‫שאלות ותשובות‬

‫חוט המשולש‬
‫ו הם‬

‫מהגאון האמתי המפורסם בתורתו וצדקתו ומעשיו‬

‫המכריזים;ך*יו‪ ,‬פאר הדור ומופתו‪ ,‬חם‪ T‬ועניו< כש״ת‬
‫מו׳החיים ^ה אבדוד מדקק וולאזין‪.‬‬
‫ומחתנו הגאון הגדול מו׳ה הלל נ״עמו״צ דק״ק הוראדנא ‪.‬‬
‫ומנכדו דגאון המפורסם מרה אליעזר יצחק נ׳ע אב״ד‬
‫ור־מ רקק ו ו ל א ז ין ‪ ,‬בהגאוןמו״ה הלל הגל ‪.‬‬

‫ווילנא‬
‫לפ״ק‬ ‫ינ תק‬ ‫^‬ ‫ןהחוט הס^^ולש‬ ‫שנת‬

‫‪«»1mptmn‬‬
‫‪www.habrewi)00ks.0fB‬‬
‫ע״י הייס ‪fl‬ש«'‪r‬‬

‫‪* «= i‬‬ ‫‪•2=^ i‬‬ ‫• ‪*i i‬‬ ‫‪^ i( i‬‬

‫‪^J‬י‪H‬רק‪^U/r1j1ju/ ,‬״ ‪p‬‬

 ‫ז הל צי ״ב‬

‫שאלות ותשובות‬

‫חוט המשולש‬ ‫׳‪1‬‬

‫‪f-‬‬
‫וה‬

‫מרבינו הגדול ועאון האמתי ‪ ,‬צדיק יסוד עולם ‪ ,‬המפורסם בכל קצוי‬ ‫‪¥‬‬
‫‪t‬‬
‫ארץ ‪ ,‬אשר קיבץ וריבץ ‪ ,‬ועשה פעלים לתורה‪ .‬אביר הרועים ‪ ,‬רשבבה״ג‬
‫נר ישראל ‪ ,‬אשר לאורו אנו הולכים ‪ ,‬ומפיו אנו חיים ‪ ,‬גדול מרבן שמו ‪,‬‬
‫רבינו חיים זצורןל ‪ ,‬האב׳ד ור״מ דק׳ק ו ו ל א ז י ן ‪.‬‬ ‫'‪I‬‬
‫‪I‬‬
‫ומחתנו דדב הגאון הגדול ‪ ,‬וצדיק מפורסם ‪ ,‬רב פעלים בתורה וביראה ׳‬
‫פאר הדור ‪ ,‬כקש״ת מוהר״ר הלל זצ״ל מו״צ דק״ק ד^ראדנא ‪.‬‬

‫ומנכדו דדב הגאון וצדיק ‪ ,‬המפורסם בתורתו ויראתו ‪ ,‬ובעוצם חריפותו‬

‫ובקיאותו ‪ ,‬פאר דדור ‪ ,‬כשית מוהר״ר אליעזר יצחק זצ״ל ‪ ,‬אבד ור״מ‬
‫רקק וולאזין‪ .‬בן הגאץ מדזר״ר הלל ת׳ל‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫הנ״ל‪.‬‬ ‫מהגאון מ' אליעזר יצחק‬ ‫ונלוו עליהם חלוקים ופלפולים‬

 ‫לוח הספתחות משו־ת דגאון רבינו חיים מיל‬
‫‪ t‬מנדון גזל עט״ס מש"כ מ און מהרי׳ל מקאפוליס ל » און‬
‫מהר״ח ז״ל ‪.‬‬
‫טו עוד בענין מי ל מ מ און מ״ל ‪.‬‬
‫טז עוד בענין מ״ל מ מ און מ״ל ‪.‬‬
‫יז מה שהשיב מ און מהר״ח זי׳ל להגאון מהרייל הנ״ל ‪.‬‬
‫יח מנדוןאשה שילדה לננקוטעי׳ ששמע מפיו הק׳ מ און מהרד״ט‪.‬‬
‫יט מנדון שינה שמו בגט ‪.‬‬
‫ב מנדון שוחט שלא התנהג כשורה ‪.‬‬
‫כא מנדון דגים יבשים הנקנים מן מכרי ם ‪.‬‬
‫בב מנדק אשה שהטעתה את בעלה ושמשתו נדה ‪.‬‬
‫כג מנדון אתרוג הירוק ‪.‬‬
‫י ד מנדון כלאי הכרם בחו״ל ‪.‬‬
‫כה מנדון כלאים בציצית ע״י הפסק עור ‪.‬‬
‫לוה המפתחות משרת הגאק ר׳ הלל זצ״ל‬
‫ה מה שהשיב לו הגאון הנ״ל בענין מכירת חמץ ‪.‬‬
‫ו מש“כ למאון הניל על תשובותיו בענינים מי ל ‪.‬‬
‫ז מנדון עידי כיעור ‪.‬‬
‫ח באשה שרצתה להכשיל את בעלה באסית חם הפסידה כתובתה‪.‬‬
‫לוח המפתחות משרת דעא‪ p‬ר אליעזר יצחק זצ״ל‬
‫ל מנדון צדקה להגאון הניל ‪.‬‬
‫לא מיש להגאק מו״ה יהונתן מוואלין על השגותיו בענין בכור‪.‬‬
‫לב אם מותר ליקח מכהן סלע עבור השתדלותו אצל אבי הבן ‪.‬‬
‫לג מנדון עובד כוכבים שהטיל מום בבכור בכוונה ‪.‬‬
‫לד מנדון אחד שמכר בהמה מבכרת לעו״כ במשיכה לבד ‪.‬‬
‫לה מנדון חלה מיש להגאון מ׳ דוד ז״ל מנאווהרדאק ‪.‬‬
‫לו מה שהשיב לו הגאון הניל בענין הנ״ל ‪.‬‬
‫לז מה שהשיב להגאון הנ״ל על השגותיו בזה ‪.‬‬
‫לח מה שהשיב לב״ד הרה״ג מ׳ משה מרדכי ז״נ על השגותיו בזה ‪.‬‬
‫לט מנדון סופר שכתב אלקיכס במקו׳ אלקיס אם מותר למחוק ולתקן‪.‬‬
‫ם מנדון העראה מ״ש אליו מ און מ׳ יהונתן זצ״ל מוואלין ‪.‬‬
‫מא מה שהשיב להגאון מ״ל בזה ‪.‬‬
‫טב מנדון אבילות בטעות מיש אליו הגאון מ׳ יהונתן הנ״ל ‪.‬‬
‫טג מה שהשיב להגאון מ״ל בזה ‪.‬‬
‫מד מנדון אותו ואת בנו ‪.‬‬
‫מה קטן אוכל נבילות אס ביד מצווין להפרישו ‪.‬‬
‫טו בדיני תנאי מ״ש אליו הרה״ג ר׳ זלמן לעווין ז״ל ממינסק ‪.‬‬
‫סז מה שהשיב לו בזה ‪.‬‬
‫טח ברכת התורה אי הוי דאורייתא או דרבנן ‪.‬‬
‫סט ברכת במאו״ה אם כאו״א מברך לעצמו או א׳ מברך לכולם ‪.‬‬
‫נ מנדון אם מותר לתקוע בר׳ה שלא לצו^ מצוה ‪.‬‬
‫נא סירופ הנעשה בפאבריק של א״י אס מותר לאכלו בפסח ‪.‬‬
‫נב מנדון קמח פסח שנתלחלח בשק במקום אחד ‪.‬‬
‫גג פלפול בסוגיא דכרמלית מיש להגאון מהר״י העשיל אשכנזי ‪.‬‬
‫נד תשובה בענין הנ״ל להלכה ‪.‬‬
‫נה מנדון מיצר שהחזיקו בו רבים ‪.‬‬
‫נו מנדון חליפי בית בתנאי ‪ — .‬נז עוד מענין הניל ‪.‬‬
‫נח מנדון קנין אגב מ״ש למאון ר׳ גרשון תנחום זצ״ל ממינסק‪.‬‬
‫נט מ״ש לגיסו הרה״ג מוהריא זציל מו״ץ דהוראדנא ‪.‬‬
‫לוח המפתחות מדחילוקים של הגאון ר׳ אליעזר יצחק זצ״ל ‪.‬‬
‫בסוגיא דהלכה זו נתעלמה מבני בתירה )פסחים סיו(‬ ‫ד‬
‫פלפול לחג השטעות ‪.‬‬ ‫ה‬
‫מנדון מילה בשוך זמנה ‪.‬‬ ‫י‬
‫בנדון תדיר ומקודש ‪) — .‬ה( מענין הנ״ל ‪:‬‬ ‫ז‬
‫סנדק אחד שקידש בחולה כרמאוש ובסוגיא דציפהא ‪.‬‬
‫מנדון מורדת על בעלה מחמת ריח הפה שהיה לו ‪.‬‬ ‫ב‬
‫מנדון נאמנות האב על בניו ‪:‬‬ ‫נ‬
‫ח׳ הגאון רע״א באחד שנשא גיורת ואחר מותה נשא בתה ‪.‬‬ ‫ד‬
‫מש"כ בענין הנ׳יל מ און מהר״ח כשראה דברי רע״א הנ״ל ‪.‬‬ ‫ה‬
‫באחד שנטבע במשאל״ס שנשאל מגדולי ווילנא יצ׳ו ‪.‬‬ ‫ו‬
‫בענין מי׳ל מש״כ מ א ק בעל‪,‬מנחת אהרן' להגאון מהר״ח ז״ל‪.‬‬ ‫ז‬
‫מה שהשיב הגאון מהר״ח להגאון בעל ״מנחת אהרן" ‪.‬‬ ‫ח‬
‫מנדון אשה שנפאת לקטן שכ' למאון רנח“צ‪1‬אב"ד דק״ק אה״ו ‪.‬‬ ‫ם‬
‫מש"כ בזה להרה׳ג מו״ה א״ש פייבוש אבד״ק דובראוונא ‪.‬‬ ‫י‬
‫מנדון פצ״דבביצהח׳ ע״י חולי אם מחוייבים להפרישו מאשתו ‪.‬‬ ‫יא‬
‫באחד שהרשה לשליח למסור גט לאשתו ולא מסר לה כד״ת ‪.‬‬ ‫יב‬
‫מנדון אומר מותר איך קיי״ל לדינא ‪:‬‬ ‫ינ‬
‫מנדון גט שכ׳ימ שזיכה לאשתו ע״י אחר במקום יבם ק ק ‪.‬‬ ‫א‬
‫מהטלת מוס וקנין ע״י הערמה בבכור מ'ש להגאון בעמה״נ‬ ‫ב‬
‫מנדון מכירת חמץ לעובד כוכבים מש׳כ להגחון הנ״ל ‪.‬‬ ‫נ‬
‫מה שהשיב לו הגאון בעל מראות הצובאות בענין בכור ‪.‬‬ ‫ד‬
‫א בעגונה מ״ש להרב הג׳ מ׳ יוסךז״ל אבד״ק נאווליקסנדרווסקי‪.‬‬
‫ב מנדון עגונה ‪.‬‬
‫נ מנדון סריס מ״ש להגאון רד״ט ז״ל אבד״ק סטופצי ‪.‬‬
‫ד מנדון עגונה מ״ש למאון הנ״ל ‪.‬‬
‫ה עוד מענין הנ״ל ‪.‬‬
‫ו מנדון קינוי וסתירה ‪.‬‬
‫ז מנדון גט שכ״מ ‪ .‬מיש להבד״ץ דקיק כקלאב ‪.‬‬
‫ח מנדון גרושה ומינקת חבירו מיש להגאון בעל עמק הלכה ‪.‬‬
‫ט עוד בענין מי ל ‪ — .‬י עוד בענין מ״ל •‬
‫יא עוד בענין הנ׳ל‬
‫יב באחד שקידש בתולה ברמאות ואומרת שלא הבינה שזה ליק‪.‬‬
‫יג עוד מענין הנ״ל בסגנון אחר ‪.‬‬
‫יד סומא באחת מעיניו אס מותר להיות מהביד לסדר חליצה ‪.‬‬
‫טו באחד שאשתו יצאה ממנו יותר מז' שנים אס מותר לישא אשה ‪.‬‬
‫טז מנדון מסירת מודעא וביטול הגט ‪.‬‬
‫יז באחד שהוחזק שמו בלוי וגירש אשה ונודע שלא היה לוי ‪.‬‬
‫יח מנדון אחד שהיה לו שני שמות והוחזק רק בשם אחד איך‬
‫לכתוב בנט מיש להגאון ר׳ יוסף זיל אב״ד דק״ק סלוצק ‪.‬‬
‫יט עוד מענין הנ״ל ‪ — .‬כ עוד מענין הנ״ל ‪.‬‬
‫כא מנדון גרושה שנשאת קודם זמן הכתוב בגט ‪.‬‬
‫כב מנדון שוחט שיצא עליו שם רע ‪.‬‬
‫כנ בקטנה דאין לה וסת עדיין ‪ .‬אס מותר לישא אותה ‪.‬‬
‫כד מנדון טעו ת שנמצאו על בני מעיים ‪.‬‬
‫כה עוד מענין הנ״ל ‪.‬‬
‫כו מנדון רואה מחמת תשמיש ‪.‬‬
‫כז בענין מי ל ובענין חזקה ‪.‬‬
‫כח אס מותר ליקח פאדראט להעמיד בית תפלה לישמעאלים ‪.‬‬
‫כט אס מחוייב לפדות אח בנו לאחר ל' אך דאינו יודע אס חי‬
‫הוא מ״ש למאון מהרי״מ זיל האביד דק״ק בריסק דליטא ‪.‬‬
‫מנדון מצוה הבאה בעבירה ‪.‬‬ ‫א‬
‫מנדון חקון זמן בגיטין ‪ .‬ופלפול לשמיני עצרת ‪.‬‬ ‫ב‬
‫)וגסעות נדפס בסוף מזלוק הקודם ‪ .‬ולוא ענין בסני מצגזו(‬
‫הדרן טל מסכת פסחים ‪.‬‬ ‫נ‬
 ‫הקדמה‬

‫השאירו אחריהם ברכה שלשה אביד הרוכנים אכותי הגאונים הצדקים הרלשרסמיס‬ ‫ת ט דסשו^ט‬ ‫ספר‬ ‫זה‬
‫זצללה״ה ‪ .‬והנה אם אמרתי אספרה כמו את גודל ערכם ואת תפארת גדולתם אחשוב למשפט כי אך למותר יהיו‬
‫ד בד אלה ‪ .‬אחרי כי משרסמים המה בכל קצוי א ק ‪ .‬ושמם כשמן הכיוב הולך למישרים בכל תפוצות ישראל ‪.‬‬
‫בתורתם ‪ .‬צדקתם ופעולתם אשר פעלו בהישיבה הק׳ דר‪',‬ק וולאזין ‪ .‬עשו להם שם בין הגדולים ‪ .‬הננמידו;תלמידים‬
‫זללה״ה הגיד השיעור בהישיבה הק׳ דפה״ק עשר‬ ‫הרבה ‪ .‬אשר מהם היו גאוני הזמן וגדוליה ]וגם א״ז הגאון מ׳‬
‫שנים רצופות ומהם כמה שנים עוד בחיי חותנו הגאון רשכבה״ג אדמו״ר סהר״ח זצ׳ל כאשר כה מצאתי כחוב בין כי׳׳ק‬
‫א״א הגאון זצ״ל בהספדו אשר ספד עליו בקהל עם בבהמ ‪ r‬דפה[ ‪:‬‬
‫זה דברי אל הקוראים ‪ .‬אל יפלא בעיניהם מיעוט הכמות מספר זה ע ד גודל ערך הגאונים האלו ‪ ,‬כי כאשר‬
‫עיניהם תחזינה מישרים המקריים המבוארים הלאה עוד ישובו יתפלאו גם על זה המעט הנשאר ‪:‬‬
‫ך‪,‬י מר אבא הגאון וצדיק ז״ל אשר עוצם שקידותו ידוע ומפורסם לכל ‪ .‬ובימי אבלו על אביו הגאון וצדיק ז״ל כל‬
‫תלתין יומין הוה מהדר לי' לתלמודא דטלא ש״ס ‪ .‬וכל גאוני זמט נשאו ונתנו עמו בשאלות שונות עוד בימי‬
‫נעוריו לדגל גודל החריפות והבקיאות אשר הראה בעת העריך השיעור בהישיבה הק׳ דפה ק׳׳ק וולאזין ‪ .‬ולאור תורתו‬
‫הלכו רבים וכן שלמים ‪ .‬אבל הה ! חשכה השמש בצהרים ‪ .‬עודנו באבו נקטך עלה השמימה בן מ״ד שנה ]ביום ה׳‬
‫י״גי אלול שנת תרי״ג[ כארבע עשרה שנה לפני מותו נחלה במחלה אנושה ר״ל ‪ .‬ואך כי מצב בריאותו הי' ברע מאוד‬
‫ובחלישות נוראה ‪ .‬בכל זאת מגודל אהבתו וחשקו אל התורה לא מש מאהלה ולא מנע בר ‪ .‬ואזר חיל להטיך אמריו‬
‫בהישיבה שני פעמים בשבוע ‪ .‬ובכל פעם לא הי׳ בהמ״ד בלא חידוש בחריפות ובקיאות ‪ .‬כן השיב תמיד לשואליו‬
‫דבר הנוגע להלכה נחוצה ‪ .‬אך מגודל חלישותו לא הי׳ בכחו לרשום ולכתוב הכל ‪ .‬והרבה מחידושיו נשאח תחת ידי‬
‫תלמידיו אשר יצקו מיס על ידיו‪ .‬וגם אלה אשר רשם ‪ .‬לא הספיק לסדרם בסדר נכון כנצרך להדפסה ‪ .‬ויש אשר לא‬
‫הספיק לגומרס ‪ .‬ואשר נכתבו בכמה פנים ‪ .‬וכאשר אנכי נשארתי כבן שש עשרה שנה כאשר לוקחה ממני עטרת ראשי‪.‬‬
‫ולא זכיתי ללמוד תורה ממנו ‪ .‬והיודע אותי יודע את מך ערכי בתורה וביותר כאשר אדע אנכי בעצמי ‪ .‬לא הגעתי‬
‫אך למדה זו להבין את ד״ק ומה גס להגיהם ולסדרם ‪ .‬לכן בחרתי אך התשובות אשר השיב להלכה והחלוקים אשר‬
‫הגיד לפרקים ‪ .‬ועשיתי רק מעשה קוךבעלמא להעתיק מכתב ישן על נייר חדש ‪ .‬ואלה אשר נכתבו בכמה פנים‪ ,‬ואך‬
‫מדפיסס כאשר המה למען לא ישונה מד״ק מאומה ‪:‬‬
‫זצ׳׳ל אשר לא באו עודנה בדפוס‬ ‫חיים‬ ‫א ך למיעוט כמותם חברתי לזה גס תשובות אא״ז הגאון רשכבה״ג רבינו‬
‫ואשר נדפסו כבר מפוזרים בכמה ספרים אחת הנה ואחת הנה ‪ .‬אשר יש מהם כספרים יקרי המציאות ‪ .‬לכן‬
‫אספתים מכל הספריס והנני מדפיסה שנית כזה למען יהיו כולם ערוכים כספר אחד ‪ .‬והנני מדפיס גס התשובות‬
‫אשר שולח אליהם מגאוני זמנם ז״ל כאשר נדפסו כספריהס הק׳ עם ההגהות כאשר המה ‪ .‬ודכר שפתים אך למחסור‬
‫להרכות כדכרים מדוע מעטים המה ימוכותיו ע ד גודל תפארת גאונו‪ .‬כי הלא כתוכיס המה כהקדמה לספרו ״נפש‬
‫זללה״ה אכ׳׳ד וד׳מ דק״ק וולאזין‬ ‫יצחס‬ ‫החיים׳׳ אשר הוציאו לאור כנו א׳ז הגאון הגדול פאר הדור וצדק מי״ה‬
‫ואלה דכריו שם ‪ :‬״ומודעת שלכו ראה הרכה חכמה ‪ .‬והגדיל תורה ‪ .‬ו ס ס י ך ע מד ה ‪ .‬וממעשיו המרוכיס ‪ .‬אך‬
‫״חכמתו נתקיימה לו בכל ממג ‪ .‬לחדש חידושי תורה בגפ״ת המתוקים מדכש )והנם ככתובים פסקי פסקי מה שכתט‬
‫״תלמידיו‪ .‬כי לא הוה ניחא לי׳ לכתוב על ספר בעצמו כל דבר שאינו הלכה למעשה( והרבה להשיב שו״ת מנעוריו‬
‫״ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתיט וגאוני זמנינו וכולם נקבעו הלכה למעשה ‪ .‬ואם כי בעו׳׳ה המק גנזי שו״ת שגנזם‪.‬‬
‫״נשרפו בעו׳ה באש ששולח ממרום יום ד׳ י׳׳ד אייר בשנת תקע׳׳ה ‪ .‬ונשרפה ר״ל כחצי העיר ‪ .‬וגם הוא היה מהם‪.‬‬
‫״שהיו בתיו לאכול אש ‪ .‬ורק על בית אולפנא דידי׳ ‪ .‬רחמי ה׳ מתלקחת בתוך האש ‪ .‬שאכלה סביביו וקצותיו ‪ .‬והוא‬
‫״נשאר כאוד מוצל מאש ‪ .‬וגס הספריס נצולו ‪ .‬ברוך שעשה נס במקום הזה ‪ .‬אמנם הרבה מהם נשארו בי ד התלמידים‬
‫״שהעתיקו להם ‪ .‬והרבה מבדרן בעלמא ‪ ,‬ה׳ יהא שזר לאספם ולחברם יחד׳׳ עכ״ל ‪ .‬גם בשנת תרכ׳ה היתה העיר‬
‫למאטלת אש ונשרפו הכתבים אשר נשארו משיני השריפה הראשונה ‪ lah‬היו מונחים בין כתבי קדשו של א״ז הגאון הגדול‬
‫מהרי*ן ז׳׳ל‪ .‬ושארו רק המעט מזעיר אשר היו שמורים תחת ידי אבי הגאון וצדיק ז׳׳ל והרלפוזרים בספרים הנדפסים ;‬
‫ז׳׳ל אשר היה מרן דק׳׳ק הו ר א ת א ‪ .‬הוא הי׳‬ ‫הלל‬ ‫הנני מדפיס בזה איזו תשובות מר א׳ז הגאון י‬ ‫וערד‬
‫מגדולי הדור ומגאוני הזמן ‪ .‬והאיר שני כל שואליו בהלכה ‪ .‬כאשר ענה ט הגאק הגדול ר׳ ת ד אב״ד דק׳׳ק‬
‫נאווו שדאק בספרו ״גליא ‪r x o‬״ ידב ב ה ס פ ד אשר ספד עליו וז׳׳ל שם )דך מ׳׳ב עיא( ״ונקדים לענין ההספד ^‪ 1‬ר‬
‫אנחנו‬
 ‫הקדמה‬
‫‪,‬אנחט עסוקק ט קרא )ישעי׳ כ״ח( את מי יורה דעה ואת מי יבין שמוטה גמולי מחלב מתיקי משדיה ‪ .‬ופשט המקרא‬
‫‪,,‬וק הדרש שדרשו ח״ל בפיק דמ״ז ‪ .‬הוא למי אורה דעה ולמי אבין שמועה ‪ .‬ומתמה קרא אמו לגמולי כו׳ ע״ש ‪.‬‬
‫‪,‬אולם לי^׳ז הי׳ לו לכתוב למי אורה כו׳ ‪ .‬ע*כ נראה דקרא מתאונן על מי^ת תלמידי חכמים הצדיקים ‪ .‬ואמר שמעת‬
‫״שנעדרו הצדקים התלמידי חכמים ‪ .‬עם מי אודה דעה כשאצטרך לשאלה ולהוראה ‪ .‬עם מי אוכל להשיג שיורה לי‬
‫‪,,‬הוראה ביורה דעה ‪ .‬זה ראוי לומר על המורה המפורסם המו״־ הרב הג׳ רבי הלל המכונה עדיו לגאון ‪ .‬שכל‬
‫״עיירות הקרובות והרחוקות אשר יפלא מהם כל דבר בין דם לדם בין דין לדין ‪ .‬כל פ ס ^ לקמי׳ הוי שדרי ‪ .‬להורות‬
‫״אותם המעשה אשר יעשון ‪ .‬כאשר ישאל איש בדבר אלקים ובתורוהיו וחקיו ‪ .‬דברי תורה והוראה היו שנונין בפיו‬
‫״וכמו שדרשו בפ״ק דקדושין על קרא ושננתם שיהיו דברי תורה מהודדין בפיך שאם ישאלך איש דבר הלכה אל תגמגם‬
‫״ותאמר לו אלא אמור לו מיד‪ .‬כך הי׳ הרב המו ‪ f‬הנ׳ל הי׳ אומר הלכה ברורה בלי גמגום ‪ .‬ולכן מתאונן קרא על זה‬
‫ואמר עם מי יורה דעה״ עכ׳ל ‪ :‬עוד אמר שם )ק‪ £‬מ״ג ע״א( וז״ל ״עוד אמרתי לעורר ההספד על העדר הצדיקים‬
‫״הללו ובפרכי על צדיק החסיד המפורסם המורה צדק ר׳ הלל ‪ .‬על פי מה דאיתא בפרק החליל ‪ .‬שאמרו עליו על‬
‫״הלל הזקן כשהי׳ שמח בשמחת בית השואבה אמר כן‪ .‬אם אני כאן הכל כאן ‪ .‬ואם אין אני כאן מי כאן ‪ .‬למקום‬
‫״שאני אוהב רגלי מוליכות אותי ‪ .‬רש״י מפרש בפרשה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ‪ .‬למה אמר ממקום שיצא ‪.‬‬
‫‪,‬אלא ללמדך שיציאת צדק מהעיר עושה רושם ‪ .‬כשהוא בעיר ‪ .‬הוא הודה ‪ .‬הוא זיוה ‪ .‬הוא הדרה ‪ .‬וכשיוצא פנה‬
‫״זיוה ‪ .‬פנה הודה ‪ .‬פנה הדרה ‪ .‬וכן ותצא נעמי עיש ‪ .‬כן היה ראוי לומר על הרב הג׳ המו״ן ר׳ הלל כשהיה חונה‬
‫‪,‬בק״ק הוראדנא ‪ .‬אם אני כאן הכל כאן‪ .‬שהוא היה זיוה הודה והדרה ‪ .‬עד שהיו מפארים ומהדרים את כלל העיר‪.‬‬
‫״לאמר עליה צהלי ורוני יושבת קיק הוראדנא ‪ .‬כי גדול בקרבך קדוש ישראל ‪ .‬אבל כעת שאין הרב המוץ ר׳ הלל‬
‫‪,‬כאן מי כאן ‪ .‬שפנה זיוה ‪ .‬הודה ‪ .‬והדרה ‪ .‬ולא נמצא ממלא מקומו‪ .‬וראוי לומר מי כאן הלל מי כאן הלל שימלא‬
‫״מקומו בתורה ‪ .‬ובחכמה ‪ .‬ובחסידות ‪ .‬וצדקות ‪ .‬כמותו׳׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫א מ נ ם מגודל חסידותו ועטתנותו לא רצה לכתוב חידו״ת שלו ‪ .‬כאשר כה מצאתי בין כתבי אבי הגאון וצדיק ז״ל ‪.‬‬
‫שהגיד ק בהספדו אשר ספד עליו‪ .‬ובהפליגו במדותיו הנכגטת בדרכי ד׳ ועודל ענותנר^ ויחלקם למדות ‪.‬‬
‫וביאר על כל מדה ומדה בפרט ‪ .‬וז״ל שם על מדת ענוה ‪ :‬״כל דרכיו היו בהצנע לכת ‪ .‬והוכיח אותי כמה פעמים‬
‫״להיות מעשי לש״ש‪ .‬ואמר שאדם יש לרדוף יותר אחר הדברים אשר הם בצנעה‪ .‬כי מחמת זה יורגל שיהא מעשיו לשיש ‪,‬‬
‫שאמר השיעור פשר שנים רצופות ‪ .‬ובכל יום לא הלך לשיפור בלי חידוש ‪ .‬אמר שמעולם הי׳ מהדר‬ ‫‪,‬ואמר לי‬
‫״שלא לכתוב שום חידוש ‪ .‬גם שלא לאמר החידוש בפני רבים את מה שאמר בתוך השיעור ‪ .‬כי אולי זכהו ה׳ באתה‬
‫״חידוש יותר מכפי שכלו למען זט ת ת״ת דרבים ‪ .‬ואיך יתפאר בו ‪ .‬והחידית שאמר לטתבם ‪ .‬הם שחידש בהיותו‬
‫בהוראדנא״ עכ׳ל ‪ .‬ואחרי אשר זה כחמשים פנה מן יום לוקח ארון אלקים א״ז ז׳׳ל ]יום ה׳ ב׳ אדר שנת תקצ״ג[ ובג^רך‬
‫זמן כזה נאבדו הרבה ‪ .‬וגם אלה אשר נמצאו נתיישן הכתב ונטשטש הדיו ‪ .‬ויש מהם אשר נחסרו באמצע ובסוף ‪.‬‬
‫ובכמה מקומות נחסר ההבנה מקוצר לשוט ‪ .‬יפן כי ידוע ומטרסם לכל כי מגודל עיונו תמיד בתורת ה׳ ומעומק‬
‫מחשבתו בה ‪ .‬צלל בנבכי תהום המחשבות ‪ .‬עד כי לא הי׳ לאל ידו להביא עלי גליון בלשון צח ומסודר את אשר‬
‫השלה במצודת שכלו הזך ‪ .‬ו ק בדברי א׳ אבי הגאון ז״ל ‪ .‬נחסר ג״כ ההבנה באיזו מקומות מקוצר לשוט מחמת גודל‬
‫חלישותו ‪ .‬ק בהדחש אשר בפתיחת הספר יחסר ג"כ הבנה ‪ .‬באיזו מקום ‪ .‬וישוב לאיזו דקדוקים שדקדק בפתח‬
‫השער ‪ .‬והנני מדפיס הגהות מאחד אשר ביאר טנ ת ם לפי הבנת שכלו ‪ .‬והם מוקפים בשני חצאי עגולים‪ .‬ומתחילים‬
‫במלות ‪,‬נלפפנ׳ד אולי כוונתו בזה' וההגהות אשר אינם מתחילים במלות אלו הם מאבותי הגאונים ז״ל ‪ .‬ואברן!‬
‫מאה המפיץ אולי ימצא איזו שגיאה באיזה מקום מדבריהם הקדושים יתלה הדבר בחסרק ההגהה והמבאר ‪ .‬ואלה‬
‫אשר לא מצאתי חתימתם עליהן הדפסתים כאשר מצאתים למען לא לשנות מד״ק אף קשיי ‪:‬‬
‫ו ל א ל ה קראתי יחד בשם ״ ח ו ט ה מ ש ו ל ש ״ • משלשה אביד הרועים אטתי הגגאנים הצדיקים המפורסמים‬
‫זללה״ה ‪ .‬ואפרוש כפי בתודה לה׳ הטוב אשר זכני להדפיס את הספר היקר הזה ‪ .‬ואני תפלה ‪ .‬כי‬
‫ירפאני ה׳ וישלח לי רפואה שלימה לכל מכוכבי ‪ .‬ואזכה להוציא לאור גם יתר מ י י מא״א הגאון ז״ל ‪] .‬כי עוד‬
‫ספונים תחת ידי חיית מא״א הגאון ז׳ל ‪ .‬בדרושים נפלאים על התורה אשר דרש בשבתות ו ב ^י ם ובימים נוראים ‪.‬‬
‫והספדים ‪ .‬ומהם על גפ״ת[ ‪ .‬ויחזק לבי לעבודתו וליראתו ויפתח לבי בתלמוד תורתו ‪ .‬וי ק בלבי להבץ ולהשכיל‬
‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות ‪ .‬בזטת שלשת אבות אלו הגאונים הצדיקים הניל ]אשר בם אתפאר ‪ .‬וכל עודי בחיים‬
‫א ת ה ל ל כי >קראתי בשמותם[ ואבי הגאון וצדיק מ י ה א ל י ע ז ר י צ ח ס זצללהיה ‪ .‬זטתס וזכות שאר אבותי‬
‫עיל® • ו ה ן ‪ T‬ט ה מ ש ו ל ש‬ ‫עו גני ם הצדיקים זצללה׳ה יעמוד לי שלא תמוש התורה מסי ומפי זרעי וזיז‬
‫לא ינתק אכי״ר ‪:‬‬
‫ותשלם כל ו ע ל א ב ה יום נ׳ לסדר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשעטתם *(‬

‫*( מצאתי בספר ‪,‬בי ת ח ד׳׳ ) ד ף ס״ו ע״ג דרוש י״א( ] מ הג און »דול ד דו ד ט ע בי ל זציל אב״ד דקיק סעופצי‬
‫‪ rnfn‬הי׳ מד׳א דק״ק מינסק[ שהביא בשם א״ז הגאון רשכבה ‪ y‬םחריח זציל בו^ר נפלא פל שיניי לשץ הפסוק‬
‫לכתוב‬
 ‫הקדמה‬
‫נ״י מח^רקאוו‬ ‫הלל פריד‬ ‫ן מ ל סוב מכר בן דודי הרב הגביר המופלג הנדיב המפורסם וטדננ לההלה מ׳‬
‫^ ‪ n T O‬ז ל ‪ p‬ז״ל ממאריאמפאלל )אמי אני הגאון זצ״ל( אשר‬ ‫ק הרב החרין‪ £‬הגביר המפורסם המנוח‬
‫הוא הי׳ הראשון שפפן בידי להדפסה הספר ‪,‬ב ^‪ p‬מסוייס ‪ .‬וכל מי ’אשר שפנו אוחי להדפסה הספר יהי׳ ה׳ עמהס‬
‫ובכל אשר יפנו •צליחו ויפלו מפלה מפלה בהצלחה פושר ואושר האמהי ‪ .‬וזט ח אבוהינו הגאונים הצדיקים ז׳׳ל יגן‬
‫פליהם ופל זרפס וז׳׳ז מפחה ופד פולם ‪.‬‬

‫צכהוב אנצ שרים ‪,‬חפרוה״ ואצל נדיבי הפם ‪,‬כרוה״‪ .‬בהפליגו שם בפוצס מפלוה הה׳׳ח ההוגים בחורה ד׳ ‪ .‬אח״ז‬
‫‪,‬כהב שם וז״ל ‪, :‬והנה כל זה הוא לאוק שחלק להם ד׳ בבינה ויש להם יד ושם להבין ולהשכיל בהורתו הקדושה ‪.‬‬
‫‪,‬אולם מה יפשו ההמונים הפם אשר לא חלק להם בבינה ואין בידם לפסוק בהורה ? אמנם מצאנו גם להם הרופה‬
‫‪,‬נק ההורה והוא בהחזיקס ממאודם אח ידי הפוסקים בהורה ‪ .‬וכפי מה ששמפהי לפרש בשם אדמו״ר הגאון החסיד‬
‫‪,‬מהר״ח זללה״ה סוולאזין בביאור הכהוב באר חפרוה שרים כרוה גדיבי העם במחוקק בס שעגותם כי ה טונה בזה‬
‫‪,‬כי הבאר הוא כינד להורה שבפ״פ ‪ .‬ופ״ז אמר כי הבאר אשר השדם חפרוהו ירצה שהחכמים ההוגים בה התחקו‬
‫פל מחצב ^ שיו להמציא חדשוח בכל פח ‪ .‬ופ״ד מה שאמר הכהוב דדיה ירווך בכל פה ‪ .‬כרוה נדיבי העם ‪.‬‬
‫‪,‬הרצון שאותם שאין להם יד ושם לפסוק בתורתו ‪ .‬פכ״ז נקנה להם הבאר ההיא פ״י נדיבח לבם במה שפזרו‬
‫‪,‬ממאודם להחזיק ידי לומדי חורה ‪ .‬וזהו אומרו כרוה נדיבי העם שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה ]כמבואר‬
‫‪,‬במסכת ר״ה דך כ״ג פ״א פיי׳׳ש[ וקמפרש ואזיל אלה במחוקק ‪ .‬ואלה במשפנוחם ‪ .‬והדבדם ראויים למי שאמרם‬
‫‪,‬ושפתים יישק״ פכ״ל ‪:‬‬

‫;‪L‬‬
‫'‪5‬‬
 ‫בעזה־י‬

‫פתיחה‬
‫ויען בי נגמרה מלאכת ההגרדה והסידור ביחת ^מנחגה בו תורה לישראל‬
‫אסרתי להדפיס בפתיחת הספר דרוש אחד אשר דרש אבי הגאון וצדיק‬
‫זללה״ה בקהל עם בבהס׳ר הגדול רפו־דק בחג השבועות ‪ pt‬מתן תורתיע הק׳‬
‫ענת תר־ז לפ׳ק‪.‬‬
‫נ טן אשר תקט לקרות מגילה זו בח״ש ‪ .‬כי אף לשיפחם‬ ‫« ( א י ת א באבודרהס והובא ברמ׳א )כבו״ע או׳׳ח‬
‫שלזכר המעשה טקט לקרותה בעת היותה ‪ .‬הלא ל ט‬ ‫סי׳ ס״צ סמיף מ׳( וז״ל ‪ .‬ונוהגין לונלר‬
‫ההוכחות הנ׳׳ל הי' להם לתקן לקרותה בחג הפסח ‪:‬‬ ‫רות בשבועוס‪ .‬וב׳ שם באבודרהם הכיעם משום שכחוב‬
‫בה והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים ‪ .‬ועוד‬
‫ה פ ר ש ה שטקט לקרותה ביום זה והיא )דברים‬ ‫שאבותיט כ^יירו בעת מ׳׳ת ו ק רות נ מיי ר ה‪ .‬והפעמים‬
‫קי פ״ז( שבעה שבוטת תספר לך ו ט׳‪.‬‬
‫אלו שניהם דטקים ‪ .‬האם לפי שהמעשה היתה בתחילת‬
‫ועשית חג בטעו ת וט׳ מסת נדבת ידך אשר תתן כי^מ־‬
‫קציר שנטרים לכך קורק אוימ בחג״ש? ואם באשר‬
‫יברכך ד אלקיך ושמחת ל טי ד' וגו׳ ‪ .‬כבר עמדו ע״ז‬
‫אבותינו נ ‪x‬יירו בעת הזאת וכן רות נ מייר ה ‪ .‬וע“ כ‬
‫הראשונים ז׳ל למה בחגי׳ש שנה הכתוב בלטט להזהיר‬ ‫תקנו לקריתה ביום זה ‪ .‬וכי איזה תועלת יוצא לט‬
‫על נתינת הצדקה יותר מבשאר חגים ומועדים * והלא‬
‫לשמירת התורה מזה אשר נזכור שני דברים אלו ‪ .‬עת‬
‫מצות נתינת צדקה כבר אמורה למעלה )ק׳ פ׳ו( כי‬
‫ביאת רות לבית לחם ‪ .‬וענין גירותה ‪ .‬אשר למען זה‬
‫יהיה בך אביון וגו׳ פתוח תפתח את ידך וגו׳ ‪ .‬כי בגלל‬
‫ימקט לנו הקדמונים לקרותה בחג״ש ? הלא ודאי טו ט‬
‫הדבר הזה יברכך ד׳ אלקיך וגוי ‪ .‬ושם שנה הכתוב עוד‬
‫בזה לאיזה תועלת לקבלת התורה ולשמירתה ‪ .‬ולטעם‬
‫הפעם להזהיר ע״ז באמרו שס על ק אנכי מצוך לאמר‬
‫הראשק מצאנו סתירה מטרשת מהמדרש )רות פ׳ ד׳‬
‫פ ט ח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך‪ .‬ולמה‬
‫פסקא ב׳( על פסוק והמה באו בית לחם ב^זילת קציר‬
‫הוסיף הכתוב להזהיר עוד פעם שלישי ע״ז ‪ .‬ורש׳׳י ז״ל‬
‫שעורים ‪ .‬אר״ש ב״נ כל מקום שנאמר קציר שעורים‬
‫וכל המפרשים כ ת ט שם ע״פ זה ‪ .‬מסת נדבת ידך וגו׳‪.‬‬
‫בקציר העומר הכתוב מדבר ‪ .‬קציר חטים בשתי הלחם‬
‫מ ל לפי הברכה הבא שלמי שמחה ‪ .‬ופי׳ אינו מובן כי‬
‫הכתוב מדבר כו׳ ‪ .‬עוד שם במדרש )פ׳ ג׳ פסקא ג׳(‬
‫הלא שלמי שמחה טהגיס בכל הג' רגלים ולמה כ מ זאת‬
‫ע״פ ותלכנה שתיהם עד מ אנה בית לחם ‪ .‬אר״ש בר׳׳ס‬
‫דוקא בחג׳ש ולא ב ט״ פ שהוא ראשון ‪ .‬או בחג"ס שהוא‬
‫אותו הייס קציר הנטמר היה דתנינן תמן כל העיירות‬
‫אחרון ‪ .‬ובגמ׳ חגיגה )דף ח׳ ע״א( דרשינן מזה הפסוק‬
‫הסמוכות לשם היו מתכנסות ‪ ,‬כדי שיהא נקצר בעסק‬
‫מלמד שאדם מביא חובט מן החולין ולא מן המעשר ‪.‬‬
‫גדול כי׳ ‪ .‬הלא הוכיחו במדרש מפ' הנ״ל שבאו בחג‬
‫וגם בזה לא יטרץ הדקדוק הנ׳׳ל כי הלא בכל הג׳ רגלים‬
‫פסח ‪ .‬ואיך הבינו המפרשים מפסוק זה שבאו בחג״ש‬
‫הדין כן ולמה לא נכתב בשני רגלים האחרים‪ .‬ואם נפרש‬
‫ומזה נתנו פעם לתקנת קריאתה בחג זה ‪ V‬גם סי טר‬
‫הפסוק כפשוטו על נתינת צדקה יקשה ג״כ כנ׳ל ‪:‬‬
‫הכטב הנ׳׳ל ‪ .‬אינו מובן טונתו‪ .‬וכי מה השמיענו בזה‬
‫י ( ו ב ד ר ך פשטיות אמרנו לישב זאת‪ .‬יפן ידוע‬ ‫אשר סיפר לט עת בואם לבית לחם ?‬
‫ט א‪ .‬אשר העת הדחוקה לבעלי השדות‪.‬‬ ‫ו ב ת ר ג ו ם יונתן בן עוזיאל מתרגם על הפסוק‬
‫)אשר פרנסתה היא רק מאשר טציא ^‪ 1‬דמה את פריה(‬ ‫כי שמעו בשדה מואב כי פקד ד׳ את‬
‫היא בעת ‪ x‬הזה כי בחג׳׳ס אשר אז ט א זמן האסיף‬ ‫עמו לתת להם לחס ‪ .‬וז׳׳ל שם ‪ :‬ארום אתבשרת בחקל‬
‫היא העת אשר בה ישמט בעלי השדות כי אז הברכה‬ ‫מואב על ט ס מלאכא ‪ .‬ארום דכר ד׳ ית עמו בית‬
‫מצויה בביתם איש כברכט אשר ברט ד׳ ‪ .‬ובסנ׳־פ אם‬ ‫ישראל למתן להון לחמא בגין זטתיה דאבצן נגידא עכ’ל‪.‬‬
‫כי כבר נאכל מהטובה אשר סי׳ לסם‪ .‬בכת עוד נמצא‬ ‫ולט פירושו זה נראה להביא סעד לדברי המדרש שבאו‬
‫באסמס מתבואה הישנה ‪ .‬אמנם בט׳׳ש התטאה הישנה‬ ‫ברצ׳׳פ ‪ .‬והוא עפ״י דברי הגמ׳ ברטת )דף נ״ה ע״א(‬
‫כמעט כבר כלה ‪ .‬ופד ט א יעואה חדשה ימשוך עוד‬ ‫שלשה הקב״ה מכריז עליהם בעצמו ואלו הן רעב ושובע‬
‫זמן רב ‪ .‬לכן מדרך עבע האטשי אשר בעלי השדות‬ ‫ופרנס פוב ‪ .‬וכידוע מאמרם ז׳׳ל בר"ה )מימי׳ דף פ״ז‬
‫מקרלציס אז ‪ .‬ויי^נלו רק לשטר רפ טנ ס ‪ .‬למען יהיה‬ ‫ע״א( בד׳ פרקים העולם נידק בפסח על התטאס ט' ‪.‬‬
‫להם להחיות נפשם ונפשות ביתה עד בוא ת ט אס החדשה‪.‬‬ ‫והכרוז מהקב׳׳ה ודאי יוצא בשעת הדין ‪ .‬וזהו אשר תרגם‬
‫וגם ידאט נטד מי יודע תה יולד יום ‪ .‬ומה יהיה בשנה‬ ‫יונתן ב׳׳ב הנ״ל ‪ .‬כי המלאך הודיע להם הכרוז שיצא‬
‫הבאה לקראתם אם יתברט בה ברב טובה ‪ .‬לכך הוסיף‬ ‫מפי הקב״ה בפסח זה על השובע בא׳י ‪ .‬וכשמעם הכרוז‬
‫ה כ ט ב בחג זה להזהיר על נתינת הצדקה אשר גס ב ט‬ ‫לכן באו אז לבית לחם ‪ .‬וזהו שהזכיר הכתוב עת ט אן‬
‫זה יתן מסת נדבת ידו בלב נדיבה ולא יצמצם בנ טנ תה‪.‬‬ ‫לבית לחם‪ .‬להומת כי הזמן הי׳ סיבת ביאתן לבית לחם ‪.‬‬
‫‪ p‬יתן צ ^ ‪ :‬ב ט פתוחה כאשר ט חן ב ט׳ ם אשר אז‬ ‫נמצא כאשר ט כ ח ט מהמדרשים הנ׳׳ל ומתרגוס יונ ק ב׳׳ע‬
‫צוה ד את הברכה באסמיו ‪ .‬וגם בחג זה ישמח מ א‬ ‫הנ׳׳ל ברור היא שבאו בחג הפסח‪ .‬וא״כ אין לט פעם‬
‫והעט‬
 ‫פתיחה‬
‫חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיק ‪ .‬ונראה סונ ת‬ ‫והעני ו ע ר כמו בחג׳ס אשר אז ישמח מאד מהברכה אשר‬
‫המדרש לבאר דברי ה פ ס ק אשר באת לחסות תחת כנפיו‪.‬‬ ‫ברט ד׳‪ .‬ופי׳ דברי הפ׳ כאשר יברכך ד׳ אלקיך" ושמחת‬
‫אשר גס רות שגמלה חסד עם המתים ועם החיים ‪.‬‬ ‫וגר ‪ .‬אשר טונ ת הפסוק במלת כאשר ‪ .‬הוא כמו בעת‬
‫בעד זה זכתה לחסות בצל כנפי השכינה ‪ .‬וזהו תוכן טונ ת‬ ‫אשר יברכך ד' אלקיך ‪ .‬והוא ע ״ ס ‪ .‬ומקרא נדרש‬
‫כל סיטר מגילה זו להודיע לנו גודל מצות גמילות חסד‬ ‫אלפניו שהוא מצות נתינת צדקה ‪ .‬ואלאחריו שהוא‬
‫וצדקה כנ״ל‪:‬‬ ‫מצות שמחת ה ע ‪:‬‬
‫עליט לבאר בעז״ה איזו שייכות הוא ענין‬ ‫ועתה‬ ‫"(‬ ‫מ ד ר ש רות )פ׳ א׳ פסקא ד( ר׳ תנחומה בשס‬
‫גמ״ח וצדקה לחג״ש ולקבלת התורה ‪.‬‬ ‫ר׳׳ח רבא ור״ב בשם ר״א המדרש הזה‬
‫אשר בעד זה *תקנו לט קדמוניט ז״ל לקחתה ביום זה‪.‬‬ ‫עלה בידינו מן עו ל ה כל מקום שנאמר ויהי צרה ט׳‬
‫ונסביר זאתד^דרשעפ״י מה ד אי ת אבמ ס׳ מטת )דך כ״ג‬ ‫ויהי בימי שטע השופעים מה צרה היתה שם ויהי רעב‬
‫ע״ב( דרש ר׳ שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני‬ ‫באק ‪ .‬ושם פסקא ה׳ ‪ .‬ויהי בימי שטע השופעים ‪.‬‬
‫שס׳׳ה לאווין כמנץ ימות החמה ‪ .‬ורמי׳ח מ״ע כמנין אבריו‬ ‫אוי לחר ששפעו את שופעיהס ט' ‪ .‬־ולפי הנראה מדברי‬
‫של אדם ‪ .‬א״ר המנונא מאי קרא תורה צוה לט משה ‪.‬‬ ‫המדרש ‪ .‬רק זה לבד הי׳ כל חעאם ובעד זה עזר עליהם‬
‫טרה בגימטריא תרי״א ‪ .‬אנכי ולא יהיה לך מפי הגטרה‬ ‫הרעב ‪ .‬ודבריו אינם מובנים כי הלא י ח ע אבר דרכיו‬
‫שמענו ‪ .‬בא דוד והעמידן על י״א ‪ .‬דכתיב )תהליס עז(‬ ‫ית׳ש לשלם שכר טוב לעושי הננוב מדה כ ע ד מדה כפעלס‬
‫מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהליך מי ישטן בהר קדשיך‬ ‫העוב ‪ .‬ולהעניש לעושי הרעה כרעתם ג״כ מדה כ"מ ‪.‬‬
‫טלך תמים וגו' ‪ .‬הולך תמים זה אברהם ‪ .‬דכתיב‬ ‫וכדאיתא בגמ' סנהדרין )דך צ' ע״א( דאמר ר״ש ב"נ אר״י‬
‫)בראשית י״ז( התהלך לפני והיה תמים ‪ .‬טעל צדק כגון‬ ‫מנין שכל ^מדותיו של הקב״ה מדה כ ע ד מדה ט' ‪ .‬ואיזה‬
‫אבא חלקיה ו ט׳ ‪ .‬בא ישעי' והעמידן על שש ‪ .‬דכתיב‬ ‫מדה כ ע ד מדה הוא להעניש ברעב בעד עק ששפעו‬
‫)ישעיה ל״ב( הולך צדקות ודובר מישרים וגו'‪ .‬הולך צדקות‬ ‫את שופעיהם ?‬
‫זה אברהם ‪ .‬דכתיב כי ידעתיו נמען אשר יצוה את בניו‬
‫ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפני‬ ‫ועתה נתחיל ליישב בעז׳ ה א ת הדקדוקים שדקדקנו‬
‫וכו׳ ‪ .‬בא מיכה והעמידן על שלש ‪ .‬דכתיב )מיכה ו(‬ ‫בפתח השער ;‬
‫הגיד לך אדם מה עוב ומה ה' דורש ממך כי אם עכות‬
‫י( ו מ צ א נ ו בעז׳׳ה עעס נכון לזה שתקנו לקרותה‬
‫משפגי ואהבת חסד וגו׳ ‪ .‬עבות משפע זה הדין‪ .‬ואהבת‬ ‫בחג שבועות והוא עפ״י דברי בעל‬
‫חסד זו גמ״ח וכו׳ ‪ .‬חזר ישעיה והעמידן על שתים שנא׳‬
‫העקדה )בהקדמתו לממש מגילות( שחלק כל מגילה לג׳‬
‫)ישעיה נ״ז( כה אמר ד' שמדו משפע ועשו צדקה ‪ .‬בח‬
‫בחינות ‪ .‬חומר‪ .‬צורה ותכלית ‪ .‬ואמר שם אשר תכלית‬
‫חבקוק והעמיק עג אחת ‪ .‬שנאמר )חב^ק ב'( וצדיק‬
‫מגילה זו להודיענו השגחת ד׳ על יצוריו לשלם לכל או״א‬
‫באמונט יחיה עכ״ל הגמ׳ ‪ .‬והנה כבר נתחבט הראשונים‬
‫מדה כעד מדה כאשר כה קרה לאלימלך אשר הניח‬
‫ז״ל והר״ן בדרשותיו בדברי ר' שמלאי לירד ל טונ ט במאמרו‬
‫ר^״ק והלך לגור בארן מואב למען לא יצגירך לבזבז‬
‫זה שאמר בא דוד והעמידן וכו' ו ט' שם ‪ .‬עד שאמר‬
‫ממוט לעניי עמו בעת הרעב ‪ .‬בעד זה אבד ה' את כל‬
‫בא חבקוק והעמידן על אחת ‪ .‬כי דבריו אלו מוקשים‬
‫ממונו ‪ .‬וריקם הש^ ה׳ את אשתו ‪ .‬ולהתערבו בזרע‬
‫מאד ‪ .‬כי איך אפשר שיהי׳ די אס יקיימו רק י״א דברים‬
‫העמים מת הוא ובניו בארץ מואב ‪ .‬ואשר קרה למת‬
‫א‪1‬ו המנויים בפסוק מי יג‪ 1‬ר באהליך ולא יותר ‪ .‬והלא‬
‫להיק־ ‪ .‬אשר בעד ביאימ לאה״ק וגירותה ‪ .‬ובחרה‬
‫חין בהם שוס מ״ע או מל״ת רק היותר בדת הנימוסית בין‬
‫בעוני מעושר וכבוד אשר הי׳ לה בשדה מואב ‪ .‬בעד זה‬
‫אדם לחבירו ומדת חסידות כמו שבארו שם בגמ׳ כגון‬
‫זכתה להתקרב לנשיאי ישראל ‪ .‬וממנה יצאה מלטת בית‬
‫אברהם אביט ור״ס ואבא חלקי׳ ]ועוד יקשה למה ת‪5‬ש ו עפ׳‬
‫דוד ומשיח צדקנו ‪ .‬וכל ענין גמ״ח וצדקה אשר יסופר‬ ‫‪r‬‬
‫לדרוש הפסקים עון א״א ור״ש ואב״ת אשל־ הס השינו המדור‪.‬‬
‫במדרגות היותר גבוהות ונעלות ‪ .‬ולכלל בני אדם כבד מאד‬ ‫במגילה זו נלמד אנחט ג״כ לעשותם ‪:‬‬
‫לעלות לסדרטת כאלו אשר הגיעו האטת ועוד מפרסי הר‪.‬סידים‬ ‫ז( ו כ ד ב ר י ו מציט כמעע במדרש)פ׳ ה׳ פסקא ע׳(‬
‫הראשונים[ והיתכן אשר אס לא יקיימו כל ה טר ה חלילה‬ ‫על פסוק יעש ד׳ עמכם חסד כאשר‬
‫ויהיו זהירין רק במדות אצו יצאו בזה י״ח ‪ .‬ויזכו עוד‬ ‫עשיתם עם המתים ועמדי ‪ .‬ר״לז ב׳א אמר ט׳ ‪ .‬כאשר‬
‫לחיי עוה׳ב ?־ ‪ .‬והלא זה לא שייך רק קודם מ״ת שהיו‬ ‫עשיתם עם המתים ‪ .‬שנמסלתס בתכריכיק ‪ .‬ועמדי ‪.‬‬
‫מקיימק המר ה מעצמם והי׳ די במדות אלו לבד אבל‬ ‫שוויתרו לה כתובותיק ‪ .‬איר זעירא מגילה זו אק בה לא‬
‫לא עי מ אח ח שנצגיויט בסיני לשמור ולעשות תח״ג‬ ‫טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמס נכתבה‬
‫מצות שס׳ה לאווק ורמ׳ח מ״ע ‪ .‬וס ה שדרש ר״ש אין‬ ‫ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים ‪ .‬עוד שם במדרש‬
‫שום מצוה ‪ .‬ואך אם בשתי אלה שהעמיד עליהם ישעיה‬ ‫)פ״ה ססקא ג'( והובא בילקוט ע״פ אשר באת לחסות‬
‫בסרך ]וסם פשפס וצדקה[ יש בהס מ׳ע ומל״ת ‪ .‬וזהו ‪.‬‬ ‫בא וראה כמה גדול כתה של‬ ‫תחת כנ«ו ‪ .‬א״ר‬
‫משמע אשר ס א להציל העשוק מ ‪T‬י עושקו ולהשיב את‬ ‫צדקה ‪ .‬וכמה גדול כחן של טמלי חסדים שאין חסין לא‬
‫הגדלה אשר גזל ‪ ,‬הוא לאו הניטק לעשה ‪ .‬וצדקה ה־ח‬ ‫בצל שחר ט' ‪ .‬ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי‬
‫מ*ע ‪ .‬אמנם הלא רק שתים הס ‪ ^ .‬הראשונים כמו‬ ‫שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם ‪ .‬שנאמר מה ק ר‬
‫הרמב״ם‬
 ‫פתיחה‬
‫החסיד ע״ה ומביאים הבאים אחריו הקילו מעליט עול‬ ‫הרמנ״ם ‪ .‬והרמבץ ‪ .‬יגעו עצמם על מנין המצות להשלים‬
‫התורה והמצות והעסק בתוה׳׳ק העולה על טלס ‪:‬‬ ‫לתרי״ג שלא תססר אן! אחת מהם ‪ .‬האם יגעו רק על‬
‫דו ח ת הראשונים שקדמו לדוד ולישעי׳ ולמיכה ולחבקוק‬
‫'**( ו ג ק ד י ם לזה מאנלר חז״ל בגמ׳ שבת )דף ל״א‬
‫ולנו די רק באחת שהעמיד עלי׳ חבקוק ? ועוד לפי דברי‬
‫ע״א( מעשה בכותי אחד שבא לפני‬
‫ר״ש הנ״ל הלא אין לנו שוס עסק בתורה אחדי אשר די‬
‫שמאי א״ל גיירני עמ״נ שתלמדני כל התורה כולה כשאני‬
‫לנו באחת ‪ .‬ומה יהי' עס עסק התורה אשד חז״ל הפליגו‬
‫עומד על רגל אחת דחש באמת הבנין שבידו ‪ .‬בא לפני‬
‫בה עוד יותר ויותר מעשית המצות ‪ .‬עד שאמרו בסוסה‬
‫הלל גיירי' א״ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל‬
‫)דף כ“א ע״א( את זו דרש ר׳ מנחם ב״ר יוסי ני נר‬
‫התורה כולה ‪ .‬ואידך פיחשא הוא זיל גמור ‪ .‬ופי׳ רש״י‬
‫מצוה ותורה אור ‪ .‬תלה הכתוב את המצוה בנר ואת‬
‫ז״ל שם רעך ורע אביך אל תעזוב זה הקב״ה אל תעבור‬
‫התורה באור לומר לך כו׳ ‪ .‬משל לאדם שהי׳ מהלך בדרך‬
‫על דבריו שהדי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך‪.‬‬
‫באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים‬
‫לשנא אחרינא חבי ‪ p‬ממש טון גזילה גניבה ניאוף ורוב‬
‫ומן הברקנים‪ .‬נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים‬
‫המצות עכ״ל דש״י ‪ .‬הנה גס זה המאמר תמוה מאד איך‬
‫ומן הפחתים ו ט׳ ‪ .‬ועדיין מתירא מחי׳ רעה ומן הלסטים‪.‬‬
‫כלול בזה כה״ת כולה ואידך פירושא הוא‪ .‬הלא לפי דברי‬
‫כיון שעלה עמוד השחר ניצל מכולן ‪:‬‬
‫רש״י ז״ל הוא רק הקדמה לשמירת התורה ואיך אמר לו‬
‫ואידך פירושא הוא‪ .‬אשר ממאמרו זה משמע אשר כבר‬ ‫וסדי דבד כזה מצאהי מקום להביא כאן מאמר אחד נ"כ מענין‬
‫״ה ‪ .‬הא״ז הגאון מ׳ הלל זצ״ל ‪ .‬אשר מצאהי כחוב ב‪'':‬י אבי‬
‫אמר לו עיקרי כל התורה ‪ .‬והמרש״א בח״א אמר שס‬
‫לגאון זצ״ל אשר הגיד בשמו בהססת אשר ספד עליו בקהל עס ‪.‬‬
‫שכוונתו הוא על מצות ואהבת לרעך כמוך‪ .‬והקשה מדוע‬
‫והוא זה ‪:‬‬
‫אמר לו בלשון שלילה ולא בלשון חיוב ‪ .‬וביותר תמוהים‬
‫‪ ] ( °‬א י ת א בגמ׳ ברכות)דף ו׳ ע״ב( אמר דבין בר‬
‫הס דברי רש״י ז״ל כל״א אשר אמד שם כי מרומז בזה‬
‫רב אדא א״ר יצחק כל הרגיל לבא לבית‬
‫רוב המצות והוא פלא ‪ .‬כי איך יתכן אשר מצות תפילין‬
‫הכנשת ולא בא יום אחד הקב״ה משאיל בו שנאמר מי‬
‫וציצית וסוכה ושעטנז יהי׳ פירוש על מצות ואהבת לרעך‬
‫בכם ירא ד' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה‬
‫כמוך ‪ .‬ועוד יקשה כי הלא אמרינן בגמ׳ יבמות )דף‬
‫צ‪.‬י ‪ .‬אס לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם נדבר הרשות‬
‫מ״ז ע״ב( גר שהי׳ בא להתגייר אומרים לו ט׳ ומודיעים‬
‫הלך אין נוגה לו עכ״ל הגמ׳ ‪ .‬ונתקשו בזה כל המפרשים‬
‫אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ט׳‪ .‬נמצא‬
‫מאין המציא ר״י מפסוק זה לומר אס לדבר מצוה הלך‬
‫אשר ודאי הודיע לו הלל להגר ככל האמור בגמ' הנ״ל‪.‬‬
‫נוגה לו ‪ .‬הלא בפסוק כתיב אין נוגה לו ‪ .‬ואמר א״ז‬
‫וא״כ איך אמר לו אח״כ רק מה דעלך סני לחברך לא‬
‫הגאון זצ״ל אשד ר״י דקדק זאת מיתור לשון הפסוק לומר‬
‫תעביד ואידך פירושא הוא זיל גמור ‪:‬‬
‫אשר הלך חשכים ואין סגה לו ‪ .‬ואחרי אשר כבר אמר‬
‫יב( ל נ ש ו ב לראש אשר דקדקנו בדברי ר׳ שמלאי הנ״ל‪.‬‬ ‫אשר הלך חשכים ‪ .‬הלא למותר הוא לומר עוד ואין נוגה‬
‫ונאמר בדבריו שאמר בא דוד והעמידן‬ ‫לו ‪ .‬ומזה המציא ר״י דרשתו עפ״י מאמר ר׳ מנחם בר״י‬
‫ט׳ וכן טלס ‪ .‬כוונתו בתיבת והעמידן פי׳ והחזיקו בם‬ ‫הנ״ל ‪ .‬כי עסק התורה מאיר לו לאדם כמו אור היום ‪.‬‬
‫את התורה וכמו שמצינו‪ .‬בגמ' שבת )דף ס׳ ע״א( הכל‬ ‫ועסק מצוה מאיר לו רק כמו אור הנר ‪ ,‬וזה שאמר‬
‫הולך אחר המעמיד ‪ .‬וידוע כי אף שהמעמיד הוא חצק‬ ‫הכתוב מי זה וגו׳ ‪ .‬אפר הלך חשכים ‪ .‬פי' אשר הלך‬
‫קטן בכמות לאין ערוך ע ד הדבר שעומד עליו ‪ .‬עכ״ז‬ ‫בחשכת לילה והי׳ לו נוגה מע ‪ 4‬אס הלך כ ד ^ רוב בני‬
‫מחוזק כחו ביכולתו להחזיקו לבל ימוט‪ .‬וכמו יסוד החומה‬ ‫אדם שדרכם לשאת עמס נר בלכתם בלילה ‪ .‬אנלנס הלא‬
‫אשר היסוד הוא חלק קטן נגד החומה שמעמידין עליו ‪.‬‬ ‫יש מיעוס בני אדס אשר הולכים בלילה בחשך ואפילה‬
‫אמנם מעוצם חוזק האבנים הנתנים בהיסוד מעמידים‬ ‫בלא נר ‪ .‬ואס הלך בלא נר זהו ואין נוגה לו כלל ‪ .‬ומזה‬
‫הם את ההומה ‪ .‬אף אס בונים עליו חומה גבוה דלתיס‬ ‫דקדק ר״י לומר אשר הלך חשכים אס לדבר מצוה הלך‬
‫ובריח ובו חדרים תחתיים שניים ושלישים ‪ .‬ואף אם‬ ‫נוגה לו ‪ .‬פי׳ אף שבלכתו לאיזו עסק ‪ .‬הלא לא למד‪.‬‬
‫טבד החומה הוא אלף פעמים ככה כהיסוד‪:‬‬ ‫והלך בחשכת לילה בהמנעו מעסק התורה המאירה לעולם‬
‫יג( ו ב מ ד ר ש )בראשית רבה פ׳ כ״ו( על פסור‪,‬‬ ‫כמו אור היום ‪ .‬אך אם לדבר מצוה הלך הי׳ לו נוגה‬
‫בשגס הוא בשר אמר ר׳ איבו ט׳‪.‬‬ ‫מעני מעשית המצוה המאירה כמו אור הנר ‪ .‬אמנם אם‬
‫הדלת הזו מי מעמידו שגמיו ‪ .‬הלא נראה ג״כ אשר אף‬ ‫לדבר הרשוי ‪ J‬הלך הלא אין סגה לו כלל ‪ .‬וזהו שכפל‬
‫שהשגמיס הס חלק קטן ע ד גודל הדלת אבר גדולה‬ ‫הכתוב לומר ואין טגה לו‪ .‬להורות לנו כוונתו במלות‬
‫וכבדה היא ‪ .‬רק מעוצם כח שגמי הברזל הם מעמידין‬ ‫הקודמים שאמר הלך חשכים ‪ .‬כי אופן הליכתו הי׳ רק‬
‫אותה אף שהיא חלק גדול עד ם לאין ערוך ‪ .‬כן הדבר‬ ‫בחשכת לילה לבד‪ .‬אמנם היה לו נוגה מאור הנר שבידו‬
‫בקיום התורה במל״ת ובמ״ע‪ .‬כי ע״י מדוח טוט ת ועשיית‬ ‫עכ״ל הטהור[ ‪:‬‬
‫צדקה וגמ״ח תוכל התורה להתקיים בידם ‪ .‬וכל או׳א‬ ‫כאשר נתטנן בזה נראה כוונה אחרת‬ ‫י( אמנם‬
‫מהנביאים לפי אשר ידע מכשול דודו באיזו עוטת הס‬ ‫בדברי ר׳ שמלאי הנ״ל ‪ .‬ילא כמשמעות‬
‫פרוצים ‪ .‬ראה להזהירם על מדות אלו אשר על ידיהם‬ ‫פשטות הגמרא ‪ .‬כי חלילה וחלילה לנו לומר אשר המלך‬
‫תתקיים‬
 ‫פתיחה‬
‫כי צדק ד׳ צדקות אהב ‪ ,‬ועוד נוכל לומד כי טונתו בזה‬ ‫קיןקיים התורה בידם ‪ .‬ולק בדוח של דוד אן‪ £‬שהיו‬
‫שאמר וצדיק באמונתו ימיה הוא רק על מדת הצדקה ‪.‬‬ ‫לומדים תורה רק היו פרוצים בלה׳ר ורכילות ‪ .‬וכמאמרם‬
‫כי אם לא יאמין באמונה שלימה בהשגסת הטרא ‪,‬‬ ‫ז׳׳ל )במדרש במדבר פ׳ י״ע( על פסוק )תהלים נ׳יו(;פבי‬
‫יסיתהו יצרו לקש־ן ידו מאמיו האביון ‪ .‬למען לא יססר‬ ‫בתוך לבאים אשכבה לוהעים וז״ל שם‪ ,‬ננסי בתוך לבאים‪,‬‬
‫ממוט בזה ‪ ,‬והמאמין האמיתי ידו פתומה לכל ‪ ,‬אסרי‬ ‫זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה ‪ ,‬אשכבה לוהטים ‪,‬‬
‫כי הוא מאמין בהקב״ה אשר ע״י נתינת צדקה לא ימסר‬ ‫זה דואג ואסיתופל שהיו להוטים אסר לה״ר כו' ‪ ,‬וגם‬
‫לו מכספו ‪ ,‬ועוד יתרבה עי״ז ‪ ,‬כמאמרם ז״ל שבת )דף‬ ‫תורתו של דואג הי׳ מן השפה ולחק ‪ ,‬כאפר מצינו בגט׳‬
‫קי״ט ע״ב( על פסוק עשר תעשר‪ .‬עשר בשביל שתתעשר‪.‬‬ ‫סנהדרין)דך ק״ו ע״ב( א״ר■ אמי אין תורתו של דואג‬
‫ועפ״י דברינו הנ״ל נראה כי זה אשר כולם בתרו להזהיר‬ ‫אלא מן השפה ולסוך ‪ .‬ולזאת כאשר ראה דוד שאין‬
‫על מדות הצדקה וגמ״ס ‪ ,‬וכן סלל התנא בלמדו להגר‬ ‫התורה מתקיימת בידם מפאת קלקולם בעונות מלו ‪.‬‬
‫כל התורה ‪ ,‬הזהירו ג״כ על מדת הססד כנ״ל ‪ .‬יען כי‬ ‫לכן הזהיר על מדות אלו מי יגור באהלך וגו׳ הולך תמים‬
‫מדות אלו הס יסוד מוסד לקיום התורה הקדושה ;‬ ‫ופועל צדק לא רגל על לשונו וגו׳ ‪ ,‬כי בהתדבקם במדות‬
‫הלו יסורו מעונותיהם הרעים והתורה תתקיים בידם ‪:‬‬
‫הענין בכללות מדוע היא צדקה וגמ״ס‬ ‫ונסביר‬ ‫טי(‬
‫ובדורו כל ישעי׳ שהיו פרוצים בעון נזל וקפיצת יד מעני‬
‫ראש לכל המצות ולקיום תוה״ק‪.‬‬
‫ואביון ‪ .‬וכדברי הכתוב )ישעי׳ א׳( כספך הי׳ לסיגים‬
‫וההסבר יבואר עפ״י דברי המדרש )בראשית פ' מ״ד(‬
‫סבאך מהול במים שמעו דבר ד׳ קציני סדום ]וכידוע אשר‬
‫על פסוק )תהלים י״ס( אמרת ד׳ צרופה וגו׳ ‪ .‬רב אמר‬
‫מחסאי סדוס הי׳ נס זה אשר קפצו יד מעני ואביון[ ולכך‬
‫לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות ‪ .‬וכי מה‬
‫העמיד את התורה בשש אלו‪ ,‬הולך צדקות‪ .‬ודובר מישרים‪,‬‬
‫אכפת לו להקב״ה למי ששוסט מן העורף או מי ששומט‬
‫מואס בבצע מעשקות וגו׳ ; ומיכה לפי מכשול דורו‬
‫מן הצואר ‪ .‬הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את‬
‫שהיו ג״כ פרוצים בגזל ובעריות • ולא סבו להטיב איש‬
‫הבריות ‪ .‬וכתבו כל ספרי המקובלים וס׳ עבודת הקדש‬
‫לאמיו כדברי הכתוב)שם ב׳( הוי תושבי און ופועלי רע‬
‫)בהשגתו על המורה מלק העבודה פ״ג( לפרש טונ ת‬
‫על משכטתם וגו׳ ‪ ,‬וסמדו שדות וגזלו‪ ,‬ובתים ישאו ‪,‬‬
‫המדרש שאפר לצרף בהן את הבריות ‪ ,‬היינו לצרף את‬
‫ועשקו גבר וביתו איש ונסלתו ‪ ,‬ושם )גי( שונאי סוב‬
‫היצה״ר ולזכך הנפש ולטהר הזוהמא שהטיל הנמש בטאו‬
‫ואוהבי רע וגו׳ ‪ ,‬לכן הזהיר על שלש אלו עשות משפע‬
‫על סוה ‪ .‬וזה כל ענק התורה והמנות לצרף בהן את‬
‫ואהבת ססד והצנע לכת עם אלקיך ‪ ,‬כי ראה בשלש אלו‬
‫הבריות ‪ .‬וזהו כוונת הגמ׳ נדרים)דף כ״ב ע״ב( אלמלא‬
‫לסזק ולהעמיד את התורה ‪ .‬ובסוף ראה ישעי׳ להעמיד‬
‫לא מטאו ישראל לא ניתן להם אלא ממשה סומשי תורה‬
‫בשתי אלו שמרו משפט ועשו צדקה ‪ ,‬וסבקוק שראה‬
‫וס׳ יהושע לבד ‪ .‬כי אם לא מטאו ולא הי׳ עליהם‬
‫מכשול דורו בעון אמונה ‪ ,‬כדברי הכתוב )שם א׳( על כן‬
‫תגבורת היצה״ר כל כך לא הי׳ ניתן להם כל דברי‬
‫תפוג תורה ולא יצא לנצס משפט כי רשע מכתיר את‬
‫הנביאים ותוכמתס כי לא היו צריכים לצרף היצה״ר כ״כ ‪.‬‬
‫הצדיק על ק יצא משפט מטוקל ‪ ,‬ופי׳ רש״י שם ‪ ,‬כי‬
‫והיה די להם לצרפם ולזככם בממשה מו״ת וס׳ יהושע לבד‪:‬‬
‫סבקוק התלונן שע״י שנ״נ הרשע מצליס ע״י זה יתלשו‬
‫ידוע אשר באדם נמצאים שני מיני יצה״ר‬ ‫טי( והנה‬ ‫באמונת הקב״ה ובאמונת התורה ‪] .‬וזה שאמר ולא יצא‬
‫תאוני וכעסני ‪ ,‬וזה כל עבודת האדם‬ ‫לנצח משפע ‪ .‬ופי׳ שם רש״י הדה לאמיתו[ ‪ ,‬לכן הזהיר על‬
‫כל ימי מייו לכופס ולשברם שניהם ‪ .‬וידוע שכל עניני‬ ‫מדה זו וצדיק באמונתו ימיה ‪ ,‬כי ראה במדה זו להעמיד‬
‫התאוה באים מצד כס המוס והאש הנמצחיס באדם ‪.‬‬ ‫את התורה ‪ ,‬פי׳ לסזקה ‪:‬‬
‫ואופן הכפיה לצד השני ‪ .‬הוא ‪ .‬לנטות לצד הקרירות ‪.‬‬
‫ו כ א ש ר נדקדק בדברי ר״ש הנ״ל נמצא אשר כולם‬
‫כמאמר ״הבינה לעתים״ על פסוק צנים ופסים וגו׳‬
‫מדוד עד סבקוק הזהירו כ״א על מצות‬
‫)יעו״ש( ‪ .‬ואפי' תאות המשגל אשר היא ראש לכל התאות‪.‬‬
‫הצדקה ‪ ,‬בדוד מפורש פועל צדק ‪ ,‬בישעי׳ ג״כ מפורש ‪,‬‬
‫וגדול שכר הכופה אותה ‪ .‬אמנם התאוני הכפיה דידי׳‬
‫בשש שהעמיד עליהן בתמלה ‪ .‬הולך צדקות ‪ ,‬ובהשתים‬
‫הוא רק בשב ואל תעשה ‪ .‬הייט שיגדור בעדו וימעט‬
‫שבסוף שמרו משפט ועשו צדקה ‪ .‬במיכה ‪ ,‬הגיד לך‬
‫מתאותו אף בדבחס המותרים לו‪ .‬וכמאמרם ז״ל יבמות‬
‫אדם מה טוב וגו׳ ‪ .‬כי אם עשות משפט ואהבת מסד ‪,‬‬
‫)דף כ׳ ע״ב( ע״פ קדושים תהיו קדש עצמך במותר לך‪.‬‬
‫ובארו ע״ז בגמ׳ ואהבת מסד זו גמ׳׳ס ‪ .‬וגמ״ס הלא היא‬
‫]ויעויין ברמב״ן מש״כ על פסוק זה[ משא״כ בענין תאות‬
‫בכלל צדקה ועוד גדולה ממנה ‪] .‬וכדאיחא נגמ׳ סוכה )דף‬
‫הכעסני שהוא יצרא דע״ז ומשכנו בכבד‪ .‬והיפוכו בטמול‪.‬‬
‫מ״ש ע״ב( ואר׳א גדולה גמ״ח יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכס‬
‫אופן כפיתו מצד הטוב ‪ .‬הוא ‪ .‬להיות רממן וגו״ח ובעל‬ ‫לצדקה וקצרו לסי חסד ‪ .‬אדס זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל‬
‫צדקה ‪ ,‬אשר בעשותו כל אלה ‪ .‬הוא מגביר בזה מדת‬ ‫אדס קוצר ודאי אוכל ‪ .‬ת״ר בג׳ דבריס גדולה נמ״ח יותר סן‬
‫החסד על מדת הגבורה ‪ ,‬ולא מצינו בשום מ״ע אשר‬ ‫י^דקה כו׳[ וגם מבקוק שאמר וצדיק באמונתו ימיה ‪,‬‬
‫היא בקום ועשה ותהי׳ היפוך התאוה האשיית אשר‬ ‫נוכל לומר כי בזה ג״כ מרומז מצות צדקה ‪ ,‬יען כי שם‬
‫באדם ‪ .‬כי אש מצות צדקה לבד ‪ .‬אשר התאוה הגופנית‬ ‫צדיק מורה על בעל צדקה וכדברי הכתוב )תהלים י׳׳א(‬
‫היא‬
 ‫פתיחה‬
‫והרחמים כנ״ל ‪ .‬וכפי׳ המהרש׳׳א שכונתו הי׳ על מצות‬
‫ואהבת לרעך כמוך **( ‪:‬‬
‫״ ( ה ד ע ענץ כונת ר׳ שמלאי בדרשתו הנ״ל ‪ .‬יפן כי‬
‫כאו׳׳א מהנביאים בראותו בדורו איזו מדות‬
‫רשת מתגבמת עליהם מצד הרע ‪ .‬ראה כ׳׳א להזהיר‬
‫אותם לכשת את הרע בהתדבקס במדות שבות אשר‬
‫הם היפוך המדות הרפות שהורגלו בהם ‪ .‬למען ישברו‬
‫כחות שני מיני יצה״ר ע״י מדות טובות אלו רוכלו לקיים‬
‫כל השרה והמצות ***( ‪:‬‬
‫נדבר בענין השתי דברים שהעמיד עליהם‬ ‫ועתה‬ ‫י®(‬
‫ישעיה והס משפט וצדקה וכמאמר הכשב‪.‬‬
‫ישעיה‬
‫היא מונפת אותו מזה *( לכך אמרו חז״ל)ב״כ ע׳ פ״א(‬
‫שקולה צדקה כנגד כה״מ‪ .‬ולאמצינו שוס מ״פ כיוצא בה ‪:‬‬
‫יונח לט אשר כאו״א מהנביאים בחרו‬ ‫ובזה‬
‫יי(‬
‫להזהיר מל מדת הצדקה וחסד לחיזוק‬
‫ולקיום תוה״ק ‪ .‬יפן כי בזה תלוי מיקר קיום ושמירת‬
‫תוה״ק ‪ .‬כי אך מי״ז י ט ף וישבר את תאות היצה׳ר‬
‫המונפו מלקיים ולשמור את התוה׳׳ק כנ׳׳ל ‪ .‬וזהו אשר‬
‫בבוא הגר להלל להמייר ולקבל פליו טול התוה״מ‪.‬‬
‫אמר לו מה דשני פלך לחברך לא תעביד ‪ .‬כי בזה תלוי‬
‫מיהר שמירת כל התורה להיות דבוק במדת החסד‬

‫*( לצ‪:‬ר לסי השקפה ראשונה דבריו אלו סחוסריס באור מדוע רק צדקה לבד היא היפוך חאוה האשייה ‪ .‬לק נלשענ״ד‬
‫לבאר‪ .‬אולי כזונהו בזה ‪ .‬אף כי ליסוד ההורה היא ג״כ "ס״ע בקוס ועשה ‪ .‬וחז״ל הורונו בזה פצה לשבירה היצה״ר‪ .‬כסאמרס ז"צ‬
‫ברא־‪ •.‬יצה״ר בראתי תורה תבלין ‪ .‬אמנם זה הוא רק לפרמי בני אדם אשר יוכלו להנוה בהירה תמיד ‪ .‬אולם סה יעשו כלל בני‬
‫סאפרס ז״ל הרבה‬ ‫אדם אשר נופל עליהם עול הפרנסה ולא יוכלו ללסוד הורה תמיד]וכדברי א״ז הגאון ז״לבנפה״ת שער א' על‬
‫עשי כדשב״י ולא ע ל » בידם יע״ש[ ולהם היא העצה היעוצה לשבירת היצה״ר נתינת הצדקה ‪ .‬ואם כי ידוע אשר דרכי היצר להפריע‬
‫את האדם מעשית ס״ע אף הקלה שבקלות ‪ .‬עכ״ז לא יגדל תשוקת האדם למלאות תאות יצרו במניעת שארי ס״ע כסו בסניעת נתינת‬
‫צדקה ‪ .‬כי שארי ס״ע אף אם באיזה מהם יש עמל הגוף ‪ .‬ובאיזו מהם יש גם חסרק ממון ‪ .‬אך הלא רק מצות זמניות הם ‪ .‬ועס״י‬
‫רוב אשר יחסר עליהם ממונו ס״א לכסה שרם ‪ .‬כסו ‪ :‬תפילין ‪ .‬מזוזה ‪ .‬ומעקה לגגו ‪ .‬ומהם ס״א לשנה כסו ‪ :‬סוכה ‪ .‬לולב ‪.‬‬
‫וכדומה ‪ .‬ונס כי בכל המצות מעשיות אף אס יעשם לשמן אכ״ז סן הנמנע הוא שלא יתעע בעשיתן נס איזה תענוג גופני ‪ .‬ונס יתענג‬
‫מהכבוד אשר ינתל סבני אדם סעשיתן ‪ ,‬אתרי כי עשיתן מלוי מא ‪] .‬וכאשר פירשו כן המפרשים בהקשותס על דברי הכתוב אין צדיק‬
‫בארן אשר יעשה פוב ולא יחפא ‪ .‬כי אחרי שצדיק הוא בודאי עושה פוב‪ .‬ולמה שנה הכתוב לומר אשר יעשה פוב ‪ .‬ואסרו‪ .‬כי כוונת‬
‫הכתוב לומר כי אין צדיק שלא יחעא בהפוב שהוא עושה ‪) .‬והוא מלשון קולע אל השערה ולא יחפא( כי אף הצדיק בעשותו סצוה ‪ .‬פן‬
‫הנמנע הוא שלא ימצא איזה חסרון בעשית העוב שהוא עושה ‪ .‬ועס״י רוב הוא מהכבוד אשר ינחל סב״א מעשית הפוב ‪ .‬וזה הוא‬
‫בכל המצות הגלויים כנ״ל[ ‪ .‬אמנם מצות צדקה אשר עיקר סצותה בסתר וכסאה״כ )משלי כ“ פ( מתן בשחר יכסה אף ‪ .‬וכמבואר ד־ן‬
‫נתינתה בב״ב )דף י' ע״ב( נותנה ואינו יודע לסי טחנה כו' ‪ .‬וכן פסק הרסב׳יס )פ׳ י' מה׳ מחנות עניים ה' ח'( ‪ .‬וביו״ד )ס•׳‬
‫רנ״ד סעיף בי( הלא החסן במצות צדקה לעשותה כתיקונה לא ינחל סעשיתה שום כטד ועוע טפני ונס סצוחה איננה זמנית ‪ .‬כי מחויב‬
‫בה בכל עת ובכל שעה ‪ .‬ויחסר עליה ממונו תמיד ‪ .‬ולזה במצות צדקה יחזק פענח היצה״ר על האדם מצד שני דברים אחת כי בחר‪.‬ך‬
‫צדקה בסהר כסצושה לא שנמל מזה שוס כבוד ועוע ‪ .‬ועוד לאשר סצותה תמידית בתתך כסצותה ‪ .‬תעני מזה ‪ .‬לכן יצה״ר הכעסנ•‬
‫יסיההו לקפק יד מעני ואביון ‪ .‬ולהתאות עוד לצבור ולאסוף סמק אחרים ‪ .‬כסאסרס ז״ל חגיגה )דף י״א ע״ב( נזל ועריות נפשו‬
‫של אדם מחמדתן ‪) .‬ויצר דעריות הלא כפיתו בשו״ת כנ״ל( ונס יסיתהו להתנאות על רעהו ולמנוע להיפיבו בנופו ‪ .‬והוא יכוף אד‪.‬‬
‫יצרו להנקיר חסד ‪ .‬וליתן צדקה ולגמול חסד לכל אדם מופו ובממונו ‪.‬‬
‫**( בדבריולא נמצא ישוב על קושיה המרש״א שהביא לעיל ‪ .‬למה אסר לו בלשק ‪.‬שלילה ולא בלשון חיוב ‪ .‬ונלענ״ד אול•‬
‫מנהו הי' ‪ .‬שבדבריו יתיישב נס קושית הסרש׳׳א ‪ .‬כי עס״י דרכו הנ׳׳ל שבאר אשר כוונת הלל הי' לעשות לו להגר יסוד להתורה ‪ .‬והוא‬
‫בכסיית שני סיני יצה״ר התאוני והכעסני וכנ״ל‪ .‬והלא ידוע אשר מדרכי התשובה הוא לכוף המלה את התאוני אשר הוא בשו׳ת ואמ״ז את‬
‫הכעסני אשר הוא בקוס ועשה וכסאה״כ )ישעיה א׳ ( רחצו הזכו ונו׳ ואח׳ז אסר למדו היסב ונו' ‪ .‬ובחהלים ל״ד סור מרע ועשה‬
‫פוב ‪ .‬ואס הי' אומר לו בלשק ואהבת לרעך כמוך אם כי הי' נכלל נס בזה כפית שני סיני יצה׳ר ]והוא בסכלל ‪ p‬אתה שוסע לאו[‬
‫היינו שיעשה פוב ולא יעשה רעה למבירו‪ .‬אמנם הלא לא הי' נכלל כסדר כסיתן עס״י דרכי התשובה‪ .‬לכך אמר לו בלשק שלילה למען יוכלל‬
‫בזה כסיה שני סיני יצה״ר כסדר כפיתן עס״י דרכי התשובה ‪ .‬תחילה התאוני ואח״ז הכעסני ‪ .‬כי בהתטננו בהדבריס השנואים עליו ‪.‬‬
‫למשל ‪ .‬אם יבואו עליו שודדים להרגו ‪ .‬אס יגזלו או יננט את ממונו ‪ .‬אס יענו עליו עד שקר ‪ .‬אם יחמדו אח ביתו ‪ .‬וכדומה ‪.‬‬
‫בהתטנט בכל אלה לא יעשה כדברים האלו לאחרים ‪ :‬והכעסני יטף בקוס ועשה ‪ .‬אשר זה הוא מצות ואהבת לרעך כמוך‪ .‬בהתטננו‪.‬‬
‫כאשר עליו שנאוי להיות רעב ‪ .‬להלרך ערום ויחף ‪ .‬לשטב על ערש דוי באין מבקר ‪ .‬אם אין עוזר לו לקבור מותו ‪ .‬או לישב בדד‬
‫באבלו באין סנחס ‪ .‬בהתטננו בכל אלה ‪ .‬יתדבק בסדק החסד והרחמים ‪ .‬להאכיל רעבים ‪ .‬להלביש ערומים ‪ .‬לבקר חולים ‪ .‬לקטר‬
‫מר‪.‬יס ‪ .‬לנחם אבלים ‪ .‬ולרדוף אחרי כל מדות הפוב והחסד ‪ .‬וזה אשר אמר לו מה דסר עלך למברך לא תעביד ]ומצות קום ועשה‬
‫יהא נכלל במכלל לאו אתה שומע הן[ ושא ‪ :‬שרע השנאוי עליו לא יעשה לחבירו ‪ .‬ואשר עליו שנאוי להיות חסר מדברים הנדרשים לאדם‬
‫באשר מ א אדם ‪ .‬כן יראה להזדח בגץס ועשה ולקיים מצות ואהבת לרעך כמוך ‪ .‬ולמלאות לכל או״א חסרונו הדרוש לו כנ״ל ‪ .‬וכאשר‬
‫ישבר שר ־מיני יצה״ר ‪ .‬ולט יהי' מלל בקרט מיצה״ר ‪ .‬ויהיה דטק בהקב׳ה ובתורתו ‪ .‬אז מפילא יקל עליו לקיים כל התורה טלה נס‬
‫במ״ע כפו שכה ‪ .‬ולולב ‪ .‬תפילין ‪ .‬וציצית ‪ .‬וכדומה ‪ .‬וזה אשר אפר לו הלל להגר זוהי כל התורה טלה ‪ .‬סי׳ זהו קיום דסוד לשמירת‬
‫כל התורה טלה ‪) .‬וכסי' רשיי ;« בל״א מבירך ממש ע ק נזילה גניבה ניאוף ורוב המצות פכ*ל( ואידך פירושא הוא זיל גמור היינו ‪.‬‬
‫לידע שסי התורה והמצות ודיניהם איך לשמרם ולקיימם בעתם ובזמנם ‪.‬‬
‫***( בדבריו לא נמצא ישב על מה שדקדק בדברי הנמ׳ מטת בדרשת ר*ש מ*ל פה ראה לפרש דברי מביאים מ*ל ט כווט‬
‫על מדות נטהות ונעלות אשר יכבד לכלל ב״א להשינס ‪ :‬ונלפענ״ד אולי טונתו ‪ .‬כי לפי דרט מ׳ ל סרה תלונש מ׳ל על מ מ׳ ‪ .‬ט אמרי‬
‫שפירש טונה ל׳ש בדבטו שאפר והעמיק הייט שחזקו ופשו יסוד להתורה ‪ .‬וכמו שישד איזה דבר טחרים לעשותו פדבריס מותר חזקים‬
‫למק יעמיד את הדבר הניק עליו ימים רבים לבל ימוס ‪ p .‬מביאים הק׳ אשר בחרו לעשות לט יסוד שסד לתוהיק ‪ .‬נחרו בממס נטהות‬
‫ונעלות למק על ידם יתקיימו התורה והמצות בידנו לשלם ‪.‬‬
 ‫פתיחה‬
‫לבחק אס דרכו אם ישרה היא אס לא ‪ .‬וכאשר בארני‬ ‫)ישעיה ניז( כה אמר ד' שמח משפט ועשו צדקה כי‬
‫כבר דבח הכתוב)משלי ד( עיניך לנכח יביטו ועפעפיך‬ ‫קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות ‪ .‬ונקדים לזה מאמר‬
‫יישירו ע ד ך ‪ .‬אשר באמת נפלאו דבריו למה כפל לשוט ‪.‬‬ ‫הספרי ס׳ שופעים )והובא ברש׳י שם( על ס׳ )דברים‬
‫ומה השמיענו הכתוב בכפל לשוט‪ .‬ואמרנו להסבר‬ ‫ע״ז( למען תלזיה וירשת את ה א ק ‪ .‬כדאי הוא מינוי‬
‫כוונת הכתוב ‪ .‬כי כמו האדם המביע במראה הלא תכלית‬ ‫הדיינים הכשחם להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם‪.‬‬
‫כוונתו רק להסתכל בה ולראות אס נמצא איזה כתם רו‬ ‫והספרי הזה הוא מדרש פליאה אשר אמר כי דוקא בשכר‬
‫כל שמץ דבר על צורתו הנראית במראה ‪ .‬מזה יבין אשר‬ ‫מינוי הדיינים יזכו לישיבת א״י ולהחיותם בעד זה‪ .‬האם‬
‫הכתם ט א על פניו ‪ .‬רר! בעיניו לא יטל לראויט ‪.‬‬ ‫אין מצוה אשר שכרה מחבה יותר ממיטי הדיינים לזכות‬
‫ובראותו בהמראה ימהר לרחצו ולהסירו מעל פניו ‪ .‬ומי‬ ‫על ידה לשתי אלה ׳•־ ועוד יקשה כי הלא תכלית מינוי‬
‫זה לא יבין כי הכתם הנראה בהצורה אשר בהמראה חינט‬ ‫הדיינים הוא לשפוע צדק בין איש לרעהו ‪ .‬ולמה לא אמד‬
‫בהצורה אשר במראה לבד ‪ .‬כי אס על פניו הוא ‪ .‬כן‬ ‫הספרי כי בעד שפטם משפט צדק כדאי הוא להחיותם‬
‫הנמשל בדרכי היראה כי כאשר יביט על חבירו ויראה עליו‬ ‫ולהושיבם על אדמתם ‪ .‬ולמה אמר בעד מינוי הדיינים‬
‫איזה שמץ תיעוב עבירה ‪ .‬או מניעת עשית איזה מצוה‪.‬‬ ‫לבד ? עוד שם )ישעי׳ נ״ה( כי כאשר ירד הגשם והשלג‬
‫או פחיתות באיזו מדה ‪ .‬יהיה תכלית כוונתו להשכיל‬ ‫מן השמים והרוה את ה א ק והולידה והצמיחה כ; יהי׳‬
‫ולהבין עי״ז ‪ .‬אשר גם בו נמצא התיעוב הנמצא בחבירו‪.‬‬ ‫דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את‬
‫ויראה לכבסו ולהסירו ע״י תשובה ומע״ט ‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו‪ .‬והנה דברי הכתוב הזה‬
‫עיניך לנכח יביטו‪ .‬פי׳ אם תחטץ לדעת את דרכך‬ ‫ג״כ נפלא הבנתו ‪ .‬כי כאפר רצה הנביא לומר להם‬
‫הטובה היא אם לא ‪ .‬תביט על חבירך העומד נכחך ‪.‬‬ ‫שדבריו שאמר להם מפי הקב״ה לא ישובו ריקם ‪ .‬המשיל‬
‫אמנם תכלית ההבעה תהי׳ אשר ועפננס^ יישירו ע ד ך ‪.‬‬ ‫להם הדבר ע״י משל מכח מעשיו ית״ש הנעשים תחת‬
‫כי מזה תבק אשר גם בך נמצא התיעוב כנ״ל ‪:‬‬ ‫השמש ‪ .‬כי הלא ענין הגשם והצמיחה הם ג״כ מכחו של‬
‫הקב״ה הבלתי בעל תכלית ‪ .‬ועוד מה הוסיף להבינם‬
‫ודנרים אלו אמר א״ז הגאון וצדיק אדמו״ר סהר״ח זללה״ה‬
‫בהמשל אשר לא היו מבינים מעצמם ;‬
‫]בס׳ רוח הייס בהנה׳ה[ בפי' המשגה )אנוח ס״ב מ׳ א׳(‬
‫רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיטר לו האדם כל שהיא‬ ‫ידוע שעיקר ויסוד האמונה ושמירת תוה׳ק‬ ‫־( והנה‬
‫תפארה לעושיה והסארח לו מן האדם וז״ל שם ‪:‬‬ ‫הוא שיהי׳ נגד פנינו תמיד האמור בשירת‬
‫האזינו ‪ .‬והוא מה שנאמר שם שאל אביך ויגדך זקניך‬
‫ו י ב ו א ר עוד ע״ד מלינה מה׳־כ)משלי כ״ז( כמים‬
‫ויאמרו לך ‪ .‬באשר כי כל דרכי איש ישרים בעיניו וכמו‬
‫״הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ‪ .‬כי‬
‫שאמר המלך החכם )משלי ט״ז( יש דרך ישר לפני איש‬
‫״הנה ידוע כי כל הטסל במומו טסל)קדושין דף ע׳ ע״ב(‬
‫ואחריתה דרכי מות ‪ .‬כי זה ודאי ברור לכל מי שיש לו‬
‫״וכי מי שהוא זך לבב לח ירגיש כלל ערמת וחעחי הבריות‪.‬‬
‫לב לדעת ‪ .‬כי היצה״ר לא יבא להסית את האדם לעשות‬
‫״אך מי שהוא בעצמו כן ‪ .‬יערים ‪ .‬ומלוכלך בחכיאים ‪.‬‬
‫עבירה גלויה בפועל ‪ .‬יען כי מי שהוא רק מ ג ^ הישראלי‬ ‫‪I,‬‬
‫״הוא מרגיש מיד בחבירו העושה כמעשהו והכרת פשעי‬
‫בודאי לא יאבה ולא ישמע לו בשום אופן לעשותה ‪.‬‬
‫״חבירו ט א כמו מראה מלוטשה המראה לאדם צורה‬
‫ורק זה הוא עצת היצה״ר לסמא את עיני האדם‪ .‬ולהראות‬
‫״כצורתו ‪ .‬אס לבן ואם מ ט ח ם ‪ .‬והרואה צורה מפוחמת‬
‫לו התירים בדבר אשר יסיתהו לעשותה ‪ .‬ולפעמים יסמא‬
‫״במראה הלא ידע כי בנפשו הוא וליבון הוא צריך ‪ .‬וז״ש‬
‫עוד את עיניו בעשותו העבירה ‪ .‬עד שידמה לו להאדם‬
‫״כמיס הפנים לפנים ‪ .‬הצורה אשר רואה לעומתו במים‬
‫כי הוא עוד עושה מצוה בזה ‪ .‬וכמאמרם ז׳׳ל אין אדם‬ ‫‪£‬‬
‫״כן צורת עצמו ‪ .‬כן לב האדם לאדם מה שהוא רואה‬
‫עובר עבירה אא“ כ נכנסה בו רוח שפות ‪ .‬ונוכל לומר כי‬
‫״ומכיר בחבירו גם בקרבו תשכון העול והחטא הלזה ‪.‬‬
‫טונתם ז׳׳ל בזה כי זה הוא הרוח שעות שנכנסה בו‬
‫״ומה שרואה מעא בחבירו הוא בעצמו יפשפש במעשיו כי‬
‫אשר בעשותו העבירה ידמה לו כי אינה עבירה כלל‬
‫״יש בו אותו חטא ‪ .‬אבל אמרו )עעים פ״ב מ״ה( כל‬
‫ולפעמים יתדמה לו כי עושה עוד מצוה בזה )כאשר‬
‫״העעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ‪ .‬וע״ד מליצה כל‬
‫ידובר בזה בארוכה במס׳׳י פרק ג׳( ואף בענץ מו״מ‬
‫‪,‬העעים של חבירו אדם רואה ומבזהו ע״ז ‪ .‬אך אינו‬
‫מסמא הוא את עיני האדם להראות לו התירים בכל‬
‫״רואה עי״ז נגעי עצמו לומר הלא על כי בקרבי כל אלה‬
‫דבר שהוא עושה ‪ .‬ובאמת יכול לפעמים לבא עי״ז לגזל‬
‫״לכך אני מכיר בפשעי חבירי ‪ .‬ולכך הזהיר התנא לנו‬
‫גמור ‪ .‬כי מי יטל לראות הדרך האמתי ‪ .‬ולפלס דרט‬
‫״שיראה על עצמו כמו שרואה על חבירו וכנ״ל ‪ .‬וז״א‬
‫במשקל הראשון אם ישרה היא אס לא ‪ .‬והעצה היעוצה‬
‫‪,‬איזהו ד ע ישרה ט׳ כל שהיא תפארת כו׳ ותפארת לו‬
‫לזה להגצל מעצת היצה׳׳ר ‪ .‬היא העצה אשר יעצה לנו‬
‫‪,‬מן האדם ‪ .‬שילמוד כל אופני עניניו כמו שרואה ומתדמה‬
‫תוה׳׳ר‪ ,‬בשירת האזינו הנ״ל‪ .‬שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו‬
‫״על חבירו וידון מזה על עצמו״ עכ״ל ‪:‬‬
‫לך ‪ .‬היינו שישמע לעצת הוריו ומוריו הזקנים ‪ .‬אשר‬
‫כב( ו ב ז ה טכל ליישב טונת הפסוק שאמר )ויקרא‬ ‫הס בחנו כבר כל דרכי היראה ‪ .‬והס יודעים איזו היא‬
‫י׳׳ט( הוכח טכי ח את עמיתך ולא תשא‬ ‫מצוה אמיתית ‪ .‬ואיזו היא טזבת בעצת היצה״ר כנ״ל ‪.‬‬
‫עליו חטא ‪ .‬אשר לפי מליצת לה״ק הי' לו לומר לעמיתך‪.‬‬ ‫ואף בהביטו על דרך חבירו ההולך בדרך היפר יכול ג״כ‬
‫ומה‬
 ‫פתיחה‬
‫ממנא חד דקא משמש קמי׳ דקוב״ה ט׳ )חה אסר נזכר‬
‫בספרי הראשונים מזל ומלאך המכה אוחו ואומר לו גדל והוא‬
‫הממונה מזכר בזוה״ק( וטונתם בזה כי בכל דבר גשמי‬
‫נמצא גם כח רוחני שמחיהו ‪ .‬והפילוסופים קראו אותו‬
‫בשם נ ® החיוני ‪ .‬ובצמחים קראו אותו ‪ cs :‬הצומחת ‪.‬‬
‫וחז״ל קראו אותו מלאך‪ .‬ואמרו זאת בדרך משל המכה‬
‫אותו וא״ל גדל‪ .‬י ק כי מבע גוך ה א ק מתחילת בריאתה‬
‫להתנגד לרצוט ית׳׳ש ‪ .‬ולא להצמיח כרצונו ית׳׳ש‪ .‬כאשר‬
‫הוכחט זאת מ מ עיו ת דברי הפסוק)בראשית א׳( ויאמר‬
‫אלקים תדשא ה א ק דשא‪ .‬אשר לפי השקנמ הראשונה הוא‬
‫שפת יתר כי אחרי אשר הוא ית״ש הכין תבל בחכמתו‬
‫והטביע בטבע הארץ כח הצמיחה הלא הי׳ לה להצמיח‬
‫אך בלא מאמח תדשא ה א ק ‪ .‬ולמה אמר תדשא ה א ק‬
‫דשא ? מזה נראה כי לולא אמר ית״ש מאמרו תדשא ה א ק‬
‫דשא ‪ .‬לא הירמ מצמחת כלל ]ואף שרש״י ז״ל הביא על זה‬
‫הפסוק דרשת המדרש ‪ .‬אשר הארן שנחה בצמיחחה מרצון השי״ת‬
‫בעידו את נגעיו ‪ .‬ולהבץ מעצמו את הדרך הישרה ‪!±‬ר‬
‫רק בענין הע; פרי יעו״ש ‪ .‬זהו דרך דרש ‪ .‬אמנם פשסיות הפסוק‬
‫מורה כדברינו הנ״ל[ ‪:‬‬
‫כה( ן ז ד ן ן כוונת ישעיה הנביא באמרו שם כי כאשר‬
‫ירד הגשם והשלג מן השמים והר‪5‬ה וגו׳‬
‫והולידה והצמיחה ‪ .‬פי׳ כאשר הגשם והשלג היורד מן‬
‫השמים עפיי רצוט ית״ש להרוות את ה א ק‪ .‬וזהו המכדחה‬
‫להוליד ולהצמיח ‪ .‬ולולא זאת לא היתה מצמחת מעצמה‬
‫]וכדבריהם ז״ל אין לך כל עשב שאין לו מזל מלמעלה שמכה‬
‫אוחו וא״ל נדל[ כן יהיה דברי מו ס ד אשר יצא מפי ע״י‬
‫עבדי הנביאים ועיני העדה המוכיחים את בני ישראל ‪.‬‬
‫לא ישוט אלי ריקם ‪ .‬כי אעפ״י שמקור שרשם הגשמי‬
‫הוא מן הארץ ‪ .‬אשר טבעו למשכם לדברים עכורים‬
‫ומעשים רעים ‪ .‬ולהסיגס מעפות טוב כרצונו ית״ש ‪.‬‬
‫עכ׳׳ז אם רק ישמעו לדברי מוכיחים‪ .‬הוא ית״ש מבטייחם‪.‬‬
‫כי דבריהם אשר יוכיחום בשמו לא ישוט ריקם ‪ .‬כי בע״כ‬
‫יעשו את אשר חפצתי ‪ .‬ואך בתכנית לבם הרע יעשו את‬
‫הטוב‪ .‬והצליח אשר'שלחתיו‪ .‬הוא לזכך את כחם מצד‬
‫הגוך ה עטר ‪ .‬ולהיות כולו טוב ‪ .‬כדמיון הארץ אשר‬
‫בהכרח תוציא צמחה ע״י המלאך המכה את העשב‬
‫וא״ל גדל‪:‬‬
‫גם עיקר ויסוד המחזיק תוה״ק הס שני‬ ‫ואאת‬ ‫ט(‬
‫הדברים אשר העמיד עליהם ישעיה‬
‫נסוך ‪ .‬ואמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי‬
‫לבא וצדקתי להגלות ‪ .‬פי׳ אס תשמעו לדברי מוכיחכם‬
‫ולעצת זקניכם ומוריכם אשר יכריחו אתכם לעשות משפט‬
‫וצדקה בפועל ‪ .‬אזי אשלם לכם מדה כ ע ד מדה ‪ .‬וזהו‬
‫כי קרובה ישועתי לבא ‪ .‬פי׳ שתושעו מן האויב ולא‬
‫יגרשו אתכם מן הארץ ‪ .‬ותשבו על אדמתכם בא׳׳י לבטח‪.‬‬
‫וצדקתי להגלות ג״כ בפועל ‪ .‬שהאק ת ק יטלה ותשבעו‬
‫ממנה כל טוב ]וכמשל שאמר כאשר ירד הגשם כו׳ והמה אם‬
‫האת והולידה והצמיחה בהכרח וכנ״ל[ ;‬
‫‪ (’-‬ו מ ט ת ה נבא אל אשר הקדמט בפתח השער דברי‬
‫הספרי‪ .‬כדאי הוא מינר הדיינים להחיות‬
‫>‪/‬ת ישראל ולהושיבם על אדמתם ‪ .‬פי׳ כאשר רק ימנו‬
‫עליהם את השופטים הלא בזה יגלו דעתם כי רצונם‬
‫לשמוע‬
‫ומה זה שאמד את עמיתך ? ולפי דברינו כיון הכתוכ‬
‫במלת את עמיתך לומר ‪ .‬אם תרצה להוכיח את עצמך‪.‬‬
‫תוכיח עצמך את עמיתך ‪ .‬פי׳ עם עמיתך ‪ .‬היינו ע׳י‬
‫שתביט בעמיתך תדע אשר גס בך נמצא התיעוב‪ .‬אמנם‬
‫ולא תשא עליו חטא ‪ .‬פי׳ ולא תדמה אשר רק בחבירך‬
‫נמצא התיעוב ולא בך ‪ .‬כמו המפל שאמרנו בהבטת מראה‬
‫שיכין כי הכתם אינו נראה בהמראה לבד ‪] :‬וידוע אשר‬
‫עיקר העון שגרס את חורבן ביהמ׳׳ק הי׳ על אשר לא‬
‫הוכיחו זא״ז ‪ .‬וכדרשת חז״ל )שבת דך נ״ה ע״א( והתווית‬
‫תיו על מצחות האנשים וגו׳ ‪ .‬ודרשו שם חז׳׳ל כי הם‬
‫הזקנים על אשר לא מיחו בעם ‪ .‬יע״ש[ ‪:‬‬
‫־־( ו ל ה ב ץ זאת מדוע נדרש לו להאדם להביע על‬
‫חבירו ועל דרכיו ‪ .‬ועל ידו דוקא ‪,‬‬
‫יראה את ע עיו ‪ .‬ואת הדרך הישרה ‪ .‬ידע ויבין כאשר‬
‫ישאל לעצת הוריו ומוריו הזקנים ‪ .‬ומדוע לא יכול לראות‬
‫ילך בה ? נאמר כי זה הוא מפאת אשר האדם הוא מורכב‬
‫מבני הפכים יחד ‪ .‬הגוך הוא עפר מן האדמה ‪ .‬והנשמה‬
‫היא חלק אלוה ממעל ‪ .‬לכן הגוך אשר הוא מן האדמה‬
‫ימבכהו להתאוות לכל דבר עכור ‪ .‬ולכל דבר רע ‪.‬‬
‫והנשמה אשר היא הלק אלוה ממעל תמשכהו לכל דבר‬
‫רוחני ולכל דבר טוב כרצונו י־״ב ‪ .‬ולזאת זה כל האדם‬
‫בעודו בחיים ‪ db .‬לא ישים לבו להתטנן בדרכיו לבטל‬
‫ולהכניע כחות הגוך הגשמי מלושך אותו לכל דבר רע ‪.‬‬
‫כדי שיוכל לראות אור הזך‪ .‬אס לא יעשה כן ‪ .‬ידע אשר‬
‫ע׳י כח הרוחני לבד הניתן בהגוך לא יוכל לראות בשום‬
‫) ‪ p f‬את הדרך האמיתי והישרה ‪ .‬יען כי מעת שבא‬
‫הנחש על חוה הטיל בה זוהמא ‪ .‬ומאז גם לדורות הבאים‬
‫נתערב רע וטוב יחד בכלל הבריאה ‪ .‬לכן בעיני בשר‬
‫כל רע הפנימי ידומה לו להאדם לטוב ‪ .‬וטוב לרע ‪ .‬ולא‬
‫יוכל האדם לברר הדרך הסלולה בטוב האמיתי ‪ ,‬רק‬
‫בהביטו על חבירו ההולך בדרך הישרה ‪ .‬וביותר בהביטו‬
‫על הנהגת עיני העדה ‪ .‬הס השופטים והזקנים ‪ .‬וזה‬
‫אשר צוותה לנו תוה׳׳ק שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו‬
‫לך‪ .‬כי כאשר נשמע לעצת מורינו וזקנינו אשר הס כבר‬
‫דרכו ועברו בנתיבות הישרים ‪ .‬ובחנו הכל בכור הבחינה‪.‬‬
‫לידע ולהבחק בין טוב לרע ‪ .‬וכאשר נלך בדרכם אז‬
‫ודאי לא נכשל בעצת היצה׳׳ר‪ ,‬ונלך בדרכי היראה ‪ .‬ובדרך‬
‫התורה והמצות א מי תיו ת נ‬
‫כד( ו ב ץ ך יתיישב לנו הדקדוק שדקדקט בדברי הנביא‬
‫ישעיה אשר המשיל להם קיום נבואתו‬
‫להגשס והשלג שהם מעשי ידי הקב׳׳ה ‪ .‬ונקדים לזה‬
‫דברי המדרש )בראשית רבה פ׳ יו״ד( ויכולו השמים‬
‫ו ה א ק וכל צבאם וגו׳ וכו׳ ‪ .‬א׳ר סימון אין לך כל עשב‬
‫ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל ‪.‬‬
‫הה״ד )איוב ל״ח( הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו‬
‫ב א ק וגו׳ לשום שוטר‪ .‬ובזה׳ק פ׳ תרומה )דך קע׳׳א‬
‫ע׳׳ב( א״ל תא חזי כתיב )ישעי׳ מ׳( המוציא במספר‬
‫צבאם וגו׳ ‪ .‬ולית לך עישבא זעירא בכל עלמא דלא‬
‫שלפא עליה כוכבא ומזלא ברקיע ‪ .‬ועל ההוא טכ ב א‬
 ‫פתיחה‬
‫לאדם ולאשתו כתטת עור וילבישם ‪ .‬וסופה גמ׳ח דכ׳‬
‫ויקבור אותו בגיא עכ׳׳ל הגמ׳ ‪:‬‬
‫לבד אשר לפי השק!« ראשונה דברי הכתוב‬ ‫תעה‬ ‫ל(‬
‫בלא סדרים המה ‪ .‬כי תחלה מ ה לו‬
‫להזהיר על עיקר שמירת התורה ומלצות ‪ .‬ולומד את‬
‫מצותיו תשמורו וגו׳‪ .‬ואח״ז להזהיר על המדות המחמזות‬
‫בדבריו אשר אמד אחרי ד׳ אלקיכם תלט ‪ .‬כדרשת הגמ׳‬
‫הניל ‪ .‬עוד נשוב להתפלאות יותר על זה ‪ ,‬כי אחרי‬
‫אשר בתחילת הפרשה מדבר שם הכתוב בענק נביא השקר‬
‫אשר בא להדיח את ישראל מה׳ ותורתו ‪ .‬ויסיתום לעטד‬
‫ע״ז ‪ .‬ככתוב)שם פ׳ ב׳( כי יקום בקרבך נביא וגו׳ לאמר‬
‫נלכה אחרי אלקיס אחרים וגו׳ ‪ .‬לא תשמע אל דברי‬
‫הנביא וגו׳ ‪ .‬אח״ז אמר אחרי ד׳ אלקיכם תלכו ‪ .‬ולפי‬
‫דרשתם ז״ל אבר זה קאי על התדבקות במדותיו ית׳ש ‪.‬‬
‫הלא יפלא מאד ‪ .‬כי הלא ידוע אס הורגל אדם ללכת‬
‫בדרך רעה והגיע בה עד קצה האחרון ‪ .‬אם ירצה אחר‬
‫כן לסור ממנה ולנטות לדרך הטוב ‪ .‬העצה היעוצה לזה‬
‫הוא‪ .‬שירחיק עצמו מעגי מעט מדרך הרעה‪ .‬ויתחיל ללכת‬
‫בקצה הראשונה מ ד ^ הטוב ‪ .‬ובהתרחקו בכל יום ויום‬
‫מעט מדרך הרעה ‪ .‬בהמשך הזמן יוכל להגיע לקצה‬
‫האחרק בדרך הטוב ‪ .‬אמנם אם בהחילו להתרדזק‬
‫מדרך הרעה שהורגל בה‪ .‬ירצה להגיע תיכך לקצה האחרון‬
‫מדרך הטוב ‪ .‬ודאי כי זה יכבד מאוד על האדם ‪ .‬ואחרי‬
‫אשר הנביא בא להדיחם מה׳ ית׳ש ולהסיתם לעבוד ע׳ז‪.‬‬
‫אשר זה קצה האחרון מדרך הרעה‪ .‬והכתוב יחפוך להשיבם‬
‫לדרך הטוב ‪ .‬הלא היה לו להזהירם תחלה להתדבק אל‬
‫התורה והמצות‪ .‬ולהשיבם מעט מעט אל דרך הטוב‪ .‬ואחר‬
‫זה להזהירם להתדבק במדותיו הגבוהות ית״ש ‪ .‬וסוד‬
‫טרם הזהירם על עיקר שמירת התורה והמצות ‪ .‬החל‬
‫להזהירם על סמדות הגבוהות ‪ .‬אחרי ד׳ אלקיכס תלכו ‪.‬‬
‫וכדרשתס ז״ל ;‬
‫אשר בארנו כוונת ר׳ש הנ׳׳ל במכות בא‬ ‫ולפי‬
‫לא(‬
‫דוד והעמיק וכן טלם ‪ .‬פי׳ וחזקו את‬
‫התורה ‪ .‬וכאו׳׳א לפי דודו סדר את המדות אשר על‬
‫ידיהם יתחילו לגשת אל התורה ולעשות מהם יסוד מוסד‬
‫שלא תמוט ‪ .‬ולעולם יהיו דטקיס בה ‪ .‬אשר בח^ן כל‬
‫המדות שיסדו טלם הם צדקה וגמ׳׳ח כאשר בארנו ;‬
‫ולשיטתו‬
‫לשמוע אל דבד הס אשר יוכיחוס וילמדום לפשות משפט‬
‫וצדקה‪ .‬ואן{ שיכול להמת שלא יבואו לידי משפט כלל‪.‬‬
‫רק מיראתם מהשופט יעשו מעשה הטוב והישר ‪ .‬זהו‬
‫אמרם כ ד א הוא מינוי הדיינים ‪ .‬ולא אמר בעד שפטם‬
‫משפט צדק ‪ .‬כי זה לבד כדאי הוא לשלם להם מכ“ מ ‪.‬‬
‫להחיות ‪ .‬היינו להכריח את ה א ק ליתן את יבולה ‪.‬‬
‫‪r.‬‬
‫ולהושיבס על אדמתם ‪ .‬הוא סוד אדמת א״י העליונה‬
‫אשר היא מקור א״י וקוב׳׳ה כולא חד ‪ ,‬ויוכלל בזה במקור‬
‫חוצב נשמתו בחינת החיים ברוך הוא *( ‪:‬‬
‫־כא אל הדקדוק הראשון שדקדקנו‬ ‫כ״( ומעתה‬
‫בפתח השער איזו מדה כ״מ היא‬
‫להעניש ברעב בעד עו; ששפעו את השופטים ‪ ,‬כי לפי‬
‫דברינו הנ״ל כאשר לא שמעו אל דברי השופעייס ואל‬
‫מוריהם אשד הוכיחום‪ .‬והלכו בשרירות לבם הרע ‪.‬‬
‫ואיש הישר בעיניו עשה ‪ .‬ולא פעלו בלבם דברי השופטים‬
‫להכריחס להיטיב דרכם ולהזדכך מכחם הרע ‪ .‬ונשארו‬
‫בטבע גשמיותם מצד הגוך ונמשכו לכל דבר רע ‪ .‬כ;‬
‫שלם להם הקב״ה מדה כנגד מדה אשר גם המלאך מלכה‬
‫את העשב וא״ל גדל לא פעל פעולתו ‪ .‬והארך נשארה‬
‫ג׳כ על טבעה ורצונה ולא נתנה את יבולה ‪ ,‬ולכך ויהי‬
‫רעב בארך ‪:‬‬
‫כט( ו ד ר ך דרוש אמרנו אשד ר׳ שמלאי הנ״ל במכות‬
‫שאמר בא דוד והעמידן כו׳ אזיל לשיטתו‬
‫אשר דרש על דברי ר׳ חמא ב״ר חנינא )סוטה ק{ י״ד‬
‫פ״א( אר״ח בד״ח מאי דכתיב )דברים י“ ג( אחרי ד׳‬
‫אלקיכס תלכו ואותו תיראו ואת מנותיו תשמורו ובקולו‬
‫י ממעו ואותו תעבודו ובו תדבקון ‪ .‬וכי אפשר לו לאדם‬
‫להלוך אחר שכינה ‪ .‬והלא כבר נאמר כי ד׳ אלקיך חש‬
‫אוכלה הוא‪ .‬אלא להלוך אחד מדותיו של הקב״ה‪ .‬מה הוא‬
‫מלביש ערומים דכתיב ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתטת‬
‫עור וילבישם ‪ .‬אן{ אתה הלבש ערומים ‪ .‬הקב׳׳ה מבקר‬
‫חולים ‪ .‬דכתיב וירא אליו ד׳ באלוני ממרא ‪ tp .‬אתה‬
‫בקר חולים ‪ .‬הקב״ה מנחם אבלים ‪ .‬דכתיב ויהי אחרי‬
‫מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו ‪ .‬אן( אתה נחס‬
‫אבלים ‪ .‬הקב״ה קובר מתים דכתיב ויקטר אותו בגיא ‪.‬‬
‫אן! אתה קבור מתים ‪ .‬דרש ר׳ שמלאי תורה תחילתה‬
‫גמיח וסופה גמ׳ח ‪ .‬תחילתה גמ״ח דכתיב ויעש אלקיס‬

‫*( כדבריו ז״ל לא נמצא כאור ד ק פשסיוח על דכר׳ הספרי על ולהושיכס על אדמחם ‪ .‬ואולי נוכל לומר לסע״ד טונתו לי־שב‬
‫זאת אן בדק סשסיות ‪ .‬לסי דבריו מ״ל ‪ .‬אשר האק מתחילת בריאתה מתעדת היא לרצונו ׳ת״ש ‪ .‬ורק כהכרח תעשה רצונו ‪ .‬אולי כן‬
‫גם בדבר רצוט ׳ת״ש להחזיק את כני ישראל על אדמת קודש בא״׳ ‪ .‬מתעדת היא נם כזה לרצונו ׳ת״ש ‪ .‬ולא תחסון להחזיקם עליה רק‬
‫כהיוחס עושי רצונו ׳ת״ש בגדר השלימות ‪ .‬ונדכד הכתוב )ויקרא כ׳( ושמרתם את כל חוקות׳ ואת כל משפם׳ ועשיתם אותם ולא תקיא‬
‫אתכם הארן וגו׳ ‪ .‬סי׳ אם תעשו רצוני מכל וכל לשמור אף החוקים והמשססיס ולעשות את כל דברי התורה ‪ .‬אז גם מחסצה ורצונה תוזמן‬
‫הארן להחזיק אתכם עליה ‪ .‬וזהו ולא תקיא אתכש האק ‪ .‬פי׳ לא תחסון להקיא אתכם ‪ .‬אבל אם לא יעשו רצוט כשלימות אזי לא תחפון‬
‫האדן להחזיק אותם מרצונה וחפצה ‪ .‬אמנם מחמלתו ית״ש על כני י ‪x‬אל עם קרובו להחזיקם על אדמת קדשו אף כאין עושים רצוט כשלימות‬
‫הניצה ‪] .‬וכדבדהם ז״ל כרכו ת)ק ל״ה ע"כ( על פסק ואספת דגניך כו׳ ‪ .‬כאן כאין עושין רצוט ש"מ ׳ט״ש כתוס׳ ד״ה כאן ובחיא שם ‪.‬‬
‫הלא מצימ כ׳ אף כאין עושק רצונו ‪ .‬עכ״ז הם יושבים על אדמתם[ הוא ׳ת״ש המציא להם עצה ‪ .‬כי אף אם לא יעשו עודנה כרצונו‬
‫סכל וכל ‪ .‬אס רק ׳מט עליהם דיינים ויקבלו עליהם לשמוע לדבריהם ולשוב כתשובה שלימה לפניו ‪ .‬אזי תיכף ישלם להם מכ"מ ויכריח‬
‫את האדן לההזיקם על אדמת קודש ‪ '“bs‬אף שלא מרצונה ‪ .‬וזהו כדאי הוא מינוי הדיינים להושיבם על אדמתם ‪ .‬פי׳ בהכרח ׳סיכום‬
‫עליה אף עד רצק הארן ‪ .‬וכמו שבאר תחילת דברי הספרי ולהחיות את ׳מאל ‪ .‬אפר לסי דבריו הנ״ל טונח הספרי כזה אמי בשכר מימי‬
‫הדיינים יחיוס מסיי הארן אף שלא מרצונה ‪ .‬כי ע״י הסלאן• המכה אותו וא״ל נדל תוציא צמחה כהכרח אף עד רצונה ‪:‬‬
 ‫פתיחה‬
‫^‪ 0‬נ מ צ א שאחר ענץ עיר סנדחח כ׳ ונתן לך רחמים‪.‬‬
‫הרי חזינןמזה שמדהזו היא היטך ענין ע׳׳ז;‬
‫ונ׳ל שזהו עפ׳׳י מאמרם ז׳לבב׳׳ב)דך י׳ ע“א( ו מ ב א בילקוט‬
‫ע״פ )דבד ם ט׳׳ו( השמר לך סן יהיה דבר עם לבבך‬
‫בליעל ‪ .‬איר יהושע ב״ק כל מועלים עינו ‪ p‬הצדקה‬
‫כאלו עובד ע׳ז ‪ .‬כתיב הכא בליעל ‪ .‬וכ׳ יצאו אנשים‬
‫בני בליעל ‪ .‬מה להלן ע״ז אך כאן ע״ז ‪ .‬ועוד שם בילקוט‬
‫ובספרי על פ מ ק זה ‪ .‬הוי זהיר שלא תמנע רחמים ‪.‬‬
‫שכל המונע רחמים מקיש לע״ז ‪ .‬ופורק מלטת שמיס‬
‫מעליו שנ׳ בליעל בלי עול ‪ .‬הרי חזינן מדברי הילקוט‬
‫והסמ׳י הנ׳׳ל שכל שאינו רחמן הוי ממש כעובד ע״ז ‪.‬‬
‫ולשמירת וקיום השורה צריך תחלה להשתדל ולקנות מדות‬
‫אלו ‪ .‬להיות בעל צדקה ובע> גמ״ח כניל ‪ .‬יען כי מדוש‬
‫אלו הם ראש לקבלת התורה ‪:‬‬
‫ל י ( ר ל פ ץ טכל לאמר דרך דרש ‪ .‬אך שלא מציט‬
‫כשוב בתורה מטרש אשר חגיש הוא זמן‬
‫משן תורשיט ]כאשר חקט לנו אשי כנה״ג ליסר נתפילח יוס‬
‫זה זמן מתן תירתינו ‪ .‬וכאשר סציט נש״ס כ״ס כי כיוס זה נתנה‬
‫לט התורה )שנת דף ש״ו ע'נ( ת׳׳ר בששי נתדש נתט עשרת‬
‫הדנרות לישראל[ עכ׳ז מרומז הוא בפסוק בפרשת יום זה‬
‫]והוא שנעה שנונטת תסשר לך[ מאשר שנה בה הכתוב‬
‫להזהיר על מצות צדקה באמרו מסת נדבת ידך אשר תתן‬
‫]אשר לסי השקפה הראשונה מו^זה הוא מדוע לא הזהיר נרגליס‬
‫אמרים ‪ p‬נמג זה וכלל[ וזה לרמוז לנו אשר ביום זה‬
‫נתנה לט התורה הק׳ ‪ .‬לק הזהירנו על היסוד אשר על‬
‫ידה נשחיל לגשש אל התורה ]וכדנרי ר׳ שמלאי הנ״ל נא‬
‫מד והעמיק‪ .‬פי׳ וחקו כלל וזה שאמר נשופה תורה תחילתה גמ״ח‬
‫וסופה נמ״ת[ וזה יהיה תכליתה להיות דבוק במדותיו ית״ש‬
‫אשר נתהלל בם מפי הרללך החסיד באמרו‪ .‬כי צדיק ה׳‬
‫צדקות אהב ‪:‬‬
‫ל ב ז ה נבא אל אשר דקדקנו בפתח השער למצוא‬
‫סטס נ טן טל אשר תקט לט קדמוניט זיל‬
‫לקרות מגילת ח ת בחג שבועות ‪ .‬כי לפי דברי המדרשים‬
‫שהבאט לפיל ‪ .‬אשר כל עיקר מגילה זו היא רק להודיע‬
‫גודל ענין גמ״ח ‪ .‬אשר זה ח א עיקר קיום התורה ‪ .‬לכך‬
‫כאשר ידעה רות ב נ מ ה אשר כבר נקנו לה המדות‬
‫האלו שהם השחלה לגשת אל וטה״ק ‪ .‬ושנשתבחו בהם‬
‫אומה הישראלית רחמנים וגומ״ח ב ג ו » ובממונם ‪.‬‬
‫]כדנרי המדרש ע״ס כמסד אשר עשיתם עס המתיס ועמדי ‪.‬‬
‫עם המתים שנעסלו בתכריכיק )שזהו גס׳יח בגוף( ‪ .‬ועמדי שודתמ‬
‫לה כתומתיק )שזה נסיח בספת([ לכך נתגיירה אז ‪ .‬לפי‬
‫שידעה בנפשה שע״י המדות האלו שנקנו לה תוכל לקיים‬
‫התוה״מ ‪ .‬ולכן בחג שבועות י ק ט לט קדמוניט לקרות‬
‫מגילה זו לאשר הוא זמן• מ ק תורתיט הק׳ למען אשר‬
‫בקריאתה נזכור גודל ענין גמיח הרלסופר בה כדברי‬
‫המדרש הנ״ל מגילה זו אין בה ט׳ ‪ .‬רק להודע כמה‬
‫שכר לגומלי חסדים ‪ .‬וכדברי בעל העקדה הנ״ל ‪ .‬ולפי‬
‫דב ח ר׳ שמלאי הנ״ל תורה תחילתה גמ״ח ו ס ו » גמ״ח ‪:‬‬
‫לי( ו ל פ י שמציט אשר או ק גירותה היה במסירת‬
‫נפש גדול כמטאר במדרש )ח ש פ׳ ב׳‬
‫פסקא ד ( על פסוק וישאו להם נשים מואביות ‪ .‬רב‬
‫ביבי‬
‫ולשימחו באר הוא אה טונ ה דברי ר״ח בר״ח אשר נפלאינו‬
‫עליהם ‪ .‬ודרש הוא טליהס ‪ .‬הורה תרילהה גמ״ח ‪ .‬פי׳‬
‫טונ ה אזהרה הכהוב ב מ מ ה האלו הוא ההחלה לגשה אל‬
‫ההורה ע׳׳י גמ׳׳ח ‪ .‬ולא יטל האדם להגיע אל ההורה‬
‫אם צא יהדבק במדוה אלו ‪ .‬כאשר אמרנו שבהם ישבר‬
‫שני מיני היצה״ר כלל ‪ .‬וכאשר לא יוכלו לבטה בנין טרם‬
‫ישימו יסוד חזק מזהיו • כן הנלדוה האלו הם יסוד‬
‫אל ההורה ‪ .‬וסופה גמילוה חסדים ‪ .‬פי׳ וזהו גם כן‬
‫סקן וימלית קיום התורה שיהי׳ ד ט ק במדוהיו‬
‫של הקב׳׳ה כמו שמסיים שם הפסוק ובו תדבקון ‪.‬‬
‫]ועיץ רש״י על החורה שהביא דרשת הנמ׳ ה;״ל על מלות יט‬
‫תדבקון שכוונת המסוק בזה נ״כ להחדבר‪ ,‬במדוחיו של הקב״ה‬
‫להיות רחום ומטן[ ‪ .‬ואחד אשר לפי דברינו טונו בזה‬
‫ליסוד וקיום תוה׳׳ק ‪ .‬הלא יתיישב לט ג״כ אה אשר‬
‫בחרו הנביאים במדות גבוהות ונעלות ‪ .‬כי כוונו בזה‬
‫שם )במט ה( לדרשתם כ אן)בסוטה( ע׳פ אחרי ה׳ וגו׳‪.‬‬
‫שקאי על הלוך בדרכיו ית״ש ‪ .‬ועיז דרש ד ש תורה‬
‫)^זילתה גמ״ח ט׳ ‪ .‬הייט שעי׳׳ז יתחילו ללכת אל ד ^‬
‫התורה ולקיימה‪ .‬וז ט שאמר שם ב מ ט ה והעמיק‪ .‬ואחרי‬
‫שזה קאי על מדותיו ית״ש ‪ .‬הלא נדרש להשיגם באופן‬
‫היותר גבוה ‪ .‬ולמען ע״י תתקיים התורה בידם כנ״ל ‪:‬‬
‫לב( נ מ צ א העליט בעז״ה אשר לא יטל האדם לגשת‬
‫אל התוה״מ ‪ .‬טרם יתדבק בממתיו של‬
‫הקב׳׳ה להיות רחום וחנון ‪ .‬ולזה כאשר רצה הכתוב‬
‫להרחיקם מעצת נביא השקר שהסיתם לעטד ע״ז ‪.‬‬
‫ולקרבם אל התורה והמצות ‪ .‬החל להזהירם מתחילה‬
‫במדותיו של הקב״ה כנ׳׳ל ‪ .‬וכן מצינו בפ׳ עיר הנדחת‬
‫)דברים י״ג( נאמר שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרס‬
‫וגו׳ ‪ .‬ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ‪ .‬כי י ס מ ע בר\ל‬
‫ד׳ אלקיך לשמור את כל מצותץ ‪ .‬הזהירם יגזלה להתדבק‬
‫במדת הרחמים ‪ .‬ואח״ז הזהירם לשמור את כל מצותיו ‪.‬‬
‫ואיתא בילקוט ובספרי על פסוק זה ונתן לך רחמים‬
‫ולא לאחרים רחמים ‪ .‬ורחמך מכאן ר״ג ב״ש אומר כל‬
‫זמן שאתה מרחם על הבריות ‪ .‬מרחכלים עליך רק השמים‪.‬‬
‫אין אתה מרחם ט׳ אין מרחמים עליך ט׳ ומביא שס‬
‫בילקוט על זה מעשה מגמ׳ )ביצה דך ל״ב ע״ב( שבתי בר‬
‫מ ד ט ס איקלע לבבל בעא מנייהו עיסקא ולא יהבו לי׳ ‪.‬‬
‫ומיזן נמי לא זינוהו‪ .‬אמר הני מערב רב קאתו ‪ .‬דכ׳‬
‫ונתן לך רחמים ורחמך ‪ .‬כל המרחם על הבריות בידוע‬
‫שהוא מזרעו של אי׳א ‪ .‬וכל שאיט מרחם על הבריות‬
‫ב ‪T‬וע שאינו מזרעו של א״א ‪ .‬וביבמות )דך ע׳יט ע״א(‬
‫כ׳ וקרא המלך לגבעונים ‪ .‬ומקשה שם והגבעונים לא‬
‫מבני ישראל‪,‬המה‪ .‬ומשני דוד גזר עליהם ‪ .‬אמר ג׳‬
‫סימנים יש באומה זו רחנלנים ‪ .‬ביישנים ‪ .‬וגמ'ח ‪.‬‬
‫רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ‪ .‬ביישנים דכתיב ב ע ט ר‬
‫תהי׳ יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ‪ .‬גמ״ח דכתיב‬
‫למען אשר יצוה את בניו וגו׳ ושמרו דרך ד׳ לעשות‬
‫צדקה ומשפטי ]וגמ״ח הלא הוא נכלל צדקה ועוד נדולר‪.‬ממנה‬
‫ככ״ל[ כל שיש בו ג׳ סימנים הללו ‪ .‬ראו• להתדבק באומה‬
‫זו עכ״ל הילקוט‪:‬‬
 ‫פתיחה‬
‫חז״ ל) ב ט ט ם פ׳׳א מיד( הגר מביא ואינו קורא שאיט‬
‫יכול לומר אשר נשבע ד לאבותינו לחח לט ‪ .‬נמצא‬
‫שהגרים לא יכלו לומר אלקי אבי ‪ .‬ל ק אמרו זה אלי‬
‫ואטהו ‪ .‬ויחוסי ישראל ^נרו אלקי אבי וארוממנהו ‪.‬‬
‫ואס הי׳ כ מ ב אלקי אבי תחילה ואחט זה אלי ‪ .‬הייט‬
‫אומרים אשר כלל ישראל טלם פה אחד א מ ט אלקי אבי‬
‫וגם אלי ‪ .‬ל ק דקדק ה כ מ ב לכתוב זה אלי תחלה ‪.‬‬
‫לטרוח אשר שני סוגי אנשים אמרו זאת ‪ .‬והגטם אשר‬
‫לא יכלו לאמר אלקי אבי כנ״ל ‪ .‬אמרו זה אלי עכ״ד‬
‫הק׳ ז״ל‪:‬‬
‫®( ו ל ה ב ץ זאת באמת מאין ז ט הגרים למדרגה‬
‫גבוה כזו יותר מהנביאים ‪ .‬הוא מצד ‪.‬‬
‫שגירותס היתה במסירת נפש גדול ‪ .‬כאשר מציט במדרש‬
‫)שמות פ׳ כ״א( על פ' ואתה הרם את מטך וגו׳ ‪ .‬וי טאו‬
‫בני ישראל בתוך הים ביבשה ‪ .‬ואמרו שם במדרש עי׳ פ‬
‫ז ה‪ ,‬א ס בים למה ביבשה ‪ .‬ואם ביבשה למה ב ט ך הים ‪.‬‬
‫אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו‬
‫ל ט ט עד חוטמן״ נמצא כי גס הג ט ם מסרו נפשם על‬
‫קדושת שמו יח׳‪ .‬לכך ז ט למדריגה ג ט ה ונפלה בהתגלות‬
‫השכינה יותר מהנביאים ‪:‬‬
‫®א( ו ב ד ב ר י א״ז הגאון אדמו״ר ז״ל נבא אל י ט ב‬
‫דברי המדרב הנ״ל ‪ .‬כי בראות בועז‬
‫אופן גירות רות שהי׳ ג״כ במס״נ גדולה כנ״ל ‪ .‬ושקינה‬
‫על פצמה תרי״ג מצות יכל כ ט נ ט ן ואזהרות שביטרה ‪.‬‬
‫וכמאמרם ז״ל)יבמות דף מ״ז עי׳ב( ע״פ וחרא כי מתא־יצת‬
‫היא וגו׳ יש״ש ‪ .‬בראותו את כל אלה ‪ .‬הבק אשר ע“ י‬
‫תהיה השראת השכינה עוד יותר מע׳יי הנביאים ‪ .‬ולכך‬
‫לקחה לו לאשה ‪ .‬וינחמה רדבר על לבה ‪ .‬שלא תתע‪:-:‬‬
‫מזאת אשר היא גיורת ‪ .‬ופ״י תיזמעגי השראת השכינה ‪:‬‬
‫ו ל ה אשר א מ ט במדרש הנ״ל על דבטו שאמר לה ‪.‬‬
‫בתי אל תלכי ללקוע בשדה אחד ע״ש לא יהי׳ לך‬
‫וגו׳‪ .‬פי׳ אם תאחז בזה אשר קבלת ע׳ ע להתדבק בהקב״ה‬
‫ובתורתו ‪ .‬ולא חשוב לעבוד ע״ז ‪ .‬תדעי כי לא ח טי‬
‫לשאר גירי צדק רק לא תעבוט מזה ‪ .‬סי׳ שע“י מס״נ‬
‫תזכה להשראת השכינה ולא תטל מ מדטג ת הגרים שלי‬
‫הים שאמרו זה אלי ואנוהו ‪ .‬שע״י מס״נ זכו להיגלות‬
‫השכינה במדריגה גבוה ונעלה יותר מן הנביאים ‪ .‬וכה‬
‫תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים ‪ .‬פי' שתזכה להתדבק‬
‫עם הצדיקים הרליוחסין שראדס להשראת השכינה ‪ .‬וממך‬
‫יצאו מלכי ב״ד ומקור משיח צדקיט‪ .‬אשד ע״י יהי׳‬
‫השראת השכינה בבהמ״ק שיבנה בביא ‪:‬‬
‫העליט בפז׳ה ט עיקר שבירת ב׳ מיני יצה״ר‬ ‫נמצא‬
‫הוא להתדבק במדת הצדקה והחסד ‪ .‬וזהו ראש‬
‫ויסוד קיום תוה׳ק ‪ .‬והעצה הישצה לבא לזה היא ע״י‬
‫שנשמע לפצח מוריט וזקניט המוכיחים ל^חט ללכת בדרך‬
‫הישרה ‪ .‬וכמאנלר הנביא מ ל ט משפט ועשו צדקה ‪ .‬ועוד‬
‫ט פל ת יצא לט מזה ‪ .‬כי עי״ז נזכה לישב על א מי ת‬
‫קודש בא׳י ולשבוע מ שבה וכנ״ל ‪:‬‬
‫פב( ו ל ‪ « /‬י מה שבארנו בנגז׳ה יתיישט כל הדקדוקים‬
‫שמךקנו בפתח השפר ‪ .‬כי אף שמצות‬
‫צדקה‬
‫ביבי בשם ר׳ ‪ j s tn‬אמר רוח ופרפס בטחיו של מגצון‬
‫מלך מואב המ ט׳ ‪ .‬ו ע מ' סופה )ק‪ £‬מ״ז ע״א( ואמר‬
‫ר*י ‪ p‬חוני רוח ביט של פגלון ט׳ ומאסה בפוב אביה‬
‫ובחרה לנגמה לחיוח כפניי ואביוני ישראל ולהי*‪£‬לנס‬
‫מלקט שכחה ופאה ‪ .‬רק להתדבק באומה הישראלית ‪.‬‬
‫ולחסות תחת כנפי השכינה ‪ .‬לכך זכי מ לשכר גדול‬
‫ולגדולה זו שיצאו ממנה מלכי ב״ד‪:‬‬
‫ישבט מדרש פליאה במגילה זו ) פ׳ ד׳ פסקא‬
‫ח'( וז״ל ויאמר ט פז אל ט ח הלא שמפת‬
‫בתי אל ^ כ י ללקופ בשדה אחר‪ .‬טל שם)שמות כ׳( לא יהי׳‬
‫לך אלקים אחרים פל פני ‪ .‬וגם לא חפבורי מזה ‪ .‬פ״ש‬
‫)שם ‪ ( f p‬זה אלי ואנוהו ‪ .‬וכה חדבקין פם נפרוחי ‪.‬‬
‫אלו הצדיקים ט׳ ‪ ,‬והמדרש זה הוא מדרש פליאה ‪ .‬וכי‬
‫מאין המציא הילדרש לדטש זאת ‪ .‬ומה גם כי הדרשות‬
‫אין להם שום ס מי ט ח זו לזו ‪:‬‬
‫לח( ו נ ב א ר אשר טונח המדרש ליישב לט פליאה‬
‫נשגבה פל ט פז שנשא את מ ח ‪ .‬אשר‬
‫לפי השק>מ ראטנה פשה בזה נגד ד בט חז׳ל ‪ .‬שאמט‬
‫קדושין)דף פ״ב פ״ב( קשים גרים לישראל כספחת ‪ .‬שנא׳‬
‫ונספחו אל ביח יפקב ‪ .‬והתוס' שם )ד״ה ק ט ם ט׳(‬
‫נחט מפם לזה מ ט ם שאמרו חז׳׳ל שם אמר ר״ח ב ד ח‬
‫כשהקב״ה משרה שכינתו אינו משרה אלא פל משפחות‬
‫מיוחסות שבישראל שנאמר ט׳ ‪ .‬ואולי זה הי׳ טונ ח‬
‫^וני ^ מוני בדבריו שאמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית‬
‫את נחלתי ‪ .‬ואם כי מפה בדין פמוני ולא עמונית שנתחדש‬
‫אז ]כדאיתא בגמ׳ כ ט ט ח )דף ז' פ״ב( ההוא מיבפי לי׳‬
‫למדרש עמוני ולא עמונית[‪ .‬פכ׳׳ז טפנתו היתה ישרה‬
‫מיראט שלא יפסק השראת השכינה מזרעו ע״י וכנ׳׳ל ‪:‬‬
‫ל “ ( ו נ ק ד י ם לזה מאמר נפלא מא״ז הגאון רשכבה׳׳ג‬
‫מהריח זצ׳׳ל על דברי המכילתא פ׳‬ ‫^‬
‫בפלח על פסוק )שמוח מיו( זה אלי ואנוהו)והובא בילקוע‬
‫ג"כ מל פסוק זה( ר״א אומר מנק אי מ אומר ש ר ^ מ‬
‫ש»זה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים‪.‬‬
‫שנאמר בהם )הושע י׳ב( וביד הנביאים אדמה ‪ .‬וכתיב‬
‫)יחזקאל א׳( נפ תט השמים ואראה מראות אלקים‪ .‬משמע‬
‫שראו רק מראה ודמיון נ ט ד ה׳ ‪ .‬ואלו הכא כתיב זה‬
‫אלי ‪ .‬משמע שראו התגלות השכינה בשלימות ‪ .‬והתפלא‬
‫מ א ז״ל פליאה נשגבה ע״ד המכילתא והילקומ הנ״ל ‪.‬‬
‫וכי מאין המציאו לאמר דר‪ «:‬זו אשר שפחות אמרו זה‬
‫אלי ואנוט ‪ .‬וכי כפורה הוא לומר אשר י ט סי ישראל‬
‫והנשיאים וגם משה רביט פ״ה טלם א מ ט »ןו ק זה ‪.‬‬
‫ואמר הוא ז״ל‪ .‬אשר חז׳ל המציאו דרשה זו משינוי ל טן‬
‫הפסוק ‪ .‬להקדים זה אלי לאלקי אבי ‪ .‬ואם כלל ישראל‬
‫אסרו זאת הלא היה להם להקדים ולאמר אלקי אבי מזילה‪.‬‬
‫כי הלא האבות הכירו מזילה כ ט ד אלקוחו יא*ש ‪ .‬והס‬
‫הכירוהו מצד אבותיהם ‪ .‬ומשיטי זה סמציאו לומר ראחה‬
‫שפמה ט׳ ‪ .‬וכוונסם זיל הוא פל הערב רב שפלה אתם‬
‫ממצטם)כמאימי הכתוב )שמות י״ב( וגם פרב רב טלה‬
‫אתם( שהם מ ו ג ט ם ‪ .‬ו ע ד י מ סי ישראל כיט אותם‬
‫חז״ל )במכילתא הלל( ש ם שפמה ‪ .‬ולפי ס ה שאננרו‬
 ‫פתיחה‬
‫‪3:‬‬ ‫?( אתרו בישראל בני אפייא דישראל ‪ .‬מלות בני אפייא‬ ‫צדקה וגמ׳ח נוהג תמיד בכל השנה ‪ .‬עכ״ז לפי דברינו‬
‫אין להם שחר ‪ .‬ומפרשי המדרש ה פ ט הגירסא ״מאפייא'‬ ‫ד‪':‬ל אשר זה הוא סמיכות גדולה ליום מ״ת ‪ .‬אשר בו‬
‫על ״אפייה׳׳ ]ובכמה מדרשים החדשים נמצאת הגירסא‬ ‫א ־ו מחויבים לזטר מעמד הר סיני ‪ .‬וכ״א מישראל צריך‬
‫בנו אפיי״ה[ ופירשו שהוא מלשון א־פיה ‪ .‬המובא במדרש‬ ‫נקבל עליו עול תו״מ‪ .‬וכמו שתקנו לנו קדמונינו ז״ל לקרות‬
‫כ׳׳פ על לשון הנהגה ‪ .‬וביארו כי כותת המדרש גס כאן‬ ‫כי עשרת הדברות וכל מעשי נתינת התורה ‪ .‬לכן בחג‬
‫במלות ״בני אפייה׳׳ על מנהגי בני ישראל ‪ .‬ופירושם‬ ‫זה אשר הוא יום מ״ת ‪ .‬רמזה לנו תוה״ק בפי היום ענין‬
‫תמוה מאוד כי הפט הגירסא ולא העמידו כוונת המדרש‬ ‫נתינת הצדקה ‪ .‬במלות אלו מסת נדבת ידך אשר תתן‬
‫על מטנו ‪ .‬י ק כי מלת מנהג נופל על דבר שנוהגים‬ ‫וכנ״ל ‪ .‬גם תקנו לט קדמונינו לקרות בו מגילת רות‬
‫כן תמיד ‪ .‬ומה שייך כאן לומר לשון מנהג בהתחלת‬ ‫שתחילתה וסופה גמ״ח )כדברי המדרש הנ׳ל( לפי שהות‬
‫דרשת המדרש לרמוז במלות על הגאולה ועל התמורה‬ ‫ייבוא גדול לקבלת התורה ‪ .‬ושנזטר מה שקרה לדור‬
‫שהמירו דעתם מקבלת מלכות שמיס באמרם ״זה אלי״‬ ‫ההוא בעד שפעם את שופטיהם‪ .‬ולא אבו לשמוע למוסרם‬
‫להודות על הגאולה ‪ .‬ועכשיו על התמורה ״בעשיית‬ ‫למען אשר ביום זה יום מ״ת הק׳ ‪ .‬נקבל עלינו לשמוע‬
‫העגל״‪ .‬האס הורגלו להמיר דעתם • הלא מקרה ראשונה‬ ‫לקול מורינו וזקנינו‪ .‬המדריכים אותנו ללכת בדרך הישרה‪.‬‬
‫היתה להם ‪ .‬ואיך נופל ע״ז לשון מנהג ?־ ואס טונ ת‬ ‫ולעשות משפט וצדקה‪ .‬ונתדבק במדותיו של הקב׳ה להיות‬
‫המדרש ענ דרשתם שהביאו אח׳׳כ מנהגי בני ישראל‬ ‫רחמנים וגו״ח ‪ .‬וע״י זה נוכל לקיים ולשמור את כל‬
‫מעניני קנינים ‪ .‬הלא היה לו להמדדש לגמור תחילה‬ ‫לתורה והמצות‪ .‬ובשכר זה נזכה לשוב לאדמתינו לאה״ק‪.‬‬
‫דרשתו ברמז על הגאולה ועל התמורה • ואח״ז להביא‬ ‫ינשבת עליה לבעח ‪ .‬איש תחת גפנו ותחת תאנתו‪ .‬ונאכל‬
‫מלות בני אפייה ‪ .‬ולפרש את סדר הקניניס האמור שם‬ ‫מפריה ונשבע מטובה ‪ .‬ויקויים בנו מקרא שכתוב ‪ .‬כי‬
‫במדרש בראשונה היו קונקכו׳ ‪] .‬ובעל יפה מראה)בפי׳‬ ‫קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות ‪ .‬ונזכה לביאת גואל‬
‫י״ע על מגילת רות( פי׳ שם במדרש ‪ .‬וז׳׳ל ‪ :‬פתר קריא‬ ‫צדק בב״א וכיה״ר ‪:‬‬
‫בישראל ‪ .‬זה רק דרך מליצה ‪ .‬לתלות הדברים במלות‬ ‫—נ«‪ 0‬מ^‪2‬ו‪»**5‬ו —‬
‫הכתוב ‪ .‬ואינם ענין אל הכתובים גם ע׳'פ הדרש ‪.‬‬
‫באות אמת ‪ .‬הגיה ‪ .‬שנו אפייא ‪ .‬ופי׳ ששנו פניהם‬ ‫] נ ל פ ^ נ ׳ ד אשר בדבריו הק׳ ז״ל שאמר אשר זה חני‬
‫ממה שהיו בתחילה ‪ .‬שלפנים פנו לה׳ ‪ .‬ועתה לעבודת‬ ‫אמרו הערב רב שהיו גרים • אולי י תו ק‬
‫כוכבים ‪ .‬וגם י״ל דדריש וזאת לפנים בישראל ‪ .‬שנשתנו‬ ‫בזה עוד מדרש פליאה )רות פ׳ ז׳ פסקא יו״ד( על פסוק‬
‫פנים בישראל ‪ .‬עכ׳׳ל היפ״מ ‪ .‬וגם לפי גירסח זו פי׳‬ ‫וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וגו' ‪ .‬ר׳‬
‫דחוק ‪ .‬כי היכן מרומז זה בפסוק ‪ .‬שנשתנו פנים‬ ‫חנינא פתר קרא בישראל ‪ .‬בני אפייא דישרחל • ]כן‬
‫בישראל ‪ :‬ובהגהת הרד״ל ‪ .‬הגיה שם ביני אפייא ‪.‬‬ ‫היא הגירסא בהמדרשיס הישנים[ לשעבר היו מקלסים‬
‫ופי׳ בין החשובים ופני עדת ישראל ‪ .‬הי' מנהג זה ‪.‬‬ ‫על הגאולה ‪ .‬שנא׳ )שמות ע״ו( זה אלי ואנוהו ‪ .‬ועכשיו‬
‫ולא בין ההדיוטות ‪ .‬ולפנים בישראל דרש על פני העדה ‪.‬‬ ‫על התמורה שנאמר)תהליס ק״ו( וימירו את כבודם‬
‫ועכשיו על התמורה ר׳׳ל ‪ .‬שעל העגל אמרו בלשון זה‬ ‫בתבנית שור וגו׳ ‪ .‬ולפי השקפה ראשונה דברי המדרש‬
‫עצמו ‪ .‬זה אלקיך אשד וגו׳ )נחמי׳ ט׳( ועי׳ בז׳׳ח כאן‬ ‫תמוהים הס מכמה פנים ‪ .‬א( אמרו ר״ח פתר קרח‬
‫ותמצא מקום לדרוש סופי׳ דקרא שלך• איש נעלו וגו׳ ‪.‬‬ ‫בישראל בני אפייא דישראל כו׳ ‪ .‬האם בחידות ידבר‬
‫לפי הדרשה הזו ‪ .‬עכ״ל הרד׳׳ל ‪ :‬ולבד אשר פי׳ רק ברמז‬ ‫הכתוב אשר ר״ח בא לגלות לנו פתרונו ? כי במקומות‬
‫עפ״י הזוה׳׳ק ורחוק מפשע הכתוב‪ .‬הלא גם עיקר חסר‬ ‫אשר מצינו במדרש לשון פתר קרא ‪ .‬הוא במקום אשר‬
‫מן הספר ‪ .‬כי הי׳ לו להמדרש להביא פ׳ דנחמי׳ הנ׳׳ל ;‬ ‫הכתוב יסתום דבריו ‪ .‬שם יבא המפשר לגלות לנו בדברי‬
‫ובפי׳ מהרז׳׳ו פי׳ שם וזיל ‪ .‬וענין המעשה ‪ .‬שבאותו‬ ‫הכתוב איזו כוונה דרך דרוש ‪ .‬או דרך רמז ‪ .‬כמו‬
‫לשון ששבחו על הגאולה ‪ .‬ואמרו זה אלי ‪ .‬באותו לשון‬ ‫שמצינו במדרש )ויקרא פ' י״א( ע״פ עס חסיד תתחסד‬
‫אמרו על התמורה ‪ .‬כי זה משה האיש ‪ .‬ובנחמי׳ ט׳ זה‬ ‫וגו׳ ‪ .‬ר״י ור“נ‪ .‬ר״י פתר קרא באברהם כו׳ ‪ .‬ר״נ פתר‬
‫אלקיך ישראל שאמרו על העגל ‪ .‬וזהו וזאת לפנים‬ ‫קרא במכה ‪ .‬ושם )פ׳ כ״א( ע״פ לדוד ה׳ אורי וישעי‪.‬‬
‫בישראל וגו' ‪ .‬ותיבת זה ‪ .‬ותיבת זאת ‪ .‬ענין אחד להם‪.‬‬ ‫ר״א פתר קרא‪ .‬אורי בים כו' ‪ .‬אם תחנה עלי מחנה‬
‫שכמו שהראו באצבע על השי״ת י כך הראו על העגל‪.‬‬ ‫של מצרים כו׳ ‪ .‬וכדומה הרבה במדרש ‪ .‬אבל כאן אשר‬
‫עכ׳׳ל‪ :‬ופי׳ שפי׳ שאמרו זה משה האיש היפוך מזה‬ ‫הכוונה מטארת בקרא על הגאולה ועל התמורה ‪.‬‬
‫אלי ‪ .‬הוא דחוק ‪ .‬כי מלות זה אלי מורים על קבלת‬ ‫והמדרש בא ”רק לבאר פרטי הקניניס • אין נופל על זה‬
‫מלטתו יתי׳ש ‪ .‬ומלות זה משה האיש ‪ .‬אינם מורים על‬ ‫לשון פתרון ‪ .‬ואס כוונת ר״ח גם כאן ‪ .‬על דרשתו להלן‬
‫עטד ת העגל ‪ .‬והם רק סיפור סיבת עשיתו ‪ .‬ואינו‬ ‫ברמז במלות על הגאולה ועל התמורה ‪ .‬הי׳ לו לומר ר׳׳ח‬
‫מכוון ההיפוך ‪ .‬ועוד כי פ׳ זה משה וגו׳ ופ׳ דנחמי׳‬ ‫פתר קרא ״בים ובעגל" על הגאולה בים‪ .‬ועל התמורה‬
‫הנ״ל שהביא ‪ .‬הלא שניהם חסרים מן הספר כי לא‬ ‫בעגל ‪ .‬ומאשר דקדק המדרש לומר ר״ח פתר קרא בישראל‪.‬‬
‫הביאם המדרש[ ‪ :‬ג( אחרי שחצה לרמוז לנו במלות על‬ ‫נראה כי ר׳׳ח בא לפתור ולרמוז לט איזה רמז במלות‬
‫הגאולה שעל הים הודו על גאולת מצרים ‪ .‬הלא הי׳ לו‬ ‫וזאת לפנים בישראל‪ .‬ולא גלה לנו פתרוצו בז ה;‬
‫להמדרש‬
 ‫פתיחה‬
‫בישראל ‪ .‬בני אפייא דישראג ‪ .‬פי׳ ‪ .‬כי הכתוב ידבר‬
‫על פרעי בני ישראל ‪ .‬הנראים רק בפניהם כבני ישראל‪.‬‬
‫]וכדברי הכתוב )ישעייה ג( הכרת פניהם ענתה בם[‬
‫יען כי עתה אתרי עשותס את העגל ‪ .‬הוכיח סופן‬
‫על תחילתן ‪ .‬כי אך באמרם על הים זה אל■ ‪ .‬אמרו‬
‫זאת רק לפנים ‪ .‬ולבם בל עמס ‪] .‬וכדבר■ ר׳ מ במדרש‬
‫שמוש פ׳ מ״ב בעג■] מעשה העגל שאמר שס אף לא יום איזד‬
‫היו עם הקב״ה שנא' ויפר‪.‬והו בפיהם ונו׳ ולבס לא נכון עסו[‬
‫וכמו שאמרו במגילה )דך י״ב ע״א( על ישראל שבדור‬
‫אהשורוש להיפוך‪ .‬שהשתחוו לצלם רק לפנים ועיזקאמר‬
‫שם בגמ׳ א״ל הס לא עשו אלא לפנים כו׳‪ :‬ומתרגם זאת‬
‫המדרש בלשון תרגום לאמר בני אפייא דישראל ‪ .‬כי‬
‫אז באמרס זה אלי ‪ .‬ני^לבשו רק בצורות בני ישראל ‪.‬‬
‫ולבס היה לב הערל‪] .‬וכדאיתא לשון זה במדרש )איכה‬
‫פ׳ א׳ פסקא מ׳׳א( ע״פ ראה ה׳ והביעה כי הייתי‬
‫זוללה כו׳‪ .‬אשר אמרה זונה אחת לחבירתה דתזיין אפיך‬
‫כיהודיאתא[ ‪:‬‬
‫ו ב ל ה יונת לנו גס מה שדקדקנו ‪ .‬מה הוסיך לט‬
‫ר״ח בפתרונו ‪ .‬והלא הכונה מבואר בהכתוב‬
‫עצמו? כי לפי דברינו הנ״ל ‪ .‬כוונת ר׳ ח לפתור לנו‪.‬‬
‫ולהסב כוונה אחרת בדברי הכתוב ״וזאת לפנים בישראל״‬
‫כי לא כיון הכתוב על כלל אומה הישראלית ]כפשגיות‬
‫לשון הכתוב[ רק על פרטי בני ישראל ‪ .‬והס הערב‬
‫רב ‪ .‬שהתראו רק בפניהם כבני ישראל ‪ .‬ולא בלבם‬
‫כנ״ל ‪:‬‬
‫ו א ן ל י נוכל עוד לומד דרך חידוד ‪ .‬לפי דבריו הק׳‬
‫ז״ל ‪ .‬אשר הוכיח כי הגרים אמרו זה אלי‪.‬‬
‫עפ״י מתני׳ דבכוריס )פ״א מ״ד( הגר מביא ואינו קורא‬
‫שאינו יכול לומר אשר נשבע ד׳ לאבותינו ‪ .‬והלא סתם‬
‫משנה ר״מ ‪ .‬ומציע בירושלמי פ״א דבכוריס ]הביאו‬
‫הר״ש שם במפנה[ כי ר׳ יהודח פליג עלי׳ דר״מ בזה‪.‬‬
‫וז״ל שם ‪ :‬תנא בשם ר׳ יהודא גר עצמו מביא וקורא‪.‬‬
‫מה טעם כי אב המון גויס נתתיך ‪ .‬לשעבר היית‬
‫אב לארס ‪ .‬ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים ‪.‬‬
‫]ולכך פסק הרמב״ס פ״ד מה׳ בכורים הלכה ב' שהגר‬
‫מביא וקורא[ נמצא לדברי ר״י אין הוכהה אשר הגרים‬
‫אמרו ״זה אלי״ ויכולים היו לומר גס אלקי אבי ‪ .‬ולפי‬
‫כללי הש״ס שסתם ר׳ יהודא הוא ר׳ יהודא ב״ר אלעאי‬
‫)כמובא בסה״ד מרש״■ ביצה דף נ״ו ע״א ד״ה ר"■ הנשיא(‬
‫נוכל לומר כי ר״מ ור״י לפי פלוגתתן בבכורים הנ״ל ‪.‬‬
‫אזלי לעעמייהו גם בפלוגתתן במדרש בענין מעשה‬
‫העגל ‪ .‬כי מצינו במדרש )שמות פ׳ מ״ב( ר׳ יהודא ב״ר‬
‫אלעאי אומי יום אחד היו עם כקב״ה כו׳ ‪ .‬בשעה‬
‫שאמרו נעשה ונשמע ‪ .‬ר״מ אומד אך לא יוס אחד היו‬
‫כו׳ ‪ .‬אלא עומדים היו בסיני ‪ .‬ואמרו בפיהם נעשה‬
‫ונשמע ‪ .‬ולבס מטון לע״ז ‪ .‬שנאמר ויפתוהו בפיהם ט׳‪.‬‬
‫כי ר״מ לעעמי׳ ‪ .‬אשר לפי דבריו הוכחנו מדרשת‬
‫המדרש רות ע״פ על הגאולה וגו׳ ‪ .‬אשר רק הגרים‬
‫עשו את העגל ‪ .‬יסבור גם כמ״ד במדרש ע״פ קי רד‬
‫כי שחת עמך ‪ .‬שקאי רק על הגרים ‪ .‬שהם עשו את‬
‫העגל‬
‫להמדדש להביא פסוק עזי וזמרה יה ויהי לי לישועה ‪.‬‬
‫אשר כו מרומי ■והד הודאה הגאולה ‪ .‬כי הלא מלוה‬
‫גאונל וישועה שניהם מורים ענ הצלה מנר ‪] .‬ובמו־‪.‬‬
‫גרדפיס הה אבר יי״חלקו רק מעע זה מזה בהוראיזס לפי העדן[‬
‫כאשר כה מנינו לנעים זמירות ישראל ‪ .‬פעם אמר אשר‬
‫גאלם מיד צר )תהליס ק״ז( ופעם אמר כי הושעתנו‬
‫מכרינו )שם מ׳׳ד( ומה גם כי פסוק עזי וגו' ‪ ,‬מוקדם‬
‫הוא בשירה לפסוק זה אלי וגו׳ ‪ :‬וד עיקר כוונת‬
‫המדרש נרמוז לנו על דרכם ההפכפך מזמן לזמן ‪ .‬אשר‬
‫על ה־ם הודו באלקותו יה״ש בזמי‪ ,‬ששבתו על הגאולה‬
‫ותמרו זה אלי ‪ .‬ובזמן עשייה העגל המירו אותו ‪.‬‬
‫ובאותו לשון שהודו באלקותו על הים ואמרו זה אלי ‪.‬‬
‫־‪:‬ודו אתיז בע‪:‬נ ‪ .‬ואמרו עליו אלה אלקיך ישראל‪ .‬א״כ‬
‫בנמר דרשתו ועל התמורה ‪ .‬שנאמר וימירו אה כבודם‬
‫כו׳ ‪ .‬היה לו לומר שנאמד וימירו את כבודם ‪ .‬ואמרו‬
‫חלה אלקיך ישראג ‪ .‬להורות לנו שבעשייה העגל אמרו‬
‫היפוך מאמרם על הים זה אלי וגו׳ ‪ .‬ומזה נראה כי‬
‫חין כוונת המדרש להורות לנו היפוך נשונם מעל הים‬
‫לעשיית העגל ‪ .‬רק עיקר כוונת המדרש לרמוז לנו‬
‫במלות על הגאולה ‪ .‬לסימן על סונ האנשים ‪ .‬אשר‬
‫אותם האנשים בעצמם שהודו על הגאולה ‪ .‬הס הס‬
‫שהמירו ועשו את העגל ‪ .‬וא׳יכ הי׳ לו להמדרש להביא‬
‫פסוק עזי וזמרת יה וגו׳ ‪ .‬אשר בו מבואר הודאת‬
‫הגאולה כנ׳׳ל ‪:‬‬
‫א מ נ ם נפי דבריו הי־‪,‬׳ ז׳ל ]אשר ״זה אלי״ אמרו‬
‫הערב רב אשר היי ג־יס[ נוכל לומר כי‬
‫כוונה עמוקה גנה לנו המדיש ב׳ה ‪ .‬להורות לנו אשר‬
‫ו;;;ען‬
‫גרים ‪ .‬ולמע׳‬
‫היו פדיע‬
‫־ב שהם עיו‬
‫פסוק ׳ה אלי תמרו עעדע ך‪,-‬‬
‫יתאימו דרשתם זו ‪ .‬עם דרשתם שדרשו במדרש )שמות‬
‫פ׳ מ״ב( ע״פ לך רד כי שתת עמך )שם נ״ב( העם אין‬
‫כתיב כאן ‪ .‬אלא עמך ‪ .‬אמר משה רבון העולם מנין‬
‫הס עמי !׳ א״נ הרןב״ה עמך הם ‪ .‬שעד שהיו במצרים‬
‫אמרתי לך והוצאתי את צבאותי את עמי ‪ .‬לא אמרתי‬
‫אתה שהיית עניו וכש‬ ‫לך שלא לערוב בהם ערב‬
‫אמרת לי לעולם מקבלים השבים ט׳ ‪ .‬אמרתי לך‬
‫לאו ועשית רצונך‪ .‬והם הם שעשו את העגל ‪ .‬ונרמו‬
‫לעמי חעא ‪ .‬דאה מה כתיב ‪ .‬אלה אלקינו אין כתיב‬
‫כאן ‪ .‬אלא אלה אלקיך ‪ .‬שהגרים שעלו עם משה הם‬
‫עשוהו ‪. .‬ואמרו לישראל אלה אלקיך ‪ .‬לכך הקב״ה א׳׳ל‬
‫למשה לך רד כי שתת עמך ‪ :‬וכן דר‪,‬דק המדרש כאן‬
‫ברות ־ בדרשתה ע״פ על הנתולה ועל התמורה ‪ .‬לרמוז‬
‫במלת ״על הגאולה׳׳ שעל הים הודו על הגאולה ואמרו‬
‫!ה אלי ‪ .‬להתאונן רק על הערב רב ‪ .‬שעל הים ‪ .‬הם‬
‫הס שהודו ״על הגאולה״ ואמרו זה אלי ‪ .‬״ועל התמורה״‪.‬‬
‫והס הם שהמי־ו את כבודם בתבנית שור כו׳ ‪ .‬שנא׳‬
‫וימירו את כבודם ונו׳ ‪ .‬וכדבריו שם )שמות פ׳ הנ״ל(‬
‫והס הס שעשו את העגל ; ולפי דברינו אשר כוונת‬
‫המדרש רק על הערב רב ‪ .‬הגירסא הנכונה היא ״בני‬
‫אפייא״ וכוונת המדרש להשתאות על הערב רב ‪.‬‬
‫ולאמר עליהם יזאת לפנים בישראל ‪ .‬רי׳ת פתר קריא‬
 ‫פתיחה‬
‫עמו ‪ .‬אמרו אלוה והעגל פדה אותנו ‪ .‬ומכזבים‬
‫בי ואנכי אפדם ס׳ ‪ :‬אף אני אומר שאינם עמי‪ .‬לכך‬
‫נאמר כי שחת עמך ‪ .‬ולזה הוא לטעמיה ‪ .‬פליג על‬
‫ר״מ גס בז ה‪ .‬ואמר אשר יום אחד היו עם הקב׳ה‬
‫ט׳ ‪ .‬כי לא ניחא לי׳ ל די לומר על עם קדוש ‪ .‬כלל‬
‫אומה הישראלית‪ .‬לשק רמיה כזו‪ .‬ולדרוש כדרשת‬
‫המדרש רות בם׳ על הגאולה ועל הומורה ‪ .‬אשר‬
‫מדרשתם מוכח שבעת אמרם זה אלי על הים ‪ .‬התראו‬
‫רק בפניהם כבני ישראל ‪ .‬ולבס הי׳ לב הערל ‪ .‬ולא‬
‫יסמר הדרשה כלל ‪ .‬ויאמר ‪ .‬שבעת שהודו להקב״ה על‬
‫הים ‪ .‬ואמרו זה אלי ‪ .‬הי׳ לבס שלם עמו יתיש ‪ .‬וכן‬
‫לא ניחא לי׳ לומר ‪ .‬כי אף באמרס נעשה ונשמע ‪.‬‬
‫לבם הי׳ בל עמם ‪] .‬כדברי ר'מ על הערב רב[ לכך אמר‬
‫שיום אחד היו עם הקב׳׳ה ‪ .‬ובעת אמרם נעשה ונשמע ‪.‬‬
‫קבלו עליהם עול מלט ‪ r‬ית׳׳ש בלב שלם ‪:‬‬
‫הענל ‪ .‬ועל‪-‬רמ נאמר הדרכ ע"פ על הנאולה ואל‬
‫החמורה כנ״ל ‪ .‬אשר בעש אמרם זה אלי לבס בל עמם‪.‬‬
‫וכן הוא לפעמיה ‪ .‬אמר עליהם שם במדרש ‪ .‬שאן( לא‬
‫יום אחד היו עם סקביה כו׳ ‪ .‬שנאמר ויפתוהו בפיהם‬
‫וגו׳ ‪ .‬ור׳ יהודא לטעמיה ‪ .‬אשר לדבריו אין הוכחה‬
‫מפסוק על הגאולה ועל התמורה שהגרים עשו את‬
‫העגל ‪ .‬ולדבריו הלא נוכל לומר כי כל הדרשות במדרש‬
‫בענק עשיית העגל ‪ .‬קאי על כלל ישראל ‪ .‬לכן יסבור‬
‫גם הדרש ע״פ לך רד בי שחת עמך ‪ .‬כמ׳׳ד שם במדרש‬
‫)בפ׳ הנ״ל קודם דרשה הנ׳׳ל( אשר זה נאמר על כלל‬
‫ישראל ‪ .‬וז׳׳ל שם‪ .‬לך רד כי שחת עמך ‪ .‬וכי עמו של‬
‫משה היו ? אלא זש״ה )הושע ז׳( אוי להם כי נדדו‬
‫ממני וגו׳ ‪ .‬ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים וגו׳‪.‬‬
‫ומה כזבים דברו על הקב׳׳ה כו׳ ‪ .‬ר׳ח ב״א אמר ‪.‬‬
‫זה אלק ‪ 7‬אין כתיב כאן ‪ .‬אלא אלה א ל קז ‪ .‬שתפו‬

‫—‪— M*I8SS9CC36S!K«M‬‬

‫מצאתי בין הכתבים נ׳ פסקי סענעי שו׳ת םא׳ץ אדםו ‪ T‬ם ה ר ״ ח זצ׳ל הכתובים בעזנם כי׳׳ק ‪.‬‬
‫ולאשר דבריו יקיים מאוד בעיני בל ‪ .‬לכן הנני מדפיםם אף בי קצרים הם‪ .‬ונחסרו בסוף ‪.‬‬
‫א׳ ק ‪ .‬ולדעת כסה פוסקים אחרונים בהצפרף ב׳ סי׳ אמצעים‬ ‫א( בעזהית יוס ד׳ ח' אציול ‪. n*cpr‬‬
‫הוי סי' מובהק כס׳׳ש בחיס וביש ‪ .‬ובאמת אין צוע לזה כיון‬ ‫נעימה כתיבה וחתיפה טובה לכבור אהובי ש׳ב ירידי‬
‫דאיכא עיע ‪ .‬ולדעת כ׳׳ס סהני פ״ע ‪ .‬אף אס ראה השביעה ‪.‬‬ ‫הרב המופלג בתורה ויראת ה' אוצרו כש“ ת מו ה ד ר‬
‫נ ‪sn‬ז‪ p‬נ״י ‪.‬‬
‫ואף לדעת האוסחם ‪ .‬הכא שיש כסה עדים כשרים שהכירוהו‬
‫ודאי לא אמרי בדדסי‪ .‬כדסשסע פששות הגס' )יבמות קפ״ו ‪( .‬‬
‫יעיעני היום ע׳׳י מו^ז‪ .‬נלת שאילתא דשאילנא בעסק‬ ‫מכתבו‬
‫התרת אשת הנשבע ונמצא במקום השביעה ובסימני‬
‫דאמרי ונשים אסילו סאה כעד א׳ דסיא ‪ .‬משמע דעדים כשרים‬
‫מדיו ונופו‪ .‬וכבר עליתי בהסכמה על קונשריסו דדך כלל‪ .‬ומנחיצת‬
‫שנים לא אסח בדדסי ;‬
‫מוכ׳ז ושרדת העבודה המושלת עלי מאין שנות סנאי לנסח בארוכה‪.‬‬
‫ט ה שהקשה הריב״ש ורשב״א על ר׳ת מההיא דאסקוהו אנשרא‬
‫את אשר יש אתי מקום עיון רב ‪ .‬בכל צדדי ההיתר אשר כתב מר‬
‫כו׳ ושלם בגופו הי׳ לס״ד לק״ס דפי' תבלה אינו מכה ‪.‬‬
‫ודלא ליסא סר שלא שמתי עיני על דבריו‪ .‬אפינא חד ססקא בענין‬
‫וא״כ שם איירי שחבול בפניו‪ .‬ולא מהני פ״ע לבד רק כש‬
‫אשר כ׳ מר ראי׳ להיתר מדברי הרמ״א סוף סעי׳ ל*ב‪ .‬והנה לפ״ד‬
‫סימנים ‪ .‬כס״ש נם הביש בשם תום' ורא״ש ‪ .‬וכן משסע באמת‬
‫הח׳׳מ והב״ש מיירי דוקא שנמצא מיד‪ .‬ובנמצא אחר זמן נסתפק‬
‫בדבריהם ‪ .‬ומקשה שפיר ‪ .‬ומשני דסיא צמתי סכה ‪ .‬ואף שמבול‬
‫הח׳׳ס‪ .‬אמנם נ׳ד קיל שסי ונראה דתליא אי חיישיק לשאלה דיחיד‪.‬‬
‫ס״ס סכה ליכא‪ .‬וזה־ מדוקדק בקושי׳ ‪ .‬והאמרת סיא מסו‬
‫והנה לענין ממונא אשכק ב״ב )סוף ד׳ קע׳׳ב( לחלק בין נפילה‬
‫סכה ‪ .‬ולכאורה תמוה וכי לא ידע דשם אייח במכה אצת‬
‫דיחיד לנסילה דרבים )ועיין תום׳ יבמות ריש דקי״ו( ‪ .‬אמנם‬
‫ודאי דס״ד כיק שחבול ‪ .‬הוי כסכה ‪ .‬ומשני ה׳ס היכא דאיכא‬
‫איסורא מססונא ליכא לסילף‪ .‬ובסוניא דמיישיק לשאלה )יבמות דף‬
‫סכה ט׳ ‪ .‬וא׳׳ל דלישני דאיכא סיפנים עם ע״ע ‪ .‬דא“ כ נס‬
‫ק"כ( משסע דמיישיק אף לשאלה דיחיד סדסריך התם דניחוש‬
‫להריביש יקשה שמא ט' סימנים מובהקים ‪ .‬אע"כ טדעו המעשה‪.‬‬
‫לשאלה נבי מצא קשור בכיס וט׳‪ .‬והרי בסצא קשור בכיס שאלה‬
‫רק הדיב״פסקשה כיק מדאי גופו שלם הוי‪ .‬חה לק״ס ‪:‬‬
‫דיחיד הוא דניחוש שמא השאיל לאיש אפר הי׳ בידו גש ששמו ושמה‬
‫ושם עירו כפמוח הגש אשר הי' ביד המשאיל‪ .‬והוא ממש כנ״ד‪.‬‬
‫ג( נעזהיי יום א' משעי ר׳ג פלוים ‪.‬‬
‫ואסיה חיישינן למאן דס״ל חיישיק לשאלה‪ .‬אמנם רבים הסוברים‬
‫החיים ווזעזלום לכבוד אהובי ירידי רב רחיסאי הרב‬ ‫יל״ח לשאלה כלל‪ .‬ועי׳ ש״ך ח׳׳מ סי׳ ס׳ה ס״ק כ״ו‪ .‬ואנב אמינא‬
‫הסובהק המפורםם סהרי ש בונ ם נ״י ‪.‬‬
‫בדין כאן נמצא כאן הי׳ אשר הוא כלל קבוע בכסה סוסקיס‬
‫א ה ו ב י י מ מ ראיתי אמח נועסו ‪ .‬שנשאל בדין חאה שהי'‬ ‫דש לעיין בזה ‪:‬‬
‫בה אונא מחילופי יהרס׳א ‪ .‬ועלי׳ מעא במיז ‪.‬‬ ‫ב( השאלה חסירה מהכ״י ולמי הנראה מהשובהו היתה השאלה‬
‫ונקב שיצא סמנה מורנא מ״י מוס השמש ‪ .‬והנה ‪6‬הו׳ אין דרכי‬ ‫בדבר א* שנשבע והכיח אותו כמה עדים כשרים בש״ע והרופא‬
‫להשיב אלא בדבר אשר ימנגי ה' להכריע מסוניס הש״ם ‪ .‬ודיני‬ ‫הכ ‪T‬ו ב;׳ סימנים ערבלאך‪:‬מיו ברא« ורושם הנשאר מסכה‬
‫וזהו תשובסו ‪.‬‬ ‫שהי׳ בצוארו והאפה כגר שאת ‪.‬‬
‫מדתי לדעוסא סר נמי ידע שהמה כהירים החלוים כשערה‬
‫על דברי הראב״ד דאססכי׳ אשים ‪ .‬וכל דברי האחרונים ואמריני‬ ‫שנשאת כבר ודאי לא סצא‪ .‬יהא אף בסי* אמצעים כ' הב׳׳ש‬ ‫כיין‬
‫האחרונים שקבעו מה סלי סלים להשריף ‪ .‬הכל גלוי ד מ ע‬ ‫בשס הדמ״ה ורי ו וכ*כ נד״ס ‪ d h‬נשאת לא סצא‪ .‬והיינו‬
‫לפני סכ׳י^ ואשר סגד לו שהשגמי ע״ז להכשיר‪ .‬חלילה לא ע״ז‬ ‫ודאי לסיד סימנים דרגק ‪ .‬דלסיד סיאי׳ו‪ .‬אף לכסחלה משא ‪.‬‬
‫השבתי ‪ .‬אלא מל טעא במ״ז באונא האמצעית ומורנא באועה‬ ‫והכא מ׳׳ד עריבלך שראה הרופא בראשו הוי צלקת ‪ .‬וסשמעוש‬
‫ע״ז השגתי שלא ידעתי כוונה השואל ‪ .‬אי משום סרתי לדעוסא‪.‬‬ ‫הביש שכ׳ דלא הוי ס״ס ס מ‪1‬ע דשי' אמצמי ודאי הוי‪ .‬נם ‪•w b‬‬
‫הלא זו באונא ‪ m‬באומה ‪.‬‬ ‫דרופס שבצואר מחמת מכה הוי כסי׳ אמצעי השני‪ ,‬ט ק ילאו מינר‬
 ‫שאלות ות שובות חוט ה^טול ש‬
‫מהגאון רכינו חיים זצ״ל‬
‫כקבלה דידה תליא מלמצ דבעינן קבלתה לשם קידושין‬ ‫סי ק א‬
‫דקא‪ .‬וכ*כ רשיי להדיא כסוניין וכן ככמה דוכתי מדקדק‬
‫רשיי כלשונו דאדעתא דהכי קכלתה‪ .‬וכן הרמכים שידוע‬
‫ע ם השאלה חסרה ‪ p‬הב״י רק מדברי תשובתו‬
‫נראה בי השאלד‪ .‬היתד‪ .‬בדבר אחד שהי׳ משדך‬
‫דרכו כקודש אשר מה ק ר כשניו למנקט לישנא דתלמודא‬
‫א*ע לבתולה שתנשא לו‪ ,‬וגתרצית לו רק מסוף‬
‫וכדין זה שינה מלשון הכרייי»‪ f‬וכרמ אם אמר לה קודם‬
‫מעשה ניכרת מחשבתו־‪ .‬תחילד‪ ,.‬כי כוונתה היתה‬
‫שנטלתו ונטלתו ושתקה וכיה כמושיע‪ .‬והייט משום‬
‫למשא לו בדרך כבוד בחתונד‪ .‬ולדתקדש תחת‬
‫דכקכלה דידה תליא מלתא‪ .‬אס קכלתה אדעתא דקידושין‪:‬‬
‫החופה כדרך כל הא ‪ p‬וד‪.‬וא לא עשד‪ .‬כן רק קדשד‪.‬‬
‫ו ט ט מ א דמילתא הוא דכיון דאין האשה מקודשת‬ ‫ברמאות ובבדק בבית בפני שני עדים‪ .‬וקבלד‪.‬‬
‫אלא מדעתה כדאננרי׳ בריש מכילתין‪ .‬משיה‬ ‫ד‪Tp‬ושק מידו חרקו*‪ .‬לארץ ואחד מהעדים אמר‬
‫בעינן דוקא שיהא מוכחא מילתא שלשם קידושין הי׳‬ ‫שתיכף זרקתו‪ ,‬והשני אומר כי לא נודע לו בביחד‬
‫קבלתה‪ .‬וכ'כ הטור להדיא בדינא דידן‪) .‬וכ״כ הריכיש‬ ‫אם זרקתו מיד או את* כך רק זה ראה שזרקתו‬
‫בתשו׳ סי׳ ק״ע וכן הוא בשארי פוסקים( והכי משמע‬ ‫מידה ודגתולד‪ .‬אומרת שמד‪ ,‬שנתן לד‪ .‬לא קבלד‪.‬‬
‫לישנא דתלמודא ברןשיא דר״ה ברי׳ דליי מדקאמר ואי‬ ‫זאת לשם קיתשין ‪:‬‬
‫איתא דלא ניחא לה תשדינהו‪ .‬משמע דבעי׳ דוקא הוכחה‬ ‫א ב ס ו ג י א דציפתא)קידושין סוף דן! י״ב( הניא א״ל‬
‫דניחא לה מדלא קאמר איכא למימר דהא דלא שדתינהו‬ ‫כנסי סלע זו בפקדון ורזזר ואמר לה‬
‫משום דניחא לה הוא‪ .‬וכ'מ נמי מגוף הי־ןשיא דר״ה‬ ‫היצ־‪,‬דשי לי בו‪ .‬כשפת מתן מעות מקודשת ומסקינן‬
‫בריה דר״י דמחלק בין קידושין לפקדק‪ .‬משום דבפקדון‬ ‫דאפי' שתקה ומלתא דפשימא היא דמכ״ש אס בא לידה‬
‫סברה אי שדינא ומיתבד מחייבנא‪ .‬והעיקר הוא כמסקנת‬ ‫שלא בתורת פקדון אלא בתורת קידושק דמקודשת אם‬
‫הרשב״א בחי׳ וכ” כ הר״ן דאף דבאמת בפקדק נמי לא‬ ‫שתקה‪ .‬ומחמת קושיא זו על דברי הרמ״ה שב׳ שאם‬
‫מחייבא מ״מ איתתא לא גמירא דינא וסברה דמחייבא‪.‬‬ ‫זרק לה קידושין לתוך חיקה ושתי^ אינה מקודשת‬
‫ולפי״ז אמאי גבי פקדון אינה מקודשת כלל אכתי אית לן‬ ‫כמבואר בכיור )סי׳ כ״ח( מגיה בעל הט״ז כש״ע)סי' ל׳‬
‫לסשקי‪ .‬דלמא אשה חבירה היא וגמירא האי דינא דלא‬ ‫סעיף ו׳( שדתינהו במקום ואשתיקה וכן הב״ח מורן‬
‫מחייבה אי מתבד ואפיה לא שדתינהו וכן הא דפריך‬ ‫)כסי' כ״ח( הא דהרמ״ה דמיירי דווקא כשנערה‬
‫רב אחאי אטו כלהו נשי דינא גמירי מדקאמר אטו כלהו‬ ‫הקידושין מחיקה;‬
‫נשי מכלל דאיכא נשי דגמירי החילק שבין פקדון לקידושין‬ ‫דעת הרמ״ה ברור מלולו‪ .‬דכאשתיר^ לחוד לא‬ ‫אבל‬
‫ואכתי אמאי כיילינן כללא דכל שתירןי^ דלאחר מתן מעות‬ ‫סגי אלא בעי' נמי שקלתינהו ואס כמשמעות‬
‫לאו כלום היא‪ .‬סא איכא לספקי דלמא הך איתתא‬ ‫דברי הרמ״ה לכאורה דדייק מלישנא דתלמודא דנקעו‬
‫גמירא האי דינא דלא מחייבה אס לא בא בידה בתורת‬ ‫שקלתינהו ואשתיקה‪ .‬לא ידענא מהיכא דייק דיני' דאף‬
‫פקדון ‪ .‬ולפמ׳ש ניחא דבעי׳ ד ק א הוכרה שקבלה לשם‬ ‫דגבי עובדא דוורשכי באמת שקלתינהו דוקא הוא וכדמשמע‬
‫קידושין‪ .‬וגבי פקדון כיון דאיכא דסברה דמחייבא אי‬ ‫התם דאמרינן אין שקלי ודידי שקלי‪ .‬משמע דעיקר‬
‫מתבד ליכא הוכתה דניתרצית בקידושין מהא דלא שדתינהו‬ ‫הקידושין הוא מדשקלה )וכעין דאמרי' בעלמא גבי נסכא‬
‫וגבי קידושין לסברת ריה בריה דריי דכלש נשי ידעי‬ ‫דר' אבא אין חטפי ודידי חטפי דעיקר החיוב הוא‬
‫דלא מ חיי ^ ואפיה לא שדשנהו‪ .‬איכא שכחה מהא דלא‬ ‫מדחכיף‪ .‬וטטנתו הפכיור הוא ד די חטפי( ה“ נ ע ק ר‬
‫שדתינהו ולפרכת רב אחאי כיק דאיכא נשי דסברי דגם‬ ‫הקידושין הוא מדשקלה וטענת כיטול הקידושין הוא‬
‫אס קבלה בשרת קידושין אפיה מחייבא אי מתבד אכש‬ ‫דידי שקלי‪ .‬אבל מ״מ בשבדא דציפמצ ג ^ הא נקט‬
‫ליכא שכחה מהא דלא שדתינהו ‪ .‬ומשיה לאו כלום הוא‬ ‫תלמודא לישנא דשקלתינהו והחס לאחר מ ק מעות הוה‪.‬‬
‫וכ'מ מהא דאמר ר“נ בשבדא דוורשכי יכולה למימר‬ ‫וע“כ הא דנקטה לה ולא שדתינהו מקרי שקלתינהו‬
‫אין שקלי ודידי שקלי ולא מספקינן כלל דלמא לשם‬ ‫וכדפרש״י שם ‪ .‬ואף שיש ליישב בדוחק שנרי דחיקא‬
‫קדושין קבלה‪ .‬ויתר על כן כתב הרשביא בחי׳ דאף אס‬ ‫לא משנינא ‪:‬‬
‫אומרת דלשם קשושין קבלה לאו כלום היא ‪ .‬והיינו‬ ‫ב ת ע ר א ה דהרמיה לא ל ד ק א מינה נקיט האי‬
‫מעמא דכיון ד ט ל ה למימר דידי שרץ!י ליכא שסרה‬ ‫לישנא‪ .‬אלא לישנא דתלמודא בעלמא‬
‫דלמש קידושין קבלה ומשיה לאו כלום הוא‪ .‬והדין הביא‬ ‫הוא דנקיט ומיקר טונתו הוא לפרש הא דאמרי׳ כשעת‬
‫דברי הרשביא הללו והביא ראיות לדינו אבל מיש שס‬ ‫מתן מפות מקודשת לאו בנתינה ד ד ׳ תליא מלתא אלא‬
‫הטעם‬
 ‫חוט המשולש‬
‫מי דמי הי ס בתורת פקדק אתא לידה סברה אי שדינא‬
‫ומתבד מחייבנא • הכא לאו בתורת פקדון אתא לידה •‬
‫איכא למדחי‬ ‫א״א דלא ניחא לה תשדינהו • ק אמת‬
‫דאיכא גווני דלא בתורת פקחן ואפ״ה סברא דמחייבא •‬
‫ע ק אשה שחטפה מעט ו ט׳ דהביא הרמ״א )סוך סעיך‬
‫ה׳( דסברה אי שדינא ומיעד אתחייב לשלם לו הגזילה‬
‫והיזק האבדה יהא שלי ־ אבל מקושיות ודקדוקים כאלו‬
‫אין להכריע דין דאיכא למימר דר״ה ברי׳ דרב יהושע‬
‫האמת נקט ‪:‬‬
‫י ו ב ת ש ו ׳ ב״י) סי׳ ב׳( נשאל באשה שהעיד העד‬
‫שאיש א׳ מנה לתוך ידה א׳ ב׳ עד ח׳‬
‫ואח״כ אמר תהא לי מקודשת והשיב הב״י דהוי שתיקה‬
‫דלאחר מתן מעות ולא כלום הוא וכו׳ ־ ואע״פ שהרי״ך‬
‫והרא״ש‪-‬כתבו על ההיא דציפתאוט׳ לאפוקה צריכה גט‬
‫וכו׳ • ה״מ בההיא דציפתא דמעיקרא קבלה לשם קידושין •‬
‫אבל היכא דלא קבלה מעיקרא לשם קידושין כמו בנ״ד‬
‫גם להרי״ך והרא״ש אינה מקודשת דהא אההיא דציפתא‬
‫דאמר רבא הוי שתיקותא דלאחר מת״מ כו׳ כל הסוגיא‬
‫עד הכא בתורת קידושין יהבינט ניהלה אי איתא דלא‬
‫ניחא לה תשדינט • הא קמן דלא מקשי ר״ה בדר״י‬
‫בההיא דציפתא כו׳ ^ א משום דמעיקרא בתורת קידושין‬
‫יהבינהו ניהלה ־ אבל היכא דלא יהיב לה בת״ק מעיקרא‬
‫מודה דשתיקותא דלאחר מת״מ לג^ כלום ט א הא קמן‬
‫דעת רביט הב״י להדיא כדכתיבנא • דהיכא דלא קבלה‬
‫מעיקרא לשם קידושין גם ר״ה בדר״י מודה דלא חיישינן‬
‫להא דלא שדתינט דר״ה בדר״י בדוקא קאמר » א‬
‫דבטרת קיחשין ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ב ל ראייט מן הש״ס אכתי לא מכרעא אלא בנידון‬
‫עובדא דאתא קמי׳ שבשעת מת״מ לא היה ט ם‬
‫ט ר ת ק ‪T‬ושין כלל • שהרי בשבדא דידיה גס המקדש‬
‫לא הזכיר הקידושץ ׳אלא לאחר מת״מ לטך ידה ־ אבל‬
‫בדינא דהרמ׳^ה הרי המקדש נתן בטרת קידושין בשעת‬
‫מ״מ רק היא קבלתו סתמא • ור״ה בדריי לא אמר הכא‬
‫דבת״ק קבלתי׳ • אלא דבת״ק יהביני׳ ניהלה • וא״כ אכתי‬
‫איכא למימר דלר״ה בדר״י חיישינן להא דלא שדתינט‬
‫בדינא דהרמ״ה טאיל ואיהו יהיב בטר ת קידושין ‪:‬‬
‫רש״י כתב בד״ה התם וכו׳ אבל גבי ציפתא‬ ‫״אבל‬
‫מעיקרא בטרת קידושין קבלתי׳ וכמ״ש‬
‫לטיל )בריש אות ב׳ בשם רש״י והרמב״ם והטוש׳׳ע(‬
‫דבשעת מתן מ שת דנקט בברייתא היינו בשעת קבלימ‬
‫המ שת הכא מלי הא דנקט ר״ה ברי׳ דר״י בתורת‬
‫ק ‪T‬ושין יהבינהו ניהלה • היינו דבת״ק קבלתי׳ דלא ^ י א‬
‫מילתא אלא בקבלה דידה אס קבלה בת״ק כעובדא‬
‫דצישזא • )וכן בר״פ האומר דף נ״ט גבי נתאכלו מלעות‬
‫אמרינן התם דבת״ק יהביני׳ ניהלה( וכ״כ מהר״ם פאדוד‬
‫)סי׳ כ״ד( דהא דחייפי הרי״ף והרא״ש להא דלא שדתינט‬
‫טי ט דוקא בדשדיך כעין עובדא דציפתא דקבלה לשם‬
‫קידושין בתחלה והבו דלא לוסיף עלה קרובים דבריו‬
‫לדברי הב״י • ואשר הסתייע שם מדקדוק דברי הטור‬
‫שכ׳‬
‫ם־ק א‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪2‬‬
‫שמנגם משום ד»לו חכמים דמחה דלא ניחא לה אלא‬
‫בדשדיך שלא בדקדוק כ׳ כן • ועם היוח שדבריו ז״ל‬
‫המה לט לעירם בכמה דיני • וכן בסוגיא דוורשכי‬
‫גופא הא דמקודשח בשדיך ודאי הוא מעעם דשמו‬
‫חכמים דעחה • אבל הא דאינה מקודשח בדלא שדיך‬
‫לאו משום דשמו חכמים דעחה הוא • דא״כ לא הוה‬
‫אחי שפיר לישנא דיטלה למימר אלא כדכתיבנא משום‬
‫דיטלה למימר ד ‪T‬י שקלי ליכא הוכחה * ויש ליישב דברי‬
‫הר״ן שיהיו מדוקדקים קצת ואין רצוני להארץ • ו ק‬
‫הרמ״א )בסי׳ כ״ח( לא דקדק בלשונו של אינה נאמנת‬
‫דלאו משוס דלא מהימנא הוא אלא דלא מהני משום דלא‬
‫מוכחא מילתא ־ כללא דמילתא דלל׳ע בעינן שיהא‬
‫מוכחא מילתא שנתרצית להקידושין • אלא פלוגתא‬
‫דאמוראי הוא אי מוכחא מילתא מהא דלא שדתינהו •‬
‫דלר״ה ברי׳ דר״י מוכחא מילתא מהא דלא שדתינהו ש״מ‬
‫ניחא לה • ולרבא לא מוכחא כלום מהא דלא שדתינהו‬
‫ולכאורה נראה דטעמא דרבא הוא משום דס׳׳ל כפדכא‬
‫דרב אחאי ־ אבל יותר נראה דעעמא דרבא הוא דס״ל‬
‫דלא איכפת לה למשדא • וכמו דלסברת ר״ה ברי׳ דר״י‬
‫לא מוכחינן מילתא מהא דאשתיקה ולא אמרה לא ש״מ‬
‫דניחא לה וטעמא הוא משום דלא איכפת לה למימר לא‬
‫כמבואר ברש״י וכל הראשונים ז׳׳ל ־ כה׳׳ג סבר רבא דגם‬
‫למשדא לא איכפת לה־• וכן נראה עיקר בכיעמי׳ דרבא‬
‫ובהכי ניחא לישנא דפריך רב אחאי אע״ג דשינויא הוא‬
‫אקושי׳ דר׳׳ה ברי׳ דר״י • ולפמ״ש ניחא דלאו לתרוצי‬
‫דעתי׳ דרבא הוא דאתא • אלא אקושי׳ דר׳׳ה ברי׳ דר״י‬
‫פריך לפי סברת ר״ה ברי׳ דר״י אבל רבא טעמא א‪:‬זרינא‬
‫אית לי׳ דלא איכפת לה כלל למשדא ‪:‬‬
‫נראה לכאורה דדינא דהרמ׳׳ה תליא‬ ‫נ ולפמ׳׳ש‬
‫בפלוגתא דרבא ור״ה ברי׳ דר״י • דלר״ה‬
‫ברי׳ דר״י גם דינא דהרמ״ה לכאורה מוכח דניחא לה‬
‫מהא דלא שדתינהו אמנם היינו אי נימא דר׳׳ה ברי׳‬
‫דר׳י כללא הוא דכייל דלעולם מוכחינן מילתא מהא דלא‬
‫שדתינהו • אבל באמת מקושיא דר״ה ברי׳ דר״י אכתי‬
‫ליכא למשמע מינה דכללא הוא דכייל ־ דברווחא רוויחא‬
‫איכא למימר דר״ה ברי׳ דר״י גופיה לא סבירא ליה‬
‫לאוטחי מלתא מהא דלא שדתינהו אלא בעובדא דציפתא‬
‫דמעיקרא קבלה הציפתא לשם קידושין • ואחר דא״ל דלית‬
‫בציפתא ש״פ אמר תקדש בארבע זוזי דאית בה • ודאי‬
‫מ ס מז א אית לן לאחזוקי דעתא ד ‪ T‬ה שבדעתה הראשונה‬
‫היא עומדת • מש^׳כ בדינא דהרמ׳׳ה דמיירי דוקא בדלא‬
‫שדיך • במוחא איכא למימר דבכה׳׳ג גם ר׳׳ה בדר׳׳י‬
‫מודה דאמרינן לא איכפת לה למשדא • ולכאורה איכא‬
‫לאוטחי דר׳׳ה בדר״י כללא כייל ד ‪ t‬ס״ד דלאו כללא הוא‬
‫דכייל אלא דוקא בההיא דציפתא חייש להא דלא‬
‫שדחינהו • לא ה״ל להזכיר פק חן כלל והכי ה׳׳ל למימר‬
‫מי דמי התם לא קבלתה בתורת קיחשין מעקרא הכא‬
‫דקבלתה בתורת קידושק מעיקרא א״א דלא ניחא לה‬
‫חשדינט • אמנם ) ‪ fa o i‬נמי דאי ס׳׳ד דכללא כייל לא‬
‫הוה ליה להזכיר תורת קידושק כלל • והכי ה״ל למימר‬
 ‫ת ם המשולש‬ ‫ייקא‬
‫האשה ימנידןרא בתורת קיחשק• כי פס״י שיטת הגו׳ס‬
‫נחאד עיקר כדבד הרמל׳ס וסיעתו כמטאר בדברי‬
‫הראשונים ז׳׳ל טוב טעמם ־ דכיק דשלח רבינא אנן לא‬
‫שמיע לן הא דר׳ה בדר׳׳י ודאי לית הלכתא כוותיה •‬
‫וקצת יש להוסיף עוד דהא ר׳׳ה ב ד די גופיה לרז‬
‫תיובחא קא מותיכ אלא קושיא הוא דמקשה ־ והלכה‬
‫רומזת היא דמשום קושיא לא ס ת דנן דינא אלא משום‬
‫תיובתא דוקא • ובפרט שגס להדי׳׳ף והרא״ש אינו אלא‬
‫חומרא בעלמא מדרבנן כדמשמט לישנא מזושו לה ־‬
‫וקי״ל בשל סופרים הלך אחר המקיל ־ ודאי ט״פ שורת‬
‫הדין העיקר כהרמב״ס דלא יזייש כלל לקושיא ד ד ה‬
‫בדדי ־ ורבים גדולי הראשונים ההולכים בשיטתו וכבר‬
‫כתב הריב״ש הביאו גם הב״י שהסכימו כל האחרונים‬
‫דהלכתא כרבא • ובתראי דידיה אינון קמאי דידן • אבל‬
‫הלילה לנו להרים ראש נגד הרי׳׳ף והרא״ש והטוש׳׳ס‬
‫שתפסו לחוש לקושיא דר״ה ב ד די ־ ובפרט שכן כתב‬
‫גם הבה״ג ושד גדולי הצרפתים הראשונים ־ אבל לשק‬
‫בה״ג הוא וגבי ציפתא כו׳ גבי ציפתא דאסא חיישינן‬
‫לקושיא דר׳׳ה בדדי • משמע דוקא בההיא דציפתא וכן‬
‫הרי״ף והרא׳׳ש לא כתבו דין זה אלא גבי ציפתא •‬
‫ומתקבלין דברי מהדמ״פ לומר הבו דלא לוסיף עלה ־‬
‫ואף הטור והרמ״א שנראה דעתם כמו שכתבתי לטיל‬
‫לחוש להא דלא שדתינהו ואף אס היא קבלה בסתם •‬
‫אם הוא נ ק בתורת קדושין מ״מ לאו בפירוש שמיט לן‬
‫אלא מכללא מדלא כתבו הא דהרמ״ה אלא בפקדק •‬
‫ומ״מ הרמ״א לא הגיה כלום על דברי הב״י בש״ע )סי'‬
‫ל׳ סעיף ו׳( שקבע דברי הרמ׳׳ה אקידושין דעלמא שלא‬
‫בתורת פקדון • וגס לשון הפור משמע דלא קאי רק‬
‫אעובדא דציפתא לחוד שהרי כתב אבל אם בא לידה‬
‫בתורת קדושין שאמר וכו׳ ולא כ׳ ע ו ן שאמר ־ ואולי‬
‫היכא דאיהו יהב בת״ק ואיהי קבלתה בשתיקה מספקא‬
‫להו להטור והרמ״א ־ ויש ליישב עוד דעת הכיור והרמ״א‬
‫בדרך אחר להשוותם לדעת הב׳׳י ־ ואכתי לא אתבריר‬
‫לן דעתם על בוריא ‪:‬‬
‫י ו ג ד ו ל אדונינו הב״י ורב כחו לסמוך על מה שקבע‬
‫בש״ע דיט של הרמ׳׳ה בכל קיחשין דטלמא •‬
‫אף שכתב בשם יש מי שאומר ידוע דרכו שדין שלא‬
‫נמצא בפירוש בפוסקים אחרים אף שלא נמצא חולק עליו‬
‫קבעו בשם יש מי שאומר ־ ולא מצינו שום חולק על‬
‫הרמ״ה ובתא״ו ריש נתיב כ״ב כ׳ להדיא שאם זרק לתוך‬
‫חיקה אס שתקה לא הוי מקודשת אפי׳ אם זרקתו)ואץ‬
‫כאן מקום להאדך בביאור דבדו שקשים להולמם לכאורה(‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ד ה נראם דהדא׳׳ש סלק אדינא דפרס״ה שהרי‬
‫בסוגיא דתנהו ט׳׳ג סלט כ׳ )בסי׳ י״ב(‬
‫ד ‪T‬ירי אפי׳ זרק לתוך חיקה וכתב שם וז׳׳ל אפי׳ זרקו‬
‫לתוך חיקה ושחקה מ איי שכבר גילתה דעתה שאינה‬
‫תצס להתקדש לו • ולדינא דהרמ״ה הא אף אס צא‬
‫גילחה דעתה מסתמא נמי אינה מקודשת• אבל אי דייקינן‬
‫טלי האי ני ח ק מסיפא איפכא שכתב ; « אבל בסלע‬
‫שלה‬
‫‪ w‬א ת ותשובות‬
‫ז א׳ בדיא שבא לידה בחורת פקדון אנל אס בא לידה‬
‫ב מ ר ת קידושין ו ס׳ ומדלא כ׳ אבל ^ א בתורת סקדון הד‬
‫ס׳׳ק מזה מסחיים מהרמ״פ דדוקא בכה״ג הוי מ״ק משוס‬
‫דשדיך • וא‪£‬י דרכו מה היה לו לבא לעניות דקדוקים‬
‫פסי הוה ליה להסתייע מגון! דינו של הרמ׳׳ה שהביא‬
‫הטור להלכה אן« דאזיל בשיגית אביו הרא״ש דחיישינן‬
‫לקושיא דר׳׳ה בדר׳י ואפ״ה כתב בדינו של הרמ׳׳ה דאפי׳‬
‫ס״ק ליכא • מוכרז לכאורה כדעת מהרמ״ס דבלא שדיך‬
‫לא חיישינן להא דלאשדתינהו אן« להרי׳׳ןז והדא׳ש • אבל‬
‫מ דייקת מדברי הטור איפכא איכא למידק מדלא הביא‬
‫דברי הרמ׳׳ה אלא גבי פקדון אע״ג דלהרמ׳׳ה גס שלא‬
‫בתורת פקדון לעולם לא הוי אפי' ספק קדושין • נראה‬
‫דעת הטור דבלא שדיך נמי חיישינן להא דלא שדתינהו‬
‫למאן דחייש לקושיא דר״ה בדר״י■ והרמ׳׳ה משום דאזיל‬
‫בשי׳ מ ך רבוואתא דלא חיישינן לקושיא דר״ה בדר״י‬
‫לעולם לא מייש להא דלא שדתינהו אף שלא בתורת‬
‫פקחן • אבל המור משום דאזיל בשי' דלזיישי' לקושיא‬
‫דר״ה בדר״י מש׳׳ה לא תפס דינו של הרמ׳׳ה אלא גבי‬
‫סקדק• דבסקדון גם ר״ה בדר״י מודה דלא מוכיזינן‬
‫מילתא מהא דלא שדתינהו • וכן הרמ׳׳א ג״כ לא הביא‬
‫דיט של הרמ׳׳ה אלא גבי סקדון)בסי' כ״ח( משמט ד ע מ‬
‫כדכתיבנא בדעת העור • ובזה סרה מעליו תלונת הלדמ‬
‫)בסי׳ מ״ב ס״ק ב׳( דבאמת ס״ל להרמ״א דרזיישינן להא‬
‫דלא שדתינהו • אם לא בתורת פקדון ומ״מ אף ^ כן‬
‫דעת הרמ׳׳א מ״מ לאו כללא כיילינן לומר דזולת פקדון‬
‫לעולם חיישינן להא דלא שדתינהו דהא הרמ״א קבע דינו‬
‫של מהרמ׳׳ס כש״ע )סי׳ כ״ח סוף סעיף ה׳( ולא כתב‬
‫הטעם משוס דבגזל נמי ממייבא אי מתבד כמו גבי‬
‫פקדון כטעם השני שכתב מהרמ״פ אלא כתב הטעם‬
‫משום דהוי שתיקה דלאחר מ״מ ולאו כלום הוא • ואנג״ג‬
‫דלא שדתינהו אפ״ה לאו כלום הוא • והיינו כדכתיבנא‬
‫ל טיל)גד ש אות ד׳( דהיכא דבשטת מ״מ לא היה תורת‬
‫קידושין כלל שגם הוא לא נתן בתורת קידושין • גסלר׳׳ה‬
‫בדר״י לא חיישיק להא דלא שדתינהו ד ד ה ב דדי גופי׳‬
‫ארור הכא דבת״ק יהביני׳ ניהלה־ ודוקא בטי׳ תורת‬
‫קידושין שיהא טכ״ס נרדנה דידיה בתורת קידושין ־ ויש‬
‫ליישב כן גם ד ב ד הטור שכ׳ אבל אס בא לידה בת״ק •‬
‫דהיכא דהוה נתינה ד ‪T‬יה בתורת קידושין ־ אף שקבלה‬
‫ד ד ה היה נסתם מ״מ הוי ס׳׳ק דחיישינן לקושיא דר׳׳ה‬
‫בדר״י אף בסס״ג הואיל דבתורת קדושין יהבינהו איהו‬
‫‪ p‬נראה דעה הטור והרמ״א ־ אבל הב׳יי לטעמי׳ כמיש‬
‫‪ '1003‬שהבאתי׳ לעיל דר״ה בדר׳׳י מודה אם לא קבלתה‬
‫מעיקיא לשס קחשין כססיא דציפתא‪ -‬מש״ה קבע דק‬
‫הרמי׳ה בסלי יןמ שק מג ל מ א)ג סי׳ ל׳ סעיף ו'‪(-‬אן< ש‪#6‬‬
‫בתורת עקדון • והב״ש אף שלא ראה חשו׳ הב׳׳י ה ס‪3‬ימה‬
‫דעתו‪ .‬מ קי׳ קרוב לדעת הב׳׳י דלא חיישיק להא דלא‬
‫שדתינהו אלא אס נתרצית תשלה להתקדש לו ‪:‬‬
‫י ו א ״ נ א נראה דיש לסמוך טל■ המקילים שלא למש‬
‫להא דלא שדתינהו אלא היבא דקכלה‬
 ‫ת ט ה מ עול ע‬ ‫עאלות ותשובות‬ ‫*‬
‫קבלתי' א״כ נראה היכא דלא עבדה מעשה דמוכחא כגון‬ ‫שלה מקודשת שזה הלש^ מורה שהיא חפיצה בקידושץ •‬
‫כזריקה הוי כמו שתיקה דלאחר מת"מ ואנלאי מהני‬ ‫משמע דאי לאו הוראת לשונה שהיא חסיצה בקידושץ‬
‫בכה״ג הא דשדיך * )ולשימה זו דהרמ״ה יודה בדשדיך •‬ ‫מסתמא לא היי» מקודשת אלא דהרא״ש אמת אמת ימים‬
‫ברווחא מפי איכא למימר דהרשב״א והריעב״א לא פליגי‬ ‫בץ ברישא ובין בסיפא • דבאמת איכא גילוי דעתה ברישא‬
‫אדנא דהרמ״ה אלא מילתא דפסיקא נקמו דאפי' בדשדיך‬ ‫שאינה רוצה ובסיפא איכא גילוי דעתה שהיא חפיצה ‪:‬‬
‫לא הוי קידושין כשתיקה ־ מש״ה נקעו דלאחר הזריקה‬ ‫היינו אומרים דדינא דהרמ׳׳ה תלוי בפלוגתא‬ ‫ואם‬
‫הוא ד^לר התקדשי לי( ‪:‬‬ ‫דרבא ור״ה בדר׳׳י )כמש׳׳ל ריש אות ג׳( וכ״כ‬
‫ח והואיל וכל פע שא דאוריי' עכין‪ ^ .‬י נ א כי' ד׳ שישה;‬ ‫מז״רו )ריש סי' מ״ב( הוי לשון הרא״ש מדוקדק בדקדוק‬
‫א( ד ב א מ ת קידושין דזדקה מקרי אחר מת“ מ‪ .‬אכל‬ ‫טפי דהא הרא״ש סבר דחיישי' לקושיא דר׳׳ה בדר״י והד‬
‫הרמ״ה ס״ל כקושיא דר״ה כדר״י וכשיעת‬ ‫ס״ק‪.‬ומש״ה כ' גבי תנהו ע׳׳ג סלע דברישא איכא גילוי דעתה‬
‫מהרמ״פ דר״ה כדר״י נמי לא מוכח דניחא לה מהא דלא‬ ‫שאינה רוצה משו׳׳ה אינה מקודשת כלל ובסיפא איכא גילוי‬
‫שדתינהו אלא בדשדך ‪ .‬אבל א״כ יהא יחידאי ע ד כל‬ ‫דעימ שהיא חפיצה בקידושץ מש״ה היא מקודשת גמורה‬
‫הפוסקים דהא הרמ״ה אתא לפרש בהכי משנתיט דתנן‬ ‫אבל אם זרק לתוך חיקה סתם כדינא דהרמ׳׳ה הוי ס׳ ק‬
‫זרק קרוב לה מקודשת דהיינו קידושין גמורים דאורייתא •‬ ‫משום דחיישי׳ להא דלא שדתינהו • אבל לדינא אין‬
‫ולא מציט לו חבר דהרמב״ם ודעמי' פסקי כרבא ולא‬ ‫דקדוקים כאלו מכריעים ומחוורתא דהרא״ש האמת נקט ‪:‬‬
‫חיישי כלל לקושיא דר״ה בדר״י • והרי״ף והרא״ש ודעמי׳‬ ‫] ! מ מ ו צ א דבר ישכיל המעיין לפשות ססיקא של הב״י)בשי׳ ל׳(‬
‫כ' דהוי ס״ר! ־ אבל למהוי קידושין ודאי ליכא למ״ד ‪:‬‬ ‫שנסתפק ‪ W‬להרמ״ה דשם היכא דאמרה תנהו על‬
‫‪D " V T l‬״ ‪ n‬ס״ל כהי״א שהביא הרשב״א והריב״ש‬ ‫השלע שתם וזרקו לתוך חיקה בשתיקה ע״ש • ולדידי פשיסא‬
‫מילתא • דהא לעיל כ' הב״י דדעת הרמ״ה נמי דכשאמרה תנהו על‬
‫דס״ל דהיכא דשדיך מהני גם שתיקה‬
‫הסלע שמס הוי כאלו אמרה אינה חפיצה בקידושין • וא"כ הוי לא‬
‫דלאחר מת״מ אבל א״כ ג״כ לית הלכתא טו תי' דראיית‬
‫אתרצאי להתקדש לו וזרק לתוך חיקה שתם ובכה״ג ביאר מפורש‬
‫ה״ר ודעמי' ברור כאחותו דלאחר מת״מ לא מהני הא‬ ‫דעת הרמייה בתור)סי' כ״ח( דלא הוי אפי' ספק קידושין ‪[ :‬‬
‫דשדיך מההיא דציפתא טפי' דלא גרע מדשדיך ועדיף מינה‬
‫ואפ׳׳ה לאו כלום הוא ‪:‬‬
‫נראה דהרשב״א והריטב״א חולקי' אדינא‬ ‫ולכאורה‬
‫דהרמ״ה מדכ' הרשב״א בחי' כסוגיין‬
‫ד א ח ד צ א י מעיקרא דהרמ״ה לאו היינו דשדיך‬ ‫דציפתא בד״ה והיכי דשדיך וו ט' תיפוק לי' משום ציפתא‬
‫שנתרצית להתקדש לו סתם • אלא‬ ‫גופי' וכדשמואל דלמא שוה פרועה במדי וכו' איכא‬
‫דעדיף מינה הייט שנתרצית בקידושין הללו שאמרה לו‬
‫למימר ו ט' לאו עובדא דציפתא שלח לי' ו ט' אלא משום‬
‫קדשני בחפץ זה שבידך • כעין עובדא דתשו' מיימוני‬
‫שתיקה דלאחד מ״מ ו עון דשדי זוזא בחיקה וא״ל לבסוף‬
‫המוכא דינו ריש סי' מ״ה • )ולשיעה זו ־ צ״ל כישוב דברי‬
‫התקדשי לי בהן ואשתיקה הר מקודשת וכ״כ הריטב׳׳א‬
‫הרשכ״א והריעכ״א כמו שכ׳ לעיל סוף אות ו׳ • דליכא‬
‫בשם אחרים * ומדנקעו שהקידושין אמר לאחר הזריקה‬
‫למימר דאינהו מילתא דפסיקא נקעו כמש״ל כהגה״ה •‬
‫לכאורה להדיא דלא כהרמ״ה דלהרמ״ה הא אפי' אמר‬
‫דנראה כרור דכרצוי' כזה אף אס אמר הקידושין לאחר‬
‫הקידושין בשעת הזריקה נמי לאו קידושין נינהו כלל ־‬
‫הזריקה נמי מקודשת כיון דאמרה לו מתחלה קדשני( ;‬
‫אכל יש ליישב ולומר דאינהו נמי מצו קאי בשי' הרמ״ה‬
‫י( ד ה ר מ ״ ה ס״ל לחלק כין שתיקה דלאחר מת"מ וכין‬ ‫דקידושין דכשעת זריקה לא מיקרי כשעת מת״מ * אבל‬
‫קידושין כזריקה • דאף דכלאחר מת״מ לא‬
‫מ״מ לא מיקרי ודאי קידושין דלאחר מת״מ ־ וכיון דכעיין‬
‫מהני הא דשדיך מ"מ כקידושין דזריקה משוס דכשעת‬
‫הוא בקידושין דלאחר מת״מ מש״ה נקעו גוונא דאחר‬
‫נתינה דידיה הוא מהני הא דשדיך למהוי סגי כאישתיקה‬
‫הזדקה אמר לה התקדשי לי ‪:‬‬
‫לחוד אף דלא שקלתי' ‪:‬‬
‫ו ד א ת א עלה הא דכ' הרמ״ה דהא דתנן זרק לה‬
‫ט ו ה ל י ק ר נראה כמו שכתכתי כאופן הג׳ דארצאי‬
‫קידושין קרוב לה מקודשת ה״מ היכא‬
‫מעיקרא היינו שנתרצית לקדושין הללו •‬
‫דארצאי מעיקרא לקידושי לי' ־ עפי עדיף הוי מצי לשנויי‬
‫דלישנא דארצאי משמע הרצאת דכרים • ותו ד כ »י ניחא‬
‫דמשנתינו מיי ד בדאמרה אין אלא דהרמ״ה דינא אתא‬
‫עפי הא דנקע הרמ״ה גוונא דארצאי מעיקרא ולא נ ק ע‬
‫לאשמועינן דבאתרצאי מעיקרא לא בעינן שקלתי' אלא‬
‫כדאמרה אין • ואי נימא דארצאי היינו דאמרה לי' קדשני‬
‫בדאשתיקה לחוד ע ו ן בזריקה נמי מקודשת ;‬
‫ניחא דנקע שם כסוגי' )גיעץ ד' ע״ח ע״א( זרוק לי‬
‫מוכי • )ומה שיש לעיין כסוגיא דהמם אין כאן מקומו( ;‬ ‫זכיתי למיקם אדעתי' דרביט הרמ״ה אמאי מקודשת‬ ‫ולא‬
‫משמע נמי מפי סיום דברי הרמ״ה שסיים אבל‬ ‫והכי‬ ‫דהא הא דארצאי היינו לכאורה דשדיך כדכ' רש״י‬
‫סתמא אפי' ס״ל־ן לא הוי * ולישנא דסתמא משמע‬ ‫בד״ה בדשדיך • והסכמת הפוסקים הוא דלאחר מת״מ לא‬
‫לאפוקי משדברה עמו כשעסוקי' בענין הקימשין ־ ושדיך‬ ‫מהני הא דשדיך • וכיון דאשתיקה בלא שקלתי' לא מי קד‬
‫דהש״ס לא כעי' שדכרה עמו כשעת עסק הקידושין ומגי‬ ‫שעת מת״מ כ ד ל הרמ״ה גופי' וכ״כ רש״י והרמב״ם‬
‫כשנתרצית מעולם להתקדש לו • כמטאר כרמב“ ם) פ״ג‬ ‫והעוש״ע כמש״ל )אות ב'( דמתן מעות הייט קכלת‬
‫מה״א דין ח'( ומ*מ אינני כדאי להעמיד טל דעיד‬ ‫המשת משום דבעי' מוכחא מילתא דלשם קידושין‬
‫כאיסור‬
 ‫ג‬ ‫תטהמעולי®‬ ‫סיקא‬
‫מקודשת אלא גמר מניט ה׳ ו׳ עד ח׳ ואפ״ה מקרי בשעיז‬
‫מ״מ הואיל וקבלה אחר שאמר הקיחשין • הרי מציט תניא‬
‫דמסייען אס נ ק הראשונים בסתם • ונראה ברור דה“ ה‬
‫אס נ ק הראשונים בתורת פקדון • דבחד טעמא שייכץ •‬
‫אמנם הייט דוקא היכא דעבדה מעשה לקבל השאר אמר‬
‫שא״ל הקידושין • אבל היכא דלא עבדה כלום טון‬
‫שנתן לה ה׳ דנרץ בתורת »ןדק וזרק לתוך חיקה עוד‬
‫ה׳ דנרין וא׳׳ל התקדשי לי בעשרה דנרין הללו • נראה‬
‫ברור דבכה׳׳ג לא מקרי שעת מ״מ הואיל ודעתו לקדשה‬
‫בכל העשרה דנרין וה׳ הראשונים הכלה לאחר מ״מ ואפי׳‬
‫אם נתן ה' הראשונים בסתם • הדעת טתנת דלא מקרי‬
‫שעת מ״מ דבעי׳ דוקא מ ק כל הכלעות • דדוקא היכא‬
‫דאיהי עבדה מעשה לקבל ה׳ האחרונים כעין עובדא‬
‫דהב״י • בכה״ג הוא דהוי כשעת מתן • ולא משום דמקצת‬
‫מתן הוא ככולו אלא מטעם דמוכחא מילתא דלשם קידושין‬
‫קבלה ונתרצית שיהא כל העשרה לשם קידושין דמה לי‬
‫אם קבלה כל הי׳ או מקצתם דהא גס בקבלתה מקצת‬
‫האחרונים איכא הוכחה דנתרצית • אבל אם אחרונים‬
‫היו בזריקה דלא עבדה מעשה שתיקתה לאו כלום היא •‬
‫ואפי׳ אי נימא דבשדיך מחרליר הרמ׳׳ה דלא בעי' שקלתה‬
‫הואיל ושעת נתינה דידי׳ היא מ״מ היכא דלא עבדה‬
‫מעשה נראה דבעי׳ דוקא מתן כל המעות ‪:‬‬
‫יא ך א □ נתן לה ח ק ארוך טון סכין בתורת פקדון‬
‫וקבלה ואחזה בקימ‪ 1‬וידו אוחזת בעד הלהב‬
‫וא׳׳ל התקדשי לי בו ומשך ידו מהסכין והיא אוחזת בקתא‬
‫כבראשונה • לכאורה איכא לאיסתפוקי ולומר דכיון דלא‬
‫נגמר ענין הפקדון ולא נתחייבה בשמירתו עד שמשך ידו‬
‫איכא למימר לכאורה דהוי כשעת מתן • וא״כ אי נימא‬
‫דבשדיך מחמיר הרמ״ה בשעת מתן דלא בעי׳ מעשה‬
‫הוכחה • א'כ לכאורה מקודשת בכה׳׳ג • אבל זה אינו •‬
‫דאי נימא כן בדעת הרמ״ה הייט משום שומת חכמים‬
‫דעתה דבשדיך מתרצית בקידושין אס שתקה • ובכה״ג‬
‫ודאי אדעתא דפקדון קבלתה ואיתתא לא גמירא דינא אס‬
‫נתחייבה בשמירתו אם לא‪ .‬וגם הוא גם היא לא עכו כלום‬
‫אח״כ מהיכא תיתי נימא דנתרצית להקידושין בעניותי‬
‫אפס מקום לומר כן שומת דעתה • אך דכ׳ הטסקי׳ שאין‬
‫הולכים בקידושין אחר אומדנא וקבע כן הרמ״א )בריש‬
‫סי' מ״ב( אין למדין מן הכללות • דעובדא דתשו׳ מיימוני‬
‫הוי ש ^ ‪ £‬ה אמרה בפי׳ קדשני והוא אמר כן אעשה‬
‫ור‪,‬ידש אותה • ע״ז כ' שם דאך שנעשה דרך שחור‪ ,‬וחוכא‬
‫ואטלולא דברים שבלב אינם דברים • ואע״ג דבאומדנא‬
‫דמוכח אשכחן בכמה דוכתי דאזלינן בתר הכוונה‪.‬בר‪,‬ידושין‬
‫לא אמרי' הכי דאתתא בכל דהו ניחא לה • והיינו נמי‬
‫משום חומרא דר‪,‬ידושין • אבל דוקא בכה״ג שייך לומר‬
‫דברים שבלב אינם דברים • משום דדברים שבלב הוא‬
‫ע ד דברים שבפה • משא״כ בנ״ד דכל חשש האיסור הוא‬
‫דברים שבלב כמו שכתבתי לעיל ^ ת ב׳ שעפ״י דנ א דגמ׳‬
‫וגדולי הראשונים ז׳׳ל בעי' בסתם קידושין דוקא מנבדה‬
‫מעשה דמוכחא שנ ‪x‬ציה • זולת במקומות המטארים‬
‫מ ״ ס דהוי קידושין אע״ג דלא עבדה מעשה דמוכחא‬
‫ואמרינן‬
‫שאלות ו תגובו ת‬
‫כאיסור חמור כזה אס לא יסכימו אחי רבותי וחכירי‬
‫להחליט ק דעה הרמ״ה • דבאמת גם אופן הד' יש לו‬
‫מקום • וקצה יש להביא ראי' לזה מהא דמסקינן בעובדא‬
‫דוורשכי דבשדיך מקודשח • והא החס אע״ג דשקלה כדלא‬
‫שקלה דמי • דכיון דיטלה למימר דידי שקלי לא מוכחא‬
‫מילחא כלל מהא דשקלה‪ .‬ואפש אמרינן דבדשדך מקודשח‬
‫דשמו חכמים דעחה דבדשדיך הוי שחקוימ אדעחא‬
‫דקידושין • ובציפחא דמעיקרא אדעחא דקידושין קבלחה‬
‫הוי ודאי כדשדיך ועדין{ מ ע ה• ואפ״ה שחיקחה ל‪^ 5‬‬
‫כלום היא • והייגו משוס דשאני לן בין אחר מחן כעובדא‬
‫דציפחא ובין שעח מחן כעובדא דוורככי • דלאחר מ ק‬
‫כללא הוא דכל שחיקוחא לאו כלום הוא אפי׳ בדשדיך •‬
‫ובשעת מחן דוקא בדלא שדיך שחיקה לאו כלום הוא בדלא‬
‫שקלחה • אבל בדשדיך כחיקתה אדעחא דקידושין היא‬
‫אפי׳ בדלא שקלה • אבל אינה ראי׳ מכרעת • דכיון דהא‬
‫דבעובדא דוורשכי מהני הא דשדיך היינו משוס שומת‬
‫דעת חכמים • אין לט לדמות מילתא למילתא עפ״י‬
‫דעתינו אחר חתימת התלמוד דרבינא ור״א שוך הוראה‬
‫ואך דלא אחבריר לן דעת הרמ״ה על בוריו ולהחמיר‬
‫בדשדיך הוא חי׳ גדול אם הוא בסתם שדיך לא שנתרצית‬
‫לקידושין הללו • לדינא אינני מכריע להקל • ובדלא שדיך‬
‫בהא שליקנח ונחחינא דקם דינא כהרמ״ה דבעינן דור^‬
‫שקלחינהו דלהוי מוכחא מילחא דנחרציח להקידושין ‪:‬‬
‫י ו ט ד י י ל יש לנו מקום ספק הא דמ^גינן בין שעת‬
‫מ״מ לאחר מ״מ אי בעי׳ דוקא מחן כל‬
‫המעות או סגי במתן מקצת מעות אך שהמקצח הוא‬
‫לאחר מתן • ונראה דבעבדה מעשה דמוכח לא בעי׳ מתן‬
‫כל המעות אלא במתן מקצת שגי כגון שאמר לה כנסי‬
‫עשרה דנרין אלו בפקדון וה־׳ מונה ונותן לתוך ידה •‬
‫ואחר שמנה מקצתן א׳יל התקדשי לי בעשרה דנרין הללו‬
‫ונמר מניינו לתוך ידה עד עשרה והיא שתקה• ואך‬
‫דלכאורה הי׳ מקום להסתפק ולומר דכיון שא״ל התקדשי‬
‫בעשרה דנרין וקצת מהן ה‪-‬ו לאחר מתן הוי שתיקה דלאחר‬
‫מתן • אבל זיל בתר עעמא דהא עעמא דשקלתה הוא‬
‫משוס דמוכחא מילתא נראה ברור דבמקצת נמי מיקרי‬
‫שקלתה דכיון שקבלה השאר אחר שא׳׳ל התקדשי לי מוכחא‬
‫מילתא שנתרצית להקידושין ובהא אפי׳ רבא מודה דע״כ‬
‫לא ס״ל לרבא אלא דלא איכפת לה למשדא • ^‪:‬ל לקבל‬
‫השאר ודאי איכפת לה שלא לקבל אי איתא דלא ניחא לה •‬
‫ומכ״ש אס נתן הראשונים בסתם שלא בתורת פקדון ;‬
‫וכת שו' ב״י שהבאתי לעיל עובדא הוי שהעיד עד א'‬
‫שגמר מנין כל השמנה חתיכות שנתן לידה ואח״כ אמר‬
‫תהא לי מקודשת • והשני העיד ש^זר מנין ד׳ אמר תהא‬
‫לי מקודשת בזה ואח״כ גמר מנייט ה׳ ו׳ עד ח׳ • וכתב‬
‫שם הב׳׳י שיש לבטל הקידושין מפעם שעד א' העיד‬
‫שאחר שגמר למטת כל השמנה א׳׳ל תהא לי מקודשת‬
‫ושחקה ו הי שתיקה דלאחר מ״מ‪ .‬משמע מדבריו שלדבד‬
‫מגד השני שקצת מהחתיטת נתן לה אחר שאמר לה‬
‫הסקדשי לי הוי בשעת מ״מ אנג״ג שדנגתו‪ ,‬הי' שתתקדש‬
‫מ ל השמונה מדלא התחיל למטת מחדש אחר שאמר תהא‬
 ‫חוטהמשולע‬
‫לזה הוא בתוס׳ כתוטת )ד׳ כ״ג בד״ה תרוויי׳( וגם לפי‬
‫הטעם שכ׳ הר״ן שם בכתוטת דהאישור לכתחלה הוא‬
‫משוס דעבידי דמעו מאן יימר דבעובדא דנ״ד לא עבידי‬
‫דמעו • אמנם לפי חזרת העד השני אי הוי חזרה ולא‬
‫נשאר אלא עד א׳ ודאי אין חשש בעדותו • אבל לא ידעתי‬
‫אס יוכל לחזור ולהגיד ע ד עדותו הראשונה ואף שבעדותו‬
‫הראשונה לא הגיד עדותו בפירוש רק אמר אף אני כמוהו‪.‬‬
‫מ״מ יזלמוד ערוך הוא )סנהדרין ד׳ ס׳( דמדאורייתא‬
‫ע ח תו עדות ואף באומר תחילה איני יודע רט הפוסקים‬
‫דלא מצי למימר נזכרתי • ואיך נקיל בזה באיסור ערוה‪.‬‬
‫רק אס י ק אמתלא ע ד דבריו הראשונים בעעס הנראה‬
‫לב״ד שיתקבלו דבריו ודאי חזרתו חזרה הואיל ובתחלה‬
‫לא אמר שיודע ודאי שלא השליכה תיכף מידה כמבואר‬
‫בח״מ )סי׳ כ״ע( • והרצאת דברים הרבה שיש לי‬
‫בזה אכמ׳׳ל ‪:‬‬
‫מכ״ת דכיון דלענין קידושין תכ״ד לאו כדיטר‬
‫דמי • מה לי אס השליכה תיכף או אח"כ‬
‫יפה הקשה • ונראה שמחמת קושי׳ זו הביא ר׳ ירוחם‬
‫)בריש נתיב כ״ב( בשם י״מ דדוקא שזרקו לה בחיקה‬
‫וט׳ • ואין רצוני להאריך בישוב קושיא זו ובישוב דברי‬
‫רבינו ירוחם בזה • כי לדינא אין להקל ע ד הרשב״ם ב״ב‬
‫)ריש ד׳ ק׳׳ל( ותשוב׳ מיימו׳ הנ״ל שכ׳ להדיא שרק מחומרא‬
‫דרבנן אמרינן דלאו כדטר דמי ‪:‬‬
‫יד ו מ ״ ^ ט מכ״ת דאפי׳ אס היו עדים אחרים מעידים‬
‫שלא השליכה מידה תיכף אכתי הוי כל כת‬
‫מעידים על חצי דבר • הנה בתשו׳ מוהר״ס רוענבורג‬
‫הקטן)סי׳ י״ט( כ' לפי העדות שלא בחנו דבריהם אם‬
‫נתרצית תחילה להתקדש לו צריך לברד אס יש עדים‬
‫ששדך ונתרצית להתקדש לו תחילה • אע״ג דבעידנא‬
‫דיהיב לה לא שמעו מפיו לשון קידושין אז ודחי צריכה‬
‫גגי עכ״ל ‪:‬‬
‫]ויתשו׳ מהר״ם ב״ב סי׳ תקי״ס חסר שם שיסה זו דצריך לברר‬
‫כו׳ כמו בהט׳ מיי' )סי׳ ד׳( וכן במרדכי שלהי פ׳‬
‫האיש מקדש • אבל בהגהה מרדכי ס״ס תקמ״ח כהב שם הך‬
‫דצריך לברר וכו׳ ולא יוהר היינו שהגהתו הוא להשליס החסרון‬
‫בבס׳ האיש מקדש[ ‪:‬‬
‫בסוגיא דב״ב)ד׳ נ״ו ב׳( בענינא דדבר ולא‬ ‫ואכמ׳ל‬
‫חצי דבר כי מחוורתא משום חומרח דח״א‬
‫הוא דמחמיר לאצערופי עדי דמעיקרח עם עדי נתינת‬
‫הקידושק • ונ״ד חמיר עפי • אף אי נימא דמוכחי מלתא‬
‫מהא דלא שדתינהו ש״מ דנתרצית • ומכ״ש אי נימא דשמו‬
‫חכמים דעתה דנתרצית אי לא שדתינהו הרי דבר שלם‬
‫העידו כל זמן שאין עדים מעידים דשדתינהו ‪:‬‬
‫טי ו ל ד י נ א יפה כיון מכ״ת • שזהו דינא של הרמ״ה‬
‫דלא עבדא מעשה דמוכחא שנתרצית לשם‬
‫קידושין וכבר כתבנו לעיל באות ה׳ דקס דינא כהרמ״ה •‬
‫ואף דבנ״ד היתה משודכתו • ובדשדיך יש מקום לומר‬
‫דמחמיר הרמ״ה כמטאד לעיל באות ז׳ • כבר חוותי דעי‬
‫באות ט׳ דכעין נ״ד גם הרמ״ה יודה • וחין כאן אפי׳‬
‫ספק קידושין • ועוד נראה דמשדיך דהש״ס ליכא לאתויי‬
‫ראיה‬
‫סיקא‬ ‫שאלות ות שומת‬ ‫‪6‬‬
‫ואמרי' שמו חכמים ד מי מ • וכבר כ׳ לעיל שאחר חתימת‬
‫התלמוד אבדה דעת חכמים ואין לט לדמות מילתא למילתא‬
‫לשום דעתה • אבל הואיל ונפק מפומי׳ דהרמ׳׳ה ובאיסור‬
‫חמור כזה אין לנו להקל נגדו ־ ומ״מ ה״מ היכא דאיכא‬
‫לדמויי • אבל היכא דחזינן דלא דמי למה לנו להחמיר •‬
‫ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ‪.‬‬
‫ואפי׳ אס נ ק לה הסכין בסתם • בעניותי לא בריר לי‬
‫היכי נדייני' • דאם הי׳ טתן לה הסכין במתנה אזי קודם‬
‫שמשך ידו הי׳ נקנה לה רק מה שבידה כמבואר ב״מ )דן!‬
‫ז׳( האי סודרא ו ט׳ )ואס הי׳ נותן לה דרך קנין הי׳‬
‫כמה חלוקי דיני׳ בזה ואכמ׳׳ל( מאחר שמשך ידו הי׳‬
‫נקנה לה כולה • ונ״ד אי נדמי׳ להא הוי קצת מ״מ קודם‬
‫שאמר התקדשי לי אבל הוחיל ולא נתן לה בתורת קנין‬
‫איכא למימר דבמשיכת ידו נתן לה טלו והוי כקידושין‬
‫בזריקה • ואיפכא נמי איכא למימר דאכתי ל״ד לזריקה‬
‫דבזריקה היא יודעת שטתן לה בתורת קידושין• אבל‬
‫בנ״ד דכיון שהיא מחזקת בו כבתחלה אדעתה הראשונה‬
‫היא מחזקת בו שלא לשם קידושין ומשיכת ידו לאו כלום‬
‫הוא לדעתה ולא יהיב לה מידי בשעת הקידושין לדעתה‬
‫ואנן שומת דעתה בעי׳ שנתרצית להקידושין ‪:‬‬
‫יב ו ^ ת ה באתי לישא וליתן בדברי מכ״ת על שדר‬
‫דבריו אשר כ׳ שהקידושין בעלים מחמת‬
‫שגם לפי עדות העד השני בתחלה שגס הוא מסופק אס‬
‫זרקה תיכן! מידה או אח״כ • מבואר בתשו' מיימו׳ )סי׳‬
‫א׳( דהיכא דשני העדים מסופקים הוי כאלו קידש בלא‬
‫מדים• זולת אשר ראיית התשו' מיימו׳ נפלאו ממני זה‬
‫שנים רטת ע״ש שמביא מהא דמוקי השי׳ס בהכחשת כת‬
‫א׳ זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה ולא מוקי כגון‬
‫דשני העדים מסופקים ש״מ דבכה״ג אין חשש כלל • וכן‬
‫סובבים הולכים כל דבריו בתשו׳ הנ״ל • והוא פלא דבש״ס‬
‫לא הוזכר הכחשת העדים אלא גבי שני כיתי עדים אחת‬
‫אומרת ק׳׳ל ו^זת אומרת ק׳׳ל דבב׳ כיתי עדים א״א לפרש‬
‫קידושין בספק ששנינו במשנתינו אלא בכה״ג ־ אבל גבי‬
‫כת א׳ לא הוזכר כלל הכחשה אלא סתמא קאמר מתני׳‬
‫בכת א׳ דה׳׳ל ספיקא דרבנן ומתוקם שפיר גם בששני‬
‫העדים מסופקים • רק רש״י כ׳ פס דמיירי בהכחשה‬
‫ואיכא למימר דה׳׳ה נמי בששניהם מסופקים וחדא מיניי'‬
‫נקט למהוי דומיא דב׳ כיתות ודומי׳ דאוקימתא דש״ס‬
‫כתובות )ריש ד׳ כ״ג( ואכמ״ל • אבל בש״ס ודאי נוכל‬
‫לומר דקידושי ספק בכת א׳ היינו נמי אס שניהם מסופקי׳‬
‫)ואין רצוני להאריך בישוב דברי התשו׳ מיימו' כי אינו‬
‫נוגע לדינא( כי ידעתי ידעתי שאינני כדאי לחלוק על‬
‫רבן של ישראל מהר׳׳ס ז׳׳ל • רק על ראייתו לומר שאינה‬
‫מכרעת לדינו דק אמת • ומ״מ ה ט דלא לוסין! עלי׳‬
‫דהיינו דוקא בדינא דידי׳ שהעדים מסופקים אם נעשה‬
‫שוס מעשה כלל לאפוקי מחזקתה שאם הי׳ קרוב לו הוי‬
‫כאלו זרק קידושין בסוף העולם ולא אתעביד בה מעשה‬
‫כלל אבל בנ״ד שנעשה בה מעשה קידושין אתרע חזקתה •‬
‫לפי דעת הרבה מגדולי הראשונים עיין חי׳ הרשב״א ר״פ‬
‫האשה בתרא וחי׳ הרימב״א קידושין)ד׳ ע״ע פ׳( • וקרוב‬
‫ד‬ ‫תטדם שול ש‬ ‫ייקא‬
‫ג ר ס י ׳ בפ' אעפ״י)ד‪/‬ס׳׳ג ע״ב(ה״ד שרדת אמר אמימר‬
‫דאמרה בעינא לי' ומצערינא לי' אבל אמרה מאיס‬
‫עלילאכפינןלהוט' כלתי' דר״זאימרדהט׳ הפסיד' בלאותי'‬
‫קיימקט'א״דלאהפסידהבלאותי' ט' השתא דלא איתמר‬
‫לא הכי ולא הכי תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא‬
‫יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיכיא ‪:‬‬
‫רבו השיטות בסוגיא זו וארבע שיטות כבר‬ ‫והנה‬
‫הביא הב״ש וכללם בקצרה )בסי' ע״ז ס׳׳ק ח'(‬
‫עוד שיטה חמישית הביא בס״ק י״א בשם הרלב״ח ע״ש ‪.‬‬
‫עוד שיעה ששית הביא המרדכי בשם יש מן הגאונים‬
‫וכן פי' ר״ח דבמאיס עלי לא הפסידה כלום וכופין אותו‬
‫להוציא אחר יב״ח ע״ש ‪ .‬שד שיעה שביעית היא דעת‬
‫הר״ן לדברי האומרים דהפס־דה נ שבתה בטענת מאיס‬
‫עלי )והוא דעת הרמב״ן והרשב״א( ובזה תולק עליהם‬
‫שכ' לשיטתם נראה דהפסידה כשבתה לאלתר ולא מהני‬
‫לה חזרה אך תוך יב״ח ולא משהינן לה אלא שמא יתפייסו‬
‫ויכתוב לה כתובה מחדש ‪ ,‬עוד שיטה שמינית כתבו‬
‫השס׳ בד״ה ואינהו כמאן סברוה ע״ש שכ' דמסקנא‬
‫דמשהינן לה קאי אמורדת ולא אאומרת מאיס עלי דבמאיס‬
‫עלי כיון ששניהם חפצים בגירושין למה נשהה אותה‬
‫)ובמהת מרדכי הביא בשם ס׳ הישר לר״ת כדעת ה ש ס'‬
‫הנ׳׳ל והוא נגד כל הטסקיס שהביאו בשמו דמשהינן לה‬
‫קאי אמאיס עלי ונראה דגם ר״ת הי' דן בזה כדינא‬
‫דמתיבתא וצ״ע( ‪ .‬עוד שיפה תשיעית כ׳ הגהת מיימוני‬
‫ומרדכי בשם ר״ת דמשהינן לה לא קאי אלא אמאיס עלי‬
‫ולא אמורדת)ואך שלכאורה היא כשיטת הרמב״ן והרשב״א‬
‫אבל לפי״מ שאכתוב לקמן יהא נ״מ ביניהם לדינא במאים‬
‫עלי אס מת אחר יב״ח או רוצה להתפייס( ולולא שיראתי‬
‫להכניס ראשי בין הרי ישראל הייתי ^מר שיעה חדשה‬
‫דבאמת נראה פשטא דסוגיא כדעת הר״ן ודעימי' דבמאיס‬
‫עלי לא הפסידה כלום ואינה בכלל מורדת כלל וכלתי'‬
‫דר״ז אימרדה לצערי' כמ״ש הר״ן ‪ .‬אמנם מסקנא‬
‫דמשהינן לה יב״ח נראה דקאי אמורדת דוקא ולא ידעתי‬
‫מי ה ק י ^ להר״ן ומנין לו לומר דבמסקנא דמשהינן קאי‬
‫גם אמאיס עלי כיון דכלתי׳ דר״ז איירי במודדת לשיטתו‬
‫ועלי' מסקינן ומשהינן לה יב״ח וכן הוא לכל השיטות‬
‫להרמב׳ש קאי דוקא כשבדא דכלתי' דר״ז דסמיך לי'‬
‫ולהרמב׳ש מורדת היתה לצערי' ולהרמב״ן ולהרשב״א‬
‫אמאיס עלי דוקא ולהרא״ש קאי ג״כ אמאיס עלי כעין‬
‫שבדא דכלתי' דר״ז לשיטש רק דבמכ״ש נשמע הכי גס‬
‫אמורדת וניחא דקבשה בגמ' בתר עובדא דכלתי' דר׳א‬
‫אבל לשיטת הר״ן לא ידעתי מנין לנו לומר דבמאיס עלי‬
‫משהינן)וכן קשה גם אשיטת המרדכי בשם הגאונים ור״ח‬
‫שהבאתי לעיל דבמאיס עלי לא הפסידה כלום וא״כ ע״כ‬
‫שבדא דכלתי' דר״ז מיירי במורדת דאמרה בעינא לי' ט'‬
‫ואפי' הכי מסיק במרדכי דמשהינן במאים עלי ‪ .‬ולשיטת‬
‫ה ש ס' ד״ה ואינהו אין הכרע במאי מיירי עובדא דכלתי'‬
‫דר״ז ולפי מ ט לשונם משמע ג״כ דמיירי במורדת דאמרה‬
‫בעינא לי' ט' ק' ג'כ קושיא הג״ל ‪ .‬איל קושייתם הביאם‬
‫לפרש כן דבמאיס עלי כיון ששניהם חפצים כנ׳׳ל( וגם‬
‫לא‬
‫עאלות ותשובות‬
‫ראי׳ לשדץ דידן • דבימי הש״ס הוו נהיגי לארס ולקדש‬
‫רק לפני ע ד ם‪ .‬והחתוכה הי' לאחר יב׳׳ח שנותנין לבתולה ‪.‬‬
‫שפיר שייך למימר דאן‪ £‬דיטלה למימר ד די שקלי‬
‫ולא לשם קידושין • מ״מ היכא דשדיך שמו חכמים דעתה‬
‫דלשס קידושין קבלה • משום דבדעתה הראשונה עומדת‬
‫שנמיצית לו לקידושק* אבל לפי מנהגיט לא נתרצית‬
‫מעולם אלא להיות חתונה אתו לא להתקדש גרידא בלא‬
‫נשואי חתונה כנהוג • ולא שייך לומר שבדעתה הראשונה‬
‫עומדת * ובפרס דלפי הנהוג לקדש תחת החופה דוקא‬
‫ודאי‪ .‬כסיפא לה מילתא סובא להתקדש גרידא שהוא מעשה‬
‫רקים ופוחזים • ברווחא איכא למימר דדרך בזיון לא‬
‫נתרצית וכעין זה אשכחן בש״ש )קידושין ד' מ׳׳ה( לענין‬
‫רצוי האב על קידושי בתו הקטנה דכי קדיש בשוקא אפי'‬
‫למ״ד חוששין שמא נתרצה האב ה״מ ד ^ כבוד אבל דרך‬
‫בזיק לא • וכבר כתבתי לעיל דאך דאין הולכין בקידושין‬
‫אחר אומדנא • אבל היכא דכל עיקר חשש קידושין הוא‬
‫משום שומת דעת שסיר איכא למימר דבכה״ג ליכא שומת‬
‫דעת כללנחומרא ‪:‬‬
‫ן ^ ן דהא שקלא וגידיא דידן • רק אי נימא דארצאי‬
‫מעיקרא שכ' הרמ״ה הוא דשדיך סתם וכפי דרך‬
‫הד׳ שכתבתי בדעת הרמ״ה • וכבר כתבתי שהעיקר נראה‬
‫בדעת הרמ״ה דבסתם שדיך לא מחמיר הרמ׳׳ה • ואך‬
‫שלא מלאני לבי להחליט כן מחמת חומר האיסור • אבל‬
‫בנ״ד לדעתי אין להחמיר וכדכתיבנא ־ וגם משוס קלא‬
‫אין כאן חשש דטדאי נפק הקלא שקידשה ברמאות שלא‬
‫כדרך המקדשים ומימר אמרי עיינו רבנן בקידושין ולית‬
‫בהו מששא • וכ׳׳ה באמת לפענ״ד • אם יסכים עמי‬
‫מכ״ת אחר העיון היטב בדברי עכ״פ שד א' מגדולי‬
‫המורים ־ וה׳ אלקים אמת ינחנו בדרך אמת בתורה‬
‫דכתיב בה אמת ושלום על דייני ישראל כנפשם ונפש החיים‬
‫באס״ו מוהררייץ זללה״ה מוולאזין ־ א׳׳ח הפסח תקע״ז ‪:‬‬
‫סיק ב‬
‫השונה זו מצאתי נין כתט אא״ז הגאון זצ״ל ‪.‬‬
‫ואם כי «וו איגו חתום עלי׳ ‪ .‬אך מריהשא דלישגא‬
‫נראה א « תשונתו היא לכן המי מדפיס אותה‬
‫נין תשונותיו ‪:‬‬
‫ש א ל ה אשה אחת מרדה על בעלה ולא חנתה‬
‫לדור עבו כדרך כל הארץ סחמת ריח הפה‬
‫שד‪.‬י' לו וכין כך בת כעלד‪ .‬ותוכעת האשד‪ p .‬היורשים‬
‫את כתוכתד‪ .‬וכל מד‪ .‬שועניסד‪ .‬לכעלד‪: .‬‬
‫ת ש ו ב ה מ ה מתוך לשון השאלה לא נתברר לי היטב‬
‫גופא דעובדא בכל פרמי' ע״כ מוכרח אני‬
‫להארץ קצת ולבאר בקצרה הדעות והשיטות אשר בסוגיא‬
‫זו ואחי׳כ אבוא לענין השאלה ‪ .‬וזה החלי בעזרת החונן‬
‫לאדם דמח ואליאלהים אמת ינחני בדרך האמת ‪.‬‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫פיק ב‬
‫אדינא דגמ' ומה שכחוב ומיט אם חפסה ט' קאי‬
‫אמלצערינא לי' וס״ל מחהי' כשיטח הרמב״ס דכלחי׳‬
‫דר״ז מיירי במורדה ועלה מסקינן דאי הי מ ה לא מפקינן‬
‫ט' ואפילו הכי סיים וכיון שאבי' מוחזק מן הנדוניא‬
‫ו ט' הרי להדיא דס״ל דבמעוח הנ ק מהני ג״כ חפיסה‬
‫לדינא מ מ' )ואף שבנ״ד לא נ״מ מידי לדינא מזה מפל‬
‫מקוס כימחי זאח בכדי ל ה ק חשו' מהר״מ שבמרד׳‬
‫אח״ז חיכף כמש״ל דמהר״ם נמי ס״ל הכי( ‪:‬‬
‫נראה לפענ״ד פשוט דעפ״י דינא דגמ' טדאי טי ך‬ ‫גם‬
‫טענח מאיס עלי אף אס אינה יכולה לברר האמחלא‬
‫לפני ג״א שהתוס' פ' אעפ״י )ד׳ ס״ג ע״ב ד״ה אבל(‬
‫כ ח ט וז״ל ומיהו יש לדחוה דלא מצי למימר מאיס עלי‬
‫אלא ט כ א שיש רגלים לדבר )הובא דבריהם גם בהגהח‬
‫מיימוני פי״ד ובהגהה מרדכי ד' ק״מ ריש ע״ב( נראה‬
‫פשוט דלא כ ח ט כן אלא בדרך דחי' ואף גם זאה דוקא‬
‫למ״ד דטפין אוהו ‪ .‬וכן פ' הב״ח וכן מוכח מדברי ההוס'‬
‫בד״ה הנ״ל שכחט אח״ז וז״ל וזה נמי אין להקטח במחני'‬
‫לר' יוסי אמאי טחחין לה מירושה שנפלה לה חטען מאיס‬
‫עלי ו ט' ואס״ד דלא מצי למיעען מאיס עלי אלא היכא‬
‫דאיכא רגלים לדבר לא הי' שייך קושייחם כלל וכ״כ‬
‫החוש' אח״ז להקשוח מסוגיא דנדרים דהיכא דלא מירכס‬
‫שריא והקשו אמאי ההא נאמנח במיגו דאי בעי אמרה‬
‫מאיס עלי ואס״ד דבעינן רגלים לדבר בטענה מאיס עלי‬
‫ליכא מיגו כלל א״ו פשוט דההוס' כהבו כן ד ^ דחי'‬
‫ושלא כד״ח השיג הר״מ על הב״ח מדברי התום' הנ״ל‬
‫בהשגוחיואוח ד' ע״ש)ועמש״ל לפי דברי הגמר״ד( וכן כחב‬
‫הרשב״א בחשו' סי׳ חקע״ב וז״ל ואם נפשיכם לומר שאינה‬
‫יטלה לומר מאיס עלי אלא במה שאפשר שיש לו דבר‬
‫שטא מאיס ו ט׳ אינה זה שאין החן והמיאוס חלויים‬
‫ברצון הלב ו ט׳ וכ״כ• הר״ן ב ח ט' סי׳ ג' וז״ל שאליס‬
‫אשה מרדה על בעלה ומנעחו מהשמיש המטה בלא שום‬
‫טענה בשלם אלא שאומרה מאים עלי ו ט׳ והשיב בחשו׳‬
‫דאם אמרה אינה רוצה בו ובכחובחו דיינינן לה בדינא‬
‫דמאיס עלי ע״ש ]כדברי ר״ה בהוס׳ הנ״ל יעו״ש[ וכ״כ‬
‫שד הר״ן ב ח ט' סי׳ כ״ב דאשה שנדרה הנאה מיבמה‬
‫בחיי בעלה בחלי' והשיב שם בחשו׳ וז״ל לפי זאח דינה‬
‫כמורדח האומרח מאיס עלי וכנ״ל אבל זאח שנדרה‬
‫הנאה ממט הרי היא אומרח מאיס עלי וכיון שכן לא‬
‫הפסידה בלאוחי' ו ט' ועל דרך זה הולך גם הריב״ש‬
‫בימו' סי' שס״א דטדרה הנאה מיבמה כיון דלא‬
‫בעי לי' דנ ה כאומרח מאיס עלי וכ״מ מדברי הרמב״ן‬
‫שהביא שם הרב בחשו׳ הנ״ל להקטח על שיטח הרמב״ס‬
‫דס״ל דבטענח מאיס עלי ט ט ן אוחו לטציא ומקשה‬
‫הרמב״ן מהא דאמרינן בפ׳ ב״ש גבי הטדרח מ א ה מיבמה‬
‫בחיי בעלה ואם נ ח טונ ה לכך מבקשין ממנו שייילוך לה‬
‫והא כיק מד ר ה מ א ה הרי מאיס עלי' ולא בעי' ליה‬
‫ואס איחא אמאי מבקשק ולא ט ט ן אוחו להוציא ע״ש‬
‫ואס״ד דהיכא דליכא רגלים לדבר חיישינן שפא עיני׳ נתנה‬
‫באוזר לק״מ מל הדמב״ס א״ו נראה ‪.‬בדר ו פ ט ט מדעת‬
‫כל הטסקי ם ראטניס ז׳ל דעפ״י דינא דגמ' לא בעינא‬
‫רגלים‬
‫שאלות ותשובות‬
‫לא נחחוור לי ענין השהי' למנח הר״ן דכיון דלא הפסידה‬
‫כמבח ה ואק יכול לגרשה אא״כ נו ק לה כחובה והיא‬
‫ג״כ היא חפצה בגירושין למה נשהה אוחס כקושיח החוס׳‬
‫הנ״ל כיון ששניהם חפצים בגירושין וכו׳ ועיין ברא״ש שנשמר‬
‫מקושיא זו ופי' לשימח ר״ח דמשהינן לה שמא חחזור ‪.‬‬
‫וחקט שלא ההא מחילימ מחילה עד יב׳׳ח אבל אם רוצה‬
‫ל ק לה כחובחה ודאי דלא משהינן לשיטה הרא״ש וכדכימ‬
‫שס הרא״ש להדיא וכן הוא לשיטה הרמב״ן והרשב׳׳א להדיא‬
‫הובא גם בהגהוה רמ״א וז׳׳ל ואם רוצה לגרשה הוך יב׳׳ח‬
‫נו ק לה נצ״ב וכתובחה וכל מ״ש לה ‪ .‬והנה גס המ״מ‬
‫הרגיש בזה ונדחק לפרש דברי הרמב׳׳ס שכ׳ במורדה‬
‫דאחר ההכרזוח והמלכוה אבדה כהובימ ואין טחנין לה‬
‫גע עד יב׳׳ח ופי' המ״מ דמבקשין ממנו שלא יגרש אוחה‬
‫עיין ח״מ )ס״ק י'( וב״ש)ס״ק י^( שהביאו לשונו‬
‫ובאמה דבריהם אינם מוכרחים דנראה פשגי דעה הרמב״ם‬
‫דאןנ דאבדה כחובחה חיכןז אחר ההכרזוה מ״מ משהינן‬
‫יב״ח דלמא הדרא בה ויכ ‪ r‬ב לה כחובה מחדש וכן‬
‫נראה דעה הדא״ש והעור ‪ .‬ונראה לומר דגם לדעח‬
‫הרמב׳ש הייט משום דבמורדה בעי' לי' ומצערא לי׳‬
‫והוא מגרשה בע״כ ובלח כחובה מש״ה משהינן לה אבל‬
‫אס שניהם חפצים בגירושין והוא רונה לסלקה כחובהה‬
‫למה יגרע מכל המגרשים נשוחיהם ‪ .‬ונראה דעה הר״ן‬
‫דתקנה חכמים הוא להשהוח בין במורדה בין במאים עלי‬
‫‪ fp‬ששניהם רוצים אולי יהפייסו מרצונם ולא יטא לידי‬
‫גט או דחיישינן שמא עיני' נחנה באחר מש׳׳ה קנסינן‬
‫לה להשהוחה יב״ח לבל חנשא לאחר וכן כהב הראב״ד‬
‫בס' הזכוח דקנסינן לה ‪:‬‬
‫ד ג ך ן בסוגיא דמורדה רבו השיטוח ‪ .‬ואחר העיון מצאחי‬
‫עשר שיטוח חלוקוח ואין כאן מקומם ובארחים‬
‫בקונטרס מיוחד בעזהי״ח והמורם מהם כיוצא בהם‬
‫המורם מארבע שיטוח שהביא הב״י ובארם יפה הב״ש‬
‫)סי' ע״ז ס״ק ח'( וזהו המצטרך לענינינו דבמורדה לכ״ע‬
‫לא הפסידה בלא הכרזוח והמלטה ובטענה מאיס עלי‬
‫לא הפסידה הוך יב׳׳ח זולה לדעח הרמב״ם ‪ .‬אבל לדעח‬
‫רוב הטסקי ם בעינן שהי' יב״ח במאיס עלי והכי נקטינן‬
‫דלא כפסק הש״ע וכבר הרגיש גס הב״ש )בס״ק י״א(‬
‫להפליא על הרמ״א שלא הגיה כן על הש״ע ‪ .‬גם העלחי‬
‫בקונכנרס הנ׳׳ל דמה שכהב הר״ן בחשו' )סי' כ״ב( הביאו‬
‫גם הח״מ)בס״ק ז׳ וס״ק כ״ג( והב״ש )בס״ק ח'( וכ״כ‬
‫הריב״ש ביסו' )סי' שס״ח( דהא דמסקינן בגמ' גבי‬
‫בלאוה אי חפסה לא מפקינן מינה היינו דוקא בבלאוחי'‬
‫מ ט ם שבח׳ביח אבי' אבל במשח הנדן שהכניסה לא מהני‬
‫חפיסה ‪ .‬ולפענ״ד במיילוקח דינא דגמ' עם דינא דמחיבחא‬
‫הדבר ^ ו י דהמרדכי ס״פ אעפ״י הביא ימובוח ה״ר‬
‫מהחי' והוא בד ט ס זו' )דף קל^ ע ^( וכטל גם בהגהוח‬
‫מרדכי)ד' ק״מ ע״ב( וז״ל אס זה האיש ט ח ק ומאבד‬
‫ממוט בשחוק ו ט' ומיהו אי חפסה מנדונייהא ו ט' כדמסיק‬
‫שס דאי מן ס ה לא מפקינן ורוצה לומר במה דהנעלח‬
‫וכיון דאבי׳ מוחזק מן הנ ק דהנמלח ו ט' ‪ .‬ו ל ס ע נ ‪ r‬י‪£2‬ומ‬
‫וברור דה״ר מחחי' לא קאי אדינא דמתיבחא כלל רק‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיק נ‬
‫שתתפייס להיות עמו משמע ללא כהב׳׳ש אלא למהני‬
‫חזרתה ואולי מש׳׳ה נהגו שאין טתבק כתובה מחלש גס‬
‫יש לומר ללפמ״ש התוס׳ והרא״ש העעס לבמאיס עלי‬
‫הפסילה כתובתה מעעם מחילה א״כ יטלה לומר ללא‬
‫מחלה אלא אלעתא להתגרש ולהפער ממאיסותה ‪ .‬אבל‬
‫כ״ז שאינו רוצה לגרשה עליין לא נמחל שעבולא ומש׳׳ה‬
‫אס רוצה לקיימה א״צ לכתוב מחלש ומש׳׳ה לא כתב‬
‫הרמ״א לין זה אלא גבי מורלת למלינא הפסילה מחמת‬
‫מרלה ולא מעעס מחילה אך שהרשב״א שממנו מקור לינא‬
‫כ׳ כן אמאיס עלי כמו שכתב הה״מ היינו ללשיעתס‬
‫אזלי לס״ל לגם במאיס עוקרת תנאים הראשונים כמו‬
‫שכתב הר״ן לשיעתם ‪ .‬וא״צ לעעם מהילה מ״מ בלא ראי׳‬
‫ברורה לא מלאני לבי לחלוק על ה‪-‬כ״ש להוציא ממון‬
‫מיתומים בסברא בעלמא ‪ .‬ואולי גס לעת הר״מ על‬
‫שיתפייסו ויכתוב כתובה מחלש וא״כ אס מת הפסילה‬
‫מותר כתובתה )כמש״כ לעיל להא בהא תליא( ומ״מ‬
‫לפענ״ל ללוקא אס עמלה בלין עם הבעל אבל אס לא‬
‫עמלה עמו בלין נראה לולאי יכולה לחזור בה וא״כ אס‬
‫מת הוא גובה כתובתה מן היורשים )ומתוך לברי השאלה‬
‫לא נתברר לי גופא לעובלא אס עמלה עמו בלין‬
‫ומשמעות לורש אני שזה חצי שנה שעמלה עמו בלין(‬
‫ואם נראה לב״ל שיש ערמה בלבר ועענתה שקר לכאורה‬
‫נראה בכה״י א‪-‬נלה הכל אך בלא הכרזה אבל מלברי‬
‫האחרונים ובפרע מלברי הב״ש בקיצור לינא שסמוך לין‬
‫ב׳ נראה ללינה כמורלת למצערנא לי׳ ממש ולא הפסילה‬
‫כתובתה בלא הכרזה וא״כ בנ״ל גובה כתובתה כיון‬
‫שמת קולם שהכריזו עליה ואם אין נראה ערמה רק שאין‬
‫אמתלא מבוררת לברר לכאורה י״ל לבנ״ל הואיל ואס‬
‫הי׳ בעלה רוצה לגרשה היתה יכולה לתטע כל מה‬
‫שהכניסה כממ״נ לאם עענתה אמת צריך להחזיר לה את‬
‫שלה עפ״י לינא למתיבתא ואס טענתה שקר הרי לא‬
‫הכריזו עלי׳ ולא הפסילה כלום א״כ ה״ה אס מת גובה‬
‫מן היורשים מה שהכניסה וא״כ תפסיל באין ערמתה‬
‫מבוררת יותר משערמתה מבוררת ‪ .‬אמנם לפמש״ל לעפ״י‬
‫לינא לגמ׳ שייך טענת מאיס עלי אך בלא אמתלא מבוררת‬
‫א״כ בנ״ל נראה פשוט לתוך יב״ח אס בא לגרשה צריך להחזיר‬
‫לה מה שהכניסה בממ״נ לאס נאמין לטענתה צריך להחזיר‬
‫לה את שלה עפ״י לינא למתיבתא ‪ .‬ואס לאו הרי עפ׳׳י‬
‫לינא לגמ׳ לא הפסילה תוך יב״ח כמש״ל ללעת הטסקיס‬
‫רובם ככולם לתוך יב״ח לא אבלה כתובתה אס כן אם‬
‫מה תוך יב״ח גובה מ; היורשים מה שהכניסה אבל אחר‬
‫יב״ח אס מת אבלה כתובתה עפ״י לינא לגמ' ועפ״י לינא‬
‫למתיבתא כנראה ‪:‬‬
‫ב״ש)ס׳׳ק י״ז( וצ׳׳ע על הרמ׳׳א שלא כ׳ לין זה וגס אין‬
‫ו ל פ ד נ ״ ד נראה פשוט לשהייתה יב״ח חשבינן משעת‬
‫העמלה בלין כמשמעות הגמ׳ למשהינן לה‬
‫למשמע לאב״ל קאי‪ .‬כ״ז כתבתי לפ״מ שהעלו האחרונים‬
‫עפ״י לברי הרמ״א ז״ל ואמנם לפענ׳׳ל נראה שלא טוגו‬
‫י!מ בכמה לברים בסי׳ זה ואחוה לעי גס רגי בעזרת‬
‫החונן לעת והמעיק יבחר ‪:‬‬
‫הנה‬
‫שאלות ותשומת‬
‫תלים ללבר )ועמש״ל לאן‪ £‬עפ״י לינא למתיבתא לא בעינן‬
‫שתוכל לברר האמתלא ללא כהרמ׳א והאחרוניס שנמשט‬
‫אחריו( זהו עפ״י לינא לגמ׳ ועכשיו נבוא לב‪:‬־;־ נו עפ״י‬
‫לינא למתיבתא שקבע הרמ״א להלכה בטענת מאיס עלי‬
‫והנה לפי מה שהעלו האחרונים ז״ל ג׳ מלוקים באומרת‬
‫מאים עלי ‪ .‬עיין ח״מ ס״ק כ׳^ וב״ש ס״ק כ״ז ובקיצור‬
‫לינא ע״ש ;‬
‫נ ל א ה בענין שאילתא לשאילנא חם הי׳ אמתלא‬
‫מבוררת וילוע לב״ל שהי׳ לו ריח הפה )ולא‬
‫הי׳ בלין לכופו להוציא כמטאר ריש סי׳ קנ״ל בב״ש‬
‫ס״ק ב׳ ע״ש לאס הי׳ בלין לטפו להוציא וליתן כתובה‬
‫מה זו שאלה( לא הפסילה מה שהכניסה ‪ .‬ואן‪ £‬לפי מה‬
‫שכתב הע״ז ואחריו נמשך הב״ש )בס״ק כ״ז( וכן קבע‬
‫להלכה בקיצור לינא לח״צ להחזיר לה חת שלה אלא בשעת‬
‫הגע חבל קולס הגע א״צ להחזיר אא״כ תפסה מ״מ כיון‬
‫שלא הי׳ יטל לגרשה אא״כ נותן לה מה שהכניסה אם‬
‫מת גובה את שלה מן היורשים למי׳ למ״ש הרשב״א הובא‬
‫לבריו במ״מ )פי״ל לאישות ה׳ ת׳( וכן בב״י בשם תשו׳‬
‫הרשב״א וכן קבע הרמ״א )ס״ק ב׳( בתו־ יב״ת‬
‫כיון שאינו יכול לגרשה בלא כתובה אם מת גובה‬
‫כתובתה מן היורשים )ומה שנרשם בהגהת רמ״א לין‬
‫זה בשם הר״ן ליתא אלא להוציא כן מלברי הה״מ בשם‬
‫הרשב״א שכ׳ כן לענין מאיש עלי וס״ל להרמ״א לה״ה‬
‫למאן לס״ל לבמורלת משהינן לא אבלה כתובתה תוך‬
‫יב״ח אבל באמת צ״ע ללשיעת הרמב״ס נראה לאבלה‬
‫תיכך‪ .‬אתר הכרזות רק לתקנתא עבלו ללילה שלא יוכל‬
‫לגרשה על יבי׳ת ללמא הלרה בה ולכתוב לה כתובה‬
‫מתלש וכ״נ לעת הרא״ש והעור וכמו שכתב הב״י והב״ת‬
‫וללא כהע״ז שכתב לללילה לא מכריזינן כלל במורלת‬
‫שהרי הרא״ש )ס״ס ל״ג( כ׳ להלכה נמלכים בה להוליע‬
‫לה קולס ההכרזה( ה״ה עפ״י לינא למתיבתא גובה מן‬
‫היורשין מה שהכניסה אך ללעת הב״ש והע״ז והמותר על‬
‫כלי כתובתה הפסילה ולפמ״ש הב״ש בקיצור לינא שי׳‬
‫א׳ וז״ל ואס מתה קולם הגע ‪ r .v‬אותה וכו׳ כקולם‬
‫שגירש וכ״א יושב לבלו משמע לאין להם זע״ז שוס תנאי‬
‫כתובה אלא אס מתה יורש אותה )לירושה לבעל ולאי‬
‫נפקעת אלא ע״י גירושין כמ״ש הרי׳׳ך וכ״ה בהגהת רמ״א‬
‫)סוך שעיך ג׳( ולפ״ז צ״ל לגס עפ״י לינא למתיבתא‬
‫אינה יטלה לחזור בה ואס רוצה לקיימה צריך לכתוב לה‬
‫כתובה אחרת כמו שכתב הרמ״א סעי׳ ב׳ במורלת‬
‫למצערנא לי׳ ‪ .‬וכן כתב הר״ן בפ' אעפ״י להליא ללמ״ל‬
‫במאיס עלי הפסילה כתובתה אך למשהינן לה אגיעא‬
‫אפ׳׳ה אס נתפייסו צריך לכתוב לה כתובה אחרת ‪ .‬ועיין‬
‫נוהגין כן ואך שאמתלא מבוררת לב״ל לא שכיח כ״כ מ״מ‬
‫הא גס באינה מבוררת אס בא לגרשה א״נ לתן אלא מה‬
‫שהכניסה ליטל לומר אני מאמין וא״כ נמחל כתובתה‬
‫מעבול כתובתה וצריך לכתוב כתובה אחרת ומעשים בכ״י‬
‫שאין נוהגין ק ואך שלכאורה מלברי המרלכי והג״א‬
‫שהביא לינא למתיבתא בשם הר״מ למעגנין להו על‬
‫■‬
‫‪I‬‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיסן ב‬
‫ע׳׳ש ולפי דבח הב׳׳ח עקר לדינא בזה דימה שהקשה הח׳׳מ‬
‫דהאיך תוכל להוציא ממט אם הוא מוען להיפך הרי לק״מ‬
‫דתקטת חכמים היא שלא תצאנה לתרטת רפה אם אולי‬
‫כנים דברי׳ ומש׳׳ה תקט רבנן סטראי דינא דמתיבתא אף‬
‫ל ט ט כדכ׳ מהרי׳׳ק להדיא ומש״כ הח״מ מדבד י מו'‬
‫מהר“ מ שבמרדכי עיין הגהות מיימוני )פ׳ י״ד דאישות‬
‫אות ה׳( שכתב בלשון אחר וז׳׳ל בסוף דבריו שברצון היתה‬
‫נשארה תחתיו לולא זה הדבר שמוענת ואומרת שמאיס‬
‫עלי׳ היינו כדברי הב״ח שתהא טענתה ב ד בלא חשש‬
‫ערמה לפי דבריו ;‬
‫ו כ ״ ך| בתשובת מהר׳׳ס בד״פ סי׳ תוקמ״ו וזה לשון‬
‫השאלה גם תודיעני דין זה על ראובן שטען‬
‫על אשתו היא יצאתה מביתי בשלום ובלא שום דברי‬
‫מחלוקת ובלא קמכיה ולא ידעתי מה היה לה ומי י ^‬
‫לה שאינה רוצה שוב אלי עוד ועכשיו אני תובע שתחזור‬
‫לביתי לעשות לי כל דבר שאשה עושה לבעלה כו׳‬
‫ו אטמר טס שלה השיב הוא הכה אותה וכו׳ וכ״כ עשה‬
‫לה צפר ובזיון עד שסוף דברים אומרת מאיס עלי והבעל‬
‫משיב חיו לא נגעתי בה ט' רק מעצמה הלכה כו׳‬
‫והשיב מור׳ש וז״ל הכי דיינינן אין אנו חוסמין אותה לפניו‬
‫ע ם הנחש בכפיפה גם אין אנו טפין אותו להוציא כדברי‬
‫הגאונים ורש״י • )ולפענ״ד שע״ס הוא וצ״ל ור״ש והיינו‬
‫הרשב׳׳ם שהביא ה ט ס׳ דס״ל כדעת הרמב״ס דכופין(‬
‫אחרי שר״ת אוסר ופי׳ השמועה דפ׳ אעפ׳׳י בענין אחר‬
‫אך יתעגנו שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב ומה‬
‫שהכניסה היא מחזירין לה בטך כך כנ״ל הרי להדיא‬
‫דטבדא הוה שלא יכולה לברר האמתלא שהרי כיחש לה‬
‫ואדרבה הוא אומר שאולי מי יעץ לה • וגם תפיסה לא‬
‫הזכיר השואל וכן משמע מענין השאלה שלא תפסה‬
‫כלום ואפ׳׳ה‪ .‬השיב להחזיר מה שהכניסה ‪:‬‬
‫המהרי״ק להדיא טרש כ“ מ וז״ל דהא ודאי‬
‫לדעת הרי״ף והגאונים דאית להו דכופין אותו‬
‫להוציא במורדת דמאיס עליה ואפילו בלי שום מענה כי‬
‫היכי דלא תצאנה בטת ישראל לתרבות רעה כו׳ אבל‬
‫לדברי רבינו יעקב דפסק דאין כופין ט׳ וכ'מ בש״פ‬
‫דתקנתא דמתיבתא היא אף בלא אמתלא אף לענין‬
‫מ פי׳ וכ׳ש בענין הנלמון דק מהר״ם מרומנבורג הוא‬
‫שהתחיל להחרים ולטש לערמה אף בענין הממון הייט‬
‫אם נראה שיש י ג ס ערמה בדברי׳ אבל אם מראה‬
‫איזו מענה בריאה וטובה לפ׳׳ד אף שאינה יטלה‬
‫לברר מענתה ‪:‬‬
‫הרח״ש בתשובה )כלל מ׳׳ג סי׳ סיו( הובא רוב‬
‫דבריו גם בב״י וזיל בהכרחת נטנת הגמ ראיט‬
‫לרבותיט ז״ל מתרחקים עד הקצה כי נראה להם דברי‬
‫רית זיל וראיותיו עקרים ואם ראו ט׳ בימי הגוונים זיל‬
‫בישיטת של בבל שהיה צורך שעה ט׳ ותיקנו שיגרש‬
‫האיש את אשתו בע״כ כשהיא אומרת לא בעינאלגבראי‬
‫כו׳ מד והאידנא נראה להיק־ הענין וט׳ אם טכל האשה‬
‫להפקיע איע מתסת במלה באמרה לא בעינא ליה לא‬
‫מחש בת לאברהם אביט יושבת סחת בטלה ויתנו‬
‫פיניהס‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪10‬‬
‫בדינא דמחיבחא שהביא הרי״ן! וש״ס בשם הגאונים‬ ‫תה‬
‫באר מפורש דמה שהכניסה יהבינן לה בין הפסה‬
‫ובין לא תפסה גם תשובה ה׳ מהחי׳ שהביא הנלרדכי‬
‫והגה׳ מרדכי כבר כתבתי לעיל דברור ופשוט דלא איירי‬
‫כלל בדינא דמתיבתא רק קאי אהא דמסקינן בגמ׳ אי‬
‫תפסה לא מפקינן מינה וס״ל דבלאותיה לאו דוקא אלא‬
‫ה׳׳ה במטע הנדן מהני תפיסה )ודלא כהמ״ז שהביא‬
‫גם מתשו׳ זו ראי׳ דבעי׳ תפיסה גס לדינא דמתיבתא‬
‫קודם הגע( אמנם המרדכי ריש פ׳ אעפ״י אחר תשו׳ ה׳‬
‫מתתי׳ הנ״ל )דף קל״ד ע׳יג( הביא תשובה הר״ז וז׳׳ל‬
‫שאלת בענין המורדת דיינינא דינא דמורדת כמ״ש הד׳׳ף‬
‫וחב הגאונים ‪ .‬סוף דבר נדוניא דהנעלת לי׳ אי תפסה‬
‫לא מפקינן מינה לד״ה )כן הגיה הג״מ וכ׳׳ה בהג״א וכ״ה‬
‫הגי' האמיתית לפענ״ד כמש׳׳ל( לכאורה הוא סותר לדינא‬
‫דמתיבתא דלא בעי תפיסה ‪ .‬והנה הרש״ל הרגיש בסתירה‬
‫זו בתשובתן וכ׳ בפשיכיות דהאי תפיסה לאו ד ק א הוא‬
‫אלא לרטתא דסיפא נקכיי׳ דבמה שהכניס הוא לא מהני‬
‫תפיסתה ואת׳׳ל דוקא היינו היכא דאינה יכולה לברר‬
‫וללבן עענותי׳ מש׳׳ה בלא תפיסה לא מהימנין לה עכ״ד וכן‬
‫כתב הרמ״א בד״מ אות י״ג על תשובות מהרי״ו שהביא‬
‫שם שכ׳ ג״כ שאינה נועלת מה שהכניסה אא״כ החזיקה‬
‫בה וכן כ׳ הרמ״א בד״מ בשס הגהמ״ר והוא )בדף ק"מ‬
‫ע״ב( בשס תשובת מהר״מ ז״ל וז״ל אין בעענת מורדת‬
‫ממש עד שתתן אמתלא וכו׳ והטוענת מאיס עלי בלא‬
‫מענה אין לה מזונות וכו׳ אא״כ תפסה מה שהכניסה‬
‫לא מפקינן מינה ‪ .‬ולמד הרמ״א דהאי בלא מענה ע״כ‬
‫ר׳׳ל בלא טענה מבוררת אבל מ״מ אין הדברים מוכיחים‬
‫שהוא ערמה דבעענת ערמה לא מהני תפיסתה כמ״ש‬
‫המהר״ם בתשו׳ הנ״ל שהביא המרדכי ס״פ אעפ״י וז״ל אבל‬
‫כל היכא דאמרה מאיס עלי והדברים מוכיחים שאינו כן‬
‫אלא מחמת כעס וכו׳ יהבינן כולא לדידיה בין מה שהכניסה‬
‫היא ובין מה שהכניס הוא ו ט׳ ובתשובה מיירי ע״י תפיסה‬
‫כמ׳ש בראש דבריו‪ .‬סוף דבר נדוניא דהנעלת לי׳ אי תפסה‬
‫ט׳ ואפ״ה לא מהני היכא שנראה שמענתה שקר )וכן‬
‫העתיק הד״מ באות י״ד להדיא בכה״ג מוציאין ממנה‬
‫הכל( ומכאן הוציא הרמ״א היכא דהאמתלא אינה מטררת‬
‫לב׳׳ד צריכה תפיסה וקבע בהג״הש״ע)סי׳ ע״זסעי׳ ג׳(‬
‫וז״ל אין חילוק בין ת מ ה או לא תפסה במוענת מאיס‬
‫ואינה נותנת א מ ^ א מטררת לדברי׳ ו ט׳ ואחריו נמשכו‬
‫הח״מ והב׳׳ש ואף שהב״ש קבל תירון המ״ז לי דן דדינא‬
‫דמתיבתא מייח בשעת הגמ כמ״ש בדינא דמתיבתא‬
‫דיהבינן׳לה גיטא לאלתר והמרדכי מייח קודם הגמ סמ׳׳ש‬
‫בתטבה זו להדיא דלא נתנה כי«בה לגטת מחיים עכ״ד‬
‫הע״ז וקבע הב׳׳ש דינו להלכה כמש״ל‪ .‬מ״מ גם חילוק של‬
‫הרמ׳׳א ישר בעיני הב״ש מסברא ומדברי הגהת מרדכי‬
‫הנ׳׳ל כנכלל בלשונם הצח )ס׳׳ק כ״ז( למעיין בדבריו והב״ח‬
‫לא ראה דבח דרכי משה אלו וגם לא הרגיש בדברי רמ״א‬
‫הג׳ל ופי׳ הוא דאמתלא מטררת הייט »לבררת דברי׳‬
‫שלא יראו שום ערמה בדבח׳ אעפ׳׳י שאינה יטלה לברר‬
‫כלל שכדברי׳ ק הוא והשיג עליו הח״מ בהשגותיו אות ד׳‬
 ‫ו‬ ‫ת ט המשולש‬
‫מה שהכניסה ו ק בתשובת הרא׳׳ש כצל מ“ ; סי׳ א׳ ע׳ש‬
‫בדברי השואל שסיים ועוד היא באה בעענת מורדת‬
‫ותובעת מה שהכניסה עכ״ל ה ד להדיא דמיירי בלא‬
‫תפיסה וע״ש בדברי התשו׳ שסיים הרא*ש וז״ל ואותו‬
‫הסכום יחזיר לה ותת^ן עד שתתרצה להיות עמו וכן‬
‫בתשו׳ מהרי״ק )סוף שורש ק׳׳ז( וז׳׳ל והאיך תתפוס את‬
‫החבל בשני ראשין להוציא את הכתובה ולעכב את הגכי‬
‫וגם במורדת לא אשכחין מדינא דגמ׳ אלא היכא שיוצאה‬
‫בגכי אבל בלא גע לא • ודינא דמתיבתא שכתב מהר׳׳ם‬
‫)לשונו להביא דברי מהלים כמו שכתבתי לעיל דדברי‬
‫הרי״ף מיירי בשעת הגע פ״י כפי׳ ומהקס שהתחיל נדון‬
‫בעינין הממון כדינא דמתיבמא ושלא פ״י כפי׳ והיינו‬
‫שלא בשעת הגע( אינו אלא תקנתא שתקנו רבנן סבוראי‬
‫כדי שלא תצאו ב״י לת״ר הרי להדיא מוכח מכל דברי‬
‫הפוסקים הנ״ל דלא כהס״ז • וגס מסברא א״א לומר כן‬
‫דהח מהר״ם עצמו סיים בתשובותיו זאת שבמרדכי‬
‫דדינה דמתיבתח הוא תקנתא דרבנן סבוראי שלא תצאנה‬
‫ב״י לח״ר ולדעת מהר״ס שלא נהגו לטף אותו צ׳׳ל דאפ״ה‬
‫תקנתא היא לה להחזיר את שלה לבל תצאנה לת״ד‬
‫מחמת חוסר כל בשבתה י^ונה ואי כדברי הע״ז הרי‬
‫לא הקנו כלום שהרי אינה יכולה לטפו לגרשה ותצערך‬
‫לישב עגונה בחוסר כל אם לא יחזירו נה תיכף מה‬
‫שהכניסה ומ״ש הע״ז דלמה יתנם לה קודם הגע לק"מ‬
‫דכבר כתבתי דתקנה היא שלא תצאנה לתי׳ר ועוד דהא‬
‫ע״פ דינא דמתיבתא היה לה לתן תיכף ולטפו לגרש‬
‫ואף שלא נהגו לטפו אבל בענין הממון אנו דנין כדינא‬
‫דמתיבתא ממש שלמה יגרע כחה בענין הממון ודמי׳‬
‫למה שכתב המרד׳ ריש פ׳ המדיר והוא )דף קל׳יד ריש‬
‫ע״א( בשם תשו׳ מהר״ס וז״ל דכל היכא דקתני יוציא‬
‫ויתן כתובה נהי דאין כופין ט׳ אס נא הרשינו לכוף‬
‫ולהוציא כו׳ מ"מ כתובה מ״ס לא נפיק מיניה כיון‬
‫דחייבוהו חכמים בממון זה לתט לה הלכך מפקי׳ מיני׳‬
‫ט׳ וכן קבע הרמ״א )בסי׳ קנ״ד סעיף כ״א בסופו( ונדון‬
‫דידן דמיא ממש להא • וכן עיקר דנותנין לה אף קודם‬
‫הגע כדעת הרמ״א ודלא כהפ״ז ונהפוך הוא שהרמ״א‬
‫יצא ידי חובת העיון יותר ממנו ‪:‬‬
‫דהגי׳ הנכונה היא בדברי תשובת מהר׳׳ם‬ ‫ולפטשל‬
‫שבמרד׳ סוף דבר נדוניא דהנעלת ליה‬
‫אי תפסה לא מפקינן מינה לד׳׳ה אפשר לומר דעובדא‬
‫הוה ע״י תסיסה והשיב מהר׳׳ס דיינינן כדברי רב אלפס‬
‫ורוב הגאונים ור״ל דאפילו שלא ע״י תפיסה יהבינן לה‬
‫מה שהכניסה ולרווחא דמלתא כתב עוד סוף דבר נדוניא‬
‫דהנעלת ליה אי ת ס ^ לא מפקינן לדה וליל אף לדעת‬
‫החולקים על הרי׳׳ף ולא קבלו דינא דמתיבתא )כמו‬
‫שכתב מהר״ס גופא הובא בהגהות מרדכי )דף קמב ריש‬
‫ע״ב( וז׳׳ל ובדין מורדת דמאיס עלי פסק ה״ר אביגדור‬
‫כר״ת דמשהינן אותה יב״ח ואז תצא בלא כתובה ולי‬
‫נראה כדברי רב אלפס עכ״ל( • מ“ מ אי תפסה אף לדינא‬
‫דגמ׳ לא מפקינן מינה )וס״ל ל ה מתתי׳ דאף במעות‬
‫הנק מהני תפיסה ע'פ דינא דגמ׳( • אבל באמת עפיי‬
‫דינא‬
‫סיק ב‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫עיניהם באחר וימרדו בבעליהן עכ״ד‪.‬הרי להדיא דסקנמז‬
‫דמתיבתא היה בדאמרה לא בעינא ליה לחוד )כפשע‬
‫לשון הדי״ן!( בלא אמתלא דאי באמ^א מבוררת דוקא‬
‫הרי הנחת והנחת כל בנות א״א זולת אשר ממדי ה ם‬
‫נכרות ונראות לב״ד • וכן מובן הרא״ש שם אמנם נידון‬
‫זה היפר לי אח• אמתלאי׳ שנותנין למרידתה ואתה דיין‬
‫בדבר הזה תחקור כו׳ אם יש ממש וכו׳ ראוי שתסמו־‬
‫על מנהנם בעת הזאת לכופו אלא שאמרה אינה חפנה‬
‫בו יותר ומנהגם הרע לכון‪ £‬אותו לאלתר וענו אותו‬
‫בכבלין כו׳ והשיב הרא״ש שהרבה כתב ע״ז שלא לכופו‬
‫והיינו‪.‬בפוסק בענין הנשי׳ כר״ת כמ״ש סי׳ ח׳ שנראין‬
‫דברי ר״ת וראיות־ו עקרים אבל מ״מ דינא דמתיבתא‬
‫נראה גם מדבריו שהיא אף בלא אמתלאות וכן הוא‬
‫בהדיח בתשו׳ מהר״ם וכו׳ עד ואשילו הכי השיב מהר״ם‬
‫להחזיר לה מה שהכניסה ודינו כדעת הב״ח הנ״ל ;‬
‫א מ נ ם מה שמתק ב״ח על ענין‬
‫ס״פ אעפ״ ונדחק‬ ‫מהר״ם הובא ב׳‬
‫לחלק בין מעות ובין בגדים הוא דוחק גדול וכבר השיגוהו‬
‫הח״מ אות ה׳ מהשגותיו גם הע״ז והגהת הח״מ בשם‬
‫הד״מ כבר נסתר כמו שכתבתי לעיל דלא בעינן שנתברר‬
‫האמתלא גם תי׳ הע״ז לחנוק בין בשעת הגע לקודש הגכי‬
‫ע״ש שהרבה להשיב על הרמ״א שמשמע מדבריו שנותנים‬
‫לה קודם הגע וכתב עליו שלא יצא ידי חובת העיון‬
‫בזה• ואף שלכאורה הוא נכון ולפי דבריו אוסיף נופך‬
‫דודאי דינא דמתיבתא מיירי ע״י כפי׳ דוקא וכמו שכתב‬
‫הרי״ף בסוף דבריו וכל מאן דכפינן כו׳ בין מעיקר‬
‫תקנתא והיינו תקנתה דמתיבתא כמ״ש הר״ן וכ״כ עוד‬
‫הרי׳יף בפ׳ בתרא גבי הפוסק מעות לחתנו • והשתא‬
‫דתקנו רבנן למורדת כו׳ כייפינן ליה ויהיב לה גיכיא‬
‫בע״כ וכ״כ ממש הרי״ף כאן והדין תקנתא ליתא כו׳ אבל‬
‫היכא דאתמרעא כו׳ היכא דמיעקר נחלה דאורייתא לא‬
‫תקנו רבנן כו׳ והיינו דלא תרףו לכופו דאי מרצונו מי‬
‫ימחה בו להפקיע ירושתו ואס אינו מרוצה הא כתב‬
‫הרי״ף מח״ז דלד״ה כל מאן דכפינן כו׳ ירתי לה בעל‬
‫וכ״כ המ"מ )פ׳ כ״ב מה׳ אישות הלכה ו׳( על דברי‬
‫הרמב״ן שכיון לדברי הגאונים הללו ודאי וכ"כ האגודה‬
‫להדיא דהיכא דאתמרעא כו׳ לא כפינן ליה וכן פסק‬
‫הריא״ז דברי הרי״ף הלז וכ״כ לפני זה דתקנת הגאונים‬
‫הי׳ ע״י כפי׳ וכ״כ בהגאשר׳יי וכן הוא בתשו׳ הרשב״א‬
‫סי׳ אלף קצ״ב ואלף רל׳׳ה וכ׳׳ה בתשובה מהר׳׳ם וש״ס •‬
‫כתבתי כל זאת לאפוקי מדברי הרא׳׳ש והעור שרוצים‬
‫להשוות דברי הגאונים לדברי ר״ת דמ״ש בתקנת דמתיבתא‬
‫ויהבינן לה גיעא לאלתר היינו שלא ע״י כפי׳ וזה אינו‬
‫וכן בתשו׳ הרא״ש גופא שהבאתי לפיל מודה דתקנת‬
‫הגאונים היה על ידי כפי׳ • ואס כן לכאורה היח׳ן‬
‫הס״ז נכון ומקובל • אמנם מתשובות מהר״ם סי׳ תתקמ״ו‬
‫שהבאתי לעיל מוכח להדיא שלא כדבריו כמו שכתבתי‬
‫לעיל דהימ מיירי שלא על ידי תסיסה וסיים שס‬
‫בתשובותיו יתפגנו שניהם וכו׳ ובתוך כך יחזירו לה‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫פיטןבנ‬
‫ח ג ^ נ י * קונערסין וראיתי כי כביר מצאה ידו יפלפולא‬
‫דאוריימ‪ • f‬ואין דרכי להשיב בדבר שאינו‬
‫נוגע למעשה • ולמעשה לא צריך מר לדידי כי מי לנו‬
‫גדול ממר אביו החסיד נ״י וגם לפי תשות כחי קשה‬
‫עלי לסדר בכתב • אמנם מפני כבודו דמר אמרתי להשיב‬
‫שנים שלשה גרגרים על ראשי אמריו • אשר יסודיט‬
‫בהדרי קודש מר אביו הגה׳׳ח נ״י שכתב באומר זה בני‬
‫ממזר לא מהני אמתלא לחזור בו • וחזינא לדעתיה דמר‬
‫דדין הניי׳ ליה שמצא און לדברי קדשו בתשו׳ מהריב״ל‬
‫סס״י ל״ע • אשר הביא כן בשם כת מחכמי הראשונים ז״ל •‬
‫ולי מה יקר סברת מר אביו הגה״ח נ״י כאחד הראשונים‬
‫המשמשים במרום • ובנ״ד דידיה עדיפא מדידהו דלדידהו‬
‫אית ליה פירכא דמה שכתבו דלא מהני באב אמתלא‬
‫וז״ל משום דאמרינן בפ׳ האומר בקידושין )דף סג ע״ב(‬
‫לדידיה הימניה רחמנא • לדידה לא הימנה רחמנא •‬
‫והאב האמינו רחמנא כשני עדים בבתו■ ומש״ה חינו‬
‫מועיל אמתלא ענ״ל ‪:‬‬
‫זי איכא למיפרך דהא מה שאמרו בגמ׳‬ ‫וראייתם‬
‫שם להאב הימניה רחמנא ונדידה לא‬
‫הימנה רחמנא רב אסי הוא דקאמר לה • ולרב חסי‬
‫ודאי האמינו תורה להאב כשני עדים דהרי אף לקעילא‬
‫מהימן דלכולא מלתא הימניה רחמנא להאב • ולדירה‬
‫לא הימנה רחמנא רק לשוויה אנפשה חד״א אבל לרב‬
‫קי׳׳ל כוותיה דס״ל דלא הימניה רחמנא רק לחיסורא‬
‫אבל לא לקעלא לא שייך לומר דהימניה רחמנא כשני‬
‫עדים • דהא לא מהימנינן ליה לכולא מלתא כשני עדים ‪:‬‬
‫ולא תצא לת״ר אז אין נותנין לה אבל היכא ד־ש לחוש‬
‫ו ל ל ^ ^ ת בעל העיטור והרשב״א שנמנו ורבו על‬
‫חכמים האוסרים ז״ל והעלו להתיר על ידי‬
‫אמתלא נראה דלרב דאמר רב הונא משמי' )שם דף סד‬
‫ע׳׳א( מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מה״ת היינו‬
‫דשוויא רחמנא פה האב כפה הבת • וכמו שחלו הבת‬
‫אומרת נתקדשתי נאמנת על עצמה יותר ממאה עדים‬
‫לשוויה אנפשה חד״א • כן האב שאומר קדשתי את בתי‬
‫הימניה רחמנא לשווי׳ חד״א ‪:‬‬
‫ניחא הא דאמר התם רב חסדא נאמן לקרבן‬ ‫ובהכי‬
‫אבל לא למכות ולעונשין ־ וכן בברייתא דתני׳‬
‫כוותיה בני זה בן י״ג שנים כו׳ נאמן לנדרים ולחרמים‬
‫ולערכק • אבל לא למטת ועונשין ודאי עעמא בעי מ“ש‬
‫קרבן וכל הנך דמייתי התם בברייתא ממכות ועונשין •‬
‫ולפמיש ניחא דקרבן מתחייב אדם עפ״י עצמו כדאמרינן‬
‫בכריתות ר'פ אמרו לו )דף יב ע׳׳א( והכי אמרינן רפ״ק‬
‫דמציעא )דף ג ע״ב( מה לפיו שכן מחייבו קרב; וה״ה כל‬
‫הנך דחשיב התם בברייתא • משא׳כ מכות ועונשין שאין‬
‫אדם מתחייב עפ״י עצמו ‪:‬‬
‫ו ל‪ £5‬מ ״ ש טעמא דהמקילין ודאי דמהני אמתלא גם‬
‫באב שאומר קידשתי את בתי דלא חמיר‬
‫פה האב מפה הבת ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ‪ £‬י ץ איכא למימר דגם בעה״ע והרשב״א יודו דבאב‬
‫שאומר זה בני ממזר לא מהני אמתלא דהא‬
‫גבי‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!2‬‬
‫דינא דמחיפחא אין סילוק כלל בין חפסה או לא וכמש׳ל‬
‫דאן‪ £‬באינה יטלה לברר האמחלא מוציאין מידו‬
‫וטתנין לה ‪:‬‬
‫ו מ ש ״ כ הרמ״א מהגהוח מרדכי )דף קמב מ*פ( נ״ל‬
‫דמ״ש והטוענח מאים עלי בלא טענה היינו‬
‫בלא כיענה ממש רק שיש חשש ערמה בקרוביה למדוה‬
‫כן ומה שסיים שם המרדכי אא"כ חפסה ממה שהכניסה‬
‫לא מפקינן מינה לפ״ד הביס דהיכא דאלפוה שיקרא דינא‬
‫כמאיס עלי עפ״י דין הש״ס איכא למימר דס״ל דכלחי׳‬
‫דר׳יז קאי אמאיס עלי ועלה מסיק דאי חפסה לא מפקינן‬
‫ואןנ לה^נרונים החונקים עליו העליחי לעיל דבכה׳׳ג לא‬
‫מהני הפיסה להרב המרדכי עיין בהגה׳׳ה מיימוני פי״ד‬
‫דאיפוס אוה ה׳ שהעסיק חקנות הקהילוח בזה״ל הכיוענח‬
‫מאים עלי בלא כיענה אינו חייב לה מזונוה כו׳ אבל מה‬
‫שתפסה למזונותיה ממה שהכניסה כו׳ ונם המרדכי מיירי‬
‫בתפיסתה למזונות דוקא )או שחסר בדבריו תי׳ למזונות‬
‫או שקיצר בדבריו וכוונתו למזונות( וכן הביא אחר‬
‫שהעתיק דברי הגהמי״י בתי׳ למזונות כתב אחריו שכ׳׳כ‬
‫המרדכי ונ״כ אן! בשם הר״ם ז״ל ושכ״כ הכיור לקמן‬
‫והיינו מ״ש בשם הר״ם ז״ל דכשהיה רואה ערמה בדבר‬
‫לא היו דנין דינא דמתיבתא וכן הביא עוד בהגה׳ מיי׳‬
‫אות ל׳ בסופו בשם מהר״ם ע״ש שכ׳ וז״ל ועוד שהקהילות‬
‫תקנו דכל כהאי גוונא שמורדת מחמת קרובים שמפתים‬
‫ומסיתים אותה למרוד שהבעל נוטל הכל כנ״ל אחרי‬
‫שהיא אוהבת פעלה ואין לחום שלא תצא לת״ר הרי‬
‫להדיה תקנות הקהילות הוא בכה״ג שנראה שאוהבת בעלה‬
‫לתייר אך> שאינה יכולה לברר כיענתה מתנין לה‬
‫כדינא דמתיבתא והיינו אף להוציא מיד הבעל מה‬
‫שהכניסה לו‪:‬‬
‫מכל מה שכתבתי לדינא דדינא דמתיבתא‬ ‫היוצא‬
‫הוא להוציא ממנו אף שלא בשעת הגט ואף‬
‫באמתלא שהינה מבוררת אס לא שיש לחוש לערמה ואז‬
‫אין נותנין לה כלום אא״כ תפסה למזונותיה ממה‬
‫שהכניסה וכ״ד הגה׳ מיימוני הנ״ל וא״כ בנייד גובה‬
‫ממה שהכניסה אף אחר י״ב חדש ‪:‬‬
‫ט ר ד נראה לכאורה מדברי הגה׳ מיי׳ אות ל׳ דאף אם‬
‫רואין שקרובים למדוה כן וכיענתה שקר אבדה‬
‫כתובתה לפ״ז ומ״מ אינו מוכרח די״ל דמהני חזרתה‬
‫כדמשמע מלשון התקנה שכ׳ ויזרוק לה גע בע"כ אם לא‬
‫תחזור בה אחר ההתראה וכמש״כ לעיל דמטין נראין‬
‫דברי מהרים דמהני לה חזרה וא״כ לא הפסידה כתובתה •‬
‫ואין בידי להכר‪-‬ע ע ד יתומים קכינים ואם מי שלבו‬
‫שלם ודעתו יפה להכריע יכריע כן אף אני אודה ‪:‬‬
‫פי ק ג‬
‫בה שהשיב לגאון אחד‪ ,‬אך אינו מבואר למי‬
‫ז‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיק נ‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫שהעידו בב״ד לחייבו מנה מ״מ היו יטלין לחזור ולפוטרי‬ ‫גבי ממזר לטלי מילתיה הימני׳ רחמנא לשיוי׳ ממזר‬
‫מחמת אמתלא דפקו״נ ‪:‬‬ ‫ודאי • וכפיר שייך למימד דהאמינו תורה כשני עדים •‬
‫וקצת משמע הכי לכאורה לישנא דהש״ס יבמות )דן( סז‬
‫א'' ‪ 2‬ברווחא רוויחא איכא למימר דדוקא גבי עדים‬
‫מ״א( לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי אבל נראה‬
‫כשרים וגמורים דקרינן בהו והוא עד קרינן בהו‬
‫דהתה לישנא דעדות לאו דוקא דהא חזינן דהכרת האב‬
‫ואס לא יגיד כיון שהגיד • אבל כל שאינם עדים כשרים‬
‫חלוק בכפה דינים מדין עדות גמורה כמו שאכתוב לקמן‬
‫אע״ג דמהימנינן להו כשני עדים • מ״מ לא קרינן‬
‫מסוגיא דגיעין וסוגיא דב״ב • והא דא׳׳ל אין עדות לנכרי‬
‫בהו והוא עד ולא קאי עלייהו ואס לא יגיד כיון‬
‫ה׳׳ק דכיון •דאפי׳ עדות גמורה אין לנכרי ודאי דלא מהני‬
‫שהגיד כו׳ ‪:‬‬
‫לענין הכרה ‪:‬‬
‫ו כ י הא דאשכחן בר״פ כבועת העדות משנה שלימה‬
‫הנ״ל כתבתי לקיים ולחזק דירי חכם החכמיה מר‬
‫ששנינו דאינה נוהגת בנשים ובקרוב־ס דאף על גב‬
‫אביו הגה׳׳ח שי׳ חבל לדינא לא מתיישבא דעתאי‬
‫דאמרינן התם )דף לב ע״ב( הכל מודים בעד מיתה‬
‫דלב׳סה זו דלרב ורב חסדא גס‬ ‫שפיר בהאי עעמא •‬
‫שהוא חייב • ובעדות אשה לעני; נאמנות אי; חילוק בין‬
‫להאב לא הימני׳ רתמנא עדות גמורה כעד דק משוס דמסוה‬
‫נשים לאנשים ובי; קרובים לרחוקים ]ואפי׳ להנך רבוותא‬
‫אנפשה חד״א תקשי דהא תינח דנאמן על בתו ולענין קידושין דאית‬
‫דסברי דהא דמשיאי; אשה ע''פ עד אחד דאורייתא הוא‬ ‫לן קרא דנאמן לאוסרה • אבל על בגו וכן על בתו לשאר מילי‬
‫ולפי הטעם שכתב הנ״י פ׳ האשה רבה כשם הריטב״א‬ ‫אמאי נאמן לשוויה עלייהו חד״א ואן< אי רמא דילפינן מדגלי לן‬
‫ורבותיו דהיינו משוס דאנן סהדי במלתא • ופירסום כזה‬ ‫קרא בבתו דנאמן לאוסרה ה״ה בבט • ובכל מילי שאין על הבן‬
‫נחשב בכ״מ כעדות גמורה ואפי׳ מדאורייתא ודאי אין‬ ‫לידע יש להאב נאמנות עליו לשווי׳ חד״א אנפשיה • אכתי תקשה‬
‫סברא לחלק בי; עד כשר לנשים וק־ובים וכולהו כשרים‬ ‫הא תינח דנאמן על בניו י אבל על הבועל את בתו והנבעלת לבנו‬
‫לא מסתבר דנאמן והא ר״ה דאמר בני זה בן ש׳ ובתי זו בה ג׳‬
‫מדאורייתא • ואפ״ה לא נהגא בהו שבועת העדות בנשים‬
‫הא חיוב הקרבן הוא על הבועל ונבעלת ולה אבנו ובתו דאינן בני‬
‫וקרובים[ ואפ׳׳ה לא נהגא בהו כבועת העדות נס בעדות‬
‫קרבן דאכתי לאו בני עונשין נינהו י וביאור הא דאמרינן ואזדא‬
‫אשה • דהא סתמא קתני במתני׳ דאינה נוהגת בנשים‬ ‫ר״ת לעעמיה אכמ׳׳ל • כי תקצר היריעה מהכיל הרצאות דבריס‬
‫ובקרובים • והיינו כדכתיבנא דאשה וקרוב אינ; בכלל‬ ‫שיש לי בזה י ובפרס מה שיש להרצות בזה בפלוגתא שבין‬
‫והוא עד דנשיס וקרובים לא מקרי עדים ‪:‬‬ ‫ר׳׳ת והרשב״א והריץ בסוגיא דעד א׳ )קידושין דן־ סה ע״ת(‪: 1‬‬
‫וספי מסתיר לומר דעעמא דחכמי המקילין הוא דחיכא‬
‫ן ך ^ן נראה דגם לאו בכלל ואס לא ־ניד נינהו דאף‬
‫למימר דכל שאינו עד ממש דקרי רחמנא והוא עד אע״ג‬
‫דהיכא דאס מגידים מה‪-‬מנינ; להו מ״מ אינם‬
‫דהימני׳ רחמנא לכולא מלתא • מ״מ מהני ביה אמתלא‬
‫מחויב־ם להניד • וגם בזה״ז לא שיילינ; להו בתורת‬ ‫דהא גבי עדים נמוריס אן( שכתב הטור ח״מ )סי׳ כ״ט(‬
‫עדות• והוא הדין והוא הטעם בהכרת האב על בניו‬ ‫דאינו יכול לחזור אף אס נותן טעם לדבריו • מקורו הוא‬
‫דאף דמהימ; לשווי׳ ממזר ודאי • אבל אבא לגבי ברי׳‬ ‫כפי שהראה הב״י מסוגיא דסנהדרין )דף מד ע״ב( אע״ג‬
‫לאו והוא עד מקרי • וגם בכנל אס לא יגיד אינו דאינו‬
‫דקא יהבי טעמא למלתייהו כההוא מעשה דבעיא מיכשא‬
‫מחויב להגיד דהא דאמרינן בקידושי; )דף עד ע״א(‬
‫ואכתי ליכא למשמע מהתם דלא מהני אמתלא• דהא‬
‫שלשה נאמנים על הבכור כו׳ ואמו כל שבעה נראה פשוט‬ ‫לפי מה שהביא רש״י ז״ל התם עובדא דבעי׳ מיכסא‬
‫דאס מת האב תוך שבעה לא כיילינ; להאם בתורת‬ ‫הוו משוו נ מיי הו רשיעא • לומר שהעידו עדות שקר‬
‫עדות• אף שאס העידה נאמנת מ״מ אין חיוב עליה‬ ‫בשביל שנאתם וקנאתם על הריגת נשים הכשפניות והיכא‬
‫להגיד • ומש״ה אע׳יג דבשאר עדות עד מפי עד לאו‬ ‫דמשוו נפשייהו רשיעא ודאי דלא מהימנינן להו • אבל‬
‫כלום הוא • בהכרת האב סמכינן אעדיס ששמעו מפיו •‬ ‫אמתלא כשירה כהך דכתובות )דף כב ע״א( ודאי אכתי‬
‫כדאמרינן בביב )דף קכו ע״ב( ההוא דאתא לקמיה‬ ‫חיכא למימר דמהני גם בעדים גמורים • ומ״מ הדין דין‬
‫דרבב״ח כן׳ ההוא דאתא לקמיה דר׳׳ח כו׳ • וכן סגי‬ ‫אמת דגס אמתלא כשירה לא מהני גבי עדים גמורים •‬
‫בהרכנת הראש גרידא גבי הכרת האב כדאמרינן בניטין‬ ‫ואע״ג דמהתס ליכא למשמע כדכתיבנא • איכא למשמע‬
‫)ד׳ עא ע״א( א׳׳ר אבוה ירושת בנו הבכור • וכבר תפסו‬ ‫מההיא דכתובות )דף יח ע״ב( דפליג רבא עליה דרמי‬
‫כל הפוסקים כפי׳ התוס׳ שם • והיינו משום דבהכרת‬ ‫ב׳׳ח קמייתא אע״ג דהתם הוי אמתלא כשירה כדאמר רבא‬
‫האב לא מקרי עדות כלל • והא דכתב הרשב״ס שם)דף‬ ‫גופיה התם )דף יע ע״א( השתא אלו אתו קמן לאמלוכי‬
‫קכז ע״ב( גבי זה בני וחוזר ואוסר עבדי ט׳ וכיון‬ ‫אמרינן להו זילו חתומו • ואפ׳׳ה אמרינן התם דכיק‬
‫שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • האי לישנא לאו דוקא הוא‬ ‫שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא מהני אמתלא ‪:‬‬
‫אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר • וכמ״ש‬
‫הנ״י שם דאין הבחנה אחר הבחנה אבל לדינה ודאי לא‬ ‫מ״מ לא פליג רבא עליה דרמי ב״ח אלא מדרשא‬ ‫אבל‬
‫דמו להדדי דהיכא דקרינן ביה ואם לא יגיד ט׳ לא‬ ‫דאם לא יגיד כיון שהגיד כו׳ • אבל אי לאו‬
‫מהני אמתלא כמש׳׳ל מסוגיא דכתובות )דף יח ע׳׳ב(‬ ‫הך דרשא • גס לרבא הוי מהימני לומר אנוסים היינו‬
‫אבל גבי הכרת האב מהני אמתלא כדכתיבנא לעיל ‪:‬‬ ‫מחמת נפשות אע״ג דמתימתס על מנה שבשטר הוי כמו‬
‫בהא‬
 ‫תטד^צולע‬ ‫סיקג‬ ‫עאלות ותשובות‬ ‫*!‬
‫נמי בשבועת העדות דהוי בב״ד ‪-‬‬ ‫וכדאשכחן‬ ‫ב ח א סלקינא ונחהינא דחכמי המקילין שהכילו להחיר‬
‫ואפ״ה לא נהגא בנשיס וקרוביס •‬ ‫באב שאומר קדשתי את בתי דמהני בי׳ אמתלא‬
‫והיינו מטעמא דלא קרינן ביה ואס לא יגיד כיון שהגיד‬ ‫לאו דוקא בהא הוא דמקילין משוס דלא מהימנינן ליה‬
‫כו' ]וכ״כ הב״י בסי' כ״כי דמשמע דשבועת העדות וחוזר‬ ‫לכולא מלתא אלא לחומרא בעלמא לאוסרה מטעס דשווי‬
‫ומגיד דינס שוה[ וכדאשכחן נמי בכתובות )דף יח ע״ב(‬ ‫אנפשה חד״א • אלא דה״ה היכא דמהימניק ליה לכולא‬
‫דאי לאו משוש פירכא דרבא מואס לא יגיד הוה מהני‬ ‫מלתא נאמנות גמורה • מ“ מ מהני ביה אמתלא משום‬
‫אמתלא גש בעדיש גמוריס שהעידו בב״ד • דהא עדיש‬ ‫דאינו בכלל והוא עד ואס לא יגיד כו' ‪:‬‬
‫החתומיס על השכיר הוי כנחקרה עדותן בב״ד ‪:‬‬
‫‪) H I —1 H 2 D 1‬דף כב ע״ב( בעי מיניה שמואל מרב‬
‫ו א ש ר עמד על דברי התוס׳ יבמות )דף קיח ע״ב(‬
‫אי מהני אמתלא באמרה טמאה אני‬
‫ד״ה אמר ליה שכתבו שמדינא אסורה וטרח‬
‫וחזרה ואמרה טהורה אני ופשיע ליה רב דאף בזו אס‬
‫מלית למצוא טעס האיסור עפ״י דין אי לאו טעמא‬
‫נתנה אמתלא לדבריה נאמנת • וכבר עמדו גדולי‬
‫דשוויא אנפשה חד״א • לא ידענא מאי קא קשיח ליה‬
‫הראשוניס ז״ל דמאי רטתי׳ דהך מהך דאמרה ניקדשתי‬
‫דהטעס נראה פשוט ובדור • יממקומו הוא מוכרכי והוא‬
‫דמיירי שש לעיל דקאמר אף בזו • והסבירו קצת משוס‬
‫דאשה זו העומדת בין יבס לשוק־ האיסור וההיתר‬
‫דנדה אין איסורה איסור עולס דהא מיא בנהרא ־‬
‫כרוניס זה בזה • דעדות המתירתה לשוק אוסרתה ליבש •‬
‫ולדרכינו ניחא טפי דבאומרת נתקדשתי לא מהימנא אלא‬
‫ועדות המתידתה ליבס אוסרתה לשוק • וכמו שכל אשה‬
‫לאיסורא • משא״כ בנאמנות דאשה לענין טומאתה וטהרתה‬
‫דעלמא נאמנת להעיד על עצמה להנשא בין לשוק בין‬
‫דמהימנא נאמנות גמורה אף לקולא • ועיקר ילפותא‬
‫ליבש כמו שכנינו בר״פ ראשה שהלכה האשה שאמרה‬
‫מקרא דוספרה לה דמהימנא לטהרתה נראה דהא הוא‬
‫מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבס • כן אכה זו אי לאו‬
‫דמספקא לי' לשמואל אי מהני אמתלא גס בכהאי גוונא‬
‫טעמא דרחמא ליה היתה נאמנת להתיר עצמה ליבס •‬
‫דמהימנא נאמנות גמורה ופשיע ליה רב דגס בכהאי‬
‫וממילא היתה אוסרת עצמה בעדות זו לשוק • ואי לחו‬
‫גוונא מהני ‪:‬‬ ‫_‬
‫טעמא דשני׳ ליה היתל נאמנת בעדותה להתיר עצמה‬
‫לשוק י וממילא היתה נאסרת בעדות זו ליבם • וכיון‬
‫מפשיעותא דרב אכתי לא שמעינן דמהני‬ ‫ולכאורה‬
‫אמתלא • אלא היכא דאמרה לבעלה ולא‬
‫דפשיט ליה ר״נ דהני תדי טעמא דרחמא וסניא ספיקי‬
‫העידה בב״ד י אבל היכא דהעידה בב״ד אכתי ליכא‬
‫נינהו י דיינינן להו ככל ספיקא דאזלינן ביה לחומרא •‬
‫למשמע אי מהני אמתלא ‪:‬‬
‫מש״ה לקולא לא סמכינן אעדותה ולחומרא לא פקע‬
‫עדותה וממילא מיתסרא מדינא מחמת עדות עצמה ‪:‬‬ ‫א מ נ ם מדברי הרשב״א בת״ה הארוך משמע דגס‬
‫בנחקרה עדותה בב״ד מ מי אמתלא שכתב‬
‫שכך היא המדה להיות שונין דבריהם ודברי‬ ‫והיות‬ ‫שש דאס הוחזקה נדה בשכנותיה לא מהני אמתלא ומייתי‬
‫חביריהס תרגימא אליבא דמר שדעתו הוא‬
‫ראיה מהא דאמר רב יהודא הוחזקה נדה בשכנותיה‬
‫דמשוס ספיקא דרחמא וסניא לא אסירא מדינא דאכתי‬
‫בעלה לוקה עליה משוס נדה י וכיון דלקי עלה הרי‬
‫אית לה חזקתא דהתירא כדמשמע לכאורה מלשון רש״י‬
‫כודאי נדה משווינן לה כו' • ותו פריך התס וא״ת מפני‬
‫ז״ל • ולכאורה אמרינן הכי להדיא לקמן ר״פ האשה‬
‫מה אינה נאמנת באמתלא • מ״ש מהא דאמרה טמאה‬
‫בתרא ריש ע״ב רישא חזקה ליבוס כו' סיפא חזקה‬
‫אני כו' וי״ל דמשוס בושה או אונס מקרי ואמרה טמאה‬
‫לשוק • זולת שהרבה יש לרצות בדין זה למשרי ע״י‬
‫אני■ אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה‬
‫החזקה י גם נראה דהכא ליכא חזקה כלל ■ ולא דמי‬
‫אינה לובשת • ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי‬
‫להך דר״פ האשה בתרא דהתס אע״ג דבשעה שהלך בעלה‬
‫היא כמכחשת מה שאמרה נטמאתי ואינה נאמנת עכ״ל •‬
‫היתה אסורה ליבס ולשוק כי עדיין היה בעלה חי מ"מ‬
‫והרי כיון דלקי עלה הוי כנחקרה עדותה בב״ד • וכמ״ש‬
‫אית לן חזקה קמייתא דמוקמינן צרתה בחזקתה שלא‬
‫הרשב״א גופיה בתחלת דבריו • ואפ״ה מקשה מפני מה‬
‫ילדה וכן חמותה • וכן הא דכתבו התוס׳ לעיל )דף ל׳‬
‫אינה נאמנת באמתלא מ״ש מהא דאמרה טמאה אני‬
‫סוף ע״ב( דמוקמינן אשה בחזקת היתר אע"פ שבשעה‬
‫כו' והוצרך לתרץ דמשוס בושה או אונס לא עבדה‬
‫שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין‬
‫מעשה • אבל אי לאו הך טעמא דכולי האי לא עבדת‬
‫חי • התס נמי אית לן חזקה קמייהא דמוקמינן הערוה‬
‫כו׳ הוי מהני אמתלא • אע״ג דהוי כמי שנחקרה עדוימ‬
‫בחזקת שלא גתגרשה כמו שכתב שס התוס׳ לעיל מיניה ־‬
‫בב״ד • וכן הטור שלא ראה שינוי' דהרשב׳׳א דטלי האי‬
‫אבל הכא לית לן חזקה קמייתא דלא מצינן לאוקמי לא‬
‫לא עבדת כו׳ נשאר בתימא בסי׳ קפ׳ה על הא דלא‬
‫הבעל ולא הבן בחזקת ודיס לומר שאחר כן מת • דהא‬
‫מהני אמתלא בהוחזקה • וכן הב״י וכל האחרוניס לא‬
‫תרווייהו אית להו חזקת חיים ]והרצאת דבריס שיש לפי‬
‫כתבו אלא טעמא דכולי האי לא עבדת ‪:‬‬
‫זה בדיני טריפות אכמ׳׳ל[ ועיין בזה במאור ובמלחמות‬
‫בסוגיא דעד א' ביבמה ‪:‬‬ ‫ו ה י י נ ו כדכתיבנא לעיל • דגס היכא דמהיק לכולא‬
‫מלתא מ מי אממ‪1‬א מטעמא דלא קרינא ביה‬
‫ואס לא יגיד כיון שהגיד כו' ואפי' בב״ד ‪:‬‬
‫תשובה‬
 ‫ח‬ ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשומת סיק דה‬
‫ו ^ י עברי בההיא ענינא • במה דכתב הרמב״ס‬
‫)פי״ד מה' א״ב( בנושא גיורת ובתה גיורת •‬
‫סיק ד‬
‫ישב עס א' מהן ומגרש השניה • והה״מ כ׳ ודינו ודאי‬
‫אמת כו׳ ובעניי לא זכיתי • דבנושא אותן אחר שנתגיירו‬
‫דתפסי קדושין בשתיהן מדאורייתא ומה מהני כשמגרש‬
‫השניה הא בישראל כה״ג הוה אס גרושתו או בת גרושתו‬
‫שהיא ערוה • ובגר ה״ל למיסר מדרבנן והרי במתה‬
‫אשתו דמותר באמה הוא רק מטעס דקלשא איסורא •‬
‫אבל בלא״ה אף דעתה אינו יושב עס שתיהם ביחד‬
‫אסוריס • וא"כ בגירש אחת דל״ק איסורא אמאי מותר‬
‫בשניה ־ ואף דלפי מה שרצה רש״י לפרש כן דמיירי‬
‫בנושא אשה ובתה גיורת היינו מוכרחיס לדחוק מאיזה‬
‫טעס שיהיה כו׳ מ״מ לפי האמת שכתב רש״י דמיירי‬
‫דנשא בגיותן אשה ובתה ונתגיירו י״ל דוקא בכהאי גוונא‬
‫דעדיין לא תפסי הקדושין וכשנתגיירה ובא לישא אותם‬
‫אמרינן דכונס א׳ ומגרש א׳ אבל בנושא אחר גירות;‬
‫דתפסי בהן קדושין וכדדייק לישנא דהרמב״ס יושב עס‬
‫א' מה; ושינה מלשון הש״ס כונס א׳ מהן דגא להסביר‬
‫כיון דכבר נשא א״צ לכנוס מחדש אלא מגרש אחת ויושב‬
‫עס א' בזה יש לומר דלא מהני הגירושין כיו; דל׳ק‬
‫איסורא ט' ‪:‬‬
‫נ״ז אס היה בבירור דהיא גיורת ־ אבל בנ׳׳ד‬ ‫והנה‬
‫דליכא בירור גמור קשה מאד להתיר • ט אף‬
‫שיש אנשיס שזוכריס שהביאה אז כתב ראיה על גירותה ־‬
‫מ״מ מי יודע אס כיה ניכר מהחתימות ההמה • ואף‬
‫אלו ניכרים מי יודע שהיה חתימת ב״ד של״ג • ועוד‬
‫האריך בזה ‪:‬‬
‫סיק ה‬
‫לאח״מ אשתו אינה בכרת רק איסורא דאורייתא בעלמא •‬
‫הנ״ל בדין נושא‬ ‫וזה לשין מאי! מהרה‬
‫גיורת שאחר מותה נשא בתה • ואחוח‬
‫דעי בעזר החוג; אף לשאינו הנון כסוני •‬
‫בא״י לסדני חוקיך ‪:‬‬
‫שאין כן באשה ובתה דכתיב כרת בגופיה • א״כ אף אי‬
‫כעיר כת״ר לחלק בין אמה לבתה • הוא חילוק‬ ‫אשר‬
‫נכון ומבואר לעני; ישראל בפ״ב מה׳ א״ב •‬
‫אמנס אשר התפלא על נושאי כלי הרמב״ס שלא הזכירו‬
‫זאת בפי״ד לעני; גיורת לא נפלאת כ״כ דכיון דקיימא‬
‫לן בפ״ק דע״ז )דף ו( לריב׳׳ק דבשל סופרים הלך אחרי‬
‫המיקל • מש׳ה הרב המגיד גופיה דלענין ישראל הביא‬
‫דעת החולקים ומחלקים בין אמה לבתה בפי״ד לא חש‬
‫להחמיר ־ בפרט לנ׳׳ד דבדיעבד הוא • ודאי כדאי המה‬
‫המתירים לסמוך עליהם בשל סופרים ־ ולפי מה שאכתוב‬
‫בזה לקמן אשה ובתה בגיורת לאו בעמוד והוציא קאי •‬
‫ואשר הקשה על הרמב״ם דקבע בפי״ד דין אשה ובתס‬
‫הגיורת לעני; ישראל שנשאם * והתפלא כת״ר דאכתי‬
‫ה״ל אס גרושתו ומחיים לא קלישא איסורא * הדברי*‬
‫ראויס‬
‫סהגאון הגדול רשבגה״ג סוה׳‬
‫ע ק י ב א א י ג ד זצ׳ל שהשיב‬
‫להגאי! ™' מ י ב ל זצ״ל אב״ד ור״נז דק״ק‬
‫האזענפוט בדין אחד שנשא גיורת ואחר מותה‬
‫נשא בתה *( הובאה בספרו שו״ת רזג״א )בסי'‬
‫קכא(בארוכה‪.‬ובאן נביא רק תובן הדברים הנוגע‬
‫להתשובה שבתב ע״ז א״ז הגאון רשבבה״ג‬
‫מ ה ר ״ ח ז״ל בעת שהיה למראה עיניו תשובת‬
‫הגאון מהרע״א זצ״ל ־ וז״ל הנאון מהרע״א ‪:‬‬
‫הדין במי שנשא גיורת ואחרי מותה ‪:‬נא‬ ‫ביסוד‬
‫בתה • לדעתי הקלושה אלו בא זה לידי קודס‬
‫שנשאה אן! אס היה בירור בעדיס שהמה ירים • אעפ״ב‬
‫הייתי חונך לאיסור שאף שבגוף הדי; אס מתה אשתו‬
‫חס מותר באמה במחלוקת הרמב״ס עס הרא״ש‬
‫והעור • ורוב הראבוגים פסקו כהדמב״ס להלכה כרבא‬
‫ואליבא דר׳יע • וגס הרא״ש והכיור לא הכריעו לאיסור •‬
‫והמחבר סתס בשולחנו הכיהור להקל )י״ד סי׳ רס״ע‬
‫סעיף ו׳( אבצ זה במתה אשתו ורוצה באמה • אבל לישא‬
‫בתה אף דהרמב״ס וש״ע נקכיו בשניהס להקל ־ וכל נ״כ‬
‫הרמב״ס ומר; ב״י שתקו וכל האחרוכיס שמו יד לפיהם‬
‫כאלו היא הלכה ברורה דדי; אשה ובתה כדי; אשה‬
‫ואמה • חעפ״כ עפר אני תחת כפות רגליהס • ובדבר‬
‫הזה אינני מבי; דנראה דהרמב״ס לשיכיתיה אזיל■ דכ׳‬
‫)בפ״ב מה׳ א״ב ה׳ ח( בא עלייהו אחר מיתת אשתו ה״ה‬
‫בכרת ואין בה; מיתת ב״ד כו׳ • הרי דס״ל דשווי; הן‬
‫דלאח״מ אשתו אינן בשריפה רק בכרת ובשתיהן כיון‬
‫דקלישא חיסורא גבי גר לא גזרו רבנן • אבל לפי מ״ש‬
‫הה״מ )בפ״ב מה׳ ח״ב( דדעת הרמב״ן והרשב״א דחמותו‬
‫א״כ י״ל דדוקא באמה דקליש איסורא לגמרי דגסכרת‬
‫ניכא הוא דאמרינן ל״ג בגר • משא״כ בבתה דעכ״פ^^יכא‬
‫כרת דדוקא באשה ואמה דלא כתיב בנופיה רק שריפה‬
‫וכיון דאימעיט משריפה ממילא גס כרת לית ביה • מה‬
‫נימא דאין בו שריפה היינו מטעס כיון דשריפה ילפינן‬
‫לה בג״ש מהיא ואמה ואמרינן דיו לבא כו׳ • אבל לענין‬
‫כרת דכתיב בגופיה לא מצינו מיעוט על אחר מיתה ־‬
‫וכיון דאית ביה כרת י״ל דלא מקרי קלישא איסורא‬
‫וגס בגר גזרו• והיותר לפמ״ש עוד הה"מ שס דאף‬
‫במה דס״ל לרבינו דאשה ובנמ אינה בשריפה אחר‬
‫מות אשתו ־ חלקו עליו הרמב״ן והרשב״א וס׳׳ל דהוא‬
‫בשריפה • וא״כ באשה ובתה בודאי גס אח"מ גזרו בגר‬
‫דהא לא קלשא איסורא כלל ־ ואף דהה״מ סייס והרמב״ן‬
‫הניח דבר זה בצ״ע פ׳ נושאיס על האנוסה * היינו אם‬
‫היא בשריפה אי בכרת אבל בדין הראשון דאם אשתו‬
‫אח״מ לא הוי בכרת זה החליט הרמב״ן • וכ“ מ בחי'‬
‫הרמב״ן וברשב״א שבע שיטות ט׳ ע״ש ‪:‬‬
‫*( כאחרא דרע״א היתה הגירות מותרת לישראל ‪.‬‬
 ‫תט המשולש‬
‫גמור הוא עעמא בפי הא מלוציא אחת כיון דליכא בהו‬
‫אלא טעמא דאחלופי אמאי לא שרינן ליה בדיעבד ‪:‬‬
‫בש״ס ירושלמי מבואר דבאמת דינא הכי דאם‬ ‫והנה‬
‫נשא; ביהדותו אינו מוציא שוס אחת מהן • וז׳׳ל‬
‫כסוגיץ יבמות ובסנהדרין גר שנתגייר והיה שוי אשה‬
‫ובתה או אשה ואחותה כונס א׳ ומוציא א׳ • בד״א‬
‫שלא הכיר א׳ מהן משנתגייר • אבל חם הכיר א׳ מהן‬
‫משנתגייר זו שהכיר אשתו )ר״ל דביאתו ביהדותו לא‬
‫עשה בעילת זנות ובעל דוקא לשם קדושין • ומשום הכי‬
‫נאסרה הפניה עליו לכתחילה ומוציא את השניה דוקא(‬
‫ואס הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר )ר״ל כיון שבא‬
‫פל שתיהן ביהדותו הרי שתיהן דיעבד הוו • ואינו מוציא‬
‫שום א׳ מהן( ‪:‬‬
‫דילן פניג על הירושלמי מדלא מפליג בין הכיר‬ ‫וש״ס‬
‫לל״ה ־ ונקעי סתמא דמוציא א׳ ונראה עעמא‬
‫דש״ס דיל; דכיון דאס לח הכיר שום א׳ מהן ־ דינא‬
‫הוא דאינו בונם אלא מחת והשניה מוציא ־ דנכתחילה‬
‫ודאי אסרינן ליה • ס״ל לש״ס דיל; דלא פלוג רבנן‬
‫בגזרתייהו ולעולם מוציא חף חס הכיר את שתיהן • וא״כ‬
‫י״ל דכיעמיה דהרמב״ם דכיו; דהברייתא נקע גר שלידתו‬
‫בקדושה • וכבר כתבו כל הראשונים דה״ה אס נידתו‬
‫שלא בקדושה חד דינא חית להו • ס״ל להרנוב׳׳ם דלא‬
‫פ‪:‬יג נמי בהך דנשא אשה ובתה • דלעולם מוציא אחת‬
‫מהן ־ כין צידתו בקדושה או שנא בקדושה כדלא פליג‬
‫בלידתו שלא בקדושה בי; הכיר לצא הכיר ]ונהכי מחרצא‬
‫קוביה רב״י נינמוה ד״ה ;בה הבה ונהה כו׳ • ל"; נגר ניפרחל‬
‫נמי המ״ל הכי ־ דלפמ״ב ‪ ::‬סיקר סעמא למוציא א' הוא מבוס‬
‫להא דגר בלא הכיר • מבוס הני ;קני גני גד‪) : 1‬ועי״ל דטעמא‬
‫דמוציא א׳ הוא ־ דהואיל דאיסורא דאשה ובתה הוא‬
‫משום דאסרן אהדדי אס ישב עם שתיהן בכל יומא‬
‫ויומא מיחזו כלכתחילה( וחיך שהוא עעמא דמוציא א׳‬
‫אבל טעמא ד טנ ס א׳ נתחוור לשיטת הרמב״ס כדכתיבנא‬
‫ולק׳׳ון^ רךשית הר״ן וכת״ר■ וראיתי בעט״ז והב־או נם‬
‫הש״ך בס״ק ג • דבנושא ביהדותו חמיר טפי■ דאפינו‬
‫בדיעבד יוציא ונראה דזה הביא לכת״ר להקשות קושיתו‬
‫אבל לא ידענח מנ״ל לחדש גזירה פלא הוזכר בש״ס ■‬
‫ומ״ש הגיעם כיו; שנשא איסור ביהדות • הרי בברייתא‬
‫נקגי גר שלידתו בקדושה ־ ובכל הנך דלכתחילה לא יכנוס‬
‫עבר ונשא באיסור דיהדות ואפילו הכי בדיעבד יקיים‬
‫)ולפמ״ש בהג״ה דהך דלכתחילה לא יכנוס קאי נמי אהך‬
‫דאשה ובתה■ הרי להדיא דאף בבתה דעעמא דאיסורא‬
‫הוא משוס אחלופי ומפלגינן בין דיעבד לכתחילה( ‪:‬‬
‫ו א ת אס נאמר דהתם קאי דוקא הוא וכל הנך דלכתחילה‬
‫לא יכנוס איסורא דידהו לאו משום אחלופי ט א‬
‫אלא דגזרינן שאר האב אעו פאר האם ‪ .‬מ״מ כיון דבש״ס‬
‫ירושלמי אמרינן כיון שהכיר הכיר ‪ .‬ולא מחמרינן משוס‬
‫שנשא באיסור דיהדות אין לנו לחלוק על הירושלמי ‪,‬‬
‫וכיון דלא אשכחן בש״ס דילן דפליג על הירושלמי בהא ‪,‬‬
‫אף דלש״ס דילן לעולם מוציא א׳ ‪ .‬עעמא אהרינא ט א‬
‫כמש״ל‬
‫פיק י!‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫«‬
‫ראויס למי שאמרם ובר מזלי׳ דהרין הוא פכחב בחידושיו‬
‫למנהדרי; בסוניין דאבה ובחה הגיורח לא מצי איירי‬
‫בישראל מעממא דמחייס לא קליש איסורא • ודמח רש״י‬
‫ודאי כדפח הרמבים בזה ־ כמבואר בדבריו בסנהדרין‬
‫)דף נח פ״א בד״ה נשא אשה וט׳( ‪:‬‬
‫ו ל ב נ י ן נוף הקושיא יש לי נדון בקרקפ דהרמב״ס‬
‫לפי דרכו כולך ואור פד נכון • דדינא דכונס‬ ‫^‬
‫א׳ נק״מ • ואדרבא דינא דמוציא א׳ פפמא במי כמ״ש‬
‫לקמן דודאי ברור כשמש • דלהרמב״ס פפמא דשמא‬
‫יאמרו באנו כו׳ • ופפמא דאחי לאחלופי ט׳ • מ ך תרי‬
‫טפמי חלוקים בדינס ־ דהיכא דשייך טפמא דבמא יאמרו‬
‫בעמוד והוציא קאי • אכל בפריוס דאין ב״נ מוזהר‬
‫פליהן דכחשייך בהו טפמא דשמא יאמרו אלא טעמא‬
‫דאהלופי לא מחמרינן להוציא ‪:‬‬
‫טעמו מדלא אשכח בש״ס דיוציא אנא היכא‬ ‫וברוד‬
‫׳ דב"נ מוזהר טליה■ כדפריך בסוגיין בסנהדרין‬
‫)כוף דף נז( וסבר ר״מ כו׳ • ב״נ מוזהר עלי׳ והסניא‬
‫כו׳ ‪] -‬ונפרס לגי׳ הראשוני‪ :‬דהקוביא לא קאי אלא אביפא דמלהא‬
‫דאמר אין נ"נ מוזהר כו׳ וכאן הני אהוהו ־ לפ״ז הרי להדיא דאף‬
‫נאחוהו מן האס דשייך כה ססמא דאחלופי • פשיסא ליה להש״ס‬
‫דאי ליכא בה סעמא דשמא יאמרו לא אמרינן ייצ'א‪ 1‬ומשום הכי‬
‫הרמב״ם כאן בפי״ד דעסיק בה׳ גרים חשיב בדי; י׳‬
‫פריוח דב"נ מוזהר • משום דס״ל כמו שנחבחי דלא‬
‫אמרינן יוציא אלא היכא דאיכא טפמא דשמא יאמרו •‬
‫ומש״ה הקדים דין י׳ נאורויי דבב״נ ליכא פריוה דשאר‬
‫אלא אמו ואחותו מאמו • ופל היסוד זה בנויי׳ דבריו‬
‫שבדין י״ב וי״נ‬
‫באפה ובהה דאין ב"נ מוזהר פליה■ וליכא בה‬ ‫וא״כ‬
‫אלא טעמא דאחלופי ניחא טובא דינא דיושב‬
‫עם אחת שב׳ בדין ט״ו־ דהיכא דליכא אלא טעמא‬
‫דארלופי בהא המרינן יקיים • ולא בעינן טעמא דקניש‬
‫איסורא אלא נמשרייא לכתחילה■ כההיח דחמותו דשרינן‬
‫לכתחילה )ובהכי ניחא הא דנטר הש״ס הך דלכמזילה‬
‫לא יכנוס■ ונקע ליה בתר דינא דאשה ובתה משום‬
‫דפלה נמי קאי ־ דאם נשא אחת וגירש אותה לכתחילה‬
‫לא יכנוס השניה דאס גרושתו ובת גרושתו אסור‬
‫לכתחנה • והתם קאי דנקגי לאו דוקא אנא אהתם נמי‬
‫קאי )כדאשכחן בכמה דוכתי כה״ג( ‪:‬‬
‫א מ נ ם נפמ׳יש דינא דמנרש את השניה טעמא בעי‬
‫דבשלמא להנך דמפרש• דההיא דנושא אשה‬
‫ובתה מיירי שנשאן בגיות; ניחא הא דמוציא אחת דלא‬
‫דמי לשאר״עריות דאיסורא דידהו לא תלי בנשואי; בהנך‬
‫אס נשא בגיותו אף דהנשואין דגיות לאו נשואי; הוא■‬
‫מ׳'מ כיון שהיו אתו בניותו דיעבד מקרי • מה שאין‬
‫כן באשה ובתה דלא אסרי אהדדי אלא בנשואי; דאם אנס‬
‫אשה מותר לישא בתה • וזה שנשא; בגיותן לאו נשואי;‬
‫הוה ־ ועכשיו הוא דהוה נשואי; כשכונס א׳ מהן ־ ואם‬
‫יכנוס נם השניה הרי נושא אשה ובתה לכתחילה • אבל‬
‫לצדמב״ם דנקטי האי דינא בישראל הנושא אשה ובתה‬
‫לכתחילה ■ הרי כבר נשאן בנשואי; גמורים • ודיפבד‬
‫ט‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיקה‬
‫אבל הא ליתא ‪ .‬דא״כ מאמו ה״ל נמי למילך וכירושלמי‬
‫דייק לה מאביו דוקא ‪ .‬וכן הוא ברמב״ס שס ועוד הא‬
‫איכא לאוקמי קרא שהולד הי׳ חבוש בבית האסוריס מעת‬
‫שנולד עד שהגדיל )כעין דדחי לה התס בחולין בש׳׳ס‬
‫דילן( ע״כ נראה דהני תרי טעמי בעי דאי לאו טעמא‬
‫דרובא ה״ל למיחש למישטא דבעילא זנות ‪ .‬אבל אכשי‬
‫הא גופא דרוב בעילות דבעל הוא לא ידעינן אי לאו‬
‫טעמא דחזקה דאטו מי איכא סהדי על רוב בעילות דבעל‬
‫ואך עידי יחוד לא שכיחי ודאי על רוב בעילות דבעל ‪.‬‬
‫מש״ה בעי נמי טעמא דחזקה לאחזוקי בבעל רוב בעילות‬
‫והיינו משוס דכל מידי דדרכא דמלתא בהכי מחזקינן‬
‫בהכי ודרכא דמילתא דהבעל בועל רוב בעילות )מש״ה‬
‫בארוס יבמות )דך ס״ע ע״ב( אמר רב דהולד ממזר עיין‬
‫רש״י שס ד״ה דדיימי מעלמא וכו׳ אבל הכא לאו אורחי'‬
‫וכו׳( ונראה דהא דאמרי׳ נמי הן ק עדי יחוד הן ק‬
‫עדי ביאה ‪ .‬היינו נמי משוס הך חזקה דדרכא דמלתא‬
‫בהכי והיינו נמי עעמא דכרוכי' אחרי' ‪ .‬וכן הגדילתו‬
‫בחזקת בנה ‪ .‬והיינו נמי עעמא דסגי כשראו כ ד ^‬
‫המנאפיס ולא בעינן שיראו כמכחול בשפופרת משוס‬
‫דמחזקינן בכל מלתא דדרכא דמלתא בהכי כדכ׳ הרמב׳ש‬
‫להדיא )שס דין י״ט( שחזקת צורה זו שהערה ‪ .‬והיינו‬
‫נמי טעמא דכל הך שכ׳ שס בדין כ׳ וכ״א ‪:‬‬
‫הברור בפירוש הירושלמי דלא לאוסופי טעמא‬ ‫והאמת‬
‫על ש״ס דיל; אתא אלא דכולה חדא טעמא‬
‫הוא דהך חזקה גופי' דמחזקי׳ לי' באביו הוא מחמת‬
‫רובא דרוב בעילות אחר הבעל ‪ .‬וכל מידי דרובא ה ט‬
‫איתא הוי חזקה וחזקה קריג; כמו גבי קט; וקטנה יבמות‬
‫)ד׳ קי״ט ע״א( דמשוס דרובא דקטניס לאו סריסיס נינהו‬
‫ורוב קטנות לאו איילונית מחזקינ; להך קט; וקטנה נמי‬
‫לאו בסריס ואיילונית וכ; כל הנך דחשיב להו בפ״ק דחולי;‬
‫)דך י״א( משוס דרוב בהמות כשרות נינהו מחזקינ; להו‬
‫בהאי בהמה נמי בכשרה ודכוותי׳ נמי הך ילפותא דלפי*‬
‫ממכה אביו נמי משוס דתב בעילות אחר הבעל מחזקינ;‬
‫לי׳ בהאי נמי דאביו הוא ‪ .‬והכי קרי לי' נמי כש״ס דילן‬
‫נזיר )דך מ״ט ע״א( דקאמר התס דאי כ' אביו ה״א וכו׳‬
‫משוס דחזקה בעלמא הוא ‪ .‬וכן כתט התוס׳ שס משום‬
‫דקורבא דאביו חזקה וט׳ משוס דרוב וכו' ‪ .‬וכן בסוגיא‬
‫דידן קידושין)דךס׳ ע״א( קרי לי' לרובא חזקה דקאמר התם‬
‫דאריב״ל שורפיןעל החזקות ו ט' רוב תינוקות מטפרין ו ט'‪.‬‬
‫אלא איט חזקה לר״י ששורפין כו' אס רוב שרציס טמאה ‪.‬‬
‫והשתא נהירין ומאירק לן דברי הירושלמי דקאמד לה התס‬
‫ביחשלמי ר' יוחנן אמר הורגק על החזקות ואין שורסין על‬
‫החזקות וריב״ל אמר כשם שהורגין על החזקות כך שורטן‬
‫על החזרךת והחזקות ששורטן עליהן הייט החזקות שהוחזקו‬
‫מחמת רובא כדאי׳ להדיא בגמ' קידושין הנ׳ל‪ .‬וקאמר רי^ל‬
‫כשס שהורגק על החזקות שמשום מבא הוחזקו ‪ .‬כך שורפק‬
‫על החזקות שמשום רובא ופלה קאמר אליבא דדיב״ל‬
‫מ ק שסורגץ על החזקות דתילך מיני׳ נמי ששורפין וילין*‬
‫לה ממכה אביו ‪ .‬דהתם נמי לא הוחזק לן מ א י דא‪3‬מ‬
‫אלא משום מבא דרוב בעילות אחר הבעל ‪ .‬ה״נ שורפיז‬
‫על‬
‫שאלות ותשובות‬
‫כמש״ל ‪ .‬וכעע״ז כ' כאמת דטעמא דמוציא א' הוא משוס‬
‫דנשא באיסור דיהדות ‪ .‬אבל עליו תלונת כת״ר כקושייתו‬
‫אמאי כונס א' ומחוורתא כדכתיבנא דהיכא דליכא אלא‬
‫כיעמא דאחלופי לאו בעמוד והוציא קאי אן‪ £‬אס‬
‫נשא ביהדות ;‬
‫משמע נמי מדלא פריך הש״ס לענין עדות הג ד ס‬ ‫וךכי‬
‫ביבמות )דך כ״ב ע״א( ומ״ש מעריות כו׳ ‪.‬‬
‫אלא כאמימר דאמר מעידין לכתחלה ‪ .‬אבל לר״נ דמפליג‬
‫בי; לכתחלהלדיעבד לא פריך מידי ‪ .‬והיינו משוס דבעדות‬
‫לא שייך אלא עעמא דאיחלופי ובכה״ג גס בעריות לא‬
‫מקרי שאר אלא לעני; לכתחילה ‪ ,‬ואך דלענין דיעבד עפי‬
‫יב לחלק בי; עדות לעריות ‪ .‬מ"מ פשעא דסוגיא‬
‫משמע כדכתיבנא ‪:‬‬
‫לדינא דיד; ‪ .‬דבאשה ובתה הגיורת אך בחייה; ‪.‬‬‫זכינו‬
‫לאו בעמוד והוציא קאי לשיעת הרמב״ס ורש״י‬
‫דמוקמי הך דכנס אשה ובתה דאיירי בישראל הנושא; ‪.‬‬
‫וכ; לכל הנך רבוותא קמאי דגרסי בסוגיי; בסנהדרי; ‪.‬‬
‫וכל שאי; ב״ד ממיתי; עלי׳ אי; ב״נ מוזהר פלי' והתניא‬
‫כו׳ כמש״ל בהגה״ה ובפרע אחר מות אמה ‪ .‬דלהרמב״ס‬
‫ודעמי' שרינ; לי׳ לכתחלה לישא בתה ‪ .‬נראה ברור בלי‬
‫פקפוק דבדיעבד לאו בעמוד והוציא קאי ‪:‬‬
‫חששו להחמיר מחמת שכעת אי; לפנינו ראייתה‬ ‫ואעןף‬
‫שנתגיירה אעתיק מה שהשבתי לתלמידי הרב‬
‫דהאזענפוע אשתקד ‪ .‬וישיס נא כת״ר עינו גס על זאת‬
‫ויודיעני נא דעתו הנקי׳ בזה ‪^ :‬‬
‫ג ף ‪ 0‬י׳ בירושלמי קדושי; )פ' רביעי הלכה י'( תני איש‬
‫ואשה שבאו ממדה״י הוא אומר אשתי היא והיא‬
‫אומרת בעלי הוא ‪ .‬אי; הורגי; עליה; משוס א״א הוחזקו‬
‫הורגי; עליה; משוס א״א ‪ .‬עד כמה היא חזקה ר״י ר״ב ר״ח‬
‫בשס ר״י עד שלשיס יוס תמ; כו' ושורפי; על החזקה‬
‫איתפלגי; ר״י ורשב״ל )כפלוגתייהו בש״ס דיל; קידושי;‬
‫דך פ׳ ע״א( ומני; שהורגי; על החזקות ר״ש ברי׳ דר״י‬
‫בי ר' בו; אמר כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת וכי‬
‫דבר ברי הוא שזה הוא אביו ‪ .‬והלא חזקה הוא שהוא‬
‫אביו ואת אמרת הורגי; אך הכא הורגי; כו' ‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ר ה הירושלמי פליג אש״ס דיל; חולי; )דך י״א‬
‫ע״ב( דמפרש עעמא דמכה אביו משוס‬
‫רובא דרוב בעילות הלך אחר הבעל ‪ .‬ואולס הרמב״ס‬
‫לאשר הביא)פ' א' מה' א״ב ה׳ כ׳( הירושלמי כצורתו ‪.‬‬
‫והביאו האחרוניס הח״מ והב״ש ש״מ דהירושלמי וש״ס‬
‫דיל; בחדא שיטתא קיימי ‪ .‬וטעמא בעי למה לן תרי‬
‫טעמא אחדא מלתא )וקושיית הב״ש שס ודאי לק״מ דמה‬
‫עני; חזקה קמייתא לחזקה דמחזקינן במילתא דודאי כך‬
‫הוא( והי' נראה לכאורה לומר דתרווייהו טעמי צריכי‬
‫טעמא דרובא מהני בשעת לידת הולד דאי לאו טעמא‬
‫דרובא הוה אמרי' בשעת לידתו דלמא לאו אביו הוא ‪.‬‬
‫מש״ה בעי טעמא דרובא ‪ .‬אבל אכתי אחל־ י״ג שנה‬
‫משעה שטלד הולד הזה ‪ .‬והגיע לכלל עונשין אטו מי איכא‬
‫ס ה ד שמכידם תדעיס שזהו שטלד לפני י״ג שנה זהו‬
‫שהכה ‪ .‬מש״ה בעי טעמא דחזקה‪ .‬כך הי׳ נראה לכאורה‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיק ה‬
‫נתקדשתי כדכתיבנא ‪ .‬וליכא למימר דהא דנקט איש ואשה‬
‫היינו משום ךנקט לעיל מינה ביטשלמי איש ואשה עשו אותם‬
‫כב׳ עדים ‪ .‬אמנם המעיין שופע בצדק יראה דהי מ מלתא‬
‫אחריתא היא ‪ .‬ואכמ׳׳ל בסוגיא דעשו אותם כב׳ עדים ‪.‬‬
‫ובדוכתא מוכח דליכא למילך מינה לסוגיא דיק ‪ .‬דאי‬
‫הוה בסוגיא די ק כב׳ עדים לא הוה בעינן ל׳ יום ‪.‬‬
‫)ולפ׳׳ז איכא למדחי דהא דנקט הירושלמי איש וא‪£‬ה‬
‫לרטתא דרישא נקטי׳ דאי לא הוחזקו אין סוקלין ולא הוו‬
‫כב׳ עדים( אבל הריטב׳א כתב בסוגיא דאומרת נתקדשתי‬
‫דאם הוחזקה לארוס׳ סוקלין‪ .‬וכ״כהרמב״ם סוךפ׳׳א דא״ב ‪:‬‬
‫כרוכים אחרי׳ מחזקינן נמי להאי שהוחזק ליכרך אחריה‬
‫נבא אל העיון בנ״ד באמה ובתה שבאו לפנינו‬
‫ולא יוכלו לדבר בלטן יהודית אית לן לאחזוקינהו‬
‫בנכרים או בגרים ‪ .‬דאך דאיכא נמי ישראלים שנטמעו‬
‫בין הנכרים ודאי מיעועא נינהו ‪ .‬וכל מידי דדרכא דמלתא‬
‫בחבא היא מחזקינן בהכי כדאסיקנא לעיל בפי׳ דברי‬
‫הירושלמי וכעי' שכ׳ התוס׳ יבמות)דך מ״ז ד״ה במוחזק‬
‫לך( דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראלים הס וכ״ה‬
‫בכל הפוסקים ‪ .‬וא״כ בענין הבת שנתגיירה לפנינו קודם‬
‫משואין ליכא לאסתטקי בה כללדודאי גיורת גמורה היא ‪.‬‬
‫ולכאורה איכא לאסתפוקי בהילדים • שנולדו מאשתו‬
‫הראשונה היא אמה ‪ ,‬דכיון דקי״ל בין בארן בין בח׳׳ל‬
‫צריך להביא ראי׳ וזו א־ן רחיותה לפנינו ומגו דכ' התוס׳‬
‫בד״ה הנ״ל נמי לא שייכה בה ‪ .‬וא״כ לכארה היו דין‬
‫הילדים כדין הנולדים מן הנכרית וצריך לגיורינהו ‪ .‬אמנם‬
‫כיון שראילוה נוהגת בדרכ־ ־שראל ‪ ,‬וזאת אומרת נתגיירתי‬
‫בב״ד של ^וני הרי דינה מטאר בש״ע)סי׳ רס״ח סעיך י(‬
‫דהי׳ בחזקת גיורת ‪ .‬ואך דלכארה איכא למימר‬
‫דבמחלוקת שנוי׳ דהיינו דוקא לשי׳ הרי׳׳ן! והרמב׳׳ם‬
‫דמפרשי הך דמי לא טבלה )יבמות דך מ״ה ע״ב( היינו‬
‫שטהגת בדרכי ישראל‪ .‬אבל לשי׳ התום׳ והנמשכים‬
‫אחריהם דמוקמי הך דמי לא טבלה דוקא בשקבלה עלי׳‬
‫המצות בפני ב״ד ‪ ..‬וא״כ זו שאין לפנינו ראייתה על‬
‫קבלת המצות ‪ .‬נראה דלשי׳ הנך רבוותא לא מהני הא‬
‫דמחזקת במצות ‪:‬‬
‫א מ נ ם הרי הרמ׳׳ה אזיל בשי׳ התום׳ הנ״ל כמבואר‬
‫ברי״ו בנתיב כ״ג ‪ .‬ואפ״ה כ' שם דהא דאמרי׳‬
‫שצריך ראי׳ שנתגייר בפני ב״ד דוקא דלא אתחזק ‪ .‬אבל‬
‫אתחזק לא בעינן ‪ .‬ודבריו האחרונים הובאו גס ביתה יוסך‬
‫הרי דהרמ״ה מיקל טפי מש״ע דבאתחזק לא בעינן אפילו‬
‫שיאמר נתגיירתי בב״ד של פלוני ‪:‬‬
‫ו נ ר א ה שהוציא כן מעובדא דאחד שבא לפני ר״י‬
‫_)מ״ז ע׳׳א שם( דהאי ודאי לא הוה לי׳ ראי׳‬
‫על קבלת המצות כשיטת התום׳ ‪ .‬וגם לית לן לאחזוקינהו‬
‫בישראל מטעם מגו וכמ״ש התום׳ בד׳׳ה במוחזק במגו‬
‫דאי בעי אמר ישראל אנא ודאי לא מהני אלא באומר‬
‫נתגיירתי בב׳׳ד‪ .‬אבל זה שבא לפנינו ואמר ניציירתי ביני לבין‬
‫עצמי ודאי לא מהני הך מיגו כיון דאיהו גופי׳ לא טעין כן‬
‫ואפ׳׳ה הוה מחזקינן לי׳ בחזקת גר ‪p‬ד ‪ .‬אי לאו משום‬
‫דשויא אנפשי׳ חד״א ‪:‬‬
‫ומזה‬
‫שאאת ותשובות‬ ‫‪18‬‬
‫מל החזקות שהוחזקו מחמס חבא דליסא קמן כמו רובח‬
‫דתיטקות מספחין ומדקאמר ד י אין זו חזקה ששורפץ‬
‫מלי׳ ה מז מ ה ש״מ דהחזקות דקאמר ר״י שמלקין ושורפין‬
‫וסוקלין עליהם הייט אפי׳ חזקות שלא הוחזקו אלא מחמס‬
‫רובא דליתא קמן כדקאמר הסס להדיא איש ואשה‬
‫ותינוק ותיטקת שהגדילו בתוך הבית ו ט׳ עפירש׳׳י שם‬
‫ולפ״ז ע״כ האי דכדוכי׳ אחד׳ ו ק הא דאשה נשאתי‬
‫במדהי׳י דאמר ר׳׳י אפי׳ ביוחסין וקאמר עלה ואזדא ר״י‬
‫לטעמי׳ ש״מ דחד עעמא הוא ‪ .‬ומעעמא דחזקה קאתינן‬
‫עלה דמשום רובא דנשים מגדלות את בניהן ובניהם‬
‫שהיא אמו ‪ .‬ואע״ג דאיכא נמי ודאי נשים שמגדלות בני‬
‫אשה אחרת והבנים כרוכים אחריה דדבר הנראה לעיניה‬
‫הוא שהאשה שניה לבעלה מגדלת את בני אשתו הראשונה‬
‫וכרוכים אחדה ‪ .‬ומש׳׳ה נמי אמרינן התם בשתי נשיה‬
‫שמבי^ ‪’f5‘,‬׳ על הגדולים ועל הקטנים וכפירש״י שה ע״ש ‪.‬‬
‫מ״מ הוו נשים שמגדלות בני אשה אחרת מיעועא לגבי‬
‫נשים המגדלות את בניהן ‪ .‬וכל עוד שלא איתרע לן הך‬
‫רובא אמדי׳ כיון דרובא דכרוכים הם אחרי אמם ‪.‬‬
‫מחזקינן להאי הכרוך בחזקת שהוא בנה )אבל בשתי‬
‫נשים איתרע לן הך רובא כיון שאמר בפירוש שהי׳‬
‫לו אשה אחרת ומתה חיישינן שמא בנה של אחרת‬
‫הי׳ וגידלתן ‪ .‬כי דבר ההוה הוא במי שמתה לו‬
‫אשתו הראשונה והניחה בנים קטנים ונושא תיכך אשה‬
‫אחרת שהאשה ההיא מגדלתן וכרוכים אחריה( כן הוא‬
‫הפירוש הברור בהירושלמי ‪ ,‬ואך שפשיטות הרמב״ם הנ״ל‬
‫נוטין לדברי פירוש השני שכתבתי ‪ .‬מ״מ ע״כ הרמב״ם‬
‫דחיק ומוקים אנפשי׳ לפרש ולישב עפ״י הפירוש הברור‬
‫הזה בירושלמי ‪ .‬ועפ״י הדברים שאכתוב לקמן אי״ה ועכ״פ‬
‫איך שיהי׳ הפירוש בהרמב״ם אנו אין לט אלא דברי‬
‫הירושלמי המתפרשין ומוכרחים ‪:‬‬
‫מפשטא דלשנא דהרמב״ם משמע דלא בעינן‬ ‫והנה‬
‫התנהגות לאחזוקי בהכי ‪ .‬אמנם השי׳ג שלהי‬
‫קידושין כ׳ הא דמלקין ושורפין על החקות דוקא אם‬
‫הוחזקו עפ״י התנהגות ‪ .‬והובאו דבריו בח״מ וב״ש שם ‪:‬‬
‫משמע לי בקידושין )ד׳ ס׳יג ע״ב( דאמר ר״א‬ ‫וכן‬
‫ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין ומסקינן‬
‫שם דלדידה לא הימנא רחמנא וכיון דרחמנא לאהימנא‬
‫מה לי אס אומרת כן פ״א או מחזקת בדיטרה ל׳ יום ‪.‬‬
‫והיינו משום דהתם לא חזינן בה שום התנהגות דהא לא‬
‫ידעינן ‪ .‬ותו דהא ודאי דברי הרמב׳׳ם דבהוחזקו ל׳ יום‬
‫סוקלק ל^חיס הם מהירושלמי הנ׳׳ל ‪) .‬ובדשסים חדשים‬
‫התחכמו ויטסיפו שהוא מימרא דרבא דב״ב)דך קס״ז(‬
‫וכ׳׳ה בב׳׳י( ודברי הירושלמי משמען נמי דבעינן התנהגות‬
‫דהא ודאי משמע דעיקר רבותא דהך בדיתא דהירושלמי‬
‫היינו משום סיפא מחזקו שלשים יום סוקלץ כדנקט‬
‫התם בטלה סוגיא ואי לא במי׳ התנהגות ל״ל למתני איש‬
‫ואשה שבאו ט׳ לתני אשה שבאה ט׳ ואס הוחזקה סוקלין‬
‫אלא ודאי דבאשה לחודא אין סוקלין אך אם הוחזקה‬
‫שלשים יום כיון דליכא ה מהגו ת ‪ .‬והוה דמי לאומרה‬
 ‫ת ט ה^טולע‬ ‫סי ק ה י‬ ‫שאלות ו תגובו ת‬
‫סי קו‬ ‫‪ H T D I‬הוציא הרמ׳ה דין מלובא גם בב״י דבאחחזק‬
‫עיורח לא בעינן כלום והב״י לפי שיטתו בסעי׳‬
‫*שאלה‪ .‬בא׳ שנטבע בנהר במים‘שאק להם סוף‪.‬‬ ‫י׳ ‪ .‬דלא מהני מותזק במצות אלא באומר נתגיידהי בב״ד‬
‫ש״פ הוה קשיא לי׳ הך עובדא דר״י דהאי שבא לפנינו‬
‫תשובה‬ ‫אמר איפכא מש״ה סי׳ בסעי' י״א דהך עובדא מיירי‬
‫כעזר החיגן ת ת אף לשאינו הנון בא״י למדני חוק ‪7‬‬ ‫במוחזק בישראל ‪ .‬ולכאורה כן מעין דברי התום׳ והרא״ש‬
‫והדריכני באמיתך כי בו חפצתי ‪:‬‬ ‫אבל ! ‪ 3‬עא דסוגיא לא משמע הכי דא״כ ה״ל למימר גר‬
‫א א ם אמנם דרך רוב המורים להקל בעגונא דאיתתא‬ ‫אני ונתגיירתי כו׳ אלא מחוורתא כשיטת הרמ״ה דבמוחזק‬
‫בכחא דהיתרא • אבל מצינו הרבה החמירו רז״ל‬ ‫בגירות לחוד » י וזה שבא לפני ד״י מוחזק בגד הוה ‪.‬‬
‫במשאל״ס וחשו אף למלתא דלא שכיחא כלל כגון לגל‬ ‫)ויש לכוין גם דברי התום׳ והדא״ש כן( ‪:‬‬
‫הטורד לחבירו וכו׳ ובפרט לדף שנזדמן לו דשכיח יותר •‬
‫ן ^ ד בדין דמ״ש מכל החזקות דסוקלין ושורפין עליהן ‪.‬‬
‫ואס המה חששו לזה בלב ימים בדרך האניות אשר הוא‬
‫ומש״ה מדייק נמי בש״ס ‪ tpp‬ד׳ מ״ו מי שבא ואמר‬
‫רחוק מאוד מן הנמל ואיך לא ניחוש אנן כעין זה בנהרות‬
‫כו׳ דדוקא בכה״ג אמרי׳ צריך להביא ראי׳ דאכתי‬
‫אשר הוא תמיד סמוך לנמל וקרוב■ ובפרט לפי המטאר‬
‫לא אתחזק בגירות דעכשיו הוא דבא לפנינו ‪ .‬אבל בהוחזק‬
‫בגב״ע־היתה טביעתו בעת פתיחת הנהרות אשר אז נמצאים‬
‫בגירות לא בעינן ראי׳ כלל ‪:‬‬
‫חתיטת קרח הנקראים קריעש ובין הקריעש רועשים‬
‫גלים יש לחוש שמא טרדוהו המים על הקריעש והקריעש‬
‫להנך רבוותא דבעי׳ ה‪/‬תנהגות וכדבריהם נראה‬ ‫וא‪£‬י•'‬
‫עיקר ודאי בנ״ד הי׳ ג״כ אצלם התנהגות כדרך‬
‫הוליטהו ברחוק מקום מו־ן למקום ישוב בני אדם ה ם‬
‫גרים לשאול כל דבר קשן וגדול ‪:‬‬
‫אולי ניצול ‪:‬‬
‫ו ד \ ט ב אשר דבר הראבי׳ כמבואר במרדכי )דבריו‬ ‫פש גבן לבאר אם לחייבו להוציאה מחמת‬ ‫ואכתי•‬
‫הובאו ביתה יוסף( בהשגתו על ר״א מורדין‬ ‫שקודם שנשאה אסר לו חכם ‪ .‬מפגי שנטען‬
‫ואף שכמה שסקים כתבו להר!ל במשאל״ס בצירוף אומדנות‬ ‫עלי׳ קודם שנתגיירה ‪ .‬והנה הרא״ש בחשו׳ כלל ל״ב‬
‫הרי לא הקילו בזה אלא במקום דאמרינן אס נשאת ל״ת‬ ‫והביאו העור )סי׳ קמ״א( דאם התמ בו ועבר לא מקרי‬
‫והיינו אס שהו עד שתצא נפשו אבל ‪ cb‬לא שהו עד‬ ‫דיעבד ‪ .‬וכ״כ הש׳׳ע סס״י י״א וכ׳׳ה בהרא׳׳ש )פ׳ כיצד‬
‫שה׳נ כ תט הרבה פוסקים וכ׳׳ה בהגהות רמ״א )סעיף‬ ‫סי׳ ד׳( דאם נמלך בב״ד ואסרו לו לא מקרי דיעבד ‪ .‬וא״כ‬
‫ל׳ד( דבכה״ג אפי׳ אס נשאת תצא ‪:‬‬ ‫לכאורה בנ״ד דנמלך ואסרו לו לא מקרי דיעבד ‪:‬‬
‫בנ״ד ממ״נ חם לפי העדאת עדים יש לשער שכבר‬ ‫וא״ב‬
‫ראו יציאת הני‪ £2‬הרי כבר ראוהו מת וא״צ יותר‬ ‫א מ נ ם הב׳׳ח)בסי' א׳( כ׳ לחלק בין הא דהביא הרא״ש‬
‫ואס לפי עדותם עדיין לא הי׳ יציאת הנפש הרי א״כ אינו‬ ‫ובין נטען דהתם איכא חשש דאורייתא משא״כ‬
‫בכלל משאל׳׳ס דנקיל ט בצירוף אומדנות • והנה בגב״ע‬ ‫הכא דאיט אלא משום לזות שפתים ‪ ,‬ופסק דאן‪ £‬אם‬
‫אשר הובא לפני אין מבואר בו שהיה הנטבע משך רב‬ ‫עבר על ההתראה ‪ .‬אפ״ה מקרי דיעבד ולא יוציא ‪ .‬והביא‬
‫כאחת תחת המים ובשעה שהעלה ראשו מן המים הרי‬ ‫ראי׳ מדלא קתני קדם וכנס גבי הנטען ‪ .‬ועם היות כי‬
‫יטל להכניס ולשאוף רוח חיים בקרט וא״כ לכאורה עדיין‬ ‫יפה טונו האחרונים לדחות ראייתו ‪ .‬אמנם ראשית דבריו‬
‫אינו מטאר בעחת העד ברור שהי׳ בכדי יציאת הנ>מ‬ ‫שכ׳ לחלק כג״ל מתקבלים ‪ .‬ובשגם כי הרמ׳׳ה ודאי לר^‬
‫ומה שהעיד ^ א הו דומה לנטבע מת לא ידעתי אם יש‬ ‫כללא כייל דהא בהמוציא אשתו משום ש״ר)גיעין ד׳ מ׳ץ(‬
‫בזה ברור שכבר יצא נפשו כידוע שלפעמים מוציאים מן‬ ‫פסק כלישנא קמא ‪ .‬ואס כנס פסק דלא יוציא ‪ .‬אן<‬
‫המים נטבעים ואין ידוע אם מתים אם חיים ‪ .‬ואעפ״כ‬ ‫שב״ד אמרו לו הוי יודע ‪ .‬הא קמן דלאו כללא הוא דכייל‬
‫לאחר איזה יצזטלות וסיבות מי מ ס ט ת נמצא בקרבם‬ ‫הרא׳׳ש ר ‪ cp‬בדאיכא חששא דאורייתא מקרי דיעבד ולא‬
‫רוח חיים ;‬ ‫יוציא אן‪ £‬אס נמלך בב״ד ומכ׳׳ש גבי נטען דליכא חששא‬
‫ב ן ל א מציט מטרר מעם הפוסקים דמצרכי לשהות עד‬ ‫דאורייתא אלא לזות שפתים ‪:‬‬
‫שתצא נפשו במים שאל׳׳ס לענק להתירה‬
‫בדיעבד אס נשאת • דלכאורה קשיא דבמשאל׳׳ס מה יועיצ‬
‫משוס גרסאות חלורץת בירושלמי ‪ .‬כ׳ הריב׳׳ש כיון‬ ‫ואי‬
‫דהגרסאות חלוקות אין בידינו לט ש להוציא ‪.‬‬
‫מה »‪ 1‬הה בכדי יציאת הנפש הרי עיניט הרואות שהמיס‬
‫ומכ׳׳ש היכא דאיכא פלוגתא דרטותא ‪ .‬ובדרבנן אזלינן‬
‫מגלגלים אוחו למרחוק ומאי מהני מה שעומד כאן ושוהה‬
‫אחר המיקל ואחלה פני כת״ר יודיעני נא דעתו הנקי׳ בזה ‪:‬‬
‫בכדי יציאת הנפש הלא החשש הוא שמא צף ממחת המיס‬
‫ויצא כמטאר בדברי רש״י יבמות)דף קט׳׳ו ע׳׳א בסוש( ;‬
‫נאמר דהחם מייד דוקא ביס וכה״ג שהשוהה‬ ‫ואם‬ ‫חייםבטהוריץ‬ ‫נאום‬

