ,‬כי‬ ‫ותיקונם‬
‫ויתבער כל רע שבקרבו ויתברר מכל‬ ‫בינתים הורחקה הנשמה מן‬
 ‫ערכי א׳‬ ‫אהבי‬
‫ולסוף אלף שגה הקב״ה חוזר ומחדש‬ ‫סיגיו‪ .‬ונשמתו לאחר שיוצאת מן הגוף‬
‫עולמו‪ .‬והעליות האדם תתחלנה עוד‬ ‫)ועובר עליה מה שעובר( זוכה ועולה‬
‫באלף השישי בתחית המתים כאמור‪,‬‬ ‫לעולם הגשמות ומתחזקת ממה‬
‫אבל עליותיו העקריות תהיינה באלף‬ ‫שנחלשה זהרה במאמרה‪ ,‬ומזדמנת‬
‫השביעי‪ ,‬ביום שכולו שבת מנוחה לחי‬ ‫למה שראוי להזדהר בזמן התחיה‬
‫העולמים‪ ,‬ובעולם שיתחדש‪) ,‬עיין בריס‬ ‫כשתשוב בגוף‪ .‬ולעתיד יחזור ויבנה‬
‫מנופה לף ג׳ ט״ג‪ ,‬בא״ל אמר הקב״ה ף‬ ‫בנין הגוף מחדש נקי מזוכך טהור‬
‫אלפים שנה יתקיים העולם בצדקות ונרשעוס‬ ‫וקדוש‪ .‬וכל מה שקנה בחיותו לפני‬
‫לפני‪ ,‬ואת״כ תאבל הרשעה‪ ,‬ותשאר הפנמה‬ ‫מותו בכח‪ ,‬חוזר ונעור‪ ,‬לפועל‪ ,‬ותכנס‬
‫והישרות וכר‪ ,‬ועיין לרן ה׳ ת״א פ״ג‪,‬‬ ‫בו הנשמה‪ ,‬ותתחבר עמו תיכף ומיד‬
‫ובעבודת ישראל פ׳ בלק ל״ה רשת(‪.‬‬ ‫בההתקשדות האמיצות‪ ,‬ותעלהו עילוי‬
‫אחר עילוי ער להעליה אשר כבר ראוי‬
‫להתלות עמה להנות בטובו האמיתי‬
‫אדם הראשון‬
‫ית'‪ ,‬וליאור באור פניו ית׳ לנצח סלה‬
‫ע ״ ע אדם‪ ,‬דרכי ההתקשרות גוף‬ ‫ועד‪ ,‬וכ״ז כפי השיעור אשר השתדל‬
‫ונשמה‪ ,‬ותכליתו‪.‬‬ ‫וקנה לעצמותו בזמן העבודה‪.‬‬

‫ו א ף להנשמה עצמה תגיע מעלה‬

‫אדם קדמון‬
‫יתרה מעבודת העוה״ז‪ ,‬בי מאז‬
‫סוד הכתר של כללות העולמות‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫קודם ירידתה בגוף‪ ,‬היתד‪ .‬עומדת‬
‫תמיד במדרגה אחת ע״ד המלאכים‬
‫ב ה ת ח ב ר ו ת והתאחדות הקו עם‬ ‫שהמה עומדים‪ ,‬ורק ע״י עבודתה‬
‫הרשימו‪ ,‬מכלל שניהם‬ ‫ראתכפיא ואתהפכא סטרא אחרא‪,‬‬
‫נאצל אדם קדמון‪ ,‬והוא כולל בעצמותו‬ ‫מתהלכת ועולה ברום המעלות עד אין‬
‫עשר ספירות ותרי״ג בחינותיהן וכל‬ ‫סוף‪ ,‬כי גילוי אלקות הנמשך ע״י‬
‫נהיגותיהן‪ ,‬וזהו סור בחי׳ אדם שהוא‬ ‫העבודה בעוה״ז היא העולה על כולנה‬
‫כלול מכל הבחינות‪.‬‬ ‫ועודפת לאין קץ‪.‬‬

‫כלומר א״ק הוא רצון הכללי שאחר‬
‫הצמצום לכל העולמות‪,‬‬
‫מהעולם הכי עליון עד כל פרטי עוה״ז‬
‫השפל‪ ,‬וכולם נסקרין בו בסקירה אחת‪,‬‬
‫ומצדו כל העולמות שוים בהשואה‬
‫וכן העולם בכדי שיוכל להשתלם‬
‫ולהכיל גילוי אלקותו ית׳‪ ,‬יצטרך‬
‫לפשוט צורתו‪ ,‬וללבוש צורה חדשה‪,‬‬
‫בסוד אמרם ז״ל שית אלפי שני הוו‬
‫עלמא וחד חרוב )סנהדרין צ״ז ע״א(‪,‬‬
 ‫ערכיי א׳‬

‫מ ש א ״ כ האצולות מן א״ק לא‬ ‫גמורה‪ ,‬כי כל ענינו בהם‪ ,‬הוא כח‬

‫נתפרשו שהן אחר חתימתו‬ ‫האלסות להתפשט לכולם‪.‬‬
‫וסיומו‪ ,‬ואדרבה הנה נאצלו מוהרי‬
‫המזהיר מתוכיותו ופנימיותו‪ ,‬ע״י פניו‬
‫ובכדי שהעולמות כן יתהוו בהדרגה‪,‬‬
‫ובקיעותיו‪ ,‬כאשר יתבאר אי״ה בע׳‬
‫באופן שהם עכשיו‪ ,‬לזאת‬
‫ענפי א״ק‪) ,‬ערן פנים‪ ,‬וע׳ אוזן תוסס פה‬
‫נתהוו ממנו כתרים פרטיים לכל עולם‬
‫ועולם ביתור‪.‬‬
‫והביאור כי באמת רק מציאות א״ק‬
‫לבדו היא מה שנתהווה‬ ‫‪ m m‬אופן האצלת עולם האצילות‬
‫תוך כל החלל‪ ,‬נשמתו גופו וזהרו‪,‬‬ ‫מהארות א״ק וגילוייו‪ ,‬שונה‬
‫והוא כולל הכל‪ ,‬ואין עוד ענינים‬ ‫לגמרי מאופן יקום עולמות בי״ע‪ ,‬היינו‬
‫אחרים תחתיו‪ ,‬והוא עמוק עמוק מי‬ ‫בריאת ע׳ הבריאה מע׳ האצילות וע׳‬
‫ימצאנו‪ ,‬אכן מהארת זיו זהרו לבד‬ ‫היצירה מע׳ הבריאה וע׳ העשיה מע׳‬
‫נתהוו העולמות‪ ,‬ובהם מדובר סדר‬ ‫ה^ירה‪ ,‬פירוש עולם הבריאה נברא‬
‫ודרך השתלשלות זה תחת זה‪ ,‬ואולם‬ ‫אחרי חתימת עולם האצילות בסיומו‬
‫לגבי א״ק לא שייך לומר שהעולמות‬ ‫עד״מ‪ ,‬ועד״! כל העולמות זה אחר זה‪,‬‬
‫עומרים תחתיו‪ ,‬שהרי הם הם‬ ‫בדרך סדר השתלשלות הישרה‪ ,‬כאשר‬
‫התפשטות כחו וגילוייו‪ ,‬ונחשבים‬ ‫עולם אחד משתלם מסתבב הימנו‬
‫בחלקיו כביכול‪,‬‬ ‫תחתיו עולם אחר הנמוך ופחות הערך‬
‫מסיבתו‪ .‬וכה משפט הפרצופים‬
‫וא״ת והרי כן מצאנו בדרושים‬ ‫והספירות שמתגלגלים מעילה לעלול‪.‬‬
‫המתארים את האילן ליחסי‬ ‫]ואמנם אמרו חכמז״ל רכל עלמין‬
‫העולמות ומצביהם‪ ,‬הא״ק מלמעלה‬ ‫מתקשרן דא בדא כהאי שלשלת‬
‫ותחתיו מוצב העתיק יומין )עיין ע״ת‬ ‫דאתקשרא דא בדא )זוהר ס׳ ויקרא לף י׳‬
‫שער ג׳(‪.‬‬ ‫דעשיה‬ ‫ספירות‬ ‫ע״ב(‪ ,‬דבעשר‬
‫מלובשות ע״ס דיצירה ובתוכן ע״ס‬
‫התשובדו‪ ,‬אין הכוונה שמה לבאר‬ ‫דבריאה ובתוכן ע״ם דאצילות ובתוכן‬
‫מקור מחצבת ראשיתו‬ ‫הא״א ובתוכו הע״י וכי ובתוכם אור‬
‫של הע״י‪ ,‬כ״א בנוגע ענין כח תנועתו‬ ‫הא״ס ב״ה‪) ,‬ועיין לקומי אמרים מניא פ״ו‬
‫והנהגתו‪ ,‬הנתון תחת שילטון סוד‬ ‫בהגהה גשם כפבי האד׳י‪ ,‬ועיין ע׳‬
‫שורש המתפלא המוסד בסופו של‬ ‫השתלשלות‪ ,‬וע׳ המלבשומ(‪.‬‬
 ‫ערב" א׳‬ ‫א ה מ‬

‫זהו ענין המלכות להוות ולהתאדן‬ ‫א״ק‪ ,‬והיינו בבחי׳ היחוד ד‪%‬סוד‬
‫)פ״ע שמוס הקודש והכינייס(‪,‬‬ ‫והמלכות שלו‪) ,‬ועיין ע׳ ע״‪ 3‬ש״ג מ״ה‬
‫נ״ן שנאדס קדמון ל״ה שס מ״ה‪ ,‬ונס׳ קל״ח‬
‫‪I 1*11‬‬
‫ס״ס פצ״ו(‪.‬‬

‫פנימיות ספירת החסד‪.‬‬ ‫היא‬ ‫סו ף דבר א״ק הוא עצמות כל‬
‫המציאיות )ע״פ סוד שם הוי׳‬
‫אהבת ישראל‬ ‫הכללי( והוא טמיר ונעלם ואיננו מושג‪,‬‬
‫כ״א בהארותיו המושגות‪ ,‬ומהן כל‬
‫כ ת ו ג בתורה ואהבת לרעך כמוך‬
‫העולמות על כל סדריהם ומדרגותיהם‪.‬‬
‫)יקרא י״נו י״ח(‪ .‬והיינו כמו‬
‫שהאדם אוהב את עצמו לא מפני‬
‫הרי‬ ‫שחושב שיש בו מדות טובות‪,‬‬ ‫וראוי־ להעתיק דברי קודש מס׳ נועם‬
‫אף המשכיל התועב ומואס במדותיו‬ ‫אלימלך )פ׳ לנדס נא״ל( יש‬
‫שבו מפני שהן גרועות‪ ,‬עכ״ז לא ימלט‬ ‫עולם הנקרא כל ישראל‪ ,‬והעולם ההוא‬
‫מלאהוב את עצמו אהבה עצמית‬ ‫שלם בלי שום פגם‪ ,‬כי הכללות ישראל‬
‫שהיא למעלה מטעם ודעת‪,‬‬ ‫הם צדיקים כמ״ש ועמך כולם צדיקים‬
‫)ישעי׳ ס׳ כ״א(‪ ,‬וא״כ אף שהפרטים‬
‫עדי! מצוה לאהוב את כל אחד ואחד‬ ‫חוטאים לפעמים אבל הכללות הם‬
‫מישראל נוסף על אהבתו אותו‬ ‫תמיד קיימים בקדושתם ואין שטן ואין‬
‫מטעם מעלותיו שהן שכלו ומדותיו‬ ‫פגע רע בהם חלילה‪ ,‬ותמיד צורתם‬
‫הטובות‪ ,‬וצריך לאהבו אהבה עצמית‪,‬‬ ‫חקוקה למעלה‪ ,‬והוא הנקרא בספרי‬
‫כי באמת בשרשם המה עצם אחד‪,‬‬ ‫קודש אדם קדמון‪ ,‬ושם אין שליטה‬
‫והיא אהבת ישראל שמצד הנשמה‬ ‫לחטא כלל‪ ,‬והאדם מקשר עצמו שם‬
‫והוא העיקר‪.‬‬ ‫ההיא ‪ ...‬ונתקן בקדושה‬
‫עליונה וכו׳‪.‬‬
‫אהו״ה‬
‫עי ץ ערכי שמות הק׳‪.‬‬ ‫אדנ״י‬

‫כ ש א ס ב ״ הז מאיר ובא בספירת‬

‫אה^״ה‬ ‫המלכות נקרא בשם‬
‫ע דין ערכי שמות הק׳‪,‬‬ ‫מלשון אדון כל הארץ‪ .‬כי‬
 ‫ערכי א׳‬
‫האפרוח‪ ,‬בלא דנירה‪) ,‬עיין אוצ״ח שער‬
‫מקורים פ״א(‪.‬‬
‫והנה ע״י האיברים האלה מתייחס‬
‫האדם ומשתייך לסכיבו‪ ,‬כלומר‬
‫הנפש שוכנת במשכנה‪ ,‬ובאמצעותם‬
‫משגיחה לחוץ‪ ,‬רואה שומעת מריחה‬
‫תוכן הדברים בעת יצירת הולד‬
‫מאירה הנפש ומבהקת תוך‬
‫האיברים עד שבוקעתם‪ ,‬להיותם‬
‫מנוקבים‪ ,‬ומההתנוצצות זיוי ההארה‬
‫המופקים מן הנקבים נוצרים החושים‪.‬‬
‫בהחושים‪ ,‬שהרי יתכן הנקבים מבלי‬
‫והבייאור‪ ,‬בתכונת הפנים נחקק‬
‫שיקרנו אור‪ ,‬וכאשר‬
‫מציגו אצל משה רבינו ע״ה שקרן עור‬
‫פניו)שמות ל״ד ל״ה{‪ ,‬וכן אמרו חכמז״ל‬
‫על פנחס שבשעה שהיתה רוח״ק‬
‫שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים‬
‫)רק״ר א׳ א׳(‪ ,‬וזה שבמציאות אין‬
‫נראה‪ ,‬בשביל שאין דיוקן של האדם‬
‫שלם אחר חטא אדה״ר‪ ,‬ולעתיד לבוא‬
‫יזדכך ויתקן דיוקנו‪ ,‬וע״ז נאמר‬
‫והמשכילים יזהרו מהר הרקיע )דניאל‬
‫י״‪ 3‬ג׳(‪.‬‬
‫בהבטה חדה בהתענינות רבה‪ .‬ירגיש‬
‫ואור הלז מאציל הארתו‪ ,‬וממנה‬
‫מתבקעים האיברים לנקבים‪,‬‬
‫ודרכיהם מופיעים זיוים שניים חיצונים‪,‬‬
‫ומעלימים על הארה ראשונה הפנימי‪,‬‬
‫אהביי‬
‫אוץ חוטם פה עץ ]אחפ״ע‬
‫בקיעים בפני א״ק[‬
‫דמות האדם ועניניו רומזים על‬
‫ההנהגה העליונה‪ ,‬היות היא‬
‫סיבתם והם מסובביה‪ ,‬ולכן נקדים‬
‫לבאר המסובבים‪ ,‬והמה ילמדו על‬
‫ב כ ל לו ת איברי אחפ״ע נבחן שלש‬
‫הבחנות‪ ,‬הבחנה ראשונה‬
‫מציאות נקביהם‪ ,‬הבחנה שניה מציאות‬
‫חושיהם שהוטבעו בהם‪ ,‬ה״ה ראיה‬
‫שמיעה ריח דיבור‪ ,‬ואין הנקבים תלויים‬
‫החושים רח״ל‪ ,‬והבחנה שלישית‬
‫הבליהם העולים מהם‪.‬‬
‫הבל הפה מרובה על שאר ההבלים‪,‬‬
‫הבל החוטם ממועט לעומת‬
‫הבל הפה‪ ,‬הבל האוזן הוא דק מן דק‬
‫עד שאיננו מורגש‪ ,‬כ״א כאשר יסתום‬
‫נקבי אזניו באצבעותיו ירגיש בתוכן קול‬
‫הברה והוא תנועת ההבל המפרכס‬
‫לצאת‪ ,‬הבל העין בלתי ממשי‪ ,‬אלא כח‬
‫גנוז החודר בהסתכלות‪) ,‬כמדומה לי‬
‫אם יסתכל אדם על זולתו זמן מה‪,‬‬
‫בזאת הזולת‪ ,‬ויפנה אליו כאילו‬
‫קראהו(‪ ,‬ומתבצע ומתגשם במוחש‬
‫אצל היענה שמסתכלת בביצתה לשם‬
‫עד כדי התבקעות ביציאת‬
 ‫ערכי א׳‬
‫כא״ק עדיין לא נצטייר מני שמץ‬
‫מבתי׳ צורה ודמיון איברים‬
‫כלל ועיקר חלילה‪ ,‬ומובן שמדובר אף‬
‫מרוחניים עלאיים הקדושים‪ ,‬כי א״ק‬
‫משולל ונבדל מעל כל ציורי איברים‪,‬‬
‫ואולם כל המציאיות כולן הוכנו בו‬
‫שתמצאנה ואף לפועל ממש‪ ,‬ומשרשות‬
‫בו בדקות נעלמה‪ ,‬ועל בחי' זו שבו‪,‬‬
‫מכוונים הדרושים בתורת ח״ן‪ ,‬וכדי‬
‫לשכך האוזן לשיובנו הדברים היטב‪ ,‬כן‬
‫מתארים ומכנים בו כנויי שמות‬
‫האיברים במושאל‪.‬‬
‫וא״ת הלוא מבואר בספרים גם‬
‫להפך‪ ,‬דהיינו שעצם שמות‬
‫האיברים כפי שנקראו בלשון הקודש‬
‫עולים על כהות רוחניים העליונים‪,‬‬
‫הנה‬ ‫סורי האיברים‪ ,‬ומשם מושאלים‬
‫׳־׳ ‪T‬‬
‫על איברים הגשמיים )עיין פרדס רמומס‬
‫שער המרים פ״א(‪.‬‬
‫ד!תשובה‪ ,‬אמיתות השמות והכנויים‬
‫בעולם‬ ‫הללו עולים‬
‫האצילות מן אריך אנפץ ולמטה )עיין‬
‫ע״ח שער נונמ״א פ״א(‪ ,‬נמצא בא״ק‬
‫מושאלים השמות ממטה‪ ,‬ובבני אדם‬
‫מושאלים מלמעלה‪.‬‬
‫ועתה נגיע אל הביאור ולא נאריך כי‬
‫הוא מקום גבוה‪ ,‬אדם קדמון‬
‫הוא התוצאה מההתקשרות הקו עם‬
‫הרשימו‪ ,‬ע״ד מהות האדם התחתון‬
‫שלא תבהיק יותר מדי‪ ,‬וזירם הללו‬
‫מותאמים כבר לערך האיברים‪ ,‬ומהם‬
‫שפע חיי החושים רשר״ד וההבלים‪.‬‬
‫והיות שהזיוים הם מבחינת הארת‬
‫הנפש‪ ,‬אינם נראים שאין‬
‫הדיוקן שלם כאמור‪ ,‬ואדרבה מהארת‬
‫הפנים נראה לפחות קלסתר‪ ,‬סבר פנים‬
‫יפות‪ ,‬חן ועדינות‪ ,‬יען שמתלבשת‬
‫באיזה לבוש דהיינו איבר הפנים עצמו‪,‬‬
‫משא״ב הזיוים כערומים המה‪ ,‬ולזאת‬
‫אין תפיסה בהם‪.‬‬
‫ו ה פ ר ש גדול בין הארת הפגים‬
‫להזיוים‪ ,‬כי הארת הפנים‬
‫היא צורה כללות סתומה‪ ,‬והזיוים כבר‬
‫נפרטו והצטמצמו עד להיות ראויים‬
‫האיברים‬ ‫למזוגת‬ ‫ומסוגלים‬
‫ותכונותיהם‪ ,‬בכדי שיוכלו להכילם‪,‬‬
‫ובפרטיות כל זיו לערך האיבר שמופיע‬
‫אכן בתוך ההארה והזיוים והחושים‬
‫וההבלים‪ ,‬מצויה עצם מהות‬
‫הנפש‪ ,‬והיא היא הפועלת כל‬
‫פעולותיהם וכו׳‪ ,‬והמה אך ורק‬
‫אמצעיותיה‪ ,‬והיא עמיקא וטמירא‪.‬‬
‫‪1‬ע״פ הדברים האלה נעלה ונבוא‬
‫בביאור סיבתם בהררי קודש‬
‫במושגי אחפ״ע בפגי א״ק‪ ,‬אבל הקדמה‬
‫אחת נוצרך לקדם‪.‬‬
 ‫‪ IJ‬ויי* וי* ‪I‬‬
‫‪•H‬‬ ‫ערכי‬ ‫ח‬
‫ו סו די החושים הללו משתרשים עוד‬ ‫שהוא קישור נשמה עם נוף‪ ,‬כלומר‬
‫לפני ולפנים באור הקו‪ ,‬באשר‬ ‫אור הקו הבלתי גבול ותכלית מצטמצם‬
‫נמצא תוך הרשימו‪ ,‬סוד שמות הקודש‬ ‫ומתלבש תוך מסגר הרשימו סוד‬
‫ע״ב ס״ג מ״ה בין‪.‬‬ ‫הגבולים‪.‬‬

‫‪ pm‬ו מתלבש תוך כל הבחינות אשר‬ ‫אמנם מופק ממנו הארת הקו עד‬
‫הרצינו‪ ,‬על כל תנועותיהן‬ ‫החוצה כביכול ה״ה דרכי‬
‫ופעולותיהן‪ ,‬אך הוא טמיר ונעלם‪.‬‬ ‫ההנהגה אל העולמות‪ ,‬והפקת ההארה‬
‫מתראית בשלבים שונים דהיינו בכמה‬
‫זכור אל תשכח את אשר דברנו‬ ‫פנים‪ ,‬כפי ציורי האיברים ומסגדיהם‬
‫בציורי א״ק שהם במושאל‪ ,‬כי‬ ‫אשר מתוכם מופקת‪ ,‬ועל ידם מופיעה‬
‫הוא מאוד נעלה מעל ציורים‪ ,‬אלא‬ ‫ומתראית‪.‬‬
‫שבו ענין הערכות וכוננות את תכנית‬
‫ראשית הפקתה היא בתואר פני‬
‫הציורים לשיהיו‪ ,‬והוא עמוק עמוק מי‬
‫כללות‬ ‫בהארה‬ ‫א״ק‪,‬‬
‫ימצאנו‪) ,‬ועיין ע׳ פגים(‪.‬‬
‫סתומה נשגבה ונבדלה‪ ,‬וממנה נאצל‬
‫זיו אשר תכונתו היא בחי׳ תגבורת כח‬
‫אוירא דכיא ]מוחא עילאה‬ ‫פלישה‪ ,‬הפולש וחודר בחי׳ גררים‪,‬‬
‫ובוקע בחי׳ כלי האיברים אחפ״ע‪,‬‬
‫פירוש מזככם עד שיוכשרו להכיל‬
‫ד‪,‬וא בחי׳ הדעת דעתיק יומין הגגנזה‬
‫ולהפיק מבחי׳ זיו ההארה‪ ,‬והזיו הלז‬
‫בין כתר וחכמה דאריך אגפין‪,‬‬
‫מאציל הימנו זיו שני חיצוני‪ ,‬אשר‬
‫ונקראת מוחא עילאה סתימאה‪ ,‬לעומת‬
‫יתפרט לארבעה זיוים וישתעבדו תחת‬
‫מוחא‬ ‫הנקראת‬ ‫דא״א‬ ‫החכמה‬
‫ציורי האיברים‪ ,‬ומדי עברם בהם‬
‫סתימאה‪.‬‬
‫מעלימים ומכסים על זיו הראשון‬
‫הפנימי הפשוט )עיין ע״פ שער טנפ״א‬
‫ובד? לא נאמר שהיא מלובשת בא״א‬
‫פ״א( ובהם מתיצר דרכי סיבוב כל‬
‫ע״ר שנאמר על הז״ת דעתיק‬
‫ההנהגה והשליטה‪ ,‬בחי׳ החושים ראיה‬
‫יומין שהם מלובשים בא״א‪ ,‬כ״א שהיא‬
‫שמיעה ריח דיבות‬
‫גנוזה בו‪.‬‬
‫והבליהם העולים מהם‪ ,‬המה‬
‫ו ה ביי או ר‪ ,‬המלובש ענינו הוא לקיים‬ ‫סודי הספירות והעולמות‬
‫המלבוש ולנהג אותו או‬ ‫המסתבבים ומשתלשלים מהם‪.‬‬
 ‫ערכי א׳‬ ‫אהבי‬
‫כל התשע הספירות‪ ,‬ובחכמה נכללות‬ ‫לחזקו עכ״פ‪ .‬אך הגנוז עומד בהגנז‬
‫השמונה‪ ,‬וכי‪.‬‬ ‫לתכלית אחרת‪ .‬ולענייננו הדעת דע״י‬
‫עומדת בא״א לקבל תולדות הנהגות‬
‫הכתר הוא חיותן של כל‬ ‫והנה‬ ‫האצילות ולהעבירן אל הרדל״א אשר‬
‫הספירות‪ ,‬והוא מניע את‬ ‫ממנו מתגלגלין הלאה לשלמות הסופי‬
‫תנועותיהן‪.‬‬ ‫להקבע לעולם הנצחי‪ ,‬כמבואר במקומו‬
‫)פ׳ דשא דלא ידיפ ולא אפידע ]רדל״א[‬
‫וכן עבודת האדם מהארת אור הישר‬ ‫ושפקופיו‪ ,‬ז״ה נמצא‪ ,‬ועיין ס׳ קל״ס פ״ס‬
‫היא בסדר והדרגה בתורה ומצות‬ ‫ס׳ צ״מ(‪.‬‬
‫וזיכוך הנפש ממדרגה למדרגה בכדי‬
‫להמשיך אור האלקי מההעלם אל‬
‫אור‬
‫הגילוי בנפשו ובכל העולם‪.‬‬
‫הי ו ת הדבר היותר דק שבגשמיים‬
‫אור חוזר‪ ,‬הוא בחי' התעוררות הבאה‬ ‫הוא האור‪ ,‬על כן כחותיו ית׳‬
‫בהמשך לאור הישר‪ ,‬פירוש‬ ‫והתפשטיותיהם‪ ,‬בשם אורות נקבו‪ ,‬אף‬
‫אחר שנאצלו ונשתלשלו ונתפשטו‬ ‫שאין ביניהם שום דמיון כלל ח״ג‬
‫הספירות מכתר עד מלכות‪ ,‬חוזרות‬ ‫]ובשער היחוד והאמונה פ״י )>‪rr‬‬
‫הספירות להמשך כלפי מעלה להדבק‬ ‫ללקובוי אמדס מגיא( מבואר שלכן נמשלו‬
‫במאצילן להתכלה בו ית'‪ ,‬בסוד‬ ‫לאורות שע״י משל הלז יובן ביותר‬
‫והחיות רצוא ושוב )יפזקאל א׳( ובבחי׳‬ ‫יחוד הספירות עם מאצילן ית׳ ע״ד‬
‫‪ 1‬מהופכות המדרגות‪ ,‬כלומר ספירת‬ ‫יחוד האור עם המאור עי״ש[‪.‬‬
‫המלבות נעשית הכתר וכן בדרך זה עד‬
‫הכתר שהוא נעשה המלכות‪ ,‬בסוד‬
‫א אוד ״שר‪ ,‬אוד חוזר‬
‫נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן‬
‫)שפר יצירה פ״א ך(‪.‬‬ ‫ישר הוא סדר ההאצלות‬ ‫אור‬
‫הספירות והשתלשלות! גילוייהן‬
‫והכיאור‪ ,‬שאחרי ככלות הכל מופיע‬ ‫והתפשטיותיהן‪.‬‬
‫אור הא״ם ב״ה אל‬
‫המלכות‪ ,‬והיא מתלהבת ומתלהטת‬ ‫תחלה נאצל הכתר‪ ,‬וממנו נאצלה‬
‫בתגבורת התפעלות האלקות‪ ,‬ומתעלית‬ ‫החכמה‪ ,‬וממנה נאצלה‬
‫מעלה מעלה לקדמותה‪ ,‬ואחריה‬ ‫הבינה וכי‪ ,‬וכל מה שמשתלשלות‬
‫נמשכות כל הספירות מיסוד עד‬ ‫מתחלשות‪ ,‬זאת אומרת בכתר נכללות‬
 ‫ערכי א׳‬ ‫א ה ביי‬

‫ממקורן‪ ,‬המקור מופיע ומאיר בסוד‬ ‫הכתר‪ ,‬וחוזרות ממטה למעלה למקורן‪,‬‬
‫אור ישר‪ ,‬ובהופעתו מתקן ומסדר‬ ‫וזהו מש״כ אני ראשון ואני אחרון‬
‫העשר ספירות על כל בחינותיהן‪ ,‬ואפס‬ ‫)ישפי׳ מ״ד(‪ ,‬ללמד שהוא ית׳ סוד הכל‬
‫באופן היוליות‪.‬‬ ‫וכמו שמתגלה במדרגה הראשונה כך‬
‫מתגלה במדרגה האחרונה‪.‬‬
‫ובהסתלקות המקור והתעלמותו‬
‫בסוד אור חוזר‪ ,‬מאז‬ ‫עבודת האדם מהארת אור חוזר‬
‫נשארות הספירות עשויות בציודן‬ ‫היא הזזת עצם הנפש מעומק‬
‫הלב‪ ,‬מגודל ההתפעלות מאור האלקי‪,‬‬
‫והשתוקקותה היא לצאת מהגבלותיה‪,‬‬
‫ע ד ״ ם להדלקת נר ע״י גחלת לוהטת‪,‬‬
‫להדבק באחד‪ ,‬עד כליון ממש‪ ,‬ואיננה‬
‫שאין השלהבת עולה כ״א‬
‫חפצה לעורר ההמשכה מלמעלה‬
‫בהסרת הגחלת‪.‬‬
‫למטה‪ ,‬כי מואסת בחיי הגוף‪.‬‬
‫ואולם אין המקור מסתלק לגמרי‬
‫אך כבר אמרו )הקדמה למ״ז‪ ,‬וספר‬
‫מהספירות‪ ,‬אלא מקיף עליהן‬
‫היצירה פ״א( אם רץ לבך שוב‬
‫והוא הוא חיותן‪ .‬ואין התעלמות המקור‬
‫לאחר )ועוד ג׳ לאחור‪ ,‬למקום( פירוש‪,‬‬
‫בהשואה לגבי כל הספירות‪ ,‬כי לא‬
‫אם רץ לבך להבטל ולהתכלה למעלה‪,‬‬
‫התרחק מהכתר כ״כ כמו מהחכמה‪,‬‬
‫שוב לאחד )לאחור‪ ,‬למקום( כלומר‬
‫ולא התרחק מהחכמה כ״כ כמו‬
‫שאין זו הכוונה העליונה‪ ,‬כמ״ש לשבת‬
‫מהבינה וכי עד המלכות שהימנה‬
‫יצרה )ישעי׳ מ״ה(‪ ,‬כי נתאוה הקב״ה‬
‫התרחק ביותר‪.‬‬
‫להיות לו דירה בתחתונים )מנחומא ס׳‬
‫וכן מצינו כשהקב״ה למד עם משה‬ ‫נשא נו״ז(‪ ,‬ועיקר הרצון העליון הוא‬
‫נתן לו ריוח בין פרשה לפרשה‬ ‫שימשך אלקותו ית׳ למטה דוקא‪.‬‬
‫להתבונן )פורס נהנים ס״א ג׳(‪ .‬ואולי‬
‫הטעם לזה כנ״ל‪ ,‬והיינו כדי שדיבורו‬ ‫אולם אי אפשר להיות השוב בלתי‬
‫ית׳ יתיישב יפה במשה‪ ,‬הוצרך‬ ‫הרצוא‪ ,‬ושניהם כאחד טובים‪,‬‬
‫להפסקה וד״ל‪.‬‬ ‫שכפי תגבורת הרצוא כך ממשיך אח״ב‬
‫האור האלקי‪.‬‬
‫ג אור יישר‪ ,‬אוד חו!ד‬
‫ע ״ ע אספקלריא המאירה‪ ,‬ושאינה‬
‫ב אור יישר‪ ,‬אור חוזר‬
‫מאירה‪.‬‬ ‫הספירות‬ ‫התאצלות‬ ‫דרך‬ ‫הוא‬
 ‫ע ר ב' א׳‬ ‫אהבי‬
‫מכולא וכו׳‪ ,‬וכן ברע״ם )ס׳ פנחס דף‬ ‫אור ם‪ ^^p‬היישר‪ ,‬אוד מקיין?‬
‫רכ״ה ע״א(‪ ,‬איהו סובב על כל עלמין ‪ .‬״‬ ‫החוזר‬
‫איהו ממלא כל עלמין וכו׳‪.‬‬
‫א‪ 1‬ר המקיף הישר לא נכנס בתוך‬
‫והעניין הוא‪ ,‬האור האלוקי המאיר‬ ‫כלי מעולם‪ ,‬כי הכלי לא יכילגו‪,‬‬
‫אף שעה מועטת‪ .‬ואור המקיף החוזר‬
‫ומחיה את כל עולמות‪ ,‬מצוי‬
‫תוך העולמות בכמה פנים‪ ,‬ונכללות‬ ‫כן נכנם בתוך הכלי‪ ,‬אך חזר ויצא‬
‫הימנו בסוד מקיף‪.‬‬
‫נחלקים לשנים‪ ,‬באופן של מקיף ובאופן‬
‫של פנימי‪.‬‬
‫‪ 1‬א״ת מאחר שאור החוזר סופו היה‬
‫ופשר הדבר‪ ,‬האור הנעלה והנעלם‪,‬‬ ‫לצאת בסוד או״מ‪ ,‬לפי שאין‬
‫המרומם ומתנשא מהגלות אל‬ ‫יכולת הכלי לסובלו‪ ,‬א״כ מדוע נכנם‬
‫הנבראים תוך השגתם והרגשתם‪,‬‬ ‫בתחלה‪ ,‬והיה לו לישאר בסוד מקיף‪,‬‬
‫כמו אור הישר שלא נכנם כלל‪.‬‬
‫נקראהו סובב ומקיף‪,‬‬

‫והחיות‬ ‫האור‬ ‫זיו‬ ‫והשפעת‬ ‫ה ת ש ו ג ה שכן הוא כוונת המאציל‬

‫המשתלשל ומצטמצם‬ ‫ית׳ לשיהיה שתי מדרגות‬
‫להיות כן מושג ומורגש בפנימיות‬ ‫בבחי׳ מקיפים‪ ,‬אחת נמוכה מחברתה‪,‬‬
‫הנבראים שבכל העולמות לכל חד‬ ‫א׳ בחי׳ המקיף הגדול סוד או״י בבחי׳‬
‫לפום שיעורא דיליה נקראהו אור‬ ‫יחידה‪ ,‬ב׳ סוד או״ח בבחי׳ חיה‪,‬‬
‫הממלא ופנימי‪ ,‬היות שמאיר ובא‬ ‫שיתמעט האור ויכנס בפנים הכלי‪,‬‬
‫בפנימיותם בגילוי השגתם והרגשתם‪.‬‬ ‫ואעפ״י שאיננו מתמעט עכ״ב שיוכל‬
‫להתיישב בהכלי וחוזר להיות מקיפו‬
‫מבחוץ‪ ,‬מ״מ אינו חוזר לגמרי להתעלם‬
‫פ ש ל למה הדבר דומה‪ ,‬לאבן‬
‫מהכלי כאור הישר‪ ,‬אלא אדרבה הוא‬
‫הפורחת באויר מחמת כה‬
‫הוא המחייהו‪,‬‬
‫הוודקה‪ ,‬פשוט הוא שלא נוספה באבן‬
‫שום חיות וצורה באשר היא פורחת‪,‬‬
‫ולא געלתה צורתה מצורות הדוממות‪,‬‬ ‫]סובב‬ ‫ופדמיי‬ ‫מקייף‬ ‫אור‬
‫כי כח הזורקת שמפריחה אין נופח‬
‫בתוכה חיות של תנועה כי אין האבן‬
‫מוכשרת לקבלת שום חיות של תנועה‪,‬‬ ‫מהימנא )פ׳ בהר דף ק״ט‬ ‫ברעיא‬
‫אלא משפיע בה באופן חוצה לה‪ ,‬זה‬ ‫ע״ב(‪ ,‬אנת לבר מכולא‪ ,‬ולגו‬
 ‫ערכי א׳‬

‫אודות וכלים בספירות‬ ‫‪:‬פריחה‪ ,‬ואין חיות וצורה נכנסת‬

‫בקרבה‪ ,‬זהו דוגמת בחי׳ מקיף‪.‬‬
‫עד״מ לנשמה בתוך גוף‪ ,‬הנשמה‬
‫מחיה את הגוף‪ ,‬ומנועעת את‬ ‫ו מ ש ל לבחי׳ פנימי‪ ,‬לילד קטן הלומד‬
‫תנועותיו‪ ,‬ופועלת בו אותן הפעולות‬ ‫לכתוב‪ ,‬פשוט הוא שכן‬
‫המושרשות בו‪ ,‬בכל אבר ואבר פעולתו‬ ‫נעלתה צורת ידו‪ ,‬שנוספה בה נ ח‬
‫הפרטית כפי שמושרשת בו‪ ,‬העין‬ ‫פעולת הכתיבה שנעדרה מקודם‪.‬‬
‫לראות האוזן לשמוע וכו'‪ ,‬כן עד״ז‬
‫בנמשל הספירות העליונות מצורפים‬ ‫ואף באור המקיף ישנן מדרגות רבות‪,‬‬
‫בהן אורות וכלים‪ .‬הכלים‪ ,‬בהם‬ ‫יש שמתראה אל האור הפנימי‪,‬‬
‫מושרשים הנבראים כולם לבל‬ ‫עד״מ לאדם המתפעל התפעלות נפשי‬
‫מקריהם‬ ‫סגולותיהם‬ ‫תכונותיהם‬ ‫מענק של קדושה‪ ,‬אף שהענק הוא‬
‫ופעולותיהם‪ ,‬והאורות המה מחיים‬ ‫ומקיף‬ ‫וסובב‬ ‫ומרומם‬ ‫מופלא‬
‫אותם‪ ,‬ומנועעים את תנועותיהם‪,‬‬ ‫מלהתלבש בתבונתו‪ ,‬ואעפי״כ פועל‬
‫ופועלים את פעולותיהם כפי מה‬ ‫בקרבו התפעלות פנימי‪ ,‬ויש גבוה מזה‬
‫עד שאין הנפש יכולה להרגיש בו כלל‬
‫אע״פ שהאור מאיר עליה‪ ,‬ועד״! ישנן‬
‫כלי הוא מטעם שהוא ככלי‬ ‫גבוה מעל גבוה עד אק סוף‪.‬‬
‫המחזיק בתוכו האור‪ ,‬ובלעדו‬
‫אין שום תפיסה אל האור‪ ,‬וכדוגמת‬ ‫ואולם כל אלו האורות המקיפים צד‬
‫כלי שע״י שואבים המים מהבאר‪,‬‬ ‫השוה שבהם שהם עדיין‬
‫והכלי הוא מבתי׳ הצמצום המסתיר‬ ‫בערך וביחס אל העולמות‪ ,‬כי הרי זהו‬
‫ומעלים על האור והחיות אשר בתוכו‪,‬‬ ‫כל ענינם להיות סובב ומקיף עליהם‬
‫ככלי המכסה על מה שבתוכו‪.‬‬ ‫להאיר להם ולהספיקם חיות ע״ד סיבה‬
‫ומסובב‪ ,‬אפם אינם נגבלים תוך‬
‫‪#‬ף‬
‫ואץ הכוונה על בחי׳ כלי ממש ח‬ ‫העולמות‪ ,‬ולזאת אינם ניכרים בתוכם‪.‬‬
‫רק שבח העליון להדת עצמות‬
‫וישות המציאיות אשר הוא הוא כה‬ ‫אמנם אא״ס ב״ה העיגול הגדול הוא‬
‫ההסתר לאור החיות לבל יתגלה אל‬ ‫בלי גבול ותכלית האמיתי‪,‬‬
‫המציאיות כדי שלא תתבטלנה‬ ‫ואף שהוא ית׳ םיבת כל הסיבות‪ ,‬הוא‬
‫ממציאותן‪ ,‬הוא הנקרא בשם כלי‪ ,‬ואף‬ ‫קדוש ומובדל מכל כל‪ ,‬ואין לשום‬
‫בחי׳ הכלי זכה ובהירה בתכלית הדקות‬ ‫נמצא שום ערך אליו ית׳ כלל ועיקר‪.‬‬
 ‫ערכיי א׳‬ ‫אהמ‬
‫ו אין התיישבותם נעשית בבת אחת‪,‬‬ ‫והזיכוך‪ ,‬אך בערך האור השוכן בתוכה‬
‫כ״א במעט מעט בהדרגה‪ ,‬ומדי‬ ‫נקראת בשם כלי‪.‬‬
‫כך מתחברים ומתקשרים יותר‪ ,‬ובזה‬
‫נתקנים הכלים ומתעלים ביותר‪ ,‬תיקון‬ ‫אור טעמו התבאר כבר‬ ‫וד! ש ם‬
‫אחר תיקון עילוי אחר עילוי‪ ,‬ומאז ועד‬ ‫במקומו)ע׳ אור( יעו״ש‪.‬‬
‫עתה עדיין האורות הולכים ומתיישבים‬
‫בהבלים בהשתרשות יותר‪ ,‬ומתגברים‬
‫אורות וכלים דרך התחברותם‬
‫תגבורת אחר תגבורת להעלות את‬
‫הכלים לטהרם ולקדשם עוד ועוד דבר‬ ‫כראשית התגלות ספירות נקודים‬
‫יום ביומו‪ ,‬והיה הברורים הנתבררים‬ ‫בעולם התהו‪ ,‬היו רק בחי׳‬
‫בכל יום תמיד עד עת התיקון השלם‬ ‫הכלים בלבד‪ ,‬כגופים בלי גשמות‪,‬‬
‫אשר יגמר תיקונם כאשר יטפלו‬ ‫ואסב״ה נפח בהם האורות לנשמות‬
‫ויתדבקו אל האורות באופן שיתאחרו‬ ‫חיים וגתחייו‪ ,‬אך לא התקשרו האורות‬
‫לאחד‪ ,‬להתענג וליאור באור פניו ב״ה‬ ‫עם כליהם בקשר של קימא‪ ,‬ואדרבה‬
‫אף חזרו האורות כלפי מעלה והתעלמו‬
‫מן הכלים ונסתלקו‪ ,‬בכדי שתנתן‬
‫ומוכן שהאמור שהאורות התעלמו‬
‫היכולת ביד הכלים להפיק זממם אשר‬
‫ונסתלקו מן הכלים‪ ,‬אין הפשר‬
‫הושרשו בחוקם לפי מה שהם‪ ,‬בלא‬
‫שנבדלו מן הכלים לגמרי אף מלהיות‬
‫הפרעת ומניעת האורות‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫מתייחסים להם מרחוק עכ״פ‪ ,‬שא״כ‬
‫שיפעלו הכלים כפי תכונתם וענינם‬
‫הרי היו מתבטלים כליל‪ ,‬ואין להם עוד‬
‫העצמותיים‪ ,‬והלוא המה דינים‬
‫שום פעולה‪ ,‬אלא הכוונה‪ ,‬שנתרחקו‬
‫התקיפים אשר מהם ישתלשל אחרי‬
‫מעליהם במאוד עד״מ‪ ,‬והארתם הגיעה‬
‫צמצומים רבים ועצומים‪ ,‬כח מציאות‬
‫אליהם רק בצמצום עצום‪ ,‬בשיעור‬
‫הרע הם״א‪ ,‬עד כדי שבירתם‬
‫הצריך למציאותם אז במצבם השפל‬
‫והשחתתם‪ ,‬מהרע עצמו‪.‬‬
‫ההוא‪.‬‬

‫ודרך ההתחברות הלז‪ ,‬היא הראויה‬
‫והרצויה לשלמות כוונת תכלית‬
‫הבריאה‪ ,‬כי ככה יודע ויראה איך מצד‬
‫תולדות חסרון אורו ית׳ והעדרו‪ ,‬נתיצר‬
‫הרע‪ ,‬ובמילוי החסרון בהופעת אורו‬
‫ית׳‪ ,‬ממילא התקן הכל‪.‬‬
‫ולאחרי שבירתם כאשר כבר נתבררו‬
‫אזי‬ ‫ונזדככג‬
‫התחיל להימשך האורות בחזרה אל‬
‫הכלים‪ ,‬ומתיישבים בתוכם בפנימיותם‪,‬‬
‫ומתחברים ומתקשרים עמהם‪ ,‬עד‬
‫שיתאחרו לאחד‪.‬‬
 ‫ערכי א׳‬
‫ב אותיות‬
‫בבירור גמור אמיתות יחודו ית'‪,‬‬
‫ענינן בהררי קודש בהספירות‪ ,‬יובן‬
‫ד״מ לנפש האדם כאופן‬
‫הופעת עשרה כחותיה חב״ד חג״ת‬
‫נהי״ם‪ ,‬בין אל האדם לו לעצמו והיינו‬
‫כשעולה במחשבתו רעיוני חכמה‬
‫והרהורי לבו‪ ,‬ובין בהופעתם לזולתו‬
‫היא רק ע״י התלבשותם באותיות‪,‬‬
‫גם המחשבה מצורפת מאותיות כמו‬
‫הדיבור‪ ,‬אך אותיותיה רוחניות ודקות‬
‫יותר מאותיות הדיבור‪ ,‬והאותיות‬
‫מתחברות ומתארגות בהרכבות שונות‬
‫לצירופי תבות‪,‬‬
‫שמתכשרים מאז ועד עתה‪,‬‬
‫כן עד״ז בספירות העליונות כדי‬
‫להעשות מהן פעולה במעשה‪,‬‬
‫צריכות להתלבש במור אותיות‪ ,‬והן‬
‫כ״ב מיני סדרים שבהם עוברות‬
‫הספירות להסתדר סדר גילוייהן‬
‫לפועל‪ ,‬כי הספירות הן סוד הבריאה‬
‫והנהגותיה בכת‪ ,‬אכן הדרך אשר‬
‫תצאנה בו לפועל הרי הוא עגין נוסף‪,‬‬
‫שאין ענין האותיות עצמיות הספירות‬
‫אלא כאמור שהן סדרים מסוימים‬
‫המתוקנים להסדיר גילויי הספירות‪,‬‬
‫ואף תמונתן בכתב מורות על גילוייהן‪,‬‬
‫ואפניהם‪ ,‬לפיכך נקראות אותיות‬
‫מלשון אתא בוקר )ישעי׳ כ״א(‪ ,‬נמצא‬
‫למד כדי שהספירות תגלינה מוכרחות‬
‫להשתעבד לסדרי האותיות‪ ,‬בסוד‬
‫בדבר ה׳ שמים נעשו )פהליס ל״ג(‪ .‬וכן‬
‫א ה בי‬ ‫וין•‬
‫ובזה יודע איפוא מתוך הרע עצמו‬
‫באשר הרע הס״א יתהפך ויתכיף‬
‫ויתבטל מפניו ית׳‪.‬‬
‫מתחילה ניתן מקום‬ ‫ולפיכך‬
‫למציאות הרע והאפשרות‬
‫להעשות תולדותיו ומארעותיו עד‬
‫תומם‪ ,‬ואחרי כבלותו‪ ,‬יגלה שלמות‬
‫יחודו ית׳ בפועל ממש‪ ,‬כאשר יתוקן‬
‫העולם במלכות שדי בב״א‪.‬‬
‫ונוסף על הכשרתם של הכלים‬
‫ע״י השראת האורות בתוכיותם‪ ,‬מסוד‬
‫אור הקו המדוד והשקול לפי ערכם של‬
‫הכלים‪ ,‬יעדף לוה תוספתו של הקנ״ה‬
‫המרובה על העיקר‪ ,‬בעת שיעלה רצונו‬
‫י ת‪ /‬להאיר אליהם אף גם מאורו‬
‫העליון העגול הגדול המקיף‪ ,‬ובאופן‬
‫שיהנו ויתפרנסו הימנו‪ .‬וממה שהאור‬
‫ההוא הוא נצחי ואין סופי‪ ,‬ימשך אף‬
‫אל הכלים ג״ב בחי׳ נצחיות‪ ,‬ליאור‬
‫באורו לנצח סלה ועד‪.‬‬
‫א אותיות‬
‫הן מחמשה מוצאים‪ ,‬אחה״ע מוצאם‬
‫מן הגרון‪ ,‬גיכ״ק מהחיך‪ ,‬זסשר״ץ‬
‫מהשנים‪ ,‬דטלנ״ת מהלשון‪ ,‬בומ״ף‬
‫משפתים‪.‬‬
‫מו‬ ‫ע ר כי א׳‬

‫אותיות באורות אוון חוטם ‪m‬‬ ‫נקראות האותיות בשם אבנים )ספר‬
‫יצירה פ״ל( כי הן בבחי׳ דומם )המדרגה‬
‫קו הא״ס הבלתי גבול ותכלית‬
‫הכי נמוכה מד׳ יסודות דצח״ם( לעומת‬
‫הצטמצם והתלבש תוך מסגרי‬
‫המוחין והמדות‪ ,‬ומשמשות לבנין בית‬
‫הרשימו סוד הגבולים שורש שורשי‬
‫מעבר להם‪.‬‬
‫הכלים והתחברו והתקשרו יחד‪ ,‬ע״ד‬
‫נשמה ת ך גוף‪ ,‬ומכלל שניהם נצטייר‬
‫ועכ״ז האותיות העליונות מושרשות‬
‫ונאצל אדם מדמו!‪.‬‬
‫בעצמיות הספירות ומאוחדות‬
‫עמהן בתכלית היחוד‪] ,‬אמנם האותיות‬
‫ובכן האורות המופקים הימנו‪ ,‬יען‬
‫שלגו אף שהן ג״ב דרך גילויי כחות‬
‫אשר הם המה תולדותיו‪ ,‬אינם‬
‫הנפש ומושרשות בהם‪ ,‬דוגמה‬
‫בתכלית הפשיטות כי הרי נקבעו בסוד‬
‫מהן‬ ‫שהרי‬ ‫העליונות‬ ‫לאותיות‬
‫הגבול‪ ,‬וכח הרשימו נקנה בתוכיותם‪.‬‬
‫מתפרדות‬ ‫אעפי״ב‬ ‫משתלשלות‪,‬‬
‫אכן מרוב עוצם תקיפות האורות‬ ‫ומתבדלות מעצם מהות המוחין‬
‫מתבטלים‬ ‫ותגבורותיהם‪,‬‬ ‫והמרות‪ ,‬יען שהן מוגבלות אין‬
‫הגבולים ומתעלמים בהם‪ ,‬ואין לאל‬ ‫באפשריותיהן לשני הפכים בנושא‬
‫ידם להתודע ולהגלות‪ ,‬ולהאורות לבד‬ ‫אחד‪ ,‬להיות במצב של גילוי והפשטות‪,‬‬
‫משפט השליטה‪.‬‬ ‫ולאידך במצב של התאחדות בשורשן[‪.‬‬

‫א ך כאשר האורות ירדו ממעלתם‬ ‫לשמות‬ ‫מצטרפות‬ ‫והאותיות‬

‫והותשו‪ ,‬אזי התאפשר גם לכח‬
‫הגבולים להשתלט‪ ,‬והן הן האותיות‬
‫הנדרשות באורות אח״פ המורות על‬
‫בחי׳ הגבולים שורשי הכלים כאשר‬
‫מתעוררים בתוך האורות‪ ,‬אך אינם‬
‫עולים עדיין כשם כלים‪.‬‬
‫דאורייתא כולה שמא קדישא היא וכו‪/‬‬
‫ו ה נ ח אורות המופקים בשערות ראש‬
‫א״ק‪ ,‬גבהו מעלתם עד למאוד‪,‬‬
‫)כי הם בחינות שם ע״ב(‪ ,‬לכן אין ניכר‬
‫מהם שום בחי׳ מסוד הרשימו‪ ,‬ולא‬
‫נדרש בהם שום אות‪.‬‬
‫וכללותם היא התורה‪,‬‬
‫לפיכך נקראת כלי אמגותו של הקב״ה‬
‫)בד׳ר ס״א א׳(‪ ,‬וזה גם מה שאמרו כל‬
‫התורה כולה שמותיו של הקב״ה )מו‪3‬א‬
‫‪3‬רמ‪3‬״ן בפמיסה להפורה( והוא מזוהר פ׳‬
‫אמור )דף צ״ס ע״‪ 3‬בא״ל(‪ ,‬בנין‬
‫)וע״ע נונמ״א(‪] .‬אמנם עצמות השמות‬
‫ותוכנם‪ ,‬וכן מקור ראשיתן של‬
‫האותיות הם למעלה מעלה מעל‬
‫הספירות‪) ,‬עיין ע׳ אופיום נאורות אוזן‬
‫מונוס פה‪ ,‬וע׳ שמות הקודש והטנדיס[‪,‬‬
 ‫ערכי א׳‬ ‫א ה בי‬

‫לערך אור המקיף‪ ,‬ב׳ בחי׳ פנימית של‬ ‫והאורות אשר ירדו והופקו מאזמו‪,‬‬
‫הכלי המשתוה לערך אור הפנימי‪.‬‬ ‫אע״פ שגם המה דקים‬
‫נעלים ונשגבים‪) ,‬הם בחי׳ טעמים‬
‫ומבטישות אורות המקיף והפנימי‬ ‫העליונים שבשם ס״ג‪ (,‬עכ״ז לא יבצר‬
‫זה בזה מדי צאתם מפיו‬ ‫מהם מלהיות ניכר בתוכם שמץ מנהו‬
‫מתגלות כל הכ״ב האותיות‪ ,‬ומהן‬ ‫מסוד הרשימו‪ ,‬ובהם הותחל להדרש‬
‫נצטייר הכלי עד התהוותו למציאות‬ ‫מבחי׳ האותיות‪ ,‬והיא אות ה״א‬
‫ממש כפי הערך‪) ,‬עיין ע׳ עולס‬ ‫המסמנת על סור חמשה הפרצופים‪,‬‬
‫העקודים(‪.‬‬ ‫והה״א היא בצורת דל״ת ו״ו כזה‬
‫^ להורות על היותם עשר‬
‫^ ספירות‪ ,‬אלא באופן שהן‬
‫אחדות ה׳ הוא וחכפתו אחד‬
‫דבקות בעוז באות אחת לבד‪.‬‬
‫פירוש החכמה והדעה האנושית‬
‫בנויה על שלושה יסודות‬ ‫והאורות אשר ירדו למטה יותר‬
‫שונים‪ ,‬א׳ האדם הוא החכם המתחכם‬ ‫והופקו מחטמו‪) ,‬הם בחי׳‬
‫ויודע‪ ,‬ב׳ במה שהוא מתחכם ויודע‪,‬‬ ‫טעמים האמצעים שבשם ס״ג‪ (,‬הוכר‬
‫ה״ה כח החכמה והדעה המביאו לכך‬ ‫בהם כח הרשימו ביתר שאת‪ ,‬ומהאות‬
‫שיחכם וידע‪ ,‬וכח זה נקרא חכמה־‬ ‫הה״א נגלתה הו״ו אשר היתה כלולה‬
‫מדע‪ .‬ג׳ הענין שהתחכם בו ויודעו כגון‬ ‫בתוכה‪ ,‬ובאופן מפורט איך שהו״ו‬
‫ההלכה‪ ,‬זה נקרא הידוע‪ .‬הרי שישנם‬ ‫מורכבת מו׳ אלפין‪ ,‬לסמן על סוד ז״א‬
‫כאן שלושה דברים נפרדים‪ ,‬היודע‪,‬‬ ‫הכולל ו׳ ספירות‪.‬‬
‫המדע‪ ,‬והידוע‪.‬‬
‫וכאשר נתירדו האורות פלאים‬
‫א ב ל שוגה הוא לגבי הקב״ה‪,‬‬ ‫למטה מטה כפי הערך‪,‬‬
‫כהסברו של הדמב״ם‪ ,‬שהקב״ה‬ ‫והופקו מפיהו‪) ,‬הם בחי׳ טעמים‬
‫הוא היודע והוא המדע והוא הידוע‪,‬‬ ‫תחתונים שבשם ס״ג‪ (,‬בהם התעורר‬
‫)הלכוס יפודי הפורה פ״ב ה״י(‪,‬‬ ‫כבר תגבורת כח הרשימו‪ ,‬ונגלתה אף‬
‫הדל״ת איך שהיא מורכבת מד׳ אלפין‪,‬‬
‫כלומר שהוא ית׳ חיותם ואמיתת‬ ‫לסמן על אור המקיף ואור הפנימי‬
‫מציאותם וענינם של כל‬ ‫להעשות שתים שהן ארבע‪ ,‬דהיינו‬
‫דבר‪ ,‬ולזאת אינו מתחיל להשיג את‬ ‫גילוי מציאות הכלים‪ ,‬בשתי בחינותיהן‪,‬‬
‫הנמצאים ממציאותם ע״ד השגת עין‬ ‫א׳ בחי׳ הח^ונית של הכלי המשתוה‬
 ‫ע ר כי א׳‬

‫אורו ית׳ בהתלבשות בכלים חכמה‬ ‫הגשמות‪ ,‬אלא אדרבה כל הנמצאים‬

‫בינה חסד וגבורה וכי‪ ,‬כי אין הטבה‬
‫גדולה כהכרה והשגה ברוממותו‬
‫וגדולתו ית׳‪.‬‬
‫ו ל א דק חכמתו היא אחד עמו ית׳‪,‬‬
‫נמצא שכל עגינה של הבריאה כולה‪,‬‬
‫הוא למען שיתבצע חפצו ית׳‬
‫אשר חפץ להטיב לברואיו‪ .‬לפי זה‬
‫למהותם ועצמותם של האצילות‬
‫והעוה״נ לא יש ענין וחשיבות עצמיים‪,‬‬
‫וכל ענינם וחשיבותם הוא שע״י‬
‫מתבצע רצון קונם וחפץ צורם‪ ,‬במילא‬
‫כל מהותם ועצמוחם בטלים לרצונו‬
‫ית'‪ ,‬בגרזן לחצוב בו‪.‬‬
‫למעלה מעלה מבחי׳ חב״ד וכי‪ ,‬ואין‬
‫מ ש ל למה הדבר דומה לדין תורה בין‬
‫תובע ונתבע‪ ,‬והדיין פסק‬
‫לחיוב‪ ,‬ולכך גם כופה את הנתבע‬
‫לקיים הפס״ד לשלם חובג אמנם‬
‫בעולמו של הדיין הדן דין צדק ואמת‪,‬‬
‫אין נראה ענק וחשיבות לעצם מהות‬
‫הממון הנתחייב לההשלמה כ״א כל‬
‫אחדותו דחודו ״ת׳ ייחודא‬
‫רצונו וחפצו הוא שיתבצע הפס״ד של‬
‫התוה״ק‪ ,‬וזהו רק ע״י פריעת חוב‬
‫הממון של הנתבע אל התובע‪ ,‬משא״ב‬
‫בעולמו של התובע שכל תביעתו הוא‬
‫גלל חשיבות הממון ותשוקתו אליו‪,‬‬
‫אלא שאין ביכולתו לתבוע כ״א ע״י כח‬
‫הפס״ד של התורה‪ ,‬עד״! אנו השפלים‬
‫שוכני בתי חומר מסתכלים על העולם‬
‫בשקר כאילו הוא ענין חשוב לעצמו‬
‫והתורה ומצות הן מקרי נוספות עליו‪,‬‬
‫מכת אמתתו נמצאו ובידיעת עצמו‬
‫יודע כל‪.‬‬
‫אלא כך הוא ממש בכל מדותיו‪,‬‬
‫כאמרם ז״ל איהו וגרמיה חד )הקדמה‬
‫למיקו״ו(‪.‬‬
‫ואולם כל האמור הוא מטעם סוד‬
‫התלבשותו בכלים דחב״ד‬
‫חג״ת נהי״ם דאצילות‪ ,‬ע״י הצמצומים‬
‫הרבים‪ ,‬אמנם למעלה מהאצילות הוא‬
‫ית׳ מרומם ומתנשא רוממות אין קץ‬
‫לו ית׳ שום ציור תואר וגדר כלל‬
‫ועיקר‪ ,‬אלא קדוש ומובדל ופשוט‬
‫בתכלית הפשיטות‪) ,‬עיין ‪p3‬׳ דרך מצופך‬
‫מ׳ האמנת אלקות פ״ג‪ ,‬ושורש מ׳ המפלה פ׳‬
‫כ״מ(‪.‬‬
‫תתאה דחודא ‪7‬לאה‬
‫ט ר ם שנאצל האצילות והעולמות‬
‫והברואים‪ ,‬לא היה שום מצוי‬
‫זולתו ית׳‪ .‬ותכלית האצילות והעוה״נ‬
‫בשביל שיתגלה מלכותו ית׳‪ ,‬ואין מלך‬
‫בלי עם‪ .‬והטעם לגילוי מלכותו‪ ,‬מפני‬
‫שטבע הטוב הוא להטיב‪ ,‬לכן חפץ‬
‫להטיב מטובו לברואיו‪ ,‬ומהי ההטבה‬
‫שיכירו רוממותו וגדולתו‪ ,‬והיינו הארת‬
 ‫ע ר בי א׳‬ ‫יח‬

‫ורק למענו ב״ה‪ ,‬ובאשר זקוקים תמיד‬ ‫והאמת הוא )כפי ראות עיני הריק‬
‫לממציאם‪ ,‬לבל יבטלו ויחזרו לאין‬ ‫בהמשל( שכל העוה״ג אינם ענק‬
‫ואפס‪ .‬אבל עכ״פ הנה הנם מיני‬ ‫וחשיבות לעצמם אלא בטלים אליו ית׳‪.‬‬
‫מציאיות‪ ,‬וכנ״ל בגרון לחצוב בו‪.‬‬
‫ומודעת זאת‪ ,‬כי לא די להם‬
‫ובך! ת יחודו בסוד יחודא עילאה‪ ,‬היא‬ ‫להעוה״נ במה שנבראו‬
‫המדריגה הגבוהה בהתגלות‬ ‫בששת ימי בראשית להיות קיימים בזה‪,‬‬
‫יחודו ית'‪ ,‬אשר הוא אחד יחיד בפועל‬ ‫אלא העשרה מאמרות שבהם נבראו‬
‫ממש‪ ,‬ואין שום מצוי בלעדו‪ ,‬כי אפס‬ ‫תיבות ואותיות אלו‪ ,‬הן עדיין נצבות‬
‫זולתו‪.‬‬ ‫ועומדות בתוך כל העוה״נ לעולם‬
‫להחיותם )עיין מ״פ ע״פ לעולם ה׳ לברך‬
‫ד‪ ,‬א כיצר והריהו נגד העדת החוש‪,‬‬ ‫נצב בשמים(‪ ,‬ואילו היו מסתלקות מהם‬
‫ומקרא מלא דיבר הכתוב‪,‬‬ ‫כרגע ח״ו היו חוזרים לאין ואפס ממש‬
‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬ ‫כמו לפני בריאתם‪ ,‬אלא צריך להיות‬
‫הארץ‪ ,‬ונוסף ע״ז והרי הוא ית׳ צמצם‬ ‫כח הפועל בהנפעל תמיד לקיימם‬
‫מהארת אורו והתאים אותה לערכם‬ ‫ולהחיותם‪ ,‬שהדי כל מציאות יש מאין‬
‫בסוד‬ ‫והעוה״ג‪,‬‬ ‫האצילות‬ ‫של‬ ‫כדי שלא יבטל ויחזור לאין ואפס‪ ,‬זקוק‬
‫ההתלבשות אוה״פ בתוכיותם‪ ,‬ועוד‬ ‫תמיד לממציאו‪ ,‬שגם אחרי שנמצא אין‬
‫והלוא הם המה האמצעיים לביצוע‬ ‫הוא מציאות מעצמו ח״ו אלא נמצא‬
‫ההתגלות רוממותו וגדולתו‪ ,‬כל חד‬ ‫תמיד בכח המצאו‪ .‬וע״כ בטלים הם‬
‫לפום שיעורא דיליה‪ ,‬ואי לזאת הכי‬ ‫לגבי כח המקיימם רוח פיו ית׳‬
‫הנם כלא השיבי‪,‬‬ ‫המוציאם מאין ליש תמיד‪ ,‬וזהו לית‬
‫( שאין‬ ‫אתר פנוי מניה )פיקו״ז מ׳ ‪n‬‬
‫אמנם ע״פ האמת הכל מתהווה‬ ‫שום מציאות וכח‪ ,‬בלי כח אלקי‬
‫ונמצא מאמיתתו ב״ה הנעלה‬ ‫המקיימו‪ ,‬הכל הווים ממנו ולמענו‪.‬‬
‫מאוד מאוד מסוד הצטמצמות הארת‬
‫אורו‪ ,‬והיינו מהעיגול הגדול המקיף‬ ‫ואולם כל האמור עדיין לא משמיע‬
‫מעל החלל והוא הא״ס ממש‪ ,‬ואעפ״י‬ ‫כ״א בחי׳ אחדותו בסוד‬
‫שהוא בלתי מוגדר ובלתי גבו״ת ואין‬ ‫יחודא תתאה‪ ,‬היא המדריגה הנחותה‬
‫בו כחות פרטיים אלא אחד פשוט‪,‬‬ ‫בהתגלות יחודו ית׳‪ ,‬אשר האצילות‬
‫אעפי״כ לא יפלא ממנו ית׳ לברוא‬ ‫והעוה״נ כולם אינם מציאיות עצמיות‪,‬‬
‫עולמות בעלי נו״ת המרוכבים מכהות‬ ‫באשר תכליתם אינן לעצמם אלא אך‬
 ‫ערכי א׳‬

‫כמו״כ כהנמשל האצילות וכל‬ ‫פרטיים‪ ,‬כי הרי הוא ית׳ רם ונשא אק‬
‫העולמות והברואים מעולם‬ ‫קץ מכל גדר וגבול‪ ,‬ואפוא איננו מוגבל‬
‫לא נעשו למציאות קיימת )ע״ד האבן‬ ‫גם מלברוא בעלי גבול אף בלי שום‬
‫לא נעשית בעלת פורח‪ .‬ופריחתה‬ ‫אמצעיים ואין שום מניעה מלפניו ח״ו‪,‬‬
‫מתייחסת למפריחה( כי כל מציאותם‬ ‫בהיותו כל יכול ונמנע הנמנעות‪,‬‬
‫מתהווה בכל רגע ורגע מהא״ס‪ ,‬ואליו‬
‫מתייחם מציאותם‪.‬‬ ‫מצד התהוותם ומציאותם‬ ‫‪I‬‬
‫זאת לא שייך בהם כל סדרי‬
‫ו א מ נ ם כן אף עלה ברצונו הפשוט‪,‬‬ ‫ההדרגה לומר שבאחד ישנה התגלות‬
‫שמלבד כח ההתהוות העיקרי‬ ‫אלקות יותר מהשני‪ ,‬יען כולם מתהווים‬
‫הנמשכת מהא״ם ממש‪ ,‬גם יתוסף‬ ‫ונמצאים מאמיתתו המנושא ונשגב‬
‫בליווי עוד כח התהוות‪ ,‬בבחי׳ מלבוש‬ ‫מסוד גילוייו‪ ,‬ועו״נ השוה ומשוה קטן‬
‫אל כח ההתהוות העיקרי מסוד צמצום‬
‫הארת אורו‪ ,‬באופי דרכי ההשתלשלות‪,‬‬
‫להשתל בתוכיות האצילות והעוה״ג‬
‫ומה שמשונים המה בציורם האחד‬
‫בבחי׳ התלבשות בפנימיותם בכל חד‬
‫מהשני‪ ,‬והו ג״כ מצדו ב״ה שכך‬
‫וחד לפום שיעורא דיליה‪ ,‬ואף גם זאת‬
‫עלה ברצונו הפשוט שזה שויר ככה‬
‫להעשות בבתי׳ אמצעיים לגלות‬
‫וזה ‪r‬ויר ככה‪ ,‬ולא מצדם מפני איזה‬
‫רוממותו וגדולתו‪ ,‬וכ״ז בכדי להטיבם‪,‬‬
‫ענין וטעם ודעת בהם‪.‬‬
‫והיינו בחי׳ אחדותו ית׳ בסוד יחודא‬
‫תתאה כנ״ל‪.‬‬
‫ונבונן מזה שאפילו עצם מהותם‬
‫ו ב הי ג לו ת בחי׳ יחודו ית׳ בסוד‬ ‫ומציאותם כבר אי אפשר‬
‫יחודא עילאה‪ ,‬ממילא‬ ‫לייחס אליהם כ״א אליו ב״ה‪ ,‬ומצדם‬
‫יראה שבחי׳ אחדותו מסוד יחו״ת‪,‬‬ ‫כלא היו‪ .‬דרך משל לאבן הפורחת‬
‫כאשר האצילות והעוה״נ מנושאים‬ ‫באויר מחמת כח הזורקה‪ ,‬פשוט הוא‬
‫ברום מעלתם בסוד השתלשלות‬ ‫שלא נוספה בהאבן שום חיות וצורה‬
‫האורות בפנימיותם‪ ,‬עדי התגלות‬ ‫באשר היא פורחת ולא נעלתה צורתה‬
‫רוממותו וגדולתו‪ ,‬עכ״ז הרי המה‬ ‫מצורות הדוממות‪ ,‬כי הכח הזורקת‬
‫מצדם כלא חשיבי וכלא היו‪ ,‬יען‬ ‫שמפריחה איננו נופח בתוכה חיות של‬
‫מעלתם זאת נובעת מהכת ההתהוות‬ ‫תנועה‪ ,‬וכל ענין הפריחה לא מתייחסת‬
‫הליווי שהוא סוד היחודא תתאה‪,‬‬ ‫אל האבן‪ ,‬כ״א אל הכח המפריחה‪.‬‬
 ‫ערכיי א׳‬
‫מינוח השו״מ פ׳ צ״ט( שאין הוא ית׳ נכנס‬ ‫והלוא הכה ההתהוות הליווי סוד‬
‫בגדר המספר ח״ו‪ ,‬לומר שהוא אחד‬ ‫היחו״ת‪ ,‬הרי אף היא עצמה נ״כ‬
‫והנמצאים הימנו‪ ,‬המה אחריו במספר‬ ‫נמשכת תמיד מצדו ברצונו הפשוט‬
‫שני שלישי וכר‪ ,‬והיינו מפני כשמזכירים‬ ‫הא״ם ממש‪ ,‬ובמילא כל כולה‬
‫שם קדשו הרי מדובר מבחי׳ שלמעלה‬ ‫מתייחסת אליו בסוד היחודא עילאה‪.‬‬
‫מהמספר‪ ,‬שאין שום מציאות כ״א‬
‫מציאותו בלבד‪ ,‬וכל הנספרים במלין‬ ‫וזהו מכוונת קריאת שמע‪ ,‬הוי״ה‬
‫ומנטלין לא שרירי! ולא קימין וכלא ר‪'.‬ו‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬הוא היחודא עילאה‪,‬‬
‫ואין קיים אלא מציאות יחודו ב״ה‪ ,‬כי‬ ‫ובשכמ״ל ועד‪ ,‬הוא היחודא תתאר‪,.‬‬
‫אילו היו הנבראים עניני□ עצמיים ח״ו‪,‬‬ ‫והכוונה להמשיך גילויי היחו״ע בתוך‬
‫אזי היה שייך לספור כמות הענינים‪,‬‬ ‫היחו״ת והוא בסוד מס״ג‬
‫אבל כפי האמת שהם אך ורק‬
‫ואחרי הדברים והאמת האלה יבין‬
‫התפשטות הארת אורו ית׳ ועניניו של‬
‫כל משכיל לאשורו איך שכל‬
‫הקב״ה בסוד יחו״ת‪ ,‬וכ״ש בהתגלות‬
‫האצילות והעוה״נ המה נחשבים באמת‬
‫סוד יחו״ע‪ ,‬הרי אפוא אין עוד מלבדו‪.‬‬
‫לאין ואפס ממש כי כולא קמיה כלא‬
‫אולם הנמצאים לבדן כן ניתן להספד‪.‬‬
‫חשיב‪ ,‬ואפס בלעדו באמת‪ .‬וזהו מה‬
‫)עיין לקו״א שער היחוד והאמונה‪ ,‬ונדרך‬
‫שכתוב וידעת היום והשבת אל לבבך‬
‫מצופיך מ׳ אחדוח ה׳(‪.‬‬
‫כי ה׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל‬
‫הארץ מתחת ״אין עוד״‪ .‬והיינו אין עוד‬
‫א חו ד‬ ‫שום מציאות‪ ,‬בלתי ה׳ לבדו‪ .‬וזמש״נ‬
‫אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה‬
‫עייץ ערכי פנים ואחור‪.‬‬
‫הוא משנברא העולם‪ ,‬כלומר אותו‬
‫היחוד שהי׳ ער שלא נברא העולם‪,‬‬
‫אותו היחוד הוא משנברא העולם‪,‬‬
‫שביחודו ב״ה לא נתהווה שום שינוי‬
‫ע ״ ע בינה‪.‬‬
‫ח״ו ככתוב אני ה׳ לא שגיתי)מלאכי מ‬
‫ו׳{‪ ,‬ואילו היו הברואים כענינים‬
‫ס‪1‬ןפ‬ ‫עצמיים‪ ,‬אזי היו ח״ו עוד עניגים‪ ,‬ואין‬
‫שינוי גדול מזה‪.‬‬
‫ח ש ם אין סוף עולה על האור העליון‬
‫הקדום המתפשט מעצמותו ית'‪,‬‬ ‫האמור גם יובן מה שמובא‬ ‫ומכל‬
‫אשר איננו נופל תחת הצמצום‪ ,‬ושמו‬ ‫בספרים )עיין עמוד הענודה‬
‫כא‬ ‫ערכיי א׳‬
‫ע״י יכולים לראות מרחוק גילוי‬
‫אאסב״ה‪ ,‬אור ישר‪ ,‬וכמו שנאמר על‬
‫משה רבינו ע״ה‪ ,‬ומראה ולא בחידות‬
‫)‪ 3‬ממר י״ג פ׳(‪ .‬ואספקלריא שאינה‬
‫מאירה היא עד״מ ראי)שפיג״ל(‪ ,‬שע״י‬
‫אין יכולים לראות מהות הדבר הנראה‬
‫ועצמותו‪ ,‬כ״א רק הדמות לבד‪ ,‬אור‬
‫חוזר‪ ,‬ע״ד שנאמר בשאר הנביאים‪,‬‬
‫וביד הנביאים אדמה )הושע י״ג י״א(‪.‬‬
‫אמנם יש מעלה באספקלריא שאינה‬
‫מאירה‪ ,‬שע״י יכולים לראות‬
‫מרחוק רמות הדבר עכ״פ‪ ,‬אור חוזר‪,‬‬
‫מה שאי אפשר לראות כלל‬
‫באספקלריא מאירה באשר האור הוא‬
‫גדול מאוד‪ .‬ועד״ז תירצו ביבמות )דף‬
‫מ״נו ע״‪ ,(3‬דישעי׳ שאמר ואראה את‬
‫ה* )ישעי׳ י א׳(‪ ,‬היינו באספקלריא‬
‫שאינה מאירה‪ ,‬שבזה יובל לראות את‬
‫ה׳‪ ,‬משא״ב באספקלריא המאירה‪,‬‬
‫כתיב כי לא יראני >שמומ ל״ג כ׳(‪,‬‬
‫אצילות ]עולם האצילות[‬
‫ע ״ ע עולמות אצילות בריאה יצירה‬
‫אריך אנפק‬
‫]פרצוף האריך אנפין הוא איחוד‬
‫כמה הארות משמות מ״ה‬
‫וב״ן‪ ,‬ממ״ה בבחי׳ זכר לצד ימין‪ ,‬ומב״ן‬
‫אהבי‬
‫מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה לא‬
‫במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר‪ ,‬והוא‬
‫מופשט ומובדל מכל מחשבות‪ ,‬ולא היה‬
‫בו זמן התחלה וראשית‪ ,‬כי תמיד הוא‬
‫נמצא וקיים לעד‪ ,‬ואין בו ראש וסוף כלל‬
‫)עיין ע״ח שער א׳ ענף א׳(‪.‬‬
‫|׳«‬
‫ערכי שמות‪•pn‬‬ ‫עייין‬
‫א״ ל ‪*ff‬‬
‫עייץ ערכי שמות הק׳‬
‫א ״ ל ש ד״י‬
‫עייין ערכי שמות הק׳‬
‫אלקי□]‬
‫עייץ ערכי שמות הק‪/‬‬
‫כינוי לבחי׳ התפארת‪.‬‬ ‫הוא‬
‫אספקלריא המאירה ושאינה‬
‫מאירה‬
‫‪4S‬א ^ס פ ^ק ‪S‬ל ^רי א המאירה היא עד״ם‬
‫זכוכית בהירה‪ ,‬אשר‬
 ‫ערכי א'‬ ‫אהבי‬ ‫^‪211‬‬

‫הנהגותיו בפעולותיהם‪ ,‬וכבר נועד איזו‬ ‫בבחי׳ נקבה לצד שמאל‪ ,‬והיינו העשר‬
‫הנהגות תתבצענה ע״י כל מלבוש‬ ‫הארות של ספירת החכמה דמ״ה‪,‬‬
‫ומלבוש‪ ,‬בסוד אמרם ז״ל שאו״א‬ ‫וחמש הארות האחרונות של ספירת‬
‫מלבישים אותו מתחלת הגרון עד‬ ‫הכתר דב״ן שהן חמש התחתונות שלה‬
‫הטבור‪ ,‬וזו״ן מן הטבור ולמטה )עיין‬ ‫מן הת״ת ולמטה )כי החמש הארות‬
‫ע״ח שער א״א פ״ה(‪.‬‬ ‫הראשונות שלה הוכללו כבר בפרצוף‬
‫עתיק יומין(‪ ,‬וכולנה התייחדו לאחד‬
‫חהו מהטעמים אשר לפעמים אף‬ ‫והוא הוא פרצוף האריך אנפק‪ .‬ו[הוא‬
‫הא״א לא נמנה בין שאר פרצופי‬ ‫חיצוניותו של הכתר‪ ,‬והוא הראשון‬
‫האצילות‪ ,‬יען המדובר שם הוא מן‬ ‫והראשי של חמשת פרצופי האצילות‪,‬‬
‫הענפים ולא מן השורש‪.‬‬ ‫כי העתיק יומין פנימיותו של הכתר‬
‫איננו מכלל עצמות ומהות האצילות‪,‬‬
‫וסדרי המשכת ההנהגות מהאריך‬ ‫כ״א מתלבש בתוכה להחיותה‪.‬‬
‫אנפין אל לבושיו ואפנן‪,‬‬
‫תלויים לפי זמני העולם הקבועים לזאת‬ ‫והנה כל הנהגות האצילות לכל‬
‫מאז‪ ,‬או לפום מה שיתחדש כביכול‬ ‫פעולותיהן‪ ,‬נמשכות מהאריך‬
‫ע״י כח עבודת התחתונים‪,‬‬ ‫אנפין לבדו‪ ,‬בסוד אמרם (״ל לא‬
‫אשתכח בר בוצינא עילאה )אלרא !ומא‬
‫ודייגו יש כאשר תמשכנה ע״י הי״ג‬ ‫דף רצ״א ע״‪ (3‬אך הגו מנהג ופועל ע״י‬
‫תיקוני דדיקנא‪] ,‬אלא שבתוכן‬ ‫‪^D”siAn3n‬‬ ‫‪non yn‬‬
‫מאירים הארות הז׳ תיקוני רישא‪ ,‬בבחי׳‬ ‫אבא אימא ז״א ונוקבא‪ ,‬המשמשים‬
‫נפחתות‬ ‫ובהתמשכותן‬ ‫מיתוק[‪,‬‬ ‫אותו בבחי׳ לבושים‪ .‬הנהגות מסוימות‬
‫ממעלתן ויקרן‪ ,‬מאשר היו מקדם‬ ‫מתבצעות ע״י לבוש זה והנהגות‬
‫חסדים גמורים פשוטים‪ ,‬בשרשן בא״א‪,‬‬ ‫מסוימות מתבצעות ע״י לבוש זה‪.‬‬
‫ומגיעות למטה בדיון קטגוריה וסנגוריה‬
‫ממשפט הז״א השולט‪.‬‬ ‫שהפרצופים‬ ‫אע״פ‬ ‫כלומר‬
‫משתלשלים זה מזה‬
‫וי ש אשר אור האריך אנפין מתעורר‬ ‫וניאורים זה מזה ע״ד עילה ועלול‪,‬‬
‫להתגבר על הז״א ולמתק משפטו‬ ‫אמנם כן‪ ,‬אין זאת סוף ענינם‪ ,‬כי הרי‬
‫]נוסף על בחי׳ מיתוק התמידית הנמשך‬ ‫כל פרצוף ופרצוף ניאור ג״כ ביתור‬
‫הימנו‪) .‬ע״ע פיקוני דיקנא לאדך אנפין‬ ‫מהאריך אנפין‪ ,‬וכל אחד ואחד משמש‬
‫ל״ה ‪1‬אע״פ([‪ ,‬והיינו צד הימין דא״א‬ ‫לו במישרים בתור מלבוש‪ ,‬לבצע‬
 ‫>ן‪!%‬יי*ף•!‬
‫ע ר כי א׳ ב׳‬ ‫א ו ‪- II‬‬

‫יעו״ש[‪) ,‬עיין שער מאמרי רשב״י זף‬
‫רמ״א‪ ,‬ונספר מאורי אור(‪.‬‬
‫ביאה הראשונה של הז״א אל‬
‫הנוקכא‬
‫ה נ ה ענין זיווג הז״א עם הנוקבא הוא‬
‫בקדימת בחי׳ הזדמנותה של‬
‫הנוקבא אל הז״א‪ ,‬בסוד ואל אישך‬
‫תשוקתך )נראשית מ נו״!{‪ ,‬ואח״כ‬
‫בכת‬ ‫נוקבין‬ ‫המיין‬
‫התעוררותה‪ ,‬ומתוך כך נמשכים המיין‬
‫דכורין ע״י הז״א‪ ,‬ואזי מזדווגים‪) .‬ע״ע‬
‫מיין לכורין מיין נוקמן(‪.‬‬
‫אנונ ם כח כשרונה זה של הנוקבא‬
‫נוקבין‬ ‫המיץ‬ ‫להעלות‬
‫ולהמשיכם למטה‪ ,‬אין הוא מצד‬
‫עצמותה‪ ,‬כי אם אף כחה זה נ״כ‬
‫מקבלת ע״י הז״א‪ ,‬מטעם ביאתו‬
‫הראשונה אליה‪ ,‬בסוד רוחא דשבק‬
‫בגווה בעלה‪ ,‬המכשירתה להיות כלי‬
‫חמדה לעשות חיל‪) ,‬עיין ע ״ח שער מ״ן‬
‫ומ״ד דרוש א׳(‪.‬‬
‫אמיתת‬ ‫ביטול הישות הוא‬
‫החיות‬
‫עיקר החיות של כל העולמות נובעות‬
‫להם במה שהם מתבטלים את‬
‫עצמם בכלות נפשם לשרשם ומקורם‪,‬‬
‫וע״י הביטול דוקא באמצעיותו מקבלים‬
‫מגביר החסד‪ ,‬וצד השמאל ממתק‬
‫המשפט בהחסד‪ .‬או אף למנעו‬
‫מלשלוט בהעברת משפטו לגמרי‪ ,‬בסוד‬
‫התיקון רעוא דמצחא‪ ,‬והיינו ממני‬
‫קודש המוכנים כבר על כך‪ ,‬או‬
‫בעבודות ומצות מיוחדות המעוררות‬
‫את תוקף אור הלז‪ ,‬וההנהגות הללו‬
‫המשכות ע״י הז׳ תיקוני דרישא‪ ,‬בבתי׳‬
‫דילוג ומגיעות עד למטה בפנים‬
‫מאירות מסבירות‪ ,‬ואפוא מתייחסות‬
‫ההמשכת‬ ‫ישירה אל האריך אגפין‪ ,‬באשר הן‬
‫חסדים גמורים עד למאוד‪) .‬ע״ע משין‪,‬‬
‫חלת רישין‪ .‬וע׳ רעוא דמצמא(‪.‬‬
‫אתערותא דלעילא ודלתתא‬
‫הן בחיי מיין דנורין ומיין נוקבין‪,‬‬
‫■‪11‬‬
‫בוציינא דקרדעותא‬
‫הו א בחי׳ גבורה דעתיק‬
‫]בסידור הרב )שער סנוכה דף‬
‫ע״ר ע״ב( מבואר‪ ,‬שהוא ה״ג דעתיק‬
‫יומין המלובשות בחכמה סתימאה‪,‬‬
‫שורש הראשון לציור ההתחלקות‪ ,‬אשר‬
‫הוא בחי׳ הצמצום והעיון בדקדוק‬
‫עצום את ציור כל הנבראים ואופן‬
‫תמונתם לכל פרטיהם כאו״א למינהו‪,‬‬
‫הנקרא קו המדה או משחתא‪,‬‬
 ‫ערכיי ב׳‬
‫]פרצוף האימא הוא איחוד‬
‫הארות משמות מ״ה וב״ן‪ ,‬ממ״ה בבחי׳‬
‫זכר ומב״ן בבחי׳ נקבה‪ ,‬והיינו חמש‬
‫הארות האחרונות של ספירת הבינה‬
‫דמ״ה שהן חמש התחתונות שלה )כי‬
‫החמש הראשונות שלה הוכללו כבר‬
‫בפרצוף אבא(‪ ,‬ושש הארות של שש‬
‫התחתונות דספירת הבינה דב״ן )כי‬
‫הארבע הראשונות שלה הוכללו כבר‬
‫בפרצוף עתיק יומין(‪ ,‬וכולנה התייחדו‬
‫לאחד והוא הוא פרצוף האימא[‪,‬‬
‫אהבי‬
‫אח אור חיותם ממקור חיי הח'ים ב״ה‪,‬‬
‫כי ביטולם הוא אמיתת חיותם ולא‬
‫כליון ח״ו‪.‬‬
‫וידוע בשם כמו״ר הרב המגיד‬
‫הקדוש ממעזריטש שלכן‬
‫המלאכים חיים יותר מהנשמות בגופות‬
‫מחמת ריבוי היראה שלהם‪ ,‬פירוש‬
‫הביטול שהוא תוצאת היראה הוא‬
‫אמיתת קיום מציאותם‪ ,‬ובבל שהביטול‬
‫הוא ביותר החיות שבו היא ביותר‪.‬‬

‫ועד״ז בנפש האדם לאחר הופעת‬ ‫ו או ^י י״ל שלכן זכה אליעזר עבד‬
‫בחי׳ החכמה שהיא נקודת‬
‫אברהם להאריך ימים )או‬
‫השכל‪ ,‬מוציא כתו אל הפועל שמתבונן‬
‫שנכנס בחיים בג״ע )כמובא בדרך ארז‬
‫בשכלו להבין לאשורו‪ ,‬ומפריד ומבהיר‬
‫זוטא פ״א([ מפני שלא אמר לבתואל‬
‫את הפרטים הגלומים תוך נקודת‬
‫ולבן שהוא אוהבו של אברהם‪ ,‬אלא‬
‫החכמה‪ ,‬וכך מצטייר בעיניו בנינו‬
‫עבד אברהם אנכי )בראשית כ״ל ל״ל(‬
‫השלם של השכל בהרחבת הביאור‬
‫ועיין זוהר פ׳ תולדות )דף קמ״ו ע״‪.(3‬‬
‫לכל רוחבו ואורכו ובו׳ וזהו ענינו של‬
‫כה הבינה מבין דבר מתוך דבר‪.‬‬
‫וע״כ הקליפות ופ״א שאין בהם בחי׳‬
‫הביטול אינם מקבלים חיותם‬
‫ח כ מ ד ובינה הן הנה האב והאם‬
‫כ״א מבחי׳ אחוריים וצמצומים רבים‪,‬‬
‫המולידים את המרות חג״ת‬
‫ולכן נקראים מתים יען אינם בטלים‬
‫גהי״ם‪.‬‬
‫לחיותם‪ ,‬וכן המת משום שאין בו חיות‬
‫אין נרגש בו הביטול ומפני כך טמא‬
‫בי?‪1‬שם‪1‬‬ ‫הוא שנפרד מאתו ית׳‪.‬‬
‫עייץ ערכי שמות הק‪/‬‬
‫ביינה ]אי*מ«[‬
‫כ דו ^ ם‬
‫גילויי החכמה‪ ,‬ונקראת אימא‬ ‫היא‬
‫ע ״ ע עולם התיקון ]ברודים[‪.‬‬ ‫שהיא האם של הספירות‪.‬‬
‫‪II‬‬ ‫ערכי ב׳ ג׳‬

‫לסוד י״ג שנה ויום אחד‪ ,‬הריהו‬ ‫בתאה ועולם הברייאה[‬

‫השתלם כראוי בחב״ר־נשמה ]תוספת‬
‫על נה״י־נפש‪ ,‬וחג״ת־רוח‪ ,‬שהתגלה‬
‫בהם בימי העיבור ובימי היניקה[‪,‬‬
‫והחב״ד־נשמה הם המה התפשטות‬
‫הארות המוחין העליונים עליו להאירו‬
‫ולהעטירו‪ ,‬בשיעור להשלימו‪ ,‬ואזי‬
‫נקרא גדול‪.‬‬
‫ספירת הגבורה )שמאל( היא לצמצם‬
‫כשהוא נאור ונעטר רק מסוד‬ ‫יד‬
‫דרגת ישראל סבא ותבונה שניים‪,‬‬
‫הרי הוא בבחי׳ גדלות ראשון‪ ,‬וכשהוא‬
‫במצב עליון יותר נאור ומעוטר מסוד‬
‫דרגת ישראל סבא ותבונה ראשוניים‬
‫בשלמיותם‪ ,‬הרי הוא בבתי׳ גדלות שני‪,‬‬
‫]ולפיהם פועל פעולותיו אם בהסתר‬
‫פנים‪ ,‬אם בקטנות‪ ,‬ואם בגדלות‪ ,‬או‬
‫בגדלות יותר[‪ .‬ועיין נא בע׳ צל״ם‬
‫]מלץ[ מוחין הזעיר אנפין‪ ,‬מר״ה וכבר‪.‬‬
‫)עיין קל״ש פ״ס פ׳ קכ״ע‪ ,‬ושער הכוומש‬
‫עמן הפשש דרוש ‪ / 3‬ופרע״ש שער שג‬
‫המצות ס״א‪ ,‬וקיצור הכוונות לכמורמ״ש דף‬
‫מ׳(‪.‬‬
‫עולמות אצילות בריאה יצירה‬ ‫ע״ע‬
‫גבורה ]דץ[‬
‫מלהשפיע‪ ,‬ומסתרת על‬
‫גודל החסד עד שכל המשכה הנמשכת‬
‫מלמעלה למטה אין לה ערך כלל למה‬
‫שהיתה למעלה במקורה ושרשה‪,‬‬
‫ואמנם אפילו הבחי׳ הכי התחתונה‬
‫שבגבורה היא מפאת כבוד אלקים‬
‫הסתר דבר )משלי כ״ס ‪3‬׳(‪ ,‬להפך‬
‫הסטרא אחרא שענינו הוא להסתיר‬
‫בכדי לנגד על כבודו ית‪/‬‬
‫ואף מדת הגבורה נסתבבה מהחסר‪,‬‬
‫כלומר שלא יתבטלו העולמות‬
‫והברואים ממציאותם מגודל אור‬
‫^ךןסך^‬

‫ושתי הגדליות אינן ערך השווי‬ ‫‪ 5‬ד‪ 1‬לד‪1‬‬

‫לעליותיו‪ ,‬כ״א בשם מושאל‪,‬‬
‫בחי׳ העמוקה של ספירת החסד‪.‬‬ ‫היא‬
‫יען כל תהליכי הגדליות הם להגיעו‬
‫לשלמות חק תבונת מציאותו‪ ,‬הראוי‬
‫מצד בריתו‪ ,‬שכן העמד הי א מראש‬
‫בזעיר‬ ‫ושני‬ ‫ראשון‬ ‫נדלות‬
‫בכת להבנות לקומה שלימה נאור‬
‫ונעטר במוחותיו הנ״ל‪ ,‬אך כתו חסר‬ ‫גמל את ימי יניקתו )ע״ע‬ ‫כשז״א‬
‫פועל‪ ,‬עד שיתגדל לתכלית גדלותו‪.‬‬ ‫עינור‪ ,‬וע׳ יניקה(‪ ,‬והגיע‬
 ‫ע ר כי ג׳‬

‫מהגולגולתא חיורא‪ ,‬והוא תיקון כללי‬ ‫עד״מ לבן אדם שמיד בהולדו נטבע‬
‫בבחי׳ גולגולת בסוד כתר‪ ,‬והחיורא‬ ‫חק טבעו לכל כחותיו‪ ,‬והולך‬
‫)הלובן( שבו הוא מהבד‪,‬קת תוקף‬ ‫ומתפתח ומתרחב ונדל עדי הגיעו אל‬
‫החסד דעתיק יומין המלובש בתוכו‪,‬‬ ‫קצה ההגדלה‪ ,‬והיינו בהוציאו לידי‬
‫והוא השורש לכל החסדים שבאצילות‬ ‫גילוי כל מה שהוטבע בו בסיתום בכח‬
‫מבריתו‪ .‬וקודם הגיעו אל קצה‬
‫ההגדלה‪ ,‬הרי הוא חסר שלמות תכונת‬
‫מציאותו‪.‬‬
‫נלנל^ם‬
‫ה ר מ ב ״ ם )יהודי הפורה פ״ג( מונה‬ ‫ו א מיי תו ת עגין העליות של הז״א‪,‬‬
‫רק תשעה גלגלים עד‬ ‫היינו לאחרי תהליך‬
‫גלגל החוזר‪ ,‬אבל בס׳ התכונה לכמו״ר‬ ‫גדלותו‪ ,‬כאשר מתרומם ועולה לקבל‬
‫הרח״ו ובשם״ק מובא שיש גלגל עשירי‬ ‫נשמה פנימית ממדרגה גבוהה ממעל‬
‫המקיף וסובב את כולם ונקרא גלגל‬ ‫חה מציאותו‪.‬‬
‫השכ״ל‪ .‬וכן איתא מפורש בם׳ הבהיר‬
‫)פ׳ קע״ט( תאגא עשרה גלגלים ועשרה‬ ‫א גולגולתא ח״ורא‬
‫מאמרות הם וכו׳‪.‬‬
‫הוא בחי׳ הכתר בפרצוף אריך אנפין‪,‬‬
‫והוא השני מן התלת רישין‪,‬‬
‫והנה הגלגל השכ״ל הוא אינו בסוג‬
‫והוא הנקרא רישא עילאה עתיקא‬
‫התשעה גלגלים כי איננו גשם‬
‫קדישא סתימא דכל סתימין)אדרא זוטא‬
‫כלל כשאר הגלגלים שהם בעלי צורה‬
‫דף רפ״ח ע״א(‪.‬‬
‫וגשם‪ ,‬עם היות כי גשם הגלגלים הוא‬
‫בבחי׳ דוחני בערך ארבעה גלגלי‬ ‫ומצד ההתלבשות החסד דע״י‬
‫היסודות אש רוח מים עפר‪.‬‬ ‫בתוכו‪ ,‬הנו הוא בבחי׳ הזכר‬
‫לעומת החכמתא סתימאה שהיא בחי׳‬
‫נלות השכינה‬ ‫הנקבה‪ ,‬כי בתוכה מתלבשת הגבורה‬
‫דע״י‪.‬‬
‫ע ״ ע שכינה בגלות‪.‬‬

‫ב גולגולתא חייורא‬
‫גדים‬
‫התיקון הראשון מהז׳ תיקוני‬ ‫הוא‬
‫נשמות הגרים היא ע״י‬ ‫הולדות‬ ‫רישא דאריך אנפין‪,‬‬
 ‫ער פי• ג׳‬ ‫אהבי‬‫^ ‪I i‬‬

‫ממשי כפשוטו‪ ,‬הס מלהזכיר‪ ,‬כי הרי‬ ‫דף‬ ‫;שמת אברהם ושרה )זוהר ס׳ שלס‬
‫כל מיני צמצומים הרבים והעצומים עד‬ ‫קה״ח ע״א(‪.‬‬
‫למאוד‪ ,‬בוודאי לא יועילו שיתהפך‬
‫רוחני לגשמי )עיין עמול העמדה דף‬ ‫ו היי נ ו שבחי׳ השפעת האור וחייות‬
‫ע״א(‪.‬‬ ‫רוחני מאברהם שהוא מרכבה‬
‫למדת החסד הנשפעת בנפש הנר צריך‬
‫א ל א הכוונה שהרוחני נשתלשל מרם‬ ‫שתקלט תחלה ביסוד דנוקבא בחי׳‬
‫מעלתו להעשות מקור ושורש‬ ‫שרה שהיא מרכבה למלכות‪ ,‬ע״ד יחוד‬
‫אל הגשמי‪ ,‬ועד״ז נשתלשל עוד יותר‬ ‫הספירות אשר השפעת אור וחיות‬
‫רוחני אלקי מז״א להיות בחי׳ נשמה או‬
‫עדי להיות רוח חיותו וכחו של הגשמי‬
‫להחיות העולמות אי אפשר כ״א‬
‫שיקלט תחלה בבחי׳ יסוד דנוקבא היא‬
‫מדת מלכותו ית׳ הפועלת ההתהוות‬
‫מהות ועצמות חומר הגשמי‬
‫היש והנברא‪.‬‬
‫בפועל ממש הרי הוא נפרד‬
‫וגברא יש מאין‪.‬‬
‫נשפיות‬
‫נשריי ה ח ס ד‬ ‫כ ל דבר המושג על ידי אחד מחמשת‬
‫חושי האדם ]ראיה שמיעה ריח‬
‫גשרים בבתי׳ החסד‪ .‬כ‬ ‫מישוש וטעם[ הנו בסוג הגשם‪ ,‬יען‬
‫מסילות הסלולות למימי נהר‬ ‫הוא מוגבל בגדר מקום התפשטותו‪,‬‬
‫כדי לשנכם מלזרום בשטף רב‪ ,‬וגם‬ ‫ובגדר זמן‪.‬‬
‫בכדי שהמים יתחלקו להימשך‬
‫לאורחות שונים ע״י סלול זה לאורח זה‬ ‫נשפיות נפשכות פרוחניות‬
‫וע״י סלול זה לאורח זה וכו‪ /‬עד״ז‬
‫הגשרים המה בחי׳ צמצומים ובחי׳‬ ‫ה נ ח ה מוקרמת היא אשר הגשמיים‬
‫התחלקות בחסד העליון שימשך‬ ‫משתלשלים מהרוחניים‪ ,‬ועליה‬
‫בעולמות בצמצום עזוז תקפו‪ ,‬ושיתחלק‬ ‫מתבססים עקרי מחקרי החכמה‪.‬‬
‫לבחי׳ שונות‪ ,‬כגון מים ואור שהם בחי׳‬
‫שונות לגמרי ושניהם נתהוו מספירת‬ ‫ו או ל ם אין הפשר שהרוחניים כביכול‬
‫החסד‪) ,‬ויסודתם בהררי קודש בשם‬ ‫מתעבים ומתחשבים עדי‬
‫הגדול של ע״ב שמות(‪.‬‬ ‫חמריים להתהפך למהות עצם גשמי‬
 ‫ערכי ד‬ ‫אהבי‬
‫דירתו ית׳ כתחתונים‬

‫נתאוה הקב״ה להיות לו דירה‬

‫בתחתונים )פנחומא פ׳ נשא‬ ‫דייבוד‬
‫ש״ז(‪ ,‬פירוש שיתגלה אלוקותו ית׳‬ ‫הדיבור משתלשל‬ ‫עניין‬
‫בעולמנו העשיה הגשמי‪ ,‬שהוא‬ ‫המלכות >ע«ן רעיא מסימנא ס׳‬
‫התחתון עד שאין תחתון הימנו‪.‬‬ ‫פגפפ דף רכ״ח ע״א(‪.‬‬

‫ו א ף שבאמת לגבי הקב״ה לא שייך‬
‫בחי׳ עליון ותחתון‪ ,‬כי הוא ית׳‬
‫ממלא כל עלמין בשוה ומצוי בתחתון‬
‫כמו שמצוי בעליון‪ ,‬וסתום ונעלם‬
‫מעלית כמו שסתום ונעלם מתחתון‪.‬‬
‫פי רו ש הדיבור הוא ענין הנצרך רק‬
‫הענינים‬ ‫להביע‬ ‫בכדי‬
‫הנעלמים בהמחשבה והלב אל הזולת‪.‬‬
‫כי להמדבר כשלעצמו אינו מוסיף‬
‫הדיבור שום שלימות‪.‬‬

‫או ל ם תחתונותו מתבטאת‬ ‫וככה היא למעלה המדות הקדושות‬

‫המשכת האור וחיות אשר‬
‫א״ם ב״ה כן מאיר ובא בגילוי‪,‬‬
‫בראשית בעולמות העליונים‪ ,‬ומשם‬
‫נשתלשל בעולמות התחתונים‪ ,‬עד‬
‫עולמנו העשיה חומר הגשמי שהוא‬
‫הכי התחתון אשר בו כבר מוסתר‬
‫האור אלקי לגמרי‪ ,‬וגם שורר בו חושך‬
‫אפלה מסטרא אחרא‪ ,‬ועד כדי כך‬
‫שאף גם במעשי המצות אינן נראות‬
‫כ״א גשמיות?‪ ,‬ולא עצם רוחניות?‬
‫האוא״ס ב״ה‪.‬‬
‫נמשכות אל תוך מדת המלכות‬
‫היא בחי׳ דיבור העליון‪ ,‬והיא שופעת‬
‫אותן בבריאה‪ ,‬בסוד דבר מלך שלטון‬
‫)קהלת מ׳ ד׳(‪.‬‬
‫ועד״ז ענין המלוכה למטה אינה‬
‫אלא שליטה על העם‬
‫וההשפעה עליהם לפום מרעי הממלכה‬
‫והנהנותיה‪.‬‬

‫ו ע ל עולם זה עלה ברצונו ית׳ להיות‬ ‫גבורה ]דין(‪.‬‬ ‫ע״ע‬

‫נחת רוח לפניו‪ ,‬כד אתכפיא ם״א‬
‫ואתהפך חשוכא לנהורא‪ ,‬והיינו ע״י‬
‫המצות שרובן ככולן הן מצות מעשיות‪,‬‬ ‫דיקנא‬
‫בדיבור‬ ‫התלויות‬ ‫המצות‬ ‫ואף‬ ‫תיקוני דיקנא דאריך אנפין‪.‬‬ ‫ע״ע‬
 ‫ערכי ד׳‬

‫מבואר דמספר הספירות הן עשר‪,‬‬ ‫ובמחשבה כמו תלמוד תורה וקריאת‬

‫ובספר יצירה )פ״א מ״ד{ מובהר ביותר‬ ‫שמע‪ ,‬קיימא לן דהרהור לאו כדיבור‬
‫שהן עשר ולא אחת עשרה‪.‬‬ ‫דמי עד שיוציא כשפתיו‪ ,‬דעקימת‬
‫שפתיו הוי מעשה )‪3‬״מ דף צ׳ ע״נ‪,‬‬
‫ותמוה שהרי כשכולנה נמנות עולה‬ ‫שנהדדן דף ס״ה ע״א(‪ ,‬וכן הוא בזוהר‬
‫מספרן לאחת עשרה‪.‬‬ ‫)ס׳ אמור דף צ״ט ע״א( במלין ובעובדא‬
‫בעינן לאחזאה ולאתערא מלין סתימין‪.‬‬
‫ו ה ת ש ו ב ה‪ ,‬כשהכתר נמנה אין הדעת‬ ‫ועי״ז יאיר אור הוי״ה אסב״ה במקום‬
‫נמנית‪ ,‬וכשהדעת נמנית‬ ‫החושך וס״א של כל העוה״ז כולו‬
‫אין הכתר נמנה‪.‬‬ ‫לאחר התחיה ביתר שאת ויתר עז‬
‫מהארתו בעולמות העליונים‪ ,‬שמאיר‬
‫והביאור‪ ,‬הכתר הוא בחי׳ ממוצע‬ ‫שם ע״י לבושים ומסתירים כדי שלא‬
‫בין המאציל לנאצלים‪,‬‬ ‫יתבטלו ממציאותם‪ ,‬אבל בעוה״ז נתן‬
‫שבו ישנן שתי בחי׳ כלליות‪ ,‬א׳ עתיק‬ ‫לנו את תורתו הנקראת עוז )ונחים דף‬
‫יומין הוא בחי׳ הפנימיות שבכתר‪ ,‬ב׳‬ ‫קע״ז ע״א( שהיא הנותנת כח לקבל את‬
‫אריך אנפץ הוא בחי׳ החיצוניות‬ ‫האור א״ס אשר יאיר בלי לבושים‪ ,‬וזה‬
‫שבכתה והנה העתיק יומין עדיין נעתק‬ ‫יתרון האור הבא מן החושך )קהלח ‪3‬׳‬
‫ומרומם ונבדל ונעלם באואסב״ה‪ ,‬ואינו‬ ‫י״ג(‪ ,‬ויפה תשובה ומעש״ט בעוה״ז‬
‫בכלל הספירות‪ ,‬והאריך אנפץ הוא‬ ‫מכל חיי העולם הבא )אנוח פ״ד י״‪,(1‬‬
‫השורש והמקור לנאצלים‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫וזהו מה שנאמר וימלא כבוד ה׳ את כל‬
‫כבר בכלל הספירות‪ ,‬לפיכך כשמדובר‬ ‫הארץ )‪3‬מד‪3‬ר י״ד כ״א(‪,‬‬
‫מבתי׳ חיצוניותן שבספירות אזי גם‬
‫הכתר‪ ,‬היינו בחי׳ האריך אנפץ נמנה‬ ‫וכ״ז הוא ע״י עשית גופי המצות‪ ,‬אשר‬
‫בתוכן‪ ,‬והדעת איננה נמנית‪ ,‬כי הדעת‬ ‫עי״! יזדכך העולם)וע״ע אדם‪ ,‬דרכי‬
‫כל ענינה ומציאותה היא רק פנימיות‬ ‫ההפקשרוס נוף ונשמה‪ ,‬וחכליפו( ועצם‬
‫הספירות וחיותן‪ ,‬שהיא המקשרת‬ ‫חומר גוף הגשמי זיכוך אחר זיכוך‬
‫המוחין במדות‪ ,‬ועד״ז הדעת העליונה‬ ‫ויתעלה עד כדי כך שעליו אומר הנביא‬
‫היא המייחדת ומחברת חו״ב‪ ,‬ואיננה‬ ‫וראו כל בשר יחדו)ישעי׳ מ׳ ה׳(‪.‬‬
‫נחשבת לספירה לענץ בפני עצמה‪,‬‬
‫וכאשר מדובר מבתי׳ פגימיותן‬
‫דעת במנק עשר הספורות‬
‫שבספירות‪ ,‬אזי נהפוך הוא הכתר‪,‬‬
‫היינו בחי׳ העתיק יומין איננו נמנה‬ ‫פתח אליהו)המדמה לסיקו״ז(‬ ‫במאמר‬
 ‫ערכי ד׳ ה•‬ ‫‪M‬יי‬
‫בדיירי‬
‫‪1K‬‬

‫יתעורר האהבה אליו‪ ,‬ואם הוא עגין‬ ‫העלמו באואסב״ה‪,‬‬

‫של נורא ואיום יתעורר במורא ופחד‪,‬‬ ‫והדעת כן נמנית‪.‬‬
‫ובהיסח דעתו מסתלקות האהבה‬
‫והיראה הנולדות ממנה‪ ,‬וחוזרות מהיות‬
‫בבתי׳ הנילוי אל ההעלם‪ ,‬פ׳ להיות‬
‫דעת העליון‬
‫בכה ולא בפועל‪.‬‬ ‫)ספירת( הדעת בחינתה העליונה‪,‬‬
‫היא )המשכת הארת‬
‫וכך הוא בעבודת האדם‪ ,‬כי אף‬ ‫הכתר( המחברת ומייחדת חכמה‬
‫שחכם ונבון בגדולת אסב״ה‪,‬‬ ‫ובינה‪ ,‬כמובא בזוהר דדעת נהיר‬
‫הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע‬ ‫במוחין )ס׳ האזינו דף רצ״א ע״א(‪.‬‬
‫מחשבתו בחוזק ובהתמדה‪ ,‬לא יוליד‬
‫בנפשו אהבה וידאה אמיתית‪ ,‬ועל כן‬
‫הדעת היא קיום המרות וחיותן‪ ,‬והן‬
‫דעת התחתון‬
‫אהבת ה׳ ויראתו‪ ,‬ותפארת היינו‬ ‫)ספירת( הדעת בחינתה התחתונה‬
‫לפארו‪ ,‬ולנצח נגד כל מניעה‪ ,‬ויודה לו‪,‬‬ ‫מכל‬ ‫התולדה‬ ‫היא‬
‫ויתקשר ויתדבק בו בחשק ותענוג‪,‬‬ ‫התיקונים הנתקנים בכח חכמה ובינה‬
‫ויקבל עליו עול מלכותו היינו גילוי‬ ‫רפרצוף הזעיר אנפין‪ ,‬והיא הקובעת‬
‫המרות לידי הרגש ובמעשה בפועל‪.‬‬ ‫כללות פעולותיהן בהז״א עד להיותן‬
‫)עיין ע׳ חשדם וגבורות נמשטם מדפמ‬ ‫טבועות בכל ספירותיו‪ .‬והיא פנימיות‬
‫ח״א(‪.‬‬ ‫ספירות הז״א וחיותן‪ ,‬שהיא המקשרת‬
‫הארות חויב עמהן )ועד״ז בחינתה‬
‫העליונה‪ ,‬היא המייחדת חו״ב(‪ ,‬ודעת‬
‫היא מלשון והאדם ידע את חוה‬
‫)בראשית ד א׳(‪ ,‬והיא לשון התקשרות‬
‫והתחברות‪.‬‬
‫הבל תרמי דאשתאר כקברא‬
‫אחר מיתת האדם נשארת איזו בחי׳‬ ‫עד״מ בנפש האדם‪ ,‬לאחרי שמתנוצץ‬
‫מנפשו שורה על גופו על העצם‬ ‫רעיון שכלי במוחו‪ ,‬והנה בו‬
‫הנקרא לוז )עיין ויק״ר פי״ח א׳(‪ ,‬ואף‬ ‫ומבינו לכל פרטיו‪ ,‬מתקשר ומתחבר‬
‫הנשמה למעלה מג״ע מאירה עליו כפי‬ ‫דעתו בהרעיון בקשר אמיץ וחזק מאוד‪,‬‬
‫מה שצריך למציאותו אז‪ ,‬שלא יתבטל‬ ‫ומוליד בנפשו אהבה או יראה‪ ,‬והיינו‬
‫לגמרי ויוכל להתחיות בתחית המתים‪,‬‬ ‫אם הרעיון הוא ענין של טוב ונעים‬
 ‫ע ר כי ה׳‬

‫ונלענ״ד בדרך אולי שאין מחלוקת‬
‫הרמב״ם‬ ‫אלא‬ ‫בדבר‬
‫והמקובלים דרשו בענין השגחתו ית׳‬
‫המתגלה לנו בעוה״ז‪ ,‬דהשגחתו ית׳ על‬
‫מין האנושי מורגש היא ונראה ונגלה‬
‫לעיני המשכיל ההשגחה בפרטית‪,‬‬
‫משא״ב השגחתו ית׳ על רצ״ח מתגלה‬
‫לנו רק באופן כללית‪.‬‬
‫)עיין זוהר פ׳ שלח דף ק״ע‪ ,‬וע״ס שער‬
‫רפ״ח ניצוצין פ״א(‪ .‬כמו״ב בבית המקדש‬
‫נשאר הכותל המערבי בסוד הלוז אשר‬
‫עליו יבנה בנין העתיד‪ ,‬ואותה הקדושה‬
‫השורה עליו אף היא נקראת הבל‬
‫תרמי)עיין אוצרוח רמח״ל דף מ״א ע״א(‪,‬‬

‫ספירת ההוד הוא ענף מדת הגבורה‪,‬‬

‫ואולם תורת הבעש״ט מבוארת‬
‫והוא מלשון הודאה‪ ,‬והיינו‬
‫אמיתת הענין כפי שהוא‬
‫הודאה באמיתת האור מצד האמונה‪,‬‬
‫דאף בדצ״ח השגחתו ית׳ היא בתכלית‬
‫ואף בלי הבנה והשגה בעצם האור‪,‬‬
‫הפרטית‪.‬‬
‫והוא בחי׳ ביטול‪ ,‬ועי״ז ג״כ ההשפעה‬
‫מגיעה לידי ביצוע‪.‬‬
‫ובאופן עוד‪ ,‬הרמב״ם והמקובלים‬
‫מבארים בנוגע תוצאת ענין‬
‫הבחירה‪ ,‬שהיות שנשתנה המין האנושי‬
‫מכל שאר המינים שניתנה לו הבחירה‬ ‫הו א מלשון יון‪ ,‬והוא חומר הראשון‬
‫והיכולת לפעול במה שהוא קונה‬ ‫יסוד דק מאוד‪ ,‬אין בו ממש‪,‬‬
‫השלמות או החסיון‪ ,‬א״ב אפוא‬ ‫אבל הוא כת ממציא מוכן לקבל‬
‫מוכרח כביכול להמציא לו דרכיו‬ ‫הצורה ולצאת מן הכה אל הפועל‪,‬‬
‫ומעלליו‪ ,‬ויצטרך להשגיח ולהשקיף על‬ ‫)עיין רמב״ן על פסוק נראשיפ‪4‬‬
‫פרטי מחשבותיו דבוריו ומעשיו‪ ,‬נמצא‬
‫שיושגחו מעשיו כולם ותולדותיהם‬
‫ה שג ח תו י ת׳ ע ל ד צ ״ ח‬
‫וישוב ויושגח עליו כפי הראוי לתולדות‬
‫המעשים ההם מרה כנגד מרה כפי מה‬ ‫נבוכים‪,‬‬ ‫במורה‬ ‫ה ר מב״ ם‬
‫שיגרמו לו מעשיו‪ ,‬והשגחה כזו לא‬ ‫ומהמקובלים‪ ,‬שפטו‬
‫שייכת בשאר המינים שהם נפעלים‬ ‫דהשגחתו ית׳ על דצ״ח היא רק באופן‬
‫ולא פועלים‪ .‬אמנם ההשגחה על עצם‬ ‫כללות‪ ,‬ואילו על המדבר היא ההשגחה‬
‫כל הברואים שהם דצח״ם כולם‬ ‫הפרטיות‪ ,‬אך בתורת הבעשטה״ק‬
‫מושגחים בשוה בהשגחה פרטית‬ ‫מבוארת בדעת אחרת אשר בכולם כן‬
‫בתכלית‪.‬‬ ‫היא בהשגחה פרטיות בתכלית‪.‬‬
 ‫אהבי‬
‫מן המקור‪ ,‬וכו׳ )בסוד התחדשות‬ ‫ה ש ת ל ש לו ת‬
‫המוחין והזיווג(‪ ,‬וככה יתגלו כחותיו‬
‫אחד אחד‪ ,‬ובסדר הדרגה מי הראשון‬ ‫עד״מ לשלשלת שטבעותיה נתאחזות‬
‫ומי השני לו‪.‬‬ ‫זו בוו תחתונה בעליונה‬
‫והעליונה בהעליון הימנה וכו‪ /‬עד״ז‬
‫התכללות‬ ‫עולמות התחתונים מסובבים מעולמות‬
‫העליונים ע״ד סיבה ומסובב‪ ,‬והם‬
‫היא מתיקוני היסודיים שבעולם‬
‫נתאחזים זה בזה‪ ,‬כלומר עולם תחתון‬
‫התיקון ]ברודים[‪ ,‬והיינו אשר‬
‫לעולם העליון הימנו ישנה איזו שייכות‬
‫כל ספירה וספירה התכללה מכל‬
‫ויחם‪ ,‬ועד״ז בכל העולמות דכלהו‬
‫העשר ספירות )עיין נהקדמס רחונוס‬
‫עלמין מתקשרן דא ברא כהאי שלשלת‬
‫הנהר דף מ ע״כ ל״ה אמכם(‪.‬‬
‫דאתקשרא דא בדא )זוהר פ׳ יקרא דף י׳‬
‫ברם אינן מאירות בגילוי כ״א החלק‬ ‫ע״‪ ,(3‬ר״מ‪ ,‬בכחות הנפש‪ ,‬הזכירה‬
‫העצמי‪ ,‬כגון בספירת החכמה‬ ‫משתלשלת מן המחשבה והרמיון‪.‬‬
‫מאירה רק מהותה ועצמותה שהיא‬ ‫]משא״כ אסב״ה איהו לאו מכל אלין‬
‫מדרגת החכמה‪ ,‬ומים גנוזות בקרבה‬ ‫מדות כלל‪ ,‬ולית מחשבה תפיסא ביה‬
‫שורשי כל הספירות שלמטה הימנה‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬והנאצלים ממנו ית׳ נאצלו ע״י‬
‫להספירות‬ ‫המקור‬ ‫המה‬ ‫)והם‬ ‫בחי׳ דילוג ולא ע״י בחי׳ השתלשלות[‪,‬‬
‫המשתלשלות הימנה(‪ ,‬ועד״ז הוא‬
‫בספירת הבינה שכל הספירות שלמטה‬ ‫ואולם אין הכוונה שהמסובבים‬
‫הימנה גנוזות בקרבה‪ ,‬ואף גם רושם‬ ‫מתהווים מחדש ממש‪,‬‬
‫מעילתה שהיא ספירת החכמה ג״כ‬ ‫מעצמי הסיבות‪ ,‬כי הרי הכל מן הרצון‬
‫כלול בה‪ ,‬ופשוט שבחי׳ החכמה‬ ‫העליון ית׳ לבד‪ ,‬אשר הוא בעל כל‬
‫הכלולה בספירת הבינה גבוהה היא‬ ‫הכחות כולם‪ ,‬הן כחות הסיבות והן‬
‫הרבה מאוד מאשר בחי׳ החכמה‬ ‫כהות המסובבים‪.‬‬
‫הכלולה בספירת החסד‪ ,‬וכך הלאה‪.‬‬
‫א ל א היות שרצה לגלות כחותיו אחד‬
‫ו ל ק ר ב אל השכל ענין ההתכללות‬ ‫אחד‪ ,‬ועפ״י סדר הדרגה‪ ,‬זה‬
‫אף שמהן הלוא ישנן מדות‬ ‫למעלה מזה‪ ,‬לזאת שם ההשתלשלות‪,‬‬
‫שהפכיות וגגדיות זו מזו‪ ,‬ננקוט ע״ז‬ ‫והיינו שכח אחד ימשיך כח שני מן‬
‫משל לאדם בעל מוח גדול שאפילו‬ ‫המקור‪ ,‬ה״ה הרצון העליון ית׳‪ ,‬וכח‬
‫בעת שמתכעס על זולתו שהוא‬ ‫השני ע״י כח האחד ימשיך כח שלישי‬
 ‫ערכי דן׳ ז׳‬
‫בריאה היא בחי׳ הבינה‪ ,‬ובחי׳ נשמה‪,‬‬ ‫התגברות מדת הגבורה‪ ,‬עכ״ז יתכן‬
‫יצירה היא בחי׳ חג״ת נה״י‪ ,‬ובחי׳ רוח‪.‬‬ ‫שבאותו רגע עצמו ממש יצדד ג״כ‬
‫עשיה היא בחי׳ המלכות‪ ,‬ובחי׳ נפש‪.‬‬ ‫לזכותו‪ ,‬שהיא נובעת ממרת החסד‪,‬‬
‫עכ״ז בכל עולם ועולם בפרטיות‬ ‫וזהו מחמת גודל כלי מוחו ושכלו‬
‫כלולות בו כל עשר ספירות וחמש בחי׳‬ ‫שיכולים להתישב בהם שני דברים‬
‫הנפש‪ ,‬בבחי׳ התכללות‪.‬‬ ‫הפכיים יחד ברגע אחד‪ ,‬וזהו חסד‬
‫שבגבורה‪ ,‬משא״כ בבעל מוח קטן אם‬
‫וי ש כאשר העולמות מתפרטים‬ ‫רק מתפעל בכעס‪ ,‬אין עוד מקום‬
‫בבירור יותר‪ ,‬כל עולם ועולם‬ ‫במוחו ושכלו להדבר הפכי‪ ,‬מחמת‬
‫מתראה בפגי עצמו בתבנית כללות‬ ‫קטנות כלי מוחו‪ ,‬שא״א להתיישב בהם‬
‫בבחי׳ קומה שלימה‪ ,‬ואזי מתראה בכל‬ ‫שני דברים הפכיים ביחד‪.‬‬
‫אחד מהם כל העשר ספירות ביתר‬
‫שאת ועז בגילוי גמור‪ ,‬בסוד הפרצופים‪.‬‬ ‫ובחיי׳ ההתכללות נמשכת מהביטול‬
‫לאסב״ה כי כל הקרוב קרוב‬
‫יותר אליו ית׳‪ ,‬יש בו יותר הביטול‬
‫ה ת ל ב שו ת‬
‫והאחדות‪ ,‬וכל שנתרחקו יותר‪ ,‬אזי‬
‫עד״מ אב המייסר את בנו ומוכיחו‪,‬‬ ‫נעשה בהן יותר הפירוד והרבוי‪.‬‬
‫באהבתו אותו‪ ,‬זאת אומרת‬
‫שהאהבה מלובשת בהיסרו בהוכיחו‪,‬‬ ‫ועד״ז הוא ענין ההתכללות בבחינות‬
‫והם המה מלבושי האהבה‪.‬‬ ‫הנפש‪ ,‬שהן חמש בחי׳ והן‪,‬‬
‫נפש‪ .‬רוח‪ .‬נשמה‪ .‬חיה‪ ,‬יחידה‪ .‬אשר כל‬
‫והמלבוש אינם‬ ‫ל פ ע פי ם המלובש‬ ‫אחת מהן היא צורה מיוחדה פרטית‪,‬‬
‫כלעיל‪ ,‬אולם‬ ‫הפכיים‬ ‫וכל אחת מהן כלולה מכל החמש‪.‬‬
‫הוא עמוק‪ ,‬איננו‬ ‫באשר ענין המלובש‬
‫ע״י המלבוש‪.‬‬ ‫ראוי להיגלה כ״א‬ ‫ולזאת אעפ״י שכל העולמות יחדו‪,‬‬
‫במראה כללי המה קומה‬
‫אחת שלימה‪ ,‬נבנית מכללות העשר‬
‫הספירות‪ ,‬וכלולות בהם חמש בחי׳‬
‫הנפש‪ ,‬וכל עולם מתוך הכלל הוא‬
‫תואר מיוחד פרטי‪ ,‬והיינו אדם קדמון‬
‫זיות‬
‫תוארו הוא בחי׳ הכתר‪ ,‬ובחי׳ יחידה‪.‬‬
‫ה ת ב א ר )נע׳ השפלשלומ( שרצה‬ ‫כבר‬ ‫אצילות היא בחי׳ החכמה‪ ,‬ובחי׳ חיה‪,‬‬
 ‫ערכי* ך‬

‫בתכונות שתי הבחי׳ חו״ד‪ ,‬נזקקה לשני‬ ‫הרצון העליון ב״ה‪ ,‬שגילויי כחותיו‬
‫המולידים האחד אשר החסד עקרי בו‪,‬‬ ‫הימנו ית‪ /‬אשר הוא בעל כל הכהות‬
‫והשני אשר הדין עקרי בו‪ ,‬להטביע‬ ‫כולם‪ ,‬לא יתגלו כאחד‪ ,‬אלא כסדר זה‬
‫שניהם בה‪.‬‬ ‫אחר זה‪ ,‬ובהדרגה זה למעלה מזה‪,‬‬
‫ולזאת סידר שכח אחד הוא ימשיך מן‬
‫ובאמת אמרו‪ ,‬כי בשעת הזדווגות‬ ‫המקור את כח השני‪ ,‬וכח השני ע״י‬
‫הזו״ן‪ ,‬הזכר נוטל כל בחי׳‬
‫כח האחד ימשיך את כח השלישי וכי‪,‬‬
‫החסדים מהנקבה לעצמותו‪ ,‬והנקבה‬
‫יתגלו כחותיו אחד אחד‪,‬‬ ‫וככה‬
‫נוטלת כל בחי׳ הדינים מהזכר‬
‫ובהדרגה מי העליון ומי התחתון הימנו‪.‬‬
‫לעצמותה‪ ,‬והרי הוא כולו חסדים‪ ,‬והיא‬
‫כולה דינים )עיין ע״ח שער או״א פ״ג(‪.‬‬
‫כן רצה שכל כח לכל פעולה והנהגה‪,‬‬
‫וכפי הבחי׳ הנרצית להיות העקרי‬
‫לא ימשך אך ורק ע״י זיווג שני‬
‫בהתולדה‪ ,‬החסד או הדין‪ ,‬לפום זה‬
‫מאורות‪ ,‬זו״ן‪ ,‬אשר המה יולידוהו‪,‬‬
‫מתגבר אחד ממולידיה ביותר‪ ,‬הזכר או‬ ‫הזכר‪,‬ממשיך בחי‪,‬‬ ‫המאור האחד‬
‫הנקבה לכונן אותה ולשכללה‪.‬‬ ‫החסד של התולדה ]מסוד שם מ״ה[‪,‬‬
‫והנדז המוליד הזכר הוא הנותן‬ ‫והמאור השני הנקבה‪ ,‬ממשיכה בחי׳‬
‫השורש ורמות הכללי של‬ ‫הדין של התולדה ]מסוד שם ב״ן[‪.‬‬
‫החומר והצורה של כל התולדה‪,‬‬
‫והמוליד הנקבה היא הנותנת חלקי‬ ‫במהלך תיקון‬ ‫ודרךהלז‪ ,‬הסתדר‬
‫הפרטיים של החומר על כל תיקוניו‪,‬‬ ‫הכלים אשר הכחות התחדשו‬
‫ומפרטת את צורתה בפרוטרוט‪.‬‬ ‫מלפניו ית׳‪ ,‬ומאז כל תולדה הנולדת‬
‫מורכבת ובנויה משתי הבחי׳ חו״ד‬
‫ב ס פ ר לקוםי תורה לכמו״ר הרש״ז‬ ‫בהתכללות‪ ,‬מטעם שני מולידיה שני‬
‫)שיה״ש דף מ׳ ע״א( מבואר‬ ‫המאורות ]מסורי שם מ״ה וב״ן'‪4‬‬
‫שהוצרכו להמשיל ליחור דכר ונוקבא‬
‫כי במשל של השפעת רב לתלמיד אין‬ ‫ואעפ״י שכל אחד מהמולידים הרי‬
‫כאן כ״א ההשפעה מהרב לבד‪,‬‬ ‫שתי׳ הבחי׳‬ ‫הוא מכלול‬
‫והתלמיד איננו אלא בחי׳ מקבל לבד‪,‬‬ ‫חו״ד‪ ,‬עכ״פ המוליד הזכר בחי׳ החסד‬
‫משא״כ ביהוד דו״נ הרי היא‬ ‫עקרי בו‪ ,‬ובחי׳ הדין כפוף אל בחי׳‬
‫מזרעת אודם‪ ,‬שממנו עור ובשר וכו׳‬ ‫החסד‪ ,‬והמוליד הנקבה בחי׳ הדין עקרי‬
‫)נדה דף ל״א ע״א(‪ ,‬ועד״ז ביהוד העליון‬ ‫בה‪ ,‬ובחי׳ החסד כפוף אל בחי׳ הדין‪.‬‬
‫יש בחי׳ מ״ד ומ״ן‪ ,‬עכ״ד יעו״ש‪.‬‬ ‫ובכדי שהתולדה אף היא תולד‬
 ‫ערכי ד‬

‫עצמותו ממש‪ ,‬מניה וביה בין כחותיו‬ ‫ועיי״ל כי במשל של השפעת רב‬
‫המאוחדות באחדות פשוטה‪ ,‬והיינו‬ ‫לתלמיד לא נולד הולדה‬
‫הזכר שבו שהוא בחי׳ הפנים‪ ,‬מסוד‬ ‫חדשה יש מאין‪ ,‬ואילו בזיווג הרי יולד‬
‫שם מ״ה‪ ,‬עם הנקבה שבו שהיא בחי׳‬ ‫הולדה חדשה‪ .‬ופעמים בבחי׳ יפה כח‬
‫כאחוריים כביכול‪ ,‬מסור שם ב״ן‪] ,‬כי‬ ‫הבן מכח האב )שבועות לף מ״ס ע״א(‪,‬‬
‫באמת בעתיק אין נראה לגמרי בחי׳‬ ‫שמה שהיה בהעלם אצל האב כן יוכל‬
‫אחוריים‪ ,‬כאשר יתבאר בעזה״י‬ ‫להתגלות בבן וד״ל‪.‬‬
‫‪^•1‬‬
‫ו ל ענייננו הזיווג הוא ההתחברות‬
‫חלקי כחות התולדה‬
‫בפרצוף אריך אנפין‪ ,‬הזיווג הוא ג״כ‬
‫מהמולידים יחד‪ ,‬וראשית משיכת כחות‬
‫מניה וביה‪ ,‬אך בין שני‬
‫התולדה מתחלת במוחי המולידים‬
‫כחות נבדלים‪ ,‬שבו ישנם כבר אף בחי׳‬
‫בזיווגם הפנימיות סוד נשיקין‪ ,‬ואח״ב‬
‫ימין ושמאל בשני צדדים‪ ,‬הזכר שבו‬
‫בסוד חיבוק )כאשר יתבארו בעזה״'‬
‫הוא צד ימינו והנקבה שבו היא צד‬
‫במקומם(‪ ,‬וכאשר המוליד הזכר השלים‬
‫שמאלו‪.‬‬
‫לתת את חלקו‪ ,‬אל המוליד הנקבה בזה‬
‫נשלם הזיווג‪ ,‬ומעתה אי אפשר‬
‫בפרצופי* אבא ואימא‪ ,‬זיווגם הוא‬ ‫שיתוסף עוד בעצמות נקודת מהות‬
‫בין שני הפרצופים‪ ,‬אבא‬ ‫מציאותה של התולדה‪.‬‬
‫הזכר האימא הנקבה‪ ,‬אמנם זיווגם הוא‬
‫בתמידות‪ ,‬בחד נפקין בחד שריין לא‬
‫אפסיק דא מן דא ולא אסתלק דא מן‬ ‫דווגיי וזפרצו^ים ומצבם‬
‫דא‪) ,‬אלרא זוטא דף ר״ץ ע״ב‪ ,‬ועיין ‪3‬ע׳‬
‫הזייוומם אשר בעצמות פרצוף אחד‬
‫חכמה ל״ה והנה(‪,‬‬ ‫בין כחותיו זה עם זה‪ ,‬או‬
‫אשר בין פרצוף לפרצוף‪ ,‬המה‬
‫ובפרצופי* זו״ן‪ ,‬נוסף על שזיווג□‬ ‫בהדרגה‪ ,‬בקירוב או בריחוק הדכר‬
‫הוא בין שגי פרצופים‪,‬‬ ‫מהנוקבא‪ ,‬בתמידות או בנדירות‪,‬‬
‫גם אין זיווגם תמידות‪ ,‬ולפיכך עיקר‬ ‫שהקריבות‬ ‫מה‬ ‫וכל‬ ‫כדלהלן‪.‬‬
‫עבודתינו היא למענם לעוררם לידי‬ ‫והתמידיות הן ביותר‪ ,‬הרי השלימות‬
‫זיווג שתהיה הנוקבא ממותקת‪,‬‬ ‫היא ביותר‪.‬‬
‫ומדובקת בבעלה‪) ,‬ועיין ע״ח שער הכללים‬
‫עתיק‪ ,‬הזיווג הוא בתוך‬ ‫פרצוף‬
 ‫ע ר בי ז׳‬ ‫א ה בי‬

‫זקייר אגפק ]ז״א[‬ ‫זכר ונקבה‬

‫]פרצוף הזעיר אנפין הוא איחוד‬
‫כ כ ל מקום מנוגה המשפיע בשם זכר‪,‬‬
‫כמה ספירות משמות מ״ה‬
‫והנשפע בנויה בשם נקבה‪,‬‬
‫וב״ן‪ ,‬ממ״ה בבחי׳ זכר ומב״ן בבחי׳‬
‫ומדרגת הזכר הוא למעלה לאין ערך‬
‫נקבה‪ .‬והיינו שש ספירות שלמות דמ״ה‬
‫מעל מדרגת הנקבה‪,‬‬
‫מחסד עד יסוד‪ ,‬ושש הספירות‬
‫מהחסר עד היסוד דב״ן )מלבד בחי׳‬
‫ועצם ההשפעה הנשפעת מהזכר‬
‫הכתרים אשר בשש ספירות הב״ן‪ ,‬כי‬
‫לנקבה‪ ,‬מדי יציאתה מהזכר‬
‫הם הוכללו כבר בפרצוף עתיק יומין(‬
‫וכניסתה בתוך הנקבה נפחתה והורדה‬
‫וכולנה התייחדו לאחד והוא הוא‬
‫פלאים‪ ,‬משל למהד״ד לאדם המשפיע‬
‫פרצוף הזעיר אנפין‪ .‬ו[הוא מכלול שש‬
‫רעיון שכלי לזולתו‪ ,‬אזי בעוד הרעיון‬
‫המרות חסד גבורה תפארת נצח הוד‬
‫שוכן בנפש המשפיע הוא מרוכז בצורה‬
‫יסוד‪ ,‬עם תוספות השראות מוחין‬
‫מוסתרת בתפיסה חדה במאוד‪,‬‬
‫וכתר‪ ,‬אשר נאצלו עליהם מזיו הכתר‬
‫משא״כ אחר שהגה הרעיון והבקיעו‬
‫והמוחין העליונים בסוד התפשטותם‪,‬‬
‫לתוך מוח הנשפע הורד הרעיון לדרגה‬
‫בכדי להשלימם לתבנית קומת פרצוף‪.‬‬
‫נמוכה ביותר‪ ,‬ואינו כ״כ חד‪ ,‬מפני‬
‫]כלומר כתרו נעשה מת״ת דאו״א‪,‬‬
‫שהמשפיע שופע הרעיון ע״י משלים‬
‫אמנם בהאיר סוד הא״א להכתיר הז״א‬
‫וכר‪ ,‬והנשפע ג״כ מקבלו ומבינו כפי‬
‫בתיקון הכתר הלז‪) ,‬עיין ספחי מו״ל פ׳‬
‫דרגת המשל‪ ,‬ולא כפי עומק הנמשל‬
‫פ״ח‪ ,‬וע״ח שער מוחין דצלס‪ ,‬ושער א״א‬
‫הרעיון המבוקש‪ .‬ורק ע״י הירידה באה‬
‫פ״ז‪ ,‬ושער דרושי הצלם דרוש י(‪4.‬‬

‫ונקרא זעיר אנפין כי כשמו כן היא‬

‫נהוג שלטגותו‪ ,‬בזעירות‬
‫וקטינותא‪ ,‬ראויה ומתאימה לבריאה‬
‫והנהגותיה‪ ,‬לעומת פרצוף האריך‬ ‫כעניי זמן גשמי ששעה ראשונה‬
‫אנפין‪ ,‬שהוא מרומם ומנושא בבחי׳‬ ‫קודמת לשעה שניה וכר‪,‬‬
‫הכתר סוד העטרה המקפת על‬ ‫עד״ז ישנן בחי׳ שהן קדמיות לגבי בחי׳‬
‫האצילות‪ ,‬רחוק מאתנו‪.‬‬ ‫המופיעות אחריהן‪ ,‬כלומר בחי׳ הללו‬
‫שאין באפשריותיהן להיגלות כ״א ע״י‬
‫ו ע ל כן שש הספירות דז״א‪ ,‬בשם‬ ‫קדימת גילויי בחי׳ הקדמוניות הרי הנה‬
‫מדות נקראות‪ ,‬מפאת שהן באות‬ ‫בגדר בתי׳ זמן‪.‬‬
 ‫ערכי־ ז׳ ח׳‬ ‫אהבי‬
‫תלול‪ ,‬ראה אהלות פ״ו מ״ז[‪) ,‬פיין אדרא‬ ‫כבר במרה ונבול )לפי הערך(‪ ,‬כי הרי‬
‫רנה דף ק״ל ע״ב אלרא זוטא דף רפ״מ‬ ‫הן בסיסי הבריאה ויסודותיה‪ ].‬והיינו‬
‫מצד בחי׳ כליהם‪ ,‬אבל אורותיהם הלוא‬
‫הם בבתי׳ א״ם(‪.‬‬
‫ובמבוא שערים )ש״ג פ״נ פ״ט(‬
‫מבואר שבימות המשיח‬ ‫ופרצופיי אבא ואימא הם המה‬
‫הנוקבא ח״א תתעורר מעצמה להעלות‬ ‫להקמת‬ ‫ההתכונניות‬
‫מ״ן‪ ,‬בלי סיוע נשמות הצדיקים‪ ,‬וזהו‬ ‫תיכנון שש המרות על כל תכונותיהן‬
‫ע״י הארת החוממא דא״א‪,‬‬ ‫וסגולותיהן‪ ,‬עד להעמד על מכונן‬
‫ומקומן יחדו‪ ,‬בבחי׳ פרצוף הזעיר‬
‫ואמנם יש בהחוממא ג״ב מהארת‬ ‫אנפין‪.‬‬
‫התיקון העליון הראשון‬
‫מהגולנולתא חיורא‪ ,‬כי מהחסר דעתיק‬
‫יומין המתלבש בהגולגולתא‪ ,‬מתפשטת‬
‫הארתו לכל שאר התיקונים‪ ,‬בהיות‬
‫הוא יומא דכלהו‪) ,‬עיין מנוא שפלים ש״ג‬
‫חוט הא״ם‬
‫פ״נ פ״ג(‪.‬‬
‫קו הא״ס‪.‬‬ ‫ע״ע‬
‫חי*בוק‬
‫ח וטמא ‪ j‬תרק ‪ Ij‬קבין‬
‫בהדר ויווני מאורות העליונים‬
‫דמדדשקא דא״א[‬
‫השפעת אור‬ ‫להמשיך‬
‫מהמקור העליון למטה‪ ,‬שהיא בחי׳‬ ‫הוא התיקון השביעי מהז׳ תיקוני‬
‫הולדת תולדה‪ ,‬יש בזה שלבים‪ ,‬קודם‬ ‫רישא דאריך אנפין‪ ,‬המאיר‬
‫זיווג פנימיות‪ ,‬ואח״ב זיווג חיצוניות‬ ‫מחממו‪ .‬והוא סוד התנוצצות המלכות‬
‫)פ״פ זיווג‪1 ,‬פ׳ נישוק{‪ ,‬והחיבוק הוא‬ ‫דעתיק יומין‪.‬‬
‫מבחי׳ זיווגם ה מוניו ת‪.‬‬
‫וכמו שפרצוף המלכות מתחלק‬
‫ובחיי׳ החיבוק לנפש האדם מלמעלה‪,‬‬ ‫לשנים ללאה ורחל‪ ,‬כמו״ב‬
‫הוא ע״י קיום המצות‪ ,‬היות‬ ‫במרום מראשון בסוד המלכות דע״י‬
‫קיום מעשי המצות היא העשיה בפועל‬ ‫המתנוצצת בהחוטמא‪ ,‬הן בתרין‬
‫ממש‪ ,‬והמקיימן הוא במעמד ומצב‬ ‫נוקבין‪] ,‬והלשון פרדשקא הוא עמוד‬