‫עליו יכול לראות מרחק רב מכל ארבע רוחותיו‬ ‫בעזהי׳׳ת בוולאזין ‪.‬‬ ‫המלמד‬
‫ואין החשש אצא ממא צף מתחת המיס ויצא ברחוק י דן ס‬
‫יותר מכדי שליטת העין וכ״ה ברש״י)ד׳ ק״כע׳׳ב ב ד ה‬
‫מן‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫ייט! י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪20‬‬

‫קצת קשה דהא משמע דשליטת העץ‬ ‫ולכאורה‬‫י‬ ‫מן הארכובה( דהחשש הוא שמא יצא מן המיס ועלה ברחוק‬
‫לראות אס יצא וכליגית העין לראות‬ ‫פר©‪ 5‬או יותר וזה מימופא דלא שכיח כלל שיהא צף‬
‫גבולי המערה חד שיעורא הוא דהא בסוגיין)ד׳ קכ״א(‬ ‫מתזק רב כזה במים ויחיה ולהכי הוא דלא תצא אס נשאת‬
‫אמדנן ה״ד משיל״ס כל שעומד ורואה מארבע ד חו תיו ׳‬ ‫רק לענין לכתחילה חששו חז׳׳ל אף למימוסא דהמיעוס‬
‫והייט שדאה גטלי המיס כדפירש״י שס והרי הטעס הוא‬ ‫יכולים להמלט אף ב מ ^ מפרסה לס״ז היה יוצא לנו‬
‫משוס דאי איתא דסליק הוי חזי ליה אלמא דתדוייהו חד‬ ‫חומרא גדולה לענין להתירה בדיעבד בטביעות הנהרות‬
‫שיעורא הוא והרי לראות דבר כללי הוא יותר מפרסה‬ ‫שאין הטין שולט בהם הרבה מחילת שהלט ארחות‬
‫כדמצינו במדרשי רז׳׳ל גבי ה א ק אשר אתה רואה לך‬ ‫עקלקלות שלא נוכל להתירה רק אס היה כעין מחיצה של‬
‫אתננה דראית העין הוא כמה פרסי י ואפשר דלהבחין‬ ‫בני אדס ברחוי‪ ,‬עד פרסה שיוכלו לראוט אס יצא אבל‬
‫גבולי המערה דהיינו בין מיס ליבשה הוי דבר פרטי ולא‬ ‫חומרא זו לא נמצא בשוס פוסק ‪:‬‬
‫שליט עינא כ׳׳כ כדכתב רש״י דהוא פחות מפרסה •‬ ‫]הגה״ה וגס קצר‪ .‬יש לפקפר‪ ,‬ולורד דבכה״ג ל״ב פערא דלא רבקרי‬
‫במלתא דעבידא לאגלויי דהא בנה״ג לא משתפי תלשיןר •‬
‫וטפי מהח ‪:‬‬
‫דאף אס יבא המנע הי כדגליו לפנינו תדי לא יתגרד שקדו דהא‬
‫נראה דהא דכתב רש״י דהחשש הוא שמא יצא ברמק‬ ‫עוד‬ ‫כל חד מנייתו מצי למדתי אהגריה למימד אנא קוששא קא מכהדנא‬
‫פרסה וכו' לחו למידק מינה דמעט פחות מפרסה‬ ‫וחבראי הוא דקא משקר ואף דנדאה שאס יצא ממש ק המיס עד‬
‫שפיר שליט העין לראותו י אלא נראה דדרך גוזמא תפס‬ ‫מקוס שלישת עינו מסתבדא דשפיד משתפי מלשקד ולומד שאס ינא‬
‫רשייי אבל באמת אפילו מיל לא שליט עינא לראות דבר‬ ‫דאכהי משתפי דלמא יבא הנשבע ויניד שיצא נגד המקוס ההוא אבל‬
‫פרעי כזה • ובפרט למש״ל דצריך לראות ג״כ שלא הוציא‬ ‫אם נאמר דלא הקרי שהו עליו פד שת״ג אא"כ העיד נס שדאה שלא‬
‫ראשו חו; למים ודבר פרטי כזה יש לדון שאף ברחוק מיל‬ ‫הוציא ראשו חק למיס שאס מוציא ראשו משתהא נפשו בקרבו יותר‬
‫א״נ אכתי איכא למיהש שמא יצא בדהוק יוהר מפרשה מהמת שנשתהה‬
‫לא שליט עינא לראות דהא גבי הגר אשכחן דבהרחק‬
‫צששו בקרבו ע״י הוצאת ראשו היז למיס ובעת הוצאה ראשן ודאי אינו‬
‫כמטחוי קשת סגי שלא לראות במות הילד • והתם רחוק‬ ‫יכול לנוון המקוס אשר הוציא ראשו שיכול להכחיש אה העד אה"‪:‬‬
‫מיל הוא דהוי כדילפינן במרז״ל דעד נגד והרחק רחוק •‬ ‫וא“כ אס נאמד דחששא דהוצאת ראשו הוא הששא קרובה א"‪ :‬עד‬
‫ואף דאיכא למדחי דשאני התס דהוי שיחין מ״מ מלישנא‬ ‫ק• חששא אף אי תתנלי מילתא שיבא חי ברגליו הרי לא יהברר‬
‫דקרא איכא למילף מדכתיב הרחק כמטחוי קשת כי אמרה‬ ‫שקרו משום דכל הד מצי למדחי אהבריה ‪[:‬‬
‫אל אראה ט' משמע דראיית העין תלוי בהרחק כמטחוי ;‬ ‫נאמר דהטעס הוא משוס שאס לא שהה כדי‬ ‫ג ואם‬
‫א ל פ א דשליטת העין בדבר פרטי הוא פחות ממיל‬ ‫יציאת הנפש איכא למיחש חששא קרובה שמא‬
‫אשר לפי מהלך אדס בינוני הוא פחות משליש‬ ‫יעלה מן המיס במקוס הטביעה גופא ואז יטל לשהות‬
‫שעה ואיך תיסק אדעתין דבמקוס גליס ומרוצת המיס‬ ‫במיס זמן רב ולחיות משוס דיטל לכלוא רוחו בקרט שלא‬
‫ישימא הנטבע שס להתגלגל ב' שעות ברחוק פחות ממיל‬ ‫יטאו המיס לתוך גרוט משא״כ אס הוא מתגלגל בתוך‬
‫אלא ודאי מסתייע סברתינו דאחר הגלגול במיס לא חיי‬ ‫המיס הדעת נותנת דכיון דאינו יטל להתחזק ולעמוד על‬
‫רובא דרובא ומשו׳׳ה הוא דלא ספקינן לה • ודוחק גדול‬ ‫עמדו פשיכיא שאינו יכול לכלוא רוחו בקרבו שלא יבאו‬
‫לומר דהא דלא ס«ןינן מייד ששהו עליו כמה בני אדס‬ ‫המיס לתוך גרונו ומש״ה אס במקוס הטקיעה שהו כדי‬
‫העומדים ברחוק זה מזה ובצירוף שליטת עיני כולס הוא‬ ‫שת״נ ואז אק חשש אלא שמא גלגלוהו המיס וטרדוהו‬
‫דהוי יציאת הנפש דבכמה דוכתי לא משמע הכי וכן‬ ‫למקוס רחוק ובכה״ג מיעוטא דמיעוטא הוא דחיי ורובא‬
‫בדוכתא גופא גבי טבע חסא)ד׳ קכ״א ע״ב( ‪:‬‬ ‫דרובא לא חיי אחר הגלגול במים דההליס חונקיס אותו‬
‫ומת מיד רק לענין לכתחלה חששו רז״ל אף למיעוט‬
‫]הגה״ה והצה הא דאקילו רבצן למסמך על עדות כל דהו בעגונה‬
‫היינו משוס דלא משקרי במלתא דעל״ג וכמבואר נרמנ״ס‬ ‫הנמלטיס גס אחר הגלגול ומשו׳׳ה הוא דלא תצא אס נשאת‪.‬‬
‫סוף ה׳ גירושין ולפמש״ל בהגה״ה סוף אוח ב׳ דהיכי דמסהדי ע״י‬ ‫ואס נאנלר כן יצא לנו כמה קולות בנ״ד ובפרט לענין‬
‫צירוף לא שייך סעמא דמלתא דעל״ג א״כ בכה״ג בעינן סהדוחא‬ ‫שטכל לצרף אומדנות ועמ״ש לקמן באות ט' ‪:‬‬
‫דחזי מדאו^יייתא וא״כ צצסע לדחוק עוד ולומר דבכ״מ ששהו עליו‬ ‫להביא ראיה לסברתיט האחרונה דהטעס הוא‬ ‫ונראה‬
‫הוו קיימי שרי ותרי וכשרי דאי הוו קיימא חד חד הד מדאורייתא‬ ‫משוס דרובא לא חיי אחר הגלגול במיס דאי‬
‫ודאי לא מצרפינן עדוחם די>הוי חצי דבר דומיא דלעצין חזקת‬
‫למ״ש באות ב׳ דהתס מיירי ביס ובכה״ג שיטל לראות‬
‫נ׳ שנים ודאי לא מהני עד אמד בראשונה וא׳ בשני׳ וא' בשלישית‬
‫מרחק רב סביביו אכתי תקשה להנך רטותא דמשערי‬
‫כדמוכח בטגיא דפרק ח״ה)ד׳ נ״ו ע״ב( ע״ש וכ״ה שם ברמב״ס וש״פ‬
‫ולשישח התום׳ שס בד״ה למעופי וכ״ה ברי״ף שם הרי הא דמהני‬ ‫יציאת הנפש ביומי משתי שעות כמבואר לקמן באות ט׳‬
‫התם ב' בראשונה וב׳ בשני׳ וב׳ בשלישית היינו מיט דמהני לעק‬ ‫דהא עיניט הרואות דביס וכה״ג דאיכא גלי ומרוצת‬
‫פירי הא לכל מילי אפי׳ ב׳ בזו וב׳ בזו וב' בזו נמי לא מצרפינן‬ ‫המיס ודאי משפלי לי׳ להנטבע יותר במהירות מכדי‬
‫עדותם משוס דגכה״ג נמי חצי דבר הוא וא״כ מדאורייתא לא חד‬ ‫הילוך אדס בינוני ביבשה ובב׳ שעות ה ד הילוך בינוני‬
‫כלל עדות שע״י ציחף לממי יציאת הצפש ולפמ״ש דיש לפקפק ולומר‬
‫הוא » ש ה ושני שלישי פרסה וכבר הבאתי ד בד רש״י‬
‫דנם שעמא דמלחא דעל״ג צמי לא שייך בעדות שע“י צידף משוס דכל‬
‫)ד׳ ק״כ ע׳׳ב( דברחוק פרסה לא שליט טינא לראומ •‬
‫מד מצי למדחי אסברי׳ א"כ לא משכחת כלל האי דינא דלא תצא‬
‫אס שאת אס לא נאמר דלא בעינן כלל שום צירוף אלא דבשלימת‬ ‫לעיל באות ב׳ הבאתי ד בד רש״י ‪:‬‬
‫עינא‬
‫יא‬ ‫חוט המשולש‬
‫של איסור כרת זה משאר איסורי כרת ומב״ד ‪:‬‬
‫א ב ל רמ^ד צריך להתיישב בזה דהא אשכק במתנייוין‬
‫בהך דשלשלוהו ליס ולא עלתה בידם אלא רגלו‬
‫דמן הארטבה ולמטה לא תנשא אשתו אך דודאי נכאב‬
‫ונחלש מאד באבודת תלו ע״י דג הנושך או לאתה סיבה‬
‫ואפ״ה לא תנשא ופירש״י שם )ד' ק״כ ע״ב( בד״ה מן‬
‫הארכובה הואיל ומשאל״ס חיישינן שמא יצא מן המיס‬
‫ועלה ברחוק פרסה או יותר • ואך מן הארטבה ולמעלה‬
‫דודאי כאט אנוש מאד דהא ודאי טריפה הוא אפ״ה כ'‬
‫השסקים וכ״ה בש״ע סעי' ל״ב דלא תנשא עד אחר יב״ח‬
‫הרי להדיא דאך ט דפ ה גמורה יכול לשהות הרבה‬
‫במים ולעלות ‪:‬‬
‫לפי משמעות הגב״ע שאמר העד שהטילוהו‬ ‫י והנה‬
‫המיס בכח גדול לערך ב' קומות איש‪.‬ומשמעות‬
‫הגב״ע שהנפילה היתה בכח גדול על איזה פואליע או‬
‫חתיכת קרח • ולפ״ז יש כאן ספק גדול דהנה בפ' נגמר‬
‫הדין) ד' מ״ה( אמרינן דבית הסק;לה היה ג ט ה שתי‬
‫קומות ואך גם זאת לא צרכינן התם אלא משוס דבררינן‬
‫לי' מיתה יפה ־ הא לא״ה הוי סגי בעשרה טפחים‪ .‬והנה‬
‫ודאי לא מוכח מהתם דהוי ודאי מיתה כזו דהא בהדיא‬
‫אמרינן התם לא מת נותן אבן על לט ומהא דמהני‬
‫בדיקה לענין טריטת אך אס נג«‪ 1‬ה ממקום גבוה מאד אין‬
‫ראיה דאיכא למימר דשאני התם כיון שאנו רואין הבהמה‬
‫חיה לפנינו משו״ה הוא דמהני לה בדיקה • אבל מסתמא‬
‫איכא למימר דרובן למיתה ־ אבל עכ״פ הרי מוכח מהתם‬
‫דמידי ספק מיתה לא יצא • דנפילה כזו מדיכלו לעשות‬
‫כן בית הסקילה ‪:‬‬
‫לפ״ז יש מקום לצדד לקולא בנ ‪ r‬דהא‬ ‫י ולכאורה‬
‫רשב׳׳א אית לי׳ בר״פ א״ט)ד' מ״ב ריש‬
‫ע״ב( דנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה כשירה ואפ״ה‬
‫מוקמינן אליבי' בסוגיין )ד' ק״כ ע״ב( לחד שיטיא דמן‬
‫הארכובה ולמעלה תנשא אשתו • אלמא אפי' היכא דהוי‬
‫כשירה אפ״ה במים אמרינן דמרזו מכה ושדנן לה • ה״נ‬
‫איכא למימר אך דהנפילה איט ודאי מיתה מ״מ חיכח‬
‫למימר דמיא מרזו מכ ה• והנה מלתא דרשב״א טעמא‬
‫בעי מ״ש מן הארטבה ולמעלה ומ״ש מן הארטבה ולמטה‬
‫והיה נראה לומר דטעמא דעלתא הוא דמן הארכובה‬
‫ולמעלה מ״מ סי' טרישת הוא רק משוס דיכול לטות‬
‫ולחיות סובר משו״ה הוא דמכשיר רשב״א • אבל כיון‬
‫דמיא מרזו מכה לא יועיל לו הטיה וישאר בטרפיותו‬
‫אבל מן הארטבה ולמטה איט סי׳ טרישת כלל וא״כ אין‬
‫המיס מטריפין אותו אך דמרזו מכה ולפ״ז בנ״ד ממ״נ אם‬
‫נתרסקו איבריו הרי כבר מת ואס לאו אינו אפי' טריפה‬
‫ול״ש לומר מרזו מכה אבל הרשב״א לשיטתיה ביבמות כתב‬
‫דלרשב״א אך בלא טעמא ד ט ל לטות ולחיות ‪p‬בר דכשירה‬
‫היא ואיט סי' טרישת כלל ואשה אית לי' דמיא מ חו מפה‬
‫ומותרת • ולפ״ז גם בנ׳׳ד נופל לומר דאך דאיט סימן‬
‫טריפה כלל אפ״ה‪.‬מיא מ חו המפה כיון דחזינןדהוי ספק‬
‫מיתה עפ״פ ואך שאין זה מוכרח ^‪/‬יכא למימר דמיא‬
‫לא מחו אלא להיכא דאיכא מפה טרי' אבל בניד אם לא‬
‫נתרסל‪/‬י‬
‫י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫למהוי יציאת הנסש או מימא מסשא דשמא הוציא‬ ‫עינא דחד הוא‬
‫ראשו חוץ למים נמי הוא מחששות הרחוקות ולא מעכב נדיענד דרונא‬
‫לא חיי מחמת הוצאות הראש לחוד ; [‬
‫ברור דאומדנות המוכיחות למהר יציאות‬ ‫ד ונראה‬
‫נפשו במים יש לסמוך עליהם אן‪ £‬במים שיש‬
‫להם סוך דהא בשיהוי כדי שת״נ אין מטאר בש״ס שום‬
‫שיעור קבוע • והנה אם היה איזה שיעור קבוע לדבר ודאי‬
‫דבר ברור ופשוס שאין שהיות מצמרפות בזה ואם ירד‬
‫לעומק המים ויעל כמה פעמים אך אם בין כל הירידות‬
‫היה השיעור ההוא אם לא היה השיעור כאחת אין זה‬
‫כלום דהרי בנתיים היה יטל להכניס את הרוח בשעת‬
‫עלייתו וגם א״כ לא הוי שייך לחלק בין אדם חלוש ומוכה‬
‫לבריא וחזק דכל מדות חכמים כך הוא אם נתנו שיעור‬
‫מפורש והכי קיי״ל נמי בהך דאין מעידין אלא עד ג״י דלא‬
‫כריב״ס דאמר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל‬
‫השעות שוין אלא דלעולם משערינן בג' ימים והיינו משום‬
‫דקבעו רז׳׳ל שיעור קבוע לדבר ‪:‬‬
‫י׳ א מ נ ם מפשעות לשון התלמוד וכן הרי׳׳ך והרמב״ם‬
‫ומוש׳׳ע שכתבו סתם ששהו עליו כדי שתצא‬
‫נ מ ו ולא זכרו שום שיעור לדבר משמע מדבריהם דאין‬
‫שיעור קבוע לדבר אלא הדבר מסור לב״ד לשער לפי‬
‫הענין • והא דאמרינן בעובדא דנחוניא חופר שיחין יבמות‬
‫)ד׳ קכ״א ע״ב( וב״ק )ד' נ' ע״ב( דשעה ראשונה ושניה‬
‫אמר להם שלום אך אי נימא דשעות ממש קאמר כדמשמע‬
‫דברי רש״י שם הרי לא הזכירם התלמוד לקטע עליו‬
‫שיעור בזה • ואך שכל שיחת רז״ל תורה היא לנו אכתי‬
‫ליכא למילך מינה אלא הך דאם שהה במים יותר מזה‬
‫השיעור ודאי איט יכול לחיות בשום אופן וע״כ שעלתה‬
‫בשעה שלישית • ועוד איכא למילך מינה שבתוך שיעור הזה‬
‫עדיין יטל להיות שיחי' האדם בתוך המים אבל אכתי‬
‫ליכא למילך מינה דבבציר מהכי ודאי ליכא יציאת הנפש‬ ‫■‬
‫אלא דבהכי אית לן לאסתפוקי ביציאת הנפש וטפי‬
‫מהכי לא ;‬
‫ו ג ם דעת הריב״ש יש לטון לזה וגם אפשר לומר דהא‬
‫דבשעה ראשונה ושני' מספקינן אפשר דה״ד באדם‬
‫בריא שיכול לכלוא הרוח זמן רב דמנ״ל למימר דבחדא‬
‫שיעורא משערינן לכל אדם כיון שלא נתנו רז״ל שיעור‬
‫ק ט ע ואס יפול גוסס לתוך המים הרי בו אמרו רז״ל משל‬
‫לנר שכבה והולך אדם מניח אצבעו עליו מיד כבה •‬
‫יכן כל המעומץ עם יציאת ה נ מ ה״ז שופך דמים האס‬
‫נאמר דיציאת נ מ ו משתהא כמו נ מ הבריא אולם■ א״ו‬
‫נראה דהדבר מסור לחכמים לשער בכל אדם לפי חיותו‬
‫וחלישותו וכן לענין נפילתו וכן אך אם הוציא ראשו מן‬
‫המיס זרק מועט ושוב הורידוהו המיס הרי עכ״פ כבר‬
‫נחנק קצת קודם הוצאות ראשו • ושוב בירידתו שנית ודאי‬
‫משערינן בשיעור חוטר מחמת דבצר לי' חיותא ואס לפי‬
‫הענק אק להמורים שום ספק שלא תצא נ מ ו • מסתבר‬
‫דיוכלו לשער כמו בכל האיסורי' ע ו ן במוצ״ש אם ביום‬
‫המעוק יצא הססק מלבו מותר לו לעשות מלאכה וכן‬
‫להאכיל ביוה״כ מסוכן עפ״י אומק הדעת • ומה יפה כחו‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיקי‬
‫נמי ניחא הא דסגי בדיעבד אס נשאת ע״י‬ ‫וברכי‬
‫ששהו עליו בכדי שליטת העין דהוי פחות ממיל‬
‫כמש״ל באות ג׳ מקראי דהגר ושס העליתי דהייט משוס‬
‫דאחרי הגלגול במיס רובא דרובא לא חיי והשתא דאתינא‬
‫להכי איכא למימר דלא צרכינן להא אלא דאף בלא גלגול‬
‫במיס לעולס סגי בדיעבד בשיעורא דמהרי״ט אף ל מ ך‬
‫דמשערי בשתי שעות לענין לכתחילה ולפי משכ׳׳ל אות ה׳‬
‫דמשערינן בחלש ומוכה לפי מיעוט חיותו בהכי נמי ניחא‬
‫הא דסגי בדיעבד בכדי שליטת העין דאיכא לאוקמי‬
‫בחלש וחולה דבצר ליה חיותא דלכ׳׳ע בשיעורא זוטא‬
‫משערינן ‪ .‬עכ״פ זכינו לדין דהנך שתי שעות לאו כללא‬
‫נינהו אי דלא מעכבי בדיעבד אי דלא מעכבי אחר הגלגול‬
‫במיה אי דלא משערינן בהו לאדם חלש ומוכה ‪:‬‬
‫נראה דהיכא דבצר לי׳ חיותא ודאי גס‬ ‫ולדי־נא‬
‫לכתחילה משערינן בשיעורח זוטא כפי אומד‬
‫דעת המודים וכפשעא דלישנח רעד שתצא נפשו ובדיעבד‬
‫נראה לסמוך אשיעורח דמהרי״ט דמסתבר טעמי' ואפשר‬
‫דכ״עי מורו לענין דיעבד ובפרט אם המיס הופכים‬
‫ומגלגלים אותו דכבר כתבתי לעיל באות ג׳ דהדעת נותנת‬
‫שכיון שאינו יכול להתחזק ולעמוד במקומו פשיטא שאינו‬
‫יכול להתחזק ולכלוא רוחו בקרבו וא״כ יש מקום לומר‬
‫דלכתחילה נמי סגי בשיעודא זוטא דהא אזדא לה חששא‬
‫דבר אמוראה דודאי בר אמוראה שט הוא בתוך המיס‬
‫ואין המים הופכים ומינגנים אותו וכבר כתבתי דהנראה‬
‫דעעמא דהנך דמרונורי הוא משום דחיישי למיעוטא דבר‬
‫אמוראה ‪ .‬ועכ״פ בדיעבד אחר הגלגול במים נראה ברור‬
‫דסמכינן אשיעורא דמהרי״ט בלי פקפוק ‪:‬‬
‫' ו ב נ ״ ד נראה להקל לסמוך אף לכתחילה אשיעורא‬
‫דמהרי״ט דנרחה דאף קודם ששהו עליו כדי‬
‫שת״נ כבר נפקא לה מאיסורא דאורייתא ‪ .‬דהנה שנינו‬
‫במשנה פ״ג דניעין ג■׳ דברים אר״א בן פרעיא כו׳ וספינה‬
‫שאבדה כו׳ נותנין עליו חומרי חיים וכו׳ וראיתי לאמ״ז‬
‫בתי״ט שכ' דהא דנותנין עליו חומרי חיים הוא מטעס‬
‫דסתם יס משאל״ה הוא ולדבריו מיירי מתניתין בששהו‬
‫עד שת"נ דאי בלא שהו הא אפילו במים שיל״ס נמי אסיד׳‬
‫ומיהב טעמא דסתם ים נושאל״ס הוא דעתי להדיא‬
‫דמיירי בדשהו עד שת"נ וא"כ הא דנוחנין עליו חומרי‬
‫חיים הוא מדרבנן בעלמא ‪ .‬ואנכי בדרך אחרת נחני ד׳‬
‫דודאי משנתינו בדלא שהו עד שת” נ ובדין גמור הוא דנותנין‬
‫עליו חומרי חיים דהא במס׳ ב״ב )דף קנ״ג ע״ב( מייתי‬
‫התם תלמודא הך דספינה שאבדה למילף מינה לענין‬
‫ממונא דאמרינן דספק חי הוא ואי בדשהו עד שת"נ‬
‫הרי בחזקת מת מחזקינן ליה ואם נשאת ל״ת וחומרא‬
‫דרבנן הוא דאיכא עלה דאחמרו לענין לכתחילה ואיך‬
‫נילוף לענין ממונא ממלתא דהוי רק חומרח בעלמא‬
‫לענין לכתחילה ‪:‬‬
‫דזה טעמו של הרמב׳׳ם ודעמי׳ דמפרשי'‬ ‫ונראה‬ ‫יא‬
‫דספינה שאבדה היינו שנשארה בלי עוגין‬
‫ומשיטין שיתנהגו בה ‪ .‬ונראה משוס דס״ל להנך רבוותא‬
‫דהא דבעי' דוקא דשהה עד שת״נ היא גופא ממרא‬
‫דרבנן‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪22‬‬
‫נחרסקו איברי׳ גס מכה לא היתה■ אטפ״ב למ״ש לעיל‬
‫באות ה׳ דשהיות יציאת הנפש אינו דבר השוה בכל נ>‪12‬‬
‫אלא דמשערינן בכל אדם לפי חיותו • א״כ מסתבר דבנ״ד‬
‫עכ״פ נחלש מאד לשעתו בנפילתו הזאת יותר מאס נחתט‬
‫רגליו מן הארכובה ולמעלה כיון דהוי אפי' ספק מיתה‬
‫ובפרט לפי העדות העד שכבר ראה אותו פניו למעלה‬
‫ידומה לנטבעיס מתיס אן‪ £‬שאין זה במר גמור שכבר היה‬
‫יציאת הנפש וכמ״ש לעיל אות א׳ בסופו‪ .‬עכ״פ נראה ברור‬
‫שנחלש מאד בעת ההיא והי׳ עכ״פ קרוב מאד למיתה‬
‫וא״כ לפי הגב ״ע שהמים הפכוהו וגלגלוהו עוד כמאתיס‬
‫אמות אולי ראוי לומד דדי בזה ליציאת הנפש ואחד כך‬
‫ראוהו נכדים עוד כמה מאות אמות חך שאין מבואר‬
‫בגב״ע שהי׳ כל משך ההוא בתוך סמים דור‪,‬א • לפי‬
‫דמיונו יתברר לכבוד מעלתו שהמים הפכוהו וגנגלוהו‬
‫ג״כ • ואם לב רוב החכמים ני׳י שלם בדבר שלפי נפילתו‬
‫וחלישותו אין להסתפק חם יצא נפשו יפה כתם להתיר ‪:‬‬
‫י ז ו מ ה גס דנראה דאך קודם שנתבדד שינחה נפשו •‬
‫מ״מ בנ״ד ע״י טביעתו בצירוך נפילתו ממקום‬
‫גבוה ב׳ קומות ־ ובפדגי בצידון! שכבד דחוהו כמו נטבע‬
‫מת כבר נ©־ןא לה הך איתתא מאיסורא דאורייתא ובכה״ג‬
‫נראה דאם נשאת ל״ת • וכמ״ש באות י״ד )ולכן הראיתי‬
‫פגים מסבירות לעיל נאות ג׳ דע״י גלגול בתוך המים‬
‫רובא דרו בא לא חיי( ואף דלכתחילה בעינן ששהו עליו‬
‫עד שת״נ היינו מחומדא דרבנן דאתמוד בא״א נענין‬
‫לכתחילה וכיון דמדדבנן הוא אית לן למיזל לקולא בש־עוד‬
‫יניח‪ :‬נפש‬
‫“ ‪ H i T‬הדב מהדי׳׳ע בתשו׳ כ׳ בפשיעות דהנך שתי‬
‫שעות דנחוני׳ חופר שיחין לאו שעות ממש‬
‫נינהו אלא דבפעס ראשונה ושני' אמר להם שלום ובשלישי‬
‫אמר להם עלתה ובשיעור שתצא נפשו כ׳ שם בפשיעות‬
‫דמתחילה משערינן כמה יכול לכלוא את רוחו שצח יבואו‬
‫המיס לתוך גרונו ואח״כ כשבאו המים לתוך נדונו אז‬
‫המים חונקים אותו ומשערי' מאז בכדי חניקה בסוד־ין‬
‫שנפשו יוצאה מיד • דהא מיתת חנק קיל טפי מסייף ואי‬
‫הוי משתהא נפשו לצאת יותר מבמיתת סייף הוי חנק חמוד‬
‫מסייף עכ׳^ מהרי״ט ‪:‬‬
‫עפ״י הסברא דבריו נכונים ומתובלים ונראה‬ ‫והנה‬
‫דאף הנך דסברי דשתי שעות ממש בעינן אינהו‬
‫נמי מודו לסברת מהדי״עי דכשבאיס המיס לתוך גרונו‬
‫ודאי המיס חונקין אותו בכדי חניקה אלא דאינהו סבלי‬
‫דאית לן למיחש שמא יכול הוא לכלוא רוחו בקרבו זמן‬
‫מרובה וכהנך בד אמוראי דנחתי לעומקא דימא ומסקי‬
‫כסית׳ ומרגניתא ומהרי״ט כתב שם להדיא דלא חיישינן‬
‫להא משוס דבר אמוראי צריך אמון והתל לזה משא״כ‬
‫שאר בני אדה והנך דמחמירי נראה דחיישי למיעוטא‬
‫דמיעוטא דבר אמוראי אבל מ״מ נראה דהךחששא אכתי‬
‫לא חמיד מכל הנך חששי דחיישינן במשאלי׳ס כגון שמא‬
‫דף נזדמן לו או גלים טרדוהו אבל מדאורייתא נראה דכ״ע‬
‫מודו דסגי בשיעורא דמהרי״ט ואס נשאת בשיעורא‬
‫דמהרי״ט נראה דלכ׳׳ע לא תצא ‪:‬‬
‫יב‬ ‫חוט המשולש‬
‫ומש״ה הוא דהוי מה״ש מ‪1‬גא ופלגא ומש״ה הוא דנושנין‬
‫עליו חומרי חיים וחומרי משים מדין גמור)והא דלא פריך‬
‫אדל מהך משנישין נמי ניחא בפשיטוש ואכמ״ל וא״כ בנ״ד‬
‫דנפל ממקום גבוה ששי קומוש דהוי עכ"פ ספק מישה‬
‫כדכשיבנא לעיל באוש ו׳( א״כ לשיגישי שכשבשי דהא‬
‫דלא אזלינן בשר דוכא גבי ספינה הייט משום דהוי נגד‬
‫החזקה כפלנח ופלגא א״כ כד מצרפינן ספיקא דנפילה‬
‫להך רובא דטייעה ודאי הו׳ל רוב גמור דאזלינן‬
‫בשדיה מדאוריישא ‪:‬‬
‫הריב״ש דהא דלא אזלינן בשר רובא‬ ‫ולשיטת‬
‫דגיביעה היינו משום דאינח הרי חזקה‬
‫נגד הך רובח א״כ אי נימא דהנפילה ממקום גבוה הוי‬
‫רובא למישה כדמשמע לכאורה ומאי דנפקא לה מאיסורא‬
‫דאוריישא בנ״ד כיון דאיכא שרי רובא ע ד שרי חזקה הדי‬
‫הדרינן לכללין דרוכא וחקה רובא עדיף ואף אי נימא‬
‫דהנפילה ממקום גבוה לא הוי רובא למישה אלא ספיקא‬
‫בעלמא הוא מ״מ כיון דעכ״פ מידי ספיקא לא נפקא‬
‫עדיין יש מקום מרווה לומר דנפקא לה מאיסורא דאוריושא‬
‫דהרמב״ם ודעימי׳ דסברי דהא דספיקח דאוריישא‬
‫לחומרא הוא רק מדרבנן אבל מדאוריישח כל ספיקא‬
‫רחמנא שרי׳ היכא דליכא חזקה לאישורא וא״כ בנ״ד‬
‫דנפילשו ממקום'גבוה הוא עכ״פ ספק מישה הרי אי לאו‬
‫דאיכא בה חזקש א״א הוי שרי׳ מדאוריישא מחמש ספיקא‬
‫דהך נפילה אלא דמחמש חזקה א״א היא דחסירא מדאורייש׳‬
‫וא״כ כיון דכל עיקר איסורא דאסרי לה מדאוריישא היינו‬
‫רק משום הך חזקה א״כ כבר אזדא לה חזקש א״א ע ד‬
‫הך ספיקא דנפילה למשווי' איסורא דאוריישא וא״כ נגד‬
‫רובא דטביעה דרובן לאבד לא פש ע ד הך רובא אלא חזקש‬
‫חייס דגברא והדרינן לכללין דרובא וחזקה רובא עדיף ‪:‬‬
‫ן א ה דלכשחילה ודאי אסרינן עלה אף היכא דאיכא‬
‫רובא דרובא להשירא וכדאמרינן בסוגיין )דף‬
‫קכ״א( ולא היא נ״ש צורבח מרבנן ט׳ דלכשחילה לא‬
‫ואע״ג דדובא דכורבא מרבנן קלא איש לי׳ אם אישא‬
‫דסניק כמ״ש שם השוס׳)בד״ה ולא הי׳( ומשאל״ס נמי‬
‫רובא למיימ הרי דאפילו ברובא דרובא נמי לא שרינן‬
‫לכשחלה ‪ .‬אמנם היינו מחומרא דרבנן הוא דחיישינן אף‬
‫למיעוטא לכשחלה אבל בנ״ד מ״מ אי נימא דנפקא לה‬
‫מאיסורא דחוריישא איש לן למיזל לקולא למסמך על‬
‫שיעורא דמהרי״כי דמיקל בשיעור יציאש הכפש לשער בכדי‬
‫חניקה וכן לפמ״ש לעיל באוש ה׳ דהדבר מסור לב״ד‬
‫לשער לפי כח הנטבע וחיושו ודאי במלשא דרבנן נוכל‬
‫להקל טפי במלשא לסמוך על אומד דעשינובזה לשער‬
‫שאחר שהוחלש מחמש הנפילה בצר לי׳ חיותא והוי יציאת‬
‫נפשו בזמן מועכי ‪:‬‬
‫דבנ״ד הרי העיד העד שראהו כנטבע‬ ‫ובפרט‬
‫מה ואף שכשבשי לעיל באוש א׳ דאין‬
‫זה ברור גמור על יציאש הנפש אבל מ״מ ברור ופשוע‬
‫דכל כי הנך הוי רו י א דרובא גמישה בפרט לפי המבואר‬
‫בגב׳ע שכבר נרךשו ידיו ואף דלכשחלה איש לן למיחש‬
‫למיעוטא דמיעוטא שנמצא בו רוח חיים גם אחר שהי׳‬
‫מונח‬
‫י קי‬ ‫שאאת ותשובות‬
‫דרבנן הוא ומדאודיחא כל שטבע במים שריא אף בדלא‬
‫שהו)וכפשננא דלישנא דטבע חסא יבמוס )דף קכ״א עיב(‬
‫וכעין זה כשביד לקמן באוס ט״ו דהא דאף טל הגוסס‬
‫אין מטידין נמי הוא מחומרא דרבנן( ומדמיישי מינה‬
‫לענין ממוגא אלמא דהא דנו שנין עליו חומרי חיים לאו‬
‫משום חומרא בעלמא הוא אלא דמדין גמור הוא ספק חי‬
‫ומש״ה מפרשי הנך רבוושא דמשנישין מיירי שלח טבעה‬
‫כלל אלא שאבדו העוגין ומשימין שישנהיו בה ‪:‬‬
‫ש ו ב מצאשי בק״ע)סי׳ רמ״ז( בשם ר׳ב אשכנזי שכשב‬
‫קצש מדברי אלה ואף לשי׳ רש״י ודעמי׳ דמפרשי‬
‫כך דספינה שאבדה דמיירי שטבעה ממש מ״מ לא מיידי‬
‫אלא בגוונא דמדינא הוא ספק חי ולא משום חומרא‬
‫דרבנן דמחמרי רק לענין לכשחילה ‪ .‬וכ״ה בריב״ש )סי׳‬
‫שע״ט( הובא קצש דבריו גם בב״י וכן בב״ש)ס" ק ק״ח(‬
‫דספינה שאבדה מיירי בדלא שהו עד שש״נ דאף אם‬
‫כשאש שנא וכ״ה בש׳ג במשני׳ דד״א בן פדטא ובש״פ‬
‫וכן עיקר ‪:‬‬
‫יב ו ל ^ מ ״ ש דבדין גמור הוא דנותנין עליו חומרי‬
‫חיים משנשינו ניטמא בעי דכיון דהפינה‬
‫שאבדה הוי רובן לאבד וכדאמרינן הכי להדיא כסוגיא‬
‫דב״ב )ד׳ קנ״ג( אמאי לא אזלינן בה בהר רובא ‪ ,‬והנה‬
‫כבר הקשה זאש הריב״ש שם ושי׳ משוס דמוקמינן לה‬
‫בחזקש א״א ‪ .‬ואע״ג דקיי״ל רובא וחזרןה רובא עדיף שאני‬
‫הכא דנגד הך רובא איכא הרי חזקה לא־סורא חזקש‬
‫א״א וחזקש חיים דגברא עכ״ד הריב״ש שם )והרבה יש‬
‫לרצוש בזה מכמה סוגיי׳ דמשמען לי דרובא עדיף אף‬
‫משרי חק ה ושו דהא הנך שרי חזקה שרווייהו חדא נינהו‬
‫דמחמש דמוקמינן לגברא בחזקש חי משום הכי הוא דקמה‬
‫לה בחזקש א״א ‪ .‬ואכמ׳׳ל( ‪:‬‬
‫! י ו ת ר נראה לשרץ דהא דלא חזלינן בשר רובא גבי‬
‫ספינה שאבדה היינו משום דרובא דספינה הוי‬
‫מב שא״ג וכעין זה שי׳ השוס׳ וכל הראשונים הא דאין‬
‫שורפין אש השרומה עפ״י רובא דרוב שינוקוש מטפחין‬
‫קידושין)דף פ׳ ע״א( חולין)דף פ״ו( נדה )ד׳ י׳ח ע״ב(‬
‫וכן קרי לה הש״ס בנדה )דף י״ח( רובא דאיכא חזקה‬
‫בהדה ־והיינו דאיכא חזקה כנגדה דלא עדיף הך רובא‬
‫מינה ו ק כשבו שם השוס׳ )בד״ה מיעוטא כמאן דליחא‬
‫דמי( כ׳ שם ואומר ר״ש דדוב שינוקש מטפחין אינו רוב‬
‫גמור ולא הוי כנגד חזקה אלא כפלגא ופלגא ומן השורה‬
‫וכו׳ הרי דרוב שאינו גמור נגד חקה הוי מה״ש פלגא‬
‫ופלגא וכ״כ השוס׳ נדה )דף ג׳ ע׳א בד״ה גמר סוף‬
‫טומאה( דהך רובא הוי מה״ש נגד החזקה כפלגא ופלגא‬
‫)ודלא כשוס׳ כשובוש )ד׳ ט׳ ע״א בד׳ה ואב״א( דסברשם‬
‫שם הוא דהך רובא כל עיקרו אינו אלא מדרבנן ואולם גם‬
‫יי‬ ‫לשיטש השוס׳ פ״ק דכשובוש הנ״ל ניחא הך סוגיא דב״ב‬
‫ואכמ״ל והעמך כשיטש שוס׳ פיק דנדה דמדאוריישא‬
‫הוי הך רובא נגד החזקה כ ^ג א ו ^ג א כדמשמע פשטא‬
‫דסוגיא דשלהי קדושין הנ״ל ודפ״ק דנדה ואכמ״ל( ‪:‬‬
‫נ ר א ה דהך רובא דספינה נמי דכוושה דאיכא‬
‫הזקה כנגדה והך רובא לא עדיף מינה‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫י״ב חודש כמבואר בפוסקים וכיה בשיט )סטיף ל״ב(‬
‫הרי דכל שיש לה היתר לאחר זמן אפי׳ לזמן מרובה‬
‫נקיט ליה בכלל הנך דמטידין והנשא אשתו ואי נימא‬
‫דגוסס משיאין אשתו לאחר גיי איך נקיט ליה בכלל הנך‬
‫דאין מעידין ‪ .‬וגס ראייהס מהך דלא חשבינן ליה בכלל‬
‫ספיקא לטנין אבילוה לאו ראיה הוא דודאי כיק דקיייל‬
‫רוב גוססין למיהה אף דמיטוטן חיי מ"מ הא קיייל לטנין‬
‫כל מילי דמימוטא כמאן דליתא ולא הוי בכלל ספק כלל‬
‫אבל לענין להשיאה לכהחלה הרי חיישינן אף למיטוטא‬
‫דמיטוטא כמו בצורבא מרבנן דטבט במשאליס וכמבואר‬
‫לטיל באות ייג ‪:‬‬
‫באוה מיו דלא אשכחן בשום דוכהא‬ ‫ולפמש־ל‬ ‫יי‬
‫דלהני דאין מטידין טל הגוסס והא‬
‫דנקגיו התוס׳ בדיה למימרא דהנן אין מטידין טל הגוסס‬
‫הייט משוס דמשמט להו דהוי בכלל דאין מטידין טד שה״נ‬
‫איכ א‪-‬כא למימר דדטת מהרימ רוטנבורג שהבאתי אוה‬
‫ע״ו בסו® הוא דפליג על התוס׳ בהך משמעות דעד‬
‫שת“נ וס״ל הך דאין מעידין טד שת״נ לא ממעט לגוסס‬
‫ואף דבפ״א דאהלות ממעט האי לישנא נמי לגוסס כדקתני‬
‫התם בהדיא אבל הא חזינן דבסוגיין דייק הש״ס מהך‬
‫דפ״ק דאהלות דטמויי הוא דלא מטמי הא מחיי לא חיי‬
‫ואף דקיי״ל דגוסס הדי הוא כחי לכל דבריו הא חזינן‬
‫דשחט ט רוב שנים נמי הוי כחי לכל דבריו ואיט מטמא ואס‬
‫רמז ליחן גט לאשתו טחבין וטתנין ואפיה אמרינן בסוגיין‬
‫)דף קכ״א ט״ב( דמעידין טליו מפני שחי הוא וסו® למות‬
‫וס״ל למהר״ס דגוסס נמי דטותי׳ הוא חי וסו® למות‬
‫ומעידיןטליו אחר ג״י ובאמת אס הייט אומרים כן‬
‫דטל הגוסס באמת מטידין מליו ‪ .‬וא״כ לא היינו צריכין‬
‫לכל דחוקי כתוס׳ בדיה למימרא ‪:‬‬
‫א מ י נ א לדינא עיקר דלכחחילה אין מ ^דין על הגוסס‬
‫דכיון דאמרינן בשיס דגוססין הוי רובא‬
‫למיתה מהית נימא דהאי רובא עדיף מהנך רובא דלמיתה‬
‫דאסרינן להו וכן מגויד וצלוב דמתני׳ ודאי נמי תבא‬
‫למיתה והכי משמטן דברי הראיש פ' י׳ יו חסין)סי' מיז(‬
‫דמגויד וצלוב דומה לגוסס והר״ן ר” פ מי שאחזו כ׳‬
‫להדיא דמגויד וצלוב נמי גוססין הם ופשט דברי הרמביס‬
‫)פייב דגירושין דין טיו( משמט דכל הנך דקחני במתניתין‬
‫וברייתא דאין מעידין טליהם טלהו הוי רובא למיתה‬
‫וא״כ מאי אולמא דרובא דגוסס מכל הנך רובא דנימא‬
‫דטל הגוסס מעידין והך דשחטו בו רוב שנים מ ^דין‬
‫מליו שאני התס דאפילו מי שטא לא חיי משאיכ בגוסס‬
‫דמישטא חיי ודאי אית לן למיחש למיעוטא לכתחלה ודלא‬
‫כהיש״ש והב״ש בזה *( ‪:‬‬
‫]הגוז״ה ואס סאח חון־ נ׳׳י אין בידיט לחלול־( על דעס מהר*מ‬
‫שכחב דרובן לא לויי אחר ג״י הא תוך ג׳ לא הוי בכלל‬
‫רונא דסיתה ואף שהתוכו נ ד ה לסיערא כ׳ דטסס שסוסו לפות‬
‫לאלתר הוא תוך ג״י‬ ‫פיית לאלתר מ*מ אפתי איכא למיער‬
‫ושסד קרו לי׳ לאלתר עד יב׳ח דאי‪T‬י שס התוס׳ לעיל פינה והא‬
‫דכ׳ הפוסל־ךס וכיה בעושיע )סי׳ קס׳׳א סעיף ס״ח( דאס הניחו‬
‫טסם ונתט לה הוי ספרן מגורשת פססל־ןא לי אי קאי דוקא אתוך‬
‫ג״י וכיה ביש׳ש שס או אסשר דאסילו אחר ג״י חיישיק לפיעושא דסיי‬
‫זמן‬
‫סיקי‬ ‫שאאת ותשובות‬ ‫*‪2‬‬
‫מונח כמו מה מ“מ ודאי מיטומא דמיננוטא הוא דחיי‬
‫בכהיג ורובא דרובא ודאי לח חיי בכהיג ובפרט לפי‬
‫המבואר עב׳׳ע שהי׳ מוכה ודס על פניו הרי איה לן עוד‬
‫רובא שראוהו כמו מה לחצטרופי בהדי רובא דטביעה‬
‫והדרינן לכללא דרובא וחזקה רובא עדיף ובכה׳ג ודאי‬
‫נפקא לה מאיסורא דאורייהא אף לשיטה הריב׳ש בסוגיא‬
‫דב״ב ואף דהני הרי רובח אהיא מחדא רובה מ'מ היכא‬
‫דהוי רובא דרובא ודאי גס הריב״ש מודה דאטו פליג חדינא‬
‫דגמרא דבמשאנ״ס לא מפקינן לה וכ״כ שס עוד הריב״ש‬
‫דמשאל״ס לאו דוקא אלא כל היכא דרובן למיהה ל״ח אס‬
‫נשאה הובא גס בביש )ס׳ק כ״ב( ‪:‬‬
‫נעלש ממני דברי הריב״ש בסי׳ ש“כ שש דכל‬ ‫טו‬
‫הנך דהנינן בהו דאין מעידין עליהס בכל הנך‬
‫הצא אס נשאה וא"כ בניד כיק שלא נהברר לנו שיצא נפשו‬
‫הרי במשנהינו שנינו דעד שה״נ אין מעידין עליו וא״כ‬
‫אפי׳ אס נשאה הצא ולא מהני הח דרובן למיהה כמבואר‬
‫להדיא מדברי הריב״ש שס ‪ .‬אמנש כבר דקדק הב״ש שס‬
‫)בסיק כ׳ב שס( מדברי ריי דהך כללא לאו דוקא ודלא‬
‫כהריב׳ש בזה ודברי ר״י נראין עיקר שהרי ההוס׳ שס‬
‫)דף ק"כ ע״ב בד״ה למימרא דמגוייד חיי( כהבו דהנן‬
‫אין מעידין על הגוסס ולא אשכחן בשוס דוכהא דלהני‬
‫הכי וכוונהס בכלל דאין מעידין עד שה"נ דכא קי״ל דהגוסס‬
‫הוא כחי לכל דבריו וכן בפ״א דאהלוה ומייהי לה בסוגיין‬
‫והני נמי הא לישנא דעד שה״נ אין מטמא וקהני החס‬
‫בהדיא דהגוסס אינו מטמא אלמא דלישנא דעד שה"נ‬
‫ממעט לי׳ לגוסס ועמיש לקרון באוה י״ז ‪ .‬והנה )בדף‬
‫קכ״א( כ׳ החוס' בד״ה ולא היא ט׳ מ״מ לא חיישינן‬
‫לאוחו רוב ולא הנשא לכהחלה כמו רוב גוססין וכו׳ הרי‬
‫להדיא משמע דברי החוס׳ דהא דאין מעידין טל הגוסס‬
‫הוא מחומרא דאחמרו רבנן לכהחלה והכי משמע נמי‬
‫מדברי החוס׳ פ׳ החולץ )דף ליו ע״ב דייה הא לא שהה(‬
‫וכן במרדכי שס פ׳ החולץ)סי׳ כ׳( וכן מדברי הרא״ש‬
‫פ׳ כאיש מקדש)סי׳ כ׳( וכן במרדכי דפ״ק דחולין )סי׳‬
‫סקצ״ב( עיש דבכל הנך דוכהין מחחו הנך רטוחא לגוסס‬
‫ומיס שאליס בחדא מחהא ועיין חוס׳ ב ט ח ה )דף כ׳‬
‫ע״ב( בדיה וכן לענין אבילוה מחזקינן לגוסס בודאי מה‬
‫כמטאר בש״ע י״ד )סי' של״ט סעי׳ ב׳( והוא מדברי‬
‫הר״מ רוטנטרג המובא בראיש ומרדכי שפסק כן מכיטס‬
‫דטב גוססין למיתה ולא חיי ג׳ ימיס הך רובא ‪:‬‬
‫^ ! ר א י ת י בישיש גיטין פיג )סי׳ ח׳( שכ׳ דהיה‬
‫לענין להשיא את אשהו דמשיאין אחר‬
‫גיי שראהו גוסס וראייתו הוא מהך דפסק מ ה ד ס‬
‫להתאבל טליו אטידי שספק אבילות להקל אלמא דלא‬
‫מספקינן במלתא כלל וחשבינן לי׳ ודאי מת עכיד הישיש‬
‫שם וכיה בביש )ס׳ק ציד( בסופו ולא ידטהי טל מה‬
‫סמכו להקל לטנק לכתיזלה דכיק דאמרינן דגוסס הוא‬
‫בכלל הא דאין ממידין מד שהינ א״כ טכ'פ לטנין לכהחלה‬
‫לאו טדות הוא כלל ואי הוי שריא ל^ור גיי הו^ל למינקט‬
‫בכלל הנך דמטידין דהא בסוגיא )דף רףכ טיב( נקט‬
‫ד ק ^ כ ו ב ה ולמסלה הנשא אף דלא שריא אלא אחר‬
 ‫חוטדט שולע‬
‫דחששא דכדדמי גגי מלחמה נמי הוא רק חששא דרגק כסשפא‬
‫דירושלמי דאמדנן החס דמאן דשאת »שאח ומאן דלא שאה לא‬
‫חנשא ואף שלפי׳ הרמב״ן במלחמות עעמא אחרינא איכא החס‬
‫אבל משמשת רוב הפוסקים דהירושלמי כפשעי׳ וכן מבואר במרדכי‬
‫בשס הראבי׳ דיליף לקולא מהך דירשלמי ואין כאן מקוס להאריך[ ;‬
‫הדברים והאמת שבררנו בס״ד דהיכא דאיכא‬ ‫אחר‬
‫לאצמרופי עוד רובא לקולא אחר המביעה ודאי‬
‫נפקא לה מאיסורא דאורייתא לכל השימות א״כ בנ״ד דאית‬
‫לן כמה צרופי לקולא דהיינו ספיקא דנפילתו ממקום‬
‫גבוה ורובא דמביעה ורובא דאבד זכרו ורובא דרובא‬
‫דהעדאת העד שראהו כמו נמבע מת בכל תנועותיו ובפרע‬
‫שכבר נקרשו ידיו בלי ספק דכל כה״ג הוי ודאי רובא‬
‫דרובא למיתה מכל הלין טעמי ודאי בלי פקפוק נפקא‬
‫לה מאיסורא דאורייתא ומחומרא דרבנן בעלמא הוא‬
‫דאיכא למיחש מחמת שאין ברור כ״כ שכבר יצא נפשו ‪.‬‬
‫וכיון שגם אחרי כן גלגלוהו המים שני מאות אמות‬
‫ומשמעות הגדתו בשם הנכרים ששוב גלגלוהו עוד כמה‬
‫מאות אמות מסתברא דודאי הוי יציאת הנפש דכיון שלא‬
‫יכול לכלוא רוחו בקרבו והמים חונקים אותו ומיד יוצאת‬
‫נפשו בציר משיעורא דסייף והיינו אס הי׳ בריא אולם‬
‫וכמש״ל באות ע׳ דמסתבר דבהא כ״ע ל״פ >מכ"ש לפי‬
‫חלישותו ותשותו שראהו העד פשוט לומר שנפשו יצאה‬
‫בגלגול מעט שאחרי כן ‪:‬‬
‫כ ן ^ בן חששי דחיישינן דלמא אמר בדדמי אפילו להנך‬
‫דסברי דגם בעד חיישינן להכי מ״מ חששי‬
‫דבדדמי כולהו נראה דל״ש הכא דהך חששא דשמא אחר‬
‫הוא ומחמת שראה הטביעה אומר שהוא הנטבע שראה‬
‫טביעתו הא ודאי ל״ש בנ׳׳ד והך חששא דשמא מחמת בדדמי‬
‫לי׳ דבכהיג לא חיי משו״ה אומר שמת נמי ל״ש בנ״ד כיק‬
‫שאינו אומר שמת רק מעיד באיזה ענין ראהו ואנן הוא‬
‫דמשערינן ואמדינן עפ״י דברי עדותו וכמבואר בפוסקים ‪:‬‬
‫ו א ם שלכאורה יש לפקפק ולומר דהיכא דאנן הוא‬
‫דאמדינן ומשערינן לא מהני עד אחד בכה׳יג‬
‫דהא עיקר טעמא דמתני׳ לעד אחד הוא משום דלא משקר‬
‫במלתא דעל׳׳ג כמבואר ברמב״ם סוף ה׳ גירושין וא״כ‬
‫איכא למימר דדוקא היכא דמעיד שמת הוא דמסתפי‬
‫מלשקר דלמא תתגלה מלתא שהוא חי ואז יתברר שקרו‬
‫לעין כל אבל היכא דאינו אומר בפירוש שמת אלא שמעיד‬
‫באיזה ענין ראהו ואנן הוא דאמדינן ומשערינן איכא‬
‫למיחש דלמא באמת לא ראה כלום והוא דובר שקר משום‬
‫דלא מסתפי דמסבר סבר דאף אס תתגלה מלתא שהוא‬
‫חי לא יוחזק בשקרן דנימא אנא קושטא קאמרי ואינהו‬
‫הוא דטעו בשיעור אומד דעתייהו ולא יתברר שקרו‬
‫לעין כל אבל לשיטות רוב הפוסקים מוכח דל׳ח להא ‪:‬‬
‫ן א ץ רצוני להאריך בזה דאיט נוגע לנ״ד דבנ״ד נראה‬
‫דודאי מסתפי ומסחפי דהא עכ“ פ אומר שראהו‬
‫כמו נטבע מת ומשמעות דבריו הוא דאומד ומשער דודאי‬
‫לא חיי וא״כ לדעתו הרי יוכל להתברר שקרו לעין כל‬
‫אי תתגלי מלתא שהוא חי ואף דאנן אמרינן שבדברי‬
‫עדות זאת אין עדיין ברור גמור על יציאת הנפש בעת‬
‫שראהו אבל איהו לדעתי' ודאי ס ט ר הוא שדבריו אלו‬
‫מוריז‬
‫פיק י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫זמן רש ומש״ה הוא דאמייק לה להנשא לנק ולהחיינס ומה שיש‬
‫לעיין בזה אכמ׳׳ל[ ‪:‬‬
‫א ל א מחוודתא כדטת התוס׳ והרא״ש ומרדכי שהבאתי‬
‫לעיל אות מ״ז של בפשיעות דאין מעידין על‬
‫מו ס ס היינו לכתחילה אין מעידין אנילו אחר ג״י וכמו‬
‫שדקדקתי באות מ״ז ובדיעבד שריא ודאי אס נשאת לאחרג״י‬
‫וכדכתיבנא לעיל באות מ״ו דמשמעות התוס' והרא״ש ומר״ד‬
‫וש״פ להדיא דהא דחיישינן למיעומא דגוסס הוא רר־ו‬
‫מחומרא דרבנן ולענין לכתחילה ובדיעבד אם נשאת ל״ח‬
‫למיעומא לאפוקי אס נשאת אחר ג״י מ"מ בהא סליקנא‬
‫ונחתינא דדברי הרי״ו נראין עיקר בזה דאף הנך דקתני‬
‫אין מעידין עליהס לאו למימרא דאין כאן עדות דנימא‬
‫דאף אס נשאת תצא וא״כ גבי גוסה נמי נימא הכי דהא‬
‫מתוס׳ כתבו דתנן אין מעידין על הגוסס א״ו דלישנא‬
‫דאין מעידין לא מוכח למיסר אס נשאת וכן הא דתני אין‬
‫מעידין אלא עד ג״י גס ע״ז ל כמה גדולי הראשונים ז״ל‬
‫דחששא דרבנן בעלמא הוא שמא נתפח וע״ש בנ״י וש” פ‬
‫מכל הלין נראה להדיא דלא כהריב״ש אלא דאף מ ך‬
‫דקתני בהו אין מעידין הוי רק משוס חומרא דרבנן‬
‫ומדאורייתא מחזקינן להו דודאי מת ‪:‬‬
‫יט ו כ ן הרמב״ס )פ״ז דנחלות דין ג׳( ל שס על כל‬ ‫‪I‬‬
‫מ ך דקתני במתניתין וברייתא דאין מעידין‬
‫עליהם כתב שס)דאסרתן( שחזקתן למיתה ויורדין לנמלה‬
‫עפ״י אלא דלענין להשיא את אשתו הוא דמחמרינן משוס‬
‫איסור כרת וכ״ה בש״ע ח“מ )סי׳ רפ״ה( ולכאורה איכא‬
‫לאשתפוקי בדעת הרמב״ם אי מעמא דהרמב״ס משוס דכל‬
‫הנך הוי רובא למיתה וכמ״ש )פי״ב דגירושין דין מ‪°‬ו(‬
‫שהבאתי לעיל באות מ״ז ומהאי מעמא לחוד הוא דכתב‬
‫דמשוס חומרא בעלמא הוא דאין משיאין את אשתו וא״כ‬
‫נימא דס״ל להרמב״ם דהיכא דאיכא חד רובא נמי שריא‬
‫מדאורייתא )והא דאמרינן בסוגיא דב״ב שהבאתי לעיל‬
‫אות י׳ דספינה שאבדה הוי רובן לאבד ואפ״ה משמ^צ‪£‬ם‬
‫בסוגיא דמדינא הוי ספק חי וכמש׳ל באות י״א מש״ה‬
‫לא תברא דאיכא לשטיי בתרי גווני ואכמ״ל( או אפשר‬
‫לומר משום דאבד זכרו הוי ג״כ רובא למיתה כדכתב‬
‫ה ל א מוורדין להתירה בכה״ג אפילו לכתחלה משוס‬
‫דאומדנא דמוכח הוא שאם היה חי היה בא לביתו ואן‪£‬‬
‫^ ב ר השיגו הלאבי׳ ודעמי׳ כמבואר במרדכי ודבריהן‬
‫נראין עיקר בש׳ס דהא לא קיי״ל כרב אשי דאזיל בתר‬
‫אומדנא דצורבא מרבנן קלא אית לי׳ אבל מ"מ נראה ברור‬
‫דאך החולקים על הראבי׳ מודו נמי דאומדנא דר״א‬
‫מוולדין לא גרע מאומדנא דצורבא מרבנן קלא אית ליה‬
‫דהוי רובא וכמ׳ש התוס׳ שם וא״כ יש מקום לומר דמעמי׳‬
‫דרמב״ס משוס דהוי תרי רובא הוא דשרי׳ מדאורייתא‬
‫וכמש׳׳ל באות י׳ב ודקדוק לשון הרמב׳׳ס משמע ליה דבחד‬
‫רובא נמי שריא מדאורייתא והא בנ״ד נמי אבד זכרו ;‬
‫]הגה״ה ו ‪ p‬דר״ם האשה שלום )דף קע״ו{ דחייש רמכ״א דדלמא‬
‫ערי! לעלמא איט ערן לכאן חדא דהעיקר דמחמא דחזיק‬
‫כיססא דמומא דפיסתא דידא מש״ה »א דאיישי׳ לעירוקא וחו‬
‫סוגיא והעיקר‬ ‫דהחס נמיימשאדרבק בעלמא הוא וככל חששי‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫יקי‬
‫טדאי וא*כ התס ספיקא הוא דאיתרע מחמת החזקה אבל‬
‫החזקה במלתי׳ קאי ולא איתרע כלל מחמת הך ספיקא ואי‬
‫הוי סבירא לי׳ להרב ש״ך ז״ל דבמקוס חזקה ל״מ ס״ס‬
‫כלל וכדעת הט״ז שס )בס״ק ט״ו( באמת לא הוי שני לי׳‬
‫בין תרי לתלתא ססיקי אבל דעת הש״ך הוא דלא אלימא‬
‫מלתא דחזקה דלא תהני נגדה ס״ס כלל ודעת הש׳ך מ א‬
‫דבמקוס חזקה נמי מהני ס״ס אנא דמחמת החזקה‬
‫משווינן לספיקא קמא כודאי ומש״ה לא סגי בתרי ססיקי‬
‫משוס דהואיל דספיקא קמא אזדא לי׳ מחמת החזקה‬
‫הרי לא פש גבן אלא חד ספיקא תנינא אבל היכא דאיכא‬
‫עוד ספיקא תליתאי שסיר מצכירך לספיקא תנינא למהוי‬
‫ס״ס ומהני הך ס״ס אך דההזקה במלתא קאי כמ״ש‬
‫דלכש׳ך מהני ס״ס במקוס חזקה והחזקה לא מהני אלא‬
‫למשוויא לספיקא קמא כודאי והא דלא משווינן לכולהו‬
‫סס־קי כודאי מחמת החזקה לאו משוס דאיתרע החזקה‬
‫מחמת ספיקה קמא אלא משוס דאך דהחזקה לא איתרע‬
‫אבל מ"מ הא דמוקמינן מלהא אחזקה לא ינפינן אלא‬
‫בחדא ספיקא ומשו״ה הוא דלא משווי' כודאי אלא לספיקא‬
‫ז״ל אך להנך דסברי‬ ‫קמא לחודא‪.‬וא״כשפיר סברת הרב‬
‫דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא דאך דבלא לחזקה‬
‫נמי הוי איסורא דאורייתא מ"מ אי הוי הך איסורה משוס‬
‫דספיקא דאורייתא להומרא הרי עכ״פ ספיקא הוא וספיקא‬
‫קרינן לה ומחמת ספיקא הוא דהסרינן לה והי משכהינן‬
‫עוד ספיקא תנינה לאצכירופי בהדי ס ט קא קמא הרי‬
‫הוי ס״ס וא״כ הוי סגי בתרי ספיקי אי לאו הך חזקה‬
‫דמרע לספיקא קמא משווי לי׳ כודאי ‪ .‬אבל לנ״ד דלאו‬
‫לאורועי הך ספיקא מחמת החזקה קאתינן אלא אדרבא‬
‫לאורועי החזקה מחמת ‪ p‬ספיקא קאתינן אכתי לא אהני לן‬
‫סברת הש״ך לאפוקי מאיסור דאורייתא להנך רבוותא דסברי‬
‫דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא דהא אי נימא‬
‫דכל ספיקא אסור מדאורייתא א״כ הך ספיקא לא מהני‬
‫מידי לאפוקי מאיכורא דאורייתא וא״כ קמו הנך תרי חזקי‬
‫דאיסורא במלתי׳ ודוכתי׳‪ .‬אמנס להנך דסברי דמדאורייתא‬
‫כל ספיקא רחמנא שרי׳ וא״כ בהך שפיקא הוי נפקא לה‬
‫מאיסורא דאורייתא אי לאו הך חזקה ‪ .‬א״כ כבר אהני לן‬
‫חזקת א׳אלמשוויא איסורא דאורייתא ולבתר דהוי א־שורא‬
‫דאורייתא מחמת הך חזקה לאפש גבן אלאחזקתחייס דגברא‬
‫נגד רובא דטביעה וכמש״ל באות י״ב והך סוגיא דריש פ״ד‬
‫דכריתוח דשקיל וטרי בה בתשו׳ הנ״ל להביא ראי׳ לסתור‬
‫ולבנות סברת הש״ך ז״ל אין רצוני להאריך מה שיש להשיב על‬
‫דבריו לפי שיטתי׳ בדעת הש״ך הואיל וכבר כתבנו דדעת‬
‫הש״ך הוא באופן אחר וכל מעיין השופט בצדק ישפוכי‬
‫במשריס דהסוגיא הנ״ל אינה ענין כלל לסברת הש״ך ז״ל ‪:‬‬
‫ו ^ ה י י ט נ א בשיפולי ושאילנא בשלמא רבא לאוהב‬
‫התורה ומחזיק בדקי׳ ציצי׳ ופרחי׳ ממנו‬ ‫’‬
‫הי׳ קרנו תרוס בכבוד חכמיס כבוד הו״ד הדרת ש״ב‬
‫ידיד התורה נזרה ועטרה הרב המחה״ג בתורה ומדות שמנו‬
‫חכמיס כבוד קש״ת מוה׳ אהרן נ״י בעהמ״ח מנחת אהק נ‬
‫מ י ד י י עברי דרך ווילנא מסד לידי הרב מוהר״ח‬
‫טשעכנאווצער תשובות כת״ר נדון העגונה דווילנח‬
‫וכה‬
‫שאלות ו תגובו ת‬ ‫‪26‬‬
‫מורין על יציאה הנפש וא"כ שסיר מטחפי מלשקר דיוכל‬
‫להתברר שקרו לעין כל ‪:‬‬
‫ו א ת דלכאורה אכתי איכא למיחש דדלמא מחמה‬
‫דבדדמי לי׳ דלא ההגלי מלתא דהא סובר הוא‬
‫דודאי לא חיי בכה״ג משו׳ה הוא דמשקר שקר גמור א*נ‬
‫משוס דלא מסתסי מלשקר משוס דסבור הוא דאף אי‬
‫תתגלי מלתא ידינוהו לזכות שאמר כן מחמת כדדמי‬
‫כדאשכחן בסוגיא דפועליס שכתב שס הר״ן בס׳ כל‬
‫הנשבעין דבעה״ב יוכל להעד ולשקר שקר גמור מהאי‬
‫טעמא דסיור הוא שהפועל ידינהו לזכות שאומר כן מחמת‬
‫שהוא ערוד בפועליו והייט בדדמי כמבואר בסוגיין‬
‫בתוס׳ )ריש דן! קע״ו( וקצת יש לעיין בזה עס׳יי כמה‬
‫שי׳ הפוסקיס ואין רצוני להאריך בזה דנראה פשטא‬
‫דסוגיא דלא חיישינן להא והכי חזינן לרבנן קשישאי‬
‫קמאי דבסהדותא כה״ג נמי סמכי אסהדותא דחד סהדא‬
‫ולא חשו למלתא כמבואר בתר בותיהס ומהנך טעמי נמניתי‬
‫עס המתיריס הלכה למעשה‪ .‬יוס ה׳ ד׳ שבט חקס״ב לפ״ק ‪:‬‬
‫ל ל א י י ת י בתשו׳ נו״ב סי׳ מ״ג שהביא ג״כ דברי הדיב״ש‬
‫שהבאתי לעיל באות י״ב ונחלק עליו קצת ‪.‬‬
‫והנה מה שהקשה עליו במ״ש דהא דלא אזלינן בתר רובא‬
‫הייט משוה דאיכא נגדה תרי חזקה לאיסורא והקשה‬
‫עליו דהא הנך תרי חזקה אתיין מחד חזקה דמחמת‬
‫דמוקמינן לגברא בחזקת חי קמה לה בחזקת א״א יפה‬
‫הקשה ואכמ״ל מה שיש ליישב קושיא זו ‪:‬‬
‫ו מ ה שהביא איזה ראיות דרובא עדיך אך מתרי חזקה‬
‫ודחה בהוך דבריו להנך ראיות כבר כתבתי באות‬
‫י״ב בהגה״ה דמשמע לי הכי כמה סוגיות ובהך דתינוק‬
‫שנמצא בנד עיסה שהבאתי לעיל באות י״ב נמי איכא‬
‫חרי חזקי לשי׳ רש״י שס חזקת טהרה דתינוק ודעישה‬
‫וכן י״ל גבי שליא בבית בפ״ק דנדה)דך י״ח( והרבה יש‬
‫לי בזה ואכמ״ל‪ .‬ומה שהשיג על הריב״ש במ״ש דהנך דר״א‬
‫בן פרטא הוי׳ רובן לאבד והשיג עליו מחמת קושייתו‬
‫דלעיל וכ׳ דבאמת הנך דר״א בן פרעא לא הוי רובא‬
‫אלא ספיקא בעלמא‪ .‬גרס לו זה מחמת שלא נודע לו מאין‬
‫יצא להריב״ש לומר דהוי רובא לאבד כאשר כ׳ שס בתשו׳‬
‫הנ״ל שלח ידע מנ״ל להריב״ש דהוי רובן לאבד וכבר‬
‫הראיתי באצבע דברי הש״ס בב״ב )דך קנ״ג ע״ב( דאמרי׳‬
‫החס להדיא השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליו‬
‫חומרי חייס וכו׳ וכל רואה יראה בעין שלזה כיון הריב״ש‬
‫ונקט לישנא דרובן לאבד כלישנא דתלמודא דב״ב ‪:‬‬
‫‪ tJT D I‬בתשובה הנ״ל דהיכא דאיכא ספיקא נגד חזקה‬
‫אזדא לה החזקה מחמת הך ספיקא והביא ראי׳‬
‫מדברי הש״ך בדיני ס״ס )אוח כ״ח( שכ׳ שס דהיכא‬
‫דאיכא תלתה ססיקא שפיר הוי ס״ס אך במקוס דאיכא‬
‫חזקה דאיסורא משוס דהחזקה אזדא לה מחמת ספיקא‬
‫קמא ואיני רואה ראי׳ מסברת הש״ך דאכיו הש״ך לאורועי‬
‫החזקה מחמת הך ספיקא אתי התס לאורועי הך ספיקא‬
‫מחמת החזקה קאתינן דכיון דמוקמינן אחזקה במקוס‬
‫ספיקא הרי הך ספיקא כמאן דליתא כלל וכמ״ש הש״ך‬
‫להדיה שס י״ב ואות כ״ז דהחזקה משוויא להספק הראשון‬
‫‪T‬‬ ‫חוט המשולש‬
‫ראיה ע ד הסברא של הריב״ש דמש׳ה לא אזלינן במ*‬
‫רובא במשאל״ס משום דאיכא נגד הרוב תרי חזקה ותרי‬
‫חזקה עדיף מרובא וכתב מעכ״ת דרש״י ס"פ י' יוחסין‬
‫)פ׳ ע״ב( סבר דאף דאיכא תרי חזקה נגד הרוב אפ״ה רובא‬
‫עדיף מהח דסברי רבנן בתינוק שנמצא בצד עיסה דננומא‬
‫העיסה דרובא וחזקה רובא עדיף דאע״ג דהתס איכא‬
‫תרי חזקה ננד הרוב לשיטת רש״י טהרה דתיטק ודעיסה‬
‫ואני אומר דאין משם ראיה לסתור דאע“ נ דמוכח שם‬
‫דתרי חזקה לא עדיף מרובא ‪:‬‬
‫גס רובא לח עדיף מתרי חזקה והו״לפלגא‬ ‫אמנם‬
‫ופלנא ומש׳׳ה סבר ר״י שם דאין זו חזקה‬
‫ששורפין עליה את התרומה ותניא כוותי' והא דקאמרינן‬
‫רובא עדיף מחזקה לא עדיף ממש אלא כמו פלגא ופלגא‬
‫וכמו כן מוכרחים אנו לפרש לדעת הנ״י שסבר דלענין‬
‫הלכתא היכא דאיכא תרי חזקה ע ד הרוב הו״ל פלגא‬
‫ופלגא וכמייש התוי״כי פ״ג דטהרות מ״ח ע״ש ואדרבה‬
‫דלפ״ז מיושב לשיטת רש״י קושיית התוס' וא״צ לתירון‬
‫שאין זה רוב חשוב וגס מש״ה איצטריך הגמרא אליבא‬
‫דרבנן לומר דעשאוהו כמו שיש בו דעת לשאול וכמו‬
‫פמתרן התוי׳׳ט שם דעת מ״י ע״ש ‪:‬‬
‫ן ^ בן מיושב קושיה התוס׳ לר״מ מרפ׳יב דיבמות דסובר‬
‫שם דהו״ל פלגא ופלגא ובקידושין שם סבר דרוב‬
‫כמאן דליתא די” נ דביבמות שם ליכא אלא חד חזקה‬
‫ע ד הרוב מש״ה סבר סמוך מיעוטא לחזקה והו'ל פלגא‬
‫ופלגא משא״כ בקידושין שם דאיכא שני חזקה ע ד הרוב‬
‫דבחד חזקה הו״ל פלגח ופלגא ונשאר עוד חזקה דטהרה‬
‫מוקמינן אחזקה וטהור לגמרי א"כ אף רש״י מודה‬
‫לסברת הריב״ש דבמשאל״ס דחף דרובא למיתה אפ״ה אם‬
‫נ״ת דאיכא בני חזקה נגד הרוב והו״ל פצגא ופלגא ;‬
‫כ“ז כתבתי לפי דעתו דסובר דלשיטת רש״י‬ ‫אמנם‬
‫נמי חיכא חזקת טהרה דתינוק אך שאין האמת‬
‫הכי חדא שחין לתינוק חזקת טהרה דעיעה די״ל ד ע ע‬
‫באמו בעת הלידה שהיא טמאה לידה וכמ״ש התוס׳ ר״פ‬
‫בנות כותים )דף לב ד״ה והטבילוה( ע״ש ונס דשמא‬
‫היתה המילדת טמאה ועוד דאע״ג דרש׳יי לא סבר‬
‫דהתינוק טמא ודאי משום דנשיס טמאות גופפות‬
‫ומנשקות אותו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ועיין בפיי‬
‫בקדושין שם דבזה מיושב קושית התוכו קצת על רש״י‬
‫א״כ כמו לשיטת התוס׳ שאין לתינוק חזקת טהרה מחמת‬
‫שודאי טמא מנטס שנשים נדות טפפות ומנשקות אותו •‬
‫כמו כן לשיטת רש״י י״ל תיכף בעת הלידה נופפות‬
‫וטשר\ת אותו נשים נדות ואין לו שום חזקה ^ י ה טהור‬
‫אף רגע א׳ ‪:‬‬
‫א ך הראיה של הנ״ב דרובא עדיף מתרי חזקה מפרה‬
‫אדומה דאיכא תרי חזקה ע ד הרוב היינו אוקי‬
‫גברא דמזין עליו בחזקת טומאה וגם חזקת שאינו זבוחה‬
‫ודלמא במקם נקב קא שחיע ואפ״ה אזלינן שס בתר‬
‫רובא זו ראיה ברורה ע ד הריב״ש הג״ל ומה שמדחה‬
‫שס ראייתו משום דבכל ספק בשחיטה יש שני חזקות‬
‫המתעדות‬
‫טיק י י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫וכה הראני במכתב כת״ר אליו כתוב שחפצו לראות דברי‬
‫תשובתי בזה הנני שולחה לידידי וישים נא עין עיונו על‬
‫ד ב ד ויודיעני אשר עם לבב חכם בזה ואני כמי לעיין‬
‫באמרי טעמו ואשיב לכבודו אשר תעלה במצודתי וכעת‬
‫מאין סנות פנאי לזה כי עתה באתי מדרכי ולא הי׳ לי‬
‫פנאי אן‪ £‬לת^ סידור קונערסי הלז אשי סדרתי בקאוונא‬
‫בחוסר כל הספרים הנצרכים לעיין בהם רק עפ״י שהי'‬
‫רשוס בזכרוני ובבואי רשמתי אשר נתווכחתי עם בעל‬
‫ט״ב מידי עברי על דבריו והוא ית״ש למען חותמו אמת‬
‫יורני דק־ האמת בתורה דכתיב בה אמת ושלום רב יקבל‬
‫כנפשו ונפש החיים באאס״ה מוהו־י״ץ זללה״ה מוולאזין ‪.‬‬
‫יום א' י״ב חדר א׳ תקס״ב לפ״ק ;‬
‫סימן ז‬
‫מה שהשיב הגאון הגדול כעהס״ה ם׳ מנחת אהרן‬
‫ז׳ל ג‬ ‫מוהדח‬ ‫לאא׳׳ז הנאין‬
‫ח ך • חד נחית לעומקא דדינא פלפולו עצום וסברתו‬
‫נכגנה עיניו כיונים על אפיקי הש״ס והפוסקים‬
‫אין דבר סתום לפניו דלא שלמא ביה עינא ה״ה אהו׳‬
‫ש״ב חביבי וידידי הרב הגאון המאה״ג החריף ובקי‬
‫המפורסם בשצם בינתו ובקיאותו ובחון תחנה חכמתו‬
‫כש״ת מ' חיים נ״י ;‬
‫זה זמן כביר אפר הניעני אגיה״ק ושו״ת בעסק‬
‫עגונה שבעלה נפל במשאל״ס בכחא דהתירא‬
‫עדיף חכם מנביא אשר העלה בעוצם חכמתו להתיר‬
‫ואל ירע בעיניו אשר עצרתי עצרת הדברות ולא השבתי‬
‫עד כה • דע אהו' ש״ב ידידי חבילות ערדן עמסוני‬
‫וכתרוני ואיני מופנה מכל צד ובשגם שאין הדבר נחון‬
‫לשעה כי שמעתי שכבר יצאה בהיתר ע״פ בדין דק״ק‬
‫ווילנא בצירוף כבוד מעכ״ת • אמ;ם מחמת שערבים עלי‬
‫דבריו הנעימים פניתי א׳ע על זמן מועט וראיתי ממש‬
‫כל ההתירים שהביא מעכ׳ת הרגשתי נס כן וכתבתי‬
‫בתשובה בקצרה וכאשר‪ .‬הוא למראה עיניו ‪:‬‬
‫{!{ך שלא מלאתי לבי להתיר שמיראי הוראה אנכי ולא‬
‫עלי הדבר מוטל וכבר היא מחלוקת ישינה בין‬
‫גדולי הפוסקים בתשובת מהרי׳ק שהמ״ר מי״ע מקיל‬
‫בדין משאליס אף בלי ראיה ברורה וחולה איע במ׳ש‬
‫המרדכי בשס ר א מורדין שיש להתיר במשאליס אף בלי‬
‫ראיה ברורה ע״י חזר\ת מוכיחות שנטבע והב״י בתשובה‬
‫שם החמיר אף במשאל״ס מלא השיר רק בראיה ברורה‬
‫פ״ש באריטת וכמו כן אנכי שלא מצחיזי ראיה בפירוש‬
‫לא לאיסור ולא להתיר רק שהנחתי על חכמי הדור מי‬
‫שלבו שלם בדבר יכול להקל אן־ שכתבתי שם הכל‬
‫בקצרה ע״כ אפרש שיחתי ‪:‬‬
‫ו ב ר י ש מילין אפלפל מה שמטייל בה מענין לענין‬
‫באותו ענין בתשובות נ״ב שמ״ג מה שהביא‬
 ‫חוט המשואט‬
‫חומרי חיים כו׳ הרואה יראה שלזה כיון הריב׳ש ונקע‬
‫לישנא רובן לאבד כלישנא דו^למודא דבביב עכיל ‪:‬‬
‫דאין משיב ין את הארי החי לאחר מותו‬ ‫ולפענ׳ד‬
‫וידט וראה הנ״ב הסוגיא דביב הנ״ל‬
‫ודבריו מיוסדים טל אדני האמת ובטרם כל אציט‬
‫המחלוקת של בטלי התוס׳ בטז״ה בדין זה וממילא‬
‫נתיישב הסוגיא דב״ב הנ״ל לדטת הנ׳׳ב • הנה דטת‬
‫הריב״ש דאזלינן בתר רובא אף נגד החזקה אך במשאל״ס‬
‫מש״ה כלא שהה טד שת״נ אם נשאת תצא אף דרובן‬
‫למיתה משום דאיכא ב׳ חזקות נגד הרוב לפ״ז הוצרך‬
‫לומר דאס שהה טד שת״נ להכי אם נשאת ל״ת דהוי‬
‫מיטוטא דמיטוגיא דאל״ה אמאי ל״ת ומשום הכי הוצרך‬
‫לאוקמי הך דר״א בן פרגיא שנותנין טליו חומרי חיים‬
‫דוקא בדלא שהה טד שת"נ דלי׳ל דמיירי אף בדשהה‬
‫טד שת'נ ומיירי המתניתין בכל גווני דבלא כהה נותנין‬
‫טליו חומרי חיים מה״ת ובדשהה נותנין טליו חומרי‬
‫חיים מדרבנן דלכתחילה לא תנשא והא דפריך במס׳‬
‫ב״ב מספיגה שאבדה דהיינו מדלא שהה דטתנין טליו‬
‫חומרי חיים מן התורה נ״ל משום דכיון דלשיטתו ט״כ‬
‫בדשהה הוא מיטוגיא דמיטוטא דניצולין א׳׳כ אף נהי‬
‫דמחמרינן שלא תנשא לכתחילה משום חומרא דא׳׳א מ״מ‬
‫אמאי קתני במתניתין שם נמי בת כהן לישראל לא‬
‫תאכל בתרומה דהא בשאר איסורים ודאי לא מחמרינן‬
‫בשום מקום אף מדרבנן במיטוגיא דמיטוטא רק משום‬
‫חומרא דאיא וכמ״ש הריב״ש שם מש״ה הוצרך לאוקמי‬
‫דר״א בן פרטא מיירי דנותנים טליו חומרי חיים‬
‫מדאורייתא וכנ״ל וטיין בפ״י בגיטין קצת מזה ‪:‬‬
‫א מ נ ם הר״ת בבכורות )דף כ׳ ט״ב( החמיר יותר‬
‫דאף דאיכא חד חזקה נגד הרוב חיישינן‬
‫להחמיר והא דבמשאל״ס אם נשאת ל״ת משום דהמיטוט‬
‫אינו מצוי ולא שכיח אך בגוסס סמוך מיטוטא לחזקה‬
‫להחמיר ואף אס נ״ת וכמ״ש הרא׳ש שם והמהרש״א‬
‫בפי׳ התוס׳ ט׳יש • ולשיטתו נמי מיירי ‪ p‬דר״א ב״פ‬
‫בדלא שהה וכשיטת הריכ״ש הנ״ל וכנ״ל ‪ .‬אולם דמת‬
‫התוס׳ ר״פ האשה בתרא ד״ה מחוורתא כו׳ ובכמה‬
‫מקומות דאנן לא חיישינן למיטוטא אף שיש חזקה נגד‬
‫הרוב אך זה הוא דוקא באיסורא אבל בממונא אין‬
‫הולכין אחר הרוב אפי׳ ברוב גמור ופמיש הי«ס׳ בב״מ‬
‫)דף כ׳ ע״ב( ד״ה איסורא כו׳ וכנ׳ל ‪:‬‬
‫ו נ ר א ה שסברי שם כשיטת התוס׳ ר׳׳ס המניח )דף‬
‫כז ט״ב ד״ה קמ״ל( דמשיהלא ילפינן בק״ו‬
‫מ ד נ משום דאיכא חזקה דאקי ממונא בחזקת מארי׳‬
‫והיינו דאפ׳׳ג דבאיסורא אזלינן בתר רובא אף נגד‬
‫החזקה מ*מ ‪ p‬חזקה דממונא אלים יותר מחזקת איסור‬
‫וכמו שמצינו כמה פטמים דמחלקין בין חזקה לחזקה דחדא‬
‫אלימא מחברתא ומש״ה הקשו בב״מ שם דממונא חמיר‬
‫מאיסורא דאין מלכין בממון אחר הרוב ט׳ דאי לתיר^‬
‫סשוס׳ בריש סנהדרץ )ג׳ ט״ב ל׳ה ד״מ לכשיכ( דברוב‬
‫גמור אף בד׳׳מ אזלינן בתר רובא לא הקשו שם בב'מ‬
‫מידי‬
‫®יק י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪•28‬‬
‫המתננדוח זו לזו דלבהמה יש חזקה שאינה זבוחה וגגד‬
‫זה יש לה חזר^ח טהרה שהרי בחיי׳ טהורה היחה ואס‬
‫אי מ אומר שלא נשחטה א״כ טכשיו היא טמאה שהרי‬
‫נבילה היא אם כן יוכל לקיים דברי הריב״ש ט״ש נ״ל‬
‫דסברא זו תליא בסלוגתא דאשלי רברבי ‪:‬‬
‫ד ה נ ה החוס׳ פ״ק דב״מ )דף כ׳ ב״ב ד״ה איסורא(‬
‫הקשו וא״ח טפי אין מחרלירי; בממונא דהא‬
‫אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בחר‬
‫רובא אפי׳ דאיכא חזקה דאיסורא נגד הרוב ול״ח שמא‬
‫במקום נקב קשחיט ט״ש הרי לך להדיא דהחוס׳ סברי‬
‫שם דהך חזקה שאינה זבוחה ודלמא במקום נקב קא‬
‫שחיט הוא חזקה לאיסורא דאט״ג דמחנגדת ל ^ חזקה‬
‫שהבהמה היחה טהורה בחי׳ דאל״כ לא הקשו מידי‬
‫דבממונא איכא חזקח ממון נגד הרוב ;‬
‫א מ ג ם דעה ר״ס בבטרוח ט״כ סבר שאין זו חזקה‬
‫שכחב שם )דף כ׳ ט״ב ד״ה חלב כו׳( ואטיג‬
‫דבפ״ק דחולין משמט דאין הלכה כר״מ אפי׳ להחמיר‬
‫דקאמר לר"מ דחייש למיטוטא היכי אכל בשרא דלא‬
‫קאמר היכי אכלינן בישרא מ״מ היכא דהחזקה משייטחא‬
‫למיטוטא חיישינן כו׳ ט״ש • וקשה דא״כ הדק״ל אמאי‬
‫לא נימא בההוא דהיכי אכלינן בשרא דהא איכא חזקה‬
‫נגד הרוב דבהמה בחזקח איסור טומדח ‪:‬‬
‫ש ו ב מצאהי במהרש״א שם כהרגיש_ בזה והי׳ דהך‬
‫דבמקום נקב קא שחיט לאו בחזקח איסור‬
‫טומדח שלא נשחטה דהא אף אם נשחטה במקום נקב‬
‫נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה שנשחטה מרף־י‬
‫ומטהרה מידי נבילה הוא ט״ש ודבריו נפלאים ממני‬
‫דהא מבואר בחולין )דף לב( דאם שחט במקום נקיבת‬
‫הושט הוי נבילה טבי״ד )סי׳ לג( ובש״ך שם והוא מוסכם‬
‫מכל הפוסקים דאף דלא הוי נבילה מחיים מ״מ לאחר‬
‫שנשחניה במקום הנקב הוי נבילה א״ו דר״ת סבר כסברת‬
‫הנ״ב הנ״ל דמש״ה ליכא לאוקמי בחזקת איסור משוס דיש‬
‫ב׳ חזקות המתנגדות ו ס׳ • והא דאצניריך ר״ת ליישב‬
‫גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דמש״ה לא מוקמינן‬
‫אחזקה דבהמה בחזקת איסור טומדת דההוא רובא מצוי‬
‫הוא דהא לפמ״ש ליכא לאוקמי כלל אחזקה וכו׳ ח״א‬
‫דאי הוי אמרינן דרובא דמצויין א״ש לא הוי רובא דמצוי‬
‫הוי מוקמינן אחזקה שהיא טריפה ולא נבילה והיינו‬
‫דשמא כיון שאינו מומחה התחיל לשחוט בתורבץ הושט‬
‫ואח״כ שחט ברוב הישגי דהוי טרי>^ ולא נב‪#‬לה וכמ״ש‬
‫הפר׳יח בי״ד )סי׳ לג( שם ומש׳׳ה הוצרך הר״ת ליישב‬
‫דההוא רובא מצוי הוא ]הנהיה אמר נכד המחבר דגריו צ״ע‬
‫ועיין בסלזירזה דהלכות כחיטה בח״א מ״ש מליו בזה•'[ ומיין‬
‫בחולין )דף ט׳( ויש לפקפק משם טל סברת הנ״ב הנ ^‬
‫ואכמ׳ל ודו׳׳ק ‪:‬‬
‫ו מ ה שהשיג מר טל הנ״ב שסבר דלא הוי הנך דר״א‬
‫ק פרטא רובן לאבד כדטת הריכ״ש אלא היכא‬
‫דלא שהה המד טד שתצא נ מ ו והו״ל פלגא ו ^ג א מהא‬
‫דאיתא במס׳ בבא בתרח )דף קנג מ״ב( דאמרינן התם‬
‫ומה ספינה שרובן לאבד טהנין מליו חוילרי‬ ‫להדיא‬
‫טו‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק׳‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫דוקא בדשהה • לא קאמר אלאהמתני׳ מיירי במשאליס והיינו‬ ‫מ י ד דהא באמח אזליק במר רובא אן‪ £‬בממונא ברוב‬
‫דיודייק לישנא ד מ מי׳ וכנילאיב סיירי מתניתק אף בדשהה‬ ‫גמור ומיין בספרי מ״א ‪ %‬בן סורר ומורה מה שישבתי‬
‫עד שת'נ אמנם מיירי המתני׳ נמיבדלאשההא״כ לפי טעם‬ ‫שם י^ביח היזסו בפוב ממם פ׳ש ‪:‬‬
‫הריב׳ש דמיה אס נ״ת דאיכא שני חזקות או כפי טפס‬ ‫ו ל ש י ו ך זו שסיר יש לאוקמי ק־ דר׳א ב״פ דאבדה‬
‫של מעכית שאיט רוב גמור ג'כ לא קשה על התוייט‬ ‫^ נ ת ו מיירי אן‪ £‬בדשכה עד שת'נ‬
‫דייל דהנלתני׳ סתמא קתני ומיירי נמי בדלא שהה ופריך‬ ‫והיינו אן‪ £‬בדשהה יש מיעוס המצר שנצולין ואפילו הכי אס‬
‫אביי שם מהיכא דלא שהה אמנם מ' מ המתני' דגיטין‬ ‫נשאס ל״ס משוס דאזלינן בסר רובא אף דאיכא חזקה‬
‫מיירי נמי בדשהה ;‬ ‫נגדה וניחא נמי הא דנוסנין מלין חומרי חיים אף בבס‬
‫ו ^ ^ו ד נ״ל אס נניח הסברא במשאליס ליכא שני‬ ‫כ ק לישראל דכיק דלא הוי מיעומא דמיעופא י׳ל‬
‫חזקות ע ד הרוב משוס דחליא חדא בחבירימ‬ ‫דהחמירו נמי בשאר א־סירין מדרבנן וכמ׳ש הסוס׳‬
‫אמנם היכא דשני חזקות אינם קשוריס יחד עדיף מרוב‬ ‫בהחולן )דף לו ע׳ב ד׳׳ה הא כו׳( אף דליכא חומרא‬
‫וכמש׳ל דזה תלי׳ בפלוגתא דרבוותא • ג״כ מיושב על‬ ‫דערוה ע״ש ;‬
‫הנ״ב מגע׳ הנ״ל דב״ב די״ל דבאמת דבמשאל״ס היכא‬ ‫הצעה הנ״ל י״ל נדפס הנ׳ב הנ׳ל היכא דלא‬ ‫ולפום‬
‫דלא שהה הוא פלגא ופלגא • ואביי פריך שס מדשהה‬ ‫שהה ליכא רובא למיסה אלא דהוי פלגא ופלגא‬
‫והייט דאע״ג דבשהה הוא רק דרבנן משום דאיכא רובן‬ ‫ואפ״ה אזלי הסוגיא דב׳ב כהוגן והיינו הא דפריך אפיי‬
‫למיתה ורובא וחזקה רובא עדיף • דאעייג דאיכא ב׳‬ ‫השסא ומה ספינה שרובן לאבד ט׳ קאי הק״ו מהיכא‬
‫חזקות חזקת חייב וחזקת א׳א מ״מ הני ב׳ חזקות הכל‬ ‫דפהה כדי שס'נ משוס דהמחניחין סתמא קחני ספינה‬
‫חד הוא דחיא לחזקת א׳א כלי חזקת חיים מ״מ לענין‬ ‫שאבדה במיס דמשמע אפילו היכא דשהה כדי שח‪*1‬נ‬
‫שיתבגיל כמתנה איכא ב׳ חזקות שאינם קשורים חדא‬ ‫דנמנין מליו חומרי חייס מדרבנן ופ“ כ איכא מיעוסא‬
‫בחבירתה דהיינו חזקת חיים וחזקת א קי ממונא בחזקת‬ ‫המצוי דנצולין וכנ״ל ‪:‬‬
‫היורשין הני ב׳ חזקות אינם קשורין זה יז ה דאף אס‬ ‫א ך משוס הכי אינו בחזקת חייס מהיח מבוס דאיכא‬
‫לא היה חזקת ממונא ביד היורשים היה חזקת חיים‬ ‫רובא נגד החזקה וכנ׳ל אמנם בממונא כה״ג דלא‬
‫ולא איתרע החזקה דאף על גב דהיה מוניחין מהיורשים‬ ‫אזלינן בחד רובא לא היה מוציאין מיד המוחזק כנ״ל‬
‫היינו משם דרובא וחזקה רובא עדיף ‪:‬‬ ‫א״כ שס אף שהיה רוב חולין למיתה היה המתנה בטילה‬
‫דאוקי ממונא בחזקת היורשין מכ*ש חולין שרוב חולין‬
‫א מ נ ם מ״מ הוא חזקה וכ"כ איפכא ויליף אביי‬
‫לחיים לכש׳כ ולפי שמשמע מהתוס׳ שס דמדמינן לה‬
‫שפיר הק״ו כיון שאמרו בספינה רובן למיתה‬
‫לספינה מלפורפת ביס וט׳ ואפ״ה חשבינן להו בחזקה‬
‫ונותנין עליו תימרי חיים מ שם דיש מיעוט שנצולין א'כ‬
‫שהם חיים כדיין כו׳ ע׳ש בלאו הכי לק*מ אלא באמת‬
‫היה שנטל מחליו וכמ״ש התוס' שם בתי׳ השני • א'כ‬
‫שדבד התוס׳ ‪ a :‬משולל הבנה אם לא שהיה להם גרסא‬
‫אף במיעוטא שנטל מחליו מהראוי שיתבטל המתנה‬
‫אחרת בגמי עיש א״ כ לפ״ז השגתו של הנ״ב על הריב״ש‬
‫משם דאיכא ב׳ חזקות טובות נגד הרוב שלין שרוב‬
‫כראי מוצק לפי שיטתו דסבר דרובא וחזקה רובא עדיף‬
‫שלין לחיים ט׳ • ונרויח בתידון זה שעולה אף לסברת‬
‫לא הוי צריך להך סברא דבמשאל׳ס יש כני חזקות‬
‫השס׳ ריש פיק דסנהדרין הנ״ל דברוב נמור אף בד'מ‬
‫ע ד ה טב דהא אף בשני חזקות אזלינן בתר חב א הלא‬
‫אזלינן בתרה ואין חלוק ברוב גמור בין ד“ מ לאיסורא א'כ‬
‫דמש״ה בדלא שהה אס נ״ת משוס דהוי פלגא ופלגא‬
‫לא יעלה הירוןמ״ל ומיושב בתי׳ זה ודו״ק ‪:‬‬
‫ובדשהה רובן למיתה ומש״ה לא תצא ומתניתין דפ״ג‬
‫ו מ ה שמחולק עס הנ״ב בפי׳ הש״ך כפי הנראה הדין‬ ‫דגיטק מיי ד בכל גוונא אף בדשהה וקאי הק׳ו שנ אביי‬
‫עם הניב כי הוא מביא ראיה‪-‬לדבריו ומר חולק‬ ‫מדשהה וכנ״ל ‪:‬‬
‫עליו בלי טעם וראיה ולא רציתי להאריך בזה כי‬ ‫״ ניחא הא דקתני במתניתין ספינה‬ ‫ולשיטה‬
‫הדיר־ס ארוכים ועתיר‪,‬ק ע״כ לא רציתי לבלות זמן בזה‬ ‫שאבדה ביס שהוא משאניס וכמ״ש התר׳ט‬
‫ואף זמן מועט • ועתה אכתוב כפי סדר יץנטדסי‬ ‫והייט מדלא קתני שאבדה במים דמשמע נמי משינ׳ס‬
‫בריש מילין האריך מר בטעמים שנים מה שיש חילוק‬ ‫וכדאיתא האי לישנא במתני׳ בפ״ב דבמויז שם דהמתני׳‬
‫בק לא שהה עד שת'נ ובין שהה ורוצה לדמות הילוך‬ ‫רבותא קמ״ל דבמשאנ״ס אף בדשהה שישר עד שת*נ‬
‫היבשה להילוך המיס ומדקדק בלשן רש״י שמא יצא‬ ‫נענין ב״כ‬ ‫אפיה טתנין עליו חומרי חיים מדרבנן‬
‫בר שקפרסה‪:‬‬ ‫לישראל משום דיש מי שט שנצולק וכנ״ל ומעתה נסתלק‬
‫ו ל פ ד נ ״ ד האריטת אך למוהר כי טד אי אין לדמות‬ ‫נמי מה שהקשה מר על התוייט דמוקי המתני׳־ בדשהה‬
‫יבשה ליס כי כשהמים רדופים ויש רוח‬ ‫וקשה מסוגיא דביב הניל דייל דהלףו של אביי קאי‬
‫בשלם • המיס נישא את האדם במהירות מה שלא‬ ‫מדשהה וכניל ועיין בתוס׳ ב״ב שם בתי׳ השני ודויק ‪:‬‬
‫יכול לרדוף טל היבשה ממלי פרחי וכשהוא שט ע ד‬
‫המיס • המיס מוליך אותו לאט וגס הבטת האדם איט‬ ‫‪ t T D‬בלא״ה לא ידעתי מאי קא קשיא ליה טל ה מיי ט‬
‫שה כשהוא שמד על ההר שלט העק לראות למרחוק‬ ‫היכא ראה בדעת החוייט ‪ r » w :‬דהמתני׳ מיירי‬
‫וכשהוא‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫‪ p 'b‬י‬
‫לא יטעה לאטל חמץ אחר חצות א׳כ אס ממתין במ׳ש‬
‫כפי כשישר שיכול לטעות ט ד אי שא לילה • משא״ב‬
‫בשאר איסורים שאין אומדנא של כל אדם שויס לא שמעט‬
‫בשום איסור דאו׳ להתיר ע'פ אומדנא ליחן חורה לסל‬
‫א' בידו• וגס הראיה מלהאכיל ביה׳כ למסוכן אין‬
‫לדשת כלל לשאר איסורי דאורייתא דהתם משוס פיקוח‬
‫נ!מ דאין שלכין בפ״נ אחר הרוב אפי׳ לקולא וגם‬
‫משונה משאר אומדנא דממונא דאזלינן בתר רוב ד שת‬
‫וגבי מפוכן אזלינן לקולא ולא אזלינן בתר רוב דעות‬
‫והיט מ שם ספק נפשות להקל ‪:‬‬
‫ק נעמוד על היסוד ההיתר בכתב מעכ׳׳ת‬ ‫ועתה‬
‫שהפילוהו כמים בכח גדול נערך ב׳ קומות‬
‫כאיש• הנה כיתר זה נבר הרגיש הרב מו״ה חיים‬
‫מכישעכנאוויצייע • וכתבתי בתשובתי שם שאין ראיה‬
‫מ מ שהנפילה מגובה ב׳ קומות הוא ספק מיתה אלא‬
‫דר“ל שיוכל להיות שימות בו אם הוא אדם חלוש • והא‬
‫דנקיגי לא מת לאו משוס דרובן למיתה אלא שהתנא‬
‫הורה לנו סדר בית הסקילה ־ ונקגי לישנח דלא מת‬
‫משום דחיכא מיעופח מתים אף מזה ויותר מזה איתא‬
‫במתניתין בם אחר כך וא״ל רגמוהו בכל ישראל אף‬
‫שמפולס לא שנה בה אדם אלא דהורה לנו סדר בית‬
‫הסקילה וכדאיתא ב‪:‬מ׳ שם ‪:‬‬
‫נ״ל דבשלמא גבי בית הסקילה נופל על לבו‬ ‫ועוד‬
‫וכדאיתא במתניתי; שם ובהרמב״ם פ׳ ט׳ו מה׳‬
‫סנהדרין • משת״כ בנ״ד אפשר שנפל בעני; שלא יפסידהו‬
‫הנפילה וכדאיתח בפ׳ א״ע )דף נא ע״א( הני דיכרא‬
‫דננבי גנבי אי; חוששין משום ריסוק אברים כו׳ ע״ש •‬
‫ויותר מזה הביא הפר״ח בי״ד )סי׳’ נח ס״ק כד( בשם‬
‫הרוקח שכל שנפלה ולה נודע אם גיל מתני׳ או על‬
‫צלעותיה מותרת בלא בדיקה דכ״ס הוא ושרי • א״כ אם‬
‫נאמר בספק איסור להתיר מכ״ש בספק א״א להחמיר‬
‫ואף לדעת הפר״ח שהחמיר בזה היינו שחוששין להחמיר‬
‫ולא להקל ‪:‬‬
‫מר מהא דמהני בדיקה לענין פריטת אף אס‬ ‫ומ״ש‬
‫נפלה ממקום נבוה מאוד אין ראיה • די״ל‬
‫דשאני התם כיון שאנו רוחי; הבהמה חיה לפניט מש״ה‬
‫הוא דמהני בדיקה אבל מסתמא א״ל דרובן למיתה ע"כ‬
‫ע׳ז אני אומר לא כן אבי במחכ״ת • אדרבא איפכא‬
‫מסתברא דיותר מצוי שנטר;מ בהנפילה משתמות‬
‫בהנפילה דזה לא שכיח וכדאיתא בטי׳ז שם בשם הרש״ל‬
‫והסכים עמו הפ׳ז דמש״ה בהה״מ לענין נזיקין שפגיור‬
‫המזיק אא״כ יש י״גי בבור ולא חשבינן מכריסו ועד‬
‫ארעא דאס מת חשיב ליה כאונס לענין תשלומי; אבל‬
‫לענק פריטת חשבינן י״ע עם כצירוף שי״ל שנטרפה‬
‫מהנפילה ע״ש ואדרבא דמשום הכי בעינן בדיקה שיש‬
‫רישתא לפנינו שלא הלכה אבל מן הסתה אפשר לומר‬
‫דהמיעוט הוא שנגירפה בהנפילה וכו׳ • ומ״ש מר דאף‬
‫הנך דסברי דשהה כדי שת״נ הוא ב׳ ששת הוא מדרבנן‬
‫אבל מדאודיתא כ״ע מודים דסגי בשישרא דמהרי׳׳ט‬
‫ואם נשאת בשיעורא דמהרייע לכ״ע ל״ת • לא ידענא‬
‫מאי‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪30‬‬
‫וכשהוא שמד בגומא איפכא וכ*כ יש חילוק בשלימוה‬
‫העין בין יום ברור ליום המשנן ‪:‬‬
‫רש״י דהחשש הוא שייא יצא ברחוק פרסה‬ ‫ומ׳ש‬
‫נקיעוכפיהנראהמרש״י‬ ‫בודאי דוגמא בעלמא‬
‫בכמה מקומות • אלא ^ ע ע ס הוא פשוע כשלא שהה‬
‫שישר עד שת"נ חיישינן שמא יצא במקום שנעבע ובשרה‬
‫שיעור עד שת״נ והביע מד׳ רוחותיו שלא יצא בכאן א"כ‬
‫כשהוא מונח בכאן תחת המיה בודאי הוא מת במקומו‬
‫אך שהחשש הוא שמא המיס נשאוהו למרחוק תחת‬
‫המים עד שאי; המין יכול לשלוע צראות ויצא משם מ״מ‬
‫רובן למיתה מחמת שכבר נתתשש ולא יטל לשלות‬
‫בעצמו ומישכיא שנצולין שבעצמו יעלה משם או ע״י גלים‬
‫או ע״י דף של ספינה ואף שאי; העי; שולט לראות‬
‫לשם עדיין הוא בתוך שיעורשת“ ‪ :‬מ"מ כיערו חכמים‬
‫בי; שהמים נשאוהו במהירות או לאו או שחין העין שולע‬
‫לראות ברחוק וכנ״ל מ"מ כשהוא תחת המים בכדי שאי;‬
‫העין שולע לראות לשם נתתשש כחו ‪:‬‬
‫ן מ י י ץ בתשובת הב׳יח סי׳ ע״כי ובתשו׳ פ׳י לחלק אה״ע‬
‫ש״ז ימצא כדברי א“ כ בנ״ד כשהעד הלך משם‬
‫עדיין היה בתוך שליפת הפין שאם היה עומד שם היה יכול‬
‫לראות אותו יותר וכמטא׳ בג״ע שהנכרים שעמדו על הגשר‬
‫ראו אותו אח׳׳כ כשהוא שלה מתחת הקרח והיה עדיין‬
‫בתוך שליפת השן • ופשימא דחיישינן שמא עלה מכם‬
‫ליבשה וחושש אני לאישור דאורייתא ובפרע כלא היה‬
‫הכל תחת המים וכמה פעמים היה צף על המים‬
‫וכמבואר בגב״ע שם ‪:‬‬
‫מר שהדבר מסור לחכמים לשער בב‪ :‬אדם‬ ‫ומ״ש‬
‫שיעור שת“נ לפי חיותו וחלישותו ט׳ • באמת‬
‫שנם הב׳׳ח מחלק בכה״ג בתי׳ הנ”ל דבבור שיש לו• ד'‬
‫מחיצות אפשר לחיות שם ב׳ שעות ע׳י שמטפס ועולה‬
‫ובמשאל״ס לא בעינן כולי האי ע׳ש ‪:‬‬
‫א מ ‪ 0‬ם הפ״י בתש׳ הנ״ל לא רצה לסמוך ע״ז וגם‬
‫הריב׳׳ש והר״א ששו; ומהח״ש כתבו סתמא‬
‫ששישר כדי שת“נ הוא ב׳ שעות ולא ניגו דברים‬
‫לשיעורים א'כ מאן חשיב ומאן רקיע להקל נגדם לעמוד‬
‫על אומדנא שלנו מה שהוא ספק א״א • ומה ש מי א‬
‫ראיה דיוכלו לשער כמו בכל האיסורים עון במוצאי‬
‫שבת ביום המשנן ביצא ספק מלבו מותר לפכות מלאכה‬
‫וכן להאכיל ביה“ כ למסוכן עפ״י אומדן הדגית ומה ינמ‬
‫כחו של איסור כרת זה משאר איסורי כרת ומב״ד עכ״ד •‬
‫ראיה זו איני מכיר דבמוצאי שבת לאו מכוס אומדנה‬
‫הוא דבין יממא ובין לילה לא פ ש אינשי • וכדאיתא‬
‫בפרק קמא דפסחים )דף יב ע״א( ואין חילוק בין‬
‫צפרא לרמשא ‪:‬‬
‫ו מ י ץ בטדע ביהודה תק״ע שמ״ח )דל״פ ע׳׳ג(■ ושד‬
‫דהחם הפעות בסל אדם שוי; ואין כל אדם‬
‫יטל לגישת יותר מכפי השישר שמטאר בפסחים שם‬
‫לכל חד כדאית ליה • ומשיה עבדו הרחקה ב^יל ת חמץ‬
‫בע'פ דגזירה הוא משוס יום המשנן • כדאסיק רבא‬
‫שם משום דאין שום אדם יטל לעשת יותר ובודאי‬
‫טז‬ ‫ת ט המשולש‬
‫דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן היכא דליכא חזקה‬
‫לאיסורא וא“ כ סרד אי לאו דאיכא בה חזקת אשת איש‬
‫הוי ‪ ' 1C‬מדאו׳ מחמת ספיקא שמא מת מהנפילה אצא‬
‫מחמת חזקה הוא דאסירא מדאורייתא א"כ כבר אזדא‬
‫לה חזקת אשת איש ע ד הך ספיקא למשווי׳ איסורא‬
‫דאורייתא וא”כ ע ד רובן לאבד לא > ‪ ts‬ע ד הך רובא‬
‫אלא חזקת חייס והדרינן לכללא דרובא וחוקה רובא עדיף‬
‫ואע״ג דלהריב׳ש אף ברובן למיתה אם נשאת תצא ;‬
‫דברי רי׳ו עיקר והביא לכמה ראיות מדברי‬ ‫אמנם‬
‫תוס׳ דגוסס ומשאל״ס בחדא מחתא דאם‬
‫נשאת ל״ת עכ“ ד בקצרה • ואני אומר לא כמו שסבר מר‬
‫דהריב״ש הוא יחידאי בהא דהיכא דאף דחיכא רוב אס‬
‫נ״ת כמו בגוסס וכדומה אלא דכמה גדולי פוסקים‬
‫החמירו יותר דבכ“ מ דאיכא חזקה ע ד הרוב לא אזלינן‬
‫בתרי׳ לחומרא דטעמא דהריב״ש הוא ד ק א בא״א משוס‬
‫דאיכא שני חזקות ע ד הרו■‪• :‬‬
‫דעת ר׳ת בבכורות )ד' כ׳( דבגוסס אם נשאת‬ ‫אמש‬
‫תצא מטעמא ד הי ^ דאיכא חזקה נגד הרוב‬
‫סמוך מיעוטא לחזקה והו״ל פלגא ופלגא וכמו שפירש‬
‫המהרש״א בתוס' שס ועיין בהרא״ש כס וכבר הבאתי‬
‫בתשובתי ‪ x‬וכ״נ בהרא״ש בפ׳ האשה ‪x‬לך שהקשה‬
‫לפיר״ת מהא דמשאל״ס דאמרי׳ מס נשאת לא מפקינן‬
‫מיני' אע״ג דאיכא חזקת אשת איש ומיעוט נצולין ולא‬
‫חיישינן למיעועא וחזקה ותי׳ דשאני הני דהוי מיעוטא‬
‫דלא שכיח כלל ואפילו ר"מ דחייש למיעוטא למיעוטא‬
‫דל"ש לא חייש ע״ש א"כ הרי לך להדיא דבמעוטא דשכיח‬
‫כמו כגוסס וכדומה אס נ״ת ועוד של ‪ x‬גדולי פוסקים‬
‫הלא המה הרי״ף והרמב״ם והטור כמי סברי כר״ת‬
‫‪x‬רמב"ס פסק )פ״ג מה׳ יבוס ה' ט״ז( האשה שהלך‬
‫בעלה ו צ ר ^ למדינת היס ובאו ואמרו לה מת בעלך‬
‫לא תתייבס ולא תנשא ע״ש כסתמא דמתני' וכי׳נ פסק הרי״ף‬
‫‪ x‬והעוש״ע באה״ע )סי׳ קנ׳ז( ע״ש וע״כ דטעמייהו‬
‫דאע״ג דהגמ' מוקי ‪ x‬המתני׳ כר'מ דחייש למיעוטא‬
‫מ״מ להמסקנא ‪ x‬אתי המתני׳ נמי כרבנן משוס דאיכא‬
‫חזקה וסמוך מיעוטא לחזקה והו״ל פלגא ופלגא וכמ״ש‬
‫הרא״ש שס לדעת ר״ת והנ״י ‪ x‬א״כ כיון דהני ג׳‬
‫עמודי עולס וגדולי פוסקים סברי בחדא שי ‪ x‬כדעת ר״ת‬
‫מי יטל להרים ראש להקל עד ם ‪:‬‬
‫ה ל אמת דלמויש הרשב׳׳א בחידושיו יש ליישב מ ך‬
‫רבוותא דסברי דהמתני׳ דפ׳ האשה שהלך אתי‬
‫כרבנן וכנ׳׳ל דקשה הא דאמרינן בפרק עשרה יוחסין‬
‫גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ורבנן אמרי מיעוטא כמאן‬
‫דליתא ורובא וחזקה רובא עדיף ו תי ק דשאני האי‬
‫מיעוטא דהכא משוס דהאי מישטא מרע הרוב ממש‬
‫ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה‬
‫שמתעברות יש מקצתן שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד‬
‫כעד הרוב בצירוף החזקה אבל התס שהמיעוט ההוא‬
‫אינו מממט ומגרע כחו של הרוב ממש אלא שמא‬
‫מיעוכי העומד לגמרי כעד הרוב מיעוט כזה אינו‬
‫חשוב להצטרף כלל ודוגמתו ה*נ מיעוט שאיט מתעברות‬
‫איט‬
‫ז‬ ‫גיק‬ ‫עאלות ותשובות‬
‫מאי קאמר דהא ע'כ מ י רבוותא »“ל דסברי דבעינן ב׳‬
‫שמות הוא למנין דיעבד דאס נשאת היכא דלא שכה‬
‫העד שימור שתי שמות תצא דאי דלא תנשא לכתחילה‬
‫היכא דלא שהה שיעור הנ׳ל מאי אריא דלא שהה הא‬
‫אפילו שהה כל היום כולו לא תנשא במשאל״ס דחיישיק‬
‫שמא עלה מרחוק או שמא ק‪ £‬של ספינה נז ד ק לו או‬
‫גלים מרדוהו ואפי' אבד שמא לא תנשא ומדכ' במשאל״ס‬
‫דשיעור שהה עד שת״נ הוא ב׳ שעות ע״כ הוא לענין‬
‫דיעבד שאס שהה שס פחות משיעור זה אף אס‬
‫נשאת תצא ‪:‬‬
‫ו מ ה שהקשה מר על התוי״ט פ״ג דגימין מב״ב‬
‫)ד' קנ״ג( כבר כתבתי לעיל דלק״מ • ואדרבא‬
‫על הריב״ש מ״ל יש להקשות שמוקי המתני׳ דגימין‬
‫להדיא דמיירי דוקא בדלא שהה א״כ קשה אמאי נקיע‬
‫המתני' שאבדה ביס שהוא משאל״ס ואמאי לא קתני‬
‫שאבדה במיס ‪x‬וא נמי משיל״ס אך באמת דזה לק״מ‬
‫דלפי פי׳ רש״י ולכל הפוסקים דכפי׳ שאבדה הייט‬
‫שטבעה ממש י״ל דהמתני׳ רבותא קמ׳ל דאפי׳ שאבד‬
‫ממש ביס ^ ו א מיס שאל״ס אפ׳ה טתנין עליו חומרי‬
‫חייס מדאורייתא לאפוקי מדעת ר״ב אשכנזי שמדייק‬
‫מלישנא דפי' המשניות שס דהיכא שטבעה ממש במשאל״ס‬
‫אפי' לא ^ ה עד שת״נ אפ״ה המה בחזקת מתיס‬
‫לגמרי • א“כ גס על החוי״ט יש ליישב שמפרש המתני'‬
‫בדלא שהה דוקא ונקיט מיס שאל״ס לרבותא כנ״ל ‪:‬‬
‫שרוצה מר לסמוך א״ע על ר״ב אשכנזי הנ״ל‬
‫היכא שטבעה ממש הוא בחזקת מתים לגמרי‬
‫אף בדלא ^ ה עד שת״נ • כבר כתבתי בתשובתי ‪X‬‬
‫^ ל הפוסקים חלקו עליו ובטלה דעתו נגד הנך רבוותא‬
‫ועוד אף אס נאמר דהאמת הוא ^ר מב״ ס בפי' המשניות‬
‫שלו דבר כן מ״מ הרי הרמב״ס בחבורו )פי״ג מה׳‬
‫גירושגן ה׳ כ׳( סבר דאף בנטבע ממש במשאאל״ס היכא‬
‫דלא שהה העד עד בת״נ אס נשאת תצא וכמו שמדייק‬
‫הכ״מ ‪ x‬מלשונו הזך ע“ש • א׳׳כ חזר ממ״ש בפי'‬
‫המשניות וכלל הוא בין הפוסקים היכא שבספר הי״ד‬
‫סותר למ״ש בפירוש המשניות מה ש מ ק בחיבורו‬
‫הוא עיקר דפי' המשניות עשה בילדותו ואח״כ חיבר‬
‫הספר הי*ד א״כ אין כאן שוס דיעה להקל בדלא ש מ‬
‫עד שת״נ אף בנטבע ממש ואין לסמוך ע״ד ר״ב‬
‫אשכנזי אף לעשות סניף ‪:‬‬
‫‪ n n W‬אתווכח עמו מה שמפלטל בחכמה והעלה‬
‫שמותרת להנשא אף לכתחלה ויסוד הדברים‬
‫הוא שספק אחד ‪ b w‬מת מהנפילה ממקום שתי קומות‬
‫שעושה ‪ pso‬מיי מ ואיכא עוד ספק לפי סברתו דהא‬
‫דלא אזלינן בתר רובא גבי ספינה שאבדה משוס היכא‬
‫דלא ‪ o x‬אף דרובן למיתה מ׳׳מ אינו רוב גמור ‪:‬‬
‫עב׳פ הוא ספק מ י מ א״כ כד מצרפין ספיקא‬
‫דנפילה לספיר^ ‪x‬א מת במשאל׳׳ס הו״ל רוב‬
‫גמור דאזלינן בתרי׳ מדאורייתא ולטעם הריב״ש דמש׳׳ה‬
‫לא אזלינן בתר רובא במשאל׳׳ס היכא דלא שהה משוס‬
‫דאיכא ב׳ חזקות נגד הרוב א״כ להרמב׳ס דספיקא‬
 ‫חהש המשולש‬ ‫פיק ז״‬
‫הסכים הכימ שם עיש איכ בספק איא לכ״ע מהית •‬
‫ואף שייל לגירסא זו מהא דפריך רבא בריש ה^ן ה‬
‫בחרא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי אישור‬
‫כרת מה לי אישור לאו דהא שנא ושנא דבאישור כרת‬
‫ספיקא דאוחיתא משיה הרזמירו בשפיקו משא*כ באישור‬
‫לאו וכיכ ייל מהא דאי׳ בשוטה )ד׳ כיט ע“ א( דקאמר‬
‫אלא לאו ש'מ כאן שיש בו דעת לשאול כאן שאין בו‬
‫דעת לשאול דמנ׳ל לחלק בהכי דלמא משיה בספק טומאת‬
‫כסר שהוא ספק לי^ יאכל משוס דשפיקו דרבנן משא״כ‬
‫בסיפא שהוא ספק טומאת הגוף שהוא בכרת דספיקו‬
‫מדאורייתא משיה לא יאכל מ״מ שערי תירוצים לא‬
‫ננעלו ואכמיל ואין להקל ע ד הכ״מ שסבר גייסה זו לחמת ;‬
‫ו מ ה שהשיג על היש״ש שפסק דמשיאין את אשתו‬
‫אחר ג״י שהוא גושש יפה כיון ומצאתי בשו״ת‬
‫ז׳י בשם גיסו הגחון מהור״ר דוד כהי׳ אב״ד בק״ק אה״ו‬
‫שהשיג נ״כ עליו‪ .‬ומה שצירף מר היתר מלא שב׳ הרמב״ם‬
‫מ׳׳ה לפמ״ש השמ״ע בסי׳ רפ״ז ש׳׳ק ט״ו דאין יורדין‬
‫לנחלה אלא כששמעו שמת דאל״כ קשה רישא לסיפא‬
‫כקושיית הכ״מ שם אין זה צירוף לנ״ד כיון שלא שמע‬
‫אח״כ שמת ואע״ג דבתש' מבי״ע מצרף היתר זה שאם‬
‫ה‪-‬י׳ חי היה שב לביתו זה דוקא בשאר עגונה ולא במשאל״ס‬
‫דשם י׳׳ל דבא באיים רחוקים ולא ימל לשוב לביתו ‪:‬‬
‫הרביתי מילין בדברים פשוכיים מה שאין דרכי‬ ‫והנה‬
‫בכך אמנם כוונתי הוא לבאר טעמי ונמוקי‬
‫מה שלא רציתי לצרף למנין להחר כי אין ההיתר פשוט‬
‫ע״פ רוב השסקיס אך כיון שכבר יצאתה בהיתר ע״פ‬
‫חכמי ו ו י ל נ א בצירוף מעכ״ת אינני עורר ע״ז כיון‬
‫דלדעת המהרי״ט והב״ח יצאתה מאישור דאורייתא וגם‬
‫ביסובת פמ״א ח״ר שאלה ל״ו סומך עליהם אם זה‬
‫אמת שראה העד שהיה שעה קלה תחת המים בפ״א‬
‫ולא מציא ראשו בינתיים וגם בתשובתי שם כתבתי קצת‬
‫הימי מטעמים אחרים ע״ש א״כ כיון שהתירו נא יצאת‬
‫מהיתרא הראשון ויש לסמוך ג״כ קצת על ר״א מוורדין‬
‫להתיר במשאל״ש בחזקות מוכיחין שנטבע ואני מבטל‬
‫דע® ע ד ם ועתה מטקשתי שיהיה הדיבור מצוי בינינו‬
‫ולכ®ב לי איזה חידושי ®רה ונחת ינחת בו ומחמת‬
‫סרדא אקצר יום ג׳ טו״ב למב״י הקס״ב פה בריסק דליטא;‬
‫ממזרים בישראל חיו והייט מטעמא דס״ס גרוע מרוב‬
‫ונראה שהשיי הודה לדבחו איכ אפי׳ לכה השוברים‬
‫סימן ח‬
‫רובא לחזקא ואס נשאה ליה מ' מ בשיש גם המה‬
‫רבא משמיא וחיים לכבוד הוד הדרת אהובי‬ ‫שלפא‬
‫ש״ב ידיד התורה אוהבה ומשחרה ימצא‬
‫טעמה כי סוב סחרה אשד יאמרו כי הוא זה סיני‬
‫ועוקר הרים התלוין בשערה כ טד הרב המאה״ג המחר׳‬
‫לסיטתא בר פחתי כבודו הגדול ושמעו הולך בכל‬
‫מקום מוכתר בשמעתתי׳ דמבדרן מופלא שבסנהדרין‬
‫זה שמו הטוב כרב בעל מנחת א ה ק ניי ‪:‬‬
‫הדברות כ ר ^‪1‬וטת שמסר לי הרב הר״ח כ ק‬
‫ח חבת כתיר בענין העגונה ד ו ו י ל נ א שמתי‬
‫עיני‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪32‬‬
‫איט חשוב להצסרף והיינו דלא חשיב לי׳ הכא כניל א״כ‬
‫לס״ז בגוסס ובכל חבא כדוללה שהנניסוס מורוד ע ד החב‬
‫ואינו מגי ס כחו של הרוב אינו מצסקז נ ס החזקה‬
‫ואמריק רובא וחזקה רובא עדיף ‪:‬‬
‫א מ נ ם כיון דלדעח הריב׳ש אס נשאה הצא ונם לדעח‬
‫ר*ה הנ״ל בכ״מ מצרף המיעוס פם החזקה‬
‫וגם הרמבץ בחידושיו והביאו הרשביא מיישב קושיא‬
‫הניל בהי׳ אחר וכעין זה נחכוק החוייס )פ׳ג דנוהרוח‬
‫מיח( ולא נחחי להך חילוקא דהרשב״א הנ*ל דלדידהו‬
‫סברי הנך רבווהא דבכ״מ מצרפין על החזקה • וגם‬
‫הריטביא והביאו הניי שם שחי׳ הא דלא חשיב נמי שם‬
‫המיעוט מ^ין מחעברוה והו׳׳ל הרי מימופי דמיעום‬
‫שאינו מחעברוח גרוע הוא ובכלל מיעוטא דמפילוה‬
‫חשבינן לי׳ דלהוי חרוריהו מיעוט שצם א"כ כיון דמצרפין‬
‫נמי מיעוט שאינם מחעבחה למיעוטא דמפילוה דלא להוי‬
‫מיעוטא דמיעוטא ע*כ » ר י דמנרפין נמי לחזקה מיעוע‬
‫שעומד ע ד הרוב א'כ בכ*מ דאיכא מיעוט מצרפין‬
‫לחזקן יש לחוש להני פוסקים ואם נ״ה ‪:‬‬
‫בביש)ס״ק ק״ב( ודבריו אינם מבוררים שכהב‬
‫שם בפשיטוה ל״ד בנטבע במשאל״ש אלא ה״ה‬
‫בכ*מ שעפיי הרוב הוא מה ל״ח ולא הרגיש בכמה גדולי‬
‫®סקיס סברי אם נ״ח וכנ׳ל ועוד שכ׳ אח״כ אבל היכא‬
‫דקחני במחני׳ אין מעידין הוא מחלוקה הריב׳׳ש והרי״ו‬
‫כמשמעוח דבריו דברוב הכל מודים דאם נשאה ל״ח וז״א‬
‫כמו דפליגא באין מעידין פליגי נמי ברוב אם חצא וחלי׳‬
‫חדא בחברחה דהא קחני נמי במחני׳ אין מעידי; עד‬
‫שח״נ אבל הגוסס דלדעח הריב״ש חנא ה״ה בכל רוב‬
‫ולדעה הרי׳ו ל׳ח וכנ״ל ;‬
‫ל ^ ת ה נחזור למ״ש דלסברא דילי׳ דרובן למיהה הוא‬
‫פלגא וכד נצרף פלגא דהנפילה עושה מיהה‬
‫הויל ח ב גמור לא ידעחי סונחו ואין זה רוב אלא‬
‫סיס דבכל סיס איכא ב׳ ספיקוח להקל ואליה אסרו‬
‫המיז והש׳ך שם בסי׳ קיי והטיז החמיר אפי׳ בכמה‬
‫ספ קו ח ואע״ג דייל שהמה סברי שהוא מדרבנן מ"מ‬
‫כבר צווח ככחכי׳ הנאק בעפ״י והניאו דבריו בש״ה‬
‫שיי לחלק י״ד שמיח וכ׳ כל המהיר ע״פ סיס כמה פגע‬
‫באיסור דאורייחא וכו׳ איסור א״א שקרוב להרבוה‬
‫דהיכא דאיכא חבא אפי׳ דאיכא חזקה ע ד ה לא מצרפינן‬
‫סיל דאם ניח ואף שהבאהי בחשוב® שם כמה גדולים‬
‫שחל^ סליו וגם אנכי עמדחי בפרס זה וישבהי לדברי‬
‫הרשביא ואכמיל מ*מ אין לסמוך להחיד עפיי סיש‬
‫לחד רק לעשוח איזה סניף בעלמא ;‬
‫^ ז ו ך • מה דסשיסא לי׳ למר להרמבים דשבר דספיקא‬
‫דאורייתא הוא מדרבנן בנ״ד כמי מדרבנן היכא‬
‫דאזלי החזקה ואני אומר דבניד י״ל דגם הרמבים שבר‬
‫דהוא מדאורייתא לסי הגייב^ בפיס מה׳ סימ דבר‬
‫שחייבט סל זדוט לרה ססיקו אסור מהית ולגירסא זו‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיק ח‬
‫ראי׳ ע ד הר״ח והרמב״ם דסברי דבטביעה לא‬
‫מפקינן לה אף בדלא שהו עליו והביא כילר‬
‫ראי׳ עד ם מלא דבעי התם לפשוט משבדא דב׳ ת׳ח‬
‫דטעמא דע״א מהימן הוא מטעם מלתא דניליג ומשו׳ה‬
‫סמכינן אדיוקא זוטא דדייקי עכ״פ שנטבע אלמא דכאי‬
‫דיוקא זוכיא שנטבע לא עדיף מדיוקא זוטא במלחמה‬
‫דמיינו שירד במלחמה כמ״ש הרמב״ן והרשב״א ובהאי‬
‫דיוקא זוטא דמלחמה ודא• לא נפקא מאיסורא דאורייתא‬
‫עכ״ד כת״ר ‪:‬‬
‫א ב ל הוא רומיא דגברא רגברא דלהר״ח ורמב״ם באמת‬
‫דיוקא זוטא דמלחמה עד שיתברר לה דמחו ליה‬
‫בגירא וברומחא ובהאי דיוקא זוטא באמת כבר נפקא‬
‫מאיסורא דאורייתא דבכה״ג הו• רובן למיתה וכמ״ש‬
‫הרמב״ם )פ׳ בתרא דה׳ גירושין דין ע״ו( ואס העיד‬
‫בדברים שרוב; למיתה נו׳ כתי דין ט״ז כיצד וט׳ דין‬
‫י״ח אעפ׳׳י שדקרוהו או ירו בו חניס ‪:‬‬
‫כת״ר שהריב״ש אזיל בשיטת רי׳ת דחייש למיעועא‬
‫דאיכא חזקה בהדה משו״ה ם״ל דבגוסס אס‬
‫נ״ת לנה כבר כתבתי בקונטרס ההתרה דמשמעות התוס׳‬
‫והרא״ש והמרדני הוא בכמה דוכתי דגוססלא חמיר‬
‫ממשאל׳׳ס דלא מחמרינן אלא לכתחילה וכל מעיי; השופט‬
‫בצדק יראה שאי; זה תלוי כלל בפלונתא איחיישינן למיעוטא‬
‫דבהדי חזקה א״ל דאטו מאן דחש למיעוטא דבהדי חזקה‬
‫אטו מי לא מודה דבמשאל״ס לא מצרפי;; מיעוטא דידי׳‬
‫לחזקה ומאן יימר דגוסס חמיר ממשאל״ס ולא מבעיא‬
‫לשיטת הרמב״ן בחידושיו לנדה ויבמות והריטב״א בקדושין‬
‫ודאי לדידהו לא חיישינן לחזקה דגוסס כיון דאתעביד ביה‬
‫מעשה הגסיסה וכן לשיטת הרשב״א יבמות ובמשמרת הבית‬
‫דלא חיישינן למישפא קמא אלא אפי׳ להברת התוס׳ דלס׳ל‬
‫לאפלוגי בהכי מדיהבי טעמא דשריותא דמשאנ״ס משום‬
‫דהמיעוט אינו מצוי אכל מ״מ אכתי מאן יימר דמיעוטא‬
‫דגסיסהמצוי יותר ממיעועאדמשאל״ס וחדרבאבדברי התו׳‬
‫יבמות)דף קכ״א בד״הולא היא( מוכח להדיא דמיעוט דגסיסה‬
‫חשיב טפי לא שכיח ממישט דמשאל״ס דהא מדמי התם גוסס‬
‫לצורבא מרבנן בטבע במשאל״ס והרי התם מיעוטאדמשאל״ס‬
‫לא שכיח אפי׳ אגברא דלאו צורבא מרבנן ובצורבא מרבנן‬
‫איכאנמי רובאדקלאאיתלי׳הרילהדיאדמיעוניא דנסיסה‬
‫חשיב טפי לח שכיח ממישטא דמשאל׳ס גרידא אלא ל״ש‬
‫כלל כמו מישפא דמישטא דצורבא מרבנן במשאליס‬
‫דאיכא חרי רובא לקולא ‪, :‬‬
‫ו כ ת ״ ך נמשך אחר דעת המהרש׳א בבכורות )ד׳ כ׳‬
‫ע״א( שכתב שם לפרש דעת התוס׳ דבגוסס‬
‫מחמרינן אפי׳ בדיעבד ‪ .‬והנה כבר רמזתי במכתבי‬
‫הראשון לשין בתוס׳ בטרות הנ״ל ולא רציתי להאריך‬
‫שם במלתח דפשיטא לי ;‬
‫אפרש שיחתי דכוונתי הוא שאינני מסכים עם‬
‫המהרש׳א בפי׳ דברי התוס׳ דנראה ברור‬
‫דכוונת התוס׳ שם לאתויי ראי׳ אהא דכ׳ דבא׳א מחמרינן‬
‫לענין לכתחלה אהא הוא דהביא ראי׳ מדאשכחן דכווימ‬
‫גבי גוסס דאין משיאין לכתחילה וגם אשכחן רבוותא‬
‫טפי‬
‫שאלות ותשובות‬
‫פיני על כל דיבור וחללירד ‪:‬עימה וראיחי שידוב‬
‫דברינו טונהינו הולך א; מל‪,‬וס אחד אלא שכס״ר נוטה‬
‫אל ההומרא מחמה שאין הדבר מועל עליו ואך אני‬
‫כמוהו לא פניהי אל צדדי היהרים העולים מחוך העיון‬
‫טרם הועלה עלי עול ההוראה והן עהה שבעוה״ר‬
‫בסביבוהינו נהייהם הדור מחכמים והעלו על נוארי עוי‪,‬‬
‫ההוראה מכל הסביבה שאינם מהירים בשום אופן בלחי‬
‫הסכמה דעתי הקלה וחשבהי עם קוני וראיהי חובה‬
‫לעצמי להתחזק בכל כחי לשקוד על תקנה עגונות והשי״ת‬
‫יצילני משגיאות ועתה באתי להשתעשע בשנים שלשה‬
‫גרגרים בראש אמרי פניניו ספיר גזרתם ‪:‬‬
‫בא בארוכה בדין בדדמי הנה לפי אשר תפס‬
‫כת״ר שלפי עדות הער כבד ראהו מת וליכא‬
‫אלא חששא דלא אמר קברתיו לא ידעתי למה חשש‬
‫להחמיר טלי האי דהא דינא דקברתיו אינו מוסכם‬
‫מכמה רבוותא קמאי ואף כהנך דמצרכי לא הוי אלא‬
‫חומרא דרבנן בעלמא לענין לכתחלה ובכי הא ודאי כדאי‬
‫לסמוך על שיטרא דמהרי״ט ;‬
‫א מ ג □ לא רא‪:‬תי בעדות העד אנא שראהו בשימניס‬
‫כמו נטבע ומת ומעיד על הסימני מיתה שראה‬
‫בו וא"כ ממ"נ אם לפי עדותו ליכא אומד ברוד למיתה‬
‫הרי לא העיד כלל על המיתה ואי איכא אומד למיתה‬
‫לפי עדותו מהיכי תיתי דלא נהימני׳ כיון דקי״ל דלא‬
‫חשדינן ליה במשקר )וראיתי שכת״ר בתחילה ירא וחשש‬
‫לדעת התוס׳ לפי שיטת הלח״מ בתירוצו על קושית הב״ש‬
‫)ס״ק קמ״ג( ולבסוף שקניה נחה דעתו על פי ישובו דברי‬
‫התוס׳ להקל ובחנם ירא לחוש לדעת יחידאה דלית דחש‬
‫להא מפוסקים המפורסמים ראשונים ואחרונים ז״ל( דאי‬
‫הוי חשדינן לי׳ במשקר הרי במלחמה לא הוי מהימן אפילו‬
‫היכא דאומר קברתיו והרי המחמירין שבמחמירין לא החמירו‬
‫אלא דלבעי וקברתיו כמבואר ברי״ף וברמב״ם וטוש״ע‬
‫ואחריהם כל אדם נמשך וכיון דלא חשדינן ליי שמא משקר‬
‫והוא מעיד טבדא היכי הוי אנן אמדינן דבכה״ג לא‬
‫חיי מהיכא תיתי לכנשא על פיו וכדכתיבנא במכתבי‬
‫הראשון דבכה׳ג ל”ש בדדמי ‪:‬‬
‫ו ב ה כ י ניחא לי הא דקשיא טובא לשיטת הרי״ף ודעמי׳‬
‫דבעדים נמי חיישינן לבדדמי ואיבעיא דע״א‬
‫במלחמה היכא דאמר וקברתיו א’ כ קשה היאך הוי בעי‬
‫תלמודא למפשע משבדא דב׳ ת״ח מדהשיא רבי את‬
‫נשותיהם על פי נשים והרי מדדסי התם ותסברא משאל״ס‬
‫נינהו וט׳ חזינן דלפום ס״ד דפשיטותא הוי מיידי שלא‬
‫העלום כלל מן המים וא'כ הרי הני נשילאאשהידו אלא‬
‫על הטביעה ואף אי אסהידו נמי ששהו עליו אכתי‬
‫ליכא וקברתיו ד^יכא חששא דבדדמי ואכתי היאך השיא‬
‫רבי את נשותיהן עפ״י כך סהדותא הא להרי״ף אף בב׳‬
‫עדים חיישינן לבדדמי בכה״ג וכבר נדחקו גדולי הראשונים‬
‫בישוב קושיא זו ולפמיש ניחא שפיר דלפוס ס׳ד דפשיטותא‬
‫הוי מיירי דהני נשי אסהידו שבדא היכי הוי ואנן הוא‬
‫דמשעדנן יציאת נ מ ס ובכהיג לא חיישינן לבדדמי‬
‫דסהדי וכדכתיבנא ‪:‬‬
 ‫ת טה ^ טולע‬
‫נאמר דאיכא שרי חזקי לשימת רשיי אדרבא נימא דרש״י‬
‫אזיל בשיטת הריב׳׳ש פכיד ‪:‬‬
‫ה ^ ה מה בכ׳ דאין ל שטק חזקת טהרה דייל ד ע ט‬
‫באמו בלידתה וכמיש השוס' נדה ) ל ל׳ב( וכו׳‬
‫פד ואין לו שוס חזקה שהיה טהור אף רגט א׳ פכ״ד ‪.‬‬
‫בזה אני מוסיף פ״ד דלדפש כשיר השיטק הוא ספק טמא‬
‫סומאש מגט יולדות ואני מוסיף שד דכל שיטקש שבשלם‬
‫המה ודאי ממאיס טומאת מגט יולדות דהא משהוציא ראשו‬
‫הרי אמו טמאה טומאת יולדת ובגמר לידיט הרי לא ימלט‬
‫מליגט במקוס הגלוי אצל ש ק )נדה דף מיא( והא‬
‫דאמרינן)ד׳ מ״ב ט״ב( שאס שחבה לה חבירתה כזית נבלה‬
‫הוי טומאת ביש הסתריס ודאי ברור דמיירי השס כגון‬
‫שהכזיש נבילה הי' ביד חבירתה ולא ע ט בבשרה פד‬
‫שהכניסה ל»יס מן המקוס הגלוי אבל בולדוש הנולדים‬
‫לא משכחת שלא יגט במקוס הגלוי ואף אי משכחת לה‬
‫בדרך רחקה ודאי אפי׳ ר“ מ יודה דל״ח למישטא‬
‫דמישגיא כי האי וא“ כ פ' כ כל הולדות טמאים טומאת‬
‫מגט אמס לכ״ט וא״כ יקשה ל״ל רובא דממפחין בשרצים‬
‫לשי׳ רש״י תי פ ק לי׳ דהוא ודאי טמא ממגט אמו ותו‬
‫אמאי ר” מ מטהר הא ר'מ נמי מודה ודאי דכל הולחת‬
‫טמאים מנט אמם איו ברור דמיירי לשיטת רש״י שכבר‬
‫הפבילוהו ממגט שמאת אמו וליכא רק רובא דמטפחין‬
‫בשרצים ומש׳׳ה הוא דאפליג ר'מ ורבנן וא'כ הרי איכא‬
‫לתיטק חזקת טהרה אחר שהטבילוהו ‪:‬‬
‫! כ ב ר רציתי לתרגם אליבא דשיטש כתיר דהתינוק‬
‫הוא ספק אס המבילוהו מטומאת הלי‪ 7‬ק )אף‬
‫שאץ משמשת דברי כש׳׳ר כן( ומשיה שא דצריטנן‬
‫לרובא דמפמחק בשרצים אבל א“ כ איש לן לאוקמי חזר‪,‬ש‬
‫טהרה דפיסה ע ד חזקת טומאת הנידה ד שט ק מיזל‬
‫בשר רובא דמטפחין אף לשרץ כיק דהאי רובא גרידא‬
‫דליכא חזקה עד ה ואף להנך דיהבי טפמא אהא דאין‬
‫שרפין דהייט משוס דהוי רוג שאינו גמור מימ אי לאו‬
‫דאיכא חזקה ע ד ה שי אזלינן בשרה וכדקרי לה השיס‬
‫בהדיא נדה )דף ייח פ״ב( רובא דאיכא חזקה בהדה‬
‫דהייט כעדה כמ״ש רש״י שס ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש כשיר דאס נאמר דלשי׳ רש״י איכא תרי ח קי‬
‫לסהרה ד שנ ק ומגיסה א״כ אדרבא אזיל רש׳׳י‬
‫בשימת הריב״ש והייינו פפמא דר״י דאין שרשן פל חזקה‬
‫זו ולא צריכין לחילקהשוס׳ בין רוב גמור לשאיג אלא בין‬
‫חד חזקה לשרי חזקה ע ד רובא פכיד כתיר ‪:‬‬
‫מקום לומר כן אבל לפ״ז נשל ברטותא‬ ‫לכאורה ’־!‬
‫דא״כ גבי שס ה בתוך הביח ושרצים‬
‫וצש־דפים מספלין שס הא התס דליכא אלא חד חזיץ‪:‬‬
‫איכ אף ריי שד ה דשורפין מהאי מטמא אף אי ש ה‬
‫רובא דליתא קמן ורש״י כ׳ שס דמשם דשי שבא דאישא‬
‫קמן שא שרפין ‪ .‬ותו הא ב ד פ בתרא דיבשת נמי איכא‬
‫תרי חזקי לשי׳ הריב״ש חזקת היבמה לימם וחזקת הצרה‬
‫דבמדהיי בשקתה שלא ילדה דומיא דחקת א״א וחזקת‬
‫חיים דגברא ול‪1‬׳כ לשטח הריביש הרי גס לרבנן שי‬
‫כפלגא ופלגא ורשיי כ׳ שם )דף קי״ט ד ש טיב ב ד ה‬
‫דשא‬
‫עאלות ותשומת‬ ‫*ג‬
‫ספי דאפי׳ ע ד חבא וחזקה נמי חיישינן לכשחלה לדיעופא‬
‫משוה ממרא דא״א גבי מסבלי והדר מקדשי לנליח‬
‫בקדושין והמהרש׳א לשיסחו נדחק שה בהא דאייהי ראי׳‬
‫מהוגיא דסבלוטש ולפי מה שכשבחי דבדיהה פשופי׳‬
‫והוא בדור‪ .‬ומה שהביאו למהרש׳א לדחוק כ; בדבד השוס'‬
‫הוא כמ״ש שס למיין ברא׳ש והיינו משוה דב׳ שה הרא״ש‬
‫דבגוסס סמכינן מימופא לחזקה ומהכא משמע לי׳‬
‫דלמנין דימבד קאמר דאי למנין לכשמלה הרילמיעועא‬
‫גרידא נמי חיישינן כמו גבי מסבלי והדר מקדשי ‪ .‬אבל‬
‫משוס הא לא אריא דדוקא לגדח בקדושין דלמסקנא‬
‫חיישינן השה למיעוטא לפי' ודאי צ״ל דחיישינן לנשחילה‬
‫אןז למעוטא גרידא אבל הרא״ש לא הביא כאן ראי׳‬
‫מגד ח דקדושין והייט משוס דקאי הכא כהנך דגרסי‬
‫השה מ״ד ניחוש למיטוטא קמ׳׳ל ‪ .‬וא“ כ כיק דלמסקנא‬
‫דסוגיא דקדושין להך גירהא לא חיישינן השה למיפופא‬
‫הרי לא אשכק דחיישינן למיעוטא גרידא משוה חומרא‬
‫דאיא אפי׳ לכשחלה ‪:‬‬
‫זו באמש הא דחיישינן למישפא לכשחילה‬ ‫ולשיטה‬
‫גבי גוסס ומשאל׳ס היינו דוקא משוס‬
‫דאיכא חזקה בהדי מי שפא הוא דחיישינן לכמחלה אף‬
‫למיפוטא דל׳ש אבל מ״מ דוקא לפנין לכשחילה וכך יפה‬
‫לט להשווה דברי הרא״ש דבטרוש פס דברי הרא׳׳ש‬
‫בקדושין דבחדא מחשא מחתינהו השה לגוסש ומשאל״ס‬
‫ואף שאק ראי' מכרפש דאיכא למימר החס בקדושין‬
‫קאי למסקנתו דלא כר״ש דחייש למיפופא בהדי חזקה‬
‫וא'כ אפי׳ במיפוט המצוי נמי לא מחמרינן בדיפבד אבל‬
‫מ ט א משמפ דבחדא מחשא נינהו ‪ .‬וכן ראישי בשוס'‬
‫הרא״ש יבמות הנדפס בזמנינו שכתב ג״כ גבי צורבא‬
‫מרבנן במשאל׳ס דאט׳׳ג דצורבא מרבנן רובא קלא אית‬
‫לי׳ מ״מ חיישינן למישטא ולא שנשא לכתחילה כמו גבי‬
‫גוסס וכו׳ הרי דטשו ז׳׳ל להדיא דמישטא דגוסס חשוב‬
‫טפי ל׳ש ממישטא דמשאל׳׳ס גרידא‪ .‬מפתה זטינו לדין‬
‫לפרש דברי הרא״ש דבטרות נמי כדכתיבנא )אמר המגיה‬
‫שין במפדני מלך טל הרא׳׳ש שפירש סונת השוס׳‬
‫והרא׳ש כמו שפירש הגאון ז“ל דלא כהמהרש״א( ‪:‬‬
‫ו ר א י ת י שכת׳׳ר כ׳ שיש לו אריטת רבריס פל דברי‬
‫הי ט ס׳) ד ף קכ׳׳א בד׳ה ולא היא( ונראה‬
‫דקשי׳ לו למר מדברי השוס׳ בטרות למאי דס״ל כהמהרש׳׳א‬
‫נ ס מחמש שהי׳ המהרש׳׳א צדיק הראשון בפחשי במופלא‬
‫שבסנהדרין שלא ישא לו סניס בדק זה ויקשיב פל דבר‬
‫אמש אשר אשי כדכשיבנא דברי אלה הפשקשי מאשר‬
‫הכיטשי לשלוח אחר הפסח הפבר ולא אסשייט מלשא ‪:‬‬
‫הגיפני אמרי טפנט אלי כשוב להשיב פל דברי‬ ‫שוב‬
‫הראשונים ובאתי להשיג טל סדר ששובש כשיר‬
‫ובקצרה כי סמכתי טל רוחב בינשו הא ‪ w en‬במאי‬
‫דסיימנא ב מ מ מי הראשון להשיג טל דברי הריב״ש דסברי‬
‫דרובא לא פדיף ס מיי חזקי וכתבתי דבדוכשא גבי רוב‬
‫תיטקות מסמזין דאמרינן התס חבא פ ד ף הרי לשיטת‬
‫רש״י איכא התם תרי חזקי חזקת סהרה דתיטק ודמיסה‬
‫ופל זה השיב כתיר דבאמת אין לתיטק מזקש טהרה ואם‬
‫יח‬ ‫ת ט המשולש‬
‫כוונה כחיר לחלוק עלי במ״ש דאחר הגלגול לא חיי ‪.‬‬
‫וע׳ז השיג כהיר דחיי לעולם שיעור ב׳ שעוח אלא שיק‬
‫כחו ואין יטל לעלוה ואי משום הא אכתי לא הברא ‪.‬‬
‫דהא לטעמא דמר נמי עכ"פ אחר הגלגול רובא דרובא‬
‫אינו יכול לעלוח ע״י דף וכיוצא בזה ותהוי משוס השוה‬
‫כחו עכ״פ כל שראיטהו מהגלגל במים כבר נפקא לה‬
‫מאיסורא דאורייתא ונוכל לצרף אומדנוה ‪:‬‬
‫טונ ה כה״ר לחלוק על מ״ש סתם דאחר הגלגול‬ ‫ואולי‬
‫לא חיי רובא דרובא ודעת כה׳ר דבעינן דוקא‬
‫גלגול רב כדי שליטה העין כדסייס כה״ר שבניד הוי‬
‫תוך שליטה כעין ובהא מודינא דלהנך משערי בב׳ שעות‬
‫לא שרינן לה בדיעבד אלא במתגלגל בכדי שליטה העין‬
‫דוקא אמנם מ״ש מר דבנ״ד נפרד העד ממט תוך שליטת‬
‫העין מדראוהו הערלים שעמדו על הגשר ולא ידעתי מה‬
‫זו ראי׳ וכי במקום הטביעה הוא הגשר ובגב״ע מבואר‬
‫שכבר הי׳ מגולגל חצי שעה ויוהר ואח״כ נפרד העד ממנו‬
‫ואני נתגדלהי בווילנא ויודע חני כל המ ‪ p‬מוה המבוארים‬
‫בגב״ע אף שאיני יודע מדה המרחק על טריה ‪:‬‬
‫לפי דמיוני יש ממקום הכיביעה עד הגשר‬ ‫אמנם‬
‫ההוא יוהר מאלף אמה ועד ממקום שראוהו‬
‫ערלים הוא כמה אלפים אמה ודברי הט״ז ר״ס נייח לא‬
‫שמיע לי דפשטא דסוגיא דאריהא דדלאי מריש הסוגיא‬
‫שם עד סופו משמע ודאי שאין חילוק בין טריפות לתשלומין‬
‫דמיהה מדמותבינן ההם מתשלומין אהא דטרישת ר׳׳ן‬
‫ואף שיש לדחוק ולישב אבל אי משוס רומיא דבדברי‬
‫הטור ניקו אנן ונדחוק בסוגיא ודאי טפי ניחא לשנוייא‬
‫כשינויא דהב״ח המובא גם בט״ז שם דדעה הטור הוא‬
‫משוס דהוי ספיקא דדינא בין הרי לישנא ויש לי לרצוח‬
‫בסוגיא דארימ‪ f‬דדלאי אמנם אנכי הרואה שאין דעת‬
‫כה״ר טחה במה שאני משיג על החכמים לזאת ראיהי‬
‫כי טוב לי לקצר בדברים שאינם נוגעים לדינא דידן ‪:‬‬
‫ו א ש ר בעיני כתייר יפלא על מ״ש דמסהברא דהנך‬
‫דמחמירי לשער בב׳ שנטה הייט מחומרא דרבנן‬
‫ולענין לכתחילה וע״ז הקשה כיליר דהא במשאל׳ס לא‬
‫נאמר שיעור שידינ אלא לענין דיעבד ומדכימו כאי‬
‫שיעורא במשאל״ס אלמא דבדיעבד פליגי עכ״ד ‪ .‬אס באמה‬
‫כ ה ט שיעור שתי שנטה במשאל״ס ברור ופשוט כמ״ש‬
‫כת״ר אבל ספרי המחמירים אינם בידי והנה קונטרסי‬
‫הראשון כהבהי בקאוונא ובטאי לביתי כהבתי על הגליק‬
‫כמה הגהוה ובאוה ט׳ כתבהי על הגליון הגה״ה וז״ל‬
‫והנה ס׳ הראיש אין בידי לראוה היכי קאי הא דמשטר‬
‫בשתי שנטה ואולי נאגלרו דבריו במשיל״ס ולענין לכתחילה‬
‫כדכהיבנא אבל בריב׳ש )סי׳ שע״ז( מביא שיעור ב׳‬
‫שעות לענין קולא אלמא דס״ל ד דן גמור הוא לשער‬
‫בב׳ שעוה ולא מחומרא דרבנן בעלמא ואכתי איכא‬
‫למימר דכשהמיס באו ל מן ג ח ט ופיו מודו לשער בשיעור‬
‫זוטא דמהרי׳׳ט עכיל הגהתי‪ .‬ומ״ש שאין לסמוך על ר״ב‬
‫אשכנזי שהביא בשם הרמבים ^ ק ל בדעבד בטביעה‬
‫גדדא‬
‫שאלות ותשובות ®יק ״‬
‫דשא חזקה( מסיים שם ולשוק נמי לא כר״מ דלוייש‬
‫למיעוטא הרי להדא דעה רש״י דלרבנן באמה הנשא לשויו‬
‫מטעה רובא אף דאיכא הרי חזקי ע ד ה ‪:‬‬
‫נ צ ט ^ לדחוק ולומר דר״י ור״ל סליגי סלוגהא‬ ‫ןתו‬
‫רחוקה דע'כ נימא דלר״י מדאורייהא הוי הרי‬
‫חזקה כפלגא ופלנא ע ד רובא דליל דמחומרא דרבנן הוא‬
‫דחיישינן להרי חזקה אבל מדאורייהא רובא עדיף דא"כ‬
‫נימא דהא דהולין דהייט לא אוכלץ ולא שורפין היינו‬
‫דהא דאין אוכלין הוא מדאורייהא משוס דרובא וחזקה‬
‫רובא עדיף והא דאין שורפין הוא מדרבנן משוס דחיישינן‬
‫להרי חזקה והרי בברייהא דהניא כוותי׳ אמרינן דחכמיס‬
‫עשו כמו שיש בו דעה לשאול אלמא דהא דלא אוכלין‬
‫הוא מדרבנן הא מדאוריימ‪ f‬הוי טהרה גמורה אע״כ‬
‫יצטרך לומר דלר״י מדאורייהא חיישינן להרי חזקוה ע ד‬
‫רובא ולר״ל אפי׳ מדרבנן לא חיישינן מדשורפין נמי לר״ל‬
‫)וגס לשי׳ ההוי״ט פ״ג דטהרוה נ צ ט ^ לדחוק כן( והוא‬
‫דוחק לומר דפלגינן פלוגהא רחוקה כהאי ‪:‬‬
‫דא״כ לר״ל דס׳׳ל דשורפין נמי ע׳־כ לא חייש להרי‬ ‫ותן‬
‫חזקה וא״כ לר״ל הדרא לדוכהא קושיה הריב״ש‬
‫מ״ט דלא אזלינן בחר רובא דלאבד גבי ספינה ויצט^‬
‫לדחוק ולומר דר״ל לס״ל הא דרובן לאבד או דמוקי מהני׳‬
‫דר״א בן פרטא כר״מ דחייש למיעוטא ידעהי כי שערי‬
‫הירוציס לא ננעלו בפני חכם כמי״ב ‪ .‬אמנם ראה אבי‬
‫ראה כמה דחוקיס נקבל עליט לסבול לפ״ז ‪:‬‬
‫ו ד ב ר י בעל נ״ב אינם לא מקרא ולא משנה שנדרוש‬
‫עליו הילי היליס לעשוח סניגרון לדבריו ובלי‬
‫ספק דאשהמיטהי׳ להרב בעל טב״י סוגיא דב״ב דרובן‬
‫לאבד ומה הרעש הלא מציט גס לגדולי הראשונים כן וגס‬
‫בש׳סאמרו אשהמיטהי׳ ‪:‬‬
‫ו א ש ר הוכחהי במכהבי הראשון דאס מהגלגל וטבע‬
‫במיס טכל לצרף אומדנא משוס דרובא לא חיי‬
‫אחר הגלגול והראי׳ מדמהני בדיעבד מה ששהו עליו‬
‫ב מ ^ ס הטביעה עד שהינ ולהנך דמשערי בב׳ שעוה הרי‬
‫המיס מגלגלין אוחו בזמן כזה יוחר מכדי שליטה עיט‬
‫השוהא עליו פה ‪ .‬ושמא הוא יצא ועלה שם במקום שנחגלגל‬
‫כסוף הב׳ שעוח אלא דעל הגלגול לא חיי רונא והשיב‬
‫כה׳ר ע׳ז שיש חלוקים בזה כי כשהמים רדופין והרוח מצוי‬
‫המיס נושאין אוחו במהירוה יוחר מגמלא פרחא ואס‬
‫‪ 5‬מ ע ד כמיס המיס מוליך אוחו לאט וכן הבטה האדם‬
‫איט שוה בהר ובמישור וביום בהיר ובמעונן עכ״ד כח״ר ‪.‬‬
‫לא ידעהי מה משיג כח׳ר עלי דהחלוקיס ברורים ופשוטים‬
‫והמה לי לסייע דהא בדיעבד ודאי ^ י נ ן לה בעל גווני‬
‫אף אס השוהה עליו עובר במקום מישור וביום המעונן‬
‫והנטבע מהגלגל לצד שהרוח מסייע דבכה׳ג הוסיף מר‬
‫דשט במהירוח יוחר מגמלא מ־חא ‪:‬‬
‫נמי כ׳ דדרך דוגמא הפס רש״י שיעוראדפרסהואףאי‬ ‫ומר‬
‫נימאדשיעורא דדש״יהוא לחומרא דאףביום המעונן‬
‫יוכלו לראותו עד פרסה מ״מ שיעור פרסההוא כדרהיט גמלא‬
‫פרחא הוא זיק מועט מאוד אלמא דע״י גלגולו במים‬
‫רובא דרובא לא יוכלו לטלות אחר זנק מועט מאד ‪ .‬ואם‬
 ‫חוט דטשולע‬ ‫סיק ח‬
‫בסיד‬ ‫לכתחילה וכמו שהארכתי שם בדברים ברורים‬
‫דלאכהריב׳׳ש‪:‬‬
‫מנה גברי בכדי הריב״ש דמחמרי טפי מיני׳‬ ‫וכתד‬
‫דכל היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה אזלינן‬
‫לחומרא והנה באמת לדינא דמץ אין נפקותא כ״כ דהא‬
‫כל עיקר שקלא וטרי׳ די ד לדינא הוא למימרא דנפקא‬
‫לה מאיסורא דאורייתא ובדרבנן אית לן למסמך על‬
‫שיעורא זוטא דמהרי׳ש וזה ברור דאן‪ £‬הנך דחיישי‬
‫למיעוטא בהדי חזקה היינו ‪ p‬מדרבנן דאל״כ תקשה‬
‫לדידן היאך עבדינן פרה אדומה דאיכא חזקת טומאה‬
‫דגברא ושריפתה כשהיא שלמה )חולין ד׳ די״א ע״א(‬
‫והרי מיעוט טריפות הריאה ודאי מצוי ולשיטת התיס'‬
‫הרי היכי דהמיניוט מצוי חיישינן לחזקה )ולשיטת הרמבין‬
‫והריטב״א וכן לשיטת הרשב״א ניחא( אלא האי חששא‬
‫מדרבנן הוא והיכא דלא אפשר לא אפשר ואכמ׳׳ל מה‬
‫שיש לרצות בזה אבל זה ב־ור דחששא מיעוטא בהדי‬
‫חזקה הוא רק מדרבנן וא“כ אינו נוגע כ“כ לדינא דידן ‪:‬‬
‫ה א מ ך ] והברור כבר כתבתי דדינא דנוסס לא תלי‬
‫כלל בדינא דמצרפין מיעוטא לחזקה ואטו‬
‫הנך דחיישי למיעוטא דבהדי חזר‪,‬ה אטו מי לא מודו‬
‫דבמשאל״ס לא חיישינן למיעוטא וידי׳ ומאן יימר דנוסס‬
‫חמור ממשאנ״ס ואדרבה מדברי התום׳ יבמות )ד׳ קכ״א‬
‫בדיה ולא היא( וכ״ה בתוס׳ הרא״ש שם חזינן לדדיא‬
‫דמיעוטא דגושס חשיב טפי לא שכיח ממשאל״ס נרידא‬
‫אלא דמי׳ צורבא מרבנן במשאנ״ס דאיכא נמי רוכא‬
‫דצ״מ קלא אית להו בהדי רובא דמשאל״ס וא״כ אן!‬
‫לשיטה התום׳ דתלי טעמא דשריותא דמשאל״ס משום‬
‫דמיעוגיא דידי׳ לא שכיח נמי לא חיישינן למיעוגיא‬
‫דנוסס ומכש״כ דאי; להביא שום ראי׳ מהא דר״פ‬
‫האשה בתרא דפסקו שם הרי״ף והרמב״ס וטוש״ע דלא‬
‫תנשא דהתם אי משוס דחשבינן רובא דידי׳ דהוי רובא‬
‫דתליא במעשה כמ״ש הרמב״ן בחידושי יבמות כס• אי משום‬
‫דלא חיישינן למיעוטא קמא אלא למיעוטא תנינא דמרע‬
‫לי׳ לדובא כוא דח־ישינן לצרופי בהדי חזקה וכמ״ש הרשב׳׳א‬
‫בכמה דוכתי וכן הוא בריטב״א קדושין ‪:‬‬
‫ו כ ב ר * הרניש כת״ר בזה אלא כחשש לדעת הרמב״ן‬
‫והריטביא דלא נחתי להך חילוקא דמחנק‬
‫הרשב״א אבל כבר כתבתי לעיל בקצרה דהרמב׳׳ן והריטב׳׳א‬
‫נחשי לסילוקא אחריני אי אתעביד מעשה נגד חזקה‬
‫וכמבואר בדברי הרמב״ן בקצרה יבמות והביאו שם נס‬
‫הרשב״ח בחי׳ וכן האריך הרשב״א במשמרת הבית‬
‫בראיות ברורות דלאו כל מיעוטא מצרפינן לחזקה וכ׳‬
‫שם)בדף ח׳ ע״א( דלטעמא דהרמב״ן לא חיישינן לחזקה‬
‫המסתלקת ע״י■ עסק שנתעסקו בה וכדאשכחן נבי שליא‬
‫בבית דנסתלקה חזקת טהרה דבית ע״י לידת השליא‬
‫שרובא אינה נימוק הולד בתוכה וכן הוא במלחמות‬
‫בשוגיא דסבלונות וכ״ה בחי׳ הרמב״ן והרשב׳׳א וכר״ן‬
‫נדה וריטב׳׳א קדושין דמשו״ה נאדו מפי׳ רש״י נב־ תינוק‬
‫שנמצא בצד עיסה והיינו דאי ודאי נגע בעיסה כבר‬
‫נסתלקה חזקת טהרתה ע״י מעשה דאתעביד בה • וזכינו‬
‫לדי;‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪36‬‬
‫גרשא משום דמזיבורו מזר בו וכדדייר‪ ,‬הכ"מ מלשונו‬
‫בבהר׳ דגירושין ד ן כ׳ עכ״ד כח״ר ‪:‬‬
‫ד י נ ה אני לא הבאחי דברי ריב אשכנזי לסמוך עליו‬
‫רק לבאר הסוגיא דביב אמנם מה שהוזליע מר‬
‫ב מי טו ת כפי דקדוק הכ״מ לא ק עמדי ואדרבה מדכהב‬
‫כס סון‪ £‬דין כ׳ הכותי שהסלייז ואמר טבע פלוני בים‬
‫ונשאת עפיי כותי לא תצא משמע להדיא דעתו זיל‬
‫איפכא דבטביעה בעלמא הרי זה לא תצא והכימ הרגיש‬
‫בזה ול שם דסמך על ולא עלה דרישא אבל הרי גם‬
‫)פיז דנחלות דין נ׳( ל מי שטבע במשאליס ובאו עדים‬
‫שטבע בפניהם כו׳ אעפיי שאין משיאין את אשתו לכתח־לה‬
‫הרי משמעות דבריו נם שם דבטביעה בעלמא אמרינן‬
‫לכתחילה אין משיאין ומחומרא דרבנן בעלמא כמטאר‬
‫בסוך דבריו שם ע״כ יותר נראה דקדוק לשון הרמב״ם‬
‫דבחרא דגירושין דת״ש שש בדי; י״ע או שנטבע ביה״ג‬
‫ומת וכן בדי; ל או במשאנ״ס ולא עלה נקגי הנך ניסני‬
‫לרבותא משום חומרא דלא תנשא ומשו״ה בשוך דין ל‬
‫נבי כותי שהסלית דקאי רק לענין דיעבד נקט טביעה‬
‫לחוד וכן בפ״ז דנחלות והכ״מ לשיטתי׳ לפ״מ שהגיה‬
‫שם די; י״ט דברי הה״מ קאי ומת אדיעבד דדוקא‬
‫משוס דאמר ומת משו״ה לא תצא אבל נס שם נראה‬
‫עיקר כהגה״ה שהביא הכ״מ שם שמשיל״ס שאפשר לעמוד‬
‫על בוריה של דבר כידוע שהה״מ הוא מתלמידי הרשב״א‬
‫וכל דבריו בנוים עפ״י שיטת הרשב״א והרשב״א בחידושיו‬
‫ליבמות נבי איבעיא דע״א במלחמה אחר שהביא דירי‬
‫הרמב״ס דין י״ט ל כתב שם להדיא ומדברי הרב ז״ל‬
‫שכתב דבמשאל״ס או שטבע בים הנדול נראה דעעמא‬
‫דע״א משום דבדדמי או במים שיל״ס שאפשר נעמוד על‬
‫בוריה ו‪:‬ו׳ )ורצה לומר מדנקט בדי; י״ט שטבע ביה״ג‬
‫וכן בדין כ׳ ביס או במשאל״ס אלמא דדוקא במשאל״ס‬
‫הוא דחיישינן לבדדמי אבל לא במשיל״ס( ובימי רבינו‬
‫הכ״מ עדיי; לא נראה אורחי' הרשב״א יבמות לפיכך ל‬
‫שם על הנה״ה זו שטעות הוא ומה שהקשה הכ״מ דח״כ‬
‫מאי קאמר מתבאר מדבריו והלא בפירוש כ׳ לעיל‬
‫ואם נפל למים מקובצים לדידי לק״מ דבדין י׳׳ ו הרי‬
‫לא איירי התם בדין בדדמי וא״כ איכא למימר דה־ם‬
‫מייד שאומר בפי׳ ששהה עליו שיעור כך וכך ובכה׳ג‬
‫ל״ש בדדמי כדכתיבנא לעיל ואכתי לא שמעית מינה‬
‫דבדאמר מת סתם נמי לא חיישינן לבדדמי במשיל״ש‬
‫משו״ה דייק הה״מ מדנקיט בדי; י״ט דדוקא שטבע‬
‫ב־ה״ג דהיינו משאל״ס אלמא דבמשיל״ס לא חיישינן‬
‫לבדדמי וכדדייק כרשב״א ‪:‬‬
‫ן מ ״ ‪ 0‬כת״ר דעיקר יסודי להתירה לכתחילה משום‬
‫דנפל נובה שתי קומות לא ידעתי למה לא‬
‫הוזכרו עדות שראהו בסימני מיתה וזה עיקר יסודי‬
‫והנה כת״ר תפס שדברי העד מורים על מיתה ממש‬
‫אלא שחשש לבדדמי ואני ההמרתי בזה יותר דבדברי‬
‫העד עדיין אין אומד ברור למיתה אבל על כל פנים‬
‫רובא דרובא בכה׳ג הוי וודאי למיתה נפקא לה מאיסורא‬
‫דאורייתא כמו נבי ט ס ס דהוי ‪ p‬חומרא בעלמא לעני;‬
‫יט‬ ‫חוט המשולש‬
‫בין שמעו שמת או לא אבל להשיא אשתו ודאי קול בעלמא‬
‫לא מעלה ולא מוריד ‪:‬‬
‫הדבריס והאמת שדברט בס״ד עומד אני בדעתי‬ ‫אחר‬
‫ככחי אז כן עתה בכח דהתירא אחלי יטנו‬
‫דרכי כת״ר לשמור משפטי צדק הראוי למופלא שבסנהדדן‬
‫שלא לישא פניס בדין לחכמים שאני חולק עליהס בדין‬
‫זה כי אף שתלמידיהס אנחנו ומימיהס הכינו לט אלא‬
‫שאין לט פה לשתות בצמא דברי קדשס כראוי להס‬
‫אמנס בתורה דכהיב בה אמת הלא בלתי אל האמה‬
‫עינינו ותלמיד שאמר דבר הלכה אין מזיחין ואין מזניחין‬
‫ואין מזחיחין ולזה טמעין שאמר כהלכה ‪:‬‬
‫ו ד ב ר מה ישיבני כת׳׳ר בזה אסלסלס ואחבקס ולא‬
‫אזוז מחבב כל דבור ודבור על אפניו ואענדס‬
‫עטרה על ראשי ומיני׳ ומינאי יתקלס עילאה ית״ש ברוך‬
‫חכם הרזים שאין דעת בני אדס דומה זה לזה ואלו‬
‫ואלו דברי אלהים חיים ובלבד שיכווין לבבינו להוציא‬
‫הדין לאמיתה של תורה והוא ית״ש למען חותמו אמת‬
‫יפקח עינינו להמציא לנו דרך האמת בתורה דכהיב‬
‫בה אמת ושלום שלום כפלינא כנפש כת״ר ונפש החיים‬
‫גאאמ״ו םוהרי״ץ זצללה״ה ר״ח תסוז תקס״ב לפ״ק ‪:‬‬
‫סימן ט‬
‫ב״ה ־וס ב׳ כ״ה תמוז שנת תקס״א‬
‫רגא משמיא וחיים‪ .‬לכבוד הוד‬ ‫שלמא‬
‫הדרת ידיד ה׳ וידיד נפשי • הרג‬
‫הגאון הגדול בדורו • רבים שתו רבים ישתו‬
‫סי בארו • פאר הדור ואוח • זיו הודו והדרו •‬
‫נח חיים‬ ‫נ״י ע״ה פ״ה כטד קש״ת סוהר״ר‬
‫צ ב י נ״י אב״ד דק״ק אלטונא האסבורג‬
‫וואנזבאק בעהס״ח ספר עצי ארזים ועצי‬
‫אלמוגים ומעין החכמה ‪.‬‬
‫צ ן ה דבש אמרי נועם הנכתבים בא״ח פסח העבר‬
‫הניעני יום ח״י תמוז והרהיבני בנפשי עוז וחדוה‬
‫אשר זכיתי לשיחתו הנאה • וגס הלום ראיתי גודל ענותטתו‬
‫אשר לא זז מלחבב את דברי אף דלא ס״ל טותי •‬
‫עתה ידעתי כי לפי רוב הענוה ירדו מיס עמוקים ממקום‬
‫גבוה להשפל בדעתו ברוב ענותו לעק עצי אלמוגים‬
‫וארזים • ‪ icb‬כבר הסתופפנו בצלו הנאה לעולם • ועוד‬
‫נייחל להתבשם בעצי בשמיו • אשר עדן לא זכינו‬
‫לריחם במדינתינו ;‬
‫ו ה נ ה בענין ספק שמא לא הביא שתי שערות • כבר‬
‫הראיתי »י ס במכתבי הראטן שיש מקום‬
‫לצרפו לספק• והן עי מ נתחזקתי בדברי כת׳׳ר המחזיק‬
‫דעת הסוברים דלאו חזקה אלימתא היא • ולאשר נעמו‬
‫עלי דברי קדשו להשתעשע בס ומטימתא דמר ניהו‬
‫רבא‬
‫סיקחט‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫לדין זה דה״ה גוסס נמי להרמב״ן והריטב׳׳א כיון דאימבד‬
‫בה מטשה מ סי ט ה דרובן למיהה לא חיישינן לחזקה דידי׳‬
‫לצרופי בהדי מיפוטא וה׳ה נמי כל היכא דאחעביד בו‬
‫מטשה רובו למיהה ל״ח לחזקה דידי' לצרופי בהדי מיעוטא‬
‫לשיטה הרמב״ן והריטב׳א והדרינן לדיק דהריב״ש כמטט‬
‫יחידאה הוא וליה הלכהא טו סי׳ אלא מחוורהא דכל‬
‫היכא דרובו למיהה מדאורייהא אזצינן בהר רובא אלא‬
‫חומרא דרבנן הוא למיחש למיעוט משוס הומרא דא״א‬
‫ובדיעבד לא מפקינן לה אי אנסובי וכן מ א בב״ש‬
‫ס״ק כ״ב וכן עיקר לדינא ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש במכיעי הראשון דלדידי דטעמא דלא אזלינן‬
‫בהר רובא דלאבד גבי טביעה היינו מ ט ס‬
‫דהך רובא הוי רוב שאינו גמור א'כ כד מצרפין ספיקא‬
‫דנפילה להך רובא הוי לי' גמור וע״ז כ׳ כה״ר דאין זה‬
‫רוב אלא ש״ס כו׳ וכבר צוח ככרוכיא בעל פ״י כו' והיינו‬
‫מטעמא דסי׳ס נרע מרוב עכ״ד כה״ר ‪:‬‬
‫בס״ד כבר עמדהי על כפרט הזה ובארהי במק״א‬
‫והקצר היריעה מהכיל מאשר העליהי בזה בס״ד‬
‫והמורס דלכהחלה ודאי אין לההיר עגונה ע״ פ ס״ס לכל‬
‫השיטוה דאף אי נימא דס״ס עדיף מרובא מ״מ הא‬
‫חזינן דלכהחילה חיישינן אף למיטטא דמיעוטא דלא‬
‫שכיח כלל כדאשכחן גבי צ'מ דטבע במשאל״ס חולה‬
‫דמשאל״ס גופא ל״ש מיטטא דידי׳ איכא הו רובא דצ"מ‬
‫קלא איה לי' אפ״ה לא מטיחינן להנך רובי דר ובא‬
‫וכמבואר שס )ד׳ קכי׳א בהוס׳ ד ״ה ולא היא( ובדיעבד‬
‫הליא אי חשבינן ספיקא קמא לפלגא ממש כמ״ש המהרייט‬
‫ופר״ח ומקורס ברוך מדברי ההוס׳ בכמה דוכהי א״כ‬
‫חשבינן ספ־׳ וה״ז גא הצא אבל אי לא חשבינן ספיקא‬
‫קמי^ לפלגא ממש וכמ״ש הריב״ש )סי׳ שע״ב( א״כ אפשר‬
‫דלא חשבינן ס״ס לרובא ואכמ״ל יותר בחילוקי דיניס אלו ‪:‬‬
‫ו ה י י נ ו עעמא דידי דכל היכא דקרינן לה רובא אף‬
‫אי הוי רוב שא״ג מ״מ ודאי ברור ופ טט דלא‬
‫הוי בציר מפלגא והיכי דהוי פלגא ממש ודאי כד משכחינן‬
‫מידי לאצטרופי בהדי הך פלנא הוי לי׳ רובא וזה ברור ‪:‬‬
‫שמצא הכ״מ ספ״ט דט״מ ודאי גירסא דחוי׳ היא‬ ‫וגי‬
‫מהראיו׳ נכונות שהביא כת״ר וגס ברמב״ס גופי׳‬
‫במקומו הוא מוכרע שהרי מטאר להדיא שאף בעריות‬
‫ושבתות אין הספק אלא מד׳ס והרי שבתות ועריות הן הן‬
‫חייבי כריתות וכי היסק אדעתין דבלאו דמחמר איירי‬
‫וכן בעריות כיוצא בזו אין זאת ובלי ספק דגירסא‬
‫דחוי׳ היא וכן הרשב״א והר״ן הוו בקיאי טפי בגי׳ הרמב׳׳ס‬
‫ולא גרסי כן ‪:‬‬
‫ראיתי במהרי״ט שכ׳ ג״כ שהוא גי׳ איזה תלמיד‬
‫חה גי׳ ע״פ הראי׳ ראשונה שהביא כת״ר‬
‫ומדכתב הרמב״ס בין בעריות ושבתות וכדכתיבנא יע״ש‬
‫כה”ר דמדברי הרמב״ס )פ״ז דנחלות( ליכא למילף רץלא‬
‫לנ״ד דשאני התס ששמעו ט שמה כמ״ש הסמ׳ע )סי׳‬
‫רפ״ד( לא ידעתי אחה חילוק הוא לענין להשיא אשיז‬
‫בין שמעו שמה או לא לענין ירושה הוא דשייך לחלק‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫מטין נראין דברי כת׳ר בספר עצי ארזים שס‬ ‫וכן‬
‫ורפיא בידו ;‬
‫ו א ש ל יצא למן בדבר החדש לומר דלא מחזקינן‬
‫חזקה דרבא אלא בנקבות‪.‬ולא בזכרים • אמת‬
‫דבר חדש הוא דבכמה דוכתין אשכחינן דתפסו הראשונים‬
‫ז״ל הך חזקה אך בזכרים • וכבר כתבתי בר^נטרסי‬
‫הראשון הך דתשובת הרא״ש )כלללג סי׳ ה׳( דינו הובא‬
‫בחו׳מ )סי׳ ל״ה( לעני; עדות • וכל דברי תשובתו הנ״ל‬
‫סובבים הולכים עפ״י חזקה דרבא אך בזכרים• קצות‬
‫דבריו הובאו ביתה יוסך אה״ע )ס״ס מ״ג( גם בקידושין‬
‫פ׳ האומר גבי בני זה בן י״ג שנים הביא הרא״ש)בסי׳‬
‫ע׳( הא דצחליצה בעי בדיקה • וצ״ע ליישב דברי הרא״ש‬
‫הנ״נ דמצריך שנים וסימנים • ולפי דבריו בתשובה הנ״ל‬
‫הוי סגי בעדות שנים לחוד אס נמצאו לו השתא סימנים •‬
‫ואי הוה מוקי בהכי הוה מדויק הא דנקטי עדות השנים‬
‫ולא נקטי זה בני גדול ובדוחק יש ליישב • והתוס׳ בנדה‬
‫)דך מה ע״ב ד״ה אילימא כו׳( כתבו דמסתמא יביא‬
‫שתי שערות כשיהיה בן י״ג שנים ויום א׳ כדאמר רבא‬
‫לקמן חזקה הביאה שתי שערות עכ״ד • ובקידושין פ׳‬
‫האומר כסוגיא הנ״ל כתבו התוס׳ שס כשיטתם האחרונה‬
‫דבעדות שנים לחוד סגי אך לעונשין • ונראה דעתם‬
‫ז״ל דמשום חזקה דרבא הוא דשגי בעדות שנים לחוד ‪.‬‬
‫ואך שאין מוכרח דאיכא למימר דמשוס דקי״ל דאזלינן‬
‫בתר השתא וכרב דאמר הרי בוגרת לפנינו • אבל‬
‫היותר נראה כדכתיבנא דעעמייהו הוא משום דמחזקינן‬
‫עפ״י חזקה דרבא • וכל דבריהם אחד הוא דהך חזקה‬
‫דרבא חזקה אלימתא היא לכל מילי אך לעונשין ולאטקי‬
‫ממונא • כדכתכו ושנו ושלשו בדבריהם בנדה )דך מה‬
‫ע״ב ד״ה אלימא ־ובדך מו ע״ב בד״ה ר״י ור״צ(‬
‫)חסר כאן( ‪:‬‬
‫ו א ש ר כתב כת״ר להביא ראיה לדינו החדש מסוגיא‬
‫דעובדא דבני ברק• דנכסי בחזקת לקוחות‬
‫קיימי ואפילו הכי לא ]אמרו רק מטעם[ משוס דסימנין‬
‫עשוין להשתנות לאחר מיתה ומשמע דבחיים לא חיישינן‬
‫לנשירה • והיינו משוס דחזקה דרבא ליכא בזכרים‬
‫הנה כבר בארתי דאס בדקוה תיכך בכניסת ימי הגדלות‬
‫ולא היה לה סימנים אזדא לה חזקה דרבא ולא תלינן‬
‫תו בנשירה אח״כ • ובהכי מתוקמא שפיר אך למסקנא‬
‫והן לא נעלם מעיני כת״ר דברי התוס׳ )דך קנד ריש‬
‫ע״ב( שהקשו מהך חזקה דרבא לפוס מאי ד©‪ 1‬קא דטתא‬
‫דתלמודא דנכסי בחזקת בני משפחה קיימי ותירצו כעין‬
‫זה • אלא דלפוס סיד דתלמודא הוה סגי אם בדקוהו‬
‫קודם מכירת הנכסים • ולמסקנא צ״ל דבדקוהו דוקא‬
‫תיכך בכניסת הגדלות וכמשיל ־ ותו דהא הנך דבאו‬
‫ושאלו את ר״ט מהו לבודקו הא לא ידמו כלל מחשש‬
‫הנשירה אך לאחר מיי מ • ור״ע גופא הרי ידע האמת‬
‫דלאחר מיתה שכיחא טפי וטפי נשירה ־ והאמת השיב‬
‫להם דלאחר מיתה ודאי נשרו וגס כ״ע מודו בהא אפילו‬
‫ריש דלית ליה חזקה דרבא מחיים ‪:‬‬
‫והא‬
‫סיקט‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪38‬‬
‫רבא אמינא מה שיש למיין בזה מל פי סדר נועם‬
‫אמרוחיו המהורוח ‪:‬‬
‫הביא כס’ר ראי׳ דברי הרשביא בשימחו‬ ‫אשר‬
‫לקידושין )ד׳ ד׳ מ*א( אמימרא דאביי לא‬
‫נצרכה אלא לער דאילוניס • וכחב דמיירי שמכרה בשנח‬
‫ט״ז • אלמא שיכול למוכרה אוזר שהנימה לכלל שנויזי׳‬
‫ואס״ד דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא הרי ספק‬
‫דנשירה הוא ספק גמור ואיך יכול למוכרה מספק •‬
‫אלא ש״מ דלאו חזקה היא מדאורייתא ומש״ה אי בדיק‬
‫ולא אשכח לא חיישינן לנשירה ושפיר יכול למוכרה כן‬
‫נראה טונת כת״ר בראייתו זאת אך שלא ביאר ק במכתבו‬
‫הק׳ ואס לדין יש תשובה נכונה • דהא ודאי ברור דלמנין‬
‫דבר שבממון מהני הודאת פיו ואם היא מודה שמעולס‬
‫לא היה לה סימנים מדומ לא יכול למוכרה • ומלתא‬
‫דפשיטא דמצי אינש למיקס אנפשי׳ דאכתי לא היה לה‬
‫שמרות כלל • ואס היא טצמה מסופקת כסימני גדלות‬
‫לא ברירא לי מילתא שיוטיל טמנת ספיקא להוציא מידי‬
‫ודאי זכות אביה שהיה במכירתה ]ומצאתי שנתעורר בזה‬
‫הרב משנה למלך פ׳ד מה׳ עבדים[ ותו דהא ודאי‬
‫סברא נכונה וברורה היא דחזקה דרבא לא שייכא רק‬
‫היכא דלא נבדקה בכניסת שנת הגדלות אבל אם תיכך‬
‫בכניסתה לשנת הגדלות ערס היה לה כל חשש הנשירה‬
‫בדקו ולא אשכחו הרי אזדא לה חזקה דרבא • דהא‬
‫חזינן שאינה מרוב המביאין סימנים תיכך בבואם לכלל‬
‫שנים • וא"כ אס בדקוה תיכף בכניסת ימי גדלותה‬
‫ולא נמצאו לה סימנים ודאי תו לא חיישינן לנשירה‬
‫אח״כ • וכעי; זה תירצו התוס׳ בב״ב )דך קנ״ד ע״ב(‬
‫אלא דהתס לא איצטרכו לאוקמי אלא דבדקוהו קודם מכירת‬
‫הנכסים ובנ״ד צריך לאוקמי דבדקוה תיכך בכניסת‬
‫ימי גדלותה • ובהכי מתוקמא נמי שפיר בכל הנך דוכתי‬
‫דמשכחינן דלא מחזקינן הך חזקה כמש״ל אי״ה ‪ .‬והא‬
‫דקשיא להרי׳׳ך והתוס׳ הך דבודקיס למיאונין ולא אוקמי‬
‫בכה״ג הייט משוס דבכה״ג פשיטא דלא שייך בהו חזקה‬
‫כלל ומאי קמ׳ל ‪ .‬ואס נאמר דהא דאמר שמואל דאין‬
‫בין נערות לערות אלא ששה חדשים בלבד היינו דבודאי‬
‫מביאה סימני בגרות ביומא דמישלס שית ואינה מאחרת‬
‫בשום אופן א״כ אך למבדקה בכניסת הגדלות לא צריכין‬
‫לענין לאפוקי מחששא דנשירה דהא בסימני בגרות לא‬
‫שייך נשירה כלל וכיון שלא הביאה סימני ערות ביומא‬
‫דמשלים שית אחר שהגיעה לכלל שנותי׳ אגלאי מילתא‬
‫למפרט שלא הביאה סימני נערות בהגיעה לכלל שטתי׳‬
‫ותו לא חיישינן לנשירה אח״כ וכדכתיבנא לעיל דבכה׳׳ג‬
‫אזדא לה חזי^ דרבא ‪ .‬אמנם אך דפשטא דתלמודא‬
‫משמע הכי והכי משמט דברי כמה ראשונים ז״ל וכן‬
‫תטס בפשיטות אמ״ז הרב מוהר׳ס מלובלין ז״ל בתשוטתיו‬
‫)■סי׳ קל׳כי( אבל הרז״מ כתב )בסי׳ ל״ז סק״ו( דאסשר‬
‫דלאחר ו׳ אך אס לא הביאה סימני ע רו ת סמכינן‬
‫אדשמואל דאמר אין בין נערות לערות ט׳ ובודאי בוגרת‬
‫היא וכו׳ עכ״ד אלמא דיטלה להתאחר מלהביא סימני‬
‫ע רו ת אך לביד דמשליס שיח וכן ס א בב“ש שם •‬
 ‫ת ט הטיטולע‬ ‫סיק ט י‬
‫הבריאות וטובות בעיני • וראיתי שגס כת“ר הביא ראיה‬
‫מדברי רש׳י ר“פ התינוקות ־ אלא שסיים שלא בא לידי‬
‫מדה זו • וחזיתי לדעתיה דמר שלא לבו הלך להלוך‬
‫נגד הארי החי הכהן הגדול שעבר מנשיאותו כי היכי‬
‫דלא לחלוש לדעתיה • מאד שמח לבי על שלום מו״ר‬
‫הכה״ג נ״י אשר ירא ה' שהצליח ה׳ דרכו גס בזקנותו‬
‫והמציא לו ריע ככת״ר אליו קראתי נועם ־ אמנם‬
‫בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו •‬
‫וקרא נמי אקדמי׳ כדכתיב האמת והשלום אהבו• ואס‬
‫כת״ר מפני השלום איננו בא לידי מדה זו לסתור דברי‬
‫מו״ר הכה״ג נ״י • הלא אני הקטן שמשתי את הכה״ג‬
‫נ״י בהיותו במדינתינו • ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא‬
‫שמיס על אחת כמה וכמה • אבל אני שומר פי התלמוד‬
‫הקדוש שהורנו הדרך הזה בפרק יש נוחלין )דף ק״ל‬
‫ע״ב( דא״ל רבא לר׳׳פ ולר׳׳ה ברי׳ דרב יהושע תלמידי׳‬
‫כי אתי פיסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בי׳ פירכא‬
‫כו׳ עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות • והנה דינא‬
‫דידן אתאי לקמאי לדין אס יש לסמוך גיל ספק דלא‬
‫בעל • ועיני לא ראו את הספק הזה כלל • ואולם ]אס[‬
‫הייתי בסנהדרין הייתי דן בחנק ע״פ הך חזקה דדרך‬
‫איש ואשה לבעול • יאמר נא ירח ה׳ היחכן לי לסמוך‬
‫על פסקא דדינא דמו״ר דחזינא ביה פירכא עובא ‪.‬‬
‫והא אתינא קמיה דמו״ר ושלחתי דברי גם אליו לדון‬
‫לפניו • ואנכי הרואה שלא הובאו דברי לפניו כלל • וגם‬
‫לפני כת״ר דנתי וגם אותותיו לא ראיתי את ראיותיו‬
‫ואם אולי שגיתי הבינו לי והאירו נא את עיני להבין‬
‫ולהורות כהלכה • וערם ישיבני מדעתי איך הותר לי‬
‫לצרף לספק מילתא דלא ס״ל כלל להסתפק בזה • וכבר‬
‫הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון‬
‫החסיד מוהר״א נ״ע מווילנא • שלא לישא פנים בהוראה‬
‫כו׳ • ואעפ״כ מעודי זחלתי ואירא מלקבוע הלכה עפ״י‬
‫דעתי העניה וחלושה • והן בגיוד היה על ארצנו שמשו‬
‫של רבינו הגדול הנ״ל • לפעמים זכיתי להציע דברי‬
‫לפניו והוה מנהיר לי שמעתתא • ואחר ששקעה שמשו‬
‫של אותו צדיק לית לי רבה במתא ואל מי מקדושים‬
‫אפנה • אחלי ישים נא עיניו ולבו לב חכם כי״ב על‬
‫דברי מכתבי הראטן וענותו תרבני להשיבני גס עתה‬
‫הפעם בדברי טעס • ומגברא דאית ליה בעינא •‬
‫ולתשובת כת״ר אצפה להראות לי הדרך הישר • כי ט‬
‫חפצתי • ואחוי קידה כו׳ כנפשו‬
‫דדרכה בכך ומחזקינן דברי הוא ודאי • וכדברי הש״ס‬
‫זללהי׳ה ‪:‬‬ ‫מוהריץ‬ ‫כאאמ״י‬ ‫ונפש החיים‬
‫דקי׳יל דאין שורפין תרומה גל החזקה הייט משום‬
‫תינוק לטפח בעיסה לא חזקה גמורה היא כמ״ש התוס׳‬
‫סי ק י‬
‫כענין שאילתא דשאילנא מהרב המאוה״ג המפורסם‬
‫ם׳ איש פייכוש נ״י אכ״ד דק׳ חכראוונא ‪:‬‬
‫מן הש״ס ועשיתי סמוכין גס מדברי הימשלמי וממשמעות‬
‫ב נ ח ץ אשם שנשאח לקטן שלא שלמו לו י׳ג שנה •‬
‫והיחס‬ ‫י‬
‫שאלות ותעובות‬
‫ו ך ן א דכתב כס״ר דהך דסון! פרק יוצא דופן אחד לי‬
‫בן ט׳ ויום א׳ ואחד לי בן כ׳ שלא הביא כן׳‬
‫מתנייא אף לקולא • ודאי האמת כן הוא דמשנחינו היא‬
‫שלהי פרק האשה רבה דנקט התם נשא אשה ומתכו׳ •‬
‫וסיום המשנה אחד לי בן ט׳ כו׳ ודאי קאי אכולהו‬
‫בבי דמתני׳ וכן פרש״י שס • וברור דמהך מתני׳ הוא‬
‫דרמי אמתניתלן דס״פ יוצא דופן • אמנם גס מהא ליכא‬
‫למשמט דין זה החדש דלישנא דבן כ׳ שלא הביא שתי‬
‫שערות משמע דידעינן ביה שלא הביא שתי שערות •‬
‫והיינו היכא דבדקוהו ולא אשכחו תיכף בכניסת הגדלות •‬
‫וכדכתיבנא לעיל דבכה״ג תו לא חיישינן לנשירה אח"כ ־‬
‫ובהכי מתוקמא נמי הא דקאמר עלה וכי לא נולדו בו‬
‫סימני סריס עד כמה וכו׳ • ומה שיש לדקדק בענין‬
‫הס״ס שכתב כת״ר אין רצוני להאריך פה • וכמש״ל דבכל‬
‫דוכתא דמשכחינן דלא מחזקינן ע"פ חזקה דרבאשפיר‬
‫מתוקמא בכה״ג דבדקו ולא אשנחו תיכף בכניסת הגדלות •‬
‫ובכה״ג ודאי לא אמר רבא י והך סוגיה דנזיר )דף ל׳(‬
‫גס בכה״ג לא צריכין לאוקמא דהא מסוגיח דתלמודח‬
‫אין שוס הכרע כלל • רק מדברי הר״ח שהביאו התוס׳‬
‫שס י והרי הר״ח לית ליה חזקה דרבא כלל אף בנקבות‬
‫כמבואר ברי״ף וברא״ש ותוס׳ וש"פ והך דירושלמי דלא‬
‫אזמינו עליה דר׳ יוסי עד דאייתי ב׳ שערות איכא‬
‫מרבוותא דס“ל דתוך זמנו היה • הובאו ביתה יוסף‬
‫או״ח )סי׳ קצכי( ותו איכא למימר דר״י הוה קים ליה‬
‫בנפשיה דאכתי לא אייתי כלל • וכדכתיבנא דשפיר ידע‬
‫אינש בנפשיה אי לא הוה ליה כלל • כל הנ״ל כתבתי‬
‫לא לחלוק על כת״ר ולא לדחות ד׳׳ק • רק באתי לדון‬
‫לפני כת״ר • כי כך היא דרכה של תורה פעפועי‬
‫דאורייתא טבין • ולדינא כבר הראיתי ‪.‬פנים במכתבי‬
‫הראשון שיש מקום לסמוך על ספק שמא לא הביא‬
‫סימנים • והן עתה נתחזקתי בד״ק מאשר יקר בעיני‬
‫דעתו כדעת אחד מן הראשונים ז״ל ־ אמנם בענין ספק‬
‫דלא בעל אס כת״ר ברוב ענותנותו כותב לסמוך על‬
‫דברי מו״ר הכהן הגדול ה׳ יאריך ימיו • אבל למעשה‬
‫איני רואה את דברי מו״ר הגאון הכהן הג׳ נ״י לסמוך‬
‫עליו • ועומד אני בדעתי ע״פ ראיות שהבאתי מש״ס‬
‫ופוסקים עובא • ובפרט מהא דמסקינן בפ׳ האשה בתרא‬
‫דאזלינן בתר רוב נשים המתעברות ויולדות • אלמא דלא‬
‫מספקינן כלל דלמא לא בעל • ומהא דקיימא לן שילהי‬
‫קידושין דמלקין וסוקלין על החזקות • היינו בכל מילתא‬
‫הגתס חזקה הא דדרט של תינוק לעמח בעיסה • והא‬
‫דאיכא כנגדה חזקת טהרה בעיסה • ותו הא דדרט‬
‫דאתיא מחמת רוב שאינו גמור • אבל הא דדרט של איש‬
‫כל האיץ‬ ‫ואשה לבעול ודאי יותר מרוב גמור הוא‬
‫קרי ליה רחמנא • זהו תמצית ראיותי שבמסשבי הקדום‬
‫דברי הפוסקים • וכתיר לא השיבני כלום על ראיות הללו‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫פיק י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫שינוי׳ אלא משום דהוי קשיא להו מי חא וכו׳ אלא למיד‬ ‫והיחה עמו עד כמה חדשים אחר כלוח י׳ג שנה ■‬
‫אין חוששין מא׳׳ל• וא"כ למסקנא דאסיק רב ד מי‬ ‫ונפער האיש ו מי ח אח קען כבן שנחים והאשה‬
‫הלכתא חוששין שמא נשרו נ׳ דהדרינן לאוקימתא קמייתא‬ ‫אומרח שלא נבעלה כלל • ושאילנא אם יש להחירה לשוק‬
‫דמוקמינן הא דא׳ רבא אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה‬ ‫מחמח סיס ספק שלא נבעלה אחר י״ג ואח״ל נבעלה‬
‫סימנים דקאי נמי אחליצה דבסמגא מוקמינן אהך חזקה‬ ‫שמא לא הביא סימנים • והואיל והרב השואל הניל שם‬
‫וא״צ בדק ה כלל • אבל ה מ ס׳ )שם דיה קטנה( כתב‬ ‫פניו אלי ראיתי חובה עלי לחווח דעחי • ובחסדו הגדול‬
‫דלמסקנא מיירי דלא בדקו והיינו כשינויא בתרא דש״ס •‬ ‫החונן אן‪ £‬למי שאינו הגון אעזר ואשען שיחונן דעת אןן‬
‫וכ״פ הרי״ן! וכה״פ דכי אמר רבא חזקה למיאק אבל‬ ‫לעני בדעת כמוני • אולי אזכה לאסוקי שמעחתא אליבא‬
‫חליצה בעי בדיקה ובאמת הכי משמע טפי לישנא דגמרא‬ ‫דהלכתא • ומה׳• מענה לשון* וראשית תחילה נאמר בס'‬
‫דמשני אלא לעולם דלא בדקו־ מדקאמר אלא משמע‬ ‫אם הביא סימנים שודאי זכו הספק הראשון בנ״ד •‬
‫דהדר בי' משינויא קמא ־ וכן סחמא דגמ׳ )שם דן! מח‬ ‫שאם נתחיל לומר ס' שמא לא בעל אחר י״ג ואת״ל בעל‬
‫עיב( משני כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי‬ ‫שמא לא הביא סימנים • הרי תרווייהו חד ספיקא הוא‬
‫בדקה ־ והיינו כשינויא בתרא • ולשינויא קמא דבחליצה‬ ‫ספק במל משהגדיל או לא • אלא ע"כ איפכא צריך‬
‫נמי בסתמא לא בעי בדיקה הו״ל לשנויי דבדיקה דלאחר‬ ‫להתחיל ספק נעשה גדול כלל • ואת״ל נעשה גדול שמא‬
‫הפרק הוא דאס בדקו ולא מצאו מ מי לה לאחזוקינן‬ ‫לא בעל משהגדיל • וע' ש״ך או״ת גי״ו מדיני ספיקות ‪:‬‬
‫בקטנה לענין חליצה וכקשיית החוס׳ )שם ד״ה בשלמא(‬
‫ואכמ׳׳ל ־ וכן בפ׳ מי שמת )דן! קט ע״א( מסיק הש׳ס‬ ‫ספק ראשון אס הביא שתי שערות איכא לעיוני‬
‫הלכתא כר״נ אמר שמואל בכולהו ואיהו אמר דבדקינן‬ ‫מובא ־ דהא איכא חזקה דרבא דאמר בנדה)דן!‬
‫לחליצה והיינו כל״ב ‪:‬‬ ‫מו ע״א( קמנה שהגיעה לכלל שנותי׳ כו׳ חזקה הביאה‬
‫) ‪ n i T‬לשיטיא בהרא טעמא בעי דקרי לה חקה ולא‬ ‫סימנים • והנה לשינויא קמא דהש״ס ה״מ בסתמא‬
‫סמכינן עלה לחליצה ולא אחפרש לן טעמא מ״ש‬ ‫אבל היכא דבדקו כו' הרי הך חזקה ודאי חזקה גמורה‬
‫מכל חזקות שבש״ס דסמכינן עלייהו בין לקולא בין‬ ‫היא מדאורייתא מדסמכינן עלה לחלון בסתמא • אלמא‬
‫לחומרא וליכא לדחקי ולומר דלישנא דחזרך‪ :‬ל״ד הוא‬ ‫ודחי חזקה היא מדאורייתא ככל חזקוה שבש״ם דסמכינן‬
‫אלא להך שינויא ספיקא בעלמא הוא וכס״ד דהש״ס‬ ‫עליה בין לקולא בין לחוערא• ואי קשיא אי חזקה‬
‫דקאמר וכ״ת מספקא ליה ומשיה אזלינן הכא לחומרא‬ ‫גמורה היא אמאי לא סמכינן עלה היכא דבדקו ולא‬
‫והכא לחומרא ־ אבל נ׳ דליל הכי דהא בפ׳ כא סימן‬ ‫אשכחו ומ״ט לא אמרינן חזקה הביאה סימנים והשתא‬
‫)ק! מח ע״ב( תנא בהדיא שאין משיאין ספיקות עפ״י‬ ‫הוא דנשרו • הא ל״ק דנראה ברור דאף למ״ד הוששין‬
‫נשים ואפיה קאמר התס דלאחר כפרק נשים בודקות‬ ‫שמא נשרו מ״מ נשירה ודאי לא שכיחא דרובא דאנשי‬
‫לא נשרן • ובאמת לולא חזקה דרבא דאמרינן חזקה‬
‫אותן • ומסיק התם עעמא להדיח משום דלאחר הפרק‬
‫הביאה סימנים ודאי לא הוה חיישינן למיעוטא דנשק •‬
‫איכא חזקה דרבא סמכינן על נשים ובודקים־ תוך‬
‫רק מחמת חזקה דהבאת סימנים • ונראה דהחזקה הוא‬
‫הפרק דליכא חזקה דרכא לא סמכינן על נשים ולא‬
‫נמי מחמת רובא דרוב הבאים לכלל שנים מביאים‬
‫בדקי • והרי התם אזיל הסוגיא אליבא דמסקנא דסוגיא‬
‫סימנים • וכ״כ החוס׳ )שם דן! מו ע׳ב ד״ה ר״י ור״ל‬
‫דיק דכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי‬
‫דאמרי תרווייהו ט׳ ( דאזלי בתר רוב המביאים סימנים‬
‫בדיקה ואפיה סמכינן אנשים משוס חזקה דרבא הרי‬
‫בזמנם • משויה חיישינן נמי למיעוטא דנשרן • וכן כתב‬
‫מבואר דאן! למסקנא דלשינויא בתרא נמי חזקה היא‬
‫הריין! להדיא דמחמת חזקה הוא דחיישינן לנשירה •‬
‫ולא ספיקא בעלמא • ומשיה ספיקות אין משיאין עפ״י‬
‫וכיה בכמה פוסקים ראשונים ודמי להך דריש פ“ב‬
‫נשים והיכא דאיכא חזקה דרבא משיאין עפ״י נשים וכן‬
‫דכתובות )דן! טז ע״א( דמסיק התס דרוב נשים בתולות‬
‫כתב רש״י בהדיא )ק! מו ע׳א בד״ה אלא לעולם כו׳(‬
‫נשאות • ורוב משאות בתולה יש לה קול וזו הואיל וא״ל‬
‫דמסחמא אמרינן דודאי איל • הרי דעת רש״י דלשיטיא‬
‫קול איתרע לה רובא ־ וה“נ דכוותיה רוב הבאים לכלל‬
‫בתרא נמי הוי חזיק ודאית וא"כ טעמא בעי אי ח ק ה‬
‫שנים מביאין סימנים ורוב המביאים סימנים לא נשק‬
‫היא מיט לא סמכינן עלה לחליצה ולא זכינו לשוס פוסק‬
‫ומשכמינ^ להו שערות • וזו הואיל ובדקינן ולא אשכחנא‬
‫מקמאי ובתראי שיבאר לנו טעמא מאי ‪:‬‬
‫איתרע לה רובא ‪:‬‬
‫אשכחן כהיג דהא דדרכו של תיטק לטפח‬ ‫ולבאודה‬
‫קרי ליה חזקה כשלהי קדושין )דף פ׳‬ ‫‪ C11D‬דבר דלשיטיא קמא דמשני הש׳ס ה“ מ בסתמא‬
‫עיא( דאריש כו' שורפין על חזקה ט׳ ואפיה אמר ליי‬ ‫וכו׳ ברור ופשוט דהך חזקה גמורה היא‬
‫התם קיייל טוהיה דאין שורפין על ח ק ה זו ולא הוי‬ ‫מד^רייתא כסל חזקות נמשים • רק היכא דבדקו ולא‬
‫חזקה אלא לחומרא לענין לתלות והייט משוס טעמא‬ ‫משנחו מחמת דאיתרע לה חזקה הוא דהוי ספיקא אבל‬
‫שכתבו התוס' )שם דיה סמוך מיעוטא( ובכמה דוכתי‬ ‫בסחמא מ י חזקה גמורה דאורייתא ‪:‬‬
‫דהא דרוב תינויץת מטוצזין לאו רוב גמור הוא ־ וא'כ‬ ‫היה נראה דלמסקגת השים נמי קיי׳ל‬ ‫ולכאורה‬
‫לכאורה נראה לומר דהיינו נמי טעמא דלא סמכיגן‬ ‫כהך שינדא דהא השיס לא נאדי מהך‬
‫ליץלא‬
 ‫כא‬ ‫ת ט המשולש‬
‫טעמא דמהייבינן לברורי היכא דאפשר • וא"כ אי לא‬
‫נבדוק בקדושין ונסמוך על חזקה נימא דחזקתו ודאי‬
‫הביא סימנים בשעת הקדושין ואין קדושי השני כלום‬
‫לכך בודקין אולי ימצאו כו שערות • והיכא דבדקו ולא‬
‫אשכחו אזדא לה החזקה והוי ספיקא דאורייתא ותצטרך‬
‫גע גם מהשני ואס ימצאו לו שערות הרי לא אתרעי‬
‫החזקה וממילא מחזקינן ליה למפרע בגדול מממת‬
‫החזקה וכן בגירושין אי נסמוך אחזקה נימא דחזקתו‬
‫ודאי הכיא סימנים והו־ גט גמור אבל לא סמכינן‬
‫אחזקה היכא דאפשר לברורי ולבדוק אולי ימצאו לו‬
‫שערות וכיון דבדקינן ולא אשכחנא הוי ספיקא דאורייתא‬
‫והוי רק ספק מגורשת והיינו היכא דאפשר לברורי •‬
‫אבל היכא דלח אפשר לברורי באמת הוי חזקה גמורה‬
‫ככל חזקות הש״ס דסמכינן עלייהו בין לקולא בין לחומרא‬
‫וכן הוא להדיא דעת התום׳ ב״ב )דך קנד ריש ע״ב(‬
‫דהך חזקה הוי חזקה גמורה היכא דלא אפשר לברורי‬
‫ע״ש שהקשו בפשיעות דנסמוך על חזקה זו אך לאפוקי‬
‫ממונא והיינו משוס דהתם כבר מת ולא אפשר לברורי •‬
‫ודברי רשב״ם ב״ב )דך קנו ע״א ד״ה בודקין לקדושין(‬
‫נמי מתיישבין לטתפרש כן והא דכתב שם רשב״ם דלא‬
‫סמכינן אשניס לאחזוקינהו בגדולים אך להקל אפ ‪x‬‬
‫דהיינו דוקח משוס דקאים קמן לבדקינהו ואפשר לברורי‬
‫וכמו שסיים אלא בודקין אחריו כו׳ • ואכתי איכא למימר‬
‫דעיקר הבדיקה הוא כמ״ש משוס דאפשר לברורי אולי‬
‫לא ימצאו לה שערות ואז יהיה קדושי ספק משוס דאזדא‬
‫לה החזקה ואש ימצאו לה שערות אז הוא דיחשבו קדושי‬
‫ודאי ממילא מחמת החזקה כיון דלא איתרע על ידי‬
‫הבדיקה • ואם נפרש גם דברי התוס׳ כן דכוונתם דלאו‬
‫דמשום דחזינן השתא הסימנים הוא דאמרינן מסתמא‬
‫אתו לאלתר אלא דממילא כיון דלא איתרע החזקה ע״י‬
‫הבדיקה ממילא קם לו בחזקת גדול למפרע • אס דעתם‬
‫כן הוי ניחא סברתם לחלק בין הך דהכא להך דשלהי‬
‫קדושין דאי נימה דלא מחזקינן ליה למפרע בגדול אלא‬
‫מחמת השערות דחזינן השתא הרי סברתם דח^ןה מאד‬
‫מ״ש התם דס״ל לשמואל השתא הוא דבגרה ומ״ש הכא •‬
‫אכן לפי מיש החילוק נכון ומבואר דהכא נמי לאו משוס‬
‫סימנים דחזינן השתא הוא דמחזקינן ליה לגדול אלא‬
‫משוס חזקה דרבא הוא דמחזקינן ליה בגדול ולא בדקינן‬
‫ליה אלא אולי לא ימצאו ואז אזלא לה החזקה אבל כיון‬
‫שנמצאו שערות הרי לא אתרע לה החזקה וממילא קם‬
‫בחזקת גדול למפרע מיום שבא לכלל שנים מחמת חזקה‬
‫דרבא דהוי חזקה גמורה אך להקל ‪:‬‬
‫ג ם דברי התוס׳ )שם ד״ה ולגירושין( יש לכוין למה‬
‫שכתבנו והיינו שכתבו בתחילת דבריהם דהבדיקה‬
‫הוא שאס לא ימצאו שערות לא יהא גירושין משמע‬
‫להדיא שאם לא הבדיקה סמכינן אחזקה והוי גירושין‬
‫גמורים רק הבדיקה הוא לברורי שמא לא ימצאו שערות‬
‫ואז יתרע החזקה ולא נסמוך עליו להסירה לשוק אבל‬
‫להחמיר סמכינן עלה דאם קבלה קידושין מאחר אמר‬
‫מירושין תהא צריכה גט משני משום דחזקה הביא‬
‫סימנים‬
‫סיקי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫לקולא ארך חזקה שהביאה סימדס משוס דחזקה זו כאה‬
‫מחמת רובא כדפרישיח לעיל דרוב הבאים לכלל שנים‬
‫מביאים סימנים וראי רובא נמי א־ל דלחו דוב גמור‬
‫הוא ]וסמך לדבר נמי בשלהי האשה דבר )דך‪ .‬צז ע״א(‬
‫וכן בב״ב )דך קנה ע״ב( דהבאת סימנים תלוי׳ בכחישותא‬
‫ובריותא[ ומש״ה לא הוי חזקה אלא לחומרא לענין‬
‫מיאון אבל לא לקולא לענין חציצה • אמנם התם גופיה‬
‫נבי רוב תינוקות מטפחין אע״ג דלאו רוב גמור הוא‬
‫מ״מ ודאי הוה סמכינן עלה אך לשרוך אי לאו דאיכא‬
‫כעדה חזקת עררה דעיסה ומשוס דאיכא חזקת כיהרה‬
‫דעיסה הוא דאמרילן דאין כורפין והיינו משוס דלא‬
‫אלים לר׳ יוחנן רוב שחינו גמור לשווי׳ מיעועא דידיה‬
‫כמאן דליתא דדוקא גבי רוב גמור הוא דסברי רבנן‬
‫דמיעועא כמאן דליתא ונא מצערך בהדי חזקה חבל‬
‫רוב שאינו גמור לח חלים כ״כ לר׳ יוחנן למהוי מיעועח‬
‫דידיה כמאן דליתא וכי איכא חזקה בהדי מיעועי מצגירפין‬
‫ליה למיגיועח בהדי חזקה והוי פנגח ופלגח נגד הרוב‬
‫וחין שורפין • ולא מסברא דנפשאי אני אומר כן חלא‬
‫תלמוד ערוך הוא בידינו פ״ב דנדה )דך יח ע“ב( דקרי‬
‫להא דרוב תינוקות מעפחין רובאי דחיכח חזקה בהדה‬
‫]ור״ל כנגדה כדפרש״י ותוס׳ שם[ והיינו כדפרישית דזהו‬
‫החילוק בין רוב גמור לשח״ג • דברוב גמור חמרינן‬
‫מיעועח כמאן דליתא דמי ורובה וחזקה רובח עדיך •‬
‫וברוב שאיג ג״ח דעדיך מחזקה אלה דהוי פלגה ופלגא‬
‫וכ״כ התוס׳ )שם בד״ה מיעועא כמאן כו׳( ואומר ר״ת‬
‫דרוב תיטקות אינו רוב גמור ולא הוי כנגד החזקה אלא‬
‫פלגא ופלנא ומן התורה טהור כו׳ וכ"כ התוש׳ שם)דך‬
‫ג׳ ע״א ד ה גמר סוך‪ .‬טומאה כוי ( • וכ״כ רש״י בשלהי‬
‫קדושין )בד״ה ואין שורפין תרומה ט׳( כדמפרש עעמא‬
‫דאמרינן העמד עיסה על חזיךת טהרה והוא ממיעוט‬
‫תינוקות שלח טיפה • הרי להדיח דעת רש״י דכיעמא הוא‬
‫משוס דסמכינן מיעועא לחזקה ‪:‬‬
‫סלקינן ובהא נחתינן דאפי׳ על רוב שאינו גמור‬ ‫בהא‬
‫נמי סמכינן אך לקולא היכא דליכא חזקה‬
‫כעדה • וא"כ בנ״ד אך אי נימא דהזקה דהביאה סימנים‬
‫באה מהמת רוב שאינו גמור מ״מ איה לן לסמוך עלה‬
‫אך לקולא כיון דליכא כנגדה שוס חזקה דודאי ברור‬
‫ופשוט כביעתא בטתחא דבנ״ד ליכא למימר העמידה על‬
‫חזקת קטנותה כיון דעכ״פ עשויה להשתנות ולהביא‬
‫סימנים והוי ממש כבוגרת ביומא דמשלס שית דלית בה‬
‫חזקה כמבואר שלהי קדושין )דך עט ע״א( • ואם כן‬
‫טעמא בעי אי חזקה היא מאי טעמא לא סמכינן‬
‫עלה לחליצה ‪:‬‬
‫ו ה י ך ן נראה לומר דודאי הך חזקה הוי כשאר חזקות‬
‫דסמכינן עלייהו אך לקולא• ואה״נ אם כבר‬
‫חלצה ולא אפשר למבדקה אה"נ דסמכינן אהך חזקה‬
‫ושריא ־ והא דמסקינן דלחליצה בעי בדיקה הייט‬
‫לכתחילה משוס דכל היכא דאפשר לברורי לא סמכינן‬
‫^זזקה ־ והא דקי״ל כר'נ אמר שמורגל בב״ב )דך קנו‬
‫ע״א( דבודקין לקדושין ולגירושין נמי אתי שפיר אהך‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫«‪' p‬‬
‫דיה ואבמ״א( מ“ש שכחבו דהך חזקה דרוב חי ט ק ח‬
‫ממפחין שהבאחי למיל היינו רק דרבנן ■ וא״כ איכא‬
‫למימר דחזקה דרבא נמי דכווחה דהוי רק דרבנן בטצמא‬
‫ונלשויה לא אזלינן בחרה רק לחומרא למנין מיאק אבל‬
‫לא לקולא לטנין חליצה ]והא דכחבו החוס׳ פ׳ בא סימן‬
‫)דף מו מ״ב ד״ה ריי וליל דאמרי חרווייהו ט׳ ( דקטן‬
‫שהקדיש לוקה משוס ‪ p‬רובא אלמא דרוב גמור‬
‫מדאורייחא הוא הרי לא הוצרכו לזה אלא אליבא דר״ל‬
‫דסבר החראח ספק לא שמה החראה ור״ל דבאמח סבר‬
‫דשורפין חרומה מל חזקה כזו אבל לדינא קיי״ל כר״י‬
‫דאין שורפין טל חזקה הבאה מחרלח רוב שאינו גמור •‬
‫ואליבא דר״י הוא שכחב החוס' פ״ק דכחובוח דהוי‬
‫מדרבנן ועיין חוס' יבמוח)דף ס׳ מ״א בד׳׳ה נמשה סריס‬
‫כו׳( שכחבו דבכה״ג לאו החראח ספק הוא ואכמ״ל[ והא‬
‫דמהני לקולא לענין נשיס בודקוח אחר הפרק יש ליישב‬
‫ברווחא • דהא חזינן לחנא קמא דסבירא ליה דכל‬
‫הנבדקוח נבדקוח מפ״י נשיס אף קודס הפרק דליכא‬
‫חזקה דרבא הרי דס״ל דאף מדאורייחא מהימני והיינו‬
‫מממס שכחב הרמב״ן הובא ג״כ בהה״מ דהיינו משוס‬
‫דגילוי מלחא במ‪6‬מא הוא וא״כ איכא למימר דאף ר״י‬
‫דס״ל שאין משיאין ספיקוח מ"פ נשיס הוא רק מחומרא‬
‫דרבנן דאחמרו דלא להימנינהו וכיון דחומרא דרבנן‬
‫בעלמא הוא משו״ה מהני בה חזקה דרבנן בעלמא‬
‫להימנינהו אחר הפרק • אבל אכחי קפה דלענין מאי‬
‫חקינו רבנן הך חזקה דרבא למהוי חזקה דהא לענין‬
‫מיאון לא אצטריך דהא אף משוס ספיקא בעלמא אסורה‬
‫למאן ־ ולחלוץ לא מכני והיכי חיסק אדעחא דחקינו רק‬
‫לקולא לענין נשים בודקוח אחר הפרק • ולהרא״ש ז״ל‬
‫יכילנא לשנויא דהא דחקינו רבנן למהוי חזקה היינו‬
‫לעני! מיאון דרבנן מון שלא בעל לאחר זמן דאי משום‬
‫ספיקא בעלמא הוי מיאונה מיאון דהא הוי רק ספיקא‬
‫דרבנן משו״ה חקינו רבנן דלכוי חזקה דלא להוי מיאון‬
‫אף במיאון דרבנן ובהכי מחרצי נמי שפיר קושייח‬
‫הרמב״ן והר״ן ז׳׳ל שהבאחי לטיל דאי למיאק למה לי‬
‫חזקה בחששא בעלמא סגי • ולפמ״ש ניחא דאצטריך הך‬
‫חזקה לענין מיאון דרבנן ־ אבל להרמב״ן והר״ן ז״ל‬
‫קשיא דא״כ למה נדח ‪ p‬ל ח ק דמהני הך חזקה לענין‬
‫חליצה דנשים טדקוח אחר הפרק ולא חירצו דמהני‬
‫לענין מיאון גופא במיאק דרבנן ואיך שיהיה טעמם‬
‫ז״ל • אבל נראה להדיא דס״ל ד ^ חזקה לא הוי אלא‬
‫מדרבנן והיינו לכאורה דקיימו בשיטח החוס׳ בפרק‬
‫קמא דכחובוח ‪:‬‬
‫ו ה נ ה מה שיש לעיין בדברי החוס׳ הנ״ל בטנין דינא‬
‫וסוגיא דפ״פ מצאחי אין כאן מר\מו • אבל מ״מ‬
‫נראה לכאורה *שבזאח צדקו דבריהם שסבריס נראיח‬
‫נטנה לומר דכל היכא דאמרינן דלא הוי רוב גמור‬
‫הייט דבאמח לא הד רובא כלל אלא דנראה כאלו הוא‬
‫רוב ומשיה אממרו ביה רבנן דנהוי רובא דאי נימא‬
‫מדאורייחא הוי רוב שאינו גמור הרי לא טדע לט שיעורי׳‬
‫עד כמה הוי רוב שאיט גמור ובכמה הוי רוב גמור‬
‫דהא‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪42‬‬
‫סימנים בנמס הגט ונשרו קודם הכדקה ולולא החזקה‬
‫לא הוי חיישיק לנשירה וכמ״ש הדי״ן‪ £‬להדיא מלחמה‬
‫החזקה הוא דחיישינן שמא שרו וזכו שסיימו וכן לחליצה‬
‫משמט דלחליצה נמי מיקר הבדיקה הוא שמא לא ימצאו‬
‫שמרוה ואז יתרט החזקה • וידמהי שפשט דברי רש״י‬
‫והוס׳ נוטין יוהר לורלר דהחזקה כוא רק לחומרא ולא‬
‫לר‪,‬ולא כלל • אבל הואיל ויש מקום לפרש דבריהם כנ׳ל‬
‫לא מנמהי מלפרש אולי יוכשר במיני הממיין לפרש כן‬
‫ויכוונו דברי החוס׳ דהכא מם דברי ההוס׳ )דף קנד(‬
‫שהבאהי למיל דס״ל להדיא דהך חזקה הוי חזקה גמורה‬
‫היכא דא״א לברורי והוי ניחא נמי שפיר הא דקשיא לן‬
‫הא דקרי לה חזקה ולא סמכינן מלה לחליצה • וכדכתיבנא‬
‫ניחא דבאמה גס לחליצה סמכינן מלה היכא דלא אפשר‬
‫לברורי • רק היכא דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה •‬
‫ואף שלדמהי היה נוח לפרש כן • ואף אס דמה רש״י‬
‫וחוס׳ כן כיון דכל סוניא דחלמודא נוחין לההפרש כ;‬
‫כדכחיבנא ובפרט שכבר מצאנו להחוס׳ )דף קנד( דסברי‬
‫הכי • אבל מ״מ ודאי לקולא אין לסמוך מ״ז לומר‬
‫דחליצחו ו מ א חליצה וגירושין גירושין היכא דלא בדקינן‬
‫וליכא לברורי הואיל ולא נמצא כן בשוס פוסק ראשון‬
‫ואחרון זולח בדברי חוס׳ )דף קנד ע״ב( ופשטא דלישנא‬
‫דרש״י וחוס׳ )דף קנו מ״א( משממ יוהר דלמולס לא‬
‫ס מ כ ק אהך חזקה לקולא וכ״כ הרא׳׳ש בחשובה )כלל‬
‫לג ס״ה( דינו הובא בח״מ ר״ס ל׳׳ה באריכוח ובכלל‬
‫דבריו הס דברי החוס׳ הללו דבודקין לקדושין ודבריו‬
‫מורין יוחר לומר דלא סמכינן אהך חזקה לקולא כלל ‪:‬‬
‫‪ { 0 1‬י ת י שגס דמח הרמב״ן והר״ן הוא דחזקה דרבא‬
‫לא הוי אלא לחומרא ולמנין מיאון • אבל‬
‫לחליצה לא מהני אף היכא דכבר חלצה ולח אפשר‬
‫למבדקה דהנה הרמב׳ן בחידושיו למס׳ נדה הקשה‬
‫אשינויא בחרא דאי למיאון למה לי חזקה בחששא במלמא‬
‫סגי והל״ל אינה ממאנח שמא הביאה סימניס מ״ש‬
‫שחירץ דק־ חזקה באמח לא אצמריך ליה למנין מיאון‬
‫אלא לומר דלא ממאנה וחזקה נמי הוא ומהני חזקה‬
‫לנשיס בודקוח אוחה אחר הפרק מכ״ד הרמב״ן וכיוצא‬
‫בזה המה דברי הר״ן בחידושיו • והנה קושיחס ז׳יל אין‬
‫מנין לדידן דאינהו לא נחחו לדקדק מאי דקשיא לן‬
‫טממא דמלחא דאי חזקה הוא אמאי לא סמכינן מלה‬
‫לחליצה אלא דהוה קשה להו צריכוחא דמלחא דלמנין‬
‫מאי אצטריך הך חזקה למנין מיאק • ונראה מדבריהס‬
‫ז׳ל נמי‪-‬דלאו ספיקא במלמא הוא אלא חזקה נמי הוי‬
‫מ״מ מדבריהם ז״ל למדנו מדחירצו דמהני הך חזקה‬
‫לנשים בודקוח אוימ ולא חירצו דמהני להיכא דכבר‬
‫חלצה ולא אפשר למבדקה■ נראה ברור ד מי ס ז״ל דפשיטא‬
‫דלא מהני כלל אף היכא דלא אפשר למבדקה אלא למנין‬
‫נשים בודר\ח לחוד הוא דמהני • ולא זכינו שיבואר לנו‬
‫מטמא דמלחא אי חזקה היא ומהני נמי למנין נשים‬
‫בודקוח מ*ט לא מהני לחלוץ ‪:‬‬
‫נראה טטמייהו דהני רבווחא דקיימי‬ ‫ולכאורה‬
‫בשיטח התוס׳ פ״ק דכחובוח )דף ט׳ מ״א‬
 ‫חוט המשולש בב‬
‫א מ ^ ס ^ נ ר א ה דוחק גדול לומר שנתנו חכמים דבריהם‬
‫לשיעורים והעמידו דבריהם נגד חד ספיקא‬
‫לומר דהוי רובא ולא ספיקא ‪ .‬ולעד סי ס לא העמידו‬
‫דבריהם והוה ספיקא ולא רובא ‪ .‬והנראה דכוונת התוס׳‬
‫הוא כיון דהך רובא דרצון לא הוי אלא מדרבנן אבל‬
‫מדאורייתא הוי רק ספיקא בעלמא ספק אונס ספק רצון‬
‫אם כן מדאורייתא אית לן לאוקמה אחזקת היתר לבעלה‬
‫כמ״ש התוס׳ בתחילת דבריהם אלא דרבנן הוא דאחמרו‬
‫דלא למחשב ספק אונס לספיקא אלא למיעוטא בעלמא‬
‫וא"כ בחד הפיקא נמי לא הוי אלא איסורא דרבנן בעלמא ‪,‬‬
‫ומשו״ה כי איכא עוד ספיקא הוי ספק דרבנן ושרי׳ כן‬
‫נראה לפרש דברי התוס׳ ‪ .‬וא״כ היינו דוקא היכא דבחד‬
‫ססיקא נמי לא הוי אלא מדרבנן אבל בנייד דבחד ספיקא‬
‫הוי ספיקא דאורייתא אלא כי איכא עוד ספיקא הוי ס״ס‬
‫ושרי׳ לא מסתבר לחלק בין חד ספיקא לתרי ספיקא‬
‫דמסתבר למימר דכיון דחזינן דהעמידו דבריהם במקום‬
‫חד ספיקא למימר דהוי חזקה ולא ספיקא הה"נ לענין תרי‬
‫ספיקי אמרי׳ דספק שמא לא הביא סימנים לאו ספק‬
‫הוא כלל ותהוי נמי דרבנן ‪ .‬עכ"פ חזינן דלאו ספיקא הוא‬
‫אלא אית לן למימר דחזקה הביא סימנים ושקלי רבנן‬
‫לספיקא ‪ .‬כן נראה לכאורה ועיין מ״ש לקמן אי״ה ‪:‬‬
‫ה נ ה לפמ״ש הלח׳ימ )פי״א דגירושין דין ד׳( דהיכח‬
‫דלא בעל לאחר זמן לא בעי בדיקה כלל למיאון‬
‫משמע ודאי דס״ל להרמב״ם דלא הוי רק ספיקא בעלמא‬
‫ומשו״ה אזלינן לקולא בדרבנן וממאנת אף לאחד זמן‬
‫כ״ז שלא נתברר שהביאה סימנים וא״כ נראה דהוי ספק‬
‫שקול ממש מדתלינן לקולא בדרבנן וא״כ היכא דאיכא ס״ס‬
‫היינו יכולים לסמוך לקולא אף בדאורייתא ‪ .‬אבל אין‬
‫דבריו מחוורין ע״ש בלח״מ שהחליט כן גם בדעת הה"מ‬
‫לומר שגם דעת הה״מ הוא דא״צ בדיקה כלל ‪ .‬ובזה יש‬
‫להפליא עליו שהשיא דעת הה"מ לדעת אחרת והה״מ הרי‬
‫פירש דבריו ושנה ושלש דיודקין אותה ‪ .‬בדין ד' כתב‬
‫בראשית דבריו וכיון שכן אם נבדקה ואין לה סימנים‬
‫ממאנת והולכת ובסוף דבריו שם סיים ובודקין אותה‬
‫וכל זה מטאר בהלכות ט׳ ‪ .‬ובדין ה׳ כתב חבל כשלא‬
‫בעל ט׳ אלא בודקין אותה ואס לא הביאה סימנים הרי‬
‫זה ממאנת ומה שהביא הלח״מ לזה הוא מ״ש הה“ מ דין‬
‫ד׳ אין אומרים הוחזקה הביאתן עד שיודע בבירור‪.‬‬
‫אבל לא דק בכוונת הה״מ ‪ .‬ואמתת כוונת הה“ מ מבואר‬
‫עפ״י מה שסיים שם ובודקין אותה וכל זה מבואר בהל׳‬
‫וכן כ׳ בדין ה׳ הרי שנבדקה ט׳ והעלה בהלכות מהכרח‬
‫השמועות וכו׳ מספיקא לא חיישינן לנשירה ולא אמרינן‬
‫חזקה הביאה סימנים אלא בודקין אותה כו׳ וכל דברי‬
‫הה״מ א׳ הם לילך בשיטת הלטת הרי״ף ‪ .‬והנה פירוש‬
‫הרי״ף ידוע שמפרש דמחמת חזקה דרבא הוא דחיישינן‬
‫שמא נשרו )וכמ״ש בריש דברי דודאי לא הוי לן למיחש‬
‫למיעוטא דנשרו אלא משוס דאיכא חזקה דרבא הוי‬
‫כ^גא ופלגא כהך דרפ״ב דכתוטת( ע״ש בפ׳ ב״ש שכתב‬
‫והדין הוא פירוקא דהך קושיא ט׳ דלא אמר רבא חזקה‬
‫הביאה סימנים אלא לענין איסורא דאורייתא דעבדינן‬
‫לחומרא‬
‫«‪F‬‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫דהא לכל מילי נראה דבכל שהוא הוי רובא • ע'כ מפי‬
‫מסהבר לומר דכל היכא דאמרינן דהוי רוב שאינו‬
‫גמור היינו באמת לא הוי רובא כלל אלא דרבנן הוא‬
‫דאחמרו ביה משום דנראה כאלו הוא רוב • וכעין זה‬
‫כתבו התוס׳ בפ׳ כיסוי הדם )דף פו ע״ב ד״ה סמון־‬
‫מיעועא( ובפ' ג׳ דנדה )דף יח ע״ב ד״ה למעוטי( ‪:‬‬
‫א ב ל מ״מ שיטתם זו דפ״ק דכתובות דהך רובא לא‬
‫הוי אלא מדרבנן נראה שאינה מוסכמת להל׳‬
‫דפשטיא דתלמודא משמט טפי כמ״ש לעיל דהוי רובא אף‬
‫מדאורייתא אלא כיון דלאו רוב גמור הוא משו״ה לר׳‬
‫יוחנן לא הוי מיעוטיא דידי' כמאן דליתא כלל אלא‬
‫דמצטירף בהדי חזקה דהא בפ״ב )דף י״ח ע״ב( קרי הש״ס‬
‫להך רובא רובא דאיכא חזקה בהדה משמעלהדיא דאי‬
‫לאו דאיכא חזקת טהרה דעיסה נגד הך רובא הוי מהני‬
‫הך רובא אף לשרוף וכ״כ התוס' שם ובריש מכילתין )דף‬
‫ג' ע״א ד״ה גמר סוף טומאה כו׳( ע״ש שכתבו להדיא‬
‫שמן התורה הוי נגד חזקה כפלגא ופלגא אלא דרבנן‬
‫אחמרו בה דלהוי בו דעת לישאל והכי משמע נמי להדיא‬
‫בסוגיא דשלהי קדושין)דף פ' ע״א( דאמרינן התם תניא‬
‫טותי׳ דר׳ יוחנן שני דברים כו' ועשאום חכמים כאלו‬
‫יש בהן דעת לישאל ט׳ תינוק הך דאמרן הרי משמע‬
‫להדיא דעיקר דיקא דאין שורפין הוא משום דמדאורייתא‬
‫הרי התינוק אין בו דעת לישאל הא אי הוי התינוק‬
‫מדאורייתא יש בו דעת לישאל הוי טמא באמת אף לשרוף‬
‫והיינו משום דמדאורייתא הוי נגד חזקה כפלגא ופלגא‬
‫וכדכתבו התוס׳ )פ״ק דנדה דן! ג׳ ע״א ודף י״ח ע״ב(‬
‫שהבאתי לעיל )דהא ודאי על טומאה דרבנן לא שורפין‬
‫תרומה לבד מששה ספיקות שמנו חכמים עיין רש״י פ״ק‬
‫דשבת דף ט״ז סוף ע״א( ‪:‬‬
‫ל ע ו ד לשיטת תוס׳ דכתובות תקשי מ״ט דר״ל וצריכין‬
‫לדחוק ולומר דבהא גופא פליגי ר״י ור״ל דר״ל סבר‬
‫דהתירה הוי מדאורייתא ור׳י סבר דהוי רק דרבנן והוא‬
‫דוחק)ולשיטת תוס׳ ס״ק דנדה ניחא נמי שפיר דלא תקשי‬
‫יץשיתהתוס׳ דפ״ק דכתובות אי נימא דרוב רצון דמי‬
‫לרוב תינוקות מטפחין דכיון דהוי נגד חזקה כפלגא וסלגא‬
‫הרי ספק גמור הוא ואסורה והיכא דאיכא עוד ספיקא‬
‫הרי איכא ס״ס ושרי( ויש ליישב הנך סוגי' דשלהי קדושין‬
‫ודפ׳׳ק דנדה גם לשיטת התוס׳ דפ״ק דכתובות ‪ .‬ואין‬
‫רצוני להאריך בישובים ודחוקים ומה גם כי לנדון שלפנינו‬
‫אין הענין נוגע כ״כ דאטו בחדא מחתא מחתינהו לכולהו‬
‫חזקות‪ .‬ותו אינימא דחזקה דרבא לא הוי אלא דרבנןולחומרא‬
‫הרי עכ״פ דלחומרא הוי חזקה ולא ספיקא וחזינן נמי דמהני‬
‫הךחזקה לקולא נמי לענין נשים בודקות לאחר הפרק אף‬
‫דספיקות אין משיאין עפ״י נשים הרי עכ“ פ דלאו ספיקא‬
‫בעלמא הוא ותהוי מדרבנן עכ״פ לאו ספיקא בעלמא ואיך‬
‫ניקו אנן ונימא דספיקא בעלמא הוא ולקולא ‪ .‬ואף שבתוס׳‬
‫דפ״ק דכתובות שהבאתי לעיל כתבו בהדיא לחלק ברובא‬
‫דרבנן דלענין חד ספיקא אמרינן דהוי רובא ולא מקרי‬
‫ספיקא אבל לענין סיס חשבינן לי׳ לספיקא בעלמא נ‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫םימן י‬
‫לא נאמר דהרמב״ס אזיל בשיגית הרי״ך כדרט והא דכתב‬
‫בדין ו׳ שתהא ספק מר\דשת כבר פי׳ הלח׳׳מ נופי׳ דקאי‬
‫אהיכא דבדר\ ולא אשכחו אז הוי רק ספק מקודשת אבל‬
‫היכא דלא בדקו הוי׳ מקודשת ודאי מחמת חזקה דרבא‬
‫)ומהתימה על הלח״מ שנטה מהיפוך אל היפוך לומר‬
‫דחזקה דרבא הוי חזקה ודאית ומדרבנן לא ניחוש לה‬
‫כלל( וכ״כ הה’ מ סוף דין ה׳ דהרמב״ם כדעת הרי״ך‬
‫בהלכות וכך יפה לנו להשוות דעתם שהמה תמיד לאחדים‬
‫אף שהרמב״ם לא הזכיר בפירוש הבדיקה במיאון דרבנן‬
‫אולי סמך על דיוקא דסיפא גבי מיאון דאורייתא היכא‬
‫שנבעלה כתב ואינה צריכה בדיקה למיאון דוק מינה‬
‫דברישא במיאון דרבנן צריכה בדיקה וכך יפה לנו לומר‬
‫דהרמב״ס לא הוי דעת יחידחה בפרט לגירסתינו בש״ס‬
‫ב״ב )דף קנ׳׳ו ע״א( דגרסינן להדיא והלכתא כר״נ אמר‬
‫שמואל בכולהו ;‬
‫ו ע ד י י ל יש לדחות שמפרש בפי׳ הרמב״ן והר״ן דלא‬
‫נקיע מיאונין אלא לאפוקי מדר׳ יהודא ואיך‬
‫שיהי׳ ודאי אין לסמוך ע״ד הרמב״ם כפי' הלח״מ להוכיח‬
‫מדמיאון דרבנן לא בעי בדיקה ש״מ דחזקה דרבא לאו‬
‫דוקא ■אלא ספיקא בעלמא הוא )וזולת דהלח״מ גופי׳ אף‬
‫דס״ל דבדרבנן לא חיישינן לחזקה דרבא אפ״ה ס״ל‬
‫דבדאורייתא הוי חזקה גמורה ודאית ומשהגיעה לכלל‬
‫שנים הוי מקודשת גמורה וכמש״כ בדין ו׳ שהבאתי‬
‫לעיל( דכבר הבאתי שהרי״ף •‪:‬פ׳ בי׳ש ס״ל דהא דאמר‬
‫שמואל בודקין למיאונין הכי הלכתא ומוקי לה במיאון‬
‫דרבנן וכ״כ הרמב״ן במלחמות ‪ .‬וכן מבואר באר היטב‬
‫בתוס׳ ב״ב )דף קנ״ו ע״א( וכ"כ הרשב״א בתה״א)בית‬
‫ז׳ שער ד'( בסוגיא דמשהגיעה לימי הנעורים כ׳ שם‬
‫להדיא דלוסתות ומיאונין דרבנן נמי בעי בדיקה וכ״כ‬
‫הטור ושו״ע להדיא דמיאון דרבנן בעי בדיקה וכן כתבו‬
‫כל הפוסקים באין חולק וככר כתבתי דהמ״מ מפרש גם‬
‫דברי הרמב״ס כן ‪ .‬ועוד מדכתבו התוס׳ בכי׳ כא סימן‬
‫)דף נ״ב ע״ב ד״ה הלכה( בשם ר״ת בס׳ הישר דמשהגיעה‬
‫נכלל שנותי׳ נא תמאן בזה״ז דאע״ג דהיכא דלא בעל לא‬
‫חיישינן שמא נשרו אין אנו בקיאין לבדוק כל הגוף כו׳‬
‫וכ״כ התוס׳ בכמה דוכתין הרי להדיא דאף במיאון‬
‫דרבנן הבדיקה היא כ״כ חובה עד דמשוס דאין אנו‬
‫בקיאין בבדיקה אסרו למאן כלל ‪ .‬וכ״כ הטור כשם סה׳ית‬
‫וכן הוא בשו״ע ס׳׳ס קנ״ה ‪ .‬ואף שכ׳ שם הב״ש)ס״ק ל״ד(‬
‫משום דהוי ספק חסרון ידיעה ‪ .‬נראה פשוט דהיינו משוס‬
‫שהבדיקה היא חובה משו״ה אף אס נבדוק ולא נשכחינן‬
‫כלום מכל מקום דילמא איכא גומות ולא בקיאינן‬
‫למשכחינהו ואף דספיקא דרבנן הוא לא מקילינן בה‬
‫משוס דהוי ספק חסרון ידיעה אבל אי נימא דלא בעי‬
‫כלל בדיקה בדרבנן וכדעת הלח״מ אכתי למה לא תמאן‬
‫בזה״ז ומה בכך דהבקיאוח בבדיקה הוא חסרון ידיעה‬
‫אם נאמר שעפ״י הדין א"צ בדיקה כלל אלא ודאי מוכח‬
‫מדברי יבתוס׳ וסה״ת וכל הפוסקים שהביאום דהבדיקה‬
‫חובה היא עפ״י הדין במיאון דרבנן ‪ .‬הרי קמן דחזקה‬
‫דרבא לאו ספיקא בעלמא הוא ומשו״ה אף בדרבנן לא‬
‫אזלינן‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫«‬
‫לחומרא ולא בדקינן לה דחיישינן שמא נשרו ולמסר^ח הגמ׳‬
‫הכי פירושא דמימרא דרבא הגיעה לכלל שטתי׳ אינה‬
‫צריכה בדיקה היינו דלא שייך בה בדיקה למיאון משוס‬
‫חזקה הביאה סימנים ומחמת החזקה חיישינן שמא נשרו‬
‫וא״כ לבנין מאי חהני הבדיקה כיון דאף אס נבדקה ולא‬
‫משכחינן כלום אפ״ה לא תוכל למאן משום חשש נשירה‬
‫)ולסירש הרי״ך לא קשה במסקנא הא דהקשו הרמב״ן‬
‫והר״ן אשינויא בתרא דאי למיאון למה לי חזקה בחששא‬
‫בעלמא סגי ‪ .‬והל״ל אינה ממאנת שמא הביאה סימנים‬
‫ולפירש הרי״ך ניחא למסקנא דקיי״ל דחוששין לנשירה‬
‫כמש״ל( ומעתה מבוארים דברי הה"מ מ״ש דין ה׳ והעלה‬
‫בהלכות מהכרח השמועות כו' מספיקא לא חיישינן לנשירה‬
‫ולא אמרינן חזקה הביאה סימנים אלא בודקין אותה‬
‫עכ״ל ‪ .‬דהכרח השמועות הוא קושית הרי״ך מהא דאמר‬
‫שמואל בודקין למיאונין ופירוקא דהדין ר\שיא)וכן הקשו‬
‫ותירצו התוס׳ ב״ב דקנ״ו( דהך דשמואל דבודקין היינו‬
‫ה־כא דלא נבעלה דבכה״ג לא אמר רבא דא"נ בדיקה‬
‫והיינו כמש״ל דלא שייך בה בדיקה משום דחזקה הביאה‬
‫סימנים ואמטו להכי חיישינן לנשירה וא״כ לא תהני לה‬
‫הבדיקה דרבא לא אמר חששא דנש־רה מחמת חזקה‬
‫דרבא אלא בדאורייתא אבל בדרבנן לא אמר דניחוש‬
‫לנשירה וא״כ שייך בה בדיקה ואהא קאי מימרא דשמואל‬
‫דבודקין למיאונין ‪:‬‬
‫גלוי ומטאר כוונת הה"מ בדין ד׳ שכתב אין‬ ‫מעתה‬
‫אומרים הוחזקה הביאתן עד שיודע בבירור‬
‫ובודקין אותה וכ״ז מבואר בהלכות עכ״ל ‪ .‬והוא דאס‬
‫היינו אומרים הוחזקה הביאתן היינו חוששין לנשירה ולא‬
‫הי׳ שייך בה בדיקה וכקושית הרי״ך משו״ה אמר אין‬
‫אומרים הוחזקה הביאתן עד שיודע בבירור והיינו משום‬
‫דלא חיישינן לנשירה בדרבנן וזהו שסיים ובודקין אותה‬
‫וכ״ז מבואר בהלכות ‪ .‬סוך דבר דברי הה״מ מבוארים‬
‫דלמיאון דרבנן בעי בדיקה כמבואר בדבריו להדיא כמה‬
‫פעמים ומקורו ברוך מתלמוד ערוך שהביא הרי״ך מימרא‬
‫דשמואל דבודקין למיאונין ולא מתוקמא אלא בדרבנן‬
‫כמש״כ הרי״ך וכן התום׳ ב״ב)דך קנ״ו ע״א( וכ"כ הרמב״ן‬
‫במלחמות ‪ .‬והרמב״ס עם היות שלא הזכיר דין הבדיקה‬
‫במיאון דרבנן ואיכא למימר דלא ש״ל להלכה הא דאמר‬
‫שמואל בודקין למיאונין וכמ״ש התיס׳ בפ' בא סענן)ד׳‬
‫מ״ע ע״א ד״ה ואב״א( שתירצו כן לחד תירונא וכן הוא‬
‫ברא״ש )שם סי׳ ג׳( ומהך דאין משיאין ספיקות עפ״י‬
‫נשים נמי אין‪,‬ראיה לפי שיעת הרמב״ם כיון דלדידי׳ הך‬
‫סוגיא דלא כהלכתא היא דהא הרמב״ם פשק כת״ק דכל‬
‫הנבדקים נבדקות עפ״י נשים וא״כ אפשר לומר כדברי‬
‫הלח׳׳מ בדעת הרמב״ס דבמיאון דרבנן לא בעי בדיקה‬
‫וס״ל דחזקה דרבא ל״ד אלא מספיקא בעלמא הוא משו״ה‬
‫אזלינן בה לקולא בדרבנן וכדמשמע קצת מדברי הרמב״ס‬
‫בדין ו׳ שכתב שם להדיא שהרי לא ‪ h‬עליה אחר שהניעה‬
‫לבני נערות עד שניחוש לה שמא הביאה סימנים ותהא‬
‫ספק מקודשת משמע לכאורה דחזקה דרבא לא הוי רק‬
‫ספק לדעת הרמב״ם אבל מה לנו לחלק את השוין למה‬
 ‫בג‬ ‫ת ט המשולש‬
‫ספיקא למהוי חכא ‪ ,‬וא'כ אי איח לן עוד ספק שקול יש‬
‫מקום לסמוך גם על ספק שמא לא הביא סימניה ‪:‬‬
‫ו כ ב ר כ׳ לעיל דהרא״ש והרמב״ן והר״ן ס״ל דהך‬
‫חזקה לא הוי אלא מדרבנן ומכל הנך רבתחא‬
‫שהבאחי לעיל דמצרכי בדיקה אף במיאק דרבנן אכחי‬
‫אין ראי׳ דפליגי ארמב״ן ורא״ש ור״ן דאינהו נמי מצי‬
‫סברי דהך חזקה לא הוי אלא מדרבנן וכדכחיבנא לעיל‬
‫דלשיטה זו צריכין למימר דכל עיקר דגזרו רבנן למחשבי׳‬
‫לחזקה היינו להצריך בדיקה במיאון דרבנן ‪ .‬והכי מסחבר‬
‫כמי מדעח החוס׳ ב״ב )דף קנ״ו ע״א( דהא כבר כחבחי‬
‫שדברי הרא״ש בחשובה ודברי החוס׳ )שם ד״ה בודקין‬
‫לקידושין( אחד הם אלא שהרא״ש ז״ל האריך יוחר ע״כ‬
‫ודאי יפה לנו וחובחינו הוא להשווח דעחס ולומר דכונח‬
‫החוס׳ נמי כפשטוח משמעוחן דהך חזקה לא מהני לקולא‬
‫כלל היינו מדאורייחא לא הוי חזקה כלל ואעפ״כ כ׳ שם‬
‫החוס׳ אח״ז דהא דבודקין למיאונין היינו במיאון דרבנן‬
‫וע"כ צ״ל דס״ל להחוס׳ נמי כמ״ש דהחזקה היא דרבנן ‪,‬‬
‫ועכ״פ ודאי אין שוס נדנוד משמעוח וראי׳ דפליגי‬
‫ארמב״ן ורא״ש ור״ן והו״ל חוס׳ דדקנ״ד יחידאה לגבי‬
‫הנך רבווחא ‪:‬‬
‫ו א ״ כ לסברח בעפ״י זכינו לדין דאיח לן למסמך על‬
‫ספק שמא לא הביא סימנים אי איכא עוד‬
‫ס®^ שקול ‪ .‬ונ״ד עדיף ‪ .‬אמנם אינני רואה כאן שום‬
‫ס »ן אחר דספק לא בעל נראה דלאו ספק הוא כלל‬
‫וכמ״ש לקמן אי״ה ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש הרב דדובראוונא לחדש עוד ס »ן אס בעל לשם‬
‫קידושין משוה שעדיין לא כחברר לו להמנוח‬
‫בעצמו שהוא גדול לא ידעחי כוונתו בזה דמהיח הוי‬
‫מס»ןא לי׳ ודאי ידע איכש בנפשי׳ אי איח לי׳ שערוח‬
‫ולומר דגם צמחו וגם נשרו והוא לא ידע הוא ספק רחוק‬
‫מאד ‪ .‬וחו דמסחמא דעחו במלאח לו י״ג שנה שאז נקרא‬
‫בר מצוה וסוגיא דעלמא הוא עפ״י חזקה דרבא דמאז‬
‫נקרא בר מצו ה ומאז מחזיק עצמו לגדול ‪ .‬ואולי דעח‬
‫הרב הכ׳יל דשמא ידע דבעינן שחי שערוח וחזקה דרבא‬
‫לא ידע ‪ .‬וחף שבאמח הביא סימנים כדא׳ רבא אבל‬
‫שמא לא היו דק גומוח דקיי״ל דהוו סימנים ואיהו לא‬
‫הוה בקי בדין הגומות א“כ לא הוה בקי למשכח־נהו וא״כ‬
‫שפיר איכא למימר דהוי מס»ןא לי׳‪ .‬אבל כבר פי׳ הרמב״ס‬
‫)פ׳יב דאישוח דין י׳ז( וכ״כ רש״י בם׳ אין צדין)דף כ״ח(‬
‫דטעמא דגומוח הוא משום דאין גומא בלא שער ושערות‬
‫הי׳ בהם ו נ ^ ‪ .‬וכבר כתבתי דלא מסתבר למימר שצמחו‬
‫ונ ^ו ולא ידע בצמחם ובנשים ולמימר שמא היו באיזה‬
‫מקום בגוף והוא לא ידע ג״כ לא נהירא למסמך עלה‬
‫דכא ה רי^ והרמב״ם פסקו להדיא דבעינן במר\ם הערוה‬
‫דוקא ‪ .‬וגם התוס׳ והנמשכים אחריהם לא חששו לבדוק‬
‫בכל הגוף אלא לחומרא בעלמא דלמא קיי׳׳ל כמ״ד ע״ג‬
‫קשרי אצבעותיו ‪:‬‬
‫השני שמא לא נבעלה אחר שהגדיל ‪ .‬הנה‬ ‫והספק‬
‫אי לא נסמוך אדיטרא דידה דאמרה לא‬
‫נבעלתי‬
‫סיק י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫אזלינן בה לרץלא ‪ .‬ובהכי מחרצי שפיר קושיח הרמב׳ן‬
‫והר״ן הנ׳ל שהקשו אי למיאק למה לי חזקה בחששא‬
‫בעלמא סגי והל״ל איכה ממאנח שמא הביאה סימנים‬
‫ולפמיש איצטריכא לי׳ גם למיאק היכא דלא נבעלה לאחר‬
‫זמן דלא שרינן לה בלא בדיקה ‪ .‬וא״כ אין לסמוך על‬
‫ספק שמא לא הביא סימנים אן! לעכין ס״ס ‪ .‬אמנם שבחי‬
‫וראיחי שיש מקום מרווח לסמוך עליו לענין ס״ס שכבר‬
‫כחבחי לעיל דאע׳׳ג דקרי׳ לי׳ חזקה מדלא סמכינן עלה‬
‫לענין חליצה ברווחא איכא למימר דהך חזקה באה מחמס‬
‫הרוב שאינו גמור וכדאשכחן גבי דרכו של חינוק לטפח‬
‫וברוב שאינו גמור אף אי נימא דהוי רובא דאורייחא‬
‫מ“ מ שפיר איה לן לאנלוגי בין חד ספיקא לחרי ספיקי‬
‫דהנה הרב בעל פ׳י חידש סברא נטנה דהנך רבווחא‬
‫דס©ק דאורייחא איסורו מן החורה א״כ כל עיקר טעמא‬
‫דשריוחא דס״ס הוא משוס דבחד ס »ן הו״ל פלגא ופלגא‬
‫ומשו״ה כי איכא עוד ספיקא ה״ל רובא להחירא וכמ״ש‬
‫הרשב״א בחשובה א״כ אף ברוב גמור אי איכא עוד ספק‬
‫שקול כגון ספק אינו חחחיו הרי גס בהך ספיקא לחוד‬
‫הא ה״ל פלגא ופלגא ‪ .‬א״כ בספק אונס ה״ל מיעוטא נגד‬
‫הרוב דרצון מ"מ הרי נד היחירא דספק אונס אע״ג‬
‫דמיעוטא הוא מ“ מ בהדי ספק חינו חחחיו ה״ל רובא‬
‫ובזה הניח בצ״ע קושיח החוס׳ דהכא ‪ .‬ולדידי קושיחו‬
‫על חוס׳ לק״מ דכיון דקיי״ל כרבנן דפליגי אר״מ וס״ל‬
‫דמעוטא כמאן דליחא ולא מצטרפינן ליה בהדי חזקה‬
‫ה״כ לא מצטרפין לי׳ לאידך ספיקא דכמאן דליחא כלל‬
‫הוא ‪ .‬וכן דקדקו החוס׳ בדברי קושייס דנקטו בלשונם‬
‫דנימא מיעוטא כמאן דליחא וליח לן אלא חד ספיקח‬
‫)ומה שיש לעיין בזה להביא ראיוח מאיזה סוגיוח‬
‫שבש״ס אכמ״ל( ‪:‬‬
‫היינו ברוב גמור כדסליק אדעח החוס׳‬ ‫אמנם‬
‫בקושיחס ‪ .‬אבל היכי דהוי רוב שא״ג הרי‬
‫להדיא אמרינן בש״ס פ״ב דנדה )דף י״ח ע״ב( דאיכא‬
‫חזקה בהדה וכמש״ל• שזהו החילוק בין ר״ג לרוב שא״ג‬
‫דבר״ג הוי מיעוטא דידי׳ כמאן דליחח ולא מצטרפינן‬
‫ליה בהדי חזקה וברוב שא״ג מצרפינן מיעוטא דידיה‬
‫לגבי חזקה למהוי פלגא ופלגא ‪ .‬וא״כ לענין רוב שא״ג‬
‫חזר וניעור סברח הרב בעפ״י דמצגירפין מיעוטא דידי׳‬
‫לגבי פלגא דאידך ספיקח למהוי רובא ובהכי מחרצא‬
‫נמי שפיר קו' החוס׳ דפ״ק דכחובוח לפי שיטח החוס׳‬
‫דפ״ב דנדה דסברי דברוב שא״ג הוי מדאורייחא ‪ .‬דמ״מ‬
‫למסקנח החוס׳ דרוב רצון הוי רוב שא״ג שהרי איח לן‬
‫לאפלוגי בין סטק א׳ לחרי ספיקי אף אי הוי רובא‬
‫מדאורייחא וכדכחיבנא ‪:‬‬
‫בנ״ד אף אי נימא דחזקה הוי מדאורייחא מ״מ‬ ‫וא״כ‬
‫מדקאמרינן דלחליצה בעי בדיקה איח לן למימר‬
‫דהך חזקה אחי׳ מחמח רוב שא״ג וברוב שא״ג מצטרפין‬
‫מיעוטא דידי׳ לגבי אידך ס פ ק א למהוי רובא דהתירא‬
‫ומכ״ש להנך רבווחא דסברי דהך חזקה לא הוי אלא‬
‫מדרבנן ודאי בחר ופשוט דקיל וקיל מרוב שא״ג ואיח‬
‫לן לאצמרופי מיעוט דאין מביאין סימנים לפלגא דאידך‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות ®יק י‬
‫עמו בפונדקי דההם כבר נתגרשה וסנו אהדדי ואיכא‬
‫תרתי דסנו אהדדי ודאין לבו נס בה ‪:‬‬
‫דנראה ברור דמקור דינו של הרמב״ם דהוה רק‬ ‫ו^ון■‬
‫ס״ק הוא מד׳ הירושלמי דפ׳ הזורק גבי לנה עמו‬
‫בפונדקי אריב״ב ב״ש כדעתיי׳ דאמרי לא יגרש אא״כ‬
‫מצא בה ערות דבר מזוהמת היא לפניו ואינו חשוד עליה‬
‫וב״ה כדעתיי׳ דאמרי אפי׳ הקדיחה תבשינו אינה מזוהמת‬
‫וחשוד הוא עליה ומכאן הוציא ודאי הרמב״ס דינו לומר‬
‫דהוי רק ספק מקודשת דהכי מ׳ ודאי לישנא דחשודהוא ‪.‬‬
‫וא״כ התוס׳ והרשב״א והר״ן והמרדכי וש״פ שהביאו דברי‬
‫הירושלמי הנ״ל כולהו ס״ל בהא כהרמב״ס דהוי רק ס״ק‬
‫ודלא כרש״י ז״ל וא״כ סברא נטנה וברורה היא לומר‬
‫דדוקא ביחוד עם גרושתו הוא דהוי רק ספק ביאה והיינו‬
‫משום דמאן מפיס מאיזה טעם גירשה ואולי גירשה מחמת‬
‫ע״ד ומזוהמת היא לפניו‪ .‬אבל ביחוד עם אשתו דחינה על‬
‫בעלה גם הרמב״ס יודה דנעולס חך אחר ביאה ראשונה‬
‫לעולם אמרינן ודאי בעיל ונא פריש דהכל יודעים למה‬
‫אשה יושבת תחת בעלה ‪:‬‬
‫־■' נראה להביא ראי׳ דאך לאחר שכבר‬ ‫ולכאורה‬
‫בעל ומצי לאוקמי אנפשי׳ מ״מ אית לן‬
‫למימר דודאי בעל והוא מדמסיק הש״ס בפ׳ ב״ש)דך קי״ב(‬
‫דצרתה אינה נאסרת והרי לשיטת הרמב״ם מיירי היס‬
‫תוך שלשים דמצי לאוקמי אנפשי׳ ביבמה ושי׳ הרמב״ם היא‬
‫המחוורת ודאי וע׳ בב״י ששי׳ הרמב״ם היא מושכמת‬
‫מהרי״ך ור״ח וכ״נ עיקר דאתיא כפשטא דירושלמי שהביא‬
‫גם הרא״ש ‪ .‬וא״כ הא חזינן דאך דמצי לאוקמי אנפשי׳‬
‫מ״מ לא מהימני' לאוסרה לאחרינא ואך אם שניהם‬
‫אומרים שלא נבעלה והיינו משום דחזקת כנוסה בעולה‬
‫היא לאלתר וכמ״ש הח״מ שם ‪ .‬והיינו משום דמסתמא‬
‫אמרינן חזקה בעל לאלתר אך דמצי לאוקמי אנפשיה‬
‫וא״כ נ״ד לכאורה להא דמיא דאך שלאחר שכבר בעל תו‬
‫לא תקיך יצרי׳ ומצי לאוקמי אנפשי׳ מ״מ אית לן למימר‬
‫חזקה ודאי בעל דהכל יודעים אשה למה יושבת תחת‬
‫בעלה ‪ .‬ומ״מ יש לחלק ולומר דבביאה ראשונה אך היכי‬
‫דמצי לאוקמי׳ אנפשיה ומשום דבזיז מינה מ״מ משום‬
‫דתקיך יצרי' טפי הוא דאמרינן דמסתמא לא מוקי אנפשי׳‬
‫אכל לאחר שכבר בעל דתו לא תקיך יצרי׳ כ״כ אכתי אין‬
‫ראיה לומר דמוקי אנפשיה מסתמא והכי משמע קצת‬
‫דברי התוס׳ פ״ק דכתובות )דך ט׳ ע״ב בד״ה מאי לאו(‬
‫ע״ש שכתבו דרוב פעמים לא מוקי אנפשיה אפי' שעה חדא‬
‫ודברים כאלו ודאי א״א לומר אלא בביאה ראשונה דאחר‬
‫ביאה ראשונה ודאי א״א לומר דלא מוקי אנפשיה אפי׳‬
‫שעה חדא דודאי לא מצוי כתרנגול הוא ‪ .‬וא״כ מהא ליכא‬
‫למשמע מינה ‪:‬‬
‫א ם נ ם מהא דתניא בפ׳ כ״ש )דךי ק׳׳ט ע״א( ומייתי‬
‫לה נמי בפ׳ המדיר )דך ע״ג( אבל גירשה‬
‫כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה א״נ החזירה כשהיא‬
‫קטנה וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתייבמת ‪ .‬מוכח‬
‫שפיר מדנקט סתמא וגדלה אצלו ולא תני ונבעלה כשהיא‬
‫גדולה דהא הכי קיי״ל במסקנא שם )דך ק״ט ע״ב(‬
‫דקדושי‬
‫«‬
‫גבעלסי נראה ברור דאין לסמוך עליו מטעם ספק דאן‪£‬‬
‫אי לא נימא דאמרי׳ ודאי בעל מ“מ זה ברור דספק שמא‬
‫לא נבעלה הוי ספק דלא שכיח כלל ‪ .‬ואך דשכיח קצס‬
‫בילדים רכיס דלא עבדי מעשה משך זמן אחר נשואיהס‬
‫היינו משום שאין יכולים לבעול ‪ ,‬אבל עכ״פ העראה ודאי‬
‫עבדי בכל פעם שמנסה עצמו אולי יוכל לבעול ‪ .‬ועיין‬
‫רש״י כחובוח )דך ט׳ ’ע״ב בד״ה מאי לאו כו׳( ע״ש‬
‫שסיים או שהערה בה מחוך חיבחה ולא ידע ששיבר‬
‫בתוליה ‪ .‬ואך שדעת הרב השואל כדעח מו״ר הגאק דק׳‬
‫אה״ו נ״י בם׳ תורת יקותיאל בחשובה א' שבאילן הגדול‬
‫הזה נתלה לומר דביאה ראשונה ודאי בעל לאלתר דלא‬
‫מוקי אנפשי׳ ואכתי הוי בקטנותו ובג דלותו לא בעל כלל‬
‫משום דאחר דכבר בעל ביאה ראשונה תו לא תקיך יצרי׳‬
‫כ״כ ומוקי אנפשי׳ ‪ .‬באמה סברא נכונה ופשוטה היא‬
‫לחלק בין ביאה ראשונה להיכי דכבר בעל ‪ .‬וזה ימים‬
‫כבי־ ערס ראיתי כן בחשו' מו״ר הגאון הנ״ל הוריתי כן‬
‫מסברא דנפשאי הלכה למעשה בעובדא דהוה מה דהוה‬
‫בדבר שבממון והכרעתי לחלק בין ביאה ראשונה להיכי‬
‫שכבד בע; ‪ .‬אבל מ״מ אך אי נימא דדינא הכי הוא‬
‫דלאחר בעילה ראשונה לא אמרינן דודא' בעל אבל מ״מ‬
‫ספק הוי דלא שכיח כלל שלא ייעול כלל משך כמה‬
‫חדשים אחר שכבר בגיל וטעם עעס ביאה וכדאמרינן‬
‫בסנהדרין )דך ל״ז( אפשר אש בנעורת ואינו מהבהב‬
‫והחם לאחר כיאה ראשינה קאי מדשרי ליחודא וסוגה‬
‫בשושנים נמי ליכא הכא דהא בהיתרא יתבא תותי׳ וגם‬
‫שכיחא לי׳ טפי מנדה דאיכא הרחקות עובא ואפשר שגס‬
‫במעה אחת הוו כדרך אחר סמוך ננשואין ולא סינר‬
‫מפסיק ולא חרב נעו[ בינו לבינה ודאי ספק לא בעל‬
‫הוי ספיקא דלא שכיח כלל ‪:‬‬
‫בגוך הדין דלא נימא ודאי בעל איכא לעיוני טובא‬
‫דאך דבאמת סברא מרווחת היא לחלק בין ביאה‬
‫ראשונה להיכא דכבד בעל ויפה כתב מו״ר הגאון הנ״ל‬
‫דגם ב״ש דס״נ בפ׳ הזורק )דך פ״א( דאמרינן פדי יחוד‬
‫הוו עדי ודאי ביאה משוס דאנן סהד דלא פרשי זמ״ז‬
‫אפשר דהיינו דוקא התם דכיון דאמרינן דאינו בועל לזנות‬
‫אנא לש׳׳ק הרי חזרו לחיבתס הראשונה והוי כביאה‬
‫ראשונה דתקיך יצרי׳ טובא ‪ .‬אבל לחחר שכבר בעל‬
‫בעילה ראשונה אולי גם רש״י יודה דל״א אגן סהדי דודאי‬
‫בעל ‪ .‬אבל מ״מ איפכא נמי סברא מרווחת לומר דגם‬
‫הרמב״ם דס״ל גבי מתייחד עם גרושתו דהוי רק ספק‬
‫ביאה היינו ‪1‬וקא ביחוד עם גרושתו דסנו אהדדי מסתמא‬
‫כיון שנתגרשו ‪ .‬אבל ביחוד עם אשתו האהובה בנשואין‬
‫אפשר דגם הרמב״ם יודה דלעולס אמרינן ודאי בעיל‬
‫ולא פריש ‪ .‬וכעין זה כ׳ הרשב״א בחי׳ על מתני׳ דגט‬
‫ישן לתק דלא תקשי לר״י דס״ל דגם לנה עמו בפונדקי‬
‫דאם לא ראוה שנבעלה לכ״ע א"צ הימנו גע משום יחוד‬
‫בעלמא והרי הכא בגט ישן הלא רק נתיחד עמה וחיישי׳‬
‫לביאה ותיק הרשב״א ז״ל משום דהתם דכבר נתגרשו‬
‫סנו אהדדי ‪ .‬וכ״כ שם עוד דבגט ישן לא שני לן בין‬
‫נשואה לארוסה דלעולם חיישינן לביאה ול״ד להך דלנה‬
 ‫כד‬ ‫חוט המשולש‬
‫בה כו״ע מסהדי ‪ .‬וכן המקדש בביאה א״צ אלא עדי יחוד‬
‫עכ״ל ‪ .‬מבואר בדבריו דלא‪ -‬שני לי׳ בין מקדש בביאה‬
‫דביאה ראשונה היא ובין קטנה שלא מיאנה דכבר נבעלה‬
‫קודם שהגדילה תרווייהו בחדא מחתא מחתינהו ומדמי‬
‫להו לומר דבתרווייהו אמרינן דאנן סהדי דודאי נבעלה‬
‫והן הן עדי קדושיו וכן הביא גם הריב״ש)סי׳ ו׳ וקצ״ג(‬
‫בשם הראייה דקטינה שהגדילה אפי׳ לעדי יחוד א״צ דכיון‬
‫שאשתו היא ועומדת תחתיו כו״ע ידעי שנתייחד ובא‬
‫עליה עכ״ל הריב״ש בשם הראייה ‪ .‬הרי להדיא דעתו דא"צ‬
‫לאלעדי יחוד ולא לעדי ביאהדאנןסהדי דודאי נבעלה אף‬
‫שבעל בקטנוימ ‪ .‬ואף שבסי׳ מ׳׳ו כ' הריב״ש ע״ד הרא״ה‬
‫דיחידאה היא ושכל גדולי הראשונים כתבו שצריכה עדי‬
‫יחוד ‪ .‬וכן הביא דבריו הללו נס הב״י בסי' קמ״ט ‪ .‬אבל‬
‫הריב״שגופי׳ נראה דהדר ביה וסמך על דעת הרא״ה‬
‫בס״ס קצ׳׳ג ‪ .‬ועוד נראה ברור דאף למאי דסליק אדעת‬
‫הריב״ש שיש חולקים על הרא״ה ‪ .‬לאו אמאי דס״ל להרא״ה‬
‫דודאי בעל הוא דנחלקו דבהא ליכא מאן דפליג וכמש׳יל‬
‫אי״ה בראיות ברורות דלעולס אית לן לאחזוקי ולמימר‬
‫דודאי בעל וכן הריב״ש בסי׳ ו׳ לא נתית כלל לדקדק‬
‫‪ *b‬אמרינן ודאי בעל דבעובדא דהריב״ש בנה מורכב לה‬
‫על כתפה הוי ושריותא דהריב״ש הוי משום שלא הי׳‬
‫שם עדי יחוד והוי כמקדש בביאה שלא בעדים ע״ז כתב‬
‫הריב״ש שאף שלדעת הרא״ה אפי' עדי יחוד א״צ הראשונים‬
‫חלקו עליו להצריכה עדי יחוד והיינו כדפרישית דאי‬
‫ליכא עדי יהוד אע״ג דודאי בעל בגדלותה אכתי הוי‬
‫כמקדש בביאה שלא בעדים ‪ .‬אבל אהא דכ׳ הרא״ה‬
‫דאמרינן נבעלה ודאי בזה לא עלה ע״ד הריב״ש לומר‬
‫שנחלקו על הרא״ה בזה ובאמת יפה כיון הריב״ש שחזר‬
‫בו וסמך בס״ס קצ״ג על דעת הרא״ה שלא להצריכה אף‬
‫עדי יחוד ‪ .‬שהרי אף בזה נא מצינו לשום א׳ מגדולי‬
‫הראשונים שיחלוק עליו להצריכה עדי יחוד היכא דיושבת‬
‫תחתיו ‪ .‬ואדרבה רובם מדברי רובם משמע דס״ל כהרא״ה‬
‫גס בזה ושום חולק עליו לא מצינו כלל ואף שהרא״ש פ׳‬
‫המדיר)סי׳ י״א( כ׳ דבעי עדי יחוד ברור דודאי התס‬
‫אתך דקידש על תנאי ובעל דהתס אפשר לאו תותי׳ יתבא‬
‫אלא דבעל בלא כניסה דובעל משמע לאלתר לאחד‬
‫קדושין ודך קטנה שלא מיאנה לא הביא אלא אגב גדרא‬
‫למילף מינה דודאי בלא ספק בועל לשם קידושין מדא״צ‬
‫גט משני ‪ .‬אבל הא דסייס הרא״ש דמיירי בדאיכא עדי‬
‫יחוד לא קאי אלא אהך דקידש ע״ת ובעל ‪:‬‬
‫! א ש י י מ ה עיני על משמעות דברי הפוסקים בזה ־‬
‫והנה רובם ככולם טטה משמעות דבריהם‬
‫לדעת הרא״ה ז״ל • הנה כבר הבאתי משמעות דעת‬
‫הרמב״ם מדבריו בשני מקומות מהך )דפ׳׳ז דיבוס דין‬
‫יד( שכתב סתמא וגדלה אצלו ולא נקט ונבעלה • וכן‬
‫מהך)דפ״ד מאישות דין ח׳( שכתב שאם ישבה עם בעלה‬
‫עד שגדלה גמרו קדושין • הרי דבשני המקומות לא‬
‫הזכיר לא עדי יחוד ולא עדי ביאה כלל■ אלא דסגי‬
‫במה שגדלה אצלו ויושבת עמו דדרין יחד אנן שהדי‬
‫דנבעלה‬
‫שאלות ותשובות פיק י‬
‫דקדושי קענה מתלא הליא עד דבעיל והכי הלכחא ודאי‬
‫מדפריך מינהסתמא ממ׳ כפ׳ המדיר)ריש דע״ג( דרב‬
‫אדרב והא פליגי בה חדא זימנא והיינו לפוה אוק־מחא‬
‫דיעל דוקא ‪ .‬והכי מסיק נמי הש׳ס הלבהא כפ׳ יוצא‬
‫דופן )דף מ״ו ע״א( דדוקא היכי דבעל לאחר זמן הוא‬
‫דהוי קדושין דאורייחא ‪ .‬ובסך דהחזירוה כשהיא קבעה‬
‫וגדלה אצלו ודאי בעינן קדושי דאורייתא למשרי' ליבומי ‪.‬‬
‫וא״כ למסקנא דגמ׳ הו״ל למחני היזזירה כשהיא קטנה‬
‫ונבעלה כשהיא גדולה ‪ .‬אלא ודאי משמע מינה דמשגדלה‬
‫אצלו חזקה ודאי בעל בגדלותו והוו קידושין גמורים‬
‫ומתייבמת נמי בהך חזקה ומשו״ה סגי ‪p‬מאי דנקט וגדלה‬
‫אצלו ‪ .‬הא קמן דאף נאחר ביאה ראשונה כמו בקטינה‬
‫שגדלה אצלו שכבר נבעלה בחזרתה בקטנותה אפ״ה אמרינן‬
‫דגם בגדלותה כיון שיושבת תחתיו חזקה ודאי בעל ‪.‬‬
‫ואף שמסוגיית התלמוד אין הראיה מכרעת דתנא א"צ‬
‫צפרש דבריו ובאמת למסקנא צ״ל דמיירי בדאיכא עדי‬
‫ביאה גמורים או שכבר ילדה ממנו ומת הולד ‪ .‬אב; מ״מ‬
‫הא לא אשתמיט בשום דוכתא לא בנמ׳ ולא בשום פוסק‬
‫מקמאי ובתראי לומר דמיירי בכה״ג דוקא ‪ .‬וכ״כ הרמב״ם‬
‫)בפ״ד מיבוש דין י״ד( ואש החזירה כשהיא קטנה או‬
‫חרשת ונתגדלה או נתפקחה אצלי כו׳ מותרת ליבש ולא‬
‫נקטי וננעלה בגדלותה ובפקחותה וכ״ה בטוש״ע )ס״ס‬
‫קע״ג( ש"מ דמסתמא כשגדלה אצלו שרי ליבומי ‪ .‬וכן‬
‫יש לדקדק קצת מהא דאתמר התש בפ׳ ב״ש)דף ק״ט ע״ב(‬
‫קטינה שצא מיאנה והגדילה ונשאת רב אמר א״צ גטי משני‬
‫ולא נקטי והגדילה ונבעלה כדקיי״ל במסקנא ‪ .‬והרי אמורא‬
‫צריך לפרש דבריו אלא משמע דסגי במאי דנקט שלא‬
‫מיאנה והגדילה דלישנא דלא מיאנה משמע דלא אמרדא‬
‫ויתבא תותי׳ ומשהגדילה כך ויתבא תותי׳ אנן סהדי‬
‫דנבעלה משהנדילה והא דפריך התש מאי לאו אע״ג דלא‬
‫בעל מיושב שפיר ואין רצוני להאריך בזה ‪ .‬ואע״ג דלאו‬
‫ביאה ראשונה היא דכבר בעל בקטנותה מ"מ אמרינן‬
‫דכיון דתבא תותי׳ ודאי גם בגדלותה בעל משו״ה א"צ‬
‫גט משני ‪ .‬והכי משמטק נמי דברי הרמב״ם )פ״ד דאישות(‬
‫מדנקגי התם )דין ח׳( כיצד מקודשת כו׳ שאס ישבה עם‬
‫בעלה עד ^דלה גמרה קדושיה ונעשית א׳א גמורה ובודאי‬
‫א׳ל נבעלה לא נעשית אשת איש גמורה כמסקנת הש׳ס‬
‫וכמש״כ הרמב״ם גופי׳ )בם׳ י״א דגירושין דין ד׳ וה׳(‬
‫דלא הוי קדושי דאורייתא אם לא נבעלה בגדלותה אלא‬
‫ודאי דהרמב״ם נמי מיירי שנבעלה בגדלותה אבל לא הוצרך‬
‫לפרש כן משוס דסגי לי׳ במאי דנקט שאס ישבה עם‬
‫בעלה עד שגדלה דמשמע שגדלה כן בישיבתה טס בעלה‬
‫וכיון שיושבת עם בעלה אנן סהדי שנבעלה דהכל יודעים‬
‫למה אשה יושבת תחת בעלה ‪:‬‬
‫הן דברי הרא״ה בחידושיו למס׳ כתובות פ׳ המדיר‬
‫)דף ע׳ג( בסוגיא דקטנה שלא מיאנה והגדילה כו׳‬
‫אחר שהביא שס מסקנת הש״ס דבפ׳ ב״ש )דף ק״ט(‬
‫דקדושי קטנה תליא עד דבעיל ‪ .‬והייט משוס דגמר ובעל‬
‫לכס קדושין ‪ .‬כ׳ שס וז״ל ואע״ג דהמקדש שלא בעדים‬
‫אין חוששין לקדושיו הכא כיון דהוי מלתא דכו״ע ידעי‬
 ‫חוט דמשולש‬
‫שקידש וניגדל אצלה ט' ובודאי בכוונה מטונת שינה‬
‫לשוט מדלעיל מיניה בדברי השיט שמטאר שם שאס‬
‫בעל בפני עדיס הוא דאמרינן דבעל לש׳׳ק והרמ׳א שינה‬
‫לשוט לומר שא״צ לשוס עדיס אלא דמשנתגח! אצלה אמרי׳‬
‫דודאי בעל אע״ג דלאו ביאה ראשונה היא דכבר בעל‬
‫בקטנותו מ“מ אנן סהדי סל היחוד ועל הביאה ־ ומשו״ה‬
‫כתב הרב נמי בד’מ )רסי׳ קמ״ט( וזיל וכתב הר״ן בפ׳‬
‫כל הגע דה״ה אם לא ראו עדיס שנבעלה אלא שבודאי‬
‫בא עליה עון שנשאת כו׳ וע״ש ובתשובת ריב״ש סי' ו׳‬
‫עכ״ל ד"מ • והנה דברי הריב״ש סי׳ ו׳ הן הנה דברי‬
‫הראיה דבקטנה שהגדילה אמרינן ודאי בעל ומדמי לה‬
‫הרב בד'מ נמי לדברי הרץ בפי כל הנע דהיינו מ״ש‬
‫בסו״ד על מתני׳ דהכותב טופסי גיטיין לתלק בין גטי‬
‫יק להך דכתבו גע לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה דשיה‬
‫דכיון שנשאת ודאי נבעלה חשבינן לה וכ״כ התוס׳ בגיעין‬
‫)דף כו ע״ב ד״ה לכשאכנסנה( דכיון שנשאה ודאי חיכא‬
‫ביאה • והרי ד׳ הריין גבי כתבו גע לארוסתי ביאה‬
‫ראשונה היא ודי הריב׳ש גבי קטנה שהגדילה לאו ביאה‬
‫ראשונה היא דכבר נבטילה בקטטתה ואפ״ה מדמי להו‬
‫הרב בד״מ משום דפשיטא ליה להרב בד׳ימ דאין שוס‬
‫חילוק בין ביאה ראשונה להיכא דכבר בעל • אלא דאמרי׳‬
‫דכיון שאשתו היא ועומדת תחתיו ודאי בא עליה ;‬
‫ל ב ת ׳ מיימוני )סי׳ י׳יטי( ע״ש שנשאל באחד שאחר‬
‫שהי״ל בניס נודע שהיו קדושי טעות בטבעת‬
‫שלח היה ש״פ ט״ש שכ׳ ואף אס בא עליה אחר שנתברר‬
‫דליכח ש״ס אי ליכא עד״י הו״ל כמקדש שלא בעדים ט׳‬
‫ומיהו גבי קטנה אשכחן ביבמות בפ׳ ב״ש ובמס׳ נדה‬
‫דבעל בגדלות אינה יכולה למאן אע״ג דליכא עד״י‬
‫דדבר שבסתס כך הוא כדאיכא עדיס דמי עכיל • הרי‬
‫להדיא דאנן סהדי דנתייחדה • אבל למימר דאנן סהדי‬
‫דנבעלה אכתי ליכא למשמע מינה • וגש״ג ס׳ האומר‬
‫בסוגיא דמקדש בע״א א״ח לקדושיו ע״ש שכתב וז״ל ונראה‬
‫בעיני שאס הוחזקו באותן הקדושין וכו׳ אע״פ שא״ל עדי‬
‫קדושין ולח עד״י שלא נתייחד בפני עדיס כשרים ט׳‬
‫הרי חזקה זו כמו עדות ברורה גמורה עכ״ל • והיינו‬
‫כמש״ל אי״ה דכוונתו הואיל ודרים יחד ומתנהגים כאיש‬
‫ואשתו מחזקינן ומסהדינן במלתא והוי עדי קדושין וכמ״ש‬
‫הראייה דבמלתא דכ״ע ידעי כ״ע סהדי ־ אף שיש לפרש‬
‫דעת הש״ג בדרך אחר חבל העיקר כמ״ש ‪:‬‬
‫סליקנא ונחתינא שאחר העיון במשמעות פוסקים‬
‫ראשונים ואחרונים ז״ל לא מצאט שוס חולק‬
‫על לרח״ה לא במאי דס״ל דאנן סהדי דנתיחדה ולא‬
‫במאי דס״ל דאנן סהדי דנבעלה ואדרבה בדברי רובם‬
‫מצאנו סעד לדברי הראיה ז״ל אי בהא ואי בהא‬
‫כמבואר בפשיטות לכל מעיין ;‬
‫כל מה שהי^־כתי להביא סעד מדברי הפוסקים‬ ‫והנה‬
‫דסמון לא בעל לאו ©פיקא הוא אלא דאמרי׳‬
‫דודאי בעל הוא לרווחא בעלמא אבל לדעתי מסוגית‬
‫התלמוד ברור כשללש דספק לא במל לאו ספיקא הוא‬
‫דהא‬
‫פיק‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫דנבעלה • מיהו אם נפרש כסי׳ הרד״ך ^ביא הכ“מ‬
‫בה*ד דאישוח דלא בעינן שחהא ביאה דגדלוח לשם‬
‫קידושין חקא ליכא למשמע מד׳ התלב״ם דב׳ מיץמוח‬
‫מ׳׳ל אלא דאנן סהדי שנבעלה כשדרי; יחד אבל עדי‬
‫יחוד אכחי אפשר דס׳יל דצריכה היכא דבעינן ביאה לשם‬
‫קדושין ולא »י במאי דכ״ע ידעי דנבעלה • וכן הרא״ש‬
‫לא הזכיר בס׳ ב״ש לא גבי החזירה כשהיא קטנה ולא‬
‫גבי קטנה שלא מיאנה והגדילה בשניהם לא הזכיר הרא״ש‬
‫בס׳ ב׳ש לומר שצריכה עדי יחוד וכדכ' בס׳ המדיר סי׳‬
‫י״א גבי קידש ע״ח ובעל • והיינו משוס דהך דקידש‬
‫ע״ח מיירי דבעל בלא כניסה ובהנך דס׳ ב׳ש מכיון‬
‫דדדין יחד אנן סהדי דנבעלה ודאי והרי הרא׳ש כחב‬
‫להדיא דהא דחליין הקדושין עד דבעל בגדלוח הוי טעמא‬
‫משוס דגמר ובעל לש״ק הרי משמעוח ד׳ הרא“ש דחפי׳‬
‫עדי יחוד א״צ דכיין דכ״ע ידעי דנבעלה כ״ע מסהדי בה‬
‫כמ״ש ‪.‬דא״ה וכן הטור )בסי׳ קנה( גבי קטינה שלא‬
‫מיאנה והגדילה לא הזכיר עדי יחוד וכדכחב בסי׳ כ״ח‬
‫גבי מקדש במלוה ויכן בסי׳ ל״א גבי מקדש בפחוח משו״ס‬
‫והיינו משוס דהחס מיירי בקידש לחוד ואין דרי; יחד‬
‫משא“כ בסי׳ קנ״ה דמסחמא דרין יחד כשלא מיאנה‬
‫משו״ה אנן סהדי • והא דהזכיר פדי יחוד בס״ס מ״ג‬
‫גבי קטן שקידש או נשא נ׳ דלא נקטי עד״י אלא משוס‬
‫קידש לחוד דאכחי אין דרין יחד אבל אם נשא דדרין‬
‫יחד באמח א״צ עד“י כמו גבי קטינה שלא מיאנה והגדילה‬
‫דבסי׳ קנ״ה ‪:‬‬
‫היה נראה לפרש ד׳ העור דהא דדרין‬ ‫ולכאורד‪.‬‬
‫יחד ל״מ אלא דאנן סהדי דנשייחדה‬
‫אבל לא דאנן סהדי דנבטילה • והיינו משוס דלאו ביאה‬
‫ראשונה היא דכבר בעל קודס שהגדילה • ומשו״ה הוצרך‬
‫הטור בסי׳ קנייה להזכיר הב •אה ולא הזכיר עד״י • ואי‬
‫קשיא מנא ידטיינן שנבעלה דדוחק גדול לומר דבנה מורכב‬
‫לה על כחיפה דהא סחמא נקטי שאס בא עליה אח׳יכ‬
‫א“צ גט משני וכה״ג ודאי לא הו״ל לסחוס אלא לפרש •‬
‫הא ל״ק דנראה דאינהו לגבי דנפשייהו ודאי מהימני לומר‬
‫דנבעלה בגדלותה וא״צ גטי משני אף דלא ידעינן שנבעלה‬
‫אלא ע״ס דבורם דידהו לחוד וכמש״ל איייה דבמקוס‬
‫שאץ שוס חזקה נגד דברי הבע״ד הבע׳׳ד מהימן לגבי‬
‫דנפשיה • אבל בס״ס קע״ג הרי לא הזכיר כטור לא טיד״י‬
‫ולא ביאה כלל גבי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו •‬
‫והיינו משום דכיון דנסגדלה אצלו אנן סכדי דנבעלה‬
‫נמי והא דהזכיר הביאה בסימן קנ״ה גבי קטנה שלא‬
‫מיאנה והגדילה היינו לאמלועינן עיקר דינא דבביאה‬
‫שליא מלהא ול״א כדס״ד דב״ש דכי גדלה גדלי הקדושין‬
‫אע״ג דלא בעל אלא כמסקנת הש״ס דאי בעל אין ואי‬
‫לא לא ונ״מ היכי דידעינן דלא בעל עון אס אין דריס‬
‫יחד אבל אס דרים יחד אגן כמדי דגנטלה וכהך דס״ס‬
‫קע״ג• וכן יש לדקדק בש״ע בכל המקומות שדקדק‬
‫בדברי הטור דבסי׳ כ״ח וסי׳ ל׳׳א הזכיר עד״י ובס״ס‬
‫קע׳ג לא מכיר לא עד“י ולא עדי ביאה כלל משוס דדרין‬
‫יחד ונתגדלה אצלו • וכן הרמיא בסיס ל׳א כתב קטן‬
‫כה‬ ‫תט המשולש‬
‫וא"כ מ׳׳ל אם אומרת יום א' או ל׳ יום וכן אס היא‬
‫לבדה אומרת כן או גס אישה אומר כן הואיל ואין‬
‫ביניהם שוס קריבות וגס לדידיה לא הימניה רחמנא ואין‬
‫לחלק ולומר דאף דנודה דדבורס לא מהני אף אס‬
‫מחזיקים בדבורם ל' יום מ״מ היינו אס לא הוחזקו בעיני‬
‫הבריות ע״פ דבורם הוא דלא מהני אבל אס הוחזקו‬
‫בעיני הבריות לאיש ואשתו אף שהחזקה הוא רק עפ״י‬
‫דבורם מ"מ נימא דהוי חזקה • אבל לא מסתבר כלל‬
‫לומר דהורגין ע"פ חזקה שהוחזקו ע"פ דבורם לחוד‬
‫דאכתי עפ״י עצמן נהרגין ותו דהא ודאי משמע בירושלמי‬
‫דעיקד רבותא אשמועינן בברייתא דאיש ואשה שבאו‬
‫ממדה״י כו׳ דהיינו סיפא דברייתא דהורגי; על החזקות‬
‫ואי ס״ד חזקה עפ״י דבורם גרידא מהני אף בלא התנהגות‬
‫כ״ל למתני כלל איש ואשה באשה לחוד סגי והכי הו״ל‬
‫למינקכי האשה שבאה ממה״י ואמדה א״א אני אין הורגין‬
‫עליה משום א״א הוחזקה הורגין עליה משום א״א • ותו‬
‫דאי הך הוחזקו היינו עפ׳י דבודם גדידא כיד מייתי‬
‫עלה ראיה בסוגיא דירושלמי ממכה אביו הא א־כא‬
‫למפרך ש״ה דאיכא נמי חזקה דהתנהגות שנתגדל בחזקת‬
‫בנו • א״ו מדיליף מיניה דהורגין על החזקות ש“מ נמי‬
‫דכל החזקות היינו נמי דהתנהגות דוקא וכמ״ש הש״ג‬
‫שלה״ קדוש״ן‬
‫הלין נראה ברור־ דהא־ הוחזקו דס‪-‬פא‬
‫דברייתא דידושלמי ה־־נו שהוחזקו מתנהג‪-‬ן‬
‫כדרך איש ואשתו ומשו״ה לא סגי דלא נקיע איש ואשה‬
‫שבאו ממה״י וכן כל הנך חזקות דנקע בש״ס דלן‬
‫ובירושלמי לא נקיע אלא במידי דאית בהו חזקה‬
‫דהתנהגות וכהך דש״ס דילן דשלהי קדושין איש ואשה‬
‫תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית דוקא דהיינו שהתנהגו‬
‫בבית כדרך שזו היא אשתו והללו הן בניהם וכהא דר״י‬
‫דאמר התם אף ליוחסין דמיירי בבנים כרוכים אחריהם‬
‫ועלה הוא דמייתי התם הא דאיש ואשה תינוק ותינוקת‬
‫וכהך דמייתי עלה התם נמי מעשה באשה אחת שבאת‬
‫לירושלים כו׳ דנקיכי להדיא עעמא דכרוך אחריה וכוותה‬
‫נמי היינו הך דהוחזקה דתני בירושלמי דהורגין היינו‬
‫אם הוחזקו כמנהג הרגיל באיש ואשתו • ובהכי ניחא‬
‫לישנא דעד כמה הוא חזקה ולא נקגי בכמה משום הכי‬
‫מייתי הך ברייתא בירושלמי אהא מתניתין דא״צ להביא‬
‫ראיה על הבנים ־ ומשו״ה מייתי נמי עלה בירושלמי הך‬
‫דחינוק לטפח ופלוגתא דר״י וד״ל אי שורפין על החזקות ־‬
‫והיינו משוס דכולהו שייכין במד טעמא דסומכין ע״ד‬
‫שדרך העולם הוא כך מחזקינן ואמרינן דודאי הוא כך‬
‫וכמ״ש בש״ג דשלהי קדושין להדיא ‪:‬‬
‫ו נ ר א ה דהא דסמכינן ו^ינן רוב בעילות בבעל‬
‫ושרינן בניס של אשה ]משנה בפ׳ד דסוטה‬
‫דף כז[ אף דעל ביאה דזנות איכא סהדי ועל ביאות‬
‫דבעל ליכא סהדי וכן הא דאזלינן בתר הך רובא וקטלינן‬
‫מכה אביו ^יק דחולין )דף יא ע״ב( נמי הוי מהך חזקה‬
‫דאף מ‪/‬ין עדם על בעילות דבעל מיאוס כד^ הבועלים‬
‫אפי׳ עדי יחוד ל’ש על רוב בעילות וע׳ רמביס)פ״א דא״ב‬
‫ח‬
‫שאלות ותשובות ®יקי‬
‫דהא ודאי אית לן למיזל בתר דוכא • והרי להדיא אמרי'‬
‫בס״פ האשה בתרא דאמרינן רו־כ כשים מימגברות ויולדות‬
‫אלמא דלא מספקינן במלתא לומר שמא לא נבעלה כלל‬
‫ותו דהא כל מידי דדרכא דמלתא בהכי אכן מחזקינן‬
‫במלתא דודאי הכי הוא אף שאין שוס עדות בדבר •‬
‫דהה אשכחן בשלהי קדושין )דף פ' ע״א( דהיו מלקין‬
‫ושורפין וסוקלין על החזקות ואף דקי״ל כר״י שאין‬
‫שורפין תרומה על חזקת דרכו של תינוק למפח היינו‬
‫כדכתבו התוס׳ התס ובכמה דוכתי דהא דאין בורפין‬
‫הוא משוס דהא דרוי תינוקות מעפחין הוא רוב ידוע •‬
‫ולפמפ״ל עיקר מעמא הוא משוס דאיכא חזקת עהרה‬
‫דעיסה נגד הרוב • אבל דדרך איש ואשתו לבעול דדרך כל‬
‫האק היא הוי חזקה גמורה אף לדונה בחנק ע״י חזקה‬
‫זו • והדךוב בעיני שלזה כיון הש״ג בפ׳ ב״ש ע״ש שכתב‬
‫בבי יבמה דשניהם מודים שלא בעל כ׳ וז״ל ונראה בעיני‬
‫כו׳ איל לאחר נ' יום שכבר הוחזקו כמו איש ואשתו‬
‫אינס נאמנים להכחיש כחזקה עכ״ל • ומשמע לי דלאו‬
‫משוס חזקה דלא מוקיס אינש אנפשיה הוא אלא מכוס‬
‫שהוחזקו ל׳ יום כאיש ואשתו ואז הוי חזקה נהך דשלהי‬
‫קדושין • אלא דגס שס בעינן שהוחזק ל״י דוקא וכ״כ‬
‫שס הש״ג להדיא בשלהי קדושין בשס הירושלמי • והירושלמי‬
‫הוא אהא מתניתין דא״נ להביא ראיה על הבנים • וז״ל‬
‫הירושלמי מני חיש ואכה שבאו ממדה׳יי הוא אומר אשתי‬
‫היא וה־א אומדת בעלי כוא לא היו הורגין עליהם‬
‫משוס א״א הוחזקו היו הורגין עליהם משוס אשת איש ע״כ‬
‫הברייתא ופריך עלה עד כמה היא חזקה בשם ר״י עד‬
‫ל״י תמן תנינן תינוק שנמצא בנד עיסה כו׳ מפני שדרכו‬
‫של תינוק לטפח בעיסה • ופריך ושורפין על החזקות‬
‫אתפלגון ד״י ור״ל ]והיינו כפלוגתא דש״ס דילן אי שורפין‬
‫תרומה עג חזקה זו[ מנין שהורגין על החזקות כתיב‬
‫מכה אביו ואמו כו׳ וכי דבר ברור הוא שזהו אביו‬
‫והלח חזקה הוא שהוא אביו ואת אמדת הורגין אף הכא‬
‫הורגין עכ״ל הירושלמי • ונראה בדור הא דתני בסיפא‬
‫דבריי׳ הוחזקו הורגין עליהן משום א״א לאו למימרא‬
‫דלאחר שלשים שהם במדינה זו ומחזיקים הס בדבורם‬
‫שהם איש ואשתו מהמת זה הוא דהוי חזקה והורגין רק‬
‫ע"פ דבורם בעלמא שהוחזקו בדבורם זה נ״י דנראה ברור‬
‫אף אס יאמרו ויאמרו שהיא אשתו והוא בעלה ימים‬
‫רבים אס לא נראה ביניהם שום קריבות והתנהגות‬
‫כאיש ואשתו ודאי דאין הורגין ע״פ עצמם וכמ״ש בש״ג‬
‫בשלהי קדושין דע״פ עצמם אין נהרגין אס לא עפ״י‬
‫שנוהנין כמנהג והרגל וכדאמרינן להדיא בש״ס פרק‬
‫היאמר )דף סג ע׳׳ב( דאס היא אומרת נתקדשתי אין‬
‫סוקלין ומשמע התם להדיא דאף אס תחזיק בדיבורה ל׳‬
‫יום ויותר לא מהני לסקילה כדאמרינן דלדידה לא הימנה‬
‫רחוינא וכ״כ רש״י )שם בד״ה באומרת נתקדשתי( ואע״פ‬
‫שהחזיקה עצמה קודם הזנות בחזקש איסורא כו׳ • ומ״ש‬
‫הרמב״ס שם )סס״א דא״ב( עד שיהיו שם עדים או עד‬
‫שתורזזק היינו;מי חזקה דהתנהגות כאשה ארוסה וכמש״ל •‬
‫והוא ברור דניון דלדידה לא הימנה לאו דבורה כלום‬
 ‫חוט המשולש‬
‫הרמב״ס שס מעשה דאשה שבאת לירושליס כו׳‬
‫והגדילתו בחזקת בנה למימר דוקא התנהגות כאס‬
‫ובנה כגון שהנדילתו והיה כרוך אחריה וכדגקגי הש״ס‬
‫להדיא עעמא מפני שכרוך אחריה■ ובדין כ״א דייק נמי‬
‫לכתוב הס הוחזקה בעיר ל' יוס שהיא אשתו דוקא דהיינו‬
‫ע״י התנהגות כאשתו דאי בדטרס לחוד הוי חזקה הו״ל‬
‫למינקגי אס הוחזקה כן ל׳ יוס • וכן יש לדקדק גס‬
‫בעוש״ע • ובהכי ניחא הא דמסייס הרמב״ס בסוף הפרק‬
‫או תוחזק ולא ‪:‬קיני או תוחזק ל׳ יוס אלא דברישא מיירי‬
‫נמי בל׳ יוס דאפי׳ חמרה כן ל׳ יוס אינה נהרגת אס לא‬
‫שתוחזק ע״י התנהגות כארוסה • כן ‪:‬ראה לי לפרש‬
‫^ ‪.‬‬ ‫ז‬
‫ו ה ג ה כל בקי בדרכו יודע שרוב כוונתו ‪:‬למד ע״י‬
‫‪-V‬לדרוש סמוכיס בסידורו • והנה נח; בדין י ע‬
‫סייס שחזקת צורה זו שהערה דהיינו חזקה דהתנהגות‬
‫וכן כח; בדי; כי ד נקג־ הוחזקה נדה בשכנותיה דהיינו‬
‫נמי חזקה דהתנהגות • נוח להבי; כוונתו דחזקה דדין‬
‫דהתנהגות ־ ולדעתי לו ראה‬ ‫■‪VW‬‬ ‫כ׳ וכ״א נמי היינו חזקה ‪i‬׳‪.‬‬
‫הב״ש וידע מקור ‪ I‬זה לא היה כותב כל מה כתי‬
‫• וקושייתו הראשונה ^ק״מ דהא דאמרינן בש״ס דילן‬
‫קמייתח כגון דלא‬ ‫אחזקה ‪r‬‬
‫קר‬ ‫אוקי מלחח אחזקה היינו‬
‫שלמי‬ ‫לחזקי‬ ‫כלל‬ ‫י;‬ ‫‪’ '^7‬‬
‫' • י ’ •* ‪W‬‬ ‫‪W a0‬‬ ‫הוח • ריי״נז‪W‬‬
‫‪1^10‬‬ ‫במלחא‪: • I‬כי‬
‫‪k‬‬ ‫דמחזקיג;‬
‫ן'«|‬
‫דחי אמרינן דהיכא דנשא ידאי בעל מני׳ל דאזלינן בתר‬
‫י''"״ ־־‪,‬מ״ש דהח דתלינן רו״ב בבעל נמי הוא‬
‫יכא דנשא אמרי‪ ;:‬ודאי בעל‬ ‫משוס ך חזקה וגס‬
‫נשיה וכדנקכיו התס‬ ‫נד‬ ‫‪' I-‬‬
‫'ולגולל ‪ * p ' r‬ומה שהשיג שס על‬
‫המהרי״ק כבר כתבתי דליתא והמהרי״ק היעיב לראות‬
‫בש״ס דילן והירושלמי לא הזכיר המהרי“ק כלל דהך‬
‫דאיש ואשה תינוק ותינוקת הבין גס המהרי״ק וכתב‬
‫להדיא דבעינן דוקא שהאיש בכ״ד כבעל עס אשתו וכן‬
‫התינוק והתינוקת כרוני; אחריה; י אלא לענין מלקות‬
‫נתלה בדקדוקים קליס לומר דלא צריכיס לראיות גדוצות‬
‫כמו לעני; סוקלי; ע״ש • ובאמת אין כדאי בדקדוקיה‬
‫להוציא מפשעיא דסוגיא דמשמע ודאי דגבי מלקות נמי‬
‫בעינן בנוהג כדרך הנהוג בדבר זה כגון שהוחזקה נדה‬
‫דמייתי הש״ס התס דהיינו דוקא שהתנהגה כנדה בלבושיה‬
‫לא ע״פ דבורה וכמ״ש הרמב״ן ורשב״א בס עגיי״ד סי׳‬
‫קפ״ה • ולדינא דידן אין נפקותא כ"כ אס יפרש כפירש‬
‫הב״ש דנראה דנס הב״ש מודה דחזקה דהתנהגות הוי‬
‫חזקה עפי מהוחזקה ע׳'פ דבורס • וכדאשכחן גבי הוחזקה‬
‫נדה ובכרוך אחריה • אבל מחוורתח כדכתיבנא דנל‬
‫החזרךת הס ע”פ התנהגות וכמ״ש הש״ג • ואס כן הרי‬
‫מפורש בירושלמי דע׳יפ התנהגות איש ואשתו מחזקינן‬
‫חזקה גמורה אף לרוב בעילות • ולפמ״ש היה נראה‬
‫דבסיפא דירושלמי לא בעינן שיאמרו זו אשתי וזה בעלי‬
‫אלא דבהוחזק לחוד סגי ע״פ התנהגות ־ אבל הרמב״ס‬
‫מהפך סדר הברייתא משמע דבסיפא נמי בעינן שיאמרו‬
‫כן וכ״ה בטוש״ע • ואולי טעה הרמב״ס הוא משוס‬
‫דהאמירה‬
‫‪P'0‬‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫״י‬
‫דין יט( דהא דסגי נעדי כדרך המנאפין‪:‬מי הוי מבוס‬
‫חזקה■ ונראה הא דלטדן קדושין סני בעד״י ‪:‬מי הוא‬
‫משוס חזקה • והשהא א״ש הא דמייחי הירושלמי ראיה‬
‫ממכה אביו דהוא כסונייח הב״ס דילן פ״ק דחולין‬
‫דאמרי‪:‬ן אביו הוא משוס דרו״ב אחר הבטל אלא דהך‬
‫רובא גופא אתי מחמת חזקה וכדכחיב‪:‬א דחזקח איש‬
‫ואשתו שבועל רו״ב ומשוס הך חזקה הוא דתלי‪:‬ן רו״ב‬
‫ייעל י ותרווייהו צריכי דחי מכוס הך חזקה להוד מה‬
‫בנך דמהזקי‪:‬ן רויב בבעל הרי אף דהוו סהדי דאסהידו‬
‫דחזו הבעילות להדיא מ"מ הו״ל למיחש נמי למיעוכי‬
‫דז‪:‬ות א״ל דאזלינן בתייר מכו״ה דייק מי‪:‬ה בכ״ס דילן‬
‫דיליך מי‪:‬ה לרוכא דליתח קמן‬ ‫ואך ‪ / ,‬ו­‬
‫דחזלינן בת"; ־ ו;וף‬
‫שיראו רוב הבעילור‬ ‫ז״ב דאף אס יהיו‬
‫רובא דליתא קמז • ואי משוס רובא לחוד לח הוי‬
‫מהני אנא אי חיכ‪:‬א סהדיי דמסהדי דחזו ל!‬
‫‪I-‬‬ ‫דסמכי‬ ‫הבעי^‪1‬י‪ -‬מ־‪:‬ריה■דייק מי‪;-‬ה בירושלמי‬
‫••• ' משויס שמתנהגין כדרך איש וא‪:‬‬ ‫וקעל '‪1‬‬
‫ו״ב כדרך חיש והשתו •‬ ‫מחזחי;; ואמרי‪ ;:‬דודאי בייי' יי"‘‬
‫׳‪1' 1‬‬ ‫יחד‬
‫הירושלמי בדרך יותר קרוב •‬ ‫ויש מקוס א; גפר‪:‬‬
‫אך בדעת הרמבי׳ס דחוק יותר לפרש בדרך ההוא ובעלה‬
‫דעתי באלף ‪:‬גד דעת הרמב״ס ‪:‬‬
‫בפירוש הירושלמי אף שגדעתי^ הוח פשוע‬ ‫הארכתי‬
‫יינו‬
‫דאיב די; כ׳ וכ״א( לכאורה לא מ׳ כן • ולכאורה ‪:‬׳ ד׳‬
‫ר^י‪-‬וי '״ו ­­‬ ‫•ייי״חך‬ ‫הרמב׳ס דבהוחזקו ע״י דבורס >•׳ י וס סג‬
‫ו י‬
‫בדין כ ח מסדר הברייתח ו‪:‬קכ־ הוה חומר זחת חשתי‬
‫נמי משוס ה;‬ ‫והיא אומרת זה בעלי אס הוחזקה בעיר ל' יוס שהיא‬
‫‪^Wy‬ח ‪i -11‬׳‪I 1‬‬ ‫הורגי; • יכן מ׳ לכאורה בדין כ׳ מי שהוחזק‬
‫‪I‬‬ ‫אשתו היו‬
‫בשאר בשר כו' הרי שהוחזק שזו אחותו כו' מ׳ לכאורה‬
‫דבחזקה בעלמא בגא התגהגות סגי וכן למד הבי׳יש‬
‫בדעת הרמב׳יס ע״ש )סי' יע ס״ק א'(• ולפ״ז היה‪:‬ראה‬
‫לפרש הראיה שהביא נס הרמבייס שס ממכה אביו וש‪:‬א‬
‫יהא ‪:‬גד הש״ש דיל; היה ‪:‬ראה לפרש דש״ס די‪:‬ן קאי‬
‫משעת לידתו דאי לאו דאזליגן בתייר הו״ל למיחש תינף‬
‫משעת הלידה דלמא לחו אביו הוא והירושלמי קאי‬
‫אשעת הכאה דאכתי מאן יימר אמר י״ג שניס ויותר‬
‫חה שהכה זהו שנולד אז וכי ס״ד שעידי הכאה או שאר‬
‫עדיס הס היו המולידיס אותו ומכיריס אותו אשר מיוס‬
‫צאתו מרמס אמו ראוהו יוס יוס שיוכלו להעיד שהוא הוא‬
‫הו‪:‬ד היולד ל»י י׳׳ג שגה אלא דאזליגן בתר חזקה‬
‫שמחזקינן אותו בחזקת בנו • כן היה נראה לפרש בדברי‬
‫הרמב״ס • אבל זה אינו דא”כ אמאי דייק מאביו הרי‬
‫מאמו נמי הוי מצי למידק האי דיוקח ובירושלמי משמע‬
‫להדיא דהך דיוקא לא הוי אלא משוס דאביו אינו ודאי‬
‫כאמו אלא מחוורתא בפי׳ ד׳ הירושלמי כדפרישית • ואף‬
‫שברמב׳ש נראה קצת דוחק לפרש כן אבל ע"כ דחקינן‬
‫ומוקמינן נס דברי הרמב״ס כן • וכל דברי הרמב״ס‬
‫‪:‬מי מתיישבין ברווחא להתפרש דחזקה היינו על פי‬
‫התגהגות באח ואחות כאס ובגה דהייגו איש ואשה‬
‫תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית • ומשוס הכי הביא‬
 ‫כו‬ ‫תטה^טולע‬
‫ב״ש בסוגיא דיבמה שאמרה לא נבעלתי דס׳׳ל לרש׳׳י גס‬
‫התוס׳ תפסו כן )בריש דף קי״ב שם( דבשניהם מודים‬
‫שלא נבעל? א"צ גט • ובפרגי תוך ל׳ יום • ואף הנך‬
‫דפליגי פס על רש״י היינו משוס דס״ל דחזקת כנוסה‬
‫בכיולה היא לאלתר■ וכמ׳ש הה״מ שם להדיא וכדכתיבנא‬
‫לעיל גס בשם תוס׳ בפ״ק דכתובות דבביאה ראשונה אף‬
‫דמצי לאוקמי אנפשיה מ״מ רוב פעמים לאלתר בעיל‬
‫ומשוס דהוי נגד החזקה משו״ה הוא דפליגי התם על רש״י‬
‫וס״ל דלא מהימני וצריכה גע • אבל אי לאו הך חזקה‬
‫ודאי כ״ע מודו דאס שניהם מודים מהימני אנפשייהו‬
‫וא״צ גע • וא״כ לפי שברת הרב הנ״ל דחשיב בנ״ד רק‬
‫ספיקא בעלמא ע״כ צ״ל ולחלק דבנ׳׳ד עדיף מיבמה תוך‬
‫שלכיש יום וכמש״ל לחלק דהתם דכיון דביאה ראשונה‬
‫היא ותקיף יצריה טובא אע״ג דבזיז מינה מ״מ לא מקי‬
‫רוב פעמים אנפשי׳ משא״כ בנ״ד דלחו ביאה ראשונה‬
‫היא דככר בעל בקטינות א״כ אי לא נימא בנ״ד דחזקת‬
‫כנוסה בעולה היא אלא דשפיקא בעלמא הוא ודאי‬
‫ברור דנכ״ע איהי מהימנא אנפשה דמה לי התם אס‬
‫שניהם מודים דלא בעל או בנ״ד דהיא לחודה אמרה‬
‫הכי הואיל ואין מי שיכחישנה ודאי דאיהי מהימנא‬
‫אנפשה לומר ברי לי שלא נבעלתי בגדלות ‪:‬‬
‫א ב ל כבר כתבתי דמפשטיא דתלמודא דידן ובירושלמי‬
‫משמע ודאי דהיכא דדרין יחד כאיש ואשתו סגי‬
‫לאחזוקינהו באיש ואשתו גמורים אף להורגה • ואס כן‬
‫לכאורה אינה נאמנת נגד החזקה מדאמרינן התם דמלקין‬
‫והורגין ומשמע דמיירי אף דהלה צווח שאין הדבר כמו‬
‫שהוחזק • וע׳ תשובת רמ״א הובאו קצת דבריו גם בט״ז‬
‫)י״ד סי׳ קפ״ה( ע״ש שנסתפק בהא דקי״ל הוחזקה נדה‬
‫בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אי נימא דוקא‬
‫בעלה אבל היא דידעה האמת אינה לוקה או דלמא‬
‫לרבותא נקט בעלה וכ״ש היא והכריע שם דהיא נמי‬
‫לוקה והכרעתו הוא מהך דמלקין וסוקלין על החזקות‬
‫וכמש״ל • וא״כ לכאורה לפמ׳׳ש דבנ״ד דמיא להך דהוחזקה‬
‫נדה נראה דלכ״ע לא מהימנא נגד החזקה ‪:‬‬
‫וסייבן נראה דתליא באשלי רברבי • דדעת רש׳־י נראה‬
‫ודאי דהבעל דבר שיודע האמת שאין הענין‬
‫כמו שמחזיקים אותו איהו מהימן אנפשיה דהא לשיטת‬
‫רש״י בפ׳ ב״ש )דף קי״ב( ההוא שניהם מודים דאתו‬
‫לקמיה דרבא ודאי הוי לאחר שלשים דאי תוך שלשים‬
‫לא הוי מצי למפרך עלה מברייתא דתני דצריכה גע‬
‫דהשס הא מיירי לאחר ל׳ לפרש״י • אלא ודאי ברור‬
‫ופשוט דעובדא דרבא הוי לאחר שלשים ואפ״ה כתב שם‬
‫רש״י בהך עובדא דמיירי דמעיקרא אמר בעלתי מוכח‬
‫מדבריו דחס מתחלה ועד סוף הוו מודו תרווייהו שלא‬
‫בעל לא הוי צריכה גט אף דלאחר שלשים הוי דלא‬
‫מוקי אנפשי׳ וחזקתו בעל אפ״ה כיון דהחזקה הוא‬
‫מחמת שאנן הוא דמחזקינן דכן הוא מסתמא ואין שוס‬
‫אחר מבלעדם יודע האמת■ אינהו מהימני אנפשייהו‬
‫וא'צ גט • ואף דאנן מחזקינן במלתא דודאי כן הוא‬
‫ומשו״ה‬
‫סיקי‬ ‫שאאתותעובות‬
‫דהארנירה בייך נמי להתנהגות דמסתמא כל המחנהגים‬
‫כאיש ואשתו ^רין אשתי ובעלי א״כ לדעת הרמב״ם נמי‬
‫דוקא באיש ואשה שיאו ממה״י הוא דיעי;; דוקא‬
‫שיאמרו זו אשתי וזה בעלי דלא סגי בחזקה דהתנהגות‬
‫לחוד דדלמא לשום זנות נתחברו וכדכתב הרמב״ם )פ״ו‬
‫דגירושין( משו״ה בעינן כמי אמירתן דהגהו לגלויי מלתא‬
‫דהס בחזקת איש ואשתו ומשוס דגלוייא מלתא בענמא‬
‫הוא סמכינן בהא אדיבורא דידהו אבל עיקר החזקה הוא‬
‫משוס דנוהגין כאיש ואשתו מחזקינן להו כאיש ואשתו •‬
‫ועי׳ מש״ל אי״ה טעס אחר דבעינן דוקא אמירה דידהו •‬
‫שוב ראיתי בת׳ פ״י שפי׳ גס כן בפשיטות דהוחזקו‬
‫דירושלמי הוא דוקא ע״פ התנהגות כאיש ואשתו אבל‬
‫ע״פ דבורס בעלמא אין מוחזקין בל׳ יוס והביא ראיה‬
‫מהא דפ״ב דכתובות )דף כב ע״א( מעשה באשה אחת‬
‫גדולה כו׳ לימים קידשה א״ע כו׳ ונישנא דלימיס משמע‬
‫דלזמן מרובה הוי ואפ״ה לא נאסרה ע״י שהחזיקה עצמה‬
‫לארוסה ע״ש שפי׳ בפשיטות גס דברי הרמב״ס וטוש״ע‬
‫ג"כ כנ״ל דהחזקה הוא ע״פ התנהגות וכמ״ש • והנה‬
‫ראייתו מהך דולימיס אינה מכרעת דמהא ליכא למשמע‬
‫מינה אלא דדיבורא גרידא לא מהני אף ימים רבים‬
‫אבל אכתי חיכא למדחי ולמימר דהיכא דהוחזקה בעיני‬
‫הבריות דמהני חף ע״י דבורה דידה וכמש״ל • אמנם‬
‫כבר כתבתי לדחות זו בראיות ברורות בס״ד ;‬
‫בזה יותר מדאי הוחיל דהדת לי וחביב‬ ‫הארכתי‬
‫לי וקצרן של דברים דסוגיא דתלמודא‬
‫דידן ובירושלמי משמען דכיון שדרים יחד ונוהגין כדר־‬
‫חיש ואשתו הוי חזקה דהיו הורגין עליה ואמרינן ודאי‬
‫דכיון דדרך כל האק הוא לבעול מחזקינן דודאי בעל‬
‫והן הן דברי הרא״ה ודעתו • ולדעתי דין ברור הוא‬
‫כאחותו ממש דאית לן למימר דודאי בעל דהא ש״ס‬
‫ערוך הוא דאמרינן רוב נשים מתעברות ודאי ברור כשמש‬
‫בצהרים דאית לן למיזל בתר רובא שנבעלות דהא א״א‬
‫לעיבור בלא ביאה • ומשמע קצת בסוגיא דאפי׳ ר״מ‬
‫לא חייש למיעוכיא דאין נבעלת ואין כאן מקומו‬
‫להאריך בזה ‪:‬‬
‫ב ה א סליקנא ובלא נחתינא דאין לסמוך כלל על‬
‫ספק שמא לא בעל דחזקה גמורה היא דודאי‬
‫בעל וגם לסמוך על הריב״ש דס״ל דאכתי בעינן עדי‬
‫יחוד ממש קשה לסמוך עליו הואיל ולא מצינו לו חבר‬
‫שיחלוק על הרא״ה גס לענין יחוד וגם הריב״ש בעצמו‬
‫הסכים לדעת הרא׳׳ה בתשו' קצ״ג • וכבר כתבתי דסוגיא‬
‫דכל הפוסקים משמען כדעת הרא״ה • רק לסניף בעלמא‬
‫אולי נוכל לסמוך על דעת הריב״ש שראה בד׳ הראשונים‬
‫דמצרכי עד״י ‪:‬‬
‫ו ב ט נ ץ אס נוכל לסמוך אדבורא דידה דאמרהברי‬
‫לי שלא נבעלה בגדלותה • הנה לפ׳־ד הרב‬ ‫^‬
‫דדובראוונא דפשיטא ליה דאי ספיקא בטלמא אס נבעלה‬
‫לא הוו צריכין כלל לס״ס דזה ברור דבמידי דהוי רק‬
‫ספיקא בעלמא וליכא שוס חזקה המכחישה וליכא מאן‬
‫דמכחיש לה בכה״ג ודאי איהי מהימנא אנפשה מיין בפ'‬
 ‫שאלות ותשובות סימ ' חוט המשולש‬
‫מיירי באמרה או אומרת שהיא נדה ומ״מ לולי החזקה‬
‫לא היה בעלה לוקה ע״פ דבורה • והך דפ׳ המדיר)דף‬
‫ע״ב ע׳׳א( דיוצאת בלא בכתובה אס הוחזקה נדה אע”פ‬
‫שמכחשת יכילנא לשנויי שגס התם מיידי שמתחילה אף‬
‫שלבעלה אמרה שהיא טהורה• אבל לשכנותיה אמרה‬
‫תחילה שהיא נדה ועכשיו נותנת אמתלא לחזור מדבריה‬
‫ולולי החזקה היתה נאמנת ט״י אמתלא אבל מחמת שעשתה‬
‫מעשה ללבוש בגדי נדות אין נאמנת אף באמתלא וכמ״ב‬
‫הרמב״ן • ובזה מתורץ קושיית הטור בי״ד )סימן קפ׳ה( •‬
‫אבל יותר נראה דשאני איסורא מממונא דבדבר שבממון‬
‫אפילו אס מכחשת החזקה מתחילה ועד סוף נמי לא‬
‫מהימני • אבל במלתא דאסורא אס הבעל די; מכחיש‬
‫החזקה מתחלה ועד סוף מהימן ומהימן • ואס כ; לד׳‬
‫רש״י מהימנא בנ״ד לומר לא נבעלתי י אבל רבו החולקים‬
‫על רש׳י • וא״כ גס בנאמנות דידה נפלנא ברבוותח •‬
‫גם חוכך אני דאולי לא גרע מקלח בעלמא דאנן נהגינן‬
‫דלח מבעלינן קלא כמבואר שלהי גיעין )דף פגי(‬
‫דודאי אי לא נסמוך אדיבורח דידה רק נסמוך על ספק‬
‫ספיקא וכיוצא אפשר לומר דדמי להא דאמרינן התם‬
‫בגמ׳ עייט רבנן בקדושין כו׳ אבל אי אדבורח דידה‬
‫נסמוך א״ל דלא גרע מרךל בעלמא • ובנ״ד איכא למימר‬
‫דסי קול בלא אמתלא דביוס שנעשה בר מצוה בעת‬
‫ההיא הוחזקו הקדושין ואז כבר הוחזק לגדול ויש‬
‫לעיין בזה ‪:‬‬
‫‪ QJ‬דא עקה שהרי משנה שלימה שנינו בפ׳ האשה‬
‫שלום שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא‬
‫לבוק ובפרט לפי מה שכתב הרמב״ס שס הטעם דמשוס‬
‫דאיסור לאו הוא שמא קל בעיניה ומשו׳׳ה לא מהימנא •‬
‫אמנם יש לחלק ברווחא דשאני התם דמצד עדות אתינן‬
‫למימר שתהא נאמנת להעיד על עצמה משום הכי הוא‬
‫דאמרינן דלא מהימנא אי משום דרחמא או סאני ליה‬
‫אי משוה דאיסור לאו קל בעיניה • אבל בנ״ד לא מצד‬
‫עדות אתינן אלא דכיק דכל עיקר איסורא הוא משום‬
‫דמחזקינן במל^ל ואמרינן חזקה דבעל וכיון שאין שוס‬
‫אדם יודע בדבר רק היא לבדה והיא צווחת ואומרת‬
‫שיודעת בבירור דלא בקושטא מחזקינן בכהאי גוונא לגבי‬
‫דידה ליה לן לאוקמי אחזקה וכמש״ל דעת רש״י ז׳ל‬
‫פ׳יב דכתובות גבי הרי ותרי דאם אומרת ברי גמור לאו‬
‫מגיעה דנאמנת להעיד על עצמה הוא דמהימנא אלא‬
‫כדכתיבנא דלגבי הבעל דין שיודע האמת לית לן‬
‫לאוקמי אחזקה ‪:‬‬
‫ו ר‪/‬ן דבנ״ד אכתי מידי ספיקא לא נפקא דמאן יימר‬
‫דמשקרא דאע׳׳ג דלא מהימנינן לה בברי דקושטא‬
‫ר^ירה אכתי לא ברי הוא דמשקרה ודלמא קושגיא‬
‫קאמרה־ כיק דליכא שוס חזקה נגד דידה לשיטת רש׳׳י‬
‫ז“ל • ומי שדעתו יפה ולבו שלם יוכל לסמוך ע׳׳ד‬
‫רש״י לומר דלגבי דידה מהימגא אף נגד החזקה והוי‬
‫כחתיכה דהתירא דשריא לכ״ע • ולצרף לזה עחת הריב׳ש‬
‫שראה איזו הול ‪p‬ס על הראיה וסוברים דאף ודאי‬
‫נבעלה אכתי בעינן דקא עידי יחוד גמורים הא לאיה‬
‫הוה‬
‫‪52‬‬
‫ומשו״ה צרימ מותרה דמוקמינן ליבמה בחזקה כבעלה‬
‫הייט לאחריני אבל אינהו לגבי דנפשייהו מהימני למברי‬
‫לה בחליצה וא"צ גט ־ ואי תקשי מ״ש לגבי צרהה דלא‬
‫מהימנא ומ״ש לגבי בעלה האחרון דמהימנא ושרינן ליה‬
‫למסמך אדבורא דידה נגד החזקה הא ל״ק שנא ומא‬
‫דצרה גופא אחריתי היא אבל איהי גופא כיו; דמהימנה‬
‫לגבי נפשה ננד החזקה הרי היא כחתיכה דהתירא‬
‫דשריא לכ״ע ‪:‬‬
‫אומריה‬ ‫מזו נראה דעת רש״י דאפי׳‬ ‫וגדולה‬
‫מת ושנים אומריה לא מת אע״ג דמדאורייתא‬
‫אית ל; לאוקמה אחזקת א״א מ'מ אם היא בעצמה יודעת‬
‫בברי שמת מהימנא נמי לגבי דנפשה אף נגד חזקה‬
‫קמייתא ומשו״ה דקדק רש״י בר״פ האכה רבה ובפ״ב‬
‫דכתובות )דף כב ע״ב( לפרש באומרת ברי שאין לבה‬
‫מקפה וכבר עמדו ע״ז מקמאי ובתראי והקרוב בעיני‬
‫דכונת רש״י ז״ל הוא משום דבברי גמור מהימנא למשרייה‬
‫לכל גבר ואף שלא לאחד מעדיה ואף לכתחלה ולא מטעם‬
‫שהאשה נאמנת לומר מת בעלי דהא ודאי לא עדיף‬
‫נאמנות דידה משני עדים וכבר יש שני עדים שמת אבל‬
‫לא אלימי אף מאה סהדי מהני דאמרי לא מת וכן‬
‫הקשה הר״ן פ״ב דכתובות ־ אבל עיקר סברת רש״י הוא‬
‫משום דלגבה דנפשה מהימנא נגד החזקה להימנינהו‬
‫להנך דאמרו מת • וקצת מזו הסברא כתב המהרש״א‬
‫בר"פ האשה רבה )דף פ״א ע״ב( • ולדעית רש״י אני‬
‫מוסיף דחף לכתחילה שדא ואף שלא לאהד מעדיה‬
‫מטעם דכתיבנא דכיון דלגבה דנפשה מהימנא נגד‬
‫החזקה נעשית כחתיכה דהתירא דשריא לכ״ע • כן נראה‬
‫דעת רש״י אף עד חזקה קמייתא ומכ״ש בנ״ד לענין‬
‫לאחזקי במלתא דודאי נבעלה מסתברא טפי וטפי‬
‫להימנא לגבי דנפשה ולשווי׳ כחתיכה דהתירא • ואי‬
‫קשיא קושיית הריל״א מהך דמלקין וסוקלין על החזקות‬
‫נראה דדעת רש״י דבאמת מיירי דהבע״ד אומר ג״כ כפי‬
‫שהוחזק ומ״מ לולי החזקה לא היה נלקה ונסקל ע״פ‬
‫עצמו רק משוס החזקה הוא דסוקלין וכדפרש״י גבי‬
‫מעשה שבאת לירושלים ובנה על כתינמ והגדילתו ופרש״י‬
‫והגדילתו בחזקת שהוא בנה דהיינו ודאי שקראתו בני‬
‫והוא קראה אמי ואפ״ה לא היה נסקל אלא מפני שכרוך‬
‫אחריה • ואס היינו יטלין להשוות גם דעת הרמב״ם כן‬
‫הוי ניחא טפי הא דבעי גבי איש ואשה שבאו ממה״י‬
‫דסי׳ י״ט שיאמרו ג“כ זאת אפתי וזה כעלי ולא סגי‬
‫בחזקה דהתנהגות לחוד• אבל צ״ע באיזה מקומות‬
‫ברמב״ס • א'נ דדוקא מלקין וסוקלי; דהוי דוקא ט״י‬
‫התראה וא״כ כיון דקבלו התראה והתירו עצמס למיומ‬
‫ולמלקות הרי דכבר הודו בשעת התראה שכמו שהחזייץ‬
‫כן הוא • אבל היכא שלא יצאה שוס הודאה מעולם‬
‫מבעיד דעת רש״י שהבע״ד מהימן ־ שוב ראיתי בפ״•‬
‫פ׳ב דכתובות שהחזיק בסברא זו דעת מהרש׳א ונסתייע‬
‫גם מדברי הרשב״א ז״ל■ אבל לפי תירוץ זה אכתי קשה‬
‫הא דבעלה לוקה משום שהוחזקה נדה והרי התם הוא‬
‫לא קיבלה בהתראה • אבל לפי תירוץ ראשק ניחא דבאמה‬
 ‫כז‬ ‫חוט המשולש‬
‫אבידי אדם קאי לא מצאתי מקום ראיה לזה וליכא‬
‫למימר משום דפצוע מחמת מכת חרב וכיוצא בו דלא‬
‫מצי למהוי טלד כן דח״כ היכי הוי מצי למכתב הפצוע •‬
‫ואולי משמע להו לשנא דממיתא דנקטה אך כאן בי״א‬
‫משמע להו דכל שאיט בי״א אינו בכלל פצוע • ולפי זה‬
‫ודאי אין לחלק בין רעמים וברד או עיי חולי ואס כן‬
‫משמע כדעת הרמב״ם דבאמת אינו מחלק ביניהם רי־ו‬
‫כל שאינו בי׳ח כשר • אבל איננה ראיה מכרעת דאס כן‬
‫אם נפצעה ע״י בהכנה וכיוצא בזה נמי נימא דכשר הואיל‬
‫ולחו בידי אדם הוא וכדקיי״ל גבי חרותא כת״ק דרשב׳א‬
‫חולין )דך נ״ה ע״‪] • (3‬וממוצא דנר ישכיל המעיין שמש״ש‬
‫הפר״ח דלמאן דסנר גני פ״ד שע״י חולי לא מקרי ני״ש ה״ה גני‬
‫חרותא אסור אין דמיוט עולה יפה דשארי הכריות יוכיחו[ ;‬
‫היש״ש מדאצטריך דרשא דרבא ולא סגי לרבא‬ ‫ומ״ש‬
‫בהקישא דתני במתניתא מזה מסייע להרמב״ם‬
‫דתרווייהו איצטריכא • חד למעוטי ממעי אמו וכן ע״י‬
‫רעם וברד וחד למעוטי ע״י חולי עכ״ד • וכל המעיין‬
‫השופע בצדק יראה שדבריו דחוקים ותו דגם לפי שיטתו‬
‫אכתי איכא למימר דח״א למעוטי ממעי אכנו וח״א למעוטי‬
‫רעמים וברד וגם תמיהתו על רבא דדריש מפצוע הפצוע‬
‫וכי פליג על ברייתא דדריש בהקישא בעיני לא נפלאת‬
‫היא אפי׳ לפי תמיהתו על רבא דבירושלמי איכא מאן‬
‫דיליך מהיקשא דממזר לחומרא לפסול אך בי״ש משום‬
‫דממזר יצירתו בי׳יש הוא )והובא הירושלמי גם ברא׳ש‬
‫בסוגיין( וא׳׳כ ברווחא איכא למימר דמש״ה אצטריך‬
‫דרשא דרבא לאקושי לקולא ואהני הקישא למשרי ע״י‬
‫רעמים וברד אך דלאו ממעי אמו הוא • ולפ״ז קצת‬
‫ראיה להכשיר ע״י רעמים וברד אבל אין זה ראיה גמורה‬
‫דעיקר תמיהתו על רבא ליתא דבכמה דוכתי מייתי‬
‫הש״ס דרשא דאמורא והדר נקע ותנא מייתי לה מהכא‬
‫והיינו משום דזמנין לא ידע האמורא מהברייתא והייט‬
‫דאמרינן בטלא תלמודין תניא נמי הכי וכן תניא טותיה‬
‫והוא כלל גדול בש״ס • וכ״ה ברש״י כתובות )דך ה׳ ע״ב‬
‫ד״ה מכו לבעול בתחלה( והא דאמר ר״ל לריי קידושין‬
‫)דך ט׳ ע״ב( כעורה זו ששנה רבי ט׳ נראה דר׳ל ידע‬
‫דר״י ידע הך ברייתא ‪:‬‬
‫הברור דהרמב״ם הוציא דינו מהירושלמי‬ ‫והאמת‬
‫דבירושלמי גרסי׳ אית מא תני בייש כשר‬
‫ואית ת”ת כי״ש פסול הוי בעינן למימר מאן דמי בייש‬
‫כשר ר׳י בשיר יב״ב היא • מאן דמי בייש פסול רבנן‬
‫היא• אר״א ב״פ קומי דריז טלה דרבנן הרי שעלתה‬
‫חטטין מי מחכך בה או מסיית ה״ה בי׳׳א כמו שהוא‬
‫בי״ש • ופי׳ הירושלמי מוט דלשטיא דר״א פצוגתא דר״י‬
‫ורבנן הוא בי״א ופלוגתייכו דהנהו מאי הוא בכה״ג‬
‫שעלתה שחין ועיי החיטך נימוקה או נחסרה ביסס ־‬
‫דמאן דתני פסול סבר כיון דע״י חיטך נימוקה או נחסרה‬
‫לא מרך כייש • ומאן דתני כשר סבר כיק דמחץ גרם‬
‫החי^ מקרי בי״ש • א״נ דלשטיא דריא מר א״ח ומא״ח‬
‫ולא ©ליגי דמאן דמא כשר מיירי כסתם כייש שלא עיי‬
‫חיטך‬
‫שאלות ותשובות ®יקייא‬
‫הוה כמקדש בביאה שלא בעדים • ולצק{ לזה הא‬
‫דכחיבנא דרזזקה לאו אלימחא היא כ'כ • וכעח עדיין‬
‫לא נחיישבה דעהי בזה • וגם לא לבי הולך שהניד אחר‬
‫האיום שלא היה שום העראה כשום ממשה חדודים •‬
‫ובפרס לדעה הט׳ז מ׳ ב״ש סי׳ כ׳ סק׳׳ג וקו׳ הב״ש‬
‫מליו לק״מ ואכמ״ל • וכבד כימחי והבאחי לעיל דברי רש״י‬
‫פ׳ק דכתובוח )דך ט' ע״ב ד״ה מאי לאו כוי ( ע״ש שסיים‬
‫או שהעויה בה ולא ידע ששיבר בחוליה • ובפרט באיסור‬
‫המור כזה • ואחר החקירה והאיום נחיישב גס צרץ‬
‫לחקור אולי הוחזרך‪ :‬בשכנותיה לבתולה כדרך שקורין‬
‫אחר הנשואין בחור ובתולה אם לא עשו מעשה ואז יתרע‬
‫ההנהגה כאיש ואשתו שכתב הש״ג וגס יתרעו כל צדדי‬
‫האיסור ויתחזקו כל צדדי ההיתר • ולתשובת כת״ר‬
‫טחיל ואצא בשלום ורב ברטת כנפשו‬
‫מ ו ה ר י ״ ץ זללה״ה מוולאזין ‪:‬‬ ‫ונפש‬
‫סיק יא‬
‫ב ט נ ץ שאילתא דשאילנא באיש אחד שנפל‬
‫כדרך הליכתו לארץ ומחמת זה הוכה‬
‫ככיעיו עד שאח׳כ התחיל להתנפח ונתייסר‬
‫כיסורין כמה שנים עד שזה ז ק קרוכ חתכו לו‬
‫הרופאים כיצה א׳ של ימין והוציאוה כשהיא‬
‫נרקבת ש הבשר שסכיכותיה היה נרקכ ונשאל‬
‫כ ק ראפפורפז‬ ‫ישראל‬ ‫ש״כ המאוה״ג מו״ה‬
‫נ״י אכ ‪ Y‬דק׳ק כוחאוו אם מחוייכים להפרישו‬
‫מאשתו הישראלית והניעני דבריו שפתח ככחא‬
‫דהתירא ועואל ש להוות דעתי בזה וזאת היתה‬
‫תשובתי אליו וה׳ אלקים אמת ינחני בדרך‬
‫אמת וצנן הדעת בא׳י למדני חקיך ‪:‬‬
‫‪ & M‬ת ח דברי יאיר בדין שכתב הרמב״ם דע׳י חולי‬
‫מקרי בידי שמים • שראשית דברי מעכ״ת‬
‫בנוים ע״ז • והיות דרכינו לראות כל דין ע״פ מקורו‬
‫מהש״ס ומפרשי הרמב״ס את מקורו לא הראו אמינא‬
‫ביה מלתא דבאמת מסוגיא דש״ס דילן אין ראיה מכרעת‬
‫דלולי דברי רבותיט הראשונים ז״ל בעניותינו לא הייט‬
‫למדין להכשיר אלא הטלד כן ממעי אמו דהכי משמע‬
‫מדיוקא דרבא מפצוע הפצוע וגם הקישא דממזר משמע‬
‫הכי דהא מום דממזר משמת יצירה הוא • אבל כבר כתב‬
‫רשיי דע׳י רעמים וברד מקרי נמי כי״ש כמו ממעי אמו ־‬
‫וכל חכמי ישראל שרן בזה ולא ברירא לן מהיכא פשימא‬
‫להו הכי • ולהני רבוותא דם*ל שר׳י בש״ר יב*ב אתחלת‬
‫יצירה קאי־ יש מקום אתי לומר דמדנקט מנואל סתמא‬
‫פ״ד בי״ש כשר וצא אמר הלכה כל׳י כש״ר יב׳׳ב יש לומר‬
‫דאתי לאוסופי דפיי רעמים וברד מקרי שי כי״ש כמו‬
‫ממעי אמו אבל להנך רטותא דס״ל דר״י בש״ר יביב‬
 ‫חוט המש^ט‬
‫גופה( זכו טונת שני דבורי רש״י שהביא הרש״ל • אבל‬
‫לדינא די ק אין ראיה מכאן דלא מקרי חולי אלא מי‬
‫שחלה כל גופו משא“כ לקוי דחד אבר מכה הוא דמקרי‬
‫אבל לא חלי רק מסברא באמת נראה דאין חילוק ביניהם‬
‫כיון דהוא בי״ש וכן עיקר לדינא ‪:‬‬
‫נ ח ץ ן ף לדברי הרמב״ס שכ׳ או המסה אותן או כרק‬
‫אם כוונתו הוא שהשחין המסה וכרתן כבר כ׳‬
‫שמבואר בירושלמי דפ״י שחין גרידא לד״ה הקרי בי״ש‬
‫ואם טונתו שמחמת השחין כרת אותן האדם כמ״ש היש״ש‬
‫בפשיעות צריך ביאור מאי דפסק לקולא בפלוגתא דתנאי‬
‫בירושלמי דהא קיי״ל בשנ תורה הלך אחר המחמיר )ע״א‬
‫דף ו׳ ע״א( והואיל ופנימי׳ דאורייתא כיבין אמינא מלתא‬
‫חדתא דלפי מה שתפבו הרבה פוסקים דפלוגתח דרבוותא‬
‫אקרי ספק איכא למימר דהא דאזלינן בשל חורה אחר‬
‫המחמיר היינו משום דספיקא דאורייתא לחומרא וח"כ‬
‫י״ל דגבי פ״ד לא שייך הך כללא יש לדון ולומר ספיקא‬
‫דידי' כשר דהא בסוגיין אתקש לממזר וגבי ממזר אמרינן‬
‫ספק יבא )קדושין דף ע״ג ע״א( ואיכא למימר דנכונה‬
‫אתקש‪ .‬ואין רצוני להאריך בהרצאת דברים שיש לי בזה ‪:‬‬
‫‪J‬ומכ״כ לשי‪5‬ת הראב׳יד והדיעב״א דפ״ד ‪::‬לל בהוך המכה קהלי‬
‫אי; אט צריפי; אפילו להקישא דממזר דאפי׳ כלא הקישא הוי דינא‬
‫כממזר דספיקא דידי׳ פריא[ ‪:‬‬
‫]^[ ו ^ ת ה באתי להשיב על סדר מכתב מעלית ‪ .‬מ״ש‬
‫דבכ״ד אפשר לדמותו לע״י חולי לא כן‬ ‫^‬
‫עמדי דכיון דהתחלת הכאב היה שנפל לארץ כוי דך‬
‫שנידוך בקרקע ואף שבתחלה לא הרגיש רק כאב בענמא‬
‫כן ד ^ ‪ b‬הנימוקים שאינו נימוק בבת אחת רק מעע‬
‫מעני וברוך חכם הרזים ית׳יש ‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ר ה יש מקום לומר דדין זה תלוי בפלוגתא‬
‫דתנאי דירושלמי שהבאתי לעיל סוף אות‬
‫א' שעלתה חניכיין ומתחכך בה ט׳ דלמאן דשרי התם סבר‬
‫דאזלינן בתר מעיקרא שהשחין נרם החיכוך ומאן דאסר התם‬
‫סבר דאזלינן בתר סיפא דמלתא‪ .‬ואי נימא דפלוגתייהו דהני‬
‫תנאי תליא בהדין כיעמא א"כ בנ״ד מאן דשרי אסר מאן‬
‫דאסר שרי אבל לא ברירא לי מלתא דכהדין ניעמא פליגי‬
‫דברווחא איכא נמימר דמאן דאסר התם היינו משום‬
‫דלא שרינן אלא דוקא בכולו פ״י שמיס מתחלה ועד סוף‬
‫אבל אם נתערב בו בידי אדם אסור בין בתחלה בין‬
‫בסוף ‪ .‬ותו דאף אם דנימא דתלי' בפלוגתא דתנא' הא‬
‫בשל תורה הלך אחר המחכליר ואף שהראיתי פנים לעיל‬
‫אות ב׳ דבפ״ד לא שייך הך כללא לא כתבתי אצא להעיר‬
‫לב המעיין ‪ .‬ועדיין הרבה יש להרצות בזה ‪:‬‬
‫ו א ש ר חשש בזה מעכ״ת להחמיר אף שכבר היה‬
‫נרקב קודם שנחתך משוס דבחתיכה הוסיפו‬ ‫‪.‬‬
‫דבר חדש דפ׳ד יש לו רטאה וכ״ש א״ל רפואה כמבואר‬
‫בס׳ יראים והסמ״ג בשם הספרי הנה לפמ׳ש היש״ש לפרש‬
‫דברי הרמב״ם דמ״ש והמסה אותן או כרתן כיינו שנכרת‬
‫ע״י אדם וכמש״ל אות ב׳ ‪ .‬כרי שדעת הרמב״ם להדיא‬
‫דלא חיישינן להא ובנ׳יד דנרקב מסתבר הכי גם מסברא‬
‫דכל שהוא נתמסמס כליתא דמי בכל דוכתי ‪:‬‬
‫ודברי‬
‫פי ת יא‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫*‪3‬‬
‫חיטך ומאן דסכי פסול מיידי בע״י חיכוך • אבל הראשון‬
‫נראה עיקר דלישכא דר״א דמסייס וה״ה בי״א כמו בהוא‬
‫בי״ש משמע דסלוגסייהו דהני סנאי תליא בהא • דמחמס‬
‫שהוא בי״א כמו שהוא בי״ש מש״ה מ״ס דכבי״א דיינינן לה‬
‫ומ״ס דכבי״ש דיינינן לה • ועכ״פ היאך שיהיה הפידש‬
‫בירושלמי הרי דע״י שחין גרידא מקרי בי״ש לד״ה והן‬
‫ק דברי הרמב״ה שכ׳ או שנולד בהן שחין והמסה אוסן ;‬
‫]נ[ ו ל א זכיתי לעמוד ע״ד הרא״ש ז׳ל של דבירושלמי‬
‫משמע דליקוי שע״י חולי חשוב נמי בי״א •‬
‫וכעין זה נמי עמד כבר מהריב״ל^ על מש"כ הדא״ש‬
‫וכמה רבוותא קמאי בשם הירושלמי דר״י בריב״ב לא‬
‫מכשיר אלא בי״ש שהוא ע ד מסקנא דירושלמי • ועם‬
‫היות שדבריו נכונים בישוב דברי הרא״ש לפרש דכוונתו‬
‫הוא שהעיקר הוא בירושלמי כדהוון בעיין למימר דליי‬
‫בריב״ב לא איירי אלא בי״ש ולא כשינויא דר״א כי היכי‬
‫דלא תקשי מההוא דאסתתם גובתא כו' )ומה שיש לעיין‬
‫בשיטת הרא״ש אין כאן מקומו( אבל עדיין אין ישובו‬
‫מעלה ארוכה לענין ע״י חולי• דאף אם נתפוס שימת‬
‫הרא׳ש ז״ל לדחות שינויא דל א היינו במאי דס״ל ללא‬
‫דבי״א פליגי בהא הוא דאדחי אבל במאי שלמדנו מדברי‬
‫ל א שעל ידי שחין מקרי בי״ש ודאי בהא לא אדחי דלא‬
‫אשכחן מאן דפליג עליה בהא לא בבבלי ולח בירושלמי •‬
‫ו ק הרמב׳ן בחידושיו שהחליע בשם הירושלמי דפליגי‬
‫בי״ש מ״מ הביא שם לשון הרמב״ם שע״י שחין והמסה‬
‫אותן הקרי בי״ש ולא חלק עליו והיינו משום דלאו הא‬
‫בהא הליא וכדכתיבנא • ולקיים דברי הרא״ש יגעתי ונא‬
‫מצאתי ובודאי אינני כדאי להרים ראש נגד אדונינו‬
‫הרא״ש ז״ל אשר לאורו אנו הולכין אבל כבר כתבו‬
‫התוס׳ דמשמע בירושלמי התוך המסקנא דאיירי בי״א‬
‫הרי שקיבלו שינויא דל א לדינא וקס דינא כהרמב״ס‬
‫הואיל ואין הש״ס שלנו חולק על הירושלמי • וגם מ״ש‬
‫הרא״ש ז״ל בשם רש״י להחמיר אינו הוכרח כמ״ש היש״ש‬
‫דאיכא למימר דרש״י חדא מינייהו נקני וקצת יש להוסיף‬
‫דרש״י לרבותא נקני רעמים וברד דאתעביד הפשה אבן‬
‫ו ס ל א דמה לי נפל אבן מן הגג ופצעתו או אבן הרעם‬
‫וברד קא משמע לן הואיל ובי״ש הוא כשר • וכל שכן‬
‫נפצע על ידי שמין דלא איתעביד מעשה כלל רק‬
‫ממילא נימוקה ‪:‬‬
‫* א מ נ ם מ״ש היש׳ש רג‪/‬יה מדברי רב״י דלעיל )דן‪ £‬כ׳‬
‫ע״ב( שכתב סריס אדה שסרסו אדם ולא‬
‫^ נסתרס מאליו וכן מבואר בדברי רש״י‬ ‫מחמת‬
‫בסוגיין )דך ע״ה( שכתב סריס ממה כי״ש הוא מחמת‬
‫חולי דדעת רש״י נמי דע*י חולי מקרי כי“ ש• אינני‬
‫רואה שוס ראיה משם דכונת רש״י דלעיל מבואר דאף‬
‫דסשש סריס חמה הוא הנולד כן ממעי אמו מ״מ גם‬
‫מי שחש כחו מחמה חליו ואבד ממנו כח ההולדה זה‬
‫מקרי ג*כ סריס המה וכדאמרינן לקמן )דף ע״נו ע״ב(‬
‫אין לך אשה שלא נעשה בעלה סריס חמה שמה א' קודם‬
‫למיתתו וכ“כ רש״י שם בסוגיין )דף פ' ד״ה לכולה‬
 ‫בת‬ ‫סיקיא חוט המשולש‬
‫סתימה וכן נוכל לומר גם לשיטת הב״י דהא הב״י לא‬
‫דחה הך דספרי מהלכתא אלא משוס דס״ל דניקב דגיד‬
‫היינו כ״ש ומדחזינן הברייתא דניקב מהני בהו סתימה‬
‫הרי הברייתא דניקב ונסתם הוא נכד הספרי וא״כ אנתי‬
‫לא אדחי אלא הא דכ״ש אינו חוזר אבל הא דפ״ד חוזר‬
‫אכתי לא אדחי וא״כ איכא למימר אף לשיטת הב״י‬
‫דניקב ונסתם אכולהו קאי דבטלהו מהני בי׳ סתימה‬
‫ועמש״ל אות ו׳ בהג״ה ‪:‬‬
‫ו א י תקשה דאי פ״ד יש לו רפואה היאך מנסבי לפ״ד‬
‫אשה האסורה לישראל כשר ולכמה מרטותא אף‬
‫ממזרת גמורה אמאי ניחוש •שמא הבריא דהא לקמן)דף‬
‫פ'( מסקינן דלחד אבר חיישינן יפ״ד ליקוי דחד אבר הוא‬
‫וגם ניחוש שמא יבריא ותהא אסורה עליו ‪ .‬וכן לשיטת‬
‫הב״י דדחה הך דספרי מהלכתא ואף דנימא דאידחי נמי‬
‫הא דפ״ד חוזר הרי לשיטתו כ״ש י״ל רפואה ותקשה‬
‫לשיטתו אכ״ש היאך מנסבינן ני׳ אשה האסורה לישראל‬
‫כשר ‪ .‬ואי נימא דהא דאמרי' בסוגיא )דף ע״ו( ה״מ קק‬
‫אבל גדול אקפולי אקפצ היינו דאפי׳ לשעתו לא מהני‬
‫הסתימה אנח לן חדא דנ״ל למיחש לשמא יבריא דכיון‬
‫דמנסבי ני' כבר הוא גדול ולא תהני לי' סתימה ‪ .‬אבל‬
‫מדברי רש״י ז״ל שכ' ע״ז לאחר שעלתה ארוכה חוזר ונסתר‬
‫משמע דלשעתו מהני הסתימה ומעלה ארוכה א״כ ליחוש‬
‫שמא יעלה ארוכה ויבריח בנתיים ותהי'אסורה עליו הא‬
‫לא קכיא דהא בספרי לא נקטי דפ״ד י״ל רפואה אלא‬
‫שפ״ד'חוזר דהיינו שחוזר ונסתם ‪ .‬ובאמת בדקינן לי׳ אי‬
‫נסתם אי לא נסתם ‪ .‬ולשמא יבריא נמי לא ח־ישינן ד־דע‬
‫אינש בנפשו אם נסתם אי נא ואי נסתם יפרוש ממנה ‪.‬‬
‫והא דפריך מהאי גברא דחרזי׳ כינוי׳ כו׳ צ״ל דבדקו וראו‬
‫^לא ^סת^ו‪ .‬דאל״כ לא הוי קפה מהא דחוליד דדלמח‬
‫אסתם ואוליד ‪:‬‬
‫כחו;־ת דמוגנת תו ‪, C"r r :‬‬ ‫]ורוחקנומר ד‪:‬־ץ‬
‫•*•זתיל‬ ‫וררי״ו ‪::‬׳ כ;תינ כ"‪ :‬ת״‪ 7‬דנניקג כיעיי ■יק‬
‫אלא כדנפק מיני׳ חוסה דמוגלא יתידאה הוא וצח מצינו צו תבר‬
‫ובכינו לבמ‪5‬״כ לקמן ריח חוה וי״ו דהעיקר הוא דד״י בדיב״כ‬
‫ונסתם כשר כו׳ עד חוזר להכשירו ובין היכי עבדינן כו׳ ‪,‬‬
‫אבי״א קאי וי־‪.‬נכהא כווחי' נ״ל דהא דפייך וניקב אינו מוליד והא‬
‫ההוא נברא ופו׳ היינו משום דעובדא הוי דחיווייהו א־נקבו יכדאמד‬
‫שם דחרזי׳ שינויא בבצים נשון רבים ונם לשון מחריזה הפי משמש ‪.‬‬
‫ואי נ־מא דבניקב לחוד לא מפשיל אי נא נפיק מיני׳ מאי קושיא‬
‫מהא דאוליד דלמא האי חושא מחד בילה הוא דנפק ושפיר אוניד‬
‫ו ר ש ״י שכ׳ בחולין )דף מ״ח ע״א( דניקב פסול מפני‬
‫ופן הא דשלח שר‪.‬ואל לרב לשאול פל בניו מה זו שאנה פיון דתד‬
‫חושא הוא דנפק מיני' משמע מביצה ח' ושמואל הא ש״ל בהדיא‬
‫שהוא כ״ש ‪ .‬ולכאורה ס״ל כהרא״מ אבל אין‬
‫בירושלמי הלפה פר״י בשריב״ב וא״נ בישוב שישח הר״י[ ‪:‬‬
‫ו נ ל א ה דהח דא״ל שמואל לרב צח וחזור על בניו מחין‬
‫הם דהיינו לבדוק חם נסתם ואוליד המה‬
‫בניו ואי לא עלתה נו רפואה המה בני זנונים ‪ .‬וכן י׳׳ל‬
‫הא דאמר בסוף פרקין )דף פ״ג ע״ב( ור״י אמר לך צא‬
‫וחזור על בניו מאין הם דודאי גס לר״י לא גרע טומטום‬
‫שנקרע מסריס חמה וסריס חמה יש לו רפואה כדאמר‬
‫ר יא במתני׳ שם )דף ע״ט ע״ב( וכן בברייתא שם)דף פ׳‬
‫ע״א( העיד ר״י שבמינם מתרפאין ואף ר׳׳ע לא פליג עליו‬
‫אלא מטעמא דלא הי׳ לו שעת הכושר אבל על עדות‬
‫של ר״א שיש לו רפואה לא פניג ‪ .‬וא״כ שפיר נקט הש״ס‬
‫גס‬
‫שאלות ותשובות‬
‫]י[ ו ד ב ר י הספרי דאהי לידן נימא בי׳ מלחא דהנה‬
‫הב״י דחאו לומר דליח כלכחא כוחי' נגד‬
‫הא דתניא ניקב פסול נסתם כשר לפי' כל הגדולים דהא‬
‫דתניא ניקב פסול קאי אגברא גופא דלא כהרא״מ ‪ .‬ואנכי‬
‫בדרך אחרת נחני ה' נקיים דברי הספרי לכל השיגיות‬
‫ופלוגתייהו דרא״ר‪ :‬והחולקים בליו הוא בספרי אהיכא‬
‫קאי דהנה במשנתינו ר״פ הערל שנינו איזהו פ״ד כו'‬
‫ואיזהו כ״ש כל שנכרת הגיד משמע מפשטא דמתניתי;‬
‫דכל פסול שבבנים מקרי פ״ד וכל שבגיד מקרי כ״ש ‪ .‬אבל‬
‫בגמ' אמר רבא פצוע בכולן ד־ בכולן‪ .‬כרות בכולן וכבר‬
‫ישבו התוס׳ )דף ע״ה ד״ה כי׳ש( אמאי נקט הכי במתניתין‬
‫ולדינא ודאי חין חילוק בין פעול ־‪:‬נים לפסול דגיד‬
‫כל שהוא פצוע או ד־ בכולן מקרי פ״ד וכל שהוא כרות‬
‫בכולן מקרי כ״ש וא״כ פלוגתייהו דהרא״מ והחונקים עליו‬
‫הוא על פי' הספרי אהיכא קאי דהרא״מ ס״ל דהספרי‬
‫קאי אפי׳ד וכ״ש דמתניתין וכדנקיע הכי גם בספרי לעיל‬
‫מינה איזהו פ״ר וכו׳ וכ״ש כל שנכרת הגיד אהא הוא‬
‫דנקטמאי בין פ'ד לכ״ש אלא שפ״ד חוזר ו‪“:‬ש אינו חוזר‬
‫דהיינו כל שיבצים חוזר ושבגיד אינו חוזר מש״ה קשיא‬
‫ליה הברייתא דתני ניקב חוזר ונסתם ומשמעות הסוגיא‬
‫דקאי אגיד )ולפמיש לקמן דאכולהו קאי עכ״פחגיד ודחי‬
‫קאי( והחולקין על הרא״מ ס״ל דהספרי לא קאי על כ״ש‬
‫דמתני׳ אלא אקרא קאי וכדחניר רבא פצוע בכולן ד־‬
‫בכולן דהיינו כל שנכרת בין בבנים בין בגיד מקרי כ״ש‬
‫וכל שנפצע בין בביצים בין בגיד מקרי פ״ד ואהא הוא‬
‫דנקגי בספרי מאי בין פ״ד לכ״ש אלא דפ״ד חוזר וכ״ש‬
‫אינו חוזר וניקב תולדה דפצוע הוא ‪ .‬דפצוע הוא שנבקע‬
‫ביקוע רב וניקב הוא ביקוע מעט והכי אמרי׳ בברייתא‬
‫)דף ע״ה סוף ע״א( איזהו פ״ד כו' ואפי׳ נקבו וא"כ‬
‫לק״מ על הספרי מב־ייתא דניקב בגיד חוזר ונסתם דניקב‬
‫אף בגיד מקרי פ״ד ויש לו רפואה ‪ .‬וכן משמע בירושלמי‬
‫שמסדר שם ברייתא דספרי בין הברייתא דניקב פסול‬
‫ולשיטת הב״י דהברייתא דספרי פליג אברייתא דנסתם‬
‫כשר לא יתכן הא דנקט שם כיצד הוא עושה כו' אחר‬
‫הברייתא דספרי ‪ .‬אבל נפמש״כ דניקב היינו פצוע‬
‫מסודר כהלכתו ‪:‬‬
‫זה מוכרח דאולי נקני רש״י לשון משנתינו ר״פ הערל‬
‫ול״ד הוא כמשייכ דמשנתינו הוא ל״ד ‪ .‬ולכאורה לשון‬
‫הברייתא דנקגי מפני שהוא שותת משמע דכי׳ש הוא אבל‬
‫גס זה אינו מוכרח דמאן יאמר דפצוע ודך נמי פסולייהו‬
‫לאו מטעם דמפני שהוא שותת הוא ומסברא נראה דמש״ה‬
‫הוא דאין מולידין)ואין רצוני להאריך בהרצאת דבריס שיש‬
‫לפ׳׳ז בתוס׳ דף ע׳יה בד״ה כ״ש( ‪:‬‬
‫דהא דניקב כשר אס נשתס הייט משום‬ ‫ולפמש־כ‬
‫דניקב תולדה דפצוע הוא ופ״ד י״ל רפואה‬
‫כמש״כ בספרי ‪ .‬נראה לומר דלרייתא דניקב ונסתם לא‬
‫אגיד לחודא קאי אלא אכולהו קאי דבכולהו מהני ביה‬
 ‫חוט המשולש‬
‫מוליד צ׳ל מזה״כ הוא והיק רמחא באורייתא או במחניתא‬
‫אבלאיגרסיקבשלימיןניחאדהא מלתא דתליא בסברא דלא‬
‫יחזור פסול להכשירו‪ .‬וגס בשיס דלן לא אשכחן מאן דפליג‬
‫מלי׳ והא דאמרינן בש״ס זהו למעומימאילממומי במדשת‬
‫דריאה ולא מוקי למשמי פצוע שנמלה דהא מימומא‬
‫דפצוע ובת בוקתא הייט משוס דגבי ריאה הוא דטותיה‬
‫ניקב ונסתם וגס ר׳י דס״ל בחולק)ק( מ״ח( דזהו נמשמי‬
‫סביך בבשרא נמי סתימה דנקב הוא משא״כ פצוע שנטלה‬
‫לאו דכוותיה הוא ואמ״ג דבחד מלתא דטותיה הוא‬
‫דתרווייהו חוזר להכשירו בי׳׳א מ׳׳מ ניקב ונסיס בעינן‬
‫וכן איכא כמה פסולים שאינם חוזרים להכשירם ‪.‬‬
‫]והכי נמי איכא סייעתא לדבריט לעיל ®ף אות ד׳ דניקב‬
‫אכולהו קאי דאי אניד לחודי׳ קאי זממי בי׳ סתימה הו״ל‬
‫למעועי ניקב בביצים דלא מהני בי׳ סתימה דהוי נמי מענינא‬
‫דסצוע וניקב ונסתם דדכוותיה וספי מיניה דתרווייהו הכשיק בי״א ‪.‬‬
‫א״ו אכולהו קאי ובכולהו מהני ביה סתימה וכן תקשה נמי לפי‬
‫שיסח הב״י אי לא גימא דגם לשיסתו ניקב ונסתם אכולהו קאי‬
‫וכדכחיבנא לעיל אות ד׳‪ . 1‬ולא קממממלהו משוס דאינו בניקב‬
‫ונסתם ואי נימא דריי בריב״ב פליג אהא דתני במתני׳‬
‫ובברייתא אפי׳ א׳ מהן וגס בנפצע א׳ מהן מכשיר כמ״ש‬
‫התוס׳ בשם ר״ת בדרך את״ל לא המ״ל למשמי פצומ‬
‫שנמלה דלר״י בשריב״ב גס בנפצמ הוי כשר ולרבנן גס‬
‫בנימלה פסול דהא לשישה זו לא מדמינן )בין( למחול‬
‫וכליות ‪ .‬ולפמש׳׳כ דנד״ד מקרי בי״א נראה דדינא דידן‬
‫בהא תליא דאי נימא דר״י בריב״ב לא פליג את׳׳ק א״כ‬
‫קיי״ל כירושלמי דקאמר ובלבד בשלימין אבל אס נפצמ‬
‫^(ח״כ ניסל אין הפסול חוזר להכשירו‪ .‬וכה״ג מצינו בדיני‬
‫שריפות ביויד סי׳ מ׳׳ד גבי כליות ^וגתא דרבוורד! ואפי׳‬
‫המקיל התם היינו אס חזר להכשירו בייש אבל בי״א‬
‫הרמב ‪ f‬יחידאה הוא דס״ל גבי נחתך הרגל ^בין הארכובה‬
‫לשוק דגם בי״א חוזר להכשירו והראיש ב^ בהמה המקשה‬
‫)סי׳ ו׳( כ׳ שדמת רחוקה היא זו שכירסה תחזור להכשירה‬
‫בי״א והרין כ׳ שהרמב״ן הי׳ מגמגם להכשיר וכן הרשב״א‬
‫ושאר שסקיס לא קבלו שם דעת הרמב״ן א־כל אי נימא‬
‫דר״י בריב״ב פליג את״ק וגם בנפצע א׳ מהם מכשיר‬
‫הרי כשר מעיקרא ‪:‬‬
‫ו נ ר א ה דמסקנת דעת ר״ת הכי הוא ועיקר סמיכתו‬
‫להכשיר הוא הואיל ומתני׳ דכרמא הוא הלכתא‬
‫טותיה ובהכי סלקי לי׳ שמעתתא שפיר דאי נימא דלא‬
‫פליג די בריביב אמתניתין אלא דמ^גינן בין ניקב‬
‫לניסל אכתי צריכין לדחוקי נפשין למימר דהא‬
‫דקתני אפי׳ אחת מק לא קאי אלא אביצה ובחועין לא‬
‫» ס ל אלא בתרוריס או לומר דלא קאי אלא אפצומ ולא‬
‫מל כרות ‪ .‬וכן הוא משממות כמה שסקיס ראשונים‬
‫שעיקר סמיכתם להכשיר הוא משום דקייל כמתני׳ דכרמא‬
‫וכיה בהדיא בספר התרומה הלכמז חליצה וזיל וק סומכין‬
‫השלם מל אידך דבכרס שביבנה כל שאין לו אלא ביצה‬
‫א׳ היה כסריס חמה וכשר ונליז סומכק להכשיר ב״א‬
‫הנחויח שכורתי! מק ביצה א׳ אעיג דמתני׳ פליגא דתנן‬
‫איזהו ד ד כל שנפצעו ביצים שלו אש׳ אחת מק אף‬
‫שיש‬
‫ייקיא‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪56‬‬
‫גם בסון( פרקין צא וחזור על בניו דהיינו אס נתרפא מלה‬
‫בניו ואי לאו מנה בני זמנים ]וגראה דשאלח שמואל לרב‬
‫לא מי עלי׳ דידי׳ אס לאסחשינהו אלא על הכניס אס הס‬
‫ממזריס או מוחריס לבא בקהל דהא מלשנא דהש״ם חזור‬
‫על בניו נו׳ משמע דכבר הי׳ לו בניס הרבה בעת שאלתו‬
‫ואי שאלתו עלי׳ זיזי' הוי אס לאפרושינהו הו״ל לשמואל‬
‫למשאל אחר לידת ולדא קמא ‪ .‬אלא נראה דעלי׳ דידי׳‬
‫לא הוי שוס שאלה דהא לא נקע הש״ם היכי אגסבינהו בחר דחרזי׳‬
‫סילויא ‪ .‬וא׳׳ל דגיורח אנסבי׳ מ־י׳ אף לי«אל נשר ומש״ה לא‬
‫שאל שמואל אלא אחר עדלו בניו אס הס מוחדס לבא בקהל ובהני‬
‫מדקדק עפי לשון הנמ׳ הא שלח שמואל נו׳ והיינו משוס דקושית‬
‫הש״ם קאי עלי׳ דידי' והא דשלח שמואל קאי אבניו וכדכחיבנא[‬
‫ואכתי תקשה הא דכהט הפוסקים פסצוע דכא דאוליד הוי‬
‫בניו ממזרים ודאיס ארלאי ניחוש שמא חזר ונסתם ומש׳ה כ׳‬
‫הב׳ש ס״קג׳ דאי הוליד לא תלינן שנתרפא‪ .‬אבל לקמן)ד׳ פ׳(‬
‫הא מסקינן דלחד אבר שנתרפא חיישינן ‪ .‬וא"כ אן( אי‬
‫בדקי׳ וחזינן דלא נסתם הא אמרי׳ שם דיחד אבר אן‪£‬‬
‫אם יחי׳ וסוש לקוי חיישינן שמא הבריא בנתיה וא״כ‬
‫גבי פ׳׳ד ג״כ ליחוש שמא הבריא בנתיס ואז הוליד בשמת‬
‫בריאותו ודוחק גדול לומר דלא הוו ממזרים אלא כשאומר‬
‫הוא במצמו דלא הבריא דנאמן האב לומר מל בניו שהם‬
‫ממזרים ‪ .‬וצ׳׳ל דהא דחיישי׳ שמא הבריא היינו דוקא‬
‫בדבר שרפואתו בי״ש כדמשממ לשנא דשמא הבריא אבל‬
‫פ״ד אינו נ^פא אלא א׳׳כ נסתם מ״י אדם וכדאמרינן‬
‫בסוגיא היכי מבדינן מייתינן במרתא כו׳ ולשמא נתרפא‬
‫בי״א לא חיישינן וכמין זה אשכחן בש״ס בכורות)דן( כ׳(‬
‫דמפלגינן בין רובא דתלוי בממשה כו׳ ‪:‬‬
‫]יי[ ו א ש ר כ׳ ממכ׳׳ת שלכאורה אפשר לסמוך ע״ד‬
‫רשיל שנתמצם לומר דר״ת וסיימתו מתירין‬
‫ובלבד בשלימין בעזהי״ת מסברא דנמאי טונתי לדעת‬
‫הרש׳׳ל כאשר כ׳ במכתבי הראשון מווילנא שלא הי׳ לפני‬
‫שוס ספר רק העור וראיתי כן תמהתי מל העור שכ׳‬
‫כלס ר׳׳ת להתיר בשל ימין חקא ובבואי לביתי ראיתי‬
‫דבד היש״ש וגס הוא מדיין לא קלמ אל השמרה במה‬
‫שכ׳ שם כי רית בדרך מו״מ פי׳ דברי הירושלמי שנראה‬
‫ל»־ש של ימין מכ ‪ . r‬תלה בדת מה שאינו כי ר׳ת לא‬
‫הביא כלל את הירושלמי משוס דס׳ל דלית הלכתא טותי׳‬
‫אלא כש׳׳ס דילן דאינו מחלק בין ימין לשמאל אלא תלמידי‬
‫הר״י בסל הי«ס׳ הוא משאו ונחנו בדברי היטשלמי■‬
‫וכן בס׳ הישר לר״ת כ׳ דהלכה כדי בשריב״ב ולא הזכיר‬
‫כלל את הירושלמי וכיה במרדכי וכן בספר התרומה‬
‫שאזכיר לקמן >^ת ו׳ לא הזטר את הירושלמי אן« שהי׳‬
‫מתלמידי הר״י]בעל הסוס׳ וטל הדי הוא אשר ראי לומר‬
‫ק כדבריזהיש״נ>שלא סי׳ דברי הירהלמי אלא דרך מו'מ ‪.‬‬
‫ולא זכיתי להבק מיש הריי בתוס׳ שיותר נראה לפרש‬
‫של ימק שחי תיבות ובסניותי גירסא זו אין לה ^ום‬
‫דלפמיש בתוס׳ נ ס בשם היחשלמי שאינו מוליד לא ידעתי‬
‫מה בץ ימקילשמאל דבשלמא אי נימא דבהולדה תליא‬
‫מל^ כמשיב היאיש מצינו למימר דשל ימץ יפה כתו‬
‫להוליד משא״ב בשל שמאל אבל אם גם בשל ימץ איט‬
 ‫חוט המשולש כט‬ ‫יק יא‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫יצירתו קאי אלא ע״י רעמים וברד דהא ר״ח אמר על‬ ‫שיש לחלק בי; פצוע לסריס אינו נראה פכ”ל העחקח'‬
‫דו סבר כר״י בריב״ב ולשימתו ר״י בריב״ב אתחלת‬ ‫לשוע מפני שאנו למדין ממנו כמה דברים שהעיקר דר״י‬
‫יצירתו קאי ‪:‬‬ ‫בריב״ב ^יג והלכחא טחי׳ ושאין לחלק בין ימין לשמאל‬
‫ושכבר פשעה ההלכה בימיו להקל בזה ומעשה רב וכל‬
‫המחוור הוא דבסוגיא דירושלמי נמי סברי‬ ‫אלא‬ ‫המעיין השופע בצדק יראה ששיעה זו היא המרווחת‬
‫התם כולהו אמוראי דבי״א פליגי זולת הנך‬
‫דהוו בעיין למימר ט׳ ושמואל נמי דאמר אם יבא לפני‬ ‫שבכל השימות ולכולהו אית להו פרכא לבר מהא דל״ל‬
‫בעל ביצה א׳ חני מכשירו אבי׳׳א קאי ומשוס דסיר כר״י‬ ‫פירכא ‪ .‬וכל ההשגות שהשיגו הרמב״ן והנמשכיס אחריי‬
‫בריב׳׳ב דקאי נמי אבי״א וליכא פלוגתא בין הירושלמי‬ ‫על ר״ת היינו רק על מש״כ לחלק בין פצוע לניעל אבל אי‬
‫לש״ס דילן רק במאי דנקכי בירושלמי בברייתא דר׳׳י‬ ‫נימא דפליגי והלכה כר״י בריב״ב משוס דמתני׳ דכרמא‬
‫בריב״ב ואינו מוליד בש״ס דילן ל״ג לי׳ וסמי חדא מקמי‬ ‫הוא ע״ז אין הפגות הרמב״ן ‪ .‬אלא מ״ש שס דלשנא דאין‬
‫תרתי וק אדח־ הא דאינו מוליד מעובדא דאסתתם‬ ‫לו אלא ביצה א׳ מתחילת יצירתו משמע ‪ .‬ומה שנסתייע‬
‫גובתא כמ״ש הרא״ש וכן מאי דאמר ריב״ח בירושלמי‬ ‫שס מן הירושלמי וז״ל שם והכי אמרינן בירושלמי תני רי־‬
‫בלבד בשל ימי; בש״ס דיל; לא מחלק בזה אבל תרווייהו‬ ‫בריב״ב אומר שמעתי בכרס ביבנה כל שאין לו אלא ביצה‬
‫ס״ל דבי״א פליגי רק הנך דהוו בכייין למימר כו׳ הוו‬ ‫א׳ ואינו מוליד זהו סריס ממה ‪ .‬אר״י שמעתי הלכה‬
‫סירי דבי״ש פליגי ואדחו דבריהם משינויא דר״א ב״פ‬ ‫כר״י בריב״ב ולית אנא ידעית ממאן שמעית ‪ .‬חמר ר׳‬
‫כמו שסיימו התום׳ ומשמע התם מתוך המסקנא‬ ‫אמי לא הוי ר״י שמע לה מבר אינש זעיר שמואל אמד‬
‫דאיירי בי״א ‪:‬‬ ‫אם יבא לפני בעל ביצה א׳ אני מכשירו ר״ח אמר די‬
‫]ויש פקוס א־י;■■פכ סיפה הרמנ״ן ידעירי׳ עד ס־גו״׳ דר״א גס‬
‫סבר כר״י בר״י ב״ב אר״י בר חנן ובלבד בשל ימין אתח‬
‫;זי ג־רס־יגו בשינו״א דד״א נו;ה דרנג; היא דהיפ״ש ב׳‬ ‫עובדא קמי׳ דר׳ אמי א׳ל אין ברתי את שרית לי׳ אלא‬
‫וז״ל ומה שהקשה הדא״ש ז״ל ומאחר שאינו מיליד למה הוא כשד‬ ‫הוי ידעית דלא מוליד והוי ר' זעירא מקלס ני׳ דו‬
‫ונוכל נומי דנ״ד קאמר שאינו מוליד ;עונש אלא הוא בחזקה שאינו‬ ‫הוא מקיים מלתא על בורי׳ כו׳ פצוע אית תנא תנא כי׳‬
‫כ‪,1‬צפרב נזירי רת״ל דאמי להה־א הוי ידעית‬ ‫מוניד וכי׳‬ ‫הוו בעיין מימר כו׳ עד רבנן כו׳ כמובא באות א׳ שמעי׳‬
‫דאינו מוגיד ידאי הוא דוחק גדול שאמירא לא יסרש דבריו ויאמר‬
‫מינה דמ“מ דלר״י בר״י ב״ב בכולן כשר ובי״ש קתני וקיי״ל‬
‫אל האשה בפירוש דאינו מוליד ‪ .‬אבל גברא רבא אמר מלתא פחח‬
‫לנו פיהחא שנוכל צפרש כן אינו מוליד דקאמר בירושלמי בדברי ר״י‬
‫כוותי' דמתני׳ דכרמא הוא עכ״ל הרמב״ן ז״ל ‪:‬‬
‫בריב״ב וקצה •ש שייע לדבריו הא דאמר דאינו אלא כשרים חמה‬ ‫אך אי נימא דמסקנת הירושלמי הוא דבי ש‬ ‫והנה‬ ‫]י[‬
‫ושרים חמה גופא הוא רק בחזקת שאינו מוליד כדסרי־ הש״ס לקמן‬ ‫^יגי אכתי ש״ס דילן עיקר דבש״ס דילן‬
‫)ק! פ׳( וניחוש שמא הבריא והנה לפי גירשת היש״ש שהוא כגירשת‬ ‫משמע דהא דאמר שמואל פ״ד בי״ש כשר לאו השום דס״ל‬
‫החוש׳ שהביא׳ בשש הירושנמי כ; שאין לו אלא ביצה אחת אינו‬ ‫הלכתא כר״י בשריב״ב כדאמר ר״ח בירושלמי אלא‬
‫מוליד אכתי נאו פיתחא רווחא הוא כל כך לומר דאיכי מוליד ל״ד‬
‫דבר חדש הוא שחידש ואך דמדלא אמר שמואל הלכה‬
‫אבל לפי נירשת הרש״ל ודפימי׳ שהביאו בשש הירושלמי כל שאין לו‬
‫אלא ביצה א׳ יאינו מוליד ניזיל בפתחא רייחא יותר לומר דל״ד הוא‬
‫כר״י בשריב׳׳ב ליכא לאוטחי מידי דאיכא למימר הא‬
‫שאינו מוליד אלא אפי' אש אינו מוליד כשר ועפי״ז נוכל לומר‬ ‫דנקע סתמא פ״ד בי״ש כשר אתי לאוסופי על ידי רעמים‬
‫דפלוגתא דאמוראי הוא בירוש' אש אינו מוליד דוקא או ל״ד כולהו‬ ‫וברד דלא משתמע מהא דר״י בריב״ב ‪ .‬אך מדרשא דרבא‬
‫שברי אי בי״א בהונדה תציא מלתא דאי בי״א ואינו מוליד ליכא מאן‬ ‫פצוע הפצוע הרי נמי לא משימעי אלא מתחלת יצירתו‬
‫דשבר לאכשורי יכשברת הש״ש דינן וכמש״כ הרא׳ש ומש״המוקמי‬ ‫ואפ״ה עלי׳ דשמואל אמרה רבא היינו דכתיב פצוע יט׳‬
‫הנך אמוראי דבירישלמ׳ דר״י בריב״ב אבי״ש קאי משיש דשבר דאינו‬
‫משמע בהדיא דדינא דפ״ד בי״ש כשר חדתא הוא לרבא‬
‫מוליד דוקא הוא דאי בי״א יאינו מוליד ליכא לאכשורי ור״א דמוקי‬
‫בלא שמעה אזנו מעולם)ודוחק גדול לומר דמתניתא דכרמא‬
‫פלוגתייהו בי״א היינו משוש דסבר דאינו מוליד ל"ד וגיעמא דפלוגתייהו‬
‫הוא כמו בש״ש דילן צשי׳ ר״ת דפעמא דד־ בריב״ב דשרי הוא משוש‬ ‫לא ידע רבא( והייט כדכתיבנא בשיעת ר״ת דר״י בריב״ב‬
‫דבר הולדה הוא ‪ .‬ור״א דאמר לההיא אהתא הוי ידעית דאינו מוליד‬ ‫אבי״א קאי ושמואל הוא שחידש דבי״ש כשר ‪:‬‬
‫דוקא קאמר דאינו מוליד לפולש וכדכתיבנא והיינו דקלשי׳ ר׳ זפירא‬ ‫ו מ ש י כ דלישנא דאין לו אלא ביצה א׳ ממזלת יצירתו‬
‫ואמר דהוא מקייש מלתא פל בורי׳ דהיינו לאפוקי משינוי׳ דר״א ב"פ‬ ‫משמע ‪ .‬ע״ז קשה מובא קושית ר״ת דאי בי׳ש‬
‫דאמר שינוי׳ קומי דר״ז וקלשי׳ לר׳ אמי דהעיקר כדבריו שאינו‬ ‫הרי אפילו שתיהן נמי כשר ומה שנדחקו ליישב דה״ה‬
‫מוליד דוקא הוא ופלונתייהו בי״ש הוא ולא כשינויי׳ דר״א הרי‬
‫שתיהן רק מלתא דשכיח נקט אכתי בהא לא מתיישבא‬
‫דר״ז גופא לא קיבל לשיגויי׳ דר״א דאתמר קומי׳ כן נראה להמלין‬
‫בעד רביט הרמב״ן ז״ל ודעימי׳ אפי׳ לפי גירסתו בשיטי׳ דר״א‬
‫שפיר הא דאמר שמו ‪6‬ל בירושלמי אס יבא לפני בעל‬
‫כולה רבק הוא והמחוור הוא דהוי גירסתייהו כולה ר״י הוא והאי‬ ‫ביצה אני מכשירו ר״ח אמר דו סבר כר׳י בריב״ב‬
‫קשיא אכתי לא מתיישבא הא דאמר דב׳׳ח בירושלמי ובלבד בשל ימין‬ ‫ואס איתא דשמואל אבי״ש קאי ואפי׳ בשתיק נמי מכשיר‬
‫ומחוורתא כשיפת ספר התרומה בשש ר״ת שהיא השיפה הברורה‬ ‫אמורא הי׳ צריך לפרש דבריו ‪:‬‬
‫והמתוורה בירישלמי ולית עלה פרכא כלל ע׳׳כ הג״ה[ ‪:‬‬ ‫ןר^י הא דאמר ריב״ח ובלבד בשל ימין אי אתחלת יצירתו‬
‫ן ל א להכריע באתי כי מי יתיצג לפני בגי ענק ואולי‬ ‫קאי לא ידעתי היאך נפרש דהא בי״ש אפילו‬
‫גי׳ אחרת הי׳ להם‪ .‬ונראה דגי׳ הרמב״ןוסייעתו‬ ‫תחוייהו נמי וכן אי גרסיגן בשלימק גמי לא שייך אומלת‬
‫הי׳ בירו׳ בכינויי׳ דר׳א כולה דר״י היא ‪ .‬ולא באתי אצא‬ ‫יציריט ודוחק רב ועצום לומד דלפמואל לאו אתחלת‬
‫לצאת‬
 ‫שאלות ותשובות סיק־איב חוט המשולש‬
‫לי לדון בקרקע בכל פרט ומיט אין רצוני להתהדר לפני‬
‫כת״ר רק להשיב פני כבודו במנין הנוגע לנ׳ד‪ .‬וה׳‬
‫אל ‪p‬ם אמת ינחט בדרך האמת ‪:‬‬
‫החשש הראשק אשר השליח נתן לה הגט תזת‬
‫הקאטינקע הפתוחה שלא היה ראוי לנוח שמה‬
‫ונפל לאק תיכף ‪ .‬ודאי אס כך היה המעשה דינו ברור‬
‫כמש״כ כת״ר דדמי להיתה ידה קטפרס ‪ .‬ואף שנפל‬
‫לתוך ארבע אמותי׳ לא נמסר הגמ כהלטתיו ‪ .‬לדידן‬
‫דקי״ל יחומרא דשמואל ‪ .‬ומלש אם היה ברייה אשר‬
‫רבו^הפוסקיס דמדינא לא מהני ד׳א בר״ה ופשיטא דפשיטא‬
‫אם השליח בא תחילה לתוך ד״א לא דינא ולא דיינא שאין‬
‫מסירת מ ט כלום ‪:‬‬
‫הב׳ מחמת שבהרשאה מסתמא היה כתוב‬ ‫והחשש‬
‫כנוסח הנהוג שאמר להשליח ליתן מ ט‬
‫לידה והשליח משר לתוך בנדיה‪ .‬מה נמרצו אמרי יושר‬
‫דבכה״ג הוי שינוי בשליתית לדידן דמחמרינן ליתן לידה‬
‫דוקא‪ .‬ואף אם נימא דאינו פוסל דיעבד מ״מ לענין‬
‫שליחות בכל דהו הוי קפידא כמבואר בכתוטת)דף צ״ע‬
‫ע׳ב( ‪ .‬ובפרט לפי מה שתפסו הפוסקים ניר׳ ר”ח שם‬
‫דלאמד מסתמא הוי קפידא ‪ .‬אמנם מש"כ כת״ר דפשיעא‬
‫בנ״ד שהבעל עשה תחבולות לגרשה בעניותי אפכא מסתברא‬
‫דבנ״ד ודאי לא קפיד הבעל ליתן לידה דוקא‪ .‬והיה‬
‫דעתו באיזה אופן שיעלה ביד השליח למסור לה ‪ .‬ומש״כ‬
‫כת״ר דלא אזלינן בא׳יא בתר אומדנא כמבואר בסי׳ מ״ב ‪.‬‬
‫נראה דכאני הכא דעיקר הדין תלי׳באומדנא אי קפיד הבעל‬
‫או לא ‪ .‬ומה׳ת לא ניזול בתר אומדנא ‪ .‬ואי הוו מסהדי‬
‫סהדי דאמר להו הבעל כאינו מקפיד באיזה אופן שתעלה‬
‫ביד השליח למסור לה ודאי לא הוי אמרינן דתרי ותרי‬
‫נינהו נגד עדי הרשאה רק הוי אמרינן דאגלאי מלתא‬
‫דלא קפיד ואף שאמר למסור לידה סדרא נקע ואתא ‪ .‬וכן‬
‫אי הוי מסהדי הכי עדי הרשאה לא הוי אמרינן דחוזרין‬
‫ומגידין הם ‪ .‬ומה׳׳ת לא נוכל לומר דאנן סהדי דלא קפיד‬
‫בנ״ד שהיה עושה תח־כולות להפטר ממנה ‪ .‬ודעתו רק‬
‫שלא יהיה עליו איסור ב׳ נשיס לכשישא אחרת ודאי לא‬
‫זללה״ה ‪:‬‬
‫קפיד אחומרא דלכתחילה ‪:‬‬
‫השיב כת״ר על הב״ש שכ׳ בשם הרינ״ש להתיר‬ ‫ואשר‬
‫להשיאה בנק לתוך מלבושיה אף שפירוש כת״ר‬
‫בדברי הריב׳׳ש עולה י » אף נעים ‪ .‬אבל מה שהרעיש‬
‫על הב״ש מדברי הריב״ש שכתב שהיה ראוי להוכיח הטשא‬
‫ומשאת לא מזיע קול רעש דהא בעובדא דהריב״ש כיה‬
‫עוד חשש דחיס סופר ועד דלמאן דפוסל בה מחמיר טפי‬
‫מחומרא דשמואל‪ .‬פשוט לומר דמשום האי חשש היו ראוים‬
‫לעונש ‪ .‬וכליר המעיין ישפוט בצדק שלזה כיק הריב״ש‬
‫שהרי כ׳ שם וימי עוטיזם על עצמות הדיינין ואס הדיינין‬
‫סמכו על מש*כ אליהם הריביש להתירא למשא שלא‬
‫להוציא לש על הגיטין הראשונים שהיו טלן נעשין על‬
‫דרך הזה וכו׳ וטדאי לא היו טלם נותנין בסמטא תוך‬
‫ד״א ובנפילה על הבגד אלא שהיו נעשים ע״י חתימת סופר‬
‫ועד‪ .‬וכמש״כ הרשב״א בתשובה שהמנהג היה להיות‬
‫הסופר אחד מהמדים •‬
‫ואשר‬
‫‪58‬‬
‫ללאה לישט ר״ה ז״ל לקיים שיטהו הברורה ומחוויה וכבר‬
‫דקדקהי במכהבי הרר^‪:‬ק שלא כהבתי שמי שדפתו להקל‬
‫בזה יסמוך על דעת ר״ה וסיימחו כי ראוי לנו פניי הדמה‬
‫לילך אחר המחמיר בשל תורה רק כתבתי שמי שדעתו‬
‫להקל יש לו מדים המסיימים ר״ת וסייעתו המעידים‬
‫שראו ארס מולידים ‪ .‬ובאמת אק הדמה נותנת לומר‬
‫צא וחזור על בניהם מאין הם והכזונות נעשה את אחיותינו‬
‫בטת ישראל המוחזקות בכשרות ועל עדותם ודאי כדאי‬
‫הוא לסמוך‪ .‬ובבואי לביתי נתחזר^תי יותר לחזק כחא‬
‫דכתירא ע״פ עדות ס׳ התרומה שכתב שע״ז סומכין העולם‬
‫להכשיר ב״א הנתוקין שטרתין מק כו׳ ועדותו נאמנה‬
‫מאד דסוניא דעלמא אזלא כהמתירין ‪ .‬וגם הרמ״א‬
‫שהחמיר ]כ׳[ אמנם ראיתי מקילין ומה שכתב שהמתירין‬
‫אינם מתירין רק בשלימין ובשל ימין בזה העיקר כהיש״ש‬
‫וכדכתיבנא למיל שהמחוור הוא שיטת סה״ת בשם ר״ת‬
‫ז״ל שאין חילוק בין של שמאל ו^ ימין אלא בכל גווני‬
‫מכשירין ב׳א הנתוקין שכורתין מהן ביצה א׳ איזה היא‬
‫ואץ שהיא‪ .‬וגדול אדונינו בעל סה״ת ורב כחו של רבינו‬
‫ברוך לסמוך על דברי קדשו שהעיד שמקבלין בני אדם‬
‫מתוקין שכורתין מהם ביצה א' ומטשה רב אף כי מעשים‬
‫רבים וסוגין דעלמא הלכתא היא כן נלפמנ״ד להלכה‬
‫ולממשה וידעתי ידעתי שהמעיין בספרים ימצא עזר‬
‫לדברי ונם לנגדי ‪ .‬אמנם זה דרכי ממודי אשר חנן ה׳‬
‫את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא ואף אם כן‬
‫אמצא בספר בר מזלי׳ אנא וכן אם אמצא בספר דרך‬
‫אחרת אשר דרכו ירכי לנגדי אין דרכי להביא דבריו‬
‫ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת‬
‫כי בתורה דכתיב בה אמת בלתי אל האמת עינינו ברוך‬
‫ה׳ אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת‬
‫אמת מפי זרע אמת ברוך חונן הדעת הוא ית״ש יצילני‬
‫משגיאות ואצא בשלום ורב ברכות כנפש ידידו‬
‫נפש החיים נאאמ׳ימוהרי״ץ‬
‫יום ה' י״א כסלו הקע״ח לפ״ק ‪:‬‬
‫פיק יב‬
‫זו מצאתי כתובה בעצם כי״ק‬ ‫תשובה‬
‫‪ ,‬רק לא סכואר ככ״י למי כתבה ‪,‬‬
‫ולפי הנמצא בהעתקות שהעתיקו מכי״ק כתוב‬
‫שמה כי נשלהה ממנו להגאון מהו׳‬
‫^‬ ‫זצאאח׳ה ‪:‬‬ ‫צייטליש‬
‫נוטמו הניעני ונשיסשעתי בד׳ק אשר הן הן‬ ‫אמרי‬
‫גופי תורה ואס היות שבכמה דברים אתווכח‬
‫אתו כך היא דרכה של תורה ולזאת נקראת מלחמת ה׳‬
‫וברוך חכם הרזים ית׳ש ‪ .‬ובהרצאת דברים הרבה שיש‬
 ‫ל‬ ‫תטהמשולע‬ ‫שאלות ותשובות סיקע‬
‫בלשונו שכתב מיהו נהגו להחמיר ולכתוב גט א ‪ T‬דודאי‬
‫הוא חומרא בעלמא לחוש לדעת הרין ז׳ל נגד כל‬
‫הפוסקים וכת׳ר נמשך אחר מ״ח לומר דגם דשת‬
‫הרמב״ם הוא כן ואפ״ג דקלסיה מר לשיטת הב״ח •‬
‫בעניותי אפס מקום לקיים דבריו כי לא די אשר דברי‬
‫הרמב׳ם במקומו סוף פ״א אינם סובלים פירושו שכרי‬
‫הרמב״ם כתב שם רק לשק טתבין ולא לשק נוהנק •‬
‫אלא שדבריו סותדם דברי הרמב׳ם ריש פ׳ב ‪ 3 0 X‬שם‬
‫בדין ב׳ כוימין וחותמין ונותנין לו והוא מגרש בו בכל‬
‫פת שירצה • הרי דהרמב״ם אדרבה מיקל טפי מהר׳י‬
‫והרא״ש דאף כבשל בעצמו ימל לגרש בו אחר ז ק •‬
‫ולכאורה רף‪:‬ה על הרמב״ם קושית התום׳ והראיש שם‬
‫מהאי דכותבין גע לאיש וכו׳ דהא הרמב׳ם ס״ל דשיח‬
‫כרתי • אבל משום הא לא תברא דברווחא משני כמה‬
‫מרבוותא קמאי קושית התום׳ והרא׳ש דמשום דלא‬
‫מקדים אינש פורענ^א לנפשיה ומלתא דלא שכיחא הוא‬
‫ולא נזרו בו רבנן • ואכמ״ק להאריך בזה דאיך שהוא‬
‫שיטת הרמב״ם אינו נוגע לדינא שביאר מפורש בדבריו‬
‫דמגרש בו בכל עת שירצה ותו לא מידי ‪:‬‬
‫הה׳ שכתב כת״ר דהשליח מפורסם לפסול‬ ‫ובחשש‬
‫נמשך אחר הב״ש )בסי׳ קמ״א ס״ק מ״ד(‬
‫דבשליח פסול היישינן למזויף ואני בעניי לא ידעתי‬
‫היכן מצינו שהחשוד לדבר אחד יהיה חשוד לדבר אחר‬
‫ובפרט לדבר החמור כעריות • ואשר הביא את הב״ש‬
‫לדוחק זה הוא קושייתו על הרא״ש שם ובס״ק מ״ה לא‬
‫סלקי ליה שיטתו • ולא ידענא מאי קשיא ליה על הרא״ש‬
‫דמא; יימר דהרא״ש מיירי בדליכא שידי שליחות •‬
‫הרא״ש מיירי בדאיכא שידי שליחות וכן כל החולים של‬
‫הרמב׳׳ס דאי בדליכא עידי שליחות לא היה כראב״ד‬
‫מייתי ראיה ממשנתינו דהכל כשרין להביא גט וכו׳‬
‫דפסולי דמתניתין ודאי פסול אף אס עשהו שליח בפנינו‬
‫ובפנינו מסר לה דכיון דאיט בתורת שליחות מפשה קוף‬
‫בעלמא הוא משא״כ הפסול בעבירה* אלא ודאי דנם‬
‫הראב״ד מיירי בדאיכא שידי שליחות ומשיה לא מצאו‬
‫מפרשי הרמב״ם מקום מאין יצא לו דין זה ־ ובאמת‬
‫נראה דלדינא לא פליגי הרמב״ס והרא״ש דהרמבים באמת‬
‫מיירי בדליכא שידי שליחות כאשר כבר היטיב לראות‬
‫המל״מ • ואשר התפלא שם של הראיש ל»וש״כ לא קשה‬
‫מידי דהרא״ש באמת איירי בדאיכא שידי שליחות ואזדו‬
‫לטעמייהו דהרמב״ם לטעמו דס״ל דשליח כשר לעולם נאמן‬
‫טל שליחותו אף היכא דא״צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם‬
‫ומשיה סלס דבריו לפסול את הפסול בעבירה דסתם‬
‫שליח הכי הוא בלא טידי שליחות • והראיש לטעמיה‬
‫דסתם שליח הוא בטדס דוקא רקהיכא דציל בפ"נ ובליג‬
‫נאמן אגב בפ״נ ובפ״נ וא'כ אי בלא פדי שליחות גם שליח‬
‫כשר אינו נאמן ומאי רבותא דשד פסול ובדאיכא שדי‬
‫שליחות שפיר הקשה אמאי פסול כיון דלא צרכינן‬
‫לסהדותא ‪ ,‬ולזיופא לא חיישינן ודאי ‪:‬‬
‫ו מ ש ״ כ כתיר לפסול את השליח מחמת הקול כדכתב‬
‫הרשב״א הובא בב׳׳י חו'מ )סי׳ ליד( הוא‬
‫דשת‬
‫כ׳ כה״ר שהב׳ש לא הביא דבד הריב״שאלא‬ ‫ואשר‬
‫לסלמלא בשלמאהוא דוחק גדול ושיחלק הב״ש‬
‫על הרמ״א לא נפלאש היא ‪ .‬וכן ד ע האחרונים בכל‬
‫חלקי השו״ע ‪:‬‬
‫ו א ש ר הקשה כח״ר של שהביא ראיה מהרינ״ש שהיה‬
‫מחכמי הספרדים ולא קבלו חומרוח רבוחינו‬
‫הצרפהיס אשר הרמ׳׳א הביא דבריהם ‪ .‬הנה באמח חכמי‬
‫הצרפחיס הראשונים לא החמירו אלא לשנין לכתחילה‬
‫שהרי לא כ׳ הסמ״ק והכל בו והמרדכי אלא לשק כיוב‬
‫או נכון ליחן הגט לידה ממש • וכן משמש מזכרי‬
‫המרדכי שהרי הביא שם לפיל מיניה דברי הר״ה וחלק‬
‫שליו ואח״כ הביא דברי הנהוח סמ״ק שלא ליחן להק■‬
‫חצירה • והיינו משום דחומרח הר״רו הוא אפי׳ לפנין‬
‫דישבד וכמשיכ שם דבחצירה לא משהרי לשלמא ופ״ז הוא‬
‫דחולק שליו וחומרות השמ״ק הוא רק לשנין לכחהילה •‬
‫הר־ דלשנין חצירה הצרפתים מקילים לענין דיפבד‬
‫והספרדים מחמירים לחוש לדברי הר״ח אף לשנין דישבד •‬
‫ולענין מלבושיה וקלתה לא הזכירו כלל חכמי הספרדים‬
‫הראשונים כגון הרמבי׳ם והרשב״א והר״ן כלל • ודברי‬
‫הרמ״א שהחמיר לשנין מלבושיה גס בדישבד באמת‬
‫חידוש הוא שלא נזכר בשום פוסק ורבינו משה מדשהו‬
‫הוסיף חומרא זו * ונראה דעת הרמי׳א ז״ל דחצירה וקלתה‬
‫ומלבושיה בחדא מחתא נינהו וכמב״כ הסמ״ק דבחד‬
‫טעמא שייכין וס״ל להדמ״א ז״ל דכמו שלדשת חכמי‬
‫הצרפתים כולהו אסירי לכתחילה ה״ה לחכמי הספרדים‬
‫דנקטו חומרות הר״ח לאסור בחצירה אף דיעבד ה׳יה‬
‫נמי קלתה ומלבושיה אף דיעבד אסירי וא"כ שפיר מצינן‬
‫לאתויי ראיה מהריב״ש דמחמיר בחצירה אף בדישבד‬
‫ובמלטשיה כתב דהוי כמטא גיטא לידה ילשנא דכמגיא‬
‫ניטא לידה משמש ודאי דשריא להנשא ‪:‬‬
‫ו ב ה ש ש הג׳ שכתב כת״ר שמסתמא לא קראו הגע‬
‫לפני עדי המסירה אף שאנכי בדע אחרת‬
‫נחני ה׳ בדעת הראב״ד דלהראב״ד לא בעינן קריאה‬
‫כלל בשליח שבחו״ל אין רצוני להאריך לבאר שיפתו בזה‬
‫כי ודאי להשיאה לכתחילה אין להר^! נגד דשת הרמב״ם‬
‫ויפה כתב כש״ר דהוי כלא קראוהו ונאבד אם לא שהעדים‬
‫יכירוהו בסימנים מובהקים ‪:‬‬
‫ו מ ש ״ כ כת ‪ r‬דאף אס קראוהו העדי מסירה בשטח‬
‫סידור הגע נימטלה הקריאה מחמח שהיה‬
‫כמה ימים ביד השליח מלתא דפשיטא ליה למר מספקא‬
‫לי טובא דאיכא למימר כיון דסתמא אמר הש׳ס לאחלופי לא‬
‫חיישינןלאחיישיקאפי׳אחר זמן והכי משמשות דבד כרא״ש‬
‫שכתב לא חיישינן שד דידשינן דאחליף והר״י בן הרא״ש‬
‫שהביא הב״י לא חייש אפי׳ לחזור ולאקרויי גיטא כדמשמע‬
‫מלשוט שכי» דבזמן מועט כזה אין לחוש ואולי בגוף‬