‫ערכי ח׳‬
‫ע ני ג ח הוא‪ ,‬המחשבה בכל מה‬
‫שהוקבע כבר בכתר‪) ,‬בסוד‬
‫מלא דבדולחא‪ ,‬ומשם התפשטו‬
‫בצינורות הדיקנא ונשתרשו בתרי‬
‫המזלות( והיא ראשית החיות‪ ,‬בסוד‬
‫החכמה תחיה )קהלת ‪1‬׳ י״‪.(3‬‬
‫כ לו מ ר הכתר הוא כללות הכל בבחי׳‬
‫בחי׳‬ ‫אבל‬ ‫המצאם‪,‬‬
‫הנהגותיהם וחוקיהם שאינם מתגלים‬
‫בו‪ ,‬גנוזות בהחכמה ומסתדרים בה‪,‬‬
‫בסוד כולם בחכמה עשית )פהליס ק״ל(‪,‬‬
‫ונקראת אבא מפגי שהיא האב של כל‬
‫הספירות‪.‬‬
‫ועד״ז בנפש האדם בחי׳ החכמה‬
‫כוללת בקרבה כל הפרטים‬
‫מסותרת ‪L‬‬
‫בלי‬ ‫בצורה ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ L‬ההבנה‪.L. ,‬‬
‫אולם‬ ‫של‬
‫התחלקות והתפשטות‪ ,‬כי איננה‬
‫מתגלית כ״א בבחי׳ נקודה לבד‪ ,‬ושמה‬
‫מעדת כ״ח מ״ה )זוהר פ׳ צו ל״ל ע״א(‬
‫פירוש שאיננה מושגת ומובנת עדיין‪.‬‬
‫איחוד כמה הארות משמות מ״ה וב״ן‪,‬‬
‫ע די ם למי שמתייגע לתרץ איזה‬
‫קושיא ומתעמק ומצטמצם‬
‫ומכרן את רעתו‪ ,‬ולפתע מבריק‬
‫ומתנוצץ רעיון במוחו שבהתאם למוגיא‬
‫לתח‬ ‫ולסברה מסויימת אפשר‬
‫הקושיא‪ ,‬הנה הרעיון הראשון זהו‬
‫הארת המושכל וע״י משכיל כל‬
‫ההבנה‪ ,‬אולם הוא בבחי׳ נקודה‬
‫שעדיין חסר התפיסה הבהירה כיצד‬
‫‪| U1‬יי‪1‬ןייי‪%‬‬
‫לח‬
‫חיצוניות לעומת העוסק בתורה שהוא‬
‫אפוא‬ ‫ולכן‬ ‫פנימיות‪,‬‬ ‫בהשגה‬
‫ההתעוררות האהבה מלמעלה אליו‪,‬‬
‫היא ג״כ בבחי׳ חיבוק‪ ,‬ונתחבק‬
‫מאחוריו )מחיצוניותו( עד״מ‪ ,‬ואין‬
‫מניחים אותו להפרד ממנו ית׳ ח״ו‪,‬‬
‫כמש״ב וימינו תחבקני)שה״ש ‪3‬׳ ף(‪.‬‬
‫ד ״ מ מחיבוק של אברים‪ ,‬המורה על‬
‫בחי׳ חשוניותם של המתחבקים‬
‫האוהב והנאהב‪ .‬וזהו ענין רמ״ח‬
‫פיקודי! אינון רמ״ח אברק ת‬
‫)מיקו״ז מ׳ ל׳(‪.‬‬
‫חייא הראש והראשונה של האצילות‪,‬‬
‫ולכן נקראת ראשית כמ״ש‬
‫ראשית חכמה )פהלים קי״א(‪ ,‬ועל פ׳‬
‫בראשית ברא‪ ,‬בתרגום ירושלמי‬
‫בחוכמא ברא ה׳‪] .‬פרצוף אבא הוא‬
‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪W l‬‬ ‫‪I I«8s8l«8!l I I‬‬
‫והיינו חמש הארות העליונות של‬
‫הראשונות שלה‪ ,‬ושבע הארות של‬
‫שבע התחתונות של ספירת החכמה‬
‫דב״ן )כי השלש הראשונות שלה‬
‫הוכללו כבר בפרצוף עתיק יומין(‪,‬‬
‫וכולנה התייחדו לאחד והוא הוא‬
‫פרצוף האבא(‪.‬‬
 ‫ערכיי ח׳‬

‫הזכר‪ ,‬מסוד החסד דע״י המתלבש‬ ‫ואיך מתורצת הקושיא‪ ,‬אלא ישנה כאן‬
‫בתוכו‪ .‬והחכמתא היא בחי׳ הנקבה‪,‬‬ ‫נקודת יסוד כללות לפירוק הקושיא‪,‬‬
‫מסוד הגבורה דע״י המתלבשת בתוכה‪.‬‬ ‫וההתבוננות בנקודת החכמה היא‬
‫והביאור‬ ‫ההבנה‬ ‫את‬ ‫המביאה‬
‫לשלימות‪ ,‬והיא היא בחי׳ הבינה‪.‬‬
‫חלל ]בסדר הצמצום[‬
‫כאשר אור האין סוף ב״ה צומצם‪,‬‬ ‫חכמה ובינה הנה האב והאם‬
‫ניתן בחי׳ מקום לימצא‬ ‫המולידים בכה הזדווגותם‬
‫הנמצאים‪ ,‬הרי המקום ההוא היה‬ ‫את ]המרות חג״ת נהי״ם[ זו״ן‪.‬‬
‫בבחי׳ חלל‪ ,‬היינו פנוי וריק מהאור‬
‫להאצלת‬ ‫ומוכן‬ ‫וחלול‬ ‫הקדום‬ ‫והנה בחי׳ הזדווגותם החיצוניות‬
‫הנמצאים‪.‬‬ ‫נעשית בתמידות לא פסיק‬
‫לעלמין‪ ,‬מבלי אתערותא דלתתא‪,‬‬
‫לא חלל לגמרי כי נשאר בו בחי׳‬ ‫אך‬ ‫והיינו בשיעור להחיות ]המדות[ הזו״ן‬
‫הרשימו‪.‬‬ ‫בקיומם ההכרחי‪ ,‬כי בלעדי זיווגם‬
‫יתבטל כל העולמות‪ .‬אבל זיווגם‬
‫הפנימיות בכדי לחדש המוחין בזו״ן‬
‫חסד‬ ‫]הישראל סבא והתבונה[ איננו כ״א‬
‫ספירת החסד )ימין( הוא להשפיע‬ ‫לפרקים וכפי האתערותא דלתתא‪.‬‬
‫בלי גבול ותכלית‪ ,‬אפילו למי‬
‫שאינו ראוי והגון ואינו כדאי‪ ,‬לכל מכל‬
‫]מוחא‬ ‫סתימאה‬ ‫חכמתא‬
‫כל‪ ,‬ונקרא גדולה )מיקו״ו מ׳ כ״‪ (3‬כי‬
‫הוא השפעת אור וחיות בגילוי‬
‫לעולמות ובדואים לאין קץ‪ ,‬והתחיותם‬ ‫הי א בחי׳ החכמה דאריך אנפין‪ .‬והוא‬
‫והתקיימותם תמיד מאין ליש‪ ,‬שטבע‬ ‫השלישי מן התלת רישין‪ ,‬והוא‬
‫הטוב הוא להטיב‪ ,‬וזהו מרה של‬ ‫הנקרא רישא חדא חכמתא סתימאה‬
‫גדלות שאין לה סוף ותכלית‪.‬‬ ‫דאיתכסיא וגו׳‪) ,‬זוהר‪ ,‬אדרא זונוא לף‬
‫רפ״ס ע״א(‪,‬‬

‫חסד גבורה תפארת נצה הוד‬ ‫וכבר התבאר אשר בפרצוף האריך‬
‫יסוד מלבות ] ‪[f i t‬‬ ‫אנפין ישנם בחי׳ זכר ובחי׳‬
‫כללות כל ההנהגה‪ ,‬מחולהת‬ ‫הטה‬ ‫נקבה‪ ,‬והנה הגולגולתא חיורא הנו בחי׳‬
 ‫ערכי ח׳ ט׳‬ ‫אהבי‬
‫ו א ע פ ״י שמצד ההשתלשלות הזו״ן‬ ‫והם המה מה שנסדרו כבר‬
‫מחו״ב‪ ,‬התבחן הז״א לו״ק‬ ‫בחכמה‪ ,‬כי החכמה שיערה את כולם‬
‫והנוקבא לאחת הנמשכת אחריהן‪,‬‬ ‫אל התכלית שלהם‪ ,‬אך הבינה הוציאה‬
‫והז״א מעולה מהנוקבא הרבה עד‬ ‫לפועל כל הנהנה והנהנה במקומה‬
‫למאוד‪ ,‬כי הז״א בבתי׳ המשפיע‬ ‫כראוי‪) .‬נעורפו ימ׳ יפבאר כל אסל ואפל‬
‫והנוקבא בבתי׳ המקבל‪ .‬אמנם מצד‬ ‫בס״ע במקומו(‪.‬‬
‫ההנהגה התלויה בהרעת )לאחרי‬
‫הנסירה( שניהם שקולים שוה זה‬
‫לעומת זו‪.‬‬ ‫חסדים וגבורות מתחי^קים כיז‬
‫עשר הספירות‬
‫יען אל הז״א ניתן מהדעת חמשה‬
‫הספירות מהן חמשה חסדים‪ ,‬ומהן‬
‫חסדים כל ההנהגות הימיניות‬
‫חמש גבורות‪ ,‬ואעפ״י שקו‬
‫]בסוד מ״ה[ ומיין דכורין‪ ,‬ואל הנוקבא‬
‫הימין כולל רק שלש ספירות שהם‬
‫ניתנה חמש גבורות כל ההנהגות‬
‫חכמה חסד ונצח‪ ,‬וכן קו השמאל כולל‬
‫השמאליות ]בסוד ב״ן[ ומיין נוקבין‪,‬‬
‫ג״כ רק שלש ספירות שהן בינה גבורה‬
‫ובכן שותפים מלאים הם אשר ההנהגה‬
‫והוד‪.‬‬
‫לא תצא בשלמות כ״א מכח שניהם‬
‫יחד‪ ,‬בסוד אף ירי יסדה ארץ וימיני‬
‫באמת אמרו‪ ,‬שנם הקו האמצע‬
‫טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו‬
‫מתחלק לימין ושמאל‪ ,‬והיינו‬
‫יחדו)ישעי׳ מ״פ י״ג(‪.‬‬
‫שספירות כתר ותפארת נוטים לימין‪,‬‬
‫וספירות יסוד ומלכות נוטים לשמאל‪.‬‬

‫צלם‪.‬‬ ‫ע״ע‬ ‫נמשכים‬ ‫וגבורות‬ ‫חסדים‬

‫מדעת דז״א‬

‫‪2 I‬‬ ‫חמשה חסדי הדעת נמשכים בתוך‬

‫הז״א‪ ,‬וחמש גבורות הדעת‬
‫פלא דכדולחא‬ ‫נמשכות בתוך הנוקבא‪,‬‬

‫התיקון השני מהו תיקוני רישא‬ ‫הוא‬ ‫כלומר מצד ההתנהגות זו״ן מן‬
‫ראריך אנפץ‪ ,‬המאיר מהתכמתא‬ ‫הדעת שניהם נמצאים שוים‬
‫סתימאה‪.‬‬ ‫ומקבילים‪ ,‬זה לימין וזו לשמאל‪.‬‬
 ‫ערכי•‬

‫שאר התיקונים‪ ,‬בהיות החסד הוא‬ ‫והנה החכמתא סתימאה בראשיתה‬

‫יומא דבלהו‪) ,‬ועיין מ‪3‬וא שעדס ש״ג ס״‪3‬‬ ‫נבחנת בבחי׳ ימיך אך בסופה‬
‫פ״ג(‪.‬‬ ‫להעשות השורש אל הז״א תבוחן‬
‫בשתי בחי׳‪ ,‬ימין ושמאל‪ ,‬ימין מצד‬
‫עצמותה בהיותה בסוד קו הימיני‪,‬‬
‫טנת״א ]טעמ^ם נקודות תנץ‬
‫ושמאל מצד הבהקת הגבורה דעתיק‬
‫אותיות[‬
‫ומצד‬ ‫בתוכה‪.‬‬ ‫המלובשת‬ ‫יומין‬
‫עניין האותיות התבאר בעזרתו ית׳‬ ‫שביכלתה לסבול שני הפכיים ביחד‬
‫במקומן‪ ,‬וטנ״ת המה שלמיות‬ ‫הרי היא אף נבחנת בבחי׳ אמצעי‪,‬‬
‫האותיות ותיקוניהן‪ ,‬והיינו כי האותיות‬ ‫מעין כל התלת רישין דאריך אנפין‪,‬‬
‫יוצאות ממקורן‪ ,‬אעפי״ב אינן מתפרדות‬ ‫בסוד יו״ד ה״א וא״ו‪ ,‬העולה ט״ל‪ .‬וזהו‬
‫ממנו לגמרי‪ ,‬אלא הוא שורה עליהן‬ ‫סוד הבדולחא רמתחזייא בגוה כל‬
‫ונשאר קשר ביניהם‪ ,‬ועל התקשרותם‬ ‫גוונין‪ ,‬לובן ואודם‪ ,‬בחי׳ חסד וגבורה‬
‫מורים התנין‪ ,‬ויש שינויי אפנים בהגלות‬ ‫)אלרא רנה דף קכ״ח ע״ב מנוא שערים‬
‫הקשר‪ ,‬יש מתגלה בסוד שלשה קוים‪,‬‬ ‫ש״ג ח״‪ 3‬ס״ו(‪.‬‬
‫ויש בקו אחד לבד‪ ,‬ויש שאינו מתגלה‬
‫כלל‪ ,‬כפי פעולות האותיות לתכלית‬ ‫וגהבחן התלת רישין דא״א לשלושה‬
‫קוים‪ ,‬אזי החכמתא היא‬
‫השמאלי‪ ,‬בסוד שורש הגבורות‪ .‬וע״כ‬
‫מורות על התלבשות‬ ‫והנקודות‬ ‫בה משתרשים כל הבחי׳ העלאיות‬
‫המקור תוך האותיות‬ ‫שלפניה‪) ,‬וע״ע דשץ‪ ,‬תלת רישין(‪.‬‬
‫לנועע אותן‪.‬‬
‫ו מ ט ע ם סופה נקראת כבר בראשיתה‬
‫והטעמים מורים על שורשן הגבוה‬
‫מלא רבדולחא‪ ,‬ור״ל‪) ,‬ואס‬
‫המגלגל כולנה בדרך נכון‬
‫שגיסי ה׳ הטו‪ 3‬יכפר כעדי‪ .‬ועיין נס׳ קל״מ‬
‫להביאן אל תכלית שלמותן‪.‬‬
‫פ״ח פססי צ״ה‪ ,‬ק״ג‪ ,‬קי״א(‪.‬‬
‫בטנת״א מאיר ומתגלה אור שם‬
‫הוי״ה ב״ה‪ ,‬ואף בארבעת‬ ‫ואמנם יש בהטלא דבדולחא נ״כ‬
‫מלוייו ע״ב ס״נ מ״ה ב״ן‪ ,‬האות י׳ ושם‬ ‫מהארת התיקון העליון‬
‫ע״ב בטעמים‪ ,‬האות ה׳ ושם ם״ג‬ ‫הראשון מהגולגולתא חיורא‪ ,‬כי‬
‫בנקודות‪ ,‬והאות ו׳ ושם מ״ה בתגין‪,‬‬ ‫מהחסד דעתיק יומין המתלבש‬
‫האות ה׳ ושם ב״ן באותיות‪.‬‬ ‫בהגולגולתא מתפשטת הארתו לכל‬
 ‫ערכי י*׳‬ ‫ריי‬
‫^ו‪1‬דן‪iiill‬‬

‫בלתי רצויים ח״ו גורמים בזה סוד גלות‬

‫השכינה )ע״ע שמנה מל‪1‬מ(‪ ,‬וכשמנצלים‬
‫את חיותם בעשית מצות ה‪ /‬עולה‬
‫י״ ה‬
‫החיות של העושה ומהנעשה מגלות‬
‫]קליפת הנוגה[‪ ,‬עד שגם מקור חיותם‬ ‫ערס שמות הק׳‬ ‫עימ‬
‫הוא השכינה עולה מגלותה למקורה‬
‫חיי החיים ב״ה‪ .‬וזהו ענין היחוד‬
‫קודב״ה ושכינתיה ע״י עשית המצות‪.‬‬ ‫ד«ד״ה‬
‫עייץ ערכי שמות הק׳‬
‫יחודא עיילאה יחודא תתאה‬
‫אחדותו ויחודו ית׳‪.‬‬ ‫ע״ע‬ ‫ייושר‬
‫עגולים‪ ,‬יושר‪.‬‬ ‫ע״ע‬

‫כינוי לבחי׳ החסד‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫יחוד קוב״ה ושכעתייה‬

‫האור האין סוף ב״ה המלובש מ״א‬
‫נקרא קודב״ה‪ ,‬ע״ש שהוא‬
‫י*נייק ה‬
‫קדוש ומובדל מהתלבשות בעולמות‬
‫^ א ח רי לידת התולדה‪ ,‬ביציאתה‬ ‫בי״ע‪ ,‬כ״א באצילות אשר שמה‬
‫מבחי׳ ההתעברות בתוך‬ ‫מתלבש ומאיר‪ ,‬והאואסב״ה באופן‬
‫מולידה‪ ,‬להעשות חוקה שלמה בפני‬ ‫שמלובש במלכות נקרא שכינה ע״ש‬
‫עצמה‪ ,‬בתוך שאר חוקות ההנהגה‬ ‫ששוכן ומתלבש בעולמות בי״ע‪.‬‬
‫העליונה‪ ,‬עדנה זקוקה להמולידה בכ״ד‬
‫להתחזק‬ ‫בכדי‬ ‫היניקה‪,‬‬ ‫חודשי‬ ‫ופירוש יחוד קודב״ה ושכינתיה‪,‬‬
‫ולהתאמץ‪ ,‬ועדי י״ג שנה ויום אחד‪,‬‬ ‫שהאוא״ם שבז״א מתייחד‬
‫בכדי להשתלם‪) ,‬ע״ע עיסר(‪.‬‬ ‫עם בחי׳ האוא״ם שבמלכות‪ ,‬ומתגלה‬
‫בהמלכות‪ ,‬בכה היחוד‪.‬‬
‫ו ח נ ה הזעיר אנפץ משעת לידתו‬
‫מתוך האימא‪ ,‬הוא נבחן‬ ‫והנה מהארת זיו השכינה נמשכת‬
‫בדרגת חג״ת״רוח‪] ,‬תוספת על נה״י־‬ ‫ההשפעה והחיות לכל‪ ,‬ואם‬
‫נפש‪ ,‬שהתגלה בהן בימי העיבור[‪,‬‬ ‫הברואים מנצלים את חיותם בדברים‬
 ‫ערכי י׳‬

‫אותות ומופתים רוה״ק ונבואה‪] ,‬מלבד‬ ‫אך עכ״פ נשאר בו עוד רושם דק‬
‫בשעת התפלה‪ ,‬אשר החג״ת מאירים‬ ‫מסיגי התהו‪ ,‬בספירותיו הוד 'סוד‬
‫בגדלותם בהשראות המוחין עליהם[‪,‬‬ ‫ומלכות‪ ,‬ואף ספירת הנצח להיותו‬
‫המקביל מול ספירת ההוד‪ ,‬נחשב‬
‫‪ 1‬ע כ ״ פ נעלינו )בכללות( ממצבי‬ ‫כחשוך‪ ,‬בסוד בהדי הוצא לקי כרבא‪,‬‬
‫הבריאה שכבתי' העיבור‪,‬‬ ‫)‪3‬״ק דף צ״ב ע״א‪ ,‬ועיין ע״ח שער רפ״ח‬
‫שהננו נמצאנו לאחרי מתן תורה‪.‬‬ ‫ניצוצין פ״ו(‪.‬‬

‫ועל כן בסוד כ״ד חודשי היניקה‪,‬‬

‫מתבררות ומתלבנות‪ .‬ובהגמל‬
‫ס פי ר ת היסוד הוא עצם בחי׳‬
‫ההתקשרות וההתדבקות‬
‫המשפיע עם הנשפע‪ ,‬בחשק ותענוג‪,‬‬
‫עד״מ להשפעת הרב להתלמיד‪ ,‬אזי‬
‫בעת למודו עמו מתקשרים שכל הרב‬
‫עם שכל התלמיד באהבה וברצון‪,‬‬
‫ורוצה שהתלמיד יבין וקבל‪ ,‬ובלעדי‬
‫זאת גם אם יהיה התלמיד שומע‬
‫דיבורים אלו ממש יוצאים מפי הרב‪,‬‬
‫כשהוא מדבר ולומד לפני עצמו‪ ,‬לא‬
‫יבין כמו עכשיו שהרב מדבר אליו‬
‫פא״פ באהבה‪ ,‬ומקשר שכלו עמו‬
‫וחושק שיבין‪.‬‬
‫חודשי היניקה‪ ,‬הרי הוא הולך וגדל‬
‫ומזדמן להגיע לסוד י״ג שנה ויום אחד‪,‬‬
‫להשתלם בגילויי דרגת חב״ד־נשמה‪.‬‬
‫ובינתים כבר פועל פעולות‪ ,‬אך אינן‬
‫בסוד דעת השלמה‪ ,‬כי הדי הוא עדיין‬
‫זקוק להאימא‪ ,‬עד השתלמותו‪ ,‬ובהגיעו‬
‫לי״ג שגה ויום אחר‪ ,‬השתלם‬
‫והשתכלל כמשפט בתור חוקה שלמה‬
‫מתוקנת במוחין‪ ,‬אשר הם המה‬
‫התפשטות המוחין העליונים‪ ,‬ואזי נקרא‬
‫בשם גדול‪ ,‬וזהו ענין גדלות הז״א‬
‫בהדרושים‪) ,‬וע״ע גדלוש ראשון ושני מעיר‬

‫ולדרכנו‪ ,‬היניקה היא משטר‬

‫התכוננות כהות אלקים‪,‬‬
‫הוא תחתית פרצופו של הזעיר אגפין‪,‬‬ ‫להיות ספירות הי׳׳ם נתפסים )לפי‬
‫בחי׳ הפנים של בחי׳ הישורון‪,‬‬ ‫הערך( ממעשי בני האדם‪ ,‬ומהם נתינת‬
‫)עיין ע״ח שפר פרצופי!ו״ן פ״ה(‪,‬‬ ‫מקום להענש רח״ל‪ ,‬בסוד כל היום‬
‫דו״ה )איכה א׳ י״ג(‪ ,‬והודי נהפך עלי‬
‫‪[n ^ T n‬‬ ‫^י*רה ]עולם‬ ‫למשחית )דניאל י׳ ח׳(‪ ,‬וכן ההתכוננות‬
‫ע״ע עולמות אצילות בריאה יצירה‬ ‫למצבי הבריאה‪ ,‬בהם נמצאים אנו‬
‫עשית‪.‬‬ ‫עתה בגלות זו מבלי מוחין‪ ,‬ואין אתנו‬
 ‫‪%‬‬
‫וגם אין בהמסובב שום ערך והשואה‬
‫אל הסיבה‪ ,‬כלומר שאין מציאות‬
‫הבורא ב״ה וב״ש ע״ד שום שאר מץ‬
‫מצוי‪ ,‬דרך משל להגיון שכלי אשר אץ‬
‫מציאותו ע״ר מציאות גשם ממשי‪,‬‬
‫ובמושג גשם ממשי הרי ההגיון השכלי‬
‫הוא אץ ואפס‪ ,‬כך ויותר מזה לאץ קץ‬
‫הוא בנמשל כביכול‪.‬‬
‫כל עולם ועולם התהווה באופן‬ ‫ועד״ז‬
‫יש מאין מהעולם שלמעלה‬
‫העולמות ‪P‬‬ ‫אמנם הספירות שבתוך‬
‫נשתלשלו זו מזו באופן יש‬
‫מיש חכמה מכתר בינה מחכמה וכי‬
‫עד המלכות‪ .‬ומהמלכות נברא העולם‬
‫שלמטה הימנה באופן יש מאץ‪) .‬עיין‬
‫‪3‬פ׳ לקונף אמדס ]מגיא[ אגה״ק ש״כ(‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר קל״ח פ״ח פל״ט מבואר כי‬
‫כח ההארה הנותן מציאות‬
‫היש בצורת נפרד‪ ,‬עומד על היש‬
‫להעמידו בצורתו‪ ,‬והוא הנקרא צו״ר‬
‫ט״ק‪ ,‬וכת זה איננו נקבע בספירות מצד‬
‫עצמן‪ ,‬כי אף בהדרגה האחרונה שבהן‬
‫אין שום ענץ לנפרדים‪ ,‬וכל טבען הוא‬
‫רק להוציא אורות‪.‬‬
‫הבריאה נבראה באופן שהיא נפרד‬
‫ישורון‬
‫סיבתה‪ ,‬כי הסיבה איננה מושגת כלל‬
‫ח ך א מחצית התחתונה של פרצוף‬
‫אהב'‬ ‫מד‬
‫ירידה צורך עליה‬
‫ה נ ש מ ה ירדה פלאים‪ ,‬מאינרא רמא‬
‫לבירא עמיקתא‪ ,‬כי הנשמה‬
‫הרי היא ניצוץ אלקות‪ ,‬וירדה בתוך נוף‬
‫חומרי המסתיר על אורו ית׳‪ ,‬ומה זה‬
‫ועל מה זה‪.‬‬
‫א ל א ירידה זו צורך עליה היא‪ ,‬כדי‬
‫שתתעלה עוד מעלה מעלה עד‬
‫אין קץ ותכלית ממצבה ומעמדה‬
‫הראשון‪ ,‬כי קודם ירידתה היתה תמיד‬
‫עומדת במדרגה אחת ע״ד המלאכים‬
‫שהם עומדים‪ ,‬וע״י עבודתה בעוה״ז‪,‬‬
‫הפועלת אתכפיא ואתהפכא סטדא‬
‫אחרא‪ ,‬מתמלאה פקודתה ומתהלכת‬
‫ומתעלית עילוי אחר עילוי ברום‬
‫המעלות עד אין סוף‪ ,‬כי גילוי אלקות‬
‫הנמשך ע״י העבודה בעוה״ז היא‬
‫העולה על כולנה ועודפת לאין קץ‬
‫ושיעור ותכלית‪.‬‬
‫פאק‬
‫המונח שהבריאה נבראה יש מאץ‪,‬‬
‫בא ללמד שאין הבריאה‬
‫דומה למסובב שהסתבב מסיבה‬
‫והמסובב יודע ומכיר ומשיג איזו השגה‬
‫בסיבתו ע״ד כל סיבה ומסובב‪ .‬אלא‬
‫לגמרי מידיעה והכרה והשגה במהות‬
 ‫י׳ ‪3‬׳‬ ‫אהבי‬
‫כנסת ״שדאל‬ ‫הזעיר אנפין‪) ,‬עיין ע״ח שער פרצופי זו״ן‪,‬‬
‫ובכית לחם יהודה שס(‪.‬‬
‫ספירת המלכות נקראת כנסת‬
‫ישראל מצד שהיא כונסת בקרבה‬
‫ישראל‬
‫ישראל‪ ,‬וממנה יורדות‬ ‫נשמות‬
‫להתלבש בגופים‪) ,‬ועיין עוז מה כמאוד‬ ‫הוא הבחי׳ העליונה שבתוך פרצוף‬
‫הזעיר אנפין ועיקרו‪ .‬ואף נקרא‬
‫ישראל זוטא‪ ,‬לעומת הישראל סבא‬
‫שהוא מאבא‪) ,‬ע״ח שער פרצופי זו״ן(‪.‬‬
‫כתר ]סוד הספירות[‬
‫ישראל סבא‬
‫הוא סוד חק הראשון‪ ,‬שיתהוו כל‬
‫המלכות שבפרצוף אבא‪,‬‬
‫זאת‬ ‫שהתהוו‪,‬‬ ‫המציאיות‬
‫אומרת‪ ,‬הכתר הוא כללות הכל ממש‪.‬‬ ‫משמשת כשימוש פרצוף בפני‬
‫עצמה‪ ,‬ונקראת ישראל סבא‪.‬‬

‫בחי׳ הנהגותיהן של המציאיות‬ ‫אולם‬ ‫ואן? בחי׳ מלכות שבפרצוף ישראל‬

‫עדיין לא מתגלות בו‪ ,‬כ״א סוד‬ ‫סבא כשמשמשת בציור פרצוף‬
‫המצאם‪.‬‬ ‫בפ״ע‪ ,‬נקראת ישראל סבא שני‪) .‬ע״ע‬
‫מלכות ואפוד נה״י(‪.‬‬

‫ונקרא כ תי ע״ש שהוא משמש‬ ‫ועניינם‪ ,‬הם הארות יוצאות לפום‬

‫כעטרה על האצילות ומקיף‬ ‫שיעורי התפשטיות פרצוף‬
‫עליה ואיננו חלק ממנה אלא סוד כח‬ ‫האבא להשלמת בחינות המוחין‬
‫עליון שלמעלה הימנה השורה עליה‬ ‫בפרצוף הזעיר אנפין‪ .‬והן בהדרגה‬
‫לנהנה‪ .‬ד״מ מכתר שהוא נתון בראש‬ ‫הראויה לפי ערך הנהגות העולם‪.‬‬
‫המלך‪ ,‬ומקיף עליו‪ .‬והגה הכתר נשרש‬
‫ונקשר באור אסב״ה‪ ,‬לפיכך אי אפשר‬
‫לדעת טעם הכתר ועניניו‪ ,‬יען שאין‬
‫המחשבה תופסת שם‪ ,‬וע״ז נאמר‬
‫במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה‬
‫ממך אל תחקור )סגיגה י״ג ע״א‪ ,‬ע״ע‬
‫עמיק יומין וע׳ אדן אנפין(‪.‬‬ ‫אורות וכלים בספירות‪.‬‬ ‫ע״ע‬
 ‫ע ר כי ל׳ מ׳‬ ‫אהבי‬ ‫מו‬

‫־‪11‬‬ ‫‪D‬‬

‫מדות‬
‫לאה‬
‫שבע ספירות התחתונות‪ ,‬חג״ת‬ ‫הן‬
‫בחי׳ עמוקה בפרצוף הנוקבא‬
‫נהי״ם‪.‬‬
‫]הנעשית מתחתיתה דאימא[‪,‬‬
‫והיא בסוד עלמא דאתבסיא‪.‬‬
‫פדו ת של רחמים‬
‫ע ״ ע תיקוני דיקנא דאריך אנפין ]י״ג‬ ‫כח שורש כללי‪ ,‬לכלל ישראל‬ ‫והיא‬
‫מדות של רחמים]‪,‬‬ ‫לרעים ולטובים‪ ,‬מצד היותם‬

‫מ״ה ]שם‬
‫ו ע ל כן אין עיקר ההנהגה תלויה בה‪,‬‬
‫עיייין ערכי שמות ה‬ ‫יען איננה תלויה לפום תנאי‬
‫מעשי התחתונים )לעומס בסי׳ רחל(‪,‬‬
‫מוחא סת^מאה‬ ‫ואכן אין נמשכת הימנה תולדות רבות‪,‬‬
‫אע״פ שהיא בחי׳ עמוקה וגבוהה‬
‫חכמתא סתימאה‬ ‫ע״ ע‬ ‫למאוד‪) ,‬עיין כלליס ראשוגיס סי׳ ל״‪.(3‬‬
‫סתימאה‪4‬‬

‫מוחא עילאה םת״פאה‬

‫עילאה‬ ‫]מוחא‬ ‫אוירא דכיא‬
‫סתימאה‬
‫מיין דכורין מיין נוקנין‬
‫מיין הנוקבין הן הארות מסוד שם‬
‫ן‪ ,‬הנמשכות ע״י הנוקבא‬
‫בכת התעוררותה להחזיר עטרה לישגו‬
‫ה״ה ההארות אשר נעלמו אל מקורן‬
‫ע״ע‬ ‫הייא התגלות אור חדש‪ ,‬שלם בכל‬
‫חלקיו ופרטיו‪ ,‬היוצא מהמאוד‬
‫המולידו לחוץ הימנו‪ ,‬להיות חוקה‬
‫אחת שלמה בפ״ע‪ ,‬בתוך שאר חוקות‬
‫של ההנהגה העליונה‪) ,‬ע״ע עיבור(‪.‬‬
‫עדיין זקוק הוא לקבל‬
‫ממולידיו‪ ,‬שלמות טיבו‬
‫ואיכותו‪ ,‬בסוד יניקה‪.‬‬
‫פז‬ ‫ש‬ ‫ערכיי מ׳‬
‫היא בחי׳ מקום המכיל הנבראים‪ ,‬והם‬
‫מבולים ממנה‪ ,‬כלומר היא‬
‫הנותנת להם חק מציאות וישות‪ ,‬והיא‬
‫שורש פרטי לכל אחד מהם‪.‬‬
‫כביכול‪ ,‬מפאת השבירה ושאר‬
‫ו ב כ ל ספירה וספירה ישנה בחי׳‬
‫מלכות פרטיות‪ ,‬והיינו כי בכל‬
‫ספירה מושרש בקרבה כח הגילוי‬
‫להוציא לאור טיבה תכונתה ואיכותה‪,‬‬
‫ואולם כל אלה המלכיות תלויות‬
‫ועומדות‪ ,‬כי צריכות לכת אחד כללי‬
‫הוא ספירת המלכות אשר תכלול‬
‫כולנה לחברן ולקשרן יחד לצאת אל‬
‫הפועל‪.‬‬
‫לפיכך בספירת המלכות לבדה‬
‫שענינה הוא להתייחם עם‬
‫הנבראים ולהתקשר עמהם‪ ,‬שייך לומר‬
‫ולתאר שהוא ית׳ מלך למעלה עד אין‬
‫קץ ולמטה עד אין תכלית‪ ,‬כלומר על‬
‫ביותר ועל‬ ‫המעולים‬ ‫הנבראים‬
‫הפחותים ביותר‪ ,‬וכן שהוא ית׳ מלך‬
‫לד׳ סטרין‪ ,‬על ההתחלקות של מקום‪,‬‬
‫וכן ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך‪ ,‬על בחי׳‬
‫הזמן‪ ,‬היות שהמלכות מסתירה על‬
‫בחי׳ האין סוף ושופעת חיות וקיום‬
‫לנבראים ולבחי׳ מקום וזמן‪ ,‬משא״ב‬
‫בספירות הקודמות לה אשר הן גבוהות‬
‫ונשאות ונבדלות מנדרי נבראים ומבתי׳‬
‫מקום וזמן‪ ,‬וכל ענינן הוא אך ורק‬
‫להתודע ולהגלות אלקותו ית׳‪.‬‬
‫אהבי‬
‫מפני שלא היתה ראויה והגונה להן‪ .‬או‬
‫אף להמשיך הארות חדשות‪ .‬וכן‬
‫□התעוררותה לברור ניצוצות הקודש‬
‫שירדו ונפלו בתוך הסטרא אחרא‬
‫הקלקולים‪ ,‬וחטאים‪.‬‬
‫ופיייין דכורין הן הארות מסוד שם‬
‫מ״ה‪ ,‬הנמשכות ע״י הז״א‪,‬‬
‫בהקבל הארות הב״ן‪ .‬שהרי הנוקבא‬
‫לאחרי כל התעוררותה תמשך‬
‫מלמעלה ע״י אך הארות ב״ן שהן כפי‬
‫ענינה‪ .‬וע״י הז״א הארות המ״ה שהן‬
‫כפי ענינו‪ .‬ושתי ההארות המ״ה והב״ן‬
‫מתאחדות בסוד זיווג להוות את‬
‫הבריאה אורותיה וחיותה‪.‬‬
‫מילד‬
‫ערכי שמות הק׳‪.‬‬ ‫עיין‬
‫מלכות ספירה האחרונה‬
‫! פ ר צו ף המלכות הוא איחוד כמה‬
‫הארות משמות מ״ה וב״ן‪,‬‬
‫ממ״ה בבחי׳ זכר ומבין בבחי׳ נקבה‪,‬‬
‫והיינו העשר הארות של םפירת‬
‫המלכות דמ״ה‪ ,‬ותשע הארות של‬
‫תשע התחתונות של ספירת המלכות‬
‫דב״ן )כי הכתר שלה הוכלל כבר‬
‫בפרצוף עתיק יומין(‪ ,‬וכולנה התייחדו‬
‫לאחד והוא הוא פרצוף הנוקבא[‪.‬‬
 ‫ערכי‬ ‫אהבי‬ ‫מח‬
‫ובמקום אחר נאמר כי נה״י‬ ‫ו ^ז א ת נקראת המלכות נוקבא‬
‫הפרצוף עליון הם הנעשים המוחין‬ ‫שאיננה מציאות לעצמה‪ ,‬מ‬
‫לפרצוף התחתון‪ ,‬וכיוצ״ב תדע שענץ‬ ‫לית לה מגרמה כלום )זוהר פ׳ ויקהל לף‬
‫אחד הוא והיינו תך‪.‬‬ ‫ד״ח ע״‪ (3‬כ״א כת המקבל ענינים‬
‫הנעלמים בספירות העליונות‪ ,‬ושופעת‬
‫ו ה פ ש ר‪ ,‬בציורי תארי האילן למצבי‬ ‫אותם הלאה‪.‬‬
‫העולמות‪ ,‬המלכות עומדת‬
‫באחורי נה״י והם נמשכים אחריה‪,‬‬ ‫ו כן נקראת ‪ pK‬ע״ד הארץ הגשמי‬
‫בהיות כל עיקר מציאותם למענה‪,‬‬ ‫שאינה יכולה להצמיח מעצמה‬
‫וד״ל‪) .‬עיין פ׳ קל״פ פ״פ פקכ״ט‪ ,‬ופק״ט(‪.‬‬ ‫כלום אם לא ינתן בתוכה זרע‪.‬‬

‫ממלא כל עלמין‬ ‫וז הו בפתח אליהו )הקדמה למיקו״ז(‬

‫מלכות פה תורה שבעל פה‪ ,‬כי‬
‫ע ״ ע אור מקיף ופנימי ]סובב וממלא[‪.‬‬ ‫התלמוד הוא הפה והמליץ להתורה‬
‫שבכתב‪ ,‬סוד המלכות אשר היא הפה‬
‫המגלה ענינים הגנוזים בחב״ד ובמדות‪,‬‬
‫מנצפ״ך‬
‫)ועיין כש׳ שעד אורה שעל א׳ שמוח‬
‫ה א ו ת י ו ת מנצפ״ך הן שורשי חמש‬ ‫המלכופ כי לניס הס(‪.‬‬
‫הכלליות‪,‬‬ ‫הגבורות‬
‫ונחלקות בפרטיות לר״פ גבורות‬ ‫ומציינו אצל דוד המלך ע״ה שהוא‬
‫הגימטריא של מנצפ״ך‪.‬‬ ‫בסוד המלכות שלא חיה‬
‫שנותיו של עצמו רק שחלק לו אדם‬
‫ו כן תראה כי האותיות מנצפ״ך‬ ‫הראשון מימי חייו שבעים שנה )זוהר פ׳‬
‫מגבלות לסופי תיבות שלא יוכל‬ ‫לן דף צ״א ע״‪.(3‬‬
‫לצרף להתיבה עוד אות‪ ,‬והגבולים‬
‫והמדידות הן מצד גבורות )עיין ‪3‬ס׳‬
‫מאוד אור(‪.‬‬ ‫טלכות ואחורי נה״י‬
‫ב כ ל מקום שאתה מוצא סתירה‬
‫בדרושי ח״ן בנוגע בין המלכות‬
‫מצות עשה ומצות לא תעשה‬
‫ובין אחורי הנה״י‪ ,‬כגון במקום אחד‬
‫עשה מספרן עולה רמ״ח‪,‬‬ ‫מצות‬ ‫נאמר כי המלכות של פרצוף העליון‬
‫בסוד רמ״ח אברים‪ ,‬ומצות‬ ‫היא נעשית מוחין לפרצוף התחתון‪,‬‬
 ‫ערכי מ׳‬ ‫אהבי‬
‫לימצא בו מה שמצוי‪ ,‬עד״ז מקום‬ ‫לא תעשה עולה מספרן שס״ה‪ ,‬בסוד‬
‫במושג רוחני הוא בחינה הנותנת‬ ‫שס״ה גידים‪ ,‬כלומר‪ ,‬המצות העשיות‬
‫מציאות וישות לאיזה ענין שהוא‪ ,‬וזהו‬ ‫משמשות בבתי׳ אברים להרצון העליון‬
‫מה שאמרו רז״ל שהקב״ה הוא מקומו‬ ‫ב״ה‪ ,‬והיינו להמשיך בהן וע״י הארות‬
‫של עולם >‪3‬ר״ר ‪p‬״‪ ,(d‬והמקום הוא‬ ‫קדושות מהרצון העליון ב״ה‪ ,‬הגחלקות‬
‫ענין מחודש‪ ,‬שהרי לפני הצמצום לא‬ ‫לרמ״ח הארות‪ ,‬עד״מ מרמ״ח אבריו‬
‫היה שום נתינת מקום לנמצאים‪,‬‬ ‫של אדם‪ ,‬שבהם וע״י נמשכות חיות‬
‫וכשעלה ברצונו לימצא הנמצאים אזי‬ ‫הנפש וכחותיה‪ ,‬וכל אבר משמש לכת‬
‫נתחדש בחי׳ מקומם‪.‬‬ ‫מסויים המתלבש באותו אבר‪ ,‬כגון‬
‫העין לכח הראיה‪ ,‬האוזן לכה השמיעה‬
‫וכי‪ ,‬ככה המצות העשיות בהן וע״י‬
‫מקום פנד כץ אור הקו וכץ‬ ‫נמשכות רמ״ח המשכות קדושות‬
‫אוד האים המקייף את מקום‬ ‫מהרצון העליון ב״ה‪ ,‬עד למטה‪ ,‬וכל‬
‫החלל‬ ‫מצוה משמשת להמשכה מסויימת‬
‫המתלבשת באותה מצוה‪.‬‬
‫הוא בחי׳ אמצעית ביניהם‪ ,‬שלא‬
‫יופיע הארת אור הא״ם אל תוך‬ ‫ושס״ה מצות לא תעשה משמשות‬
‫הקו רק כראוי לו‪ ,‬ולא לערך אור‬ ‫בבחי׳ גידים‪ ,‬והיינו לשמור‬
‫הא״ס‪) ,‬עיין הגהות רמס״ל לאוצ״ח ‪4‬‬ ‫הקדושות שלא‬ ‫על ההמשכות‬
‫תמשכנה למקום עמקי הקליפות הס״א‪,‬‬
‫לבלי להוסיף להן יניקת חיות וקיום‬
‫מקרא משנה תלמוד וקבלה‬ ‫ח״ו‪ .‬עד״מ מתפקידם של גידי הדם‬
‫כעד ארבעת עולמות אב«״ע‬ ‫באדם השומרים שהדם לא יזרום‬
‫למקום שאין צורך‪,‬‬
‫ה מ ק ר א הוא נגד עולם העשיה‪ ,‬ולכן‬
‫מצותו היא לבטא את‬
‫א מקום‬
‫פסוקי המקרא בשפתים‪ ,‬ואף שאינו‬
‫כ ל בחי׳ רוחני‪ ,‬וכן כל השכלה‬
‫מבין מ״מ מקיים המצות )עיין הלכות‬
‫והשגה‪ ,‬מדרגתה ומעלתה כנויה‬
‫ת״ת לכמו״ר הרש״ז פ״נ י״‪ ,(5‬יען עקימת‬
‫בשם מקומה‪.‬‬
‫שפתיו הויא מעשה )‪3‬״מ דף צ׳)‪XX‬‬
‫סנהדרין דף פ״ה ע״א(‪ .‬וכן גם קדושתו‬
‫מתפשטת ונמשכת בעולמנו העשיה‬ ‫ב מקום‬
‫הגשמית ממש‪ ,‬בהקלף והדיו‪,‬‬ ‫מקום גשמי שהוא מקום ממשי‬ ‫כעניין‬
 ‫ש‬
‫עד הבריאה‪ .‬ובקבלה אין אורה יורד‬
‫ומתפשט כלל ממקומו הוא האצילות‪.‬‬
‫ו ד נ ה מודעת זאת שכל מדריגה‬
‫הגבוהה יותר‪ ,‬בכחה דוקא‬
‫להשפיל את עצמה יותר מחברתה‬
‫הנמוכה הימנה‪ ,‬ומזה נלמוד שבשורש‬
‫העצמיות המקרא הוא היותר גבוה‪.‬‬
‫חדו ג״כ הענין באמרם ז״ל )פומה דף‬
‫מ״ע ע״א( שמשמת רבי מאיר‬
‫בטלו מושלי משלים‪ ,‬והיינו כי ר׳ מאיר‬
‫מרוב עומק חכמתו היה בכחו להשפיל‬
‫את עצמו כ״ב עד אשר לכל השכלה‬
‫אפילו הכי עמוקה מצא משל עליה‬
‫מדברים פשוטים ומדבר הכי פשוט‬
‫היה מסביר ההשכלה העמוקה‪] .‬והיינו‬
‫מפגי שגם ברבר הכי פשוט ביותר‪,‬‬
‫מצא בו הענינים עצמם שבהשכלה‬
‫העמוקה הגעלית[‪) ,‬עיין ‪3‬פ׳ לרן מצוהין‬
‫מ׳ מילה פ״ל(‪.‬‬
‫וכן הוא ג״כ בעבודת האדם שכל‬
‫הקרוב אליו ית׳ ביתר שאת ועוז‬
‫ברום המעלות‪ ,‬רואה יותר שפלות‬
‫עצמו‪ ,‬והוא צריך ויכולת בידו להיות‬
‫שפל רוח למטה מטה‪.‬‬
‫פדפבה‬
‫דיי א כינוי לגודל הביטול המציאיות‬
‫אליו ית׳‪ .‬במרכבה הבטלה‬
‫ערכי מ׳‬ ‫אהבי‬
‫היצירה‪,‬‬ ‫היא נגד עולם‬
‫הלכות‪,‬‬ ‫שהרי היא פסקי‬
‫הנובעות‬ ‫כשר או פסול‪ ,‬חייב או זכאי‪,‬‬
‫וגבורה‬ ‫חסד‬ ‫ממדות העליונות‬
‫היצירה‪.‬‬ ‫ותולדותיהן‪ ,‬המאירות בעולם‬
‫ה ת ל מ ו ד הוא נגד עולם הבריאה‪ ,‬כי‬
‫התלמוד הנו פנימיות‬
‫ההלכות וסודן וטעמיהן‪ ,‬הנובעים‬
‫מכללות המוחין המאירים בעולם‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫והקבלה היא נגד עולם האצילות‪ ,‬כי‬
‫הקבלה היא נקודת החכמה‬
‫שהיא למעלה מהשכל וההשגה‬
‫וההבנה‪ ,‬הנובעת מעולם האצילות‬
‫שהוא בחי׳ הביטול אליו ית׳ בתכלית‪,‬‬
‫שהוא לבדו הוא ואין זולתו‪.‬‬
‫ואולם לפום כל האמור קשה כי הרי‬
‫בפשטות המקרא מקודש‬
‫יותר מהמשנה‪ ,‬וכן המשנה מקודשת‬
‫יותר מהתלמוד‪ ,‬ולכן מותר להניח‬
‫חומש ע״ג משניות ולא להפך )עיין‬
‫שו״ע יו״ד רפ״‪ 3‬י״נו(‪.‬‬
‫וביאור הענין שבאמת כל התורה‬
‫כולה הן תושב״ב והן‬
‫הנה נובעות מעולם‬ ‫תושבע״פ‬
‫האצילות‪ ,‬אלא במקרא אורו מתפשט‬
‫ומתלבש ומתגלה מאצילות עד העשיה‪.‬‬
‫ובמשגה רק עד היצירה‪ .‬ובתלמוד רק‬
 ‫ערכי מ׳‬ ‫א ה מ‬

‫)עיין‬ ‫בט׳ באב כנזכר במדרש איכה‬ ‫לגמרי לרוכב עליה‪ ,‬שאין למרכבה‬
‫איכה רבה פ״א נ״א( ונוטלתו רוח סערה‬ ‫מעיקרא שום ענין ואפילו רצון מאשר‬
‫והוליכו לג״ע כמו שאירע לאליהו ז״ל‪,‬‬ ‫רצונו של הרוכב‪.‬‬
‫ומשם יצא לע״ל‪.‬‬

‫]וצ״ע והלוא בדרך ארץ זוטא )פ״א(‬

‫נמנה מפורש המשיח בין אלה הט׳‪.‬‬ ‫ענץ התגלות המשיח מבואר בס׳ זוהר‬
‫וי״ל שבגרסתו הכנים את רבי יהושע‬ ‫הרקיע להאר״י )פ׳ שמות דף ג״ו‬
‫בן לוי תחתיו[‪.‬‬ ‫ע״‪ (3‬ובארבע מאות שקל כסף )דף‬
‫רמ״א( בשני אפנים‪.‬‬

‫א׳ המשיח יהיה אדם צדיק‪ ,‬נולד‬

‫מאיש ואשה ויגדל בצדקתו‪,‬‬
‫ע ״ ע מקרא משגה תלמוד וקבלה‪ ,‬כנגד‬
‫וכשתגיע עת התגלות של המשיח‪,‬‬
‫ארבעת עולמות אבי״ע‪.‬‬
‫תופיע בו בחי׳ נשמה המיועדת אל‬
‫המשיח‪ ,‬ויתוסף בו כח הנבואה‪ ,‬וככה‬
‫מתקלא ]משקל[‬ ‫יזכה להיות הגואל‪ .‬ואז ידע בעצמו‬
‫ויכיר שהוא המשיח‪ ,‬מה שלא היה‬
‫ה ל שון מתקלא בתורת ח״ן‪ ,‬הוא‬
‫יודע מתחילה‪.‬‬
‫ארשת של עומק ההנהגה‬
‫הגדולה שנתיסדה בעולם התיקון‬ ‫א ך שאר בני אדם לא יכירוהו עדיין‪.‬‬
‫ןברודים[‪ .‬אשר בל האורות לא די להם‬ ‫ולאח״ב יתגלה לגמרי‪ ,‬ומאז‬
‫אם יהיו משוכללים כל אחד ואחד‬ ‫יכירוהו כל ישראל ויתקבצו אליו‪.‬‬
‫כשלעצמו לפי עניניו‪ ,‬אלא כל אור‬
‫ואור ישתכלל ע״י כולם‪.‬‬ ‫ע״ד משרע״ה שהיה ילוד אשה‪,‬‬
‫והוגדל מעט מעט‪ .‬ובהמראה‬
‫וזהו בשיקול הגיוני ינכון של אל‬ ‫הסנה זכה להיות הגואל‪) .‬ועיין בסידור‬
‫דעות‪ ,‬שכל אור ואור מה וכמה‬ ‫מהרי״ד מלאדי שער סג המצות דף קצ״ד‬
‫יאיר‪ ,‬ומה וכמה יאור‪ ,‬בבחי׳ דו״ן בסוד‬ ‫ע״א‪ .‬ושו״ת חפ״ם סופר מלק שישי ס׳ צ״ח‬
‫מ״ה וב״ן‪.‬‬ ‫ד״ה המי(‪.‬‬

‫הזה נתהווה ההנהגה‬ ‫ובפתק לא‬ ‫המשיח הוא ע״ד התשעה שנכנסו‬ ‫ב׳‬
‫לאחת‪ ,‬ומסודרת לסבב‬ ‫בחייהם בג״ע‪ ,‬כן הוא המשיח נולד‬
 ‫ע ר כי• פ׳ נ׳‬ ‫אהבי‬ ‫נג‬
‫וידיעה שלמה רשאר הענק קבוע‬ ‫עד להגיעם למחוז חפצם‬
‫בשכלו שגם כאשר ישוב למצבו‬ ‫לתכלית הנרצית בטוב ושלמות ]בסוד‬
‫האנושי תמצא הידיעה בו בבירורה‪.‬‬ ‫הנהגת הרדל״א[‬

‫‪ 1‬כ ל האמור הוא בכלל הנביאים‪ ,‬אך‬

‫משה רבינו ע״ה שגם כה‬
‫חמריותו קודש לא הוצרך לצאת‬
‫מחושיו והרגשותיו‪ ,‬ואף נבואתו היא‬
‫בדרך יותר עליון מנבואיות שאר‬
‫נבואה‬
‫הנביאים )ע״ע אספקלריא המאירה ושאינה‬ ‫היא מה שהנביא משיג בכבודו ית׳‬
‫מאירה‪ ,‬ונרמב״ס הלכות יפולי המורה פ״ז‪,‬‬ ‫באיזו מידה מתנהג בה על כל‬
‫ובס׳ דרך ה׳ ס״ג פ״ג ופ״ל{‪.‬‬ ‫פרטיה‪ ,‬ויודע כל התוצאות הנובעות‬
‫הימנה‪.‬‬
‫נהורץ‬
‫ו ב ה ג לו ת כבודו ית׳ ובהשפע שפעו‬
‫קיץ נהורין דז״א‪ .‬הם זיוי הארת תואר‬ ‫על הנביא תגבר עליו‬
‫פגי זעיר אנפין‪,‬‬ ‫תגבורת גדולה ומיד הומרו וכל אברי‬
‫גופו יזדעזעו ויחשבו להתהפך‪ ,‬כי זה‬
‫♦פ״ע נהורין דא״א‪ ,‬הם זיוי הארת‬ ‫מחק החומר שלא לסבול גילוי‬
‫תואר פני אריך אנפין‪) ,‬עיין ע׳‬ ‫הרוחניות כ״ש גילוי כבודו ית׳‪ .‬והנה‬
‫פנים(‪.‬‬ ‫הדגשותיו וחושיו יתבטלו‪ ,‬וגם‬
‫פעולותיו הנפשיות לא יפעלו כלל‬
‫מעצמן אלא תשארנה כולן תלויות בו‬
‫נ ה ם ^ ד כ םונו א‬
‫ית׳ ובשפעו הנשפע‪.‬‬
‫אמר רבי יורן בר חנק דאכיל מן‬
‫חבריה בהית מסתכל ביה‬ ‫והנה גילוי כבודו ית׳ הוא יהיה‬
‫)ירושלמי ערלה פ״א ה״ג(‪ ,‬פ׳ האוכל מן‬ ‫הפועל בכל מה שימשך לנביא‬
‫חברו מתבייש להסתכל בפניו‪ ,‬וכן‬ ‫בנבואתו וממנו ימשך נכח הדמיון‬
‫מובא בס׳ מגיד משרים הנאמר אל‬ ‫שבנפש הנביא ויצויירו בו הענינים מה‬
‫כמוהרר״י קארו )פ׳ כראשית ד״ה אור‬ ‫שיוכרח מצד כח הגילוי ולא מצד עצמו‬
‫ליום השנת י״ד למכת( דנשמתק עד לא‬ ‫כלל‪ .‬ומתוך הדמיונות ההם תמשך בו‬
‫אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא‬ ‫מחשבה והשכלה בהשגה ברורה‬
 ‫עד^י״י ‪at5‬׳‬
‫‪mu hm‬‬ ‫אהבי‬
‫הנחות מוקדמות שעליהן מתבסס רעיון‬ ‫דמלכא בלא פולחנא‪ ,‬ומשום דא אמרו‬
‫‪^1‬‬ ‫‪11 I‬‬ ‫נוח לו לארם שנברא ‪.‬״ כדי למיפק‬
‫מההוא כיסופא בעי למיתי בהאי עלמא‬
‫וזרו רק כשיש ביניהם איזו השוואה‬ ‫למתעסק בתורה ובמצות לעבדה‬
‫ודמיון וערך‪ .‬אולם בכדי להשכיל‬ ‫ולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא‪.‬‬
‫חכמה עמוקה מרוממה המובדלה‬
‫ומופלאה באין ערוך מכל הענינים‬ ‫וביאור הענק‪ ,‬כי כוגת הבריאה היא‬
‫הנודעים‪ ,‬אזי נהפוך הוא‪ .‬כי צריך‬ ‫להטיב להנבראים שיהנו‬
‫להשתומם ולשלח כל המחשבות‬ ‫בטובו ית׳‪ ,‬וכדי שההטבה תהיה‬
‫מהמוח ולשרש אחריהן ולעקרן מהלב‬ ‫בשלמות גזרה חכמתו ית׳ שהאדם‬
‫כדי שלא תבלבלנה‪ ,‬כמו תענוג‬ ‫שהוא עיקר בבריאה יקנה הטוב ע״י‬
‫חמריות גופניות מבלבל ומפריע‬ ‫עצמו כביכול ויתעצם בו ולא שינתן לו‬
‫מלהתענג בתענוג רוחניות שכליות‪.‬‬ ‫הטוב רק בתור מתנה ויתלוה אליו‬
‫בדרך מקרה‪ ,‬לפיכך גזר וסידר שיבראו‬
‫עד״ז במעלות הקדושות בהשגות‬ ‫עניני שלמות ועניני חסרון והאדם‬
‫חכמת אלוקי כשההתעלות‬ ‫יעמוד בשיקול בין השלמות והחסרון‬
‫היא למדרגה עליונה גבוהה ביותר‪,‬‬ ‫להדבק במה שירצה מהם‪ ,‬ובהתחזקו‬
‫שהיא שלא בערך כלל וכלל להמדרגות‬ ‫בשלמיות קונה אותן לעצמותו ומתדבק‬
‫הקדומות‪ ,‬אזי צריך להינתק מכל‬ ‫ע״י בו ית׳ ליאור באור פניו ונהנה‬
‫ההשגות ולשבח אותן לגמרי‪ ,‬ואז דוקא‬ ‫בטובו ומשתלם בו ואינו נהמא‬
‫יוכל להתעלות ולהכלל תוך המדרגה‬ ‫דכסופא‪ ,‬מפני שהוא עצמו בעל טובו‬

‫וכן מצינו )נ‪3‬א מציעא ס״ה ע״א( שר׳‬

‫זירא כי סליק לארעא דישראל‬
‫יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא‬
‫בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה‬
‫ויוכל לקבל תלמוד ירושלמי‪ ,‬ולכאורה‬
‫דברים הללו מלאים תימהון‪ ,‬דהלוא‬
‫מדרכי חכמת ההגיון שמלימוד ענין‬
‫אחד למדים ענק אחר‪ ,‬ור׳ זירא חפץ‬
‫לשכוח‪ .‬אך כי אין תורה כתורת ארץ‬
‫גהר דייגור‬
‫טובלים נשמות ומלאכים‪,‬‬ ‫בו‬
‫הסדר הכללי‪ ,‬איך להשיג מושגי‬
‫החכמה הוא בהתבוננות‬
‫בענינים הנודעים הדומים ביותר אל‬
‫החכמה המבוקשה ונלמד דבר מתוך‬
‫דבר‪ ,‬כלומר העניגים הנודעים המה‬
 ‫ערכי נ׳‬ ‫‪\Cs‬‬ ‫נד‬
‫מתאפשר הופעת זיו הגעה״ע‪ ,‬א״כ‬ ‫ישראל )‪3‬״ר פט״ז ל׳ וספד ר״ס עק‪,(3‬‬
‫איפוא למה תעלה הנפש תחילה‬ ‫שמובדלת ומרוממת באין ערוך‬
‫בגעה״ת ותצטרך לטבול שגית בנהר‬ ‫מתלמוד בבלי‪ ,‬ואי לזאת להשגת‬
‫דינור‪ ,‬תתזכה להתעלות בגעה״ע מיד‬ ‫אמתת תלמוד ירושלמי היה צריך‬
‫אחר טבילתה הראשונה‪,‬‬ ‫לשכת הימגו תלמוד הבבלי‪.‬‬

‫ד ת ש ו ב ד שכל בחי׳ אור בכדי‬ ‫וזהו הענין בחי׳ המפסיקות בין עולם‬
‫שיתלבש בכלי צריך הכלי‬ ‫לעולם שהן מביאות התחתון‬
‫להיות מוכן ומוכשר בהתאם אל האור‬ ‫לביטול מציאותו לגמרי וישכח‬
‫המתלבש בו‪ ,‬וכן בנידון שלנו זיו אורו‬ ‫מדרגותיו ואזי יוכשר לעלות‪.‬‬
‫של געה״ת הוא הוא המזכך ומכשר‬
‫ומרחיב את בחי׳ כלי הנפש שתוכל‬ ‫ואןש מלאך הבא בשליחות לעוה״ז‬
‫להכיל זיו האור של געה״ע‪ .‬ויש לומר‬ ‫כשחוזר צריך לטבול בנהר דינור‬
‫שגם זהו בהכוונה בע״ח )שער מ׳ דרוש‬ ‫שס״ה טבילות כמבוא בפע״ח )שער‬
‫ס׳( דהמוחין התחתונים נעשין כלים אל‬ ‫קששעהמ״ט פי״א(‪.‬‬
‫העליונים(‪.‬‬
‫ועל כן הנפש בצאתה מגיהנם אף‬
‫שנתבררה מהרע טובלת בנהר‬
‫דינור שע״י טבילה זו ישתכח ויתבטל‬
‫סטרא אחרא ]קליפות[‪.‬‬ ‫ע״ע‬ ‫כל רושם תאות ותענוגות עוה״ז ותוכל‬
‫לעלות לגן עדן התחתון לקבל זיו עונג‬
‫העליון‪ ,‬וכן בעלותה מגן עדן התחתון‬
‫לגן עדן העליון צריכה לטבול היות‬
‫מלכות‪,‬‬ ‫ע״ע‬ ‫שגעה״ע מובדל ומופלא באין ערוך‬
‫כלל מגעה״ת לכן צריכה לבטל כל‬
‫תענוגותיה תענוגות געה״ת שלא‬
‫נייעתות‪ ,‬דפ״ח ניצועק דתהו‬
‫יבלבלו מלהתענג בתענוג היותר עליון‪.‬‬
‫• ב ש כי ר ת כלי ספירות הנקודים‪,‬‬
‫בעולם התהו‪ ,‬בהסתלקות‬ ‫)‪ 1‬א ״ ת הואיל זיו האור שבגעה״ת‬
‫אורותיהם למקורם‪ ,‬נשארו עכ״פ‬ ‫איננו גורר ומושך את זיו‬
‫רשמיהם בתוך שברי הכלים‪ ,‬והוא ענין‬ ‫האור שבגעה״ע‪ ,‬ואך ורק ע״י בחי׳‬
‫הרפ״ח גיצוצין אשר ע״י תשאר‬ ‫ההתבטלות וההסתלקות זיו געה״ת‬
‫‪m‬‬ ‫ערכי* ג׳‬ ‫אהבי‬
‫)ז״א(‪ ,‬ה מו צו ת דשם הוי״ה רב׳‬ ‫מציאות לכלים‪ ,‬לחזור ולהתלן!‪ ,‬בעת‬
‫סוד רשמי כלי המלכות‪,‬‬ ‫הופעת עליהם אור החדש ]מסוד שם‬
‫מ״ה[‪ .‬ואף מקורם מלכות דא״ק‪,‬‬
‫ו א ר ג ע ה מניני ע״ב ניצוצות הללו‪,‬‬ ‫האירה עליהם מרחוק‪ ,‬והחזקתם ככה‬
‫כל אחד מהם‪ ,‬מכליל‬ ‫באופן מוצנע בלתי ראויים‪ ,‬כ״א‬
‫תחתיו עור ניצוצות רבים למאוד‪ ,‬אשר‬ ‫החדשה‬ ‫עומדים לקבל צורתם‬
‫נשארו למטה תוך שברי הכלים‪ ,‬אך‬ ‫המתוקנה‪.‬‬
‫אינם נמנים בפ״ע כי נמשכים אחרי‬
‫מניני הע״ב‪ ,‬ובטלים אליהם‪ .‬ואולם‬ ‫שלאחר‬ ‫לאדם‪,‬‬ ‫עד״מ‬ ‫והוא‬
‫הניצוצות הנמשכים אחרי מנין ע״ב‬ ‫הסתלקות הנפש מהגוף‪,‬‬
‫דשם הוי״ה דע״ב‪ ,‬מעוטים הם לפי‬ ‫נשארת שמץ רושם מהנפש שורה על‬
‫הערך‪ ,‬והניצוצות הנמשכים אחרי מנין‬ ‫הנוף על עצם הלוז )עיין רק״ר סי״ח‬
‫ע״ב דשם הוי״ה דס״ג‪ ,‬הם יותר‪,‬‬ ‫א׳(‪ ,‬כאמרם ז״ל הבל דגרמי דאשתאר‬
‫והנ^וצות הנמשכים אחרי מנין ע״ב‬ ‫בקברא )זוהר פ׳ שלש לף ק״ע ע״א(‪ ,‬ואף‬
‫דשם הוי״ה רמ״ה‪ ,‬הם עוד יותר‪,‬‬ ‫הנפש מלמעלה מג״ע מאירה עליו כפי‬
‫והנשוצות הנמשכים אחרי מנין ע״ב‬ ‫מה שצריך למציאותו אז שלא יתבטל‬
‫דשם הוי״ה דב״ן‪ ,‬הם יותר מכולם‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬ויוכל להתחיות ולהבנות מחדש‬
‫בתחית המתים )עיין ע״ס שער רפ״ס‬
‫בכבוד מרום מראשון מקום‬ ‫ונציין‬ ‫ניצוצין פ״א(‪.‬‬
‫מקדשם של הנ^וצות‪,‬‬
‫ו ה ח ש בון רפ״ח‪ ,‬הוא חברת ארבעה‬
‫ב ש ם הוי״ה ד ע״ ב‪ ,‬הוא בחי׳‬ ‫מנינים כלליים‪ ,‬של מספר‬
‫גימטריא אותיות מילויו‪ ,‬יו״ד‬ ‫ע״ב‪ ,‬והיינו מהארות כל שם ושם‬
‫ה״י וי״ו ה״י העולה ע״ב‪] ,‬מדרגה‬ ‫מארבעת שמות הוי״ה ע״ב ס״ג מ״ה‬
‫התחתונות‪,‬‬ ‫והמדרגות‬ ‫השביעית‪,‬‬ ‫ב״ן‪ ,‬נשארו ע״ב ניצוצות‪ ,‬וארבעה‬
‫מהשמינית ולמטה נמשכות אחריה‬ ‫פעמים ע״ב עולה רפ״ח‪,‬‬
‫כנ״ל )עיין ע״ס שם פ״נ([‪.‬‬
‫הניצוצות דשם הוי״ה דע״ב‪ ,‬הם‬
‫בשם הוי״ה דס״ג‪ ,‬הוא בחי׳ מספר‬ ‫סוד רשמי כלי החסד‪,‬‬
‫עשר אותיות מילויו עצמן‪ ,‬יו״ד‬ ‫הנ^וצות רשם הוי״ה דם״ג‪ ,‬הם סוד‬
‫ה״י וא״ו ה״י‪ ,‬וצרוף להן בחיי‬ ‫רשמי כלי הגבורה‪ ,‬הניצוצות דשם‬
‫הגימטריא‪ ,‬שהיא ס״ג‪ ,‬וביחד עולין‬ ‫הוי״ה דמ״ה‪ ,‬הם סוד רשמי כלי הת״ת‬
 ‫פגעה במדרגה השלישית דשם הוי״ה‬ ‫ע״ג‪] ,‬מדתה החמישית והשביעית‪,‬‬
‫דמ״ה ונתקשרה עמה‪ ,‬ומדרגה‬ ‫ומדרגה הששית שהיא בחי׳ אחוריים‪,‬‬
‫הרביעית כנ״ל‪ .‬ומדרגה החמישית לא‬ ‫נגררת אחר מדרגה החמישית שהיא‬
‫יכלה להתקשר עם מדרגה החמישית‬ ‫והמדרגות‬ ‫שלה‪,‬‬ ‫הפנים‬ ‫בחי׳‬
‫דשם ס״ג היות שאינן דומות בבתי׳‬ ‫התחתונות מהשמינית ולמטה נמשכות‬
‫מספרן‪ ,‬דבשם ם״ג היא בת עשר‬ ‫אחרי מדרגה השביעית כנ״ל[‪.‬‬
‫אותיות כנ״ל‪ ,‬וכאן היא בת תשע‬
‫אותיות יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה‪ ,‬אלא‬ ‫ב ש ם הוי״ה דמ״דז‪ ,‬הוא בחי׳‬
‫מהמדרגה החמישית ולמטה נמשכות‬ ‫הוי״ה‬ ‫אותיות‬ ‫גימטריא‬
‫אחרי מדרגות שם הוי״ה דמ״ה‪,‬‬ ‫הפשוטה )בלי מילוי( העולה כ״ו‪,‬‬
‫ובטלות אליהן‪ ,‬ואכן אינן נמנות בפ״ע‪.‬‬ ‫וצרוף להן בחי׳ הגימטריא אותיות‬
‫והטעם‪ ,‬שבחי׳ מילויי שם ב״ן באים‬ ‫מילויו‪ ,‬יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהיא מ״ה‪,‬‬
‫אליו משם מ״ה‪ ,‬וע״ב שם ב״ן הוא‬ ‫וביחד עולין ע״א‪] ,‬מדרגה השלישית‬
‫משתי הויו״ת‪ ,‬והיינו מילוייו המה‬ ‫והשביעית‪ ,‬ומדרגה הרביעית שהיא‬
‫אותיות כפולות כנ״ל‪ ,‬וגם אותיות ו״ד‬ ‫בחי׳ אחוריים‪ ,‬נגררת אחר מדרגה‬
‫מילוי אות היו״ד‪ ,‬בבחי׳ גימטריא הן‬ ‫השלישית שהיא בחי׳ הפנים שלה‪.‬‬
‫עכ״פ שוות‪ .‬והוי״ה הא׳ היא עיקר‬ ‫ומדרגה החמישית‪ ,‬במהלך ירידתה‬
‫השם‪ ,‬והיא בבחי׳ ?״א‪ ,‬והר״ה הב׳ היא‬ ‫פגעה במדרגה החמישית דשם הוי״ה‬
‫בחי׳ הנוקבא‪ ,‬והיות מהמדרגה‬ ‫דס״ג‪ ,‬ונתקשרה עמה‪ ,‬ומדרגה הששית‬
‫החמישית מתגלות בחי׳ המילוי‪ ,‬לכן‬ ‫בחי׳ האחוריים‪ ,‬נגררת אחר מדרגה‬
‫משם נמשכות אחרי שם מ״ה )ז״א(‪.‬‬ ‫החמישית בחי׳ הפנים שלה‪ ,‬והמדרגות‬
‫ומטעם זה אף מדרגה השביעית איננה‬ ‫התחתונות מהשמיגית ולמטה כנ״ל[‪.‬‬
‫נמנית בפ״ע‪ ,‬כמו בעס״ם‪ .‬ואם שגיתי‬
‫ה׳ הטוב יכפר בעדי(‪.‬‬ ‫בשם הוי״ה דב״ן‪ ,‬הוא בחי׳‬
‫הוי״ה‬ ‫אותיות‬ ‫גימטריא‬
‫ו מ ה שהובא לעיל שחשבון הרפ״ח‬ ‫הפשוטה בצורת ריבוע‪ ,‬שהיא בחי׳‬
‫הוא חברת ארבעה מנינים של‬ ‫אחוריים דשם הוי״ה‪ ,‬י׳ י״ה יה״ו יהו״ה‬
‫ע ‪:*81‬‬
‫ע״ב ■' ■‬ ‫מספר ע״ב‪ ,‬ובפרטן מצאנו‬ ‫העולה ע״ב‪] ,‬מדרגה הרביעית הכלולה‬
‫ע״א ע״ב‪ ,‬יעויין בפע״ח שער ק״ש פ״ט‪,‬‬ ‫תוך מדרגה השנית‪) ,‬כממאר ‪3‬ש׳ ‪3‬יפ‬
‫וקיצור הכוונות להרמח״ל דף צ״ה‪.‬‬ ‫לחם יהודה נשם געל המו״ה יעו״ש‪ ,‬וראיה‬
‫לדנריו‪ ,‬שנאוצ״ח הגרסא‪ ,‬ומשם נ״ן המדרגה‬
‫מה‬ ‫ע״פ‬ ‫היא‬ ‫הדברים‬ ‫והבנת‬ ‫הנ׳ והד׳(‪ .‬ומדרגה השלישית בירידתה‬
 ‫ע ר כ ^ נ׳‬
‫השרשי הנשגב מפגמים‪ ,‬להאיר אל‬
‫הנעוצות‪ ,‬ולהתגלות בתוכם לשגבם‬
‫מהפגמים‪ ,‬ובכחו הגדול הנתן שרידה‬
‫ולכל‬ ‫הכלים‬ ‫לשברי‬ ‫ופליטה‬
‫תולדותיהם‪ ,‬וזהו הארבעה מניני הע״ב‬
‫בכל שם ושם הארות שם הע״ב‬
‫השרשי‪ ,‬בסוד יחודו ית׳ המצוי לעילא‬
‫עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית‬
‫)פיקו״ז תנ״ז(‪ .‬ומעתה הובהר תמיהת‬
‫רבים מה נשתנו הניצוצות הנמנים‬
‫בחשבון הרפ״ח‪ ,‬משאר הניצוצות‬
‫הרבים למאוד‪ ,‬או שיהיו נמנים כל‬
‫הניצוצות כולם‪ ,‬או שלא נצרכו‬
‫להפנות כלל‪ ,‬וד״ל‪.‬‬
‫‪ 1‬ה נ ת כל אחד מהארבעה מניני‬
‫הע״ב‪ ,‬הופעתו בהניצוצות‬
‫הנמשכים אחריו‪ ,‬נראית בשתי פנים‬
‫כאחד‪ ,‬האחת בראש כלליותם‪ ,‬והשנית‬
‫תוך פרטיותם‪ ,‬כלומר מיד בתחלת‬
‫המצא מציאותם מטה‪ ,‬עדי עד‬
‫שלטגיותיהם ופעולותיהם‪ ,‬וזה נתנת‬
‫תקוה לכלליות המציאיות לכל‬
‫פרטיותיהן‪ ,‬בסוד לבלתי ידח ממנו נדח‬
‫)שמואל ר י״ד י״ל(‪] .‬ובכן מנין הע״ב‬
‫בכל שם ושם הוא המדרגה הראשונה‬
‫בהמדרנות שנשארו‪ ,‬בצירוף המדרגה‬
‫השביעית‪) ,‬ובשם הוי״ה דע״ב היינו‬
‫הך(‪ ,‬המדרגה הראשונה‪ ,‬היא מצד‬
‫תחלת מציאותן מטה‪ ,‬המדרגה‬
‫השביעית שהיא בחי׳ המילוי‪ ,‬היא מצד‬
‫פרטיותן‪ ,‬כי המילוי שבכל שם ושם‬
‫אהבי‬
‫שהתבאר‪ ,‬אשר ארבעת השמות‬
‫עסמ״ב יוצאים משם ע״ב שרשיי )ע״ע‬
‫שס ע״‪ 3‬שרשי העולה ממלר שס הוי׳(‪.‬‬
‫והנה שם ע״ב השרשי קדוש ומובדל‬
‫ולהתפם‬ ‫מלהאחז‬ ‫לגמרי‬
‫ממעשי התחתונים להיות נפגם‬
‫מתעתועיהם ח״ג אך ארבעת השמות‬
‫אלו הענפיו‪ ,‬מבחינותיהם אשר הגיעו‬
‫להשתוות לערך הכלים‪ ,‬כן הוכשרו‬
‫להיות נתפס כביכול‪ ,‬בםוד מתישים‬
‫כח של מעלה )הפרי פ׳ האזינו י״ס(‪ .‬והן‬
‫הם הנשוצות הרבים למאוד הנמשכים‬
‫אחרי מניני הע״ב מכל שם ושם‪ ,‬אשר‬
‫ו מ מ ו ן ששם ע״ב הוא המעולה‬
‫בארבעת השמות‪ ,‬ע״כ‬
‫ניצוצותיו ההם הנמשכים אחר מנין‬
‫הע״ב שבו‪ ,‬מעוטים לפי הערך‪,‬‬
‫ולעומתו שם ב״ן שהוא הנמוך‪,‬‬
‫ניצוצותיו ההמה‪ ,‬מרובים ביותר‪.‬‬
‫ו הי ו ת שתכלית השארות הניצוצות‬
‫למטה היא לתת תקוה בשברי‬
‫הכלים בעודם בעולם התהו‪ ,‬ואף למען‬
‫מסובביהם בעולם התיקון לחלצם‬
‫ממות בסוד הבל דגרמי‪ ,‬ולא להפך‬
‫ח״ו שהניצוצות יתירדו וינחתו להימשך‬
‫אחרי הכלים להתפס מהם חלילה‪ ,‬לכן‬
‫הוצרך להופיע הארה ממקור ראשיתם‬
‫של נצנוצי הניצוצות‪ ,‬ה״ה שם הע״ב‬
 ‫ערכי ג׳‬ ‫אהבי‬ ‫נח‬
‫מתייחד ומתאחד שכלו עם שכל‬ ‫מורה על אופן התפשטותו ופעולתו‬
‫התורה‪ ,‬שהיא חכמתו ית׳‪ ,‬והיו לאחד‬ ‫הפרטיות‪ .‬מלבד בשם הוי״ה דב״ן‬
‫כביכול‪ ,‬ועי״! נתעורר למעלה האהבה‬ ‫המנין דע״ב שלו לא נראה בניצוצותיו‬
‫אליו במרה מרובה בבחי׳ נשוקין‪,‬‬ ‫רק בפנים האחת‪ ,‬בכלליות מציאותם‪,‬‬
‫כמש״כ ישקני מנשיקות פיהו)שה״ש א׳‬ ‫ולא בפרטיות פעולתיהם שהן מבתי׳‬
‫‪3‬׳(‪ ,‬וזהו עגין אתדבקת רוחא ברוחא‪,‬‬ ‫המילוי‪ .‬והפשר‪ ,‬הוא ממה שהובא‬
‫רוחא של מעלה ברוחא של העוסק‬ ‫לעיל אשר כל בחי׳ מילויי שם ב״ן‬
‫בתורה‪.‬‬ ‫באים אליו משם מ״ה‪ ,‬והיינו ששם ב״ן‬
‫הוא בסוד המלכות‪ ,‬ואיננו פועל שום‬
‫עד״פ מנשיקה שהיא פנים נגד פנים‬
‫פעולות עצמאיות‪ ,‬אלא הוא כח גילויי‬
‫מפה לפה‪ ,‬שזו לא רק דביקות‬
‫פעולות השמות העליונים‪ ,‬למטה‪,‬‬
‫חיצוניות מפה לפה‪ ,‬אלא גם דבקות‬
‫ונתינת מקום לקבלן‪ ,‬ואף כח זה הוא‬
‫רוחא של הבל הפה של אחד בהבל‬
‫מצד שם מ״ה השופע בו‪ ,‬ובכן הארת‬
‫הפה של השני‪ ,‬כמו כן בחי׳ נשוקין‬
‫מנין הע״ב המאיר תוך פרטיות פעולות‬
‫למעלה מורה על אתדבקת בבתי'‬
‫שם מ״ה מגיע ג״כ בתוכו[‪.‬‬
‫פנימיותם‪.‬‬

‫ניישוק‬
‫ש מ ו נ ת נסיכי אדם‪ ,‬ישי ושאול וכו׳‪,‬‬ ‫בסדר זיווגי מאורות העליונים בבחי׳‬
‫)פונה נ״‪ 3‬ע״‪ (3‬יסודתם‬ ‫דו״ן‪ ,‬להמשיך מהמקור העליון‬
‫בהררי קודש באורות מקיפים‪ ,‬לכן‬ ‫השפעת אור‪ ,‬בבחי׳ הולדת תולדה‬
‫השפעותיהם בנשמות ישראל היא ג״כ‬ ‫)ע״ע דווג(‪ ,‬יש שלבים‪ ,‬ראשית זיווג‬
‫בחי׳ מקיפים‪ ,‬והיינו תמימות‪ ,‬ויראה עד‬ ‫פנימי והוא התדבקותם בחוזק‪,‬‬
‫ביטול הישות‪ ,‬ועבודה שלמעלה מטעם‬ ‫בהתחזקות בסוד היחוד העליון‬
‫ודעת‪ .‬אולם אינם משפיעים השפעות‬ ‫המחזירם לשורש אחד ]מסוד הוי״ה‬
‫פנימיות תוך פנימיותן דהיינו מידות‬ ‫הוא האלקים[‪ .‬ומזאת הסתבב גם זיווג‬
‫טובות ע״ד שבעת הרועים‪.‬‬ ‫חיצוני שהוא למען המשכת ההשפעה‪.‬‬
‫והנישוק הוא מבחי׳ זיווגם הפנימי‪.‬‬
‫נסי*רה‬
‫ו כ חי׳ הנישוק‪ ,‬לנפש האדם מלמעלה‪,‬‬
‫י א ענין התעתדות לזיווג הזעיר‬ ‫‪I I‬‬ ‫הוא ע״י עסק התורה‪ ,‬והיינו‬
‫אנפין והנוקבא‪.‬‬ ‫בהשכילו איזו השכלה שבתורה‪ ,‬בזאת‬
‫‪m‬‬ ‫ערכי נ׳‬
‫ולענייננו היחס הדדי בין הז״א‬
‫מצד‬ ‫היה‬ ‫והנוקבא‬
‫אחוריהם‪ ,‬והיינו בחיצוניותם מבלי‬
‫אדיבות ואי נעימות‪ .‬והטעם שבשניהם‬
‫עוד נעור סוד שרשם חמש גבורות‬
‫מיסוד האימא‪ ,‬ואיפוא שניהם הז״א‬
‫בסיתומיהם‬ ‫שמשו‬ ‫והנוקבא‬
‫בהתלהטות גבורות נוקביות‪ ,‬וע״ב צד‬
‫פניהם עדיין לא נתקנו במילואם עדי‬
‫להתגלות לפנות להאיר‪ .‬ואכן חסר‬
‫הסיוע הסידורי מזה לזו ומזו לזה‪,‬‬
‫ואדרבה השתער ביניהם עירעור‬
‫ודיחוי‪ ,‬ובמילא האור והחיות היוצאים‬
‫מהם הם דינים קשים וכר‪.‬‬
‫עבודתו‪ ,‬כך מזדמנת הנוקבא אל הז״א‬
‫ובבוא אדה״ר אמנם כן הפעיל‬
‫בעבודתו ובתפילתו לטובה‪,‬‬
‫והותקן תיקוני הנסירה‪ ,‬והיינו ניסור‬
‫גבורות הנוקביות האלו מהז״א‬
‫להעבירן אל הנוקבא שבה מקומן‬
‫באמת‪.‬‬
‫כיי גבורות זכריות הנאותות אל הז״א‬
‫הגה מבחי׳ חסדים‪ ,‬אשר אין ענינן‬
‫להיות מעכבות את ההשפעות החסד‬
‫ולהמניען‪ ,‬אלא להפך הן הנה המסילות‬
‫למימי החסר להימשך לאורחות שוגים‬
‫לעבר המקבלים ולערכם‪ ,‬והרי הנה‬
‫בסוד קישוטי החסד‪ .‬ובאמת אפילו‬
‫גבורות נוקביות הנאותות אל הנוקבא‪,‬‬
‫צריכות שתהיינה ממותקות‪ ,‬לנטות אל‬
‫החםד להידבק בו ולהימתק הימנו עוד‬
‫ועגין הזיווג התבאר שהוא השפע‬
‫השפעות הז״א להנוקבא ועדי‬
‫להידבק יחדו‪ ,‬בכדי להמשיך אור‬
‫וחיות בבריאה )ע״ע זיווג(‪.‬‬
‫והנה בעת הקמת עולם התיקון לא‬
‫הוחלט זיווג הז״א והנוקבא‬
‫אלא כוננו בכמה פגים‪,‬‬ ‫בקבוע‪,‬‬
‫כדלקמן‪ ,‬כי כך שיערה המחשבה‬
‫העליונה ב״ה לגלות האור וחיות‬
‫ההנהגה בהדרגה‪ ,‬וע״י האדם שעליו‬
‫הניח להפעיל את זיווגם ובאופן שיעלה‬
‫יפה‪ ,‬משום לתת לו מקום לעבודה‬
‫בה‪ ,‬ולפום גודל מאמץ‬ ‫להתגדר‬
‫ולפום הזדמנותה כך הוא אופי זיווגם‪,‬‬
‫בסוד והכל לפי רוב המעשה )אנות פ״ג‬
‫נו״ו(‪ ,‬כי האדם הריהו ענף הנוקבא‪,‬‬
‫ובכן בכחו כביכול להפעיל בשרשו‬
‫ועי״ז יופעל בשורש שרשו למעלה‬
‫מעלה‪.‬‬
‫והנה תחילת בניית הנוקבא היא‬
‫מאחורי נה״י של קומת פרצוף‬
‫הז״א‪ ,‬ושמה הועמדה באופי אחור‬
‫באחור‪ .‬כלומר בספירות ובפרצופים‬
‫נבחנים הבחנות פנים ואחור‪ ,‬הפגים‬
‫מצד בחי׳ פנייתם להאיר‪ ,‬והאחור‬
‫מצד בחי׳ נסיגתם מלהאיר‪ ,‬משל למה‬
‫הדבר דומה לאדם הפוגה לזולתו מצד‬
‫הפנים ונפנה מצד אחוריו )פ״>נ פניס‬
 ‫ערכי• ג׳‬ ‫אהביי‬ ‫ם‬
‫ומחותיו החדשים העילאיים המה‬ ‫ולהתבשם יותר ויותר‪ ,‬כטבע כל חסר‪,‬‬
‫בבחי׳ חסדים גדולים בנח‬ ‫החפץ להשתלם‪ ,‬על דרך משל לרעב‬
‫האבא מסוד שם מ״ה‪ .‬ומתוך כך‬ ‫המבקש לחם‪] .‬ומגבורות הממותקות‬
‫נתקנו פניו והאירו‪ ,‬ואף אחוריו הם‬ ‫ההן נמשכת בחי׳ השמחה‪ ,‬ובחי׳‬
‫גבורות השייכות אליו התחדשו לבתי׳‬ ‫ההתלהטות של האהבה וחסד!‪.‬‬
‫חסדים ]כנ״ל בד״ה כי[‪ ,‬כי לפום‬
‫המוחין כן הוא הגוף כולו‪ .‬ולכן‬ ‫ואולם הגבורות הנידונות אשר נעורו‬
‫הגבורות הנוקביות אשר התלהטו‬ ‫של‬ ‫והתגברו באחוריהם‬
‫מקודם מאחוריו נידחו החוצה ונגסרו‬ ‫הז״א והנוקבא‪ ,‬לא היו ממותקות ולא‬
‫ממנו‪.‬‬ ‫ביקשו להימתק‪ ,‬על דרך משל לחולה‬
‫שנחלש טבעו ההגון וממאם לאכול•‬
‫ו ח ל קי הגבורות אשר בבתי׳ המוחין‬ ‫ועל כן אינן ראויות להמשיך אור וחיות‬
‫הנוקבא‬ ‫אל‬ ‫המיועדות‬ ‫אל הבריאה בטוב‪ ,‬כ״א בבחי׳ דינים‬
‫והוכללו מקדם במחותיו ובאמצעותו‬ ‫קשים המחשיכים רח״ל‪.‬‬
‫ניתנו אליה‪ ,‬הרי עתה מעת הדורמיטא‬
‫ל פי כ ד נזקקו לתיקוני הנטירה מפני‬
‫ניתנות לה במישרים ע״י האו״א לאחרי‬
‫שתתמתקנה הגבורות‪ ,‬ועל‬
‫התמתקותן‪.‬‬
‫מקומן יבאו בשלום‪.‬‬

‫ומפני טעם זה שאין הנוקבא מקבלתן‬
‫כבר על ידו ואיננה תלויה בו‬
‫כמקדם‪ ,‬הוכשר והוכן לקבל המוחין‬
‫הגבוהים החדשים‪,‬‬
‫מזיו יסו״ת ראשונים ע״י מלכותם הן‬
‫ומעתה נערכו ונחלקו סיבות‬
‫הז״א‬ ‫ה״ה‬ ‫הבריאה‬
‫והנוקבא בסדר נאה יפה ומתוקן‪ ,‬הז״א‬
‫כולו חסד כיאות לפי ענינו‪ ,‬והנוקבא‬
‫כולה גבורה ]ממותקת[ כיאות לפי‬
‫ענינה‪ ,‬ובכן מזדמנת לפניו‪ ,‬והז״א‬
‫ממשיך את חלקו מראשו עד סופו ע״פ‬
‫סדרי ההשתלשלות להשפיע לה‪,‬‬
‫ומהדבק עמה לעשות מעשהו למתקה‬
‫חדו סדר הנסירה ומשפטה‪ ,‬הא״ם‬
‫ב״ה הפיל דורמיטא !תרדמה[‬
‫על הז״א‪ ,‬בהיסלק ממנו מחותיו אשר‬
‫נאצלו עליו בבחי׳ גדלותו הראשונה‪,‬‬
‫היסו״ת שניים בסוד התפשטותם‬
‫בתוכו‪ ,‬והעלו לאבא ואימא בבתי׳ מ״ן‪,‬‬
‫ומזאת התעודד זיווג חדש בין או״א‬
‫והאצילו למענו בבחי׳ מ״ד תוספות‬
‫מוחין חדשים עילאיים‪ ,‬והמשיכום ע״י‬
‫מלכותם היסו״ת הראשונים‪ ,‬וככה‬
‫העלוהו את הז״א לבחי׳ גדלותו‬
‫השניה‪) ,‬ע״ע גדלות ראשון ושר בז״א‪ ,‬ועיין‬
‫נזה נשעה״כ ענין דרושי הלילה דרוש ‪3‬׳(‪.‬‬

‫לא נתאפשרה להיבנות לקומת פרצוף‬
‫להיות שוה עמו להקביל לי‪ .‬וכן‬
‫נעטרת במחותיה במישרים מאו״א‬
‫שלא באמצעיות הז״א‪ .‬גבורותיה נמתקו‪.‬‬
‫פניה האירו‪ ,‬ואחוריה נטפלו אל פניה‪.‬‬
‫מזדמנת אל הז״א בעילה ומזדווגת עמו‬
‫פנים בפנים‪ ,‬והולכת ומתמתקת הימנו‬
‫יותר ויותר‪.‬‬
‫הרבה‪ ,‬ומהם‪ ,‬הז״א נעטר במוחין‬
‫ובכלליים ראשונים )‪P‬׳ כ״ח( אל‬
‫כמרר הרמת״ל מבואר‬
‫שגם מאז התבצעה הבחירה בבריאה‪,‬‬
‫עצמן‬ ‫לפעול מצד‬ ‫והיא היכולת‬
‫כבחירתן בכת בחירי ולא בכח מוכרח‪,‬‬
‫יעיו״ש‪.‬‬
‫והנוקבא מאז נבנתה לקומת פרצוף‪,‬‬
‫ואלו הגבורית אשר לא היי ראויות‬
‫להיכנס בהנוקבא יען היא מכלל‬
‫עולם האצילות‪ ,‬נידחו ונכנסו בעי׳‬
‫הבריאה‪ ,‬וכן מבריאה ליצירה ומיצירת‬
‫לעשיה‪ ,‬ואלו שלא ראויות לשום אחד‬
‫הרי הן‬
‫‪1‬‬ ‫'‬
‫מהם‪ ,‬בהיות שכולם כאחד‬
‫קומת הקדושה‪ ,‬נידהו לגמרי‪ ,‬ומהן‬
‫נבנתה קומת הסטרא אהרא ההת‬
‫הקדושה‪,‬‬
‫בשלימות כ״א מכח שניהם יחד‪ ,‬בסוד‬
‫אמנם כבר הודיעוני אשר כל אלו‬
‫הדרכים לכל תוי‬
‫חוזרות ונעורות ומתגלגלות לפנים‬
‫ולאחור‪ ,‬אם לפי גלגולי הזמן‪ ,‬ואם‬
‫מפאת מעשי בני אדם‪) ,‬ועיין ע׳ עליות‬
‫ירידות הפרצופים והעולמות‪ ,‬מד״ה יען עד‬
‫אהבי‬
‫בבחי׳ זיווג פנים בפנים בחביבות 'תירה‬
‫כי היא כבר מוכנת לכך‪ ,‬ואף אחוריהם‬
‫טפלים אל פניהם‪ ,‬וכן הנוקבא עושה‬
‫את שלה‪ ,‬ובבה בהסכמת שניהם‬
‫והכרעתם נמשך האור והחיות בבריאה‬
‫צד היותר טוב‪.‬‬
‫סוף דבר מהנסירה נתהווה תיקונים‬
‫חדשים‪ ,‬והגיע לגדלותו השניה‪ .‬גבורות‬
‫הנוקביות ננסרו ממנו‪ .‬פניו האירו‪ ,‬ואף‬
‫אחוריו התחדשו לבחי׳ חסדים‪.‬‬
‫והתעלה מהיות מקורה העקרי של‬
‫הנוקבא‪.‬‬
‫ונגדלה כשיעור קומתו‬
‫של הז״א ולעומתו‪ ,‬כלומר הז״א‬
‫בחמשה חסדים ]מחסדי הדעת[‪ ,‬כל‬
‫ההנהגות הימיניות בבחי' מיין דבוריו‬
‫]מסוד שם מ״ה[‪ .‬והיא בחמש גבורות‬
‫]מגבורות הדעת[‪ ,‬כל ההנהגות‬
‫השמאליות בבחי׳ מיין נוקבין‪ ,‬ואי לזאת‬
‫שותפים טלאים המה בקיום הבריאה‬
‫והשלמתה‪ ,‬באשר ההנהגה לא תצא‬
‫אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים‬
‫קורא אני אליהם יעמדו יחדו )ישעי׳‬
‫מ״מ י״ג‪ .‬וע״ע חסדים וגנורופ נמשכים‬
‫מדעת דז״א(‪ .‬משא״ב עד הנסירה בהיות‬
‫כל מציאות הנוקבא תלויה בהז״א‬
‫וזקוקה אליו‪ ,‬ומשועבדת תחתיו הרי‬
 ‫ערכי נ׳‬ ‫א ה ם‬ ‫פגי‬
‫המתלבשת בדם האדם להחיות את‬ ‫ד״ה והנה(‪ .‬וזהו מה שמצי־נו בדרוש'‬
‫הגוף כדכתיב כי נפש הבשר בדם הוא‬ ‫ח״ן את הנוקבא בכמה מיני התייצביות‬
‫)ויקרא י״ז י״א(‪,‬‬ ‫אחור באחור‪ ,‬פנים באחור‪ ,‬אחור‬
‫בפנים‪ ,‬פנים בפגים‪ ,‬מן החזה ולמטה‬
‫אמנם היא מקליפת נוגה שיש בה‬ ‫מן החזה למעלה‪ .‬והיינו אופני הזיווג‬
‫ג״ב טוב‪ .‬משא״ב נפשות של‬ ‫אם בקריבות אם ברחיקות‪ ,‬בפנים‬
‫האה״ע הן מקליפות הטמאות לגמרי‬ ‫מסבירות או בפנים מוריקות‪.‬‬
‫שאין בהם טוב כלל‪) ,‬עיין לקונוי אמרים‬
‫פניא פ ״א וג׳(‪.‬‬ ‫מ ה ה ת ^יי צ בו ת אחור באחור נמשך‬
‫ההסתר פנים ח״ו‬
‫השנית היא חלק אלוק ממעל‪.‬‬ ‫ונפש‬ ‫רח״ל‪ ,‬בסוד ואנכי הסתר אסתיר פני‬
‫)מלשון הפסוק איוג ל״א ב׳(‪.‬‬ ‫)לבדם ל״א י״ס(‪ ,‬ומהזיווג פנים בפנים‬
‫נמשך גילויי אור הוי״ה ב״ה‪ ,‬בסוד יאר‬
‫ו הייא בעלת חלקים רבים ומדריגות‬ ‫הוי״ה פניו אליך )במלנר י כ״ה‪ .‬יראה לו‬
‫שונות !מפאת השתלשלותה‬ ‫פנים שוחקופ פנים צהומת‪ ,‬רש״י שם(‪.‬‬
‫למטה[‪ ,‬ובכללות מתחלקת לחמש בחי׳‬ ‫וההתייצבות פנים באחוי ואחור בפנים‪,‬‬
‫ונקראות‪ ,‬נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬חיה‪,‬‬ ‫היינו כאשר האחד פונה והאחד לא‪ .‬מן‬
‫יחידה‪ ,‬כי הרי נטבעה מחמשת‬ ‫החזה ולמטה ומן החזה למעלה‪ ,‬היינו‬
‫הפרצופים‪ ,‬נפש ממלכות‪ ,‬רוח מחג״ת‬ ‫עד היכן זוכה לעלות לקראתו‪.‬‬
‫מחכמה‪,‬‬ ‫נה״י‪,‬נשמה מבינה‪ ,‬חיה‬
‫ויחידה מכתר‪.‬‬ ‫עיקר מעשינו בתורה ומצות‬ ‫וזזזו‬
‫ותפילה לעורר הזיווג וליאור‬
‫וזקנה אף הנפש החיונית מהותה‬ ‫באור פני מלך חיים‪.‬‬
‫ועצמותה פשוטה היא בתכלית‬
‫מההתחלקות של כהות הגופניים‪ ,‬והיא‬
‫ממלאה את כל הגוף מראשו ועד רגליו‬ ‫ננוש״נשמה‬
‫בשוה‪ ,‬אבל היא בהעלם שאין הגוף‬ ‫ל כ ל איש ישראל יש שתי נפשות )עיין‬
‫כלי מכשיר להשיגה‪ ,‬וכשהנפש יוצאת‬ ‫שערי קדושה ס״א ש״א‪ ,‬וע״ם ש׳ץ‬
‫מהכת אל הפועל להתגלות להמוח כדי‬ ‫פ״ב(‪,‬‬
‫שהגוף כן ישגנה‪ ,‬אזי בהגילוי ישנן שתי‬
‫והיינו‬ ‫נקודה‪,‬‬ ‫א׳ בחי׳‬ ‫בחי׳‬ ‫אחת מצד הקליפה וסטרא‬ ‫נפ ש‬
‫ההתפשטות החיות השוה בכל הגוף‪.‬‬ ‫אחרא‪ ,‬היא החיונית הבהמית‪,‬‬
 ‫ערכי נ׳ ם׳‬

‫נקודים‬ ‫ב׳ נחי׳ המתחלקת לפרטי כחות‪ ,‬לכל‬

‫איבר כח השייך לו המוח להשכיל‪,‬‬
‫עיי ץ ערכי עולם התהו ]נקודים[‬
‫העין לראות האוזן לשמוע ובו׳‪.‬‬
‫ובהגפש במהו״ע לפני שיוצאת‬
‫להתגלות‪ ,‬כל פרטי כחותיה אלה המה‬
‫בהעלם עד כדי כך שאינם במציאות‪,‬‬
‫החלמיש‪.‬‬ ‫שבצור‬ ‫אש‬ ‫עד״מ‬
‫ם״נ ]שם[‬ ‫ובההמשכה מן הנפש המתגלה‬
‫מההעלם אף שבה ג״כ הכחות בהעלם‬
‫ערכי שמות הק׳‪.‬‬ ‫עיין‬ ‫רב‪ ,‬אולם המה כבר במציאות‪ ,‬עד״מ‬
‫אש שבתוך הגחלת‪.‬‬

‫סובב כל ?לפץ‬
‫הנקודה‬ ‫הנ״ל‬ ‫בחי׳‬ ‫ו ה ש תי‬
‫אור מקיף ופנימי ]סובב וממלא[‪.‬‬ ‫ע״ע‬ ‫אף‬ ‫והמתחלקת‪,‬‬
‫שמתפשטות בכל הגוף‪ ,‬עכ״ז עיקר‬
‫משכנן והשראתן הוא במוחין שבראש‪,‬‬
‫סטרא אחרא ]קליפות[ ישותו‬ ‫ולפי‬ ‫האיברים‪,‬‬ ‫מקבלים‬ ‫ומהם‬
‫הראשונה‬ ‫בחינותיהם מתחלקת לפרטי כהות‪.‬‬
‫מ ה שנאמר שראשית גלויי הס״א היא‬
‫בהספירות בסוד שבירתן‪ ,‬אינו‬
‫נצח‬
‫כפשוטו שבהן נמצאת כבר איזו ישות‬
‫של הס״א ח״ו‪ ,‬כי הספירות הלוא הגה‬ ‫ספירת הנצח הוא ענף מדת החסד‬
‫כהות אלקיים‪ .‬אלא הכוונה לשרשי‬ ‫בחי׳ השפעת אור וחיות‪,‬‬
‫מציאות אל הס״א‪ ,‬והיינו שיעורי‬ ‫ועומד לנצח נגד כל מניעת השפע‪,‬‬
‫המחשבה העליונה כביכול לכחות‬ ‫שמצד השופע ושמצד הנשפע‪ ,‬להגיע‬
‫הם״א‪ ,‬כי פה שלא נשער מתחילה לא‬ ‫לידי ביצוע‪,‬‬
‫יכול להיות לאחרי כן‪ .‬ובהיגמר בנית‬
‫העולם התיקון‪ ,‬בהתבררות הספירות‬
‫בהסתלקותן מהשרשים האלו )פ״ע‬
‫עולם השיקון ]ברודים[ ד״ה אלא(‪ ,‬אזי יצא‬ ‫בחינת סתימה וקמיצה‪ ,‬בדרך‬ ‫היא‬
‫הס״א לישות ממשות‪ ,‬כפי מה שהוכן‬ ‫לבד‪ ,‬בלי התחלקות ובלי‬
‫בשרשיו בסוד השבירה‪.‬‬ ‫התפשטות‪.‬‬
 ‫ערפי‬
‫כל הגלגולים כי הוא ית׳ אחד יחיד‬
‫ומיוחד והוא הסובב של המסבות‬
‫האלה בדרכיהן לבוא אל התכלית‬
‫האמיתי שהוא הטוב האמיתי‪.‬‬
‫שאמר הכתוב גם את זה לעומת זה‬
‫ו ד ד ת ד ו ו ת הטוב ורע היא מהארת‬
‫פניו ית׳ ומהתעלמו‪,‬‬
‫מהשפעת ההארה יולד הטוב הזכות‬
‫והיקר להיות נחקקים בטבע‪ ,‬וממניעת‬
‫ההשפעה ההיא והתעצרוהה יולד‬
‫החסרון ההפסד והקלקול להיות‬
‫נחקקים בטבע‪.‬‬
‫והביאור מתחלה מצד השפעת‬
‫הארתו ית׳ היתה אך ורק‬
‫שלמות פשוטה בתכלית‪ ,‬ואח״ב‬
‫התחסמה ההשפעה ונתבלמה‪ ,‬בכדי‬
‫לחדש בח ההגבלה ובחי׳ החסרון‪,‬‬
‫ומשם נמשך הכח למציאות כל מיני‬
‫ההעלמות וחסרונות‪ ,‬וזהו סוד הדין‬
‫שנתגלה בצמצום‪ ,‬ומאז הוכן ונערך‬
‫סוד שורש לשורשי הרע ובו׳ באשר‬
‫משם ישתלשלו מה שלא היה‬
‫משתלשל מן השלמות כלל‪.‬‬
‫‪ I !****1^1‬ויתבטלו מפניו‪ ,‬כי אינם אלא‬
‫והחסרונות יצאו בהדרגה זה קשה‬
‫מזה בירידת המדריגות‪,‬‬
‫כי לא נגלה מיד החסרון הגרוע ביותר‬
‫שממנו נמשך הקלקול וההשחתה והרע‬
‫הגמור ההפכיים לקדושה‪ ,‬אלא שסוף‬
‫סוף ע״י השתלשלות חסרון מחסרון‬
‫יוצא השפלות העביות עד הרע ממש‪.‬‬
‫אהבי‬
‫שטרא אחרא ]קליפות[‬
‫דינה גזרה חכמתו ית׳ שיהיה בעולם‬
‫טוב ורע אור וחושך‪ ,‬והוא מה‬
‫עשה האלקים )קהלת ד י״ל(‪ ,‬ומהם כל‬
‫מצבי העולם חשכתו ובהירתו‪ ,‬וזה כלל‬
‫גדול לכל המציאיות והמקרים בכל‬
‫מקום שהם‪ ,‬ומצד שלמות פשוטה אין‬
‫נתינת מקום לטוב ורע‪ ,‬אכן בסוד‬
‫הצמצום נתחדשו‪ ,‬כי הרי אף הטוב‬
‫המדובר הוא בתכונה כזו אשר הרע‬
‫יכול להמריד עליו‪.‬‬
‫ו א ף שכל זה לכאורה נראה כהפך‬
‫רצונו ית׳‪ ,‬כי כל חפצו ורצונו‬
‫ית׳ הוא להיטיב תכלית הטוב‪ .‬תדע כי‬
‫על כל פנים אין כל זה אלא סבוב‬
‫מסבות בדרך עמוק לקיום הבחירה‪,‬‬
‫וכולם מתכוונים לנקודת השלמת‬
‫הבריאה‪ ,‬להתודע ולהגלות שאין‬
‫ליכולתו שום הגבלה כלל ועיקר שיכול‬
‫להמציא אף מה שהוא כביכול הפך לו‬
‫ממש‪ ,‬ולהראות האמת איך יתכיפו‬
‫בשביל להינצח להעיד על יחודו ית׳‪,‬‬
‫והקב״ה מנהג את הכל באמת ועצתו‬
‫לבדה היא תקום שהיא הגיע טובו‬
‫ושלמותו אל ברואיו‪ ,‬אלא שלפי אמתת‬
‫הענין צריכים הדברים להתגלגל‬
‫בגלגולים אלה על פי יסודות החכמה‬
‫הנפלאה והטוב האמיתי‪ ,‬ויודע בסוף‬
‫סה‬ ‫ע ר כ י ס׳‬
‫אותה גם לטוב וגם לרע‪ ,‬ככל דבר‬
‫גשמי שאין בהם שום צד איסור אלא‬
‫רצון הגוף וחפצו ותאותו כגון אכילה‬
‫שהוא צורך הגוף וקיומו וחיותו ממש‪,‬‬
‫אלא שכוונתו אינה לשם שמים כדי‬
‫לעבוד את ה׳ בגופו אלא למלאות‬
‫תאותו‪ ,‬אזי יורדת חיות המאכל ונכלל‬
‫)לפי שעה עד שישוב לה׳( ברע גמור‬
‫שבשלש קליפות הטמאות‪ .‬ואם מקיים‬
‫בהדבר הגשמי מצוה כגון אכילה לשם‬
‫שמים אזי חיות המאכל נמלטת‬
‫לקדושה‬ ‫ועולה‬ ‫מהקליפה‬
‫שמשמשת לקדושה ונתבטלת לה׳‪.‬‬
‫והמדרגה השניה הפחותה היא השלש‬
‫קליפות הטמאות לגמרי‪ ,‬ונקראות‬
‫במרכבה )יפזקא־ל א׳ ד( רוח סערה‪,‬‬
‫ענן גדול‪ ,‬אש מתלקחת‪ ,‬ואי אפשר‬
‫שתהפבנה לקדושה אף שינצל את‬
‫הכוח שניתוסף לו מהמאכל האסור‬
‫ובאמצעותו הוא לומד תורה ועובד את‬
‫ה'‪ ,‬מפני שכל ענין עליה לקדושה הוא‬
‫במה שמתבצעת הכוונה העליונה וחפצו‬
‫נעשה ועצתו מתקיימת‪ ,‬במילא בדיר‬
‫היתר דאתעביד בו למה שנברא כגון‬
‫אכילה לש״ש עולה לקדושה‪ ,‬משא״כ‬
‫בדבר איסור שנברא בידי לפרוש ממנו‬
‫ולהרחיקו ולא בשביל לנצלו ולבררו אי‬
‫אפשר שיתעלה לקדושה‪ ,‬אלא יקוים‬
‫בהם הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר‬
‫מן הארץ )זכרי׳ י״ג‪ ,‬ב׳(‪ ,‬או בתשובה‬
‫מאוד נעלה עד ב״כ שזדונות נעשו לו‬
‫כזכיות‪) .‬יומא דף פ״ו ע״‪,(3‬‬
‫אהבי‬
‫וייריידת המדריגות היא שבכל ירידה‬
‫השלמות‬ ‫מתמעטת מן‬
‫ומתרבה החסרון‪ ,‬עד שבסוף מן‬
‫השלמות היא מעט מזעיר והחסרון‬
‫הוא גדול עד שמתחיל להיולד שמץ מן‬
‫הרע‪ ,‬וכן מתגברים ההעלמות עוד ועוד‬
‫עד הפחיתות והחסרון הכי גדול שיולד‬
‫‪T‬‬ ‫*‬
‫הרע הגמור שהוא הפך הקדושה‪ ,‬ובכל‬
‫המדריגות כפי שיעור השלמות שבהן‬
‫בך שיעור הטוב הזוך והטוהר‬
‫המתפשטים הימנה‪ ,‬וכפי שיעור‬
‫החסרונות כך שיעור החושך הגסות‬
‫וכחות הרע המתפשטים הימנו‪) ,‬עיין‬
‫דעפ פבונופ ס׳ צ״ו־ק״כ(‪.‬‬
‫ו ה ג ה הכחות הרע נקראים סטרא‬
‫אחרא‪ ,‬כלומר צד אחר שאיננו‬
‫קדושה‪ ,‬להורות שכל דבר שאינו‬
‫קדושה הוא בגדר סטרא אחרא‪,‬‬
‫ונקראים קליפות כשם שהקליפה מכסה‬
‫ומסתירה על הפרי כך מסתירים כחות‬
‫הרע על חיות הקדושה שבפנימיות כל‬
‫דבר‪ .‬והם עשרה כחות עשר כתרין‬
‫דמסאבותא‪ ,‬לעומת עשר ספירות‬
‫הקדושות‪ ,‬ונחלקות לשתי מדריגות‬
‫כלליות אחת למטה מהשניה מדריגה‬
‫אחת נקראת קליפת נוגה והיא מסתרת‬
‫על מה שתחת שליטתה שלא יהא‬
‫נראה ומורגש בהם ביטול לה׳‪ ,‬ברם יש‬
‫בה גם טוב כי היא בחי׳ ממוצעת בין‬
‫שלש קליפות הטמאות לגמרי ובין בחי׳‬
‫ומדרגת הקדושה‪ ,‬לכן אפשר לנצל‬
 ‫ערביי ס׳‬ ‫אהבי‬
‫א שעיירות‬ ‫ו ה ט ע ם שהתשובה הלזו בכוחה‬
‫לברר גם השלש הקליפות‪,‬‬
‫זה ן מדות וכחות אשר חידש הבורא‬
‫מבואר בסה״ק לקוטי אמרים )תניא‬
‫ית׳ לעצמו‪ ,‬בשביל הבריאה שרצה‬
‫פ״ז[‪ ,‬הואיל ועי״ז בא לאהבה רבה זו‪.‬‬
‫לברוא‪ ,‬ואין המרות תכונותיו לפי‬
‫פירוש היות שע״י החטא הגיע לצמאון‬
‫מציאותו‪ ,‬אלא הן הארות‪ ,‬אופני‬
‫נפש ולתשובה כ״ב נעלית‪ ,‬ונתעלה‬
‫ההשגחה‪ ,‬ומיני פעולות‪ ,‬אשר חידש‬
‫למדריגה גבוהה‪ ,‬אם כן אפוא נם‬
‫בכדי להתגלה‪) ,‬שמהותו ועצמותו יה׳‬
‫החטא מתברר‪ ,‬הרע שבו מתבטל‬
‫הוא בלתי בגדר מושג כלל ועיקר(‪.‬‬
‫והחיות שבו עולה לקדושה‪.‬‬
‫ולנהג בדרכיהן‪.‬‬
‫ואתמהא‪ ,‬מאי שנא אם מנצל כח‬
‫אמנם אין המרות ענינים נפרדים‬ ‫המאכל האסור לקדושה‪,‬‬
‫ממנו ית׳ כמו המלאכים‬ ‫דהיינו שבאמצעותו לומד תורה ועובד‬
‫וכשאר הנבראים‪ ,‬אלא הן מאוחדות‬
‫את ה׳ ואעפי״כ אינו מתברר כאמור‬
‫ומיוחדות עמו ית׳‪ ,‬כלומר אף שהוא‬ ‫לעיל )עיין פניא פ״ס(‪.‬‬
‫ית׳ משולל ומרומם ונבדל מכל מין‬
‫מדה ותואר‪ ,‬עכ״ז זהו בסוד הצמצום‬ ‫הנעלית‬ ‫דהתשובה‬ ‫והביאור‪,‬‬
‫שצמצם את עצמו כביכול להתלבש‬ ‫שזדונות נעשו לו‬
‫בגדרי המדות ובציוריהן‪ ,‬בחסד‪,‬‬ ‫כזכיות‪ ,‬פירושה‪ ,‬שביטל כח הקליפה‬
‫בגבורה‪ ,‬וברחמים‪ ,‬וכר‪ ,‬ולזאת אפוא‪,‬‬ ‫בשורשה‪ ,‬ועל כן הגיע לאהבה רבה‬
‫הן מדותיו ממש‪ ,‬חסדו גבורתו‬ ‫וצמאון נפשית באופן בזה מה שלא‬
‫רחמנותו וכר‪.‬‬ ‫היה מגיע זולת העבודה הזאת‪ ,‬ובכן‬
‫נתברר החטא‪ ,‬דוגמה הברור דלעתיד‬
‫א ך אינן נחקקות במציאותו כמדות‬ ‫לבוא שהקליפות יתבטלו ויתבררו‬
‫בנפש האדם‪ ,‬שהן תכונות‬ ‫בשורשן ועי״ז יתגלה ביותר גילוי יחורו‬
‫חקוקות בהנפש ממש‪.‬‬ ‫ית׳ בסוד אורך ה׳ כי אנפת בי )ישעי׳‬
‫י״ב‪ ,‬א׳( משא״ב בהמאכל האסור הרי‬
‫ה ס פי ר ו ת מתפרשות באופנים רבים‬ ‫יש אפשריות ללמוד תורה ע״י מאכל‬
‫כפי עגינן ברום המעלות‬ ‫המותר‪ ,‬ואף גם שאינו עסוק בביטול‬
‫בהררי פורש‪.‬‬ ‫כח המאכל האסור וד״ל‪.‬‬

‫א׳ בנדרי נחות פעולותיו‪ ,‬שעל ידן‬ ‫ו עי ק ר עבודת האדם למטה היא‬
‫בורא ומהוה העוה״ג‪.‬‬ ‫בקליפת נוגה לבררה ולתקנה‪,‬‬
 ‫עדףיו• ‪mW‬‬
‫‪mr im‬‬ ‫אהבי‬
‫הרי הוא ית׳ רם ונשא אין קץ מכל גדר‬ ‫ב׳ גבוה מזה‪ ,‬בגדרי מדותיו‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫וגבול‪ ,‬ואכן איננו מוגבל גם מלברוא‬
‫בעלי גבול אף בלי שום אמצעים‪ ,‬ואין‬ ‫ג׳ גבוה מעל גבוה‪ ,‬שהן נשאות מגדרי‬
‫שום מגיעה מלפניו ח״ו‪.‬‬ ‫מציאיות‪ ,‬שכל ענינן אך ורק למען‬
‫גילויו ית׳‪.‬‬
‫וכן הוא על פי האמת‪ ,‬אשר הכל‬
‫נתהווה ונמצא מאמיתתו ית׳‬ ‫ובכללות‪ ,‬הן עשר מדות‪ ,‬כתר‬
‫מסוד‬ ‫מאוד‬ ‫במאוד‬ ‫הנעלה‬ ‫חכמה בינה )דעת( חסר‬
‫הצטמצמותו מהעיגול הגדול המקיף‬ ‫גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות‪,‬‬
‫הא״ם ממש‪ ,‬בהיותו כל יכול ונמנע‬ ‫ומתפרטות עד אין מספר‪.‬‬
‫הנמנעות‪ ,‬ואפוא מצר התהוותם‬
‫ומציאותם זאת‪ ,‬לא שייך בהם מדריגות‬
‫בתכונותייהן‬ ‫ספיידות‪,‬‬ ‫ב‬
‫לומר שבאחד ישנה התגלות אלקות‬
‫נתאפשר להברא כעלי גגול‬
‫יותר מהשני‪ ,‬יען הרי כולם נמצאים‬
‫מאמיתתו ית׳ המנושא ונשגב מסוד‬ ‫כלומר היות שהבורא ית׳ הוא בלתי‬
‫גילוייו ועז״נ השוה ומשוה קטן וגדול‪,‬‬ ‫מוגדר ומשולל מכל הגיון‬
‫ומה שמשונים הם בציורם האחד‬ ‫וצורה‪ .‬ואולם רצה לברוא ברואים‬
‫מהשני‪ ,‬זהו מצד שכך עלה ברצונו‬ ‫מוגדרים ומוגבלים‪ ,‬על כן הצטמצם‬
‫הפשוט שזה יהיה ככה וזה ככה‪) ,‬והוא‬ ‫כביכול עד להגדר במושגי ספירות‬
‫בסוד יחודא עילאה( )יעויין ‪p3‬׳ דרך‬ ‫ולהתאר בתארן‪ ,‬להקרא חכם נבון‬
‫מצומיך מ׳ אחדות ה׳(‪.‬‬ ‫חסיד גבור רחמן וכי‪ ,‬ואח״כ בכחות‬
‫גדרים הללו שהוגדר בהן כביכול‪ ,‬ע״י‬
‫כיי אין הבריאה רומה לשאר מסבבות‬ ‫ברא כל ומאיר בתוכם‪ .‬כן פ׳ ספרי‬
‫שהם כעין הסבות‪ ,‬שהרי כל‬ ‫הקבלה וחסידות‪.‬‬
‫המסבכות נולדים ממהות ועצם הסבות‬
‫באופן יש מיש‪ ,‬משא״ב הבריאה‬ ‫א ך הענין צ״ב שהרי כל מאמינים‬
‫נבראה ברצון סבת הסבות באופן יש‬ ‫שהבורא ב״ה כל יכול‪ ,‬ואף‬
‫מאין )ע״ע יש מאין(‪ ,‬וכרצונו ית׳‬ ‫שהוא ית׳ בלתי מוגדר ובלתי גבול‬
‫שתהיה בעלת נבול ותכלית‪ ,‬ובכן מה‬ ‫ותכלית ואין בו כחות פרטיים כ״א‬
‫תועלת נוספה עפי״ז ע״י הספירות‪.‬‬ ‫אחד פשוט‪ ,‬אעפי״כ לא יפלא ממנו ית׳‬
‫לברוא עולמות ובדואים בעלי גבול‬
‫הידוע שתכלית הבריאה היא‬ ‫ונפדים‬ ‫ותכלית המרוכבים מכחות פרטיים‪ ,‬כי‬
 ‫ערכי ס׳‬ ‫אהבי‬ ‫סח‬
‫ודיבור שאינם עצמיות הנפש אלא‬ ‫תכלית הטוב‬ ‫שהבב״ה חפץ להטיב‬
‫כחות נפשיות באשר הנפש מתפשטת‬ ‫שיכירו וישיגו‬ ‫לברואיו‪ ,‬ומהי ההטבה‬
‫בהן ומאוחדים עם הנפש‪ ,‬וככה הוא‬ ‫הטבה גדולה‬ ‫גדולתו ית׳‪ ,‬כי אין‬
‫בהנמשל הספירות מאוחרות אתו ית׳‪,‬‬ ‫ורוממותו ית׳‪.‬‬ ‫כהכדה והשגה בגדולתו‬
‫באשר הוא ית׳ פועל בהן וע״י‪.‬‬
‫א מ נ ם צריך להבין האיך ימצא‬
‫בתוך‬ ‫מתלבשות‬ ‫וחספיירות‬ ‫להשיגו‪ ,‬הלוא כתיב החקר‬
‫העולמות ומאירות‬ ‫אלוק תמצא )איוב י״א ד(‪ ,‬וכן אמר‬
‫בהם בגילוי בהכרה ובהשגה‪ ,‬בכל‬ ‫אליהו לית מחשבה תפיסא בך כלל‬
‫עולם ועולם לפום שיעורא דיליה‪,‬‬ ‫)פיקו״ז בהקדמה(‪ ,‬וכל הידיעה בו ית׳‬
‫)בסוד יחודא תתאה(‪.‬‬ ‫היא רק מציאותו‪ ,‬עד״מ כמו שהאדם‬
‫יודע שבתוך גופו נמצא נפש חיה‬
‫ואף גם בעצם חומר הבריאה ישנה‬ ‫מחמת שרואה גופו בשר ודם חיים‪,‬‬
‫תועלת ויתרון גדול ע״י הספירות‬ ‫אבל אינו מכיר ומשיג מהות ועצמות‬
‫כדלהלן‪ ,‬דלכאורה אף שהעולמות‬ ‫הנפש מה היא‪ ,‬כן עד״ז ידוע בבריאה‬
‫והברואים מכירים ומשיגים איזו השגה‬ ‫מציאת הבורא ית‪ /‬אבל לא הכרה‬
‫בנחות אלקות כאמור רכל חד וחד‬ ‫והשגה במהותו ובעצמותו‪ ,‬ואף לא‬
‫לפום שיעורא דיליה לפי רוחב שכלו‬ ‫במושג עצם גדולתו ב״ה‪.‬‬
‫ובינתו‪ ,‬אבל עצמות ומהות חומר‬
‫הבריאה מהו‪ ,‬הלוא אין בחמרה‬ ‫ו ג ג‪ 9‬ל שכן תהיה באפשרות להשיג‬
‫ותכונה ומזוגה שום עילוי‪ ,‬כ״א‬ ‫באיזו בחי׳ גדולתו ורוממותו‬
‫בצורתה שהיא ההשגה באלקות‪ ,‬ואף‬ ‫ית׳ כביכול‪ ,‬אף צמצם הבב״ה אורו‬
‫שהבב״ה מהווה את חמרה תמיד מאין‬ ‫הפשוט המתפשט ממנו והסתירו ע״י‬
‫ליש עכ״פ הוא ענין נפרד ממנו ית׳‬ ‫צמצומים רבים ועצומים‪ ,‬עד שיתראה‬
‫כביבול‪ ,‬היות שאין נראה בעצמות‬ ‫מהאור בהתלבשו בכלים בחי׳ חכמה‬
‫חמרה האלמות‪.‬‬ ‫ובינה ובו׳‪ .‬ואע״פ שמהותו ועצמותו‬
‫לאו מכל אינון מדות כלל‪ ,‬ומהות‬
‫נתהווה צמצום הספירות‬ ‫?יפיכו‬ ‫ספירת החכמה היא כעשיה גופנית‬
‫שמהן תמשכנה גם במהות‬ ‫אצל עצם מהותו‪ ,‬אכן זהו באמת סוד‬
‫חומר הבריאה לכל חד לפום שיעורא‬ ‫הצמצום‪ ,‬שהוא ית׳ פועל בהן ועל ידן‪,‬‬
‫דיליה‪ ,‬ד״מ מספירת החכמה תמשך‬ ‫ולכן הן מדות וכחות אלקות ]געטליךן‪,‬‬
‫הווית מהות חכמת האדם‪ ,‬וכן עד״ז‬ ‫ולא אלוק בעצמו ח״ו‪ ,‬עד״מ ממחשבה‬
 ‫ערכי ס׳‬

‫מתלבש קו הא״ס‪ ,‬ובחי׳ פנימיות‬ ‫מכל הספירות‪ ,‬וכמו״ב בהעולם כגון‬

‫הפנימיות ]נשמה לנשמה[ היא הקו‬ ‫ביום הראשון מששת ימי בראשית‬
‫הא״ס‪.‬‬ ‫אשר האיר ספירת החסד נמשכו ממנו‬
‫! ׳וית מהות המים והאור‪ ,‬וטבעם הוא‬ ‫‪1i‬‬
‫והנה ע״י עצם כניסת הקו לתוך בחי׳‬ ‫ג״כ להתפשט דוגמת ספירת החסד‪,‬‬
‫החיצוניות ]הבלי[‪ ,‬מתהוה‬ ‫וביום השני אשר האירה ספירת הגבורה‬
‫בחי׳ הפנימיות הלבוש‪ ,‬והיינו כי בכל‬ ‫נמשכו הרקיעים שהם בחי׳ צמצומים‬
‫חיבור שני ענינים‪ ,‬נולד ענין נוסף‪,‬‬ ‫וגבורות‪ ,‬ולהעלים מים העליונים‬
‫אמצעי ביניהם‪.‬‬ ‫הרוחניים מהמים התחתונים‪ .‬וכן הוא‬
‫בכל עניני הגשמיים כגון פירות ועשבים‬
‫ולדרכנו תנועת הקו ונטיתו אל בחי׳‬ ‫המתוקים נמשכו מן החסד‪ ,‬ופירות‬
‫החיצוניות ]הכלי[ וגילויו‬ ‫ועשבים החמוצים והמרים נמשכו מן‬
‫אליה‪ ,‬להיות מבהיק ומזהיר בה‪ ,‬הוא‬ ‫ורה‪ ,‬ומן ההתכללות הספירות זו‬
‫הוא בחי׳ הפנימיות נשמת בחי׳‬ ‫בזו נתהווה כל הנבראים כולם‪.‬‬
‫החיצוניות )בסוד עולם המלבוש‬
‫הקדום(‪.‬‬ ‫וע״י* עבודת התחתונים יתגלה הכח‬
‫האלקות שבכל הבריאה כולה‬
‫מהות הקו בטהרתו כשלעצמו‪,‬‬ ‫ועצם‬ ‫ויאיר בגילוי‪ ,‬בסוד ומבשרי אחזה אלוק‬
‫הוא בחי׳ פנימיות הפנימיות‬ ‫)איוג י״ס כ״ו(‪.‬‬
‫]נשמה לנשמה]‪.‬‬
‫ו מ כ ל האמור יובן הענין של אחדות‬
‫בחינת הפנימיות הלבוש מתאים‬ ‫ה׳ שאין עוד מלבדו‪.‬‬
‫לערכה של כל ספירה‬
‫וספירה ]הכלים[‪ ,‬כדי שתוכלנה שאת‪,‬‬
‫משא״ב עצם מהות הקו‪ ,‬הרי הוא אין‬
‫ג םצו רות‪ ,‬חיצוגיות^הן ]כליהן‪^1‬‬
‫סוף כמשמעו‪ ,‬ומצוי בכל הספירות‬
‫פדם^ותיהן ]גשמותייהן[‪,‬‬
‫בהשויה גמורה‪ ,‬ולא אשתני בבל אתר‪,‬‬
‫ופדמיות פניממתיהן ]נשמה‬
‫כי איננו מתיחס לערכה של כל ספירה‬
‫לנשמותיהן[‬
‫וספירה‪ ,‬ובאופן מציאותו בספירת‬ ‫ב כ ל ספירה יש בכללות שלש‬
‫הכתר כן מציאותו בכל שאר הספירות‬ ‫הבחינות הללו‪ ,‬בחי׳ החיצוניות‬
‫עד המלכות‪ ,‬ופקודתו בכל הספירות‬ ‫]הכלי( היא חלק מן הרשימו‪ ,‬בחי׳‬
‫היא לתכלית אחת‪ ,‬להחזירן לסוד‬ ‫הפנימיות ]נשמה[ היא הלבוש שבו‬
 ‫ערכי ס׳‬ ‫אהבי‬
‫החסדים‪ ,‬וספירות בינה גבורה והוד‪,‬‬ ‫יחידו ב״ה‪ ,‬וזהי התוצאה האחרונה של‬
‫הנה סו הדינים‪ ,‬מ‬ ‫כל דבר‪.‬‬

‫‪( Mi‬‬ ‫ץו‬ ‫א ך לבושי הקו בחינות הפנימיות‪,‬‬

‫שבהם מתלבש בבואו בספירות‪,‬‬
‫כתר‬
‫שונים הם כאמור‪ ,‬שבכל ספירה‬
‫חכמה‬ ‫מתלבש בלבוש הראוי להספירה הלז‪.‬‬

‫ו ה ל בו שי ם משמשים שפעולת הקו‬

‫‪I I‬‬ ‫^‬ ‫אע״פ שהיא פשוטה‬
‫בתכלית‪ ,‬יופעל בהתאם להכלים‪ ,‬וכן‬
‫תפארת‬
‫מצינו בכתוב וילבש צדקה כשריון וגי‬
‫הוד‬ ‫)ישעי׳ נ״נו י״ז(‪.‬‬
‫יסוד‬
‫‪%Mi %‬‬

‫וכל מה שנבחנות הספירות זו מזו‪ ,‬הן‬

‫^‬ ‫‪/"'S‬‬ ‫במהותן זו חסד זו דין‪ ,‬והן‬
‫ביקרת ערכן‪ ,‬ועליות! וירידתן‪ ,‬כ״ז מצד‬
‫ודע שנם הקו האמצעי מתחלק לימין‬ ‫פנימיותן‪ ,‬אבל מצד הקו פנימיות‬
‫ושמאל‪ ,‬והיינו ספירות כתר‬ ‫פנימיותן‪ ,‬כולם שוין בהשויה גמורה‪,‬‬
‫ותפארת נוטות לימין‪ ,‬וספירות יסוד‬ ‫)עיין שי׳ קל״ס פ״פ פכ״ט(‪.‬‬
‫ומלכות נוטות לשמאל‪ ,‬וספירת הדעת‬
‫בעצמה מתחלקת לשתי בחי׳‪ ,‬ימין‬
‫י ס פי רו ת‪ ,‬ש לו ש ת ה ק ד ם‬
‫ושמאל‪1) ,‬ע״ע דעת נמנץ עשר שפירוס(‪.‬‬
‫הספירות מתחלקות לשלושה קוים‪,‬‬
‫ועניין הקוים התחדש בעולם התיקון‬ ‫קו ימין הוא חסדים‪ ,‬קו‬
‫]ברודים[‪ ,‬והיינו שההנהגה‬ ‫שמאל הוא דינים‪ ,‬וקו האמצעי הוא‬
‫הכללות נסדרה בחיבור אחד‪ ,‬אשר כל‬ ‫רחמים‪ ,‬כי הוא המשכת אור הכתר‬
‫ספירה מתלהטת לעבר חברתה‪ ,‬ימין‬ ‫ולפיכך כחו רב להכריע‪.‬‬
‫ושמאל בהבטה של אהבה‪ ,‬וההנהגה‬
‫יוצאת מתוך שתיהן בהסכמה אחת‬ ‫ספירות כתר דעת תפארת יסוד‬
‫ועצה נכונה‪ ,‬ע״י הקו האמצעי הרחמים‬ ‫ומלכות‪ ,‬הנה קו הרחמים‪,‬‬
‫המחברן יחד‪ .‬משא״ב בעולם התהו‬ ‫ספירות חכמה חסד ונצח‪ ,‬הנה קו‬
 ‫ע רכי ם׳‬

‫שער דרושי נקודות פ״כ(‪ ,‬בחיי חסד ודין‬ ‫]נקודים[‪ ,‬הספירות התחתונות היו זו‬
‫‪ 1‬לפי הערך[‪ ,‬מכה הקו והרשימג‬ ‫תחת זו‪ ,‬כל אחת בפני עצמה מבלי‬
‫יחם הדדית‪ ,‬כזה‪,‬‬
‫אך באמת זהו כל ענין העולם התהו‬
‫]נקודים[‪ ,‬אשר שנה את טעמו‪,‬‬ ‫כתר‬
‫בכדי לתת מקום לקלקולים‪ ,‬ובכן לא‬
‫ביינה‬ ‫ח‪5‬״ ‪ 0‬ה‬
‫היה בו בחי׳ הזיווג כי הוא יצא בבתי׳‬
‫הב״ן בגפו‪ ,‬עד עת התיקון אשר יצא‬ ‫חסד‬
‫בחי׳ המ״ה ונזדווג עמו‪.‬‬ ‫גבורה‬
‫תפארת‬
‫ה ספירות היו כלולות באוד‬ ‫נצח‬
‫אין סור ב״ה‬ ‫הוד‬
‫יסוד‬
‫ובאמת תמיהה גדולה היא כיצד‬ ‫מלכות‬
‫מוכללות מוגבלות בבלתי‬
‫גבול ותכלית האמיתי‪,‬‬ ‫ים אשר בע׳ התיקון‬
‫נקראות הספירות בשמות אבא‬
‫והביאור יש נושא הכולל הנשוא‬
‫)סכמה( אימא )מה( בן )ז״א־דכר( ובת‬
‫מצד שהוא מקיימו‪ ,‬ויש‬ ‫)מקנא(‪ ,‬מפני הוראת היחס השלם‬
‫נושא הכולל הנשוא מצד שהוא שוללג‬
‫והקורבה שבין הספירות‪ ,‬אשר האבא‬
‫אי אפשר לו לפעול אלא עם האימא‪,‬‬
‫ל מ ש ל עשירות והדוחה כוללות‬
‫וכ״ש האימא בלי האבא‪ ,‬שהיא‬
‫העניות והדחקות מצר שהנה‬
‫הנוקבא שלו בחי׳ כלי המקבל הימנו‪,‬‬
‫הפכן ושוללות אותן‪ ,‬ולא נבחנות אלו‬
‫ועד״ז הוא היחס הז״א עם הנוקבא‬
‫בלא אלו‪.‬‬
‫בבחי׳ דו״ן‪ ,‬וכן היחס בין הבן והבת‬
‫עד״ז הספירות היו כלולות באאסב״ה‬ ‫לאבא ואימא‪ ,‬הוא כיחס הבנים‬
‫באשר שהוא ית׳ מדמה‬ ‫להוריהם‪,‬‬
‫ומצייר נבולות הספירות להיות אורו‬
‫ית׳ נשלל מהן‪.‬‬ ‫ואעפ״י שענין דכר ונוקבא מצוי‬
‫מכבר בסוד כבוד מרום‬
‫אצילות הספירות היתה ע״י‬ ‫ודרך‬ ‫מראשון‪ ,‬מהצמצום ולמטה‪ ,‬כמבואר‬
‫שהוא ית׳ העביר מעליהן‬ ‫סוד הזיווג ע״ב וס״ג דא״ק )עיין ע״ס‬
 ‫ערכי ס׳ ע׳‬ ‫אהבי‬ ‫עב‬
‫ולא מדרגותיה וסגולותיה הפרטיות‪,‬‬ ‫שליטת הבלתי תכליותו‪ ,‬וחקקן באופן‬
‫וזהו סוד העגולים שאין נגלות בהן‬ ‫הנרצה לפניו ית‪ /‬תשע ספירות‬
‫בחינות ראש אמצע סוף ימין שמאל‪,‬‬ ‫הראשונות אף שהןמוגבלות‪ ,‬כאמור‬
‫ומה שכן ניכרות בהן‪ ,‬בעיקר היא בחי׳‬ ‫שנאצלו טבחי׳ הגבול שבאא״ם‪,‬‬
‫השתלשלותן איך הספירות נאצלות זו‬ ‫אעפי״ב מורות על בלתיתכליותו‬
‫מזו‪ ,‬חכמה מכתר‪ ,‬בינה מהכמה‪ ,‬חסד‬ ‫הכח הגבול‪ ,‬וספירת‬ ‫השולט על‬
‫מבינה עד עשר מדרגות זו פחותה מזו‪,‬‬ ‫המלכות מורה על עצם הגבול‪.‬‬
‫ואיך ספירה עליונה נושאת וסובלת את‬
‫ספירות הנאצלות הימנה‪ ,‬והעליונה‬ ‫נמצא למד שאין הספירות חדשות‬
‫קרובה יותר אל השורש מהתחתונה‬ ‫מה שלא היו כבר כלולות‬
‫הימנה‪.‬‬ ‫באאסב״ה‪ ,‬אע״פ שלא היו נראות בו‬
‫כלל ועיקר‪ ,‬ובהגלותן הימנו ית׳‬
‫את‬ ‫תמיד‬ ‫משפיעות‬ ‫וכול נד‪,‬‬ ‫נמצאות מחודשות באופן שהן עתה‪.‬‬
‫חוקותיהן הכלליות לכל‬ ‫)עיין ספר קל״ס פמסי סכמה פ׳ כ״ל ל״ה‬
‫הבריאה כולה‪.‬‬ ‫יש להקשות(‪.‬‬

‫הכתר מקיף את כל התשע ספירות‪,‬‬

‫וחכמה מקיפה השמונה וכי‪,‬‬
‫עד״מ לגלרי בצל‪ ,‬והמלכות היא‬
‫הנקודה האמצעית מוקפה תוך כולנה‪.‬‬
‫כזה‪.‬‬ ‫ע״ב ]שם[‬
‫עייין ערכי שמות הק׳‪.‬‬

‫עגולים ייושר‬
‫ב ע ש ר הספירות ישנן שתי בחי'‬
‫כלליות‪ .‬עגולים־נפש‪ ,‬יושר״‬
‫רוח‪.‬‬

‫ע גו לי ם‪ ,‬הן בחינותיהן הכלליות‪,‬‬

‫פירוש‪ ,‬בכל ספירה וספירה‬
‫אין נראית בה כ״א בחינתה הכללות‪,‬‬
 ‫ערכיי ע׳‬ ‫אהבי‬
‫)אמנם פנימיות הענין הוא‪ ,‬ששורש‬ ‫יו ש ר‪ ,‬הן בחינותיהן הפרטיות‪ ,‬כאשר‬
‫האורות שבעגולים המה‬ ‫בכל ספירה וספירה נראית‬
‫גבוהים ורמים ופשוטים במאוד מאוד‬ ‫אף גם איכותה‪ ,‬בחי׳ ראש אמצע סוף‪,‬‬
‫שעדיין לא צומצמו להצטייר ולהגלות‬ ‫כלומר שמתפרשות מדרגותיה ופרטיה‪,‬‬
‫בפועל ממש לבחי׳ פרטיות(‪.‬‬ ‫ובהן אפוא נגלות סוד דרכי ההנהגה‪,‬‬
‫שהן מתחלקות לשלושה קוים‪ ,‬קו ימין־‬
‫חסדים‪ ,‬קו שמאל׳דיניס‪ ,‬וקו האמצעי־‬
‫עולם העקודים ]עשרת אורי‬ ‫רחמים‪.‬‬
‫הםפירות עקודים תוך כלי‬
‫אחד[‬ ‫והדין מתגבר לעומת החסר‪ ,‬ותפארת‬
‫עולה ביניהם‪ ,‬היות שהיא‬
‫אדם קדמון מפיק הארות דרך‬
‫המשכת אור הכתר לפיכך כחה רב‬
‫בקיעותיו לחוץ‪ ,‬ליסד דרכי‬
‫להכריע‪ ,‬וכן הוד לעומת הנצח וכו׳‪,‬‬
‫ההנהגה והעולמות‪ ,‬והפקת ההארות‪,‬‬
‫לפעמים‬ ‫מושפעות‬ ‫והשפעותיהן‬
‫היא בהדרגה בשלבים שונים‪.‬‬
‫בהתפשטות רבה ולפעמים בצמצום‪,‬‬
‫כ״ז כפי הזמן וכפי מעשה התחתונים‪.‬‬
‫ש ל ב ראשון בשערות ראשו‪ ,‬ומשם‬
‫אינן מגיעות באופן גילוי‬ ‫ספירות כתר תפארת יסוד ]מלכות[‪,‬‬
‫בההשגה‪ ,‬רק בההעלמה בלתי נראות‪,‬‬ ‫הנה קו הרחמים‪ ,‬ספירות‬
‫ועל כן לא נדרש בהן שום אות )עיין ע׳‬ ‫חכמה חסד נצח‪ ,‬הנה קו חסדים‪,‬‬
‫אומיופ ‪3‬אורופ אוון חופם פה(‪.‬‬ ‫ספירות בינה גבורה הוד‪ ,‬הנה קו‬
‫הדינים‪] .‬בכ״מ מתבארים שהמלכות‬
‫שלב שני מאזניו‪ ,‬עשרת אורות‬ ‫מורכבת משלשתם[‪ ,‬כזה‪.‬‬
‫)סודי( המקיפים מופיעים‬
‫מאזנו הימני‪ ,‬ועשרת אורות )סודי(‬
‫הפנימיים מופיעים מאזנו השמאלי‪,‬‬
‫ויחדו הנה עשר ספירות שלמות‪,‬‬
‫ואורות הימניים מרוחקים מאורות‬
‫השמאליים‪.‬‬

‫שלב שלישי מחטמו‪ ,‬עשית אורות‬

‫)סודי( מקיפים מחור הימני‪,‬‬
‫ועשרת אורות )סודי( פנימיים מחור‬
 ‫ערכי‬ ‫אהבי‬
‫כלי אשר יכיל האורות ויגבילם‪ .‬והכלי‬ ‫השמאלי‪ ,‬והאורות הללו מקורבים כבר‬
‫הוא מכלול של שתי בחינות‪ ,‬א׳ בחינה‬ ‫אלו לאלג‬
‫חיצונית אשר משתוית לערך אור‬
‫המקיף‪ ,‬ב׳ בחינה פנימית אשר‬ ‫ש ל ב רביעי מפיהו‪ ,‬מקיפים ופנימיים‬
‫משתוית לערך אור הפנימי‪.‬‬ ‫מופקים יחד דרך צנור אחד‪,‬‬
‫לפיכך מדי צאתם מופגשים ומתנקשים‪,‬‬
‫ו ר נ ה אורות השערות גבהו מעלתם‬
‫התנקשותם נתיצר הכלי‪.‬‬
‫עד למאוד )בי הם בחינות שם‬
‫ע״ב(‪ ,‬לכן אין ניכר מהם שום בחי׳‬
‫מהרשימו‪ .‬והאורות אשר ירדו והופקו‬ ‫והפשר ע״פ מה שהתבאר במקומו‪,‬‬
‫התוצאה‬ ‫הוא‬ ‫שא״ק‬
‫מאזניו אע״פ שגם המה דקים נעלים‬
‫ונשגבים )הם בחי׳ טעמים העליונים‬ ‫מההתחברות הקו עם הרשימו‪ ,‬כלומר‬
‫אור הקו הבלתי גבול ותכלית הצטמצם‬
‫שבשם ם״ג‪ ,‬תולדות שם ע״ב(‪ ,‬עכ״ז‬
‫והתלבש תוך מסגרי הרשימו סוד‬
‫לא יבצר מהם מלהיות ניכר בתוכם‬
‫הגבולים שורש שורשי הכלים‪,‬‬
‫שמץ מנהו מסוד הרשימו‪ ,‬והוא אות‬
‫והתקשר עמו בקשר של קימא‪ ,‬ומכלל‬
‫הה״א אשר מרומזה בהם‪ .‬והאורות‬
‫שניהם נצטייר ונאצל א״ק‪ .‬ובכן אף‬
‫אשר ירדו למטה יותר והופקו מחממו‬
‫האורות המופקים הימנו אינם בתכלית‬
‫)הם בחי׳ טעמים האמצעים שבשם‬
‫הפשיטות‪ ,‬כי הרי נקבעו בסוד הגבול‬
‫ם״ג(‪ ,‬בהם הוכר כח הרשימו ביתר‬
‫וכת הרשימו נקנה בתוכיותם‪ .‬אכן‬
‫שאת‪ ,‬והוא הו׳ אלפין אשר מרומזות‬
‫האורות‬ ‫תקיפות‬ ‫עוצם‬ ‫מרוב‬
‫בתוכם‪ .‬וכאשר נתירדו האורות פלאים‬
‫הגבולים‬ ‫מתבטלים‬ ‫ותגבורותיהם‬
‫למטה מטה והופקו מפיהו )הם בחי׳‬
‫ומתעלמים בהם‪ ,‬ואין לאל ידם‬
‫טעמים התחתונים שבשם ס״ג(‪ ,‬בהם‬
‫להתודע ולהגלות‪ ,‬ולהאורות לבד‬
‫נסתיים תהליך סדר ההשתלשלות‬
‫וההתפתחות‪ ,‬והוכן הכלי להתגלם‪ ,‬הן‬ ‫משפט השליטה‪ .‬אך כאשר האורות‬
‫יורדים מרם מעלתם‪ ,‬ומותשים‪ ,‬אזי‬
‫מצד טיב הכלי שנופק מכה ההיולני‪,‬‬
‫מתאפשר לכח הנבולים להתנלה‬
‫ועומד לקבל צורה‪ ,‬והן מצד האורות‬
‫ולהשתלט‪.‬‬
‫שכבר הותשו מתוקף עזוזם‪ ,‬והוכשרו‬
‫להכבש מהכלי ולהשתעבד אליו‪ ,‬וזהי‬ ‫‪:‬ג ^‬