‫התשו׳ ראה הב״י להדיא דאפילו לכתחילה לא חיישינן‬
‫ומש״ה הוא דמלה הב״י דהא דמי קצת לעיילי׳ לבי ידי׳‬
‫דלכתחילה מיהא בשי לאקרויי גיטא שנית ‪:‬‬
‫! ה ח ש ש הד׳ שכתב כת׳ר מחמת שנתאחר ^ י ח‬
‫כמה ימים מלמסור יפה דקדק הרמ״א‬
 ‫תט המשולש‬ ‫סי קי ב‬
‫אשתקד עם חכמי ווילנא לאסור עליו אשתו הפני׳ מטס‬
‫איסור ב׳ נטם והופרדו זה כמה חדשים פד שיגרש את‬
‫הראשונה מדפחה • אמנם היינו בסתם נטס אבל בנטס‬
‫שמן הדין הוא לגרשם מש»‪:‬ן חרק ברמ״א בכמה דוכתי‬
‫בסי׳ קייז גבי נכפית • וק הסכימו שם כאחרונש בפי׳‬
‫ע׳ז וכן בדש סי׳ קי״ט וכיב הב״ש בס״ס קי׳ז גבי‬
‫נכפית דטל לזרור‪ ,‬לה גט■ ואף דמש״כ שם מם לדעת‬
‫את״ל שכתב בם הרא׳ש בתשובה כן הוא דכיון שכתב‬
‫שם הרא׳׳ש שיטל לט!מ מכ״ש שיכול לזרוק לה גט ־‬
‫ע“כ אנכי בדרך אחרת נחד ה׳ בטונת דבד הרא״ש‬
‫דנראה ברור דעט ז״ל דמה שמקבלת הגט על ידי כפיית‬
‫ב׳ד עד במרוצית אף שמה שמתרצית הוא ע׳י כפי׳■ זה‬
‫לא היה כלל ברקנת ד״ג דר״ג לא גזר רק אלא על זריקת‬
‫גט כמוזכר שם בדבריו • ומש׳׳ה כתב דאף את״ל שדג‬
‫השוה מדותיו שטם אדם לא יגרש בע'כ היינו אף‬
‫לנכפית שמן הדין הוא לגרשה ג״כ גזר שאסור לזרוק לה‬
‫גט • מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה‬
‫טפין אותה לקבל היינו כמו שהאיש טפין אוט עד‬
‫שיאמר רוצה אני כ; הדין לכוף את האבה עד שתרצה‬
‫לקבל ואס תמאן לקבל מרצונה מ״מ ב•ד בעלה לכופה‬
‫ע״י מנימת שכויע עד שתתרצה לקבל הגני • וידעתי‬
‫שכרה טסקים המדברש מזה כללו בחדא מחתא כפיות‬
‫ב״ד עם זריקות גע ]ואף דמש״כ הדמ״א גבי נכפית‬
‫דאיט בזה מטם תקנת ר״ג היה מ^ס לפרש דבריו‬
‫דכפיה בע״פ ב״ד לא הוי בכלל התקנה • אך בהג״ה‬
‫שבסוף הסי' שם וכן בכמה דוכתי משמיעין דבריו להדי׳‬
‫בהיכא שמן הדין לגרשה נא גזר ריג ולפמש״כ לקמן‬
‫דלדינא לא קיי״ל כהך את״ל דהרא״ש אפשר שמש׳ה כתב‬
‫הרמ״א ק[ וכן אמ״ז מוהר׳׳ס לובלין בתשובה אחת לא‬
‫נמית לחלק בהכי ואחריו נמשך ה‪:-‬״ש • לענ״ד הדברים‬
‫ברורים ופטטים בכוונת הרא״ש ז״ל כדכתיבנא ודלא‬
‫כהב״ש • אבל לענין דינא אינני חולק דברווחא איכא‬
‫למימר דהא דכתב הרא״ש כן היינו לרווחא דמלתא בנדון‬
‫שנשאל שם אס לחייב את הבעל בשכו״ע ע׳׳ז השיב דאפס‬
‫מקום לחייבו דמסהברא דבאשה נכפית לא גזר דג ואף‬
‫את׳יל דגם בזה גזר היינו על זריקת הגע הוא דגזר‬
‫אבל הדין הוא שיכפנה עד שתתרצה לקבל גע ואיך ניתי‬
‫אנן ונמנע ממנו הכפיה אשר בידו • חבל לדינא איכא‬
‫למימר דגם הרא׳ש ז״ל ס׳ל כסברתו הרז^ונה דבכה״ג‬
‫לא גזר דג הואיל והדין הוא לגרשה • ואף אס נימא‬
‫דהרא׳ש סטקי מספקא ליה אי גזר דג גם בהא מ״מ‬
‫חכמי דורו שהסכימו שם לדעתו כתבו בפטטות דבכליג‬
‫לא גזר דג ־ ואף דמש״ב שם וכי סטר אתה שר״ג‬
‫עשה תר^תו על עוברת ע“ד איננה ראיה מכרעת דאף‬
‫אס נארלרשר׳׳ג השוה מדותיו ט!וס אדם לא יגרש בע'כ‬
‫הרי נ ק רשות לחכמי קהילות להתיר והרלה יתירו במרןם‬
‫שהדין הוא לגרשה • וק אני מורה ובא שלכתחילה צריך‬
‫הסכמת ג׳ קהילות והייט משוס חומרא כר^י להחכליר‬
‫בדודנו מה שהפרק מרובה בעה“ר ־ אבל לדנא אין לט‬
‫אלא דברי רבותינו הראטניס והאחרונים ז״ל • ^ ט ן‬
‫שבראשונש‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫״‪6‬‬
‫‪ v m‬יחיד עד הראיש ושארי פוסקים וכב״י ‪ bCDi‬לא‬
‫הביא הנחו בשו״פ אפי׳ בשם יש מי מ^מר והרמ״א‬
‫קבם מנח כרא׳ש בסנניןן כיה שם וכ״כ כל האחרונש •‬
‫ופוד דבניד נראה דגם הרשב׳א מודה דכבר יצאה‪.‬מחזקה‬
‫א״א מדאורייחא ובפני נכחב ובפני נחחם מדרבנן הוא‬
‫וכל הנשים נאמנומ ננל זה ‪:‬‬
‫ו ה ט י ר מ ו ר >^ר יךא כה״ר על א׳ מעדי המסירה‬
‫ודאי אם יהברר »‪1‬ולו בב״ד הדי לא‬
‫נחגרשה אלא בפ“א ואין דבר שבערוה פחוה משנים •‬
‫ואף שהביח בחשובה ק״ב המציא קולא לפי מנהגינו‬
‫שמזהירין אח העדים להרהר בתשובה • באמה אמו בהוונא‬
‫דליבא יתבי ^ די • זולת שארי פקפוקים אשר בדברי‬
‫הב׳ח שם ותלמוד ערוך הוא מאימתי חזרתו ובאמת גס‬
‫הב״ח לא כתב שם אלא לענין משאו ומתנו אם מחריבים‬
‫להדר ולבדוק אחריו • אבל אס יתברר פסולו בב״ד ודאי‬
‫נ מל למפרע מיום שעבר העבירה ‪:‬‬
‫מ ע כת“ר שלא להתירו לישא אחרת מבוס‬ ‫ואשר‬
‫שריותא דידה דלא לימרי קמו רבנן במלתא‬
‫וט׳ * ואני מחמיר יותר דאף אס אין שוס חשש בגט‬
‫הניתן בע“כ ונמסר כדת אעפ׳כ דרכי לאוסרו ואע״ג‬
‫דהב׳^ש)סי' קי"מ ס׳ק י׳א( נסתפק אס עבר וגירש בע״כ‬
‫אי הוה גיטא • ולכאורה מדינא דכל ט שהביא הרמ״א‬
‫שאס נשאת שוב אין האיש נקרא עבריין משמע להדיא‬
‫דבדיעבד הוי גיטא אבל בתקנות ר״ג מה*ג אשר בסוף‬
‫תשובות מהרמ ב״ר ברוך דקי״ג מטאר להדיא שהתקנה‬
‫הוא מטרש דנם בדיעבד אין הגט כלום • ומהב״ש וכמה‬
‫טסקיס נעלם ולא ראו עיקר הת־‪,‬נה ר^ התקנה שהיה‬
‫אח*כ בשנת תמןין שהבעל והסופר והעדים יהיו בארור‬
‫המובא שם בדף ק‪1‬״א זאת ראו עיניהם • ובסוף תקנות‬
‫תתק׳ן מבואר שם שתקנות ר״ג מה״ג המה בתוקפם •‬
‫]ואץ רצוני להאריך בדקדוק דברי התקנות שם ובם״פ‬
‫המדברים בזה[ וכנראה דאתו ר״ג ובית דינו ותקנו גזירת‬
‫ט׳ ושלא יהיה הגט כלום • ועדיין ניגו רשות לחכמי‬
‫קהילה אמת להתיר במקום שיראו טעם לומר דבכה״ג‬
‫לא טיך תקנת דג ואתו חכמי תתקין ותקנו שצריך רטת‬
‫ג׳ קהילות דוקא ]ובזה נתיישבה דעת הטסקים המחמירין‬
‫לומר דגם במקום מצוה גזר דג וסרה מעליהם תלוטת‬
‫כשסקיס כמקילים ואומרים וכי ס״ד דבמקום מצוה‬
‫יגזרו ולפמש״כ ניחא דבמקוס מצוה יתט חכמי הקהילות‬
‫רשות • אבל לזטק כגט מדעת עצמו שלא בהסכם חכמי‬
‫הקהילות אכחי איכא למימר דר״ג הטה מדותיו[ ־ ולא‬
‫רטק בעינג לומר דהחקנה שלא יהיה הגט כלום הוא‬
‫תקנת רשבים וחכמי דורו וכדסשמע שם קצת ובכל דור‬
‫הוסי® מומרא* והיאך שיהיה סדר התקנות טלם היה‬
‫מרבותיט גדולי הראשונים אשר היו כמלאכים המשמטם‬
‫כמפחי דממרא לגבייכו • חלילה וחלילה לנו‬ ‫ממזס‬
‫לעוט בתקנתם ח״ו אשר לזאת בסיס נשים ודאי ראוי‬
‫להחמיר סל הבעל בכל מיני חומרות להצדכו ט ק גס‬
‫אמר מטס שריוחא דידה וגם שריותא דדיה לי^ אשה‬
‫אחרת ולא לפגוע באיטר ב׳ נשים ־ וכבר הסכמט‬
 ‫לא‬ ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיםןיג‬
‫חייא וחס כן על כרחך מוכח דמתעסק כי החי אפילו‬
‫לרבא חייב ‪:‬‬
‫ו ט ו ך • אי נרסי׳ רבה ולא מחלקיק בין גלות לקרב; •‬
‫א״כ רבא דלא כרבה ודלא כאביי ־ דלרבה פעור‬
‫מקרבן משום דהוי קרוב למזיד כמו בגלות • ולאביי‬
‫פעור מקרבן משוס דהוי אנוס ואטס ודאי פעור מקרבן‬
‫)כדאיתא שבועות י״ח ע״א לא חדא לחייב דאכניסה אנוס‬
‫הוא( ואס כן ע“ כ רבא דמחייב אומר מותר בקרב;‬
‫הוא דעת שלישי דסבר אומר מותר לאו אנוס ולא‬
‫קרוב למזיד הוא אלא שוגג גמור הוא וחייב בקרב; •‬
‫וזה דוחק ‪:‬‬
‫‪ “ H V l‬תקשי לרבא דס׳ל אומר מותר שוגג גמור הוא‬
‫וחייב בגלות • היאך יפרש ברייתא דריש היולי;‬
‫בשגגה פרט למזיד • בשלמא אביי לא פליג אאוקימתא‬
‫דאומר מותר רק אלישנא דברייתא קא מתמה היאך‬
‫קוראהו מזיד • וכדפירשיי דיה אנוס הוא ואיכו דשני‬
‫לנ מי׳ כמ״ש התום׳)דך ט׳ ע״א ד״ה ורב חסדא( דאפי'‬
‫אי אנוס הוא מ״מ קורהו מזיד כיו; שיודע בכיוב שהוא‬
‫הורגו אבל לרבא אי ס״ל דאומר מותר שוגג גמור הוא‬
‫ופטור מגלות • איך יפרש הברייתא דבשנגה פרע למזיד‬
‫)ודוחק גדול לומר דאיהו דחיק ומוקיס נפשיה כקושיית‬
‫התום׳ ד״ה פשיעא( ‪:‬‬
‫י״ל דלרבא ימעגי פרטי למזיד דברי־תח‬ ‫ולכאורה‬
‫כגון הזורק אבן לר״ה או סותר כותלו‬
‫ביום כדאי׳ פ׳ המניח )דך לב ע״ב( דהוי טגג קרוב‬
‫למזיד וכמאן דמתני התם אליבא דרבה הא דריב״ח‬
‫אסיפא א״נ ייל אפי׳ לרב פפא משמיה דרבא דמחני‬
‫ארישא י״ל דפטור ג״כ היכא דהוי קרוב למזיד אלא דס״ל‬
‫להאי לשנא דאפי׳ נכנס ברשות נא הוי קרוב למדד‬
‫כקושיית התוס׳ ד״ה דלא סגי • ואך שהתוס׳ )כ׳ בד״ה‬
‫מיתבי( בסוט דלמאן דתני ארישא חייב קרוב למזיד‬
‫מ׳׳מ אין פירושם מוכרח די״ל כמ״ש • והכי משמע מדשני‬
‫התם רב פפא גופיה אליבא דלשנא קמא הכ״ע באשפה‬
‫ה ע טי להפנות בלילה • וכן הרמב׳׳ם )פ״ו מה׳ רונה ה‪.‬׳‬
‫ייא( פסק כמאן דמתני ארישא ובהל׳ ז׳ ה׳ פסק בבל‬
‫מ הו דהוי קרוב למזיד דפעור • אבל מ״מ דוחק גדול‬
‫לומר דרבא יהא דעת שלישי ויפרש הברייתא באוקימחא‬
‫שלא הוזכרה בסוגיא כלל ‪ .‬ועוד דנראה דשוגג דומיא‬
‫דסותר טתלו ביום חייב נמי בקרב; אע״ג דהוי ליה‬
‫לעיוני • דהא בפ׳ אלו דברים )דך עב ע״ב( אר׳׳י אשתו‬
‫נדה בעל חייב אע׳ג דהו״ל לשיולי׳ ואפי׳ סמוך לוסתה •‬
‫)ועי' תוס' שם דאפי׳ ידע שהוא סמוך לוסתה ובעל‬
‫מ ד ה חייב בקרבן( ודוחק גדול לומר דרבא פליג‬
‫אדר׳ יוחנן ‪:‬‬
‫הא ליק לי מדאביי דאמר אומר מותר אנוס‬ ‫מיד!‬
‫הוא • א'כ גס מקרבן פטור אי לא מחלקינן‬
‫בין גלות ל^־בן • והכא מחייב אביי קרבן בעובד מאהבה‬
‫ומיראה • והייט ע'כ באומר מ ו ^ לעטד מאהבה ומיראה‬
‫כדסרש״י)דך סא טיב דיה חייב וד׳ ס״ב דייה ^ ‪ -‬ל א ן (‬
‫ואו׳כ לכאורה קשה ;דאביי אדאביי)ולפמ״ש אי׳׳ה לקמן‬
‫בשם‬
‫שבראשונים הוא מהר׳׳ס מרוניונבורג ז״ל בחשובה הוא‬
‫הובאו דבריו נס במרדכי והג״א בכחובוח בפ׳ ה מ ד ר‬
‫דבעוברח על שבועה לא בעו הסכמח חכמי הקהלוח‬
‫וכן כתב הרמ״א זיל והאחרונים ז״ל בפשיעות דהיכא‬
‫שמהדין הוא לגרשה יכול לנרכה בע“ כ ולא חיישי' לספיקא‬
‫דהרח״ש ז״ל ‪:‬‬
‫סיק יג‬
‫בענין אוסר סותר איך קיי״ל לדינא •‬ ‫שאלה‬
‫והואיל ולא ראינו שום פוסק שיחוור‬
‫דין זה על סבונו ראיתי להאריך בזה בעז״ה‬
‫ואל אלקים אסת ינחני בדרך אמת ‪:‬‬
‫ג ר ס י ' בסנהדרין )דך ס״א ע״ב( וחמר אביי מנח‬
‫אעינח לה דחניא כהן משיח כו' לאו מאהבה‬
‫ומירחה • ורבח אמר לך לא באומר מותר והקשו התוס'‬
‫וז״ל ובריש הנולין )דך ז' ע״ב( דממעע רבא מבשננה‬
‫פרע לאומר מותר החס רבה נרסינן דעני אביי בחרי׳‬
‫א״נ נבי נלות עובח בשגנה כתיב • ולכאורה לפי תירק‬
‫הראשון שבתוס׳ דנרסי רבה לא מחלק• בין נלות‬
‫לקרבן • אמנם כד ממיינת שפיר א״א לומד כן • חדא‬
‫דקושיית התוס׳ בריש פ׳ הנולין מתיעק שנשבה ט׳ לא‬
‫מתרלא בתי׳ זה )ועי' מה שאכתוב לקמן לשיעת רשיי‬
‫דלא תקשי מתנוק שנשבה( וע“ כ נריך לחלק בין נלות‬
‫לקרבן כמ׳ש התוס׳ בריש הנולין ‪:‬‬
‫ו ^ ו ד הא אמרינן בפ״ב דמכות )דך ע׳ ע״א( דלמ״ד‬
‫אומר מותר לאו שוננ הוא סבור בהמה ונמצא‬
‫אדם • כותי ונמצא נר תושב נמי לאו שוגג מקרי לענין‬
‫גלות ופניור • ואי לא מחלקינן בין נלות לקרבן א'כ‬
‫נימא דכוותיה לגבי קרבן נמי פגיור דלאו שוגג הוא‬
‫תמה על עצמך היאך אפשר לומר כן והלא הוא עצמו‬
‫השונג השטי ברוב התלמוד • סבור שהוא שומן ונמצא‬
‫חלב • ס ט ר שהיא אשתו ונמצא אחותו)ועי׳ רש״י סנהדרין‬
‫דך סיב עיב דיה שבשאר מצות ־ שטעות י״ש ריש ע׳א‬
‫ד ה פרכי למתעסק( ואפי׳ לרבא דס״ל סבור שהוא שומן‬
‫ונמצא חלב הוי מתעסק )עי׳ שבת דך ע״ג עיא רש״י‬
‫ד״ה דסבר שומן( • ואפיה חייב קרבן ודאי אפי' לרבא‬
‫דחלביס ועדו ת כדתניא התם חומר בשאר מצות כו׳ שגג‬
‫בלא מתכוין חייב וע״כ לא מתוקמא אלא בסטר שומן‬
‫הוא ואכלו כמסקנת הגמ׳ שם )ודוחק גדול לונזר דלתי׳‬
‫התוס׳ דגרסי רבה יפרש בדיתא דשנג בלא מתטין‬
‫כקושיה החוס׳ דך עיג דיה אלא לאו ויפטר מתעסק‬
‫גס בחלבים ועריות • ועוד הא מהעסק נמי שונג מקרי‬
‫ולא מפטר אלא מאשר חטא בה פרט למתעסק( ועוד‬
‫בהא דקתני ביבמות)דך לג ע״ב( ובשעת כניסתן למסה‬
‫החליפו על כרחך כייט הוחלפו כדמסיק בגמ׳ • וחייבים‬
‫דקתני ע״כ הייט חטאת כדקתני להדיא •בבדיחא ד ל‬
 ‫תטה^טואט‬ ‫סיקינ‬
‫דסבירא ליה אומר מותר קרוב למזיד הוא כתי׳ כני‬
‫שבתוס׳ סנהדרין מ׳ל וכ*כ התוס׳ פ״ב דמכות • ובה׳‬
‫כלל גחל דס׳ח עיב ושלהי פ׳ כיצד הרגל • וכ״כ הרשב״א‬
‫בחידושיו ס״פ כיצד הרגל דשאני גלות דטובא בשגגה‬
‫כתיבי הא לכל מילי שוגג גמור מקרי וכ״פ הרמב׳ש הל׳‬
‫רוצח פ״ו היה עולה על דעתו שמותר להרוג ה״ז קרוב‬
‫למזיד ואינו נקלט וכן בפ״ה הל׳ ד׳ גבי גר תושב כתב‬
‫ה״ז קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוין להרט •‬
‫ולענין קרבן פ׳ב מה׳ שגגות ה״ו פסק דחייב ]והיינו‬
‫כרב פפא ריש כריתות )דף ג׳ ע׳ב( דמוקים עק בתינוק‬
‫שנשבה כו׳ א״נ דטעי בהדין קרא כו׳ דבההראה הוא‬
‫ומחייב בקרבן אפי' היכא דלא הוי ליה ידיעה מעיקרו‬
‫)ובחנם נדחק הכ"מ שם בטעמו * ועי׳ רמב״ם שם ריב‬
‫פ״ו מהל׳ שגגות הביא הך דרב פפא• והכ״מ את‬
‫מקורו לא הראה כנראה דאשתמיטתי׳ סוגיא זו( וכ'מ‬
‫מהא דהוי בה רבא שבועות )דף י״ח ריש ע׳יא( ואי עם‬
‫הארץ הוא ט׳ משמע דבע״ה ‪ bbc‬למד מעולם ולא הו׳ל‬
‫ידיעה מעיקרו נמי חייב קרבן ורבא בתראה הוא[ • ולי‬
‫נראה דאפבר לומר דהתוס׳ גס לתירוץ הראשון ס״ל‬
‫לחלק בין גלות לקרבן • אך האמת תפסו דרבה גריס‬
‫מדעני אביי בתרי׳ אבל לדינא אין נפקותא מזה • דהא‬
‫רבא ודאי מחלק בין גלות לקרבן כמו שהוכחתי לעיל‬
‫והלכתא כוותיה נגד אביי ‪ .‬אמנם בהא יש להסתפק‬
‫רבא כמאן ס״ל אי כרבה דקרוב למזיד הוא • אי כאביי‬
‫ודאי אטס הוא לאו דקא ^א קרוב לאנוס וכי הא דא׳‬
‫בפ״ב דמטת)דף ח׳ ע״א( אי לא שכיחי בה רבים אנוס‬
‫הוא דודאי *אינו אלא קרוב לאנוס • וכן כתב הרמב״ס‬
‫להדיא )ה׳ רוצח פ״ו ה״ז( • ועוד דאביי גופיה דקאמר‬
‫אנוס הוא ס*ל דלאו דוקא אטס אלא קרוב לאטס ומחלק‬
‫בין גלות לקרבן דאל״כ תקשה קושית התוס׳ ריש הגולין‬
‫מתיטק שנשבה דחייב בקרבן )דהא התוס׳ בפ׳ כלל גדול‬
‫סברי דטעמייהו דר״י ור״ל דפטרי בתינוק שנשבה לאו‬
‫משוס אומר מותר אנוס הוא אלא מהקישא דמונבז( ואפי׳‬
‫אס נאמר דהתוס׳ דהכא בהא כשיטת רס׳י ס׳ל)דטעמייהו‬
‫דריי ור׳׳ל משום אומר מותר אנוס הוא( ולא תקשה‬
‫מתינוק שנשבה כמש״ל מ״מ תקשי הא דסבור בהמה‬
‫ומצא אדם דקרי ליה אטס וכה״ג ודאי חייב בקרבן‬
‫כמש״כ• אלא ודאי נראה דגם אביי דסיל אטס הוא‬
‫לאו דוקאאלא קרוב לאנוס וכמ׳ש התוס׳ בפ׳ כלל גדול‬
‫)דף ס״ח ע’ב ד״ה אבל תיטק( ע״ש ‪:‬‬
‫רש״י בפי׳ משגה א׳ דכריתות פסק בהדיא‬ ‫והנה‬
‫דאומר מותר אנוס הוא ופטור מקרבן • ולכאורה‬
‫נראה דהייט כאביי וס״ל דלאביי הוי אטס גמור לכל‬
‫מילי וכן משמט לשנא דגמ׳ דנקטו בלשנא דרבא קרוב‬
‫למזיד • ובלישנא דאביי אנוס הוא ולא קרוב לאנוס וכ״מ‬
‫לכאורה מדאמר אביי סנהדרין )דף ס׳א עיב( סנא‬
‫אמינא לה כו׳ לאו מאהבה ומיראה כו׳ ורבא ט׳ ב^מר‬
‫מותר אשמע דלאביי אומר מותר פטור מקרבן • ואי‬
‫קשיא קושיית התוס׳ ריש הגולין מתינוק שנשבה • עיין‬
‫רש׳י פרק כלל גחל)דף ס״ח ע״ב( אהא דאר׳י וריל אבל‬
‫תיטק‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪62‬‬
‫בשם רש״י ריש כריהוה דלא מקרי אטס אלא באומר‬
‫מותר דמוקר כל הגוף עון הינוק שנשבה ט' בלאו הכי‬
‫לק׳־מ( הא לאו קושיא היא • דנוכל לפרש דעת אביי‬
‫כדפירש׳י פ׳ כלל גדול לר׳י ולר״ל דאומר מותר מעיקרו‬
‫כגון תיטק שנשבה דלא ידע האיסור מעולם הוא דהוי‬
‫אנוס • אבל הכיר ולבסק^ שכח הוי כוגג כמתני׳ דהשוכח‬
‫עיקר שבת )וכמ״ש לקמן לשון רש״י לחלק בזה לאביי(‬
‫וחס כן לק׳מ דבסנהדרין )‪ tp‬סב( מיירי באומר מותר‬
‫דהכיר ולבסוף שכח ונתעלס ממנו האיסור כמיש לקמן‬
‫בשס התוס׳ להדיא דאומר מותר דעיג בהכי מיירי • אף‬
‫דאין ראיות התוס׳ שייך באומר מותר מאהבה ומיראה‬
‫דהא שפיר הוא מודה בע״ג מ"מ נראה נטן לתק כמ׳ש •‬
‫ולהכי מחייב קרבן דשוגג הוא ובפ׳ב דמכות דפריך אביי‬
‫אומר מותר אנוס הוא • היינו באומר מותר מעיקרו שלא‬
‫למד מעולם • והא דפריך אביי אנוס הוא ופשיטא ליה‬
‫דבברייתא ממעט אומר מותר כי האי שלא למד מעולם‬
‫היינו משוס דאי באומר מותר דהכיד ולבסוף שכח חייב‬
‫אף בגלות כמו בקרבן • ולא הוי ממעט ליה מבשנגה‬
‫דהאי שוגג גמור הוא • ויהכי ניחא דלא תקשי לאביי‬
‫קושיית התוס׳ פ׳ כלל גדול )דף ע״ב ע״ב ד״ה באומר‬
‫מותר( ע״ש • אי לא מחלקינן בין גלות לקרבן • דהתם‬
‫מיידי במומר מותר דהכיר ולבסוף שכח וכדכתבו התוס׳‬
‫שס להדיא ד״ה עד כאן דחומר מותר דע״ג היינו דוקא‬
‫הכיר ולבסוף שכח דאם לא נודע לו מעולם איסור‬
‫ע״ג אינו ישראל כיון שמודה בע״ג • ואומר מותר כי‬
‫האי שוגג הוא לאביי וחייב • ובפ״ב דמכות מיירי באומר‬
‫מותר מעיקרו כמש״ל ‪:‬‬
‫אי קשיא הא קשיא לי ׳ דהא ודאי מסתברא‬ ‫אבל‬
‫דלמ״ד אומר מותר מעיקרו קרוב למזיד הוא‬
‫כ׳ש הכיר ולבסוף שכח הוי קרוב למזיד • וכן יש להוכיח‬
‫מדהקשו התוס׳ על רבא דמחייב קרבן באומר מותר‬
‫דע״ג )דהייט בהכיר ולבסוף שכח כמש׳ל בשם התוס׳‬
‫דאומר מותר דע״ג בהכי מיירי( מהך דריש הגולין • וכן‬
‫הקשו התוס׳ בפ׳ כלל גדול • ולא תירצו כמ״ש לדעת‬
‫אביי לחלק בין אומר מותר מעיקרו שלא למד מעולם •‬
‫ובין אומר מותר דהכיר ולבסוף שכח • אלא ודאי כמ״ש‬
‫דלאביי דסבר אומר מותר אנוס הוא • הוא דשני ליה‬
‫בין אומר מותר מעיקרו שלא למד מעולם )דשפיר הוי‬
‫אטס דמאין היה לו לשוס על לבו לשאול וללמוד דין‬
‫זה( ובין אומר מותר דהכיר ולבסוף שכח • דכיון שהכיר‬
‫האיסור וידעו פעם א׳ היה לו לשוס על לבו ולא הוי‬
‫אנוס אבל לרבא דס״ל דאפי׳ אומר מותר מעיקרו הוי‬
‫קרוב למזיד משום דהו׳׳ל ללמוד כ״ש הכיר ולבסוף שכח‬
‫דהוי קרוב יותר למזיד דהוי ליה לשום על לבו יותר •‬
‫וא״כ אנתי לא תירצו כלום בתירוצם דגרסי׳ רבה • דהא‬
‫אכתי קשה לרבה דס״ל אפי׳ בהכיר ולבסוף שכח הוי‬
‫יתק מתני׳ דהשוכח עיקר שבת ‪:‬‬ ‫קרוב למזיד‬
‫ודאי מחוורתא דשאני גלות דטובא בשגגה כתיב •‬ ‫אלא‬
‫והא לכל מילי ודאי שוגג גמור הוא למאן‬
 ‫לב‬ ‫שאלות ותשובות פיקע חוט המשולש‬
‫ולהכי קאמר^בכל מי דוכתי )שבת דך ע׳׳ב ע״ב סנהדרין‬
‫ס״א ע׳׳ב בסופו כריתות ג׳ ע״א בסופו( אלא מאהבה‬
‫ומיראה הניחא לאביי אלא לרבא מא׳׳ל ^א באומר מותר‬
‫ואדסמיך ליה ר!אי דפריך לרבא מא׳׳ל ואהא קאמר אלא‬
‫)ע״כ רבא לטעמי׳ כדמוקי בסנהדרין ריש דך ס״ב(‬
‫באומר מותר והיינו לרבא דוקא אבל אביי מוקים‬
‫במאהבה ומיראה כטעמי׳ • אבל באומר מותר באמת‬
‫פטור לאביי דאנוס הוא ובהכי ניחא לי לתרן מה שהקשו‬
‫התוס׳ בפ׳ כלל נדול )דך ע״ב ע״ב ד״ה עד כאן כו׳(‬
‫אמאי לא מייהי מתני׳ דהשוכח עיקר שבת • ולפמ׳ש‬
‫אהי שפיר דניחא ליה לאתויי מרבא להקשות דידיה‬
‫אדידי׳ • וא״כ לשיטת רש׳י א״נ לחנק בין גלות לקרבן‬
‫לאביי ופכיור אך מקרבן דאונס גמור הוא • ואע״ג דהך‬
‫דסבור בהמה ונמצא אדם כותי ונמצא נר תושב ודאי‬
‫לאו אנוס גמור הוא אלא קרוב לאונס )לרב חסדא‬
‫דסבר כאביי( דהא דכוותיה ודאי חייב בקרבן כמש׳׳ל •‬
‫ובמולין )דך ט׳ ע״א( מדמה להו אהדדי דקאמר התם‬
‫ואזדו לטעמייהו כו׳ לאו משוס דחד דינא אית להו אלא‬
‫י״ל דהח בהא תלוי דלמאן דס״ל אומר מותר דאין רציחה‬
‫בהורה קרוב למזיד הוא שהיה לו ללמוד הא נמי קרוב‬
‫למזיד הוא • וליכא למימר קרוב לאנוס הוא דאבעי ליה‬
‫לעיוני כמ״ש רש״י שם ד״ה כסבור בהמה • אבל למאן‬
‫דס״ל אומר מותר דאין רציחה בהורה אונס גמור הוא‬
‫בפיר איכא למ־מר בהא דסבור בהמה כו׳ דקרוב לאנוס‬
‫הוא • ואך שזה דוחק לומר דלאו חד דינא איה להו‬
‫מ"מ כתבתי כן לישב דעת רש״י‪ •.‬ולפי משמעות לשונו‬
‫שהבאתי לעיל דמשמע להדיא דאביי כר״י ור״ל סבירא‬
‫ליה דאנוס גמור הוא ופכיור מקרבן ‪:‬‬
‫לפי שעה ודאי לק״מ אאביי מכל הני דוכתי דמוקים‬
‫לרבא ודאי גם לרש״י צריך לחלק בין גלות‬
‫לקרבן כהי׳ התוס׳ דשאני גלות דטובא בשגגה‬
‫כתיבי דאל״כ תקשי לרבא קושיית הסוס׳ מתינוק שנשבה •‬
‫והנה קושיא זו יש לתרץ דהא טעמא דרבא דא״ל קרוב‬
‫למזיד הוא היינו משוס שהיה לו ללמוד כמ׳יש )דך ט׳‬
‫ע״א ד״ה כסטר בהמה( • וכן פי׳ התוס׳ )בד׳׳ה ואזדי‬
‫לטעמייהו ובד׳יה דאומר מותר( משא״כ בתינוק שנשבה‬
‫)עי׳ רמב״ם הל׳ שגגות פ״ב ה״ו שפי׳ תינוק שנשבה לבי ן‬
‫עו״ג וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם‬
‫ט׳ כשיודע לו שהוא ישראל כו׳ ע״ש ובכה׳׳ג( נראה‬
‫דלא שייך לומר שהיה לו ללמוד כיון שלא ידע שהוא‬
‫ישראל ולא ידע דתם משום הכי חייב בקרבן אבל אכתי‬
‫תיקשי )אי גרסי׳ רבא( מכל הני דוכתי דמוקים רבא‬
‫להדיא באומר מותר • ואין לומר דכל הני דוכתי דשגגת‬
‫ע״ג מיירי ג״כ בתינוק שנשבה • דהא בסנהדרין )דך‬
‫ס״א ע׳׳ב( מיירי בכהן משיח )בידע שהוא ישראל ומה■‬
‫הם ישראל ודתם • ושפיר היה לו ללמוד( ועוד אפי׳ אי‬
‫גרסינן רבה דלא תקשי מכל הני דוכתי דמחייב קרבן‬
‫באומר מותר דהרס לרבא הוא דשקיל ומרי הש״ס כמש׳׳כ‬
‫מ״מ אכתי תקשה לפי מש׳׳ל דלמ ‪ r‬אומר מותר קרוב‬
‫למזיד הוא אין סברא לחלק בין אומר מותר מעקרו‬
‫להכיר‬
‫ידנור! שנשבה ט׳ וגר שנסגייר בזהיב פעור דקא סברי‬
‫ר״י וריל אונלר מו^ אנוס הוא ולא שגגה היא • ולס״ז‬
‫ל״ק לשיטחו דבאמת אביי ס״ל כריי ור״ל דפטרי בהיכור‪,‬‬
‫שנשבה מקרבן • וכן נראה מלשון רש״י מדהפס בלשונו‬
‫אומר מוהר אנוס הוא ולא שנגה משמע להדיא דכיון‬
‫להא דאביי דממעע אומר מותר מבשגגה ממעס אנוס •‬
‫ואע״ג דדחו התוס׳ לפירש״י בפ׳ כלל גדול מדאמרינן שם‬
‫אנן דאמרינן כמונבז וגיעמא דמונבז מפורש בגמ׳‬
‫מהקישא דתורה אמה יהיה לכם ■ נ״ל דעה רש״י‬
‫דבאמה מונבז נמי לא פטר הינוק שנשבה אלא מטעם‬
‫אנוס דהא אבנין אב דנקיט בברייתא וכך היה מינבז‬
‫דן כו׳ אן‪ £‬שוגג שהיה לו ידיעה ודאי לא סמיך מונבז‬
‫כדפירש״י ד״ה מ׳יע דמונבז כו׳ ומהקישא דהורה אחה‬
‫דנקיט הש״ס לא מוכח למעט היכא שלא היה לו ידיעה■‬
‫אלא לחייב אך בהיה לו יד־עה כדילפינן בגמ׳ מהאי‬
‫הקיעא אך לחייב שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה ולא‬
‫ילפינן איפכא דלא לח־יב אלא בהיתה לו •דיעה בשעה‬
‫מעשה • ופי׳ תוס׳ ד״ה כ״ש שהוספה שסיימו מיהו ק׳‬
‫לר״י דהא פכירי מהקישא הינור‪ ,‬שנשבה מהאי עעמא‬
‫נמי יפטור הכיר ולבסוך שכח • והיינו לשיטתם דלא ס״ל‬
‫טעם אנוס • אבל לרש״י ניחא דבאמה תינוק שנשבה לאו‬
‫מהאי עעמא מפטר אלא מטעם אונס והקישא‬
‫דתורה אחת דנקיט הש״ס למונבז לא קאי אלא אהא‬
‫דמהייב אך בהיתה לו ידיעה בשעה מעשה • ובהא לא‬
‫ס״ל לר״י ור׳ל כמונבז ובהכי ניחא הא דפליגי ר״י ור״ל‬
‫אליבא דרבנן דפליגי אמונבז • ועי׳ בכ״מ פ״ב דשגנות‬
‫ה״ו ובלח״מ שם ואם נאמר דרש“י ס״ל כשיטת ההוס׳‬
‫שהבאתי לעיל דאומר מותר דע״ג היינו בנתעלמה ממנו‬
‫בגמ׳ שגגה ע״ג באומר מוהר דהא אביי כר׳יי ור״ל ס״ל‬
‫לש־עה רש״י ומודה בהכיר ולבסוך שכח דלאו אנוס כוא‬
‫וחייב קרבן ־ אבל באמת רש״י לא פי׳ כן עי׳ בפ׳ כלל גדול‬
‫)דך ע״ב ע״ב ד״ה אלא באומר מוהר( פי׳ בהדיא טון‬
‫גר בזמן הבית כו׳ • וכן פי׳ בסנהדרין )דך ס״ב ע״ב‬
‫ד׳׳ה אלא באומר מותר כו׳( כיון שלא הוזכרה לו מעולם‬
‫ע״ש • ונראה דמשמע לרש״י לשנא דאומר מותר דבש״ס‬
‫דהיינו שלא ידע האיסור מעולם • וכ״נ מלשון רש״י ריש‬
‫פ׳ כלל גדול שהבאתי לעיל דקרי לתינוק שנשבה אומר‬
‫מותר • וכ״נ מלשון רש״י ריש כריתות )דך ב׳ ע׳א‬
‫בסופו( שכ׳ אבל באומר מותר לגמרי דעוקר כל הנוך‬
‫לאו שוגג הוא אלא אנוס ופטור • והא ודאי בהכיר‬
‫ולבסוך שכח ליכא מ״ד אנוס הוא דהא משנה ערוכה‬
‫היא השוכח עיקר שבה כו׳ ובודאי כיון רש״י להא דר׳יי‬
‫ור״ל ומדלא פי׳ כן להדיא דמיירי בכגון ת‪/‬וק שנשבה‬
‫משמע דנכלל בלשון אומר מותר • ואפ״ה לא קשה לרש״י‬
‫מכל מי דוכתי אאביי די״ל דכנ ■הני דוכתי דמוקים‬
‫שגגת ע״ג באומר מותר אליבא דרבא הוא דשקל וטרי‬
‫הש׳ס לאוקמי בהכי וכולהו גרירי בהר הך סוגיא‬
‫דסנהדרין )דך ס*ב‪ ,‬ריש ע״א( דאביי מוקי באהבה‬
‫ומיראה ורבא מוקי התם להדיא שגגת ע״ז באומר מותר •‬
 ‫תט המשולש‬ ‫יקע‬
‫מותר מעיקרו ועוקר כל הנוף )כדמשמע לשיטת רש״י‬
‫לשנא דאומר כמש^‪ ( 1‬הא מצי לאוקמי בבטל מקצת בדבר‬
‫שהצדוקים מודים בו דלא הוי העלס דבר כדאיתא‬
‫בהוריות )דף ד׳( א”נ בשקר כל הגוף ובהכיד ולבסוף‬
‫שכח • ואס ק דרבא מסברא פליג אר׳׳י ור׳ל הלכתא‬
‫כרבא דבשראה הוא • ורב פפא דמוקי כגון דידע כו׳‬
‫א"; דעעי בהדין קרא כו׳ לאו משוס דפליג אאוקימתא‬
‫דאומר מותר אלא דבעי לאוקמי בזלון טבודות ‪:‬‬
‫פליג אאביי וס״ל דלאביי אנוס גמור הוא לכל מילי‬
‫ליישב דעת רש״י דבאמת רבא לא פליג‬
‫חר״י ור״ל ‪ .‬והא דמחייב קרבן באומר‬
‫מותר גבי כהן משיח מיידי בהכיד ולבסוף שכח דוקא ‪.‬‬
‫אבל באומר מותר מעיקרו אנוס הוא ‪ .‬והא דפירש״י‬
‫בפ׳ כלל גדול)דף ע”ב עיב( דאומר מותר מיירי כנק‬
‫גר שנתגייר בזמן הבית לאו משוס דלישנא דאומר מותר‬
‫משמע לרש״י דוקא בהכי ‪ .‬דלפי ס״ד דגמ׳ התם לישנא‬
‫דבלא מתכוין דחקו לפרש כן ‪ .‬וכדפרש״י בסנהדרין )דף‬
‫ס״ב ע״ב דיה אלא באומר מותר כו׳( דכיון דלא הוזכרה‬
‫לו מעולם אינו מתכוין קרי לי׳ ‪ .‬אבל לפי המסקנא ד‪:‬מ׳‬
‫■שגג בלא מתכוין מתוקמא התם בגוונא אחריתא ‪ ,‬והא‬
‫דמחייב רבא אומר מותר בקרבן בסנהדרין )ריש ל ס׳׳ב(‬
‫ובכריתות )דף ג׳ ריש ע״ב( מציגן למימר דמיירי באומר‬
‫מותר דהכיר ולבסוף שכח ‪ .‬וא'כ אק‪ -‬בדטת רבא הכרע‬
‫אי ס״ל כר׳׳י ור״ל ‪ .‬ומפא דבעי מיניה דבח מרב נחמן‬
‫שבועות )דף כ״ה ריש ע׳׳ב( איזהו שגגת שבועת ביטוי‬
‫לשעבר כו׳ אי דלא ידע אנוס הוא אין ראיה דס״ל לרבח‬
‫אומר מותר אנוס הוא ‪ .‬וכן מדמשני ר'נ )וכן אר״י א״ר‬
‫דל״א ע״ב( באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל‬
‫איני יודע כו׳ משמע דוקא בידע שאסורה הא אס אינו‬
‫יודע הוי אנוס ומפטר ‪ . .‬וכ״כ רש״י בפ׳ כלל גדול)ד׳ ס״ע‬
‫ע״ב ד״ה אבל איני יודע( וכ”כ שס התוס׳ דצריך לידע‬
‫עכ״פ איסור טשה ‪ .‬אבל באמת אין ראיה מזה כלל ‪.‬‬
‫דהא אכתי הוי מצי לאוקמי באינו יודט ששבועה אסורה‬
‫ובנתעלס ממנו האיסור לפי שעה ובכי האי אומר מותר‬
‫דהכיר ולבסוף שכח לכיע לא הוי אנוס ‪ .‬א'נ באומר‬
‫מותר על שבועה זו ולא על כל הגוף אלא ודאי מהא ליכא‬
‫למשמע מינה דדוקא הכא גבי שבועה ממעטינן כה״ג‬
‫מהאדם בשטעה פרגי לאטס ‪ .‬וכן מוכח מהא דב^ כלל‬
‫גדול)דף ס״ע־ ריש ע״ב( דהוה ס״ד דגמ׳ דהא ברייתא‬
‫)התס מוכח דברייתא היא וציל דר״י א״ר דשטשת ד׳‬
‫ל״א ורב נחמן דף כיו ימסו מהא ברייתא( דיודע אני‬
‫ששבועה זו אסורה אתיא כתיק דמונבז ‪ .‬ואי סיד דהה‬
‫דדחיק לאוקמי ביודע ששבועה זו אסורה ‪ .‬הייט משס‬
‫דאל״ה הוה מפטר מטפס אומר מותר אטס הוא ‪ .‬א'כ‬
‫היאך סיד דאתיא כרבנן דסליגי סליה דשנבז )ע׳ רש״י‬
‫דיה חייב( הא לדידהו אומר מותר לאו אטס שא)כמ״ש‬
‫לעיל שיעית רש״י דפליגי בהא שנבז ורבנן( מדחייבי‬
‫בתיטק שנשבה ‪ .‬וא*כ מאי אריא יודע אפי׳ איט יודע‬
‫נמי אלא ודאי אף דלשאד מילי לאו אטס שא לפטן‬
‫שבועה מקרי אונס ופטור מהאהם כשבועה וכ״פהרמב׳ס‬
‫בפ״ב‬
‫שאלות ותשובות‬
‫להכיר לבסוף שכח תקשי לרבא )או לרבה( מבנה ברוכה‬
‫דהשוכח עיקר שבת • גס מה כהקכיתי לעל מהך דסבור‬
‫כושי ונמצא גר תושב דחייב דכוותיה ודאי בקרבן • אלא‬
‫ודאי לרבא )לרבה( גס לשיבת רש״י ע״כ ‪:‬חלק בין‬
‫גלות לקרבן • והא דפסק רש״י ריש כריתות דאומר מותר‬
‫אנוס הוא ופטור מקרבן • לא אדע בל מה פסק נגד‬
‫רבא דס׳יל להדיא איפכא דקרוב למזיד הוא ואף אס‬
‫נאמר דרכ״י גריס כגירסת השוס׳ סנהדרין דרבה לא‬
‫כמ״ש ליישב דבשו • וא״כ הלכשא כאביי )ושלי ב^וגשא‬
‫דרבוותא אי הלכשא כאביי ודבא נגד רבס( עדיין קשה‬
‫מכל הני דוכתי דמחייב רבא להדיא אומר מושר בקרבן‬
‫בפ׳ כלל גדול )דף עב( ובסנהדרין )דף סב ע״א וע״ב( •‬
‫וכבר כתבתי דלפרש״י איירי התס בכגון תינוק שנשבה‬
‫והשס ודאי רבא דסבירא ליה הכי • וא״כ הלכתא כרבא‬
‫נגד אביי ‪:‬‬
‫ו מ ה א דאמר רבא שבועות )דף י״ח ע״א( ואי ע״ה‬
‫הוא ט׳ דמשמע דע׳׳ה שלא ידע האיסור‬
‫מעולם חייב קרבן לדבא ־ וכן רב פפא דבשרא הוא‬
‫מוקי בריש כריתות )דף ג׳ ע״ב( בתינוק שנשבה כו' א­‬
‫נמי דביעי בהדין קרא כו׳ ומחויב קרבן באומר מוהר‬
‫מעיקרו לא קשיא ארש״י דהא רש״י כשב במשנה א׳‬
‫דכריתוש הבאתי לשונו לעיל דלא הוי אנוס אלא באומר‬
‫מותר דעוקר כל הגוף )וסברתו נראה דבאומד מותר כל‬
‫הגוף איכא למימר דאנוס הוא דמאין ולאין היה לו לשוס‬
‫על לבו לשאול שוס שאלה • אבל אס יודע עיקר הדין‬
‫דע״ג אסורה ה־ה לו לשאול כל פרעי הד־ניס שיזדמנו‬
‫לו וללמוד כל פרכיי האיסור • ואף בהך דפירש באבר חי‬
‫היה לו לשאול וללמוד מקודם דין זה( והך דרבא ודרב‬
‫פפא לאו עוקר כל הגוף הוא ‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ר ה היה נראה ליישב דעת רש״י דכיון דלא‬
‫מנינו דרבא פליג בהדיא אד״י ור״ל אלא‬
‫משום דהוה קשיא ליה ברייתא דקתני שגגת מעשה בע״ג‬
‫)כיון דס״ל לרבא דמאהבה ומיראה פעור( א״כ על כרחך‬
‫דחיק ומוקים באומד מותר • אבל למסקנא דמשני רב‬
‫פפא בריש כריתות בתינוק שנשבה כו׳ דידע דאסירא‬
‫ט׳ א"נ דגיעי בהדין קרא כו׳ • וא׳־כ ל"צ למפלג אר״י‬
‫ור״ל אלא מוקמינן שגגת מעשה דע״ג כאוקימשא דר״פ‬
‫ולח באומר מותר על כל הגוף • ואי תקשי קושיית הש׳ס‬
‫היינו העלם דבר )כיון דלאו בבוקר כל הגוף מיירי(‬
‫דיש לומר לענין הודאת בית דין עקירת ע׳ג ד ק ודאי‬
‫מקרי עקירת׳כל הגוף דע״כ לא מיבעיא ליה לרב יוסף‬
‫בהוריות )דף ד׳ ריש ע״ב( אלא בחרישה בשבת ודדמי‬
‫ליה השתחדה בע״ג )כדדמי ליה הגמ׳ התם לכדיא( אבל‬
‫עוקר כל ע״ג ד ק נלפענ״ד דהוי עקירת כל הגוף לענק‬
‫העלם דבר י אבל חין תירו; זה נראה נכון דודאי‬
‫)משמע אי( לישנא דחומר מותר משתמע דוקא באומר‬
‫מו^ מעיקרו כמש״ל לדקדק מלשק רש״י י אס כן ע'כ‬
‫דרבא פליג אר׳י ור״ל מסברא דה־ משוס דברייתא דכהן‬
‫משיח בשגגת ע״ג קשיתי׳ מאי דוחקיה למוקמי באומר‬
 ‫לג‬ ‫תט המשולש‬
‫שכחבחי לטיל די״ל דמיירי בהכיר ולבסוף שכח הדרינן‬
‫לכללין דהלכחא כר׳י ור״ל ‪ .‬כן נ״ל לקיים ולישב דפח‬
‫רש״י זי׳ל ‪ .‬אבל טדיין לא נתיישבה דפחי היסב בשימחו ‪:‬‬
‫אנוס הוא ‪] .‬ופיין חידושי הדשב״א פרק כלל גדול דפליג‬
‫א ב ל לדינא נראה דדפת רש״י יחידאה הוא )ואף‬
‫שהברגינורה בריש פ׳ כלל גדול ובריש כריתות‬
‫הלך בטקבותיו( מ'מ כיון דהרמב״ם )פ״ב ד ‪x‬גות ה״ו(‬
‫פסק דתינוק שנשבה חייב בקרבן והראב״ד לא השיגו ‪.‬‬
‫וכ״כ התוס׳ ריש הנולין )דף ז׳ פ״ב ד״ה אלא פרט(‬
‫דתינוקשנשבה חייב ק־בן‪ .‬וכ״כ הרשב״א בחי׳ ר״פ כלל גדול‬
‫שהבאתי לשונו לטיל ‪ .‬וכ"כ התוס׳ והדשב׳׳א שלהי פ׳ כיצד‬
‫הרגל והלכתא כוותייהו דרבים נינהו ‪ .‬וא״כ לפנין קרבן‬
‫ודאי שוגג גמור מקרי אפי' אומר מותר מטיקרו ופוקר‬
‫כל הגוף כגון תיטק שנשבה לבין הפו״ג ולא ידפ כלל‬
‫שהוא ישראל ‪ .‬ולטנין גלות בישראל מינו נקלט דלא סגי‬
‫לי׳ בגלות דקרו‪ :‬למזיד הוא ‪ .‬ובגר תושב חייב מיתה‬
‫וכ״פ הרמב׳׳ס להדיא)ואפ״ג דהרא״ש בשם הרי״ף והרמ״ה‬
‫פסק כרב פפא משמי׳ דרבא ‪ .‬מ״מ אומר מותר יותר‬
‫קרוב למזי־ כמ״ש התוס׳ בפ׳ המניח וממפטי ודאי‬
‫מבשגגה( ואף לפי התוס׳ בתי׳ קמח דגרסי רבה הי׳‬
‫נראה דהלכתא כאביי דאנוס או קרוב לאנוס ובגר תושב‬
‫פטור ‪ .‬מ"מ כבר הוכחתי לטיל דרבא דמחייב חומר מותר‬
‫בקרבן ודאי לא יהא דטת שלישי אף לגי׳ זו אלא מחלק‬
‫בין גלות לקרבן ובגלות ס״ל אי כאביי אי כרבה ‪ .‬וא״כ‬
‫כיון דאף לגי׳ זו אפשר דלרבא קרוב למזיד הוא ‪ .‬לא‬
‫מדחינן ודאי דגי׳ דידן )וכ״פ הרמב״ם וכן גרסי התוס'‬
‫בכמה דוכתי( מקמי ספיקא דגי׳ התוס׳ בתי׳ קמא )וגי׳‬
‫התוס׳ דפ׳ כלל גדול)דף ס״ח פ׳׳ב( דמהפכי אביי לדרבא‬
‫ודרבא לדאביי ‪ .‬נראה שטפות סופר הוא דבמכות )דף‬
‫ט׳( נצטרך לפי גי׳ זו למחוק כמה פטמים רבא ולגרוס‬
‫אביי וט״ש( ‪:‬‬
‫ו נ ר א ה דאט׳ג דמפשטא דסוגיא משמט בכל הני‬
‫דוכתי דנקט הש׳ס אומר מותר מיירי בפוקר‬
‫כל הגוף כמש’כ בשס רש״י דהא בסנהדרין)ריש דף ס׳׳ב(‬
‫משני להדיא באומר מותר לגמרי וכו׳ ‪) .‬אף דאיט‬
‫מוכרח דדוקא בהכי מקרי אומר מותר ‪ .‬ולכאורה משמפ‬
‫מדפת המקשה אפכא( וכ”מ שבת )דף פ״ב ט״ב תד״ה‬
‫פד כאן( שכתט דאי אומר מויש־ מפיקרו אינו ישראל‬
‫כלל כיון שמודה בפ״ג)וגם בזה י״ל דהתוס' סמכו אהא‬
‫דמדמי לה הגמ׳ להפלם זה וזה בידו( וכ״מ מדמדמי‬
‫לה הש״ס שבת )דף פ״ב פ״ב( וסנהדרין)דף ס״ב פ״א‬
‫כסופו ופ״ב( להפלם זה וזה בידו ‪ .‬ופי' רש״י שם ד״ה‬
‫פד כאן)ואף בזה י״ל דגבי שגג בלא מתכוין ה״ק אפי׳‬
‫אי תוקמי באומר מותר דפוקר כל הגוף אכתי לא מפרשא‬
‫הא דקתני בברייתא משא״כ בשבת דפטור דפד כאן וכו׳‬
‫וק בסנהדרין )דף ס״ב פ״ב( וכריתות )דף ג׳ פ״ב(‬
‫דמדמי התם להפלס זה וזה בידו ‪ .‬היינו כיון דלא אסיק‬
‫אדפתי׳ אוקימתא דרב פפא ‪ .‬לא הוי מתוקמא שגגת פ״ג‬
‫אלא באומר מותר לגמרי‪ .‬אבל מ“מ פשניא דהש״ס‬
‫משמפ ודאי דלשנא דאומר מותר משתמפ בפוקר כל הגוף‬
‫דוקא‬
‫שאלות ותשובות ®יקיג‬
‫בפ״ב דשגגוח ה״ו דתיטק שנשבה חייב בקרבן ‪ .‬ולפנין‬
‫שבופה פ״א דשבופוח פסק כמו שכהבו רש״י ותוס׳ דדוקא‬
‫‪3‬יודפ ששבופה זו אסורה חייב אבל אם אינו יודפ האיסור‬
‫ארש״י ורמב׳ם ופוסק דאפי' בשבופה אומר מוחר חייב‬
‫כמו בפ״ג וחלב בחינוק שנשבה ולא מקרי אנוס בשבופה‬
‫אלא היכא דלבו אנסו וסבור שהוא נשבפ באמח ולא‬
‫בטופה בדין פ׳ש ‪ .‬ופ״ש של דלשנא חחרינא דבגמ׳ פ׳‬
‫כלל גדול)דן‪ £‬ס׳ט פ״ב( דפריך התס מני אילימא מונבז‬
‫פשיטא השחא בכל החורה כו׳ היא הנכונה שבגרסאוח ‪.‬‬
‫ולא פי׳ איך לקיים הגי׳ ונ״ל )דחו׳( דנא גריס ליה‬
‫לטפמי׳ אזיל כמ“ש ד״ה הח מני ‪ .‬חבל לשיטח הרשב״א‬
‫הא דנקט יודט אני ששבופה זו מסורה לרבוחח נקט‬
‫דחפי׳ יודט הלאו ובגג רק בקרבן חפ ׳ה שמה שגגה וכ״ש‬
‫באומר מוחר לגמרי שעג גם בלאו ‪ .‬ישפיר פריך אי לימא‬
‫מונבז פשיטא כו' והוא פשוט‪ .‬ו׳נ״ללשיטח הרשב״א הא דאמר‬
‫רבא לרב נחמן שבופוח )דף כ״ו ריש פ״ב( אי דלא ידט‬
‫אנוס הוא היינו דלא ידפ השבופה כגון אכל ושכח ונשבט‬
‫שלא אכל ופשט ליה רב נחמן מברייחא דאפי' ביודכי‬
‫ששבוטה אסורה חייב כ״ש בשאינו יודט[ ‪ .‬נחזור לעניננו‬
‫דדטח רש״י נראה כיון דבדטה רבח אין הכרט חי ס״ל‬
‫כאביי חי כרבה הדרינן לכללא דהלכחא כאביי נגד רבה‬
‫דבסראה הוא ואפ׳׳ג דכתבתי לטיל דנראה דלאביי נמי‬
‫לאו אנוס גמור לכל מילי אלא קרו‪ :‬לאנוש הוא ומגלוח‬
‫הוא דמסטר כמ״ש ההוס' ‪ .‬וכן מוכח מהא דאמר בגמ׳‬
‫ואזדו לטפמייהו כו' )ומהא דמוקים חביי שגנח מפשה‬
‫דכהן משיח במאהבה ומיראה ולא מוקים באומר מוחר‬
‫אין ראיה דס״ל אומר מוחר אנוס גמור הוא ומפטר‬
‫בקרבן ‪ .‬דהא אפי' אי ס״ל כר״י ור׳׳ל אכחי הוי מצי‬
‫לאוקמי ■‪:‬הכיר ולבסוף שכח ‪ .‬אלא ודאי מהא ליכא למשמט‬
‫מינה דאפשר לומר דלא הוי ניחא לי׳ לאביי לאוקמי‬
‫בכה״ג דכהן משיח ה׳ יפקוד כל הגוף דט״ג( ‪ .‬מ״מ כיון‬
‫דפכ׳׳פ אין הוכחה דאביי פליג אד״י ור׳׳ל הדרינן לכללא‬
‫דהלכחא כר״י וד״ל נגד רב ושמואל ‪:‬‬
‫לומר דאפי׳ לגירסחינו דרבא הוא דא״ל‬ ‫ואפשר‬
‫קרוב למזיד הוא אין לדחוח דעח רש״י‬
‫מסוגיא זו ‪ .‬די״ל דרש״י ס״ל כמ״ש הרא״ש בשם הרי״ף‬
‫והר“מ פ׳ המניח )דף ל״ב פ״ב( דהלכחא כר״פ דמחני‬
‫משמי׳ דרבא ארישא ‪ .‬אבל בסיפא כיון דברשוח חייב‬
‫גלוח אפ״ג דהוי קרוב למזיד דאיבפי ליה לפיוני)זסבירא‬
‫ליה לרש״י דהאי קרוב למזיד דאומר מוחר לא הוי קרוב‬
‫יוחר מהך דנכנס ברשוח דלא כהחוס׳)שם ד״ה מיחיבי(‬
‫ואס כן הך סוגיאדריש הגולין דממפגי לרבא קרוב למזיד‬
‫מגלוח דלא כרב פפא דמחני משמיה דרבא ארישא)וכפין‬
‫זה כ׳ החוס' שם ד״ה מיחיבי( ולרב פפא דמחני ארישא‬
‫והלכחא כווחי׳ פ״כ מוקי הך ברייחא דממפט אומר מותר‬
‫כאביי ומטפם אטס ולא משום דקרוב למזיד הוא ‪ .‬ואף‬
‫שפדיין יש להסחמן ולומר דהאי אנוס לאו דוקא אלא‬
‫קרוב לאנוס כמש״ל מ״מ כיון דמסוגיא זו אין הכרפ וגם‬
‫מהא דמחייב רבא אומר מוחר בקרבן אין הכרפ כמה‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיםן ע‬
‫שפיר מאבימלך דהא אפי׳ בשאר מצוה בן נח היה נהרג‬
‫כהי׳ לו ללמוד ולא למד ‪:‬‬
‫מ“מ נראה דהדין דין אמת דאפי׳ בהכיר ולבסוף‬ ‫אבל‬
‫שכח דין א׳ נמי הי׳ לו ללמוד כיון שיודע בטוב‬
‫שהורגו ועושה מעשה הי׳ לו לשאול ולא לסמוך על דעהו ‪.‬‬
‫ועוד דהא אפי׳ כסטר בהמה כו׳ )דמי לא עסקינן בציד‬
‫אשר יצוד חיות הרבה בכל יום ורגיל בזה כל הימים‬
‫ונזמלן לו אדם כבהמה נדמה וירה חץ להרגו ‪ .‬ומה הי׳‬
‫לו לעיין כיק שבבירור נדמה לו כחי׳ והוא רגיל בזה‬
‫תמיד להרוג חי׳ וזה אומנתו ואפ״ה( אמרינן איבעי ליה‬
‫לעיוני ‪ .‬כיש בזה שיודע שהורג נפש מישראל ‪ .‬ודאי בזה‬
‫שייך יותר לומר הי׳ לו ללמוד ואע״ג דלא דמו ממש‬
‫להדדי מיה כיון דחד טעמא הוא קאמר ואזדו לעעמייהו‬
‫]כאן חסר בהעתקה וחבל על דאבדין[‬
‫דמסקינן בפ׳ האשה רבה דלא עבדינן עובדא במאי הוה‬
‫לה למיעב־ והיינו מדרבנן כמ״ש לקמן אייה ‪ .‬אבל‬
‫מדאורייתא כוגגת מקרי ובהא פליג ארשב״א ‪:‬‬
‫ג ם מה שכתב הרשביח בסוף דבריו ועל הוראה זו‬
‫נסמכה וטעות כזה כאונס הוא • מהרי״ק פליג‬
‫עליו מדכתב בשורש פ״ד דשינויי דחיקי נינהו ולא סמכי׳‬
‫אהנהו שיטיי אלא משמע דלא אמרינן מאי הו״ל למיעבד •‬
‫ועוד אפי׳ לפי הנהו שינויי דה״ל לאמתוני או לאקרויי‬
‫גיטיא וכו׳ כ״ש הכא דאיכא למימר דהו״ל לחמתוני עד‬
‫אשר ישחו ויתנו בדבר כל החכמים הבקיאים בהוראה‬
‫ולא להשק על משענת קנה הרצוץ הגס לבו בהוראה‬
‫וכו׳ עכ״ל הרי להדיא דעתו דלפי המסקנא דשיטיי דחיקי‬
‫נינהו • אפילו אס היו נושאים ונותנים כל החכמים‬
‫הבקיאים בהוראה כביד של שאול • אפ״ה לא חמרינן מאי‬
‫הו״ל למיעבד ‪:‬‬
‫ו ג ם הרשביא נראה דפליג אטעמא דמהרי״ק מדכתב‬
‫דא״כ כל הנשים שזיט נתיר • ואי סיל כסברת‬
‫המהרי״ק מה זו ראיה מכל הנשים שזינו דאפילו אס‬
‫סברי שאיך איסור בדבר‪ .‬אפיה א״א להתירן דהא מטילו‬
‫מעל באנכיהן מכא“כ בסבורה פלא נתקדשה דלמא באמת‬
‫אנוסה היא • אלא ודאי דהרשב״א לא סבירא ליה טעמא‬
‫דמהרי״ק • אבל לדינא ודחי מודה למהד״ק בזינתה‬
‫תחת אישה באומרת מותר דאסורה מדאורייתא כמ״ש‬
‫לעיל וכן הב״י בסי׳ קע״ו אחר שהביא דברי מהרי״ק‬
‫כתב וכ“מ מתשובת הרשב״א סי׳ אלף קפיט נמצינו למדים‬
‫ד׳ חילוקי דינים ‪:‬‬
‫דיל א' אשה שזינתה ויודעת שממה תחת אישה אף‬
‫שסברה שאין איסור בדבר אסורה מדאורייר^‬
‫בין להרשביא בין למהרייק למר מטעמיה ולמר מטעמי׳‬
‫כמ׳ש לעיל ‪:‬‬
‫ד ץ ‪ '2‬אשה שנמ־‪,‬דשה וסברה שלא נתקדשה אפילו‬
‫טעות עצמה וניסת לאחר אסורה להרשביא‬
‫מדאורייתא ולמהרייק מדרבנן ‪:‬‬
‫ד מ ^׳ אשה שנתקדשה והוח בה מורים מובהר‪,‬ים‬
‫בטעות שאין ממש בקידושין וניסת לאחר‬
‫ואחי־כ‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪6G‬‬
‫דוקא( והכי משמע כדסוח )דף ג׳( דלא קרי לאוקימתא‬
‫דרב ספא אומר מוהר ‪ .‬וי^יב הי׳ נראה דאומר מוחר‬
‫דגלוה בהכי מיירי ‪:‬‬
‫מ"מ נראה לענין גליה דאסי׳ אומר מוהר על‬ ‫אבל‬
‫מקצה רציחה נמי ממעכי מבשגגה דהא סבור‬
‫בהמה ונמצא אדם כוהי ונמצא גר הושב דמודה בעיקר‬
‫רציחה רק על דבר זה אומר מוהר אפ״ה אומר מוהר‬
‫מקרי וממעט מגלוה ‪ .‬ועוד דאם באומר מוהר דעוקר כל‬
‫כגוף הוי קרוב למזיד אף שלא ידע דין זה כלל ‪ .‬ולא‬
‫הי׳ לו לשוס על לבו ללמוד ולשאול ‪ .‬לש באומר מוהר‬
‫דבטל מקצה דידע לעיקר הדי; פשיפא דהוי קרוב למזיד‬
‫דבזה יוהר קל הי׳ ללמוד ולשאול ‪ .‬ונראה דהכיר ולבסוף‬
‫שכח הוי יוהר קרוב למזיד מאומר מוהר מעיקרו דכיק‬
‫שהכיר האיסור וידעו פעס אחה יוהר היה לו לשוס על‬
‫לבו ללמוד מאם לא ידע מעולס ‪:‬‬
‫דאף בהכיר ולבסוף שכח מקצה רציחה דלכאורה‬ ‫ונראה‬
‫יש מקום לומר דגולה ‪ .‬דלא הוי קרוב למזיד‬
‫כיון שלמד הכל רק שכה דבר א׳ ממשנהו ‪ .‬אבל מ'מ‬
‫נראה פשוטי דפטור מגלוה דכיון שידע בטוב שהוא הורגו‬
‫אף שעלה על דעהו שמוהר להורגו ‪ .‬היה לו לשאול דין‬
‫זה ולא לסמוך על דעהו ‪ .‬כיק שהוא יודע שעושה מעשה ‪:‬‬
‫כהבי זאה מצאהי להרמב״ן ז״ל בחי' למס׳ מכוה‬ ‫אחף‬
‫וז״ל ואיכא דק״ל והא גבי שבה וע״ג דכהי׳ החטא‬
‫בשגגה ואומר מוהר חייב בהן כדאמרינן פ״ד מיהוה ב׳יד‬
‫ט׳ ‪ .‬ואיכא למימר דההס כהיב החטיא בשגגה ‪ .‬וכיון‬
‫שהוא שוגג בחטא שאק לו ידיעה שהוא אסור כו׳ ‪.‬‬
‫אבל הכא כהיב מכה נפש בשגגה ההכאה עצמה בעינן‬
‫יזה מזיד בהכאה הוא ט׳ ואביי סבר כר״י דפער לי׳‬
‫אפי׳ בשאר מצוה ט׳ ורבא אמר לך טעמא דהכא משוס‬
‫דבעינן מכה בשגגה עכ׳ל ‪ .‬ולשיטה זו ודאי כל כהוא‬
‫מזיד בהכאה ויודע שהורגו פטור מגלוה ‪ .‬ולכאורה מדכ׳‬
‫הרמב״ס הל׳ רוצח פיה היד הטעם דהוי קרוב צמדד‬
‫הואיל ונהטין להורגו ‪ .‬נראה שכיון לשיטה זו ‪:‬‬
‫לשיטה זו לא יכולהי לכוין הסוגיא )דף ט׳ עיא(‬‫אכל‬
‫הא דאי׳ הרס ואזדו לטעמייהו כסבור כהוא‬
‫בהמה ט׳ ‪ .‬הא לא טעמי׳ דמר איכא הכא ולא כעמי׳‬
‫דמר איכא דמ״ד קרוב למזיד טעמי׳ משוס דהוי מזיד‬
‫בהכאה נ מ ‪ .‬והכא בהכאה נפש לאו מזיד הוא דהא‬
‫כסטר בהמה הוא ‪ .‬ונפש בהמה לאו נפש הוא לענין‬
‫רציחה ומ ‪-r‬אמס הוא הא טעמי׳ משום דסבירא לי׳‬
‫כר״י דפטרבהיטק שנשבה אפי׳ בשאר מצוה ‪ .‬ובהא דסבור‬
‫בהמה הא דטוהי׳ ודאי חייב בשאר מצוה כמש״ל סבור‬
‫שהוא שומן ט׳ ועוד הא דמוהיב ליה רבא לרב חסדא‬
‫ואביי לרבא מאבימלך מאי קושיא הא רבא לא אמר קרוב‬
‫צמזיד אלא בגלוה דכהי׳ מכה נפש בשגגה ‪ .‬אבל בשאר‬
‫מילי לא ‪ .‬אלא ודאי מחוורחא כחי׳ ההוס׳ ‪ .‬וכ“כ הרמב״ן‬
‫שס לחד תירוצא דכאני הכא דמיעטה בו תורה שגגוה‬
‫הרבה וטעמי׳ דמיד קרוב למזיד משוס שהי׳ לו ללמוד‬
‫וניחא דאזדו לטעמייהו כדפירש״י ותוס׳ שם‪ .‬ומותיב‬
 ‫לד‬ ‫תט המשולש‬
‫משחוף דלקמן סי׳ קע״ח )אף שיש ליישב בדוחק דבשחוף‬
‫לפירש האחרונים אולי גס‬ ‫גזירת הכתוב הוא( וא“כ‬
‫דין דמהרי״ק יצא מן הכלל • ובפרטי שאין להרמ״א שוס‬
‫ראיה לדבריו כמ״ש לעיל • ע'כ ודאי פשוט גמור שאין‬
‫לסמוך על כלל שכללו בכאן • בפרט לפי׳ האחרונים‬
‫שאין מתקבל על הדעת כלל ‪:‬‬
‫ו ב ד ץ הב׳ כבר כתבתי דלהרשב״א אסורה מדאוריימצ‬
‫ומסתברא דהלכתא טותיה עד משמעות‬
‫המהרי״ק ‪:‬‬
‫ו ב ד י ל הג׳ בכיסת לשני ע"פ טעות המודה בקידושין‬
‫הראשונים • דלהרשב״א שריא ולמהרי׳יק מדרבנן‬
‫אסירא • הנה רמ״א ס״ס י״ז סתם כדברי הרשב״א •‬
‫והט״ז הרבה להשיב על דבריו יעו״ש • ולפענ״ד קושייתו‬
‫פלטי לא עשה שוס מעשה לק”מ דמי היו עדים שהעידו‬
‫ע״ז • דהא נתייחדה עס פלטי לשום אישות כדכתיב‬
‫וילך אחריה אישה • והן הן עידי ביאה ואפי׳ אס דוד‬
‫ראה ברוה״ק כדרש הגמ' שפלטו אל מן העבירה • לא‬
‫ידעתי אס הותרה לו כיון שיש הרבה עדים שנתייחדה‬
‫עם פלמי לשם אישות • ועוד דהא משעת כניסתן לחופה‬
‫נאסרו כמבואר בש״ע )סי׳ ז׳ סעיף י׳( והוא מוסכם‬
‫באין חולק • שוב ראיתי שהרשב״א עצמו בסי׳ י׳ תיק‬
‫קושית הט״ז בדרך אפשר לומר ע“ ב שכ' וא״ת מנין היה‬
‫יודע כן י״ל כי נביאים היו בימי דוד וע"פ נביא עשה‬
‫והוא דוחק גדול לפענ״ד ‪:‬‬
‫ג ם קושיית הט״ז על הרשב״א שקראה כלשון אנוסה •‬
‫והקשה מדחייבת קרבן על הוראת ב״ד • לק"מ‬
‫דכהאי גוונא אשכחן טובא בש״ס • בענין זנות אכה קורא‬
‫לשוגנת אנוסה כדאיתא ים׳ האשה רבה מאי הוה לה‬
‫למיעבד מינס אנסה • והא התם לענין קרבן שוגנת היא‬
‫כדקתני להדיא במתני׳ דחייבת קרבן • אבל לענין‬
‫להתירה לבעלה כיון דילפינן מוהיא לא נתפשה הא‬
‫נתפשה שריא■ קורא לכל המותרות לבעליהן אנוסה‬
‫לכוללה בלשון המקרא דנתפשה • וכן הר׳׳ן והרשב״א וש'פ‬
‫שלהי נדרים כתבו דבהך שבדא באשת ישראל שריא‬
‫דאונס כישראל מישרא שריא • והא התם לענין קרבן‬
‫שוגגת היא דדמיא ממש להך דוכשעת כניסתן לחופה‬
‫הוחלפו דחייבים חטאת • כדקתני התם במתני׳ וברייתא‬
‫אלא ודאי כמ״ש וכ״כ הרמב״ם ה׳ אישות פכ״ד ה״כ‬
‫שהשוגג צד אונס יש בה • ורצה לומד דלפיכך השונגת‬
‫בכלל נתפשה היא • ועי׳ רש״י בפרק האשה רבה ד״ה‬
‫מותרת לחזור וד״ה שלא עפ״י ב״ד ‪:‬‬
‫א מ ג ם קושיא ג׳ של הט״ז וכן הקשה הב״ש מדקי״ל‬
‫דלא עבדינן שבדאבמאי הו״ל למיעבד לכאורה‬
‫קושיא אלימתא היא • והיא ראיית המהרי״ק סוף פורש‬
‫פ׳ד מנמצאת הערוה איילונית ודכוותיה • ולכאורה היא‬
‫ראיה מכרעת ונצחת דהא התם הוי אונס נמוד דלא הרג‬
‫לאסוקי אדעיד׳ שתמצא איילונית לפי מסקנת הש״ס דלא‬
‫הו׳ל לאמשני ואפילו הכי אסירא• ולא אמרינן מאי‬
‫הו׳׳ל למיעבד ‪:‬‬
‫ומ״ש‬
‫פיקינ‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫זאח״כ נודע שמעו המורים להרשב״א שריא ולמהרי״ק‬
‫אסורה מדרבנן ‪:‬‬
‫ד ץ ף׳ אשה שזינסה סחח אישה ע״פ עעויז הורחס‬
‫ב״ד מובהק • להרשב״ח שריא ולמהרי״ק‬
‫אסורה מדאורייתא ‪:‬‬
‫ו ט ^ ה אשוב לבאר בעז״ה כל דין מארבעה דינים‬
‫הנ״ל איך קי״ל לדינא ‪:‬‬
‫ןק^ר‪ ,‬בדין הא׳ כבר כתבתי דהרשב״א ומהרי״ק כוין‬
‫דמדאורייתא אסורה • ואין שום חולק עליהם •‬
‫וכן הרמ״א ז״ל סימן קע״ד הביא דברי מהריי׳ק לדינא •‬
‫אך הרמ״א בהלה )סימן כי( כתב דלהכי כתב הטור‬
‫מתי חייבת מיתה לידע באיזה ביאה אסרינן על בעלה •‬
‫ונראה דאך לדעת רמ״א לא הילק אלא בין ביאה לביאה •‬
‫אבל בביאה גמורה אך היכא דאין חיוב מיתה אפילו‬
‫הכי נאסרת • אבל הב״ח כתב ואחריו נמשכו הח״מ וב״ש‬
‫דכללא כייל הרמ״א דהיכא דאינה חייבת מיתה אינה‬
‫נאסרת • וא"כ באומרת מותר דאינה חייבת לא נאסרה‬
‫על בעלה לפי פירושם • וקצת תימא על האחרונים כלא‬
‫הרגישו בזה להקשות דברי רמ״א אהדדי לפי פירופס •‬
‫ובאמת דברי רמ״א בסי׳ כ׳ תמוהין בעיני דבעור לא‬
‫משמע כן דא״כ לענין מאי כתב העור דמשמשעםמתה‬
‫דפנוור • ועוד המור בכל הסימן לא הזכיר כלל דין‬
‫איסור לבעלה רק בדברי הרמב״ם שהביא בנשים‬
‫המסוללות • והרי משמע שם איפכא דאי כפי' הרמ״א‬
‫כיון שכתב כבר ואין מלקין ע״ז למה היה לו לכתוב‬
‫דאין האשה נאסרת על בעלה בכך • ובד״מ משמע דעיקר‬
‫ראייתו הוא מדברי הנמוקי יוסך שהביא שם ז״ל במנאפיס‬
‫שוכבים זע״ז אפי׳ שלא כדרכה ואפילו הערה בה חייב‬
‫מיתה ונאסרת על בעלה • ומשמע מהא להרמ״א דאינה‬
‫נאסרת אלא במקום חיוב מיתה • וכן כתב הב״ח דמכאן‬
‫לאד הד'מ כלל זה • ותמיהני מובא מה זו ראיה דפשוט‬
‫לפענ״ד דהמ“כ שבנ״י כיון לסתור דעת הבהיג הובא‬
‫ברא״ש וש״פ בסוגיא דרוכל דאינה נאסרת אלא בעידי‬
‫כמכחול בשפופרת • וסתרו כל הפוסקים את דבריו‬
‫מדמחייב מיתה על כדרך המנאפין • א״כ מכ״ש לענין‬
‫איסור דסגיא בכדרך המנאפין • ולזה כיק המ“כ כהביא‬
‫כל הדינים דחייב מיתה ללמוד במלש דנאסרת על‬
‫ידיהם • אבל לומר להיפך דהיכא דאין חיוב מיתה אין‬
‫נאסרת לא ידעתי מאין ולאין נלמוד קולא מנפשות לאיסור‬
‫)כדכתיב והצילו העדה( והנה בד"מ הנ׳׳ל נראה לומר‬
‫דבאמת דעת רמ״א שהביא הנ״י ללמוד רק חומרא דעל‬
‫כל פנים היכא דחייב מיתה נאסרת במכ׳ש • וא״כ להכי‬
‫כתב הגיור כדי ללמוד אף שהוא שוגג או אנוס מ״מ כיון‬
‫שהיא מזידה נאסרת במכ״ש דחייב מיתה • אבל בדבריו‬
‫שבהגהת ש״ע דוחק גדול לפרש כן ;‬
‫ך א י ך שיהיה אין לסתור לדין דמהרי״ק המובא בש״ע‬
‫סי׳ קע“ח מחמת הגהות הש׳׳ע דסימן כ' •‬
‫דנראה־ פשוט כמו שכתבתי דאף לדעת הרמ״א נאסרת‬
‫בביאה גמורה אף בלא חיוב מיתה • ואף לפי׳ האחרונים‬
‫הנ״ל הא כבר כתב הב״ש דלאו כללא כייל וראייתו נכונה‬
 ‫חוטהמשואט‬ ‫סיקיג‬
‫שפשו רוב הציבור ־ ומשום הכי אפיג דפסק )פי״ג היא(‬
‫דיחיד שפשה בהוראה ב״ד חייב כמש׳׳ל מ״מ הביא דין‬
‫זה ספי׳׳ד משום דס״ל דהכא מיירי שפשו רוב הציבור‬
‫וכללו בלשונו שפשטה ברוב הציבור ־ ובזה נסתלקה השגת‬
‫הראב״ד מפליו ־ ואף להראב״ד שלא הבין לשונו כן מ״מ‬
‫הרי כהב להדיא דמיירי שפשו רוב הציבור ואם כן לא‬
‫קשה מידי טל ראיה רש״י מה שהקשו פליו ההוספות‬
‫]כאן חסר בהפסקה[‬
‫פוטר יחיד הטושה כו' הכיטס משום דהוי אנוס • והריבפשו‬
‫ב״ד ט״פ טדיס יותר אנוסה ודאי ואמאי חייבה קרבן ‪:‬‬
‫ולולא דמסהפינא ה״א לקיים גי' הגאונים דנרסינן‬
‫דלריש ל״צ קרא • ולא מטפמייהו דההוספוה‬
‫והרשב״א דהוי אנוס אלא משום דהוי מזיד בדפה פצמו •‬
‫דהא לולי ההרה ב״ד היה לבו נוקפו להתיר • ולא הי׳‬
‫סבור שהוא מוהר רק הב״ד התירו לו נמצא השגגה אצל‬
‫הב״ד שסברו שהוא מוהר ולא אצלו דהא הוא לא היה‬
‫סבור שהוא מותר )וט׳ הוריות דף ג׳ פ״כ רש״י ד״ה‬
‫לפי שלא נהנה כו׳( וא״כ ט״פ ט״א לולי התרת הב״ד לא‬
‫היהה סבורה שהיא מותרת לינשא דהא בכל ההורה פ״א‬
‫לא מהימן משו״ה פכיורה מקרבן דהשונג הוא אצל הב״ד‬
‫ולא בדפתה משא״כ בהתירוה ט"פ ב׳ פדים דאף בלא‬
‫הב״ד היהה שבורה שהיא מותרה לינשא מדטת פצמה‬
‫דמי לא ידטה דשני פדים נאמנים להטיד • וכיון דאף‬
‫בלא הב״ד לא היה לבה נוקפה א״כ שוגגת היא בדטת‬
‫טצמה מש״ה חייבה בקרבן ־ והכי קהנ־ בהדיא בברייתא‬
‫טשו ב״ד בהוראתן כזדון איש באשה והיינו כמ״ש דהאיש‬
‫והאשה פשו בזדון רק הב״ד היו שונגין)ופי' הוס' ד״ה‬
‫רבינא אמר( שנדחקו לפרש הא דנקט כזדון איש באשה‬
‫םימנא בטלמא הוא ; והוא דוחק גדול למנקטי סימנא‬
‫דזדון אאנוס אבל לפמ״ש אתי שפיר כפשטא • ובהא נמי‬
‫הוי ניחא הא דפגיורה מקרבן בהוראת ב״ד גרידא דכיון‬
‫דהך שוגיא דר״פ האשה רבה כר׳ש אזלא ולר״ש ס״ס‬
‫הרי היא מזידה בדפה טצמה אף בהוראת ב׳ד גרידא‬
‫אבל בטלה דטתי נגד כל המפרשים ז״ל ולא כתבתי זאת‬
‫אלא אולי ימצא באיזה קדמון שיפרש כן ואהיה סניף‬
‫לדבריו • כי לפטנ״ד הוא נכון בשוניא והא דהורו מזידין‬
‫ופשו שוגגין פדיין צ״ט קצה כי יש לישב בדוחק • ואיך‬
‫שיהיה פכ״פ משוס אנוס אי אפשר לפרש כלל כמ״ש‬
‫מאוקימהא דרבינא • וכן הך סוגיא )דדף צ״ב ט״א(‬
‫דשקל וטרי הש״ס בניסת פ'פ פ״א אי הוי הוראה או‬
‫טפות • ודאי לא מהוקמא אלא אליבא דמאן דממטט‬
‫מבפשוהה דאי משוס אנוס )או מזיד( מה לי הוראה או‬
‫טפוה ס״ס הוי הפושה הוא אנוס )או מזיד( וא״כדלאו‬
‫משוס אונס מפטר יחיד הפושה כו׳ אלא דאמפיט‬
‫מבפשותה הדרא קושייה הט״ז וביש לדוכתיה כמו‬
‫שכתבתי לפיל ‪:‬‬
‫ו ל ‪ £‬ע‪ ”5‬ד לתרך דפת הרשב״א גם מקושיא זו •‬
‫דהרשב״א לשיטתו אזיל דהא באמחטטמא‬
‫בפי אמאי לא אמרינן מאי הוה לה למיפבד כיון דבאמת‬
‫מינס אנסה הואיל ופפ״י שני פדים ניסת ואף דבגמ׳‬
‫לר‬
‫שאאת ותשובות‬ ‫‪68‬‬
‫ו מ ״ ש הש׳י בסשו׳ )סי׳ מ״א( להרץ דעה הרשב״א‬
‫מקושיא זו דשאני ניסה פ״ס פדים דהוי טפוה‬
‫ולא הוראה • וכדאיתא בגמ' )דף צ״ב פ״א( אמר זפירי‬
‫אין זה הוראה אלא טפות• וכ״פ הרמב״ס הל' שגגוה‬
‫פי״ד ה״ג דמטפס דהוי הוראה טפוה רזייבה בקרבן מה‬
‫שאין כן בשגגה הוראה ב״ד הפושה ע”פ פטורים פכ״ל‬
‫ש״י • שוהי׳ דמר לא ידטנא • וכי מה פנין הוראה טפוה‬
‫ב״ד לכאן דבודאי בהוראה ב״ד לאו באונס הליא מלהא‬
‫דהא ההירוה ב״ד פל פי שני פדים ודאי יוהר אנוסה‬
‫מההירוה פ'פ פד א׳ • ואפ״ה להנא דמהני׳ ריש פרק‬
‫האשה רבה וכן לר״נ ור״א )בדף צב( דהוראה היא •‬
‫ובניסה פ״פ פד א' פטורה מקרבן אפ״ה בניסה פ"פ שני‬
‫פדים חייבה ומשמט ודאי ואפי׳ ההירוה ב״ד ע״פ שני‬
‫פדים • וכדאיהא ההם )דף צ״א ריש ט״ב( רבינא אמר‬
‫לפנין קרבן קהני פשו ב״ד בהוראהן לא מהיא קרבן פ״פ‬
‫טד־ם מהיא קרבן ־ והא ההם מיירי בברייהא בפשו ב״ד‬
‫כ"פ פדים אלמא ההם ודאי שאני דאימטוט מבטשוהה‬
‫דהוראה הוא דאמפיט ולא טפוה משא״כ לפנין היהר‬
‫אשה לבטלה כל אונס או שונגת מוהר • ואם כן מה לי‬
‫טפוה הוראה מה לי טפוה פ״פ פדים ס״ס הב״ד ההירוה‬
‫והרי טכ״פ היכא דחייבה בקרבן שוגגה מקרי ושגגוה איש‬
‫באשה מוהר מדינא כמש״ל אלא דרבנן גזרו שוגג אטו‬
‫מזיד כדאיהא )דף צ״ד פ׳׳ב( • וא״כ כיון דמסקינן דאפי'‬
‫ה־נא דלא ה״ל למיפכד כלל גזרו בה רבנן מאיזה טפם‬
‫נחלק בין טפוה הוראה לטפוה פ"פ פדים • וביוהר המוה‬
‫מש׳יש בשם הרמב״ם דהיכא דטפו בהוראה היחיד פטור •‬
‫והרי הרמב״ם כהב להדיא )הל' שגגוה פי״ג סוף ה״א( •‬
‫וכן אם הורו ופשו מיפוט הקהל הרי ב״ד פטורין ־‬
‫ואלו המפוטי שפשו חייבים וכבר הרגיש המשנה למלך‬
‫)פי׳יז ה״ג( להמוה טל הרמב״ם בזה שנהן טטם דחייבה‬
‫בקרבן • משמט דאין זה הוראה אלא טטוה דהא כיון‬
‫דפסק דיחיד שפשה בהוראה ביה דין חייב בלאו הכי‬
‫חייבה בקרבן ‪:‬‬
‫ו ה נ ד‪ ,‬בפ׳ המצניפ )דף צ״ג פ״א( אייהר בפשותה‬
‫למפוטי יחיד שפשה בהוראה ביה דין • ופירש״י‪,‬‬
‫דלר״ש באמה חייב וההוס' גרסי לר״ש ל"צ קרא למפוטי‬
‫ופי' ההוס' משוס דהא אנוס הוא ואף שהשגות ההוס'‬
‫מהך דהוריוה )דף ג' פ״ב( כבר הירצה רש״י בפי׳ למשנה‬
‫שם בד׳ה הורו ב״ד דמיירי שפשו רוב הציבור פ"פ •‬
‫ולפפנ׳ד פשטא דמתני׳ הכי משמפ מדקהני דין שהביאו‬
‫כפיהן וכפרה ודאי לא מיירי אלא בפשו רוב הציבור‬
‫)ור״י דמחייב במשנה דף ה׳ כשפשה אוהו שבט פל‬
‫פיהם היינו משום דס״ל דשבט אחד נמי מקרי קהל‬
‫כדאיתא התם דף ה' פ״ב( וכן מהא דאיהא התם בגמ׳‬
‫)דף ג׳ פ״ב( א׳׳ד אומר היה ר״ש כל הוראה שיצאה ברוב‬
‫ציבור כו׳ • משמט לכאורה דטיקד החיוב הוא מחמת‬
‫שפשו רוב הציבור דוקא ’ ולפפנ״ד לזה כיון רש״י בפ'‬
‫הרלצניפ שב׳ ור״ש לטפמיה דא׳ בהוריות יחיד שפשה‬
‫בהוראת ב״ד חייב * ולפפנ׳ד דגם הרמבי׳ם הוה משמפ‬
‫ליה הא דאמר בגמ׳ כל הוראה שיצא ברוב ציבור דהיינו‬
 ‫לה‬ ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סימן ינ‬
‫פלוג רבנן • דאפי׳ בשומרת יבם אמטנן ביבמות )דף‬
‫צ׳ב( ובגיטין)דף פ׳ ע״ב( דמחלפה באמג שהלך בעלה‬
‫למדינת הים ־ אע*נ דאמרינן בגיסץ זינתה לא מיחגפה •‬
‫הייט זנות דיבמה בנשואין שהלך בעלה למדה״י ־ אבל‬
‫זנות דידה בנישואין דידה ודאי מייילפה • ואין להקשות‬
‫לשיטת רשיי ודעימי׳ דהא משמע בנמ׳)דף פיח נליב(‬
‫דנועס שמא יאמרו נירש זה ט׳ לא ר^י רק אמאי‬
‫דצריכה נט משני דהא לא פריך החס רק אמאי דצריכה‬
‫ולא אתצא מזה ומזה ־ דבאמת לא ק'מ דפשפא דממי׳‬
‫ודאי לא קאי רק אניםת בע״א • ובהא לא צריכינן‬
‫לטעמא דשמא יאמרו • דהא בלא׳ה לאו מינס אנסה‬
‫בניסת ע“פ ע״א • וטעמא רבא איכא לאסרה כדפירשיי‬
‫ר’פ האשה רבה • וכ״כ הרין משוס דשריותא דעיא הוא‬
‫משום דאיהי גופא דייקא והיא דלא דיקא ראוי לקונסה‬
‫אבל ע“פ ב׳ עדים דמינס אנסה איכא למימר דטעם‬
‫דאיסור הוא שמא יאמרו כו' ובהכי ניחא דלא תקשי‬
‫קושיית התום׳)דף צ״א ד״ה עפ״י ב״ד( ע״ש דודאיבניסת‬
‫בע״א אף בלא נט אסורה כמ״ש • אבל בניסת עפיי ב'‬
‫עדים דעיקר האיסור הוא רק משום שמא יאמח ומשום‬
‫האי חששא אמרי׳ בגמ׳ דבעי נמי נס ־ וא"כ פריך שפיר‬
‫מגט אאיסור דבחד טעמא שייכין ‪:‬‬
‫לשיטה זו קשה הא דיהיב בנמ׳)דף פ״ט( טעמא‬ ‫אבל‬
‫משוס דעבדא איסורא קנסוה רבנן • וחיישינן‬
‫שמא יאמרו • והא בניסת ע׳פ עדים דלא עבדא איסורא‬
‫דמהו״ל למיעבד וא״כ הדרא קושי׳ לדוכתי׳ אמאי חיישינן‬
‫לשמא יאמרו • ולהרמב״ם שכ׳)פ״י דנירושין ה׳ ז׳( הטעם‬
‫דנחקדשה מותרת הוא משוס דלמא תנאה הו׳׳ל בקדושין‬
‫לק״מ ־ ועי׳ לח“מ דבאמת למסקנא דקיי״ל כר״ע דחוששין‬
‫לתנאי קידושין לא צריכינן לטעמא דעבדא איסורא כמ״ש‬
‫החום׳ דיה אמרי קידושי טעות כו׳ ואולי גס מחמת‬
‫קושיא זו כ׳ הרמביס כן אבל חלוקים על הרמביס כל‬
‫רבותיו וחביריו • דהא הרייף והרא״ש והרשב״א והר״ן‬
‫הביאו מסקנת הגמרא דככא דהכיעם צחלק בין נשאת‬
‫לנתקדשה הוא דבניסת עבדא איסורא • ונלפענ״ד דדעת‬
‫כל הפוסקים הנ״ל דלא חייש ר״ע לתנאי קידושין‬
‫אלא לחומרא ־ אבל לתלות לקולא בתנא׳ לא שמעינן לר״ע ‪:‬‬
‫הוא שמא יאמרו כו׳ וכ״כ הראב״ד והרמב״ן בס׳ הזמת‬
‫‪ rp rn‬נראה לישב קושיא זו ולומר דאע״ג דהשתא‬
‫באמת לא עבדא איסורא מ״מ כיון דבנשואין‬
‫אלו הוה במזיד הוי איסורא ודאי קנסו שוגג אטו מזיד‬
‫)לרבנן דפליני עלי׳ דר׳ש ואמרי אף בניסת שלא ברשות(‬
‫אף בנחקדשה אפי׳ הוי מזיד לא עבדא איסורא לא קנסו‬
‫שונג • ואפיה לא קשיא הך דהוחלפו בשעת כניסק‬
‫לחופה דתרוריהו בעינן עבדא איסורא וחששא לשמא‬
‫יאמרו ודהך דכוחל® אע׳ג דאילו הוה במזיד הוה‬
‫עבדא איסורא מ'מ כיון חטת בעלמא הוא ולא שייך‬
‫חששא דשמא יאמרו משיה שריק וא״כ מהא נמי מוכח‬
‫דלא כהרייף דגרס אלא רישא דעבדא אימרא עיין ברא״ש‬
‫שהשיג עלץ בזה • ול»רש נס סהך דהוחל® ק׳ על ני׳‬
‫הרייף )ולמאן דסיל המסם השוס שמא יאמח( דאי‬
‫בעבדא‬
‫)דף צ“ד( אמטק טק דבמזיד אסורה מדאו׳ בבונג גזרו‬
‫בה רבנן אנסי ר^ה מאי שנא מהך דהוחל® בשעיז‬
‫כניסק לחופה ולא נזרינן שונג אטו מזיד ונל״ש הכא‬
‫דנזרינן • והנה בדבר זה נחלקו ט חכמי ישראל רש״י‬
‫ודפימי׳ ס׳ל דהכא הואיל וע״י נשואים גמורים נשאה‬
‫למי חיישינן שמא יאמרו נירש זה ונשא זה • והרשב״א‬
‫בחי׳ ס״ל דלשמא יאמרו לא חיישינן אלא מביא ירושלמי‬
‫דרמי הך דהכא אמהני׳ דהוהלפו ומשני קנס הוא קנסו‬
‫בה שההא בודקה יפה • וצ״ל הא דאיהא בגמ׳ אשה‬
‫דייקא ומינסבה לאו בהו ‪x‬ה כיפ״י ע״א לחוד דוקא•‬
‫אלא אפי' בהוחרה ע״פ שני עדים נמי דייקא בחר סהדי‬
‫דלמא שקרי נינהו )וכ״כ ההוס׳ ד׳ פ״ח ע׳ב ד״ה והבא‬
‫עלי׳ דאפי׳ הוחרה ע"פ ב׳ עדים דייקא( והא דלא דייקא‬
‫שפיר קנסוה רבק • והשחא ניחא דהה קנסא דלא דייקא‬
‫לא שייך אלא בטעוח עפ׳י עדיה • דחי הוה דייקא שפיר‬
‫בחר הני סהדי אי שקרי נינהו • וכן אחר בעלה אם‬
‫הוא חי הוה מתודע לה האמת משא״כ בעובדא דמיכל‬
‫בת שאול • מאי הו״ל למידק כיון דשאול בחיר ה' וכל‬
‫הסנהדרין הכי כוו ס״ל והתירוה להנשא • האם תעלה‬
‫השמימה אין לה אלא לדרוש השופכייס אשר באק בימים‬
‫ההם • וכן דקדק הרשב״א בלשונו וכו׳ דגבי עובדא‬
‫דמיכל וטעות כזה אנוס הוא ־ כן נ״ל ברוד ונטן דעת‬
‫הרשב״א • אבל מהרי״ק ס״ל דהעעס דלא אמרי׳ מהו׳יל‬
‫למיעבד משוס שנלא יאמרו גירש זה כו׳ כשיטת רש״י‬
‫ודעימי' וא"כ אפילו בכה׳׳ג דלא הו״ל למידק כלל אפייה‬
‫אסורה שמא יאמרו כו׳ ‪:‬‬
‫ו ט ת ה אשובה אראה כמאן קי"ל לדינא אי כהדשב״א‬
‫אי כמהרי״ק • ובתחינה אבאר בעז״ה שיטת‬
‫רש״י והרשב״א טל בורים כבד כתבתי דמהרי״ק ס״ל‬
‫דאפי׳ בניסה טפ״י טעות מורים מובהקים כב׳יד של‬
‫שאול דלא הויל למידק כלל אפ״ה אסירא היינו כשיטת‬
‫רש״י שכ׳ להדיא בגיטין )דף פ׳ ע״ב בד״ה דמיחלפ׳(‬
‫דהטעס הוא דאסרי׳ לה למיהדר משום שמא יאמרו‬
‫נירש זה ונשא זה ונמצא מחדר גרושתו ־ וכ״כ התום׳‬
‫שם וכ״כ התוס׳ ביבמות )דף נ״ב ע״א ד״ה אבל חכמים(‬
‫וכ״כ הרא״ש בסוניא דאין קידושין תופסין ביבמה דהטעס‬
‫הובאו נס ברא״ש בסוני׳ דכל שפוסל • וכ“כ הרמב״ס‬
‫פ״י דנירושין נבי נס בטל הטעם דשמא יאמרו ־ ומשמע‬
‫שם וכן בגמ׳ דחד טעמא הוא דאל״כ נא הוה פריך מידי‬
‫בגמ׳ • ועמיש לקמן אי״ה בדעת הרמב״ס • וכ*כ רש״י‬
‫)דף צ׳׳ה ע״ב ד״ה ול^יר הונא ע ק שקידש( דאי בנשא‬
‫אחיו ודאי מותרת דליכא למיחש לנירש זה כו׳ דהא‬
‫גרושה אחיו היא • וכ״פ הרא״ש והטור שם ־ ולשיטיס‬
‫צ׳ל הא דמשמע ר*פ האשה רבה דלא שאני בין קלק^‬
‫לנשאה אלא לענין קרבן כדמפרש טעמא שצא התירוה‬
‫אלא להנשא ומשמע ודאי דאסורה לראשק בזטת דשני‬
‫כמו בנשואין ד»י וכ״ה בתוס׳ ניטין )דף פ׳ ע’ב( וכ'כ‬
‫הרשב״א שם להדיא • ולדעתי נס רש״י מודה בזה •‬
‫ואע׳ג דלא שייך נירש זה ס׳ כ ק חנות הוא צ״ל דלא‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאאת ותשובות פיק יג ׳‬
‫גט לאשה ושובר לאיש אמאי מתסרו כיק דלא כו׳ל‬
‫למיטבד כלל למסקנת כשיס דשינויי דחיקי נינהו * ואפשר‬
‫לומר דבכל הנך דפ' הזורק • היינו טעמא משוס דמחלפא‬
‫באשה שהלך בטלה למדה׳׳י וכדאי' היס במסקנא גבי‬
‫שומרה יבם • ואי קשיא כיון דס׳׳ס אפי׳ היכא דלא ה׳ל‬
‫למידק כלל אסורה משוס דמחלפא ־ א״כ קושית ט״ז‬
‫וב״ש על תשו׳ הרשב״א הדרא לדוכתא ־ דהא ודאי היכא‬
‫דמחלפא יש לנו לאסור אף בדבר שלא הוזכר בש״ס‬
‫להדיא דהא אפי׳ בקטנה שלא מיאנה והגדילה קיי׳׳ל‬
‫כהרי׳׳ף והרמב׳׳ם דאסורא משוס דמחלפא • אע״ג דלא‬
‫הוזכר בש״ס ואף שהראב״ד לא פליג התס אלא משוס‬
‫דהד קדושי דרבנן עיין פ׳ ב״ש ברא׳ש סי׳ ז׳ • וא״כ‬
‫בהך עובדא דהשו׳ הרשב״א ה״ל למיסר משום דמחלפא •‬
‫וע׳ הוס׳ )דף צ״ב ד״ה אבל חכמים( וכ״כ הרא׳ש שם‬
‫דבנישאת בהוראת ב״ד כמחלוקת ב״ש וב״ה לא שייך טעמא‬
‫דמחלפא• וא*כ לק״מ על הרשב״א שנראה דבמחלוקת‬
‫ב׳ד של שאול ודוד נמי עשו כל אחד כדבריהם ‪:‬‬
‫לא נקטס לה • ולמסקנא דגמ׳ דלא עבדי עובדא במאי‬
‫איי נמי י״ל דאפי׳ למסקנת הגמ׳ כל הנך דבפ׳ הזורק‬
‫בלתא דנפשייהו מהסדן משוס דה״ל לאקרויי גיטא‬
‫או לאמתוני • והא דאמרי' בגמ׳ שינויי דחיקי נינהו ולא‬
‫סמכי׳ עלייהו • לא אתא הלא לאפוקי מס״ד דהנהו שינויי‬
‫דחששא דה״ל לאמתוני ולאקרויי גיטא אלים מחששא דה׳׳ל‬
‫למידק ומש״ה הוי סבירא לן דאפי' למ״ד בניסת ע״פ פני‬
‫עדים שריא ואמרי׳ מכ״ל למיעבד אפ״ה בהנך דפ׳ הזורק‬
‫אמרי׳ דה״ל לאמתוני ולאקרויי אהא לא סמכינן דשינויי‬
‫דחיקי נינכו לומר דהאי חששא אלים מטעמא דה״ל למידק‬
‫אלא הני הרי חששי כי הדדי נינהו • ואי אמרי׳ בניסת‬
‫ע״פ עדים מאי הו״ל למיעבד אף בהנך דפ' הזורק נמי‬
‫אמרינן מה׳ל למיעבד • וא״כ למסקנא דניסת ע"פ עדים‬
‫אסורה משוס דהו״ל למידק באמת הנך ־‪:‬פ׳ הזורק נמי‬
‫בלתא דנפשייהו אסיק • דהו״ל לאמתוני ולאקדויי גיטא‬
‫והא ל׳׳ק לי על הרשב״א מסוגיא דנשאו אין זינו לא דבפ ׳‬
‫הזורק דמוכח התם להדיא דהטעס הוא משום שלא יאמרו‬
‫ועיין תוס׳ שם וכ"כ שם הרשב״א בחי׳ להדיא ומשמע‬
‫ודאי דנשאת בגט בטל ואשה שהלך כו׳• חד טעמא איה‬
‫להו דאלי׳כ לא הוה פריך הנמ׳ מידי בהאשה רבה )דף‬
‫צ״א( כמ״ש הרשב״א דאי טעמא משוס שמא יאמרו לחוד‬
‫הא לא שייך למימר מהו״ל למיעבד וכמש״כ לדעת הרמב״ם‪:‬‬
‫ה״נ לא אמרי׳ הו״ל למידק אס לא בניסה ע״פ ע״א •‬
‫משוס הא לא תברא די׳ל דהס״ד דפ׳ הזורק‬ ‫אבל‬
‫אזלא כר״י גפחא אליבא דד״י ביבמות)ד' צ״ה(‬
‫ואליבי׳ גם הרשב״א מודה דס״ל הטעם משוס שמא יאמרו‪:‬‬
‫לכאורה קשה טל הרשב׳׳א דמשמע למעיין‬
‫ו א י קשיא א״כ הדרא קושי׳ הט׳׳ז וב״ש לדוכתי׳ • דאפי׳‬
‫בעובדא דמיכל בת שאול כו״ל למיסר משוס שמח‬
‫יאמרו כר״י גפחא אליבא דר׳ יוסי דנקטינן טוהי' לחומרא‬
‫כיק דלא איתבריר אליבא דמאן פסק שמואל הלכה כר׳׳י‬
‫אי אליבא דר' אמי או אליבא דר״י גפחא • וכ״כ הרי׳ף‬
‫והרא״ש ; ‪ a‬וכ״כ שס הרשב׳א גופי׳ • י׳ל דודאי דר׳׳י‬
‫נפחא‬
‫‪70‬‬
‫בטבדא איסורא לחוד ^יא • הך דהוחלפו אמאי שרינן •‬
‫הא אלו הוה במזיד כוי טבדא איסורא ‪:‬‬
‫ו ל א י ת י להרשב׳א בחידושיו בסוגיא דכל שפוסל ע״י‬
‫טצמו )דף צ״ה ע׳ב( שהקשה טל שיטה זו‬
‫מה שהקשיהי לעיל מהא דמשני עמ׳ )ד' פ״ט( נהקדשה‬
‫דלא טביד איסורא לא קנסוה רבנן • והא נמי הרי לא‬
‫עבדא איסורא • וטוד הקשה מהא דא״ר ששה לעיל )דף‬
‫צ״א( מהו״ל למיעבד מינס אנסה • ואי ס״ד הטעם הוא‬
‫שמא יאמרו כו׳ • א“כ מאי קאמר מינס אנסה • והא‬
‫אנן משוס גזירה אסרינן לה • וכן לרב פפא היאך הוי‬
‫סבר למיעבד עובדא למשרי׳ במחי היל למיעבד כיון‬
‫דאיכא למיהש שמא יאמרו ‪:‬‬
‫לק"מ מהא אשימה רש״י דבאמה היא‬
‫קושייה הגמ׳ דפריך דכיון דלא הו״ל‬
‫למיעבד ומינס אנסה • וא״כ לא עבדא איסורא • וא״כ‬
‫אמהי קנסוה דניחוש לשמא יאמרו כו׳ • ומש״ה גם רב‬
‫פפא סבר למיעבד עובדא הכי דכיון דלא עבדא איסורא‬
‫הו״ל למיעבד באמה נשארה בקושי׳ ולא ידעינן עעמא‬
‫דמילהא ־ דהא גס לשיטה הרשב״א נשארה הקושיא‬
‫דמאי הו״ל למיעבד בגמ׳ דידן • רק לפוס גמ׳ ירושלמי‬
‫מהרצא • והשהא לא נריכינן למדחק נפשין בפירושא‬
‫דטעמא דיהיב בגמ׳ • רישא דעבדא איסורא קנסוה‬
‫לדחוק ולומר כמ״ש לעיל דכיון דבמזיד הוה עבדא‬
‫איסורא ט׳ אלא פירושא כפשטא דבניסה ע״פ ע״א איירי‬
‫הגמ׳ ההם ושפיר עבדא איסורא דלא דייקא ואינסבה •‬
‫אבל בניסה עפ״י ב׳ עדים באמת נשאר הגמ׳ בקושי׳‬
‫ואפייה לא עבדינן עובדא ומ״מ למסקנא דלא אמרי׳ מאי‬
‫הו״ל למיעבד • אפשר דטעמא דפרישיה אמת לחלק בין‬
‫נשאה בשני טדיסלנהקדשה‪:‬‬
‫ו נ ל א ה דעה רש״י ודעימי׳ דהך ירושלמי קאי אניסה‬
‫בע״א • ואהא הוא דמשני שההח בודקה י!מ •‬
‫והיינו כש״ס דילן שהחמרנו עלי׳ בסיפא )דף פ״ח ע״א(‬
‫וא״ג דהירושלמי קחי גם אניסה בשני עדים כמו שהביא‬
‫הרשב״א • מ״מ ס״ל לרש״י והוס׳ דלא משגחינן עלי׳‬
‫דאיהו ס׳׳ל כס״ד דש״ס דילן דאמרי׳ גבי כל הנך דהנן‬
‫בפ׳ הזורק דכל הדרכים האלו בה הוה לה לאמהוני או‬
‫לאקרויי לגיטא • וכהנהו שינויא דשנינן ־ אבל למסקנא‬
‫דש׳ס דילן דשינויי דחיקי גינכו ולא אמרי׳ הוה לה לאמהוגי‬
‫דמהוך שהקלנו עלי׳ בתחילתה החמרנו עלי׳ בסופה דאי‬
‫לא הוה מחמרינן בסופה לא הוה מקילינן עלי' בהחלתה‬
‫כדאי׳ בגמ׳)דף פ׳׳ח ע׳א( ‪:‬‬
‫בדבריו דס״ל דבניסה עפ״י עדים לא‬
‫מהסרח אלא משוס דהו״ל למידק כטעם הירושלמי וכן‬
‫משמע בר״ן בסוגיא דכל הפוסל כו׳)ד׳ צ״ה( משמע הא‬
‫היכא דלא ה׳׳ל למידק כלל לא מתסרא )וכמש״ל לתרץ‬
‫דברי הרשב״א בתשובה( וא״כ כל הנך דתנינן בפרק כזורק‬
‫דהגא מזה ומזה • כגון נמצא הערוה איילונית וכן נתן‬
‫א‬ ‫תט המשולש‬ ‫עאאת ותשובות סיקינ‬
‫קנסוה דלבפי גימא • כדי שיאמרו גירש זה ־ ונמצא‬
‫מחזיר גרושתו • וא״כ באשת אחיו ואחות אשה אמ״ג‬
‫דאסירי משוס דלא דייקא אבל גיטא לא בעי דהא לא‬
‫יבורר איסורא בזה • דודאי לא יאמרו דמסתמא נשא‬
‫אחר שגירש ראשון • דהא גרושה אחיו היא • כנ״ל בחר‬
‫ונטן דעת הרי״ף דס״ל כהדשב״א וכן הריין בסוגיא דכל‬
‫שפוסל כ׳ דהאיסור בניסת עפ״י עדים שהוא משום דלא‬
‫דייקא שפיר • והייט כהרשב״א)ואע״ג שבסוף דבחו הביא‬
‫דעה הרמב״ן איהו לא סיל הכי( ‪:‬‬
‫ו ר א י י ת י להלש ס׳׳ס ט״ו שכלל בקצרה כל הסוגיא ‪.‬‬
‫ע״ש שכל דבריו נכונים • זולה מ״ש דלהרי״ף‬
‫אף בנשואת אחיו צריכה גט משני הואיל ועבדא איסורא•‬
‫לפענ״ד לא כיון יפה בזה דהא הרי״ף כ' להדי' לקרון‬
‫בסוגיא דח״ל מתה אשתו ונשח אחותו וחזינן מאן דכתב‬
‫כו' ולח קמפליג בין נשואין לקידושין • ואנן כהבינן מאי‬
‫דסבירא לן • ואף שבזה יש מקום לדחוק ולומר דהרי״ף‬
‫לא פליג אמאן דכתב שהביא אלא בלא עבדח איסורא‬
‫כגון אמות אשתו דבמזיד לא אסירא מדאורייתא • )וא'כ‬
‫צ״ל דלהרי׳׳ף מצריך ר״ע גט אפי' באחות אשתו גרידא‬
‫והא דפריך בגמ' לימא מתני' דלא כר״ע מלתא באפי נפשא‬
‫היא והיינו דלא כתוס' ד״ה לימא מתניתין( אכן החלת‬
‫דברי הרי״ף שהביא הא דר״י בר יוסף א״ר עון שקידש‬
‫אחיו אה האשה כו' אבל בנשאת כו' לא אמר ר׳ע • ופסק‬
‫הלכה כר״ע • לא ידעתי איך יפרש הכ״ש • אבל לענין‬
‫לאוסרה על בעלה כיון האמה כרבי' דהדי״ף ס״ל כהרשב״א‬
‫וכמ״ש לעיל דבנשואת אחיו נמי אסורה ‪:‬‬
‫הרמב״ם יש מקום עיון בזה • דהנה )פ״י‬ ‫ובדעת‬
‫דגירושין ה״ד( כ' העעס דבנשאת עט בעל‬
‫תצא מזה ומזה הוא משוס שמא יאמרו ואע״ג דלכאורה‬
‫אין ראיה מניסה בגט כעל לאשה שהלך ט' • דהתם כיון‬
‫דבאמת גירש זה ונשא זה רק שנמצא הגע בעל ־ שייך‬
‫יותר חששח דשמא יאמרו הגע הי' כשר משא״כ‬
‫באשה שהלך כו' דלא הי' שום גע ליכא כ״כ חששא דשמא‬
‫יאמרו • מ״מ הא משמע שם ברמב״ם דחד דינא וחד‬
‫עעמא איה להו • וכן מוכח עמ' )דף צ״א( דאס״ד‬
‫דבהנך דבפ' הזורק הוי עעמא משוס שמא יאמרו • אלא‬
‫ודאי מחד עעמא אית להו ־ וע״כ נראה דס׳ל כרש״י ‪:‬‬
‫דליכא למיחש לשמא יאמרו כגון בנשא אחיו אפי' לר״ע לא‬
‫ו מ ה א דכ' )בהנ' ה׳( שם • דאפי' אשת פקח שנשאת‬
‫לחרש אסורה • משמע דס״ל כשיטה הרשב׳׳א‬
‫דהא התס לא שייך שמא יאמרו ט׳ דהא אפי' גירש‬
‫פקח ונשא חרש לא מחזיר גרושתו הוא להרמב״ס )בפי״א‬
‫הל' מ״ו( וכ״ה בש׳יע )סי' י׳ סעיף ב׳( • ומהא דכ' בה׳‬
‫ח׳ וכן הדין באחיו שקידש א' כו׳ אין ראיה דאימ־‬
‫דס״ל כרי׳׳ף ורשב״א וכמש״כ להשיג על הב״ש וא'כ אפשר‬
‫דמשוס גע נקע קידש )דבנשא אחיו לא יבורר איסורא(‬
‫אבל לענין איסור אף בנשא אסורה )דהו״ל למידק( וכ'כ‬
‫הב׳׳י בב״ה שהבאתי לעיל ־ אבל מדלא חילק הרמב׳ם‬
‫בין נסיב אחות אשתו פנד' ובין נסיב אשת גיסו כדחלק‬
‫הטוש״ע )ס״ס ע״ו( נראה להוכיח דס׳ל דקי״ל כשינויא‬
‫דר׳י‬
‫נפחא גופי׳ לא אסר משוס שמא יחמדו)לשיפה ההג״א(‬
‫אלא היכא דעבדא איסורא קצה דלא דייר^‪ /‬שפיר • דאל״כ‬
‫אפי׳ כהקדשה נמי • וכ'כ הרשב״א שס לחד שינויא דלר״י‬
‫נסחא בעינן הרווייהו דעבדא איסורא ושמא יאמרו וכו׳י‬
‫ולאפורן מדר' אמי דלא בעי אלא עבדא איסורא לחוד‬
‫)לשיטה הרשב״א( וא״כ בעובדא דמיכל בה שאול כיק דלא‬
‫הו״ל למידק כלל וכמש״ל אפי' לר“י נפחא ליכא למיחש‬
‫משוס שמא יאמרו ‪:‬‬
‫לפענ״ד להביא ראי' לדעה הרשב״א מהא‬ ‫ונראה‬
‫דמקשה בנמ' )דף צ״ד ע״ב( והאסר בשכיבה‬
‫דאחוהה • והא הכא ע"כ בשני עדים איירי כמ״ש ההוס׳‬
‫)בד׳ה ואע״ג( וכ״כ כל הפוסקים דע׳א על מיהה אשהו‬
‫לא מהימן לישא אחוהה • וא״כ אי פעם האיסור בנישה‬
‫ע"פ עדים הוא רק היכא דשייך שמא יאמרו כשיטה‬
‫הסוברים כרש׳י ובנשואה אחיו דליכא למיחש לשמא יאמרו‬
‫שריא • וא״כ מאי מקשה הגמ׳ • הא הכא לא שייך שמא‬
‫יאמרו ואף אשהו בכהי׳ג לא מהסרא • )ורש״י עצמו אולי‬
‫נשמר מקושי׳ זו וכ׳ בד״ה וגיסו דע״א מהימן על מיהה‬
‫אשהו אבל על הוס' וש“פ דאזלי בשימה רש״י בטעמא‬
‫דשמא יאמרו • ובנאמנוה עד אמד על מיההאשהו פליגי‬
‫על רש״י קשיאטובא• אבל לשיטה הרשב״א פריך הגמ'‬
‫שפיר דהא אשהו אפי' היכא דליכא למיחש לשמא יאמרו‬
‫כגון נשואה אחיו אפ״ה אסורה משום דה״ל למידק•‬
‫ויש לישב בזה גס לשון ההוס׳ • והנה הב״י אף שלא ראה‬
‫דברי הרשב״א בחידושיו שהבאתי • מ"מ הסכימה דעהו‬
‫הנקי' להבין ולהורות דפלוגהא דרבוותא היא ע״ש מ״ש‬
‫בב״ה סי' קנ״ע • דמשמעוה הרי״ף והרמב״ס דאפילו‬
‫בנשואה אחיו אסורה • אף שראייהס הוא מדהשמיע‬
‫הריי׳ף הא דרב ולפענ״ד איכא למימר איפכא דמש״ה‬
‫השמיט הא דרב משוס דס״ל כשיטה רש״י דבנשואה אחיו‬
‫דלא בעי ניעא משרא נמי שריח • וא׳'כ כיון דכבר פסק‬
‫כר״ע והביא הא דאמר ר׳ חייא בר יוסף א״ר עון‬
‫שקידש אחיו כו' עד אבל בנשואין דליכא למימר הנאה‬
‫ס ממילא נשמע דבקידש אחיו אסורה ובנשא אחיו שריא‬
‫מ"מ נראה דכ׳ון אל האמת דהרי״ף ס״ל כהרשב״א •‬
‫ובהכי ניחא גי' הרי״ף דגרס אלא רישא דעבדא איסורא‬
‫קנסוה ־ ומה שהשיג עליו הרא״ש מהא דאמרי׳ הכא‬
‫בעי גט • עיין ברין אהא דאמר בגמ' דעבדא איסורא‬
‫קנסוה שפי׳ בשם הירושלמי דקנס הוא כדי שיבורר איסורו‬
‫של הראשון וכ"כ הרשב״א וסרמב״ן במלחמות כהירושלמי‬
‫דקנסו ־ וברמב״ן מתברר יותר פירושו כדי שיאמרו‬
‫מדהצריטה גט משני מסתמא נשאה אחר שגירש הראשק•‬
‫ובזה יטרר איסורא לראשון שיאמרו הוא מחזיר גרושתו‬
‫ומכ״ש קודם גירושי שני יאמרו שנשא איא בלא גט •‬
‫וכה״ג אשכחן דמחמת דמצרכינן גע משני חיישי' לשמא‬
‫יאמרו כדאמרי׳ בגיפין )דף פ״ע סוף ע״ב( • אבל מגרש‬
‫שני ונשא ראשון לא • שמא יאמרו מחזיר גרושתו ע״ש(‬
‫וא״כ לגי' הרי״ף ה"פ אלא לאו כדס״ד דמשוס שמא יאמרו‬
‫בפי גיטא • אלא משוס דעבדא איסורא )דלא דייקא שפיר(‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיקע‬
‫כשיטה זו צ׳ל החי׳ הראשון של הרשב׳א בחי׳ דבאונס‬
‫גמור נחנה שאול לפלטי וכן תי ק גם בימובה ‪:‬‬
‫ר ל ד י נ א נראה דנקטינן בפלוגתא דהנך רבוואתא‬
‫כחומרי דתרווייהו • וקנסו את אחיו וכבר‬
‫התעורר הביי בבד״ה וחשש להחמיר כמשמעות הרייף •‬
‫וגם הביש הלך בטקבותיו ־ ובפרט שזכינו לראות דברי‬
‫הרשביא שס״ל להדיא כן • וגס הרין נראה פשוט דס״ל‬
‫הכי • מי יקל ע ד ם ודלא כהנהת רמ״א סי׳ >ץ'ט •‬
‫ובודאי אילו ראה או ידע הרמ״א פלוגתא זו לא היה‬
‫סותם בש״ע להקל ע ד ם ע ד הנך רבוואתא ופשטא‬
‫דירושלמי דמכמע הכי • ולא אשכחן בש״ס דידן דפליג‬
‫טליו ומכל שק בניסת ע“ פ טעות המורה נקטינן ודאי‬
‫להחמיר דחיישינן שמא יאמרו ט׳ כדעת רשיי ותוספות‬
‫וראביד ורמבין ורא״ש וטור • וגס דטת הרמב״ם נראה‬
‫כן ודלא כרמיא שהביא הך דתשובת הרשביא ס״ס י״ז‬
‫כנ״ל ברור בסיד ‪:‬‬
‫הרביטי באשה שזינתה טל פי הוראת מורה‬ ‫ובדץ‬
‫מובהק בטעות • אף בהוא רחוק מהמציאות‬
‫שמורה מובהק יורה להקל באיסור דאורייתא • אמנם‬
‫מקרא מלא הוא אס נעלם דבר מטיני הקהל • והכי‬
‫תנינן הורו ביד נעבור כו׳ • גס עלינו לבאר דין זה •‬
‫כבר כתבתי דלהרשב״א שריא כיון דהב״ד הטעוה אנוסה‬
‫גמורה היא • וכיין דבזנות גרידא היא לא שייך חשבא‬
‫דשמא יאמרו ולא מיחלפא בנשואין דהלך בטלה למדהיי‬
‫ולמהרי״ק אסורה משוס דברצון מטלה באישה • והמפיין‬
‫במהרי״ק יראה דראייהו מהרמב״ם שאוסר בזטת דקגינה‬
‫שהשיאה אביה אינה מכרטת • דייל די־טה שפיר חנו ת‬
‫אסור • ומיש ראיה משמטתא דפתח פתוח דלא אמרינן‬
‫ספק באונס • ואת״ל'ברצון שמא מרוב קטטתה לא ידטה‬
‫האיסור דהא בקבל בה כו׳ • ולפעניד פשוט דגם בהא‬
‫שייך תי ק התוס׳ דהא כיון דשוגגת אשה להתירה ילפי׳‬
‫מוהיא לא נתפשה כו' • א״כ ל»ין זה ודאי שוגגת ואנוסה‬
‫חד שמא הוא י ומה בכך דחלוקין לטנין קרבן כיון‬
‫דלענין זה שוין הן ואין ספק אחד מתיר יותר מחבירו •‬
‫עיין דיני ספק שפיקא סי׳ ייא י״ב • ומיש ראיה מאסחר‬
‫דנאסרה אט״ג דעבדה מצוה י לעניד שאני התם דידטה‬
‫האיסור שפיר אלא דמחמת הצלת נפשות נתנה לזנות‬
‫והותר לה לעבור כיל איסור ג׳ט ולהאסר על מרדכי •‬
‫אם כן היתה מזידה גמורה לטנין ג״ע • אמנם סברת‬
‫המהרייק לאסור משום דמעלה בו מטל נראה נכק ‪.‬‬
‫ואטיג דלכאורה אזיל בשיטת הרמב״ן שהבאתי ב ^נ ע ר ס‬
‫דאומר מותר שכתב כעין זה לענין גלות מדכתיב מכה‬
‫‪ K0‬בשגגה טד שיהא שוגג בהכאה• וכבר שדתי נרגא שם•‬
‫שאני החס דבשגגה כתיב ואע״פ שעושה ברצון מ’ מ « ע‬
‫הוא בדין • אבל הכא הא לא כתיב שוגג • אלא דילפינן‬
‫מוהיא לא נ ח מ ה הא נ ח מ ה שריא • והיפוך מאונס‬
‫הוא רצק וא״כ הא דברצק זינתה סברחו נכק לאסור •‬
‫ומלשון הרמבים אע״ג דלכו^רה משמע דכל הנקרא שוגג‬
‫לענין קרבן הוי בכלל שכחב הרמב״ס מ' מ אין מדבדו‬
‫ראיה‬
‫?‪7‬‬
‫דר״י נפווא דר״י מסליג בין אזלא אשתו וגיסו ובין אזלא‬
‫א ח ס חו וניסו • וא'כ כיק דכבר פסק בהלכה )ח׳ מ'(‬
‫כר״ע לחלק בין הלנה אש» ארוסה לסלפה אשחו נשואה‬
‫אין חילוק בין נסיב אחות אשחו »וי׳ או אבה גיסו‬
‫ולעולם באשתו תליא מילחא אס היהה ארוסה שרווייהו‬
‫אס אחותה היתה פנויה ואס היתה אשתו‬ ‫א סי ק‬
‫נשואה אןז בנסיב אשת גיסו שריא נדפסק הל׳ )ח׳ מ׳(•‬
‫)וסברת הרמב׳ן דלמא אתי גיסו מקילי אשתו לא ס״ל(‬
‫ואע“ נ דבגמ׳ לא אתבריר הא דא׳ שמואל הלנה נר״י‬
‫אליבא דמאן הוא אי אליבא דר׳ אמי אי לר״י נפחא נמ׳ש‬
‫הרי*ן‪ £‬ופל השסקים ומש׳ה פסרץ בטוש״ע ס״ס ט״ו‬
‫נחומרא דר׳ אמי • ולפענ״ד דדעת הרמבים דסוגיא‬
‫דהכא ושיטיא דר׳ אמי דמפלגי בין ניסת ט״פ ב״ד לט“ פ‬
‫טדיס אתי נ ס׳ ד דשיס דסיל הבי למיל )דף צ׳ח( אבל‬
‫למסקנא דלא אמרי׳ מאי הויל למיטבד ולא מפלגינן בין‬
‫ניסת ט״פ ב׳ד לניסת ט'פ פדים ט״כ קי״ל נשיטיא דר׳י‬
‫נפחא • ולטנ״ד ברור ופשוט דהרמב״ס ס״ל נר׳י נפחא‬
‫אליבא דר׳ יוסי וא"נ ט'נ ס׳ל להרמביס דהטפס הוא‬
‫משוס שמא יאמרו דהא אליבא דר״י נפחא גם הרשב׳א‬
‫מודה דלר״י הוה מטמא משום שמא יאמרו רק דלהרשב״א‬
‫בטי ר״י נ»זא תרווייהו דטבדא איסורא ושמא יאמרו •‬
‫נדדייק מנתקדשה דשרי׳ המשיל • ולהרמב״ס לא בטיק‬
‫דטבד איסורא למסקנא ובנתקדשה שריא משוס דאמרי׳‬
‫תנאה הוי בקידושין • וא״כ הא דהלכה ה׳ דאשת סקק‬
‫שניסת בטעות לחרש אסורה טכמא בטי דהא הנא לא‬
‫שייך שמא יאילח להרמב״ם כמכ״נ • ואפשר משוס דמחלפא‬
‫בניסת לפקח אוסר לה )אבל בירושלמי שהניא היה שס‬
‫עוד היא בחלין קנסיא לא משמע נן( ומ"מ אפשר לומר‬
‫דהירושלמי קאי בניסת ט'פ ב״ד דההיא ודאי רףסא הוא‬
‫דמחמרינן בסופה‪:‬‬
‫ש ו ב ראיתי במל״מ טל הרמב״ם פ׳ הנ״ל שהאריך‬
‫קצת בזה ודעתו בפשיטות דהרמביס סבירא ליה‬
‫הטטם שמא יאמרו • ומש״ש נפ“ מ בין שני הטעמים‬
‫הינא חינתה לפטנ״ד ליתא דהא החוס' ס״ל הטטס שמא‬
‫יאמרו ואפילו הבי משמע מדבריהם בפ' הזורר! בסוגיא‬
‫דנישאו אין זיט לא דבזינתה נמי אסורה • וכ״מ מ‪ 1‬עא‬
‫ד מ מי׳ ר'פ האשה רבה ונמש׳יל דלשיטת רש״י ודעימיה‬
‫צ״ל דזיננמ אסורה משוס דמחלפא דזנוה דידה בנשואין‬
‫דידה מיחל»‪ :‬ככלע־ד ‪:‬‬
‫ה י ו צ א לט מזה דלהרשב״א דס״ל דקנסוה משוס דלא‬
‫‪1‬ייקא שפיר • א'נ בניסת לאחר פ“ פ טעות‬
‫המורה כקידושין הראשונים ני ק דלא הויל למידק נלל לא‬
‫קנסוה • וחקא נמטשה שהיה בביד של שאול ודוד ונ טן‬
‫מחלוקת ל ש ו ל ה דעשו כל א׳ כדבריהם הא לאו הכי‬
‫אסורה מ מ ם דממלפא באשה שהלך בעלה למדה״י ומכ^ש‬
‫במורים שאינם מובהקים ודאי אסורה אף להרשלא דהא‬
‫ודאי הוה ליה למידק ו ^ ל אצל כל החכמים הבדאים‬
‫במראה מה דינה • ולרש״י ודעימיה דס״ל הטעם הוא‬
‫שמא יאמרו לעולם אסורה דחשש זה שייך לעוצש • ‪6‬ך‬
‫מנעוס מורים סובהקיס פנית ד ן של ^ ל ולהסוברים‬
 ‫לז‬ ‫תט המשוליש‬ ‫י נ יי־‬
‫אסור מעבד עברי היינו גזילו ממש • ובכל ענין אסור‬
‫מדאורייתא וכאן דאמר ר׳׳ע מפני קדוש השס דדיקינן‬
‫הא לא״ה היה שרי ־ בהפקעת הלוואתו דלאו גזילו ממש‬
‫®י ואין בו איסור דאורייתא ומשוס ח״ה לבד הוא‬
‫דאסור • והיכא דליכא חיה׳ש אין ה'נ דהיה שרי וזה‬
‫דלא כמ״ש רש״י בסנהדרין )דף נ״ז עיא ד׳׳ה ישראל‬
‫בעו״ג( דאפילו מ״ד גזל טתי אנס אסור אינו אלא מדרבנן‬
‫מפני ח״ה • ולפי פשט הסוגיא דכאן דברי רש״י דשם‬
‫תמוהים • דהא פריך הכא אדר׳׳ע דאמר מפני קדוש‬
‫הפס מהא דיליף ר״ע נופיה מקרא דגזל כותים אסור •‬
‫וע״ז מסיק רבא כאן בגזילו כו׳ ומקי להך דקתני מפני‬
‫קדוש השם בהפקעת הלואה אלמא בגזילו ממש לאו‬
‫משוס קידוש השס הוא דאסור אלא מדאורייתא • וכדעת‬
‫המקשה דפריך משוס דר״עי קרא קדריש * וכן רב הונא‬
‫דבסמוך נמי נראה דמדאורייתא קאמר ודריש מקרא‬
‫דואכלת ט׳ ‪:‬‬
‫ראיתי ד‪ Cm‬בסנהדרין דבריו סותרין זא״ז •‬ ‫ואמנם‬
‫דכתב שם בד״ה משוס דקבעי למיתני וכו׳‬
‫וז״ל ואי תני וכו׳ הוי תני ישראל בעובד כוכבים פגיור‬
‫ומשמע דהיה פטור מן המיתה ועובר עליו בלאו •‬
‫ומשו״ה תני ברישא וכו׳ דס׳׳ל כמ״ד מותר ממש ענ״ל •‬
‫מזה משמע להדיא דס״ל דמ״ד אסור מן התורה קאמר‬
‫דאסיר דאס לא כן לא הוי צריך לומר דסבירא ליה‬
‫כמ״ד מותר ‪:‬‬
‫ו ה נ ה ראיתי בחידושי הריין שס שכתב אהא דישראל‬
‫בכותי מותר וז״ל • הא אתי כמ״ד גזל כותי‬
‫]אע״ג שאין דיניס אלו שייכיב עוד לזמן הזה דהאימא לא שכיחי‬
‫אנס היה מותר מן התורה ופלוגתא היא בפרק הגוזל‬
‫בתרא • ומיהו מדרבנן אסור מפני חילול השם וכדאיתא‬
‫התס ע"כ יע״ש • והנראה להדיא מדבריו דס״ל דאפילו‬
‫מ״ד גזל כותי אנס היה מותר ־ מודה דמדרבנן הוא‬
‫דאסור מפני חילול השם • מיהו מ“ש ע״ז כדאיתא התס‬
‫יש לעיין • דלא הוזכר בסוגיא דפרק הגוזל כלל מזה •‬
‫דלמאן דאמר גזל כותי אנס מותר • יהיה אסור מפני‬
‫חילול השם ‪:‬‬
‫ו ה נ ל א ה בעיני שלמד כן מדין הטןעת הלוואה לר״ע‬
‫שלא היה בו איסור דאורייתא ואפי׳ הכי‬
‫מדרבנן אסור מפני ח״ה • וכן אבידתו של כותי אנס היה‬
‫מותר מן התורה וכדיליף מקרא ־ ואפילו הכי אמרינן‬
‫דבמקוס שיש חילול השס אסור מיהו מ״ש דפלוגתא היא‬
‫בפרק הגוזל בתרא לא ידענא דלא הוזכר בסוגיא זו‬
‫מהנך תנאי דס״ל דגזל כותי אנס היה מותר וכן כתט‬
‫התוס׳ כאן • ור׳ ישמעאל ור׳׳ע דפליגי בהפקעת הלוואה‬
‫פליגי • וכדמפרש רבא ולאו מדאודיתא פליגי ומה‬
‫שנראה בדעת הל׳ן בזה אין כאן מקומו ‪:‬‬
‫ו א מ נ ם ע״פ דברי הר״ן אלו יש לפרש דמ׳׳ש רש״י‬
‫כסנהדרין • ומדרבנן איכא למאן דאסד‬
‫כהגוזל בתרא משום חילול השס • טונתו דאפילו למ׳ד‬
‫גזל טתי אנס היה מותר • נמי אסור מדרבנן מפני חילול‬
‫השם ־ ומ׳׳ש איכא למאן דאסר הייט משוס דר' ישמעאל‬
‫פליג • וסיל דלא חיישינן לק״ה כלל ולדידיה כל שמוחר‬
‫מן‬
‫«‪p‬‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫ראיה דאסשר דמיירי בשוגגת המוזכר ‪3‬ש׳ס וחפש לשון‬
‫הש׳ס כדרכו • וכיון להא דאמר ‪3‬ש״ס )דף ציא( כשגגת‬
‫איש ‪3‬אשה ולישנא דכשגגת ודאי לא משתמע ^‪1‬א כהך‬
‫דהוחל® • ותו דהא גס להרשב״א אומרת מותר לאו‬
‫שוגגת היא למנין זה • וא״כ ע״כ גס הרשכיא יפרש‬
‫שגגה דנקע הרמב״ס כפי׳ המהרי״ק דדוחק גדול לומר‬
‫‪ ,‬דהרשב״א פליג אהרמכ׳׳ס כהא ‪:‬‬
‫כ ל ל א דמלתא אף שראיות המהרי״ר‪ ,‬איגס‬
‫מכריעות ־ אכל סברתו נכוחה ואין שוס‬
‫חולק עליו • זולת שמדברי הרשב״ח כתשוכה משמע דלא‬
‫ס״ל סברתו דומעלה בו מעל וכמ״ש לעיל • ואולי גס מזה‬
‫אין ראיה כיון דלא הזכיר בפירוש לדקל ואדרבה מחמיר‬
‫טפי ממהרי״ק לאסור אף בלא מעלה מעל ולדינא צ׳ע ‪:‬‬
‫ו ד ^י מילי בטשת מוריס מובהקיס דהוי אנוסה גמורה‬
‫ואין לאוסרה רק משוס סברס המהרי״ק בהא‬
‫אפשר דפליג על הרשב״ח • אבל בטעות מורה שאינו‬
‫מובהק ודאי אף להרשב״א אסורה דדח ודאי לאו אנוסה‬
‫היא דהוה לה למידק ולשאול פי מורים מובהקים ולא‬
‫לסמוך לעשות מעשה ע״פ הוראת מורה שאינו מובהק ‪:‬‬
‫סימן יד‬
‫מה שכתב אליו הרב הגאון רגדול בדורו סוה׳‬
‫‪ D 'T‬ל י פ מ א ן זצ״ל אב״ד דק״ק קאפולייע ‪.‬‬
‫עוד הכוחיס ועובדי כוכביה מ״מ מן הצורך להוכיח איסור כזילה‬
‫והסעחס והפקעת הלואהם בימיס הקדמוניס וכפי המסקנא בזה[ ‪:‬‬
‫להגאון המפורסם רעןבבה־ג מו״ה ח יי ס‬
‫מוואלאזין זלה״ה ‪.‬‬
‫ב ף ץ גזל כותי ועובדי בובבים אנסין בימים‬
‫הקדמונים ־ ופלפול ארוך ועצום בזה ‪:‬‬
‫ג ר ס י י ק בגמ׳ בב״ק)דף קי״ג( אמתניתין דאין פורטין‬
‫וכו׳ • מוכשין והאמר שמואל וכו׳ • איכא‬
‫דמתני לה אהא דתניא נא ילבש וכו׳ • עד רב אשי אמר‬
‫הכא במוכס סתי דתניח ישראל ועובד כוכבים וכו׳ •‬
‫ר״ע אומר אין באין על שוס אדס בעקיפין מפני קידוש‬
‫השם • ור״ע טעמא דאיכא קידוש השס וכו׳ • וגזל כותי‬
‫מי שרי והתניא וס׳ • עד רבא לטעמיה דאמר רבא‬
‫ע׳׳ע גופו קנוי וכו׳ ע״כ • ובספרי הש׳׳ס חסר קצת והביי‬
‫בחו“מ )סי׳ שס״ט( העתיק כלשון הזה יע״ש ־ ופי׳ רש״י‬
‫בהפקעת הלוואתו שאין גזל ממש היה שרי • כי ליכא‬
‫חלול השם וכו׳ ־ והנראה מדברי רש״י דכאן דלר״ע גזל‬
‫הכותי ממש לאו משוס חילול השס בלבד הוא דאסור אלא‬
‫מדאורייתא אסור־ וכמט הסוגיא דמקראי ילפינן לה‬
‫ובהפקעת הלוואה דלאו נזילו ממש הוא דיש חילק בין‬
‫היכא דאיכא חילול השס להיכא דליכא והייט דקמנאו‬
‫רבא כאן בגזילו כלומר הא דיליף ר״ע דגזל טתי אנס‬
 ‫שאלות ותשובות פיק יי חוט המשולש‬
‫הרב המגיד בפ׳א מהל׳ גניבה וכענין זה השיג הש׳ך‬
‫בחו׳׳מ )סי׳ שנ״ט( על הכסך משנה בזה יע״ש • ועוד‬
‫שכתב בפ׳׳ז מהל׳ נזילה דין זיין הנשבע לעובד טכביס‬
‫משלם את הקרן ואינו חייב בחומש שנאמר וכחש בעמיתו‬
‫משלס * הרי להדיא דמדק חומש הוא דאימשע אבל קר!‬
‫חייב לשלם מן התורה • וע״כ צ״ל כן מדאיצטריך קרא‬
‫דבעמיחו למעוטי עובד כוכביס מחומש ועוד שכ׳ בפ״ז‬
‫מה׳ גניבה • ואסור להטעמ את הכותי בחשבק אלא‬
‫ידקדק עמו שנאמר וחשב עם קונהו אלמא דפסק כר׳׳ע‬
‫דדריש כן • ור״ע הא ילין! מקרא דגזל הכותי אסור מן‬
‫התורה • וכן בפי׳׳א מה׳ נזילה כתב דאסור להטעותו‬
‫לעובד כוכביס • ומוכח שס דאפילו שלא במקוס חילול‬
‫השם אסור דנטגיותו שטעה מעצמו הוא שמחלק שם‬
‫בין איכא ח״ה להיכא דליכא יע״ש • וכן יש להוכיח מדלא‬
‫מחלק הכא בגזל ועושק בין היכא דאיכא ח״ה להיכא‬
‫בסנהדרין מראין להיפך בדבור שאח״ז • ומה שכסב הב״ש‬
‫דליכא • מכל הלין נראה להדיא דס״ל להרמב״ס דבין‬
‫גזל בין עושק הכותי אסור מן התורה ‪:‬‬
‫ו מ ה שדקדק הכ׳׳מ מדלא כתב עובר בלחו • נראה‬
‫בפשיטות דלאו דלא תעשוק ולא תגזול לא קאי‬
‫אעובד טכבים דהתס כתיב רעך • ואימעוע עובד טכבים‬
‫מלחו ואיסור גזל ועושק דטתי מקרח דוחשב עם קונהו •‬
‫או מקרא דואכלת כו׳ ילפינן והתם ליכח לאו ואיסורא‬
‫בעלמא הוא דילפינן • דאסור לגזול את העובד כוכבים‬
‫וס״ל להרמב״ם דה״ה עשקו דבקרא לא מפרש לשון גזל •‬
‫דנימא דווקא כעין ויגזול את החנית • וכן איכא למידק‬
‫מהא דדרשינן מדכתיב לכל אבדת אחיך • ומדאיצטריך‬
‫אחיך גבי אבידה ש״מ דגזל כותי דאסר רחמנא לאו‬
‫דווקא כעין ויגזול את החנית • אלא בכל ענין אסור‬
‫לעכב ממון הכותי ולהכי איצטריך קרא באבידה • וכן יש‬
‫ללמוד מדאיצטריך ’ רעהו בנזקי שור למעוטי דכותיס‬
‫ודווקא בהך הוא דאימעוט והא דדרשינן ראה כו׳ נמי‬
‫דווקא בכה׳׳ג הוא דהוי • וכן כתבו התוס׳ בפי שור שעח‬
‫יע״ש ודלא כמ״ש הר״ן בחידושי סנהדרין שם להוכיח‬
‫מכאן דהלכה כמ״ד נזל כותי אסור מדרבנן יע״ש ‪:‬‬
‫ו נ ח ז ו ר לעניננו דדעת הרמב״ם דבין גזל בין עושק‬
‫הכותי אסור מן התורה • ונראה לי שכן דעת‬
‫המרדכי ב ^ ראב״י בפ״ק דקדושין שכתב שס וז״ל *‬
‫אמר רבה עובד טכביס יורש את אביו דבר תורה • כ׳‬
‫מ׳׳ר רב צדק אם הקיך או הלוה עובד טכביס לישראל‬
‫ומת אס אינו מחזיר ליורשין קאי בעון • וכתב ראב״י‬
‫דוקא אס ידוע ליורשין או לאחרים שהוא חייב כיון‬
‫שתובעין אותו הוי גזל • קיי״ל בהגוזל בתרא דגזילת‬
‫עובד כוכבים אסור• אבל אס אין ידוע ליורשין או‬
‫לאחרים אפי׳ גזל לא הוי • ואינו חייב להחזיר ליורשים‬
‫עכ׳׳ל • והרמ׳׳א בחו״מ סי׳ רפ״ג כתב דברי הראביי‬
‫הנ׳ל בשו׳׳ע כמ׳ש במרדכי ‪ ,‬ומכאן נראה להדיא שדברי‬
‫הסמ״ע שם הם ממס כדברי הראב״י מ״ל בטעמו כמטרש‬
‫בדבריו להדיא ־ ושפיר השיג ‪ cc‬על הע׳ש בטעמו יעיש ‪.‬‬
‫מדברי הראב׳י אלו משמע להדיא־ כשאינו‬ ‫והנה‬
‫משלם החוב כשחובעין אוחו מקרי גזל והוי־‬
‫בכלל‬
‫‪74‬‬
‫‪U.‬‬
‫‪ p‬הסורה אין בו איסור אפי׳ מדרבנן • אבל לר״ע דם׳■‬
‫הך דקייה לדידיה ודאי אפי׳ אי הוי גזל כוסי אנס מן‬
‫הסורה מוסר • מדרבנן מי אסור מפני ק״ה דומיא דס״ל‬
‫בהפקננס הלוואה • אבל אימ גופיה ס״ל דגזל טסיס‬
‫אסור מן הסורה • אלא מהא דאמר בהפקננס הלוואה‬
‫איכא למילן‪ £‬למ״ד גזל כוסי אנס מוסר • דמדרבנן מיהס‬
‫אסור כן נראה בעיני בדברי רש״י ‪:‬‬
‫וב ץד| אסיין דבריו שם שפי׳ דלא ססרן אהדדי ואינו‬
‫סוסר לפשט הסוגיא דכאן ע“פ פירושו • ודלא‬
‫כמ״ש הש״ך בחו״מ )סי׳ שנ״ט( בשם הרש״ל דרש״י ס״ל‬
‫דאפילו למ״ד גזל כוסי אנס אסור אינו אלא מדרבנן‬
‫וכן כסב הב״ש באהע״ז )סי׳ כ״ח( יע״ש • והדבר סמוה‬
‫בעיני היאך יסכן דרש״י יסבור כאן דכל פשט סוגיא דפ׳‬
‫הגוזל מוכח להיסך ע״פ פירושו בעצמו וכמ״ש • ונס דבריו‬
‫מדברי רש״י דסוכה יסבאר אי״ה לקמן ןועוד יתבאר לקמן‬
‫בה״ד מסוניא דבנורות ראיה ברורה דלמ״ז נזל כותיס אסור‬
‫מדאורייתא הוא דאסיי[ בס״ד ואין להאריך בזה • שאין בו‬
‫צורך כ״כ לעניננו ‪:‬‬
‫ח ״‪ 1‬ד‪ ,‬בהפקעס הלוואה נראה להדיא מדברי רש״י‬
‫דס״ל דאפילו בהפקעה חוב נמוד שלוה מן‬
‫הכוסי אנס ע״מ לפרוע בו מעוס נמי אין בו איסור‬
‫דאורייתא חבל מדברי הרמב״ס בריש הל' נזילה נראה‬
‫להדיא דהפקעת חוב שלוה מן הכותי שוה כאיסור כמו‬
‫גזילו שכתב שם • ואפי׳ עובד כוכבים אסור לגזלו או‬
‫למשקו י ואס גזלו או עשקו יחזיר • ואיברא דבכסך משנה‬
‫שם כתב דאסור מדרבנן קאמר • אבל בעיני הוא תמוה‬
‫אי כוונתו דאעושק בלבד הוא דקאמר אסור מדרבנן •‬
‫הרי הרמב״ם השוה גזל ועושק כהדדי בחד לישנא י‬
‫ומפשט לשון הכ״מ נראה יותר דכוונתו לפרש דברי‬
‫הרמב״ס דבין גזילו בין עשקו איסורו מדרבנן י ודלא‬
‫כמ״ש הב“ש באהע״ז שס דהכ״מ מפרש לדברי הרמב״ם‬
‫דעשקו בלבד הוא מדרבנן אבל גזילו אסור מן התורה •‬
‫אלא נראה מדיוקו דבין גזילו בין משקו מפרש דמדרבנן‬
‫קאמר ודברי הרמב׳׳ס אי אפשר לפרש כלל דמחלק בין‬
‫גזילו לעשקו • וכן ראיתי בחידושי הר״ן בסנהדרין שם‬
‫שכתב דנראה לו מדברי הרמב״ס בפ״א מהל׳ נזילה‬
‫דס׳ל כמ״ד גזל עובד כוכביס אסור מדרבנן ואמנס אין‬
‫דיוקו שם מובן יע״ש ;‬
‫ו ב א מ ת לא נראה כלל לפרש דברי הרמב״ס דמדרבנן‬
‫‪ ,‬קאמר בין גזילו בין עשקו • חדא דבריש‬
‫הל׳ גניבה כתב כל הגונב ממון וכוי עובר בל״ח וט'‬
‫וא׳ כגונב ממון ישראל וא׳ הגונב ממון עובד כוכביס •‬
‫וא׳ הגונב ממון גזול וט׳ אלמא דס׳׳ל דגניבת עובד‬
‫טכביס אסור ‪ p‬התורה • וכן יראה ממיש שס בפ״ב‬
‫דבנניבת כותיס והקדש משלס את הקרן ואינו משלס את‬
‫הכפל • מאמר לרעהו ולא להקדש ולא לעובד טכביס‬
‫אלמא דסיל דעובד כוכבים לא אימעוט אלא מכפל • אבל‬
‫קרן חייב לשלם לו מן התורה דומיא דהקדש • ודין‬
‫גניבת העובד טכביס מדק גזילו הוא דנלמד • וכמיש‬
‫לח‬ ‫תט המשולש‬
‫דרבא דמשני כאן בגזילו וט׳ ‪ .‬ומה לי בין מוכס שבד‬
‫טכבים או מ שנה משבד טכבים ‪ .‬ואפי׳ הממונה י ‪x‬אל‬
‫מכל מקום הרי פיקר המכס של שבד טכבים שי‬
‫וקושיא זו הקשה הכ״מ שם ובב*י סי׳ שסיט ומה ש ש ק‬
‫בזה הוא דוחק ‪ .‬וכבר פמד פ׳ז במשנה למלך שם ודחה‬
‫חי׳ הכ"מ ו ש ק שא ב ד ק אחר ‪ .‬אמנם גם חירוצו‬
‫חמוה ‪ .‬ואין דבריו מובנים חדא דבעיקר הממון אין ט‬
‫גזל דלא הוי אלא הפקעח הלוואש ‪ .‬חדע דושאי דכל‬
‫ישראל שחייב ממון לאיזה כוחי שחייב הוא לשלם גם‬
‫מהלכוח מדינה ואטו משום זה היה כל הפקעה הלוואה‬
‫גזל‪ .‬ועוד וודאי דגם במוכס ששכר מן המלך דינו‬
‫הוא שלא יבריש ממונו ‪ .‬והדרא קושיא לדוכחין דמה לי‬
‫מלך כוחי או מוכס כוחי ‪:‬‬
‫ו ךןין ק נראה בעיני לחלק ‪ .‬משם דבמכס ^ י ה למלך‬
‫עצמו ‪ .‬דינא דמלכוחא הוא שהסחורה משועבדח‬
‫למלך עד כדי קצבתם דומיא דאמרינן בפסחים )דך ו׳(‬
‫בהמח ארטנא פטורה מן הבכורה ‪ .‬ואע״ג דמצי מסלק‬
‫ליה בזוזי ‪ ,‬וכן עיסה ארטנא היחה פכיורה מן החלה‬
‫אי לאו משום דליה לה קלא ‪ .‬והיט משום דיש למלך‬
‫זכוה בגוך הבהמה והעיסה עד שיסלק לו בזוזי ‪ .‬ודומיא‬
‫דהכא בכל ענין מסי המלך מן הסחורוח יש למלך זכוה‬
‫ושעבוד בגוך הסשרה עד שיסלק ליה בזוזי ‪ .‬וכיון שכן‬
‫הוי דומיא דאמרינן בע׳׳ע משוס דגוש קנוי ה״ל גזילו‬
‫כשמפקיע א׳ע ממנו ‪ .‬משא״כ בכוחי ששכר המכס שלא‬
‫קנה ‪ bib‬סך המשח המגיע מן הסחורוח ‪ .‬ואין לו זט ח‬
‫ושעבוד בגוך הסחורה ‪ .‬ומה׳ט הוצרך לשנויי במוכס עובד‬
‫טכבים ולא מ קי במלך עובד כוכבים ואפילו ממונה ישראל‪:‬‬
‫מ י ה ן גם זה אינו נוח לי ‪ .‬דמאן לימא לן שלא קנה‬
‫מן כמלך כל זכוש וכחו ‪ .‬ויש לו ג״כ זטח‬
‫ושעבוד בגופי הסשרה ‪ .‬ושד שנראה מדברי הרמב״ם‬
‫דעיקר טעמא דמוכס כוש אנס הוי משם דסחס לקח‬
‫יוחר מכדי קצבש ‪ .‬ומה׳׳ט מפרש נמי דשיטיא דרב אשי‬
‫קאי נמי אהך דאין שרטין וכמ״ש כל מפרשי הרמב׳׳ם שם‬
‫וגס נראה מדבריו דאפילו במוכס של מלך נמי כשהממונה‬
‫עליו אדם שידוע עליו שהוא נאמן ואינו לוקח יוחר מכדי‬
‫קצבש דאסור‪ -‬להבריח דהרי כחב להדיא ולא ש ד אלא‬
‫שהמבריח עצמו מן המכס שה וכו׳ ‪ .‬משנע להדיא דוקא‬
‫בכה״ג הוא דאסור להבריח ‪:‬‬
‫נראה לי דהרמב׳׳ס מפרש הך דרב אשי במוכס‬
‫ט חי משוס דסחמו נוננל יוחר מכדי קצבש דש׳ל‬
‫גזלן ומשום הכי היה מותר להבריח ולאו משם דהפקנגח‬
‫הלוואתו מותרת דס׳׳ל לרב אשי דגם הפקנגת הלוואחו נמי‬
‫אסור כמו גזילו דהיינו ששק והכא משוס דסתמי׳ גזלן‬
‫הוי וטטל יותר מכדי קנבתו מיהו בישראל כה״ג ושאי‬
‫אסור דאטו מ »י שיש לחוש שלא יגזול הישראל ממנו יהא‬
‫הוא גוזל את ישראל דמה שהוא כדי קצבה דינא מנלכותא‬
‫דינא והמעביר הרי זה גזלן וכן כי ג הב׳׳י להדיא בח״מ‬
‫סי׳ שס׳׳ט דאפילו בישראל החשוד ליקח יותר אסור להבריח‬
‫משוס דבתר גנבא וט׳ וזהו דין התורה דאפי׳ בכה״ג‬
‫אסור‬
‫שאלות ותשומת יימיי‬
‫בכלל זה דאמריק ‪ t o‬הגוזל מזילה שבד טכביס אסור‬
‫והיינו סממא דששק נמי גזל הוי • ואיסורא דפובד‬
‫טכביס לאו מלשון גזל ילשנן דניבפי ‪7‬זוקא כפין ויגזול‬
‫אה החניה • אלא מואכלה ילשנן ונל שממק שבד‬
‫טכביס ה״י והוא שב ש ואינו משלם לו הרי זה נקרא‬
‫אכילה דאסור וכמיש לדפה הרמב״ם ‪ .‬ואמנם לפי דבריהם‬
‫ק^ה הכא ב שגיק דמשני רבא• כאן בגזילו כאן‬
‫בהפקפה הלוואהו • והיינו מאי דאמר ר'פ דאין באין‬
‫בפקיפין מפני ק״ה הא לא׳׳ה שרי היינו בהפקפה ^וואהו‬
‫אלמא דהפקפה הלוואחו מוהר מן ההורה ומפני ק׳ה‬
‫בלבד א שר • וקושיא זו הקשה בכ׳מ שם ובבד״ה בח״מ‬
‫סי׳ שניגי ‪:‬‬
‫בפיני דס*ל דהפקפה הלוואה דקאמר רבא‬ ‫והנראה‬
‫לאו היינו פושקו מהני טפמי דכהיבנא‬
‫ושד דרבא גופיה קאמר בב*מ )ק‪ £‬קי״א( זהו נזל זהו‬
‫עושק עיי״ש אלא הפקעה הלוואה דהכא מיירי שלא בא‬
‫ממק הטהי לידו בשרה חוב והלוואה ע"מ להחזיר ממון‬
‫לידו אלא שיש לטהי עליו שב ממקום אחר דומיא‬
‫דמכס דחייב הוא לכוחי ששכר כמכס שלא בא ממון‬
‫הכוחי לידו או דומיא דעבד עבדי למאי דס׳׳ד דאין‬
‫גופו קנוי • דאע״ג דבא ממון העובד טכבים לידו מ״מ‬
‫לא בא לידו דרך חוב להחחייב בחזרח הממון אלא שבא‬
‫לידו דרך מקח שקנה אוחו למעשה ידיו וכל זה אינו‬
‫בכלל עושק דעושק לא מקרי אלא שבא ממון לידו‬
‫בחורה חיוב חזרה לבעלים או בששק שכר שכיר דמה‬
‫שמשחכר אצלו הוי כאלו בא ממונו לידו בחיוב להחזיר‬
‫לו • וכן כחב הרמב״ם שם לפרש איזהו ששק יע״ש אבל‬
‫כל כה״ג אינו העושק והגזל המפורש בשרה ואינו נקרא‬
‫אכילה דנלמוד מואכלח ט׳ ובכה׳׳ג ד ק א הוא דאמר‬
‫ר״ע שאסור מפני ק״ה בלבד ועיין בב״מ )דך קיא ע״ב(‬
‫דעבדינן נריכוחא לגזל וששק שכר שכיר דמשם יש‬
‫ללמוד דהיכא דלא אחי לידיה ממון השבד כוכבים ולא‬
‫טרח ביה דומיא דמכס גרוע טפי מהיכא דאחי ממק‬
‫לידיה או טרח ביה • וכן נמי אפילו אחי ממון לידיה‬
‫כיון דבדרך מקח אחי לידיה דמיא לאונאה ואין להאריך‬
‫דהחילוק נכון דבכה״ג לא הוי בכלל ואכלח ‪ .‬ומיהו היכא‬
‫דאין כאן מי שיודע בדבר ס״ל להראב״י דהוי בכלל‬
‫ט ש ש של עובד כוכבים שטעה מעצמו וכן כשאין‬
‫שבעין אוש אין זה בכלל ואכלה דואכלח לא מיקרי‬
‫אלא או שנוטל ממון מיד ליד מעיקרא בשרח גזל או‬
‫שבא לידו בשרה חיוב שרה ואיט רוצה לשלם כששבעין‬
‫אוחו דהשחא מקרי אכילה שגוזל אח ממוט בשקה‬
‫ואלמוח וכן נראה מ ש ך דברי הראב״י שם יע׳ש ‪:‬‬
‫‪ T P D 1‬ש ד קשיא בדברי הרמבים במ״ש בפיה מהל׳‬
‫גזילה דבמוכס קצוב בימים הקדמונים והעמיד‬
‫ישראל ממונה לגבוה מכס זה אשר להעביר המכס בין‬
‫שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך טחי שבד כוכבים‬
‫וכל הפובר ה״ה בכלל גוזל ‪ .‬ואמאי הרי בכה׳׳ג הפקעה‬
‫הלוואחו מיקרי ‪ .‬ופלה דכך מלתא הוא דמיישנן הך‬
 ‫תטהמשואט‬
‫בחראה פליג טלה ואוסר אז׳ הפקעה הלוואה דהיינו‬
‫הבתזה ממוכס טתי אפי׳ ביש לו קצבה ואין הממונה‬
‫חשוד בגזל ומה״ט פסק דבכהיג הרי זה גוזל את הסלו‬
‫וגזל טתיס אסור ק התורה והיינו משום דפושק נמי‬
‫היה עזל וכמיש בדש הל׳ גזילה ומהשיש לדקדק בדברי‬
‫הרמב״ם במא דמפרש הך דרב אשי דקאי נמי אממיתין‬
‫דאן טרטק ושאד דקדקים בדבריו יתבאר לקמן בס״ד ‪:‬‬
‫ו נ ח ז ו ר למנינט דלדעת הרמב׳׳ס רבא ורב אשי פליגי‬
‫בהא דהפקפת הלוואה דלרב אשי גם הפקעת‬
‫הלוואה אסורה כמו גזל משא׳כ במוכס אנס משום דסחמי׳‬
‫גזלן הד ודיינינן לגביה כדיניהם ואהא מייתי האי כדתניא ‪.‬‬
‫והשתא נראה לי דגס דפת הרי״ף לפרש כן דהד־ף כתב‬
‫הך דרב אשי במוכס טחי כדי^יא י^אל וטתי וט׳ פד‬
‫ר'פ אומר אן באין וט׳ ‪ .‬ולא הביא כל הך סוגיא דפרכינן‬
‫דר״ע אדר׳׳ע ומשנינן כאן בגזילו כאן בהפקעת הלוואתו‬
‫כיון חהז עיקר תירוצו של רב אשי דמוקי במוכס פו״ג‬
‫משום דהוי כהפקעת הלוואה ‪ .‬א״כ הוי ליה לאתויי כל‬
‫הך סוגיא ואי לא בפי לאתויי וסגי ליה בשינויא דרב‬
‫אשי א״כ לא ה׳ל לאתויי האי כדתניא כלל דלפי מאי‬
‫דמייתי השתא פלגא דסוגיא אין ביאור לדבריו כלל ‪.‬‬
‫דאהייא קאי כדתניא דמהאי ברייתא ליכא סיוע לדברי רב‬
‫אשי ואי משוס דקתני בה מפני קדוש השס הא איכא‬
‫נמי ברייתו אחריתא דס״ל גזל כותים אסור מדאורייתא‬
‫והרי׳׳ף גופיה הביא בסמוך דברי האומרים דגזל הכותים‬
‫אסור מדאורייתא ועיקר מלתא דמחלקינן בין גזילתו‬
‫להפקעת הלוואה לא הביא הרי״ף כלל וה׳׳ל לאתויי דך‬
‫דרבא שהוא העיקר דמחלק בהדיא כן ‪ .‬ועוד דכתב והלכה‬
‫כרב אשי דבחרחה הוא טפי הו״ל לאתויי מיצחא דרבא‬
‫דהוא עיקר ולמפסק כוותי׳ דהוא נמי בחראה דמאביי‬
‫ורבא ואילך הלכה כבחראי ‪ .‬ועוד בלאו״ה פ״כ הלכתא‬
‫כרבא דברייתות לא מתרצי אלא כדרבא‪ .‬ותו מדכתב‬
‫והלכה כרב אשי דבתראה הוי משמע דהנך אמוראי דמתרצי‬
‫בפני; אחר פליגי אדרב אשי וס״ל דאפי׳ במוכס טחי‬
‫אסור ‪ .‬והיכי מצי למפלג הא בהדיא קחני בברייתא‬
‫דר״ע חסר מפני קדוש השס בלבד ובהפקפת הלוואתו‬
‫נמי מפני ק׳׳ה ואין לומר דהנך אמוראי לא ידעי מהך‬
‫ברייתא דא״כ למה ליה למפכק כרב אשי דבחראה הוי‬
‫תיפוק ליה דברייתא כוותיה תניא ודלא כהנך אמוראי וכל‬
‫מ״ש וודאי קשה בדברי הרי״ף‪ .‬והנראה לי דגס הרי׳׳ף מפרש‬
‫כדברי הרמב״ס והיינו דלא מייתי אלא האי כדתניא ישראל‬
‫ומתי וכו׳ דמהכא עיקר טעמיה דרב אשי וס״ל גמי דריא‬
‫פליג אדרבא וס״ל דאפי׳ הפקעת הלוואט אסורה והכא‬
‫דווקא מותר משום דסתס מוכס כותי גזלן הוי ודיינינן‬
‫ליה כדיניהם ‪ .‬והנך אמוראי דפליגי אדרב אשי אפשר‬
‫דס*ל דאפי׳ בכותי כל היכא דלא ידעינן דנוטל יותר‬
‫מכדי קצבתו אמר להעביר כיק דל^ וודאי גזלן הוי‬
‫אסור לגזלו ובהא הלכה כרכ אשי א'כ הרייף בא למפסק‬
‫כרב אשי ולאפוקי מדדבא והשתא א״ש ככל וחק ‪:‬‬
‫סימן‬
‫סיקיי‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪76‬‬
‫אמג־ לגזול או לגטב אבל בדני המתים אנסין אינו ‪P‬‬
‫דהיכא דמהיירא שלא יהא הוא נגזל ממנו יש לו להבדח‬
‫א ‪ p r‬הגזלן שלא יגזלוהו ואנניג דבזה מבדח איז של‬
‫הגזלן ג׳כ מימ כיון שמושה כן שלא יגזול אוחו בדניהם‬
‫איט פושהשלא כהוגן ולהכי מוקי במוכס כ^י ןהנה׳ה ולקק‬
‫אי׳׳ה יחבאר בס“ד דיש למניח כן מלשון הימב״ם בפ׳׳ה מהל׳‬
‫‪ w‬ונס יסגארשם דיש לפרש המניא באוק אחר נכק עס׳׳י הדק־‬
‫נ‪f‬ילר‬
‫שכתבתי כאן ויתיישבו בזה כמה דקחקיס בדברי הרמנ״ס[ ומייחי‬
‫פלה הא די^יא י^אל ומתי שבאין לפניך לדין וכו׳ אלמא‬
‫אפ׳ג דבדין חורה חייב הישראל אפ׳ה כיק דבדניסס‬
‫פטור הוא היו דנץ ליה כדיניהם ומזכין אח הישראל ואפי׳‬
‫הוא שלא כדין החורה ור'פ נמי לא פליג פ״ז אלא אהא‬
‫דבאין עליו בפקיפין פליג וה"נ משוס הכי היה מותר‬
‫להבדח במוכס טתי אנס אפי׳ במוכס שיש לו קצבה‬
‫דאמ׳ג דבדין תורה אסור לפש^ כן הכא כיון דכותי אנס‬
‫הוא כדניהס היו דנין ליה ובדניהס שפיר דמי למשות‬
‫כן כיון שזה גזלן והוא מבריח עצמו שלא יגזלוהו ופל זה‬
‫לחוד הוא דמייתי רב אשי להך דתניא ‪ .‬ודפרכינן משום‬
‫קידוש אין הא לאו״ה לא וגזל כותי מי שרי והתניא אין‬
‫זה מדברי רב אשי אלא מילתא בפ״ע היא והש״ס הוא‬
‫דפריך לה ומייחי פלה שינויא דרבא ‪:‬‬
‫ו ל ‪ £‬״ז נראה דע“כ כל הני דמשני אהך דמותר להבריח‬
‫חת המכס דלא תיקשי מדבמואל דאמר דינא‬
‫דמלטחא דינא ‪ .‬פ״כ לא ס״ל הך דרבא דלרבא מעיקרא‬
‫לא קשיאמידי כיון דבמלך טחיס אנסי; מייד מדפריך‬
‫פלה מהא דאמר שמואל דלמ״ד דאמלך טחיס קאי ולרבא‬
‫וודאי דמומ־ היה להבריח בכל פנין ממוכס טחי אנס‬
‫כיק דאין כאן אלא מקפח הלוואה ‪ .‬והיכא דליכא חה״ש‬
‫שרי לגמרי־ לרבא אלא וודאי כל הני דמשני להאי קושיא‬
‫לית להו דרבא ‪ .‬ורב אשי נמי דמיקי לה במוכס כוחי‬
‫אנס ומשוס דסתמא גזל; הוי ומייתי פלה הך דתניא ישראל‬
‫וטתי וט׳ ע“כ נמי לית ליה דרבא דלרבא לא הוי צריך‬
‫לאוקמי במוכס כותי והוי א״ש בפשיטות במיכס של מלך‬
‫ואפי׳ ממונה ישראל ולח הוי צריך נמי להך דתניא דמזכין‬
‫את הישראל בדניהס אפ“פ שאינו דין תורה אלא וודאי‬
‫גס רב אשי ליח ליה הך דרבא ‪ .‬והך דקשיא דר״ע אדר׳פ‬
‫יש לומר דאינהו ס״ל דחנאי היא אליבא דר״ע דבלאו״ה‬
‫איכא תנאי בהמקבל )דף קי׳א( ומוקי לבדיתא קמיי^ן‬
‫כהנך תנאי אליבא דר“ פ ואידך ברייתא ר״ש אליבא דר׳׳ע‬
‫דס״ל גזל הכותי אסור ‪ .‬והא דהוצרך לשטיי כל הני‬
‫אהא דאמר ר״ע במכס ולא משני נמי בפשיטות דאחיא‬
‫כהאי תנא אליבא דר״ט משום דהכא נמי ר׳׳ש אליבא‬
‫דר*ע קאנמי לה דאיהו קאמר באידך ברייימא אליבא דר*פ‬
‫דגזל הטתי ^;ור ‪:‬‬
‫וב ץף‪ ,‬אפשר ליישב דבד הר״ן בחידושי סנהדדן‬
‫שהבאתי לפיל שכתב דסלוגתא היא בהגוזל בחרא‬
‫ממה שדקדקתי פליו לעיל ואין צו^ להאריך ‪ .‬והשתא‬
‫לפיז אחיין שפיר ‪ )0‬דברי הרמביס בפשיטות דבהך‬
‫דהפקעח הלוואה לא פסק כרבא משום דרכ אשי דהוא‬
 ‫לט‬ ‫שאלות ותשובות סינה® דוט המשולש‬
‫רו׳ה וודאי אסור וט׳ יט״ש ‪ .‬והגה משמט מדנריהם להדיא‬
‫דרחמ^ נמי אחיה הוא דקפיד מיהו לפי דבריהם דשם היה‬
‫סיקט־‬
‫ממוט דלמ׳׳ד גזל הטתי אסור אפי׳ ו^א ח׳ה אסור ובהא‬
‫הוא דסליגי דמר סבר דהיכא דאיכא רו׳ה אסור ומר סבר‬
‫בכל טנין אסור ‪ .‬ואילנם סמיה לי טובא לפי דבריהם‬
‫דשם מאי פריך בב׳׳ק דריט אדריט וגזל הכותי מי שרי‬
‫והתניא וט׳ וחשב עם יץנהו וכו׳ ודייק מינה דריט ס׳ל‬
‫גזל הכותי אסור הא בהך דטבד מברי טיט מודו דאסור‬
‫ואין לומר מדקאמר מנין לגזל הכותי שהוא אסור וכו'‬
‫דילמא בכה׳׳ג דווקא הוא דקאמר דבכה׳ג נמי איצטריך‬
‫למילן{ מקרא כיון דקרא להכי הוא דאתי וי« מאי פריך‬
‫ליה אביי לרבא והא טבד טברי ה»ןטת הלוואתו ה^‬
‫ותהוי נמי הפקעת הלוואיץ כיון דהכא איכא ח׳׳ה‬
‫בודאי אסור ;‬
‫ו ה נ ל א ה לי דלפי דבריהם דשם ט"כ צריך לפרש‬
‫דקשיא ליה מדקאמר ר״ט סתמא מנין לגזל‬
‫טתי שהוא אסור משמט בפשיטות דבכל גזל קאמר ‪.‬‬
‫וט״כ ס׳ל דליכא הכא ח׳׳ה טפי דאל״כ היכי ילין! מהכא‬
‫לשאר גזל כותי דילמא הכא שאני דאיכא ח״ה טפי ‪ .‬אלא‬
‫וודאי ס׳ל דליכא הכא ח״ה טפי מבטלמא דוודאי דבכל‬
‫גזל דטלמא נמי איכא ח״ה אלא דהני דשרי ס׳׳ל הכא אסר‬
‫רחמנא דאיכא ח״ה גדול וכמ״ש בקדושין)דף ט״ז( שהכותי‬
‫בטח עליו ונותן לו מטות טל מכר גופו ‪ .‬וד״ט ט״כ לא‬
‫ס״ל הך סברא דליהוי הכא חיה טפי מבטלמא ושפיר יליף‬
‫מהכא לכל גזל דעלמא ]א״נ ס״ל לר״ע דניון דמצינו דאסר רחמנא‬
‫גזל כוחי משוס ח״ה איה לן למימר דכל גזל אסור ואפי׳ היכא דליכא‬
‫ח״ה דבאיסור דאורייחא אין סברא לחלק[ ‪ :‬והשתא איש דפריך‬
‫אביי דעבד עברי הפקעת הלוואתו הוא וא״כ נילף מהכא‬
‫לר״ע לכל הפקעת הלואה דעלמא דאסור והוצרך לשנויי‬
‫דע״ע גופו קנוי וגזל מעליא הוי ‪ .‬מיהו התוס׳ בסוגיא‬
‫דב״ק נראה דלא ניחא להו בהכי תדע דהרי כתבו כאן‬
‫ד״ה שלא ימשכננו וכו׳ דהנך תנאי דסיל דגזל טתי אנס‬
‫היה מושר מוקי להאי קרא לדרשא אחריתא ונראה דלא‬
‫ניחא להו דליפלגו ר״ע והנך תנאי בהך סברא אי איכא‬
‫בע״א ח״ה טפי או לא וניחא להו טפי דהנך תנאי מוקי‬
‫להאי קרא לדרשא אחריתא ור׳׳ע דדריש להכי שלא ימשכנט‬
‫יליף מהכא לכל גזל דעלמא דאסור ‪ .‬מיהו הא וודאי‬
‫דטעמא משום ח״ה הוי וכל גזל איכא חילול השם ‪:‬‬
‫בשם חידושי הר׳׳ן ‪ .‬וטוד מהיכא פשיטא להו דבהך דרב‬
‫א מ נ ם נראה ודאי דאפי׳ אי משכחת גוונא בגזל‬
‫דליכא חיה נמי היה אסור דכיון דאסר רחמנא‬
‫גזל טתי לעולם אסור דנהי דטעמא דרחמנא משום חיה‬
‫הוי ‪ .‬מ״מ כיון דאסר רחרלנא גזל כותי אסור הוא בכל‬
‫מנין ‪ ,‬ובהכי ניחא דפריך אהא דאמר ריט אין באק‬
‫בטקיפין מפני קידוש השם ופרץ הא לאויה לא וגזל‬
‫טתי מי שרי ‪ .‬ומאי ^שיא הא גזל טתי גופיה משום חיה‬
‫הוא דאסור אלא ודאי דגזל בכל טנין אסור דכיון דאסר‬
‫רחמנא תו אין לחלק כלל ‪ .‬וט״כ צ״ל ק לדברי החום׳‬
‫דמפרשי לקרא דוחשב שלא יגלום היינו שלא יטטהו‬
‫וכתבו דסא דאסור להטטותו משום דאיכא חיה כשהכותי‬
‫יודט‬
‫בדן גניבה ממק הכויד כבר כיאט דלדטת‬ ‫והנה‬
‫הרמב׳ס אסור מדאורייהא וכמ״ש בריש הל׳‬
‫גניבה ומהיע נמי אסור להטעל‪ «5‬בידים ומדאורייתא‬
‫אסור כמשיל דזהו נפי גניבת ממונו דמה לי גונב בידע‬
‫או מטעהו בחשבק דזהו נמי גניבת ממונו וכן כתב‬
‫המרדכי בשם ראב״י בס׳ הגחל דאסור להמעומ משום‬
‫דה״ל גניבת ממונו יט״ש ‪ .‬ולס׳׳ז נראה בפשיטות דאין‬
‫חילוק בין היכא דאיכא ח״ה להיכא דליכא ח״ה כיון‬
‫דמדאורייתא אסור גניבת הכותי וכן נראין להדיח דברי‬
‫הרמב״ם דלהטטותו אפי׳ ליכא ח׳ה אסור ולפ״ז יש לתמוה‬
‫אדברי הטור בסי' שמ״ח דלטנין גניבת ממון הטו״ג משמט‬
‫להדיא מדבריו דמדאורייתא אסור שכתב כלשון הרמב״ם‬
‫ממש ‪ ,‬וכן כ׳ השז שם דס׳ל להטור דגניבתו וגזילו‬
‫שניהם אסורים מדאורייתא ובהטטה מצריך דליה ואמאי‬
‫כיון דגניבת ממון הכותי אסור מדאורייתא היאך מותר‬
‫להטטומ הא ה״ל גניבת ממונו ממש ‪ .‬והנה לפי הנראה‬
‫גם התום׳ הכי ס״ל ממ״ש בד׳ה יטל יגלום מליו כו׳‬
‫וחט״ג וכו׳ אסור להטטותו במקום שהוא יודט שהוא גוזלו‬
‫וטושה טצמו כלא ידט ט"כ וכן ראיתי בלחם משנה שכ׳‬
‫דדטת הטור כדטת התוס׳ בזה יט״ש בפי״א מהל׳ גזילה‬
‫ובס׳ הלח״מ שלפני יש שם קצת ט״ס ‪:‬‬
‫מדטת התום׳ לפי ההשקפה הראשונה היה‬ ‫אמנם‬
‫נראה דגם גניבת ממונו אסור מפני ח״ה ממ״ש‬
‫בד״ה הכי קאמינא וכו׳ דאין חילוק בין גניבה לגזילה‬
‫דבגניבה איכא ח׳׳ה לכשידט לבסוך ט״כ משמט משום‬
‫ח״ה הוא דאסור והיה נראה לכאורה דס״ל להתוס׳‬
‫דגזילה אסור מדאורייתא ‪ .‬וגניבה הוי דומיא דהפקטת‬
‫הלוואה ואסורה משום ח״ה וכן להטטותו אבל אחר הטיון‬
‫נראה דאדרבא יש ללמוד מדבריהם דכל הני אסורים‬
‫מדאורייתא ‪ .‬חדא ממ״ש דאין חילוק בין גניבה לגזילה‬
‫משמט להדיא דשויס הס לגמרי וטוד מ״ש דכל הנך‬
‫שמטתין צא אייתי אלא למך דאסרי גזל הכותי ולא מייתי‬
‫תנאי דהמקבל דשרי משמט דלמך תנאי דרב אשי מתחלה‬
‫היה דטתו לגנוב ‪ .‬וחי טונתס דגניבת הכותי במקום‬
‫ח׳׳ה הוא דאסור מדרבנן ובדרב אשי הוי ח״ה הלא בכגון‬
‫זה אסור לכל הדטות אפילו באבידה והלואה וכמש״ל‬
‫אשי היה באותו טנין דהיה לו לחוש לח״ה דילמא במקום‬
‫שרוב טוברי דרכים כותים היו ואפי' ידם הטחי שנגנב‬
‫מכרמו יטל להיות שטתי גנבו ‪ .‬ותו דמ״ש לטיל דאפור‬
‫להטטותו במקום שהוא יודט וכו׳ קאי‪ .‬לפרושי קרא‬
‫דוחשב מם קונמ אלמא דס״ל דבכה״ג אסור מדאוריי תא ‪:‬‬
‫בטיני בדברי התוס׳ דס׳ל דמליט אסר‬ ‫והנראה‬
‫מזמנא גזל הכותי משוס ח״ה ]וכטין זה‬
‫כתבו בקדושץ קז ט״ז ט״א יט״ש[ וכן נראה מדבריהם‬
‫בבטרוח )ק« י״ג ט*ב( דיה סזאן דאמר וט׳ שהקשו‬
‫והיכי שרי והכתיב וחשב טס קומו וכו׳ ו ת ^ דבמקום‬
 ‫תט דטשולש‬ ‫»‬
‫מדאורייתא אלא דסיל דספמא דאסר רחמנא כל הני‬
‫משום מלה״ש הוי ודלא כמ׳ש הבית שמואל באהע״ז דמשמע‬
‫מדברי החוס׳ אלו דסיל דמדרבנן הוא דאסור יע״ש ‪.‬‬
‫מיהו נראה דהרמב״ס והראב״י דס'ל_ נמי דגזל הכותי‬
‫וגניבתו אסור מן התורה וכן להטעותו ‪ .‬לאו משוס ח׳ה‬
‫ס״ל דאסר רחמנא אלא מדין ממק הכותי דאסור בכה׳ג‬
‫ומשו״ה הפקעת הלוואתו נמי אסור מדאורייתא ולא התיר‬
‫רחמנא ממק הכותי אלא באבידחו וטעותו ואונאתו וכיוצא‬
‫ב ק ‪ .‬והיכא דאיכא ח׳ה בהנך נמי אסור מדרבנן ‪.‬‬
‫ולדעתם דאיסורא משום ממון של אחרים הוי דבכה״ג‬
‫לא שרי רחמנא ממון הכותי יש בו דין חזרה ג” כ מדאו׳‬
‫ואין הממון שלו כלל‪ .‬וכן כתבו להדיא דחייב לשלס‬
‫לכותי בין בגניבה בין בגזל וששק ‪ .‬ואי׳׳ה יתבאר מזה עוד‬
‫]ועפ״י דרך זה יתיישבו דברי הרמ״א באהע״ז סי׳ כ״ח יע״ש והוא‬
‫עפ״י שיפת התוס׳[ ‪:‬‬
‫ו ה ע ו ל ה מזה דעכ“ פ לכל השיטות גניבת ממון כותי‬
‫שבד כוכבים אסור כמו גזילו ‪ .‬ו ק כתב‬
‫הרא״ש ג"כ ‪ .‬וכן להטעותו נמי אסור מדאורייתא כמו‬
‫גניבתו בין לשיטת התוס׳ בין לשיטת הרמב״ם אלא‬
‫דחלוקיס בטעמא וכמ״ש ‪ .‬וא"כ דברי העור צ״ע כיון‬
‫דפסק דגניבת כותים היה אסור מדאורייתא אמאי מחלק‬
‫בהעעתו היכא דליכח ח״ה ולא מיבעי אי ס״ל להטור‬
‫כשיטת הרמב״ס דגניבת ממונו אסור מגיעים איסור‬
‫הממון דבכהאי גוונא לא התיר רחמנא ממון עובד‬
‫כוכבים דוודאי ים לאסור להכיעיתו בחשבון בכל ענין‬
‫דזהו גניבת ממונו ממש וכמ״ש המרדכי בשם הראב״י וכן‬
‫מסתבר דמה לי גונב בדרך גניבה ממש מה לי בדרך‬
‫זה שמטעהו בחשבון וגונב ממונו ‪ ,‬אלא אפי' אי כדעת‬
‫התוס׳ ס״ל דעעמא דאסר רחמנא גזילה וגניבה העגיתו‬
‫אינו אלא משוס ח״ה מ״מ כיון דאסר רחמנא וודאי בכל‬
‫ענין אסור וכמו שהוכחתי לעיל מדברי התוס' ומדרך‬
‫הסוגיא ‪ .‬ועוד א"כ ה״ל להעור לחלק גס בגניבה גופא‬
‫היכא דליכא ח״ה ‪ .‬וזה וודאי פשוט דגם בגניבה משכחת‬
‫לה גווני דליכא ח״ה ‪ .‬ועוד בלא״ה נראה מדברי הטור‬
‫דס״ל בהא כשיטת הרמב״ס דגזילו וגניבתו של כותי עובד‬
‫כוכבים היו אסורין מדאורייתא מדין איסור ממונו וכעת‬
‫צריך לי עיון וישוב בדברי הגיור ‪ .‬והשתא בנידון דידן‬
‫לשיטת רש״י דס״ל דהפקעת החוב אסור משוס ח״ה‬
‫מדרבנן היכא דליכא ח״ה היה שרי לו לומר לכותי אנס‬
‫פרעתי לאביך וכמ״ש רש״י להדיא ;‬
‫א י ב ר א דגם לשיטתו צריך לי פיון דנהי דאין כאן‬
‫ח״ה מ"מ מ“ ט לא יהא אסור משוס מדבר‬
‫שקר תרחק כדדרשינן בשבועות )דך ל״א( לעגין כמה‬
‫דבריס שאין בו כפירת ממון חבירו ואינו רוצה להחזיק‬
‫בממון חבירו כלל אלא שרצה לסעור עצמו משבועת חנם‬
‫וכן לענין כמה דברים שרוצה להוציא ממונו מחבירו ואפיה‬
‫אסור לטשן שקר משוס מדבר שקר תרחק ‪ .‬ואין טעם‬
‫לחלק בזה בין ע ד ישראל לנגד כותי כיון דאפי׳ במקוס‬
‫שאינו רוצה ליטול ממון חבירו ואפי׳ במרץם הפסד ממון‬
‫משמע להדיא שם דאסור וכ״ש הכא דאץ כאן הפסד‬
‫ממק‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪78‬‬
‫יודע ועשה ^ מו וט׳ והא ודאי לח מסתבר לומר דקרא‬
‫דוקא בכהיג מיירי דקרא סתמא כתיב שלא יטעוהו אלא‬
‫ודאי כוונתם כיון חימגין דאיכא ח״ה כגק אס ידע הכותי‬
‫ועשה עצמו כלא ידע ‪ .‬ומ״ש במקום דהוא יודע כוונתם‬
‫דבמקום זה איכא ח״ה ומה״ט אסור בכל ענין דקיא‬
‫סתמא קאמר והיה בגזל כיון דאיכא גזל דאית ביה ח״ה‬
‫אסר רחמנא כל גזל והשתא פריך שסיר אדר״ע דאמר‬
‫מפני קדוש השם דמשמע דבעי למימר דהיכא דליכא ק״ה‬
‫שרי דאל׳׳כ למה ליה לפרושי טעמא כיון דמדאורייתא‬
‫אסור ובכל מנין אסור ‪ .‬והשתא פריך מהא דאר״ע גזל‬
‫כותי אסור מדאורייתא בכל ענין ‪ .‬ובזה ניחא לי נמי מה‬
‫שכתבתי דעל כרחך רב אשי מעיקרא נמי להכי איכוין‬
‫משוס דבגניבה איכא ח״ה שהכותי יודע לנסוך ולכאורה‬
‫קשיא מנ״ל דהך דרב אשי בכה׳ג הוי דלהוי ס״ה כשיודע‬
‫לכותי אנס דילמא הוי במקום שרוב עוברי דרכים כותים‬
‫ואפי׳ יוודע לכותי לבסוך יאמר דילמא כותי גנבו ‪ .‬וזה‬
‫דוחק לפרש דכוונתם לכשיוודע לבסוך שרב אבי אמר‬
‫לשמעי׳ להביאם לו דמנ״ל דיש לחוש לזה כלל דהא רב‬
‫אשי הוי סבר דאין כאן לבעל הכרם ושמא נמי לא היה‬
‫כאן שוס כותי ‪ .‬ולפי מיש ח״ש דכוונתם דיש לאסור גניבת‬
‫כותי אנס מן התורה כמו נזילה כיו; דבגניבה נמי זיהנין‬
‫דאיכא חיה״ש כגון חס יוודע לכותי לבסוך שהישראל גנב‬
‫ומבו״ה אית ל; למימר דגגיבה אסור מדאורייתא כמו‬
‫גזילו וממילא דבכל עני; אסור והשתא דייקי שפיר דע״כ‬
‫רב אשי מעיקרא גמי להכי איטי; ובהכי אתיי; כל דבריהם‬
‫שפיר ‪ .‬ולפ״ז צריך לפרש למאי דמסיק דהפקעת הלוואה‬
‫דכותי אנס לא היה אסור מדאורייתא היינו משוס‬
‫דבהפקעת הלוואה ליכא ח“ ה דאפי׳ החוב ידוע מימר‬
‫אמר זוזי לית ליה ואישתמועי קא משתמיט דמה״ע נמי‬
‫קיי״ל דהטפך במלוה כשר לעדות ולמאי דהוי ס״ד דעבד‬
‫עברי הפקעת הלוואה הוי פריך שפיר כיון דחסר רחמנא‬
‫הפקעת הלוואה ונהי דאיכא ח״ה בע״ע מ"מ כיון דבהפקעת‬
‫הלוואה נמי זימנין דאיכא ח״ה ואסר רחמנא א"כ אית לן‬
‫למימר דכל הפקעת הלוואה אסורה ‪ .‬ולמאי דמשני עבד‬
‫עברי גופו קנוי תו לא משכחת דאסר רחמנא הפקעת‬
‫הלוואה ‪ .‬ודאמר ר״ע אין באין בעקיפין מפני קדוש הכם‬
‫ומוקמינן בהפקעת הלוואתו התס אדיינין קאי דאין באין‬
‫בעקיפין ועלילה לזכות את ישראל אעפ״י שהוא חייב בין‬
‫בדינינו בין בדיניהם דבהא וודאי איכא ח” ה שדייני‬
‫־ישראל יזכו את החייב ‪ .‬משא״כ בלוה עצמו שמפקיע את‬
‫עצמו מימר אמר חישתמועי קא מישתמיט וכמ״ש‪ .‬ודאמרינן‬
‫דבמקום ח״ה* אבידתו אסורה נראה דלדעת התוס׳ צריך‬
‫לפרש דהיינו במקום שדרך הטתיס עובדי כוכבים להחזיר‬
‫אבידות לבעליהן ומחזיקים למי שאינו מחזיר לגזלן גמור‬
‫דהשתא איכא נמי ח״ה אם יוודע לכותי שהישראל ידע‬
‫ששלו הוא ולא החזיר לו כגק שכבר הכריז ואמר סימנים‬
‫בכהיג גס אבידתו אסורה ‪ .‬כן נלענ״ד לדעת התוס׳‬
‫ויתיישבו בזה גם דבריהם)דך קי״ ד( ואי״ה יתבאר לקמן ‪:‬‬
‫מזה דגם התוס׳ סיל דגזל וגניבת הטתי‬ ‫והעולה‬
‫אסור מדאורייתא וכן להטעותו אסור‬
 ‫חוט המשולש‬
‫ובו׳ משמט להדיא דמיירי שאין יודטק מזה ה «ב כ מ‬
‫ואין חובטין אוחו הוא דאינו חייב לשלם מטצמו ולסנ״ד‬
‫הדבר ברור דלשיטחס אסור בבה׳ג ואיסור דאו ריי^‬
‫הוא ואין צו^ להארץ ‪:‬‬
‫א מ נ ם לטנין הכרטה דמילחא אין בידינו להכריט בין‬
‫גדולי הראשונים• דדברי הרייך אך ^ ח ב חי‬
‫דיש ללמוד מדבריו דס״ל כשיטה הרמב״ס מ' מ אין הדבר‬
‫מוכרט כ“כ בבירור דיש לדחוק וליישב דבריו ט’ פ שיטח‬
‫רש״י • ודברי הגיור נראין להדיא כשיטח רש׳י בהפקטח‬
‫הלוואחו במקום שחין שס ח״ה • ודברי הב״י נמי אין‬
‫הדבר מפורש כי אס בסי׳ שס״ט כ' לטנין מכס ט חי‬
‫אנס דהוי כהפקטת הלוואתו במקום שאין חיה‪ .‬מיהו אזיל‬
‫לשיטתו דמפרש לדברי הרמב׳׳ס במ״ש אסור לגזול או‬
‫לפשוק כותי היינו מדרבנן ודחק בטטם שאסר הרמב׳ם‬
‫להבריח מכס מן מלך כותי אבל כבר כתבנו לטיל בסיד‬
‫בראיות נכונות דדטת הרמב״ס דאסור מדאורייתא ואלו‬
‫היה הרב ב״י מפרש לדברי הרמב״ס כן ודאי לא היה פוסק‬
‫דלא כוותיה • וכ״ש ב מ ^ס דדברי הרייך נוטין לזה וכמ״ש‬
‫יאמנס גס הרמ״א בסי' שמ״ח כ׳ כדברי הטור ממש •‬
‫ומיהו נראה מדברי הרמ״א דס״ל דכל גזל וגניבת ממק‬
‫כותים היה אסור משוס ח״ה • וכמ״ש באהט״ז סי׳ כ״ח‬
‫וכבר השיגו טליו כל גדולי האחרונים בזה • ומיהו לפי‬
‫מיש לעיל בסי׳ד בשיטת התוס׳ יש לכוין דבריו כשיטיס •‬
‫ומ"מ נראה דלא כיה הדבר ברור בעיניו והרמב״ס והרב׳י‬
‫ס״ל דאסור מדאורייתא מדין ממון דאי הוי ברור ליה‬
‫הכי לא היה מכריע להדיא דלא כוותיה ;‬
‫אחר שדברנו בסיד דדעתס דכל הני אסורים‬ ‫והנה‬
‫מדאורייתא מדין ממון אין בידינו להכריע שלא‬
‫כדעתם ואדרבא קצת נראה לי להביא ראיה לדעת הרמב״ם‬
‫דלמ׳ד גזל כותי אסור מדאורייתא גם הפקעת הלוואתו‬
‫אסור מדאורייתא מסוגיא דבכורות )דך י״ג ע״ב( דאמרי׳‬
‫ולאמימר דאמר משיכה בכותי עובד כוכבים קונה הניחא‬
‫אי ס״ל כר״י וכו׳ • אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה‬
‫ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים • עובד כוכבים‬
‫מאל תונו איש את אחיו נפקא חד בעובד כוכבים וחד‬
‫בהקדש וצריכא ט׳ הניחא למיד גזילו אסור היינו דאיצטריך‬
‫קרא להוציא אונאה אלא אי ס״ל כמ״ד גזילו של שבד‬
‫כוכבים ט׳ אונאה מיבעיא אמרי אי סיל וכו' • ט״כ כריי‬
‫סיל עכ״ל הגמ׳ • הנה בפשיטות יש ללמוד מסוגיא זו‬
‫דמ״ד גזל הטתי אסור מדאורייתא הוא דאסור ודלא‬
‫כמ״ש האחרונים טיש רש״י דאפילו מ״ד אסור איט אלא‬
‫מדרבנן וכבר הארכתי קצת בזה בסיד • ושד לשיטת‬
‫רשיי דשסק הלכה כריל דמשיכה בישראל ושבד טכבים‬
‫בכסך וכמו שמבואר בדברי הרא׳ש בבכורות ובדברי‬
‫הטור ביו״ד סי׳ שיך מיש ט״ש רשיי • וכן משמע מדברי‬
‫רש״י בב״מ • ובקדושק ובבכורות יש להוכיח ג״כ בפשיטות‬
‫דהלכה נמי כמי‪/‬־ גזל שבד טכבים אסור מדאורייתא‬
‫דלר׳ל מ'כ לטנליחך אתי לממס שבד טכבים מ דן אונאה‬
‫וט״כ גזילו אסור וכדאיתא בסוגיא לפדיא ואין צו ע‬
‫להאריך‬
‫יקסי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫ממק ‪ .‬ה ה לא מיקרי הפסד מה שיצטרך לשלם מבו‬
‫אננ״ג דיכול להסקיט מדין הממק וכמשי״ה אייה לקמן ‪.‬‬
‫ואמנם אפשר לומר דחוקא לטמון שקר בפני ביד הוא‬
‫דאסור משוס מדבר שקר הרחק לפי שגורם שב״ד ממווהין‬
‫הדין ‪ .‬וכן יראה מלשון הרמב״ס בספייו מהל׳ טוטן וט׳ש‬
‫וט״כ צ״ל ק לשיטה רש״י בטנין מכס טובד טכביס וה״נ‬
‫מ״ש רש״י שיאמר לכוהי אנס פרטהי לאביך לא בהובטו‬
‫לפני ב״ד ישראל קאמר אלא שיאמר לו כן בינו לבין טצמו ‪.‬‬
‫וא״כ בנידון די ק דההביטה היא שלא בפני ביה דין אין‬
‫בו משוס מדבר שקר הרחק ‪:‬‬
‫ההוס׳ נראה דכ״ש הוא דמוהר בנ״ד ‪.‬‬ ‫ולשיסת‬
‫כיו; דס״ל דבכל הפקטה הלוואה מכוהי‬
‫אנס אין בו ח״ה ואפי' שחובו ידוט למלוה וכמ״ש לדטהס‬
‫דליכא אפי' איסור דרבק וכמו שיהבאר אי״ה טוד‬
‫מדבריהם ‪ .‬וכ״ש הכא דלא ידט ההובט אס טדיין חייב ‪.‬‬
‫ואמנם קצה יש לפקפק לשיטה ההוס׳ דנהי דבנוף הממון‬
‫אין בו ה״ה אי מישהמיט מיניה דמלוה מ״מ בטטנה שקד‬
‫יש בו משוס ח״ה כשיודט ההובט שהוא משקר דומיא‬
‫דלהטטוהו בחשבון וא״כ יש לאסור בכל טנין אפי׳ כשאין‬
‫החובט יודט דומיא דההם דבכל טנין אסור כיון דאי ידט‬
‫האנס איכא ח״ה וכמש״ל והפקטה הלואה דמוחרה דווקא‬
‫בכה״ג דמישחמיט מיניה ואינו רוצה לשלם לו אבל להכחיש‬
‫ולכפור אסור דומיה דלהטטותו ‪ .‬מיהו נראה דל״ד דהכא‬
‫כיון דאי; כאן ה״ה מצד הממו; משום דמימר אמר זוזי‬
‫ליה ליה ואישהמוכיי קא מישהמיט כמו ק ליכא ה״ה‬
‫בכפירהו לכוהי אנס דה"נ מימר אמר מאי איה לי׳‬
‫למטבד כיון דליה ליה זוזי ‪ .‬וכן יש נלמוד מדברי ההוס'‬
‫)דך קי״ד( דבהפקטה הלואה אפי' ט״י הכחשה וכפירה‬
‫וכמו שיהבאר טוד אי״ה ‪:‬‬
‫לשיטה הרמיי׳ם והראב״י דס״ל דהפקטה הלוואה‬ ‫מיהן‬
‫נמי אסור מדאורייתא כמו גזילו נראה בפשיטוה‬
‫דחסור בנידון דידן דומיא דלהטטוהו ממש דאסור להטטותו‬
‫בחשבון משוס גניבת ממונו וה"נ אסור לו להפקיט חובו‬
‫בטטנתשקר דהוי נמי גניבת ממוט דמה לי נניבס ממונו ממה‬
‫שמטעהו בחשבון או גונב ממונו בטטנת שקר והוא אינו‬
‫יודט משקרו ואט״ג דבהך דלהטטוהו בחשבון איכא למימר‬
‫דמיירי כשמוציא ממון מיד כותי בטטוה זה מ״מ כיון‬
‫שהוכחט דלשיטיס דין הפקטת חוב שאינו משלס לו דומה‬
‫לדין גזילו ושניהם אסורים מדאורייתא מדין ממון טובד‬
‫כוכבים שאסרהו הורה בכה״ג אין לחלק כלל בין מטטהו‬
‫בחשבון להוציא ממונו או מטטהו בחשבון להפקיט חובו‬
‫וה״נ לטטון טטנה שקר להטעות בטטנה זו דאין טטם‬
‫לחלק בזה כלל ומה שכ׳ הראב״י בקדושין דכשאין יודטין לא‬
‫היורש ולא כוהי אחר א״צ לשלם היינו כשאין יודטין‬
‫טיקר החוב כלל ואין הובטין אוהו דבכה״ג הוי טטוהו של‬
‫כוחי אנס שטוטה מפצמו דמוהר היכא דליכא חיה אבל‬
‫כל שחובטין אוחו אסור להסקיט בין בחזקה ואלמוה או‬
‫שישמט באיזה דרך ?ין להטשחו בטטנח שקר דבחד גוונא‬
‫הוי גזל ובאידך הוי גניבה וכן נראה להדיא ג״כ מלשון‬
‫רמ״א כסי׳ רפ׳׳ג שב׳ אם לא היו טחיס יודטים מזה‬
 ‫ת‪ 88‬המשולש‬ ‫סימן סוסי‬
‫מהני ביה שוס ביטול בלב ט ק דאין כאן שוס ^ נ ס‬
‫דמסונא הוא שתובגנ ממט ודברי הרשב״א נכונים וברורים‬
‫וראויים למי שאמק וכן הוא בדברי הר״ן בפיד מדדי ם‬
‫דאט׳ג דהברחת המכס מטובד טכביס הוי כססקעת‬
‫הלוואמ מ״מ היה אסור לישבע ע״ז יעו״ש וכ״ש בחוב‬
‫ממון ממש שהלוה פ?מ לפרוט לו שאין זה אונס כלל מה‬
‫שתובע ממנו בערכאותיהם שישלם לו ׳ ואט' לשיטת‬
‫הסוברים דהפקעת חובו היה ‪x‬י • וראיה לזה מהא‬
‫דאמרינן שם בהגוזל כאי בר ישראל וט׳ ולא אסרן אלא‬
‫חד אבל תרי לא ומשמע בפשיטות דשמותי כוו משמתין‬
‫ליה אבל אין מחייבין או מ לשלס כדין מוסר • וכן כתב‬
‫להדיא בהגמ״ר בס׳׳ה דב״ק והביאו בד“ מ בחו*מ סי׳ כ״ח‬
‫וכן בשו״ע שם ואי נימא דהמלןננת הלואה כיון דמותרת‬
‫הוי ליה ממונו ממש ואי מצ ט^ לשלם הו״ל כאנס אמאי‬
‫אינו מחייב לו לשלם כדין מוסר דהרי מפסידו ממוט ממש‬
‫בזה • ויותר מזה קשה דבי תרי אפי׳ שמותי נמי לא הוו‬
‫משמתין להו • והנה התוס׳ הקשו אהך דבי תרי וז״ל וא״ת‬
‫הא לעיל שדי להפקעת הלוואתו וא׳׳כ מפסידים אותו‬
‫הרבה שאס היה רוצה היה יכול לכפור • וי׳׳ל דמ״מ לא‬
‫הוו משמתין להו כיון שאין משלם על ידם אלא מה שחייב‬
‫לו עכ״ל ־ והנס לכאורה יש לתמוה בדבריהם במ״ש ואם‬
‫היה רוצה היה יכול לכפור והא אסור לכפור מפני ח״ה‬
‫מיהת מדרבנן ואטו בשופגיני ורשיעי מחזיקינן ליה דנימא‬
‫שמפסידים אותו מפני שהיה יטל לעבור על דעת חכמים‬
‫וא״כ אפי׳ היחה הפקעת הלוואה אשור מדאורייתא נמי‬
‫נימא אם היה רוצה היה כופר והיה עובר אאיסורא אלא‬
‫וודאי משוס זה לא מיקרי הפסד ומה לי איסור דאורייתא‬
‫או דרבנן • וכה״ג קשיא לי אמ״ש המרדכי בשם ר״ת‬
‫דאפילו אם אומר היו משמתין ליה משום דמצי לאישתמוטי‬
‫יע״ש והיינו שהיה־ יכול לכפור לו• וזה תימא כיון‬
‫דמדינא אסור לכפור מפני ח״ה א“ כ האי עד לאו מידי‬
‫עבד ואדרבה מצוה קעביד שמצילו מעבירה דרבנן וכי‬
‫בשביל זה שמותי הוו משמתין ליה וכ״ש דמצי העד למימר‬
‫אני איני מחזיק אותו לשבר על דברי חכמים ואחזוקי‬
‫אינשי מ־שיעי לא מחזיקינן ‪:‬‬
‫ו ה נ ר א ה בעיני בפשיטות דהתוס׳ אזלי לשיטתם בזה‬
‫דס״ל דאיסור גזל מן התורה הוא מטעם‬
‫ח׳׳ה ולשיטמש ע'כ בהפקעת הלואה של כותי אנס ליכא‬
‫ח״ה כלל ואפי׳ ידע הכותי וכמו שבארתי לעיל באריכות‬
‫בס״ד דמימראמר זוזי לית ליה ואשתמוטי קמישסמיט‬
‫ולשיטתם בהפקעת הלוואה קיל טפי וזהו שכתט ב מי טו ת‬
‫שאס היה רוצה היה יטל לכ»ר וזהו נמי דעת רית שהביא‬
‫המרדכי שכתב דמצי לאישתמוטי דכשיטת התוס' ס׳ל •‬
‫אבל לדעת הסוברים דהפקעת הלוואה נמי אסור מדרבנן‬
‫במקום חיה וכ״ש לדעת הסוברים דאסור מדאורייתא‬
‫מיהו הכא רבא הוא דקאמר להאי דינא ולרבא אליבא‬
‫דכו״ע הפקעת הלואה של שבד טכביס אשורה מדרבנן‬
‫במקום רדה מיהו מדרבנן עכיפ ו^דאי אסור לשיטחם‬
‫ע״כ צרץ ל מ ש דמיירי ^ י נ ו מודה לדברי העד וכמיש‬
‫רמיא ג שי ע שם ו ב ל מ הגיא ג'כ בשם הגהמ״ד ומבואר‬
‫‪CC‬‬
‫שאלותותעובות‬ ‫״«‬
‫ו‪ 5‬םאדך בזה • אכל לעניננו יש ללמוד מכאן דלס״ד גזל‬
‫פובד פו עי ם אסור גס הסקננח חובו נמי אסור דאי‬
‫מקמח חובו מוחר מדאורייי»^ אכמי ידקשי למה לי קרא‬
‫למישרי אונאה • השחא הפקפח חוט מוחר ־ אונאחו דהוי‬
‫דרך מקח וממכר מימני • וכה׳ג איחא בב'מ ר״פ א ת ס‬
‫נשך דאמרינן לא לסזוב באונאה וחיהי מהנך מה להנך‬
‫שק אין דרך מקוז וממכר בכך אלמא אונאה משום דדרך‬
‫מקח וממכר ב ‪ p‬ונהי דאמרינן נמי החס אי ע א דהנך‬
‫מאונאה לא אתיץ משום דמה לאונאה שק לא ידננ דתחיל •‬
‫ע״כ בסוגיץ דבטרות לא ס׳ל הך סברא דאי ס׳ל מאי‬
‫פריך למ״ד גזל טתי עובד טכביס היה מותר השחא‬
‫גזילו אונאחו מיבעי הא איצטרץ משוס דלא ידע דמחיל‬
‫אלא ע"כ צ״ל דאע״ג דגבי ישראל עבדינן צריכותא בהכי‬
‫סייע משוס דישראל בר מחילה הוי אבל עובד טכביס‬
‫דלאו בר מחילה הוא דמה״ע בן נח נהרג על פחות משוה‬
‫פרוסה צא שייך למעבד גביה האי צריכוחא וא״כ אי‬
‫הסקננת הלוואתו היה שרי אכתי תיקשי למה לי קרא‬
‫למישרי אונאתו דכ״ש משוס דהר ת ך מקח וממכר ב ‪7‬‬
‫דמה“ ט אנלרינן בב״מ שס דאונאה קילא ספי אפי׳ מריבית‬
‫דמדסתיה קיהיב • וכ״ש דקיל כיסי מהפקעת חובו שמפקיע‬
‫בע״כ • ואמנם אפשר למ‪ 1‬ק דשאני הלואתו דכבר זכה‬
‫הישראל בממון משוס דמלוה להוצאה ניתנה ומעיקרא‬
‫בתורת זכיה גמורה אתי לידו משא“ כ באונאה • והנראה‬
‫דע״כ צריך לחלק ק אליבא דרבא דס״ל בס׳ הזהב )דך‬
‫מ״ח( כריש לקיש דקאריר קרא ומתניחא מסייע לי׳ לריש‬
‫לקיש וא״כ ע ״כ ס״ל דלעמיתך למעוכיי עובד כוכבים‬
‫מאונאה וס׳ל כמ״ד גזילו אסור ורבא הא קאמר להדיא‬
‫דאסי׳ מ״ד גזילו אסור הפקעת הלואתו של כותי אנס‬
‫היה שרי אלא ודאי ע״כ צ״ל דאך על גב דהפקעת הלוואתו‬
‫כיה מותר אס״ה איצניריך קרא לאונאתו • והיינו ע“כ‬
‫מטעמא דכתיבנא • מיהו לפמ״ש כתוספות בב״מ שס‬
‫ובבטרות דאין ראיה מהתם דרבא כר״ל ס׳ל אין נורך‬
‫לזה ואין להאריך ‪:‬‬
‫הא ודאי יש להוכיח מסוגיא זו דלמ״ד גזילו‬ ‫אמנם‬
‫אסור לאו דוקא גזילו ממש דהייט כעין ויגזול‬
‫את החנית שחסך מיד ליד אלא אפי׳ פקדונו או משכונו‬
‫של טתי שביד ישראל נמי דין גזל יש בו ואסור מדאוריית׳•‬
‫דנהי דבהלואה יש לסלק כדכתיבנא ב מ ך ודאי אין לחלק‬
‫בהכי ומדאיצסריך להוציא אונאה ש״מ דהני אסירי וכן‬
‫יש להוכיח מדאיצסריך אחיך להתיר להוציא אבידת כותי‬
‫אנס ידלר^כמיש בחלקת מחוקק סי׳ כיח בשס מהריוויי׳ל •‬
‫ואי״ה יתבאר מזה לקמן בס׳ד ואין להאי ‪ 7‬כאן בזה •‬
‫וטכיפ פשט הסוגיא ניחא טפי לשיטת כרמב״ס • והואיל‬
‫ו ק אין ב ‪ T‬יט להכריע להקל במקום שיש לייש לאיסור‬
‫דאודייען ‪:‬‬
‫סיק טז‬
‫‪ DQDK1‬בדדק השמעה אס נחייבהו בזה נלעיד‬
‫ב מי טו ח דוודאי איסור גמור הוי ל ט׳ ע ולא‬
 ‫מא‬ ‫חוט המשולש‬ ‫םיסן ®‬
‫שאינו יכול להרדח אלא״עיי כפירה ואולי לא היה יטל‬
‫להעיז בפניו ולכפור לו ואפשר נמי דהיה העובד כוכבים‬
‫מביא ראיוה שלא היה יטל לכפור ]ועוד יש לחלק בענין‬
‫אחר דהחס מבטל בידים ואין להאריך[ והא דיש חילוק‬
‫בין עד א׳ לב׳ עדיס הייט משוס דעד א׳ גורס להוציא‬
‫ממון בעדותו מישראל שלא כדין תורה דאם בא לפני דינינו‬
‫בכה״ג שהוא טפר ועד א׳ מכחישו אין מוציאין ממנו ממון‬
‫והוא מעיד לפני ערכאותיהם של עובדי כוכבים שמוציאין‬
‫ממון עפיי עד א׳ • דהשתא גורם שמוציאין ממנו ממון‬
‫שלא כדין תורה • ובהכי ניחא לשיטת רית הא דאמרינן‬
‫אבל בי דוואר וכו׳ • וצשיטת ר״ת דמיירי אפי׳ מודה‬
‫לדברי העד א״כ אי נמי אמומתיה שדי ליה מ'׳מ הא גורם‬
‫לו הפסד שע״כ יצטרך לשלם דלא ישבע על שקר • ואלו‬
‫לא היה מעיד הו״מ לאישתמוטי בכפירתו • וזה דוחק‬
‫לומר דגם בלא העד היו מחייבין אותו שבועה • חדא‬
‫דא״כ פשיטא דבבי דוואר מצי לאסהודי דאינו גורם לו‬
‫כלום • ועוד דא״כ לא מקשי ההוספות מעיקרא מידי‬
‫שמפסידין וכו׳ והאיך יכול לכפור והא בעי אישתבועי •‬
‫אמנם נראה דכיון דבאמת לא מפסיד ליה מידי וכמ״ש‬
‫התיס׳ ומה דהוו משמתין ליה אינו אלא מפני שגורס‬
‫להוציא ממון מישראל שלא כדין תורה • והשתא דאינהו‬
‫נמי אמומתיה שדי ליה הוי ליה כדין תורה וה״ט נמי‬
‫דב׳ עדים מצי מסהדי משום דאי נמי תבעו הכותי בדינינו‬
‫והוו מסהדי הנך סהדי הוי מחייבינן ליה לשלומי וכדאמרן‬
‫לעיל ישראל‪ .‬וכותי שבאין לפניך לדין אין באין עליו‬
‫בעקיפין ומחייבין לו לשלומי השתא נמי מצי מסהדי‬
‫בערכאותיהם • ואע״ג דאי לא מסהדי כלל הו״מ איהו‬
‫להרויח שיטל לכפור לו מ״מ זה לא מיקרי הפסד מה‬
‫שצריך לשלם לעובד כוכבים מה שחייב לו שלוה ממנו ע״מ‬
‫לפרוע וכמ״ש התוס׳ וה״ה בעד א׳ היכא דאמומתיה שדי‬
‫ליה • ואע״ג דע״כ יצטרך לשלם שלא ישבע על שקר •‬
‫מ״מ כיון דאין זה נקרא הפסד ואינו נורם נמי שיוציאו‬
‫ממנו ממון שלא כדין תורה אין כאן איסור דכל מה דהוו‬
‫משמתין לעד א׳ אינו אלא מפני שגורס להוציא ממון שהיה‬
‫יכול לזכות בו שלא כד״ת ‪:‬‬
‫ח ? ז‪ 1‬ל ה מזה דאע״ג דהפקעת הנואה קיל טפי מ״מ‬
‫לא מיקרי זה הפסד מה שיצטרך לשלם טון‬ ‫^‬
‫דשל עובד כוכבים הוא דמשלס מה שלוה ממנו וא״כ‬
‫פשיטא דזה לא מיקרי אונס כלל מה שיצטרך לשלם מה‬
‫שהלוה דנתיר לו בשביל זה לישבע על שקר דאין זה אלא‬
‫ריוח שהיה יטל להרויח בשטעת שקר זו • וכשלא ישבע‬
‫לא ירויח ולא יפסיד וכי נתיר לו לישבע על שקר כדי‬
‫להרויח • והנה לשיטת התוס׳ הדבר ברור ומוכרע מסוגיא‬
‫זו דאסור לו לישבע שפרע ואפי׳ ביטול בלב לא מסני‬
‫כיון דאין כאן שוס אונס והפסד כלל ולא מיבעי שבועה‬
‫זו שישבע להדיא שפרע לו זה החוב דוודאי אסור אלא‬
‫אפי׳ שישבע סשס שאינו חייב לו נמי אסור • כיון דבאמת‬
‫חייב לו ממון שהלוה ע' מ לפרוע לו • ואם היה מודה‬
‫שלא פרע היו מחייבים אותו אפי׳ בדין תורה אלא דאי‬
‫מצי מישחמיט מטתי אנס שלא יצ ט^ לשלם לא חמיר כ'כ‬
‫שמפקיע‬
‫שאלות ותשובות‬
‫שם דאם מודה לדברי העד לא הוו משמהין ליה • ואזיל‬
‫נמי לשיטהס דפסק דהפקמה הלוואה דווקא במקום דליכא‬
‫ח״ה וכמיש בסי׳ שמ״ח יע״ש ובכה״ג דליכא חיה אה״נ‬
‫דאפי׳ מודה לדברי העד היו משמתין ליה וכ“ כ השיך שם‬
‫בשם ישיש ואמנם פשט הסוגיא משמע טפי כפיר״ת דמיירי‬
‫אפי׳ במודה לדברי העד מדאיבעי לן אדם חשוב דסמכי‬
‫עלה וכו׳ א״ד כיון דאדם חשוב הוא ולא מצי אישחמוטי‬
‫להו ומצי לאסהודי ואי מיירי בשאין מודה לדברי העד‬
‫מה לי אדם חשוב מה לי אינו חשוב והיכי נימא ליה‬
‫לאסהודי להאי עובד טכביס כיון שזה מכחישו ונהי‬
‫דשמוהי לא משמתין ליה אס העיד משום דמצי למימר‬
‫קושגיא אסהיד וחציף נמי לא הוי משוס דלא מצי‬
‫מישהמיט להו מיהו לשון השים דקאמר ומצי לאסהודי‬
‫משמע להדיא דאנן אמרינן שמוהר לו לילך ולהעיד ואמאי‬
‫כיון שזה מכחישו האיך נתיר לו לילך ולהעיד להוציא‬
‫ממנו מכען וכי מפני שאדס חשוב הוא נאמן טפי מזה‬
‫שמכחיבו הא לא האמינה תורה עד א׳ להוציא ממון ואין‬
‫חילוק בין חשוב שבחשוביס אבל לשיטת ר׳ת א״ש כיון‬
‫שהוא מודה שהוא חייב אלא דבאדס אחר היו משמתין‬
‫ליה משוס דזה מצי מישתמיע והוא נמי למה לו לילך‬
‫ולהעיד דאיהו נמי מצי מישתמיט שלא יעיד וחציך הוי‬
‫שהולך ומעיד מעצמו להוציא ממון מחבירו שהיה יכול‬
‫לזכות בו וכן משמע לשון דקאמר ולא תבע מיניה אבל‬
‫אדה חשוב כיון דלא מצי מישתמיע מלאסהודי שפיר מני‬
‫לאסהודי כיון דהאמת כן הוא ואיהו מודה ליה ואמרינן‬
‫ליה דמותר ליה לאסהודי אבל לשיטת הסובריס דבאינו‬
‫מודה לדברי העד מיירי קשה ‪:‬‬
‫ו א מ נ ם נראה דלשיעתס צריך לפרש דאאדס חשוב‬
‫עצמו קמיבעי ליה האיך יעשה דילמא כיון‬
‫דאיהו ידע דהאמת הוא שחייב ולא מצי לאישתמועי ש״ד‬
‫למיזל ולאסהודי ולאו באתי למשאל קמן מיירי דאנן וודאי‬
‫;א אמרינן ליה דיסהיד כיון שזה מכחישו אלא היכי ליעבד‬
‫איהו לנפשי׳ הוא דקמיבעי ליה ושמותי וודאי דלא‬
‫משמתינן ליה כיון דאומר דקושגיא אסהיד וחציך לא הוי‬
‫דלא מצי מישתמיט אבל אדס בעלמא משמתינן ליה אע״ג‬
‫דעעין דקובטא אסהיד מ״מ כיון שזה מכחישו ואיהו נמי‬
‫מצי מישתמיט חציך הוי במחי דאזיל ואסהיד ואין להאריך‬
‫בזה שאין בו צורך כל כך לעניננו ‪:‬‬
‫לעניננו דההוס׳ שהקשו דמפסידי׳ וט׳ שאס‬ ‫ונחזור‬
‫היה רוצה היה כופר הוא לשיטתה דס״ל‬
‫דבהפקעת הלוואה קיל טפי ולפיז צריך לפרש מה שתי׳‬
‫דמ״מ לא היו משמתין ליה כיון שאינו משלס על ידס‬
‫אלא מה שחייב לו הייט כיק שי‪3‬וא לוה מעות מעובד‬
‫טכביס ע' מ לשלס לו ומעוחיו של עובד טכביס הוא‬
‫דמשלס ואינו מפסיד משלו כלוס ואעיג דבלאו עדותן היה‬
‫יכול להרויח אס ירצה והם גורמים בעדוק שאינו יכול‬
‫להרויח לא הוי אלא כמבטל כיסו של חבירו דפטור כמ׳׳ש‬
‫השוס׳ בביק דך כ׳ ע״א דיה זה אק נהנה וכו׳ וכן כתב‬
‫הראיש שם והביא כן בשס הירושלמי יעיש ואע״ג דהחס‬
‫מיקרי גרמא ואסור לכחחילה יש לומר דהנא שאני כיון‬
 ‫תטהמ שולע‬ ‫סיק®‬
‫הרמביס כ׳ בפיה מהל׳ גזילה גבי הך דאין פורעין‬ ‫תה‬
‫לא מתיבה המוכסין של ט תיס דבמוכס שהוא‬
‫כותי אנס אפי׳ מוכס שיש לו קצבה אין טרטין • ופי׳‬
‫שס הה״מ • דמפרש להך דרב אשי דקאי נמי אמתניתין‬
‫דאין פורטין • דמקשינן פלה והאמר שמואל וכו׳ ־ וטעמא‬
‫משוס דסתס כותי אנס לוי־‪,‬ח יותר מן הקצוב יע״ש •‬
‫והנה יש לתמוה ע״ז לכאורה ־ אי מה״ט הוא דאין פורטין‬
‫מתיבהו משוס דבסהמא לוקח יותר מן הקצוב • א'כ מאי‬
‫איריא מוכס כותי אפי׳ מוכס ישראל נמי דהא הרמב״ם‬
‫פסק )בה׳ עדות פיי( דסתס מוכסין בימים הקדמונים‬
‫היו פסולין לעדות ־ והיינו טעמא משוס דסתמא לוקחין‬
‫יותר מכדי קצבתן • וכמ״ש הב״י בחו״מ סי׳ ל״ד יע״ש •‬
‫איברא דלפי מ״ש הסמ״טי שס לפרש מוכסין דהתם לא הוי‬
‫קשה מידי • אמנם בחמת אין נראה כלל לפרש כן ־‬
‫מדכתב הרמב״ס הטעה שסתמן לוקחין יותר מכדי קצבתן‬
‫אלייא דמיירי במוכס כל דבר קצוב • וכמו כפי׳ הנ״י ‪-‬‬
‫וא״כ קשיא מאי איריא מוכס כותי אפי׳ מוכס ישראל‬
‫נמי • מיהו אדרב אכי לח קשיא למה ליה לאוקמי מתני׳‬
‫במוכס עובד כוכבים לוקמי אפי׳ במוכס ישראל • דיש‬
‫לומר משוס דבסנהדרין שם לא חשיב נמי במתני׳ מוכסין‬
‫בהדי פסולי עדות • ובברייתא הוא דקתני הוסיפו עליהם‬
‫המוכסין וכו׳ • ואמרינן עלה מעיקרא הוו סירי מאי‬
‫דקיץ להו שקלי וכו׳ יע"כ ־ דמשמע להדיא דבזמן כמשנה‬
‫לח היו מחזיקים למוכס ישראל בסתמח ללוקח יותר מן‬
‫הקצוב עד לחח״ז דחזו להו כן ופסנוס לעדות וכיון שכן‬
‫אתי שפיר דלח מתוקמח מתני׳ במוכס ישראל דבזמן‬
‫המשנה עדיין סתם מוכס היה כשר לעדוה ]ועוד יש לפרש‬
‫משוס דבמתניתין קחני נמ־ ולא מכ־ס הגכאין ־ ובתם נבא־ ־שראל‬
‫כשל היי‪ [:‬ולא מחזקינן ליה בלוקח יותר מכדי הקצבה‬
‫עד לאח״ז דהוסיפו עליהם וכו׳ ־ דמחזקינן להו בהכי ־‬
‫מיהו‪ .‬מ״מ דברי הרמב׳׳ס גופיה קשיח אהדדי• לפי מה‬
‫שפסק לעני; עדות דסתם מונסין פסול לעדות משום‬
‫דחזקתן ליקח יותר וכו׳ לא ה״ל למפסק הכא לעני; הך‬
‫דאין פורטין דדוקא במוכס כותי ־ הא אפי׳ במוכס‬
‫ישראל נמי ‪:‬‬
‫ו מ י ד ע אמר העיון בלשון הרמב״ם שם יראה דלא קשה‬
‫מידי דכ׳ שם וזיל • בד״א שהמוכס כותי וכו׳'‬
‫אבל מוכס שפסקו השר שיקח שליש וכו׳ והעמיד מוכס‬
‫ישראל לגבות חלק זה לשר ונודע שאדם זה נאמן וחיני‬
‫מוסין‪ £‬כלום על מה שגזר השר ־ אינו בחזקת גזלן עכ״ל ־‬
‫ונראה דמ״ש ואינו מוסיף כלום וכו׳ ■ לאו אנודע קאי‬
‫דבעינן שיהא נודע שאינו מוסיף כלום ־ דאס כן מאי‬
‫איריא ישראל אפי׳ כותי נמי כיון דנודע דחינו מוס־ף‬
‫כלום על מה שגזר השר אמאי הוי בחזקת גזל מה שבתיבתו‬
‫אלא נראה דה״פ דנו דע על אדס זה שהוא נאמן • ומסתמא‬
‫אינו מוסיף כלום וכו׳ כיון שידוע הוא לאדם נאמן‬
‫שאינו חשוד על הגזילה לא מחזקינן לו במוסיף מל‬
‫הקצבה ־ וזהו החילוק בין טתי לישראל דסתס ישראלים‬
‫בחזקת כשרים ואינן גזלנין ־ מיהו משוס דאומטת זו‬
‫דמכס של כותים אנסין אוסטת לסטין וגזלנין היתה כיון‬
‫דחזינן‬
‫שאאת ותשובות‬ ‫‪82‬‬
‫שמפקיפ היזוב וזוכה מ״מ זה לא מיקרי אינו חייב לו‬
‫דבאמח חייב לו קרינן ביה ־ וזהו מיש החום׳ כיון שאינו‬
‫משלם מל ידם אלא מה שחייב לו • אלמא דחייב לו מיקרי •‬
‫אעיג דלשיסחס יכול לכפור והיינו משוס דכל זמן שעדיין‬
‫לא הפקיעו חייב לו קרינן ביה וכשמפקיע זוכה במה‬
‫שבידו • וכיק שכן אס ישבע שאינו חייב לו הרי נשבע על‬
‫שקר • וזה ברור לדעה התוס׳ ולשיטהס ‪:‬‬
‫ו א מ נ ם לשיטה כסוברים דיש בהפקעה הלוואה איסור‬
‫דרבנן משוס ח״ה היכא דידע הכוהי בכפירהו •‬
‫והך דעדוה ישראל לעובד כוכבים מיירי שאינו מודה לדברי‬
‫המד וכמש״ל • ולדבריהס אהי שפיר בפשיטוה הא דהרי‬
‫לא הוו משמהין להו ולא חשבינן להו הפסד היינו כיון‬
‫דיודעין האמה שהוא לוה מן העובד כוכבים א״כ דין‬
‫הוא שישלם לו דאסור לכפור לו משום ח״ה וכיון דבי הרי‬
‫נינהו •מהימני ושפיר עבדי דמסהדי • אבל היכא דליכא‬
‫ח״ה כגון שמה העובד כוכבים ומצי למיטען פרעהי לו‬
‫בחייו אה'נ דאפי׳ בי הרי לא מצי מסהדי אפי׳ יודעים‬
‫להעיד שעדיין לא פרע • ואי מסהדי חייבים לשלם כדין‬
‫מוסר דזה מיקרי הפסד • אבל באמה אי אפשר לומר כן‬
‫דסהמא קאמר אבל בי הרי לא ומשמע דבנל ענין מצי‬
‫לאסהודי חפי׳ היכח דליכא ח״ה בכפירהו וחי לח כן הוי‬
‫ליה להש״ס לפרושי טעמח משוס דבדין חייב לשלם והיל‬
‫לחלק דהיכא דליכא ח״ה לח מצי מסהדי וחייבי; נמי לשלם‬
‫אי מסהדי • ולא הוי מישהמיט שוס ח' מהפוסקים‬
‫ראשונים ואחרונים לבאר דהיכא דליכא ח״ה בכפירהו‬
‫אסור להעיד אפי׳ לבי הרי וחייבים נמי לשלם חי מעידים •‬
‫ועיין בש״ך סי׳ כ״ח שב׳ בשם יש״ש דהיכא דאין העובד‬
‫כוכבים יודע כלל מהחוב אפי׳ הוא מודה לדברי הפד‬
‫היו משמהין ליה יע״ש דמשמע להדיא דשמוהי הוא‬
‫דמשמהינן ליה אבל שלומי לא בעי■ ובי הרי שמוהי נמי‬
‫לא משמהינן להו ־ והיינו ע״כ מהאי עעמא שכהבו ההוס׳‬
‫דאין זה הפסד־ ועוד אפי׳ להנך פוסקים אין כאן‬
‫איסור משוס ממון ®‪:‬וא טעיל דבכה״ג רחמנא שריח •‬
‫וקרינן ביה ראה וכו׳ והכפירה הוא האיסור מפני חיה‬
‫ואלו עבדיה לאיסוריה וכבר כפר ליה לעובד כוכבים הו‬
‫אק עליו חיוב השלומין ואיסורא דעבד עבד וא'כ בכה״ג‬
‫היכא דכבר כפר ליה נימא דהו לא מצי מסהדי דהרי‬
‫מפסידין לו ממון שאינו חייב שוב לשלם לא מדאורייתא‬
‫ולא מדרבנן■ ^ובאמח פשעי הסוגיא משמע דבכה״ג מיירי‬
‫דכבר כפר ליה לעובד כוכבים בפני הערכאוה ואזיל איהו‬
‫ואסהיד שהאמה אהו וכן נראה מלשון הרא״ש שמפרש כן‬
‫יע״ש • וכיון דאפי׳ בכה׳׳ג מצי בי הרי לאסהודי ע“ כ‬
‫צ׳ל לכו׳׳ע כסברה התוס׳ דאין זה הפסד כיון שאינו‬
‫משלס על ידס אלא מה שחייב לו • והאמה שסברה ההוס'‬
‫היא נכונה וברורה והיא היא סברה הרשב״א לפנין הך‬
‫דמוכס עובד כוכבים לגבי נדריס ולא עוד אלא אפי׳‬
‫לדעת הראב״ד דמפרש הך דרב אשי גם אנודרין נראה‬
‫לי דסבר שפיר כסברה הסוס׳ והך דמוכס עובד טכביס‬
‫טעמא אחרינא איה ביה וכמו שיהבאר אייה ‪:‬‬
‫מב‬ ‫חוט המשולש‬ ‫פיק »‬
‫השר בשביל זה הטבה שהוא חשוד ליקח לעצמו יותר מחוק‬
‫השר הקצוב • ועיק בב״י סי' שס״ע שכ' דאפילו שייך‬
‫כל המכס לזה הישראל עצמו שהוא חשוד ליקח יותר אסור‬
‫להבריח משום דבתר גנבח ו ט' • ואמנם לסי מ׳ש לעיל‬
‫בס״ד לשיעת הרמב״ם בפי' הסוגיא דבב״ק דבענין זה‬
‫חלוק דין הישראל מדין העובד כוכבים ואע״ג דגזל עובדי‬
‫כוכבים אסור מדאורייתא כמו גזל הישראל מ'מ בעובדי‬
‫כוכבים כדיניהם היו דנין לכו יע׳ש • לפי זה ניחא נמי‬
‫כאן ־ כיון שנתמנה עובד טכבים כזה שהוא גזלן היה‬
‫מותר להבריח חת־ מנתו כדי שלא יהא הוא עזל ואין‬
‫להאריך ‪:‬‬
‫יש לי דקדוקי דברים שם בדברי הרמב״ם •‬
‫דמשמע להדיא מדבריו דהא אין פורעין דווקא‬
‫בשכל ממונם של כותים אנסין היה בחזקת גזל וא” כ‬
‫במוכס שיש לו קצבה אלא שחשוד ליקח יותר הרי אין‬
‫כולו גזל דחוק הקצוב אינו גזל • ומ״ש הרב המגיד שם‬
‫דמשוס זה ה״ה כמוכס שאין לו קצבה יע״ש לא מתפרש‬
‫הפעם בזה■ ועוד דלפ״ז לא א׳ש הא דמייתי אדרב אשי‬
‫הך דתניא דאין לו ענין ל ^ דרב אשי כלל ‪:‬‬
‫ו מ ה שנראה לי בישוב דבר זה אין מקומו להאריך‬
‫בכאן • ודרך רמז בקצרה יש ליישב ע״פ הא דקיי^‬
‫לגבי ישראל שלוחו של אדם כמותו ־ ומיהו אין שליח‬
‫לדבר עבירה • וכ״ש בעובד כוכבים דאין שליחות לו כלל •‬
‫וזהו דין תורה ־ אבל בדיניהם שלוחו כמותו וכדאמרינן‬
‫שם בסוגיא ומשמע שם בסוגיא דאפי' היה עושה מעצמו •‬
‫שלוחא דמלכא כמלכא • ומה שהיה עושה היה כמו‬
‫שהמלך עצמו עשה דבר זה • ושפיר הוי כמוכס שאין לו‬
‫קצבה ־ ועפי״ז יתפרש היגיב הא דמייתינן עלה הך דתניא‬
‫ישראל וכותי וכו'■ דכדיניהם דיינינן להו • באופן אחר‬
‫ממה שכתבתי לעיל בס״ד • וזה היה נראה נכון יותר‬
‫מהאופן הראשון שכתבתי • ואמנם אין להאריך עוד דאין‬
‫בזה נ״מ לדינא כי אס בביאור ופי' הסוגיא לדברי‬
‫הרמב״ס • והמשכיל יבין בדרך קצרה יתיישבו בזה כמה‬
‫דקדוקים בדברי הרמב׳ם ודו״ק ‪:‬‬
‫יע״ש • וקצח א ^ ר לכוין כן בדברי הסמ״ע שם שלזה‬
‫לעניננו דדעת הרמב״ם הוא • דכל מוכס של‬ ‫ונחזור‬
‫טתים אנסין היה בחזקת גזלן • וכמו שביארנו‬
‫בס״ד וכן סתם מוכס ישראל בלא נודע עליו שהוא נאמן‬
‫והשתא נראה דגם דעת הראב״ד ק הוא • תדע דלא‬
‫השיג עליו בשני המקומות לא בהל' גזילה • ולא בהל'‬
‫עדות • והשמא א׳ש מה דס״ל לפרש דהך דרב אשי אהך‬
‫דנודריס נמי קאי • דכיק דסתמיה גזלן הוי • דחשוד‬
‫ליקח יותר מחוק הקצוב • לפיכך מותר לו לנדור ט' •‬
‫כמו ;מודרין להרנין ולחרמין ולמוכס שאין לו קצבה •‬
‫והנראה בעיני דגם הרמב״ס מפרש כן דהך דרב אש י‬
‫אנודרין נמי קאי דהרי כ' בפ״ג מהל' שבועות וזיל באתו‬
‫מוכס אמרו במוכס העומד מאליו וכו׳ • או שהיה לוקח‬
‫ברשות השר אבל מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב מלו‬
‫שיתבאר בהל' גזילה עכ״ל • ומראה מלשון זה דלזלוקה‬
‫השניה אין זה מוכס שאק לו קצבה • דמוכס שאין ליק‬
‫היינו‬
‫שאלות ותשובות‬
‫דחזינן ליה דירד לאומטח כזו כבר היה נפיק מחזרן!‬
‫ישראל כשר בזה ומיזזקינן ליה בגזלן באומנוח זו • אבל‬
‫כל שידוע עליו בעצמו בבירור שאדם נאמן הוא אפילו‬
‫השתא דירד לאומנות מכס של כותים לא נפיק מחזקתו‬
‫דאיכא גביה תרי חזקה ־ חזקה דחזקת כל ישראל ־ וגס‬
‫נודע עליו בעצמו שהוא נאמן ־ משא״כ בכותים אנסין‬
‫דסחמן נזלנין היו כדאמרינן בסוכה סתם כותי אנס‬
‫נזלנא ארעתא הוי משו״ה אפי' נודע טתי זה שהוא נאמן‬
‫אכתי לא עדיף מסתם ישראל דהוי בחזקת שאינו גזלן‬
‫ואפ״ה כיון שירד לאומנות זו הוי מחזקינן ליה בגזלן‬
‫באומנות זו ׳ והשתא א״ש דלא קשיא מידי • דהה דכ'‬
‫הכא בד״ח שהמוכס כותי וט׳ • היינו משוס דבכותי‬
‫אנס אפי' נודע עליו שהוא נחמן חפ״ה כשהוא מוכס‬
‫לאנסין בחזקת לוקח יותר מן הקצו■‪ :‬הוי • משא״כ בישראל‬
‫כנמוא נודע לאדם נאמן • אבל סתם ישראל אה״נ דמחזקינן‬
‫ליה בלוקח יותר מן הקצבה • ולפ׳׳ז נראה לי דמ״ש‬
‫הרמב׳ם בה' עדות דסתס מוכס חנסין כיה פסול וסתם‬
‫גבאי כשר ־ הוא דלח כמ״ש הכ״מ שם • וכן בב״י שם‬
‫בח״מ דמוכס הוא שקנה המכס מן שר של כותים אנס י ן‬
‫ולוקח הכל לעצמו • וגבאי הוא שגובה בשבילו ונוגיל שכר‬
‫קצוב בשביל זה יע״ש • דהא הכא בהל' גזילה מיירי‬
‫בכה׳ג שגובה בשביל השר • ואפ״ה כ' דבעינן שנודע‬
‫עליו שהוא אדם נחמן וכו' ־ ומשמע להדיא דבסתמא‬
‫מ‪1‬א נודע עליו אס נאמן הוא מחזקינן ליה בלוקח יותר‬
‫מן הקצוב • אלא נראה לי דמוכס דהל' עדות מיירי נ מי‬
‫אפי' בכה׳ג ואפי' סתמיה פסול • וכן נראה מלשונו שם‬
‫שב' ולוקחין היתר לעצמן משמע דחוק הקצוב נותנין לשר‬
‫של כותים והיתר לוקחין לעצמן • ולפ״ז צ״ל דגבאי מנת‬
‫השר הוא ענין אחר לגמרי שאינו מכס כלל ־ אלא מנת‬
‫השר מכל איש ואיש כמו כסף גולגלתא או ססקא דמרעא‬
‫דקצבתו ידוע לכל וסתמיה אינו לוקח יותר מן הקצוב‬
‫משא״כ בענין המכס שאין הקצבה ידוע לכל • ואין קצבת‬
‫כל הסחורות בשוה ובקל יכול ליקח יותר מחוק הקצוב •‬
‫וזהו דרך המוכסים וכן משמע בסוגיא דסנכדרין שם‬
‫כיון ־ ואמנם לשונו שם אינו מדוקדק נזה ואין להאריך כאן;‬
‫ו נ ח ל ו ר לעניננו דהכא בהל' גזילה דמחלק בין מוכס‬
‫טתי למוכס ישראל • היינו בנודע שהוא אדם‬
‫נאמן דבישראל מהני ובכותי אנס לח מהני דאפ״ה סתמיה‬
‫גזלן היה אבל בסתם אדם שלא נודע אין חילוק בין כותי‬
‫לישראל • ומ״מ לא תיקשי אדרב אשי לוקמי למתניתין‬
‫בסתם אדם ואפי' ישראל ממעמא דכתיבנא לעיל בס״ד ‪:‬‬
‫עוד יש לדקדק דמשמע מדברי הרמב׳ם שם‬ ‫ואמנם‬
‫דאם אין הישראל זה נודע לאדם נאמן או‬
‫שהוא טתי ואפי' טדע היה מותר בימיהם להבריח את‬
‫המכס * ואע״ג דבשביל השר היה גובה ־ וחוק המניע‬
‫להשר הוא דבר קצוב■ ויש בו איסור גזל דגוזל מנת השר‬
‫וכמו שביאר שם • והדבר קשה האיך מותר לגזול את‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫פיק ®יי‬
‫ביטול בלב בכה״ג כ ד ט נמי אשר כאן ־ ואפי' לישבע‬
‫סתם שאיט חייב לו כלום נמי אסור וכמו שביארט בס“ ד ‪:‬‬
‫והכא מיירי במוכס שיש לו קצבה מאה השר אלא שממונה‬
‫הזה מוסיף לטצמו מל הדבר הקצוב • וזהו ממש כהך‬
‫דמוכס טתי דנ^קי רב אשי דאסי׳ הוא מוכס שיש לו‬
‫סי ק יז‬
‫וה״ה י ^ אל שלא נודע מליו ^ ו א נאמן • לסי מאי‬
‫מה שהשיב הנאון ר׳ חיים זצק״ל להנאון‬
‫סו׳ה יו״טליפמאן זצוק״דהנ״ל ‪:‬‬
‫אמרי נועמו אשר העמיק הרחיב בדין נזל‬ ‫דגיעני•‬
‫שבד כוכבים בימים הקדמונים ולדעתי באמת‬
‫קשה לעמוד בזה על אמיתות הסוניות לאשר אין אתנו‬
‫יודע אמיתות הנוסחאות והמסורת אשר בידינו בכתב לאו‬
‫מר בריה דרב אשי חתום עליה והנה כרב ח״צ היה‬
‫כמעט בדורנו זה ובתשובה סי׳ כיו נראה דנירסתו היה‬
‫בש״ס ס׳ המקבל)דף קייא( באופן אחר כמש׳׳נ בילקוט ־‬
‫ולא ראיתי נירסא זו בנוסחאות הכתובים וכמה מן‬
‫הראשונים ז׳׳ל הביאו לענין נ'נ דסלונתא היא בפרק‬
‫הנוזל ואף שיש בידי ליישב דבריהם אבל יותר נראה‬
‫וקרוב בעיני שנירסא אחרת היה לפניהם • וכן בסרק שור‬
‫שננח )דף ל״ח( הנוסחא שבידי היא נוסחת היש׳׳ש והובא‬
‫נם בשל״ה במסכת שבועות וכבר שלחה מלכות כו׳‬
‫ובירושלמי שם הביא הך עובדא שאמרו חוץ מב' דברים‬
‫שאתם אומרים בת ישראל לא תלד כו' באותה שעה נזר רבן‬
‫נמליאל שיהא נזילו של כותי אסור מפני ח׳׳ה עכ׳׳ל • ומי‬
‫יודע אם בכ״ס דילן לא היה הגירסא כמו בש״ס ירושלמי‬
‫ואנחנו עששה כעורים בקיר לסי הנוסחאות המסורות‬
‫בידיט וה׳ יצילנו משניאות ‪:‬‬
‫‪ H i T l‬במיש דמאן דאסר נזילו מדאורייתא אסר •‬
‫יפה כיון והוא ברור כשמש בצהרים ־ ומ״ש‬
‫להביא ראיה ע״ז מרפ״ב דבכורות הוא ברור ופשט‬
‫כביעתא בכותחא • וכבר קדמו בזה נס הרב ח״צ בתשובה‬
‫כיו וכל דבריו סובבים הולכים בשיטת כת״ר • והנה‬
‫מסוניא זו דרס״ב דבכורות יש לי לדון לפני רבוש בקרקע‬
‫דלענין דינא כין לשיטת רש׳י כין לשיטת ר״ת המטאר‬
‫בטור יו״ד וכש׳׳ך הא לא קאי מיעוטא דלעמיתך למשטי‬
‫אונאה אלא למעוטי מדין קניית ישראל למר דרשינן‬
‫לעמיתך בכסף ולשתי במשיכה ולמר דרשינן לעמיתך‬
‫במשיכה ולכותי בכסף וכמבואר בתוספות בסרק בתרא‬
‫דעבודת טכבים )דף עא עיא( ד״ה רב אשי • וכן הוא‬
‫במרדכי סרק הזהב ושא׳׳ס • ווליכ לענין אונאה לא פש‬
‫נבן אלא חד מיטוטא דלא תונו איש את אחיו ואי ס״ד‬
‫דנזילו משרש אסור מהית א״כ איצטריך קרא למשפי‬
‫אונאתו וא"כ מסתברא לאוקמי האי מיעוטא דאיש את‬
‫אחיו למשטי כותי ולא הקדש וכדאמרינן התס כשניא‬
‫בסרק הלוקח שבר פרתו )דף י״נ( דאי לא כתב אלא‬
‫חד הוי אמינא וכו׳ אבל הקדש יש לו אונאה • והרי‬
‫שינו משנה שלימה ב ס ר ק הז » )דף נ״ו ע׳א( דהקדשת‬
‫אין להם אונאה והייט ממישטא דאיש את אחיו•‬
‫ודוחק נדול לומר דלא קיי״ל כהך צרישתא• ומחד‬
‫מיעומא‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫*‪s‬‬
‫הייט שאין קצבה משרשה כלל מאה השר • ומזילה מז‬
‫השר שימול כש דעהו ורצונו • וכנראה מלשוט בהל׳ נזילה‬
‫קצבה • אלא דסהס כוהי היה וחשוד ליקח יוהר לעצמו •‬
‫דהוסיש מליק לאחר דץ המשנה • ומיהו אפשר דלענין‬
‫שבועה אין להקל בסהס ישראל כל שאין ידוע שהוא מוסיף‬
‫לעצמו • ואמנם סהס הדברים בכאן ול סהם אבל מוסיף‬
‫לעצמו וםמך על מה שמהבאר בהל׳ נזילה • וזהו מש״כ‬
‫כמו שיהבאר בהל׳ נזילה וזהו נמי דעה הראב׳׳ד דמסרש‬
‫ל ^ דרב אשי דקאי נמי אנודרין • ומשום דסהם כוהי‬
‫וכו׳ ואם כן אין זה ענין כלל לכך דנידון דידן • ושפיר‬
‫יודה הראב׳׳ד לסברה ההוס׳ שכהבננשהיא סברה הרשב״א‪:‬‬
‫ו א מ נ ם מפני שאין לפני דברי הראב״ד בלשנו ונם ס׳‬
‫חי׳ הרשב״א שמביא דברי הראב״ד נ״כ אין‬
‫לפני כעה • אין בידי להחליט פי' זה בדברי הראב״ד ׳‬
‫כי אולי יש להוכיח מדבריו שנא כיון לזה • ומיהו אפי׳‬
‫יהיה הדבר מפורש בדברי הראב״ד להקל בשבועה מגיגש‬
‫דהפקעה הלוואהו של כוהי אנס מוהר • יחיד הוא בדבר‬
‫זה ננד כל נדולי הראשנים שבקצהן הדבר מפורש שאסור‬
‫הוא ומדברי קצהן יש להוכיח ק כמו שבארנו בס״ד‬
‫וכ״ש דלקצה נדולי הראשנים עיקר הפקעה הלוואה אשר‬
‫מדאורייהא • וכמש״ל בס״ד * ונם בעיקר פי׳ הראב״ד‬
‫שמס׳ להך דרב אשי דקאי נמי אנודרין לפי ני' בש״ס לא‬
‫ראיהי בשום א׳ מהמפרשים כראשונים שסי׳ כן • ומדברי‬
‫רש״י מסידור דבריו נראה דנורס נ״כ כני׳ הראב״ד‬
‫ואס׳ה פי׳ אהך דרב אשי וז״ל במוכס כוהי אנס ואין‬
‫למש לנזל היכא דליכא ח״ה וכו׳ עכ״ל מזה נראה להדיא‬
‫דלא מפרש לה אלא אהך דמוהר להבריח ‪:‬‬
‫ו ר א י י ת י בס׳ פני יהושע שכ׳ אדברי ה מ ס׳ דבב״ק‬
‫שם ד״ה נודרין וכו׳ דמסרשי דהך דרב אשי‬
‫אנודרין נמי קאי • ומשו״ה למדו מכאן מה שלמדו דהא‬
‫הכא לאו אונס נמור הוא • ונסהייע בדבר זה ממה‬
‫שבנדרים שם במקומו • ולא הזכירו ההוס׳ מזה כלום‬
‫וה־יט משם דההם להך דרב אש יע״ש • וההימא בעיני‬
‫שנסהייע בדבר שאינו • דהרי נם בנדרים כהבו ההוס'‬
‫כדברים האלה ממש שכ׳ כאן • ובעיקר דבריו כבר כהבנו‬
‫להוכיח מדבקי התוס׳ בס׳׳ד דליה להו הך סברא כלל‬
‫ואין להאריך עוד ‪:‬‬
‫כל מה שכהבנו לא ידעהי איזו ביטול בלב‬ ‫ומלבד‬
‫שיך בשמעה כזו * שבוודאי יצ ט^ לישבט‬
‫שפרע זה החוב אל המלוה שמת ולא משכחת כלל בענין‬
‫זה בישל בלב שלא יהא הישך ממה שמוציא מפיו • וכבר‬
‫עמד סל כמין זה בט׳׳ז יוי׳ד סי׳ רל׳׳ב ס״ק כ׳׳ד יע׳׳ש •‬
‫ו ה ד ^ שכ׳ שם נראה דלא שייך כאן ואין צורך להאריך‬
‫כאן בדבר זה • כי לענ׳׳ד הדבר ברור • דאפי׳ אי משכחת‬
‫מג‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫פיק יי‬
‫הוא דמ״ש רש׳׳י דסיל כמאן דאמר וט׳ לאו לאטקי ממאן‬
‫דדריש מ ך דרשי דפרק הגוזל הוא • אלא לאפוקי מהנך‬
‫תנאי דפ׳ המקבל )דף קי״א ע׳ש( • דמאן דיליף שכיר‬
‫שכיר הוא דמייתר ליה קרא למעוטי גזל דלמעועי עושק‬
‫סגי ליה בחד קרא למעוטי מכל השמות הללו דתו׳כ‬
‫ומשנה תורה כיון דילפי מהדדי אבל מאן דלא יליף שכיר‬
‫שכיר לא מייתר לו שוב קרא למעוטי גזל דהאי רעהו‬
‫דת״כ ומאחיך דמ״ת תרוייהו איצעריך לענין עוש^ חד‬
‫למעותיי מהנך לאוי ועפה דמ״ת וחד למעוטי מ מ ך לאוי‬
‫דתו״כ ויש לי לרצות בסוגיא זו דלא נצטרך לדחוקא‬
‫דהמהרש״א ועוד יתיישבו כמה קושיות וגירסאות ואכמ׳ל •‬
‫וא“ כ להנך תנא• אכתי לא אמעוט אלא עושק • ועל‬
‫גזילו היה עובר עניו בלאו גמור דלא תגזול להנך תנאי‬
‫ולאפוקי מהנך תנאי הוא דכתב רש״י ז״ל דס״ל כמ״ד‬
‫וכו׳ הן אמת התוספות ריש פרק איזהו נשך )דף ס׳א(‬
‫שיטה אחרת להם עי״ש • אבל הרמב׳ם ס׳׳ל דלא מפקינן‬
‫לאו דלא תנזול מפשטיה וכמ״ש הח״צ בתשובה הנ״ל‬
‫דלהרמב״ם רווחא שמעתתא טובא ולא צריך לדחוקא של‬
‫התוס׳ ועוד לאלוה מילין לתרוצי ע״פ שיטת הרמב׳׳ם‬
‫ואכמ״ל • ודברי רש״י פרק המקבל )דף קי׳׳א ע״א ד״ה‬
‫משוס לא תגזול( אזלא כמ״ד גזילו אינו מפורש בתורה‬
‫אכל למ״ד נזילו אסור מן התורה לא קשיא לאו בגזל למה‬
‫לי דאיצגיריך לגזל כותי דלא אתי מריבי׳ ואונאה כ״כ‬
‫המהרש״א שם וכן תי ק בש״מ בשם הרא״ש ועוד יש‬
‫ל ת ק בדרך אחר ־ ואיך שיתיישב האמת יורה דרכו דמאן‬
‫דס״ל דגזילו אסור מן התורה עובר עניו בנאו ממש‬
‫כדמשמע מדבריו בסנהדרין * אבל הנך דרשי דבפרק‬
‫הנוזל אפשר דאסמכתא בעלמא נינהו לדעת רש״י ז׳׳ל‬
‫והכי משמע לי פשטא דסוגיא דפ׳ המקבל מדנקעי שם‬
‫לישנא למישרי ולא קאמר חד למעוטי גזילו דהוי משמע‬
‫למעוטי מלאו דלא תגזול לחוד ובפרט לגירסת הח"צ‬
‫והילקוט בשלמא לשיטת התוס׳ ר״פ איזהו נשך ניחא האי‬
‫לישנא דהיתרא דהא לדידהו ליכא לאו כלל וכל פלונתייהו‬
‫דהנך תנאי אי מייתר ליה קרא לאטקי מעשה דואכלת‬
‫כו׳ • אבל לדש״י והרמב״ס ליכא למימר הכי והרב ח״צ‬
‫כבר הקשה זאת ע״ד עצמו ושיטתו ונדחק מאד בזה עד‬
‫שראוי להפליא שהניח דרכו דרך הקדש ובחר ללכת אחרי‬
‫דרך בחורי הישיבה ומחוורתא דלשיטת הרמב״ס למאן‬
‫דאסר גזילו עובר עליו בל״ת גמור וכו׳ • ולפמ״ש יש‬
‫להביא ראיה דדרשא דואכלת וכו׳ אסמכתא בעלמא הוא •‬
‫דהא הך דרשא ר׳׳ה הוא דאמר לה ור״ה הא ס״ל בפ׳‬
‫הזהב כר׳ יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות וא׳׳כ‬
‫ע״כ ס׳׳ל דלעמיתך אתי למדרש לעמיתך בכסף ולכותי‬
‫במשיכה וכדכתיבנא לעיל באריטת לר״י גופיה ואין צו ^‬
‫לכפול הדברים ‪:‬‬
‫ו מ ך ‪ ,‬שכתב כת״ר דלהרמב׳׳ם נלמד דין איסור גנבתו‬
‫מדין גזילו באמת כמו כן כי מ הרב המגיד אבל‬
‫איהו לא נחית לדקדק מה דעתו של הרמב״ם בגזילו‬
‫אבל לשיטת כת״ר הא על גזילו קאי בעשה • ובגנבתו‬
‫ברור מלל הרמב׳׳ם דהיה שבר עליו בלאו דלא תגטב‬
‫ממש‬
‫עאלות ותשובות‬
‫מיעושא ממפטינן שניהם • או דקיי״ל גזילו אסור מדרבנן‬
‫ומשוס הכי אע׳יג דל׳ל אלא חד מיעוטא שדינן ליה‬
‫אהקדש דלמעוגיי כושי ‪ W‬צריך קרא דאהי מגזילו ולפי‬
‫מ״ש כל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז״ל דקיי״ל כר׳‬
‫יוחנן דלבר חורה מעוה קונוה ראיה זו מוכרחה מסוגיא‬
‫דש“ ס דהא לר׳ יוחנן ע״כ דרשינן לעמיתך בכסף ולכותי‬
‫במשיכה דליכא למימר דס״ל בין בטתי בין בישראל‬
‫בכסף א'כ תיהוי תיובתא מתניתין דנתנה לבלן כמבואר‬
‫בתוס' פרק ס ה ב )דף מ״ח( ד״ה בלן ובכמה מקימות‬
‫בתוס׳ ופוסקים ובזה נדחו דברי התוס' בבכורות פ׳ ב׳‬
‫ריש דף י" ד ומחוורתא כמסקנת התוס׳ דפרק הזהב ד"ה‬
‫נתנן לסימון אבל אי נימא דהלכתא כריש לקיש דמשיכה‬
‫מפורשת מן ההורה אין מסוניא זו ראיה דאיכא למימר‬
‫דאוקמינן לעמיתך למעוטי אונאה ולענין קניה איכא‬
‫למימר באמת דקמ׳׳ל דגם כותי במשיכה וכדאסיק רבינא‬
‫בפרק בתרא דעבודת טכ ביס)דף ע״ב( ובברייתא דנתנה‬
‫לספר מעל ניקום כריש לקיש אבל מ״מ ליכא מאן דפסק‬
‫כר״ל אלא רש״י ואיהו כתב להדיא בכמה דוכתי דלכותי‬
‫בכסף וכן כתבו העור ושא״פ בשמו ותו דהא כל חיליה‬
‫דמאן דפסק כר״ל מדר״א בתראה סבר בסוניא בפרק‬
‫בתרא דעבודת כוכבים )דף עיא( דמשיכה בכותי אינו‬
‫קונה וכן בפרק הזהב )דף מ״ח( משנינן בספר עובד‬
‫כוכבים דלאו בר משיכה הוא והכי משמע להו סשניא‬
‫דסוגיא דפ׳ק דקדושין )דף י״ד( וכמ״ש רש״י שם בד״ה‬
‫הואיל וכל קנינו • א"כ זכינו לדין דעכ״פ לענין הלכתא‬
‫ע״כ מאן דפסק כר״ל ס׳׳ל דקיי״ל לכותי בכסף והיינו‬
‫ממיעועא דלעמיתך וכמש״ל • הן אמת לפמש״ל אי״ה‬
‫בדעת רש״י ורמב׳ס דס’ל דלמאן דאוסר גזילו של טתי‬
‫עובר עליו בל״ת גמור דלא תגזול יש לדחות ראיה זו‬
‫דאיכא למימר דדוקא למ״ד על גזילו היה עובר עליו בלאו‬
‫גמור הוא דאיצטריך מיעועא דאיש את אחיו באונאה •‬
‫אבל אי נימא דהלכהא כמ״ד על נזילו קאי בעשה ולא‬
‫בלאו תו לא צריך האי מיעועא דאיש את אחיו למעוטי‬
‫באונאה דהא קרא דאונאה בל״ת גמור הוא דכתיב •‬
‫ולענין לעטר עליו בל״ת לא צריך קרא למעוגיי ק״ו‬
‫מנזילו • אבל לסירת התוס׳ שאכתוב לקמן אי״ה דס״ל‬
‫דלכולי עלמא דלמאן דאוסר גזילו היינו דקאי עליו בעשה‬
‫דואכלת וכו׳ • וא’כ הא דאמרינן בסוגיא דבכורות הניחא‬
‫למ״ד גזילו אסור דקאי עליו בעשה דואכלת וכו׳ הא קמן‬
‫סברת התוס׳ שאפילו אי קאי על גזילו רק בעשה איצעריך‬
‫קרא למעוטי אונאתו וא״כ ע“ כ לענין דינא קיי׳ל דלא‬
‫היה אף בעשה וכדכתיבנא לעיל ועמש״ל לשיטת רש״י‬
‫והרמב׳ם מסוגיא דתלמודא ‪:‬‬
‫ה‪ 1‬ת ה אשוב אל סדר מעה דבריו • דמ״ש לפרש דברי‬
‫רש׳י בסנהדרין )דף נ״ז( דכוונתו דאפילו למ׳ד‬
‫גזילו אינו מפורש בתורה אפ׳׳ה אסור מדרבנן י » כיון‬
‫בזה אבל עדיין לא קלע אל השערה בכוונת רש׳י ז״ל דהא‬
‫להדיא מוכרח מדבריו ד״ה משום דקבעי כו׳ דמאן דס׳׳ל‬
‫דאסור מה״ת עובר מליו בלאו ממש ולא סגי ליה בעשה‬
‫דגאולה תהיה לו או דואכלת כדעת מעכ׳ת אבל האנוש‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫פיק יי‬
‫אמשט לתנא דמהני׳ דם׳ המקבל דהלכתא מותיה יכילנא‬
‫לשטיי על פי דברי הרש״א דלמסקנא תנא דידן יליף ש״ש‬
‫אלא לא צייתינא ליה לרש״א למיפק מפשטא דסוגיא ויש‬
‫לי דרך אמת בסוגיא זו ואכמ״ל • וכ״כ המאור והמלחמות‬
‫בפשיטות דתנא דידן לא יליף שכיר שכיר דלא כהרש״א‬
‫ואכמ״ל בזה כי לדעתי גירסא אחרת היה לו להרמבים‬
‫בסוגיא זו כי דבריו נפלאו מאד בטנין נר תושב בפי״א‬
‫דשכירות דין א׳ לפי נירסתנו וכ״ה בתוספתא נהדיא דלא‬
‫כהרמב״ס בגר תושב וטכ״ם זה ברור בכמה דקדק־ם‬
‫בלשון הרמב״ם בריש הלטת נזילה וריש הל׳ גניבה‬
‫דבגניבתו איכא ל״ת גמור דלא תגנובו ונזילו אסור ג״כ‬
‫ואין בדברי הרמב״ם הכרע גמור אי דאורייתא הוא‬
‫מהנך דרשי דם׳ הנוזל או מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא‬
‫נינהו • וכבר כתבתי דמסוניא דפרק המקבל משמט לשיטת‬
‫הרמב״ם דמאן דמפיק לגזילו מלאו איסורו מדרבנן הוא‬
‫וכן משמעות לשונו בריש הלכות גזילה נראה דמדרבנן‬
‫הוא דאסור ואס באט לדייק מדבריו מצינו לדייק בכמה‬
‫דוכתי דמה״ת הוא דאסור אבל הכרעה גמורה ליכא‬
‫למידק ולמשמע מיניה דבריש הל׳ גניבה וכן בפ״ב דנניבה‬
‫דריש מרעהו למטוטי תשלומי כפל אין ראיה דכבר כתבתי‬
‫דנניבה וגזילה לאו בחדא מחתא מחסינהו להרמב״ס וכן‬
‫הא דדריש בפ״ז מהלכות גזילה דין ז׳ מוכחש בטמיתו‬
‫למעוטי מחומש איכא לאוקמי דקאי אנניבה דוקא וקצת‬
‫יש לדייק כן מלשונו מדשינה לכתוב הנשבט לטובד כוכבים‬
‫ולא כ׳ הנוזל את הטובד כוכבים כמ״ש במאי דאסקינן‬
‫דין זה לפניו ולאחריו ועכ״ם אין זה דוחק לאוקמי דקאי‬
‫מגניבה לחוד דהא בלאו״ה לא קאי אכל הנך דנקט שם‬
‫והא דמייתי דרבא דוחשב בפ״ז דנניבה כבר כתבתי‬
‫דאיכא למימר דאסמכתא בטלמא הוא וכן לא מנה אותו‬
‫במנין הטשין וטמ״ש לקמן אי״ה דלהרמב״ס נמי הגיטאה‬
‫היתה אסורה משום ־חשש ח״ה • או משוס דהוי בכלל‬
‫ששה טול מ״ד אנניבת דטת • ומ״ש כת״ר מדלא מחלק‬
‫בהטטאה בין איכא חיה לדליכא לדידי הטעאה ונזילה‬
‫תרי מילי נינהו דבנזילה וששק היה חיוב חזרה משא׳׳כ‬
‫בלטעאה כמש״ל אין מכאן ראיה דבהטעאה מעולם לא‬
‫נפיק מכלל ח״ה דהא גבי טטות נמי מצריך בפי״א דנזילה‬
‫שיאמר טל חשבונך אני סומך ואם לא אמר היה למיחש‬
‫לחיה וא״כ היכא דהיה מטטהו בטצמו ודאי לא נפיק‬
‫מחשש ח״ה • ומ״ש כת״ר מדלא מחלק בין היכא דאיכא‬
‫ח״ה לדליכא בגזילו ועושקו לא הבנתי דהא הדר מפרש‬
‫דנזל הוי כטין ויגזול את החנית וככה״ג ודאי איכא ח״ה‬
‫וכן בעושקו מפרש דהיינו שתובעו ואינו יטל להוציא‬
‫ממנו מפני שהוא אלם וקשה וככה״ג ודאי הוי ח׳׳ה גמור‬
‫ולכאורה הראיה יותר מכרעת דעת הרמב״ם היא מדהביא‬
‫בטנין אונאה בפי״ג דמכירה דין ז׳ מיעוטא דאיש את‬
‫אחיו ומוכח מדבריו דנזילו אסור מן התורה וכדמסיי;‬
‫מינה תלמודא בריש פ״ב דבטרות אבל באמת דברי‬
‫הרמב״ס קשים מדידיה אדידיה דהא בפ״א דזכי׳ דין‬
‫י״ד סבר דקניית עובד כוכבים הי׳ בין במשיכה בין‬
‫בדמים וא״כ ע״כ דדריש לעמיתך לענין קנין • וכמ״ע‬
‫התוס׳‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪86‬‬
‫ממש • דהא להדיא כהב ריש הלטה גנבה כגונב ממון‬
‫סחמא ולא כהב מחבירו משא״ב בריש הל׳ גזילה ל הגוזל‬
‫אה חבירו ש"פ ובלי ספק שזהו דיוקא של הר"! בחידושיו‬
‫לסנהדרין )דן‪ 5‬נ״ז( שהביא מטכ״ה • אלא שנראה‬
‫דהרמב״ם לאו מקרא דראה ויהר ונו׳ יליף כמ״ש הר״ן‬
‫שס דלמאן דילין( מהאי קרא דחק לחלק בין גניבה לגזילה•‬
‫וטוד דמשמט דדפה הרמב״ס פ״ח מהל׳ נזקי ממון דס״ל‬
‫דקרא דראה ונו׳ לא הוי קאי אלא בכה״ג שהיה רשוה‬
‫ביד דייני ישראל לטונשס ולמינדר שיזהרו מגזל שהוא‬
‫א׳ משבט מצוה שב״נ נצטוו עליה והוא מוכרח לשיעה‬
‫הרמב״ס דס״ל דהא דאמרינן בירושלמי בדיניהם קחי‬
‫ארישא לפטור שור של ישראל שנגח • וא״כ קשה לרבי‬
‫עקיבא דהלכהא כוותיה בהא דאין באין בעקיפין אלח‬
‫דיינינן ליה בדינינו או בדיניהם אם כן הא בדיניהם‬
‫פטור לגמרי לשיטהו ובדינינו או דדרשינן לרעיהו פטור‬
‫לגמרי כמו בהקדש או דאיכא לחלק בין הם למועד דהא‬
‫קיי״ל כרי׳ש בן מנסיה וכדמפרש רפ״ל טעמא וא״כ אמאי‬
‫משלם בהם נזק שלם וכדפריש הרמב״ס טעמא דקנסינן‬
‫אכן דטה הרמב״ס נראה ברור דס״ל דלא מעגיי׳ אלא‬
‫ממאי דאשכחינן מיעוטא אבל על גניבה ליכא מיטוגיא‬
‫כלל דהך בטמיהו דכהיב בקרא דלא הננובו לאו למשטי‬
‫טובד כוכבים אהי דהא דרשינן מיניה בהו״כ אין לי חלא‬
‫איש באיש איש באשה מנין ת״ל בטמיהו והגיעם נראה‬
‫לשיטה הרמב״ס דמשמט לרז״ל דהך בעמיתו לא קאי‬
‫אלא הגנובו דכהיב קודש האתנחתא אלא אהך דבתר‬
‫האתנחתא וכדאשכחן בכמה דוכתי וגבי לא תכחשו דבהר‬
‫האתנחתא כבר כתב בם׳ ויקרא בעמיתו ודרשינן עלי׳‬
‫בתו״כ מה ת״ל עמיתו עמיתו ב׳ פטמים עמיתו פרגי‬
‫לגבוה עמיתו פרע לאחרים משו״ה דרשינן האי בעמיתו‬
‫דם׳ קדושים אאיש באשה הא הזינן דבש״ס עב־ד צריכותא‬
‫בין עושקו לנזילו וא"כ בגבינה דחמיר דלא השוה כבוד‬
‫עבד לכבוד רבו וכן התורה החמירה בגנב בתשלומי כפל‬
‫וד׳ וה׳ לא אמטוט טויד כוכבים כלל מלאו דלא תגנובו‬
‫ובאמת כל האחרונים לא נתעוררו לחלק בין גניבתו לגזילו‬
‫וכן התוס׳ פרק הנוזל)דף קי״ג( למדו איסור גניבתו‬
‫מאיסור נזילו אמנם לשיטת התום׳ דר״פ איזהו נשך הנ״ל‬
‫דלדידהו ליכא לאו בגניבתו וכו׳ ולאו דמשקלות אתי‬
‫לטומן משקלותיו במלח ולחייב משטה עשיי' אבל הרמב״ם‬
‫הרי כתב ■להדיא ריש הלכות גניבה דע"מ למיקט אסור‬
‫משום שלא ירגיל עצמו בכך והיינו דרבנן וכן במשקלות‬
‫כ׳ בהדיא בפ״ח דנניבה דעובר בלאו גמור נס השוקל‬
‫לכותי דס״ל דהנך דרשי דר״פ איזהו נשך אסמכתא בעלמא‬
‫נינהו ולאו דלא תגנובו ודמשקלות לא נפקי מפפגיי׳ והא‬
‫דמחייב תלמודא בסוניא דהמקבל בכובש ש״ש משוס לא‬
‫תנזל לא מסוניא זו היא וכדמפרשינן אלא מסשטי׳ דקרא‬
‫בטנינא דש׳ש ויש לטשות סמוכים לזה לדברי הרמב״ם‬
‫ואכמ״ל וצ״ל דס״ל להרמב״ס דלית הלכתא כברייתא‬
‫דסנהדרין)דף נ״ז( אלא כסתמא דנמרא בפרק המקבל‬
‫דנקט צריכותא וממילא לא אמטוגי גניבה דחמיר‬
‫וכדכתיבנא ואף לכאורה לפוס הך סוגיא נם נזילה לא‬
 ‫מד‬ ‫תטד^טול ש‬
‫לפרש מהו גזל ומהו עושק וכדכסיבנא דהפק״ה ועמק‬
‫סרי מילי נינהו כן נראה ליישב דברי הרמב׳׳ם שלא נגד‬
‫פשטא דסוגיא ‪:‬‬
‫כס״ר להביא ראיה דמדאיצטריך קרא למעוטי‬ ‫ומ״ש‬
‫אבידסו מכלל דנזילו דאסר רחמנא ל״ד כעין‬
‫ויגזול את החנית אלא אפילו עושקו נמי כ״כ גס הרב‬
‫ח"צ בתשובה אבל אין זו ראיה דכבר כ׳ דלפעמיך סיקשי‬
‫למ״ד נזילו אסור מדרבנן אבידס אחיך ל״ל ועוד יש‬
‫מקום לומר דאבידסו שאני מעושקו וכעין זה כסב ג׳׳כ‬
‫כס״ר בדקדוקיו בשיטת הריי׳ף■ ומ״ש כס״ר דכן יש ללמוד‬
‫מדאיצגיריך רעדו בנזקי שור א־נו מדוקדק דהח אנסי‬
‫חיצעריך הך רעהו למעוטי הקדש ובמאי דמשמע מדברי‬
‫כס״ר דלמסקנא נמי פטורא דנזקי שור נפיק מרעהו וקרא‬
‫דראה ויתר ונו׳ קאי אסיפא לחייב נזק שלם כשור של‬
‫כוסי שנגח יפה כיון וכ"כ הריין וכ"כ היש״ש והכי משמע‬
‫להדיא בירושלמי דמפרש שם טעמא דמסניסין רב אמר‬
‫ראה ויתר גו׳ חזקי׳ אמר הופיע גו׳ ר׳׳א בשם רשבייי אמר‬
‫בדיניהם והיינו אסיפא דבדיניהס בין סס בין מועד‬
‫משלם נזק שלם וכדסניא בתוספתא ריש פרק ח' שאין סם‬
‫ומועד בנזקי כותי ומייסי לה לבתר הכי נס בירושלמי‬
‫ודלא כהרמב״ס דמפרש בפ״ח מהל׳ נזקי ממון דקאי‬
‫בדיניהם ארישא דמתני׳• ומ״ש כתייר בישוב דברי הראבי׳ה‬
‫לא נהירא כלל דמ״ש בתחלת דבריו דמיירי דוקא כגון‬
‫שלא בא לידו בתורת הלואה ע"מ להחזיר הנה זולת שדבריו‬
‫דחוקים ויש להשיב עליהם בשיטת הסוגיא אבל אף שיש‬
‫ליישבו בדוחק ואולי היה מקום לדבריו דאי הוי משכי‬
‫כאן בגזילו כאן בהפקעת ממונו אבל הבא הא משני‬
‫להדיא כאן בהפקעת הלואתו והס היפך דברי פירושו‬
‫ואפילו אי הוי אמר לי יהושע ב״נ לפרש כן לח צייתינא‬
‫ליה מפשטא דלישנא דהלואתו דמשמע ודאי שלוה ע״מ‬
‫לשלם ככל הלואתו דכולי תלמודא ואי דייקינן כולי האי‬
‫למיפק מפשגיא דסוניא לא מסקינן דינא בקושגיא ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש במסקנתו דהראבי״ה אזיל בשיטת הרמב׳ס‬
‫דס״ל הפק״ה היה אסור זולת דקדוקים שצריך‬
‫ליישב לפי״ז בדברי הראבי״ה אבל לצרת הרמב״ם ולדוחקו‬
‫אנו מצגיערין אלא שבא לטפל גס את הראבי״ה עמו‬
‫בצרה ובפרט הרמ״א שהביא דברי הראבי״ה בח״מ סי׳‬
‫רפ״ג ודאי אין מתפרשין יפה לא ע״פ דברי כת״ר‬
‫הראשונים שרוצה לחלק בין הלואה לשאר חוב דהא רמ״א‬
‫בסי׳ שמ״ח כתב סתם ולא עפ״י מסקנת כת״ר דמסיק‬
‫דלראבי״ה הפקעת כל חוב אסור מה*ת ולא עוד אלא‬
‫שמדייק במסקנתו ודברי הרמ״א דסי׳ רפ״ג שכתב אם‬
‫אין יודעין ט׳ ודייק כת״ר אבל כשהתובעים אותו אף‬
‫שמפקיע בגוונא דליכא ח״ה מ״מ הרי מטעהו בטענת‬
‫שקר ולהטעות אסור עכ״ד כת״ר והרי הרמ״א כתב להדיא‬
‫בסי׳ שמ״ח להיפך אבל דברי הראבי״ה נוחין להתפרש‬
‫לכל השיטות ואין רצוני להאריך בדקדוקים ליישב דבריו‬
‫בדקדוק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל עיקר‬
‫טונתו נראה דהיכא שהעובד טכבים היה יודע שהישראל‬
‫חייב‬
‫סי קי׳‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫הסוס׳ בס׳ בסרא דעבודת כוכבים )דף ע״א( וחיך‬
‫כסב בפי״נ דמכירה דין ח׳ הך מיפוטא דעמיסו נמי‬
‫לענין אונאה וכיון דקשיא דשיה אדידיה ליכא למשמע‬
‫מינה ואין כאן מקום להאריך בדברי הרמב״ם לענין נוף‬
‫הקניוס וקרוב בעיני שנשסבשו הגרסאוס בדבריו בפ״א‬
‫דזכיה הלכה י״ד בין קונה למקנה ובין מקנה לקונה ובזה‬
‫דמעילוס היה בין ישראל לעובד כוכבים ובין עובד‬
‫כוכבים לישראל ואם נניס כן יסורצו כל הסוגיוס ומאן‬
‫דמסרץ לי בלי שום הגהה מובילנא מאני׳ וט׳ ‪:‬‬
‫מדהביא ריש פי״א דנזילה דרשא דאחיך‬ ‫ולכאורה‬
‫לענין אבידסו איכא למשמע דנזילו מה״ס‬
‫אסור ובאמס יש לדקדק גם בשיטס הש״ס למ״ד גזילו‬
‫אסור מדרבנן אבידס אחיך ל״ל ומיהו יש לסרן דמוקי‬
‫לאחיך לדרשה אהריסא ולפמ״ש הסוס׳ בעבודס כוכבים‬
‫)דף כ״ו( איכא לסרן דאיצניריך מיעוטא דאחיך עיי״ש •‬
‫אכל הרמב״ס דמייסי הך דרשא לענין אבידס ממונו‬
‫משמע דס״ל דגזילו אסור מדרבנן ונס ראיה זו יש‬
‫לדחוס • ומ״ש כס״ר דלהרמכ״ם לא שני ליה כין עושקו‬
‫לגזילו יפה כיון ומ״מ כרווחא אפ״ל דלא פליג אפשעא‬
‫דסוגיא לענין הפקעס הלואסו דעושקו והפק״ה סרי מילי‬
‫נינהו עושקו מקרי כמ״ש הרמכ״ס כפי״א דגזילה הלכה ז׳‬
‫שהפקיע חובו באלמוס • ונראה דלאו דוקא כאלמוס‬
‫וחיזוק יד אנא אף אם היה מפקיע בטענס שקר שהיה‬
‫ידוע לכוסי במשקר ומכחיש ככה״ג נמי נראה דמקרי‬
‫עושקו דמה לי אם מפקיע כאלמוס או כטענס שקר‬
‫הידוע שקרו ס״ס הרי אוכל ממונו כזרוע • וכמ״ש‬
‫הראבי׳׳ה בפ״ק דקדובין אכל מ״מ אפשר לומר דהיינו‬
‫דוקא שמה שידוע היה להעוכד כוככיס כבירור שהישראל‬
‫משקר ומכחישו אז הוא דמקרי עושקו ומה שלא היה‬
‫ידוע לו כבירור אלא שסכעו כטענס ספק כגון במוכס‬
‫אנס ויורש שכ׳ רש״י ככה״ג מקרי הפקעס הלואסו • ומי׳ש‬
‫כס״ר דלא עדיף הפק״ה כטענס שקר מהטעאסו דס״ס‬
‫הרי מטעהו בעענס שקר סברסו נכונה בזה והנה לפמ״ש‬
‫לעיל שהטעאסו לעולם לא היה נפיק מחשש ח״ה משום‬
‫דלא עדיף מטעוסו דלא א״ל על חשבונך אני סומך לפ״ז‬
‫יכילנא לשנויי דלהרמב״ס נמי אוסור הטעאה היה מטעם‬
‫חשש ח״ה והכי משמנ‪ 1‬קצס בפי׳יא דגזילה אבל יוסר‬
‫נראה דברי הרמב״ס דאיסור הטעאה הוא משום דסועבה‬
‫הוא לעשוס עול כמ״ש בפ״ז דגניבה הלכה ח׳ ומשו״ה‬
‫אפילו נניבס דעס אסור ולפ״ז ודאי גם הפק״ה לא עדיף‬
‫מהטעאה ונניבס דעת אבל לא לענין חיוב חזרס ממון‬
‫כמש״ל אי״ה דלהרמב״ם נמי בהטעאה לא היה חיוב‬
‫חזרס ממון כיון שלא היה עושה מעשה בידים ומכ״ש‬
‫בגוונה דמוכס אנס ויורש שאינו מוציא ממנו ממון רק‬
‫מפקיע חובו ואיסורא דגניבת דעס הוא דאיכא וישוב‬
‫הסוגיא יובן עפ״י מש׳׳ל אי״ה בדברי הסוס׳ והשסא ניחא‬
‫הא דלא כסב הרמב״ם בפי׳ שריוסא דהפק״ה משום‬
‫דבאמת בכלל הטעאתו הוא דאסור משוס גניבת דעת‬
‫אבל לענין חזרת ממון דקדק בפי׳ בריש הלטת נזילה‬
 ‫חוט המשולש‬
‫שיטיא דריא כמו אידך שינויא דקאי אכולהו מאנייה׳‬
‫בין אמשנתנו דאין שרטין בין אהנך דרמי הש״ס למשנתט‬
‫אין רצוני להאריך בדברי הרמב״ס דיחידאה הוא ולדידי‬
‫יותר ניחא לומר דהרמביס לא הוי גריס וכדתניא אלא‬
‫תני ישראל ושבד טכביס ט׳ ומילתא באנפי נפשא היא‬
‫ולא קאי כלל אמתניהין ושינויא דר״א ציל כמ״ש היה‬
‫דהואיל וסתמא יותר מקצבתו הוא נוטל היה כמוכס‬
‫אנס שאין לו קצבה • ו טונ ש פשוט וברור וכמו במוכס‬
‫שאין לו קצבה דהוי כולו גזל כן אס העמיד מוכס הנוטל‬
‫ודאי יותר מקצבתו סיס באין קצבה הוא נוטל ואיכא‬
‫גזל ולפי״ז אין פורטין מתיבתו דהוי כולו גזל ויש מקום‬
‫לומר דגם הרב״י מודה לזה • ואף מדינו של הרב״י‬
‫שהחליט לומר דדמי לבתר גנבא ט׳ אינו מוכרח כ"כ‬
‫ובכמה שסקיס לא משמע' הכי • ומ״ש כת״ר דלשיטת‬
‫הרמב״ס יש להוכיח מהסוניא דהמק״ה אסור מדשני ר׳א‬
‫שיטיא דבמוכם עובד כוכבים אנס והיינו להרמב״ס מטעם‬
‫דסתמא יותר מקצבתו נוטל הא לאיה הוי אסור אע״ג‬
‫דהוי ספק״ה וכן מדשקלי וגירי הנך אמוראי לשנויי דלא‬
‫היקשי אמתניתין מהא דאמר שמואל דדינא דמלטתא‬
‫דינא ואי הפק״ה היה שרי מעיקרא לק״מ דהא מכס הוי‬
‫הפקיה ע'כ דברי כתיר יכילנא לשנויי דמהני אמוראי‬
‫אין ראיה דמעיקרא הוי ס״ד דמיירי בישראל ששכר המכס‬
‫לעצמו מן השד וכ״כ רש״י וכמה ראשנים זיל ומדר״א‬
‫נמי אין ראיה דדילמא הרמביס סבר כהרשב״א והר״ן‬
‫דאף במקום שהקילו בהפקעת כמכס של שבד כיכביס‬
‫אפיה היה אסור להשבע ולדור אף נגד השבד כוכבים‬
‫וא'כ משוס כך דנודרין לא סגי ליה טעמא דשריותא‬
‫דהפק״ה ומשיה איצטריך לגיעמא דנוטל יותר מכדי‬
‫קצבתו אכל יותר נראה דדברי הרמב״ס כדברי הכיור‬
‫ושא שחמורה היתה הברשת והפקעת המכס מהפקעת‬
‫הלואה הואיל שחיובו משים דינא דמלכותא דינא ובדינא‬
‫דמלטתא הוא שלא להבריח משו״ה אף הפקעה אסור‬
‫אס המוכס ישראל נאמן כן הוא דעת הטור ודאי • ונראה‬
‫דגם דעת הרמב״ם כן הוא והשתא לק״מ לא מדר״א ולא‬
‫מהנך אמוראי וה שת כתיר טל סברא זו נכונה אבל‬
‫מה ‪:‬רעש אס דברי הרמב״ס באמת אינם מחוורים‬
‫ובאמת אין דברי הרמב״ס וטוש״ע נראים עיקר והעקר‬
‫הוא לדינא כמ״ש כתיר דאין חילוק בין הפקעה שאר‬
‫הלואה להפקעת מכס והן ק דברי ה דן בפי׳ לנדרים‬
‫בסוגיא דנודרין והרין לא כתב שם אלא לענין לישבע‬
‫דאסור וכיד חי׳ רשביא דבפ׳ הגוזל וקולו ברעש גדול‬
‫עיד הטור שכתב היכא דליכא חיה היה שרי להטעות‬
‫לא שמיע לי כלל אביא סברא דיסיטא ליה לכתיר דדמי‬
‫ממש לגנבש דסיס הרי גונב ממונו לדידי איפכא מסהברא‬
‫שבגרמא בעלמא לא היה חיוב חזרת ממק ו שד נראה‬
‫דגם להרמביס דאוסר הטמאה הייט אס מהטעם‬
‫דבהטעאה לא נ פ ק מחשש מיה כמשיל דלא מדיף‬
‫מטשחו שלא איל עיד אני סומך דאסור מ ש ם חשש‬
‫חיה כמ״ש בפייא חגזילה היה אם מ ש ם אישרא‬
‫ושעבה הוא לפשות של וכמיש בפ״ז דנניבה הך דמייב‬
‫להחזיר‬
‫סימיי‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫יי«‬
‫חייב לו וחובע בבירור אזי אסור להכחישו אי מדרבנן‬
‫מפני מיה כשיפח כמה מהאחרונים או מה״ח משוס ח׳ה‬
‫כשיפת התוס׳ בכהיג מקרי פישקו ואכילה בזרוע כמש״ל‬
‫בדברי המלב״ס משא*כ כשלא בא אלא בטפנח ספק כגון‬
‫במוכס אנס ויורש דבכהיג לא מקרי אלא הפריה ואןן‬
‫דסברה כח״ר נכונה דלא עדיף הפקעה בטענח שקר‬
‫ממעוחו במשבק והרי הראבי״ה אסר הטעאה כמטאר‬
‫במרדכי פ׳ הנוזל מ'מ בהטעאה איחא רק לסאי דגניבח‬
‫דעח וכמש״ל ‪:‬‬
‫הרמב״ס בשינויא דבמוכש עובד כוכבים אף‬
‫ע״ג דקלסיה ופירושו יפה בב׳ אופנים הבאים‬
‫מדרך אחד ושיטתו מחודש ומחודד מ״מ ליח הלכחא‬
‫כוותי׳ דיחידאה הוא ולזאת לא הזכרתי דעתו במכתבי‬
‫הראשון וכן עתה • אך למען ידע כת״ר שחביבים וערבים‬
‫עלי דברי קדשו ועיינתי בהם כראוי לא אמנע מלהשתעשע‬
‫בנועם אמריו שנים ושלשה גרגרים בראש אמריו הנעימים‬
‫הנה מ״ש כת״ר דמשמע מלשון הרמב״ם דה"ה בגזילו‬
‫מדנקע ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס הזה‬
‫דוקא • משמע דוקא ממכס הזה הוא דעובר אבלמהנומל‬
‫יותר מקצבתו אינו עובר יפה כיון בדעתי׳ ותירוצו שבזמן‬
‫המשנה עדיין היו סמוכסים בחזקת כשרות הוא דקדוק‬
‫נכון וכל כי הנ* מילי מעליותא ליתאמרו משמיה דגברא‬
‫רבה דכוותיה ולא עוד אלא דמשמע לי מפשטא דלישנא‬
‫דהרמב״ם ריש פיג דשבועות דאף לישבע היה יכול ע ד‬
‫האנס הנוטל יותר מכדי קצבתו אף שיש לדחות ולומר‬
‫דלא יכול לישבע אלא ע ד ההוספה וכעין שכתב הסמ״ע‬
‫בסי' שס״ט ס״ק יו״ד וכן משמע באתת הכי מלשון‬
‫הטוש״ע ביו״ד סי׳ רל״ב אבל פשט לשון הרמב״ם לא‬
‫משמע הכי ועוד דא״כ למה השמיט הרמב״ס דין מוכס‬
‫שאין לו קצבה אי לאו דבחדא מחתא מחתיגהו דדין שניהם‬
‫שוין לגמרי ו שד לא יתיישב סק״ד ששייס שם כמו שיתבאר‬
‫בהלכות גזילה והרי בהלכות גזילה אף לדברי כת״ר דין‬
‫הקצבה ודין ההוספה שויס אלא לשיטת כת״ר אין שום‬
‫היתר לעבור ע ד הקצבה הלא ממוכס הממונה לגבות‬
‫לשר שבד טכבים אנס ומשוס דבדיניהס דיינינן להו‬
‫אבל פשט לשן הרמב״ם לא משמע הכ• ואדרבא דבריו‬
‫בין בהל׳ גזילה בין בהל' שבושת מוכח להדיא אי » א‬
‫דאין שום חילוק בין ישראל לעובד כוכבים ואץ רצוני‬
‫להאריך בדקדקיס ־ ושד קצת קשה מה שנשאר כת׳׳ר‬
‫בעצמו לפי שימחו בקושיא אהא דאין פורטין מתיבת‬
‫הנוטל יותר מכדי קצבתו ואמאי הלא ע ד הקצבה אין גזל‬
‫לש־מתו • וקושיא זו יש ליישב גס לשיטת כתיר ועוד‬
‫דשיטת המור עדיין איט מיושב לשיטת נתיר כלל דהא‬
‫איהו קאי ב שטה אביו הראיש בדין הש־יה ובפי׳ הסוגיא‬
‫וטעמא מאי היה אסור להעביר משר שבד טכביס אנס‬
‫זולת שאר תשוטת שש להשיב בסוניא לפי סוניות בחיר‬
‫החדשת ‪:‬‬
‫כל׳ר דרנאה דברי הרמב׳ס דבשבד‬ ‫אמנםמיש‬
‫כוכבים אנס קאי גם אהך מודדץ הוא‬
‫ברור ו>‪12‬וס דהא כל דוחקיה דהרמבים הוא בכדי לאוקמי‬
‫מה‬ ‫חוט המשולש‬
‫כת״ר דהך שבדא הוי טשתו ולא הטעאה ויפה כיו;‬
‫בזה והוא פשוט וברור‪ .‬והצעת השמועה לשיטת התוס'‬
‫נראה בדרך אחר דנראה דהא דמשמע להו בפשיטות‬
‫דאיסור גזל מטעם חיה הוא עיקר דיוקא הוא מדחזינן‬
‫דמפליג תלמודא בין גזילו להפק׳׳ה דאי לא תימא‬
‫הכי הא אין חילק בין גזל להפקיה דהוי ודאי ששק גמור‬
‫אס מפקיע הלואת חבירו ‪] .‬דודאי אי לאו דאין אדם‬
‫נפסל עיי עצמו היה הכופר במלוה פסול לעדות אי הוה‬
‫מודה דלאו לאשתמוטי איכוי; אלא להפקיע ממש אף‬
‫לשבד כוכבים[ ‪ .‬א״ו דקפיד רחמנא על גזילו מוכח שהוא‬
‫מטעם ה״ה אמנם היינו לפי שינויא דאסיק רבא כאן בגזילו‬
‫כהן בהפק״ה הא מקמי דשנינן הכי והוי ס׳׳ד דהפק״ה‬
‫נמי אסור בחמת הוי ס״ד דלר״ע אשור גזילו כפשגיי׳‬
‫מטעם דמתהני מממון אחרים כמו בגזל ישראל ולהכי‬
‫פריך חהא דאר״ע אי; באין בעקיפין מפני ק״ה משמע‬
‫להדיא דמחמת ח״ה דדינם הוא דאין באין בעקיפין וגזל שבד‬
‫כוכבים מי שרי והאריע מני; לגזילו שהוא אסור דהוי‬
‫ס׳׳ד דתלמודא דאסור משום גזילו ממש וא"כ מחויבי;‬
‫להוציא הגזילה מתחת ידו ומסיק רבח כאן בגזילו ט׳‬
‫וכדפרישנא ואביי דפריך עלה הכי פריך והא ע״ע דהכק״ה‬
‫הוא וקרי ליה ריע גזילו אלמא לא שני ליה לר״ע בין‬
‫גזילו ובין הפק׳׳ה ‪ .‬וכעין זה יתיישב לכל השיטות לכל חד‬
‫כדאית ליה ובפרט להסוברים דהנך דרשי אסמכתא‬
‫בעלמא נינהו פריך שפיר טפי דהא ע״ע דהפק׳׳ה הוא‬
‫ואיך הסמיך ר״ע איסור גזילו אהך קרא והוי משמע להו‬
‫דבתרתי פליגי פליגי לעני; כלאים ופליגי לעני; מכס שבד‬
‫כוכבים ובהא קמיפלגי דמאן דאסר להבריח ס״ל גזילו‬
‫אסור מה״ת מעעס גזילת ממונם כמו בישראל ומשו״ה‬
‫הפק״ה נמי אסור ואידך ס“ל דגזילו רבנן הוא דאסרי‬
‫מפני ח״ה ומשו״ה שני לן בי; גזילו להפק״ה)ואכמ״ל מה‬
‫שיש לרצות שד בסוגיא בדרך הזה( ומ״ש כת״ר להוכיח‬
‫מסוגיא דרפ״ב דבכורות דהפקעת משטנו נמי בכלל גזילו‬
‫הוא דאלת״ה א‪:‬תי תיקשי השתא הכקעת משטנו שרי‬
‫אונאתו מבעיא אינני רואה מכאן שם ראיה דמשכונו‬
‫בהיתרא אתי לידיה משא״כ באונאתו ‪ .‬ואשר כתבתי‬
‫במכתבי הראשון בשבועה ותפש כת״ר עלי מסוגיה דבר‬
‫ישראל דאסהיד לטתי וכו׳ והיינו מטעם שכתבו התוס'‬
‫)ריש דף קי״ד( דאינו משלם אלא מה שחייב לו אלמא‬
‫דחייב לו מקרי אף שבאמת משוגיית הש״ס אין ראיה‬
‫לענ״ד דפשעא דסוגיח משמע שהשבד כוכבים יודע‬
‫ותובש וא'כ עכ'פ הרי גש אפי׳ ע'פ ד״ת מחויב לשלם‬
‫לו דהב״ד יחייבוהו אי מטעם ח״ה חו משום דבכה״ג‬
‫מיקרי ששקו כמש״ל ולא דמי לנידון דידן מ“ מ מדברי‬
‫הישיש השבאים בש״ך סק״ו יפה תפס להשיבני ומצאני‬
‫אוהבי ידידי בשיאה אשר לא שמתי עיני ולבי לסוגיא‬
‫הנ״ל אשר באמת היה ראוי לעיין בה בנ״ד‪ .‬ולדינא‬
‫עדין אינני מחליט בפשיטות גם הדין המבואר בישיש הניל‬
‫ומילתא דימיטא להיש״ש מספקא לי שד אך חיו אינני‬
‫אומר לעשות סניגורין לדברי הראשונים שליית אין זה‬
‫דרכי ובפה מלא מודנא שדבד הראשנים שכתבתי שלא‬
‫על‬
‫םיק יי‬ ‫שאלות‪.‬ותשובות‬
‫למחיר רץדס איסור הסננאה ואף דסיס הנופאה לח‬
‫נ פ ק מחשש חיה וכמ׳ש מהא דפייא דגזילה ובמקום‬
‫שיש חשש חיה אף אבידתו של עובד כוכבים חייב‬
‫להחזיר ‪ .‬אבל מ'מ חיוב חזרה הוא במקום שיש ח״ה‬
‫והיכא דליכא ח״ה רק חשש חיה בעלמא קאי באיסור‬
‫כמו נטעוח אס איט אומר לו ראה שע׳ד אני סומך‬
‫שאסור משום חשש מ״ה ושיטח הטור בסוגיא דיטל‬
‫יגלום עליו יכילנא לשנויי דסיל כפירש״י שם ותמיהה‬
‫התום׳ אינה תמי׳ קיימת וברווחא יש ליישב אבל מחוורתא‬
‫דהטור קאי בשיטת התוס׳ דטעם איסור הטעאהו מטעם‬
‫חיה דנראה דדברי הטור הן הנה דברי התוס׳ דיה יטל‬
‫יגלום עליו בסופו ובחנם נדחק כתיר בזה נשיגית התו׳‬
‫לומר דהואיל וחיכאבשום הטעאה ח׳׳ה מש״ה כל הטכאה‬
‫אסור אף בעובדח דליכא בה חיה כלל עד שנדחק לומר‬
‫דטעמא דשריותא דהפק״ה כוח מטעם דאין בשום הפק״ה‬
‫ח״ה כלל דאף המלוה יודע ההלואה מימר אכלר דהלוה‬
‫אשמנוגיי קא משתמיט ולכן מחלק בין כופר למלוה בי;‬
‫כופר לפקחן מהך טעמא ואי; דבריו מחוורי; בזה כלל‬
‫ולמה לא כתב דדברי התוספות כדברי כל הטסקיס‬
‫דבהפקיה נמי איכא ח״ה והקילו בה במקום דליכא ח״ה‬
‫כלל כגון במוכס עובד כוכבים אנס ויורש ומ'מ טעמא‬
‫רבה איכח לחלק בפשיטות בין הפק״ה לטלהו אינך ;‬
‫ו נ פ ל א ך ] י על מה שהקשה כת׳ר דמנ״ל דעובדח‬
‫דרב אשי הוי בגוונא דאיכא ח׳יה הא קמן‬
‫דשמע ההוא עובד טכבים דהוה יתיב בפרדיסא וכן‬
‫בהטעאה דיכול יגלום איכא בהך עובדא גופא ספק ח״ה‬
‫דבמה גס העובד טכבים יודע ‪ 3‬טיב חשבון שני עבודת‬
‫העבד ועושה עצמו כלא ידע משיה כל הנך איסורי מסעם‬
‫חיה דאיכא בהך עובדא גופא ‪ .‬משא״כ במוכס עובד‬
‫כוכבים אנס ויורש וס״ל להטור דה״ה היה בהטעאה‬
‫באסור בדאיכא ח״ה וכדמוכח מדברי התוסטת ד״ה‬
‫יטל יגלום בסופו והייט נמי טעמא דרבינא דזבין דיקלח‬
‫לצלחא לשיטת התוס׳ וכמ״ש כת׳׳ר בעצמו לשיטתו דכי ו;‬
‫דליכא צד חשש ח״ה משו״ה א״ל למיתי מעיקרא ולא עוד‬
‫אלא דמשמע מדברי כת׳׳ר דלשיטת התוס׳ הוי הך־עובדא‬
‫דרבינח גניבתו ממש אבל לעני; גניבה בידים אי; מוכרח‬
‫דמאן יימר דעובדא דרבינא הוי דזבין לחצאי; ממש‬
‫דליהוי עודף שיעור העובי גניבה ממש דברויחא כובה‬
‫חיכא למימר דזבני בשותפות כדרך הרגיל ושכיח עובה‬
‫לקנות דבר שבמנין בשותפות שיקחו כ״א מהשותפים כאות נפשם‬
‫ה; חסר כ; יתיר ובעת החשבק יחשב על כל א׳ כפי סך‬
‫שנעל עליו וא“ כ לא היה בהך עובדא שוס איסור גניבה‬
‫כיון דהוי רשאי ליקח אף יותר מחציו ואף שבשעת החשבון‬
‫לא ידע ההוא עובד טכבים רק מנעא ולא חשב על רבינא‬
‫רק החצי ובעד עודף שיעור העובי לא חשב כלום ומשו״ה‬
‫הוא דשרי והכי משמע מדסידר תלמודא הך שבדא דרבינא‬
‫קודם עובדא דרג אשי משמע דשבדא דרבינא שייך‬
‫ששבדא דשמואל ור״נ ולא בשבדא דרב אשי ובאמת אין‬
‫משבדא דרבינא שוס ראיה אפילו לענין הטעאה וכמ״ש‬
 ‫תטהמשואט‬ ‫סיקיז״‬
‫ו ה ר ב הגאון אדמויר זללה״ה הביא ראיה דלא כמוהר״י‬
‫מינן מהא דאמריק בסנהדרין)ק« סיס טיב(‬
‫•ודורות כראשונים מנ״ל דו^ליד אילימא מהא דכודב והלא‬
‫זאת בת שבט בת אליטם אשת אורי׳ החתי וכתיב ואליטם‬
‫בן אחיחופל הנילוני וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא‬
‫את שמו ידידיה בטבור כי ה׳ אהבו וכתיב ויהי לשנתים‬
‫ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתיב ואבשלום ברח וילך‬
‫נשורה ויהי שם שלש שנים וכתיב וישב אבשלום בירושלים‬
‫שנתיס ימים ופני המלך לא ראה וכתיב ויהי מקן מ׳ שנה‬
‫ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי‬
‫אשר נדרתי לד׳ בחברון וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נמשתה‬
‫טצתו ויחבוש את החמור ויר^ וילך אל ביתו ואל טירו‬
‫ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו‬
‫ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינם אנא שלכיס וארבט‬
‫ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הוי להו תלתין‬
‫ותלת דל שבט דהוי שלמה פש להו טשריס ושית דל תרתי‬
‫שני לתלתא טבורי אשתכח דכל חד וחד בתמניא אוליד‬
‫ממאי דלמא תרווייכו בתשט אוליד ובת שבט אוליד בשית‬
‫משוס דאיימא בריאה תדט דכא הויא לה ולד מפיקרא‬
‫טכ״ל השיס ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א לפי דברי מוהריי מינן קשה עובא דמאי‬
‫קאמרהש׳ס תדט דהא הויא לה ולד מטיקרא‬
‫הא שפיר משכחת נה דילדה גם את הולד דמטיקרא‬
‫נ״כ בהיותה בת תמניא והיינו דאחיתופל שלמו ל'׳ שמנה‬
‫שנים בתחילת ניסן ואז נתטברה אשתו וילדה את אליטם‬
‫בתחילת תשרי ואחר כלות משך שמנה שנים לאליטס בתחילת‬
‫תשרי נתטברה אשתו בתשרי וילדה את בת שבט בתחילת ניסן‬
‫וכאשר שלמו שמנה שנים לבת שבט בתחילת ניסן נמצא‬
‫כי הי׳ אהיתופל בטת ההיא בן כ״ה שנים ואכת׳ פש נן‬
‫שנה אחת לתשלום כ״ו שנים דאמרן בש״ס ובשנה הזאת‬
‫ילדה את שתיהן גם את הילד ואת שלמה והיינו דנתטברה‬
‫מהילד בסון( ניסן וילדתו בתחילת תשרי ואחרי שטברו‬
‫ימי טומאתה נתטנרה שנית סון( תשרי וילדה את שלמה‬
‫בתחילת ניסן ואז נשלמו לו כ*ו שנים נאחיתופנ וא״כ‬
‫מאי תדט דקאמר אלא ט'כ דנא כמוהרי״מ רק דבטינן‬
‫ששה חדשים שלמים ומקצת מן החדש השביטי ולכך שפיר‬
‫אתיא הא דאמר תדט ‪:‬‬
‫מ י ה ן יש לדחות זה דבמ״ק )דן( ט״ו ט״ב( ילפינן גבי‬
‫אבל מהא דכתיב וינחם דוד את ביש אשתו‬
‫ויבא אליה מכלל דמטיקרא אסור והיינו מחבלות דאותו‬
‫הילד דהוי מקמי שלמה כמבואר בכתוב ומדהתאבל טליו‬
‫דוד ש*מ שהי׳ חי שלשים יום דכל שלא שהה ל׳ יום אין‬
‫מתאבלין טליו וא“כ תו ליכא למימר דילדה את הילד‬
‫בתחילת יקרי א״כ תו לא כוי מצי מיטברה טם שלמה‬
‫אלא ?חשון וללדת באייר שהוא שנת כ״ז ומדילדתו בשנת‬
‫כ״ו לאחיתופל ש״מ דנתטברה טם הילד קודם ניסן שהוא‬
‫‪I‬‬ ‫מקמי דהוי בת תמניא שנין שפיר קאמר השיס תדט ‪:‬‬
‫שתלד בק נטרות לבגרות משום דאין בין נטרות למרות‬
‫ו א ץ לומר דלטולם לא שהה הילד ל׳ יום והא דהתאבל‬
‫דוד טליו היינו משום דקים לי׳ ‪ t e‬לו חדשיו‬
‫וכדאמרינן‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫><‪9‬‬
‫מל פי דקדוק כלל בסוגיא דבר ישראל דידפ סהדוחא‬
‫ואשתוליסתי סוגיא מ״ל ובסרט דברי הישיש מ״ל וכמס‬
‫שפודרני נחיר למיין ולדקדק בסוגיא הנ״ל ראיהי בישיש‬
‫ו מ ה דבריו בטייס מסיי דקדוקים קלושים ליישב דברי‬
‫הפוסקים דלא ליסלגו אהדדי ומדסוניוח הפיס אינו מביא‬
‫ראיה כלל וגס יש לחלק בין דינא דהיש״ש לניד והדבר‬
‫שיץל בדמחי מד אשר אם יזכני כ׳ להאיר מיני מיי שאלה‬
‫פה קדוש מו׳ר הגאון החסיד בווילנא כדרכי לשאול ממנו‬
‫כל ס«ןוחי ‪:‬‬
‫ו מ ך י י דברי אזכיר אשר בדין שנמשכחי השהקד אשר‬
‫הניח בפשיסוח דבעהיב הטובר ממקום למר\ס‬
‫אין מחייבין אוחו ללווה ובלבד ט׳ ולדידי היה קנח ספק‬
‫בזה ורמזחי במכחבי האחרון בהגהה אחח קכינה אשר‬
‫כחבחי ולדינא צ״ע קנח אבל ברוב דעחי ככולו הסכמחי‬
‫לדמה כח״ר כמבואר כמה פממיס במכחבי דחשחקד והנה‬
‫בבואי אז לכני מו׳ר רניחי למינוד מיד נידון השנוי‬
‫במחלוקח בינינו אי רשחין לפרנס מקופה של צדקה אשה‬
‫כהלך בטלה למדינה הים לרבנן דפליגי טליה דחנן‬
‫ובהחחלהי להציט השמוטה לפניו החניכי בפשיסוח דהעובר‬
‫ממקום למקום מחויב ללווח אם ימצא דאה מוצא מי‬
‫שילונו לא מקרי טני באוחה שטה ודבריו ישרו בעיני‬
‫ומטחה כל בנין כה״ר דאשהקד נ ^ אזדא ליה ונם דידי‬
‫בטי למיטס ולמשק ואז לו( טיינחי בדין זה לפקח בראיוח‬
‫והן טחה מדי דברי נזכרהי לטורר לב חנם בזה ואם‬
‫תטלה ביד כח״ר לטשוח סמוכים לזה יו־יטני ואציטם‬
‫לפני מו״ר קדוש ישראל נ׳י אס יזכני ה' להחאבק‬
‫בטפר רגליו ‪:‬‬
‫סימן יח‬
‫פלפול אא״ז הגאון םוהר״ח זללה״ה אשר שמע‬
‫הגאון ר׳ דוד טעביל מפיו הקדוש והביא דבריו‬
‫בהקדמתו לספרו‪,‬בית דוד״ ‪:‬‬
‫ה ר מ ״ א באהט״ז )סי׳ ד׳ סטין( י״ד בהגה״ה( כתב‬
‫וז״ל אשה שנתטברה סון( סיון וילדה תחילת‬
‫כסלו אטפ״י שאין ביניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן‬
‫לומר שהיתה מטוברת קודם לכן דהחדשיס גורמים וה״ל‬
‫בן ז׳ טכ״ל והוא מתשובת מוהר״י מינץ)סי׳ ו׳( טיי״ש‬
‫בתשובותיו שהאריך בזה וטיין בח״מ )סיק ייב( ובב״ש‬
‫)ס׳׳ק י׳ס( מה שהקשו ט״ז מש״ס פיק דר״ה )דןו י״א טיא(‬
‫גבי בשורת שרה אלא דקאי בחג וקאמר‬ ‫דקאמר‬
‫למוטד דהייט פסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה ולדברי‬
‫מוהרי״מ שפיר כוי ז׳ חדשים מחג טד הפסח וכן הקשו‬
‫טליו מהא דאמריגן בכתובות )דן( ל״ט ט׳׳א( דאי אפשר‬
‫אלא נמה חדשים ולדברי מוהריימ הא אפשר לילד בין‬
‫נטרות למרות טיייש מה שפלסלו בזה ‪:‬‬
 ‫מו‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקיחיט‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫פלפול עצום ועמור‪ ,‬ולא זכיתי לשמוע מפיו מסקנת דעתו‬ ‫וכדאמרינן במס׳ שבת )דן‪ £‬קל״ו ע׳׳א( ברי׳ דרב דימי‬
‫לפסק הלכה בדן זה כי גבה טורא בינינו ובאמצע העיון‬ ‫בר יוסף אתיליד לי׳ ינוקא שכיב בט סלחין ינמי הוה‬
‫והאפיל נסע לווילנא ושם גמר תשובתו ולא ידעתי איך‬ ‫קמתאבל עליו איל אבוה צודניתא קבפית למיכל א״ל קיס‬
‫ומה ולח כתבתי הדברים האלה רר‪ ,‬להודיע מקצת מן‬ ‫לי בגווי׳ שכלו לו חדשיו וה*נ הוי קיס לי׳ לדוד שכלו‬
‫המקצת מכהו ועוצם פלפולו בגמרא וסברא ‪:‬‬ ‫לו יזדשיו והייט שהי׳ בן ז׳ ולכך התאבל עליו דז״א‬
‫דעד כאן לא שייך לומר קיס לי׳ שכלו לו חדשיו אלא‬
‫בנולד לט׳ אבל בנולד לז׳ לא שייך הך מלתא דכלו‬
‫לו חדשיו ‪:‬‬
‫סימן יט‬ ‫ו מ נ א אמינא לה מהא דנרסי׳ ב׳רושלמי )בש׳ החולז‬
‫ה׳ ■כ׳( מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם ר׳‬
‫בענין שאילתא דשאילנא ‪ .‬על אודות איש א׳‬
‫הונה)כראשית ב׳( וייצר ]ר״ל בבני יודין[ יצירה לשבעה‬
‫שבא כין א״ח ‪ .‬וכפה חדשים הוחזק בשם מאיר‬
‫יצירה לתשעה ]ר״ל בתהילת ההריון יש מי שנוצר להיות‬
‫בן יהודה ‪ .‬ונשא אשה וגירשה בשם הזה ‪.‬‬
‫כן גי' ויש מי אשר יצירתו הוא להיות נונד לז׳[ וקמסיים‬
‫וחמק עבר לא נודע מקומו אי׳ ‪ .‬ושוב נודע‬
‫עלה הנוצר לז׳ ונולד לח׳ היי ]והיינו משוס דאשתיוהי‬
‫שלפני כמה שנים הוחזק בעיר אהדת בשם‬
‫אשתהי[ כל שכן לט׳ נוצר לט׳ ונולד לה׳ אינו היי נוצר‬
‫שמעון ב; דוב ‪ .‬ונשא ונרש שם בשם ההוא ‪.‬‬
‫לגי׳ ונולד לז׳ איתה המי אם לה׳ אינו היי כל שכן לז׳‬
‫והכד״צ ד״ק סמארנאן כתבו שאבי האשה תם‬
‫עכ״ל ‪ .‬הדי להדיא שנינו דמי שתחילת יצירתו הוא להיות‬
‫חפש מחופש ‪ .‬ועקבותיו לא נודעו ‪:‬‬
‫נולד לגי׳ ונולד לז׳ אינו הי וכיון שכן תו ליכא למימד‬
‫כי נפל פחד הטוש״ע על כל המורים ‪ .‬ומה‬ ‫והיות‬ ‫בנולד לז׳ קים לי׳ שכלו חדשיו דמאין נדע למתי הוי‬
‫יצירתו בעת ההריון דאימא דהוי לט׳ וא״כ אף דנונד‬
‫נעשה לאחותינו שתתעגן אם נחמיר עלי׳ לפסול‬
‫לז׳ אפ״ה אינו חי והוי נפל ולכך בנולד לז׳ לעולם אין‬
‫הגט ‪ .‬ולדעתי הקלה כמו שהיא דעת האוסרים הוא‬
‫מתאבלין עליו עד שיחי׳ ל׳ יום וא״כ מדהתאבל דו־ ש״מ‬
‫חומרא בעלמא אמרתי אחוה דעתי בעזרת החונן דעת‬
‫ששהה ל׳ יום ושפיר ר‪,‬המר הש״ס תדע אף לדברי‬
‫אף לשא׳נו הגון כמוני בא״י חונן הדעת ‪:‬‬
‫מוהר״י מינן ‪:‬‬
‫ו דן זה הוא מהדינים שסוגיית התלמוד מועט‬ ‫והואיל‬ ‫מ י ה ן הכתי לא מחהוורא הך מלתא דלעיל מיני׳‬
‫והלכות מרובות עפ״י סברת הפוסקים ז׳׳ל‬ ‫בסנהדרין שם )דף ס״ט ע״א( אמרינן יתיב ר׳‬
‫ההכרח הביאני להאריך קצת בדקדוק לשונם ז״ל ;‬ ‫יער‪,‬ב מנהר פרץר קמי׳ דרבינא ויתיב וקאמר משמי׳ דרב‬
‫במה ששינה המגרש שם עצמו ‪ .‬לא דינא ולא‬ ‫ודגה‬ ‫הונא ברי׳ דרב יהושע שמע מינה מדר׳ כרוספדהי אמר‬
‫ד״נא דכיון שהוחזק כאן בשם מאיר ‪ .‬והכתיבה‬ ‫ר׳ שבתי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי‬
‫והנתינה הי׳ כמר‪,‬וס אחד ‪ .‬היינו הך דירושלמי שהביאו‬ ‫ס״ד עובדה ניכר לשליש ימיה למה לי שלשה בתרי ותילתא‬
‫כל הראשונים והתוס׳ בפ׳ השולח אבל אס הי׳ ביהודה‬ ‫סיי א״ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה וזיל‬
‫וגרש אשתו שביהודה ה״ז מגורשת ‪ .‬והוקבע בש״ע )סי׳‬ ‫בתר רובא ע'כ ומשמע דמסקנת הסוגיא הוא דעוברה‬
‫קכ״ט סעיף י׳יב( להלכה פסוקה ‪ .‬ונייד עדיפא דהא בנ״ד‬ ‫ניכר לשליש ימי׳ ואפי׳ אם נאמר דדרך דחוי בעלמא אמרה‬
‫לא ידעו כלל ש־ש לו שם אחר ‪ .‬וגם הבד״צ מ״ל לא‬ ‫ולעולם קא מספר‪,‬א לי׳ להש״ס אי עוברה ניכר לשליש‬
‫נסתפ^ מחמת שינוי שם עצמו ‪:‬‬ ‫ימיה אס לה עכ“ פ הא קמן דמידי ספיקא לא נפיק וא״כ‬
‫במה ששינה שס אביו ‪ .‬ע׳׳ז אנו דנין אי מהני חזקה‬ ‫אכתי תר‪,‬שה דאיך קאמר הש״ס בפשיטות תדע דהא הוי׳‬
‫לשם אביו ‪ .‬ודבר זה אין מפורש בש״ס ‪ .‬ולא‬ ‫לה ולד מעיקרא דאימא דתרווייהו ילדה בשנת כ׳׳ו‬
‫זכינו בו לראי׳ מכרעת ‪ .‬ואף דמשמעות פשטא דסוגיא‬ ‫וכדאמק בקושיין והא דהתאבל דוד על הילד משום דקיס‬
‫הוא דלשס אביו נמי מהני חזקה ‪ .‬דהא הא דהתר‪,‬ין‬ ‫לי׳ דהוי בר ז׳ וכלו לו חדשיו והא דאקשינן מאין נודע‬
‫ר״ג הזר‪,‬ן שיהא כותב כו׳ מ »י תיקון העולם הייט מפני‬ ‫לו למתי הוי יצירתו דאימא דיצירתו הי׳ להיות נולד לט׳‬
‫הרמאים שהיו משנים שמס בגליל או ביהודה או מחמת‬ ‫דשפיר איכא למימר דנו דע לו מהכרת העובר דהי׳ ניכר‬
‫מרדות ואיזה סבה כמ״ש הראשונים זיל‪ .‬ואי נימא דלשסאביו‬ ‫לשליש ימיה ואכתי לא הוי לי׳ להשיס למימר בפשיטות תדע‬
‫לא מהני חזקה ‪ .‬אכתי לא נתקן העולם מפני הרמאים‬ ‫וכו׳ דלישנא דתדע משמע ודאי שהיא הוכחה ברורה ולית‬
‫שישט שם אביהם ‪] ,‬וגס בימי הש״ס היו כותבים ‪0D‬‬ ‫בי׳ שוס ספיקא ולדברי מוהר׳י מינן אין זה הוכחה ברורה‬
‫אביהם בגט כדאשכחן בכמה דוכתי ‪ .‬ויש בזה פלפולים‬ ‫ומשוס דאיכא למדחי כדדחינן להא דר׳ יעקב מנהר‬
‫בין הראשונים ואכמ׳ל[ ‪ .‬אמנם ראי׳ מכרעת איננה שתהא‬ ‫סיץד או עכ“ פ הוי לי׳ להש׳ס למדחי כן אלא ע״כ דלא‬
‫כדאי להכריע בפלוגתא דרבוותא קדמאי ‪ .‬אשר מדור דור‬ ‫כמוהריי מינן וזיור‪ ,‬היטב לכל זה ‪:‬‬
‫מלחמת ה׳ בזה בין החכמים ‪:‬‬
‫רשיי ז״ל שבדא הכי הוה ו ^ ע״ז אחר שכבר‬ ‫ביימי‬ ‫כל אלה שמעתי מפיו הק׳ והדברים ראויים למי‬
‫נשאת בגט זה ‪ .‬כמבואר בביי בסי׳ הנ״ל ב ד ה‬ ‫שאמרם ועוד שמעתי ממנו כי יש לו בזה דברים רבים‬
‫ובא׳יח‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותעובות ®יה י®‬
‫בדעת החכמים השואלים איכא לאסתסוקי ‪ .‬אי ס״ל כדעת‬
‫הלזס׳‪,‬והטור כמשיל או דבהא אזלי בשי׳ הרמבים דאעיג‬
‫דטתן לה גט יושבת תחת בעלה ‪ .‬ובימי הרא״ש עובדא‬
‫הוה הכי וחכמי דורו הכשירו הגט והרא׳׳ש תמה עליהם ‪.‬‬
‫אבל לא הזכיר שם מ ו ל עליו וזיל בתשו׳)סוף כלל י׳ז(‬
‫ומה שכיסת אדם אחד ש ‪ p‬חמד אביו וכי׳ שמו יוסף בן‬
‫שמעון ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו קרח שמו‬
‫יוסף בן שמואל ‪ .‬לימים גרש את אשתו באותו שם כחדש‬
‫והכשירו הגט תמה אני על המכשירים אף אם יוכל אדם‬
‫לשטת את שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרי׳ ד דברים‬
‫מבטלין את הגזירה כו׳ וי״א אף שינוי השם כמו שמצינו‬
‫באברהם ושרה ‪ .‬אבל שם אביו האיך יטל לשטת והרואי׳‬
‫הגט וכתוב ט יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי‬
‫שם בעלה יוסף בן שמשן ‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬
‫ו ג □ דעת הרא׳ש לא נתברר לנו בזה ‪ .‬שגם לפי דעתו‬
‫שתמה על המכשירק ‪ .‬עד היכן הי׳ מחמיר בזה‬
‫אס רק ליק גט אחר היכא דלא נשאת ‪ .‬או אף אס נשאת‬
‫להצריכה גט ותשב תחת בעלה ‪ .‬או אף להוציאה מבעלה‬
‫השני אחר הגט ‪ .‬דאף אס נאמר דהראיש אזיל בשי׳ התוס׳‬
‫והטור שכ׳ לעיל דבשינוי השם דמדרבנן נמי אמרי׳ דתנא‬
‫כדמשמע דבריו בפ׳ הזורק בסוגיא דשינה שמו ושמה‬
‫אכתי לא ברירא מילתא דכל השינוים בחדא מחתא נינהו‬
‫לחומרא דתצא ‪] .‬ומ״ש הב״י בסי׳ קכ״ט בד׳׳ה ואס לא‬
‫כ׳ כן פסול ואס נשאת הולד ממזר וכל ג׳ דרכים ט׳‬
‫ע״ש שכ׳ וכ"כ הראיש בהשולח דבהכי מיירי שינה שמו ‪.‬‬
‫מזה אין ראיה דמשנתינו דפ׳ השולח ודאי מתפרשא הכי‪.‬‬
‫וכדאמרינן בגמ׳ שם ‪ .‬וגם הרמנ״ם כ׳ כן בפי׳ המשנה‬
‫דפ׳ השולח ‪ .‬דבהכי דוקא מיירי משנתינו ‪ .‬וכבר דקדקתי‬
‫מדברי הרמב׳׳ם בחבורו דבשינוי השם היכי דפסולו הוא‬
‫רק מדרבנן ס״ל דלא תצא וכיה משמשת דבריו בפי׳‬
‫המשנה דפ׳ השולח[ ‪:‬‬
‫א ב ל הטורהביא דין זה דתנו׳ הרא״ש וכ׳ בשם אביו הרחיש‬
‫ז״לשהואפסול‪ .‬והנה ודאי ברור ופשוט דהפסול איט‬
‫אלא מדרבנן משוס לעז ‪ .‬ואכתי איכאלאסתשקי אס סמך על‬
‫מיש בסי׳ זה גבי שיטי השם דמדרבנן הוא דפסול וכל‬
‫ג׳ דרכים האלו בה או אם סמך על כללא דבסי׳ ק״ן‬
‫דכל היכא דפסול רק מדרבנן תשב תחת בעלה כדכתיבנא‬
‫לשל ‪ .‬דאף אי נימא דהא דאמרי׳ בפ׳ הזורק מודים‬
‫חכמים לר״מ בשינה שמו ושמה היינו אף בשיטי דהיו‬
‫לו שני שמות דמדרבנן שא ‪ .‬אכתי א'כא למימר דאין‬
‫כל השינוים שים ‪:‬‬
‫ו ב י מ י הביי שבדא הוה הכי שנתארסה עפיי חכם א׳‬
‫שהכשיר הגט לכשזילה כמבואר בתש׳ הב״י‬
‫)דיני גיטק סי׳ ט׳( וחכם א׳ אםרה מחמת שהביא בשם‬
‫הרא׳ש כלשון הטור בשמו והחמיר להוציאה אף אס היתה‬
‫נש<ת ‪ .‬והמעיין בחשו׳ מהריביל )סוף חלק ב׳( יראה‬
‫שהוא החכם ^ ס ר ]ובחיג תש׳ כיז הביא דברי הא*ח‬
‫בכם רשיי )שהביא הב׳׳י( וכ׳ שם אין לט להניח דברי‬
‫הראיש ולסקל בדבר ערוה החשרה עפ״י יסו׳ אחת‬
‫שבתוך תשובמ של חכמים מתרילפים ^ א ‪ T‬עט אם הוא‬
‫רשיי‬
‫ובא*חכ׳ סלשק הזה חשו׳ שאלה להר׳ש זיל ‪ tp v‬ששינה‬
‫שס אביו וט׳ אין לקנשר בו מאחר שהחזק שמו ‪ W‬אביו‬
‫כן במדינה וט׳ ‪ .‬ואס לא מסגי שנשאה ו ט׳ הייחי מסכים‬
‫לרדוח הרשע ו ט׳ אבל מחה אין ה ש ^ בדבר אלאנסמוך‬
‫על הדק ועל דמוי' שהגט כשר עכ״ל ‪ .‬וכל מעיין השופט‬
‫בצדק ירחה שדעה רש״י זיל הוא שהגט כשר עפ״י דין‬
‫אף להנשח בו לכחחילה משום דס״ל דמהני חזקה גס לנס‬
‫אביו אך הואיל ודעה החכמים ששאלו שחלה זו ממנו‬
‫ה‪5‬נה רצו להחמיר להצריט גט אחר השיב להם רש׳י ז׳ל‬
‫^ולי שנשאה ואיכא לעז הי׳ מסכים להחמיר לענין‬
‫לכחחילה חומרא בעלמא לצאח ידי דעה החכמים השואלים ‪.‬‬
‫אבל מ »י הלעז אין השטן בדבר אלא נשמוך על הדין‬
‫שהגט כשר ]ואף שבגט מ ו א הי׳ כתוב וכל שוס וחניכה‬
‫וט׳[ ‪ .‬ואין רצוני להאריך בדקדוקי לשוט דאיך שהי׳‬
‫עכיס למדנו מדבריו זיל דעהו זיל דמהני חזקה גם לנס‬
‫אביו ‪ .‬ומשיה הגט כשר גמור ‪ .‬כיה דעת רשיי זיל בבירור ‪:‬‬
‫‪ H J T H‬החכמיסהשואליםשרצו להחמיר להצריכהגט אחר‬
‫לא נתברר לטעד היכן הי׳ דעתם להחמיר אס רק‬
‫להצריכה גט ותשב החת בעלה השני‪ .‬אוגסלהוציאה מהשני ‪:‬‬
‫‪ r U T H‬הרמבים)בס׳ יוד דק ב׳( כתב‪ .‬כ*מ שחמרט שהגט‬
‫פסול הק פסול מדים בלבד וכו׳ וכותבין לה גט‬
‫אחרונותנין לה והיא תחת בעלה ‪ .‬וכ׳׳ה בטושיע)סי׳ ק׳׳ן( ‪.‬‬
‫והנה הרמבים כללא כייל ‪ .‬ואין שום דין יוצא מן הכלל‬
‫כזה לפי דרט ושיטהו ‪ .‬אבל לשיטה הטור יש דינים‬
‫כיוצאים ק הכלל שהרי בסי׳ קכ׳ט כ׳ אבל אס עומד‬
‫במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות‬
‫בשני השמות צריך לכתוב שניהם וכו׳ ואם לא נ׳ כן‬
‫פסול וכו׳ וכל ג׳ דרכים האלו בה ‪ .‬אע״ג דהאי פסולא‬
‫הוא רק מדרבנן ]וע׳ בביי שם ובב״ש ס״ק ח׳[ ‪ .‬והמעיק‬
‫יראה דהרמב״ם והטור פליגי בפירוש משנתינו בס׳ הזורק‬
‫שינה שמו ושמה וכו׳ וכל הדרכים האלו בה דהטור אזיל‬
‫בשי׳ התום׳ )שם ריש ד׳ פ׳( דמיירי בשינוי שפסולו‬
‫הוא רק מדרבנן ‪ .‬ואפיה אמרי' שם בסוג יא דמודים‬
‫חכמים לר“מ בשינה שמו ושמה דכל ג׳ דרכים האלו‬
‫בה ‪ .‬והרמב״ם מ קי מתניתין כפשטה דמיירי בשיטי השם‬
‫גמור דוקא ‪ .‬אבל בשיטי דיש לו שני כמות דמדרבנן‬
‫הוא דפסול לא תצא כמבואר ברמב״ם )פיג דין ייד(‬
‫דברישא כ׳ ה׳׳ז פסול ובסייף כ׳ איט גט ‪ .‬ולפי הכלל‬
‫שכ׳ )בפ״י ד ן ב׳( בדינא דרישא אעיג דלדעת הרמב״ם‬
‫מ ו ל הוא לא תצא ]והביי בסי׳ קכיח בדיה והיכא דשינה‬
‫סם עיר דרתן הביא דברי התוס׳ להלכה מ ק ה ‪ .‬וכן‬
‫בסי׳ קכיט בדיה ואס לא כ׳ כן מ ו ל ולא הרגיש שהרמבים‬
‫חולק עיז ץסלא הוא בעיני שבש׳ע קבע אעפ׳׳כ כדעת‬
‫הרמביס ד ק וימכח בסי׳ קכיט סעיף ב׳ וג׳ וי׳׳ג[ ‪.‬‬
‫והמור משום דסיל כללא דהרמב״ם כמיש בסי׳ קין דבמולי‬
‫דרבנן לא תצא ‪ .‬משיה הוצ ‪ p‬לכתוב בסי׳ קכ׳ט גבי שינר‬
‫מ ם דמדרבק מ ו ל ואם ניסת ט כו׳ וכל ג׳ דרכים‬
‫האלו בה ‪:‬‬
‫‪ ■flTTU‬לעניניט ‪ .‬דדעת רש״י ודאי דאס היינו מצריפי׳‬
‫לה גט אחר הוה ד נ א שתצא גם מהשני ‪ .‬אבל‬
‫מז‬ ‫שאלות ותשובות סיקיטב חוט המשולש‬
‫ע׳א והובא ברא״ש קיד ‪p‬ין ל ראשון סי׳ י׳׳ז( והוא חלוק‬
‫ברור ונסן לדעתי ‪:‬‬
‫מ״ש פחד הטוש׳ע נפל אזדא לי׳ ‪ .‬ואין לכזניח‬ ‫ועפ״י‬
‫דעת החכם המתיר שהי׳ בימי הב׳י ‪:‬מתיר‬
‫להנשא אף לכתחילה ‪ .‬ונראה דגס הב״י לא החמיר‬
‫להצריכה גט אלא לחומרא בעלמא היכא דאפשר ‪ .‬כיון‬
‫שתפס דעת רש׳י לעיקר ‪ .‬וכבר כתבתי דדעת רש׳י הוא‬
‫שהגט כ מ עפ״י דין ואיכ במקום עגק שא״א להשיג גט‬
‫אחר ‪ .‬נראה ברור שאין להחמיר עליה‪ .‬ואתתא דא‬
‫שריא להחנסבא ‪:‬‬
‫השבדא הוה אחר שנתפשט מבורו הב״י כמבואר בתשו׳‬
‫הניל ‪ ,‬וגס לפני הרב המבי׳ט הובאו דברי המתיר והאוסר‬
‫סיק כ‬
‫׳ להכשיר בהוחזק בשם אביו ‪ .‬הרי שרבו המתירים‬
‫תקע*א ‪.‬‬ ‫שבט‬ ‫ב עז הי׳ ת ‪ .‬יום ה׳ י״ג‬
‫בדין זה ‪ .‬וכל האוסרי׳ לא נמשכו חלא אחר הרא׳ש‬
‫הרב‬ ‫החיים והשלום לכבוד אהובי ידידי‬
‫הסופלג בש״ת טוהר׳א נעץ ג״י ‪:‬‬
‫דורו שהכשירוהו לאו קטלי קניא הוו ‪ .‬ומעשה רב וכבר‬
‫ת י ע נ י מכתבו ע״י מוכ״ז ‪ .‬ורצה לילך גם למינסק‬
‫ואני מנעתיו כי ח״א מוה׳ ־ עקיבא בבירור‬
‫איננו שם ועדיין לא שב לביתו מדרכו • אשר עבר דרך‬
‫פה לערך תחילת כסלו לסבב זאמוט סחור סחור עם‬
‫חלקי הזוהר אשר כבר חלק והפיץ ח״א בכל המדינה ‪ .‬גס‬
‫ס׳ עין יעקב וירושלמי וסדר המרות וש׳ד כמדומה‬
‫שטדאי יהא בקהלתנס בקרוב ‪:‬‬
‫שאילתא דשאילנא קודם החג בעני( נמצא‬
‫חתך במפרקת יפה כיון מעלתו שלא לתלות‬
‫פגימת הסכין אס לא בשיבר דרך שבירה כהכרעת הש״ע‬
‫ונ״כ ע ד הריבץ ‪:‬‬
‫ו נ י ד ה השוחט אשר עוררו עליו בכמה מעשיות בעד‬
‫אחד אחד על כל מעשה ‪ .‬גס בזו יפה כיון‬
‫שמצטרפין עדות לפוסלו ‪ .‬וכדאמרינן בפ׳ ז״ב )דף כ׳ץ‬
‫סוף ע*א( חד אמר קמאי דידי ט׳ וח״א קמחי דידי וכו׳‬
‫ובפרט לענין שוחט לרבים אשר נפשות רטת תלויות ט‬
‫לא צריכינן לדקדק כולי האי וכבר כתב יש״ש פ״ק דחולין‬
‫)סימן ט׳( שדבר זה תלוי לפי ראות שני המורה חי‬
‫מהימן לי׳ אפי׳ חד סהדא ‪ .‬ואף כי השוחט הזה אשר‬
‫הי׳ נוהג שלא כשורה שלא להוציא הריאה לבודקה ‪ .‬וגס‬
‫אשר ר ט המעידים על מכשלותיו ‪ .‬ודאי ראוי ל ט ס עין‬
‫עליו להעבירו ולגדור בעדו איזה גדריס לפי ראות עיני‬
‫המורה מל יחזור למוטב באמת‪ .‬וה' ירים מכשול‬
‫מ ד ע עמו ;‬
‫ו ב ט נ ץ סירכא היוצאה מסל הקמט אשר צדד מטלש‬
‫דהוי חרתי ל ד ש ^ ‪ .‬הנה בשאר תרתי‬
‫לרישתא אינני מהמחמירים כ“כ ‪ .‬י ק אין לי שקר‬
‫גמור ב^יס ‪ .‬ואף שהפוסקים הביאו ראי׳ מהא דאמרינן‬
‫ריש מס׳ נדה ובקימשין )דף ע״ט( התם איכא תרתי‬
‫לריעותא וכו׳ ‪ .‬אבל אחר הדקדוק בעומק ה שגיא אין‬
‫משם‬
‫רש׳י ז״ל או זולמ והפריז פל המדה דודאי הוא ססול‬
‫דרבנן משוס לפז בעלמא ‪ .‬ואק קי׳ל כדב״ק )מיז ד׳ ז׳(‬
‫דבפל סופריס הלך אוזר המיקל ‪ .‬ואן‪ £‬דהרא״ש בתראה‬
‫הוא ע ד רשיי ‪ .‬אבל לא ראה דברי רש׳י ז״ל הלל[ ‪ .‬ואח״ז‬
‫הובאו דברי המתיר והאוסר לפני רביט הב“י ‪ .‬והביא‬
‫בסון! הששו׳ דברי הא*ח בשס רש״י וסיים הלכך בנ׳ד‬
‫כיון שעדיין לא נשאת לשני טפין את הראשון שיק גט‬
‫אחר בשס אביו האמיתי פכ״ל ‪ .‬ואין רצוני לדקדק בדברי‬
‫הש״ע )ספיך י׳( אבל יש ליישבו שיכווט דבריו בש׳ע‬
‫לדעתו בתשוביז ואיך שיהי׳ ודאי דברי התשו׳ עיקר כי‬
‫והסכים לדברי המתיר דמהני חזקה לשם אביו ‪:‬‬
‫ך כ ן מהריק׳ש במהותיו על הש״ע כ׳ בשם מהרי׳ל‬
‫שראו דבריו בטור ‪ .‬אבל באמת בתשו׳ הראיש לא נזכר‬
‫שס פסול רק שתמה על המכשירים ובודאי גס חכמי‬
‫כתיתי בשדז דברי דפשטא דסוגיא משמע דמהני חזקה‬
‫גם לשם אביו ‪:‬‬
‫נראה דבנ׳ד גס הרא״ש יודה ‪ .‬דלכאורה יש‬ ‫ועוד‬
‫לימוה דמה ב ^ שאינו ימל לשנות שם לאביו‬
‫כמו שיכול לשטת שם לעצמו מחמת חוליו ‪ .‬אפו לפצש‬
‫משנה שמו באמת הרי שמו האמיתי נשאר בתקש ביהודא‬
‫רק מחמת מרדין או איזה סבה שיהי׳ מכסה ומעלים‬
‫שמו האמיתי בגליל ומכנה הוא עצמו בשם אחר ‪ .‬והכי‬
‫אמרי׳ בגמ׳ בסוגיין שמו יוסך ו^רין לו יוחנן ‪ .‬הרי‬
‫שעקר שמו גס היום יוסף רק שקורין לו כעת יוחנן‬
‫מחמת אחה סבה ‪ .‬וכשיהבטל הסבה ודאי יגלה הוא‬
‫עצמו גס בגליל שמו האמיתי לקרותו ק‪.‬ואפי ה אס הכתיבה‬
‫והנתינה במקום א׳ הגט כשר ‪ .‬דלאו שמא גרים הכשר‬
‫הגט ‪ .‬אלא כשרותו הוא במה שהעדים יודעים שזה האיש‬
‫שמכנה עצמו כך מגרש האשה כזו • ואפי׳ אס שולחו‬
‫ליהודא שיודעים שמו האמיתי כשר אס ס תב בגט השם‬
‫שמכנה עצמו ‪ .‬וכולל שמו האמיתי במ״ש וכל שוס ‪ .‬לפוס‬
‫סוגיא דתוס׳ שהביאו התום׳ בסוגיין ‪ .‬משוס דעכ״פ במקום‬
‫הכתיבה יודעים העדים שזה האיש שמכנה עצמו כך הוא‬
‫המגרש ‪ .‬והיה אם מכנה שם אביו ‪ .‬נמי הדי העדים‬
‫יודעים שזה המחזיק שמו ושם אביו הוא המגרש ‪:‬‬
‫א׳ן נראה דשבדא דהרא״ש הוה שבמקום הגירושין‬
‫עדיין מוחזק שס מלומר שמלו דהדות הוא שמעק‬
‫ובכה״ג אס הי׳ מ מ ה לעצמו שם אמר הוה מהני אם‬
‫הי׳ מוחזק אח“כ בשמו החליש לבד ‪ .‬ולגבי דאבוה סברתו‬
‫שפיר דלא מהני מה שהוא מ חז ק שם חדש לאניו ‪ .‬וכן‬
‫מטין נראין דברי ה שר דבהכי מיירי וכן י של ס ק נם‬
‫בשיע דר^י בכה׳ג ‪ ,‬ואין זה דומה לנ״ד שלא ידעו‬
‫במגךם הגירושין משיטי השס כלל • אין לט אלא השם‬
‫שהוחזק ט דאין להקדש אלא מר^סו ‪) t o p‬ערכק ליד‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫םיקכנא‬
‫צריכין לאפושי עלייהו מלחא טפי ‪ .‬א״כ משום דספיקא‬
‫דרבנן הוא ליץלא עכ״ל ‪ .‬וא״כ לתירוץ הראשק היכא‬
‫דשכיח למלוח טהורים וטמאים ביחד מחזקינן איסורא‬
‫מספיקא ‪ .‬ונראה דזהו דעת הריב״א המובא במרדכי‬
‫שכתב שהמנהג לאסור דגים מלוחים חוץ מן הערי״ע‬
‫ומרקיי׳׳ש שאין דגים טמאים נמלחיס עמהם ‪ .‬ונראה‬
‫דס״ל דהוה ספיקא דאורייתא אי משוס דס״ל ציר דגים‬
‫דאורייתא ‪ .‬או משום דחייש לשמנונית כמבואר במ״מ‬
‫אבל יחידאה הוא וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו‬
‫דציר דגים אינו אלא מדרבנן וכוותייהו קבע הב״י בש״ע‬
‫יו״ד )סי׳ פ״ג סעי' ה׳( להלכה להתיר אך ממלחיס‬
‫בכלי א׳ עם הטמאים ואך המחמירים שהובאו ברמ״א‬
‫לאו משום דס״ל כדעת הריב״א דא״כ אך אס אין רואין‬
‫דג עמא נאסור נמי ‪ .‬אלא דאינהו נמי ס״ל כתירוץ‬
‫האחרון של הרמב׳׳ן והרשב״א וכדקבע• הר״ן דמשום‬
‫דספיקא דרבנן הוא הזלינן לקילא וכ״כ להדיא הש״ד‬
‫והתה״ד ושהם מקור דברי רמ״א דציר דגים אינו אסור‬
‫אלא מדרבנן • ומדינא שרי אך אם הם בכלי אחד עם‬
‫הכימאים אך במארה הוא דארר הש״ד לאדם שרואה‬
‫בעיניו טהורים וטמאים המלוחים בכלי אחד ואוכלם ‪.‬‬
‫ובהגהת מהר׳י וכן בההה״ד הוסיך להחמיר כדעת הא״ז‬
‫דאך אס אין מונחים בכלי א׳ רק שרואים בערבוביא‬
‫עם הכימאים ג״כ יש להחמיר ומ״מ חומרא בעלמא‬
‫הוא דאחמיר ‪ .‬אבל מדינא כתבו להדיא דשרו מכיעס‬
‫דהוה ספיקא דרבנן הארכתי בזה הענין קצת חוץ מגדרי‬
‫לאפוקי מדעת הגאון הנ״ל שראיתי בספרו חי״ק שחולק‬
‫ועל מה שכ׳ רמ״א שאין להחמיר לפשפש ולבדוק אם‬
‫יש בם דגים טמאים ודבריו לא נהירין כלל וע״ש שלא‬
‫הביא כלל מקושיית הרמב״ן והרשב״א והר״ן שהבאתים‬
‫לעיל רק הביא דברי הש״ך דבס״ק י״א בסי׳ הנ״ל וחולק‬
‫עליו וז׳ל ודבריו אינט מובנים לי כלל דהא לקמן סימן‬
‫פ״ד סעי׳ ח׳ אמרי' דגבי דברים דצריך בדיקה דהוה‬
‫כמו סירכות הריאה דצריך בדיקה משוס דהוה מיעוט‬
‫המצוי‪ .‬ולפ״ד ה״ה הכא היכא דשכיח שמולחים עם‬
‫הטמאים והוה מיעוט המצוי מהיכי תיתי לא נצטרך‬
‫בדיקה כיון דיכולים לברר כמו גבי רוב מצויין אצל‬
‫שחיטה מומחין הן דאמרינן היכא דיכוליס לברר מבררין‬
‫משום דהוה מיעוטא דשכיח ‪ .‬א”כ ה״ה הכא ולא ידעתי‬
‫שום מקום לחלק ביניהם עכ״ד בספרו חי״ק ‪ .‬ובאמת‬
‫החילוקים פשוטים וברורים מאד דבין הך דלעיל סי׳א‬
‫ברור חילוק השייך דהתם בהמה בחי׳ בחזקת איסור‬
‫עומדת ובעינן לאפוקי מאיסורא ע״י דאמרינן רוב מצויין‬
‫אצל שחיטה מומחין הן בהא הוא דלא סמכינן ארובת‬
‫היכא דאפשר לברורי ‪ .‬אבל הכא בהנך דגים טהורים‬
‫לא אתחזק איסורא משום הכי אך היכא דאפשי־ לברורי‬
‫לא מחזקינן באיסורא ‪ .‬ולהך דסימן פ״ד נמי לא דמי‬
‫דודאי אי הוה הך בדיקה בכדי שלא יוכל לבא לאטל‬
‫הכימאים בעצמם שפיר מקרי מיעוט המצוי בהך דסימן‬
‫פ״ד וסיחנות הריאה דהמיעוט בעצמו הוא האיסור‬
‫בעצמו ‪ .‬אבל בני׳ד הא הך בדיקה היא בכדי שאס נמצא‬
‫דגים‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫«‬
‫משס ראי' ברורה רק סמך במלמא‪ .‬אמנם בסרכא‬
‫הדבוקה אשר גם המעוך ומשמוש בנסס כמבואר בש׳׳ע‬
‫הוא קולא גדולה והן עחה פשתה המספחת שמקלפי?‬
‫הסרכא מעל הריאה בצפוק עזה אשר ההיתר פורח‬
‫באויר באין מקל להסמך עליו ‪ .‬ודאי אי מצערף בהדה‬
‫איזה שמן נדנוד ריעותא ראוי להעריך ‪:‬‬
‫ו א ש ר כתב דהשוחע מקרי חשוד לאותו דבר על שעבר‬
‫על דברי הב׳׳ד שהזהירוהו שלאישחוע מבלי‬
‫עעי׳ג ‪ .‬וכוונתו ודאי לדברי הרא״ש בתשו' אשר הובא‬
‫דינו בש״ע )סי׳ א׳ סעיך י״א( אבל בתשובת הרא״ש‬
‫משמע דתרתי מילי קאמר מחמת שהקהל פסלו שחיכית‬
‫הכל והיינו חפי' בלא חרס כדכ׳ הש״ך ‪ .‬ומחמת שעבר‬
‫על החרס מקרי חשוד לא״ד ‪ .‬ובנ״ד לא הזהירוהו הב״ד‬
‫בחרס ‪ .‬ובעזי״ת יש לי לרצות הרבה בעניניס אלו והמורם‬
‫מהס השבתי פני ככודו ‪ .‬ויקבל שלו׳ וירכה כנפשו ‪.‬‬
‫ונפב ^ ח י י □ ^יי״^יי׳י מ ו ה ר י ״ ץ זללה״ה מוולאזין ‪:‬‬
‫סימן כא‬
‫מהרב הגאון הגדול מוה׳ חיים‬ ‫שאלה ותשובה‬
‫מוולאז־ן יצ״ו;‬
‫ב ^ ^ני ל שאילתא דשאילנא מנידון דגים יבשים הנקנים‬
‫מן הנכריה שהנהיג הגאון מוה׳ רפאל בגליל‬
‫שלא לאוכלם ‪ .‬ובבאריסעוו אך שהיא מערי הגליל אוכלים‬
‫אותם ‪ .‬ובקהלתכם יש אוכלים ו־ש נמנעים ‪ .‬תחלה נבאר‬
‫עפ״י הדין אם יש להחמיר ‪ .‬הנה בסביבותינו אינם‬
‫בנמצא לחקור עליהם ולפ״ד השליח מוכ״ז יודעים מקום‬
‫מוצאם שזה־ דרכם למלוח מהורים עם כימאים ביחד‬
‫במרתך אחד ‪ .‬ואח״כ מיבשים הוהס ‪ .‬אך אומר שגס‬
‫במקום קניתם מהגוים גם במקום מליחתם אין הממאיס‬
‫רק א' מאלך ואם כדבריו כן הוא שהעמאים פחות‬
‫מחלק א' מששים נגד מהורים במקום מליחתם הוה כאלו‬
‫לא נמלחו כלל עם הממאים ‪ .‬וא"כ סשוע כביעתא בכותחא‬
‫דשרי׳ עפ״י דינא דגמ׳ לכל הדיעות‪ .‬אמנם במקום‬
‫המצוי ושכיח למולחם עם הממאיס הרבה יש קצת מקום‬
‫עיון ‪ .‬שנינו במשנתינו שלהי פרק אין מעמידין ואלו‬
‫מותרים באכינה ומרית שאינה מרופה ‪ .‬כ׳ הר״ן וז״ל‬
‫ומרית פירש״י דגים מלוחים וא״ת אעפ״י מהחתיכות‬
‫ניכרות אמאי לא חיישי׳ שמא נמלחו עם הממאיס כו׳‬
‫ואע״ג דאחזוקי איסורא צא מחזקינן מ"מ היכא דשכיח‬
‫איסורא כי הא ודאי חיישי' ‪ .‬וי״ל כיון דפלימת דגים‬
‫הס מדרבנן וכו׳ והא ספיקא היא אזלינן לקולא עכ״ל ‪.‬‬
‫נמצא למדין מהר״ן אך היכא דשכיח למלוח עם הממאיס‬
‫ביחד מ“ מ ספיקא איכא דאכתי הנך שלפנינו מאן יימר‬
‫שנמלחו עם הטמאים וכיון דרבנן הוא מש״ה שרי ‪ .‬אבל‬
‫הרמב״ן בחידושיו הביאו גם הרשב״א בתה״א הקשה ג״כ‬
‫קושיא זו ותירצו דטהורים בממאים לא נמלחו דמהורים‬
‫טח‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיקכבנג‬
‫סייק כב‬
‫ם‪1‬ז שהשיב לגדול אחד ושמו לא נזכ ר;‬
‫ש א ל ה על מאורע שא שה אחת הוחזקה נד ה‬
‫כשכנותי׳ ושמשה עם כעלה ש הטע תג ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה קבלחי מכחבו ויקבל שלום • ובאמח בש״ס‬
‫אהט״ז )סי׳ קט״ו( אין דין זה מבואר ־‬
‫דמ״ש )סוף סמיף ד׳( דאס רצה הבטל לקיים אוחה‬
‫אין כופין אוחו להוציאה • איכא למימר דלא קאי אלא‬
‫אטוברח מל דח יהודיח ולא דח משה • אבל הרמבים‬
‫כ׳ להדיא )פ׳ כ״ד מה׳ אישוח דין ט״ז( דנם במוברח‬
‫מ״ד משה אין כופין אוחו ]ומה שיש ;מיין בזה בסוניא‬
‫אין רצוני להאריך[ ואף שלכאורה אבדה חזקח נאמנוחה‬
‫אבל א״כ חהא אסורה לכל המולם • וזה לא שממנו‬
‫ממולם • וכפרה ודאי צריכי שמהם • ומיקר החשובה‬
‫היא מזיבח החטא והזהירוח טל להבא כראוי למון החמור‬
‫הזה • ואף כשאבדה נאמנוחה ודאי לא הוה מהני בדיקח‬
‫השכנוח כמו גבי סומא • דהשומא מראה כל בדיקוחי׳‬
‫והחשודה חוכל להמליס בדיקוח טמאוח• מ״מ ראוי‬
‫שממל יממיד לה אשה יראח ד׳ • וה' יסיר מכשול‬
‫מדרך והיה זה שלום וברכה כנפשו‬
‫ונפש החיים בא׳׳א מוהרי״ץ זללה״ה ‪.‬‬
‫דבספרו הנ״ל וכיון שבדמחינו אין דבריו מחוורים בזה‬
‫היינו ׳כולים לסמוך מל דמחינו להחיר אבל אוני לאו‬
‫סימן כג‬
‫וסי׳ג כלא יבואו לאכול גס הטמאים או משום חשש‬
‫^ ף י י ן אחרוג הירוק ככרחי נחנקו האחרונים הרב ב״ח‬
‫ז״ל דמחו להחמיר לפסול מד שיחזור כולו למראה‬
‫אחרוג הכשר כשמוה וכזהב וס״ל דפסולו משוס הדר הוא‬
‫ג״כ לדיק דבמינן הדר אף דלר״י דס״ל דלא במי הדר‬
‫אין פסולו רק משום דלא גמד פרי אפ״ה לדידן נם משום‬
‫הדר פסול ומפרש מש״ה חוס׳ סוכה )דף ל״א מ״ב( ד׳ה‬
‫והירוק להכשיר כשחוזר למראה אחרוג בחלוש היינו‬
‫דוקא אחר שחזר • וקמ׳׳ל דאפ״ה חשבינן ליה גמר פרי‬
‫אף שבשטח חלישה היה ירוק ככרחי • ודמח הט״ז ומ״א‬
‫להכשיר כשהחחיל מקנחו להוריק ככרכוס דאז בידוע‬
‫שסופו להוריק כולו ומסחמא נמר פריו ואף בלא הוריק‬
‫כלל היה כשר לדמחם אלו היינו יודעים שסופו להוריק‬
‫ככרכום רק משום שאין אנו יודעים פסול הוא • אבל‬
‫בהחחיל להוריק ודאי גמר פריו וכשר מחחילחו עיין‬
‫דבריסם • והמנהג להקל כדברי הט׳׳ז ומ״א • ולמנ״ד ק׳‬
‫טובא חדא דא״כ פסול אחרוג הירוק לפי דמחם אינו‬
‫פסול ודאי רק מספק שמא לא נמר פריו ואין זה במשמע‬
‫דר״י פוסל משמע ודאי פסול דומיא דטשי ולבן ט׳ ועוד‬
‫רכיון דמיניט רואין רוב האחרונים בפרט הגדולים חוזרין‬
‫הן למראה אחרוג כשמשהין אוחן בכלי ומהחימא לפס^‬
‫בסחס נימא מסחמא גמר פריו ויחזור למראה אחרוג‬
‫דודאי רובן מוריקין קצח ולדמחם כל שמוריק קצח סופו‬
‫להוריק‬
‫שאלות ותשובות‬
‫דגים טמאים לאסור אן‪ £‬בטהורים בחשש שמא נמלחו‬
‫יחד והאי מיטוט המצוי לאו איסור דאף אם נמצא בהם‬
‫דנים טמאים אכהי לא ברור איסורייהו דטהורים דמאן‬
‫יאמר שנמלחו ממהם ואף במקום המצוי ושכיח למלוח‬
‫טהורים מם טמאים אכהי הנך דגים שלפנינו מאן יאמר‬
‫שנמלחו מם טמאים והוא ברור לחלק בהכי ואף דהוה‬
‫ספיקא דאורייהא ולפי סברהו דהוה מימוט המצוי ולא‬
‫שכיח ומצוי גמור )והרבה יש לרצוח בהכי בדין שכיח‬
‫ומצוי דאורייחא ודרבנן ואכמ״ל( וסשיטא דהרמ״א אזיל‬
‫בשיטח כל הפוסקים דס״ל כחי׳ הר״ן דמשום דאיסורא‬
‫דרבנן הוא אקלינן בדידהו ולא אחמרי המחמירים אלא‬
‫אם רואים לפנינו דגים טמאים הרבה שאין ששים נגדם‬
‫)מי׳ ש״ך ס״ק ח׳( אבל לאחמורי כולי האי להצריך בדיקה‬
‫לא חב שום פוסק ‪ .‬סוף דבר הך בדיקה שהחמיר הגאון‬
‫הוא דלא כמאן ‪ .‬דלדמח כל הפוסקים והש״מ והרמ״א‬
‫ברור דלא במי בדיקה ולראב״י לא מהני בדיקה דאף אם‬
‫צפנינו רק דנים גיהורים מחזקינן איסורה היכא דשכיח‬
‫למלוח מם הטמאים ביחד ‪ .‬ונראה דס״ל להראב״י דלאו‬
‫מימונו המצוי מיקרי דכא לא מהני אלא להצריך בדוקה ‪.‬‬
‫אלא דס״ל דמקרי מצוי ושכיח גמור דבכהיג מחזקינן‬
‫רימוחא לאיסורא ‪ .‬הארכחי בזה כי אוצי ימצא בפנקס‬
‫הגליל ממם הגאון שנזר שלא לאוכלם ואס ימצא כחוב‬
‫שמחמח שנחברר ביד האנשים המוכרים גם דנים כימאים‬
‫ואין היש בס מל לב נפשפש ולבדוק ‪ .‬א״נ אזל לטממיה‬
‫מכיס האי טממא הוא דנזר אלא משום שרצה למשוח נדר‬
‫שמנוניח ‪ .‬א״נ שרצה להחמיר כדמח הראב״י אף דיחידאה‬
‫הוא ובמנהג כי האי הנמשה משום נדר יסייג אין מקום‬
‫לסחור מנהגו דדמי להך דבני ביישן פסחים פ׳ מקום‬
‫שנהנו )דף נ׳ מ״ב( ומי׳ פ״ח מ׳ח )סי׳ חצ״ו( שהאריך‬
‫לחלק בדיני איסור מנהגים ‪ .‬ונהירנא כד הוינא עליא כבר‬
‫חמניא נחחדש איסור באסיפח הגליל לפני הגאון הנ״ל‬
‫בדגים יבשים אבל לפי דמיוני לא נזר אלא בחרוזוח של‬
‫דגים קטנים החחובים בשפוד ומשום שבאוחן מחרוזוח‬
‫קשה להכיר אס יש דגים טמאים ביניהם ואוכלים גם‬
‫הכימאים אבל איני נאמן להטיד מה שזוכרני מקטנוחי‬
‫בפרט מפי השמוטה ‪ .‬ואולי כך שממחי שנזירהו הי׳ משום‬
‫דבקטניס איכא איסור גמור כי הך דסימן פ״ד ומשום‬
‫לא פלוג גזר אף בגדולים ‪ .‬ולא כחבחי דמיוני זה אלא‬
‫בכדי לחקור שמא צדקה דמיוני וטרם יחברר טממו אין‬
‫להקל במקום שפשטה גזירח הגאון שהרי כבר קבלו‬
‫אבוחיהס טליהס ובמקום שלא פשטה נזירחו אף במרי‬
‫הגליל ודאי שרינן בלי שום פקפוק אף בלי שום בדיקה‬
‫וכבו דלא לוסיף מל חומרח רמ״א שלא החמיר לבדוק ‪.‬‬
‫ומוד צריך ל‪0‬ר\ר לידט מנין מליחחם במקום מוצאם גם‬
‫אס יש בהם שמטנית דהיכא דשכיח למלוח מם הטמאים‬
‫הרבה שאין ששים לבטלם ואיח בהו שמנוניח ודאי יש‬
‫למנומ לאכלס בכ״מ ודיל ‪:‬‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיטןנג‬
‫והנה ט מ׳ אמר הטעם ללי משום נמר פרי ומשמע‬
‫דהייט אליבא דר׳׳ע דבעי גמר ®־י ולא אמר דלא מ י‬
‫פ ד והיינו משום דע*כ ל ימדא כר׳ עקיבא ס״ל‬
‫מדפסיל ירוק משוס גמר פרי אפילו גדול כמה אבל‬
‫ללמ אין ראיה דסבר כריע דמכשיר ירוק ככרתי •‬
‫ופוסל בקטן מכאגוז ולק כ' טעם דבוסר חשוב פרי‬
‫טפי כו׳ • ונראה דלהכי ק טו תחלה לדברי ר״ע ואח׳כ‬
‫לדברי רבנן משום דר״י כר׳ע אתי׳ מהך דירוק כיון דלא‬
‫בעי הדר או כרש דפטר ממעשר דלא הוי פרי אבל‬
‫ר*ע טעמיה לאביי שם משוס הדר והיא מסקנת הגמ׳‬
‫שם וכן מסיק בירושלמי ד ל ע לא מודי ללש דהרי‬
‫מנומר והרי גדול בדשס כו׳ פסול באתרוג וחייב‬
‫במעשר כו׳ והיינו כטעם אביי בגמ׳ דילן משום הדר •‬
‫ולפי״ז ודאי קשה עובא כנ׳׳ל מניין לנו לפסול משום גמר‬
‫פרי לרבנן דרלכשרי בוסר ומחייבי גס במעשר • אלא‬
‫ודאי נראה עיקר לכאורה כדברי כב״ח דעיקר פסול‬
‫הי ד ק לדיק משום הדר כיון דלא קיי׳׳ל כ לי דלא בעי‬
‫הדר דרוק לאו הדר מ א • וללי הוא דאמר טעמיה‬
‫משוס גמר פרי אבל פסקינן כוותיה ולא מטעמיה וכי‬
‫תימא מנ״ל כיון ד ל מ ע״כ סבר ירוק הדר הוא מדמכשר‬
‫ליה אן‪ £‬דאיהו בעי הדר • ייל דנפקא לן האי טעמא‬
‫מ^וגתא ד ל ע דפסיל בוסר וע"כ בגדול כשישר ואפ״ה‬
‫פסול משוס הדר ־ וא“ כ מאיזה טעם ס״ל לר׳ עקיבא‬
‫דאיט הדר ומה הפרש בינו לבין אתרוג שאין סופו לגדל‬
‫יותר ומי יודע אס הוא מאותן שסופן לגדל יותר • אלא‬
‫ודאי מראיתו מוכחת עליו שלא נגמר גידולו ואין מראהו‬
‫דומה למראה אתרוגים גמורים אשר המה ירוקים ממש‬
‫כששה וכזהב ואלו היה נגמר פריס היו מראיתן דומה‬
‫ממש למראה אתרוגים גמורים • לכן קודם גמרם אין‬
‫נקראין מהודרין דאל’כ במה נפרוש ביניהן אלא ודאי‬
‫מצד מראיהן שאינן צמראה אתרוג ניכר שהן בוסר‬
‫ופסיל ר״ע ורבנן מכשרי כיון שאיט ירוק ככרחי לגמרי‬
‫הדר מקרי • ועוד יש לפרש לד׳ הב״ח דפסול ירוק‬
‫מטעם הדר הוא מן הירושלמי על הך דירוק ככרתי בעי‬
‫קומי ר׳ אמי כהן כרתינן או דדמי להן כרתינן אמר‬
‫להס כהן כרתינן ומייתי איזה ירקרק שבירוקי׳ כששה‬
‫וכשושנת כרמל סומכוס אומר ככנף טווס כו׳ וכא הוא‬
‫אומר הכין ומשני שניה היא דכתב ירקרק עכ״ל וצריך‬
‫ביאור מאי קא׳׳ל ומאי משני • ופי׳ בעל ק׳ע דמקשה על‬
‫המשנה דאתרוג ככרתי הוא נקרא ירוק פי׳ גרין ■ ושם‬
‫במשנה מגעים משמע דגעל נקרא ירוק דהיינו כששה‬
‫ואינך ומשני דהתם בנגעים כתיב ירקרק וירקרק הוא‬
‫געל• אבל במימי׳ גבי אחרוג תנן ירוק וירוק הוא‬
‫גרין • ואין ש׳ נ טן דאדרבה מכאן דקדקו מ ס׳ ורא״ש‬
‫ורשג״א ^ אי צ ט ד ך למתני י ד ק ככרתי משמע דסתם‬
‫ירוק הוא געל והוא מוכרח • ו שד מה חילוק בק ירוק‬
‫לירקרק דפי׳ ירקרק הוא שרה על ירוק הרבה עמוק אבל‬
‫היא אותה מוראה עצמה דירוק רק עמוקה יותר ועיז‬
‫מורה לשק ירקרק • כמו שאין חילוק בק אדום לאמודם‬
‫רק בשמק כ ד ^ א שם איזה א ז ^ ס זו זהורית עמוקה‬
‫וזה‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫׳׳«‬
‫להוריק טלו • ועוד קנס מובא דהא יש כמה פירוח‬
‫שאין מתבשלין באילן וכשמשהין אותן בכלי בחלוש‬
‫מתבשלין כמין טשלי כמרי וכ»יוח ודומיק וגמר בישולן‬
‫בכלי מזלוש וא’ כ מה ראיה היא זו אס סו® לחזור‬
‫שנגמר פריו מתחלה • דילמא מתחלה לא נלמר ובשהיי®‬
‫בכלי הוא נגמר וכיון דקפדינן אגמר פרי מגיל לאכשורי‬
‫ועוד קשה לענ״ד לפוס טעמיה דר׳ יודא משוס דלא גמר‬
‫פרי האקי״ל באתרוג הבוסר לאכטרי כרבנן דפליגי‬
‫אדריע וגס במעשר לא קי״ל כר״ש דפטר אתרוגים‬
‫בקענן וע״כ מדחייב במעשר • פירי הן לכל דבר וא"כ‬
‫למה נפסול אתרוג ירוק משוס דלא גמר פריו מה בכך‬
‫הא לא בעי גמר פירי • ופירי אמר רחמנא והא איכא‬
‫והדר לא בעי ר״י וגס לדיק ס׳׳ל ע״ז ומ״א דירוק הדר‬
‫מיקרי וא'כ למה יפסל ירוק אן‪ £‬בגדול כמה■ וקטן‬
‫הבוסר כשר זה מן התימה ומפורש לקמן דרבה מדמה‬
‫אתרוג ומעשר להדדי ור״ש דמעשר דפטר כר״ע ד«סל‬
‫באתרוג דבעי גמר פירי ודחי אביי ע'כ לא פסיל ר״ע‬
‫רק משום דבעי הדר וליכא אבל במעשר כרבנן ס״ל‬
‫משמע להדיא דאי לאו משוס הדר רק משוס גמר פרי‬
‫ע״כ דגס למעשר בעי גמר פרי דאין סברא להצריך‬
‫גמר פירי באתרוג טפי מבמעשר אי לאו טעמא דהדר •‬
‫דאל״כ בפשיטות ה״ל למימר ע“ כ לא אמר ריע דבעי‬
‫גמר פירי רק באתרוג אבל במעשר לא • אלא ודאי ח ה‬
‫א׳־א כלל דבאתרוג יצטרך גמר פירי יותר מבמעשר‬
‫ואיפכא אית ליה לר״ש דאך דפטר ממעשר משוס שאין‬
‫מצמיח • באתרוג מכשיר דפרי הוא וזו ראיה ברורה מחד‬
‫דאין להצריך גמר פ ד באתרוג טפי מבמעשר • והיכי‬
‫ניקוס אנן וניפסל הירוק משוס גמר פרי ומספק‬
‫ובמעשר קיי׳ל כרבנן דחייבין קגיניס וגדולים וגס‬
‫באתרוג מכשרינן בוסר ממש • והנה במחלוקת ר״מ ור״י‬
‫באתרוג הקטן כ׳ התוס׳ )שס ד׳ ל״א ע״ב ד״ה שישר‬
‫אתרוג הקטן( שאין זה ענין למחלוקת ר״ע וחכמים‬
‫באתרוג ה טסר דהתס אפי׳ גדול כמה כאגוז וכביצה‬
‫פסיל ריע משוס שאין מצמיח או משוס הדר ט׳ •‬
‫וחלקו ‪ ccn‬איירי בשסופו ליגדל יותר דאז פסיל ר״ע‬
‫וכאן כשאין סופו ליגדל יותר ואפ׳׳ה בפחות מאגוז‬
‫ובי‪ 5‬מ לא חשיב גמר פרי • משמע מדבריהם דמפרשי‬
‫דברי ל מ וליי אליבא דר׳ע דפסיל בוסר ובעי גמר פרי‬
‫והייט נמי טעמא ד לי ואח״כ כ׳ שד דיתכן לומד דאן‪£‬‬
‫רבנן דמכשרי ט ס ר פסלי בפחות מכשיעור דטסר חשיב‬
‫פרי מפי משמע דיותר טטה דעתם ד ל מ ור״י דבעי‬
‫גמר פרי בשיטת ר״ע אמרו דפסיל בוסר ודרך אפשר‬
‫כ׳ דאן‪ £‬לרבנן פסול ודקדקו לכתוב דאתרוג בוסר חשיב‬
‫פרי טסי ולא כ׳ גמר פי ד מדאי רבנן דמכשרי בוסר‬
‫לא ב ש נמר פרי ד ט ס ר לאו גמר פרי הוא רק דעכיפ‬
‫ב ש שם פרי וס׳ל ד ט ס ר מקרי פרי ובפחות מכך‬
‫שישרא לא מ י פרי כלל ולא מקרי בוסר ולפ״ז היה‬
‫נראה דגם במעשר לרבנן דבזוטר מהאי שיעורא פמור‬
‫כיק דלא מ י פרי• והא דמחייבי במעשר קטנים‬
‫וגדולים הייט קטנים כשישר ש»ו כאן כאגח וכביצה‬
‫מט‬ ‫חוטהמשול^ט‬
‫בדברי הריטביא וראביד ור׳ן אלו שהן מחמידס • ולא‬
‫הזכירו ויש להחמיר כדבדהס והרין זיל בתראה סובא‬
‫ובפרט לדברי ט ס' מ׳ ל אין מטארק כ״כ להקל וכמש׳׳ל‬
‫וגס בתיקוני הזוהר הק׳ משמע דמעמא מ ט ם הד‪■5‬‬
‫הוא בתיקון כ׳א וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא כן‬
‫צריך דלא יהא פסול באתרוג לקיימא קרא טלך יפה‬
‫רעיתי כו' ואש היא ירוקה היא משובחת יתיר עונ ח‬
‫דהוית אסתר ירקרוקת בגין דאתמר בה והלבש אסתר‬
‫מלכות ובתיקונא שבעין עלין דאילנא איטן קווטתיו‬
‫עלייהו אתמר ראשך עליך ככרמל ט ל ט ירקין דהכי‬
‫צריכא שערא דאיתתא דאיהי ברתא דמלכא למהוי ירוק‬
‫כשבעה מיני דהבא ואתרוג איהו ירקא ואסתר מממן‬
‫הוית ירקרוקת הרי להדיח מבואר מדבריו הקדושים‬
‫דעיקר מראה אתרוג הוא כמיני הזהב ועיקר געל או‬
‫נוטה לאודם דלא כמו שראיתי בס' א׳ לפרש דברי‬
‫הזוהר תיקון כיא על ירוק גרין עפ׳׳י ד' רש׳׳י ז׳ל במה‬
‫שאמרו אסתר ירקרקת היתה וכ׳ רש״י ז״ל כהדסה ע״ש‬
‫ודייק לה מדקרי לה הדסה ואין זה מוכרח בגמ' ואין‬
‫להאריך וד׳ הזוהר תיקון ע׳ מבוארין להדיא להיפוך‬
‫דבעינן מראה זהב וגס איך אפשר שנפרש ד׳ הזוהר‬
‫דירק גרין משובח יותר דלא ככולהו תנאי דפליגי אם‬
‫יש להכשיר ירוק ככרתי אבל לא ט ה א מן כמובחר וגס‬
‫הך דאסתר ט׳ טח יותר לפרש כד' הזוכר שכן דר־‬
‫החולים המוריקים להיות פניהם דומין למראה געל והוא‬
‫סתם ירקון ר״ל ולא למראה גרין ודעת הביח ז“ל‬
‫מוסכמת גם לדברי הזוהר ז״ל ע׳׳כ יש להחמיר בדבר‬
‫לחזר אחר אתרוג שכולו מראה געל או דומה לגעל עפ׳׳י‬
‫ד' הירושלמי דלא בעינן כששה ממש וכמש׳׳ל ואז הדר‬
‫הוא לכל חסידיו כנלענ״ד בעזהש״י ‪:‬‬
‫כן שטנתן אחר שחזר למרמה אתרוג וקמ׳׳ל דלא נימח‬
‫התשובה הזאת מצאתי בין כתבי אא״ז הגאון זצ״ל •‬
‫ולפי הנראה מריהטא דלישנא ומבירורא דשמעתתא‬
‫דא • נראה כי מפיו יצאו הדברים האלה ‪:‬‬
‫מצוה יחשב פרי אס לא דעעמח משום הדר כמ״ש•‬
‫ס י ק כד‬
‫ריטב״א בשם הראב״ד גבי מנומר שכתב דדוקא ממראות‬
‫• בענין שאילתא דשאילנא אס מותר לקיים‬ ‫שאלד*‬
‫בשדש אילנות טיכר בהן הרכבה ואין ידוע‬
‫אס נרכבו במינם או שלח במינם • אס מחוייב לעקור‬
‫האילנות משוס ספק הרכבת האילן • והנה לפיד הטאל‬
‫שהחליט במכתט ט ס איסור קיום כלאים הוא מדאורייתא‬
‫ודאי ס טן דאורייתא לטמרא • אבל לא כן עמדי • ואם‬
‫באתי להביא כל דברי השסקיס ולישא וליתן בדבדהם‬
‫לבטת ולסטר • יארט הדברים הרבה אך שלא לטציא‬
‫חלק • אציגה פה קצת דרכי אשר אנכי ב ד ^ נחני ד׳‬
‫בזה הוא ית״ש ינאני בד ‪ p‬האמת • באיי למדני חקיך ‪:‬‬
‫הוא ו מ ט ס דלא גמר פרי הוא דלא מקרי הדר •‬
‫ת ש ו ב ה בדש מס׳ מ״ק)ד׳ ב' ע״ב( ובכמה דוכתי‬
‫תניא המנכש והמחפה בכלאים לוקה‪.‬‬
‫רע״א‬
‫סיקכגכד‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫חה דבר ברור ומושכל ואין חילוק שיטי מראה ביניהם‬
‫ולדבריו כרי הוא מראה אמרת לגמרי • ועוד למה‬
‫הכניס ביניהם הך דכהן כרתינן כיון דאמתני׳ קאי ואין‬
‫להאריך בדקדוקי׳ ובפזה״י נ׳ל ני׳ הירושלמי דבעי מר׳‬
‫אמי אי דוקא ככרתי לגמרי הוא פסול אבל כשיש בו‬
‫קצת מראה געל ע״נ טלו אף שאינו כשעוה ממש הוא‬
‫כשר ובכלל מראה אתרוג הוא • או נימא אף דדמי להן‬
‫כרתינן ני׳ ואיט לגמרי ככרתי ג"כ נ ס ^‪ 1‬עד שיהא‬
‫ירוק כשעוה לגמרי שאז הוא מראה ירוק סתם שהוא‬
‫געל וידוע שלשון דומה הוא שאינו לגמרי רק דמיון קצת‬
‫]כדאי׳ סוכה ל׳ב א׳ דומה לחרות ועי׳ נירש״י ז׳ל שם[‬
‫ואמר כהן כרתינן ני׳ הח אה מראהו דומה קצת לגעל‬
‫כשר אף שאינו כשעוה למראה ירוק יחשב • וע״ז מקשה‬
‫דכא שם בעעיס בעינן דוקא כשעוה ואינך ואז ט א‬ ‫‪i‬‬
‫דמקרי ירוק סתם • וכא הוא אומר הכין ני׳ וכאן הוא‬
‫אומר שכל שאיט ירוק ככרתי לגמרי בכלל ירוק סתם‬
‫הוא ומשני שניה היא דכתיב ירקרק פי' דלשון ירקרק‬
‫משמע עומק הרבה במראה הירקות שהוא געל ולהכי‬
‫בעינן דוקא כשעוה הא ירוק סתם אף שאינו כשעוה‬
‫כשר רק שיהא מראהו כולו נועה לגעל ולא ככרתי •‬
‫זהו נ״ל בבירור ני' הירושלמי והוא ברור ונכון לענ״ד •‬
‫וננ״ז משמע דפסול ירוק ככרתי הוא משוס הדר דאי‬
‫משום גמר נרי א״כ מה ענין זה לדין ירוק דעעים הא‬
‫חפי' ירוק ככרתי אינו פסול רק משוס שמא לא גמר‬
‫פריו וע“ כ ס״ל דכל שחינו ככרתי ממש הוא גמר פרי‬
‫או סו® לגמור וא“כ מחי מקשה מהך דנגעים מאי‬
‫איכפת לן חי מקרי ירוק סתם אי לא • אלא ודאי‬
‫מ ט ס הדר הוא דבעינן שיהא בו מראה אתרוג וכ״ד‬
‫הב״ח ואף דברי התוס׳ שם ד׳׳ה והירוק יכולין להתפרש‬
‫הר• לא גמר פריו • וחף אה לא נפרש כן בדברי ה ט ס'‬
‫אין לזוז מדברי הב״ח כנן מוכח מדברי הגמ׳ בהך‬
‫דמדמי אתרוג למעשר לדברי רבה רק חביי מחלק‬
‫מטעם הדר • וכיון דקיי״ל למעשר פרי הוא גם לענין‬
‫וכן מוכח מהירושלמי בבירור • וכן מצאתי בחידושי‬
‫הפסולות כו' וחשיב ג״כ ירוק ככרתי הרי להדיא דאף‬
‫במקצתו ירוק ככרתי בב' וג' מקומות פ טל מ ט ם הדר‬
‫וכ׳׳ש ברוט ככל פסולי מראה דמשום הדר וכ״כ הר״ן‬
‫ז״ל בשמו■ וגדולה מזו כ' הריעב״א בר״פ לולב הגז^‬
‫בהא דמסיק תיובתא דרבא דאמר דר״י מודה באתרוג‬
‫דבעי הדר והק׳ ריטב״א דא״כ סליק פרקין דלא כר״י‬
‫דלא בעי הדר ואלו במשנה לא פליג ר׳׳י רק בהנך תרי‬
‫דירוק ובהך דכאגוז ותי' דר״י מודה בכל פסולי הדר‬
‫שאינו כבדיתו ולא פליג רק ביבש ששמו עליו ט' משמע‬
‫להדיא דגס ר׳־י ס׳ל בירוק ככרתי פסולו מ ט ס הדר‬
‫ותרווייהו צריכי לר״י ־ וכ״ש דלרבנן מ ט ס הדר הוא‬
‫כמש׳׳ל • ונפלאסי מאד על האחרונים שלח הרגישו כלל‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק ני‬
‫מלקות • זכינו לדין דקי׳ל דקיוס כלאים איט אלא מדרבנן‬
‫וא״כ ספיקו מותר ‪:‬‬
‫נ ש ו ב לבאר סיפא דהירושלמי הנ״ל דסייס הכל מןדיס‬
‫באיסור שהוא אסור כשלא קיים ){“ י מעש‪5‬‬
‫אבל אם קייס ע׳׳י מעשה לוקה כהדא דחנץ‪ f‬המחסה‬
‫בכלאים לוקה • והיינו דע״י מעשה אפי׳ רבנן מודו‬
‫לר״ע דלוקה • ואם נאמד דהעושה גדר הוא בכלל תק;ים‬
‫ע״י מעשה• הרי ש״ס דינן פניג על הירושלמי לפי‬
‫שיטת רש״י ותוס׳ בסוגיא דע״ז )דף ס״ד( דהא דאמר‬
‫ר״ע אף המקיים היינו דוקא בעושה נדר ואפייה סליגי‬
‫רבנן עליה • אבל האמת הברור דהמקייס ע״י מעשה‬
‫דהירושלמי לאו בששה גדר הוא • דעשיית גדר לא מהני‬
‫אלא אי אמרינן דבמקייס גרידא שבר בל״ת מהני עשיית‬
‫גדר למהוי לחו שיש בו מעשה • אבל למ״ד דבמקיים‬
‫גרידא שרי מדאורייתא מהיכא תיתי איסורא דאורייתא‬
‫ע״י הגדר • הלא הך עיי׳י מעשה ־הירושלמי היינו דוקא‬
‫ע״י מעשה בגוף אילן המורכב או בגופן של כלאי זרעים‬
‫הוא כדסיים הירושלמי כהדא דתניא המחפה בכלאים‬
‫לוקה והיינו דהירושלמי לא ס״ל כאוקימתא דרבה ריש‬
‫מ״ק דכולה ר״ע הוא אלא דהברייתא כפשגיא דבמנכש‬
‫ומחסה גס לרבנן לוקה ‪:‬‬
‫ו ל ב א ו ר ה נראה דאפ״ה סליג עניה ש״ס דילן‬
‫בסוגיא דמכות הנ״ל כמבואר שם ברש״י‬
‫בד״ה אי לאו דקלסך וכוי דמאן דאית ניה מקיים בכלאים‬
‫פגיור פטר אף במחפה • אמנם היינו לריש לקיש דסבר‬
‫כאוקימתא דרבה ריש מ'ק דכולה ר״ע היא • אבל לר׳‬
‫ינאי ור״י דס״ל דהמחפה בכלאים לוקה הברייתא כפשטא‬
‫דבמנכש ומחפה אף לרננן לוקה • והא דנקט ר' ינחי‬
‫רק המחפה היינו משום דר׳ יוחנן דאמר נאו משנתינו‬
‫הוא לא איירי אלא ‪.‬במחפה מש״ה נח נקגי רק המחפה ;‬
‫כמ״ש התוס׳ בב״ק הנ״ל ־ וברור ופשוט דלאו דוקא עלו‬
‫ו מ צ י ג ו למדין דר״י ור׳׳ל פליגי בסירושא דברייתא‬
‫כפלוגתא דרבה ורב יוסף ריש מ׳׳ק ובהכי‬
‫ניחא הא דלכאורה קשיא טובא הא לפסק הרמב״ס)ס״ח‬
‫דשבת דין ב׳( במשקה מיס לזרעים כרב יוסף דהוי‬
‫תולדת זורע והא ק־׳ל דהלכה כרבה נגד רב יוסף ;‬
‫כר״ע מחביריו • וכן פשכיא דסוגיא דמכות‬
‫ברור וברוך טעמו של הרמביס כיון דר׳‬ ‫ולפמ״ש‬
‫ינאי ור״י מוקמי הברייתא כרב יוסף ודאי‬
‫הלכתא כוותיה נגד רבה ואס נאמר דלהירושלמי מחייבי‬
‫רבנן בכל מעשה שעושה בגופן של זרעים אף אי ליכא‬
‫נד זריעה במעשהו אכתי הירושלמי ושיס דילן פליגי‬
‫אהדדי דהא בש״ס דילן אף לר׳ ינאי ור״י לא מחייבי‬
‫במחפה אלא משוס זורע כדפריך התם ולילקי נמי משום‬
‫זורע ביו״ט )ומשו״ה פירש״י בכל הסוגיא שם דחיוב‬
‫דמחפה הוא משוס זורע( ואף לפמ״ש לעיל דלדידהו גס‬
‫במנכש חייב הרי גס מנכש משוס זורע הוא דחייב לרב‬
‫יוסף דקאי בשיטתי׳ דר׳ ינאי ור״י;‬
‫ו ה ב י מוכח נמי מדאצטיץ רבה לאוקמא טלה ר״ע‬
‫היא ולא‪.‬משני דמנכש חייב לכ׳׳ע משוס מקיים‬
‫ע״י‬
‫שאאת ותשובות‬ ‫?‪9‬‬
‫רמ׳א אף המקיים • ואף דלאוקימחא דרבה ריש מ״ק‬
‫דטלה ר״מ היא לכאורה איכא למימר דליכא מאן‬
‫דפליג עלי׳ ‪:‬‬
‫א מ נ ם גסוגיא דמס׳ מנוה )דף כ”א ע׳ב( כרי ריש‬
‫לקיש קחי בשיטסא דרבה דטלה ר״ע היא‬
‫ואס״ה סבר דרמן סליגי עליה כדמוכח התם להדיא •‬
‫הרי דקיוס כלאים חליא בפלוגסא דר״ע ורבנן לכ״ע •‬
‫ואדרבה לאוקימתא דטלה ר״ע היא מקילי רבנן טסי‬
‫דפליגי אף במנכש ומחפה ־ משא״כ לאוקימסא דדב‬
‫יוסף דלא סליגי עליה אלא במקיים גרידא ־ אבל במנכש‬
‫ומחפה מודו רבנז לכ“ ע ‪:‬‬
‫מ'מ גס במקיים גרידא דודאי פליגי רבנן עלי׳‬ ‫אבל‬
‫דר״ע לענין מכוח • מ״מ גס לרבנן אסור לקיים‬
‫נסחמא דמחניחין רפ״ח דכלחיס וכן בכמה דוכחי‬
‫דמחייבין אותי לעקור • וכן הוא בירושלמי הובא גס‬
‫בר״ש רס״ח דכלאיס וככ“ מ ריש הלכות כלאיס דאהא‬
‫דתנינן התס כלאי זרעים אסורין לקיים פריך מה כר״ע‬
‫דאמר המקיים כלאים לוקה א״ר יוסי ד״ה היא הכל‬
‫מודים באיסור שהוא אסור • וכ״כ כל הפוסקים ־ ואף‬
‫דבסוגיא דמס׳ ע״ז )דף ס״ד ע״א( אמרינן התם דלרבנן‬
‫אף לקיומי שפיר דמי■ חכתי משוס הח לא תברא דהא‬
‫עעמא דאיסורח לרבנן דפליגי עליה דר״ע היינו משום‬
‫חשדא שלא יחשדוהו שזרעם כדג׳ התום׳ בב״ק )ד׳ ס״א‬
‫ע״א ד״ה אין מחייבין וכ״ה ברמב״ס פ״ב דכלאיס דין‬
‫ח׳ וכן בשו״ע סי׳ רצ״ז סעיף גי׳( וא״כ בשדהו של כותי‬
‫דלח שייך האי טעמא משו״ה פרי אפי׳ לכתחינה ‪:‬‬
‫כ ל ל א דמלתא דלר״ע אישור קיום כלאים הוא‬
‫דאורייתא • ולרבנן חין האיסור אלא מדרבנן‬
‫מאניהן אלא אפי׳ זרע הוא מה־ דעבד עבד ובקיום‬
‫ליכא איסור דאורייתא דכיון דרבנן לא דרשי דרשא‬
‫דר״ע כלאים שדך לא מהיכא תיתי איסורא דאורייתא ‪:‬‬
‫ו ל ‪ ^ /‬נ י ] הלכה ודאי הלכה כרבנן דר״ע דהא אין הלכה‬
‫כנ״ל משמע דאין הלכה כר״ע ומשו״ה פריך נמי בירושלמי‬
‫הנ״ל בלשק תמיה מה כר״ע • וכ״ה דעת כרמביס)ריש‬
‫הלכות כלאים דין ג׳( שכ׳ דלקייס אסור ואינו לוקה‬
‫והייט ודאי לא משום דהוה לאו שאין בו מעשה הוא‬
‫דאינו לוקה דא״כ הו״ל למימר אעפ״י שעובר עליו בל״ת‬
‫אינו לוקה מ »י שאינו עושה מעשה • כדרכו לומר בכל‬
‫לאו שאין בו מעשה • ותו דא'כ הוי ליה נפלוגי בין‬
‫מקיים ע״י מעשה כגון הששה גדר • ובין מקיים גרידא‬
‫בלא מעשה ־ אלא ודאי ברור ופשוט דגם דעת הרמב״ס‬
‫הוא דאין הלכה כר״ע )ועמש״ל דגם הראב׳ד לא סליג‬
‫עליה דהרמב״ם בדין קיום כלאים( וכן הוא בש״ע )סי׳‬
‫רנ״ז סעיף ב׳( דלקייס אסור ואינו לוקה וכוונתו ודאי‬
‫דאינו אסור מדאורייתא דמה לו להשויע לכתוב דיני‬
 ‫ת ט ד מ עול ע‬ ‫סיקנינה‬
‫אמרינן אלא המשקה לזרעים• אבל הרמביס )בפ״ח ‪v jc n‬‬
‫דין ב׳( כ׳ המשקה מיס לצמחים ולאילנות • ^למז״ש‬
‫הכ״מ שם דאיכא תרי גווני מנכש • מנכש בעיקרי אילנות‬
‫לא הוי תולדת זורע ‪:‬‬
‫ו ב ל י ש הלכות כלאים כתב הכ׳מ דהרמב״ס פוסק‬
‫כרבה• וכן לא כ' שם בשו׳׳ע )בסי׳ רצ״ז‬
‫ספיף א׳( אלא או המחפה והמנכש השמיט • והייט כפי‬
‫שיטתו שם דהלכתא כרבה רק במחפה הוא דלוקה דרבה‬
‫לא איירי ביה ור׳ ינאי ור׳י ס״ל דלוקה • אבל כל מפיין‬
‫ישפוט בצדק שכדבריו בפ״ח דשבת הוא העקר וכמ״ש‬
‫לעיל דלר׳ ינאי ור״י הברייתא כפשטא • )מכאן ואילך עד‬
‫סוף התשובה נמחק כששה שיטות וחבל על דאכדין ואח׳כ‬
‫נשאר גוף כ״י קדשו( חויתי דעי בעזר החונן דעת כמדתו‬
‫ית״ש לחונן אף לשאינו הגון כמוני היום יום ג׳ טו״ב כסלו‬
‫נאום חיים באס״ו סהרי׳ץ זללה״ה •‬
‫וךקן הן דברי הראב׳ד )ריש הלכות כלאים דין ג׳(‬
‫סימן כה‬
‫כענין אשר קצת ההסון נוהגים ת ש ו ת‬ ‫שאלה‬
‫ציצית צמר כטלית קטן פשתן ע״ י הפסק‬
‫עור • ולפי הנראה מהתחלת תשובתו האריך כזה‬
‫הרכה • רק אתנו אינו נמצא רק הפסק הלכה בזה ;‬
‫דעביד לצמוסי כגון מנכש ומשקה גס לרבנן לוקה •‬
‫ת ש ו ב ה השתא דאתינן לטעמא דמוט התפירה בטל‬
‫הוא לגבי העורות• וכפי מ״ש הפוסקים‬
‫בשם הר״ש גופי' )עש״ך סי' ש' ס״ק י״א( דהיינו טעמא‬
‫דתופר כדרכו ואינו חושש אם מחבר הבגד צמר עם חוט‬
‫הפשתן שתפרו בו העורות • ודאי אית לן למימר דהיינו‬
‫טעמא דכוצא מנהגא דסרבלין של צמר ותחתיו שרות‬
‫התפורים בחוטי פשתן מה״ט גופא דחוט התפירה בטל‬
‫הוא לגבי העורות • ותו לא צריכינן לדוחקיס רבים‬
‫ועצומים שנדחק הר״ש בפי׳ למשנה ט׳ וי׳ דפ' בתרא‬
‫דכלחים • ובפרט תוספתא ^ בי א שם משנה ט׳ ואתיין‬
‫כולהו משנייתא כפשטא דלא מהני הפסק שר או הפסק‬
‫בגד וצמר גמלים • בוודאי ראוי לבטל המנהג ‪:‬‬
‫ו ל ע ה בענין ביטול חוט התפירה יש לי מקום עיון‬
‫דאף דסברא מתקבלת היא דהואיל ואינם באים‬
‫אלא לחבר לא מחשב ובטל הוא לגבי העורות וכה״ג כ׳‬
‫המרדכי שלהי מס׳ ע״ז דאס ניקב הכלי למטה מרביעית‬
‫ונתן עליו חתיכת מתכת צריך טבילה דקי״ל כמ״ד הכל‬
‫הולך אחר המעמיד אבל אס תפרו בפתיל מתכת אין בכך‬
‫כלום שאין זה כ׳׳א מחבר חתיכותיה • )הובא גם בב״י( ‪:‬‬
‫דברים שהמה תולדות זורע אמנם כמדומה‬
‫תלמוד ערוך הוא ביבמות)דף ק״ב ע״ב( סנדל‬ ‫אבל‬
‫שתפרו בפשתן אין חולצין בו וכבר תפסו כל‬
‫הפוסקים כפי׳ השני שברש״י דהייט שתפרו בחוטי פשתן‬
‫אלמא דחוט התפירה לא מיבטל • ועל הא״ז שכתב בשם‬
‫הר״ש • דחוט התפירה בטל הוא )כמובא בתה״ד סי׳‬
‫רצ׳׳ז( לא קשה מידי • דהא׳׳ז לטעמיה אזיל דס׳׳ל דבמקום‬
‫שרגילין‬
‫ש א א תו ת עו מ ת‬
‫פ״י ממשה אלמא דלשיס דילן גס במקייס מיי כמנשה‬
‫לא מחייבי רמן * ואף שלדינא לא נ'מ מידי דאן‪ £‬אס‬
‫נימא דהירושלמי וש״ס דילן פליגי אהדדי • ס!כתא‬
‫כשיס דילן דלא מחייב אלא היכא דאיכא נד זריפה‬
‫דמביד לצמוח כדאמר רב יוסף גבי מנכש ‪:‬‬
‫מחוורהא דהירושלמי וש״ס דילן קיימו בחדא‬ ‫אבל‬
‫שיטחא דהיכא דפושה ממשה דלא מביד לצמוחי‬
‫להירושלמי נמי לא מחייבי רבנן דכיון דליכא בה צד‬
‫זרימה • מהיכי שיתי חסורא דאורייתא לרבנן דלא דרשי‬
‫כלאים שדך לא • אבל העושה ממשה דטייד לצמוחי הוי‬
‫בכלל שדך לא תזרע כלאים • ומשו״ה מודו רבנן דלוקה‬
‫משוס תולדת זורע ‪:‬‬
‫מסיים הירושלמי כהדא דתניא המחפה‬ ‫ומשרה‬
‫בכלאים לוקה היינו דוקא בכה״ג דאיכא צד‬
‫זריעה • אלא הואיל וזה אינו זורע ממש דהא כבר נזרעו‬
‫אלא דעביד לצמוחי מקיים קרי לה בירושלמי ‪:‬‬
‫שכתב וחיך אפשר שלא ינכש אותם ולא ישקה‬
‫אותם והלא הוא מקיים בידים הרי להדיא דגם הראב״ד‬
‫קרי למנכש ומשקה דהוי תולדת זורע לרב יוסף דקי״ל‬
‫כוותיה קרי ליה מקיים • והיינו דלא פליג על הרמב״ם‬
‫בדין מקיים כל; • דבמקייס גרידא גס להראב״ד אינו‬
‫לוקה דאין הלכה כר״ע • אלא במקייס בידים ע״י מעשה‬
‫וכסופו כן תחילת דבריו של והלא אף המקיים לוקה‬
‫דהיינו במקייס בידים דוקח וכדמשמע מלשונו דלה פליג‬
‫על הדננל׳ם בדין מקיים דבמקייס בידים כבר ל‬
‫הרמב״ס בדין ל דלוקה המנכש והמחפה • והא דלא ל‬
‫שם הרמב׳ס דהמשקה לוקה הרי יש כמה הולדות זורע‬
‫שלא ל הרמב״ס כאן ואכמ״ל ;‬
‫ו א ח ר שזכינו לעמוד בס״ד על דעת הראב״ד מקום‬
‫יש ברח״ש לומר דהא דכ׳ בהל' כלאים דין ג׳‬
‫דלוקין על קיומו נלמוד סתמו של הרח״ש מפירושו בל‬
‫הראב״ד דהיינו במקייס בידים דוקא • ע״ש שדבריו‬
‫מתפרשין כן ברווחא■ ואין רצוני להאריך • בהא סלקינא‬
‫ובהא נחתינא דבמקייס גרידא ודאי הלכתא כרבנן דלא‬
‫אסרי אלא מדרבנן • וידינא דידן ספיקא דרבנן הוא‬
‫ושריא • ואינו מחוייב לעקור • וגס לעשות גדר בכלל‬
‫מקיים גרידא הוא ושרי בנ״ד • אבל לעשות מעשה בגופן‬
‫של האילטת כל מלתא דעביד לצמוחי הוי תולדת זורע‬
‫ואסור מדאורייתא הלכך ספיקי׳ לחומרא ואסור גם בנ״ר ‪:‬‬
‫מיץס אתי להוציא בס׳ד מסוגית הש״ס כמה‬
‫שהאידנא נשתנה מלחכת עבודת האילן במקומותינו וכמ״ש‬
‫התוס׳ )ריש מ״ק ד׳ ג׳ ע״א ב־״ה אף כל וכו׳( אך‬
‫במנכש ומחפה ומשקה דאיירי ביה זומר באילנות הייט‬
‫דומיא דמנכש בזרעים )ואולי משו״ה לא חשיב הרמב״ס‬
‫בפ״ח דשבת מנכש דמ״ק כתמיהת הכ'מ שם משוס דסמיך‬
‫אזומר דחש־ב שם( ־ ומשקה מים אף דבריש מ׳ק לא‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקכ״‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫״«!‬
‫משמע דאי הוה דרשא דתחש דרשא גמורה הוי מפסיל‬ ‫שרגילים להפור מנמלים במומי סשחן • מוצצים ט דוקא‬
‫אף בדיעבד אלמא דחומ התפירה אינו במל ‪:‬‬ ‫לכי«ילה )מיין ד מ סי׳ קש'מ אוה י׳ וכ׳א( והא דאמרי'‬
‫דאין מולצין בו היינו משום שדרכם היה לחפור בעור‬
‫משוס הא לא תברא לדינא די ק דאי משום‬ ‫אמנם‬ ‫ולא במ*פ מש״ה אין חומ הפשק במל )ולשימהו ניחא‬
‫שאנו מדמין נעשה מעשה לסתור מ ש א‬ ‫הא דנקע סנדל ולא מנעל אף למ״ד דחולצין במנעל‬
‫דטלהו מתניתא כמ״ש לעיל • ויש לחלק בי; מוס‬ ‫לכתחילה • משום דמנעליס מסתמא גם בימי התלמוד‬
‫התפירות העורות זע״ז • ובין חושי תפירות המנעל‬ ‫היו תוסרין בפשק • רק בסנדל שהוא משר קשה היו‬
‫דהנך דפסלי במנעל מעמייהו כמ״ש הש״ג שם דחוס‬ ‫שור • ולשימת החולקים מליו‬ ‫דרכם לתפור ברצועות‬
‫התפירה מעמיד הוא • והיינו דווקא במנעל שא׳א לנעלו‬ ‫צ״צ דמש״ה נקש סנדל משום דבמנעל איכא מיד דאין‬
‫בשום אופן בלא התפירה • ואינו נקרא מנעל אלא ע״י‬ ‫חולצין לכתחילה ולהכי ניחא ליה יומי למנקע סנדל‬
‫חוס התפירה התם הוא דאמרי׳ דמוע התפירה הוא‬ ‫ומדוקדק יותר להנך דמפלגי בין לכתחילה לדישבד בסנדל‬
‫המעמיד כמור • משאיכ שכתב הר״ש שידוע דרך הת ופר‬ ‫התשר בח“ פ דלא שייך למנקע האי דנ א כלל גבי‬
‫לחבר השרות לבגד צמר שעליהש בתפירות הרבה •‬ ‫מנמל( • אבל מ״מ כל הנך רבוותא דפליגי מלי׳ דהא״ז‬
‫דעת לנבון נקל לחלק ביניהם • דלא דמי למעמיד‬ ‫גבי מנמל של חליצה • הא חזינן דסברי דחוש התפירה‬
‫דתפירת המנעל ‪:‬‬ ‫אינו בשל • לא מבעי הרמב״ם ודשמי׳ דפסלי אף בדיעבד •‬
‫ב ה א סלקינן דראוי לבשל המנהג הנ״ל • והמבמליני׳‬ ‫אלא אפי׳ הרא״ש ודממי׳ דמכשרו בדיעבד הרי מבץאר‬
‫איישר חיליה ‪:‬‬ ‫בהרא״ש ששמא דשריותח משום דאסמכתא בעלמא הוא •‬