‫הד׳ אלפין המרומזות בהם‪.‬‬ ‫וחוקיהם‪ ,‬שהם‬ ‫וז רו השלבים‬

‫משטרים סדוריים להתפתחות‬
‫שתי הבחינות של הכלי‬ ‫ודע‬ ‫והשתלמות פיענוח סוד הגבול‪ ,‬החבוי‬
‫החיצונית והפנימית אשר יחדו‬ ‫ונעלם בקרב האורות‪ ,‬עד הוית בחי׳‬
 ‫ע׳‬
‫ו חו קו תי ה ם‪,‬‬‫בחינותיהם משפטיהם‬
‫שקולים ומדודים‪ ,‬יקר ערכיהם‪ ,‬בשיעור‬
‫הרצוי לפניו ית׳‪ .‬וכל אלו נקצבו ונקבעו‬
‫ע״י שירדו האורות עד הפה ורק משם‬
‫נצמדו ונתדבקו להוציא הכלי לאור‪ ,‬כי‬
‫אם היו מתדבקים עוד בצאתם‬
‫מהאזנים או מהחוטם‪ ,‬אשר שמה‬
‫האורות רמים ונשאים‪ ,‬וגם הכה הכלי‬
‫אשר בקרבם קלוש עדיין‪ ,‬אזי לא היו‬
‫העולמות והבריות מתהווים בפנים‬
‫שהם עתה כאשר הם נאותים לפניו‬
‫ית'‪) ,‬יש שפרשו באופן אחר‪ ,‬ועיין באגרומ‬
‫פפחי פו״ד פ״כ(‪.‬‬
‫וזזנה בלי הזה המדובר הו א הוא‬
‫עולם העקודים‪ ,‬ו הו א מלשון‬
‫ויעקר את יצחק)‪3‬ראשיפ כ״ב גו׳(‪ ,‬פירוש‪,‬‬
‫שבו כפותים עקודים ו ק שורי ם כל‬
‫האורות יחד‪ ,‬תוך כלי אחד לבד‪) ,‬עיין‬
‫משנח חסידים מפכח אורוח הנועמיס פ״א‬
‫מ״ו(‪.‬‬
‫ותוכן הענין‪ ,‬כי סדר ה ה ת הוו ת של‬
‫ריבוי המציאיות מן האחד‬
‫הפשוט ב״ה‪ ,‬הוא ע״י עשר ספירות‬
‫שהן כלים מכלים שוגים וכו׳‪,‬‬
‫ו ה ה ת הוו ת של הבלים ה ה ם‪ ,‬היא ע״י‬
‫כלי אחד יחידי‪ ,‬הכוללם יחד ב א חדו תו‬
‫הפשוט‪ ,‬בלי שו ם התחלקות כלל‪ ,‬והם‬
‫כלולים בו רק באופן היולי‪ ,‬עד״מ‬
‫להאדם שהוא מורכב מארבעה יסודות‬
‫ארמ״ע‪ ,‬ואינם ניכרים בו כל א חד‬
‫ערכיי‬ ‫אהבי‬
‫הגה כלי שלם‪ ,‬ספוגות תו ך שני‬
‫האורות‪ ,‬החיצונית תוך אור המקיף ‪,‬‬
‫והפנימי ת תוך אור הפנימי‪ ,‬וכדי‬
‫שהכלי ית^ר החקקו האורות להתפגש‬
‫יחד‪ ,‬שעי״ז יתחברו שתי הבחי׳ של‬
‫הכלי ויתאחדו לאחד‪.‬‬
‫וככה השתלם הכלי‪ ,‬בצאת האורות‬
‫מפיו‪ ,‬התנקשו האורות אלו‬
‫באלו‪ ,‬ומתוך התנקשותם התגלו כל‬
‫הכ״ב האותיות‪ ,‬ו מ הן נצטייר ונתהווה‬
‫יצירת הכלי‪ ,‬והוא בחי׳ גבול הכללי כח‬
‫רוחני קודש כח אלקות‪ ,‬כאמרם ז״ל‬
‫איהו וגרמיה חד )הקדמה לפיקר׳ז(‪.‬‬
‫ועתה יובן עניני הרחקי האורות‬
‫והתקרבותם‪ ,‬והיינו סדרי‬
‫התכונניות לבנית הכלי‪ ,‬מתחילה המה‬
‫סיבות רחוקות אל הוית מציאות הכלי‪,‬‬
‫ונעשים סיבות קרובות וסמוכות‪ ,‬עד‬
‫שבצעו את הכלי לפועל‪.‬‬
‫ו ם ע ם הכלי ונימוקו‪ ,‬להעלים האורות‪,‬‬
‫להעמדת העולמות ובריותיהם‬
‫בסוד נשמה תוך גוף‪ ,‬וסוף מעשה‬
‫במחשבה תחילה‪ ,‬האדם התחתון‪,‬‬
‫העיקר בבריאה‪ ,‬שהוא נשמה תוך גוף‬
‫חמרי ממשי‪ ,‬ויסודתם בהאורות והכלי‪.‬‬
‫העולמות והבריות‪ ,‬הן מצד‬ ‫וכל‬
‫נשמתם והן מצד גופם על כל‬

‫הויתו של הכלי בהגבלותיו כאשר הן‬
‫עתה‪ .‬ונוסף ע״ז‪ ,‬בחזרת האורות‪ ,‬ב סו ד‬
‫אור חוזר כלפי מעלה‪ ,‬מדי התעלמותם‬
‫מן הכלי‪ ,‬נשאר הכלי ח שו ך כ בי כו ל‪,‬‬
‫ואיפוא נעשה הכלי בציורו ו ב צו ר תו‬
‫מנ חל ת‬ ‫גר‬ ‫להדלקת‬ ‫עד״ מ‬
‫לוהטת‪ ,‬שאין ה שלהב ת עו ל ה כ״א‬
‫בהסרת הגחלת‪ ,‬וכן מצינו כשהקב״ה‬
‫למד עם משה נתן לו ריוח בין פרשה‬
‫לפרשה להתבונן )פורפ נהניס פ״א ג׳(‪,‬‬
‫ואולי הטעם לזה ג״כ עד״ז‪ ,‬שכדי‬
‫שדיבורו ית׳ יתיישב יפה במשה הו צר ך‬
‫להפסקת הדיבור‪.‬‬
‫ו א ח ר שהכלי נעשה ונגמר כמשפטו‪,‬‬
‫אע״פ שהאורות יחזרו להופיע‬
‫ויתפשטו תוך הכלי לזככו‪ ,‬בכל זאת‬
‫לא יבטל ממציאות‪ ,‬ויובל אף להכילם‪,‬‬
‫מאחר שכבר נקרש ונתקשה ע ד ״ מ‪,‬‬
‫ואף גם כי האורות לא נתפשטו‬
‫להיכנס במקומם ממש כבתחילה )עיין‬
‫מנוא שערים שער א׳ פ״א פ״נ(‪.‬‬
‫ו כ חז ר ת האורות למעלה‪ ,‬הוכן בזה‬
‫ענין סילוק האורות ושבירת‬
‫הכלים אשר יהיה בעולם הנקורים‪,‬‬
‫י ת'‪,‬‬ ‫אשר זהו שורש לעבודתו‬
‫ובהופעתם והתפשטותם שנית למטה‬
‫הוכן התיקון שבעולם הברודים‪.‬‬
‫עולם התהו ]נקודים[‬
‫עולם‬ ‫אחר‬ ‫בהמשך‬ ‫לאור‬
‫ע ר כי ע‬ ‫אהבי‬
‫ואחד בפ״ע‪ .‬והכלי הלז הוא זך ובהיר‬
‫בתכלית‪ ,‬וטפל לנמרי אל האורות‪,‬‬
‫ונאור מהם מאוד מאוד‪.‬‬
‫נמצא למד‪ ,‬הנידון עולם העקודים‪,‬‬
‫כ מ ש פ ט‪,‬‬ ‫ע שר ת‬ ‫בו הוכן מציאות‬
‫הכלים‪ ,‬דהיינו עשר ספירות של עולם‬
‫ע שר‬ ‫אח״ב‬ ‫נמ שכו‬ ‫שמהן‬ ‫הג קודי ם‪,‬‬
‫א שר בו‬ ‫ספירות של עולם הברודים‪,‬‬
‫כל ספירה וספירה כלולה מכל העשר‬
‫ספירות‪ ,‬וכולן שואבות שפע חיותן‬
‫מעולם העקודים‪) ,‬עיין ע״ח שער הכללים‬
‫ס״א‪ ,‬ושער מעי ולא מנוי פ״א(‪.‬‬
‫ו ל ^ צ ^י מו ת הענין‪ ,‬נפרט קצת יותר‬
‫את תכנון בני ת הכלי‪.‬‬
‫ראשית הופעתם של האורות כאשר‬
‫הופקו מן הפה לא היתה בלוית כל‬
‫בחינותיהם העלאיות‪ ,‬ואדרבה רק‬
‫פ חו תו ת‪,‬‬ ‫הכי‬ ‫בחינותיהם הנמוכות‬
‫בחינות הנפש שבאורות הן הנה‬
‫שהופקו והופיעו‪ .‬ובהופעתם הוסדר‬
‫והותקן הכלי‪ ,‬ואח״ב חזרו האורות‬
‫ועלו לתוך הפה כדי להתכלות אל‬
‫בחינותיהם העלאיות‪ ,‬ולאחד כן הופקו‬
‫שנית בשלמותם באור רב‪.‬‬
‫ב כדי‬ ‫והכוונה העליונה בזה‪ ,‬היא‪,‬‬
‫לתת מציאות וישות אל‬
‫הכלי )הנאצל מהם(‪ ,‬שאלמלא הופקו‬
‫האורות בראשונה עם כל בחינותיהם‬
‫יצא‬ ‫העלאיות‪ ,‬לתקן הכלי‪ ,‬אזי לא היתה‬
‫עז‬ ‫ערביי ע׳‬
‫שלמיות כי הרי הן תולדות‬
‫מהצטיירותם הקדומה חסר שלמות‪,‬‬
‫ולכן לא התקיימו עד שנשתברו )כאשר‬
‫ימנאר אי״ה בע׳ ש‪3‬ירמ הכלים(‪ ,‬וכאשר‬
‫נסתיים ציורם בשלמות‪ ,‬אזי נאצלו‬
‫האצילות וענפיו בתיקונם הראוי‬
‫וההגון‪.‬‬
‫באדרא זוטא ) ‪1‬ף רצ״ג ע״‪ (3‬המש״לו‬
‫רשב״י לאומנא מרצפא כד‬
‫אכתש במנא דפרזלא אפיק זיקין לכל‬
‫עיבר‪ ,‬ואגון זיקין דנפקין‪ ,‬נפקין להיטין‬
‫ונהירין‪ ,‬ודעכין לאלתר‪ ,‬פירוש‪ ,‬אומן‬
‫חרש ברזל המרדד ט סי ברזל המלובן‬
‫באש‪ ,‬ומכה הכאת הפטיש‪ ,‬נתזים‬
‫ניצוצות ומתפזרים לכמה צדדים‪,‬‬
‫והניצוצות ההם מאירים כאש לוהט‪,‬‬
‫ותיכף ומיד נכבים‪ .‬ו ה מ כוון שם לסיגים‬
‫המופקים ומובדלים מהברזל בעת‬
‫התקנתו‪ ,‬מכה ההכאה‪.‬‬
‫הקדומים המה הועילו לבצע את הציור‬
‫ו הנ מ ש ל‪ ,‬המחשבה העליונה היתה‬
‫לוקחת סוד רמות האדם‬
‫דאצילות להעמידו על מכונו‪ ,‬וה'הה‬
‫מבררת אותו מסיגיו‪ ,‬כי כבר הגיע בו‬
‫ההעלם עד למדריגה שיתאפשר בו‬
‫נתינת מקום אל בהי׳ ה ח סרון אשר‬
‫הימנו יצא בסוף הרע‪ ,‬וסיגיו הללו‬
‫נפקו ונבדלו מסוד הדמות ונראו בפני‬
‫עצמם‪ ,‬והם המה הזיקין דאתלהטו‬
‫בדר ך‬ ‫ואתדעכו‪ ,‬שבתהלה הופיעו‬
‫להיטה ושלטו ע״ד כהות ההנהגה‪.‬‬
‫אהבי‬
‫סדר‬ ‫הוא‬ ‫וענינו‬ ‫העקודים‪,‬‬
‫התאצלות העשר ספירות של עולם‬
‫האצילות עם ענפיו עולמות בי״ע‪ ,‬כי‬
‫לא התאצלו מתחלה בתשלום ציוריהם‬
‫וצורותיהם בבת אחת‪ ,‬כ״א בהדרגה‬
‫משלמות מעוטה לשלמות מרובה‪ ,‬עד‬
‫שהשתלמו לגמרי בפנים הנאותים לפניו‬
‫ית׳‪.‬‬
‫ו מז ה השתרש בנבראים אשר כל‬
‫פעליהם נפעלים בהתפתחות‬
‫והתקדמות מודרגת‪ .‬עד״מ לחרש‬
‫המייצר כלי מגולם‪ ,‬צריך להלמו‬
‫לקרדמו ולנקשו‪ ,‬וככה מצטייר הכלי‬
‫מעט מעט‪ ,‬וכמה חילופים מתחלפים‬
‫עליו מציור לציור עד שנגמר כצורתו‬
‫השלמה והיופי‪ .‬וציוריו ה קוד מי ם אינם‬
‫מראים כ״א דבר בלתי נאות‪ ,‬ורק‬
‫בציורו הסופית נראה הצורה היפיפות‪,‬‬
‫ואזי ג״כ נתגלה ונתודע שכל הציורים‬
‫הסופי‪.‬‬
‫ע ד״ז היה סדר האצלת האצילות עם‬
‫ענפיו‪ ,‬כי לא רצה הרצון ה עליון‬
‫ית׳ להאצילם כפי כחו‪ ,‬שאז היה‬
‫מוציאם בשלמותם בבת אחת‪ ,‬אלא‬
‫האצילם כאומן החרש‪ ,‬והיינו כאשר‬
‫התחילו האצילות וענפיו להצטייר‬
‫במחשבתו כביכול‪ ,‬ובעוד שהם‬
‫מצטיירים לפני שהשתלמו גאצלו‬
‫ספירות דנקודים‪ ,‬והן הנה בלתי‬
 ‫די‪• i l‬רי‬
‫ו א‪l I‬‬

‫שאין ליבלתו שום גבול ותכלית כלל‬ ‫קדמאק‪,‬‬ ‫וזהובסוד מלוכת המלכק‬
‫ועיקר‪ ,‬שיכול להמציא אף מה שהוא‬ ‫ו מ הרע‬ ‫ומהם יצא כח שורש הרע‪,‬‬
‫כביכול הפך לו ממש‪ ,‬ולהראות איך‬ ‫עצמו נשתברו ונ חרבו‪.‬‬
‫יתכיף ויתהפך ויתבטל מפניו‪ ,‬כי אינו‬

‫אלא בשביל להינצח‪ ,‬כ די להעיד על‬ ‫בפחיתות ספירות‬ ‫האמור‬ ‫וכל‬
‫סוד יחודו ית׳ כי הוא לבדו הוא ואפס‬ ‫הנקודים‪,‬נאמר רק על כלי הן‪,‬‬
‫זולתו‪.‬‬ ‫ואולם אורותיהם היו נעלים וגדולים‬
‫ביותר‪ ,‬אכן הכלים היו קטנים מ הכיל ם‪.‬‬

‫]נל‪,‬ודיים[‬ ‫התהו‬ ‫עולם‬

‫בראשייתו‬
‫חסרי‬
‫בערך שלפנ״ז )פולס התהו ]נקודים[(‬
‫התבאר מצבי עולם התהו‬
‫לאחר שהורד מ תי קוניו הקדומים‪,‬‬
‫כאשר כבר ציירה המחשבה העליונה‬
‫חק מציאות ההתפרטות בחי׳ בי״ ע‬
‫מסוד אצילות הר א שון‪ ,‬מלהיות לו‬
‫ללבושים להשלים עניניו‪ ,‬אלא י היו‬
‫כעולמות עצמיים‪ ,‬ואזי הוחלו שלשתם‬
‫לשלט ולמלוך עד שהוציאוהו את כ ת‬
‫שור ש הרע‪ ,‬ומהרע עצמו נ ש תברו‬
‫ונחרבו‪.‬‬
‫ושבירה ותיקון‪ .‬והם המה ה שר שים‬
‫ה ת הו‬ ‫ועתה נבוא לבאר מצב ע׳‬
‫מקדמת דנה מ בר א שי תג והוא‬
‫כלל עשרה האודות אשר הופקו‬
‫מעינים ראדם קדמון ) מב תי׳ שם ב״ן‬
‫דס״ג שבס״ג(‪ ,‬עם ע שר ת כ לי ה ם‪,‬‬
‫בלומר פודי הכלים הכלולים ב ם‪ ,‬ומדי‬
‫עברם דרך כלי העקודים קבלו מציאות‬
‫וישות‪ ,‬ועד יריד ת ם למטה למקומם‬
‫נ ת הוו עשרה כלים שהם כלי ם מבלי ם‬
‫ומהו קטנותן וחסרונן‪ ,‬בזה שהגדרו‬
‫פרטיים‬ ‫ככחות‬
‫התכללות‪ ,‬לפיכך לא הוכשרו לסבול‬
‫אורות כלליות פשוטות‪.‬‬
‫ב״ה‬ ‫ובאמת היה יכול הבורא‬
‫להמציא דמות האדם‬
‫מתוקן מתחלה שלא יהיה בו שום סיג‬
‫עמקו‬ ‫מעיקרא‪ ,‬אך מה מאוד‬
‫מחשבותיו‪ ,‬שכן יהיה בו‪ ,‬וינוקה רק‬
‫אחר שיוסר הימגג וכוונתו ית׳ שיהיה‬
‫בחירה ורצון ביד ה אד ם‪ ,‬ושכר ו עונ ש‪,‬‬
‫באשר שתהיה טוב ורע בעולם‪,‬‬
‫והאפשריות לכל תיקון וקלקול ולכל‬
‫הירידות והעליות‪.‬‬
‫הבורא ית‬ ‫רצה‬ ‫עצם הרע‬
‫ל טו ב ה‪,‬‬ ‫לחדשו מפני שהוא‬
‫אלא ששאר הענינים הטובים עשוים‬
‫לשלוט לנצח‪ ,‬והרע עשוי אך ורק‬
‫להשתעבד ולהינצח ולהתבטל‪ ,‬פירו ש‪,‬‬
‫הרע בא בכדי שיודע לפועל ממש‬
 ‫ע׳‬
‫לטוב‪ .‬והיינו להתודע ולהגלות שאין‬
‫ליכולתו שום הגבלה כלל ועיקר שיכול‬
‫להמציא אף מה שהוא הפך לו ממש‬
‫כ בי כו ל‪ ,‬ואח״ב להראות איך יתביף‬
‫ויתהפך ויתבטל מפניו ב״ה‪ ,‬כי אינו‬
‫אלא בשביל להינצח ל ה עיד על האמת‬
‫הוא יחודו ית׳‪ .‬ולמען שיתבצע כל זה‬
‫לאור בפועל‪ ,‬הוצרך להיות מתחלה‬
‫הרע בפועל‪ ,‬ועניני העולם יתגלגלו‬
‫בגלגולים אלה ע״פ יסודות החכמה‬
‫הנפלאה‪ ,‬ויודע בסוף כל הגלגולים‪ ,‬כי‬
‫הוא ית׳ אחד י חיד ומיוחד והוא הסובב‬
‫של המסבות האלה בדרכיהן לבוא אל‬
‫התכלית האמיתית שהיא הטוב‬
‫האמיתי‪.‬‬
‫כללות המציאיות כפי שמושרשות בו‪,‬‬
‫ולדזשלים כל זאת צריך כל‬
‫המציאיות שימצאו‪ ,‬מן‬
‫ראש האצילות ועד סוף העשיה‬
‫הגשמות‪ ,‬לא בספירות לבדן דיו‪ ,‬ולא‬
‫בנבראים לבדם דיו‪ ,‬אלא אלו ואלו‬
‫משמשים להשלים זה הענין‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫בבחינה זו אין הפרש בין הספירה הכי‬
‫העליונה ובין הגברא הנפרד הכי שפל‪,‬‬
‫ששניהם המה למען גילוי יחודו ית׳‬
‫בעולם‪ ,‬אשר מתוך שניהם ישתלם‪.‬‬
‫ואכן כל המציאיות כולן כלול‪i §I‬‬
‫‪|8!8S^4i‬‬
‫בעולם התהו בהשואה גמורה‬
‫ממש‪ ,‬הן בריות הטובות השלמות‪ ,‬והן‬
‫בריות חסרי השלמות‪ ,‬והן בריות‬
‫הרעות‪ ,‬שנד רי מציאות שלשתן שוין‬
‫ערכי‬
‫שוגים‪ ,‬והכלים הללו כבר לא זכים‬
‫ובהירים בתכלית ממש‪ ,‬כי אינם בטלים‬
‫וטפלים לגמרי אל אורותיהם כ בי טול‬
‫כלי הכללי דעקודים אל אורותיו‪) .‬וע״ע‬
‫אורופ וכלים לרן הססברומס(‪.‬‬
‫והנה עולם הלז הוא חומר כללי לכל‬
‫המציאיות כולן אשר עתידות‬
‫לימצא‪ ,‬וכולנ ה כלולות בו בהשואה‬
‫גמורה ממש‪ ,‬בלי שום חילוקי מדרג תן‬
‫בין זו לזו ושינוי תארס‪ ,‬כי במצבו מאז‬
‫לא חלין ולא קימין כלל ועיקר שום‬
‫ענין ובחינה‪ ,‬זולת ענינו הבלעדית‪,‬‬
‫שהוא גילוי היחוד העליון ב״ה מתוך‬
‫החזרת כל רע לטוב‪ ,‬ואמנם כן ‪,‬‬
‫עגינם ענין אחד הוא‪ ,‬בנוי מפרטים‬
‫רבים‪ ,‬שעל ידי כולן יתגלה כבוד יחודו‬
‫י‬
‫ובהתפרט החומר לשישתלשל סדרי‬
‫וההשגחה‪,‬‬ ‫ההנהגה‬
‫נאצל מתחלה כח אחד הנהנה כללות‪,‬‬
‫סוד אצילות הראשון‪ ,‬מתוקן בתיקוניו‬
‫לבוש במלבושיו סודי בי״ע‪.‬‬
‫ו ה פ ש ר ‪ ,‬ע״פ מה שהתבאר אשר‬
‫עולם התהו הוסדר והוכן‬
‫מראש שיולד הימנו אחרי סוף סדרי‬
‫השתלשליות והצמצומים‪ ,‬מציאות‬
‫הרע‪ .‬ומודעת זאת שאין סוף הכוונה‬
‫אל הרע ח״ו‪ ,‬אלא אדרבה להחזר‬
 ‫ערכי ^יי׳‬
‫בפנים שנמצאות למטה בצורות‬
‫נפרדות‪ ,‬שהדי זוהי כל מגמתו של ע׳‬
‫התהו שהמציאיות הנראות כעצמאיות‬
‫תפנינה מעצמאותן כלפי עצמותו ית׳‪.‬‬
‫ומתקנות‬
‫תמצית הדברים‪ ,‬עולם התהו הוא‬
‫המחשבה העליונה להנתן‬
‫חוקי ההנהגה ודתותיה‪ .‬וכל הנהוגים‬
‫כולם כלולים בו בשויון גמור‪ ,‬כי‬
‫חמרם הכללי‪ .‬ולאחר כן נאצל‬
‫חק המצא מציאות הנהונים‪ ,‬לחוץ‬
‫ממחשבתו כביכול‪ ,‬ומתחלה בכח אחד‬
‫כללי הכולל הכל‪ ,‬והוא סוד אצילות‬
‫הראשון לבוש בשלושת לבושים בחי׳‬
‫בי״ע‪ .‬וכת הכללי הלז הוקטן ונתמעט‬
‫ביותר מההומר הכללי‪ ,‬שבתומר הכיל'‬
‫עדיין לא השתמע הנהוגים בתור‬
‫עצמותם‪ ,‬כ״א תכליתם אשר תצא‬
‫מהם‪ ,‬לפיכך כולם שוים לגמרי‪ ,‬בלא‬
‫מדרגות חלוקות לא עליון ולא תחתון‬
‫לא עיקר ולא טפל‪ ,‬אלא כולם עקרים‬
‫ואין טפל‪ ,‬משא״ב בכת הכללי הרי‬
‫נאמר שהאצילות העיקר ובי״ע‬
‫הטפלים‪ ,‬אמור מעתה שבכת הכללי‬
‫כבר משתמעים תרי אפי‪ ,‬והיינו מלבד‬
‫תכליתם‪ ,‬אף גם שמץ מנהו מעצם‬
‫מציאותם‪ ,‬לפי הערך‪.‬‬
‫מחצבת שורש שרשן בנחות אלקים‬
‫ואח״ב נתירדו בהי׳ בי״ע ונתפרדו‬
‫מהאצילות מלהיות טפלים‬
‫אליה‪ ,‬ונתראו למציאות כשלעצמם‬
‫בציורם ובצורתם‪ ,‬ער שכל אחד מהם‬
‫בו‪ ,‬כי נסקרות אך ורק לתכליתן זאת‬
‫שיתגלה היחוד על ידן‪ ,‬והיינו מן בריות‬
‫הטובות השלמות‪ ,‬מצד טיב שלמיותן‪,‬‬
‫ומן בריות חסרי השלמות‪ ,‬מצד שהנה‬
‫ומתמלאות‬ ‫מתחזקות‬
‫ומשתלמות‪ ,‬ומן בריות הרעות הגרועות‬
‫והשחתתן‬ ‫ביותר‪ ,‬מצד ביטולן‬
‫והשבתתן‪ ,‬וכמ״ש כל פעל ה׳ למענהו‬
‫)משלי מ״ז ד(‪.‬‬
‫מזה שאע״פ שבעולם התהו‬
‫הצטיירו‬ ‫לא‬ ‫בראשיתו‬
‫המציאיות בצורתן ותארן העצמיות‪,‬‬
‫עכ״ז משם דוקא ינתן חק מציאות‬
‫ציורן וצורתן תכונתן ושיעורן‪ ,‬ועד‬
‫היותן בבחי׳ נפרדות לגמרי מאלקותו‬
‫ית׳‪ ,‬שזהו רעיונו של ע׳ התהו שיתגלה‬
‫יחודו מאלה המציאיות הנפרדות‬
‫בהרגשתן והכרתן מאלקותו י ת‪ /‬באשר‬
‫תוכרחנה להיכנע מפניו ית‪/‬‬
‫ובזד‪ ,‬שונה ע׳ התהו מכל שאר‬
‫העולמות‪ ,‬כי שאד העולמות‬
‫בהם נצטיירות המציאיות‪ ,‬אין הפירוש‬
‫שמצויירות בפנים שהן נמצאות למטת‬
‫לאחר צומצמן והשתלשלותן בנדר‬
‫נפרדות‪ ,‬כ״א כאשר כלולות במקור‬
‫חיים בסוד ההנהגה העליונה‪ ,‬ששם הן‬
‫הנה חלקי ההנהגה כביכול‪ .‬משא״כ ע׳‬
‫התהו נוסף שגם בו מצויירות בסוד‬
‫תמצאן בההנהגה‪ ,‬גם מצויירות בו‬
‫פא‬ ‫ערכי ע׳‬
‫כלומר לאחרי חרבן עולם התהו‪,‬‬
‫בפגימת ונפילת כלי ספירותיו ושבירתם‬
‫ומיתתם‪ ,‬הופק אור ממצחו של אדם‬
‫קדמון מסוד שם מ״ה החדש‪ ,‬ונקשר‬
‫עם בחי׳ יסודו‪ ,‬והזדווג עם האור‬
‫שנופק מעיניו מסוד שם ב״ן‪ ,‬אשר‬
‫נקשר עם בחי׳ מלכותו‪ ,‬ומשם האיר‬
‫ובא בתוך כלי הספירות המומתים‪,‬‬
‫ונתחיו‪ ,‬ונבנו מחדש‪ ,‬ובאופן מעולה‬
‫ומשובח מקרום‪ ,‬כי בתחילה בהיותם‬
‫בעולם התהו חסרה מהם בחי׳‬
‫ההתכללות והתחברות‪ ,‬ואשר לכן‬
‫נקראו בשם נקודים‪ ,‬וגלל חסרון זה‬
‫הסתבכה שבירתם‪ ,‬כי לא יכלו להכיל‬
‫ולסבול אורות כלליים פשוטים‪,‬‬
‫ובהתחיותם נתקנה במציאותם בחי׳‬
‫ההתכללות והתחברות‪ ,‬מסוד שלושה‬
‫קוים‪ ,‬בבחי׳ יושר‪ ,‬וע״ש זה נקראים‬
‫בשם ברודים שהוא לשון ההכללות‪.‬‬
‫אך מצד הופעת האורות נהפוך הוא‪,‬‬
‫כי נפחתה ונתמעטה מבתחילה‪ ,‬וכבה‬
‫התאמו האורות והכלים אלו לאלו‪,‬‬
‫האורות נתקטנו והכלים נתגדלו‪ ,‬ובכן‬
‫הופיעו האורות בחזרה בתוך הכלים‬
‫ובהתיישבות‪.‬‬
‫נקרא עולם בפני עצמו‪ ,‬וירידתם היא‬
‫בסדר והדרגה‪ ,‬יצירה נמובה מבריאה‪,‬‬
‫ועשיה נמוכה מיצירה‪ ,‬ומלבד סדר‬
‫הדרגה‪ ,‬כל אחד הנו סוג מיוחד ומהות‬
‫עצמית )עיין פ׳ עולמות אצילות נריאה‬
‫יצירה עשיה(‪.‬‬
‫גם זאת‬ ‫והכוונה העליונה‪ ,‬שאף‬
‫כעולמות‬ ‫בהיותם נבחנים‬
‫האצילות‬ ‫עצמיים‪ ,‬ימשכו ויגלו פעולות‬
‫חדשים‬ ‫לאור‪ ,‬ולא ענינים עצמיים‬
‫ממש‪.‬‬
‫וז הו לפי מהות העולמות כאשר יהיו‬
‫בתיקונם הראוי דלעתיד‪ ,‬ואולם‬
‫לפי שעה נעלמה האצילות מהם‪,‬‬
‫ושלטו כעצמיים ממש‪ ,‬וזהו סוד‬
‫נפילתם עד שבירתם וביטולם‪) ,‬ירידת‬
‫שם ב״ן דס״ג שבס״ג‪ ,‬שהוכלל תוך‬
‫ענפי שם ב״ן הכולל(‪ ,‬ובזמן התיקון‪,‬‬
‫נבנו משלושת עולמות בי״ע ארבעה‬
‫עולמות אבי״ע מחדש בסוד ברודים‪,‬‬
‫עד התיקון העתיד השלם‪ ,‬אשר תחזור‬
‫האצילות הראשון להתגלות‪.‬‬

‫ובחי׳ ההתכללות נמשכת מהביטול‬ ‫עולם התיקון ]בדודים[‬

‫לאסב״ה‪ ,‬כי כל הקרוב קרוב‬
‫הוא כינון וקימום ספירות הנקודים‬
‫יותר אליו ית׳‪ ,‬יש בו יותר הביטול‬
‫של עולם התהו החרבות‪,‬‬
‫והאחדות‪ ,‬וכל שנתרחקו יותר אזי‬
‫)ואחורי בחינות נה״י דספירת הכתר‬
‫נעשה בהם יותר הפירוד והרבוי‪.‬‬
‫הפגומות‪ ,‬ואחורי ספירות או״א‬
‫לעולם התיקון מעל עולם‬ ‫והעילוי‬ ‫הנפולות(‪ ,‬ובנייתן מחדש‪ ,‬ותיקוניהן‪.‬‬
 ‫ערבי‬
‫תיקון על תיקון עד זמן היעוד כאשר‬
‫יהיה התיקון השלם‪) .‬כאשר שם ב״ן‬
‫דם״נ שבס״ג שהורד והוכלל תוך ענפי‬
‫שם ב״ן הכולל‪ ,‬יחזור ויתעלה למקומו‬
‫הראשון בס״ג(‪.‬‬
‫והפשר‪ ,‬בבניית העולם התיקון׳ לא‬
‫שנפקו‬ ‫הסיגים‬ ‫שמשו‬
‫מהכלים השבורים‪ ,‬בחומר לבניית‬
‫הכלים החרשים‪ ,‬רק מהחלקים‬
‫המעולים נבנו כלי התיקון‪ ,‬והסיגים‬
‫שנדחו לחוץ נבנה מהם לאחרי כן בגין‬
‫הסטרא אחרא‪ ,‬זה לעומת זה‪ ,‬אמנם‬
‫עכ״פ השורש לקיום הס״א בן נשאר‬
‫בעולם התיקון לפי שעה )כדלקמן(‬
‫אשר עלינו לבררו‪ ,‬עד לקץ הימין‪ ,‬ואז‬
‫בלע המות לנצח )ישעי׳ כ״ה מ׳( והטוב‬
‫הגניז שבס״א ג״ב יתברר ויתחבר‬
‫לקדושה‪) .‬ע״ע שמרת הכלים(‪,‬‬
‫ה ת ש ו ב ה‪ ,‬כי זוהי כוונתו ית׳ שיהיה‬
‫ולהנהיף לסבר את האוזן בדרך‬
‫שהיא יכולה לשמוע‪,‬‬
‫נפענח בפשטות יותר‪ ,‬את ההפרש‬
‫המופלג בין מדריגה הכללות של‬
‫ספירות הברודים בעולם התיקון‪ ,‬ובין‬
‫מדריגה הכללות של ספירות הנקודים‬
‫בעולם התהו‪ .‬בעולם התהו מעורבים‬
‫היו בתוך הספירות סיגים‪ ,‬ולזאת בעת‬
‫שבירתן‪ ,‬כל פנייתן ומגמתן היתה על‬
‫הוצאות הסיגים לאור לפועל‪ ,‬דהיינו‬
‫לתת מקום וחק מציאות לכהות‬
‫הפטרא אחרא‪ .‬אבל בעולם התיקון‬
‫אהבי‬ ‫פב‬
‫התהו יובן ביותר עפ״מ בין אדם בעל‬
‫מוח גדול לבעל מוח קטן‪ ,‬כי בנדול‬
‫אפילו בעת שמתכעס על זולתו שהוא‬
‫התגברות מדת הגבורה‪ ,‬יתכן שבאותו‬
‫רגע עצמו ממש יצדד ג״ב לזכותו‬
‫שהיא ממרת החסד‪ ,‬וזהו מגודל כלי‬
‫מוחו ושכלו שיכולים להתיישב בהם‬
‫שני הפכיים ברגע אחד‪ ,‬וזהו חסד‬
‫שבגבורה‪ ,‬משא״כ בבעל מוח קטן אם‬
‫רק מתפעל בכעס אין עוד מקום במוחו‬
‫ושכלו לדבר הפכי‪ ,‬מחמת קטנות כלי‬
‫מוחו ושכלו שאי אפשר להתיישב בהם‬
‫שני דברים הפכיים יחד‪.‬‬
‫וא״ת הלא גלוי וידוע לפניו ית' כי‬
‫בהיותם בבחי׳ נקודים לא‬
‫יסבלו האורות וישתברו‪ ,‬והיה לו‬
‫להאצילם מתחילה באופן ברודים‪.‬‬
‫בחירה ורצון ביד האדם‬
‫באשר שיהיה טוב ורע בעולם׳‬
‫והשבירה והתיקון הם המה השרשים‬
‫והאפשריות לכל תיקון וקלקול ולכל‬
‫הירידות והעליות וטוב ורע‪ ,‬כי אף גם‬
‫אחרי בניית עולם התיקון הרי עדיין לא‬
‫הושלם הבירור‪ ,‬שאין תקנתו תיקון‬
‫מילוא‪ ,‬שאם כן הרי היה סוף הכל‪,‬‬
‫כאשר יהיה לעתיד לבוא‪ ,‬אלא שמאז‪,‬‬
‫התיקון הוחל‪ ,‬ובשיעור שלא יחזר עוד‬
‫להישבר‪ ,‬ואף הניח מקום להתגדר‬
‫והאפשריות לעבודת האדם להוסיף‬
 ‫ערכיי ע׳‬

‫אחת‪ ,‬כ״א בתהליך מדורי זו אחר וו‪,‬‬
‫ובזאת גם יתבאר כיצר נותר הסטרא‬
‫אחרא לאחרי הקמת הספירות‪ ,‬והלא‬
‫כל מציאותו היא מצד תנועות‬
‫הספירות בנפילתן ושבירתן‪ ,‬כגון‬
‫ספירת הכתר בנפילתו המציא לבחי׳‬
‫הכתר שבס״א‪ ,‬וספירת החכמה‬
‫המציאה לבחי׳ החכמה שבס״א‪ ,‬וכו׳‪,‬‬
‫ומעתה שנחלצו הספירות מהחרבן‬
‫ונבררו ונגאלו‪ ,‬ומאז פנו ערפן לפני‬
‫להשחתתו‬ ‫צפיתן‬ ‫וכל‬ ‫הס״א‪,‬‬
‫והשבחתו‪ ,‬אם כן אפוא מהיכן שואב‬
‫הס״א את חיותו‪ ,‬והרי אין דבר בלא‬
‫שורש בהספירות‪.‬‬
‫קץ להחרבן‪ ,‬ובהברר הפסולת מתוך‬
‫א ל א משטר ברורי הספירות כן היה‪,‬‬
‫ראשית נברר ספירת הכתר‪ ,‬אך‬
‫לא כל כולו‪ ,‬כי יש בחינה הימנו שהיא‬
‫השורש לבחי׳ הכתר שבס״א אשר‬
‫עדיין לא נבררה‪ ,‬אלא נחלקה הימנו‪,‬‬
‫ונפלה לשעה תוך ספירת החכמה‪,‬‬
‫אשר היתה נמצאת עוד בהחורבה‪,‬‬
‫והשתרשה בה‪ ,‬נמצא‪ ,‬שבחי׳ הכתר‬
‫שבס״א ובחי׳ החכמה שבס״א שתיהן‬
‫מקויימות מספירת החכמה בשעה‬
‫ההיא‪ .‬ואח״ב נבררה ספירת החכמה‪,‬‬
‫ושתי בחי׳ הימנה השרשים לבחי׳‬
‫הכתר שבס״א ולבחי׳ החכמה שבס״א‬
‫נחלקו ממנה ונפלו לשעה תוך ספירת‬
‫הבינה‪ ,‬עד ברירת ספירת הבינה‪ ,‬וככה‬
‫נבררו כל תשע ספירות העליונות‪ ,‬וכל‬
‫הבחי׳ שורשי הס״א נפלו והשתרשו‬
‫־ירות נקיות )לפי הערך(‪ ,‬כי‬
‫הסטרא אחרא שיצא‪ ,‬בסוד זה לעומת‬
‫זה עשה האלקים )קהלת ז׳ י״ל(‪ ,‬נפרד‬
‫ונבדל‪ ,‬ונקבע מחוץ להספירות‪,‬‬
‫והספירות פונות להתמלט ולהסתלק‬
‫מהס״א‪ ,‬שלא תפגענה ממנו‪ ,‬והולכות‬
‫ומתנקות יותר ויותר להיתקן מן כל‬
‫פגם וקלקול אשר נגרם מכתות הס״א‪,‬‬
‫ומתכוננות להזדמן לקראת התיקון‬
‫העתיד השלם‪.‬‬
‫ונוסף ע״ז והוא העיקר‪ ,‬אשר בעולם‬
‫התיקון הוכר והשתמע בחי׳‬
‫רצון העליון מסוד יחודו ב״ה‪ ,‬בשומו‬
‫הספירות‪ ,‬ובהתחיותן‪ .‬ובהיגבל הס״א‬
‫במקומו‪ ,‬ועד היכן יוכל להתגבר‬
‫ולקטרג לא להפריז על המדה שהוקצב‪.‬‬
‫ואף משתמע כי יבוא סופו‪ ,‬שיתבער‬
‫ויכלה‪ ,‬כמ״ש ואת רוח הטמאה אעביר‬
‫מן הארץ )זכרי׳ י״ג ‪3‬׳(‪ ,‬ואזי יקוים הם׳‬
‫והיה ה׳ למלך על בל הארץ ביום‬
‫ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד )שם י״ד‬
‫נו׳(‪ .‬וגם עתה בעת שמשותו‪ ,‬הוא‬
‫מקביל אך ורק נגד גדרי כחות‬
‫הספירות‪ ,‬משא״ב נגד בחי׳ הרצון‬
‫העליון המאיר ומשתמע בהתיקון‪ ,‬א'‬
‫אפשר לו לעמוד ולהתקיים אפי׳ שעה‬
‫נבאר סדר התיכנון של הקמת‬ ‫ועתה‬
‫הספירות‪ ,‬כי לא הוקמו בבת‬
 ‫ערכי ע׳‬ ‫א ד‪ ,‬ביי‬
‫נפל בנפילה אחת עד המלכות‪ ,‬כ״א‬ ‫בתוך מדריגה התחתונה שבמלכות‬
‫בנפילה אחר נפילה[ מורה תיקון‬ ‫דעשיה‪ ,‬והיא מקיימתם‪ ,‬אמנם אף‬
‫העולם‪ ,‬שבתחלה היה אל הרע‬ ‫ספירת המלכות גבררה‪ ,‬ואין עוד מגמת‬
‫]הס״א[ שורש גדול‪ ,‬שהיה משתרש גם‬ ‫פניה על הוצאת הס״א כלפנים במצב‬
‫בכתר‪ ,‬אח״ב ירד מדרגה אחת ולא‬ ‫שבירתה‪ ,‬שאם כן הרי לא היתה נמנית‬
‫נשתרש אלא בחכמה‪ ,‬ואח״ב ירד שתי‬ ‫בין הספירות דתיקון‪ ,‬ואולם אין ברורה‬
‫מדרגות ולא נשתרש אלא בבינה‪ ,‬וכי‪,‬‬ ‫כברור שאר הספירות‪ ,‬אשר כל ענינן‬
‫הוא אך ורק מליטה וסילוק מהס״א‪,‬‬
‫ו ל ענ ״ ד כוונתו בזה‪ ,‬שבההדרגה זאת‪,‬‬ ‫והיא אדרבה מקיימת את הס״א‬
‫הוכן והוחקק בסוד ההנהגה‪,‬‬ ‫ומעמידה אותו אף לאחר שנדחה‬
‫שאף אם יגרום החטא ח״ו‪ ,‬להתגברות‬ ‫לחוץ‪ ,‬ואפס באופן שישאר בזמן ובגבול‬
‫בחינות הס״א לקטרג לחזור ולפגום‬ ‫שהוקצב לו‪ ,‬ולהיותו מנוהג מהקדושה‪,‬‬
‫בהספירות הקדושות כביכול‪ ,‬לא יכלו‬ ‫בסוד ומלכותו בכל משלה )פהליס ק״ג‬
‫להתקומם ולעדור עד הספירות‬ ‫י״מ(‪.‬‬
‫העליונות בבת אחת בשורש שרשם‬
‫הראשוניים‪ ,‬כ״א בהדרגה‪ ,‬וזהו תיקון‬ ‫וכפי סדר‪ ,‬ומדת‪ ,‬ברורי הספירות‪ ,‬כך‬
‫גדול‪ ,‬להעמדת העולם‪.‬‬ ‫הוא סדר‪ ,‬ומדת‪ ,‬הופעות‬
‫האורות וטיבם‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל ספירה‬
‫סוף דבר‪ ,‬עולם התיקון)ברודים[ הוא‬ ‫כאשר נבררה‪ ,‬אורה הופיע‪ ,‬וכל כמה‬
‫תהליך תיקוני הספירות אשר‬ ‫שהיא מרוחקת יותר משורש הס״א‪,‬‬
‫נפגמו ונתירדו ונשתברו בעולם התהו‬ ‫אורה יותר צח ובהיר‪ .‬ואכן תשע‬
‫]נקודים[‪ ,‬והן הולכות ונתקנות תיקון‬ ‫ספירות העליונות הוכנו לקראת אורן‪,‬‬
‫אחר תיקון עדי אשר תכוננה לשמש‬ ‫והכילו אותם בהשגה פנימיות‪ ,‬לבד‬
‫שנית כבראשית בבחי׳ לבושים אל‬ ‫המלכות קלושה מהכיל אורה‬
‫עולם האצילות הראשון‪ ,‬אשר עתיד‬ ‫בהשגה פנימיות‪ ,‬ואף שמיקר האור לא‬
‫לחזור להתלבש בתוכן‪) ,‬והיינו ארבעה‬ ‫להתגלות בהשגה‪ ,‬כ״א מהמרוחק‬
‫העולמות אבי״ע של עתה יחזרו‬ ‫מהס״א‪.‬‬
‫להחשב בבתי׳ בי״ע לגבי האצילות‬
‫הראשון‪ ,‬יאשר היה בע׳ התהו‬ ‫ב ס פ ר קל״ח פתחי חכמה )פמ״ז(‬
‫]נקודים[ בראשיתו‪ (,‬ואזי יחזור ויופיע‬ ‫מבואר שסדר הבירור הלז‬
‫האור הכללי הקדום‪ ,‬ויתגלה בתוך‬ ‫אשר השרשים לבתי׳ הס״א נפלו‬
‫האצילות‪ ,‬והתיקון העתיד ההוא‪,‬‬ ‫בהדרגה ]כגון השורש לבחי׳ הכתר לא‬
 ‫י‬ ‫ערכי ע׳‬ ‫אהבי‬
‫להבין ולהשיג עניני אלקות כ״כ שבגדר‬ ‫יתעלה וישתלם מעל העולם התהו‬
‫נברא מוכשר להבין ולהשיג‪ ,‬נוצרו‬ ‫]נקודים[ בראשיתו‪ ,‬כי בו לא יכלו‬
‫לצורך זה ארבעה עולמות רוחניים והם‬ ‫הלבושים ]בי״ע[ לסבול האור‪ ,‬עד‬
‫אצילות בריאה יצירה עשיה‪,‬‬ ‫שנתפרדו ונשתברו‪ ,‬אבל לעתיד אף‬
‫אליהם יגיע האור‪ ,‬ויגיה אותם‪ ,‬ויכילו‬
‫א צי ל ו ת‪ ,‬זוהי עולם שמדרגתו‬ ‫אותו‪ ,‬יען אשר כבר גזדככו מאז ועד‬
‫העת ההיא‪.‬‬
‫הכללית היא זיו והארה‬
‫מהאור אסב״ה‪ ,‬הארה כזו שהיא עדיין‬
‫קרובה לאור אסב״ה‪ ,‬אצילות היא‬ ‫והעיכוב להגיע אל התיקון‪ ,‬באשר‬
‫מלשון ואצלתי מן הרוח )נמדנר י״א‪,‬‬ ‫הס״א מקויים מן ספירת‬
‫י״ז(‪ ,‬פירוש מהותה של הארה זו‪ ,‬היא‬ ‫המלכות‪ ,‬וזהו פגם ומגרעת לכל‬
‫הארה האלקות המובדלת ומופרשת‬ ‫הספירות‪ ,‬שהן כללות אחת‪ ,‬קומה‬
‫ממקורה‪ ,‬וגם מלשון אצלו‪ ,‬קרובה‬ ‫שלימה‪ .‬וברור המלכות‪ ,‬לנתקה‬
‫וסמוכה לו‪ ,‬כלומר עולם שמדרגתו‬ ‫מקיומה את הם"א‪ ,‬הונח לבני אדם‪,‬‬
‫קרובה עדיין לאור אסב״ה‪.‬‬ ‫ע״י עסקם בתורה ומצות ובעבודת‬
‫התפלה‪ ,‬וכשיגמר הברור‪ ,‬יתודע‬
‫ב רי א ד‪ ,‬מדרגתה הכללית‪ ,‬כשמה כן‬ ‫ויתגלה לאור כבוד יחודו ית׳ בפועל‬
‫היא‪ ,‬שנבראה יש מאץ‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬שהוא לבדו הוא ואפס זולתו‪,‬‬
‫ולא נרגש בה שהיא נאצלה ונפרשה‬ ‫כאשר תחזינה עינינו מילוי כל חוסר‬
‫ממקורה‪ ,‬הוא האור אשב״ה‪ ,‬ברם זו‬ ‫ממרידו‬ ‫ואתהפכא‬ ‫והשתלמותו‪,‬‬
‫המדרגה הראשונה של התהוות‬ ‫למתקא ומחשוכא לגהורא‪ ,‬וביטול‬
‫הנברא‪ ,‬ואין זו בריאה בעלת צורה‬ ‫הספרא אחדא לגמרי‪ ,‬כאמור והרשעה‬
‫ותבנית‪.‬‬ ‫כולה בעשן תכלה כי תעביר ממשלת‬
‫זדון מן הארץ‪.‬‬
‫מדרגתה הכללית יותר‬ ‫יצירה‪,‬‬
‫נמוכה ונרגש בה כבר צורה‬ ‫עולמות אצילות בריאה יצירה‬
‫ותבנית‪.‬‬ ‫עשיה‬
‫ע שי ה‪ ,‬עולם שבו הישות הוא‬ ‫בכדיי שיתהוה העולם הזה הגשמי‬
‫כשלימות יש גמור‪ ,‬וכאמור‬ ‫ושיהיה בכחו לקבל את‬
‫שהמה עולמות רוחניים‪ ,‬ולאחר כל אלו‬ ‫ההשפעה האלקות שגם הנבראים‬
‫באה יצירתו של עולמנו זה עשיה‬ ‫שבעולם הגשמי הזה יהיה באפשרותם‬
 ‫י ש‬ ‫ערכי ע׳‬ ‫א ה בי‬ ‫וו‬
‫ואף בלי שום הבנה‪ ,‬הן עבודה‬ ‫‪ ;m m‬וכל האמור הוא בכלליות‪,‬‬
‫במעשה‪ ,‬והן עבודה שישכיל המצאות‬ ‫ובפרטיות נתפשטו עולמות עד אין‬
‫שכליות‪ ,‬וכל חפצו ורצונו הוא ארובת‬ ‫מספר‪.‬‬
‫וחכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו הכל‬
‫חשובות אצלו אך ורק מפני שאדונו‬ ‫]‪ 1‬כ ‪ 9‬הבחי׳ הללו ישנן נ״כ בעבודת‬
‫חפץ בהן שע״י יעבוד לו‪ ,‬והמקור‬ ‫האדם‪ ,‬וננקום משל למי שהוא‬
‫לעבודתו הוא לא שכלו ולא טבעו נ״א‬ ‫כבר למעלה מבתי׳ עשיה יש גמור‪,‬‬
‫אדונו‪ ,‬והוא קמיה כלא חשיב ממש‪,‬‬ ‫אלא הוא בטל לעבודת בוראו‪ ,‬ומצד‬
‫נפש זו שייכת לעולם האצילות[‪.‬‬ ‫טבעו הוא בעל חסד לכן כשיכין את‬
‫עצמו לעבודת הבורא ב״ה אזי יתעודד‬
‫‪ 1‬ד‪1‬וצר!ית העולמות היא בדרך‬ ‫ממילא במדתו שהיא בחי׳ אהבה‪,‬‬
‫הסתבבוה‪ ,‬ע״פ סדר‬ ‫לאהוב את ה‪ /‬ולא יתעורר במדת‬
‫ההשתלשלות‪ ,‬בריאה מאצילות‪ ,‬יצירה‬ ‫גבורה שהיא נגד טבעו‪ ,‬או מי שמצד‬
‫מבריאה‪ ,‬ועשיה מיצירה‪ .‬והעולמות‬ ‫טבעו הוא בעל פחד כשיכין את עצמו‬
‫המפתבבים נתקגים ומשתכללים מעין‬ ‫לעבודת הבורא ב״ה יתעורר בפחד ה׳‬
‫וכעין םבתם‪ ,‬כי העולמות המסבבים‬ ‫ולא תתעורר בו האהבה אליו ב״ה‪.‬‬
‫מטביעים בתוך העולמות המסתבבים‪,‬‬ ‫נפש זו שייכת לעולם היצירה שמוגדרת‬
‫טיב תכונות עשר ספירותיהם עם‬ ‫בצורתה ובתבניתה‪.‬‬
‫תרי״ג בחינותיהן וסגולותיהן‪ ,‬ומשטרי‬
‫מי שעבודתו לה׳ באה ע״י חקיהן ומשפטיהן‪ ,‬אמור מעתה כל‬
‫העולמות דומים זה לזה‪.‬‬ ‫התבוננות‪ ,‬אזי תתעורר בו גם‬
‫מדות שהן נגד טבעו‪ ,‬והיינו כשיתבונן‬
‫א ך אל תטעה בדעתך שא״כ אפוא‬ ‫בחסד ה׳‪ ,‬תתעורר אצלו מדת האהבה‬
‫כל העולמות שוים מצד מהותי‪,‬‬ ‫אליו ב״ה‪ ,‬וכשיתבונן בפחד ה‪/‬‬
‫תתעורר אצלו היראה אליו ב״ה‪ ,‬ונערכים תחת סוג אחד כללי‪ ,‬וההבדל‬
‫ויתבטלו גדרי טבעו‪ .‬נפש זו שייכת אישר ביניהם הוא מצד האיכותי‬
‫לעולם הבריאה מפני שמקור עבודתו והכמותי אשר בתוך הסוג הכללי‪,‬‬
‫הוא מבינתו‪ ,‬אמנם בהגבלה של נברא‪ .‬וככה תפרש ענין רוממותם וגדלותם‬
‫של העולמות ושפלותם וקטנותם‪ ,‬וה‬
‫ו או ל ם מי שעבודתו היא בתכלית אינו‪ ,‬כי כל עולם מארבעת העולמות‪,‬‬
‫הביטול דוגמת עבודת עבד הנו סוג מיוחד ומהות עצמית‪ ,‬והאמור‬
‫בחינותיהן‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫לאדונו‪ ,‬שמה שיחפוץ האדון יעשה שהספירות‬
 ‫ע ר כי ע׳‬ ‫אהבי‬
‫בכל זאת באשר היא שם‪ ,‬מאוד נעלית‬ ‫ותולדותיהן חוזרות ונשנות בכל‬
‫היא על כל‪ ,‬עד אין ערוך‪ ,‬ובכן הו ס רו‬ ‫העולמות‪ ,‬המכוון גם בזה שהספירות‬
‫שלושת הלבושים הכלליים ]עולמות‬ ‫אשר בתוך כל העולמות מותאמות‬
‫בי״ע[‪ ,‬אשר על ידי כל אחד מהם‪,‬‬ ‫הנה לערך מהותם של העולמות‪,‬‬
‫ובשעוריו‪,‬‬ ‫ובתכונותיו‪,‬‬ ‫במראיו‪,‬‬ ‫ואמנם כן הספירות של עולם זה‪,‬‬
‫המיוחדים לו‪ ,‬מצטיירת ומתגבלת עומק‬ ‫מחולפות ושונות לגמרי מהספירות של‬
‫ההנהגה עד שתעתק ותופק לגילוי אל‬ ‫עולם זה‪.‬‬
‫הבריות‪ ,‬ותתפס בתוכיותן‪.‬‬
‫וארבעת העולמות הללו מתראים‬
‫וייש כאשר מתראה כל לבוש ולבוש‬ ‫בשני פנים‪ .‬הראות האחת‬
‫נפרד בפני עצמו‪ ,‬ואזי עולמות‬ ‫היא כפי אמיתות מציאותם הפנימיות‪,‬‬
‫שמם נקראו‪ ,‬כי גם זה אמת שלכל‬ ‫אשר ארבעתם כאחד המה אך ורק‬
‫לבוש יש מצביו מדרגותיו ופעולותיו‬ ‫כללות אחת‪ .‬פירוש‪ ,‬האצילות היא‬
‫כשלעצמם‪ ,‬כי כך נקבעו ונטבעו שגם‬ ‫העולם היחידי‪ ,‬ובי״ע הן שלושת‬
‫אליהם יניע לפעול פעולות עצמיות‬ ‫לבושיו‪ ,‬כי פעולות האצילות אינן‬
‫כביכול המתייחסות להם‪ ,‬ואי לזאת‬ ‫יוצאות אל הפועל כ״א ע״י לבושים‬
‫יבחן כל לבוש בפ״ע חלוקיו ופרטיו‬ ‫)וזהו בסוד אצילות הראשון(‪ .‬והראות‬
‫וכי‪ ,‬לקומה שלמה‪ ,‬ועד לעולם שלם‪.‬‬ ‫השנית היא כפי מציאותם החיצוניות‪,‬‬
‫אשר כל לבוש ולבוש הוא עולם בפני‬
‫ואף גם זאת בהיותם נבחנים‬ ‫עצמו‪.‬‬
‫לעצמיים‪ ,‬אינם כ״א גילויי‬
‫פעולות האצילות לאור‪ ,‬ולא ענינים‬ ‫ו פ ש ר הדברים‪ ,‬יש שהעולמות בי״ע‬
‫עצמיים חדשים‪ .‬אלא שנחשבים‬ ‫מתראים כפי אמתת אמתתם‪,‬‬
‫כעצמיים‪ ,‬הן מצד הכרת הרגשם‪ ,‬והן‬ ‫אשר המה טפלים אל עולם האצילות‬
‫מצד הכרת הרגשי הנפעלים מהם‪ ,‬יען‬ ‫ומשמשים לו‪ ,‬דהיינו משתתפים עמו‪,‬‬
‫השולטים‬ ‫הם‬ ‫כאילו‬ ‫שנראים‬ ‫להעשות יחד סבות מחוברות‪ ,‬לסבב‬
‫והמנועעים והפועלים‪ .‬משא״ב כאשר‬ ‫מסובב אחד הצריך לכולם‪ ,‬והוא‬
‫נבחנים ללבושי האצילות בלבד‪ ,‬הרי‬ ‫כללות הנבראים‪.‬‬
‫גם בהם נוכר ונרגש שאינם כ״א כגרזן‬
‫ביד החוצב בו‪] .‬ועיין בע׳ שבירת‬ ‫שההנהגה כולה עם כל‬
‫הכלים בסופו‪ ,‬ד״ה נמצינו למדים‪,‬‬ ‫תולדותיה‪ ,‬אשר לצורך כל‬
‫השלם‪ ,‬יבחנו‬ ‫שלעתיד בתיקון‬ ‫הבריות כולן‪ ,‬נשלמת כבר באצילות‪,‬‬
 ‫ערכי ע׳‬ ‫אהבי‬ ‫פח‬
‫וכפירוש סדר בירור הספירות ‪P‬‬ ‫בי״ע בשתי הנחי׳ הללו‬
‫בירור‬ ‫פדר‬ ‫מתפרש‬ ‫יחדו‪ ,‬ואי לזאת אף עצם הנחי׳‬
‫העולמות‪ ,‬והיינו‪ ,‬במהלך התיקון נתקנו‬ ‫התחתונה תתעלה‪ ,‬יען שגם בה תרנש‬
‫שלושת העולמות בי״ע )אשר נתפרדו‬ ‫הנחי׳ העליונה[‪.‬‬
‫מסוד האצילות הראשונה( בפנים‬
‫חדשות‪ ,‬והיינו שהסתדרו בהיערכות‬ ‫ומארבעת העולמות נמשכו כל‬
‫חדשה להבנות מהם ארבעת העולמות‬ ‫הנמצאים‪ ,‬ולכן נחלקו‬
‫אבי״ע‪.‬‬ ‫לארבעה מינים‪ ,‬דומם מעשיה‪ ,‬צומח‬
‫מיצירה‪ ,‬חי מבריאה‪ ,‬מדבר מאצילות‪,‬‬
‫כיצד‪ ,‬הפנימיות הראשונה של‬ ‫ועד״ז בבחינות הנפש‪ ,‬נפש מעשיה‪,‬‬
‫מתוך‬ ‫נבררה‬ ‫הבריאה‬ ‫רוח מיצירה‪ ,‬גשמה מבריאה‪ ,‬חיה‬
‫החיצוניות שלה ונעשתה האצילות‬ ‫מאצילות‪.‬‬
‫השניה‪ .‬והחיצוניות רבריאה בצרוף‬
‫הפנימיות של היצירה נעשתה הבריאה‬
‫השניה‪ .‬והחיצוניות ריצירה בצרוף‬ ‫עולמות בי״ע חןןדכו במסדר‬
‫הפנימיות של תעשיה נעשתה היצירה‬ ‫אכי״ע‪ ,‬וחזרתם לבי״ע‬
‫השניה‪ .‬והחיצוניות דעשיה השלימה‬ ‫בכדיי שיתהוה כח הם״א למציאות‬
‫בעד כל העשיה השניה‪ ,‬ומסופה מבתי׳‬ ‫וישות‪ ,‬הוצרכו מתחלה שרשי!‬
‫המלכות שבה מקויים הס״א‪.‬‬ ‫בהספירות‬ ‫ממקומותיהם‬ ‫להעקר‬
‫העליונות‪ ,‬יען הספירות הן הנה כתות‬
‫ולעתיד בעת השבתת הס״א והיה‬ ‫אלקיים‪ ,‬ומן הנמנע שהס״א יבצבץ‬
‫לבער‪ ,‬אזי הבחינה הסופית‬ ‫ויצא ממקום גבוה כזה‪.‬‬
‫דמלכות‪ ,‬אשר קיימה את הס״א‪,‬‬
‫תתעלה ותבלל בתוך הבחינות‬ ‫ו לז א ת במהלך התיקון בהאיר שם‬
‫העליונות של ספירת המלכות אשר‬ ‫מ״ה החדש‪ ,‬העלו הספירות‬
‫נתהלקו ונסתלקו הימנה במשטר חוקי‬ ‫והתבררו משרשי הס ״א והסתלקו מהם‬
‫הבירור‪ ,‬ותוחזרנה לך‪,‬אחד להעשות‬ ‫בסדר ובהדרגה רבה עד שכל השרשים‬
‫מלכות מרוממה ונשאת‪.‬‬ ‫הושלכו מטה‪ ,‬בסוף מדרגת ספירת‬
‫המלכות אל הבחינה המזומנת לכך‪ ,‬ובה‬
‫ובכן יתעלו מצבי העולמות‪ ,‬העשיה‬ ‫נשתלו‪ ,‬ומנגד הרחק יוצא הס״א‪ ,‬בסוד‬
‫תחזר לאיתנה הראשונה‪ ,‬ועד״ז‬ ‫ומלכותו בכל משלה )פהליס ק״ג י״נו(‪,‬‬
‫כל העולמות‪ ,‬עד שיחזרו הדברים‬ ‫)ע״ע עולם התיקון ]כרולים[ ד״ה אלא(•‬
 ‫ע ר כי ע׳‬

‫לישנן ויבחנו אבי״ע לבי״ע‪ ,‬ואוי אך מצד עצם המציאיות אינן כ״א עשר‬
‫תתגלה עליהם האצילות הראשונה ולא יותר‪ .‬עד״ם גוף ונשמה‪ ,‬בהגוף‬
‫ישנם כמה חושים וכהות הרבה‬
‫ופעולות לאין מספר‪ ,‬אכן אמיתות‬
‫עולמות לאץ קץ אשר כתוך החושים והכהות אלה‪ ,‬הרי היא‬
‫פשיטות הנפש‪ .‬ויען שהיא פשיטות‬ ‫החלל ]לבושי אדם קדמון[‬
‫ומשוללת מציורי פרטים‪ ,‬לפיכך גם‬
‫להבין ענץ העולמות הללו‪ ,‬נבאר תוך התפשטיותיה ה״ה החושים‬
‫תחלה ענפיהם תולדותיהם והכתות ניכרת יחידתה‪ ,‬כמות ש בעליל‬
‫המסתבבים מהם‪ ,‬והמסובבים ילמדו כאשר חוש אחד או כח אחד מתיגע‬
‫ביותר‪ ,‬אזי גם שאר החושים והכתות‬ ‫על סבתם‪.‬‬
‫מהחלשים‪ ,‬או אם חוש אחד חסר‬
‫הנה מערכת סדר הכללי‪ ,‬היא עשר לגמרי רח״ל כגון הראיה מהעורר‪,‬‬
‫ספירות‪ ,‬אך כל ספירה וספירה ניתוסף תקיפות ועוז בחושים אחרים‪,‬‬
‫כשלעצמה‪ ,‬נבחנות הימנה ג״ב בחינות באשר כולם נובעים מנפש אחת‪ .‬כן‬
‫לנפרדות מדרך סדר הכללי‪ ,‬אלא כפי עד״ז סדר הכללי דע״ם הוא עצמות כל‬
‫פרטי‬ ‫וכל‬ ‫ההנהגות והפעולות‬ ‫צד תכונת פרטיות הספירה‪.‬‬
‫פרטיותיהן‪ ,‬ואף שיש שאינן הולכות‬
‫אולם הסדר הכללי דע״ם מבריח מן ע״פ סדר הכללי דע״ס‪ ,‬ב״א בדרך‬
‫הקצה אל הקצה תוך כולנה פרטי כפי ענין הנצרך להעשות‪ ,‬עכ״ז‬
‫היות הוא תוכיות של כל דבר יתראה בהן ג״ב סוד סדי הכללי באשר‬
‫ופנימיות!‪ ,‬ולכן ע״פ השקפתו אין תסתדרנה לעשר בחי׳ שניות‪ .‬עד כאן‬
‫התבאר בעה״י המסובבים‪.‬‬ ‫נחשבות כל אלו הבחינות הפרטיות‬
‫לנפרדות‪ ,‬כ״א כל הספירה על כל‬
‫פרטיה וגלגוליה נחשבת לאחת לבד‪ ,‬אחר כל האמור יובן מעט מזע‬
‫בגבהי מרומים בסבתן‪ ,‬ה״ה‬ ‫עד שבין כולן הן רק עשר‪.‬‬
‫העולם הכללי אדם קדמון‪ ,‬והעולמות‬
‫לאין קץ‪ ,‬וגבוהים עליהם ה״ה שמות‬ ‫והבאור שעצמות כל המציאיות היא‬
‫הקודש‪ .‬השם הוי׳ ב״ה הוא סוד א״ק‪,‬‬ ‫דעשר‬ ‫הכללי‬ ‫מהסדר‬
‫ושאר השמות המה סודי העולמות‬ ‫ספירות‪ ,‬ומה שישנן הנהגות רבות עד‬
‫לאין קץ‪ ,‬וע״ז אמרו חכמז״ל לית‬ ‫לאין קץ‪ ,‬הן הנה אופני ההופעה דעשר‬
‫מלאכא דלא אשתכח ביה שם הוי׳ וכו׳‬ ‫ספירות בשינויי ציורים וריבוי פעולות‪,‬‬
 ‫ע׳‬ ‫עדכי‬ ‫אהבי‬ ‫צ‬
‫)מיוי״ז‬ ‫וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא‬
‫?אחרי הזדווגות שני מאורות אחד‬ ‫פ׳ ‪4n‬‬
‫בחי׳ זכר ]מסוד שם מ״ה[‪,‬‬
‫ואחת בחי׳ נקבה ]מסוד שם ב״ן ‪4‬‬ ‫‪ K in‬דו^ן‪1‬ל ‪ 0‬והכלל' ! ‪11l‬״‬ ‫^ון״יכו קד ‪10‬ן‬
‫להוליד תולדה )ע״ע זיווג(‪ ,‬נשארת‬ ‫העשר ספידות דמות אדם שלם‬
‫בחי׳ התולדה בהתעלמות בתוך‬ ‫הכולל ארבעת עולמות הכלליים‬
‫המולידה בחי׳ הנקבה בהתעברות‪,‬‬ ‫אצילות בריאה יצירה עשיה‪ .‬העולמות‬
‫בכדי להיבנות ולהשתפר‪ ,‬עד לצאת‬ ‫לאץ קץ המה סודי ציורי העולמות‬
‫מכה לפועל‪ ,‬כי מולידה בחי׳ הזכר‬ ‫אבי״ע ואופני הופעותיהם‪.‬‬
‫המציאה באפיא הכללות בבתי׳ נקודה‪,‬‬
‫ובזמן העיבור עומדת להחלק לחלקית‬
‫נמצא למד העולמות לאין קץ המה‬
‫ולהיפרט לפרטיה לכל תיקוניה‪,‬‬
‫שרשים לכל דרכי ההנהגות‬
‫בשיעור להיגלות להיות חוקה אחת‬
‫תנועות ופעולות‪ .‬ולכל דרך הנהנה‬
‫שלמה בפני עצמה‪ ,‬בתוך שאר חוקות‬
‫ותנועה ופעולה‪ ,‬ישנו עולם מיוחד‪,‬‬
‫ההנהגה העליונה‪ ,‬כי כל חלקית‬
‫המצייר משטרי קשריה השפעותיה‬
‫ופרטיה ובו׳ נצרכים לה להעלות בתור‬
‫עליותיה‬ ‫התלבשיותיה‬ ‫מקבליה‬
‫חוקה בההנהגה‪ ,‬מהם ישמשו לפעולות‬
‫וירידותיה‪ .‬ועולם א״ק הוא אמתות‬
‫ומהם ישמשו לתנאי הפעולות וכדומה‪.‬‬
‫בהם‬ ‫התלבשותו‬ ‫שע״י‬ ‫כולם‪,‬‬
‫א ך תיכף בהגיעה למדרגה זו שהתגלו‬ ‫מתנועעים‪ .‬כי כן היא כל פעולת‬
‫כה כל כמות חלקיה ופרטיה‪,‬‬ ‫הפשוט בכדי שתפעל בהתאם פרטיים‪,‬‬
‫ואין בה עור להחלק ולהיפרט‪ ,‬אעפ‬ ‫זקוקה לאמצעי בחי׳ לבוש‪.‬‬
‫שטיבם ואיכותם תקפם ואמצם עדי'‬
‫בשיעור היותר קטן שאפשר להיות‬ ‫ודויות שא״ק הוא עצמות כל‬
‫בבר ראויה לצאת‪ ,‬בסוד לידה‪.‬‬ ‫המציאיות לכן הוא ניכר תוך‬
‫כל דבר‪ ,‬שהרי כולם מסתדרים בסדר‬
‫‪ 1‬פ כ ? האמור נדרש על הזעיר אנפיז׳‬ ‫נכון מעין סדר הכללי‪ ,‬בעשר ספירות‬
‫בעת הבנות ספירותיו מחדש‬ ‫שניות‪ ,‬ובזה מתחברים ומתארגים יחד‪,‬‬
‫מהשתברותן בחורבת עולם התהו‪ .‬וזה‬ ‫למהוי אחד באחד‪ ,‬וכל הדרושים‬
‫החלו‪ ,‬ראשית האור משרשו העליון‬ ‫בספרי ח״ן יםובבו על עולם א״ק‬
‫האריך אנפין באור החוזר‪ ,‬להימשך‬ ‫והמסתעפים הימנו‪) .‬ועיין בס׳ קל״ח‬
‫ולהחזר אליו‪ ,‬בכדי להתחדש ולהתקן‬ ‫פמפי פנמה פל״א(‪.‬‬
 ‫ערכי ע׳‬ ‫אהבי‬
‫מראש השתרשותו‪ ,‬ואפוא התעלה בסוד פרצוף‪) ,‬עיין ע״ס שער פרקי הצלם‬
‫ונתעלם בתוכו‪ ,‬והתברר והתבסס פ״א‪ ,‬ושער דרושי הצלם דרוש ג׳ נא״ד‪,‬‬
‫באיתן‪ ,‬כפי ערך המצאו שמה בא״א‪ .‬והאמת הוא שנערך עצמם הס ג״ג פרצוף‬
‫שלס מי״ס‪ ,‬ט גס הקשן יש לו ראש נהכרס‬ ‫)ע״ע קיפול ]איסוף[ רגלי אריך אנסין(‪.‬‬