‫סלקא לוד שרת טדגאון רבעו חיים מדל כסיעתא דשמיא‬

 ‫שאלות ות שובות חוט דטשולש‬
‫מדגאק ר הלל זצל‬
‫לבאר אס בזה״ז בודאי זכות הוא לה לפי שאין אט‬
‫נוהגים ליבם כלל ומה גס ביבם קטן כמה פוסקים‬
‫ראשונים מתירים בזיכוי • צריך לחקור קודם בדעת‬
‫הרי׳׳ף ז׳׳ל שהביא מהרי״ק דלא מהני זיטי כלל עד שיגיע‬
‫גט לידה דוקא • וז׳׳ל הרי״ף ס׳ פ׳ק דגיטין האומר תנו‬
‫גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אס רצה לחזור‬
‫יחזור דר״מ וחכ״א ט׳ דזכין לאדם ש״ב ואין חבין אלא‬
‫ט׳ • בגמ׳ כל האומר תנו כאלו אומר זכו דמי ומסיק‬
‫הרי׳׳ף ה"מ בחזרה דלא מצי למיהדר אבל עבד לא נפיק‬
‫לחירות עד דמעי גיטא לידיה • דתנן גיטין )דף י״ג‬
‫ע״א( האומר תנו גט זה לאשתי וש״ש לעבדי ומת לא‬
‫יתנו לאחר מיתה ושמעינן מינה כו׳ • אח״כ בסמוך הביא‬
‫הסוגיא דיבמות הנ״ל והפשיטות דפשיט שם הגמ׳ • וע״ש‬
‫בהר״נ שהקשה כמה קושיות על הרי״ף • ומסיק דמהני‬
‫זיכוי להשתחרר מיד כשמסר להשליח וכן הוא ברא״ש‬
‫פ״ק דגיטין • אבל הרמב״ם )פ׳ ו׳ מה׳ עבדים ה׳ א׳(‬
‫מחלק בין האומר תנו לאומר זכו דהאומר תנו אז לא‬
‫מהני רק שלא יוכל לחזור בו • אבל בזיכוי מהני תיכף ‪.‬‬
‫וכ׳ הכ״מ מה ^ר מב״ ס מחלק כדי לתרץ כל הקושיות‬
‫של הר׳ין על הרי״ף והטעם מדאפקה בלשון נתינה ר״ל‬
‫דעד שיגיע גט לידו לא הוי גט • והובא בש״גי יו״ד)סי׳‬
‫רס״ז סעי׳ ע״ו( כדעת הרמב׳׳ם • והרמ״א בהג״ה הביא‬
‫דעת הי״א דאף בתט מהני זיכוי תיכף והוא דעת‬
‫הרא׳׳ש והר״ן• וז״צ מהרי״ק)ב פירש קמ״א( ע״מ שנוהגים‬
‫למי שהמירה אשתו ורוצה ליקח אחרת לזכות לה גט ע׳יי‬
‫אחר כדי שתתגרש בו אס תחזור לדת יהודית ושאלתי‬
‫אם צריך • ואס מהני • השיב וז״ל הנה לא באתי לחלוק‬
‫על המנהג דנהרה כו׳ אמנם דע לך שאין מנהגינו בכך‬
‫כו׳ ואשר שאלת אס מהני • נלפענ״ד דודאי לפירש׳י‬
‫ביבמות ]שם ד׳׳ה המזכה גט לאשתו יעו״ש[ הוא דאיבעי‬
‫לן מהו לזטת שהספק הוא אצל בעל האיבע׳ אס תתגרש‬
‫מיד שזכה האחר הגט בשבילה איל • בודאי הכא מגורשת‬
‫שהרי לא קמיבעי לן שם אלא משוס דר״ל דעב למיתב‬
‫טן דו כו' • אבל הכא שהיא אסורה עליו עולמית טדאי‬
‫דמזכין • וכן נמצא בתשובת רש״י שהתיר לזטת במרץס‬
‫יבם קטן וכן יש דעות במרדט • אמנם לדעת האלפסי‬
‫בפ״ק רגיטין כו׳ • ובפ׳ האשה המזכה גט לאשתו במקום‬
‫י ט ס מהו וכו׳ ומסיק מדהביא כאן שתי מימרות שהן‬
‫ביבמות ובגיטין גבי פלוגחא דר“ מ ורבנן • חשר בגיטין‬
‫פירש׳׳י לענין חזרה ולא לענין חירות■ פשיטא שגם ההיא‬
‫דיבמות מפרש כן לענין חזרה דבעל דוקא ולא לענין‬
‫כחתגרש‬
‫סיק א‬
‫איש א׳ מק׳ קרינאק היה חולה בהקדש דק׳‬ ‫שאלה‬
‫הוראדנא ובאימ אשתו בתחלת ר״ח אדר שר‬
‫ובקשה כמה אנשים להשתדל מבעלה שיתן לה ג״ס ע״ת‬
‫כדרך ש"מ שלא תיזקק ליבום והיבם ק ק בן חרוש שנים‬
‫אף שהיה לה בן קטן אך היה חולה ג חל• ולא רצה‬
‫בעלה החולה לגרש אותה בשום אופן ונסעה לביתה •‬
‫אח״כ נודע לו שמת הילד שלו גם הכביד עליו חליו •‬
‫אז נתרצה ליק לה ג״פ זה י״ב ימים בחודש ניסן העבר •‬
‫ובא הרב מלסדר עם עדים והסופר לחולה הנ״ל וקודם‬
‫שצוה לכתוב אמר להם שהוא רוצה ליתן על תנאי שתחזור‬
‫אליו כשיבריא • והשיבו לו שבודאי תקח אותה בחזרה‬
‫כשתקום מחליך • אח״כ בעת הכתיבה והנתינה לא הזכיר‬
‫מזה כלום ואחר הכתיבה צוה המסדר להבעל שיתן הנט‬
‫להשליח וא״ל בזה׳׳ל זאי זוכה דעס גט פון מיין ווייבש‬
‫וועגין אז זיא זאל תיכף מגורשת ווערין פון מיר והשיב‬
‫השליח איך בין זוכה פון איהרט וועגין )אז זיא זאל‬
‫תיכף מגורשת ווערין פון דיר( אח״כ נטל הגט בחזרה‬
‫מהשליח ומסר לו בתורת שליח להולכה • אך מלסדר לא‬
‫פירש להבעל כונת הדברים כדי שלא ירגיש שהוא מסוכן‬
‫והבעל הבין פי׳ המלות היטב מכל הסדר ‪:‬‬
‫בגמ׳ דיבמות )דף קי״ח ע״ב( המזכה גט‬
‫לאשתו במקום יבוס מהו כיון דסני׳ ליה‬
‫זכות הוא לה או כיון דזמנין דרחמא ליה חוב הוא לה‬
‫אמרו ליה תנינא וחוששין לדברי׳ וחולצת ולא מתייבמת‬
‫ע״ש• המזכה גט לאשתו במקום קגיטה מהו ופשטיי׳‬
‫מדר״ל טב למיתב טן דו וכו׳ ע״ש תוס׳ בד״ה א״ל תנינא‬
‫כתבו דהפשיטות רק מסיפא עיין מהרש״א מה שתירץ‬
‫בדוחק ורש׳׳י פירש דהפשיטות מתרי בבא דמתני׳ זימנין‬
‫דרחמא ליה וזמנין דסני׳ ליה • וכן גבי גט מספקא לי׳‬
‫וחולצת ולמ״ת ע״ש • ובש׳׳ע אה״ע )סימן קמ׳׳ה סעיף י׳(‬
‫דהוי ספק מגורשת • עוד )בסי׳ ק׳׳מ בהג׳׳ה ס׳ ה׳( אם‬
‫בעלה מומר ומהדרת אחר גט י״א דמהני זיטי ויש‬
‫מחמירץ מתשו׳ הר״ן ע״ש • המזכה למומרת או להנאסרת‬
‫ע׳׳ש • ויש מחמירין בזה והוא ממהרי״ק ועב״ש )שם‬
‫ס״ק ה׳( דדעת הר״ן דבעל יכול לחזור בו דאינו זכות‬
‫הוא לה דילמא חזרה • עוד כתב שם בב״ש )ס׳׳ק ז׳(‬
‫דדטת סהרייק הוא שחייש לדעת הרי״ף דלא מהני זיטי‬
‫כלל • ואינה מגורשת עד שיגיע לידה • והנה טרם שנבא‬
 ‫ת ט ה מ עול ע‬ ‫פיק א‬
‫מדרבנן מיהו אית ליה מידי דהוי אקמן דל׳ל שליחות‬
‫ויש לו זכי׳ מדרבנן ע׳׳ש וכו׳ א"כ בעבד ואשה דמצי‬
‫למיעבד שליחא לקבלה ודאי דאית להו זכיה ]אף דבעבד‬
‫הוא בעיא בש״ס כבר תירן הריין ברפ׳׳ב דקידושין ע״ש[‬
‫אבל מסקגא יש בירושלמי הביאו החוס׳ בנימין )דף יא‬
‫ע״ב ד״ה בגימי נשים( וז״ל ר׳ח בעי הרי שהיה עבדו‬
‫של קצין וט׳ עי״ש בתוס׳ • והנה פי׳ הירושלמי קשינ‬
‫להולמו עי׳ מהרש׳׳א על התו ס׳ הנ״ל שמפרש הירושלמי‬
‫שהתוס׳ הלך לשיטתו)בדף י׳ ע׳׳א ד״ה בשליחות בע״ב(‬
‫לפי׳ ר׳׳ח שס • ומסיק המכרש״א דעת התוה׳ לפי‬
‫הירושלמי חכות וחוב לא מעלה ומוריד כלל בעבד ואשה‬
‫ועדיין לא הועיל כלל כי האיך יפלוג גמרא ירושלמי‬
‫אמתני׳ כדמפורש להדיא החילוק בין עבד לאשה מחמת‬
‫זכות וחוב • עוד קשה שהירושלמי הנ״ל יפלוג על ירושלמי‬
‫בפי היקבל שהביא הר״ן וז״ל זכין לאדם שלא בפניו השיב‬
‫ר׳ שמי הגע עצמך היתה צווחת להתגרש אני אומר שמא‬
‫חזרה בה עכ״ל הירושלמי ע״כ • משמע דאס לא חזרה‬
‫מהני זיכוי שלא בפניו • ונראה לפרש הירושלמי לפי שיטת‬
‫המהרש״א אבל בסגנון אחר • וכי הוא זה • בירושלמי‬
‫הוא ב׳ איבעיות ולא קושיות • ר׳׳י בעי הרי שהיה עבדו‬
‫של קצין • ועוד בעי הרי שהיה אשה של מוכת שחין‬
‫וקאי על מתני׳ דקתני בעבד אינו יכול לחזור ומשוחרר‬
‫תיכף כדעת חכמים ובאשה יכול הבעל לחזור ובפי להיפך‬
‫מה הדין בעבד של קצין ואשה של מוכ״ש ופשעי׳ בעבד‬
‫כיון דיכול למכור אותו לאחר שלא מידיעתו • היד‬
‫כשמסרו לשליח יצא מת״י שאינו יכול לחזור אף שהוא‬
‫חוב גמור כמו הוה אמינא דפי׳ ר״ח הנ״ל בתוס' ד״ה‬
‫כוונתו כדעת הי"מ כאן שיהא מזומן הגע ת״י הזוכה למענה‬
‫בשליחות בע׳׳כ וכן פי׳ המהרש״א אבל אינו משוחרר עד‬
‫למכור לה כשתחזור לד״י • אבנ כאן בסי׳ ק״מ כתב הרמ״א שאם‬
‫שיגיע לידו דוקא כיון שהוא חוב וכאשה באשת מוכ׳׳ש‬
‫זיכה לה געי על ידי אחר כשתחזור נד״י אינה צריכה גע אחר‬
‫אינו יכול לחזור כיוןשזטת הוא לה אבג אינה מותרת עד‬
‫שיגיע לידה דוקא כי אי אפשר להתגרש ע״י אחרים‬
‫בע״כ ]יעויין בתוס׳ שס דף י׳׳א ע״ב ד״ה בגיעי נשיס‬
‫שהביא לשון הירושלמי והפני משה פי׳ שס דכונת הירושלמי‬
‫שלא מידיעתה[ כמו שאינו יכול למכור אותה לאחר ‪:‬‬
‫מותרת להנשא בגט זה כשתחזור לד״י אן! אס לא הגיע‬
‫^ו ך • אפשר לפרש בעבד באופן אחר דלא כמהרש״א‬
‫כיון שיכול למכרו לאחר בע"כ א"כ לעולס השחרור‬
‫זכות הוא לו אף שרבו קצין מ״מ יכול למכור אותו לעני‬
‫שלא מדעתו • והשתא מתפרש המשנה שפיר • דבעבד‬
‫מחמת שזכות הוא לו זוכה תיכף לשני הפירושים הנ״ל •‬
‫ובאשה מיירי מתני׳ בסתם נשיס דחוב הוא לה ויכול‬
‫הבעל אף לחזור ג״כ אבל במוכ׳׳ש אינו יכול לחזור‬
‫דזכות הוא לה ומ״מ ג(ינה מתגרשת ע״י אחר עד שיניע‬
‫לידה כנ׳ל • והשתא לא פליגי שני המימרות בירושלמי‬
‫אהדדי דשם בפ׳ התקבל מיירי לענין חזרה דקאי על‬
‫מתני׳ האומר התקבלי ט׳ יכול לחזור ־ ומבעי אס צווחת‬
‫להתגרש ומשני דחיישי׳ שמא חזרה • אבל אס לא חזרה‬
‫אין הבעל יטל לחזור • והירושלמי דפרק קמא מיירי‬
‫דאינו יכול לזכות שתתגרש האשה תיכף קודם שיגיע‬
‫הגע לידה כנ׳ל • והשתא נהדר אט לקושייתיט מה טעם‬
‫של‬
‫עאלות ותשובות‬ ‫‪!02‬‬
‫שתיזגרש האשה מיד רק כשיגיע הנס לידה חה ברור •‬
‫ופשוס דדעח הרי״ן‪ £‬ק • ואפ׳ג דדעח התוס׳ לא הלכו‬
‫בשיסוז הרי״ן‪ £‬וגס הרמביס פסק דמהני זיכוי • מ״מ‬
‫כדאי כוח סרי״ף לחוש לדבריו אפי׳ באיסור קל ש״ח‬
‫כש״כ באיסור חמור דהיינו איא ומ״מ לא בעינן למשכוני‬
‫נפשאי אמנהג מקומוח וכש״כ הכא דדילמא סבירא להו‬
‫כרש״י וסוס׳ והרמביס עכ״ל מכרי״ק ‪:‬‬
‫לדברי היש מחמירין בהג״ה שחכו לדברי מהרי״ק‬ ‫והנה‬
‫אין חרופה להך איחחא הגס שהב״ש)בסי׳ ק״מ‬
‫בס״ק ז׳( הקשה דדברי הרמ“א ססרי אהדדי • ומסרן‬
‫דרמ״א מודה במומרס דמהני זיכוי • אבל דבריו סמוהיס‬
‫דמשמע מפורש די"מ קאי על הסרי בבוס המבואריס‬
‫ברמ״א מומרס ונאסרס • ואכ״ז לק׳מ קושייס הכ״ש‬
‫דבסי׳ א׳ מיירי לענין לישא אשה אחרה ולהחיר להבעל‬
‫החרגמ״ה • אבל להסיר האשה להנשא וודאי דצריכה געי‬
‫אחר לדעס ה־״מ שהביא הרמ״א בסי׳ ק״מ • וכבר השיג‬
‫על הב״ש הס׳ ביה מאיר • אמגס דברי הרמ״א סחרי‬
‫אהדדי ממקוס אחר דבשו״ע א׳׳ע חשש לדעה מהרי״ק‬
‫הג״ל והביא הי“ מ כנ’ל • וביו״ד סי׳ רס״ז לא הביא כלל‬
‫דעסו להחמיר ואדרבה הביא דעהו ודעה הרא״ש להקל‬
‫יוחד שגס בחנו מהני קודס שיגיע לידה • וי״ל בחרי‬
‫גווני דנוכל לאמר באופן זה • דמה שהביא הי"מ הוא‬
‫רק לכתחילה שלא להתיר להבעל לישא אשה אחרח עד‬
‫שיתקן קודם היינו שיהא הגע מזומן חי׳י אחד למסור לה‬
‫כשתחזור לדת יהודית )וקושיית הב״ש על הרמ״א שלא הביא‬
‫הי״ר בסי׳ א׳ ־ גוכל ליישב לפע״ד • אולי משוס דשס בפי׳ א׳ נ׳‬
‫מימ׳׳א מזכה לה גט ע״י תחל בנשון לכתחילה ו‪:‬ונל לפרש דשס‬
‫ומשמע דאפי' לא יבא עתה הגע הראשון לידה מגורשת היא מעת‬
‫הזכיה ‪ .‬וזהו כדעת הר״ן לכן כ׳ כאן הי״מ דלכתחלה צריך נתקן‬
‫שיהא הגס שמור ת״י הזוכה למכור לה כשתחזור לד״י • ולפי״ז לא‬
‫כ״ל כדעה מהרי״ק בשום מקום דהרמ״א בי״מ מחמיר רק צכתהילה •‬
‫אבל בדיעבד מגורשת היא אף אס לא הגיע הגע צילל( אבל החשה‬
‫הגעי לידה כדעת הריין • או שנאמר שהרמ״א בי״מ לא‬
‫חשש לדעת מהרי״ק רק באיסור א״א • אבל באיסור לאו‬
‫כגון לישא בת חורין לא חשש לדבריו • לפ״ז מתורן ג״כ‬
‫קושיית הב״ש הנ״ל דשס בסי׳ א׳ החשש ג״כ משוס‬
‫איסור לאו ]ע״ש בב״ש ס׳׳ק כ״ה[ • כש״כ אס החשש‬
‫שס משוס חרגמ״ה • מכל הלין יש לצדד בהאי איתתא‬
‫להתיר לד׳עת הגהת רמ״א דגס בג״ד הלא רק איסור לאו‬
‫דיבמה לשוק הוא • אמנס אשינויא ניקוס ונסמוך לדינא‬
‫ובפרס כאיסור תורה ־ לכך הנצרך להעמיד על דברי‬
‫מהרי״ק ולדקדק אס פירושו מחוור בדעת הרי׳׳ף • מתחלה‬
‫צריך להבין איך אפשר לפרש דברי הרי״ן‪ £‬דלא מהני זיכוי‬
‫בעבד ואשה ולעשות דברי הריץ! כמו חוקיס בלי שוס‬
‫טעס לחלק בין כל הזכוייס שכש׳׳ס ־ הלא זיכוי ממעס‬
‫שליחות כדאיתא בהדיא בש׳ס בב״מ)דף עא ע״ב( בסוף‬
‫הסוגיא • רבינא אמר נהי דשליחות לכותי לית ליה זכי׳‬
‫נב‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫י קא‬
‫חיכוי הוי מטטם מינו חכי כו׳ אכ״ז לא יקשה מה‬
‫דמהני טבילה בגר קטן אף דשם לא שייך המינו מי ל‬
‫דכיון דהגר טושה מטשה וטובל א״ט מ מי הזיטי מהית‬
‫וכן כתבו התוס׳ בסנהדרין )דף ס״ח ט״ב ד״ה קטן( אבל‬
‫במקום שצריך לקנות במבהה או במשיכה לא זכה רק‬
‫מטטם מינו מ״ל )וטיין בירושלמי פ׳ ד' דממשר שני‬
‫והובא בר״ש שם( דמשמט שם מפורש דקטן זוכה לאחריני‬
‫מהית דמסיים שס אבל אין מתנתו מתנה דכתיב ואיש‬
‫כי יתן • מזה נשמט דלא הוי מטטס שליחות רק מטטם‬
‫מינו אף בדטת אחרת מקנה אותו • טוד נראה להביא‬
‫ראיה ממה דמבטיא בקדושין)ד׳ כ״ג ט״ב( אציבא דרשב״א‬
‫אם טבד יכול לטשות שליח לקבל ג־טו מיד רבו ואפייה‬
‫מזכי; לו ט״י אחרים וטיין בר״ן רפ״ש דקידוש־ן שנתקשה‬
‫בזה מאוד• ותירוצו אינו מובן לי דסוף סוף הזיכוי‬
‫אינו מטפס שליחות כנ״ל • לכן אפשר ד מ מי בקטן •‬
‫מזה מוכח נמי דאף בדטת אחרת מקנה אותו אינו מטטם‬
‫שליחות • וצ״ל כדטת הי״ס שהובא בתוס׳ סנהדרין)דף‬
‫ס״ח ט״ב ד״ה קטן( דבב״מ )דף ט״א ט״ב( דמסיק מם‬
‫הש״ס קגין אית ליה זכיה מדרבנן והי״ס לא גרסי שם‬
‫תיבת מדרבנן )ובטני; מיגו דזכי לנפשיה לא גמרתי‬
‫הדבר והדבר צריך טיון אך מחמת שאינו נוגט לדינא‬
‫בגופא דטובדא לכן לא באתי כל הצורך כי אין פנאי‬
‫לטיין היטב( ומדקנין זוכה לאחריני מה״ת ש"מ דזכיה‬
‫לא הזי מטעם שליחות ואידך דפליג הוא מטעם דאין‬
‫לקטן יד כמו שאינו יכול לית; במתנה נאחר • אבל בזה‬
‫צ״ל דודאי מודה שזכין לו שלא בפניו כדי שלא יהא‬
‫פלוגתא רחוקה ביניהם ודייל ‪:‬‬
‫^ ז ו ד איתא בעירובי; )דף ע״ט ע״ב( מתני׳ ומזכה לו‬
‫טל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו‬
‫ובתו הקטינים ושם בתוס׳ )ד״ה ומזכה להם( וז״ל אומר‬
‫ר׳ת דלרבי יוחנן דאמר בב״מ מציאת בנו לאביו לא גדול‬
‫גדול ממש כו' רק אם סמוך על שולחנו נקרא קטן כן‬
‫הדין בעירובי; עיין שם י מזה מוכח דלא הוי מטטס‬
‫שליחות דהא אם אחד עשה לבנו הגדול שליח לקנות איזו‬
‫חפץ מאביו מי לא קנה וראיה מפורשת ממשנה דב״מ‬
‫)דף צ״ח ע״ב( שלחה לי על ידי ינךיתיכף שמשך השליח‬
‫נתחייב זה באונסין )ורק בעבד כנעני דידו כיד רבו‬
‫מטאר שם בגמ׳ דלא מ מי משיכתו( ולא מצינו לשוס‬
‫פוסק שחילק בין סמוך ע״ש לאינו סמוך • מכל הלין‬
‫משמט דזכיה שלא בפניו לא הוי מטעם שליחות ‪:‬‬
‫לחצר ובטירוב פטמים דחוב לאדם כגון בחצר הפתוח לשתי‬
‫ו נ ל א ה לפעי׳ד דעיקר טעמא דזכי׳ שלב״פ הוא מיגו‬
‫דזכי לנפשי׳ זכי נמי לחברי' וכן בדטת אחרת‬
‫מקנה אותו דמי גס כן למציאה שהבעלים מסלקק אש‬
‫טצמן מן החפץ כדי שיזכה אותו חבירו לפיכך בבנו הגדול‬
‫הסמוך ט״ש דמציאתו לאביו אינו יטל לזטת לאחרים ואם‬
‫הי׳ אביו מקנה לו לטצמו הי׳ זוכה ואף שהרמב״ס חולק‬
‫על ר״ת הובא בב׳י)בשו״ע או״ח סי׳ שס״ו( בשם הרמב״ן‬
‫טמס סל הרמב״ס משוס דמן הדין זוכה במציאה ורר‪ ,‬משוס‬
‫איבה תקטהו ‪ .‬משמט דאם לא הי׳ זוכה מן הדין אף‬
‫הרמב׳׳ס‬
‫שאלות ותשובות‬
‫של הרי*ן‪ £‬והירושלמי »״ל שלא יכול לזנוח ו ם' ׳ ויש‬
‫ליק טפס בדברי מהרייק בדעת הרי'ן‪ • £‬בתחלה אחקור‬
‫קצת בטנק זכיה שלא בפניו דזכין לקטן אס הוא מן‬
‫התורה או מדרבנן • איחא בב“ מ )ק‪ £‬מ׳א ט'ב( רבינא‬
‫אמר נהי דשליחות לכותי לית ליה זכיה מדרבנן אית‬
‫ליה מידי דהוי אקטן דלית ליה שליחות ואית ליה זכיה‬
‫מדרבנן • אמנס התוס' בסנהדרין )דף ס״ח ט״ב ד׳׳ה‬
‫קטן( מקשה מכמה מקומות מהש״ס ומהירושלמי דמשמט‬
‫שהוא מה״ת ותירצו דיש ספרים דלא גדסי זכיה מדרבנן‬
‫ונראה דאטפ״י כן משמט שהוא מדרבנן מדמשני שאני‬
‫קטן דאתי לכלל שליחות • ובדאורייתא לא שייך לחלק‬
‫בזה כיון ;־השתא לית ליה • ואינו מוכרח • אמנם‬
‫בקידושי; משמט שהוא מה״ת ט׳יש )דף מ״ב ט״א( וזיל‬
‫הגמ׳ ואלא הא דאמר דב גידל אמד דב מנין למליחות‬
‫מנשיא א׳ נשיא א׳ דחלוקת אר* ישראל • ופריך הש״ס‬
‫ותסברא הא קניניס לית להו שליחות ומסיק אלא כרב א‬
‫בד״ה משמיה דר״ג מנין שזכין לאדם שב״פ מנשיא א׳‬
‫משמט דזכין שלב״פ שייך אף בקכיניס ט׳יש בר׳ן שנתקשה‬
‫מההיא סוגיא דב"מ הנ״ל ותיד׳ן בדוחק ט״ש • טוד‬
‫בגיטין )דף ס״ד ט״ב( אמר ד״י אר״א צרור וזרקו וכו׳‬
‫חפן ומחזירו לאחר שטה זוכה בין לטצמו ובין לאחרים‬
‫כו׳ שם אר״ח אחד זה ואחד זה אינו זוכה לאחרים • ט״ש‬
‫בפירש״י זוכה לאחריס מדרבנן ע״ש בתוס׳ ד״ה שאני‬
‫שדחו פירש״י והוכיחו ממסקנא דזוכה לאחרים מה״ת •‬
‫ול״נ להוכיח מגופיה שהוא מה״ת דלמה להו לרבנן לתקוני‬
‫שיזכה לאחרים בשלמא לטצמו משוס כדי חייו ]ט״ש‬
‫בתוס' שהקשו הא אין שליחות לקטן ותירצו דאין למט ט‬
‫שליחות בקטן י ק במידי דליתא כגון תרומה דליתא‬
‫בתרומה דנפשיה • אב; בזכיה כמו שזוכה לטצמו זוכה‬
‫נמי לאחרים • ודבריהם אינם מובנים לי הא לקמן משנה‬
‫מפורשת האשה שאמרה התקבל לי גיטי הבטל יכול‬
‫גיטה וכן יש להחצר‬ ‫לחזור • אף דיש לה יד לקבל את‬
‫לזה אטפ״י כן לית לה שליחות לקבל ניטה וצ״ט[ • ומצאתי‬
‫בתוס׳ כתובות)דף י״א ט״ב ד” ה מטבילי; אותו( דמתרץ‬
‫הקושי' הנ״ל באופן אחר וז״ל ואט״ג דזכי׳ מטטס שליחות‬
‫ואין לו שליחות מה״ת ה״מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון‬
‫כו׳ אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות • אבל‬
‫גס בתירוצם זה אין מיושב הקושיא מ״ל שהקשו בגיטין‬
‫דהא שם פריך הגמ' מהא מתני׳ דטירובין ומזכה להם‬
‫ולא חילקה ביןחצר‬ ‫סתמא‬ ‫ט״י בנו כו׳ ומתני׳ נקטה‬
‫מבואות )ואולי היה רוצה להשתתף במבוי השני וכמבואר‬
‫בגמ׳ טירובין)דף פ׳א טי׳ב( שמחלק שם בין חצר זו לחצר‬
‫אחרת ‪ .‬וטיין ברמב׳׳ס פ׳ה מ ^ ו ת טירובין ה׳ ד׳ ובכ״מ‬
‫שם( טוד שש בתוס' הנ״ל דמדמה זוכה לחצר שאמרו‬
‫בשים ב״מ )ד׳ י״א ט׳׳א( דלא גרט משליחות ואינו מובן‬
‫דהא קטנה יש לה חצר ואין לה שליחות ־ ומוכרחים אנו‬
‫לומר דהשיס קאמר דלא גרט משליחות וכן זיכוי לא‬
‫גרט משליחות וטדיפי טוד טפי משליחות דמהני אף‬
‫בקטנים ושליחות לא מ מי בקטנים • ולדרכינו ב »יס‬
 ‫חום דטשולע‬ ‫®יק «‬
‫לגרש ט אמ״כ דלא אתי דיטר ומבטל למעשה עיש‬
‫במ״מ ובטור א׳ע ‪ ta sw .‬איש דודאי להשתחרר תיק!‬
‫עיי קבלתו לא שייך האי מיט חכי אבל לזטת ע ו ף‬
‫השטר שלא יוכל האדק ליקח השטר בחזרה ולבטל‬
‫השליחות שייך שפיר האי מיגו ]עי׳ ע מ׳ ביב דף קנב‬
‫ב מ ס׳ דיה חגו לענין מעמד שלשתן ד ע ט שיחדור ו ע' נ‬
‫מ מי רק לטנין גוף מיי ר שלא יכול לחזור אבל לא לענין‬
‫מה שבתוכו[ חכי לנפשיה כמו בשאר חפץ ויטל למסור‬
‫השטר להעבד בע'כ של אדק ול מט גופי׳ ג"כ איט יטל‬
‫לבטל ולחזור בו אס זיכה לה עיי אחר כדלעיל ‪ .‬ולהכי‬
‫מביא הרי״ן! הראי׳ מהולך מנה לפלוני בחובו ד מ מי רר!‬
‫שלא יוכל לחזור אבל לא הוי כאלו בא ליד קוכ ה שיתחייב‬
‫הזוכה באחריותו ודיל ‪ .‬ולפ״ז יש נ״מ לדינא גס לדידן‬
‫דהכותי יכול לזכות במציאה ע ט ר ישראל כיון דלא הוי‬
‫מטעם שליחות רק מטעם מיגו דזכי לנפשיה ‪:‬‬
‫להביא ראיה דהרי״ן! סובר דהעיקרהטעס משוס מיגודאיתא‬
‫אעפ“כ דברי מהרי״ק דחויים הס שאי אפשר‬ ‫אכל‬
‫לפרש שהרי״ף בהלכות סובר כנ׳׳ל ‪ .‬ואן! אס‬
‫נאמר שבימובה סובר כן ע״כ נ״ל שבחיבורו חזר ט וס״ל‬
‫דהעבד משוחרר מיד מ ס שכל הקושיות שהקשה הר״ן‬
‫מכמה מימרות מש״ס שהרייף בעצמו הביאם אפשר לדחוק‬
‫דשם מיירי בכסף ע׳׳י אחרים ‪ .‬אבל הדבר מוכרח ממה‬
‫דאיתא בפ׳ השולח )דף מ׳ ע״ב( הביאה הרי״ן! האומר‬
‫עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן‬
‫שמא זיכה לו ע״י אחר דהתס אי אפשר לאוקמא בכסף‬
‫חיכ ה ע״י אחר משמע בשטר ומשמע דהעבד משוחרר‬
‫אן! אם לא מ י ע השיש לידו ‪ .‬ויש לתרץ באופן אחר דמ״ש‬
‫הריץ! דלא מ מי לזטת ע״י אחר עד שיגיע הש״ש לידו‬
‫מיירי לענין איסור שאסור בבת חורין אבל לענין שיעבוד‬
‫מפקיע א״ע תיכף■ משיגיע כשיש ליד השליח וכיוצא בזה‬
‫מצינו עי טין ) ד ף ל״ט ע״א( במפקיר עבדו יצא לחירות‬
‫וצריך גט שיחרור להתירו בבת חורין ‪ .‬וכן פסק בש״ע‬
‫יו״ד )סי׳ רס״ז סעיף ס״ד( ובשארי מימרות שהביא‬
‫הרייף דמשמע שמשתחרר מיד ע״י זיטי אן! לענין להתירו‬
‫בבת חורין מיירי שהרב קיבל כסף מאחר ע״מ שיצא‬
‫העבד לחירות שלא מדעתו דאז גס הרי״ף מודה בזה ‪.‬‬
‫וחילוק גדול ביניהם דשם אף אס העבד עומד בצידו‬
‫וצוח דאינו רוצה לצאת לחירות מ מי בע״כ כדאיתא‬
‫בקידושין)דף כ״ג ע״א( רבא אמר כסף קבלת רבו גרמה‬
‫לו וט׳ ‪ .‬אכל מ״מ כבוד מהרי״ק במקומו מונח שנעלם‬
‫ממנו מה שכ׳ הרייף בהדיא בקידושין בפ״ק בהלטת‬
‫וז״ל בכסף ע״י עצמו כיצד כטן דאקני לי׳ אחד מנה‬
‫ואמר לו ע״מ שתצא ט לחימת ובכסף ע״י אחרים טצד‬
‫ע ק שנק א׳ מנה לרכו של עבד ע' מ שיצא אותו העבד‬
‫לחירות אעפ׳י שנמו לרט שלא מדעתו של עבד דקייל‬
‫זכות הוא לעבד וכו׳כדתנן עי טין האומר תנו גט לי^תי‬
‫וט׳ בשטר ליי עצמו כיצד ע ק דכתיב ליה ו ט׳ ובשטר‬
‫עיי אחרים כיצד טון שכתב לו רבו ג׳ח וזיכה לו ע״י‬
‫אחר כיק ח ט ת הוא לו זכין לו לאדם שלא במיו ו ט׳ ‪.‬‬
‫מזה נראה להדיא שסובר ‪ tp i‬בזיכה לו שטר עיי אחר‬
‫שיוצא‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪lO i‬‬
‫הרמב״ס מודה לספס המטאר ‪ .‬והשסא א״ש דההיא‬
‫דקידופין הנ׳׳ל ובבא בחרא דמשמע חכין לקק מה׳ח‬
‫)שס דן! קנ״ז( ר׳ יהושע אומר זכין לקק קיו לגדול‬
‫משמע דשניהם שוין מיירי במציאה ומסמס מיגו מ״ל ‪.‬‬
‫לפי מה דמסיק הש״ך ]בחו׳׳מ סי׳ רמ׳ג ס׳ק ו׳[ ד ק ק‬
‫זוכה לעצמו בין במציאה בין בדעח אחרח מקנה מה׳ח‬
‫אחי שפיר ההיא סוגיא דגיעין דזוכה אן! לאיזרים מה“ ח‬
‫במינו דזכי לנפשי׳ מה״ח ואידך פציג משו? שאין לו יד‬
‫להקנוח כנ״ל ‪ .‬וכדי ליישב הסוגיא דב״מ )ק! ע׳א( הנ׳ל‬
‫דמשמע מטעם שלימוח ‪ .‬ולהי״ס דל״ג זכי׳ מדרבנן אחי‬
‫שפיר ‪ .‬ואן! לגירסחינו אפשר לומר בדעח אחרה מקנה‬
‫שצריך הזוכה להוציא מרשוח המזכה לרשוח שזוכה בשבילו‬
‫כחיס׳ גס מטעם שליחוח אבל עיקר העעס הוא מינו דזכי‬
‫לנפשיהכמושהוכרזנומדעחר״חלא גדול ממש כו׳ רקבסמוך‬
‫ע״שכו׳והסוגיא דב״מ מיירי בדעת אחרח מקנה וכו׳ ‪ .‬ונ״‪3‬‬
‫בב״מ )דן! ט׳ ע״ב( מתני׳ הי׳ רוכב ע״ג בהמה וראה‬
‫את המציאה שם בגמ׳ מי שליקט את הפאה ואמר ה״ז‬
‫לפלוני עני מיגו דזכי לנפשי׳ זכי נמי לחברי׳ ר״נ ור״ח‬
‫אמרו המגביה מציאה למבירו ל״ק חבירו משום דהוי תופס‬
‫לבע״ח במקום שחב לאחרים וכו׳ שם במסקנא אמר ר״י‬
‫המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו • וכ׳ התוס׳ )שם ק!‬
‫י׳ ע״א ד״ה א״ר יוחנן( והרא״ש שם אן! דר״י סבר תופס‬
‫לבע״ח במשחל׳א ל״ק ‪ .‬ר״י מפרש הטעם במציאה משוס‬
‫מיגו דזכי לנפשיה‪ .‬ועוד ברא׳׳ש שם וז״ל וכ׳ רב אלפס‬
‫בחשו׳ דוקא במקום פסידא יסל לתפוס לבע״ח במקום‬
‫שאינו חב לאחרים ותקנה שהתקינו וכו׳ והרא״ש השיג‬
‫עליו דמשמע מן הדין ע״ש דחינו מוכרח ‪ .‬ונ״ל דהרא״ש‬
‫והתוס׳ הלט לשיטתם דעיקר הטעסבזכי׳ הואמשוס שליחות‬
‫שנעשה שליח עבור הזוכה לקנות במשיכה לכן פסקו‬
‫בתופס לבע״ח מהני כמו שליח ‪ .‬אבל רב אלפס סובר‬
‫דעיקר הפטם משוס מיגו לכן כ׳ בתשובה דלא מהני‬
‫תפיסה דשם לא שייך האי מיגו דתופס בע"כ של הבעלים ‪.‬‬
‫וכן משמע מפשעי׳ דסוגיא דב״מ )דף ט׳( דמפרשהמעם‬
‫משום מיגו קודם מימרא דרב נחרלן ור׳׳ח שאמרו דבמציאה‬
‫שייך חב לאחרים ‪ .‬ולפי שהוכחנו בעז׳׳ה דעיקר הטעם‬
‫חכין הוא משוס מיגו דזכי כו׳ לפי׳׳ז יש ליתן טעם לדעת‬
‫מהרייק‪-‬בדעת הרי׳ף דלהכי לא מהני זכי׳ בג״נ ושחרוד‬
‫עבדים דלא שייך האי מיגו דזכי לנפשי׳ אן! דאמר זכו‬
‫כדאסקינן דאן! בדעת אחרת צריך להאי טעמא דמיגו‬
‫כדמוכח כגההיא דעירובין ט׳ ‪ .‬והשתא מתפרש הירושלמי‬
‫הנ׳׳ל היסב דמחלק בין מז רו ד עבדים לג״נ משום דיטל‬
‫למטר העבד לאחר שלא מדעתו ויש קצת האי מיגו‬
‫חכי ‪ .‬אבל לא בג'נ וד״ל ‪ .‬וא״ת למה >מק הריין! דאין‬
‫האדק יטל למזור והזוכה יטל למסור השטיש בע'כ‬
‫להעבד והא לא זכה בשבילו עדיין י׳ל דיש לחלק ונקדים‬
‫דאיתא בגי טין) ק! ל״ב ע״ב( נהי דבטל לשליחוחא דשליח‬
‫גיטא נופי׳ מי קא בסל ‪ .‬וכ׳ הרמבים )בפ׳ ו׳ מה׳‬
‫גירושין ה׳ כ׳׳א( ו ה דן והרשביא ל מ ק הלכה אפי׳ אם‬
‫אמר הבעל בפירוש שמבטל ל מ ס לא מ מי מידי ויטל‬
 ‫נג‬ ‫ת ט המשואט‬ ‫ייק א‬
‫מורינו ‪ .‬והשיב הרץ וז״ל וגם זה לפי דעתי ט׳ דכיק‬
‫דאסקינן בגמ׳ דאפי׳ במקום קסטה חוב הוא לה סתמא‬
‫קאמרינן ואפי׳ תובעת להתגרש והכי איתא בהדיא‬
‫בירושלמי בפרק התקבל ט׳ שזכין שלא בפניו ט׳ השיב‬
‫ר׳יש הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא‬
‫חזרה בה ‪ .‬וכן כ׳ בחידושי רשב״א שאפי' אשת מוכ״ש או‬
‫שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין‬
‫לה כלל אלא חולצת או מתייבמת ‪ .‬וגם אני ידעתי כי‬
‫מורינו הרב אמת ותורתו אמת ולפי שהאשה באשר היא‬
‫שם מותרת להנשא עשה סניפין לדבריו לצורך שעה עכ״ל‬
‫הר״ן בתשובה ‪ .‬וכן כ׳ הר׳׳ן ביבמות בשם הרשב״א ‪ .‬הנך‬
‫רואה שעיקר יסודו של הר״ן והרשב״א מירושלמי הנ״ל‬
‫דחיישינן שמא חזרה הובא בהג״ה לענין מומר ונראה‬
‫דוקא באשה לאיש שאהבתם קשורה בלבם מעת ה־בקס‬
‫יחד ואף במומר אולי ממתנת שיחזור לדת יהודית אז‬
‫חיישינן שמא חזרה ודברי הרשב״א צ״ע הא בירושלמי‬
‫משמע רק דחיישינן וכ״פ בשי׳ע א׳׳ע)סי' קמ״ה סעי׳ י׳(‬
‫דחולצת ולא מתייבמת ‪ ,‬והיש״ש פסק שעכשיו שיש חריג‬
‫ויש להיבם אשה מזכין לה גע גס ביבם קען ורחוק מהני‬
‫זיכוי עכ״ל ‪ .‬ונלפע״ד מכ״ש דמהני במהדרת אחר גט‬
‫ביבם קטן וד׳ל ‪ .‬עוד נראה להביא ראיה מסוגיא דיבמות‬
‫הנ״ל דמהדרת מהני ביבם ‪ .‬וקודם נדקדק בסוגיא הנ״ל‬
‫כפי שהבאתי לעיל ע״ש והתום' )שם דף קי״ח ע״ב ד״ה‬
‫אמר לי׳( הקשו האיך פשטו דזמנין דרחמא לי' וזמנין‬
‫דסניא לי' דילמא מש״ה אינה מתייבמת משוס דשוויתה‬
‫על נפשה חתיכה דאיסורא ע״ש תירוצם דחוק‪ .‬וגם‬
‫מהרש׳׳א הקשה על תוס׳ מה שלא הביא רק הפשיטות‬
‫מסיפא ולא מרישא ותירץ בדוחק ע״ש ‪ .‬ולכאורה משמע‬
‫ברש״י דהפשיטות הוא מתרי בבא דמתני' אבל קשה‬
‫דרש״י סותר דבריו במתני׳ ■שפירש שם ברישא הטעם‬
‫דאםורה לשוק משום דשוי׳ אנפשה חד״ח ‪ .‬ועוד קשה למה‬
‫לא פי׳ גם בסיפא כך ‪ .‬ונראה לפרש כל הסוגיא בדרך‬
‫אחר ויתורץ הכל בחדא מחמצ דאימצ בסוף מס' נדרים‬
‫האומרת טמאה אני לך למשנה אחרונה אינה נאמנת שמא‬
‫עיני׳ נתנה וכו' ע״ש בר״ן שהקשה איך מתירים איסור‬
‫תורה מחשש זה ותירץ דמן הדין אינה נאמנת להפקיע‬
‫א״ע מבעלה דמשועבדת לי' ולמשנה האחרונה אוקמי׳‬
‫אדינא וקשה איך מתירין להאשה לשמש עם בעלה הלא‬
‫שוויא אנפשה חד״א ע״כ כנ״ל כיון דמשועבדת לבעלה‬
‫כייפינן לה וכ״פ בש״ע לזה מתורץ קושיא שני׳ דרש״י ב טנ ה‬
‫לא כתב הטעם דשוי׳ אנפשה חתיכה דאיסורא‬
‫בסיפא כיון דמשועבדת ליבם ויכול ליבמה בע״כ לא‬
‫שייך חד״א ‪ .‬וממילא מתורץ ג״כ קושית התוס׳ הנ״ל‬
‫ואפשר שהתוס׳ מחלק בין יבם לבעל אבל הוא דוחק‬
‫לפ״ז יש לדקדק כיון דמרישא א׳׳א למפשט א״כ בסיפא‬
‫מיפשיט רק מחד גווני חמנין דרחמא לי׳ וכו׳ וצ׳יל‬
‫דזה פשוט להש״ס דמסתמא צ׳׳ל דאשה סני' ליה להיבס‬
‫רק דמיבעי אס יש לחוש זמנין דרחמא לי׳ ‪ .‬ו ק הלשון‬
‫מדוייק בגמ׳ כיק דסניא לי' א״ד זמנין דרחמא לי' ‪ .‬ומה‬
‫שפירש״י בגמ' הפשיטות גם מרישא ע״כ צ״ל שהוא רק‬
‫לרווחא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫שיוצא העבד לחירות היכן' אן^ שלא מדעתו ומדנקמ‬
‫סתמא משמע דיוצא לחירות אןז לענין להתירו בב״ח ‪.‬‬
‫ואי אפשר לדחוק ולפרש שכונתו ח נ י ך לו רק שלא יוכל‬
‫האדון לחזור בו מכמה מעמים א׳ שר^י כיל מתני׳ דקיגי‬
‫וקונה א׳׳ע בשטר ע״י אחרים ומשמע לגמרי ‪ .‬ועוד כיון‬
‫שכייל כל הארבעה בבא בחדא ובהני תלתא בבא בודאי‬
‫הדין שיצא תיכף לחירות ומסתמא גם דין הרביעי איירי‬
‫נמי בכיזיג דאל׳כ הי׳ לפרש שזה הדין חלוק משלפניו ‪.‬‬
‫ומה שדבריו סותרין את דבריו בה׳ במס׳ גיטין ע״כ צריך‬
‫לחלק כמ״ש הרמב׳׳ם בין תנו לזכו והלח״מ מפרש הטעם‬
‫מדאפקי׳ בלשון תנו כדלעיל ומסתמא הלך הרמב׳׳ם‬
‫בעקבות הרי״ף כדרכו עפ״י רוב ונידון הירושלמי הנ״ל‬
‫שהביא התוס׳ לא נפקא מיני׳ לדיק להלכה כיון שבש״ם‬
‫דילן במס׳ יבמות מיבעיא לן המזכה גט לאשתו במקום‬
‫יבוס אי מהני מססקא לי׳ אי סניא לי׳ אי רחמא לי׳ ש״מ‬
‫דחולק על הירושלמי והלכה כבבלי‪ ,‬ועוד שאפשר לדחוק‬
‫ולפרש דלא כמהרש״א עיין בקרבן העדה בפי׳ על הירושלמי‬
‫שדחק לפרש בענין אחר ‪ .‬ומה שהביא המהרי״ק ראיה‬
‫מדהביא הרי״ך בסמוך לסוגיא דגיטין האיבעיא דיבמות‬
‫משמע שמפרש שם לענין חזרה הגס שאינו מוכרח דנוכל‬
‫לומר שר״ל שגס בגיטין משכחת פעמים זכות כגון‬
‫באופנים אלו וד׳׳ל ומביא המימרות הנ״ל כדי שנדון מדין‬
‫עבד לדין אשה לענין זכות וחובה אבל במקום זכות‬
‫יכול להיות דדעת הרי׳׳ף דמהני להתגרש תיכף ‪ .‬אדרבא‬
‫משם ראיה להיפך לדבר כיון דמזכה במרךם יבום מסתמא‬
‫שחושש שלא ימות קודם שיגיע הגע לידה ועושה שליח‬
‫לקבלה עבורה ומביא הרי״ך המימרא דבאופן זה מתגרשת‬
‫תיכך ‪ .‬אבל לפי׳ מהרי׳׳ק שעושה רק שליה להולכה ומהני‬
‫רק שלא יכול לחזור בו אבל האשה לא תתגרש עד שימסור‬
‫לה השליה הגט הלא נראה מזה שאיט חושש לטובתה‬
‫אולי ימות קודם שיגיע הגט לידה דלמה לו לזכות ע״י‬
‫אחר שלא יוכל לחזור משלוהו ‪ .‬מי הוא זה שיעשה דבר‬
‫שיוכל להיות אח״כ נגד רצונו ולא יוכל לתקן ‪ .‬וזה דוחק‬
‫גדול ‪ .‬היוצא לט מזה שא״צ לחוש כלל לדעת מהרי״ק‬
‫ובפרט שגס לדעתו הרי״ף הוא יחיד נגד החולקים‬
‫עליו בפירוש ‪:‬‬
‫‪ n r i V I‬נבא לחקור אס זיכוי במ^ם יבום מהני בזה״ז‬
‫והנה היש אומרים הראשון שהביא הרמ׳א‬
‫)בהג״ה בסי׳ ק״מ( מתשובת הר״ן וראיתי בתשובתו וז״ל‬
‫בקיצור ואשר כ' עוד רבינו שיש טעם אחר בגט זה‬
‫שאיט יכול לבשלו שכ׳ בשטר השליחות זכה בגט זה לאשתי‬
‫והוליכהו לה כו׳ ואע׳׳ג דאיבעי לן ביבמות בשלהי פ׳‬
‫האשה שלום המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ואסקינן‬
‫דאפ׳׳ה חוב הוא לה דטב למיתב טן דו וכו׳ וכדאמרינן‬
‫עעמא דטב למיתב כו׳ אבל היכא דהכל יודעים דלא‬
‫מיצה לדור עמו וטוב לה המות ממנו בודאי שהוא זכות‬
‫לה וזכין לה שלב׳׳פ וכן יש לנו לומר בנידון זה שאט‬
‫רואים שהאשה שאלה גט כמה פעמים ולבקשתה נעשה‬
‫גט זה ט׳ ואט רואים שמחשבתו לזטת מצי לזכות לה‬
‫שליח כ ^ ד ־ הבעל זכי בגט זה לאשתי ‪ .‬ע*כ דברי‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫נימ א‬
‫אצל בפי׳ במקום קטטה והש״ס ירושלמי היתה צווחת‬
‫להתגרש לא חלקו בק מוכיש לשאר ב׳׳א מסתמא מיירי‬
‫בכל גווני רק היין מחולק עם הרשב׳׳א שכ׳ בפ׳ התקבל‬
‫המזכה במקום קטטה הוא בעי׳ דלא איפשיטא ובטלי‬
‫חולצת ולא מתייבמת וכן נראה לדעימ במזכה במקום‬
‫יבוס ומדמיבעי סתמא משמע דמבעי אך ביבם קטן מ״מ‬
‫כל במהדרת אצל י ט ם דגלתה דעתה דסניא לי׳ לא שייך‬
‫האיבעי כלל גס הר׳ן והרשב״א מודים בזה כפי שכתב‬
‫לעיל עי׳ בב“י איע )סי׳ ק״מ סעי׳ ה׳ בהגייה( שהביא‬
‫התה״ד שמצדד להתיר במהדרת אצל בעל מומר ‪ .‬ועוד‬
‫כמה דעות להתיר אצל יבוס ‪ .‬ולבסוך מסיק הב״י וז״ל‬
‫ולענין ש״מ שיש לו אח מומר וזיכה גט לאשתו כו׳ אפשר‬
‫לצרך סברת המתירים לזכות לה מבעל מומר כו׳ עם‬
‫סברת המתירים יבמה שנפלה לפני מומר ומותר לזכות‬
‫לה גט ]ובזה׳׳ז שאינו נוהג יבום דמי ליבם מומר[‬
‫ומלש במהדרת אצל יביס ובסי' קס״ה בהגייה פסק אך‬
‫אם שניהם רוצים ביבוס אין מניחים אותם אא״כ ניכר‬
‫שכוונתם לשם מצוה ‪ .‬ובדידן שהוא ילד והיא יותר‬
‫משלשים מ ה ע״ז אמרו מתנים לו עצה הוגנת כלך אצל‬
‫שכמותך וליכא מצוה גם הרמב״ס פסק להתיר באיסור‬
‫לאו בשני ספיקות מאיבעיות בש״ס וכן פסק ביו״ד)סי׳‬
‫נ״ט( בגלודה ‪ .‬ובנ׳׳ד יש כמה ספיקות א׳ בעי בש״ס‬
‫ב׳ ספייץת בפלוגתא דרטותא ח׳ ביבם קטן וא׳ במהדרת‬
‫)בסי׳ ק״מ סעי׳ ה׳ בהגה״ה( עוד בזה״ז שאין נוהגים‬
‫ליבום והפ׳׳מ כ׳ )בסי׳ ק׳׳י( דלא שייך חזקת איסור‬
‫בסנק פלוגתא דרטותא ואין לומר דהוי דשיל״מ בחליצה‬
‫כיון שצריכה להמתין ולא שייך רק בדבר מאכל שנאכל‬
‫בפעם א׳ לאפוקי אשה אצל בעלה וד״ל ]לכן באיסור נדה‬
‫מתירין בס׳׳ס[ ועדיין צריך לחקור קצת שא׳ מהעדים‬
‫אמר שקודם כתיבת הגט אמר הבעל שרוצה ליתן ע״ת‬
‫והשיב העד שא״א ליתן על תנאי אך הס יצוו להשליח‬
‫מסירת הגט‬ ‫שיקח באווארענעש ממנה קודם‬
‫ואח״כ לא הזכיר מזה כלום מזה מוכח שלא הבין הבעל‬
‫מנין הזיכוי שתהא מגורשת תיכך אך שאמר בלשון אשכנז‬
‫דאל׳כ הי׳ שואל נידון התנאי הנ״ל וכש״ע )סי׳ קל״ו‬
‫בהג״ה( כ׳ בשם סדר הגט שהבעל צריך לידע מה הוא‬
‫אומר בעת מסירת הגט ליד האשה ואינו יודע אס מעכב‬
‫בדיעבד ‪ .‬עוד אפשר מחמת שבעצמו הרגיש שהוא מסוכן‬
‫גדול כאשר העיד האיש מההקדש עיז וזירז אותו שיביא‬
‫למלסדר והסופר חיש מהר שלא ימות פתאום מחמת זה‬
‫לא הקפיד ובתחלה אמר רק לרווחא דמילתא והדבר‬
‫ס »ן וצ״ע ‪:‬‬
‫ך ע ך ב שיע)סי׳ קל״ו( כ׳ המגרש צ״ל ה׳׳ז גיטך וא״ל‬
‫פסול ואס עסוקים באותו ענין ונתן בשתיקה‬
‫כשר ע׳ש ‪ .‬אמר איני אישך איני בעלך כו׳ אך עסוקים‬
‫כו׳ איט גט ‪ .‬וי׳א אס עסוקים באותו ענין ה׳ז ספק‬
‫מגורשת‪ .‬ולכאורה לפי הייא דמכשיריס הי מ משום‬
‫דעסוקים באותו ענין מתקן הלשון גרוע שאמר וכאלו לא‬
‫אמר כלל ק בדי ק מה נמיו עסוקים באותו ענין משלית‬
‫להולכה דור^!‪ /‬כניל הלא מגרע ללשון קבלה שאמר אח״כ ‪.‬‬
‫ויש‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫»‪10‬‬
‫לרווחא דמילתא כדי שלא יסתרו דבריו אהדדי כנ״ל ‪.‬‬
‫ולפ״ז מ תו ק ג״כ ר\שית המהרש״א מל התוס׳ דלא מקשי‬
‫מרישא דטדפא משום דמיקר הפשיטות רק מסיפא חמנין‬
‫דרחמא ליה כו׳ לפ״ז דהוכחנו דמסתמא סניא לי׳ רק‬
‫דלפטמיס חיישינן דילמא רחמא לי׳ א"כ כיון דפמס אחד‬
‫גלתה מנתה דסניא ליה בזה שהיתה מהדרת בודאי תו‬
‫לא חיישינן דילמא חזרה ואוקמא אחזקתה הראשוגה‬
‫ואחזקת שארי נשיס דעלמא‪ .‬עוד נ״ל אן‪ £‬אס נאמר דהוא‬
‫ספק שקול אם רחמא לי׳ אם סני׳ לי׳ אננפי״כ אס גלתה‬
‫דמתה פעם א׳ דסניא לי׳ אוקמא אחזקתה דלא חזרה‬
‫וראיה נזה מדפסק בש׳׳ט א״ט )סי׳ ל״ה ס״ד( וז״ל יש‬
‫אומרים שאפי׳ לא מינה שליח לקדש רק שגילה דעתו‬
‫שחפין בה והלך השדכן וקידשה בלא מינוי שליחות ה״ז‬
‫מקודשת ‪ .‬וכ׳ הב״ש דמקודשת בודאי לדעת הרא״ש עכ״ל‬
‫וקשה דהא מירושלמי דלעיל משמע דחיישינן שמא חזרה‬
‫י^א ע״כ צריך לחלק דבעל שאני משום דבתחלה בודאי‬
‫היתה מרחמא לי׳ א״כ אך שנולד איזה שינוי ביניהם‬
‫חיישינן שמא חזרה לאהבתה הראשונה לאפוקי באיש דעלמא‬
‫בגילוי דעת פעם אחת סגי וכן בכה״ג גבי יבס ‪ .‬לפ״ז‬
‫בנ״ד בהאי איתתא שג׳ שבועות קודם נתינת הגט היתה‬
‫ביךלתינו ובקשה כמה אנשים להשתדל אצל בעלה שיתן‬
‫לה גט ודאי אוקי אחזקתה שלא חזרה ‪ .‬אך אס נסמוך‬
‫אהחירא דמהדרת יש לפקפק בהאי איתתא כי האנביס‬
‫שבקשה אויס להשתדל גט מבעלה אחד העיד לפני שבקשה‬
‫שיתן לה בעלה תנאי גט יש לחוש שמא היסה כוונתה‬
‫שיתן לה הגט דוקא ע״ת אם יקוס מחליו שיחזור ויקחנה‬
‫ובלא תנאי לא נתרצית לקבל הגט ‪ .‬ולדעתי פשוט מה‬
‫דקתני בש״ס המזכה במקום יבוס מיירי ג״כ בכה״ג כי‬
‫תנאי הוא זה משנה מפורשת במס׳ גיטין )דך ע׳׳ב ע״א(‬
‫ה׳׳ז גיטיך אס מתי כו׳ ועוד אך אם הי׳ גלוי לנו שהיתה‬
‫מהדרת בלא תנאי עדיין יש לספוקי כיון שהוא נגד בעלה‬
‫הדרא חששא דירושלמי הנ׳׳ל לדוכתא אך אס צווחת‬
‫דלמא חזרה בה וגס כל ההתיריס מה שנמצאו בתשובת‬
‫רש״י והמרדכי דלמא מיירי בתנאי דוקא דאז אין לחוש‬
‫שמא מאהבתה אליו חזרה בה כיון שמתנה שיקחנה אח״כ‬
‫נפיל פיתא בבירא בנ״ד כיון שלא הזכירו התנאי בעת‬
‫נתינת ומסירת הגט כנ״ל בהגב״ע ‪:‬‬
‫לצדד בהתירא דהאי איתתא כיק שרש״י והמרדכי‬
‫לא פרשו דמי ירי בתנאי דוקא מסתמא איירי בכל‬
‫גוונא ‪ .‬וצ״ל דהא מסוכן או גוסס שיכול לדבר ועפ״י‬
‫דין יכול ליתן גט ואעפי״כ הוא בחזקת שרובס למיתה‬
‫ואסור ליחן בחזקת שהוא חי ‪ .‬וכן פסק בש׳׳ע אה״ע)סי׳‬
‫קמ׳א סעי׳ ח׳( שגוססים רובס למיתה ואסור למסור‬
‫בחזקת שהוא חי וכן בנ״ד שהבעל הי׳ מסוכן גדול כמו‬
‫גוסס ולמחר מת רק שהי׳ לו חולאת הנקרא דער ר׳׳ל‬
‫עלספריס ומתים פתאום וכיון שנראה למין שהי׳ מסוכן‬
‫שרובן למיתה מוכחא מילתא שאשתו לא היתה מקפדת‬
‫מל תנאי ‪ .‬והנה הגס שעל היתר יבם קטן לבד אי‬
‫אפשר לסמוך כי לדעת הרשב׳׳א והר״ן שסוברים דמהדרת‬
‫במוכ׳ש לא מהני ומתייבמת ויסודם מחמת שהש׳׳ס בבלי‬
‫נד‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק א ב‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫ביבמות )דך קי׳׳ח ע״ב( משמע הוא בהיק־ אך שיש לדחוק‬ ‫ויש לחלק דהתס אינו סותר הלשון שאמר לזה שהי׳‬
‫ולחלק בין הפרקים אשטיא לא סמכינן באיסורים כאלה‬ ‫מסוקים באותו מנין ודמי כאלו נתן בשתיקה לאפוקי‬
‫סכ״ל ‪ .‬ולענ׳ד כונתו רק סל הבעי דש״ס במזכה במקום‬ ‫בדידן שאמר בפירוש לשון קבלה והוא סותר לדבריו‬
‫קטטה דפשטי׳ טב למיתב כו׳ התס לא חלקו כלל בין מוכת‬ ‫הראשונים הולכץ אחר לשון האחרון כדקי״ל בשטרות‬
‫שחין ולא נשאר בספק ‪ .‬וכן דסת רוב הפוסקים בא״ס‬ ‫ובכל התורה אם אי אפשר לקיים שתיהס האחרון הוא‬
‫)סי׳ ק״מ סטיך ה׳( דמתייבמת משום טב למיתב וכו׳‬ ‫עיקר רק עדיין נשאר החשש בכאן אולי הי׳ הכוונה‬
‫לאפוקי במקום יבוס דמפורש הטעם משוס זימנא דרחמא‬ ‫לשליח הולכה ‪:‬‬
‫לי׳ ‪ .‬ועכשיו כאינם נוהגים ביבוס כלל לא שייך הטעם‬ ‫יש להביא ראיה מש״ס דהכונה מגרע‬ ‫ולבאורה‬
‫מעיקרא ‪ .‬וכן כ׳ בתשו׳ מהר״י מינן) סי׳ י״ד( בפירוש‬ ‫האמירה בגיטין בר"פ האומר התקבל גם זה‬
‫לענין עד אחד דנאמן להעיד דלא שייך סני׳ לי׳ וז״ל אבל‬ ‫לאשתי אם רצה לחזור יחזור ומקשה שם בגמ׳ הא הגיע‬
‫בין האשכנזים כבר פשט המנהג ויתד בג תמוט שאין ליבם‬ ‫לידה מגורשת הא אין הבעל יכול לעשות שליח לקבלה‬
‫כלל רק לחלון לא שייך סני׳ לי׳ ‪ .‬ובתשו׳ צמח צדק)סי׳‬ ‫ומשני אדם יודע שאינו יכול והתקבל והולך קאמר וכו'‬
‫פ״ח( משיג ע״ז מטעם דאין כופין אותו לחלון א“ כ שייך‬ ‫משמע אך שאומר בלשון קבלה כוונתו מהפך ללשון הולכה‬
‫הטעם דסני׳ לי׳ עכ״ל ‪ .‬אבל לענין דידן כש״כ דמהני‬ ‫ק בדידן מהפך הכונה נהולכה ‪ .‬ויש לחלק דהתס הכונה‬
‫זיכוי מהא טעמא דכודאי זכות הוא לה והכל מודים ‪.‬‬ ‫מועיל ליישב דבריו וכאלו מפרש בדבריו ואמר התקבל‬
‫גס בתשו׳ פנים מאירות)סי׳ מ״ג( צידד להתיר ומה שרוצה‬ ‫והולך ואינו מתנגד להכונה לאפור‪,‬י בדידן שאמר בפירוש‬
‫ליתן טעם לדעת הרי״ך ומדמה לעדיו יחתומיו זכין לי׳ ‪.‬‬ ‫שתהא מגורשת תיכך במסירת השליח ואי אפשר לתק‬
‫ואעפי״כ אס מצא גט שיחרור לא יחזיר דלמא מימלך‬ ‫דברו כלל אך אם נאמר דכונחו הי׳ להולכה הוי דברים‬
‫כדאיתא בריש ב״מ לא הבינותי דשם יכול לחזור ג״כ‬ ‫שבלב ואינו כלום ‪ .‬ומצאתי ראיה לזה בריב״ש )סי׳ תע״ב‬
‫ולא דמי כלל דעדים אינן מזכין לו רק בהאי שטירא לכן‬ ‫הובא בב״י סי׳ ק״מ ד״ה הא״ש( והמעשה הי׳ שם שהאשה‬
‫צריך שיגיע לידו מכל הלין נראה להתירה להאי איתתא ‪.‬‬ ‫עשתה לאחד בפני הבעל שיהי׳ שליח לקבלה מיד בעלה‬
‫אך כל חכמינו אינם רוצים לסמוך ע״ז כי מלתא חדתא‬ ‫שכ״מ שלא תזקק ליבום והבעל אמר להשליח הולך גם זה‬
‫היא עד שיסכימו כל בעלי גדולי הוראה דמדינתינו ‪.‬‬ ‫לאשתי ותהא מגורשת ידך כידי וכו׳ ואח״כ הלך השליח‬
‫וק״ל וצ״ע ‪:‬‬ ‫ואמר בפני ג״ד בשבועה שכונתו הי׳ להיות שליח לקבלה‬
‫דוקא ‪ .‬והשיב ז״ל שאינה מגורשת עד שתגיע לידה שהלשון‬
‫זללה־ה ‪:‬‬ ‫רנ‪ “ -‬הלל ‪°‬־ “ "‪ 1‬י' שטחה‬ ‫שאמר הבעל הולך ופיך כפי וידך כידי משמע שעשה אותו‬
‫שליח להולכה דוקא ואיברא אס כי׳ לנו הוכחה שהשליח‬
‫לא נתכוין להיות שליח להולכה לא היתה מגורשת כלל‬
‫כדאיתא בש״ס ‪ .‬אבל בכאן אין הוכחה כלל שלא קיבל‬

‫סיק ב‬
‫בעל שא״ל ‪ .‬ואם מפני שאומר שבלבט לא הוי כן הוי‬
‫סה שכתב להגאון הגדול בדורו מו״ה מ ש ה‬
‫ז א ב זצ״ל בעהם־ח ספר טראות הצובאו ת‬
‫אב״ד דק״ק ביאלעסטאק ‪:‬‬
‫דבר נגד כונתו רק כיון שקיבל בשתיקה מסתמא נתרצה‬
‫מה שנוהגין בני הכפרים למכור האס‬ ‫שאלה‬
‫הבכור לנכרי קודם הלידה ־ ומלוה לנכרי‬
‫הכסך ע״ז קודם • והוא כמצחק בעיניהם שהיא הערמה‬
‫גדולה ובעל תבואת שור אוסר הערמה בדאורייתא •‬
‫ואינם יודעים לעשות המשיכה כד״ת ובאים לידי מכשול‬
‫גדול הוא שחוטי חון שהוא באיסור כרת אך בזמן הזה‬
‫ה׳ מעה״ק ה' ט״ו להרמב׳׳ס ולרש״י מפורש בע״ז)דך י׳ג‬
‫ע״ב ד׳ה ונשחטי׳ משחט( ואך להתוס׳ ביומא )דך ס״ג‬
‫ס״א ד״ה שלמים ששחק( עכ״פ יש איסור לאו באכילת‬
‫הבשר ורבים נכשלים בזה • לזה אני רוצה לתקן שאחר‬
‫הקנין והלידה יעשה הנכרי מום בהולד ולרוה״פ הראשונים‬
‫מטיל מום בזה׳ז הוא רק מדרבנן ואך להרמב׳ם שכ׳‬
‫שסובר בל״ת רק אינו צוקה זהו רק בבטר בא״י בזה׳׳ז‬
‫אבל בבטר בחו׳ל בזה״ז אינו סובר אפי׳ בלא תעשה‬
‫כאשר אבאר ‪:‬‬
‫תשובה‬
‫שליחותו של בעל שהרי קיבל הגט מידו עפ״י דברים של‬
‫דברים שבלב ואינו דברים אפי׳ צחומרא כדתנן בפ׳ האיש‬
‫מקדש ובכולן כו׳ עכ׳ל‪ .‬מדבריו מוכח להדיא שאין הכונה‬
‫מזיק כלום ומכ״ש בנ״ד מה התם שלא אמר השליח שום‬
‫לדבריו של בעל פשיטא בדידן שאמר הבעל בפירוש‬
‫שעושה שליח לקבלה אך שלא כיון לזה הוי דברים שבלב‬
‫ואינו כלום ולא מגרע לדברו שאמר בפירוש שתהא מגורשת‬
‫תיכך בקבלת השליח ‪ .‬רק אפשר מה שאמר קודם שהוא‬
‫רוצה ליתן ע״מ שיקחנה כשיקום מחליו וכיון דעסוקים‬
‫באותו ענין הוי כמו תנאי אס יקום מחולי זה לא יהא‬
‫גש ואך שלא אמר בפירוש בשעת נתינה הוי כמו אומדנא‬
‫דמוכח כמו אדעתא למיסק לארעא דישראל דלא הוי‬
‫מכירה ‪ .‬אבל בנ״ד כיון שמת נתקיים התנאי ‪ .‬מכל הלין‬
‫יש לצדד להתירא בהאי איתתא ‪:‬‬
‫בשו״ת חכם צבי )שאלה צ״ו( שהחמיר‬ ‫ומצאתי‬
‫בענין זוכה למומרת ודבריו בקצרה אבל‬
‫אם נדקדק נלישנא משמם דוקא במומרת חוכך להחמיר ‪.‬‬
‫וז״ל ואני בעניי חוכך להחמיר וכו׳ ‪ .‬כי דבר שהראשונים‬
‫>‪-‬״נ בסלי התלמוד לא אמרו בו טטס וכו׳ ‪ .‬ותלמוד שלנו‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיקב‬
‫לכיפה הוי כמטיל מום בבט״מ כיון שכנמילא ימותו אח׳׳ט‬
‫וגם הוי בזה״ז והוי ^ ת י לריטותא ומש״ה נקט רבא ‪P‬‬
‫דנראה כמטיל מוס וגם הגמ' משני דכיון דלא חזי‬
‫להקרבה לית לן בה • אבל כרמב״ם בס׳ א“ מ דפסק‬
‫דמטיל מום בקדשים בזה״ז טובר בליית וודאי קאי זה‬
‫טל בטר דהוא קדוש מרחם אף בזה״ז ואין צריך להכניסו‬
‫לכיפה והוי מטיל מום בקדשים תמימים ושמא יבנה‬
‫בהמ״ק ויהיה חזי להקרבה לכן טובר בליית[ והנה אף‬
‫שיש ל ת ק דמת הרמב״ם בקדשים בזהי׳ז נראה דמודה‬
‫בבכור בזה״ז בחו״ל דליכא איסור מן התורה ט״ש ברמב״ם‬
‫)דין ט׳( דמטיל מוס בתמורת בכור ומטשר אינו לוקה‬
‫‪1‬‬
‫‪Is‬‬ ‫וכבר הוכיח הלח*מ הנ״ל מה שטתב אינו לוקה אין בו‬
‫ל״ת ג״כ וראייתו ממטיל מום בבט“ מ מסוגיין דבכורות‬
‫דל״ג כנ׳׳ל • והרמב״ם פסק )בפ״א מה׳ בכורות( דאם‬
‫הביא בכור מחו״ל אף בזהמ״ק אין מקריבין אותו והוא‬
‫מגמ' דתמורה )דף כ״א ט״א( לפ׳׳ז שוין בכור דחו״ל‬
‫לתמורת בטר בזהמ״ק דפסק בה׳ א׳'מ הנ״ל דחינו לוקה‬
‫ואינו טובר בל׳׳ת כנ״ל • ולכאורה יש להביא ראיה דבטר‬
‫בזה״ז בא״י הוא מה״ת מסוגיין דבטרות )דף ל״ה ט״א(‬
‫מטשה בזכר רחלים זקן ט׳ וצרם באזנו כו׳ וקנסו שלא‬
‫לשחוכי טליו ומן הסתם הוא בזה״ז דהא צריך להקריבו‬
‫בתוך שנתו ואם היה זד בזה״ב איך היה זקן ובגמ׳ מ״ק‬
‫)דף י״ג ט״א( טל מתני׳ אם כיון מלאכתו במוטד יאבדו‬
‫טביד צריכו^ בין צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו משוס‬
‫דאסור מדאורייתא אבל במועד הוי אסורא דרבנן אמנם‬
‫יש לדחות דלדבר שיש לו טיקר מה״ת קרי הש״ס דאורייתא‬
‫ובזה מתורץ קושיית התוס׳ )שם ד״ה נטייבה( מה סשיכי‬
‫הש״ס הא שם הוי איסור דרבנן • ט״ש ותירוצם דחוק‬
‫ולמה דכתבינן א״ש דלשביטית יש טיקר מן התורה‬
‫אבל מלאכה בחוה״ני אין טיקר כלל לרוב הפוסקים‬
‫וכהאי גוונא אשכחנא בש״ס טירובין )דף ל״ו( שאני‬
‫טומאה שיש לו מיקר מה״ת ־ וא״ת למה לא קאמר הש״ס‬
‫במ״ק בפירוש שאני בכור שיש לו טיקר מה״ש משום‬
‫דה־ין נוהג אף בזהמ״ק ומצינו בש״ס דקרי זה סתמא‬
‫דאורייתא בטירובין )דף ל״ב( רב נחמן חמר בשל תורה‬
‫לא אמרי׳ חזקה שליח פושה שליחותו ורב ששת אמר אחד‬
‫זה ואחד זה ט׳ ופשיט ר״ש מאומר לחבירו נח ולקוט‬
‫לך תאנים • ט״ש בתוס׳ שהקשו הא מטשר פירות אינו‬
‫רק דרבנן ותירצו כיק דטיקר הוא מה״ת חשיב ליה כשל‬
‫תורה אף דרב נחמן אמר סתם בשל תורה ־ לפי״ז אין‬
‫ראיה אס בזה״ז הוא מה״ת בבטר ואדרבא ראיה להיפך‬
‫כדי שיתורץ היסב קושיית התוס׳ דמ״ק הנ״ל אטפי״כ‬
‫יש לזכות להרמב״ם דסמיך טל לישנא דש״ס מ׳יק ר‪:‬׳ ל‬
‫דקרי ליה לבטר דאורייתא וגם מחמת הסברא דשמא‬
‫יבנה בהמ״ק היום וטובר טל ממים יהיה לרצון רק אינו‬
‫לוקה דהחיוב איט ברור וכוי התראת ספק אבל זה הוא‬
‫בא״י אבל בחויל גם הרמב״ם מודה דאינו שבר בל״ת‬
‫כמו שפסק בימורת בטר דלא חזי להקרבה כלל והשתא‬
‫ניחא דלא כ׳ הרמב״ם האי דינא דמטיל מוס בזה״ז בה׳‬
‫ב ט ח ת משום דלא פסיקי דהא בחו״ל אין הדין כך ־ ולפי‬
‫החילוק‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪s‬״!‬
‫ת ש‪ 1‬ב ה מחחילה צריך לחקור אם כפלה מום בבכור‬
‫בזהיז הוא איסור דרבנן או מה״ה■ איהא‬
‫» מ׳ ט״ז )דף י״ג מ׳א( אין מקדישין ו ט' בזכ״ז • ואם‬
‫הקדיש ט׳ נוטל דלה בפניו כו׳ ופריך ולשווי׳ ניסמרא‬
‫כו׳ רבא* אמר נראה כמטיל מום וכו׳ ומסיק ה“ מ בזמן‬
‫המקדש דלזזי להקרבה ט״ש פירש״י ה"מ דאסור משום‬
‫מום לא וט׳ דקרינן המים יהיה לרצון היינו בזמן המקדש‬
‫אבל בזכ״ז אינו רק נראה ולא אסור מה״ה • וכן פסק‬
‫הרא״ש והרשב״א • אבל הרמב״ם)פ״א מה' אשורי מזבח‬
‫ה׳ ז׳( כהב וז״ל מטי‪,‬ל מוס בקדשים בזה״ז אינו לוקה‬
‫אבל טובר בל״ה • ו^ו״כ כהב מטיל מוס בבט“ מ אינו‬
‫לוקה סהס • ט״ש בלח״מ דהשיג טל הרמב״ס ממאי‬
‫דפריך הש״ס טל רבא ולהוי כמטיל מום בבטי׳מ ומשני‬
‫בט"מ נהי דלא חזי להקרבה לדמי חזי לאטקי בזה״ז אף‬
‫לדמי לא חזי ט״כ • משמט דמטיל מוס בבט״מ גרט טפי‬
‫מזה״ז וכיון דקיי״ל דמטיל מום בבט״מ אינו טובר בלאו‬
‫כדאיהא בבכורוח )דף ל״ג ט״ב( פלוגהא דר״מ ורבנן‬
‫דרבנן דרשי להא קרח דכל מום טל גרמת • ומה שכהב‬
‫הרמב״ס דמטיל מום בבט״מ חינו לוקה צ״ל דאינו טובר‬
‫בנייה • א״כ כש״כ למטיל מום בזה״ז דאיט טובר בל״ה •‬
‫גס לישנא דש״ס בע״ז שם דקאמר נראה כמטיל מום‬
‫משמט דליכא איסורא מהי׳ה כלל טכ״ל ט״ש באריטה •‬
‫ולכאורה הלח״מ קשיא דיש לחלק בין מטיל מוס בבט״מ‬
‫ובין בזה״ז להיפך לחומרא דלמח יבנה בהמ״ק היום ויהי׳‬
‫חזי להקרבה ומהש״ס דט״ז אין ראיה די״ל זיל הכי קמדחי‬
‫ליה וזיל הכי ט׳ וטו ד דטושה גיסטרח ]לט״ד נראה‬
‫כוונהו בזה דבאמה יכול להיוה דלטשות מום בקדשים‬
‫בזה״ז גרט טפי ממטיל מום בבט״מ ומה דמשמע מסוגיא‬
‫דט״ז נהיפך אין להקכוה הדא דלטשוה מוס בבהמה‬
‫אשר הוכל לחיוה במוס זה גרט טפי מנהמיהה מפני‬
‫שבמום בחיי׳ מתבזה הבהמה כדמשמט מסוגיא דע״ז‬
‫דאשנויי דאביי דמשני דט״י טיקור איכא בזיון קדשים‬
‫פריך הגמ׳ ונשווי׳ גיסכירא ומשמט כיון דתמוה טי״ז‬
‫ליכא בזיון וממילא ניחא דטל זה משני רבא נראה כמטיל‬
‫כו' דחף דאסור להטיל מום בקדשים בזה״ז דשמא יבנה‬
‫בהמ״ק • אבל לשווי׳ גיסטרא שרי מן כדין דאינה מהבזה‬
‫ואסור רק משום דנראה כמכייל ט׳ [ וטוד דט״כ צריך‬
‫להכניס לכיפה והוי כמטיל מום בבט״מ כמו שכהבו‬
‫הפוסקים באחזו דם אס הוא מת מזה הו־ כמטיל מוס‬
‫בב“ מ אף דעכשיו ראוי להקרבה ]נראה לטנ״ד אולי כוונתו‬
‫וטוד דמסוגיא דט״ז אין לדקדק דמטיל מוס בזה״ז קיל‬
‫טפי ממטיל‪ -‬מוס בבט״מ מזה דמשני בט"מ חזי לדמי‬
‫הכא לא לדמי חזי משום דשם הלא אף אם לא יטילו‬
‫בו מוס הלא צריך להכניס לכי!מ ואס יטילו בו מום‬
‫הלא הוי מטיל מום בבט״מ ־ אבל בכור דאינו צריך‬
‫להכניסו לכיפה חמיר טפי להטיל בו מום בזה״ז מלהטיל‬
‫מוס בבט״מ בזהמ״ק משום דקדשיס בזה״ז חזי להקרבה‬
‫שמא יבנה בהמ״ק[ ולפ״ז מתורץ ג״כ הקושיא של הלח’ מ‬
‫מלשון נר^‪ :‬וגס מלשון לית לן בה ט״ש ]לט״ד נראה‬
‫אולי טונהו דכיון דאסיק דהכא כיון דבל״ז צריך להכניסן‬
 ‫נה‬ ‫תטדט שול ש‬
‫דהרמב׳ס מוקי כל הסוני׳ בקדשי בדק הבית עיש ב שס׳‬
‫ד ה ונשחעי׳ שרצו לאוקמי בכה״ג‪ .‬שד באופן אחר דגם‬
‫הרמביס מודה במעיל ש ם בבעימ אינו עובר בל׳׳ת לכן‬
‫כ׳ סתם אינו לוקה כפי׳ הלח“ מ רק במעיל מוס בזה״ז‬
‫שכ׳ בפירוש שבר בל״ת אפשר דמוקי כל הסוגיא דע״ז‬
‫כמ״ד קדושה ראשונה לא קדשה לעיל • אבל למה דפסק‬
‫הרמב״ס קדשה לע״ל דפסק השוחט בחון בזה״ז חייב‬
‫והא בהא תליא עיש א*כ שוין זה״ז לזמן המקדש רק‬
‫נשאר הקושיא למה אינו לוקה אך בשרון דלעיל גס הכא‬
‫מיושב דגם הכא אינו שבד בעשה דכא אינו יכול להקריב ‪:‬‬
‫לפי כשיטה חדשה שכתבנו דהרמב״ם פוסק‬
‫כחכמים דמתני׳ והיא ר״מ דברייתא דמעיל‬
‫מום בבע״מ עובר בצ״ת ומחמת זה פסק דגם בזה״ז עובר‬
‫בל׳׳ת אתי שפיר האי תקנתא דלעיל למכור כבכור לנכרי‬
‫ולעשות המום ג״כ ע״י הנכרי אז הוא מותר מה״ת ממ"נ‬
‫להרא״ש ורפ״י כמו שכתבט לעיל ולהרמב״ס מטעם אחר‬
‫כיון שפסק כ ד מ ור״מ דרש האי כל מוס למטיל מום‬
‫בבע״מ סובר דגרמא מותר כדאיסא בסוגין דבטרות‬
‫)דף ל״ג ע״ש( להדיא דר״מ מתיר גרמא אף דהרמב״ם‬
‫פוסק דגרמא אסור אפשר סשקי מספקא ליה אי כחכמים‬
‫דמחניתין או כחכמים דברייתא ואזיל הנא לחומרא והכא‬
‫לחומרח ודו״ק ‪:‬‬
‫סיק ג‬
‫ו ^ ת ה צריך לחקור נגד הערמה• התבואות כור כ׳‬
‫בה׳ פסח דהעדמה בדאורייתא לא מהני רק‬
‫באיסור דרבנן ולכן אסור למכור בהמות לכותי שיאכילום‬
‫חמן בפסח דאי אפשר לבעל חמן של אחרים • ושאון‬
‫דק״ק ליסא בספר מקור חיים חולק עליו ומתיר אף‬
‫באיסור תורה • ולי נראה לומר דבר חדש אף דהערמה‬
‫מ מי הוא דוקא ביהודי׳ זמ״ז אבל לא לכותים ע״ש‬
‫בגיעין)דף כ״א ע״א( דלמא זקן שאני דידע לאקנויי וע״ש‬
‫ברש״י ובתוס׳)דף כ׳ ע״ב( דיה אשה לא ידעה לאקנויי‬
‫בלב שלם במר\ס דהוי הערמה בעלמא שחוזר הדבר‬
‫לבעלים עיש ולפייז כותי בודאי לא ידע לאקנויי וראיה‬
‫מהא דקייל״ן דכולם יטליס לכתוב מ ט לשמה כמו‬
‫שאומרים לו לעשת אבל כותי לא כדאיתא בגיטין )דף‬
‫כ״ג ע׳׳א( טתי אדע תא דנפשיה קעביד ואין מקבל מה‬
‫שאומרים לו לטק רק כוונתו להשתכר ולהרויח אף שאומר‬
‫בפה מלא לט בל עמו והוא רק כמשחק וראיה מסוגיא‬
‫דגישן זה ד מ ה אמינא דאף אשה איננה יטלה זה וכ״ש‬
‫ט תי דלא ציית לנו אין לבו שלם בזה • אך דלכאורה‬
‫קשה הא הערמה מהני בחמן ומקורו הוא ב שספ ש‪f‬‬
‫דפסחיס שהובא בעוא״ח סי׳ תמ״ח ח״ל ט תי וישראל‬
‫שהיו מלכים בספינה וחמן בש ישראל הרי הוא מוכר‬
‫לשבד טכבים וט׳ וחוזר ולוקח ממנו אחר הנמח ורשאי‬
‫ישראל שאמר לטתי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים‬
‫וכשאצסרך‬
‫שאלות ותשובות פיק ב י‬
‫כחילוק הניל איזי שפיר מאי דקשיא מל הראיש דפסק‬
‫הכלסיל מום בבמ׳מ ®בר אק בו איסור מה״ס • וראייחו‬
‫מסוגיא דבכורוס )דן! ל*ג מיב( דמוסר להקיז‪7‬ש לבהכלה‬
‫שאחזה דם וחמוס אם לא יקיזו לה אן! דהוא רק מום‬
‫שבר דהקזה מ מי לה • והרמב״ם לא הזכיר מזה משמע‬
‫שאוסר למשוח במום שבר ולמש״ב א״ש דהרא״ש אזיל‬
‫לשיטחיה כרש״י דבזה״ז אין שום איסור מה״ח בהטלח‬
‫מום כיון דלא חזי להקרבה היום ו ק הוא במום שבר‬
‫בזה״ב כלא לא חזי להקרבה היום • אבל הרמב״ם אזיל‬
‫לשיטחיה דבזה״ז בא׳י אסור להטיל מום בבטר דבעי‬
‫דלא חזי להקרבה למולם ושאני הקזה כיון שבודאי ימוח‬ ‫‪1‬־‬
‫הוי כמטיל מוס בבע“ מ קבוע כדלעיל • וסיים כרא״ש‬ ‫‪a‬ע‬
‫דבזה״ז הוא דרבנן וקיל ממטיל מוס בבע“ מ • גס התוס׳‬ ‫‪si‬‬
‫בכורוח ד״ה בע״מ מעיקרו בסוגיח הנ״ל כחבו כן • וכן‬
‫החוס׳ במנחוח)ק! נ׳ו ע״ב ד״ה הכל מודים( כחבו כן•‬
‫ולזה חמיה לי מאד דברי המחבר בש״ע יו״ד )סי׳ שי״ג‬
‫‪I‬‬
‫סעיף ה׳( דכ׳ דעח הרא״ש פפשיטוח דאף להטיל מוס‬
‫בב״מ עובר שא רק איסור מדרבנן ומטיל מום בזה״ז‬
‫לח הזכיר כלל משמע דחייש ג“ כ לפסק הרמב״ס דאסור‬
‫מה״ח ולפי מש״כ חליא זה בזה בשלמא הרמב׳ע אזיל‬
‫לשיטחיה דפוסק דוקא במוס קבוע אינו שבר משמע‬
‫במוס שבר שבר בל״ח וא״ש לש דעח הרמב׳ם‬
‫דבזה״ז שבר בל״ח • אבל לדעח כמחבר שפ׳ כהרא״ש‬
‫דבמוס עובר אינו עובר בל׳׳ח פשיעא בזה״ז דקיל הרבה‬
‫כמבואר ברא״ש • עוד חמיה לי על הש׳ע דהביא רק‬
‫לשון הרמב״ס בהקזה ואינו מחלק בין אס אופן שחמות‬
‫א״ל • ולהרא״ש דמתיר במום עובר צריך לפרש מתני׳‬
‫דבכורות ׳דאסרי רבנן להקיז במקום שששה מוס דוקא‬
‫באופן שלא תמות כמבואר בהרא״ש להדי׳ בסוגי׳ הלל‬
‫וצ״ע • והרבה צריך לדקדק בסוגי׳ דבכורות עיש ברה״ש‬
‫שפי׳ דמתני' מיירי דהבכור אינו מסוכן אס לא יקיז •‬
‫והברייתא מיירי באופן שתמות בודאי‪ .‬שד ה ש ס' במנחות‬
‫)דף נ״ו ע״א ד׳׳ה כשאומר( כ׳ דלישנא דברייתא משמע‬
‫כך דקיזני דיקיז אף במקום שששה בו מום אבל הוא‬
‫תמוה דהא במתני' הוא מפורש אפי' הוא מת • ונראה‬
‫לומר דבר חדש והוא זה ששניהם מיירי במסוכן וחכמים‬
‫דמתני' הוא ר״מ דברייתא דאוסר להטיל מום בבע״מ •‬
‫ואפשר לומר דגם ריש סובר טותיה ומה שמתיר במתני'‬
‫להקיז הוא מעמם דדבר שאינו מתכוין מותר באופן שלא‬
‫יהיה פסיק ראשו לכן פ׳ הרמב׳ש אף דמקיז במקום שעושה‬
‫בו מום כמבואר בברייתא אפשר שיתרפא אח"כ והוי מוס‬
‫עובר דאיט שבר בלית והשתא איש פ' הרמביס דעובר‬
‫בל״ת כחכמים דמתני׳ וא׳׳ל למה אינו לוקה דאי׳ בספרי‬
‫תמים יהיה לרצון עשה וכל מום לית וכיון דא״א לקיים‬
‫העשה מחמת המום לכן אינו לוקה ודמי ללאו הניידן‬
‫לעשה אם קייס המשה פעור מהלאו כן במקום ל״ת‬
‫ועשה אם אינו עובר בעשה איט לוקה עליו ויש לחלק‬
‫בזה וצ״ע • ולפיז מה שפ׳ הרמביס דבזהיז שבר בלית‬
‫אפשר לומר דקאי אף על שאר קדשים מהאי עעמא ואף‬
‫דרבא בע״ז)דף ייג( אמר נראה כמשל ט׳ אמ‪£‬ר לומר‬
 ‫תטדמשולש‬ ‫‪tjp’o‬‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫״״‬
‫רק עי״ז שאחר מקנה אותו ומה שצדך שיגיע לזה‬ ‫וכשאצמרך אקנה ממך ע״ש בב׳י דרוב פוסקי© ד מ מי‬
‫השיעור די^וז ונוטלו משום דאז הוי׳ ליה יד מה״ת ופחות‬ ‫הערמה בכה״ג • וניל דבר חדש והוא זה בדבר שצריך‬
‫מכאן כזורק לאשפה כמבואר בירושלמי שאביא לקמן •‬ ‫לדעח יץנה אז לא מהני המרמה בכוחי משוס דאדעתיה‬
‫רק לדעת השיך שאף במציאה קונה מה׳ת צ׳ל שצר ‪7‬‬ ‫דנסשיה קעביד ע״ש בס׳ מקור חייס וז״ל שצריך לחרץר‬
‫קצת כוונה כמו בגדול אס מגביה מציאה לחבירו קנה‬ ‫נדון החמץ שמוכרים בב״ד ובהשטר מכירה אינו מבואר‬
‫חבירו • וצ״ל מה שמתהני הקטן מהמציאה הוי כמו‬ ‫כל הבעלים מהחמץ ובמכירה צריך דעח קונה ולא סמכי׳‬
‫כוונה לפ״ז י״ל דהערמה גרע כיון שאינו נהנה שסופו‬ ‫דעתיה ולא קנו לזה הנהגתי בקהל שיחתמו השמשים‬
‫לחזור לבעליו ומסתברא להיפך כיון שכונה מועטת מהני‬ ‫על כל החתומים והבעלים על הריסערעס ויגיי ס כדת‬
‫לא גרע הערמה שאומר בפה מלא עיש בס׳ קצות החושן‬ ‫ולמסור להטתי ‪ .‬אך נראה שלא בכל הקניות צריך דעת‬
‫שהשיג על השיך שאין ראיה מהירושלמי כיון שפליגי עם‬ ‫קונה • והנה מבואר בכל הש״ס דקטן אין לו שוס דעת‬
‫הש״ס בבלי בשיעורי דקגין • ולכאורה תמוה מה בכך‬ ‫כמו החרש והשוטה רק הפעוטות מקחן מקח מתקנת‬
‫למה לנו לאפושי פלוגתא אף בדינא • אך לפימש״כ לעיל‬ ‫חכמים במטלטליס דוקא מבר שש ולמעלה משוס כדי‬
‫ע״ש דתלי׳ זב״ז שבאגוז ונוטל אין לו שוס דעת אי אפשר‬ ‫חייו ובחו״מ )סי׳ רמ״ג סעיף ט״ו( איתח ק ק שנותנים‬
‫לקנות במציאה אבל באנוז ומצניע לאחר זמן קונה אף‬ ‫לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה‬
‫במציאה כיון שיש דעת יתירה אבל הש״ס שלנו אינו‬ ‫לאחרים • והרמ״א בהג״ה כתב שס דוקא בדעת אחרת‬
‫סובר כן כיון שלא מנו רק ג׳ מדות בקטן • אעפי״כ‬ ‫מקנה אותו ולא במציאה • ע״ש בש״ך סק״ו שמשיג ע״ז‬
‫אינו סותר לניד שמדעת קלושה לא גרע הערמה שאומר‬ ‫ומסיק שקונה לעצמו אפי׳ במציאה מה״ת ולקמן נדבר‬
‫בפה מלא • ועוד ראיתו מירושלמי מעיקרא ליתא • וז״ל‬ ‫על השגתו וכן משמעות הפוסקים שהוא מה״ת וכ״ה‬
‫הירושלמי שתני מתחלה בפ״ד ממעשר שני מערימים‬ ‫בתוס׳ ר''פ בן סורר ומורה )דף ס״ח ע״ב ד״ה קטן(‬
‫על מעשר שני וז״ל שלש מדות בקטן אגוז ומשליכו הנותן‬ ‫שהוא מה״ת ע״ש בחו“ מ )בסי׳ רל׳׳ה סעי׳ ד׳( דאין מקח‬
‫לידו כנותן לאשפה אגוז ונוטלו יש בו משוס גזל מפני‬ ‫הקטן וממכרו במטלעלין דוקא כשמשך או המשיך אבל‬
‫ד״ש י אגוז ומצניעו לאח״ז קונה לעצמו • ואח״כ הובא זה‬ ‫שארי קניניס אינו מועיל אפי׳ מדרבנן • עייש בסמ״ע‬
‫המימרא בעירובין על מתני׳ דמזכין ע״י קטן • אח״כ‬ ‫דקנין סודר אינו מועיל כיון שצריך להוציא מידו • גם‬
‫הובא בפ׳ הנזקין על מתני׳ דמציאת קטן מפד״ש והבין‬ ‫השכרת מקום אין מועיל בו כיון שלא תקנו לו שוס‬
‫הש״ך מאי דתני מפני ד״ש מסתמא קאי אמציאה • ואינו‬ ‫קנינים בקרקעות • גס חצרו אינו קונה רק לקטנה יש‬
‫מוכרח ולמה לנו לאפושי פלוגתא בדינא • רק עיקר‬ ‫לה חצר ואין לו שום תקנה לקנות רק בידו ממש • אבל‬
‫המימרא נשנית לענין מעשר שני ששם מיירי בדעת אחרת‬ ‫יש חילוק בין קנייתו לממכרו דקנייתו הוא מה״ת וממכרו‬
‫מקנה אותו והוסיף הירושלמי דבאגוז ונוטלו אינו רק‬ ‫הוא רק מדרבנן ועוד י״ל דאפי׳ קנייתו הוא מדרבנן‬
‫גוזלו מפני דייש אף במתנה ובאגוז ומצניע קונהו לגמרי‬ ‫בעונת הפעוטות וצרור וזורקו אפי׳ מדרבנן אין קנינו‬
‫מה״ת ואגב גררא הובא על מתניתין דהנזקין דאף‬ ‫קנין כיון שיכול לחזור מה״ת מנתינת המעות להמוכר‬
‫במציאה שר\נה אינו רק מפני ד״ש הוא דוקא בשיעור‬ ‫ממילא גס המכירה בגיל וזה הכלל כל שאחד יכול לחזור‬
‫אגוז ונוטלו ופחות מזה הוי כזורק לאשפה • אבל מודים‬ ‫גם השני יכול לחזור ואתי שפיר שלא חילקו הפוסקים‬
‫להש״ס דבמציאה לעולם לא קני וזה עיקר סמיכתו על‬ ‫בעונת הפעוטות בין קנייתו לממכרו • ואין לו זכיה מן‬
‫הירושלמי • ומה שמביא מש״ס דילן אראה אי״ה לכתוב‬ ‫התורה בצרור וזורקו רק במתנה ולפי דקיי״ל בכל הש״ס‬
‫שאינו מוכרח כלל ‪:‬‬ ‫דקטן אין לו דעת ש״מ שא״צ לדעת כלל בדבר הנמסר‬
‫מיד ליד והשתא א״ש התוספתא הנ״ל ישראל וכותי שבאים‬
‫התשובה הזאת חסרה בסופה וחבל על דאבדין‬ ‫בספינה כו' דשס מיירי דמוסר אותו ליד כותי וקונה‬
‫בחמץ אף בהערמה כיון שא'צ דעת כותי כלל ואף שבקטן‬
‫אפשר דאינו קונה במכירה כלל הוא משוס דיכול לחזור‬
‫בו מהמעות כלל אבל הערמה אינו יכול לחזור כיון‬
‫סיק ד‬ ‫שאומר בפה מלא שרוצה לקנות אינו נאמן לאמר אח"כ‬
‫שאין לגו שוה בזה ודייקא נמי שהתוספתא מיירי דווקא‬
‫מה שהשיב לו תאון םהור׳׳ר משה זאב הג״ל ‪:‬‬
‫בכה״ג דאל׳׳כ קשה למה לא תני בתוספתא דין זה ישראל‬
‫בעזהיי לק״ק דצראדגא יצ״ו ‪,‬‬ ‫וכותי שבאים בספינה ויש לו חמץ בתוך ביתו שמקנה‬
‫לו בהשכרת מקום או אגב קרקע כמו מעשה דר״ג‬
‫עוד בקשה נפשו לעמוד על דעתי בנדון‬ ‫^‬ ‫והזקנים שבאו בספינה נדון מעשר שני שהובא גש״ס‬
‫מכירת חמץ ומכירת בכור בזה״ז אצל בני‬ ‫ב' מ) ד ף י׳א ע״א( • וצריך לחקור מאי דקטן זוכה אם‬
‫הכפרים דלא ידעי לאקטיי ויהיה כמצחק בעיניהם •‬ ‫צריך קצת כוונה לזה • והנה לדעת הש״ע שדוקא בדעת‬
‫אהו׳ ידידי הנה הקיפוני חבלי מרדין מכל צד לא יתנוני‬ ‫אחרת מקנה אותו יטל הקטן לקנוס הסברא נותנת שא'צ‬
‫השב רוחי■ אולם ויהיה מה מוכרח אני להשיב מפני‬ ‫כונה כיון שאין לו דעת ישרה אין טונתו כלום וקונה‬
‫הכטד‬
‫נו‬ ‫ת ט המשולש‬
‫נמי איט אסור מה״ת אלא מדרבנן • ו מ פ ס מראיה‬
‫העין לחוד דנראה כמטיל מום • מאין פשיטא ליה דעזר‬
‫גזירה לגזירה בקודם שיצא לאויר העולם אטו אח*כ‬
‫ובאחר שיצא לאויר העולם משוס מראית העין דפריך‬
‫ואימא ה״נ וכו׳ ואדרבא איפכא איכא לאקשויי אדר״י דהא‬
‫נמי פשיטא דלא גזרינן אלא ודאי פשיטא ליה להש״ס‬
‫דהעלת מום בקדשים בזה׳ז נמי עובר בל״ת כנ׳׳ל ־‬
‫ובעיקר טעמו של הרמב׳׳ם ז״ל יראה עפ״י מה דאיתא‬
‫בפי״ג דזבחיס )דף ק״ז ע״ב( ^וג ת א דר׳ יוחנן וריש‬
‫לקיש בשומע קדשים במוץ בזה״ז ד־בי יוחנן מחייב ור״ל‬
‫פוטר • ופסק הרמב״ם ז״ל )בסוף ה׳ מעה״ק דין ע״ו(‬
‫כר׳ יוחנן דמחייב וביאר שם הטעם משוס שהוא ראוי‬
‫ליקרב בפנים דהא מותר להקריב אעפ׳י שאין בית •‬
‫שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא וכו׳ • וכדאיתא‬
‫בזבחים שם וא"כ ה״ה והוא הטעם נמי גבי מטיל מוס‬
‫בקדשים בזה״ז דעובר בל״ת דהא חזי להקרבה • אלא‬
‫דאפכא קשה אמאי אינו לוקה נמי מה״ט כמו גבי שחוטי‬
‫חוץ דחייב כרת אפילו בזה״ז • ולכאורה נראה עפ״י‬
‫מ״ש הרא״ש)פ״ה דבכורותסי׳ ד׳( גבי מטיל מום בבע״מ‬
‫עובר • דאינו חייב משוס דלא קרינן תמים יהיה לרצון‬
‫באותה שעה משמע דה״נ במעיל מום בקדשים בזה״ז‬
‫אינו לוקה משוס דלא חזי להקרבה באותה שעה דאעפ״י‬
‫שמקריבין אעפ׳׳י שאין בית אכתי מחוסר בנין המזבח‬
‫כמ״ש התוס' בפ״ו דיומא )דף ס׳׳ג( והיינו דקאמר רבא‬
‫בפ״ק דע׳יז )דף י״ג( דבזמן הזה לא חזי להקרבה ר״ל‬
‫נמי משוש דמחוסר עדיין בנין המזבח וס״ל להרמב׳׳ם‬
‫ז״ל דמ"מ עובר בל״ת כדמוכח בסוגיא דתמורה הנ׳ל‬
‫משא״כ גבי שמוטי חוץ דחייב אפילו בשוחט בע״מ עובר‬
‫כדאיתא ברפ״ו דבכורות)דף ל״ז( או יאמר דנהי דמקריבין‬
‫אעפ״י שאין בית מ"מ בזה״ז לא חזי להקרבה לפי שאין‬
‫לנו כהן טהור להקריבו שכולנו טמאי מתים ואין לנו‬
‫אפר פרה להזאה אלא דגבי שחוטי חוץ לא אכפת לן‬
‫בזה משום דכתיב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו •‬
‫ודרשינן בראוי לבא אל פתח אוהל מועד וכיון שהקרבן‬
‫מצד עצמו ראוי לבא אל פתח אוהל מוטד ואין המניעה‬
‫אלא מצד המקריבין מחייב • משא״כ גבי מטיל מום דכתיב‬
‫תמים יהיה לרצון משמעדלא מחייב אלא בשעה שיוכל‬
‫להיות לרצון להקריבו לד׳ אמטו הכי בזה״ז דלא יוכל‬
‫להיות לרצון אינו לוקה ומ'מ עובר בל״ת כיון שאין‬
‫המניעה מצד הקרבן והמקדש אלא מפאת המקריבין לא‬
‫דמי לבע“ מ שפסולו בגופו וכדמוכח מסוגי׳ דתמורה הגיל‪:‬‬
‫י■ א ל א שצ׳׳ע בסוגיא דפ״ק דע״ז )דף י״ג( דמסיק‬
‫רבא החם גבי מטיל מום בזה׳ז דגרע טפי‬
‫ממעיל מום בבע“ מ מ פ ם דבע״מ נהי דלא חזי לגופיה‬
‫לדמי חזי • משא״כ בזה׳ז דלא לדמי חזי ולא לגופי׳ חזי •‬
‫ומלפן הרמב״ם מש משמע דמעיל מום בב״מ אינו עובר‬
‫בל״ת • א״כ כש’ כ בזה״ז דאינו עובר בל״ת וכבר עמד‬
‫הלח׳׳מ ע״ז והניח בקושי׳ • ולכאורה היה אפשר ליישב‬
‫דבל׳ז קשה לשיטת הרמב״ם ז״ל דשחוטי חוץ בזה״ז חייב •‬
‫ר!ושי׳‬
‫ניק‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫הכ טד כאשר עם לבבי בקצרה אשר יאמר כי הוא זה‬
‫בעזה״י• ראשונה הסכימה דעהו בענין מכירס בטר‬
‫שאינו רק הערמה דלא מהני בשל הורה שראוי לתקן‬
‫שאסר הקנין והלידה יצוה לנכרי לעשות מום בהולד‬
‫קודם שמיעה דהעלת מום בבכור בזה״ז לדעת רוה״פ‬
‫אק בו אלא אי פ ר דרבנן כדאיתא בפ״ק דע״ז )דן‪ £‬ט״ו(‬
‫ובתוס׳ והרא״ש פ״ה דבכורות)דן! ל״ג( ואפי׳ להרמב״ס‬
‫ז״ל )פ״א מה׳ א"מ דין ד׳( שסובר דהטלת מום בקדשים‬
‫בזה״ז עובר בלא תעשה אלא שאינו לוקה • הנה בבכור‬
‫בחוץ לארץ גס הוא יודה דאין בו איסור תורה דהלא‬
‫אפי׳ בזמן הבית אינו ראוי להקרבה כמ״ש הרמב״ס )בפ״א‬
‫מה׳ בכורות דין ה׳(א״כ דמי למכייל מום בתמורת בכור‬
‫ומעשר שכתב הרמב״ם )בה׳ א"מ שם דין ט׳( דאינו‬
‫עובר בל״ת הואיל ואינו ראוי להקרבה )כמו שדקדק‬
‫הלח״מ שם בדין ז׳ גבי מטיל מוס בבע“ מ( משא״כ‬
‫בשחועי חוץ שהוא בכרת לדעת הרמב״ס ז״ל)סון‪ £‬הלכות‬
‫מעה״ק די; ע״ו( עכ״ד ;‬
‫ב ך ^ ן ק מטוני׳ דמר אמינא דבכור בחוצה לארץ גס‬
‫לדעת הרמב^׳ס ז׳׳ל אינו עובר משום שחוטי‬
‫חוץ כיון שאינו מתקבל בפנים שהרי אינו ראוי להקרב ה‬
‫מדין תורה כמ״ש הרמב״ס ז״ל )פ״א מה׳ בכורות דין ה׳(‬
‫שכרי הוא כחולין ויאכל במומו וכל שחינו ראוי לבא אל‬
‫פתח אוהל מועד אינו עובד עליו משום שחוטי חוץ ומר‬
‫נמי מדמי בכור בחונה לארץ לבכור בעל מום שאין בו‬
‫מ פ ס שחוטי חוץ ‪:‬‬
‫כתב מר בטעמו של הרמב״ס שסובר דמעיל מום‬ ‫^‬
‫בקדשים בזה״ז נמי עובר בלי׳ת רק שאינו לוקה‬
‫דהיינו משוס שמא יבנה בהמ״ק בעוד הבהמה חיה ויהא‬
‫ראוי להקרבה ומ״מ אין בו מלקות דהוה התראת ספק •‬
‫ומפאת זה הוציא דס״ל להרמב״ם ז״נ מעיל מום בבעל‬
‫מוס עובר חייב ודלא כסתימת הש״ע בי״ד)סי׳ שי״ג‬
‫ס טין ה׳( לע״ד זה אינו דא״כ אמאי עובר בל״ת מספק‬
‫הלא כללא כייל הרמב״ם זיייל )בסון! הלכות כלאים ופייט‬
‫מה׳ ט'מ דין י״ב( דכל ספיקא מדאורייתא שריא ואין בו‬
‫אלא איסור דרבנן וה״נ ספיקא הוה שמא לא יבנה כל‬
‫ימי חיי הבהמה ונמצא דלא חזי׳ להקרבה • ועוד דהא‬
‫איכא חזקה קמייתא שזה כמה שלא נבנה דמה״ע שרו כהני‬
‫בזה״ז בחמרי מפני שתקנתם קלקלתם כדאי׳ בפ״ב דתעניח‬
‫)ק‪ £‬י״ז( גס מ״ש דהתראת ספק אין לוקין ליתא דקיל״ן‬
‫כרבי יוחנן דהתראת ספק שמה התראה כמ׳׳ש הרמב״ם‬
‫פט״ז מה׳ סנהדרין ‪:‬‬
‫יש מקום להביא ראיה לדעת כרמב״ס ז״ל‬ ‫יאולם‬
‫לכאורה מפ״ה דתמורה)דף כ״ד ע״ב( דאמר‬
‫רב יהודא מותר להטיל מום בבכור בזה״ז קודם שיצא‬
‫לאויר העולם • ופריך פשיטא • ומשני מהו דתימא עזר‬
‫דלמא יצא רוב ראשו וקפדי ביה מומא • ו פ י ז ואימא‬
‫ה״נ דעזר ומשני אפ״ה הא עדיפא מדאתי ביה לידי‬
‫תקלה דגיזה ועבודה ע״כ• משמע דאי לאו ק־חששא דתקלה‬
‫פשיטא ליה להשייס דאיכא למגזר דלמא יצא רוב ראשו‬
‫וקשדי ביה מומא • ואם איתא דמטיל מום בקדשים בזה״ז‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫ונשחטי׳ משחט הלא שחוטי חוץ הוא בכרת אפי׳ בזה״ז‬
‫לדעת הרמב׳ש ז׳׳ל • ותו דהא סתם מתלי׳ קדשי בד״ה‬
‫הם כקושי׳ מהרש״א ז״ל אלא ודאי דהסוגי׳ מיירי בקדשי‬
‫בד״ה אבל לא כפי׳ התוס׳ אליבא דרש״י דמטיל מוס‬
‫בקדשי בד״ה אינו אסור אלא מדרבנן משום גזירה אטו‬
‫קדשי מזבח דא'כ מאי פריך נראה הא מוס מפלי׳ הוא‬
‫^ א בקדשי בד׳׳ה באמת אין איסור בהטלת מום מד“ ת‬
‫אלא משוס דנראה כמטיל מוס בקדשי מזבח ואתי לאחלופי‬
‫בקדשי מזבח אלא ס״ל דבקדשי בד״ה נמי מדינא אסור‬
‫להטיל מום ועפ״י מ״ש התוס׳ בפ׳יו מזבחים )דף נ“ מ‬
‫ע״ב ד״ה עד( בהקשותס על פרש״י דהכא שפירש דאיירי‬
‫בקדשי בד״ה דמאי משני רבא מפני שנראה כמטיל מום‬
‫בקדשים הלא בקדשי בד״ה אין איסור בהטלת מום כלל •‬
‫ותו כתבו וליכא למימר דיש איסור מטיל מוס אף בבהמה‬
‫תמימה של קדשי בד״ה כדאמר המתפיס תמימים לבדה״ב‬
‫אינן יוצחין מידי מזבח לעולס דכא אינו אלא מדרבנן‬
‫משוס קנס כדמוכח בפרק המנחות והנסכים )דף ק״א(‬
‫דקאמר משוס דלא שכיחי תמימים תקנו שיהא למזבח‬
‫וכו׳ עכ״ד שם • מבואר מלשונם בזה שאס נאמר דמתפיס‬
‫תמימים לבד״ה אינו יוצא מידי מזבח מדין תורה הוה‬
‫א״ש דאע׳יג דאין ט משוס שחוטי חוץ כדפריך ונשחמי׳‬
‫משחט מ ט ס דהשתא מיהת קדשי בליה הם עד שימכרו‬
‫לצרכי עולות או שלמים מ"מ אסור בהנולת מוס מדין‬
‫תורה הואיל והם עצמן לא יצאו מידי מזבח ועומדין‬
‫להקרבה מדין תורה קרינן בהו תמים יהיה לרצון והרי‬
‫הרמב״ס ז״ל)פ״ה מה׳ ערכין וחרמין דין ז׳( סובר בהדי׳‬
‫דמתפיס תמימים לבד״ה אינן יוצאין מידי מזבח מדין‬
‫תורה כמ״ש המש״ל )שם בדין ה׳ ע״ש( וס״ל להרמב״ס‬
‫ז"ל דסוגיא דמנחות שהביאו התוס׳ בזבחים שם לא קאי‬
‫אליבא דהלכתא אלא אליבא דשמואל לחוד דלא קיימל״ן‬
‫כוותי' כדאי׳ בהרמב״ס פ״ו מה׳ איסורי מזבח וא״כ א״ש‬
‫הא דפדיך ונשחטי׳ משחט כפרש״י דאיירי בקדשי בד״ה‬
‫דאין בהס משוס שחוטי חוץ ואפ״ה משני שפיר משוס‬
‫דנראה כמטיל מוס בקדשים משום דאין יוצאין מידי‬
‫מזבח ועומדין להקרבה מדין תורה • )והראי׳ שהביאו המים׳‬
‫מפ' המנחוח והנסכים דהא דאין יוצאין מידי מזבח איט אצא מדרבנן‬
‫וכנ״ל וגם המש״ל שס הניח זאת בתימה על הרמב״ם ז׳יל לע״ד יש‬
‫ליישב על נקלה דהמעיין בסוגיא דהחם יראה דק־ מעמא דאמר‬
‫החם דמש״ה אין יוצאין מידי מזבח משוס דלא שכיחי לא קאי אלא‬
‫אליבא דשמואל דאמר התם דמנחוח ונסכים עי^ורין נפדין משום‬
‫דשכיחי ואמסו הכי ע״כ הא דספפים חמימין לבד״ה אין יוצאין מידי‬
‫מזבח הוא מדרבנן משוס דלא שכיחיחמימין וס״ל דקי קראדסייחי‬
‫ר\מב“ס שם איט אלא אסמכתא או דלא דדיש לי׳ כלל אבל למאי‬
‫דפסק הרמב״ס זיל )פיו מה׳ >‪*¥‬מ( כרב כהנא ור״א דפליגי אדשמואל‬
‫ום“ל דמנחות עהורין נמי אין שדין אע״ג דשכיחי ע"כ טעמא‬
‫דמתפים חמימץ לבד״ה אץ יוצאין מידי מזביז הוא מדין מורה דהא‬
‫אפילו במידי דשכייזי שי ס״ל דאין שדין וקי קרא דמייחי הרמנ״ם‬
‫שם דרשא גמורה היא • ותו מצאסי כן בס* שער המלך י ולדרכיט‬
‫יתכן עוד דהרסב״ם הכרייז זאת אליבא דתכ ור״א דאץ יוצאין‬
‫מידי סזביז מדין חורה מסוניא דהכא כמ״ש בפנים ושמואל ימץ‬
‫הברייתא דפיק דע׳׳ז כשטיא דאביי כיל • ותו לא מידי( והשסא‬
‫איש נמי הא ד מ ס ק רבא ואמר ה״מ בז ק שבהמיק קייס‬
‫הזזי‬
‫‪ P’0‬י‬ ‫שאלות ות^שובות‬ ‫‪2‬״‬
‫קושיי׳ הי«ס׳ בהא דמייך מ ״ ס ונשחמי׳ משחט הא הויל‬
‫שמוטי חוץ ותו בהא דקאמר רבא אבל בזה״ז דלא חזי‬
‫להקרבה וכו׳ אמאי הא מקריבין אמס״י שאין בית וב מר ח‬
‫לומר דסוגיא זו קיימא אליבא דריש לקיש דפטר בזה״ז‬
‫אשחוטי חוץ וא'כ אליבא דריש לקיש מסיק רבא שפיר‬
‫דה״ה לטנין מטיל מום בזה׳ז נמי איט טובר משוס דלא‬
‫חזי להקרבה • דהא ריש לקיש לית ליה הא דמקריבין‬
‫אטפ״י שאין בית • אבל הרמב״ס ז”ל דפסק כר׳ יוחנן‬
‫דמקריבין אטפ״י שאין בית אמטו הכי ס״ל דטובר בל״ת‬
‫כיק דחזי להקרבה • אבל זה אינו דהא בזבחים שם‬
‫מסיק להא דריש לקיש בפלוגתא דתנאי דפליגי אי קדושה‬
‫ראשונה קידשה לטתיד לבא או לאו • א״כ מי הכריחו‬
‫לרבא אליכא דריש לקיש לומר דנראה כמטיל מוס ולאו‬
‫מטיל מוס ממש לוקמה כהאי תנא דס״ל דמקריבין אך‬
‫טפ’י שאין בית והוה ניחא מפי דהוה מטיל מוס גמור‬
‫וטובר בל ת • וכה״ג הקשו התוה׳ ביומא )דף סייג ט״א‬
‫דיה שלמים ששחק( ותדט שכן הוא דהא פריך התם‬
‫אדרבא ולהוי כמטיל מוס בבט״מ וכו׳ ומאי קושיא הא‬
‫רבנן דר״מ אית להו דמטיל מוס בבע״מ נמי אינו עובר‬
‫ורבא גופי׳ בפ״ג דביצה)דף כ״ז( אית ליה כרבנן דר״מ‬
‫דמוקמי ריבויא דכל מוס אגרמא • אלא ודאי דקשיא ליה‬
‫אדרבא דמי הכריחו לומר דאינו אלא משוס דנראה כמגייל‬
‫מוס בלבד הו״ל לאוקמי כר“ מ דס״ל מטיל מוס בבע״מ‬
‫חייב והיה בזה״ז דהוה מטיל מוס ממש וא"כ כש״כ‬
‫דקשיא אדרבא דהו״ל לאוקמי הברייתא אליבא דהלכתא‬
‫כמ״ד דמקריבין אעפ״י שאין ביש דחזי להקרבה אפילו‬
‫בזה״ז והו״ל מטיל מום ממש דעובר בל״ת )עפ״י האמור‬
‫י ש אחנו מקום ליישב קושיה מהרש׳׳א ז״ל לפי׳ ההומ׳ מנויא דרגא‬
‫קאי דוקא אקדשי מזבח לחוד קשי׳ והא נקש בברייחא חרמי׳ ושהם‬
‫חרמים לבדק הבית ע״ש • ולע״ד יראה דהא דאמרי׳ סתם חרמים‬
‫לבדק הביח היינו לאפוקי דלא הוה לכהנים אבל לא עדיף משתם‬
‫הקדש וחליא בפלוגחא דחנאי דאי׳ בפ״ד דשקלים משנה ז׳ בסחם‬
‫הקדש שהי׳ בק בהמה ראוי למזבח דר״א שובר שהם הקדש לבדק‬
‫הבית וימכרו לצרכי עולות וכ״ס הרמב״ם ז״ל)פ״ה מהלכות ערכין‬
‫וחרמים דין ז׳( • ורבי ייעשע ורבי פפייש סוברים דשתם הקדש בדבר‬
‫הראוי למזבח הוא למזבח והס עצמן יקרבו עולות וח״כ יש לומר‬
‫נהי דקיימא לן כליא מ״מ מצינו למימר דרבא‪.‬מוקי לה־ ברייתא כר״י‬
‫ור׳יש דסהס הקדש בדבר הראוי למזבח הוא למזבח וא״נ ה״ה‬
‫ל סתם חרמים בדבר הראוי למזבח דהוא למזבח דלח עדיף משתם‬
‫הקדש כל׳ל( ־ וג״כ אין לומר דהרמכ״ס ז״ל מפרש להך‬
‫סוגי׳ בקדשי בד״ה כמו שפירש ההוס׳ שס אליבא דפירש‬
‫רש״י שנס בקדשי בד״ה אשור להטיל מוס מדרבנן גזירה‬
‫^וו קדשי מזבח ועלה הוא דקאמר רבא שנראה כמטיל‬
‫מום דזה אי׳נו דגס להאי פירושא בהכרח לפרש הא‬
‫דאמר רבא השתא דלא חזי להקרבה וכו' קאי אקדשי‬
‫מזבח כמ״ש התוס׳ בהדי׳ דבקדשי בדק הבית לא שייך‬
‫לשון הקרבה כלל ותו מדפר^ ולהוי כמטיל מוס בבע׳׳מ‬
‫ו ט׳ וא״כ הדרא קושי׳ לדוכתא ‪:‬‬
‫לע״ד ליישב בזה אשר יאמר כי הוא זה‬ ‫דראה‬
‫תדאי הרמביס ז׳׳ל מוכרח לפ׳ הסוגיא‬
‫בקדשי בדק הבית מפאת קושית התוס׳ דמאי פריך‬
 ‫נז‬ ‫ת ט המשולש‬
‫למערס לצרכי עולות אינן בכלל קדשי מזבח כלל אלא‬
‫כשאר קדשי בד“ ה ואין בו איסור הטלת מוס אלא דנראה‬
‫כמעיל מום משא״כ בבטר שהוא קדשי מזבח וא״ש כנ׳׳ל ‪:‬‬
‫ח א ו ל ם לשיטת החוס׳ דהסוגיא כולה איירי בקדשי‬
‫מזבח עדיין קשה הנך קושי׳ דלעיל הראשונה‬
‫וגם השני׳ ]וםה שתי׳ ב״א סוהרא״ב הצ״ל שס דתכנסה לכיפה‬
‫עד שתמות מאילי׳ נמי הוה כגרמא דהסלהמום ליתא כדמוכת‬
‫בלשון הרא״ש סי׳ י״ג שסרח למצוא פעס לאסור הכנסה לכיפה‬
‫לבכור בזה״ז דהיינו משוס בזיון קדשים ואס איתא דהכנסה לכיפה‬
‫הוה גרמא דהפלת מוס וברייתא אתיא כר״מ ד ‪x‬י גרמא תיפוק‬
‫לי׳ דאסור לדידן משום גרמא דהפלת מוס דאסור אפי׳ בזה״ז‬
‫כדאי׳ להדי' בפ״ג דביצה )דף כ״ז( וכ״ש דקשה לדעת הרא״מ‬
‫במרדכי דמתיר הכנסה לכיפה לבכור בזה׳׳ז והלא נרמא אסור‬
‫אפילו בזה״ז דאיכא תקלה וכן מוכת עוד בתו׳ פ״ד דבכורוה‬
‫)דף כ״ת ד״ה עד וכו׳( דבעי למימר החס ר ‪e‬ר' הכנסה לכיפה‬
‫משוס תקלה ולא קשי׳ להו אלא מהא דמעשיס בכל יוס דלא עבדינן‬
‫הכי ולא מהא דהוה נרמא דהסלת מוס וזולה זה נ״כ אין די עונה‬
‫פירושו בלשון הש״ס שאמר דלהוי כמסיל מוס וכו׳ אהכנסה לכיפה‬
‫והוא עצמו כתב דאינו אלא גרמא ואתי׳ כר״מ דשרי גרמא א״כ‬
‫מאי מפיל מוס דקאמר ותו ודקארי לה מאי קארי דמאי תקלה‬
‫שייך בפסולי המוקדשים שיש להם פדיי![ ‪ .‬ואי; מקום ליישב‬
‫ולומר דהא דפריך מעיקרא ולעקרינהו משום דס״ד‬
‫דאיירי בקדשי בד״ה או דפריך מחרמים דסתס חרמים‬
‫לבד״ה כקושי׳ מהרש״א ז״ל ורבא מוקי לה בקדשי מזבח‬
‫וס״ל דהאי דאמר נוטל דלת וכו׳ לא קאי אחרמים כתירן‬
‫מהרש״א ואמעו הכי פריך לרבא דמוקי לה בקדשי מזבח‬
‫אמאי קאמר נראה הא מעיל מום ממש הוא ‪ .‬ותו דלהוי‬
‫כמעיל מוס בבע״מ והוה א״ש אלא דא'כ קשה במאי‬
‫השיגו התוס׳ אפירש״י מהא דפריך ונשחעי׳ משחט כיו;‬
‫דלדידהו נמי בהכרח לומר דמעיקרא הוה ס״ד דמקשה‬
‫דאיירי בקדשי בד״ה וביותר קבה דבפ״ו דזבחיס)ד׳ נ״ע‬
‫וכ; בפ״ו דיומא ד׳ ס״ג( הוציאו מהך דהכא דפריך‬
‫ונשחטי׳ משחט שנם בקדשי מזבח בזה״ז אינו עובר משוס‬
‫שחוטי חון ואס איתא דהמקשה דפל־יך ונעקריגהו קאי‬
‫אקדשי בד״ה אי; מקום להוכחתס בזה דלמא הך קושיא‬
‫דונשחעי׳ משחט נמי קאי אבד״ה אלא ודאי ס״ל להתוס׳‬
‫דכולה סוגיא בקדשי מזבח איירי ‪ .‬והדרא קושי׳ לדוכתי׳ ‪:‬‬
‫ט ‪ ]^''D‬יתכן לחלק וליישב אשר יאמר כי הוא זה‬
‫דודאי מעיקרא דפריך ונעקרינהו פריך שפיר‬
‫אחרמיס דהיינו קדשי בד״ה דכיון דבין קדשי מזבח ובין‬
‫קדשי בד׳׳ה בטי עיקור אס כן הא דקתני בברייתא‬
‫בהמה תעקר על כרחי׳ אתרווייהו דהא חרמים נמי בעו‬
‫עיקור ולכן הא דמפרשי הברייתא איזהו עו^ר נועל דלת‬
‫וכו׳ נמי אתרווייהו קאי דאס לא כן אמאי שבק‬
‫מלפי־ש נמי איזהו עיקור דחרמיס שהם קדשי בד״ה‬
‫דהייט עקירות פל־סות כיון דתרווייהו בעי עיקור ‪.‬‬
‫ובהמה תשקר אתרווייהו קאי וכן הא דסל־יך ונשווי׳‬
‫גיסטרא ח ה נמי מקרי עיקור דמה לי ^ועל דלת והיא‬
‫מי מ מאלי' או שממיתה בידים אידי ואידי הוא דרך‬
‫כלי׳ ואדרבה מיתה דבידיס הוא דרך כלי׳ ביותר מנועל‬
‫דלת‬
‫שאלות ות שומת ®יק י‬
‫דחזי להקרכה דקאי >מי אקדשי פד״ה דאין יוצאין מידי‬
‫מזבח ועומדין להקרבה ודעה רש״י ז״ל הוא ג״כ כהרמב״ס‬
‫ז״ל דהא דמהפיס המימין לבד׳ה אין יוצאין מידי מזבח‬
‫הוא מדין הורה ]ובזה מסולק‘ חמיהח הרב במשנה למלך‬
‫שס על ההוס׳ זיזבחיס)דן‪ £‬קי״ג( במה שהקשו אפרש״י שס‬
‫יעו״ש[ וא״כ מיושב שפיר קושי׳ הלח״מ דלעיל במה שפסק‬
‫הרמב“ ם ז׳ל במעיל מוס בקדשים בזה״ז דעובר בל״ה‬
‫ומעיל מוס בבע“ מ אינו עובר ובסוגיא דהכא מסיק‬
‫רבא אפכא דמעיל מום ביע״מ בזמן הביה חמיר עפי‬
‫ממעיל מום בזה״ז דזה אינו דהרמב״ס לעעמי' שמפרש‬
‫הסוגיא דהכא בקדשי בד״ה דהא סהם חרמים לבד״ה‬
‫והכי פרושי בע״מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי לאפוקי‬
‫הכא דלא לגופי׳ חזי דהא קדשי בד״ה אינון ולא לדמי‬
‫חזי למכרם לצרכי עולות כדינן דהלא בזה״ז אין מי שיביא‬
‫עולה דאין לנו כהן עהור לעמוד לשרת בקודש שכולנו‬
‫עמאי מתים ואין לנו אפר פרה להזאה משא״כ בקדשי‬
‫מזבח ודאי עובר בל״ת כיון דהקרבן עצמו חזי להקרבה‬
‫דכא מקריבי; אע״פ שאין בית ואין המניעה מצד הקרב;‬
‫והמקדש כלל וכדאמרן • אמכיו הכי חמיר עפי ממנייל‬
‫מום בבע״מ שפסולו צגופי׳ ולא חזי להקרבה מצד‬
‫עצמו וכנ״ל ‪:‬‬
‫ז ן מ ‪ " £‬י האמור מיושב ג״כ השני קושי׳ שהקשה ב״א‬
‫כרב מוהר״א בער ]הוא הרב הג׳ הצדיק המפורסס‬
‫המצוח מוה׳ אברהס דובער זצ״ל שהי׳ אב״ד בק״ק קאמעצין הסמוכה‬
‫לבריסק דליסא והוא בן אחותו של הגאון מ' הלל זצ״ל[ בסוגיא‬
‫דהנא האחת דפריך מעיקרא ורמינהו וכו׳ ‪ .‬והכי נמי‬
‫לעקרינהו וכו׳ משמע דפשיעא לי׳ דמותר להעיל מום‬
‫בזה׳יז ובתר הכי פריך אפנא אדרבא דאמר נראה כמעיל‬
‫מוס הא מעיל מוס גמור הוא וט׳ ולהוי כמעיל מוס‬
‫בבע״מ ותו בהא דמשני בע״מ נהי דלא חזי לגופי׳ לדמי‬
‫חזי הכא לא לדמי חזי ולא לגופי׳ חזי הלא ר״ מ דאוסר‬
‫להעיל מוס בבע׳׳מ איירי להדיא בבכור שאחזו דם ובכור‬
‫בע״מ נמי לא חזי לגופי׳ ולא לדמי דהא אי; לו פדיו; ‪.‬‬
‫אולם לשיעת רש״י והרמב״ם ז״ל כפי מה שבארנו א״ש‬
‫דמעיקרא הוה ס״ל להמקשה כשמואל במנחות)דף ק״א(‬
‫דהא דמתפיס תמימים לבד׳׳ה אינו יוצא מידי מזבח הוא‬
‫רק מדרבנן ]ומשוס דלא שכיחי תמימים[ א״כ ליכא‬
‫איסורא בהעלת מוס בקדשי בד״ה כלל כקושית החוס׳‬
‫וכ״ש בזה׳׳ז שאין מקריבין למזבח כלום דלא שייך ה״ע‬
‫דלא שכיחי תמימים וכו׳ ואביי נמי כשמואל ס״ל וכנ״ל ‪.‬‬
‫אולם רבא דס״ל דאסור משום העלת מים אלמא ס׳׳ל דהא‬
‫דמתפיס תמימים לבד״ה אין יוצאין מידי מזבח הוא‬
‫מדין תורה וכר*כ ור״א במנחות שם דפליגי אדשמואל‬
‫וכנ״ל ‪ .‬קשי׳ לי׳ שסיר מאי נראה הא מעיל מוס ממש‬
‫הוא ותו פריך ולהוי כמטיל מום בבע“ מ וכו׳ ר״ל מי דחקו‬
‫לומר דנראה כמעיל מום בבע״מ לימא דברייסא אתי'‬
‫כר״מ דמטיל מוס בבע׳׳מ אסור והוה מטיל מום ממש‬
‫וכנ״ל ‪ .‬ובזה מסולק ג״כ הקושיא השני׳ דשפיר משני‬
‫הכא לא לדמי חזי דקאי אקדשי ב ד ה דלא חזי השתא‬
‫לדמי להמכר לצרכי עולות או לפדותן וכו׳ וכיון שאי אפשר‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫יא א מ נ ם גל״ז קשה בהא דפריך ונשחטי׳ משחט נהי‬
‫דבזה״ז אין בו משוס שחוטי חוץ מ דן תורה‬
‫מ״מ איסור דרבנן מיהו איכא אפי׳ בזה״ז ובהכרח לומר‬
‫דאפיה קשי׳ ליה שפיר דלא ניחוש לאיסור דרבנן בזה משום‬
‫חששא דתקלה דהא השתא מועל דלת בפניה עד שתמוה‬
‫איכא תרתי בזיון קדשיס כמ“ש הרא׳ש שם וגס צער‬
‫ב״ח משא׳׳כ בשחיטה ליכא בזיון ולא צער ב*ח כמש׳ה‬
‫טוביס היו חללי חרב מחללי רעב אלא איסור דרבנן‬
‫דשחוטי חוץ לבד וסמי תרתי מקמי חדא א״כ מאי משני‬
‫רבא אהא דפריך ונשווי׳ גיסטרא משוס דנראה כמטיל‬
‫מוס וכו׳ מה בכך הא עכ״פ אין בזה אלא איסור דרבנן‬
‫לחוד וגבי נעילת דלת איכא תרתי צער ב״ח ובזיון קדשיס‬
‫ונהי דס׳ל לרבא צער ב״ח דרבנן או דייוקי להך ברייתא‬
‫כמ״ד צער ב״ח דרבנן ]וכדאיתח בשבת ד׳ קמ׳׳ה[ מ״מ‬
‫סמי תרתי מקמי חדא ובהכרח לומר דס״ל לרבא דאיסור‬
‫השלש מוס בקדשים חמור לן טפי משוס חומרא דקדשי‬
‫שמים דמחמרינן בכו טובח כדאשכחן שעשו כמה מעלות‬
‫בקדשי שמיסאמטו הכי עדיף טפי מאיסור צב“ח כנ״ל ‪ .‬ועפ׳׳י‬
‫הצעות האלה יתיישב הסוגיא שפיר אשד יאמר כי הוא זה ‪.‬‬
‫]וצ׳׳ע על הרא״ש שסרח למצוא נועם לאסור הכנסה לכיסה לבכור‬
‫בזה״ז משוס בזיון קדשים תיפור! לי' משוס צב״ה כדאיהא במרדכי‬
‫בשס לרא״ם ‪ .‬ואולי ס״ל להרא״ש כדעה הש״ג דבמקוס צורך מצוה אין‬
‫לתושצצנ״ח דלא כמשמעות המוס׳ בשמעתי׳ לעיל ע״א ד״ה אמר אביי[ ;‬
‫יב ד ה נ ה יש לדקדק לכאורה בהא דפריך מעיקרא‬
‫ורמינהו וכו׳ וה"נ להוי עיקור בנשירת‬
‫פרסות חדא מאי אונמיה דעיקור פרסות מהכנסה לכיפה‬
‫אימא בחמת דדח ודא אחת היא ונקע חדא וה״ה לאידך‪.‬‬
‫פנית אפי״ת דדוקח קתני הכא הכנסה לכיפה והתם עיקור‬
‫פרסות נמי א״ש לפמ״ש לעיל ע״א ד״ה מנשר גבי נושא‬
‫ונותן בשוק של עיא דלכך אמר התס דמצשר פרסותיהן‬
‫מן הארכובה ולמטה כדי שיוכל ליהנות מהן דסגי בהך‬
‫קנסא דעיקור משא״כ במן הארכובה ולמעלה דטריפה‬
‫אינה חי׳ א״כ מאי קושיא דהלא כאן אסור בהנאה אמטו‬
‫הכי מכניסה לכיפה כדי שתמות משא״כ התס גבי נושא‬
‫ונותן בשוק של ע״א דיכול ליהנות מהם אמטו הכי אמרו‬
‫דסגי בעיקור פרסות ויראה דקשיא ליה למקשה אמאי‬
‫התירו לשום צער ב״ח טפי הו"ל למימר התם דלשויא‬
‫גיסטרא או ימיתס בשאר מיתה דליכא צער ב״ח כדמוכח‬
‫להדיא בפ״ק דחולין)דף ז׳( בעובדא דרבי פנחס בן יאיר‬
‫דבמיתה ליכא צער ב״ח וכי משום הפסד ממון יתירו‬
‫צער ב״ח דאיכא מ״ד שהוא מדאורייתא והכי קיי״ל)באז׳ח‬
‫סי' ש״ה סעיף י״ט( ובהכרח לומר דעיקור עדיף משוס‬
‫דאיכא פרסום טובא בזה ושפיר דמי למיעבד הכי כדי‬
‫לרדותן ולבזותן בפרהסיא ואמטו הכי נמי קשיא ליה שפיר‬
‫גבי מקדיש בזה״ז שאמרו בהמה תעקר משוס קנס כמ’ש‬
‫התוס׳ טפי עדיף לעקור פרסות כדי לרדותן ולבזותן דהא‬
‫מה״ט שרינן התם צער ב״ח כדמייתי מקרא דאח סוסיהם‬
‫תעקר ועלה משני שפיר דמידי הוא טעמא התס כדי‬
‫לרדותן ולבזותן בפרהסיא אבל הכא גבי קדשים אדרבה‬
‫יש לחוש לבזיון קדשים מש׳׳ה עדיף טפי שלא לבזוק‬
‫בפרהסיא‬
‫סיק י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪114‬‬
‫שפיר‪ .‬משא״כ‬ ‫זלת והוה טפי בכלל פיקור אהכי‬
‫בהך פרכא דנשחטי׳ משחט שאינו בכלל עיקור כלל דהא‬
‫דרכה בכך וסוף בהמה לשחיטה קשיא להוי להחו׳ שפיר‬
‫כיון דמיירי נמי בקדשי מזבח כדמוכח משטיח דרבא‬
‫מאי פריך ונשחטי' משחט הא בקדשי מזבח אי אפשר‬
‫משוס שחוטי ‪ jvn‬ובקדשי בד“ ה אימא ה״נ דלא בעי‬
‫עיקור כלל אלא שחיטה כדרכה והא דקתני בהמה תעקר‬
‫לח קאי אחרמיס דב״ה כלל דהתס אין דינה עעיקור כלל‬
‫אלח אקדשי מזבח לחוד אלא ודאי דהך פרכא קאי גס‬
‫אקדשי מזבח דאין בהס משוס שחוטי חוץ בזה״ז ‪ .‬וזהו‬
‫שדקדקו ההוס׳ בקושייתס משמע דלא איירי הכא אלא‬
‫בקדשי בד“ ה וקשיא וכו׳ ר״ל דאי איירי נמי מקדשי מזבח‬
‫לא הוה פריך מידי אפי׳ מחרמין דקדשי בד״ה דאימא‬
‫הך בהמה תעקר אקדשי מזבח לחוד קאי כמיש מהרש״א‬
‫ז״ל משא״כ באינך פרכי דהש״ס א״ש דפריך מקדשי בד״ה‬
‫וכו׳ ורבא משני דאפ״ה לא איירי הלא בקדשי מזכח לחוד‬
‫וא״ש ועמש׳׳ל בישוב קושי׳ השני׳ בפ״ע בעזה״י ‪:‬‬
‫כדי לתרוצי סוגיא נלענ״ד ליישב שני הקושיות‬ ‫י‬
‫הללו חדא מגו חדא אשר יאמר כי הוא זה‬
‫דצריך להבין תחלה לפמ״ש התו׳ בתי׳ השני דאיירי בקדשי‬
‫בד״ה והא דאסר בהטלת מום הוא רק דרבנן גזירה‬
‫אטו קדשי מזבח א״כ מא‘ פריך אדרבא דאמר נראה‬
‫כמטיל מוס הא מטיל מוס ממש הוא הלא רבא קאי‬
‫אקדשי בד״ה דאין אסור בהטלת מום אלא משוס גזירה‬
‫דרבנן אטו קדשי מזבח א“ כ שפיר קאמר נראה כמעיל‬
‫מום בקדשי מזבח וגזרי׳ אטו קדשי מזבח ‪ .‬וצ״ל דקשיא‬
‫לי׳ אלשון נראה דכיון דאסור מדרבנן יהי' מאיזה טעם‬
‫שיהי׳ לא הו״ל למימר נראה אלא משוס דהו״ל מטיל מוס‬
‫בקדשים דאסור מדרבנן אבל לשון נראה משמע שאין בו‬
‫איסור גמור אלא משוס מראית העין וכ״מ בתוס׳ מנחות‬
‫)דף נ״ז ע״ב ד״ה אלא למעוטי( דחשיב ני׳ פ״ק דע״ז‬
‫נראה בעלמא וכו' ע״ש‪ .‬ועדיין יש להבין לפר״י דאיירי‬
‫בקדשי מזבח והא דפריך ונשחטי׳ משחכי משוס דבזה״ז‬
‫אפי׳ בקדשי מזבח אין בו משוס שחוטי חוץ א״כ מאי פריך‬
‫נראה מטיל מוס מטלי׳ הוא הא כבר אסיק אדעתיה‬
‫דבזה״ז אין בו משוס שחוטי חוץ כיון דלא חזי להקרבה‬
‫ה״נ אין בו משוס מטיל מוס וכדמסיק לכן יראה דהאי‬
‫דקאמר נראה מטיל מוס ממש הוא ‪ .‬לאו פרכא הוא דפריך‬
‫אלא פירושא דמילתא דרבא הוא שבא לפרושי לישנא‬
‫דרבא דאמר נראה משוס דבזה״ז לא חזי להקרבה ‪ .‬והנה‬
‫אס נאמר דגס הפרכא דבתרה ולהוי כמטיל מוס בבע״מ‬
‫הוא ג׳׳כ דרך פרושא שבא לומר דאפי׳ למ״ד מטיל מום‬
‫בבע׳׳מ אסור אפ״ה מודה בזה״ז דאין בו איסור רק שנראה‬
‫כמטיל מוס הי׳ מיושב הר\שיא הראשונה בפשיטות דבאמת‬
‫כבר אסיק המקשה אדעתיה מכל זה דבזה״ז לכ״ע אין‬
‫איסור בהטלת מוס ואמטו הכי קשי׳ ליה דנעקרינהו‬
‫ונשווי׳ גיסטרא דס״ד דאין בו איסור כלל ושני׳ ליה‬
‫רבא דמ"מ נראה כמטיל מוס והדר מפרשי מ׳ט לא הוה‬
‫מטיל מוס ממש ‪:‬‬
‫נח‬ ‫ת ט המשולש‬
‫בקדשים בזליז דנרע טפי משוס דלא לדמי חזו והדרא קושי׳‬
‫לדוכתי׳ דמ״ש מבטר שאחזו דם דהו׳׳ל כבטר בע״מ דלא‬
‫חזי לגופיה ולא לדמי ואפ״ה אוסר ר״מ להטיל בו מום‬
‫מדין תורה ‪ .‬והנראה ליישב בזה עפ״י מ״ש התום׳ פיג‬
‫דתמורה ריש ד׳ כ״א אהא דאיבעי׳ לן במטיל מוס‬
‫בתמורת בטר ומעשר מהו מי אמרינן כיון דלא רך־יבן‬
‫לא מחייב וכו׳ דהבעי׳ קאי אפי׳ לר"מ דמחייב במעיל‬
‫מוס בבע״מ דהתס חזי להקרבה קודם המוס אבל הני‬
‫מעולם לא חזו להקרבה ומסיק התס דלא מחייב ע״ש ‪.‬‬
‫וכדבריהם מוכח בש״ס דבכורות שס דבעי למימד דר'מ‬
‫מוקי לקרא דתמיס יהי׳ לרצון עבע״מ מעיקרו ופריך פשיטא‬
‫דיקצא בעלמא הוא משמע דאי לא הוה כדיקלא בעלמא‬
‫הוה א״ש דמודה בי' ר״מ ועל כרחי׳ מטעם דמעולם לא‬
‫חזי להקרבה ומה״ט נמי ניחא דמודה ר"מ בקדשים‬
‫בזה״ז דמעולס לא חזי להקרבה ולא דמי לבכור בע'מ‬
‫דחזי להקרבה קודם המוס והי׳ לו שעת הכושר למזבח‬
‫והש״ס דקאמר דלא לדמי חזי וכו׳ קאי אשאר קדשים‬
‫ויתכן דהכי פירושו דבע״מ נהי דלא חזי לגופיה לדמי חזי‬
‫לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ואמטו הכי לא דמי לשאר‬
‫קדשים בע״מ ולא לגופי׳ חזי מעולם ‪ .‬ומה״ט לא דמי‬
‫לבכור בע"מ ‪ .‬ובזה מדוייק נמי מה שהוצרך עוד לומר‬
‫ולא לנופיה חזי הא טיקר החלוקה הוא משום דלא הזי‬
‫לדמי וכבר אמד זה מקודם ובהא דלא לגופיה חזי‬
‫לכאורה אין נ״מ דהא בע״מ נלני לא חזי לגופיה אבל‬
‫לפי הנ״ל א״ש דר׳׳ל דלא לגופי׳ מזי מעולם ואמטו הכי‬
‫לא דמי נמי לבכור בע"מ דמח־יב ר״מ בהטלת מוס אע” נ‬
‫דאין לו פדיון ולא חזי לדמי משום דהוה חזי לגופי׳־‬
‫קודם המום ‪ .‬ומ״ש התוס׳ בבכורות )שם ד״ה בע״מ‬
‫מעיקרו פשיטא וכו׳( תימא לימא דלבטר איצטריךישיש בו‬
‫קדושת הנוך ]ולאו דיקלא הוא[ ואין לו פדיון דמודה‬
‫ר״מ שם קיימו התוס׳ להדיא אבכור ■בע״מ מעיקרו קודם‬
‫שיצא לאויר העולם כמו שציינו דבריהם להדיא אבע׳מ‬
‫מעיקרו דלא חזי להקרבה מעולם דומיא דבע״מ מעיקרו‬
‫ודמי ממש לקדשים בזה״ב ‪ .‬הא בכור שנולד בו מוס אחר‬
‫לידה אע״ג דלא חזי לדמי מחייב ר״מ כיון דהוה חזי‬
‫להקרבה קודם המוס ‪:‬‬
‫®י ו ב ה כ י ניחא מה שקשה לכאורה על דברי התוס׳‬
‫דתמורה הנ״ל דלמה הוצרט לומר דאג‪{2‬ר‬
‫דמודה ר“ מ גבי תמורת בטר ומעשר משוס דמעולס לא‬
‫הוה חזי להקרבה ‪ .‬עדיפא הו״ל למימר דשאני תמורת‬
‫בטר ומעשר דלא לגופייהו חזי להקרבה ולא לדמי דאין‬
‫להם פדיון כדמחלק הש׳ס בהדיא בשמעתין גבי קדשים‬
‫בזה״ז דמודה ר״מ משוס דלא חזי אפי׳ לדמי ‪ .‬ולפי‬
‫הנ״ל ניחא דהוצרך לזה מ ט ס ב ט ר בע'מ דמחייב ר״מ‬
‫בהטלת מוס אע״ג דאין לו פדיק ולא חזי לדמי וע'כ‬
‫משוס הך חלוקה דהוה חזי להקרבה קודם המוס ;‬
‫כרבנן דהלכתא טותייהו ואשמועי׳ דהן־ ברייתא אתי‬
‫א ^ ב ר א דבר ‪ p‬דין צ״ע בסוניא דבטרות ‪ec‬‬
‫גו? ׳ דמסיק התם דר״מ מוקי לקרא דתמיס‬
‫יהי׳ לרצק למעוטי ימולי המוקדשין שנפח דמותר להמיג‬
‫בהס‬ ‫י‬
‫ייק י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫בפרהסיא ואמסו הכי מכניסן לכיפה בצנטה ‪ .‬ואהא סרך‬
‫א״כ למה יכניסס לכינמ דאיכא תדחי חדא דאכתי איכא‬
‫קצת בזיון קדשים כמ״ש הרא*ש והו איכא צמר ב״ח נשחנני׳‬
‫משחט או לשוי׳ גיסטרא דליכא בזיון ולא צער ב’ח‬
‫דטוביס היו חללי חרב מחללי רעב אלא איסור דרבנן‬
‫דשחוטי חו׳ן או דהטלת מוס בזה״ז וכנ״ל ‪ .‬ובזה מיושב‬
‫שפיר הקושיא דלעיל אהא דפריך מעיקרא ולעקרינהו ולח‬
‫חייש להטלת מוס דכבר אסיק המקשה אדעתיה דהטלת‬
‫מוס בזה׳ז אין בו אלא איסור דרבנן כמו בשחועי חון‬
‫ואמטו הכי קשיא ליה שפיר דלעקרינהו דהא חזינן נבי‬
‫נושא ונותן בשוק של ע״א שהתירו איסור צמר ב״ח בשביל‬
‫קנסא זו דלרדותן בפרהסיא כ״ש שיש להתיר איסור דרבנן‬
‫דהטלת מוה בשביל לרדותן בפרהסיא דעדין< טפי מהכנסה‬
‫לכיפה בהוא בצנעה ועלה משני דאדרבה הכא משוס‬
‫בזיון קדשיס עדיך טפי שלא לבזותן בפרהסיא ופריך עלה‬
‫א״כ לשחטיי׳ משחט או לשוי' גיסמרא דהשתא עדיך מפי‬
‫דליכא בזיון קדשים ולא צער ב״ח אלא איסור דרבנן‬
‫דשחוטי חון או דהטלת מוס בזה״ז עלה משני רבא דלא‬
‫היא דאיכח למיחש משוס דנראה כמטיל מום בקדשים‬
‫דחמיר לן טפי מאיסור צער ב״ח דבקדשיס החמירו‬
‫מובא אפי׳ בזה״ז משוס חומרא דקדשיס כדאשכחן שעשו‬
‫כמה מעלות בקודש וזה מוכרח כדעת רבא וכנ״ל וס״ל‬
‫להך ברייתא ד׳נער ב״ח דרבנן כמ״ש המרדכי ‪ .‬וכבר‬
‫כתבנו דהא דאמר נראה מטיל מוס ממש הוא רק פרושא‬
‫דמלתא דרבא וכנ״ל ‪:‬‬
‫מיושב ג״כ הקושיא השניה בהא דפריך ולהוי‬ ‫יג ובזה‬
‫כמטיל מוס בבע״מ דאסור דלאו אליבא דר"מ‬
‫פריך דא'כ למה אמר דאסור הו״ל למימר דעובר דהא‬
‫לר״מ מטיל מום בבע״מ עובר בל״ת דכל מום לא יהי׳‬
‫בו ותו דבפ׳׳נ דבינה )דך כ״ז( מוכח דרבא לא ש״ל‬
‫כר״מ אלא כרבנן דמוקמי׳ נקרא דכל מוס לא יהי׳ בו‬
‫אגרמא ע׳ש ואמטו הכי קאמר רבא דאפי׳ לרבנן נמי‬
‫עדיך טפי בהכנסה לכיפה מהטלת מום בזה״ז אלא לרבנן‬
‫נמי פריך אלישנא דרבא דאמר נראה דמשמע באין בו‬
‫אלא מבוס מראית העין לחוד כמ׳ש התוס׳ במנחות שם‬
‫הלא איסור גמור הוא מדרבנן כמ״ש התוס׳ בבכורות‬
‫)ד' ל*ג( דאפי׳ לרבנן נמי אסור להטיל מוס בבע״מ מדרבנן‬
‫וה״ל למימר משוס דהו״ל מטיל מום בבע׳׳מ כדפירש׳י‬
‫ז״ל ועלה משני שפיר דלא דמי ממש למטיל מוס בבע’ מ‬
‫דבע״מ חזי לדמי ובזה״ז אפי׳ לדמי לא חזי מש״ה קאמר‬
‫נראה וכל זה לרבנן דקיי״ל כוותייהו אבל לל׳מ דס״ל‬
‫מטיל מוס בבע״מ אסור מן התורה מקרא דכל מוס‬
‫וכו׳ וקרא דתמיס יהי׳ לרצון מוקי לה במילי אוחרי אין‬
‫ה״נ דלא מחלק בהכי ואסטו הכי ס׳׳ל דאסור מה״ת להטיל‬
‫מוס אפי׳ בבטל■ בע*מ דאין לו פדיק ולא חזי אפי׳‬
‫לדמי ואיש ורבא לא בעי לאוקמי הברייתא כר״מ אלא‬
‫נמי כהלכתא כנ״ל ;‬
‫דהי«ס׳ בבטרות שס כתבו להדיא דאפי׳‬ ‫יד איברא‬
‫ללימ דמחייב מטיל מום ‪ 3‬בע׳מ מודה‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות ®יק י‬
‫דאנל׳ג דאסור לשוזט בחק ק התורה פל מוס עובר‬
‫כדאי׳ בפיו דבטרות )דף ל״ז( משום דהמוס ממילא‬
‫עובר ‪ .‬אבל שוחט קדשים בחון בזה״ז אינו אסור מה“ ת‬
‫משוס דמחוסר מעשה בנין המזבח כמ״ש התוס׳ ביומא‬
‫שס וא״כ קיו למטיל מוס בקדשים בזה״ז דאין בו איסור‬
‫מ ר ה ‪ .‬דהא אפי׳ מטיל מוס בבפ״מ עובר אינו אסור‬
‫מה״ת אעיג דהמוס ממילא עובר משום דלא קרינן ביה‬
‫תמים יהי׳ לרצון באותה שפה קיו בזה״ז דמחוסר מעשה‬
‫בנין המזבח דאינו מבר בהטלת מוס מהית ואתי׳ במכ״ש‬
‫משחוטי חוץ‪ .‬ועפ׳׳י זה יש מקום ליישב מה שגמגם‬
‫הט״ז)בסס״י שי״ג( על מה שהשמיט הש״ע לדעת הרא״ש‬
‫וטור שפסקו כרבנן דרים גבי בכור שאחזו דס דאעפ״י‬
‫שמותר להקיזו אפי׳ במקום שמשה בו מוס ‪ .‬מ'מ אסור‬
‫לשחוט על מוס זה שנעשה בו ופי׳ התוס׳ שס הטעם‬
‫משוס גזירה אטו היכי דלא מיית בלי עשיית המוס דחשיב‬
‫כתם ו ט' ‪ .‬יש לומר דפד כאן לא גזרו רבנן בזה אלא‬
‫בזמן הבית אבל בזמן הזה דאפי׳ מטיל מוס בתם אין‬
‫בו איסור מ ר ה ליכא למגזר אפו היכי דלא מייח בעשיית‬
‫המוס ‪ .‬כיון דהא גופי׳ אין בו אלא איסור דרבנן ‪.‬‬
‫ואפי׳ להרא״ש ז״ל דנסיב ט ע ^ משוס דמטיל מוס בבע״מ‬
‫נמי אסור מדרבנן ולא התירו אלא להקיז משוס פסידא‬
‫אבל לא לשחוט עליו אעפ״י שעשה המוס בהיתר ע״ש ‪.‬‬
‫נמי יש לומר דבזה״ז כיון דאפי׳ מטיל מוס בבטר חס‬
‫אין בו אלא איסור דרבנן לא גזרו גבי מטיל מוס בבע“ מ‬
‫דהוה חרי דרבנן וגס שעשה המוס בהיתר וא״ש ‪:‬‬
‫הש״ס דבקראי פליגי ‪ .‬ואולי יש לחלק ולומר דבכור בע"מ‬
‫שצ״ע בלשון הרח״ש פ״ה דבטרות )שס דל״ה‬ ‫א‪1‬לם‬
‫סי׳ ו׳( שכתב הרמב״ם ז״ל )כן הגיהו ביח‬
‫וט״ז סי׳ שי״ג( פסק כלישנא בחרא ולא ידענא טעמא‬
‫מאי דבשל תורה הוא ואפשר דהיינו טעמא דאע״ג דאיסור‬
‫הגילת מוס הוה מדאורייתא ‪ .‬מה שאינו נאכל באותו מוס‬
‫הוה מדרבנן עכ״ל ‪ .‬והלא הרא״ש עצמו )שס סי׳ ד׳ (‬
‫פסק דהטלח מוס בזמן הזה נמי אינו אסור אלא מדרבנן‬
‫וכמו כן יש לדקדק בלשון הש״ע )סי׳ שי׳ג סעיף ה׳(‬
‫שכתב דבר תורה בכור שנפל בו מוס עובר מותר להטיל‬
‫בו מוס קבוע וכו׳ ‪ .‬הלא אפי׳ בבכור חס אין בו איסור‬
‫תורה בזמן הזה ‪ .‬ומזה יראה לכאורה שכל שאסור מדין‬
‫חורה בזמן הבית גס בזה״ז יש להחמיר בו כשל חורה‬
‫וא״כ ה״ה בנדק זה דבכור שאחזו דס ‪ .‬ויש לדחות דאולי‬
‫הרא״ש לא כתב הא דבשל תורה וכו׳ אלא כלפי הרמב׳׳ס‬
‫ז״ל לשיטתו שפסק דמטיל מוס בזה״ז עובר בלית וכנ׳׳ל‪.‬‬
‫והש״ע )בספי׳ ה׳( הנ״ל נמי אתי לאשמוננינן דהיכא‬
‫שנפל בו מוס עובר אפי׳ להרמב״ס אין בו אישור הטלת‬
‫מוס מדין חורה כנ״ל מ״מ יותר נראה שדעת הרא״ש‬
‫וסור להחנניר בזה״ז כמו בזננן הבית וכנ״ל ‪:‬‬
‫אל הראשונות שכתב מר דבבטר בחוצה לארץ‬ ‫ונשוב‬
‫גס הרמב״ס יודה דאיט אסור בהטלת סוס‬
‫אלא מדרבנן כיון דאפי׳ בזמן הביש לא חזי להקרבה‬
‫כמ׳׳ש הרמב״ס )פ״א מה׳ ב ט ח ת( א״כ דמי למטיל מוס‬
‫בתמורת בטר ומעשר שכתב הרמביס ז״ל)בה׳ א״מ(‬
‫דאיט‬
‫בהם מום אטס״י שעדיין אסורין בגיזה ועבודה הואיל‬
‫וכבר יצאו לחולין לשחוט ולאכול במדינה ולא חזו לגופי׳‬
‫ולא לדמי ואע״ג דהוה חזי להקרבה קודם המום והלא‬
‫בטר בע'מ נמי א״צ פדיון ומוחר לשחוט ולאכול במדינה‬
‫ואפי׳ לעובד טכבים שרי לאכילה רק שאסור בגיזה ועבודה‬
‫כפסולי המוקדשין ואמאי פליג ר“ מ בבכור שאחזו דם‬
‫דהוה כבטר בע“ מ ואוסר להטיל ט מוס מדין חורה‬
‫ומה בינו לפסולי המוקדשין שנפדו דלא חזי נמי אפי׳‬
‫לדמי ‪ .‬והא חינח להך שינויא דהחוס׳ פס )ד׳ ל״ד ע״א‬
‫ד’ ה אי לימא ו ט'( שכחט דבכור שאחזו דם איט אלא‬
‫כבעל מום עובר ואסור לשחוט עליו במדינה מדין חורה ‪.‬‬
‫וכן הוא מסקנח הרא׳׳ש להלכה וסחס הש״ע כווחי׳‬
‫)בסימן שי״ג סעי׳ ה׳( דהשחא ודאי לא דמי לפסולי‬
‫המוקדשין שנפדו שיצאו מקדושחן לגמרי ומוחר לשחטם‬
‫ולאכלס במדינה ‪ .‬משא״כ בבכור שאחזו דם דלא הוה‬
‫אלא מום עיבר ואסור לשחוט במדינה מד׳׳ח ואמטו הכי‬
‫אוסר ר״מ להנייל בו מוס מן החורה ]ומה׳׳ע נמי לא‬
‫דמי לקדשים בזה״ז דאין בהם משום שחוטי טין לפר״י[‬
‫אולם לשנויא קמא דהחוס׳ שם דס״ל דבטר שאחזו דם‬
‫חשיב מוס קבוע ‪ .‬דמוחר לשחוט עליו במדינה מדין‬
‫חורה ואין בו איסור שחוטי חון אלא משוס גזירה דרבנן‬
‫דאחי לאחלופי בחם דהשחא מד״ח דמי ממש לפשולי‬
‫המוקדשין שנפדו דמו דה ר“ מ דשרי להטיל בו מוס ואמאי‬
‫פליג ר“ מ אדרבנן גבי בטר שאחזו דם הא לחרווייהו‬
‫אין בו איסור הטלח מוס מד״ח אלא מדרבנן והיכי מסיק‬
‫שאני הואיל דחזי להקרבה קודם שנטשה בו מום ולא‬
‫נעשה בו מעשה ‪ .‬משח״כ בפסולי המוקדשין שנפדו אעיג‬
‫דהוה חזי צהקרבה קודם המוס מ"מ אחר שנפדו ויצאו‬
‫לחולין וכבר נכנסו אחרים חחחיהן לקדושה הו״ל עכשיו‬
‫כפנים חדשוח ‪ .‬וכאילו לא חזי להקרבה מעולם כנ״ל ‪.‬‬
‫ס׳׳ד אכחי לא מטינא לשחיטח קדשים וצ״ע ‪ .‬ולכן יראה‬
‫דיפה הכריע הרא״ש ז״ל כאידך שינויא דהחוס׳ דאחוזח‬
‫הדס לא חשיב אלא כמוס עובר ‪ .‬והוציא מכאן דמדין‬
‫חורה מוחר להטיל מוס קבוע בבכור שנפל בו מוס עובר‬
‫ואין בו אלא איסור דרבנן דמה״ט שרינן בבטר שאחזו‬
‫דם דהוה מוס עובר להקיזו ולהטיל ט מוס קבוע משוס הפסד‬
‫קדשים וכן פסק הש״ע)בסי׳ שי״ג סעין! ה׳( בפשיטוח ‪:‬‬
‫א ל א שיש להבין כיק דמטיל מוס בבע׳מ עובר אין‬
‫בו איסור חורה מטפס שכחב הרא׳ש דלא קרינן‬
‫בי׳ מני ס יהי׳ לרצון באוחה שעה אמאי פסק הרמב״ס‬
‫ז׳׳ל במגדל מ^ס בזה״ז דעובר בל״ח ‪ .‬נהי דמקריבין אעפ״י‬
‫שאין ביח הלא אכחי מחוסר מעשה דבנין המזבח ולא‬
‫קרינן בי׳ המיס יהי׳ לרצון באותה שעה מזו שטעט‬
‫התוס׳ בפיו דו מא )דף סיג( ‪ .‬ואולי יש לחלק בין מוס‬
‫עובר שפסולו בגופו מצד הקרבן עצמו שאינו ראוי להקרבה‬
‫באותה שעה ועוד שאין בידו להעביר המוס ‪ .‬משא׳כ‬
‫בחסרון בנין המזבח שהוא בידו ומהיט מחייב הרמב׳ש‬
‫אשחוטי חוץ בזה״ז וכנ׳׳ל ‪ .‬אולם דעת התוס׳ הוא להק־‬
 ‫נט‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקי‬
‫לאסור גרמא וכיק דקיייל כ ד מ בהא דדאץ דינא דגרמי‬
‫אמטו ה ט פקק הדמב״ם זיל כרימ בהא דמסיל מוס‬
‫בבע״מ אסור מדק שרה אלא דאיט לוקה מטטמא‬
‫דאמק דכיק דאתי מריבויא דכל אין לוקין ו ש ‪ x‬נמי‬
‫גרמא מדין שרה משום דנ א דנרמא דהוה כמזיי‪ ,‬בידים‬
‫מדק שרה כניל ‪:‬‬
‫‪ P f i W‬יתיישב גיכ קושית הלחימ דלעיל מפרק קמא‬
‫דעיא ד מ ס ק התם דמטיל מוס בבע“ מ חמיר‬
‫טפי ממשל מוס בקדשים בזה״ז דאין בו אלא אי שר‬
‫דרבנן משוס מראה כמשל מום דכבר כתבנו לשל באות‬
‫י“ ג דסוגיא דהתס קאי אליבא דרבנן דרימ דמעטי׳ מטיל‬
‫מום בבעימ מקרא דתמיס יהי׳ לרצק דק דאסור מדרבנן‬
‫ובדרבנן שפיר יש לחלק ר^קס זו אבל לר״מ דמשל‬
‫מום בבע״מ אסור מדין שרה אעיג דלא חזי להקרבה‬
‫מרבויא דכל בשל שרה אין לי*ן בק שי לדמי או לאו‬
‫כנ״ל ‪ .‬מ' מ העיקר כמש׳ל בדעת ^ מ בי ם שמפרש הסוגיא‬
‫דפ״ק דע״א בקדשי בד״ה אבל בקדשי מזבח סיל דשפיר‬
‫חזי להקרבה דמקריבין אעפ׳׳י שאין בית וכניל ‪ .‬משאיכ‬
‫בכור בשצה לארץ ותמורת בכור ומעשר דאפי׳ בזמן‬
‫הבית לא שי להקרבה וגם לא דמי למשל מום בבע׳מ‬
‫דבע״מ חזי לדמי והנך אפי' לדמי לא שי דאין להם פדיק‬
‫כמו שמחלק השיס פ׳׳ק דעיא ש כמו שמחלקים התוס׳‬
‫פ״ג דתמורה )דף כ״א ד״ה המטיל מוס( דבע“מ שי‬
‫להקרבה קודם המום משא“כ הנך לכן יראה דבהנך‬
‫אינו עובר בלית אבל מ״מ י ת ק שש ט איסור‬
‫תורה וצ״ע ‪:‬‬
‫ו ‪ 1‬ע‪ 1‬ו ב עתה לעיקר ^ילתינו בנדון מכירת בטר‬
‫לשבד כוכבים שבני הכפרים טהגין בהם‬
‫קלות במכירתו כעין המרמה בעלמא וכמצחק בעיניהם‬
‫שעל כן טעה דעתו הרמה שראוי לתקן שאחר המכירה‬
‫והלידה יצוה לעובד כוכבים לעשות ט שם • לא כן‬
‫עמדי כי לא יתכן לעשת תקנה בדבר אישר רק לברוח‬
‫מאישר החמור אל איסור הקל דנפיק מיניה חורבה‬
‫שיסמט על עשיית המום ולא י ש ש על המכירה שתהיה‬
‫כדת של שרה או שלא יחוש על המכירה כלל אחר‬
‫שיראו שמזקיקים אותם לעשות ט מוס מכלל שאין ממש‬
‫במכירה ולא יעשוה כלל רק שיסמכו על עשיית המוס‬
‫שיטעו לומר דמותר לצוות לעובד טכבים לעשת בו מום‬
‫בבטר בזהיז • ולפי ד ר ט היה יותר שב לתקן שאחר‬
‫המכירה מלידה יכניסט לכיסה ח ה עדיף טפי מהטלת‬
‫מוס • כדאי׳ להדי׳ בשיס פיק דע׳א והרי הרא״מ בנלרדכי‬
‫מתיר להכניסו לכיפה בזה״ז אפי׳ בלי שהמכירה • ואפי׳‬
‫להרא׳ש ‪ l o t n‬מ שם בזיון קדשים נראה דאחר המכירה‬
‫אפיתיל שלש האמת אינה מכירה מ״מ ליכא ש בזיק‬
‫קדשים■ אבל היותר נכק לחין שלא ימכר השבר לגמט‬
‫‪ p‬אבר אמד ממט שעשה בו בעימ במסרוט או לכל‬
‫שותר טריפה כדעביד רב מרי בפי׳ק דבסרוח )דף ג׳(‬
‫ואחר שמיטה מק לשבד כוכבים האבר ההוא שהקנה לו‬
‫וכמו נמ אריט התום׳ והרא״ש שם דשפיר דמי למעבד‬
‫ק בבכור בזהיז • וכן טהגק פה בקהלתיט יצ״ו דבזה‬
‫ליכא‬
‫שאאתות שומת‬
‫דאיט לוקה משום דלא מזי להקרבה וס«מ ליה למר‬
‫דאין בו‬ ‫דלשון אינו לוקה גמחב הדיקדם <״ל שם‬
‫אי מ ר חודה ‪ !to‬כמו גבי ממיל מום בבפימ שכחב‬
‫הרמביסזיל דאק לויך ודקדק הלח״מ )שם בפ״א מה׳‬
‫אימ דין י‪ ( 1‬דל> דאיט פובר בליה וילה בזה ‪ .‬למיד‬
‫אין מ ר ט משם דאמו סלהו בחדא מחחא מחחיגהו דאין‬
‫בו איסור כ ^ מהיח דלמא הא כדאי׳ והא כדאיחא ‪.‬‬
‫וחו מ בי ממיל מום בבע״מ גופי׳ אין הכרע מלשון הרמב׳ם‬
‫ז׳ל אלא דאינו עובר בלית מ*מ א מ ר דאיסור חורה‬
‫מיהא איט^ וסנה בי^ הרב מוהראיב שי׳ כתב דהרמבים‬
‫סיל גבי ממיל מום בבעל מום דעובר בל׳ת ]ומה‬
‫שלא ביאר בהדיא דעובר בלית אפשר דסמך אמיש לפני‬
‫זה ב ^ ז׳ גבי ממיל מוס בקדשים דעובר בל״ת ואתי׳‬
‫במכיש כמיש הלחימ שם[ דפסק כר“ מ דדריש כל מום‬
‫לרבות ממיל מום בבעימ אלא דר'מ לטעמיה )בפיג‬
‫דפסחים ד׳ מיג( דדריש כל אפי׳ לענין מלקות גבי‬
‫יימץ מקשה וה״ה בזה ‪ .‬אבל אגן קיי׳ל דלא דרשי׳ כל‬
‫לענין מלקות אלא לענין איסור לחוד כמ״ש התום׳‬
‫בפסחים )שם ריש ד׳ מ׳ד( אליבא דר׳ יוחנן דדריש כל‬
‫לרבות מצי שיעור לאסור לחוד יעו׳ש ‪ .‬ותו דכתב הה״מ‬
‫)פ״ב מהל׳ מאכלות אסורות( בשם הרמב״ם ז״ל שסובר‬
‫שכל שבא מן הרבוי אין להביאם בענין המצות והמלקות‬
‫עכ״ד ‪ .‬ולכפרה דבריו תמוהיים דהלא הרמב״ם גופיה‬
‫פסק כרבנן דר'מ דמוקמי׳ לדרשא דכל אנרמא וא“כ‬
‫ליכא קרא לאסור הטלת מום בבט״ת כלל ‪ .‬וזהו מיקר‬
‫קושית הלח״מ כמבואר בלשונו שם ועל זה לא תירץ כלום ‪:‬‬
‫יתכן לקיים דבריו בזה דאולי הרמב״ם ז״ל‬ ‫אולם‬
‫לטטמיה אזיל שסובר דדינא מרמי חייב מדין‬
‫חורה דדינא הוא ולא קנסה גס אינו מחלק בין גרמי‬
‫לגרמא אלא ס״ל בכולהו מחייב מדין חורה כמיש הסמ״ע‬
‫ברס׳י שפ״ו וכן הש״ך שם לדעתו ‪ .‬וא״כ יתכן דר׳ר נמי‬
‫אית ^יה גרמא דהטלת מום מיהו דר״מ לטעמיה דדאין‬
‫דינא דגרמי לענין הפסד ממון הדיוט וה׳ה למטיל‬
‫לגרמא דהטלת מום דמחייב משום הפסד קדשי גבוה ‪.‬‬
‫דמה לי ממק הדיוט או ממון גבוה ‪ .‬אמטו הכי לא צריך‬
‫קרא לר״מ לרבות גרמא דתיפוק ליה דמחייב מדינא‬
‫דגרמי דהוה כששה מעשה אליביה אמטו הכי מוקמי‬
‫לקרא דפל מוס אמשל מוס בבע״מ ‪ .‬ותדע שכן הוא‬
‫ל»ג״ש התוס׳ כאן ובפסחים )ד׳ מ״ג( דלא דרשי כל אלא‬
‫למאי דמסחבר לרבות וא"כ לכאורה אפכא מבעי לן‬
‫דלרימ דדאין דינא דגרמי מםי»ר טפי למדרש כל אגרמא‬
‫או אגרמי ]דהלא דעת החוס׳ בכמה דוכש גיכ דדינא‬
‫מ ר מי הוא דין שרה בפיק דביק ד׳ ה׳ עיא ושם ד׳‬
‫עיא ובמזבות דף ליד[ אלא ודאי משם דלר״מ לא צדך‬
‫קרא אגרמי כיק דהוא דנ א דאורייתא גבי ממק דמפסש‬
‫מ ר מ א הוה כ מז ק בי ד ם היה מ ר מ א דהטלת מוס‬
‫לגמה דמה לי ממק הדיוט או ממק גבוה ואממו הכי‬
‫לקרא אממיל מוס בבעימ ‪ .‬ורבנן למעמייהז דס״ל‬
‫גרמא בנזקין פטור אמטו הכי איצעריך קרא דכל מוס‬
 ‫חוטדטעואט‬ ‫פיקדה‬
‫הא אינש אחרינא לא ידע לאקנויי וא"כ קשה נמי הלא‬
‫הלוי; הקונים שאינם זקנים לא ידעי לקנות הנייר הואיל‬
‫וצריכין להחזירו ליד הזקן הנותן וכבר עמד הרשי׳׳א ז׳׳ל‬
‫בחידושיו שם והעלה דלא אכפת לן בדעת הקונה כל שיש‬
‫דעת אחרת מקנה לו קני אפילו בלא מהכוון ע״ש וכ״כ‬
‫הנמוק׳׳י)פ״ג דב״ב ד׳ מ״א( בשם הראי״ד בעובדא דרב‬
‫ענן שם דכל שדעת אחרת מקנה אותו קני הקונה אפילו‬
‫בלא ידע כלל מהקנין ־ אולם העור בח״מ )סי׳ ריש(‬
‫כתב בשם הראב״ד להפך דהיכא דלא נתכוון הקונה לקנות‬
‫במשיכה זו אלא למדידה בעלמא לא קני ואע״ג דהתס‬
‫נמי דעת אחרת מקנה לו אלא שיש לומר דשאנ• התם‬
‫שנס המוכר לא נתכוון להקנותו במדידה זו אלא במשיכה‬
‫שאחרי׳ ופשוט הוא • ותו מצאתי בספר נתיבות המשפט‬
‫שכבד קדמוני בהאי קושיא ופירוקא אלא שכתב עוד שם‬
‫לחלק בין מתנה למכירה דנבי מכירה שלא מדעת לא‬
‫שייך טעמא דדעת אחרת מקנה דאולי חוב הוא להקונה‬
‫שלא יוכל לחזור במקחו מיד והדין עמו ־ דהכי משמע‬
‫להדיא בש׳יס בעירובי; )פ׳ חלון דך פ״א ופ״ה דחולין ד׳‬
‫פ״ג( דנבי מכירה אפי' כבר נתן הלוקח מעות המקח‬
‫והמוכר זיכה לו במקחו ע״י אחר לא קנה משום דחוב הוא‬
‫לו שלא יוכל לחזור בו ועיין בח"מ )סי׳ קצ״ה סעי׳ נ׳‬
‫בהנה״ה( ועפי״ז דברי הרב בתה׳׳ד כראי מוצק • שלכן‬
‫דקדק וכתב שיתן להנכרי במתנה או שימכרנו לו בדבר‬
‫מועטי דווקא דמכירה בזול הוא כמו מתנה ומציאה כדאי׳‬
‫להדיא )כסי׳ רס״ח סעי׳ ג׳ בהנ״ה( ועד כאן לא פליני‬
‫התם אלא משוס דמחוסר נתינת ממון ולא דמי למציאה‬
‫אבל לכ״ע מיהת דמי למציאה צענין זה דזכות הוא לו‬
‫וכ“כ הש״ך בשם הראב״ן)בסי׳ ר״ס סעי׳ ד׳ ס״ק ט׳׳ז(‬
‫וה״נ משמע בעירובי; ובחולין שם דבארבעה פרקים‬
‫בשנה שהכל צריכים לבשר אפי׳ במכירה זכין לו שלא‬
‫בפניו וה״נ מהני דעת אחרת מקנה אותו ‪:‬‬
‫או שימכרם לו מכירה נמורה בדבר מועע וכן סתם‬
‫א ו ל ם ראיתי בס׳ קצה״ח)סי׳ רל״ה( שיצא לדון בדבר‬
‫החדש דדעת אחרת מקנה לא מהני אלא מטעם‬
‫זכי׳ ואע*נ דבעלמא לא מצי הנותן לזכות למקבל אם‬
‫לא שיזכה לו ע״י אחר מ"מ היכא דהמקבל זוכה בעצמו‬
‫אלא שאין לו דעת לקנות מהני שפיר דעת המקנה מטעם‬
‫זכי׳ והוציא כן מדברי הרשב״א בחידושיו לקיחש־ן )ר״פ‬
‫האיש מקדש ע״ש( וא"כ בנכרי דאין לו זכי׳ אפי׳ מדרבנן‬
‫לא מהני דעת אחרת מקנה וכ״כ עוד בסי׳ ער״ה אולם‬
‫מדברי התוס׳ פ׳׳ו דניעין)דך ס״ד ע״ב ד״ה שאני( מוכח‬
‫להדיא דהא דדעת אחרת מקנה לו אינו מטעם זכי׳ כלל‬
‫שהקשו שם היכי אמרי׳ דקטן זוכה לאחרים מדאורייתא‬
‫היכא שדעת אחרת מקנה הא זכי׳ מטעם שליחות הוא‬
‫ואין שליחות לקטן מקרא דאתס נס אתס ־ ותירצו וז״ל‬
‫דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה אלא במילתא‬
‫דליתא כגון תרומה דליתי׳ בתרומה דנפשיה אבל בזכיה‬
‫כמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים עכ״ל מבואר מלשונם‬
‫דמה שקטן זוכה לעצמו בדעת אחרת מקנה לו אינו מטעם‬
‫זכי׳ דאל״כ מה זה שתירצו דכמו שזוכה לעצמו זוכה‬
‫לאחרים‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!8‬י‬
‫ליכא חשש הערמה במכירה ומהנה שהרי סופה להחקיים‬
‫אולם משוס דבני הכפרים לא בקיאי בדיני מכירה והקנאה‬
‫לעובד כוכבים כדת של תורה ראוי לתקן שיעשו המכירה‬
‫וההקנאה באבר אחד מהעובר כנ׳׳ל עפ״י ב״ד כמו‬
‫שנוהנין עתה במכירת חמ־ • יכ״ש בבכור שיש כו איסור‬
‫תורה ובזה ודאי אי; בו שוס חשש הערמה כנ׳י׳ל ‪:‬‬
‫פיק ה‬
‫מה שנמנם מר עוד על מכירת חמץ לנכרי‬
‫דהוה כעין הערמה ואי‪ :‬הנכרי מכוון‬
‫ובתוספתא ]הביאה הרא״ש פרק כל שעה‬ ‫לקנות‬
‫סי' ד' ושא״פ[ איתא ישראל ונכרי שהיו בספינה וחמץ‬
‫ב־ד ישראל הד• הוא מוכר לנכרי וכו' וחוזר ולוקח ממנו‬
‫אחר הפסח ורשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שחתה לוקח‬
‫במנה קח במאתים שמא אצכירך ואקח ממך אחה״פ ע׳'כ‬
‫ולא חששו להערמה שאולי אין העובד כוכבים מכוון לקנות‬
‫והשיא מר דברי התוספתא לדעת אחרת ולחלק יצא בין‬
‫דבר הנמסר ליד העובד כוכבים ממש לשאר קנינים וזה‬
‫אינו כמו שיתבאר להלן בהנה״ה • או;ם •ש ‪:‬ומר‬
‫י שאינו מכירו חבל בנכרי‬ ‫דהתוספתא איירי‬
‫המכירו ויודע כו שישמרנו לו עד לאחד הפסח ולא ינע‬
‫בו כלל כמו שנוהנין עתה יש לחוש שפיר אולי בכה״ג אין‬
‫הנכרי מכוון לקנותו ונס הישדאל אינו מכוון להקנותו יפה‬
‫הואיל ויודע שעתיד לחזור לידו וכבר עמד בתה״ד )סי׳‬
‫ק״כ( בזה והביא ראיה מפ״ב דניעין)דך‪ .‬כ״א( דמסיק‬
‫התם דאפי' אשה ידעה לאקנויי נם בדבר שיודעת שישוב‬
‫המקבל להחזיר לה בעין ולא אמרי׳ אלא לשאלה בעלמא‬
‫ונכן הע;ה דשפיר דמי ליתן החמץ לנכרי במתנה נמורה‬
‫הש״ע ופסק כן )בסי׳ תמ״ח( וע״ז נמנם מר דנהי‬
‫דישראל המוכר ידע לאקנויי מ״מ הא בעינן דעת קונה‬
‫ואולי הנכרי אין דעתו לקנותו הואיל ויודע שעתיד‬
‫להחזירו בעיני׳ לאחה״פ כדאי׳ התם )בד׳ כ״ג( לענין‬
‫כתיבת הנע דנכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד וה"נ כן‬
‫ואין כאן דעת קונה עכ״ד ‪:‬‬
‫אין דבריו מוכרחים כלל דכיון דמסקי׳‬ ‫ולכאורה‬
‫התם דאפילו אשה ידעה לאקנויי בכה״נ‬
‫מהיכי תיתא לומר דנכרי לא ידע לקנות מאין הרנלים‬
‫לדבר • ואי משום דאמרי׳ נכרי אדעתיה דנפשיה קא‬
‫יעביד זהו במילי דאחריני כנון כתיבת הנע שאין הדבר‬
‫נונע לעצמו כלל • אבל במילי דידיה שהוא עצמו עושה‬
‫המקח והוא הקונה למה לא יכוון לקנות כמו שאומרים‬
‫לו ומתנים עמו • איברא דלכאורה מלשון התה״ד נופי׳‬
‫שכתב שיתן להנכרי במתנה או שימכרנו לו בדבר מועט‬
‫יש רמז דנחוש לחששא זו ועם כל זה לא חש לה משוס‬
‫דמשס בארה דלא אכפת לן כלל בדעת הקונה דהא‬
‫מעיקרא דחי רבא ואמר דלמא זקן שאני דידע לאקנויי‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק ה‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫הוה מכירה כיון שאין כאן דעת קונה שאין הנכרי מ ט ק‬ ‫לאחרים היא גופי׳ הקשי האי ך יזכה לעצמן בדעה אחרת‬
‫לקנותו אלא למורו עד אחר הפסח כדי להחזירו בעיני׳ ‪:‬‬ ‫מקנה הלא זכו מטעם זכי׳ וזכי׳ הוא מעעם שליחות‬
‫וקטן אין לו שליחות מה״ת • אלא ודאי ס״ל דמה שזוכה‬
‫כן אכתי לא מצאנו ידינו ורגלינו במכירת‬ ‫ובהרת‬ ‫לעצמו בדעת אחרת מקנה אינו מטעם זכי׳ אמטו הכי‬
‫חמץ לנכרי במקח השוה • לכן יראה דהרב‬ ‫כתבו שפיר דכמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים ולא‬
‫בתה״ד שם איירי בקנין בלא שטר ועדים • אמטו הכי‬ ‫דמי לתרומה דליתי׳ בתרומה דנפשי׳ ושוב ראיתי בקצה׳׳ח‬
‫בעינן שימכרנו לו בדבר מועט כנ״ל אבל כשקונה כשטר‬ ‫שם שכתב שלפי דעת הרשב״א דדעת אחרת מקנה הוא‬
‫והעד עדים או שחותם בחתימת ידו איך שקנה החמץ‬ ‫נופי׳ מטעם זכי׳ מיושב קושי׳ הסוס׳ פ״ו דגיטין )דן<‬
‫דודאי לענין ממון הודאת בע״ד כמאה עדים דמי ומחוייב‬ ‫ס״ה ע״א ד״ה צרור( שהקשו מהא דתנן בפ׳ מי שמת )ד׳‬
‫לעמוד במקחו ולא יוכל לחזור בו ולאו כל כמיני׳ לומר‬ ‫קנ״ו( זכין לקטן הואיל ואינו יכול לזכות בעצמו ואין זכין‬
‫דלא נתכוון לקנות א״כ לוא יהא שלפי האמת לא נתכוון‬ ‫לגדול משום דיכול לזכות בעצמו והלא אמרי׳ דקטן נמי‬
‫לקנות שפיר מ מי דעת אחרת מקנה לו שיקנה אפילו‬ ‫זוכה לעצמו מן התורה כשדעת אחרת מקנה וכו׳ ולפי‬
‫בלי מתכוון דהא השתא ודחי זכות הוא לו שיקנה ולא‬ ‫דעת הרשב״א דדעת אחרת מקנה הוא גופי׳ מטעם זכי׳‬
‫יוכל גם המוכר לחזור בו אחר שבל״ז אין בידו לחזור מ‬ ‫אין מקום לקושי׳ התום' דאי לאו דזכין לקטן לא היה‬
‫ממקחו כיון שכבר הודה בשטר או מגדים שקנה לגמרי •‬ ‫קטן זוכה לעצמו כלל אפילו בדעת אחרת מקנה דהא דעת‬
‫זולת זה נראה דיש לנו לסמוך על הודאתו בשער ועדים‬ ‫אחרת מקנה הוא נמי מטעם זכי׳ עכ״ד • ואני מצאתי‬
‫שכוון לקנות אפילו לענין איסורא דהודאת בע״ד כמאה‬ ‫להרשב״א גופי׳ בחידושיו לגיטין שס שהקשו קושי׳ התום׳‬
‫עדים דמי ועד כחן לא כתב הט״ז בי״ד)סי׳ קס״ט ס״ק‬ ‫הנ״ל אהא חכין לקטן ותיק^כתי׳ התום׳ דאיירי בקטן‬
‫י״ד( דלא מהני אודיתא לאפקועי איסורא אלא בדבר‬ ‫שלא הגיע למידת צרור וזורקו א״כ מוכח מדברי הרשב״א‬
‫שהוא שקר מפורסם כדאי׳ התם • אבל במידי דספיקא‬ ‫עצמו לשם דתברא לגזיזי׳ וחזר בו והסכים לדעת התום׳‬
‫ולא ידיע מסי תיתי לא נסמוך על הודאתו בפרט גבי‬ ‫דדעת אחרת מקנה אינו מטעם זכי׳ • ומה שנסתייע‬
‫בדיקת חמץ דרבנן • וכבר כתבנו דלמאי דמסיק הש״ס‬ ‫כרב בקצה״ח שם עוד מלשון הרמב״ס ז״ל)בפ׳ כ״ט מה׳‬
‫בגיטין שם דאפילו אשה ידעה לאקנויי יתכן דה״ה לנכרי‬ ‫מכירה דין י״א( שכתב דקטן שקנה קרקע ונתן דמים‬
‫וכ״ש כשאומרים לו בהדיא שיתכוון לקנות שיהא שלו ולא‬ ‫והחזיק בקרקע תעמוד בידו אעפ״י שאין ממכרו בקרקע‬
‫שייך לומר בזה נכרי אדעתיה דנפשיה קעביד דלא מציט‬ ‫כלום שהקטן כמו שאינו בפניו הוא וזכין לאדם שלא בפניו‬
‫זה אלא במילי אוחרי עון כתיבת הגט שאינו נוגע לעצמו‬ ‫ואין סכין וכו׳ • יש לדחות דר״ל דלכך מהני דעת אחרת‬
‫משא״כ במילי דידיה שהוא עצמו הקונה וטתב וחותם על‬ ‫מקנה אפילו שלא בפניו הואיל וזכות הוא לקטן שאין‬
‫עצמו שקנה גס הוא מתכוון לקנותו כמו שהתנו עמו‬ ‫המוכר יכול לחזור בו כמ״ש הה״מ אמטו הכי אפילו שלא‬
‫ועכ״פ יועיל בזה הודאת בע״ד כנ״ל ;‬ ‫בפניו מ מי כמו שמצינו שזכין לאדם שלא בפניו )ודברי מר‬
‫נפלאו בעיני שהמציא לומר דלא מהני דעח אחרה מקנה למי שאינו‬
‫ו ר א י י ת י למוהרי״ט בח״א סי׳ ק״נ שהקשה אהא דאי׳‬ ‫מכוון לקנות אלא בדבר הנמסר מיד ליד כגון קנין משיכה או מסירה‬
‫ביבמות)דך נ״ב( העודר בנכסי מ ר וקסבר‬ ‫אבל לא קנין סודר או שאר קנינים כמו שמצינו גבי קסן דלא מהני‬
‫בי׳ קנין סודר ושאר קניניס אלא משיכה שמשך או המשיך■ הואיל‬
‫שהם שלו לא קנה דמאי שנא הא מחצירו של אדם שקונה‬
‫ואין לו דעת לקטה ואהכי קהני בתוספ׳ שהביא הרא״ש)פ׳ כל שעה‬
‫לו שלא מדעתו • ותי׳ דעודר בנכסי מ ר שאני כיון‬ ‫סי׳ ד׳( ישראל ונכרי שהיו בספינה וכו׳ הרי הוא מוכר ^נכרי דוקא‬
‫דמדין חזקה הוא ולא מתורת זכיה דידיה הוא ]ר״ל כיק‬ ‫בכה׳׳ג שהסמן עמהס למסור לנכרי • אבל אס היה החמן בביתו לא‬
‫דלא קני ממילא עד שיעשה ט מעשה אמטו הכי בדלא‬ ‫יוכל להקנות לו בק״ס ושאר קניניס הואיל ואין הנכרי מכוון לקנות‬
‫מכוון אין המעשה כלום משא״כ בחצרו או ידו דזכי ביה‬ ‫עכ״ד י והוא תמוה דהלא הקפנה נמי אין לה דעת לקנות ואפ׳׳ה‬
‫ממילא[ ושוב הוקשה לו מהא דאי׳ בפרק הפרה )דך‬ ‫מהני אצלה ק״ס וחצר כדאי׳ להדיא בסי׳ רל״ה י והא דלא מהני‬
‫בקסן לא ‪ p‬השם הוא זה אלא מסעם שכתב הסמ״ע שס שלא תקט‬
‫מ״ט ‪ (:‬המחזיק בשערותיו של גר דאפילו שטרא לא קני‬
‫לקסן ק״ס כלל כסו שלא תקט לו חצר • משא״כ גבי קסנה י ובהדי׳‬
‫לצור עפ׳י צליחותו משוס דדעתו אארעא ולא אשטרא •‬ ‫מבואר ברמב״ס ‪ M‬ובש׳׳ע)סי׳ רל״ה סעי׳ ז׳( דאפילו בקרקע מועיל‬
‫ואמאי לא קני שטרא אפילו בלי מתכיון דהא נקיט ליה‬ ‫קגין חזקה לקסן מדין תורה היכא שדעת ‪6‬חרת מקנה לו■ וכמ״ש‬
‫בידיה וליקני ממילא כמו חצרו של אדם שקונה לו שלא‬ ‫הנמוקי יוסף)פ״ג דב״ב דף מ״א( בשס הראב״ד להדיא בעובדא דרב‬
‫מדעתו ולא תי ק כלום ע״ז • ואשתמיטתי׳ להרב זיל‬ ‫עק שם יעו״ש היסב( ‪:‬‬
‫דברי התוס׳ פ״ג דב״ב)ריש דך נ״ד ע״א( שדקדקו שם‬ ‫ו ע נ ^ יי ץ דברי הרב בתה״ד דלעיל קיימין וא׳׳כ יראה‬
‫מהסוגיא ומהא דהחזיק בשדה אחת לקנות חברתה אך‬ ‫לכאורה מדקדוק לשק הרב ז״ל שם שכתב שיתן‬ ‫^‬
‫אותה לא קנה ומהא דיבמות בעודר בנכסי הגר ו ט׳ דלא‬ ‫לנכרי במתנה או ימכרנו לו בדבר מועט דס׳׳ל ג״כ שאין‬
‫קני בלא מתטון ותו הביאו להא דפ׳ הפרה במחזיק‬ ‫הנכרי מטון לקנות אלא מיהו בכה״ג דזטח הוא להנכרי‬
‫בשערותיו של גר דלא קני אפילו שטרא • והקשו עלה‬ ‫מהני דעת אחרת מקנה לו אעפ׳׳י שלא נתכוון לר^ות‬
‫קושי׳ מהרי״ט מ״ל דאע״ג דאין דעתו אשטרא אמאי אין‬ ‫משא״כ במכירה שוה בשוה דלא שייך בזה דעת אחרת‬
‫ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו • ותי׳ דהא דחצר‬ ‫מקנה דהא אפשר דחוב הוא לו שלא יוכל לחזור בו לא‬
‫קונה‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיקה‬
‫דמודע להו זקן דאקני להו • ויראה פשוט דכוונת הרשב״א‬
‫בזה הוא דאע״ג דמודע להו זקן דאקני להו מ״מ כיון‬
‫דאינהו לא ידעי לאקנויי בכה״ג שעתיד להחזיר בעיני׳‬
‫ודאי סברי שגס הזקן לא גמר ואקני להו בשרת מתנה‬
‫ממש אלא בדרך שאלה • הואיל ועתיד הנייר הזה לחזור‬
‫לידו בעיני׳ כדפרש״י ז״ל • כענין שאמרו מה דבלבך על‬
‫חברך ט׳ • ומ"מ אין זה מעלה ארוכה לקושי׳ הראשונה‬
‫דנהי דמודע להו זקן דמקני להו ופס כל זה לא מכווני‬
‫לקנות • מ׳'מ היינו משום דלא ידעו דזקן גמר להקנות‬
‫להו בתורת מתנה רק בתורת שאלה לחוד ואלו היו יודעים‬
‫דאקני להו בשרת מתנה גס הם היו מכוונים לקטת וא״כ‬
‫דמי ממש לחצירו דקני שלא מדעתו • ותו דאכתי היה‬
‫ליה להרשב״א ז״ל לפרש בזה דאיירי שהזקן לא היה מודע‬
‫להו כלל דאקני נהו ואמטו הכי כשהגיע הנייר לידן קני‬
‫להו שלא מדעת כמו חצירו ‪:‬‬
‫ו ד ע ר א ד ‪ ,‬לע״ד ליישב אשר יאמר כי הוא זה דהתוס׳‬
‫פ׳ חזקת הנ״ל שהוקשה להו אהך דפ׳ הפרה‬
‫שם דאמאי לא קני הנייר כידו שלא מדעתו כמו חצירו‬
‫אזלי לעעמייהו בפ׳ אלו נערות )ד׳ ל״א ד״ה דאי בעי‬
‫גחין( דס״ל דמה שתופש האדם כולו בידו קני ממילא בלי‬
‫שום הגבהה אמטו הכי דמי ודאי לחצירו דקני נמי ממילא‬
‫אפילו בלי מתטון אבל מדברי התום׳ בב״ק פ׳ המניח‬
‫)דף כ״ע( מבואר דאפילו מה שתופס כולו בידו צריך‬
‫הגבהה אלא דסגי בשבהה טפח כדאי׳ בעירובין פ׳ חלון‬
‫)דף ע״ט( וצריך להגביה מפח י וכ״ה דעת הרשב״א שהביא‬
‫בב"מ פ׳ הלו נערות שם ובה״מ )סי׳ קצ״ח סעיף ב׳(‬
‫וכיון דלא קני ממילא כמו חצירו עד שיעשה בו מעשה‬
‫בקנין הגבהה דמי ממש לשדר בנכסי הגר דלא קני שלא‬
‫במתכוון כיון דלא קני ממילא אלא ע״י עשיית מעשה‬
‫כשעשה שלא בכוונה לאו כלום הוא ולא דנני לחצר דקני‬
‫ליה ממילא בלי עשיית שם מעשה אמטו הכי קשי׳ ליה‬
‫להרשב״ח שפיר עלה מהא דהעודר בנכסי ש ר והוצרך‬
‫לשנויי מטעם דעת אחרת מקנה כנ״ל ‪:‬‬
‫שהקשיגו למעלה אדירי הראב״ד שהביא הגמוק״י הג״ל מדנרי הראב״ד‬
‫כוונת הרשב״א ז״ל שכתב בפשיטות דאינהו לא‬ ‫ומ״מ‬
‫קנה במשיכה משוה דלא גחכוון אלא למדידה ־ ואע״ג דהחס גמי‬
‫ידעי דזקן מקני להו הוא כמש״ל ־ דר״ל ודאי‬
‫דעת א^ת מקצה דמצינו למימי דשאני ההס דידע במקחו ולא איכוון‬
‫דאע״ג דמודע להו זקן דאקני להו מ״מ אינהו לא ידעי‬
‫דגמר ומקני להון במתנה גמורה אלא סברי דלא אקני‬
‫להו אלא בדרך שאלה הואיל ועתיד לחזור לידו בעיני׳ דהא‬
‫אינהו לא ידש לאקנויי בכה׳׳ג כדפרש״י וכנ״ל • ומשמע‬
‫נמי מלשון הרשב׳יא בזה דאילו שה ידעי דהזקן גמר‬
‫ואקני לשן במשה ממש גם הס היו מתטונין כנגדו‬
‫לקנות אלא דמסתמא לא ידעו דגמר ואקני להון וכיון שנן‬
‫נ״ד דמי ממש להתס שאם הנכרי סובר שאין הישראל‬
‫מקנה לו לגמרי אלא ד ^ שאלה ש ה בכה״ג ודאי אע׳׳ג‬
‫דלא מטון לקנות מ שי ליה דעת אחרת מקנה כ ש התם‬
‫ואם שוצי לומר דאפשר שהנכרי ידע שהישראל גמר‬
‫ואקני ליה לשום מקח א׳׳כ ל שמ ש גס הוא מטון לקנות‬
‫כדמוכח מלשון הרשביא ש״ל וה״נ הוא מטון לקטת עד‬
‫שעה שיחזור הישראל ליקח ממט כנ׳׳ל ‪:‬‬
‫ובר‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫יי‪!2‬‬
‫ר‪,‬ונה לו שלא מרמתו היינו שאיט יודגי אס הוא בחצירו‬
‫ואם היה יודמ היה רוצה לקנות אבל אם יודט ואיט‬
‫מתכוון לקנות לא קני ככ״ל • ולכאורה מדיין קשה מהא‬
‫דעודר בנכסי הגר שג״כ לא ידמ כלל אם הוא נכסי הגר‬
‫שהרי היה סבור שהוא שלו ואם היה יודמ שהוא נכסי‬
‫הגר היה רוצה לקנות • ובהכרח לומר כתי׳ מהרי״ט הנ״ל‬
‫דשאני התם שהוא מדין חזקה ולא מתורת זכי׳ דממילא‬
‫יאמטו הכי ממיקרא לא קשי׳ להו אהא דעודר בנכסי‬
‫הגר מחצירו שקונה בלא מדעתו • דשאני מודר שהוא‬
‫מתורת חזקה וצא קשי׳ להו רק אהא דפי הפרה דליקני‬
‫ליה ידו ממילא וכנ״ל • ודברי התוס׳ הללו אשתמיט ג״כ‬
‫להש״ך)סי׳ ער״ה סמי׳ י״א( שהרי לא הביאם שם כלל ע״ש‪:‬‬
‫יש מקום לחלק ולומר דמד כאן לא כתב‬ ‫ועפי״ז‬
‫הנמוק״י כשם הראב״ד )בפ׳ חזקת הבתים דף‬
‫מ’ א( בעובדא דרב מנן דמהני דמת אחרת מקנה אפילו‬
‫לא נתכוון הקונה לקנות אלא דוקא התם דרב מנן לא‬
‫ידע כלל שהיה של אחר אלא היה סבור שהוא שלו דאמ״ג‬
‫דמדין חזקה לא קני ליה בלא מתכוון מהני שפיר דעת‬
‫אחרת מקנה כיון שאס היה יודע היה רוצה לקנות • מה‬
‫שאס כן בנ״ד שהנכרי יודע ואינו מכוון לקנות גרע טפי‬
‫כמ ש התום׳ הנ״ל אפשר דלא מהני אפי׳ דעת אחרת‬
‫מקנה • ובפ״ב דגיגיין שם מבואר מלשון הרשב״א שם‬
‫שהלווין לא ידעו שהזקן מקנה להם • דזה לשון הרשב״א‬
‫שם קשי׳ ליה אשמעתיה אפילו כי מקנה להו זקן ומלוה‬
‫מאי הוה הא לוין לא ידעו כדעת רבא דלמא זקן שאני‬
‫וכיון שכן האיך קונין ואינהו לא ידעו דזקן מקנה להו‬
‫•מאי שנא משדר בנכסי הגר וכו׳ ־ ויש לומר דהכא‬
‫שאני דאיכא דעת אחרת מקנה להו ו ט׳ עכ“ל הרי דאיירי‬
‫‪:‬מי כשהלוין לא ידעו כלל שהזקן מקני להו ואמטו הכי‬
‫הוא ד ל דמהני דעת אחרת מקנה • משא״כ בנ״ד דידע‬
‫הנכרי ולא מכוון לקנות דירע טפי אולי לא מה;י בכה״ג‬
‫דעת אחרת מקנה ’ )ועפ״י מלוקה זו הי' מיו‪ 6‬נ ג״כ מה‬
‫שהביא הבור )בח"פ סי׳ ריש( שנתב להפך דאסילו מדד לוקח לא‬
‫לקנוח גרע בפי כנ״ל(;‬
‫דלכאודה קשה טובא כלשן הרשב״א הנ״ל‬ ‫איברא‬
‫שכתב דאינהו לא יד ש דזקן מקנה להו •‬
‫ומ״ש משדר בנכסי הגר ו ט׳ • מאי קושי׳ דהכא שאני‬
‫דכי מטי ניירא לידי הלוין קני להו ידן ממילא אפי׳ בלא‬
‫מתכוק דלא גרע ידו מחציח של אדם דקני להו שלא‬
‫מדעתו אפילו במציאה דליכא דעת אמרת מקנה וה״נ הא‬
‫לא ידעו כלל שהזקן מקני להו ואילו ידעו היו רוצין לקטת‬
‫אמטו הכי אפילו שלא מדעתו • משאיכ בשדר בנכסי‬
‫הגר דבעי קנין חזקה לא מהני עשייתו בלי מתטון כמ׳ש‬
‫מהרי״ט הנ״ל וכדמוכח נמי מדברי השוס׳ דלשל וכנ׳ל‬
‫אולם יש להבין ש ד בלשון הרשביא שכתב בפשיטות‬
‫דאינהו לא שעי דז ק מקני לש דמנין ליה זאת אימא‬
‫סא‬ ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות ®יק ״ י‬
‫בטר דאינו קרב אף בזהיז ואינו שבר בלית על הטלת‬
‫מוס • וכהב מעכ״ת לפיז גם אינו שבר משום שיזוטי‬
‫חון ואינו צריך לתיקון כמכשול של מכירת בטרות עכ״ד •‬
‫הנה מלבד שעדיין יש איסור לאו באכילת קדשים בחוץ‬
‫ובזרות ובכיומאה ונכשלים בזה אנשים כשרים וותיקין‬
‫שמשדס לא מכרו חמץ בהערמה וכעת קונים בשר מקצב‬
‫והוא בכור אבל לדעתי גם יש בה אי שר שחוטי חוץ‬
‫שהוא בכרת • עיין בב״י בטוייד )סי׳ שיו( שכתב‬
‫שמוסחה האמית־ת היא ברמבים שנוהג ב ^ ץ ובח׳׳ל‬
‫כמו מעשר בהמה אך שאינו נקרב על המזבח אבל‬
‫איסור גיזה ועבודה נוהג בה וכל הדברים • והנה בבכורות‬
‫)דף ניג( מקשה הגמ׳ לר״ע דאינו קרב למאי קדיש‬
‫ומשני לאכול במומו לבעלים ובבכורות)דף ג׳ ע״ב( איתא‬
‫בחיותא דרב מרי שכלו פריך הש“ ס מ״ש מדרב יהודא‬
‫שמצוה להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר השלם ומשני‬
‫דנהי דמותר להפקיע מקדושת מזבח בזה״ז דאין מקדש‬
‫הא להפקיע מקדושת כהונה מי שרי משמע שיש גם בחיל‬
‫קדושת מזבח ולטעמי׳ דמר שאי; בו איסור שחוטי חוץ‬
‫אינו ראוי למזבח • אך שיש חילוק גדול בין קדושת מעשר‬
‫בהמה בזה״ז ובין קדושת בכור דשם יליף ר״ע מקרא‬
‫דוהבאימ שמה דגבי מעשר דגן ואתקש שפיר מעשר‬
‫בהמה דאין בו קדושה כלל כמו מעשר דגן לאפוקי בבכור‬
‫דהוא קדוש מרחם ממילא דיליף מקרא דואכלת בס אינו‬
‫היקש רק על אכילה בחומת ירושלים שלזה לא קידש‬
‫החומה לאכול שם קדשים של חוץ לארץ אבל קדושת מזבח‬
‫יש ט שממילא קדוש מרחם • הגע בעצמך אס הבהמה‬
‫שמדת חציה בארץ וחני׳ בח״ל איך נדיינה • וגם סתם‬
‫משנה איתא בסוף פ״ד דחלה • בן אנטינוס הביא בכורות‬
‫מחיל ולא קבלו דאתי כר״ע משמע דלא קבלו להקריב •‬
‫דאסור להקריב מחמת שאין בו היתר אכילה אבל אס‬
‫זרקו את הדס מעלה את האיברים למזבח כמו דאיתא‬
‫בפסחים )דף ע״ח ע״ב( ובמוקדשין כו׳ אעפ״י שנטמא‬
‫הבשר זורק את הדם • וא״כ שייך איסור שחוטי חוץ כמו‬
‫בשארי דינים דאס עלו לא ירדו • ע״ש בירושלמי דחלה‬
‫והובא בר״ש שם דאוקמה לטלם מה שלח קבלו כדי שלא‬
‫יקבע הדבר חובה־ אף שש״ס דילן מוקי כר״ב דאינו‬
‫קרב מכ'מ מסתמא בחדא מחתא נשנית דלא קבלו‬
‫להקריב משום דאין ט היתר אכילה אבל אם זרקו את‬
‫הדם מעלה את האברים כנ״ל • וכן משמע הלטן דלא‬
‫קבלו ״ ולשיכיתי י^יש דאס שחגיו זורק את הדס • לכן‬
‫נקט רק לא קבלו אבל אס היו שוחטים היו זורקים‬
‫את הדם ‪:‬‬
‫^ נ ד ן ן מה שכתבתי הטעם על הרמב״ס דעובר בל״ת‬
‫ואינו לוקה כיון שהוא ספק אם יבנה בהמ״ק‬
‫הוי כמו התראת ספק והקשה מכית הא הרמב״ם פוסק‬
‫כר״י דלוקין על הח^(ת ספק • גס הרמב״ס סובר כל‬
‫ספיקא הוא מותר מה״ ת ולא שייך לית דאוקמי׳ אחזקה‬
‫דלא נבנה עד היום עכיד • לדעתי לא שייך לאוקמי׳‬
‫אחזרך כיון דעשוי׳ להשתנות דוודאי יבנה בהמ״ק כמו‬
‫בנידה דלא הוה חזקה מטעם זה • ולדעתי גס ר״י מודה‬
‫בזה‬
‫ו ב ף מן דין נראה דאין מקום להך חלוקה גבי דמח‬
‫אחרש מקנה כלל דאסיח׳ל דנמיר ידע מ כ רי‬
‫שהישראל מטון להקטחו בחורח מקח ועם כל זה אינו‬
‫מטון לקנהז * אסי״ה מ מי ליה דעח חחרש מקנה • דהרי‬
‫אסילו גבי מציאה העלה השייך בח״מ )סי׳ ער״ה סעיף‬
‫י׳א ס׳ ק ג׳( ^רי״ן^ והרא׳ש וכן הרמב׳ס וש״ע שס‬
‫היה להם גירסא אחרח בש״ס פ׳ הפרה מ״ל ־ או דס״ל‬
‫דהך סוגיא דפ׳ הפרה איזי׳ דלא כהלכשא • ופליגי אדר׳‬
‫יוסי ב׳ח אבל לפי מאי דקי׳ל להלכה כרבי יוסי ב״ח‬
‫דחנירו של אדם קונה לו שלא מדעחו אע״ג דלאו דעחי׳‬
‫אשטרא אפיה קנה שטרא שלא מ ד ע ט דלא גרע ידו‬
‫מחצירו דקונה לו שלא מדעחי׳ • ואע׳ג דהחם ודאי ידע‬
‫דשטרא דהפקירא הוא ועם כל זה לא נחטון לקנוח‬
‫אפיה קני כמו שפסק הש״ע שם הרי דאפילו במציאה סיל‬
‫דאין חלוק בין היכי דלא ידע כלל להיכי דידע ולא איכוק‬
‫לקנוח כיש בדעח אחרח מקנה דאין מקום לחלוקה זו‬
‫וכיון שכן אפילו להחוס׳ שהמציאו חלוקה זו גבי מציאה‬
‫ונכסי הגר מ’מ ה ט דלא לוסיף עלה מדעחיט להמציא‬
‫עוד חלוקה זו גם בדעח אחרח מקנה באין אונס והכרח‬
‫כלל • בשגס שאיט מן הסברא לחלק בהכי גבי דעח‬
‫אחרח מקנה דטעמא משוס הקנאוח ש ט ק דמכוין לאקנויי‬
‫שעולה במקום טונ ח המקבל במידי דזכוח הוא לו מה‬
‫לי דלא ידע המקבל כלל או ידע ולא איכוון לקטח דא‬
‫ודא אחה היא כנ״ל ‪:‬‬
‫ב ה א נחהי ובהא סלקי שאין לפקפק ולגמגם במכירה‬
‫‪ jw‬שלט עפ״י ביד כדה של הורה • ומ״מ‬
‫לכתחלה טוב ונטן הדבר למכור לנכרי היודע בטיב‬
‫מ“ מ שיש לו דעה לכוון לקטה כמו שאומרים לו ועכ׳׳פ‬
‫שיהיה המכירה בזול כמו שדקדק בהה״ד)סי׳ ק“ כ( וכהב‬
‫שימכרנו לו בדבר מועט ונהבאר לעיל באוה ג׳ ]ואין‬
‫לחוש לאונאה וביטול מקח אס הוא בכדי שאין הדעה‬
‫טועה כדאי׳ בפיה דביב )דף ע״ח עיא ובח״מ סי׳ ר“ כ‬
‫סעיף ח׳( ]ועפייז מסולק טענה השיך בח"מ סי׳ ס' ס״ק‬
‫ה׳ ע״ש[ ^‪ 1‬ס הוא בכדי שהדעה טועה צריכין הב״ד‬
‫לההנוה ע׳׳מ שלא יהיה לבעלים טענה אונאה או ביטול‬
‫מקיז וכל זה צ״ל ברטה בעלים[ ע׳ ח"מ סי׳ קפ״ב[ אבל‬
‫בדיעבד אין לחוש והו לא מידי;‬
‫דברי ידידו הדו״ש ושלום הורתו הק׳ משה זאב ‪.‬‬
‫סיק ו‬
‫סה שהשיב הגאק ם׳ הלל הגיל להנאק ם׳ משה‬
‫זאב הג״ל על ההשגות שהשיג עליו •‬
‫א ג ף ן ן מה שכתבתי שאף שהרמב״ם מחייב בששה‬
‫’ מוס בזה״ז עובר בלית מכ״מ מוהר להטיל‬
‫מוס בבטר בזי^ז בחיל כיון שפוסק הרמביס כריע דיליף‬
‫ממעשר דאין מביאין מחיל ולפ״ז הוה דומיא דמלורת‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫פיקי‬
‫מעשה דרב מק בקרקע ודעת הקצות החושן בסימן ^■ה‬
‫שהוא מטעם זכיה שלא בפניו דלא מ מ י בנכד אך מכית‬
‫השיג עליו בזה • עוד הביא ראיה מהרשביא בחידושיו‬
‫לגיטין בסוגיא דזקן ידע לאקטיי • והקשה הא הלוקחים‬
‫אינם יודעים ו תי ק דבדעת אחרת מקנה אותו מהני והשה‬
‫מכ״ת שני הדני ם יחד כי נטה *זר ספר קצות החושן‬
‫שהרכיב קנין של קטן במידת צרור חרקו לגדול שאינו‬
‫מ ט ק כלל לקנות ד מ מי בדעת אחרת מקנה אותו ומחמת‬
‫זה ריחק הקצות החושן את הקרובים וקירב את הרחוקים‬
‫שעשה »‪1‬וגתא בין תוס׳ דפ׳ התקבל )דף סיה עיא ד ה‬
‫ופדו בהן( שכתב במידת צרור וזרקו דזוכה לעצמו מה״ת‬
‫ולא מטעם זכי׳ עיש ובין הרמב״ם ]הובא בש״ע סימן‬
‫‪b‬״ה סעיף ז׳[ שכתב )בפ׳ כיט מה״מ ה׳ ייא( וזיל יראה‬
‫לי שקטן שקנה קרקע והחזיק בה תעמוד בידו אף שאין‬
‫קנייתו כלום שהקטן כמו ^(ינו בפניו וזכין לאדם שלא‬
‫בפניו ו ט׳ ‪:‬‬
‫דבריו חולק התוס׳ מל הראביד ג'כ במעשה‬ ‫זולפי־‬
‫דרב ענן אבל לדעתי אין שום מחלוקת ביניהם‬
‫שאינו דומה קנית קטן במידת צרור וזתץ במסירה לידו‬
‫שהוא מה׳׳ת בלי שום זכיה ‪ b‬א בפניו כפי שהוכיח התוס׳‬
‫בפ׳ התקבל אבל בגדול שאיט מטון כלל לקנות כמו‬
‫במעשה דרב ענן או בקטן בשארי קנינים צריך לבוא‬
‫לטעם זכיה שלב״פ • וראיה מניה וביה דהא הרמבים‬
‫וכן המחבר בסי׳ רמ״ג כתבו בסתם דקטן זוכה לעצמו‬
‫במידת צרור וזרקו ושם איט נזכר טעם דזכיה ובסי׳ ‪ ' b‬ה‬
‫כתבו הטעם משום זכיה שלא בפניו • עוד ראיה קצת‬
‫שבסי׳ רמ״ג לא חילקו בקטן בין דעת אחרת מקנה * תו‬
‫מישראל ובין נכרי רק בסי׳ ‪b‬׳׳ה דשם נזכר טעם דזכיה‬
‫אין צריך לחלק שמבואר בכ'מ בש״ס שלנכרי אין שום זכיה‬
‫שלביפ לא מהם ולא להם • אך בסי׳ רמיג דשם איט‬
‫נזכר טעם דזכיה ‪ b‬א היה צריך לחלק • ולפי דבריט‬
‫דמיירי שם ע״י מסירה ניחא דבמסירה גם מנכרי קונים‬
‫גם מדברי הר״ן בפ׳ התקבל שכתב דלקטן לא מהני שום‬
‫זכיה רק במשיכה לידו מוכח דקונה במסירה שלא מטעם‬
‫זכיה שלביפ • גם מסתמא דעת הראב״ד במעשה דרב‬
‫ענן הוא מטעם זכיה שלב״פ כמו שכתב להדיא בפ׳ כיס‬
‫מהלכות מכירה על הרמבים הניל שמסעם זכיה זוכה‬
‫הקטן בכמה קנינים הייט בלא מסירה רק מטעם זכיה‬
‫שלב״פ ־ ולא עדיף גדול שאיט מטון כלל לקטת מקטן‬
‫שיש בו דעת קלושה • והשתא אתי שפיר מה שכתב מעכ׳ת‬
‫שדברי הרשב׳א בחידושיו לגיטין סותר דברי עצמו‬
‫שהקשה קושיית התוס׳ )דף ס״ה ע״א ד ה צרור( ממה‬
‫דתנן בפ׳ מי »ז ת) ד ף קניו ע״ב( זכין לקטן הואיל ואיט‬
‫יכול לזטת לעצמו והא אמרינן דקטן כזה זוכה בדעת‬
‫אחרת י קנ ה * ‪ r‬ו תי ק כתוס׳ ) ‪ Y x‬דשם מיירי שלא‬
‫הגיע למידת צרור • ובזה סוחר למה שהקשה הרשב׳א‬
‫בחידושיו לקדושין )דף מ״ב עיא( בסוגק דנפיא אחד‬
‫למסה פל שיטת התוס׳ יזנ ק לקטן הוא מדרבנן מכא‬
‫דאיתא בפ׳ השולח בעבד שחציו בן ‪ p w‬שהקנה לבט‬
‫הקטן דקסן מקנה קנה ואקטיי לא מקני וצדך להעמיד‬
‫אפוסרופס‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫»«‬
‫בזה הספק דאק לוקק בשלמא בהחראה ספק הוא ‪P‬‬
‫נשמח ההחראה וחיק‪ £‬פשוי׳ למלוח ל ק לוקה דלא הוי‬
‫ליה למגור סל הל״ח לאסקי בכאן הוא ספק דלא יודע‬
‫למולם אולי לא יבנה בהמיק ‪ b‬ימיו של הקרבן ואיט‬
‫שייך הממם של החורה חמים יהיה לרצון • ואמפי״כ‬
‫מובר בל״ח דהא אניזנו מצפים ‪ t o‬יום טל בנין בהמ׳ק‬
‫ב״ב • ולא דמיא להחראח ספק רק כמו דמיון במלמא ‪:‬‬
‫נ מ ה שהביא מכיח ראיה דגם בזה״ז נ ו מ איסור‬
‫המלח מום מה״ח ממה דאיתא בתמורה )ק‪£‬‬
‫נ״ד ס״ב( אמר ר״י מוחר להמיל מום בבטר בזה״ז קודם‬
‫שיצא לאויר העולם • ופריך פשיטא ומשני מהו דחימא‬
‫דגזרינן אמו יצא רוב ראשו ט׳ ואם איחא דמטיל מום‬
‫בזה״ז הוא דרבנן הא הוי גזירה לגזירה • לדמחי זה לא‬
‫נקרא כלל גזירה לגזירה דשכיח מובא שיצא רוב ראשו‬
‫פחאום דשיסור בין אזנים לרוב ראשו הוא פדרזחו ודבר‬
‫מומס הוא מאד ולאו אדמחיה • ולכאורה יש להביא ראי׳‬
‫משם להיפך ממה דפסקינן שדוחה ימש תקלה האי‬
‫חששא דיצא רוב ראשו דשכיח מובא ש״מ דהוה דרבנן‬
‫אבל א'צ לכולם דרבא דאמר במיז דהוא דרבנן הוא‬
‫בחרא נגד רב יהודא והלכה כמותו ‪:‬‬
‫י מ ה שכתב ממכ״ת דאפשר לאוקמי דהרמבים שסק‬
‫כר*מ ומה שאוסר גרמא בהטלת מום דאזיל‬
‫לשיטתו דגרמי בממון הן גרמא או גרמי הכל מה״ת וצא‬
‫משוס קנסא וכש״כ בהזיק למזבח דאסור מה״ת • לדמתי‬
‫אין הכרס דהא כתבו התוס׳ בב״ק)דך ו׳ ע״ב ד״ה שור‬
‫רמהו( דמזיק קדשים בידים פטור מלשלם אף הקרן דיליך‬
‫יגירושלמי משני מקראות מכי יאכל קודש בשגגה ודמממט‬
‫שור פסולי מוקדשין מקרן ומטר ומאדם • ולפ״ז דאף‬
‫במושה מום בידים פטור מלשלם מהיכא חיתי לרבויא‬
‫איסורא בגרמא ואפשר מותר לכתחלה • כיון שיש הרחקה‬
‫גדולה בין הקדש לחולין ‪:‬‬
‫מה שכתבתי שאק תקנה הן במכירת בהמות‬ ‫י׳‬
‫לנכרי הן במכירת בטר לנכרי רק במסירה‬
‫מיד ליד גם יתן הנכרי כסף לצאת כל הדעות • ולפי‬
‫דעת התבואות שור שבדבר שהוא מה״ת לא מהני הערמה‬
‫לאפוקי מאיסורא ומכיש מה שנוהגין עכשיו שנראה בעליל‬
‫ההערמה ורק במסירה מיד ליד מ מי כמו שמהני בקטן‬
‫ש מיע למידת צרור וזרקו בדעת אחרת מקנה אותו זוכה‬
‫מה״ת בדבר הנמסר מיד לידו ;‬
‫שדעתו קלושה ואינו מטון רק לקנות החפץ‬ ‫את‬ ‫י‬
‫״ שנמסר לידו לקבל המתנה שמסרו לו לכן כתב‬
‫הרין בפ׳ התקבל דאינו זוכה בשום קגין רק במסירה‬
‫משום שאינו יודע בדרכי הקנאה כלל ומכש״כ שממי‬
‫בנכרי בהערמה במסירה לידו שיודע דרכי הקנאה ואומר‬
‫בפה מלא שלץנה רק לט בל סמו • והבאתי קצת ראיה‬
‫לזה מתוספתא דפסחים מ״ש וכתב מעכית ע״ז דדעח‬
‫אחרת מקנה מהני ב ‪ b‬הקנינים אף שאין הר^נה מ טון‬
‫כלל לקטח אף שמושב שהוא שלו וראייתו מסה שכתב‬
‫מיסוקי יוסף בביב )דף מיא מ״א( בשם הראב״ד על‬
 ‫סב‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫יטו י י‬
‫והכניסו להאשה הנ’ל בביתם וסגרו במסגרת מב«ץ‬
‫בבית אפל הנ״ל והלכו לאכול ‪ .‬וזה האיש שהדגיש הדבר‬
‫שלח שני פעמים לבית האשה הנ״ל ולא מצאה ‪ .‬אז ניזד ס‬
‫שבודאי היא שם והלכו כמה אנשים ופתחו המסגרת‬
‫ומצאו אותה שיושבת אחוד הימור בהחבא והוציאו אותה‬
‫משם בקולי קולות והיא לא ענתה שום דבר שאחד הסגיר‬
‫אותה רק שתקה בחרפתה ‪ .‬ובעלה מ״ל בא לקול הצווחה‬
‫ופכר ידיו על המעשה נבלה זאת אח״כ ביום המחרת בא‬
‫בעלה אצלי והתחיל להמליץ עבורה בדברי שקרים שלמדוהו‬
‫לאמר שהוא בעצמו שלח אותה לבית הפריצים ‪ .‬אח״כ‬
‫הוכחנו אותו על פניו שממליץ עבורה והודה לפנינו ^ ו א‬
‫שקר גמור אך שלמדוהו לאמר כן ‪ .‬אח״כ בא העד הנ״ל‬
‫והעיד בפני מתחלה ועד סוך ושתק לדבריו ומשמע‬
‫שהאמין לדבריו נם הודה שקרא לה נפקה בלילה רק‬
‫אמר וכיחש שלא קרא לה רק מאיש אחר ולא מהאנשים‬
‫פריצים הנ״ל ‪ .‬ונתן טעם לזה מחמת שחמותה היתה‬
‫בעת הזאת בדחקות והיו מקבלים כיובות מהפריצים מ׳ ל‬
‫שנכנסים תמיד לביתם בעניני שחוק וניבול פה ‪ .‬ואסרתי‬
‫אותו בעת ההיא להתייחד עם אשתו בבית אחד עד‬
‫שיבורר כדבר ואח׳׳כ כשבא אבי׳ מדרכו שמענו שלמדוהו‬
‫לשקר על הנלעשה הלז ושלחנו לקרא אותה מה תאמר טל‬
‫כמסגרת שזה ידוע לכל ולא באה לזה נגשו הצדדים אם‬
‫להתירה א״ל ‪ .‬והנה הבעל רוצה בל׳׳ז לגרשה מחמת‬
‫הפריצות שראה בה מקדם ובפרט שמצוה לגרשה אפי׳‬
‫בע״כ מחמת שראה אותה משחקת תמיד עמהם ואין‬
‫בזה איסור חרגמ״ה כלל‪ ,‬אך אמר שהוא יתום וחפיצים‬
‫שלו לערך מאה רובל כסך אצל חותנו המה ומתירא מאד‬
‫לנפשו מחמת דוחק של חותנו כעת שהעבירו אותו מלהיות‬
‫ש״ץ בקהלתם יאבד את כל אשר לו ואין לו למי לפנות‬
‫אפי׳ על מזון סעודה אחת לזה מבקש מאתנו שישליש‬
‫תיכך את החפיצים הנ״ל אז יעשה עמה דין ויגיד לפנינו‬
‫כל תעלומות לבו מה שראה עלי׳ מקטן ועד גדול ‪ .‬והנה‬
‫יצא מאתנו שקודם שנעיין בדיגם אם לאוסרה עולמית‬
‫א״ל שישליש החפצים תיכך ‪ .‬וגידון כתובתה הגם שאין‬
‫לזה שני עדים על כל הנ״ל מבואר בח״מ סי׳ ג׳ ובטור‬
‫ובב״י שב״ד וז׳ טובי העיר יטלין לקנוס לעוברי עבירה‬
‫אפי׳ בלא עדות גמורה ובפרט אס הדור פרוץ אס ח״ו‬
‫יתקרבו הזוג הנ״ל מחמת הדחק כו׳ אז הומיה ח״ו‬
‫הרצועה בזטת בפרהסיא אם בזאת הפרוצה הכבושה תיי‬
‫)כי אבי׳ הי׳ ש״ץ דמתא( ונתגדלה ממעות העיר לא נעשה‬
‫משפט מה יעשו הארזים ‪ .‬כי הוא קלא דל'פ שהיא זנתה‬
‫עם הפריצים הנ״ל באותה הלילה ובפרט שמקודם רינט‬
‫עלי׳ מאד וצריך לעמוד לימין צדקו של היתום להציל כל‬
‫החפיצים שלו והוא יקיים כמצוותו להשליש ג"פ כמטאר‬
‫בב״ש )סי׳ י״א ס׳ק ו׳( אך במקום שאין כופין אעפי״כ‬
‫מצוה לגרשה ואין בזה איסור דר״ג וכן לפסק רמ״א סי׳‬
‫הנ״ל סעי׳ הנ׳ל דבחדא מלתא טפ ק לנחשד כן לבטל‬
‫מצוה לגרנה‪ .‬אך אולי לא יעלה בידיט לעשות זאת ומחמת‬
‫הדחק ירצה לדור עמה ויחזור מדבריו לאמר »<ין מאמין‬
‫להמדיס הנ׳ל ‪ .‬צריך לעיק עפ״י דית אס מותר ל טל ט‬
‫להזדקק‬
‫שאלות ותשובות‬
‫אפוסרופס ולקרקש ליה בזוזי ואס איהא ח כ ץ לקטן הוא‬
‫רק מדרבנן לכפי׳ לאב שיכהוב לו גס שימרוד דהא‬
‫הטבד דיד ה אנשי מדבר חורה ואתי גט שלו שהוא‬
‫מה״ת ומפיק דרבנן טכ׳ל • מוכח דדטה הרשב״א אן«‬
‫בדעה אחרת מקנה הוא מטעם זכיה כן כתב הקצוה‬
‫החושן ראיה לשיטתו • וכתב מעכית ממה שהקשה בפ׳‬
‫התקבל קושית התוס׳ מפ׳ מי שמת כדלעיל מוכח שחזר‬
‫הרשב״א מזה הסברא דהטעם משום זכיה דאל״כ לא‬
‫היה מקום לקושיתו מפ׳ מי שמת דהא דזוכה לעצמו הוא‬
‫ג״כ משום זכיה ולפי מה שכתבט אין שום סתירה לדבריו‬
‫דגם הוא סובר כתוס׳ דקטן במידת צרור זוכה לעצמו‬
‫מה׳ת ע״י מסירה ולא משום זכיה ושפיר הקשה מפ׳ מי‬
‫שמת דשם מוכח דאין לקטן זכיה לעצמו מה״ת לאפוקי‬
‫בחידושיו לקידושין דהקשה מפ׳ השולח בעבד שחציו בן‬
‫חורין דלעבד אי אפשר למסור לידו ובפרט לקען וסתמא‬
‫קנינו הוא בחזקה שמשמש לרבו ושם צריך לבוא לטעם‬
‫זכיה כמו שכתב הרמב״ם • ומה שכתב מעכ״ת דהא‬
‫אתרבי חצרה לקטנה במדת צרור וזרקו דומיא דגיטה אןן‬
‫שלא נמסר לידה י״ל הא חצרה משום ידה איתרבאי ע׳ש‬
‫בש״ך )סימן רמ״ג ס״ק י׳( דהביא דעת רש׳׳י וחוס׳‬
‫ורא״ש ור״ן שהביא הב״י דסבירא להם דאן« בחצר‬
‫המשתמרת דעדול אינו צריך לעמוד בצידו אבל בקטנה‬
‫דמשום יד איתרבי צריך לעמוד בצידה ולדעתה דוקלן‬
‫א'כ אין חילוק ב־ן ידה לחצרה ע׳ש בנתיבות המשפט‬
‫שכיון על דין דחצר לקטנה לס׳ ר׳ • ושם כתב בס׳ק‬
‫ט״ו וז״ל כיון דבנכרי לא מהני שליחות ממילא אין חצר‬
‫המשתמרת קונה לנכרי רק מדעתו ‪:‬‬
‫הקונטרס זה חסר בסופו וחבל על דאבדין ‪:‬‬
‫סימן ז‬
‫שאלה‬
‫בחצר א׳ גדול היו שני אנשים רווקים פרוצים‬
‫ושם אשה אחת א״א היחה תמיד רגילה‬
‫אצלם היא הולכת תמיד לביתם והם הולכים לביתה‬
‫וממזקים תמיד עמה בדברי נבול פה אפי׳ בפני בעלה‬
‫ובעלה קינא לה שלא תעשה זאת ולא השגיחה ‪ .‬עוד זאת‬
‫עשתה לבטלה שלא הלכה לטבילה כמו עשר שבועות ‪.‬‬
‫פ״א שמע א׳ בלילה שהי׳ ממןוטס עמה ואמר לה מפ״מ‬
‫אתה נפקה עם הפריצים הנ״ל‪ .‬ועוד עד אחד ואצל כל בני‬
‫החצר היתה חשודה שמנאפת עם הפריצים מחמת שהולכת‬
‫תמיד אצלם והס ד ד ם יחידם בביתם פ׳א ראה א' שהלכה‬
‫אצלם בשעה ד׳ בבוקר בימות הקיץ אח״כ ראה אחד‬
‫מאנשי החצר בחודש מרחשון באישון לילה ואפילה מאד‬
‫שאחד מהפריציס הי׳ הולך עם אשה קטנה ובא עמה‬
‫לביתם והתימדו שם שניהם עמה כמו חצי שעה בבית אפל‬
‫ממש אח״כ כשיצאו ביחד מביתם הרגישו שאנשים מהחצר‬
‫מביטים עליהם אן« שהי׳ חשך אעפי״כ הרגישו וחזרו‬
 ‫ת ט המשוטט‬
‫הבעל וקלא דל“פ אין מוציאין עד שיהי׳ שני עדים בכיעור‬
‫וקשה על הרמ״א שהוא דעת הרא״ש שלא הביא דראיית‬
‫הבעל לא מהני עד שיכי׳ עדי כישר וצ“ל דראיית הבעל‬
‫לגבי נפשי׳ לשווי׳ חתיכה דאיסורא בודאי מהני עם הקול‬
‫אבל לא להוציאה בע“כ ‪ .‬לגבי נחשד כ׳ רמ״א דבקל‬
‫דל״פ לחוד מוציאין וא״צ ראיית הבעל לפ״ז אם מאמין‬
‫לדברי העד דשי כראיית הבעל מהני לאסור עליו ובפרט‬
‫עם קלא דצ״פ הוא לעז ג ד ל ואסור לדור עמה אף‬
‫דהקל יצא מהעד כפי הטעם שכתב בתחילת דבריו כנ״ל[‬
‫עיין ברמ״א בשו״ע א׳׳ע סי׳ קע״ו סעי׳ ז׳ שכתב בשם‬
‫מהרי״ק וי״א דדוקא אם מאמין להעד גם בש״ד ‪ .‬ולא‬
‫מחמש שחשודה בעיניו ‪ .‬והב״ש בס׳יק ל״ג העסיק לשון‬
‫מהרי״ק דוקא דקים ליה כבת רב חסדא ע׳ש ‪ .‬ובסי׳‬
‫קגי״ו בח“ מ ס*ק כ״ה כתב אם הבעל מעיד שזינתה‬
‫עמו א״צ לפלגינן דיבורו ואף שהוא רשע לדבריו אכ׳׳ז‬
‫כיון שהבעל מאמין לדבריו אסורה עליו משמע שלא חש‬
‫לדברי הרמ״א הנ״ל ‪ .‬ונראה שדעת המחבר אינו כן‬
‫שכתב סתם בסי׳ קע״ח סעי׳ ע' אם הוא נאמן בעיניו‬
‫ודעתו סומכת עליו כשנים כו׳ ‪ .‬וכן כ׳ זה הלשון בסי׳‬
‫קט’ו סעי׳ ו׳ ‪ .‬ואם היא בעצמה אומרת שזינתה כו׳ ‪.‬‬
‫ואם כי׳ מאמינה ודעתו סומכת על דברי׳ ה״ז חייב‬
‫להוציאה ושם בודאי לא קים לי׳ כבת רב חסדא ובפרט‬
‫שאומרת שזינתה גם שם ברמ״א כתב דברגלים לדבר לחוד‬
‫נאמנת ומסתמא אינו צריך להאמין כבי תרי וכן משמע‬
‫פשכייות הסוגיא בקידושין)ד׳ ס״ו ע״א( ובתוס׳ שם ד״ה‬
‫רבא אמר ‪ .‬עוד נראה ממשמשת לשון רמ״א שלא העתיק‬
‫לשן מהרי״ק שיהי׳ נאמן כבי תרי טנתו רק לשלול אם‬
‫בל״ז לא היי מאמין לו כלל רק מחמת החשד מאמינו‬
‫לאפוקי אם העדות מכוונת שניכרים דברי אמת כמו בנייד‬
‫שנכנס באזני כל השווד‪.‬עיס שאמת הדבר הכל מודים ‪.‬‬
‫ובל״ז כיון שהביא רק בשם י״א הלכה כהמחבר ובפרט‬
‫באיסור תורה ולדעת המחבר אדרבא הרגלים לדבר יותר‬
‫מועיל כמו כאשתו שאומרת שזינתה ‪ .‬ואין להאריך ‪ .‬ע״ש‬
‫ביו״ד כי׳ קכ״ז סעי׳ ט״ז אם שיקו הבעלים בתחלה‬
‫כשאמר העד איף דאח׳׳כ אומר שאינו מאמין לא מהני‬
‫וכמבואר שם בשייך ס״ק י״ח ‪ .‬ובנ״ד אף שהיום חוזר‬
‫מדבריו ואומר שאינו מאמין נא מהני כיון שאינו נותן‬
‫אמתלא מבוררת כי ניכרים הדברים שלמדוש לומר כן‬
‫מחמת הדוחק שיש לו היום וקודם כל דבר צריך לקרוא‬
‫להאשה הנ׳ל שתאמר ברבים ההכחשה שלה ואם לא תכנס‬
‫באזני השומשם ובאזני הבעל ‪ .‬ובלבו יתאמת שהיא‬
‫משקרת הוי לגביה כהודית לדברי העד ואסורה עליו‬
‫לכל הדיעות ‪ .‬ולדעת הר‪.‬״מ אם מאמין לדברי העד‬
‫אסורה אף שהב״ש חולק בזה צריך להחמיר באיסור תורה ‪.‬‬
‫אחיז מצאתי במרדכי בפ׳׳ש דיבמות דאם מכחשת העד‬
‫צריך שתתנה אמתלא המתקבל לכל וא״ל הוי כשדית לדברי‬
‫כעד ו מ מ ד ת כתובימ ‪:‬‬
‫נראה דהח״מ מפרש דהרמ״א בסי׳ ייא סעי׳ ג׳‬ ‫עוד‬
‫שכתב דכי א בכישר לחו כלום שא מיירי לענין‬
‫להוציאה‬
‫סימ י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫*‪!2‬‬
‫להזדקק להתירו מאיסורה או אס צריך למחוח בידו ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה הח״מ בשי׳ י״א ס״ק ח' פשק אס מאמין‬
‫לעד אחד על דבר כיעור אסורה עליו‬
‫ונלשמע קצת מלשונו אף בלא קלא דל״פ ואינו מוכרח ‪.‬‬
‫והב״ש בסיק י״ד חולק ופסק דאינו מועיל האמנה בעד‬
‫כיעור ‪ .‬ולכאורה לשון הרמ״א שס משמע כך והח״מ סייס‬
‫עיין בגוף התשובה של מהר״מ בר׳ ברוך וכן הב״ש סמך‬
‫על תשו׳ מהר׳׳מ הנ׳׳ל ‪ .‬ועיינתי בגוף התשובה בתחלה‬
‫כתב שאינו מועיל ולבשוף כ׳ למעשה אס מאמין לעד‬
‫מכוער אסורה עליו ‪ .‬ואפשר באיסור תורה החמיר הח״מ‬
‫ופסק כסוף דבריו וצ״ע במקור הדין עיין בב״ש סי׳ הנ״ל‬
‫ס״ק ד׳ דהביא כל דעות ה^ שוניס וכ׳ אף שראוי להחמיר‬
‫בא״ת אך הוא קולא לטף לג״פ לכן צריך לילך לרוב דעות‬
‫וסייס שהרמ״א עשה פשר דבר מעצמו להחמיר דרגא‬
‫אחת מבבל וכן מנחשד • ואייל לדעת כפר״ח ביו״ד סי׳‬
‫ק״י אות א׳ ]הסר״ח בשי׳ ק״י אות א׳ כ׳ כן ‪ .‬והפ״מ נ׳ שדבריו‬
‫סותרים לשימן כ״ש אות א׳ שכ׳ דלא מהני חזקה לשפיקא דדינא‬
‫מפלוגתא דרבוותא ‪ .‬ולדעתי אינו שותר כלל דהתם בשי׳ ה‪:‬״ל‬
‫הביא ראיות אף לשישת הפוסקים דאמד׳ חזקה בספק שקל אף‬
‫בד״ת ‪ .‬אבל בפלוגתין לא מהני כדאיתא בכ״מ בש״ש ‪ .‬אבל אחר‬
‫שמסיק לפשק הלכה דבמקוס דאתיליד ריעותא מחיים לח מהני‬
‫חזקה א״כ אין ראיה מכל המקומות שהביא שם דהתה אתיליד‬
‫רישהא מחיים לאפוקי בשאר ספיקא דדינא מהני חזקה ובאופן זה‬
‫מ״רי הפר״ח בשי׳ ק״י אות א׳ שכ׳ דמהני חקה נגד פלוגתא‬
‫דרבוותא כונתו היכא דלא הוי ריעותא מחיים[ דמועיל חזקה‬
‫אף לפלוגתא דרבוותח דבנידון דידן יצחתה האשה הנ״ל‬
‫מחזקת היתר מקודם לפי שעברה על דת יהודית כפי‬
‫שהגיד הבעל ומצוה לגרשה ואיבדה כתובתה אף שאין‬
‫כופין ע״ז עכ“פ יצאתה מחזקת שחרי נשים העומדות‬
‫בחזקת מותרת לבעלה כמו שכתבו הפוסקים ביו״ד‬
‫בבהמה דחתיליד בה ריטתא מחיים אין לה חזקת היתר‬
‫בספק איסור כן בנייד נחית חד דרגא להחמיר באיסור‬
‫תורה כדעת השאלתות וכפי שפי׳ הר״מ דבריו ]כמובא‬
‫בב״ש ס״ק הנ׳יל[ דאף בקלח דל"פ להוד מוציאין מבעל‬
‫וצ״ע ‪ .‬עוד צריך לחקור אס תבא האשה הנ׳׳ל לפני ב״ד‬
‫ותנחיש להעד ותאמר אמתלא מי שסגר אותה שס בבית‬
‫אפל לא התיחד עמה‪ .‬ולא יכנס האמתלא שלה באזני הבעל‬
‫ויתאמת בלבו שכל דבריה שקר אפשר לומר דהוי כהודית‬
‫לדברי הכד ואסורה עליו כמו שמבואר בי״ד סי׳ קכ״ז‬
‫סעי׳ א׳ בהג״ה דאס מאמין אף בלבו לבד להעד אסור‬
‫עליו הדבר ‪ .‬וצ״ע שד שם בי״ד סי׳ הנ״ל סעי׳ ג׳ דעד‬
‫אחד אינו יכול להחמיר באיסור‪ .‬וכ׳ הש״ך ממ״נ אם‬
‫אין לדבר סזקת היתר ולא איסור ממילא אסור בא״ת‬
‫מספק וצ״ע‪ .‬השתא נבא לבאר מקור הדין‪ .‬הרא״ש בפסקיו‬
‫שהביא דעת ר״ת כ׳ בתחלת דבריו העעם שמחמת העדים‬
‫יצא הלעז והקול אז צריך להוציאה משמע שלא כדברי‬
‫הביש שהביא בשם רש״ל דאס הקל יצא מהעידי כישר‬
‫אינו מועיל ]ופשיעא בעד א׳ שמאמין דהוי כראיית הבעל‬
‫אף דהקול יצא מהעד מהני ‪ .‬לבסוף מסיק בשס ר׳ת‬
‫דראיית הבעל וקל חייב להוציא‪ . :‬ודעת הרא״ש דבראיית‬
 ‫סג‬ ‫שאלות ות שומת סימ י׳ חוט המשולש‬
‫ע״ש ‪ .‬עיש בב׳ש ס״ק כ׳ בשס רשיל דהקול צ׳ל שלא‬
‫מחמת העידי כישר ‪ .‬עיש בדרישה שהקשה על חשובת‬
‫רש״ל הנ׳ל וסתר את דבריו בכמה ראיות וכן משמע ברא״ש‬
‫בשס ר״ת ?ראיית הבעל בעצמו שבודאי אמת הדבר צריך‬
‫שיהי׳ קול מעידי כיעור ואז הוא לעז גמור אז צריך‬
‫להוציא מש‪*1‬ם הלעז לאסוקי עיי עצמו אינו לעז גמור‬
‫דאולי מחמת שנאתו אותה שציא הקול ‪ .‬וכן בניד ה&ל‬
‫מאמינים להעד מחמת הרגלים לדבר מהמסגרת שראו‬
‫כולם הלעז הולך וגדול שבודאי זינתה ‪:‬‬
‫ה ב ״ ח מסיק להלכה פסוקה דאס טוען קיס ליה‬
‫כמהר״מ ור״ת דבקלא דלא פסיק לבד מוציאין‬
‫מבעל ואין לה כתובה אזי יטל להוציאה בלי כחובה ואם‬
‫טוען דקיס ליה כדעת הרי״ף בהלטת וכפי׳ הרא״ש‬
‫בשאלתות אינו יכול לכופה להוציאה ‪ .‬ובנ״ד הבעל רוצה‬
‫שיחזיר לו החפיציס ואז יגרש אותה תיכף בע״כ ומה‬
‫שאבי׳ הוחזק בחפיציס איט חזקה כלל לטשן דקיס ליה‬
‫כהרייף ופי׳ הרא״ש הנ״ל ‪:‬‬
‫סימן ח‬
‫זו הסרה בתחילתה וגם קשה להבינה‬
‫לעג״ד‪ .‬רק לאשר יקרו בעיגי דברי‬
‫א״ז הגאון ז״ל לאשר סעטים הסה לבן הגגי םדפיסם‬
‫בבתבם ‪ .‬ואח״ז יבוא עלידט באור מהםבאר לפעג״ד[ ‪:‬‬
‫מ ה שמשיג על הט״ז אינו מוכרח כי פשטות הש״ע‬
‫והטור טותיה וצ׳יל שהטעם של הרא״ש הוא רק‬
‫לרוחא דמילתא לכן לח חילקו בטור ושיט אף שיש למצוא‬
‫כמה אופנים עון דהניחה לפניו לאכול והיא הלכה משס‬
‫למקום אחר רחוק דאז לא שייך טעם הרא״ש‪ .‬וכהיג‬
‫הרבה‪ .‬גס הרין לא חילק כלל ולא כתב שוס טעם ‪ .‬גס‬
‫הש״ס הי׳ לאוקמי׳ בכה״ג ‪ .‬ואינו דומה לתירוץ הרין‬
‫במודה דזה שכיח ושכיח ‪ .‬אך לכאורה קשה כיו; דרצתה‬
‫להכשילו בודאי הוי עוברת על דת משה ‪ .‬י״ל כיון שהי׳ לי׳‬
‫זטת שלא נכמ‪ 1‬בדבר עבירה תירתת מכאן ולהבא להכשילו‪.‬‬
‫וגס הוא לא יקפיד עיז מאוד כיון שלא נכשל ‪ .‬רק אחר‬
‫התראה שתעבור שד אז בודאי יקפיד ודמי לדת יהודית ‪:‬‬
‫הביא רק סוך דבריו למעשה וע״ז סמך הח״מ לאסור‬
‫ו ל כ א ל ל ה יש להוכיח מזה שדעת ה שס׳ והרא״ש‬
‫שלדת משה איט צריך התראה ‪ .‬דאח״כ‬
‫בודאי לא גרע מטלס כיון שרגילה !הכשיל אסור לדור‬
‫עמה ‪ .‬וגס הפסידה כתובתה ‪ .‬ולא שייך גנעס התוס׳‬
‫והראיש ‪ .‬אך מהשיס דפריך אי דלא ידע אין לשכיח ‪.‬‬
‫דאכתי לא יד ש מזה האיבש׳ אס צריך התראה כלל ‪.‬‬
‫אך לפ׳׳ז ק^ה על הטור שהביא תשבת הראיש שצריך‬
‫התראה לדת משה ‪ .‬וגס פסק כראיש אס רצתה להכשילו‬
‫לא הפסידה ואיל ‪:‬‬
‫ר מ מלשק המחבר שהוא דעת הרמבים שכח דצריך‬
‫התראה‬ ‫י‬
‫להוציאה ממחשד דמה שהאמין הבמל להמד לא מ מ י‬
‫להוציאה ממח שדאבל להוציאה מבפלה מ מי ע״א בכיעור‬
‫אם מאמין לו הבמל מ״ל ‪ .‬וקלא דל*פ דבתר נשואק‬
‫דמצינו מ מ׳ גיטין ) ‪ tp‬פ׳ט טיב( ואר״א כל קלא דבחר‬
‫כמאין לא חיישיגן לי׳ וכמובא בא״ט בח'מ בסי׳ י״א‬
‫ס״ק ו׳ ט׳ש ‪ .‬מיידי באשה כשירה אבל לא באשה שכבר‬
‫אבדה כהובימ )ובכ״ד הלא אבדה כתובחה כי היא‬
‫טוברח טל דח כמבואר לקמן( גס הי״א ברמ׳א בסי׳‬
‫קט׳ח סטיף ט׳ שכחב דטחה שיש חר׳ג לגרש אשה בפ“כ‬
‫אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי הטד מיירי‬
‫בשארי נשיס ‪ .‬אבל בכאן נ״ד כבר אין לו חר״ג מחמח‬
‫שהיא עוברח טי׳ד )כמבואר בסי׳ קט״ו סטי׳ ד׳ במ״ה(‬
‫והיא היחה טוברח ט״ד ודאי כמבואר בסי׳ הנ׳ל בב״י‬
‫בדיני טוברה ט׳ד היהה משחקה טס הבחוריס כו׳ והלא‬
‫זה ראה בטלה כי היתה משחקת טס הפריציס כמטאר‬
‫בהגב״ט ‪ .‬טיין בב״י ובב״ח טל הטור שלר״ה ומוהר׳מ‬
‫מוציאין מהבטל בקלא דל“ פ לחוד בלי שוס טדיס גה‬
‫הפסידה כחובתה רק הרא״ש חולק ט״ז מחמת דקיי׳׳ל דקלא‬
‫דבתר נישואן לא חיישינן ‪ .‬טיין בר״ן גיטין דן‪ £‬פ״ט וז׳׳ל‬
‫וזו נשואה ועומדת לכהן שניס רביס ומפני שיצא טלי׳‬
‫קול גירושין יוציאה מתחתיו הא קלא דבתר נישואין הוא‬
‫טכ׳׳ל כי מסתמא היא בחזקת היתר לבטלה לאפוקי אשה‬
‫זאת שראה אותה משחקת טס הפריציס בניבול פה דמקרי‬
‫טוברת טל דת ומצוה להוציאה בלא כתובה אין לה חזקת‬
‫היתר ‪ .‬טי׳ שס בד'מ שכ׳ שהרמב׳ם סובר כהרי׳׳ף כיון‬
‫שכתב בפ׳ כ״ד מה׳ אישות ה׳ ט״ו אם מוציא בכיטור‬
‫הפסידה כתובתה הוי כתצא בט״כ דומה לדטת הרי״ף‬
‫]המובא בטור[ שכופין להוציא ‪ .‬טכ״פ יוצא מזה שהוא‬
‫נקרא כאלו יצאת מבטלה ודמי לקודס נישואין ואין לס‬
‫חזקת היתר כלל ‪:‬‬
‫ה ח ״ ט בא’ ט סי׳ י״א ס״ק ח׳ פסק אס מאמין לטד‬
‫א׳ כיעור מהני לאוסרה עליו טס קלא דל“ פ ‪.‬‬
‫והב״ש בס״ק י״ד כ׳ בשם תשובת מוהר״מ וד״מ דלא מהני ‪.‬‬
‫אמת לשון רמ׳׳א משמע כך דאל״כ מאי אתא לאשמועינן ‪.‬‬
‫עי׳ בד״מ שהביא בשס המרדכי דמהני עד כיעור באמונה‬
‫ותמה ע״ז הלא בתשובת מהר״מ משמע שאינו מהני ‪.‬‬
‫והמרדכי הביא התשובה הנ״ל ע״ש בתשובת מהר׳׳מ סון‪£‬‬
‫נשים כ׳ה שבחחלתו כ׳ דלא מהני ‪ .‬ולבסוך כ׳ דמהני‬
‫למעשה באותה אשה לאסור על בעלה ‪ .‬וכן המרדכי לא‬
‫במאמין לעד כיעור וסייס עיין בגון‪ £‬התשובה שכיון‬
‫למה שכתבתי שסון‪ £‬דבריו הוא עיקר ‪ .‬ועוד שהמרדכי לא‬
‫הביא רר‪ ,‬מה דמסיו‪/‬בסוןז אחר הפלמל רקלהלכה למענה‪.‬‬
‫ומה שלא השיג סל הרמ״א מחמת שאינו משרש בדבריו‬
‫להיפך וכן בנ״ד שהוא איסור חורה צריך להחמיר כח״מ‬
‫ובסרט שהביש איט חולק בפירוש סל ה ח' מ רק שהביא‬
‫תשובת מוהרימ ובתשובה משמע להיפך ‪ .‬ותחלת דבריו‬
‫יש ל ת ק ד ע דין לא סבור שהוא דבר טעור ו ק משמט‬
‫מלשונו של׳ אמנם אם יש עדים סל רוכל יוצא ולבסוף‬
‫חזר למעשה מחמת שהי׳ עוד תלי ם לדבר ®ןיתה מעוברת‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיקח‬
‫וצריך לומר שטעם התוס' והרא״ש בכתובות פ׳ ה מ ד ר‬
‫)ד׳ ע׳א ע״ב ד״ה אי דידע נפחש ובראיש פ׳ מ״ל סי׳ י׳(‬
‫הוא רק לרווחא דמלתא דמקשי שם התוס׳ וז״ל תימא‬
‫דלוקמי כגון דידע ופירש אבל היא היתה רוצה להאכילו‬
‫שלא היתה סבורה שהוא יודע כו' ‪ .‬ונראה לרשב׳א דמה‬
‫שרצתה להאכילו אינה יוצאה בלא כתובה דיטלה לומר‬
‫משחקת הייתי ואס היית בא לאכול הייתי מונעך עכ׳׳ל‬
‫החוס׳ והרא״ש הנ״ל ‪ .‬ובוודאי כן היתה יכולה לומר‬
‫במשמשתו נדה דאס היית בא להיות עמי הייתי מונעך ‪.‬‬
‫אמנס הלא נונל למצוא אופן ברצתה להאכילו ולא תוכל‬
‫לתרץ דיבורה כגון שנתנה לפניו לאכול הדבר איסור‬
‫והיא הלכה למקום רחוק אשר לא היתה יכולה למונעו‬
‫אם בא לאטל וכה״ג הרבה וכן במשמשתו נדה יכולין‬
‫למצוא אופן דלא תוכל לחרך דיבורה טון שהלכה לישן‬
‫ולא מי ד ה לו שהיא נדה והלא הי׳ יכול לבא עלי׳ כשהיא‬
‫ישנה ולא היתה יכולה למונעו ‪ .‬ואש נאמר דעעםהתוס׳‬
‫והרא״ש מ״ל הוא דוקא ‪ .‬אבל באופן שאינה יכולה לתרץ‬
‫דיבורה אבדה כתובתה אף ברצתה לבד ‪ .‬א"כ הדרא‬
‫קושיית התוס׳ הנ״ל לדוכתא דלמ״ל להש״ס לדחוקי ולתרץ‬
‫טון דאמרה פלוני חכם כו׳ טפי הו״ל לתרץ בפשיטות‬
‫כגון דרצתה להכשילו באופן דאינה יטלה לתרץ דיבורה‬
‫כנ״ל ‪ .‬ומדלא משני הש״ס הכי מוכח דברצתה לבד לא‬
‫אבדה כתובתה אף באופן דלא היתה יכולה לתרץ דיבורה ‪.‬‬
‫גם הר״ן לא חילק כלל ולח כתב שוס טעם ‪ .‬ומדוע לא‬
‫כתב טעם דהתוס׳ והרא״ש והו״ל לחלק ברצתה בין היכא‬
‫דיכולה לתרץ דיבורה ובין היכא דאינה יכולה לתרץ ‪.‬‬
‫ואינו דומה לתירץ הר״ן על קושייתו דמקשהמדוע אינו‬
‫מתרץהש״ס על קושייתם אי דידע נפרוש ונו׳ דמיירי במודה‬
‫ומתרץ הר״ן דמודה לא שכיח ‪ .‬אבל רצתה באופן דאינה‬
‫יכולה לתרץ דיבורה שכיח ושכיח מזה נראה דגם הר״ן‬
‫ס״ל דברצתה לבד לא אבדה כתובתה אף באופן דאינה‬
‫יכולה לתרץ דיבורה ‪ .‬לכן בטור ושו״ע סי׳ הנ״ל כשהביאו‬
‫דין זה דברצתה לא הפסידה כתובתה לא חיל^ בין‬
‫היכא דיכולה ל ת ק להיכא דאינה יכולה ל ת ק דאז‬
‫איבדה כתובתה• כיון שהוכחנו מכל הנ״ל דברצתהלבד‬
‫אף באופן דאינה יכולה לחרץ דיבורה ג"כ לא אבדה‬
‫כתובתה ‪ .‬ואם דלכאורה קשה כיון דהיא לפי דעתה‬
‫רצתה להכשילו ודאי טון באופן הנ״ל שלא היתה יטלה‬
‫למונעו מדוע לא תחשב בזה עוברת ע׳ד אף אס לא‬
‫נכשל בהאיסור מידיעתו ‪ .‬אך הלא היא היתה סבורה‬
‫להכשילו בודאי בהאיסור ‪ .‬י׳׳ל כיון שהי׳ לו זכות שלא‬
‫נכשל בדבר עבירה תירתת מכאן ^הבא להכשילו ‪ .‬וגם‬
‫הוא לא יקפיד עיז מאוד כיון שלא נכשל ‪ .‬רק א ^‬
‫ההתראה כשתעבור עוד ודאי יקפיד ע״ז ודמי לדת‬
‫יהודית ‪ .‬ולכאורה יש להוכיח מזה דדעת התוס׳ והראיש‬
‫דלדת משה אינה צריכה החדאה דהלא אחר ההתראה‬
‫בודאי לא נרע רצתה להכשילו בדבר עבירה מעוברת על‬
‫ד״י וכיין שרגילה בכך להכשיל אסור לדור עמה וגס‬
‫הפסידה כתובתה־ ולא שייך כאן טעס התוס' והרא׳ש‬
‫מי ל דכיון דרגילה להכשיל אי אפשר שלא יזדמן פ״א‬
‫דרצתה‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪»26‬‬
‫החראה לטלס ‪ .‬מדסמיך לזה אס רצה לקיימה דקאי‬
‫מל כולם ‪ .‬אבל באמח ברמב״ס לא מציט חילוק זה כלל ‪.‬‬
‫דאפשר דעחו דאף ברצחה הפסידה ‪ .‬שאין דרכו להוכיח‬
‫מר\שיח הש״ס שוס דין חדש ‪ .‬והמחבר פסק כדעח‬
‫הרמב״ס בהחראה שצריך לכולס ‪ .‬ולפ״ז בנ״ד דלא הי׳‬
‫החראה ממ״נ אינם מפסידה כהובחה אפילו לדעח רש״י ‪.‬‬
‫דעיקר הדיוק של רש״י מש״ס בסומה דאי הדרה מהדר‬
‫לאפוקי בכאן דעדיין לא הכשילו יטלה להדר כמו‬
‫דח יהודיח ‪:‬‬
‫ו נ כ ו ל לדעח רש״י שאינו צריך החראה ‪ .‬ולדעח הפוסקיס‬
‫שצריך החראה י״ל להיפך דטיקר דיוק הרא״ש‬
‫והר״ן הוא מקושיח הש״ס אי דידע נפרוש ‪ .‬ועדיין לא‬
‫ידממאיבעי׳ הש״ס אי צריך החראה א״ל‪ .‬אבל למסקנא‬
‫דצריך החראה בודאי שווי׳ רצחה להאכילו להאכילחו כבר ‪.‬‬
‫אך לפ״ז קשה על המחבר דכחב בפשיטוח כנ״ל ‪ .‬וגס‬
‫דצריך החראה בכולם ‪ .‬וצ״ל כפי דבריהם דנם הפוסקים‬
‫סוברים כרש״י וב״ש לא כח•‪ :‬רק דמשמעוח הפוסקים ‪.‬‬
‫אבל אינו מוכרח דחולקיס על רש׳׳י ‪ .‬לכן הביא דעח‬
‫רש״י שהוא יחיד ‪ .‬וא״ל דהביא דעח יחיד דיכול לומר‬
‫קיס לי׳ כרש״י בממון ‪ .‬עכ״פ בנ״ד ממ״נ לא הפסידה‬
‫כחובחה כיון דלא הכשילחו ולא הי׳ החראה וכנ״ל ‪ .‬ולמה‬
‫דכחבינן י״ל דדעה הר״ן ג"כ דלא צריך השראה לכן לא‬
‫חילק כמו השוס׳ והרא״ש והחליט סשם בלא הכשילשו‬
‫אינה מפסדח כשובשה ‪ .‬עכ״ל הטהור ‪:‬‬
‫]וז ךן ביאור דבריו הקדושים לפענ״ד ‪ .‬אולי הישה השאלה‬
‫בדבר אשה חחש שהיתה רנילה להכשיל אש בעלה‬
‫באיסור חורה ‪ .‬רק לא נכשל אפי׳ פעם אמש וגם לא‬
‫החרה בה שלא חטשה כן והעלה בסוף חשובשו דלא‬
‫אבדה כהובחה משום דלא הכשילחו עדיין וסמך א״ע‬
‫בזה על דברי הט״ז בשו״ע א׳׳ע )סי׳ קט״ו ס״ק א׳( ט״ש‬
‫בטי׳ז שהעלה כן בפירוש ‪ .‬והשיג אחד על הט״ז מדברי‬
‫החוס׳ בכחובוח פ' המדיר )ד׳ ע״ב ע״א ד״ה אי דידע(‬
‫דמקשי שם החוס׳ אמאי לא מחרץ הגמ׳ דידע ופירש‬
‫רק היא רצחה להאכילו שצא היחה סבורה שהוא יודע ‪.‬‬
‫וחירצו דברצחה לחוד אינה מפסדח כחובחה משום‬
‫דיכולה לומר משחקח הייחי בך ואם הייח בא לאכול הייחי‬
‫מונעך עכ״ל החוס׳ ‪ .‬וכן במשמשחו נדה ודאי יכולה‬
‫לומר כן אם הייח בא להיוח עמי הייחי מונעך ‪ .‬ולפי‬
‫דברי החוס׳ אלו דהטעם דאינה מפסדח כחובחה ברצחה‬
‫לחוד הוא משום דיטלה ל ח ק דבורה ‪ .‬משמע דבאופן‬
‫דאינה יכולה ל ח ק דבורה מפסדח אף ברצחה לכד דלא‬
‫כהס״ז הנ״ל ‪ .‬ובנ״ד דנראה מדבר־ חכובחו שהיחה‬
‫רגילה להכשילו בא׳ח והוי עוברח עד"מ וכיון שהיחה‬
‫רגילה בכך• הלא אינה יטלה לחרך דבורה שבכל פעס‬
‫היחה מונעתו מלעשות האיסור כי בזמן רב מן מ מנ ע‬
‫היא שלא יקרה פעם אחח אשר לא היתה יטלה ל ת ק‬
‫דבורה וא״כ מדוע צא תפסיד כחובתה ‪ .‬וזה אשר השיב‬
‫להמשיג על הט׳ז[ ;‬
‫שמשיג על הט״ז אינו מוכרח כי פשטות הטור‬ ‫מה‬
‫והשולחן ערוך אהדע)בסי׳ קע״ו סעי׳ א׳{ כוותי׳ ‪,‬‬
‫סד‬ ‫ת ט המשולש‬
‫י״ל דדטח הר׳׳ן ג״כ דלדימ אינה צריכה החראה לכן לא‬
‫חילק ברצחה כמו טטס הסוס׳ והרא׳׳ש הניל והחליט‬
‫סי מ דבלא הכשילחו לא אבדה כחובחה ‪ .‬אך מהש׳׳ס‬
‫דפריך אי דלא ידט מנא ידט ולא משני ברצחה ובאופן‬
‫דלא היסה יטלה ל ח ק דיבורה אין להוכיח דלד״מ אינו‬
‫צריך החראה דאכחי לא ידט מזה האיבעי׳ אם צריך‬
‫החראה כלל ‪ .‬ובלא החראה ודאי דלא מהני רצחה אך‬
‫בכל אופן ‪ .‬רק מהסוס׳ והרא״ש דידטי כבר ממסקנח‬
‫הגמ׳ דצריך החראה ולא כחבו דברצחה באופן דלא‬
‫יכלה לחרץ דיבורה אבדה כחובחה שפיר יש להוכיח‬
‫דלד״מ אינה צריכה החראה אך להמסקנא כדטח רש״י‬
‫שם ‪ .‬רק מלשון המחבר שהוא דטס הרמב״ס ז״ל מוכח‬
‫דצריך הסראה לכלס מדסמיך לזה אס רצה לקיימה דקאי‬
‫על כלס אב‪ :‬באמח ברמב״ם לא מצינו חילוק זה כלל‬
‫דברצחה לא הפסידה כחובסה ואפשר דדטחו דאך ברצחה‬
‫הפסידה כיון דס״ל דצריך הסראה לכלם דכל ההוכחה‬
‫דרצחה לא הפסידה כחובסה הוא רק מקושייח הש״ס‬
‫דפריך שס אי דלא ידט כו׳ ולא משני ברצחה כנ״ל ‪ .‬ואין‬
‫דרך הרמב״ס ז״ל להוכיח מרץשייח הש״ס שוס דין חדש‬
‫והמחבר פסק כהרמב״ס בהחראה שצריך לכולם ]אך לפי״ז‬
‫קשה טל הטור שהביא כסי׳ הנ״ל חשובח הרא״ש דצריך‬
‫החראה לכחובה ‪ .‬וגס פסק כהרא״ש דברצחה לא הפסידה‬
‫כשבחה וא״ל[ לפי״ז בנ״ד דלא הי׳ החראה ממ״נ לא‬
‫הפסידה כחובחה אפי׳ לדטח רש״י דס״ל דלד״מ אינה‬
‫צריכה הסראה דהא טיקר הדיוק של רש״י ז״ל הוא מש״ס‬
‫סוטה דבטי שם אי צריכה החראה דאי הדרא חהדר‬
‫אחר החראה וזה לא שייך בהכשילסו בד״מ דבמאי חהדר‬
‫כיון דכבר הכשילחו ורק בד״י מהני ההחראה דחהדר‬
‫ולא חהי׳ פרוצה טוד לאטקי כאן בנ״ד דלא הכשילש‬
‫טדיין הלא יכולה להדר כמו בדח יהודיח ואס הי׳ מחרה‬
‫בה היחה חוזרח ולא היחה רוצה להכשילו טוד וכיון שלא‬
‫החרה בה לכן לא הפסידה כחובחה ‪:‬‬
‫כיון דלא הכשילחו ולא הסרה בה כנ׳יל ‪ .‬ולמה שכחבט‬
‫סליקא לדר שרת מהגאון ר ה ל ל זציל בסיעתאדשמיא‬
‫— ‪— M ® «W S 53C :X «88«C 3eS !l»«W‬‬
‫סיק ח‬ ‫שאאת ותשובות‬
‫דרצסה להכשילו באופן שלא היסה יטלה למונש אח״ז‬
‫כנ״ל ‪ .‬ואם נאמר דלד׳׳מ נמי צריך הסראה הלא הי׳‬
‫להם להביא גס דין זה דברצסה ובאופן דלא היסה‬
‫יכולה ל ס ק דיבורה אס החרה בה אבדה כסובסה ‪ .‬אלא‬
‫ודאי דלד״מ אינה צריכה הסראה לכן לא הביאן דין זה‬
‫דביצסה ובאופן הגיל אבדה כו׳ ‪ .‬משוס דבלא הסראה‬
‫לא אבדה אך באופן דאינה יכולה לסרץ ובהסרא־ הלא‬
‫ודאי דלא גרט מד״י ולמי׳ל להביא דין זה בפ״ע ‪ .‬א״כ‬
‫הוכחנו מכל הנ״ל דלד״מ אינה צריכה הסראה ‪ .‬ונכון‬
‫לדטת רש״י דס׳׳ל בסוטה )ד׳ כ״ה ט״א ד״ה טוברס ט״ד‬
‫יטו״ש( דלד״מ אינה צריכה הסראה ‪ .‬ולדטס הפוסקים‬
‫דס״ל דאך לד״מ צריך החראה י״ל להיפך דדיוק הסוס׳‬
‫והרא״ש הוא מקושייס הש״ס כס אי דידט נפרוש ומדלא‬
‫משני ברצסה מוכח דברצסה לא אבדה כסובסה אך באופן‬
‫דלא היסה יכולה לחרץ ‪ .‬וטדיין לא ידט מהאיבטייס‬
‫הש״ס בסוטה אי צריך הסראה או לא ‪ .‬ובלא הסראה‬
‫ודאי דלא מהני רצחה ‪ .‬אבל למסקנא דמסיק שס הש״ס‬
‫דצריכה החראה ולדטחס צריכה החראה לכל אך לד"מ‬
‫ודאי דאחר החראה שוה רצחה להאכילו כמו האכילחו‬
‫]אך לפי זה קשה טל המחבר דכחב בפשיטוח בסי׳ הנ״ל‬
‫דברצסה לא אבדה כחובחה ולא חילק בין היכא דיכולה‬
‫ל ח ק דיבורה להיכא דאינה יכולה ‪ .‬וגס כחב דצריך‬
‫החראה לכולס ובהחראה הלא הוכחנו דאבדה כחובחה‬
‫אך ברצחה לבד היכא דאינה יכולה לסרן דבורה[ וצ״ל‬
‫לפי דברינו דגס הפוסקים ס״ל כרש״י דלד״מ אינה צריכה‬
‫החראה והב״ש )בסי׳ הנ״ל בס״ק י״ז( לא כסב רק‬
‫דמשמטוס הפוסקים דאך לד״מ צריך החראה אבל אינו‬
‫מוכרח דחולקיס טל רש׳יי לכן הביא דטח רש״י אך דבפסק‬
‫דין זה בפירוש הוא יחיד אחרי שאין חולקים טליו בפירוש ‪.‬‬
‫וא״ל שהביא דטח יחיד דיכול לומר קיס לי׳ כרש״י בממון‬
‫כמו שהוכחנו דלדטה זו לא הפסידה כחובחה ברצחה‬
‫ובלא החראה ‪ .‬טכ"פ בנ״ד ממ־נ לא הפסידה כחובחה‬
 ‫שאלות ות שובות חוט דם שול ש‬
‫מהגאון ר אלי עזר יצחק זצל‬
‫ת ש ו ב ה בעז״ה• עיד השאלה דשאילנא מקדמייכו‬
‫באשה עלובה מק״ק אוטייאן הממוררת‬
‫במחנם מכמה שנים והיא עגונה יותר משמנה נגים שלא‬
‫יודעת מבעלה אנה הוא בא • ובשנת תליי שמעו שבעיר‬
‫אוטייאן נשמע שמת בעלה ונסעו שמה והביאו גביע לפני‬
‫בדין דקיק אוטייאן כאשר מועתק לפניט אות באות •‬
‫אשר לא הוגד בהנב״ע כלה שם אבי המת רק שמו‬
‫שמעון נאדעגעלער ואמר המת שהוא מק״ק אועייאן •‬
‫זהו תורך ה ^ ה • וד׳ הטוב ינחני בדרך אמת בתורתו‬
‫הק׳ לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא • באיי למדני חקיך‪:‬‬
‫סמוך לשוביך האב איך גיפונען אין קרעצמע איין‬
‫ו ה נ ה לכאורה הדבר הזה מבואר בשיס יבמות)דך‬
‫קט״ו ע״ב( בעובדא דיצחק ריג • ופליגי שם אביי‬
‫ורבח אי חיישינן לתרי יצחק וקי״ל דהלכתא כרבא דלא‬
‫חיישינן לתרי יצחק • וכן כתב הרמב״ם זיל )בפי״ג מה״ג‬
‫ה׳ כ״ד( והובאו דבריו בשו״ע )סי׳ י״ז סעיך ייח( • בא‬
‫א׳ ואמר לנו אמרו לי ב״ד או אנשים כש^ך למקום פ'‬
‫אמור להם שמת יצחק בן מיכאל • ובא השליח ואמר לנו‬
‫וההליח אינו יודע מי הוא זה ־ הואיל ואנו יודעץ פ׳‬
‫הידוע בשם זה אשתו מותרת • ואין אנו חוששין שמא יצחק‬
‫בן מיכאל אחר שמת • וכיה מבואר בתשו׳ הרא״ש כלל‬
‫נ״ח במעשה דמכלוך י בן מלול שהתיר הרא״ש ז״ל מהך‬
‫עובדא דיצחק ר״ג המבואר בש״ס הנ״ל • ואך כי בעובדא‬
‫דהרא״ש ז״ל לא הזכירו שם מקומו רק שמו ושם אביו לבד‬
‫ואך שנמצא כם בתשובה ח^ק על הרא״ש זיל הכריע‬
‫אותו הרא״ש ז״ל להתירא והשיב על כל דבריו ‪:‬‬
‫מענטשין • ער איז איין אוטייאנער ודר בשוביץ ושמו‬
‫אין בנ״ד מכל הנ״ל שום פקפוק לבד מאשר‬ ‫לבאורה‬
‫לא הזכיר העד שם אבי המת ובכל עובדין‬
‫הנ״ל הזכיר העד שם אבי המת• אשר נדבר‪,‬בזה אייה‬
‫להלן בעזיה‪:‬‬
‫באשר מעכ״ת תלה עצמו בדברי הב״ש והע״ז‬ ‫אמנם‬
‫והאריך בדבר לבאר שיטת הראשונים‬
‫מסוגיא דפ״ג דגיטין)דך כ״ז ע״ב( במצא גט אשד בשיק‬
‫אי בעינן תרתי לריעותא הומזיץ ושכיחי שיירתא ־ או‬
‫נם בחדא לריעותא חיישינן • עכ'פ לא ידעתי מאי שייכות‬
‫הוא לנ״ד להתגולל על עלובחא דא באשר גם חדא לריעותא‬
‫לא מצינו בה דהא לא הוחזק לנו עוד שם אחר שמעון‬
‫נאדעגעלער לא במקום שמת ולא במר\ס אחר • ונם לפי‬
‫דבריו המקום שמת לא שכיחי ט שיירחא כאשר העלה‬
‫מעכית בעצמו אשר בניד אין ט שום ריעוחא מריעויצת‬
‫הגיל‬
‫סימן א‬
‫שאלה בנדון עגונה‬
‫העתק עהנ״ע סהבד״צ דק״ק אוטייאן ‪:‬‬
‫חלתא כחדא הוינא • ואחא לקדמנא הר׳ ר׳‬ ‫במותב‬
‫יוק‪ £‬מארקיל בן אבא חייט מפה והעיד‬
‫בפנינו ביד הח'מ בתורת עדות כדח בזה״ל • איך בין‬
‫נינאעען קיין שובין • בין איך גיקומען אין אקרעצמע‬
‫מענעשין וואס ער פארט פון שטעטיל אונ ער האט דער‬
‫ציילט דארטין אז ער האט אוועק גיפירע אין שטעטיל‬
‫אריין איין בר מינן מקבר צו זיין • אונ ער האט דער‬
‫ציילט פאר דיא בעלת הבית פון קרעצמע דיא יסורים‬
‫וואס ער האט גיהאט פון דעם מת • ער האע איס‬
‫ניפונען ער ליגע קראנק א'ן איין הויז פון איין אינו‬
‫יהודי בכפר סמוך לשוביץ • האט דער מת בייא איס‬
‫גיבעטין ער זאל איס ניט אוועק ווארפין אליין בבית‬
‫אינו יהודי איז ער בייא איס גיזעסין שני ימים אונ אויך‬
‫דעם דריטען עאג איז ער גישגיארבין • אונ בעת אז‬
‫ער איז בייא אים גיזטסין האט ער דער ציילט פאר‬
‫אים אז ער איז פון אוטייחן ושמו שמעון נאדעגעלער‬
‫)והוא כפר כמו שני פרסאות סמוך לאועייאן( אונ ער‬
‫האט גילאזין אווייב • דער נאך בין איך אוועק ניגאנגען‬
‫לעיר שוביץ האב איך גיזעהען מיינם איין בעקאנטען‬
‫שאול בן ברוך בלעכער האט ער מיר דער ציילט אז ער‬
‫איז ניגי לאנג גיקומען פון בית הקברות • אונ ער האטי‬
‫מקבר גיוועזין איין מענטשין פון אוטייאן ושמו שמעון‬
‫נאדעגעלער • ע״כ תורך דברי העד כפי הגביע שקבלנו‬
‫ממנו ולא יזדקקו שום רב ומ״צ להשיא האשה מ׳ חייענע‬
‫בת שמואל־הלז עד שיצא הדבר עפ״י רבני גדולי זמנינו‬
‫הראויים להוראה בענין כזה •‬
‫ולראיה ב ^ו עה״ח יום ו׳ עש״ק ג' אדר תר״י פה אוטייאן •‬
‫נאום צבי הירש במה׳ תגחום זללה״ה ס״ץ דקיק אוטיין‬
‫נאום יעקב כהרה״ג מוהרר״ד זללה״ה ‪.‬‬
‫תאום ארי׳ ליב בםה׳ צבי הירש זלגיה״ה ‪.‬‬
‫סה‬ ‫חוט המשולש‬ ‫א‬
‫א ״ כ לפ״ז גם בניד כיון שלא ידעט שבעלה של האשה‬
‫הזאת הלך לכפר הזה • ואז היינו צריכים לחשוש‬
‫אף בלא הוחזקו א'כ נס בזה יש לנו לחשוש שמא שמעון‬
‫נאדענעלער זה שמת הוא אחר ולא בעלה של האשה הזאת‬
‫וגס אולי יש לחוש לפי שיטתם שמא איש אחר בא‬
‫לאוטייאן ששמו שמעון נאדעגעלער ואוטייאן הוא מקום‬
‫שכיחי שיירתא שהרי היא על דרך שאשיי כמיש רש״י ז״ל‬
‫שם ביבמות )דף קט״ו עיב( לענין ■אנדרילינאי בדיה‬
‫תבדק כל העולם כולו ‪:‬‬
‫בחי׳ הרשב״א ז׳׳ל שחיזק כ״כ הסברא דכאן‬ ‫ויעו׳׳ש‬
‫נמצא כאן היה עד שהקשה דילמא רבא‬
‫לשיטתיה אזיל דאית ליה הכי בפ' המדיר)דף ע״ה ע״ב(‬
‫ואנן לא קי״ל הכי ־ יעו׳׳ש מה שתירץ • עכ׳׳פ הרי חזינן‬
‫דלשיטתייהו עיקר הסברא דרבא משוס דכאן נמצא כאן‬
‫היה כיון שראו אותו עדים יוצא מקרטובא^מסתמא הוא‬
‫אותו האיש שהיה דר בקרטובא משאיכ בנ״ד שלא ראה‬
‫אותו העד באוטייאן אולי יש לחוש לפי שיטתם שמא אחר‬
‫בא מאוטייאן אשד היה שמו כשמו והוא זה שמת וזה‬
‫השמעין בעלה של האשה הנ״ל אזיל ליה לעלמא ‪:‬‬
‫יותר מבאחר • דמש״כ הרא״ש וכל הראשונים ז״ל בעובדא‬
‫נפלאתי על דברי רבינו הגר״א ז״ל שכ׳‬ ‫ולכאורה‬
‫בש״ע )סי׳ י״ז ס״ק ע״א( • דמש׳׳כ הדב‬
‫הרמ״א שם די״א דכ״ז דוקא שהזכיר העד שם עירו ו ל‬
‫רבינו הגאון ז״ל שהוא עפ״י שיטת הרמב״ן והרשב״א והנ״י‬
‫הנ׳׳ל משום דאמר מקרעובא עכ׳ל • והרואה יראה שעפיי‬
‫שיטת הראשונים הנ״ל לא די במה שהזכיר שם העיר‬
‫לבד • ועיקר סברתם הוא משוס דהעידו העדים שבא‬
‫עמהס מקרעובא ואמרינן שכאן נמצא כאן היה קודם ולא‬
‫חיישינן לאיש אחר שבא שם • משא״כ היכא שלא ראו‬
‫העדים אותו יוצא מהעיר הנ״ל הרי אין כאן הסברא של‬
‫כאן נמצא כאן היה • וכ׳׳כ הגר״א בעצמו)שם בס״ק עי׳ה(‬
‫לרמבי׳ן ורשב׳׳א שהשוו לגט ובגט לא מהני שמו ושם‬
‫אביו ואפילו שם עירו לא מהני אלא כאן נמצא כאי היה‬
‫ובמקומו • וכן הרואה בריב״ש )סי׳ תק״ח( בעובדא‬
‫דאברהם פרחי יראה ג״כ דס״ל דלשיטת הרמב׳׳ן והרשב״א‬
‫לא די בשם עירו לבד • וידוע שדברי הרמ׳׳א ז׳יל נובעים‬
‫מתשובת הריב״ש ותשובת הרין ומהרי״ק כרשום בש״ע‬
‫־שם בהג׳׳ה )אמנם יש לדחור! ליישב דברי רבינו הגר׳א‬
‫ז״ל דכונתו שלדעת הרמב״ן והרשב״א ודאי בלא שם העיר‬
‫לא מהני כלל • אבל אין כונתו דלשיטתס די בשם העיר‬
‫לבד • כמש׳׳כ בעצמו ס״ק ע׳׳ה • עכ״פ לנ׳׳ד לכאורה אף‬
‫שהזכיר שם העיר יש לחוש לפי שיטת הרמב״ן‬
‫והרשב׳׳א זיל(;‬
‫אף אס כן הוא אין לנו לחוש לזה מאחר שרבינו‬ ‫אך‬
‫הניי אשר מימיו אנו שותים דבריו בש״ע הוא‬
‫עפ״י שיטת הרזיה והרא״ש ז״ל דס״ל אליבא דהרייף זיל‬
‫לחלק בין גט למיתה ולשיטתייהו אף בחדא ריעותא‬
‫דשכיחא שיירתא או הוחזקו לא חיישינן במיתה לתרי‬
‫יצחק משוס דבעיגונא הקילו וכש״כ בנ״ד דלא שכיחי‬
‫שייראו במקום המיתה ולא הוחזקו■ ולפי דבריט האמורי׳‬
‫לעיל‬
‫שאלות ותשובות‬
‫הנ״ל ואין בו חששא גס לפ״ד המחמירין * ולא ידעחי למה‬
‫האריך מעל׳ בענין הזה באשר אינו נוגע זאת לניד לדינא‬
‫לפי מסקנתו ‪:‬‬
‫א מ נ ם מה שיש לפקפק קצת לפענ״ד בנ״ד הוא עפ״י‬
‫שיטת הרמב״ן והרשב״א והנ׳י דלא ס״ל לחלק‬
‫אליבא דהרי׳ף זיל בין גט למיתה ולשיטתס גס רבא‬
‫סיל כריז דבחד ריעותא חיישינן בשיירות מצויות אך‬
‫דלא הוחזקו • והא דס״ל לרבא בעובדא דיצחק ר״ג דלא‬
‫חיישי' לתרי יצחק היינו כיון דעדיס העידו שבא עמהס‬
‫מקרטובא וידוע שהיה דר בקרטובא ס״ל לרבא שלא‬
‫חיישינן שמא יצחק ר״ג אחר בא מקרטובא • אלא כאן‬
‫נמצא כאן היה א״כ לפ״ז בנ״ד בלא ראו אותו העדיס‬
‫באוטייאן רק שהוא אמר שהוא מאוטייאן והוא מת‬
‫במקוס אחר ובא ממקומות אחריה הרי לא שייך כאן‬
‫לומר כאן נמצא כאן היה ויש לנו לחוש אולי הוא ממקוס‬
‫אחר ששמו אוטייאן מאחר דלשיטתס יש לחוש אף לשני‬
‫שווירי וגס אין שייך לומר דהא במקום שמת אין שיירות‬
‫מצויות דכיון דגם הוא בא מצד אחר אשר לא ידענו‬
‫הליכתו על דרך זה כ״א עפ״י העד מאי שייך‪.‬לתלות בזה‬
‫דיצחק ר״ג דמיירי בשיירות מצויות היינו בעובדא דידי'‬
‫שידענו שיצחק ל׳ג בעלה של האשה הזאת ודאי הלך‬
‫מקרטובא לאספמייא רק שיש לנו לחוש שמא גס עוד‬
‫יצחק ר״ג אחר הלך מקרטובא לאספמייא בזה שפיר יש‬
‫לנו לחלק דאס אין שיירות מצויות אין לנו לחוש לאיש‬
‫אחר שעבר שס חון מזה שידענו בודאי שהלך שם •‬
‫וכן כל כה״ג שידענו בבעלה של האשה הזאת שאנו‬
‫דנין עלי׳ שודאי היה שס והחשש הוא רק שמא עוד אחד‬
‫הלך שס * משא״כ בנ״ד וכה״ג שלא ירכינו גס בבעלה של‬
‫האשה שודאי היה שם רק שמעידים שאיש אחד ששמו‬
‫שמעון נאדעגעלער מת שם א״כ אס נבא לחוש אולי היה‬
‫עוד א׳ שפמו שמעון נאדעגעלער במה יש לנו לתלות‬
‫בבעלה של החשה זאת יותר מבאחר • ובכגון דא לפענ״ד‬
‫שיירות מצויות לא מעלה ולא מוריד ‪:‬‬
‫ו ב ז ה סרו דברי הגאון בעל הלח״מ)בפ״ג מה׳ גירושין‬
‫הל׳ ט׳( שהקשה על הה״מ דפסק בגט בהוחזקו‬
‫ולא שכימי שיירתא דלא חיישינן • ובסוף ה׳ גירושין‬
‫)פי״ג ה' כ״ד( כ' לעני; מיתה דבהוחזקו לבד חיישינן‬
‫אף דפשוט לכל הראשונים דגט חמור ממיתה • לפי מש"כ‬
‫אין התחלת מקום לדבריו • דבגט דידעינן שגט זה ודאי‬
‫נפל אס לא שכיחי שיירתא לא חיישינן שמא גס אחר עבר‬
‫ונפל ממנו משא״כ במיתה היכא דלא ידענו בבירור‬
‫שבעלה של אשה זאת הלך למקום שמעידים העדים‬
‫והוחזקו שני יב״ש א״כ מה הוא התועלת במה דלא שכיחי‬
‫שיירתא כיון שאט חוששין ע״ז האחד שמת מי הוא זה‬
‫ובכגון דא ודאי בהוחז^ לבד חיישינן נכ׳׳ע• והרואה‬
‫יראה בדברי הרמב׳׳ס ז״ל)שם ה׳ כ״ד( שגס הרמב״ם‬
‫לא זכר התנאי הזה שידענו שיצחק בן מיכאל זה הלך‬
‫למקום פ' • ובכגון דא• ודאי דאס הוחזק הייט חוששין‬
‫אף אם אין שיירות מצויות • ולפ״ד פשוט הוא למבין ‪:‬‬
 ‫ת ט ומשולש‬ ‫א‬
‫אלא מצד חומרא בעלמא • ופיז מייתי ראיה ממתני׳ דלא‬
‫מצאו ; ‪ w‬אדס • ולא הכירוהו דשם לא חיישינן דשמא‬
‫איש אחר מ א ששמו כשמו • אפ״כ משום דבעריות הוא‬
‫חומרא בעלמא ובעיגונא הקילו • וע״ז השיב לו ר׳ מני‬
‫כן הוא הדבר‪ -‬ור׳ שמואל בר אחא משני דמתני׳ דגיטין‬
‫מיירי דהיה לה שני גיטין דמצד הדין הוא דחיישינן ולא‬
‫משום חומרא • עכ״פ בסוגיא דשים דידן אליבא דר״ז‬
‫דחייש אך בלא הומזק הרי חזינן דסיל להירושלמי דרק‬
‫חומרא הוא בעריות • א"כ לפיז כבר אזלא ליה לצווחת‬
‫הרמבין על רבינו הרייך ז׳׳ל לחלק מעצמו בין גט למיתה‬
‫בלי שוס ראיה ־ והנה לפי דברינו האמורים למעלה מצינו‬
‫סברא זאת בתלמודא דבני מערבא • ואך דבשיס דידן‬
‫לא נחתו לחלק בהכי בשקלי׳ וטריא דאביי ורבא מ״מ‬
‫לענין הלכתא שפיר יש לנו לצרך סברת הירושלמי לחלק‬
‫בהכי וגס כי סברא גדולה הוא ‪:‬‬
‫ו ה נ ה מדי דברי בדברי הרב בעל ק״ע דפי׳ בהירושלמי‬
‫דברי הראייש בעסקיו מדבריו בהשובהו הנ״ל דכיון דאב״ ורבא‬
‫דחומר הוא בעריות בגט משם דאיתרע בנפילה‬
‫בפלוגתא דרבה ור״‪ r‬קמפלגי א"כ ידאי יש לנו לפסוק כרבה דבעינן‬
‫הוקשה לי קושיא עצומה לפי כל שיטת הראשונים זיל אך‬
‫לשיטת הרמב״ן והרשב״א דלא נחתו לחלק בין גט למיתה‬
‫מ'מ קשה האיך מייתי אביי ראיה מההוא גיטא דאשתכח‬
‫בנהרדעא דחיישינן לתרי יצחק דלמא שאני גבי גט משוס‬
‫דאיתרע בנפילה והא מנינו סברא זאת בש״ס להדיא בב״מ‬
‫)דך י״ב ע״ב( בסוגיא דמצא שטיח • אי הכי כל שטרי‬
‫דאתי לקמן ניחוש להו הכי • כל שטרי לא רעי הני רעי‬
‫ושם )בד׳ י״ג ע״א( דמתרץ מתני׳ כיון דנפיל איתרע ליה‬
‫והיישינן דילמא איקרי וכתב ‪:‬‬
‫ו ה נ ה לפי דירי התום׳ שם דיה ולא לוה אין הקושיא‬
‫כ״כ דכ׳ שם וז״ל פי׳ ועתה רוצה ללוות בו כו׳‬
‫אבל אין לפרש שכבר לוה בו קודם שנפל דא״כ מאי משני‬
‫הני רעי לפי שנפל ויש הוכחה דמשוס פסולו לא היה‬
‫נזהר מלשמרו והא לזה בו כבר ופשיטא שהיה נזהר לשמרו‬
‫עכ״ל■ הרי חזינן דס״ל להתוס׳ זיל דלא חיישינן לריעותא‬
‫דנפילה אלא לחששא שנוכל לומר שמחמת חשש זה לא‬
‫נזהר לשמרו ולפיכך נפל עון שכ׳ ללות ולא לוה בו עדיין‬
‫או אליבא דאביי דחיישינן לפירשן ולקנוניא י משא״כ‬
‫במצא גיטי נשים דהחשש הוא שמא נפל מאיש אחר‬
‫ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו • א״כ מאי ראיה הוא‬
‫לחששא זה הנפילה דנימא דכיון דנפל איתרע ליה • ואין‬
‫לומר דח־ישינן דיב״ש האחר כ׳ לגרש ולא גירש ולכך לא‬
‫נזהר לשמרו דדחוק הוא דהא כמו שנפל מזה האחר נפל‬
‫גס מזה שלפניט וזה ודאי רצה לגרש בו ואפיה לא נזהר‬
‫בו א״כ מאי ענין הנפילה ראיה לחשוש לאחר יותר מלזה‬
‫ח"כ לפי דברי התום׳ הנ״ל כרווחא יש לנו לתרץ קושיתיט‬
‫הנ״ל דלא נחית השים לחלק בין גט למיתה משום ריעויאא‬
‫דנפילה משם דבניד במצא גט אשה אין הריעותא דנפילה‬
‫מסייע לחששא דשני יביש לדברי החום׳ הניל ‪:‬‬
‫ולא הכירוהו וישיש דלפי׳ אין מקוס כלל לקושיית‬
‫לא כן מציגו בדברי התוס׳ ב״מ)דך ייח ע״ב(‬ ‫אמנם‬
‫דיה חיישיק לשני שווירי דכ׳ בתירוצם כיון דלא‬
‫הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוט • ומ״מ כשנפל חיישינך‬
‫עכ״ל‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫״י•!‬
‫לפיל גם דברי הרמ׳א)בסי׳ ייז ספין« י״ח( שהביא דמח‬
‫המחמירין דבעינן שיוכיר שם עירו הוא ג׳כ לפי שיטח‬
‫ה חי ה והרא״ש ז״ל • וגס עיז הביא ויש מקילין אליבא‬
‫דשיסחייהו דלא בעינן כלל שיזכיר שם העיר כלל • וב׳‬
‫דבמקום שיש אומדנוח והוכחוח יש לסמוך ע״ז להקל •‬
‫ומי זוטר הוא רזיליה דרבינו הרא״ש זיל דעבד עובדא‬
‫להתיר בחשובחו בשבדא דמכלוך בן מלול שהחיר אן‪£‬‬
‫בלא הזכיר שם העיר כלל ‪:‬‬
‫טיז יש לנו לדון מדוע השמיע רבינו הב״י‬ ‫אמנם‬
‫בספרו הגדול שיטת הרמבין והרשב״א זיל •‬
‫ולא הביא רק דברי הנ״י אשר דבריו נובעים מדברי‬
‫הרמב״ן והרשב״א לחלוק על הרא״ש ז״ל בתשובתו להצריך‬
‫שס העיר • ולפטניד גם דכרי רבינו ברוך החולק על‬
‫הראיש בתשובתו הנ״ל יראה שהם מתאימים עפ״י שיטת‬
‫הרמב״ן והרשב״א * )ומדי דברי לא ’דעת־ מה שהמה הגאון בעל‬
‫הלש !בי בתשיבתו)ס•׳ קנ״ד( בשיהקא המחחלת ואה ־‪.‬אמר לכהור‬
‫חרי‪.‬י לריעוהא דהא קי״ל אביי ורבא הל׳ כרבאי ובאמר‪ .‬הרואה יראה‬
‫שדבריו מבוארים בהרא״ש בעסקיו הנ״ל )פ״גדגיעין סי'‪:‬׳( להקשות‬
‫דברי הרי״ף אהדדי דפסק כלישנא בהרא דר״ז וביבמות עסק נרבא •‬
‫ותירז לחלק בין גס למיתה נשיפת הרז״ה ומאי הוסיך• הגאון בעל‬
‫להקשות עי‪ ,‬הרה״ש ז״ל יותר ממה שהקשה הרח״ש‬ ‫י ‪ -‬״‪■ 1‬ור‬ ‫חכם‬
‫בעצמו על רבו הרייך■ ד׳ל ור‪.‬ירז י נעלאו ממני דברי קדשו(‪:‬‬
‫ו ד ג ד ‪ ,‬לכאורה שפיר הקשה הרמב׳׳ן לשיט־ הרז״ה‬
‫והרא״ש דמחלקים בין גט למיתה דהא תזינן‬
‫דסוגיות הש״ס לא אזלי כ; דהא אביי מביא ראיה להחמיר‬
‫מגע למיתה • וכן צוח רבינו הרמב׳ן ז״ל שאין זה רצונו‬
‫וכבודו של הרייך ז״ל שיהא הוא מכריע בין אייי ורבא‬
‫לחלק בין גגי למיתה בלי ראיה גמורה • והנה לפעג״ד‬
‫סברא זו מבואר בירושלמי דאיתח בם בירושלמי )פ"נ‬
‫דגיעין ה׳ ג׳( על מתניתין דהמביא גע ואבד ממנו • ר‬
‫זעירח בעי קומי ר׳ מני הכא למה הוא פסול אני אומר‬
‫אחר היה שם והיה שמו כשמו • הגע עצמך שבדקו כל‬
‫אותו מקום ולא מצאו שם א' ששמו כשמו אלא משוס חומר‬
‫הוא בעריות • והא תנינן הלט ולא מצאו שם אדם‬
‫והשיאו את אשתו הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו •‬
‫איל ר׳ מני כן אמר ר׳ שמואל בר אחא האיש הזה ב׳‬
‫גיטין היו בידו א׳ ככר וא׳ פסול אבד אה הכשר והשליך‬
‫את הפסול בשעה שמצא אני אומר הפסול מצא • וכ״ה‬
‫בירושלמי יבמות על מתני׳ דמשיאין עפ״י בת קול כל׳‬
‫הירושלמי הזה ‪:‬‬
‫י;רב בעל קרבן עדה והרב בעל פני משה מפרשי‬
‫הירושלמי נחלקו בפירושם בדברי הירושלמי הזה‬
‫ודחקו הס בפירושם • ובפרט דברי הרב בעל ק״ע דמתחלה‬
‫מפרש דברי הירושלמי דחומר הוא בעריות משוס חשש‬
‫דנפילה • ואח״כ מפרש דמי^ה הירושלמי ממתני׳ דהלכו‬
‫הירושלמי ממתני׳ ‪:‬‬
‫לפענ״ד בפירוש דברי הירושלמי מה שאומר‬ ‫ואנכי‬
‫חומר הוא בעריות הוא לומר דאינו מצד הדין‬
‫סו‬ ‫ת ט המשולש‬
‫אך דלא הוחזקו • ואץ שהוא הרי משנה מפורשת בידיט‬
‫דלא חיישינן לזה ־ דהא איתא במשנה יבמות)דך קכ״ב‬
‫עיא( מעשה בא׳ שעלה על ראש ההר ואמר איש פב״פ‬
‫ממקום פ׳ מת והלט ולא מצאו שם אדם והשיאו את‬
‫אשתו וכיק שלא נזכר במתני׳ שם המקום רק מקום פ׳‬
‫לדוגמא משמע דכל המקומות שוים בזה אך אם אמר‬
‫שהפלוני הוא ממקום ששכיחא שיירתא כרי חזינן דהשיאו‬
‫את אשתו עכ'פ • אך דנוכל לומר דמתני׳ איירי שבדקו‬
‫ולא הוחזק שם אחר ששמו כשמו כדמוכח מהירושלמי ־‬
‫עכ'פ זה מוכח ממתני׳ דבריעותא דשכיחא שיירתא לחוד‬
‫לא חיישינן לתרי יצחק אס לא הוחזקו אך במקום שלא‬
‫העידו העדים שהלכו אתו ממקומו דהא במתני׳ לא הוזכר‬
‫רק איש פב״פ ממקום פ׳ מת והשיאו את אשתו ‪:‬‬
‫בזה נחתינן ובזה סלקינן וארווח לן מדברי‬ ‫עכ־פ‬
‫הירושלמי הנ״ל דהביא ראיה ממתני׳ דילן דבלא‬
‫הוחזקו לא חיישינן אך היכא ־דשכיחא שיירתא • ודלא‬
‫כנראה מדברי הרמב״ן והרשביא מ״ל דדוקא היכא‬
‫שיצאו אתו העדים ממקומו ושפיר אתיא לן דברי רבינו‬
‫הב״י זיל שמשמים הסכימו על ספרו שלא הביא כלל דברי‬
‫הרמב׳ן וכרשב״א הנ״ל בזה • א״כ גס בנ״ד אין לנו‬
‫להחמיר בעלובתא דא לחשוש לזה ;‬
‫לפי דברינו אלה דמוכח סמתני׳ דלא חיישינן‬ ‫ברם‬
‫לתרי יצחק אך במקום ששיירות מצויות רק היכא‬
‫דלא הוחזק יקשה עלינו לפי דברי התום׳ וכל הראשונים‬
‫ז״ל דפלוגתא דאביי ורבח מיירי ששיירות מצויות ולא הוחזק‬
‫דא'כ קשה למה לא הביא רבא ראיה ממתני׳ דמשיאין‬
‫עפ״י ב״ק הג״ל דלא חיישינן לתרי יצחק בכה״ג ולכאורה‬
‫מוקשה הוא מאוד דהא מוכח ממתני׳ להדיא דלא חיישינן‬
‫כה״ג וכדאיתא בירושלמי ‪:‬‬
‫שבתי וראיתי דהא בלא זה לפי שיטת הרז״ה‬ ‫אמנם‬
‫והרא׳ש דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דרבה ור״ז‬
‫קשה לכאורה למה העלימו אביי ורבא כל חד לפי שיטתו‬
‫ממתני׳ וברייתות שהובאו בסוגיא דפ׳יג דגיטין ובפ״א‬
‫דב״מ והביאו ראיה רק ממעשה שהיה וזה דוחק לומר שכל‬
‫אחד הביא ראיה שראוי לפסוק כוותיה ממעשה דעבדו‬
‫אמוראי קדמאי ומעשה רב כי עכ'פ היה להם להזכיר‬
‫מתניתין וברייתות דהרס ‪:‬‬
‫הנראה לפענ״ד לומר דבר חדש בסוגיא זו ובזה‬ ‫עיב‬
‫י תוק קושייתיט הנ״ל דהאי דאיתא בתלמודא‬
‫בטלהו סוגיין הכיל והוא דלא הוחזק שני יביש יש לט‬
‫להסתפק אם לא בעינן למבדק כלל אם נמצא יב״ש אחר‬
‫רק כיון דלא הוחזק אנלינו מכבר שנמצא שם יב״ש אחר‬
‫ממילא שריא אליבא דרבה י וכך מורה הלשון והוא דלא‬
‫הוחזק ולא קאמר והוא שלא נמצא שם יב״ש אחר שהיה‬
‫משמע שהיה צריך לבדוק אס נמצא שם יב״ש אחר • או‬
‫דייל דעכיפ יש ננו לבדוק לכתחלה אולי יש שם יביש אחר‬
‫ואם לא מצאט אז לא חיישינן ‪:‬‬
‫בסוג־א דידן במה דשלחו מתם אי חיישי׳ לתרי‬
‫יצחק אס לאו הנה לדברי רבא דקאמר ה׳ דלא‬
‫חיישינן‬
‫יקא‬ ‫שאלות ותשומת‬
‫מכיל • הרי ימינן דדברי החום׳ אצו מסייעים לדברי‬
‫הרב במל קיע הניל בפי הירושלמי דהא דסיישינן במצא‬
‫גס אשה אן‪ £‬בלא הוחזקו הוא משום ריעוחא דנפילה ־‬
‫א״כ הדרא קושייחן לדוכהא • איך מייחי אביי ראיה‬
‫מההוא גיסא די^‪£‬סכח בנהרדעא ־ )ובדרך סלסולא הייהי רוצה‬
‫לומר לולא דברי המוס׳ הנ״ל דבאמח לר׳ אסי דסיע דהחשש הוא נמצא‬
‫שפ״ח שמא כ׳ ללוח ב ר ק ול^ לוה עד השרי הייט אף אס לוה‬
‫כבר והי׳ צריך לשומרו אעסי״כ כיון דאיחרע בנפילה יש לט לחוש‬
‫לאיזה חששא רחוקה אף שאין הרישחא מסייע להגסילה כמו שמוכח‬
‫מדברי החוס׳ )דף י׳ח( שהבאחי לעיל • אך כ״ז הוא לר׳ אסי‬
‫דהחששא הוא שמא כ׳ ללוח בניסן ולא לוה עד חשרי דוחק הוא לפרש‬
‫ולא לוה עדיין • משא״כ לדברי אביי דס׳׳ל שס דעדיו בחחומיו זכין‬
‫לו והא דלא יחזור משוס דידישינן לפירשן ולקנוניא א״כ לדידי׳ הרי‬
‫שפיר הרישחא מסייע למפילה דמשוס דפרוע הוא לא נזהר בנפילחו •‬
‫א"כ שפיר יש לחרן דברי החוס׳ )דף י׳׳ח( הנ״ל דשס כ׳ אליבא‬
‫דר״ה ור״ה י׳ל דס״ל כר׳ אסי דבנפילה חיישינן לכל רישחא אף‬
‫היכא דלא מסייע להנפילה ‪:‬‬
‫ובזה יחיישב שפיר קושייחיט הנ״ל על אביי דמביא ראיה מגע‬
‫שנפל למיחה דחיישינן לחרי יצחק אף דהחס הוי רישחא בנפילה‬
‫דאביי אזיל לשיסחו שס בב״מ)דף י״ג( דס׳׳ל דמשוס דנפיל לא חיישינן‬
‫דאיקרי וכ׳ ללוח בניסן ולא לוה עד חשרי ולפירעון ולקנוניא חיישינן •‬
‫ויי׳ל העעס משוס דריעוחא דכ׳ ללוח בניסן ולא לוה עד חשרי אינו‬
‫מסייע להנפילה דאפ״ה הי׳ נזהר לשמרו כיון שכבר לוה • ולפירעון‬
‫ולקטניא חיישינן שפיר משוס דכיון דכבר נפרע לא הי׳ נזהר‬
‫לשמרו • ולפי שיעחו אין ריעוחא דנפילה מסייע כלל לחששא דהרי‬
‫יצחק ושפיר מייחי ראי׳ מההוא גיסא דאשחכח בנהרדעא דחיישינן‬
‫לתרי יצחק • ולפ״ז אינו סותר זאת לסברת ההוס׳ והירושלמי עפ״י‬
‫פי׳ של ק״ע הנ״ל דבמצא גס אשה חיישינן בלא הוחזק משוס ריעותא‬
‫דנפילה דהא אליבא דר׳ אסי חיישינן אף לרישתא כהאי דלא מסייע‬
‫להנפילה ורק אביי בשיסתי׳ אזיל וא״כ מייויז שסיר קושייתנו הנ׳׳ל‬
‫ממ״נ דלפי דברי התוס׳ )דף י״ב( שס לכ״ע לא חיישינן בכה״ג משוס‬
‫רישתא דנפילה • ולפי דברי התוס׳)דף י״ח( והירושלמי הנ״ל י״ל‬
‫הוא רק אליבא דר׳ אסי• משא״כ אביי לשיסתי׳ שסיר אין לחלק בהכי(;‬
‫ו ה נ ה אחרי בינוחי בדברי הירובלמי ראיחי דאך אס‬
‫נפרש בירושלמי דחומר הוא בעריוח משום‬
‫ריעוחא דנפילה אפיה יש לפרש דהירושלמי מקשה בחורח‬
‫קושיא ממתניחין דהלט ולא הכירוהו והלכו ולא מצאו שם‬
‫אדם דלא חיישינן לחרי יצחק אך דהחה לא הוי ריעוחא‬
‫בנפילה • י׳ל עפ׳י דברי הרב ב״י)סי׳ י״ז( על דיר‬
‫הזכרח שם העיר דאין לך ריעוהא גדולה מזו במה שהלכו‬
‫ולא הכירוהו בנשכו נחש דיוחר יש לנו לחוש ליב׳ש אחר‬
‫מלומר שזה הוא שנשכו הנחש ונשחנה צורחו■ וע״כ צ״ל‬
‫לפי דבריו שם דגם ברישא דהלט ולא מצאו שם אדם‬
‫הוי ריעוחא דהא גם שם נזכר במחני׳ שם העיר ‪:‬‬
‫איך שהוא שפיר י״ל דמקשה הירושלמי מהלט‬
‫ולא הכירוהו דשם הוי ג'כ ריעוחא גדולה כמ׳ש‬ ‫^‬
‫הי״י ואפ״ה לא חיישינן לחייי יצחק עכ״פ בלא הוחזקו ‪:‬‬
‫ה י ו צ א לט מכל דברינו לנ״ד לענין מה'שמבואר למעלה‬
‫דלשיטח הרמב׳ן והרכב״א דוקא בהעידו‬
‫ה עד ם שיצאו אחו מקרטובה משום הסברא דכאן נמצא‬
‫כאן היה משאיכ היכא שלא ראו העדים אותו יוצא מאותו‬
‫העיר יש לנו לחוש אך לדברי רבא היכא דשכיח שיירתא‬
 ‫חוט המשולש‬
‫מדקסמיך הך דינא דיצחק ריג לדינא דמתני׳ דהלכו ולא‬
‫הכירוהו אלמא דס״ל דבלא הוחזק לחוד שרי כדעת הרז׳׳ה‬
‫והרא״ש וממתניתין הנ״ל ונפלאתי מדוע לא הביאו‬
‫האחרונים ז׳׳ל דגם הרמב׳׳ס קאי כשיטתיה ואולי מטעם‬
‫זה הכריע הב״י כשיטת הרזיה בש״ע ולא הביא רק לשון‬
‫הרמב״ס ז״ל‪:‬‬
‫טו ך * נ״ל לומר דאן{ אם נחוש לדעת הרמב׳ץ והרשב״א‬
‫ז״ל שהבאתי לעיל דבעינן שילכו העדים עמו‬
‫ממקומו ומשוס כאן נמצא כאן היה אבל בל״ז יש לחוש‬
‫כשכיחי שיירתא אך אם לא הוחזקו משוס דחיישי׳ שמא‬
‫יב״ש אחר בא מעיר אחרת לאותו העיר ונקרא על שם‬
‫העיר ]אשר דומה לזה כ׳ רבינו מאור עינינו רש״י ז״ל ד׳׳ה‬
‫דאם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליה שמא‬
‫אנדרילינאי אחר הלך מנהרדעא והלך לו • דלאביי חיישי׳‬
‫להכי • וכן בנייד יש לנו צחוש שמא איש אחר ששמו שמעון‬
‫נאדעגעלער בא לאועייאן שהוא מקום דשכיחי שיירתא‬
‫והלך לו וזהו שמת ולא בעלה של האשה[ ‪:‬‬
‫^)״^) בנ״ד ששמו הוא שמעון נאדעגעלער ע״ש הכפר‬
‫שהוא שני פרסאות מאוטייאן א“ כ הדי יש שם‬
‫עוד סי׳ אחר וזה ודחי לא חיישינן שיזדמן עוד איש אחר‬
‫ששמו שמעון ומכפר נאדענעלע וגם בא לאוטייאן • והא‬
‫לא ירע מסימנים אמצעיים שאין משיאי; על פיו ואפייה‬
‫אם יש שני סימנים אמצעיים מצטרפי; יחד ונעשה כסי׳‬
‫מובהק ומשיחי; על פיו כמבואר )בסי׳ י״ז בב״ש ס״ק‬
‫ע״י ובח״מ ס״ק מ״ג ובע״ז ס״ק ל׳( וכן כ׳ מהרי״ק‬
‫)שורש קפ״ה( דחם יש עוד אומדנות שנצטרך לומר שני‬
‫דוד ב; שלמה היי ושניהם היו מרוסיא ושניהם הלכו‬
‫בציצילייא נולי האי ליכא למיחש ‪:‬‬
‫ו ^ ^ו ד י׳יל בנ״ד סברא להקל מהא דש׳ המהדי״ק כתשו׳‬
‫הנ״ל על דברי הרמב״ס )בפי״ג מה'נ ה׳ כ״ד(‬
‫שמדקדק לומר שאמרו לו ב״ד או אנשים כשתלך למקום‬
‫פ׳ כו׳ מוכיחי; הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא‬
‫העומד באותו העיר שזה הולך שם דאלת״ה למה תלה‬
‫שליחתו בהליכתו לחותו מקום ומשוס כך אשתו מותרת •‬
‫כ; יש לצרך בנ״ד דכיון שאמר המת קודם מותו ששמעון‬
‫נחדעגעלער שמו מק״ק אוטייאן ויש לו אשה שם בק׳‬
‫אוגיייאן ודאי היה כונתו על אותו עיר אוטייאן הסמוך‬
‫לו ולמען ידעו להתיר את אשתו • וזה ראיה שנא היה‬
‫ממקום אחר שאם היה ממקום אחד היה מגלה לפני העד‬
‫קודם מיתתו כיון שכונתו היה שידעו את שמו הברור‬
‫לאחר מותו • והוי דומיא לדינא דהרמב״ם ז״ל שא״ל ב׳׳ד‬
‫כשתלך למקום פ׳ הודיע להס שיצחק בן מיכאל מת שהוא‬
‫ראיה שהוא ממקום פ׳ ולא חיישינן שמא הוא ממקום‬
‫אחר לפי דברי המהרי׳׳ק הנ״ל ;‬
‫בהא נחתינן ובהא סלקינן בעזהי׳׳ת שאין לט‬
‫לחוש שמא הוא מעיר אחרת דכיון דבאוטייאן‬
‫לא נשמע איש אחר ששמו שמעון נאדעגעלער אין לנו שום‬
‫חששא בזה ‪:‬‬
‫עדיין צריכין אנו לברורי החששא שהעיר מעכ״ת‬ ‫אך‬
‫מה שלא הזכיר העד שם אביו • אמנם כבר ביאר‬
‫מעכיח‬
‫«‪ p‬א‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫«•!‬
‫חיישינן ודאי נראה דס׳ל דלא בעינן למבדק כלל • וע״ז‬
‫מייסי ראיה מהנהו שטרא דחבו בר נאט דאף דידענו‬
‫דשכיחא עוד במחוזא שמוס כאלו ולא חששו א’כ גס בנ״ד‬
‫אין לחוש אן{ לבדוק לכסחלה אס נמצא אחר • ובזה‬
‫ניחא מה שלא הביאו ממחני׳ וברייחוס שהובאו בסוגיא‬
‫דגיטין רבב״מ דמשס לא מוכח מידי לענין הזה אס יש‬
‫לבדק לכחחלה אס יש אחר ששמו כשמו ‪:‬‬
‫מ חו ק גס קושייחינו הנ״ל למה לא הביא רבא‬ ‫ולפ״ז‬
‫ראיה ממתני׳ דהא ממהני׳ חין ראיה שחין‬
‫צריכין לבדוק כלל אס יש במקוס הזה עוד א׳ ששמו כשמו‬
‫דדילמא מיירי מחני׳ אחר שבדקו ולא מצאו באותו מקוס‬
‫וכן משמע בירושלמי הנ״ל דאחר שסיים הגע עצמך אס‬
‫בדקו ולא מצאו איש אחר ששמו כשמו אש״ה חיישינן אז‬
‫מקשה ממתני׳ ■ )ודנר ‪ rr‬לכאורה ׳"ל לפי שימת הדאכורס ז״ל‬
‫אמנם לפי דברינו אלו שישה אחרה ררווהת בדעח הר־״ף שלא נשווה‬
‫אוחו כמכריע בפלוגתת אביי ירבא י רק דהוא הפרש דאביי ורבא‬
‫ס׳יל תרווייהו לענין מיתה כרבה וראיה ממהני' דיק כמו שמבואר‬
‫לעיל דבמיתה לא חייבינן בשכיחא שיירתא ולא הוחוק וגס ממה שלא‬
‫הביאו שוס וכר ממצא גס אשה ולא פליג־ אב־י ורבא אלא לענין אס‬
‫צריך לבדוק לכהחלה אס לאו • ואביי טיל דיש לבדוק עכ"פ לכתחלה‬
‫כנ״ל י ורבא דאמר הבדק כל העולס פי׳ שלפי סברה אב־י יש לנו‬
‫לחקוי־ ג״כ עכ׳יש כמה דאפשר אולי יש שם אחר כוה בכל העולם ואם‬
‫לא יודע גנו או נכשיר אה הנש י ובהא פסק כרבא שאין צריך‬
‫לבדיק כיון דלא הוחוק אבל אס בדקו ולא מצאו באותו מקוס ששמו‬
‫כשמו ודאי גס אבוי מודה דלא חיישינן והנשא כמבואר במתני'‬
‫דהלכו ולא הכירוהו • ובוה סרה הלונה הרמב״ן שהר־״ף ו״‪ :‬יעשה‬
‫עצמו למפריע בין אביי ורבא י וגם קושייתו במה שהביא אב״ ראיה‬
‫מגע• למיתה י אבל לפי דברינו יתור; חדא בחברתה דמדהביחו אביי‬
‫ירבא ראיוחיהס מהנך‪,‬עובדין ולא הביאו ממהני׳ דגיעיין ודב״מ מוה‬
‫מיכח דכ״ע ס״ל דלדינא שרייא במיתה בשכיר‪,‬א שיירהא ו‪:‬ח תחוקו‬
‫ולא פליני רק לענין לכתחצה אס צריכה בדיקה ובוה נא 'שייך לחלק‬
‫בין גס למיתה כיון דרק לענין ‪:‬כהחלה קאיירינן לבדוק חס יש שס‬
‫אחר אין בזה חשש עיגון ולא שייך להקל בזה יותר מבגעי י ובזה‬
‫ניחא סתימת דברי רבינו הרי״ף ז״נ אשר לכל סיעת הראשונים הנ׳יל‬
‫עד'פ הי׳ לו לבאר סתירתו דפסק שס כר״ז וכאן כרבח ונכי דברי‬
‫הוא מלהא באפי נפשה ולא שייך כלל נפלוגהא דדבה ור״ז(;‬
‫דברי מ*ישכ שפיר גם דברי רבינו הדמב״ס ז״ל‬
‫)בסי״ג מה׳ גירושין ה׳ כ״ד( שכ׳ סתמח בח ח׳‬
‫ואמרי אמרו לי ב׳׳ד או אנשים כשתלך למקום פ׳ חאמר‬
‫שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו‬
‫יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעין פ׳ הידוע כשם זה‬
‫הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר‬
‫הוא שמת עכיל ולא סייס כלל בדבריו אס הוחזק או לא‬
‫הוחזק עד‪-‬שהראב׳ד ז״ל מסיים על דבריו והוא שלא הוחזק‬
‫ולמה לא סייס רבינו התנאי הזה • ולפי דברינו ניחא‬
‫כאשר הרואה יראה שדבריו אלו הם מסוגיא דיצחק ר״ג •‬
‫קאמר רבותא שאין אט חוששין לבדוק כלל אס יש שס‬
‫איש אחר כאשר ביארנו שזה הוא מחלוקת אביי ורבא‬
‫וממילא מובן ש ^ הוחזק ודאי חוששין • וגס ראיה גדולה‬
‫הוא מדברי רבינו שהחל( הולך בשיטת הרז״ה והרא״ש‬
‫בדעת הרי״ן‪ £‬ר ט מדלא הזכיר שהעדים הלט עמו מעירו‬
‫ולא הזכיר ‪ w‬העיר פלל • וגם ראיה לדברינו הנ״ל‬
‫פז‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקאב‬
‫חלחא ביד כחדא הוינא ואחא לקדמנא הרבני‬
‫מ׳ מנחם מענדיל במ׳ שמשן ברלין מק׳‬
‫אמשטיסלאוו והגיד לפנינו באליונ״ע • בזה״ל שבהיוחו‬
‫במדינח פולגארי בעיר פראוודע והיה שם אויך איין‬
‫קוואטיר עם מ׳ צדוק במ׳ יהודא ליב ממחנינו ־ והכיר‬
‫אותו טדאי ובירור שהוא אותו צדוק דמחנינו איז מ׳ צדוק‬
‫חולה גיווארין שם • האע מען איס גינומען אין לאזעריע‬
‫פון זיין קוואמיר היינו שהדאקער צוה כי כן המנהג שם‬
‫שהדאקטר מחויב לראות את כיא מממצאים שם אונ עס‬
‫איז גיוועזין אצל ר׳ צדוק מעות ואח״כ בא הדאקמר אל‬
‫ר״מ עוד אחר איזה ימים ערך שבוע והשחיל לשאול לר״מ‬
‫הנ״ל על בריאותו • ולכנוס עמו בדברים ובתוך הדברים‬
‫סיפר לו שמה׳ צדוק מת ולא היה שם יהודי כלל וגס‬
‫הפעלשער אמר לו ג״כ שאותו צדוק מת והכיר ר'מ‬
‫מהמעות שלו חמשה ועשרים רובל אסיג׳ • שהיה ב מז‬
‫סימנים מובהקים שהמה שלקחם ר'צ הנ״ל מר״מ מ״ל •‬
‫וגם האנ״ח אמרו שמוליכין איש יהודי לקבור עם אנ״ח •‬
‫וזה ברור לו שלא הי׳ שם יהודי אחר • וככה העיד לפנינו‬
‫מ׳ מענדיל מ״ל בתיע באליונ״ע •‬
‫ולראיה באנו עה״ח יום ב׳ ח׳ אדר תקצ״א לפ״ק לאדי •‬
‫נאום אליעזר ליפמאן מ״ץ •‬
‫ונאום מעזה * ונאום שנייאור זלמן •‬
‫אחח היא לי בקצח חיוהא דחזינא הכא באשר‬
‫ד ב ר הלכה זו נפתחה ע״י גדולי רבני רייסין היקריס‬
‫שי׳ ולחביבותא דידן להרבנים שי׳ ולהיות שונים‬
‫דבריהם הערבים והחביבים נפתח גם אנחנו בזה וד׳‬
‫יאיר עינינו בתורתו‪:‬‬
‫ןקל לפי דברי הריב״ש שהביא הב״י שהזזה ממקום למקום‬
‫הוי כמו קברתיו • א״כ הרי יש כאן עדות בדורה‬
‫מהאנ״ח שאמרו שמוליכין איש יהודי לקבור וכיון שאמר‬
‫הישראל שברור לו שלא הוחזק שם יהודי אחר • אין לך‬
‫עדות גדולה מזו • והוי ממש כהך עובדא דגמ׳ יבמות‬
‫)דך קכ״ב עיא( יודא איש ציידין אמר מעשה בשבד‬
‫כוכבים וישראל שהלכו לדרך ובא העובד מכבים ואמר‬
‫חבל על יהודי שהלך עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו‬
‫אשתו ומעם ההיתר הוא מחמת שלא הוחזק שם יהודי‬
‫אחר • א“ כ לפי דברי הריב׳ש הרי אמרו האנ״ח שיהודי‬
‫מלמלו והוי כמו קברתיו וגס הישראל אמר שלא היה שם‬
‫יהודי אחר רק ר׳ צדוק המדובר ־ והסברא נותנת דהוי‬
‫דברי אליעזר יצחק בהגאון ם׳ הלל זללה״ה סוולאזין‬
‫כאלו אמרו האניח מת וקברתיו אך שלא הוזכר שם מיתה‬
‫כלל משום דבמלטול לקבורה נכלל גם לשון מיתה • ומ׳ש‬
‫הרין בתשובה הביאו הב״י והוו זהירין בדבר לא בא ללמד‬
‫להחמיר• אלא להקל והזהיר שלא להחמיר בדין זה‬
‫דקברתיו רק שיהא איזה גילוי דעת ואם הריב״ש מיקל‬
‫בטלטול והזזה בעלמא ומדמה לדין קברתיו כש"כ בנ״ד‬
‫שאמרו שממלטליס אותו טלטול לקבורה • ואך אס נאמר‬
‫שהעדות מהאנ״ח לא דמי לקברתיו הדרינן לדברי הדאקמר‬
‫שהזכירו בשמו ואמר שמת • והרי הטור פסק דלא ב ש ק‬
‫קברתיו דלא כהרמבים ואך שהרשביא זיל דעתו טמה‬
‫גיסא בת ם׳ זוסמאן אשת ר׳ צדוק במה׳ יהודא ליב‪.‬‬
‫למה שיצא מפי הרייך זיל והרמב״ם זיל דבטינן קברתיו‬
‫הלא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫ממניח בזה די הצורך • הנה גהזכיד־ שמו ושם אניו ולא‬
‫הזכיר שם הפיר הלא כבר מבואר ברמיא דיש מחמירין‬
‫ויש מקילק • ובאמה אומדנוח המוכיחוח י״ל דיש להקל‬
‫ולסמוך טל דמח המקילין • ואי מקילינן בלא הזכיר שם‬
‫פירו שיש לנו לחוש שמא מעיר אחרח היה מכש׳כ שיש‬
‫לנו להקל בהזכיר שם עירו ולא הזכיר שם אביו)כמטאר‬
‫בביאורי הגר׳א סי׳ י׳ז ס״ק ע״ה( וכבר הביא מזש״ל‬
‫)פי״ג מהל׳ גירושין ה׳ כ״ז( בשם הריי בן לב ]חשובח‬
‫ריי בן לב לא נמצא אחי[ דשמו ושם עירו סגי ולא בעינן‬
‫שם אביו • וכן הובא בחשובח האחרונים להחיר בשם עירו‬
‫בלא שם אביו • וכשיכ היכא דאיכא שם כינוי דהוי כשם‬
‫אביו ג״כ ‪:‬‬
‫לפי מש״כ לעיל דמה• שאמר המח ששמו‬ ‫ובפרט‬
‫שמעון נאדעגעלער מאוטייאן ודאי ידע שבזה‬
‫יהיה ניכר שמו אחר מוחו וכיון שכן היו קורין אוחו‬
‫באוטייאן שמעון נאדעגעלער ודאי זה הוא ואין לנו לחשוש‬
‫לאחר • דגם יצחק ר״ג לא נזכר שם אביו וכ׳ הראשונים‬
‫דמה שהיו קורין אוחו ר״ג הוי כמו שם אביו)וישיין בביאור‬
‫הגר״א סי׳ י״ז ס״ק ע״ה( וכן לנ״ד מה ■שקורין אוחו‬
‫נאדעגעלער הוי כשמו ושם אביו ושם עירו ולכ״ע לא‬
‫חיישינן לאיש אחר ששמו כשמו ואין לנו שום חומרא מצד‬
‫הדין מה להחנזלל ולהחמיר על עלובחא דא ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫לפי מכחבו האשה הזאח היחה עגונה שמנה‬
‫שנים והיחה באוטייאן או בנאווי אלקסנדרווסקי ואם‬
‫בעלה הוא אשר מח בכפר הסמוך לשוביץ שהוא סמוך‬
‫למקום האשה מדוע לא טדע להאשה מבעלה בהיוחו סמוך‬
‫למקומה בעודו בחייו כדרך הנשים אשר דרכן לחקור‬
‫ולדרוש אחרי בעליהן אנה הם • ומדוע לא הודיע האיש‬
‫בחייו לאשחו שהוא הולך למקומה אשר מכ׳ז עכ״פ מוגיל‬
‫על מעכ״ח ועל בי דינא דק׳ אומייאן לחקור ולדרוש אם‬
‫לא היה ח״ו איזה ערמה מהאשה בעדוח העד הנ׳׳ל • אשר‬
‫כעין זה חשש הגאון יבעל חכם צבי ז״ל )בחשובחו סימן‬
‫קל״ד( • וכ״ז לחששא בעלמא • אמנם מדינא אינני רואה‬
‫לפעניד שוס חששא להחמיר בעדוח האשה הניל ‪:‬‬
‫נלע׳׳ד הקלושה להיוח נמנה גס אנכי הדל בין גדולי‬
‫המחירים אח האשה הזאח• והוא יח״ש יצילנו‬
‫משגיאוח כמדחו יח״ש לחונן אך לשאינו מ ו ן כמוני ‪:‬‬
‫היום יום ג׳ לנשיאים ת ו ר ה א׳ לפ״ק ‪.‬‬
‫סי ק ב‬
‫שאלה בניחץ עגונה‬
‫העתק םג״ע שנגבה בקיק לאדי • ע״ד העגונה ם׳‬
 ‫חוטהמשולע‬
‫אף דאיפשט כבר לענין ע״א ביבמה דע׳א‬ ‫ולפח‬
‫מהימן אף היכא דלא דייקא הייט במקום שהעד‬
‫אצ“ל רק מת בלבד אבל במלחמה שצריך לצירוף עוד דבר‬
‫היינו קברתיו לא הימנוהו כלל • ותיקנו שאין ע׳א מהימן‬
‫מטעמא דלעיל • ומה שמסק הגמ׳ או דילמא מ ט ס‬
‫דדייקא ומינסבא וכאן לא דייקא היינו משוס דבמקום‬
‫שהיא גופא דייקא ומינסבא ודאי לא היו ששטן כלל‬
‫אולי לא יחקרו ב״ד אחר העד יפה משום דהיא גופא‬
‫תראה לדייק יפה אחר העד שיברר כל פרטי הספקות■‬
‫שיש למשוש בדבורו• וא*כ ודאי היה נאמן רק כאן‬
‫מספקא ליה משום דבמלחמה היא לא דייקא יש לחשוש‬
‫אולי לא יחקרו ב״ד אחר העד היטיב לכן תיקנו שלא‬
‫יועיל ע״א במלחמה בשום אופן ‪:‬‬
‫אף אם גם במלחמה איפשיע לפי שיטת הרי״ף‬ ‫ולפ״ז‬
‫מהא דדיגלת שמהימן עדיין יש לנו להסתפק‬
‫ולבטי בקטטה שיש לחטש שמא שכרה ‪ .‬אולי לא ידקדיץ‬
‫ב״ד אחר העד אם מעצמו מעיד או אולי שכרה או ט ‪.‬‬
‫והיא ודאי לא תדקדק שידה הי' במעל הזה ראשונה לכך‬
‫אף דבמלחמה איפשיט דמהימן בקטטה עלה בתיקו ‪:‬‬
‫ן ^ ' הרי״ף דאיפשיט מק־ עובדא דדגלת דלקמן דע״א‬
‫מהימן ופוסק דבעינן דוקא שיאמר קברתיו גס‬
‫בשני עדים וכפי הנראה מדברי הר״ף ז״ל בהלכותיו אס‬
‫לא אמר קברתיו ונשאת תצא כיון דאיפשט האיבעיא וכ"כ‬
‫הר״ן בתשובותיו בשמו רקהריב״ל מצא בתשובה דלא תצא‪:‬‬
‫הרמב״ם לפי דברי הכ“ מ בשם מהר״י בן לב‬ ‫שיטת‬
‫דהאיבעיא הוא אם בעינן שיאמר העד קברתיו‬
‫א ‪ 6‬לאו ודוקא בע״א אבל בב' עדים ודאי דלא בעינן‬
‫קברתיו ‪ .‬ולפי פירושם ז״ל לא איפשיט ליה להרמב״ם ז׳׳ל‬
‫האיבעיא ‪ .‬לכך פסק דאם אמר קברתיו תנשא לכתחילה‬
‫ובלא אמר קברתיו לא תנשא לכתחילה ואס נשאת לא תצא‬
‫כדרכו בכל מקום שמסיק בעיא בתיקו ‪:‬‬
‫הרז״ה גס הרמב״ן ז״ל דאיבעיא הוא אם ע״א‬ ‫שיטת‬
‫נאמן במלחמה כלל בעיגונא ‪ .‬ולפי דבריהם ז״ל‬
‫איפשנו להו מהך דע״א ביבמה מההוא דדגלת דמהימן ע״א‬
‫והדין לדידהו דע״א נאמן לכתחלה אף בדלא אמר קברתיו‬
‫וכ״ז הוא ג״כ דעת התוס' בד״ה טעמא ‪:‬‬
‫הרא״ש ז״ל הביא בשם הראב״ד ג״כ דלא בעינן‬ ‫רבעו‬
‫קברתיו וראיה מההוא עובדא דכיבע חסא‬
‫ודחה דבריו והסכים לדעת הרי״ף ז״ל דבעינן שיאמר‬
‫קברתיו רק בב׳ עדים חולק על הרי״ף ז״ל וס״ל דלא‬
‫בעינן קברתיו ‪:‬‬
‫המרדכי ז״ל הציאו הב״י שדעתו נוטה דבעינן‬ ‫לעת‬
‫קברתיו רק בשבד כוכבים מסל״ת ס״ל דלא‬
‫בעינן וסברט דמאי דאמרינן שאומר בדדמי היינו לפי‬
‫שטתן לט בשעת מלחמה להעיד ולהתיר משא״כ בכותי‬
‫מסל״ת ולא שם טונתו כלל לכל דבר לא ארלרי' בדדמי‬
‫ז ט שיטת הראשונים ז״ל בזו הסוגיא לפי דעת הכ׳׳מ‬
‫ורביט הב״י בש״ע העתיק לשון הרמב׳ש כדרכו ‪:‬‬
‫להשוות קצת דברי הראשונים ז׳ל וליישב פשטות‬ ‫ותן‬
‫הסוגיא ‪ .‬נראה לדקדק בזה הנה לפי דברי האומרים‬
‫דהאבעי'‬
‫» ‪2p‬‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫*‪3‬י‬
‫הלא מפורש כ׳ לעיל שאין דעהו מפרעה בעצם הדין •‬
‫והאחרתים בחשוטהיק הכריעו ג״כ דלא כהרי״ן! והרמב״ס‪:‬‬
‫גם אם נחוש לדברי הרמב״ם שמחמיר בזה הרי‬ ‫ואף‬
‫המרדני והר׳ן בתשוטהם והמ“ מ דמפלגי לדעה‬
‫שהזכיר אה שמו להיכא שלא הזכיר •‬‫‪f‬‬ ‫בין היכא‬
‫הרמב״ם י‬
‫ומסקי דבמזכיר את שמו לא בעינן קברהיו • ודייקי‬
‫מהנך הרי עובדא דש׳ס יבמות )קכ׳א ע“ב( מחן איכא‬
‫בי חואי ווי לפי־שא זריזא שלא נזכר קברתיו • וכבר אסיקו‬
‫האחרונים שטלהו בחדא שיעתא קיימא שסברת החילוק‬
‫שאם מזכיר את שמו נראה שמכירו ודאי לא אמר בדדמי‬
‫)זולת הריעב״א והנ״י שמזכירין לכאורה עעם אחר( )וג ס יש‬
‫סברא לומר דמעמא דמכירו אינו אומר בחימי כען שמכירו בתמונתו‬
‫בתייו ודאי לא ימעה כ״כ בין עלוף למיתה ממש • כן בנ״ד שהמעיד‬
‫הוא הדאקשר ודאי לא יסעה בין עלוף למיתה( וא"כ בנ״ד הרי‬
‫הדאקער הזכיר את שמו • ויפה כוונו שיש לסמוך על‬
‫מסל״ת בכה״ג • אך גם מנידון חששא שהיה בשעת הדבר‬
‫שרבו הפוסקים דהוי כמלחמה ובעינן שיאמר קברתיו דין‬
‫זה תלוי בשימת הפוסקים הראשונים בפירושא דהא מילתא‬
‫דאמרי׳ בגמ׳ יבמות )ק‪ £‬קמ״ו ע״א( איבעי להו ע״א‬
‫במלחמה מהו טעמא דע“ א מהימן משום מילתא דעבידא‬
‫לגלויי הוא לא משקר או דילמא טעמא דע׳א משום דהיא‬
‫דייקא ומינסבא והכא זימנין דסני ליה ולא דייקא‬
‫ומינסבא כו׳ ת״ש כו׳ עכ״ל האיבעיא בגמ׳ * וכפי‬
‫מראה מדברי האחרונים • ובפרט ממרן הכ"מ שהאריך‬
‫בזה • יש ד' שיטות בסוגיא זו שיטת הרי״ך דכאיבעיא‬
‫הוא באומר העד קברתיו • והספק של בעל האיבעיא הוא‬
‫רק אם ע״א נאמן במלחמה כלל • דדילמא הא דע״א‬
‫נאמן משום דהיא דייקא ומינסבא דור!א והכא לא דייקא‬
‫ואןישכבר איפשיט לעיל בסוגיא דע״א ביבמה דמהימן‬
‫כבר כ׳ התוס' שם ד״ה טעמא דאעפי״כ יש להסתפק עוד‬
‫במלחמה • משום דע״כ לא דחינן טעמא דהיא דייקא‬
‫ומינסבא לגמרי רק דאיפשיט שעיקר הטעם הוא מ ט ם‬
‫דעביד לגלויי • ולולי דברי החוס' ז״ל היינו יטלים לאמר‬
‫דרך פלטל ג״כ שאין ראיה מהחם להכא מ ט ס דאך לפי‬
‫סברת האחרונים בדברי הראשונים ז״ל דע״א מהימן‬
‫בעגוצא יש לו עיקר מדאורייתא מ"מ עיקר לכ״ע מ ט ם‬
‫תקנת חכמים היא מפום עיגונא כדמשמע בכל הסוגיא •‬
‫א'כ יש לומר שלא תיקנו חכמים להאמין ע״א אלא היכא‬
‫שיש לסמוך על ע דו ט של העד שאמר שמת הבעל בלי‬
‫שוס ציחך תוס׳ שאלה בזה • אבל בגוונא שיש לנו להסתפק‬
‫בעדותו של העד שאמר שמת אם אמת ט א אש לאו •‬
‫עד שמוכרח להגיד לנו שד ולברר לנו איזה דבר לבד‬
‫מי טז הבעל • היינו שצ״ל קברתיו באומר שמת במלחמה‬
‫וצ״ל העלינוהו במים שאליס וא*כ כיון שיטל להיות בשום‬
‫פעם שהעד לא יהיה מהימן דהיינו אם לא אמר קברתיו‬
‫י״ל שלא חלר^ חכמים ואמרו שבאופן זה• לא יהא מהימן‬
‫לשלם • אף באומר באופן המועיל משוס דחיישינן לאיזה‬
‫ב׳ד טועין שלא ידקדיץ לחיץר יפה בדברי העד איך‬
‫ידע שמת הבעל כמו שנזכר חשש זה בריש מס' גיטין‬
‫לענין בפני נכתב ‪:‬‬
‫סח‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיק ב‬
‫שתצא נפשו ודאי מה ‪ .‬הרי ודאי כ״ז דלא ידעינן שעומד‬
‫ושהא עד כדי שתצא נפשו ודאי שייך לומר בדדמי ‪ .‬וא“כ‬
‫שפיר אתיא ראיות הראב״ד ז׳׳ל ‪ .‬דהרי בעובדא דחסא‬
‫לא נזכר כלל אם שהא ואם ראה רק אמר סתם טבע‬
‫חסא ‪ .‬וע״כ מיירי שלא אמר שראה כל סביבות המים‬
‫דהא באמת אסיק דבמיס שאל״ס מיירי ולא יכול לראות‬
‫וא״כ מסתמא אמר סתם ‪ .‬ולפ״ז אם נאמר דחיישינן בע״א‬
‫בדדמי איך סמך רב נחמן על מה שאמר רק טבע חסא‬
‫ושפיר דייק דע'כ לא חיישינן כלל בע״א בדדמי ‪ .‬וסובר‬
‫באמת דבמים שיל״ס סמכינן אף באומר העד רק סתם‬
‫דטבע ‪ .‬ולא ס״ל הא דתשובת הרמב״ן שמביא הרמ׳׳א‬
‫סעיף ל״ח וא״כ גם במלחמה מהימן ע״א ולא י‪J‬יישינן‬
‫בדדמי חוץ ממיס שאל״ס דלא הימנוהו חכמים לכתחלה‬
‫אף בב׳ עדים ‪:‬‬
‫דברי הרי״ף ז״ל במה שפוסק דבעינן קברתי ו‬ ‫וליישב‬
‫אף בב' עדים ולא יקשה עליו מההיא דחסא‬
‫יש לנו לומר ברוחא שס״ל להרי״ף סברת המרדכי דבעובד‬
‫טכבים מסל״ת לא אמר בדדמי כמ״ש סברתו לעיל א"כ‬
‫לא קשה עליו מעובדא דחסא דהתם הא מיירי בעובד‬
‫כוכבים מסל״ת כמו שמייתי שם בגמ׳ כל הנך עובדא‬
‫בעובד כוכבים מסל״ת ‪ .‬אבל בההיא דדגלת דמיירי‬
‫בישראל שאומרים לשם עדות בעי שפיר שיאמר קברתיו כמ״ש‬
‫בגמ׳ יבמות )קכ״א ע״א( ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ‪:‬‬
‫הרב אלפסי דהרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן‬
‫היינו יכולים לישב הרמב״ם דרך פלפול דלכך‬ ‫ולפיז‬
‫לא פסיק כהרי״ף ז״ל משום דל״ל סברת המרדכי‬
‫וא"כ ע״כ לישנא דהני תרי עובדא דחסא ודדגלת ע"כ חד‬
‫מנהון לאו דוקא דבחסא משמע דלא בעינן קברתיו ‪.‬‬
‫כדברי הראב״ד ובדגלת משמע דבעינן קברתיו כדברי‬
‫הרי״ף ז״ל ‪ .‬לכך לא איפשיט ליה מההיא דדגלת ‪ .‬אבל‬
‫הרי״ף ז״ל נ׳׳ל דס׳׳ל סברת המרדכי א״כ מדוייק שפיר‬
‫הני תרי לישני דבחסא מיירי בעובד כוכבים מסל״ת לכך‬
‫לא בעינן קברתיו ‪:‬‬
‫א מ נ ם העיקר נראה דהרמב״ם ז״ל לא פליג ארבו‬
‫הרי״ף ז׳׳ל בפירושא דהך סוגיא שגם הרמהם‬
‫ס״ל דאיפשיט הך האיבעיא מהך דדגלת דבעינן דוקא‬
‫קברתיו ובקברתיו מהימן ‪ .‬ומ״ש דבלא קברתיו אם נשאת‬
‫לא תצא הוא מהירושלמי פ׳ האשה שלום הלכה א׳ הביאו‬
‫הרמב״ן והמרדכי ז״ל וז״ל ע״א מהו שיהא נאמן במלחמה‬
‫נשמעינה מן הדא חד בר נש אתא ביומא דרבי א׳׳ל ההוא‬
‫פלן היכא ‪ .‬אמרי׳ ליה מית ההוא פלן ‪ .‬אמרו לי׳ וכולו‬
‫מייתין ‪ .‬א״ל ואלו הוו בחייהן לא הוו אייתין ‪ .‬ר׳ ירמיה‬
‫בשם ר׳ חנינא מעשה בא לפני רבי ואמר ומאן דנשאת‬
‫נשאת ‪ .‬ומאן דלא נשאת לא תנשא ‪ .‬א׳ר טן בר נגרי‬
‫בשעת מלחמה הוו הדא שע׳׳א נאמן במלחמה ע״כ דברי‬
‫הירושלמי ‪ .‬א״כ אף דמשמע בגמ׳ דידן בההוא דדגלת‬
‫דבעינן קברתיו ‪ .‬למה נאמר דפליגי גמרא דידן אירושלמי‬
‫אלא ^מרי׳ דהא דאמרי בדגלת קברתיו הייט שחנשא‬
‫לכתחלה ובדיעבד אף בדלאאמר לא תצא כדאי׳ בירושלמי‬
‫הג״ל ‪ .‬א״כ יש לומר שפיר דאיפשיט ליה להרמבים מההוא‬
‫דדגלת‬
‫שאלות ותשובות‬
‫דהאיבעיא הי׳ רק אם בעינן שיאמר קברסיו או לאו ‪.‬‬
‫אבל באומר קברהיו פשיעא ליה דמהימן )וזהו שיעס‬
‫הריב״ש לדעה הרמב״ם( לא יסיישב שפיר מה שלא רצה‬
‫לפשוע ע מ׳ אהך איבעיא בהס״ד ממה שאמר נחמי׳ איש‬
‫ביה דלי לליע אעפ״י שהמדינה משובשה בגייסוס (משיאי;‬
‫אשה עפ״י ע*א כיון שלא נסהפק כלל אם ע״א נאמן אם‬
‫אמר קברהיו ‪ .‬ואולי הי' ר״ג הזקן משיא עפ״י ע״א שאמר‬
‫קברהיו גם הפשיעוה השני׳ מהך מעשה דשני ה״ח שבאו‬
‫בספינה עם אבא יוסי בן סמאי ועבעה והשיא ר׳‬
‫נשוהיהן ע״פ נשים הלא לא נזכר בלל מאי אמרו הנשים ‪.‬‬
‫ואולי אמרו הנשים קברנום ‪ .‬גם רבוהינו בעלי ההוס'‬
‫הרגישו בזה בד״ה ומצ מים ע״ש אבל לשיטה האומרים‬
‫דאף באומר קברהיו דליכא למיסש בדדמי אפ״ה מספקא‬
‫לי' אם ע״א נאמן כלל ניחא הפשיטוה ‪:‬‬
‫לישנא דהסוגיא משמע דלא הי׳ האיבעיא רק אם‬ ‫וגם‬
‫ע״א נאמן בעדוהו כלל אף באומר קברהיו ולא‬
‫בפרטי אמירהו כדמשמע במה ששאל נחמי׳ אח ר״ע‬
‫שמעה שאין משיאין אשה ע״פ ע״א רק ר׳ יהודא בן בבא‬
‫ע״ז העיד לו שמשיאין ‪ .‬ולפי ס״ד העיד לו אף במלחמה‬
‫גם מההיא דנשים נפשט עכ״פ שע״א מהימן דהא מאה‬
‫נשי כחד דמי ‪:‬‬
‫ו ב ז ה יחיישב קושייה הרא׳ש על הרי״ף על מה שפסק‬
‫דאף בשני עדים בעינן שיאמר קברחיו ‪ .‬וז״ל ומ״ש‬
‫בגמ׳ מדקאמר והא מים כמלחמה דמי ומאה נשי כחד‬
‫דמי משמע אי הוי כב׳ עדים לא אמרינן בדדמי עכ״ל‬
‫הרא״ש ‪ .‬ולפי דברינו לא יקשה זאה דהא לפי שיטח‬
‫הרי׳יף יוכל להיוח המעשה שאמרו הנשים קברנום א״כ‬
‫ודאי אי לא הוי כע״א הי' ניחא רק השחא רוצה להוכיח‬
‫דאף ע״א מהימן באומר קברחיו ‪:‬‬
‫דברנו בדברי הרא״ש ז > נבאר ג״כ מ ה שהקשה‬ ‫ומדי‬
‫על הראב״ד ז״ל וז״ל והראב״ד ז״ל כחב דע״א‬
‫במלחמה לא בעי מה וקברחיו ומינסבא לכחחילה ודייק‬
‫להמטובדא דחסא דאינסבא אפומא דחד סהדא דאמר‬
‫מאן איכא בי חסא טבע חסא ולא אפקי׳ אף במים‬
‫שאל״ס ‪ .‬אלמא במים שיש! להם סוף אף לכמזלה הנשא‬
‫ואפי׳ לא אמר קברתיו ואין נ״ל ראייתו דמים שיל״ס לא‬
‫דמי למלחמה^ דל״ש לומר בהן בדדמי כיון דעומד ורואה‬
‫כל סביבות המים ושהא כדי שתצא נפשו ודאי מת עכ״ל‬
‫רבינו הרא״ש ז״ל ‪:‬‬
‫זכינו להבין דברי הרא״ש אלו דקאמר דמים‬ ‫ולא‬
‫שיל״ס לא דמי למלחמה ולא שייך בדדמי הא‬
‫חזינן ספק עובדא דרצה לפשוט מהך דב׳ י^׳ח קאמר‬
‫בגמ׳ בזה״ל והא מים כמלחמה דמי ור־ןתני והשיא ‪.‬‬
‫ובהס״ד לא אסיק אדעתי׳ עדיין דבמים שאל״ס מיירי‬
‫כדפריך ליה אח׳׳כ והסברא • גם הלשון והא מים‬
‫כמלחמה דמי משמע כל *מים ואפ״ה פשיטא ליה דפמלחמה‬
‫דמי‪ .‬וכ'מ לשון רש״י ז״ל שכ׳ דאיכא למימר בדדמי ‪ .‬וגם‬
‫הרא׳׳ש בעצמו כ׳ דבמים שיל״ס לא שייך למימר בדדמי ‪.‬‬
‫■נשום דכיח שעומד ורואהו כל סביבות מלים ושהא כדי‬
 ‫חוטהמשולע‬ ‫סיקב‬
‫מדיין לניד ייל ו כ ‪ r‬הוא בסשם או ם המעיד אבל‬
‫כשהממיו הוא אומן ואקטר לא שייך לומר ואומר בדומי‬
‫וכיון ואומן הוא בקי מאו אם מש באמש אס לאו ‪ .‬וגם‬
‫משירא להוציא מפיו שמש אום בלאזערעט אם לא נשברר‬
‫לו באמש ו הא מרע לי׳ אומנשו אס ילך אחר ויראה‬
‫שלא מש וחזקה ואומן לא מרע אומנשו כואישא עיז‬
‫)כ*ז עיב( ואף בעובד טכביס מסליש מצינן שאומרים‬
‫לא מרע אומנשו כואישא חולין )צ״ז ע״א( לטעמי׳ קפילא‬
‫וע'כ לא סמכינן באיסורי ואוריישא במסל״ש חק מעיוי‬
‫נשים ‪ .‬רק משום ולא מרע אומנשו כמו שהאריך הש״ך‬
‫ביו״ו) סי׳ צ״ח סק״ב( ומה שהקשה בשם מחושנו האלוף‬
‫מ׳ גרשון ובמסל״ש לא שייך מרע אומנשו ‪ .‬באמש לא‬
‫קשה והסברא הוא ואומן לא יוציא ובר מפיו אף בורך‬
‫סיפור שלא יהא ברור לי׳ לפי אומנשו וילמא חזי אחרינא‬
‫ומרע לי׳ אומנשו ‪ .‬א״כ שפיר סמכינן בעובד כוכבים‬
‫מסל״ש וגם אומן שוואי אמש הוא ‪ .‬וכן מצאשי בס׳‬
‫פמ״ג והועש נושנש כך‪ .‬ואם מצינן וסמכינן ע״ז‬
‫בשאר איסורי ואוריישא כ״ש בעווש אשה שהקילו ‪:‬‬
‫ג״כ מה שוקוק הכ״מ על וברי הרי׳׳ן!‬
‫ו ג ס אין לחשוש שהואקטר יאמר שמש פלוני כוי שהחי‬
‫יזהר בשמירשו כמו ואי' ברש״י פ' אחרי מוש ‪.‬‬
‫ואדרבא הסברא נושנש שמזהיר ומורה ע״י דבר אמש‬
‫וכורששם ז״ל במישש בני אהרן שמשו באמש ‪ .‬ועדיין‬
‫יש לנו לבאר בנ״ו כיון ושלח לה גט פטורין פ״א א״כ הוי‬
‫לכארה כקטטה ‪ .‬וכארגיל הוא קטטה ‪ .‬והרמב״ם ז״ל‬
‫ס״ל ואף בארגיל הוא קטטה אינה נאמנש משוס וחיישינן‬
‫שמא שכרשו ‪ .‬וכבר כ' הגר“א בא״ע )ש׳ י״ז בס׳׳ק קמ״ז(‬
‫והרמב׳׳ס לא הי' גורס רק ע״א בקטטה מהו וס״ל וב עי׳‬
‫וגילוי מילשא כבר איפשיט ‪ .‬וע״כ הסברא צאן משום‬
‫שמא שכרשו )ולפמ״ש לעיל לא צריכין לזה( ומה שהקשו‬
‫על הרמב׳ם אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו כבר‬
‫שיק הרש״ל ובע״א שאני וכן הוא הסברא ‪:‬‬
‫הרמב״ם ז״ל גס בקברשיו אינה נאמכש כיון‬ ‫ולפר‬
‫והחשש הוא שמא שכרשו ‪ .‬אמנם לפי שיטשו‬
‫אין ספק שזהו וו ק א היכא שהוחזקה שקרניש פ׳א ואז‬
‫חיישינן שמא שכרה אושו ‪ .‬אבל היכא שלא הוחזקה‬
‫שקרניש למה ניחוש ששכרה אושו הא אף בלא קטטה‬
‫כל אשה שבעלה במוה׳י ודאי רוציש להפטר ממט ‪ .‬כי‬
‫רוצה בקב וש^וש ‪ .‬ואפ״ה מהימנינן לה ומה נימוס‬
‫בקסטה טפי אלא ע'כ דמיירי שהוחזקה פ״א לע«ש‬
‫איזה שקר כוי להפטד ממנו ‪ .‬ולפ״ז ישיישב מ או פשטוש‬
‫הסוגיא וקאמר וז׳׳ל ה’ ו קטטה באומרש גרשני כולי‬
‫נשי אמרי הכי ‪ .‬ולכאורה אינו מדוקדק למה בכ״מ‬
‫שמזכיר קטטה לא קאמר ה״ו כמו לעיל)ו׳ קיה( ‪ .‬וגם‬
‫מאי ור^מר כולי נשי נמי אמרי ה כי‪ .‬הא חזינן‬
‫ולא כן הוא ;‬
‫ניחא וכ״מ שמזכיר קטטה אף בכיו ניחא‬ ‫ולפם־ש‬
‫שהוא ראיה לדבר שיש שנאה ביניהם‬
‫ורוצים להפטר זמ״ז אבל כאן מקשה שפיר והא אף בלא‬
‫קסטה אנן ס הוי שרוצה להפטר ממנו והא מב ל מי »‬
‫ק‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!36‬‬
‫דדגלח ‪ .‬ואפ״ה פסק ובדיעבד לא חצא מההיא וירושלמי‬
‫ולא משמע ליה להרמב״ם לפרש הירושלמי והטעם הוא‬
‫משום ואמר אלו הוו בחייהן ולא כפי׳ הרמב״ן מאיור‬
‫וחזינן בגמ׳ ויון ובכל ענין בעינן קברחיו עכ״פ לכחחלה‬
‫בההיא ווגלח ‪:‬‬
‫לדברינו שאין בסוגיא זו רק חרין פרושא‬ ‫ונחזור‬
‫ולכ״ע לא אסהפק בעל האיבעיא רק עון^‬
‫עווחו וע״א אי מהימן אי לאו במלחמה ‪ .‬רק ופליגי‬
‫הראשונים ז״ל בסברא החיצונה של בעל האיבעיא והרי״ף‬
‫והרמב׳ש ס״ל שזה הי׳ סברא חיצונה של בעל האיבעיא‬
‫ובלא קברחיו לא מהימן ‪ .‬א״כ האיבעיא הוא באומר‬
‫קברשיו ולהרמב״ן והחוס' והמרוכי ס״ל וסברא החיצונה‬
‫היא ולא בעינן קברחיו ובעד לא חיישינן בוו מי ולחרווייהו‬
‫איפשט דע״א מהימן ונשאר מחלקוחם בסברא החיצונה‬
‫לוינא ‪ .‬ולהרי״ף והרמב׳ש בעינן שיאמר קברחיו‬
‫לכשחלה בזה לא אסחפק כלל ולהרמב״ן והשוס׳ והמרוכי‬
‫לא בעינן אן! לכחחלה ולדיוהו ג״כ לא אסחפק כלל‬
‫ולא בעינן ‪:‬‬
‫ומתורץ‬
‫שאחר שכ' הפשיטוח מההיא וויגלח מסיק‬
‫ומה השם ע״כ מיירי בקברחיו א״כ גם כאן בעינן‬
‫קירשיו ‪ .‬ולא קודם שבזה מביא ראיה על סברא החיצונה‬
‫של בעל האיבעיא ולאפוקי מדעש הרמב״ן ‪:‬‬
‫ר ה הי׳ דברינו בע״א במלחמה אבל בדבר איכא שרי‬
‫לישני בגמ׳ יבמוש)ו׳ קי״ו ע״ב( אמרי לה ובר‬
‫הרי הוא כמלחמה ואמרי בוו מי ואמרי לה ולא הוי‬
‫כמלחמה משוס ואמרי אינשי שב שנין הוי מושנא ואינש‬
‫בלא זמניה לא מיש וגירסש הרמב״ס ז״ל שלפנינו ולא‬
‫הוי כמלחמה וכ׳ המ״מ משוס ופסק כלישנא בשרא לקולא ‪:‬‬
‫עוד להביא קצש סמך לגירסא זו מהא ואמרינן‬
‫בסנהדרין )וך כ״ט ע״א( באיום העדים מאי‬
‫אמרינן להו מפן וחרב כו׳ והא אמרי אינשי שב שנין‬
‫הוי מושנא ‪ .‬אלא א״ר אשי אמרי להו סהוי שיקרא כו׳‬
‫אלמא ור' אשי מסכים אמאי ואמרי אינשי שב שנין‬
‫הוי מושנא ולא הוי איום ‪ .‬א״כ גם כאן לא אמר בוו מי‬
‫אמנם הר׳׳ן ז״ל בששובושיו הביא בשם הרמב״ם ז״ל כלישנא‬
‫קמא והוי כמלחמה ‪:‬‬
‫בניוון ו י ק הרי לפי גירס' המ״מ לא הוי כמלחמה‬ ‫ולפ׳ץ‬
‫כלל ‪ .‬ואף לפי גירסש הר״ן והוי כמלחמה הרי‬
‫כל הראשונים ז״ל לבו הרי׳׳ף והרמב״ם ז׳ל פסקו ולא‬
‫בעיגן קפרשיו בע״א במלחמה ‪ .‬ואף להרי״ף והרמב״ם‬
‫ובע״א במאומה בעינן קברשיו הרי סברש המרוכי ועובד‬
‫כוכבים מסל״ש עדיף טפי ‪ .‬וכבר כ' שיש לומר שהרי״ף‬
‫והרמב״ם ס׳׳ל סברש המרוכי כוי שלא שקשה עלייהו‬
‫מההיא וחסא ‪ .‬ואף אם לא נקבל סברש המרוכי הרי‬
‫לפי וברי הריביש הוי כמו קברשיו ‪:‬‬
‫י׳׳ל בנ׳׳ו שאף אם נחוש לכל החומרוש ובעינן‬ ‫^וך•‬
‫אף בעובד טכבים מסל׳ש קברשיו במלחמה‬
‫ודבר הוי כמלחמה ‪ .‬וגם נגיש שטלטול לא הוי כקברשיו‬
‫סט‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיקבג‬
‫‪ pv‬ג‬
‫כףלי נפי אמרי הכי ‪ .‬פי׳ כל אשה שבעלה פמדכ״י ודאי‬
‫שו״ת מנידוי דיני סרים שכתב להנאון הגדול‬
‫סויה דוד טעביל זצ״ל אביד דקיק שטויפץ ;‬
‫חייפינן טפי ‪ .‬א״כ בנ״ד שלא הוחזקה שקרנית ודאי‬
‫מעשה הי׳ פה עיר שווערזנא‬
‫אחד ושמו ר׳ נפתלי בן ר׳ דוד מפה ‪ .‬אשר‬ ‫באיש‬
‫מיום לידתו יצא עליו הקול שנולד בלא ביצים‬
‫ובלא כיס ‪ .‬ויהי כאשר הגיע לפרקו נשא אשה אחת ומתה‬
‫בנערותה ‪ .‬ואח״כ נשא השניה ולא רצתה להיות לו לאשה‬
‫מחמת חסרון מומו הנ״ל ונתן לה ג״פ כד״ת ושלחה מעמו ‪.‬‬
‫ואח״כ נשתדך עס השלישית היא האשה מ׳ לאה בת מוה׳‬
‫יהושע העפיל ‪ .‬ובהגיע יום הנשוחין נשמע דבר החסרון‬
‫הנ״ל לב״ג הני׳ל וחזרה בה מלהנשא לו ‪ .‬ואביו ד׳ דוד‬
‫הנ״לואמו כיחשובזה ואמרו אשד הוא שקר וכזב לגמרי‬
‫ונגמר ב־ניהס אשר קיבל החתן ר׳ נפתלי הנ״ל ע״ע בקנא״ס‬
‫באס אשר לא יהי׳ לה בניס ממנו במשך חמשה שנים‬
‫אחר החתונה אזי מחוייב הוא ליתן לה ג"פ ‪ ,‬ותומ״י גמרו‬
‫הנשואין ‪ .‬ובעוד משך שלשה שנים וחצי אחר החתונה‬
‫נפל למשכב האיש ר׳ נפתלי הנ״ל מכאב חולי מעיים ר״ל‬
‫ונחלש מאד עד כ• הגיע לשערי מות ושחל״ח והלך לעולמו‬
‫בלא בנים ‪ .‬ואחר פטירתו גבינו עדות ע״ד החסרון הנ״ל ‪.‬‬
‫ובמותב חלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מוה׳‬
‫דוד במ' יהודא ליב מפה והגיד לפנינו בת׳יע באליונ״ע‬
‫בזה״ל ‪ .‬איך בין גיוועזין בשעת טיהרת המת ר׳ נפתלי‬
‫הלז שנפער בלא בניס ‪ .‬חון חיך האב מכוין גיוועזין צוא‬
‫זעהען בבירור דאש וואש מען האט מעולם גירעט על‬
‫המת הלז שהוא סריס מלידה בלא ביצים ובלא כיס האב‬
‫אז עס איז טאקע אמת וויא מען האט גירעט‬
‫עס איז בייא אים נאר קיין סימן ניט גיווען ניט קיין‬
‫ביצים אונ ניט קיין כיס ‪ .‬נאר מצד שמאל שלו גלייך‬
‫אנטקעגין דעס ארט וואש דער אבר איז ארויש גיגאנגען‬
‫פון נוך ‪ .‬איז גיווען בייא אים דארטיין איין גוז ווייטלאך‬
‫פון דעם אבר ‪ .‬אונ דער גוז איז גיוועזין נרויש בשעת‬
‫טהרה בערך שני טפחים כ״ז העיד לפנינו בת״ע באליונ״ע‬
‫בזה״ל מוהר״ר דודהנ׳ל ‪ .‬שוב בא לפנינו הרבני המופלג‬
‫מ׳ זאב במהו׳ יהודה מפה והעיד ג״כ לפנינו בת״ע‬
‫באליונ״ע בזה״ל ‪ .‬איך גידיינק בשפת דער מת ר׳ נפתלי‬
‫הצז איז נולד גיווארין בין איך גיקומען לבית אביו בשעת‬
‫קינדבעט ‪ .‬החב איך גיזעהען אז דיא מועער של המת‬
‫הלז האט גיוויינט אונ זיא האט גיזאגט עס איז בייא‬
‫מיר גיבארין גיווארין איין קינד ניט וויא אלע לייטץ ‪.‬‬
‫האב איך ניזעהען אז טס איז בייא אים טאקע נאר‬
‫קיין סימן ניט גיווען ניט קיין ביצים אונ ניט קיין כיס ‪.‬‬
‫נאר אח״כ אז ער איז גרויש גיווארין לערך בן טשרה‬
‫שנים אז ער פלעגט גיין לבית המרחץ האב איך ווידער‬
‫גיזעהען אז עס איז גיווען בייא איס מצד שמאלו אי־ן‬
‫גבשושית קטנה אביסיל הויכלאך‪ .‬כ׳׳ז העיד לפנינו המופלג‬
‫מוה׳ זאב הנ״ל בת״ס כדת ‪ .‬אונ דיא זאך איז ידוע‬
‫ומפורסם בעירנו בין אנשים ונשים אז משעת לידה אן‬
‫איז‬
‫שאלות ותשובות‬
‫פן דו ומ״ש קפטה ‪ .‬ע׳ז קמשני באומרת גרשני ‪ .‬הא‬
‫דקאמרי הכי ולמה בכ״מ אין מוששין שמשקרת ‪ .‬ע׳ז‬
‫קמשני באומרת כבר גירשתני והוחזקה שקרנית ‪ .‬לכך‬
‫דנאמן לפי דעת הרמב״ס ז׳׳ל ‪:‬‬
‫חס נבא לחוש לדברי הגהת האלפסי שאןן היכא‬
‫דלא הוחזקה שקרנית מקרי קטטה ‪ .‬היינו כגון‬
‫שהמיר דתו והתם לא הוחזקה שקרנית ‪ .‬וע"כ דהטעס‬
‫הוא משוס דלא דייקא ומינסבא ורוצית להפטר ממנו איך‬
‫שהוא הרי כיון דאיפשט בעיין דלעיל ביבמה‪ .‬גס‬
‫במלחמה דע״א מהימן אך היכא דלא דייקא ומינסבא ‪.‬‬
‫וא״כ נס בקטיטה נ״ל דנאמן ע״א ‪ .‬ובאמת לא הוזכר‬
‫בהנהת אלפסי כלל בנידן ע״א רק בני דן הטידות של האשה‬
‫עצמה ‪ .‬ובפרט היכא דארגיל הוא קטטה דלפי פירש״י‬
‫אין החשש רק משוס דאמרי בדדמי ובע׳יא ודאי לא שייך‬
‫זאת דחטו משוס שהיא שונחתו יאמר העד בדדמי)דלא‬
‫כהח׳׳מ בא״ע סי׳ י״ז ס״ק צ״ד שמקשה מתשובת הר״ן ‪.‬‬
‫וכבר השיגו עליו כל האחרונים( א״כ בע״א בכה״ג‬
‫ודאי דהוא נאמן ‪:‬‬
‫אם נחוש לומר עוד דגס להגהת אלפסי הטעם‬ ‫ןאה‬
‫משוס שחיישי׳ שמא שכרתו והיישינן אך היכא‬
‫דלא הוחזקה שקרנית אכתי י״ל דהאיבעיא הואהיכא‬
‫דארגילה היא קטטה חיישינן לשמא שכרתו ‪ .‬אבל בארגיל‬
‫הוא שכ' רש״י ז״ל שהחשש הוא מפום בדדמי ודאי לא‬
‫חיישי׳ בע״א ומאי דבעי בגמ׳ הוא בארגילה היא דאז‬
‫מיישי׳ למשקרת ‪ .‬ולמה נאמר שחולק על סברת רש״י ז״ל‬
‫ובהגהת אלפשי לא נזכר כלל ע״א ‪:‬‬
‫אס נחוש טפי שהגהות אלפסי ס״ל דאך בארגיל‬
‫הוא חיישינן לשמא שכרתו אין הנדון דומה ראי׳‬
‫לנ״ד דדוקא היכא שהמיר דתו שבדעתה שלא תהא אשתו‬
‫בשום אופן ‪ .‬דכיון שהמיר ודאי לח ירצה לדור עם אשה‬
‫ישראלית והוי דומיא דהיכא שאמרה גירשתני שבדעתה‬
‫שודאי לא תהא אשתו ‪ .‬ובפרטי מדינא דגמ' שיטל לגרשה‬
‫בעי׳כ ‪ .‬אבל בנ״ד ששלח לה ג״פ ולא רצתה לקבל הרי‬
‫חזינן דהיא אוהבתו ולא רצתה להפטר ממנו ‪ .‬ודאי דאין‬
‫לחוש לכ״ע דהיא שכרה אותו ‪ .‬א״כ בע״א ו‪,‬דאי דמהימן‬
‫שהרי בע״א אין חשש אחר לפסלו אם לא שנאמר ששכרה‬
‫אותו ובכאן אין לחוש לזה כלל דהא חזינן שהיא רוצה‬
‫שתהא אשתו ובפרט בעובד כוכבים מסל״ת שכ׳ הגאון‬
‫בעל נ״ב במהדורא קמא במסל״ת לא חיישינן בקטטה‬
‫וראוי לקבוט בה מסמורות ‪:‬‬
‫‪ 2 V‬בהא נחתינן לדינא ובהא סלקינן בנידון דאיתתא‬
‫דא יש להתירה לינשא אך לכל החומרות שנחוש‬ ‫^‬
‫בדבר הזה ‪:‬‬
‫הלל‬ ‫בהגאיז =יה׳‬ ‫אליעזר יצחק‬ ‫די־יי‬
‫זללה״ה פוולאזיז ‪.‬‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סי^ נ‬
‫חן ״‪ ,‬החלי בעז׳ש ‪ .‬לכאורה הדבר הזה פשוט במתניתן‬
‫יבמות )ד' ע״ט ע*ב( אמר ר׳ יהושע שמעתי‬
‫שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין‬
‫לאשתו ואין לי לפרש ‪ .‬אר״ע אני אפרש סריס אדם‬
‫חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הטשר וסריס‬
‫חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת‬
‫הכושר ואנן פסקינן כר״ע וכן פסק בטור ובש״ע א״ע‬
‫)סי׳ קעיב סעיך ג׳( ;‬
‫ו א מ ר י נ ל בגמ׳ ה״ד סריס חמה א״ר יצחק בר׳ יוסף‬
‫א״ר יוחנן כל שלא ראה שעה א׳ בכשרותו‬
‫)ופירש״י שלקה ממעי אמו( ‪:‬‬
‫ו ה נ ה כפי המורגל אצלינו בכ״מ שם סירוס הוא אשר‬
‫ניטל איברי ההולדה גס כאן לכאורה הפי׳‬
‫במתני׳ סריס חמה היינו שנולד בלא איברי ההולדה ‪.‬‬
‫ואמאי קרי ליה סריס חמה אמרינן בירושלמי על‬
‫מתני׳ איזהו סריס חמה ר׳ חייא בשש ר׳ יוחנן כל‬
‫שלא ראהו החמה בכושר אפילו שעה א׳ ‪ .‬היינו‬
‫שמפרש תיבת חמה שלא ראהו החכלה בכשרותו ‪ .‬ע״ד‬
‫דאמרינן בנדרים)ד׳ ל׳ ע״ב( הנודר מרואי חמה אסור‬
‫אף בסומין שלא נתטין זה אלא למי שהחמה רואה אותן ‪,‬‬
‫אבל תיבת סריס מוכח דמפרשי כפשוטו שחסרו לו איברי‬
‫ההולדה מדמסיק בירושלמי שם )פ׳ הערל הל׳ ד׳( הושיט‬
‫ידו וסרסו מבפנים ד״ה אסור לבא בקהל ואינו לא חולץ‬
‫ולא מייבס נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס‬
‫חמה ע״ש ‪ .‬ש״כ פירושו שכרת או פצע שם אחד מאיברי‬
‫ההולדה או הגיד או הביצים חדא דלשון סרסו משמע כן ‪.‬‬
‫ועוד דאס פירושו שלא חסר לו כלום רק שנטל לו כח‬
‫ההולדה ה״ה פשוט דבכה״ג אף שבא לו ע״י אדם כשר‬
‫לבא בקהל ‪ .‬ומוכרח מתוך דברי הירושלמי אלו דמפרש‬
‫שחסר לו אברי ההולדה רק דכשר לבא בקהל משוס‬
‫שמלד כך דהוה בידי שמיס ולא חולץ משוס שלא היתה‬
‫לו שעת הכושר ‪ .‬אבל אס הי׳ בידי אדם וממעי אמו‬
‫אז אסור גס לבא בקהל משוס פצוע דכא ע“ כ ‪:‬‬
‫ד‪,‬ףי• מתוך דברי הירושלמי אלו מבואר דמפרשי מתני׳‬
‫ממש כבנ״ד שחסר לו ממעי אמו אברי ההולדה ‪.‬‬
‫אמנם נגד זה משמע בכ״מ בש״ס דסתש סריס חמה‬
‫היינו שלא חסר לו כלום ‪ ,‬וכן מוכח בסוגיין דקאמר‬
‫אין לך אדם שלא נעשה סריס חמה שעה א׳ ‪ c a p‬מיתתו ‪.‬‬
‫וכן משמע לכאורה בסוגיין דידן דמפרשי סריס חמה‬
‫דמתני׳ באופן זה שלא חסר לו כלוס רק כח ההולדה אבל‬
‫אברי כהולדה שלמים הס וחמה פי׳ לשון ח ש וחולי‬
‫כדפי׳ הערוך מדפריך הש״ס מנא ידעינן אמר אביי כל‬
‫המטיל מיס ‪ .‬וגס מדפריך אח״כ וליחוש שמא הבריא ואס‬
‫יתק אצלם לפרש כהירושלמי הרי אין מק ש ל ‪p‬שייתס ‪:‬‬
‫מקרי עיגץ ‪ .‬וכן מ מו ע ; ‪) w‬ק« ט׳ ע״ב ברש״י ד״ה‬
‫‪ ,*I J m‬זאת לפענ״ד יש לבאר מדוע לא מפרשי כתלמודא‬
‫דבני מערבא ‪ .‬ונבאר בעז״ה לקמן ‪:‬‬
‫א ך * בעיקק של דברים הטגט לנ״ד אשר לכאורה לפי‬
‫ש״ס דילן מדלא שרשו כן עכל להסתפק דלמא‬
‫מוקא ב ס ד ס תמה סתס לא מולצין לאשתו משש ‪p fe‬‬
‫לו‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!38‬‬
‫איז בייא א ש ניט גיווטן ניט קיין ביצים אוג נימ קיין‬
‫כיס ‪ .‬גס טס איז פאראן נאך כמה עדויז בפה וואט‬
‫זייא ווילין זאגין בח״ע אז ער איז גיבארין גיווארין בלא‬
‫ביצש ובלא כיס ‪ .‬אונ בשטח דער מח ר׳ נפיזלי הלז‬
‫אח קראנק גיוועזין האט דער רופא יהודי מפה גיזאגט ‪.‬‬
‫וגם ערל דאקטטר מאקאדטמיא האט אויך גיזטהען אונ‬
‫האני אזו גיזאגט אז דאש וואש דער גבשושיח הנ״ל אח‬
‫גרויס גיווארין כעח איז דאש מחמח עס שנייט זאך‬
‫אויס בייא אים איין שבר אונ דאש האט ניט קיין ארט‬
‫וואו הין אריין צו גיין מחמח חסרון כיס הנ״ל דריבער‬
‫האט ער אזו גרויש דיא יסוריס פון חולי מטייס ‪ .‬כ״ז‬
‫שמענו מפי כמה וכמה אנשים ונשים מפה ‪ .‬וכל מה‬
‫שהגידו לפנינו הרבני מ' דוד הנ״ל והמופלג מוה׳ זאב‬
‫הנ״ל הוגבה לפניט ב״ד הח״מ כדח בח״ע באליונ״ט ‪.‬‬
‫ולראיה באנו אנחנו ב״ד דפ״ק עה״ח יום ב׳ ט״ו מר חשון‬
‫חר״ח לפ״ק פה שווערזנא ‪:‬‬
‫נ א ש נפתלי הערץ ב א׳ א מוה׳ נתן נ טע זללה״ה ‪:‬‬
‫ונא ש היים כמוה׳ אליעזר זללה״ה ;‬
‫ונאום אהרן בא״א מוה' י שעיה זללה״ה ‪:‬‬
‫באיש א׳ אשר שחל״ח ‪ .‬ונשארה אשחו ז^ ק ה‬ ‫שאלה‬
‫ליבם קטן כבן שש או פחוח ‪ .‬באופן שחצטירך‬
‫להמתין כעשר שנים או יותר עד שיגדל ויביא סימנים‬
‫רק כי המנוח בעלה של האשה הזאת לא הי׳ לו מיום‬
‫הולדו עד י ש מותו לא שוס היכר כיס ולא ביצים כלל‬
‫וכלל וכפי ההעתק מהגב״ע הרצון! פה ‪ .‬וע׳ז נשאלתי‬
‫]אס יש לדמותו לסריס חמה דקיי״ל כר״ע דאמר סריס‬
‫חמה לא חולין ולא חולצין לאשתו כדדרשינן ולא ימחה‬
‫פרט לסריס ששמו מחוי ‪ .‬וכן פסק בש״ע א״ע )סי׳ קע״ב‬
‫סעי׳ א'( או שיש שוס צד ל ^ ק ביניהם[ אס יש למצוא‬
‫היתר להתירה לשוק בלא חליצה ;‬
‫ד ג ך ‪ ,‬הדבר הזה אן‪ £‬שאין בו עיגון גדול כ״כ שהרי יש‬
‫לה מי שיחלוץ לה ולא ידעתי אס כדאי הוא‬
‫להזדקק ולחפש צדדא דהיתרא בדבר אשר יוכל לבא‬
‫להיתר גמור ‪ .‬אמנם מה אעשה כבר הזדקק לזה כבוד‬
‫ידידי הרב הגדול המפורסם אב״ד דק״ק סטויפן ופתח‬
‫בכחא דהתירא ‪ .‬וגס כי פעיתא היא איתתא דא ומקרקרת‬
‫ומיללת באזני החכמים למצוא חופש לנפשה באשר אין לה‬
‫במה להתפרנס ‪ .‬ומצינו לחכמינו ז׳׳ל שגם בעיגון לזמן‬
‫קטן אמרו משש עיגונא אקילו בה רבנן כדאיתא בריש‬
‫גיטין לענין בפ״נ ופ'נ ויעוי׳ תוס׳ שם )ד' ג׳ ע״א ד*ה‬
‫האי קולא( דמוכח דאד שיכול לשלחו ע׳י מי ס א>^׳ה‬
‫בגיטי נשים( ח ה גופא שלא תזקק ליבום מקרי תקנת‬
‫עגונות להקל ט ‪ .‬לכן נס אנכי נזדקקתי לזה למצוא‬
‫צידי היתר אשר עכל לשערה בלא חליצה ‪ .‬שטחר יבחר‬
‫וד׳ הטוב ינחני בדרך האמת ויראני נפלאות בשרתו‬
‫ב ^י למדני חקיך ‪:‬‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫שלמים ‪ .‬א״כ הייתי מפרש כן במתני' דהפלוגתא שבין‬
‫ר״א ור״ע הוא דוקא בכה׳ג ודוקא בסריס חמה שלא‬
‫חסר לו כלום ‪ .‬ע״ז קמפרש ר׳׳י בר״י דסריס תמה‬
‫דמתני׳ אין פירוש כסריס חמה דבכל מקום ואדרבא‬
‫פי׳ דמתני׳ יכול להיות אף אס נחסר לו איזה אבר ‪ .‬אך‬
‫פי׳ חמה הוא רק שלא ראה שעה א׳ בכשרותו ‪ .‬והסריסות‬
‫שלו יכול להיות איך שיהי' או שנחסר לו אברי ההולדה‬
‫או שנחסר לו כח ההולדה רק שנולד כך ‪ .‬וע״ז‬
‫קאמר הש״ס בדרך שאלה דבסריס חמה שלא חסר לו‬
‫מאהיה מנא ידעינן דממעי אמו הוי או אח״כ כיון דזה‬
‫הוא עיקר הטעם דמתני' ‪ .‬ע״ז אמר אביי כל שאין עושה‬
‫כיפה וע״ז קאמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר‬
‫כל שממעי אמו לקוי פי' ששמע זאת על פי' סריס חמה‬
‫והי׳ קשה לו דהא באמת סריס חמה שבכ״מ אף שאינו‬
‫נודע הלקוי שלו ממעי אמו וחמה היינו שבאה נו חול'‬
‫ע״י חוס ]וכן נראה לי דברי רבינו הרמב״ס ז״ל שהוא‬
‫מביא בכ״מ בהלכות אישות סריס חמה היינו בענין שאינו‬
‫מוליד ‪ .‬ובפירושו במתני' דידן מפרש כדברי הירושלמי‬
‫שלא ראה שעה א׳ את החמה בכשרותו[ ‪ .‬אבל עכשיו‬
‫ניחא ליה דקאי על סריס חמה דמתני׳ דידן דבמתניתין‬
‫דידן לא הוי פי' חמה כבשאר מקומות אלא לאפוקי שלא‬
‫נעשה אח״כ והסריסות יכול להיות בפועל ממש ‪ .‬אך‬
‫זאת הי׳ פשיטא לי' להש״ס דאף בנעשה ע״י חולי ואבר־‬
‫ההולדה הס בשלימות קא מיירי מתני׳ ע״ז קפריך וליחוש‬
‫שמא הבריח ‪ .‬כן נ״ל בפי׳ דברי הש״ס לפי דברי הנ״י ‪.‬‬
‫וא״כ הי׳ כונת הנ״י אס לאו‪ .‬ב־רורא דהאי סוגיא כן הוא‬
‫לפענ׳יד אבר יהא מתאימות יחד הני תרי תלמודא דידן‬
‫ודבני מערבא בפי' דמתני' ‪:‬‬
‫העולה לנו בנ״ד פירוש דמתניתין דידן הוא‬
‫סריס חמה כמו סריס אדם היינו שנחסר לו‬
‫אברי ההולדה רק דנ״מ דזה נעשה אח״כ וזה נולד‬
‫ממעי אמו א"כ הרי איתא במתני׳ דבכהאי גוונא לח‬
‫חולצין לאשתו ‪:‬‬
‫ו ב ס א י * דכתיבנא אנחת לי חדא מילתא אשר נתקשו‬
‫בו ג־אוני בתראי ‪ .‬וראיתי נשם היש״ש וכן א״ז‬
‫הגאון ז״ל בתשובתו שתמה על רבינו רש״י ז״ל מנ״ל לרש״י‬
‫ז״ל לפרושי אהא דקאמר שמואל לעיל )שם ע״ה ■‪:‬׳(‬
‫פנ״ד בידי שמיס כשר ע״י רעמים או ברד או ממעי‬
‫אמו דילמא שמואל רק ממעי אמו איירי ‪ .‬אבל אם נעשה‬
‫ע״י מעשה דילמא אין נ״מ בין ע״י אדם או ש״ד ‪ .‬ודרקו‬
‫בזה הרבה וכמה דיו נשפך ע׳יז ‪:‬‬
‫דברי רש״י ז״ל ברורים המה דהא מיד‬ ‫ולפם־ש‬
‫אחר מתני׳ דידן מתחלת מתני׳ דסריס‬
‫חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה הרי חזינן‬
‫דסריס חמה לא הוי פצ״ד וכבר ברירנא דסריס חמה‬
‫דמתני׳ דידן ע״כ לאו פירושו ע״י חולי אלא שהוא ממעי‬
‫אמו ואף בחסרו לו אביה ‪ .‬א'כ זה הדין דפצ״ד ממעי‬
‫אמו הייט שנברא חסר בלא ביצים או בלא גיד הלא‬
‫מי»י׳ הוא דכשר ומאי אתי שמואל לאשמעינן ‪ .‬אלא‬
‫ע״כ דמכשיר אף מעשה אח'כ רק שנעשה בידי שמיס‬
‫ולא‬
‫שאלות ותשובות סים; ג‬
‫לו כח המוליד ‪ .‬אבל אס חסר לו מאברי ההולדה אך• דהוי‬
‫פציד ממש אך כיון דהוי בידי שמיס נימא דמוליד ‪ .‬הן‬
‫זאת לא יעלה על לב אדס אשר אס חסר לו אברי ההולדה‬
‫יהא ראוי להוליד יותר מאותו סריס חמה המבואר כש״ס‬
‫די ק דלא חסר לו כלוס מאה״ה ‪ .‬חדא דפשעא דסוגיא‬
‫דפצ״ד בידי שמיס דקאמר שמואל לעיל שס )ד׳ ע“ ה ע׳יב(‬
‫דמותר לבא בקהל משמע שאינו מוליד ואפ״ה כשר דאס‬
‫מוליד הא אף אס נעשה פצ״ד בידי אדס כשר מדפריך‬
‫הש״ס וניקב לא מוליד כו׳ ‪] .‬וזה לפענ״ד דוחק לומר‬
‫דזאת גופא גלי קרא דפצ״ד בידי שמיס מוליד[ ‪ .‬ועוד‬
‫דאיך נאמר דלכך מפרש הש״ס מתני׳ בכה״ג משוס‬
‫דפשיע ליה להש״ס דאס חסר לו מאה״ה עדיף עפי ומוליד‬
‫משום דהוי ממעי אמו הא זאת לאו דבר הפשוע לשתמא‬
‫דתלמודא ורק שמואל הוא שחידש דבר זה לעיל)שם ע״ה‬
‫ב׳( דפצ״ד בידי שמיס כשר ואיך סשיעא ליה להש״ס כ״כ‬
‫עד דפריך מנא ידעינן ליה ‪ .‬וע"כ אנו נריכין למשכוני‬
‫נפשין על דברי הש״ס אלו בדברים אלו ‪ .‬אשר לכאורה‬
‫יפלא מאוד כל דברי הש״ס אלו מתחלתן ועד סופן ‪ .‬מה‬
‫דמקשה מתחלה ה״ד סריס חמה אשר זאת אינו מובן למה‬
‫לא פריך ה״ד סריס אדס א"כ ע״כ הי' ידוע להם דסריס‬
‫אדם פירושו שסירם אדס איברי ההולדה שלו ‪ .‬א"כ‬
‫קושייתם ע״כ רק על תיבת המה א״כ מאי קאמר ריבר״י‬
‫אמר ר׳ יוחנן כל שלא ראה שעה א' בכשרותו הא מתני'‬
‫הוא דסריס חמה לא הי' לו שעת הכושר א״כ מה חידש‬
‫ר׳יי ‪ .‬ודקדוק הש״ס הי' רק על תיבת חמה ‪ .‬ואין לפרש‬
‫דברי ר״י ע״ד שאמר בירושלמי שלא ראהו החמה בכשרותו‬
‫אף כי גס שם המימרא בשס ר׳ יוחנן א״כ מאי פריך תו‬
‫מנא ידעינן דילמא מיירי בכה״ג שחסר לו ממעי אמו‬
‫איברי ההולדה ‪:‬‬
‫יפלא מימרא דרב יוסף שס דאמר הייט דשמענא‬ ‫^וד‬
‫לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי‬
‫ניהו ויעוי' ברש״י שם שהביא ב׳ פירושים ושניהם אינם‬
‫עולים יפה ובפרט לפירוש השני קשה הא גם במתני׳‬
‫מבואר שלא הי׳ לו שעת הכושר ולמה לא הבין קודם לכן ‪:‬‬
‫מצאתי שהרב בעל נימוקי יוסף הרגיש קצת ‪.‬‬ ‫ודעה‬
‫וכתב על מה דקאמר הש״ס ה״ד סריס חמה לאו‬
‫לשון שאלה הוא אלא מדברי ר״י בר״י שמפרש סריס חמה‬
‫דמתני' שהוא בענין שלא הי׳ נו שעת הכושר מעולם‬
‫כיון שסריס אדם חולך משוס שהי' לו שעת הכושר דאל"כ‬
‫הא מפרשינן לקנלן סימנים עכ״ל ‪ .‬והנה גס דבריו קשה‬
‫להבינם דאכתי מה חידש ר״י בר״י הא במתני׳ מפורש‬
‫שלא הי׳ לו שעת הכושר ‪:‬‬
‫לפענ׳יד ליישב דברי הנ״י שהוא מפרש‬ ‫ודעראה‬
‫סוגיין ממש כדברי הירושלמי דר״י בר״י‬
‫בשם ר׳ יוחנן אתי לפרושי מתני' שלא נטעה בפירוש‬
‫סריס חמה ‪ .‬דהא מציט כמה »גמיס בש״ס סריס חמה‬
‫אף שנעשה אח״כ וכסוגיין גופא קאמר רבא דהא אין לך‬
‫אדם ‪ f>ic‬נעשה מ־יס חמה שעה כו׳ ‪ .‬הלא דפי' סריס‬
‫חמה בכל מקים היינו שניטל ממט כח ההולדה ואבריו‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיקנ‬
‫שעלת חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בי ד אדם‬
‫כמו בי״ש ע״כ ‪ .‬אשר לכאורה מבואר בירושלמי דהוי‬
‫מפ שי פלוגתא ד די בש׳ ריב״ב ורבנן כי״ש ‪ .‬ותירוצא‬
‫דירושלמי לא ברירא להו טנתו היטב ‪:‬‬
‫ו ד \ א י ל ואתא לידן אענה גם אנכי חלקי בזה בעזהי״ת‬
‫ובפרט להבין דברי התוס׳ יבמות)דן‪ £‬ע׳׳ה‬
‫ע׳א ד״ה שאין לו( מה שסיימו בדבריהם דמסקן דברי‬
‫הירושלמי משמע דבי״א מיירי ‪ .‬ולכאורה הלא עיקר ראיות‬
‫הרמב״ן ממסקנא דהירושלמי דרוצה לומר דר״י בש׳ ריב״ב‬
‫ורבנן פליגי אי פצ״ד בי״ש כשר ‪ .‬אך באמת נ״ל דדבריהם‬
‫נכונים כי מסקנת הירושלמי דמסיק כולי רבנן הרי שעלת‬
‫חטטין מי מחכך בה או מסיית וה״ה בידי אדם כמו‬
‫בי״ש ופי׳ המפרשים עפ׳׳י שיטת הרמב׳׳ן דמסיק דאך‬
‫רבנן סברי דבי״ש כשר ‪ .‬והא דתני בי׳ש פסול מיירי‬
‫בכה״ג שהי׳ חטטין ומחכך בה ‪ .‬ולפי דבריהם עיקר חסר‬
‫מן הספר אם נוקמי הך ברייתא בהכי ‪ .‬ותו איך הוי‬
‫קרי לה בי״ש כיון דהוי בי״א ‪ .‬ולפי שיטת ר״ת נראה‬
‫לפרש דר״י בש׳ ריב״ב מכשיר אך בידי אדם רר! בנטלה‬
‫ולא נפצעה דניטלה עדיך טפי וזהו דמסיק הרי הוא כסריס‬
‫חמה ע״ככן הוא פי׳ דכמו בי״ש כשרק זה כשר ‪ .‬ולכאורה מה‬
‫הוא הדמיון זל״ז דהא דבי״שכשר גזירת הכתוב הוא‪ .‬ותו‬
‫דמשמע בשיס דשמואל חידש זאת ולפירוש זה הלא במתני׳‬
‫דכרמיאתני׳ אך לפמ״ש לעיל מבואר דזהפשיטא דבנולד כך‬
‫כשר וזהו סריס חמה דמתני׳)ולא שמואלחידש זאת( וקצת‬
‫דריש טעמא דקרא דמכשיר סריס חמה אך דנברא חסר‬
‫מאברי ההולדה כיון דלא היתה זאת ע״י אדם כשר ‪,‬‬
‫וכמו כן בניטל ע״י רופאים וע״י עצת אדם ובבת אחת‬
‫ובכונה הוי כאלו נברא כך דס״ל דעיקר הקפידא דקרא‬
‫הוא דוקא אס נפצעה ע״י אדם ע״י מכת חרב וכמו‬
‫שמצינו בכוליא ]חולין ד׳ נ״ה ע״א כמובא בהג״א שם‬
‫ע״ש[ ומזה הי׳ רוצה לומר הירושלמי דע"כ רבנן דפליגי‬
‫עלריביש ריב״ב ס״ל דגם בי״ש פי׳ ע״י חולי וכה״ג אך שלא‬
‫היתה ע״י פציעת הרב אפ׳ה פסולה כיון דעכ״פ נפצעה‬
‫ולכך ס״ל דגם בניטליה בכונס פסול ע״ז קאמר בירושלמי‬
‫כולי רבנן פי׳ אך רבנן ס״ל דבי״שכשר ‪ .‬והא דס״ל דבניטלה‬
‫פסול משום דלא דרשי טעמא דקרא דכשר בי״ש משום‬
‫דלא נעשה בה מעשה רק לאט לאט אלא דגזירת הכתוב‬
‫הוא וע״ז קמסיק תדע דהא בעלת חטטין ומשיית בה‬
‫והרי בי״א כמו בי״ש פי׳ שנעשה לאט לאט ואפילו הכי‬
‫סבירא ליה דפסול ‪:‬‬
‫ו ל ^ ״ ז הנוגע לנ״ד לפי מה שביארתי הא תחילת דברי‬
‫הירושלמי דבניטלה עיי רופאים כשרה משוס‬
‫דהוה כנולד כך דגלי קרא דכשר • א״כ אם קאמר שס‬
‫הירושלמי דבכה׳ג לא מוליד ע'כ גם בי׳ש לא מוליד '‬
‫דאי ס׳ד דבי״ש מוליד א'כ איך הוה ס״ד לדמוק להכשיר‬
‫כיק דעיקר דבר זה תלוי בלידה וא'כ אך לפי מסקנת‬
‫הירושלמי ד מ ס ק דגם לרבנן בייש כשר משום גזהיכ ג״נ‬
‫משמע דלענין הולדה דמיין להדדי רק שהכתוב חילקן ‪-‬‬
‫א״כ לפי מה שבארתי הרי גם לפי שיטת ר׳׳ה מוכת‬
‫בירושלמי דבכהיג לא מוליד ;‬
‫ועשה‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫»»‬
‫ולא ע״י אדם ‪ .‬ובאמת בפי' סריס חמה דמסני׳ איט‬
‫סובל רר‪ ,‬הטלד ממעי אמו לבד שלא ראהו החמה שעה‬
‫א' בכשרותו אבל פצ׳ד בידי שמים הוא סובל הכל הן‬
‫ממעי אמו והן שנעשה ע״י איזה סיבה מן השמים ‪.‬‬
‫וברווחא יכילנא למימר כן דהא לפי מה דפסקינן באמת‬
‫כשמואל ע״כ פירושא דמתני׳ דסריס חמה כ ק שנשא‬
‫בת ישראל הוא ע״כ אן‪ £‬שנברא חסר ממעי אמו • והא‬
‫דלא מקשה הש׳׳ס אמחני׳ דסריס חמה כהן מאי טעמא‬
‫או מנ״ל דבכה״ג לא הוי פצ״ד ‪] .‬ומזה לכאורה יהא‬
‫מוכרח לומר דהש״ס קמפרש שהוא ע״י חולי ובאבריו‬
‫שלמים[ אבל הא ליתא חדא דכא מצינן לפרושי בכה״ג ‪.‬‬
‫ועוד די״ל דזה הי׳ פשיטא לי׳ להש״ס דזה לא הוי‬
‫פצ״ד וכרות שפכה דתיבת פצוע וכרות היינו שהוא‬
‫נפצע או נכרת משא“ כ ממעי אמו אימת הי׳ הפציעה‬
‫והכריתה ע״ז לא דייק הש״ס כלל טעמא דמלתא משא״כ‬
‫בדידי שמואלשע״כ פירושו שנפצע או שנכרת אלא שנעשה‬
‫שלא בידי אדם ע״ז קשאיל הש׳ס טעמא דמלתא ‪:‬‬
‫ו ב ד ב ר י אלו יש ל תק^קדו ק הגאונים הנ״ל על רש״י‬
‫אן« בלא דברינו דאם נפרש בדברי שמואל‬
‫דכוונתו על פצ״ד ממעי אמו לא אצרכינן לשום טעמא‬
‫אלא משום דלא נעשה בו פציעה וכריתה כלל‪ .‬אבל‬
‫מדקאמר פצוע ולא הפצוע וגם מדאצטריך לאקושי לממזר‬
‫ע'כ בכה״ג מיירי דהוי פציעה רק שלא בידי אדם ‪:‬‬
‫ט ב ״ פ בהא סלקין ובהא נמתין דלפום דברי הירושלמי‬
‫ודאי פירושא דמתני׳ בכה״ג שנולד בלא אברי‬
‫ההולדה ‪ .‬ובכה׳׳ג לא חולצין לאשתו ‪ .‬ודברי תלמודא דידן‬
‫לפי מה דברירנא ובפי׳ דברי הנ״י גם המה יוכל להיות‬
‫מתאימות לדברי הירושלמי ‪ .‬וא״כ לפ״ז הך עובדא דידן‬
‫מתני׳ היא דא“צ חליצה ‪:‬‬
‫ו ^ ו ד נ״ל לברר בנ־ד דהא לפי דעת הרי׳׳ן^ והרמב״ן‬
‫והרא״ש דמפרשי הך מתני׳ דכרמי יבמות )דן‪£‬‬
‫ע״ה ע״א( דקאמר ר׳ ישמעאל בנו של ריב״ב כל שאין לו‬
‫אלא ביצה א׳ כשר היינו שנברא כך ‪ .‬מסיק עלה בירושלמי‬
‫יבמות )פ׳ הערל היב( אתי עובדא קומי ר׳ אימי אמר לה‬
‫אי; ברתי דאת שריית ליה אלא הוי ידעת דלא מוליד והוה ד׳‬
‫זעירא מקלס להדא משוס מילתא על בררא ע״כ‪ .‬הרי לפי‬
‫שיטתם מסיק בירושלמי מפורש דבנולד בביצה א׳ אינו‬
‫מוליד וכ״ש בנולד בלא שום ביצים ‪ .‬אמנם לפי שיטת‬
‫רבותינו הצרפתים היינו ר״ת וסייעתו דמתני׳ דכרמי‬
‫איירי בידי אדם דההיתר הוא משום דהוי רק ביצה‬
‫א' אין ראיה מהירושלמי לנ׳ד שאינו מוליד ‪ .‬ונבר קמו‬
‫בה קדמאי ובתראי להכניס ראשם בין ההרים הגדולים‬
‫האלו ולא הכריעו ‪:‬‬
‫ו ה נ ה כבר האריכו ט כל האחרונים לפ ש דברי‬
‫הירושלמי עפ״י שיטת ר״ת וסייעתו דמפרשי‬
‫מתני׳ דכרמי בידי אדם ‪ .‬דאיתא בירושלמי שם אית‬
‫תנויי תני בידי שמים כשר ‪ .‬ואית חנויי תני בידי שמים‬
‫פסול ‪ .‬הוו בעין למימר מאן דחני בידי שמים כשר ר׳‬
‫ישמעאל בנו של ריב״ב ומאן דתני בי׳׳ש פסול רבנן היא‬
‫א׳׳ר אחא בר פפא קומי דר׳ זעירא סלהו דרבנן הרי‬
 ‫עא‬ ‫ת ט דטשולש‬
‫בידוע ואם כ מ ט א הלא דבריו גס ע ד הת׳׳ק ‪:‬‬
‫נראה שמזה יצא לו להרמב׳ש דר׳ע לא פליג אתיק‬ ‫ע*כ‬
‫וסבירא ליה באמת דאם לא נמצא רק ביצה א׳ הוי‬
‫מומא ולא חיישינן כלל שמא יש ביצה בפנים כמ׳ש הרמב״ם‬
‫בהל׳ ביאת מקדש הנ״ל ששם עיקר מקומו שמנה המומין‬
‫ולא פליג רק על ר׳י דפליג את״ק בתכלית ההיפך וס״ל‬
‫דידוע שיש בו שני ביצים וכשר להקרבה עיז קארלר דלענק‬
‫הקרבה יכול להיות לפעמים כשר אס מושיבו על עכוזו‬
‫וממעך ואס יש שם ביצה סופה לצאת ואז יהא כשר‬
‫להקרבה • אבל ודאי דלכתחלה לא חיישינן לזה כלל כת״ק‬
‫וזהו שאמר בידוע לא קאמרינן לגלות שלא פליג רק על‬
‫רי׳י שלא ידע העצה דמישך כלל ע״ז קאמר שיש עצה‬
‫להוציא הביצה לחון אם היא בפנים • ומעשה שמיעך ולא‬
‫יצא ונמצאת דבוקה בכסליס והתיר ר״ע • ואף דחזינן‬
‫בתר הכי שהוא מן המישט שיש לו ביצה בפנים אך כיון‬
‫שמיעך ולא יצא עכ״פ הוי מומא משא״כ אס לא מיבך‬
‫ונמצא דבוקה בכסליס הרי חזי‪ ;:‬שהוא מן המיעוט שיש‬
‫לו ביצה ולא נעשה בו דבר לידע אם יצא הוי כאלו צא‬
‫הראה מומו לחכם שאסור מדרבנן אבל ודאי מדאורייתא‬
‫שרי דכיון דלא יצא עכ"פ הוי מומא • וגם לכתחלה לא‬
‫היה לנו לחשוש כלל שמא יש לו ביצה כלל • רק משוס זה‬
‫אסור דהוי כאלו לא הראה מומו לחכם • והשתא מה ישרו‬
‫דברי רבינו הרמב״ס ז״ל דבהל׳ ביאת מקדש הנ״ל ששם‬
‫מקור דינא דמומין כ׳ כת׳ק דאס לא נמצא רק ביצה א׳‬
‫אפילו יש לו שני כיסין הוי מומא דאזלינן בתר רובא רק‬
‫לענין בכור דאס שחטו וחזינן שהוא מן המישנן אז אס‬
‫לא מיעך הוי כאלו לא הראה מומו לחכם ואסור מדרבנן‬
‫כמו כל הדינים המבוארים בפרק הנ״ל ‪:‬‬
‫ו ה נ ה הרמב״ן ז׳׳ל ]הביאו הרא״ש[ פוסק להדיא כת״ק‬
‫דלא כר״ע ואין אנו צריכין למעך כלל • וכ׳ העור‬
‫)ביו״ד סי׳ ש״ט( שלא כן דעת הרמב״ם ז״ל • ולפמ״ש גס‬
‫הרמב״ס יכול להיות שסובר כן ‪:‬‬
‫נ מ צ א לפי מה■ דאסיקנא הוא לדעת הרמב״ן דפסק‬
‫כת״ק לא ס״ל כלל ענין המיעוך וע״כ משוס‬
‫דלא חיישי׳ כלל שיש שם איזה ביצה ואף להרמב״ם ז״ל‬
‫הנראה ג“כ שאינו חושש למעך דק מדרבנן אבל מדאורייתא‬
‫סתק בהל׳ ביאת מקדש הנ״ל דביצה א׳ ושני כיסים הוי‬
‫מומא ולא הזכיר החשש דמישך כלל ‪:‬‬
‫ו ה נ ה כיק דאף בנמצא שני כישין דס״ל לר״י דבידוע‬
‫שיש לו שני ביצים אעפי״כ לא פסקינן כוותיה‬
‫ולא חיישינן כש״כ באין שם שני כיסין דאף לר׳ ישמעאל‬
‫לא חיישינן שמא יש שם ביצה בפנים מהיכא תיתי לן זה‬
‫דניחוש שמא אס היה ממעך היה יוצא ‪:‬‬
‫‪ “ HV‬יש לנו לחרץר דאף אס נימא דבכה׳ג כבנידון‬
‫די ק אם היה ממעך היה יוצא והיה מוליד עכשיו‬
‫שלא מיעכו ולא יצא אי חשבינן ליה לאין שמו מחוי דהא‬
‫חזינן דפליגי בזה ריא ור׳ע בסריס חמה דלריא חולצין‬
‫ל ^ « מפני שיש לו רפואה ור״ע ס״ל דזה לא מהני •‬
‫דזה אין סברא לומר דפליגי במציאות אס מתרפאין‬
‫באלכסנדרה של מצרים אלא ע“ כ דסיל ח ה לא מהני כיק‬
‫דשמ‬
‫פיק נ‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫‪ r U H tn‬יש לט לבאר מה שהנדר בזה הרב הגדול‬
‫המפורסם אביד דקיק סננופצי דילמא הוי ליה‬ ‫׳‬
‫בצים דטקיס בכסליס ודילמא אי הוי ממעכי להו היו‬
‫יוצאות וניכרות גס בחוזן • וכדחנן במתני׳ בכורות )דף‬
‫מ׳ ע״א( ר׳ע אומר מושיבו על עכוזו וממעך אם יש כס‬
‫ביצה סופה לצאת מעשה שמיעך ולא יצאה נשחטה ונמצאת‬
‫ד מק ה בכסליס והתיר ר׳ע ואסר ריב׳נ וא'כ גס בנ״ד‬
‫איכא למיחש דילמא הוי ליה ביצים דבוקים בכסליס ואי‬
‫הוי ממעכי להו היו יוצאות לחון וא״כ אפשר דראוי להוליד‬
‫ג״כ ע״י ביצים אלו ע״כ דבריו ‪:‬‬
‫ך)י אם כי יפה העיר והאיר בדבר הזה • אמנם זה‬
‫ודאי דאין לנו לחוש לדבר הזה רק היכא שנמצאו‬
‫שני כיסים אבל היכא שלא נמצא כיס כלל ודאי דאין‬
‫לחוש • ואס כי הרה״ג הנ״ל האיר דבריו גס בזה • אמנם‬
‫הסתפק עוד דאפשר לומר דביש לו כיס בידוע שיש לו‬
‫ביצה בודאי ובאין לו כיס אינו ודאי שיש לו ביצה אבל‬
‫מ'מ מידי ספיקא לא נפקא דילמא יש לו ביצה דבוקה‬
‫בכסליס ע“כ דבריו ‪:‬‬
‫ךןי הרואה בסוגיא דהתס יראה אשר אין להסתפק בזה‬
‫כלל • כי לכאורה קשה מאוד דעת רבינו הרמבי׳ם‬
‫ז״ל שכתב ]בפ״ג מהלכות בכורות הל׳ ה׳[ בכור שהיה לו‬
‫ביצה א׳ ושני כיסין ובדקו המומחה והושיבוהו על הרגיזי‬
‫ומיעכו ולא יצאת ביצה שניה והתירו המומחה ונשחע ונמצא‬
‫השניה דבוקה בכסליס ה״ז מותר הואיל ומיעכו • אבל‬
‫אס לא נמעך אעפ״י שנשחט עפ״י מומחה ה״ז יקבר עכ״ל‬
‫הרמב״ס ז׳ל • וקשה מאוד לכאורה למה לא כתב דעת‬
‫ר״ע לכתחלה שאם נמצא ביצה א׳ ושני כיסין צריך למעך‬
‫ולא כ׳ רק לענין דיעבד • ובהל׳ ביאת מקדש ]פ׳ ז׳ הל׳‬
‫ח׳[ כ׳ סתמא דביצה א׳ ושני כיסין הוי מומא • ועוד‬
‫דמשמע דאף אם לא מיעכו ה״ז יקבר רק מדרבנן חדא‬
‫דכל הך פרקא מיירי באופן שהאיסור הוא רק מצד שלא‬
‫נראה למומחה • ועוד מדקאמר אעפ״י שנשחט עפ״י מומחה‬
‫ואם מדאורייתא אסור משוס דאגלאי מילתא דלא הוי‬
‫מומא מה זה רבותא שנשחט עפ״י מומחה • ודברי הרמב׳ש‬
‫אלו מרפסין איגרא דשביק דינא דלכתחלה כדת מה לעשות‬
‫ולא קאמר רק לטנין דיעבד • ובדברי ר״ע מבואר להדיא‬
‫דינא דלכתחלה ‪:‬‬
‫דיש לדקדק בלישנא דגמרא דקאמר ואתי ר״ע‬ ‫וניל‬
‫למימר בידוע לא אמרינן ־ אלא מושיבו על עכוזו‬
‫אם יש שם ביצה סופה לצאת • חדא יתורא דלישנא בידוע‬
‫לא אמרינן • ולא הוי למימר רק ואתא ר״ע כו׳ מושיבו‬
‫על עכוזו • ושד דלכאורה עיקר מחלקותו על ר״י הלא‬
‫הוא ליץלא אס מיעך ולא יצא דהוי מומא • וזה חסר מן‬
‫הספר והיה לו לומר מושיבו על עכוזו וממעך ואם לא‬
‫יצא בידוע שאין שם ביצה והוי מומא ‪:‬‬
‫ל כ ן נ׳ל דמלישנא דהש״ס משמע דר׳׳ע לא הוי דעת‬
‫מכרעת או דעת שלישית להחמיר על ת״קלהצריךמישך‬
‫ולהקל מר׳ ישמעאל דם'ל דלא מהני מיעיך כדמשמע‬
‫לכאורה פשטא דלישנא דהש״ס • אלא במה שכתב בידוע‬
‫לא אמרינן משמע שאינו מדבר רק עם ר׳ ישמעאל שאמר‬
‫‪I‬‬
‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיקג‬
‫א״כ ליל קרא לפנק קנון אלא ע״כ דגם כסריס חמה‬
‫רשאחו כרורה אף כלא סמים ‪:‬‬
‫דמסתפינא הוי אמינא דמה שאמר בתוספתא‬ ‫ולולא‬
‫שכן במינן מתרפאין באלכסנדדי של מצריס‬
‫הייט עיי איזה תחבולה בגוש ואיזה הנהגה בלי שום‬
‫סמים • והן לא מיבעי לפי מה שפירשתי דבסריס חמה‬
‫דמחני׳ היינו ^ולד בלא ביצים יכול להיות דבאלכסנדרה‬
‫של מצרים יטליס למעך שיצאו • ואף בסריס חמה סתם‬
‫היינו שנתנו לו איזה הנהנה לחזק כח המוליד ‪:‬‬
‫לפטנ׳ד אין נ' מ ‪p‬־ פלוגהא דריי ור״ט לנ״ד זאח‬
‫ודאי שאף אם נאמר דבמומק לא בעי מיעוך כלל‬
‫אין ללמוד מזה לנ׳׳ד להקל דההם שאני דאף אם נחוש‬
‫י ף לפי שיטת הרמב״ס )בפ׳ ט״ו מהל׳ א״ב הל׳‬ ‫ולפ־‪:‬‬
‫ה'( ודעמי׳ דמפרשי סוגיית הגמ' )יבמות ד׳‬
‫פ״ו א׳( דניקב פסול מפני ששותת דקאי לענין ההוא‬
‫גברא דפסול לבא בקהל מוכרח לומר כן דקשה דהא‬
‫מסיק דאס נסתם כשר ומסיק בש״ס הרשאה איך לעשות‬
‫שיסתם א״כ קשה איך סתם ר׳׳א דסריס אדם לא מלץ‬
‫משוס דאין לו רשאה הא מצינו גס בסריס אדם כה״ג‬
‫דיש לו רשאה • )וכבר הביא הנ״י מזה ראיה לשיטת הר׳׳א‬
‫ממיץ דלענין בניו קאי( אך לפמ׳׳ש ניחא דשם תלוי‬
‫רפואתו במעשה משא“ כ בסריס חמה שכמעט יכלה לבא‬
‫רפואתו ממילא ‪:‬‬
‫מדוקדק שפיר דקחמר הש״ס היכי עבדינן ומנ״ל‬ ‫ובזה‬
‫להש״ס שיש תחבולה דילמא הא דקאמר נסתם‬
‫כשר היינו אס אירע שנסתם מעצמו • ולפמ״ש ניחא דאם‬
‫נם בזה היה יכול להיות הסתימה ממילא היה קשה ע״ז‬
‫ממתני׳ מר' אליעזר כנ״ל בדברי הנ״י הנ״ל • אע״כ‬
‫דהסתימה אינו יכול להיות רק ע״י תחבולה ולזה קאמר‬
‫היכי עבדינן‪:‬‬
‫זאת יש לעיין דלפ״ז דאף אם התחבולה היא קרובה‬ ‫אך‬
‫עכ פ כיון דהשתא לחו בר אולודי הוא קא מקרי‬
‫שמו מחוי א'כ מדוע אשת טומטום בעי חליצה מספק‬
‫הא אף אס הוא זכר עכ"פ צריך קריעה ועתה הלא שמו‬
‫מחוי • וי״ל דטומטום עדיף טפי כיון דהשתא כ״ז שלא‬
‫נקרע עדיין האשה שלקח אינה בכלל אשהו כלל כיון דאינו‬
‫בר תשמיש כלל ולכשיקרע דאז תהא אשתו אז לא יהא‬
‫שמו מחו י משא״כ בכה״ג בסריס חמה שהוא בר תשמיש‬
‫והוה אצלו כאשה לאיש ואפ״ה כיון דעתה לאו בר אולודי‬
‫הוא שפיר קרינן שמו מחוי ‪:‬‬
‫ו ג ם ע״ז נתתי לבי אולי יש טומטום כה״ג שיש לו גיד‬
‫והביצים והכיס מכוסים תחת עור ואולי אס יקרע‬
‫הוי נמצא תחתיו כיס גס ביצים • ובפרט שמצינו בריש‬
‫הגיגה בטומטום שביציו מבשץ הלא חזינן דמקרי טומגיום‬
‫אף שיש לו ביצים רק שהגיד מכוסה אוני יכול להיות‬
‫גס להיפך • ובגמ׳ מצרכי חליצה לאשת טומטום סתם‬
‫ואס נאמר דיכול להיות טומטום כזה הלא בר תשמיש‬
‫הוא וא״כ הדרא קושיין לזוכתא ‪:‬‬
‫שבתי וראיתי ח ה איט חדא דלא מציגו כה״ג‬
‫טומטום • ועוד דמשמע דטומטוס ניכר לכל שיש‬
‫אך‬
‫עור יתירא שאינו בכל אדם אשר תחתיו מונחים אברי‬
‫הזרע • ובנ״ד לפי הגיע נראה שלא היה בו שינוי אחר‬
‫זולת‬
‫מנסה אין ראוי להקמה שם והא ומיק דר״פ דמייש‬
‫לפנק מומק למיפוך בכאן לענין חליצה איט חושש שראוי‬
‫לההרפא• ואם באט לחלק דהכא במומין חייש ריע‬
‫למימון־ משום דבידנו הוא למפך ומקרי סמי׳ בידן אבל‬
‫גבי סריס לא חייש משום דאין סמי׳ בידן ]כדאמרינן‬
‫בגמ׳ שכן באלכסנדרה ט׳ מחרסאין[ זה לא מסחבר לחלק ;‬
‫אך‬
‫דיש שם ביצים בפנים הא לא גרע מאם נמצא אבר א׳‬
‫שלא במקומו דהוי מומא אבל לענק לידה יכול להיוח‬
‫שמוליד שפיר אף אס הביצים בפנים הס • ובפרט שראיסי‬
‫בספר רשאוס א' מחכמי העמיס והועחק ללשונינו ונקרא‬
‫״סחלואי ילדים" כ׳ שם וזיל צריך לחקור בילדים הטלדים‬
‫מחדש אס הביצים נמצאו בכיס אס אין כי לפעמים‬
‫רחוקים ימצאו בו • ועפיי רוב באים הם לכיס כשהילד‬
‫צועק מאלץ א״ע ודוחה אותם ע״י צעקסו להכיס ולפעמים‬
‫הס נססריס בגוף כל ימי חייהם וסוברים שזה הוא‬
‫יותר לתועלת כח המוליד משיזיק עכ״ל • אך לא תהא‬
‫שיחה בטילה שלהם כתורה שלימה שלנו ‪:‬‬
‫לפי שינית הרמב״ן בהירושלמי דמעשה דכרמי‬ ‫דהא‬
‫אף אס אין לו ביצה א׳ משעת לידה קאמר‬
‫בירושלמי דאינו מוליד • ומי לנו גדול מרבינו הרמב״ן‬
‫אשר היה לו יד ושם גס בחכמת הרפואה ולו נגלו כל‬
‫תעלומות חכמה שבתורה ובשארי ידיעות • ועוד שגס הם‬
‫לא דיברו אלא בנמצא כיס רק שאין בו ביצים • אבל‬
‫באין לו כיס כלל מזה לא דברו הרופאים מאומה • ואה‬
‫אם דברו • הלא כל דבריהם הוא רק מצד מה שראו‬
‫)פראקטיקע( שהולידו והלא אין להביא ראיה מדוגמתן‬
‫שודאי יש לנו לחזור אחר בניהם מאין הם וסתם כותית‬
‫מזנות הס כדאיתא בגמ' בכ"מ ויעויין בסנהדרין )דף‬
‫פ׳ב ע״א( לענין פלוגתא דנשג״ז וביבמות )דף מ״ב ע״א‬
‫ברש״י ד״ה ויפטור את יבמתו לשוק( ‪:‬‬
‫־■ל דבר חדש דאף אם רפואתו תלוי ע״י שיצאו‬ ‫עוד‬
‫בסוף הביצים לחוץ ויוליד אפ״ה פטורה אשתו •‬
‫דהא בכל סריס חמה אמוד במתני׳ דיש לו רפואה אפ״ה‬
‫איה ליה לר״ע דאשתו פניורה • והרפואה דסריס חמה‬
‫מוכרח בכמה מקומות דקרובה לבא חדא דכן משמע‬
‫מדברי התוס׳ יבמות )קי״א ע״ב ד״ה קרי כאן להקים(‬
‫דלפי ס״ד דהשיס לדמות קטן לסריס חמה אליבא דר״ע‬
‫אף דסריס רפואתו תלי במעשה עד שאמר אביי יבמה‬
‫יבא עלי׳ כל דהו ומחלקי התוס׳ בין סריס לקטן משום‬
‫דבסריס אין רשאתו ברורה לבא כמו קטן שיגיע לכלל‬
‫גדנות ולכאורה מאי ס״ד דהש״ס כלל הא בסריס רפואתו‬
‫תלוי במעשה משאיכ בקטן • והא בגיטין )פ׳ מי שאחזו‬
‫דף ע׳ ע״ב( פסקינן כר׳ יוחנן דקורדייקס כשוטה דמי‬
‫ולח כישן • אעפ״י שסמי׳ בידן הרי חזינן דמפלגינן‬
‫מסברא בין ישן ובין קורדייקס משוס דישן ישרר‬
‫מעצמו • וקורדייקס צריך בישרא שמינא ט׳ לרשאתו •‬
‫עב‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיק נ‬
‫יש איזה ריטותא לא תלינן בעונש ולא בעי עשר שנים‬
‫ובא״י דוקא • א״כ בנ״ד דריעותא הניכר וכבר הוחזק בג׳‬
‫נשים דלא אוליד בין אס הוא שריש או לא שריש עכ״פ‬
‫יש לנו להחזיקו בלאו בד אלודי והיא הלא לא הכירה בו‬
‫ואדרבא הכחיש הריעוחא א"כ הוי מקח טעות • ואף‬
‫שנתרצית להיות עמו חמש שנים ואח״כ יתן גט אס לא‬
‫יוליד כן דרך העולם בזמנינו לומר כן משוס דלא נהיגי‬
‫לקדש על תנאי אבל אין לך גילוי מלתא ואומדנא יותר מזה‬
‫דאדעתא דהכילא קידשה נפשה ••ואס בנפלה לפני יבם‬
‫מומר פשקינן בש״ע א״ע )שי׳ קנ״ז שעי׳ ד׳( דבדיעבד‬
‫אם נשאת בלא מליצה לא תצא הר• מזינן דחוקמינן‬
‫אאומדנא ובנ׳׳ד אין אומדנא ג‪:‬ונ מזה כיון דמתחלה‬
‫מיאנה מחמת זה והוי ממש כנתקדשה ע'מ שאין בו מומין‬
‫ונמצא בו מומין • ואף דהתה אמרינן דאס כנסה אח״כ‬
‫הוי שפק מקודשת׳ חדא דכבר הבאתי דברי תה״ד‬
‫דבזמנינו כבר נא שייך לומד כן • ותו דכמו דחזינן דכאיש‬
‫בספק איילונ׳ת לא אמרינן כן כמ״ש התוש׳ ב־במות )דף‬
‫ב׳ ע״ב( כן לענין אשה דהא חזינן דאף דאינה מצווה על‬
‫פו״ר עכ״פ היכא דאמרה בעינא הוערא כייפינן להוציא‬
‫כש״כ בנ׳׳ד דחז־נן דקפדה מאוד וגס חזינן דנאו במצות‬
‫פו׳יר תלי זאת דהא לדעת התוש׳ איילונית א"צ גע אף‬
‫היכח דיש לו חשה ובנים ־ )ויעויין בתוש׳ ב״ק דף ק״י‬
‫ע״ב ד״ה דאדעתא דהכי לענין יבמה שנפלה לפני מוכ״ש •‬
‫ובתוש׳ כתובות דף מ״ז ע״ב ד״ה שלא כתב לה ח;א ע''מ‬
‫לכונשה • ובשו״ת חכם צבי ש־׳ מ׳׳א ובשו׳׳ת נוב״י קמא‬
‫ביו׳׳ד • יבשו״ת רד״ך לענין אח מומר יעו״ש( ‪:‬‬
‫ו ^ ז ו ד נלע׳ד דבר הדש בשדיותא דהאי איתתא •‬
‫כשנדמה זאת לאומר לאשה הדי את מקודשת לי‬
‫ע״מ שאגדשך לאחר ה׳ שנים אם לא תלד ממני • א''כ‬
‫לפ״ד זה ודאי דאס הגיע ה' שנים ולא הוליד ולא נתן‬
‫גע דהוי קידושין בעיילין למפרע • לדעת האומרים‬
‫דבסעכש־ו לא בעינן תנאי כפול וכל דיני תנאי • ובכה׳ג‬
‫ודאי דחל הקדושין עד ה׳ שניש שכן משמע כש״ש דידן‬
‫הכותב גע לאשה שתתגרש בו אחר שאקדשך ביבמות)דף‬
‫כ״ב ב׳( ׳ וכן איתא בירושלמי להדיא בקידושין על מתני׳‬
‫דהאומר נאשה הרי את מקודשת לאחר שלשים יום •‬
‫דמקדש אשה לשלשיס יום מקודשת • וכן שם באומר לה‬
‫הרי את מקודשת ע״מ שאגרשך • והוי ממש כמו באתרוג‬
‫ע״מ שתחזיר לי דאם לא החזיר לא הוי מתנה• וכן‬
‫בכאן אס לא גירשה אח’׳כ ודא• דבעל הקידושין למפרע •‬
‫א״כ לדעת הר״ן פ׳ האומר בשם הירושלמי הובא בא״ע‬
‫)ריש שי׳ ל״ח( ויעוין שם בב״ש דאין טענת אונס בקידושין‬
‫בתנאי שצריך לקיים א"כ הוי ממש כמו חמר הדי את‬
‫מקודשת לי ע׳׳מ שאתן לך ר׳ זוז לאחר ה׳ שנים • א”כ‬
‫אס מת בתוך ה׳ שנים דבטל הקדושין למפרע • וגס כאן‬
‫שהתנה או שיוליד או שיתן גט ואם מת ולא קיים התנאי‬
‫ודאי דיטל הקידושין מעיקרא • כמש״כ שם )סי׳ ל״ח‬
‫שעי׳ ל׳׳ו( ‪:‬‬
‫ו א ת שיכול להיות שאם היה חי היה מוליד עכ” פ כיון‬
‫שעבר ה׳ שנים• ולא נתקיים התנאי איך שהוא‬
‫הקדושין‬
‫שאלות ותשובות‬
‫לזה‬ ‫ראיה‬ ‫זולה זה פהגידו העדים וקצח מצחשי‬
‫מתוס׳ יבמות‪:‬‬
‫מ ך ך נלפע״ד לצרף לפריותא דהאי איתתא מה שמבואר‬
‫בג״ע דבעת הקידושין לא רצתה להתקדש לו מפני‬
‫זה שאמרו שאין לו כיס וביצים רק אח״כ נתפייסה באופן‬
‫שיתן לה גט אס לא תוליד חמשה שנים ‪:‬‬
‫לפי המבואר בנ״ע אשד אביו ואמו כחשו הדבר‬ ‫ודעה‬
‫ואמרו שיש לו • הלא נ״ד דומה ממש באם‬
‫שנתקדשה באופן שאין בו מומים ונמצא שיש לו • ואף‬
‫שנתרצתה אח״כ להמתין ה' בנים י״ל להוא רק לענין‬
‫לידה אבל אס באמת אין לו אברי ההולדה הלא אין‬
‫קידושי טעות יותר מזה ;‬
‫ן א ת דפסקינן כש״ע)שי׳ ל״גי( דבקידש על תנאי ובצל‬
‫שתם צריכה גע מספק חדה דזה דוקא מכוס‬
‫דשמא מחל על תנאו ׳ ובנ״ד י“ל דודתי לא מחלה כמו‬
‫שאבאר לקמן בעזה״י ׳ ועוד דלפיייז עכ״פ ארווח לן דבנ״ד‬
‫הוי רק שפק מקודשת והוא נגד חזקה לפנויה ואינו רק‬
‫מדרבנן ויהא נ״מ טובא ג״כ כמו שאבאר בעז״ה ‪:‬‬
‫נחל לעיין בענין הקידושין אי הוי ודאי מקודשת‬ ‫ועתה‬
‫או שפק דאורייתא או דרבנן • והנה הרמב״ם‬
‫פשק )בש״ד מהל׳ אישות הל׳ י׳( והובא דבריו בעור‬
‫)שי׳ מ״ד וכש״ע א״ע סעי׳ י׳( שריש שקידש בין שריש‬
‫אדם או שריש חמה • וכן א־ילונית שנתקדשה הוי קידושין‬
‫והתוש׳ כתבו ראיילונית שנתקדשה לא הוי קידושין אפי׳‬
‫מדרבנן וא״צ גע • אבל שפק איינונית צריכה גע משוס‬
‫דבמומין נה״ג ודאי דלא מחיל אף אס בעל • א"כ י״ל‬
‫כה״ג אף בלידה דבכה״ג דלאו בר אולודי הוא לא מחלה •‬
‫ו־עויין בתה״ד )שי׳ רכי׳ג( והובא בלי) ש־׳ קנ״ז'( וז׳יל •‬
‫והאידנא דרגילין לעשות קידושין ונשוחין יחד בשעת סוסה‬
‫וכיון דבההוא שעתא משנה אנשואין נמי מתנה ‪:‬‬
‫ו ר ע ך ‪ ,‬לענין קידושי טעות יעויין בתוס׳ יבמות)דף‬
‫ש״ה ע״א ד״ה תצא בלא כתובה( שהביאו בשס‬
‫התוספתא • ואף דלכאורה יש לחלק בין אשה לאיש דהא‬
‫הזינן דבלא באה מחמת טענה לא כפינן להוציא אס לא‬
‫בר אולודי הוא ׳ והמעיין בתוש׳ יבמות )דף ס״ה ע״א‬
‫ד״ה שבינו לבינה( יראה דהטעס משוס דלא מהימן לה‬
‫וגס אינה מצווה • משא״כ הכא דמתחלה הקפידה על בניס‬
‫ודאי דאי לא הוי בר בניס אין לך מקח טעות גדול מזה‬
‫ואף דמשסקא לן אי הוי בר אולודי • חדא דהא חזינן דלאו‬
‫מריבא דעלמא הוא משינוי שיש בו יש לן לאוקמי אחזקתי׳‬
‫דקודס גדלות דלח הוי בר אולודי וגם חזקת פנויה •‬
‫ובפרט בנ״ד שכבר הוחזק בג׳ נשים ולא אוליד ואף דכש״ס‬
‫משמע לענין אשה שם ביבמות דבעינן דוקא ג' אנשים‬
‫ושהה עשר שנים • היינו דוקא היכא דלא חזינן ריעותא‬
‫משא׳׳כ היכא דהוי ריעותח ודאי דלא תלינן בעונש דק‬
‫בחסרון דידיה • וכיון דלאו משום עונש אס חזינן בג'‬
‫נשים דשהה זמן שהיה ראוי להוליד ולא הוליד כבר‬
‫הוחזק בלאו בר אלודי • וכן משמע שס בתוספתא דאס‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫פיק נ י‬
‫דלא כהביש ובפרע בנידק התנאי שיק לה נ ע שהזכרתי‬
‫לעיל גס להב״ש לא הוי רק ספק דהא לא ידעה בשעת‬
‫נשואין אם יתקיים • ובניד יש עוד ספק השני שמא הוי‬
‫סריס חמה דמידי ספיקא עכ“ פ לא נפקא • א״כ הרי‬
‫זכינו לדין דיש כאן עכ'פ ס״ס להתירה לשור! שמא לא הוי‬
‫קידושין כלל ואת״ל דהוי קידושין שמא הוא סריס חמה‬
‫שאין חולצין לאשתו • וספק הראשון מתיר יותר אף בחייו‬
‫זגם הסיס מתהפך שמא הוי סריס חמה • ואת״ל דלא‬
‫הוי סריס חמה שמא לא מחלה התנאי בנשואין ־ וגם‬
‫יש חזקה דפנוי׳ המסייע לספק הראשון • א״כ לפענ״ד‬
‫כוי ס״ס גמור להתירא • וכ״ז אינני אומר רק להלכה‬
‫ולא למעשה עד שיצגירפו לזה גדולי ישראל • וד׳‬
‫יצילנו משגיאות ‪:‬‬
‫סימן ד‬
‫מה שכתב להגאון טהר״ד הנ״ני ותשובתו‬
‫ע״ז כבר נדפס בספרו בית דוד‬
‫ע״ד המעשה שאירע פה באיש א׳ ושמו משולם‬ ‫שאלה‬
‫פייווש במ׳ נפתלי שהיה לו בת והוא עצמו‬
‫היה מלמד במינסק ונשתדך במינסק עס בחור א׳ ושמו‬
‫יצחק בן אריה הכהן ואמו נשואה בק׳ אוזדח • והוא נולד‬
‫לה מבעלה הראשון אשר היה לה בקאפולייא • והבחור‬
‫הזה היה מוחזק במינסק לכל מכיריו שהוא בן יחיד‬
‫מאביו • גס אבי הבתולה התנה עמו בפירוש שאינו רוצה‬
‫השידוך בשוס אופן אס לא שהוא בן יחיד דוקא שלא‬
‫יגיע גורלו לעבודת הצבא • וקודם כתיבת התנאים נסע‬
‫הבחור לפה קהלתינו והתראה עס הבתולה והוחזק גס‬
‫בבית הבתולה שהוא בן יחיד והנה נשחת לו והיתה‬
‫חופת נדה ואחר איזה ימים מעמיס שבק חיים לכ״ח ־‬
‫ובבואה אמו לקבל את העזבון ממנו ולא נתנו לה •‬
‫התקוטטה עמהס ובבואה למינסק הוציאה קיל שיש לה‬
‫עוד בן מבעלה הראשון שבקאפולייא והוא אלם ובקעטתו‬
‫הלך עם העניים ולא נשמע ממנו זה זמן רב יותר‬
‫מעשרים שנה ‪:‬‬
‫ו א ח ר * אשר כתבו מ; מ לבד״צ דקאפולייא שיודיענו אס‬
‫נשמע שמה מזה הגיע דבריהם לאחד מדייני קהל׳‪:‬‬
‫ולדרוש אודות עלובתא דא‬ ‫ם ד ס ק נ ו אנחנו ב״ד לחקור ול‬
‫שכ׳ מט״ל והעידוי יכמה אנשים שהיה לו אח‬
‫מאביו אלס מיום הולדו והיו מכירים אותו היטב והוא לפי‬
‫ד עי ס כבן כ״ה שנה ויותר ־ זאת חקרנוה • השי״ת‬
‫ירחם על העלובה מנוער ויראה למו נפלאות להתיר‬
‫אסורים • דברי אנחנו ב״ד עה״ח יוס א' כיה אייר צ״ח‬
‫לפיק פיק קאפוליא יציו ‪:‬‬
‫נאום יעקב במה׳ יהודא סנ״ל זללהיה מיץ דק״ק הנ׳ל •‬
‫ונאום יקותיאל זיסקינד במ״א זללה״ה •‬
‫ונאום סנחם נחום במה׳ יעקב זללה״ה •‬
‫דאף דאין תנאי בנשואין עכ״פ לא הוי רק ספק מקודשת‬
‫ואחר‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫«!‬
‫בקדושין בעלים למפרע ־ ויש לעיין אם עדיין לא הגיע‬
‫כזמן אך ידוע לע שלא יתקיים • וא״כ לפ״ז אף אי הוי‬
‫בד אולודי כיק שלא נתקיים התנאי שהתנה קודם קידושין‬
‫אינה מקודשת למפרע • ו מ ה עכ'פ איך שהוא לא הוי‬
‫רק ספק מקודשת כדפסקינן בש״ע)סי׳ ל׳׳ח סעי׳ ל״ה(‬
‫דבקידשה ע״ת וכנסה סתם צריכה גע מספק ואם קידשה‬
‫אחר צריכה גע משני • וזהו נובע מדברי הרא״ש ממ״ש‬
‫בגמ׳ כתובות )דף ע״ד ע״א( זה היה מעשה ולא היה כח‬
‫ביד חכמים להוציאה בלא גע • ואף שכ׳ הב׳׳ש )שם ס״ק‬
‫נ״ע( דהיכא שנודע קודם הבעילה שהתנאי לא נתקיים‬
‫הוי ודאי קידושין • והן כ׳ דבריו בלי שוס ראיה וראיתו‬
‫הובא לקמן )סעי׳ ל״ו ס״ק ס״ג( דשם משמע דמקודשת‬
‫ודאי • ודבריו פליאיס • דהא התם מיירי אף שמת בתוך‬
‫י״ב חודש וא״כ הלא בשעת כניסה לא ידעה עדיין שלא‬
‫יתקיים התנאי • וגס עיקר סברתו תמוה דהא מוכח בש״ס‬
‫בסוכיא וחין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה •‬
‫דכיו; דנכנסה לחופה ודאי כבר ידעה במומין וכן משמע‬
‫לקמן במתני׳ בנמצאו בבית בעלה אף שלא כנסה עדיין‬
‫בודקה בקדובותי׳ ואפ״ה מוכח בש״ס בסוגיין דלא הוי‬
‫רק ספק בקידשה ע״מ שאין בה מומין • אף דע“כ ידע‬
‫קודם בעילה • וא׳׳ל דבסוגיין דאין אשה אוכלת ס׳ לכך‬
‫כשנכנסה לחופה אוכלת משוס דמחיל אס לא ידע • והא‬
‫כאן בנכנסה לחופה גרידא איכא פלוגתא דאמוראי אס‬
‫מחיל אס לאו • ע״כ נלע״ד דלא כהב״ש בזה • דאף בנודע‬
‫קודם הבעילה שלא נתקיים אפ״ה לא הוי רק ספק •‬
‫וראיתי בבית מאיר שגס הוא חולק עליו וס״ל להיפך‬
‫דבנודע לא מחיל כלל ‪:‬‬
‫א ך לפענ״ד גם דבריו אינס נכוניס מכמה סוגיות‬
‫ביבמות דאין תנאי בנשואין בשוס אופן • ולפ״ז‬
‫הרי משכחת שפיר דיש תנאי בנשואין • עכ״פ העולה‬
‫בנ״ד שהיה התנאי במום זה דלאו בר אולודי הוא גילתה‬
‫דעתה שאינה מתרצה בפירוש • ואף דבסתם אשה אמרי׳‬
‫עב למיתב מן דו אך כיון שגילתה דעתה ודאי הוי תנאי‬
‫כמו בנדרים שאין בהס עינוי נפש דסתמא לא קפיד ואם‬
‫התנה הוי תנאי • וא״כ אף שאין תנאי בנשואין עכ״פ הא‬
‫לא הוי רק ספק • וכאן יש ספק השני שמא הוה סריס‬
‫המה דמידי ספיקא לא נפקא • וא״כ הוי ס״ס גמור בכל‬
‫פרכיי אופנים הנוהגים בס״ס • ובספק הראשון מתיר‬
‫יותר אף בחייו וגס מתהפך • ויש חזקה דפטי' המסייע‬
‫לספק הראשון ודאי דיש להקל • ובנידון התנאי בגעי‬
‫שהזכרתי הוי רק ספק מקודשת אף לדברי הב״ש • וחזקה‬
‫דאינו מוליד המסייע לספק האחרון■ ויעויין ‪ :‬עכ״פ בהא‬
‫נתתינן ובהא סלקינן דבנ״ד שהיה תנאי מפורש במוס זה‬
‫שאין לו אברי כהולדה כשאר כל אדס והיא גילימ דעתה‬
‫שאיננה מתרצה א“ כ אף דבשאר מומין אמרינן באשה‬
‫דמסתמא מתרצה משוס עב למיתב מן דו • בנ׳ד כיון‬
‫שגילרמ דעו מ ודאי דהוי תנאי גמור כמו דאמרינן באיש‬
‫לענין נדרים שאין בהס עינוי נפש דסתמא לא קפיד‬
‫ואפיה אס התנה הוי תנאי גמור • וכבר העליט בעז״ה‬
‫עג‬ ‫חוט המשולש‬
‫ונאום ישראל בלא׳א מוה׳ יהושע העשיל ז׳׳ל •‬
‫ונאום אברהם בן שלמה ח״ר אייזיק בעל קריאה ‪:‬‬
‫העלובה הזו בוכה ומבכה על בעל נעוריה‬ ‫ותה‬
‫ולאשר היא מפה קהל' שמה פני׳ עלינו לשוס‬
‫לב אולי נוכל להמציא מזור למכתה להתירה מכבלי‬
‫העיגון והנה דבר זה מוטל על כל חכמי ישראל וגדוליהם‬
‫לעיין ולפקח בשריותא דהאי איתתא כאשר חשו חז״ל‬
‫מחד בתקנת ב״י שלא יהיו עגונות ועני׳ זו רכה בשנים‬
‫ערך בת כ' שנה לשוא שמרה ח״ו לא תהא כזאת בישראל ‪:‬‬
‫יצאתי לעורר בשריותא דהאי איתתא כיד ד׳‬ ‫ותה‬
‫הטיובה עלי וד׳ הטוב יורנו הדרך הישר אשר‬
‫נלך בה לבל אכשל בדבר הלכה ח״ו • הדריכני בנתיב‬
‫מצותיך כי בו חפצתי ואל אלקי׳ אמת ינחני בדרך אמת‬
‫בא״י למדני חוקיך ‪:‬‬
‫א א י י ת א בב״ב )דף קלייה ע“א( ההוא דהוה מוחזק‬
‫לן דלית ליה אחי ואמר בשעת מיתה דלית‬
‫ליה אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן‬
‫דלית ליה אחי ועוד דהא אמר בשעת מיתה דלית ליה אחי‬
‫א״ל אביי הא אמרי דאיכא עדים במדה״י דידעי דאית‬
‫ליה השתא מיהת הא ליתנהו קמן לאו היינו דר׳ חנינא‬
‫דא״ר חנינא עדים בצד אסתן ותאסר א״ל אביי אם הקלנו‬
‫בשבוי׳ נקל בא״א א”ל רבא לר״נ בר אמי חוש לה עכ״ל‬
‫הש״ס • וכ׳ התוס' שם ד״ה הא אמרי ה״פ הא יצא קול‬
‫הכא דאיכא עדים במדה׳יי ול״ג והא איכא כו׳ ואיבעי‬
‫למימר שיש לנו לחוש שמא איכא סהדי • הא ודאי ליכא‬
‫למיחש דהא תנן כו׳ עכ״ל התוס׳ • חזינן דלדעת התוס׳‬
‫אין לנו לחוש לעדים אא"כ יצא קול דאיכא עדים וכ” כ‬
‫הרמב״ס בפ״ג מה׳ יבוס ה״ג לא היה מוחזק באחין ויצא‬
‫הקו‪ :‬שיש עדים כו׳ וכ״כ הרא׳׳ש בתשובה כלל נ״ב סי׳‬
‫ה׳ • והמ״מ כ׳ עוד בשם הרמב״ן והרשב״א ז״ל דדוקא‬
‫בהוחזק הקול בב״ד חיישינן לעדים • משא״כ בי׳נא קול‬
‫סתם אף בכה״ג לא חיישינן לה • עכ“ פ שמעינן מהך סוגי׳‬
‫דלא חיישינן לסתם קלא אם לא שקול יצא שיש עדים ע״ז‬
‫)וכן מבואר בר״ן בקידושין( • נמצא בנ״ד שהיה מוחזק‬
‫לן דלית ליה אחי כמבואר בגב׳׳ע השלישי ובגוף המעשה‬
‫א״כ ודאי דלא חיישינן לקלא לחוד • ובפרטי שידוע לן‬
‫דע״י אמו יצא הרךל כמבואר בגוף השאלה • ואמו ודאי‬
‫דא״נ דהרי היא מחמש נשים שאינם מעידות אף להקל‬
‫מפני שלקודה לקלקלה • וכ״ש להחמיר דלצעורה קא מטין‬
‫)וכן מצאתי בתשו' חמדת שלמה סי' י״ב ופשוט הוא(‬
‫א"כ לפ״ז לא היה לנו לחוש להקל כלל ‪:‬‬
‫מאחר שאומרת שהיה האח בקאפולייא וגס‬ ‫אמנם‬
‫נתגדל שם ודאי דאית לן לברורי כמו שמצינו‬
‫דחיישינן אף לע״א בהכחשה במקום דאיכא לברורי כדאי'‬
‫בקידושין )דף ס׳ו עיב( ובתום׳ שם ד״ה שלח וכן בפ״ק‬
‫דפסחיס )דף ד' ע״א( יע״ש בר״ן • וכן ע ד רובא דאזלי׳‬
‫בתרה‬
‫שאלות ותשובות ®יק י‬
‫ו א ח ר שנודענו שבד“צ מקאפולייא לא חקרו הדבר‬
‫הימב כדין קבלת עדות אז כתבתי להם עוד‬
‫הפעם לדרוש ולחקור היעב הדבר אם העדות היא כד׳ת‬
‫וכהלכה • וזה אשר הניעני דבריהם שנית •‬
‫יום נ׳ כ״ו אדר שנס תקנ״גי לפ״ק קאפולייא •‬
‫כ ב ו ד ידידנו הרב הגדול החוב״ק סיני ועו״ה בישראל‬
‫גדול שמו כבוד מוה׳ אליעזר יצחק נ״י •‬
‫‪ l i T T‬נדרשנו לאשר בקשנו כבודו וקראנו להעד הא׳‬
‫מהשנים עדים אשר העידו לפנינו בקץ העבר‬
‫ושאלנו איתו אס כבר היה גדול כשהכיר האלם • והשיבנו‬
‫שהיה אז עדיין קטן מערך שמונה שנים • וגס זה אין‬
‫ידוע לו בבירור אס היה האלם להנעדר אח מן האב או‬
‫מן האס • והעד השני עדן לא חקרנוהו■ והנה ביום ב׳‬
‫י״ה אדר העבר ציונו להכריז בכל בתי כנסיות שכל מי‬
‫שיודע מהעדרו של האלם יבא ויעיד וכן בא לפנינו באותו‬
‫יוס הר״ר פנחס בהר״ר צבי מפה קהל׳ והגיד לפנינו‬
‫בתורת עדות שהיה מכירו היטב להאלם מן האשה אסתר‬
‫וזה ערך אחד עשר שניס בעת לקיחת הרעקרוטין בפעם‬
‫ראשון שמע פה קהל׳ שמת האלם הנ״ל ושאלנו אותו ממי‬
‫שמע זאת ואס יודע באיזה מקום מת והשיב שאינו זכור‬
‫מרוב הימים • אך זה זכור בבירור ששמע שמת את זו‬
‫שמענה ונגידה • ולראיה באנו עה״ח אנחנו ב״ד דפה יום‬
‫הנ״ל שנה הנ״ל ‪:‬‬
‫נאוס יעקב במה׳ יהודא סג״ל זללה״ה מ״ץ דק״ק הנ״ל •‬
‫ונאום יקותיאל זיסקיגד במ״א אהרן זללה״ה •‬
‫ונאום נתן נ טע בהרב הג׳ הגדול מ׳ שלמה זללה״ה •‬
‫וזהי העתק מג״ע דמינסק שהוחזק באין לו אחים ע״פ •‬
‫ב ‪ D‬ו ^ ב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מ׳‬
‫גדליה במהו׳ יהודא והעיד לפנינו בתו״ע‬
‫באליונ״ע בזה״ל ‪,‬איך האב גיהערע בפירוש מפי המנוח‬
‫מ׳ יצחק בן אריה בחורך העבר בשנת תקצ״ז אז ער אי ז‬
‫אבן יחיד לאביו אונ האט ניט קיין ברודער נאר איין‬
‫ברודער פון מוטער״ בזה״ל ממש האב איך גיהערט •‬
‫וזה היה לאחר שנשתדך עם בת הרבני מו״ה משולם‬
‫פייווש במ' נפתלי • כ״ז העיד מ׳ גדליה הנ״ל • שוב בא‬
‫לפנינו מוה׳ יהודא ליב במה' יצחק והעיד לפנינו הח'מ‬
‫בתו״ע באליונ״ע כו׳ ששמע ג״כ מפי המנוח הנ״ל בחורף‬
‫הלל קודם שנשתדך שידוך הנ״ל בזה״ל ״אז ער איז אבן‬
‫יחיד בייא זיין פאטער אונ ער האטי ניט קיין ברודער‬
‫מער אז דער וואס איז פון זיין מועער אליין" כ׳׳ז העיד‬
‫בהו׳׳ע מוה' ליב הנ׳ל ג״כ במעמד העד מ׳ גדליה הנ*ל •‬
‫ולהיות לראיה מהימנא ולאות אמת על העדים שהעידו‬
‫לפגינו כלל‬
‫באנו עה״ח יום ג' ח' סיון תקצ״ט לפ׳׳ק פ״ק מינסק •‬
‫נאום אברהם בהרב א״א מוה' יחודא ליג זצללה׳ה‬
‫בעהמ״ח ס׳ משכיל לאיתן •‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫ייק י‬
‫א׳א וגם הישה חזקה שלא נשבררה שעה א׳ יע״ש כל‬
‫דבריו בארוכה ‪:‬‬
‫ג ה נ ן ק לפי דעש סוגיין דעלמא אזלא דלא כמהרי׳׳ט‬
‫חדא במאי שהביא ראיה דמחזקינן מאיסור‬
‫לאיסור מהך דבהמה בחי׳ בחזקש איסור אמ״ה עומדש‬
‫ה ד כבר כ׳ רבושינו בעלי שוס׳ ז״ל בביצה • בחזקש‬
‫שאינה זבוחה עומדש דלא הוי מאיסור לאיסור ‪:‬‬
‫ו א ת לדברי האומר דבחזקש אמ״ה עומדש כבר הקשה‬
‫הרשב״א ז׳ל בחידושיו ליבמוש בסוגיין הנ״ל על‬
‫הא דאמר רבה אשה זו בחזקש הישר לשוק עומדש ושירץ‬
‫שאני בהמה משוס דכיון דאיסורא מחיים עד שששחדש‬
‫לה מעשה המכשירה והלכך כיון שאשה בא להשירה‬
‫ולומר שנעשה בה מעשה המכשירה עליך להביא ראיה‬
‫יעו״ש ־ הרי מוכח ׳מדבריו דביבמה לא מחזקי׳ מאיסור‬
‫לאיסור • וכן דברי השוס׳ שם ד״ה אשה זו בקושי׳ השני׳‬
‫מהך דספק דרוסה מוכח דלא כוושיה יעו״ש )ודברי‬
‫השוס׳ אלו נקטינן להלכה כדמסיק הש״ך ביו׳׳ד ס״נ •‬
‫ובשס מהר״מ לובלין( ‪:‬‬
‫ו טו ך * דלפי דברי המהרי״ט אין מקום לקושייש אביי‬
‫שם )דף ל״א ע״א( מהך דנפל הביש עליו ועל‬
‫בש אחיו דקאמר ה"נ נימא אשה זו בחזקש הישר לשוק‬
‫עומדש כו׳ דמה חזקה שייך שם • ואף דגם עשה נדחק‬
‫השוס׳ שם )ד׳יה נפל ה ד ה( בקושייש הש׳יס מ״מ עיקר‬
‫שירוצס דסמכי על חזקה דהישר לשוק שהישה עומדש אס‬
‫ימוש הבעל • אבל לפי דבריו ח ה לא הוי חזקה • ועיקר‬
‫החזקה דקאמר רבה בספק גירושין הוא משום דמוקמינן‬
‫הערוה בחזקש שלא נשגרשה • קושייש השוס׳ עומדש‬
‫בישר שוקף ועוז • ואין מקום לקושייש הש״ס כלל ‪:‬‬
‫‪ p i‬משמע בששו׳ הרא״ש )כלל כ׳ סי׳ י״ע( שכ׳ בטבח‬
‫שבדק בהמה ואמר שהיא טריפה שנאמן • משום‬
‫שהוא מסור בידו אלמא דחשיב ליה בחזקש הישר •‬
‫ולדברי המהרי״ט בלא״ה היה נאמן • דהא נולד הספק‬
‫מחיים • וכן כ׳ הרשב״א בחידושיו לקידושין בההיא‬
‫סוגיא דיש לי בניס וז״ל יש לי בניס נאמן בדמוחזק לן‬
‫באחי ולא מוחזק לן בבני והיינו דאיצטריך להימנושא‬
‫בדאמר יש לי בנים • דאי לא מוחזק לן באחי לשקול‬
‫מהימנושא ולשדי׳ אחיזרא דמסשמא לא חיישינן ליה‬
‫עכ״ל ־ מכל הלין משמע דבכל אשה שמש בעלה רךוה לה‬
‫בחזקש הישר לשוק כ״ז שלא נודע לנו בבירור שיש לו אח‬
‫הזוקק משוס דאיסור א״א אזדא לה ע״י מישש בעלה‬
‫וקמה לה אחזקשה קמיישא ‪:‬‬
‫ו ט ן ך נ״ל להביא ראיה ברורה דלא כמהרי״ט דאין ע״א‬
‫נאמן בכה״ג לאוסרה נגד חזקש היהר של»ינו‬
‫אף שהיה לה חזקש איסור קודם לכן ממקור הסוגי׳‬
‫דע״א נאמן באיסורין במיזקין )דף נ״ד ע״ב( בההוא‬
‫שאמר מהרוח שעשישי עמך נ ט מ ^ הכי אמר ר״י משוס‬
‫ר׳ יוסי מה אעשה שהשורה האמינשו)פי׳ בדבר שהיה‬
‫בידו( כה״ג ביוה״ב יוכיח דכי אמר פיגול מהימן • והכ׳‬
‫וכל אדם ט׳ ויעו״ש בשוס׳ ד״ה דכי אמר דפיגול לאו‬
‫דוקא אלא פסול הוי א״ כ קשה מאי ראיה דאם בידו נאמן‬
‫אף‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!!6‬‬
‫בשרה בכה״ש אפ׳׳ה היכא דאיכא לברורי מבררינן לשימש‬
‫הרי״ף בפ״ק דחולין לענין רוב מצויין כו׳ מכל הלין היה‬
‫לנו לחקור עכ״פ בקאפולייח אס יש פדים או לא ‪:‬‬
‫לפי הכשביס אשר באו לפנינו מבד״צ דשס פכ״פ‬ ‫והנה‬
‫הוחזק שם פפ׳י אנשים שהיה לי אח אלם ויש‬
‫לט לבאר אם צריכין עדוש ברורה להוציאה מחזקש כשרוש‬
‫שלה שהיה לה עד עשה או דאן! בעדוש כ״ש או בע״א‬
‫שיאמר שהיה לו אח מן האב ניחוש ג"כ ו ד׳ הטוב אל‬
‫יעזבני להורני דרך האמש ;‬
‫ב א י ת א בקידושין)דף ס״ד ע״א( במשנה מי שאמר‬
‫בשעש מישהו יש לי בניה נאמן • יש לי‬
‫אחים אי"נ יע״ש כל הסוגיא • ומבואר שם דהיכא דאינו‬
‫מוחזק באחין א״נ לאוסרה ולאמר יש לי אחים • ולכאורה‬
‫אף ע״א א״נ לאסור וכן מבואר בעור וש״ע )סי׳ קנ״ז‬
‫סעיף ו" ;א היה מוחזק באחין ואמר יש לו אחין א“נ‬
‫בא א׳ ואמר אני אחיו ואפי׳ ע״א או קרוב מעיד עליו‬
‫א״נ ודין זה דע״א א״נ נובע מששובש הרא״ש בעובדא‬
‫ד די ה שהיה א׳ מוחזק כמה שנים שאין לו אחים ובא‬
‫ע״א והעיד שיש לו אחים והעלה להלכה שא״נ מהך‬
‫סיגיא דהניזקין דאין ע״א נאמן באיסורין היכא דאשחזק‬
‫השירא יע״ש היטב ‪:‬‬
‫א מ נ ם הב״ש )בס״ק ז׳( כ׳ דלשיעש הנ״י נאמן ע״א‬
‫לאסור* וכ׳ שכן יש לדייק מדברי רש״י והר״ן‬
‫בסוגיא דקדושין הנ״ל יעו״ש וכן הביאו בשם מהרי״ט‬
‫ח״א ס־׳ פ״ב יעו״ש • והנה שוכן דברי המהרי״ע דבטובדא‬
‫דידיה בא׳ שבא מארץ רחוקה ולא אשחזק לן לא באחי‬
‫ולא בבני לא מיקרי חזקש הישר לשוק אלא ע״כ ידוע‬
‫לנו שאין לו אחין אלא דמס‪:‬ד‪,‬א אם נולד לו אח דומיא‬
‫דר״פ האשה בשרא היה לה חמוש אינה חוששש וכ״ש‬
‫העמד משה על חזקשה ובחזקש הישר עומדש אמנם אח״כ‬
‫שנשאש שהוחזק בה איסור א״א וע״י מישש בעלה אשה‬
‫בא להשירה אל ששירנה מספק ולא שימא איסורא‬
‫קמיישא »ןעה כו׳ והא דאמרי׳ ביבמוש פ׳ ד׳ אחין‬
‫ואלו גבי גירושין ס׳ קרוב לו ס׳ קרוב לה לא קאמר •‬
‫ומשני רבה אשה זו בחזקש הישר לשוק עומדש היינו‬
‫משוס שהיא לפנינו צרש ערוה • ואם נולד ס׳ בגירושה‬
‫הערוה מוקמינן לה בחזקש שלא נשנרשה כו׳ והביא‬
‫ראיוש מסוגיא דנזיר דירד לטבול דמחזקי׳ מאיסור לאיסור‬
‫וכן הב־א ראיה מהא דאמרי׳ פ׳ קמא דחולין בהמה‬
‫בחיי׳ בחזקש איסור עומדש ולא אמרינן דהא איסורא‬
‫דאבר מן החי פקעה ודאי אף ע״י נחירה וכן הוכיח‬
‫מלישנא דהש״ס פ׳ יש נוחלין הנ״ל אס הקילו בשבוי׳ נקל‬
‫בא״א • וכ׳ ומה דקאמר הש״ס בסוגיא דקידושין הנ״ל‬
‫דאס איט מוחזק לן באחין א'נ לומר יש לי אחין היינו‬
‫מטעם ס״ס שמא יש לו בניס ואש׳ל דא״ל שמא גם אחים‬
‫אין לו כמ״ש הרשב׳ים שם ב״ב )דף קל״ד ע״ב ד״ה ומשני(‬
‫עוד כ׳ המהרי״ט דהא דאמרי׳ ע״א א״נ נגד חזקה הייט‬
‫דוקא דאף לדברי העד הישה בחזקש הישר עד עשה‬
‫יזו הלא לדברי העד לא היי מ מושרש עד עשה משוס‬
 ‫עד‬ ‫ת ט המשולש‬
‫להדיא )בסי׳ נ׳ ט׳ק ג׳{ נ‪¥‬׳כ שפיר קאמר רש׳׳י והרשב״ס שס דע׳׳א‬
‫נאמן משוס דשס בתירוצא דאביי קיימא ולשיפתי׳ ביבמות שס הא‬
‫לא הוי חזקת היתר כסברת מהרי״פ הנ״ל • גם מה דקאמר בב״ב‬
‫שס ניקל בא״א אביי היא דקאמר לה י ולכך דחק עצמו הרשב״ס ג"כ‬
‫לפרש דמשוס ס״ס קאתינן עלה משוס דאליבא דאביי קיימינן יע״ש‬
‫שהביא דברי אביי בקידושין( ‪:‬‬
‫ו ת מ ן ע י על רבינו המהרי״ט והב״ש למה לא ביארו‬
‫דבריהם עכ“ פ לחלק בין ע״א לבעל שמפורש‬
‫במשנה שאינו נאמן ■ ובמהרי״ט היה אפשר לפרש דבריו‬
‫דהיכא דהוי ס״ס באמת גס ע״א אינו נאמן • ובנ׳ד קא‬
‫מיירי שהיה ידוע בודאי שאין לו בניס הדרינן לקמייהא‬
‫דסוגיין דעלמא • ורוב רבותינו הראשונים ז״ל דלא‬
‫כמהרי״כי אזלא וס״ל דלא מחזקינן מאיסור לאיסור • ואין‬
‫ע״א נאמן לאסור אותה לשוק מכו© דהוי לה נגד החזקה _‬
‫ו ב ^ ל ט שהמהרי״ט עצמו כ׳ וז״ג נידון של הרא״ש‬
‫בהשו׳ שהובא לעיל ההם חזקה אלימהא‬
‫איכא כמש״כ שישב שם כמה שנים ומעולם לא נראה ולא‬
‫נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שהיה לו אחים זו חזקה‬
‫ברורה דקיי״ל סוקלין על החזקות כדאמרי׳ מעשה באשה‬
‫א׳ כו׳ בפ״ב דקידו״י; וכמו דאמרי׳ הוחזקה נדה בשכנותי׳‬
‫בעלה לוקה עלי׳ אף כאן הואיל וכמה שנים לא נשמע‬
‫לו אח בחזקה שאין לו אחים עומדת כו׳ ‪:‬‬
‫ן ע ך אף בנ׳יד הרי כמה שנים שהיה במינסק • וגס‬
‫בני האס שבאוזדא מעולם לא שמעו שהיה לה בן‬
‫מבעלה הראשון חוץ מזה המנוח ודאי דהוי חזקה אלימתא‬
‫דומיא דפ׳ בתרא דקידושין שאין ע״א נאמן להכחישה ‪:‬‬
‫מ“ש הב״ש דלפי שיטת הנ״י)והוא ג״כ שיטת הרשב״א‬
‫והראב׳ד( דמוחזק דלית ליה בניס א״נ לומר דיש‬
‫לו • אבל בלא מוחזק לן בבנים נאמן לומר דיש לו אלמא‬
‫דזה לא הוי חזקה מה שלא מוחזק לן בבני באמת אינו‬
‫מוכרח כלל דהא נגד חזקה דאיסורא ודאי דנאמן במיגו‬
‫רק דסברתם הוא שא״נ להכחיש לגמרי החזקה כמו שא“נ‬
‫לשיטתם במוחזק לן באחי לומר שאין לו אחים כך א"נ‬
‫לומר במוחזק ודאי שאין לו בניס לומר שיש לו • אבל זהו‬
‫ודאי דאף לפי דעתם חזקת היתר עכ״פ מקרי • אס לא‬
‫מוחזק באחים כמו שאמרינן שם שהבעל אינו נאמן לומר‬
‫שיש לו • וכ'כ הגאון בעל בית מאיר על מקומו שדברי‬
‫הב״ש תמוהים הם ‪:‬‬
‫יש להביא ראיה מן הש״ס דבכה״ג דלא מוחזק‬
‫מקרי חזקה דללזכהב״ש דס״ל דזה שלא ראינו‬
‫ולפיד‬
‫אח או בן לא מקרי חזקה כלל • וחולקים על תשובת‬
‫הרא׳ש דאיכא בש״ס ב״ב )דף קכ״ז ע״ב( היו מוחזקין‬
‫אחר שהוא בטר נאמן •‬ ‫בו בהוא בכור ואמר אביו‬
‫היו מוחזקין ט שאינו בטר ואמר אביו בכור הוא א'נ‬
‫רישא ר׳י וסיפא רבנן ול״ל להש״ס לחלק הברייתא לתרי‬
‫תנאי • לפי כלל זה של הב״ש היה אפשר לאוקמי רישא‬
‫וסיפא רבנן וע*כ לא קאמרי רבנן שא"נ לומר על אמד‬
‫שהוא בכור כשהיינו מוחזקין בו שאיט בטר • דוקא היכא‬
‫דהוחזק לן באחד שנולד ראשון לו וא״כ הרי בא להוציא‬
‫מחזקתיט • משא״כ אס אחד מוחזק לן שהוא ראשון ולא‬
‫ראיט‬
‫טיק י‬ ‫שאלות ותשומת‬
‫אן‪ £‬נגד מזקת טהרה הא הקרבן קודם שנכנס לפני ולפנים‬
‫ונזרק הדס לא היה בחזקה כשר וא“ כ עכשיו שאומר שלח‬
‫נזרק בהכשר הא לא הוי כלל נגד החזקה )ומזה קשה‬
‫הרשב״א שהבאהי לעיל דהא‬ ‫קצה אף להירון השני‬
‫הוא מעיד על גוף דבר המכשיר שלא נעשה כראוי והוי‬
‫כמו דרסה בשחיטה( אלא ע״כ דזה גופא מקרי חזקה‬
‫היהר למה שלא נפסל במחשבה דקודס לכן היהה עומדה‬
‫בחזקה זו שאס יזרוק הדם יהח כשר • א“כ ה״נ גבי אשה‬
‫היתה עומדה אף קודס מיהה הבעל בחזקה היהר לשוק‬
‫אחר מיההו • וכן בהך עובדא דס״ה דמייהי ההם הכ״ס‬
‫שא'נ לפסול הס״ה משוס דהוי נגד חזקת היהר חס לא‬
‫משוס מיגו • והרי הגוילין קודס עיבודם לא היה להס‬
‫חזקת היהר לס״ה וא״כ למה לא יהא נאמן בלא מיגו‬
‫אלמא דבכה״ג אין ע״א נחמן וכה״ג מנחתי במהרי״ק‬
‫שורש ל״ג ופשוט הוא מכל הלין מוכח דלא כמהרי״ע בזה •‬
‫)ואין לומר דהחס שאני משוס דנל העומד לזרוק כ^רורן דמי • קדא‬
‫דמשוס זה עדיין לא דמי לנפמאו פהרותיך • והו דהא במנחות)דן•‬
‫ק״ב ע״ב( מססקא ליה להש״ס אליבא דר׳ יוסי אס ס״ל האי כללא‬
‫דכל העומד לזרוק כזרק דמי כר״ש אס לאו והבא אליבא דר׳ יוסי‬
‫קיימינן ודו״ק(‪:‬‬
‫ן ‪ 2‬ן ך| אענה אנכי כבר צוח עליו הגאון בעל נוב״י מ״ה‬
‫)סי׳ קמ״ד וקמ״ה( וז״ל ומה של מהרי״כי בח“ א‬
‫)סי׳ פ״ב( על כל דבריו יש השובה • ובפרט שהוא רוצה‬
‫שגס הרח״ש מהחוסרין והרא״ש הוא ודאי מן המהידי; •‬
‫וכל דבריו בדברי הרא״ש אינם מהקבלים על הלב ‪:‬‬
‫ו כ י ראיתי בהשו׳ א׳ כתובה מהגאון הגדול המפורסם‬
‫’ מוה׳ גרשון מ״ן דק׳׳ק שקלאב שכ׳ ראיה דלא‬
‫כמהרי״ט מהא דאמרי׳ בגיטין)דף פ״ג ע״ב( והרי יבמה‬
‫דבעל אוסרה ויבם מהירה • יבס הוא דקא אסיר לה‬
‫דאי מבעל הא שרי וקיימי • ודחה שם כל ראיוהיו והביא‬
‫בשס הריטב״א להדיא דאשה נקראה בחזקה היתר לשוק‬
‫במיתה בעלה עד שהאסר בזיקת יבס לפנינו)וחידושי‬
‫הריטב״א אין אתי( והעלה להלכה דלא כמהרי״ט ודפח״ח‬
‫וראויס הדברים למי שאמרם ‪:‬‬
‫ך מ ך| שכ׳ הב׳יש שכן משמע מתוך פירש״י דע״א נאמן‬
‫שכ׳ בקידושין שם ד״ה דלא מוחזק לן כו׳ וז״ל‬
‫ה ל ^ אמר יש לי בניס אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים‬
‫לה • הלכך נאמן ואי אתי אח אח“ כ ואמר אחוה דמיהנא‬
‫אנא לאו כל כמיניה דאהני דיבורא לחזקה • ובהאי לישנא‬
‫ממש כ׳ הרשב״ס בב״ב)דף קל״ד ע״ב ד״ה ההם( דמשמע‬
‫דאי לא אמר יש לי בניס היה האח נאמן ואף שהבעל‬
‫א״נ לומר יש לי אחים אח״כ • הן כבר עמד ע״ז המהרש״א‬
‫ז״ל והגיה דבריהם כמ״ש באשר״י דנ״מ אס יבואו עדים‬
‫ע“ז שיש לו אחים יפו״ש • ומה שהביא ראיה מלימא‬
‫דהש״ס ב׳יב שם ניקל בא״א • לפענ״ד שיגרא דלישנא‬
‫דהש׳ס דקידושק נקט התם • )וכשאני לעצמי אמינא שי״ל דפכל‬
‫אלו אין ראי׳ לפ׳מ דאיתא ביבמות שס )דף ל״א ע״א( מתקין לה‬
‫אביי נסל הבית עליו נו׳ אמאי ה"נ נימא אגוה זו במזקת היתר לשוק‬
‫עומדת אלסא דאביי לית ליה ‪ p‬סברא דרבה דקיימא לה בחזקת היתר‬
‫וי׳׳ל באמת משוס יס׳׳ל דמרזזקיק מאי»ר לאיסור • וכ“כ הפ׳׳ו‬
 ‫תטהמ שולע‬ ‫כימי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫הדין ע״ס הרל^ון וכן בעגלה כ׳ סתם והסברא פשוטה‬ ‫ראינו מי שנולד לו קודם לכן ואמר אביו שיש לו בן‬
‫מצד עצמה • וכ״כ הש“ןנ ביו׳׳ד )סי׳ קכיז( והב״ש באהיע‬ ‫במדה״י שנולד לו קודם זה למה לא יהא נאמן דהא וה‬
‫)סי׳ קע׳ח ס״ק י״א( וכן מטאר הדבר לפענ׳ד באשר״י‬ ‫לא הוי חזקה לפי דעת הב*ש * וא"כ ברישא שהיו מוחזקין‬
‫פ׳ הנתקין בהלטת חלוקים שלו בחילוק ו׳ היכא שאמר‬ ‫בו שהוא בכור פי' שלא ראיט בן קודם לו אן‪ £‬לרבנן‬
‫א טבל הלה מתוקן שאמרתי לפלוני לתקנו ושאלוהו וארור‬ ‫נאמן משא׳כ בסיפא שהיו מוחזקין בו שאינו בכור וא״כ‬
‫שלא תיקנו נאמן השני משום דתלוי בו משמע דבלא״ה‬ ‫ע״כ היה מוחזק לן באח אחר שנולד קודם לזה • והוא‬
‫לא היה השני נאמן ואך דלא נגמר ההיתר ע״י הראשון‬ ‫לפנינו • והוה שפיר נגד החזקה לכך א“נ לרבנן • וליל‬
‫דהא הלט עדיין לשא‪1‬ול ולברר אם כן הוא• א״כ בנ״ד‬ ‫להש״ס לדחוקי ולאוקמי רישא ר״י וסיפא רבנן )ואך‬
‫דהבעל נאמן מדאורייתא ודאי דבכל ענין הוי כשנים‬ ‫שגס עתה יש ליישב שינוי לשון הברייתא רבותא בכל חד‬
‫ואין דבריו של אחד במקום שנים ‪:‬‬ ‫מ"מ הלא הוה מצי לאוקמי כחד תנאי( אלא ע״כ דפשיע‬
‫^ ו ו ע ד ‪ ,‬אך דיש לחוש לכאורה לדעת הריטב״א שהביא‬ ‫ליה להש״ס דאך בכהיג שלא ראיט אח שנולד קודס לו‬
‫הנ״י ביבמות פ׳ האשה שלום דלא אמרינן כ“ מ‬ ‫מקרי ג"כ חזקה ואך לרבנן דלית להו קרא דיכיר ‪:‬‬
‫שהאמינה התורה ט׳ אלא בעדות אשה משום דאין דבר‬
‫שבערוה פחות משנים יעו״ש ‪ .‬אמנם כבר מצינו שרבינו‬ ‫ה נ ף ‪ ,‬בהא נחיתנא וסליקנא בעז״ה בראיות מוכרחות‬
‫הב״י שמימיו אנו שותים לא כן ס״ל שהביא בסי׳ ל״ט‬ ‫מן הש״ס וראשונים וגדולי האחרונים ז״ל דלא‬
‫תשובת התשב״ץ והוא בח*ב סי׳ י״ע בא' שהכניס ידו‬ ‫כמהרי״כי והכ״ש אלא דאין עד ח' נאמן אליבא דכ״ע חם‬
‫לבהמה ואמר שכשירה היא אם בא ראשון הוי כשנים ואין‬ ‫לח היה מוחזק לן באחי וכ“ש בנ׳ד שהיה זמן רב במינסק‬
‫נאמן השני לאוסרה ואם באו שניהם בב׳א אסור וכן הוא‬ ‫דהוי דומיא דתשובת הרא׳׳ש ־ גם המהרי״ט ואפשר גם‬
‫בש״ע)ומ״ש העץ דבעינן שיתירוה עפ״י הראשון המעיין‬ ‫הב״ש יודו לזה דאין ע״א נאמן ‪:‬‬
‫בתשב ‪ f‬יראה שלא כן הוא רק בא ראשון בעינן וכ״כ‬ ‫ד « ן ך נראה לפענ״ד דאך אם נימא דהיכא דלא‬
‫הגר״אוהש״ך( ‪:‬‬ ‫מוחזק לן לא באחי ולא בבני נאמן ע״א לומר‬
‫ה ר י חזינן דנקע להלכה דאך בשאר איסורים איתא‬ ‫כיש לו אח ולאוסרה • מ'׳מ היכא שאמר הבעל שחין לו‬
‫להאי כללא יעו״ש בתשב״ץ וכן הוא במהרי״ק‬ ‫אחים שמפורש במשנה שנאמן עכ“ פ בלא מוחזק לן באחי‬
‫)שורש ל״ג( והובא דינו ביו״ד )סוך סי׳ א׳( לענין שוחט‬ ‫)ולקצת מרבוותא אך היכא דמוחזק באחי כמו שנבאר‬
‫שהעיד עליו ששחט שלא כהוגן דהשוחט הוי כשנים )רק דיש‬ ‫לקמן בעז״ה( והימנותא דבעל לפי מה שמפרש הש״ס הוא‬
‫לחלק כמו שכתב הש״ך( והדרן לקמייתא דכיון דהבעל‬ ‫מטעם מיגו דאי בעי מגרש לה בגיטא והוה מדאורייתא‬
‫נאמן מדאורייתא אם אמר שאין לו אחים א“ כ אך אם‬ ‫דהא כל מיגו פשוט בדברי הראשונים ז״ל דהוה דאורייתא‬
‫ניחוש לדברי המהרי״ט דזה לא מקרי חזקה להתירא מ“ מ‬ ‫כש’׳כ האי מיגו דעדיך טפי משום דהוה בידו כמ״ש‬
‫אין דבריו של אחד נגד אמירת הבעל דהוי כשנים ‪:‬‬ ‫הרשב״א ז״ל • ומעין זה מצינו ג"כ דע״א נאמן במה‬
‫]ואגב אמינא במה שחלקו הב״ח והרש״ל אדינא דמהגיי״ק משוס‬ ‫שבידו מדאורייתא כדאיתא פ׳ הניזקין )דך ני׳ד ע׳ב(‬
‫דעת הריסב״א שהבאתי לעיל כמש״ב הש״ך בסי׳ קכ״ז אתמה מדוע‬ ‫וכיון שהבעל נאמן מדאורייתא הדרינן לכללא דאיתא‬
‫העלימו עיניהם מ ^ דינא דהתשכ״ז שהובא בסי' ל״ע ולא חלקו‬
‫בש״ס בכמה מקומות וביבמות פ׳ האשה רבה אמר עולא‬
‫עליו ‪ .‬ועוד איך יפרנסו לשימת הריסב״א ‪ p‬סוגי' דסוסה שמפורש‬
‫שם שאף בשאר איסורים אמרינן כן ‪ .‬וע"כ צ״ל כמ״ש הש״ך שס‬
‫כ״מ שהאמינה תורה ע״א הוי כשנים ואין דבריו של א׳‬
‫דהיכא שמפורש בקרא שנאמן גס הריסב״א יודה ‪ .‬א״כ כבר ישרו‬ ‫במיץם שנים • וא״כ כ״ע יודו דבעינן שני עדים כשרים‬
‫דברי המהרי״ק בשוחס דהא כ׳ רש״י ז״ל בחולין )ד׳ י׳ דיה ע׳׳א(‬ ‫דוקא להכחישו ואך דמסיק הש׳ס ביבמות)דך קיץ ע״ב(‬
‫ועוד בכ״מ דהא דעד א׳ נאמן באיסורין הוא מטס דכי וזבחת‬ ‫ובכתובות)דך כ״ב ע״ב( דבעינן דוקא התירוה להנשא‬
‫הרי מטרש להדיא בקרא דע״א נאמן בזה ‪ .‬והוי דומיא דטטה‬ ‫עפ״י העד הנה פשוט הוא ח הו דוקא בעדות אשה שא“נ‬
‫ועגלה ערופה וא״כ גס הרימב״א יודה דהוי כשנים כדאיתא בש״ש‬
‫מדאורייתא רק מתקנתא דרבנן משא“ כ היכא דנאמן‬
‫ואף שכמה מהראטניס ז״ל לא הביאו הך קרא חזבחת מ״מ ‪.‬הרי‬
‫מדאורייתא לא בעינן שיוגמר הדין עפ״י העד כמו‬
‫הר ס״ס להתירא עכ״פ לענין טחס שמא דלא כמייסב״א ‪ .‬ואת״ל‬
‫כהריסב״א דילמא כרש״י זי׳ל דטה בקרא בהדיא ודרק ‪:‬‬ ‫שמבואר בפשיטות בסוגיא דסוטה )דךל״אע״ב( בא׳‬
‫אומר נטמאה ו‪5‬בר הקשו כן התוס׳ ז״ל ביבמות ובכתובות‬
‫ו ל ע ג ־ ד לזה כיווט החולקים על המהרי״ט שהביא‬ ‫שם ואך שהתוס׳ ז״ל דחקו עצמם לפרש גם הסוגיא‬
‫בשמם וז״ל ושמעתי שהמתירים טוענים שאויט‬ ‫דסוטה היכא דעמר הדין עפ״י העד היינו לחד תירוצא‬
‫העד כבר הוכחש מפי הבעל שאמר שאין לו אחים כשרצה‬ ‫שם שלא נחתו לחלק בין דאורייתא לדרבנן • אבל לתירוצם‬
‫להנשא ‪ .‬ודברים תמוהים הם דלא מקרי הכחשה אלא‬ ‫השני שם שנזלקו בהכי וכ' דלעולא בדאורייתא אך בבת‬
‫כשיכחיש בפיו את העד בפניו אבל זה‪,‬שאמר בשעת‬ ‫א' הוי כשנים ודאי דהסוגיא אתא כפשטא ‪:‬‬
‫נישואין לא הוי הכחשה עכ׳ל ‪ .‬ולפענ״ד לא כיוונו החולקים‬ ‫‪ p i‬הוא דטת רבינו הרמב״ם ז״ל דלענין עדות אשה כ'‬
‫משום דהוי עדות מוכחשת אלא משום שהאמינה תורה‬ ‫)בפי׳ב מה׳ גירושין( בא ע״א ואמר שמת והתירוה‬
‫להבעל הוי כשנים )ואנמר דמהרייט סמך עצמו על‬ ‫להנשא ע״פ ואח״כ בא כו׳ ובפ״א מה׳ סוטה ה׳ י׳ו כתב‬
‫דבריו לקמן דבעובדא דידיה לא הי׳ הבעל נאמן‬ ‫בא עיא כשר ואמר נטמאה ה׳ז אינה שותה ולא כ׳ שנגמר‬
‫מדאורייתא‬
 ‫עה‬ ‫ת ט המשולש‬
‫ולא מצא אדם שאינו יודע ג״כ מי הי׳ האומר וכ״כ כגאק‬
‫בעל שארית יוסף דבכה׳ג הוי שפיר עד מפי עד ;‬
‫מצאתי להגאון בעל עצי ארזים זיל שכ׳ שיש לחלק‬ ‫אמנם‬
‫ולומר דבאמת באומר סתמא שמעתי ל״ח דשמע‬
‫מפסול אבל אס שאלוהו ו^ור שאיי הוי כאומר שאיי איך מת ‪.‬‬
‫מ ה מ א ק מי ל חתר למצוא מרץס לדינא דהרמ״א זיל‬
‫מסוגיא דסומה יעו״ש ושפיר יצא לחלק ‪ .‬אמנם לפ"מ‬
‫שהבאתי שדברי הרב נובעים מסוגיא דשמע מבת קול‬
‫ודאי דאין מקום לחלק כלל לניק זה דהא גס שם איי‬
‫ממי שמע ‪ .‬וזה אין סברא לומר דדוקא שנים ששמעו‬
‫מביק דמה נ'מ כיון דע״א נאמן בזה כשנים ואדרבא בזה‬
‫עדיפא מב״ק דהא אומר ששמע מאדם אחד רק‬
‫ששכח ממי שמע ‪:‬‬
‫ו מ ש ״ כ הגאון הנ״ל ראי׳ ממש־כ הרמב״ם שצריכין‬
‫לשאול אצלו איך ומה ראית ‪ .‬וכ׳ הלח״מ‬
‫משום דמדמה לי׳ לדיני ממונות בגוף העדות דאמרינן‬
‫בשבועות אומרים לו איך ומה ראית ‪ .‬מ ה דבריו אינם‬
‫מובנים דהא מקור הענין דעד מפ״ע הוה קולא בעדות‬
‫אשה מ שם עיגונא ‪ .‬וגם הך דינא דמשיאין עפ״י בת‬
‫קול פשימא דבד״מ לא מ מי ‪ .‬ואף דאמרינן בבכורות‬
‫דבעיקר העדות יש להחמיר מימ כבר כ׳ כל גדולי‬
‫האחרונים דדבר זה נכלל בגוף הלקנה דעד מפי עד ‪.‬‬
‫יעו״ש בשארית יוסף ואף הל'מ הלא לא כ' זאת אלא‬
‫לקושיא על המ'מ ‪ .‬ואדרבה המ״מ משו׳ה לא כ׳ מעם‬
‫זה על דינא דהרמב״ס ז״ל משוס דע״כ■ קילא בזה מד״מ‬
‫יעו״ש בדברי הרב סמגיד ‪:‬‬
‫דמילתא אמינא דאף להמחמיריס בזה‬ ‫״ ולרווחא‬
‫יש להקל בניד ‪ .‬דהנה יש כ ק ג׳ חששות‬
‫להחמיר אס אומר בשמע סתם ונבאר בעז׳׳ה אחד א׳‪.‬‬
‫א( הגאון בעל ע״א הנ״ל כ׳ דחיישי׳ שמא לא שמע כלל‬
‫דלא פבידא לגלויי כיון שאינו מגיד ממי שמע ולזה‬
‫החשש פשוע אצלי דבנ״ד ליכא למיחש משום דאם הי׳‬
‫רוצה לשקר הי׳ שתק ונאמן מ שם שהפה שאסר הפה‬
‫שהתיר כדאיתא בכתוטת פ״ב במשנה )ד׳ מיז עיא( ‪.‬‬
‫ואף דאמרינן שס )‪ *7‬כיב עיב( א׳ אומר נתגרשה וא׳ אומר‬
‫לא נתגרשה אסורה ‪ .‬תרווייכו באיא קא מסהדי ‪ .‬כבר‬
‫תירצו הראשנים ז״ל והובא ברין ‪ os‬דאין לו מיגו דרוצה‬
‫לשסלה מן הכהונה ‪ .‬ושד תירצו דמיירי בספק קרוב לה‬
‫ס׳ קרוב לו דאמר בדדמי ויע״ש בש׳ע )סי׳ קי״ב סיק‬
‫ה׳( אבל בניד הוי ממש כהך דאמרי׳ בכשבות )ד׳ ייט‬
‫ע״ב( ע״א אומר תנאי ט׳ ‪ .‬דמסיק שם הש״ס דהלכשא‬
‫כ ד ה בדר״י דאכלר מ י למיעקר סהדותייהו קאתי ‪ .‬וכבר‬
‫כ׳ שם הרין זיל דליד ־ למיעקר סהדותייהו אלא אף‬
‫באחד אומר » ץע נאמן אם אק כיי יוצא ממקום אחר ‪.‬‬
‫משם מינו דאי ב ש שתק ‪ .‬והוה ‪ cso‬שאסר כו׳ ‪ .‬איכ‬
‫גס בניד שאין כאן אלא עיא בלבד ד פנחס מי ל שאומר‬
‫שהי׳ מכירו ושמע שמת ודאי דמהימן בזה משום הפס‬
‫שאסר במיט דאי בש שתק ואזדא לה סברת מ און‬
‫מי ל בניד ‪:‬‬
‫עוד‬
‫שאלות ותשובות‬
‫מדאודייחא כמו גמבואר לקרון במזיה( וארלנס כוונחס‬
‫ודאי רצוי׳ כמשיב ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א נבא בפןיה לחיץר אם יש בפובדא די ק‬
‫שני פדים כשרים שיכחישו דברי הבעל‬
‫אם לאו ‪ .‬וד׳ המוב אל יעזבנו ‪:‬‬
‫י ה נ ה פדוח שהוגבה בקאפולייא הרי נימאר בג״ע כשני‬
‫‪ f c‬מ ק לא העיד רק מה שראה בקסנותו‬
‫]ואף שבדנריהס אשל נא ראשונה לא כ׳ כן אמנס נחברר לנו דלאו‬
‫נדיוקא כחנו זאת כאשר כנר העידו כעצמם מ׳׳ע השני[ וא"כ‬
‫לפ״מ ק‪:‬פלהי בפזהי״ה דבנ״ד לכיע בעינן דוקא שני‬
‫פדים שיאמרו שיש לו אח מאב ודאי דלא חשבינן האי‬
‫לעד דמשנה שלמה שניט בכחובוה פיב )ד׳ כ״ח פיא(‬
‫אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקומנן כו׳ אבל‬
‫לבר מהני ודאי דלא נאמנין להעיד מה שראו בקפנוהן‬
‫ואן{ דאיהא שם בברייהא נאמן לומר משפחה זו פסולה‬
‫משפחה זו כשרה כבר ביאר הר״ן דמיירי שכבר יצא קול‬
‫ולפנין הרומה דרבנן יפו״ש וביאר שגם דעה הרמב״ס כן‬
‫הוא לכאורה ‪ .‬וכן מוכח מחוך דברי הרי״ן! ז״ל שהשמיע‬
‫זאה ופ'כ משוס דנכלל זה בתרומה דרבנן דמהני׳ יפו״ש‬
‫ואן‪ £‬לדעת הראב״ד ז״ל שהחמיר בזה)והובא דינו בש׳ע ח'מ‬
‫סי׳ ליה( אין לך בו אלא חידושו כמ׳ש בר״ן משום‬
‫דאית ליה קלא ומפרסמא הרבה אבל בכל התורה טלה‬
‫ודאי דא'נ ‪:‬‬
‫ו ב ^ ר ט לנ״ד דחשבינן אמירתו של בעל שאמר שאין‬
‫לו אחים כשנים כמיש פשימא דבעינן שני‬
‫עדים כשרים דוקא להכחישו וזה שראה בקמנותו ודאי‬
‫דאין לצרפו כניל ‪:‬‬
‫א ו ל □ לפי המבואר בג״ע השני הרי נמצא עוד א׳‬
‫והוא ל פנחס שמעיד שהי׳ מכיר הימב החרש‬
‫רק ששמע שמת ‪:‬‬
‫ן ן ע ה אס נאמר דמה שאומר ששמע שמת הוי כעד‬
‫מפי עד הרי פשוע התירא דהאי איתתא כדעת‬
‫הרי״ן‪ £‬והרמב׳׳ס והרשב׳׳א דע׳׳א נאמן ביבמה כפשימותא‬
‫דר״ש ביבמות פ׳ האשה רבה וכבר הכריש כל האחרונים‬
‫שיש לסמוך עליהם במקום עיגון כמטאר בב״ש בסי'‬
‫קניז ‪ .‬אמנם אן‪ £‬אס ניחוש לדעת האחרונים ח ה לא‬
‫כוי כעד מפי עד כיון שלא אמר ממי שמע אפיה יש‬
‫להקל בנ״ד ונבאר בעז״ה ‪:‬‬
‫י ד א י ת א בש׳ע )סי׳ י׳ז סעי׳ ה׳( כבר אמרנו שהעד‬
‫שאומר שמעתי שמת סלוני אפי׳ שמע‬
‫מאשה ששמעה מעבד היז כשר ‪ .‬והוא לשן הרמב׳׳ם‬
‫זיל ‪ .‬וכ׳ הרמיא זיל ואפי׳ לא אמר ממי שמע אלא אמר‬
‫‪ w ;d‬ששמע כשר ולא חיישינן שמא הראשון פסול הי׳‬
‫מכיל ‪ .‬ודק זה דהרמ״א הוא מתשובת בנימין זאב ומקורא‬
‫דהאי דנ א הוא מהך סוגיא דש׳ האשה בש־א תדבריי‬
‫בשעת הסכנה )פי׳ במקום עיטן רש״י( טתבין וטתנין‬
‫אעסיי שאין מכירין וכן שם במשנה משיאין עפ׳׳י בת‬
‫י^ל כיצד כו׳ וכ*כ בחשו׳ ביי וכ״כ הגריא ‪:‬‬
‫‪ n‬״ ^ *‪ ,‬לפ״ז אף היכא »(ומר העד מאיט זוכר ממי שמע‬
‫לכאורה לא גרע מהך דינא דמחני׳ ששמע קול‬
 ‫חוטהמשולע‬ ‫סיקי‬
‫פדות ואבי האשה הי׳ חוקר וחרש שס ואי אמרת‬
‫שהיהודים שבאו ממושקלייד היו יודעים בבירור היו‬
‫מעידים שם במושקלי׳ד ‪ .‬וכן סייס שם הרב הני ל) ב ל‬
‫מ״ז ע׳א( מ״מ יהי׳ לנו לראיה ולעינים בנ״ד דכיק‬
‫דנתקבלו כ״כ עדות במושקלי״ד והיהודים ההם לא אולרו‬
‫דבר זה בשם פשיטא לפעניד שהדברים שאמרו להנשים‬
‫הי׳ מצד הקול עכ״ל וכ'כ שם ואע״ג דהרמב׳׳ס ז״ל כ׳‬
‫)בםי“ נ מה׳ גירושין( כבר הודענו שעד שאמר שמת פלוני‬
‫אפי' שמע מפי אשה ששמעה מעבד ה״ז כשר לעדות‬
‫אשה ומשיאין ע“ פ ‪ .‬אבל אס אמר העד או האשה או‬
‫כעבד מת פלוני ואני ראיתיו שמס שואלין אותו איך ראית‬
‫ובמה ידעת עכ״ל הרמב״ם ‪ .‬וא״כ אלו הנשים שהעידו‬
‫מפי אחרים אין ראוי לדרוש ולחקור עליהן הא ליתא לפענ״ד‬
‫דה״מ היכא דלא מוכחא מלתא דאיכא בזה צד רמאות‬
‫או דאמרי בדדמי משא״כ בנ״ד שהשכל מחייב והסברא‬
‫נותנת והדבר נראה מפורסם שעפ״י השמועה אמרו כן‬
‫בודאי שראוי לחקור ולדרוש עליהם עכ״ל הרב ר' יער^‪:‬‬
‫הנ׳ל בתשובתו‪ .‬הרי חזינן דמודה דמוכח מדברי הרמב״ס‬
‫דלא סיישינן דאמרי מצד הקול אלא היכא דמוכחא מלתא‬
‫כמו בעובדא דידי׳ וכ״כ הב״ש )בסי׳ י״ז ס״ק ל״א(‬
‫נם בשם הט״ז ‪:‬‬
‫אך ע׳׳ז השיב לו הב״י וז״ל על מה שחשש על‬ ‫ודעה‬
‫עדות הנשים כיון דנפק קלא אפשר שאותם‬
‫היהודים שאמרו שנהרג הי׳ מצד הקול תמה על עצמך‬
‫שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשיתעלס איזה איש ואומרים‬
‫עליו העולם באומד הדעת שנהרג וקול יצא ע״י כך שנהרג‬
‫פלוני ‪ .‬ולפי דברי כ״ת לא שבקת חיי שיועיל שוס עדות‬
‫ואין לנו לבדות דברים מלבנו על דברי העדות ולומר‬
‫שמא כך הי' או כך הי' כדי להחמיר רק דלכתחילה אס‬
‫אפשר יש לשאול וסיים שם ודברי הרמב׳׳ס מבוארים כן‬
‫כמו שהוכאסוך דבריו בקונכירס עגונות)ס״ק קמ״ח( וע״ש ;‬
‫שנהרג שלמה כרו״ב אפשר שאותם היהודים שבאו‬
‫! י א ס בכה״ג שהיו אומדנות דמוכחות שמצד הקול אמרו‬
‫זאת וכבר יצא קלא דלא פסק שנהרג כמ״ש אפ״ה‬
‫השיג עליו הב״י כו׳ וסיים שם וכל ה מ ט ^ להתירה רוח‬
‫חכמים נוחה הימנו כמ״ש ‪ .‬וכ״ש בנ״ד שלא יעלה ולא‬
‫עלה על לב שוס אדם שניחוש שמצד הקול שמע ‪ .‬ולא‬
‫הארכתי בזה אלא משוס דבק״ע כ' סתמא יש להסת»ן‬
‫שמא מצד קול הברה אומר ששמע ובפרע בנ״ד יש‬
‫אדרבה אומדנא דמוכח שלא מצד קול הברה שמע דאלו‬
‫הי׳ קול הברה אז שמת החרש איך לא הי׳ נזכר שוס‬
‫אדם בכל העיר קאטלייא אלא זה ר׳ פנחס בלבד וכי לו‬
‫לבדו ניחן כח הזכירה אלא ודאי דשמע מאדם מיוחד‬
‫א״כ ודאי דכל ה מ ט ^ להתירה רוח חכמיס נוחה הימנו ‪:‬‬
‫ה ר י י הותרו בעז׳׳ה גס ס »ן הג׳ והד׳ דבנ׳יד ודאי‬
‫דנאמן לדעת הרי״ך והרמב״ס דע״א נאמן ביבמה‬
‫ואך בעמפ׳׳ע כדאיתא בתשובת הרשב׳׳א ובד״מ וב׳׳ח ואך‬
‫שאינו אומר ממי שמע ‪ .‬ואזדא לכס כל הג׳ סברות שיש‬
‫לחומרא בכה״ג)והארכתי לסתור הסברא הג׳ ‪ .‬ואך‬
‫דבק״ע גופא כ׳ )בס׳׳ק קמ״ח( בשם הב״י להקל אמנס‬
‫עאלות ותשובות‬ ‫״‪15‬‬
‫הביא הב״ש גשם בפל שלסי הגבוריס שצריך‬ ‫ב( ^וד‬
‫לשאול אוחו ממי שמם דשמא מפסול שמם ע ו ן‬
‫מחמש נשים שאינן מסידוח או מטחי שאין מסל׳ח ‪.‬‬
‫הנה לבד שזה יסוס ח ה לא הוי אלא לכתחילה אבל‬
‫אס אמר איי מהני בדיטבד )וכ״כ הגאון בטל מראות‬
‫הצובאות( ‪ .‬עוד בניד ס ד ף טפי דאך לכתחלה לא בעינן‬
‫למשאל ‪ .‬דליכא למיחש כלל שמא שמע מפסול דכיון שאמר‬
‫ששמע זה כעשר שנים דאז לא הי׳ נ״מ לשום דינא א"כ‬
‫מי שאמר אז הוי מסיח לפי תומו‪ .‬ונס החמש נשיה לא הי'‬
‫אז עדיין ‪ p o‬שלא הי׳ נשוי המנוח לאשה עדיין ונס‬
‫אין לחשוש שמא שמע מחש׳ו דדעש הרמב״ס שאינס נאמנים‬
‫אלא בשעת מעשה דומיא דאנו באין מהספידו של פלוני‬
‫חדא דלא קרי אינשי שמועה לזה ששומעיס מחש״ו ‪ .‬ועוד‬
‫למה ניחוש לזה דהא קי״ל בעלמא כל דפריש מרובא פריש‬
‫ודברי כעל ש״ג יש ליישב דחיישינן דלמא אזיל איהו‬
‫לנבייהו מקא״כ בנ״ד דאין לחוש אלא לחש״ו א"כ ודאי‬
‫דאין מדרך האנושי לילך ולחקור דבר אצל חש״ו ‪ .‬וא״כ‬
‫נס הטעס השני אזדא ליה ‪:‬‬
‫מצאתי בקונטרס עגונות )סי׳ קל״ט( וז״ל יש‬ ‫־(עוד‬
‫להסתפק בעד שאמר סתס שמעתי שפלוני מת‬
‫ולא פי׳ ממי שמע אי גרע מעמפ׳׳ע דיש לחוש שמא קול‬
‫הברה שמע וזה לא מהני ‪ .‬וא"כ אך בנ״ד לכאורה הי׳‬
‫לחוש לזה ‪:‬‬
‫א מ נ ם דברים אלו הוא של הרב ר״י בר״ש סמי״ט ששאל‬
‫לרבינו ב״י והוא בתשובת ב״י )דך מ״ו ע״ד(‬
‫והנה המעיין שם יראה שלא יפה עשה בעל קונ״ע בזה‬
‫שהעתיק בקיצור סתמא ‪ .‬שלא אמר הרב הנ״ל אלא‬
‫בעובדא דידי' שיצא קול תחלה שנהרג שלמה כרו״ב וחקרו‬
‫שס במושקלי״ד אחר עדות ואח״כ אמרו נשים בעיר אחרת‬
‫ששמעו מאנשים שבאו ממושקלי״ד שנהרג שלמה כרו״ב‬
‫וז״ל שם דהא כיון דקאמרי הנשים דמעיקרא נפק קלא‬
‫ממושקלי׳׳ד ואימרו שנהרג הי׳ מצד הקול ההוא דנפק‬
‫מעיקרא עכ׳׳ל הרב בתשובתו שם ‪ .‬הרי דלא תלא טעמא‬
‫דחששא אלא משוס דידעינן דמעיקרא נפק קלא ‪ .‬אבל‬
‫אי לא הוה ידעינן דנפק קלא פשיטא דלא הוה חיישינן‬
‫לזה ‪ .‬וכן המעיין שם יראה שכל ראיוהיו שהביא שם הוי‬
‫רק באופן דידעינן דנפק קלא דלא פסק )ויען שאין מצוי‬
‫ביד כולם ס׳ תשובת ב״י אעתיק בקיצור( בשם תה״ד‬
‫הביא וז״ל ‪ .‬ולפ׳׳ז נראה אם טבע ראובן במים שאל״ס‬
‫ואשתו רחוקה ממנו במ״א ויצא קול במקומה שבעלה‬
‫טבע אח״פ כ׳ בחור א׳ דרך שמועה והתאוננת על ראובן‬
‫הלזה שמת אין אומרים נתיר את אשתו כו׳ הנה לבד‬
‫אשר יצא בעל התה״ד לחלק בק מיתה לטביעה מ׳׳מ הרי‬
‫תלה טעמא משוס שכבר יצא קול יעו״ש וכן אשר הביא‬
‫שמה בשם מהרי״ק וז״ל דכיון דנ»ן קלא דלא פסק דנהרג‬
‫פלוני איכא למיחש לעדים שיעידו אח״כ על מיחסו שמא‬
‫אמרו בדדמי מצד הקול ‪:‬‬
‫כ' הרב בתשובתו דבדידי׳ הוה מוכחא מלתא‬ ‫עוד‬
‫דאמרי מצד הקול שהרי במושקלי״ד נתקבלו כמה‬
‫עו‬ ‫חוט המשולש‬
‫שכיחא ‪ .‬ויש לסמוך עוד מהא דכי התוס׳ ביבמות ר'פ‬
‫האשה שלום )ד׳ קע״ז ע״ב ד׳׳ה שאין כו׳( וכן בריש גיטין‬
‫)ד׳ ב׳ ע“ב( דגמרינן דע״א נאמן באיסורין מהך דוספרה‬
‫לה לעצמה ‪ ,‬וא״ת א׳כ אפי׳ הוחזקה נדה נמי ‪ .‬ואור״י‬
‫נהי דעכשיו ראתה מ״מ לא אתחזק שתראה לעולם ע' כ ‪.‬‬
‫וכה׳ג י״ל לענין מיתה דהא ע״כ לא יחי׳ לעולס וסוף‬
‫אדם למות ‪ .‬משא׳׳כ בחזקת איסור דהא יכולה להיות כן‬
‫כל ימי׳ ‪ .‬וכזה משמע בסוגיא דב"מ )ד׳ ל״ח ע״ב( לענין‬
‫ששמעו בו שמת שמורידין קרוב לנכסיו לאכול ולא למכור‬
‫שכ׳ התוס׳ שם וביבמות ר״פ האשה בתרא דהיינו ששמעו‬
‫בע״א וע״כ משוס דלאכול לא הוי נ״מ בעדותו אלא נגד‬
‫ח״ח משא״כ למכור דהוי נגד חזקת ממון שוב אין ע׳א‬
‫נאמן וכה״ג מצאתי בעז״ה בתשב״ץ ח״א סי׳ ע״ה ‪.‬‬
‫ושמחתי בעז״ה ‪:‬‬
‫ן ז כ ״ ‪ £‬העלתי בעז״ה דמדברי הרא׳ש והרמב״ן וכל‬
‫הראשונים מוכח דע״א נאמן נגד חזקת חי לבד‬
‫)והע״ז כ׳ באה״ע בתשובתו שא״ג נגד חזקת חי והעליש‬
‫עינו הבדולח מדברי הראשונים אלו( ולפ״ז הא דבעי‬
‫הש״ס פ׳ האשה רבה לענין ע״א ביבמה ע״כ הוא משוס‬
‫דהוי נגד חזקת איסור ‪ .‬גם משוס דהוה דבר שבערוה ‪:‬‬
‫' ו מ א ח ר דזכינו לכך דע״א נאמן ע ד חזקת חי׳ נראה‬
‫לענ״ד לדון בדבר חידוש באחד שהי׳ אומר‬
‫שמת אחיו של פלוני ואח״כ נשא פ׳ אשה ומת בלא בניס‬
‫שנאמן אף לדעת הרא׳׳ש כיון דבשעת עדותו הי׳ נאמן‬
‫דבתר עיקר העדות אזלינן ובשעת עיקר העדות הי׳ נאמן‬
‫דלא הוי נגד חזקת איסור )והא דמיבעיא לי׳ להש״ס‬
‫משוס דבשעת העדאת העד הוה נגד חזקת איסור‬
‫ודבר שבערוה( ‪:‬‬
‫־ש להביא ראיה לזה ממ״ש הרמב״ס)פע׳׳ז‬ ‫ולכאורה‬
‫מה׳ סנהדרין ה׳ ו׳( א״צ ב׳ עדות למלקות‬
‫אלא בשעת מעשה ‪ .‬אבל האיסור עצמו יוחזק בע״א כיצד‬
‫אמר ע״א חלב כליות הוא זה כוי ואכל ה״ז לוקה אעפ״י‬
‫שעיקר האיסור הוא עפ״י ע״א ‪ .‬ויעויין בכ״מ שלא מצא‬
‫מקור לזה בש״ס ‪ .‬אמנם הגאון בעל משנה למלך מצא‬
‫מקור בירושלמי פ' שני נזירים והובא דין זה )בפ״ע מה׳‬
‫נזירות ה׳ י״ז( וכן הביא המהרי״ט ירושלמי סועה בחידושיו‬
‫לקידושין)ובדברי הירושלמי אלו מתורך קושיית התוס׳‬
‫חולין)ד׳ צ״ו ע״א ד״ה פלניא( הרי חזינן דבתר שעת‬
‫עדותו אזלינן ודאי דאף לענין התירא כן אם אמר על‬
‫חתיכה אחת שהוא ס׳ של היתר ס׳ של איסור הנאה‬
‫שהיא מותרת וקידש בה את האשה ודאי דמקודשת אף‬
‫דעפשיו הוה דבר שבערוה מ״מ בשעת עיקר עדותוי הי׳‬
‫נאמן א״כ לכאורה גס זה כן אס אמר קודם הנישואין‬
‫שמת יש להארליט אף עכשיו דהוה נ״מ נענין דבר שבערוה ;‬
‫שבתי וראיתי שיש לחלק דבשלמא התס יש‬ ‫אמנם‬
‫נ״מ בעדותו בשעת אמירתו והוחזק עדותו‬
‫בשעת מעשה להתירא או לאיסורא ודאי דיועיל חזקה זו‬
‫אף אח״כ ‪ .‬משא“כ בסמך דידן הא בשעה שאמר עדותו‬
‫לא הי׳ נ״מ לשוס דבר אפשר דגרע טפי ;‬
‫אמנם‬
‫סיקי‬ ‫שאאת ותשובות‬
‫שלא יהא ס״ס לאיסורא שמא כדנניז היא׳ש דאין ננ׳א‬
‫נאמן ואח׳ל כהרי׳׳ן^ שמא כה׳ג לא הוי כלל עד מפי עד ;‬
‫נלפענ״ד הקלושה דאף לדעת האשר״י שפוסק‬ ‫עוד‬
‫«‬
‫דאין ע״א נאמן לומר שמת יבמה להתירה‬
‫לשוק ]והובא דעתו בש״ע סי׳ קנ״ח סעין! ג׳ בהגהת הרב[‬
‫אעפי״כ אמינא שיש מקום למצוא שיודה בנ״ד ‪ .‬הן אס‬
‫הי׳ ר' פנחס מעיד מצד עצמו שהוא יודע שמת ודאי‬
‫דהי׳ נאמן אף לדעת האשר״י משוס שהפה שאסר כמו‬
‫שהעלתי בעז״ה לעיל )אות ח׳( מהא דכתובות ע״א אומר‬
‫תנאי היא אולם עכשיו שאומר ששמע מאחר ‪ .‬א״כ אף‬
‫דמהימנינן לי׳ שכן הוא ששמע מצד הפה שאסר ‪ .‬מ״מ‬
‫אין כאן עדות לפי דעת הרא״ש דהא אף הי׳ הפלוני‬
‫שאומר בשמו לפלוני לא הי׳ נאמן כיון שאינו אלא אחד‬
‫ומה לנו לנאמנותו ‪:‬‬
‫נראה לצדד ולומר דבכה״ג יודה הרא״ש כאשר‬ ‫אולם‬
‫אבאר בעז״ה ‪ .‬ובו במח לבי שאל יעזבני נצח ‪:‬‬
‫תחלה אס ע״א אומד שמת פלוני היכא דאין‬ ‫!גחמור‬
‫שוס איסור ערוה ולא שום חזקת איסור‬
‫בעולם ‪ .‬רק חזקת חי׳ בלבד לכאורה הי׳ נראה דא"נ‬
‫דהא לא גרע חזקת הגוף מחזקת דינא כמבואר בכתובות‬
‫בסוגיא דהי׳ לה מומין בבית א‪ 3‬יה דחזקת הגוף עדיף‬
‫מפי מחזקה דדינא וחם אין ע״א נאמן להוציא דבר מחזקה‬
‫דידי' להתירא או לאיסורא לכאורה דכ״ש בנייד חזקת‬
‫הגוף א״נ ‪:‬‬
‫‪ D 3 D 8‬מצאתי שלא כן הוא דאיתא באשר״י מ״ק )פ״ג‬
‫סי׳ ע״מ( בשם הרמב״ן דע״א נאמן לענין אבילות‬
‫דקילא לומר שמת אביו ומתאבלין עפ״י ע״א ועמפ״ע ואשה‬
‫ועובד כוכבים מסל״ת ‪ .‬וכן הוא במור ובש״ע יו״ד )סי׳‬
‫שצ״ד( ועיקר מעמא דידהו משוש דהוי מלתא דעבידי‬
‫לגלויי והביאו ראי׳ מהא דאמרינן ברייה פ׳ אש אינן‬
‫מכירין )דף כ״ב ע״ב( רב כהנא אומר ע״א נאמן לומר‬
‫נתקדש החדש מ"מ כל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי‬
‫אינשי ‪ .‬ואף דלכאורה ל״ד דהא התם אינו מוציא העד‬
‫השוס חזקה דהא ע״כ יקדשו החודש היום או למחר אלא‬
‫שאין ידוע איזה יום והוי כחתיכה ס׳ של חלב ס׳ של‬
‫שומן ‪ .‬משא״כ לענין אבילות הא מוציא מחזקת חי ‪.‬‬
‫אמנם עכ״פ חזינא דלא מפליג בהכי ‪] .‬גם מה שהביא הרא״ש‬
‫ור^מב"‪ 1‬שס דאי׳ מהא דאמדגן ביבמות )ד׳ קש״ז ע״ב( א״ל ב״ש‬
‫לב״ה אם התדתם עדוה החמודה כו׳ והודו להם אין מובנות לי דהא‬
‫החם לנך תתידו משום חומד שהתמידו עלי׳ בסוסה היא דייקא ‪ .‬א״כ‬
‫גבי אשה שאומדת מת בעלי גם לענין ממון גם לענין אבילות ודאי‬
‫דנאמנות מהאי סעמא ‪ .‬משא״כ בשאד אבילות מנ״ל דע״א נאמן‬
‫להוציא מח״ח'‪ ,‬ואסשד דס״ל דהא דע״א נאמן בעדות אשה הוי‬
‫דאורייתא משום דעבידא לגלויי וכן כ׳ איזה מדבוותא[ ולהבין‬
‫סברתו הי׳ נ״ל די׳׳ל דחזקת חי איט חזקה גמורה משוס‬
‫דהוי חזקה העשוי׳ להשתנות ואף דמוקמינן גברא בחזקת‬
‫חי לענין כמה דבריס בפ״ג דגיגיין מ"מ אס ע״א מעיד‬
‫שמח יש לנו להאמינו י וסמך לדברי אלו אר״ס הייט‬
‫דאמרי אינשי חברך מית אשר התעשר לא תאשר)גיטין‬
‫ד׳ ל׳ ע׳ב( וכן בכתובות )ד׳ פ״ג ע״ב( אמרינן מיתה‬
‫‪I‬‬
‫ת ט המשולש‬ ‫י‬
‫יודעים בבירור אם הוא אח מאב או ס א מן האם לבד‬
‫כמטאר בג״ע השני ונבאר בעז״ה שיטת הראשונים זיל‬
‫בסוגיא דקידושין הניל ‪ .‬למען נשכיל בעז ״ה איזה מקום‬
‫מוציא לניד ‪ .‬וד׳ יתמוך בידינו להנחנו בדרך האמת ‪:‬‬
‫בקידושין)ד׳ סיד( במשנה מי שאמר בשמז‬ ‫אמרינן‬
‫מיתתו יש לי בנים נאמן ‪ .‬יש לי אחים א״נ‬
‫ואמרי׳ עלה בגמ׳ אלמא נאמן להתיר וא״נ לאסור נימא‬
‫מתניתין דלא כר״נ דתניא כשעת קידושין אמר אין לי‬
‫אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים בשעת קידושין אמר‬
‫יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בניס נאמן להתיר‬
‫וא״נ לאסור דברי ר׳ ר״נ אומר אך נאמן לאסור ‪ .‬אמר‬
‫רבא שיה כיון דכשעת כו׳ ‪ .‬א״ל אביי ולא כש״כ הוא כו׳‬
‫אלא א>מר אביי מתני׳ דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן‬
‫בבני דאמרי׳ מה לי׳ לשקר מאי קאמר למפגירי׳ מיבם‬
‫מצי אמר פטרנא לך בגיטא ‪ .‬ר׳ סבר מה ליה לשקר כי‬
‫ע ד ם דמי ואתו עדים עקרי ליה לחזקה ‪ .‬ור“ נ סבר מה לי׳‬
‫לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרא לי׳ לחזקה‬
‫לגמרי עכ״ל הש״ס ‪ .‬ונבאר דברי שיטת הראשונים ז״ל‬
‫בקצרה ‪ .‬ונסמוך על המעיין בצדק ‪:‬‬
‫ד ^ ך ן רבינו הרייך ז״ל לא הביא כלל הך סוגיא אלא‬
‫המשנה כצורתה ‪ .‬ונחלקו בו הראשונים ז״ל‬
‫בטעמא דידי׳ ‪:‬‬
‫ה ל ז י ה ז״ל כ׳ על הברייתא בשעת קידושין אמר יש לי‬
‫בניס כו׳ ‪ .‬אין לי אחים ט׳ אורחא דמלתא‬
‫שאדם עשוי להקל על אשתו בשעת קידושין כדי שתתרצה‬
‫בקידושין )וכ״כ רשיי זיל( וקושיית הש״ס לימא מתני׳‬
‫דלא כר'נ הוא על סיפא דמתני׳ דקאמר יש לי אחים א"נ‬
‫ור“ נ סבר דנאמן ‪ .‬ומתרץ אביי מתד׳ בדלא מוחזק כו׳‬
‫ו מ ה ליה חזקה דהתירא לכך א״נ לומר יש לי אחים‬
‫לאוסרה והא דנאמן לומר יש לי בנים היינו אס יטאו‬
‫עדים שיאמרו שיש לו אח יועיל דיבורו שיש לו בנים ‪.‬‬
‫וברייתא דמוחזק באחין והוה חזקה לאיסורא ואפיה נאמן‬
‫לכ״ע להתירה משום מה ליה לשקר ‪ .‬אלא דלר׳ הוי כעדים‬
‫ובטלה חזקה קמייתא לגמרי והוי בחזקת היתר לשוק‬
‫וא״נ לאסור בשעת מיתתו ‪ ,‬ולר״נ לא הוה כעדים ולכך‬
‫בשעת מיתתו הדרא לחזקה קמייתא )וכן הוא שיטת רש״י‬
‫ז״ל( ופסק כר׳ דא'נ אך לחזור משעת מירמ משום דמליל‬
‫כעדים דמי ‪ .‬וכ׳ דלכך השמיט הרייך הברייתא משוס‬
‫דבכ׳ע אינו נאמן לאסור ‪ .‬וס״ל דנאמן לומר דא״ל אחים‬
‫אך היכא דמוחזק באחים ‪:‬‬
‫זיל חלק עליו חדא במ״ש בשעת קידושין‬ ‫הרמבץ‬
‫כדי שתתרצה לו ס״ל להרמב״ן דבכהיג לא‬
‫הי׳ לו מיגו דאי בעי מגרש כמו דאיתא בביב פי'נ ) ד׳‬
‫קל׳ז ע'צ( וחילופא אבית המכס ‪ .‬ומה שכ׳ בשעת‬
‫רץדושין פי׳ לאחר הנשואין ‪ .‬ש ד פי׳ מאי דקאמר ר'נ‬
‫אך נ ^ ק לאסור פי׳ כמו שאינ לאסור נגד המזקה כך‬
‫א״נ להתיר ע ד החזקה וקיימא לה אחזקה קמייתא בין‬
‫לקולא בק למומרא • ויץשיית השיס לימא דלא כ ד נ הוא‬
‫מרישא דמתני׳ דנאמן להתיר דס״ד דמחני׳ איירי‬
‫במוחזק‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!52‬‬
‫‪ Q 3D W‬מצאתי ברשב״א ובהרז״ה ז״ל בסוגיא דקידושק‬
‫»״ל דיש לו מי ם נאנלן ד ל ר ‪ tp‬בכה׳ג‬
‫אזליק בימי שעה עדותו ‪ .‬ויבואר דבריהם לקמן אייה‬
‫בארוכה ‪ .‬אמנם תוכן דבריהם לענין זה דהא דקאמר‬
‫ר"נ שאין הבעל נאמן לומר שאין לו אחים ע ד חזקה היינו‬
‫דוקא אם אמר ^זר הנשואין שהוא נ״מ לענין 'בום‬
‫מ ^' כ אס אנלר קודם הקדושין שאז לא הי׳ נ״מ לענין‬
‫איסור ודאי דמהימנינן לי׳ ומותרת לשוק‪ .‬הרי חזינן‬
‫דלבתר שעת עדותו אזלינן ;‬
‫יא ו כ ן מצאתי בעז״ה בריב״ש )סי׳ קפ״ב( שפי׳ דברי‬
‫הרי״ף ביבמות פ׳ החולץ)ד׳ ליס ע״ב( ‪ .‬שכ׳‬
‫הרי״ף וז״ל וכיון דקיי׳ל דאישתמודעינהו להדין פלניא‬
‫גילוי מילתא בעלמא הוא ואפי׳ קרוב ואפי׳ אשה מהימנא‬
‫דלאו אמלתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא אלא‬
‫מלחא בעלמא הוא דמגלו דהדין נינהו גברא פלן והיא‬
‫ניהו איתתא פלניא הלכך שרי ליה לסהדי למסמך אפומייהו‬
‫ולמסהדי עליו דההוא גברא או עלי׳ דההיא איתתא בין‬
‫לענין איסורא בין לענין ממונא עכ״ל הרי״ך ‪ .‬ו ל הריב״ש‬
‫וזיל ואני אומר שלפי לשון הרי״ך נראה שאין אשה או‬
‫קרוב נאמנין לומר זה אחיו כשמעידים בשעת מעשה‬
‫כדאיתא בפרק ישנוחלין זה אחי א״נ אלא שאם אמרו‬
‫כן קודם מלעשה שאין מעידין לא על מלמון ולא על‬
‫האיסור הוחזק על פי ק ויטליס העדים או הדיינים‬
‫המעידין על החליצה לומר ואישתמודעינהו ‪ .‬ו ל שם עוד‬
‫לפיז הא דכ׳ הרייך דסמכינן אבדיקת נשים לענין שערות‬
‫משוס חזקה דרבא היינו דוקא כשבודקין אותן בשעה שהוא‬
‫נ'מ לדינא אבל בדקו אותן בשע׳ שאין נ״מ לשום דינא נאמנין אך‬
‫בלא חזקהדרבא‪ .‬ויעיש בריכ״שהיעב‪ ,‬הרי דלפי דעת הריב״ש‬
‫בדברי הרייך מוכח להדיא דאדרבא עדיך מפי כשאמרו בשעה‬
‫שאין נ'מ לשום דינא וסמכינן עליהם אח״כ אך לענין‬
‫ממונא ואיסורא ‪ .‬וכיה בהגהת מיי׳ ואך שיתר השסקים‬
‫פירשו הרייך בעיא ‪ .‬וכן הובא בב״י בה׳ חליצה היינו‬
‫משום דס׳ל דלענין זה אך כשמעידים בשעת מעשה‬
‫נאמנין ‪ .‬אמנם על הסברא ודאי דלא יפלגו ‪ .‬ובפרט שכן‬
‫מוכח מדברי הראשונים שהבאתי לעיל ‪:‬‬
‫ו א ״ כ לפיז בנ״ד אלו הי׳ כאן שני עדים מעידים שמזעו‬
‫מא׳ שאמר זה כמה שנים קודם שהי׳ המנוח נשוי‬
‫אשה שמת אחיו של המנוח לפיד ודאי דהיו נאמנין אך‬
‫לדעת הראיש כמ״ש הרייך שהבאתי לעיל וזיל הלכך שרי‬
‫לי׳ לסהדי למסמך אפומייהו ולמסהדי עלי׳ דההוא גברא‬
‫בין לענין ממונא בין לענין איסורא א'כ אך עתה שאין‬
‫כאן אלא טיא שאומר נשמו אפיה נאמן דהא כבר העלינו‬
‫^ ו א נאמן כ מי ם משוס הפה שאסר כו׳ כיון שאין ) ‪p‬‬
‫שני עדים זולתו שיש לו אח כלל ‪:‬‬
‫ה ר י המלתי במזרח החונן לאדם דעת שיש להקל‬
‫בניד אך לדעת הר^ש ‪:‬‬
‫ו נ ב א ר עוד במז״ה דאך אם ניחוש לכל החומרות‬
‫ונאמר דיש כאן מ י עדים ש ^ לו אח ולא‬
‫נחשוב לעדותו של ר׳ פנחס ששמע שמת אפיה יש לסקל‬
‫בניד מאחר שאמר הנעל שהוא בן יחיד והעדים אינם‬
 ‫עז‬ ‫ת ט המשולש‬
‫הר׳׳ן בשמו ‪ .‬ולפמ״ש ניחא דטנת הראיש אאידך פירושא‬
‫שהביא במלחמות ‪:‬‬
‫ו ד ע ה הרשב״א ז״ל בחידושיו לקידושין יש לו שיעה‬
‫אחרת ‪ .‬והוא מפרש ג״כ דבשעת קידושין דשני‬
‫בברייתא דוקא בשעת קידושין וטעמא דתני בשעת קידושין‬
‫משוס דלא הי׳ אז עדיין בחזקת שוס איסור לשוק ‪ .‬וס״ל‬
‫ג״כ דקושיית הש״ס הוא מרישא ‪ .‬וס״ד דש״ס דר״ן פליג‬
‫עלי׳ דרבי בחרתי חדא דאף בדלא הדר בשעת מיתה‬
‫א״נ לומר אין לי אחים אלא דוקא בדאמר בשעת קידושין‬
‫דלא הוי אז בחזקת איסור לשוק ‪ .‬ועוד פליג עלי׳ שנאמן‬
‫אס חזר בשעת מיתה ‪ .‬ותרווייהו מנוס חד עעמא הוא‬
‫דלית ליה מיגו דאי בעי מגרש לה ‪ .‬ובשטיח קידושי; אף‬
‫בלא זה נאמן ‪ .‬וס״ל להרשב״א דהא דקאמר בברייתא‬
‫בשעת קידושין משוס ר״נ הוא דקאמר לי׳ דבהא מודה ‪.‬‬
‫וס״ד דהש״ס דגם מתני׳ איירי בדמוחזק לן באחי דאנ״ב‬
‫קשיא למה ליה לסימנותיה באומר יש לי בנים ‪ .‬וא"כ‬
‫הוה דלא כר"נ דהא במתני׳ מיירי בשעת מיתה ‪ .‬ומשני‬
‫אביי דמתני׳ בדלא מוחזק לן מיירי ‪ .‬ולהלכה פ׳ ג"כ‬
‫דלא כאביי משוס דסוגיא דב׳׳ב ע״כ כר״נ לא אתיא דלדידי'‬
‫במוחזק באחי ח״נ לומר אף יש לי בנים ‪ .‬וא״כ עיייכ‬
‫כרבי אתיא א״כ קשיא הא דקאמר אביי גופא החס הא‬
‫איכא עדים במדה״י אלמא דא״נ נגד החזקה אנא דעי׳כ‬
‫דלאביי לא קאמר זאת דלרבי נאמן לומר אין לי אחים‬
‫אף היכי דמוחזק באחי אלא לדחויא בעלמא ‪ .‬ובאמת ס״ל‬
‫דלא קאמר רבי אלא במוחזק באחי נאמן לומר יש לי‬
‫בניס דלא הוי כנד החזקה לגמרי ‪ .‬משא״כ באומר אין לי‬
‫אחים באמת דאינו נחמן ‪:‬‬
‫ו ט ש ה לי לשיטת הרשב״א למה לי׳ לדחוקי דמסקינן‬
‫דלא כתירוצא דאביי משוס סוגיא די׳׳נ נימא‬
‫דסוגיא דהתס אזדא אליבא דר"נ )וכ״כ המ״מ לדעת‬
‫הרמב׳׳ס( ואי משוס דע״כ ר"נ פניג אף באומר יש לו‬
‫בניס מדקתני בברייתא בשעת קידושין חדא דאפשר לומר‬
‫דנקע בשעת קידושין לרבותא דאפ״ה הוי מיגו לאפוקי‬
‫מדעת הרמב״ן דס״ל דבכה״ג לא מהני מיגו ‪ .‬ועוד דהא‬
‫לפי הססקנא דאביי מיירי כברייתא במוחזק באחי והוא‬
‫אומר אין לי אחים ‪ .‬וי״ל דמש׳׳ה פליג עלי׳ ר״נ על רבי‬
‫וס״ל דבכה״ג א״נ אס לא בשעת קידושין משא״כ היכא‬
‫דמוחזק באחי ואמר יש לי בניס דלא הוי נגד החזקה‬
‫לגמרי אף ר״נ מודה )דבכה״ג הא סברתם אליבא דאמת‬
‫אף לרבי( ואף שלא בשעת קידושין וצ״ע ‪ .‬ויבואר לקמן‬
‫אי״ה בזה דעת הרמב״ם ‪:‬‬
‫ו ד ן ר ץ ז׳׳ל הביא שיטת רש׳׳י בפירושא דהסוגיא )והוא‬
‫כהס׳׳ה( ולהלכה הביא ג״כ מתחילה דעת הרז׳׳ה‬
‫דפסק כרבי דאף במוחזק באחי נאמן לומר אין לי אחים ‪.‬‬
‫וכתירוצא דאביי ‪ .‬ועל קושיירס מהא דאיבעי לן מיט‬
‫במקום חזקה אי מהני תירץ הר״ן כמ״ש הרשב״א דמיגו‬
‫דהכא עדיף טפי משום דהא מלתא דבידו לגרשה ‪ .‬ועל‬
‫עשייתם מהך דא׳׳ל רבא לר״נ ב׳׳א זיל חוש לה דפי״ג‬
‫תי ק דשאני התם כיון דאמרי דאיכא סהדי במדה״י כל‬
‫דאית לן לברורי מבררינן ‪ .‬אבל ע ד חזקה דאחין נאמן‬
‫לומר‬
‫שאלות ותשובות י ק י‬
‫במוחזק באחי ‪ .‬מ״ז מחרץ אביי מחני׳ בדלא מוחזק והוי‬
‫בחזקח היחר לקי נאמן אף לר״נ ובפי׳ הברייסא לא דיבר‬
‫מאומה ‪ .‬ובפסקא פסק נ״כ כרבי דנאמן אף היכא דמוחזק‬
‫באחי לומר שאין לו ‪ .‬והא דאמרינן בכ״מ דמינו במקום‬
‫חזקה לא מהני וגס מה דאמרי׳ בב״ב )ד׳ קל׳׳ה מ״א(‬
‫זיל חוש לה היינו שאומר מפורש שלא הי׳ לו אחים ‪.‬‬
‫משא״כ באומר סתם מחרצינן דיבורי׳ שכונתו שמחו ‪.‬‬
‫עוד הביא י״מ דס״ל דר״נ פליג להחמיר ‪ .‬וכיעמו משוס‬
‫דהוי מלתא דעבידי לגלויי ‪ .‬והוששין נדברי הבעל ‪ .‬וכ׳‬
‫עליו ואינו מחוור‪ .‬עכ״פ נקגיינן דהרמב״ן פליג על הרז״ה‬
‫בחרתי חדא דבשעת קידושין לא הוה מינו ‪ .‬ועוד דפסק‬
‫דבאומר לא הי׳ לי אחים מעולם א׳׳נ ננד התזקה וברייתא‬
‫דרבי מיירי באומר סחמא ‪ .‬ולהרז״ה נאמן בכל ענין ‪:‬‬
‫ושיטת‬
‫רבותינו בעלי החוס׳ ז״ל הוא כפירש׳׳י שם ‪.‬‬
‫רק דלתירונם בחרא שם בק־דושין ד׳ה רבי‬
‫סבר ס״ל דבשעת מיתה עצמה לא שייך לומר דחי בעי‬
‫מגרש לה מי ט א דשמא אין לו כח ‪ .‬וא״נ לומר אף יש לי‬
‫בנים במוחזק לן באחין ‪:‬‬
‫רבינו הרא״ש ז״ל הביא דעת הרז״ה בהשמעת‬ ‫יבודעה‬
‫הרי׳׳ף והשיג עליו ג״כ מה שהשיגו הרמב׳ין‬
‫ופי' הוא ז׳׳ל בשם הרמב״ן דלר״ג נאמן לומר דיש לו‬
‫אחים אף היכא דלא מוחזק לן‪ .‬וס״ד דש״ס דגם‬
‫בברייתא מיירי בדלא הוחזק נן והא דקאמר מחני׳ דלא‬
‫כר״נ ארישא קאי דקאמר יש לי בניס נאמן )והוא כדעת‬
‫המפרשים שהביא הרמב״ן וה׳ שאינו מחוור( עוד כ׳ כיון‬
‫דלחירוצא דאביי דמוקי הברייתא בדאחזיק לן ‪ .‬א׳׳כ‬
‫לרבי נאמן לומר אין לי אחים אף נגד החזקה וקשה מהא‬
‫דקיי״ל בכל דוכתא דמיגו במקום חזקה צא מהני ‪ .‬וגס‬
‫מהא דאמרי בב״ב זיל חוש לה לכך תירץ דע׳׳כ לא פסקינן‬
‫כחירוצא דאביי דאינו אלא דיחוי אלא כדס״ד דש״ס ‪.‬‬
‫והנה לפי דבריו בדעת הרמב״ן לא מוכח מן הש״ס דבאומר‬
‫סתמא אין לי אחים נאמן ‪ .‬ואף דהרמב״ן במלחמות כ׳‬
‫דנאמן אמנם נראה לע״ד דזהו לשיטתו דגס בס״ד דש״ס‬
‫הוי מיירי בדאחזיק לן באחי ‪ .‬ור״נ הוי ס״ד דס״ל דבכל‬
‫ענין אינו נאמן ‪ .‬ואף לומר דיש לי בניס בדמוחזק באחי‬
‫משוס דא״נ להוציא מחזקת איסור ולפי מה דמסקינן בב״ב‬
‫דמוחזק באחין נאמן לומר דיש לו בנים ע״כ כרבי ס׳׳ל ‪.‬‬
‫וא״כ קשיא מאי דמסיק הש״ס זיג חוש לה לכך ע"כ‬
‫נחית לחלק בין אומר סתמא ובין אומר לא הוי לי' אחים‬
‫ומפרש הש״ס דקאמר זיל חוש לה באומר לא הי׳ לי אחים ‪.‬‬
‫אבל הרא׳׳ש ז״ל אף דכ' בשם הרמב״ן לפי דעתו ברור‬
‫שכונתו לאידך פירושא שהביא הרמי״ן דס״ד דש״ס דגם‬
‫בברייתא בלא מוחזק לן מיירי ‪ .‬א״כ יש לט לומר דסוגיא‬
‫דש״ס בפי״נ אתיא כס״ד דהכא ‪ .‬ואף לרבי ל׳׳ק דנאמן‬
‫לומר אין ני אחים אלא בדלא הוחזק באחי רק בלא בניס‬
‫והא דקאמר בפי״ג דנאמן לומר יש לי בנים אף בהוחזק‬
‫הוא מהוכחת המשנה די׳׳ג שם כדקאמר שם בש׳׳ס )ולפי‬
‫זה מתורץ מה שהקשה מהר׳׳י בן לב דדברי הרמב״ן‬
‫שהביא הרא׳׳ש סוחרים לדבריו בנ ח מו ת ‪ .‬גם לפי ר״ש‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫ביבמות ס׳ האשה רבה דע״א נאק ביבמה י גס תירוצו שס דחוק •‬
‫ולס״ד לדעת הרמב״ס מתוק מדא בחבירתה דרב יוסף דקאמר דפעמא‬
‫דמהני' משוס הואיל ס״ל דאין ע״א נאמן ביבמה כדאיבעיא להו‬
‫ביבמות שס ולא אסשיפא לכך צריך לפעמא דהואיל משא״כ רב ששת‬
‫דסשיס החס דע״א נאמן ביבמה שסיר מנסח לי׳ בידי' דאזיל הואיל‬
‫דר״י • ולדידי׳ באמת הפעם משוס דלא נרע מע״א • ולכך הרמב״ס‬
‫ז״ל דפסק כר״ש לא הזכיר פעמא דהואיל • וגם רבא לשיפחי׳ ביבמות‬
‫לא ס״ל הואיל כדאיתא שס • וא״כ שסיר מוכח לס״ז דע״א נאמן אף‬
‫ביש לו בניס( ‪:‬‬
‫לפי מה שבררנו בעז״ה שיטת הראשונים ז׳ל‬ ‫טי‬
‫יש כאן להלכה שני שיטות שהן ארבע •‬ ‫^‬
‫דעת רש״י והרז״ה והר״ן בעצמו דקיימא תירוצא דאביי •‬
‫ובלא חזר מודה ר״נ אך בהוחזק באחין ואמר אין לי אחיס‬
‫והרז״ה והר״ן פסקו כרבי דאך בחזר א"נ משום דמה לו‬
‫לשקר כעדים דמי והרמ״ה ז״ל פוסק כר"נ ודטת הרמב״ן‬
‫ג“כ דקיימא תירוצא דאביי • אמנס דס״ל להלכה דדוקא‬
‫בחומר סתמא משוס דמתרצינן ליה לדיבוריה אבל באומר‬
‫לא היה לי א״נ■ ושיטת הרא״ש בשס הרמכ״ן ושיטת‬
‫הרשב״א ז״ל דלא קיימא תירוצא דאביי ובאומר אין לי‬
‫אחיס א׳׳נ • ולא הזכירו החילוק בין אומר סתמא משוס‬
‫דלדידהו אינו מוכרח זאת מן הש״ס וכ״ה שיטת‬
‫הרמב״ס ז׳׳ל ;‬
‫א מ נ ם הרשב״א ז״ל ס״ל דכ״ז דוקא כשאומר בשעת‬
‫מיתתו דכבר אתחזק איסורא אבל אם אמר‬
‫כשעת קידושין נאמן אך אם אומר נגד החזקה לכ״ט‬
‫ולפמ״ש בדיוק לשון הרמב״ם ג״כ ס״ל הכי ;‬
‫ו ה ש ת א נבא בעז״ה לנ״ד דאם נימא שאין כאן שני‬
‫עדים כשרים דיש לו אח פשיטא דנאמן‬
‫אליבא דכ״ע דהא אמר קודם הקידושין דלא אתחזק איסורא‬
‫כמבואר בג״ע השלישי וגס לא היה מוחזק באחים • ואך‬
‫אס נימא שיש כאן ש‪:‬י עדיס שיש לו אח לדעת הרמב״ן‬
‫דאך דא״נ לומר נגד החזקה שאין לו אחיס מ״מ אס‬
‫אמר סתמא שאין לו מתרצינן דיבוריה משוס מה לו לשקר‬
‫א״כ אך היכא דאיכא ע דיס בעינן לתרץ דיבוריה משוס‬
‫מיגו כדמשמע בכריתות )דך י״ב( דבעינן לתרץ דיבוריה‬
‫שלא יכחיש המקובל אצלינו • וכ״כ התוס׳ להדיא בב׳׳ב‬
‫)דך ל״א ד״ה מה לי לשקר במקום עדים( תימא לרשב״א‬
‫אמאי הוה במקום עדים כו׳ נימא של אבותיו היו יום א׳‬
‫כו׳ ואיר״י דשל אבותיו משמע שהיתה שלהם מעולם ולא‬
‫שלקחוה • הרי להדיא דכל מה שיש לנו לפרש שלא יכחיש‬
‫העדים יש לנו לפרש • וכן הוא בטור ‪,‬ובש׳׳ע חו״מ סי׳ נ״ו‬
‫סעי׳ ב׳ לענין שליש דכיון דבידו הוא ומה לו לשקר‬
‫מהרצינן דיבוריה אך נגד עדים והוא מהרמב׳׳ן ז״ל ‪:‬‬
‫הוא בנ״ד שאמר סתמא שהוא בן יח‪-‬ד לאביו‬ ‫ופשוט‬
‫ואין לו אח אחר שיש ל ת ק כונתו שמת האח‬
‫ובפרט שיש גם עיא שנמע שמת • וכן יש לתרץ שהאח‬
‫החרש לא היה אלא מן האם • והוא אמר שהוא בן יחיד‬
‫מאביו והעדים אינס יודעים אם היה החרש אחיו מאביו‬
‫כמבואר מ י ע השני ודאי דיש לתרץ כן ‪:‬‬
‫ך א ת דבלאיה יש להקל לכאורה ולומר דעדות העדים‬
‫לא מהני כיק דא׳י אם היה מאב * וכאשר הביא‬
‫הבאר‬
‫י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫*>־‪1‬‬
‫לומר ‪ .‬ואחיה הגיא שימה הרמב״ן דס׳ל מחמת הנך‬
‫קושיוה דבאמח באומר לא הי׳ לי אחים א'נ דהוי לגמרי‬
‫ננד חזקה רר‪ ,‬דברייהא מיירי באומר סחמא ‪ .‬ומהרצין‬
‫לי׳ לדיבורי׳ שאומר שמח ‪ .‬והוא שיטחיה במלחמוח וה׳‬
‫שהרמב׳ס זיל פליג וס׳ל דבמוחזק באחים א״נ לומר אין‬
‫לי אחים יעו׳ש ‪ .‬ונבאר בטז״ה שיטח הרמב׳ס זיל בזה ‪:‬‬
‫י י ^ ׳ הרמב״ס )בס׳ג מה׳ יבוס ה״א וב׳( האומר זה בני‬
‫או יש לי בניס נאמן לפוטרה מן היבוס‪ .‬ואס אמר‬
‫יש לי אחיס א’נ לאוסרה ולהניחה זקוקה ליבס שהרי‬
‫זה כו׳ ובה׳ נ׳ כ׳ הי׳ מוחזק באחין ואמר בשטה מיתתו‬
‫דאין לו אחים א״נ ‪ .‬וכן אם אמר טל מי שמוחזק באחיו‬
‫אין זה אחי א״נ ‪ .‬לא הי' מוחזק באחין ויצא הקול שיש‬
‫טדיס שיטידו שיש לבטלה אחיס והטדיס במדינה אחרת‬
‫אפילו אמר הוא בשטת מיתה אין לי אתים ה״ז חוששת ‪.‬‬
‫והמתין טד שיבואו טדיס וישאלו ‪:‬‬
‫ל ה נ ה במ״ש רבינו בה׳יג דאם מוחזק באחין א״נ לומר‬
‫שאין לו אחים כ׳ המ״מ דפסק כר״נ דא״נ ננד‬
‫החזקה • והקשה טליו הלח״מ דהא ר״נ לא פליג טליה‬
‫דרבי אלא כשחזר בשטה מיתה אבל בלא״ה אך ר״נ מודה‬
‫דנ) ‪^i‬ן משום מה לו לשקר כפשטא דהש״ס • ותירץ שס‬
‫הל״מ דחוקים שאין כדאי להאמר ‪:‬‬
‫‪ Q 3 D K‬אנכי אתפלא על הרב המניד ז׳׳ל ל״ל לומר‬
‫דפסק כר״נ ול״ק דאזיל בשיטת הרשב״א‬
‫והרא׳׳ש דס״ל דלא פסקינן כתירוצא דאביי אלא כס״ד‬
‫דש׳׳ס • ולכ״ע א״נ ננד החזקה כמש״ל ‪:‬‬
‫אחר שראיתי טוהר לשונו של רבינו ז״ל דבה׳‬ ‫אולם‬
‫א׳ וב׳ לא כ׳ אמר בשעת מיתה • ובה׳ נ׳ כ׳‬
‫היה מוחזק באחין ואמר בשעת מיתתו • אמינא דשפיר‬
‫קאמר המ״מ דס״ל כר"נ • ומה שהק׳ עליו הלח״מ דהא‬
‫בלא חזר מודה ר״נ דנאמן ברור לי דהרמב״ס ז״ל אזיל‬
‫בשיטת הרשב׳׳א דר״נ ליק דנאמן אס לא חזר בו אלא‬
‫כשאמר בשטת קידושין דלא הוי אז בחזקת איסור■ משא״כ‬
‫אס אמר אחר נישואין פניג בזה ר"נ וס״ל דא“ נ נגד‬
‫חזקת איסור • אמנם בזה פליג על הרשב׳׳א ז״ל וס׳׳ל‬
‫ד‪:‬א דפליג ר"נ דא״נ אחר הקידושין היינו דוקא היכא‬
‫דמוחזק באחין ואמר אין לי אהיס דהוי נגד חזקה לנמרי •‬
‫אבל היכא שאמר יש לי בניס נאמן אך לר״נ • ואך היכא‬
‫שאמר לאחר הנשואין ואתיא סוניא די״נ לר'נ • ולכך‬
‫דחק רבינו בלשונו לומר ואמר בשטח מיתה דאין לו •‬
‫דאם אמר בשעת קידושין נאמן אך בכה” נ כמו דס׳ל‬
‫להרשב׳׳א ואך אס לא כיון הרב המניד לזה מ"מ ברור‬
‫אצלי שזהו׳שיטת רבינו זיל • )ובדרך חידוד אסרתי ליישב שיפת‬
‫רגיט ז״לדלא הזכיר כלל פעסא דמה לי לשקר ביש לי בניס י ודרכו‬
‫של רביט ז״ל עפ״י הרוב להביא פעמא דהש״ס וגס במה דס׳ שם‬
‫)בס׳ הנ“ל ה׳ ה׳( דעי׳א נאמן לומר שנתן לו בן במדה״י • והשיג‬
‫עליו הראב״ד ז״ל דסנ״ל ‪ p‬הש״ם כן • ולסענ״ד י״ל דהרמב״ס ז״ל‬
‫הוקשה לו בסוגיא די״נ ב' קושיות חדא מה שהקשו שס בתוס' ד״ה‬
‫אזיל ליה הואיל דרב יוסף וא״ת א״כ מ"פ דמתני' חה בני נאק ותיק‬
‫ההוס׳ דחוק הוא שלא נזכר זאת בש״ם גס קשה קושיית הרסב״ן‬
‫בחידושיו שס דל״ל להש״ס לפעמא דמ״ל לשקר תיסוק ליה דמסקיק‬
 ‫עח‬ ‫חוטה^טולע‬
‫שחזינן דרובא מהראשונים לא ס״ל כהרמב״ן‬ ‫ולבד‬
‫עוד אמינא דלפי פסקא די ק ע“ כ נקטינן דלא‬
‫כהרמב״ן ז׳׳ל בזה דלפי דעתי פשוע אצלי דהני רבוותא‬
‫לשיטחס אזלי • דלדעת הרמב׳׳ן במלחמות לא הוזכר כלל‬
‫בש״ס דנאמן נגד חזקה דאחיס לומר שאין לו אחים וכן‬
‫הוא להלכה • וי׳׳ל דמטעס מיגו קאתינן עלה • משא׳׳כ‬
‫הרשב״א והר־ן הא כתבו דלאביי בתירוצו נאמן אף נגד‬
‫החזקה • וע"כ דהאי מיגו עדיף מכל מיגו דעלמא דנאמן‬
‫ביה אף נגד החזקה וע"כ משום דבידו הוא • א״כ י׳׳ל‬
‫דנאמנותו דבעל לאו מטעם מיגו הוא אלא משם כללא‬
‫דבמה שבידו נאמן ע״א מדאורייתא אף נגד החזקה •‬
‫ואף דזה לא דמי לטבל שבידו לתקנו מ"מ הכא לענין‬
‫יבוס הרי בידו הוא )וכבר הוכיח כן הגאון בעל‬
‫ושב הכהן( ‪:‬‬
‫יז א מ נ ם אנכי מצאחי בעז״ה בהגה׳ מיימוני)בחשו'‬
‫השייכוח לה' אישוח סי' ; ׳ ( וז״ל שם ועוד‬
‫דאפי׳ היכא דאחחזק איסורא ע״א נאמן היכא דהוה‬
‫בידו דומיא דשחיטה והפרשח חו׳מ וכו׳ והכ״נ מהימנינן‬
‫ליה במה שאמר ט שח כו׳ משוס דבידו לגרשה ואע׳׳ג‬
‫דבמסקנא קאמר דבעל שאמר גרשחי ט' עכ׳ל • הרי‬
‫דכ׳ להדיא דהאי נאמנוחו דאי בעי מגרש לה משום‬
‫דבי דו הוא דומיא דהפרשח חו״מ ולא מטעם מיגו דהא‬
‫בנ״ד לא שייך מיגו )וכ"כ הגאון בעל חות דעח בהשמטוח‬
‫על סי' קכ״ז שהביא בשם הרשב״א בסוגיין הנ״ל דלא‬
‫מטעם מיגו קאתינן עלה אלא משוס שבידו • ות״ל‬
‫שכוונתי לדה״ג( ולפ״ד בזה נ׳ל לבאר דברי החוס׳ בי״נ‬
‫שם ד״ה הואיל ובידו לגרשה • אע״ג דהאי מיגו לא חשיבא‬
‫שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה מ״מ חשיב‬
‫מיגו לפוטרה מן היבום אשר דברי תירוצם אינו מובן •‬
‫אמנם לפמש״כ כוונתם ברורה דהאי מיגו דבידו הוא‬
‫ואף שהיה מוכרח לזאת הטענה אפ׳ה נאמן משום דבידו‬
‫ובאמת הרמב״ן ז״ל דחק עצמו בחידושיו לב״ב לתרץ‬
‫קושיית החוס׳ דהוי מיגו משם דלא איכפת ליה מה‬
‫שהיה לאחר מותו משוס דלשיטש אזיל כמו ש»אתי‬
‫לעיל בשמו דמטעס מיגו קאתינן עלה ולא משוס שבידו‬
‫דלכך ס״ל דא'נ ע ד החזקה • ואמינא עוד לפענ״ד דזה‬
‫תלוי בפלוגתא אחרח של רבותינו הראשונים • וטלהו‬
‫לשיטתם אזלי ‪:‬‬
‫ל ה נ ה אמאי דקאמר הש״ס שם בי״נ ליורשו פשיעא‬
‫כ׳ הרשב״ס ז״ל דאי בעי נתן לו במתנה •‬
‫וס״ל דלענין נכסים שיבואו לו כשהוא גוסס באמת א״ג‬
‫באומר זה בני וקרא דיכיר הוא רק לענין בכורה • והראיס‬
‫כ׳ עליו וז׳׳ל • וכ׳ ר׳׳ם ז׳׳ל דפליאה גדולה הוא לומר כן‬
‫שאס בא אדם ממדה״י ובנו עמו שלא יירש אוש הבן‬
‫בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי׳ שא ליורש פשיטא‬
‫דמכח מתני׳ דפ׳ האומר קא פריך לה כו׳ • וכן כ' הנ׳י‬
‫בשם הרשב״א ‪:‬‬
‫יח ך ן ך י דלדעת הר״ס מרוטנבורג נאמן באומר זה בני‬
‫אף בנכסים דלא מצי יהיב ליה במחנה•‬
‫וכ״כ הנ״י בשם הרשב׳א • ולפי שיטתם הקושיא עצומה‬
‫מאד‬
‫פיק י‬ ‫שאלות ותגובות‬
‫הבאר הישיב כן )בסי׳ קג״ז ס ״ ק ל ( גשם הרדב״ז)ולא‬
‫מצאחי( אך זאח לא נ״ל משוס דהוה לנמנ״ד הרי רובא‬
‫לאיסורא • חדא דרוב אחים הס אן( מן האב • והו בנ״ד‬
‫שידוע שלא היה לה בעל א ‪ T‬שמה בעלה מקאפולייא‬
‫כ״א זה שבאוזדא א״כ ע"כ אין לספ״ן אצא שמא היה לה‬
‫בעל עוד קודם בעלה שהיה לה בקאפולייא ולא ידוע לט‬
‫א'כ הרי שמד ע ד זה הרוב דאי׳ בש״ס רוב נשים‬
‫בהולוה נשאוה ואיה לנו לומר דבעלה מקאשלייא נשאה‬
‫כשהיא בתולה • אמנם עהה שיש לנו ל הק דיבוריה של‬
‫המנוח ודאי דשפיר יש לנו לומר כן כדי שלא יכחיש את‬
‫העדים • ואין לנו לומר שמא לא ידע המנוח דא״כ אזדא‬
‫בזה גם סברת הרמב״ן דנאמן לומר שאין לו ומתרצינן‬
‫שמת דכמא לא ידע ואין לדחוק ולומר דמיירי בדליכא‬
‫לספוקי שלא ידע דבכנון דא הוה ליה להרמב״ן לפרש‬
‫ולא לסתום ‪:‬‬
‫ן א ת לאינך רבווחא שהבאתי לעיל שלא הוזכר בם הך‬
‫סברא של הרמב״ן לתרץ דיבוריה • כבר כתבתי‬
‫דלשיעתס אינו מוכרח זאה מהך סוגיא מ״מ הסברא‬
‫מוכרחת מצד עצמה ומכמה מקומות בש״ס כמו שביארתי‬
‫בעז״ה ‪:‬‬
‫דהכא כ׳ הטור דלדעת הרשב׳ש א״נ לומר יש לי‬ ‫ואף‬
‫בנים כשיש עדים שיש לו אחים • א״כ לכאורה‬
‫כ״ש בנ״ד שאומר אין לו אחים • מ"מ הרי כ׳ הב״ש‬
‫דדוקא כשבאו עדים קודם לכן • משא״כ כשבאו עדים‬
‫אח״כ אף להרשב״ס >אמן היכא דאינו סותר החזקה לגמרי‬
‫)וגדולה מזו העלה הגאון בעל ושב הכהן דאף בבאו עדים‬
‫קודם לכן נאמן בכה״ג • וא"צ זאת לנ״ד שבאו עדים אח״כ(;‬
‫כגון דא צריך לאודועי אם שייך בנ״ד לומר‬ ‫®י‬
‫הסברא דמ״ל לשקר הנזכר בש״ס כיון‬
‫דאמר זאת כדי שלא יעלה עליו הגורל כדאיתא בגוף‬
‫השאלה • וגס כיון שאמר אבי האשה שאינו רוצה השידוך‬
‫אס אינו בן יחיד • ובפרט שמעין זה כ׳ המהרי״ט בחשו׳‬
‫)ח״א סי׳ פ״ב( וז״ל ועוד נראה דבלא כן לא חיישינן‬
‫כלל לדבריו שאמר בשעת קידושין אין לו אחים דכי‬
‫אמרינן כן מטעם דמה לו לשקר דאי בעי למפטרה מי ט ס‬
‫מני אמר פטרנא לך בגיטא דאנן סהדי שהיא היתה‬
‫מתרצת בכך והיינו במלתא דסתמא אבל הכא בנ״ד‬
‫דקפדא בהכי שהרי אט רואים שהשביעוהו על כך ונראה‬
‫שלא רצתה לסמוך אגיעא לכך הוצרך לשקר דהא אלחשה‬
‫לה ולא אלחש עכ׳׳ל ‪:‬‬
‫ח ד א דבנ׳ד הא כבר אמר שהוא בן יחיד זמן רב‬
‫קודם שנשתדך כמו שמבואר בג״ע השלישי • ועוד‬
‫דהנה החאה יראה שנם המהרייט לא ברירא ליה ‪P‬‬
‫סברא לחלק בהכי דהא מעיקרא היה סובר שנאמן אס‬
‫לא מחמח שמזר הבעל עצמו • ועוד דהא לאו מלי»<‬
‫חדחא שהוא דעת הרמב״ן דבשעת קידושין ממש לא שייך‬
‫מיגו כיון דאמר כן כדי שתתרצה לו• אבל רשיי ז^ל‬
‫והרז״ה והרשב״א סא לא ס״ל הכי דהא הם מפרשים‬
‫הסוגיאבשעת הקידושין דכונת » מ׳ הוא על קודם קידושין;‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫פיק י‬
‫וכ׳ עוד הר״ם אעפ״י שהבאחי ראיה לדברי הגאונים לא‬
‫מלאני לבי לטבור על דברי רש״י כאשר בא מזה מעשה‬
‫לידי • והובאו דברי רב יהודאי בטור )סי׳ קנ׳׳*( וכסב‬
‫סליו הכיור ולא ידענא וכו׳ • ומהרי״ק )שורש פ״ה( כ'‬
‫ג״כ שאין להקל בזה ;‬
‫א מ נ ם הלא מבואר עכ״פ דלדעח הר׳ש בשם הגאונים‬
‫דהיכא דא״א בשום אופן להסייבס לו אנן‬
‫סהדי דאדעסא דהכי לא קידשה ונפקא בלא חליצה • ואף‬
‫שרש״י ז״ל לא סמך ט״ז • היינו משום דס׳ל דגם במומר‬
‫שי ‪ 7‬לומר סברס הש״ס דמינח ניחא לה ועב למיסב‬
‫טין דו וניחא דגופא עדיפא לה • אף שיכשילה באיסורים‬
‫אמנם באופן שסשאר ע״כ עגונה כל ימיה ולא נניח‬
‫אוחה להחייבם או שא״א להחייבס אפשר דגם רש״י יודה ־‬
‫א״כ בנ״ד גס רש״י יודה דהא סשאר עגונה כל ימיה ואנן‬
‫סהדי שאלו ידעה מזה שיש לו אח חרש והלך זה‬
‫כעשרים שנה ודאי דלא היסה מקדשה נפשה ‪:‬‬
‫כא ו ד‪ 1‬נ ה כבר האריך בזה הגאון בעל חשובס רדי׳ך‬
‫)ביס ע׳( והעלה שפשוטי אצלו דהיכא שחשאר‬
‫עגונה כל ימיה לא שייך למימר עב וכו׳ וכ' בנ״ד במומר‬
‫שהיה בפורטוגאל וא״א לבא אליו • וגם הוא ודאי‬
‫לא יבא ליבמה פשיעא דאנן סהדי דאדעסא דהכי כו׳‬
‫ו כ׳ )בסוף מדר ו׳( דפשוע אצלו שהוא מהדברים שאפילו‬
‫גילוי דעח לא בעינן • והוה כאלו פי׳ בהדיא שעל סנאי‬
‫זה נשאס יעו״ש•;‬
‫ו ה נ ה אם בנידון דהר־״ך שהיה ידוע היכן הו& רק‬
‫כלא היה אפשר נהחקרב זא״ז כ׳ בפשיעוס דלא‬
‫שייך טין דו • כש״כ בנ״ד יוסר ויוסר מסחבר דאדעסא‬
‫דעיגון כזה לא קידשה נפשה ‪:‬‬
‫ו ה נ ה אף שכ׳ בהגהה מרדכי שם על הר״ס שאין‬
‫ראיסו ראיה שכבר כ׳ הסוס׳ בב׳׳ק ד״ה דאדעסי׳‬
‫דדוקא מן האירוסין איירי הש״ס • אבל בנשואה לא הוי‬
‫ס״ד כלל דאדעסא דהכי לא קידשה כבר כ׳ ג“כ הגאון‬
‫הנ״ל דהסוס׳ לא כ׳ כן אלא במו״ש משוס דאחר מיסה‬
‫בעלה אכחי איח לה טיבוסא פורחא בהדי׳ • אבל בנ״ד‬
‫שחחעגן אחר מוחו ודאי גם בנשואה שייך לומר כן •‬
‫וכבר כ׳ דדידן עדיף טפי מדינא דהרד״ך ;‬
‫ככ א מ נ ם עון דא צריך לעיוני שהקשו הסוס׳ הנ״ל‬
‫בב״ק שם וז״ל • וא״ח א״כ אדם שקנה‬
‫מסבירו שום דבר ונהקלקל יבטיל המקח דאדעחא דהכי‬
‫לא קנה • וחירצו דהסם לאו בלוקח לחודא חליא מילחא‬
‫כו׳ אבל בקידושין בדידה קיימא והוא אינו חושש כו׳ •‬
‫א״כ לפ״ז בנשואין דשפיר חושש הוא שההקדש בכל ענין‬
‫כדי ^ א י מ א בעילוחיו ב״ז)ובפרט שג״כ בדידה שייך‬
‫לומר אין אדם עבב׳׳ז • וכן הכריע הגאק בעל בני אהובה‬
‫והכרעחו ברורה מ ^ ד^ולרי׳ בכחובוח )דף ע״ג ע״א(‬
‫בפלוגסא דרב ושמואל גבי קטנה שגדלה דהא החס בעינן‬
‫גם טונחה לקידושין יעו״ש( • הוי כשאר מקח • ובפרטי‬
‫שכן מצאחי להדיא בשיטה מקובצס לב׳ק בשם חוס׳‬
‫הרא״ש דכ׳ דבנשואין לא שייך לומר א ד ע מ‪ 1‬דהכי לא‬
‫קידשה‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!56‬‬
‫מאד מאי מיגו הוא למנין יבוס דאי במי מגרש לה כא‬
‫ל ^ צריך לומר זה בני כדי שירשו בנכסיס דלא מצי‬
‫יהיב ליה במסכה • ומ״ז לא י הו ק בסי׳ הרמב״ן בשום‬
‫אופן וא״כ מ״כ צ״ל כמ״ש למיל דלאו מממם מיגו קאסינן‬
‫מלה • אלא מטמס שהוא בידו והרמב׳ן דדחיק נסשיה‬
‫שיהא מיגו מ'כ דס״ל כהרשב״ם דאינו נאמן אלא בנכסים‬
‫שהיה יכול ליסן במסנה • וגס הסוס' שלא הקשו זאס‬
‫ט״כ ס״ל ג״כ הכי א״כ לפ״ז כולהו לשיטסייהו אזלי הרמב״ן‬
‫ס״ל כדטס הרשב״ם דא״נ אלא בנכסים שיש לו • לכך‬
‫שפיר יכול לפרש דמטטם מינו קאס־ טלה • אבל כל אינך‬
‫רבווסא ב״ל כדטס כר״ס מרוטנבורג לכך ע"כ ס״ל‬
‫דמטטם דבידו קאסינן טלה • ואף דסי׳ל להרשב״א דאפ׳ה‬
‫אינ אס מוחזק באחים י״ל דלא הוי כ״כ אלים מה שבידו‬
‫להוציא מחזקה לגמרי משוס דהוי דבר שבטרוה או‬
‫דטכ״פ חששו מדרבנן גם הגה׳ מיימוני שהבאסי לטיל‬
‫שחסם מליו ר׳ מאיר ב״ר ברוך • וידוטי שהוא מהר״ס‬
‫מרוניונבורג כדאיחא בס׳ ?דורוס ד׳ נ״ג ט״ג לשיטחי׳‬
‫אזיל דמ״כ מטטס שבידו קאחינן טלה ‪:‬‬
‫מדוייק היטיב שינוי הלשונוס דבהנך סרי‬ ‫יט ובזה‬
‫סוגיוס דבש״ס קידושין קאמר מאי אמרח‬
‫לפוכירה מן היבוס מצי אמר לה פטרנא לך בגיטא דהלשון‬
‫משמט משום מיגו • ובי״נ קאמר הואיל אי בטי מגרש לה‬
‫בגיטא דמשמט משום דבידו • דבסוגיא דקירושין קאמר‬
‫יש לי בנים ססס ולא זה בני • הוה שפיר גס מינו וכמו‬
‫שסירץ הרמב״ן • משא״כ בב״ב רקאמר זה בני והוה נ״מ‬
‫לטנין ירושה לא מצי למימר לישנא דמיגו דהא לא הוי‬
‫מינו)וט״כ עיקר מחני׳ לטנין ירושה אסמד מדשני לה‬
‫בפי״נ וכ״כ הח״ח בחידושיו( לכך קאמר אי בעי מגרש‬
‫והיינו משוס דבידו • עכ'פ זה ברור בעז״ה לפענ״ד‬
‫דלפ׳ימ דפסקינן כדעח הרשב״א והרא״ש בשם הר״ס •‬
‫וכן הוא בטיור ובב״י סי׳ ער״ה דנאמן אף בנכסים שבאו‬
‫אח״כ מוכרח מן הש״ס דאף היכא דליכא מיגו אפ׳׳ה‬
‫נאמן מטעם שבידו • א״כ גם לטנין דידן נאמן • וסברס‬
‫המהרי״ט בזה הוא רק דעס הרמב׳׳ן יחידאה ולא‬
‫פסקינן כווחיה ;‬
‫עוד בעז״ה דאף אס היה ידוע לנו עסה שהחרש‬ ‫ונבא‬
‫אח מאב והוא חי היה מקום מוצא להסיר‬
‫אוהה מכבלי העיגון • וד׳ הטיוב יעזרנו ‪:‬‬
‫כ ה נ ה איחא במרדכי פ׳ החולץ שהביא כשם ר׳ יהודאי‬
‫גאון ובשה סשובס הגאונים• דיבמה שנפלה‬
‫לפני מומר פגיורה מן החליצה ומן היבוס וכ׳ רש״י‬
‫בחשו׳ אחח דלא סמכינן עלייהו כלל ואעס״י שחכיא ישראל‬
‫הוא וקידושיו קידושין • ונראה להר״מ להביא ראי׳ לדברי‬
‫הגאונים מדפריך פ׳ הגוזל )דף ק״י ע״ב( אלא מעחה‬
‫יבמה שנפלה לפני מ״ש חיפוק בלא חליצה דאדטחא דהכי‬
‫לא קידשה נפשה ומשני מינח ניחא לה כדר״ל*דאר"לטיב‬
‫למי סב כו׳ פי׳ ניחא לה בבעל כל דהו א״כ לגבי‬
‫מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה‬
‫להחייבס שיעבירנה על דס ודאי אנן סהדי דלא ניחא‬
‫לה א״כ נפקא בלא חליצה אס אין שס יבם אלא הוא •‬
 ‫עט‬ ‫חוט המשוליט‬
‫אחר מותו כניל • ומצאתי ק להגאון בעל נוב״י )מיק‬
‫באה״ע סי׳ ניד( שכן היה דעת השואל דהיכא דאיא‬
‫ליטמי מסכי׳ דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה • )ואגב‬
‫אסינא מה שב' שס השואל להגאון בעל גוביי דלדעתי׳ בזה״ז חלש‬
‫אסור ליבומי כיץ דחיישינן לדעת אבא שאול דבעיק כונה ליבום •‬
‫וחרש לאו בר כונה הוא וכו' מתני' דע׳ חרש לאו אליבא דא״ש אתי‬
‫והגאון בעל נוב״י דחה שם דבריו בהרחב ופרח להכריע מן הש׳׳ם‬
‫ופוסקים דאף לא״ש חרש מצי ליבומי • וכ״כ בנ״ד חכם א׳ מחכמים‬
‫המופלגים שבזמנינו • והעמיק הרחיב בפלפול עמוק • דלא׳ש חרש‬
‫לאו בר יבום• הוא אמנם לפענ״ד משנה ערוכה היא דאף לאבא שאול‬
‫חרש בר יבום הוא דהא איתא החם במשנה ר״פ חרש מת פקח בעל‬
‫פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולן או מייבם ותני קודם חולז‬
‫ואח״כ מייבם • א״כ הך דיוקא גופא דקאמר הש״ס בריש מכילתין‬
‫פעורין מן החליצה וק היבום ולתני יבום ברישא • ומשני מתניתין‬
‫אתיא כא״ש • א״כ ממשנה זו מוכח ג״כ דאתיא כא״ש דוקא דתני‬
‫או חילן ברישא והדר או מייבם • והרי מבואר להדיא לפ״ז במשנה‬
‫דלא״ש חרש בר יבום הוא • ולפ״ד פטע הוא והעלימו עיניהם מזה(‪:‬‬
‫בנ״ד ודאי שלא תוכל לבא לידי יבום • דאף‬ ‫ברם‬
‫כג‬
‫אם יכא החרש עתה מי יכירנו • כיון שזה‬
‫יותר מעשרים שנה שהלך משם והלא מצינו בש״ס ב״מ‬
‫)דף ל״ט ע״ב( בעובדא דמרי בר איסק דא׳ל ר״ח שפיר‬
‫קאמר לך דכתיב ויכר יוסף ט׳ ולפי דברי התוס׳ שם‬
‫ד״ה שיצא אי לאו הך סברא לא הוי מרי בר איסק נאמן‬
‫אלמא דסברא גדולה הוח • וסמכינן עלה לענין ממונא •‬
‫א"כ פשיטא שיש לנו לחוש לזה • ואף דבאדם בריא‬
‫יכולים להכירו ע״י דיבורו אכל בחרש שאינו שומע ואינו‬
‫מדבר רחוק הדבר שיכירנו שום אדם שזהו • ויעיד עליו‬
‫לענין יבום ‪:‬‬
‫ו כ פ ל ט שלע״ע אין לנו שם עדות כל שהוא • שהוא‬
‫אחיו מן האב זולת דברי אמו • והיא מה׳‬
‫נשים שא״נ • וא״כ ודאי דלא נשבוק לה להתייבם וגם‬
‫אינו בר חליצה והיא תהיה עגונה ודאית כל ימיה פשוט‬
‫הוא דכ״ע יודו דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ‪:‬‬
‫אף אם נימא דחרש דבנ׳ד לא גרע ממומר‬
‫ויש לחוש לדעת רשיי זיל דשייך לומר טב למיתב‬
‫ט׳ מ״מ הא איתא בש״ע )סי׳ קנ׳ז סעי׳ ד׳ בהגיה(‬
‫מיהו אם עברה ונשאת בלא חליצה • כי לא ידעה שהיה‬
‫לה יבם מומר • ואח״כ נודע לה לא תצא • והוא‬
‫ממהרים מיק בתשו׳ • ואף דהביש כ׳ )שם ‪,‬בס״ק ג׳(‬
‫דדוקא כשהוא מומר בשעת נישואין • משמע דסברת‬
‫המקילין הוא בצירוף דסומר איט זוקק • אמנם‬
‫המעיין בתשבת מהרים מי ק )סי׳ י׳ב( יראה דעיקר‬
‫סברתו משום דאלו הוה ידט רשיי זיל טעמא דהגאונים‬
‫הוה הדר ביה • והלא ידוע דטעמא דמהרים על הגאונים‬
‫הוא מטעמא דאדעתא דהכי כו׳ והטעם חיקה הרי ידע‬
‫רש״י זיל וכ״כ הריוויי״ל ב ת ש׳) סי׳ ניד( דביבס מומר‬
‫לא הוה אלא מדרבנן ■כיק דלהגאונים ומהריס שרי‬
‫אף לכתחילה • והמעיין במרדכי יראה דעיקר סמיטתא‬
‫ד מ ה^ ס במומר • מטעם אומדנא הוא כיון דאינה‬
‫יטלה להתייבס ‪:‬‬
‫ולפ׳׳ז‬
‫סיטו י‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫קידשה כיון שדעתו שחתקדש ובניע שלא חהא בב׳ז • וא״כ‬
‫הד בבר כשאר מקח־ והרי אנן פסקינן דאין מ אי‬
‫בחופה ג״כ • מ'מ אמינא דבניד אין להרזמיר מטעם זה‬
‫כיון דהוה חופת נדה כמבואר מון< השאלה • ולא נתייחדו‬
‫עדיין • ואף דפסקינן דלא כהרמב״ם בזה וחופת נדה‬
‫קני מ״מ לענין זה ודאי דלא הוי חופה דנימא דבטל‬
‫התנאי • משום דאין אדם עושה בב״ז דליד לשאר חופה‬
‫הראויה לביאה • ולפ״ד פשוט הוא וא״צ להאמר כלל ‪:‬‬
‫ו ^ ו ד שכבר ביאר הגאון הנ״ל דלא שייך כלל לומר‬
‫בכה׳ג אין אדם עבב״ז • כיון דאיכא רובא‬ ‫^‬
‫כנגדו דרוב נשים מתעברות ויולדות ולא תפול קמיה‬
‫יבם ודאי דלא אסיק אדעתיה לישא אותה דוקא בלא‬
‫תנאי נגד הרוב • ודור^ במומין אמרינן כן בכתובות שם‬
‫)דף ע״ג ע״א( טעמא דרב דא״א עבב״ז משום דהא אסיק‬
‫אדעתיה להתנות ואדרבה יותר חושש שלא תתעגן אחר‬
‫מותו כי מצינו בש״ס כ״פ שהבעל חושש בתקנת אשתו אף‬
‫אחר מותו)והאריך בזה אות י'( כמו שמצינו בפי אלמנה‬
‫ניזונית )דף צ״ז ע׳ב( דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו‬
‫בבי ד ובפי הפועלים )דף פ״ד ע׳ב( ממה שהשיבה דביתהו‬
‫דר״א ברבי שמעון לרבי כלי שנשתמש בו קודש ט׳ ובפ׳‬
‫שבועת העדות )דף ל' ע״ב( מעובדא דר'נ שנהג כבוד‬
‫לדביתהו דר״ה ופי׳ רש״י שם דיה דביתהו דר״ה משמת‬
‫ר״ה מכל זה מוכח דאף אחר מותו נשאר כ טד בעל אצל‬
‫אשתו ובפרט דבכה״ג לא הוי בב״ז כלל כיון דמצד רובא‬
‫הו יא א״א ‪:‬‬
‫ו ד ‪ 1‬ה אף שהסברא נכונה מצד עצמה • וראוי׳ להגאון‬
‫הנ״ל • אמנם לפענ״ד משרש זאת בתוס׳ יבמות‬
‫)דף ב׳ ע״ב ד׳׳ה או שנמצאו( דכ׳ בסה״ד בתר דמסקו‬
‫דאיילונית א"צ גט • אע״ג דבקידשה ע׳ת וכנסה סתם‬
‫איכא למ״ד בהמדיר דבעי גט הייט דוקא בשאר מומין‬
‫דאיכא דמחיל אבל איילונית שום אדם אינו מוחל • ואפי׳‬
‫לאביי דמפרש טעמא דאיא עבב״ז היינו בשאר מומין כו׳‬
‫אבל איילונית כו׳ומשום חשש אייצונית לא בעל לשם קידושין‬
‫עכ׳׳ל התוס׳ • ולפ״ז גם סברתו מוכרחת דנגד הרוב שמא‬
‫תפול קמיה יבם ודאי דלא אהיק אדעשיה לבשג לשם‬
‫קידושין • וא״כ עדיין נשאר הסברא שכ׳ התוס׳ דלא‬
‫איכפת ליה אס בדעתה לקדשה על תנאי • והתוס׳ שכתב‬
‫בב״ק דבנשואין לא איירי • הוא לאו מטעמא דא׳א‬
‫עושה בב׳ז • אלא מטעם דניחא לה להיות נשואה מ״מ‬
‫כדאמרינן טב למיתב כו׳ וכן משמע דהא כ׳ זאת הסברא‬
‫לפני קושייתם שם • ובזה ניחא לי דבאשריי ביבמות שם‬
‫ובכתוטת הקשה ג'כ קושיית התוס׳ ו תי ק תירוצם ׳ ולא‬
‫אסיק מה שכ׳ ואשלו לאביי דמפרש ט׳ והייט משוס‬
‫דלשיטתיה בתוס׳ הרא״ש שהביא הש״מ בב״ק ׳ ע' כ חזינן‬
‫דס׳ל דאף למיעוטא שמא תיפול קמיה יבם אסיק‬
‫אדמתי׳ שתתקדש דוקא בכל ענק א״כ לפיז היכא שאם‬
‫ימות ומאר מגונה ודאי דלא איכפת להבעל שתתקדש‬
‫בפל מנין משום דמישסא הוא ויותר חושש לתקנת אשתו‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקי‬
‫שהוא הטטה אותה ט״מ שאני כהן • ט״מ שאני טשיר •‬
‫ובמשנה זו שנויה באופן שהיא המטתו • אט״כ משוס‬
‫דבכה״ג שהוא הפטה אותה בטינן דוקא שיימה ולא מהני‬
‫מה שגילה רטתו • וכן מוכח לפטנ״ד מהך סוגיא דיש לי‬
‫בניס נאמן • וכ׳ רש״י ז״ל בשטת קידושין אמר כן ולא‬
‫אמר ט״מ • ו מ ה לתירוץ הראשון של הר״ן קשיא ס״ס‬
‫אם אמר יש לי בניס יהא נאמן ממ״נ אף אס הוחזק‬
‫שאין לו • וכן באין לו אחים דכיון דגלי שאין לו אחים‬
‫הרי אדטתא דהכי קדשה נפשה • ואז יש לבטל הקדושין‬
‫למפרט • אלא ט״כ דבאשה לא אמרי׳ כן אף לדטת הר״ן‬
‫בתיי א׳ • ואף דדיוקא דמתני׳ בדף נ״ב אפשר ליישב‬
‫דרבותא קאמר בהטטה אותו כדאמרינן בקידושין )דף‬
‫ט״ט( ואי אשמוטינן גבי דידה משום דאשה דייקא‬
‫ומנסבא אבל איהו אימא לא יטו״ש • א"כ י״ל דאיהו‬
‫פשיטא דלא מצי למימר כסבור הייתי שהוא כהן דהא‬
‫דייקא משא״כ בדידיה קמ״ל דאף בדידיה לא מצי לומר‬
‫כן • אמנם מהך סוגיא דיש לו בנים מוכח שפיר כנ״ל ‪:‬‬
‫בקידושין)דף ס׳יב( טל מתני׳ המקדש את האשה ואמר‬
‫כיי ב ר ם זאת נלפטנ״ד דאף בגילוי דטתא לא מהני‬
‫לנכי אשה • מ“ מ בנ״ד דאמר אביה בפירוש‬
‫שאינו רוצה אם אינו בן יחיד ודאי־ הוי תנאי מטליא •‬
‫ואס היתה בטצמה מתנה כן פשיטא ד מ מי אף דלא כסלי׳‬
‫לתנאיה דהא כבר כ׳ התוס׳ בקידושין)דף מ״ט ט״ב ד״ה‬
‫דברים שבלב( דאומדנא טדיפא מכולהו • משוס דאנן‬
‫סהדי כמו לטנין הכותב כל נכסיו לאחרים ושמט שמת‬
‫בנו בביב )דף קמ״ו ט׳יב( וכה״ג • א״כ בנ״ד הרי הלה‬
‫אומדנא דמוכח דאדטתא דטיגון לא קדשה נפשה • אמנם‬
‫כל חששא דידן הוא מדר״ל משוס טב למיתב טן דו •‬
‫ואס היתה רק מגנה דטתה דלא ניחא לה בכה״ג בטן דו‬
‫פשוט הוא דמהני • ולא בטינן תנאי כפול • וזה פשוט‬
‫לתשב״ר ‪:‬‬ ‫•‬
‫א מ נ ם בנ״ד שאביה התנה והקידושין קבלה היא ו מי ט ה‬
‫נכלל ־שנים • ח״כ יש להסתפק אס מהני תנאי‬
‫דידיה לגבי דידה ־ כיון דידטה אף לא התנתה בטצמה ‪:‬‬
‫הר״ן מהא דאמרי׳ בקידושין)דף נ׳ ט״א(‬
‫ו נ ר א ה לפטנ׳ד קצת ראיה דכיון דידטה הוי כאלו‬
‫התנתה היא מההיא דאמרינן בכתובות )דף‬
‫ט״ג ט״ב( דאוקמי רבה מחלוקת דרב ושמואל בטעות אשה‬
‫אחה כעין שתי נשים • ופירש״י דהיינו אס ה מ ה טס‬
‫הראשונה בשטת הקדושין והשניה קדשה סתס וכנסה‬
‫סתס • ואפ׳ה אליבח דשמותל אמרינן דעל מ אי בטל‬
‫ואיך נתרצתה השניה בתנאי הראשונה • כיון דלא ה מ ה‬
‫עמה אע״כ כיון דשמעה דהחנה טס הראשונה והוי כאלו‬
‫התנה עמה • ועוד נ״ל להביא ראיה מהא דאמרי׳ בב״מ‬
‫)דף מיע ט״א( אס דברים יש בהן משוס מחוסרי אמנה‬
‫מ אי הוא כו׳ • מעשה בר׳ יומן בן מתיא כו׳ ואי ס״ד‬
‫דברים יש בהם משוס מח׳א היכא איל הדר בך • שאיה‬
‫דפוטליס גופייהו מידע ידעי דטל אבוה סמיך • א״ה אפי׳‬
‫התחילו נמי התחילו ודאי סמכי דטתייהו אמרי מימר‬
‫אמר קמי דאבוה וניחא ליה טכ״ל השיס • הרי מוכח דאן^‬
‫דמיקר‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!58‬‬
‫ץ מאחר שהטלתי דבנ״ד לאו בת יבומי היא בשום‬ ‫ולפי'‬
‫אופן ודאי דלא גרט ממומר ־ ולא הוה‬
‫אלא מדרבנן לכ״ט כמ״ש הריוויי״ל • ולפמ״ש הרד״ך הוא‬
‫פשוט דשריא אף לכתחלה • וכן כ' הגאון בטל נוב״י‬
‫היתר זה בתשו׳ )מ״ק סי' נ״ד • וכן שם בסי׳ פ״ח •‬
‫וכן במ׳ת סי' פ'( וכ' שס דאין לסמוך טל האי התירא‬
‫לחודא • אמנם ודאי דסברא גדולה הוא לצרף יטו״ש •‬
‫ובפרט בנ״ד שתהא טגונה כנ״ל ודאי דיש לסמוך טל‬
‫סברא זו • וזאת טכ״פ הא מבואר להדיא בב״י)סי' קנ״ז‬
‫ובב׳ש סי׳ קנ״ח ס״ק ב׳( דט״א נאמן לכ״ט ביבם מומר‬
‫יטו״ש • וא״כ כש״כ בנ״ד דט״א נאמן שמת היבם ‪:‬‬
‫היה אפשר לומר לכאורה דאף אס נחמיר‬ ‫עור‬ ‫כד‬
‫כדטת רש״י ז״ל דבכ״ט שייך לומר טב‬
‫למיתב • וכמ״ש הרד״ך דיש שפירשו דקאי טל נשואי‬
‫קמאי • ואף שתהא טגונה אח״כ • )וכן משמט קצת‬
‫בכתובות ט׳׳ה( מ"מ יש להקל בנ״ד מהא דמצינו בריין‬
‫סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה ה״ז מקודשת‬
‫מפני שלא הנוטתו אלא הוא הטטה א״ט • וכ׳ דיש‬
‫לתמוה למה נשנית משנה זו כאן ותירץ שסמכה טנין‬
‫לפלוגתא דר״מ ורבנן בתנאי כפול ולאשמוטינן דאפילו‬
‫ר״מ לא קאמר דוקא כשהתנה ולא כפל יש במשמט‬
‫דבכ״ט יהא המטשה קייס אבל מי שגלה דטתו שט״ד כך‬
‫הוא טושה הרי הוא כאלו התנה וכפל■ וזהו שאמר כאן‬
‫שלא הטטתו • הא הטטתו ואמרה דכהנת היא אינה‬
‫מקודשת • דבגילוי דטתא א"צ כפילא • טוד כ׳ תירוצא‬
‫אחרינא • ואיך שהוא פשיטא דלישנא דמתני׳ משמט כן‬
‫דדוקא מפני שהוא הטטה א״ט • וא׳׳כ בניד כיון שאמר‬
‫שהוא בן יחיד לאביו הוי גילוי מלתא ודאי דאנן סהדי‬
‫דאדטתא דהכי דוקא קדשה נפשה • ויטויין במהרי״ט‬
‫בחידושיו להרי׳ף דקידושין שביאר דברי כר״ן כן ‪:‬‬
‫יש טוד להביא ראיה לתירוץ הראשון של‬ ‫ולכאורה‬
‫ראיה דדבריס שבלב לאו דברים נינהו מהך משנה דאמר‬
‫כסבור הייתי • ולפמ׳ש התוס׳ שס דהא דשקיל וטרי‬
‫הש׳ס התם בדברים שבלב היינו דוקא בדבר דל״צ אלא‬
‫גילוי מלתא דאנן סהדי דאדטתא דהכי הוה א'כ מאי‬
‫ראיה מייתי הש׳ס מהך משנה הא התס לא הוי אנן סהדי‬
‫דבכהנת ניחא ליה דוקא לכך לא הוי דברים שבלב דברים‬
‫אט״כ דטיקר פשיטותא דהש׳ס מדיוקא דהיתה מטטתו‬
‫ומגלה דיבורה שהיא כהנת לא היתה מ^דשת • ואפ׳ה‬
‫אס חישב בלבו לאו מלמ< הוא וט'כ משום דהוה דברים‬
‫שבלב וט*ז סמך טצמו החכם המפורסם מ׳ ל בתשובתו‬
‫בנדון דידן להתירא‪:‬‬
‫א מ נ ם אחרי שובי נחמתי דל׳ד לנ״ד דכ״ז לא קאמר‬
‫הרין אלא באיש אבל בחשה אף דאמר לה‬
‫שהוא כהן אפ״ה מ ^ ד מז בכל טנין משוס מב למיתב ק‬
‫דו ־ וכן מוכח דוקא דמחני׳ דבכולי מתני׳ דלטיל שטי‬
‫פ‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיק ד ה‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫שלא מצינו חולק על הרמב׳׳ן סל זו הסברא • וזאת מוכרח‬ ‫דעיקר הדבר ע מ ר ע׳י אכיו ׳ דאל׳ה הוי ממ״א • ונג׳כ‬
‫מכמה מיץמות וד׳ הטוב אל יעזבט ואל י ט »ו א״ס ‪:‬‬ ‫לא נעשו בניו ^ו חי ם • ואפ״האם התחילו במלאכה כיון‬
‫דמ“כ מימר אמרו קמיה הוי כאלו כבר התנה הוא וחייב‬
‫ליתן להם ואף שיש לחלק קצת דהתס לחיובא הוא •‬
‫א ת אלו המטרכות הערכתי כאשר תנני ד׳ אלקים‬
‫משאיכ לניד בעינןדהוה כאלו התנה היא לפטורא מ'מ‬
‫כמדתו ית׳ש לחונן אףלשאינו הגון כמוני היום‬
‫אפס״י שאין ראיהלדבר סמך לדבר הוא • והסברא יכול‬
‫ומתה אליכם אישים אקרא גדולי ישרל^‪ 1‬וגאוננו שימו נא‬
‫להיות גם בנ״ד דכיון דהתנה אביה בפירוש והיא ידמה‬
‫לבבכם מל מלובתא דא בחולה חגורת שק מל במל נעורי׳‬
‫מזה אזדא לה עכ״פ הסברא דטב למיתב מן דו ‪:‬‬
‫ותשתדלו לפקח במינה לטוב להתירה מכבלי המינק •‬
‫וד׳ הטוב יהא בעזרם • ותחזינה מיניט בשובו אל נוהו‬
‫רבתי מם אשר היתה כאלמנה • ולחזות בנועם ד׳ ציון‬ ‫לצרף בנ״ד דלא איבדק לן האי מיתנא אם‬ ‫־י עוד■ש‬
‫וירושלים מוצאי תשעה באב תקצ״ט לפ״ק • דברי המדבר‬ ‫הביא ב שמרות ודלמא קטן היה מדיין • ואף‬
‫לכבוד התורה כאשר נצטוינו לפקח בתקנות בנות ישראל‬ ‫שהגיט לכלל שנים והוהגדול קצת בקומה ואית ביה‬
‫המגונות ;‬ ‫חזקה דרבא שאמרבנדה כיון שהגיעה לכלל שנים א״צ‬
‫בדיקה ־ אמנם דמת כמה מהראשונים ז״ל • דהך חזקה‬
‫אליעזר יצחק בהגאון מו״ה הלי זללהיה‬ ‫לא הוי אלא מדרבנן ולחומרא למיאון • משא“ כ לענין‬
‫המתאבק במפר רגלי ת“ח פה וואלאזין ‪:‬‬ ‫חליצה לא מהני אף אם כבר חלצה ולא איבדקה • וזכו‬
‫שיטת הרמב״ן והר״ן • ואף לשיטת האומרים דהוי חזקה‬
‫דאורייתא האריכו בזה גדולי האחרונים ז״ל • אם יש‬