‫וכי(‪ ,‬הרי נבחן לחוקה רופסת רופפת‬

‫ומשם המשיכוהו אבא ואימא בסוד וכושלת‪ ,‬הן מצד חיצוניותיו ]כליו[‪ ,‬והן‬
‫הזיווג‪ ,‬והעיבור‪) ,‬ע״ע זיווגי מצד פנימיותיו ]אורותיו[‪ ,‬כי כל כולו‬
‫עדיין במיתוס רב בלתי ניכר‪ ,‬מפני‬ ‫הפרצופים(‪.‬‬

‫שהוא נתון בתהליכי ההתנקות‬

‫ועניין העיבור‪ ,‬היינו שאימא מזככתו מהסיגים‪ .‬ובמידוד הקבלה אשר מודד‬
‫מסיגי התהו‪ ,‬ומכשרתו להיקבע הכל במדורות עשר ספירות ונרנח״י‪,‬‬
‫בין חוקי הנהגתו ית׳‪ ,‬להעמד בסדר נמדד לדרגת נה״י־נפש‪ .‬ובכן הוא חסר‬
‫יפה בשלושת הקוים ובצוות עס פעולותיו‪ ,‬כי הוא מוסתר בתוך האימא‬
‫הנוקבא‪ ,‬בסוד רשות היחיד‪) ,‬ואע״פ בהתעברות‪ ,‬בכדי להבנות‪ ,‬עדי יניע‬
‫לתקפו לפעול‪.‬‬ ‫שבניית הנוקבא הרי לא היתה אלא‬
‫לאחרי גדלות הז״א‪ ,‬מנה״י שלו‪ .‬זהו‬
‫נאמר על עיקר בנינה כשלעצמו‪ ,‬וכאן‬
‫לשיתפתח להתגלות בדרגת‬ ‫הכוונה על בחינתה אשר הז״א משתלם‬
‫על ידה‪ ,‬בהיותה סופו(‪ .‬וכן משרה חג״ת־רוח‪ ,‬ובהגיעו לתיקון ההתפתחות‬
‫עליו הארות כל המוחין‪ ,‬בשיעור החג״ת״רוח‪ ,‬אזי תיכף ומיד יוצא מכלל‬
‫העיבור‪ ,‬ונולד בסוד הלידה‪.‬‬ ‫להשלימו לתבנית קומה שלימה בעלת‬
‫עשר ספירות בסוד פרצוף‪ .‬וכל תיקונים ולדרכנו‪ ,‬העיבור הוא משטר‬
‫התכוננות כתות אלקים‪,‬‬ ‫הללו חסרים היו בתהג‬
‫למצבי הבריאה כאשר היא עדנה חסר‬
‫שלימות דהיינו בעת התעוררות שמץ‬ ‫!אך עכ״פ נשאר עוד רושם רק מסיגי‬
‫מה מהדין הקדום של עולם התהו‬ ‫התהו בספירותיו הוד יסוד‬
‫להתגבר בזמניו‪ ,‬כמו בשני אלפים‬ ‫מלכות‪ ,‬אשר מתבררות ומתלבנות‬
‫דתהו‪ ,‬ובגלות מצרים‪ ,‬או בכל עת מן‬ ‫לאחרי כן‪ ,‬בכ״ד חודשי היניקה‪,‬‬
‫העתים‪ ,‬ואזי הבריאה מתחשבת‬ ‫ויתבאר כעזה״י במקומו[‪.‬‬
‫והשתוממת וקלקולים רבים נולדים‬
‫רח״ל‪ .‬וכן כל מיני שפלים וחמריים‬ ‫תואר טיב איכות הז״א בבתי׳‬ ‫והנה‬
‫הנמצאים הוא מצד בחי׳ העיבור‪.‬‬ ‫העיבור‪ ,‬עם היותו כבר בנוי‬
 ‫ערבי־ ע׳‬ ‫אהבי‬
‫רק בבר‪,‬י׳ אור העליון העיגול שיהיה‬ ‫וי ען שהז״א הוא הוא המכלול‬
‫מקיף עליהם מחוץ מהם‪ ,‬אלא נוסף‬ ‫ההשפעות של כל הבריאה‬
‫לזה אף המשיך מהאור הגדול ההוא‬ ‫כולה‪ ,‬וכל דרכי הבריאה על כל מבעיה‬
‫מעט אור וצמצמו עד שיהיה ראוי‬ ‫תכונותיה ותולדותיה נמשכים הימנו‪,‬‬
‫להאיר בתוכם בפנימיותם ויהנו ממנו‪,‬‬ ‫לפיכך ההתכוננות הלזו בו נעשית‬
‫והאור המיעוט הלז המשילוהו לקו‬ ‫בסוד חלשותו בחי׳ העיבור‪.‬‬
‫שאין לו רוחב ללמד על מיעוט האור‬
‫לגבי אור העליון‪ ,‬ואורכו ללמד על‬ ‫א ב ל חרבן ושממון ממש‪ ,‬לא יארע‬

‫‪ii‬‬
‫^■‪- iii‬‬
‫המשכתו למטה מטה‪ ,‬כזה ‪A,‬‬
‫‪-‬‬

‫עיילה‬
‫מבחי׳ העיבור‪ ,‬כ״א הסתר פני‬
‫שלמותו וטובו ית׳ רח״ל‪ ,‬כי הרי‬
‫העיבור איננו מתהליכי השבירה אלא‬
‫להפך מתהליכי הבניה והתיקון‪.‬‬

‫בשבחי*׳ מהעילה ניכרת ונרגשת אל‬

‫ההשפעה כי היות העילה‬
‫מתלבשת בפנימיות ההשפעה אזי‬
‫נקראים עילה ועלול שהרי המה ייחס‬
‫וקירוב‪ ,‬משיא״ב פמהעילה היא באין‬
‫ערוך מההשפעה ונעלמת ונסתרת‬
‫אזי נתראה בריאה יש מאץ‪.‬‬
‫עייגול הגדול הםרןף‬
‫ב כ די להאציל האצילות והעולמות‬
‫והנבראים‪ ,‬צמצם המאציל ב״ה‬
‫את אורו שבל יתגלה ואל יתראה‬
‫להיות בבחי׳ מושג‪ ,‬אלא בבחי׳ מכוסה‬
‫ונעלם‪) ,‬ע״ע צמצום אור אין שוף נ״ה(‪.‬‬

‫ד^דות‬ ‫‪nrhp‬‬ ‫בחי׳ הצמצום וההעלם‬ ‫והנח‬

‫והעולמות‬
‫מקום חלל פנוי‪ ,‬כלומר פנוי וריק מגילוי‬
‫ענינן הוא ע״ד ביאורנו אשר הזעיר‬
‫אנפץ לאחרי בכלות תהליכי‬
‫גדלותו‪ ,‬מתקדם אל שלבי העליות‪,‬‬
‫)ע״ע נדלות ראשו! ושני נז״א(‪.‬‬
‫ת ח ליי כי גדלותו הם להגיעו לשלמות‬
‫איכותו‬ ‫וטיב‬ ‫כמותו‬
‫החקוקות יו בכה‪ ,‬מטבע חק תכונתו‬
‫המשילוהו המקובלים לבחי׳‬
‫אור ומוכן לנאצלים ונבראים נוצרים‬
‫ונעשים‪ ,‬כי לא יורגש אורו ית׳‪ .‬ולהאור‬
‫אשר נצטמצם קראוהו עד״מ אור‬
‫העיגול הגדול המקיף על המקום החלל‬
‫הפנוי‪,‬‬
‫והייות שרצונו ית' להטיב תכלית‬
‫ההטבה‪ ,‬לא הספיק להטיבס‬
‫‪1‬נ‬
‫ומובן שכל העליות אף לאח״ב בזמן‬
‫הירידה‪ ,‬אינן ללא הועיל‬
‫ולבטלה ח״ו‪ ,‬כי כן שיערה המחשבה‬
‫העליונה ית׳ את עומק הנהגתו‪ ,‬אשר‬
‫מדי כל העליות עד אחת מהנה לא‬
‫נעדרה‪ ,‬בהם וע״י תזדמן העליה‬
‫העתידה כאשר תיכון הבריאה מאוד‬
‫עת תיקון השלם‪ ,‬אשר לאחריו בל‬
‫תמוט להתירד עוד‪ ,‬ב״א תתעלה עליה‬
‫אחר עליה לאין שיעור וקץ לנצח‬
‫נצחים‪.‬‬
‫ו א פי לו לעת עתה לפני התיקון‬
‫המקווה ההוא‪ ,‬עכ״פ רושפי‬
‫העליות כן נשארים אף גם בזמן‬
‫ו ה נ ה סדר דרך העליות כך הוא‪ ,‬כל‬
‫פרצוף עולה אל הפרצוף‬
‫שלמעלה ממנו‪ ,‬לקבל הימנו נשמה‬
‫חדשה‪ ,‬כגון הז״א עולה אל האימא‬
‫ומקבל בחי׳ חיצוניותה עדי שנעשית לו‬
‫נשמתו‪ ,‬ולפעמים אף זוכה ומקבל את‬
‫פנימיותה‪ .‬והנשמה הראשונה של הז״א‬
‫יוצאת הימנו‪ ,‬וניתנת אל הנוקבא‪,‬‬
‫ועד״ז האימא עולה ומקבלת נשמתה‬
‫החדשה ממעל לה‪) ,‬עיין ע״מ שפר‬
‫פנימיות ומיצוניות דרוש ה׳ ובהשמ״ש שם(‪.‬‬
‫ו א ף שהפרצופים הרי מקבלים נשמות‬
‫באופן‬ ‫בתוכיותם‪,‬‬ ‫חדשות‬
‫פנימית‪ ,‬אעפי״ב אין מהות עצמותם‬
‫ערפי ע׳‬ ‫אהבי‬
‫מבריתו‪ ,‬לגלותן לפועל‪ .‬ושלבי עליותיו‬
‫הם לאחרי כן‪ ,‬כאשר כבר השתכלל‪,‬‬
‫מתרומם ועולה אל האימא לקבל‬
‫הימנה נשמה חדשה בפנימיותו‬
‫הגבוהה ביותר ממעל טבע חקו‪.‬‬
‫י ען מעיקרא בהוסדו הנקבע שיעלה‬
‫ממדרגתו שהונח בה‪ ,‬בכדי‬
‫לההנות את הבריאה מעין עולם הבא‪,‬‬
‫ושוב יחזור וירד‪ ,‬וחוזר חלילה עולה‬
‫ויורד כגלגל החוזר‪ .‬והם המה למטה‬
‫כל חילופי הזמנים ומחול לקודש‬
‫ומקודש לחול‪ ,‬הנמשך מתהליכי‬
‫הגדלות והעליות והירידות‪.‬‬
‫ו מ ל ג ד אלו הגדלות והעליות‬
‫הקבועות‪,‬‬ ‫והירידות‬
‫המתגלגלות בגלגולי הזמן‪ ,‬ישנן עוד‬
‫וירידות‬ ‫ועליות‬ ‫גדלות‬ ‫בחי׳‬
‫המתנועעות ומתרגשות ובאות לפום‬
‫מעשי בני אדם‪ ,‬כי זה כל האדם עלי‬
‫אדמות להגבלות ולהעלות עמו‬
‫הפרצופים והעולמות בעילוי יותר ממה‬
‫שהם‪,‬‬
‫כי אף כוננו בחי׳ עליות האלו‪,‬‬
‫התלויות ועומדות לפעליהם של‬
‫בני האדם‪ ,‬בכדי לתת להם מקום‬
‫לעבודה‪ ,‬ויהיה להם לזכות באשר המה‬
‫משתתפים כביכול עמו ית׳‪ ,‬בתיקון‬
‫הבריאה‪.‬‬
 ‫עוי כיי ע׳‬ ‫אהבי*‬
‫לו‪ ,‬ואמנם כן אף מתלוית אל נשמתו‬ ‫מתחלפות ומשתנות‪ ,‬אלא קיימים‬
‫החדשה תוקף כח ועוז מעצמות‬ ‫ונשארים בקביעת תארס ובנדרם‪,‬‬
‫האימא וזיו זוהרה‪ ,‬עד שנמצא גדר סוג‬ ‫האימא נשארת בגדר אימא‪ ,‬והז״א‬
‫הז״א כאיתן האימא וכזוהרה‪ ,‬אבל לא‬ ‫בגדר ז״א‪ ,‬והנוקבא בגדרה‪ .‬עד״מ‬
‫שהז״א נהפך למהות עצמות סוג‬ ‫לאדם שאיננו משתנה ע״י הנשמה‬
‫האימא‪.‬‬ ‫יתירה שהקב״ה נותן בו ערב שבת‬
‫)ביצה ט״ז ע״א(‪ ,‬אך אין המשל דומה‬
‫ותאמור שהז״א מתחדש בסוד עיבור‬ ‫להנמשל‪ ,‬כי בהאדם אין נשמתו‬
‫הכוונה‬ ‫וגדלות‪,‬‬ ‫יניקה‬ ‫הראשונה יוצאת הימנו‪ ,‬אלא נטפלת‬
‫שחוזר ונתחדש לקדמותו‪ ,‬אלא בזיכוך‬ ‫אל הנשמה היתירה ונכללת בה‪.‬‬
‫יותר בשיעור לקבל הנשמה החדשה‬
‫עם תוספתה המרובה על העיקר•‬ ‫ובאמת מה תמוה הדבר ובלתי מובן‬
‫האיך ישאר הפרצוף כמות‬
‫ובכן גם בהאדם למטה כת גופו בחי׳‬ ‫שהיה מקודם‪ ,‬ולא יתואם אל נשמתו‬
‫הכלי המקבל את הנשמה‬ ‫כיאות‪ ,‬כגון הז״א המקבל נשמה‬
‫היתירה ג״ב מתחדש‪ ,‬וע״ד התחדשותו‬ ‫מהאימא‪ ,‬וישאר כבתחילה ענין אחר‬
‫בכל בוקר בסוד )איכה ג׳ כ״ג( חדשים‬ ‫שוגה לגמרי מענין האימא והפך ממנה‪,‬‬
‫לבקרים רבה אמונתך‪) .‬עיין פ״ח שס‪,‬‬ ‫וכיצד תזרווג נשמה לגוף אם אינם‬
‫והפר קל״ח פסחי סכמה פ׳ קל״נ(‪.‬‬ ‫שווים באיזו השוואה‪.‬‬

‫זיל•*(•‬ ‫‪tlmtM‬‬ ‫ועוד והרי בכתבי הקודש כתוב‬

‫לאמר‪ ,‬שהז״א כן חוזר‬
‫הוא התיקון הרביעי ]או החמישי[‬
‫)עיין ע״ח שער א״א פ״ו‪ ,‬ושער‬
‫הכללים פ״ב! מהד תיקוני רישא דאריך‬
‫אנפין‪ ,‬והוא סוד התנוצצות הנצח‬
‫וההוד דעתיק יומין‪ ,‬המאירים בשערות‬
‫הראש דא״א‪ ,‬לתקנן בצורתן להעשות‬
‫בבחי׳ צינורות‪ ,‬להימשך פעולותיהן‪,‬‬
‫וע״ש בחי׳ לבנוניתן ונקיותן נקראות‬
‫בשם עמר נקי כמאמר רשב״י קוצי‬
‫דשערי חוור ונקי כתאי עמרא כך איהו‬
‫בהתעברות בתוך האימא לפני עליותיו‪,‬‬
‫בסוד עיבור יניקה וגדלות‪) ,‬ע״ס שער‬
‫הכללים פ״ל(‪ ,‬והיינו ענין ההתחדשות‬
‫מהות עצמות הז״א‪.‬‬
‫והביאור‪ ,‬מה שהז״א מקבל נשמתו‬
‫החדשה מהאימא אין‬
‫הפשר שמקבל את עצמות האימא‬
‫בטהרה‪ ,‬אלא שנמשך בו נשמה חדשה‬
‫באמצעות האימא אשר כן מותאמת‬
‫צה‬ ‫ערכי ע׳‬ ‫א ה בי‬

‫עקודים‬ ‫נפי דלא אסתבך דא ברא וכי )אלרא‬

‫רכה דף קכ״ח ע״‪ ,(3‬בסוד ושער ראשה‬
‫עולם העקודים‪ 1 ,‬עשרת אורי‬ ‫ע״ע‬ ‫כעמר נקי )דראל ד מ׳(‪] .‬וערן השפרופ‬
‫הספירות עקודים תוך כלי אחד[‪.‬‬ ‫יפבאר נעזה״י ‪3‬ע׳ נפ״ע[‪.‬‬

‫עשיה ]עולם העשיה[‬

‫הנצח וההוד דע״י מתנוצצים‬ ‫והנה‬
‫בשלושת פרקיהם‪ ,‬לשלושת‬
‫עולמות אצילות בריאה יצירה‬ ‫ע״ע‬ ‫מקומות ברישא דא״א‪.‬‬
‫עשית‪.‬‬
‫פרקיהם הראשוניים‪ ,‬באזניו‪ ,‬ואולם‬
‫מפני אשר הם פנימיים‬
‫עתיק יומין‬ ‫וסיתומים בתוך הע״י‪ ,‬אף התנוצצותם‬
‫הן בהעלם רב‪ ,‬ואכן לא נזכרות אזני‬
‫הוא פנימיותו של הבתר‪ ,‬והוא הוא‬
‫הא״א‪ ,‬במנין תיקונים הללו‪ ,‬מרוב‬
‫מבתי׳ מלכותו של אדם קדמון‬
‫םיתומן‪ ,‬כפי הערך‪.‬‬
‫כאשר מתפשטת למטה להתקן‬
‫ולהעשות פרצוף להתלבש באריך‬ ‫השניים בשערות ראשו‪,‬‬ ‫פרקיהם‬
‫אנפין חיצוניותו של הכתר‪) ,‬הנה״ה‪,‬‬ ‫והוא התיקון העמר נקי‪.‬‬
‫רק הנוקבא רע״י מתלבשת בא״א‪ ,‬ואף‬
‫לא כולה כ״א הז״ת שלה[‪ ,‬בכדי לקשר‬
‫השלישים‪ ,‬בעינו‪ ,‬והוא‬ ‫ופרקיהם‬
‫פקיחא עילאה התיקון‬
‫ולקיימה‪,‬‬ ‫בא״ק‪,‬‬ ‫האצילות‬ ‫את‬
‫השישי‪.‬‬
‫ולהנהיגה‪.‬‬
‫ואמנם יש בעמר נקי ג״ב מהארת‬
‫כלומר הכתר הוא בחיי ממוצע בין‬ ‫התיקון העליון הראשון‬
‫המאציל לנאצלים‪ ,‬ונחלק‬ ‫מהגולגולתא חיורא‪ ,‬כי מהחסר דעתיק‬
‫לשתי בחי׳ כלליות‪ ,‬עתיק יומין ואריך‬ ‫יומין המתלבש בהגולגולתא מתפשטת‬
‫אנפין‪ ,‬ע״י הוא נעתק ומרומם ונבדל‬ ‫הארתו לכל שאר התיקונים‪ ,‬בהיות‬
‫בעצם כי הוא טמיר ונעלם בא״ק‪,‬‬ ‫החסד הוא יומא דכלהו‪) ,‬עיין מנוא‬
‫כלשונם ז״ל עתק שהעתיק מבריותיו‬ ‫שערים ש״ג ס״כ פ״ג(‪,‬‬
‫)ירושלמי סניגה ס״‪ 3‬ה״א‪ .‬וכר״ר ס״א ה׳(‪,‬‬
‫ואריך אנפין הוא השורש והמקור וכלל‬ ‫ענפי אדם קדמון‬
‫האצילות‪.‬‬
‫ע׳ פנים‪ ,‬וע׳ אוזן חוטם פה עין‬ ‫עיין‬
‫בבחי׳ כתר שבכל עולם ועולם‬ ‫ועד״ז‪,‬‬ ‫]אחפ״ע בקיעים בפני א״ק‪4‬‬
 ‫ערכי ע׳ פ׳‬ ‫א ה בי‬
‫צד לימין וצד לשמאל‪ ,‬אלא כולו מראה‬ ‫שתי בחי׳ הללו ע״י וא״א‪,‬‬
‫פנים מכל מקום לכל צד‪ ,‬פנים מסוד‬ ‫ע״י שבכל ערע נשאר בבחי׳ המלכות‬
‫מ״ה פנים מסוד ב״ן‪ ,‬אך פני הב״ן‬ ‫שבעולם שלמעלה ממנו‪ ,‬כמו עתיק‬
‫לערך פני המ״ה נקראים אחוריים‪,‬‬ ‫דא״ק הנשאר בבחי׳ המלכות דאוא״ס‪,‬‬
‫להיותם מאירים בפחיתות מפני המ״ה‪,‬‬ ‫וא״א הוא בחי׳ הכתר של העולם הלו‪.‬‬
‫יען הנם נוטים מעט לצד שורש הדין‬
‫כביכול‪ ,‬ואמנם עכ״ו אין נראה שמה‬ ‫והנד‪ ,‬העתיק יומין בהבנותו במבנה‬
‫שום רושם של דין כלל ועיקר‪ ,‬כי הדין‬ ‫פרצוף‪ ,‬הרי הוא התקן בהארות‬
‫נבלע בגודל שילטון המלא דשם המ״ה‬ ‫שמות מ״ה וב״ן ]כדלקמן[ לבתי׳ ימיך‬
‫שהוא רחמים גמורים‪ ,‬ואין ביכולת‬ ‫זכר ולבתי׳ שמאל־נקבה‪ ,‬וזהו נ״כ עגין‬
‫הדין להיגלות‪ ,‬אלא מראה פנים‬ ‫פנים ואחור האמור בע״י‪] ,‬כלומר‬
‫מאירים ומסבירים במתיקות לכל צד‪.‬‬ ‫פרצוף עתיק יומין הוא איחוד כמה‬
‫הארות‪ ,‬ממ״ה ומב״ן‪ ,‬ממ״ה בםוד זכר‬
‫ומב״ן בםוד נקבה‪ ,‬והיינו העשר הארות‬
‫של ספירת הכתר דמ״ה‪ ,‬וחמש הארות‬
‫העליונות של םפירת הכתר דב״ן שהן‬
‫חמש הראשונות שלה‪ ,‬ושלש הארות‬
‫הראשונות של ספירת החכמה דב״‪4‬‬
‫ש ם איבר הפנים הוא משתי‬ ‫וארבע הארות הראשונות של ספירת‬
‫משמעיות‪ ,‬משמעות האחת‬ ‫הבינה דב״ן‪ ,‬ושבע הארות הכתרים‬
‫מלשון פנימיות‪ ,‬שעל הפנים מוכרת‬ ‫דשבע ספירות התחתונות דב״ן‪ ,‬וכולנה‬
‫פנימיות מצבתו של האדם‪ ,‬אם לטוב‬ ‫התייחדו לאחד במלוא מובן המלה‬
‫אם למוטב‪ ,‬בריאותו חלישותו‪ ,‬ומצב‬ ‫והוא הוא פרצוף העתיק יומין[•‪.‬‬
‫רוחו אם הוא בישוב או בזעף‪ ,‬נוגה או‬
‫עליז‪ ,‬ובמאמר הנביא הכרת פניהם‬ ‫הפנים והאחור והימין‬ ‫ואולם‬
‫ענתה בם )ישעי׳ ג׳ ‪p‬׳(‪ .‬נופף על זה יש‬ ‫והשמאל אינם בו בהמחשה‬
‫בהם‪ ,‬והוא זיו קלסתר‪ ,‬סבר הפנים‪,‬‬ ‫כמו בפרצוף א״א‪ ,‬שהפנים היינו בחי׳‬
‫שעליהם מתוח חן ועדינות‪.‬‬ ‫פניית הפרצוף להאיר‪ ,‬והאחור היינו‬
‫בחי׳ םילוקו מלהאיר‪ ,‬וימין היינו מסוד‬
‫ג כ‪ 1‬ד מעל כל אלה נחקק בתכונת‬ ‫החסר‪ ,‬ושמאל היינו מסוד הדין‪) ,‬ע״ע‬
‫הפנים והוא שיקרנו אור‪,‬‬ ‫פנים ואחור(‪ ,‬כי בע״י באמת לא שייך‬
‫וכאשר מציגו אצל משה רבינו ע״ה‬ ‫לציין בו מקום לפנים ומקום לאחור‪ ,‬או‬
 ‫ערכי פ׳‬

‫ועפיי״ז יובן מעט קט מזעיר‪ ,‬בהמושג‬ ‫שקרן עור פניו )שמוח ל״ד ל״ה(‪ ,‬וכן‬
‫פני אדם קדמון‪ ,‬בתקדים‬ ‫אמרו חכמז״ל על פנחס שבשעה‬
‫ביאור ענין כללות א"ק‪ .‬א״ק הוא‬ ‫שהיתה רוה״ק שורה עליו היו פניו‬
‫התוצאה מההתחברות וההתאחדות‬ ‫בוערות כלפידים )יק״ר א׳ א׳(‪ .‬זאת‬
‫הקו עם הרשימו‪ ,‬ע״ד נשמה תוך גוף‪,‬‬ ‫ועוד שאף מהמצח מתנוצץ ובורק אור‬
‫פירוש‪ ,‬אור הקו הבלתי גבול ותכלית‪,‬‬ ‫רב‪ ,‬בסוד וראו כל עמי הארץ כי שם‬
‫מתלבש תוך מסגרי הרשימו כח‬ ‫ה׳ נקרא עליך וגי )מריס כ״ס י^(‪ .‬ווה‬
‫הגבולים סוד שורשי הכלים )כאשר‬ ‫שבמציאות אין נראים קירון העור‬
‫הפנאר כנר נמקומס(‪.‬‬ ‫והברקת אור המצח‪ ,‬בשביל שאין דיוקן‬
‫של האדם שלם אחר חטא אדה״ר‪,‬‬
‫ולעתיד לבוא יזדכך ו‪.‬יתקן דיוקנו‪ ,‬וע״ז והיות שכל סוגי כלים לכל מיניהם‪,‬‬
‫מושרשים בדקות ברשימו‪ ,‬לכן‬ ‫נאמר והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע‬
‫בחינות הרשימו מתוארות בשמות‬ ‫)דניאל י״כ ג׳(‪.‬‬
‫כלים‪ ,‬במושאל‪ ,‬אף שבאמת משוללות‬
‫הן מכל הצורות וד״ל‪.‬‬ ‫עשויות לגלות‬ ‫מכאן שהפנים‬
‫מפנימיותו‪ ,‬ולהאיר מהארת‬
‫נפשו לחוץ כמפורש בסוד חכמת והנה יש בחינה ברשימו שהוכנה‬
‫להפיק הארת אור הקו‪ ,‬ואולם‬ ‫הפרצוף )מוהר פ׳ יפרו(‪.‬‬
‫בזעירות‪ ,‬צורה מוקטנת לערך אור‬
‫הקו‪ ,‬כפי מה שהבחי׳ ההיא יכולה‬
‫והמשמעות השניה בשם הפנים‪,‬‬
‫לשאת‪ ,‬הבחי' הלז מתוארה בשם פני‬
‫מלשון פנייה‪,‬‬ ‫היא‬
‫א״ק על כל תיקוניהם סוד י״ג תיקוני‬
‫שע״י הפנים פונה האדם לזולתו‪,‬‬
‫דיקנא שהם בכלל הפגים‪ ,‬ע״ש שבה‬
‫לסביבו‪ ,‬והיינו‬ ‫ומתייחס ומשתייך‬
‫מופקת פנימיותה ה״ה הארת הקו‪.‬‬
‫בחושי הפנים ראיה שמיעה ריח‬
‫ודיבור‪ ,‬כלומר הנפש שוכנת במשכנה‬
‫ועוד משמעות בתוארה פנים מלשון‬ ‫ובאמצעות החושים משגיחה לחוץ‪,‬‬
‫פנייה‪ ,‬שע״י פונה הקו לחוץ‬
‫כביכול‪ ,‬ליסד דרכי ההשגחה ההנהגה‬
‫נמצא למד‪ ,‬משימות הפנים הן והעולמות‪ ,‬והיינו באמצעות חושי‬
‫להאיר‪ ,‬ולפנות‪ ,‬ע״ד משימת הפנים אוזן חוטם פה עין !והמצח[‬
‫הלב אשר היא הרגשת המרות‪) ,‬כאשר יפנארו אי״ה נפרטוס יופר‬
‫נמקומם(‪ ,‬כי כללות הפנים היא צורה‬ ‫ומשימת המוח אשר היא ההשכלה‪.‬‬
 ‫י‬
‫עדכיי פ׳‬ ‫א ה בי‬ ‫צח‬
‫להאיר ולהבהיק לעבר המקבלים‪,‬‬ ‫כללות סתומה נשגבה ונבדלה‪ ,‬ובכן‬
‫בפנימיות הרצון וחפץ אמיתי‪.‬‬ ‫מאצלת סבר זיו קלסתר‪ ,‬והוא‬
‫מצטמצם להתפרס לארבעה דרכים‬
‫ו א חו ר‪ ,‬מצד הבחינות הנמשכות‬
‫סוד ארבעת בקיעים אחפ״ע‪ ,‬ודרכיהם‬
‫ואינן‬ ‫האורות‪,‬‬ ‫אחרי‬
‫מופיע בחי׳ זיו שני חיצוניות‪ ,‬וממנו‬
‫מאירות כבר‪ ,‬ולהפך‪ ,‬הן מתחשבות‬
‫נמצאו חושי אחפ״ע‪ ,‬ומהם מסתבבים‬
‫והולכות‪ ,‬ולא מפאת פגמי תעתועי‬
‫העולמות בסדר השתלשלות‪.‬‬
‫מעשי התחתונים‪ ,‬ע״ד מסך המבדיל‬
‫מתוצאת החטאים‪ ,‬אלא כאמור מצד‬
‫ותדע בנאמנה ומנה לא תזוע‪ ,‬שעצם‬
‫שורש הדין הטבוע בתוך האורות‪.‬‬
‫הקו מצוי טמון תוך כל הזיוים‬
‫והם עד״מ לאדם‪ ,‬הפונה לזולתו מצד‬ ‫החושים והעולמות‪ ,‬והוא הוא המנועע‬
‫הפנים‪ ,‬ונפנה הימנו מאחוריו‪.‬‬ ‫כל תנועותיהם ובו׳‪ ,‬וכולם מותאמים‬
‫ומקבילים ומכוונים אליו‪ ,‬אכן הוא‬
‫פקיחא עילאה ]פקיחו דעייניז[‬ ‫טמור ונעלם בהם‪ ,‬ולא נדעהו כי אין‬
‫לנו עסק בנסתרות‪ ,‬עמוק עמוק מי‬
‫ד‪,‬ךא התיקון השישי מהו׳ תיקוני רישא‬ ‫ימצאנו‪) ,‬עיין קל״ח פמחי־ מכמה פל״נ(•‬
‫סוד‬ ‫והוא‬ ‫דאריך אנפין‪,‬‬
‫התנוצצות הנצח וההוד דעתיק יומין‪,‬‬
‫המאירים בעיני הא״א‪ ,‬לפקוח את‬ ‫פניים בפדם‪ ,‬אחוד באחור‬
‫העינים שלא תתבסינה אף לרגע‪,‬‬ ‫שינוייי זיווגים הם‪) ,‬ע״ע נהירה(‪.‬‬
‫והיינו שהשפעתן בל תפסק אפילו הרף‬
‫עין‪ .‬וזהו באמרם ז״ל שהיא עינא‬
‫פקיחא לית כסותא וליה נביגין‪ ,‬ולא‬ ‫א פדם ואחור‬
‫נאים בסוד הנה לא ינום ולא ישן שומר‬ ‫דדינו בחי׳ פנימיות האור ועיקרו‪,‬‬
‫ישראל )מהליס קכ״א ד׳(‪ ,‬ובסוד עיניך‬ ‫ובחי׳ חיצוניותו הטפלה לו‪.‬‬
‫פקוחות )ירמי׳ ל״נ י״מ(‪ .‬כי הגבינין‬
‫הלוא המה מונעים אור העין וכל‬
‫המונעים הם בבחי׳ דין‪ ,‬והרי שמה לית‬ ‫ב פנים ואחור‬
‫שום רושם דין‪ .‬וע״ב בעת קטנותו של‬ ‫בחי׳‬ ‫באורות העליונים נבחנות שתי‬
‫הז״א‪ ,‬אפילו עד שישאר בבתי׳ שינה‬ ‫כלליות‪ ,‬פנים בסוד חסד‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬עכ״פ ישנה עליו העינא‬ ‫ואתור בסוד דין‪ ,‬הפנים הם מצד מה‬
‫הפהיחא דא״א‪.‬‬ ‫שהם משימים מגמתם להיות פונים‬
 ‫ערכי• פ׳‬ ‫אהבי‬
‫מהחסר דעתיק יומין המתלבש‬ ‫לפיכך‪ ,‬כל הדרושים על סוד עירם‪,‬‬
‫בהגולגולתא מתפשטת הארתו לכל‬ ‫שהן שתים אחת בבחי׳ ימין‬
‫שאר התיקונים‪ ,‬בהיות החסד הוא‬ ‫ואחת בבחי׳ שמאל‪ ,‬וכן הגוונים שבהן‪,‬‬
‫יומא דכלהו‪) ,‬עיין מבוא שערים ש״ג ס״ב‬ ‫סומק אוכם וירוק‪ ,‬עולה על בחי׳‬
‫פ״ג(‪.‬‬ ‫העינים שלמטה ממנו‪ ,‬משא״כ העינא‬
‫הפקיחא היא העינא דרישא דא״א‪,‬‬
‫תרין כחד שקילן‪ ,‬ולית שמאלא בהאי‬
‫‪nbwn‬‬ ‫א פרצוך‬ ‫עתיקא‪ ,‬וכן אין בה שום גוון מלבד‬
‫ה ע ש ר ספירות יחד הנה תבנית‬ ‫לבנונית‪) .‬עיין אלרא רבה דף קכ״ס ע״‪.(3‬‬
‫שלימה‪,‬‬ ‫קומה‬ ‫כללות‪,‬‬
‫הכוללת בקרבה כללים רבים‪ ,‬הכלולים‬ ‫ו ה נ ה הנצח וההוד דע״י מתנוצצים‬
‫מפרטים רבים‪ .‬המשמעות של קומה‬ ‫בשלושת פרקיהם‪ ,‬לשלושת‬
‫שלימה היא‪ ,‬סדר ההנהגה הכללות‪,‬‬ ‫מקומות ברישא דא״א‪.‬‬
‫לכל העולמות כולם‪ ,‬כמבואר במאמר‬
‫פתח אליהו )הקדמה לתיקו״ז(‪ ,‬ונקראת‬ ‫פרקיהם הראשוניים באזניו‪ ,‬ואולם‬
‫פרצוף השלם‪,‬‬ ‫מפני אשר הם פנימיים‬
‫וסיתומים בתוך הע״י‪ ,‬אף התנוצצותם‬
‫הנה בהעלם רב‪ ,‬ואכן לא נזכרות אזני‬
‫קומתו‬ ‫ב פרצוף‪,‬‬ ‫הא״א בתוך מנין התיקונים הללו‪ ,‬מרוב‬
‫שיעור כמות מדרגותיו‬ ‫סיתומן‪ ,‬לפי הערך‪.‬‬
‫מעליונותו עד תחתוגיותו‬
‫המשתלשלות זו מזו‪ ,‬בחי׳ ראש וסוף‪,‬‬ ‫פרקיהם השניים בשערות הרישא‪,‬‬
‫כלומר מהמדרגה הגבוהה הקרובה‬ ‫הוא התיקון עמר נקי‪,‬‬
‫להשורש‪ ,‬ער מדרגה הנחותה הרחוקה‬ ‫הרביעי ]או החמישי( מ הי תיקוני‬
‫במאוד מהשורש ומתפשטת ביותר‬
‫כלפי מטה‪.‬‬
‫השלישים‪ ,‬בעיניו‪ ,‬והוא‬ ‫ופרקיהם‬
‫התיקון הפקיחא עילאה‪.‬‬
‫ג פרצוף‪ ,‬בחי*׳ עכייו‬
‫היינו שיעור כמות מדרגות כליו‬ ‫יש בהפקיחא עילאה ג״כ‬ ‫ואמנם‬
‫אורותיו ולבושיו‪ ,‬המתלבשים‬ ‫מהארת התיקון העליון‬
‫זה בתוך זה‪ ,‬כגון שלש בחי׳ הכלי‪,‬‬ ‫מהגולגולתא חיורא‪ ,‬כי‬ ‫הראשון‬
 ‫עך ‪ 2‬י ‪fg‬‬ ‫א ה ם‬ ‫‪p‬‬

‫אימא‪ .‬חגתנה״י־זעיר אנפין‪ .‬מלכות־‬ ‫פנימי חיצון ותימן‪ ,‬וכנון אור פנימי‬
‫נוקבא‪.‬‬

‫ו ב ד ק ו ת יותר‪ ,‬כל פרצוף ופרצוף‬ ‫י פרצוף‬

‫מתחלק לשני פרצופים‪,‬‬
‫הכתר‪ ,‬לעתיק יומין ואריך אנפין‪.‬‬ ‫כל אור כאשר העמד בכושר להיות‬
‫חכמה וישראל סבא‪ .‬בינה ותבונה‪ .‬זעיר‬ ‫סיבה שלימה ומפורטת ראויה‬
‫אנפין‪ ,‬לישראל וישרון‪ .‬מלבות‪ ,‬ללאה‬ ‫לסבב את מסובבה‪ ,‬הרי הוא בבחי׳‬
‫ורחל‪.‬‬ ‫פרצוף )עיין קל״ס ס״ח פס״ג‪ ,‬פסו״ל ס׳‬
‫נ״ט(‪.‬‬
‫ודפשר‪ ,‬בעולם התיקון נתחדשו‬
‫הספירות כנ״ל ונתגלו‬ ‫פרצוף‬ ‫ה‬
‫בפרטיותן סוד הפרצוף‪ ,‬כאשר בל‬
‫הפרצופים המה מתיקוני היסודיים‬
‫פרצוף ופרצוף מתפשט לכל חלקיו‬
‫התיקון‬ ‫שבעולם‬
‫ותנאיו‪ ,‬להתודע ולהגלות בעשרת‬
‫]ברודים[‪ ,‬והיינו אשר גם ספירות‬
‫אורותיו עם תרי״ג הארות‪ ,‬עם תוספות‬
‫יחידות‪ ,‬ויש המאוחדות יחד‪ ,‬התפתחו‬
‫הארות דהארות‪ ,‬בשיעור ששיערה‬
‫בכושר רב‪ ,‬עד כדאי וראוי אף לשמש‬
‫המחשבה העליונה‪ ,‬בהיכר את מלוא‬
‫בתור הנהגה ושליטה בפני עצמן‪ ,‬כ״א‬
‫עביו‪ ,‬ומלוא קומתו‪ ,‬ובהתקשרות‬
‫לפי בחינתה‪ ,‬בלי שיתוף עם עוד‬
‫מדרגותיו אלו באלו‪ ,‬והתרכבותן‪,‬‬
‫ספירות אחרות‪ ,‬בבחי׳ קומה שלימה‪,‬‬
‫להאיר בסדר אחד ישר‪ ,‬לפי ההנהגה‬
‫ולזאת נקראות פרצופים‪ ,‬ע״ד פרצוף‬
‫בסוד דמות אדם‪.‬‬
‫השלם‪ .‬מהם זכרים מסוד שם מ״ה‬
‫ומהם נקבות מסוד שם ב״ן‪] ,‬והאמור‬
‫ועיקרו מאיר בתוכו‪ ,‬היא ההנהגה‬
‫שבכל פרצוף ופרצוף בפ״ע מובחנים‬
‫האחת הכללית העמוקה‪,‬‬
‫מ״ה וב״ן‪ ,‬עכ״פ מהם בחי׳ המ״ה‬
‫המנהגת כל פרטיו כ״א לפי ענינו‪,‬‬
‫העיקר‪ ,‬ומהם בחי׳ הב״ן העיקר‪ ,‬וזהו‬
‫ולהחזירם אל האמת‪.‬‬
‫כשהדו״ן אינם בהזדווגות‪ ,‬אבל‬
‫בהזדווגותם אזי הדכר יובחן בכללותו‬
‫הלוא בכל ספירה וספירה‬ ‫וא״ת‬ ‫היא כח המ״ה‪ ,‬והנוקבא בכללותה כח‬
‫גנוזות כל הבחי׳ מבלי שתבחן‬
‫הב״ן )וע״ע זיווג ד״ה ונאמת([‪.‬‬
‫של פרצוף‪ ,‬בנודע עג‬ ‫באופי‬
‫ההתכללות‪.‬‬ ‫ואלך הן‪ ,‬כתר‪ .‬חכמה־אבא‪ .‬בינה־‬
 ‫ערכי פ׳ צ׳‬
‫התייחסיות חמש מדרגות הנפש אל‬
‫האדם‪ ,‬כל מדרגה ומדרגה כפי הערך‬
‫הנערך לפניו י ת‪ /‬ובהתלבשות בבחי׳‬
‫הצלם השייך אליה‪,‬‬
‫אמנם בפרטיותן בהיותן משמשות‬
‫חאת היא עבודת האדם בקיום‬
‫המצות‪ ,‬לתקן בחינות הצלם‬
‫)שהם מסוד הניצוצין המתבררים‬
‫מהתהו(‪ ,‬אשר לפום תיקונם כן‬
‫מופיעות אליו מדרגות נפשו‪.‬‬
‫ועדי! באורות העליונים‪ ,‬ישנם להם‬
‫סודי בחי׳ הצלם אשר בתוכם‬
‫מתלבשים בעת הופעותיהם אל הכלים‪.‬‬
‫)עיין ע״ח שער הצלם ס״א(‪.‬‬
‫צלם אלקים‬
‫האדם נקרא צלם אלקים‪ ,‬יען שהוא‬
‫מראה כל מה שאפשר להשיג‬
‫בהארת זיו כבודו ית׳‪ ,‬כי מבחינים בו‬
‫עשר הספירות לכל פרטיהן אשר הן‬
‫הנה כחות אלקות‪ ,‬והאדם הוא תולדה‬
‫מהן כאחר‪ ,‬צלם כולל‪.‬‬
‫ולעמוד בתוך הגוף‪ ,‬אף שהמה‬
‫צלם הקדה חשמל‬
‫הוא בחי׳ אור לבוש‪ ,‬המקיף את‬
‫האדם בתור מלבוש בכדי‬
‫לשמרו‪ ,‬וחשמ״ל גימטריא מלבו״ש‪,‬‬
‫)עיין ע״ח שער הצלם פ״‪.(3‬‬
‫א ה מ‬
‫התשובה מ ה‪ ,‬דהאמור שבכל‬
‫ספירה גנוזות כל הבחי‪/‬‬
‫זהו רק בהעלם נמרץ‪ ,‬ואינן ניכרות בה‬
‫כ״א החלק העצמי שבספירה הלז‪,‬‬
‫בבחי׳ פרצופים‪ ,‬כן מאירות בהם כל‬
‫הבחי׳ בגילוי‪.‬‬
‫צבאו״ת‬
‫עיימ ערכי שמות הק׳‬
‫?רירויוייח‬
‫‪8888881‬‬
‫‪mm‬‬ ‫‪I I‬‬
‫עיין ערכי שמות הק׳‬
‫בסוד‪ ,‬אך בצלם יתהלך איש )מהליס‬
‫ל״ס(‪ ,‬והוא כה רוחני קודש בו‬
‫מתלבשת הנפש כדי שתתאפשר לבוא‬
‫מציאיות הפכיות‪.‬‬
‫והיות שהנפש היא בעלת חמש‬
‫מדרגות הקרויות נפש רוח‬
‫נשמה חיה יחידה‪ ,‬כמו״ב הצלם הוא‬
‫לעומתן בעל חמש בחי׳ המאפשרות‬
 ‫ערכי צ׳‬
‫מדריגות הנחותות מכל אחת משלש‬ ‫צל״ם ]מל״ץ[ פוחיין הזע^ד‬
‫הבחי׳‪ ,‬היורדות ונכנסות בתוכיות הז״א‬ ‫«נ מ ק‬
‫בסוד נשמה פנימית‪ ,‬נמדדות בבחי׳‬
‫בד»גמל חודשי היניקה של הז״א הרי‬
‫נה״י‪ ,‬והמדריגות הגבוהות שבהן‪,‬‬
‫הוא הולך ומזדמן להשתלם‬
‫הנשארות מחוץ הז״א ומקיפות אותו‬
‫לבחי׳ גדלותו‪ ,‬והיינו בכח הישראל‬
‫ממעל לו להאירו ולשמרו‪ ,‬נמדדות‬
‫סבא והתבונה הממשיכים אליו‬
‫בבחי׳ חג״ת ובאופי מקיפיו ראשונים‪,‬‬
‫תיקוניהם לשמש בו בתור מוחותיו עדי‬
‫והמדריגות הגבוהות מעל גבוהות‬
‫עד להגיעו בבחי׳ הגדלות‪) ,‬ע״ע יניקה(‪.‬‬
‫המקיפות ממעל מקיפיו הראשונים‪,‬‬
‫נמדדות כבחי׳ כחב״ד ובאופי ‪vsfju‬‬
‫שניים‪,‬‬ ‫ותיקוניהם האלו כמות שהם‬
‫ממקור מחצבתם המה‬
‫ו ש ל ש מדריגות אלו הן הנה סודי של‬ ‫ארבע בחי׳‪ ,‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬ודעת‬
‫האותיות צל״ ם ]מל״ץ[‪.‬‬ ‫המחולקת לחמשה חסדים וחמש‬
‫גבורות‪.‬‬
‫מדרייגות הנחותות בחי׳ נה״י‪ ,‬הן‬
‫סוד צי‪ ,‬כי בשלושת‬ ‫ובהתמשכותם כלפי מטה נאצלים‬
‫פרקיהם ממלאים ספירות הז״א בסוד‬ ‫לבושים‬ ‫למענם‬
‫נשמה פנימית‪ ,‬ובהם נשלם לתשע‬ ‫מחיצוניות נה״י של היסו״ת בכדי‬
‫ספירות ע״י תוספות חב״ד‪ ,‬אשר‬ ‫גודל עילויי‬ ‫כי לרוב‬ ‫להלבישם‪,‬‬
‫מתחילה היה רק בעל ו״ק חג״ת גה״י‪,‬‬ ‫ההם אין ביכולת הז״א‬ ‫התיקונים‬
‫וכל אחת מהתשע כלולה מעשר‪ ,‬ויחדו‬ ‫לסבלם‪ ,‬לולא כיסויי הלבושים‪ ,‬החכמה‬
‫עולות לתשעים גימטריא אות הצ׳ של‬ ‫הולבשה בלבוש הנאצל מהנצח‪ ,‬הבינה‬
‫הולבשה בלבוש הנאצל מההוד‪ ,‬וחסדי‬
‫הדעת וגבורותיה הולבשו יחד בלבוש‬
‫ומדריינות הגבוהות בחי׳ חג״ת‬ ‫אחד הנאצל מהיסוד‪ ,‬ומאז מטעם‬
‫מקיפיו הראשונים‪ ,‬הן‬ ‫מלבושם‪ ,‬מובחנים רק לשלש בחי׳‪.‬‬
‫סוד ל׳‪ ,‬כי בהיותן מרוממות‬
‫מהתלבשות בתוך הז״א‪ ,‬הרי ממילא‬ ‫ובמיידוד הקבלה אשר מודד כל‬
‫נשארות כאשר הובחנו מאז מטעם‬ ‫במדורות עשר ספירות‪,‬‬
‫מלבושם‪ ,‬לשלש כנ״ל‪ ,‬וכל אחת‬ ‫אף כללות תיקונים הללו אשר הובחנו‬
‫מהשלש כלולה מעשר‪ ,‬ויחדו עולות‬ ‫לשלש בחי׳ נמדד בסוד ע״ם‪ .‬והיינו‬
‫?נ‬ ‫אהבי‬
‫בחי׳ המלכות הנמצאת ביחד עם הז״א‬ ‫של‬ ‫לשלושים גימטריא אות הלי‬
‫בתמידית מאז התחלת תהליכי התיקון‪,‬‬ ‫הצל״ם‪.‬‬
‫בשלבי הקיפול עיבור ויניקה‪ ,‬כי עיקר‬
‫ענין המצאותה עמו הוא מתיקוני הז״א‪,‬‬ ‫ו ה מ ד רי ג ו ת הגבוהות מעל גבוהות‬
‫והיינו מגמת ספירות הז״א אל הנוקבא‬ ‫בחי׳ כחב״ד מקיפיו‬
‫להיות בצוות עמה‪ ,‬אשר ע״י מגמה זו‬ ‫השניים‪ ,‬הן סוד מ‪ /‬כי בהן עוד‬
‫הוקבעו בסדר שלושת הקוים בסוד‬ ‫מתנוצץ מעין אודם הגדול הקדום מדם‬
‫רשות היחיד‪ ,‬ואכן המלכות הז״א‪,‬‬ ‫התכסותן בתוך הלבושים שנאצלו‬
‫היינו בגין המלכות כשלעצמו לפרצוף‬ ‫מחיצוניות נה״י דיסו״ת‪ ,‬כאשר היו‬
‫ארבע כנ״ל‪ ,‬ומצד ההתכללות כל אחת‬
‫מעשר עולות לארבעים גימטריא אות‬
‫וכבר התבאר שישנן בהדרגות הז״א‬ ‫הם׳ של הצל״ם‪.‬‬
‫שתי גדלות‪ ,‬ראשונה ושניה‬
‫)ע״ע גדלות ראשון ושני מ״א(‪ ,‬והיינו‬ ‫המלכות מכללות התיקונים‬ ‫ובחי׳‬
‫לאמר‪ ,‬בגדלותו הראשונה נמשכים‬ ‫במידור בחי׳ ע״ם‪ ,‬היא סוד‬
‫אליו תיקוני המוחין רק מהיסו״ת‬ ‫דמות של הצל״ם‪.‬‬
‫ראשונים ע״י מלכותם הן היסו״ת‬
‫שניים‪ ,‬ומהם מחיצוניות גה״י של‬ ‫ואולם לא נמשכה בחרא מחתא עם‬
‫היסו״ת השניים נאצלו לבושי תיקוני‬ ‫הצל״ם‪ ,‬מפני שבכל אותו‬
‫המוחין‪ ,‬והם המה צלמו הראשון‪ ,‬וצ׳‬ ‫הפרק עת המשכת הצל״ם כדי לבנות‬
‫של הצל״ם היא נשמתו הפנימית‪ ,‬והל׳‬ ‫הז״א בשיעור להעמד על מכונו‬
‫היא המקיף הראשון‪ ,‬והם׳ היא המקיף‬ ‫בגדלותו‪ ,‬עודנה מלכות הז״א מקופלת‬
‫בסוד תלת גו תלת )ע״ע קיפול מלי‬
‫אדן אנסין(‪ ,‬כ״א לאחרי ככלות בנית‬
‫ובגדלותו השניה הרי נמשכים אליו‬ ‫בגינו של הז״א כראוי וכנכון במוחותיו‬
‫תיקוני המוחין מאבא‬ ‫דגדלות‪ ,‬אזי מלכותו גשתלשלת למטה‬
‫ואימא עילאין וע״י מלכותם הן היסו״ת‬ ‫להבנות מאחורי נה״י שלו‪ ,‬מסוד דמות‬
‫הראשונים‪ ,‬ומהם מחיצוניות גה״י של‬ ‫הצל״ם‪ ,‬בסוד הפסוק )כראשית א׳ כ״ס‬
‫היסו״ת הראשונים נאצלו לבושי תיקוני‬ ‫נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪) ,‬עיין ע״ת‬
‫המוחין‪ ,‬והם המה צלמו השני העילאי‪,‬‬ ‫שער דרושי הצלם דרוש א׳(‪.‬‬
‫והצ׳ היא בפנימיותו‪ ,‬ול״ם הן שני‬
‫מקיפים כנ״ל‪,‬‬ ‫הז״א זאת‪ ,‬היא מלבד סוד‬ ‫ומלכות‬
 ‫ערכי צ׳‬ ‫אהם‬ ‫פד‬
‫הראשון נכנם בפנימיותו ונכלל בהצ׳‬ ‫ואז היסו״ת השניים כבר לא נזקקים‪,‬‬
‫של הצל״ם השני הנתונה בתוכי כנ״ל‪,‬‬ ‫ובכן אינם עולים בשם כלל‪,‬‬
‫ול׳ של הצל״ם השני שנעשתה למ׳‬ ‫ונכללים במקורם ביסו״ת הראשונים‪.‬‬
‫ומקיף שני‪ ,‬חוזרת כקדמותה לל‪/‬‬
‫להיות לו למקיף ראשון‪ ,‬ועוד נמשכת‬ ‫וסדר המשכת צלמו השני העילאי‬
‫הם׳ של צל״ם השני למקיף שני‪.‬‬ ‫עדי הגיעו לגדלותו השניה‪,‬‬
‫היא ע״פ משטר סדרי ההדרגה‪ ,‬בדרך‬
‫צמצום אור אק סוף ב״ה‬ ‫כניסת המקיפים להעשות פנימיים‪ ,‬וזה‬
‫התלם‪ ,‬הל׳ המקיף הראשון‪ ,‬של‬
‫דיות שיכולותיו השפעותיו ופעולותיו‬ ‫הצל״ם הראשון‪ ,‬שנמשך מהיסו״ת‬
‫ית׳ הרי הנה בלתי גבולות‬ ‫הראשונים ע״י יסו״ת השניים‪ ,‬אף היא‬
‫ותכליות‪ ,‬ומשוללות מכל הצורות‬ ‫נכנסת בתוכיות הז״א בפנימיותו‬
‫והתארים‪ ,‬לפיכך לא היה באפשרות‬ ‫ומתאחדת עם הצי פנימיותו הקדומה‪,‬‬
‫שיאצל מהן שום נאצל שאי יכולת‬ ‫והיו לאחת‪ ,‬וממילא תבוחנה שתיהן‬
‫להכילן ולסובלן‪ ,‬והיו נתבטלו כנר תוך‬ ‫לצ׳ אחת‪ ,‬ואזי הם׳ המקיף השני‪,‬‬
‫אבוקה‪.‬‬ ‫נעשית לל׳ ומקיף ראשון‪ .‬ובכן נמשך‬
‫לו תוספות מוחין חדשים מאו״א‬
‫עד״פ לאדם בהתחכמו והתבוננותו‬ ‫עילאין ע״י היסו״ת הראשונים‪ ,‬הל׳ של‬
‫בהשכלה עמוקה ונפלאה‬ ‫צל״ם השני להעשות לו לם׳ ומקיף‬
‫ודעתו מתקשרת בה‪ ,‬אזי בשעה‬ ‫שני‪ ,‬כי הצ׳ של צל״ם השני נתונה‬
‫הרוממה ההיא לא יתנוצץ בקרבו‬ ‫מכבר בתוך הם׳ של הצל״ם הראשון‪,‬‬
‫השכלה נמוכה ופחותה‪ ,‬או עד״מ‬ ‫)עיין קיצור הכווממ לכמורמח״ל דף מ‪/‬‬
‫בשעת מצב רוח מרומם של ששון‬ ‫מ״ה(‪ .‬ולאחרי כן המ׳ של הצל״ם‬
‫ושמחה לא יתרגש רגש שמחה‬ ‫הראשון הגעשתה לל‪ /‬גם היא נכנסת‬
‫ממציאת קיסם וכדומה‪ ,‬שרגש שמחה‬ ‫ומתאחדת עם‬ ‫בפנימיות הז״א‬
‫קטנה נתבטלת תוך ההרגשה של‬ ‫פנימיותיו הקדומות‪ ,‬וממילא תבוחנת‬
‫עמהן לצ׳ אחת‪ .‬ומעתה הניע הז״א‬
‫לגדלותו השני ממש‪] ,‬ולא רק בבחי׳‬
‫עד״ז ויותר לאין קץ‪ ,‬בנמשל‪ ,‬לא היה‬ ‫תוספות כנ״ל[‪ ,‬שהרי כבר קונה‬
‫נתינת מקום לשום דבר זולתו‪,‬‬ ‫לעצמותו כללות צל״ם השני שהוא‬
‫ואפם בלעדו‪ ,‬כי אור האין סוף ב״ה‬ ‫מתיקוני או״א עילאין הנמשך ע״י‬
‫השפעותיו‬ ‫יכולותיו‬ ‫כה‬ ‫]הוא‬ ‫יסו״ת הראשונים‪ ,‬כי כל הצל״ם‬
 ‫ערכי צ׳‬
‫הבדלות לגבי אואסב״ה שגם בהיותו‬
‫בבחי׳ הצמצום‪ ,‬מאוח! הוא תוך‬
‫האצילות‪ ,‬שהרי הוא הוא חיותה‬
‫והתהוותה תמיד מאץ ליש‪.‬‬
‫צמצם הבורא ב״ה את אורו‬
‫וכן ענץ הצמצום מעוה״ז הגשמי אינו‬
‫כפשוטו ח״ו‪ ,‬ולא כאלו ששגגו‬
‫וטעו וסלפו השיטה שהקב״ה סילק‬
‫עצמו ומהותו ח״ו מעוה״ז‪ ,‬בטענה‬
‫שאין כבודו לימצא תוך גשמיים שפלים‬
‫בלתי נכבדים והנבזים‪ ,‬רק משגיח‬
‫עליהם מלמעלה בהשגחה פרטית‪ ,‬כי‬
‫איהו ממלא כל עלמין )רע״מ ס׳ פנפש‬
‫לף רכ״ה ע״א(‪ ,‬כמ״ש הלא את השמים‬
‫ואת הארץ אני מלא נאום ה׳ )ירמי׳‬
‫כ״ג(‪ ,‬ואומר אם אסק שמים שם אתה‬
‫ואציעה שאול הנך‪) ,‬פהלים קל״נו ח׳(‪.‬‬
‫ולקרב קצת אל השכל‪ ,‬עד״מ‬
‫כשאדם מצייר בדעתו איזה‬
‫דבר שראה או שרואה הנה כל גוף‬
‫עצם הדבר ההוא גבו ותוכו ותוך תוכו‬
‫כולו מצוייר ברעתו ומחשבתו מפני‬
‫שראהו כולו או שרואהו‪ ,‬ונקראת‬
‫שדעתו מקפת על הדבר ההוא והדבר‬
‫ההוא מוקף בדעתו ומחשבתו‪ ,‬אמנם‬
‫אינו מוקף בפועל ממש‪ ,‬רק בבחי׳‬
‫דמיון מחשבת האדם ודעתו הדבר‬
‫מוקף‪ ,‬שכן מחשבתו של אדם מוגבלת‬
‫ולא שייך שתקיף בפועל ממש את‬
‫הדבר‪ ,‬אבל הקב״ה דכתיב ביה כי לא‬
‫מחשבותי מחשבותיכם )ישעי׳ דה(‬
‫ופעולותיו[ היה מאיר ומבהיק בלי קץ‬
‫ותכלית‪ ,‬כשמו כן משמעו אור שאץ לו‬
‫לזאת‬
‫והסתירו‪ ,‬כדי שיהא אפשרות‬
‫להתאצל האצילות‪.‬‬
‫אמנם הצמצום לא היה כפשוטו‪,‬‬
‫כלומר שנסתלק אור הא״ם‬
‫ח״ו‪ ,‬כי באמת לית אתר פנוי מניה‬
‫)פיקו״ז פ׳ ר׳ז(‪ ,‬ואם הצמצום היה‬
‫כפשוטו א״כ הרי יש בחי׳ מקום דלאו‬
‫איהו תמן‪ ,‬אלא ענין הצמצום‪ ,‬שנתעלם‬
‫האור מהיות בבחי׳ גלוי ונראה מורגש‬
‫ומושג‪ ,‬אלא להיות כאופן מכוסה‬
‫מובדל ונעלם‪.‬‬
‫וייובן עד״מ לחכם גדול הבקי באיזו‬
‫מסכתא עם כל עניניה וסברות‬
‫הקושיות‬ ‫שבה‪ ,‬וכל‬ ‫והשכלות‬
‫והתירוצים לעומקן ולאשורן הכל תפוס‬
‫אצלו באר היטב ודמי ליה כמאן‬
‫דמנחא בכיסיה‪ ,‬ובכן גם בשעה שחוזר‬
‫רק על לשון הגרסא לבד‪ ,‬גלויים‬
‫וידועים ונסקרים במחשבתו כל עומק‬
‫השכל שבגרסא‪ ,‬ברם לזולתו השומע‬
‫ממנו לשון גרסתו נעלם כל העמקות‬
‫אף‬ ‫שבגרסא‪,‬‬ ‫השכל‬ ‫והרחבת‬
‫שבאותיות הגרסא באמת גנוזות כל‬
‫העומק‪ .‬ואם הוא כך במשל האדם‬
‫ששכלו מוגבל כש״כ וק״ו עד אץ קץ‬
 ‫יש‬
‫ועולם לפום שיעורא דיליה‪ ,‬הוא‬
‫הנקרא אור הממלא כל עלמין‪ ,‬שנמשך‬
‫אח״ב והאיר ובא בפנימיותם בגילוי‬
‫והשגה[‪) ,‬עיין שער היפוד והאמונה פ״ז(‪.‬‬
‫לא הצטמצם אור האסב״ה‬ ‫ואולם‬
‫מכל כל‪ ,‬כי נשאר הימנו בחי׳‬
‫הרשימו‪.‬‬
‫פו ך דבר בהצמצום הוכן וניתן בחי׳‬
‫מקום למציאות בל המציאויות‬
‫לכל מקריהן הנהגותיהן והכשריהן הן‬
‫לטוב הן למוטב‪ ,‬שכן בהצמצום בבר‬
‫משוער שיעור המציאויות שימצאו רכל‬
‫תולדותיהן‪ ,‬לתת להן בחי׳ מקום‬
‫המספיק לכולנה‪ ,‬וגם תיקוניהן הסופי‬
‫שהוא סוד גילוי יחודו ית׳ שיתגלה‬
‫במהרה בימינו‪ .‬אף כי הוא לכאורה‬
‫הפך הצמצום‪ ,‬אכן האמת היא שעל פי‬
‫הכוונה הזאת נעשה הצמצום בסוד אין‬
‫כל חדש תחת השמש )קהלת א׳ ס‪/‬‬
‫ועיין קל״פ פפפי פכמה פמפ ל׳ ה״נ(‪.‬‬
‫צמצום אוד האיין סוף‪ ,‬בנקודת‬
‫ה מד ט אמצזןית שנו‬
‫גנוזות‬ ‫היו‬ ‫ספירות‬ ‫הע שר‬
‫באואסב״ה‪ ,‬היינו תחלת‬
‫שורשן הנעלם‪ ,‬וכמו בספירות נאמר‬
‫שכתר מקיף את כל תשע הספירות‬
‫וחכמה מקפת השמונה וכו׳‪ ,‬עד״מ‬
‫לגלדי בצל‪ ,‬והמלכות היא הנקודה‬
‫ערכי צ׳‬ ‫אהבי‬
‫מחשבתו וידיעתו שיודע כל הנבראים‬
‫מקפת כל גברא ונברא מראשו ועד‬
‫תחתיתו תוכו ותוך תוכו הכל בפועל‬
‫ממש‪ ,‬כלומר שהרי ידיעה זו של‬
‫הקב״ה היא היא חיותם והתהוותם‬
‫מאין ליש‪.‬‬
‫נמצא שידיעתו היא בכל מקום‪,‬‬
‫והוא ודעתו אחד)רמב״ס יסוזי‬
‫הפורה ס״נ ה״י(‪ ,‬וזהו לית אתר פנוי‬
‫מניה לא בעילאין ולא בתתאין)מיקי׳ז‬
‫פ׳ ג״ז(‪ ,‬וברע״מ >פ׳ פנפס דף רכ״ה ע״א(‬
‫איהו תפוס בכולא וכו׳ ולית קורבא‬
‫ו ה מ ע נ ה שאין כבודו לימצא תוך‬
‫שפלים ונבזים זוהי טענה‬
‫כוזבת שאע״ג דאיהו ממלא כל עלמין‬
‫אינו נתפס בהם פ׳ אינו מקבל שום‬
‫שינוי מהם ואינו מתפעל מהם‪ ,‬כדכתיב‬
‫גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום‬
‫יאיר כחשיבה כאודה )פהלים קל״פ(‪,‬‬
‫וזהו ברע״מ )שס( לית מאן דתפום ביה‪.‬‬
‫ומה שמובא ברע״ט )שם( איהו סובב‬
‫על כל עלמין‪ ,‬אין הפשר סובב‬
‫ומקיף מלמעלה ובעולמות עצמם אין‬
‫הוא נמצא ח״ו‪ ,‬אלא ר״ל שאיננו‬
‫בפנימיותם בבחי׳ גילוי והרגשה‪ ,‬אלא‬
‫בהעלם והסתר שאין העולמות משיגים‬
‫אותו‪ ,‬וזהו בחי׳ סובב ומקיף‪] ,‬והשפעת‬
‫זיו האור וחיות שכן מושג בכל עולם‬
 ‫צ׳ ה׳‬

‫הפחותות משלימות תכליתם‪ ,‬וע״י‬ ‫האמצעית מוקפת תוך כולנה‪ ,‬עד״ז‬

‫התורה ומצותיה ישתלמו‪.‬‬ ‫נאמר ג״כ בספירות הגנוזות בלשון‬
‫מושאל )שבאמת לא שייך שם‬
‫מדריגות חיו( שבחי׳ המלכות היינו‬
‫צנוד ]קו הא״ס יורד בו[‬ ‫בחי׳ כח הגילוי‪ ,‬היא הנקודה‬
‫הקו בעצם‪ ,‬הוא אור בלי גבול‬ ‫האמצעית‪ ,‬ובה היה הצמצום )עיין מ׳‬
‫ותכלית בלתי מושג כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫שערי גן עדן אורת צדיקים פפס כ׳ לרך מ(‪.‬‬
‫הוא המשכת מהות ועצם האור הא״ס‪,‬‬
‫אך רצונו ית׳ הוא שהאור יופיע אל‬ ‫ועיי״ל בהקדים ביאור הצמצום‪ .‬לפני‬
‫הרשימו באופן של קו בשיעור במרה‬ ‫היה‬ ‫האצילות‬ ‫האצלת‬
‫ובמשקל אשר קבע לו‪ ,‬ובחי׳ ההגבלה‬ ‫האואסב״ה מאיר ומבהיק‪ ,‬לפיכך לא‬
‫המגבלת האור‪ ,‬שבה עובר ויורד האור‬ ‫היה במציאות שיאצל שום נאצל‪ ,‬שאין‬
‫עד שמצטייר לציור קו היא הנקראת‬ ‫יכולת להכיל ולסבול האור ההוא‪ ,‬והיו‬
‫נתבטלין כנר תוך אבוקה‪ ,‬ולזאת‬
‫נתעלם האור ונסתתר מהיות בבחי׳‬
‫גילוי ומושג‪ ,‬אלא להיות מכוסה‬
‫ומופלא‪.‬‬

‫מ בן מזה‪ ,‬שבאיכותו ומהותו ב״ה‪,‬‬

‫‪II‬‬ ‫ל‬
‫אין צריך הצמצום‪ ,‬מפני שאינן‬
‫מקרא משנה תלמוד וקבלה‪ ,‬כנגד‬ ‫ע״ע‬ ‫בגדר מושג כלל וכלל עד שלא שייך‬
‫ארבעת עולמות אבי״ע‪,‬‬ ‫לומר שהוצרך לצמצום‪ ,‬אך באמתת‬
‫מציאותו בהכרח‪ ,‬סוד יחודו‪ ,‬שהוא‬
‫ואין זולתו ואפס בלתו‪ ,‬בבחי׳ זו הוצרך‬
‫סוד הצמצום‪ ,‬וזהו בנקודת המרכז‪,‬‬
‫בחינת פתיחה וגילוי והמשכה‬ ‫הוא‬ ‫)יעיין הגהות צמיז מבו״ש ס״א פ״א‪ (,‬ואם‬
‫מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫שגיתי ה׳ יכפר בעדי‪.‬‬