‫פי ק ה‬ ‫לצרף זאת לספיקא • אמנם מצאחי בכתבי קודש לא״ז‬

‫הגאון אדמו״ר מוהר׳ח זללה״ה שהמלה להלכה לממשה‬
‫עוד מענין זה‬ ‫דכיון דחזינן דחיישינן לה * ולא סמכינן על חזקה לטנין‬
‫חליצה מ״כ האי חזקה מטעם רובא • והאי רוב הוי רוב‬
‫בב״ק)דף ק״י מ״ב( על מתני׳ נתן את הכסף‬ ‫אמרינן‬ ‫שאינו גמור ־ וברוב שאינו גמור מצטרף מימוטא דידיה‬
‫לאנשי משמר ומת אין היורשין יטלין להוציא‬ ‫לספיקי אחרינא והוי ס״ס ;‬
‫מידם שנא' ואיש את קדשיו לו יהיו • אמר אביי ש"מ‬ ‫ו ל פ ״ ז בנ״ד הוי כמה ספיקות בקידושין • שמא כדעת‬
‫כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר ה״א מהדר ליורשין מ״ט‬ ‫מוהר׳ם דבכה״ג הוה אומדנא ־ ושמא כהרד״ך‬
‫דאדמתא דהכי לא יהיב להו ־ ופריך אלא ממתה חטאת‬ ‫דבחשש מיגון גם רש״י יודה דאדמתא דהכי לא קדשה‬
‫שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדמתא דהכי לא אפרשה‬ ‫נפשה )והרד׳ך הוא מגדולי האחרונים ז״ל( ושמא כיון‬
‫אמרי חמאת שמתו בעליה הלכתא גמירא לה דלמיתה‬ ‫שהחנה האב הוה כאלו התנה היא כמ״ש במז״ה • ולזה‬
‫אזלא וכן פריך הש־ס מל אשם ואח׳־כ פריך אלא ממתה‬ ‫יכולין לצרף שמא היה קטן מדיין וכ״א מהספיקות‬
‫יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה‬ ‫מתהפכין ומסייע להו חזקת פנויה • א'כ ודאי דיש מקום‬
‫דאדמתא דהכי לא קדשה נפשה • התם אנן סהדי דמינח‬ ‫להקל אף אם היו יודעין בודאי שהחרש חי ‪:‬‬
‫ניחא לה בכל דהו כדר׳ל דאמר טב למיתב ‪ P‬דו‬
‫מלמיתב ארמלא ;‬
‫אשר אין אח לפניט ־ ומ״א אומר ששמע שמת‬ ‫ועתה‬
‫כפי הגב״ע שלפנינו נוסף מוד כמה סברות‬
‫והשתא אבאר כיד ה׳ הטובה עלי מה דקשה‬
‫להתיר • )א( דהרי אין כאן שני מדים מעידים דיש לו‬
‫לי בהך סוגיא ‪:‬‬
‫אח • דהא השני הוא ר׳ פנחס והוא אומר ששמע שמת‬
‫** מ ה קאמר אביי ש״מ כסף מכפר מחצה • מנ׳ל הא‬ ‫ונאמן משום הפה שאסר הפה שהתיר וגם אינם יודעים‬
‫דלמא גזירת הכתוב הוא דלא נימא הכי * וגם‬ ‫אם הוא מאב וכבר ביארט במז״ה דלא כמהרי׳ט וצריכין‬
‫לשון הוה אמינא אינו מדוקדק )ב( מה מקשה הכא הלא‬ ‫לכל יבמה שני מדים לאוסרה ובפרט היכא שאמר הבעל‬
‫משנה ערוכה היא בנזיר דהקדש בטשת לא הוי הקדש •‬ ‫קודם קידושין שאין לו אחים העליתי במז״ה דבעינן‬
‫וגם איתא שם במתני׳ )דף ל״ב מ׳׳ב( מי שנדר בנזיד •‬ ‫לכ״ע שני מדים להכחישו • )ב( לדעת רוב הפוסקים‬
‫כל שנדר מד שלא חרב בה״מ ה״ז נזיר ומשחרב בהמ׳ק‬ ‫מ״א נאמן לומר שמת יבם ואף במד מפי מד • ואסיקנא‬
‫אינו נזיר • הרי איתא להדיא דבטלד לא הוי חרטה‬ ‫דבכה׳ג הד שפיר מד מפי מד ־ )ג( ואפילו לסברת‬
‫ולא מיקרי הקדש בטעות • וכן בפרק ג׳ נדרים )דף כיה‬ ‫הרא״ש דאק מ*א נאמן ביבמה • מ"מ היכא שאמר ששמע‬
‫מ׳ב( בנדרי שגגות במשנה יץנם אשתי נהנית לי שגנבה‬ ‫במת שלא היתה נשואה מדיין ולא הוי אז חזקת איסור‬
‫את כיסי והכימ את בני ונודע ^ א הכהו ולא גנבה ־‬ ‫גם הרא״ש יודה שנאמן מיא • )ד( סברת הרמבין דמשום‬
‫הייט שבשפה שנדר תלה נדרו בדבר שאינו כבר אבל‬ ‫מה לו לשקר צריכים אנחנו ל ת ק דיטריה שמה שאמר‬
‫בדבר שיהיה אח*כ ה׳׳ז נולד • והוי ממש דומיא דמשה‬ ‫שאין לו אידס הייט שמת כדי שלא יסתור דיבורא‬
‫שנשבע ליתרו שלא ילך למצרים משום חשש ד ד ק ואבידס‬ ‫המדם או שטונתו שהוא אחיו מן האס • ובררנו בעז״ה‬
‫ואח*כ‬
 ‫ת ט ^ טו ל ש‬ ‫סיק ה‬
‫ב»נת מעשה מויש ומה דקאמר א ד ע ^ דהכי פי׳ אם‬
‫ימות בלא זיק ־ הנה לכאורה ריל דע'כ מיירי שנעשה‬
‫מויש אח'כ דאליכ מאי קפריך הא זה תלי בברירה‬
‫שנימא הוברר הדבר מעיקרא חלא קדשה נפשה ־ הא זה‬
‫הוי ממש כנדרים שלא החנה בהדיא משוס שאביה רע‬
‫וא״כ אף אס מת אניכ ודאי דאסור לישא אותה • כיו;‬
‫דלא תלה הנדר בדבר זה משום שאביה רע רק עי מ‬
‫אומר שכונתו היתה בעת שנדר משוס שאביה רע • אך‬
‫אח*כ מצאתי בתשובת רדיך בית ט׳ חדר ב׳ כ׳ להדיא‬
‫דסוגיית השיס דידן הוא בכל ענין ־ ואדרבה נ ^ טעם‬
‫לשבח לומר איפכא דאס יצא אח“ כ מכלל יהודים תהא‬
‫צריכה לחלוץ • משום דלא אסקא אדעתה ספיקות טובא‬
‫אם יחליף דתו ואם ימות בלא זיק ומיישב בזה מחזור‬
‫ויטרו שמחלק בין המיר דתו מעיקרא לאם המיר אח'כ‬
‫מהך טעמא דמהרים מראטינבערג יעו״ש • ואף שסברא‬
‫קלושה היא אך עכ"פ זאת אט למדין מדבריו דהש״ס‬
‫בכל ענין מיירי ‪:‬‬
‫) ‪ H I T‬עוד ד׳׳א יש לנו לחקור אם לשיטת רשיי זיל‬
‫הוי זה זקוקה מדאורייתא או דרבנן ואומר אני‬
‫לפענ״ד דלא הוי רק מד״ס • לא מיבעי לשיטת הרמבים‬
‫וביעתיה דספיקא דאורייתא לא הוי רק מדרבנן • דהא‬
‫אף אס נימא טב למיתב פן דו ע״כ מידי ספיקא לא‬
‫נפקא ואיך נחליט זאת לודאי דאשה בכל דהו ניחא לה‬
‫הא חזינן כמה נשים שבודקות הרבה עד שמוצאים את‬
‫ההגון להם • וכה״ג מצינו בש״ס בכתובות )דף כ״ב עיא(‬
‫דחשבינן זאת לאמתלא שלא רצתה להנשא ^ א ל מון לה •‬
‫והרי במילתא דלא שכיחא לא חשיבה אמתלא • אלא ע״נ‬
‫דשכיח הוא בנשים לבדוק ולמשא להגון להם וא״כ הרי‬
‫לא הוה רק ס מן קידושין ‪:‬‬
‫ו ג ם לא שייך לומר בזה חזקה דנעמיד אותה בחזקת‬
‫א״א מכמה טעמים חדא דהא הספק הוא על‬
‫הקידושין הראשונים אם הוה על תנאי או סתמא ולא‬
‫נתחזקה עודנה בחזקת א״א • ואדרבא כמו בניד שהיה‬
‫האח חרש בשעת קידושין יש לה חזקת פנויה לורלר דלא‬
‫מ ה איא • )ולפ׳ז אם נעשה חרש או אלם אח״כ גרע‬
‫טפי דהא בכה״ג שטלד הספק אח"כ עכ'פ בשעת קידושין‬
‫היתה מוחזקת לודאי מקודשת וצריך להוציאה אח'כ•‬
‫והוא היפך מסברת הרדיך( אך לסענ״ד אף ל מ ך פוסקים‬
‫דסיל דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא• בהנך‬
‫עובדא דאיירי ביה מ ך קדמאי וכן בעובדא די ק • דהא‬
‫בגמרא סתמא פסקינן דצריכה חליצה משום דריל דטב‬
‫למיתב ט׳ והא מצינו כמה פעמים שאנו יודעים בודאי‬
‫בטיב האשה ובטיב הענין שהיא לא נתרצית בשום אופן‬
‫בכה״ג אמנם הלא לא קאמר הגמרא החם בקושייחס‬
‫אלא דהיכא דלא ידעינן ד עי מ לסברת אביי בכסף חטאת‬
‫גם הכא צריכין אנו לומר דלמא אדעתא דהכי לא קידשה‬
‫נפשה ומשני הש״ס בהחלט דהיכא דלא ידטינן ד פי מ‬
‫דבשוס או ק וענין לא נופל לאמר כקושיין דלמא אדממ‪f‬‬
‫דהכי לא ק ה « נפשה ־ משוס דטב למיתב ט׳ • אבל‬
‫בכה״ג שאנו עדיס בדבר דבכה״ג לא רצחה למוקדש נפשה‬
‫בשזס‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫®‪!6‬‬
‫ואמ״כ מהו הוי נולד ־ ואף מדקר השבועה היה ידוט‬
‫לסל שהיה מצד היראה מהנך אנשים • ואם נאמר דהכא‬
‫שאני דכיון דע׳ס ידוע שלא ההחייב חמאה אלא ע*מ‬
‫להקריבו • הוי ממש כאלו חלה נדרו בדבר ואמר קונס‬
‫שאיני טשא אש סלוניח שאביה רע דאף דמח אה'כ שסיר‬
‫דמי כדאמרינן בנדרים )דף ס״ה עיא( לדברי ריה שם •‬
‫א״כ גס הכא הוי דבר ידוע דלא הוה מפריש כלל חטאה‬
‫אם לא להקרבה • א*כ קושיא חזקה היא מאוד מה‬
‫מקשה מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין דהא החס אפשר‬
‫שהיחה מחרציח להחקדש ולא אסיק אדעחה מה שיהיה‬
‫אחר זמן דיהיה איך שיהיה הרי עכ“ פ עכשיו יהיה לה בעל‬
‫ולא שהא פטיה באותה שעה • וכבר העיר בזה מ און‬
‫בעל פ״י • ותירץ בזה תירוץ דחוק • ועוד קשה לי במאי‬
‫דמקשה אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מ׳ש • וע״כ קשיא‬
‫ליה על דרשת הש׳ס מקרא דלא תחסום שור בדישו‬
‫וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו דדרשינן מיניה ביבמות‬
‫)דף ד׳ ע״א( דאין חוסמין אותה לפני מו״ש • ומקשה ל׳׳ל‬
‫קרא והלא הסברא נותנת עוד דתיפוק אף בלא חליצה •‬
‫והנה אגב גררא נדבר בהך סוגיא לכאורה קשה ל״ל קרא‬
‫דאין חוסמין אותה לפני מו״ש לפי מה דמסקינן בכתובות‬
‫)דף ע״ז ע״א( דטפין אותו להוציא מפני שממקתו •‬
‫וע“ כ הוא השוס סכנה וא״כ הוי בכלל איסור • וגם איך‬
‫גמרינן בש״ע א״ע)שי׳ קס״ה סעי׳ ד׳( מינה דה׳ה בשאר‬
‫מומים שאינם יטלים לקבל דאין חוסמין אותה וע״כ‬
‫צ״ל דבאמת הא דקאמר השיס יבמה שנפלה לפני מוכה‬
‫שחין הוא לאו דוקא אלא ה״ה לשאר מומין • ובמוכה‬
‫שחין שאינה ממקתו דאליכ א״צ קרא • ובזה מתורץ דברי‬
‫הגאונים הביאם המרדכי שסוברים דבמומר כיון שאינה‬
‫רשאי לדור אתו הוי גרע ממו״ש ולכג^רה קשה במאי‬
‫גרע ממו׳׳ש דהא אף מו״ש אסורה לדור עמו • אלא ע״כ‬
‫דלאו בהאי מו״ש דממקתו איירי ‪:‬‬
‫‪ nA"Tl‬עכשיו נבא לבאר במה דמשני הגמרא עב‬
‫למיתב טן דו • הייט הפירוש דגם עם המויש‬
‫תדור עמו • וזהו דעת מהר״ם מרוטינבורג בתשובה‬
‫)תקס״ד( אבל דעת רש״י ע״כ אינו כן * והובא דעתו‬
‫בתשובת מהרים מרו׳׳ב )בתשובה תנ״ו( ‪:‬‬
‫א ך אח'כ שבתי וראיתי בתשובת שבות יעקב חלק איע‬
‫)תשובה קכ״ו בסופה( וז״ל אבל בלאיה נ״ל דאין‬
‫להתטת כיון דאפשר להתייבם ואע״ג דאסשר שהיא לא‬
‫תרצה להתייבם כלל להחרש מ'מ אין כאן חשש עיגון כיון‬
‫דהיא עצמה גרמה דהא איתתא בכל דהו ניחא לה‬
‫וכדאמרינן‪ -‬בש״ס בנפלה לפני יבם מו״ש אפילו • ואיהי‬
‫דאפסדה אנפשה עכיל משמע מדבריו דס״ל כדעת מהרים‬
‫מרויב דלמסקנת הגמ׳ טב למיתב ט׳ הוה פי׳ דמסעם‬
‫זה אמרינן דנתרצית אף לדור עם היבם המו׳׳ש ‪:‬‬
‫ן ן ע ה יש לט לחקור במה דקאמר השיס יבמה מפלה‬
‫לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעחא‬
‫דהכי לא קדשה נסנמ במאי קמיירי אם שבשעה שלקח‬
‫אותה לא היה אחיו מו״ש ואחיכ נעשה מו״ש • או שהי׳‬
 ‫פא‬ ‫ת ט המשולש‬
‫ואלמת שחלצו חליצת־‪ /‬פסולה ‪ .‬והובא בש״ע אמ״ע )פי׳‬
‫קס״ט סעי׳ מ״ג( כן באין חולק ופוצה פה ;‬
‫נבא לעיין אולי נמצא תרף ומזור למכתה ‪.‬‬
‫ע׳י מה שהובא בטור אה׳ע סי' ק‪:‬״ז כ׳ רב‬
‫שרירא גאון נפלה לפני מומר כיון שהורתו ולידתו בקדושה‬
‫זקוקה ליבם ומתעגנה עד דחלץ לה ‪ .‬ורב יהודאי כ'‬
‫אי כד נסבה בעלה הוה יבם מומר לא בעי חליצה מיני׳‬
‫ואס הי׳ הבעל מומר ויושבת תחתיו ומת בהמרותו בלא‬
‫בנים א״צ יבום דהא לאו אחיו הוא ואינו זקוק לה ע“ כ‬
‫ולא ידענא למה לא תהא אשת מומר זקוקה ליבם ‪ .‬וגם‬
‫מה חילוק יש בין אם כי׳ יבם מומר כשנשאת או לא ‪.‬‬
‫עכיל הטור‪ .‬והובא דבר זה במרדכי פרק החול; סי' כ״ח ‪.‬‬
‫וכ׳ שם כסי׳ נ׳ וז״ל ונראה להר״ם להביא ראיה לדברי‬
‫הגאונים מדפריך בפ׳ הנוזל )ד׳ ק״י ע״ב( אלא מעתה‬
‫יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא‬
‫דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא ‪ .‬ומשני מינח ניחא לה‬
‫דטב למיתב טן דו כו׳ פי׳ ניחא לה כבעל כל דהו א״כ‬
‫לגבי מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה‬
‫להתייבס לו כי יעבירנה על דת לבא עלי׳ בכותיות כ׳׳ז‬
‫שהיא נדה ודאי אנן סהדי דלא ניחא לה וא'כ נפקא‬
‫אף בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא ‪ .‬וכ׳ הרים‬
‫אעפ״י שהבאתי ראיה לדברי הגאונים לא מלאני לבי‬
‫לעבור על דברי רשיי כאשר בא מזה מעשה לידי ושאלו‬
‫להר״ם כו׳ עכ״ל המרדכי הטגע לענינינו ‪:‬‬
‫ו ה נ ה מקודם אבאר בעזה׳י מה שלא הבנתי בדברי‬
‫המרדכי אלו כי לא סיים הר״ם במאי דפתח‬
‫לכאורה ‪ .‬דהא טעמא דרב יהודאי משמע משום דמומר‬
‫אינו זוקק כלל ‪ .‬דהא פוטר נם אס הי׳ הבעל מומר משוס‬
‫דלא מיחשב אחיו כלל ‪ .‬ולא מטעמא דעקירת קידושק‬
‫למפרע‪ .‬וכן משמע לכאורה מדברי תשובת הגאונים‬
‫שהביא המרדכי ‪ .‬ומה שהביאו ראיה מדברי תשובת רשיי‬
‫ז״ל משמע דאתי לאפוקי מהך סברא שכ׳ שם בדברי רשיי‬
‫דלא סמכינן עלייהו כלל ‪ .‬ואעפ״י שחטא ישראל הוא לכל‬
‫דבר ואם קידש קידושיו קידושין וחול; ולא מייבם ‪ .‬ע'כ‬
‫משמע דאתי לאפוקי מטעם הניל שכתב רב יהודאי דלאו‬
‫אחיו הוא כלל ‪ .‬ולפי דברי המרדכי הלא נתן טעם לשבח‬
‫משום עקירת קידושין ‪ .‬א״כ הלא אין ראיה מתשובת‬
‫רש׳׳י ז״ל דדלמא לא אתי רשיי לאפוקי אלא היכא דידעה‬
‫מעיקרא שיש לו אח מומר דאז הך טעמא דעקירת‬
‫קידושין ליכא היכא דנתרצה בודאי ‪ .‬דלשיטת הגאונים‬
‫גם בזה פטורה משום שאין לו אחוה וכתב רשיי דלא‬
‫סמכינן עלייהו כלל ואעפ״י כו׳ ‪ .‬אבל בניד דהיבם‬
‫הוא חרש והיא לא ידעה מזה דדמי ממש לסברת הרים‬
‫בראייתו להגאונים הנ״ל א»!ר דגס רשיי מודה בזה דאנן‬
‫סהדי דלא היתה נתרצית בשום אופן כסברת הרים הנ׳׳ל‬
‫ולבסוף שהביא ש ד ושאלו להרים מל יבמה שהי׳ לה שני‬
‫יבמין משמע ג'כ דפליגי רש׳י עם הגאונים אס הוא אח‬
‫כלל ישיש ‪ .‬וישיק בהגהות מרדכי סי׳ ק’ז שהשיג טל‬
‫טעם זה דמוהרים מהך דכ׳ התוס׳ שם ביק )ד׳ ק״י עיב(‬
‫דדוקא מן האימסק איירי ולא מן הנשואק ;‬
‫והנה‬
‫סיקה‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫בשום אופ; ודאי דצא הוי קידושי; ־ ומצינו כמה פעמיס‬
‫בש׳ס שנתנו לנו חכמים ישוח לשרץל כל דכר באוממות‬
‫מוכיחות • והכא הלא כל השומע אומדנא דידיה הוא‬
‫שלא היחה מתרצה כשום אופן להיות עגונה כל ימיה א'כ‬
‫במה נסקיע אומדן דעת דידן שלא ניזול בתריה ‪:‬‬
‫ו ב א מ ת לפי קושיית הפני יהושע שהבאתי לעיל‬
‫שחזקה היא מאד וראויה למי שאמרה •‬
‫והיה נראה לי לומר שהגמרא מדמה לה להא דאביי אם‬
‫נתן הכסף ומת משום דכל אשה דמקדשה נפשה ע״כ‬
‫דעתה בעת הנשואין שיהא לה בעל כל ימיה • וכל ימי‬
‫היותה על האדמה • ואם ימות ) ‪ DiT‬לה איש אחר ‪ .‬וא״כ‬
‫אם אירע איזה דבר שתהא בלא בעל שעה א' שלא‬
‫מרצונה • ודאי שאינה רוצה‪ -‬להתקדש כלל ותהא פנויה‬
‫עכ״פ ולא תהא מיוחדת לאיש • וא״כ ע“ כ כשעה שהיא‬
‫מקדשה נפשה דעתה שיהא לה בכיל כל ימיה • ואס נולד‬
‫אח״כ איזה שעה שלא יהא לה כעל ודאי כל קדושיה היה‬
‫לכטלה ומוטכ שהיחה פנויה • והיתה יכולה להכעל לכל‬
‫מי שתרצה לדעת הפוסקים דפילגש מותר)וע׳ ברד״ך שם‬
‫בחדר ח׳( וא״כ הוא דומה ממש לנתן את הכסף רק כדי‬
‫שתתכפר לו ואם לא יהא כפרה כשלימות לא היה נותן‬
‫כלל את הכסף ‪:‬‬
‫נ מ צ א לפ״ז אם משני אח“ כ טב למיתב טן דו‬
‫מלמיתב ארמלו • ע"כ אלאסר מיתת הבעל‬
‫קאי שגם אח“כ יהיה לה טן דו אם תתייבם • וא“כ שפיר‬
‫נתקיים מחשבתה שבשעת קידושין שיהא לה עכ״פ זוג‬
‫כל ימי חייה • או שנוכל לומר דזה גופא קא משני הש״ס‬
‫כסברת הפ״י שלא תימא דאשה בשעה שמקדשה דעתה‬
‫אכל ימי חייה וא"כ הוי שפיר דומיא דנתן את הכסף •‬
‫אלא שאין דעתה רק לפי שעה שתהא עם בן זוג ולא‬
‫תהיה פטיה באותה שעה משום טב למיתב כו׳ • א“ כ‬
‫הרי לא אסקא אדעתה בשעת מעשה מה שיהיה אחר‬
‫זמן • ולא דמי כלל לדאביי כסברת הפ“י ‪:‬‬
‫‪ 1‬ב ז ה לכאורה יש ליישב מה שהקשה הש״ס כאן גבי‬
‫אביי ולא מקשה בכל מקום דאמרינן בש״ס‬
‫דאזלינן בתר אומדנא כגון בפ׳ נערה שנתפתתה)ד׳ מ״ז‬
‫ע״ב( לענין כחובה שלא כ׳ לה אלא ע"מ לכונסה ‪ .‬וכן גבי‬
‫מברחת דלפי ס״ד דהמקשה האומדנא דקידושין היא‬
‫כמו אומדנא דכסף חטאת וכסברת התוס׳ ב״ק)ד׳ ק״י‬
‫ע״ב( הנ״ל ותום׳ כתובות )שם ד׳׳ה שלא( משא׳כ שארי‬
‫אומדנות הנ״ל לא דמי לאומדנא דקידושין ‪:‬‬
‫מ ז ן ך א פ ^ לומר דבכאן לא שייך לומר טב למיתב טן‬
‫דו כיון דאם היתה באה לפנינו לשאול אם‬
‫להתקדש באופן זה לא היו מניחים לה אם לא ע׳׳י תנאי‬
‫דאס לא יהי' לה ז״ק ממנו לא יחולו הקידושין שלא תזקק‬
‫לאחיו החרש והוי כמו שהתנה זאת בפירוש ‪:‬‬
‫מענץ זה בסגנק אחר ‪:‬‬
‫ו ד ע ד ‪ ,‬זאת \דוע מן הש״ם יבמות )ד׳ ק״ד ע״ב( אמר‬
‫רבא השתא דאמרת קריי׳ מעכבת לפיכך אלם‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫־יק י־‬
‫ו ה נ ה מצאחי למאון בשל נוביי מושמס מ מ ך דבריו‬
‫כמה פשמים דבכגון דא הוי אומדנא ‪ .‬והוא‬
‫בנויב קמא חשבה נ״ד באהיס בדברי השואל ניס ס״א‬
‫פסקא ד״ה ואמנם ‪ .‬וכן מסיק שם בסוף החשובה ד׳‬
‫ס״א סיב דאף בנשאין הדין כן ‪ .‬ומשיג של הג׳ מרדכי‬
‫שהבאחי לסיל )וצריך לשיין בדבריו גם בחשובה ניה שם‬
‫במה שמדמה הא דביק לחנאי דבשל חהיד סי׳ רכ״ג( ‪.‬‬
‫והנה שם בסוף חשובה ניד דבריו חמוהים דהיכא דיש‬
‫הפסד לדידה לא מחלה לחנאה ודאי ‪ .‬וכן הוא בקיצור‬
‫המפחשח‪ .‬והם דברים חמוהים דהא לפי דברי החיס׳‬
‫אף שהיא לא מחלה כיון שהוא ודאי לא מחרצה א' נ‬
‫הוי כשאר מקח ‪ .‬משאיכ באירוסין גם הוא מסכים‬
‫להחנאי ‪ .‬ויוחר חמוה שכן דיבר הגאון בעצמו בחשובמ‬
‫שם באהיש סי׳ פ״ח ד׳ ק׳׳ו ש״א בפסקא דיה ונראה שיש‬
‫דאף בדידי׳ חלי מלחא )אמנם שמה ביאר דבריו שאין‬
‫להשמיד טל היתר זה אם לא בהכרשה לאיזה סברא אחרת‬
‫ש״ש ש׳ב בפסקא דיה אבל( וכ“ כ בנוב״י תנינא סי׳ פ׳‬
‫ד׳ נ׳ ש׳׳ד ‪ .‬וכן הזכיר סברא זו בטיב חנינא סי׳ קמ״נ‬
‫דף ח׳ שיד ‪:‬‬
‫^ ו ד נראה לפשנ״ד להמציא היתר טסף של הראשון‬
‫דאף אם נאמר דגם בכאן שייך לומר שב למיחב‬
‫שן דו הלא היינו דוקא אס לא החט בפירוש ‪ .‬אבל אס‬
‫התנו בפירוש ובקידושין בלא במילה ודאי הוי תנאי ‪ .‬וכאן‬
‫הלא אמר האב בפירוש קודם התנאים שאינו רוצה השידוך‬
‫בשום אופן אם יש לו אח מחמת חשש צשרשדש שלו ‪.‬‬
‫ואם בכה״ג היתה היא בשצמה מחנה כן לא הי׳ כאן שום‬
‫ספק ‪ .‬אך יש לנו לשיין כיון דהיא הוי גדולה וקבלה‬
‫בשצמה הקידושין ‪ .‬והיא לא התנית בפירוש דאס יש לו‬
‫אח אינה רוצה להתקדש לו ‪ .‬וא'כ יש מקום לומר סב‬
‫‪ .‬למיתב כו׳ ‪:‬‬
‫דגם בזה הוי כאלו התנית היא בשצמה ‪.‬‬ ‫ונל©עייד‬
‫לפי מ הוג במדינתינו דבתולה בשצמה רכה‬
‫בשנים אינה מתשסקת בסצמה בפניני שדוכין רק סומכת‬
‫של אביה והוא ה ט ק לה לאיש כפי הישר בסיניו שייך‬
‫שפיר לומר דלא נתקדשה אלא טל תנאי ואופן שהתנה‬
‫אביה‪ .‬ובאופן שאביה לא רצה שישא אותה גם היא לא רצתה‬
‫והוי כאלו אמרה זאת בסצמה בששת תנאים שאם יש לו‬
‫אח איננה רוצה השידוך ‪ .‬ונדון הספק הזה לשגניד צריך‬
‫לשיין בירושלמי קידושין פ׳ האיש מקדש ה׳ א׳ ‪:‬‬
‫לא שיץ לומר אא״ס בב׳ז ‪ .‬וכיון שהיחה יטלה לההטה‬
‫הי׳ נראה לומר דזה תלי בהך איבסי‬ ‫ולכאורה‬
‫דאיבשי להו בב״מ )ד׳ מיו סיא( בבמיה‬
‫שאמר לשלוחו לשכור שסלים בל׳ ואזל ואמר להו בי«!תא‬
‫ואמרו ליה כמו שאמר בשהיב מי אמרינן דאדיבורא די ד׳‬
‫קא סמכי דאמרי ליה מהימנת לן דהכי אמר בשהיב או‬
‫דלמא אדיבורא דבשיה קא סמכי )ופירשיי או דלמא לאו‬
‫לדדיה הימנוהו אלא הכי אמרו אחר דברי בסה״ב נלך‬
‫ולא סברי וקביל ושקלי ד׳( והנה אף כחם אף » א ו אח״כ‬
‫לבשה״ב ושבדו שבידחייהו ולא אמרו ליה ולא מ ‪r‬י ולא‬
‫שאלו ממט כלל אם כן אמר לשלוחו לשכור ע׳ ‪ .‬ואן^‬
‫שלסברא‬
‫שאאת ותשובות‬ ‫‪!62‬‬
‫אדבר קצה מ ד ב ד היזוס׳ אלו בב׳ק שם גם‬ ‫והנה‬
‫בהוס׳ מזובוה )ד׳ מ״ז מ״ב ד״ה שלא כ׳ לה(‬
‫שב׳ התוס׳ בב׳ק ניל דבנפלה מן האירוסק איירי דאי‬
‫מן הנשואק ודאי מקדשה נפשה כדי שההא נשואה לבשל‬
‫דמשום מה שיהי׳ ^זר מיהה ה ב ^ לא מסלקא נפשה‬
‫מלהיוה נשואה אלא מן האירוסין איירי דמקדושין אין לה‬
‫שום סובה ‪ .‬ו מ ה סברה התוס׳ לא ברירא לן דהא לא‬
‫ידמינן מדיין מסברה מב למיהב כו׳ ומהו החילוק בין‬
‫קידושין לנשואין ‪:‬‬
‫מצאהי כשישה מר!ובצה בשם הרא״ש וז״ל ‪ .‬וכן‬ ‫אמנם‬
‫מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין מן האירוסין‬
‫דאם היהה רוצה לההנוה בשמה אירוסין שאם ימוה קודם‬
‫שישאנה שיהא כקידושין במלין כדי שלא הפול לפני אחיו‬
‫מוכה שחין לא הי׳ הבשל ממכב של ידה הלכך חשוב‬
‫כאלו ההניה אבל מן הנשואין ודאי דלא הי' הבשל שומש‬
‫לה לששוה בשילוהיו בשילה זנוה ‪ .‬וכן כל מקח שאדם‬
‫קונה אס הי' הלוקח בא לההנוה לא הי׳ המוכר שומש לו‬
‫‪10‬כך לא הוה לו כאלו ההנה ‪ .‬שכ׳׳ל הש״מ בשם הרא״ש‬
‫וסברא זו נכונה דהא קי״ל דאין הנאי בנשואין ‪ .‬ואפשר‬
‫דלמסקנה ההוס׳ בהירוצם גם כן זהו היא סברהם ‪:‬‬
‫לפי דמה הרא׳׳ש סיקר החילוק בין אירוסין‬ ‫נמצא‬
‫לנשואין משום דאין הנאי בנשואין כמו דאיהא‬
‫בכהובוה)ד׳ ש״ג ס״א( ‪ .‬ולפ׳ז שפיר מקשה ב מ ה ה מרדכי‬
‫של הר״ם בזה ‪ .‬דהא הוא מדמה זאה להך דמוכה שחין‬
‫ובנשואין לא מ מי דלא יהא זה שדיך אלו ההנה בפירוש‬
‫שאל״כ לא ההא מרץדשה אפ׳׳ה לא מהני אם כנסה ‪:‬‬
‫בנ״ד יש לנו לחקור דכיק דאלם לאו בר חליצה‬ ‫ולפ־ז‬
‫הוא ‪ .‬ויבום אינו נ ו מ בזמנינו זאה ידוס דודאי‬
‫אלוהיהה יודשה לא היהה מהקדשה כסברההר״ם במומר‪.‬‬
‫אך כיון דכבר כנסה הלא לא מהני מ אי ‪ .‬נראה לפשנ״ד‬
‫דבנ״ד ודאי הלוי במחלוקה דאין מ אי בנשואין אס הוא‬
‫משמם מחילה או משום דאין אדם ששה בשביז ‪:‬‬
‫נ׳׳ל דלפי מ׳ש הש״מ דלכך לא אמרינן במוכה שחץ‬ ‫עוד‬
‫בנשואה דאדשהא דהכי לא קדשה נפשה משוס‬
‫דאין אדם ששה בסילוהיו במיז ‪ .‬א'כ בנ״ד שהיהה נדה‬
‫בששה החופה הא ^ ר היהה יכולה להמוה שאם ימוה‬
‫יץדם שהבשל לא יהא הקידושין למפרש דכיון שלא נבסלה‬
‫לסברה הר״ם כוי כאלו החניה ‪:‬‬
‫שייין יש לט לחוש לכאורה לדמה רש״י ז״ל‬
‫בחשבוחיו כמובא בחשובה מהרים בריב והביאו‬
‫הביי סוף סי׳ ק״ח פסקא ד״ה אבל דלרשיי אף במומר שיץ‬
‫לומר שב למיהב סן דו ‪ .‬ונראה לי דלדשח רשיי זיל ר^י‬
‫הסברא דסב למיחב אנשואין הראשונים ‪ .‬וצדשח הריס‬
‫קאי של נשואץ אחרונים וכ״כ הרד״ך בסוף חדר י׳ וייא‬
‫והנה מדברי ה מ ס׳ ס‪ « 5‬ש דקאי מ! נשואין האחרונים‬
‫דהא בארוסה איירי ‪ .‬וכן מציט מ מ׳ ביבמוח לשנץ‬
‫מוכה שחץ ‪:‬‬
 ‫פב‬ ‫חוט המשולש‬
‫הנה הדבר הזה אין בו חשש לפענ״ד מכמה‬ ‫תשובה‬
‫אנפין ‪ .‬אמנם בעל האשה הזאת הוא‬
‫מהמופלגיס ושנונים בפלפולא וירא אלקיס ‪ ,‬ע“כ לבו‬
‫נוקפו וירא לנפשו הוכרחתי לבאר את כל הספיקות‬
‫ולהתירן בעז׳׳ה ‪ .‬ובה׳ ית״ש בטחתי שינחני בדרך אמת‬
‫ויראני נפלאוקבתורתו בא״י למדני חקיך ‪:‬‬
‫ה נ ף ‪ ,‬מתחלה יש לחקור אס מה שאמר לה אל תתיחדי‬
‫עם העובדי כוכבים אלו וכוונתו הי׳ משום איסור‬
‫יחוד אס זה הי׳ חשוב לקינוי בזמן הבית אי לא ‪:‬‬
‫אין זה קינוי כלל ‪ .‬כי עיקר הקינוי הוא‬
‫דוקח אם מקנא לה בתורת חשד ‪ .‬אבע״א‬
‫קרא ואבע״א גמרא ואבע״א סברא ‪ .‬אבע״א קרא אמרה‬
‫תורה )במדבר ה׳ י״ד( ועבר עליו רוח קנאה וקנא את‬
‫אשתו תיבת קנאה מצינו במקרא רק על שני פנים או בא׳‬
‫שמקנא לחבירו באיזה דבר יתרון שרואה בו כמו ויקנאו‬
‫בו אחיו או לשון חימה על מה שעשה שלא כרצונו כמו‬
‫כי ד׳ אלהיך אל קנא ‪ .‬ולכך דרשו חז״ל בריש סוטה על‬
‫תיבת וקנא את אשתו שהוא לשון פועל יוצא ממנו לאשתו‬
‫דלא שייך ב׳ הכוונות הנ״ל ]שמטיל קנאה בינו לבינה ‪.‬‬
‫או בינה לבין אחרים שהוא מלשון חימה[ ‪:‬‬
‫ו א מ ר י ק שם )ד׳ ג׳ ע״א( ולמ״ד מותר לקנאות‬
‫מהו לפון קינוי אר״נ בר יצחק אין קינוי‬
‫אלא לשון התראה וכה״א ויקנא ד׳ לארצו ‪ .‬נמצא דרשו‬
‫חז״ל על וקנח את אשתו שהוא לשון התראה ‪ .‬אבל על‬
‫מלת ועבר עליו רוח קנאה שהוא לעצמו הדר לכונתו‬
‫הידוע במקרא בא׳ משני פנים הנ״ל וכאן לפי הענין‬
‫מובן שכונת המלה הוא מלשון חימה ‪ .‬והוא ע״ד שאמר‬
‫שהעה״ש בספר משלי )ו' ל״ד( בנואף אשה כו' ‪ .‬כי קנאה‬
‫חמת גבר באשה ‪ .‬ופי׳ הפסוק ועבר עליו רוח קנאה ‪.‬‬
‫פי׳ חימה על שחושדה בחשש זנות ‪ .‬וקנא את אשתו היינו‬
‫שמתרה בה שלא תעשה עוד דברים המביאים לידי חשד ‪.‬‬
‫כי גס לשון התראה המבואר בש״ס פירושו התראה שלא תעשה‬
‫עוד כמקדם‪ .‬וכן הפסוקשמביא הש״ס ויקנא ד׳ לארצו פירש׳׳י‬
‫ז״ל התרה בילקוחסיל וגזס שלא ישחיתו עוד את ארצו‪.‬הרי חזינן‬
‫ששם הי׳ התראה שלא יעשו עוד פעולתם הראשונה וכן בכאן‬
‫ההתראה על פעולתה הראשונה שהביאה לחשד ‪:‬‬
‫שהארכתי קצת בביאור המקרא כי נעמו לי מאד‬
‫בזה דברי הירושלמי ריש סוטה וגירסתו הכתובה‬
‫לפנינו אשר כולם עברו וחלפו הגיר׳ חנ ם‪ .‬דאמרינן‬
‫בירושלמי ריש סוטה ועבר עליו רוח קנאה שלא יקנא לה‬
‫מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא‬
‫מתוך מתון אלא מחוך דבר של אימה ‪ .‬וכל המפרשים לא‬
‫הונח להס דברים אלו לכך הפכו הגירסא לא מתוך מדק‬
‫ולא מתוך אימה וכן הוא ברמב״ס)סוף ה׳ סוטה( ואנכי‬
‫בעניי לא ידעתי לפי גרסיס הנכונה בעיניהם ‪ .‬איך‬
‫מוכיח הירושלמי מקרא שלא יקנא לה מתוך דברים אלו‬
‫עד שמיבעי ליה לקמן אס הוי קינוי בדיעבד ‪ .‬הי ק‬
‫מפורש בקרא מתוך איזה אופן יהי׳ הקינוי ;‬
‫ולפי‬
‫«קהי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫שלסברא השני׳ עלה בדעחם בשמח מעשה שבעה״ב אמר‬
‫ליק יוחר ‪ .‬ואעפי״כ לא שאלו כלל אוחו וסומכים על‬
‫מה שאנלר בעה״ב קודם ואדעחא דהכי עשו ‪ .‬אס כן‬
‫לפענ״ד יש לומר דגם בכ״ד כן הוא כיון שאמר להם‬
‫האב שאינו רוצה בשום אופן אס אינו בן יחיד ‪ .‬וכשבא‬
‫האב אחר הסנאים לבתו סיפר לה שהוא בן י חי ד ואף‬
‫‪fe‬ח״כ באה בעצמה וקידשה ע״ד כמו באמר לה אביה ‪.‬‬
‫ואדרבא לפי מה דקאמר הש״ס קודם לכן פשיטא היכא‬
‫דאמר בעה״ב בחלחא ואזל ואמר איהו בד' דדעתייהו‬
‫אעילויא ופי' רש״י דאי אמר שכרכם על בע״ה יש להם‬
‫חרעומוח עליו ולא אמרינן דכיון דאמר שכרכם על בעה״ב‬
‫וגס אמרו ליה כמו שאמר בע״ה ‪ .‬ואח״כ באו לבע״ה‬
‫ולא שאלו ‪ .‬א״כ הי׳ לן לכאורה לומר דמדלא שאלו ואמרו‬
‫כמו שאמר ודאי דסמכו עצמם בשעת החחלת מלאכה אמה‬
‫שיאמר בע״ה ‪ .‬ואפ״ה סמכינן דודאי לא סמכו אבעה״ב‬
‫לגריעותא ואף דלעילויא סמכי אך לגריעותא לא נתרצו‬
‫וצריך ניתן להם ד׳ א״כ כ׳יש הכא שלא אמרה כלל והוא‬
‫אמר לה שהוא בן יחיד ודאי דאדעחא דהכי קדשה נפשה‬
‫כמו שהתנה אביה ‪ .‬ואין לומר דלא הוי רק כסתמא דהא‬
‫התם אס צא התנו כלל היו נותנים להם כמו שנשכריס‬
‫פועלים בשוק ובכאן נותן להם ד'‪ .‬ועי׳כ משוס דהוי‬
‫כאלו התנו בפירוש דבלא ד׳ לא הוי מתגרי כמו שפירש‬
‫הרא״ש שם ‪ .‬ואף דהכא הוי הדיבור קודם קידושין‬
‫והקידושין היו סתם הא גם התם כ״ז שלא התחילו‬
‫במלאכה יכולים לחזור ‪ .‬רק משהתחילו במלאכה א״י‬
‫לחזור ובשעת התחלת מלאכה הרי היו אצל בעה״ב והיו‬
‫יכולים לשאלו כיון שאמרו כמו שאמר בע״ה ואפ״ה אמרינן‬
‫דאדיבורא קמא קא סמכי ‪:‬‬
‫ו י מ ו י י ל בתשובת רד״ך בית ט׳ חדר ו׳ ז' שכ׳ דבכה״ג‬
‫שתהא עגונה כולם מודים לזה וכן בבית ט׳ ;‬
‫סימן ו‬
‫מעשה באחד שהי׳ עם אשתו בחצר א' של‬ ‫שאלה‬
‫עובדי כוכבים אצל דאקעער עם בנס הקטן ‪.‬‬
‫והי' שם הוא ואשתו ואחי' באיזה בית שהיו שם עובדי‬
‫כוכבים ‪ .‬ובעת צאתו מן הבית לבית אחר באותו חצר‬
‫אמר לאחי' ראה שלא תניח את אחותך לבדה עם העובדי‬
‫כוכבים ‪ .‬וכן אמר לאשתו ראה שלא ו»יח את אחיך‬
‫לצאת ולא תשאר יחידה עם אלו העובדי טכביס ‪ .‬וכשוב‬
‫בעלה ראה שאחי' יצא מן הבית שהי' שם אשתו ועומד‬
‫בחצר ‪ .‬ונכנס בלבו חשש ממימרא דר׳ח מסורא מ ט ה‬
‫)ב׳ ע״ב( לא לימא אינש לאיתתיה בזה׳׳ז לא תיסתרי‬
‫בהדי פלוני דילמא קיי׳׳ל כריבר״י דאמר קיטי עפ׳׳י‬
‫עצמו ומסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למבדקי ור^‬
‫אסר לה עליו איסורא דלעולס ע״כ השאלה ‪ .‬וזה‬
‫החלי בעז״ה ‪:‬‬
 ‫ת ט ה מ עול ע‬ ‫פי ק י‬
‫תסתרי עם פלוני מצד אסור יחוד הוי שפיר קינוי ‪.‬‬
‫זה א״א להאמר לפענ״ד דלפי׳יז באשה שידוע לנו שיודעת‬
‫בעצמה אסור יחוד ואעפ״כ נסתתרה הי׳ לה לאסור על‬
‫בעלה בסתירה לחוד ‪ .‬וזהו דבר שלא שמענו ולא ראינו‬
‫ובפרגי אליבא דריבי׳י דאית ליה בסנהדרין)ד׳ ל״ו( דאשה‬
‫חבירה א״צ התראה לענין מיתה כ״ש הי׳ לה‘ לאוסרה‬
‫על בעלה בסתירה לחוד ‪ .‬ולא אישתמיט בשום מקום‬
‫לומר כן ‪ .‬ואדרבא מצינו להדיא בש׳ס גיטין ) ד‬
‫ע״ג ע״ב( בברייתא ראוה שנתייחדה עמו באפילה ‪.‬‬
‫או שישנה עמו תחת מרגלות המעה אין חוששין שמא‬
‫נתעסקו כדבר אמר והיינו זנות ודוקא בראוה שנבעלה‬
‫ונתן לה נספים קאמר שם ר״י בן יהודא דחוששין‬
‫לקידושין ‪ .‬אבל בלא ראוה שנבעלה מודה ריי״י לת״ק‬
‫שאין חוששין לזנות ‪ .‬ואף שישנה עמו תחת מרגלות המטה‬
‫שודאי יודעת שזה אסור ומכוער אעפי״כ אין חוששין‬
‫לזנות ‪ .‬א״כ במאי הוה רגלים לדבר יותר אם נסתתרה‬
‫אחר קינוי ‪ .‬וכבר ב־ארנו שאיסור סוטה ע"כ לאו חידוש‬
‫הוא א״כ ע״כ מוכח מזה דהרגלים לדבר לא הוי משום‬
‫דידעה שאסור להתייחד ונסתרה ‪ .‬אלא משום דקינא לה‬
‫בעלה ‪ .‬וכן מוכח ממה דאמרינן בע״ז)ד׳ כ״ג( ‪ .‬וממאי‬
‫דשני לן בין לכסמלה לדיעבד דתנן לא תתייחד אשה עמהן‬
‫ותנן אשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים ע״י ממון מותרת‬
‫לבעלה עכ״ל הש״ס ומאי הוא רומיא דאהדדי הא בכאן‬
‫כיון דהדין שאסור להתייחד והיא עברה ונתייחדה דילמא‬
‫אף בדיעבד הוי רגלים לדבר ערוה ואסורה ‪ .‬משא“ כ‬
‫בנחבשה דלחו מרצונה נתייחדה עם העובד כוכבים לכך‬
‫מותרת דלא הוי רגלים לדבר בהיחוד ‪ .‬אלא ע"כ דמה‬
‫שנתייחדה באיסור לא הוי שום הוכחה לדבר ערוה יותר‬
‫ממה שנחבשה באונס מדרמיא לי' הש״ס אהדדי ‪ .‬וע“ כ‬
‫עיקר הוכחה משום הקינוי ‪:‬‬
‫מוכח מהש״ס דסועה )דף כ״ה( דרצה לפשוט‬ ‫וכן‬
‫ממתני׳ דארוסה ושומרת יבם לא שותות דקינא‬
‫לה למאי לאו להפסידה כחובתה ואמר אביי לא לאוסרה‬
‫עליו‪ .‬אלמא דחזינן דלאוסרה עליו בעינן קינוי כדין‬
‫כדאמרינן )שם ד׳ כ״ד ע״א( משתא הוא דלא שתיא‬
‫הא קינויי מקנא לה מה״מ דת״ר דבר אל ב״י ואמרת‬
‫לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי ‪ .‬אלמא דבעינן קרא‬
‫לאוסרה עליו אחר הקינוי ‪ .‬ויעויין באחרונים שמזה יצא‬
‫לנו הדין דבזה״ז דליכא מי סוטה דנאסרת עליו בקינוי‬
‫וסתירה הרי חזינן דבעינן דוקא לענין איסור קינוי האמור‬
‫כתורה שהי׳ ראויה להשקאה אם הי׳ אפשר ‪:‬‬
‫טכבים ע״י ממון מותרת לבעלה ‪ .‬ויעויין בע״ז)ד׳ כ״ג‬
‫מוכח זאת מדברי ר׳ח מסורא גופא אחר שהייתי‬ ‫ולפיד‬
‫מסתפק לכאורה אליבא דר״י דס׳ל קינוי עפ׳׳י‬
‫שנים ‪ .‬אם הכמין לה עדים אחורי הגדר וקינא לה בינו‬
‫לבין עצמה והיא לא ראתה העדים אם הוה קינוי להשקות‬
‫על ידו אי לא דלכאורה כיון דאמרינן בגמ׳ )שם דף ג'‬
‫עיב( דהא דבעינן שני עדים משום דילפינן דבר דבר‬
‫מממון ‪ .‬והא בממון לא איברי פהדי אלא לשיקרא דהא‬
‫הודאת כע״ד כמאה עדים דמי ובממק הכמין שפיר הוי‬
‫עדים‬
‫עאלות ותשובות‬ ‫*«<‬
‫מה שבארתי בעז״ה הגי׳ שלפנינו נכונה וברורה‬
‫בטעמה כי תיבח קנאה הוא חימה בלשון המקרא‬
‫מכאן מוכח שלא יקנא לה אס לא שהי׳ לו איזה דברים‬
‫של חימה עלי׳ באיזה חשד ‪ .‬לכך לא יקנא לה לא מתוך‬
‫שחוק וקלות ראש אלא מחוך דברים של אימה פי׳ להטיל‬
‫אימה עלי׳ כלא תעשה עוד כמעשים הראשונים המביאים‬
‫לידי חשד ‪ .‬ולפ״ד לחנם הפכו הנירסא נמצא לפי הגירסא‬
‫דידן וכפ־רושינו בירושלמי מבואר בו להדיא שפי׳ הפסוק‬
‫היינו באופן שהי׳ לו איזה חשד עלי׳ וכן הוא גס בגמרא‬
‫דידן ‪ .‬לפי פירש״י על ויקנא ד׳ לארצו שהוא לשון התראה ‪:‬‬
‫זאת יש לנו לחקור דהא מיבעי בירושלמי אס‬
‫מעכב זאת בדיעבד ‪ .‬אם קנא לה בא׳ מכל אלו‬
‫אס הוה קינוי ‪ .‬ופסק הרמב״ם ז״ל דבדיעבד הוי קינוי‬
‫ויעויין בנושא כליו ‪ .‬והרב בעל מראה הפנים וקרבן העדה‬
‫בפירושם על הירושלמי נתנו טעם ודעת לפסק הרנוב״ס‬
‫ז״ל עפ״י פירושו בירושלמי הואיל ולא כ׳ חוקה אינו מעכב‬
‫כ״ז בדיעבד יעו״ש ‪:‬‬
‫זאת ברור לפענ״ד שאינו מעכב בדיעבד רק‬ ‫אמנם‬
‫הדברים שאינם מצד הסברא דק מצד גזירת‬
‫הכתוב ‪ .‬אבל דבר המעכב מצד הסברא ודאי דגם בדיעבד‬
‫מעכב דהרי חזינן בש״ס דידן שחששו ליתן טעם באיסור‬
‫סוגיה לבעלה ‪ .‬וע״כ שלא יהא בו חידוש כדי שנלמוד‬
‫ממנה בעלמא ואמרינן בגמרא)ד׳ ג׳ ע״א( תדבר״י מפני‬
‫מה האמינה תורה ע״א בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינא לה‬
‫ונסתרה ‪ .‬ובאמת נ״מ זאת בעלמא שלמדין ממנה ספק‬
‫טומאה בר״ה ספיקו טהור ‪ .‬וכבר הקשו התוס׳ חולין‬
‫)ט׳ ע״ב( ובנדה )ב׳ ע״א( איך למדין ממנה הא הוי לה‬
‫חזקה דהתירא ותירצו משום שרגלים לדבר אזלה לה‬
‫חזקתה וכ״א ‪3‬ש״ם בהדיא אליבא דר״ש שם בנדה )ג׳‬
‫ע״א( ‪ .‬נמצא שחז״ל שקלו וטרו ליתן טעם לאיסור סוטה‬
‫לבעלה ולאו חידוש הוא ‪ .‬אף שכל דבר שבערוה אין‬
‫פחות משנים ‪ .‬וע״כ משו® דהרגליס לדבר משו־ לה כודאי‬
‫וכן אמרו בש״ס כתובות )ד׳ ט׳ ע״א( אין אשה נאסרת‬
‫על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעדים הרי דמשוי לה‬
‫חז״ל הרגלים לדבר כעדים ‪:‬‬
‫חובה עלינו עתה לחקור ולדרוש מהו הרגלים‬
‫לדבר עבירה והלא בסתירה לחוד אינה נאסרת‬
‫כמו שאיתא בש״ס סוף קידושין אין אוסרין על היחוד ‪.‬‬
‫ויעויין בתוס׳ כתובות )ד׳ י״ג ע״א ד״ה מעלה( ומשנה‬
‫כתובות )פ״ב ד׳ כ״ז ע״ב( האשה שנחבשה בידי עובדי‬
‫ובתוס׳ שם ד״ה ותו( הרי חזינן דבסתירה לחוד לא הוי‬
‫רגלים לדבר מרוה ליחסר על בעלה ‪ .‬א׳׳כ הרגלים ע'כ‬
‫מטעם הקינוי שקדמה להסתירה ‪ .‬ויש לנו להבין במה‬
‫ניתוסף בזה הוכחה לדבר ערוה ‪:‬‬
‫נימא שבלא הקיטי אינה יודעת כלל שסתירה אסור‬ ‫א□‬
‫לכך אינה נאסרת משא׳כ אם קדמה לה קינוי‬
‫יודעת שבעלה מקפיד על אסור יחוד ואעפ׳׳כ נסתתרה‬
‫בזה הוי כל ההוכחה נמצא לפיז אם בעלה אמר לה אל‬
 ‫פג‬ ‫חוט המשולש‬ ‫פיקי‬
‫שהתה׳ד)בסי׳ רמ״ב והובאו דבריו בשיע סי׳‬ ‫ואף‬
‫קטיו סעי׳ ד׳ בהגהיה( כ׳ דברגילס להתייחד‬
‫הוי עוברת על דת אף בלי התראה אדרבא משס יש‬
‫להביא ראיה לנ״ד להיפך דכמה יגיעות יגע הגאון בעל‬
‫תה״ד לחשוב לה לעוברת על דת מצד הסברא ‪ .‬ורק לענין‬
‫עוברת על דת דלא הוי רק מדרבנן דהא אין טפין‬
‫אותו לגרשה ‪ .‬אבל ודאי לא לאוסרה עליו מצד הדין ‪.‬‬
‫ואף שבמעשה דידיה שס הוה פרוצה להתייחד בין העובדי‬
‫כוכבים יעו״ש ‪ .‬משמע דהיכא דאינה פרוצה בזה גס‬
‫עוברת על דת לא נקראת ‪ .‬אף שיודעת שהיחוד אסור‬
‫ובאמת מוכח זאת מסוגיא דע׳ז שהבאתי לעיל ‪:‬‬
‫ו ב א מ ת כן איתא להדיא ברש׳י בכ״מ דסתם סוט ה‬
‫מיירי בחושדה מתחלה עם איש הזה שקינא‬
‫לה ‪ .‬יעויין רש״י סוטה )ב׳ ע׳ב בסוף העמוד ד״ה‬
‫ואיהו דאתי למיעבד קנאה בהדה( כ׳ וז״ל שזו מקניטתו‬
‫על שחושדה ושם )ד׳ ג׳ ע״א ד״ה רוח טהרה( ששונא אח‬
‫הפריצות עכ״ל )ושם ד״ה אף זה כן( וז׳׳ל שיראה אשתו‬
‫עוברת על דת יהודית ונסתרת עס שכיני׳ לא יקנא לה‬
‫כו׳ הרי חזינן דללישנא דידי׳ קמיירי בגמ׳ בסחס סוטה‬
‫שחושדה תחלה משוס פריצותא לכך מקנא לה ‪ .‬וכ״ה בתוס׳‬
‫יבמות )נ״ה ע״ב ד״ה לשקינא לה( וזיל וי״ל דה״פ שקינא‬
‫לה דרך איברים שאמר לה איני חושדך אלא דרך איברים‬
‫משמע ג“ כ דסתם סוטה מיירי בחושדה וכבר הוכחנו‬
‫זאח בעז״ה מכ״מ ‪:‬‬
‫הרי העלינו בעז״ה דבנ״ד שלא אמר לה אל תסתרי‬
‫אלא משוס איסור יחוד ולא משוס חשדא לא הוי‬
‫קינוי כלל חף לריב״י ‪ .‬א״כ אין חשש בקינוי הזה לחשוש‬
‫לדברי ר ״ח מסורא ‪:‬‬
‫ב( ט ו ף נלע״ד לפי מה שמבואר בכ״מ דאיסור סוטה‬
‫הוי משום רגליס לדבר ‪ .‬ומצד הסברא היא‬ ‫^‬
‫אסורה היינו דוקא היכא שעשתה מעשה בהסתירה בקוס‬
‫ועשה אז הוי הוכחה ורגלים לדבר ‪ .‬משא׳׳כ אם נסתתרה‬
‫בשב ואל תעשה אז לא הוי הוכחה לאיסורא ‪ ,‬דדילמא‬
‫לאו אדעתה‪ .‬ולאו חדתא היא דא דזה לכאורה היא פלוגתא‬
‫בירושלמי )פ״ק דסוטה הלכה ב׳( אמתניתין דפ׳׳ק דסוטה‬
‫נכנסה עמו לבית הסתר ‪ .‬אמר ר׳ מנא לא אמר אלא‬
‫עמו ]פי׳ דדוקא עמו שנכנסו שניהם כאחד[ הא זא״ז‬
‫לא ‪ .‬ר׳ אבין אומר אפי׳ זא״ז מ״מ יש רגלים לדבר ‪.‬‬
‫ולכאורה באיזה סברא יאמר ר׳ מנא שבזא״ז לא הוי‬
‫סתירה )אף דלישנא דמתני׳ משמע כן( ולפי דברינו י״ל‬
‫דבהא קמפלגי דר׳ מנא סבר דוקא היכא שנכנסו יחד‬
‫אז עשתה מעשה הסתירה בידים שנכנסה עס החשוד ‪.‬‬
‫משא״כ‪-‬אס היא נכנסה תחילה יכול להיות שלא ידעה‬
‫שיכנס הוא אח'כ ‪ .‬וכן אם הוא נכנס תחילה י“ל שלא‬
‫ידעה שהוא שם‪ .‬אס כן ליכא הוכחה אלא במה‬
‫ששהתה שמה שיעור טומאה ולא יצאתה תיכף ‪ .‬ע׳ז‬
‫יש לומר דבשב וא‪ 1‬תפשה לאו הוכחה דדילמא לאו‬
‫אדעתה ‪ .‬ו ל אבץ ס״ל דגם מזה יש הוכחה במה‬
‫יששהלמ ולא יצאתה ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫שאלות ותשובות‬
‫פדים אם ראו המעשה מ אי ת א בש״מ ח׳מ )סי׳ פ’א‬
‫סעי׳ ייב( א“כ גס בסוסה כן ‪:‬‬
‫מלישנא דמהני׳ לא ממוס ק דהני כיצד מקנא‬
‫לה אומר לה בפני שנים אל הדברי ולא קאמר‬
‫מקנא לה עפ״י עדים ‪ .‬משמע דהקינוי צריך להיוה בפני‬
‫שנים שהיא חראה העדים ‪ .‬ואף כי זה אינו אלא דיוקא‬
‫אך יש לי ראיה מוכרחה מהש׳ס דלא מהני בהכמין‬
‫מדקאמר ר׳׳ח מסורא דלמא קיי״ל כריב׳י דקינוי עפ״י‬
‫עצמו לכך אסורה עליו ‪ .‬משמע הא לר׳ יהושע ליכא‬
‫חששא במקנא לה עפ״י עצמו ואמאי כיון דלא איברי‬
‫סהדי אלא לשיקרא א״כ אס הוא יודע באמה שקינא לה‬
‫ונסהרה למה לא ההא אסורה עליו ‪ .‬נהי דלא משקינן‬
‫לה משום דלא מהימנינן ליה כמו שאמרו חכמים לדברי‬
‫ריב״י אין לדבר סוף ‪ .‬אמנם לענין איסורא ניחוש והרי‬
‫לענין סחירה דס׳ל לר׳ יהושע ג׳כ שאין סחירה פחוה‬
‫משנים ואעפ“כ פסק הרמב״ס )בפ׳ א׳ מה׳ סוטה הלכה‬
‫ח׳( דאס קינא לה עפ״י שנים וראה בעצמו הסחירה‬
‫נאסרה עליו ‪ .‬ואין משקין אוחה משוס דהוא לא מהימן‬
‫ולמה לא פסק כן גס אס בעצמו יודע שקינא לה אלא‬
‫ע*כ מוכח להדיא דלר׳ יהושע דבעי קינוי בפני שניס אס‬
‫לא הי׳ כן רק שקינא לה בינו לבין עצמו לא הוי קיטי‬
‫כלל חף לענין איסור ‪ .‬וע״כ משוס שהיא לא ראחה‬
‫העדיס א״כ ה״ה אס הכמין דלא מהני דכיון שהיא לא‬
‫ראתה אוחס לא הוי כוס רגליס לדבר במה שנסחחרה‬
‫אח״כ משא״כ בסתירה שאחר הקינוי אתי שפיר דלא איברו‬
‫סהדי א‪1‬א לשיקרא ‪ ,‬לכך כ׳ הרמב״ס ז׳׳ל דנאסרת אס‬
‫ראה בעצמו הסתירה ‪ .‬ואף דבאמת ילפינן דבר דבר מממון‬
‫ושס מהני בהכמין ‪ .‬אמנס בסוטה דהסברא הוא משוס‬
‫רנליס לדבר ‪ .‬וכיון שהכתוב מיירי בשני עדיס הסברא‬
‫נוחנת דבלא עדיס לא הוי כלל רגליס לדבר דלא חששה‬
‫בהקינוי שלו והוי כאלו נסתתרה בלא קינוי ‪ .‬ורק לריב״י‬
‫דקרא מיירי בקינא לה עפ״י עצמו אז ע“ כ נס בינו לבין‬
‫עצמו הוי ג"כ רגליס לדבר ‪ .‬ויעויין בקידושין פ׳ האומר‬
‫)ד׳ ס*ה ע״ב( דלענין קידושין לא מהני הודאת בע״ד‬
‫משוס דחב לאחריני ויש כאן מקוס עיון גס לענין סוטה ‪.‬‬
‫אמנם לא נחיתנא לפלפולא ואכמ״ל ‪:‬‬
‫דברירא לן בהכמין עדיס לא מהני הרי‬ ‫ומאחר‬
‫חזינן דעיקר הרגלים נדבר הוא משום‬
‫שראתה שקינא לה בפני שני עדים ‪ .‬ומה זה ההוכחה‬
‫א‪1‬א ע״כ דעיקר ההוכחה משוס שראתה שחושדה כ׳׳ כ עד‬
‫שמתרה בה בפני אנשים שלא תסתתר עוד עם פלוני ‪ .‬והיא‬
‫לא חששה ונסתתרה ‪ .‬וזהו נ;יקר הרגלים לדבר שהחשד‬
‫הי׳ אמת ונטמאה שמה אס שהתה שם שיפור טומאה ‪:‬‬
‫כנ״ד שא״ל אל תסתרי וכונתו הי׳ משום איסור‬ ‫נמצא‬
‫יחוד בלי שוס חשד מאיזה סברא הי׳ לה‬
‫לחשוש יותר עתה שאיל בעלה ממה שהיתה יודעת בעצמה‬
‫■איסור יחוד והיתה מתייחדת שלא הי׳ בו שום חשש‬
‫איסור‪ .‬גם עתה כן ‪:‬‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סימי‬
‫)כ״ז ב׳( ממשה בא לפני רבי באדם אחד שהי׳ מסימ‬
‫לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים‬
‫ויצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוע עצים דעתי‬
‫על אמי והשיאה רבי לכהונה על פיו עכ״ל הש״ס ‪ .‬הרי‬
‫חזינן דאף דשבוי׳ אסורה לכהונה משום שנתייחדה עם‬
‫העובד כוכבים ‪ .‬אעפי״כ היכא שהי׳ דעתו על אמו בשעה‬
‫שיצא לשאוב מיס אף שהניחה בבית העובד כוכבים הוי‬
‫כאלו לא זזה ידו מתוך ידה דמהני ‪ .‬וע"כ דהא דדעתו‬
‫לחזור תיכף הוי כאלו שומרה גם עתה ‪ .‬ואף די״ל דזהו‬
‫דוקא רק לענין שבוי׳ לכהונה שאינה אלא מעלה בעלמא ‪.‬‬
‫אמנם מצאתי בהגהת מיימוני)פ׳ י״ח מהל׳ איסורי ביאה(‬
‫דזה מהני גס לענין סועה דאורייתא וז״ל שם )הלכה י״ח(‬
‫אהך דינא דינאתי לשאוב מיס כו׳ מכאן פסק מהר״ס‬
‫בתשובה על אשת כהן שנחבשה בידי עובדי כוכבים‬
‫ויהודים נכנסים ויוצאים שם דשריא לבעלה ‪ .‬מכ״ש מזה‬
‫המעשה כו׳ ‪ .‬ויש להביא ראיה ממס׳ פיהרות ומייתי לה‬
‫בפ׳ עושין פסין)כ״ב ע״ב( חצר שרבים נכנסים לה בזו‬
‫ויוצאים לה בזו לא חשיב רה״י לפיומאה ‪ .‬ואע״ג דידוע‬
‫דבאותו יום לא היו שם יוצאים ונכנסים מ״מ לא חשיב‬
‫לה מקום סתירה כ״ש הכא דבודאי היו נכנסים ויוצאים‬
‫שם ואע״ג דליכא לחצר אלא פתח א׳ מ"מ כיון דבודאי‬
‫היו נכנסים ויוצאים כס שריא עכ״ל הגהות מיימוני ‪.‬‬
‫הרי חזינן דס״ל דבכה׳׳ג שהיו שם ב״א נכנסים ויוצאים‬
‫שם הוי כמו חצר כרבים נכנסים לה בזו ויוצאים לה בזו‬
‫דלא הוי מקום סתירה ‪ .‬ואע״ג דידעינן בודאי שנשארה‬
‫שם כמה פעמים יחידית מ״מ לא הי׳ מקום סת־רה כיון‬
‫שנכנסים ויוצאים ודעתם לחזור ומדמה לה להך מעשה‬
‫דרבי א״כ הרי חזינן דלדעת הגאון מוהר״ס ז״ל גם‬
‫לענין סועה הדין כן כמו בשבויה ‪ .‬ודברי הגהת מיימוני‬
‫אלו הובאו להלכה בש״ע)סי׳ ז' סעי׳ י״א בהגה״ה( אם‬
‫נחבשה בידי עובדי כוכבים ויהודים נכנסים ויוצאים‬
‫אצלה שריא ובודאי כונת הרמ״א אף דנשארה כמה פעמים‬
‫בלא יהודים דחל״כ מאי למימרא ‪:‬‬
‫העלינו בעז״ה דבכה״ג דבני אדם נכנסים ויוצאים‬ ‫דדי•‬
‫ודעתם לחזור לא מקרי סתירה כלל ‪ .‬ומה דאיתא‬
‫בש״ע )סי׳ קע״ח( דפתח פתוח לר״ה הוי סתירה היינו‬
‫דוקא במקום שאין בני אדם נכנסים שם ‪ .‬וגם זאת צריך‬
‫לאודועי דגם בש״ע לא קאמר אלא היכא דאמר לה בפירוש‬
‫אל תסתר״י עם פלוני במקום זה ‪ .‬אף דלא הוי יחוד‬
‫מצד הדין משא״כ בסתמא נ״ל דאף שקינא לה אס נסתרה‬
‫במקום דפתח פתוח לר״ה לא הוי סתירה ‪ .‬והוי לפענ״ד‬
‫דומיא דאל תסתרי עם אבי׳ ועם בנה דקאמר בירושלמי‬
‫דאף דמותר להתייחד עמהס אעפי״כ אם קפיד ואמר‬
‫בפירוש אל תסתרי עמהס הוי קינוי משוס דחזינן‬
‫שחושדה אף בענין זה ‪ .‬א׳׳כ ה״נ לענין זה ‪:‬‬
‫גס לניד דאס הי׳ יודע שאין בו חשש יחוד ‪ .‬והי׳‬‫ונ־מ‬
‫מקנא לה אל תסתרי משוס חשדא אז הי׳ בו חשש‬
‫קינוי כמו בפתח פתוח לריה או בשארי אופנים שאין בו‬
‫משוס יחוד ‪ .‬ואכ״ז אס קינא לה בפירוש על מקומות‬
‫אלו הוי קינוי כנ״ל ‪ .‬משא׳׳כ בניד שכונתו הי׳ רק לשם‬
‫איסור‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!66‬‬
‫אחר העיון י״ל דגם לר׳ אבין לא מוכח דבשב‬ ‫אמנם‬
‫ואל חעשה כוי הוכחה דשם אחר דברי ר׳‬
‫אבין שהבאחי לעיל קאמר בירושלמי לפלמיא בלילה‬
‫ולחורבה ביום ולמבואוח האפילוח ביום ‪ .‬ולפי דברי המפרש‬
‫בעל מראה פנים מהחיל ענין בפ״ע ולפענ״ד הוא הכל‬
‫מדברי ר׳ אבין דבאמה גם ר׳ אבין ס״ל דבמה ששהחה‬
‫ולא יצאהה לא הוי הוכחה ‪ .‬ואעפי״כ ס״ל דבזא״ז הוי שפיר‬
‫סהירה וסברהו י״ל דכיון דנכנסה החלה למקום שאין‬
‫ב״א רגילים לכנוס לשם כדאמרי׳ ריש ברכוה)ד׳ ג׳ ע״א(‬
‫מפני ג׳ דברים אין נכנסים לחורבה מפני החשד כו׳ ‪.‬‬
‫ואח״כ או מהחלה נכנס שם החשוד אזי בכניסתה לשם‬
‫אף בפ״ע הוי הוכחה דלשס סתירה נכנסה ‪ .‬וזהו דברי‬
‫ר׳ אבין דקאמר אפילו בזא״ז ‪ .‬מ״מ יש רגלים לדבר‬
‫לפלעיא בלילה ולחורבה ביום כו׳ פי׳ במה שנכנסה‬
‫למקומות הללו אף שלא נכנסה עמו יחד הוי שפיר רגלים‬
‫לדיר ויעויין בתוס׳ סופה)ד׳ כ״ח ע״ב ד״ה מכאן אמרו(‬
‫שמביאין ג״כ דברי הירושלמי מ״מ יש רגלים לדבר לפלעיא‬
‫בלילה כו׳ ואף שבקרבן עדה פי׳ דפלוגהחן קאי לענין‬
‫אל תכנסי לבהכ״נ אמנם יעויין שם במ״ל)פ״א מהלכות‬
‫סועה( משמע דמפרש שס שפלוגההן לא קאי אהך‬
‫דבה״כ ‪ .‬וכן פי׳ הגאון בעל מראה פנים שהוא מלתא‬
‫בפ״ע ‪ .‬ולפ״ז היכא שהיו שניהם בבית א׳ עם חיש אחר‬
‫השומרן ‪ .‬ויצא השומר אפשר דגם ר׳ אבין מודה דלא‬
‫הוי הוכחה במה שלא יצאהה ‪ .‬וזה נ״ל ג״כ להוכיח מלישנא‬
‫דמהני׳ נכנסה עמו לבית הסהר ופליגי בירושלמי על‬
‫תיבה עמ״ו אס הוא דוקא אס לאו ‪ .‬אבל כל תיבות אלו‬
‫נכנס״ה עמ׳׳ו מיותר דהול״ל נסתרה עמו ודייק התנא‬
‫בתיבת נכנסה עמו לומר דוקא עמו שעכ״פ שהכניסה‬
‫היתה לשם סתירה ‪ .‬משא״כ היכא שהכניסה הי׳ בהיתר‬
‫זה לא הוי הוכחה כלל ‪:‬‬
‫בנ״ד כהי׳ תחלה עם בעלה ואחי׳ בבית ואח״כ‬ ‫נמצא‬
‫יצאו משם מה מזה הוכחה דילמא לאו אדעתה‬
‫הי׳ שתצא גס היא ‪ .‬ולא הוי בכלל נכנסה עמו לבית‬
‫הסתר נמצא אף לדברי ריב״י לא הוי זאת סתירה הראוי׳‬
‫ואעפ׳׳י שאין ראי׳ לדבר יש להביא קצת סמך לסברתינו‬
‫מלישנא דהש״ס בכתובות )נ״א ב׳( הני נשי דגנבי גנבא‬
‫שריין לגברייהו כו׳ ודאי שבקינהו ואזלי מנפשייהו אסירן‬
‫עכ״ל הש״ס ולמה קאמר שבקינהו ואזלי מנפשייהו הי׳ לו‬
‫לומר אי שבקינהו ולא אזלין לביתייהו הרי לכאורה ג״כ‬
‫הוי הוכחה לאיסורא אלא ע״כ י״ל דבשב ואל תעשה במה‬
‫דשבקינה^ ולא אזלי לביתייהו דילמא לאו אדעתייהו ‪ .‬רק‬
‫היכא דהד ק ואזלי מנפשייהו לבית הגנבים אז הוי הוכחה‬
‫בקוס ועשה ‪ .‬וכן הוא לשון רש״י ז״ל ואזלין מנפשייהו‬
‫לבית הגנבים ‪:‬‬
‫מן כל דין חזינא דאף אלו הי׳ שם קינוי‬ ‫ולבר‬ ‫ג(‬
‫וסתירה כד׳ת לא הוי כלל מקום סתירה‬
‫בניד לא לענין יחוד ולא לענין סתירת סועה דבמתני׳‬
‫דידן תני נכנסה עמו לבית הסתר ‪ .‬וכאן כיון שהי׳ שם‬
‫מתחלה בעלה ואחי׳ ויצאו על דעת לחזור לשם זה הוי‬
‫כאלו היו שם תמיד עמה ‪ .‬ובאמת הוא ש״ס ערוך בכתובות‬
‫פד‬ ‫חוט המשולש‬
‫י״ט ע׳ב( ותירצו משוס דכאן גם הנשים נכנסו בגדר‬
‫הספק טומאה ‪ .‬א״כ בכה׳יג גס באנשים לא הוי ר״ה כיון‬
‫שכולם נכללו יחד בנדר הספק ‪ .‬ואין אנו מוכרחים ליכנס‬
‫בפרצה דחוקה כזו לחלק בין גברי לנשי לענין ר״ה ‪ .‬ויעויין‬
‫בל“ מ )פ׳ ט׳ מה׳ נזירות ה׳ ט״ז( שכ' דבזה מחולקים שמה‬
‫הרמב״ס והראב״ד ז״ל דלהרמב״ם בזה האופן שא׳ מהם‬
‫לא נכנס בנדר הספק הוי ר״ה ‪ .‬ולהראב״ד ז״ל בזה לא‬
‫הוי ר״ה‪ .‬ויעויין בקרבן עדה ריש פ' שני נזירים בירושלמי ‪:‬‬
‫ה״ז אסורה עליו ‪ .‬וימוין שס בכי׳מ ובמ״ל שהאריכו ליתן‬
‫מה שביארנו לא רחוק הוא בעיני שמה שכתב‬ ‫ולפי‬
‫הרמב״ם ז״ל )בפרק ע״ז מה׳ אבות הטומאה ה׳‬
‫ב׳( דבשלשההוי ר״ה לטומאה מיירי נ״כ בכה״ג שא׳ מהם‬
‫לא נכנס בגדר הספק א״כ לח הוי דומיא דבועל ונבעלת‬
‫בסוטה דשם החשודים כולם שויס בנדר הספק ‪:‬‬
‫לפי״מ שהעלינו בעז״ה בנ״ד שלא היו חשודים אצל‬ ‫נמצא‬
‫הבעל רק דעובדי כוכבים חשוב כפריצי ולא‬
‫אמר לה אלא בתורת יחוד ‪ .‬א"כ כה״ג שהיו שם שלשה‬
‫הוי ר״ה גס לענין סוטה ‪:‬‬
‫ו ל ב ר מן כלי דין עדיין צא ברירא לן אס קי״ל כר״ח‬
‫מסורא שאס קינא ע״י עצמו ונסתרה שתהא‬
‫אסורה עליו בדיעבד ‪ .‬דהא לא חייש אלא דילמא קי״ל‬
‫כריב״י ‪ .‬וריב״י אליבא דר״א קאמר והלכה כר׳ יהושע‬
‫וגס סתמא דמתני׳ כר' יהושע מקנא לה עפ״י שנים ‪.‬‬
‫)ויעויין בסוטה ד׳ ל״א בריש פ׳ מי שקינא ובתוס׳ שם(‬
‫והטור גסי׳ קע״ח הביא זאת רק בשם הסמ״ג לישנא‬
‫דר״ח מסורא כצורתו ‪ .‬וי״ל דזה לא הוי אלא מצד מדת‬
‫חסידות לכתחלה ‪ .‬רק שהרמ״א גש״ע א״ע )סי׳ קע״ח‬
‫סעי׳ ז׳( מסיים שם ותהא אסורה עליו בדיעבד ‪ .‬והכ“ מ‬
‫)סוף הל׳ סוטה( כ׳ בהדיא דהרמב״ס ז״ל לא פסק‬
‫כר״ח מסורא משום דקי״ל כר׳ יהושע ‪ .‬מדכ׳ שס הרמב״ס‬
‫)ה׳ י״ט( לא יקפוץ וקנא לה בפני עדיס משמע דבינו‬
‫לבין עצמו שרי ;‬
‫דרב אחאי מביא דברי ר״ח מסורא‬ ‫ובשאילתות‬
‫בגירסא אחרת ‪ .‬וז״ל אר״ח מסורא‬
‫לא ליקני אינש לאתתי׳ בזה״ז דלמא אזלה ומסתתרה‬
‫וליכא מי סוטה למבדקה עכ׳׳ל ולא כ׳ כלל דלמא קי״ל‬
‫כריב״י ‪ .‬ולפי גירסתו פירושו דלא ליקני בעדים כמו‬
‫שכ׳ הרמב״ס ז״ל ומסתברא שכן היא נס גירסת הרמב׳ס‬
‫ז״ל בגמרא ‪:‬‬
‫דא צריך לאודועי שהרמב׳׳ס )סוך פ׳ כ״ד‬ ‫אמנם‬
‫מה׳ אישות הלכה כ״ה( כ׳ שאס אמר לה‬
‫בפני עצמו אל תסתרי ונסתרה אסורה טליו ‪ .‬ושכח ; ‪K‬‬
‫רבינו הכ"מ דברי עצמו‪ .‬וכ׳ שזהו עפ״י דברי ר״ח‬
‫מסורא וכן כ׳ המ״מ שם ‪:‬‬
‫הרואה יראה שאין להלום פירושם שם חדא‬ ‫אמנם‬
‫דלמה לא הביא זאת רבינו בה׳ סוסה שכ׳‬
‫בקינא לה עפ״י שנים ונסתרה עפ״י עצמו שאסורה עליו‬
‫ואין משקין אותה הל״ל רבותא ספי שאך בקינא לה טפ״י‬
‫עצמו ונסתרה עפ״י עצמו אסורה עליו ‪ .‬ותו למה לא‬
‫הביא לשון הגמ׳ שכן דרכו בכ״מ ‪:‬‬
‫ועוד‬
‫שאלות ותשובות י ק י‬
‫איסור יחוד ‪ .‬וכיון דבאמח אין כאן שוס חשש יחוד‬
‫מכמה אתר דבעלה בעיר ופחח פחוח לר״ה ועוד כמה‬
‫דברים וממעי הוא דקא מעי ודאי דאין בו חשש ‪:‬‬
‫נלע״ד דבנ״ד שהיו שס ב׳ או ג׳ נכרים לא‬ ‫ועוד‬
‫מיחשב מקום סתירה ‪ .‬ואן< שהרמב״ס ז“ ל)פ״א‬
‫מה׳ סוטה הל׳ ג׳( כ׳ קינא לה על שנים כאחד ואמר‬
‫לה אל תסתרי עס פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד‬
‫ושהתה כדי טומאה אפי' הס שני אחיה או אבי׳ ואחיה‬
‫טעס לדברי רבינו עפ״י הירושלמי ;‬
‫הגאון בעל קרבן העדה הקשה מאד על דברי‬ ‫אמנם‬
‫רבינו אלו מהך דאמרינן בנזיר ר״פ שני נזירים‬
‫)ד׳ נ״ז ע״א( דשלשה הוי ר״ה לטומאה דבעינן דומיא‬
‫דסוטה מה סוטה בועל ונבעלת ‪ .‬וכן הביא שם בשם‬
‫חידושי הרשב״א על מס' נדה )הספר הזה אין אתי(‬
‫מדפסק דלא כהרמב״ס מטעם הנ״ל ‪ .‬ויעויין במייל )פ׳‬
‫ע״ז מה׳ אבות הכיומאה ה׳ בי( שמביא ג״כ בשם חידושי‬
‫הרשב״א הנ׳׳ל דדוקא ג׳ אנשים אבל מאה נשי כחד‬
‫חשיבא ודייק לה מהך דנדה )ד׳ ה׳ ע״ב( תרגמא זעירא‬
‫כשחברותיה נושאות אותה במעה דאן! בשלשה הוי רה״י‬
‫לטומאה יעו״ש וכן הקשו התוס׳ סוטה )ד׳ כ״ח ע״ב ד״ה‬
‫בר״ה( ותירצו בעני; אחר יעו״ש ‪ .‬והנה קושייתם על‬
‫הרמב״ם לכאורה חזקה היא מאד עד שהרשב״א ז״ל‬
‫חולק משוס זה על הרמב״ס ונכנס בדוחקיס לחלק‬
‫בין אנשים לנשים לענין ר׳׳ה ‪ .‬אבל הנלענ״ד דהקושיא‬
‫מעיקרא ליתא לפי מה שביארנו ‪ .‬דבאמת היכא דלא שייך‬
‫יחוד לכאורה לא הי' צריך להיות בו גס דין סתירה לענין‬
‫סוטה יעויין במ״ל)פ״א מה' סוטה( שהבאתי לעיל ‪:‬‬
‫נפי דברי הירושלמי דאך באבי' ואחי' שייך בו‬ ‫אמנם‬
‫דין סוטה ה״ה לענין כמה אנשים וע״כ סברת‬
‫הירושלמי דכיון דהבעל קפיד וקינא לה אעפי״כ עם אלו‬
‫האנשים א״כ ע״כ הם חשודים בעיניו ‪ .‬ואס עברה על‬
‫קינויו ונסתתרה עמהם שפיר הוי קינוי ‪ .‬דע״כ הם לא‬
‫גרעי מפרוצים דגם לענין יחוד אסור ‪ .‬ובסוטה כיון‬
‫דע"כ נחשדת בעיניו עמהם הרי הוו פרוצים ‪ .‬וגרע יותר‬
‫מסתם פרוצים דאסור עכ״פ מדרבנן יעו״ש במ׳ל ‪ .‬א’כ‬
‫לפי ביאור הזה מה דאמר הש״ס בם■' שני נזירים )ד׳ נ״ז‬
‫ע״א( דומיא דסוטה דבועל ונבעלת לאו דוקא חד ואפי׳‬
‫עשרה כולהו כחד חשיבא ‪ .‬ונחשבים יחד כבועל א׳ ונבעלת‬
‫ולא אתיא הש״ס לאפוקי אלא היכא שיש שם אחר שלא‬
‫נכנס בגדר הספק ]היינו החשד[ ודאי דלא הוי סתירה‬
‫לענין סוטה ‪:‬‬
‫] ‪ p‬לפענ׳׳ד גס לענין טומאה ‪ .‬אם יש שס ג׳ אנשים‬
‫שכולם נכנסו יחד בנדר הספק אס נגעו כולם או‬
‫לא נגע ‪ tp‬א׳ מהם כולהו כחד חשיבי ‪ .‬משא׳כ בשני‬
‫נזירים דרק השנים נכנסו בגדר הספק אבל השלישי‬
‫ודאי דלא נטמא אז הוי ודאי ר׳׳ה לענין סוטה וכן לענין‬
‫טהרות ‪ .‬והשתא מיושב שפיר הך דנדה)ד׳ ה׳ ע״ב( תרגמא‬
‫זעירא כשחברותיה משאות אותה במטה ויעויין שם בת וס'‬
‫דייה כשחברותיה דסותר לכאורה לסוגיא דפסחיס )ד'‬
 ‫תטרט שול ש‬
‫ונסתרה ובא לקסן לשאול לא הוה אמרינן לו דחייב‬
‫להוציא אלא הוה אמרי׳ שיקנא לה עוד הפעם בפני עדים‬
‫דלמא מסתתרה ותשנמ כמ״ש הב״ש משא׳׳כ בזה״ז דליכא‬
‫תקנה אסרינן אותה עלי׳ תיכך משום עוברת על דת‬
‫וחייב להוציא ‪ .‬ויעו״ש בב״ש )סי׳ קמ״ו( אבל מדינא‬
‫דסוטה לא מיירי הרמב״ם שם כלל ‪:‬‬
‫ו כ ן נמצא בס׳ מרכבת המשנה חלק ב׳ שפי׳ דברי‬
‫כרמב׳ש אלו דוקא אם החרה בה לכתחלה שאם‬
‫תסתרי תפסיד כתובתה אך שכ׳ הרמב׳ים ז״ל סתמא ‪.‬‬
‫א'כ י״ל דמיירי ג״כ אס ראה אותה שנסתרה פעם א׳‬
‫במזיד ולכך החרה בה ט׳ ‪:‬‬
‫ט כ ״ ) ‪ £‬העלינו בעז״ה שאין בו חשש נ ק ט ק בנ״ד מכמה‬
‫אתר דלא הוי קינוי ולא סתירה כד״ת ‪ .‬וגם‬
‫לעוברת ע״ד לא חשבינן לה כיון דהוי פעם ראשון ולאו‬
‫אדעתה דאל׳כ לא הנחת בת לאברהם אבינו דלא הוות‬
‫עוברת ע״ד דכמה פעמים אומרים לנשים שיחוד אסור‬
‫ואעפי״כ לפעמים הם מתייחדים ולאו אדעתייהו ‪ .‬וכן כ׳‬
‫התוס׳ בע״ז )ד׳ כ״ג( שהבאתי לעיל ‪:‬‬
‫ו כ ב ר * מלתי אמורה בראש דברי שהאריכות בזה אך‬
‫למותר‪ .‬אמנם להוציא מלב בעלה שלא י^^‬
‫לבו טקפו חיו בשום חשש בעולם הי׳ כל דברינו בזה ‪.‬‬
‫ולא נח־תנא לפלפולא ‪ .‬וכדאי היא האשה הזאת להתפייס‬
‫מבעלה על חששא דידיה עד כה‪ .‬וגם מד׳ תתברך בברכה ‪:‬‬
‫סימן ז‬
‫בעזהשי״ת‬ ‫■‬
‫כבוד הרבנים המובהקים חריפים ושנונים יראים‬
‫ושלםים הוזרדים אד דבר ד׳ בי דינא דק׳ שקלאב •‬
‫ד׳ עליהם יחיו ויתברכו •‬
‫השאלה דשאילנא קדמייט בדבר אחד שהיה‬ ‫עז־‬
‫חולה איזה שבועות חיכך אחר חתונתו * והיה לו‬
‫כאב בראש ומחמת זה איבד עצמו לדעת ר״ל ושחט‬
‫עצמו אך לא גמר טלה כדרך והיה מוטל על ערש דוי‬
‫ודעתו היה עליו צלולה ומילולו בפיו • אך מחמת עקשטחו‬
‫ומפני הבושה היה מוטל כאבן דומם ולא פתח עיניו ופיו‬
‫בפני הבריות • והנה הואלט לבקש ממט שיצוה לכתוב‬
‫וליק גט לאשתו ולא ענה דבר בחחלה■ אך אחר כמה‬
‫יגיעות יצא ממט איזה הברה בעת שעמדו עליו הסופר‬
‫והעדים ושאלו נכתוב ונחתום גט לאשתך בשבילך־‬
‫והשכימו העומדים עם הסופר והעדים שתיבת יוא יצא‬
‫מסיו • ובעת מעשה כ ח ט וחתמו ונתן הסופר הגיס ליד‬
‫אשי< י והש״ס הניל נפער לבית עולמו וחיים למר טלי‬
‫שבק • ונשאר אמריו אח קען בן חמש שנים ואץ לשער‬
‫טדל צערה • ובלא תנליטת ידים מגדולי הדור אין‬
‫ברצוכינו להתירה מחמת גודל היגיעה פד אשר יצא ממנו‬
‫איזה‬
‫י קיי‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!«8‬‬
‫יש‬ ‫‪ *T iy i‬קשה דלפי דבריהם לדברי ר״ח מסורא הרי‬
‫בו חשש איסור דאורייחא והוא הביא זחה )בפ׳‬
‫כ״ד מה׳ אישוח( דמיירי שס רק לענין עוברח על דח‬
‫ולפנין כחובה ‪ .‬אבל לפנין איסורא אינו אלא מדרבנן דהא‬
‫קי׳׳ל דבעוברח על דח אין כופין אוחו לגרשה עפ״י ב״ד‬
‫וכן כ׳ כל האחרונים שגם בדין זה אין כופין אוחו ‪.‬‬
‫יפויין בביח מאיר )בסי׳ קפ״ו( ובחשובח ר״י לביח לוי‬
‫אחיו של הפ״ז ‪:‬‬
‫נראה לפפנ״ד דהרמב״ם ודאי לא חשש לדברי ר״ח‬
‫מסורא ‪ .‬או שהי׳ גירסחו עי ר ס ח השאילתוח‬
‫הנ׳׳ל ‪ .‬ודברי הרמב״ם )בפ׳ כ״ד מה׳ אישוח( נובעים‬
‫מסוגיא דסוגיה )ד׳ כ״ה ע״א( שרצה הש״ס לפשוע‬
‫דעוברח על דח צריכה החראה לענין כחובה מהך‬
‫דארוסה ושומרח יבס דקינא למאי ‪ .‬ומחרץ אביי לא‬
‫לאוסרה עליו אלמא דבקינא לה ונסחרה הוי עוברח על‬
‫דח ובזה ודאי אין חילוק אם עפ״י עדים או עפ״י עצמו‬
‫כיון דרק בהחראה חליא מלחא ‪ .‬אבל זה פשוע בעיני‬
‫שדין עוברח על דח לא שייך אלא אם ראה אוחה שנסחרה‬
‫כבר פ״א במזיד ומחרה אוחה שלא חפשה כן ואם עברה‬
‫נעשה עוברח על דח לענין שחהא אסורה עליו מדרבנן‬
‫ולהפסידה כחובחה ‪ .‬וכ״ה לישנא דמחני׳ דכחובוח )דן‪£‬‬
‫ע״ב ע״א( יוצאח בשוק וראשה פרוע משמע דרגילה בכך ‪.‬‬
‫וכן כ׳ הרשב״א בחשובה א״כ ה״ה לענין סחירה אם‬
‫רגילה בכך אזי מחרה לה ‪ .‬ואס עברה נעבה עוברח על‬
‫דח ואסורה מדרבנן ‪ .‬וכ״ה לשון הש״ס סועה שם‬
‫באיבעי אס צריכה החראה דלמא הדרה בה משמע שכבר‬
‫עשחה כן ‪ .‬וכגון דא כוי ודאי עוברח על דח ומצוה‬
‫לגרשה כדאמרינן בסוך גיפין דג׳ מדוח באנשים וזה‬
‫שלא איכפח ליה הוי כנופל זבוב ומוצצו ‪ .‬ובירושלמי דסועה‬
‫על הלכה ז׳ ז״ל זהו רשע שרואה אח אשחו לבה גס‬
‫בעבדיה והוא מצוה עליו לגרשה משמע דלענין איסור‬
‫יחוד וסחירה מיירי ‪:‬‬
‫ו כ׳ י ן בראה בה שעשחה כן ומחרה בה ועברה ‪ .‬אבל‬
‫בפעם ראשון שאומר לה אל חחייחדי ונחייחדה‬
‫ודאי דלא הוי גם עוברח על דח ולא נעלמו ממני דברי‬
‫האחרונים )בסי׳ קע״ו( דס״ל דבהחראה אך במזיד‬
‫בפעם ראשון הוי עוברח על דח ‪ .‬אמנם כ״ז מיירי עכ״פ‬
‫שראה בה פ״א מקודם שעושה זאח במזיד ואח״כ החרה‬
‫בה ‪ .‬אבל בל״ז אין הדעח נוחן לחשבה אך לעוברח על דח ;‬
‫ו ב ז ן ־ ^ מ חו ק כל דברי הגאון בעל מ‪-‬ל ריש פ״ב מה׳‬
‫סוטה ואזדא כל קושיוחיו שמה דבכה״ג אס לא‬
‫ראה בה שום דבר סחירה במזיד חחילה אך בקינא לה‬
‫ונסתרה לא חשיבה עוברת על דת ולכך אם לא רצה בטלה‬
‫להשקותה לא הפסידה כחובתה ק נלפענ׳׳ד ‪ .‬ואך שכי‬
‫לעיל דגם קיטי האמור בתורה סיירי ע' כ בחושדה ‪,‬‬
‫אמנם יטל להירש ‪x‬אה בה דברי פריצות אחרות‬
‫ולכך חוסדה ‪:‬‬
‫ו ל כ ך כ׳ רביט )סרך פ׳ כ״ד סס׳ אישוש( בזה׳׳ז דוקא‬
‫דאם הישה כזאש בזהיב אס קינא לה בפ״ס‬
‫פה‬ ‫חוטדטיטולע‬
‫‪ » Q 3 D K‬ש וראיתי ח ה מקרי‪ « 3‬ר הגדה בפה ולא‬
‫הרכנה • דהא חזינן לי׳ להשיס גי שן ) ד ך ע״א‬
‫עיא( א״ר זירא אי קשיא לי ט׳ דמדמי ליה צוד הבעל‬
‫להגדת עדות בגיד ד שיין שס׳ שם ד״ה איר זירא‬
‫דעדות בעי ספי הגדה מצוד הבעל ע ט • ומצינו תלמוד‬
‫ערוך בסנהדרין)דך ס׳ ע׳א( אריל ש"מ אך אני כמוהו‬
‫כשר בד'מ ובד׳נ• וכן כ׳ הרמביס )בפרק כ׳ מהל׳‬
‫עדות ה׳ ד׳( העיד האחד ונחקרה עדותו ואמר השני אך‬
‫אני כמוש או שארלר ק וכיוצא בזה והוזמו הרי אלו היו‬
‫נהרנין ולוקין או משלמיס שכל עד שאמר אחר עדות‬
‫חבירו ק היז כמו שנחקר והעיד כמו שהעיד חבירו‬
‫עכ׳׳ל הרמביס • הרי מבואר להדיא דמה שאומר ‪ P‬על‬
‫דברי חבירו הוי כמו שאומר בעצמו הענין וכיון דלשין‬
‫עדות מקרי הנדה כש'כ לענין צווי הבעל דמהני כדמוכח‬
‫מסוניא הנ״ל דודאי לא עדיך זה מעדות ‪:‬‬
‫לשרר אם בדקוהו דהוי שפוי בדעתו כראוי‬ ‫ב‬
‫בשעת צווי נס בשעת נתינה • ואס לא בדקוהו‬
‫כדין אצל נשתתק אולי יש לשש דלא שי צילא דעחיה‬
‫כמו שמצינו לענין גוסס שכבר כ׳ הראשוניס ז״ל שיש‬
‫לבדקו • ולא מבורר במכתבם אם בדקוהו כדית אס לאו‬
‫רק דכי סשלא ודעש היה עליו צלולה • אמנם נס בזה‬
‫אין לשש לפענ״ד דהא לפי דעת רוב הראשונים ז״ל ב«זט‬
‫בו שנים או רוב שניס לא בעינן בדיקה אך בנשתתק‬
‫כמש“כ התוס׳ ו הדן בניטין )דך ע׳ ע״ב ד״ה ומי אמר(‬
‫זולת הרין שכ׳ דמסתבר ליה דבעי בדיקה בנשתתק‬
‫כמבואר בטור וש״ע )סיס קכיא( • ו שה אך דלכתחלה‬
‫ראוי היה לבדקו קודס שצוה לכתוב נס בשעת נתינה •‬
‫אמנם בדיעבד אך אם לא בדקוהו כבר אסיקו גדולי‬
‫האחרונים ז״ל דבדיעבד אין לשש לדעת הר״ן אך‬
‫בנשסהק ובשחט בו שנים ורוב שנים • כש״כ בניד דלא‬
‫הוי רוב שנים ונס לא נשתיק ;‬
‫נ ב מ ה שכ׳ כי כעת כשנשאל להעדיס שיגידו בבירור‬
‫השיבו דוכצאך יוא כמסתפק ואומר משך‬
‫אומדנא • מ ה אס היו אומרים מתחלה כן נראה מ‪ 1‬א‬
‫היו רשאים לכשב גט עפי״ז כדאמרינן בסנהדרין )דך‬
‫ל״ז ע״ב( דמאומד אינו כלום • ואך דבד״מ הוי סיד‬
‫דהש״ס דמהני וכן משמע לכאורה ב שט שת)דך ליד עיא(‬
‫ומדאמרינן בניטין )דך ליג ע״ב( דולמא כריב״ק סיל‬
‫משמע לכאורה דעדות של צווי הבעל יש לו דין כד’ מ‬
‫דהא לענין ד״נ לכ״ע בעינן עדות מיוחדת כדמשמע‬
‫במכות)דך ו׳ ע״ב( שו שנים ט׳ וברמב״ם )פ׳ד מהל׳‬
‫עדות כ׳ א ( • אמנם מדלא פסקינן כר׳ אחא כדמשמע‬
‫בשבושת שס וברמב׳ס )פ״ח מה׳ נ קי ממון ה׳ י׳׳ד(‬
‫חזינן דגס בד״מ לא מ מי אומד א״כ לפי׳ז בתחלה ו ד א‬
‫דלא היו יטלין לכשב גט ע'פ אמדנא בלא ידיעה וד א ת ‪:‬‬
‫א מ נ ם בניד כיון דמתחלה כתט וחתמו מ ט ונתט‬
‫עתה לא משמנינן לש במה שאמרים שעשו‬
‫בן מ א מ ד הדעת כדאמריק בכתובות )דך י״ח‬
‫ובחוס׳ ד ה הרי אלו נאמנין( וברין שם דעדיס הח שמיס‬
‫על‬
‫שאלות ותיטובות ייק י‬
‫איזה הברה • ונדמה לאי שסיבת ניק יצא מסיו אכן לא‬
‫שמע ‪ p‬א׳ וכל הנשארים בם לא שממו כלום ‪:‬‬
‫מ״כ תווץ« השאלה •‬
‫הנה מדבד הם אינו מבואר הספירות‬ ‫תשובה‬
‫שנסססקו לפקפק בזה הנס וכפי המעשה‬
‫שכחט סחמא לכאורה אין בה דבר כדי חפיסה‬
‫לבמל הגס ‪:‬‬
‫‪ y v‬עלה בלבי להעיר בזה הספיקות שנוכל להסיסק‬
‫הן ב דנ א והן בפרסות המעשה איך נעשה אולי‬
‫היה בו דבר אשר לא ביארו בפרטיות • ומצד זה נופל‬
‫הספק • ומטרדותי אמי עברו עלי נמשך הדבר • והן‬
‫עתה אשיב להם את כל כשלה סל רעיוני בענין הזה‬
‫בקצרה • ובאשר הס שמה יחקרו בפרמיות ענין המעשה‬
‫אס נמצא בה הפקפוק אשר העירותי או שאר דברים‬
‫ואבא להמיר כסדר המעשה את כל אשר טכל להסתפק •‬
‫וד׳ הטוב יאיר עינינו וינחנו ב ד ע אמת בתורתו • בא׳י‬
‫למדני חיןיך‪:‬‬
‫ר א ש ת ה יש להעיר במה ששאלו אותו אס לכתוב‬
‫וליק נט לאשש והשיב יוא • אס זה מקרי‬
‫אמירה או רק הרכנה בעלמא אשר לפי דעת ר׳ת שהביא‬
‫האשר׳י בגיטין )בפ׳ האומר סי׳ י״ט( לחד תירוצא לא‬
‫מהני הרכנה בפקח שיכול לדבר רק בנשתתק הקילו‬
‫)וכמבואר בב׳י סי׳ ק״כ ובש״ע א״ע בסי׳ קכ״א בב״ש ס׳׳ק‬
‫ו׳ ובט״ז ס״ק י׳( • והן לפי פשטות דברי התוספתא‬
‫שהביא הראיש זיל משמע דזה לא הוי כאמירה דאיתא‬
‫שם עד שישמש קולו שיאמר לסופר כשב ולעדים חתמו‬
‫וזה הלא לא אמר שיכתבו • ואך שאמר ק לכאורה מה‬
‫לי אס אמר כן או הרכין בראשו הן דלא מהני לדעת‬
‫ר״ת • ואך כי נוך סברת ר״ת ז״ל לכאורה אינו מובן‬
‫ובפרט לפי דברי האשר״י שם דדוקא בצווי הבעל בעינן‬
‫אמירה משאיכ בשלישת לא בעינן אמירה יש להבין דמנין‬
‫להם לחז״ל דבעינן דוקא אמירה לסופר ולעדים • והלא‬
‫בקרא כ׳ רק וכתב ולפי ד ב ד ה שס׳ והרא״ש לעיל)דך‬
‫כ״ב עיב( לענין חשיו האי וכתב לאו אבעל קאי רר‪ ,‬אבופר‬
‫ועדים • אך כבר כ׳ התוס׳ והרח״ש דאולי לא חשיב‬
‫לשמה כשלא צוה הבטל כיון ד סי ס אשה לאו לגירושין‬
‫קיימא • וי״ל דסברת ר״ת הוא דפקח כיון שיכול לדבר‬
‫ולא דיבר לא הוי ניכר מחשבש יפה שמכוין לגרשה •‬
‫וא'כ לכאורה צריך לפי״ז דוקא שיאמר בפירוש כתוט •‬
‫ולא שישיב הן על שאלתם כי מה בין זס להרכנה בראשו‬
‫שמגלה דע ש שמסכים לשאלתם • זהו אשר נסתפקתי‬
‫לכאורה )ואולי תלי זה אס מחשבת שלא לשמה דשסל‬
‫בקדשים אס הוי במחשבה או ב ד ט ר דהא התס סתמא‬
‫לשמה ובמחשבה מוציא מידי סתמא ליפסל וכאן בהיפך‬
‫דסתמא לאו לגירושק קיימא עד שיטי ן בפירוש לשם‬
‫גירושין • וכבר נחלקו בו הראשונים זיל לענין קדשים‬
‫ליפסל אם במחשבה בעלמא או בדיבור כמבואר ב שס׳‬
‫בכמה מקומות וברמב״ס רפי״ג מהל׳ פסולי המוקדשין‬
‫ובמשיל שם( ;‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות םיק!״‬ ‫י*״‬
‫דאפיה בטלה ואם פסקינן כרבי לענין עדות א“ כ כ״ש‬ ‫מל השנור כמו שנחקרה ע רו ק בב״ד דמי ולאחר כלי‬
‫לענין שליחות דלא בטלה ‪:‬‬ ‫דיבור אינם נאמנים דכיק שהגיד שוב איט חוזר ומגיד‬
‫א מ נ ם בגוף סברתו פליאה דעת ממני ננגבה דהא‬ ‫וכן איחא בטור וש״ע )סי' מ״ו סעי׳ ל׳ז( דלאחר כ״ד‬
‫התוס׳ והרא״ש בגיטין )דף כיב ע״ב דיה‬ ‫אינם נאכלניס אן« היכא דלא שויא נפשייהו רשיעא כ״ש‬
‫והא לאו כו׳( נסתפקו בכתיבה אס הוי מטעם שליחות‬ ‫בניד דלא היו רשאים לעשוח כן דאינם נאמנים עחה‬
‫אם לאו • וכ׳ דאס לאו מטעם שליחות עבד כשר לכתוב‬ ‫לומר שעשו זאח מאומד הדעח • ואין לחוש לדבריהם ‪:‬‬
‫הגט • ואס מצד שליחות עבד פסול • א'כ לפ״ז הרמב״ס‬
‫זיל דפוסק דעבד פסול לכתוב ע״כ סיל דכתיבה מטעם‬ ‫ד ^ ‪ 2‬להעיר במה שאמר א׳ מן האנשים שהיו שם‬
‫שליחות הוא • א״כ הרי נסתרו דברי הרין ז׳׳ל דכיון‬ ‫שנדמה לו כאלו חיבח ניין יצא מפיו אף דלכאורה‬
‫דבשליחות בטלה מקצתה בטלה כולה • א'כ גס לענין‬ ‫אין זה כלום דלו יהא שבטלו בפניו כיון דלא הוי רק‬
‫עדות דכתיבה היה צריך להתבטל כולה דהא לפי שיטתי׳‬ ‫בפני א' הלא פסקינן דלא הוי ביטול כדאיחא בטור וש״ע‬
‫גם כתיבה מצד שליחות הוא • ואס פסקינן כרבי לענין‬ ‫)סי׳ קמ׳יא סעי׳ ס'( ובש״ס גיטין )דף ל״ב ע״ב( ובתום׳‬
‫כתיבה יש לנו לפסוק גם בשליחות כן • וצע׳ג אס לא‬ ‫שם ד״ה ור״נ אמר יעו״ש ;‬
‫שנאמר דלהר״ן ז״ל לא תלי כתיבת עבד בשליחות ;‬ ‫זאת יש להוודע בבירור אס בעת ששאלו אצלו‬ ‫אמנם‬
‫בנייד כפי הנראה מסתם מכתבם לא היה‬ ‫עכ״פ‬ ‫אם ליתן והשיב אין אם לא היו השואלים רק‬
‫האיש הזה מאותן האנשים שאמר להם שיתנו‬ ‫הסופר והעדים ורק אליהם היה כוונתו שיתנו או שכונתו‬
‫ולא מהני ביטול בפניו אליבא דכ״טי ‪:‬‬ ‫היה טל כל הנמצאים שם שיכולים ליתן ־ ואף שמבואר‬
‫א ת כ״ז כתבתי בקצרה העולה לפענ״ד ■ וד׳ הטוב‬ ‫בגיעין)דף ס״ו ע״ב( ובטור ובש״ע )סי׳ ק״כ סעי׳ ז׳(‬
‫יצילנו משגיאות וינחנו בדרך האמת בתורתו •‬ ‫דלא הוי ככולכם • אמנם אם האיש הזה הוי בכלל האנשים‬
‫ויקבלו שלום וברכה מאדה״ש כנפשם ונפש ידידם‬ ‫שאמר להם ליתן י״ל דתלי זאת בפלוגתתן דר׳ ורשב״ג‬
‫)שם דף ל״ג ע״ב( דלדבת הרמב״ם )בפ״ו מהל׳ גירושין‬
‫אליעזר יצחק בהגאון מ׳ הלל זללה״ה מוואלאזין •‬ ‫הל׳ ייח( שכ׳ ואפי' היה עשרה ובעלו בפני א' מהם‬
‫בטלו כולם • ומבואר במ״מ אף דלא אמר כולכם • הובא‬
‫אור ליום ב׳ ויק״פ כ׳ אדר תר״י לפ״ק •‬
‫דבריו בעור וש״ע )סי׳ קמ״א סעי׳ ש״א( בשם ויש מי‬
‫שאומר כו׳ ;‬
‫דנ״ל דהרמב״ם איירי עכ״פ שביעל בפני א׳ וידעו‬ ‫ואף‬
‫סימן ח‬ ‫בו שנים • אבל אם רק בפני א׳ לבד לא מהימנינן‬
‫ליה • אמנם לפי דברי הרמב״ס )שם הל׳ ט״ז( בפני‬
‫מה שכתב להגאון מו״ה זאב זצ״ל בעהמ״ח‬ ‫שליח לא בעינן בפני פנים הובא דבריו באחרונים)בסי׳‬
‫־ ספר עמק הלכה •‬ ‫קמ״א בב״ש ס״ק צ׳( ‪:‬‬
‫תשובה זו ושאחרי׳ לא היו מסודריס ונכתבו‬
‫זאת יש להסתפק אם בכה״ג שאמר לכמה‬ ‫אמנם‬
‫ליתן אס מהני אם ביטל בפני א׳ מהן לבדו כי‬
‫בכמה פנים • וכן הנני מדפיםם ־‬
‫י׳ל כיון דכל טעמא דהרמב״ס ז״ל לפי דברי הר״ן משוס‬
‫א ח ד ״ ש הטוב עתה באתי ע״ד השאלה מנידון אשה‬ ‫דבשלימות פסק כרשב׳יג דבטל כולה • והלא לפי דברי‬
‫שנתגרשה מבעלה קודם מותו ומת והניח‬ ‫רשב״ג אינו יכול לבטל מטעם זה שלא בפני זה ואף דשם‬
‫אשתו מעוברת וילדה ולא התחילה להניק כלל ונתנה‬ ‫פסקינן כרבי שאס בטלו מבוטל אמנם הלא כ׳ התוס׳‬
‫למניקה לא בשביל היתר נשואין רק שכבר הניקה שני‬ ‫)שם ד״ה ור״נ הנ״ל( דבפני א' נם רבי היה מודה דלא‬
‫בניס בחיי בעלה ומחמת צימוק דדין שהיה לה בקצת לא‬ ‫מהני אם לא דסי׳ל דלא בטלה כולה ־ ויעויין בזה‬
‫הספיק חלבה והוצרכה לשכור מינקת נוסף על הנקתה‬ ‫במש״ל על מקומו )שם בפ״ו מה' גירושין ה׳ י״ח( ;‬
‫ונשים אמרו שחלבה ארסי ולסיבה זו מתו שני בניה ר׳׳ל‬
‫והיא עניה אין לה במה להתפרנס אס מותרת להנשא •‬ ‫א ך __לפענ״ד טעמא דהר״ן שכ' דהרמב״ס ז״ל ס״ל‬
‫עכ׳׳ל השאלה • אבל ידידי הן דבר זה כבר האריכו בה‬ ‫מדפליגי לענין כתיבה וגם לענין שליחות מכלל‬
‫קמאי ובתראי אשר כל א׳ כפי אשר יעשה ימצא כדבריו‬ ‫דתרי ענינא נינהו ואף דפסקינן כר׳ לענין עדות שבטלה‬
‫ולא ראיתי ג“כ אחד אשר יכריע בה ויקבע בהלכה זו‬ ‫מקצתה דלא בעלה כולה מ״מ לענין שליחות פסקינן‬
‫יתד אשר לא תמוט ‪:‬‬ ‫כרשב״ג דבטלה • לבד אשר הסברא לכאורה הפוכה היא‬
‫באשר עטתו תרבני למוות דעתי בזה אמרתי‬ ‫אמנם‬ ‫דהא בכל דוכתא מציגן לענין עדות שבטלה מקצתה בטלה‬
‫אענה גס אנכי חלקי אשר יזכני ה׳ בזה הענין‬ ‫מלה רק הכא ס״ל לרבי דלא בטלה וכמבואר בר״ן •‬
‫ואף כי זה איזה ירחים אשר הגיעני מכ תט היקר •‬ ‫ולענין מליחות לא מצינו בשום מקום דבעלה • א״כ טכל‬
‫אמנם ודאי ידוע לו את כל המרדות אשר סבבוני כתחני‬ ‫לומר אדרבא דפליגי לענין עדות לאשמועינן רבותא כרבי‬
‫מאז ועד עתה אמרתי אשיחה כשירווח לי אמנם כאשר‬ ‫דלא בטלה ובשליחות פליגי לאשמועינן טעמא דרשב״ג‬
‫ראיתי‬
 ‫פו‬ ‫תטהמשולע‬
‫יתומים לא תבא שתחלת הפסוק קאי על מעוברת וסיפא‬
‫דקרא ובשדה יתומים לא תבא הוא על מינקת ונהי דפשטא‬
‫דהירושלמי מוכח כריש ס קן ז׳ל וכן הביא הגאק בעל‬
‫משכנות יעקב • אמנם לאו הכרע הוא דמצינו כיריג‬
‫בש״ס ב״מ )דף ל״ח ע״ב( דקרי לכו יתומים אם אין‬
‫האב בפניהם וי״ל דכן הוא בבן גרושה שהאב מרוחק‬
‫ממנו ע'כ ובושה אמו לתבוע מזונותיו אצל אביו משא׳־כ‬
‫בבן חבירתה שאביו ואמו חייבים יחד איך שייך‬
‫לקרותם יתומים ועוד כמה מקומות לפ״ד פשוט הוא בש״ס‬
‫דבבן חבירימ מותרת להנשא ‪ :‬אך שבתי וראיתי דאף‬
‫דפטט הוא אצלי דבבן חבירתה מותרת אף במכירה לא‬
‫אידחי מזה קושיית ר״ת ]דמקשה על שיטת הר״ש הזקן‬
‫מדנקט סתמא מניקת ומעוברת משמע דאף בגרושה אסור‬
‫ולפ״ד שהעלינו דמינקח בן חבירתה מותרת הלא נוכל‬
‫לאמר בגרושה כמניקה בן בעלה ג״כ מותרת להנשא וזה‬
‫דנקט סתמא הוא משום מעוברת ומטעמים אחרים‬
‫המובא שם בש״ס דלא שייכי במיניקה[ דבמכירה אסור‬
‫אף בגרושה ־ דהא לפי טעמא דהש״ס שהבאנו שפיר יש‬
‫לחלק בין גרושה המניקה בנה למניקה בן חבירתה דהא‬
‫מניקה בן חבירתה אינה בושה לתבוע מאביו ואמו‬
‫למסמס לו בבצים וחלב משא״כ בגרושה בבן דידה הא‬
‫ודאי דבושה ואינה רשאי לתבוע אותו לב״ד כדאיתא‬
‫בכתוטת סוף פרק ב׳ ‪:‬‬
‫ו ט ו ף ראיה דמניקה בן חבירתה מותרת לינשא דאה‬
‫נימא דאסורה א״כ לפי ס״ד דהש״ס דאף במת‬ ‫^‬
‫בנה אסורה שמא תהרגנו אך דמסיק ההיא שוטה■ הויא‬
‫דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו • וזה דוקא בבנה אבל‬
‫בבן חבירתה שפיר יש לחשוש לזה א"כ במניקה בן חבירתה‬
‫היה צריך לאסור אף במת תוך כ׳׳ד חודש ‪:‬‬
‫ו ד ע ך ‪ ,‬מ״ש כה״ר על הנוב״י מה״ק בחלק א״ע בסי׳‬
‫י״ח מנ״ל לחלק בין גרושה שיש לו אב ובין‬
‫אלמנה ואי משום דקשיא ליה מדב״ש יעו״ש • הא י״ל‬
‫דהר״ש הזקן לא מיירי אלא באין מכירה ובמכירה מודה‬
‫א״כ שפיר מ תו ק קושייתו מדב״ש עכ״ל כת׳יר • גם אנכי‬
‫‪ p‬נטלאהי כי הרואה יראה אשר הגאון בעל נב״י לא‬
‫סיים במה דפתח כי בתשו' סי' י״ד בפסקא הנלתחלת‬
‫ומה • כ׳ וע״ש בב״י וא״כ משמע שהר״ש הזקן מתיר‬
‫בגרושה אפי' במכירה ונוראות נ^אתי עכ״ל • משמע‬
‫דקשיא ליה רק אס נאמר דפליג אף במכירה • אבל אס‬
‫נימא דקאי רק בדלא מכירה לא יקשה • ולבסוף מסיק‬
‫ולכן צ״ל דע׳כ לא התיר הר״ש הזקן אלא בגרושה שהאב‬
‫קיים ומשמע דאף אס נאמר דהר״ש הזקן מודה במכירה‬
‫אכ״ז לא התיר רק בגרושה שיש לה אב מדנקט לשון ע'כ‬
‫צ״ל משמע דאין לו ד ק אחרת בדעת הריש ‪:‬‬
‫א מ נ ם זאת אתפלא על מעכ״ה מאי נ״מ לשאלה‬
‫דידיה דהא בניד בשעת גירושין היה האב‬
‫קיים ואטו מ ט ם שמת אח״כ נאסור • הא מכיון דלר״ש‬
‫מ קן טרושה מותרת אף אס מת האב ‪ ‘nh‬כ לא מייל‬
‫אסור חדש טליה • והא הנוב״י לא קאמר אלא דבאלמנה‬
‫אף‬
‫סיקי׳‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫ראיתי אשר ר ט יום יום המרדות ]כה ירחיב ה׳ לט[‬
‫אמרתי יהי מה אשיבה כאשר יורני ה׳ והוא יתיש ינחני‬
‫בדרך אמח בתורתו ויראיט נפלאות • בא׳י למדני חוקוך ‪:‬‬
‫דבר זה חלקו בה ר׳ש הזקן ור׳ת הובא בתוס׳‬
‫יבמות)דף מ*ב עיא ד״ה סתם( ובכתובות )דף‬
‫ס׳ ע״ב ד׳׳ה והלכתא( וכן באשר״י והר׳ן ומרדכי והגהמי׳י‬
‫והג״א ולא הכריעו כלום • אמנם רבינו המור בא״ע סי׳‬
‫י״ג כ' סתמא לאפוקי מדעת הר״ש הזקן • ורבינו הב׳י‬
‫הביא כבר תשובת הרשב״א והריב״ש אשר ®‪ 1‬יגי ממש כמו‬
‫עובדא דידן ־ אמנם מאחר שכבר לקחו להם האחרונים‬
‫להכריע בזה לפי המאורע מצאתי גם לי חופש לעיין‬
‫בדבר הזה ‪:‬‬
‫יש לפקפק על ראיית ר“ ת מהא דיבמות‬ ‫לכאורה‬
‫ד׳ הכ״ל מדס״ד דהש׳׳ס לומר עעמא‬
‫דמעוברת משוס דחסה ואז שייך אף ערושה • דהא לפ״ד‬
‫הרשב״א הובא בב״י גם הר״ש אינו מתיר אלא באינו‬
‫מכירה אבל במכירה מודה ולכאורה ק משמע מדבריו‬
‫מדקאמר שאינה משועבדת להניק ובמכירה הא משועבדת‬
‫כדאיתא בגמ׳ כתובות )דף נ“ מ ע״ב( דבמכירה כופה‬
‫להניק אף בנתגרשה • וכבר נבוכו בו האחרונים זללה״ה‬
‫הפ״י והב״ש בסי' י'ג ס׳׳ק ל״ח אם הר״ש הזקן מיירי אף‬
‫במכירה והרשב״א הוא דעה שלישית אם לאו ‪:‬‬
‫א מ נ ם לא כן עלה על רוחי לאמר דהר״ש מיירי דוקא‬
‫בלא מכירה• וכן דעת הרשב״א דבמכירה‬
‫אסורה ממעם זה • דלפ״ז לפי מה דפסק בש״ע סי' פ״ב‬
‫סעי׳ ה׳ בהג״ה דגם בילד חבירתה טפין אורמ אם‬
‫מכירה • א״כ תהא אסורה להנשא וזה לא מציגו ב ט ם‬
‫מקום • ופשומ היה בעיני לדחות סברא זו מעעם זה ‪:‬‬
‫ט ד שמצאתי בשו׳׳ת להרב הגאון מהר״ד ז׳׳ל אבדק״ק‬
‫נאווארהדק )בספר גליא מסכתא( אשר באמת‬ ‫^‬
‫פשוט בעיניו לפי דברי הרשב״א דאף במניקה בן חבירתה‬
‫ומכירה אסורה להנשא • וראיתי אשר מילתא דפשימא לי‬
‫מובא להתירא פשימא ליה לאיסורא ושמתי עיוני‬
‫בדבר הזה ‪:‬‬
‫ז ל א יכולתי להולמו בשום אופן • דלפ״ד דמתרץ‬
‫בזה קושיית ר“ ת דגכך נקט החמא דבין גרושה‬
‫ובין אלמנה מ ט ם דקרי לה מינקת חבירו ומשום מניקת‬
‫נקט סתמא אבל במעוברת אה״ג דיש חילוק בין גרושה‬
‫לאלמנה כדמחלק הר״ש • ולפ״ז גם במניקה בן חבירתה‬
‫אסורה להנשא • חדא דהא טעמא למסיק הש״ס ביבמות‬
‫)דף מ״ב ע׳׳ב( משום דבושה לבא לב״ד לתבוע ליורטם‬
‫ונהי דבגרושה כ׳ דפשוט הוא שלא תבא לב״ד עכ“ פ‬
‫במניקה בן חבירתה הא פשיטא דיטלה לבא לב׳ד לתטע‬
‫ולמסמס ליה בבצים וחלב א״כ א ץ פשוט בעיניו אשר‬
‫גם במניקה בן חבירתה אסורה אשר דבר זה לכאורה אין‬
‫לו טזר • וכן ראיה מדברי הירושלמי ]סוטה פ׳ ד׳ ה״א‬
‫זהובא ב מ ס׳ סוטה דף כ׳ו ע״א ד״ה לא ישא[ שעשה סמך‬
‫•למעוברת ומניקה מהם׳ אל תסיג גטל עולם ובשדה‬
 ‫תט המשוליט‬ ‫םיטן ח ט‬ ‫שאלות ותשומת‬ ‫גז«‬
‫ליה ביה חשש סכנה ואיך ההירו איסור השחתה זרע‬ ‫אן‪ £‬אם היא אינה משופבדס כבנדון דידיה שהכניסה לו‬
‫בכהיג • ובלא״ה קשיא לשיפת רשיי דמפרש מותר לשמש‬ ‫נדוניא ‪ p‬רב אפיה אסורה לדמה הר״ש הזקן • אבל‬
‫במוך דממ״נ אם בלא״ה אסור משוס השחתה ובכה״ג‬ ‫זה לא טלה ע״ד » א ק במל נב״י לאסור להר״ש הזקן‬
‫ההירו משוס חשש סכנה א"כ יהא מחויב לשמש במוך‬ ‫בגרושה שמה בטלה ^ו' כ • ולפענ״ד אין שוס נ“ מ ^‬
‫משוס סכנה דדחסה אלא ע’כ ציל דבהג׳ נשים רובא לא‬ ‫לדבריו אס מה היכף או אחר כמה חדשים כיון דבשטה‬
‫שכיח שתתעבר ולמיעופא לא חיישינן • רק מי שלבו‬ ‫ממשה לא חייל פלה איסור גרושה חבירו ‪:‬‬
‫נוקפו מותר אבל חיוב בל״ה ליכא • א"כ קשיא מאד לפי‬ ‫‪ n i t t S t‬בעיקר קושייה הנוביי מהא דב״ש וגם קושייה‬
‫המסקנא דשמעההא דדף מ״ב דעיקר איסור מעוברה‬ ‫כהריה מהא דהאלמנה ניזוניה אשר הגאון‬
‫ומניקה הוא שמא תתעבר ואמאי חיישינן לזה הא הוכחנו‬ ‫הניל כ׳ שמקום הניחו לו • אנכי לא ידעהי ההחלה קושיא‬
‫מהא דלעיל דמלתא דלא שכיחא הוא • ואין לומר דלפי‬ ‫כלל• דאטו סברה ר״ש הזקן חורה היא • ודאי‬
‫המסקנא ס״ל להש״ס דשכיחא הוא שהתעבר והא דלא‬ ‫דלדברי ב״ש הייהי אומר דאף בלא משועבדה אסורה‬
‫מחייבינן לשמש במוך משום דסמכינן בזה אפעמא משום‬ ‫וכן לאנשי יהודא אם הייהי אומר דהניזוניח הנן‬
‫ממסמסא ליה בבציס וחלב וליכא סכנה כ״כ דנחייב‬ ‫ג״כ הייהי אומר כמו לדברי ב״ש כמו דבהך סוגיא‬
‫לשמש במוך ומ"מ לכהחלה אסרו לישא מעוברה ומינקת‬ ‫גופא דבטעמא דדחסה הוה אמור אף בגרושה‬
‫חבירו שמא ההעבר • הא גס מעיקרא בעעמא דדחסה‬ ‫ובסוף לא הוי אלא באלמנה • ואנכי ג״כ אי[‬
‫הוה מתירין משוס מוך ולעעמא דדחשה הלא ודאי‬ ‫דרכי להאריך בדברי הכובה האחדוכיס רק לעיין עיקר‬
‫איכא סכנה והיה לנו לחייב ולא מחייבינן לשמש במוך •‬ ‫הדין מהש״ס ומדברי הראשונים • והנה בסוגיא דיבמוה‬
‫וסוג יא זו קשיא להולמו מאד מכמה אתר ‪:‬‬ ‫הקשה פה גדול א׳ מחכמי דורינו זה שנים רבוה • וז"ל‬
‫במה מהורץ במה דמסיק הש״ס אח״כ שם)דף מ״ב ע״א(‬
‫ל ^ ן נ״ל לומר לפעניד בזה הענין • שזהו ענין שלא‬
‫אלא סחס מעוברה לסניקה קיימא ודלמא איעברה‬
‫ישא אדם מעוברה חבירו ומינקת חבירו היה‬
‫ומיעכר חלבה ־ הא מהחלה הקשה מהך פלוגהא דג׳‬
‫מקובל בידם בקבלה כמו שכמה דבריס היה מקובל‬
‫נשים משמשוה במוך • א"כ גם השהא תקשי כן מאי‬
‫בידם חך חכמי התלמוד נשאו ונהנו בפעמו של דבר •‬
‫היישינן דלמא איעברה הא למ״ד במוך תשמש במוך‬
‫וכן איהא להד יא במשנה סופה שמעוברת ומינקת חבירו‬
‫ולמ״ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו • א״כ הרי לא‬
‫יש בו איסור להנשא • מדצריך להשמיענו ששותות ־‬
‫ההעבר כלל • דאל״כ הא לדעה האומרים דנשיס אינם‬
‫ובמעוברוה באמה יש בו ג׳ פעמים דסנדל ודדחסה‬
‫מצווים על השחהת זרע • א״כ אין אסור בדבר ואעפ״כ‬
‫ולמניקה קיימא משא״כ במניקה ליכא אלא פעמא‬
‫לא צוו חכמים להניח מוך משוס דמן השמים ירחמו •‬
‫דמיעכר חלבה לחוד • דלכאורה יש לדקדק עוד דבס״ד‬
‫וקושיא עצומה היא ‪:‬‬
‫דהש״ס דפעמא דמעוברת הוה משום סנדל או דחסה‬
‫א ך לפענ״ד נ״ל לומר דבהחלה דשקל וערי הש״ס‬
‫מאי הוה ס״ד במניקה • וע"כ דהיה צריך לפעם דמיעכר‬
‫לענין מעוברה דשם אין נ"מ לענין ממונא אלא‬
‫א״כ ל״ל פעמא אחרינא במעוברת דהא סתם מעובדת‬
‫לענין חשש סכנה בלבד • וכן לענין מניקה עצמו דלא‬
‫למניקה קיימא ‪:‬‬
‫שייך כאן חיוב ממונא • אלא לענין חשש סכנת העובר‬
‫יש להקדים שזה היה ידוע לחכמינו ז״ל אשר‬ ‫ועוד‬ ‫או הולד ע״ז יש לסמוך על מן השמים ירחמו ]כמו‬
‫על בן חבירו לא יחוס כ״כ כמו על בנו • וזה‬
‫שמצינו כמה פעמים בש״ס דסמכינן על שומר פתאים ה׳‬
‫שמקשה הש״ס איה דידיה נמי ולא משני מידי וי״ל‬
‫והא כמו שאין אדם רשאי להביא חבירו ^די סכנה כן‬
‫דעיקר קושיית הש״ס דלמה לא נגזור דידיה אפו דחברי׳‬
‫אין אדם רשאי להביא עצמו לידי סכנה ואכ״ז סמכינן‬
‫כיון דבחבריה נמי איכא כמה אופנים אשר אין לחוש‬
‫על שומר ט׳ [ דהא זה לא הוי אלא חשש גרמא בעלמא ‪:‬‬
‫לדחסה • ואפיה גזרינן כמו כן היה לנו נגזור בדידיה‬
‫אפו דחבריה ‪:‬‬
‫מ ש א ״ כ לפי המסקנא דסתס מעוברה למניקה‬
‫קיימא הוא בכלל מזיק שיעמדו של חבירו‬
‫דכיון דהיא משועבדה לחבירו אינו רשאי להכניס עצמו‬
‫סימן ט‬ ‫לגרוס קלקול בשיעבודו שיח וע״ז אין שייך לומר מן‬
‫השמיס ירחמו דהא מפעם זה אסור לכהחלה ליכנס‬
‫ה נ ף ‪ ,‬בגוף דעת הריש הזקן הנני נבוך הרבה אשר לא‬ ‫לדבר של חבירו כיון שהוא משועבד לאחר ־ ואין סומכין‬
‫העירו בזה כל האחרונים אשר מצינו בדבריו‬ ‫טל מ ס ‪:‬‬
‫דעות שונות לפי המביאין את דבריו ‪:‬‬ ‫ו ה ן עוד יש ל מ ‪q‬וה אי הכי לשיפה רש״י ביבמוה )ד'‬
‫‪ 1‬ד ג ה בתוס׳ יבמות )דף מ" ב עיא דיה סתם(‬ ‫י״ב ע׳ב( ועוד בכ"מ דג׳ נשים משמשוה במוך‬
‫ובכתובות )דף ס׳ ע״ב ד״ה והלכתא( כ׳ לישנא‬ ‫היינו שמותר לשמש דבשאר נשים יש בהו איסור השחתה‬
‫דהריש הזקן דגרושה מותרת להנשא משום דלא משעבדא‬ ‫זרע • א*כ לר״א קשה איך ההירו למינקת לשמש במוך‬
‫אשר לפי דבריהם נראה דאינו מתיר רק באינו מכירה‬ ‫הא לדידיה ס״ל בגמ׳ ממסמס בביצים וחלב א*כ כרי‬
‫משאיכ‬
 ‫פז‬ ‫חוט המשולש‬
‫כ״ח ע״א( ואינה נפרעת ממנו אלא ט'י שליח וכן כ׳ רב‬
‫אחאי גאון ‪:‬‬
‫ה ר י דלדעת הניי היתר הד ש דגרושה הוא משוס‬
‫דאין חשש להולד כלל וע״ז פליג ר״ת ולפי׳ז ה ד ש‬
‫מתיר אף במכירה כיון שאין שוס חשש להולד ‪:‬‬
‫ו ש ‪ £‬י ף ניחא שלא הביא הנ״י גס ראיה הראשונה‬
‫מס״ד דהש״ס דמשום דאסה • כיון דלשיטתו‬
‫לא פליג ר״ת אלא במכירה אבל בשאינה מכירה מודה •‬
‫א״כ הלא גם■ לר״ת הדרא הקושיא ולא הביא רק דפשטא‬
‫דסוגיא מעוברת ומינקת חבירו משמע בכל ענין ‪:‬‬
‫הביא הנ״י בשם הרשב״א דמכירה אסור וי״ל‬ ‫ושפיר‬
‫לפי שיטתו דגם ר״ת אינו חולק אלא במכירה‬
‫כיון דלפי דעת הנ״י בדברי הר״ש מתיר אף במכירה‬
‫]משום דכן מוכח לפי דברי הר״ש אלו שהביא הנ״י[‬
‫ולדעת ר״ת אינו מוכח דחולק אף בלא מכירה • וגם‬
‫אולי מדלא הביא הנ״י הראיה שהביא התוס׳ בשם ר״ת‬
‫מוכח דס״ל להנ״י דבאין מכירה מודה ר״ת דשרי ‪:‬‬
‫ר ‪ ,‬ף י בררנו בעז״ה דג׳ שיטות לדעת הר״ש הזקן דברי‬
‫התוס׳ וכרא״ש והנ״י • ‪.‬ולולא דמסתפינא ה״א‬
‫דתרי ר״ש הזקן אתרמו בהאי דינא שהתירו בגרושה וכן‬
‫משמע מבעל סה׳׳ד ‪:‬‬
‫מצינו במרדכי שהביא דברי הר״ש בשם ה״ר‬ ‫ועוד‬
‫שמואל מאפלייזא עוד בסגנון אחר דמתיר‬
‫בגרושה משום דלא משעבדא ואפ״ה מתיר גם במכירה‬
‫שכ״ז שלא כפו אותה אין עליה שיעבוד • אך דברי‬
‫המרדכי נפלאו ממני שמסיק אבל ר״ת אומר דכ״ש גרושה‬
‫שבושה לבא לב״ד לתבוע הבעל • הרי מסוף דבריו‬
‫מוכח דהיתרא דהר״ש הזקן היה משום דנרושה תתבע‬
‫את הבעל • כדעת הנ״י ולא סייס במה דפתח ‪:‬‬
‫ה י ל צ א לנו מזה דארבעה נביאים מתנבאים שלא‬
‫בסגנון א׳ בדעת הר״ש הזקן • ועתה בעזר‬
‫השי״ת ניחזי אנן להיכן הדעת נוטה יותר לעשותו עיקר‬
‫בדעת הר״ש למען נדע בזה דעת ר״ת החולק עליו •‬
‫ותמהני אשר דבר זה שבכל דור ודור מהר׳׳ש הזקן ועד‬
‫עתה שקלו וטרו ביה גאוני הזמן קמאי ובתראי ולא‬
‫העירו בהשינוייס הנופלים ;‬
‫ו ד ג ה בריב״ש סי׳ י״ג משמע דדעת הר״ש הזקן הוא‬
‫כמו שהביא הנ״י דבגרושה תתבע בעלה‬
‫וממסמסא ליה בבציס וחלב ודעת החולקים הוא משום‬
‫לא פלוג • ולפ״ז אף באינו מכירה אסור לדעת ר״ת בגרושה‪:‬‬
‫ט כ ״ פ לדעת התוס׳ והרא״ש גס הריש אוסר במכירה‬
‫וע״כ דר״ת אף באינה מכירה אוסר • אך‬
‫לדעת הנ׳י והרשב׳׳א באינה מכירה אף ר״ת מתיר • אך‬
‫להריב״ש אף לדברי הנ״י ר״ת אוסר אף בשאיט מכירה‬
‫ובדעת הריש סובר כהנ״י ;‬
‫השינויים הנופלים במחלקותן דד ש הזקן ור״ת‬ ‫ולפי‬
‫ציל שלא היה ידוע להם רק המעשה דבגרושה‬
‫התיר הר״ש • ורית אסר • ובטעמא דידהו כ״א אומר‬
‫הנראה לו בטעמן דהנך רבוותא • והשתא כשנבוא לעיין‬
‫לענין‬
‫שאלות ותשובות סי^ ט‬
‫משא׳כ במכירה הא אמרינן להדיא דאס מכירה ‪ 7‬ו ק‬
‫לה שכרה וטפה • ועוד משמע דבאלמנה עיקר האיסור‬
‫משום דמשעבדא למיק מטעם שאחז׳ל כל מלאטח‬
‫שהאשה מושה לבעלה אלמנה טושה ליורשים • משא״כ‬
‫בגרושה אשר כן מוכס מהא דסיים בשם ר״ח ז״ל בב׳‬
‫המקומוח הנ״ל וסוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי‬
‫חבעה כחובימ ורוצה להנשא משמע דס״ל דלדעח הר״ש‬
‫הזקן במזונות תליא מילחא ‪:‬‬
‫א ך הרא״ש ז״ל הוסיף דברים בדברי הר״ש הזקן וזיל‬
‫והר״ש הזקן היה אומר דגרושה א״צ להמתין כ״ד‬
‫חודש שאין עלי׳ להניק את בנה הואיל ובעלה קייס‬
‫והביא ראיה מההיא דלעיל נתגרשה אינה כופה ואין‬
‫חילוק בין נדרה ללא נדרה • אבל כשמת בעלה אעפ״י‬
‫שאינה מחוייבת להניק מ״מ כיון שאין לו אב טשו חכמנס‬
‫תקנה שתניק האס • כרי לפי דברינו אלו דטת אחרת‬
‫בהר״ש הזקן דלאו מטעם מזונות אתינן עלה אלא מצד‬
‫התקנה שאין לו אב )ועי׳ תשו׳ מהר״י מינץ ותשו׳ צ״צ‬
‫שביקשו למצוא תקנה זאת( אך לפע״ד מוכח זאת מהש״ס‬
‫כמו שאבאר לקמן מדאיצטריך לאמר לעיל נתגרשה אינה‬
‫כופה אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דבאלמנה אף שאין לה‬
‫מזונות דומיא דגרושה אפ״ה חייבת להניק )ויעויין‬
‫בהסלאה שעמד על דקדוק זה ולפמ״ש עיקר ראיית הר״ש‬
‫לדברי הרא״ש מזה הוא( ובזה מדוקדק שכ׳ הרא״ש‬
‫והביא ראיה מההיא דלעיל מה דקרי׳ ליה בלשון ראיה‬
‫הא מבואר הוא שבגרושה פטור • אך לפמ״ש מביא ראיה‬
‫דבאלמנה חייבת אך היכא דאין לה מזונות • מהא דצ״ל‬
‫הש״ס דנתגרשה אינה כופה דמיותר הוא וכן מצאתי‬
‫ראיה זו בתשו׳ הרשב״א שהביא הב״י בסי׳ י״ג דבאלמנה‬
‫אף בשאינה מכירה חייבת ופשיטא באופן שאינה ניזונית ‪:‬‬
‫ך ל ^ ך לא הביא הרח״ש ז״ל מה שמסקו התוס׳ בשם‬
‫ר״ת דהא אלמנה נמי לא משעבדח מכי תבעה‬
‫כתובתה • דהא לפי דברי הרא״ש ז׳׳ל לדעת הר״ש לא‬
‫תלי במזונות אלא ביש לו אב ‪:‬‬
‫זאת לא ידענא אס רבינו האשריי קיבל דברים‬
‫אלו בשם הר״ש כזקן • או שהוסיף זאת מדעתו‬
‫כדי ליישב קצת קושיית ר“ ת האחרונה דהא אלמנה נמי‬
‫לא משעבדא • אך גס לפי דברי הרא״ש בדעת ר״ש הזקן‬
‫עכ״פ במכירה ודאי דאסורה דהא באותה סוגיא שמביא‬
‫ראיה ממנה בה גופא מבואר דאס מכירה נותן לה‬
‫שכרה וכופה ‪:‬‬
‫ו ה נ י מ‪ 1‬מ י יוסף מביא ג״כ דעת הר״ש הזקן באופן‬
‫^ שלישי וז׳׳ל וכ׳ ר״ת ז״ל דבנתגרשה בא‬
‫מטשה לפני רבינו שמשון ז״ל והתיר לאחר ג׳ חדשים‬
‫דכיון דקאי אב אי מתעברה ממסמס ליה בבציס וחלב‬
‫כדאמרינן בהחול־ן אבל כשמת בעלה אשה בושה לבא‬
‫לב״ד לתבוע מן היורשים ונמצא ולד מת • אבל ר״ת ז״ל‬
‫אסר אף בגרושה לפי שאינה יכולה להיות רגילה עם‬
‫הבעל לתבוע ממנו כדאמרינן בפ׳ האשה שנתארמלה)דף‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סימן ט‬
‫לחומרא אן! שפסק לעיל כהרא״ש דבלא התחילה להניק‬
‫שרי אן! באלמנה ‪:‬‬
‫נ מ צ א לפי מה דאסיקנא בגרושה שילדה ולא התחילה‬
‫להניק • ממ"נ מותר כיון דאסיקנא דתלי זה‬
‫בזה דאם הדיוק דנתגרשה אינה כופה בא להוציא‬
‫דבאלמנה כה״ג אסור ע״כ דיש חילוק בין גרושה לאלמנה‬
‫ואס נאמר דבין גרושה ובין אלמנה שרי א״כ לא מצינו‬
‫לאסור באלמנה בלא התחילה להניק ‪:‬‬
‫אם הניחה מעוברת עומד לנגדינו דבשניהם‬ ‫אכן‬
‫אסורים דטעמא דהריב״ש כיון דחיילא עלה איסור‬
‫מעוברת שוב עומדת באיסורה ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א בעז‪".‬ה אשובה אראה הך מעשה דהר״ש‬
‫הזקן איך הוה • דקשה אן! אס נימא‬
‫דטעמא דהשיס ליכא בגרושה מ״מ איך מלאו לבו להתיר‬
‫בגרושה מאחר דחזינן ליה להש״ס דאוסר בכל גוונא אן!‬
‫היכא דליכא למיגזר דהיינו בנתנה בנה למינקת או גמלתו‬
‫אלא ע״כ דס״ל להר״ש דמה של בברייתא מניקה שמת‬
‫בעלה דוקא מת א״כ מתחלה לא נזרו חז״ל אלא באלמנה‬
‫משא״כ בגרושה • וגרושה באלמנה לא אתי למיחלן! דטובא‬
‫איכא בינייהו וי״ל עוד דבמזונות תליא מילתא דמי‬
‫שנזונית אסורה להנשא משום דחל עלי׳ חובת הנקה •‬
‫אך בזה קשיא דהא עכ״פ במכירה היה לנו לאסור אן!‬
‫בנתנרשה י ושפיר ים לנו לאסיר בגרושה אינו מכירה‬
‫אגיו מכירה • והלא שס גרושה חד הוא וא"כ כיון דנם‬
‫בגרושה לפעמים אסורה במכירה ע׳'כ תהא אסורה גס‬
‫בשאינו מכירה משום לא פלוג ‪:‬‬
‫ו מ ז ה לכאורה היה מקום להכריח כדעת הנ״י והרשב״א‬
‫דהר״ש התיר נם במכירה משום דהיא לא בושה‬
‫נבא לב״די)ובזה מסולק קושיית הנוב׳׳י שהקשה לדעה זו‬
‫דאם נם במכירה מותר משום דלא משעבדה א"כ לב״ש‬
‫גס באלמנה לא משעבדא וליכא איסור מניקה • וכן‬
‫קושיית כת״ה מסך דהניזונית • אך זה ליתא דשיטה זו‬
‫דס״ל דבנרושה מותר אן! במכירה הוא כדעת הנ״י משום‬
‫דהיא לא בושה וממסמס ליה בבציס וחלב ולאו משום‬
‫שיעבודא( ‪:‬‬
‫מה שכ׳ התום׳ והרא׳׳ש משוס דנרושה לא‬ ‫אך‬
‫משתעבדא • הס פירשו משום דלא משועבדת לא‬
‫חל עלי׳ החיוב • אך לפי דעת הנ״י י״ל דבזה תלי הדבר‬
‫דג רובה כיון דלא משועבדת להניק וגירשה בע"כ והיא‬
‫מניקה אותו שלא ברצונה כיון שהעביר עלי׳ את הדרך‬
‫וגירשה ודאי היא אינה בושה לבא■ לב״ד וצועקת עליו‬
‫אשר אין לה במה להניק את בנו מחמת שגירשה והוכרחה‬
‫להנשא לבעל ומיעכרה חלבה וצריך ליתן לו בציס וחלב י‬
‫משא״כ אלמנה כיון פלא מחמת היורשים בא זאת היא‬
‫בושה לבא לב״ד לומר שנתמעט הנקת בנה שחרפה היא‬
‫לה שהיה לה ליזון משל בעל ולא להנשא ולא היה מתמעט‬
‫הנקת בנה • וא׳׳כ מ תו ק קושיית ר״ת דאך אלמנה לא‬
‫משתעבדא אס תבעה כתובתה • אך עיקר טנ ת הר״ש‬
‫הזקן דמאחר דלא משתעבדה מתחלה אינה בושה לבא‬
‫לב״ד לתבוע אותו ולצעוק עליו מרה א'כ נם במכירה אן!‬
‫דמשתעבדא‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪4‬ז!‬
‫לענין הלכה למעשה • הרי יש לנו לחקור נ״כ מעשה‬
‫דהר׳ש היכי הוי • ויש לנו לחוש למומרא דדלמא כדעת‬
‫התום׳ והרא״ש דאף הר״ש לא התיר אלא באינו מכירה ־‬
‫נמצא דלר״ת אן! באינה מכירה אסור ‪:‬‬
‫יש לנו לעיין בלא התחילה להניק אשר בזה פליני‬ ‫אך‬
‫הנך רבוותא מקולא לחומרא • דלדעת תרא״ש ז״ל‬
‫לא התחילה להניק מותר אן! באלמנה • ובנרושה אסור‬
‫אן! בשאינו מכירה והרשב״א ז״ל מתיר בגרושה באינו‬
‫מכירה ואוסר אן! בלא התחילה להניק • נמצא ההיתר‬
‫דלא התחילה להניק וגרושה באינה מכירה הוא קצת‬
‫בממ״נ לכ״א הוי אסור • אכן הרי נמצאו עוד פוסקים‬
‫דס״ל דבאינו מכירה מותר וכן הנ״י כנ״ל ולדידהו לא‬
‫מצינו לאסור בלא התחילה להניק‪:‬‬
‫רציתי לומר דזה תלי חד בחבריה אשר כן‬ ‫ולכאורה‬
‫משמע דכ׳ הרשב״א בתשו׳ שהביא הב״י‬
‫לענין איסור בלא התחילה להניק וז״ל ולא נאמרו דבריה‬
‫הללו אלא לענין גרושה • דלכאורה מיותר הוא לאסוקי‬
‫כן • אך נראה דגם ליה קביא הך דמסיק הש״ס דנתגרשה‬
‫אינה כופה דמיותר הוא כמ״ש לעיל • אלא ע״כ לדיוק‬
‫דבאלמנה כה״ג אסור • והיינו ע״כ באופן שאינה רוצה‬
‫מזונות וא"כ אס תולה זה בזה דבגרושה כיון דאינה‬
‫כופה מותרת להנשא ממילא מוכח לענין זה דבאלמנה‬
‫אן! היכא דאינה משועבדת היינו באין לה מזונות אסורה‬
‫כה״ג • משא״כ אם נאמר דגם בגרושה אן! כה״ג אסור‬
‫ואין חלוק בין גרושה לאלמנה לענין זה א״כ אין לנו‬
‫ממה לדייק דבאלמנה כיון דהך אס נתנרשה אינה כופה‬
‫ע״כ לא בא למעט אלמנה כיון דדין א׳ להם • א״כ שפ־ר‬
‫צריך הרשב״א לכתוב דלא נאמרו כו׳ ‪:‬‬
‫ו ה ‪ 3‬ה הרא״ש ז״ל הביא תחלה דעתו דבלא התחילה‬
‫להניק שרי • ואח״כ הביא מחלוקת הר״ש והר״ת‬
‫לענין גרושה ומסיק כהר״ת דגם בגרושה אסור • וא״כ‬
‫שפיר יש לומר דבאלמנה כה״ג מותר בלא התחילה להניק‬
‫דלדעת הר״ש ע״כ באלמנה עשו תקנה א״כ הרי דלדידיה‬
‫נם בלא התחילה אסור • משא״כ אנן דפסקינן כר׳ת ע״כ‬
‫אין לדייק לחלק א"כ נם באלמנה מותר דלא מצינו חילוק‬
‫לענין אלמנה בלא התחילה ‪:‬‬
‫א ך דעת הריב״ש הוא דעת ■שלישית להחמיר בלא‬
‫התחילה ונם להחמיר בגרושה • אך מדברי הריב׳יש‬
‫אין ראיה רק בהניחה מעוברת משום דחל עלי' שס‬
‫מעוברת חבירו תחלה ואז בשניהם שוין י אבל לענין‬
‫מינקת בלא התחילה אפשר מודה דנם באלמנה שריא‬
‫כדעת הדא״ש ז״ל ‪:‬‬
‫‪ 1‬ל כ ן שפיר מדוקדק דברי הש״ע סי׳ י״נ דבתחלה סתם‬
‫כדעת ר״ת ובסון! כ׳ דעת הי״א דבלא מכירה‬
‫מותר • ולבסון! הביא דעת הריב״ש די״א דאף בגרושה‬
‫אסור • דבתחלה הביא דעת המקילין לי״א ולבסון! הביא‬
‫דעת המחמירין בשם י״א )וראיתי באיזה אחרון שעמד‬
‫עיז( אך לפמ״ש ברורים המה דדעת הריב״ש הוא דאן!‬
‫אם נימא דשניהם שוין ואן! לדעת האשר״י אמנם בהניחה‬
‫מעוברת גרע טפי וא״כ הך ייא הלא נ״מ נם באלמנה‬
‫פח‬ ‫תטדטשולש‬ ‫סיק ט‬
‫סובר דבמניקה ולא הכירה מותר בגרושה אעפייכ‬
‫מעוברת אסור • אן‪ £‬דיכולה ליק למינקת קודם שיכירה‬
‫אך חיישינן דלמא תניק את בנה עד שיכירה ואח״כ‬
‫תעכור חלבה ויבא לידי סכנה לכך לעיל דכייל מעוברת‬
‫וגרושה בהדי הדדי לא הביא דעת הרשב״א ‪:‬‬
‫ו כ ל הריב״ש בסי׳ תסיג פסק כן לענין גרושה‬
‫דבמעוברת אסורה משום דכבר חל עליה אי פ ר‬
‫כשהיתה מעוברת • ואף שאביו קיים ויכול למסמס ליה‬
‫בבציס וחלב אפ״ה אסורה משום לא ®לוג • והנה ראיתי‬
‫לאיזה שו״ת מן האחרונים אשר ידברו בהיתר גרושה ^ א‬
‫התחילה להניק • והן לא ידעתי שיחתם לפלוגי בין‬
‫התחילה ואינו מכירה ללא התחילה כלל כי מי פתח לנו‬
‫לחלק בהכי במה שלא התחילה • הא לענין אלמנה מוכח‬
‫מתוך הש״ס דאף בלא התחילה אסורה מהא דקאמר סתס‬
‫מעוברת למניקה קיימא משמע אף שלא תתחיל כלל‬
‫להניק • ואם נחלק דבגרושה אינה משועבדת • הא אף‬
‫בהתחילה רק שאינו מכירה אינה משועבדת ־ ואס נאמר‬
‫דאין לחלק בין גרושה לאלמנה • אף בלא התחילה אסור‬
‫כמו באלמנה ‪:‬‬
‫מה שהביא להשו״ת הנ״ל לחלק בהכי נראה לי‬ ‫אמנם‬
‫מהך תשובת הרשב״א שהביא הב״י בסי׳ י״ג‬
‫)גוף התשובה לא מצאתי( וז״ל כ׳ הרשב״א בתשובה שאלה‬
‫האשה שנתאלמנה והניחה בעלה מעוברת וילדה ותוך ל׳‬
‫יום ללידתה פסקה מלהניק את בנה ונתנה בנה למינקת‬
‫ותוך ששה לאלמנותה רוצה להנשא להבעל הודיענו אם‬
‫מותרת אס לאו דהא אפסקא הילכתא גמלתו אסור או‬
‫דילמא התם בשהניקה אותו עד צ׳ יוס שכופה ומניקט‬
‫מפני הסכנה אבל תוך זמן לא דליכא סכנה • תשובה‬
‫נ״ל שלא נאמדו דברים הללו אלא בגרושה שיצאה שלא‬
‫לרצונה ושיש לו אב למסמס ליה בבציס וחלב אבל אלמנה‬
‫לעולם לא תנשא עד כ״ד חודש ותדע לך מדתניא נתגרשה‬
‫אינה כופה להניק ואס היתה מכירה כו׳ ואם איתא‬
‫לתני נתאלמנה או נתנרשה כו׳ ועוד תניא מניקה שמת‬
‫בעלה תוך כ״ד חודש כו׳ ומדתניא התם בתוך כ״ד חודש‬
‫משמע כל שמת ט׳ ואפילו מת ביום שנולד • ועוד מדתני‬
‫התם נתנה בנה למינקת גמלתו או מת מותרת להנשא‬
‫מיד וגרסי׳ התם ר״פ ור״ה בדר״י וכו׳ א״ל ר״פ ואתון‬
‫לא תסברוה מהא דתניא אלמא אף מניקה שמת בעלה‬
‫גזרינן נמי בכל צד • ולא שרינן אלא מת ודבי ר״ג ואי‬
‫לא דמתפרשי הני תרתי אף אינהו הוי אסרי כו׳ הא‬
‫כולי אחרינא א פ ר ‪:‬‬
‫ו כ ן הביא אח״כ תשובת הריב״ש בסי' תס׳יג דאשה‬
‫שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה‬
‫את בנה שגס זו צריכה להמתין כ״ד חודש דכיון שזו‬
‫נאסרה משוס מעוברת חבירו דסתם מעוברת למניקה‬
‫קיימא אפי׳ נתנה בנה למינקת אח“כ איכא למיגזר אסו‬
‫לא נתנה • ומסיק כב״י ומשמע מדבריו שם ובסי׳ י״ג‬
‫דהיה לגרושה שילדה ולא הניקה את בנה • ומסיק עוד‬
‫הב״י ומדברי הרשב״א שכתבתי כסי׳ זה שהביא היה‬
‫כשמו בגרושה שרי כה״ג ואף בהתחילה להניק בעודה‬
‫תחת‬
‫שאלות ותשובות‬
‫דמשחעבדא מ״מ הא הכפי׳ לאו משום דידה אלא מלחא‬
‫דידיה ובזה יש לכוון דברי המרדני והג״א שהתחילו בלא‬
‫משפבדא וסיימו משוס דגם בגרושה בושה לבא לביד‬
‫והקשיט לעיל דכא לא סיימו במה דפתחו ולמ״ש ניחא‬
‫דגס הסברא דכושה הוא משוס דלא משעבדא ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א לפי מה דאסיקנא עיקר פלוגתת הר״ש‬
‫והר״ת תלי בהך מימרא דהש״ס אש ה‬
‫בושה לבא לביד והורגת את בנה • אם עיקר הנושה הוא‬
‫רק זלותא דבי דינא או משוס דהתביעה חרפה היא לה‬
‫שהיא גרמה בנשואין שלה למעט הנקת הולד • ואם כ;‬
‫הוא יש להשוות כל דברי הר״ש המובאים בתוס׳ ונ״י‬
‫אשר עולים לטנה אחת • אמנם דברי הרא״ש לא יתאימו‬
‫בזה דמסיק דבאלמנה עשו תקנה שתניק משמע דעיקר‬
‫טעס הגרושה משוס דלא מחויבת א"כ במכירה שפיר אסור‪:‬‬
‫א ׳ י ב לפי מה שביארנו שפיר יש לנו לומר דהר״ש התיר‬
‫אן! במכירה דאל״כ עזור אעו מכירה ולדעת‬
‫ר״ת אן! באינה מכירה אסור דכיון דבמכירה אסור‬
‫ממילא אסור גס בשאינו מכירה משוס לא פלוג ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א בפיר אתי הא דבתוס׳ הביאו מחלוקת‬
‫דהר״ש וריית בעיקר הסוגיא דמינקת דלמ א‬
‫מיעברה ובכתובות הביאו על והלכתא היינו להשמיענו‬
‫דהר״ש התיר בכל גוונא ור״ת אשר בכל גוונא משוס לא‬
‫פלוג כמו בגמלתו ‪:‬‬
‫ו ד ‪ 1‬ה התוס׳ בנדרים )דן! ח׳ ע״ב דיה ויחיד מומחה(‬
‫על הך סוגיא דבעל מהו שיעשה שליח כו׳ כ׳‬
‫ראיה שאין להתיר נדרים ע״י שליח מהא דאמרינן בגיטין‬
‫)דן! מ״ו ע*א( אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד‬
‫בהפרת נדרים ואס היה יכול להתיר ע״י שליח מה בזיון‬
‫הוא זה א״כ קשה מה דאמרינן כאן אשה בושה לבא‬
‫לב״ד והורגת את בנה למה היא בושה הא יכולה לתבוע‬
‫ע״י שליח דהא תובע ודאי יכול לתבוע ע״י מורשה •‬
‫אלא ע״כ כהר״ש הזקן כמו שכ׳ דפי׳ בושה לבא לב״ ד‬
‫לתבוע הך טענה שאין לה להניק דאיהי היא דאפסדה‬
‫דלמה נשאת שהיה לה לזון ולא לינשא וזה הבזיון הלא‬
‫יהיה לה אן! אם תתבע ע״י שליח • משא״כ מרושה‬
‫ודאי דיטלה לתבוע ‪:‬‬
‫לעיט הכרחנו שע”כ העיקר שהריש הזקן התיר‬
‫אן! במכירה דאל״כ נגזור הא אעו הא והטעם‬
‫משום דגרושה אינה בושה לבא לבי׳ד ולתבוע מן הבעל ‪:‬‬
‫על רית ז״ל יש לדייק כך דע״כ אסור אן! בלא‬
‫מכירה דאי דוקא במכירה הא עכ״פ יש לני לגזור‬
‫אינו מכירה אטו מכירה ‪:‬‬
‫נבאלענין פסק הלכה העור והב״י פסקו כרית‬ ‫ועתה‬
‫סתמא ד^ן! בגרושה מינקת אסורה להנשא‬
‫בלי שוס דעת אחרת להקל כהר״ש הזקן • אמגס הב׳י‬
‫הביא בסון! הסימן דעת הרשב״א דיש מי שאומר דהא‬
‫דגרושה אסורה היינו דוקא במכירה • ולמה לא הבי א‬
‫תיכן! דפת הרשביא ־ אך י׳ל דהב״י ס״ל דאן! דהרשב" א‬
 ‫תטהמעוליט‬ ‫סיקטי‬
‫ע"כ דהא דהנקה אינה תלוי מוזונות ‪:‬‬
‫ל ב ז ה נלעיד ל ת ק מה שהקשה מעכ״ה מהך דבעי‬
‫הש״ס ניזונית תנן או הניזונית תנן ]ולפי פי׳‬
‫התוס׳ שם ד״ה ניזונית דאי ניזונית תנן לאנשי יהודא אף‬
‫אס ניזונית כיון דיכולין לסלקה אין מעשי ידיה שלהן ־‬
‫וא״כ לדברי הר״ש הלא לאנשי יהודא יבעל ה חן דמעוברת‬
‫חבירו כו׳ אף באלמנה[ ח ה לא תלי במזונות לכ״ע ועיקר‬
‫דברי הר״ש הזקן משוס דאיתא בברייתא דגרושה א״צ‬
‫להניק ולא משום מזונות ח ה ידע דלאו במזונות‬
‫תליא מילתא ‪:‬‬
‫א ל א ע״כ כנ״ל לומר דלאו במזונות תליא מלתא אלא‬
‫עעמא דאלמנה מניקה את בנה הוא משוס דאין‬
‫לו אב היא משועבדת לבנה מצד שאין לו מי שישתדל‬
‫בעבורו יותר קרוב ממנה וכן מצאתי בתוספתא דנדה‬
‫חייבת אשה בעיפול בנה כ״ד חודש ושם לא מיירי כלל‬
‫כשיעבודא דבעל אלא בשיעבודא דידה ‪:‬‬
‫ו ב ץ ך| ניחא לי לשון הש״ס בכתובות )דף ס׳ ע״א(‬
‫מניקת שמת בעלה בתוך כ״ד חודש ה״ז לא‬
‫תתארס ולא תנשא ולמה ביבמות )דף מ״ב ע״א( כ׳ לא‬
‫ישא אדס מעוברת ומניקת חבירו דשס איירי במעוברת‬
‫ולענין מעוברת הא גרושה ואלמנה שניהן שויס דהא כיון‬
‫דישאנה כבר לא תהא משועבד לו להניק דהא איבדה‬
‫מזונותיה והרי השיעבוד עדיין לא חל עלי׳ ]ואי משוס‬
‫דסתם מעוברת למניקה קיימא כמבואר בש״ס שם • יש‬
‫לנו לאמר שלא תבא לידי זה והזהיר שלא ישאנה אדס[‬
‫לכן נקע שם ביבמות הלשון לא ישא אדם משא״כ בכתובות‬
‫דאיירי לענין מניקה דוקא שכבר ילדה הרי האיסור עלי׳‬
‫שכבר משועבדת לו מצד חיוב דהתוספתא דחייבת אשה‬
‫לעפל בבנה כ״ד חודש לכן נקע בכתובות הלשון ה״ז לא‬
‫תתארס ולא תנשא דהאיסור על האשה ‪:‬‬
‫ו ה ג ה לפ״ד בזה מחולקים הר״ש הזקן ור״ת דלדברי‬
‫הר״ש הזקן לא תלוי זה רק מצד מצוה ומצוה‬
‫זו לא חל רק באלמנה כיון דאיתא בברייתא נתגרשה אינה‬
‫ספה • אבל לדברי ר׳׳ת הוא מצד לא פלוג ‪:‬‬
‫ו ב א מ ת קושיית הנוב״י לא הבנתי דהא אף לדברי‬
‫ר״ת יודה דעיקר הגזירה הוא רק באלמנה‬
‫משוס דאין לו אב משא׳כ בגרושה הוא רק משום לא‬
‫פלוג • ובזה ניחא דביבמות כ׳ סתם לא ישא אדם‬
‫ובכתובות כ׳ דוקא באלמנה משוס דבכתובות פליגי בעיקר‬
‫האיסור ־ משא״כ ביבמות כ׳ סתם משום לא פלוג ־ אשר‬
‫לזאת נ״ל דלכאורה קושיית הנוב״י שהקשה על הד ש‬
‫הזקן מדב״ש יקשה גס על ר׳ת כיון דלב״ש גס באלמנה‬
‫אין לה מזונות א“ כ למה גזרו כלל בכל אשה • וביותר‬
‫קשה מה שהקפתי לעיל לדברי הר״ש הזקן אם נאמר‬
‫דהדבר תלוי במזונות למה נקט הגמ' טעמא דמעוברת‬
‫סתמא למניקה קיימא דהא במעוברת אם תנשא הרי‬
‫בעת שתתחייב להניק ודאי כבר לא יהיה לה מזונות‬
‫דבעת שתבעוה להנשא אבדה מזוטתיה והיכא דתבעה‬
‫כתובתה ג״כ אבדה מזונותיה ובעת שתנשא הלא ודאי‬
‫תתבע כתובתה ‪:‬‬
‫אלא‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪6‬זי‬
‫חחח בעלה אם אינו מכירה שרי וראיחי מורים עושים‬
‫כדברי הרשב״א ולא מחיחי בידם כיון שיש להם אילן‬
‫גחל על מי שיסמכו ועוד דמידי דרבנן הוא • והנה דברי‬
‫חשו׳ הרשב״א אלו לא ידעחי להולמו כלל ־ במה נסיזפק‬
‫השואל כלל הלא ש״ס ערוך הוא דנחנה בנה למינקח‬
‫אסורה ולמה ליה לאדונינו הרשב״א להאריך בדברים‬
‫אלו להשיבו • ואם כי עלה ע״ד השואל דהש״ס מיירי‬
‫באם מכירה איך יעלה זאח ע״ד אדם דהא במכירה מאי‬
‫מהני מינקח הא זה גופא סכנה הוא • ועוד דהיה לו‬
‫להשיב מהך דאמר בש״ס סתם מעוברת למניקה קיימא •‬
‫והא שם לא התחילה להניק כלל כמו שמביא הריב׳׳ש‬
‫בסי׳ תס״ג ול״ל להרשב״א ז״ל לומר לא נאמרו דברים‬
‫אלו אלא בגרושה שיצאה פלא לרצונה ויש לו אב • וכן‬
‫ע״ד השואל מהריב״ש בסי׳ תס״ג לא ידעתי מה עלה על‬
‫רוחו • ואף כי באמת השיב לו הריב״ש הך דכתבתי לעיל ‪:‬‬
‫עוד זאת אתפלא על רבינו הב׳׳י שכ׳ ומדברי‬ ‫וגם‬
‫הרשב״א שהביא ה״ה בשמו מוכח דבגרושה שרי‬
‫כה״ג בלא התחילה ואף בהתחילה אס אינו מכירה • למה‬
‫לא הביא ראיה מהך תשובת הרשב״א שהביא בעצמו‬
‫דמשמע דבגרושה שרי ‪:‬‬
‫סימן יוד‬
‫ף‪,‬ן בגוף המחלוקת אשר בין ר״ש הזקן ור״ת המבואר‬
‫בתוס׳ יבמות )דף מ׳יב ע״א ד״ה סתם( ובתוס׳‬
‫כתובות )דף ס׳ ע״ב ד״ה והלכתא( עם כי כבר רבו בזה‬
‫דברים להכריע בין שני הריס הגדולים • אענה גס אנכי‬
‫חלקי בעזרת ה׳ אשר לכאורה יקשה על דברי הר״ש הזקן‬
‫אשר מחלק בין אלמנה וגרושה • אשר לכאורה תלוי זאת‬
‫משוס דאלמנה יש לה מזונות ומשועבדת להניק משא״כ‬
‫גרושה • הן אף כי קצת נזכר בתוס׳ הנ״ל בדברי ר“ ת‬
‫שמדחה להר״ש הנ״ל דהא אי אמרה איני ניזונית ואיני‬
‫עושה פעורה • עדיפא היה להס להקשות איך אמרינן‬
‫ביבמות )דף מ״ב הנ״ל( העעס דמעובית משוס ד סי ס‬
‫מעוברת למניקה קיימא הא כיון דרוצה היא להנשא‬
‫כשהיא מעוברת הלא כבר אין לה מזונות כיון דתובעת‬
‫להנשא איבדה מזונותיה א'כ הרי כיון דרוצה להנשא‬
‫כשהיא מעוברת כבר לא יהיה לה מזונות בשעת לידה •‬
‫ואיך תתחייב ב מ ק ה ־ וקשה לי דברי ר״ת ביבמות בתוס׳‬
‫הנ״ל שכ׳ ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני ניזונית כו׳‬
‫דהא כיון דרוצה להנשא הרי כבר אין לך אמירה‬
‫גדולה מזו ‪:‬‬
‫הייתי רוצה לומר דעעמא דר״ש הזקן הוא לאו‬ ‫ולפיז‬
‫משום דאלמנה יש לה מזונות וגרושה אין לה •‬
‫דהנקה י׳ל דלא תלי כלל במזונות וראיה לזה דהוצרך‬
‫הברייתא לומר דנתגרשה כיע אינה כופה ודוחק לומר‬
‫דעיקר רטתא משוס מאי דמסיק ואם מכירה • דפשימא‬
‫כיון דאינה ניזונית אינה משועבדת לשום מלאכה • אלא‬
 ‫פט‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות ®יקייא‬
‫בטיקר הדין באלמנה אשר שם האיסור משום דמשטבדא‬
‫אז טיקר ^י סו ר משום דידה ‪ .‬משא״כ ביבמות דגזרו‬
‫חכמים אך בגרושה אשר היא אינה משוטבדת רק‬
‫דחכמים חששו לתקנת הולד א“ כ אז האיסור טל האיש‬
‫כמו טל האשה ‪:‬‬
‫מה שהקשה הגאון בטל נוב׳׳י טל הר׳׳ש הזקן‬‫ולפץ‬
‫הלא גם טל ל׳ת יקשה זאת כיון דטיקר הגזירה‬
‫הוא ט'כ רק משום אלמנה ולב״ש גם טל אלמנה אין שוס‬
‫חיוב דהא‪.‬גם בחיי הבטל אינה משוטבדת א״כ אין טטס‬
‫לטיקר הנזירה ‪ .‬ותמהני טל הנוב״י אשר חשב להכריט‬
‫מזה רק לדטת הר״ש הזקן ‪ .‬ונראה דהנוב״י ס׳׳ל ט״כ‬
‫דלדטת ר״ת הוא זאת מדינא גם בגרושה ‪ .‬ולפמ״ש לא‬
‫יטלה זאת טל הדטת ‪:‬‬
‫ך לתרן זאת י״ל דלב״ש הגזירה במינקת הוא משוס‬ ‫אך‬
‫מכירה אשר אז ודאי גס בגרושה גם באלמנה יש‬
‫לחוש משוס סכנת הולד ‪ .‬ובזה מ תו ק שפיר שכ׳ שמת‬
‫בטלה בתוך כ״ד חודש דמשמט שהניקה אותו כבר ‪ .‬ושפיר‬
‫תני שמת בטלה ובתוך כ״ד חודש דמשמט שמכירה כבר‬
‫שיהא ניחא בין לב״ש בין לב״ה דלב׳׳ה אך בשאינה‬
‫מכירה ולב״ש טיקר הגזירה משוס מכירה ‪:‬‬
‫זאת יקשה לב״ש דטיקר הגזירה משום מכירה א״כ‬
‫לא אתי שפיר טטמא דמטוברת דמסיק הש״ס משוס‬
‫אך‬
‫דסתס מטוברת למניקה קיימא דהא כשתלד לא תהא‬
‫מכירה ‪ .‬אולי י״ל דמה דמסיק הש״ס אלא סתם‬
‫מטוברת כו׳ דמשמט דחזר במסקנא מטטמא דדחסה הוא‬
‫רה אליבא דב״ה אבל לב״ש ודאי גס במסקנא צריכי׳’‪I‬‬
‫אנו לטטמא דדחסה במטוברת ואך דדחי הש״ס א״ה דידי׳‬
‫נמי ומסיק הש״ס אלא סתם מטוברת כו׳ היינו אליבא‬
‫דב״ה אבל לב״ש ט״כ צריכין אנו לטטמא דדחסה ‪ .‬ובזה‬
‫ניחא מה שכ׳ הרמב״ס פ׳ י״א מה״ג ה׳ כ״ה טטמא‬
‫דדחסה במטוברת וכ׳ מפרשי הרמב״ס דלא הי' לו הגירסא‬
‫בגמ׳ אלא סתם כו׳ אך טל הש״ס גופא יקשה ל״ל טטמא‬
‫דדחסה ולפמ״ש ניחא דמה דמסיק הגמ׳ אלא סתם כו׳ זהו‬
‫אליבא דב״ה אבל אליבא דב״ש ט״כ צריכינן נם טתה‬
‫לטטמא דדחסה ‪ .‬א״כ שפיר מביא הרמב״ם במטוברת‬
‫הטטס דדחסה שיהא נ״מ ]כאן חסר באמצע ולפטנ״ד‬
‫הבנתי אולי כוונתו שיהי' נ״מ מזה לדינא בין מטוברת‬
‫למניקה לטנק גרושה דבמטוברת יהי׳ אסור גרושה לכל‬
‫הדטות אך להר״ש הזקן דמתיר בגרושה מניקה אפ״ה‬
‫בגרושה מטוברת יאסור מטטמא דדחסה דלגירסת הרמב״ס‬
‫ז״ל דלא גרסינן בגמרא אלא סתם כו׳ ישאר טטמא‬
‫דדחסה אך לב״הלטנין גרושה ולב״שאך לטנין מניקה[ ‪:‬‬
‫דברי בדברי רבינו הרמב״ם ז״ל ראיתי לבאר דבר‬‫ומדי‬
‫חדש אשר רביט הגדול בצחות לשונו הפליא לחסר‬
‫תיבה א׳ ממה שכ׳ בש״ס שלנו סתם מטוברת למניקה‬
‫קיימא דלמא איטברה ומיטכרי חלבה והרמב״ם ז׳׳ל כ' סתם‬
‫דלמא מיטכר חלבה וחסר תיבת איטברה ;‬
‫א ך דבאמת קשיא מאד בסוגיא מה שמסיק הש״ס‬
‫סתם מטוברת למניקה קיימא ואס נאמר דבמניקה‬
‫הגזירה דלמא איטברה ומיטכר חלבה הא ־כבר הקשה‬
‫הש׳יס‬
‫א ל א ­­ ­ דבסיזס אלמנה גזרינן אטו היכא דבאלמנוחה‬
‫‪ .‬היי » ניזוניח מהיחומים רק מחמח שהיא רוצה‬
‫להנשא אז לא יהיה לה מזונוח אמרינן לה שלא חנשא כי‬
‫היכי דחהוי לה מזונוח והיא חניק אס כנה וממילא אס‬
‫לא תוכל להנשא ממילא לא תתבע כחובתה וחניק אח בנה ‪:‬‬
‫נראה לומר דהדבר אינו תלוי במזונות דבאמח‬ ‫ויותר‬
‫חכמים חששו לחשש תינוק אך שאינה מחוייבת‬
‫להניק דבשלמא בטת חיי בטלה אך אס לח תניק מ״מ‬
‫הטיפול יהיה טלי' שתוכל להחזיק המינקת אצלה והיא‬
‫תתטפל ביה משא״כ אחר מיתת בטלה חם תנשא הרי‬
‫ודאי שלא תחזיק המינקת אצלה אלא תתן למינקת אחרת‬
‫ואז לא תהא הטיפול טלי׳ ‪:‬‬
‫סימן יא‬
‫ה נ ה לכאורה פשכי לשון הסוגיא בכתובות )ד׳ ס׳ ט״א(‬
‫מינקת שמת בטלה בתוך כ״ד חודש משמט כהר״ש‬
‫הזקן מדנקט הש״ס דוקא אלמנה ‪ .‬גס הסוגיא ביבמות‬
‫)ד׳ מ״ב ט״א( אשר משם הביאו התוס׳ ראיה לר״ת‬
‫מדתני מטוברת חבירו ומינקת חבירו דמשמט סתמא ‪.‬‬
‫אמנם סוך הסוגיא)ד׳ מ״ב ט״ב( דכס ד ל וליתבטינהו‬
‫ליורשים משמט ד^ל מנ ה מיירי מדלח קאמר ולתבטי'‬
‫לבטל או ליורשים ]ואך שיש לדחוק דבגרושה פשיטא להו‬
‫דלא תתבטיני׳ לבטל מהא דאמרינן בכתובות)ד׳ כ״ח ט״א(‬
‫אר״ש ואי אתי קמן לדינא לא מיזדקקינן להו אמנם פשטא‬
‫דלישנא מוכיח דבאלמנה מיירי[ ‪:‬‬
‫א ך אין בזה כדי להכריט כהר״ש הזקן די״ל דאך ר״ת‬
‫ז״ל לא קאמר זאת מדינא אלא מצד לא פלוג ‪.‬‬
‫וכן נראה ממה שהביאו התוס׳ מחלוקת הר״ש הזקן ור״ת‬
‫בכתובות)ד׳ ס׳ ט״ב( טל מה דמסיק הש״ס והלכתא מת‬
‫מותר גמלתו אסור ‪ .‬וטיקר ראיית ר״ת דבאמת אסרו‬
‫חכמים בכל גוונא משוס לא פלוג ‪ .‬ובזה מדוקדק פינוי‬
‫הסוגיות הך דכתובות והך דיבמות דבכתובות איירי‬
‫הש״ס בגוך הדין לטנין פלוגתא דתנאי כמה ימי הנקה לכך‬
‫תנו בטיקר הדין דמשוס זה אסרו ‪ .‬אבל ביבמות אשר‬
‫שם מבואר טיקר האיסור פסק ותני סתמי מטוברת‬
‫ומינקת חבירו ‪ .‬ואין לדקדק לפי״ז מהא דמקשה ר"פ לר'נ‬
‫בכתובות )ד׳ ס׳ ט״ב( מהך ברייתא דרדופה דמוכח‬
‫מינה דאין לחלק בין שארי נשים לנתנה בנה למינקת וכל‬
‫החילוקים דמחלק הש״ס שם תיפוק לי׳ מהך דגרושה‬
‫אסורה אך שאין בה חשש הנ׳׳ל ט״ז י׳׳ל דיש לחלק בין הך‬
‫דגרושה דהחשש לטנין הולד שחששו לפק׳׳נ שוה גרושה‬
‫לשארי נשים רק דהיא פטורה מלמיק ושפיר טבדי רבנן‬
‫תקנתא דלא תנשא דלא פלוג ‪ .‬משא״כ בנתנה בנה למינקת‬
‫אשר אין בזה חשש כלל לסכנת הולד אפשר דשרי ‪ .‬ולק‬
‫אין להקשות מהך מגרושה ‪:‬‬
‫ו ב ז ה מ תו ק ג״כ שינוי הסוגיות דבכתובות כ' לא תנשא‬
‫וביבמות כ׳ לא ישא משום דבכתובות מיירי‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סימן יא‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫בדעת הר״ש דגס במכירה מתיר בגרושה ‪ .‬אך זס דבר‬ ‫הש׳ס מהך דג׳ נשים למיד במוך במוך א“ כ הדרא קושיין‬
‫שאין לו שחר דכיון דבמכירם הלא משועבדת לו כמו‬ ‫לדוכחיה למ״ד במוך במוך או מן השמים ירחמו ‪ .‬לכך‬
‫באלמנה המכירה ואיך שייך לאפלוגי בזה בין גרושה‬ ‫כ' הרמב״ס דלמסקנח הש׳ס הוא דחיישינן במניקה דלמא‬
‫לאלמנה דכיון דמן הדין אסור במשועבדת לו[ ובמכירה‬ ‫איעכר חלבה היינו ע״י איזה סיבה אחרת וחדע שהרמב״ס‬
‫כיון דמשועבדת לו מוכרחים אנו לומר דאסור אך להריש‬ ‫ז״ל שינה נ״כ וכ' והוא אינו מקפיד לרפאות החלב‬
‫וא׳יכ איך מתיר הר״ש באינה מכירה הלא בזה ודאי שייך‬ ‫בדברים המועינין ‪ .‬ולפי לישנא דש״ס דידן משמע‬
‫למימר לא פלונ דזה בסונ אחד ‪:‬‬ ‫דמסמס לי' בבצים וחלב להולד אך לפמ״ש ניחא דנריס‬
‫י״ל דזהו הסברא לפמ״ש התוס׳ בכתובות)דך ס'‬ ‫אך‬ ‫ליה מסמס לה בבצים וחלב פי׳ לתקן החלב שלה ‪ .‬אבל‬
‫ע׳׳ב ד״ה ואר״נ( דכל הגזירות אין לומר דנזרינן‬ ‫לפי הנירסא בש״ס דידן משמע דחששו דהקלקול בהחלב‬
‫הא אגיו הא דא“ כ קשיא מדבי ריש גלותא כו' וא״כ‬ ‫יהי׳ משוס דמיעברה ובזה לא תועיל מסמסה ‪ .‬וזה נ״ל‬
‫מדמתירינן בי ריש גלו־א הלא נראה דלא גזרינן במקום‬ ‫להרמב״ם דחששו חכמים אולי יתקלקל החלב מעעס סיבה‬
‫שאין חששא אעו מקום חששא אא״כ יש חשש בגוך הדבר‬ ‫אחרת ‪ .‬ונ״ל להביא ראי' לדעת הרמב״ם דהחשש דמיעכר‬
‫א"כ לס״ז נ״ל דפלוגתת הר״ש הזקן ור״ת תלי בפלוגתא‬ ‫הוא לאו משום דמיעברה ]לכד הקושיא החזקה אשר בש״ס‬
‫אס מתירין בדבי ריש נלותא ‪ .‬דאס נתיר בי ריש גלותא‬ ‫מה שכתבתי[ דאמרינן ביבמות שם ד' מ״ג אמימר שרי‬
‫ת״כ לא אסרינן אלא בגוונא דאית בי׳ חששא אבל לא‬ ‫למיחרס ביום צ׳ א״ל רב אני לאמימר והא רב ושמואל‬
‫נזדינן יוונא דליכא חששא חכיו נוונא דאית ביה חששא‬ ‫דאמדי תדווייהו כו' ההוא לענין מינקת אתמד ‪ .‬ולכאורה‬
‫דננזוד נס בנרושה אכיו אלמנה ‪ .‬א״כ לפ׳׳ז אס נידוק‬ ‫יקשה מהו החילוק הא תרווייהו נזירות דרבנן נינהו והא‬
‫מהך סוניא דיבמות דקתני סתמא מעוברת ומינקת חבירו‬ ‫חזינן דבכתובות מביא הש״ס ראיה מנ' חדשים דהבחנה‬
‫ולא קתני שמת בעלה משמע דאך בנרושה דלא שייך כלל‬ ‫להנקה ודוחק לומר דהנקה נרע עפי ושם מייתי ראיה‬
‫הך חששא ובכל מיני נשים כאלו ואכ׳ז אסרינן משמע‬ ‫מכש״כ דהא בנ' חדשים יש חשש דאורייתא משום הבחנה ‪:‬‬
‫דנזרינן אניו אלמנה א״כ כ״ש דיש לנו לאסור בדבי ריש‬
‫נלוחא משא״כ אם נאמר כדעת הר״ש הזקן א"כ שפיר יש‬ ‫לפמ״ש ניחא דהגיעס דהנקה הוא משוס דלמא מיעכר‬ ‫אך‬
‫להתיר בדבי ריש נלותא והר״ש הזקן יסבור דהאי דתני‬ ‫חלבה מעצמה והוא לא ישתדל לתקן ולפ״ז ניחא‬
‫מעוברת ומינקת חבירו קאי על אלמנה דוקא א״כ לדידן‬ ‫דא׳'כ לענין מינקת אין שום חילוק בין אירוסין לנשואין‬
‫דפסקינן דבי ריש נלותא שרי יש לנו לפסוק כדעת הר״ש ‪:‬‬ ‫דכיון דתתארס ודלמא מיעכר חלבה חח״כ ע״י איזה‬
‫סיבה הארוש לא ישתדל לתקן ‪:‬‬
‫לפר׳׳ת שפיר יש לומר דבאמת הדרינן מהך דריש‬ ‫אך‬ ‫דנרסינן בש״ס דידן דלמא מעברה היינו לפי‬ ‫ןךא‬
‫נלותא נ״כ כדעת הראשונים הסוברים כן ‪ .‬וא“ כ‬
‫הס״ד דש״ס בכתובות דמותרת לינשא בנ״ח חודש‬
‫נוכל לומר דנזרינן מקום שאין חששא אעו מקום חששא‬
‫משום דאין החלב נעכר עד נ׳ חדשים אבל לרב ושמואל‬
‫וכמו שמדקדק הר׳׳ת מסתימת לישנא דנמ׳ דנקע מעוברת‬
‫דמסקי צריכה כו' ע״כ דהעעם הוא דחיישינן דלמא מיעכר‬
‫ומינקת חבירו ‪ .‬אך לפ״ז יקשה לשימת ר״ת א״כ ל״ל‬
‫בלא עיבור רק מאיזה סיבה אחרת כנ״ל ‪:‬‬
‫לרב פפי לאקשויי לר"נ מהך ברייתא דהיתה רדופה לקשי‬
‫) י ב ז ה׳ ניחא הא דלא הביאו מהך דרב ושמואל ראיה‬
‫ליה מהך נופא מדנקכי הש״ס סתמא מעוברת ומינקת‬
‫דנזרינן בכל נוונא אלא ע״כ דלדידהו הוא מצד‬
‫חבירו בין נדושה ובין אלמנה משמע דמזה מוכח דאך‬
‫הדין הוא כנ״ל ‪:‬‬
‫במקום שאין חששא נזרינן אגיו מקום שיש חששא ‪:‬‬
‫מה דאסיקנא בניד דבין להר״ש הזקן ובין לר״ת‬
‫הרא״ש ז״ל בכתובות פ׳ אעפ״י סי׳ כ׳ נ׳ בדברי‬ ‫אך‬ ‫עיקר נזירת חכמים הי׳ אליבא דידן דפסקינן‬ ‫^‬
‫הר״ש וז״ל אבל כשמת בעלה אעפ״י שאינה מחוייבת‬ ‫כב״ה ‪ .‬ואליבייהו הנזירה במינקת משוס אלמנה הניזונית‬
‫להניקו מ״מ כיון דאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק‬ ‫ומשוס מכירה אך באינה ניזונית ]וזה אך לב״ש[ ‪.‬‬
‫האם ‪ .‬א״כ הרי דלדעת הר״ש לא תלי כלל במזונות רק‬ ‫ובמעוברת הגזירה אליבא דב״ה מפום אלמנה הניזונית‬
‫משוס דאלמנה אין לו אב תקנו חכמים שתניק את בנה ‪.‬‬ ‫]דסתס מעוברת למניקה קיימא[ ונם משום דחסה ואליבא‬
‫וכבר ביארתי אשר לכאורה מוכח כן מהך דקאמר הש׳ס‬ ‫דב״ש במעוברת משוס דחסה לבד דמשום סתם מעוברת‬
‫נתנרשה אינה כופה דשפת יתר הוא לכאורה כי הלא‬ ‫כו* אין לנזור דהא לא יהא מכירה ‪:‬‬
‫ידוע דנרושה אין לה מזונות ואם תני זאת במזונות לי׳ל‬ ‫עיקר כפלונתא דקאמר הוא לפענ״ד אס נס‬ ‫א״^‬
‫להש״ס לאשמועינן זאת‪ .‬ומשמע מזה דדוקא נתגרשה‬ ‫בנרושה הוי בכלל הגזירה משוס לא פלונ דאלמנה‬
‫אינה כופה אבל אלמנה כמו נרושה באין לה מזונות‬ ‫או משוס מכירה ‪ .‬או דבכה׳׳נ לא שייך צמימר לא פלוג‬
‫חייבת להניק ‪:‬‬ ‫כיון דהוא סו‪ :‬אחר דמינכר דהיבה חילוקים יש בין אלמנה‬
‫דברי הרא״ש אלו חמוהיס הס דל»ג״ש‬ ‫ובאמת‬ ‫לניושה ותו דהא תלי זאת ביש לה מזונות וזה ידוע דאלמנה‬
‫התום׳ דר״ת הקשה דהא אלמנה נמי לא‬ ‫יש לה מזונות ולא נרושה ;‬
‫משתעבדא מכי תבעה כתובתה ‪ t‬רוצה להנשא‪ .‬א'כ‬ ‫בין מכירה ללא מכירה הא ודאי דשייך לומר לא‬ ‫אך‬
‫משמע דהר״ש הזקן סיל דעעס האיסור באלמנה משום‬ ‫פלוג ]ומשוס זה נמצאו בדברי האחרונים שסוברים‬
‫מזונות‬
 ‫שאלות ותשובות זקיאיב ת ט המשולש‬
‫בכל לשון שמשמעותו לשון קידושין ‪ .‬ובלבד שהיא תבין‬ ‫מזוטח הוא ‪ ,‬אם לא דנימא דהרא״ש תי ק ‪r‬א) ‪ r‬ממצמו‬
‫ט׳ אם קאי גס על תלזלת דבריו או רק על סוך דבריו ‪.‬‬ ‫סברתו ד היי ש‪ .‬אך למה ליה להרא״ש ל ת ק דבריו‬
‫ויותר מסתבר לומר דקאי רק על סוך דבריו כדי שלא‬ ‫מאחר דלא פסק כותי׳ ‪:‬‬
‫יחלוק על דברי אביו הראיש ז״ל כמו שתמה הב״י לפי‬ ‫ו ה נ ה מון‪ £‬הסברא של הראיש לכאורה קשה להולמו‬
‫דעתו ‪ .‬וכן מה שסיים הטור וכ״ש אס אמר לשון קידושין‬ ‫דהיכן מצינו תקנה זו שהאלמנה תניק את בנה‬
‫ודאי אלא שאינה מבינה שיש לפרש דקאי אדלעיצ בשלא‬ ‫אך במקום שאין לה מזוגות ואך שאינו מכירה ‪ .‬לא מצינו‬
‫הי׳ מדבר על עסקי קידושין‪ .‬וכן פי׳ הגר״א ז״ל)בסי׳ הנ״ל‬ ‫זה כשום מקום ‪ .‬אך במה שהבאתי לעיל יש לדקדק ממה‬
‫ס׳ק ח׳( דצא כהגאון בעל באר הגולה שפי׳ שס דקאי‬ ‫דקאמר הש׳ס נתגרשה ד״ה אינה כופה דלכאורה מיותר‬
‫על הי׳ מדבר כו׳ ואחיכ אמר לשון קידושין ודאי ט׳ ‪:‬‬ ‫הוא)וכבר ראיתי שהגאון בעל הסלאה עמד ע״ז( ובזה‬
‫י״ל דזהו העיקר דדוקא נתגרשה אינה כופה משא״כ אס‬
‫א ך הסברא נותנת דמדינא דהש״ס אין חילוק בין שאר‬
‫נתאלמנה אז הרי היא משועבדת ואס במקום שנותנין לה‬
‫הצשונות דפשיט לן דהוי לטן קידושין ובין הרי‬
‫מזונות גס זה פשיטא אלא ע"כ דאתי ^שמועינן דדוקא‬
‫את מקודשת וכן כד דייקינן בסוגיין דאותן הלשונות‬
‫בגרושה משאיכ באלמנה אך דומיא דגרושה באין לה‬
‫שמבואר בקידושין שס בברייתא כגון הרי את אשתי‬
‫מזונות אעפ׳׳כ כופין אותה להניק ‪:‬‬
‫הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי דסייל להר״ן ז״ל‬
‫דבעינן שתדע דוקא שזהו לשון קידושין הרי מאותן‬
‫הלשונות כלוצ בהתוספתא המובא )שס דך ה׳ ע״ב( כיצד‬
‫בכסך אמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת‬
‫לי הרי את לי לאנתו דמה לי לאנתו ומה לי אשתי רק‬
‫דזה בלה״ק וזה בלשון ארמי ‪ .‬ובתוספתא הנ״ל כליל לה‬
‫סיק יב‬
‫בהדי הרי את מקודשת לי ואין חילוק ביניהם רק‬ ‫ש א ל ה כעגין קידושין ‪ .‬שב׳ ל ת און מ ה ד ס סארים‬
‫דבתוספתא קתני בלשון לי וכאן כתוב בלשון אשתי ביו״ד‬ ‫ז׳׳ל א כ׳ ד דק״ק שווינצאן ;‬
‫בסוך התיבה דמשמעותו כמו צי ‪ .‬וכיון דבתוספתא כליל‬
‫להו בחדא מחתא איך נחלק ביניהם כיון דתני להו בהדי‬ ‫ט ' ד השאלה מק׳ שווינצאן באחד שהי׳ עם חבורה‬
‫הדדי כלשון קידושין לכתחילה ‪:‬‬ ‫והיו משחקים שישא בתולה פלונית ופ׳׳א בשבתם‬
‫ו מ ד י ו מ א דא כהנך תרי כרייתות יש להכריע לכאורה‬ ‫ירד נתן האישהנ״ל להבתולה הנ׳לי צוואנציקער להביא לו‬
‫דכקידושין ידים שאין מוכיחות לא ט ה‬ ‫י׳׳ש ואחר שנתן לה שאל ממנה מה נתתי לך והשיבה‬
‫ידים מדינא ולא מצד חומרא אשר נחלקו כו הראשונים‬ ‫צוואנציקער ‪ .‬ואמר הראה לי והראתה לו ולקח מידה ונתן‬
‫מדתני בתוספתא הרי את לי לאנתו כלשון קידושין‬ ‫לה ואמר לה ״הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה‬
‫לכתחלה ‪ .‬ובברייתא תני הרי את אשתי לשון דיעבד ‪.‬‬ ‫וישראל״ וע״א אומר שאמר בכסך זה אך אינו יודע אם‬
‫וע״כ מ ט ס דבלשון הברייתא לא הוה הידיס מוכיחות‬ ‫אמר תיבת לי והיא לקחה והלכה והביאה הי״ש ושתו‬
‫בתיבת לי רק במה דסייס אשתי ביוד וע״כ דזהו לעיטבא‬ ‫והיא לא אמרה כלום ‪ .‬ועתה אומרת ^ א הבינה כלל מה‬
‫מאחר דדייקינן בה כולי האי ‪ .‬וישיין בב״י סי׳ הנ״ל‬ ‫אמר לה שזהו לשון קידושין והיא מבנות הכפרים שאינם‬
‫ובבדק הבית שם דמשמע דאנתו ואשתי חד לישנא הוא‬ ‫יודעים מאומה ‪ .‬זהו תורך השאלה ‪:‬‬
‫ואך כי יש לחלק עוד משוס דבלשון התוספתא יותר מוכח‬ ‫וה׳ יראינו אמתת תורתו ‪ .‬בא״י למדני חקיך ‪.‬‬
‫דקאי על להבא במה שאומר הרי את לי לאנתו ובברייתא‬
‫ת ש ו ב ה ראשון יש לנו לחקור בדבר אשר אמרה‬
‫דקאמר הרי את אשתי יש במשמעותו דקאמר בלשון סי ט ר‬
‫שלא הבינה שהוא לשון קידושין ‪ ,‬אשר‬
‫שהיא אשתו מכבר ‪ .‬אך פשטות לשון הברייתא באותן‬
‫לדעת הב״י )בסי׳ כ׳ז( הא ודאי דבלשון הרי את מקודשת‬
‫הלשונות דקאמר בסיפא אינה מקודשת משמע דעיקר‬
‫כ“ ע ידעי דלשון קידושין הוא ואם אמרה דלא ידעה לא‬
‫החידוש בברייתא הוא הלשונות אס יש במשמעותן לטן‬
‫מהימנא ‪ .‬אך לדעת הר״ן דס״ל דבשארי לשוגות המוזכרים‬
‫קידושין א״כ ע״כ הא דתני שם בלטן דיעבד מ ט ם דלא‬
‫בגמרא קידושין )דך ־ו׳ ע׳׳א( דהוי ודאי קידושין אעפי״כ‬
‫הוה הידיס מוטחות בתיבת לי ‪ .‬אבל היא עצמה מה‬
‫בעינן דידעה ‪ .‬וכ״ש לדעת האשר״י ‪:1:‬ביא הכ״י שם‬
‫ששנוי בתוספתא וכיון דשם כליל לה עם הרי את מקודשת‬
‫דבכל הלשונות דהוי ודאי קידושין לא בעינן דידעה ‪.‬‬
‫ואיך נחלק ביניהם לענין אס אומרת שלא הבינה ‪:‬‬
‫אמנם הב״י הביא דברי רבינו ירוחם כשם רבו דאינה‬
‫)הגה״ה וסבור הייתי לומר דלכך באמת לא הזכירו הראמניס ד׳ל‬ ‫מקודשת כשלא ידעה ‪ .‬והניח בצ״ע ‪:‬‬
‫בלשוטת הודאין הרי את אשתי רק הרי את רןטי' לי המוזכר‬
‫א מ נ ם הב״ש )בסי׳ הנ״ל בס״ק ה׳( כ׳ כשם הב׳ח‬
‫בברייתא ‪ .‬אך כיק דלפי דבריט הרי את אשתי הוא בעצמו כמו‬
‫הרי את לי לאנתו דכייל לה בתוספתא עס הרי את מקודשת ויזד‬ ‫דס״ל לדעת הר״ן דגם בהרי את מלץדשת‬
‫דינא אית להו ‪ .‬א״כ הנך תרתי דכייל להו עס הרי את אשתי ג״כ‬ ‫בעינן שתדע ‪ .‬ובפרט שגס לפי דברי הב״י גס רבינו‬
‫חד דינא אית להו א"כ מאי פריך הש״ס לפה לא כייל להו דלמא‬ ‫ירוחם סיל כן ‪ .‬והנה נחזי אנן דלכאורה תלי זאת‬
‫הא נ״מ לענין דלא ידמה( ‪:‬‬ ‫בהבנת לשון הטור של ואומר לה הרי את מקודשת ט׳ וכן‬
‫והנראה‬
 ‫חוט רטשולש‬ ‫‪ p’o‬יב‬
‫א ך ע׳ז גופא יש לדין איך טציא מספק איא דאורייתא‬
‫במה דאמרה היא שלא הבינה דלמא לאו כל כמינה‬
‫ומנ׳׳ל להקל כ'כ דהיכא דלא ברירא לן שידעה סמכינן‬
‫אדיבורא דידה ‪ .‬והא ע״כ בכל הנך עובדי דמספקא ליה‬
‫להש׳ש לקמן )ד׳ י״ב עיב( כגון בסוגיא דציפתא אף אס‬
‫עומדת וצוחה שלא כיונה לשס קידושין לא מהימנינן לה ;‬
‫לפ״ז דהוא קאמר מדינא דהחלמוד שמבואר בברייתא‬
‫לי לומר דזה הקולא נפקא לן ודאי מגירושין‬‫והנראה‬
‫כמו שכ׳ הראשונים ז״ל וביחוד בריטב״א‬
‫בסוגיא דאיירינן בה שכל שמעכב בנע בכתיבה הוא‬
‫מעכב בקידושין באמירתו כי אמירתו בקידושין הוא במקום‬
‫הספר אשר בגנד‪ .‬והלא בנע ודאי אף אם שניהם יודעים‬
‫וגם העדים יודעים שהכונה הוא לגרש אש אשתו אעפי״כ‬
‫אם כתוב בגע לשון שאינו מוכח כגון הרי את בת חורי;‬
‫אפ״ה לא מהני ידיעתה ולא כלום הוא משום דבעינן‬
‫שיהא מוכח הכריתות בשפר ‪ .‬כ; הוא בקידושין אף שיכול‬
‫להיות שידעה אך אם רק אפשר לה לומר אח"כ שלא‬
‫ידעה הלא לא הי׳ מוכח בלשונו שהוא קונה אותה לשם‬
‫אישות אף אם באמת ידעה לאו כלום הוא ‪ .‬וסברא זו‬
‫פשועה היא ומוכרחת היא כמבואר בריעב״א עד דדחיק‬
‫נפשיה לפ״ז למה מהני במדבר עמה על עסקי קידושין‬
‫אף שלא אמר לה כלום משום דהוי כאלו אמר בפירוש‬
‫הרי אש מקודשת כיון דע״כ ידעו שניהם דלשם קידושין‬
‫הוא ולא יכלו להכחיש כלל ‪ .‬עוד יש להסביר הך סברא‬
‫עפ״י סוניא דנדריס )דף י״ע ע״ב וס״א ע״ב( דבעי‬
‫שם אס מחיש אינש נפשיה לספיקא ויעויין בקידושין)ד׳‬
‫ס״ב ב׳ וד׳ נ׳א ב׳( ‪:‬‬
‫בהא נחשינן ובהא סלקינן דלפי מנהגא דידן‬ ‫נמצא‬
‫דטלי עלמא מקדשי בזה הלשון ודאי דלא‬
‫מהימנא לומר דלא הבינה ‪ .‬וזהו רק מצד מנהנא ‪ .‬אבל‬
‫בזמן הש״ס הי׳ תלוי כלישני שהי׳ ברור להם לפי העת‬
‫אשר כולי נשי ודאי ידעי להו ‪ .‬ובזה גופא מחולקין‬
‫הראשונים ז״ל היינו הרשב״א והר"; והבעל העיעור‬
‫והאשר״י אם בזמן הש״ס הלשונות שלא מספקא ליה‬
‫להש״ס הי' ידוע לכל העולם עד שבשעת מעשה הי׳ ברור‬
‫להשומע שודאי מבינה ‪ .‬אבל נדינא אין נ״מ כלל כי‬
‫הכל תלוי במנהגא וכן מבואר בריעב״א יעו״ש ‪ .‬א״כ לפ״ז‬
‫בנ״ד כיו; דכ״א מקדשי בהאי לישנא לכאורה דלא‬
‫מהימנא לומר שלא הבינה כרש״כ הריעב״א ‪:‬‬
‫אשר דעתו כדעת הר״ן ‪ .‬וכ׳ להדיא )בפ״ג מה״א ה׳ ו׳(‬
‫כ״ז בסשס נשים אשר יודעיוש ושומעות לפעמים‬ ‫אך‬
‫נוסח לשון הקידושין אבל בנ ד דהיא בשולה כפרנית‬
‫אשד לא ראשה ולא שמעה מעולם לשון קידושין איך‬
‫ברירא לנו שיודעש בודאי שהוא לשון קידושין ‪:‬‬
‫לומר ע״ז ^ כ נשש דברי הראשונים ז׳ל לשיעורין‬ ‫ואץ‬
‫דהרי מצינו חילק כזה לענין איזה דינים בש״ס‬
‫בב'מ לעני; אונאה בסלע ב מ מ ה מפליג כין כרכים‬
‫לכפרים שאינם מצויים בין אנשים ‪ .‬וכן מצינו בנדרים‬
‫)ד׳ י״ח ע״ב( במשנה דמחלק בסתם תרומה וחררלים‬
‫בין יהודה לגליל לפי שאלו מכירים ואלו אינם מכירים‬
‫ולא‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪180‬‬
‫לדחקי נ מ ין בדעת הב״י דלאו מדינא‬
‫דהש״ס מחלק ביניהם רק אליבא דמנהנא‬
‫דעמא דבר שבכל קידושין אומרים לשון זה הרי את‬
‫מקודשת לכן אס אמר בלשון זה אין סברא לומר דלא‬
‫ידעה שזהו ל״ק ‪ .‬א*כ לפ״ז כבר אין לנו עסק להכריע‬
‫זאת מסוניא דהתלמוד ‪ .‬ואף דברי רבינו ירוחם יש ליישב‬
‫דאף לכתחלה יש כמה לשונות בקידושין ולא הוה אצל®‬
‫לשון הרגיל בכל מקום לכך בעינן בטלה שתדע שלם‬
‫ל״ק משא״כ הב״י כתב ממנהגא ‪ .‬ומצד הסברא כיון דטלן‬
‫מקדשין בזה הלשון לאו כל כמינה לומר דלא הבינה ‪.‬‬
‫וכן מצאתי בריטב״א להדיא דאף דס״ל כשיטת הרא״ש‬
‫מ’מ אך ממנהנא כ׳ לחלק בין הלשונות יעו״ש ;‬
‫^ מ צ א העלינו בעז״ה דלפי דברי הראשונים ז״ל בשיטת‬
‫הסוגיא דידן תלוי זאת בפלוגתת הרא״ש‬
‫והרשב״א ז"ל אס קאי רק על הנך לישני דאיבעי ליה‬
‫להש״סאוגס על הלשונות דפשיטא לן דלשיכית הרשב״א‬
‫נס בהדי את מקודשת בעינן שתהא מבינה ‪ .‬ולהרא״ש‬
‫ז״ל בהרי את מקודשת וכדומה לא מהימנא אם אומרת‬
‫שאינה מבינה ‪ .‬אך לפי מה שהטלתי בעז״ה אין נ״מ בנ“ ד‬
‫כיון דעתה מקדשין בלשון הזה נס הרשבי׳א והר״ן מודים‬
‫לזה ‪ .‬אך בנוף הדבר יש לנו לעיין אס כונת הראשונים‬
‫ז״ל דהיכא דלא בעינן שתדע הוי ודאי קידושין והיכא‬
‫דבעינן שתדע אס אמרה שלא ידעה לא הוי ודאי אלא‬
‫ספק קידושין או דגם היכא שבעינן שתדע אס אמרה‬
‫דלא ידעה לא הוי קידושין כלל ‪ .‬ובאלו שלא בעינן שתדע‬
‫הוי ודאי קידושין ‪ .‬והנה הב״ש בס״ק הנ״ל רוצה להשוות‬
‫דעת הרא״ש והר״ן בזה ולומר דבלשונות הודאין אף‬
‫להרח״ש לא הוי אלא ספק קידושין אס אמרה דלא ידעה‬
‫ובלשונות המסופקין בהש״ס לא הוי קידושין כלל ‪ .‬והר״ן‬
‫ד ל אף בלשונות הודאין בעינן שתדע היינו כי היכי דלהוי‬
‫ודאי קידושין ‪:‬‬
‫הרואה יראה אשר לא קרוביס המה דבריהם‬ ‫אמנם‬
‫בזה דהא תלי בפירוש הסוגיא במה דקאמר‬
‫במאי עסקינן אס קאי גם על מה שמבואר בברייתא‬
‫דלעיל או רק על הנך דאיבעי לן כמו שמבואר בחי׳‬
‫הרשב״א על מקומו אשר לפי דבריו נחלקו בפי׳ הסוגיא‬
‫רש״י והבעל העיטור ‪ .‬והנה איך שהוא נחזי אנן בהה״מ‬
‫בהאי לישנא ואס אומרת שאינה מכרת בהס כיון שלא‬
‫אמר לה בלשון קידושין שכל הנשים יודעות ומכירות ולא‬
‫הי' מדבר עמה על עסקי קידושין אינה מקודשת וכיון‬
‫בב׳ אינה מקודשת ודאי דס׳ל דאינה מקודשת אף מספק ‪:‬‬
‫מוכח מלישנא דידיה שכתב כיון שלא אמר לה‬ ‫)וכן‬
‫בל ק שכל הנשים מכירות בו משמע שיש לשון‬
‫קידושי; שכל הנשים מכירוה בו ‪ .‬ואיזהו ע״כ זה הלשון‬
‫שהמנהג לקדש בו בכל מקום ‪ .‬וזהו כפי מה שהטלתי‬
‫בלשון הר״ן( ‪:‬‬
 ‫«‪i‬‬ ‫חוט המשולש‬
‫ומזה מוכרח הוא דב׳ דברים נינהו דאל׳כ הא לא הוי‬
‫עדים בדבר וא’ כ מאי ס״ד דהש״ס לימק מכאן דדברים‬
‫שבלב אינם דברים ‪ .‬ויעו״ש בב*י מ’ש )בסי׳ ל׳ח( על‬
‫דברי הרמב׳ם אלו ‪:‬‬
‫השניה אשר העיר מע״כ בזה מהך דסבלונות‬ ‫ומוציא‬
‫ג״כ אין קושיא דהא לשיטת התוס' חיישינן‬
‫שמא קידש תחלה בפ׳׳ע והל© למד׳ה ‪ .‬ואף לשיטת רש״י‬
‫ודאי דס’ל לרש״י דסתס שדיך הוי כאלו מדבר עמה על‬
‫עסקי קידושין כאשר כן ס״ל להרבה ראשונים ובמדבר‬
‫עמה הא פשוט דלא בעינן אמירה כלל וע״כ כמו שכתב‬
‫הריטב״א דהוי כאומר בפירוש בפני העדים כמ׳׳ש לעיל ‪:‬‬
‫א מ נ ם מה שעומד לנגדי הוא הנך סוגיות שמביא‬
‫הש׳׳ס לענין קידושין דתליא בפלוגתא אס מחית‬
‫אינש נפשיה לספיקא ‪ .‬וגס לפי מה דפסקינן עוד שם‬
‫)ד' נ״א ע״ב( כאביי דקידושין שאין מסורין לביאה הוי‬
‫קידושין ‪ .‬ובמשנה )די נ' ע״ב( ומעשה בחמש נשים כו'‬
‫עכ“ פ איך מהני הקידושין אף בנכריות כה״ג כיון שהעדים‬
‫אינם יודעים בבירור לאיזו הוא מקדש ‪ .‬ובפרט לפי דעת‬
‫הריטב׳׳א שהבאתי לעיל דאמירה בקידושין הוי כמו כתיבה‬
‫בגט ‪ .‬ואם הי' קידושי שטר הוי הכתיבה בשטר במקום‬
‫כתיבה שבגט וא״צ אמירה כ״כ ‪ .‬א*כ איך מהני אמירה‬
‫דידיה והעדאת העדים ‪ .‬ובפרט לפי מה דפשיט הש״ס‬
‫)ד' ט׳ ע׳׳ב( דבשטר בעינן כתיבה לשמה ‪ .‬א״כ גם בכסף‬
‫נבטי שיהא האמירה וידיעת העדים לאשה מיוחדת ‪ .‬ועוד‬
‫דמצינו דעל מה דקאמר הש״ס דבכסף לא בעינן לשמה‬
‫ופרש״י ז׳ל שם דלא בעינן שתהא צורת הדינר טבועה‬
‫לשמה‪ .‬ולפ׳׳ז עדיפא כוי ליה לפרושי דגם האמירה‬
‫לא בעינן שיהא לשמה ‪:‬‬
‫גם בזה יש לחלק כיון דמצינו חילוק ברור בין גע‬ ‫אך‬
‫לקידושין ‪ .‬דבגט אין שתי נשים מתגרשות בגע א׳‬
‫כדאמרינן בגיטין בפ' המגרש)ד׳ פ׳ז ע׳׳א( ובטור )סי'‬
‫ק׳׳ל( משום דכתיב לה ולא לה ולחברתה ‪ .‬משא״כ בקידושין‬
‫אדם מקדש כמה נשים בבת אחת כדאיתא בפ' ב׳) ד' נ׳‬
‫ע״ב( במתני' דחמש נשים כו׳ ודייק בגמ׳ הא נכריות‬
‫מקודשות ‪ .‬א״כ גבי גט ודאי דצריך להיות מבורר בשעת‬
‫מעשה לאיזו אשה כיון דעל שתיהס כא׳ ודאי לא חל ‪.‬‬
‫משאיכ בקידושין כיון די©ל לחול על שתיהן כא׳ ‪ .‬א״כ‬
‫אין נ״מ במה דעדים אינם יודעים בשעת מעשה איזו‬
‫אשה דהא ראוי לחול על כולם ‪ .‬ואף בשתי אחיות דאי;‬
‫ראף לחול על שתיהן ‪ .‬עכ״פ כיון דבסתס קידושין א*צ‬
‫העדים לידע במנת ממשה איזה אשה ‪ .‬א*כ גם בשתי‬
‫אחיות אף שרק א׳ מתקדשת לו אעפי״כ הוי ידיעה‬
‫דעדיס י ד ע ה הר^י ה בקידושין דעלמא ‪:‬‬
‫בזה יש לעיין © ‪ p‬דקידושי שטר לגירושין מדמיק‬ ‫אך‬
‫לה לענין לה לשמה והלא אין היקש למחצה איך‬
‫הוא הדין אם מקדש בשטר אמד כמה נשים ‪ .‬וימויק‬
‫בשויע א״ע )בסי׳ ל׳ב( ‪:‬‬
‫סימן‬
‫סיקיב‬ ‫שאלור^ות>צ‪5‬ובות‬
‫ולא שייך לומר בנד׳ז נחחה דבריך לשיעורין ‪ p o‬דידוע‬
‫הוא שאלו מכירים ואלו אינם מכירים ‪:‬‬
‫דמסהפינח הוה אמינא דלפי מה דאסיקנא‬ ‫ולולי‬
‫דבמנהגא סליא מילחא ‪ .‬בנ״ד אן‪ £‬כי כולי‬
‫פלמא מקדשי בהאי לישנא ‪ .‬אמנם עפ״י המנהג שלנו‬
‫שמקדשין חחת החופה שהבחולוח אינם עומדוח חחיז‬
‫החופה לשמוע איך מקדשין וגם בושוה קצח לחקור ולדרוש‬
‫אחר זה פשוש הוא דכל הבחולוח לא ברירא להו לישנא‬
‫דקידושין ‪ .‬א״כ הדרא למנהג קדמאה שלא הי׳ ברור להם‬
‫שום לישנא דקידושין ‪:‬‬
‫ךף^ן אמינא מילחא דקא חזינא בדברי אבונא סבא מרי‬
‫זקני הגאון וחסיד אור ישראל וקדושו מוהרר״ח‬
‫זללה׳׳ה בחשובה כ״י מנידון איזה ספק קידושין דשאילי‬
‫קדמוהי ואנהיר לעיינין שברור אצלו הסברא דכל כה“ ג‬
‫אזלינן בתר אומדנא שלא הי' בדעתה להתקדש או שלא‬
‫הבינה ‪ .‬ואף שכ׳ הפוסקים שאין הולכין בקידושין אחר‬
‫אומדטת וקבע כן כרמ״א הדין )בסי' מ״ב סעי׳ א'‬
‫בהג״ה( אין למדין מן הכללות דעובדא דתשובת מיימו׳‬
‫המובא בהג״ה הנ׳׳ל הוי שהאשה אמרה קדשני והוא ארלר‬
‫כן אעשה ע״ז כ׳ דאף שנעשה דרך שחוק דברים שבלב‬
‫אינם דברים ואע״ג דבאומדנא דמוכח אשכחן בכמה דוכתי‬
‫דאזלינן בתר הכינה בקידושין לא אמרינן הכי דאיתתא‬
‫בכ״ד ניחא לה והיינו נמי משוס חומרא דקידושין ‪ .‬אבל‬
‫דוקא בכה״ג שייך לומר דברים שבלב אינם דברים מפום‬
‫דדברים שבלב הוא נגד דברים שבפה משא״כ היכא דכל‬
‫חשש האיסור הוא משום אומדנא ודאי' דיש לנו למיזל‬
‫באוכצדנא לבמלו ‪:‬‬
‫‪ " HV‬יש לנו לומר על סברא דדחקינן לעיל למה הי־וילו‬
‫בלישני דמספקי אס אמרה מלא הבינה דלא ליהוי‬
‫אף ס״ק י׳׳ל דדמי למה שכ' הרשב״א ז״ל בסוגיא דנתנה‬
‫היא ואמר הוא שאעפ״י שהוא מודה דלשם קידושין נתן‬
‫כמו שאמרה אפ״ה אין כאן עדות שמיעה ולא ראיה לשם‬
‫עדות אלא שהם דנין כונת הלב ואין כאן עדות ‪ .‬וכבר‬
‫דיבר בזה גם מע'כ ‪:‬‬
‫א מ נ ם מקושיית הגאון בעל כמקנה הוא דאתינן לה‬
‫מסוגיא דדבריס שבלב )בדף נ' ע׳א( דקאמר‬
‫הש׳ס ואמאי הא אמרה בלבי הי׳ להתקדש ‪ .‬ומאי ראיה‬
‫הא העדים לא ידעו מה שבלבה‪ .‬א״כ מאי ראיה הוא לדינא‬
‫דממונא דשם לא איברי סהדי אלא לשקרא ‪:‬‬
‫לדידי אף ריח קושיא אין בו דהא התם שפיר כוי‬ ‫והי‬
‫לשון קידושין דמהני ‪ .‬אך שהי׳ תנאי הסותר א"כ‬
‫כיק שמחלה כתנאי ודאי דשפיר כבר יש עדות על‬
‫הקידושין דהא תנאי ומעשה שני דברים נינ מ כמו שמציט‬
‫בכתוטת )דף י״ע ע״ב( תנאי הי' דבריט נאמנים ואף‬
‫שמיגזלה אמרו סתם אין נקרא חוזר ומגיד ‪ ,‬א״כ אס‬
‫מתחלה קידשו על תנאי הד הקידושין תלוי באם נתקיים‬
‫התנאי ‪ .‬ואדרבא מזה יש ראיה לשימת הרמביס )בפ׳ז‬
‫מה׳א ה׳ כ״ג( היכא דהוי מ אי ואח׳כ מחלו ביט לב״ע‬
‫מהני הקידושין למפרע שהרן‪1‬ו ©לס איך חלו הקידושין ‪.‬‬
 ‫ו>ט המשולש‬ ‫סיס! ינ‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!82‬‬
‫איירי במדבר עמה ‪ .‬ואי קשיא א"כ מאי קמ״ל דהא‬
‫באמת מסיק הש״ס דשמואל משני לישני בחראי קמ׳׳ל‬
‫סי ק יג‬
‫דלא מהני אף במדבר עמה ‪:‬‬ ‫מענין זה בסגנק אחר‬
‫לכאורה יש להביא ראיה מזה לדעת הב״ח‬ ‫ואדרבא‬
‫דאף בה״א מקודשת בעינן שידבר עמה‬ ‫^ לעיין באשר אומרח שלא הבינה שהוא לבון‬ ‫א(‬
‫ותדע שאל״כ מאי מקשה הש׳ס א׳׳ה מאי קמ״ל דלמא‬ ‫קידושין אס מהני כה״ג בשלא מדבר עמה על‬
‫הא קמ׳ל דלא בעינן שתדע ‪:‬‬ ‫עסקי קידושין ‪ .‬הן לפי דעח הר״ן לפי דברי הב״ח בדבריו‬
‫באמת לאו ראיה היא דהא סוף סוף קשיא‬ ‫אמנם‬ ‫)הובא בב׳ש ס״ק ד׳( גם בהרי אח מקודשח צריכה‬
‫דלמא באמת קמ״ל שמואל דבהרי את מקודשת‬ ‫לידע ‪ .‬אך לפי דברי הב״י בהרי אח מקודשח גם הר״ן‬
‫לא בעינן שתדע וע״כ צ׳ל דגם זה פשיטא ליה להש״ס‬ ‫מודה דלא בעינן שחדע ‪:‬‬
‫דבכה״ג לא בעינן שתדע ולא הוי רבותא כלל ‪ .‬עוד י׳ל‬ ‫‪ n i H l‬באמח לכאורה דברי הב״י נכונים בפשעוח לישנא‬
‫דלדעת הר״ן פשיעא ליה להש״ס דשמואל מיירי בדידעה‬ ‫דהר״ן דהר״ן לא כ׳ אלא בהנך דאיבעי להו בש״ס‬
‫דהא כלל בדבריו הרי את לי לאנתו וזה לא עדיף מהרי‬ ‫ואפשיעו דמהני כגון לקוחחי קנוי׳ לי והנהו אחריני‬
‫את אשתי ישם פשיעא לי׳ להרא״ש דבעינן שתדע ‪ .‬א״כ‬ ‫בעינן דוקא במדבר עמה בעסקי קידושין ‪ .‬וכן הס דברי‬
‫הרשב״א ‪ .‬אך דברי הב״ח ז״נ לכאורה נכונים בעעמם‬
‫ע"כ נס בהרי את מקודשת בעינן שתדע ‪:‬‬
‫באמת‬
‫דברי הב״י שכ' דאף הריין מודד בהרי א׳׳נו‬ ‫‪1‬‬ ‫דכיון דאפשיעא דמהני א"כ מה ביניהם לפין מקודשח‬
‫לי כיון דכולן אפשיעא דלשון קידושין הם ‪ .‬ואין לומר‬
‫דלא בעינן שתדע יפלא דהא שמואל כייל‬
‫בדבריו הני תלתא והרי את לי לאנתו לא עדיף מהרי‬ ‫דכיון דמחחלה מספקא ליה להש״ס א״כ י״ל דגם לדידה‬
‫לא ברירה משא״כ בדבר דלא מספקא ליה כלל ‪.‬‬
‫את אשתי ושם פשיעא לי׳ להר״ן דבעינן שתדע ואיך‬
‫דאכיו נשי הלכחא גמירי וע״כ כיון דפשיעא ליה‬
‫נחלק בין הנך תלתא ‪:‬‬
‫להש״ס וודאי בלשון עולם נמי ידוע דל׳ק הם ;‬
‫באמת כל זה הוא בדברי שמוחל ‪ .‬אבל הנך ג׳‬
‫דברים הרי איתא בתוספתא )ה׳ בי( כיצד בכסף‬
‫אך‬ ‫דעח הרא״ש דאך באוחן דאפשיגיו בגמ׳ לא‬ ‫ותה‬
‫נתן לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת‬ ‫בעינן דחדע דלי׳ק הס דמא־ דקאמר הש״ס‬
‫דרי את לאנתו ושם ודאי דלא איירי במדבר עמה‬ ‫קידושין)ד׳ ו׳ ע״א( אלא במדבר עמה על עסקי קידושין‬
‫דבמדבר עמה גם בשת^ מהני ודוחק לומר דהתוספתא‬ ‫כו׳ לא קאי אלא אהנך דאיבעי להו ולא אפשיעא ‪ .‬וע״ז‬
‫אתיא כר׳ יהודא דאמר צריך לפרש ‪:‬‬ ‫שפיר מקשה הש״ס במ״ע כו׳ דכיון דסלקינן בש״ס‬
‫דע“כ א׳יא לומר דהתוספתא איירי במדבר עמה‬ ‫ועוד‬ ‫בספיקא ח״כ לדידה ודאי לא פסיקא לה דהוי ל״ק ומקשה‬
‫דהא מפיק הש״ס דנתן הוא ואמר הוא דוקא‬ ‫אי בדלא אמר לה מנא ידעה וא״כ מאי איבעי לן ודאי‬
‫אבל אמרה היא אינה מקודשת ואי במדבר עמה גם‬ ‫דאינה מקודשח ‪:‬‬
‫באמרה היא מקודשת דהא לא גרע משתקה ‪:‬‬ ‫פשעוח לישנאדהש״ס בחירוצם לכאורה מבואר‬ ‫ובאמת‬
‫כהרא״ש ז״ל דקאמר שם לעולם במדבר עמה‬
‫באמת י״ל דהתוספתא מיירי בדידעה והתוספתא‬
‫קמ״ל דזה הוי לשון קידושין לכתחלה ‪ .‬וכן י״ל‬
‫אך‬ ‫על עסקי גיעה וקדושי׳ והכי קא מיבעי ליה הני לישני‬
‫בדברי שמואל דמיירי בדידעה ‪:‬‬ ‫לקדושין קאמר לה או למלאכה ‪ .‬הרי דמסיק הש״ס‬
‫החירון רק על הנך לישני דמיבעי להו ולא אפשיעא ‪.‬‬
‫איך שהוא זה נ״ל ברור להכריע דאס נימא כדעת‬
‫הב׳י דבהרי את מקודשת לא בעינן שתדע גם‬
‫אך‬ ‫והרי בהנך לישני דלא מספקי כלל אס נאמר דדוקא בדקא‬
‫בהרי את אשתי ולקוחתי לא בעינן שתדע דהא בהתוספתא‬ ‫ידעה הדרא קושייח הש״ס אע״ג ד;א אמר לה נמי‬
‫כייל הרי את אנתו בהדי הרי את מקודשת ‪:‬‬ ‫ולכאורה מוכרח הדבר כדעח הרא״ש ולא ידעחי מה יאמר‬
‫לפ"מ שדעלתי בעז״ה או שנאמר כדעת הראיש‬ ‫א״כ‬ ‫הרשב״א ע״ז ‪ .‬אך יש לנו לדחוקי נפשין ולומר לדעח‬
‫דרק בהנך דאיבעי לן בעינן שתדע או כדעת‬ ‫הרשב״א דגם באלו הלשונוח דפשיעא לן הוי רבוחא דלא‬
‫הב״ח דגם בה״א מקודשת בעינן שתדע דהרי את אנתו‬ ‫נימא דכיון דלא הזכיר מקודשח ומאורסח אין טנחו על‬
‫הוי כהרי את אשתי וזה כייל בתוספתא בהדי הרי את‬ ‫הקידושין ואפילו מדבר עמה לא מהני שיש לומר דטנחו‬
‫מקודשת ‪ .‬ובמה שכתבתי דלדעת הריין לפי דברי הב״ח‬ ‫שחהא אשסו כפלגש או ברשוחו למלאכה וכה״ג ‪ .‬ואן‪£‬‬
‫התוספתא ע״כ מיירי בשאינו מדבר מדלא מהני אמרה‬ ‫במדבר צריך להשמיענו הברייתא דמהני ‪ .‬אך פשעא‬
‫היא ‪ .‬וע'כ צ׳ל דמיירי בדידעה סתם וידעינן שידעה ‪:‬‬ ‫לישנא דהש״ס ד מ ס ק או דלמא למלאכה קאמר לה יורה‬
‫דלא קאי אלא אהנך דמססקי דכולהו יש לפרשם על‬
‫גם יץשיית ידידי הרב הג׳ מ׳ מאיירים שי*‬‫מו^ריץ‬ ‫מלאכה לבדו ‪:‬‬
‫דאיך נוכל לפסוק כהב׳׳ח כיון דפס^נן‬ ‫לפ*ז בהרי את מקודשת ודאי אם במדבר עמה‬ ‫א"^‬
‫כהרא״ש ז״ל דבמדבר לא בעינן שיאמר תיבת לי‪ .‬א׳ כ‬ ‫מיירי אפילו לא אמר לי נמי ‪ .‬א'כ בהרי את‬
‫אם שמואל מיירי דק א במדבר עמה א*כ מאי מקשה‬ ‫מרךדשת לי ודאי דאיירי בלא מדבר עמה ‪ .‬אמנם גם‬
‫הש״ס דהא לא הוי ידים מוכיחות ‪:‬‬ ‫מזה אין ראיה די׳׳ל דבאמת אן‪ £‬בהרי את מקודשת לי‬
‫אך‬
‫צב‬ ‫תטה^טול ש‬ ‫סיקיגיד‬
‫ע״ז ואנן פסקינן כר״א דחליצה בלילה פסולה* ובל״ז‬
‫לכאורה מוקשה דהא גס בש״ס דידן בברייתא האי לישנא‬
‫לעיניהם פרש לסומין • וליל להביא ראיה מהירושלמי‬
‫ואי משוס דלא משמע למעוטי עין א׳ הא גס בירושלמי‬
‫לא כתוב יותר מזה ;‬
‫לפע״ד בכונת הראבי״ה בראייתו מהירושלמי‬ ‫ותראה‬
‫עפ״י מש"כ הגר״א שם בס״ק ד׳ דהראבי״ה‬
‫סובר דמה שאמרינן בגמ׳ ואידך ההוא לעיני מיבעי לי׳‬
‫לכדרבא • לא דהדר ביה ולא ממעש סומין • דהאמר‬
‫מר לעיניהם פרש לסומין • אלא תרתי נפקא ליה מיניה‬
‫מדסמיך לעיני אל וירקה אבל ליכא למילך מיניה דלא‬
‫בעינן מומחין משוס דצריך נמי לכדרבא ־ עכ״ל רבינו‬
‫הגר״א • והנראה שזה כונתו דכיק דמסקינן דב״ד צריכין‬
‫למחזי הרוק ח״כ איך קאמר בברייתא למעוטי סומין‬
‫דמשמע דלא ממעטינן אלא הם אינן ראוין לראיה כלל •‬
‫אבל אס ראויס לראיה אינה מעכבת • ובאמת הלא‬
‫מתני‪.‬׳ היא לקמן )דן! ק״ו ע״ב( וירקה בפניו רוק הנראה‬
‫לדייגים דצריכיס לראות הרוק ]ומה שהביא הש״ס מימרא‬
‫דרבא אך דמתניתין היא משום שהוא סמך זאת על האי‬
‫השאלה רב שנישל ממנו מאור עין א׳ ואינו רואה‬
‫עליה לגמרי והשניה כדרכה אם מותר להיות‬
‫קרא דלעיני[ וא״כ קשה דיותר היה לו להברייתא ללמוד‬
‫שצריכים לראות הרוק וממילא נדע למעוטי סומים • אלא‬
‫ע"כ דמש״כ בברייתא פרש לסומין פי׳ בעין א׳ וא"כ הוא‬
‫רבותא שפי ממה דקאמר רבא • דמימרא דרבא הוי אמינא‬
‫דאך בעין א׳ רואים סגי קמ״ל הך ברייתא דאס סם‬
‫סומין בעין א׳ לא מקרי ראיה • וא'כ שפיר מוכרח‬
‫דממעט הברייתא אך עין א׳■ אך כ״ז הוא מוכרח אם‬
‫נימא דהך ברייתא דלעיני פרש לסומין קאי אך להמסקנא‬
‫כדעת ראבי״ה • אבל אס נימא כדעת ר״ת דכ׳ להדיא‬
‫דלפי המסקנא לא קאי כלל הך ברייתא וס״ל דנישנית‬
‫אליבא דהך ברייתא דר׳ יהודא שהיה ס״ל דחליצה בחמשה‬
‫מקמח דהדר ביה • א״כ אליבא דמסקנא יכול להיות‬
‫דברואין בעין א' סגי • ע״ז קאמר הראב׳׳י דיש לו ראיה‬
‫מהירושלמי דהך ברייתא קאי בחמת אך לפי המסקנח •‬
‫מדקאמר בירושלמי ורבנן לעיני פרש לסומין ־ ולא קאמר‬
‫לרבנן לעיני פרט לכדרבא שצריכין לראות הרוק כדאמרי׳‬
‫בש״ס די ק • והלא מתני׳ היא כמש״ל • ]וכזה הקשה‬
‫הקרבן עדה בירושלמי[ אלא ע״כ דכונת הירושלמי ג’כ‬
‫כדלעיל שהוא רבותא יותר מכדרבא • שצריכין לראות‬
‫הרוק דוקא בשתי עיניס ובירושלמי ודאי א״א לומר‬
‫דאליבא דס״ד דר״י הוא • דבירושלמי לא הוזכר כלל‬
‫מימרא דר״י דחליצה בחמשה וגס דרשא דזקני • וא״כ‬
‫ע"כ אליבא דכ״ע קאמר למעוטי סומין וע״כ כנ״ל •‬
‫והארכתי קצת בזה משוס שנלאו חכמי לב למצוא טנ ת‬
‫הראבייה בזה • ולפענ״ד הוא ברור בעזה״י ;‬
‫מ״ש רבינו הגר׳א )שם בס״ק ה׳( דמוכרח למעט‬
‫עין א׳ דאל״כ תיפוק ליה משום דין • גס זה דחוק‬
‫דהא אין זאת ההכרח רק לפי הס״ד דלעיני רק ל מי‬
‫הוא דאתי • אבל לפי המסקנא אינו מוכרח • וכ״כ הגאון‬
‫בעל נב״י* אס לא שנדחוק דטנתו הוא רק להוכיח‬
‫דפירוש הברייתא היה כן לפי הסיד וממילא לפי שיטת‬
‫הראב״י‬
‫שאלורעתעובות‬
‫באמת לא קשיא זאת דשמואל מיירי בדלא‬
‫מדבר אך ידפינן שהבינם לשון היא מקודשת‬
‫א״כ שפיר בעינן שיאמר לי דאל״כ לא הוי ידים מוכיחות‬
‫שרוצה שתתקדש אליו ואי קשיא לוקמי במדבר פמה‬
‫ובלא אמר לי הרי בליז ע״כ קשיא זאת לדעת הרא״ש‬
‫דס״ל דבמדבר לא בעינן לי ‪ .‬וע׳כ צ׳ל דיותר ניחא ליה‬
‫להשיס לאוקמי בדאמר לי ובדהבינה מלאוקמי דאיירי‬
‫במדבר עמה ולא אמר לי ‪:‬‬
‫סיק ‪T‬‬
‫מנידון סומא בא׳ מעיניו אם מותר‬ ‫שאלה‬
‫להיות מהשלשה דיינים לסדר חליצה‪:‬‬
‫בעזהי״ת ינחנו בדרך אמת בתורתו אכי״ר ;‬
‫ע״ד‬
‫מהשלשה דיינים לסדר חליצה * וד׳ יאיר עינינו בתורתו‬
‫ויעמידנו לאמיתה של תורה ‪:‬‬
‫ק דבר זה כבר דברו בו קדמאי ובתראי •‬ ‫תשובה‬
‫התוס׳ פ׳ מצות חליצה )דן! ק״חע״ב ד״ה‬
‫ש״מ הדר ביה( כתבו פסק ר״ת ז״ל דסומא בעין א׳ כשר‬
‫לחליצה • כיון דלא ממעטינן מלעיני סגי בעין א׳ • ויטל‬
‫לראות הרוק מפי היבמה • ובשם ראב״י הביאו האחרונים‬
‫דסומא בעין א׳ אינו כשר לחליצה • ואין כונתם לדברי‬
‫הראב׳’י שהובא בסדר חליצה של מהר״י מינן • דשס‬
‫נאמר ‪.‬בזה״ל • שמעתי ממורי שראב״י היה מקפיד על‬
‫אשר אין לו אלא עין א׳ שנאמר לעיני הזקנים דשם‬
‫משמע דלא קאמר זאת אלא לחומרא בעלמא ]וכן היה‬
‫דעת כת״ר ע״כ יצא להקל בזה[ אמנם היש״ש פ׳ מצות‬
‫חליצה גס בביאורי הגר״א בסדר חליצה )ס״ק ה׳( הביאו‬
‫דברי ראב״י בסגנון אחר • וז״ל ולא יהיו סומין אפילו‬
‫באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כתיב וכ״ה בירושלמי •‬
‫ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם ורית מכשיר בא׳‬
‫מעיניו לחליצה • עכ״ל הראב״י שהביאו • ומדבריו אלו‬
‫משמע דמדינא קאמר כיון דהביא ראיה מירושלמי • וכן‬
‫משמע מהיש״ש והגר״א שמפרשים דבריו לדינא ולא‬
‫לחומרא יעו״ש • ולדברי ראביי אלו נתטין גס הגאון בעל‬
‫נוב״י בתשובתו מה״ת )סי׳ קנ״א( שכ׳ דהוי לעיטבא‬
‫וצריך לחלון חליצה אחרת ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש הראב״י וכן הוא בירושלמי כ׳ הגר״א שכונתו‬
‫על מה דאיחא בירושלמי על מתני׳ חלצה בלילה‬
‫פסולה דברי ריא מיש דר״א לעיני הזקנים ומה מקיימין‬
‫רבנן לעיני הזקנים פרש לביד הסומא • וכן הובא כונתו‬
‫בקרבן נתנאל ר״פ מ״ח בפס הישיש ]וספר ישיש אק‬
‫אתנו לעיין בו[ ועיש שהשיג עליו הק"נ דאיך מוכח מזה‬
‫הירושלמי דבעין א׳ פסול • ועוד הקשה שהרי ריא פליג‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק יג‬
‫א*כ גס כאן בטין א׳ סגי■ וכן פסק הרמב׳ם )בפיח‬
‫מהל' כלי בית המקדש הלכה א׳( דבכנזנת א׳ סגי לכאו״א‪:‬‬
‫לא כן הוא • דהא כש״ס דידן קאמרינן מטמא דר״א‬
‫ו ן ז ן ף דמוכח להדיא מש״ס דידן דפסקינן כר׳ יוסי‬
‫דאמרי׳ בחגיגה )דף ג׳ ט״א( א״ר יוחנן חרש‬
‫באזנו אחת פטור מן הראיה דכתיב באזניהס ־ ומקשה‬
‫הש׳ס והאי באזניהס מיבפי ליה באזניהס דכל ישראל •‬
‫ומסיק ההוא מלמטן ישמטו נפקא • ומדמצריך תרי קראי‬
‫אלמא אי לאו קרא דלמען ישמעו ה״א באזניהס דכל‬
‫ישראל ולא בעינן שתי אזניס לנאו״א והיינו כר' יוסי ־‬
‫ובזה ניחא מה שפסק הרמב״ס באמת דבכתונת א׳ סגי‬
‫לכל כהן ואף דאיכא פלוגתא בירושלמי להדיא ובש׳ס‬
‫דידן לכאורה ליכא סתירה לזה • אך לפמ״ש ניחא דמוכח‬
‫להדיא כר' יוסי • א״כ לפיז גס ראיית הראב״י מהירושלמי‬
‫יש לדחות ואדרבא לפי סוגיית הש״ס דידן בחגיגה הנ׳׳ל‬
‫לעיניהם דכל הדיינים משמע ובעין א' סגי■ והירושלמי‬
‫לשיטתו אליבא דרבנן דר׳׳י • ולפ״ז גס ראיית הגאון בעל‬
‫נב״י שרצה להביא מהירושלמי דפ׳ בן סורר ומורה יש‬
‫לדחות כמו כן ‪:‬‬
‫הייתי רוצה להביא ראיה לפסק ר״ת‬ ‫ולכאורה‬
‫דבמין א' כשר ־ לפי מה דפסקינן בח״מ‬
‫)סי׳ ז' ס״ב( דסומא בעין א׳ כשר לדין • ובשתי עיניו‬
‫פסול • והוא לפי שיטת הרי״ף בסנהדרין )דף ל״ד ע״ב(‬
‫דגריס ההוא סומא בעין א׳ דהוה בשבבותא דר״י וכו' ־‬
‫ומתרץ הש״ס ר״י סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות‬
‫דנין ביום וגומרין בלילה • וכולהו אינשי לא חזי בליליא‬
‫כדחזי סומא בעין א׳ ביממא וקיזני דגומרין בלילה *‬
‫וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא בא' מעיניו שידן‬
‫ביום לכתחלה עכ״ל • הרי דשיטת הרי׳ף דתלייסומא‬
‫בא' מעיניו ופסול דלילה זב״ז וא״כ אי ס״ד כשיטת‬
‫הראב״י דממעטינן מלעיני •אף סומא בא' מעיניו • א״כ‬
‫קשה ליל להש״ס למימר לקמן)דף ק״ד ע״א( עעמא דר״א‬
‫ד פו ^ חליצה בלילה משום דהוי תחלת דין • ]ולדננת‬
‫מ״י לא הוי אלא מדרבנן משוס כתובה[ תיפוק ליה‬
‫דפסול בלילה מדאורייתא כיון דפסול סומא בא' מעיניו •‬
‫וכמו דלפינן סומא בע״א מלילה דכשר כן יש ללמוד‬
‫לילה מסומא בע׳א לפסול• אלא ע' כ כר״ת דלא‬
‫ממעטינן אלא סומא בשתי עיניו ולילה עדיף מיניה ‪:‬‬
‫‪ D 3 D K‬שבתי וראיתי דזו לאו ראיה היא ■ דיש לחלק‬
‫ביניהם • דודאי בדין דאין שם שום דבר פרעי‬
‫שצריך לראות אותו רק דהדבר תלוי בגוף ו בז ק שיהא‬
‫ראוי לראות • שפיר תלי הש״ס זה בזה דכמו שכשר בזמן‬
‫שאין בו ראיה גמורה ־ כן כשר גוף שאין לו ראיה‬
‫גמורה • ממ(“ כ בנ״ד שגזרה רחמנא שצריך לראות ה ר ק‬
‫א'כ אף שפסלה התורה סומא בע״א היינו משום שגזירת‬
‫הכחוכ שצריך לראות ה ר ק כשתי עיניו • אבל בלילה‬
‫שרואה באמת בשתי עיניו אפשר דכשר ‪:‬‬
‫ו מ ה מ תו ק היטב קושיא חזקה שהביאו האחרונים‬
‫ב‪ :‬מ הגאון נעל חיח נמקשה מל הרי״ף זיל‬
‫מהך דאמרי׳ ב מ ק )דף ח' עיא( דבץ לאביי ובץ לרבא‬
‫צריכין‬
‫שאלות ותשובות‬
‫הראכ״י קאי הכי אן‪ £‬למלסקנא ־ גס מ׳ש מ א ק במל ק׳׳נ‬
‫דאין ראיה מהירושלמי כיון דאנן פסקינן כר״א לפמנ״ד‬
‫מכוס דהוי חמלה דץ ]ולפי דמה הנימוקי יוסף לא כוי‬
‫אלא מדרבנן[ ולא מקרא דלעיכי א"כ פ’ כ לפי ש״ס דיק‬
‫בקרא דלמיני כיע סברי הך דרשא כרבנן בירושלמי ‪:‬‬
‫לפי מה שביארנו דברי הראב׳יי בעזה״י וראייתו‬
‫מהירושלמי■ דטתו ד מדנ א פסול סומא בא׳‬
‫ממיניו לחליצה • וכן דטת הגאון רשכבה׳ג רבינו אליהו‬
‫בביאוריו וכן דטת היש״ש כשימת הראביי • ואס היה‬
‫רואה כת״ר דבריהס אלו גס כת״ר היה מודה לזה • ומה‬
‫שהביא כת׳ר ראיה להקל מדברי רמ״א בא״ט)סי' קס"מ‬
‫סטי׳ מ״ח( שאס החלוץ הוא סומא בא' ממיניו מותר‬
‫לחלוץ לכתחלה • ולדטתו הוא לקוח מפסק דר“ ת לטנין‬
‫דיינים ותלי זה בזה • לא כן אה' ידידי אלא מפס אחר‬
‫הוא וזהו מוסכם אליבא דכ״ט דהא ברייתא פרוכה היא‬
‫)בד' ק״ג מ׳א( והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה •‬
‫אמנם הרמב״ס מדייק מלינמא דהש״ס שלא יחלוץ לכתחלה‬
‫והיינו ממטמא שכ' התוס' )שס ד״ה וירקה( דכתיב וירקה‬
‫בפניו ואינו רואה הרוק • ט״ז קאמר בהגמי״י דבטין א׳‬
‫ודאי דהוי שפיר בפניו • דהא רואה הרוק והוה שפיר‬
‫ראיה כמ״ש ר״ת לטנין דיינים ־ אבל הא ודאי דחילוק‬
‫גדול ביניהם דשם כ״ט מודים דבטין א' סגי כיק דרואה‬
‫הרוק ולא כתיב לטיניו משא׳כ בדיינים דכתיב למיניהם‬
‫אפשר שהדין הוא כראב״י דבטינן שיראו בשתי מינים •‬
‫ט“ כ צריך לחלק בהכי דהא בחלוץ לכ״ט כשר בדיטבד אף‬
‫כסומא כשתי מיניו כדאי' בברייתא ־ ובדייניס פסול‬
‫לכ״ט כדיטכד כסומא כשתי מיניו • ומ״ש ככ״ש )ס״ק‬
‫מ״ח( שכ׳ כן • דכפניו יכולין לקיים גס כסומא בדיטכד‬
‫וכ״ש כמין א' דשרי לכיגזלה ‪:‬‬
‫מדי דברי כזה מצינא למימר דטיקר הך דינא‬
‫פלוגתת ר׳׳ת והראב׳׳י הרי ^ י בפשט הכתוב‬
‫דלמיניהס • אס מל כל הדייניס קאי וא״כ כשר סומא‬
‫כמין א׳ • או מל כל אחד ואחד קאי וצריך שיראה כשתי‬
‫מיניו • והנה דבר זה הוא פלוגתא כירושלמי חגיגה)דף‬
‫א' הלכה א'( • ]והובא בתוס' חגיגה ד״ג א' ד׳ש חרש‬
‫באזן א׳[ ר׳ יוחנן בטי חרש באזן א׳ מהו • א״ר יוסי בר‬
‫בק ^וג ת א דר׳ יוסי ורבנן דתני ר׳ יוסי ולבגי אהרן‬
‫תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל א׳ ור׳י אמר‬
‫אפילו כתונת לכל א' הכא נמי רבנן אמרי באזניהס שתי‬
‫אזניס לכל אחד ור״י אמר אוזן לכל א׳ • וא"כ ה״נ תלי‬
‫בהך פלוגתא דלרבנן לפינייס כמו באזניכם שתי מינים‬
‫לכל ל^ד ולר׳ יוסי מין לכל א׳ ואחד ‪:‬‬
‫יש לדחות ראיית הראב״י מהירושלמי די״ל‬ ‫ולפץ‬
‫דהירושלמי דמשמט דס׳ל דבמין א׳ פסול‬
‫לשיסתו אזיל • דיכול להיות שפוסק כרבנן דל׳י דבמיק‬
‫שתי מינים לכל אמד • משא״כ כשיס ד ק דלא הוזכר‬
‫בשום מקוס פלוגתתן ומשממ בכל הש״ס דבכתונת א׳‬
‫סגי לכאו״א מבני אהרן • א*כ מ’כ פסקינן כר׳ יוסי‬
‫צג‬ ‫חוט המשואט‬
‫דנשתטית או שמחוייב מן הדין לגרשה יש להתיר עפ׳׳י‬
‫מאה רבנים • ויעניין במהרי׳׳ק )שורש קמ״א( דהיכא‬
‫דאסורה לבעלה עפיי דין ואינה רשאי לדור עם במלה‬
‫תלי במנהג דאך בלא ק׳ רבנים יש להתיר ‪:‬‬
‫צ׳ל הסברא דכיון דהיא אסורה לו עפ״י דין לא‬
‫מקרי כלל נושא אשה על אשתו כיון דאינה אשתו‬
‫כלל • א״כ לפ״ז י״ל דכ׳׳ש בכה׳׳ג שאינה לפנינו זה כמה‬
‫שנים דלא מיקרי אשה על אשתו כיון שאינה אצלו ;‬
‫לפי פרטות המעשה שהיא נסננה מאתו‬ ‫ובפרט‬
‫באופן שתעמוד למינקת באיזה מקום ותרויח‬
‫מה לפרנסתם אחר מניקותה ־ ונסעה למינסק ומשם‬
‫נסעה לאיזה מקום אחר בלתי ידיעתו וכבר כלה זמן‬
‫ההנקה ולא שבה אליו הרי אין לך מורדת גדולה מזו •‬
‫ובמורדת כבר כ׳ המהרי״ק)שורש קמ״א( ובש״ע דבמורדת‬
‫מתירין לו לישא אשה אחרת ואין לך מורדת גדולה מזו‬
‫שהלכה ממינסק בלתי רשותו ונתעכבה בלתי רשותו ודאי‬
‫דהוי מורדת ממש • ואך אס היכא דהיא ל©נינו מתירין‬
‫לו לישא אשה אחרת כ״ש היכא דאינה לפנינו • וכן‬
‫משמע בתשובת הגאון בעל נוב׳׳י מ״ת באה״ע)סי׳ ו׳ ז׳(‬
‫דהיכא שהלכה מלפניו בלתי רשותו מותר לישא אשה‬
‫אחרת מדאסר שם בנידון דידיה משוס שהלכה ברשות‬
‫הבעל משמע דאם הלכה שלא ברשותו מתירין לו צישא‬
‫אשה אחרת • וגס דברי• הגאון הנ״ל אינו מובן אשר כ׳‬
‫)שם בסי׳ ז׳( וז׳׳ל ולא רציתי להתיר לבעלה לישא אחרת‬
‫כיון שהילוכה ממנו לא היה פלא ברשות בעלה וא״כ לא‬
‫מרדה ומי יודע איזה אונס קרה לה בדרך שאינה שבה‬
‫לבית בעלה עכ״ל • ולפ׳׳ד גם בכה״ג הוי מורדת דאיזה‬
‫אונס יכול להיות שלא שבה אליו וגס לא הודיעה לו‬
‫מקום היותה שמה ובפרט במדינתינו אשר הפאצט מצוי‬
‫מאד • אך בנ״ד שדעתו לא היה רק שתסע למינסק והיא‬
‫נסטה בלתי ידיעתו למקום שלא נודע לו שד עתה אין‬
‫לך מורדת גדולה מזו אך לדעת הנוב״י נ‬
‫מקודם נבא לחקור עיקר ©לוגתת הפוסקים אם‬
‫רגמ׳׳ה גזר במקום מצוה • ולפ׳׳ד לכאורה אם‬
‫רגמ׳׳ה גזר וקבלו עליהם סתם הרי גם במקום מצוה חל‬
‫משום כולל • ובפרט לענין יבום הרי פסקינן בטור יו׳׳ד‬
‫)סי׳ רל״ט סעי׳ א׳( דנשבע שלא לייבם חל השבוטה •‬
‫ועכ״פ חרגמ״ה לא גרע משבועה נ‬
‫ו ם ן לענין שהה עשר שנים ולא ילדה דחל השטעה‬
‫עליו לענין נשים שאינן ראויות להוליד כגון עקרה‬
‫וזקנה כמבואר בש׳׳ע יו״ד)סי׳ רל״ט סעי׳ ח׳ בהג״ה( •‬
‫משא״כ באין לו אשה כלל דבזה לא שייך כולל דלא שייך‬
‫לומר דמיגו דחל השבועה על נשים שאינם ראויים לביאה‬
‫כלל דהא לא יתור־ןן ע׳׳י האיסור הרהור ׳ חל נמי בכולל‬
‫אראויה לביאה • דהא נשים שאר׳ל בלא השבועה נמי‬
‫אסור לישא אותם ‪:‬‬
‫שם דאיסור לאו דרבנן אין שבועה חיילא •‬ ‫ולפט־ש‬
‫והלא זה איסור לאו וכמ״ש ביבמות )ד׳‬
‫ס׳׳א ע״ב( אעפ׳י שקיים אדם פו״ר אסור לו לעמוד בלא‬
‫אשה‬
‫‪ p-o‬יי »‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫‪5‬ריכין חרי קריאי בנגמיס חד לממוטי סומא בא׳ ממיניו‬
‫וחד למסופי לילה • ליחני חד וליחי אידך מיניה כיון‬
‫דחלי זב״ז לפי שיטח הרי״ך ז״ל • ולפמ״ש ניחא דהא‬
‫בנגעים צריך לראוח באמח הנגע שפיר • ואי הוה כ' לכל‬
‫מראה עיני הכהן למעוטי סומא בע״א לא הנה ידעינן‬
‫לפסול לילה דה׳א דגזה״כ הוא שצריך לראוח הנגע בב׳‬
‫טיניו דוקא • משא׳כ בדין שאין בו דבר שצריך לראוחו‬
‫בשטח הדין וכן להיפך אי הוה כ׳ לילה בנגטיס לא הוה‬
‫ידעינן סומא בעין א׳ • דהא קאמרינן במשנה )פ״ב‬
‫דנגעיס מ״ג( דאך אם רק כהה עין א׳ לא יראה אח‬
‫הנגעים וזה לא הוה ידבינן מלילה כלל • א"כ שפיר‬
‫חרווייהו צריכי ‪:‬‬
‫א ו ^ כ״ז העליחי בעזה״י להלכה בדרך שקלא ועריא •‬
‫אבל למעשה לפי מה שמבואר בדברי רבינו הגר״א‬
‫וכן ביש״ש דלדעח הראב״י סומא בעין א׳ מדינא פסול •‬
‫כמו שהביא ראיה מהירושלמי וכן ביאר להדיא הגר״א‬
‫שכן הוא משמעוח הש״ס ובש״ע מובאים דבריו ודאי דאין‬
‫להר^ בזה • ואך שבס״ח של מהר״י מרגליוח מביא‬
‫שרבינו שמחה עשה מעשה להקל • אמנם הרב רמ״א ז״ל‬
‫אשר מימיו אנו שוחים בכל עח הלא סחם כרבינו ראב״י‬
‫ז״ל • ומי יבא אחריו להקל בזה • ואין בזה ח״ו ביטול‬
‫כבוד חורה אם יושיב אחר כיון שדברי הש״ע מונחים‬
‫וכל הרוצה יבא ויראה שמחמיר בזה ואדרבה יוחר יחרבה‬
‫מזה כבוד שמים • וראוי לח״ח להניח כבודם בשביל‬
‫כבוד המקום יח״ש ‪:‬‬
‫דברי אליעזר יצחק בהגאון מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין •‬
‫סימן טר‬
‫השאלה מק״ק דלהינאוו • בא׳ שאשחו יצאה ממנו‬
‫וזה יוחר משבעה שנים אשר חקר ודרש אחריה‬
‫ואין קול ואין קשב • והאיש הלזה אין לו לע״ע שום בן‬
‫ובח ־ וגס אין לו מי שישמשנו ומחגורר אצל אביו בכפר •‬
‫ועחה האיש הזה משגן מאשחו • וערירי בלא בניס ר״ל‬
‫ומבקש אולי ימצא מזור לו • להחיר לו לישא אשה •‬
‫ולקיים מצוח פו״ר ‪:‬‬
‫^ ש ו ב ד ן ונחחי לבי לחקור ולחור בדבר הזה • וה׳‬
‫יורנו בדרך אמת ויראינו אמית־ חורחו‬
‫הקדושה בא״י למדני חוקיך ‪:‬‬
‫לדעת הרשב״א והמרדכי הובאו ביתה יוסך‬ ‫הנה‬
‫)בשו״ע א״ע סי׳ א׳( דבמקוס מצוה לא גזור •‬
‫ואך אס גזר כ׳ הרשב״א שאותו תקנה לא פשטה בגבולו •‬
‫הרי אין לך מצוה גדולה מזו בנ״ד שאין לו לא אשה ולא‬
‫בניס • ועד מתי יתעגן ויתיב בלא איחחא ‪:‬‬
‫א מ נ ם אך לפי דעת ההג״מ שהביא הרמ״א)סי׳ הנ׳׳ל‬
‫סמי׳ י׳( דאך במקום מצוה גזר רגמ׳׳ה הנה‬
‫לא דמי לנ׳׳ד דהא כבר אסיק הרמ״א ז׳׳ל דהיכא‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיטןטוטי‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫««>‬
‫ולטנק עיבורה של עיר ואגך הבית שם )דך נ״ו ע״ב( ;‬ ‫אשה • וכיון ששנו חכמים בלשח איסור הוי כבר ל״ה‬
‫דרבנן • ואסמכוה אקרא לא מוב היוה כאדם לבדו •‬
‫א ״ כ גס בנ׳׳ד אם אגו מסופקים בגזירת רגמ״ה לענין‬ ‫וכן אסמכוה אקרא דבטקר זרע זרעיך ־ ועיין בב״ח‬
‫לישא שתי נשים היכא שאחת אינה לפניט הרי‬ ‫)במור יו״ד ס״ס רכ״ח( וז״ל כ׳ בחשובה א“ז קמן • אחד‬
‫מצינו שהתורה חשיב לה כמתה כמו שמצינו בב״מ )דך‬ ‫שא״ל לאשחו חנה לי ח“ כ שלא חנשא עוד לבעל אחרי‬
‫ל״ח ע״ב( לענין נכסי נמושיס ממשמע שנאמר וחרה אפי‬ ‫מותי גס אני אדיר לך שלא אשא אשה אחרח אחר מוחך‬
‫כו׳ והיה נשיכם כו׳ אלא בהלכו למדיה ולא שמעו בהם‬ ‫אין נדרו חל ואפי׳ כבר קיים פו״ר כשעת ת״כ ומעתה‬
‫שמתו • הרי דההורה קרי לה לאשה שהלך בעלה למד״ה‬ ‫גס נדרה אינו חל ומותרת לינשא אחרי מותו ות“כ יש לו‬
‫כמעע לאלמנה • והנה גם בנידון מרגמ״ה כיון שהיא‬ ‫התרה ט׳ ולרווחא דמלתא יתירו לו עכ״ל פי׳ כיון דנדרו‬
‫הלכה למד״ה ולא ידעינן היכן היא לפ״ד ב עון דא לא‬ ‫אינו חל משוס דנשבע לבמל את המצוה שנצמוה בו מן‬
‫גזר רגמ״ה דלא שייך לומר שתי נשים כיון שהיא אינה‬ ‫התורה דאעפ״י שקיים פו׳׳ר עדיין חייב לישאאשהאחרת‬
‫לפנינו והיא במדיה חשובה כמתה • ובזה אזדא להו‬ ‫ומצוה ד״ת הוא משוס בבוקר זרע זרעיך • א״כ גם‬
‫דברי הגאון בעל נוב״י דא״כ נתת דבריך לשיעורין • שאס‬ ‫שבועתה כו׳ אע״ג דהיה חל דאשה אינה מצווה על פו״ר‬
‫תתעלם אשה מבעלה איזה זמן כו' • ולדבריו יקשה כמו‬ ‫ואע״ג דגם היא מצוה קא עבדה כדכ׳ הר״ן והביא ראיה‬
‫כן איך נחתו חכמים לנכסי נמושין • אלא ודאי היכא‬ ‫מר״פ האיש מקדש כו׳ אפ״ה אינה נקראת מה״מ נשבע‬
‫דניכר ששהה הרבה ולא בא חשיב ליה כמעט כמת ‪:‬‬ ‫לבמל את המצוה כיון דאינה מצוה מן התורה כו׳ וא״כ‬
‫מצד זה היה חל ת״כ שלה אפ״ה כיון דשלו אינו חל גס‬
‫‪ n J H I‬אם חרגמ״ה הוא דאורייתא או דרבנן כבר‬ ‫ת"כ שלה אינו חל כי לא נדרה אלא אדעתא דהכי שגס‬
‫שקלו וטרו בה גדולי אחרונים • ובפרט הגאון‬ ‫הוא לא ישא אחרת וכיק דשכועתו כמלה גם שבועתה‬
‫בעל טב״י)במ״ת ביו״ד סי׳ קמ״ו ובאה״ע סי׳ ח׳( •‬ ‫כמל עכ׳׳ל הכ״ח ‪:‬‬
‫והנה הרב הגאון חהר למצוא ענין הגזירה שגוזרים בחרם‬ ‫ו ד ע ה אך כי דברי הב״ח תמוהים במה שקרא זאת‬
‫על דורות הבאים אס יש בו איסור דאורייתא או דרבנן‬ ‫מצוה מן התורה דהא ודאי מד״ס הוא כמבואר‬
‫בלבד • ולפי דבריו הוי דברי קבלה ‪:‬‬ ‫להדיא ברמב״ס )פמ״ו מה׳ אישות ה׳ מ״ז( וז״ל אעפ״י‬
‫א ך אנכי מצאתי ראיתי מקור נאמן לזה מהך דכיק סוך‬ ‫שקיים אדס מצות פו״ר הרי הוא מצוה מדים שלא יבמל‬
‫מרובה • באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל‬ ‫מפו״ר כ״ז שיש בו כח כו׳ וכן מצות חכמים שלא ישב‬
‫חזריס וארור האיש שילמד את בנו חכמת יונית • ואמרינן‬ ‫אדם כלא אשה שלא יבא לידי הרהור • אך באמת דברי‬
‫כשבועות )דך ליו •ע״א( ארור כו שבועה בו נידוי כו׳‬ ‫הא״ז הנ׳ל המוכא כב׳׳ח עולים שפיר אך אס הוא רק‬
‫וא״כ היה הגזירה בנידוי א'כ מצינו גם לחז״ל שגזרו‬ ‫דרבנן כמבואר ביו״ד )בסי׳ רל״מ סעי׳ ו׳( דאס נשבע‬
‫עניניס כשבועה • ולפי דברי התוס׳ שם לחד תירוצא‬ ‫לעבור על מצות ל״ת אך דהיא מדרבנן אינה חל השבועה‬
‫קמא דכ׳ ומי שרוצה למיקס בארור לא מקרי עבריינא‬ ‫דהא בנידון דידיהאס לאישא־אשה הוא עובר ממש על‬
‫לכך גזרו חז״ל בפולמוס ^ טיטוס • הרי שכ׳ התוס׳‬ ‫איסור לאו דרכק • שאמרו אסור ליןב כלאאשה ואסמכוה‬
‫דדבר זה לא הוי אך כגזירה דרכנן ־ ואך שדברי התום׳‬ ‫אקרא דלא מוב היות האדם לבדו דהוי לית והוי לאו‬
‫בזה דבר חדש דבכה״ג לא מקרי עבריין דמנ״ל הא •‬ ‫דרבנן שאין בו מעשה ;‬
‫אמנם י״ל גס סברתם משוס דעל הנולדים לא חל‬ ‫ו ל פ ן ^ נ ״ ד אין מקום לקושיית הש״ך ביו״ד )סי׳ מ׳׳ל‬
‫השבועה ומידוי רק קללה לחוד ־ לכך לא מקרי עבריינא‬ ‫ס׳׳ק כ״ג( מהך דתשו׳ א״ז קמן שהביא‬
‫קודם גזירת חכמים • ועתה נחקור אם חל על דבר‬ ‫הביח דודאי התם שנשכע שלא ישא אשה אחר מיתת‬
‫מצוה • ]התשובה זו חסרה כסופה[ ‪:‬‬ ‫אשתו דאז הוי באיסורא שאין בו כולל כמו שהבאתי לעיל‬
‫דעל נשים שאינם ראויים לביאה אינה חלה השבועה‬
‫כיון דחסור בהם בלא״ה משא׳׳כ היכא שיש לו אשה ואין‬
‫לו בנים הרי חלה השטעה בכולל מיגו דחלה על נשים‬
‫סימן טז‬ ‫שאינם ראויים להוליד ‪:‬‬
‫ו א פ ׳ ד ־ י ש לצדד עוד ולומר דאס אנו מסופקים‬
‫ש א ל ו ‪ ,‬בנידון מסירת מודעה וביטול הגט ‪:‬‬
‫בתקנת רגמ״ה דכ׳ שאין לישא שתי נשים לא‬
‫ט ר ם התחיל הסופר לכתוב הגט ביטל המגרש כל המוד׳‬ ‫מל החדר״ג • והנה יש לססח»ן בכהיג לאשתו הלכה‬
‫וכל הדבורים הגורמים ל מ ק הגיפ כמבואר‬ ‫למדיה ולא נודע מיץמה איו ־ אם זה הוי בכלל שתי‬
‫מרס גמר‬ ‫כסה״ג • וצויתי להמגרש שלא יצא מביתי •‬ ‫נשים דהנה הלא מפורש בידינו ק הש״ס בנדרים)דך ל׳‬
‫הסומי שנים או שלשה שורות אמרוטת לא יותר יצא המג׳‬ ‫פ“ב( דבנדריס היכא שאין י ח ע לנו לשון ב׳אאזלינן בתר‬
‫עפ״י סיבה לרגע מעס ולא נודע לט אם אמת נכון‬ ‫לשון תורה וכמבוא־ ביו״ד )סי׳ רייז כש״ך ס׳ ק א׳‬
‫הדבר כי הכמין לו עדיו ומסר לפניהם מודעא על הגע‬ ‫יעו״ש( וכמו שמצינו במשנה גופא )דך ל״א עיב( לענין‬
‫כפי הגכ״ע שעשיט מסעדים אמר לפניהם בזהיל תדמו‬ ‫מולים וערלים • ובגמרא שם )דך גיא ע״כ( לפנין דגיס‬
‫שהגט‬
‫צד‬ ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות כדמן »‬
‫לכאורה לא הבנתי כל דברי הש*ס אלו מראשו‬ ‫והנה‬
‫לסופו ־ מאי מקשה פשימא הא אדרבה הסברא‬
‫איכ>א נותנת כיק דמתני׳ איירי באלו שכוע^ן‬
‫להוציא ואף דידעט שהוא אינו רוצה בשוס אופן א'כ מה‬
‫לי עוד אס מסר מודעא עיז כיון דאנן כופין אותו לחזור‬
‫ממחשבתו ודיבורו • והרי כן היה מוכח לכאורה אף‬
‫בדברי העור עד שהב״י דחק עצנגי מן הש״ס דע“ כ גס‬
‫כזה מהני מודעא ובאמת דין זה טעמא רבה בעי ‪:‬‬
‫ו ה נ ה אס נאמר כמו דס׳ד בש״ס בקידושין )דף נ'‬
‫ע״א( דהטעס דכופין אותו כו׳ הוא משום‬
‫דברים שבלב אינם דברים שפיר אתיא הך סברא דכיון‬
‫דכבר דבר בלשונו קודם לכן שהוא מבטל מה שיעשה‬
‫אח“ כ שפיר הוי דברים משא״כ לפי מאי דמסקינן דהך‬
‫מעמא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וא״כ ע״כ בשעת‬
‫מעשה הוא חוזר באמת א״כ מה לי עוד אס מסר מודעא‬
‫קודם לכן • ואף לפי טעם דברים שבלב עדיין לא יתיישב‬
‫דאטו לא איירי מתני׳ אלא באופן שלא הוציא מעולם‬
‫מפיו שאינו רוצה לגרשה זה דבר שלא ניתן להשמע כלל‬
‫ועוד קשה דמעיקרא מקשה הש״ס פשיטא עד שהוצרך‬
‫לומר מ״ד במולי׳ כו׳ ולבסוף קא צריך לדייק זאת מלישנא‬
‫דמתני׳ ותו דמאי קאמר לא צריכא דעשוה ואירצי כיון‬
‫דאמתני׳ קאי הא קתני בהדיא כופין אותו עד שיאמר‬
‫רוצה אני וע״ז קאמר רב ששש דאש מסר מודעא לא‬
‫כוי גימא ‪:‬‬
‫ו ה נ ה לולי דמסתפינא מרבינו הב״י והרשב׳׳ך זללה׳יה‬
‫הייתי אומר דשפיר היה כונת המור דבאמת‬
‫בהך דכופין אותו להוציא כדין אף במסר מודעא הוה‬
‫גיטא כמ״ש לעיל דמה לי אם מסר מודעא או שצעק‬
‫סתם שאינו רוצה עד שהלקוהו ואמר שרוצה ורב ששת‬
‫אעלמא קאי היכא דאין טפין אותו להוציא רק בסתם‬
‫גט וע״ז קא מקשה הש״ס שפיר פשימא דומיא דהך‬
‫דמקשה הש״ס ב״ב )דף מ׳ ע״ב( אי דגימא ומתנתא גיליי‬
‫מילתא בעלמא הוא וע״ז קא משני ל״צ דעשויי וארצויי‬
‫פי׳ שהתרצה אח״כ ואעפי׳׳כ נתן הגט מ״ד במולי׳ בעלי׳‬
‫סתמא וקא מדייק ממתני׳ מדקאמרינן בהנך שכופין‬
‫דצריך שיאמר א׳כ היה בכל שארי גיטין אס כבר נודענו‬
‫מהמודעא ובקשו אותו שיתרצה צריך שיאמר אחר כך‬
‫שמבטל המודעא אבל בל״ז אף אס הרצו אותו ונתן‬
‫מרצונו כ״ז שלא ביטל בפירוש לא הוי ביטול • ובזה‬
‫מ תו ק כל הדקדוקים בש״ס שדקדקתי • גס הטור אתיא‬
‫על נ טן • ולכאורה נראה כן גס מדברי הרי״ף זללה״ה‬
‫שהביא מימרא זו ריש פ׳ השולח ושם לא איירי מאלו‬
‫שכופין אותם להוציא ו ק הרמביס זיל כ׳ הך דינא דטפין‬
‫אותו)בפ׳׳ב מהל׳ גירושין ה׳ כ׳( והך דינא דר׳ש כתב‬
‫)בפיו ה׳ י״ט( ומה אעשה שעוטתי גרמו לי שלא הבנתי‬
‫מדוע הוא פשוט כ״כ לכל גדולי האחרונים דר״ש אמתני׳‬
‫קאי • וכן כ׳ הרין בפ׳ השולח וכן מוכח לכאורה שכ׳‬
‫)בנל׳ו ה׳ י״ט( וכן מי שאמר ט׳ משנלע אף דלא הוי‬
‫אונס‬
‫שהגט שאתן לאשהי איננו גע • ואפשר כי שקר עט עדיו‬
‫כי המה קרוביו והאחד בע״ג שהוא חשוד עפ׳י השמועה •‬
‫והב׳ נער קנון כבן י״ד שנה ומרס נחינה הגע נשבע‬
‫המג׳ בפנינו ב״ד בנק״ח ש׳ד שהוא מבמל באמת ובלי‬
‫שום רמיה כל ה מוז׳ ותנאים וכל הדבורים הגורמים‬
‫להזיק הג“ פ ושגס הוא פוסל כל העדים שיעידו איזה‬
‫ריעוחא והכל היה ע״ד ב״ד ‪:‬‬
‫כעזהשי״ת ותודתו נחל לכתוב מה שנלע״ד‬
‫כעוכדא דא והוא ית״ש ינחני כדרך אמת ;‬
‫‪ nJT T t‬בנ״ד יש לנו לחקור בתרתי חדא מני ק המסירח‬
‫מודעא שהיה כפי הג״ע • וגה על לשון בימול‬
‫שאמר אינו גמ • ו מ ה נדבר עתה אס לא היה אלא‬
‫המס״מ למוד • והנה לכאורה אף אס לא היה האונס‬
‫ברור ואף אס אינו אונס כלל אפ״ה הרי אמרינן בש״ס‬
‫ב״ב פ׳ חז״ה )דף מ׳ ע״ב( דבגימין ומחנתא בגילוי דעחא‬
‫לחוד סגי וכן הוא במור ובשיע א׳ע )סי׳ קל״ד סעי׳ א׳(‪:‬‬
‫כ״ז אם לא היה מבמל אח״כ המודעות כמנהג‬ ‫אמנם‬
‫אבל כיון שביעל המודעות אח“ כ קודס הנתינה‬
‫כנהוג בסדר גימין הלא כבר סדרו האחרונים שיהא‬
‫בטל לכל הדיעות כגון בבימול מודעא דמודעא עד סוף‬
‫הפולס ובפיסול עדים כדבעי א״כ כבר היה במל המס״מ •‬
‫אס לא היה אונס ידוע רק אס יש אונס ידוע שוב אינו‬
‫מהני הבימול מודעא כדאיתא בב״י ובש״ע )סעי׳ ז' סי׳‬
‫הנ״ל( דאף אס בימל המודעא אס היה אנוס שלא כדין‬
‫הגעי בטל ודבר זה נובע מדברי הב״י עצמו שם • ונחקור‬
‫על מוצא דהאי דינא ואח׳כ נחקור בעז״ה אם היה כאן‬
‫אונס אס לאו ;‬
‫ד ע ה תוכן דבר זה הביא הב״י בשס תשו׳ הריב״ש‬
‫)סי׳ תפ׳׳ב( וסיים שם אבל אס ידענו שהוא‬
‫אנוס חליצתו פסולה אעפ״י שביטל המודעא והמודעא‬
‫כמי שאינו כיון שביטל המס״מ האונס במקומו עומד‬
‫ופוסל החליצה ועיין עוד בתשובותיו)סי׳ שנ״ח( ‪:‬‬
‫טח־ * הביא הב׳י כזאת לקמן בשס הרשב״־ן להגיה‬
‫בדברי המור דהיכא דהוה אנוס שלא כדין אף‬ ‫^‬
‫היכא דביעל המודעא אפ״ה הגע במל והנה לפי דברי‬
‫הריב״ש וגס הסברא מוכחת דכ״ז לא אמרינן דהבימול‬
‫אינו מועיל דוקא היכא דהאונס גלוי לכל ומפורסם אף‬
‫בלא עידי המס״מ משא״כ באונס שאינו גלוי לכל אלא‬
‫מחמת שארלר לעדים שהוא אנוס א״כ כיון שכבר יפסל‬
‫את העדיס מניל שהוא אנוס • וכן מיירי הריב״ש‬
‫והרשב״ז • ולפ*ד יש להוכיח כן גס מהש״ס דאמרינן‬
‫בעירוכין )דף כ׳א ט״ב( על מתני׳ וכן בגימי נשים‬
‫כופין אוי« עד שיאמר רוצה אניא׳רששת האי מאן ד מסר‬
‫מודעא אגיטא מודעי׳ מודעא פשימא לא צריכא דעשוה‬
‫ואירצי מיד במולי׳ בטלי׳ קמ׳׳ל דא“ כ ליתני עד שיק‬
‫מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעי׳ • עכיל מ ד ס ‪:‬‬
 ‫חוטהמעולע‬ ‫שאלות ותשובות סיקטזיז‬
‫מ״ק )סי׳ פיט יעו׳ש(• ולכאורה באמת משמע כן‬
‫מדברי הרא״ש שם • וא'כ לכאורה תלוי זאת במחלוקת‬
‫הפוסקים אשר הובאו ברמ״א )סי׳ קכ״ט סעי׳ ז׳( באס‬
‫לא כתב לוי • ולמאן דפסיל שם כש״כ הכא ופסול • ואף‬
‫דשם הסכימו כל גדולי האחרונים להכשיר עדיין יש‬
‫להסתפק ב עון דא דכתוב שיקרא • וכן משמע בתשובות‬
‫מהר״ם לובלין ‪:‬‬
‫א מ נ ם כ״ז הוא דוקא באופן דלא הוחזק בעיר ללוי *‬
‫אבל אס הוחזק בעיר ללוי • לכאורה הוא תלוי‬
‫במחלוקת רש״י והרא״ש ז״ל שהובא בסעי׳ יו״ד • דלרש״י‬
‫ז״ל אם נשאת ל״ת • אמנם הממיין יראה דהא הרא״ש‬
‫גופא מודה בהחזיק שמו דמהני כמו דאיתא בגיטין )דף‬
‫ל״ד ב׳( א״ר אשי והוא דאתחזק בתרי שמות • ועיקר‬
‫מחלקותן דהרא׳׳ש ורש״י הוא אס מהני חזקה לשם אביו‬
‫ויעויין בב״ש שם • אבל ללוי פשיטא דמהני חזקה דהא‬
‫זהי נ״מ לדידיה והוא יטל להעלות לעצמו שם לוי ־‬
‫ולפי דעתי דומה ממש לדין זה המובא בשו״ע א״ע סעי׳‬
‫ז׳ הנ״ל אם כתב הרב או החכם דכשר אעפ״י שאין קורין‬
‫אותו כן וכמבואר שם ‪:‬‬
‫ו ה נ ה נחקור סברת הרא׳׳ש שחילק בין שמו לשם אביו‬
‫וז״ל בתשובה)כלל י״ז סי׳ י׳׳ב( תמה אנכי על‬
‫המכשירין אף אס יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו‬
‫שם אחר כדאמרי׳ ג׳ דברים מבטלין את הגזירה וי׳׳א‬
‫אף שינוי השם • כמו שמצינו באברהם ושרה •’ אבל שם‬
‫אביו איך יכול לשנות והרואים הגע וכ׳ ט יוסף בן‬
‫שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן‬
‫שמטן • ולכאורה אין להבין סברת הרא״ש זו מה לי אס‬
‫לא יטל לשנות • הא עכ"פ טחזק בשם הזה ושוב לא יטעו ;‬
‫א מ נ ם חפשתי ומצאתי בפסקי מהאר״י )סי׳ קל׳יח(‬
‫דטעמא דהרא״ש דוקא היכא שידע סס אביו‬
‫והחליף בטונה • אז מטעם זה הרואה לא יאמר שזהו‬
‫באמת יוסף בן שמעון אך הסב שם אביו לשמואל משום‬
‫דלא חציף ]כדאיתא ב״ב דקס״א ע״ב לא חציף אינם לשווי‬
‫לשמיה דאבוה סימנא[ וכש״כ הכא דלהחליף הוי חציפותא‬
‫טובא • אבל אם בטעות ודאי דיכול להחזיק ‪:‬‬
‫א מ נ ם איך שהוא בנידק לוי • זה שייך בדידיה ג"כ‬
‫ולא הוי חציטתא לאחזוקי שמיה בלוי • כי‬
‫זה מצוי • ובפרט שהוא יתום ולא ידע ודאי יאמרו שזה‬
‫טעה וסבר שהוא לוי ולכך אחזיק נפשיה ‪:‬‬
‫ו כ ב ו ד א״ז הגאון מוהרר״ח זללה״ה • כ׳ בתשובה‬
‫אחת דהרא׳ש מיירי באופן שלא היה חזקה‬
‫על שם אביו רק שמואל • רק הכל היו יודעין ששמו‬
‫שמטן ובדידיה אף כה״ג מהני • כמיש יוסף ור\רין‬
‫אותו יוחנן • ומסיק שם דבכה׳׳ג שלא היו יודעץ במקום‬
‫הכתיבה והחתימה ששם אביו הוא לא כן גם הרא׳ש‬
‫מודה דלא בעינן גט אחר • ומסיק כן להלכה למעשה ‪:‬‬
‫דברי רית לומר דלא קאמר רק לענין שטרות וללמוד‬
‫הרב דשדי ביה נרגא אטעיתי׳ דברי הח'מ‬ ‫אמנם‬
‫)בסי׳ י״ג( דמחלק שם בין גט שנפסל מחמת‬
‫לעז‬
‫‪!88‬‬
‫אונס כלל כמ״ש כל טשאי כליו ורשמו להך דר״ש ולפי‬
‫שיסתם הא ר״ש מיירי כהך דאונסו ידוע ‪:‬‬
‫א מ נ ם מה אעשה השתא בעינא למשכוני נמשין להבין‬
‫סברתם דאן« היכא שכופין להוציא אם מסר‬
‫מודעא צריכין שיבסל להדיא )ולא זכר זאת הרמב״ם כלל‬
‫בפ׳ב הנ׳׳ל( ;‬
‫ו ה ו א עפ״י מה דמסקינן בש׳׳ס בקידושין)דף נ׳ ע״א(‬
‫דדברים שבלב חינם דברים • וא*כ גס טעמא‬
‫דהך דכופין הוא מטעם זה כדס״ד בש״ס שם ולא כמו‬
‫שאדחי החם שאני משוס דמצוה לשמוע דברי חכמים •‬
‫וא"כ לפ״ז הטעם עיקר הועלה של הכפי' הוא משום‬
‫דאמר שרוצה ומה שמחשב בלבו הוי דברים שבלב • א"כ‬
‫אס מסר מודעא קודם לכן ואמר שמה שיאמר חח״כ‬
‫ליבטל והוי דומיא דמס׳׳מ לכך צריך שיבטל בהדיא •‬
‫אך עדיין לא יהיישב לפי טעם הרמב״ם ז״ל שכ׳ שמההפך‬
‫עצם רצונו לשמים כשהשש כח היצר • ח“ כ מה לי אם‬
‫עוד מסר סודעא • אמנם זה טפא צריך להבין למה לי'‬
‫להרמב״ס הך טעמא הא לכאורה לא הוי זאה אלא לפי‬
‫דיחוייא דהש״ס משום דמצוה לשמוע דברי חכמים משא“כ‬
‫לפי המסקנא לא בעינן הכי למימר אלא משוס דדברים‬
‫שבלב אינם דברים • אמנם לפ״ד מוכרח היה הרמב״ם‬
‫ליהן טעם זה • דהא קשה איך ס״ד כלל לומר דמשום‬
‫דברים שבלב הוא א״כ מהו החילוק בין כפוהו ישראל‬
‫לכפוהו עובדי כוכבים ובין כדין לשלא כדין כיון שאמר‬
‫בפה מלא רוצה אני לכן נ ק הרמב״ס ז״ל טעם דבמקום‬
‫מצוה הוה אמירהו בלב שלם משא״כ אס מסר מודעא‬
‫קודם לכן הרי שביטל דבורו שיאמר אח"כ לכך צריך‬
‫לבטל גם זאת ‪:‬‬
‫חשובה זו חסרה בסופה וחבל על דאבדין ‪:‬‬
‫סימן יז‬
‫ע״ד איש א׳ שהחזיק שמו בעיר שהוא לוי‬ ‫שאלה‬
‫ונשא אשה וגרשה וכ׳ בגט שהוא לוי • ונשאה‬
‫האשה לבעל • ואח״כ נתוודע שהמגרש לא היה לוי ונתן‬
‫לה ג״פ אחר • אס מותרת להיות עם בעלה השני • וגדול‬
‫א׳ מגדולי דורינו נסתפק בזה • והיה ביום ג׳ י״ג כסלו‬
‫תר״ג לפ״ק ‪.‬‬
‫בעזהי״ת אשר בו בטחתי ויעזרני להנחני‬ ‫תשובה‬
‫בדרך האמת בתורתו ית״ש אכי״ר ‪:‬‬
‫ו ע ד ן תוכן הענין תלוי אם נימא שהוא בכלל שינה שמו‬
‫ושמה דאיתא בגיטין)דף פ׳ ט״א( במתניתין תצא‬
‫מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה • והנה התוס׳ שם ד״ה‬
‫ושס טירו ט׳ • כ׳ ר״ת לכאורה להביא ראיה מכתובות‬
‫)כ׳׳ד ב׳( דאין שסר נפסל בכך • אמנם האחרונים הסבו‬
‫מזה לטנין גיטין שאין העדיס נפסלים בכך • אבל ס״ל‬
‫באמת דהוי שינוי השם • וכן מסיק הגאץ בעל נוב״י‬
‫צה‬ ‫שאלות ותשובות סיק יז־ב• חוט המשולש‬
‫היה עיקר השם וממנו הסתעך השם הקודש • כמו בנ׳ד‬ ‫לעז לגט שכ׳ בו לוי ואינו לוי • וסבר שלעז דשם היינו‬
‫שמחמת שקראו אותו הירשל • קראו אותו וגס חתם א״ע‬ ‫טטם דפיסול הגט ומזה יצא לו דטעם דלוי הוא ע״כ‬
‫צבי • ודאי דאין לכתבו • ובפרט בנ׳׳ד שהקריאה והחתימה‬ ‫גרע • ובאמח לא כן הוא ודאי גס הטעס דלוי הוא‬
‫היה בטעות • כי באמת ששם הקודש מל הירשל היה‬ ‫מטעס לעז דלא גרע מאלו כ׳ שס אביו איזר ‪ .‬ולעז‬
‫נפתלי ומבואר באחרונים • גס הגאון בעל נב״י כ׳ שקריאה‬ ‫שהוזכר שס בח״מ היינו שהפסול לא היה באמת רק‬
‫לתורה בטעות לאו מידי הוא • מצורך לזה שבכתובה כ׳‬ ‫הוציאו לעז על הגע ‪:‬‬
‫שם נפתלי ואס יכתבו בגט צבי המכונה הירשל יהא סותר‬ ‫דברי אליעזר יצחק ב ת און ם׳ הלל זלדהיה מוולאזין‪.‬‬
‫להכתובה • וזה מבואר באחרונים שעכ״פ יש לחוש שלא‬
‫יסתרו זא’ז הגט והכתובה בשמות • ע“כ הדבר פשוט‬
‫אצלי שאין לכתוב שם צבי כלל רק הירשל כמו שקוראים‬
‫אותו הכל בפניו • ואכ׳׳ז צריך להודיע לכת״ר דעתי והי'‬
‫זה שלום וברכה מאדה״ש כסאו יהא נכון על כל טוב‬
‫סימן יח‬
‫וברכה כאות נפש כת׳׳ר ונפש ידידו עוז •‬ ‫דא צריך לאודועי ע״ד שם המגרש אליעזר זאב‬ ‫כגון‬
‫אליעזר יצחק בהגאון מ׳ הלל זלדה ה מוולאזין ‪.‬‬ ‫דמתקרי אליעזר משוס דשם ו ואלך נשתקע ולא‬
‫נקרא מעולם בשס וואלך■ לכך כתבתי דמהקרי אליעזר‬
‫יום ג׳ ט׳ אדר תר״א לפ״קפה וולאזיז ‪.‬‬ ‫וכן דעת האסרוניס • ובפרט הגאון בעל עיב גיעין‬
‫)בליקוטי שמות סי' כ״ח( • ובשם אבי המגרש אריה צבי‬
‫המטנה הירש משוס דנשתקע שם )ליב( לגמרי ויעויין‬
‫שם )בסי׳ וא״ו(• ואך שכ' שם )ס״ק ז׳( דלחוש לדעת‬
‫סימן יט‬ ‫הב״ש יש לכתוב הירש דמתקרי אריה צבי • הן מנהגינו‬
‫פה הוא תמיד כדעת הגאון בעל נוב״י • ובפרט שאין‬
‫מי ששמו מעריסה צבי זלב • ועתה רובם‬ ‫שאלה‬ ‫חשש בזה אך לדעת הב״ש • ובפרט כאן יהא סותר‬
‫ככולם קורים אותו הירשל לבד • רק קצת‬
‫דמתקרי של המגרש ואביו אהדדי • דברי המסדר‬
‫קרוביו קוראים אותו הירשל וועלוויל • איך לכתוב בגט‬
‫אליעזר יצהק כהגאון סו״ה הלל זצללה״ה סוולאזין‪.‬‬
‫וחתימתו הוא צבי זאב • ולתורה עולה בשם צבי לבד■‬
‫וד׳ יורט דרך האמת בתורתו ‪:‬‬
‫מה שכתב להגאון הגדול סו״ה יוסף זצ״ל‬
‫ר‪ 1‬ש ו ב ה בעזהי״ת • הנה יעויין בטיב גיטין)בליקוטי‬ ‫אכ״ד דק״ק סלוצק ‪.‬‬
‫שמות אות ג׳( מבוא־ דמדינא א״צ לכתוב‬
‫רק שמות העריסה • וח׳׳כ לפיז יש לכתוב ציי זאב‬
‫כבוד תורתו ברחימו • באתי מן המודיעים‬ ‫אחדש‬
‫ולפנים ע״ד הגט הנשלח • שכתבו לו ששם‬
‫המכונה הירשל )וו עלוו יל( • רק לרווחא דמילתא■ יש‬
‫הלידה של המגרש היה נפתלי הירש אלי׳ • ועכשיו קוראים‬
‫לכתוב השם האחד שקורין בו לבדו • וכ׳ שם דדוקא אס‬
‫אותו כולם הירשל לבד ושם נפתלי ואלי׳ נשתקע רק‬
‫כולם קוראים איתו בשם א' אבל אס מקצתם קורים‬
‫בכתובה צוה אביו לכתוב נפתלי הירש אלי׳ ובקריאתו‬
‫אותו גס בשני שמות אזי אין לכתוב רק השני שמות ־‬
‫לתורה וגס חתימתו היא צבי הירש ־ ואני כתבתי בהגע‬
‫שמה שקורץ אותו המקצת בשם אחד הוי קיצור השם ואין‬
‫רק שם הירשל לבד וזהו טעמי ונימוקי • כי שם נ פ ^י‬
‫לחוש לזה ;‬
‫ואלי׳ כבר נשתקעו לגמרי ואי; זכר למו • וכבר הכריע‬
‫ו י ^ ד ץ בס״ק ג׳ הנ״ל וכן לקמן ס״ק ו׳ שיכול לכתוב‬
‫הב״ש וכל האחרונים שאין לכתוב כלל שם שנשתקע י‬
‫אך בהיפך בתחילה שם שנקרא בפי כל ואך‬
‫ויעויין בב״י שם לעני; חיים באבאנעי שנשתקע שם‬
‫דלכאורה הוי השני טיקר • אמנם לזה הוי יתרון כיון‬
‫חיים • ואך שכ׳ בכתובה השמות אלו הדיר פשוט וכן‬
‫שהכל קורין אותו כו ־ ויעויין שם אות ח' דאס בקריאתו‬
‫מבואר בניקועי שמות להגאון מ׳ זלמן מרגליות ס״ק ליע‬
‫יש ג״כ שם קודש יש לכתוב ד'יתקרי ואס שניהם חול יש‬
‫דמשוס זה נא יצא מכלל נשתקע • אך על שם צבי יש‬
‫לכתוב המכונה ;‬
‫לדון לכאורה אם נחשוב אותו לנשתנה שמו מחמת איזה‬
‫דבר וצריך לכתבו • גס ע״ז נ״ל פשוט שאין לכתבו •‬
‫דהא לשיטת התוס׳ והרח״ש יש לכתוב לכתחלה רק‬
‫סי־מן כ‬ ‫החניכה שהכל קוראים בו כגירסתס וכך היו נקיי הדעת‬
‫כו׳ ואך לדעת הרמב״ם וסייעתו שאנו מחמירין טותיה‬
‫לדזבד׳׳צ דק״ק הראדאק •‬
‫לכתוב אך שם הקודש • נבד מש״כ הנ״ש ושאר אחרונים‬
‫ה ב ל ת י מכתבם היום ־ ע״ד מי שנקרא שמו בפי כל‬ ‫דיש להשוות פלוגתתן הדבר פשוט ומבואר אצלי דלא‬
‫שלמה אידל ועולה לס״ת רק שלמה יהודא‬ ‫פליגי אלא היכא ששם הקודש היה עיקר השם וממט‬
‫וחותם א׳ע לעד בשער יהודא אידל • איך לכתוב בגט■‬ ‫נסחעך החניכה ^הכל קוראים בו ־ משא״כ אם החניכה‬
‫יק‬
 ‫שאלות ותשובות םיטך^כאנב תט המשולש‬ ‫‪!90‬‬
‫דקידושין טדיך טפי כמו ש כ » הגאון בטל נוב׳׳י מי תנינא‬ ‫וכן מ'ד שם האשה שנקראח נסי כל איכיקא • איך לכסוב‬
‫)סי׳ קכיט אה״ט בהיתר ז' יטו״ש( • אמנם טכ״ז יש‬ ‫והנני להשיבם נטז׳ ה ‪:‬‬
‫לחוש לחומרא לקדשה שנית ובלא ברכה • אבל מצד הדין‬
‫היא א׳׳א גמורה ומותרת לו • זהו מ ר א ה לדינא ‪:‬‬ ‫מ ה מה שחוחה א״ע רק בשם יהודא אידל‬ ‫תשובה‬
‫ו ה מ ה עבולם יראו לגטור בהאנשיס שטשו הקידושין‬ ‫ולא מזכיר בחחימחו ; מ השני שלו • לזה‬
‫בלי שוס רב ומורה ושלא כדין וכהלכה וראוי‬ ‫אין לחוש כלל כמ״ש הט׳^ )בסי' קכ״ט ס׳ ק ל״ה( בשם‬
‫למיגדר מילתא שלא יוסיפו טוד לעשות כדבר הרט הזה‬ ‫אלטזר • והובא ג״כ בב״ש בשמוח אנשים בשם מ״ל • וכן‬
‫בגבולם • וד׳ הטוב יכפר בעדם והיה זה שלום וברכה‬ ‫כ׳ כל האחרונים דחחימה אינו בכלל קריאה לחוש לזה‬
‫מאדה״ש ותחל שנה וברכותיה‬ ‫נגד קריאח הטולם וטלי׳ לחורה • ט"כ ודאי צריך לכחוב‬
‫כנפשם ונפש ידידם אליעזר יצחק בהגאון מ׳ הלל זללה״ה‪.‬‬ ‫שני השמוח שקורין אוחו ‪:‬‬
‫נהיגין פה כמו שהכריט הגאון בטל נוב״י ומאון‬
‫בטל טיב גיטין אצל שם משה יהודא דלא כהב״ש‬
‫ולפי הכרטתס יש לכחוב בנ״ד שלמה יהודא דמחקרי‬
‫‪-‬סימן כב‬ ‫שלמה אידל ולזה מהני ודאי חחימחו לכחוב אידל באלך ‪:‬‬

‫נעימה וחתימה טבא יהיבא לכבוד אה׳ ידידי‬ ‫כתיבה‬ ‫ו ^ ד בכם האשה יש ג"כ לכתוב איטקא כיון שהכל‬
‫הן נגידים מופלגים יקרים ומשכילים ביראת‬ ‫קוראין אותה כן בפני׳ ושלא בפני׳ ■ וכ״כ הגאון‬
‫ד׳ אלופי הקהל רוזני מנהלי עדת ישורון דק״ק הראדק •‬ ‫בטל טיב גיטין בנידון כס טטקא ־ וד' הטוב יצילנו‬
‫ד׳ עליהם יחיו רתברכו‪:‬‬ ‫משגיאות • והיה זה שלום וברכה ‪:‬‬
‫מכתבם ע״י הציר מוכ״ז נכון הגיע לידי עש״ק‬ ‫ידידי‬ ‫ה׳ ו׳ אדר ראשון תר״ה ;‬
‫העבר ערך חצות היום • מדי באתי אז מקבלת‬
‫פני חותני ודודי הרב הגאון שי׳ )הוא כבוד א״ז מאון‬
‫הגדול בדורו מו״ה יצחק בהגאון רשכבה״ג מהליח זצ״ל( בדרך‬
‫נסיעתו ע״כ נתאחר תשובתי עד עתה והניין לי כי‬ ‫סימן כא‬
‫הרציתי הדברים עתה לפני כחו׳׳ד הגאון שי׳ לחוות גם‬
‫לכבוד אלופי יקרים מופלגים ומשכילים‬
‫דעתו הגדולה בזה • וזה תשובתינו ‪:‬‬
‫בד״צ דק״ק קרעווע ‪ .‬שלום מאדה״ש ;‬
‫השו״ב וש״ץ דמחניהס אחר כל המכתבים שהגיעני‬
‫מהם גס מהרב המ״ץ דמחניהס גס הג׳׳ע אינו‬
‫ט״ד האשה שהודטתי להם מכבר שנשאת קודם זמן‬
‫נראה שוס דבר לגרוע חזקתו • ומדינא הוא בחזקתו‬
‫הכתוב בכתב פטור כלה • סמוך לגבולם • והן טתה‬
‫הראשונה בכשרות כמאז כך עתה • ומכש״כ גס על היותו‬
‫הגיטני ציר מבטלה עם גוך הנתב פכיור אשר לוטה פה‬
‫שליחא דציבורא ‪.‬בימים מוראים ודאי שבחזקתו קאי‬
‫והנה לפי מה כנתוב בהפטיור שאתר שקבלה הג״פ כד״ת‬
‫ואדרבא אין הימים אלו גורמים להיות איש נרדך מהם‬
‫קבלה טל טצמה מרצונה שלא תנשא קודם י׳׳ז אלול הסבר‬
‫ולראות בתקלתו חנם ח״ו • וכמה שנאוי הוא המחלוקת‬
‫הן לפי דטתי אך‪ .‬אס היה תנאי גמור שלא תנשא טד‬
‫לפני המקום • וד׳ אשר שמו שלום הוא ישים שלום‬
‫זמן הנ״ל■ כיון שגרשה סתם ומטכשיו • )כמבואר בכתב‬
‫במחניהס • וכדאי הוא השלום לשמוע שועת עמו ישראל‬
‫פגיור שכבר קבלה הגט( הלא מבואר בש״ס גיגיין )ד׳‬
‫ולהעלות זכרונס לעובה בימי הזכרון הבע״ל על כל טוב‬
‫ט״ד ה׳ ובטור וש״ט סי׳ קמ׳׳ג סטי׳ ב׳( דרק לכתחלה‬
‫ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנס וברכותיה כנפשם‬
‫לא תנשא ובדיטבד אס נשאת יפרוש ממנה טד שיתקיים‬
‫ונפש ידידם‬
‫התנאי ׳ וטכשיו הרי כבר טבר הזמן • והוי קידושין‬
‫במוצאי מנוחה זכור ברית כו׳ בשלום ורב טוב לפ׳׳ק •‬
‫גמורים למפרט • וכ״ש בנ״ד דלא הוי תנאי כלל אלא‬
‫ו ה ן להשקיט דעת המסרטריס שערערו עליו קיבל טל‬ ‫שקבלה ט״ט מרצונה אחר קבלת הגט • וכבר כ' הב״ש‬
‫טצמו בפני)ואס ירצו מסתמא יקבל גס בפני מנהיגי‬ ‫)בסי׳ קמ״ה ס״ק ט״ז( דבנתגרשה סתם וקבלה אח״כ אך‬
‫עירם( להסיר מעליו שוס פקפיק מכאן ולהבא ולהתנהג‬ ‫שלא קיימה דברי׳ אין חשש איסור יטו״ש ;‬
‫טפ״י יראת ד׳ כל הימים כראוי לשו״ב וש״ץ דמתא ־ ואין‬ ‫בנ״ד שאומרת שקבלה טל טצמה בשבוטה או‬
‫ט עוד שוס חששא בדבר ‪:‬‬ ‫ש״ד שצריכה לקיים וכמו שמבואר שם )בסי׳‬
‫מדי דברי בו התרצה עוד שאס ירצו אזי יראה‬ ‫קמ״ה סטי׳ ט׳( ולתקנת הר׳׳י מפרי״ש יש להחמיר שיקדשה‬
‫לשחוט בפני השו׳׳ב השני דמחניהס בכל מה דאפשר‬ ‫טוד הפטם • מכוס דתלי בפלוגתא אי טביד מהני ואך‬
‫לרווחא דמילתא כדי שתנוח דעתם בזה • ו מיין גס לנו‬ ‫דהתוס׳ המורה )דך ו' ד״ה והשתא( כ' דבכה״ג אך רבא‬
‫להיות דעת הבריות נוחה כאחת בלי שום פירוד לבב ח׳׳ו •‬ ‫מודה • אמנם הגהת מרדכי לא כן ס״ל והובא דינו ביו״ד‬
‫וד׳ יברך את עמו בשלום ‪:‬‬ ‫)סי׳ ר׳׳ל בהגה״ה( וכן אסיק הסמ״ט בחו׳׳מ )סי׳ ר״ח‬
‫כה דברי אליעזר יצחק במ און מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין‪.‬‬ ‫ס״ק ג'( והש״ך שם דהוי טכ״פ ספיקא דדינא • ואך די״ל‬
‫סימן‬
‫צו‬ ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות >ייקבגכד‬
‫אח״כ בלא בדיקה היכי דינא אס לאסור הבהמות ‪ .‬או‬
‫גס הכלים שנתבשל ‪:‬‬
‫סיק כג‬
‫בעזהי״ת ותורתו ינחני בדרך האמת ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה ואחוה לפני הוד כת״ר דעתי הקלושה‬
‫בענין זה ‪ .‬אשר אין ראוי להחמיר בדיעבד‬
‫אס לא נבדק כי גס אס נאמר שזהו מיעוט טריפות‬
‫המצוי שצריכה בדיקה כמו בדיקת הריאה ‪ .‬הלא‬
‫פסקינן לדינא שזהו שאוסרין אם נאבדה הוא רק‬
‫מטעם קנסא ואיך שיהי׳ אס בדיקת הריאה הוא מדינא‬
‫דגמ׳ כדעת הרשב״א וגדולי הראשונים ודאי אין לדמות‬
‫לה ‪ .‬ואף אס הוא כדעת הרמב״ם אשר פשט לשונו משמע‬
‫שזהו רק מנהג הגאונים ‪ .‬ג"כ אין לדמות כי כיון שהם‬
‫תיקנו בדיקתה תיקנו גס הקנס כמו שמשמע בש״ך בכ'מ‬
‫כדי שיועילו בתקנתם ולצירוף הקולא נ״ל שבאמת פשטא‬
‫דסוגיא דביצה )דכ״ה ע״ב( אשר ממנה נובע דיכא‬
‫דבדיקת הריאה לדעת הרשב״א ‪ .‬יותר מתיישבת הרבה‬
‫לפי דעת רש״י והתוס׳ דשם ד״ה אורח ארעא דפי׳ דמאי‬
‫דאמרינן נטיעה מקטע רגליהון דקצבייא ‪ .‬אינו אלא לענין‬
‫שנענש כשוגג ולא כאונס כי כבר אסקינן דאורח ארעא‬
‫קמ״ל ‪ .‬דלדעת הרשב״א ע״כ צ״ל דבגמ׳ גופא מחלק‬
‫דלכתחילה צריכה בדיקה ומדמצינן בכ״מ דלא בעי בדיקה‬
‫ע״כ דמחלקי׳ בין ריאה לשאר טריפות ‪ ,‬ולמה לא נזכר‬
‫זאת בגמ׳ כלל ‪ .‬עד שנצטרך לומר שחכמי התלמוד סתמו‬
‫דבריהם פעם הכי ופעם הכי ‪ .‬ונחלק בעצמינו ודאי‬
‫יושר פשיט לפרש כפרש״י והתוס׳ דשם ‪ .‬ואס פשטא‬
‫דסוגיא נפרש כפירש״י ותוס׳ יתיישב ג״כ מה שהקשה‬
‫הפ״מ על הרמב״ס נגד הירושלמי ומדרש ילמדנו ‪ .‬ששם‬
‫איתא להדיא בדיקת הריאה ‪ .‬ולפ״ז יתיישב כי הוא נגד‬
‫פשטא דסוגיא דבבלי ‪ .‬וא"כ כיון דחזינן דסוגיא דידן‬
‫ס״ל דלא בעי בדיקה הרי חזינן דאף טריפות הריאה‬
‫דמצוי לא בעי בדיקה מכ״ש בנ״ד דלא בעי בדיקה‬
‫לכתחילה אף דמצוי איזה בהמות נמי׳ בהם בועות ‪:‬‬
‫ויש לפניו אופן אחר אנן מה כעני אבתריה מי עלה שמיס‬
‫א ך ביותר נ״ל לומר בגופא דהא מילתא דבועות אין‬
‫לו עיקר ושורש בש״ס רק מאו״ה הביאו הרמ׳א‬
‫בשו״ע יו״ד )סי׳ מ״ו סעי׳ ו׳( והביאו בד״ט )סי' מ״ו(‬
‫וז׳׳ל מעיים או קורקבן כו׳ אחנה נא את פני כת׳ר‬
‫שיש־ס עיניו בדברי האו״ה גופא ועיני כבודו יחזו כי‬
‫נראין דבריו שמדמה מעיים לריאה ואמת שהוא דלא‬
‫כהב״י ‪ .‬אך לדידן אין נפקותא כלל כיון דפסקינן דאף‬
‫בריאה לא בעי שום בדיקה בבועות לעולם כשר‪ .‬וקרוב‬
‫לומר שהאו׳׳ה קאי בשיטת הרי׳׳ף והרמב״ס דס׳׳ל דמים‬
‫עכורים ושרוחיס פסלי אף בריאה ‪ .‬א״כ בעי בדיקה‬
‫לכך פוסק דגם בבני מעיים הדין כן ‪ .‬אבל לדידן‬
‫דפסקינן דאף בריאה כשר בכל הבועות א״כ כש״כ בבני‬
‫מעיים ‪ .‬ואף דהש׳׳ך)בסי׳ הנ״ל ס״ק ט״ז( ודאי הרגיש‬
‫זאת וכ׳ דלא טריף אא״כ נתמסמס הבשר תחתיו וכן‬
‫הביא בשם רש״ל ‪ .‬אך מנ״ל דצריך בדיקה כלל מהו בשוך‬
‫הבועה‬
‫החוה״ש םאדוה״ש לכבוד ידיד ד׳ ונפשי הרב‬
‫הפאוה״ג חוב״ק םפורסם בתורה וחסידות כש״ת‬
‫בם׳ משה יהונתן דובער הלוי נ״י מסטנאב •‬
‫יהי שלום בחילו לאורייתא ‪.‬‬
‫ך|י קבלתי בשעה זו עת המנחה מכתבו ע״י ד׳ ביינוש•‬
‫’ והן מה שנסתפק מר מדינא כיון דאין לה וסת‬
‫עדיין אסור משום בטול פ״ו • לפ״ד אין להסתפק בזה‬
‫כלל • כי מוכח בכמה סוגיות בב״ס • דאן! אשה בלא‬
‫ראתה עדיין יכולה להתעבר • והעולה על זכרוני לע״ע‬
‫)כתובות דף י׳ ע״ב( דא“ל ר״ג לך זכה במקחך אף שהיתה‬
‫ממשפחת דורקעי שאין לה דס בתולים ודם נדה ־ ואף‬
‫ששם קאמר שאין בניה מרובים • היינו בדורקטי שלא‬
‫יהיה לה לעולם דם נדה • אבל עכ"פ מוכח שיכולה‬
‫להתעבר • דאל״כ הרי הוי מקח טעות דומיא דנמנא‬
‫איילונית וכן מוכח להדיא בנדה )דף ח׳ ע״ב( ילדה‬
‫וראתה דם מחמת לידה עדיין אני קורא אותה בתולת‬
‫דמים מוכח להדיא דיכולה להוליד אף שהיא בתולת דמים‬
‫שלא ראתה דם מעולם • גם מצינו בנדה)דף ס״ו( רבינא‬
‫איעסק ליה לבריה בי רב חנינא כו׳ א״ל מאי האי כו׳‬
‫א״ל אימר דאמר רבא בגדולה דקא חזי דמא בקטנה דלא‬
‫חזא דמא מי אמר • א״כ הרי היתה קטינה עדיין שלא‬
‫ראתה מעולם ]ודוחק לומר דכבר היה לו בנים לבריה‬
‫דרבינא וקייס מצות פ״ו דלישנא דאיעסק ליה משמע‬
‫כאשתו הראשונה[ וכי עבר ח“ו בריה דרבינא על ברייתא‬
‫)שם י"נ ב׳( דאסור למנסב קטנות דלאו בנותאלודי •‬
‫אלא ע״כ מוכח דכיון שהגיעה לכלל שנים שראויה לילד‬
‫אף שאין לה וסת נדות עדיין חשבינן לה לראויה לילד■‬
‫ובפרט שהוכחתי שיולדות אף אס לא ראו • א׳׳כ מכ״ז‬
‫נראה לפענ״ד לדינא באמת שאין בו חשש איסור וביטול‬
‫פ״ו כלל • אך בגופא דמילתא אם אעפי״כ לבו נוקפו‬
‫מצד מדת חסידות כיון שאיני ברור כ“כ עפ״י הטבע •‬
‫לידע הזה יוכשר או זה • את כתי׳ר המדע למי לבו משוך‬
‫יותר לגמור • יגמור בכי טוב וד׳ יסכים על ידו להצליחהו‬
‫על כל טוב ושלום כנפשו ‪:‬‬
‫סימן כד‬
‫מה שב' להגאון הנחל ר׳ דוד אב״ד דקיק נאווארעדאק‬
‫בעה״ם ם׳ גליא מסכת ‪:‬‬
‫ע״ד שאילתא ‪ .‬אס בעיר אחת נמצאו בועות‬ ‫שאלה‬
‫על בני מעיים של כמה בהמות ומהם בדקו‬
‫ונמצאו נתמסמס הבשר תחתיהם ומהם לא בדקו כלל‬
‫וצוה׳ מורה אחד שיבדקו מכאן והלאה כל המעיים של‬
‫כל הבהמות ‪ .‬והטבחים לא שמעו לקולם והשליכו המעיים‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות פית כה‬
‫דפלוגתת הרי׳׳ף וש“ פ במוגלא אי כשירה בריאה תלוי‬
‫בגירסת הגמ' )חולין ד׳ נ״ה ע״ב( דהרי״ף ז״ל גריס פסול‬
‫בזוב״ז לקותא ‪ .‬כשר בזוב״ז מים זכים ומים זכים דכשריס‬
‫בזוב״ז חקא דציל וקאי על כרחך על שניהם וגי׳ החולקים‬
‫דלא קאמר כלל פסול בזוב״ז וכשר בזוב״ז רק כגירסא‬
‫שלנו בגמ' שם כשר בריאה פסול בכוליא כשר בטליא‬
‫פסול בריאה ומים זכים דכשרים לא קאי רק אכוליא‬
‫ולא אריאה ‪ .‬והרא״ש כ' דאף לגי׳ הראשונה יש ליישב‬
‫דלישנא דגמרא נקטי ובאמת לא קאי רק אכוליא לבד‬
‫אבל לגירסת הרי״ף יותר פשוט דקאי אשניהם כיון דתני‬
‫כשר בזוב״ז מיס זנים ובתר הכי קאמר ומים זכים‬
‫דכשירה ע״כ קאי אתרווייהו ‪ .‬והנה באו״ה גופי' )כלל‬
‫נ״ג סי' ד'( כ׳ בפס ר״ש חפני כהן הובא בהגה״א‬
‫דמוגלא טריפא בכוליא אף אס לא הגיע ללובן ועי' ט״ז‬
‫)סי׳ מ״ד ס״ק ו׳( שפירש וכן עיקר להוא ע״כ כגירסת‬
‫הרי׳׳ף והרמב״ס דנרסי פסול בזוב״ז לקותא וא״כ דוקא‬
‫בלקותא בעינן למקום מייז עיין ס״ז שם אבל לגירסא‬
‫שלנו שלא הי׳ כתוב כלל פסול בזוב״ז כשר בזוב״ז ע״כ‬
‫לא קאי מקום חרין אלא אמוגלא הרי קמן דהאו״ה קבל‬
‫גירסת הר״ש חפני שהיא כגירסת הרי״ף ‪ .‬א“ כ יותר‬
‫נאות לומר דהא דקאמר ומיס זכים דכשירה קאי אמאי‬
‫דפסיק כשירה בזוב״ז היינו בריאה ובכוליא וע״כ ס״ל‬
‫דבעכורים או סרוחים ערפה אף בריאה כי למה נאמר‬
‫דגריס בהאי סוגיא כהרי״ף בתחלתו היינו פסול בזוב״ז‬
‫ולא בסופו במה שגרס ומים זכים דכשרה בזוב״ז ‪ .‬אך‬
‫איך שיהי׳ מ״מ יותר נוכל לומר דס״ל כהרי״ף והרמב״ם‬
‫עכ״פ בהא סלקינן דלדידן דאף בריאה לא מצרכינן שוס‬
‫בדיקה לבועא אף אם מליא מוגלא עטרים או סרוחים‬
‫כ״ש בשאר איברים דמזינן בועות לא כעיא שום בדיקה ‪.‬‬
‫ואס נדמה לכוליא חדא דלפון בועא לא מצינן בכוליא ולא‬
‫פסלינן אא״כ חזינן דמלאה מוגלא ותו דהא מדמי האו״ה‬
‫לריאה• דצריכינן לבדוק אס הי' בו נקב ‪ .‬אך מה לעשות‬
‫כיון שכבר קיבל עליו כן אדון מנורים הרב רמ״א ז״ל‬
‫בד״מ ‪ .‬אך אדרבא נראה בעיניס מדוע לא הביא הרמ״א‬
‫דברי האו״ה האחרונים ‪ .‬וגם הכגה״ה בחיבורו כש״ע‬
‫יותר משמע לי דבאמת לדידן אין לחוש לכ״ז ‪ .‬ועם שכבר‬
‫כ' הט׳יז ז״ל דחזר מהד״מ משום דאין בועה פוסלת אף‬
‫בריאה כמש״כ הב״י אך לא אבין דבריו בזה דזהו רק‬
‫אס נפסול באמת בליחה לחודא וקאמר דאין בועה פוסלת‬
‫רק בריאה הא יותר הו״ל למימר דבריאה ג״כ כפירה‬
‫לפי פיסקא דידן ‪ .‬והאו״ה לשיטתו אזיל דס״ל בריאה‬
‫פריפה בעטריס וסרוחים ‪ .‬והש״ך ישב זאת דשם מיירי‬
‫אס נתמסמס הבשר תחתיו ‪ .‬אך מנ״ל דצריך לבדוק אם‬
‫הבשר שלם ‪ .‬הא אף בריאה לא בעי שום בדירך‪ :‬א“ כ‬
‫בנ״ד אף אס הי' בועות לא הי׳ לן לבדוק אחריהם כלל‬
‫מה הס אס במוגלא או כש״ד ‪ .‬וכש״כ איך נתחזק בזה‬
‫למיעוט המצוי בטריטת כיון דאין בזה שום חששא כלל ‪.‬‬
‫וגם הש״ך דפירש באו׳ה דמיירי שנחמסמס הבשר תחתיו‬
‫משוס דהי׳ קשה ליה דהא אף ב ד א ה כשירה כה״ג‬
‫כקושייתי ‪ .‬לכך שיק ע׳כ דמיירי שנתמסמס אך קבה‬
‫לפ״ז‬
‫‪!»2‬‬
‫הבועה והרשב׳א חולק על דברי הרמב״ס )פ״ז מכל״ב‬
‫הלכה י׳( דס״ל דבעי בדיקה בבועה על הסמפון ‪.‬‬
‫וראייתו מדקאמר בגמ׳ חולין )דן‪ £‬מ״ח ע״ב( ולא אמר‬
‫להו ולא מידי משמע דלא בעי שום בדיקה ‪ .‬ומנ״ל לומר‬
‫דבבני מעיים בעי בדיקה ‪ .‬ואולי ס״ל האו״ה כדעת‬
‫הרמב׳ם וריא״ז דס״ל דבעי בדיקה בסמפון ‪ .‬אבל לדידן‬
‫לפענ״ד האי דינא ליתא מבעי בדיקה בב"מ ‪:‬‬
‫סימן כה‬
‫בגוף הדין כל הבועות דבני מעיים אין לו שום‬ ‫הן‬
‫עיקר ושורש בגמ׳ ולא בפוסקים הראשונים ואדרבא‬
‫בכ'מ משמע דאם נמצא אף בועות בשאר איברים לא‬
‫בעי שוס בדיקה חדא דהא פסק הב״י דלא אשכחן בועי‬
‫וסירכא אלא בריאה ושורשו מגמ' אין לך בטריפות אלא‬
‫מה שמנו חכמים ותו יותר יש לתמוה דאף בריאה הנזכר‬
‫הריעותא בבועות שלה בגמ' אסקינן דלית לן בה ‪.‬‬
‫והלכה מרווחת דלא מצרכינן פוס בדיקה מבפנים אס‬
‫מליח מונלא ‪ .‬ואס הבשר שתחתיו בריא רק נחשב‬
‫לריעותא אס מצטרף לה עוד אחרת ליעשות תרתי‬
‫לריעותא ‪ .‬ונם לא מצינן שוס מקום להצריך בדיקה‬
‫תחת הבועה ‪ .‬ומנין נמצא לנו חומרא חדשה דבבני‬
‫מעיים אם נמצא בועות להצריך בדיקה מבפנים אם הבשר‬
‫תחתיו בריא והתחלת הדין זה נובע רק מאו״ה הביאו‬
‫בד” מ )סי' מ׳יו( וז״ל מעיים או קורקבן תרעולת לפעמים‬
‫יש בהם בועות כשר רק שלא ניקב הקורקבן והדקים ‪.‬‬
‫אבל אס הבועות כ״כ הלבה עד שנסתמו המטים טריפה‬
‫ויש לנסות ע״י קש או ניצה ‪ .‬וגס עתה נוכל לבדוק בזה‬
‫מאחר שלא ניקב בו נקב מידי דהוי אכל בועות הריאה‬
‫אע״ג דאינו מצוי כ“כ כמו בועות הריאה ובהגה״ה שם‬
‫יש לחתוך הבועות ^ יש בה לחות טריפה ‪:‬‬
‫ע״כ הג׳׳ה זו חסר מדברי או״ה גופא ‪ .‬דאל״כ‬ ‫נודעה‬
‫אין המשך לשונו עולה כהוגן דהתחיל להקל‬
‫שנוכל לסמוך על בדיקותא ‪ .‬ומסיק אע״ג דאינו מצוי כ'כ‬
‫ע'כ דחסר זה שצי ‪ 7‬לבדוק בפנים ‪ ,‬וע״ז כ׳ מידי דהוי‬
‫אכל בועות הריאה כו'[ ולכאורה יש להכין היכן מצינו‬
‫בדיקה בריאה בבועות ‪ .‬אך לא נפלאת היא שהאו״ה ס״ל‬
‫כשיטת הרי״ף והרמב׳ס )הביאם הטור ססי' ל״ז( דבועא‬
‫בריאה מלאה מוגלא טריפה ‪ .‬והיינו לפי גירסתם בגמ׳‬
‫ע״ש ‪ .‬א״פ‪-‬גם בריאה צריכה בדיקה דילמא מלאה מוגלא ‪.‬‬
‫לפ“ז יש להחמיר גם בשאר איברים אם נמצא מוגלא‬
‫וגם להצריך בזיקה ‪ .‬אבל לדיק דכבר הלכה רווחת‬
‫חצליט באין פוצה פה דבריאה כשירה אף במוגלא בלא‬
‫בדיקה דלא כהרי״ף והרמביס בגירסתם א״כ ודאי אין‬
‫מקום כלל לדברי האו״ה והגהתו ‪ .‬או שטכל לומר שפוסק‬
‫כהרמב״ס ‪ .‬וגם הריא״ז דס״ל דבבועה גדולה צריכה‬
‫בדיקה נגד הסמפון ‪ .‬ויש ש ד להביא קצת ראיה דהאו״ה‬
‫ס׳ל כשיטת הרי״ף עיין ברא״ש ובטור וב״י)ריש סי' ל״ז(‬
‫צז‬ ‫שאלות ותשובות סיקנהכי תט המשולש‬
‫גס מירושלמי אין שוס ראיה ע ד שיס די ק וכ״ש מהמדרש‬ ‫לפ״ז מנ״ל דחיישי׳ לבדוק אח׳ז ‪ .‬אבל באמח ל^יז לא‬
‫ילמדנו ע ד ש״ס דידן ‪ .‬וא״כ חזינן דאף בסירכות הריאה‬ ‫קשיא כלל ‪ .‬והאו״ה מיירי אן! במוגלא לחודי׳ וסיל כשיטח‬
‫הבדיקה אינו אלא מצד המנהג כש״כ בשארי אברים ‪.‬‬ ‫הרי״ן‪ £‬בריאה אבל לדידן ודאי דלא חיישינן לזה ‪ .‬וגס‬
‫גם מה שהביא הלב״ש בשס הרמב״ם )פי״א מהיט הל׳‬ ‫לשיטח הט״ז הוא דלא חיישינן כלל לזה נמצא מחולקים‬
‫י׳ב( אס נולד שום חשש צריך בדיקה ‪ .‬במחילה מכטדו‬ ‫בזה הש״ך והטיז ‪ .‬ואן! שהרב פמ״ג כ׳ שנהג לפטוח‬
‫שגה ברואה דהרמב׳ש )באותו הפרק הל׳ ג׳( סיים ג*כ‬ ‫הבועות אפשר נהג זאת מטעם חומרא ומה לנו יוחר‬
‫אלא כרי הן בחזקת היתר עד שיולד דבר שחוששין ואח׳׳כ‬ ‫ממש״כ הרשב״א בתוה״ב על הרמב״ם שהצריך בדיקה‬
‫בודקין על אותו דבר בלבד ‪ .‬וכ׳ אח'כ כל הלכות בדיקןה‬ ‫נגד הסמפון ‪ .‬מדקאמר בגמ׳)חולין מ״ח ע׳ב( חזי הנך‬
‫והיינו בדיקות שמוזכרים בגמ׳ משמע דוקא דבר שמצינו‬ ‫דקיימי כנדי כנדי כו׳ ולא קאמר להו ולא מידי משמע‬
‫שצריך בדיקה ולא דבר אחד ‪ .‬ובאמת שם ברמב״ם )הל׳‬ ‫דא"צ שום בדיקה וכן הרא״ש ז״ל דייק מזה דבעכורים‬
‫ה׳( פסק דגם בריאה בבועה עם ליחה צריך לבדוק‬ ‫וסרוחים דכשרה א"כ כ״ש בשאר איברים דלא אמרינן‬
‫הסמפון שתחתיו ואנן לא פסקינן כוותיה ‪:‬‬ ‫ולא מידי לחוש לפתוח ‪ .‬והנה זאת הוא הנראה בעיקרא‬
‫ו ע ת ה בעזר השי׳׳ת החונן לאדם דעת נתחיל לדבר‬ ‫דהא מילתא ‪ .‬אך לפי פסק הפ״מ אשר נהג לפתוח וקבל‬
‫בענין מיעוט הצריך בדיקה מהיכן מקורו‪.‬‬ ‫זאת לריעותא דצריך בדיקה וא״כ הוי לכאורה כמו סירכות‬
‫הנה עיקר מקורא דהאי מילתא הוא מפסחים בבדיקת‬ ‫שיש לבודקו ‪ .‬ואף הפ"מ לא כ' שלא ישליכו המעיים רק‬
‫בית וגס ברוב מצויין אצל שחיטה דצריך לכאלינהו ‪ .‬או‬ ‫באוזות בקי־ן שאוכלים תולעים ומצא כמה פעמים תולעים‬
‫בריאה דמצרכי בדיקה משוס דשכיחי בה טריפות היינו‬ ‫אבל בבועות לחודא אין להחמיר לבדוק כולם ‪ .‬אך לפי‬
‫שמצוי בה טריפות ‪ .‬אבל כאן כיון דיכול להיות שהבועות‬ ‫דברי הפ״מ שצריך לפתוח אפשר כיון דחזינן דמצוי הך‬
‫אינן מחמת נקבים לא מחזקינן לריעותא וכן נראה להדיא‬ ‫ריעותא ‪ .‬ובריעותא דא צריכה בדיקה הוי ממש כסירכות‬
‫מלשון הרשב״א בתה״א )ד׳ לי׳ה( וז״ל וכיון שיש סירכות‬ ‫הריאה דיש ג“ כ מהם דכשרה ‪ .‬אפ״ה כיון דמצוי סרכות‬
‫כו׳ ]התשובה זו נחסרה בסופה וחבל על דאבדין[ ‪:‬‬ ‫וכל סירכה צריכה בדיקה לכך מצריכין לבדוק כל הבהמות‪.‬‬
‫אך גם בריאה גופא נחלקו בה גדולי ראשונים ‪ .‬אס‬
‫מחמת סירכות לחודייהו צריכה בדיקה ועיין בכה״ג )ריש‬
‫סי׳ ל״ט( שהביא בשם ת׳ משפטי שמואל שח״י טריפות‬
‫סיק כו‬ ‫נמצא בריאה לחודא ומשום הא צריכה בדיקה ‪ .‬ואולי‬
‫משום סירכות לחודייהו לא היינו מצריכים בדיקה ‪ .‬והואיל‬
‫בנידון רואה ם״ת‬
‫ואתא לקמן הא מילתא דבדיקת הריאה נימא בה מילתא ‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני ע׳י הציר מוכ״ז והן ביני וביני‬ ‫'ידידיי‬ ‫הנה נחקור נא האי בדיקותא דריאה אם הוא דינא דגמ׳‬
‫קרבו ימי דפוריא לאו יומא דשמעתתא נינהו‬ ‫או תקנה הגאונים ‪ .‬הנה הרשב״א והר״ן בשם הרמב״ן‬
‫לירד לעומקה של הלכה ע״כ נתעכב תשובתי עד היום ‪:‬‬ ‫הביאו ראיה מגמ׳ )ביצה ד׳ כ״ה ע״ב( נטיעה מקטע‬
‫רגליהון דקצבייא כו׳ דזהו הטעם משום סירכות הריאה‬
‫השאלה באשה א׳ שכבר פסקה מלהיות לה אורח‬ ‫ע״ד‬ ‫צריכה בדיקה ‪ .‬עי׳ שם תוס׳ ד״ה אורח ארעא קמ״ל דכ׳‬
‫כנשים שאירע לה ג׳׳פ שמצאה בבוקר על העד ^‬ ‫בפירוש דלכתחלה א״צ שום בדיקה מיהו אס נמצאת‬
‫בעלה שקנח בו אחר תשמיש מלוכלך בדם ‪ .‬רק שהעד‬ ‫טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס עכ״ל‬
‫לא הי׳ בדוק מקודם ואעפי״כ הי׳ הכתם טמא שהי׳ בו‬ ‫ע״ש‪ .‬וע״כ משתמע כך מהגמ׳ דאי כפירושם משום‬
‫כשיעור טומאה ‪ ,‬והאשה אומרת שמרגשת כאב בשעת‬ ‫דהריאה צריכה לבדוק א״כ למה ליה למימר אורח ארעא‬
‫תשמיש‪ .‬עכ׳׳ל השאלה ‪:‬‬ ‫קמ״ל מדקשה ליה לר״ה דאמר נשחטה הותרה ושני‬
‫ן ךןן ידידי האריך למעניתו לישב דעת הרמ״א ז״ל)בשו׳ע‬ ‫דצריך לבדוק הריאה משום דהוי מיעוטא דשכיחי ור״ה‬
‫יו״ד סי׳ קפ״ז סעיף ה׳( מהחולקים ומקשים עליו‬ ‫מיירי בשאר טריפות ולמה ליה למימר אורח ארעא ‪ .‬הא‬
‫מלישנא דהש״ס ‪ .‬והנה יפה מתקבל פירוש ידידי בהסוגיא‬ ‫לדר׳׳ה דינא הכי כיון דאפשר לנרורי מבררינן וע״כ דייקי‬
‫וכן משמע מדברי הסמ״ג שמפרש כעין זה ‪ .‬אמנם אך‬ ‫פשטי דגמ׳ כפי׳ התוס׳ ואס הם מפרשי דאורח ארעא‬
‫למותר הוא כי כבר קיימו האחרונים ז״ל דברי הרמ׳׳א ז׳׳ל‬ ‫היינו לכתחלה מדרבנן א"כ מנ״ל דמשום הריאה לחודא‬
‫להלכה ‪ .‬רק שהגאון בעל ח׳׳צ השיג עליו מק־ מתני׳ דע׳‬ ‫צריכה לבדוק ‪ .‬דילמא בתר כולם בדיקה בעי לכתחילה‬
‫הרואה כתם )נדה נ״ח ע״ב( מעשה בא לפני ר״ע כו׳ אם‬ ‫ואפשר לומר דמשמע להו מדוכתא אחרינא דלשאר‬
‫יכולה להתגלע ט׳ עי׳ שם ויעויין בנוב״י שהאריך ליישב‬ ‫טריפות לא בעי בדיקה אף לכתחלה וע״כ צריך לאוקמי‬
‫גש דבריו והעלה ג״כ כהרמ״א ‪:‬‬ ‫זאש בריאה ‪ .‬אך קשה למה לא נקט כפי׳ התוס׳ דמדוקדק‬
‫מ״ד באשר גס מכה ודאית ליתא רק כאב‬ ‫אמנם‬ ‫יושר לישנא דגמרא וגס ע״ז הקשה הפ״מ )בפתיחתו לסי׳‬
‫בעלמא ‪ .‬וע״ז כבר יצאו כל גדולי האחרונים‬ ‫ל״ט( שאין ראיה מכל המקומות שהביאו דבשאר טריפות‬
‫לחלק על הגאון בעל שבו״י והעלו דכאב אינה כמכה ע״ז‬ ‫א"צ בדיקה לכתחלה וגס על הרמב״ם סיים בתימא וא״כ‬
‫אנו צריכין לדון ‪:‬‬ ‫מוכח להדיא ממתניתין דא״צ שום בדיקה בעולם ‪ .‬וא״כ‬
‫והנה‬
 ‫חוטדמשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיט! ט‬
‫מצוה אליבא דכ״ש וכל הלילה אליבא דב׳ה ‪ .‬ואס אין‬ ‫אם נבא לכסוכ ולסבב כל דברי האחרונים ז״ל‬ ‫ותה‬
‫דרכה להוציא דם רק בבעילה הראשונה א״כ למה תלינן‬ ‫בסשובסס ובפסי^ אין אנו מספיקין ‪ .‬ע״כ נראה‬
‫בהגיע זמנה ולא ראתה עד ד׳ לילות אך אליבא דב״ה‬ ‫בעז״ה אך ללקט אמרים מרבוסינו הראשונים ז״ל ומקורם‬
‫]וזה דוחק אצלי לומר דיש חילוק לענין המכות דבראתה‬ ‫כש״ס ‪ .‬אולי יעזרני ה׳ להוציא דבר מה הנוגע למעשה‬
‫פ״א כבר אין כ״כ דם יוצא במכת בתולים ‪ .‬כי מה ענין‬ ‫בנ״ד ‪ .‬והחונן לאדם דעס יח׳יש יחננו בינה והשכל לכוין‬
‫זל״ז ‪ .‬ותו למה לא מפלגינן בין ראתה פ״א לראתה כ״פ[ ‪:‬‬ ‫לאמיהה של הלכה בא״י למדני חקיך וזה החלי בעזהי״ס ‪:‬‬
‫לכאורה הי׳ נ״ל להביא מזה ראיה גדולה לשיטת‬ ‫ותה‬ ‫כש״ס)נדה ס״ו א׳( כסוגי׳ דרואה מ״ס ואס יש‬ ‫איתא‬
‫בעל סה״ת דבעינן מכה שתוציא דם בודאי ‪.‬‬
‫ונימא דזה לא הוי רק בב״מ אליבא דב״ש או בלילה‬ ‫לה מכה באותו מקום שולה במכסה ואם יש‬
‫הראשונה אליבא דב״ה ‪ .‬אז ודאי מוציאה דם ומשם‬ ‫לה וסס סולה כוססה ואס הי׳ דס מכסה משונה מדם‬
‫ואילך ס פ ק‪ .‬והא דתלינן בלא ראתה היינו משום‬ ‫ראייסה אינה סולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור‬
‫דכיון דלא הוחזקה ברואה תלינ! אך אס לא ידעינן‬ ‫שממנה דם יוצא טכ״ל ‪:‬‬
‫שמוציאה דם ‪:‬‬ ‫שיטת הרשב״א בסה״א )סוך ש״ד הובא בב״י(‬ ‫ותה‬
‫א ך עדיין פש גבן לברורי מד׳ לילות והלאה ‪ .‬דלפ״ז‬ ‫דלא בעינן שנדע ודאי שמכתה מוציאה דם ‪.‬‬
‫ע"כ דלא הוי מכה כלל ‪ .‬מדלא תלינן בלא ראתה‬ ‫והגמי״י כשם סה״ת סבירא לי׳ דבטינן שנדע שמכתה‬
‫א״כ יקשה למה תלינן בלא הגיע זמנה עד שתחיה המכה ‪.‬‬ ‫מוציאה ד ם‪ .‬והמרדכי כ׳ בריש שבועות ואס יש לה‬
‫ואדרבה יש לן למידק איפכא מדתלינן שם חזינן דקרינן‬ ‫וסת זמן קכוע שהיא רואה נדה תולה בוססה שיכולה‬
‫לה מכה אך כל י״ב חודש כ״ז שלא חייתה ‪ .‬א״כ בד׳‬ ‫לומר זה הדס שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגינמ‬
‫לילות דתלינן בהגיע זמנה ע"כ דשם מוציאה דם בודאי ‪.‬‬ ‫וסתה ‪ .‬ואס יש לה מכה כו׳ ‪:‬‬
‫א״כ הדרן קושייתן לדוכתא למה לא תלינן בראתה ‪ .‬והן‬ ‫מחלוקת הרשב״א ובעל סה״ת תלוי בגירסא‬ ‫ותה‬
‫נבוך אנכי מאוד בהך מתני׳ דמכת בתולים איזה מכה‬ ‫שבש״ס שלנו מסיים ונאמנת אשה לומר כו׳‬
‫היא וכמה דרכה להוציא דם ‪:‬‬ ‫שממנה דס יוצאה ‪ .‬ובתוספתא דפרק ח׳ דנדה כ' סתמא‬
‫ונאמנת אשה לומר מכה יש לי ^ו תו מקום ‪ .‬והנה‬
‫מזה אשתומם ‪ .‬כי הרא״ש ז״ל בריש פ׳‬ ‫ויותר‬ ‫הרשב״א ז״ל תופס גירסת התוספתא לעיקר ‪ .‬והסה״ת‬
‫התינוקות וכן הרשב״א ז״ל בתה״א עמדו ע״ז‬
‫תופס גירסת הש״ס לדינא ‪:‬‬
‫להקשות אמסקנא דשמעתין דבועל בעילת מצוה ופורש ‪.‬‬
‫למה לא תלינן במכה כמו בשאר נשים ותירצו שמצד‬
‫המרדכי ז״ל כבר נבוכו בו האחרונים אס‬ ‫ובדברי‬
‫כונתו שלא בשעת וסתה לא בעינן מכה‬
‫חומרא החמירו להשוות כל התינוקות כדין בוגרת שראתה ‪.‬‬
‫כלל או דבעינן מכה מ׳'מ ‪:‬‬
‫נשמע מדבריהם כי על מתני׳ לא הוקשה להם מידי‬
‫בחילוקי התינוקות ‪ .‬וכן משמע מדבריהם דכל החילוקים‬
‫עפ״י אלו הג׳ שיטות מבוארים דברי הרמ״א ז״ל ‪.‬‬‫ותה‬
‫ויעוי׳ בביאורי הגר״א ז״ל בשו״ע )סי׳ הנ״ל ס״ק‬
‫דמתני׳ מדינא הס ‪ .‬ומאלו הימים ואילך טמאה‬
‫י״ד ובש״ך סיק כ׳( אם הוא כמכריע או שמפרש כן‬
‫מדאורייתא ‪ .‬ולא אוכל להתבונן איך ובאיזה אופן חילקו‬
‫דברי המרדכי ‪:‬‬
‫המכות מכל אלו הג׳ תינוקות ‪ .‬ולמה לא דברו מאומה‬
‫על גופא דמתני׳ ‪:‬‬
‫עיינתי ברוב דברי האחרונים ז״ל בתשובותיהם‬ ‫ותה‬
‫המצויים אצלי ולא מצאתי שוס אחד לחקור דבר‬
‫יותר מזה שהרב ב״י)סוך סי׳ קפ״ז( כ׳ דלענין‬ ‫והנה‬ ‫זה מן הש״ס כ׳׳א בדברי רבותינו הראשונים וביחוד‬
‫רואה מ״ת תלינן בכולהו עד שתחי׳ המכה ‪.‬‬
‫בדברי הרשב׳׳א ז״ל‪ .‬רק הגאון בעל ח״צ בנה יסודתו‬
‫כדאיתא בתוספתא שהניא שם ‪:‬‬
‫על מתני׳ דפרק הרואה כתם שהבאתי לעיל ‪ .‬והגאון‬
‫א ׳ ׳ ^ משמע דחשבינן לה למכה שמוציאה דם כי הרי לא‬
‫בעל נוב״י יצא לסלק מצד הסברא בענין ספק השקול ‪.‬‬
‫הכריע הב״י לעיל בין הרשבי׳א וסה״ת ואעפי״כ‬
‫ויעויין בשו״ת ברית אברהם שחלק על סברתו ‪:‬‬
‫כ׳ דדוקא לענין רואה מ״ת משוס דהוי דמיעוטא משמע‬
‫דלענין טומאה טמאה מצד הדין ‪ .‬וקשה לי דהרי לא מצינו‬
‫אינהו בדידהו ואנן בדידן ‪ .‬בעז״ה נ״ל לערות‬ ‫ותה‬
‫מקורא דהך פלוגתא אס בעינן שתהא מכה‬
‫כש״ס ובתוספתא ניש לה מכה חילוק בין היתר לבעלה‬
‫המוציאה'דם בודאי ממתני׳ דריש פ׳ התינוקת ]כאשר‬
‫ובין טומאת עצמה ‪ .‬רק שהאחרונים ז״ל והש״ך חילקו‬
‫חזינן דהך סוגיא כולה דרואה מ״ת בתוספתא אהך‬
‫לענין זה ‪ .‬ויעויין בס״ט מה שמפלפל בזה ‪:‬‬
‫דמתני׳ אתנייא[ ‪:‬‬
‫)והן כשאני לעצמי מה אני אומר ‪ .‬שבאמח כל מחני׳ דידן הוא רק‬ ‫במתני׳ פלוגתא דב״ש ובית הלל בג׳ חלוקי‬ ‫תה‬
‫חומרוח מדרבנן אבל מדאורייתא ודאי חלינן בכולן עד שתחי'‬ ‫תינוקת‪ .‬א׳ בלא הגיע זמנה לראות ‪ .‬ב׳ הגיע‬
‫המכה ‪ .‬וכן מוכח לישנא דמחני׳ דקחני נוחנין לה ‪ .‬ולכאורה‬ ‫זמנה ולא ר^ימ ‪ .‬ג׳ הגיע זמנה וראתה ‪ .‬הנה יש לנו‬
‫הלשון אינו מחוור והוה ליה לחנא למתני לילה הראשונה מהורה‬
‫לדון‪ .‬בתחלה כמה דרכה שתוציא דם מחמת מכת בתולים ‪.‬‬
‫מכאן ואילך ממאה ונוחנין משמע שחכמים נחנו לה והלא להקל‬
‫אין כח ביד חכמים ליחן לה ‪ .‬אלא ע״כ דמדאורייחא מהורה בכולן‬
‫אס נימא שדרכה להוציא דס כמה וכמה פעמים עד‬
‫עד שמחי׳ רק שחכמים החמירו ולקחו מהם כל הקולא ומשלה נחנו‬ ‫שתחיה המכה א'כ למה לא תלינן בראתה כ׳א בעילת‬
‫לה‬
 ‫חוט המיטולע צח‬ ‫סי ק כו‬
‫מצמערת בשעת תשמיש וקשה לה מאוד נראה קצת כי‬
‫חולי ומכה יש לה ‪ .‬ויש לסמוך על הבדיקה אף לפ״ה עכ״ל‬
‫וכ״ה בשו״ע)סי׳ קפ״ז סעי׳ ג' בהגה״ה( א״כ ודאי דיש‬
‫לתלות בנייד כמו בלס הגיע זמנה אחר ד׳ לילות ‪:‬‬
‫אחר כותבי זאת מצאתי בשבות יעקב )ח״א סי׳‬ ‫והנה‬
‫ס״ח( שפסק ג״כ להקל בזקנה בכאב בעלמא‬
‫מצד הסברא ‪:‬‬
‫מה שכתב שם דאין להביא ראיה להתירה‬ ‫אמנם‬
‫מתינוקת שלא הגיע זמנה דשאני התם דאיכא‬
‫מכה גדולה לפנינו במה שפרץ גדר בתולה ‪ .‬ובמחילה‬
‫מכבודו ‪ .‬דהא אס הוה מכה ודאית הי׳ לנו לתלות לדעת‬
‫הרשב״א אף בראתה וכ״ש בלא ראתה ולמה לא תלינן‬
‫יותר מד׳ לילות ‪ .‬אלא ע״כ דלא חשבינן לה למכה ודאית‬
‫ואעפי״כ תלינן בלא הגיע זמנה א“ כ ראיה גדולה ומוכרחת‬
‫היא ‪ .‬ולאיסורא ודאי דליכא למיפשע מדמחמרינן בועל‬
‫ב״מ ופורש כמ״ש הרשב״א בתה״א דשם החמירו משום‬
‫שהיא מכה עוברת ‪:‬‬
‫ברור הוא דבזקנה יש לנו לתלות בכאב דהוי רק‬
‫ספק מכה כמו בלא הגיע זמנה מד׳ לילות‬
‫והלאה דלא הוי רק ספק מכה ע״כ אליבא דהרשב״א ‪.‬‬
‫ומוכרח זאת ממתני׳ • ובפרע שלדינא הסכים השבו״י‬
‫ג״כ מצד הסברא ‪:‬‬
‫בעז״ה דכל יסוד ענין דתולה במכתה‬ ‫ולפמ״ש‬
‫נובע מהך מתני׳ דריש פ׳ התינוקת במכת‬
‫בתולים ‪ .‬יתורץ שפיר מה שהקשה הגאון בעל ח״צ על‬
‫שינית האומרים דלא בעינן כלל שנדע שמכתה מוציאה‬
‫דם מהך מתני׳ דפ׳ הרואה כ׳ במעשה שבא לפני ר״ע‬
‫דבעינן אף בכתם שתהי׳ יכולה להתגלע ולהוציא דם ‪.‬‬
‫ואעפי״כ היו תלמידיו מסתכלים בו משמע דברואה ממש‬
‫אף בכה׳יג לא תלינן ‪:‬‬ ‫_‬
‫יש לדקדק אדרבה מה הוקשה להם‬ ‫רלכאולה‬
‫להתלמידיס דילמא ס״ל לר״ע דאף‬
‫ברואה תולין כה״ג ‪:‬‬
‫לפמ״ש ניחא שהי׳ מקובל אצלם פלוגתא דנ״ש‬
‫וב״ה בתינוקת ושם חזינן דאף בתינוקת שלא‬ ‫אך‬
‫מוציאה דם ‪ .‬ואפ״ה בקמנה שלא הגיע זמנה תלינן לה ‪:‬‬
‫הגיע זמנה לא תלינן רק עד שתחי׳ המכה ‪ .‬אבל אם‬
‫חייתה פ״א ודאי דלא תלינן אף שאפשר שתתגלע עוד‬
‫להוציא דם ‪ .‬לכך הסתכלו בו שאמרה האשה מכה הי׳‬
‫וחייתה ובעון דא ודאי דלא תלינן ברואה ‪ .‬אף שיכולה‬
‫להתגלע ‪ .‬משא׳יכ היכא דאיכא מכה ודאית עדיין תלינן‬
‫אף בראתה ‪ .‬וכי מה עניין חייתה ליש לה מכה ‪:‬‬
‫ואעפי״כ בלא הגיע זמנה תלינן אף כל יב״ח ‪ .‬הרי מוכרח‬
‫בהא נחתי ובהא סלקי דבנ״ד שכבר היא‬ ‫^^'׳פ‬
‫מסולקת דמים ודאי דיש לתלות במכה ומותרת‬ ‫^‬
‫היא לבעלה אך בזה אולי יש להחמיר להצריכה עבילה‬
‫עכ'פ בכל פעם שתראה ;‬
‫ף ח זאת נ׳׳ל שיבדקו אותה נשים בקיאות אולי‬
‫' יראו איזה מכה בחוש ‪ .‬וגם יטלה לבדוק במוך‬
‫ארוך כמ״ש הגאון בעל ס״ע ואס תמצא דם מן הצד אז‬
‫תהא טהורה לגמרי ‪ .‬כן נ״ל לפענ״ד וד׳ הטוב יצילנו‬
‫משגיאות‬
‫שאלות ותשובות‬
‫לה לכל אהח כפי מדדגותה לכך כתב החני< לפון נותנין לה ץברור‬
‫הוא ‪ .‬אך מה אעשה פפדברי' הרמב׳׳ם גם מהרשב״א והאפר״י‬
‫שהבאתי מוכרת דבמתני' מדינא היא שמאה אס ראתה יותר מהזמנים‬
‫שנתנו לה חכמים ‪ .‬דאס הי׳ ם״ל דגם במתני׳ הוא רק מצד חומרא‬
‫לא הי' מקום לקושייתן כלל דבדורות האחרונים החמירו יותר‬
‫ונתט לכולן רק בעילת מצוה לבד כמו בבוגרת ‪ .‬וגם הב״י לא הי׳‬
‫צריך לחלק בין רומ״ת משום דהוי מיעומא דמיעועא והרמב״ס ז״ל‬
‫הי׳ לו לומר שמשם ואילך לא הוי רק ספק נדה או מדרבנן ‪:‬‬
‫ןך‪,‬ן אחר שנסתבכחי הרבה במבוכה זו דמכת בתוליב ‪.‬‬
‫אמרתי נחזי חנן בדורות שלנו ‪ .‬וחזינן דיש בתולות‬
‫שלא נמצא דם בתולים רק בבעילה הראשונה ‪ .‬ויש אשר‬
‫נמצא כמה פעמים ‪ .‬א״כ לפי״ז בבעילה הראשונה כוי‬
‫מכה שודאי מוציאה דם ומשם ואילך הוי רק ספק מוציאה‬
‫דם ‪ .‬א״כ לפי׳יז אית לן לפרושי מתני׳ עפ״י הך כללא‬
‫דמכה שמוציאה דם בודאי לא הוי אלא בבעילה הראשונה ‪.‬‬
‫לכך לא תלינן לב״ש בראתה רק בב״מ לבד ‪ .‬ולב״ה אפשר‬
‫דס״ל דכל הלילה חשבינן לה לודאי מוציאה דם ‪ .‬או דס״ל‬
‫דלא בעינן שתוציא דם בודאי ‪ .‬ולפי׳יז הי' אפשר לומר‬
‫דהרשב״א וסה״ת וכן הרמב״ם ז״ל דמשמע דס״ל כבעל‬
‫סה״ת ‪ .‬פלינא בפלוגתא דב״ש וב״ה ‪ .‬דהרמב״ס ז״ל פסק‬
‫)בפ״ה מה' א״ב הלכה י״כי( כב״ש ‪ .‬ויעוי' שם במ"מ‬
‫משום דס״ל דרבותינו כבי״ש סבירא להו ‪ .‬ויש לומר שכן‬
‫פסק גם בעל סה״ת לכך לא תלינן אלא במכה שודאי‬
‫מוציאה דם ‪ .‬והרשב״א ז״ל י״ל דפוסק כב״ה דתלינן כל‬
‫הלילה אף שלא הוי מוציאה דם ודאי ‪ .‬ולפי״ז יש ליישב‬
‫גם שני הגירסאות דסתמא דתלמודא דידן הוא אליבא‬
‫דרבותינו לכך סיימו שתדע שדם יוצאה ממנה ‪ .‬והתוספתא‬
‫אליבא דב״ה דמתני׳ אתנייא לכך כ׳ סתמא שאס יש לה‬
‫מכה תולה ‪:‬‬
‫ד כ ״ פ איך שהוא זהו ודאי שיותר מלילה הראשונה‬
‫ודאי דלא מחזקינן במוציאה דם ודאי ואפ״ה‬ ‫^‬
‫אף בהגיע זמנל רק אם לא ראתה תלינן ד׳ לילות וע כ‬
‫משוס דעכ״פ יש לספוקי שמוציאה דס עדיין ‪ .‬ומדלא‬
‫תלינן משם ואילך ע״כ דמשם ואילך חשבינן לה שאינה‬
‫ןך‪,‬ן נחזור לשיעת הרשב״א ז״ל דסבירא ליה דתלינן אף‬
‫במכה שאינה מוציאה דם קשה לכאורה מאוד דלמה‬
‫לא תלינן בהגיע זמנה ולא ראתה יותר מד׳ לילות ‪ .‬א׳'כ‬
‫ע״כ דסבירא ליה לשיעתו דיותר מזה לא חשבינן לה‬
‫כמכה ודאית כלל ‪ .‬אלא ספק אם יש לה מכה כלל ‪.‬‬
‫דלדעת הרשב״א ז״ל תלינן במסולקת דמים אף בספק‬
‫אם יש שם מכה כלל ‪:‬‬
‫זכינו לדין בנ״ד שכבר פסקה מלראות דמדמה לה‬
‫הש״ס בכ״מ כמו לא הגיע זמנה לענין דיה‬
‫שעתה ועוד לענין כמה דברים ‪ .‬א״כ אף בספק מכה‬
‫ודאי דיש לט לתלות ‪ .‬וכאב ודאי דלא גרע מספק מכה‬
‫וכן איתא בתשו' מיימוני נשם הריצב״א ‪ ,‬הובא בב׳׳י‬
‫לענין בדיקת שפופרת בבעלה הראשון ‪ .‬וז״ל אם היא‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיק״‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪!96‬‬
‫נ מ צ א דבין כף ובין כך אין להוכיח מזה דחזקה‬ ‫משגיאות ‪] .‬ויעוי' בס״ט חו הכדיקה אינו אלא לקולא‬
‫דמפיקרא שהוא לבר המטשה דאזלינן בתרה‬ ‫לא לחומרא[ והי' זה שלום וברכה מאדה״ש ‪.‬‬
‫אף ע ד הרוב ‪:‬‬
‫ך מ ה שרצה לתרך בזה קושיית התוס׳ )חולין ייא א׳‬
‫ד״ה מנא הא( ורוצה לומר דחזקה כזו כמו גבי ע ע‬
‫הוי באמת עדיף מרובא ‪ .‬הן לכאורה אף בלא סברתו‬
‫הא יש לחלק בין הך ד ע ע לבין כל החזקות דמצינו בשים‬ ‫סימן כז‬
‫דרובא עדיף מנייהו • דהך חזקה ד ע ע הוי חזקת הגוף‬ ‫בענין הנ״ל ‪:‬‬
‫דמוקמינן הנגע בחזקתה שלא נחסרה בשעת ההסגר ‪.‬‬
‫ואינך חזקות הוי רק חזקה דדינא דמעיקרא וחילוק זה‬ ‫מכתבי היקר ע״י המוכ״ז נכון הגיעני פש״ק‬ ‫ידידיי‬
‫הוא מבואר בסוגיין דהיו בה מומין ועודה כו׳ בכתובות‬ ‫העבר והנאני להודע משלומו הגיוב וגס ע׳יד‬
‫)ד׳ ע״ה ע׳׳ב( יעויין תוס' שם ד״ה אבל וד״ה ספק א״כ‬ ‫השאלה כהודיעני שמאז עסקה לראות מ׳׳ת ‪ .‬הודות לד׳‬
‫הרי חילוק גדול בין הך דנגע להנך חזקות ‪:‬‬ ‫ית״ש דמשמיא אסכימו על ידינו כה לעד יניצנו ה׳‬
‫משגיאות ויורנו האמת בתורתו ‪:‬‬
‫א מ נ ם אעפי״כ בכל זאת לא יתיישב קושיית התוס׳‬
‫שאם נבא לחלק כזאת דלינן קיסמא ורמינן‬
‫ן ^ ׳ ף שלפולא ד־די׳ בהוגיין דנדה ‪ .‬אף שזה דרכי‬
‫כשורא ‪ ,‬דח״כ כל עיקר הנך חזקות דדינא דמעיקרא מנלן‬
‫מאז לשום יד לפה מלדבר עוד בענין אשר ינא‬
‫דאזלינן בתרייהו כלל דהא מנגע לא מצינן למילף דשם‬ ‫כבר להתירא הן מדידי הן מדאחריני ‪ .‬אמנם עכ״ז למען‬
‫הוי חזקת הגוף)ונזה נקשתי זה כביר( אלא ע"כ דצריכין‬
‫השתעשע בדבריו הנחמדים אכתוב לו על סברתו שיצא‬
‫אנו לומד דהוי או הלמ״מ או דמצד הסברא אזלינן בתרייהו‬ ‫לחלק בענין החזקות אשר הוא דבר כללי הנוגע‬
‫א״כ שפיר הקשו התוס׳ דכיון דהא דרובא עדיף מחזקה‬ ‫בכמה עניניס ‪:‬‬
‫היא ע״כ מצד הסברא ‪) .‬אס לא כפי׳ רבינו חיים בתוס׳‬
‫ב מ ה שרצה ידידי לחלק בין חזקה ד‪:‬דה דלא מהני‬
‫שם( א״כ הרי דמצד הסברא רובא עדיף מחזקה וחזקה‬
‫לטהר את הדס ובין חזקה דאשה מזנה בודקת‬
‫ע״כ דמצינן מאיזה מקום דאזלינן בתרה א“כ מצד ק״ו יש‬
‫ומזנה דמהני גם לענין בתה ‪ .‬זהו דבר שח״צ לפנים‬
‫לנולמיזל בתר רובא ‪:‬‬
‫דפשיעח דהך חזקה דחשה מזנה הוי לגני בתה ממש‬
‫ו ב מ ה שרצה ידידי ל ת ק בזה קושיית התוס׳ דעירובין‬
‫כמו לגבי דידה דמ״ש ומאן דפוסל בבתה לח סבירא ליה‬
‫)ד׳ ל״ה ע״ב ד״ה חמר ר׳ ירמיה( ולומר׳דהך‬
‫הך חזקה כלל ‪:‬‬
‫סוגיא אזלא אליבא דס״ד דסוגיין דנדה דחזקה שלברר‬
‫א ך מה שרצה להוכיח מזה דכל חזקה שהוא לברר‬
‫עדיפא מחזקה דדינא דמעיקרא ‪ .‬לבד שזה דוחק לומר‬
‫המעשה הוא עדיף מרובח ‪ .‬מדמכשירין שם אף‬
‫דסוגיין דעירוכין אזלא דלא כהמסקנא דהש״ס בכל מקום‬
‫ברוב פסולים אצלה לפענ״ד זה חינו מוכרח חדא דפשטא‬
‫לענין מקוה שנמדד יהי׳ סברתו דבתרתי לריעותא לא‬
‫דסוגיא דכתובות )דף י״ד ע״ב( גבי תינוקת שירדה‬
‫אזלינן בתר חזקה זו ‪:‬‬
‫למלאות כו׳ ‪ .‬משמע דעיקר עעמא דר״ג דמכשיר אף‬
‫זאת יקשה ע׳׳ז דהא מסקי שם התוס׳ בכתובות‬ ‫עוד‬ ‫ברוב פסולים הוא לחו משוס חזקה זו דהח התם ליכא‬
‫)ע״ה ב׳( שהבאתי נעיל דאזלינן בתר חזקת הגוף‬
‫החזקה דאשה בודקת כו׳ ויעויין תוס׳ שם ד״ה כמאן ‪.‬‬
‫גבי משארסתני נאנסתי אף היכא דאיכא תרתי לריעותא‬
‫וגס פשטא דסוגיא שם )ד׳ י״ד א׳( אלא אמר רבא‬
‫שהיא בעולה לפנינו וגס חזקת פנויה ‪ .‬ואף שהתוס׳ הקשו‬
‫משמע דטעמא דר״ג הוא משום ברי ‪ .‬ועוד אף אם נימא‬
‫שם זאת ותירצו כשם הרשב״א דחזקת פנויה לא הוי חזקה‬
‫דטעמא דמכשיר אף ברוב פסולין משוס חזקה זו דאשה‬
‫נגד חזקת הגוף ‪ .‬לבד שזהו מלתא בלא טעמא מצאתי‬
‫מבו״מ חין להוכיח מזה אשארי חזקות שהוא לברר המעשה‬
‫סתירה לזה מדברי התוס׳ בעצמם בקידושין )דף ע״ע‬
‫דחזקה זו לא הוי בגדר חזקה כלל רק בגדר רובא כמו‬
‫דיה קידשה אבי׳( שכ׳ דבחזקת פנויה מודה שמואל דהוי‬
‫חזקה דכרוכין בקידושין)דף פ׳ עיא( ומעשה באשה שבאה‬
‫תרתי לריעותא ולא אזלינן בתר חזקת הגוף ‪ .‬ולבד דברי‬
‫לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה כו' שהיא חזקה‬
‫התוס׳ מוכרח זאת בהסוגיא דשם ‪:‬‬
‫מנד הטבע ‪ .‬ודבר זה הוא רק קרוי בשם חזקה ‪ .‬אבל‬
‫ו צ ר י ך עיון גדול ליישב לפ״ז קוש־ית התוס׳ דכתובות‬
‫זה הוי רובא משוס דרוב האנשים יש להם טבע זו ‪.‬‬
‫שם שחזקה היא למאד‪ .‬וד׳ יאיר עינינו ‪:‬‬
‫ומה ענין זה לחזקה שבאה לברר המעשה משוס דמוקמינן‬
‫ו מ ה שרצה ל ת ק עוד לפי סברתו קושיית החוס׳ דנזיר‬ ‫לה אחזקתה דמעיקרא ‪ .‬וכיוצא בזה ימצא ידידי בדברי א״ז‬
‫)דף י״ב א׳ דיה אסור בכל הנשים( הן לפי מה‬ ‫אדמו׳׳ר הגאון מוהרר׳ח זללה״ה בתשובתו הנדפסת בריש‬
‫דמצינן בעירובין)דף ל׳׳ב ע״א( דפליגי אמוראי אס אזנינן‬ ‫ספר תקלין חדתין אשר הביא ראיה לזה מירושלמי‬
‫בתר חזקה דשליח עושה שליחותו בדאורייתא ובגיעין )ד׳‬ ‫קידושין )פ׳ ד׳ ה׳ ח׳( עיין ידידי שם כי הוא מבוא‬
‫סיד ע״ב( מסיק הש״ס דלא אזלינן בתרה רק לחומרא ‪.‬‬ ‫גדול בענין חזקות ‪:‬‬
‫וכיון‬
 ‫צם‬ ‫שאלות ותשוסת םיםןמני׳ חוט המשולש‬
‫וחלק סליו ואליו יממסון מכיל וזה איט כמו שביאתו ־‪.‬‬
‫גם יתר דבריו שם >^ן להולמם ‪ .‬וביי בס׳ ביה כ׳ בשם‬
‫א׳ח דלפר״י מי שמוכר ביתו ט׳ ‪ .‬והנראה שמביא זאת‬
‫לראיה שיש לחוש לפר״י לבד אשר בב״ה ליתא הך תיבה‬
‫לסריי כלל ‪ .‬סוד איך שגה בזה דתלי בסריי דהא ש״ס‬
‫מרוכה היא נימין )מיד א׳( ואן« הרמביס שחולק מל‬
‫פריי )לדבריהם( המתיק דק זה מ ו ס )הל׳ י״ג( ואין‬
‫להאריך בזה יותר ‪ .‬ויש להמליך במדו גם במד הב״ה‬
‫שהביא זאת בשם איח דיש לפרש כשיסת ר^יי שם דמיירי‬
‫באיי ‪ .‬אבל אמנם סל דא גופא יש לדק לכאורה כיק‬
‫דאן‪ £‬לבטח שרי למה יהא אסור הדמים שמכר ‪ .‬ואן«‬
‫שטשאי כלי הרמב׳ם התישו בזה ‪ .‬ו א מד דכונת הרמבים‬
‫במוכר בית למבודת כוכבים היינו לטובדה ממש ‪ .‬הן‬
‫הרואה יראה לפון הרמב״ם אין להולמו כ; שסיים אבל‬
‫שבדי כוכבים ^ נ ס ו ישראל וגזלו ביתו והטמידו בה‬
‫מבודח כוכבים דמיו מותרין ‪ .‬אלמא דמיירי רק שמממידן‬
‫בו ‪ .‬והנה דברי שני הלכות אלו מרפסין איגרא ‪ .‬ולפי מה‬
‫שביארנו סחרי ^ מ ח נ י׳ די ק מם המכילתא ‪^:‬ביא‬
‫הש׳ס בגיסין ) קז מיד א׳ הנ״ל( ולא מצאתי במניי מי‬
‫שהתפורר בזה ‪:‬‬
‫א ך י״ל דבאמת לכך נאדי רש״י זיל מהך פיחשא‬
‫ומפרש שם דמיירי במוכר ביתו באיי ומשוס קנסא ‪.‬‬
‫אבל הרמביס זיל) פי ס מהלטת פבודת כוכבים הלכה ייג(‬
‫לא פי׳ ‪ p‬ולא ידפתי למה • וגס הלא סותר הוא להך‬
‫מתני׳ דידן הנ״ל‪ .‬אך באמת מוכח לכאורה בסוגיא דגיסין‬
‫שם דלא כפירש״י דשקיל וסרי השיס התם מנידון המוכר‬
‫טבדו או בהמתו לשבד טכביס אם קונסין אותו מד‬
‫משרה או סד מאה בדמיו כדי שיחזור ויפדה ‪ .‬ואם גם‬
‫הך מכילתא בחשש איסור מכירת בית בא״י לא הזה מפליג‬
‫בקנסא במוכר ביש לומר ררק דמיו אסורין ולמה לא‬
‫קנ ש אוש מד פשרה כדי שיחזור ויפדה ‪ .‬וכהיג מציט‬
‫בגיסין )מיז טיב( לטנין מוכר שדהו שקנש אותו ותקנו‬
‫שיקח ביטרים מן ה שק ויביא ‪ .‬כדי שיפדה ‪ p‬המובד‬
‫טכבים ‪ .‬ולא אסרו אח דמיו שם א"כ מוכח דהך אי שר‬
‫הדמים דמוכר ביש הנ״ל לאו משום קנסא הוא אלא‬
‫מדינא ‪ .‬איכ ה ד ק ר\שיי ‪ p‬לחכתא ביתר שז ‪:‬‬
‫בה אותה ה ט » ‪ .‬ומרן ביי כ׳ בלשוט ממש )בסי׳ קמיג‬
‫דמסחפינא הוה אמינא ‪ .‬דספם האישר מ ש ם‬ ‫ואלא‬
‫שמכר לשבד טכבים בית להכניס בתוכו המבודח‬
‫טכבים וסבר מל לא תביא שסבה אל ביתך ‪ .‬וכפשסא‬
‫דמתני׳ ב ט״ז)דכי א טיא( ‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ו ־ ה הי׳ נראה מזה להוכיח כסברת השיך שם‬
‫)סי׳ קמיג ס״ק א׳( דיש חילוק בין‬
‫משמשי משמשן למשמש־ן ‪ .‬ואס יש שם כיפה אזי שי‬
‫הכיפה משמשי מבודח כוכבים והמרקלק הוי משמשי משמשק‬
‫משאיכ הרמב׳ם שם בהל׳ ייג מיירי שהאליל שמד בזה‬
‫הבית פצמו ואיכ הוה משמשי מבודח טכבים ‪ .‬ולפיז‬
‫שפיר השיג סליו הראב ‪ r‬דאם כבר לרךז המ שת ואמיב‬
‫הממידו ודאי דהמפות שי שט דהא לא גרס מ טפ ה‬
‫שבטמבד דמיו מותרין ;‬
‫וא״כ‬
‫וגץן דכ״ז איט מצד ‪ p o‬רק מצד חומרא א*כ איך נוסל‬
‫לצרר מזה דנר מה כמנק ימר\ק דאוריימא ‪:‬‬
‫ה י ו צ א מסל דנריט אלה דודאי הך חזקה דאשה שראוס‬
‫דם ‪ .‬לומר דהשחא ראיזה דהוי חזקס מ ק ז‬
‫מדין« מחזקה דאשה בחזקח סהרה עומדח ‪ .‬דהוי ‪P‬‬
‫חזקו! הדין בלבד כדמוכח בסוגיין דהיו בה מומין‬
‫^ א ח י לטיל ‪ .‬אך במה נחה יפה ‪ .‬ובפרס ליזול בחרה‬
‫ע ד רובא זה לא ברירא לן כלל ‪:‬‬
‫א ״ןין ידידי הרבה יש לדבר בסכין חזקה כזו וגם אח‬
‫כל מה שכחבחי לא באחי ח״ו לסחור דבריו כי‬
‫באמת הסברא נ טנ ה וישרה מצד מצמה ‪ .‬אמנם באתי ת־(‬
‫כמפורר לו שישמט חכם ויוסיך לקח בפניני חזקוח אשר‬
‫הוא מקצוס גדול בתורה ‪ .‬ולא נייר אחד ולא שתים יכיל‬
‫את כל סחילו^ם אשר יש לחלק בין החזקות ולברר אותם‬
‫בכל מקומות מושבותיהם בכל הש״ס‪ .‬ואנכי מטרדתי‬
‫ומחלישות מזגי מתה קפה סלי לירד הרבה בפלפולא ובדבר‬
‫שאינו טגט להלכה ולמסשה ‪ .‬אמנם לחביבותא די ד ה‬
‫לגבן תקפתי סצמי ק^ת לדבר הלכה זו למטן לא ישיב‬
‫פניו ריקם ‪:‬‬
‫סיקכח‬
‫ע‪ 1‬א ל ה אם פותו• ליקח פאדראט להעמיד‬
‫כיח תפלה לישמעאלים הנקרא‬
‫מאצעטא ואם יבולים לשכור פועלי ישראל או‬
‫עובדי מכבי ם דוקא ;‬
‫אכתוב את הנראה לפעג״ד ‪ ,‬וד׳ ועזוב ינחני בדרך‬
‫האמת ובו בבזחתי ויעזרני ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה ‪ p‬דבר זה איפלגו בה כבר קדמאי ובתראי ‪.‬‬
‫הרמבים זיל כ׳ )בפ׳ט מהל׳ מבודח כוכבים‬
‫הל' ייא( אסור לבטח מם הטובדי סכבים כיפה‬
‫שמסמידם בה סבודת כוכבים ‪ .‬ואם מגר ובנה שכרו‬
‫מותר ‪ .‬אבל בונה הוא לכחחלה הטרקלין או החצר שיש‬
‫סמי׳ ב׳( והטור כ׳ שזכו תלוי בגירסח רשיי ויצם׳‬
‫במתני׳ מיז) ס״ז א׳( דלנירסת התו׳ במתני׳ ד מ ס או ת‬
‫אסור לבטח אןז הסרקלק ‪ .‬ודברי הסור תמוהים המה‬
‫מאוד ‪ .‬וכבר פמד סליו רביט אור ישראל הגריא ז״ל ‪.‬‬
‫שלא מזלקו אלא ב בי מ »‪1‬ות שמפמידין סליו‪ .‬אבל‬
‫הסו־קלק מוכס להדיא במתני׳ דשרי מדכ׳ הגיס לכיפה‬
‫כו׳ אמי־ לבטת )יפויין שם בס״ק ו׳( וא'כ לפ״ז כבר‬
‫אזדא לי׳ חומרת הס״ז שכ׳ שיש לחשוש לדטת התוספות‬
‫ולסחמיר ‪ .‬אך מה שיש לחוש לכאורה למה שכ׳ סוד דאןז‬
‫לרש״י והרמב״ם )ול מ האמת הוא דמת טלם( איט מותר‬
‫אלא סם הפובד טכבים משום דמסייע אין ט ממש ‪.‬‬
‫הממיין בדבריו יראה למין שלא חשש לזה ‪ P‬סיים אבל‬
‫לממשה ודאי ראוי לט לפ מק כריי שראה דברי רש״י‬
 ‫<'‬ ‫‘‬
‫תטהמשולע‬ ‫שאלות ותשובות ־יקנחכ®‬
‫שטלד ביו״ט שוחטין אושו ודחי הבמ״ע שקים לן ש‪:‬לו‬
‫לו חדשיוש׳ש ס׳ ‪ .‬ת״ש דא״ראשי הלכה כרשב״ג ה;כה‬
‫מכלל דפליגי ש״מ ‪ .‬אמר אביי נפל ‪ p‬הגג ד״ה הי הוא‬
‫כ*פ שפיהק ומש מיס חי הוא ומ“ ס מש הוא מאי נ"מ‬
‫לפוטרה מן היבום ‪ .‬ופריך עלה נפל מן הגג ד״ה חי הוא‬
‫והא ר'פ ור״ה בדר״י איקלעו לבי ברי׳ דר״א בר״א ועבדא‬
‫להו עיגלא שילשא ביממא דשבעא ‪ .‬ואמרי ליה אי אייציחישו‬
‫עד אורשא הוה אכלינן מיני' הששא לא אכלינן מיניה ‪ .‬אלא‬
‫כשפיהק ומש■ ד״ה מש הוא כ״פ בנפל הן הגג מ׳ס חי‬
‫הוא ומיס מש הוא ומיישי שם שרי עובדא לענין אבילוש‬
‫דהלכתא כרשב״ג ואמרי עוד שם וביבמות )דף ל״ו ע״ב(‬
‫אחמר מש בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה רבינא משמי' דרבא‬
‫אמר אם אשש ישראל היא חולצת ואה אשש כהן היא אינה חולצת‬
‫ורב שרביא משמי׳ דרבא אמר א״ז וא״ז חלצת‪ .‬א״ל רבינא‬
‫לרב שרביא באורשא אמר רבא הכי לצפרא הדד בי׳ ‪.‬‬
‫איל שרישוה יהא רעוא דתשרו שרבא עכ״ל הגמ׳ ‪ .‬והנה‬
‫השוס׳ שם )קל׳ו א׳ דיה ממהל( וביבמות )דף פ׳ ע״ב‬
‫ד״ה כיון( וכן בנדה )דף מ״ד ב׳ ד״ה הא( כשבו דרשב״ג‬
‫ורבנן בשרשי פליגי ‪ .‬פליגי בודאי בן שמונה דלרבנן ודאי‬
‫נפל הוא ואינו יוצא מידי נפל עד עשרים שנה לר׳ אבהו‬
‫ביבמות שם ‪ .‬ובספק ובסשם ולדוש ס״ל לרבנן דודאי שנ‬
‫קיימא הוא אף בתוך שלשים יום ‪ .‬משום דאזלינן בחר‬
‫רוב ולדוש כמו דאמרינן ביבמות ^״ז א׳( לימא כלך כו׳ ‪.‬‬
‫וכן שם )דף קי״ע א׳( אמאי הלך כו׳ ורוב נשים‬
‫מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות ורשב״ג ס׳׳ל בין בבן‬
‫ח׳ ודאי ובין בסתם ולדוש הוא ספק נפל עד שלשים יום‬
‫ולאחר שלשים הוי ודאי בן קיימא בשניהם ודייקינן כן‬
‫משום דסוגיא דיבמות )פיב הנ״ל( משמע דבבן ח׳‬
‫פליגי וסוגיא דשבש הנ״ל משמע דבסשם פליגי ‪ .‬אלא‬
‫ודאי כמ״ש השוס׳ ‪ .‬וכן הסכימו כל הפוסקים ‪:‬‬
‫ו ה נ ה בסתם ולדוש דפסקינן כרשב״ג דתוך שלשים הוי‬
‫ספק נפל אם הוא דאורייתא או דרבנן‪ .‬לשיטת‬
‫השוס׳ שם במקומות הנ״ל הוא רק דרבנן אף לרשב׳׳ג‬
‫®‪:‬קשו בנדה )מ׳׳ד ד״ה דקים לן כו׳( וא׳׳ש א"כ מאי‬
‫טעמא דרשב״ג כיון דליכא ריעושא אמאי אין מתאבל‬
‫עליו דניזיל אחר רוב ולדוש דהוי בני קיימא ‪ .‬וכן בשבת‬
‫דר"פ לא אכיל עד אורשא ‪ .‬אמאי ניזיל אחר רוב ולדוש‬
‫ושי׳ דבנפל הוי מיעוט דשכיח ודבר ההוה הוא לכך‬
‫החמירו חכמים עכ״ל‪ .‬משמע דלא הוי אלא מדרבנן אף‬
‫לרשב״ג ‪ .‬ו מ ה בש״ע יו״ד) סי׳ ט״ו ס״ב( כ׳ סתם ‪.‬‬
‫אס איט ידוע שכלו לו חדשיו אסור משוס ס׳ נפל עד‬
‫שחילש ליל שמיני ‪ .‬וכ׳ שס התבואות שור וכל האחרונים‬
‫הבאים אחריו דלא אסור אלא מדרבנן ‪ .‬ובזה שירצו מה‬
‫שהביא הב״י שם בשם קצת גאונים דמושר לגמרי משוס‬
‫דס״ל דבדיעבד מושר אס שחטו דהוי כמו אשת כהן‬
‫שא׳צ חליצה ‪ .‬אלמא דבדיענד סמכינן אדרבנן • ועיז‬
‫כ׳ הביי שאץ כן דעת הפוסקיס אלא דבבהמה אסור אף‬
‫בדיעבד מד״ס עכ׳ש משא״כ באשש כ ק ‪ .‬ולכאורה שפיר‬
‫אמרי דהוי דרבנן דכ׳ כן השוס׳ להדיא דאף ללשב״ג‬
‫לא הוי אלא דרבנן ‪ .‬אך מתשובת הרשביא שהביא הש׳׳ע‬
‫שם‬
‫‪98‬י‬
‫‪ rpb‬בזמנינו שמפמידס הפסל או דמוש‬
‫הלבנה שלהם בביס השפל© ממש כוה משמשים‬
‫דומיא ד ג י » ;‬
‫א מ נ ם ע דין לא ירווח לכאורה הך משני׳ דע״ז )דף‬
‫מ׳ז ע״א( מי שהי׳ בישו סמוך לעבו־ש טכביס‪.‬‬
‫יעויין שם דמסיק הש׳׳ס דממלא בהיזמי והיגי דהא‬
‫מרווח ליה לפבודח טכביס ומה זה הא זה לא כוי‬
‫אלא משמשי משמשין ‪:‬‬
‫ו ל © ע נ’ ד נראה דאף לפי״ז לא מיקרי משמשין אלא‬
‫הביש שמיוחד רק לע״ז ממש שבשבילו בונין‬
‫אושו ‪ .‬והוה דומיא דכיפה דמשמע שהי׳ טרקלין גדול‬
‫שב‪-‬ו נכנסין לעבודשס ‪ .‬והי׳ כיפה מיוחדש ששס עומד‬
‫כעבודש כוכבים ‪ .‬וכן ברמב׳׳ס בהל׳ י״ג הנ״ל יש לפרש‬
‫שנלכר בישו לע״ג היינו להעמיד בה האליל ‪ .‬משא״כ‬
‫בזכלנינו שעיקר הבנין הוא לאסוף שמה לעבודשם לא‬
‫מיקרי משמשין דהא עיקר בנינו בשכיל האנשים הבאים‬
‫שמה ‪ .‬אבל להלבנה עצמה הי׳ די לה בקסווחא חדא ‪.‬‬
‫וכן עשה אפשר יש שם איזה מחיצה* בין האנשים למקום‬
‫עמידשה ‪ .‬וראיה לכאורה לזה דהא ע״כ גם הטרקלין‬
‫לא נבנה אלא כדי לאסוף שמה ולעבוד אח הלבנה העומדש‬
‫בכיפה ‪ .‬אע״כ כיון דלהלבנה הוי די לה בכיפה ‪ .‬ואף‬
‫שעשו טרקלין ליכנס לעבודה זה נקרא משמשי משמשין ‪.‬‬
‫וכן ראיה מהך משני׳ הנ״ל דאף במקום שאמרו להשכיר‬
‫ולמה יהא מכר מושר דהא מכניס לשוכה עבודש כוכבים‬
‫והוי הביש תשמשין אלא ע״כ כיון דעיקר הביש הוי‬
‫לדירה ליש לן בה ‪:‬‬
‫סימן כט‬
‫מה שב׳ להגאון הגדול מוה׳ יעקב מאיר זצ״ל‬
‫בעהמ׳דז ספר מקור מים חיים ושו״ת מהרי״ט‬
‫אב׳ד דק“ק בריסק דליטא ‪:‬‬
‫בעזהשי״ת ותורתו הוא ינחני בדרך הישר‬
‫ויעמידני על האמת אכי״ר ‪:‬‬
‫א׳ שהניח אח אששו בעיר אחש ‪ .‬ונסע לעיר‬ ‫שאלה‬
‫אחרש וכשבו לו לשם שאשתו ילדה בכור אם‬
‫מחוייב לפדוש אש בנו לאחר שלשים יום מיום לידשו אף‬
‫דא׳׳י אס הוא חי אס לא ‪ .‬או שנצרך שיהא ■לו ידיעה‬
‫שמי לאחר שלשיס יוס ואז יפדה אוחו ‪:‬‬
‫וזה החלי בעזרש צורי וגואלי ‪.‬‬
‫ה ן אמרינן בשבש )קליה ב׳( ימיא רשב״ג אומר כל‬
‫ששהא שלשים יום באדם אינו נפל שנא׳ ופדויו מבן‬
‫חדש שפדה ‪ .‬וכל ששהא שמונה ימים בבהמה אינו נפל‬
‫שג׳ ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד׳ ט׳‬
‫ואמרי׳ שם בנמ׳ איבעי להו מי פליגי רבנן כו׳ ת׳ש עגל‬
 ‫‪P‬‬ ‫סיק ‪ «0‬חוט המשוליט‬
‫לגמרי בתוך ח׳ • י״ל דהש״ס ס מ ץ על פיסר^^ דר״י איש‬
‫בשבת שם ד ה ל ^ כותיה אבל ב פ לו ני זו אם מהני ליה‬
‫שחיטה לא איפסיק הלכתא בהדיא ודילמא ס״ל כנ״ל‬
‫ושד קשה לי לפיז דאף להסוברים דבאדם הוה דרבנן‬
‫מ״מ בבהמה הוי דאורייתא משוס סמוך מישטא לחזקה‬
‫וקשה מאי דאמרינן שם אמר אביי נפל מן הגג או אכלו‬
‫ארי ד״ה חי הוא כ׳׳פ נשפיהק ומת ־ ומקשינן עלה מהא‬
‫דר"פ וריה בדר״י לא אכלי עיגלא תילתא עד או ר ^‬
‫דשמיני • מאי קשה דילמא אביי לא קאמר זאת אלא‬
‫באדם אבל בבהמה באמה כ״ע ס״ל דאסור ואף רבנן‬
‫מודו ליה לרשב״ג דאסור מטעם סמוך מיעוטא • רק‬
‫באדם לא ס״ל כוותיה לאסור מדרבנן כיון דמדאורייתא‬
‫שרי • וגם אי נימא דע"כ פליגא אף בבהמה אך עכ״פ‬
‫דילמא בבהמה פליגא אף בנפל מן הגג ‪.‬משום סמוך‬
‫מימוטא רק באדם לא פליגא אלא בפיהק כמו דמסיק‬
‫הש״ס שם ונ״מ לענין י ט ם ‪:‬‬
‫ה נ ה מכל הנ״ל מוכח להדיא דאין סברא לחלק בהך‬
‫בין בהמה לאדם ועוד דלא אשתמיט חד מקמאי‬
‫לחלק בהכי וגס סברתו לענין יבום איני יודע אס הוסכם‬
‫מהשיס ומכל הראשונים ז״ל בכ"מ ;‬
‫חומרת חכמים נתיר להשהותו יותר משנה א״ו מה״ת‬
‫איך שהוא הוכחה גדולה הוא עכ״פ מהא דר ״ה‬ ‫אך‬
‫דבבהמה הוי דאורייתא • ואף דלפ״מ שכ׳ הט״ז‬
‫יו״ד )סי׳ ט״ו ס״ק ו׳( מה שיכור בע"מ נאכל תוך שנתו‬
‫הוא רק מטעם שלא יבא לידי גיזה ועבודה משמע דאינו‬
‫אלא מדרבנן • לכאורה אין ראיה משם דכיון דכל החיוב‬
‫לאכול תוך שנתו איט אלא מדרבנן שפיר יש לחשוב מזמן‬
‫שמותר לאכול מדרבנן■ אך דברי הט״ז אלו לא ידעתי‬
‫להולמם דמפשטא דסוניא דבכורות משמע דהוי דאורייתא‬
‫אף בבע׳מ • וכ“ כ הרמב׳ם )בפ״א מהל‪ /‬במרות ה׳ ח'(‬
‫הבכור נאכל תוך שנחו בין תס בין בע״מ שנאמר לפני‬
‫ד׳ אלקיך תאכלנו כו׳ וכי יה־ה בו מוס כו׳ הרי מפורש‬
‫דהוי בעשה * אך י״ל דדברי הט״ז לקוחים מתוך דברי‬
‫התום׳ בר״ה ז׳ )ואולי התוס׳ לשיטתייכו( • ואין כאן‬
‫מקום להאריך בזה• נ׳ עכ״פלד׳ הרמב׳׳ס מוכח מסוג יא‬
‫דר״ה דהוי דאורייתא ובפרט שכן כ׳ הרמב׳ס להדיא‬
‫על מקומו במאכלות אסורות • והדרן קושייתן לדוכתין‬
‫מ׳ש מאדם דמשמע דאינו אלא מדרבנן ]והנה מידי איירי‬
‫בהאי ענינא ראיתי להלין טוב כעד הגאון בעל הט״ז‬
‫שהשיג כתר״ה עליו בספרו היקר מקור מי© חיים במה‬
‫שכ׳ ואע׳ג דגבי קרבן כ׳ מיום השמיני והלאה שאני‬
‫קרבן דלא ראוי להקריב אלא ביום • וכ׳ עליו כתר״ה‬
‫למה לא קאמר הטעם דגמ׳ והא נ״מ למה שכ׳ התוס׳‬
‫בחולין שם לב׳ התירוצים • והנה לפעניד יש להלין‬
‫דלדידן אין נ' מ כלל בהא דלתירק הראשון הנ״מ הוא רק‬
‫אליבא דר״ש דאית ליה בזבחים)דף פ׳׳ד( דנשחט בלילה‬
‫אם עלה לא ירד ואנן פסקינן שס כר״י דגס בלילה אס‬
‫עלה ירד כדפסק הרמביס בפ״ג מה׳ פסולי המוקדשין‬
‫ה׳ ו׳ ־ וגם לטעם השני לענין במה יחיד הרי לא נ״מ‬
‫כלל לדינא לדידן ד ט ב לא יותרו הבמות • וי״ל דלכך‬
‫כ׳‬
‫שאאת ותשובות‬
‫שם סמי׳ ג׳ דאין סומכים על העובדי כוכבים בגדיים‬
‫וטלאים מ ק סי ם ממט ואומרים שהם בני ח׳ ימים ‪ .‬וכי‬
‫הש״ך דמשמע מדבריו דאן‪ £‬במסל״ה איט נאמן משמע‬
‫דסוסק דהוא מדאורייתא ‪ .‬ועי׳ פ*מ ו ק משמע בביאור‬
‫מר*א שם דס״ל דאסור מדאורייתא ‪:‬‬
‫מאד על כל האחרונים מעלם מהם דברי‬
‫רבינו מ ח ל הרמב״ם ז״ל )בפ׳׳ד מהלכות‬
‫מאכלות אסורות ה׳ ד׳( שכי ואסור לאכול מן הבהמה‬
‫שנולדה עד ליל שמיני שכל שלא ^ ה בבהמה שמונה‬
‫ימים ה״ה כנפל וחין לוקין עליו וכ׳ הכ״מ דלכך אין‬
‫לוקין משום דהוי רק ס׳ דאורייתא ומדכ׳ אין לוקין‬
‫מוכח דס׳׳ל דהוי דאורייתא ‪:‬‬
‫הגאון בעל נוב״י בס׳ דגול מרבבה)אינו אתי(‬
‫והובא בשו״ת נודע ביהודא מ׳׳ת באה״ע סי׳ י״ט‬
‫הקשה על הסוברים דהוי רק מדרבנן מגמ׳ ערוכה בר״ה‬
‫)ד׳ ו׳ ע״ב( איבטי לכו בכור מאימת מונין לו שנה אביי‬
‫אומר משעה שנולד ראב״י אומר משעה שנראה להרצאה‬
‫וליפ הא בתם והא בבע“ מ ופריך בע״מ מי מצי אכיל לי׳‬
‫ו מ מי דקים לן דכלו לו חזשיו עכ״ל הנמ׳ משמע דאסור‬
‫מה״ת דאי מה׳ת שרי למה לא נמנה לו שנה דאטו ע״י‬
‫אסור ‪ .‬והא דקשה ע״ז מדוע ביבמה סמכו על רוב‬
‫ולדות דבאשת כהן יוצאת בלא חליצה ע״כ יצא לחלק בין‬
‫בהמה לאדם דבבהמה יש לה חזקת אינה זטחה וסמוך‬
‫מיעוטא דנפל המצוי לחזקה והוי פלגא 'ופלגא משא׳כ‬
‫ביבמה דלא הי׳ לה חזקת איסור לשוק מעולם עכ״ד ‪:‬‬
‫‪ n i* T l‬אן‪ 1‬דהדין יכול להיות שכן הוא אך מהתוס׳ נדה‬
‫שהבאתי לעיל לא משמע כן דהא אתרווייהו‬
‫מקשי • ותירצו דלא הוי אלא גזירת חכמים ועוד שאף‬
‫לפ״ד עדיין לא נתיישב היטב הסוגיא דר״ה דמהיכא‬
‫פשיטא להו כ“כ דלרשב״ג הוי דאורייתא בזה מכיעם‬
‫•שכ׳ הגאון כיק דרבנן ע״כ פליגי עליה וס״ל דאף מדרבנן‬
‫מותר כדמשמע בסוגיא דשבת שם • וע״כ לית להו הך‬
‫סברא א״כ מי פשיטא כולי האי דרשב״ג סבר דהוי‬
‫ד או ריי ^ • ונשווי פלוגתא רחוקה בינייהו דילמא גס‬
‫■בבהמה לא פליג עליהם ואינו אוסר רק מדרבנן ולא סמיך‬
‫הך מיעוטא להחזקה • ועוד דהא סברתו לא הוי אלא אס‬
‫נימא דלנפל לא מהני שחיטה כלל • וא'כ החזקה מסייע‬
‫^המיעוט אבל אס נימא דמהני שחיטה לנפל אין החזקה‬
‫מסייע כלל להתיעוט כמו דלא מסייע למיעוט דטריפות‬
‫■בכל הבהמות • ואף דפס^נן באמת דלנפל לא מהני‬
‫שחיטה לטהרו מידי נבלה • עכ״פ אביי גופא וגם רבא‬
‫ר^ורי סס בשבת כתנאי ומסיק שם הגמ׳ אלא דכ״ע מת‬
‫הוא וריביי וראב״ש ס״ל מידי דהוי אטריפה דשחיטה‬
‫מטהרתה ־ ורבנן סברי לא דמי לטריפה • טריפה היה‬
‫לה שעת ט׳ הכא אין במינה שחיטה עכ״ל • והנה עכ״פ‬
‫מידי פלוגתא לא נפקי ומאי מקשי דילמא ס׳־ל לאביי‬
‫כריב״י וראב״ש • ואיכ לא הוה אלא מדרבנן■ ואף דע'כ‬
‫■צ״ל דהשיס מקשי אליבא דרשביג ולא אליבא דרבנן דמכמיי‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיק כם‬
‫מי שנולד בחדש השבימי למיבורו אם טלד שלם היז‬
‫ולד של קיימא וסלק אוחו בשבת • ספק בן שבטה ס פ ק‬
‫בן ח׳ מלין אוחו בשבת טכ״פ ט׳ הרי דפסק בשניהם‬
‫לקולא כרבי וכרשב״ג כדאיתא ביבמות )דף פ׳ נגיב( ■‬
‫ומ״ש בן ז׳ שלם הוא לאו ח קא וטביי • ובשאר מקומות‬
‫לא הזכיר כלל הא דרבי ־ וגא׳ ב׳ מה׳ רוצח ה׳ ו׳ כ׳‬
‫דטלד לפחות מט׳ חדשים ההורגו פטור טד ששהה שלשים‬
‫יום טכיל • משמט דמדינא בטינן שלשים יום • ובפ׳א‬
‫מה׳ שמחות ה' ו׳ כ׳ הטפלין אין מתאבלין טליהס וכל‬
‫שלא שהה ל׳ יום ה׳ז נפל ט׳ ואם טדט בודאי שנולד לס׳‬
‫חדשים אפילו מת ביום שטלד מחאבלין טליו ט׳ ■ ובן‬
‫שמנה שמת אף לאחר שלשים ה״ז נ ^ טכ״ל • ובהל׳ נחלות‬
‫)פ׳א ה׳ י״ג( כ׳ ואפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו‬
‫חדשיו הואיל וחי שטה אחת אחר אמו ה״ז נוחל ומנחיל‬
‫טכ״ל • וכל אלו הוזכרו במס׳ נדה )דף מ׳׳ב ב׳( במשנה‬
‫קטן בן יום א׳ • ופירשו דבריו היה והב״י והובא דבריהם‬
‫בקצרה בביאורי הנר׳׳א בא׳ח סי׳ של״א סעי' א׳ ס׳ ק‬
‫א׳ דס״ל ג״כ כדטת התוס׳ דמהית אם יצא הולד חי לאויר‬
‫הטולם אפילו מת בשטה שטלד הוי ולד משום דאזלינן‬
‫בתר רוב ולדות • רק מד״ס פד שיודט שכלו לו חדשיו •‬
‫כמיש הרמב״ס בפ׳ א׳ מה׳ יבום הל׳ ה׳ שצריכה חליצה‬
‫רק מדיס • ובנחלות אוקמוה אדאורייתא דבדיני ממוטת‬
‫קולא לזה וחומרא לזה • ובשאר מקומות פסק כרשב׳׳ג •‬
‫ואף ברוצח אף דמדאורייתא הוי ולד אמרו רבנן שיפטר‬
‫אם הרגו בתוך שלשים הואיל דמחזקינן ליה בנפל מדרבנן‬
‫וטי׳ במ״מ בפ״א מה׳ י ט ם ה׳ הנ׳^ל ובב״י בחויס סי׳‬
‫רטיו • ובמילה כיון דחומרא בטלמא הוא דממ״נ מלין‬
‫אותו • רק משום טלטול פסק כרבי ונרשב״ג לקולא • והא‬
‫דלא הזכיר דינא דגמרו רק בה׳ מילה משום דש״ל דדברי‬
‫רבי לא אתמרי אלא לטנין מילה • ולכן לא הזכיר דבריו‬
‫בשאר מקומות דהרמב׳׳ם למד כן דהוי רק מדרבנן משום‬
‫קושיית הרא״ש שהבאתי לטיל • פ"כ הוא דבריהם בקצרה‬
‫הובא בש״ט אויח בביאורי הגר׳א בסי׳ של״א סיק א׳ וכן‬
‫באיט סי׳ קנ״ו ‪:‬‬
‫הדברים בפירוש דברי רבינו הרמב״ס זיל אנכי‬ ‫והנה‬
‫בטניותי לא ידעתי פד מה■ לבד אשר זה ח ח ק‬
‫גדול לומר שהרמבים זיל בעצמו הכריט לו באיזה דבר‬
‫לגחר ובאיזה דבר לא לגדור והלא ידוס ד ‪ p‬רבינו‬
‫הרמב״ם זיל שלא הוסיף מדעתו כלום • ולא כ׳ ‪P‬‬
‫המוזכר בשני החלמוחם להדיא ועוד קשה לי איך שייך‬
‫לומר דברוצח אף דמדאורייחא הוי ולד מצד רובא אע'פ‬
‫כן פטור ההורגו משים דמדרבנן חיישינן לנפל • האם‬
‫שייך בזה חומרא • הלא אנו צריכין לקיים הקרא ובפרת‬
‫הרע מקרבך מדאורייתא • ורבנן יפקיט דינו • לא ידעתי‬
‫להולמו • נם מיש דרבי דקאמר דגמרו הוי ולד בבן מ׳‬
‫לא קאמר אלא במילה • לבד אשר אין סברא לזה • הרואה‬
‫יראה כי בתוספתא פ׳ טיז דשבת שם מטי כל השטיים‬
‫במשנתינו בנדה )מיג ב׳( ורבי קאי טל טלם ‪:‬‬
‫ו י ו ת ר קשה לי לסי פירושם ברבינו זיל מה יסגו‬
‫סמ״ש רביט זיל לפנין תרומה בס׳ א׳ מה׳‬
‫תרומה‬
‫‪200‬‬
‫כ׳ באמס הש״ז לומיי כן דלדיח אין שום נ״מ כלל ביהורא‬
‫דקרא ושפיר לא נקריב משוס לילה[ ‪:‬‬
‫המליט שבבהמה מוכרז ‪ p r‬דר״ה דאסור‬
‫מדאורייחא אן‪ £‬אליבא דפיסקא די ק מדמקשה‬
‫שם בריה בפשימוה אדאביי ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א נבא אל המיון בנמק האדם שאן‪ £‬דדעס‬
‫החום׳ דבאדס גם לרשב׳ג לא הוי אלא‬
‫מדרבנן הנה הרא״ש ז״ל משממ דלא ס׳ל הכי ביבמות‬
‫פ׳ד סי׳ ה׳ טל ‪ p‬דאשת כהן אינה תולצת כ׳ וז״ל ואמיג‬
‫דהשתא נשארת תתת בסלה בספק יבמה לשוק דאורייתא‬
‫ואם היתה רזולצת ונשארה ידזת במלה היתה מומדת‬
‫בספק חליצה דרבנן מ' מ הא טדיפי שפיר דאי חלצה אמרי‬
‫קמו רבנן בולד דנפל הוי ט׳ טכ״ל ‪ .‬משמט דס׳ל דהוי‬
‫דאורייתא אליבא דרשב״ג • וכן צ׳׳ל ט'כ לדטת הרמ״ה‬
‫הובא במור אה״ט סי׳ קט׳ז דאם כנס את יבמתו וילדה‬
‫ומת הולד בתוך שלשים יום דאין מוציאין אותה מבטלה •‬
‫וכ׳ הב״י דס״ל דסמכינן ארשב״ג דהלכתא כוותיה משמט‬
‫דס״ל דרשב״ג מדאורייתא קמיירי וט'כ צ׳ל לשיטתייהו‬
‫דהא דפסק רבא דאשת כהן אין מוציאין ולכתחלה דתחלק‬
‫הוא רק דרך פשרה משום דאנן פסקינן מדאורייתא‬
‫כרבנן רק מדרבנן חיישי׳ לרשב״ג • או דס״ל דהוי ספיקא‬
‫לדיק באמת • טכ״פ מוכח מדידהו דס׳׳ל דלרשב״ג‬
‫מדאורייתא חיישינן לנפל • ואן! דהרמ׳ה ז’ל נדחה • אך‬
‫טכ’ פ מדטתו מה דס׳׳ל בדברי רשב״ג אין ראיה שנדחה‬
‫רק מדינו דחה אותו הטור משום דאן! לרשב״ג מכ״פ‬
‫מידי ספיקא דאורייתא לא נפקי • אך קשה טכ’ פ‬
‫דלדידהו קושית התוס׳ הא רוב ולדות בני קיימא נינהו •‬
‫וי׳ל דהא דאמרי׳ כן בהש״ס הוא אליבא דאמת דפסקינן‬
‫בדיטבד כרבנן • אבל רשביג או דסבירא ליה דלא הוי‬
‫רובא מפליא • או דסבירא ליה דט״כ גלי קרא מופדויו‬
‫מבן חדש תפדה דלא ניזיל בתר רובא בהך פרט • כמו‬
‫שמצינו כהיג דגלי קרא שלא ניזיל בתר רובא בפיקוח‬
‫נפשות כדאי׳ בפ׳ בחרא דיומא ‪:‬‬
‫ו ה נ ה רביט הרמב׳׳ס זיל אן^ שכ׳ בפשיטות בבהמה‬
‫דהוי מדאורייתא כ׳ בהדיא בפי א׳ מה׳ יבום‬
‫מהית אס יצא הולד חי לאויר הפולם אפילו מת בשטה‬
‫שטלד מנורה ק מזליצה • אבל מד׳ ס טד שיודט בודאי‬
‫דכלו לו חדשיו • או ששהה ל׳ יום ואס לאו הוי ספק‬
‫וצריכה ‪ 0‬לי « מ ד׳ ס • והנה בדברי רביט ז״ל נלאו כל‬
‫חכמי לב למצוא ד ‪ p‬הישר בפסקיו בפנין ‪ p‬סלוגחא‬
‫דרבנן ורבי ורשליג בטנין בן ח׳ וגמרו שטרו וצפרניו‬
‫וסתם ולחת • בפ׳ א׳ מה׳ מילה ה׳ ייג מי שנולד בחדש‬
‫הח׳ אס היה שלם בשסרו ובצמניו ה״ז ולד שלם • ובן‬
‫ז׳ הוא אלא שנששהא ומושר לטלטלו בשבת דאינו כאבן‬
‫ומלין אוחו בשבת • אבל אם נולד ושטרו לקוי ואין צפרניו‬
‫שלמים כברייתן ה׳ז בן ח׳ ודאי כו׳ ולפי ‪ p‬הוא חשוב‬
‫כאבן ואסור לטלטלו בשבת ואטפיי כן אם שהה שלשים‬
‫יום הרי הוא ולד של קיימא והרי הוא כשאר הנולדים‬
‫לכל דבר דכל ששהה שלשים יום באדם איט נפל •‬
‫קא‬ ‫סיק כט ' חוט המשולש‬
‫טומאה נדה וזבה יש להעמיד מו ג ע בחזקת טהרה‬
‫ואיתרע ליה רובא[ אלא דפשכוא דסוגיא נראה דכיון‬
‫דילפינן מקראי ד ^ בן יום א׳ חשוב כאו״א למלתיה אין‬
‫סברא לומר שהתורה מיירי בידוע שכלו לו חדשיו ואדרבא‬
‫כמו דיליך רשב״ג מבכור דבשנשיס יום יצא מספק נפל‬
‫וכבר כ׳ הראשונים ז״ל דיליך מטעמא דקרא דע״כ לכך‬
‫נתן רחמנא השיעור דשלשיס יום כדי שברוב ולדות יצא‬
‫מידי נפל • אך דבאמת אך בכלו לו חדשיו בעינן שלשים‬
‫וכן בבהמה כמ״ש התוס׳ )בב״ק דך י׳א ע״ב ד״ה בכור •‬
‫ובבכורות דך מ״כי ע״א ד״ה כיום שלפניו( • אך התורה‬
‫ברוב ולדות איירי • א״כ ממילא ע'כ לרשב׳יג בכל הני‬
‫דכי רחמנא סתס בבן יומו ג״כ ברוב ולדות קאמר שלא‬
‫ידוע שכלו לו חדשיו • וא"כ אך אס נימא דרשב״ג‬
‫מדאורייתא קאמר דכל שלא שהה חיישינן לספק נפל כדעת‬
‫הרא״ש שהבאתי לעיל• אעפ״כ בכל הנך גלי לן קרא‬
‫להדיא שלא נחוש לספק נפל • ובבן יום מ' הוי דינו כבן‬
‫קיימא • וכל דינא דרשב״ג רק לעני; חיילות • וכן פשטא‬
‫דסוגיא דשבת ג״כ משמע דפלוגתא דרשב״ג ורבנן בסתם‬
‫ולדות עיקר נ״מ לענין אבילות ולעני; בהמה • אבל בשאר‬
‫השנויין במשנתינו כיון דמקראי ילפינן מודה רשב״ג •‬
‫ובזה אתיא שפיר כל דברי רבינו ז״ל שלא הוסיך מדעתו‬
‫כלום רק כל מה שמבואר בתלמודא להדיא • )כי לפי פי׳‬
‫המ״מ הוסיך רבינו ז״ל בה׳ רוצח מדעתו את כל החילוק‬
‫בין שהה נלא שהה ולמד זאת מיבוס( וקשה לי מדוע לא‬
‫כתב כן בנחלות ובשאר מקומות לכך יצא לחלק ונבא‬
‫כסדרבה׳ רבינו ז׳׳ל‪:‬‬
‫ל מ נ י י ן מילה הובא בשבת)דך קל״ו( הך פלוגתא דרבנן‬
‫ורשי״ג ורבי • לכך כ׳ רבינו בה׳ מילה בענין‬
‫ין ח' דאם גמרו שערו וצפרניו הוי בן קיימא משוס‬
‫דפסק כרבי • ובשהה אך שלא גמרו כרשב״ג כמו שמשמע‬
‫ביבמות)דך פ׳ ע*ב( דפסקינן כוותייהו בזה • גס כ׳ שם‬
‫דבן ח' שלא גמרו הוא כאבן ממש ואסור לטלטלו כמו‬
‫שהובא שם בשבת )קל״ב א׳( וממילא נדע זאת אך בכ*מ‬
‫שלא הוזכר בשייס להדיא דבן ח' שלא גמרו הוי כאבן‬
‫ממש ואינו חי כלל ובגמרו אמרינן דאשתהי ודינו כנולד‬
‫בתוך ט׳ • והשתא ניחא שלא כ׳ רבינו ז״ל בשום מקום‬
‫הך דינא דגמרו • עד שמזה הוכיחו המפרשים לשיפתו‬
‫דרבי לא קאמר אלא לענין גמרו • ובאמת הרואה יראה‬
‫דכיון פלא הוזכר בש״ס להדיא פלוגתתן אלא לענין‬
‫מילה כתבו ג״כ לענין מילה • וממנה נלמוד על כל מה‬
‫דבעינן ילד חי • ולכך בכל השנר במשנתיע בפ׳ יוצא‬
‫דופן כגון לענין נדה וזיבה ועעיס וזיקיק ליבום ונחלה‬
‫לא ביאר רבינו כלום דמכיון דמקראי ילפינן גס רשביג‬
‫מודה דלא בעינן שהה כמו שביארתי לעיל■ רק לעני;‬
‫טומאת מת שהוזכר בש׳׳ס ב׳ב פ׳ לא יחפור )דך כ׳ ע״א(‬
‫להדיא דבן מ׳ איט מקבל טומאה■ לכך כתב רבינו בפ'‬
‫א׳ מה׳ טומאת מת הל׳ י״ד דבן ח׳ לא נטמא ומאחר‬
‫דדין זה נובע מהגמ׳ דלא יחפור ]כמבואר בכ״מ שם[‬
‫ושם תני בגמ׳ סתס בן מ׳ לכך העתיק רבינו לשק הגמ׳‬
‫ומהו בן ח׳ סמך רביע על מה שכ׳ כבר בהל׳ מילה‬
‫דהיינו‬
‫שאלות ותשובות‬
‫תרומה ה׳ י״ב ישראלית שיש לה זרע מכהן אוכלת בתרומה‬
‫כו׳ ולא כ׳ שאינה אוכלת עד שיהא הולד בן שלשים •‬
‫ולא שם איסורא הוא ודאי יש לנו נגזור כמו לענין יבוס‬
‫וע״ז לא ענו כולם למה לא נגזור • וכעולה על כולנה‬
‫אתמהה מדוע הענימו עיניהם המאירים כשמש בצהרים‬
‫מהא דב׳ רבינו ז״ל לענין בהמה דהוי מדאורייתא • ממ״נ‬
‫אם אזלינן בתר רוב ולדות • גם בבהמה ניזיל בתר‬
‫רובא■ וא״ל דסברתס הוא כסברת הגאון בעל נודע‬
‫ביהודא שהבאתי לעיל • בכ״ז לא היה להם לסתום אלא‬
‫לערש • ובפרע שהגאון לא אמר זאת אלא לפי שעה לישב‬
‫מהך דיבמה להך דבהמה • אבנ ליבב עפי״ז כל המקומות‬
‫ברבינו ז״ל אין די עולה תירוצו כלל • כי לפמ״ש התום׳‬
‫בבכורות )כ׳ ע״ב ד״ה חלב פוער( לעני; ספק בכור שיש‬
‫חזקה להעמיד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה • ואן!‬
‫דדוב ולדות בני קיימא נינהו ויוצאים דר־ רחם וגם במעי‬
‫אמו היה עומד להיות בכור כשיצא • אפ״ה כיון דבמעי‬
‫אמו עכ"פ לא היה קדוש מעמידי; אותו גם כשיולד על‬
‫חזקה זו • ולחזקה זו הסכים להם הרא״ש בהאשה בתרא‬
‫וכן הרמב״ן י א״כ לפ״ד הגאון יעל נוב״י בכולם יש חזקה‬
‫נגד הרוב היינו להעמיד הולד בחזקתו כשהיה במעי‬
‫אמו ולא היה מנחיל וגם לא היה מאכיל בתרומה א״כ‬
‫גם כשיצא לאויר העולם כל שלא שהה נצעירן! המיעוע‬
‫דמפילות לחזקת הולד במעי אמו ויהיה ספק דאורייתא‬
‫ואיך מאכילי; את האס בתרומה ומוציאי; הנכסים מחזקת‬
‫•ירשי האב בנחלות • א״כ ע'כ צ׳ל דזה המיעוע הוי כמו‬
‫כל המיעועי; דעלמא ואינו מצרפ‪-‬ן אותו להחזקה ומהדרינן‬
‫לכללא דרובא וחזקה רובא עדיך‪ • .‬א"כ הדרן קושיית;‬
‫לדוכתין מהך דבהמה למה כ' דהוי דאורייתא )ויש לי‬
‫בעז״ה הרבה לרצות בעני; דרובא וחזקה רובא עדיך‬
‫וסמוך מיעוטא לחזקה והמה בכתובים אצלי אך אכמ״ל(‬
‫נמצא אסיקנא דלפירושס בשיעת הרמכ״ם ז״ל לא עלתה‬
‫חרוכה לקושייתו מהך דבהמה ־ גס בל״ז כבר העירותי‬
‫לעיל שלא יתיישב הרמב״ס ז"; בכל מקומות מושבותיהם‬
‫וביותר למה לא הזכיר רבינו בפירוש עעמא דמילתא‬
‫דאזלינן בתר רוב ולדות • וכ׳ בה' יבוס סתמא מהית‬
‫כשיצא הולד לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד פגיורה‬
‫ולא כ׳ משוס דאזלינן בתר רוב ולדות ‪:‬‬
‫ן ךןו לולא דמסתפינא מרבותינו הראשונים וגדולי‬
‫האחרונים אשר מימיהם אנו שותים בצמא בכל יום‬
‫הייתי אומר דרך אחרת בשימת רבינו ז״ל אשר יתיישב‬
‫בכל מקום בלי שוס פקפוק כלל • וזה החלי בעזר‬
‫צורי וגואלי ‪:‬‬
‫ה ן פשגיא דסוגיא דנדה )דך מ״ד ע״א( דמייתי שם‬
‫הש׳ס על כל השנויים במשנתינו בבן יום א' משמע‬
‫דמיירי בבן יום א' ממש • ואך דלא ידוע שכלו לו חדשיו‬
‫כן מוכח ממה דמקשינן)שם ב׳( אמאי דקאמר וכן לענין‬
‫אבילות נימא דלא כרכב״ג ולא מקשי אכל המנויים‬
‫בממתינו • וכבר העירו בזה משאי כלי הרמב״ס ז״ל ־‬
‫ובביאורי הגר׳א בא״ע סי׳ מ״ל כ' משום די״ל דמתני׳‬
‫מדאודיתא קאמר מעמם חבא • ]ולא נ׳׳ל כלל כי לענין‬
 ‫ת טהמעוא ט‬ ‫סיקבט‬
‫דש״ס דסנהדרין שם ובנדה שם אינו אלא דיוקא בעלמא‬
‫כן נ״ל ‪:‬‬
‫לפ״ז שפיר אתיא כל דברי רבינו ז״ל ושפיר ס״ל‬ ‫ותה‬
‫כדעת הרא׳ש דרשב״ג מדאורייתא קאמר דכל‬
‫שלא שהה שלשים יום באדם ושמנה ימים בבהמה הד‬
‫ס מן נ©‪ ■1‬ולכך פסק בבהמה דהר דאורייתא רק על כל‬
‫השטיין במשנתינו מודה רשב״ג דדי בבן יום א׳ אף בסתם‬
‫ולדות דקרא סתמא קאמר ולא בעי כלל שיצא מספק נפל‬
‫רק שיהא חי שעה א׳ ונ"מ ב©‪1‬וגתתן לענין מה דלא כ׳‬
‫קרא להדיא דהיינו לענין בהמה ולענין אבילות ־ וגס‬
‫לענין רוצח דגלי קרא דבעינן בן קיימא ולא חי • ג״כ נ״מ‬
‫ב©‪1‬וגתתן ופסקינן כרשב״ג לכך ברוצח לא נהרג‬
‫דמדאורייתא כוי ספק • ולענין יבוס אף דגלי קרא דרק‬
‫חי בעינן גזרו עכ"פ מדרבנן • ואפשר אמוראי גזרו זאת‬
‫וכן משמע ביבמות)דף ל״ז ע״א( דרצה הגמ׳ להשוות זאת‬
‫לנזירה דמעוברת חבירו • אבל בפאר אינך דמתני׳ לא‬
‫גזרו רבנן ואם יקשה למה באמת לא גזרו רבנן אלא‬
‫לענין יבוס ולא לענין ש״ד • ע״ז אביב שסברא פשומה‬
‫היא דכיון דאמר רבב״ג כללא דעד שלבים יום לא נפק‬
‫מספק נפל א״כ אס מת בתוך שלבים אף דבאמת מדינא‬
‫מותרה לשק כניל אך העולם הא לא ידעי דהוה בן קיימא‬
‫וגמרו כו׳ • ויאמרו דמסתמא לא הוי גמרו כלל מדלא‬
‫נתקיים שלשים יום וכיון שיראו דמשיאין את אשתו‬
‫יאמרו דאף נ©ל גמור פוטר • דהא לא חששו לראותו‬
‫בעודו בחיים אס גמרו אס לאו ־ ובדיעבד רק באשת‬
‫ישראל גזרו • ובאשת כ ק אוקמוה אדאורייתא • משא׳כ‬
‫בכל הנך השנויים במשנתינו לא שייך גזירה וכן לענין‬
‫תרומה דהא לא אכלה אלא כשהוא חי ואז רואין אותו‬
‫שגמרו שערו והוי חי • ובנחלות ודאי דלא שייך גזירה •‬
‫ואוקמוה אדאו ריי^ דלא בעינן אלא חי לבד ודי בבן‬
‫יום אחד אף לרשב״ג ‪:‬‬
‫^ מ צ א אסקנא בעז״ה דלדעת הרמב״ס לרשב״ג‬
‫מדאורייתא בעינן שלשים יום לחפקי מספק‬
‫נ©ל דכך גלי קרא בפדיון בכור וכן שנלנה בבהמה רק‬
‫בהנך השנויים במשנתינו גם רשב״ג מודה דלא בעינן‬
‫כלל שיצאו מספק נ©‪ 1‬דכך גלי קרא אצלם • לבד מרוצח‬
‫דגלי קרא שיצא מספק נ©‪ 1‬לכך בעינן שלשים יום‬
‫מד חו ריי^ ־ ולפי דברי מתורן שפיר דבר אחד שהיה קשה‬
‫לפי שיטיס למה לא מנו במשנתיט בפ׳ יוצא דופן‬
‫דתינוקת בת יום אמד מתקדשת בקידושי אביה בכסף‬
‫כמו שמנה במשנה שאחריה לענין בת ג׳ שנים ויום אחד‬
‫שמתקדשת בביאה • וכ״כ הרמב״ם להדיא בפ׳ ג׳ מהל׳‬
‫אישות הל׳ י׳א לטכך מקבל האב קידושי בתו מיום שי«‪ 1‬ד‬
‫עד מ מ ג ר ־ ולמה שייר »את במשנתיט • ולפי דברי‬
‫דלעיל אתא שפיר דהא בנ©‪ 1‬ודאי לא תפסי קידושין כמו‬
‫שמוכח להדיא בנדה )דף כ״ג ע“א( לענין בהמה במעי‬
‫אשה דפריך למימרא דמיה )דלא כפירשיי שם דלפירושו‬
‫קשה והלא נ' מ ל®‪f‬ר קרוטת שאסורים לאחר מיתה( וכן‬
‫הובא בש״ע אי ע) סי׳ ל״ו ספי׳ א׳( • והנה לכך לא יטל‬
‫למות‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫מ<‪2‬‬
‫דהייט ‪ t t o‬גמדו ולא שהה • דאל׳׳כ הרי אמרינן דאשחהי‬
‫והוי בן ז׳ • ולענין יבוס מציט בגמרא להדיא בשבה‬
‫וביבסוח שם הפלוגחא דאמוראי משמיה דרבא דבעינן‬
‫שיהוי שלשים יום ־ וע“כ אינו אלא מדרבנן דהא‬
‫פדאורייחא הוא כלול בכל השנויין במשנחינו■ דאן! ביום‬
‫א׳ סני כמו שביארחי לפיל • לכך כ׳ כן רביט ז״ל בהדיא‬
‫מה״ת כיון שיצא לאויר העולם סי אפילו מה בשעה שנולד‬
‫ה’ז פוער אח אמו מן החליצה והוא מן הקרא שהביא‬
‫הש׳׳ס בם׳ יוצא דופן ]ולכך כ׳ מלית פוער את אמו ולא‬
‫כ׳ מה״ת חשבינן ליה כבן קיימא[ אבל מד״ס עד שיודע‬
‫ודבר זה חידשו אמוראי משמיה דרבא • ובאמת כיון דלא‬
‫אשכחן בש״ס דידן הך חששא דרבנן אנא לעני ן יבום •‬
‫אין לט ללמוד מזה לענין ש״ד השנויים במשנתינו שס •‬
‫והיכא דלא אשכחן לא אשכחן כמו שאבאר אי״ה לקמן‬
‫הסברא • ולכך לא כ׳ רבינו דין זה דשיהוי בכל הנך‬
‫השנויים במשנתינו • אך חובה עלינו לבאר במה שכתב‬
‫הרמב״ם ז״ל ב ל רוצח דבעינן שיהוי שלשים יום א״כ‬
‫מזה הוכרחו לומר שהרמב״ם למד זאת מהך דרבא לענין‬
‫יבוס • ולכך דחקו עצמם על כל השאר השנוי במשנתינו‬
‫למה לא כ׳ הרמב״ם • ול»ננ״ד הקלושה גם שם לא הוסיך‬
‫רבינו מדעתו מאומה • ודבריו הקדושים נובעים ממקור‬
‫נאמן גמרא ערוכה סנהדרין )פ״ד פ״ב( • וז״ל ה ג ל‬
‫ואיצעריך למכתב מכה איש ואיצעריך למכתב כל מכה‬
‫ננ‪ £2‬דאי כ׳ רחמנא מכה איש ל א איש דבר מצוה דוקא‬
‫ואי כ׳ רחמנא כל מכה נפש ל א אפילו נפלים • משום‬
‫דלא הוי ולד חי כלל אלא מת • א״כ בהך דרוצח דאמרי׳‬
‫בג ל ד ל רחמנא מכה איש למעוטי בן ח׳ ע"כ דאך דהוי‬
‫חי והיינו מ מ רו דאם בלא גמרו הלא כבר מוחלט‬
‫אצלינו דהוי כאבן וכמת ממש ולא אצגיריך קרא למעוטי‬
‫אלא דע״כ דאיצטריך קרא לאפוקי מכל הנך השנויים‬
‫במשנתינו דסגי ביום א׳ • וגלי קרא דברוצח בעינן שיהוי‬
‫שלשים יום לאפוקי מספק נפל כרשב״ג • דלשיעתו רשב״ג‬
‫ורבנן מדאורייתא ©ליגי • לאפוקי כל כנך השנויים‬
‫במשנתינו דלית לן קראי יתירי אמרינן כיון דגלי קרא‬
‫דבבן יום א' סגי לא קפיד קרא כלל אודאי בן קיימא רק‬
‫שיהא חי ובסתם • ואף בבן ח' שגמרו שערו וצפרניו‬
‫עכ'פ חי הוא ־ רק ברוצח דאמרינן דכתב רחמנא מכה‬
‫איש למעוטי בן שמנה יצא מהך כללא והדרינן לכללא‬
‫דרשב״ג דכל שלשים יום הוא ספק נ©ל • ולכך כ׳ רביט‬
‫ברוצח דבעינן שהה דכיון דפסקינן כרשב״ג ובש׳ס קאמר‬
‫להדיא דמעטינן נ©ל ובן ח׳ וע״כ אף בחי •וס אחד כמ״ש‬
‫לעיל ]דאל“כ הוי כאבן[ ולכך בעינן שלשים יום • ושמיהני‬
‫על כל נושאי כלי הרמב״ס ז״ל שלא הזכירו סוגיא זו •‬
‫והנה באמת אף דסוגיא דנדה דלא מקשה לימא דלא‬
‫>רשב״ג ארוצח משמע דלא שמיע להו לחלק בין רוצח‬
‫לש׳יד ומשמע ליה דגם ברוצח די בבן יום אחד אף דלא‬
‫שהה ולא קיס לן ־ לכך לא מקשה אלא על אבילות • אבל‬
‫באמת לפי סוגיא דסנהדרין )פ״ד הנ״ל( ע' כ גס ברוצח‬
‫בעינן קיס לן או שהה כנ“ל • והרמב׳ס ז׳ל פסק כסחמא‬
 ‫סב‬
‫‪1‬׳‬
‫ת ט המשולש‬ ‫‪“ P'0‬‬
‫אליהו זיל • בש״ע א״ח סי׳ של״א שיק א׳ על מה שפסק‬
‫בסי׳ ש״ל ס״ז דספק בן ז׳ או ח׳ מחללי! עליו אח השבח‬
‫אס גמרו • והקשה דהא מדברי הרמב״ן משמע דדוריןא‬
‫בבן ח׳ ודאי בעינן גמרו משא״כ בספק לא בעינן גמרו‬
‫ואך בלא גמרו הוי ולד • ומייחי ראיה מדלא מצרכינן‬
‫חליצה באשת כ ק אך בלא גמרו • הן לפ״ד אין כאן‬
‫מקום תימא כלל דהרמב״ן מיירי בספק * וסתם היינו‬
‫אס נולד בתוך תשעה ולא פירש ממנה מתחילת עיבורה‬
‫מקרי ספק דילמא נתעברה אח“ כ והוי בן ח׳ לחומרא •‬
‫ע״ז באמת לא בעינן גמרו משא״כ התם מיירי דנולד לח׳‬
‫חדשים אך כיון דלא פירש אפשר שנתעברה אח״כ והוי בן‬
‫ז׳■ אך עכ"פ אס לא עמר אמרינן ודאי נתעברה‬
‫מתחילתה • והוי נפל גמור לכך לא מחללין ‪:‬‬
‫נ מ צ א אסיקנא לדעת הרמב״ם בעז״ה דס״ל ג״כ‬
‫כדעת הרא״ש דרשב״ג מדאורייתא קאמר אך‬
‫בזה יש חילוק ביניהם דלדעת הרמב״ס פסקינן באמת‬
‫כרשב״ג דמדאורייתא חיישינן לנפל באדם כל שלשים‬
‫ובבהמה תוך שמנה לבד היכא דגלי קרא או שגזרו חכמים‬
‫ודעת הרא״ש אינו כן אלא דרשב״ג מדאורייתא קאמר‬
‫ובכ״ד אך לענין יבוס רק דאנן מכרעינן דמדאורייתא אין‬
‫חוששין כרבנן רק לכתחילה מחמרינן כרשב״ג• והנה‬
‫באמת לפ״ד התוס' דאך רשב״ג לא קאמר אלא מדרבנן‬
‫לכאורה לא יובן מה שהקשו הש״ס בשבת שם ממהל היכי‬
‫מהלינן דפשטא דהש״ס משמע דארשב״ג קאי כמו שפי׳‬
‫רש״י ותוס׳ שס • ואסתס ולדות קאי • ולפי שיטתם דהוי‬
‫דרבנן מאי מקשה מסתם ולדות כיק דמדאורייתא ולד‬
‫גמור הוא איך נוציא אותו מדרבנן ולא נמול • ואך דמצינו‬
‫דהעמידו דבריהם במקום כרת בערל הזאה ואיזמל •‬
‫אך אין שייך להקשות בפשיטות כ"כ ממהל היכי מהלינן‬
‫אך באמת ראיתי להב״י באו״ח סי׳ של״א גס בטור יו״ד‬
‫בה' מילה סי׳ רס״ו משמע מדבריו דמפרשיס הסוגיא‬
‫דהקושיא ממהל היכי מהלינן קאי אדלעיל על הבריייד(‬
‫דספק בן ז׳ או בן ח׳ • ובזה יתיישב דברי רבינו הרי״ך‬
‫ז״ל שפסק דספק בן ז׳ או בן ח׳ לא מהלינן בשבת ע׳׳ש‬
‫בארוכה י והנה כל הרואה יראה דפשטא דסוגיא דהקושיא‬
‫ארשב״ג קאי ולא אדלעיל • דכל הסוגיא כל שאמו טמאה‬
‫לידה מפסיק ביניהם ע“ש • וגס לפי תירוץ הב״י ע״כ צ״ל‬
‫דסוגיא דשבת לא ידע מסוגיא דיבמות )דך פ׳ ע*ב(‬
‫דגמרו מ מי■ ע׳׳ש ‪:‬‬
‫שפיר מיושב דהרי׳ך מפרש כשיטת הרא״ש‬ ‫ולפ״ד‬
‫תלמידו • דישב׳ג מדאורייתא קאי רק דאנן‬
‫לא פסקינן כוותיה רק מדרבנן ־ ומדאורייתא פסקינן‬
‫כחכמים דהוי ולד אך בתוך שלשים יום • והשתא א״ש‬
‫דקושית דהש״ס מימהל כו׳ קאי ארשב״ג ואסתש ולדות‬
‫לפי דעתו דהוי מדאורייתא וצריכינן לומר דממ״נ מהלינן‬
‫א״כ לפ״ז גם בספק בן ז' או בן ח׳ מהלינן אבל לדיק‬
‫דפסקינן דמדאורייתא אין חוששין • וא״כ לא קשיא מסתם‬
‫ולדות דלא העמידו חכמים בזה דבריהם • וא״כ שוב אין‬
‫ראיה להסברא דממ*נ • לכך לא מהלינן בסמן בן ז׳‬
‫או בן ח׳ ‪:‬‬
‫והשתא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫לשטס בממשיט דכיון דלא גלי קרא בהדיא הדרן צכללן‬
‫דרשלג דבעינן שלשים ׳ א’ כ לא פסיקא ליה למחני‬
‫סחם • דבלא קיס לן שכלו חדשיו הוי ספק מדאורייהא‬
‫ובקיס לן יהא ודאי קידושין לכך לא הגי • אבל לפי‬
‫שיסהס דאזלינן מדאורייהא בהר רובא אן( לרשב״ג •‬
‫ומשנהינו בדאורייהא קמיירי למה לא מנו גם אה זאה‬
‫דבה יום א׳ אך בסהם ולדוה מהקדשה בקידושי אביה‬
‫בכסן( • ובדין זה באמה נ״מ גדולה לפי מה שהעליהי‬
‫לדעה הרמב״ם אם קידש אה אחוהה בחוך שלשים צריכה‬
‫גט מדאורייהא מספק ‪:‬‬
‫מ ן ף ירווח לנו במה שהעליהי דקדוק חזק אשר דקדקהי‬
‫המיד בסוגיא דשבה שלא הזכירו כלל הנ’ מ לענין‬
‫יבוס בפלוגהא דרשב״ג ורבנן • רק בס״ד דאביי דאמר‬
‫בנפל מן הגג כ״ע לא פליגי כ“ פ בפיהק ומה • מ״ס חי‬
‫הוא ומ׳ס מה הוא • ע״ז קאמר הגמ' ונ״מ לענין יבוס‬
‫הא לפי שיטהס גס בהחלה ובמסקנא דש״ס נ“ מ דפלוגהה‬
‫רשב״ג ורבנן לענין יבום מדרבנן חבל לפמ״ש ניחא‬
‫ובדקדוק כהבו השים רק בס״ד דבאמה במזלה גס‬
‫במסקנא ע'כ לפנין יבוס לא פליגא דהא פלוגההן‬
‫מדחורייהא הוא וביבוס גלי קרא דבן יום א׳ פוטר ומודה‬
‫בו רשב״ג • והגזירה אפשר דלא גזרו רק האמוראים‬
‫כמ״ש לעיל ע״כ פלוגהק הא לאו לענין יבוס אלא לענין‬
‫היכא דבעינן בן קיימא והיינו לענין אבילוה באדם ולענין‬
‫בהמה • ולענין רוצח לפי מה דמסיק הש״ס בסנהדרין •‬
‫משא״כ בס״ד דאביי דבפיהק פליגי ]ופרש״י כלומר לאחר‬
‫לידחו לא ראו בו אלא חיוה מעט שפיהק ומה[ א'כ‬
‫לרשב״ג דמה הוא לא חשבו כלל לחי כיון שהחיוה לא היה‬
‫כראוי א'כ לדידיה גס לענין יבוס אך דלא בעינן שיהוי‬
‫שלשים יום משוס דגלי קרא דבבן יום אחד סגי אך עכ״פ‬
‫חי שעה א׳ כראוי בעינן ואינו פוטר ונ"מ בפלוגההן‬
‫לענין יבום • משא״כ לפי המסקנא דלא פליגי אלא בנפל‬
‫מן הגג לענין אם כוי בן קיימא לא נ"מ כלל לענין יבוס‬
‫מדאורייהא דהא ביבוס גלי קרא דבבן יום א׳ סגי ורשב״ג‬
‫ורבנן מדאורייהא פליגי היכא דלא גלי קרא • ולפ״ז‬
‫יצדק שפיר ג״כ מה שלא הביא רבינו זי׳ל דברי אביי‬
‫דבפיהק כ״ע לא פליגי אשר מזה למדו נושאי כליו דמפ'‬
‫כהרי״ך דרבא פליג אדאביי וחלה הוי פיהק • ודוחק‬
‫הוא למה שינה לשון הש״ס מפיהק לחלה • ולפמ״ש ניחא‬
‫דמפרש כפירשיי ]כנראה ממה שדקדקהי[ דהיינו דהיכך‬
‫כשנולד לא היה בו אלא חיוה מעט • נמצא זה לא אצטריך‬
‫לכ הט דזה גם מדאורייהא לא הוי ולד לפטור • וזה כלל‬
‫רבינו במה של מה״ה אס יצא הולד לאויר העולם וחי‬
‫שעה א' דהיינו חיוח ממש ־ ומזה דפיהק ומח לא איירינן‬
‫כלל דבודאי אס ראינו שלא היה חי כראוי הרי חזינן‬
‫דהוי נפל ממש • ולא יכבד על רום כחר״ה מה שהארכחי‬
‫בזה כי מילחא חדחא קאמינא • והיה קשה עלי לקצר‬
‫בדברים ואח כתר׳ה הסליחה לדיינני לכ״ז ‪:‬‬
‫כל דברי רביט עולים כהוגן וגם הפסקים בש׳ע‬ ‫ולפץ‬
‫בכל מקום• ואגב אכחוב לו מה שנ״ל לחרן‬
‫במה שחמה רביט הגאון הדומה למלאך ד׳ צבאוח רבינו‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיקנטל‬
‫מפום דאפשר לחלק היכא דהספק בגוף המעשה • או‬
‫בספיקא דדינא • איה הלא גס מסוגיא דחולין שהביא‬
‫הרין שם בנדרים אין ראיה דהא התם בספק בגוף‬
‫הממפה קמיירי • אשר מ*כ ניל דהא דמסתפקי רבותינו‬
‫הראשונים זיל • הוא משוס דאפשר לומר דמה דמצינו‬
‫בבטרות דספיקא לקולא וגס בחולין לענין סמק מתנות‬
‫דפטור הוא דוקא במחנות כהונה • אבל בענין צדקה או‬
‫פיאה ע״ז נסתפקו לכאורה מהך מימרא דר״ל בחולין‬
‫)קליד ע״א( דאר״ל מ״ד עני ורש הצדיקו מאי הצדיקו‬
‫אילימא בדינים והא כ׳ ודל לא תהדר בריבו אלא צדק‬
‫משלך ותן לו או מהך קרח שהובא בריש )ס׳ פיד דפיחה‬
‫מ׳ •״א( • וע״ז מייתי הרין ז״ל ראיה דגם בצדקה מסקינן‬
‫דדוקא היכא דהוה עליה חזקת חיובא אבל בלאיה פטור‬
‫וכן הסכים השיך ביו״ד סי׳ רנ״ט ס״ק י״ד ־ וכן הגאון‬
‫רפכבה״ג רבינו אלי׳ זציל שם סיק טיו • והשיגו מהך‬
‫סוגיא דחולין שם דמסיק קמה בחזקת חיונא פרה בחזקת‬
‫פטורה על הנ״מ בשם אז״ק שהובא בשיע דעהו שם סעי׳‬
‫ו׳ דמי שיש בידו מעות והוא מסופק אס הס של צדקה‬
‫חייב ליחן אותם לצדקה ־ ומנו כולם ואמרו שנעלם ממנו‬
‫הך סוגיא דחולין הנ״ל • ואנכי בעניותי נבזה וחדל אישים‬
‫קן אנכי לא כן עמדי חדא דאך לדעת האומרים‬
‫דאזלינן בתר רוב ולדות אפשר דעכ״פ בהך מצוה‬
‫לא זכיתי להבין הסוגיא דחולין שם במה שתיק רבא‬
‫קמה בחזקת חיובא קיימא פרה בסקת פטורא קיימא •‬
‫ובפרטי דברי רבינו מאור עינינו רש״י זיל שכ׳ וז״ל פרה‬
‫בחזקת פטורה כשנולד לך ספק זה במתנותי׳ ואתה‬
‫מעמידה על חזקתה הראשונה הרי היא פטורה שהרי‬
‫בחזקת של א״י היתה עומדת • קמה כשנולד לך ספק‬
‫בלקט ואחה מעמ־דה על חזקתה חזקת חיוב הוא דמעולס‬
‫עומדת לכך דשל ישראל היא עכ״ל הטהור• ופשטות‬
‫דבריו משמע דלכך היא בחזקת חיוב משוס דישראל‬
‫הוא• והלא חצינו פעמים לאין מספר דגם בישראל‬
‫פטור בספק מתנות בבהמה וכן ספק בכור כנ״ל •‬
‫)ובירושלמי ספיד דפיאה איתא ג״כ הך תירוצא • אך‬
‫התם שפידקחמר לענין לקט גופא דבגר »וור ובישראל‬
‫חייב( • ומ״כ צריך לדחוקי נפשין לומר דשאני קמה הואיל‬
‫וחל עליה בודאי חיוב לקט רק דאנו מסופקין בהך‬
‫מקצת שנמצא במורי הנמלים מ״ז שפיר קא מחייבין •‬
‫משא״כ בכל הפטורין הוא משוס דמספקינן אם חל סליו‬
‫החיוב כלל • ]ואף שלשון רשיי אינו סובל זאת ההכרח‬
‫לומר כן[ אך עדיין קשה לי מהך דאמרי׳ בבכורות הכל‬
‫מודים בספק מעשר בהמה דפטור מן המחנות • והא‬
‫התם בבהמה סד שלא נולד הספק היתה בחזקת חיוב‪.‬‬
‫מתנות • ואח״כ כשטלד הספק דממשר אנו פוטרין אותו‬
‫ואס נדחוק עוד נפשין לומר דרבא לא קאמר אלא בחוק‬
‫שגס עתה יש חיוב ודאי אך מל השאר אנו מסופקין *‬
‫עדיין לא פלטינן מקושיא מהך דאמרינן בחולין ) ק‪ ' 1‬ב‬
‫א׳( אפלוגתא דריא ורבנן במתנות טי בצבי הבא על‬
‫התיישה דמסק‪-‬נן שם פלגא לשיץל ואידך פלגא ^נרינן‬
‫ליה אייתי ראיה ושקול והא התם ודאי איכא חיובא‬
‫במקצת ואטפייכ אילרינן באידך פלנא הממיה • וכן‬
‫פסקינן ביו׳׳ד)סי׳ ס״א סטי׳ ייח( ‪:‬‬
‫והנה‬
‫‪204‬‬
‫ל ה ש ת א נבא בעז״ה למנין שחילהא די ק • הן לפי‬
‫מה שהפלהי בטזה״י דלפי דמה הרמב״ם‬
‫ססקינן כרשביג בהך דלא אזלינן בהר רובא אן‪ £‬מדאורייתא‬
‫הלא פשוט הוא דאין חייב לפדות דכיון דלא אזלינן בתר‬
‫רובא הלא לא היה לו ידיסה אלא בשעה שהיה טפק נפל‬
‫ואין להחזיקו כלל מדאורייתא מחוך שלשים לאחר שלשים‬
‫בחזיךז שהוא חי מדיין • ובודאי »וור מלפדותו וכיש שאין‬
‫יכול לברך כיון דמדאורייחא הוי ספק • אמנם לפי שיטת‬
‫הפוסקים דס״ל דרשב״ג לא קאמר אלא מדרבנן אבל‬
‫מדאורייתא אזלינן בתר רוב ולדות • א'כ גס בניד אפשר‬
‫דיש לנו למיזל בתר רוב ולדות שהם בני קיימא ולהעמידו‬
‫בחזקת חי דשמא מת לא אמרינן כמו דאמרינן לבנין‬
‫אשת כהן תאכל בתרומה דשמא מת לא אמרינן • וכן‬
‫מצאתי גשו״ת הגאון בעל בית שמואל אחרק שפסיק כן‬
‫שאין לכופו לפדותו משוס דאין הולכין בממון אחר הרוב‬
‫רק אס רוצה לפדותו יכול לפדות ולברך מל הפדיון דלמנין‬
‫ברכה אזלינן בתר רובח • וגס מעמי דין אותו על חזקתו‬
‫שחי ולא חיישינן שמא מת ‪:‬‬
‫‪F‬‬
‫גופא הא חזינן דלא רצה הרצרה לסמוך על הך רובא‬
‫וצותה התורה לפדותו דוקח לאחד שלשים כדי שיצא מספק‬
‫נפל וזרו כל טעמו דרשב״ג כמו שכ׳ הראשונים ז״ל והובא‬
‫בשיטה מקובצת )בביק דף י״א( וא״כ איך נסמוך אנן על‬
‫רובא ־ ובפרט שממק הוא ואין הולכין בממון ^זר הרוב‬
‫ואף דבאסיפת זקנים שם בביק נסתפק בזה ע״ש דכ׳‬
‫דאפשר דכיון דמצוה היא לא שייך לומר כן • אמנם לפי‬
‫דמת התום׳ הרי מכריח דשייך בזה אין הונכין בממון‬
‫אסר הרוב ט״ש ‪:‬‬
‫י*ל דמה שנסתפק הש״מ בענין זה • תלי במה‬ ‫ועוד‬
‫שנסתפקו הראשונים זיל בכל ענין שיש בו מצוה‬
‫וגס ממון כגון ספק צדקה או הקדש חס הולכין בזה‬
‫לחומרא כדין ס »ן איסור • או לרךלא כדין ספק ממון •‬
‫והובא זאת בר״ן בנדרים )דף ז׳ ע״א( בענין האיבמי אס‬
‫יש יד לצדקה והביא שם בשם הרשב״א והרמב״ן דאזלינן‬
‫ביה לחומרא דהוי ספק איסורא ־ ומש מסיק הר״ן‬
‫דאזלען לקולא • א'כ גס בניד יש לנו לומר דאין הולכין‬
‫בממון אחר הרוב ;‬
‫סיק ל‬
‫ו מ ^ ד י קיימינן בהא אתאפק לא אוכל מלכתוב מה‬
‫מ ^ ה לי טובא בדברי הראשונים וגס האחרונים‬
‫זיל במכין הזה ‪:‬‬
‫ר א ש ו נ ה יקשה לי לכאורה איך ימלה כלל על דעת‬
‫רבותינו הראשונים זיל לומר דהיכא דיש‬
‫לנו ספק בדבר שהוא איסור וממון הולכין בו לחומרא •‬
‫איך יפרנסו בכל מם׳ בכורות דאמרינן שם בכמה משניות‬
‫דספק בכור נאכל במומו לבעלים ואין לכק בו כלום •‬
‫ו ק לענק פדיון בטר אדם אין פודין מספק • ואין לומר‬
‫קג‬ ‫סיקללא ‪.‬חוטדטשולש‬
‫דהא בתוך שלשים הוה סמור וא״כ סמוך מיעוט דמפילות‬
‫לחזקת פטור פדיה והוי פלגא ופלגא והוי ספיקא‬
‫דאורייתא* ואיך י ב ע וצונו • בפרט דהוי עוד‬
‫חזקת ממק ‪:‬‬
‫ל ^ י נלעג׳ד דלא שייך לפדותו ולברך על הפדיה עז­‬
‫שיהא לו ידיעה בודאי שהיה חי לאחר שלשים יום‬
‫ואז יפדה ויברך ‪:‬‬
‫לומר דלא קשיא מהן דפרה להן דלקס דהאי קרח לח‬
‫דברי אליעזר יצחק בהגאון ם׳ הלל זלמזיה מוולאזין י‬
‫נאמר אלא לפנין מחנוח פנייס דוקא • ולא לפנין מתנוח‬
‫כדונה • והרואה יראה בהג׳מ דל ק להדיא דזהו דוקא‬
‫במחנוח ענייס ולא בד״א • וכן משמע ברמב״ס שכחב‬
‫סיק לא‬
‫מה שהשיב להרה׳׳ג מו״ה יהונתן זצ׳׳ל מ מדינ ת‬
‫וואלין אשר היה סתטרר פה כהי שיבה הק׳‬
‫דוולאזין •‬
‫החו״ש מאדה׳׳ש לכבוד אהובי ידידי הרב‬
‫הםאוה״נ חריף ובקי מפורסם בתורה וחסידות‬
‫כש״ת מו׳ה יהונתן משה דובער ה מי ג״י ‪:‬‬
‫חזקת ממון גם חזקת פטור פדי׳ כשהיה פחות מבן ל'‬
‫מהודענח שהגיעני מכתבו ע׳י המוכ״ז‬ ‫אחד־ש‬
‫ובימוד תשובתו על דברי מנדון פדיון ה ב ט ר‬
‫והנה מעצמו כ׳ שלא עיין בו כל צרכו )ואעפי״כ השיג‬
‫עליהם( ואס לא כתב זאת ־ מכותלי מכתבו היה ניכר ק‬
‫שלא עיין היטב בעיקרי כדברים אשר תמכתי יסודותי‬
‫עליהם • ועתה יראה ‪:‬‬
‫א מ ך ‪ ,‬שכ׳ שהולד כשהוא בתוך ל׳ הוא בחזקת חיוב‬
‫לפדותו • וראייתו מנ׳י ריש פ׳ בתרא דיבמות‬
‫גבי יצאתה מלאה • ועיין שם שהנ״י אליבא דר״מ קאמר‬
‫זאת דרובא לאו כלום הוא אס לא שיש לו עוד חזקה‬
‫וביצאתה מלאה עכ'פ החזר^ הלכה לה וחוששין למיעוט‬
‫זכרים יע״ש • והלא בדברי כונתי להוציא מדברים אלו •‬
‫כשהקשתי על הגאון בעל נוב״י והבאתי ראיה מתוספות‬
‫בכורות)דן כ׳ ע׳ב ד״ה חולבת( לענין ספק בטר שיש‬
‫חזקה להנדליד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ־ וכתבתי‬
‫בזה הלשון • ו אן דרוב ולדות בני קיימא נינהו ויוצאים‬
‫דרך רחם א*כ גס במעי אמו היה עומד להיות בטר‬
‫כשיצא לאויר העולם עכ'פ כיון דבמעי אמו עכ*פ לא‬
‫היה קדוש מעמידין אותו נס כשנולד על חזקה זו •‬
‫ולחזקה זו הסכים הרא״ש בפ' בתרא דיבמות יע׳ש ו ק‬
‫הרמב׳׳ן • ע״כ לשוני • הרי דברתי מזה והבאתי ראיה‬
‫שלא כן הוא ;‬
‫ב מ ך שכ׳ לתרץ הרמב׳ס בנ'מ אס הספק נולד כשהוא‬
‫חי או רק לאחר מיתה וביטם כבר הוחזקס‬
‫בחזקת פטורה ליבום בעת שהולד הוא חי ט׳ משאיכ‬
‫לענין בהמה נמספק לא נולד אלא לאחר מיתה כלא‬
‫מעין זה הוא סברת הגאק בעל טב׳י • אמנם הלא השגתי‬
‫עליו מהך סוגיא דשבת שפריך על אביי דאמר אבל בנפל‬
‫מן הגג ד״ה חי הוא ונ״מ לענק יבוס * ומקשה טלי‪1‬‬
‫מהן דר״פ לא אכל בהמה עד אורתא דתמטא • ומאי‬
‫קושיא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫ד ה נ ה לפ״ז פיה אפשר לומר ב ד ^ חידוד קצח ליישב‬
‫דברי הגמ׳ מ׳ ל דס״ל דפ׳כ הן סוגיא לאו‬
‫הלכחא היא ואפשר לא אחמר אלא אליבא דרבנן א׳ר‬
‫יוחנן שם קל״ב דכוי חייב בכולא מתנוח א'כ אין ראיה‬
‫להיפך • משא״כ לדידן דפסקינן כרב הונא בר חייא שס‬
‫ע״כ לא אמרינן גס בכהיג דחייב • וא״כ הדר קושייח‬
‫הש״ס לדוכחיה מהן דלקס להן דפרה • וע״כ צריכינן‬
‫סהמא ב ^ דינא דחורי הנמלים שספק לקע לקנו • ונקנר‬
‫בדבר שאינו טגע לעניננו ‪:‬‬
‫א ך זאח עכ״פ נעלה מזה דבספק ממון וחיסור חם יש‬
‫לו חזקח חיוב אמרינן בזה לחומרא ואן דיש לו‬
‫חזקה ממון ־ וע'כ כל הך דפכידינן בספק בכור הוא רק‬
‫משוס דלא היה לו ג״כ חזקה חיוב מעוצם • וא״כ יהא נ״מ‬
‫בזה לכ״ד • ד אן לדעה האומרים דמדאורייחא אזלינן‬
‫בתר רוב ולדות הא יש עכ"פ הרי חזקות נגד הרוב היינו‬
‫היה פגיור ועכשיו במה יוציאו אותו מחזקתו הראשונה‬
‫ולה מיבעי לדעת הריב״ש ד ל בשלשה דברים דר״א בן‬
‫פרכיא דהוי דאורייתא משום דיש שני חזקות נגד הרוב‬
‫חזקת ח״א וחזקת הי ל׳ש הכא • ואן שלא נסכים שם‬
‫להריב״ש היינו משוס דהתס תרי החזקות הכל חד הוא‬
‫דא״א להפדיק כלל כמ״ש אח״ז הגאון וצדיק מוהרר״ח‬
‫זללה״ה בתשובתו אשר נדפס בסון הספר מקור מיס‬
‫מ־יס • אבל בנייד דשני החזקות הם חלוקות דחזקת פטור‬
‫מצי לאשטחי בלא חזקת ממון וחזקת ממון בלא חזקת‬
‫פטור ודאי דיש לנו לומר דהוי ספק דאורייתא • וא״כ‬
‫גס לדברי הגאון בית שמואל אחרון של דכיון דרוצה‬
‫לפדותו אזדא ליה חזקת ממון • אך עכ״פ חזקת פעור‬
‫פדיה במקומה עומדת ‪:‬‬
‫ך‪ ^ ,‬ף‪ ,‬עכ״פ העלינו דכאן יש שני חזקות נגד הרוב‬
‫חזקת ממון וחזקת פטור פדיה • א״כ לפ׳ז בנ״ד‬
‫לבד שזהו בעצמו אין סברא כלל מה שכ' הגאון בעל‬
‫בש״א דאס רוצה לפדות אזדא ליה החזקה ושפיר יכול‬
‫לברך מטעם רובא • דהא עכ"פ כיון דמה״ת פטור איך‬
‫יאמר וצונו • וכ״כ הגאק בעל טב*י במ״ת סי׳ קפ״ז‬
‫להדיא דכיק דאין הולכין בממון אחר הרוב אין שייך‬
‫לומר וצוט • אך לבד זה בנ״ד מוכרח ממ״נ דהוי ספיקא‬
‫דאודישא ואין לברך • מ ^ דבהמה דפסק הרמב״ס‬
‫ומוכח מסוגיא דריה דאסור מדאורייתא אן דרוב ולדות‬
‫בר קיימא נינהו • דאם נימא כפי מה שהעלתי דרשב״ג‬
‫סבר דאין הולכין בזה אחר הרוב אן מדאורייתא א'כ‬
‫גס כאן הוי ספק השקול מדאורייתא דלא אזלינן בזה‬
‫בתר רובא • ואס נימא כתירוץ הגאק בעל טב׳י דבבהמה‬
‫לכך אסור משוס דיש לו חזקה ומיעוט מפילות הד‬
‫מיעוט המצוי וסמכינן להחזקה ל ^ פסקינן הלכתא דהוי‬
‫דאורייתא * א׳כ גס ו־נ׳ד הלא יש לו חזקה דפטור פדיה‬
 ‫שאלות ותשובות ‪*op'd‬לב חוט המשולש‬
‫וכן אמרינן חולין)דף ז׳ ע״א( תלמיד שאמד איזה דבר‬
‫אין מזניחין אותו וודאי הייתי מ^‪:‬יד מאד אלו היה כותב‬
‫זאת להגאון הנ“ל ערם הודיע או ק הדברים אלי • כי‬
‫ת״ל אית לי טעמא רבתא בכל דבריו • וה' הטוב יעמידנו‬
‫על האמת והן עתה אס ירצה לשלוח לידידנו הגאון שי׳‬
‫לקארלין אם רק דברים אלו האמורים אלי יכול לכתוב‬
‫ואף אס ירבה להשיב שם על דברי אלה ישלח לו אף בלתי‬
‫ידיעתי רק שישלח גס מכתבי זה לפניו למען ידע טעמו‬
‫ונימוקי אך אם יתחדש לו עוד איזה דברים אשר לא דבר‬
‫מזה עדיין במכתבו זה אשר הניעני • לפ״ד צריך להודיעני‬
‫מקודם כמו שכ׳ לעיל ־ ולפי דעתי גם דעתו סתם בהאי‬
‫פסקא לא היה צריך לכתוב עד שיודיעני • ומה שכ׳ משום‬
‫דשתיקה כהודאה וחלילה לשקר בד״ת מפני הכבוד • והוי‬
‫מגלה פנים בתורה שלא כהלכה • יעיין כת״ר בשבועות‬
‫)דף מ׳ ע״א( ובחולין)דף ע״ה ע״ב רש״י ד״ה משהה הוי‬
‫שהי ליה( מנהגו של ר״ל כשאמר ר' יוחנן שמועה שאינו‬
‫מודה לו שהה ר״ל שעה או שתים קודם שיחלוק עליו אולי‬
‫יחזור בו ובתוך כך יצא רב אסי ולא שמע אס נחלק‬
‫עליו • אלמא דר״ל כבר היה ידוע לו שהדין אינו כן אף‬
‫עפ"כ שתק ־ ולא הוי חלילה כמשקר בד״ת ואף שבאמת‬
‫רב אסי טעה מזה ולא ידע שנחלק עליו • וכן בב״ק)דף‬
‫י״א ע״ב( א״ל ר׳'נ לעולא אמר ר״א אפילו מיתנני לא‬
‫מיניה • ולבתר דנ»ן א׳׳ל עולא הכי איר אלעזר אפילו‬
‫מיתמי • וא״כ היה עולא משקר בד״ת חלילה בפירוש ־‬
‫וכ׳ש שמותר לשתוק עד שישאל את האומר טעמו ונמוקו •‬
‫אך עכ״פ בזה היה כוונתו לש״ש ואף שאינו מדינא ‪:‬‬
‫גם מחלב היה יכול להוכיח לפ״ז • ובאמת קושיא זו‬
‫מחלב כבר הקשו המפרשים החריפים ותירצו בטוב טעם ‪:‬‬
‫‪ .‬סיק לב‬
‫א' שנולד לו בן בכור וכשרצה לפדותו ויש לו‬ ‫שאלה‬
‫קרובים עניים אם מותר לא' מקרוביו לאמר‬
‫לאיזה כהן • אם יהיה שייך לי איזה סך סלע או ב׳ מהני‬
‫חמשה סלעים שתקבל מאבי הבן אז אפעול אצל אבי הבן‬
‫שיפדה אצלך דוקא ותרויח המותר • או אסור לומר כן •‬
‫וד׳ ית' יאיר עינינו בתורתו ויעמידט על האמת ‪:‬‬
‫דבר מ ע ד להחזקה לא אזלינן בתר החזקה‬
‫נעיין בעז׳ה הא דשרינן בתרומה ומעשרות‬
‫ליקח טובת הנאה כדאמרינן בביטרות )דף‬ ‫׳‬
‫כ״ז עיא( והיינו מישראל אחר • אס מותר ליקח גם בעבור‬
‫פדיון הבן • הנה אמרינן שם • ובטלן יש בהן טובת‬
‫הנאה לבעלים כיצד ישראל‪:‬מפריש תרומה מ כ ד ומצאו‬
‫ישראל אחר וא״ל הילך סלע זה ו תנט לבן בתי כהן מותר‬
‫ואס היה כ ק לכק אסור • ופריך ותנא מ״ט לא קאמר‬
‫מתטת כהונה • ומשני • אמד לך תרומה דקדושת הגוף‬
‫הוא דכיון דלא מנמלי לא אתי למטעי ני ה • הני כיון‬
‫דקדוצמ דמים ט א אתי למטעי בהק דבר מיהרדל‬
‫קדושתייהו אארבעה זוזי ואתי למנהג בהם מנהג דחולין‬
‫ופירשיי ותוס׳ ־שלא יאכלם בצלי ובחרדל • והנה לכאורה‬
‫בדמי פ דון הבן • הא לא שייך הך סברא דאתי למנהג‬
‫בהס‬
‫‪6‬״‪2‬‬
‫קושיא דלמא רק לענין אדם קאמר כנולד הספק בעוד‬
‫שהיה חי • אבל בבהמה אף כה״ג חיישינן ‪:‬‬
‫נ ו מ * ש שהרי גם בבהמה הסורה הסירה להדיוט‬
‫סתם ואפילו בן יומו ־ הלא הרמב״ס ס״ל‬
‫)בפ״ד מה׳ מאכלות אסורות הלכה די( דמדאורייסא אסור‬
‫וגם לפי דבריו סותר את עצמו במ״ש לעיל ‪:‬‬
‫י ו מ ה שמדמה חזקה זו לחזקות שאנו רוחץ כגון איש‬
‫ואשה‪.‬שבאו לפנינו • הלא כבר כתבתי בתשובתי‬
‫כמה פעמים דברי הראשונים ז׳׳ל ברכביי׳ג דיליף מפדיה‬
‫ואף דהתם אף כשקים לן שכלו לו חדשיו • מ"מ דריש‬
‫רשב׳יג טעמא דקרא דלכך צותה ההורה להמתין ל׳ יום‬
‫כדי שברוב ולדות יצא מספק נפל • והוא בשיטה מקובצת‬
‫בב״ק )דף י״ח( • והובא דבריהם אלה גס במ״ל)פ״ג‬
‫מה' איסורי מזבח ה' ח'( יעו׳ש )ולא ידעתי כל אריכות‬
‫דבריו שם הלא הוא להדיא בתוס' ב״ק שם ובבכורות ד'‬
‫מ״ט( א'כ הרי חזינן דס״ל לרשכ״ג דלא רצתה התורה‬
‫לסמוך על חזקה זו שרואין אותו שהוא חי לטינין פדיה‬
‫דאל״כ מנ״ל כלל החילוק בין שלשים ללפני שלשים ;‬
‫ה ו מ ה שתירץ קושיית השואל מהא דחלב בסברא זו‬
‫דבשעה שהיא חיה יש לה חזקה זו • לפ״ד‬
‫נעלם ממנו באותה שעה מה דרצה הש״ס שם בתולין‬
‫ללמוד מהך דשעיר המשתלח ובפרט מעדים זוממין דדלמא‬
‫הך דאסהידו בי׳ טרפה הוה כו' וכ״ת דבדקינן ליה‬
‫והתניא ברבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין •‬
‫וא״כ הרי חי הוא עדיין • ויש לו חזקה דמר שרואין אותו‬
‫שהוא חי ואיך יליף מזה דהולכין בתר רובא לחוד ־ וא״כ‬
‫דכאן לא שייך אין הולכין בממון אחר הרוב‬ ‫י‬
‫דבשביל חזקת ממון לא ישתנה הדין דנקטינן‬
‫בכל דוכתא דהולד בחזקת חיים • הרי גמרא ערוכה הוא‬
‫בב״ב )דף צ״ג ע״א( ת׳׳ש שור שנגח את הפרה דמסייע‬
‫מזה לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב לכך לא אמרינן‬
‫דניזל בתר רוב בהמות שאינן מפילות ‪:‬‬
‫י ב מ ׳ ׳ ש שתיק קושיית הש״ך בסי׳ רנ״ט דאס יש‬
‫דממון • לפ״ד הלא כל דברי הש״ך עדיין במקומן עומדים‬
‫דהא הך דינא דהגמ״ר בשם אז״ק וגם בתשובת הרשב״א‬
‫אין דבר המנגד לחזקת ממון ־ יעו״ש ‪:‬‬
‫א ף ן כ ^ז ה כתבתי וראיתי שב׳׳ה לא חידש לי כת״ר‬
‫מאומה• כי רוב דבריו עלו על רוחי וראיתי‬
‫והוכחתי בעז״ה בתשובתי שלא כן הוא • ויפה עשה כת״ר‬
‫שלא כתב טעמיו וסברותיו להנאון דקארלין בלתי ידיעתי‬
‫ולפ׳׳ד דינא דגמרא הוא שאסור לעשות כן כמו דאמרינן‬
‫בב׳ב )דף ק׳׳ל ע״ב( א״ל רבא לר״פ ולר״ה בדר׳י כי אתי׳‬
‫ססקא דדינא דידי לקדמייכו וחזיתו ביה פרכא לא חקרעוה‬
‫עד דאחיתו לקמאי אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא‬
‫ה ד מ א בי • ולפ״ד אין חילוק כלל ואף בגדול ממט אץ‬
‫לעשוח כן לקרוע הדין קודם שי^לו אולי איח ליה טטמא‬
 ‫סד‬
‫‪1‬‬ ‫שאלות ותשובות סיקלבלג תטדמשולש‬
‫עבד כנעני • א״כ הרי חדנן דאך דאחר יהיב הוי ממש‬
‫כמו שהיה נו ק המקדש • א“ כ גס כאן לפי סברתי דאס‬
‫ה כ ק נותן בעצמו הטובת הנאה ודאי דלא הוי פדיי׳ מצד‬
‫הדין א'כ גס אס אחר נותן הוי כאלו נ ק הוא • ונמצא‬
‫חסר מסזמש סלעים ‪:‬‬
‫ו ב מ ר א ה ע׳מ להחזיר שפיר אמרינן דהאיסור רק‬
‫משום כהן מלסייע בבית הגרנות משוס‬
‫דאותה שעה קודם שהחזיר הרי נטל חמשה סלעים שלימות‬
‫משא״כ אם נותן מקודם איזה דבר בטובת הנאה • הרי‬
‫נחסר מהשיעור ;‬
‫לכאורה יש להביא ראיה דשר• • מהא דאמרינן‬ ‫והנה‬
‫בב“ מ )דך ס״ט ע׳ב( • אמר רבא שרי ליה‬
‫לאינש למימר ליה לחבריה שרךל לך ד׳ זוזי וא״ל לפלוני‬
‫לאוזפן זוזי מ״ט שכר אמירה קא שקיל • כי הא דאבא‬
‫כו׳ • נמצא דאך דאס היה נותן למלוה הוי אסור מ״מ‬
‫אס נותן לאחר שרי ובהך דינא הא דמי ממש לרבית‬
‫לכאורה דאמרינן שש אמר רבא שרי ליה לאינש למימר‬
‫ליה לחבריה הילך ד' זוזי ואוזפי׳ לפלניא • וגס כאן מותר‬
‫בנה״ג שאחר יאמר הילך זוזי ותן לכהן פלוני א"כ לכאורה‬
‫נס בהך דינא יש לט לדמות דשרי ‪:‬‬
‫א ך לפענ״ד יש לחלק דבשלמא התש לא אסרה תורה‬
‫אלא נתינת מעות שכר המתנת מעות משא״כ‬
‫השתדלות בלא מעות שרי • וא*כ כיון שהלוה נותן המעות‬
‫לאחר א״כ לא הוי אלא השתדלות בעלמא דשרי דהא‬
‫להמלוה לא הוי שוס הנאה מזה ־ משא״כ כאן הרי האיסור‬
‫הוא משום שחת ברית הלוי שהשתדלות נראה כמבזה‬
‫הקדשים • א׳'כ גם בנ״ד אך שלא באה הנאה להבע״ב‬
‫מ'׳מ הרי הכהן עשה השתדלות שיתט לו • ונמצא כמבזה‬
‫הקדשים • וראיה דהלא מציט בפדיון בטר עוד דין אחד‬
‫אשר ממנו יכולין ללמוד דלא דמי פ״ב לרבית דהא שם‬
‫כ״א שרי ליתן למלוה כדי ללוח לפלוני וכאן הרי כהן‬
‫אסור ליתן לישראל שיתן לכהן אחר כמו דאמרי׳ בבטרות‬
‫)דך כ״ז( וא״כ הרי הכהן אסור להשתדל אך בעד כהן‬
‫אחר • א“ כ הרי חזינן דההשתדלות לכהן אסור אך בעד‬
‫אחרים א'כ הרי חזינן דבכהן תליא מילתא א״כ נם בנ“ ד‬
‫הרי הכהן משתדל ושפיר אסור ‪:‬‬
‫כאן מדינא אסור ולא מטעם שחת ברית הלוי • דבלא״ה‬
‫אסור כיון דסייע איזה דבר הרי יש ליתן לו שנר טרחתו‬
‫סיק לג‬
‫אם נימא דפה״ב דמי בזה לתרומות ומעשרות‬
‫כ ק א' היה לו בכור מבהמתו ונתן לבנו הדר‬ ‫שאלה‬
‫בכפר לגדלו עד שיפול בו מום • ובהיותו‬
‫בכפר שאל א״י אצל אשתו מדוע אתם מגדלים זכר והוא‬
‫מפסיד השדות • והשיבה שאצליט אסור לאכול בטר עד‬
‫שיהא בו מוס ואחר איזה ימים בא הבטר והנה חתוך‬
‫אזנו • וכן ראה פ“ א שא׳י א׳ חתך זנבו ־ כ״ז העיד לפנינו‬
‫בנו הנ״ל שהיה הבכור אצלו • מה דיט ־ וד׳ יורנו‬
‫האמת בתורתו ית״ש‪:‬‬
‫ף‪,‬ד איתא במשנה בטרות )דך ל״ה ע׳א( מעשה בזכר‬
‫של רחלים ט׳ וראהו קסעור א׳ ואמר מה טיכו של‬
‫זה‬
‫צהם מ נ » חולין • דהא הדמים ^ו ק ח הכהן אין ט שוס‬
‫קדושה והיה צריך להיוח מוחר • ומשמע מן הש״ס דדוקא‬
‫בתרומה ומעשרות שרי טובת הנאה • אבל כשארי דבריס‬
‫לא • וקשה הא הך טעמא דשאר מתנות כהונה לא שייך‬
‫בזה • ע״כ נ ל ט ‪ /‬לומר • דבדמי פדיון ודאי אסור לי ק‬
‫טובת הנאה מטטס אחר • דכיון דקפיד רחמנא אסך‬
‫ידוע חמש סלטים • ואס יתן מזה מחומה בעד טובת‬
‫הנאה • הרי נחסר השיעור • והא בעינן שהכהן יהנה‬
‫מחמש סלטים • ולא תלי בנתינה הבע״ב אלא בלקיחת‬
‫הכהן • וראיה לזה נ״ל מהא דאמרינן בקידושין)דך ח׳‬
‫ט״א( ענל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני לא אמר‬
‫כלום • עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני כו' בנו פדוי •‬
‫ומסקינן לעולם דלא שוי וכנון דקביל כהן עילוי' כי הא‬
‫דרב כהנא שקיל סודרא בפדיון הבן • ופירש״י אני שס‬
‫אותו לעצמי ואקבלנו בכך • אלמא דאף דבאמת הבע״ב‬
‫לא נתן שיעור חמש סלעים • רק כיון דהכהן לקח אותו‬
‫בחמש סלעים מיקרי פדייה ואזלינן אך‪ .‬נקונא בהר לקיחת‬
‫הכהן • א״כ כ״ש דבעינן למיזל לחומרא בתר לקיחת‬
‫הכהן ־ אך דהבע״ב יתן חמש סלעים דק כיון בלא יגיע‬
‫לו ממנו ע״כ רק פחות • לא מקרי פדיי׳ א"כ שפיר יש‬
‫לנו לומר הטעם דבפדיון הבן אשור ליהן טובת הנאה •‬
‫רק בתרומות ומעשרות נש במתנות כיון דנא קפיד קרא‬
‫אסך ממון רק ענ נתינת גוך הדבר • וא״כ אך אש יתן‬
‫הכהן להבע״ב דבר מה עכ״פ גוך הדבר אצלו • ולכך‬
‫במתנות נ״ל הטעם דאסור משוס שיחשוב שנתחלל על‬
‫המעות • וינהוג בהן מנהג חולין ־ וא״כ כ״ש בפדיון‬
‫הבן דאסור להבע״ב לקבל טובת הנאה מהנהן דיאמר‬
‫הכהן שלא לקח אלא פחות מחמש סלעים • א״כ לפ״ז‬
‫גס בנ״ד היה אסור כיון דמתנה מתחלה שלא יקח אלא‬
‫פחות • הלא לא הגיע ליד כהן חמש שלעיס ‪:‬‬
‫ו א ץ לומר דבאמת גס בפה״ב מותר ליקח טובת הנאה‬
‫והא דלא קאמר דמותר רק בתו“ מ ונא משני‬
‫טעמא לאסור רק אמתנות משוש שהש הוזכרו בברייתא‬
‫אבל פה״ב לא הוזכר בברייתא כלל • אך באמת מזה אני‬
‫דן למה לא הוזכר בברייתא שאסור ניתן לכהן דמי פדיון‬
‫הבן בשכר טרחתו כמו שארי מתנות • אלא ע״כ דבאמת‬
‫ונמצא שלא לקח חמש סלעים ‪:‬‬
‫והנה‬
‫כיון דהך טעמא דאתי לנהוג מ מנ הג חולין לא‬
‫שייך בפה״ב א״כ היה מותר בכה״ג שישראל יתן סלע‬
‫להבעה״ב כדי שיתן פדיון בט לבן בתו • עדיין יש לנו‬
‫לחקור בנ״ד אס מותר כה״ג כיון שכאן איפכא הוא שהכהן‬
‫נ חן לאחר אס בזה במה שהוא נותן אפשר דמחזי ככהן‬
‫המסייע • משא״כ התם כיון שאין הכהן נותן שרי •‬
‫ואך דלכאורה אס ישראל יתן לישראל שיתן לבן בתו‬
‫היה צריך להיות מותר אך בפה״ב דהא ה כ ק סוך סוך‬
‫נוטל חמש סלעים • מ״מ נ״ל דאסור כמו שמצינו בקידושין‬
‫)דך ז' ע׳א( הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין‬
 ‫תם המשולש‬ ‫שאלות ותשומת ייק ״‬
‫בהגה׳ה סי׳ הגיל סעי׳ ג׳ ג*כ שכח דלא כעינן שלא‬
‫ידע האיי ח ה שי מום ;‬
‫א מ נ ם ע׳׳ז אני ק דע'כ אין מי^ם כלל לומר שכך כיה‬
‫פירושא דהראיש במתני׳ דעיקר טעמא מ ט ם‬
‫דלדידהו לא שי מומא • איכ לפי״ז מה שי סיד דריח‬
‫שם בשיס לומר דאם אמר לו אאיכ נעשה דאסור • כיון‬
‫דטיקר הטעם דהא״י לא ידע דהוה מוס * ואין לומר‬
‫דס״ד דר׳ח כיון שהם כיוונו שיעשה ט האיי ש ם • ואף‬
‫אס האיי לא כיון אפיה א מ ר • א'כ מה השיט רבא‬
‫מכדי ממילא הוא • סוף סוף הא הס כיוונו שיעשה מוס‬
‫ולדידן דפסקינן קנסא שא א'כ יש לקנוס אוי ס ־ אמנם‬
‫נס לפירש״י ז״ל קשה ג'כ לכאורה שכ׳ ממילא שא שלא‬
‫היה יודע הא׳י שיהא מותר • הא הס כיוט • אמנם‬
‫רש״י ז״ל מפרש פס כקושיא דבדקאננר נעשה מדבריהם‬
‫למד הא״י דניחאלששיפול בו מוס עיי אדם ־ משא״כ‬
‫לשיטת הרח״ש לפי דברי הטיז ע״כ הקושיא דלקנוס‬
‫אותם • א“כ מה השיב דבא ע״ז • ואפשר לומד בדוחק‬
‫דמאי דקאמר מכדי ממילא הוי קאי כל פירוש תיבת‬
‫נעשה• ודוחק הו א‪:‬‬
‫ע״ז גופא יש לנו לדון אס היה כוונת האומרים‬
‫להטיל בו מוס ונא טונת האיי • וכן איפכא‬
‫אס היה כוונת הא״י ולא כוונת האומרים מהו • הנה זה‬
‫מבואר במתני׳ בסיפא דבכוונת הא״י לשדא אסור דאמרי׳‬
‫ראה שהתירו הלך וצירס • משמע אף דלא אמרו ליה אינך‬
‫מידי • ולפ״ז איפנא דאם הא״י לא כיוון לכאורה היה‬
‫צ״ל מותר • אמנם אפשר דבעינן שלא יתכוונו שניהם להתיר‪:‬‬
‫זה להתירו נתכוין שכרי אינו יודע שע״י מוס שיעשה בו‬
‫ו ד ג ה לפי״מ שהקשתי לעיל לכאורה מוכח מן הש׳ס‬
‫לפי פירשיי דכוונתס להתיר לא מזיק מידי‬
‫דאל״כ מה השיט רבא מכדי ממילא הוא ־ ולפי שפירש׳י‬
‫הרי כוונתם כיה להתיר ־ אמנם כיון דסוף סוף איט‬
‫מדוקדק תשובת רבא לפירפ״י דהא החשש דריח שם‬
‫בש״ס הוי שמתוך כך ילמוד החיי דאף שיעשה בו מום‬
‫ולא שיפול ממילא יהא מותר ־ אלא ע"כ צריכין אט‬
‫לדחוק דבאמת פליג רכא וסובר דמלישנא דנעשה אינו‬
‫מוכיח האיי דאף עיי אדם יהא מותר ‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ל ה מוכח דבכוונתס לחוד הוא דא שד ־ מ ‪p‬‬
‫דקאמר הש״ס התם שלא לדעש מותר‬
‫לאתויי מסיח לפית משמע דוקא דאס ה סי ט לפי תומס‬
‫משא״כ באמרו כן בפירוש אסור משוס כוונה דידהו •‬
‫אמנם גס בזה י״ל דאס לא הסיחו לפי תומס יבין האיי‬
‫משך דבריהם שכוונתם שיעשה בו מום בידי אדם והוה‬
‫הוא מתכווין משא“כ בשאל או במסל״ת ועדיין ציע ‪:‬‬
‫יותר מסתבר לאסור בכונתס לשדא כיק‬ ‫אמנם‬
‫דמטעס קנסא קאתינן עלה • אמנם לפיז יש‬
‫לדקדק מדוע לא מצינו שנשאל להם איך היה כונתם •‬
‫ואס נאמר דלא מהימנינן להו • למה לא יהא נא שין‬
‫עיז כיון דבישראל עסקינן • וגס איך טי ך הסלוגתא‬
‫דר״ח ורבא בתיבת נעשה • ודוחק לומר דהש״ס מיירי‬
‫היכא דליתא קמן דנישיילי׳ רק עדים מעידים עיז •‬
‫ובשלמא‬
‫‪8‬״*‬
‫זה • ארלר לו בט ר הוא ואיט נשסס אלא א*כ היה ט‬
‫מום • נמל פיגום וצרם אזט • ובא מעשה לפני חכמים‬
‫וההירו • ואחר שהחיח הלך וצרם באזני בטרוה אחרים‬
‫ואסרו ט׳ • ואמרינן שם בגמרא אמר ריח איר קסינא‬
‫ליש אלא דאמר לו אא'כ היה בו מוכו כו׳ • ומסיק רבא‬
‫מכדי ממילא הוא מה לי היה מה לי נפנמ וליש להחירא ‪:‬‬
‫ו כ ך כ׳ ^ מ בי ס בפיב מהל׳ בכותה הל׳ י׳ב קסניס‬
‫שהטילו מוס בבטר ‪ p 7‬שחוק וכן האיי שפשה‬
‫לדעתו הרי זה ישחוט עליו • ואס משאו כדי להתירו לא‬
‫יכחוס עליו ‪:‬‬
‫הרמב׳׳ם זיל לא הביא כלל בפרמיות הך עובדא‬ ‫ודגה‬
‫דקסטור וכ׳ סתמא ועשה לדעתו • ולא מבורר‬
‫כונתו אמנם הטור הביא לענין זה כעין ‪ p‬עובדא ־‬
‫ומסייס על לשון הרמב׳ס אפילו אס שואל למה חין שוחטין‬
‫אותו והשיבו לו לפי תומס שאסור לשחטו עד שיפול בו‬
‫מום ־ אבל אם כיון להתירו כגון לאחר שיאה כו' • והביא‬
‫עוד ו כ׳ א״א הרא״ש ז׳ל בתשובה על שאמרו לגויה‬
‫המשרתת בבית יהודי על הבכור שאין לאכלו בלא מום‬
‫והלכה וחתכה אזנו שזה ח טב לדעת ואין לטחטו עליו ־‬
‫וכן העתיק הב׳׳י בשו״ע סי׳ שי״ג סעי׳ ב׳ וג׳ ;‬
‫לכאורה ‪ p‬עובדא דידן הוי ממש כהך דמתני׳‬ ‫ודגה‬
‫אמנם יש שפקפקו בדבר מכך שב׳ הע״ז שם‬
‫ס׳׳ק ב׳ לחלק בין הך דתטבת הרא״ש להך דמתניתין *‬
‫והקשה לפירש״י שפירש במתני׳ שהרי אין לומר שהא״י‬
‫ישחט אלא א'כ נ ^ מאליו • א״י גם בתשובת הראיש‬
‫מנ״ל שידעה שיתירו עיי הנלום אף אם לא יפול מאליו •‬
‫ופי׳ הט״ז שהרא׳׳ש מפרש טעמא דמתני׳ שלא ידע הקסטור‬
‫דזה הוי מום כלל • כדחמרינן בפ׳ הנזקין באגדת החורבן‬
‫דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לא הוה מומא •‬
‫משא״כ בתשו׳ הרא׳׳ש שחתכה הטתית האוזן הוה מום‬
‫גלוי אף להם וכ׳ שגם דעת העיור כן • אלא שקיצר‬
‫במקום שהיה לו לבאר • וא״כ לפ״ז בניד דהוה מום גלוי‬
‫לכאורה יש להחמיר‪:‬‬
‫ך ע ך ן אף אם נאמר כדעת הט״ז בשיטת הראיש • מ“ מ‬
‫אין לט לחוש לזה • דהא גם הוא מודה דדברי‬
‫רשיי זיל לא כן הם • אלא אף במקום שהיה יודע דהוה‬
‫מום רק שלא היה יודע שיתירו אותו משום דלא נפל‬
‫מאליו מותר • וכן העלים כט״ז עיניו מדברי הד'מ שהביא‬
‫שמצא בשם ת טבת א״ז על בכור שמסרו ישראל לשומר‬
‫א״י • והודיש שהוא בסר ואיי חוקרין הענין ומודיעין‬
‫כי במומו ניתר ־ וסוש שכיח כי בא הא״י לבעל הבכור‬
‫במרמה וא׳ל דע כי סרסתי העגל ושתק היהודי והבין‬
‫כאיי כי באמת הדבר ולא שד אלא שבא הישדי וראה‬
‫שאינו מסורס ושתק וכראות החיי הלך וסרסו אח״כ מיד‬
‫אוש בכור מותר גמור שא • וכן משמע ממתני׳ דבכורות‬
‫הרי שם ודאי דהוי ידוע לאיי שניתר במום זה ואפייה‬
‫אסיק דמותר • וכן ממה שהביא הרמ׳א בשם פסקי מכריי‬
 ‫קה‬ ‫תטהמעולש‬ ‫שאלות ותגובות סימלגלי‬
‫מאליו • אמנם נ׳׳ל ששם י׳ל שהיה כונת הא״י שיסבור‬
‫♦שראל שסירסו כדי שיהא יפה למלאכה • ולא משום מום‬
‫דאליכ קשה עליו מ״ט דמתני׳ ‪:‬‬
‫ט כ ״ ם לפ״ז בנ״ד ודאי דשרי די״ל דהיה כונת הא׳׳י‬
‫כדי שיסברו דמעצמו נפל ‪:‬‬
‫א מ נ ם לכאורה נראה דיש לאסור כשמתכונין הבעליס‬
‫צ׳ עי׳א( על הך בעיא אם אמירה לא״י שטת באיסור‬
‫סימן לד‬
‫ב ד ב ר השאלה שנשאלתי מק׳ הראדאק סמוך לעירנו‬
‫בנדון בהמה מבכרת שמכרו אותה לעובד‬
‫‪ . w‬אח״כ נולד לה בכור‬‫כוכבים במשיכה לבד בלא כ‪D‬ך‬
‫זכר ונולד בו מוס קבוע ושחגיו אותו שלא עפ״י ג׳ בני‬
‫הכנסת מה דינו ‪:‬‬
‫ד‪,‬ץ מה שרצו להתירו בממ״נ דלדעת הרמב״ס והרא״ש‬
‫דפסקי כר"מ בבכור אם שחטו במומו דאסור ]משום‬
‫דס׳יל דטעמא דר"מ שם משום גזירה וקי״ל הלכה כר"מ‬
‫בגזירותיו[ הלא סברי דמשיכה לבד קונה בעובד כוכבים‬
‫ולדעת רש״י דס׳׳ל דמשיכה לבד אינה קונה בעובד‬
‫כוכבים כלא פסקי כר״י בבכור אם שחטו במומו דמותר‬
‫]משוס דס׳׳ל דטעמא דר"מ שם משום קנסא כדאיתא‬
‫בביצה כ״ז ע״א רש׳י ד״ה אטו וקי״ל דאין הלכה כר״^‬
‫בקנסותיו[ ‪ .‬וממ״נ בכור זה מותר עכ׳׳ל לפ״ד אין לסמוך‬
‫על ממ"נ בדברים אלו ‪ .‬ואך שכמו כן כ׳ הש״ך בסי׳ נ״ד‬
‫ס״ק ט׳ בשם הד״מ‪ .‬מלשק הש״ך משמע דלא נקטינן הכי‬
‫לדינא להתיר בממ״נ ‪ .‬דדלמא פסקינן ככל אחד לחומרא‬
‫יכ״כ הש״ך להדיא בשי׳ רמ״ב ביו״ד בכללי איסור והיתר‬
‫ובחוי׳מ סי׳ כ״ה ס׳׳ק י״ט ‪ .‬לכך הוסיך הש״ך וכ׳ ור״ל‬
‫נהי דלעיל סי׳ נ' ס״ב קי״ל דשלא במקום הפסד מרובה‬
‫יש להחמיר דחסר כנטול מ״מ הכא כיון דיש עוד סברא‬
‫להתיר אין להחמיר ‪ .‬פי' דוקא הכא דבמרךם הפ"מ ]יש‬
‫להחמיר דחסר כנטול ס'מ הכא כיון דיש עוד סברא‬
‫להתיר אין להחמיר[ בלא״ה מקילינן בחסר ‪ .‬ובאמת השיך‬
‫בזה לשיטתו אזיל בסי׳ נ״ז ס״ק נ״א וכן בסי׳ ס״ו ס״ק‬
‫י׳ דספיקא דרבוותא לא חשבינן לספיקא לעני; ס״ס‬
‫ולכך כ׳ דוקא משוס דלא מחמרינן רק שלא במקום הפ"מ‬
‫לכך בהפ״מ יש לסמוך אהך סברא דממ׳׳נ ועפ״מ על‬
‫מקומו שם שמפרש ג'כ הפירוש מטעם ס״ס ואפי׳ה הניח‬
‫בצ״ע על הש״ך בזה מהך דטחול ‪ .‬וכן הע׳יז לא הסכים‬
‫לזה ‪ .‬והנה לכאורה אך בכאן אין להקל מטעם זה ;‬
‫ו ה ן אך שבאמת זאת הוא רק לפי סברת הש״ך לשיטתו ‪.‬‬
‫ואנן יש לנו לסמוך על הגאון בעל שביי שכ׳‬
‫בתורת השלמים בדיני ס״ס שספק פלוגתא דרטותא‬
‫יעו״ש ‪ .‬והביא‬ ‫עדיך ספי משארי ספיקות והשיג על‬
‫דבריו גס הגאון בעל פרי מגדים סוך סי׳ קיי במחודשיס‬
‫בשם הפר״ח ותהיד סיק ב׳ דאפי׳ תרי פלוגתא דרבוותא‬
‫הוי סיס כל שא׳ מתיר י ו ^ מחבירו ‪ .‬ונמצא בנ״ד הרי‬
‫ס״ס גמור דלמא כרש״י דפסקינן כר״י שאם שחננו ג״כ‬
‫מותר ‪ .‬ושמא כדעת הרמב׳ם דמשיכה בעצמו קונה ‪.‬‬
‫ומתיר‬
‫♦נשלמא אס הלוי בכונח הא״י ניחא דכא א״י איט נאכלן‬
‫לאסור ולהתיר‪:‬‬
‫‪ p i‬מדברי תשובת הרא״ש יש להסתפר‪ ,‬ד ל בעובדא‬
‫דידיה שהשפחה כוונה להתיר וגס הס • ולא‬
‫נתברר עיקר עעמא ‪:‬‬
‫אן( שלא נתכוין הא״י מהך דמסקינן ב״מ ) ד‬
‫לאו ומסיק השיס מהך דשלחו ליה לאבוה דשמואל הלי;‬
‫תורא דגנבין ארמאי דאסור • וכן פשק בש״ע א״ע סי׳‬
‫ה׳ סעי׳ י״ד וס״ל דאיפשטא הך בעיא • ולפ״ז תליא‬
‫בפלינתא דהא כמה פוסקיס ש״ל דאזלינן לקולא •‬
‫והסמ״ג כ׳ ג״כ דלא איפשיכי אלא דפסקינן כרב חסדא •‬
‫ובזה י״ל דלכך כ' הרא״ש ב׳ הסברות דהוה ס״ס שמא‬
‫כיון הא״י דודא' אסור • ואת׳׳ל דלא כיו; הא״י הא כיוונו‬
‫הם ודאי והוה ספק איסור מחמת זה ‪:‬‬
‫א מ נ ם לפי דברי הע״ז בש־עת הרח’ש דע״כ כל‬
‫גיעמא דר״ח רוה משוס דכונתס היה להתיר‬
‫משוס דר‪,‬אמר נעשה־ וע״כ תשובת רבא היה דתיבת‬
‫נעשה אינו מוכיח כוונתם להתיר • מכ"מ מוכח דאס‬
‫כיוונו להתיר ודאי דאסור • א"כ לזה היה ליה להרא״ש‬
‫לצרך עוד הגיעם שהשפחה כיוונה להתיר ‪:‬‬
‫זאת ברירא לן דדברי הע״ז בכונת הרא״ש ליתא‬
‫לפענ״ד • וכונה הרא״ש הוא כמ״ש דהוי תרי‬
‫סברות לחומרא ‪:‬‬
‫‪ p " W l‬לפי׳ הע״ז ל״ל להש׳ס לה־ צריכותא • הא אפשר‬
‫ליה לעשות צריכותא משום דהא״י עשה דבר‬
‫דלא היה מום נפי דעתו כלל משא״כ בתינוק ;‬
‫א מ נ ם זאת חובה עלינו לבאר כוונת רש״י ז״ל במה‬
‫שכ' במתני׳ עעמא דהתירא שהרי אין לומר‬
‫שהא׳י הזה להתירו נתכוין שהרי א״י שע״י מום שיעשה‬
‫בו ישחגי • אא"כ נפל מאליו • אס כוונת רש״י ׳״ל דלפ״ז‬
‫אמרינן ע״כ דכונת הא״י היה שלח לכם מום כלל • אלא‬
‫לשחור‪ ,‬בעלמא ‪:‬‬
‫א ך לפ״ז קשיא מאי דקאמר הש״ס בגמרא וצריכא דחי‬
‫אשמעי׳ א״י משום דלא אתי למסרן • ופירש״י‬
‫דסרכא דא״י לא איכפת לן ־ וקשה דסוך סוך יש לע‬
‫למיחש שמא יעשה כן בעצמו ואנן לא נדע שעשה זאת‬
‫ונאמר דמעצמו נפל • וא"כ הוי ספי לן איסורא • אע״כ‬
‫מוכח דממ׳׳נ דאס יעשה כן בחשאי וטנתו יהא שלא נדע‬
‫יהיה באמת מותר • רק אם יעשה בפרהסיא הרי לא‬
‫נתיר כמ״ש במתני' וא"כ לא יהא האיסור אלא מצד מטיל‬
‫מוס בקדשים‪:‬‬
‫‪ 1‬א ״ ם ע״כ דיש לנו לפרש דכונת רפ״י ז״ל שאין כונתו‬
‫להתיר שהרי אינו יודע שע״י מום זה יתירו וע״כ‬
‫כונתו שלא ידעו וא״כ בזה לא שייך קנס • דהא ע׳כ‬
‫לא יאמר ישראל לא״י לפשות מוס דכיון שידע ישראל‬
‫שהא׳י עשה המום יהא אסור ‪:‬‬
‫א ך דברי תשו׳ מא״ז שהביא הד״מ עדיין צריכין בירור‬
‫דהא התם לא שייך זאת דהא פ"כ לא ישתרס‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סימן לי לה‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫«י‪2‬‬
‫שלא הורמה חלתה והייט מטעם דכ׳ התם דטבל אוסר‬ ‫ומתיר יוש־ נענין נאכל תוך שנש ולמטר במקולין‬
‫בכ׳ש במינו ונעשית כולה טבל וגיבולה לחצה כו׳ ‪ .‬עכ׳׳ל‬ ‫דלדידהו לאו בטר הוא כלל ולספק השני הוי בטר בע"מ‬
‫הש״ך הנוגע לענין דידן ‪:‬‬ ‫והי׳ ראוי לכאורה להתיר מטעם זה ‪:‬‬
‫א ך באמת גס זה אינו שאף הגאון הנ״ל לא קאמר רק‬
‫ל א נ כ י בעניותי לא זכיתי להבין את דברי הש״ך בס״ק‬
‫בפלוגתא דרבוותא ד;א איפסיק בש״ע כיזד‬
‫זה מראשו ועד סופו ‪ .‬הנה ראשית דבריו‬
‫מנייהו ‪ .‬וסיים שם בשם הכנה״ג דאף היכא שפסק הרב‬
‫יאירו שה״ה בעיסה שאינה של שאור נמי דינא הכי ‪.‬‬
‫היפך ממ״ש המתבר אין לפשות ס״ס דכבר קבלנו גילינו‬
‫אדרבא יותר טוב מ ט ס דטובלת ויש בילה ‪ .‬ובשאור צ׳’ל‬
‫לפסוק כהרב ‪ .‬כ״ש הכא שהביא הב״י כדעת הרמב״ס‬
‫לפי סברת הרא״ש דאין בילה ‪ .‬אמת שכן אי׳ בתה״ד)סי׳‬
‫והרא״ש דפסקינן כר” מ ולא הזכיר כלל דעת הסולקיס‬
‫ק״ל( וז׳יל יראה דלהך עיסה שנילושה בשאור של כותים‬
‫כש"כ שאין לנו להכניס את דעתינו נגדם בס״ס ‪:‬‬
‫הרבה תקנות יש בדבר ‪ .‬והמה מפורשים בדברי רבותינו‬
‫א ך באמת לענין גופא דדינא אין אנו צריכין לנ״ז כי‬
‫וז״ל ‪ .‬האשר״י מסיק בהלכותיו דיכול להפריש מיניה ובי׳‬
‫במילתא דרבנן שפיר יש לנו לסמוך על הרמ״א‬
‫ולא חיישינן דילמא אתרמי של כותים ‪ .‬וקא מפריש מן‬
‫בתשובה ‪ .‬וכן דעת הט״ז ביו״ד סי׳ ש״כ סעיף ו׳ ס״ק‬
‫הפטור על החיוב ‪ .‬דקיי״ל יש בילה בדבר לח ‪ .‬וכ“ כ‬
‫ח׳ דבדיעבד סגי במשיכה לחוד ‪ .‬ונ“ כ הגר״א ביו״ד שם‬
‫הסמיק כו' • והרא״ש כ' בתשובה שיעשה עיסה קנינה‬
‫ס״ק י״א שהעיקר כדעה זו ע״כ שפיר יש להתיר בזה‬
‫וישים אושז על העיסה הגדולה ויפריש מן העיסה הקכינה‬
‫נדבר שאין כאיסור אלא מדרבנן ‪:‬‬
‫שהוא ודאי של חיוב ‪ .‬אע׳׳ג דשאור לטעמא עבידא לא‬
‫בטילה העיסה לגבי השאור ‪ .‬ואע״ג דהאשר״י כ׳ לעיל‬ ‫חודש שבט צ״ח לפ״ק ‪.‬‬
‫דיכול להפריש מיניה וביה ‪ .‬נראה די״ל דבשאור מודה‬
‫דברי אליעזר יצחק בהגאק מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין •‬
‫הרא״ש דאין בילה וההיא דכ׳ בספרו בהל׳ חלה לא איירי‬
‫בשאור עכ“ל תה“ ד יאף דבריו הקדושים אינם מובנים‬
‫לי כלל ‪ .‬למה יגרע שאור מעיסה שלא נבלל היטיב ‪:‬‬
‫א ך לולי דברי הש״ך הי׳ אפשר לומר דהימ״ד יפרש‬
‫מ״ש הרא״ש בהל׳ חלה ‪ .‬אם עיסת עובד כוכבים‬
‫סימן לה‬
‫וישראל מעורבין זה בזה היינו שנתערבו בעודן קמה ‪.‬‬ ‫מה שב׳ להגאון הגדול מוה׳ דוד זצ״ל אב״ד דק״ק‬
‫ובקמח ס״ל להרא״ש דהוי נח בלח ‪ .‬אבל בעיסה לא‬ ‫נאווהדודאק בעה״ם ם׳ גליא מסכרז ‪:‬‬
‫נבלל כ״כ ‪ .‬כיון שכבר נעשה גוש כ״א בפ״ע ‪ .‬וכן משמע‬
‫בהל׳ פסח לענין אה נתייבש הלחלוחית שעל השק‬ ‫מעשה שלשו עיסה גדולה כשיעור חלה ‪ .‬ואחר‬ ‫שאלה‬
‫דלא מהני רקידה ‪ .‬אך הש״ך אינו מפרש כן התה״ד דהרי‬ ‫גמר לישה בשעה שעמד כבר לאפות נטל‬
‫הוא מסיק לחלק בין עיסה של שאור ובין עיסה שאינה‬ ‫ממנה חלתה ואח״כ נתן לתוך העיסה עוד קמח כשיעור‬
‫של שאור כמו שהתחיל בראשית דבריו ‪ .‬ה״ה אס נתערב‬ ‫חלה ‪ .‬אבל יש מהעיסה כ״כ שיתבטל הקמח ברובה ‪.‬‬
‫עיסה שאינו של שאור כו׳ ובין עיסה לעיסה אין ט ס‬ ‫ואפה הפת וגס כבר נאכל כל הפת רק ככר א׳ נשאר מה‬
‫סברא לענ״ד לחלק בענין בילה ‪:‬‬ ‫יעשו בו ‪ .‬ואבאר בעז״ה כיד ה׳ הטובה עלי ‪:‬‬

‫נראה דגם לזה החילוק שכ׳ אין אנו מוכרחים‬ ‫ולענ״ד‬ ‫ת ש ו ב ה הן לכאורה הוא משנה )בפ״ג דחלה מ״ח(‬
‫כלל ‪ .‬דדברי הרא״ש בפסקיו ובתשובותיו‬
‫הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה‬
‫מתאימים יחד ‪ .‬דבתשובתו השיב על דעת השואל שהצריך‬
‫ונתן לשך עיסה שהורמה חלתה ‪ .‬אס יש לו פרנסה‬
‫להפריש מן העיסה דוקא יותר משיעור השאור כמיש‬
‫ממקום אחר מוציא לפי חשבון ‪ .‬וא׳׳ל מוציא חלה א׳ על‬
‫בתרזלה והיינו ע״כ משוס דס״ל דהעיסה בטילה לגבי‬
‫הכל ‪ .‬והובא דין זה ברמב׳׳ס)פ״ז מהל׳ ביכורים הלכה‬
‫השחור ‪ .‬וא״כ אסור להפריש מהעיסה אחרת דהוי מחיוב‬
‫י״א ‪ .‬ובשו״ע יו״ד סי׳ שכ״ד סעיף י״א( נתן שאור מעיסה‬
‫על הפטור ‪ .‬ע״ז השיב דיכול לעשות עיסה אחרת ולהפריש‬
‫שלא הורמה חלתה כו׳ ‪ .‬אס יש לו קמח או עיסה שלא‬
‫ומדמה למתני׳ דידן דיכול להפריש מפיסה אחרת עלי׳ ‪.‬‬
‫נטל ממנה חלה מפריש ממנו ע״ז השאור לפי החשבון‬
‫אבל זאת פשיטא ליה דיכול להפריש מיניה וביה ממ׳׳נ ‪.‬‬
‫ואיל מפריש א׳ ממ״ח בכל העיסה לפי שנעשית טלה טבל‬
‫וא״צ להשמיענו כלל ‪ .‬רק לאפוקי מדעת השואל ‪ .‬שדעט‬
‫וה״ה אס השאור של פטור והעיסה של חיוב כו׳ ‪ .‬וכ׳‬
‫להפריש דוקא מיניה וביה ולא מאחרת ‪ .‬אבל בפסקיו‬
‫ה שיך)ס׳ק י״ח( וזיל דה״ה אס נתערב עיסה שאינה של‬
‫התחיל מתחלה לומר דדוקא עיסה אחרת מהני אבל‬
‫שאור נמי דינא הכי דהא הך טעמא דעבל אוסר בכ״ש‬
‫מיניה וביה לא מ ט ס דאין בילה ‪ .‬וע״ז מסיק דשפיר יש‬
‫בהכי נמי שייך ‪ .‬ואדרבה בהכי שרי טפי להפריש מיניה‬
‫בילה ‪ .‬ומותר להפריש אף מיניה וביה ולפעלד דבר ברור‬
‫ובי׳ דיש בילה בדבר לח ט׳ ‪ .‬אבל בשאור כ׳ בתה״ד‬
‫שהרא״ש לא סתר דבריו זה את זה ולפ׳׳ז מש“כ דלדברי‬
‫)סי׳ ק״ל( דמודה הרא״ש דאין בילה‪ .‬ולפיכך צ״ל הא דשרי‬
‫הראיש אין להפריש מיניה וביה לא מההכרח לומר‬
‫הרא״ש בשאור להפריש מיניה וביה היינו ד ק א בשאור‬
‫כן ‪ .‬ושפיר י״ל דהטור כ׳ דין זה אליבא דכ״ע כנ״ל ‪.‬‬
‫אמנם‬
 ‫‪V‬‬
‫וי‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיק לה‬
‫עעמא דמתני׳ משוס עטם כעיקר דאורייתא ‪ .‬לכך טובלת‬
‫ויכול להפריש אף*מעיסה המחויבת מדאורייתא ‪ .‬ולדברי‬
‫הש״ך שהטעם הוא משוס דעבל לא בטיל ‪ .‬נשארה הקושיא‬
‫במקומה‪ .‬האיך כ׳ בש״ע אם יש לו עיסה אחרת‬
‫כשיעור ומוקפת לה מפריש ט׳ הלא מפריש מחיוב‬
‫דאורייתא על פעור דאורייתא ‪ .‬וגס הוא נגד הש״ס מנחות‬
‫הנ׳ל והר׳׳ש זיל מקשה מהך דמנחות על משנה ע׳ אצל‬
‫זיתים כו׳ ‪ .‬ולמה לא מקשה על משנה זאת ע“כ משוס‬
‫דס״ל דשאור בטיסה נותנת עטם כעיקר מדאורייתא ‪:‬‬
‫נבא לדברי השיך ‪ .‬ראשית מ״ש דהא‬ ‫והשתא‬
‫עעמא משוס דעבל לא בטיל שייך נמי‬
‫הכא ‪ .‬הא לפמ״ש ליתא דעיקר ע טמא דיכול להפריש‬
‫מעיסה המחוייבת מדאורייתא משוס דשאור לא בטיל ‪ .‬אבל‬
‫בעיסה שאינה של שאור ודאי דאינה בעילה רק מדרבנן ‪.‬‬
‫אבל מדאורייתא בעילה ‪ .‬וא“כ אין יכול להפריש מעיסה‬
‫אחרת עלי׳ ואך מיניה וביה הוא רק משוס דיש בילה ‪.‬‬
‫ולוקח ע"כ מן החיוב ג"כ ‪ .‬גם מיש דבשאור לא אמרי׳ דנבלל‬
‫כבר העליתי דמדברי תשובת הרא״ש אין ראיה כלל וגם מתה״ד‬
‫אין ראי׳ כלל דמחלק בין שאור לשאר עיסה לענין בילה רק‬
‫כוונתו לחלק בין קמח לעיסה לענין בילה‪ .‬ולפ״ז מה שמקשה‬
‫לפי האמת דאמרינן דיש בילה בעיסה ‪ .‬א״כ ל״ל למימר‬
‫לפי שנעשית טבל כולה ‪ .‬ולפנל״ש הוא העיקר הטעם‬
‫על מה שיטל להפריש מן החיוב דאורייתא עליו ‪ .‬ע״ז‬
‫צ״ל הטעם משום שהיא טובלת ומפני מה טובלת ע"כ‬
‫משוס דשאור טתנת עטם בעיסה ואינה בעילה מדאורייתא‬
‫וגם צריך עטם זה על מה שמפריש על כולה אבל בשאור‬
‫של פעור שנתערב בעיסה טבולה אדרבה מהאי עעמא‬
‫לא הוי יכול להפריש מעיסה אחרת כדעת השואל מהרח״ש‬
‫בתשובה )כלל ב׳ סעי׳ ג׳( ע״ז צריך עטם אחר משום‬
‫דהעיסה אינה בעילה להשאור ‪ .‬וגם מיניה וביה יכול‬
‫להפריש משום בילה ‪ .‬ולפי דברי אלה גם הפרישה יתיישב‬
‫מאוד ע“ כ שזהו כונתו דדוקא בשאור טובלת משוס עטם‬
‫כעיקר כנ״ל ‪ .‬לכך יכול להפריש מעיסה אחרת המחוייבת‬
‫בחלה מדאורייתא אבל בעיסה שאינה של שאור אינה‬
‫טובלת מדאורייתא וכיק דמדאוריימ^ בעילה א״כ איט‬
‫יכול להפריש עליו ממקום אחר ‪:‬‬
‫מיש הפרישה בעיסה שאינה של שאור כ״ז שאין‬ ‫אך‬
‫בה שישר חלה ‪ .‬משמע דאם יש בה שיעור לא‬
‫בעילה אך באינה של שאור ‪ .‬ולפנל״ש לכאורה הי׳ צריך‬
‫לבעל ‪ .‬ונראה לתרץ דאורחא דמילתא קאמר דאס אין‬
‫בה שישר חלה יכול להיות שיתבטל ברובא ואם יש בה‬
‫שישר צריך נמי שישרי חלה לבעלה מדאורייתא ‪ .‬ושד‬
‫י׳ל לסברתו דאך דעיסה בעילה בעיסה חברתה וא*כ‬
‫היתה מדאורייתא פעורה מן החלה ‪ .‬הייט דוקא אם לא‬
‫הי׳ בעיסה שנתערבה שישר ‪ .‬ולא נתחייבה אותה עיסה‬
‫בחלה ‪ .‬אבל אם היתה בה כשישר א״כ חל כבר עליו‬
‫מצות חלה ‪ .‬ואפשר שאינה בעילה שידחה שם חלה ממנה‬
‫ואולי נוכל לדמוש לדס שנפל לשך המים דחייב בכיסוי‬
‫ולא אמרי׳ קמא קמא בטיל ליה משוס דאין דיחוי ט׳ ‪.‬‬
‫ויש‬
‫אמנם מה שמקשה ל׳ל להסור והילחבר למימר בדינא‬
‫דממני׳ די ק עעמא משוס דעובלה כל העיסה הול׳ל‬
‫משוס דנבלל כמו כשאור של פטור נראה דאין מקום‬
‫לקושייתו כלל ‪] .‬ובפרט שגם תירוצו דחוק מאוד שכהב‬
‫דאם האיסור מעט אין בילה ‪ .‬דכיון דנבלל מה לי דבר‬
‫מועט או מרובה כיון דהוי לח בלח כמו יין ושמן[ ונקדים‬
‫תחלה מה שמשיג טל הפרישה ונ ת ק הכל בס״ד של‬
‫וז׳יל ובפרישה ל נתן משאור שלא הורמה חלתה דוקא‬
‫שאור ‪ .‬אבל טיסה שחין לה שיעור חלה אינה טובלת‬
‫עכ“ל ‪ .‬ותימא דמ״ש הא סון^ סון^ מן התורה חלה היא‬
‫אלא אין לה שיעור מן התורה טלל הש״ך ‪ .‬והנה דחייתו‬
‫על הפרישה לא זכיתי להבין כלל מה כוונתו ;‬
‫ו ה נ ה נחזור לראשית דבריו ‪ .‬מ״ש ה״ה אם נתערב‬
‫טיסה שאינה כו׳ נמי דינא הכי ‪ .‬דהא הך‬
‫עעמא דעבל אוסר בלש בהכי נמי שייך עלל ‪ .‬משמע‬
‫דס״ל דהא ד ל שנטשה כולו טבל ‪ .‬היינו משוס דעבל‬
‫בלש ‪ .‬ולא גלה לנו פתרונו מהיכן למד זה ‪ .‬והאיך יכול‬
‫לומר כן ‪ .‬וכנה בר״ש פי׳ המשנה דחנה הנ״ל ל וז״ל‬
‫ואין זה כמפריש מחיוב על הפטור^דאורייתא שאין השחור‬
‫בעל בעיסה עיקר דאורייתא כו׳ ‪ .‬הדי מסיק דמה‬
‫שהשאור לא בטיל הוא דאורייתא ‪ .‬ולפי דברי הש״ך‬
‫אינה בעילה רק מדרבנן דהא דטבל אוסר בל ש הוא‬
‫רק מדרבנן משני הטעמים ‪ .‬הן מדבר שיש לו מתירין‬
‫שהוא ודאי מדרבנן וכן להעעס השניכהתירו כך איסורו נמי‬
‫לא הוי רק מדרבנן כדמשמט בל׳מ ‪ .‬איבדא מה שהכריח‬
‫להר״ש לפרש כן ‪ .‬דאינה בעילה מדאורייתא הוא מצד‬
‫הסברא ‪ .‬וגס מגמ׳ ערוכה )מנחות ל״א ע״א( הביאה‬
‫הר״ש ז׳׳ל במשנה ח׳ הנ״ל ‪ .‬תניא אר״ש שזורי פעם א׳‬
‫נתערב לי טבל בחולין ‪ .‬ובאתי ושאלתי את ר׳ ערפון‬
‫ואמר לי לך קח מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא‬
‫ברובא בעילה ‪ .‬ורוב ע״ה מטשרין הן והו״ל כתורם מן‬
‫הפעור על הפגיור ‪ .‬ו ל שם רש״י ז״ל ‪ .‬ונראה בעיני‬
‫דהעבל הי׳ טבל גמורה ‪ .‬וכיון שנתערב כחולין מדאורייתא‬
‫חד בתרי בטיל ‪ .‬והו״ל פטור מדאורייתא ורבנן הוא‬
‫דאחמור עליו ‪ .‬ואמרו טבל אסור במשהו והצריכו להפריש‬
‫עליו תרומה כו׳ ‪ .‬וא״ל נא קח מן השור‪ ,‬ועשר עליו לפי‬
‫חשבון טבל שבו ‪ .‬קסבר רוב ע״ה מעשדין הן והו״ל פעור‬
‫מדאורייתא עכ״ל רש״י הרי חזינן בהדיא דאינו יכול‬
‫להפריש מחיוב דאורייתא על חיוב דרבנן כי האי שנתבטל‬
‫ברובא ‪ ,‬ע״כ צריך לפרש שאין השאור בעל בעיסה‬
‫מדאורייתא ‪ .‬והיינו משוס דהשאור חימוצה קשה וטתנת‬
‫עטם ולא בעילה מדאורייתא משוס עטם כעיקר כמו‬
‫דאמרינן ביממה דערלה המובא בחולין)דנ“ ע ע״ב( דשאור‬
‫אינה בעילה משום דטתנת עטם וכ״כ הב״י להדיא ביו״ד‬
‫)בסי׳ שכ׳ד סעיך י״ב( על שאלה בפשעידא שיש בה‬
‫כשר ושכח ולא הפריש ממנה חלה‪ .‬אם יכול לתקן עיי‬
‫הפרשה הואיל ואין בבשר רק טעם דמי למפריש מחיוב‬
‫על הפעור ‪ .‬והשיב שאלת משנה שלימה הנועל מן העיסה‬
‫שלא הורמה חלתה כו׳ ואין זה כמפריש מחיוב על המנור‬
‫דאורייתא דעעם כעיקר דאורייימצ ‪ .‬הרי להדיא דמפרש‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק לה‬
‫וטל השאור וטל הקמח שתוסיך אח״כ טל ככר זה ‪ .‬כתב‬
‫בס׳ התרומה ואגב דבטי לאימוי׳ משום הגוש שהוא ש ס ה‬
‫וטבל קודם שנתטרב בככר וטבל לא בטיל מתנה גם על‬
‫הקמח ‪ .‬אבל משוס ר^מח לחודיה א״צ להתנות שהקמח‬
‫בטל בעיסה קודם שיר^!ומ לחלוחית העיסה ‪ .‬וכן עמא‬
‫דבר ואמר שם בירושלמי קמח שעל הככר וככר מצטרפין‬
‫לחלה עכ׳׳ל הסמ׳׳ג ‪ .‬הרי להדיא דבריו שבקמח לא צריך‬
‫תקנה אס נתטרב בדיעבד ‪:‬‬
‫א ך זאת לכאורה יפלא מה שהביא הר״ש ז״ל)פ׳ ג׳ דחלה‬
‫י מ״א סי' ג׳( וז״ל ולפי זה צריך ללמוד לנשים שלנו‬
‫המפרישות חלה לאחר גילגול קודם עריכת הלחם להתנות‬
‫תנאי זה ‪ .‬מפני שמערבות קמח טם המקרצות בשטה‬
‫שעורכות אותן ועושות מהן ככרות שאותו קמח נעשה פיסה‬
‫ואעפ״י כאין מטרבין בכל אחת ואחת כשיעור ‪ .‬כיון דבין‬
‫כולן איכא ה׳ רבעים קמח התנור מצרפן כו׳ ‪ .‬ושמא‬
‫כיו; דנתבעל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל ‪ .‬שוב אין‬
‫תניר מצרפן ‪ .‬ומיהו בתוספתא משמע דמצרך עכ״ל הר״ש‬
‫חזינן דאינו מקשה רק מחמת שלא הי׳ בכל אחת כשיטור‬
‫אבל לא מקשה דהא טל קמח לא חל עדיין שם טבל כלל ‪.‬‬
‫וגס משמט מדבריו דעל הקמח לחודא צריך להתטת לא‬
‫אגב העיסה שלא כדעת הסמיג ‪ .‬ובאמת לישנא דמתניתן‬
‫לפי גייסת הירושלמי משמע כותי׳ דתני ובלבד שלא יהי׳‬
‫שם ה׳ רבעים קמח אבל אם יש כשיעור משמע דאסור ‪.‬‬
‫אך הסמ״ג יכוצין אנו ליישב דרר! לכתחלה צריך שלא יהא‬
‫שם אבל בדיעבד אס נתערב באמת בטלין ‪:‬‬
‫נראה לכאורה דאפשר להפריש אס לא נפרש בתה״ד‬
‫לפענ״ד להמציא עוד חילוק חדש דבזה יתיישב‬‫ונראה‬
‫שפיר הסמ״ג גם לישנא דמתני׳ על נ טן ‪.‬‬
‫דבקמח העתיד להתערב טס העיסה אפשר דחל עליו שפיר‬
‫שם טבל לאסור את העישה להצריך חלה ‪ .‬אבל אם‬
‫מעיקרא לא הי׳ דעתה לערוב עוד קמח רק שאח׳כ נמלכה‬
‫והוסיפה טוד קמח ודאי דלא חל שם טבל כלל על הקמח‬
‫וכיוצא בזה מצינו מדרבנן סברא זו להקל שמצטרפין ב׳‬
‫קדרות לבטל בס׳ אם עתידין להתערב ‪ .‬וכן י״ל לענין‬
‫זה דבקמח שהיא מוכרחת שד להוסיך על הטיסה משתגלגל‬
‫העיסה חל כחיוב גם על הקמח ‪ .‬ואם לא תתנה עליו‬
‫ויש בה כשיעור ודאי דאינה בטילה מדרבנן ‪ .‬אבל קמח‬
‫שנתערב שלא הי׳ נצרך כלל להעיסה לא שייך כלל שם‬
‫טבל טליו ‪ .‬וכן מדוייק לשון המשנה והתוספתא ]והביאה‬
‫הר״ש ז״ל שם[ דתני כהן ששייר קמח לעיסתו ‪ .‬וכן אשה‬
‫ששיירה קמח לשסתה והקרץ והשאור מצטרפין לה׳‬
‫רבטים קמח לאסור את העיסה עכ״ל התוספתא ‪ .‬נראה‬
‫בטליל שהתוספתא נקט דווקא קמח ששיירה למיסתה‬
‫זאת מצטרפות ‪ .‬אבל קמח שנתטרב אח“ כ ממילא ודחי‬
‫דלא שייך שם טבל עליו כלל ‪ .‬ואפשר גם הסמ״ג יודה‬
‫לזה ‪ .‬וסברת הסמ״ג נראה שסברא גדולה היא ‪ .‬וגם‬
‫שמצינו כעין זה דבדבר שיש לו מתירין שלא הי׳ ניכר‬
‫איסור מעיקרא בטל ‪:‬‬
‫‪ p 7‬נראה לפענ״ד בנ׳׳ד דנתערב קמח לכאורה לפי דעת‪.‬‬
‫הסמ״ג לא הי׳ צריך להפריש כלל‪ .‬אך עכ"פ אם‬
‫יפריש‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪2!2‬‬
‫ויש להביא ראיה לכאורה לדין זה ‪ .‬דאס נתטרב שימור‬
‫שלם לא בטיל אן^ מיסה במיסה ממ״ש הרא״ש בפסקיו‬
‫)בהל׳ רזלה סי׳ ל״ו( ויראה דאין להפריש מיניה וביה‬
‫דבשישר רזלה שימול א״א שלא יהי׳ מה מטיסה ט תי‬
‫ומפריש מן הפטור טל החיוב אלא לש כשיטור חלה ‪.‬‬
‫ומניח אצל הטיסה ומפרישה לחלה ומיהו נראה ט' מלל ‪.‬‬
‫נמצא חזינן תחלה דברי הרא״ש דזהפשיטא ליה דיכול להקין‪£‬‬
‫טיסה אחרת ולהפריש ממנה ט״ז הטיסה משמט אן‪ £‬אם‬
‫טיסת ישראל פחותה הרבה משל טובד כוכבים ובמילא‬
‫ברובא ‪ .‬דבכל מנין מיירי הרא״ש ז״ל מדלא פליג במילתא‬
‫משמט מזה דטת הרא״ש דאן! אס יש רובא נגד טיסת‬
‫החיוב ‪ .‬אפ׳׳ה יכול להפריש מטיסה אחרת טלי׳ ‪ .‬וכן‬
‫מקמח‪ .‬נמצא שפיר יש ליישב דטת הפרישה ובחנם השיג‬
‫טליו הש״ך ז״ל ‪ .‬ויותר שבדברי הש״ך הכתובים מטורבב‬
‫הכונה טס כי יש לדחוק וליישב שהש״ך ז״ל בא רק טל‬
‫דין השני שבש״ט היינו אם אין לו פרנסה כלל ‪ .‬אך‬
‫האמת נראה לפינים ‪:‬‬
‫הטלתי בטזה״י לפטנ״ד‪ .‬דבטיסה שאינה של‬ ‫והנה‬
‫שאור שנתטרבה אין הדין שוה לשאור שנתטרבה‬
‫בטיסה‪ .‬שהתם השאור נתן טטם ונתחייב הטיסה‬
‫מדאורייתא ‪ .‬ויכול להפריש מליו ממקום אחר שיש שס‬
‫ג״נ חיוב טשה להפריש מדאורייתא ‪ .‬אבל בפיסה סתמא‬
‫מדאורייתא בטילה ואין לה חיוב רק מדרבנן זה ודאי‬
‫נלפטנ״ד שאין להפריש ט״ז ממקום אחר שיש שם חיוב‬
‫דאורייתא ‪ .‬אך זאת ודאי להפריש טלי׳ מיניה וביה הי׳‬
‫לחלק בין קמח לטיסה ‪ .‬שאס נפרשהו כך אפשר להיות‬
‫דבטיסה אמרינן אין בילה ולא יוכל להפריש מיניה ובי׳ ‪.‬‬
‫אך מפסקא דידן דפסקינן דה״ה בשאור של פטור‬
‫שנתפרבה הרי חזינן בהדיא דיש בילה אך בשאור‪.‬‬
‫וחילוק הש״ך דחוק הוא לדינא ‪:‬‬
‫זאת נראה לי שיש תקנה שימשה טיסה פחותה‬ ‫ועוד‬
‫מכשישר ושיהי׳ מם הטיסה שנחטרבה יחד‬
‫כשיטור שאז מותר ממ״נ אם לא נתבטל העיסה בהטיסה‬
‫שפיר מפריש ‪ .‬ואם נתבטל א״כ הרי אין ביחד כשיטור‬
‫שיתחייב בחלה אבל לא מטטמא דדינא דשאור שהרי‬
‫אינה טובלת הטיסה מדאורייתא ‪:‬‬
‫ו ה ש ר ^ א נבא אל מנין דידן אם נתטרב קמח ט׳‬
‫נראה לי דאך לדטת הש״ך דלכך טובלת‬
‫הכל משוס דטבל אוסר בכ׳ש היינו דווקא אם נתטרבה‬
‫החתיכה טיסה שהיא כבר נטבלה להתחייב בחלה ‪ .‬אבל‬
‫קמח שנתטלב לא שייך כלל לקרותו טבל שנתטרב דכיון‬
‫דכשנתטרב לא הוי טבל כלל מדיין ‪ .‬ואימת טבל לכשיתטרב‬
‫בעיסה הלא אז כבר בטילה בטיסה ברובא דמין במינו‬
‫מדאורייתא בטילה ברובא ‪ .‬ואך שגזרו חכמים להצריך‬
‫ששים אטו שאינו מינו היינו אם כבר הי׳ האיסור‬
‫מפיקרא ‪ .‬אבל לענין לעשות איסור ודאי בטילה ברובא‪.‬‬
‫ואחר כתבי זאת מצאתי בטז״ה בסמ׳׳ג)עשין קמ״א( וז״ל‬
‫גרסינן בירושלמי למדו להיות כהנות מפרישות ומתנות‬
‫בשעת הפרשת חלה שתהי׳ חלה על מו ש ועל העיסה‬
‫קז‬ ‫ת ט הטשולע‬
‫במשנה לפשות פרנסה לפי חשבק ‪ .‬אבל האמת ט א דבל‬
‫שלא מתבטל אפילו מדרבק יכולק לפשות פרנסה ממיא ‪.‬‬
‫ולא קשה מסוגיא דפי הקוייז שהביא הר״ש ‪ W‬סל מ מ ה‬
‫דזיתי מסיק וזיתי ניר\ף דאיתא שם בהקומ׳ן דאסור‬
‫להפריש מטבל ודאי פל תפרוטת פיש ‪ .‬מראה דלא‬
‫שי ‪ 7‬פנין זה אלא גבי מפשר שאשור להרבות ט ויש לו‬
‫שישר מן התורה ‪ .‬ולכן אס מפריש מודאי פל ספק ?‪1‬‬
‫קלקול במפשר שהופרש ‪ .‬וכן כשמפריש מדאורייתא פל‬
‫דרבנן ‪ ,‬אבל בחלה דמטאר בסי׳ שכיב דאין לו שיפור‬
‫למפלה ‪ .‬וא"כ כשפושה טיסה גדולה החייבת בחלה‬
‫ומפריש ממנה שיפור אחד מכיד ומוסיף מפט ומטון‬
‫שיהי׳ בתורת חלה לפטור את השאור שנתפרבה לתוך‬
‫הפיסה או פכ“ פ אם פטורה הפיסה שנתטרבה בה השאור‬
‫תהי׳ טלה חלה טל הפיסה שניה החייבת ‪:‬‬
‫‪ “ ]W l‬הלא כל פיקר חלה אפילו בזמן טלית טזרא ובכל‬
‫ימי חכמי המשנה לא הי׳ כל פיקר חלה רק‬
‫דרבנן כמבואר ריש ה׳ חלה ‪ .‬א'כ אין שום רףדדא אם‬
‫מפריש מפיסה חיובית ודאית פל פיסה שאינה חייבת‬
‫אלא מדרבנן ‪:‬‬
‫ו ל ב ן הר״ש לא הביא במשנה ד ‪fe‬ור שנתפרבה הסוגיא‬
‫דמנחות הניל רק ב מ מ ה דזיתי מסיק וזיתי ניר\ף‬
‫הביא סוגיא דהקומך דהתם כשפושין פרנסה ממיא הוי‬
‫מדאורייתא פל דרבנן אבל בפנין חלה ליכא קפידא ‪P‬‬
‫שטכ*פ יהי׳ שם ט ב ת הפרשה בפלמא חפילו דרבנן ‪ .‬רק‬
‫אם נימא דליכא שם טל הפיסה שנתפרב בה שאור חובת‬
‫הפרשה כל פיקר בזה ודאי אסור למשות לה פרנסה‬
‫ממ״א ‪ .‬וא'כ ודאי כוונת הריש במה שכ׳ שאין השאור‬
‫בטל בפיסה פיקד דאורייתא ‪ .‬אין כוונתו כלל טל מנין‬
‫טעם כעיקר אלא כוונתו טל פני; שאור דלטטמא פבידא‬
‫לא בטיל ‪ .‬וכמו שכ׳ הראיש הא• סברא משרש בכלל ב׳‬
‫סי׳ ב׳ וסי׳ ג׳ כנ״ל ‪ .‬ובפשיטות הי׳ יטל הריש לפרש‬
‫משוס דטבל כ״ש ג״כ אינו מתבטל ולא צריכא לן הכא פנין‬
‫מ אור לפפמא פבידא‪ .‬ולפוס רהיטא פלה בהשקפה רחשונה‬
‫לאמר פפיי מה שהביא הב״י סי׳ צ״ח בשם מצא כ ט ב‬
‫דשאור ופיסה הוי מין שלא במיט ‪ .‬וא'כ אינו מופיל‬
‫בזה איסור טבל כיש דהא שלא במינו אינו נאסר בכיש ‪.‬‬
‫אולם כבר האר ‪ 7‬הפריח לדחות זאת פ״ש ‪ .‬ופיין בטיט‬
‫באריטת בזה ‪:‬‬
‫לומר מה דדייק הר״ש והראיש בתשובה‬ ‫ואפשר‬
‫לפרש פנין משנה זו משוס דשאור לטפמא‬
‫פבידא כו׳ משום דבמשנה סתמא קתני שאור שלא הורמה‬
‫שנפל לתוך פיסה ט׳ ולא פירש בה שאור של חסין לפיסה‬
‫של חמין ‪ .‬א״כ אפשר דהמ!«ה אייד בשאור של מק אחר‬
‫לטך פיסה של מין ^זר ‪ .‬ובזה צריטן אט שפיר לטפס‬
‫דלספמא פבידא כו׳ ולא מהני מטפמא דטבל בכל שהו ‪:‬‬
‫דהר״ש מפרש האי פנינא דאיתא שם סוף‬ ‫ובפרט‬
‫פרקין למה אמרו הסבל אוסר כל שהו במיט‬
‫ושלא במינו בטתן טעם ח ה קאי פל משנה דלמפלה‬
‫דנקס שם שאור שניסן לפיסה )^׳כ מטאר דהאי משנה‬
‫איירי בין במינו ובין שלא במיט ‪:‬‬
‫וניחא‬
‫«‪ p‬ל״לי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫יפריש מיניה וביה ודאי יססור לכל הדימוח ‪ .‬ויפרוש‬
‫בלא ברכה ‪:‬‬
‫דברי אל תזר י ‪ 1‬חק בהגאק מ׳ הלל זללה׳ה מוולאזין ;‬
‫כדק לו‬
‫סה שהשיב לו הנאזץ מהר״ד ‪ 1‬ע"ל בענץ הנ׳ל‬
‫כעזה״ש יום ד׳ ח׳ סיון כסיומא דסועדא עגר ת‬
‫חדש ימינו כקדם לפ״ק נאווהרדק ‪:‬‬
‫מ ה שהרבה רומפיכ לחמוה פל דברי הש״ך ביו״ד)סי׳‬
‫שכיד סיק ח׳י( שכחב דה״ה נתפרב פיסה שאינה‬
‫שאור דינה הכי דהא הך דשאור אוסר בכיש שייך נמי‬
‫בזה ‪ .‬משמפ דס׳׳ל להשיך הא דאי׳ בשו״פ לפי ממשיח‬
‫טלו טבל הייט משום דטבל בכיש ‪ .‬ופ״ז כחב מפל׳ יגלה‬
‫לן פחחנו מהיק למד זאח ואיך יכול לומר כן דהא הריש‬
‫בפי׳ המשנה כ׳ שם בחלה פרק שלישי משנה אי וזיל ואין‬
‫זה כמ^י ש מחיוב טל הפטור דאו׳ שאק השאור בשל‬
‫בפיסה פיקר דאו׳ ‪ .‬הרי מסיק דמה שהנ^ור לא בפיל‬
‫ט א מדאו׳ ‪ .‬ולפי דברי הש׳׳ך משוס דטבל בכ״ש אינו רק‬
‫מדרבנן ‪ ,‬ואם ק איא לפשוח פרנסה ממקום אחר‬
‫והאריך בזה ‪:‬‬
‫א ה ו ב י לדפחי בזה דברי הש׳׳ך נכונים הס דאך משוס‬
‫דלא מתבטל מדרבנן יטלין לפרנס ממקום‬
‫אחד ‪ ,‬והלא הדבר מפורש בריש שם בסוף הם׳ שה׳ שם‬
‫לפרש מה דאי׳ במשנה למה אמרו הטבל בכ׳׳ש דאמק‬
‫לפיל בשיש לו פרנסה מפריש לפי חשבק ובשאין לו פרנסה‬
‫כל הפיסה נאסרת פיש ‪ .‬א׳כ מבואר דמשום דאיסור טבל‬
‫בכיש מותר לפרנסה ממקום אחר ‪ .‬וכן מבואר בתשו׳‬
‫הרא׳ש כלל ב׳ סימן ב׳ שכ׳ שם דברי הר״ש הנ״ל ומסיים‬
‫דה׳׳ה ככרות דבר שבמנין חשיבא ולא בטיל פ״ש וזה‬
‫ברור דמה שדבר חשיב לא בשל הוא מדרבנן כמטאר‬
‫בחוס׳ זבחים )דף פ״ג ד ה אלא( ‪ ffv‬וכן מבואר בכל‬
‫הפוסקים ופל פנין דמתני׳ כ׳ שם הרא״ש סי׳ מי ל ובסימן‬
‫נ׳ שם דמשויה השאור לא מתבטל דשאור לספמא פבידא‬
‫פ״ש ‪ .‬ויסוד פנין דלספמא פבידא איט בסל הוא מדרבנן‬
‫)סי׳ ציח ס״ק כיס( ופיין חולין )דף ציס‬ ‫כמבואר‬
‫פ״ב בתוס׳ דיה לא במאה( דפסק מחמץ הוה כמו‬
‫מממיד דפיקרו לא הוה אלא מדרבנן ‪ .‬פיין בפמיג‬
‫בפתיחה לתפרובות ופיין אריטת דברים הרבה בזה‬
‫בפר״ח סי׳ ציח סיק ו׳ פ׳ש בהתווכחו פס בפל מנחת‬
‫כהן פיין שם ‪:‬‬
‫ו ט ו ד אפילו נימא דשייך כאן טפס כפיקר דהוי‬
‫דאוריימ! ‪ .‬איך מתפרשת האי משנה לשיטת‬ ‫׳‬
‫רש״י שהביא הביי בסי׳ צ״ח דסכיפלאו דאורייתא ובמיס‬
‫רנא דס״ל דרק בקדשים הוי דאורייתא וכן ר׳ יוחנן סובר‬
‫ק וקרא דס ‪ x‬ת ט י אסמכתא ‪ .‬א׳כ איך י פ רנ ק האמור‬
 ‫תטהמשוליש‬ ‫םימלי‬
‫ימיאל וא“י שלקחו שדה ב ט מ ט ש טבל וחולי; מעורבין‬
‫וטרש׳׳י ושוס׳ שם אין לך כל חיפה וחיפה שאין בה‬
‫חצי סבל וחצי חולין ע״ש ברש״י באריכוש ואף שוס׳ אינו‬
‫חולקין אלא אחרי חלוקה ע״ש ולכן אינו נטן בעיני מה‬
‫שכ׳ מעל' וז״ל דהרא״ש בה׳ חלה המזיל משחילה לומר‬
‫דדוקא עיסה אחרש מהני ולא מיניה וביה משוס דאין‬
‫בילה ואח“כ מסיק דשפיר יש בילה ומשרץ אף מיניה ובי׳‬
‫עכיל דלפי מה שביארט ליכא שוס מקום כלל לאדם‬
‫להסחפק בשורש בילה שם ולפנינו נבאר שוכן דברי הרא״ש‬
‫שם ‪ ^ .‬ף זאח נבאר דזה ודאי דאף שאור בעיסה יש‬
‫בילה כי מסברא אין לחלק בי; קמח לעיסה וכמו דקמח‬
‫בקמח מקרי לח בלח כמו כ; פיסה ושאור‪ .‬דאטו מ ט ם‬
‫דאוסיף מיא ניטלה ממנה שורש לח ‪ .‬ולכן בין קמח וקמח‬
‫ובין עיסה ושאור ועיסה ועיסה בכול; יש בילד וקוטיש‬
‫שה״ד לא קשה מידי על הרא׳ש ‪ .‬ועיי; במ״ז ס״ק ב׳‬
‫דאין לחלק בין עירב קמח לעירב עיסוש ע״ש ‪:‬‬
‫ו ט ת ה אבאר אשר כל ד בד ש״ך בס״ק ח״י שם‬
‫!טנוהים ולא עמד על מקור ויסוד טעמן של‬
‫ראטנים כאן‪ ,‬דהנה חזישי לדעשיה ט‪ 1‬ש׳׳ך דעיקר מעמי׳‬
‫שמושר להפריש מיניה וביה יש בזה שני סברוש או משוס‬
‫בילה או משום דאמרינן דנעשיש טלה טבולה ‪ .‬ממילא‬
‫ג״כ מושר להפריש מיניה וביה אף דליכא בילה ‪ .‬וע“ פ‬
‫יסוד ושורש דבר זה סובב והולך כל דבריו ‪ .‬ועפי״ז כ׳‬
‫דה״ה נשערב עיסה טטלה בעיסה טבולה פשיטא דשרי‬
‫טפי להפריש מניה וביה דיש כאן שני הסברוש חדא דטבל‬
‫אוסר בכ״ש ושד דיש בילה ובשיעור חלה שיפריש א׳׳א‬
‫שלא יהא בה מעיסה שלא מרמה וחלה אין לה שיעור ‪.‬‬
‫אבל בשאור לפי דעש השה׳ד דהרא״ש סובר השם דאין‬
‫בילה א״כ עיקר טעמא דמושר בשאור טבל שנשערבה‬
‫להפריש מני׳ וב‪.‬יה הוא ע״כ משום דפבל אוסר בכי׳ש‬
‫ונעשיש טלה טבולה אבל בילה ליכא בשאור ‪ .‬ולפי״ז‬
‫בשאור של עובדי טכבים אסור להפריש מניה וביה דהא‬
‫אין בילה ודלמא אישרמי שאור של שבדי כוכבים ‪.‬‬
‫וכולה פסולה נמי לא שייכי דהא שאור של שבדי טכביס‬
‫אינו טבל שיאסר בכ“ש ‪ .‬אך הטור כ' דה״ה שאור‬
‫עובדי כוכבים מזה שכח דהסור לא ס״ל כהשה״ד בדעש‬
‫הרא״ש אלא דהרא״ש ס׳ל דאף בשאור יש בילה ‪ .‬נמצא‬
‫דמושר להפריש בשטר של שבדי טכבים מיניה וביה‬
‫משוס בילה אף דלא שייכי טלה טבולה ‪ .‬ועפי״ז נשקשה‬
‫לו על הרא״ש וטור ומחבר למה לש לפרש גבי שאור שלא‬
‫הורמה לטעם שנעשית טלה טבל הא בלא״ה שרי מ ט ם‬
‫דיש בילה ע״כ ש״ד ‪:‬‬
‫אבאר מה שנראה לממוה בדברי השף ע"פ‬ ‫ועתה‬
‫הצעות שביארתי כוונש סוגיא זו שיש כמה‬
‫דברים שאין להם שחר ‪ .‬וכפי הנראה דדברי השה״ד‬
‫אטעישיה להש״ך בזה כי גם דעת השה׳׳ד תמוה בעקר‬
‫הלכה זאש דמחמש טשקשה לו מה שהעלה הרא״ש בשט׳‬
‫בשאור של שבדי כוכביס להפריש מ שסה אחרת ולא‬
‫השיר להפריש מיניה וביה כמו שמסק בהלטש חלה גבי‬
‫טי מו ת טשי דמותר להש־יש מיניה וביה ‪ .‬לס העלה‬
‫לומר‬
‫שאאת ותשובות‬ ‫*!‪2‬‬
‫בזה לבאר פעס הר״ש והרא״ש ‪ cc‬בששוכה סי'‬ ‫ונ״חא‬
‫ב׳ וג' שמביא ג“כ על מ מ ה מ״ל דשאור לא‬
‫בגייל משום דלטעמא עבידא אך מה שדייק לפרש בעני ן‬
‫ככרוח משום דהשיבא לא בעלי קשה ל״ל מעם וסברא‬
‫זאש הא בלא״ה טבל בכ״ש אפי׳ בלא דבר רזשוב ודבר‬
‫כבמנין וצריך עיון ‪:‬‬
‫ראישי מה שרצה מעל׳ לשרץ מה שהקשה הימ״ד‬
‫דברי רא״ש שסושרין זה אש זה דבהלכוש חלה כ׳‬
‫דיש בילה ויכול להפריש מיניה וביה בשושפוש טשי ‪ .‬ובששו׳‬
‫סי׳ ב׳ כלל ב׳ בלקח שחור מכושי כ׳ להפריש ממ״א‬
‫מוכח דאין בילה ‪:‬‬
‫\ ‪ y‬׳ \ שירן מע"כ דלא סשרי אהדדי דזה ודאי דגם‬
‫בששו' ס״ל להרא״ש דיטל להפריש מיניה וביה‬
‫דיש בילה רק דעיקר רטשא שם דבא להשמיעט שיכול‬
‫להפריש ממקום אחר ולאפוקי מדעיש השואל דעלה על‬
‫דעשו שהעיסה בטילה לגבי השאור ויהא אסור להפריש‬
‫פלה מעיסה אחרש שיהא מחיוב על הפטור ע״ז השיב‬
‫הרא״ש דיכול לעשוש עיסה אחרש עכ״ל מעכ״ש ‪:‬‬
‫לא עיין מעל׳ יפה בדברי לשק הששו׳ שם‬ ‫בודאי‬
‫דשם בסי׳ ב׳ בענין ככרוש כ׳ שם דיעשה‬
‫להם פרנסה עפ׳י עיסה שיש בס ה׳ רבעים קמח ‪ .‬ובאמש‬
‫ל א צריכין לשיעור שלם דזה ודאי דסגי בהשנמש קמח‬
‫לאוחן ככרוש ‪ .‬וכדאי׳ בט״ז שם ס״ק י״ד בשם רש״ל‬
‫ע״ש ‪ .‬אך לרבושא נקטי הרא״ש שיעור שלם דהיינו אם יש‬
‫לו עיסה שלימה רשאי לה»־יש ממנה ולא נקרא מפטור על‬
‫החיוב כמו שמאריך שם הרא״ש ומביא שם דבריהר״ש ‪:‬‬
‫א ו ל ם כאן בסי׳ נ׳ גבי שאור של כושי דאיירי שם‬
‫שבעיסה הי׳ בה שיעור ה׳ רבעים קמח ומשיג‬
‫הרא״ש שילושו מעט קמח ויעשו עיסה קטנה ויפרישו כל‬
‫עיסה הקטנה על עיסה הגדולה ע״ש וממילא ליכא בעיסה‬
‫הקטנה רק שיעור חלה שצריכה הפרשה אחד מכ״ד בעיסה‬
‫הגדולה ‪ .‬וא״כ לא שייך כלל רבושא דהפרשה מחיוב על‬
‫המגור הואיל דאינו עושה רק עיסה קטנה‪ .‬ועיין‬
‫בר״ש דמשחילה שכ' לעפוש עיסה שיעור ה׳ רבעים על‬
‫פרנסה ע״ז חקר דאין כאן חשש הפרשה מחיוב על המגור‬
‫ואח״כ כ׳ ובשוספשא אישא שיעשה פרנסה מעיסה פחושה‬
‫משיעור רק שהשאור ישלימה לשיעור ע״ש‪ .‬וכוונשו שעי״ז‬
‫אין צריכין כלל לחקור מענין הפרשה מחיוב על הפנגור ‪:‬‬
‫א מ ת שירוץ של השה״ד לחלק בין שאור לעיסה אינו‬
‫מובן איזה חילוק יש בדבר ‪ .‬גם מה שמחלק‬
‫מפל׳ מ ה׳ חלה איירי הרא״ש בשערו בוש קמח ובדמו׳‬
‫איירי במנרובוש עיסה ‪ .‬דבר זה אפשר לשמוע כי קמח‬
‫בקמר ודאי לח בלח כדאישא בשוס׳ מנחוש )ד׳ כ“ב‬
‫עיב ד׳ה ור׳ יהודא( וביבמוש )דף פ״ב ע׳׳א ד״ה ר׳׳י‬
‫ל טעמיה( ע״ש ‪ .‬ועוד נראה לי ברור דשם איירי הרא״ש‬
‫בשוהטש עם עובד טכבים ומסמלא איירי שקנו עבור‬
‫מעוש בשוימוש חמים או קמח או שהי׳ לסם שדה‬
‫בשושטש ‪ .‬ובענין זה לא נמצא כלל מקום להסשסק אם‬
‫יש בילה או אין בילה כמו דמטי ש עי מין )דף מ״זפ׳ב(‬
 ‫קח‬ ‫ת ט המשולש‬
‫העיסה סטלה דאפילו אי נימא דאין קביעות סבל ב ‪fe‬‬
‫הפיסה מ״מ שפיר מוכרח להפרמ חלה שלימה הואיל ויש‬
‫בילה נמצא דבחלה שלימה שיוציא ממנה א׳ מכ׳ד ‪ .‬אז‬
‫תמצא באותו חלה גס מן השאור חלק א׳ מכ׳׳ד ‪ .‬אבל‬
‫כשלא יקח שיעור שלם רקח רק ערך מחצה לא תמצא בתוכו‬
‫שיעורא הצדך להפריש מ ^ ו ר ‪ .‬וממילא לא צריכין לן‬
‫כלל לעשות עיקר בהלכה זו שכל הפיסה יש לה דין טטלה‬
‫כמו שדייק ה ד מ וכל המפרשים ‪ .‬דאפי׳ אס אין לה‬
‫אלא דין תערובות א״א לנו למציא שישרא הצריכא וראוי׳‬
‫להשאור אם לא דנוציא מכל העיסה שיעור שלם ‪:‬‬
‫א מ נ ם האמת היא דצריכא וצריכא לן טובא לדייק‬
‫ולפרש ולקבוע האי מילתא דיש לכל העיסה‬
‫קביעות טטלה ‪ .‬דאם לא נימא שיש לה דין סבל רק‬
‫מחמת תערובות שאור של סבל שיש בה ‪ .‬לא הי׳ מהראוי‬
‫להפריש שיעור שלם והי׳ די בהפרשת רק אחד מכ״ד ע ד‬
‫השאור לחודא ‪:‬‬
‫‪ 1‬ל ה ב ץ ולהסביר הדבר יבואר עפ״י דברי הרא״ש‬
‫בה׳ חלה סי׳ ו׳ בענין שותפות שבד טכביס‬
‫אס יש בחלק ישראל שישר חלה חייב ‪ .‬ויראה דאיא להפריש‬
‫מיניה וביה דהא בשישר חלה שיפריש א״א שלא יהא בו‬
‫מעיסת כותי נמצא מפריש מפטור על החיוב אלא ששה‬
‫פרנסה ממ״א ומיהו נראה דיטל להפריש מיניה ובי׳ דיש‬
‫בילה בדבר לח לד״ה ובשיעור חלה שיפריש א״א שלא‬
‫יהא בו משל ישראל וחלה אין לה שישר עכ״ל ‪:‬‬
‫ו ה נ ה עיקר ספיקות הראיש וחקירתו שם לא מענין‬
‫בילה הוא ‪ .‬ח ה ודאי גס מתחילה סבר דיש‬
‫בילה ‪ .‬רק דהענין הוא הואיל ועיקר מצות חלה‬
‫היא מהעיסה ‪ .‬והוא בשותפות עם כותי והחלוקה יהי׳‬
‫אחרי האפי׳ וכשמפריש עתה בשעה שהיא עיסה ויש שם‬
‫עשרה רבעים קמח וממילא יש כאן על חלקו חיוב חלה‬
‫ומסתמא אין רוצה להפריש אלא שיעור חלה אחת מכ״ד‬
‫על חמשה רבעים שלו כי השבד טכביס לא יניח אוש‬
‫להפריש שד שישר שני על שלו ‪ .‬ואס הי׳ מפריש שישר‬
‫על כל העשרה רבעים אז הי׳ עולה עכ״פ בשלימות‬
‫משל ישראל על ישראל ומשל כותי על כותי ועיין רש" י‬
‫)גיטין דך מ״ז ע״ב ד״ה טבל וחולין ט׳( דכי מעשר‬
‫מיניה וביה מעשר שלם נמצא מעשר מחיוב על חיוב‬
‫שבו ומן הפעור על הפטור שט עכ״ל ע״ש ‪ .‬אבל עתה‬
‫שאין מפריש רק שישר א׳ על ה׳ רבעים שלו ומחמת‬
‫שאין בילה ע״כ יש בתוך מה שיפריש גס משל ט תי‬
‫נמצא מפריש מפטור על שלו ‪ .‬ורצה שיעשה דוקא פרנסה‬
‫ממ״א ‪ .‬ומסיק אח״כ דדי מ'מ להפריש מיניה וביה‬
‫שאיל ועכ״פ מקצת יש בהפרשה משל ישראל לא קפדינן‬
‫על מה שיש בה נמי משל ט תי דהא חלה אין לה‬
‫שישר מן התורה ‪:‬‬
‫ו ט ת ה שבאנו לומר דבספיקא לא קפדינן על מה‬
‫דליכא בהאי שישר חלה א׳ מכ׳ד טלה סחיובא‬
‫וסמכינן על מאי דאין לה שישר מה״ת ודי במקצת‬
‫חיובא שיש בה ‪:‬‬
‫ובשני‬
‫םיסולי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫לומר דדוקא בעיסה הוה בילה אבל בשאור ליכא טלה‬
‫עכ״ל ‪ .‬ובאמח לפי״ז דבשאור ליכא בילה קשה מינו‬
‫דמתני׳ דמחיר גבי שאור שלא הורמה לפרוש מיניה ובי'‬
‫ומזה הכריח לומר דבמשנה לא צריכא לענין בילה ‪ .‬אלא‬
‫טעמא מעשית כולה טבולה מהני להתיר מיניה וביה‬
‫אפילו בלא בילה ‪:‬‬
‫האמת הקושיא קושיא ופירקא ליכא ובלי עיון‬ ‫אולם‬
‫כ׳ זאת בעל תה״ד דודאי מוכח מהאי משנה‬
‫דיש בילה בשאור ח ה ודאי האי סברא דנעשית טלו ט?ל‬
‫עדיין אינו מספיק להתיר להפריש מיניה וביה ‪ .‬דבלא‬
‫בילה קשה דלמא אתרמי להפריש כל הפרשתו מפטור‬
‫לחודא‪ .‬וזה מוכרח ומבואר בר״ש שס במשנה חיתי‬
‫מסיק וניקוף דכ׳ שס הר״ש ג״כ האי לשנא דאי ליכא‬
‫פרנסה ממקום אחר רואין כאילו טלו טבל וכן הוא לשון‬
‫הברטנורה ע׳ש ‪ .‬ומ“ מ הקשה הר״ש על משנה דזיתיס‬
‫מהא דאמר שמואל בפיק דר״ה לכל אין בילה חוץ מיין‬
‫ושמן ומסיק לתרץ דבאמת איירי בזיתים כתושים וענבים‬
‫דרוכים עיש ‪:‬‬
‫ן א □ נימא כדעת הש״ך דענין כולה טבולה מספיק בלא‬
‫בילה לא הוה מקשה הר״ש מידי ‪ .‬ולא צריכי‬
‫לאוקמי בזיתים כתושים דהא אפילו זיתים בזיתים וענבים‬
‫בענבים דהוה יבש ביבש דלא שייכי בהו בילה מ״מ מצי‬
‫להפריש מיניה וביה משוס דכולה טטלה ‪ .‬אלא ע"כ זה‬
‫ברור דהאי ענין דאמרינן דנעשית כולה טבולה אינו‬
‫מעלה ומוריד להתיר להפריש מיני׳ וביה ואנן חזינן‬
‫דמתירין להפריש מיניה וביה במשנה דשאור מוכח דודאי‬
‫יש בילה בשאור בעיסה ‪:‬‬
‫ו מ ה שקבעו הר״ש והרא״ש הכא עיקר דנעשית כולו‬
‫טבולה ודאי לא משוס קולא והתירא דהפרשות‬
‫מני׳ ובי׳ הוצרט לזה אלא לפרש טעם חומרא שהחמירו‬
‫חז״ל בה באין פרנסה להפריש על הכל א׳ מכ״ד ולא‬
‫מספיק להפריש רק לפי חשבון כמו פרנסה ממקום אחר‬
‫שדי לפי חשטן לזה הוצרכו לקבוע טעמא דמילתא כמו‬
‫שכ׳ הר״ש וז״ל שנעשית זאת הפטורה כאילו חייבת ומוציא‬
‫על הכל א׳ מכ״ד ‪ .‬וכן לשון הרא״ש בה׳ חלה כיל משנה‬
‫זו והביאם הב״י ע״ש ‪ .‬וכן לשון הברטנורה ‪ .‬וכן לשון‬
‫הרמב״ם בפי׳ המשנה ואס אין לו פרנסה תהי׳ כל העיסה‬
‫טבל ויוציא ממנה החלה החייבת לה כאילו היי מ טלה‬
‫טבולה לחלה ‪ .‬מבואר היטב דענין קביעות טעם זה בא‬
‫לפרש ענין עסק חומרא שהחמירו להוציא ממנה שיעור‬
‫שלם מכל העיסה וכשאור ביחד ‪ .‬כי גס לשון המשנה‬
‫משמע דאחומרא קמהדר דאם אין לו פרנסה אינו ד‬
‫להוציא לפי חשבון אלא מוציא חלה בשלימות כמו שמסיים‬
‫הרימ שזה מאמרם מוציא חלה אחת על הכל ‪ .‬אבל ענין‬
‫התירא דמיניה וביה לא דייק התנא כ ^ ולא צטכה‬
‫להשמיענו הואיל ויש בילה בשאור בעיסה ‪:‬‬
‫עדיין יש לסקור על כל המפרשים הללו הא‬ ‫אולם‬
‫אפילו על האי ענינא האמור במשנה דמפריש‬
‫מלה שלימה לא היו צריכים לחיק ולקבוע שנעשית סל‬
 ‫ח־ם המשולש‬
‫צדכין ג'כ לסברא דבילה כמבואר בריש שם דאוקמי‬
‫בזיתים כתושים ו נ ע « שמן דאי לא״ה בלא בילה חיישינן‬
‫שיפדש מכעיסה כל ההרמה ונשאר שאור החיובית שהיא‬
‫עיקרית בלא שום הפרשה ולא מהני ענין דנעשית טלה‬
‫טבולה להפריש מהתערוטת על העיקרית ‪:‬‬
‫עוד ראיה מטרשת בראיש דבלא בילה‬ ‫ומצאתי*‬
‫לא מצי להפריש ממלא ולא מכני טנין‬
‫האי דינא דנעשית טלה טבולה כיהי׳ יטל להפריש אפילו‬
‫גגהתערובות לבד על העיקר דהא שם ביקו׳ גבי תערובות‬
‫ככרות שהופרשו עם שלא הורמה אשר הובא שו״ע‬
‫)שם סעין! י׳׳ב( פסק בבא להפריש מיניה וביה צדך‬
‫להפריש ממנין הככרות כל כך עד שהי׳ נתפס עכיפ א׳‬
‫ממספר ככרות שלא הורמו ע׳ש ‪:‬‬
‫נימח דהאי ענינא דנעשית כולה טבולה מועלת‬
‫להפריש מהתערוטת על עיקרית אפילו בלא סברא‬
‫דבילה ‪ .‬א״כ נימא ההם נמי הואיל וטבל אוסר בכ׳ש‬
‫ובפרט ככרות דחשיבי ולא בטלי כמש״כ הרא״ש בתשו׳‬
‫שם ‪ .‬ממילא פשיטא דנעשה כל התערובות טבולה לחלה‬
‫וא״כ אן! דבככרות ליכא בילה מ״מ יועיל הפרשה מן א׳‬
‫מימרוטת על טלם ‪ .‬אע״כ דבלא בילה לא מהני מי ד‬
‫וכשמצרפין כולן בכלי אחד לעשות מהן הפרשה ‪ .‬הי׳‬
‫נראה בפשיטות שמהצורך להוציא עלי׳ חלה אחת מכ״ד‬
‫מהנמצא בכל הככרות הללו הואיל שנעשו טלן מטלות‬
‫וכמבואר במשנה שכשבא להפריש מיניה וביה צדך להפריש‬
‫על כל התערובות ביחד ולא לפי חשטן כמו כן גבי‬
‫ככרות נראה דלא מהני כדי חשבון מהששה ככרות שלא‬
‫הורמו אלא צריך להפריש מחשטן כל התערוטת ‪:‬‬
‫הי׳ נראה לדקדק עוד דבכאי תקנה‬ ‫ולכאורה‬
‫שמפריש כל כך ככרות עד שיהי׳ נתפס‬
‫בודאי אחד מהמספר ככדת שלא הורמו ‪ .‬א״כ לפי ׳ז‬
‫הי׳ מהראוי שיהי׳ בכל הפרשה בכל א׳ ואחד מן‬
‫הככרות שיעלה עכ״פ על חשבון א׳ מכ׳׳ד לפי חשבון‬
‫מכל הככרות שיש בהן פלא הורמו דהא אפשר להיות‬
‫שרק א׳ מהן הופרש וכל הנשאדם המה כולן שלא‬
‫הורמו ‪ .‬ולכן איט עולה החשטן הפרשה משארי הככרות‬
‫עליק דהוה ממוור על החיוב‪ .‬ומהצורך ש־הי׳ עכ'פ‬
‫שיעור הפרשה שיפריש ‪ p‬אחד ‪ te‬חיוב יספיק לפי חשטן‬
‫ככרות הנשארים שלא הורמו בכדי שיופרש ודאי מהחיוב‬
‫על חיוב‪ .‬אך אפשר שאין בזה קפידא כ״כ שאיט ראוי‬
‫להקפיד על השיעור גבי ספיקא הואיל ועכ׳פ יש כאן‬
‫הפרשה קצת מחיובא וחלה אין לה שיעור מהית ‪ .‬וזה‬
‫האדם עושה עכ״פ הפרשה שלימה על כל מספר הככרות‬
‫שלא הורמו דהייט כשנצק‪ £‬ההפרשה משארי ככרות‬
‫ביחד מסתמא י ס ט ק לשיעור שלם לא חיישיק ספי כאן ‪.‬‬
‫ויש ללמוד ענין זה במכש״כ מהא דמתיר הראיש שם‬
‫בה׳ חלה להפריש בשותפות עובד טכבים מיניה וביה‬
‫כמו * א רנו דהואיל ועכיפ זה האדם טחן שיעור שלם‬
‫הראוי לכדי נתינה ומקצת של חיובא יש בה ודאי סמכינן‬
‫אהא דאמד חלה אק לה שיעור מה״ת אן« שמצק«החס‬
‫השיטור‬
‫י קלי‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫®׳‪2‬‬
‫ו ב ע י נ י י נראה לחזק האי סברא מפ״י דהביא מ‪*£‬ך‬
‫בשם הרמב׳ס והוא טפיי ירושלמי דמשו״ה‬
‫קבעו חז״ל שימור חלה א׳ מניד בבפהיב ובנחחום א'‬
‫ממ״ח דבעינן שיהי׳ נתינה לכק שימור מ מ ה ניכרח‬
‫שעולה קרוב ל מי בצים גבי בטה״ב ‪ .‬רק גבי נחתום‬
‫דמסתמא אופה הרבה קמח ביחד ממילא יהי׳ מתנתו‬
‫חשובה וניכרת אן! א׳ ממיח עיש‪ .‬ולפי^ ניחא שפיר‬
‫גני שותפות מובד כוכבים דלא קפדינן מל מה ד אי ^‬
‫בהאי שימורא דטתן אחד מכ״ד מחצה פטור הואיל‬
‫וטכ״פ נותן ומוסר לכק מתנה חשובה וניכרת שימור‬
‫ח׳ מכ״ד היינו קרוב לשני ביצים כפי שעולה ליתן מקמח‬
‫שלו ‪ .‬תו לא קפדינן על מה שאק השיעור בשלימות כולו‬
‫מחיוב ‪ .‬הואיל ומכיפ מקצת יש מחיוב סמכינן אדאורייתא‬
‫שאין לה שיעור מה״ת ‪ .‬הואיל ומ'מ נותן מתנה נתינה‬
‫חשובה לא קפדינן שיהי׳ כל שיעורא בשלימות מחיובא‬
‫וסגי כשמשליס השיעור מפטורא ‪:‬‬
‫ל מ ע ת ה נחזי אנן גבי האי מ מ ה דשאור שלא הורמה‬
‫נימא אק״מהכא דסגי שיפריש רק שיעור‬ ‫^‬
‫א׳ מכ״ד על שאור לחודא ולא נקפיד על מה שיש בהפרשה‬
‫זאת תערובות מן עיסה הפמורה דנסמוך על מה דאק‬
‫לה שיעור מה׳ת כניל ‪:‬‬
‫ל כ ן חקרו כל הפוסקים והמפרשים וקבעו טעם לזה‬
‫דהואיל דדינא הכי הוא דטבל אוסר בכ״ש וכל‬
‫שנתערב קצת טבל במקום אחר חל על כל התערובות‬
‫קביעות דין טבל ובעי כל התערובות הללו הפרשה שלימה‬
‫בשלימות א׳ מכ׳ד מכל העיסה ‪ .‬רק אס יש לה פרנסה‬
‫ממ׳׳א שאז עוקרין מעיקרא לעיקרו של טבל שנפל שם ‪.‬‬
‫אז די בתקנה לפי חשבון טבל לבדו‪ .‬לדעתי יש לדמות‬
‫ענין זה לתרומה שנפלה למזות ממאה שאוסרת ואי‬
‫מימיל על עיקרא דתרומה ניתרת התערובות טלה ‪.‬‬
‫מפני מעקר ונתבטל האיסור מעיקרו ‪ .‬אבל כשאין לו‬
‫פרנסה ממילא נעשית כל התערוטת טבולה וצריך לעשות‬
‫הפרשה ותיקון על טלה ‪ .‬ומדוייק מאד לשון הר'מ בפי׳‬
‫המשנה שכ׳ דבלא פרנסה תהי׳ כל העיסה טבל כו׳ ‪.‬‬
‫ומוציא ממנה החלה החייבת לה ‪ .‬ואינו דומה לענין‬
‫שותפות עובד כוכבים דביאר הרא״ש דלא חיישינן‬
‫להפריש לה מעשר שלם על חלקו ועל חלק עובד טכבים‬
‫דשאני הכא שלא נעשה חלק עובד כוכבים טבולה‬
‫שיחול עליו ד ן המישה ולכן סגי בהפרנמ על חלקו‬
‫לבד ולא קפדנן על מה שיש בתוך הפרשה חלק עובד‬
‫כוכבים ונמצא מפריש מפטור על החיוב וסמכינן עכ״פ‬
‫על הא‪,‬דמדאורייתא אק שיעור לחלה ‪ .‬מכא׳׳כ בתעלוטת‬
‫מ(ור או עיסה של טבל לעיסה שהורמה או איפכא או‬
‫אפי׳ שאור עו ב ד טכבים שניתן לעיסת ישראל דהשאור‬
‫עם העיסה טלה כעת של ישראל ‪ .‬אן! דשאור שלקח‬
‫מעובד טכבים היא פטורה מ״מ כעת השאור הוא ^ ו‬
‫ביחד עם העיסה שלו והכל הוא שלו רר! שיש כאן‬
‫תעחבות קבל שלא הורמה סם שהורמה וטבל אוסר‬
‫בכ״ש ונעשית טלה מטלה וחייב בהפרשת מלה ‪ .‬ממילא‬
‫צריכין להפריש מידה וביה שיעור שלם טל טלו ‪ .‬ומ״מ‬
‫קט‬ ‫חוט המשולש‬
‫השואל קשה למה חשש להפריש הרבה עד שיהי׳ בהפרשה‬
‫זו יותר משישרא דשאור שהי׳ שם ‪ .‬הא אפילו נימא אין‬
‫בלה לא איכפת לן דהא אפלו שאור נעשה טבולה ‪ .‬ולא‬
‫הי׳ מהראוי להקפיד אפילו אי אתרמי שיהי׳ כל הפרשה‬
‫מן השאור ‪:‬‬
‫מ כ ל זה מוכח דהאי ענינא דנעשית טבולה לא מטלה‬
‫ולא מוריד להתיר להפריש מיניה וביה ‪ .‬אס לא‬
‫נימא דיש בילה ‪ .‬ועיקר ענינא דנעשית טלה טבלה לא‬
‫נאמרה אלא להחמיר עלה כשלא נמצא פרנסה ממקום אחר‬
‫להפריש לפי חשבץ תערובות הטבל ‪ .‬אז צריך להפריש‬
‫מכלה שישר א׳ מכ״ד משוס שיש על כל ה קביעת‬
‫טבל וכנ׳ל ‪:‬‬
‫ו ה ר א ״ ש שהשיב לעשות פרנסה ממ״א לא להחמיר‬
‫אמר אלא להקל על הדבר הל מה דאפשר‬
‫ואמר ע ד השואל שהחמיר עד מאוד שאפי׳ בא להפריש‬
‫על כולה לא יצא י״ח עד שיוציא ממנה כל שישרא דשאור‬
‫אפילו אם הי׳ שם קב שאור ‪ .‬לשמת זה תפס הרא״ש‬
‫קולא שבקולות כמו שדייק בלשט שאינו נצרכין לזה‬
‫להחמיר בתכלית הקצה כדעת השואל ‪ .‬אלא שיש מקום‬
‫להקל בתכלית הקצה ומייתי עלה המשנה דמפורש שם‬
‫פרנסה על השאור שלא הורמה לפי חשבץ השאור לבדו ‪.‬‬
‫רק באין לו פרנסה אז צריך להפריש על טלה והתם‬
‫שפיר משכחת לה שלא ימצא לא פרנסה דאיירי שם‬
‫שהשאור היא חיובית והעיסה היא פטורית ‪ .‬ומסתמא‬
‫השאור חלק מועט ‪ .‬ולכן צריך לפרנסה מרובה כ״כ עד‬
‫שיצטרף להשאור יהי׳ עולה לשיעור חלה של ה׳ רבעים ‪.‬‬
‫ואס השאור רק רבע קב צריך לעשות לו פרנסה קב‬
‫שלם ‪ .‬ולכן שפיר מסיים שם המשנה דאס אין לו פרנסה‬
‫ממ״א אזי מחויב להפריש חלה שלימה על כולה דלא‬
‫ימלט שאינו נמצא ומוכן קמח בכדי כ״כ ‪ .‬אולם שבדא‬
‫דהרא״ש שם דאיירי שם שהשאור היא פטורה‬
‫והעיסה חייבת ויש בה שיעור הצריך להפרשה ממנו ‪.‬‬
‫ואינה צריכה לעשות לה צירוף ‪ .‬ולא צריכא הכא לפרנסה‬
‫מרובה ולא מועטת ‪ .‬רק מעט קמח לעשות ממנה עיסה‬
‫קטנה להש־יש אותה כולה כמו שהיא על העיסה הגדולה‬
‫כמבואר שם ואפי׳ לשיעור חלה שהיא א׳ מכ״ד לא צריך‬
‫שיהי׳ בעיסה חדשה הקטנה דהא כבר הארכנו להוכיח‬
‫דכל■ שיש כאן שישר מועט ודאית יכולין להשלים השישר‬
‫חלה מספיקות וסמכינן על הא דאמרינן חלה אין לה‬
‫שיעור מה״ת ‪ .‬לכן כשיקח קמח מעט לעשות עיסה קטנה‬
‫שבקטנות יניח אותה על עיסה הגדולה וישלים על שיעור‬
‫א׳ מכ״ד מגדולה ‪ .‬ונמצא מקיים עשיית פרנסה ממ״א ‪.‬‬
‫וגמצא זריז ונשכר כאן שאין מוציא חלה רק לפי חשבון‬
‫חיובא שיש בעיסה ולא צריכא להפריש כעד טלה ‪.‬‬
‫היינו שאינו ששה הפרשה על השאור לאפיקי אס יבא‬
‫להפריש מיניה וביה מוכרח להפריש אף ע ד השאור א׳‬
‫מכ״ד ובמשנה נקט אס אין לו פרנסה ט׳ משום דסתס‬
‫צריכא לפרנסה מרובה כנ״ל משא״כ הכא דלא צריך רק‬
‫למעט קמח כנ׳ל ‪ .‬וזה לא יצוייר לומר שאם אין לו‬
‫פרנסה ‪ .‬דלא ימלט שלא ימצא בתוך ביתו איזה מעט‬
‫קמח‬
‫שאלות ותשובות ־יק לי‬
‫השיעור ודאי משל »וור דלפי מה שיש בילה ‪ .‬ודאי יש‬
‫בהפרשה מקצח של פעור ‪ .‬מכש״כ כאן שיש ספק ד א מ ר‬
‫שכל הפרשה נעשה מחיובא ואז נעשה כל השיעור מחיובא ‪.‬‬
‫ועוד עכ״פ עושה הפרשה ממקום שנעשה כולה עבולה‬
‫וגבי שוחפוח עובד כוכבים לא שייכי זה ׳ לכן שפיר‬
‫סמכינן כאן אהא מילחא דאין לה שיעור מה״ח כל שנעשה‬
‫עכ'פ ודאי מקצח הפרשה מרזיובא ודאיח ‪:‬‬
‫אף מחשו׳ הרא״ש בם שי׳ ג׳ בענין שאור‬ ‫ול^‪J‬תיי‬
‫של עובדי כוכבים שלקח ישראל ונ ק לעיסחו‬
‫מוכרז נמי דאי אין בילה לא מצי להפריש מיניה וביה ע" י‬
‫הסברא דנעשיח כולו עבל ‪ .‬וגס הוכחה שעשה בעל חה״ד‬
‫מהתם דהראיש סובר גבי שאור אין בילה מהא דכ' שם‬
‫הרא״ש לעשות פרנסה ממ״א ולא אמר להפריש מיניה‬
‫וביה אי; ראיה כלל ‪:‬‬
‫לפי דעת השואל שם שצריך ליטול הל‬ ‫דלכאורה‬
‫השאור של כותי ומבט יותר בשעת הרמת‬
‫חלה בכדי שיהי' בודאי תוך הפרשה זאת קצת מחיובא‬
‫ודאית ‪ .‬קשה עדיין הי׳ צריך שיהי' שיעור חלה אחת‬
‫מכ״ד בהפרשה זאת הנוספת על שישרא דשאור שבד‬
‫כוכבים כדי שיהי׳ ודאי כל שיעורא של חלה ודאית‬
‫ומשמשת השואל שהי׳ די מעט יותר נוסף על שיעור של‬
‫שאור של שבדי כוכבים ‪ .‬אך כבר ביארנו דעל שיעורא‬
‫לא קפדינן שיהי׳ ודאית וכנ״ל ‪:‬‬
‫אנן שהתה״ד עשה הנחה מדהשיב הרא׳ש לעשות‬ ‫ונחזי‬
‫פרנסה ‪ .‬מסתמא אינו מתיר מיניה וביה משום‬
‫דסובר אץ בילה ‪ .‬והקשתי על זה איך יובן המשנה‬
‫דמתיר בשאור מיניה וביה ‪ .‬וע״כ שלא כדעת תה״ד ‪:‬‬
‫שהבלתי שאפשר שהתה״ד יפרש האי משנה אף‬ ‫ומה‬
‫בלא בילה ‪ .‬ומ״מ יכול להפריש מיניה וביה עפ״י‬
‫סברא דנעשית כולה טבולה ‪ .‬וזו היא שיטת והבנת‬
‫והנחת הש״ך שם ס״ק ח״י וכנ״ל ;‬
‫הדרא קושיא לדוכתא למה הצריך הרא״ש בשאור‬ ‫א״כ‬
‫שבד כוכבים לעשות פרנסה ממ״א הא זה ודאי‬
‫וברור כמו דאמרינן דשאור שלא הורמה טובלת את כל‬
‫עיסה גדולה ‪ .‬משוס דטבל אוסר בלש מכש” כ וק׳ו שעיסה‬
‫גדולה אוסרת וטובלת לשאור של עובד כוכבים ‪ .‬ואם‬
‫קנה ישראל אצל שבדי כוכבים שאור או עיסה ודאי היא‬
‫פטורה מחלה אפי׳ אם יש בקנינו שישר ה׳ רבעים קמח‬
‫ואס נפל לתוך קני׳ זאת מעטי עיסה מ שסות שלו שגלגל‬
‫בעצמו והי׳ בה שיעור חלה ודאי שאוסרת וטובלת לכל‬
‫השאור או העיסה שקנה משבד טכביס כדין טבל שאוסר‬
‫בכל שהו ‪ .‬וכאן שהיתה העיסה גדולה והשאור שקנה‬
‫אצל השבדי כוכבים מיעוטא ע ד ה בפשיטות שהביסה‬
‫הגדולה אוסרת ופוסלת ומובלת את השאור הפטורה ‪:‬‬
‫דמסיים הרא״ש דהעיסה היא עיקר לגבי שאור‬ ‫כמן‬‫‪1‬‬
‫דהא עיסה היא שלימה חיובית עכ״ל ואי נימא‬
‫דסברא דנעשית כולה טבולה מועלת להפריש מיגיה וביה‬
‫אפילו בלא בילה ‪ .‬א״כ ק®; אמאי הצריך הרא״ש לעפות‬
‫פרגסה בפשיטות הי׳ יכול להתיר מיניה וביה ‪ .‬ואף טל‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סימן *‬
‫ו צ ר י ך לחקור טובא לטמוד על דטתו‪ ,‬לסברתו דאין‬
‫בילה איך מתירין במשנה מיניה וביה וגם‬
‫איך מותר להפריש מחיובא ממקום אחר הואיל וטיסה‬
‫הפטורה היא הרוב ‪ .‬וט"כ דסברת הר״מ דשאור דלטעמי׳‬
‫טבידא עושה חיובית לכל העיסה לחייבה מדאורייתא ‪.‬‬
‫והדבר תמוה מאוד הלא מבואר בכל הפוסקים דלטעמא‬
‫טביד לא בטל הוא רק מדרבנן ‪ .‬גס מה שמתיר במשנה‬
‫מיניה וביה לשיטת המהריס דאין בילה עכצ״ל דמשוס‬
‫דשאור עביד לכל הטיסה חיובית מדאורייתא עד שהותר‬
‫להפריש ממנה על עיסה ודאית החייבת בחלה ‪ .‬וקשה‬
‫לומר הטעם משוס דהואיל ומדאו׳ השאור בטלה ברוב‬
‫נמצא דליכא בה אלא חיוב מדרבנן דהס אמרו דשאור‬
‫לא בטיל ומש״המותר להפריש עלי׳ מהעיסה שהיאנמי‬
‫חייבת מדרבנן כי זה דוחק‪ .‬גס איך הותר להפריש עלי׳‬
‫ממקום אחר לפ״ז הואיל ושניהם השאור ועיסה אין בהם‬
‫חיוב מדאורייתא הרא״ש בתשו׳ בודאי פליג טל זה דהא‬
‫מתיר גבי ככרות לפרוש ממקום אחר אך דרובא הוה‬
‫שהורמה משוס דחשיבי ולא בטלי ‪ .‬וגס במשנה פירש‬
‫הרא״ש והר״ש דמשום טבל כל שהו לא בטל השאור‬
‫ולא משוס דלטעמא עבידא יהי׳ מדאורייתא ‪ .‬ולקמן‬
‫במשנה דנותן שאור של חטין לעיסה אורז איתא שס‬
‫במשנה אס יש בה בנותן טטס חייבת בחלה ‪ .‬וכבר‬
‫חקר הפר״ח מזה בסי׳ צ״ח ס״ק ק׳ דאיסור דלטטמא‬
‫ליכא רק במינו מהא דמצריך המשנה כאן דוקא בטתן‬
‫טעם ולא סגי בלהחמץ לחוד ט״ש שהאריך ואח״ז דוחה‬
‫ט״ש ‪ .‬אבל טכ״פ מבואר דענין נתינת טעס וענין להחמיץ‬
‫המה שני עיקרים ודוקא גבי טתן טעם שייך לומר טעס‬
‫כעיקר דאורייתא ‪ .‬וכבר חקרו ה טסקיס שיהי׳ כזית‬
‫בכדי אכילות פרס ושיאכל דוקא כל כפרש כסו שהאריך‬
‫הגאון בה׳ פסח סי' תנ׳ג כל השיטות בזה ‪ .‬אבל האי‬
‫ענין דלהחמיץ ודאי כמו מעמיד דאין בזה עיקר דאורייתא ;‬
‫ל כ ב ר יש לי חקירת דברים טל עני; דברי הפר׳׳ח‬
‫ולפי שיטת הרמב״ס המבוארים )בפ׳ ו׳‬
‫מבכורים הלכה י״א( דהטין עם אורז בטתן טטס חייב‬
‫אך דליכא בחטי; טצמן שיעור וכן בשאור ע״ש ‪ .‬א״כ‬
‫לק'מ חקירת הפר״ח מעיקרא דשאני התם דאיירינן‬
‫שיהפוך החטים את האורז לחייבו כחטים עצמן בזה לא‬
‫סגי במחמץ לחוד דהא שס מדאו׳ איירינן כמו דמוכיח‬
‫תלמודא בפסחים מהא דיוצא י״ח בפשח רק לשיטת‬
‫הראב״ד שם דהשאור של טבל יש לחקור חקירת הפר״ח ‪.‬‬
‫אולם אך ט״ז יש לומר דבאמת כאן לא מהני להפריש‬
‫ממקום אחר הואיל ויש כאן חיוב דאו׳ באורז בעינן‬
‫הפרשה לטלה ולא מהני לפי חשבון דהא בהני משניות‬
‫דחטים עם אורז לא נזכר כלל היתר דלפי חשבון פרנסת‬
‫מר\ס אחר ‪ .‬אלא נפשית כולה חיובית מדאו׳ ‪ .‬ובאמת‬
‫יש לחר\ר הא רוב מהני במעו מדאו׳ כמו נותן טעם שלא‬
‫במיט ‪ .‬ולפי שמטאר בחיטים ואורז גבי נותן טעם נעשית‬
‫טלה טבל ולא מהני לסי ח ש ^ כמו ק נימא גבי רוב‬
‫טבל ומיעוט »‪1‬ורה שיעשה טלה סבל ‪ .‬גם לפי הסבואר‬
‫ב מי טו ת במשנה דמהני להפריש מיניה וביה מחמת שיש‬
‫בה‬
‫שאלות ות שומת‬ ‫»!‪2‬‬
‫קנלמ אפילו למני שבטנייס ‪ .‬למכך חפס הרא״ש חיקון‬
‫זה טשייח הפרשה וו שהיא קלה שב ‪p‬לוי‪ . t‬ואיט צריך‬
‫להפרשה רק ל מ חשבון החיוב ולא מפסיד כלום מידי‬
‫הכא ולא צריך להפרשה דמיניה וביה ולטשוח הפרשה‬
‫אך טל השאור הפטורה אבל אס רוצה לטשוח מיניה‬
‫וביה ולהפריש א׳ מכ״ד טל כולה ע ד הטיסה ו ע ד‬
‫השאור פשיטא דמהני ‪ .‬ונחבאר היטב דליחא לדיוקא‬
‫של סה׳ד דרצה לדייק מחשו׳ זו דהרא״ש סובר דאין‬
‫בילה אלא דבריו אחדים טס פסקיו ‪:‬‬
‫ו מ ט ת ה דטת לנבון יבין דבר מתוך דבר שכל דברי‬
‫הש״ך אין לו שחר מתחילה וטד סופו ‪ .‬מש״כ‬ ‫^‬
‫שם דה״ה כשנתטרב טיסה ושרי להפריש מיניה וביה‬
‫ד־ש בילה ובשיטור חלה שיפריש א״א שלא יהא בו מטיסה‬
‫שלא הורמה וחלה אין לה שיטור מה״ת טכ״ל ‪ .‬אינו‬
‫מובן כלל לטנין מ ה צריכא לן האי סברא דחלה אין לו‬
‫שיטור דהא איירי שם דמפריש טל כולה ויש בילה ‪.‬‬
‫וממילא טו ^ חיוב טל חיוב ופטור טל פטור וכן כ׳ רש״י‬
‫במס׳ גיטין )דך מ״ז ט״ב( דאפילו גבי מטשר שיש לה‬
‫שיטור מה״ת כשמטשר שיטור שלם נמצא חיוב טל חיוב‬
‫ופטור טל פטור ט״ש והרא״ש צריך לסברא זאת בשותפות‬
‫טובד כוכבים דאיט רוצה להפריש רק טל חלקו ולא‬
‫מכל הטיסה כני׳ל ‪:‬‬
‫ו ן ; ם מה שביאר שם דלהאי סברא דנטשית כולה טבולה‬
‫ולא צריכא לטסק בילה ‪ .‬כבר הארכתי בזה דזה‬
‫ליתא מטיקרא ‪ .‬גס מה שכ׳ שם דבנתטרב שאור של‬
‫טובד כוכבים לטיסה חייבת לא שייך סברא דנטשית‬
‫כולה פסולה וטבולה ט״כ אינו מובן כלל מאי קאמר‬
‫הא אפילו בכ״ש תטרובות טבל נאסר ונטשית טבולה‬
‫טיסה גדולה כיש שטיסה שלמה גדולה טובלת ואוסרת‬
‫לשאור שהיא רק מקצתו וכמו שכ׳ זה הרא״ש בתשו׳ שם‬
‫סימן ג׳ ט״ש ‪:‬‬
‫ו א ח ר י אשר ביארתי כל דברי קונ׳ הזה בהלכה זו‬
‫בינותי בספרים ראיתי שכל שורש דברי תה״ד‬
‫ורש״ך חקירות ושאלות ראשונים המה כי כן מצאתי‬
‫ב מ הו ת מיימוני)סוך ספר זרטיס ברמב״ס( בשס מהר*מ‬
‫ז״ל היכא דלש טיסה שיש בה שיטור חלה ונתטרב בטיסת‬
‫עובדי כוכבים הפטורה אם רוב מישראל מפריש מעיסה‬
‫אחרת שלא הורמה חלה על זו כיון דרובה ישראל עובדי‬
‫כוכבים בטלה ברוב וה״ל כאילו טבל גמור ולהכי מצי‬
‫לאפרושי אבל מיניה וביה לא מצי לאפרושי דילמא שקיל‬
‫מעובד כוכבים ואם טיסת עובדי טכביס מרובה לא‬
‫מצי ל^־ו שי מטיסה אחרת דה׳ל מפטור על חיוב כיון‬
‫חא ת הטיסה בסלה ברוב מדאורייתא טיש באריטת ‪.‬‬
‫וכעין זה אימן בביי סימן ש׳׳ל עיש ‪ .‬וש® ב מ הו ת‬
‫מיימוני מיץדס איתא גבי ^ ו ר של עובדי טכבים אפילו‬
‫שהפיסה היא הרוב אסור לפרוש מיניה וביה משום דאין‬
‫בילה טיק כס ‪ .‬ולא ידמחי ל>^ מ חו ת הללו איך‬
‫מפרש המשנה דשאור שלא הורמה שנפלה לטיסה‬
‫דמתיר שס להפריש מיניה וביה ואך לעשות פרנסה‬
‫ממקום אחר ‪:‬‬
‫‪p‬‬ ‫ת ט המשולש‬
‫סי ק א‬
‫מה שהשיב להגאון הגחל ר׳ דוד בעהם*ח‬
‫ספד נליא ססבת על השטתיו שהשיג עליו ‪:‬‬
‫ה ג ה ראשית דבריו שכתב כת*ר שכן משמע מס׳‬
‫הפרק בר״ש שם דהטפם הוא משום דטבל לא‬
‫במיל • עיני כבודו יראו בדברי שלא אמרתי הטעם הא‬
‫דשאור לא בטיל הוא רק פל מה שיטל להפריש ממ״א‬
‫אבל מה שיכול להפריש מיניה וביה ודאי דלא צריכינן‬
‫לטעמא דשאור דאל׳׳כ תקשי אזיתי מסיק שנתערבו עם‬
‫זיתי ניר\ף דשם לא שייך הך טפמא • ובדינא דמפריש‬
‫מליו ממ׳א מר‪,‬שה הר״ש ו מ ת ק דאיירי ^ו ק ח מן השור‪,‬‬
‫אכל אסיפא לא יתירן כלל • אלא פיכ דבסיפא הטסם‬
‫משום דנפשה כולו טבל • וכן כ׳ בדברי בפירוש וזה‬
‫לשוני • אבל בפיסה שאינה של שאור ודאי דאינה בטילה‬
‫‪ p‬מדרבנן אבל מדאורייתא בטילה וא'כ אין יכול‬
‫להפריש מפיסה אחרת פלי' ואף מינה ובה הוא ‪P‬‬
‫משום דיש בילה ולור‪,‬ח פ״כ מן החיוב ג״כ וכל דבריו‬
‫הוא רק אס יכול להפריש מינה ובה אם שאור לא הוי‬
‫דאורייתא • יאמין לי כתר״ה שלא כן דמיתי דאיך יעלם‬
‫סמני סיפא דהך מתניתין שפסר‪,‬ינן בה דשם גם ק‬
‫מפריש מינה ובה אף דלא פביד לטפמא כנ״ל ־ וכל‬
‫ד ב ד הוא רר‪ ,‬ארישא דמפריש טליה ממ״א • וא״כ גם‬
‫מה שמקשה כת״ר איך י תו ק לשיטת הפ׳ דהוה רר‪,‬‬
‫מדרבנן • וקשיא לדידי איך יתורן הרישא דהך מתניתק‬
‫אס ים לה פרנסה הא מפריש מחיוב על הפטור • לאו‬
‫ר\שיא גדולה היא דהא אפשר לתרן כמו שמתק הר״ש‬
‫אסיפא דמיירי שעושה עיסה ג״כ שלא יתחייב רר‪,‬‬
‫מדרבנן באיזה חופן שהוא כמו בלקח מן השוק ג״כ •‬
‫אבל באמת לשיטת הפוסר‪,‬ים דשאור הוי דאורייתא לא‬
‫צריכינן לשינוייא זה ברישא דמתניתין רר‪ ,‬בסיפא • גם‬
‫מה שכ׳ כתר״ה דזה דינא דר״ש שזורי לא קאי רק‬
‫אמעשר ולא אחלה כיון דאין לה שיעור למעלה • לבד‬
‫אשר יש כמה משניות במס׳ דמאי דבכל דבר אסור‬
‫להפריש מחיוב על הפטור• אך בר״ש גופא נחזי מה‬
‫דמתר־ן דתרומה גדולה מפריש מינה ובה דור‪,‬א הא‬
‫לפירושם אדרבא תרומה גדולה ודאי יטל להפריש ממ׳א‬
‫דהא לית בה שיעורא למעלה מדאורייתא ;‬
‫ו מ ה שכ' וע׳כ איירי התם בטבל שהורמה ממט‬
‫תרומה גדולה ולמה כ׳ כן הייט למימר דלא‬
‫שייך כאן ל ת ק דיקק דמאי דהא מדמאי לא יוכל‬
‫להפריש תרומה גדולה ולפי דבריו לא קשיא כלל מתרומה‬
‫גחלה דהא תרומה גחלה יטל להפריש מחיוב גמור ;‬
‫ו ג ם א ץ דייר‪ ,‬הריש זיל ‪ tx n‬מיירי בטבל שהורמה‬
‫ממט ת*‪ 9‬דאליכ איך יכול לה»־יש ‪ P‬דמאי •‬
‫הא ת׳ג אגטר להפריש מחיוב גמור ולכמות מ ה ־ ואיד‬
‫אמריק במשנה דמאי )פ׳ הי( דאס המייש מחיוב גמור‬
‫סל דר^י או מדמאי סל ‪5fe‬־ דמאי צריך להפריש סל‬
‫התרומה סמיא • ©‪ f‬יכול ‪ 56‬תטת אם שם אק חיוב יהא‬
‫מה‬
‫טית* לי‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫בה בטהן שפם נהפוך ההיחר לאיסור כמו ק נימא נבי‬
‫חערובוח ח ב שיהפוך האיסור להיחר שיהי׳ מוהר‬
‫‪:4‬פריש אף מיניה וביה ‪ .‬וכבר יש חקירה בפרי מנדים‬
‫בפחיחה לחערובוח ב׳ זיחים חלב וזיח א׳ שומ? שנחערבו‬
‫אם חייב מל א‪ 1‬מ ק דנימא שההיחר נהפך לאיסור‬
‫פ״ש וצ״פ ‪ .‬והד״מ)סי׳ שכיד ס״ק ד׳( פליג פל תשובוח‬
‫מיימוני אבל לא מפפמא דיק ‪ .‬לכן כל פיקרי הדברים‬
‫צריכין חלמוד בפיקר זה הדבר ;‬
‫נחיצוח בפה׳ד אקצר עו ף השאלה אשר‬ ‫מחמת‬
‫מולה לדפחי ‪ .‬רק בקישר אכחוב כאן דבר‬
‫חמוה בה׳ חלה מה שכ׳ הד״מ יו״ד סי' שכ׳׳ג והובא בש״ך‬
‫ס״ק ה׳ ובט״ז סי׳ שכ״ד ס׳׳ק גי׳׳ו הביא שם דבר זה‬
‫בשם הב״ח לדחוח דברי מהרי״ו והפ״ז דוחה דברי הב׳׳ח‬
‫וכל הענק חמוה בעיני למה דייר‪ ,‬הד״מ לדחוח דברי‬
‫מהרי״ו מאוכל ואח״כ מפריש הי׳ לו לדחוח מהא דשרינן‬
‫לפרוש מהפח אף שנאפה מקודם ונימא דכבר נתן שעם ‪.‬‬
‫ונראה שעיקר חר‪,‬ירת מהרי״ו הוא על התבשיל שבלע‬
‫מהטבל וכשיפריש כעת חלה צריך שיחול קדושת חלה‬
‫למפרע לכן מצריך להפריש שיעור קטן שלא יהי׳ נאסר‬
‫מיקר הפיסה שעפ׳י דין צריך ק״א וא״א להפריש שיעור‬
‫א׳ מכ״ד שיהי׳ נאסר כל העיסה השתא שחל החלה‬
‫למפרע ודוחה הד״מ מאוכל ואח״כ מפריש שצריך ג״כ‬
‫פ״כ שיחול קדושת ההפרשה למפרע דאל״כ אכל עבל ‪.‬‬
‫ונלימ לא מחלקינן להר‪,‬פיד שיפריש שיעור קטן ‪ .‬והב״ח‬
‫דחה זה בדרך אחר שאינו צריכין לקבוע ההפרשה‬
‫למפרע אלא השתא עושין הפרשה על העיסה והתבשיל‬
‫ביחד דאמריכן העיסה עם כל שנתבשלה נעשה כולו‬
‫טבל והשתא מפריש על הכל ‪ ,‬וא"כ דחיית הביי׳ח ודחיית‬
‫הל׳מ ענינים נפרדיה בעיקרן ‪ .‬והע״ז כפי הנראה לא‬
‫ראה דברי הד״מ שלא הזכיר רק דחייה ה ל ח ‪ .‬אבל‬
‫דברי הט׳ז שדחה אה ה ל ח מזרוע בשילה אינו מובן‬
‫כלל דשאני התה אה לא הי׳ ששיה ופרישתו ניכרת וידוע‬
‫בודאי היתה אוסרת משא״כ כאן שאינו ניכר כלל החלה‬
‫וטלו היא כיבל ובהפרשה מתיר הטבל כמו שהדין בכל‬
‫כיבל להפריש ולהתירה משח״כ בזרוע בשלה •שלא הי׳‬
‫הקרבן כלל עבל ואיןהקרבן צריך הפרשת הזרוע להתירו‪.‬‬
‫גס מה שסיים אוכל ואח״כ מפריש להצריך שיעור קטן‬
‫אינו מגע לדחיית ה ל ח כלל וכלל דאסשר דחף ה ל ח‬
‫מודה במר‪,‬ום שצריך לפשות קביעות ההפרשה למפרע ‪.‬‬
‫משא״כ במעשה דמהרי״ו לדעת הב׳ח אינו צריך למפרפ‬
‫אלא צרץ לפשות עתה ההפרשה ‪ .‬וכפי הנראה מנין‬
‫מ טי ד א המחכר שס בסי׳ הנ׳ל דומה ממש לממשה‬
‫דמהרי״ו ולא ידפתי למה דחר‪,‬א'פ הד״מ בזה ולמה לא‬
‫אלמר לפשות ההפרשה השתא סל הפיקר ופל הבלוט‬
‫ביחד ‪ .‬והמיז דמסיק להלכה לממשה כדפת מהרייו ולק‬
‫מזהיר מ ל מי נמכח להפריש חלה שאוכל ואחר כך‬
‫מפריש יקח שיפור קטן וקשה דהי׳ לו להזהיר כן לכל‬
‫אדם המפריש מסס ‪ ,‬מנאי ‪ r r r‬לנצח חש׳ת בלב ונפש‬
‫חפיצה ח ד מולר‪ ,‬הנ״ל ‪:‬‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סימלי‬
‫דאל׳׳כ ודאי לא היה יכול להפריש מעיסה אחרח והלא‬
‫גס אנכי עמדחי ע״ז על מה שהקשה הש״ך למה קאמר‬
‫טעמא דנעשיח כולו טבל ■ ואמרחי שבאמח לסיפא‬
‫דמילחא דמפריש מיניה וביה לא צריך כלל לטעם זה‬
‫והעיקר הטעם הוא משוס בילה וזה הממס קאי ארישא‬
‫דלכך יכול להפריש מעיסה אחרח ‪:‬‬
‫‪ H l T l‬סברחו החדשה דלכך הוצרכו טלם לומר הטעם‬
‫משוס דנעשיח כולו טבל הוא • דלא נימא‬
‫כסברח הרא״ש דכיק דנוחנין עכ״פ להכהן כשיעור מה‬
‫לי אס יחערב בו ג״כ »וור כיון דמדאורייחא אין לו‬
‫שיעור ע״ז קאמר דלכך בעינן ליחן לכהן כל השיעור לפי‬
‫שנעשיח כולו טבל א״כ קשיא מסיפא )שס מ׳ ע׳( דהא‬
‫בזיחי מסיק חורם מן טלו ולא צריך ליחן ללוי רק כפי‬
‫שיעור כמבואר בר״ש שם יעויש א״כ לסברח כח״ר ממ״נ‬
‫הלא הא דשס צריך להפריש ממלו הוא משוס דנעשה‬
‫טלו חיובא ואס לא יפריש רק מהחיוב לחוד לא יהיה‬
‫כשיעור א״כ חהני סברא זו שיחנו גס ללוי טלו • כיק‬
‫דהזינן דמצד סברא זו ע'כ צריך ליחן לכ ק יוחר אף‬
‫דעפ״י הדין היה מחקן אוחה ב©חוח רק לכך אצרכוה‬
‫להפריש יוחר כדי ליחן לכ ק מכל העיסה השישר א"כ‬
‫גס במעשר היה צריך לי ק ללוי טלו בשלמא בלא דבריו‬
‫היינו אומרים דמדינא דהחיוב גופא צריך להפריש אחח‬
‫מכ״ד כדי שיהיה בו השיעור וא״כ צריך להפריש א׳‬
‫מכ׳ד מכל העיסה כדי שיהא בה מחיוב ודאי והוא‬
‫אינו יכול לאכול החלה שהפריש משוס דמעורב בה חלה‬
‫ודאיח לכן צריך ליחנה כולו לכהן • אבל במעשר חיחי‬
‫ניקוף כו׳ מפריש באמח כולו לפטור החיוב אבל ללוי‬
‫אינו צריך ליחן רק מה שעולה לפי חשבון החיוב לבד‬
‫והמוחר מערב בפירוחיו כמבואר בר“ש שס • אבל לסברחו‬
‫דגס בכאן בעד החיוב היה יכול להפריש פחוח רק מה‬
‫ד מפריש יוחר הוא משוס עיסה הפטורה שנחערבהבי •‬
‫א"כ נם שס בזיחים היה צריך ליחן טלו ללוי משוס‬
‫הזיחיס הפגיוריס שנחחייבו אח“כ ‪:‬‬
‫ט ו ן • לא הבנח־ דבריו • יכי כך פשוט לנו סברח‬
‫הרא״ט דבשביל החיוב לחודא לא היה צריך‬
‫להפריש אחד מכ״ד בכל העיסה • שהמשנה הוצרכה‬
‫לכחוב לנו דבר זה דטבל אוסר בכ׳ש לאפוקי מסברא‬
‫זו • וחו למה לא הביא הרא״ש זיל ראיה לסברא זו‬
‫ממחניחין לפי דברי כחר״ה ‪:‬‬
‫ו ^ ן ף לא ידעחי כיון דלסברחו הא דצר^ להפריש אחד‬
‫מכיד הוא בשביל העיסה הפטורה שנחמייבה‬ ‫^‬
‫בחלה מצד החערוטח • ונפשיח באמח סבל למה לא‬
‫נוכל להפריש מינה ובה מסטמא דא אף אס אין בילה‬
‫ממ“נ כיון דמדאורייחא טלה פטורה ורגדרבנן כשם שמה‬
‫שנחערבה חייבח כך מה »חערב מ נעשה טבל מדרבנן‬
‫וא“כ יטל להפריש מיניה וביה מטעמא דא • וא״כ‬
‫קושייש על הר׳ש במקוגלה שמדח למה צריך לטעמא‬
‫דבילה ‪:‬‬
‫ו מ ד ‪ ,‬שהביא כחיר ראיה מהרא״ש זיל דעפמא דעבל‬
‫לחודא לא יספיק ל»־וש מיניה וביה מדפסק‬
‫בככרוח‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫«‪22‬‬
‫מה שהפריש על החיוב לחוד • אלא ודאי דזה לא מהני ‪:‬‬
‫ן ^| ד ן דאמר כחריה הא בזרלן המשנה לא הוי אלא‬
‫א ץ יחרצו הפוסקים דס״ל דגם‬ ‫מדרבנן‬
‫חרימוח ומעשרוח בזה״ז לא הוי ‪ p‬מדרבנן למה אמר‬
‫ר״ש שזורי דאין לו חקנה ‪:‬‬ ‫י‬
‫ו ‪ 0‬ה דקאמר דאולי איירי מחניחין אף בשא״מ א״כ‬
‫למ״ד דאזיל בחר שמא א״כ בסיפא חיחי ניקוף‬
‫הא הוי מבשא״מ דהא שמוחן לא שוין הן ואולי גס‬
‫בטעמא לא שוין הן ודו״ק ‪:‬‬
‫ממה שב׳ הר״ש דמה דאמרי ולמה אמרו‬ ‫אדרבה‬
‫טבל בכ״ש פי׳ שהוא כמו קושיא כיל מה‬
‫דקאמר דחלי בנ״ט ולמה אמר לעיל דהוי בכ״ש • ע״ז‬
‫קאמר דשס איירי במינו הלא חזינן דשם איירי במינו •‬
‫יעוד דסלם סיימו אהך משנה דטבל אוסר בכ״ש ‪:‬‬
‫מה שאמר דבזה ניחא הראיש בחשובה)סי׳ ב׳ כלל‬
‫ב׳( זה מובן מאיליו דלאו דברים הוא וגס ר^שייחו‬
‫חזקה לפ״ד למה ליה להרא״ש ז״ל טעם וסברא דדבר‬
‫חשיב לא בכייל הא עבל הוי בכ״ש • גס לפי דבריו‬
‫באמת נשאר קושיא זאח על הרא״ש ז״ל אם לא שיאמר‬
‫שגסהרא״ששגה כשמועה זו‪:‬‬
‫מ ה שקאמר מעל׳ שלא עיינחי בחשובח הרא״ש דשם‬
‫לא שייך ענין דחיוב על הפטור ודאי שכן שגיחי‬
‫דזה לא שייך • אבל הרא״ש ז׳׳ל אשמעינן דחייב להפריש‬
‫כלל ולא מיפטר כלל בלא הפרשה • ובאמח יש לדקדק‬
‫בדברי הרא״ש הרבה ‪:‬‬
‫מ ה שכ׳ דבהרא׳׳ש בפסקיויאין להסחפק כלל בבינה‬
‫דהא ע'כ איירי שעשה שוחפוח במעוח • לי ודאי‬
‫נראה דלא כי איירי דהא א״א להפריש מיניה וביה משום‬
‫דיש כשיעור חלה שיפריש א״א שלא יהא בו מעיסח‬
‫כוחי • ולפ״ד הא ע״כ יש בו מחצה כל כוחי ומחנה של‬
‫ישראל דהא בכל חיטה ■יש מזה ומזה • וגס לשון אס לא‬
‫שיש שיעור חלה בישראל לבדו משמע שהיה ניכר חלקו‬
‫של ישראל דלפ״ד היה לו לומר אס לא שיש שני שיעורי‬
‫חלה מכ״א‪:‬‬
‫ר ט ת ה נבא אל העיון בדבריו שהקשה על הב״ך וחה׳ ד‬
‫דהא קהר״ש משרלע דבטעמא דעבל לחודא לא‬
‫יספיק להמייש מיניה וביה דהא מקשה מהא דא״ש בפ׳‬
‫קמא דר׳׳ה לכל אין בילה ‪:‬‬
‫ך ע ך זה ודאי דלשיטח התה״ד בהרא״ש לא יקשה זאח‬
‫דודאי הרא׳׳ש יפליג על הר״ש בזה ומי לא יראה‬
‫דלחה״ד יפלוג הראיש על הריש בזה כיון דיסבור דלשאור‬
‫או עיסה אין בילה והלא גס השיך כ'כ דלשיטח הטור‬
‫והרמב'ס‪-‬ע*כ יש בילה והפעם משוס בילה היינו‬
‫כשיטח הר׳ש ‪:‬‬
‫ו מ ה ‪ 'X‬טעמא דנעשיח כולו טבל למה ליה לכח״ר‬
‫לדחוקי נ מי ה כולי האי ולומר דאחומרא נקט‬
‫למה לא נאמר כדברי שזה קאי ארישא דלכך יסל‬
‫להפריש עליו ממקום אחר משוס דנמזייב ולדברי ודאי‬
‫ניחא זאח ואף לפי דברי כתיר יטל לומר דקאי זאחעל‬
‫רישא ולחח טעם דעכ״פ חיובא דרבנן איכא על ה ע י »‬
 ‫היא‬
‫‪I‬‬ ‫חוט המשולש‬
‫שיחי ראיה לקמן מ י סרטן דאס סבל רובא וחולין‬
‫מישסא אך דטבל רובא ורובא דאורייתא לא נפשית‬
‫טלו טבל שיוכל להפריש מינה ובה וע'כ הסברא מ א‬
‫דבשלמא דהיכא דהיחר רובא ואיסור מי שט • האיסור‬
‫בטל • אבל היכא דאיסור רובא והיתר מי שט לא שייך‬
‫ביטול בהיתר שיעשה כולו איסור מדאורייתא ]ובאמת‬
‫מזה סחירה לטיק הפ״מ אס חייב מלקות דאס היה‬
‫חייב ודאי דהיה יכול להפריש[ • ש ד כ׳ שם אלא יעשה‬
‫עיסה מחיוב גמור ויקיך לזו דהיקך ודאי מהני כיון‬
‫דרובא חיובא ס א ‪:‬‬
‫מ ן ף כ' בשס מהרימ הג״ל דאין להפריש אפילו בטצל‬
‫דרבנן היכא דנראה א׳ חמור מן חבירו לכך אם‬
‫נתערב עיסח ישראל באיי אס של ישראל רובא יכול‬
‫להפריש דוקא ממ״א אבל לא מאותה עיסה כנ״ל דלמא‬
‫יקח מן הפטור לחודא • ואין לומר דנעשיח כולו טבל‬
‫מדר׳ פרשן דלא אמר לערב עד שיהא טבל רובא ־‬
‫וכאן משמע להדיא דלא כהש׳ך בשס תה״ד דהחילוק‬
‫לענין בילה הוא בין עיסה לשאור דהא גם הנלהר׳מ‬
‫ז״ל ס״ל דבשאור אין בילה וגם בעיסה לחודא סיל דאין‬
‫בילה כמשיכ הכא אם נתערב עיסה בעיסה דאין להפרש‬
‫מינה ובה ‪:‬‬
‫ו א ח ׳ ב כ׳ ואם עיסת איי מרובה משל ישראל אין‬
‫יכול להפריש לא מינה ובה ולא מעיסה אחרת‬
‫אלא מכיוצא בה ומה שהקשה עליו כח״ר ממחני׳ ודאי‬
‫דמפרש הטעם משום דשאור לא בגייל והוי כמו שאור‬
‫של חטים שנתערב דאיחא להדיא במחניחין דנחחייב‬
‫כולה • וס״ל דטעם כעיקר הוי מדאורייתא ;‬
‫זאת ודאי נראה מהגה״מ הנ״ל דמשום טעמא‬
‫דטבל לא בטיל לחודא • ודאי דאין יטל להפריש‬ ‫אך‬
‫מיניה וביה דהא אך אס הטבל רובא סבר דאין להפריש‬
‫מיניה וביה‪:‬‬
‫ו מ ז ך נראה ג'כ דאין לומר דכיון דממ״נ מדאורייתא‬
‫בטיל ומדרבנן הא טלו אסור יהא מותר להפריש■‬
‫מיניה וביה כיון דאפילו היכא דמדאורייתא כולו‬
‫אסור אסור להפריש מיניה וביה כ״ש היכא דאינו אסור‬
‫רק מדרבנן ‪:‬‬
‫ל ר ב ד ‪ ,‬אחרי כותבי כל זאת ממוחי ראיתי אור דברי‬
‫רבינו הגאון נר ישראל המאיר עיני ישראל‬
‫בהלכה בסי׳ שיל ס״ק ה' שהשיג על הרא״ש בהא דכ'‬
‫יש בילה • מהא דאמרינן בזבחים )דך פ' עיב( דאפילו‬
‫בלח ס״ל לר׳א אין בילה ע“ כ פירושו דאך דנבלל יטל‬
‫להיות שיקח ככל מן א' מכחערובוח • והביא ראיה‬
‫מירושלמי דלא תליא כלל במה שכ׳ החום׳ דקמח מקרי‬
‫לח בלח וע״כ פירושא דהראיש כך היא כיק דיש בילה‬
‫ע“ כ דיש מעט מכאויא במה שמפריש ו מ^ן ליה דין‬
‫זה דיש בילה ־ וזאת ודאי דסיל להראיש זיל דאך ד ש‬
‫בילה בקמח מ״מ אין שוה בכיא ה שי שדם מזה ומזה‬
‫כמו דאמר שמואל דדוקא ביין ושמן יש בילה בשוה פי׳‬
‫בכל טינמ שוה ב׳ התערובות אבל בשארי ד בד ס אין‬
‫בילה בשוה אבל מ״מ משהו ודאי איכא מן חבריה • ) ‪f‬‬
‫באמת‬
‫שאלות ות שומת סיק לי‬
‫בככרוח להפריש מכ״א או כ*כ שיהיה א׳ מן החיוב •‬
‫לפי מניוח מנחי אין ראיה גמלה משם משום דהא‬
‫דסבל אוסר בכ׳ש וסברא דדבר חשוב לא בטיל הס‬
‫מעדים זה לזה • דהא דטבל אוסר בכ’ש היינו אם‬
‫נחטרב הטבל בהיחר אוסר בכ״ש • אבל בדבר חשוב הא‬
‫דלא בטיל הייט שננשו חכמים כמו שלא נתערב כלל פי׳‬
‫כמו שהאיסור וההיתר כל חד בפני עצמו קאי מצד‬
‫חשיבותו וא׳כ לכך איט יכול להפריש מינה ובה דהא‬
‫מצד חשיבוחס ההיתר שמד בפ״ע והאיסור בפ״ע•‬
‫אבל באמת היכא דליכא הך סברא דדבר חשוב רק דלא‬
‫בטיל מטעם טבל ודאי דיטל להפריש מינה ובה מטעם‬
‫דלא בטיל כנ״ל ‪:‬‬
‫ו ב ז ה י תו ק ג"כ מה שהקשה מלי מדינא דהרא״ש ז׳ל‬
‫גבי ככרות דגם אדרבנן יכול להפריש מחיוב‬
‫דאורייתא ולפי דבריו הקשה על הרא״ש ז׳ל למה ליה‬
‫לטעמא דא חיפוק ליה מצד דטבל אוסר בכיש • ולפי‬
‫דעחי נמיר קאמר הרא׳ש דמצד דטבל אוסר בכ״ש •‬
‫הוא רק מדרבנן ואינו יכול להפריש מחיוב על הפטור‬
‫כדמקשה מר׳׳ש שזורי • ]לאפוקי מדעת כתריה דכ' דלא‬
‫קשה כלל מתרומות ומעשרות אחלה כנ״ל[ אבל בהא‬
‫דדבר חשוב לא בטיל יטלין אנו לומר מזהו שאמרו‬
‫חכמים דהדבר חשוב עומד בפני עצמו • וא*כ יטלים‬
‫לומר דמצטק{ שפיר להנגיסה החייבח אן‪ £‬שאינו ניכר‬
‫אבל כיק דחכמים עשוה כאלו עומד בפני עצמו ‪:‬‬
‫ו מ ך ‪ ,‬שהקשה מעכ׳ת לפי דברי הש״ך דלהרא׳׳ש בשאור‬
‫אין בילה א’ כ ע"כ הטעם הוא משום דטבל‬
‫בכיש א״כ גם בהשאלה דהרא״ש היה לו לפסוק דיפרוש‬
‫מיניה וביה מצד דטבל בכ״ש • ומזה הקשה על הש״ך‬
‫פליאה אשר כמעט טעה בדברי עצמו • וכדי שלא נימוב‬
‫לגדול הדור טועה • נראה דודאי פירושו בשאור של‬
‫איי כוונתו הייט שאחיכ יתן שד מהעיסה הזאת קצת‬
‫שאור שכך כ' באוק שמחמצין אחר הפסח בשאור של‬
‫איי שכך היו רגילין שאחר הפסח היו קונים שאור של‬
‫א״י ודעתם לי^ אח״ז קצת שחור מעישה זו לאיי בעד‬
‫השאור שלו וא*כ ודאי דלא שייך שס טבל על השאור של‬
‫איי כיון דדעתו ליקח ויש לו חלק בו ‪:‬‬
‫^ ן ך יש לומר דבשלמא בעיסה שהורמה חלתה שפיר‬
‫מחייבין כל העיסה כיון דנחערבה בו טבל של‬ ‫^‬
‫חיוב חל שס סבל אכולה אבל הכא הא ס י כמו מין‬
‫הפטור מהחלה ואיך יחול עלי׳ שס הטבל • האם נאמר‬
‫שאס נתערב דבר החייב בחלה במק שאינו חייב בחלה‬
‫שיתחייב כל הששה בחלה ע״כ ליכא למימר הכי כמו‬
‫דאיתא במשנה ‪:‬‬
‫ו ה ש י ^ א נבא לבאר דברי הג ס ת מיימוני )ברמבים‬
‫סון‪ £‬ספר זמנים( בפרטיות ־ ולחרן מה‬
‫שתמה רבינו עליו • מתחילה הביא ההג״מ הנ״ל ‪Mi‬‬
‫דברי ס״ה דנ א דמחניתין די ק דשאור שלא ניטלה‬
‫חלתה■ א‪ 5‬י כ הביא בשם מהרי־מ דאם נחן שאור שהורמה‬
‫לעיסה שלא הורמה נ ^י ט יטל להפריש מיניה וביה‬
‫מסוס דאין בילה • ואי משום דגעשיח טלו סמלה הא‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקליל״‬ ‫שאאת ותשובות‬ ‫‪*22‬‬
‫דיש טוד תקנה הייט לטשות טיסה אחרת קטנה דשרי‬ ‫באמה שפיר מקשה גאק פוזינו דמג״ל הא כיון דבאמח‬
‫ג״כ ממ“ נ • וטטמא דסבל לא בטל ודאי דליכא כיון‬ ‫אין שוה כלל זה לזה ‪:‬‬
‫דיש בילה ‪:‬‬ ‫המולה מכ״ז מבואר בתוססחא דדמאי ס*ד‬ ‫עב־פ‬
‫ו ה ש ת א נבא לדברי הש״ך שהם נכונים וברורים‬ ‫דאין להפריש מיניה וביה כלל אף אם הסבל‬
‫דלפי דברי הראיש ט״כ הטטם הוא משוס‬ ‫רובא וט״כ משום דאין בילה ואולי יפריש מן הפטור •‬
‫דטבל אוסר בכ״ש • )הקונטרס הזה חסר בסופו( ‪:‬‬ ‫אך לפמנ׳ד להרא׳ש מדיין אין קושיא כ“ כ כיון דשם‬
‫איירי לטנין מטשר דצריך שיטור מדאורייהא אבל בהא‬
‫דאין צריך שיסור רק מדרבנן ודאי דיש ממט מן החיוב‬
‫ג״כ • א'כ מינה ובה ודאי דיכול להפריש משום דיש‬
‫פי ק לח‬ ‫ממט מן החיוב ‪:‬‬
‫לכבוד אהובי ידיד נפשי כ״ד הרב המופלג חריף ויקר‬ ‫ו א י כ גם לפי דברי רביט ט״כ דאין בילה וע"כ משום‬
‫איזה טטם יכול להפריש במתכיסין מינה ובה‬
‫ביראת ה' נמיר וסביר בפלפולא דאורייתא כש״ת‬
‫ברישא • משוס דשאור נותן טטם • ובסיפא משום‬
‫מו״ה משה מ־דכי נ״י מנאווהרדק ‪:‬‬
‫דסחטינהו ומשה מהם משקים • ואי משוס דטבל בכ״ש‬
‫א ד ג ה מה שכ׳ מסל׳ שהרא״ש בפסקיו מיירי בודאי‬ ‫ט"כ ג״כ אינו יכול לפרוש מינה ובה ‪:‬‬
‫שהישראל והא״י הם שותפים בהסיסה • טיני‬ ‫ו ב ו י ק ר א דהאי מלתא נראה לי השחא לחזק סוד‬
‫כבודו יראה מה שכ׳ להרב הגאון דמחנס ונטלם מידידי‬ ‫דברי הראשונים דודאי כל טסמא דמסני׳‬
‫דברי גאון סוזינו מוהר׳׳א בביאוריו בסי׳ ש׳ל שפירש‬ ‫דידן הוא רק מטטם דשאור לטטמא טבידא ודאי דהוה‬
‫להדיא דהראיש מיירי בלא שותפות ‪:‬‬ ‫דאורייחא דאל״כ קושייחי הראשונה במקומה עומדח‬
‫מה שפירש אח'כ בדברי הרא׳׳ש ז״ל דטיקר‬ ‫כ‬ ‫מר״ש שזורי • וטוד כמה קושיוח מהחוספתא • ומה‬
‫ספיקתו הוא ממה דלא יהיה כל השיטור משל‬ ‫שחרצו • כבר דהיחי בטז״ה היטב אשר בסיניהס יראו‬
‫חיוב • הנה יראה לחוש בדברי רבינו הגאון הניל ויראה‬ ‫שהאמת אחי וודאי שגה הרא״ש מפרש כן • והא דפסק‬
‫שבאמת פוסק דלא כוותיה דבאמת אין בילה ויכול להיות‬ ‫כן גם בככרוח נראה באמה דלמעשה שנשאל לפניו‬
‫שמפריש הכל מהפגיור לחודא ונראה דהכי פירושו‬ ‫היינו טכשיו בזה״ז דודאי הוי רק מדרבנן וכן גבי ר׳יש‬
‫דבשיסור חלה שיפריש אפשר שלא יהא בו אלא‬ ‫שזורי דס״ל הרומות ומטשרות בזה״ז דרבנן וא״כ ס״כ‬
‫מטיסת נכרי ‪:‬‬ ‫דהסברא היא כך ‪:‬‬
‫^ מ ה שהקשה סל הרא״ש טל מה שכ׳ דא״א שיהא בה‬ ‫נפריש מטבל גמור דהוי מדרבנן סבל )הייני‬ ‫דאם‬
‫גם משל ישראל וחלה אין לה שיסור מה״ת •‬ ‫שרבנן חייבו להפריש ממנו חו״מ( סל סבל‬
‫הנה זה לפי דברי הגאון שהשיג טל הרא״ש דהא באמת‬ ‫שנתטרב ואף דמדרבנן לא בטיל אספ״י כן כיון דכל‬
‫פסקינן אין בילה רק ביין ושמן בלבד והשבתי דטת‬ ‫הטסם דלא בטיל הוא לוטסס טבל והטבל גופא הוא‬
‫הרא׳׳ש דרק צטנין מסשר אין בילה אלא ביין ושמן •‬ ‫מדרבנן א׳כ זה הגיבל הודאי חשיב כחיוב לסנין זה דרק‬
‫אבל לטנין שיהא א׳ מכצ שאר התטרובות ג"כ בזה‬ ‫נחטרב ולוטסס טבל מדרבנן צא בטיל • והיינו דוקא‬
‫המקצת ודאי דאמרינן לסנין זה יש בילה אף בש״ד‬ ‫שם דהטטם דלא בטיל הוא רק מנד טבל י אבל אס‬
‫מדפסקינן לסנין או״ה דקמח בקמח הוי לח בלח ‪:‬‬ ‫נמצא בטנין דצא בטיל מכיטם אחר מדרבנן והיינו מצד‬
‫י ו מ ה שהקשה סל הרא׳׳ש דהא בשותפות ודאי דכ׳׳ט‬ ‫שהוא דבר חשוב או נוחן טסה ודאי דשוין הוא שזה‬
‫מודים אמת שכן הוא • אבל הרא״ש ז׳׳ל ודאי‬ ‫מדרבנן חייב ושם רבנן טשוהו כאלו לא נחסר•‪ :‬כלל‬
‫דבריו המה בנתטרבו הטיסות ולא בשותפות מתחילה ‪:‬‬ ‫וכיון דרבנן טשוהו כמו בטין א״כ שפיר מצינן לאפרושי‬
‫^ מ ה שהשיג טלי שאמרתי דהרא׳ש מיירי לטנין קמח‬ ‫מטבל דרבנן בטין סל החטרובוח דהא סשוהו רבנן כאלו‬
‫בקמח והר כלח בלח והקשה מטכ״תטלי מאי‬ ‫הוא בסין • וזהו נראה לי הסברא לפי דברי הרא״ש‬
‫נ״מ שנתן האיי הקמח לישראל הלא אין הפטור והחיוב‬ ‫ז״ל בתשובותיו■ ושם בפסקיו ובתשובה השניה ודאי‬
‫תלוי בשל מי הקמח אלא הטיקר תלוי בפשיית הטיסה‬ ‫דהיה יכול להפריש מיניה וביה רק דהוי ס״ד כיון‬
‫וכיון דבטיסה אין בילה מאי נ״מ דבקמח יש בילה כיון‬ ‫דהשאור נותן טטם בטיסה א׳'כ פוטרת הכל ולא בטי‬
‫דהחיוב לא הוי אלא אחר טריכה • הנה נא ידטתי דבריו‬ ‫הפרשה כלל • או דס’ל באמת דבטיסה אין בילה ‪:‬‬
‫כיון דנתטרב הקמח מתחילה של הא׳׳י ושל הישראל א*כ‬ ‫ר ב פ ס ק י ו ס״ל דבקמח יש בילה ואף דאין נבלל כ״כ‬
‫הוי כמו יין ביין שנבלל יפה ודאי שבכל מטט ומטט‬ ‫שבכל מטט יש שוה בשוה מב׳ התטרובות‬
‫יש מישראל ומא׳׳י ‪:‬‬ ‫אטפ*י כן משהו ודאי יש מכאו״א וחלה אין לה שיטור‬
‫י ו מ ה שהקשה מטכ׳ת טלי טל מה שהוכחתי דשאור‬ ‫מדאורייתא • ומטיקרא ודאי נסתפק כדטת התוספתא‬
‫אינה בטילה מלית מפ׳ ג״ה )דף ציט( והקשה‬ ‫דהיה צריך לאסרושי כל הפטור וטוד מטט יותר • ופסק‬
‫מטכ״ת דאדרבה משם מוכח דבטל מה׳ת ואינה אלא‬ ‫דבאמת יש בילה קצת ויכול לאפרושי מינה ובה■ אבל‬
‫כהטמדה מנושה פטולתו ומחמך מדמקשה שם הגמ׳ וכי‬ ‫בטיסה פסק בתשובותיו דס״כ או דיפריש מטס יותר או‬
‫יש‬
‫קיב‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקלחלט‬
‫ו ה נ ה מתחלה נבאר מנ׳׳ל להרמב׳׳ם ז״ל שזה לא הוי‬
‫אלא מדרבנן דבגמרא לא מצינן זאת להדיא •‬
‫וחולי הוא מפשטא דלישנא דמס׳ סופרים )פ״ה הלכה‬
‫ו׳( המוחי־‪ ,‬אות א׳ מן השם סובר בלית משמע מן‬
‫השם דוקא ‪:‬‬
‫? ז ו ך נראה לי להביא ראיה לדברי הרמב״ס דלא הוי‬
‫רק מדרבנן • דהא אמרינן בגמרא מכות )דף‬
‫כ״ב ע״א( וידוע לכל דהלאו דמחיקת השם הוא מקרא‬
‫דלא תעשון כן לה׳ אלקיכס דכ׳ אצל ע״ג וגלי לן קרא‬
‫דכל העניניס שאנו מחוייביס לעשות לע״ג אסור לעשות‬
‫לשמו • א"כ אינו אסור לעשות אלא דבר שמחוייב‬
‫מדאורייתא לאבד לע׳יג אבל בדבר שבע״ג מותר‬
‫מדאורייתא ליהנות ח״כ בכגון זה ודאי מותר לעשות‬
‫כזה בשמו • ולכאורה באמת לא מצינו אצל ע״ג דאסור‬
‫רק הע״ג עצמו או האשירה או המזבח • וכן הגידולים‬
‫שלאחר מכן שגדל מן האשירה עצמה אסור מדאורייתא‬
‫אבל דבר שהוא רר‪ ,‬טפל לאשירה מותר מדאורייתא‬
‫ליהנות בו כדאיתא במשנה ע״ז)דף מ׳יח ע׳׳א( גבי‬
‫אשירה גדשו ופסלו והחליף נוטל מה שהחליף והיינו‬
‫הגידולים שלאחר מכאן • אבל מה שמחובר לאילן ולא‬
‫גדל אח״כ מותר • וכן איתא במשנה מעילה )דף ייג‬
‫ע״ב( קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין •‬
‫בראשו של אשירה יתיז בקנה • והובא משנה זו עיז‬
‫)דף מ״ב ע״ב( ומסיק שם הגמרא א״ל ד׳ יער‪,‬ב לר׳‬
‫ירמיה בר תחליפא אסברה לך באפרוחין כאן וכאן שרי‬
‫בביצים כאן וכאן אסור ופירש רש״י ז״ל בד״ה בביצים‬
‫כאן וכאן אסור שצריכין לאילן וגזור בה רבנן כעל‬
‫אילן עצמו‪:‬‬
‫ןי’ ׳ ל לפ״ז שזהו ג'׳כ סגרת האחרים דלפני השם מותר‬
‫לגמרי דגם באשירה כה״ג מה שהיה קודם לכן‬
‫מותר לגמרי • ומה שאחר השם ע'כ לא הוי כגידולים‬
‫דהא לא נסתעף מן השם עצמו והוי רק כבציס הצריכים‬
‫לאשירה דאשירה הוי בסיס • וכן כה״ג השם הוא בסיס‬
‫לאותיות אלו • לכן כשם שבאשירה אסור מדרבנן ומחוייב‬
‫לאבדן כן להיפך בשם ית״ש אסור למוחקו • אך רק‬
‫מדרבנן כמו שהתם רר‪ ,‬מחוייב לאבד מדרבנן • והשתא‬
‫לפי דברינו אלו דלכך אסור מדרבנן הוא משוס דהשס‬
‫נעשה בסיס לאותיות אלו והוי דומיא דבציס הצריכיס‬
‫לאשירה • א״כ בנ״ד שהאותיות אלו נכתבו בטעות ודאי‬
‫דשרי למוחיןן דהוי ממש כאפרוחין שאינן צריכין לאילן *‬
‫דבשלמא במקום שצריך לכתוב אלקיכס השם צריך לשתי‬
‫אותיות אלו וכן אלו שתי אותיות צריכין להנס דהא‬
‫בהם יתבאר הפירוש מהמלה אבל בענין שהיה צריך‬
‫לכתוב אלקיס וכ׳ אלקיכס שבאמת היפך הפירוש י ודאי‬
‫שהשם אינו צריך לסם לכך הוי ממש כאפדוחין ^ ״ צ‬
‫לאילן דשרי אף מדרבנן • דהא ליכא למיגזר כלל דלמא‬
‫ימחור‪ ,‬את השם טצמו כיון שזה נכתב בטעות • אמנם‬
‫כ־ז הוא רק חס נאמר שדין זה תלוי בדינא דר^ירה‬
‫שהבאתי • אבל אס נאמר שלא תלי זה בזה כלל עדיין‬
‫יש‬
‫שאאת ותשובות‬
‫ים בו כדי לחמ;ן אמאי לא בטיל בק״א עכ״ל ואן! דידע‬
‫הגת׳ דהטמדה אינה בטילה כמבואר במשנה לשיטה‬
‫רוה״ש דקי״ל כווחייהו ואפי׳ הכי בשאור ששיטא ליה‬
‫להנמ׳ דבטלה • א״ו דשאור גרט מהטמדה • והחוספוח‬
‫לשיטחייהו כ' שם דהוי כהטמדה ולדידן צ׳׳ל דס״ל דגרט‬
‫מהטמדה וא״כ אן‪ £‬החרצן ד מ ח ק לו שאני שאור כו׳‬
‫וראוי לאסור כהעמדה ולמה לן לטשות פלוגשוח רחוקוח‬
‫בין החרצן ומקשן דהמקשן יהיה דטחו דלא טדין{‬
‫מהטמדה שאיננו בטילה אפי׳ באלף • וההרצן י ח ק‬
‫דטדיף ויהיה איסור חורה אפי׳ ביוחר ממאה וצחח‬
‫שיטורין ונבולין דנימא טד מאה אוסר מה״ח וביוחר‬
‫אוסר מדרבנן זה לא ניתן להאמר • לא טיין יפה מ מ׳‬
‫דפירושו בגס׳ ודאי דמטטם העמדה ידט • אך טיקר‬
‫השקלי וטריא אם אסור מדאורייחא^או דרבנן והמקשן‬
‫רצה לומר דמדאורייחא בטילה והתרצן השיב דמדאו'‬
‫לא בטיל‪:‬‬
‫שהסיט דברי הרא״ש דלכך ר‪,‬אמר הסברא דיש‬ ‫י‬
‫בילה הוא רק אם חלק כבר טס הא״י וטושה‬
‫מזה פלפול גדול זה לא נהיר לי כלל ;‬
‫)גס קונטרס זה חסר בסופו(‬
‫סיק לט‬
‫סופר שגיעה וכחב במקום שהיה צריך לכחוב‬ ‫שאלה‬
‫אלקיס וכתב אלקיכם אם מוחר למחוק אח‬
‫ב׳ האותיות כ״ס ולכתוב במקומם ס׳ • אס לאו •‬
‫ונבאר כיד ד׳ הטובה טלינו ;‬
‫ת ש ו ב ה איתא בשבוטות )דף ל״ה ע״ב( ת״ר כל‬
‫הגיפל לשם בין לפניו ובין לאחריו ה״ז‬
‫נמחק • לפניו כיצד כו׳ ואחרים אומרים לאחריו אינו‬
‫נמחר‪ • ,‬א׳ר הונא הלכה כאחרים • וכן הוא במסכת‬
‫סופרים ;‬
‫ו ל ב ה יש לחיץר ב׳ דברים • א׳ אס הוא דוקא אס‬
‫נכתב כראוי אז קדש אותם השם • אבל אס‬
‫נכתב בטעות אלו הב׳ אותיות מותר למוחקס דהא לא‬
‫עדיפי משם עצמו שנכתב בטשת כדאיתא בשבת )דף‬
‫ק״ד ע״ב( או דילמא כיון שהשם שאצלו נכתב כראוי‬
‫כבר קדש אותם השם ואסור למוחקן • שנית יש לחקור‬
‫אם מותר צמוחקן משוס דהאי מחיקה לתיקון השם‬
‫ואיתא במס׳ סופרים )פרק ה׳ הלכה ז׳( אבל הדיו‬
‫שנטפה עיג הכתב מותר למחקו שלא היתה כונתו אלא‬
‫לתר‪,‬ן ־ משמע דמשוס תיקון מותר • וא״כ אולי גס אס‬
‫נכתבו אלו הב׳ אותיות בטעות שמותר למוחקן • וגס‬
‫כ״ש הוא דמחיקת השם גופא הוא בלא תעשה דלא‬
‫תעשון ומחיקת אלו האותיות לא הוי אלא מדרבנן •‬
‫כדאיתא ברמב׳׳ס )פרק ו׳ מה׳ יסודי התודה ה׳ ג׳(‬
‫דבמוחק אלו הב׳ אותיות מכין אותו מכת מרדות ;‬
 ‫ת ט ה מ עול ע‬ ‫סיקלט‬
‫בטנין אחר בשום אופן • אבל היכא דאפשר לגנוז היריטה‬
‫אולי דאסור ‪:‬‬
‫ו ל פ ט ל ר יש להביא ראיה מן הש״ס מנחות)דך מ׳ח‬
‫ט״א( תני ר׳ חנינא טורתא קמיה דר׳‬
‫יוחנן שחט ארבטה כבשים טל ב׳ חלות מושך שנים מהן‬
‫וזורק דמן שלא לשמן שאס אי אתה אומר כך הפסדת‬
‫את האחרונים א׳׳ל ר׳ יוחנן וכי אומרים לו לאדם חטא‬
‫בשביל שתזכה • ופירש״י ב ד ה הפסדת את האחרונים‬
‫דאם ישחט שנים הראשונים תחלה לשמן אזי יהא פסולים‬
‫הכנייס האחרונים אלא שוחט שנים הראשונים לכתחלה‬
‫שלא לשמן כדי שיאכלו אח“כ גם האחרונים ]וכן פסק‬
‫הרמב״ס בפ׳ ח׳ מה׳ תמידין כ׳ י״ג[ וכ׳ שם התוס׳‬
‫ד״ה חטא בחטאי‪ :‬דאך היכא שיש איסור לאו אפ״ה‬
‫אמרינן חטא בשביל שתזכה א״כ גם כאן צריכין אנו‬
‫לומר חטא בשביל שתזכה• והיינו דוקא בשביל תקנת‬
‫קרבן דהא באכילה אין טשה דוחה ל״ת שבמקדש • וא״כ‬
‫חזינן דבשביל תקנת קרבן אמרינן חטא בשביל שתזכה •‬
‫א״כ גס בטנין תקנת השם צריכין אנו לומר כן • דגוונא‬
‫אחד הוא שיש שם ב׳ מיותרים ופסלינן להו אך דאסור‬
‫לשחוט שלא לשמן כדי שיכשרו שנים מהם וכן בכאן‬
‫אך אם נאמר שאסור למחוק את ב׳ האותיות אטפ׳׳י כן‬
‫יש לנו לחטוא כדי לתקן את השם • ומצינו כמה פטמים‬
‫שמדמים בזיון קדשים לבזיון כתבי קודש כ׳׳ש בזיון שם‬
‫אם נאמר שיגנז את כל היריטה ונפסול אותה א״כ ודאי‬
‫שיש לנו למחוק את האותיות ובפררו דמחיקתס לא הוי‬
‫אלא מדרבנן כ״ש דהוי ממש כהך דכבשיס דשרי ‪:‬‬
‫ן מ ן ף נראה לי לומר לפי סירתי דלטיל דלא אסור‬
‫גבי מחיקת השם אלא בגוונא דחייב לאבד אצל‬
‫ט״ג ואסור בהיפוכו בשם א“כ באופן שמותר גבי ט׳יג‬
‫גס בשם מותר • ואיתא בט״ז)דך ס״ג ט״ב( יתיב רב‬
‫נחמן וטולא ואבימי בר פפא ויתיב רב חייא בר אמי‬
‫גבייהו ויתבי וקא מיבטי להו שכרו לשבור ביין נסך‬
‫שכרו מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דלמא‬
‫כל למטוטי תיפלה שפיר דמי א״ר נחרלן ישבור ותבא‬
‫טליו ברכה י ורצה לסייט מכלאים אליבא דר׳ טקיבא‬
‫דאםור לקיים ואפ״ה טוקרין טס האיי למטוטי תיפלה •‬
‫טכ״פ פסקינן שם כרב נחמן דאך דרוצה בקיומו אסור‬
‫)וכ׳ רש״י שם דך ס״ד ט״א ד״ה רבק הוא אבל יין נסך‬
‫דאסור להיות רוצה בקיומו דישראל מצווה לבטל ט״ג‬
‫ותשמישיה אימר לך דאסור( אטפי״כ אם כונתו הוא‬
‫שרוצה בקיומו פתה כדי למטט אח׳׳כ שרי א'כ גם‬
‫להיפך במחיקת השם כה׳ג אס רוצה למחוק באיםור‬
‫דרבנן כדי לקיים את השם הקודש ג'כ שרי • ומטק הוא ‪:‬‬
‫דברי המרדכי גם טוד אחרים שמסומקים שאולי דוקא‬
‫ו א ץ להקשות מהא דאמרינן בשבת )דך ין־כ פ״ב(‬
‫שאני התם דאמר קרא ואבדתם ) ‪ ri‬שמם ט׳ לא‬
‫מגשון כן לה׳ אלקיכס פשיה הוא דאסור הא גרמא‬
‫^ י • אך דגבי פיג רוצה בקיומו אסור • איכ היה צדך‬
‫להיות כנ « אך גרמא אסור • י״ל דהתם מ ד או ריי ^‬
‫קא משתפי דבאיסור דרבנן ודאי אין לחוש בסבילח‬
‫מצוה‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫*‪22‬‬
‫יש להסססק אולי כיון שכבד קדשו השם אסור למוחקו ;‬
‫הדבר פשוט דשרי למחוק מכ׳ש • מהא‬ ‫ולכאורה‬
‫דאיחא במס׳ סופרים )פרק ה׳ הלכה נ׳(‬
‫היה צריך לכחוב אח השם ונחטי; וכ׳ אח יהודה ולא‬
‫נחן בו דליח מוחקו וכוחב אח השם ר׳ יהודא אומר‬
‫יחזור מליו את הקולמס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן‬
‫כמובחר א״כ הרי חזינן דאף בהשם טצמו אם כתב אוחו‬
‫במטות שרי למוחקו כ׳ש האותיות שנכתבו בטטות•‬
‫;לא הוי רק מדרבנן ‪:‬‬
‫הגירסא בש״ס דידן בשבת )דך ק״ד מ״ב(‬ ‫אמנם‬
‫ובנימין )דך כ׳ ט״א( לא כתבו כלל מוחרך‬
‫וטתב את השם אלא מתחיל הש״ס בדברי ר׳ יהודא‬
‫שממביר מליו את הקולמס וחכמים אומרים אין השם‬
‫מן המובחר • ויש לומר דלרבנן מטון גניזה • אך כיון‬
‫שאך לפי גירסא די ק אינו מוכרח להיפך ויש לפרש כמס׳‬
‫סופרים ואין לנו לחלוק טל המס׳ סופרים ‪:‬‬
‫א מ נ ם כבר א סי ^ האחרונים שמותר למחוק השם‬
‫שנכתב במטות ואטפי״כ כ׳ הט׳׳ז בסי׳ רננ״ו‬
‫ס״ק ז׳ שהדבר פשוט אצלו וא"צ ראיה שאסור למחוק‬
‫אה האותיות הנוספות אך אם נכ תט במטות אסור‬
‫למוחקן • וראייתו מברייתה דמס׳ שבוטות גופא הנ״ל‬
‫דט״כ מיירי שנכתבו במטות דאל״כ למה ימחוק אותן‬
‫ואטפי׳׳כ אחרים אומרים שאסור • והנה באמת מזה אין‬
‫ראיה שיש לומר דאיירי בגוונא שרוצה למחוק כדי נישאר‬
‫ריוח לכתוב תיבה החסרה אח״כ ורוצה למחוק את הכ״ם‬
‫מאלקיכם ולכתוב אח״כ ג״כ אלקיכם רק שרוצה לכתוב‬
‫אותיית קצרים ולא רהבים כדי שיבאר אח׳׳כ דו ח וקמ״ל‬
‫דאסור • אבל אם נכתבו במטות אפשר דשרי ‪:‬‬
‫ידטתי סברתו הפשוטה בזה למה לא נדון זאת‬ ‫ולא‬
‫מק׳׳ו • והלא מצינו בגמ׳ זבחים )דך ט׳ ט׳׳א(‬
‫מי איכא מידי דפסח גופי׳ לא בטי לחם ומותרו בטי‬
‫לחם דאין סברא כלל שמותרו יהא חמור מגוך הדבר‬
‫ולא חמרינן אדרבא כיון שכבר נקרב מזה פסח יש‬
‫להניתר קדושה טפי א’ כ גס בנ״ד אין סברא כלל שמותר‬
‫השם יהא חמור מהשם טצמו ;‬
‫ו ^ ו ד יש לנו לחקור אך לפי דברי הט׳׳ז אולי דוקא‬
‫באופן ש ^פ ר לתקן השה כמו בנידון מטשה‬
‫דידיה אבל באופן שא״א לתקן השם בטנין אחר אם שרי‬
‫למחוק כדי לתקן את השם ‪:‬‬
‫איתא במס׳ סופרים שאס נפל דיו טל השם‬
‫שמ זר למוחקו כדי לתקט • אמנם בב״י הביא‬
‫היכא שכבר נתקדש השם וגם היכא שכבר נפסל האות‬
‫שנפל טליו הדיו • אבל היכא שהאות כ מ ן ט רק שיש‬
‫נגינמ אולי אסור • א“ כ גם בספק דידן יש לומר‬
‫‪ Viote‬שהרי האותיות בשלימולז • וכ׳ הביי אך דמציט‬
‫במזבח ‪« 5‬ותר לסתרו היכא שצריכים לבנותו אמ'כ א“ כ‬
‫גם בכאן שרי רק דדחי אולי דוקא במזבח כ ק שאיא‬
‫קיג‬ ‫סיקטמא חוט המשולש‬
‫אשר האריך הגאון לפענ״ד הוא דבר אשר א״צ להאמר‬
‫כלל • כי איך יתכן לומר דליקרי כלל ביאה אם הוא‬
‫לאו באותו מקום כלל • ולפ״ד חנם האריך בה מ און‬
‫מ״ל • ודחי לא עלה על לב איש לומר לא כן ‪:‬‬
‫ו ס ד ‪ ,‬שקשה ליה לכת״ר מהך סוגיא דיבמוח )דף נ״ט‬
‫ע״ב( דאמר שם א״כ אין לך אשה שלא נעשית‬
‫מוכת ען שלא כדרכה • לפענ״ד לא קשה ע״ז • כי עוד‬
‫היה נ״ל דאף למ״ד בכל העריות ובקניית יבמה ואשה‬
‫דבטינן הכנסת עכירה )וכן הוא פסקא די ק( הוא‬
‫מודה לענין כה״ג דבנשיקת אבר שוב לא נקראת בתולה •‬
‫וראיה לזה נ״ל מהך דינא גופא דקאמר שם בגמ׳ אליבא‬
‫דר״א ור״ש בבתוליה עד שיהא כל בתוליה קיימין בין‬
‫כדרכה בין שלא כדרכה • וכן פסק רב שם דאס נבעלה‬
‫שלא כדרכה פסולה לכהונה ־ ויש להבין לכאורה איך‬
‫משמע בתיבת בתולה כלא נבעלה שלח כדרכה■ כיון‬
‫דלאו מקום בתולים הוא כלל • אלא ע״כ נ״ל דהאי בתולה‬
‫קרינן לה מעין מה דקרינן קרקע בתולה או בתולת‬
‫שקמה בנדה )דף ח׳ ע״ב( והיינו שלא נעשה בה עדיין‬
‫שוס מעשה • וכן לעני; בתולה לכה״ג בעינן שלא נעשה‬
‫בה שוס מעשה בשני המשכבות אשר נתרבו באשה ־‬
‫ולפ״ז אף אס סתם שכירה הוא דוקא בהכנסת עפרה‬
‫לדידן מ״מ אף בנשיקת אבר באותו מר\ם עכ"פ נעשה‬
‫בה איזה מעשה אישות • וא"כ לפ״ז שפיר קאמר שם‬
‫דאס נימא מוכת עין שלא כדרכה פסולה לכה״ג א"כ אין‬
‫לך אשה שלא נעשית מוכת ען בקינוח וע"כ היה נגיעת‬
‫העץ בנקב אשר שם מקנחת א״ע לאחר עשיית צרכיה •‬
‫וע״כ צ״נ כ; דאל״כ איך ניחא אף אס לא נימא כדעת‬
‫הגאון ־ אלא שאף בין הכפיים מקרי העראה • כיון‬
‫דעכ״פ בעינן שיכניס כל העגירה• וא״כ בעץ הא לא‬
‫ידעינן שיעורא כלל • ודילמא בעץ לפי הדרך שמקנחיס‬
‫א״ע לא חשיב כהכנסת עגירה • אך לפמ״ש ניחא • וכן‬
‫ע״כ צ״ל לשיכית ר״ת בקידושין )דף יו״ד( דס׳׳ל דהאיבעי׳‬
‫שס הוא בהעראה גופא אי בתחלה נקנה או בסוף משמע‬
‫לשיטתו דלכה״ג נפסלה תיכף אף בתחלת העראה • וכן‬
‫הביא המ״ל)בפי״ז מהל׳ א״ב הל׳ י״ד( דלשימת ר״ת אף‬
‫למ״ד העראה הוא הכנסת עטרה אפ״ה לכה״ג נאסרה‬
‫אף בתחלת העראה • ומ״ש הגאון בעל נוב׳׳י בשיטת ד ת‬
‫הוא דוחק לפענ״ד • וכן כבר דחה זאת המ״ל )בפי׳׳ז‬
‫הל׳ ע״ו( בסוף דבריו • ואף שהרמב״ן והרשב״א חלוץ‬
‫על ר״ת בסברא זו • עדיין י״ל שחולקים רק בביאה‬
‫ממש • אבל במוכת עץ כ״ע מודים דדי בנשיקה בעלמא‬
‫וגהכנסת העץ קצת באותו מ ץ ס בין כדרכה בין שלא‬
‫כדרכה דאלת״ה למה לא נתן הרמב״ם ז״ל שיעור במוכת‬
‫עץ כמה יכנס העץ באותו מקום ־ אלא ע'כ דבאמת‬
‫במוכת עץ בעינן שישיר הבתולים ממש אבל אס היינו‬
‫אומרים דאף מוכת עץ שלא כדרכה פסולה ע״כ אף‬
‫בנשיקה לבד היתה פסולה• ובאמת י״ל דהבתולה‬
‫דקאמר קרא הוא שלא נבעלה דוקא • ומוכת עץ הטעם‬
‫משוס שאין לה בתולים • אבל לפי ס״ד דש״ס דגם‬
‫במוכת עץ שלא כדרכה פסולה א״כ ע׳׳כ הבתולה הוא‬
‫פיחשו‬
‫שאלות ותשובות‬
‫מצוה ' ומדאורייתא אינו אסור רוצה בקיומו • א״כ גס‬
‫גרמא מדאורייתא אינו אסור אבל מדרבנן י״ל שפיר‬
‫דאסור רוצה בקיומו כדמבמע בע״ז ־ ואפ״ה בשביל‬
‫למעומי תיפלה שרי א״כ גם כאן שאיסור מחיקת האותיות‬
‫הוא רק מדרבנן • א״כ לקיומי השם שרי • ואף אם‬
‫נאמר דרוצה בקיומו הוא רק מדרבנן אפ״ה אי לאו‬
‫למעומי תיפלה הוי שכרו אסור כדפשמינן לעיל דשכרו‬
‫לעשות בסתם יינם הוי ג״כ שכרו אסור משוס חומרא‬
‫דיין נסך אף דלא הוי אלא מדרבנן ‪:‬‬
‫סימן מ‬
‫מה שכתב אליו הרה״ג םו״ה יהונתן זצ״ל פוואלין‬
‫אשר התגורר פ ה כהי שיבה הק' דוולאזין ;‬
‫בעל נוב״י במהדורא תנינא האריך מאוד‬ ‫הגאון‬
‫דהעראה מקרי כשמכניס האבר עד העמרה‬
‫בנקב דוקא ולא בפרוזדור ואמר דהנה באשה יש שפיות‬
‫קודם נקב הביאה כמו שיש בזכר וכן בנקבה שפיות‬
‫במקום שלא כדרכה • ולכך דכל זמן שלא הכניס בנקב‬
‫בין כדרכה ובין שלא כדרכה לא מקרי כלל אתחלתא‬
‫דביאה • ונשיקה היא שהכניס האבר עד מ ק ב לבד •‬
‫והערחה הוא שהכניס העמרה בנקב ;‬
‫ו ל) ‪ 5^ £‬ג ״ ד קשה ע״ז מהא דאמרינן ביבמות )דף נ׳גי‬
‫ע״ב( אין לך אשה שלא נעשה מוכת ק ע״י‬
‫קינוח• ואי כסברת הגאון עדיין לח נקרא אתחלתא‬
‫דערוה כלל • וגס הירושלמי שהביא הגאון לכאורה ירחה‬
‫דלא כדבריו ־ וכעת איני זוכר יותר מהקושיות שהיו לי‬
‫על די; זה • רק מזה נראה ראיה ברורה לדברי הנאון •‬
‫והוא הביאו בספרו הנ״ל מהא דאמרינן בסנהדרין )דף‬
‫ע״ג ע״ב( דבהערחה יש שיבר בתולים ואי אמרינן‬
‫דהשפיות הס בכלל הערוה ח"כ אפשר להכניס האבר‬
‫עד בין השפיות ולא התחיל בנקב כלל ששמה מקום‬
‫חיבור הבתולים כידוע • ולפי דברינו אפשר דלישנא‬
‫דהשרת בתולים דקאמר שם הש״ס לאו דוקא וכוונת‬
‫הגמ׳ דלא נקראת שוב בתולה כמו שבארנו מש״ס יבמות‬
‫מ׳ ל וזה שנים רבות הארכתי בענין זה וכעת אינני‬
‫זוכר יותר‪:‬‬
‫סימן מא‬
‫מ ז שהשיב רהרה״ג הנ״ל בזה ‪:‬‬
‫א ל כבוד ידיד ד׳ ונפשי עוז הרב וכו׳ מו״ה משה‬
‫יהונתן ח ב ע ר הלוי שלום ומזלא מבא מאלקים‬
‫המושיב יחידים בילמ • ומנידון אשר נתבקשתי מכת״ר‬
‫לעיין במה שב׳ הגאון בעל נו״ב • מנידון העראה •‬
‫עיינתי קצח • והן זאת הלענ״ד בזה • מנידון גוף הדבר‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיקטבטג‬ ‫‪226‬‬
‫לקבוע לו מקום על כסא ההוראה והמשפגי • יהי ה׳ אתי‬ ‫פיחשו שלא נעשה בה שוס מעשה בעולם • א״כ גס‬
‫להשיט על מי מנוחות התורה ועבודה • כחפץ נפשו‬ ‫בהכנסה הקיסס לבד נעשה כבר בעולה ‪:‬‬
‫היקרה ‪:‬‬
‫אשר השכח ידידי עס הרב המאוהייג‬ ‫ובדבר‬ ‫דברי אליעזר יצחק בהנאון מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין •‬
‫המשרסס מ׳ אלכסנדר זיסקינד מנאמרהדק‬
‫שיהני על כת״ר אשר בחפזו שם את הרב הנ׳׳ל לפועה ‪.‬‬
‫לפענ״ד הדין עמו • ראשונה אשר דבר כי מדצריך קרא‬
‫בהפרת נדרים ובקריעה שצריך לידע דוקא על איזה‬
‫סימן מב‬
‫אדם הוא עושה מכלל דבשארי דברים לא • ישים מר‬ ‫מה שכתב אליו הרה״ג םו״ה יהונתן זצ״ל םוואלין •‬
‫עיניו בש״ס פ׳ אלו נדרים )דף פ״ז ע״א( ויראה שלא‬
‫לכך בא הכתוב בקריעה כי עיקר כקרא בא ללמדנו שעל‬ ‫דרך נאווהרדאק בהי והי בביה הרה״ג מו״ה‬ ‫בעברי‬
‫זיסקינד האב׳ד דשס סיפר לי שנשאלה‬
‫ב׳ קרובים צריך על כל א׳ קרע בפ״ע ולא די לו לכתחלה‬
‫בקרע א׳ • גס יראה שלשון כל מפרשים כראשונים‬ ‫שאלה זו לפניו באחד שנהאבל על אח והו • ואחר גמר‬
‫הראי׳ש והר״ן והמפרש הוא רק אס העל דוקא אס לאו •‬ ‫האבילוה נודע לו שאחוהו זאה שנהאבל עליה קיימה‬
‫היא • אך אחוהו אמרה מהה * ושאל השואל אס צריך‬
‫ונראה להד יא דלאו מיתורא קא דרשי שם אלא מפשעות‬
‫לההאבל אבילוה אחרה על אחוהו שנודע לו עהה‬
‫הלשון וכן לשן הגמרא למימרא דיניא אותה דוקא ואי‬
‫מישרא מאי קא מיבעי ליה אם דוקא אס לאו דוקא •‬ ‫ממיההה ־ ו מ ק הרב הנ״ל שיחזור ויהאבל ופעמיה בזה‬
‫ע״כ האמת יורה דרט דלאו מישרא קא דריש • וא״כ‬ ‫שלמד זאה מקריעה ־ ושס הדין שאם לא ידע על מי‬
‫לפ״ז באבילות דלא הוי רק מדרבנן ולא שייך בו קרא זה‬ ‫קרע שצריך לחזור ולקרוע א״כ ג״כ גבי אבילוה אס לא‬
‫תלי בסברא • וכיק דחזינן דהסברא הוא לענין קריעה‬ ‫ידע על מי ההאבל צריך לחזור ולההאבל • וגס כיון‬
‫דלא יצא כן גם לענין אבילות • )ואף דלא ילפינן מהדדי‬ ‫שצריך לחזור ולקרוע אח״כ ודאי שצריך נ"כ לחזור‬
‫ולהתאבל דהיכן מצינו קריעה בלא אבילוה עכ״ל • ואני‬
‫היינו לענין ספיקא אבל לא במלתא דתלי׳ בסברא(‬
‫ואדרבא יש להוכיח מסוגיא זו דנדריס להיפך סברש •‬ ‫אמרהי לו שכל זה מ שה ברור בידו • דודאי כיון‬
‫דהא ע"כ האי אותה לאו מיותר וכן^משמע מהר״ן דגם‬ ‫שמבואר בהדיא בש״ס בפ׳ ואלו נדרים )דף פ״ז ע״א(‬
‫בהפרה אמרינן כן אף דשם לא כ׳ קרא אותה רק לה •‬ ‫שצריך קרא ע״ז בהפרה נדרים ובקריעה וזולה זה לא‬
‫ודאי דרשינן מה מזה • וא״כ מאי פריך מקריעה דלמא‬ ‫היה צריך לכוין כלל על איזה קרוב הוא קורע • א״כ‬
‫שאני כתם ד ל על • אלא ע"כ דמסברא פריך זה מזה •‬ ‫באבילות דלא גלי קרא ודאי הדין שכוונה זו דעל איזה‬
‫א״כ גס מהך סברא יש ללמוד לנו לדין אבילות ;‬ ‫אבל הוא מהאבל לא מעלה ולא מוריד כלל • גס ללמוד‬
‫שהביא ראיה מכריתות דצריך קרא לענין כפרה‬ ‫ומה‬ ‫אבילות מקריעה אין סברא כלל כמבואר להדיא בש״ס‬
‫ל״ד לדידן כאוכלא לדנא וכ״ש מה שדימה ליושב‬ ‫מו״ק )דף כ״ו ע״ב( דקאמר שס לענין ספק אבילות •‬
‫בסוכה ומעה ביומא אין כדאי לחלק ביניהם ‪:‬‬ ‫אבילות לחוד וקריעה לחוד • גס מה שאמר היכן מצינו‬
‫א ך בעיקרא דהא מלתא תמהני על כתיר הא מלתא‬ ‫קריעה בלא אבילות ירושלמי משרש הוא בפ׳ ואלו‬
‫דתלי בסברא הוא דהא כל עיקר האבילות לא‬ ‫מגלחין ה׳ ה׳ אמר ר״מ יש קריעה בלי איבול שהרי על‬
‫הוי רק מדרבנן גס יום ראשון אס הוי דאורייתא או לא‬ ‫אביו ואמו קורע ט׳ והביאו הרא״ש והנ״י בפ׳ ואלו‬
‫מגלחין סי׳ ק״ג • גס בכל המצות לא מצינו כוונה כזו‬
‫הוי דאורייתא רק האנינות עכ״פ יש לו סמך מקרא‬
‫דאחריתה כיום מר עיקר מרירותא חד יומא ‪ .‬וליום‬ ‫שיהא צריך לחשוב הסיבה מה שמחייבת אותו המצוה‬
‫ראשון הוסיש חכמים עוד ששה בסמך דקרא והפכתי‬ ‫ולדעתו והרי זה דומה למי שיושב בסוכה ביוס ב׳ דחג‬
‫חגיכם לאבל ‪ .‬א״כ כיון דחזינן דכשמועה קרובה טהגת‬ ‫הסוכות וחושב שהוא יוס נ׳ דסוכות וכן בקרבן הוצרכט‬
‫אבילות ע״כ ראו רבנן דיש לו המרירות כ ש בפניו ממש‬ ‫במס׳ כריתות )דף י“ מ ע״ב( קרא לזה להדיא אשר חמא‬
‫ולכך הוסיש עליו ש ד ששה ‪) .‬ובזה משרץ לי תמיד‬ ‫בה פרמ למביא קרבן על החלב והוא אכל פתר אבל‬
‫זולת זה אין זה בכלל כוונת המצוה כש׳׳כ במצות דרבנן‬
‫דעת הרמכ״ן שפסק דבשנועה קרובה אסור להניח‬
‫•שאין צריך טונ ה כלל כל זה ברור אצלי ‪:‬‬
‫תפילין אשר האחרונים לא הסכי ש לזה ובאמת ברור‬
‫הוא דביום השמועה שייך ט ואחריתה כיוס מר כמו‬
‫ביום המיתה ממש ‪ .‬ואיכ משלל בעפר קדט ולק־ סמור‬
‫מתפילין( וא״כ לפ׳ז הרי אחיי שנהג כבר אבילות בטעות‬
‫ובאו ואמרי לו שאשש זו חיה ‪ .‬הרי ה מ ת ם על הראשונה‬
‫פי ק מג‬
‫ואצל אחותו האחרת ששמט מתה שמתה הלא שקר‬ ‫סה שה שיב להרח׳׳ג הנ״ל בזה ‪:‬‬
‫מרירותא מתה הוא ביום נ מ ש ושייך בו ואחריתה כיום‬
‫מר ולשמת ה שברים דאבילות יום ראשון דאורייתא‬ ‫קבלסי מכחבו מן כיו שנפ מ א והגהני‬
‫ודאי מ די ב מדאורייתא עתה ביום א׳ אבילות‬ ‫מבשורה בריאוסו לשבה גם כי שס מחשבו!‬
‫וא־כ‬
 ‫קיד‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיקמי‬
‫התם ‪ .‬ואך דלפי דעת התוס׳ יש לטין זאת בדחויא דרב‬
‫ושמואל ‪ .‬אמנם לכאורה אין מקום להתחלת ראיה כלל‬
‫דאיך מדמינן סיס לודאי )והנה אך דהגאון בעל תבואת‬
‫שור האריך בזה הרבה בש״ע על מקומו אמנם לא מצאתי‬
‫תמצית בדבריו שיתיישב על לב פשכיות ראיות הש׳׳ס בזה(‬
‫ועוד מקום אתי לעורר בזה מסוגיא דעירובין )דך ל״ב‬
‫ע״ח( בפלוגתא דר"נ ורב ששת אי אמרינן בשל תורה‬
‫חזקה שליח עושה שליחותו ‪ .‬ולפי מה שהביא הש׳׳ס שס‬
‫בענין זה הך דהאומר לחבירו צא ולקוע לך תאנים מתאנתי‬
‫דהוי מזה ראיה לחזקה שליח עושה שליחותו בשל תורה‬
‫מ׳ ‪ .‬ואך דדחה השיס שס משוס חזקה דחבר מ“ מ לדעת‬
‫דברי אליעזר יצחק בהגאון מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין ‪:‬‬
‫האומר דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו סמכינן ע״ז ‪.‬‬
‫ויעויין שס דהוי מחלוקת הראשונים לענין הלכתא ויעויין‬
‫במש״ל פ״ד מהג׳ בכורות מה שהאריך בזה ושכ׳ שס‬
‫לדעת הרמב״ס דהעעס באמת משוס חזקה שליח עושה‬
‫שליחותו ‪ .‬וא״כ לפי״ז לכאורה גס פלוגתת ר׳ יוחנן ורב‬
‫ושמואל תלי בענין חזקה שליח ששה שליחותו ]ומדי דברי‬
‫בזה אכתוב בקיצור מה שעוררתי בזה לענין בעיית‬
‫הש״ס בריש פסחים )דך ד׳ ע״א( המשכיר בית לחבירו‬
‫בי״ד אס חזקתו בדוק ומספקא להו להש״ס אס הכל‬
‫חביריס הס לענין בדיקת חמץ דהא לפי דברי הש׳יס‬
‫בעירובין הנ״ל אס אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו‬
‫בכה״ג דמוסר דבר לחבירו שיש בו לתקן איזה איסור לא‬
‫צריכינן כלל לחזקה דחבר ‪ .‬והלא בכל סופרים לכ״ע חזקה‬
‫שליח עושה שליחותו ובדיקת חמץ דרבנן הוא היכא‬
‫שביעל ובזה אמרתי ליישב קצת מה שהשמיעי רבינו הרי״ך‬
‫ז״ל שם אתהאיבעיא וכל שקליא ועריא דהתס ישיין שם[ ‪:‬‬
‫ט כ ״ ‪ £‬הדרינן לדידן דעל כרחך צריך לומר דעיקר‬
‫הפלוגתא דרב ושמואל ור׳ יוחנן הוא משוס‬
‫דלא הוי איסור ברור ואולי ספק ספיקא להתידא אס‬
‫כן יש להבין התחלת ראיית הש״ס לר׳ יוחנן מודאי‬
‫לספק ‪ .‬ועוד יש להאריך בזה הרבה אמנס אין הזמן‬
‫גורם ולא באתי רק להעיר בסוגיא זו והמבין יבין אשר‬
‫לזאת נ״ל לפרש הך סוגיא באופן חדש קצת בהקדיס‬
‫דקדוק א׳ אשר לכאורה קען הוא וגדול הוא בעיני מדוע‬
‫לא הקדים הש״ס בתחלת דבריו לוקח מישראל מאי כו׳‬
‫למאי נ״מ לשיילי׳ כמו שהקדים הש״ס בסוגיא דפסחיס‬
‫)ד׳ ד׳ הנ׳׳ל( והלא פשוע הוא שס גם בריש חולין )דך‬
‫ג׳ ע״ב( דהיכא דאיתא קמן צריך לשיילי׳ אך במקום‬
‫דאיכא חזקה וישיין בתוס׳ )שס ד׳ ד׳ ע״ב ד״ה לאו(‬
‫א'כ כש'כ בניד היכא דאיתא קמן דלכאורה צריך לשיילי׳‬
‫אס בכרה אס לאו ‪ .‬ע״כ נ״ל דמדלא הקדים הש״ס כזאת‬
‫דעקר פלוגתת רב ושמואל ור״י הוא היכא דאיתא קמן‪.‬‬
‫וזהו פשוע דהיכא דמוכר ישראל דבר לחבירו ולא אמר‬
‫לו כלום שאין לו לחוש אולי הוא דבר איסור שאין ביד‬
‫הקונה לתקנו כלל דו דאי דא׳יצ לשאלו אך היכא דאיתא‬
‫קמן דאס הי׳ בו איזה איסור פשוע ודאי לא הי׳ מכשילו‬
‫המוכר בסתם ולא יודיעו למען לא יכשל בו תיכך חבירו‬
‫ישראל הקונה משאיכ היכא דהאיסור אינו בגופו של דבר רק‬
‫שיוכל‬
‫שאלות ותשובות‬
‫וא'כ למה מפשר מאבילוח שבעה דרבנן ואין לי לדון‬
‫אוחו בסברחו אס לא שיאמר דכיון דכבר הי' לו מרירוח‬
‫מאחותו הראשונה שוב עחה בשמעו מאחוחו השניה הוא‬
‫אצלו אבילות ישנה לא כן ידידי איך שייך לומר כן אשר‬
‫לאדם כל קרוביו שוה אצלו כמות זה כן מות זה וכיון‬
‫שא׳ מת אין נ'מ אצלו כלל מי הוא המת ודאי כל קרוב‬
‫וקרוב חלוק אצלו באחד המרידות כן ‪ .‬ובהשני ישתנה‬
‫לפי האדם ומדותיו ושניו ‪ .‬א״כ ודאי אס כבר התנחם‬
‫על קרוב אחד ונודע לו שקרוי שני מת המרירות‬
‫נתחדש אצלו ‪:‬‬
‫סימן מד‬
‫פה שהשיב לגדול אחד בגידן אותו ואת בגד ;‬
‫ידידי עתה באתי להשיב מה שהקשה מעכ״ת‬ ‫אהובי‬
‫על מה דפסק הרא״ש ז״ל שלהי אותו ואת בנו‬
‫דהקונה מכותי אינו צריך לחוש לאותו ואת בנו ‪ .‬ודחה‬
‫לדברי רב אחאי ופי' ולא הודיעו כו׳ משוס דאינו מצוי ‪.‬‬
‫ולא משוס דהלוקח מבין מדלא הודיעו המוכר מסתמא‬
‫לא מכר האס היוס ואס מכר הי׳ מודיעו וזה תימה‬
‫דבבכורות )כ״א ע״ב( אמרינן תניא כוותיה דר״י אס לא‬
‫הודיעו כו׳ משמע בהדיא כר׳ אחאי ודוחק לומר דהא‬
‫דקדחו התס רב ושמואל היינו דברי הרא״ש ‪ .‬עכ״ל‬
‫מעכ״ת בקושייתו ‪:‬‬
‫לכאורה קושיא עצימה היא על רבינו הרא״ש‬ ‫והנה‬
‫ז״ל ‪ .‬אך מדי עיוני בהך סוגיא דבטרות מצאתי‬
‫שיש בה לפקפק אליביה דכ״ע דמה הוא התחלת הראיה‬
‫מהך דאותו ואת בנו דסמכינן להתירח מדלא הודיעו‬
‫המוכר ‪ .‬וכי לא פסיקא להו לתלמודא בלא זה דהקונה‬
‫דבר מחבירו ישראל דא״צ לחוש שמא יש בו חשש איסור‬
‫והלא פשוע הוא ודבר שתשב״ר יודעין אותו ‪ .‬ועיקר‬
‫הפלוגתא הוא משוס דאין זה בעיני המוכר ודאי איסור‬
‫ובהך דארבעה פרקים לפי מה שהחזיקו חז״ל שכל אחד‬
‫ודאי שוחע באותו היוס וכפי שידוע למוכר שגס אמו‬
‫מכר ‪ .‬לכאורה הוי כקונה בשר מחבירו ואס לא הודיעו‬
‫שהיא עריפה אין לו לחוש ‪ .‬משא״כ כאן דעיקר הפלוגתא‬
‫משוס דאינו ודאי איסור בעיני המוכר ובאמת הוי ס״ס‬
‫אצל המוכר שמא לשחימה זבני׳ ואפי׳ אס לגדל ולדות‬
‫שמא חלד נקבה ‪ .‬ועיין במס׳ ע״ז )דך מ״ו ע״א( בסוגיא‬
‫דר׳׳ה זבין ההיא פרה לעובד כוכבים דפלוגחת ר״ה ורב‬
‫חסדא אס יש לו לחוש ללפני עור היכא דהוי ספק אימר‬
‫לשחימה זבני׳ ‪ .‬ויעויין שם באשר״י מחלוקת רב האי‬
‫ורמב״ן ז״ל בזה במוכר לבעליב ואס בספק א׳ השקול לא‬
‫הוי לפני מור כש״כ היכא דהוי סיס כנ׳׳ל ‪ .‬וא“ כ מאי‬
‫ראיה הוא מד׳ פרקים דלפי חזקת חז״ל לכאורה אצל‬
‫המוכר הוי חששא דלפני מור ‪ .‬ויעויין בחוס׳ שם דיה‬
 ‫ת ט המשולע‬
‫)סי׳ ס״ה( והעיקר אצלי דכיון דאליביה דרבנן דמו‬
‫טובא משמע כבר אינו תלוי זאת במחלוקת ר׳ יאשי׳ ו ר׳‬
‫יונתן ולכיע בעינן או לחלק ויעוין בזה שס בארוכה‬
‫ואתו הסליחה מה שקצרתי בזה ‪:‬‬
‫סיס! מה‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪228‬‬
‫שיוכל לבא לכקונה איזה איסור מחמהו אח״כ נס אולי‬
‫יהוקן הדבר ביד הר\נה ולא יבא לידי איסור כלל ‪ .‬בזה‬
‫פליגא רב ושמואל ור״י דר׳י ס׳׳ל דא״צ לשאלו כלל אן!‬
‫היכא דאיהא קרלן ולא דמי להמשכיר ביה לחבירו בי״ד‬
‫דשס הוי הבית עד י״ד בחזקת שאינו בדוק והוי חזקה‬
‫דאיסורא מעיקרא והספק שלט אס עשה מעשה להוציא‬
‫הדבר מחזקתו ‪ .‬וכה״ג הוי הסוגיא בריש פ׳ק דחולין‬