‫קו האץ ם‪1‬ךן‬ ‫צמצום הנכראים‬

‫שאור האין סוף ב״ה צומצם‬ ‫לאחר‬ ‫הנבראים נגררה בהגבלות‪,‬‬ ‫מציאות‬
‫כדי לתת בחי׳ מקום להאצלת‬ ‫מסוימות‪,‬‬ ‫ובתכונות‬
 ‫ערביי פ׳‬ ‫א ה בי‬
‫ונוסף לזה‪ ,‬הקו מאיר את עצם‬ ‫האצילות והעולמות‪ ,‬אד המקום‬
‫הרשימו ומזכבהו‬ ‫הצמצום הלז היה פנוי מהאור הא״ס‪,‬‬
‫עילוי אחר עילוי עד אין סוף‪.‬‬ ‫ונשאר אך בחי׳ הרשימו לבד‪ ,‬שממנו‬
‫יתהוה שורשי מציאות הנמצאים‪.‬‬
‫ו ורשימו דדך התחברותם‬
‫ודרות שרצונו ית׳ הוא‪ ,‬להטיב‬
‫הרשימו קדם את הקו‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫להנמצאים תכלית ההטבה‪,‬‬
‫רושם מאור האין סוף‬ ‫לא הספיק להטיבם רק בבחי׳ האור‬
‫הקדום אשר הצטמצם לתת מקום‬ ‫הא״ם הקדום שהצטמצם והתעלם‪,‬‬
‫להעמדת העולמות‪ ,‬והקו נמשך לאחרי‬ ‫שיהיה מקיף עליהם מחוץ מהם‪ ,‬אלא‬
‫שכבר הוכן המקום והוכשר להכיל‬ ‫נוסף לזה‪ ,‬המשיך מהאור הא״ס הל!‬
‫מעט אור וצמצמו עד שיהיה ראוי‬
‫להאיר בתוכם בפנימיותם‪ ,‬עד שיוכלו‬
‫ודרך המשכת הקו וכניסתו בתוך‬
‫להנות הימנו‪ .‬ולהאור המיעוט הלז‬
‫עד‬ ‫להחיותו‪,‬‬ ‫הרשימו‬
‫המשילוהו המקובלים לקו‪ ,‬שאץ לו‬
‫שהתחברו יחדו בהתקשרות אמיצות‪,‬‬
‫רוחב ללמד על מיעוט האור לעומת‬
‫למהוי לאחד‪ ,‬איננה בבת אחת כ״א‬
‫עצם אור הא״ם‪ ,‬ואולם יש לו אורך‬
‫מעט מעט בהתפתחית והתקדמות‬
‫ללמד על המשכתו למטה מטה תוך‬
‫מודרגת‪ ,‬כי בתחילה הונח אל הרשימו‬
‫כל העולמות לכל עולם ועולם כפי‬
‫להפיק עניגיו העצמותיים‪ ,‬והם נתינת‬
‫ערכו‪.‬‬
‫מקום לכל ההתכונגיות המשתלשלות‬
‫מסוד הצמצום לכל תולדותיהן‬ ‫והביאור בהרשימו מושרשים כל‬
‫מקום‬ ‫נתינת‬ ‫עד‬ ‫ומאורעותיה!‬ ‫הענינים‪ ,‬אולם בשורש דק‬
‫למערכות הרע‪ ,‬ולעשות את שלהן‬ ‫מאוד מאוד באחרות פשוטה‪ ,‬והקו‬
‫לשיגיעו אל קצה אחריתן עדי אובד‬ ‫נכנם בתוכו ועשאם אותם הענינים‬
‫את עצמותן על ידי עצמן‪ ,‬ואף נתינת‬ ‫למדות גמורות ומפורטות‪ ,‬עד״מ‬
‫מקום להתכוננות סדרי בדורן‪ .‬ואחרי‬ ‫לנשמה בתוך הגוף שהיא המנועעת‬
‫כל זאת האיד בו הקו‪ ,‬להעשות הימנו‬ ‫תנועות הגוף‪ ,‬אבל איננה פועלת בו‬
‫כל המעשים ההם כאשר הוחקקו‬ ‫אלא אותן הפעולות המושרשות בכל'‬
‫בתוכו‪ ,‬להפעילם הלאה לשישתלשלו‬ ‫הגוף‪ ,‬בכל אבר ואבר פעולתו כפי מה‬
‫באורות וכלים‪ ,‬כי הרשימו בלי הקו‬ ‫שמושרש בו‪ ,‬העין לראות‪ ,‬האוזן‬
‫הוא כגוף בלי נשמה‪ ,‬ורק ע״י הקו‬ ‫לשמוע ובו׳‪ ,‬עד״ז כל עניני הרשימו‬
‫יוצאים כל המעשים לפועל‪.‬‬ ‫נעשים בכח הקו‪.‬‬
 ‫ע ר כי פ׳‬

‫המדות שבלב עם הדיבור‪ ,‬כלומר‬ ‫ו ת כ לי ת הצמצום כבר התבאר‬

‫להיות נראות ונגלות המרות שבלב‬ ‫שימצא מקום למערכות‬
‫בדיבור‪ ,‬כגון בדיבור קשה או רך‪ ,‬והרי‬ ‫הרע‪ ,‬ושתהיינה נתקנות‪ ,‬כי מזה יודע‬
‫זה בחי׳ ירידה ממהות מדה למהות‬ ‫איפוא ויבחן האמת בבירור לפועל‪,‬‬
‫דיבור‪ ,‬וירידה זו היא ע״י התלבשות‬ ‫שאפילו למפרע הראו והשמיעו‬
‫המדות בתוך הקול‪ ,‬ואכן הקול כולל‬ ‫המערכות הרע על אמיתות שלמות‬
‫כללות שש המדות הנקראות בשם‬ ‫יחודו ית‪ /‬באשר שנטבעו ונקבעו‬
‫ת״ת‪.‬‬ ‫מראש אך ורק שתתעקדנה ותשתברגה‬
‫ותתמגרנה ותתכנענה למענו ב״ה‪.‬‬
‫ו ה די בו ר הוא בבתי׳ המלכות כאשר‬
‫התבאר כבר במקומו‪.‬‬ ‫ו אי לזאת מתחילה הוצרך להנתן‬
‫מקום לרע עד כלותו‪ ,‬וינתן מקום‬
‫]אמנם יש סוד קול גדול ולא יסף‬ ‫לסדרי הברורים‪ ,‬ואחרי ככלות כל‬
‫)לכדס ה׳ י״ע( בחי׳ קול‬ ‫הגלגולים הללו אזי נקרא שהרשימו‬
‫פנימאה דלא אשתמע ולא אתגליא‪,‬‬ ‫השלים עניניו העצמותיים‪ ,‬ועומד מוכן‬
‫)עיין זוהר ס׳ בראשית דף ר ע״כ([‪.‬‬ ‫ומזומן לקראת אור הקו להישלט הימנו‬
‫ולהיכבש תחתיו להיטהר מאורו‬
‫להיבטל ולהיטפל אליו ולהתאחד עמו‪,‬‬
‫]איסור[ דנלי•‬ ‫להתעלות יחדו להתענג וליאור מאור‬
‫אין סוף ב״ה לנצח נצחים‪.‬‬
‫ב מ ש מ ר חרבן עולם התהו בשבירת‬
‫שבע ספירותיו התחתונות‪,‬‬ ‫וכל זה הוא בשורש דק נעלם במאוד‬
‫אז מתחלה‪ ,‬נפגמו סודי שבע הספירות‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬הכנה רהכנה דהכנה לסוד‬
‫הכלולים באחורי נה״י דא״א בחי׳‬ ‫שבירת הכלים ותיקונם אשר יארע‬
‫רגלים שלו‪ ,‬והטעם בזה בכדי‬ ‫אחרי רוב השתלשליות‪ ,‬וד״ל‪.‬‬
‫שהשבירה תהיה בשיעור הרצוי לפניו‬
‫ית׳‪ ,‬הוצרך ע״פ סדר ההדרגה‪ ,‬שגם‬
‫קול ודיבור‬
‫מקור שורשן יפגם‪ ,‬שלא תתחזקנה בו‪.‬‬
‫הקול והדיבור משתלשלים מת״ת‬
‫הספירות‪,‬‬ ‫שבע‬ ‫תיקוני‬ ‫ובכן‬ ‫]מז״א[ ומלכות‪ ,‬כי הנה הקול‬
‫שתסתדרנה בחיבור שלושת‬ ‫הוא ההבל היוצא מן הלב אל הדיבור‪.‬‬
‫הקוים בבחי׳ יושר ובאופי זו״ן‪ ,‬בסוד‬ ‫ופנימיות הענין אשר הקול הוא המחבר‬
‫חג״ת הלבישו לנ״ה ועטרת היסוד‬ ‫דשות היחיד‪ ,‬תלוי בתיקון מוקדם‬
‫דא״א‪ ,‬וספירות נה״י התקפלו על פני‬ ‫במקוד שורשן ה״ה רגלי א״א‪ .‬ותיקונו‬
‫ספירות חנ״ת והלבישו אותם‪ ,‬וספירת‬ ‫הוא עגין התקפלות רגליו תלת נו‬
‫המלכות אף היא התקפלה והלבישה‬ ‫תלת‪ ,‬אשר עי״ז נקנה ונטבע התיקונים‬
‫את ספירת היסוד ]בסוד עטרה[‪.‬‬ ‫בשבע הספירות‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬
‫ו פ ש ר הדברים‪ ,‬בחי׳ הקיפול דרנלי‬
‫א״א כלפי מעלה על פני‬ ‫ועניין הקיפול‪ ,‬שמדרגותיו התחתונות‬
‫מהחלק‬ ‫דהיינו‬ ‫דא״א‪,‬‬
‫חג״ת‪ ,‬ר״ל כילול בחי׳ הרגלים בחנ״ת‪,‬‬
‫התחתונה של התפארת וגהי״ם שבו‪,‬‬
‫לקנות מהם טיבם ואיכותם‪ ,‬בכדי‬
‫להטביעם ולהקביעם הלאה בתוך‬ ‫נקפלו ממטה למעלה‪ ,‬בסוד אור חוזר‪.‬‬
‫הספירות‪ ,‬להוסד בהן וע״י בכל‬
‫העולמות תכונות ימין ושמאל‪,‬‬ ‫ודרך התקפלותם‪ ,‬החלק התחתונה‬
‫של התפארת התקפלה על פני‬
‫ושההנהגה תצא בהסכמה מתוך‬
‫שתיהן בעצה נכונה ע״י האמצעית‬ ‫החלק העליונה של התפארת‪ ,‬בתור‬
‫לבוש עליה‪ ,‬נרה התקפלו על פני‬
‫המכריעה‪ ,‬בסוד שלושה קוים‪ ,‬והקיפול‬
‫המלכות על פני היסוד הוא לתקן אופי‬ ‫חו״ג‪ ,‬והלבישו אותם‪ ,‬היסוד התקפל‬
‫על פני החלק התחתונה של התפארת‪,‬‬
‫היחוד דזו״ן‪) .‬ושתתרחב מהיות רק‬
‫והוא בבחי׳ לבוש חיצוני על החלק‬
‫בבחי׳ נקודה‪ ,‬עד להתגדל כמוהו‬
‫העליונה של התפארת‪ ,‬והמלכות‬
‫להלבישו(‪ .‬ולא כאשר היו בתחלה זו‬
‫התקפלה על פני היסוד‪] ,‬בסוד עטרה‬
‫תחת זו בבחי׳ נקודים‪ ,‬ומבלי יחס‬
‫הדדית באופי רשות הרבים‪ ,‬כלומר‬
‫הנצח הוכלל בחסר קו הימין‪ ,‬ההוד‬
‫הוכלל בגבורה קו השמאל‪ ,‬והיסוד‬ ‫ומדיי עלית רגלי א״א בהתקפלותם‪,‬‬
‫נמשכו והעלו עמהם אחריהם‬
‫הוכלל בתפארת קו האמצעי‪ ,‬ואחריהם‬
‫שבע הספירות השבורות‪ ,‬יען הנה‬
‫העלו שבע ספירות השבורות‪ ,‬ואף הנה‬
‫נטבעו בטבע מקור שורשן כנ״ל‪.‬‬ ‫תלויות בהם‪ ,‬והתנשאו עד המקום‬
‫גבוה ההוא‪ ,‬לשם התקפלו תלי א״א‪,‬‬
‫‪ 1‬ע‪ 1‬ד תוספת מרובה וגדולה מרוממה‬ ‫וזאת מכת תוקף עזת התעוררות אור‬
‫הגיעה לשבע הספירות בסוד‬ ‫החוזר‪.‬‬
‫הקיפול‪ ,‬שמלפנים מושרשות היו אך‬
‫בנה״י דא״א‪ ,‬ומאז השתרשו בחג״ת‬ ‫היא נ״כ בדרך‬ ‫והתנשאותן‬
‫התספלות‪ ,‬ספירות‬
‫?יי‬ ‫פי ר׳‬ ‫ערכי‬ ‫אהבי‬
‫אמנ& יש בהקרומא דאוירא ג״כ‬ ‫וככלות תהלך הקיפול בהתעלות‬
‫העליון‬ ‫התיקון‬ ‫מהארת‬ ‫שבע הספירות והתבררותן‬
‫הראשון מהגולגולתא חיורא‬ ‫כפי ערך המצאן שמה בא״א‪ ,‬הוציאן‬
‫מהחסר דעתיק יומין‬ ‫הא״א בכה זיווגו מיניה וביה‪ ,‬דכורא‬
‫בהגולגולתא מתפשטת הארתו לכל‬ ‫שבו מסוד שם מ״ה‪ ,‬עם נוקבא שבו‬
‫שאר התיקונים‪ ,‬בהיות החסד הוא‬ ‫מסוד שם ב״ן‪ .‬ונטלום אבא ואימא‬
‫יומא דכלהו‪) ,‬עיין מכוא שערים ש״ג ח״נ‬ ‫והשלימו אותן לכל תיקוניהן בסוד‬
‫פ״ג(‪.‬‬ ‫הזיווג והעיבוד‪ ,‬עד לצאת בסוד ל ‪ T‬ה‬
‫מכת לפועל‪ ,‬בתור חוקי ההנהגה‬
‫המתוקנת בסוד היניקה‪ ,‬וגדלות‬
‫]מוחין[‪) ,‬עיין ע״ח שער הכללים פ״כ ושער‬
‫ז״א ס״כ וכס׳ קל״ח ס״ס ‪ pD‬״‪.(f‬‬

‫דייבוד‬ ‫ראיה שמיעה רייח‬

‫אוזן חוטם פה עץ‪.‬‬ ‫ע״ע‬
‫םטרא אחרא‪,‬‬ ‫ע״ע‬
‫רוחא דשכיק בגווה בעלה‬
‫ביאה הראשונה של הז״א אל‬ ‫ע״ע‬ ‫קדומא דאויידא‬
‫הנוקבא‪.‬‬
‫הוא התיקון השלישי מהד תיקוני‬
‫רישא דאריך אנפץ‪ ,‬והוא סוד‬
‫רועים‬ ‫התנוצצות התפארת דעתיק יומין‪,‬‬
‫ש כ ע ת הרועים מפרנסים את כלליות‬ ‫המאיר מהקרומא דאוירא‪.‬‬
‫בתוך‬ ‫ישראל‬ ‫נשמות‬
‫פנימיותן‪ ,‬אור אלוקי וחיות‪ ,‬כל אחד‬ ‫והוא בחי׳ קרום החופה‬
‫מהרועים מפרנס את מידתו דהיינו‬ ‫החכמתא סתימאה‪ ,‬בכדי‬
‫אברהם את מדת החסד וכו׳‪ ,‬ומשה‬ ‫שתוכל החכמתא לסבול אורו הגדול‬
‫רבינו הוא כללות כולם ולכן נקרא‬ ‫של האוירא דכיא‪ ,‬ובכדי שהתחתונים‬
‫רעיא מהימנא שהוא מפרנס האמונה‬ ‫יוכלו לסבול אורה של החכמתא‪) ,‬עיין‬
‫שממשיך בתוכם בחי׳ הדעת מדעת‬ ‫שער מאמרי רשכ׳׳י כפירושו על האדרא‬
‫דאצילות לידע את ה׳‪.‬‬ ‫זוטא‪ ,‬וכע״מ שער א״א פ״ה‪ ,‬וככללי שה״א(‪.‬‬
 ‫ערכי ר׳‬ ‫אהב'‬ ‫פי ב‬
‫רכל רישא‪ ,‬רישא דלאו רישא‪) ,‬עיין‬ ‫רחל‬
‫אללא וופא דף רפ״ס ע״א(‪ ,‬ע״ש כי הוא‬
‫מן הנמנע שיתודע בקרב האצילות‪,‬‬ ‫ד‪,‬י א עצמות פרצוף הגוקבא ועיקרה‪,‬‬
‫וע״ש ספקותיו‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫והיא הסיבה הקרובה אל‬
‫בסוד עקרת הבית‪.‬‬
‫והנדן פנימיותו של הרדל״א איננה‬
‫בגדר היראות לגמרי לחלוטין‪,‬‬ ‫והיא מגהגתם לכל דרכיהם‪ ,‬וע״פ‬
‫ולמותר להשמיע שלא התודעת ולא‬ ‫מעשיהם‪ ,‬יען בה נופלים‬
‫ידענוה‪ ,‬ובמה דברים אמורים על זהרו‪,‬‬ ‫מעשיהם ונתפסת בהם )כביכול(‪,‬‬
‫שהוא לא ידוע ובלתי מובן‪ ,‬כי מאוד‬ ‫ולפיהם משתנית במצביה על כל‬
‫נעלה‪ ,‬בסוד אלקים הבין דרכה )איונ‬ ‫התחלפיותיהם השונות‪ ,‬בכח זכיות‬
‫כ״ח כ״ג(‪ .‬וממנו הנהגות המזל בסוד‬ ‫התחתונים או באשמותיהם‪.‬‬
‫אמרם ז״ל חיי בני ומזוני לאו בזכותא‬
‫ותולדות הסיבה הזאת רבות מאוד‪,‬‬
‫תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא‬
‫כי בה תלויים כל המקרים‬
‫)מועד ר‪,‬פן כ״ח ע״א(‪ ,‬וע״ד שתוק כך‬
‫המתחדשים אם לטוב ואם למוטב‬
‫עלה במחשבה לפני )מנחופ כ״פ ע״‪,(3‬‬
‫]לעומת בחי׳ לאה[‪ ,‬עיין כללים ראשונים‬
‫]ועיין זוהר פ׳ צו דף כ״ז ע״‪ ,[3‬וכמו״ב‬
‫תי׳ ל״‪.(3‬‬
‫ענין צדיק וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע לו‪ ,‬אשד‬
‫לכאורר‪ ,‬אין הולך בטעם נכון מדוע‬
‫דיח^ויךן‬
‫לצדיק זה מניע התיקון כשטוב לו‪,‬‬ ‫‪W Mltft I I‬‬

‫ולצדיק וה מגיע התיקון כשרע לו‪ ,‬עד‬ ‫תפארת ]רחמים[‪.‬‬ ‫ע״ע‬

‫שנתקשה ע״ז משרע״ה )נרכוה דף ד‬
‫ע״א(‪ ,‬והשיבו הקב״ה שזהו מצד סוד‬
‫וחנותי את אשר אחון ורחמתי את‬
‫אשר ארחם )שמות ל״ג י״ט(‪.‬‬
‫בחי׳ הראשונות שמצד‬
‫וענין הרדל״א הוא סוד ראשית‬
‫חיבורי שמות מ״ה וב״ן‬
‫להזדהר ולהימשך לפעול בתוך סדרי‬
‫הנהגות האצילות‪ ,‬ונובע מהחיבור מ״ה‬
‫וב״ן בכבוד מרום מראשון בעומק‬
‫המלכות דאסב״ה‪ .‬ואע״פ שמזדהד‬
‫רישא דלא ידיע ולא אתידע‬
‫]רדל״א[ וספקותיו‬
‫של ש‬
‫הנוקבא שבפרצוף העתיק‬
‫יומין‪ ,‬והן כתר חכמה ובינה שבה המה‬
‫חטיבה אחת‪ ,‬ונקראים יחד בשם אחד‪,‬‬
‫והוא הרישא דלא אתידע ]רדל״א[‬
‫)והוא הראשון מן התלת רישין ומקיף‬
‫על ראשו דא״א‪ ,‬והוא הנקרא רישא‬
 ‫ערכי• ר׳‬ ‫‪!nw‬‬
‫! ‪I‬א ‪l‬ה ד‬
‫סיינ‬
‫כשמסתכלים בה בהתבוננות נראה‬ ‫בחוך סדרי ההנהגה ואף נראים‬
‫שהיא בדרך אחרת לגמרי‪ ,‬עד שא״א‬ ‫אותותיו‪ ,‬עכ״ז אין נורעים וניכרים‬
‫לקבוע הימנה ידיעה של שום ענין וכח‬ ‫טיבם ואיכותם מרוב סיתומם והעלמם‪.‬‬
‫להבינו‪ ,‬יען היראותו היא בהשתנות‬
‫והתחלפות ואף תהפוכות המכחישות‬ ‫עתיק‪,‬‬ ‫ג כ ת ב י האריז״ל )ע״ח שער‬
‫זו את זו כביכול‪ ,‬ואכן ההכרה בה ואף‬ ‫מטא שעדס ש״ג ח״א פ״ג‬
‫ההבטה נבצרה‪ ,‬וזהו ענין ספקותיו‪,‬‬ ‫ופ״ל( מרצה כמו״ר הרח״ו ז״ל מספר‬
‫וד״ל‪,‬‬ ‫ספקות בנוגע מבנה ותכנון הררל״א‬
‫]כנ״ל שלכן נקרא שמו רדל״א[‪ .‬וכמו״ר‬
‫הרמח״ל ז״ל האריך בכתביו)קל״ס פ״מ ונבונן שבאמת כל ההתחבריות‬
‫בהרדל״א הן בבת אחת‬ ‫פ״ו‪ ,‬אדיר במרום דף נ״ג‪ ,‬כללים ראשונים ‪P‬׳‬
‫ל״ל( לפרש שאין הספקות כמו כל ממש‪ ,‬ורק ההיראות היא בהשתנות‬
‫ספקות דעלמא שמסתפקים אם ישנו והתחלפות זו אחר זו‪ ,‬והיינו בכרי לתת‬
‫הדבר או אינו‪ ,‬אם הוא ככה או ככה‪ ,‬מקום לשישתלשלו הענינים למטה‬
‫איזו תועלת להרצות ספקות‪ ,‬ומה בבחי׳ שינויי מצבי העולם מענין לענין‬
‫בגדר של זמן אשר כל אחד בזמנו‪.‬‬ ‫;זכות לדעת אותם אשר כמוהררח״ו‬ ‫‪I I‬‬

‫ז״ל מתאונן על שלא זכה לרעת שאר‬

‫הספקות‪ .‬אלא האמת שכל הספקות ו ל פי דרכנו בנוגע אל ההנהגה‪,‬‬
‫בהקדם‪ ,‬שכל מיני קלקולים‬ ‫בהתכוננות הררל״א מאיזו התחבריות‬
‫דמיה וב״ן נבנה עם כל הצדדים אשר התאפשרו להמצא הושרשו עוד‬
‫מקדם קדמותם בשם ב״ן‪ .‬וכן תיקוני‬ ‫הנזכרים‪ ,‬ישנם בו וודאי‪.‬‬
‫הקלקולים ההם הושרשו בהתחבריות‬
‫וא״ת והרי לפי״ז אין כאן ספקות‪ ,‬מ״ה וב״ן‪ .‬כלומר מראש הוכן מקום‬
‫וכולם נכוחים ונכונים‪ ,‬כאמור לרע להיות ולהעשות ו ק הוכן היכולת‬
‫בבני אדם להימשך אחרי הרע ולהוסיף‬ ‫שהרדל״א בנוי מכל ההתחבריות‪.‬‬
‫לקלקל‪ ,‬ולא שהוכרחו לבחור ברע ח״ו‬
‫ה ת ש ו ב ה שהספקות המה מצד בפועל‪ ,‬כ״א ניתן להם כה לבחור ברע‪,‬‬
‫הראותו'‪ ,‬שאמנם כן מפני סוד בחירה החפשיות‪ ,‬לימצא‬
‫מזדהר הוא בכל מיני ההתחבריות‪ ,‬א ך העבודה ושכר ועונש‪ .‬וכן הוכן יכולת‬
‫בכחי׳ רצוא ושוב ואי אפשר לכוון בידם לתקן קלקולים ולהחזירם לטוב‪,‬‬
‫ולעמוד עליהן ולא על שום אחת מהן‪ ,‬כי מה שלא הוסר מתחלה לא שייך‪,‬‬
‫אין ענף בלתי שורש‪.‬‬ ‫כי אף כאשר יראה שהוא ככה‪ ,‬אזי‬
 ‫ערכיי ר׳‬ ‫קיד‬
‫התחבריות של שמות הקודש אשר‬ ‫נמצא למד שדרכי ההתחבדות‬
‫ששאר‬ ‫משום‬ ‫ההנהגה‪,‬‬ ‫כסוד‬ ‫דמ״ה וב״ן הנותנות מקום‬
‫הקיבעון‬ ‫הנה‬ ‫הן‬ ‫ההתחבריות‬ ‫בבחירתם של בני אדם אנה ואנה הן‬
‫המשתלשלים‬ ‫לכל‬ ‫וההכרחה‬ ‫לטוב הן למוטב כיצד ומה לתקן‪ ,‬הנה‬
‫משא״כ‬ ‫יד‪4‬‬ ‫על‬ ‫והמתהווים‬ ‫בבחי׳ ספקות‪ ,‬באשר הן תלויות‬
‫ההתחבריות הללו הנוגעות ומשתייכות‬ ‫ועומדות למעלה להיכן יבחרו למטה‬
‫לענין הבחירה אינן מכריחות את‬ ‫כביכול‪ ,‬מבלי שתכרחנה אותם‪ .‬ולפום‬
‫הבחירה מאומה‪ ,‬ואדרבה הן נקבעו‬ ‫בחירתם תסתדרנה הנהנותיהן כלפיהם‬
‫מתחילה ע״פ מה שיבחרו למטה בסוף‪,‬‬ ‫מדה כנגד מרה‪ ,‬עד לגלגולי מעשיהם‬
‫באפרם ז״ל >אסמ פ״ג ‪ p‬״ ‪ 0‬הכל צפוי‬ ‫לכל תולדותיהן לשלמות הסופי‬
‫והרשות נתונה‪] .‬ועיין כמבוא שערים ש״ג‬ ‫התכליתי להקבע לעולם הנצחי‪.‬‬
‫ח״א פ״א‪ ,‬שהמלכות ללממה נמגלימ מסוד‬
‫האי רדל״א‪ ,‬וד״ל[‪.‬‬ ‫אך בל נטעה ח״ו להעלות על לבנו‬
‫כמשמעו שהוא ית״ש לא יודע‬
‫כביכול‬ ‫הנמנע‬ ‫מן‬ ‫ולפיכך‬ ‫למפרע את אשר יבחרו בני אדם‪ ,‬ולכן‬
‫הללו‬ ‫שההתחבריות‬ ‫הכין ריבוי מיני התחבריות להיות‬
‫תתודענה‪ ,‬ולכן בשם רדל״א יקבנו‪ ,‬יען‬ ‫תלויות ועומדות בספק כפשוטו‪ ,‬לפום‬
‫עבודת הבחירה שייכת אך ורק במה‬ ‫בחירתם‪ ,‬הס מלהזכיר‪ ,‬והלוא הוא‬
‫הן‬ ‫כי‬ ‫נעלמות‪,‬‬ ‫שההתחבריות‬ ‫ית״ש מגיד מראשית אחרית ומקדם‬
‫המנועעות את בחירתם מסוד המגיד‬ ‫אשר לא נעשו )ישעי׳ מ״ו י׳(‪ ,‬ונאמר‬
‫מראשית אחרית‪ ,‬ואם יודע מראש הרי‬ ‫בטרם אצרך בבטן ידעתיך )ילמי׳ א׳ ה׳(‬
‫לא יחשב להם לעבודה‪ ,‬כגון אם ידעו‬ ‫וכאמרם ויל )נר״ר פ״ל ח׳( מתוקן היה‬
‫הצלחת עבודתם לא יעצר רוחם מהיצר‬ ‫אברהם להדריך כל העולם כלו‬
‫הרע‪ ,‬ולא יגיע להם שכר המיועד‪ ,‬ובן‬ ‫בתשובה‪ ,‬אדם הראשון היה מתוקן‬
‫אם יודע מראש שלא יצליחו באיזה‬ ‫למיתה‪ ,‬נחש היה מתוקן לפרענות‪,‬‬
‫דברים עד״מ‪ ,‬אזי יחדלו מלהשתדל‬ ‫וכו‪ /‬ואדרבה מחמת ידיעתו הקדימה‪,‬‬
‫עליהם‪ ,‬ומכלל העבודה שלא ידעו‪,‬‬ ‫ביסס מעיקרא אלו האפשריות אשר‬
‫והכוונה העליונה שיקבלו שכר גם על‬ ‫יצטרכו לבצע מזימת בחירתם‪ ,‬בכת‬
‫השתדלותם גרידא‪ ,‬וכן כיוצ״ב‪) ,‬ואם‬ ‫סודי שמותיו הק׳ ובהתחבריותיהם‪.‬‬
‫שניתי ה׳ הטוב יכפר בעדי(‪.‬‬
‫פנויות ההתחבריות ההן‬ ‫ואעפי״ב‬
‫העיר הרמב״ם ז״ל )הלכות‬ ‫וכבר‬ ‫ספקות‪ ,‬לעומת כל שאר‬
‫הפוו‬ ‫ערכי ר׳‬

‫]רעוא דרעוין(‪ ,‬פקיחא עילאה‪.‬‬ ‫משובה פ״ה ה״ה(‪ ,‬כי נלאה מלהבין‬
‫וחוטמא‪) ,‬ע״ע אריך אנסין ד״ה ויש(‪.‬‬ ‫האיך יתכן שהידיעה העליונה ית׳‬
‫והבחירה מתאמות יחד‪ ,‬שתשובת‬
‫וכשנאמר תלת רישין דאריך אנפץ‪,‬‬ ‫שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה‬
‫היינו‪ ,‬א׳ הנולגולתא‪ ,‬ב׳‬ ‫מגי ים‪ ,‬וכמה עקרים גדולים והררים‬
‫החכמתא סתימאה‪ ,‬ג׳ הדעת דעתיק‬ ‫רמים תלויים בה‪ ,‬ואין דעתו של אדם‬
‫יומין הגנוזה בין הגולנולתא והחכמתא‬ ‫יכולה להשיג דבר זה על בריו‪ ,‬אך נדע‬
‫סתימאה הנקראת אוירא דכיא‪) ,‬עיין‬ ‫בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם‪,‬‬
‫שער מאמרי רשב״י בפירושו על האדרא‬ ‫ואין הקב״ה מושכו ולא גוזר עליו‬
‫זוטא(‪] ,‬אבל הבינה דא״א ירדה למטה‬ ‫לעשות כך‪ ,‬ומפני זה נאמר בנבואה‬
‫בהגרון‪ ,‬ולכן לא נזכרה בכלל הרישין‬ ‫שדנין את האדם על מעשיו‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫דא״א‪ ,‬כי שם אינה ראש אלא גרון‪,‬‬
‫יעיו״ש[‪.‬‬
‫דישץ‪ ,‬תלת ריישק‬
‫ואזי נבחן הגולגולתא בבחי׳ ימין מצד‬ ‫סתם תלת רישין בלי שם לואי‪,‬‬
‫החסד דעתיק יומין המתלבש‬ ‫היינו‪ ,‬א׳ הרישא דלא‬
‫בו‪ ,‬והחכמתא סתימאה נבחנת לשמאל‬ ‫אתידע‪ .‬ב׳ הכתר דאריך אנפץ הנקרא‬
‫מצד הגבורה דעתיק יומין המתלבשת‬ ‫נולנולתא חיורא‪ .‬ג׳ החכמה דא״א‬
‫בה ]הבוצינא דקררינותא[‪ ,‬והאוירא‬ ‫הנקראת חכמתא סתימאה‪.‬‬
‫]ביחד הקרומא דאוירא‪ ,‬הוא הארת‬
‫סוד התפארת דעתק יומין הפתגוצצת‬ ‫החכמתא סתימאה אף היא‬ ‫ואזי‬
‫שם[ הוא בחי׳ האמצע‪ ,‬בסוד שורש‬ ‫נבחנת בבתי׳ ימין‪ ,‬ולא יש‬
‫חסד דין רחמים‪.‬‬ ‫שמאל‪.‬‬
‫ובכחי׳ זאת נדרש בהן תיקוני‬
‫ובבחי׳ זאת נדרש בהן הז׳ תיקוני‬
‫הדיקנא באשר הם ממשיכי‬
‫רישא‪ ,‬אשר המה מאירים‬
‫משפט הז״א לצאת מכת לפועל בבחי׳‬
‫הארותיהן העלאיות‪ ,‬האחד הוא‬
‫' קל״ס פ״ח פ׳‬
‫חסד דץ רחמים‪) ,‬עיין‪0‬‬
‫הגולגולתא והוא התיקון הכללי‬
‫צ״ה‪ ,‬ק״‪,(1‬‬
‫הנעלם‪ ,‬והשני הוא החכמתא סתימאה‬
‫הנקראת טלא דבדולחא‪ ,‬וחמשת‬
‫רעוא דפצחא ]רעוא דדקדן[‬ ‫התיקונים המתפשטים הימנה‪ ,‬והם‪,‬‬
‫התיקון החמישי ]או הרביעי[‬ ‫הוא‬ ‫קרומא דאוירא‪ ,‬עמר נקי‪ ,‬רעוא דמצחא‬
 ‫ערכיי ד‬

‫]בהתנסות ע״י השערות[ עכ״פ הוא‬ ‫)עיין ע״ח שער א״א פ״ג ושער הכלליים‬
‫ממתק את המשפט‪ ,‬וכל הדינים עד‬ ‫פ״ב( מהו תיקוני רישא דאריך אנפין‪,‬‬
‫למטה‪) ,‬עיין אלרא זופא לף רפ״ס ע״כ‬ ‫והוא סוד התנוצצות היסוד דעתיק‬
‫רצ״ג ע״א‪ ,‬שער מאמרי רשנ״י על הא״‪,(1‬‬

‫ואמנם יש בהרעוא דמצחא ג״ב‬ ‫והנד‪ ,‬הו התיקונים דרישא דא״א‬

‫מהארת התיקון הראשון‬ ‫ענינם הוא להקל את משפטו‬
‫מהגולגולתא חיורא‪ ,‬כי מהחסר דעתיק‬ ‫של הז״א‪ .‬מהם ימיניים ומהם‬
‫שמאליים‪ ,‬כלומר הימיניים מגבירים‬
‫הארתו לכל שאר התיקונים‪ ,‬בהיות‬
‫החסד הוא יומא דכלהו‪) ,‬עיין מטא‬ ‫בהחסדים‪ ,‬אבל מעלה יתרה ועדיפות‬
‫שערים ש״ג מ״‪ 3‬פ״ג(‪.‬‬ ‫תיקון הרעוא דמצחא‪ ,‬באשר‬
‫המשפט מתבער כליל מפניו‪.‬‬

‫הרי המה בבחי׳ דין‪,‬‬

‫כ אי ^ ף אור האין סוף ב״ה צומצם‪,‬‬
‫ובהנלותם מתעוררים כל הדינים‪ ,‬אולם‬
‫המצח הזה נקרא מצחא דרעוא‪ ,‬מכת‬
‫להאצלת האצילות והעולמות‪ ,‬לא‬
‫התמתקותו מהיסוד דעתיק יומין‬
‫הצטמצם מכל כל‪ ,‬אלא נשאר ממנו‬
‫המתנוצץ בו‪ ,‬ובכחו הרב מגלה חסדים‬
‫רושם דק ]בחי׳ אויר קדמון[‪ ,‬שממנו‬
‫רבים אדירים בתגבורת רבה‪ ,‬עד‬
‫יתהוה שורשי מציאות הכלים לכל‬
‫שהמשפט וכל הדינים מתבערים‪,‬‬
‫עגיניהם ופעולותיהם‪.‬‬
‫ואפילו אשא דגיהנם אשתקע באתריה‬
‫ונייחין חייביא‪ ,‬ואזי הוא עת רצון‪.‬‬
‫‪ 1‬ג ן חידוש ללא תקדים‪ ,‬והוא ענין‬
‫החסרון והגרעון‪ ,‬כי זוהי עצמות‬ ‫א ך התגלותו איננה תמידית‪ ,‬כ״א‬
‫הרשימו ומהותו‪ ,‬ההכרה וההבחנה של‬ ‫מיוחדות‬ ‫ומצות‬ ‫בעבודות‬
‫החסרון הגדול‪ ,‬העלם האור האין סוף‬ ‫המעוררות גילויו למען קיומו של‬
‫ב״ה והעדרו‪ ,‬והוא השורש וההתכוננות‬ ‫העולם‪ ,‬או בזמני הקודש המוכנים כבר‬
‫לכל מיני חסרונים והפסדים ותוקפי‬ ‫על כך מאז‪ ,‬כגון בשבתא בשעתא‬
‫דמנחה‪ .‬ואף בהעלמו‬ ‫דצלותא‬
‫פת‬ ‫ע ר כי ש׳‬ ‫אהבי‬
‫והגהנותיהן הורד פלאים‪ ,‬ואף הושבתו‪.‬‬
‫ואולם לא עצמות מהותם הנשאות‬
‫ממקרים ושינויים‪.‬‬
‫שבירת הכל״ם של ספירות‬
‫הנקודים בעולם התהו‬
‫אמנם עכ״ז קרא בהם שנשתברו‬
‫שהרי כל ענינם הוא‬ ‫ר א שי ת נקדם כלל גדול ועקרי‪.‬‬
‫לשלט ולנהג את העולמות‪ .‬כמאמר‬ ‫מהות הספירות כשלעצמן‬
‫אליהו )נהקלמה לפיקו״ז( אנת הוא‬ ‫אין חל עליהן שינוי‪ ,‬והשינויים שכן‬
‫דאפקת עשר תקונין וקרינן להון עשר‬ ‫נדרשים בהן‪ ,‬כגון שינויי סידוריהן‪,‬‬
‫ספירן‪ ,‬לאנהגא בהון עלמין‪.‬‬ ‫ושינויי התיחסיותיהן בין זו לזו‪ ,‬ובין‬
‫אלו לאלו‪ ,‬והתחבריותיהן‪ ,‬וכיוצ״ב‪ ,‬כ״ז‬
‫ו ה נ ה הספירות הלוא הנה השיעורים‬ ‫ידרש רק בנוגע לצד מסובביהן‪ ,‬האיך‬
‫המחשבה‬ ‫ששיערה‬ ‫מה‬ ‫תסבבנה אותם‪ ,‬דהיינו איזה סוג‪ ,‬ומין‪,‬‬
‫העליונה לצורך ההנהגה בולה לכל‬ ‫שפע תשפענה‪ ,‬ובאיזה דרך ישפע‪ ,‬אם‬
‫תולדותיה ומקריה‪ ,‬ואם הויה והפסד‬ ‫בסידור אם ביחס אם בחיבור‪ ,‬ואזי‬
‫תיקון וקלקול ומות מסתובבים בעולם‪,‬‬ ‫תצאנה הצלחתם במילוא לפועל‪ ,‬או‬
‫הרי צריך שנמצאים מושרשים‬ ‫חלילה באופן בלתי סידורי וכי‪ ,‬רח״ל‪.‬‬
‫בספירות )אם רבי לא שנאה‪ ,‬רבי חייא‬
‫מנין לו(‪ ,‬וזהו ענין שבירת וחורבת כלי‬ ‫ועד״ז הוא ענין שבירת וחורבת‬
‫הספירות ותיקונם‪ ,‬כי מהם ישתרשו‬ ‫הכלים‪ ,‬ותיקונם‪ .‬והביאור‪,‬‬
‫מציאות הויה והפסד תיקון וקלקול‬ ‫בהתאצלותם הוכשרו והונחו כמקורות‬
‫ומיתה בעולם‪.‬‬ ‫ראויים אל הוית מציאות העולם במצבו‬
‫הנעלה והגבוהה‪ ,‬וזהו כבודם בהיותם‬
‫ומובן שאין התקנתם תיקון מילוא‪,‬‬ ‫שרשים למציאיוח שלמיות נעלות‬
‫שא״כ הרי היה סוף הכל‬ ‫וגבוהות‪ ,‬ושבירתם היתה בזה שהוסר‬
‫כאשר יהיה לעתיד לבוא‪ ,‬אלא התיקון‬ ‫כבודם מלהיות שרשים למציאות‬
‫הוחל‪ ,‬ובשיעור שלא יחזרו עוד‬ ‫העולם כאשר הוא במצבו הנעלה‬
‫להישבר‪.‬‬ ‫והגבוהה‪ ,‬אלא נשפלו‪ ,‬ועד כדי להיות‬
‫שרשים למציאות העולם כאשר הוא‬
‫נמצא למד השבירה והתיקון נקבעו‬ ‫במצבו הבלתי שלם‪ ,‬וחורבתם‪ ,‬היינו‬
‫דהיינו‬ ‫מדוקדק‪,‬‬ ‫בשיעור‬ ‫שנחדלו ונבלמו לגמרי מלהיות שרשים‬
‫השבירה נותנת מקום ואפשרות לכל‬ ‫עול‪ .‬זאת אומרת שכח שלטניותיהן‬
 ‫ש׳‬ ‫ע ר כי*‬ ‫^ו‪ I‬ד !‪Ml‬די‬
‫וי*‬

‫כשמבשרין לאדם פתאום בשורה טובה‬ ‫קלקול והפסד‪ ,‬והתיקון הניח מקום‬
‫עד מאוד‪ ,‬אפשר להיות שימות‪ ,‬היות‬ ‫להתגדר ונותן האפשרות לעבודת‬
‫שכלי מוחו ושכלו אינם יכולים להכיל‬ ‫האדם להוסיף תיקון על תיקון‪ .‬כי‬
‫גודל השמחה‪ ,‬כמו שהקרתה לשרה‬ ‫התיקון שהוחל ולא נגמר‪ ,‬יוכל ללכת‬
‫שפרחה נשמתה מבשורת יצחק שלא‬ ‫לפנים לקראת שלמות הסופי‪ ,‬או ח״ו‬
‫להיות נסוג אחור אל השבירה‪ ,‬וזהו‬
‫חילופי הזמנים והסבובים קלקול ותיקון‪,‬‬
‫ה ש ב ע ה מלכים שבפרשת וישלח‬ ‫וזו היתה הכוונה העליונה לתת מקום‬
‫)ל״ו‪ ,‬ל״א‪ (,‬עד מלך השמיני‬ ‫אל העבודה ולהניח תשלום התיקון‬
‫הדר‪ ,‬רומזים לשבע ספירות דתהו‪,‬‬ ‫בידי בני אדם‪ ,‬עד זמן היעוד כאשר‬
‫)זוהר פ׳ ויפי דף רכ״ג ע״כ ע״ח שער‬ ‫יהיה תיקון השלם אשר לא יהיה אחריו‬
‫החיקון פ״ג(‪ ,‬ובהם כתיב וימת‪ ,‬והיינו‬ ‫שום קלקול כלל‪ ,‬בב״א )עיין שלהי מאמר‬
‫שבירתם‪ ,‬כי השבירה נקראת מיתה‬ ‫החכמה‪ ,‬וכללים ראשונים שי״ג(‪.‬‬
‫)זוהר פ׳ נשא דף קל״ה ע״‪ ,(3‬והמלך‬
‫השמיני רומז לעולם התיקון‪ ,‬וזהו‬ ‫ה ש בי ר ה והתיקון נמשלו לכלי זהב‬
‫בבראשית רבה )נ׳ ?׳( שהיה בורא‬ ‫אשר מעורבים בו סיגים‪,‬‬
‫עולמות ומחריבן עד שברא את אלו‪.‬‬ ‫וכדי לטהרו מהם‪ ,‬שוברים אותו‬
‫ומתיכים אותו בכור ההיתוך‪ ,‬ועי״!‬
‫ונצייץ בראשי פרקים ראשית‬ ‫ויוצקים אותו מחדש‬
‫‪i‬‬ ‫מוסרים הסיגים‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫^‪i‬‬
‫ממלכתם עד הגיעם למקום‬ ‫נקי )לפי הערך(‪ .‬כלומר כלי הגקודים‬
‫^פילתם‪ ,‬ועד שבירתם‪ ,‬מהחלה הופיע‬ ‫מלכתחילה לא היו מתוקנים וזכים‬
‫;אור הכללי ההוא‪ ,‬על האצילות‬ ‫‪I I‬‬ ‫מסיגים‪ ,‬והיינו כי כבר הגיע בהם‬
‫הראשונה והיה מאיר ומזהיר בתוכה‬ ‫ההעלם עד למדריגה כזו שיתאפשר‬
‫בבחי׳ מלובתם‪ ,‬בסוד וימלוך‪ ,‬עד אשר‬ ‫בהם נתינת מקום אל בחי׳ החסרון‪,‬‬
‫הגיע האור לתיקוני האצילות‪ ,‬ה״ה‬ ‫אשר יצא הימנו בסוף‪ ,‬הרע‪ ,‬ומזה‬
‫לבושיה סודי בי״ע‪ .‬והיות שבהם‬ ‫הסתבב נפילתם עד שהשתברג והיינו‪,‬‬
‫שקועים הסיגים‪ ,‬נסוג האור לאחור‪ ,‬כי‬ ‫בעת אשר הופיע עליהם האור הגדול‬
‫המה כבר לא יכלו לסבלו ונפנה מהם‪,‬‬ ‫הכללי לשכון בתוכם‪ ,‬לא יכלו שאתו‪,‬‬
‫ובכן נתגלגלו מהאצילות ונתירדו עד‬ ‫כי קטנים היו מהכילו‪ ,‬שהוגדרו ככחות‬
‫שנתפררו הימנה מלהיות עוד לבושים‬ ‫פרטיים‪ ,‬אשר לכן בשם נקודים נקראו‪,‬‬
‫וטפלים אליה‪ ,‬ומאז התראו למציאיות‬ ‫ולא הוכשרו לסבול אור כללי פשוט‪,‬‬
‫עצמאיות‪ ,‬והאצילות נעלמה למקורה‪.‬‬ ‫עד שנשתברו‪ .‬משל למה הדבר דומה‪,‬‬
‫היי®‬ ‫ערכי ש׳‬ ‫אהבי‬
‫אשר יוכל למצא‪ ,‬כי מה שלא נשער‬ ‫חוהי בחינות שבע הספירות התחתונות‬
‫מתחלה לא יכול להיות לאחרי כן‪.‬‬ ‫שנפלו‪ ,‬ואף גם סודי השבע הספירות‪,‬‬
‫הכלולים באימא ואבא וא״א ואפי׳‬
‫וכבר התבאר )נערכי עולם הסהו( שכל‬ ‫בעתיק נפגמו ונפלו‪] ,‬אחורי או״א‬
‫מערכת הדברים להניח לבי״ע‬ ‫ואחורי נה״י דכתר[‪ ,‬והסעם מ ה‪ ,‬בכדי‬
‫לעשות את שלהם‪ ,‬להמציא את הרע‪,‬‬ ‫שהשבירה תהיה בשיעור הרצוי לפניו‬
‫נערכה ונסדרה אך ורק למען שיוכל‬ ‫ית׳‪ ,‬הוצרך ג״ב שורשן להפגם וליפול‪,‬‬
‫הרע להזדמן להיתקן בסור החזרת רע‬ ‫שלא תתחזקנה בהם‪] .‬וא״ת והרי כל‬
‫לטוב או להעבירו כליל‪ ,‬להתודע‬ ‫בחי׳ ההתכללות נתחדשה בברורים‪,‬‬
‫ולהגלות בדרך היכר את כבוד יחודו‬ ‫הביאור‪ ,‬שאף בנקודים היו הז״ם עכ״פ‬
‫ית׳‪ ,‬משא״ב כאשר בי״ע עדיין עומדים‬ ‫נמצאות בשורשן‪ ,‬אך לא באופן של‬
‫בהאצילות‪ ,‬אשר ע״ז כתוב לאמר‪ ,‬לא‬ ‫התכללות‪) ,‬ועיין נש׳ אדיר גמרוס דף ק״נ‬
‫יגורך רע )פסלים ה׳ ה׳(‪.‬‬ ‫ע״א‪ ,‬ונס׳ המאמרים אעח״ר דף פ״ח‬
‫ע״כ([‪.‬‬
‫והכוונה התכליתיות הלזו שיתגלגל‬
‫גילוי יתורו ית׳‪ ,‬גנוזה היא‬ ‫וכזלבד נפילתם זאת‪ ,‬עוד לקו הז״ת‬
‫בתוכיותם‪ ,‬אפי׳ בבתי׳ נפילתם‬ ‫בכפליים‪ ,‬באשר נוספה בהם‬
‫ושבירתם עצמן‪ ,‬בסוד רפ״ח ניצוצות‬ ‫בחי׳ השבירה עד חורבן‪ ,‬וזהו בהיותם‬
‫שירדו עמהם‪.‬‬ ‫שולטים בתכונותיהם העצמיות‪ ,‬כי‬
‫נערו מלהשתייך אל האצילות‪ ,‬ומתוך‬
‫ואח״ב נתקנו הכלים הפגומים‬ ‫כך התגלה בהם כתות החסרון ההפסד‬
‫הנפולים והשבורים‪ ,‬ונזרככו‬ ‫והקלקול‪ ,‬ומדי כך נתרחק מהם האור‬
‫ונתחדשו‪ ,‬ומשלושת עולמות בי״ע נבנו‬ ‫ביותר אף מלהיות מאיר עליהם מחוץ‬
‫ארבעה עולמות אבי״ע בפנים חדשות‬ ‫מהם‪ ,‬ונעלם במקורו‪ ,‬ונשארו בבתי׳ דין‬
‫)כי האצילות הראשונה לא תחזור עד‬ ‫הקשה‪ ,‬עד שנתחשכו לגמרי‪ ,‬ואזי כל‬
‫לעתיד בתיקון השלם(‪ ,‬והיינו‪ ,‬בחינות‬ ‫מגמתם היתה לתת מציאות אל הרע‪,‬‬
‫שבע הספירות נתקנו בשלושת הקויס‪,‬‬ ‫ומזה נגרם בהם עצמם תגבורת תחרבן‪,‬‬
‫ובבתי׳ פרצוף‪ ,‬ונטבע במציאותן בחי׳‬ ‫בסוד וימת‪.‬‬
‫ההתכללות‪ ,‬ולכן נקראים בשם ברודים‬
‫שהוא לשון ההכללות‪ .‬ואף גם האור‬ ‫וכאמור המחשבה העליונה שיערה‬
‫נתמעט וחזר והופיע ונכנס בתוך‬ ‫כל סוגי החסרונות הפסדים‬
‫הכלים בהתיישבות‪) ,‬ובחי׳ ההתכללות‬ ‫וקלקולים‪ ,‬לכל מקריהם ותולדותיהם‪,‬‬

‫ערבי ש׳‬
‫כמ״ש בלע המות לנצח )ישעי׳ כ״ה ח׳(‪,‬‬
‫ואומר ואת רוח הטמאה אעביר מן‬
‫הארץ )זכד׳ י״ג ב׳(‪ ,‬והטוב הגנוז אשר‬
‫הגלה בתוכה‪ ,‬יתברר ויתעלה ויתחבר‬
‫לקדושה‪ .‬והאצילות הראשונה העליונה‬
‫תחזור ותתגלה‪ ,‬והאצילות של עתה‬
‫תחשב בכללות בי״ע לגבי האצילות‬
‫ההיא‪ ,‬ויטפלו אליה שנית כראשית‬
‫להיות לה ללבושים‪ .‬ואף שההנהגה‬
‫כולה על כל תולדותיה‪ ,‬אשר לצורך‬
‫כל הבריות כולן‪ ,‬נשלמת כבר‬
‫באצילות‪ ,‬בכל זאת באשר היא שמה‪,‬‬
‫מאוד נעלית היא על כל‪ ,‬עד אין ערוך‪,‬‬
‫ובכן הוסרו שלושת הלבושים הכלליים‪,‬‬
‫אשר ע״י מצטיירת ומתגבלת עומק‬
‫ההנהגה עד שתעתק והופק אל‬
‫הבריות ותתפם בתוכיותן‪ .‬ומכל מקום‬
‫לא יפסד מבי״ע את אשר נקבעו‬
‫כעולמות עצמיים‪ ,‬כי באמת זוהי‬
‫הכוונה העליונה שמלבד אשר המה‬
‫בבחי׳ לבושים‪ ,‬יהיו נבחנים ג״ב‬
‫כעולמות עצמיים‪' ,‬אעפי״ב לא‬
‫להתבצע כענינים עצמיים חדשים‪ ,‬כמו‬
‫בעת נפילתם‪ ,‬רק ימשכו ויגלו פעולות‬
‫האצילות לאור‪ ,‬כל אחד במראיו‬
‫בתכונותיו ובשעוריו המיוחדים לו‪.‬‬
‫וטובה‪ ,‬מן ההנהגה‪ ,‬ומן הנבראים‪,‬‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שלושה מצבים‬
‫במעמדם של העולמות‬
‫בי״ע‪ ,‬א׳ טרם נפילתם‪ ,‬בסוד לבושים‬
‫אל האצילות הראשונה‪ ,‬ב׳ לעתיד‬
‫בתיקון השלם‪ ,‬כאשר יבחנו בשתי‬
‫ן‪ iilP 4 .‬ו י ו‬
‫^וי‪1‬‬
‫נמשכת מהביטול לאסב״ד‪ .‬כי כל‬
‫הקרוב קרוב יותר אליו י ת‪ /‬יש בו יותר‬
‫הביטול והאחדות‪ ,‬וכל שנתרחקו יותר‪,‬‬
‫אזי נעשה בהן יותר הפירוד והרבוי(‪.‬‬
‫ואזי לא שמשו הסיגים ]הגסים[ כחומר‬
‫לבנית הכלים‪ ,‬כי רק מהחלקים‬
‫המעולים נבנו כלי התיקון‪ ,‬והסיגים‬
‫נדחו‪ ,‬אבל לא עברו ונתבטלו‪ ,‬אלא‬
‫מהם נבנה בסוף‪ ,‬בנין הסטרא אחרא‪,‬‬
‫כי זה לעומת זה עשה אלקים )קהלת ד‬
‫י ״ל(‪.‬‬
‫ומאחר שנדחו ונפרדו‪ ,‬אין עוד לאל‬
‫ידם להרוס ולהחריב כמקדם‪,‬‬
‫ואולם מוכנים המה להתעורר ולעדור‬
‫בזמן ובגבול שהוכן להם‪.‬‬
‫ועתה נבחין בגדר הסטרא אחרא‪,‬‬
‫שתי בחי׳ כלליות‪ ,‬בחי׳‬
‫הראשונה היא הסיגים הגסים הגרועים‬
‫ופגומים ביותר‪ ,‬אשר נדחו מהכלים‪,‬‬
‫כאמור‪ .‬ובחי׳ השניה היא הסיגים‬
‫הדקים‪ ,‬שנשארו בהכלים לפי שעה‪,‬‬
‫אשר עלינו לבררם‪ .‬בחי׳ הראשונה‬
‫הפחותה והשפלה‪ ,‬מטילה ארסה לפגל‬
‫בקדשים‪ ,‬ומונעת חוקות שלמיות‬
‫באמצעות הבחי׳ השניה‪ ,‬וכשתתברר‬
‫בעזרתו ית׳ האמצעיות‪ ,‬היא בחי׳‬
‫השניה‪ ,‬ע״י עבודתינו בקיום התורה‬
‫ומצותיה‪ ,‬ממילא תעבור מן העולם אף‬
‫גם בחי׳ הראשונה הטמאה לגמרי‪,‬‬
‫פכא‬ ‫ערכי ש׳‬
‫חסרון השלישי‪) ,‬הוא הנגרם מחסרון‬
‫השני( האימא לא נכנסה‬
‫תוך הז״א ]בסוד ג״ר המוחין[‬
‫להמתיקו‪.‬‬
‫ובמהלך התיקון מתמלאים החסרונים‪,‬‬
‫הנוקבא מזדמנת לקראת‬
‫זאת‪,‬‬ ‫הזדמנותה‬ ‫ופשר‬
‫בהשתלמות עצם בנינה במיתוקיו‬
‫מהארת היסוד בה‪ .‬ובכן האימא נכנסת‬
‫בתוך הז״א לנועע אותו ]בסוד ג״ר‬
‫המוחין[ בתגבורת רבה‪ ,‬וממתקת אותו‬
‫במיחוקיה‪ ,‬להפנותו אל הנוקבא ובפנים‬
‫מאירות ומסבירות להשפיע בה ברצון‬
‫וחיבה‪ ,‬בסוד ישמח ה׳ במעשיו )תהליס‬
‫ק״ד ל״א(‪ .‬וכל מה שהנוקבא מזדמנת‬
‫יותר‪ ,‬כך האימא ממתקת את הז״א‬
‫ביותר‪ ,‬וזהו סוד מוחין דקטנות וגדלות‬
‫האמור ברא‪ .‬ומתוך כך נטע בז״א‬
‫עצמו בין ספירותיו אחוה ואהבה‪ ,‬יען‬
‫מגמת פני כולן למטרה אחת‪ ,‬למלאות‬
‫את הנוקבא שפע וברכה‪ ,‬ואיפוא‬
‫מתייחדות לאחד באופי רשות היחיד‪,‬‬
‫ואזי תולדתן יוצאת משותפת ומוסכמת‬
‫מכולנה‪.‬‬
‫ו ה תיי קו ד ם הללו הוכנו עוד מראש‪,‬‬
‫בתיקוני אדם קדמון‪,‬‬
‫בהזדווגות הארת אור מצחו אשר‬
‫נקשרה בהיסוד שלו‪ ,‬עם הארת אור‬
‫עיניו אשר נקשרה בהמלכות שלו‪,‬‬
‫והוא סוד יחוד הארת שם מ״ה עם‬
‫הארת שם ב״ז‪,‬‬
‫א ה מ‬
‫הבחי׳ יחדו‪ ,‬מצד אחד לבושים‪ ,‬ומצד‬
‫שגי כעולמות עצמיים‪ ,‬וכ״א ימשיך מן‬
‫האצילות לאור את חלקו הראוי לו‪ ,‬ג׳‬
‫העברתם מהיותם בסוד לבושים‬
‫להעשות כעולמות עצמיים‪ ,‬אבל לא‬
‫נגמרו בתשלום ציוריהם וצורותיהם‬
‫בבת אחת כ״א בהתפתחות והתקדמות‬
‫הז״א‪,‬‬
‫מודרגת‪ ,‬ובינתים נפלו ונשברו )כאשר‬
‫הפ‪5‬אר ‪3‬ע׳ פולס המהו ]נקודים[‪.‬‬
‫ביאור במשפט השבירה‪,‬‬ ‫ותוספת‬
‫חסרון‬ ‫מטעם‬ ‫והוא‬
‫משולש‪.‬‬
‫חסרון הראשון‪) ,‬כמדובר( היות הז״א‬
‫באופי רשות הרבים‪ ,‬כלומר‬
‫ספירותיו גלמודות כל אחת עומדת‬
‫לבד‪ ,‬בבחי׳ דין‪ ,‬בלתי מתחברת אחת‬
‫עם חברתה ולהוציא תולדה יחד‪,‬‬
‫כאמרם ז״ל אלקים‪ ,‬בז״א )אדרא רנא דף‬
‫קל״ח ע״‪ ,(3‬ומטבע הרין לא להראות‬
‫אחוה‪ .‬ואפיו זה הוא מצד שרשיו חמש‬
‫גבורות היוצאות מבחי׳ יסוד דאימא‪,‬‬
‫בסוד דינין מתערין מינה )זוהר ס׳ אחד‬
‫מוס דף ם״ה ע״א(‪,‬‬
‫חסרון השני‪ ,‬הנוקבא )אשר ע״י‬
‫משתלם הז״א( לא נזדמנה‬
‫לקראת הז״א‪ ,‬וזהו ממה שמבואר‬
‫דביטול המלכים היה לפי שלא נתקן‬
‫עדיין כחדא אדם דכר ונוקבא )ע״ח‬
‫שער דרושי נקודות פ״ג(‪.‬‬
 ‫ש'‬ ‫^יי ^‬

‫והאימא מוסרה‪ ,‬ואם האימא איננה‬ ‫דרכנו‪ ,‬המחשבה העליונה‬

‫נתפרדה החבילה בין ספירות הז״א‪,‬‬ ‫שיערה לתת מציאות לנמצאים‬
‫וחוזר וניעור סוד הצמצום הדין הקשה‪,‬‬ ‫בשתי פנים‪.‬‬
‫עד שמובעות למטה הפנים המוריקות‬
‫וחשכות וכי רח״ל נסוג אחור אל‬
‫אחת פנים מוריקות וחשכות‪ ,‬שעמום‬
‫השבירה‪.‬‬
‫מוזנח ופירוד‪ ,‬וכל התולדות‬
‫והמקרים הרעים‪ ,‬הנובעים מכל אלה•‬
‫בסוד אתערותא‬ ‫חחו‬
‫אתערותא דלעילא‪,‬‬
‫ואחת פנים יפות ושוחקות‪ ,‬צהלה‬
‫תקוה ואיחוד‪ ,‬וכל התולדות‬
‫שיילוכ‬ ‫והמקרים הטובים הנובעים מכל אלה•‬
‫עייק ערכי שמות הק׳‪.‬‬
‫‪ 1‬נחקקו בחק שורש‬
‫הנמצאים בםפירות העליונות‪,‬‬
‫שכינה‬
‫ומהן הנה מובעות‪ ,‬ושמה תלויות‬
‫חש ם שכינה עולה על אסב״ה‪,‬‬ ‫ועומדות‪ ,‬כפי מעשי התחתונים‪ ,‬והיינו‬
‫בתספירה‬ ‫בהתלבשותו‬ ‫כשבני ישראל מתעוררים כלפי מעלה‪,‬‬
‫התחתונה דאצילות‪ ,‬היא ספירת‬ ‫עי״ז שורשם ספירת המלכות הנוקבא‬
‫המלכות‪ ,‬ואזי נקרא בשם שכינה‪ ,‬ע״ש‬ ‫ג״כ מתעוררת קבל ז״א בהזדמנותה‬
‫שמענין המלכות לשכון ולהתלבש תוך‬ ‫לפניו‪ ,‬ואזי האימא עילאה נכנסת בתוך‬
‫העולמות והברואים‪ ,‬להחיותם ולקיימם‬ ‫הז״א וממתקתו‪ ,‬וכל ספירותיו‬
‫תמיד מאין ליש‪.‬‬ ‫מתאחדות להשפיע להנוקבא‪ ,‬וכל‬
‫השערים נפתחים למלאותה בכל מכל‬
‫כל‪ ,‬וכל פנייתן אינן כ״א בה בסוד‬
‫שכינה בנלות‬
‫כגסת ישראל‪ ,‬עד שמובעות למטה‬
‫ח כ ל מקבלים חיותם וקיומם כפי מה‬ ‫הפגים היפות ושוחקות וכו׳ לבוא‬
‫העליונה‬ ‫מהקדושה‬ ‫שהם‪,‬‬ ‫לקראת התיקון העתיד‪.‬‬
‫מהארת זיו השכינה‪ .‬ואף כהות‬
‫הקליפות הפטרא אחרא‪ ,‬בכדי שיחיו‬ ‫ואם בני ישראל רפויים ויאושיים‬
‫ויתקיימו‪ ,‬נתמעטה הארת הזיו מיעוט‬ ‫מעבודתם ח״ו‪ ,‬עי״ז בנין הנוקבא‬
‫אחר מיעוט ע״י צמצומים רבים‬ ‫ג״כ מתמוטט ומתרחקת מהז״א‪,‬‬
 ‫ש׳‬
‫ונגלית בהכרה ובהדגשה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ולא‬
‫כאשר הוא מצוי בכל מקום בבחי׳‬
‫התלבשות בהסתתרות והעלמות‪,‬‬
‫ערכי‬ ‫אהבי‬
‫ועצומים‪ ,‬והסתר פגים‪ ,‬עד שתוכל‬
‫להתלבש בתוכם להחיותם ולקיימם‪,‬‬
‫בשיעור שהוקצב במרת דינו ית'‪ ,‬וזהו‬
‫סוד גלות השכיבה‪.‬‬

‫אך אם האדם חוטא ח״ו הרי מוסיף‬

‫כינוי לבחי' הגבורה‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫בהם חיות וקיום רח״ל‪ ,‬כי בחטאו‬
‫מוריד וממשיך חיותו עם מקורה שהוא‬
‫התפשטות זיו השכינה‪ ,‬בגלות תוך‬
‫שמות הקודש והכעףיים‬ ‫עמק הקליפה‪ ,‬שבכח חיותו חוטא‪,‬‬
‫הנה הבורא ית׳ לפי מהותו ועצמותו‬ ‫ונתרבה חיותם יותר ממה שהוקצבה‬
‫אי אפשר לכנות לו שום שם‬ ‫רח״ל‪ ,‬ולכן קוראים מלאכי השרת‬
‫וכינוי‪ ,‬כי השם והכינוי המה מגדירים‬ ‫להקב״ה מלך עלוב )סרקי היכלות פכ״ה(‪,‬‬
‫את בעל השם‪ ,‬והיות שהוא י ת איננו‬ ‫מפני שהחיות הנשפעת ממנו ית׳ תוך‬
‫מושג כלל ועיקר לא שייך לתארו‬ ‫האדם כדי שישתלם‪ ,‬מנצלה לחטוא‬
‫הנהגותיו‬ ‫אמנם‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ולגדור‬ ‫לו‪ ,‬והוא ית׳ סובל עלבון גדול כזה‬
‫ופעולותיו באופן שהן מגיעות אלינו כן‬ ‫)עיין ס׳ תומר לנורה פ״א(‪.‬‬
‫מושגות כביכול‪ ,‬והן הנה הספירות‪.‬‬
‫שמנה השראתה‬
‫ולפי שהוא ית׳ מתנהג בפעולותיו‬
‫ספירות‬ ‫בחוקי‬ ‫והיינו‬ ‫השראת השכינה האמור בין שני‬
‫וגבולותיהן‪ ,‬ניחם אלה הפעולות‬ ‫בדי הארון‪ ,‬וכן בכל מקום‬
‫למהותו ועצמותו‪ ,‬ולפיהן מכנים אותו‬ ‫השראת השכינה מהו ענינה‪ ,‬והלוא‬
‫בכינויים חכם חסיד גבור רחמן וכו׳‪.‬‬ ‫מלא כל הארץ כבודו )ישעי׳ פ״ו מ(‬
‫ולית אתר פנוי מיניה )תיקו״ז ת׳ נ״ו(‪.‬‬
‫וע״ש שהוא ית׳ מצטמצם לפעול‬
‫הפעולות‪ ,‬להתלבש בתוכן‪,‬‬ ‫התש וגה שבאמת מהו״ע ב״ה‪ ,‬מלא‬
‫להתנהג בהן נקרא בהשמות‪.‬‬ ‫כל הארץ‪ ,‬שהוא מצוי‬
‫בתחתונים כמו שמצוי בהעליונים‪ ,‬והוא‬
‫אע״פ שבאמת אין בו בעצם שום‬ ‫סתום ונעלם מהעליונים‪ ,‬כמו שסתום‬
‫יחם עמהם שהרי הוא ית׳‬ ‫ונעלם מהתחתונים‪ ,‬אך ענין ההשראה‬
‫נשגב ומופשט מכל תואר ומרה‪ ,‬ומה‬ ‫נאמר על הארתו ית׳ אשר כן מאירה‬
 ‫ערכי ש׳‬ ‫אהבי‬ ‫הכד‬
‫ותיו כהייותו כהתלבשות‬ ‫הוי׳ נקרא שם העצם‪ ,‬פירושו‬
‫בספירות‬ ‫השם לעצם האלקות סוד‬
‫ולא למהו״ע שלמעלה מכל‬
‫כשמאייר ובא האסב״ה בספירת‬
‫ענין ההנהגה‪.‬‬
‫הכתר נקרא בשם‬
‫אהיי״ה‪ ,‬והוא לשון עתיד ע״ש כי‬
‫אמנם חכמז״ל הזהירו )הו‪3‬א נפרלש‬
‫ספירת הכתר איננה מצויירת בשום‬
‫של״נ שער הסנה רפ״נ נשם‬
‫ציור פרטי עדיין אלא ענינה הוא‬
‫שתמשכנה הימנה פרטי הספירות‪ ,‬וגם‬
‫הספרי( ע״פ בכל קראנו אליו)לבדם ר‬
‫ד(‪ ,‬דאליו ולא למדותיו‪ ,‬היינו‬
‫להורות כי יבוא מועד שעתידה בחי׳‬
‫כשמזכירים שמותיו וכינוייו הכוונה‬
‫הכתר להתגלה‪ ,‬שהרי עתה בעוה״ו‬
‫צריכה להיות למהו״ע ממש ולא‬
‫היא מאור נעלמה ונפלאה‪] .‬ובם׳‬
‫למדותיו‪ ,‬כלומר שמתפללים אליו לבד‪,‬‬
‫מאורי אור מובא‪ ,‬ראהי״ה תמיד בבינה‬
‫אך מפני שהוא ית׳ לפגי התלבשותו‬
‫ומ״ש בזוהר שהוא בכתר‪ ,‬ר״ל כתר‬
‫במדות אין עליו מלה כי לית מחשבה‬
‫דז״א הנעשה מת״ת דבינה[‪,‬‬
‫תפיסא ביה כלל‪ ,‬נקראהו בשם‪.‬‬
‫החכמה‬ ‫כשמאייר וי א בספירת‬
‫נקרא בשם יי״ה‪.‬‬ ‫ובהתאם למהות הבקשה שמבקשים‬
‫מפניו‪ ,‬כן קוראים אליו‪,‬‬
‫כשמאיר ובא בספירת הכייגה‬ ‫כלומר בהשם המורה על המבוקש‪,‬‬
‫נקרא בשם הוי״ ה‬ ‫כשמבקשים רחמים קוראים אליו בשם‬
‫בניקוד אלקים ע״ש שהבינה היא‬ ‫הוי׳ כי שם הוי׳ מורה על רחמים‪,‬‬
‫רחמים פשוטים אולם דינין מתערין‬ ‫וכשמבקשים שינקום נקמתנו קוראים‬
‫מינה‪.‬‬ ‫אליו בשם אלקים‪ ,‬המורה על גבורות‪,‬‬
‫ועד״ז בשאר השמות כדלהלן‪) ,‬ועיין נס׳‬
‫כשמאיר ובא בספירת הדעת‬ ‫רמו בחיי ס׳ ואמפק ד׳ ז׳(‪ .‬וכן אין להודו‬
‫נקרא בשם אה״וה‪) ,‬ויש‬ ‫בפשיטותו כ״א בבחי׳ התלבשותו‬
‫שם אהו״ה ע״ש ספירת היסוד הרומז‬ ‫במידות‪ ,‬כגון חכם חסיד נבור רחמן‬
‫על שהוא ית׳ מחבר א ת השמים ואת‬ ‫וכו׳‪ ,‬כי למעלה מהתלבשותו בהמרות‬
‫האדן(‪,‬‬ ‫הלוא אין מלה כנ״ל‪ ,‬וזהו אמרם ז״ל‬
‫)שמו״ר פ״ג י( אמר ליה הקב״ה למשה‬
‫נקרא‬ ‫כשמאיר ובא בספירת החסד‬ ‫שמי אתה מבקש לידע‪ ,‬לפי מעשי אני‬
‫א״ל‪.‬‬ ‫נסרא‪.‬‬
‫סכה‬ ‫?גדכי ש׳‬

‫והביאור דהשם הלזה הוא מקור‬ ‫כשמאיר ובא כספירת הגבורה‬

‫ההתחלקות‪ ,‬כלומר ע״י‬ ‫נקרא בשם אלקים‪.‬‬
‫שם האלקים נמשך הכה והחיות אלקי‬
‫בכל הנבראים להוותם ולהחיותם‪ ,‬והם‬ ‫כשמאיר ובא בספירת התפארת‬
‫נקרא בשם הוי״ה‪ ,‬כי‬
‫נבראים‪ ,‬והנבראים הרי המה מחולקים‬ ‫הוי׳ הוא השם הנורא המורה על‬
‫זה מזה מצד התחלקות הכהות 'החיות‬ ‫התהוות אור האין סוף המתלבש‬
‫שכל נברא מתהווה מכח וחיות מיוחד‬ ‫בספירות‪ ,‬וכלי הספירות המה מבתי׳‬
‫מזולתו‪ .‬אבל בשם הוי׳ כתיב הוי״ה‬ ‫כח ה?ןלמה והגבלה שבא״ם‪ ,‬ואולם‬
‫ממקור‬ ‫למעלה‬ ‫שהוא‬ ‫אחד‬ ‫יקר ספירת התפארת‪ ,‬שאף בהכלי‬
‫ההתחלקות‪.‬‬ ‫מתגלה מבתי׳ כח ההתהוות‪ ,‬ולכן‬
‫נקראת אמת שהיא גילוי אמיתת עצם‬
‫ועם היות דאמיחת כח ההתהוות‬ ‫האור‪.‬‬
‫נובע ע״י שם הוי׳ כי הוי׳ הוא‬
‫מלשון מהווה )עיין !והר ‪ D‬׳ ‪ PDJD‬מ״!‬ ‫נקרא‬ ‫כשמאיר ובא בספירת הנצח‬
‫ע״‪ (3‬ורק ההתהוות בפועל הוא כזה‬ ‫בשם הוי״ה צבאו״ת‪.‬‬
‫שנמשך אור הוי׳ ע״י שם אלקים‪ .‬ואי‬
‫לזאת מוכרח שכל הפרטים שנתהוו‪,‬‬ ‫נקרא‬ ‫כשמאיר ובא בספירת ההוד‬
‫גנוזים הם בשם הוי' שהוא מקורם‬ ‫בשם אלקים צבאו״ת‪.‬‬
‫האמיתי‪.‬‬
‫כשמאיר ובא בספירת היסוד‬
‫התשובה דבשם הוי׳ הפרטים המה‬ ‫נקרא בשם א״ל חי‪ ,‬א״ל שד״ת‬
‫והתכללות‬ ‫בהתאחדות‬
‫בבחי׳ אחד ובאופן יחיד ממש‪ ,‬ושם‬ ‫כשמאיר ובא בספירת ה מ ל כו ת‬
‫אלקים מצמצם אור הוי׳ הפשוט הבלתי‬ ‫נקרא בשם אדנ״יי‪.‬‬
‫בעגו״ת להאיר רק הארה מצומצמת‬
‫ומגלה בחי׳ הריבוי וההתחלקות‪ ,‬וע״כ‬
‫אלקים גימטריא הטבע‪.‬‬ ‫הדי אלקים‬
‫אמנם בן כח האחדות דשם הוי׳‬ ‫שם אלקים נאמר בלשון רבים כמ״ש‬
‫פועל בהנבראים רעם היותם‬ ‫נגלו אליו האלקים )כראשית ל״ה‬
‫בבתי׳ התחלקות ושינויים מ״מ‬ ‫ז׳( ואומר אלקים קדושים )יהושע כ״ד‬
‫מתאחדים ומתפללים יחדו‪.‬‬
 ‫ייש‬ ‫ע ר כי ש׳‬ ‫א ה בי‬ ‫קכו‬
‫הי׳‪ ,‬ורומז על ספירת כתר העליון‬ ‫שם וזד״ה בכפה פנים‬
‫המסותרת בשפריר חביון ונעלמה מכל‬
‫רעיון‪ ,‬והיא פנימיות אדם קדמון‪.‬‬ ‫ה בו ר א ית׳ נקרא הוי׳ ע״ש שהוא‬
‫המהווה כל ההתהוות של‬
‫ת א‪ 1‬ת י׳ היא בחי׳ נקודה‪ ,‬ורומזת על‬ ‫כל המציאויות לכל מדרגותיה! מהבחי׳‬
‫ספירת החכמה שהיא מהוה‬ ‫הכי נעלה ונשגבה המרוממה מכל‬
‫ועצמות נקודת שכל העליון‪ ,‬והיא‬ ‫ענין ההשתלשלות עד סוף סדר‬
‫פנימיות עולם האצילות‪.‬‬ ‫ההשתלשלות אבי״ע‪.‬‬

‫ל ז א ת בהשם הוי׳ עצמו מלבד בחינתו‬

‫ת א ו ת ה׳ הראשונה היא בחי׳‬
‫הכללות המורה לעצם סוד‬
‫ההתפשמות‪ ,‬ורומזת על‬
‫ההתהוות‪ .‬גם נכללות בו כביכול כבחי׳‬
‫ספירת הבינה שהיא התפשטות השכל‬
‫רבות המורות נגר כל ספירה וספירה‬
‫העליון לרוחב ולאורך‪ ,‬והיא פנימיות‬
‫העולמות‬ ‫בכל‬ ‫והשתלשלותיהן‬
‫עולם הבריאה‪.‬‬
‫ותולדותיהן‪ ,‬כלומר כפי ערך כל ספירה‬
‫וספירה ואיכותה ותוכיותה‪ ,‬כן מופיע‬
‫תאות ר היא בחי׳ המשכה והשפעה‪,‬‬
‫ומתגלה עליה יקר תפארת גדולתו‬
‫ורומזת על ספירות חג״ת‬
‫השם הוי׳‪.‬‬
‫נה״י שהן השפעות נמשכות‪ ,‬והן‬
‫פנימיות עולם היצירה‪.‬‬
‫ומה שנתבאר שנגד כל ספירה‬
‫וספירה רומז שם מיוחד‪ ,‬שם‬
‫ה א ו ת ה׳ האחרונה היא נחי׳ הנותנת‬
‫א״ל בחסד שם אלקים בגבורה וכו‪/‬‬
‫מקום למציאויות‪ ,‬ורומזת על‬
‫זהו נאמר נגד כלי הספירות‪ .‬והאור‬
‫ספירת המלכות שהיא מקום וחיות‬
‫שבתוכם הוא שם הוי׳‪ ,‬כלומר השם‬
‫וישות המציאויות‪ ,‬והיא פנימיות עולם‬
‫הוי׳ שנגד כל ספירה מורה על עצם‬
‫העשיה‪.‬‬
‫התהוותה ושאר השמות מורים על‬
‫אופן התהוותן וציורן‪.‬‬
‫מיילדי* שמות הקודש‬
‫ב כ ל אות נכללות עוד אותיות‪,‬‬ ‫שם הד״ה ע״ש עשר ספירות‬
‫לדוגמה האות א׳ נכללות בה‬ ‫המכלילות כל העולמות‬
‫האותיות ל׳ פ׳ מ ה אל״ף‪ ,‬ואותיות‬ ‫שעל האות י׳ הוא בחי'‬ ‫קוצו‬
‫הנכללות הן אותיות המילוי‪ .‬ולעניננו‪,‬‬ ‫מרוממה ונשאת מעל עצמות‬
 ‫»•‬
‫פכז‬ ‫ערכי• ש׳‬

‫ארבעה שמות הכלליים ע״ב ס״ג מ״ה‬ ‫אותיות השמות ברוחניות! הרי הנה‬
‫ב״ן‪ ,‬ויתבארו בעז״ה במקומם‪.‬‬ ‫עצם שורשי המאורות‪ ,‬ומילויי‬
‫האותיות המה כהות ההתפשטות‬
‫המאורות מההעלם אל הגלוי להיות‬
‫ארבעת מיילדי שם ה ד‪ /‬ע״כ‬ ‫נמשכים ונשפעים למטה‪.‬‬
‫ם״נ מ״ה ב״ן‬
‫באציילות מאיר שם הוי״ה במלוי‬ ‫לזאת מילוי גימטריא אלקים )ע״ס‬
‫מ ה ייו״ד ה״י די ו ה״יי‬ ‫שע״י ס״ג(‪ ,‬כי שם אלקים הוא‬
‫והוא גימטריא ע״ב‪ ,‬ושם הלז נשרש‬ ‫המצמצם אור שם הוי׳ עד שיתאפשר‬
‫מלפנים באות יי׳ בהשם הד׳ הכללי‪.‬‬ ‫האור להתקבל תוך עולמות והנבראים‪,‬‬
‫ועד״ז הן בחי׳ אותיות המילוי‪.‬‬
‫ב ב רי א ה מאיר שם הוי״ה במלוי כזה‬
‫יו״ד ה״י ואיו ה׳׳יי והוא‬ ‫יי שנן אותיות המתמלאות בכמה‬
‫גימטריא ם״ג‪ ,‬ושם הלז נשרש מלפנים‬ ‫אופנים לדוגמה האות ה׳‬
‫באות ה׳ בהשם הויי׳ הכללי‪.‬‬ ‫מתמלאת בשלשה אפנים‪ ,‬מ ה ה״ה‬
‫ה״א ה״י‪ ,‬והיינו כפי אופן כח‬
‫הגלוי וההתפשטות לפיהם מתמלאות‬
‫בי צי ר ה מאיר שם הוי״ה במלוי כזה‬
‫האותיות‪.‬‬
‫ידד ה״א ואיו ה״א והוא‬
‫גימטריא מ״ה‪ ,‬ושם הלז נשרש‬
‫וזהו האמור בהשמות שהם מתמלאים‬
‫מלפנים באות ו׳ בהשם הד׳ הכללי‪,‬‬
‫ויודי״ן‪,‬‬ ‫וההי״ן‬ ‫באלפי״ן‬
‫האלפי״ן מורות על התכללות גבורות‬
‫בעשיה מאיר שם הוי״ה במלוי כזה‬ ‫בחסדים להמתיקן‪ ,‬ההי״ן מורות על‬
‫יו״ד ה״ה ו״ו ה״ה והוא‬ ‫גבורות‪ ,‬היודי״ן מורות על חסדים‪.‬‬
‫גימטריא ב״ן‪ ,‬ושם הלז נשרש מלפנים‬
‫באות ה׳ האחרונה בהשם הוי׳ הכללי‪,‬‬
‫העולה‬ ‫השרש'*‬ ‫ע״ב‬ ‫שם‬
‫ממילד שם הד׳‬
‫בהמלויים מורות על שורש‬ ‫היודי״ן‬
‫החסדים‪,‬‬ ‫השם הד״ה במילוי יודי׳׳ן ייו״ד‬
‫ה״י וי״ו ה״י בגימטריא‬
‫בהמלויים מורות על שורש‬ ‫ההי״ן‬ ‫ע״ב‪ ,‬והוא מאיר באריך אגפין‪,‬‬
‫הגבורות‪.‬‬ ‫ומהארות של ארבע יודי״ן שבו יוצאים‬
 ‫ערכי ש׳‬ ‫א ה בי‬ ‫פכח‬
‫גה״״ם המכל^אם כל העולמות‪ ,‬ע״ב‬ ‫ה א ל פיי״ן בהמלוי־י־ם מורות על‬
‫בחכמה‪ ,‬ס״ג בבינה‪ ,‬מ״ה בשש המרות‬ ‫גבורות‬ ‫ההתכללות‬
‫)חג״ת נה״י(‪ ,‬ב״ן במלכות‪.‬‬ ‫בהחסדים להמתיק‪.‬‬

‫וכמ‪1‬״כ בשם ע״ב המאיר באצילות‪,‬‬ ‫לכן שם הע״ב הוא כולו בחי׳ חסדים‪.‬‬
‫ע״ב שבע״ב הלז מאיר‬ ‫ושם הס״ג כשלעצמו הוא בחי׳‬
‫]בכתר ו[בחכמה שבאצילות‪ ,‬ס״ג‬ ‫חסדים‪ ,‬אבל האות ו׳ מורה על בחי׳‬
‫שבע״ב הלז מאיר בבינה שבאצילות‪,‬‬ ‫ההמשכה ומינה דיגין מתעדין‪ ,‬ואכן‬
‫מ״ה שבע״ב הלז מאיר בשש מדות‬ ‫מתמלאת בא׳ להמתיק הדינים‪ .‬ושם‬
‫שבאצילות‪ ,‬ב״ן שבע״ב הלז מאיר‬ ‫המ״ה שהוא המאיר ביצירה עולם‬
‫במלכות שבאצילות‪.‬‬ ‫המרות לפיכך מתמלא באלפי״!‬
‫להכליל המדות ולהשלימן זו בזו‪ .‬ושם‬
‫וככה הוא בשם ם״ג המאיר בבריאה‪,‬‬
‫הב״ן הוא כולו בחי׳ גבורות‪.‬‬
‫ע״ב שבס״ג הלז מאיר ]בכתר‬
‫ו[בחכמה שבבריאה‪ ,‬ס״ג שבס״ג הלז‬
‫מאיר בבינה שבבריאה‪ ,‬מ״ה שבס״ג‬ ‫שמות ע״ב ם״ג ם״ה כ״ן‪ ,‬כל‬
‫הלז מאיר בשש מדות שבבריאה‪ ,‬ב״ן‬ ‫אחד מהם כלול מארבעתם‬
‫שבס״ג הלז מאיר במלכות שבבריאה‪.‬‬
‫ב ש ם ע״ב הכללי כלולות ארבע בחי׳‪,‬‬
‫עד״ז בשם מ״ה המאיר ביציר‪I‬‬ ‫וכן‬ ‫והן ארבעה שמות‪ ,‬ע״ב פרטי‬
‫ובשם ב״ן המאיר בעשיה‪.‬‬ ‫שבע״ב הכללי‪ ,‬ס״ג פרטי שבע״ב‬
‫הכללי‪ ,‬מ״ה פרטי שבע״ב הכללי‪ ,‬ב״ן‬
‫פרטי שבע״ב הכללי‪.‬‬
‫ע״ב ם״ג מיה ב׳ץ שבאדם‬
‫קדמון‬ ‫וכן בשם ס״ג הכללי כלולים ארבעה‬
‫הארות שמות הללו מופקות הימנו‬ ‫שמות‪ ,‬ע״ב פרטי שבו‪ ,‬ס״ג פרטי‬
‫עד לחוץ כביכול‪ ,‬ו‬
‫‪I I‬‬ ‫שבו‪ ,‬מ״ה פרטי שבו‪ ,‬ב״ן פרטי שבו‪.‬‬
‫דרכי ההנהגה והעולמות‬
‫הוא בשם מ״ה הכללי‪ ,‬ובשם‬ ‫ועד״ז‬
‫הארת שם ע״כ מופקת בשערות‬ ‫ב״ן הכללי‪.‬‬
‫ראשו‪ ,‬ומהן החוצה‪ ,‬ואולם‬
‫איננה מגעת באופן גילוי בההשגה‪ ,‬רק‬ ‫שמות הכלליים מאירים אל‬ ‫ארבעה‬
‫בהעלמה בלתי מתראית‪.‬‬ ‫)או״א זו״ן( חב״ד חג״ת‬
‫כ!‪2‬ן‬
‫ממלכות דא״ק נמצאו‪ ,‬והנם נמנעו‬
‫בטבע תמצאם‪.‬‬
‫שם ב״ן הארתו מופקת מעיניו‪ ,‬ואולם‬
‫בעת הפקתה עדיין לא הופיעה‬
‫בתור ב״ן הכללי כשלעצמו‪ ,‬כ״א בתור‬
‫לבוש על שם ב״ן הפרטי דס״ג הכללי‬
‫המלובש בתוכה‪ ,‬ואף הב״ן הפרטי‬
‫דס״ג הכללי‪ ,‬שימש בתור לבוש על‬
‫שם ב״ן פרטי דס״ג הפרטי )ב״ן דס״ג‬
‫דם״ג( המלובש בו‪ ,‬והיא היא סו ד‬
‫עולם ה תהו ]נקודים[ בראשיתו‪.‬‬
‫וייען שירדה עד תחתיתה של המלכות‬
‫)ד א״ ק( ובהשתעבדות לה‪ ,‬מיד‬
‫התקיפה על המלובשים בקרבה‬
‫והשתערה עליהם‪ ,‬ונהפכה הקערה על‬
‫פיה אשר ב״ן פרטי רס״ג הפרטי )בן‬
‫דס״ג דס״ג( בחי׳ הפנימיו ת הורד‬
‫פלאים כביכול‪ ,‬שתחת היותו פרט‬
‫לשם הם״ג‪ ,‬הוכלל ל היו ת ענף הלבו ש‬
‫אליו‪ ,‬וז הו‬ ‫הב״ן הכללי וטפל‬
‫עומק סוד השבירה‪,‬‬
‫נ ת חד שו‬ ‫והנה עשרת כלי הספירות‬
‫הימנה‪ ,‬ו היינו באשר הופקה‬
‫מעיניו מדי עברה דרך בחי׳ הכלי‬
‫דעקודים נפלטו עשרת סו די הכלים‬
‫אשר היו בלועים בתוכה‪ ,‬ולאחרי כן‬
‫בצאתם ממלכות דא״ק‪ ,‬מדי ע מיד ת ם‬
‫למקומם נסדרו זה תחת זה‪ ,‬כל אחד‬
‫ואחד בישותו ומציאותו ל היו ת כלים‬
‫מכלים שוני ם‪.‬‬
‫ערכי ש׳‬ ‫אהבי‬
‫ע״ב‪,‬‬ ‫שם ס״ג הוא תולדתו של שם‬
‫פירוש‪ ,‬גילויי ממסתור־־ ע״ב‪.‬‬
‫והגילויים מתגלים בהדרגה גילוי אחר‬
‫גילוי‪ ,‬מההעלם העליון עד התהוות‬
‫למציאות‪ ,‬והם המה ההבלים העולי ם‬
‫מאזניו מ ח מ מו ומפיו‪ ,‬כלומר‪ ,‬סודי‬
‫ספירות המקיפים והפנימיים אשר י ח דו‬
‫סדר‬ ‫שלימות‪,‬‬ ‫ספירות‬ ‫הרי הנה‬
‫הופעתן הוא ב שלבים שוני ם‪ ,‬א׳‬
‫מאזניו‪ ,‬ואורים המקיפים מרוחקים‬
‫עדיין מאורים הפנימיים‪ ,‬ב׳ מחממו‪,‬‬
‫והאורים מקורבים כבר אלו לאלו‪] ,‬וכל‬
‫מה שמוג שים יותר‪ ,‬מתבצע ביותר‬
‫גילוים‪ ,‬עד שיגיעו להיות מציאות[‪ ,‬ג׳‬
‫מפיהו‪ ,‬והאורים נתפגשים ומתנקשים‪,‬‬
‫ואזי נתגלה הוית המציאות‪ ,‬דהיינו בחי׳‬
‫הכלי‪ ,‬כפי הערך‪ ,‬לכונן את העולם‬
‫האצילות הבנוי משמותיו מ״ה ו ב״ן‬
‫אחר התקשרותם יחד‪ ,‬בסוד אדם‬
‫בתיקונו הראוי‪) ,‬ועיין ע׳ עולם העקודים(‪.‬‬
‫ה חי צון‬
‫ש ם מ״ ה הארתו מופקה ממצחו‪,‬‬
‫וירדה למטה עד בחי׳ יסודו‬
‫ו ה היצב ה ת ח תיו בהתקשרות עמו‪,‬‬
‫בכדי לתקן הארת שם ב״ן אשר‬
‫נתקשרה עם בחי׳ המלכות )כדלהלן(‪.‬‬
‫ואמנם כן הארת המ״ה העלה את‬
‫הארת הב״ן ותיקנה‪ ,‬ולאחרי כן הזדווגו‬
‫י ח ד‪ ,‬בסוד חיבו ר הי סוד והמלכות‪,‬‬
‫]בתיקון דו״ן ושלושה קוים[‪ ,‬וע״י זיווג‬
‫זאת התקן כל ההנהגה כולה והנהוגים‪,‬‬
‫באופי דו״ן ו שלו ש ה קוים‪ ,‬שהכל‬
 ‫ע ר כי ש׳‬ ‫א ה מ‬ ‫כל‬

‫והא לך לוח מצויץ להקל לעייץ‪.‬‬

‫הטעמים‬ ‫הכללי בחי׳‬ ‫‪7‬׳ב‬

‫הארותיו מופקות משערות ראשו‪.‬‬

‫הנקודות‬ ‫בחי׳‬ ‫ס״ג הכללי‬

‫הפרטי דס״נ הכללץ‬
‫טעמיו העליונים‪ ,‬הארותיהם מופקות מאוניג‬
‫טעמיו האמצעים‪ ,‬הארותיהם מופקות מחטמג‬
‫טעמיו התחתונים‪ ,‬הארותיהם מופקות מפיהו׳‬

‫ס״ג הפרטי דס״ג הכללי‬

‫ע״ג פרטי דם״נ הפרטי‪.‬‬
‫ם״ג פרטי דם״נ הפרטי‪.‬‬
‫מ״ה פרטי רם״ג הפרטי‪.‬‬
‫ב״ן פרטי דם״נ הפרטי‪,‬‬
‫בג ״ן‬ ‫הארותיו מופקות מעיניו‪ ,‬מלובשות‬
‫הפרטיי דס״נ הכללץ והבץ הפרטיי‬
‫דס״ג הכללי מלובש בב״ז ה כ ל לי‪.‬‬

‫מ״ה הפרטי דס״ג הכללי‬

‫כ״ן הפרטי רס״ג הכללי‬

‫מ״ה הכללי בח״ התגין‬

‫הארותיו מופקות ממצחו‪.‬‬

‫האותיות‬ ‫בחי׳‬ ‫ב״ן הכללי‬

 ‫‪5‬‬ ‫ערכיי ש׳‬

‫מנוקדות בצירה‪.‬‬ ‫בבינה‬ ‫ו ב חי נ ו ת השערות ואח״פ והדנים‬

‫והמצח‪ ,‬עם ההארות‬
‫ב ד ע ת היו״ד מנוקדת בחולם הה״י‬ ‫השמות אשר מופקות מהם‪ ,‬יש ביניהם‬
‫מנוקדת בצירה הוי״ו מנוקדת‬ ‫התקשרות עצמי‪ ,‬ולא שהוקרה מקרה‪,‬‬
‫בקמץ הה״י בצירה‪ ,‬והוא שם המפורש‬ ‫אשר הארת ע״ב הופקה מהשערות‪,‬‬
‫כמובא בע״ח !שער מ״ד פ״א(‪,‬‬ ‫והארות ס״ג הופקו מאח״פ‪ ,‬וכי‪ ,‬עד״ם‬
‫לכלי נקוב הנתון על אש לוהט‪ ,‬שבכל‬
‫מנוקדות בסגול‪.‬‬ ‫בחסד‬ ‫מקום שמוצאת האש נקב משם יוצאת‪,‬‬
‫כ״א הארות השמות מתייחסות אל‬
‫מנוקדות בשבא‪.‬‬ ‫בגבורה‬ ‫הבחי׳ הנ״ל טרם הופעתן מהן‪ ,‬כי‬
‫ההארות השתעבדו מאז לעבור ארחות‬
‫מנוקדות בחולם‪.‬‬ ‫בתפ ארת‬ ‫הבחי'‪ ,‬והבחי׳ יעודות לשמש להן‬
‫למעברות‪.‬‬
‫מנוקדות בחירק‪.‬‬ ‫בנצח‬
‫בעבירותיהן בהמעברות מקבלות‬ ‫ובכן‬
‫מהן שינוי כביכול‪.‬‬
‫מנוקדות בקבוץ )סה ‪.(-‬‬ ‫בהוד‬
‫ולא כל התקשריות שני ענינים תלויות‬
‫בשורק שלאחר כל אות בא‬ ‫ביסוד‬ ‫מצד אשר אור מצביהם שוים‪,‬‬
‫שורק וא״ו)כזה ו(‪.‬‬ ‫אלא לפי נאות התולדה הרצויה‬
‫להיולד משניהם‪ ,‬כן עד״! שמות מ״ה‬
‫במלכות הוי׳ בלי ניקוד‪ .‬וכמו״כ‬ ‫ב״ן אע״פ שהמה תחת שם ס״ג אשר‬
‫מאיר‬ ‫אהי״ה‬ ‫השם‬ ‫הופעותיו הנה מאח״פ‪ ,‬הופעתם היא‬
‫בהספירות באופן מקיף בכל ספירה כפי‬ ‫הגבה למעלה‪ ,‬ב״ן מהעיגים‪ ,‬מ״ה‬
‫הניקוד שלה‪) ,‬עיין נ״ח שס פ״ג(‪.‬‬

‫שם הגדול של ך ב שמות‬ ‫שם הדי מאיד גהספ״רות בכל‬

‫ספירה כפי הניקוד שלה‬
‫מ ש ל ש ה הפסוקים ויסע‪ ,‬ויבא‪ ,‬ויט‪,‬‬
‫)שמופ פי״ד‪ ,‬י״ט‪ ,‬כ‪/‬‬ ‫הד׳ אותיות הוי׳ מנוקדות‬ ‫בכתר‬
‫כ״א‪ (,‬יוצאים ע״ב שמות‪ ,‬וכל שם יש‬
‫בו שלש אותיות‪ ,‬האות הראשונה של‬
‫שם הראשון היא האות הראשונה של‬ ‫מנוקדות בפתח‪.‬‬ ‫בחכמה‬

‫אמנם ישנן תבות שנבנות אף בשני‬
‫סדרי צירוף לדוגמה כבש כשב‬
‫שתיהן המה שמה של בהמה ממין‬
‫הצאן‪.‬‬
‫בשמות ישנם סדרי צירופים‬
‫הרבה‪.‬‬
‫ערכי־ ש׳‬ ‫אהבי‬ ‫‪3>9d‬‬
‫פסוק דסע‪ ,‬האות השדה של שם‬
‫הראשון היא האות האחרונה של פסוק‬
‫ויבא‪ ,‬האות השלישית של שם הראשון‬
‫היא האות הראשונה של פסוק ויט‪,‬‬
‫וי״ו של ויסע‪ ,‬ה״י של הלילה‪ ,‬וי״ו של‬
‫ועד״ז‬
‫ויט‪ ,‬כזה וה״ו‪.‬‬

‫ג ש ם אהי״זה ישנם י״ב צירופים‪.‬‬ ‫האות הראשונה של שם השד היא‬

‫הוי׳ ישנם י״ב צירופים‪,‬‬ ‫בשם‬ ‫האות השניה של פסוק ויסע‪,‬‬
‫האות השניה של שם השני היא האות‬
‫בשם אדג״יי ישנם ב״ד צירופים‪.‬‬
‫השדה מאחור לפנים של פסוק ויבא‪,‬‬
‫בשם אלוק ישנם כ״ד צירופים‪.‬‬ ‫האות השלישית של שם השני היא‬
‫בשם אלקיים ישנם ק״כ צירופים‪.‬‬ ‫האות השדה של פסוק ויט‪ ,‬יו״ד של‬
‫וכל צירוף מורה על הנהגה מיוחדה‪,‬‬ ‫ויסע‪ ,‬למ״ד של הלילה‪ ,‬יו״ד של ויט‪,‬‬
‫כזה יל״י‪ ,‬ועד״ז כל הע״ב שמות‬
‫כללן של דבר‪ ,‬ככל מה שהאותיות‬ ‫ונדפסו בזוהר ח״ב דף ע״ר ע״א‪.‬‬
‫מצטרפות ביותר על סדר הישר‬
‫הן מורות יותר על בחי׳ החסד‪ ,‬וככל‬ ‫האותייות הראשוניות הן בסוד‬
‫מה שמצטרפות ביותר על סדר ההפך‬ ‫החסד‪ ,‬האותיות השניות‬
‫למפרע הן מורות יותר על בחי׳‬ ‫הן בסוד גבורה‪ ,‬והאותיות השלישיות‬
‫הגבורה‪ .‬וישנן אותיות בצירופי סדר‬ ‫הן המכריעות בסוד תפארת‪ ,‬ובכלליות‬
‫הישר והן בבתי׳ תפארת ובאות אחרי‬ ‫כל השם הוא בבחי׳ חסד והוא השורש‬
‫צירופי ההפך בכדי להכליל הגבורה‬ ‫לע״ב גשרי החסד‪.‬‬
‫בחסד להמתיקה‪.‬‬

‫שעה בשעות היום והלילה‬ ‫ובכל‬ ‫צירופי שמות‬

‫נמשכת שליטתו ית׳ ע״י צירוף‬
‫מיוחד‪.‬‬
‫שיילובי שפות‬
‫שהנהגותיו ית׳ משתתפות‬
‫ימתכללות‪ ,‬ע״ד שתופי דין‬
‫כל תבה נבנית לפי סדר הצירוף של‬
‫כאשר‬ ‫לדוגמה‬ ‫אותיותיה‪,‬‬
‫מצטרפת האות ב׳ אל האות א׳ נבנית‬
‫תבת אב‪ ,‬וכאשר נשתנה סדר הצירוף‬
‫כ מו‬ ‫והיינו שהאות א׳ מצטרפת אל האות‬
‫ב׳ אזי נבנית תבה אחרת תבת בא‪,‬‬
 ‫ערכי ש׳‬ ‫אהבי‬
‫לשיוכלו להתקבל‪ ,‬ושלא יתבטלו‬ ‫ורחמים‪ ,‬כן הוא גם בשורשן בהררי‬
‫נצטמצמו‬ ‫ממציאותם‪,‬‬ ‫המקבלים‬ ‫קודש‪ ,‬השמות ברוחניות□ משתלבים‬
‫האורים בבחי׳ השערות‪ .‬עד״מ לשערות‬ ‫ומתכללים יחדו‪ .‬שם אחד משתלב‬
‫בגשמיות‪ ,‬עם היות שנמשכת בהשערה‬ ‫בכמה שמות‪ ,‬וכמה שמות משתלבים‬
‫חיות מליחת המוח‪ ,‬בנודע שהשערה‬ ‫בשם אחד‪ ,‬ואחד באחד‪ ,‬לדוגמה‬
‫חלולה ובתוך החלל יש יניקה מהמוח‬ ‫כשהשם אדנ״י משתלב בשם הוי״ה אזי‬
‫)עיין נזיר ל״ט‪3 ,‬״‪ 3‬פ״ז(‪ ,‬אולם היא רק‬ ‫האות הראשונה היא משם הוי׳ והאות‬
‫ממותרי המוח‪ ,‬ובצמצום עצום רב‬ ‫השני׳ משם א ד וחוזר חלילה‪ ,‬כזה‬
‫במאוד עד שאינה נוגעת כלל לעצמות‬ ‫יאהדונה״י ובשילוב זה השם הוי׳‬
‫חיות המוח‪ ,‬כי הרי בהחתך השעירה‬ ‫הוא בגלוי ובהתגברות ושם אד׳ הוא‬
‫לא יכאב למוח בלל‪.‬‬ ‫בהעלם‪ ,‬וכשהשם הוי׳ משתלב בשם‬
‫אד׳ אזי האות הראשונה היא משם אד׳‬
‫הצטמצמו האורים העליונים‬ ‫עד״ז‬ ‫והאות השני׳ משם הוי׳ וחוזר חלילה‪,‬‬
‫בבהי׳ שערות לישאר החיות‬ ‫כזה אידהנוי״ה ובשילוב זה השם‬
‫למעט מזעיר לפי הערך‪.‬‬ ‫אד׳ הוא בגלוי ובהתגברות ושם הוי׳‬
‫הוא בהעלם‪.‬‬
‫‪ irtti‬בכל עת כשהחיות יורדת ממקום‬
‫גבוה למקום נמוך לאין ערוך‬
‫שערות כראש אדם קדמון‬
‫בדרך דילוג גדול‪ ,‬אזי לא יוכל לקבלה‬
‫כ״א בבחי׳ שערה לבד‪ ,‬שהיא בסוד‬ ‫תן הארות מבחי׳ החכמה ]ע״ב[‬
‫צמצום החיות ביותר‪.‬‬ ‫שבא״ק‪ ,‬המתלהטות ויוצאות‬
‫לחוץ כביכול‪ ,‬והיינו לימד סודי דרבי‬
‫והנה שערות הראש‪ ,‬כגון תיקון‬ ‫ההנהגה‪.‬‬
‫העמר נקי מהז׳ תיקוני רישא‬
‫דאריך אנפין‪ ,‬הן יותר פנימיות מתיקוני‬ ‫ואמנם אינן מגיעות באופן גילוי‬
‫הדיקנא דאריך אנפץ‪ ,‬בי העפר נקי הן‬ ‫בההשגה‪ ,‬רק בהעלמה בלתי‬
‫הופעות הארות מקדושת המוחין‪,‬‬ ‫מתראות‪ ,‬יען מציאות החכמה נעלמה‬
‫בהתלהטות עזה בצורתן המקורי‪ ,‬וככה‬ ‫ונסתרה‪) .‬עיין ע׳ שערום הראש והדיקנא(‪.‬‬
‫להגלות אל הז״א‪ .‬בלימר אינן‬
‫מתירדות בסדר דרכי השתלשלות‬
‫שערות הראש והדיקנא‬
‫ההדרגה להשתנות בהתמשכותן מטה‬
‫להשתוות לערכי ש^ הז״א‪ ,‬וזאת בסוד‬ ‫הופעות האורים העליונים‪,‬‬ ‫כסדר‬
 ‫ת׳‬ ‫ע ר כיש׳‬ ‫אהבי‬ ‫הלד‬
‫הימים מתעורר מבתי׳ העמד נקי‪) ,‬עיין‬ ‫הרשב״י דבכל קוצא וקוצא‬
‫פע״ח שער ספירח העומר פ״ז נהגהה(‪.‬‬ ‫)בשערות הראש( אית ביה ארבע מאה‬
‫ועשר נימי‪ ,‬בחושבן קדו״ש )אדלא רנא‬
‫דף קכ״ס ע״נ(‪.‬‬

‫י ►‪1‬י‬ ‫ולדרכנו כוונת הענין‪ ,‬כי אף‬

‫בירידתן נשארות בבחי׳‬
‫תכונה‬
‫קדוש ומובדל מהמקום אשר לשם‬
‫ב חי׳ המלכות שבפרצוף אימא‪,‬‬ ‫ירדו‪ ,‬וככה להאיר ולפעול את תפקידן‪.‬‬
‫כשמשמשת בשימוש פרצוף‬
‫בפני עצמה‪ ,‬נקראת תבונה‪.‬‬ ‫א ך שערות הדיקנא אדרבה‪ ,‬כן עשיות‬
‫לשישתלשלו ההארות בסדרי‬
‫ו א ך בחי׳ המלכות שבפרצוף תבונה‪,‬‬ ‫ההדדגה‪ ,‬להתירד למטה ולהשתנות‬
‫משמשת בציור פרצוף בפ״ע‪,‬‬ ‫בהתמשכותן‪ ,‬עד להשתוות כביכול‬
‫ונקראת תבונה שניה‪),‬ע״פ מלכות ואחורי‬ ‫למקום אשר יגיעו‪) ,‬ועיין ע׳ מיקוני ליקנא‬
‫נה״י(‪.‬‬ ‫לאדן אנפין ]י״ג מדום של לחמים[(‪.‬‬

‫ועניינן הם הארות יוצאות לפום‬ ‫בספר קהלת יעקב )ע׳ שעלוח(‪ ,‬כבר‬
‫שיעורי התפשטיות פרצוף‬ ‫מתבאר מדוע למטה בהאדם‬
‫האימא להשלמת בחינות המוחי(‬ ‫התחתון נהפוך הוא‪ ,‬כי שערות הראש‬
‫בפרצוף הזעיר אנפין‪ ,‬שהן בהדרגה‬ ‫מצוה לגלח‪ ,‬וזקנו אסור‪.‬‬
‫הראויה לפי ערך הנהגות העולם‪.‬‬
‫ואכן בנזיר אשר נאמר בו )נמדבל ו׳‬
‫ב׳( כי יפלא לנדור‪ ,‬שערות‬
‫תהו‬
‫ראשו רומזות על בחי׳ העמר נקי שער‬
‫עיין ערכי עולם התהו ]נקודים(‪.‬‬ ‫רישא דאריך אנפין הנקרא פלא‪ ,‬וגם‬
‫נזיר ע״ש נזר בחי׳ הכתר אשר הוא‬
‫הוא סוד האריך אנפין‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫תיקוני דייקנא דאדיך אנפק‬
‫ף״ג פדות של רחפ^ם[‬
‫ומעיין כלשהו מזאת‪ ,‬מצינו בכל אדם‬
‫הארות המופקות מהדרת פני‬ ‫הם‬ ‫בימי ספירת העוטר‪ ,‬אשר לכן‬
‫האריך אנפין‪ ,‬מ‬ ‫אין להסתפר בימים האלו‪ ,‬יען באותם‬
‫הלה‬ ‫ע ר בי ת׳‬ ‫א ה בי‬

‫החד״ד‬ ‫להוציא החד״ר‪ ,‬שוב חוזרים‬ ‫מקווצות שערות ומארחות הפנויים‬

‫והגרון‪,‬‬ ‫בתוך הא״א דרך סוד החיך‬ ‫משער‪ ,‬העוברים בין השערות‪ ,‬והן בחי׳‬
‫נכנסים‬ ‫ומהגרון )סוד הכתר דאו״א(‬ ‫צינורות ההשפעה‪ ,‬להניען עד המוחין‬
‫הנראה‬ ‫לתוך האו״א )לא ע״פ סדר‬ ‫ח״א‪) ,‬ע״ע שערות הראש והדיקנא(‪.‬‬
‫אותם‬ ‫בגשמיות(‪ ,‬והאו״א מוציאים‬
‫לאור לפועל‪ ,‬במקומם‪.‬‬ ‫והייינו הדיקנא הוא ענין כללות‬
‫כח‬ ‫את‬ ‫ההתכוננות‪,‬‬
‫ואע״פ שנמצינו למדים שהדיקנא‬ ‫הימשכות אורות חסד דין רחמים‪ ,‬אשר‬
‫ה״ה המקור להוצאת דרכי‬ ‫השתרשו במוחא סתימאה בסוד טלא‬
‫הז״א‪ ,‬הן משפט דיון קטגוריה‬ ‫דבדולחא‪ ,‬להתפשט ולהתקן בכל‬
‫וסנגוריה‪ ,‬עכ״פ הרי אף הוא כת‬ ‫תיקוניהם‪ ,‬ולהשתלשל בהדרגה לרדת‬
‫ההיראות תואר הוד פני האריך אנפין‪,‬‬ ‫עד למטה למקומם‪ ,‬הוא הז״א‪.‬‬
‫סוד הופעות חסרים גמורים פשוטים‪,‬‬
‫המתראה בתמידות אל הז״א בנח‬ ‫והגה מציאות התפשטות החסד דין‬
‫גבורה חזקה להאיר משפטו ולהמתיקו‪.‬‬ ‫עדי‬ ‫והתמשכותם‬ ‫רחמים‬
‫השתלשלותם‪ ,‬מתכוננות ע״י בחי׳‬
‫ו א ף מתגבר הדיקנא בתגבורת רבה‬
‫הזדווגות שני מזלות הדיקנא‪ ,‬המזל‬
‫עזה‪ ,‬לכפות כל כהות הסטרא‬
‫העליון נוצר בסוד זכר‪ ,‬עם המזל‬
‫אחרא להכניעם‪.‬‬
‫התחתון ונקה בסוד נקבה ועצמות‬
‫וביותר יתגבר לעיתיד לבוא בתוקף‬ ‫תיקוני החד״ר להעמידם במתכנתם‪,‬‬
‫עזוזו‪ ,‬לברר כל הסיגים‬ ‫הם ע״י שאר תיקוני הדיקנא‪) ,‬ע׳ שסר‬
‫כולם‪ ,‬הן ממלכי הקדם והן הניצוצות‬ ‫קל״ח פ״ח פסח ק״ו(‪.‬‬
‫שנעשקו מהקדושה‪ ,‬ויפריד הס״א‬
‫מהקדושה לגמרי‪ ,‬ואזי תשלט הקדושה‬ ‫א ך החד״ר בהיותם בתוך הדיקנא‬
‫לבדה‪ ,‬בסוד רוממות היחוד העליון‬ ‫סיתומים הם עדיין‪ ,‬אבל‬
‫ב״ה‪ ,‬כמאמר רשב״י)אדרא רנא דף קל״ד‬ ‫באמצעות האבא ואימא אשר הם‬
‫ע״ס‪ ,‬ובההוא זמנא ובו׳ דביה זמין‬ ‫נכללים בשני המזלות‪ ,‬הם המה‬
‫לאוקיר דיקניה‪ ,‬הדא הוא דכתיב יום‬ ‫מתחילים לגלות אותם‪ ,‬כאו״א כפי‬
‫אחד הוא יורע לה׳ וגו׳ )וכד׳ י״ד !׳(‪.‬‬ ‫המניע לו מצד התכללותם בהמזלות‪,‬‬

‫הי״ג מדות שנאמר בתורה‬ ‫והנה‬ ‫הדברים‪ ,‬לאחרי השלמת‬ ‫וסדר‬

‫)שמות ל״ד י(‪ ,‬הן בסוד קווצות‬ ‫ההזדווגות המזלות עדי‬
 ‫ערכי ת׳‬ ‫אהם‬ ‫ה לו‬

‫י״ח(‪ ,‬הן בסוד ההשפעות עצמן בחי׳‬ ‫השערות וצינורות ההשפעה‪ ,‬בחי׳‬
‫הארות‪) .‬עיין ע״ח שער א״א פ״נו(‪,‬‬ ‫הכלים‪ .‬והי״ג מדות שנאמר במיכה )‪1‬‬

‫וזהו סדרן‪,‬‬
‫א מי א״ל כמוך‪ ,‬ב נושא עון‪ ,‬ג ועובר על פשע‪,‬‬
‫וחנון‪,‬‬ ‫דחום‪,‬‬ ‫א«ל‪,‬‬
‫כי חפץ חסד הוא‪,‬‬ ‫ו‬ ‫לא החדק לעד אפו‪,‬‬ ‫ה‬ ‫לשארית נחלתו‪,‬‬ ‫ד‬
‫ורב חסד‪,‬‬ ‫אפים‪,‬‬ ‫ארך‪,‬‬
‫יכבוש עונותינו‪ ,‬ט ותשליך במצולות ים כל חמאתם‪,‬‬ ‫ח‬ ‫! ישוב ירחמנו‪,‬‬
‫לאלפים‪,‬‬ ‫נוצר חסד‪,‬‬ ‫ואמת‪,‬‬
‫אשד נשבעת לאבותינו‪,‬‬ ‫יב‬ ‫תתן אמת ליעקב‪ ,‬יא חסד לאברהם‪,‬‬ ‫י‬
‫וחטאה‪,‬‬ ‫ופשע‪,‬‬ ‫נושא עון‪,‬‬

‫ונהה‪.‬‬

‫תיקוני רישא דאריך אגפין ]י‬
‫רדקוד רישא[‬
‫כבר התבאר )‪3‬ע׳ דשין‪ ,‬פלש רישין(‬
‫אשר במושג התלת רישין יבחן‬
‫לתרי אפי‪ ,‬גבוה‪ ,‬וגבוה מעל גבוה‪.‬‬
‫ומבשרי אחזה אלוק )איוב י״מ נ״ו(‪ ,‬לכן‬
‫הנבוה בהקרא בשם תלת רישין‬
‫דאדיך אנפין‪ ,‬והן א׳‬
‫הגולגולתא חיורא‪ .‬ב׳ החכמתא‬
‫סתימאה‪ .‬ג׳ הדעת דעתיק יומין הגנוזה‬
‫בין הנולגולהא החכמתא‪ ,‬הנקראת‬
‫אוירא דכיא‪ .‬ומשם נמשך הי״ג תיקוני‬
‫דיהנא‪.‬‬
‫ועניין שני שמות הוי׳ אשר לפני ומעל‬
‫הי״ג מדות שבתורה‪ ,‬יעויין‬
‫בע״ח )שם פי״א(‪.‬‬
‫ו הי ו ת שהאדם התחתון רומז על סוד‬
‫דמות האדם העליון‪ ,‬בסוד‬
‫בפנים של האדם ובזקנו‪ ,‬ישנם י״ג‬
‫סימנים‪ ,‬לרמוז על הי״ג התיקונים‬
‫העליונים‪ ,‬והתיקונים העליונים אף‬
‫נקראים בשמות הסימנים הללו‪] ,‬ואף‬
‫אם מהם לא ניכר בחוש הראות‪ .‬יעויין‬
‫בהגהת צמח‪ ,‬מבו״ש ש״ג ח״ב פי״א[‪.‬‬
‫)וע״ע רישין‪ ,‬פלש רישי](‪.‬‬
 ‫ערכי ת׳‬
‫ר‪ 1‬לנ‪ 1£‬ד‬ ‫‪ 1‬ח ג גו דז מעל גבוה בהקרא בשם‬
‫תלת רישין סתם בלא שם‬
‫ע ע מץ! א משנה תלמוד וקבלה‪ ,‬כנגד‬ ‫לואי‪ ,‬והן א׳ הרי^צא‬
‫ארבעת עולמות אבי״ע‪,‬‬ ‫הגולגולתא‪ .‬ג׳ החכמתא‪.‬‬

‫א תפארת‬ ‫ואולם הרדל״א לאו מכלל האריך‬

‫אנפין לגמרי‪ ,‬אלא היא‬
‫ספירות חג״ת נה״י נקראות פעמים‬
‫כללות שלש הראשונות דנוקבא דעתיק‬
‫בכלליות בשם תפארת )פיין‬
‫ץ אשר לא התלבשו בתוך הא״א‪,‬‬
‫רעיא מהימנא ס׳ פנחס דף רמ״ח ע״‪.(3‬‬
‫ונשארו עלימו להקיפו להכתירו‪.‬‬

‫כ תפארת ןרחמ^ם"‬ ‫ובנידון שלנו‪ ,‬ההארות תי תיקוני‬

‫דרישא הן מהבחי׳ הגבוה‬
‫ספירת התפארת היא ממוצעת בין‬
‫מעל גבוה‪ ,‬התיקון האחד הוא‬
‫חו״ג‪ ,‬פירוש‪ ,‬מדת החסד־‬
‫הגולגולתא והוא תיקון כללי ונעלם‪,‬‬
‫הימין‪ ,‬הוא ההשפעה והתפשטות האור‬
‫השני היא החכמתא ונקראת טלא‬
‫והחיות לכל ובלי קץ‪ ,‬ומדת הגבורה‬
‫דבדולחא‪ ,‬ושאר חמשת התיקונים‬
‫]דין[״השמאל‪ ,‬היא מניעת ההשפעה‬
‫מתפשטים הימנה‪ ,‬ואלו הם‪ ,‬קרומא‬
‫וההתפשטות כ״א בצמצום עצום רב‪,‬‬
‫דאוירא‪ ,‬עמר נקי‪ ,‬רעוא דמצהא ‪ 1‬רעוא‬
‫והן הנה מדות נגדיות והפניות‪ ,‬ומדת‬
‫דרעוין[‪ ,‬פקיחא עילאה ]פקיחו דעיינין[‪,‬‬
‫התפארת ]הרחמים[ אקרי קו האמצעי‬
‫חוטמא ]תרין נוקבין דפרדשקא [‪,‬‬
‫)זוהר ח״א דף מ״ו ע״א(‪ ,‬הכוללת‬
‫וסימנם ג״ט קר״ע פ״ח‪] .‬והטעם‬
‫שתיהן ומכריעה ביניהן‪ ,‬והיא היא‬
‫שאזניו לא נמנות במנין התיקונים הללו‬
‫תפארתה ויפיה‪ ,‬עד״מ בנד הצבוע‬
‫יבואר אי״ה בע׳ עמר נקי[‪) .‬עיין קפרא‬
‫בצבעים מעורבים‪ ,‬בלומר יודעת שמצד‬
‫דצמפומא זוהר מ״‪ 3‬דף קע״ו פ״נ(‪,‬‬
‫הדין אין ראוי הנשפע לההשפעה‬
‫אעפי״ב משפיעה כפי יוכל שאת מצד‬
‫רחמנותה‪,‬‬ ‫ואלו הז׳ תיקונים הם המה סודי הז׳‬
‫תחתונות דע״י המתלבשים‬
‫ומתנוצצים בהם‪ ,‬ויתבארו אי״ה כל ופנימיות הענין ספירת התפארת‬
‫היא גילוי הארה רבה‬ ‫אחד ואחד במקומו‪) ,‬וע״פ אריך אנפץ‬
‫מאוד מעין בחי' הכתר )פיקו״ז ח׳ ‪ p‬״‪,(p‬‬ ‫ד״ה ויש(‪.‬‬
 ‫ערכי ת׳‬ ‫אהבי‬ ‫פלח‬
‫שהרי שניהם עושים רצון מלכם‪ ,‬ובפניו‬ ‫ובחי׳ הכתר אתקרי א״ס )זוהר פ׳ פגסס‬
‫כל אחד מכיר צורך תפקיד חברו‬ ‫דף רר׳ח ע״א(‪ ,‬ובכן אין בכה הגבורה‬
‫שהוא טובת הממלכה‪ ,‬עד״ז בהופעת‬ ‫לנגדה‪ ,‬ויובן עד״ם לשני שרי ממלכה‪,‬‬
‫מתמזגים‬ ‫גדולתו‬ ‫תפארת‬ ‫יקר‬ ‫שר החסד ושר המשפט שהם מנגדים‬
‫ומתמתקים הגבורות בחסדים ונשפע‬ ‫זה את זה‪ ,‬אמנם בעת הזדמנותם לפני‬
‫לכל מי שעוד שייך לרחם עליו‪ ,‬אף‬ ‫המלך‪ ,‬אזי מרוב ביטולם מאת פני‬
‫שאינו ראוי והגון ואינו כדאי לכך‪.‬‬ ‫המלך מתבטלים אף גם נגדיותם‪,‬‬

‫והוא רחום יכפר עוץ ולא י שחית וחרבח להשייג אפו‬

‫ולא יעיר כל ח מ ת ו‬

‫ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו‬

‫ומעשה ידינו כוננהו‬

‫א פן ו א מן‬ ‫ב ר ו ך ה׳ ל ע ו ל ם‬

‫הארץ‬ ‫כ בו דו א ת כל‬ ‫כ ב ו ד ו ל עו ל ם וי מ ל א‬ ‫שם‬ ‫ו כ רו ך‬

‫אמן ואמן‬
 ‫מפתח העדנים‬
‫)!רריייח דה״!!‬ ‫ועשירים במקום אחר‪ .‬והעדניים אשר לא קנו‬ ‫במקומן‬ ‫העניים‬

‫‪jp‬‬ ‫ב״ן ! ש ם ן דף ח‪ ,‬לד‪ ,‬מז‪ ,‬נה‪ ,‬פא‪ ,‬צו‪ ,‬קיב‪,‬‬ ‫דף ם‪ ,‬קיא‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ע״ה‬
‫רף ד‪ ,‬לג‪ ,‬קב‪.‬‬ ‫בריאה ועולם!‬ ‫רף ג‪ ,‬עה‪.‬‬ ‫אדם‬
‫דף לג‪ ,‬צ‪.‬‬ ‫אדם קדמון‬
‫רף עג‪ ,‬קכט‪ ,‬קלא‪.‬‬ ‫אוזן חוטם פה דא״ק‬
‫דף ל‪ ,‬מח‪ ,‬סם‪ ,‬צח‪.‬‬ ‫גבורה‬ ‫דף קפז‪.‬‬ ‫אויר קדמון‬
‫דף כג‪ ,‬קטז‪.‬‬ ‫דאריך אנפין‬ ‫גבורה‬ ‫דף קיא‪.‬‬ ‫אוירא דכיא‬
‫דף בג‪ ,‬מא‪.‬‬ ‫דעתיק יומין‬ ‫גבורה‬ ‫דף יא‪ ,‬טו‪ ,‬נד‪ ,‬עד‪ ,‬צז‪ ,‬קבה‪ ,‬קכט‪.‬‬ ‫אור וכלי‬
‫רף לט‪.‬‬ ‫גדולה‬ ‫דף בא‪ ,‬עג‬ ‫אור ישר אור חוזר‬
‫דף קג‪.‬‬ ‫ראשון‪.‬י^צני בזעיר אנפץ‬ ‫גדלות‬ ‫דף עג‪ ,‬קו‪ ,‬קנט‪.‬‬ ‫אור מקיף ופנימי‬
‫דף י־נ‪ ,‬ל‪ ,‬עה‪.‬‬ ‫גוף‬ ‫דף צה‪.‬‬ ‫א מי אריך אגפיו‬
‫דף נד‪ ,‬קטז‪.‬‬ ‫גיהנם‬ ‫דף סט‪.‬‬ ‫אחדות ה׳‬
‫דף נד‪.‬‬ ‫גן עדן התחתון והעליון‬ ‫דף ז‪.‬‬ ‫איברים‪ ,‬שמותם מושאלים‬
‫דף ח‪.‬‬ ‫גנח‬ ‫דף יו‪.‬‬ ‫איהו וגרמיה חד‬
‫רד ‪.rfrp‬‬ ‫גרון‬ ‫דף ג‪.‬‬ ‫אלף השביעי‬
‫דד‬ ‫גשרי החסד‬ ‫דף קב!‪.‬‬ ‫אלקים‬
‫דף קנה‪.‬‬ ‫אמת‬
‫☆‬
‫דף ר‪ ,‬כב‪ ,‬לג‪ ,‬קב‪.‬‬ ‫אצילות ועולם!‬
‫רף ‪.HD‬‬ ‫דוד המע״ה‬ ‫דף נם‪ ,‬צה‪.‬‬ ‫אריך אנפין‬
‫דירתו ית׳ בתחתונים‬ ‫דף בר‪.‬‬ ‫אריכות ימים‬
‫דף קג‪.‬‬ ‫דמות הצליס‬ ‫דף ג‪ ,‬נח‪.‬‬ ‫אתכפיא ואתהפכא ם״א‬
‫דף ח‪.‬‬ ‫דעת דעתי? יומין‬ ‫רף קכב‪.‬‬ ‫אתערותא דלתתא‬
‫דף פח‪.‬‬ ‫דצח״ם‬
‫☆‬
‫☆‬
‫רף ב‪ ,‬לא‪ ,‬נג‪ ,‬סא‪ ,‬סר‪ ,‬קיג‪.‬‬ ‫בחירה‬
‫דף פו‪.‬‬ ‫ה״א ואות!‬ ‫דף טז‪ ,‬עד‪.‬‬ ‫ג מי שו ת האורות ‪?!9‬רי ם הכלי‬
‫הכל דגרמי‬ ‫דף י‪ ,‬יו‪ ,‬לג‪ ,‬נג‪.‬‬ ‫ביטול‬
‫דף ל‪.‬‬ ‫דוד‬ ‫רף נב‪ ,‬ל‪ ,‬לג‪ ,‬לז‪ ,‬לט‪ ,‬ם‪,‬‬ ‫בינה‬
‫דף צד‪ ,‬צח‪,‬‬ ‫הוד העתיק יומין‬ ‫דף מה‪ ,‬קב‪.‬‬ ‫בירורים‬
 ‫פעהח העניים‬
‫דף לא‪.‬‬ ‫כותל המערבי‬ ‫הקב״ה הוא היודע‪ ,‬והוא ד‪».‬דע‪,‬‬
‫דף ג‪ ,‬ט‪ ,‬נט‪ ,‬לג‪ ,‬לח‪ ,‬צח‪.‬‬ ‫כתר‬ ‫רף טז‪.‬‬ ‫והוא הידוע‬
‫דף כז‪.‬‬ ‫השתלשלות‬
‫דף קכד׳•‬ ‫ה ת כ ללו ת‬
‫לוח פצויי! לשפות ע״ב ס״ג מ״ה בץ‪,‬‬ ‫דף הקדמה‪ ,‬ד‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫התלבשות‬
‫דף קי•‬ ‫וטנת״א‪ ,‬דאדם קדמון‬
‫רף יח‪ ,‬קו‪.‬‬ ‫לית אתר פנוי מניח‬
‫דף כג‪ ,‬נח‪.‬‬ ‫זיווג‬
‫דף לד‪ ,‬מ‪.‬‬ ‫זכר ונקבה ןזו״ן‪1‬‬
‫רף ח‪ ,‬לד‪ ,‬מז‪ ,‬נה‪ ,‬פא‪ ,‬צו‪ ,‬קיב‪ ,‬קיג‪,‬‬ ‫מ״ה !שם[‬ ‫מב‪ ,‬גט‪ ,‬צ‪.‬‬ ‫דףם‪,‬‬ ‫זעיר אנפיז‬
‫רף צג‪.‬‬ ‫מועדי קודש‬
‫דף קלה‪.‬‬ ‫מזל העליון‪ ,‬נוצר‬
‫*‬
‫דף קלה‪.‬‬ ‫מזל הת חתון‪ ,‬ונקה‬ ‫דף א­‬ ‫חטא אדה״ר‬
‫דף יד‪.‬‬ ‫מחשבה‬ ‫דף יא‪ ,‬לג‪ ,‬פח‪.‬‬ ‫היה ןטבחי׳ הנפשן‬
‫דף נו‪.‬‬ ‫מילוי‬ ‫דף כב‪ ,‬ל‪ ,‬לג‪ ,‬א‪ ,‬מ‪ ,‬קלה‪.‬‬ ‫חכמה‬
‫דף ב‪ ,‬קיו‪ ,‬קיח‪-‬‬ ‫פי ת ה‬ ‫דף מא‪ ,‬קיא‪.‬‬ ‫חכמתא סתימאה ןמוח״פן‬
‫דף קבג‪.‬‬ ‫מלך עלוב‬ ‫דף כז‪ ,‬ל‪ ,‬סט‪ ,‬צח‪.‬‬ ‫חסד‬
‫דף ה‪ ,‬ט‪ ,‬בב‪ ,‬כג‪ ,‬כח‪ ,‬י‪,‬‬ ‫מלכות‬ ‫דף כי•‬ ‫חסד העתיק יומין‬
‫לג‪ ,‬מ‪ ,‬מה‪ ,‬מו‪ ,‬גט‪ ,‬עב‪ ,‬קג‪.‬‬ ‫דף קט!‪.‬‬ ‫חסרון‪ ,‬תחילת שרשו‬
‫דף פא‪ ,‬צח‪.‬‬ ‫מלבות אדם קרטון‬
‫דף צו‪,‬‬ ‫מלכות האור דאין סוף‬
‫דף לו‪.‬‬ ‫מלכות דעתיק יומין‬ ‫דף סד‪ ,‬פי‪.‬‬ ‫טוב‬
‫דף קיח‪.‬‬ ‫מל כין קדמאין‬
‫דף כח‪ ,‬לז‪ ,‬קז‪.‬‬ ‫מצות‬
‫רף צז‪ ,‬קטז‪.‬‬ ‫מצח‬ ‫דף קיר■‬ ‫ידיעת ה׳ ובחירת האדם‬
‫דף פא‪ ,‬קנט‪ ,‬קלא‪.‬‬ ‫מצח אדם קדמוןי‬ ‫דף יא‪ ,‬לג‪.‬‬ ‫יחידה ןמבחי׳ הנפשן‬
‫דף לט‪.‬‬ ‫מקום‬ ‫דף ל‪.‬‬ ‫יסוד‬
‫דף בא‪ ,‬גא‪ ,‬גב‪ ,‬קיא•‬ ‫משח רביגו ע״ה‬ ‫דף פא‪ ,‬קכט‪.‬‬ ‫יסוד אדם קדמון‬
‫דף כג‪.‬‬ ‫משחתא‬ ‫דף קט!‪.‬‬ ‫יסוד עתיק יומין‬
‫דף ד‪.‬‬ ‫מתקלא‬ ‫דף לה‪.‬‬ ‫יפה בח הבן מכח האב‬
‫דף ד‪ ,‬לג‪ ,‬קב‪.‬‬ ‫יצירה ןעולםן‬
‫רף יה‪ ,‬מ‪,‬‬ ‫יש מאין‬
‫דף בא‪.‬‬ ‫נבואה‬ ‫דף מה‪.‬‬ ‫ישראל זוטא‬
‫דף קלד•‬ ‫נזיר‪ ,‬וטעם איסור התגלחותו‬ ‫דף בה‪ ,‬קב•‬ ‫ישראל סבא‬
‫דף קיט•‬ ‫ניצוצות‪ ,‬רפ״ה ניצוצין דתדו‬
‫דף כ‪.‬‬ ‫נסיונות‬
 ‫□‬ ‫‪I iliS C‬‬

‫רף גט‪.‬‬ ‫פנים ואחור‬ ‫דף א‪ ,‬ו‪ ,‬יב‪ ,‬ל‪ ,‬לג‪ ,‬מד‪ ,‬נב‪ ,‬פח‪.‬‬ ‫גפש־נשמה‬
‫דףל‪.‬‬ ‫נצח‬
‫־&־‬
‫דף צד‪ ,‬צח‪,‬‬ ‫נצח דעתינן יומין‬
‫דף מד‪.‬‬ ‫צו׳׳ר מ״ק‬ ‫דףיד‪.‬‬ ‫נצחיות‬
‫דף יז‪ ,‬סר‪ ,‬סו‪ ,‬ס״ז‪ ,‬קז‪ ,‬קט‪,‬‬ ‫צמצום אאפג״ח‬ ‫דףיג‪.‬‬ ‫נקודים‬
‫דף צד‪.‬‬ ‫ניצמח יתירה‬

‫דף הקדמה‪.‬‬ ‫קבלה‬

‫דף ח‪ ,‬יד‪ ,‬סט‪ ,‬צז‪ ,‬קז‪.‬‬ ‫קו האין סוף‬ ‫דף ח‪ ,‬פז‪ ,‬גה‪.‬‬ ‫ס״ג ןשםן‬
‫דף בג‪,‬‬ ‫קו המדח‬ ‫ספרא אחרא‬
‫דף ב‪.‬‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬פם״נ‬ ‫דף כד‪ ,‬כה‪ ,‬כח‪ ,‬פב‪ ,‬פג‪ ,‬פח‪ ,‬קב‪ ,‬קכב‪.‬‬
‫דף ד‪ ,‬לב‪ ,‬פז‪ ,‬פו‪ ,‬צב‪.‬‬ ‫סיבה ומסובב‬
‫‪■ic‬‬ ‫דף ט‪ ,‬יד‪ ,‬לב‪ ,‬עב‪ ,‬קיו‪ ,‬קכג‪.‬‬ ‫ספירות‬
‫דף ם‪ ,‬קל!‪.‬‬ ‫רדל״א‬
‫דף לג‪ ,‬פח‪.‬‬ ‫רוח ןמבחי׳ חנפשן‬
‫רישא עילאח עתיק א קדישא סתימא‬ ‫דף ח‪ ,‬נח‪.‬‬ ‫ע״ב ןשם[‬
‫רף נ ג‬ ‫דכל סתימין‬ ‫דף ג‪ ,‬נט‪ ,‬פב‪ ,‬צג‪ ,‬קא‪ ,‬קיח‪ ,‬קב‪.‬‬ ‫עבודה‬
‫דף יג‪ ,‬סר‪ ,‬פב‪.‬‬ ‫רע‬ ‫עולם האצילות הראשון דף פז‪ ,‬פס‪ ,np ,‬קס‪,‬‬
‫רף ‪.D‬‬ ‫רצוא ושוב‬ ‫רף סם‪.‬‬ ‫עולם המלבוש*‬
‫רף סו‪ ,‬סם‪ ,‬צ!‪ ,‬קח‪.‬‬ ‫רשימו מאור האין פוף‬ ‫רף ג‬ ‫עולם הנשמות‬
‫רף נד‪.‬‬ ‫רשימו מאורות ה ת הו‬ ‫רף קכם‪.‬‬ ‫עולם התהו!נקודים! בראשיתו‬
‫רימימו מהנפש‬ ‫דף לב‪.‬‬ ‫עולם התיקון וברודים[‬
‫עומר‪ ,‬איסור ההתגלחות כימי‬
‫☆‬
‫רף קלת‬ ‫העוסר‬
‫דף י״ג גד‪ ,‬עו‪ ,‬קיג‪.‬‬ ‫^סב^ירת הסליס‬ ‫דף יב‪ ,‬יד‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫עיגול הגדול‬
‫ימבירת הכלים בסוד ה אר ת שם ב״י דף קבב‪.‬‬ ‫דף עח‪ ,‬פא‪ ,‬קבט‪ ,‬קלא‪.‬‬ ‫עיני אדם קדמון‬
‫רף קםו‪.‬‬ ‫שבת בעת תמידית המנחה‬ ‫דף צח‪.‬‬ ‫עיני אריך אנפין‬
‫רף ‪J‬‬ ‫יסית אלפי שבי הוו עי מ א‬ ‫דף קלב‪.‬‬ ‫עמד נקי‬
‫שם הוי״ח‪ ,‬ויצאר השימות‬ ‫*‬ ‫עשיה !עולם! דף ‪^11 / 1‬‬
‫דף ס‪.‬‬ ‫שימחה‬ ‫דף קם!‪.‬‬ ‫עת רצון‬
‫שערות ראש אדם קדמון דף טו‪ ,‬קכח‪ ,‬קלא‪.‬‬ ‫רף כם‪.‬‬ ‫עתיק יומין‬
‫דף צד‪ ,‬קלג‪.‬‬ ‫שיערות ראש אריך אנפין‬ ‫רף צג‬ ‫עתיק האדם קדמון‬
‫דף כז‪ ,‬קיח‪.‬‬
‫☆‬
‫☆‬
‫דף צג‬ ‫פני אדם קדמון‬
‫דף בה‪ ,‬קב‪.‬‬ ‫תבונ ה‬ ‫רף ג‬ ‫פנים‬
 ‫מפתח העדדס‬
‫דף נד•‬ ‫תלמוד בבלי וירושלמי‬ ‫דף כט‪ ,‬קז‪.‬‬ ‫תורה‬
‫דף ל■‬ ‫תפארת‬ ‫דף נ‪ ,‬כט‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫תהית המתים‬
‫דף קיא‪ ,‬ר^י־‬ ‫תפארת דעתיק יופץ‬ ‫דף כב‪ ,‬קלנ‪,‬‬ ‫תיקוני דיקנא דא״א‬
‫דף סו‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬זדונות נעשו כזכיות‬ ‫דף יג‪ ,‬לד‪ ,‬עו‪ ,‬קי‪,,‬קת‪.‬‬ ‫תיקוני הכלים‬
‫דף כב‪.‬‬ ‫תיקוני רישא דא״א‬
 ‫]מכתב משנת ה׳תשל״ו לעיה״ק ירושלים ת״ן(‬

‫יוסח גדיכרוז^לד‬
‫רב דקהל ״קזזלת יעקב״ »פא&א‬
‫‪ 660‬בעדפארד עוועניו‬
‫כרוקלין נ‪ .‬י‪,‬‬

‫שואב ממש מלחלוחית שמנו אבל אם‬ ‫ר״רן‬

‫‪I I‬‬

‫אינו נוגע אלא בשלהבת הנר לא‬

‫אהובי תלמידי הב׳ המופלג‬ ‫לכבוד‬
‫בפתילה עצמה אינו אלא נראה‬
‫בתוי״ש כמר י הו שע של מה‬
‫בשואב‪ ,‬ובחנוכה אסור בכל עניו לרב‬
‫גרויז נ״י‬
‫משום דמיחזי בשואב‪ ,‬ואין לדמות‬
‫גזירת חכמים דלפעמים החמירו ביותר‬
‫הגיעניי מכתבך ונהניתי בראותי‬
‫משום מראית עין‪ ,‬וגם י״ל דהחמירו‬
‫מתוכו שאתה שוקד על‬
‫חומרא זו בנר חנוכה שהיא מצוה‬
‫התורה בעיון ומשתדל להבין דברי‬
‫חשובה של פורסומי ניסא‪ .‬אלא דבזה‬
‫חכמים וחירותם‪.‬‬
‫עדיין אינו מיושב דא״כ עכ״פ היו‬
‫צריכין להזהר ביו״ט כשמדלקין מנר‬
‫‪ 1‬ע״ד קשייתך לפי מה דאמרינן ביצה‬
‫לנר שלא לינע אלא בשלהבת לא‬
‫)כ״ב ע״א( המסתפק משמן‬
‫בפתילה‪.‬‬
‫שבנר ביו״ט חייב משום מכבה‪ ,‬א״כ‬
‫א כ ל באמת לא קשה מידי דהמסתפק‬ ‫לפי מה דאמרינן בסוגי׳ דחנוכה לרב‬
‫משמן שבנר הלא אינו מדליק‬ ‫דאין מדליקי! מנר לנר משום אכחושי‬
‫באותו שעה שמן זה שנוטל על כן‬ ‫מצוה‪ ,‬פרש״י תראה כאלו שואב‬
‫מקרי מכבה משום רהשמן שהי׳ עומד‬ ‫מלחלוחית שמנו‪ ,‬א״כ איך שרי‬
‫להתבער נמנע עי״ז מלהתבער‪ ,‬אבל‬ ‫להדליק ביו״ט נר מנר הא הד‬
‫המדליק מנר לנר ביו״ט הלא השמן‬ ‫כמסתפק משמן שבנר רחייב משום‬
‫ששואב באותו רגע ששואב נדלק תיכף‬
‫א״כ אינו מכבה אלא מבעיר ומה בכך‬
‫שמונע אותו לחלוחית מלדלוק בנר‬ ‫והנה מפירש״י משמע דאינו שואב‬
‫הראשון ועושה שידלוק בנר השני הלא‬ ‫ממש משמנו אלא נראה‬
‫בזה מוסיף אור ולא מכבה אות‬ ‫בשואב‪ ,‬וי״ל דתלי׳ אם נוגע פתילת‬
‫בשלמא בחנוכה הוא גורע שמן ממצוה‬ ‫הנר בפתילת הנר שממנו מדליה דאז‬
‫משום מכבה היינו אפי׳ אם אח״ב‬ ‫ראשונה אף שנעשה ממנו מצוה אחרת‬
‫מדליק אותו שמן שנוטל מ״מ באותו‬ ‫מ״מ ממצוה ראשונה גורע‪ ,‬אבל ביו״ט‬
‫שעה שנטל הי׳ מכבה דמה שמדליק‬ ‫הלא אק מונע האור מהשמן שהי׳‬
‫אח״כ חשיב הדלקה חדשה אבל כאן‬ ‫עתיד לדלוק אלא נותן בו אור חדש‪,‬‬
‫ברגע אחת נעשה הכל כאחד‪ ,‬דו״ק‬ ‫הא למה זה דומה לקערה שיש בה‬
‫שמן ודולק בה פתילה דמותר ליתן‬
‫בקערה זו עוד פתילה ולהדליקה אף‬
‫והנני בזה חותם בדשה״ט‪ ,‬ותמסור‬ ‫שעי״ז יגרע פתילה ראשונה מעט שמן‬
‫יישר כוח גם לחבירך הב׳ אפרים‬ ‫)עיין ברמ״א או״ח סי׳ תקי״ד ס״י(‬
‫וועבר על חפירות החשובים ששלחתם‬ ‫דבמקום שהשמן שבקערה הי׳ מספיק‬
‫לי על חמשה עשר בשבט יישר כוח‬ ‫למשל לדלוק משך שעה אחת בחד‬
‫שלהבת‪ ,‬ידלוק ב׳ חצאי שעה בשתי‬
‫רבך הנאמן‬ ‫שלהבת‪ ,‬ולא שייך לקרותו מכבה‪ ,‬אבל‬
‫■■■■‪I #‬‬ ‫הק׳ יוסף גרינווא‬ ‫המסתפק משמן שבנר דאמרינן דחייב‬