‫סימן מה‬
‫בו איסור כלל ס״ל לר״י דיש לנו לסמוך על מה שלא‬
‫מה שהשיב לגדול אחד סשאריו ולא גותג למי ‪:‬‬
‫לשאלו כלל אף אס הוא לפנינו ‪ .‬ורב ושמואל סיל דלא‬
‫א ה ׳ ידידי ש״ב על של עתה באתי ע״ד תורה שהקשה‬
‫על דברי התוס׳ שבת)דף קכ״א ע״א( ד״ה ש׳׳מ‬
‫וז״ל ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך דבהגיע לחנוך‬
‫כיון שחייב לחנכו כש“ כ שצריך להפרישו כו׳ והקשה מעכ״ת‬
‫מהך סוגיא דנדה )דף מ׳יו ע״ב( דפריך שס הגמ׳ ואי‬
‫מופלא סמוך לאיש הוי דאורייתא כו'ומשני לאותן המוזהרין‬
‫עליו ופריך ש״מ קטן אוכל נבילות ב״ד מצווין עליו להפרישו‬
‫ומשמע דמאן דאית לי׳ אין ב״ד מוזהרין להפרישו אפילו‬
‫במופלא סמוך לאיש קאמר וכן הקשה בעל נמוקי יוסף‬
‫)ביבמות סוף פ׳ חרש( על הרמב״ס דס״ל כדעת התוס׳‬
‫שבת הנ״ל והניח בצ״ע ‪ .‬ואנן מה נענה אבתרי׳ ומצד‬
‫זה כתב הנ״י דשמא יש לחלק בין ננ״ע למל״ת והוא‬
‫כשיטת התוס׳ נזיר )דף כ״ח ע״ב ד״ה בנו כו׳( ‪:‬‬
‫ו א ג ן אס נבא למשכוני נפשין לתרץ שיטת הרמב״ס‬
‫ז״ל ודברי התוס׳ בסוגיא דשבת נראה להדיא‬
‫שהרמב״ס ז״ל ס״ל לחלק בין אביו נב״ד כמ״ש הרמב״ס‬
‫ז״ל להדיא אעפ״י שאין •נייד מצווין להפרישו מצוה על‬
‫אביו להפרישו וכבר העיר גס מעלתו שיש לחלק בזה ‪.‬‬
‫וכן מפורש להדיא בדברי רבינו‪ .‬והגאון בעל נמ״י שהקשה‬
‫על הרמבייס מהך סוגיא דנדה הוא לפי דבריו הקודמיס‬
‫שאין לחלק בזה ‪ .‬אך גוף ראיית הנ״י שס הוא רק לדברי‬
‫רבינו רש׳י ז״ל שפירש שס בשבת בעושה טל דעת אביו‬
‫היינו דוקא שמגלה לו פניס לעשות משמע דבלא זה גס‬
‫אטו אינו צריך להפרישו ‪ .‬ויעויין שס בדבריו דמשמע‬
‫דלולא דברי רש" י ז׳׳ל הי' אפשר לפרש דברי הש״ס דזה‬
‫הוא החילוק בין אביו לב״ד ‪ .‬א״כ לפ׳׳ז כבר אין לנו‬
‫תפיסה על הרמב״ס זיל מזה שהוא יפרש שזהו חילוק‬
‫בין אביו לב״ד ‪ .‬ואף דבפ׳ י״ב מה׳ שבת לכאורה אין‬
‫הלשון משמע כן וגס הרב בעל מגיד משנה פי׳ דברי‬
‫רבינו עפ״י דעת רש״י ז״ל ‪:‬‬
‫א מ ג ם )בפכ״ד ה׳ י״א( שכ׳ לשון וכן אש לא מיחה‬
‫אביו ‪ .‬ולפי מה שפירש שם הכ״מ דאשמעינן‬
‫דלא הוי איסור מה ^ני חו אביו משמע כפי מה שכ׳‬
‫יבינו )בפי׳׳ז מה׳ מאכלות אסורות הלכה כיח( לחלק‬
‫בין אביו לב״ד ‪ .‬וכן נראה בנוף דברי הרב המ׳ בפ׳ ייב‬
‫מה׳ שבת שם שאיט מוכרח זאת בפי׳ רביט לפרש‬
‫כשיטת רש׳י ז״ל שכ׳ בזה׳ל והזכרתי פי׳ רש׳י ז״ל לבאר‬
‫מה הוא עושה פל דעת אביו עכ׳ל ורבינו ז׳ל הלא כתב‬
‫רק לישנא דהשיס בעושה על דעת אביו ‪:‬‬
‫ומה‬
‫הנ״ל משא“ כ כאן בבטרות שאט מסופקיס כלל אס הי׳‬
‫הודיע המוכר מסתמא אין בו חשש איסור כלל וא"צ‬
‫סמכינן על מה שלא הודיעו כיון שאינו מוציא המוכר‬
‫מתחת ידו דבר שיש בו איסור בגופו רק שיוכל לבא עי״ז‬
‫לידי איסור אח״כ כשתלד וגס הוי אצל המוכר ספק‬
‫ע״ז רזיישינן אולי לא שס המוכר לבו ‪ .‬וטון שנן ודאי דיש‬
‫לנו לחוש באמת כשתלד אח"כ שמא לא בכרה וע״ז מייתי‬
‫הש״ס ראיה מהך דאותו ואת בנו דתנא בברייתא אס‬
‫לא הודיעו המוכר הולך ושוחט ואינו נמנע דלכאורה אך‬
‫למותר הוא דכיון דתני במתניתין בד' סרקיס אלו המוכר‬
‫צריך להודיעו ממילא מובן דאס לא הודיעו מסתמא‬
‫לא מכר אמה או בתה אלא ע'׳כ דעיקר הרבותא דברייתא‬
‫הוא דאינו צריך לשאלו כלל אף אס הוא קמן ‪ .‬ואף‬
‫במכר איזה ימיס קודס ערב החג ויש לו שהות עדיין אף‬
‫על פי כן סמכינן מדלא הודיעו מסתמא אין בו חשש כלל‬
‫ואינו צריך לשאלו וזהו עיקר החידוש דברייתא לפענ״ד ‪.‬‬
‫ויש לטין בזה דקדוק לשון הברייתא במה דסייס הולך‬
‫ושוחט ואינו נמנע ‪:‬‬
‫לפ״ז כבר סרה תלונתינו על רבינו הרא״ש ז״ל‬
‫דאף אס נאמר דבלוקח מעובד כוכביס מותר‬
‫לשחוט משוס דהוי חששא רחוקה ‪ .‬עכ״פ בלוקח מישראל‬
‫היכא דאיתא קמן היינו צריך לברורי עכ"פ )ויש איזו‬
‫אחרוניס דס״ל באמת כן( אך לפמש״כ דפשטות דברי‬
‫הברייתא דכל ע‪-‬קר דינא דילה הוא שאינו צריך לברורי‬
‫כלל מזה מוכח דסמכינן על מה שלא הודיעו המוכר ‪.‬‬
‫ובזה כבר אין לחלק בין ודאי איסור להיכא דיש בו‬
‫כמה ספיקות דאס לא הי' סמכינן על מה שלא הודיעו‬
‫המוכר ודאי צרכינן לברורי בכל גוונא ‪ .‬ובזה מדוקדק‬
‫מאד דיחויא דרב ושמואל שס התס במוכר תליא מילתא‬
‫הכא בלוקה תליא מילתא ויעו״ש ברש״י ותוס׳ ‪ .‬והארכתי‬
‫קצת בדבר הזה משוס דמילתא חדתא הוא לפ״ד וישר‬
‫הולך הוא בסוגיא הנ״ל ולא נעלמו ממני כל דברי הגאון‬
‫בעל תבואות שור בסוגיא ד א‪ .‬אמנס אנכי מה‬
‫שנראה לפענ״ד כתבתי ‪ .‬והבוחר יבחר וד׳ ינחני בדרך‬
‫אמת בתורתו ‪:‬‬
‫קושייתו השני' בסוגיא דפ׳ כיסוי הד ס)ד ף פ״ו‬ ‫וע״ד‬
‫ע״ב( בשחט חי' ועוף במקוס אחד יש בו ג״כ‬
‫הרהורי דבריס הרבה אמנס לרוב טרדותי וחלישות מזג‬
‫בריאותי קשה עלי לבא בארוכה ובפרט סמכינא בזה טל‬
‫דברי הגאון מהרימ לובלין שהאריך בזה הרבה בתשובה‬
‫קטו‬ ‫חוט המשולע‬ ‫סיק סי=י‬ ‫שאאת ותשובות‬
‫שם דלמא אתי ל מ ס ^ תיפוק ליה דאסור לאוספי׳ ליה‬ ‫שהקשה ממלחו אם *‪.‬מלק בין אביו לב״ד מדלא‬ ‫ומה‬
‫בידים ‪ .‬ואין לומר דעדיין הוי קודם הלילה דהאיסור‬ ‫משכי הש״ס כן בסוס א ד‪:‬דה שם יעויין שם‬
‫בגדול הוא רק משוס דכבר קיבל עליו א'כ מה הוא דאתי‬ ‫בדברי ההוס׳ ובפרט בדברי ה^ ^ון בעל מש״ל)בפי״ז מה׳‬
‫למסרך הא גס כשיגדל לא יהי' איסורא בכה״ג אך לדעת‬ ‫מ״א הלכה י״ז( כמה וכמה אופנים שהי׳ אפשר להרן‬
‫הרמב״ס ז׳׳ל ניחא דכשיגדל יהי׳ עכ״פ איסורא דרבנן‬ ‫על קושייה התום' ‪ .‬ולפפנ״ד אין כדאי בזה לדחוח החילוק‬
‫ולדידי׳ גס איסורא דרבנן אסור לאוספי בידים ‪ .‬אך‬ ‫שמוזכר בדברי הרמב״ס ז״ל להדיח ואשד כבר העיד‬
‫לכאורה הוא דמיא לסוגיא דהגיגה דאך גדול בכה׳ג עתה‬ ‫בזה הגאון בעל נמ״י שיש לחלק בזה ‪ .‬ולפת״ש לעיל‬
‫לא הוי אצלו איסור דאורייתא היכא שלא קיבל ‪ .‬ואצל‬ ‫הוא שיעה רבינו ז׳׳ל בפירוש דירי הש״ס בקטן העושה‬
‫הקק גופא לכשיגדל לא יהא אנא אישורא דרבנן וע"כ‬ ‫לדעה אביו ‪:‬‬
‫צ״ל דכיון דעתה לא מצינו שוס גדול כה׳׳ג שיהי׳ מותר‬ ‫לנו מזה לפי מה שנראה מדברי הליי הנ״ל‬ ‫דדוצא‬
‫שייך בו מטת חינוך ‪ .‬ומה שהלבישו חז״ל זאת בדבריהם‬ ‫הלוי הנך הרי שיטות זה בזה דחם נאמר‬
‫דאתי למסרך פי׳ שזהו הניעם דחינוך‪ .‬אך עכ״פ היוצא לנו‬ ‫לחלק בין אביו לב״ד יש לנו לומר כשיטת החוס׳ דפ׳ כל‬
‫מזה דעיקר מצות חינוך הוא בדבר דאתי למסרך ‪ .‬אבל‬ ‫כתבי הנ״ל דחינוך שייך גש לענין איסורא ואס נחמד‬
‫בדבר שאינו מצוי ודאי לא שייך בו מצות חינוך ‪ .‬וא״כ לפ״ז‬ ‫שאין לרלק בין אביו לב״ד ע״כ מוכרחים חנו לומר כשיטת‬
‫שפיר יש לתרן דברי התוס׳ דפ׳ כ׳יכ דבאיסורי שבת‬ ‫הנ״י והתוס׳ דפ״ד דנזיד דבאישור לא שייך מנוה חינוך ‪:‬‬
‫הדי הוא דבר המצוי בכל שנת ודאי דגם בזה שייך מצות‬ ‫מידי דברי בס חינני מבין לכאורה תידון הנ״י על‬
‫חינוך דהא כל שבת יהא מצוי אצלו החיסור הזה לעשותו‬ ‫הך שוגיא דנדה דבאיסור לי׳ת לא שייך חינוך הלא‬
‫אם לא נפרישו פעם א' משא״כ איסורים דנדרים ושבועות‬ ‫יקשה עניו מהך סוגיא דפ׳ בתרא דיומא )דך פ״ב ע״ח(‬
‫ונזירות הרי לא ברור לנו שיבא לידו איסור כזה הוי‬ ‫דמחנכין אותו לפני שנה כו׳ נעינוי יוהכי׳פ ‪ .‬ומה שתירצו‬
‫דומיא דכ׳ התוס׳ בעירובין )ד״ה הנ״ל( לענין מילה‬ ‫התוס׳ שם בנזיד דהיינו קיום מנוה ועיניתם דהח גם‬
‫ותענית דמותר להאכילו אפילו בידים ;‬ ‫שם יש מ״ע דמוצא שפתיך ‪ .‬ולע״ע אינני מוצא נחלק‬
‫יש לתרן גס דברי רבינו הרמב״ס ז״ל שכ׳ שם )פ׳‬ ‫וכל‬ ‫ביניהם אס לח שנאמר דשאני יוהכי׳פ דעיקר החיוב אפקי'‬
‫י״ז מה׳ מ״א ה׳ כ״ח( דמצוה על אביו לגעור בו‬ ‫קרא בלשון מ״ע כמו דאיתא ביומא )דך פ׳א ע״א( אמר‬
‫ולהפרישו וקאי אדלעיל שרוצה לאכול אחד ממ״ח ולעשות‬ ‫ר״ל מפני מה לא נא‪/‬מר אזהרה בעינוי כו׳ ‪ .‬וצריך לדחוק‬
‫מלאכה בשבת שהם דברים המצויים משח״כ איסורי נדרים‬ ‫שזהו ג״כ כוונת התוס׳ ‪:‬‬
‫ושבועות ונזירות דלח הוי דברים המצויים כמו שמציט‬ ‫שהעיר מע״כ לחלק בין דרבנן נדאורייתא יעויין‬ ‫ןמף|‬
‫מעין זה דמחלק השי׳ס בשבועות )‪ 7‬ך כ׳ד ע״ב( כי קתני‬ ‫בדברי הגחון בעל מש״ל הנ״ל שדיבר הרבה בזה ‪.‬‬
‫איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני כי קתני‬ ‫והה שהביא ראיה מהך דחגיגה)דך ד׳ ע“ א( אינו דומה‬
‫מידי דלית בי׳ שאלה דאית בי' שאלה לא קתני אלמא‬ ‫לזה דשם הפי׳ היכא דגדול כה״י חינו חייב עתה‬
‫דשאני הוא כנך איסורי מכל איסורי דעלמח א״כ‬ ‫מדאורייתא איננו מחוייניס לחנך את הקגין אך חס יהא‬
‫ברווחא יש לנו נחלק בכגון דא לענין חינוך ‪ .‬וה׳ הטוב‬ ‫חייב כשיגדל ולא מינינו דגדול חגר חייב ברחי׳ מדרבנן ‪.‬‬
‫יורנו אמת בתורתו ‪:‬‬
‫וכן איתא ברמב״ס )בפ״א מה׳ ‪-‬גינה ה׳ ‪ (':‬להדיא‬
‫לפ"מ שעשו חז׳׳ל צריכותח ביבמות)דך קי■'ד‬ ‫ובפרט‬ ‫)ודעת רבינו הרמב״ס ז״ל בפ׳ י״ז מה׳ מ״א דחך באיסור‬
‫ע״ב( לענין זה בין דם ושרניס וטומאת‬ ‫דרבנן לא מספינן ליה בידים ומשמע שס' דבחביו כה״ג‬
‫ככנים ודאי דאין ללמוד משם איסור נדרים ושבועות‬ ‫שייך ביה מצות מינוך אך להפרישו כדי לחנכו בקדושה( ‪:‬‬
‫משוס דהוי איסור הבא מעצמו ויפנו בשאלה ‪:‬‬
‫כ״ז העירותי בעז״ה שכבר דשו בו רבים רבותינו‬ ‫אף]‬
‫הראשונים ז״ל בשקלח וטריא הלזו אמנם באשר‬
‫חין מדרש בלה חידוש נ״ל לומר ולחלק בדבר הזה דחינוך‬
‫סימן מו‬ ‫במצות ל״ת עפ״י החילוק שאחז״ל בעירובין )ד׳ מ׳ ע״ב(‬
‫ליתבי׳ ליטקא לי ת הלכתא כר׳ אחא דלמא אתי למסרך‬
‫מה שכתב אליו הרב הגדול הגביר המנוח סוה׳‬ ‫וכ׳ השוס' שס )ד״ה דלמא אתי למסרך כו׳( דדוקאבדבר‬
‫זלק לעודן ז׳ל ממינסק ‪.‬‬ ‫כהוא קבוע שייך בי׳ אתי למסרך כן אפשר לומר דבמ״ע‬
‫בקוס ועשה הלא טלם קבועים ומועילים עלינו לעשוימ‬
‫ז ^ א ת רשכבה״ג ר״ע אייגר בתשובותיו )סי׳ מ״ח(‬ ‫ודאי דשייך בי׳ חינוך ‪ .‬ובמילי דאיסורא הוא דוקא ביוה׳כ‬
‫בסופו תמה בהרתי על דברי התוס׳ נזיר )דך‬ ‫שהוא קבוע בכל שנה כתענית ואם לא נחנך אותו ודאי‬
‫י״א ד׳ה דהוי מתנה( דהקשו וא״ת וחיסוק ליה דא׳א‬ ‫דאתי למסרך ‪ .‬משא*כ בשאר איסורים ובפרט באיסור‬
‫לקיים ע״י שליח הנזירות ‪ .‬ומקשה כגאון הנ״ל דמאי‬ ‫דלא יחל דברו שהרי לא קבועים הס ואינו ברור לנו אס‬
‫אולמא האי מהאי ואדרבא מ דן דצר־ך אפשר לקיים ע״י‬ ‫יגיע לידי האיסור כשיגדל בזה אינו שייך חינוך ‪ .‬ובזה‬
‫שליח אינו ברור ‪ .‬דיש בה פלוגתא ביבמות)ד׳ נ״ג עיא(‬ ‫מתורן מה שקפה לכאורה מאי דקאמר הש״ס בפירובין‬
‫לזה‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫פיק פו®‬
‫מפכבת ובפרגי כיק שהקרבנות אפשר פ״י שליח אף‬
‫דמלחת א״א פ׳׳י שליח שפיר מל התנאי ]וראי׳ לסברת‬
‫התוס׳ מתנאי ב״ג וב״ר דשם הוי רק דיבור בפלמא רק‬
‫שדברו ממפשה חלוקת א״י ואי נימה כסברת השיטה‬
‫מקובצת דכל דיני תנאי דוקא במפשה גמורה כגון מקדש‬
‫אשה שפושה מטפה א״כ פס בב״ג וב״ר לא הי׳ צריך לזה‬
‫יאיך ילפינן משם ‪ .‬יזה קושיא גדולה לסברת הש״מ‬
‫וסייפתא רבתא לסברת התוס׳ ודוק[ אבל באופן שנוד־ןשה‬
‫הגאון הנ״ל מר״פ אלו נדרים קונם רחיצת פולס פלי שס‬
‫לא הוי פשי׳ כלל ילכן אין צריך לזה ושפיר חל התנאי‬
‫אף דא״א לקיים המפשה פ״י שליח ‪ .‬פכ״ז בשב ואל תפשה‬
‫ליכא מפשה דאלים כ'׳כ שלא יחול התנאי ולח מצאתי‬
‫לכאורה מקום באופן שיפשה שם המפשה ויחול התנאי‪.‬‬
‫הפוך בה ודי״ק ‪:‬‬
‫סיק מז‬
‫סה שהשיב להרה״ג הג״ל בזה ‪:‬‬
‫נבחר בדבריי הנפימיס אשר בפלפולא דאורייתא‬ ‫ידיד‬
‫חזיתי אשר רב ידו בפלפולא ונמית לברורי‬
‫שמפתתא בפומקח ‪ .‬וחדאי נפפאי כי אוותה נפשו לחוות‬
‫דפתי באמריו ‪ .‬ופל כי טרידנא תדיר ואס יומשך הדבר‬
‫יוכל להתפכב זמן זמנים מגירדות המתחדשות בכל פת ‪.‬‬
‫לכן אמרתי אקדים להשיבו ‪ .‬ולא לטבור בבל תאחר‬
‫■‪:‬נזירית בפזהשי״ת ‪:‬‬
‫ה ן ראשית דברי הגחון רשכבה״ג לא הבנתי במ״ש וקשה‬
‫לי דמאי אולמא דהאי מהאי ואדרבא מדין דצריך‬
‫אפשר לקיים פ״י שליח אינו בריר דיש בה פלוגתא פ״ה‬
‫דיבמות לזה נקטי טפס פשוט פכ״ל הכיהור ‪ .‬יפיין נא‬
‫ידידי בתוס׳)יבמית ד׳ נ׳יג פי׳א ד״ה רבינא כו׳( מסקו‬
‫להדיא דלית מאן דפליג בהא ‪ .‬דלכ״ט לפנין להתירה‬
‫לינשא אין תנאי בחליצה ‪ .‬והפלוגתא היא רק אס מפקא‬
‫זיקה לגמרי שלא יופיל אחריי מאמר בזיקת יבמין ‪.‬‬
‫וייתר מזה כ׳ התוס׳ )בכתובות דף פ״ד פ״א ד״ה תנאי(‬
‫יז׳יל ומשוס הך סברא מודו כ״פ דבפינן אפשר לקיים‬
‫פיי שליח דימיא דב״ג וב״ר ‪ .‬אבל לפנין תנאי כפול ותנאי‬
‫ומפשה בד״א משמט בגיגיין פ׳ הי שאחזו)דף פ״ה פ״א(‬
‫דדוקא ר׳מ אית ליה זאת ולא רבנן הרי חזינן דהתוס׳‬
‫לשיגיתייהו אזלי דס״ל דזהו מוסכם ופשוט אליבא דכ״ט‬
‫יותר משאר חלקי התנאי ‪ .‬ואם נבא לומר דדברי הגאון‬
‫סובבים לסי דברי הראשונים ז״ל דמסרשי הסוגיא דיבמות‬
‫כפשסי׳ דסליגי בהך כללא ‪) .‬וע׳ באשר״י וביבמות שם‬
‫ובכ’ מ בס׳ ז׳ מהל׳ אישות ה״א( הלא עדיסא הי׳ ליה‬
‫להקשמ דלשימת הראשונים דפליגי שם ביבמות )ד׳ נ״ג‬
‫מ״ל( בהך כללא דאל׳ק פי“ש ‪ .‬רבינא קאמר הי ס דב״ט‬
‫יש מ אי בחליצה ולא במינן אלק״י טי׳ש ‪ .‬וכאן בנזיר‬
‫ה‪1‬א‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪230‬‬
‫לזה נקט הש״ס טפס מו נן דהוי מתנה פל הה שכתוב‬
‫במרה כו׳ ותו מקשה פוד טל תי׳ התוס' ארזרי שארזריס‬
‫יטליס להביא קרבנותיהס מקרי אפשר לקיים פ״י שלירז ‪.‬‬
‫מ״מ איך יתורץ ר״פ אלו נדרים ) ‪ tp‬פ' פ״א( קונס‬
‫ררזיצת פולס פלי אס א ר ק היוס הא א״א לקיימו פ״י‬
‫שליח ותנאי בטל ומפשה קיים וצ"פ פכ״ל ‪ .‬ואמרתי לקייס‬
‫דברי התוס׳ וליישב קושיא הא׳ ‪ .‬דהנה המקדש את‬
‫האשה פ״מ שלא תהי׳ זקוקה ליבם מבואר בירושלמי‬
‫שהוא מתפמש׳׳ב ‪ .‬ופיין בתשב״ץ מזה והגאון רפ״א כתב‬
‫בפצמו )בסי׳ צ״ג( שתנאי בלשון זה אס ימות בחי׳ ובחי׳‬
‫אחיו בלא ז״ק ממנה שלא יחולו הקידושין ‪ .‬וזה מכני אף‬
‫שמתנה בד״ת לפטור מיבום פ״ש ‪ ,‬והגיפס פשוט לדפתי‬
‫דבשלמא אם מתנה בפירוש לפקור ד״ת אין ביכולתו כמו‬
‫פ״מ שאין לך פלי שאר כסות ופונה ־כיון דנושא אשה‬
‫חייבהו התורה בשכו״ט שפיר בטל התנאי ‪ .‬אבל אס‬
‫הוא מבגיל הקידושין ולא התנאי ויכול הקדושין לחול‬
‫בלא תנאי כגק שיניח ז״ק ]שפיר חל התנאי[ ובזה אני‬
‫חושב שלא יקשה לכאורה מכל תנאי דצריך להיות כפול ‪.‬‬
‫יאס בפ'כ הוא אומר א״כ הוא טוב יבאס לאו חוזר‬
‫מהמפשה ופ״כ צריך ג״כ שיהי׳ באפשרו שיחול המטשה‬
‫כלא ביטול ד״ה ‪ .‬ולכן גם בביטול ד״ת חל באופן שמבטל‬
‫המפשה כנ״ל בשו״ת הגאון הנ״ל )בסי׳ צ״ג( משא״כ‬
‫בשכופ״נ ששם ממנ״פ יבוגיל ד״ת או לא יחול כלל‬
‫הקידושין זה אינו כלום ודו״ק בזה היטב ‪ .‬ולכן אני‬
‫חושב בזה חקירה באס שהי׳ אומר הריני נזיר פ״מ שאס‬
‫ימות אבא בתוך שלשים אטמא לו ולא אהי׳ אז נזיר‬
‫נמצא הרי הוא כמו אס ימות בחי׳ ובחי׳ אחיי בלז״ק‬
‫דמהני ‪ .‬גס כאן יהני דהנזירות מל אס נא ימות אביו‬
‫וגס אינו מתנה רק לבטל הנזירות ולא מ״ש בתורה ולכן‬
‫נטפס דמתנה פמש״ב הוי שפיר חייל ביוונא זה אבל‬
‫לטפס דהמפשה א״א לקיים פ״י שליח ח'יכ אף ביוונא‬
‫זה התנאי בטל דאייא לקיים הנזירות פ״י שליח ולכן שפיר‬
‫מקשה התום' דהול״ל זה הגיפס לפי מאי דקי״ל באמת‬
‫דאף אפשר לקיים פ״י שליח מצריך כדיני תנאיס ‪:‬‬
‫ש נ י ת אמרתי ליישב קושייתו השני׳ דבאמת הסברא‬
‫היא דבפינן אפשר לקיים פ״י שליח ואז מהני‬
‫התנאי ולא בא״א ‪ .‬כיון דהמפשה אלים נ׳ כ דאין ביכולתו‬
‫לקיים פיי שליח אין ביכולתו לבטלה מחמת התנא־ ‪ .‬כה‬
‫סברת הש״ס בנזיר הנ״ל ולכן בנזירות דליכא מפשה ביד־ס‬
‫מי צ לזה ואף דא’א לקיים פ״י שליח מ״מ כיון דליכא‬
‫מפשה ע די ם לא אלים כ״כ ולכן יכול התנאי לבטל המפשה‬
‫אף דא׳׳א לקיים פייי שליח ‪ .‬ואף דהתוס׳ הנ״ל פליגי‬
‫וסבירא להו דאף גבי נזירות צריך שיהי׳ באפשרי לקיים‬
‫פ״י שליח ובאם לאו בטל ה מ אי פכ״ז אני אומר דסברתס‬
‫דכיק דנזירות הוא מקבל טליו לפשות מפשה דהיינו להביא‬
‫קרבטת לכן סברת התום׳ שהוא אלים כ'כ לבטל התנאי‬
‫ולכן בקושייתס דלא הוי סבירא להו ד א מ ר לקיים פ״י‬
‫שליח מקשה שסיר דתפ׳׳ל דא״א לקיים פ“י שליח והד‬
‫המפשה קייס ‪ ,‬אבל בתירוצם ס“ל דקרבנות אפשר לקיים‬
‫פ׳׳י שליח א“כ ליכא שום מ ט ^ בנזיר דתנלחת אינה‬
 ‫קטז‬ ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיק «‬
‫רךדס התנאי שיצטרך התנאי לבטל המעשה שלפניו ‪ .‬דהא‬
‫הקרבנות הוא מביא אחר שישלים הנזירות זא'כ קודם‬
‫שחל התנאי הא לא הוה אלא דבור בעלמא ושפיר אתי‬
‫דבור דתנאי ומבטל הדבור ‪ .‬וכ׳יה ממש דברי הגאון בעל‬
‫פני יהושע בכתובות שהביא הגאק הנ״ל ‪ .‬לאפוקי בתנאי‬
‫דב״ג וב״ר הלא נעשה מעשה קודם שחל התנאי )ו ל ה‬
‫ממש דברי הרמב״ן שאביא לקמן אי״ה( א״כ שסיר מתורץ‬
‫קושיית התוס׳ לפי סברת הש״מ וח׳יו שנשוה להגאון בעל‬
‫אסיפת זקנים לטועה בעיקרא דתנאי דב״ג וב״ר ;‬
‫עכ״ז ודאי שפיר קאמר ידידי שיש לחלק כה״ג‬ ‫אך‬
‫ולהגן על רטתינו בעלי התוס׳ ז׳ל להצילם מקושיית‬
‫רבינו ע״א מאור הגולה דבנדריס דהוי בשב וחל תעשה‬
‫לגמרי לא הוי עקימת שפתיו מעשה ‪ .‬אבל בנזירות‬
‫כיון דסוך כל סוך יבא הדיבור לידי איזה מעשה הוי‬
‫עקימת שפתיו מעשה ובעינן שפיר שיהא אל״ק עי"ש ‪.‬‬
‫כמו שהבאתי לעיל ראיה מדברי התוס׳ ז״ל דבכגון דא‬
‫הוי דבור כמו מעשה ‪:‬‬
‫עדיין יש לי מקום עיון לפ״ד באס אמר שבועה‬ ‫)אך‬
‫שאוכל ככר זה אם אוכל זה דהא לפי דברי ידידי‬
‫יהא מל השבועה אך אס לא יקיים התנאי דהח הוי‬
‫בקוס ועשה ‪ .‬והא אמרי׳ בשבועות פ״ג )דך כ׳יח ע״ב(‬
‫שאס אמר שבועה שלא אוכל ככר זה אס אוכל זה ^‬
‫התנאי ע״ש ‪ .‬וא״כ הא לא הוי הדעה דומיא דהעבה‬
‫בזה ומשמע בכ"מ בשבועות דבעינן הרעה דומיא‬
‫דהטיבה ‪ .‬אך י״ל כיון דהשבועה יהא חצה בכל גווני הוי‬
‫שפיר הרעה דומיא דהטבה‪ .‬או שנאמר דבאמת גס בשבועה‬
‫שאוכל ככר זה לא חל השבועה בצא תנאי ‪ .‬משוס דלא‬
‫חל כה״ג בלא אוכל וצ״ע ואכמ״ל( ;‬
‫ידידי אחר שחסשתי בכללי גדרי התנאים מצאתי‬ ‫ברם‬
‫בעזהשי״ת שדברי רבותינו התוס' ז״ל הס שרידס‬
‫וקיימים בלי שוס פקפוק ‪:‬‬
‫ף ^ ך הרמב״ן במלחמות פ״ב דביצה על הך סוג •א‬
‫דיתנו לו ר׳ זוז וינסוב ברתי )דך כ׳ עי׳א( כ׳‬
‫וז״ל בשס הרחב״ד ז״ל עתה אגלה את הסוד הנעלם‬
‫מבני ארס שהראשונים לא פרשוהו ‪ .‬כי כל מה שאמדו‬
‫חכמים בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודס ללאו‬
‫ותנאי ומעשה בד״א ומעשה דאפשר לקיים ע״י שליח כל‬
‫אלו לא נאמרו אלא כשמעשה נעשה מיד כעין נתינת‬
‫גע וחליצת יבם שאין התנאי מבטיל המעשה למפרע אא“ כ‬
‫נעשה כראוי ובחוזק כעין תנאי ב״ג וב״ר שהיו מבקשין‬
‫ממשה שיתן להם נחלתם מיד ‪ .‬וע״כ הוצרך משה לכפול‬
‫התנאי שאס לא יקיימו יטלו אותה הנחלה מידם ‪ ,‬וכן‬
‫דקדק בכל דיני התנאי ‪ .‬אבל זה שאמר תנו לפלוני‬
‫מאתים זוז אס יקח בתי לית דין ולית דיין שאס לא‬
‫ייךז לא ימול ‪ .‬ומעשה דההוא גברא דבמס׳ ביצה אם‬
‫אמר באם ‪ .‬אין בו ספק שלא יטול אם לא יקח הבת‬
‫והאריך עוד בדבר ודבריו כצפיחית בדבש ‪ .‬עד שלכסוך‬
‫כ׳ ‪ .‬אבל מצאתי עוד בירושלמי ראיה לדבריו)בס׳ האומר‬
‫ה׳ ג׳ בקידושין( דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי‬
‫ע״מ שירדו גשמים וירדו גשמים מקודשת ואס לאו‬
‫אינה‬
‫הלא אליבא דרבינא קיימינן ‪ .‬ודוקא קאמר משוס דמחנה‬
‫עמ״ש בחורה ‪ .‬וברייחא מסייע ליה בחרחי אך מי‬
‫רמינן גברא אגברא ‪ .‬ואליבא דהחוספוח ז״ל כלל זה‬
‫ברור באי; חולק ‪:‬‬
‫ו י ו צ א לנו לפ״ז דלשיטח הראשונים ז׳יל המבואר לעיל‬
‫אין מקום לקושייה החוס׳ כלל דרבינא לשיכיחו‬
‫אזיל דליה ליה הך כללא דאל״ק עי״ש ‪ .‬וברייחא מסייע‬
‫ליה גס בזה )וי״ל דלכך השמיע הרמב״ם באמה הך‬
‫כללא( אין לנו לחדש ההילוק של בעל השיטה מקובצח‬
‫מהך סוגיא דנזיר ‪ .‬וההוס׳ דמקשיס לשיגיהייהו אזלי‬
‫כנ״ל ‪ .‬א"כ קושייה הגאון אינו חזקה כ"כ דהא לשיטחס‬
‫זה הכלל פשוטי אליבא דכ״ע ‪ .‬ומש״כ לומר דקושייח החוס'‬
‫הוא שיהא נ׳'מ לדינא באס יחנה שאס ימוח אביו יהא‬
‫בטל הנזירוח ‪ .‬יעיין ידידי בחשובה מעיל צדקה )סי׳‬
‫אב״ג( ויראה כי עיקר הסברא דהך דינא דירושלמי‬
‫שהובא בא״ע )סי׳ קנ״ד סעי' ד'( ברמ״א הוא משוס‬
‫שמחנה שלא יחול הקידושין כלל באס שימוח בלא ז״ק ‪ .‬לכך‬
‫לא הוי מחנה עמש״ב דהא מבעל המעשה דמעיקרא א״כ‬
‫ןדאי כדבריו כן הוא שאס מחנה ע"מ שאס ימוח אביו‬
‫יהא בטל הנזירוח ‪ .‬יהא נזיר לע״ע ואס ימוח אביו בעל‬
‫הנזירוח מעיקרא ומשוס עעמא דאל״ק עי״ש הוי נזיר‬
‫לגמרי ‪ .‬אך לא ידעהי שאס נבא להר־ דברי החוס' ז״ל‬
‫שכונה קושייחס שיהא נ״מ לדין חדש פלא נזכר במשנה‬
‫ובברייחא דידן למה ליה לדחוקי נפשיה כולי האי יכול‬
‫לומר בפשיעוח שיהא נ״מ אם יאמר הריני נזיר ע"מ‬
‫שיחנו לו מאחיס זוז דלטעמא דמחנה עמש״ב לא הוי‬
‫נזיר עד שיחנו לו ‪ .‬ולעעמא דאפשר לקייס ע״י שליח הוי‬
‫נזיר אך אס לא יחנו לו ‪ .‬ובאמש שפיר י״ל דכונח החוס׳‬
‫בקושייחס כן הוא שיהא נ״מ במקוס דלא שייך עקירה‬
‫דבר מן ההורה ;‬
‫ו ד ג ך קושייח הגאון השני׳ על חירוצס לכאורה גדולה‬
‫היא וראוי׳ למי שאמרה וחירוצו של כבוד ידידי‬
‫בהשקפה הראשונה נראה לי מאד ‪ .‬וחיכך אמרחי סמוכוח‬
‫לזה מדברי החוס׳)ב״מ דך נ' ע״ב דייה ר׳ יוחנן( שכ׳‬
‫דלר׳ יוחנן עקימח שפחיו הוי מעשה היכא שע״י דבורו‬
‫נעשה מעשה כמו מימר שנחפסח בהמה השניה לקרבן‬
‫לאפוקי נשבע שלא נעשה מעשה‪) .‬וסברא זו היא גמ׳ ערוכה‬
‫תמורה ד׳ ג׳ ע״ב( גס ראייחו מחנאי דב״ג וב״ר וקושייהו על‬
‫בעלהשיטיהמקובצח לכאורה מוקשה הוא‪.‬אמנם שבחי‬
‫וראיחי אחר העיון שדברי הש” מ נכונים הסוסברחו כן הוא‬
‫דהיכא שנעשה מעשה קודס שיחול החנאיובאס שלא יחקייס‬
‫התנאי יעקור המעשה למפרע אז מפלגינן היכא שהמעשה‬
‫היא אלימא כ“כ שא״א לעשות ע״י שליח אין ביטול ה‪-‬תנאי‬
‫של אח״כ מבעל המעשה ‪ .‬רק היכא שהמעשה לא אלימא‬
‫כ״כ ויכול לעשות ע״י שליח התנאי מבטל אותה למפרע‬
‫)וכ״ה דברי החום׳ בכתובות הנ״ל( וכן בב׳׳ג וב״ר הלא‬
‫מקודם נעשה המעשה שאמר להם משה בנו לכס ע ד ם‬
‫לטפכס וגדרוח לצאנכם ואח״כ והיוצא מפיכם נמשו ‪ .‬אבל‬
‫אם לא יעברו חלוצים אז יבטל המעשה ויקמו מהם‬
‫בחזרה הערים האלה ‪ .‬אבל בנזיר הלא לא נעשה מעשה‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאאת ותשובות סיטן »‬
‫הראשונים זיל דמפרשי ביבמות דפליגי ב ק כללא ורבינא‬
‫סיל דלכיע לא בעינן אל״ק עי״ש גם מנזיר אין ראיה‬
‫דרבינא לשיטתו אזיל כנ׳ל ‪ .‬א״כ יכול להיות באמת הדין‬
‫דבנדרים ובנזיר היכא דאמר שיהא חל הנדר מעתה ע״י‬
‫איזה דבר ודאי לא חל התנאי והוי הנדר מ“ מ לפי‬
‫שיטת הסוברים הך כלגא דבעיגן אל״ק עייש דלא כבעל‬
‫השיטה מקובצת ‪:‬‬
‫ן א ם נאמר עוד דאך היכא שאמר בלשון ע״מ אך אם‬
‫אמר בפירוש שלא יחול הדבר עד אחר שיתקיים‬
‫התנאי ג״כ איט חל עד אחר שיקויים הדבר יש לתרן‬
‫ג'כ דברי הטור ביוק )בסי׳ רל״ה( שפסק שאס תלה‬
‫ההפרה ע״מ שתאמרי לפלוני דברים של קלון חל התנאי‬
‫וכן פי׳ במתני׳ דהמדיר והקשה הגאון ר׳ עקיבא דהא‬
‫לדברי האומרים שאינו יכול להפר ע״י שליח אינו צריך‬
‫לחול התנאי ‪ .‬ולפמ״ש‪.‬י״ל דמיירי שחמר לה נאחר שתאמרי‬
‫יחול ההפרה דאז לא בעינן אל״ק עי״ש כנ״ל ‪ .‬ומתורן‬
‫שפיר ממתני׳ אליבא דכ׳ע ‪ .‬ואך שכ׳ במתני׳ ע'׳מ סתם‬
‫חל עלינו לדחוקי קצת נפשין כדי לישב דברי רבינו‬
‫הגיור ז״ל ‪:‬‬
‫עברי בסוגיא זו אמרתי דרך חידוד ליישב‬ ‫ומדי‬
‫הרמב״ס ז״ל במה שהקשה עליו הגאון בעל לחם‬
‫משנה שכ׳ )בפ׳ א׳ מה׳ נזירות הל׳ י״ג( החומר הריני‬
‫נזיר ע'מ שחהי׳ שותה יין או מטמא למתים או מגלח‬
‫שערו ה״ז נזיר ואסור בטלס מפני שהתנה עמשכ״ב‬
‫וכל המתנה עמש״כ בתורה תנאו בעל ‪ .‬והקשה הלחימ‬
‫ואית ל״ל האי טעמא תיפוק לי׳ משוס דאפילו לא הזיר‬
‫אפי׳ מא׳ חייב בכולן דקי״ל כרבנן דהא בס׳ ב׳ דנזיר‬
‫לא הוצרך להחי עעמא אלא אליבא דר״ש דאמר עד‬
‫שיזיר בכולן אבל לרבנן דקי״ל כוותייהו לא ‪ .‬וי״ל דנותן‬
‫טעם שהכל מודים בו ותירוצו דחוק ‪:‬‬
‫דרך חידוד דשפיר צריך הרמכ״ם להאי‬ ‫ואמרתי‬
‫טעמא אך אליבא דידן דלכאורה יש‬
‫להקשות למה אמרינן דאם אמר הריני נזיר ע״מ שאגימא‬
‫למתים תנאו בטל נימא דטנתו שיהא נזיר שמשון דהא‬
‫פסקינן לעיל)דך ד׳ ע״ב( כר׳ יהודא דאמר נזיר שמשון‬
‫מותר ליטמא למתים ונימא דטנתו שיהא באמת נזיר‬
‫עולם וכשמשון ‪ .‬ואך דאמרינן אין נזירות לחצאין היינו‬
‫דוקא בשארי דברים אבל בטומאה לא ‪ .‬וסמך לזה יש‬
‫ברין ובאשרי בפ׳ ואלו נדרים )דך פ״ג ע״ב( שכ׳ שם‬
‫אמאי דאמרינן טומאת מת נמי אית לה צערא ‪ .‬האי‬
‫דפרק ליה הכי ולא פריק אין נזירות לחצאין כדפריק לעיל‬
‫משוס דטומאה אינה תלוי׳ בנזירות דאשכחן נזירות בלא‬
‫טומאה שהרי נזיר שננשון אסור ביין ומטמא למתים‬
‫כדאיתא פ״ק דנזירות עכ״ל וכ*כ הרא״ש שם ‪ .‬א'כ למה‬
‫נאמר דהוי נזיר סתם ושלשים יום ‪ .‬נימא דכוונתו‬
‫שיהא נזיר עולם וכשמשון ‪:‬‬
‫אמרתי ד א מ ר באמת ק הוא שאם אמר הריני■‬ ‫ובזה‬
‫נזיר חון מטומאת מת הוי נזיר שמשון ‪ .‬ו ל ^‬
‫במתני׳ שפיר דקדקו וכ׳ ע’ מ ^ ה י' שוחה יין ומסמא■‬
‫למתים דוקא היכא שאמר חרווייהו ‪ .‬א״כ ע״כ טונ תו‬
‫לעקור‬
‫אינה מקודשת ‪ .‬ר'מ אומר בין ירדו בין לח ירדו מקודשת‬
‫מד שיכפול תנאו הכל מודים שאס אמר לאחר שירדו‬
‫גשמים ירדו מקודשת ואיל אינה מקודשת ‪ .‬ר׳ חגי בעי‬
‫קמי׳ ר׳ יוחנן והן אס לא כי לא אחד הוא א״ל שנייא‬
‫היא שהיתה ה א ק לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם‬
‫ופי׳ ברור שבני איי סוברים באומר לאשה הרי את‬
‫מקודשת לאחר שירדו גשמים שא"צ לכפול תנאו לפי שלא חלו‬
‫הקידושין עכשיו ‪ .‬וכאלו לא נעשה בו שום מעשה והקשו‬
‫הזה האם לא שהי׳ בתנאי ב״ג וביר לאו כי לא אחד הוא‬
‫]ופי׳ הפני משה דהכי פי׳ הלא ב״ג וביר אמרו למשה‬
‫כי לא ננחל אתם כו׳ ולמה הי׳ לו למשה לכפול אם לא‬
‫יעברו הלא אם לא דמשה אחד הוא עם כי לא שאמרו‬
‫ב״ג וב״ר[ ואעפי״כ הוצרך לכפול תנאם ‪ .‬ו תי ק שאני‬
‫התם שכיתה האדן לפניהם וכס מחזיקין בה מעכשיו ‪.‬‬
‫לפיכך כפל שאם לא יקיימו יפלו הנחלה מידם ‪ .‬וכן‬
‫בקידוש־ן כיון שהגיעו הקידושין נידה אין במשמע האם‬
‫לבעל הקידושין עד שיכפול ‪ .‬אלא התנאי בטל והקידושין‬
‫חלין מעכשיו ‪ .‬אבל במפרש לאחר איט צריך כסל מעתה‬
‫נסמכו דברי הרב ז״ל שכל שלא הוחזק המתנה בידו הרי‬
‫אס פלו כלאחר ‪ .‬וא'צ לתנאי כפול אפי׳ לר“ מ וכן שארי‬
‫חומרי תנאי ב״ג וב״ר והנה אמת נכון הדבר עכ״ל‬
‫)העתקתי רוב לשונו משוס שנצרך הכל לענינינו( גס‬
‫רבינו אשר״י הביא בקיצור חילוק זה בין הס לעל מנת‬
‫)בגיטין פ׳ מי שאחזו( ‪ .‬נמצא סברתו דהיכא שאמר‬
‫בלשון אס פירושו לאחר ‪ .‬וא״צ לכל נדרי התנאי דב״ג‬
‫וב״ר ‪ .‬והרי בסוגיא דנדרים שהקשה הגאון הנ״ל על‬
‫התוס׳ כ׳ במתניתין אם א ר ק אס לא א ר ק וכן בגמ׳‬
‫שם הנאות פירות עולם עלי אם א ר ק ‪ .‬וכן שם בר״ן)ד׳‬
‫ע׳יע ע״ב פיסקא ד״ה אילימא( סיים י סוך וז״ל אבל‬
‫כיון שתלתה נדרה בחס אין במשמע שהחול נדרה‬
‫מלא לאחר שתעבור על תנאה וכ“ כ הריין בשבועות )פ׳‬
‫ג' על סוגיא דדך כ״ח ‪ ( cc‬דלכך מותרת ■כפירות עולם‬
‫קודם שתרק כיון שע'כ לא תלתה נדרה' אלא לאחר‬
‫שתרמן הוי כמו שתלתה בזמן ובזה לא שייך דיני תנאי כלל‬
‫א'כ הרי עלתה ארוכה לדברי רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל דשפיר‬
‫קאמרי דבאומר ע״מ שרוצה שיהא נזיר מעתה על תנאי‬
‫שיטמא למתים שפיר בעינן כל דיני תנאי ומקשי שפיר‬
‫הא לא אפשר ל״ק עי״ש‪ .‬דלפ״ז יהא נ״מ גם באומר‬
‫הריני נזיר ע'׳מ שיתנו לו ר׳ זוז דלא הוי לעקור דבר‬
‫מן ההורה ג“ כ לא חל התנאי והוי נזיר ‪ .‬אבל בסוניא‬
‫דנדחים דקאמרה הנאת פירות עולם עני אס א ר ק ודאי‬
‫דלא הוי תנאי כלל כנ״ל והוי כאומר הריני נזיר לכשיולד‬
‫לי בן דלא אסיק אדעת שוס אדם דהוי דין תנאי אלא‬
‫לאחר שיולד לו בן יהי׳ נזיר וכן שם אחר שתרחן קבלה‬
‫טליה לאסור הפירות עולם ‪ .‬וחילוק זה הוא ברור כשמש‬
‫בצהרים ונובעים מפי גדולי הראשונים ז״ל ‪ .‬ותמיהני על‬
‫קדוש ישראל שלא גילה סוד זה ל ת ק רבותינו בעלי‬
‫התוס׳ זיל לאמיק ‪:‬‬
‫נ מ צ א לפ״ז נ״מ לדיק לדינא דמסוגיא דנדריסאין‬
‫שוס רמז ראי׳ לדברי הש’ מ כנ״ל ‪ ,‬ולפי שיטת‬
 ‫‪TO‬‬
‫‪I‬‬ ‫שאלות ותשובות סימן®‪r‬מט חוט המשולש‬
‫אף דהרהור כדיד אעפי״כ לענין שאט צריכים ללמוד‬
‫ממקום אחר היינו בעל קרי מהר סיני לא ילסינן אלא‬
‫דור^ דומיא דהתס ממש ולכך בע״ק מותר בהרהור א"כ‬
‫הך סברא ממש הרי מצינו בברכת התורה אליבא דר׳י‬
‫דס״ל בהית דאורייתא מהיכא יליף מן קרא דכי שס ה׳‬
‫אקרא ‪ .‬ואס נאמר כפירש״י שמפרש דכי שס ה׳ אקרא‬
‫קאי אברכה דמשה אמר כשבא לפתוח בדבר שירה אמר‬
‫להס לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן עכ׳ל‬
‫הלא ודאי הי׳ אח״כ דיבור ולא הרהור שהי׳ מצווה מפי‬
‫הקביה לומר לישראל השירה כדכ׳ ושימה בפיהם ‪ .‬וא״כ‬
‫איך נשמע מהתם דלהרהור חייב לברך כיון דלא הוי‬
‫דומיא דקרא דילפינן מיניה ‪ .‬וגס ע״כ מקרא משמע‬
‫דהברכה הי׳ בדבור לא בהרהור כיון שצוה שיענו אמן ‪.‬‬
‫ואיך נשמע מזה שיהרהר בברכה ‪ .‬ומ“ש הפוסקים דלכך‬
‫פוער בש״ע לברך בה״ת על הרהור משוס דהרהיר לאו‬
‫כד״ד היינו כדי שלא תקשה דעכ״פ מדרבנן הי׳ צריך‬
‫לברך דהא לא גרע משאר מצות שאנו מברכים עליהם‬
‫מדרבנן לכך כ׳ דהרהור לאו כד״ד לכך אף מדרבנן א“צ‬
‫לברך)ובאמת כבר השיג הגאון מאור הגולה רבינו אליהו‬
‫ז״ל בש״ע )סי׳ מ״ז ס״ק ב׳( וז״ל אבל כל זה צ״ע דכאן‬
‫מברך על המצוה וכי ליכא מצוה בהרהור והלא נאמר‬
‫והגית בו כו׳ ר״ל בלב כמ״ש והגיון לבי כו׳ עכ״ל ומצחות‬
‫ועהרת לשונו משמע ג״כ דהוי כשאר המצות דהוי דרבנן‬
‫וכיון דמצוה אף בהרהור למה לא יברך( אבל ודאי‬
‫דאליבא דר״י דהוי דאורייתא ודאי לא חייב אלא דומיא‬
‫דהך קרא דכי שם ה׳ אקרא דהוי בדבור ממש ‪ .‬ואף אם‬
‫נפרש הלימוד שאמר משה לישראל כשאני אקרא שם ה׳‬
‫פי׳ אתחיל בדית אז ה ט גודל פי׳ תברכו ברה״ת )ומשמע‬
‫שכך פי׳ הגאון בעל ש״א הסוגיא מדקאמר שם דאליבא‬
‫דרב חסדא הוי דית דומיא דק״ש כיון דכ׳ בי׳ אקרא‬
‫הוי כמ״ש ודברת בס משמע שמפרש דהאי אקרא קאי‬
‫אד״ת( אעפי״כ הא גס בישראל הוי שומע כעונה ולא‬
‫גרע מהר סיני דלא ילפינן מזה לענין בעל קרי בהרהור‬
‫א״כ כמו כן לא נילוף לענין בה״ת ‪ .‬א״כ לפ׳׳ד לענין‬
‫דינא ודאי דאין להוכיח דבה׳ית הוי דרבנן דאף אם‬
‫נימא דהוי דאורייתא ודאי בהרהור לבד אינו מחוייר רק‬
‫מדרבנן כשאר ברכות המצות א״כ לכך בבעל קרי א׳יצ‬
‫להרהר בבה״ת לכ״ע משוס דכיון דאינו רק מהרהר אינו‬
‫מחוייב אלא מדרבנן ומדרבנן לא חייבוהו להרהר ‪:‬‬
‫והלא כבר מסיק הגאון בעל ש״א דודאי כן הוא שאליבא‬
‫דרבינא הוי בהית לאו דאורייתא מ ^ דיוקא ‪ .‬ואנכי אס‬
‫סיק מט‬
‫שוחים ‪ .‬אמנם אם לדין )שהרי מע*כ רוצה להוכיח זאת‬
‫מה שכתב לגדול אחד בענין ברכת מאוחא״ש ;‬
‫דהרהור כדטר דמי אעפי״כ בברכת התורה אינו חייב‬
‫ך ץ הניעני מכתבו ע״י בנו ה א ב ^ המופלג שי׳ גס‬
‫ראיתי מעע קט בקונערסיס שקרא ״חקירת הגליון'‬
‫על ירושלמי סדר זרעים ואמרתי ישר » לו יהא רשח‬
‫לאפוקי לאור מחשבתו יהא לשמלת לגלות מממוני תוהיק‬
‫ממיןם למקום כי עני׳ במקום זו ועשירה במיא ‪:‬‬
‫ומה‬
‫לעקור נזירוס ססס‪ .‬וכן במליעסא קאמר דוקא אבל אינו‬
‫יודע שהנזיר אסור ביין רק בסיפא דקאמר אבל סבור‬
‫הייסי שחכמים מסירין לי ‪ .‬שס שייך אן! בעומאח מס לבדו‬
‫דלא בנזירוס שמשון א״צ הסרה כלל ‪ .‬וע״כ טנ סו על‬
‫נזירוס ססס ‪ .‬אך כל זה אס אמר בלשון חון י“ל שכונסו‬
‫שיהא נזיר על כל דבר חון מעומאס מס כמו שהי' שמשון ‪.‬‬
‫אבל אס אמר ע’ מ הא חזינן דכונסו הי׳ לנזיר ססס‬
‫רק בסנאי שיהא מוסר בעומאס מס זה לא חל דהוי‬
‫מסנה על מה שכסוב בסורה ‪:‬‬
‫מסורן שפיר הרמב״ס ז״ל ‪ .‬דבגמ' מיירי היכא‬ ‫ולפ״ז‬
‫שאמר סרווייהו יי; ועומאס מס הסס ודאי אף‬
‫בלא מסנה על מה שכסוב בסורה הוי נזיר שלס משוס‬
‫דאין נזירוס לחצאין ‪ .‬אבל הרמב״ס ז״ל קאמר אף בחדא‬
‫מינייהו כמ״ש או לחלק א״כ בכיומאס מס לחודי׳ לא‬
‫הוי נזירוס לחצאין דהא י״ל דכוונהו לנזירוס שמשון ‪ .‬לק‬
‫כ׳ משוס דהוי מסנה על מה שכסוב בחורה ‪:‬‬
‫וד׳ יאיר עינינו בסורסו ויעמידנו על האמס ‪:‬‬
‫סימן מח‬
‫פה שהשיב לגדול אחד בנידון בה״ת אי הוי‬
‫דאורייתא או דרבנן ‪:‬‬
‫בעזהשי״ת החוק לאדם דעת הוא יראינו‬
‫נפלאות בתורתו ויעמידנו על האמת ‪:‬‬
‫ר א ש ל ג ה יצא מפ״כ בעקבוס הגאון הגדול בעל שאנס‬
‫אריה להוכיח דברכוס הסורה דרבנן מהך‬
‫סוגיא דבעל קרי אליבא דרבינא דס״ל הרהור כדיבור‬
‫דמי למה לא יברך גס אהבה רבה בהרהור כיון שמחוייב‬
‫מדאורייתא בברכס הסורה א״כ יהרהר אהבה רבה‬
‫דאית ביה סרתי אלא לאו דבה״ת הוי דרבנן ‪ .‬והרבה‬
‫מע״כ שד בדבריס לחזק הקושיא מדוע לא נימא‬
‫דבאמת מיירי מתני' שבירך אשר בחר בנו ‪ .‬וחנס הרבה‬
‫בדברים כי למה ישייר זאת תנא דמתני' כיון שהוא‬
‫צורך ק״ש ‪ .‬וא״כ כמו שתני על המזון מברך לאחריו ואינו‬
‫מברך לפניו כמו כן הי׳ לו לומר ועל הק׳ש מברך לפניו‬
‫ואינו מ ב ^ לאחריו לאשמועינן דבה״ת הוי דאורייתא ‪.‬‬
‫שלא יצאתי חיו לחלוק על הגאון תלמידיו אט ומימיו אנו‬
‫אף אליבא דדינא( יש תשובה שיש לומר דאף אס נימא‬
‫לברך אם לא יוציא בשפתיו ‪ .‬לפי דברי הסוס׳ שכ׳)דף‬
‫ל ע״ב דה כדאשכחן בסיני( אעיג דכדבור דמי לענין‬
‫שיצא מ' מ לאו כ ד ד לענין שיהא בעל קרי אסור להרהר‬
‫כדאשכחן בסיני דהי' שס דיטר והיו צריכים לטבול‬
‫ואעפ׳י נמיו שוחקים שומע כשנה עכיל הרי לדברי רבינא‬
 ‫תט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיק סם נ‬
‫ול״ד כלל למוגמר דהתם מברכינן על ההנאה וההנאה בא‬
‫לכולם כאחת לכך לא בעי הסיבה כסברת הירושלמי ‪.‬‬
‫אך כ׳ז הוא רק לסברת התוס׳ ורבינו יונה ‪ .‬אבל לפי‬
‫סברת הרא״ש שכ׳ שם )בא״ד סי׳ ג׳( על רךשיית הר׳ יונה‬
‫דדוקא ביין דחשיב בעי הסיבה משא״כ שארי דברים דלא‬
‫חשיב לא בעי הסיבה כלל ‪ .‬א״כ גס לפי מנהגא דידן‬
‫הי׳ א׳ יטל לברך ‪ .‬אך שפיר יש להם לסמוך על התוס׳‬
‫ורבינו יונה ועוד שהירושלמי דצדיך לומר הך עעמא‬
‫במוגמר מסייע להו‪ .‬כן נראה לי ליישג שפיר מנהג‬
‫ישראל שתורה הוא ‪:‬‬
‫להוציא את כולם בלא הסיבה ובהך דמוגמר הטעם משום‬
‫סימן נ‬
‫זו הר^ה ג״כ הרבינו יונה לענין נר אליבא דב״ה והא בעי‬
‫מה שכתב בתוך מכתבו להגאון הגדול פוהר״א‬
‫הסיבה ותירץ ג״כ כתירוץ התום׳ כאן וז״ל ויש לתרץ‬
‫אבלי זצ״ל מו״ץ דק״ק ווילגא ‪:‬‬
‫דהכא מתוך שמיד שמביאין הנר נהנין כולם מיד מהאור‬
‫לא יכולתי לבא אל הקודש בביאה ריקנית‬ ‫ולאשר‬
‫אמרתי אבא באיזה מילין דאורייתא לדון‬
‫לפני כתר״ה ע״ג קרקע ‪ .‬אשר חזיתי תמול בתשובת שאגת‬
‫אריה )סי׳ ק״ג( דמביא ראיה שמותר לתקוע ברייה אף‬
‫שלא לצורך מצוה כלל מהא דמסקינן דהחושש כשיניו‬
‫מגמע את החומץ וטלע אפי׳ אחר טיבול משום הואיל ‪.‬‬
‫ולבסוף מקשה למה לא יהא מותר אף בשאר יו״ט ודחיק‬
‫לתרץ ‪ .‬ואחר כל תירוציו לכאורה יקשה למה לא יהא מותר‬
‫לתקוע ביו״ט שחל להיות ע׳יש דמסקינן בסוכה )ד׳ נ״ג‬
‫ע״ב( ובערכין )דף יוד ע״א( דתקעו כדי לבטל העם‬
‫ממלאכת אוכל נפש ‪ .‬ואיך שרו רבנן לחצי היום ע״כ‬
‫דכולי יומא שרי ‪ .‬ואין לומר משוס דהתם חכמים גופא‬
‫התירו ולא 'התירו רק לחצי היום ‪ .‬אבל בר״ה דמצוה‬
‫שרי מדאורייתא לא יכלו חכמים לאסור שלא במקום‬
‫מצוה ‪ .‬א״כ לפי סברא זו גס מהחופש בשיניו אין ראיה‬
‫דבשלמא התם י״ל דאי אפשר פחכמיס יעשו לכתחלה גזירה‬
‫רק לחצי היום לכך שרו לעולם אף אחר טיבול ולא אסרו‬
‫כלל ‪ .‬וכן גבי טבילה לא אסרו כלל מכוס נראה כמתקן ‪.‬‬
‫אבל גבי תקיעת שופר דכבר אסרו בשבת י״ל שנם בריה‬
‫שלא במקום מצוה אסרו ‪ .‬וגם על ראיה ראשונה יש לי‬
‫לידון דמנ״ל דשרי מפום הואיל אף במקום שלא לצורך‬
‫כלל דהא מתום׳ כתובות )ז׳ ד״ה מתוך( משמע דהואיל‬
‫ומתוך חדא סברא הוא וא״כ כיון דמתוך לא שרינן לכתחלה‬
‫אלא במקום צורך מצוה קצת גס משום הואיל כן ‪ .‬וגם‬
‫בדינא דספק תקע יש לדון דלכאורה קשיא דלפי מאי‬
‫דאמרינן כתובות שם לר״פ מתוך שהותרה הוצאה לצורך‬
‫הותרה נמי שלא לצורך גבי יו׳׳ט ‪ .‬וכן פסקו רוב הפוסקים‬
‫לבר מהרמב׳ם ‪ .‬וכן מסיק הפר״ח או״ח )סי׳ תצ״ה(‬
‫דבאמת אף בשאר מלאכות אמרינן מתוך א״כ קשה דהא‬
‫רב אשי דהוא בתרא מסיק שבת )קל״ב ע׳ב( דלכך מילה‬
‫שלא בזמנה איט דוחה יו״ט משום דהוי עשה ול״ת קשה‬
‫למה לא יהא מותר משוס מתוך ‪ .‬וט'כ צ׳׳ל דגם במצוה‬
‫צריך להיות צורך היום קצת א'כ קשה תינח בודאי שלא‬
‫בזמנו‬
‫♦‪23‬‬
‫ו מ ה שרשם מפ'כ בירושלמי ברכות )פרק טצד מברכין‬
‫ה' ו׳( מוגמר כולן מריחות יין א׳ הוא טועם ‪.‬‬
‫ניב ע׳ תום׳ בבלי )ד׳ מ״ב ע׳׳א דה ה סי ט( וסיים‬
‫ובזה נאה המנהג לברך במו״ש ברכת טרא מאוה״ש כאו״א‬
‫בפ״ט ‪ .‬דבר טוב פלסה ^למסו בזה ‪ .‬אך לא מטטמי׳‬
‫שכ׳ דאך דבגמ׳ דידן ס׳ל לב״ה דא׳ מברך על האור‬
‫בתוספתא הגי׳ להיפך ‪ .‬וע׳ז סמכו העולם ‪ .‬זה אין‬
‫כדאי להאמר כיון דכש״ע איפםק להדיא כב״ה יש לנו‬
‫לילך אחר פסקי הרמב״ם והפ״ע ‪ .‬אך אנכי לזכות דנתיו‬
‫בטנה אחרת ‪ .‬ולפיד מהך ירושלמי שפיר יש להמליץ‬
‫בעד מנהג ישראל שתורה היא דבאמת לפמ״ש התוס׳‬
‫שם )ד׳ מ״ב ע״א ד״ה ה סי ט( בכ״ד לא הי' יכול א׳‬
‫שנהנים כולם כאחד ‪ .‬וכן הוא בירושלמי באמת קושיא‬
‫דנר לאחד נר למאה לפיכך הוי כמו הסיכה וא׳ מברך‬
‫לכולם טכ״ל ‪) .‬ואף דלכאורה קשיא דידיה אדידיה דלפרל״ש‬
‫לעיל גבי מוגמר הפי׳ בירושלמי דע״כ א' מברך משום‬
‫פלא יהנו ביני וביני בלא ברכה א״כ לפ״ז בנר שג״כ‬
‫כולם נהני; כא׳ לא הי׳ צריך לב״ה לימר הטעים דברוב‬
‫עם הדרתמלך‪ .‬אך באמת ל״דהנאהדנר להנאה דמוגמר‬
‫דהא אנן נהנין כל השבוע מאור הנר ולא מברכין כמ״ש‬
‫הרא״ש )בפ׳ א״ד סי׳ ג׳ דהך ירכה אינה אלא לזכר‬
‫בעלמא ע״ש( והנה אמרינן בפסחים )ד׳ נ״ד( אין מברכין‬
‫על האור אלא במ׳יש הואיל ותחלת ברייתו הוא ‪ .‬וכיון‬
‫שרואה מברך מיד ר׳ יהודא אומר סודרן עלהכוסואר״י‬
‫הלכה כר״י ‪ .‬עוד שם רבי מפזרן ר׳ חיי א מכנסן וע׳‬
‫ברא״ש )פ׳ א״ד שי׳ ד׳( שבגרסתו הי׳ ר׳ יהודא מסדרן‬
‫על הכוס ולא ר״י אומר מסדרן ולפענ״ד ע"כ כן עיקר‬
‫הגי׳ מדמביא הגמרא שם רבי מפזרן ור׳ חייא מסדרן‬
‫טל הכוס משמע שאינו מדינא אלא מנד מנהגא ומר הכי‬
‫נהיג ומר הכי נהיג ‪ .‬לכך ע״כ הגרסא ר׳ יהודא מסדרן‬
‫פי׳ שכך הי׳ נוהג דאל״כ הי׳ ר׳ יוחנן פליג ארבי ‪ .‬נמצא‬
‫מדינא יש לברך תיכף כשרואים את האור לזכרון שנברא‬
‫האור במ״ש ‪ .‬דק ר׳ יהודא התחיל לנהוג לסדרן על‬
‫ה ט ס ‪ .‬וכן פשטא דלישנא דברייתא בפלוגתא דב״ש וב״ה‬
‫היו יושבים בבהמ׳׳ד והביאו לפניהם אור בה״א כו׳ משמע‬
‫שמברכין תיכף כשמביאין כי כן הוא מדינא ‪ .‬נמצא לפ״ז‬
‫שפיר‪,‬נהגו העולם דבשלמא אס היו נוהגים לכרך חיכף‬
‫כשרואים את האור כמו שהי׳ נוהג רני יש בזה הסברא‬
‫כמו במוגמר דכיון שנראה האור לכולם כאחד הוי כמו‬
‫הסיבה ‪ .‬משא״כ למנהגא דידן דאף שרואים תחלה הרבה‬
‫אור אין מברכין עד שמבדילים על הכוס וכ׳ הדא׳׳ש‬
‫שם שע״כ נהגו להסתכל בצפרנים להראות שיכול‬
‫ליהטת ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע ‪ .‬וא״כ לדידן‬
‫הא לא חל חיוב הברכה כ״א רק כשכל א׳ מנסה לעצמו‬
‫ומסתכל בצפרנים ורואה שנהנים שפיר אז מברך א״כ הוי‬
‫ממש כמו ביין שכ״א שותה לעצמו ולכך בעי הסיבה ‪.‬‬
‫תט המ?‪1‬ואט קיח‬ ‫שאלות ותגובות סיק נ נא‬
‫דחוזר וניעור בפסח וזהו רק חומרח לדעת קצת פוסקים •‬
‫ומה שהביא ראיה מקושיית הפי הן קושיית הפ׳י לא‬
‫ברירא לי )וספר פ״י אין אתי( דהא דחמן לא בטיל‬
‫יבש ביבש הוא דוקא בתוך הפסח והש״ס מיירי קודם‬
‫הפסח • ואי דסיל דחוזר וניעור זה דוקא היכא‬
‫דהתערובות הוא יחד עדיין משא״כ היכא דפירש כבר‬
‫ודאי דלא שיך לומר חוזר וניעור ‪:‬‬
‫א מ נ ם בזה ודאי שפיר קאמר דאחר שקבלנו עלינו‬
‫ועל זרעינו דברי הרמ״א ז״ל בכל החומרות‬
‫לעגין שומן שנעשה בכלי חמן וש״ד שנעשו שלא לשם‬
‫פסח וכן לענין דבש שבא שלא מן הכוורת • ובפרט‬
‫בצוקר עצמו •שנהגו עכשיו במדינתיכו זו שלא לאטל‬
‫בפסח הצוקר עצמו אס לא שנעשה לשם פסח א"כ במאי‬
‫עדיף טפי הסירופ • ע״ז לא ידענא שום מענה להתיר‬
‫הסירופ יותר מן הצוקר עצמו • ומה שב' לחזק החשש‬
‫של פירורין בעת הטשיה מהא דירושלמי )ריש פסחים‬
‫ה׳ א׳( לענין אוצר של יין • וז״ל וחש לומר שמא‬
‫הבהמיס ט׳ יעו״ש בהמפרש • אדמייתי ראיה מהירושלמי‬
‫לייתי מהש״ס דידן פסחים )דף ח׳ ע״א( לענין מרתף‬
‫דברי אליעזר יצוזק •‪:‬הגאון מ׳ הלל זללה׳׳ה מוולאזין ‪.‬‬
‫של יין במסתפק דצריך בדיקה ופי׳ רש״י שם ד״ה‬
‫במסתפק דהטעס משוס שהשמש נכנס שה ופתו בידו •‬
‫אלא דבאמת אין הנדון דומה לראיה ששם חל עליו‬
‫חיוב בדיקה שקבעו חז״ל בכ“ מ שמכניסין בו חמן משא׳׳כ‬
‫בנ״ד אם נבא לאסור משוס זה הא ודאי דהוי עכ״פ‬
‫ס׳יס שמא לא נתערב ואס נתערב אולי נתבטל ‪:‬‬
‫ש א ל ה כנידן סירופ הנעשה בפאבריק של א״י‬
‫ן ץ ד|ן ג״כ ודאי שפיר קאמר מעכ׳ת דדברי רבינו יונה‬
‫)שמביא הרא״ש בפ׳ כיצד מברכין בסי׳ ל״ה(‬
‫שהדבש מהפך כל מה שנופל בתוכו הוא דוקא בדבש‬
‫ממש ולא בדברים אחרים שנעשים כמו דבש • וזהו ח״צ‬
‫לפנים דאטו כיון דמראהו כדבש ים בו טבע דבש •‬
‫אך בזה י״ל דהוי שפיר סברא לומר דטעס י״ש‬
‫בהסירופ הוי לפגם כידוע ודאי • וכן מצינו בגמ׳ ע״ז‬
‫)דף ל׳ ע״א( וכפי׳ רש״י שם ד״ה אלונגיית כברייתה‬
‫וכמובא בש״ע יו״ד )סי׳ קכ״ג סעי׳ ד׳ בהגהה( דטעם‬
‫יין בדבש מסרי סרי • א״כ החשש דכליס של י״ש שכתב‬
‫מעכ׳׳ת אינו חזק כ'כ ‪:‬‬
‫כבר כתבתי דלפי החומרא שאנו נוהגין שלא‬ ‫אבל‬
‫לאכול צוקער עצמו ‪6‬לא נעשה לשם פסח אף‬
‫שהוא נקי ודאי מכל תערובות מאיזה סברא נר!ל‬
‫בסירופ יותר ־ אמנם אף אם נתיר בצוקר אכ״ז נרע‬
‫בסירופ משוס דיש לחוש לפירורין וש״ד ‪:‬‬
‫לענין לעשות מזה משקה י״ש ודאי דיש להתיר‬
‫אס יהיה איש אחד מיוחד שיראה שיעשה רק‬
‫מזה הסירופ לבד ובכלים כשרים אין בו שום חששא‬
‫דהא ממשקה מעד של חמן עושים י״ש פסח • ולמה‬
‫יגרע זאת ‪:‬‬
‫‪ p i‬ע״י סיטן וחערוסת מים ר\דס הפסח ודאי דיש‬
‫’ להתיר ^וג ם לאכלו בפסח ודאי ראוי ונכון לימנות‬
‫^ י ו ולאסרו ולשמור תקנת הקדוש לנהוג בכל החומרות‬
‫שהחמיר‬
‫בזמנו הא בספק שלא בזמנו כיון דמדרבנן פכ'פ ‪T'n‬‬
‫כ׳ היזום׳ ד״ה מתוך דהוי שפיר צורך א״כ למה לא ימזה‬
‫ספק מילה שלא בזמנה יו״כי משוס מתוך ‪ .‬ונראה לפננניד‬
‫ל ת ק בסברת התוס׳ שס ד״ה אלא מפתה דדוקא בדבר‬
‫הרגיל אמרינן מתוך ‪ .‬א״כ י׳יל גס לענין דידן בסברת‬
‫הואיל ג״כ הך סברא ‪ .‬דבשלמא לענין ספיקות דידן‬
‫שמספקא לנו מכו התקיעות והשבריס פ״כ שרינן אף‬
‫לעשות שניהם דהא לעולס אנן בספק ‪ .‬אבל אס ספק‬
‫שמע ספק לא שמע דהוי דבר שאינו רגיל אולי לא יהא‬
‫שרי וסברא דידיה כיון דמדאורייתא חייב איך יוציא‬
‫אותו משום ספק איסור דרבנן זה אינו מוכרה דכא‬
‫עקרו בשבת חיוב דאורייתא משוס שמא יעביר ‪ .‬א״כ גס‬
‫בר״ה בשלמא בודאי הא חזינן דהתורה הייבתו אבצ בספק‬
‫]בפרט אי אמרינן רק מדרבנן לחומרא[ י׳ייל שפיר דאסור‬
‫ויש לי בזה הרהורי דבריס הרבה אך מהמת נחיצת מוכ״ז‬
‫כאשר ישפר קצרתי ואו״ש למר ולתורתו כסאו יהא נכון‬
‫כאות נפש כתר׳יה ונפש הצעיר מתלמידיו הרוצה לשתות‬
‫בצמא את דבריו ‪ .‬יוס ב׳ תבא צ״ג לפ״ק ‪:‬‬
‫סימן נא‬
‫ואין שם יהודי להשגיה אם מותר‬
‫לאכלו בפסה ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה מכתבו מן א״ה שבועות העבר מי עני יוס‬
‫ד׳ העבר • ואם כי עוד חזון עד עת‬
‫מועד חג הפסח הבע״ל להזדקק לזה הענין אמנס אנכי‬
‫עם רובי טרדותי אינני יכו; לדהות הענק על זמנים‬
‫אחרים שלא ישתקע הענין בעניניס אחרים • והנני‬
‫להשיבו בעזהשי״ת • הנה את אשר רצה כ״ת לעורר בענין‬
‫זה איסורא מדינא דגמרא • מכא דחמפ״ג בעינן עכ'פ‬
‫הותם אחד כמבואר בש״ע יו׳ד )סי׳ קי״ח סעי׳ א׳( אין‬
‫הנידון דומה לראיה שהרי שם כבר אסרו חכמים חמפ״ג‬
‫של נכרי וא״כ כיון דחשוד להחליף אסור אס לא בחותם‬
‫א׳ • משא״כ כאן אטו יש איזה סירופ שאסרוהו חכמים‬
‫שנחשוד להחליף • ואי משוס פירורי חמן ־ הלא זה‬
‫אינו •מדינא דחמפ״ג אף לפי דעת התוס ע״ז )דף ל״ט‬
‫ע״א ד״ה אמר רב( הוא דוקא משוס דתערובתן אסור‬
‫מדינא •בענין שאין בו ביטול מדינא כגון חילתית‬
‫שחתטהו בסכין של איסור דכולו אסור מדינא ו ק‬
‫מורייס משם שממרבין בו יין בעינן שאין ט ביטול‬
‫וכן פס האיסור מדינא וכן גבינה כמ״ש התוס' שם‬
‫)דף ל״ט ע״ב ד״ה ימ׳׳ח( דהסעם משם גילד • משא״כ‬
‫בנ״ד הלא אף אם נהערבו איזה פרורין קודם הפסח‬
‫ודאי כבר נתבטל בס׳ רק דחיישנן לאותן האומיין‬
 ‫חוט המשולש‬
‫נ מ ם דכיון דנתייבש כבר מחשב כיבש בלח לענין‬
‫חוזר וניעור מ״מ הלא כיון שנימרר כ״כ עד שיוצא‬
‫מחוך נקבי הנפה הרי נחשב כקמח ממש • וראיה לזה‬
‫ממיש )בסי׳ תמ׳יז סייד( לענין פירורי לחם ביין‬
‫שהסכימו כולם שאס סננו במסננת מותר מכך טעמא ־‬
‫וע״ש במ״א )ס״ק י״ג • וח״י סיק י״ז( שכתב כן להדיא ‪:‬‬
‫ן א ^ י מוסיף עוד להפליא על הברא זו לפרי׳׳ש )בסי׳‬
‫תמ״ז ס״ד( ההכרעה דיבש ביבש אמרינן חוזר‬
‫וניעור ובלח בלח לא ^ירינן • וע״כ הסברא דהך דינא‬
‫דחוזר וניעור מותר כיבט מרך דצמר גמלים שנתערב‬
‫בצמר רחלים )בפ״ט דכלאיס משנה א׳( וא״כ דוקא‬
‫דומיא דהתס שאינו ניכר כ׳יא בפי׳ע • משא״כ ביבש‬
‫ביבש שכ״א ניכר בפ״ע אמרינן דחוזר וניעור • וכ“ כ הגר׳יא‬
‫להד יא )שם בס״ק כ’ ב( • א״כ אף אם נימא דפרור‬
‫אחר שנתייבש נחשב ליבש • אך עכ״פ אחר שילושו אותו‬
‫במים עם הקמח קודם הפסח ודאי שלא יהא ניכר‬
‫הפירור בפ״ע • וא״כ ודאי דדמי ממש להך דצמר גמלים‬
‫דאף דכ״א הוי יבש כיון דטרפן יחד לא ארלרינן חוזר‬
‫וניעור • וכן משמע קצת בתוס׳ יבמות )פ״ב א׳ ד״ה‬
‫ר״ י לטעמיה( בסוף דבריהם • ובאמת הגאון בעל פרייח‬
‫)שם בסי׳ תסיו( לא עלה על דעתו כלל הך סברא‬
‫דכיון דנתייבש מקרי יבש לענין חוזר וניעור וקאמר‬
‫דדעת הר״י מווינא דאף דלח בלח אמרינן חוזר וניעור‬
‫והשיג על פסקא דא • והעלה להלכה דמותר ע״י ניהול‬
‫ואפי׳ קודם פסח • וכן מסיק הגאון בעל פני יהושע‬
‫הראשון בתשובותיו)סי' ט׳( שכן הורה הלנה למעשה‬
‫כמה פעמים שמוסר לנהל ולאפות קודם פסח בנתייבש •‬
‫והביאו הגאון מ' זלמן מרגליות בש״ע שלו ־ וכן אנו‬
‫מורין פה להתירא בכל שנה ע״י ריקוד עוד הפעם‬
‫בנפה דקה ובנקל • ומה שרצו להחמיר לאותן שנוהגין‬
‫לאכול שמורה בכל הפסח • נפלאתי שדבריהם אלו חששו‬
‫מהך דתשובת מוהר״ם )שהביא הגאון בעל מ“א בס״ק‬
‫ט׳( לענין נשיכת עכבר ־ הנה לא ידעתי איך הבינו‬
‫סברת מוהר״ס מהו החילוק בין שני הלילות לכל הפסח‬
‫אלא ע“ כ דהברתו הוא • דהא עכ״פ במצה של מצוה‬
‫צריכה שימור משעה שבא עליה מים • והכא הלא באו‬
‫עליה מים בנשיכת העכברים ולא שמרו אז שלא יבא‬
‫לידי חימון • לכך לא היה בזה שימור לשם מצה • וכן‬
‫הוא סברתו ודאי בלי ספק • א״כ מהו החשש לכל הפסח‬
‫הא ודאי אף אותן שנוהגים ונזהרים לאכול שמורה בכל‬
‫הפסח הוא לאו מטעמא דנל המצות של כל ה מ ח‬
‫בעי שמירה • אלא החומרא הוא משש גשמים שמטייס‬
‫בעת הקציר • וא’ כ בנ״ד מה יש להם לחשוש ישר‬
‫מכל אדם • כיון דשרי מדינא משש שנתבטל • עוד ג״ל‬
‫לומר דמהר״ם לא הורה זאת אלא בנשיכת עכבר • אבל‬
‫בנתלחלח השק לפניט גם למצת מצוה שד • דכג^מא‬
‫בדינא ד מ הד ם שנשט עכברים שלא לפניט ונמצא אח׳כ‬
‫א״כ הרי לא ראו הנשיכה • ומשעה שבאו עליה מים לא‬
‫פשו שמירה • משא*כ בנ^חלח השק לפנינו ואחזו אותו‬
‫תיכף‬
‫שאלות ותשובות ‪ p’d‬נב‬ ‫‪236‬‬
‫שהחמיר רבינו הרמ״א ז״ל וה׳ המוב יצילנו משגיאות‬
‫כנפשו ונפש ידידו ‪:‬‬
‫סימן נב‬
‫כ שק‬ ‫שנתלחלח‬ ‫פסח‬ ‫ש א ל ה מנידון קמח‬
‫כמקום אחד ‪:‬‬
‫מכתבם הי ש קודם תפלת שחרית ־ והנני‬ ‫סבלתי‬
‫להשיבם חוות דעתי הקלושה ־ כ" ד השאלה‬
‫שאירע שם • שבעת שרקדו כקמח שמורה ראו שמן‬
‫התקרה דלן‪ £‬טיפין של מער על השק עד שנתלחלח‬
‫השק היטב • וכאשר ראו זאת לקחו סכין וחתכו חת‬
‫המקום הלח ולקחו הקמח משם • וציוו להמרקדת‬
‫שתרקוד סיכף את השאר בנחת בלי שתכביד ידה על‬
‫הנפה • ולא עשתה כן רק הכבידה ידיה כשאר המרקדים •‬
‫ואח״כ נמצא על השק רחוק מן המקום שחסכו בצק‬
‫ממש • נם מן העת שנמצא זה עד ההרקדה נשתהה‬
‫זמן מה עד שאפשר שיכול להיות שנתייבש ביני וביני •‬
‫ע” כ תורף השאלה • ורצו מעלת תורתם לחשוש בזה או‬
‫לאסור לגמרי הקמח • או עכ"פ למי שמתנהג לאכול‬
‫שמורה • ואכתוב מה שנלע׳יד רזה ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה הנה ממה שלא נזהרה לרקד בלא הכבדה •‬
‫עי׳כ חששא דידהו ממה שכ׳ הב״י )סי׳‬
‫תס׳יו ס“ ד( ירקד הקמח■ וכ׳ המ׳יא ומקום שנתלחלח‬
‫יהיה כמו עיסה נשאר למעלה * ומזה למדו שצריך לדקדק‬
‫שלא תכביד ידיה בשעת הרקדה ־ הנה הרואה יראה‬
‫דזהי דק לכתחלה כדי נהפריד החיסור אבל בדיעבד‬
‫ודחי דאין בו חששא כיון שיהא ס׳ נגד המלוחלח ולא‬
‫נתייבש עדיין דהוי לח בלח • ובפרט שהרי בש״ע מיירי‬
‫אס לא אחזו מקום המלוחלח ודי בהרקדה לחוד •‬
‫]ואפשר דמיירי עוד באופן שלא ידוע כלל אם יהיה ס׳‬
‫נגד המלוחלח יעויין בט״ז שהביא דברי המרדני •‬
‫והלבוש כ׳ להדיא כן[ חבל בנ״ד שכבר אחזו מקום‬
‫המלוחלח • והרקדה בזה כבר הסכימו כל האחרונים‬
‫כדעה הכי״ז שאינו אלא חומרא בעלמא י ובדיעבד בלא‬
‫הרקדה כלל שרי • כ״ש בנ״ד שהרקידו באמת • ודאי‬
‫דאין חשש כלל במה שהכבידה ידיה כיון דודאי איכא‬
‫ס׳ ע ד המקצת שיש להסתפק שמא נשאר עוד‬
‫מהמלוחלח • א'כ לזה אין לחשוש בשום אופן לכל הדעות‬
‫שבעולם ‪:‬‬ ‫׳‬
‫א ך במה שמצאו שנתייבש קצת סביב השק • הנה לפי‬
‫דבריהם בגון‪ £‬ה«(לה נ״ל שיש להסתפק שם‬
‫שמא נתייבש אותו המק ש גופא אחר שלקחו משם‬
‫הקמח • ותמהני עליהם • הרי ודאי ראו שכל האחרונים‬
‫טלם בפה אחד הסכימו שבאיזה ספק שיהש מותר אן‪£‬‬
‫בנתייבש • ובאמת ‪ tp‬בלא ספק כלל ה דן זה דנתייבש‬
‫דמחמיר בש״ע כבר טוחו ע״ז כל גדולי האחרונים ז״ל‬
‫שהוא חומרא בלא טעם • ואף שאיזה מהאחרונים נתנו‬
 ‫שאלות ותשומת סיסןנננג תטחמשולש קיט‬
‫בעי למימר בגמרא דלא הוי ככרמלית וכך מסקינן ולא‬
‫אסור רק מטעם קנסא * א״כ קשיא ממתני' דחזינן‬
‫דהנחה לחודא אסור • ואין לומר שכאן שרי מסעם דלא‬
‫ליתי לידי חיוב חמאת הא חזינן לקמן דלית ליה הך‬
‫סברא כדמקשה הגמרא מדקא משני שמחשיכה מותר‬
‫וא״כ קושיא חזקה מאוד מאי איבעי ליה כלל הא חזינן‬
‫במתניתין דאסור • אלא הנראה לפענ״ד ברור שזה פשיפא‬
‫ליה שאין בו איסור משום הנחה לחודא דלא דמיא כלל‬
‫למחניתין דהתם אתעבידא מלאכה בין שניהם שזה פשה‬
‫עקירה מר״ה וזה עשה הנחה ברה״י או להיפך • נמצא‬
‫שבין שניהם היה עקירה מר״ה והנחה ברה׳י והיא‬
‫מלאכה שלימה רק שהתורה פמרחם משוס דהוי שנים‬
‫בעשותה • אבל כאן שלא היה כלל מלאכה שלימה דהא‬
‫אף לכתחלה להוציא חפץ מרה״י לר״ה ולהחזירה לאותה‬
‫רה״י לא אסור אלא מדרבנן דהא קלופה לאו כמי‬
‫שהונחה דמי • ועקירת ידו לא הוי כעקירת חפץ‬
‫ממקומו • וא"כ בכאן שכבר הופיעי ידו לר״ה בדיעבד‬
‫א״כ להחזירה הוי חצי מלאכה דרבנן • ובין שניהם לא‬
‫אתעביד מלאכה כלל דהא לא הוי רק עקירה בר״ה‬
‫ולבסוף הנחה ברה״י א“כ ודאי שאין בו חשב איסור‬
‫כלל אלא מיבעי ליה שאולי עשו חכמים את ידו ככרמלית‬
‫משוס קנסא שתהא אסור להכניסה • )ולכאורה יש‬
‫יום ו׳ עפ׳ק וי״פ פעה א׳ אחר חצי היום תקצ״ח לפ״ק •‬
‫להביא ראיה מזה לדבריו דפקירה או הנחה מכרמלית‬
‫אסור • דהא האיבעי' הוא רק חם עשו את ידו ככרמלית‬
‫משמע שאם ודאי הוי ככרמלית ודאי אסור להכניס •‬
‫והא כבר אסיקו דעקירת ידו לא הוי כעקירת חפץ‬
‫ממקומו וא״כ אף אס הוי כרמלית אינו רק הכנסה‬
‫מכרמלית לרה״י בלא עקירה • אלא ע"כ דמכרמלית אף‬
‫פה שכתב להרב הגאון טהר״י העשיל ז״ל אשכנזי‬
‫הנחה אסור • אך שזה יש לדחות דאולי שזהו גופא‬
‫הקנס דליאסר אף הנחה מכרמלית ויתורץ בזה הגירסא‬
‫מי קנסוה רבנן • אך לפי דברי התוס׳ שמגיהיס מי‬
‫אסרוה מוכח לכאורה דלא כעבודת הגרשוני • ואין‬
‫לומר כיון דחזינן דהנחה לחודא מכרמלית אסור א"כ‬
‫חזינן דחצי מלאכה דרבנן אסור • וא״כ נשאר קובייתי‬
‫הראשונה דלתסר מסעם הנחה מר״ה לרה״י • לא דמיא‬
‫כלל דבכרמלית יש לומר שעבוה כמו ר״ה בכל דבריו‬
‫וא״כ הוי כמו שעושה הנחה מר״ה לרה״י( די״ל דהכי‬
‫פירושא שעשוה לידו ככרמלית וא“ כ הוי החפץ כמו שנח‬
‫בכרמלית ואח“ כ כשמכניס ידו עם החפץ הוי כמוציא‬
‫מכרמלית לרה״י • ואח״כ מביא הגמרא ב' ברייתות‬
‫שבא' שרי ואידך אוסר וע״כ פליגי בהכי • ומתרץ דכ״ע‬
‫הוי ככרמלית ושם מיירי שהוציא למעלה מי' לכך שרי •‬
‫ואבע״א דכ'פ לאו ככרמלית דמי ולא קשיא כאן מבעוד‬
‫יום כאן משחש יכה • ומשמשיכה אינו אסור רק מפעם‬
‫קנס • אבל מצד הדין מותר להחזירה עיין רשיי ז״ל •‬
‫ופריך תפשוט ט' • ואבע״א לא תפשוע ולא קשיא כאן‬
‫בשוגג כאן במזיד בשוגג לא קנסוהו רבנן במזיד קנסוהו‬
‫ועיין רשיי ד׳ה בשוגג ט' ודרב ביבי לא תפשוט לא‬
‫לאיסור ולא להיתר דהאי דלא קנ סוט בשוגג לאו מבוס‬
‫דדלמא שדי להו אלא משוס דלא עביד איסורא במזיד •‬
‫והחזרת‬
‫חיק‪ £‬המלוחלח הא שפיר עבדו שמירה לקמח הנפאר •‬
‫שלא חחמץ מהמהלחלח • ואדרבה קיימו בזה עיקר‬
‫מצוח שמירה לשם מצה • והא לפי ס׳ד דהש״ס פסחים‬
‫)ד״מ ע״א( דאמר רבא מצוה ללחות דאי לחו דגמי‬
‫לתיתה שימור למאי בעי • אלמא דוקא עיקר השמירה‬
‫הוא אם נעשה איזה דבר שיוכל לבא לידי חימק ונזהרו‬
‫כו שלא יתחמץ • א*כ באופן שנתלחלח השק לפנינו ודאי‬
‫דמותר זאת ליקח אף למצת מצוה • ובאמת לא הזכירו‬
‫האחרונים דינא דמהר״ם אלא בנשיכת עכבר • לבד החיי‬
‫אדם שכ' כן בכ"מ ולא נראה לי ‪:‬‬
‫ף ח בנ״ד כיון דנמצא עוד מקום שנתייבש בשק ואפשר‬
‫זה היה שלא בפניהם מקודם שפיר יש לחשוש‬
‫לחששות מוהר״ם לענין כזית מצה של מצוה • אבל‬
‫להחמיר לאותן הנוהגים לאכול שמורה בכל הפסח הא‬
‫דבר שא״ח להאמר כלל כנ׳׳ל ‪:‬‬
‫>ז כ ״‪ | 5‬בנ״ד אם ירקדו עוד הפעם בנפה דקה בלא‬
‫הכבדה אין בו שום חשש בעולם • כן נלפענ״ד‬ ‫^‬
‫וכזה אנו מורין כאן בפשיעות • והיה זה שלום וברכה‬
‫מאדה״ש ויחוגו בדיצה חג הבע״ל • כנפשם ונפש ידידם‬
‫חפץ בהצלחתם ;‬
‫אליעזר יצחק בהגאון ם׳ הלל זללה״ה מוולאזין‪.‬‬
‫סימן נג‬
‫האב״ד דק״ק לובלין ‪:‬‬
‫ולבסוף העלה בפלפולו בפסק הלכה סנדק הגהה‬
‫לחודא בכרפלית ‪:‬‬
‫י ד י י ך נבחר • הנה עת בואי לביתי שלום • אחרי נוחי‬
‫מדרכי שמחי עיני על דברי מע״ל הנחמדים‬
‫וראיתי אשר ראשי ורובי דבריו בנוים על סוגיא דפ״ק‬
‫דשבת )דף נ׳ ע״ב( ועל דברי המג״א ופ״מ • לכן באתי‬
‫מקדם לבאר סוגיא הנ״ל כאשר העליתי לפענ״ד • ונבא‬
‫אח“ כ ממילא לדברי מע”כ • וזה החלי ‪:‬‬
‫א מ ך אביי פשיעא לי ידו של אדם אינו לא כר״ה ולא‬
‫כרה״י כו׳ מהו שתעשה כרמלית מי קנסוה‬
‫רבנן לאהדורי או לאו • עיין רש״י ד״ה בעי אביי • וזהו‬
‫חו ק דבריו דכיון דלאו בתר גופא גרירא נעשה לה‬
‫רשות אחרת מדרבנן דגזור רשות מדבריהם לשבח עכ״ל‬
‫רש״י ז׳ל • ולכאורה קשיא קושיא גדולה מה איבעי ליה‬
‫לאביי אס הוי ככרמליח • הא בלא״ה אסור דהא חזינן‬
‫במחניתין דעקירה לחודא וגם הנחה לחודא פעור אבל‬
‫אסור וכאן הוי הנחה ברה״י • וכן פסק הפ"מ בשמ״ח‬
‫במ׳ז דאסור זאת מדבריהם • ואין לומר שזה גו»‪/‬‬
‫איבעי ליה לאביי לא הוה ליה להקדים פשימא לי וגם‬
‫לא הויא ליה למימר מי הוי ככרמליח • ותו דלקמן‬
 ‫תטהמעואט‬ ‫סיקעני‬ ‫‪ 23s‬שאלות ותשובות‬
‫איסור דאורייהא יגזלהו שוגג וסופו מזיד דודאי אסור■‬ ‫והחזרה ידו אינו אפילו שבוה אי לאו משוס קנסא‬
‫אבל באיסור דרבנן לא אשור רק להחחיל לכהחלה‬ ‫והכא לא קנסוהו אבל רדייה הפה הוא שבוה כו׳ עכ״ל‬
‫להושיט מרה״י לרה״י דרך כרמליה בדיוטא אחה • אבל‬ ‫רש״י ז״ל הרי הוא להדיא כדברי הנ״ל אשר החזרה יד‬
‫אס הושיט כבר ועשה מצי המלאכה בשוגג מוהר‬ ‫אינו אפילו שבוה • ואן! במזיד כ׳ רש״י ז״ל דלא הוי‬
‫לגומרה אן! לכהחלה • רק דקנסוה לחצר אחרה אולי‬ ‫אלא קנס דלח כהפ״מ של דהוי איסור החזרה ידו‬
‫יזדמן פעס אחרה וישליך לכרמליה גופא ויהיה איסור‬ ‫לחצר שעומד דהוי רק הנחה לחודא • ואהפלא גבר‬
‫דרבנן • ואס כי יהיה רק איסור דרבנן מ״מ אין מדמין‬ ‫אשר כל סהרי אורייהא ננלו ליה ונעלמו ממנו דברי‬
‫גזירוה זו לזו כמש״כ המג״ח וחס האמר הא אך אס‬ ‫רש״י ז״ל • ופניהי על כל צד ולא מצחהי ל ה ק דבריו‬
‫ישליך לא יהיה דק חצי מלאכה דרבנן בדיעבד • לא‬ ‫הקדושיס רק אס אומר שהוא ל זאה עפ״י דברי ההוס'‬
‫דמיח כלל דההס חס יניח בכרמליה יהעבד בין שני‬ ‫אך הדרח קושי יהי הראשונה • כי הכרחהי זאה מגמרא‬
‫הפעמים מלאכה דרבנן עקירה מרה״י והנחה בכרמליה‬ ‫כמבואר לעיל ואבע״א אידי ואידי בשוגג והכא בקנשו‬
‫וחכמיס עשו כרמליה נגד רה״י כרייה וא“ כ אהעביד‬ ‫שוגג אכיו מזיד כו' ואבע״א לעולס לא קנסו ]פי׳ שוגג‬
‫בין שניהם איסור דרבנן אבל מרה״י לרה״י דרך כרמליה‬ ‫אכיו מזיד ואידי ואידי בשוגג[ כאן לאוהו חצר כחן להצר‬
‫לא הוי רק עקירה מרה״י והנחה ברה״י • ולא אהעביד‬ ‫חהרה כדבעי מיניה רבא מר״נ כו׳ ומאי שנא כו׳ בהס‬
‫בין שני הפעמים מלאכה גמורה אך דרבנן ’ דהא‬ ‫לא אהעבידח מהשבהו הכה ההעבידא מהשבהו וע״כ צ״ל‬
‫דחסרו לכהחלה מרה״י לרה"• דרך כדמליה היינו האיסור‬ ‫לפירוש רש״י ז״ל דבאמה הן! להצר ההרה הין איסור‬
‫משוס הכרמליה המפסיק ־ וכאן הוחיל והושיט כבר‬ ‫כלג כיון דהוי עקירה מרה״י וגס הנהה ברה״י ־ וחן!‬
‫להכרמניה נהבטל כבר האיסור והוי דיעבד והנחה‬ ‫לכההלה אינו אסור רק מדרבנן וכאן כשהושיע בשוגג‬
‫לרה׳יי האחר הא חינו איסור כלל • אבל בעוקר מרה״י‬ ‫ח“ כ החזרה לא הוי רק חצי מלאכה דרבנן ושרי מן‬
‫לכרמליח הא הוי עיקר האיסור העקירה וההנחה •‬ ‫הדין אן! לכהחלה • רק מצד קנס קנסוהו כיון שכוונהו‬
‫א״כ אך אם כבר עשה העקירה אפייה אסור לעשות‬ ‫היה להוציא לר״ה • והשגיאה היה שנח ידע שהוא שבה‬
‫ההנחה • ולפ״ז מוכרח דלא כהעה״ג דהא חזינן אס‬ ‫א׳־כ חס נהיר לו להצר אחרה אס יושיע פעס אחרה‬
‫יעשה ההנחה לחודח בכרמלית יהא אסור אך שלא‬ ‫חיישינן שמא ישליך ברייה דוקא • ואז יהיה חיסור‬
‫מוכרח מזה רק אס הוא בעצמו עשה העקירה בשוגג •‬ ‫דאורייתא בהחלת שוגג וסופו מזיד כדלקמן • לכך קנסו‬
‫אבל אס אחר עשה עקירה אפשר לומר דמותר ‪:‬‬ ‫אותו שלא יחזיר רק לאותו מצר ומקשים התוס׳ הא לחצר‬
‫אמרת הוי מושיע מרה״י נרה״י דרך ר״ה והוי חיסור‬
‫ה׳ ונפשי • מת כל הנ״ל הארכתי בדברים אך‬ ‫ידיד‬ ‫דאורייתא • א׳׳כ מחי מקשה הגמ' ומאי שנח ]אס כי‬
‫שהוא לא דרכי מאז כאשר רואה מע״כ רק‬ ‫באמת יש ל ה ק שכאן ע"כ מיירי למטה מעשרה •‬
‫הוחיל ויגעתי עצמי על שיטת הסוגיא זו • עד שעלה‬ ‫דלמעלה מי׳ הא אסיקנח לעיל דשפיר שרי ואס כי לא‬
‫זאת לפענ׳׳ד • ואין אני אומר קבלו דעתי כו' רק לפי‬ ‫מוכרח הוא • אך עכ׳׳פ יכולין אנו לאוקמא אך למטה‬
‫דעתי כך הוא ואם יש את ידידי באמת פשטא אחרת‬ ‫מי׳ ורש״י ס׳׳ל דמושיע למעה מיוד פעיור וא׳׳כ מקשה‬
‫בסוגיא זו יודיעני נא • לא לחזק דבריו הראשונים כי‬ ‫הגמ׳ שפיר אלמטה מי' מאי שנא[ ומתרציס התוס' דכאן‬
‫הוא דרך הגדולים הרב פדי מגדיס • אבל כבר חויתי‬ ‫איירי בזה נגד זה וח׳׳כ לא הוי איסור דאורייתא •‬
‫דעתי אשר דבריו אין להולמם • והשתא נבא על העיון‬ ‫ומחי שמקשה הפ׳׳מ הא עכ״פ אסור מדרבנן לא ידעתי‬
‫בדברי מעכ׳יה • תחלת קושייתו לפי דבריו האיך‬ ‫היכן מצינו דאסור מטטס גזירה אטו מושיע דהא‬
‫מתירים בכרמלי ת הא מכניס מכרמלית לרה׳׳י • לא‬ ‫ד מציגו דאסור מושיט מרה׳׳י לרה׳׳י ורשות הרבים‬
‫ידעתי דבריו דהא לפי שיטתו אך לאותו חצר אסור‬ ‫באמצעי היינו גזירה חגיו עקירה והא ראיה דאך זורק‬
‫כך • א׳׳כ שפיר צריך לחלק משוס דאתעבידא מחשבתו •‬ ‫אסור דהך דקלוטה לאו כמי שהונחה דמי אפ״ה מדרבנן‬
‫וע״כ דהתירו משוס שלא יפול מידו א״כ מאי אמןין‬ ‫אסרוה דנראה אח״כ כמושיע מר״ה לרה׳׳י אחד אבל‬
‫אס יכניס לאותו חצר הא אך לאותו חצר אסור מטעם‬ ‫כאן היכא שהושיט כבר בשוגג לר׳׳ה הז לא הוי רק חצי‬
‫הנ׳׳ל • כדאיתא בפ׳׳מ להדיא ‪:‬‬ ‫מלאכה‪-‬דרבנן כנ׳׳ל ומותר חך לכסחלה להכניס לחצר‬
‫אחרת כנ׳יל • ותירוץ הב׳ של כתיס׳ הוא דלא איירי‬
‫)הקונטרס הזה חסד בסוסו וחבל על ד ^ דין( ‪:‬‬
‫בר״ה באמצע • וצריך להבין פי׳ דבריהם שהמג״א מפרש‬
‫דמפסיק כרמלית והיינו טעמא דמצד הדין מותר אך‬
‫לחצר אחרת • ואך דשייך למגזר אעיו מושיט מרה״י‬
‫סימן נד‬ ‫לרה׳׳י דרך ר״ה • היינו דוקא דלכתחלה אסור להושיט‬
‫מרה״י לרה׳׳י דרך כרמלית אבל בדיעבד שכבר הכניס‬
‫עקירה או הנחה לוזוד בשבת אם אסור‬ ‫שאלה‬ ‫ועשה חצי מלאכה בשוגג • חצי השניה מותר אך‬
‫אפי׳ בברטלית דהיא טפא דרבנן בעאסא ;‬ ‫לכתחלה • ^‪:‬ל אס איירי בר״ה א״כ הוי דאורייתא‬
‫ובדאורייתא לא שייך לפלוגי בין לכתחלה לדיעבד והוי‬
‫תשובה‬
‫קכ‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיקנדנה‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫לחודא דלא כעבודת הגרשוני אבל באמת מי אנכי שאבא‬ ‫ת ש ו ב ה הנה הגחון כעל ענודה הגרשוני העלה‬
‫אחרי המלך הגאון הנ׳׳ל לחלוק עליו אשר קטנו עבה‬ ‫דכדי נפשיעוה רד‪ ,‬דנריו צריך עיק גדול‬
‫ממחני • אך צריך להתאבק בעפר רגליהם ולשתות בצמא‬ ‫כי סשעא בכמה סוגיות הוא לאיסור־ ויוחד דברי רש״י‬
‫אר! דבריהם ‪:‬‬ ‫ז״ל נשבה )דף ד׳ ע״ב( ‪:‬כ׳ דעק־רה לחוד אשירא רק‬
‫מדרבנן • ולכאורה מוכח משס דיכרחניה אסור דאכיי‬
‫קא מיבעיא ליה אי שווי׳ ככרמליה משמע דאי ודאי‬
‫עשוה ככרמליח אסור אע״ג דלא עביד אלא הנחה לחודא‬
‫סימן נה‬ ‫דהא עקירת ידו לאו כעקירת חפך ממקומו דמי אלא‬
‫ע״כ דבודאי כרמלית הנחה לחודה ג״כ אסור ]רק דיש‬
‫ש א ל ד ‪ ,‬קרקע של אלמנה ויתומים שהיה סמוך לחצר‬
‫לדחות דאולי הוי שס כעקירת הרשות גופא דאז הוי‬
‫ביהכ״נ מחזיק רחבו כמה וכמה אמות יותר‬
‫עקירה והנחה ואפשר דהו' איסור דאורייתא דכיון‬
‫משש עשרה אמה שהיה שייך לראובן • ובצד הקרקע‬
‫דעשה לידו ככרמלית א“כ הוי ידו רשות בפ״ע א'כ‬
‫יש באר של שמעון שנדב לרביס לשאוב מיס מן הבאר‬
‫אח"כ כשמכניס ידו הוי כעוקר רשות כרמלית מר״ה‬
‫שלו ויהיה לו למצוה עולמית ויכולים לבוא להבאר הניל‬
‫לרה״י ־ אך לכאורה משמע דלת יהיה דק איסור דרבנן‬
‫מן דרך המלך ועוד שארי דרכים קטנים מצידי׳ אשר‬
‫דלח ניחא לומר דפלוגתא רחוקה יהא ב־ן ב׳ הברייתות‬
‫משם יכולים ג״כ לבוא להבאר הנ׳ל • ויש עדים‬
‫שזה אוסר מדאורייתא וזה מתיר לגמד־ אלא ע"כ דחף‬
‫שמחמשיס שנה ולמעלה היה הקרקע פנויה והלכו רבים‬
‫החוסר אינו אוסר רק מדרבנן[ וצריך להבין חיך הוא‬
‫עליה להבאר הנ״ל לשאוב מיס ־ וגס נסעו עליה והיה‬
‫האיסור שאסרו• ואפשר לומר שהאיסור הוא שאחי‪:‬‬
‫להם לדרך סרביס • והי׳ פנויה כמו כן משך רב י‬
‫כשמכניס ידו הוי כעוקר החפ; מהכרמלית לרה ׳י ויהי׳‬
‫ובבוא הקרקע הנ"נ ליד לוי יש כמה כתי עדים אשר‬
‫זרע את הקרקע והיה ליה לגינה ואכל לוי את פריה‬ ‫איך שיהיה היינו כשעוקר ידו ממקומה בעלה תיכף‬
‫הורת רשות וחח כ הוי רק כמוניח חפ; מכרמנית לרה'‬
‫הרבה שנים • וכת א׳ מכחיש אותם ואומרים שגם בפני‬
‫לוי הי׳ פנויה כמו כן והיה הילוך לרבים להבאר הנ"; •‬ ‫אך כל זה אינו שוה לי בסוגיא זאת הפשוטה וצריך‬
‫ובבוא הקרקע הנ׳׳ל ליד יעקב גדר וזרע ועשה גינה‬ ‫להבין אותה לעומקא • מאי שייך למבע• כלל איבעיא‬
‫ואכל פריה שניס הרבה כאשר העידו ע״ז כמה כתי‬ ‫דאביי א• עבדו רבנן איסור חד‪ :‬שלא הוזכר כלל בשום‬
‫עדים ואחרי מות יעקב חזר הקרקע הנ״ל להיות מופנה‬ ‫מקוש • וראיתי להגאון בעל פ״י אשר הרגיש בזה ותיר;‬
‫כמה וכמה שנים ודרכו רבים עניה כמקדם לילך להבאר‬ ‫דוחק גדול אשר כל הרואה יראה ויבין גודל הדחק •‬
‫הנ׳ל • וזה שתי שנים אשר האלמנה והיתומים חזרו‬ ‫אבל לא ידענא מי הכריחו לכך מתוך קושייתו נומר‬
‫וגדרו וזרעו ואכלו פריה • והשאירו מקום פנוי ערך‬ ‫שאביי קאי אף מר״ה לרה״י והלא בדברי אבי• לא‬
‫אמה וחצי לילך להבאר הנ׳׳ל • ובשנה ג׳ התעוררו‬ ‫ידו מלאה פירות לד'' ולא לרה יי‬
‫עליהם רבים בעענת מצר שהחזיקו בו רבים זה שני‬ ‫ואדרבא מוכרח שאביי לא קאי ן אר״ה מדלא קחמר‬
‫פגימים ־ ומבואר בש״ם ופוסקים מצר שהחזיקו בו רבים‬ ‫סתמא הוציא ידו לרשות אחרת והוי קאי אר״ה ורה״י‬
‫אסור לקלקלו • וטוענים שהקרקע הנ׳׳ל הוא להם לדרך‬ ‫אלא ע"כ דנר״ה דוקא קאמר • ועל קושיתו למה נחדש‬
‫לילך להבאר הנ״ל לשאוב מיס ‪:‬‬ ‫איסור סתמא • הנראה לומר שאביי קח מיבעי ליה הא‬
‫יש מהלומדים אפר ס מ ט את דבריהם מדברי‬ ‫והנה‬ ‫דאמרינן לעיל דהנחה דעני לחודא דאסור איני יודע‬
‫חשובת הרשב׳א )סי׳ אלף קנ״ב( ומביאו סכ״י‬ ‫מאיזה טעם אי משוס דאתעבידא מלאכה בינייהו או‬
‫בסי' שע׳׳ז דרבים קנו בהילוך • ויש אשר אומרים דאף‬ ‫משוס דעביד הנחה אף היכא דלא אתעביד מצאכה‬
‫דלא קנו בהילוך היינו הילוך סתמא • אבל הילוך של‬ ‫בינייהו • ואין לומר דסתמא אסרו הנחה לחודא אף‬
‫תשמיש כמו בנ׳׳ד שהלכו רבים דרך הקרקע לשאוב מיס‬ ‫דלא הוי עקירה כלל אין סברא כלל כמו שדקדקתי‬
‫מן הבאר נקנה בהילוך • ויש מהם אשר אומרים דאף‬ ‫בפלפולי בדבריו הנעימיס רק דאיבעי׳ להו אולי עשוה‬
‫דהילוך לא קנה כלל • טענינן אנן לרבים שמסתמא‬ ‫לידו ככרמלית ולכך אסור וזה ניחא אצל העני אבל‬
‫החזיקו מו׳ת בכל תנאיה וברשות • והוחלט הדבר אצלם‬ ‫בבעה׳׳ב כקאי בפניס הוא מחמת דביתא אפשר כמאן‬
‫דרבים קנו הקרקע בההילוך • וי״א שהוא ספיקא דדינא ;‬ ‫דמליא דמי • והא דלא חייב חטאת הוא כיון דהשני‬
‫ע״כ לשון השאלה בר\צר ואריכת הדברים יובן מתוךהתשו׳•‬ ‫היה ג״כ בזה המלאכה והוי שנים בעשותה • אבל באמת‬
‫היכא דהושיט מרה״י לר״ה הוי ידיו רשות אחרת ואסור‬
‫תשובה‬ ‫מדרבנן משוס דהוי רשות אחרת בפ׳׳ע וא״כ שפיר קא‬
‫מיבעיא ליה לאביי אי שוויה ככרמלית או לאו • וא*כ‬
‫גע״ה אתחיל לדק על דבריו על ראשון ראשון •‬ ‫השתא דאסיקנא דאיבעי׳ ליה לאביי אי שוויה ככרמלית‬
‫א״כ יש להוכיח דהנחה לחודא מכרמלית אסור ודו״ק ;‬
‫פ י ס מ א א׳ כתב שלא מציט חולק על הרשב״ם דבעינן‬
‫י מעשה אדק עמו לבד מהרשניא ז״ל אשר‬ ‫א ת כל הנ״ל הפלית• בעזהש׳׳י לכאורה דאסור הנחה‬
‫מפורש‬
 ‫ת ט המשוטט‬ ‫סיק™‬
‫הש״ס • אבל ברביס כיון דחזינן דר׳ יוחנן גופא ס׳׳ל‬
‫גבי כונס לתוך שלו דמהני הילוך ע“ כ ס’ל כמ“ש לעיל‬
‫דרבנן מודיס לר״א ברבים דמהני הילוך • וכן רבב״ח‬
‫משמיה דר״י גבי מבואות אך דחזיגן דרבה בר רב הונא‬
‫משמיה דרב סבר דפליגי ברבש • רב ור׳ יוחנן הלכה‬
‫כר״י כמו בכ״מ • ומה שכתב דכיק דחכמיס סברי‬
‫משוס חביבותא דאברהס א"כ אין ראיה דהילוך קני •‬
‫אין זה דיחוי כלל דר״א מביא ראיה דאך ביחיד מהני‬
‫הילוך ע״ז קאמרי חכמיס דעל יח^ד אין ראיה • ובאמת‬
‫לרב אך ברבים לח קני ולר' יוחנן ברביס מהני ־ וכן‬
‫משמע מדלא קאמר)בד׳ ס׳ ע״ב( ר״י ס״ל כד״י ואליבא‬
‫דר״א • ואי הוי גרסינן בגמ' אמר רב יהודח לחודא •‬
‫היה מצינן למימר דאך רב יהודא הכי ס“ל דברביס אך‬
‫רבנן מודים חה אתא לאשמעינן • וכן בכל הנוסחאות‬
‫דהיי״ך והרח״ש הוא רק רב יהודא לבד ולא משמיה‬
‫דרב • והרשב״ם אפשר שהיה לו הגירסא אמר ר״י אמר‬
‫רב • א״כ ע״כ צריך לפרש שעשה מעשה דהא לא פסק‬
‫כד״א • אך קשה לכאורה מה חידש רב יהודח • ואפשר‬
‫לומר דאסור לקלקל אך שהחזירך בלא טענה כלל משום‬
‫דאנן טענינן להו • וכן כתב הגאון רא״א שהרשב״ס היה‬
‫לו הגירסא אר״י א׳׳ר • אך אך לפי גירסתו מצינו לומר‬
‫דר׳ יוחנן ס״ל דרבנן מודים לר״א ברביס ■ והלכתא‬
‫טותיה דר׳ יוחנן • א"כ אסיקנא דדעת הר'מ וש״ע‬
‫דהילוך קנה ‪:‬‬
‫פ י ס ס א ג׳ במה שכ׳_ דאה היה הקרקע של בעל‬
‫הבאר והיה נותן להס במתנה ההילוך היה‬
‫מודה להה זהו דבר פשוכי ‪:‬‬
‫פ י ס ה א ג׳ מה שמדחה ראייתם מהרשב״א ואומר‬
‫שהשאלה הייתה בזמן כמה יהא החזקה •‬
‫וסמך עצמו על מה שכתוב שס ברשב״א ששאל השואל‬
‫בכמה • כאמת אתס • חדא דלא נזכר ולא נפקד שוס‬
‫תשובה על הזמן בכמה יהא ]ותיבת בכמ״ה שכתב שס‬
‫או שהוא ט״ס וצריך להיות במ״ה או שר״ל בכמות‬
‫הענין[ וכיוד הכי נעלס מהס ב׳ הגמרות )דך י״ב ע״א‬
‫ודך ס׳ ע״ב( דמשמע שבשעה חדא הוי חזקה ]כמו‬
‫שבארנו לעיל[ אלא שהיה מסופק השואל בהרשבי׳א אס‬
‫מהני הילוך שאולי אלו הב׳ גמרות הוי דומיא דשביל‬
‫של כרמים או דלא בעינן הילוך • והשיב דהילוך מהני‬
‫ופחות מהילוך לא מהגי • וכן משמע שבכל ראיה שמביא‬
‫מסיק דהילוך מהכי ‪:‬‬
‫פ י ס ק א ד׳ ומה שכ׳ דהא אך לר׳א דס״ל הילוך‬
‫רץכה היינו היכא שמתכוק לקנות • אבל‬
‫היכא דלא מתטון לקנות לא קני ־ איני מבין שיחתו •‬
‫דכא הוא עצמו ט תב לקמן ו ק הוא האמת דכאן בגס׳‬
‫איירינן אם הר חזקה ומוסגק אנן לרבש דמסתמא‬
‫קנו‪ •.‬וא'כ לר״א דאס הלט נמנינן לסס א*כ ג ס בנ ^‬
‫צריכק אנו לטמון להם שמסתמא קט הקרקע ‪:‬‬
‫ה׳ מש'כ שהיורשים אכלו ב׳ שנים זה כמי‬ ‫פיסמא‬
‫שאינו • ומש״כ ואם מורישם היה קיים היה‬
‫מברר שלקח את הקרקע מזנל׳ה לא ידעתי סה קאמר‬
‫דהא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫מפורש בכל התשובה בסירוב דהילוך מהני כמו שחכאר‬
‫לקמן על מר^ימו • הנה ע”כ כרמב״ס וגס הב״י בש״עע״כ‬
‫ס״ל דהילוך מהני אצל רביס דפסק )בסי' קס״ב סמי׳‬
‫ב׳( למבואות המפולשות מעיר לעיר אסור לסחוס ־‬
‫ואמרינן עלה בגמ׳ ב״ב)דך י״ב ע׳יא( דהכעס משוס מיצר‬
‫שהחזיקו בו רביס • ואין לומר דהתס הוי כמו שביל של‬
‫כרמיס א” כ גס בכ״ד הוי כמו שביל של כרמיס • כיון‬
‫כזהו דרך כרביס• ועוד פסק הרמב״ס )בפרק י״ג‬
‫הה׳ נזק• ממון דין כ״ד( והש״ע )סי׳ תי״ז סע•׳ ב׳(‬
‫שאס כנס הכסליס לתוך שלו אינו יכול להחזירס למקומס‬
‫ואמרינן עלה ג״כ הגיעס בגמ׳ ב״ב )דך ס׳ ע׳יב( משוס‬
‫מיצר שהחזיקו כו׳ וא״ל דהוי כשביל כו׳ כמו בכ׳ הגאון‬
‫רא״א חדא דח״כ גס בנייד הוי כשביל כנ״ל • ועוד‬
‫דהא הרשב״א השיב סתס דהילוך קונה ברביס )ואין‬
‫לומר שהשאלה צא היה רק בכמה • הדא דלה מצינו‬
‫שוס הכובה ע״ז ברשב״א • ותו דאי ברביס הוי החזקה‬
‫כמו אצל יחיד א״כ מה היהה השאלה ע״כ צ״ל דברביס‬
‫הוי חזקה פחות מג׳ שניס דאל״כ מאי קא מביא ראיה‬
‫מר׳יי דקאמר מיצר שהחזיקו בו רביס שאס היה החזקה‬
‫כ^‪,-‬ונה בג׳ שניס פשיגיא מאי אתה ר״י לאשמועינן‬
‫אלא ע״כ דלר״א ד ^ י בהילוך אתה לאשמופינן דאך‬
‫שלא החזיקו במעשה קנו ולרבנן אתא לאשמעינן אך אס‬
‫לא היה ג׳ בניס( והביא ראיה מד״י ע״כ דלא מדמי‬
‫ליה לשביל של כרמיה דאל״כ אין ראיה לסתס חזקת‬
‫רביה • אלא ע״כ דס״ל להרשב״א דזה לא הוי כשביל‬
‫של כרמיס דחזי אך לדבריס אחריס • וכן משמע בש״ע‬
‫סי׳ הי״ז דחזי אך לכתך• ואפ״ה פסקינן דקיניס‬
‫בהילוך להודי׳ • וא“ כ קשיא הא פסק הרמב״ס יכן‬
‫הש״ע )סי׳ קצ״ב סעי׳ זי( דהילוך לא קנה • ע“ כ צ״ל‬
‫דיש חילוק בי; רביס ליחיד דביחיד פסקינן כחכמיה‬
‫דר״א • וברביס מודיס חכמיס לר״א דהילוך קנה • והא‬
‫דקאמר מעכ״ת ואין חילוק בין רביס ליחיד אין להולמו‬
‫חדא כיון דהחזקות שויס א״כ למה אומר ר״י מיצר‬
‫שהחזיקו בו רביס אסור לקלקלו מאי איריא של רביס‬
‫אפי׳ סל יחיד נמי ־ ותו מאי אתא לאשמעינן דחזקה‬
‫מהני כמה משניות יש ע״ז אלא ע"כ דאתא לאשמעינן‬
‫דברביס עדיפא חזקתן ולכך הביא הרשב״א הראיה‬
‫מר״י להשואל כנ״ל • ועוד דיש תוס׳ מפורש )דך כ״ו‬
‫כ״ב דיה עד דא״ל( דמשמע ממתני׳ דע"כ צריכיס לחלק‬
‫בין חזקת רביס ליחיד ע״ש • ומש“ כ ראיה דאין חלוק‬
‫בין ר ע ס ליחיד מדקאמר ר׳׳א לטעמיה אין לו פירוש‬
‫כלל • דהא הראיה הוא מכח כש״כ שר״א סובר שאך‬
‫ביחיד מהני הילוך א“כ כ״ש ברביס • ובזה אתיא שפיר‬
‫הסוגיא שס • דקאמר ולרבה בר״ה טעמא מאי ומסיק‬
‫דטעמא משוס דריי מיצר שהחזיקו כו׳ ופריך לר״א‬
‫במאי קני דקשה ליה דאי במעשה א״כ אין סברא‬
‫שרבנן י ^ גו עליו • ואי בלא ממשה א"כ במאי קני •‬
‫ומיזק שקני בהילוך ורבנן פליגי עליה אך ברביס‬
‫מדקאמר רב אין הלכה כר״א • א״כ לגבי חזקה ‪r n n‬‬
‫פסקינן הלכשא כרבנן לגבי דר׳א כמו שפסקינן בכל‬
‫קכא‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫סיק™ ני‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫א ך זאת נראה לי דלא מהני חזקת רבים רק עד ייו‬ ‫דהא לו יהא שלא החזיקו רבים כלל אצל מורישם כיון‬
‫אמה ולא יותר וכן פסקו מ א בשם מהרי״ח סוף‬ ‫שמחה החזיקו אצל האלמנה והיורשים ג' שנים הוי‬
‫פ׳ חזקה הבתים כנ״ל ‪:‬‬ ‫מיצר שהחזיקו בו רבים • ומה שקאמר שהאלמנה טוענח‬
‫בלא הקפידה טל הילוכם מה בכך הלא בכל חזקה שיש‬
‫טליה טרטור מסחמא טוטן המטרטר שלא הקפיד טל מה‬
‫שחבירו אכל ג״ש • ואפ״ה הוי חזקה ‪:‬‬
‫סימן נו‬ ‫של אם היה לשמעון בעל הבאר גם הקרקט‬
‫היה קנוי להם ‪ .‬עם כי אינו נוגע עחה לנ״ד‬
‫השאילה כדיני ממונות ע״ד טו״ת שבין ר' יחיאל‬
‫טכ״ז אין אני מבין דבריו כלל דבשלמא אם א׳ מכר‬
‫מיכל לבין ר׳ בער מקהלתס • שר׳ יחיאל מיכל‬
‫לשני עשר קרקטוח כיון שעשה חזקה בא׳ מהן קנה אס‬
‫הראה לפני ב״ד הקנין שהוא החליף עם ר׳ בער הבתים‬
‫כולן• אבל חזקה שיש עליו ערעור היהכן שאם גיוען‬
‫שלהם כאשד מבואר בהקנין אשר אנו שולחים אל כת״ר‬
‫א׳ על י' שדוח שהם שלו והשני מערער • ובאו עדים‬
‫והנה טען ר׳ מיכל הלל איך שהברירה היתה לו לבדו‬
‫שאכל מאחת מהן שני חזקה הוה הדין שכולם הם שלו •‬
‫כאשד מבואר בהקנין וכאשר העידו עידי הקנין לפנינו •‬
‫אין לך גיעות גדול מזה כיון שע״י החזקה באין אנחנו‬
‫וקיבל בשעת כתיבת הקנין עשרים רו"כ ולערך אחר ד׳‬
‫להחזיק לשלו א״כ רק על כ״א שמחזיק אמרינן שזו‬
‫שבועות קיבל עוד טי׳ו רו"כ ונתן וועקסיל על כל ס ך‬
‫היא שלו ‪:‬‬
‫מי ל ואח״כ קיבל עוד א׳ רו״כ • ובחמשה עשר באב‬
‫)אשר לפי כתב הקנין היה אז הזמן אשר יושלם התנאי‬
‫שהביא ראיה מהרשכ״א ככר דחיתי ה‪:‬נ שהכל‬ ‫ומה‬
‫להיפך ;‬
‫אם לא יחזור ר׳ מיכל עד יום הלל שלא יוכל לחזור‬
‫עודי( התרה ר׳ מיכל את ד׳ בער הלל שיקיים החילוף‬
‫לענין מחילה הנראה לי כווחיה דמחמס‬ ‫ומה =נ׳‬
‫החזקה אמרינן ודאי מחל אכל כלא חזקה אין‬
‫הלל ויסלק לו את המעות המניע לו עד תשלום הסך‬
‫לומר כן ‪:‬‬
‫מדמי החילוף • והשיב ר׳ בער הנ״ל שאינו רוצה‬
‫ו מ ״ ש דאין הילוך חזקה דא״כ נא שבקח חיי לכל חיי‬
‫בהחילוף הלל • כ״ז טען ר׳ מיכל הלל לפנינו ב״ד ור׳‬
‫בעניים אשר חצרותיהם עפ״י רוב מפונשיס •‬
‫בער הלל טען לפנינו שבפירוש התנו שנם לו נתונה‬
‫באמת אם הלכו רכים ג׳ שנים וטענו שלהם הוא באמת‬
‫הברירה באס שלא ירצה להחליף בתוך זמן הלל אזי‬
‫הוי חזקה • ובשבילי שדות בב״ק )דך פ״א( היינו רק עד‬
‫יוחזר לו המעות ־ ונם טען איך שביום המחרת לאחר‬
‫רביעה ב׳ וא"כ ליכא חזקה ;‬
‫כתיבת הקנין אמד בפירוש לר׳ מיכל הלל שאינו רוצה‬
‫א ״ כ לפי מאי דאסיקנא לפענ״ד סוברים כל הפוסקים‬
‫בהחילוף וטען ר׳ מיכל אם לא היה רצונך בהחילוףלא‬
‫דהילוך מהני אצל רכים • וא'כ אין אנחנו צריכים‬
‫היה לך ליתן לי עוד ט״ו רו״כ • והשיב ר׳ בער מי׳ל‬
‫לעיין בענין העדות דמה לי אם אכל לוי את הפירות אי‬
‫כנתן לו כדי שיתן לו הוועקסיל נם על העשרים רו״כ‬
‫לא כיון שרבים החזיקו אוהו עתה אצל האלמנה והיורשים ‪:‬‬
‫הקודם • ומה שמבואר בהקנין שנתן לו וועקסיל בשעת‬
‫כתיבת הקנין על העשרים רו״כ היינו לפי שהוועקסיל‬
‫א ך דבר א׳ עדיין צריך לעיין דהא כ׳ ההגהת אשר״י‬
‫הראשון לא היה כפי זאקאן הקיר״ה • עוד טען ר׳ בער‬
‫בשם מהרייח סוך פרק חזקה הבתים דאין להם‬
‫שבשעת החילוף היה רפת בקר וכעת איבד ושרף את‬
‫לרבים חזקה יותר מי״ו אמה וכן משמע בגמ׳ פרק לא‬
‫הרפת הלל • והשיב ר׳ מיכל שעשה כן משוס שלא נתן‬
‫יחפור)דף כ״ו ע׳ב( ותמהני שלא הביאה שום פוסק •‬
‫לו מעות ולא היה לו במה לקנות עצים ובלא״ה היה‬
‫ואפשר שהא דקאמר התם רב ששת משום דס״ל כר״ל‬
‫הולך לאיבוד ונם ננבו עצים מהבנין ולכך שר® • כיז‬
‫לענין כונס לתוך שלו ‪:‬‬
‫מען בפנינו הח״מ וגם לפני ר׳ משה ב״ר אלי׳ וכעת‬
‫; ‪ Q J‬מה שכ׳ הגאון רא״א שלהרשב״א או להרשב״ס‬
‫אינו בביתו כי נסע לודלנא • ולראיה בעהיח •‬
‫צריכים לומר דמבואות הוי כשביל של כרמים •‬
‫זהו השאלה אות באות ‪:‬‬
‫והא דכונס לתוך שלו פליגי ר׳י ור״ל עליה דרב • איני‬
‫ך ד‪,‬י אנכי מדרכי למטע עצמי מלהשיב בד״מ בכתב‬
‫מבין דבריו דהא גס במבואות הוא ר׳ יוחנן א״כ כיון‬
‫באשר הכל תלוי לפי דברי המוענים בדיוק‬
‫דחזינן בכונס לתוך שלו דפליג א״כ גם שם פליג • אבל‬
‫דבריהם • וגם יש אשר צריך לשאול עוד הבעיד • אמנם‬
‫להרשב׳׳א ע' כ דלא הוי הני ^ ת י כשביל של כרמים •‬
‫מה אעשה אשר שמו פניהם עלי לבל לחתוך הדין שמה‬
‫דהא השואל בהרשב״א שאל סתם בחזקה של רבים והשיבו‬
‫עד אשר אחוה דעתי • אמנם הפת לא נתנני סד עתה‬
‫מהנך גמרות דהילוך קנה • ואי הוי כשביל של כרמים‬
‫מכמה עניניס הסובבים • גס מחסרון בריאותי עד עתה‬
‫אין ראיה משם כלל • וגס אליבא דהרשב׳׳ם איני יודע‬
‫הו ד מ לה׳ כי חזקני כה לא יסור חסדו ואמתו מאתי‬
‫למה הו צע לומר זאת דהא אף אליבא דהרשב׳ס אפשר‬
‫נצח • ויראני ד ^ האמת בתורתו • דאר מיני בפזהשיית ‪:‬‬
‫להיות דר״י דמבואות וריי דכונס לתוך כו׳ פליג על רב‬
‫ק אבאר כסדר מה שצריך לדקדק עוד בדבר הזה ‪:‬‬
‫לכן הנראה לפע״ד כמשיב דלכ׳ע פליגי מ ך אדרב וס״ל‬
‫יש לברר שמה אס נעשה הקנין בפירוש מעכשיו‬ ‫א׳‬ ‫דברביס אף חכמים מודים לריא דהילוך קנה כמשיב לעיל‪:‬‬
‫ומל‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות פיקני״‬
‫והשוכר אומר שאינו רוצה בהקרקע אס יחזיר לו מעותיו‬
‫והומבכיר רצה להחזיק אספי״כ כשחזר אח״כ השוכר ורוצה‬
‫דוקא בקרקע לא בטל הקנין הראשון כש״כ בנ׳׳ד ‪:‬‬
‫ך׳ וע״ד טענת ר׳ בער במה ששרף הרפת כיון שבשעת‬
‫קנין וזמן השלמת התנאי הוה עדיין הרפת בעין‬
‫ודאי דהקנין קיים ור' מיכל ששרפו דינו כגזלן ומחויב‬
‫לשלם לו כל מה שהיה שוה אם לא עשה כן ברשותן •‬
‫אבל אינו יכול לבטל הקני; בשביל זה • ומבואר כן‬
‫בשו״ע חו״מ )סי׳ רל״ב סעי׳ ה׳( • ומה שדימו זאת‬
‫למ״ש ר׳ ירוחם)סוף נתיב י״א( אין הנדון דומה לראיה‬
‫ששם הוי מוס במקח שהיה הבית עומד לנפול משא״כ‬
‫כאן שלקח בידיה ושרף אח״כ • וגס עיק־ הקניה היה‬
‫הבית ולא הרפת ע״כ ודאי דאין בזה כדי לבכיל הקני; ‪:‬‬
‫דגמר ומקנה מ"מ כיו; דכונת הקנאתו הוא לאחר זמ;‬
‫ה ^ צ א מכ״ז שאינני רואה שום דבר במה לבטל הקני;‬
‫הראשון ולפענ״ד הקני; בתקפו רק מנידון‬
‫פירעון יש לברר עפ״י כיענותיהס והעלאת עדיה אס‬
‫מחויב לסלק לו תיכף חם לתו • ועכ״פ אינו רשאי לדור‬
‫המוכר לע״ע דכ‪-‬ין שהוא מחזק הקנין למפרע הוי ליה‬
‫מזמן כי ׳ו באב דירתו בשביל המתנת המעות והוי ריבית‬
‫אס לא בננייהא זה הנלע״ד • וה׳ יצילנו משגיאות ויקבלו‬
‫שלום וברכה מאד״ה כנפשם ונפש ידידם ‪:‬‬
‫אליעזר יצחק בהיאון מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין •‬
‫ו ג ‪ 2‬כי כ; משמעות לשו; השטר שכתוב בו )ובאם‬
‫שירצה ר׳ מיכל הנ״ל לקבל מר׳ בער הנ״נ את‬
‫סימן נז‬
‫קבלתי זה פעמים ולא נתנני העת עד כה‬ ‫מכתביו‬
‫להשיט מכמה עניניס קשיס אשר סבבוני •‬
‫וגס עתה הן בנוף הענין לדינא אין נ״מ כפי אשר‬
‫הוגד לי ע״י ידידי הרב ממחנס שי׳ אשר לפי טענותיהם‬
‫לפני ב״ד לא היה כאן עייל ונפיק אזוזי כלל • אמנם‬
‫באתי להשיבו בדבר מכתבו ודאי דזה פשוט דבמוכר‬
‫בית לחבירו וקבע לו זמן לפרעון ובאותו יום דמשלם‬
‫זמניה היה עייל ונפיק אזוזי גס הליקח יטל לחזור בו ־‬
‫אמנם בני רן השאלה כפי אשר כתבו הבד״צ יש לפקפק‬
‫בו הרבה • חדא דכ׳ הנ״י בב״מ בפ׳ האומנים ומיהו‬
‫נראה דאם לא מכרו כדי שיתן לו דמים מיד וגם לא‬
‫יחד לו יום פלוני ידוע כו׳ בלא נחיצתה כה״ג ודאי‬
‫מעידנא דאחזיק בה קנה כו׳ עכ׳׳ל ובנ׳ד מסופקני אם‬
‫זה מיקרי קביעת יום מיוחד לפרעון לפי לשון השטר‬
‫דכיון דהלוקח בעצמו מודה שאמר לו קודם הזמן ‪x‬וצה‬
‫לחזור דמי לכאורה להך דינא דש״ס בעי לזבוני במאה‬
‫וזיין במאתים • דיש לתלות דעייל ונסיק מזוזי בשביל‬
‫להחזק המקח • ומבואר בכל הראשונים זיל דענין ביטול‬
‫המקח בדעייל ונסיק אזוזי הוא דוקא היכא דיש אומדנא‬
‫דמוכח לסי ראות מיני הדיינים שטנתו היה רק בשביל‬
‫‪x‬יה דחוק למעות אז ובלבו ביטל המוכר את המקח •‬
‫משא״כ היכא ד ש רק לתלות בטעם אחר הוי במי דלא‬
‫איפשיטא‬
‫««‬
‫ועל מנת כמכוחד בשיע לזי״מ)סי׳ קצ״ה סעי׳ ה׳( ויעויין‬
‫בסמ״ע )ס״ק ט״ו ויש׳יך ס״ק ח׳ שס( • ואף כי בכתב‬
‫הקני! בסופו מבואר וכנעשה בב״ד חשוב ומעכשיו • י׳יל‬
‫שזהו רק לשופרא דשגירא שלא יהא בו אסמכתא ־ אבל‬
‫לעני; גוף הקני; לפענ׳ד יש לשאול נעידי הקני; בע"פ‬
‫אס התנו בפירוש שיהא הקני; מעכשיו שזה ‪:‬ונע לגוף‬
‫הקני; ומסופקני אס מהני מה שכתב בו ינעשה כוי •‬
‫כמבואר )בסי' ר״ז סעי' פ״ו( ויעו־•; בסמ״ע)שס ס״ק‬
‫מ״ב( והנה כס עיקר השיעס כיו; שמנוה לכתוב ע"כ‬
‫דנמר ומקנה • והנה זה לא מהני לכאורה אלא לעני;‬
‫אסמכתא דגיעמא דלא גמר ומקנה • וא’ כ כיו; שמצוד‬
‫לכתוב בכל אופ; היותר מוע־ל ע"כ דגמר ומקנה אף‬
‫שידענו שלא כ; היה • משא׳יכ בעני; קני; סודר דאף‬
‫ואז הדרא סודר למריה ־ וקצת ראיה לזה מה שלא‬
‫הביא ר‪.‬־ ד‪ ’.‬א דברי הג"מ חלו לעיל ואף שכתוב שם‬
‫דבסתס אמריג; דהו־ מעכשיו באופן המועיל דודאי בכדי‬
‫לא הוה עביד • אנונה חזיג; מזה דבל״ ז לא הוי קני;‬
‫כלל • וראיה מדלא אמרינל כ; לקר; לעני; אסמכתא ־‬
‫אמנם עכ״ז יש לברר עכ״פ חיך היו הדבר־ס ‪^-‬״‪. 5‬‬
‫ף‪,‬ץ ע״ד גיענת ר׳ בער שהתנה שגס לו יהיה הברירה‬
‫למזור בתוך הזמ;■ ■ידח־ אס עיר־ הקני; מכחישים‬
‫זאת אשר בפירוש הותנה שלא יהיה הברירה בידו פשיעא‬
‫שאינו נאמ; ‪:‬‬
‫המעות עד השלום לסך מאה ועשרה רו״כ לזמ; ע׳יו‬
‫באב בשנת דלמטה אזי מנעייב ר׳ בער לסלק לר׳ מיכל‬
‫הנ׳׳ל כל הסך הנ״ל בלי שום טוי׳מ ופ״פ עד פ״ח • ע‪ ,‬נ‬
‫השכיר( נראה לשו; לכלק ב‪:‬י שום פו״מ ופ״פ כאילו‬
‫הוה כתוב בו בלי שוס תנאי או שיור כמבואר )בסימן‬
‫פ״ב סעי׳ י״ב( • אמנם אס לפי טענותיהם יש ליישב‬
‫לשו; השער הנ״ל • ונם העדים לא יכחישו אותו בפירוש‬
‫אזי יש להשביע את ר׳ מיכל הנ״צ כמבואר שם ‪:‬‬
‫בכינין עייל ונפיק אזוזי הוגד לי עיי ידידי הרב ר׳‬
‫גרשון מרדכי דמחניהם אשר לא התרה בו רק‬
‫פעם אחד א“ כ ודאי דאין ליעל הקנין בשביל זה • ואף‬
‫אם היה עייל ונפיק אזוזי יש לפקפק בזה הרבה בנ״ד‬
‫אס יוכל לבעל הקנין ואכמ״ל • גס כן יש לשאול אצל‬
‫העדים אם הותנה שאם ירצה ר״מ לזמן ע״ו באב אז‬
‫מחוייב ג׳ בער לסלק תיכף כל המסות המותר והוי‬
‫קביעות זמן לפירעון אם לאו ‪:‬‬
‫וע״ד דרך טענת ר׳ בער )שהוגד לי מפי הרב המ״ץ‬
‫שי׳( שאמר לו אחר הזמן שחוזר בו ונתרצה לבד‬
‫אשר יש לשאול מה השיבו אז • אמנם גם זה אינו טענה‬
‫כפי המבואר בש׳ס ופוסקים דבדבר שהוא שלו כבר לא‬
‫מהני סילוק בכל אופן שבעולם אם לא בקנין חדש •‬
‫ואף אס הדבר ביד כשני ומחזיק בו • ומבואר בכגון‬
‫דא ממש בתשובת ריב׳׳ש )סי׳ תק׳׳י( והוא בב״י חו“ מ‬
‫)סי׳ שייב( • ואף ששס היה המשכיר מחזיק בבית‬
 ‫קכב‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיק נז נח‬
‫כ׳ כבר הרא״ש בתשובתו דלשיטתו אזיל דפסק הלכתא‬
‫דאותיות נקנות במסירה • אמנם הנ״י דחק נפשיה לומר‬
‫שאמר קני אגב קרקע ולא אמר חיהו וכל שיעבודיה‬
‫משוס דשיעבוד בכלל נכסי ודבריו צריכיס ביאור • יעויי;‬
‫באו״ת)סי׳ מ״ו( שכ׳ עליו והדבריס דמוקיס מצד עצמס‬
‫והביא הב״י שיטה זו גס בשם הריטב״א בתשובתו ‪:‬‬
‫אמינא דהי״א שבמרדכי דקאיירינן מינייהו מפרשי‬
‫כסוניא כפשטה שלא אמר כלל קני ואגב כשיטת‬
‫הרא״ש והרשב״א ואפ״ה אך בבריא מיירי • ולפ״ד קרוב‬
‫הוא לומר שזו היא שיטת הרשב״ס דהא מוכח מדבריו‬
‫לעיל )שם ע״ה ע״ב( דעכ״פ מסירה או ננשיכה בעי‬
‫בשכירות וזה ע״כ נא הוי דאס הוה פשיעא שהקנה לו‬
‫השערות וכ׳ סתמא שהקנה לו הנכסים בקני; חליפי;‬
‫וזה פשיגיא לפענ״ד דשטרות בחליפ־ן לא מקני אליבא‬
‫דכ״ע דהא לא גרע ממטבע ד דעתי ה חצורתא כמ״ש כל‬
‫הפוסקים ולא הזכיר הרשב״ס שהקנה השכירות באגב‬
‫דאה דבנל‬ ‫קרקנג ע״כ לפענ״ד מדסח‬
‫קונה אך בבריא ואך דלא היה אלא קני; חליפי; דלא‬
‫מהני בשכירות אפ״ה קני להו • ולהבין כעמם נראה לי‬
‫שס״ל דאם אדם אומר דבר אחד וכלל בו שני ענינים‬
‫אמרינן דעתו וכונתו היה ע"כ שיהיו שניהם שוים ואם‬
‫אנו יכולי; לומר שכונתו שיתקיימו שדהם ודחי דבע•‪;:‬‬
‫למימר הכי כמש״כ הרא״ש בהך סוכיא דש״מ שכתב כל‬
‫נכסיו ופריך הש״ס וליחוש שמא יש לו נכסים במד׳ה‬
‫ועדיפא מיניה מצינו בניכיי; )דך ח׳ ע״ב( דס״ד דחביי‬
‫מתוך שקנה עצמו קנה ננסים ואך שאינו תלוי בו • ואך‬
‫דרבא פליג עליה לטעמיה אזיל דס״ל פלנינן דיבורא •‬
‫והך פלוגתא דקני את וחמור )ב׳יב דך קמ״ג( ל״פ אלא‬
‫במקום שאינו יכול לקיים כל דבריו • ואפ״ה קאמד ר״ש‬
‫דקנה כולו ור׳׳נ ור״ה פליני פלי׳ משוס דע׳ב חמור לא‬
‫קנה וכן באחיות • משא׳כ במקום שאפשר לנו לומר‬
‫שיתקיים כל דבריו בלי שוס חילוק ודאי דלא פלכינן‬
‫דיבורא י וכן משמע בכ"מ בש״ס דלח פלנינן דיבורא הלא‬
‫במקום שא״א בפ״א י והרי אס אומר אדס אחד שהקנה‬
‫שטרותיולאחר ודאי דאמרינן שהקנה באופן המועיל כיון‬
‫שהודה שהקנה י וכן איתח בכיור ובש״ע)סי' ס׳ סעי׳ ו׳‬
‫ברמ״א יעו״ש( דהודאת בע׳יד כו׳ וא״כ אס כצל שערות‬
‫עם נכסי שהס קנויים ודאי היה כונתו שיקנה גס השכירות‬
‫והוי כאלו הודה שהי־ןנה באופן המועיל דהרי כלל אותס‬
‫בתיבת נכסי עם שאר נכסיה דקנה אותם ודאי י ולפ״ד‬
‫קרוב לזה הוא כונת הנ”י לענין קנה לך איהו דכיון‬
‫דכלל אותם עם נכסי הוי כאלו אמר קנה לך כו׳ • אמנם‬
‫לדידיה בעינן עכ״פ שיאמר קנה אגב קרקע משום דאיתא‬
‫בנ״י להדיא אגב וקני בעינן • ולפריש לשיטת הרשב״ם‬
‫והי׳א שבמרדכי גס זה לא בעינן מהך טעמא • והשתא‬
‫אתי שפיר כל דברי המרדכי דשיטת הי״א דקנה הכל הוא‬
‫משוס מיגו דחל הקנין על המעצטלין חל נמי על המטבע‬
‫פי׳ ע״כ היה טני« שיקנה גם המטבע והוי כאלו אמר‬
‫הקנתי גס המטבע וע'כ באופן המועיל • ולדידן דמסקינן‬
‫דאודיחא מהני במכיבע הוי כאלו אמר שהקנה כבד‬
‫באודיתא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫אי»‪£‬יטא בש״ס והקנין בחזקתו עומד א“כ גס בנ״ד אין‬
‫לבטל קנין ודאי משוס זה אס יש רק לשלות באיזה דבר‬
‫גס כי י״ל שלכך עייל ונפיק אזוזי משוס שהיה רוצה‬
‫כבר שיתקייס החי‪.‬לון‪ £‬ויכנס בבית ר׳ בער ע"כ לפ״ד‬
‫בנ״ד הקנין בחזקתו עומד • והיה זה בו״ב כנפשו‬
‫ונפש ידידו‬
‫אליעזר יצחק בהנאו; מ׳ הלל זללה״ה מוולאזי; ;‬
‫סימן נח‬
‫מה שכתב להגאון חספורסם פו״ה גרשון תנחום ז״ל‬
‫ר״ם ומו״ץ דק״ק מינסק בעהסיח ספר אילנא דחייא ;‬
‫אחדשה״ט על כל עתה באתי בדבר מכתבו מן‬ ‫ידידי•‬
‫ל” נ בעומר העבר בפלפול א דאורייתא • ועל‬
‫אשר אחרתי עד כה להכיכי הלא ידוע לו גודל ערדת־נו‬
‫כי אגירא דיומא אנן ואנן כאלינן להו בשיעורין הלכה‬
‫תמידין כסדרן • נוסך לזה טרדתי בימיס אלו בעיגונא‬
‫דאיתתא מפה״ק בעזהי״ת ודאי לזכות ידינני ונס עתה‬
‫סליקנא נפשאי מענינא לענינא אחריתי נאשר ערביס‬
‫עלי דבריו להשתעשע בהן ואס לא עכשיו אימתי • באבר‬
‫ט סע ידידי הרב החריך מ' אליקיס אליעזר נ״י פניתי‬
‫עצמי לעיין בראש דבריו ולהשיבו הנראה לפענ׳יד • וד'‬
‫הטוב ינחני בדרך אמת ‪:‬‬
‫‪ V‬ד תמיהתו בדברי כמרדכי פ׳ מ״ש והובא דינו בח"מ‬
‫)סי' ר״ג סעי' י' ברמ״א( מהך עובדא דאיסר‬
‫גיורא בפ׳ הנ״ל )דך קמ״ט ע״א( י הנה אס כי המיהא‬
‫רבא היא • אמנס לפענ״ד זעירא היא לגבי מה שהביא‬
‫המרדכי בשס ר' שמחה שס שזהו דבר שמלא כל הש״ס‬
‫דאך במקרקעי אגב וקני בעינן • ואך בכנון דא עדיפא‬
‫מינה היה לו להקשות ממקור הסוגיא דמכיבע א״נ‬
‫בחליפין שהוכיח הש״ס בפ׳ הזהב )דך מ״ו ע״א( מהך‬
‫דהיה עומד עמו בגורן וקשיא סוך סוך היה לו להקנות‬
‫עס מטלטלין דלאו בערוס עסקינן כמש׳ש • ובאמת הקשה‬
‫זאת הגאון בעל נתיבות המשפע בשו״ע על מקומו והניח‬
‫בקושיא ואני בעניי בכל אלו אמינא טעמא דהמרדכי לא‬
‫ידעינן תיובתא נותיב עליה דאיך יעלה על הדעת שיחדש‬
‫כמרדכי קנין חדש מטבע במינו דמטלטלין שלא נזכר‬
‫בש״ס בשוס מקוס * גש טל הי׳׳א דקנה הכל קשה הלא‬
‫פסקינן כריג■ וכן הקשה בהגהת מרדכי שס בשס מהרי׳׳ל‬
‫מפראג • גס על רבינו שמחה קשה דלפי דברי הי״א‬
‫מנא ליה לחלק • ע״כ אמינא לפענ״ד שדברי הי׳׳א אלו‬
‫דקנה הכל נובעים מ קי סוגיא דב״ב)דך ק״נ ע“ ב( אמר‬
‫נכסי ל^ניא עבדי אקרי נכסי גלימא אקרי נכסי שטרא‬
‫אקרי נכסי• והנה מחלוקת הראשונים בזו הסוגיא יעויין‬
‫בא*מ)סי׳ רמ׳ח סעי׳ י*ג ובב׳׳י ס״ס ר“נ( שיטת הרשב׳א‬
‫זהרא׳ש בתשוטתיהם דהך סוגיא בש*מ מיירי דהא פ"כ‬
‫לא אסר קני לך איהו וכל ו ט׳ יעו׳׳ש • ושיטת הרשב״ם‬
‫סל מנץמו • וגס הניי דאך בבריא סיירי • ועל הרשב״ם‬
 ‫ת ט המשולע‬ ‫סיק‪“ m‬‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫♦♦‪2‬‬
‫לומר אמטלטלין או מעות קני אגב קרקע משמע דלשיטת‬ ‫באודיהא • והמרדכי מיידי באופן שאמר כל נכסי נתוניס‬
‫הי״א לא בעינן לומר כן • שמחתי כמוצא שלל רב שכיוונתי‬ ‫לך והוי בו מטלטלי; ומטבע דומיא דהך סוגיא דניגיין‬
‫לדעת הגדולים וזכיתי ליישב דברי המרדכי על מכונם •‬ ‫הנ״ל • והי״א דלא קנה הכל ס״ל כשיטת הראשונים ז“ל‬
‫וראינו לרבינו הרמ׳א ז״ל שטרח ליישב בכ״מ דברי‬ ‫דקני אגב קרקע צ״ל אף באומר נכסי וא"כ המטבע ע"כ‬
‫המרדכי ז״ל • ויתר דברי מר בפלפולא לזכות ידינני שלא‬ ‫לא קנה • והא דססקו דאף המטלטלין לא קנה מבוס‬
‫שמתי עיני עליהם מגודל טרדתי כנ״ל • וכאשר יספר לו‬ ‫דאזלי בשיטת הרא״ש בקידושין בסוגיא ואחיות )פי האיש‬
‫ידידנו הרב החריף המוכ״ז נ׳׳י • וה' שלום ישים שלום‬ ‫מקדש ס״ס כ״ג( דהיכא דבחדא לישנא מפיק להו מודה‬
‫בחילו שלוה בארמנותיו כנפשו ונפש ידידו‬ ‫ר״נ דלא קנה כולה יעו״ש וכן הביאו בשס הריטב״א •‬
‫אליעזר יצחק בהגאון מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין ‪.‬‬ ‫והשתא מתורץ כל התמיהות קושיא דמר אזדא לה דהא‬
‫רבא מעיקרא לא אסיק אדעתיה שוס קנין אודיתא וא״כ‬
‫יוס ה׳ לסדר מה עבו אהליך יעקב תקצ״ט לפ״ק •‬ ‫מאי מהני אס יכלול אותו עס מטלטלי; כיון דאין שוס‬
‫קניה בעולס במעות והוי כקני את וחמור • גס קושיית‬
‫כגאון בעל נתיבות המשפט יתורץ דהא כבר כ' התוס׳‬
‫)ב״ק דף ק״ד ע״ב ד״ה אגב( דקנין אודיתא לא מהני‬
‫סימן נט‬ ‫לעני; מפשר א״כ מאי מכני אס יכלול • נס קושיית הסמ״ע‬
‫מה שהשיב לגיכו הרב הג׳ המנוח מו״ה אליעזר‬ ‫מכך דדבר שלא בא לעולס יש ליישב דהא התה יש איזו‬
‫זצ״למו״ין רהורארנא;‬ ‫דברים שלא באו לעולס שאין להס כוס קניה כנו; נכסיס‬
‫שיבואו לו אח״כ • ובזה ארווח לי סוגיא דגיטין )דף ט'‬
‫גיסי נ״י • דבריך הנעימים הניעני לנכון •‬ ‫יתדי‬ ‫ע״א( דמקשה שס דד״נ אדר״נ דפסק כר״מ )דלא פלגינן‬
‫והנה ע״ד שאלותיו חשיבו את אשר נראה‬ ‫דיבורא( והחריב״מ אר״נ כ'‪:‬נ ככתב כל נכסיו חוזר‬
‫לפענ״ד הקלושה על ראשו; ראשון כוי • ויכריע נא מע׳ל‬ ‫בנכסים משוס דהוי מתנת שייימ ואינו חוזר כעבד משוס‬
‫בעצמו אס הוא כ; ‪ .‬פתח דבריו ע״ד עיסה שנילושה‬ ‫שיצא עליו נ ס בן יורי; י ילכחורה ישרש ההוניא דחס‬
‫ברוטב שמן מאד ־ הנה לפ״ד ודאי מיס הס רובא נגד‬ ‫ס״ל די‪.‬א פלגינן דיבורא היה נו לחזור אף •;ענד וקשה‬
‫השומן • ואסקינן בש״ע )סי' קס״ח( שאם השמן או הדבש‬ ‫דכא ניטמא יהיב משוס שיצא עליו קול ב; הורי; והוי‬
‫הס במיעוטם לא מיקרי פת הבאה בכיסנין • רק ע"כ‬ ‫תקנתא דומיא דאמרינן בשי השולח )דף מ' ע‘•‪ (:‬בסוגיא‬
‫ספיקא של מעלי הוא כיון שנתבשל יחד הרוטב עם‬ ‫דאפותיקי )ואפשר דבאמת נ׳יש בעי( ולפמ״ש יתפרש‬
‫השמנונית וקבלה טעם יחשב זאת טלו למי פירות • הנה‬ ‫היץשיא איסכא דאי לא פלגינן דיבורא לא היה לו לחזור‬
‫לפענ״ד יש להכריח דלא מהני בישולו ליחשב כולו לשומן‬ ‫אף בנכסיס כיון שכלג אותם עס העבד ע״כ היה כונתו‬
‫דהא אמרינן בגמרא ברכות )דף ל״ו ע״א( וגס פסקו‬ ‫במתנת בריא שלא יוכל לחזור כנ״ל • וכי תימא א״כ לפ״ז‬
‫בש״ע או״ח)סי׳‪ .‬ר׳׳ב סעי׳ ד׳( דשמן באניגרון אש אינו‬ ‫הדרא קושיין לדוכתא דהא ר*נ ס״ל דאפ״ה פלגינן דיבורא‬
‫חושש בגרונו מברך שהכל על אנינרו; ומשמע אף אם‬ ‫כבר כ' הר״ן והמרדכי שס דדוקא התס משוס דהוי תרי‬
‫בישל כאחד * וא״א להתעקש ששם מיירי שלא בשלם‬ ‫גופא יעו״ש משא״כ בנ״ד הא הוי כל הנכסים לחד גופא‬
‫יחד * אבל אם בשלם יחד אינו כן חדא דצא מצינו בשום‬ ‫ולפ״ז יתיישב שפיר דברי רבינו שמחה דע'כ מוכח שלא‬
‫מר\ס לחלק בזה • ולפענ״ד אין חילוק מצד הסברא כיו;‬ ‫כהי’ א השניים דס״ל דנא קנה הכל וע"כ ס״ל כשיטת‬
‫דסוף סוף כאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי • ויש‬ ‫כרח״ש דבכולל יחד אף ר“נ מודה דלא קנה כלום וא־כ‬
‫להכריח זאת מהגמרא דליל לאוקמי כגון ששתה לרשאה‬ ‫קשה דר׳׳נ אדר״נ דהא ■שם בגיטין ס״ל דחף בכוללם‬
‫האנינרון לוקמי דבשתה לאכילה רק שבישל יחד השמן‬ ‫ייזד פלגינן דיבורא והא גם באחיות תרי גופא נינהו‬
‫עם האניגרון אלא ע"כ דאין חילוק כיון דסוף סוף עיקר‬ ‫זא*כ ע״כ נחת לחלק דכי אמרינן בכולנס יחד דלא קני‬
‫הוא האניגרון אף שהשמן נותן עבס הרבה לא חשיב •‬ ‫כלל כגון את וחמור ואחיות דלא חל כלל ענייהו שוס‬
‫ואס נפשך לומר שזהו דוקא אם הוא אוכל הדבר עצמו‬ ‫קני; משא״כ החם אף דש"מ הוא ויכול לחזור מ״מ הרי בר‬
‫אבל לעני; ללוש בו את הפת שאני • הלא משמע בכ*מ‬ ‫קני; הוא לכך לא בטל נגד העבד • ורבינו שמחה לא ס״ל‬
‫דתלוי זה בזה וכן משמע במג״א )סי׳ קנ״ח ס׳׳ק י׳(‬ ‫כך סברא שהבאתי לעיל בדעת הי״א הראשונים דאדרבא‬
‫דרוטב היוצא מהבשר עצמו לא הוי משקה אבל מה‬ ‫אס יכלול אותם לא היה מוזר אף בנכסים משוס דהוא‬
‫שנתבשל עמו הוי משקה א'כ גס לעני; זה יש לחלק כך ;‬ ‫אזיל בזה בשיטת הי״א‪-‬הב' והוא כשיטת הראשונים בשטרי‬
‫איקרי נכסים דבעי לומר אגב את כ״ז נראה לפענ״ד כי‬
‫ב ׳ מי שקיבל קנין ליתן גט אם צריכה ז׳ נקיים •‬ ‫נכון הוא • ואף כי לכאורה קשה לומר דהמרדכי מיידי‬
‫לכאורה אינה צריכה ויש להביא ראיה א׳ מיויד‬ ‫באומר כל נכסי • הן גס לבי ה־ה נוקף לומר כן • עד‬
‫)בסוף סי׳ קצ׳ב( כ׳ בשם דוקא מחזיר גרושתו משמע‬ ‫מלצאתי בעז״ה בתשובת מבי״ט )שאלה כ־ה( שמוכח‬
‫דוקא אס גירשה ותו יש להביא ראיה מהא דאיתא‬ ‫מתוכו דמפרש דברי המרדכי באומר כל נכסי יב״ש‬
‫באה״ע)סי׳ קמ״ט ספי׳ ז׳( בשם הרמבים שמי שאמר‬ ‫במביא ראיה מפסק רביט שמחה דנאומר כל נכסי צריך‬
‫לכתוב‬
‫קכג‬ ‫חוט המשולש‬ ‫סיקנט‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫שהי׳ עובר על בית המכס ‪ .‬אמר לעבדיו תנו מכס‬ ‫לכתוב גט ונהייחד עמה כאסור לכהוב גני • לש" ז היה‬
‫למוכסין ‪ .‬א״ל והלא כל המכס שלך הוא א״ל ממני ילמדו‬ ‫להם לחלק שאס היה הייזוד בתוך ז' בל הקנין מותר‬
‫כל עוברי דרכיס ולא יבריחו עצמם מן המכס אן הקב״ה‬ ‫דודאי לא חשדיגן ליה שעבר על איסור חכש חימוד ואס‬
‫אמר אני ד׳ שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני ויבריחו‬ ‫יתעקש לומר בשם מיידי נאחר ז' • אבל עיין נא ידידי‬
‫עצמס מן הגזל אתמר נמי א״ר אמי יבש פסול מפני‬ ‫בב״ש )סי׳ קמ״ח ס״ק ה׳( כהקכה כס בכס רכ״ך‬
‫שאין הדר גזול פסול משום דהוה לי׳ מצהב״ע ‪ .‬ופליגא‬ ‫והדריכה והב״ח אין שייך החכש בנתן מידו לידה הא‬
‫דר׳ יצחק דאמר ר׳ יצחק בד נחמני אמר שמואל ל״ש‬ ‫נתאחר הגע ו תיק שנתייחד באותו יוס ודחה אותו כס‬
‫אלא ביו״ע ראשון אבל ביו״ט שני התוך שיוצא בשאול‬ ‫מאחה טעס ־ אבל קשה איך נחוש כבא עליה הא הוי‬
‫יוצא בנזול מתיב רב נחמן בר יצחק לולב הגזול והיבש‬ ‫חכש חימוד אנא ע״כ דבזה לח הוי חימוד • אבל זאת‬
‫פסול הא שאול כשר אימת אילימא ביו״כי ראשון הא כ׳‬ ‫יקשה לי באמת על כל ב׳ הסימניס שאוסריס ביחוד למה‬
‫לכס משלכם והא לאו דידיה הוא אלא נאו ביו״ט שני‬ ‫לא מפלגי אס היא נדה בכעת היחוד דודמי לא חשדינן‬
‫וקתני גזול פסול דבא אמר לעולם ביו״ט ראשון ולא‬ ‫ליה בזה דהא בירושלמי אמרינן שאס רק גירשה מחמת‬
‫מיבעי קאמר לא מבעי שאול דלאו דידיה הוא ‪ .‬אלא‬ ‫ערות דבר לא חיישינן תו לזנות • אך התה י"ל שהחשש‬
‫גזול אימא סתם נזילה יאוש בעליה הוא וכדידיה דמי‬ ‫הוא רק אילי יקדש אותה לבד • וחן שנה’ מ מוזכר בעל‬
‫קמ״נ עכ״ל הנמרח ;‬ ‫אך יש לדחוק שבנדה' יש חכש אולי קדשה רק חכנ בסי׳‬
‫ה ג ד ‪ ,‬בתום' )ד׳ ל׳ ד״ה מבוס דהוי ליה מצהב״ע(‬ ‫קמ״ח החשש הוא רק שמא יהא ניטה קידה לבנה ח“ כ‬
‫כתבו והדתניא נקמן פרק לולב וערבה ) ד ן‬ ‫החשש הוא רק מחמת ביאה ח"כ חיך כ' הב״ח ד חן‬
‫מ״ג ע״א( לכס משלכם להוציא את השאול ואת הגזול‬ ‫באותו יום אסור • אלא ע'׳כ דאין חשש כנל בזה‬
‫משוס שאול אצטריכא דבלאו לכס נפקא לן גזול משום‬ ‫מחמת חימוד ‪:‬‬
‫מצהב״ע דאע״ג דקרא גבי קרבן כ׳ ה״ה בכל מצות דהוי‬ ‫עני שאין לו מה לאכול אס לא שימשכן מה מחפיציו‬
‫דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא )ד׳ צ״ד ע״א( גבי‬ ‫אס מותר לעשות מלאכה בחוה״מ • הנה הב״י באו״ח‬
‫הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה‬ ‫)סי׳ תקמ״ב( השיג להדיא על רבינו ירוחס שכ׳ אה יש‬
‫חלה דאין זה מברך אלא מנא[ ‪ .‬וא״ת לקמן)ד׳ ל״א ע״ב(‬
‫לו מה למכור אסור לעשות בחוה״מ משוס דאטו בגברא‬
‫דפשלינן לולב של אשירה ושל עיר הנדחת מפום דמיכתת‬
‫ערטלאי עסקינן שאין לו מה למכור ואפיי׳ה כתבו סתמא‬
‫שיעורי׳ תיפוק ליה משוס מצהב״ע והו אמאי שרינן בלאו‬
‫שמותר נעשות ח"כ ה״נ גבי משכון חטו בגברא ערטלאי‬
‫אשירה דמשה ‪ .‬וי״ל דנ״ד לגזל דמחמת עבירת הגזל‬
‫עסקינן שאין לו מה למשכן וכל שיש לו למכור ודחי יש‬
‫באה המצוה שיוצא בו ‪ .‬אבל הני אטו מחמת עבירה‬
‫לו למשכן ־ ומתיר והביאו הט״ז)ס״ק ■‪:‬׳( ;‬
‫שנעשית בו מי נפיק בי׳ מיהו יש ספרים דגרסי כו׳‬
‫עכ״ל התוס׳ ‪:‬‬ ‫דברי אליעזר יצחק •שהגאון מ׳ הלל זללה״ה מוולאזין •‬
‫ו ה נ ר א ה מתוך דברי התוס׳ אלו דס״ל דמצהב׳׳ע‬
‫דאורייתא ‪ .‬ולקנון)ד״ה מתוך שיוצא בשאול‬
‫ט׳( כ׳ וז״ל הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצהב״ע ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א נבאר מה שיש להקשות על שיטת התוס׳‬
‫אלו לבד מה שסותרים דבריהם זא׳ז דלעיל‬
‫‪ p'D‬א‬
‫)ד׳ ט׳ ע״א תוס' ד״ה ההוא( הקשו ליל לכם בסוכה‬ ‫בעזהשיית ותורתו נחל לבאר עגין מצוה הבאה‬
‫למעט גזולה אליבא דרבנן דסברי שאולה כשר ת“ל משום‬ ‫בעבירה אשר מפוזר בכמה מקומות ‪ .‬ונחלקו‬
‫מצהב״ע ‪ .‬ותי׳ דטעמא דמצהב״ע לאו דאורייתא אלא‬ ‫בו נחלי הראשונים ז״ל אם היא מדאורייתא‬
‫מדרבנן ‪ .‬הנה דבריהם סותרים זא״ז דכאן משמע דס׳׳ל‬ ‫או מדרבנן ;‬
‫דהוי דאורייתא ‪ .‬לבר מן דין יש להקשות כמה קושיות‬
‫על שיעת התום׳ חדא דאין הםברא נותנת כלל דאליבא‬
‫דשמואל אם עושה מצוה דאורייתא יראה מלא יהא‬
‫בסוכה אמתניתין דלולב הגזול )ד׳ כ״ט‬
‫ע״ב( ל״ש ביו״ט ראשון וליש ביו״ט שני ‪.‬‬
‫אטרינן‬
‫מצהב״ע ואש עושה רק מצוה דרבנן יהא יוצא אן אס‬ ‫בשלמא יבש הדד בעינן וליכא אלא גזול בשלמא יו״ט‬
‫היא מצהב״ע הא כל מה דתקון רבנן כעין דאוחיחא‬ ‫ראשון כתיב לכם משלכם ‪ .‬אלא ביו״ט שני אמאי לא ‪.‬‬
‫תיקון ‪) .‬ב( דהא מציט בפסחים ) דן ל״ה ע׳ב( דסריך‬ ‫אר״י משום דשב״י משום דה׳׳ל מצהב׳ע שנאמר והבאתם‬
‫בגמ׳ אמאי יוצא במצה של דמאי ‪ .‬הא דמאי לא חזי ליה‬ ‫את הגזול ואת הפסח גזול דומיא דפסח מה פסח ל׳׳ל‬
‫ופירש׳י דטעמא משום דהוי מצהב״ע ‪ .‬הרי חזינן דהיכי‬ ‫תקנקא אן גזול ליל תקנתא ל׳׳ש לפני יאוש ול׳׳ש לאחר‬
‫דהמצוה דאורייתא ועבירה דרבנן אסור משום מצהב׳ע‬ ‫יאוש ‪ .‬בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא‬
‫ואן בדיעבד לא יצא ‪ .‬וכיש איסכא היכי דהאיסור‬ ‫ולאו דידיה מ א אלא לאחר יאוש הא ר^יא ביאוש ‪ .‬אלא‬
‫מדאורייתא והמצוה דרבנן ‪) .‬נ( דבברכוה ) דן מיז עיב(‬ ‫לאו משום דהוה לי׳ מצהב״ע ‪ .‬ואמר ריי מאי דכתיב‬
‫גבי מעשה דר״א דשחרר עבדו כדי לצרפו למשרה פריך‬ ‫כי אני ד* אוהב משפט שונא גזל בטונה משל למב׳ו‬
‫שס‬
 ‫חוט ד^טולע‬ ‫סיקא‬
‫אלמא דס״ל דיאוש קני ובאמת ס״ל בב״ק )ד׳ ס״ח ע״ב(‬
‫דיאוש לא קני וא״כ אף לאחר יאוש הא לא הוי לכס ‪.‬‬
‫וגס הואיל ורב אשי מ ת ק דברי שמואל פסקינן כוותיה‬
‫]גרסתו בגמ׳ ר״א במקום גרסתינו רבא וזה שפיר טפי‬
‫לפי שיטתו דלא ס״ל להנך כלל האי דינא דמצהב״ע ורבא‬
‫באמת ס״ל דין מצהב״ע בתמורה )דף כ׳ ע״ב( אהא‬
‫דאיתא שם במתני׳ דולד תמורה ותמורה עצמה ירעו עד‬
‫שיסתאבו ואמר ר״נ ארב״א מחלוקת לאחר כפרה אבל‬
‫לפני כפרה ד״ה הוא עצמו יקרכ אשם אמר רבא שתי‬
‫תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא‬
‫בעבירה )פירש״י ותמורה עבר על לא יחליפנו ואע״ג‬
‫דתמורת עולה ושלמים קרבה הנהו לאו לכפרה אתיין(‬
‫ועוד התני ר׳ חגניא לסיועי לריב״ל כו׳ עכ״ל הגמרא ‪.‬‬
‫הרי חזינן דרבא ס׳ל מצהב״ע לענין כפרה ‪ .‬ולפי׳ התוס׳‬
‫ניחא גי׳ רבא משום דלדידהו הא באמת ס״ל בדאורייתא‬
‫מצהב״ע ולא סתרי דברי רבא אהדדי רק בדרבנן לא‬
‫ס״ל ‪ .‬אבל לדברי הרז ״ה )והרמב״ס ז״ל( ע״כ לא גרסי׳‬
‫רבא אלא רב אשי ‪ .‬ואפשר דזה בעצמו דחקו להתוס'‬
‫לומר דבאמת ס״ל לשמואל מצהב״ע מדאורייתא משוס שהי'‬
‫בגירסתס רבא ורבא הא ס״ל מצהב״ע בתמורה כנ״ל ‪.‬‬
‫)ויתורן בזה קושית הגאון בעל נב״י דלמה לא אמרו‬
‫דשמואל הולך בשיטת ר״י בגיטין )דף ג״ה( דל״ל כלל‬
‫מצהב״ע ‪ .‬ובזה יתורץ כי היכי דלא תקשי דברי רבא‬
‫אהדדי( אך לפי קושית התוס׳ דלעיל מהא דלקמן גבי‬
‫לולב של אשירה כי היכי דלא יתורץ מה שתי׳ המפרשים‬
‫)הבאתי לעיל( הוי שפיר טפי לומר שהי׳ גם בגרסתם ר״א[ ‪:‬‬
‫עולה יפה • ועדיפא מיניה הו״ל להקשות לפי סברתם‬
‫מביא ראיה דפסקינן כשמואל מהא דאוונכרי‬ ‫ועוד‬
‫)בסוכה ד׳ ל׳ ע״א( דפריך ולקגינהו בשינוי השם‬
‫אלמא דלא אמרינן מצהב״ע ‪:‬‬
‫הרז״הפוסק כשמואל דל״ל מצהב״ע כלל ‪ .‬ולפ״ז‬ ‫עכ״‪£‬‬
‫גזול כשר בי׳ט שני אף במקדש ‪ .‬כן הוא‬
‫שיטת הרז״ה ‪:‬‬
‫זי׳ל חולק עליו ופוסק כר״י משום רשב״י‬ ‫והרמב״ן‬
‫ויפה כתב דהא אף אי נימא דהאי דרשא‬
‫דגזול דומא דפסח אין ראיה משם אם נאמר דיאוש לא‬
‫קני הרי הביא עוד ראיה מן אני ד׳ שונא גזל בעולה ‪.‬‬
‫ותו כתב דבאמת גם הכא פירוש הסוגיא דיאוש‬
‫לא קני מטעם זה ‪ .‬ומה דתי' רכ אשי אליבא דשמואל‬
‫אין ראיה לפסוק כשמואל משוס שמצינו כמה פעמים‬
‫שאמורא מתרץ אליבא דמ״ד דלא ס״ל סותיה ‪ .‬ומהא‬
‫דאוונכרי וסוכה גזולה מתרץ שפיר דהיכא דקני קודם‬
‫כיאוש ושינוי השם או שינוי מעשה ואינו חייב אלא דמים‬
‫לא הוי מצהב״ע כלל והביא ראיה מהיחשלמי ‪ .‬ועכ״פ‬
‫העלה לפסק דגזול פסול אף ביו״ט■ נ^י משום מצהב״ע‬
‫בין במקדש בין במדינה כר״י משום רשביי ;‬
‫נבא לקושיתינו דלעיל לפי שיטת התוס׳ אס‬ ‫וחשתא‬
‫ס״ל כלל דין מצהב״ע ופסק כשמואל משום ד די גופא סוחר‬
‫יתיישב הסוגיא לפי שיטתם ‪ .‬הנה קושיתי‬
‫הנ״ל במקומה עומדת איך מלאו לבו של שמואל לחלוק על‬
‫מכם אמא רחמנא אלא לאו לאחר יאוש משום מצהביע‬
‫רשב״י כלא שום טעם ‪ .‬ועוד זאת יקשה לפי שיטתם‬
‫סוגיא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫שם הגמ' הא מצהב״ע היא דעבר על עשה דלעולס בכם‬
‫חעבודו ומחרץ מצוה דרבים שאני ‪ .‬ואי אמרח דהיכי‬
‫דהמצוה הוי מדרבנן לא שייך לומר בה מצהב״ע לשמואל‬
‫מאי מקשה הגמ' הא מצכב״ע היא הלא מצוח צירוף‬
‫לעשרה לא הוי אלא מדרבנן ודלמא ר״א כשמואל ס״ל‬
‫דבזה לא שייך מצהב״ע ]אך זה יש לישב דשם הקושיא‬
‫איך עשה לכחחילה העבירה בשביל מצוה דרבנן ‪ .‬אך‬
‫לפ״ז לא י חו ק בחירוץ הגמ׳ ‪ .‬דס״ס איך עבר עבירה‬
‫דאורייתא בשביל לקיים מצוה דרבים שהיא רק מדרבנן[ ‪.‬‬
‫)ד( גס ראית החום׳ )בסוכה ד׳ ל׳ הנ״ל( דמצהב״ע‬
‫דאורייתא מהא דאראב״י הרי שגזל סאה רזנייס כו׳ אינו‬
‫מובן הרי התם באמת יש לה דין חלה רק שאסור לברך‬
‫וכאן אמרינן דאין המצוה כלל ‪ .‬א״כ משמע משם להיפך‬
‫ואדרבה הרי הראב״ד בפ״א מה׳ ברכות דייק מהכא אפי׳‬
‫דחייב לברך ‪ .‬רק שהוא מנאן ‪ .‬ונושאי כלי הרמב״ס‬
‫מפרשים כהרמב״ס גורס כלא יברך אבל נכ״ע המצוה‬
‫הוי שפיר מצוה)ומעין זה הקשה הרמביים ז׳ל( ‪) .‬ה( לפי‬
‫סברת התום' איך מלאו לכו של שמואל לחלוק על ר״י‬
‫משום רשכ״י שהוא תגא ולומר סברתו דלא כותי׳ דלא‬
‫אשכחן שום תנא דפליג עלי' • )ו( קושיילס מהא דלקמן‬
‫ל״ל למימר י גבי לולב של אשירה משוס כתותי מיכתת‬
‫שעורי׳ באמת אין זה קישיא כ"כ כמו שתי׳ המפרשים‬
‫דהא התם אליבא דרבא קיימינן ורבא הא ש״ל דביו״ע‬
‫שגי לא הוי מצהב״ע כמו שמיזיז לקמן דברי שמואל‬
‫והתום׳ בעצמם כתבו לקמן)דף ל״א ע׳ב ד״ה באשרה(‬
‫דהגיעס דכתותי מיכתת ביו״ט שני איירי‪ .‬א"כ אין קושייתם‬
‫בקושיתס דאף שלא באה לו המצוה ע״י העבלרה רק‬
‫שנעבד בו עבירה מקרי ג״כ מצהב״ע ‪ .‬א׳׳כ קשיא ל״ל‬
‫קרא בקדשים מן הבקר להוציא את המוקצה ואת הנעבד‬
‫ת״ל משוס מצהב׳׳ע דהא הס מקשים אף באשירה דלאו‬
‫דמשה דיהא אסור אף שבגילו משוס שנעבד בו עבירה ‪.‬‬
‫א״כ נס הר«ש קשיא ל״ל קרא בקדשים ת״ל משוס מצהב׳׳ע ‪.‬‬
‫)ז( דתייוץ התום׳ שחילקו בין גזל ללולב של אשירה דבגזל‬
‫באה המצוה מחמת העבירה ‪ .‬אבל הגי לא באה המצוה‬
‫מחמת העבירה ‪ .‬אין זה עולה רק אס נימא מצות לאו‬
‫ליהנות נתנו ‪ .‬אבל אס נאמר מצל״ג הרי ממש ע״י עבירה‬
‫בא לידו המצוה דהא נהנה ע״י עשיית כמצוה מהלולב‬
‫של אשירה או של עיר הנדחת ‪) .‬ח( עוד יש להר־ןשות‬
‫ל״ל לר״י להביא ב׳ המימרות דרשב״י ול״ל להביא ב׳‬
‫הפסוקים)ומה שכ׳ בנו של הגאון בעל נב״י בכאן לא‬
‫דק דהא‪,‬מפ׳ ראשון מוכח דאפי׳ בדיעבד פסול דומיא‬
‫דפסח ומפ׳ אחרון לא מוכח כלל ‪ .‬ול״ל להביא האי פ׳‬
‫עוד( ]וניישב זאת אי״ה לקמן[ ;‬
‫ו ה ש ת א נבאר עוד שיטח הראשונים בזה הסוגיא ‪.‬‬
‫הנה הרב רז׳ה ז״ל מפרש דשמואל ור״י‬
‫פליגי באמת בדין מצהביע אס אמרינן כלל ושמואל לא‬
‫דברי עצמו דבכאן דייק דמצהב״ע משוס דאי לפני יאוש‬
 ‫הכד‬ ‫ת ט המשולש‬ ‫א‬
‫דכל שאיסורו ובאמת לכך אסיק שס הרמב״ן דמ מי׳ היא‬
‫שלא כהלכהא ולא קאמר הטטם משום מצהב״ט משום דס״ל‬
‫דר״ש ל׳׳ל מצהב׳׳ט רק לטנין גזל לחוד וכן משמט מכל‬
‫אריכות לשונו של הרמב׳׳ן ז״ל ‪:‬‬
‫לדברי ההוס׳ לכאורה יש לישב כפול מימרא‬ ‫ואת‬
‫דרשב׳׳י מהא דאיהא בתמורה )ד׳ כ׳ ט״ב(‬
‫שהבאהי לטיל דברי רש״י ז״ל שרבא מפליג בין טולה‬
‫לאשם דבטולה מוהר להביא אף דבר שנטשה בו טיירה‬
‫ובאשם הואיל ולכפרה בח לא נתכפר אס נטשה בו טבירה‬
‫]ואף די״ל דרבא לשיטתו אזיל דס״ל כל מלהא דא״ר לא‬
‫תטביד וא׳׳ט לא מהני ‪ .‬אך הלח מסקינן בתמורה )דף‬
‫ו׳ ט״א( דאין נ׳׳מ לדינא ביןאכיי ורבא רק לטנין ריבית‬
‫קצוצה[ א'׳כ ג”כ יתישי דמפסוק ראשון לחוד לא הייתי‬
‫יודט רק לטנין כפרה שאינו מתכפר בטבירה כסברת‬
‫רבא לכך הביא פ׳ שני שונא וכו׳ ■נטולה שגס בטולה‬
‫אסור מצהב׳׳ט וס״ל להתוס׳ דרק ט״ז פליג שמואל‬
‫דבטולה וכן בשאר מצות ל״א מצהב׳׳ט אבל בכפרה שפיר‬
‫אמרינן ‪ .‬ובזה יתישב גי׳ רבא בכאן ורבא הולך לשיטתו‬
‫דבטולה יצא במצהב׳׳ט דהרי תמורה באה טולה ובכפרה‬
‫כמו באשם אינו מתכפר ‪ .‬אך דלפ״ז הדרן קושיא דלטיל‬
‫טל התוס׳ מנ״ל לומר דרק בדרבנן ס״ל לרבא דל״א‬
‫מצהב״ט דלמא גם בדאורייתא במצוה לחוד בלא כפרה‬
‫לא ס׳׳ל מצהב״ט אבל יכפרה שפיר ס״ל מצהב״ט וצ״ל‬
‫כמ׳׳שלטיל לדטתס ‪:‬‬
‫הטולה מכל זה דלדברי התוס׳ אמרינן מצהי״ט‬ ‫נמצא‬
‫בכל האסורים שבטולם שט״י הטבירה באה‬
‫לו המצוה ]כדמוכח מקושיתם בטיבל במצה[ וגם ס״ל‬
‫דכ״ט איה להו בדאורייתא מצרב״ט ולדטת הרז׳׳ה‬
‫והרמב׳׳ן מחולקים בהאי דינא ר״י אליבא דרשב״; ושמואל‬
‫ורבא‪ ,‬ושמואל ורבא לאס״ל כלל מצהב״טוהרז״ה פוסק‬
‫כשמואל ורבא והרמב׳׳ן ז״ל פוסק כר״י משוס רשי״י ‪:‬‬
‫ן ל ‪ £‬י מה שהטליתי בטז״ה לטיל לשיטת הרמב׳׳ן נראה‬
‫דכל מצהב״ט דאיירינן הכא לא איירי כלל רק‬
‫בטבירה דגזל ולא בטבירה אחרת ‪ .‬וסטד לדברי אלה‬
‫מצאתי בטז׳׳ה בדברי הריגיב״א שהקשה לטיל )דף ט׳‬
‫ט׳׳א ד״ה ההוא( קושית התוס׳ ל״ל לך בסוכה למנגוסי‬
‫גזולה ת׳ל משוס מצהב׳׳ט ותי׳ שם משום דילולב אסר‬
‫רחמנא גזול ושאול וחזינן גבי סוכה דשרי רחמנא שאולה‬
‫מדכ׳ כל האזרח הוי ס״ד דה״ה דשרי גזולה ולא חש‬
‫למצהב״ט משוס שאינו בא לרצות ‪] .‬תי׳ אלו משוס שאין‬
‫בא לרצות אין להם ביאור דהא הוא בטצמו דחה סברת‬
‫התוס׳ בזה שתי׳ בסוכה גזולה והביא ראיה מהירושלמי‬
‫גבי מצה גזולה[ קמ״ל לך למטוסי גזולה דאפי׳ בדבר שאינו‬
‫בא לרצות איכא משום מצהב'ט]ולפ'ז במצה א“צ כבר לסברת‬
‫הרא׳׳ש דכ׳)בפ׳ כ״ש( המטס במצה גזולה דאסורה משוס‬
‫דלפינן מחלה אלא כיון דגלי רחמנא גבי סוכה דגזולה‬
‫אסורה אף דשאולה כשרה ‪ .‬ה׳ה גבי מצה וכן היא סברת‬
‫הירו׳[ עכ׳׳ל וכן לקמן גבי סוכה גזולה דר״א פוסל‬
‫וחכמים מכשירין הקשה ג'כ קושית התו^ והא אסור‬
‫משוס מצהב״ט ‪ .‬ותי׳ כיון דלא קני כלל וברשותה דמרה‬
‫אימצ‬
‫שאלות ותשובות‬
‫סוגיא דפבחיס )דן‪ £‬ל״ה ע״ב( דקאמר התם טעמא‬
‫דטבל אסור משוס כל שאיסורו כו׳ והיינו אליבא דר״ש‬
‫דאמראין אסור הלה טל אסור וא״כ אהיא מהני׳ דלא‬
‫כהלכהא דל״פ כווהי׳ דכשלמא לשיטה ההוס׳ ניסא די״ל‬
‫דבאמה טטמא דמהני׳ משוס מצהב״ט כמ״ש רש״י ז״ל‬
‫שם ואן‪ £‬לשמואל ס״ל הכי מצהב״ט במצוה דאורייהא‬
‫רק אליבא דר״ש קאמר טוד טטס וכאמה מהני׳ אהיא‬
‫שפיר משוס מצהב״ט ‪ .‬אבל לשיטה הרמב״ן והרז״ה‬
‫דלשמואל ל״ל כלל מצהב״ט א״כ ההיא מהניהין דלא‬
‫כהלכהא ‪ .‬גם קשה לפי שיטהס לומר דאן‪ £‬בדמאי דרבנן‬
‫לא יהא יוצא משוס כל שאיסורו משוס בל כו' ‪ .‬אך יש‬
‫לדסוק ולומר דהיקון רבנן כטין דאורייהא והא דלא יצא‬
‫היינו מדרבנן ‪ .‬כי גם לפרש״י צ״צ הכי דהא באמה לא‬
‫הוי טבירה רק מדרבנן ‪:‬‬
‫ך א ם שס״ס הקושיא במקומה טומדה ר״ש אדר״ש דהא‬
‫בסוכה ס״ל מצהב״ט ואי־ קאמר הגמרא אליבי׳‬
‫בפססיסטטס אסר כמו שהקשו ההוס׳ בטצמם‪,‬הנהבאמהטל‬
‫ההוס' אהפלא דקושיהם לאו קושיא כלל דהא כבר אסיקו‬
‫בטצמס דהיכא בלא ט״י הטבירה נטשיה המצוה לא הוי‬
‫מצהב״ט וא״כ אם נאמר דמצוה לאו ל"נ הרי לא טשה‬
‫טבירה במה שאכל מצה ולא הוי רק האיסור אלא מה‬
‫שמכלה הטבל הלא כ׳ בן הגאון בטל נב״י דהנאה של‬
‫כילו י בטבל לא הוי דאורייהא ולא הוי הטבירה רקמה‬
‫שגזל הכהן ואינו שלו ה״ז כבר הקשו לקמן)ד׳ ל״ה ט״א‬
‫ד״ה אהיא למס למס( והי׳ שפיר‪ .‬א״כ אין מקום‬
‫נקושייהס לכאורה ‪:‬‬
‫א ך י״ל כסברה הר״ן בהנאה השמישך טלי דהיכי‬
‫דאיכא הנאה הגוך בשטה טשייה המצוה לא שייך‬
‫לומר מצות לל"נ וא״כ גבי מצה נמי הא נהנה באכילתו‬
‫וא״כ הוי שפיר הנאה באכילה האיסור אף דמצוה לאו‬
‫ליהנות נתנו ‪ .‬א״כ קושייתם טולה שפיר דהוי כמו גזל ‪.‬‬
‫אך לפמ״ש לקמן טדיין ל״ד אהדדי ‪:‬‬
‫מתק דברי הרמב״ן ז״ל הניין לי כי מדוקדק‬ ‫ולפי*‬
‫שפיר מאד מה שהביא ר׳ יומנן ב׳ מימרות‬
‫דרשב״י דמשני׳ למוד אין ראיה לטנין דיטבד ומראשונה‬
‫לחוד אין ראיה דהא למ״ד יאוש כדי לא קנה לא יהא מוכס‬
‫מזה כמו שהקשה הרז״ה לכך הביא מימרא אחריהא דמזה‬
‫מוכח לכ׳׳ט‪ .‬גס לפי תירוצו הב׳ דבאמה דייק ר״י אליבא‬
‫דרשב״י מוהבאהס גזול דיאוש לא קני לטנין קרבן וכן‬
‫לטנין שאר מצות א״כ כיון דדווקא אתי לאשמטינן לטנין‬
‫קנין יתיישב שפיר רךשיה התוס׳ מהא דפסחיס ל״ל לר׳יש‬
‫צומר טטמא דכל שאיסורו כו׳ דלפי דברי הרמב״ן ז״ל באמה‬
‫הני שרתי מימרא דרשב״י לא אתמרו רק לטגין גזולה ולא‬
‫לטניןטבירה אחרת כיון דזה דיליף לט דין חדש לטנין קני ן‬
‫ט"כ רק לטנין גזל איירי ולא לטנין דבר איסור אחר ‪.‬‬
‫וכן המימרא השני׳ כפול בפסוק רק גזל ‪ .‬אני ד' שונא‬
‫גזל בטולה ומסיק ממני ילמדו בני ט׳ מן מז ל ואולי‬
‫לזאת נשנה טוד הפטם בפסוק שלא נימא שכמו כן בשאר‬
‫איסורים לכך כפלי אני ד׳ שונא גזל כו׳ אבל באמה לטנין‬
‫שאר מצהב״ט ליל לריש כלל ‪ .‬וא״כ שפיר צ׳ל שס טטמא‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סיה א‬
‫מאשירה הנעבדת אעפ״י שבטלו האשרה מלעבדה או שהי׳‬
‫של עיר הנדסת ה״ז פסול ‪ .‬הי׳ א׳ מהן של עבודת כוכבים‬
‫לא יטול לכתחלה ואס נטל יצא כו׳ עכ״ל הרמב״ס ‪ .‬וע׳‬
‫בל״מ ובכ״מ שנתקשו מאד לישב דברי הרמב״ס ז״ל שכ׳‬
‫דאך לאחר יאוש אסורה ‪ .‬ונסוך זה הפרק )בה׳ ע׳( כ׳‬
‫כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפגי מומין בבארנו או‬
‫מפני גזול וגניבה ביו״ט ראשון ב‪:‬בד ‪ .‬אבל כיו״גי שני‬
‫עם שאר הימים הכל כשר והפסולים שהוא משוס עבודת‬
‫כוכב‪-‬ס או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביו״ט‬
‫ראשון בין בשארי הימים פסול עכי׳ל ומדפסק שביו״ט שני‬
‫גזו; מותר הלא חזינן דפוסק דלא כר״י משוס רשב״י‬
‫ול״ל מצהב״ע א״כ קשה נמה פסק בה׳ א׳ דגזול פסול‬
‫אך לאחר יאוש ‪ .‬וכבר תי' הכ״מ דפוסק בה׳ גזילה דיאוש‬
‫לחודיה לא קניא‪ .‬ועוד הקשו כל האחרונים זיל על‬
‫הרמב״ס זיל דהלא הוא פוסק דאמרינן מצהב״ע מדאורייתא‬
‫דבפ״ה מה׳ איסורי מזבח ה׳ ז׳ כ׳ הגונב או הגוזל‬
‫והקריב הקרבן פסול והקב״ה שונאו שנא׳ שונא גזל בעולה‬
‫ואצ״ל שאיני מתקבל ‪ .‬ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר‬
‫ואפי׳ הי' חטאת שהכהניס אוכלים את בשרה ומפני תקנת‬
‫המזבח אמרו שחכיאת הגזולה אס נודעה לרבים אינה‬
‫מכפרת אעפ״י שנתיאשו הבעלים מהם כדי שלא יאמרו‬
‫מזבח אוכל גזילות וכן העולה‪ .‬ושם בה׳ ט׳ כ' אין‬
‫מביא‪-‬ן מנחות ונסכים לא מן הכיבל ולא מן החדש קודם‬
‫לעומר ולא מן המדומע ואצ״ל מערלה וכלאי הכרס שהוא‬
‫מצהביע שהקב״ה שונאה ‪ .‬ואס הביא לא נתקדשו להיותן‬
‫ראוין לקרבן אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו ‪.‬‬
‫וע׳ בלח״מ וכ״מ שהרחיבו דבורם מאד בהלכות אלו על‬
‫רבינו ז״ל דלא אתי כלל לפי סוגית הש״ס דידן ולפי‬
‫פסקיו)בפייה מה׳ גניבה( דיאוש כדי לא קנה וגס הוא‬
‫סותר דברי עצמו דבה' ז׳ משמע דל״ל מצהב״ע מדמכשיר‬
‫אחר יאוש ובה׳ ט׳ כ' מפורש דהוי מצהב״ע משמע דס״ל‬
‫מהב״ע דאורייתא ‪ .‬בפיו מה׳ חמץ ומצה ה׳ ז׳ כתב רבינו‬
‫זיל אין אדם יוצא י״ח באכילת מצה שהיא אסורה לו‬
‫כגון שאכל טבל ומעשר ראשון שלא נעלה תרומתו או‬
‫שגזלה ‪ .‬זה הכלל כל שמברכין עליו ברהמיז יצא י״ח‬
‫וכל שאין מברכין עליו ברהמ״ז אינו יוצא ייח עכיל ‪:‬‬
‫ו כ ע נ ץ ברהמ׳ז כ׳ )בפ״א מה׳ ברטת ה׳ י״ט(‬
‫כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה‬
‫אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוך כיצד הרי שאכל‬
‫טבל של דבריהם או שאכל מעשיר שלא נטלה תרומתו‬
‫או מעיש והי־ןדש שלא נפדו כהלכק איט מברך ואציל‬
‫אס אכל נבילות וטריפות או ששתה יי'נ וכיוצא ט ‪ .‬מכיל‬
‫הרמביס זיל בדינים הנוגעים לטניניט בכל מקומותיהם ;‬
‫ו ה ן לבד אשר נתקשו בו האחרונים זה מקשה וזה‬
‫מפרק זה בונה וזה סותר ‪ .‬יש לט לדקדק בלשונו‬
‫הטהור אשר שפתיו ברור מללו נ‬
‫)א( ב ה א י י דינא דפיו מה׳ חמץ ומצה ה׳ ז׳ למה‬
‫התפצל מלכתוב ג"כ גבי מצה אפי׳ דמאי‬
‫או מעיש והקדש שלא נפדו כהלכתן וסמך בסיומו טל‬
‫מה‬
‫שאלות ותשובות‬
‫איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעלים לא חשיבס‬
‫מצהב׳ע ‪ .‬והרי זה כאלו היתה שדה דעלמא גזולה ברכוהו‬
‫שאפי׳ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך עכ״ל‬
‫הריעב״א ‪ .‬ולכאורה סברותיו דחוקיס ואינם מובנים כלל‬
‫מה תלוי דין מצהב״ע אס שאול כשר ‪] .‬עבכ״מ ש‪:‬׳ עעס‬
‫לזה אבל דבריו דחוקים[ איל לפמ״ש ברור הסברא דכיון‬
‫דלא הקפידה התורה במצהב״ע רק בעון דגזל כמפ״ל‬
‫א״כ במצה שקפדה התודה שיהא משלו דוקא ולא יגע‬
‫בשלחבירו קפדה התורה במצהב״ע וכן סברתו השניה‬
‫נבי סוכה גזולה כיון דהקרקע בחזקת בעלים עומדת‬
‫לא הוי באמת נזל כלל א״כ לא הוי רק כעיירה דעלמא‬
‫ובעבירה דעלמא לא הקפידה התורה על מצהב״ע ואך‬
‫אס לא כיון לזה הריטב״א עכ"פ לפי דברי בעז״ה יתיישב‬
‫מאד הקושיות הנ״ל ‪:‬‬
‫עס החיר־ס שי׳ אמרתי לתרץ קושי ת התוס‬ ‫ובלמדי‬
‫בסוכה גזולה לדברי חכמ‪-‬ם למה לא תהא‬
‫פסולה משוס מצהב״ע ‪ .‬בדקדוק לשון הגמ׳ שאמרו בתקך‬
‫את חבירו והוציאו מסוכתו למה לא קאמר סתם בנזל‬
‫סוכת ח־בירו וישב בה ‪ .‬ומה זה לשון תקך והוציא דוקא‬
‫ואמרתי שבאמת אם גזל סוכה קודם החג ודאי דאסור‬
‫משוס מצהביע דהא הוי כמו שהוציא את חבירו מביתו‬
‫ודר בה הא אין לך עבירה גדולה מזו אבל הכא מיידי‬
‫שהוציאו חבירו מסוכתו פי׳ ביו״ע ‪ .‬שכבר ישב בה‬
‫חבירו א״כ הרי כבר לא חזי למצתא אחריתא דהא אתקצאי‬
‫למצותה ולא יהגה ממנה חוץ למצוה בעצמה וא״כ כיון‬
‫דפסקינן דמצות לאו ל׳ג ח״כ הרי כבר לא חזי למצתא‬
‫אחרית• כרי לא גזל מחבירו רק מצו ‪ :‬והגוזל מצוה מחבירו‬
‫שאמרו בחולין)דך פ׳ו ע״ב( שצריך לשלם לו עשרה זוז‬
‫בעד ברכה ‪ .‬כבר כ׳ כל הפוסקים דלא הוי רק מדרבגן‬
‫דמדאורייתא פעור אם גוזל מצוה מחבירו ‪ .‬א״‪ :‬ג"כ‬
‫אם הוציאו ביו״ע גופה לא הוי מדאורייתא מלהביע כלל‬
‫לכך דקדקו לכתוב שתקף וכו׳ והוציאו מסוכתו פי' שכבר‬
‫ישב בה ואתקצאי כבר למצותה ‪ .‬ובזה יש לישב ג״כ מה‬
‫שהקשו התוס׳ דליל קרא דלכס בד׳ מינים להוציא גזול‬
‫ביויע ראשון תיל משוס מלהביע ‪ .‬ולפמיש י׳ל דנ'מ‬
‫בגוזל את האתרוג מחבירו ביויט שכבר אתקצאי למצותה‬
‫ולא הוי רק גוזל מלוה אפיה אסרה תורה ‪:‬‬
‫שכ' כגאון בעל חכס צבי בגו^ אתחג מהודר‬ ‫ואת‬
‫מחבירו שצריך לשלם לו כל דמיו דהא יכול למכרו‬
‫מ״מ אס גזל אותו ביו׳ט דאתקצאי כבר למצותה ורוצה‬
‫תיכך ליתן לו בחזרה הרי במה שתפס ממט לפי שעה‬
‫הוא רק כגוזל מלוה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫נבא בבזיה לדברי הגשר הגדול בעל כנפיס‬ ‫ועכשיו‬
‫רביט הרמביס זיל אשר נלאו כל חכמי לב‬
‫למצוא דרך ישרה בחבורו בזה הכלל דמצהביע ‪ .‬ואנחנו‬
‫נבאר כיד ד׳ כטובה עלינו ויהי׳ נ*מ בפזיה לענין כמה‬
‫דינים אשר נסתפקו בו הגאונים אחרונים זיל ;‬
‫‪ ^ T O‬כרמביס זיל )ריש פיח מה׳ לולב( ד מינים‬
‫כ)לו ‪ :‬מן לולב הדס מרבה ואתרוג שהי׳ א׳‬
‫מהן יבש או גזול או גטב אפי׳ לארור יאוש או שהי׳‬
 ‫קכה‬ ‫ת ט המשולע‬
‫דוחה שוס ל״ת א׳׳כ ע״כ צ״ל מהב״ע דרבנן ‪ .‬דאי דחו׳‬
‫א׳'כ ל״ל ליתן טעם משוס כל שישט בבת״ח והרמב״ם‬
‫ז״ל פסק בה״ איסורי מזבח דמצהב״ע דאורייתא וראיה‬
‫מגמ' דזבחיס )ד' פ׳ח ע״א( דמוקי שם דקדש לפסול‬
‫ע״ש א״כ ע"כ הוי דאורייתא ‪ .‬וא״כ כיון דהוא מדאורייתא‬
‫וס״ל דאין פשה דמצה דוחה ל׳ת א״כ ישאר כקושיא ל״ל‬
‫למימר גיעמא דטבל משוס כל שאסורו ‪:‬‬
‫כ' על הרמב״ס ז״ל גם דבריו בפ׳יה מה׳ איסורי‬ ‫עוד‬
‫מזבח תמוהים דל״ל למימר דכל אלו פסולין‬
‫משוס מצהב״ע שהקב״ה שונאו וכי כעורה זו ששנו בגמ'‬
‫משוס משקה ישראל מן המוהר לישראל ;‬
‫א ח” כ מפלפל עוד אס חיישינן למצהב״ע אם לאו‬
‫כדעת הרז״ה במס' סוכה ומביא ראיה ברורה‬
‫דלמהב׳יע חיישינן אף בדיעבד מהא דאיתא ברייה )דף‬
‫כ״ח ע״א( אר״י בשופר של עולה לא יתקע ואס תקע‬
‫יצא ‪ .‬בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא ‪.‬‬
‫מ״ע עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה לחולין‬
‫שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו‬
‫מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע‬
‫באיסורא תקע אלא א״ר א' זה וא׳ זה לא יצא ‪ .‬הדר‬
‫אמר רבא א״ז וא״ז יצא מ״גי מצות לל"נ עכ״ל הגמ' הרי‬
‫חזינן דר״י וגם רבא אי לאו משום האי סברא דמצות‬
‫לל"נ לא הוי יצא בדיעבד וטעמו ע״כ משום דהוי מהב״ע‬
‫וא"כ קשה מזה על הרז״ה שפוסק דבאמת לא חיישינן‬
‫כלל למצהב״ע משוס דפסקינן כרב אשי ‪ .‬אח״ז הוסיף‬
‫להוכיחדמהב״ע אינו אלא מדרבנן מהא דאלועוברין דמפיק‬
‫דאין מביאין נסכים מטבל מפסוק ממשקה ישראל ול״ל‬
‫קרא ת״ל משוס מהב״ע וכמ״ש הרמב״ם ז״ל הטעם ‪ .‬אך‬
‫הדר כ' דאין ראיה מכאן דכא לא נעשה המצוה ע״י‬
‫העבירה כסברת התוס׳ בסוכה בסוגיא דידן ‪:‬‬
‫הביא ראיה מירו' לסברת התוס' דסוכה לחלק‬ ‫עוד‬
‫בין אם על ידי העבירה באה לו המצוה דהירו'‬
‫מקשה אהא דקורע בשבת דיצא מהא דאין יוצאין במצה‬
‫גזולה ותי' תמן הא גופא עבירה ברם הכא הוח‬
‫עבר עבירה ‪:‬‬
‫מסיק דתלוי בשיטת התוס׳ וכרמב״ן והרז״ה‬ ‫ולבסוה‬
‫דלשיעת התוס׳ דשמואל ג"כ מודה דמהב״ע‬
‫אמרינן רק בדרבנן מקילינן ע״כ מהב״ע לאו מדאורייתא‬
‫דאי הוי דאורייתא גם בדרבנן כי' אסור ‪] .‬ובאמת מתו׳‬
‫סוכה)דף ל׳ ע״א( מה שמקשים מלולב של אשירה משמע‬
‫דס״ל דהוי דאורייתא כנ״ל[ אבל לשיטת הרמב״ן והרז״ה‬
‫דשמואל פליג לגמרי וסובר דלא אמרינן מצהב״ע כלנ ‪.‬‬
‫אם כן יש לומר דלר״י הוי באמת דאורייתא ‪ .‬כד כאן‬
‫דבריו בקיצור ‪:‬‬
‫אטא לדון בדבריו על ראשון ראשון ועל אחרון‬
‫אחרון ‪ .‬ראשונה הניח כלל דמתני' א״ש אף‬
‫דלא כר״ש דבמתני' תני הני איסורי שאין עשה דוחה‬
‫אותם וקאמר במע׳ש שלא נפדה משוס דהוי פשה ול״ת‬
‫]והוא בעצמו כ' שהרמב״ס לא ס״ל דהוי עשה ול״ת[ ע״ז‬
‫באתי לדון דהא עשה ול״ת כזה דחי' עשה דאמרי' ביבמות‬
‫שאלות ותשובות ®יק א‬
‫מה שמברכין ברהמ״ז למה חלי להו זה בזה הלא לא‬
‫מנינו בשום ‪ o p n‬בש״ס דתלי אהדדי ‪:‬‬
‫שם לא נזכר כלל גזל וכאן סייס אן‪£‬‬ ‫והלא‬ ‫)ב(‬
‫בגזל דלא יצא ‪:‬‬
‫שם יש דיעוה החולקים בזה כמו הראב״ד‬ ‫והלא‬ ‫)ג(‬
‫ז״ל שנחלק עליו ו ל גיעה בזה גיעות‬
‫גדול שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהן‬
‫אבל ברכה תחלה וסון‪ £‬מברכין הואיל ונהנו עכ״ל הראב״ד‬
‫ז׳ל ‪ .‬א“ כ למה הרמב״ס ז״ל תלי תניא שהוא משנה שלמה‬
‫מ ס חי ם )ד' ל׳ה( בדלא תניא לבנין ברכה להדיא ‪.‬‬
‫עוד הקשה הרב בעל לח"מ בה' מנה דהא בגמ' דפסחים‬
‫)ד' ל״ה ע״ב( איתא תנו רבנן יכול יהא אדם יוצא ידי‬
‫חובתו במבל שלא נתקן כל צרכו ‪ .‬ופריך והלא כל עבל‬
‫לא נתקן כל צרכו אלא בכיבל שלא נתקן כל צרכו היינו‬
‫שניגילה ממנו תרומה גדולה ולא תרומת מעפר ואפילו לא‬
‫הפריש ממנו מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תאכל‬
‫עליו חמץ כל שאסורו משום בל תאכל ח ק יצא זה‬
‫שאסורו משוס בל תאכל גיבל ‪ .‬ופריך איסורא דחמץ‬
‫להיכא אזלא א״ר ששת הא מני ר״ש היא דתניא ריש‬
‫אומר האוכל נבלה ביוה״כ פכיור רבינא אמר אפי׳ תימא‬
‫רבנן מי שאסורו משוס בל תאכל חמץ בלבד וכו' ופריך‬
‫מידי בלבד כ' אלא מחוורתא כדר״ש עכ״ל הגמ' ומקשה‬
‫הל"מ דמשמע מהגמ׳ דלא אסר רק אליבא דר״ש שסובר‬
‫אין אסור חל על איסור אף בחיסור כולל ומוסיך דחמץ‬
‫הוי אסור כולל ‪ .‬ואנן הא לא פסקינן כר״ש בהא אלא‬
‫דאסור חל על אסור באסור כולל ‪ ,‬א״כ מנ״ל דע בל אסור‬
‫וא״כ קשיא על הרמב״ס ז״ל ‪:‬‬
‫‪ H i l l‬הגאון בעל ש״א האריך בזה הרבה בתשובה‬
‫סי' צ״ו צ״זצ״ח‪ .‬ותוכן דבריו אכתוב בקיצור‬
‫שהוא מפרש הסוגיא כך דבאמת הסבל לתרומה ולת“ מ‬
‫ולמע״ש דהו׳ל אסורין חמורין שאין עשה יכול לדחותם‬
‫דטבל הוי במיתה ומ׳יש הוי בעשה ול״ת דכ' כ״א לפני‬
‫ד׳ ל^קיך תאכלנו והקדש משום דהוי גזל דמה לי גזל‬
‫הדיוע או גזל גבוה וכיון דחיסור שלהם חמור לכך אינו‬
‫יוצא בהם משוס מהב״ע אבל בטבל דמעש״ע דלא הוי‬
‫רק לאו בעלמא ‪ .‬וא״כ לא שייך לומר בזה מהב״ע דליתי‬
‫עשה דמצה ולדחי ל״ת דטבל ‪ ,‬לכן צריך לתן טעם משום‬
‫כל שישנו כו' ומברר בראיות דש׳ס דידן ס״ל דעשה‬
‫דמצה דוחה ל״ת ולא כהירוב׳ שהביאו התוס' בר״ה )ד'‬
‫י״ג ע״א ד״ה דאקרבו( וקידושין )ד׳ ל״ז ע״ב ד“ ה ממחרת(‬
‫דאין עשה של מצה דוחה ל״ת דחדש וע״ש שנדחק דאיך‬
‫שייך לומר דיבא עשה וידחה ל״ת כיון דאפשר לקיים‬
‫שניהם ותי' ע ק שהוא של עובד כוכבים ואינו יטל‬
‫להרוס פלא מדעתו ‪ .‬א״נ שהי' לו רק כזית מצומצם‬
‫ואי קשיא הא אליבא דר״ש קיימינן הכא ולדידיה ס׳ל‬
‫דכל שהו למלקות ‪ .‬ומתרץ דבאכילת מצה מודה דבעינן‬
‫כזית כמו לענין קרבן ‪ ,‬וכן העלה במקום אחר ‪:‬‬
‫א ף ך ץ מקשה על הרמב״ס דממ“נ קשה כליו דכ' סתם‬
‫דכל איסורין אינו יוצא בהם י״ח מצה ואמאי‬
‫לא נימא דעשה דחי לית ‪ .‬ואי קסבר דאין עשה דמצה‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫פיק א‬
‫אחדש וטבל שגיאה זו הביאו להקשות עוד בסי׳ צ״ט‬
‫שהקשה על גמ׳ דפסחיס למאי צריך לטעם דאין מביאין‬
‫נסכים מטבל מדרשא דמש״י ת״ל משום מהביע ולא‬
‫ידעתי מאי מהב״ע היא בהבאת נסכים מטבל הלא טבל‬
‫מותר בהנאה ואך שאסור הנאה של כילוי בטבל מ"מ אין‬
‫לנו הכרעה אי אסור הנאה של כילוי של טבל הוא מן‬
‫התורה כדי להקשות קושיא על הגמ׳ ועיין במ״ל בפ״ב‬
‫דתרומות ה׳ י״ד שנסתפק בזה ובאמת תמי׳ לי טובא על‬
‫המ״ל י^א מדברי הרמב׳׳ס הנ״ל מוכח דס“ל דהנאה של‬
‫כילוי אינו מה״ת דהא הרמב״ס כתב אין מביאין מנחות‬
‫כו׳ ואצ״ל מן הערלה וכה״כ ואי ההנאה של כילוי גס‬
‫בטבל הוא מה״ת מאי פשיטא לי< בערלה ובכה׳כ יותר‬
‫מטבל הא גם טבל מאיסורי הנאה של כילוי ואין לך‬
‫כנאה של כילוי יותר מהבאת נסכים ומנחות עכ״ל ‪:‬‬
‫הפריז להשיג על הגאון הנ״ל חנם כיון דבגמ׳‬ ‫וד‪1‬ה‬
‫זבחים)דך פ״ח ע״א( איתא להדיא האי אסורא‬
‫של טבל ושל ערלה ושל כלאי הכרס ‪ .‬ובפסחים)ד׳ מ״ח‬
‫ע״א( קאמר טעמא של טבל משוס משקה ישראל )גס‬
‫נעלם ממנו גמ׳ דמנהות )דך ו׳ ע״א( דקאמר שס וצריכא‬
‫דאי ממשקה ישראל ה״א למעוטי היכא דלא היי מ לו‬
‫שעת הכושר דומיא דערלה וכה״כ כו' משמע להדיא‬
‫דאך ערלה וכה״כ ממשקה ישראל נפקא ליה ‪ .‬וזה דוחק‬
‫לומר דהגמ׳ קהמר דומיא דערלה וכה״כ ולא הם בעצמם(‬
‫א"כ הרי מצינו כעס בגמ׳ משוס ממשקה ישראל ‪ .‬ולמה‬
‫לי׳ לרבינו להמציא טעם חדש מדעתו כיון שבגמ׳ קאמר‬
‫טעמא אחרינא ‪:‬‬
‫ו ל ^ ״ ז קושיתו השני׳ שבסי׳ צ“ ט באמת קושיא גדולה‬
‫היא על גמ׳ דמס׳ מנחות הנ״ל דקאמר על ערלה‬
‫וכה״כ משוס משקה ישראל תיפוק ליה משוס מהב״ע ‪,‬‬
‫וקושיא עצומה היא וראויה למי שאמרה ‪:‬‬
‫כל״ז אין כדאי כדוחק כזה להשיג על רכן של ישראל‬‫וגם‬
‫דודא״י האי טעמא שכ׳ הרמכ״ס ז״ל משוס מהכ״ע‬
‫אטלי ככא קאי ‪ .‬ומה שהקשה איך הוא טכל מצהכ״ע ‪.‬‬
‫זהו גופא העבירה שאמרה תורה שלא להקריכ אלא‬
‫ממשקה ישראל והוא הקריב ‪ .‬לכך אין מקדשין וזהו‬
‫טעס מפ״מ אין כלי שרת מקדשין לקרב כלל וע“ כ זהו‬
‫רבותא מדתני זה בתוספתא בפיע דאין מקדשין עי כ‬
‫דהא אתי לאשמועינן דלא נימא דאך דאסור לכתחלה‬
‫להביא אעפי״כ •אם הביא קדש קמ״ל דאס הביא לא קדש‬
‫והייע משוס כיון דאמרה תורה לא תביא והביא הוי‬
‫מצהביע׳ולא קדש כלל דנימא שיקריבם רק ^ א יעצה‬
‫לשם חובה ‪ .‬ועוד ניל לומר דלא שייך לומר דכיש הוא‬
‫משוס דערלס וכה׳כ הוי איסורי הנאה וא״כ הוי מצהב״ע‬
‫דאסור לימות אבל בכגך קמיימא כיק דמותר בהנאה‬
‫לא שייך מצהביע תינח בכהיכ שאסור אך שלא כדרך‬
‫מאתן אבל ערלה דשלא כדרך הנאתן מותר ‪ .‬ואין לך ^ א‬
‫כדרך הנאתן יותר מזה דנ מ ה כמה שנאכלה פל גבי‬
‫המזכח אך אס נאמר דמצות ליהטת נתט מ*מ הלא‬
‫זה אין דרך מ א תו דלא עדיך מנ מ ה מאפר דמקרי שלא‬
‫כדרך מ א ק ככמה דוכתי ‪ .‬וכפרט כמנחות הלא עירך‬
‫כמאה‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪250‬‬
‫)ד׳ ה׳ ע״א( מה לנזיר מצורע שכן ישט כשאלה דאלח״ה הא‬
‫דקי״ל דאין עשה דוחה ל“ח ועשה לגמור מנזיר דדחי אלא‬
‫מנזיר מ״ט לא גמרינן דאיכא למפרך שכן ישט כשאלה‬
‫וכו׳ אלמא כדכר דאיהנייהו כשאלה אחי עשה ודחי‬
‫לא חעשה ועשה אס כן אין לך ישט כשאלה גדול‬
‫ממע״ש שהתורה צוחה לפדוחו ולאכלו ‪ .‬וגס כפ״עישט‬
‫כשאלה להפריש אחרות דהא לא גרע מתרומה א״כ זה‬
‫ברור דאך אס הוי עשה ול״ת הוי דחי לי׳ עשה ‪) :‬כ( כמה‬
‫שכ׳ דכהקדש לא שייך לומר דעשה דוחה ל״ת דהא איתא‬
‫כירושלמי דכגזל לא יצא וגזל גכוה לא גרע מגזל הדיוט‬
‫עכ״ל ‪ .‬והא ע׳׳ז גופא אט דנין למה יהא מצהכ״ע נימא‬
‫דלדחי ולא יהא מצהכ״ע וכירושלמי הטעס משוס מהכ״ע ‪.‬‬
‫אך ע״כ צ״ל סכרא אחרת דכגזל לא שייך דחי' דהא עכ"פ‬
‫מחסר להכירו ‪) .‬ג( לפמ״ש כאן וכ׳ שהעלה כן כמקוס‬
‫אחר דלר״ש אך דכ״ש למלקות ואעפי״כ כמנה לא יצא‬
‫כפחות מכזית עכ״ל ‪ .‬א"כ כזה הרי סתר כל הבנין שלו‬
‫שכ' דלכך צריך קרא אליכא דר״ש היכא שאין לנו רק‬
‫איסור לאו כעלמא כמו טכל דמעש״ע ‪ .‬דכלא קרא הוי‬
‫דחי הל״ת לכך צריך קרא אליכא דר״ש הא א״א לדחות‬
‫כלל כיון שאכל כל שהוא הרי חייב מלקות ועובר כלאו‬
‫והמצוה לא יצא עד שאכל כזית ובכגון זה ודאי לא דחי‬
‫והלא הוא בעצמו כ׳ בתשובה שאח״ז דבטבל כיון דמעורב‬
‫בו דבר שאינו שלו אינו יצול לדחות משוס כיון שאכל‬
‫כזית עובר ולא יצא עד שיאכל יותר מכזית ע״ש א"כ כ״ש‬
‫אליבא דר״ש דאמר כ״ש למלקות ובמצה בעינן כזית‪ .‬הרי בכל‬
‫משהו עובר בל״ת ומצות מצה לא מקייס עד שיאכל כזית‬
‫ובזה נסתר כל הבנין שלו מהחל ועד כלה ‪ .‬אך אס‬
‫נאמר דיש איזה איסור דמצה דוחה אותו ‪ .‬ע״כ לדש שהוא‬
‫בעל המימרא הזאת א״א לומר כן א״כ כשל עוזר ונפל עזור ;‬
‫מה שתמה על הרמב״ס ותלי פסקיו זה בזה ‪.‬‬ ‫)ד(‬
‫ולפמ׳ש לא תלוי זה בזה כלל ‪ .‬אך גופא דילא‬
‫דהרמב׳יס טעמא מאי דאינו יוצא אי משוס מצוה הב״ע‬
‫ולא דחי אי משוס דס״ל כהירהלמי משוס דהוי עשה‬
‫דקודס הדבור או איזה טעס אחר את כל זה הי׳ ליה‬
‫לפרושי להרמב״ס זיל כמו שמצינו בכ״מ שמפרש מפני‬
‫מה לא דחי ‪:‬‬
‫)ה( מ ה שהקשה על הרמב׳ס בפ״ה מה׳ אסורי מזבח‬
‫ל״ל להמציא טעס דהמהב״ע וכי כעורה זו‬
‫ששט בגמ׳ ממשקה ישראל ‪ .‬על קושיתו זו ראיתי שבנו‬
‫של הגאון בעל נב׳׳י מ״ת באו״ח סי׳ קליג כ׳ ח״ל ‪:‬‬
‫‪ n i* T l‬ראיתי להגאון ש׳א כסי׳ צ״ו שהקשה על הרמב״ס‬
‫‪-‬דל׳׳ל לומר דכל אלו פסולין משוסמהכ״ע וכי כעורה‬
‫היא ששנה הגמ׳ משוס ממשקה ישראל מן המותר‬
‫לי^אל עכ״ל הש׳׳א ודבריו הס כשגגה היוצאה מלפני‬
‫השליט דבאמת בחדש וטבל גס להרמב״ם ליכא טעם‬
‫אחר שאין מביאין מהס נסכים אלא משוס מן משקה‬
‫ישראל דאיזה מהב״ע איכא בחדש וסבל ‪ .‬ומש*כ הרמב׳׳ס‬
‫מפני שהוא מהב״ע לא קאי אלא על ערלה וכלאי הכרם‬
‫שהם איסורי הנאה כנ׳ל ‪ .‬וטעות הוא זה שנזדמן להגאון‬
‫שיא וסבר דמש*כ הרמביס מפני שהיא מהביט קאי גס‬
 ‫סכו‬
‫‪1‬‬ ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיקא‬
‫נוטל אותו הרי לא מכלה אותו ואיט עושה עבירה יותר‬ ‫ההגאה לאחר שנחעכל ‪ p ip r‬ע״ג המזבח ונשרפין‬
‫לבד מה שגזל בשעת מעשה ‪ .‬א״כ ודאי יצא כיון דבשעת‬ ‫אשק מותר ‪:‬‬
‫עשיית המצוה אהו עובר עבירה אבל אם עושה מצוה‬ ‫וא״כ‬
‫ודאי לא פשיפא כ'כ לומר דבערלה הוי מצהב״ע‬
‫ובשעת עשייתה עושה עבירה ודאי דמודו כולהו דלא‬ ‫משום דאסור בהנאה ‪ .‬וא“ כ הדק לדברי הגאון‬
‫הוי מצוה כלל ‪ .‬וח׳ת כיון דלית לתו דרשא דרשביי א״כ‬ ‫בעל ש״א שהקשה שפיר למה המציא הרמב״ם עעס חדש‬
‫מנ״ל כצל הדבר הזה אף שעושה עבירה בשעת המצוה ‪.‬‬ ‫שלא נזכר בגמ׳ כלל ;‬
‫ע״ז אומר לך אביא קרא ואביא סברא ‪:‬‬ ‫‪ Q j‬מה שהקשה ל״ל להגמרא לומר עעמא דממשקה‬
‫ק איתא בירושלמי במס׳ חלה על מצה גזולה‬ ‫סברא‬ ‫ישראל סיפוק ליה משוס מצהב״ע קושיא גדולהה־אעל‬
‫]הביאו הרא״ש פ׳ כל שעה סי׳ י״ח[ רבי אומר‬ ‫סוניא דפ' קמא דמנחות כנ״ל ‪ .‬אן! ראיסו נגד בעל‬
‫אין עבירה מצוה ר׳ יוסי חומר אין מצוה עבירה אמר ר׳‬ ‫המאור מהא דר״ה לכאורה ראיה גדולה הוא וראויה‬
‫אילא אלה המצות אם עשאן כמצותן מצוה ואם לאו אינה‬ ‫היא למי שאמרה ‪:‬‬
‫מצוה ‪ .‬ולפמ״ש מדוקדק מאוד מה שהירושלמי במס׳ חלה‬ ‫בדרך נחני ד׳ למצוא איזה דרך ישרה בדבר‬‫ואנכי‬
‫על מצה גזולה הביא טעמא דאין עבירה מצוה כו׳ ובלולב‬ ‫הזה שיתישבו כל הסוגיות ‪ .‬גס דברי הרמב״ם‬
‫הגזול הביא הטעם במשל לא׳ שכיבד את השלטון ונמצא‬ ‫בכל מקומותיהם וד׳ יעמידני על האמת בתורתו;‬
‫שאינו שצו הא גס כאן במצה גזולה איירי ולפמ״ש ניחא‬ ‫מקודם נבאר שיש ב׳ מצהב״ע ‪ .‬א' שאני עושה‬ ‫הנף‪,‬‬
‫דבמצה גזולה ■בשעת עשיית המצוה הוא עושה עבירה‬ ‫מצוה ובמצוה זו שאני עושה אני עובר בשעת‬
‫שפיר מייתי הסברא דאין עבירה מצוה אבל בלולב‬ ‫עשייתה איזה עבירה כגון שאני אוכל מצה של איסור‬
‫הגזול שאינו מכלה אותו בשעת נטילתו וגזל כבר נמצא‬ ‫נמצא בשעת עשייתה אני עובר עבירה שאני אוכל איסור ‪:‬‬
‫שאין נעשה העבירה והמצוה יחד רק שהעבירה היתה‬ ‫שבשעת עשיית המצוה חין אני עושה כלום ‪ .‬רק‬
‫קודם לכן ח״כ אין שייך לומר אין מצוה עבירה דהלא לא‬ ‫שעבירה גרמה גי שע״י אני יכול לקיים המצוה‬
‫נעשית העבירה עתה ‪ .‬לכך מוכרח לומר סברא אחריני‬ ‫כמו במקריב קרבן שכבר קנה ע״י יאוש ‪ .‬נמצא כשעת‬
‫נמצא סניגורו קעיגורו ‪ .‬דאעפ״כ אינו שלו הוא ‪:‬‬ ‫עשיית המצוה אינו עושה כלום רק שע״י עבירה שעבר‬
‫כבר באה לו המצוה ‪ .‬והנה יש למצוא בכל א' מהב'‬
‫ובזה‬
‫זכיתי להבין ה^וגתא שבין ר׳ לר׳ יוסי דלכאורה‬
‫דרכים הנ״ל חומרא יותר מבחבירתה ;‬
‫כלא שניהם אומרים דבר א׳ )וזה לא שמרוהו‬
‫הראשונים ז״ל( ולפמ״ש ניחא דר׳ אמר אין עבירה מצוה‬
‫הראשון שבשעה שאני עושה המצוה אני עובר‬ ‫בדרך‬
‫עבירה החומרא מובן מצד עצמה שאני מקיים‬
‫הקדים עבירה למצוה לומר דאף שנעשה העבירה קודם‬
‫רצון הבורא ועובר על רצונו בהעלם אחת וסבראגדולה‬
‫המצוה אעפי״כ הוי מצהב״ע כי באמת ס״ל כמו רשב׳׳י‬
‫היא שודאי לא רצת הקב״ה בתורתו בזה ‪ .‬ועוד סברא‬
‫■‪:‬שמעתין ור׳ יוסי לא ס״ל הכי אלא דוקא גבי מצה‬
‫שכיון שאנו מוזהרים על אכילת דבר מ ה נפשו קן בת‬
‫דהעבירה נעשית ע״י המצוה וזה שאמר אין מצוה עבירה‬
‫והוי דומיא דדבר שאינו ראוי לאכילה כלל כמו עפר‬
‫פי׳ שע״י המצוה באה עבירה דוקא אבל אם ^ ד ם לכן‬
‫ולקמן נאריך אי״ה בראיות ע”ז ;‬
‫באה העבירה מותר והוא סייל כשמואל דשמעתין ודו׳ק ‪.‬‬
‫ור׳ יוסי מסמיך זאת אקרא ‪ .‬אך עכ״פ משינוי הטעמים‬
‫הב׳ יש ג״כ חומרא והוא באיסור נזל שמכבד‬‫בדרך‬
‫להקב״ה בדיר שאינו שלו באמת והוא סברת‬
‫של הירושלמי מוכח דלא דמי אהדדי הנך תרי מצהב״ע ‪:‬‬
‫הירושלמי שבפ׳ לולב הגזול א״ר לוי זה שנוטל לולב גזול‬
‫ו א ב י א קרא דהיכא שאני נועל דבר שהוא גופא דבר‬ ‫למה הוא דומה לא׳ שכיבד את השלטון תמחוי א׳ ונמצא‬
‫איסור שאינה מצוה כלל יש להוכיח מהא‬ ‫משלו ]פי׳ של מלך[ אמרו אוי לזה שנעשה סניגורו‬
‫גופא דאסרה תורה להביא קרבטת רק ממשקה ישראל‬ ‫קמיגורו ‪ .‬וזהו שאמר רשב״י שאףלאחר יאוש שקנאו‬
‫הרי חזינן דהקפידה תורה שלא להקריב דבר שאסרה‬ ‫והוא מותר כבר לשחטו מן התורה רק שהוא חייב לו‬
‫התורה לאכול ‪ .‬א״כ מזה גופא אנו למדין שאין לעשות‬ ‫דמים אעפי״כ כיון שבאה לו הדבר הזה ע“י איסור אין‬
‫מצוה בדבר האסור מצד עצמו אך דוקא בדבר שאסור‬ ‫הקב״ה רוצה בזה ‪ .‬וזהו ג"כ מימרא השניה דרשב״י אני‬
‫מצד עצמו ‪ .‬אבל אם אין הדבר אסור מצד עצמו אף שמיי‬ ‫ד׳ שונא גזל בעולה פי׳ אף בנדבה ואף שקנאו כבר רק‬
‫עבירה באה לו לא הקפידה התורה כ״כ ‪:‬‬ ‫שאני שונא אותה ואיני מתרצה בה בשום אופן ‪ .‬וכבר‬
‫ו ס ב ר א זו מציגו בגמ׳ פסחים)דף מיח ע״א( ממשקה‬ ‫הוכחתי לעיל בכמה ראיות דרשב״י לא איירי בשום אופן‬
‫ישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן‬ ‫רק לגבירה דנזל ולא על עבירה אחרת בכה׳ג שעיי‬
‫הטבל יטל לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד‬ ‫עבירה באה לו איזה מצוה ‪ .‬וע׳ז פליג עליו שמואל ורבא‬
‫שאיסור טפו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא‬ ‫וס״ל דלא כן הוא אלא באופן זה שבשעת עשיית כמצוה‬
‫איסור מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דיא‬ ‫איט עובר עבירה כגון דקנ^‪ :‬ביאוש אף שע״י עבירה‬
‫גרס לו ‪ .‬וא״א איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור‬ ‫באה לידו אותה המצוה אעפ׳כ מצוה היא א"כ גבי קרבן‬
‫גוש מה לי איסור דיא עכיל ‪ .‬ודייק מינה דאיסור‬ ‫לפני יאוש בשעת עשיית המצוה הוא עובר כבירה שהוא‬
‫מוקצה דרבנן ‪ .‬וקשה לכאורה אם נאמר דמיקר המיעוט‬ ‫מכלה ממון חבירו ‪ .‬אבל בלולב שנזל כבר ומה שהוא‬
‫הוא‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות ®■‪ p‬א‬
‫ו כ ן נ ס ק הרמב״ס ז׳׳ל )פ׳׳ה מה׳ שבועות ה׳ ו׳(‬
‫שבועה שלא אכלתי ואכל דברים שאינם ראויס‬
‫לאכילה או נבילות ועריפות חייב שאכילתן שמה אכילה‬
‫שכבר חשובין אצלו שהרי אכלן אבל להבא שנשבע שלא‬
‫יאכלן ונקרה מקרה שאכל אינה אכילה כמו שביארנו‬
‫עכ״ל הרמב״ס נ‬
‫ו כ ׳ הכ׳׳מ אף דבגמ׳ אינו אומר זאת רק לדיחוי אעפ׳׳כ‬
‫פעמא דמסתבר הוא דבסתם אין דבר איסור בכלל‬
‫אכילה רק אם אכל כבר הרי אחשבי׳ עכ׳׳ל ‪:‬‬
‫ו ט ״ כ צ״ל ח ה הספק הוא גס בלישנא דקרא דאס רק‬
‫בלישנא כל בני אדם אין שיץ להסתפק בזה ‪.‬‬
‫אלא ע״כ דלא מצינן כזה לשון ב״א ואנו מסופקין באמת‬
‫אם הוא בכלל אכילה או לאו א״כ כיון דמסקינן דלא הוי‬
‫בכלל אכילה )כמו שכ׳ הפוסקים הטעס דקץ בה( הוי‬
‫כמו מינים שאינם ראויס לאכילה לכך אינו מברך עליהם‬
‫ואינו יוצא בהם ‪:‬‬
‫ו ב ז ך ‪ ,‬ישבתי שפיר מה שהקשה הראיה בחינוך דאיך‬
‫אמרינן דנדר ת! על דבר מצוה יבא עשה דמצה‬
‫או פסח וידחה ל״ת דנדר ותירץ דהוי עשה ול״ת ‪ .‬והקשו‬
‫עליו האחרונים הא ישט בשאלה ואמרינן ביבמות )דף‬
‫ה׳ ע״א( דהיכא דאיתא בשאלה דחי אף עשה ול״ת ‪.‬‬
‫ולפמ״ש קושייתו מעיקרא ליתא דכיון דגלי רחמנא בפסוק‬
‫כי ידור נדר לה׳ שנדרים חיילים על דבר מצוה הוי‬
‫כמו שהי׳ כתוב בפירוש שאוק המצות לא יהיו נוהגים‬
‫אס ידור עליהם ולא יהא מצות ויחשט כנפשו בפסול ‪.‬‬
‫וכמו כן באמת כתב התוס׳ כתובות )ד׳ מ׳ ע״א ד״ה‬
‫ניתי עשה ונדחה ל״ת( וא״ת ומאי פריך וליתי עשה ונדחה‬
‫ל״ת הא דריש מקרא בהדיא במשנה דבפינן אשה הראוי׳‬
‫לו ‪ .‬ו תיק דלאו מיתורא דקרא קדריש אלא דולו תהיה‬
‫לאשה משמע מדעתה כו׳ הרי חזינן בפירוש דאס גלי‬
‫קרא בהדיא דבעינן אשה הראוי׳ לו לא הוי קפה כלל יבא‬
‫עשה וידחה ל״ת א״כ גס כאן אס נאמר שדברים שאינם‬
‫ראויס לאכילה לא מקרי אוכל הרי כ׳ קרא להדיא שאיט‬
‫יוצא כיון ש ה לא מקרי אבילה כלל ‪:‬‬
‫ן א ץ להקשות ע״ז מהא דאיתא בזבחים )ד׳ צ׳ז ע״ב(‬
‫יקדש להיות כמוה הא כיצד אס פסולה היא תפסל‬
‫ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה ‪ .‬ופריך אמאי וניתי‬
‫עשה ונדחי ל״ת אמר רבא אין עשה דוחה ל׳ת שבמקדש‬
‫שגאמר ועצם לא תשברו בו ריש בן מנסיא אומר א׳‬
‫עצם שיש בו מוח וא׳ עצם שאין ט מוח אמאי וניתי עשה‬
‫ונדמי ל״ת אלא אין עשה דוחה לית שבמקדש עכיל‬
‫הגמ׳ ‪ .‬וח׳׳כ קשיא לפי דברי הא כיק דאסר רחמנא‬
‫לאכול הוי כבר אכילת איסור וא*כ לא הוי כלל המצוה‬
‫לאמל כמ׳׳ש לעיל ‪ .‬ולפמ״ש לא שייך כאן דחי׳ כלל דלא‬
‫מקרי אכילה כלל ‪:‬‬
‫ה נ ח המבין יבין ^ י ן זה קושיא דלא דמי כלל לנ״ד ‪.‬‬
‫דהא התם הוא המצוה על הכשר וכ׳ רחמנא‬
‫פלא נאכל הכשר משום שמעורב בו קצת הפסול או החמור‬
‫ע׳׳ז מקשה מ׳יר שיבא עשהשל הכשר וידחה ל״ת של המעורב‬
‫ט ולמה אסר רחמנא גס את הכשר עד שילפינן מזה‬
‫דהיתר‬
‫‪252‬‬
‫הוא מבוס דהוא מדרבנן א'כ ל״ל מקצה יאמר פל מבל‬
‫דרבנן גופא ותו מאי קאמר מה מבל שאיסור גופו גרס‬
‫לו ‪ .‬אלא הפי׳ כך הוא דבאמת אן‪ £‬בכיבל מדרבנן אשור‬
‫כיון שאין ישראל אוכל אותה לא רצתה תורה בזה ‪.‬‬
‫רק במוקצה הואיל דאיסורו אינו מצד עצמו אלא מצד‬
‫שהוא יו״כי ‪ .‬א״כ אין האיסור מצד עצמו ולא הוי בכלל‬
‫משיך‪ :‬ישראל ‪ .‬אבל אס נאמר שהמוקצה דאורייתא‬
‫והכעס משוה והכיט את אשר יביאו א״כ הרי המאכל עצמו‬
‫חסר הכנה והוי כמו איסור מצד עצמו ‪:‬‬
‫אני אומר שדייקינן מזה בכ“ מ שאין יוצאין‬ ‫ולפ״ז‬
‫בדבר איסור אף שהוא מדרבנן דהא חזינן‬
‫דמיעכיה התורה לעשות מצוה בדבר שהוא אסור לישראל‬
‫לאכילה ‪ .‬ובזה מיושב מה שהקשיתי לפיל על מה בכתב‬
‫רש״י ז״ל דבמצה של דמאי לא יצא משום דהד‬
‫מצהב״ע והקשיתי הא המצוה הוי דאורייתא ועבירה אינו‬
‫אלא מדרבנן ‪:‬‬
‫נובע עיקר הדבר של מצהביע בדבר שאסור‬ ‫ומזה‬
‫מצד עצמו ולא יצא אף בדיעבד כדאמרינן‬
‫בזבחיס )דף פ״ח ע״א( דלא קדשה ככלי כלל דבר שאינו‬
‫ממשקה ישראל כנ״ל ‪:‬‬
‫אני עוד שבזה לא שייך כלל לומר עשה דוחה‬ ‫ואומר‬
‫ל״ת כיון דהמאכל אסור מצד עצמו ואסור‬
‫לישראל לאכלו לא מקרי אוכל כלל ‪ .‬והוי כמו בפ״מ‬
‫בקדשים שאם אין לנו תמיד רק בעל מוס נימה שיבא‬
‫עשה דתמיד וידחה ל״ת דבעל מוס ויקרב ‪ .‬ע״כ שאין‬
‫לומר הכי כיון דההורה גלתה שאין בעל מום קרב כן‬
‫אני אומר כיון שהתורה גלתה כלא יביאו דבר שהוא אסור‬
‫באכילה הוי כמו בעל מוס ובמצה הוי כמו ממין שאינו‬
‫בא לידי חימוץ כלל שאינו יוצא בו דלא מקרי דבר מאכל‬
‫כלל כיון שאיט ממשיך‪ :‬ישראל ‪ .‬וכן הפעם באמת גבי‬
‫ברהמ״ז אם אכל דבר איסור אינו מברך שהאכילה לא‬
‫היתה אכילה כלל שהתורה אמרה ואכלת ושבעת וברכת‬
‫וכל כברכות אנו למדין מברהמ״ז דהוי דאורייתא והוי‬
‫כמו שאכל פלפלין יבשים שא״צ לברך כדחיתא בברכות‬
‫)דף ל״ו ע״ב( ‪:‬‬
‫עוד דדבר זה תלוי בשקלא ועריא בגמ׳ שבועות‬ ‫וי״ל‬
‫)דף כייר ע״א( דשקיל וערי שם על מתני׳ שבועה‬
‫כלא אוכל ואכל נבילות ועריפות שקצים ורמשים דמעיקרא‬
‫בעי לאקמא דמתני׳ איירי דאמר בפירוש שלא אוכל‬
‫נבילות ולבסוף מסיק אלא כדרבא דאמר רבא שבועה‬
‫שלא אוכל ואכל עפר פעור)פירש“י דלעולס מתני׳ איירי‬
‫בסתם וברישא מיירי שאכל עפר ובסיפא מיירי שאכל‬
‫נבילות וכיריפות ובכלל אכילה סתם הוי נבילות ומריפות‬
‫גם ק בכלל משוס דבאמת ראוי לאכילה הוא רק אריה‬
‫דרביע עלי׳( אמר רב מרי אף אנן גמי תנינא קונס אשתי■‬
‫נהנית לי אס אכלתי היום ואכל נבילות ועריפות שקצים‬
‫ורמשים הרי אשתו אסורה לו )ופי׳ רש״י שם אלמא‬
‫אכילה הוא( ודחי הכי השתא הנ ס כיק דמעיקרא אכל‬
‫והדר אשתבע ליה חשובי׳ אחשבי׳ אבל הכא מי אחשבי׳ ‪.‬‬
‫ע"כ לפי פי׳ ראשון שברש״י לבד פי׳ אחרון שדחוק הוא ‪:‬‬
 ‫קכז‬ ‫חוט המשולש‬
‫אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עלי' ‪ .‬אמר רבא‬
‫הא ודאי קא מיבעי לי כי אוקמא רבנן ברשותיה משעת‬
‫גניבו או משעת הקדישו למאי נ״מ לגיזותיה וולדותיה‬
‫מאי הדר אמד רבא מסתברא משעת הקדישו שלא יהא‬
‫חוטא נשכר עכ׳׳ל הגמ׳ ‪ .‬והבאתי לעיל הרמב״ם בסוגיא‬
‫זו)בפ׳׳ה מה׳ אסורי מזבח ה״ז( כלשונו ותמה עליו הכ'מ‬
‫למה פ׳ כרב יהודא ולא כעולא דהא פוסק דיאוש לא‬
‫קני ובפרט הקשה הא קא חזינן לקמן בה׳ ט׳ שפוסק‬
‫דמהב״ע דאורייתא א״כ אך לפי פי׳ התוש׳ דיאוש דקאמר‬
‫הכא דקני היינו עס שינוי השס ולעולא אינו קונה משוס‬
‫מהב״ע והוא הלא ס׳׳ל מצהב׳ע דאורייתא ‪:‬‬
‫ניחא דבאמת הרמב׳׳ס ז״ל ס״ל כפי׳ התוס׳‬ ‫ולפט‬
‫דהתס כמו שהכריחו פירושם דהא דקאמר‬
‫רב יהודא דיאוש כדי קנה פי׳ עס שינוי השס שאח״כ‬
‫ולעולא לא קני משוס דהוי מצהב״ע ובאמת הרמב׳׳ס ז׳׳ל‬
‫לא ס״ל כרשב״י דהא פסק בי״ט שני מותר גזול וא"כ‬
‫לית ליה מצהב״ע כה״ג דכיון דבשעת הקדש הוי ככר‬
‫יאוש ושינוי השס א״כ הרי בשעת ההקרבה לא הוי‬
‫עבירה כלל דהא מותר לשחטו ובזה הוי שפיר דבדיעבד‬
‫מכפר רק לכתחלה אסור להקדישו דהא בשעה שהוא‬
‫מקדיש עושה העבירה שבו נעשית שינוי השס אבל כיון‬
‫שהקדיש שפיר מכפר ומה שנעשה עבירה קודס לכן לא‬
‫איכפת לן כנ״ל שכן הוא דעת שמואל ובכאן דעת רב‬
‫יהודא תלמידו ‪ .‬אבל באמת בה׳ ט׳ הוי שפיר מצהב״ע‬
‫כמו שבררתי לעיל דלא הוי ממשקה ישראל פי' שנכך‬
‫אסרה תורה טלס למנחות ונסכים משוס שהס עבירה‬
‫פי' שאסור לאכלס כנ״ל כמו שבארתי לעיל באריכות ‪:‬‬
‫זו האיר ד׳ עיני על מה שנתקשיתי מאד‬ ‫ומסלגיא‬
‫מאיזה טעס חולק שמואל על רשב״י ועל‬
‫הקרא שהביא רשב״י עד שמצאתי בע״ה כאן בגיטין‬
‫בירושלמי על הך סוגיא ‪ .‬אמר ר׳ אבין בשס ר׳ יונתן‬
‫והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה‬
‫בגלוי כו׳ וא״כ ע'כ אתי קרא לרבות התירא דבגלוי‬
‫יהא אסור ושלא בגלוי יהא מותר והוא כרב יהודא‬
‫דמדינא שרי גזל בסתר רק בגלוי אסור ‪ .‬וע"כ איירי‬
‫קרא ביאוש דבלא יאוש ודאי דאסור א׳׳כ הרי חזינן‬
‫דמאותו קרא גופא דלמד רשב״י איסור למצהב׳׳ע מאותו‬
‫קרא יליך רב יהודא וכן שמואל רבו היתר דגזל דומיא‬
‫דפסח דוקא בגלוי אבל בסתר שרי גזל ביאוש וא“ כ‬
‫שפיר פסק רבינו כשמואל וכרב יהודא משוס דרבא או‬
‫רב אשי מ ת ק בסוכה אליבי׳ ואי משום דרבא הלא מסיק‬
‫הכא בגיטין אליבא דעולא ‪ .‬וא״כ סותר א״ע חדא אס‬
‫יגרום שם רב אשי הרי ניחא דרב אשי בתרא טפי מרבא‬
‫ופסק טתי׳ דהוא מרא דחלמודא ‪ .‬ותו דאך אם נימא‬
‫דגס שס גרסי׳ רבא ניחא בהקדם מה שנבאר לתר;‬
‫קושית הלחם משנה על הרמב׳ס לקמן בפי׳ח מה׳ מעשר‬
‫הקרבטת הלכה י״ד גנב והקדיש ו^ח״כ שחט בחו; חייב‬
‫ומאימתי העמידוהו ברכותו כדי לחייט עליו כרת משער‬
‫שהקדשה והוא ששחט אחריאושאבל לפני יאוש אינה קדשה ‪:‬‬
‫והקשה‬
‫שאלות ותשובות סיקא‬
‫דהיהר מצמרף לאיסור ‪ .‬וכן גבי שבירת העצם הלא‬
‫כעשה הוא על סמוח שבתוך העצם וכל״ת הוא על שבירת‬
‫העצס לכך מקשה שסיר דלידהי ‪ .‬אבל בנ״ד ליקח רק דבר‬
‫אסור לבד ולקיים בזה מצות אכילה ודאי דהתורה לא‬
‫איירי בהכי כמו דאסיקנא דלא מקרי אכילה כלל ודו׳׳ק ‪:‬‬
‫ו ל ‪ " £‬מ שהעליתי נענ״ד ניחא שפיר מאי דתלי‬
‫הרמב״ם ז״ל דינא דמצה בדינא דברכה לומר‬
‫דלכך לא יצא ולא אמרינן עשה דוחה צ״ת משוס דלא‬
‫מקרי אכילה כלל כמו שמצינו בברהמ״ז שאין מברך אחריו‬
‫ולכך במצה תני גזל ובברהמ״ז לא דבאמת ברהמ״ז חייב‬
‫בגזול כמו שכ' הראב״ד ז״ל מהא דראב״י בב״ק )ד׳ צ״ד‬
‫ע“א( כיון דבשעת שהוא אכל הוי אכילה כיון דאין האיסור‬
‫מצד עצמו כנ״ל כמ״ש לעיל ‪ .‬ובשעה שבירך הרי כבר‬
‫נעשה העבירה ובכזה הרי לא ס״ל להרמב״ס מצהב״ע‬
‫והיכא דבשעת עשיית המצוה עושה העבירה ס״ל להרמב״ס‬
‫דין מהב״ע לכך אינו יוצא בגזול משוס מצהב״ע דהא‬
‫הוא מכלה ממון חבירו ‪ .‬ומיירי באופן שלא קנאה עדיין‬
‫אבל באמת אס קנאה קודס ביאוש ושינוי מעשה ודאי‬
‫דיצא לשימת הרמב״ס ז׳ל ;‬
‫העלינו בעזהשי״ת דמצהב״ע באופן זה שבשעת‬
‫המצוה הוא עושה עבירה בהא כ״ע צ״פ וגס לא‬
‫שייך דחי׳ כלל רק דפליגי היכא שעשה עבירה קודם‬
‫ובשעת המצוה אינו עושה כלום כמו בגזל אחר יאוש ‪ .‬אז‬
‫פליגי ר׳י אליבא דרשב״י ושמואל ‪:‬‬
‫ו ד ע ה עדיין חובה עלינו לבאר מה שהקשינו מנ׳ל‬
‫לשמואל לפלוג על רשב׳׳י בהא כיון דצא מצינו‬
‫תנא דפליג עלי׳ ובפרס שהרי רשב״י קרא קאמר ‪:‬‬
‫ו נ ק ד י ם תחיצה האי סוגיא דאיתאבגיעין)ד׳ נ״ה ע״א(‬
‫על מתני' ועל חטאת הגזולה שלא נודעת‬
‫לרביס שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח אמרינן עלה‬
‫בגמ׳ אמר עולא ד״ת בין נודעה בין לא נודעה אינה‬
‫מכפרת מ׳׳ט יאוש כדי לא קנה ומה טעס אמרו לא‬
‫מדעה מכפרת שלא יהא כהניס עצביזס וט׳ ור״י אמר‬
‫ד״ת בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ״ע יאוש כדי‬
‫קנה ומ׳ט אמרו נודעה אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח‬
‫אוכל נזילות בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת אלא לרב‬
‫יהודא מאי אריא חטאת אפי׳ עולה נמי ‪ .‬לא מיבעיא‬
‫קאמר ל'מ עולה דכליל הוא אלא אפי' חכיאת נמי דחלב‬
‫ודס הוא דסליק לגבי המזבח ואידך כהניה אכלי ליה‬
‫אפ׳ה גזור שלא יאמרו מזבח אוכל נזילות ‪ .‬תנן על‬
‫חמאת הגזולה שלא טדעה לרבים שהיא מכפרת מפני‬
‫תיקון המזבח בשלמא לעולא ניחא אלא לרב יהודא איפכא‬
‫מיבעי ליה ‪ .‬ה־ג קאמר לא טדעה מכפרת טדעה אינה‬
‫מכפרת מפני תיקון המזבח מתיב רבא גנב והקדיש ואח“ כ‬
‫טבח ומכר סשלס תשלומי כסל ואיט משלם תשלומי ד'‬
‫וה' וחני עלה בחון כה׳׳ג עטש כדת ואיא יאוש כדי לא‬
‫קני כרת מאי עבידתיה איר שקבי כרת מדבריהם אחיכו‬
‫פלי' כרת מדבריהם מי איכא איל רבא גברא רבה אמר‬
‫מצחא לא תחיט פלי׳ כרת שע״י דבריהם באתה לו‬
 ‫ת ט המשולש‬
‫לפרש׳׳י ותו׳ לא הוי אסור רק בי״ע ראשון משוס לכם‬
‫ולפמ״ש ניחא דהטעם הוי דמצוה צריך להיוה ממשקה‬
‫ישראל וזהו שכ׳ על משקה ישראל עעמא דמהב״ע‬
‫דחדא מילתא היא ;‬
‫ו ז ה ך דוקא באתרוג אבל בשופר כיון דהמצוה לא הוי‬
‫השופר רק הקול לכך אך בשל עבודה כוכבים‬
‫בדיעבד יצא ‪:‬‬
‫ו ז ה ו שכ׳ הרמב״ס ז״ל )בפ״א מה׳ שופד ה׳ ג׳( שופר‬
‫של עבודת כוכבים אי; תיקעין בו לכתחלה ואס תקע‬
‫יצא ושל עיר הנדחה אס תקע בו לא יצא שופר הגזול‬
‫שהקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ואעפ״י‬
‫שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין‬
‫גזל ‪ .‬וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואס הקע יצא‬
‫שאין בקול דין מעילה וא״ת הרי נהנה בשמיעת הקול‬
‫מצות לאו לי דנות נתנו לפיכך המודר הנאה מן השופר‬
‫מוהר לתקוע בו תקיעה של מצוה ]וכי הראב״ד אין בקול‬
‫דין גזל ‪ .‬א״א ואפי׳ יהי׳ בו דין גזל יום תרועה יהי׳‬
‫לכם אמר רחמנא מ"מ הכי איתא בירושלמי עכ״ל[ ־‪.‬‬
‫ו ב א מ ת דברי הראב״ד נפלאו ממני דהרי בירושלמי‬
‫)ריש פ׳ לולב הגזול( קאמר זאת על שופר‬
‫של עיר הנדחה ושל עבודת כוכבים והרי בגמ דידן‬
‫מסקינן בחולין )דך פ״ע ע״א( ששופר של ע־ר הנדחת‬
‫לא יצא משום דכתותי מכתת שיעורי׳ ‪ .‬וכ"כ הרמב״ם ז״ל‬
‫בכאן אלא דבאמת הרמב״ס ז״ל תופס קושית הירושלמי‬
‫ותירוצי ולא על אותו דבר שהירושלמי מקשה ומתרץ אותו‬
‫שהירושלמי תוסס איסור של אש־רה ושל עיר הנדחת משום‬
‫לכס ע׳ז פריך שם ומ״ש בין לולב לכופר ושופר נמי לתסר‬
‫משום לכס ותירץ משום דהתס גבי שופר אקרי לכס‬
‫אך באיסורי הנאה א"כ ע"כ לכס לרבות של עבודת כוכבים‬
‫ושל עיר הנדחת ‪ .‬ואנן מסקינן באמת דאיסור של עיר‬
‫הנדחת הוא משוס כתותי מיכתת שיעורי' א"כ גם בשופר‬
‫כן ודאי דאסור כמ״ש הרמב״ס ז״ל ‪ .‬אך קושיתו הוא‬
‫לענין גזל למה לא אסר בשופר של גזל כיון דכי בו‬
‫לכס ‪ .‬ע׳׳ז תופסין אנו סברת הירושלמי שיהא יוצא בגזול‬
‫אך דכי לכם ‪ .‬ומ׳׳ש הא בלולב אסור משוס לכם ע״ז‬
‫קאמר ר׳ יוסי בלולב לכם למעוטי ובשופר לכם לרכות‬
‫ור״א מפרש מילתיה דר' יוסי למה נחלק בת־בה הדומה‬
‫בכאן לרבות וכאן למעט ע״ז תירץ דבזה אין סברא ש־הא‬
‫אסור משום לכס כיון דבקול אין ממש וביותר שהתורה‬
‫לא הזכירה כלל השופר רק התרועה ובזה לא שייך נזל ואיסור‬
‫הנאה א"כ ע״כ דאתי קרא לרבויי גזול או של עיר הנדחה‬
‫לפי שיטת הירושלמי דהתם טעמא נמי משום לכס ‪:‬‬
‫‪ ^ X‬אתיא שפיר לישנא דהרמב״ם שהביא הטעם מפני‬
‫מה אנו דרשען כאן ‪ -‬לרבות ולא למעט ‪ .‬ומה‬
‫שנתעורר הרמביס להביא הטעם בשופר דאין ביץל דין גזל‬
‫הוא רק משום דכי בו לכם ‪ .‬אבל בל־ז הא ס׳ל בלולב דלא‬
‫אמרינן מצהב״ע וה׳ה בשופר הי׳ מותר משוס דין מצהב״ע ;‬
‫דברי אליעזר תמזק בהנאון מ׳ הל‪ ¥‬זללה־ה מוולאזין ‪:‬‬
‫ס מן‬
‫םיםן׳א‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫^‪25‬‬
‫הלחית הא הרמב״ם פוסק כרב יהודא א״כ‬
‫ל״ל דאוקמוה ברשוחיה הא מדינא יכול‬
‫להקדישו א״כ חייב כרח מדאורייחא עכ״ל אך לא דקדק‬
‫יפה כלשון הרמב״ס של ושחנו אחר יאוש ולא כ׳ והקדיש‬
‫אחר יאוש דבאמה מחדש הרמב״ם דין חדש אך דהי׳‬
‫ההקדש קודם היאוש ובשעח ההקדש לא הי׳ עדיין שלו אפ״ה‬
‫אוקמה ברשוחיה לחייב עליו משוס דאוחה סברא דאמרינן‬
‫אל־בא דעולא אך ־הקדש ושינוי רשוח אינו מועיל אפייה‬
‫חייב כרח ‪ .‬כה״ג אך אליבא דרב יהודא ואפי׳ באופן‬
‫כאינו מועיל כנון שהי׳ ההקדש קודם יאוש אפ״ה אוקמוה‬
‫ברשוחיה מדרבנן וא״כ שפיר יחישב מה דשקלי וערי‬
‫הכא רבא אליבא דעולא דהא נ״מ לדינא אך אליבא דרב‬
‫יהודא כדינו של הרמב״ם ‪ .‬וא״כ עולה יפה אך דברי‬
‫הרמב״ס אלו לם"מ שבארחי בעזה״ש ‪:‬‬
‫אסיקנה בעזהשי״ח דמצהב״ע שאני עושה‬ ‫נמצא‬
‫עבירה בשעח המטה לכ״ע איח להו דהוי‬
‫דאורייתא ואך בדיעבד לא יצא רק היכח דאינו עושה‬
‫עבירה בשעה המצוה רק עשה קודם לכן ע״ז הם דנים ‪.‬‬
‫ורבינו הרמב״ם ז״ל פסק באמה דלא כרשב״י בהא מדרשא‬
‫ד ירושלמי הנ״ל לפיכך פוסק דביו״כי שני גזול מותרדהא לח‬
‫עביד שום עבירה בשעה נעילה הלולב ‪ .‬אבל באמה‬
‫במקום שעושה עבירה כמו במצה גזולה ס״ל באמה דלא‬
‫יצא משום דמ״ח הוא מכלה בשעת מעשה אבל בהקדש‬
‫הרי בשעה עשיית ההקדש לא הוי עיקר המצוה ועיקר‬
‫המציה הוי אח״כ וכשעה המצוה הרי כבר שלו ואך שבא לו‬
‫ע״י עבירה ליה לן כה וע״ז גלי קרא גזול דומיא דפסח‬
‫דוקא בגלוי אבל בסתר מותר וכן הוא פושק הרז״ה‬
‫אנל לרשב״י כיון דאוסר בקרבן שהי׳ יאוש ואעפי׳כ מקרי‬
‫אח״כ מצהבי׳ע בשעה הבאה הרי חזינן דאך דבשעת‬
‫הבאה כבר שלו הוא אעפ״כ הוי מצהב״ע וא"כ בזה‬
‫נדחה ת־ר־ הרמב״ן על ראייה הרז״ה מהא דחוונכרי‬
‫דהרמב״ן סובר דעיקר המצוה הוי ההקדש א״כ בשעת‬
‫ההקדש הוא מצהב״ע ‪ .‬אבל הרז״ה גם הרמב״ם ז״ל‬
‫]לפי דעתי[ ס״ל דעיקרהמצוה ר^־וי ההקרבה וא״כ הרי‬
‫ס״ל לרשב״י דאך דשלא בשעת המצוה הי׳ העבירה‬
‫אעפי״כ הוי מצהב״ע ‪:‬‬
‫לפ״ז מתורץ הכל מה שהקשו כולם גס מה‬ ‫עכ״פ‬
‫שהקשיתי לעיל אך קושייהו של הגאון ש״א מהא‬
‫דר״ה )דך כ״ח ע״א( דמשמע דאי לאו ם;רא מצות לל״ג‬
‫לא הוי יצא אך בדיעבד בשופר של עולה ואמאי ע״כ‬
‫משוס מצהב״ע א״כ קשיא מזה על הרז״ה ‪ .‬ולפמ׳ש‬
‫בעזה״ש מתורץ דבמצהב״ע כהאי כ״ע מודו כיון דבשעה‬
‫עשיית המצוה עושה העבירה וחס מ‪ 15‬ה ל"נ כרי בשעה‬
‫עשייה המצוה נהנה ‪ p‬העבודה כוכבים לכך הי' אסור‬
‫אבל אם מצות לל״נ הרי לא נהנה כלל מן המצוה ולא‬
‫הוי עבירה כלל ‪:‬‬
‫כ׳ז בדבר שאינו דבר מאכל אבל בדבר שהוא דבר‬ ‫אך‬
‫מחכל אך חס חינו עושה עבירה כנל רק שהמאכל‬
‫אסיר באכילה לא יעשה בו מצוה ‪ .‬ולפיז ני^צ שפוסק‬
‫הרמב״ס שאתרוג שאסור באכילה אסור כל שבעה והרי‬
‫קכח‬ ‫חוט המשולש‬
‫ה ר י חזינן דלשיטש רש״י ז״ל אס יטעון שפסק לה יהא‬
‫נאמן אך להוציא מידה כ״ש שלא לפרוע • א"כ‬
‫לא מצינן כבר לומר שהיא יש לה מנו דאי בעי שאמר‬
‫לא גרששני • הא גס הוא יש לו מגו לומר פסקשי לך •‬
‫א'׳כ בוודאי יהא נאמן במגו דידיה להחזיק א"כ לשיטש‬
‫דרבנן מה שאמרחי במסיבסא דידן ביומא‬
‫דהילולא דכבוד מר אבא הגאון וצדיק‬
‫רש״י זי׳ל לכאורה הקושיא במקומה עומדש • אך ב^מש‬
‫זללה״ה לכבוד נשמשו הגיהורה בעש שעמדנו בשיעורא‬
‫כי דייקינן הרי לשיטש רש״י ז״ל הקושיא מעיקרא לישא‬
‫דמשיבשא בסוגיא דנכשב ביום ונרושם בלילה גיג״ן )דן‪t‬‬
‫דלא שייך לומר דלכך שקנו זמן בניטין כדי שלא יפסיד‬
‫י׳׳ז ע״א( • יוס ג׳ ב׳ אדר ראשון שנש שקצ״ז • שנה‬
‫לה כמזונוש באמרו שנירש אושה כבר • הלא גס עשה אס‬
‫•רצה לשקר ולהפסיד לה יטעו! שפסק לה • ובין כך ובין‬
‫כך בוודאי בלא שבועה יפטור • וקושייש השוס׳ מעיקרא‬
‫הוא רק לפי שיעשם דשם דעכשיו אין הבעל יכול‬
‫להפסיד לה בשום טענה משום שקנה כדי שלא שנטול‬
‫דלש בפניה • אבל אס היה הגע בלא זמן • יהיה יכול‬
‫להפסיד בטיענה דגרששיך • אם ישן לה גט אח“ כ וגס‬
‫שקנה דנעילש דלש בפני הלויס לא שייך בזה • דהא זה‬
‫מלשא דלא שכיחא הוא שיגרש חדס אש אששו בשביל זה‬
‫כדי להפסיד לה • ולשיטש רש״י זה אינו א'׳כ אין מזה‬
‫טענה לשיטש רש״י ז”ל ;‬
‫ראשונים‬
‫^ ו ע כ ש י ו נבוא לעיקר כקושיא שהקשו כל הראשו!‬
‫שעש‬ ‫ע״ב ‪j‬ד״ה עד ש‬
‫לקמן ע ‪7‬‬
‫על רש״י ז״ל נןען‬
‫נשינה • שכ' הלכך כשיבש כגט לא מהני מידי דכי אשי‬
‫למטרך בעי לאשויי ראיה אימש מטא גיטא לידה • והקשו‬
‫כל הראשונים עליה דבב״מ )דך י״ט( אמרינן מצא גט‬
‫אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה • ופריך‬
‫ניחוש דלמא כשב לישן לה בניסן ולא נשן עד ששדי כו׳ •‬
‫ומשני כי אשי׳ למטרך אמרינן לה איישי ראיה אינלש‬
‫מטא גיטא לידך • ואמאי קשה ליה אהך בריישא טפי‬
‫מבכל ניטין שבעולם אלמא משמע דוקא היכא דאישרע‬
‫בנפילה הוא דאמרינן איישי ראיה • אבל בכל גיטין‬
‫אמרינן מסשמא ביום שנכשב נמסר ואומר ר׳י כו׳ •‬
‫ולכאורה קושיא חזקה היא על רש״י ז״ל • אך באמש‬
‫לפי הסברא שהקדמנו דלא שייך שקנש זמן אלא משוס‬
‫דבר שעשה בכשיבש הזמן ישקן לגמרי • אבל היכא דנם‬
‫עשה יכול להיוש החשש באיזה אופן שיהיה לא שייך לימר‬
‫שמשוס זה שקנו)כמו שהקדמשי לעיל לענין מזונוש( •‬
‫לפ"ז גס זה ישורץ בעז״ה שהרי דבר זה מלא בש׳ס‬
‫ופוסקים דמלשא דלא שכיחא לא טענינן לישמי וללקוחוש‬
‫אך שטענינן להם כל מה שהבע״ד היה יטל לטעון אע״פ‬
‫כן במלשא דלא שכיחא לא טענינן להו ־ והרי השום׳‬
‫בעצמם העלו לקמן דדבר זה לא שכייזא שיהא אדם‬
‫טשב גט עכשיו וישן לאח ״ז משום דלא מקדים אינש‬
‫פורענושא לנפשיה • דאל״כ יקשה איך כושבין גט לאיש‬
‫אעפ״י שאין אששו עמו כמ״ש בזה הדבור • הרי חזינן‬
‫דאך לסבדחם ודאי מלשא דלא שכיחא הוא • א״כ גם‬
‫לרש״י טכל לומר כן דאס שטא בגט שיש ט זמן לגטש‬
‫מלקולזוש הפירוש והבעל יודה שנשן לה משעש הכשיבה‬
‫ודאי דהלקוחוש לא יוכלו לטעין שמא מוקדם הוא • )לכך‬
‫החס בב“ מ מגיירי בזמן שהבעל מודה ודאי אי לאו‬
‫דאישרע בנפילה לא היי מ צריכה להביא ראיה משי בא‬
‫הנס‬
‫מיקב‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫סימן ב‬
‫בעזדד״ת‬
‫חילוסא‬
‫רביעיש לפגיירשו ‪:‬‬
‫נכשב ביום ונששס ביום בלילה ונחשם בלילה‬ ‫משנה•‬
‫בלילה ונששם ביום כשר • ביום ונחשס‬
‫בלילה פסול • רי׳ש אומר כל הגיטין שנכשבו ביום ונחשמו‬
‫בלילה פסול מוץ מגיטי נשים • גמרא אשמר מפני מה‬
‫הקנו זמן בגיעין • ר׳ יוחנן אמר משוס בש אחושו • ר״ל‬
‫אמר משום פירוש • ר״ל מ״ג׳ לא אמר כר''י זנוש לא‬
‫שכיחא ־ ר“י מ״גי לא אמר כר״ל קסבר יש לבעל פירוש‬
‫עד שעש נשינה • בשלמא לר״ל משוה הכי קא מכשיר‬
‫ר״ש אלא לריי מ׳׳גי דר״ש דמכשיר א״ל ר״י אליבא דר״ש‬
‫לא קאמינא • כי קאמינא אליבא דרבנן ־ בשלמא לריי‬
‫היינו דאיכא בין ר״ש לרבנן אלא לר״ל מאי איכא בין‬
‫ר״ש לרבנן • פירי דמשעש כשיבה עד שעש משימה א״ב •‬
‫והא איפכא שמעינן להו דאשמר מאימשי מוציאין לפירוש‬
‫ר״י אמר משעש כשיבה • ר״ל אמר משעש נשינה * איפוך‬
‫כו׳ עד כל הסוג יא ‪:‬‬
‫וזה החלי בעזר צורי יגואלי ‪:‬‬
‫נבאר מה שהקשו השוס׳ על שיטש רש״י‬ ‫א מסודם‬
‫ונשרץ בעזה״י • שוס׳ ד״ה מפני מה •‬
‫לא מצי למימר שקט זמן כדי ששוכל להוציא האשה מן‬
‫הבעל מזונוה מה שלוושה ואכלה קודם זמן הכשוב בגט‬
‫שלא יוכל לומר גרששי׳ קודם לכן • דבלא׳׳ה אשה נאמנש‬
‫על כך מיגו דאי בעי שטמין כו' • ועוד דמשום מזונוש‬
‫לא היו צריכק לשקן זמן כמו שאפרש על ר״יבסמוך‬
‫דאפילו אין בו זמן יכולה האשה לבקש עידי מסירה‬
‫שיעידו בפני ב“ ד או עדים שהיום נהגרשה ויכהוב לה‬
‫שטר אוזר • )ומיהו ו ט׳( עכ״ל השוס׳ • וע׳ בר״ן שמביא‬
‫רק שירוץ השני של השוס׳ ולא הראשון ־ א'כ לפי‬
‫פירש״י ז״ל יקשה זאה עדיין ־ ועוד יי׳ל לכאורה דלשיטש‬
‫רש״יז׳ל בכחובוש לא יהא שייך כלל השירוץ הראשון‬
‫ג ס השני ודאי אינו לפי שיטשו דאישא בכשובוש )דן{ ק׳ז‬
‫ט״א( ש׳ש מי שהלך למדה״י ואשסו שובעש מזונוש • בני‬
‫כהניס גדולים אומרים ששבע • וזנן א׳ לא ששבע • ואס‬
‫בא ואמר פסקשי לה מזונוש נאמן • וכ׳ רש״י ז׳׳ל‬
‫ובשבועה ומוזזרש מה שנחנו לה ב״ד • וכ׳ השוס׳ ע״ז‬
‫)ד׳ה ואם בא( וז״ל ונראה לרבי דנאמן להצריכה שנועה‬
‫ודכבועה שגבה מה שלוושה יאכלה דאל״ה לא שמצא מי‬
‫שילוו לה שיראים להפסיד • אבל עכשיו שהיא נשבעש‬
‫אין יראים כלים שסומכין עליה שששבע • עכ״ל השוס׳ מ ‪:‬‬
 ‫חוט המשולש‬
‫עמה זה לא יעשה • אבל אם כותב גט בלא זמן ולא‬
‫נתבאר כלל מתי תתגרש ודאי דלא הוי פורעניות כלג‬
‫]וזהו שיטת הרמב׳ין בחמש שיטות[ א"כ יתיישב שפיר‬
‫שאם לא היו כותבים זמן בגט לא היו יודעים מיום‬
‫המסירה יום הכתיבה • אבל עתה שכותבים זמן ודאי‬
‫לא נחוש שמא יעכב מליתן לה • איל רש׳׳י ז״ל לית ליה‬
‫הך חילוק ‪:‬‬
‫ועכשיו נבא לדברי רבינו הרמבים ז״ל ;‬
‫י ה ר מ ב י ם בפרק א׳ מה' גירושין ז״ל בהלכה)כ״ד(‬
‫אעפ״י שחתימת העדים בגט מדבריהם‬
‫התקינו שיהא העדים מפרשים שמותיהם בגט • וכן‬
‫התקינו בעידי הגט שאין חותמים אלא זה בפני זה • ואם‬
‫חתמו זה שלא בפני זה פסול • וכן התקיט חכמים‬
‫שיכתוב זמן בנע ומקום כתיבתו כשאר שכירות שמא‬
‫תהיה אשתו קרובתו ותזנה כשהיא תחתיו ויכתוב לה גט‬
‫אחר הזנות ויתן לה • ואס לא יהיה בו זמן יכולה לומר‬
‫קודם הזנות נתגרשתי ולפיכך תקנו זמן בנימין ‪) .‬כ"ה(‬
‫גע שיש עליו עדים ואין ט זמן או שהיה מוקדם או‬
‫מאוחר או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אעפ׳׳י‬
‫שעסוקין באותו ענין או כ׳ את הגט בירושלים וטעה‬
‫וכ׳ בלוד כל אלו פסולין עד שיחתמו ט בזמן כתיבתו‬
‫ובמקום כתיבתו • )כ״ו( חתך ממנו הזמן ונתנו לה או שלא‬
‫כ׳ שם היום אלא בשבת ראשונה או שני מחודש פלוני‬
‫או בחודש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החודש אפי׳‬
‫כ׳ בשבוע פלונית כשר וכן אס כתב בו היום גירשתיה‬
‫ככר שמשמעו היום הזה שיצא בו הנכי • והראב״ד ז״ל‬
‫השיג עליו בתרתי חדא במאוחר כ׳ וז׳יל כ׳ הראב״ד ז“ל‬
‫טעה במאוחר דכשר להנשא בו ונא תימא לזמן הגט‬
‫)לאפוקי מדעת התוס׳( אלא מדקיימה בב״ד גיכיה או‬
‫שנמו לה בעידים ולא הזכיר לה איחור זמן מותרת‬
‫לינשא מיד לפי שאינו יכול לקלקלה ואומר אני שאוכל‬
‫את פירותיה עד אותו זמן דלכך איחרו וכמו שהתנה עמה‬
‫הוא וכל הפוסל גט מאוחר מפריז ומפסיד ותועה כנ״ל‬
‫עוד השיג עליו במה שכ׳ חתך הזמן ונתן לה כשר‬
‫לכתחלה כ׳ הראב״ד ז״ל חתך ממנו הזמן ונתן לה לכתחלה‬
‫לא תנשא שהרי מג׳ גיטין פסולין הוא זה עכ״ל •‬
‫ע"כ דברי הרמב׳ם ז״ל ‪:‬‬
‫בטעמא דהרמב״ם ז״ל שפסק דמאוחר פסול •‬ ‫והנה‬ ‫ז‬
‫הר״ן כ׳ לדברי הרמביס ז׳ל דמאוחר פסול‬
‫משוס ב׳ המעמיס א׳ משוס חיפוי דכיון שיהא ס מן‬
‫מאוחר אזי יוכל למסות ולומר שיןדס הזטס גיר®‪• :‬‬
‫גס משום מעמא דפירות נמרי לא סוכל לגבוס עד ■זמן‬
‫הכתוב בשטר )וליש ליה סברת הסוס' שתביא עידי‬
‫מסירה וע׳ מהרשיא( והב״ש באה״מ)סי׳ קכ ‪ r‬ס״ק מיז(‬
‫הביא דעת המ״מ שהוא מסעם גזירה אסו מוקדם וכדעת‬
‫הכ״מ משום חיפוי )והיא סברת ה ‪ ( p‬ומסיר‪ ,‬דיותר‬
‫מסתבר כדעת הריב׳ש בתשובה דמעמא משוס פירא ט' •‬
‫וכרל דהנס חל מיד דלא כהתוס' ‪ p‬שמיזלק עם‬
‫הראביד‬
‫שאלות ותשובות םיטןב‬ ‫«‪23‬‬
‫הגע לידה( אבל היכא שהבעל עצמו יאמר שמוקדם הוא‬
‫ודאי היה נאמן בגט כמו של הסוס׳ סברס רש״י ז״ל •‬
‫א״כ שפיר קאמר ר׳ יוחנן שלא שייך לומר דלכך סקנו‬
‫זמן עי עין כדי שלא סצגירך עידי מסירה אם סרצה לערוך‬
‫מלקורעת )שכן הוא שימת רש׳יי ז״ל( דהא גם עתה יש‬
‫לפעמים שתצגירך להביא עידי מסירה היכא שיהא הוא‬
‫מכחישתה • וכבר ביארנו לדעת רש״י ז״ל שאם בשום פעם‬
‫יוכל לבוא עדיין לחשש זה אך שלא באותו אופן • לא‬
‫שייך כבר לתקן זמן בגע שע״י יוכל לפסול הנע לפעמים‬
‫הרי נתבאר בעזהש״י דעת רש״י ז״ל על נכון • וסר מעליו‬
‫קושיית הראשונים ז ״ל ‪:‬‬
‫יש לומר דרש״י לשימתו לקמן ע"כ נאדי משימת‬ ‫עוד‬ ‫ג‬
‫התוס׳ דהא ל התוס׳ והרא״ש דלכך כותבים‬
‫נע לאיש אעפ״י שאין אשתו עמו משום דנא מיישינן שמא‬
‫לא ימסור לה ביום הכתיבה • א“ כ לשימת התום׳ מעיקרא‬
‫ליתא שפרשו דכל עיקר הזמן לא נתקן אצא בשביל‬
‫הכירות שמשעת חתימה עד שעת נתינה אבל הפירות‬
‫שמשעת נתינה היתה גובה בלא זמן ע״י שתביא עידי‬
‫מסירה לב״ד ויכתבו לה שבזה הזמן נמסר לה • וע״כ‬
‫החשש הוא רק אולי כתוב בזמן רב קודם שמסר לה •‬
‫א״כ ק״ו הוא מה אם לא חיישינן לכתחלה שמח ימסור‬
‫לה שלא ביום הכתיבה ליש אם תביא לב״ד כבר נע‬
‫שנמסר לה בו ביום ודאי דלא נחוש אולי נכתב ביום‬
‫אחר • וא״כ אם תביא תיכך כשימסור לה הגע לב״ד‬
‫ויכתבו לה הזמן שנמסר • ודאי דהוא עצמו זמן הכתיבה‬
‫והחתימה ואס כן הדי לא תפסיד כלום • א"כ למה‬
‫תקנו זמן ‪:‬‬
‫א ך על התוס׳ בעצמם לא יקשה זאת )רק על הרא״ש‬
‫לפי שימתס( שהם נשמרו מזה ו ל בזה הדיבור‬
‫בעצמו גס לקמן פירשו דסברא לא מקדים אינש פורענותא‬
‫לנפשיה לא צר‪-‬כין לומר רק אליבא דר״י דמעמא משום‬
‫חיפוי אבל אליבא דר״ל לא קשיא כלל מאנחיה בכיסתיה‬
‫ולית ליה כלל הך סברא דלא מקדים אינש • ח“ כ ניחא‬
‫אליביה הטעם משוס פירי • אבל רש״י ז״ל הלא מפרש‬
‫לקמן הקושיא והתירוץ מאנחיה בכיסתיה אך אליבא דר״ל‬
‫וא"כ גם הוא ע'כ ס״ל הסברא דלא מקדים אינש • א׳׳כ‬
‫יקשה כנ׳ל • לכך פי׳ דע״כ עיקר המעם הוא שלא‬
‫תצמרך לעידיס כלל אך לעידי מסירה ‪:‬‬
‫ד א ך עדיין לא פלמו החוס׳ ז״ל מקושיא דלפ״ז מנ״ל‬
‫להגמ׳ דר׳ יוחנן ס׳׳ל דיש לבעל פירות עד שעת‬
‫נתינה מדלא קאמר כר^ל הטעם משום פירי הא כיון‬
‫דע״כ סיל ל־ר׳ יוחנן הסברא דלא מקדים אינש א״כ אך‬
‫אס יסבור דאין לבעל פירות משעת כתיבה אעפ׳׳כ לא‬
‫שייך לתקן זמן מטעם זה דהא כץן דתביא עידי מסירה‬
‫באותו יום שנמסר נדע שבזה היום נכתב כמו שבארתי‬
‫לעיל)אוס ג׳( ‪:‬‬
‫ה ו י ע לחדש סברא חדשה לתרץ בזה שיטת התום׳‬
‫)גס שיטת הרא״ש( דס׳׳ל דלא אמרינן הך‬
‫סברא דלא מקדים אינש אלא אם ט ח ב גס עם זמן‬
‫שכתוב הפורעניות שנתגרש אשתו ט ביוס ואח״כ ידור‬
 ‫סכט‬
‫‪'1‬‬
‫חוט המשולש‬ ‫ס‪-‬קב‬
‫גס מהראשונים ונושאי כלי הרי״ף זיל שלא הזכירו הי ק‬
‫קייל דחייב בפרקונה עד דמעא גיגיא לידה והרי׳ן עמד‬
‫על זאת היכן קייל זאת • עוד לא ידעתי סברתו בזה הא‬
‫משכיר כתובה אנו למדין וכתוב ביה לכי תשבאי אפרקינך‬
‫ואותבינך לי לאנתו י וכיז שאינו יכול לקיים ואותבינך‬
‫לי לאנתו פטור מפרקונה כדאיתא בכתובות )דף ניב(‬
‫המדיר את אשתו אינו חייב לפדותה • והובא בש״ע)סי׳‬
‫ע״ה סעי׳ ה׳( הרי חזינן כיון דאינו יכול לדור עמה‬
‫כשיפדה אותה פכיור מפרקונה • ואיך נימא דאה כבר‬
‫כתב לה גע רק שלא נתן לה עדיין קרינן ביה שפיר‬
‫ואותבינך לאינתו הא אמרינן בגיטין )דף צ׳ ע״א ועוד‬
‫ביבמות דף ל״ז ע״ב( א״ל רב משרשיא לרבא אס לט‬
‫לגרשה והיא יושבת תחתיו)ומשמשתו( מהו • קרי עליה‬
‫אל תחרוש על רעיך רעה והוא יושב לבטח אתך • ובפרס‬
‫שמן הדין אשור להתיחד עמה • ולא חיישינן אפילו לשמא‬
‫פייס ואיך נקרא בה ואותבינך לי לאנתו ‪:‬‬
‫] ו ב ד ר ך חידוד אמרתי שזהו עצמו הוא כוונת ר׳ח‬
‫ז״ל במאי שהביא ראיה מהך דהמתנת ג׳‬
‫חדשים דפסקינן כר״ל • שזהו עצמו הוא סברתו דכיון‬
‫דחזינן דבהמתנת ג׳ חדשים מונין מן הכתיבה ולא חיישינן‬
‫כלל אף שמא נתייחד עמה פ״א ונתפייס א״כ כ״ש הוא‬
‫שלא קרינן ביה ואותבינך לי לאנתו דודאי לא ישא אותה‬
‫כ״ז שדעתו לגרשה• ח“כ שפיר מוכח דלא חייב שוב‬
‫ואילך • א״כ מוכח ג׳׳כ שאין לו‬ ‫בפרקונה _‬
‫מ‪:‬‬ ‫_‬
‫סירות מן הכתיבה[ ‪:‬‬
‫סיה נראה לי למצוא מקום מוצא‬ ‫ולכאורה‬ ‫יא‬
‫במה שכ׳ הרי״ף ז״ל וקי״ל דלא פקע‬
‫פררךנה מיניה עד שעת נתינה )והאחרונים לא הראו מקוש‬
‫כלל( דלנה איתא )בב״מ י״ב ע״ב ובב״ב מ״זע׳יב( ח׳ר‬
‫זירא מגורשת ואינה מגורשת חייב לזונה א״כ חזינן אף דכבר‬
‫גירשה רק שהיה הספק בגירושין אפ״החייב לזונה כ׳יש‬
‫היכא דכ׳ לה גט ולא נתן לה עדיין דחי־ב לזונה וכן‬
‫חייב לפדותה • דהא שבי קשה מכולם דכולהו איתנייהו‬
‫ביה כדאיתא בב׳ב )דף ח׳ ע׳׳ב( • א“כ מוכח מזה‬
‫לכאורה דחייב לפדותה עד שעת נתינה • הנה לבד דיש‬
‫לדחות זאת דאפ״ה ל״ד • דכא לכל דבר משטר כתיבה‬
‫אנו למדין וכיון דכ׳ ביה ואותבינך לי לאנתו פטור‬
‫לפדותה כיון שכבר דעתו לגרשה עוד יש להביא ראיה‬
‫מזה גופא להיפך דאמרינן בביב)דף הנ״ל( אשה שנתגרשה‬
‫יש לה חזקה והרי היא כשחר כל אדם ופריך הגמי‬
‫נתגרשה פשיפא• ומשני לא צריכא במגורשת ואינה‬
‫מגורשת וכדר׳ זירא דחייב במזונותיה • ומשמע משוך‬
‫זה שהרי הן כשאר כל האדם וגם יש לו חזקה בנכסי‬
‫אשתו • ואי סיד דלדברי הרי״ף במגורשת ואינה מגורשת‬
‫חייב בפרקונה כמו שרציתי לומר לפיל ־ א״כ קשיא א ץ‬
‫יש לו חזקה בנכסי אשתו כיק דאוכל פירות מצד הדין •‬
‫א'כ מוכח מהתם להיפך דמנור מפרקונה אף היכא דחייב‬
‫במזוטתיה • א׳כ פ״כ אין להביא ראיה מזה להרי״ף •‬
‫חך יש לדחוק דהן־ יש להם חזקה דוקא לאשה‬
‫בנכסיו ודוחק‪:‬‬
‫ואליבא‬
‫שאלות ותשובות‬
‫הראב״ד בזה דלא ס״ל דמחלה לו כפירות עד שעת זמן‬
‫הכתוב בשטר ‪:‬‬
‫דיש לומר ב׳ טעמים על דעת כרמב״ם ז״ל‬ ‫נמצא‬ ‫י׳‬
‫במה של דמאוחר הוא פסול או משוס‬
‫חיפר או משוס פירי • והנה בין כך ובין כך על׳פ יקשה‬
‫עליו קושיית התוס׳ מההיא דמקושר שהיה עדיו מתוכו‬
‫דמשמע משס שמאוחר כשר • וע׳ בר״ן שנדחק בזה •‬
‫עוד הקשו עליו )ב׳( במאי שפסק דאס ל ט מהיוס‬
‫סתמא כשר מאיזה טעס יהני זאת נטעמא דחיפוי)ל(‬
‫הקשו במאי שפסק בחתך דכשר לכתחילה • והלא לא עדיף‬
‫מלא כתבו בו זמן כלל ‪:‬‬
‫ו א נ כ י אוסיף להפליא טיל רבינו ז״ל • מדוע השמיט‬
‫רבינו הך דינא אס הבעל אוכל פירות עד שעת‬
‫נתינה אס לאו דשקלי וגירי בה הש״ס טובא ובספרו היד‬
‫החזקה לא נזכר מזה מאומה אס כר״ל או כדיי • וגס‬
‫כל האחרונים העלימו עיניהס לראות כי נפקד מקומו‬
‫שג זה הדין ‪:‬‬
‫ולתרץ דברי הרסכ״ם ז״ל נקדים תחילה קצת סה‬
‫דקשה לן בנם' • ולא נרבה בקושיות ודקדוקים ‪:‬‬
‫ט ס ו ש י ת הר״ן שגדולה היא אלי דהאי אתמר היה‬
‫ליה לאתויי הגמ' אמתניתין דלקמן ג׳‬ ‫^‬
‫גיטין פסולים)ב׳( לפי עעס דפירות גס דחישי לא יתורץ‬
‫בשום אופן הסברא מדוע כשר לכתחילה בשבוע שנה‬
‫חודש שבת וכבר הקשה זאת המהר׳׳ס שיף ותירץ דברים‬
‫דחוקים מאד )ג׳( במאי דהקשה הש״ס ממתניתין דג׳‬
‫גיטין כשרים משמע דהמקשה סבר דצ״ל אף אס נכאת‬
‫תצא ־ לא יכולתי להלום זאת איך הסברא בשביל תקנת‬
‫הפירות שתקנו בגט נוציא אשה מבעלה כמה חששו חכמים‬
‫לתקנת ב״י • ובשביל הפסד פירות נוציא אשה מבעלה‬
‫)ד׳( לשיטת התוס' דכל קושית הגמ׳ לא היה אלא שתגבה‬
‫ע״י מסירה בלא זמן והיא תביא הגט לב״ד ויכתבו לה‬
‫כזמן המסירה א״כ הפוכי מטרתה למה לי כלא מוטב‬
‫לתקן הזנק בגט אף לגבות מן עת הנתינה • וכבר מצאתי‬
‫שעמד ע״ז הגאון בעל פני יהושע )אך בקושיא שלפני זו‬
‫יתורץ זאת ממינא( ‪:‬‬
‫י ו ה נ ה מקודם נבאר פסק הראשונים ז״ל בכך פלוגתא‬
‫דעד מתי אוכל הבעל פירות • ולבסוף נבא‬
‫להרמב״ס ז״ל בזה ‪:‬‬
‫ד ע ה הרי׳׳ף ז־ל כ׳ וז״ל איכא מ״ד הלכתא כר׳ יוחנן‬
‫ואיכא מיד הלכתא כר׳׳ל דאמר משעת כתיבה‬
‫כדקי״ל לענין ג׳ חדשים • )וזהו סברת הר״ח הביאו‬
‫הרא״ש( והא לאו מלתא היא דזהו לענין מאימתי מונין‬
‫לנע ביחוד תלי מלתא וכיון דאיט מתייחד עמה משמת‬
‫כתיבה מוני ן משפת כתיבה • אבל הכא לענין פירא‬
‫בסרקונה תליא מלתא כדאמרינן פרקונה תחת סירות •‬
‫וקי״ל דלא פקפ סרקונה מיניה פד דממא ג״טא לידה ־‬
‫הלכך כל כמה דמחייב בפרקונה אית ליה פירות ושמפית‬
‫מינה דהלכתא כר׳ יוחנן דיש לבפל פירות פד שפת‬
‫נתינה פכ׳׳ל הרי׳׳ף • והנה לבד אשר זה נפלס מפין כל‬
 ‫חוט המשולש‬
‫דלכך שקט זמן בעבד כדי לידע משי הושר בבש חורין‬
‫א'כ מאי אטרח גמ׳ כולי האי בסוגיין ט ט אשה למצוא‬
‫טעם ־ הא האי טעמא שייך גם באשה לידע משי הורמיה‬
‫לינשא לאחר • אך בחמש ע“ כ צ״ל דהשוס׳ לשיטשייהו‬
‫אזלי בגיטין דס״ל דבאומר שנו שטר שיחרור זה לעבדי‬
‫אליבא דחכמיס דפליני אר״מ דמשוחרר שיכך מפני שזכוח‬
‫הוא לעבד וזכין לעבד שלא בפניו■ וח״כ ניחא דבשלמא‬
‫בחשה לא שייך לומר לכינין הישירא להנשח צריך זמן‬
‫דכיון דאינה מגורשש עד ששניע גט לידה חז שדע‬
‫שמושרש להנשא לאחר אבל בשטר שחרור שיכול להששחרר‬
‫אך שלאמדעשו לכך צריך לזמן כדי שידע הוא מתי נששחרר;‬
‫ו א ״ כ לפיז נס רש״י ז״ל לשיטתו אזיל שכ' נימין )דך‬
‫ט׳ ע״ב ד״ה לה ישט לאחר מיתה( דאך לרבנן‬
‫אך שאינו יכול לחזיר בו מ״מ איט משוחרר עד שיניע‬
‫גט לידו • מ״כ הרי בזה שוה גט עבד לגט חשה וא״כ‬
‫כמו דלא אמרינן באשה הך טעמא כדי להתירה להנשא‬
‫נס בעבד לא שייך לומר כן וא״כ ע״כ צריך לפרש דקאי‬
‫אקנין עבדים • ואך שהתוס׳ כ׳ שם שרש״י עצמו חזר בו‬
‫לקמן )דך י״ג( אגיפי״כ י״ל דרש״י כ׳ כן ביבמות קודם‬
‫שחזר בו)והרי״ך דפסק כן באמש ע׳׳כ צריך לפרש כרש״י‬
‫דקאי אקנין עבדש( ‪:‬‬
‫א ך עדיין יש לנו לברורי דברי השוס׳ אלו שהקשו‬
‫לפיז לשני עוד ד״א ששוה נ"נ לש״ע• ותירצו‬
‫משוס דאין הטעם שוה דבש״ע הטעם משוס השירא ביש‬
‫חורין ובנ״נ הטעם משום פירי עכ״ל • וקשה לכאורה‬
‫א'כ שינח למ״ד משוס פירי אבל למיד משוס ב״א א״כ‬
‫בשניהם הטעם משום איסורח הדרן קושיין לדוכשין דלשני‬
‫ד״ד שוה נ״נ לש״ע ‪:‬‬
‫ו ב א מ ת נ״ל דלכך השוס׳ בנימין)דך י' ע״א( דיה‬
‫כי 'קשני • שהקשו ג'כ הך קושיא ותירצו‬
‫שיק אחר דלכך לא חשיב להו בשוה נ'נ לשיט משוס‬
‫דרגילין לכתוב זמן בכל השטרות • משום דקשיא להך‬
‫שירוצא כקושיישי • ולפ״ז ניחא נס דברי השוס׳ בסוגיין‬
‫דדחקו למצוא טעם בעבד משום פירי ולא מספיק להם‬
‫הך טעמא דהשם משוס השירא בבת חורין משוס דסיל‬
‫דכמו דלא ניחא לר׳ל כטעם דביא משוס דזנוש לא‬
‫שכיחא • כן לא ניחא ליה גם בעבד כטעם דהחירא‬
‫דבש חורין דע״כ צ״ל לס־ דברי לעיל דכחשש שמא‬
‫ישא בש חורין קודם שיניע גני לידו • לכך דחקו למצוא‬
‫טעם שיהא טנע לענין ממונא כמו הכא לענין פירי ‪:‬‬
‫העלינו בעזהשייח דלדברי השוס׳ דסוגיא דידן‬ ‫עכ‪-‬פ‬
‫שוה נ'נ לשיע • ולפי שיטשס בשניהם בלא זמן‬
‫ובמוקדם פסול ובמאוחר כשר בשניהם משום דלא חייל‬
‫עד זמן השטר ;‬
‫®י ו ה ש ת א נבוא לשוכח הרמבים והראב ‪ f‬זיל איך‬
‫דיט בגט שחרור ׳ סנה אם נימא‬
‫דמעמא דהרמב״ם דלכך מאוחר פסול משוס פירי ־ פי׳‬
‫ששפסיד האשה הפירוש משעש הנחינה עד שעח הזמן‬
‫א'כ גם בשכר שחרור פסול מאוחר שיפסיד העבד‬
‫הקרקעות שיקנה משעש נשינה עד שעש הזמן כמו דאיחא‬
‫ב‪:‬״מ‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪258‬‬
‫דכרמב״ס שלא הזטר להדיא הך דינא‬ ‫יב ואליבא‬
‫נראה למידק באמח מהך דינא דפוסק‬
‫דלא כהרייף וס׳ל באמש דאין חייב בסרקונה אן! שלא‬
‫נחן לה מדיין הגט כיון דמזינן דבמגורשח ואינה מנורשח‬
‫אין ליה סירוח מדססק סחמא הרי הן ככל האדם ־ אך‬
‫לפ׳ז יחוסך בוד קושיא אחח מל רבינו ז״ל דכיון דהוא‬
‫פוסק כר' יוחנן דהטבם משוס חיפוי א״כ מ״כ נ״ל דיש‬
‫לבמל פירוש מד שמח נחינה ואיך פסק סחמא דבספק‬
‫גירושין יש להם חזקה זמ״ז מ"כ דאין לו פירוש • ולקמן‬
‫י שו קג סז א ש במזהשי״ש‪:‬‬
‫ו מ ד י דברי בהך מנינח בספק אם כר׳ יוחנן או כר״ל‬
‫נבאר טוד ד”א מה שכ' הבמל המיטור ראיה‬
‫דצריך למפסק כר״ל דהטמס הוא משוס פירי מדדחיק‬
‫לקמן)דך כ״ו( למצוא טמם בארוסה שמח יאמרו ניטה‬
‫קודס לכנה • ובנמ׳ אמרינן דזה דוקא למ״ד דהטמם הוא‬
‫משוס פירי אבל למ״ד משום חיפוי ארוסה שוה לנשואה •‬
‫ולח צריכינן לממס אחר ‪:‬‬
‫ך ע ד ‪ ,‬בדרך פלפול יש לסרן זאש דלפי מה שהקדמשי‬
‫למיל )אוח א' ב׳( דהיכא שנשאר מדיין חשש לא‬
‫שייך לשקן זמן משום זה* קשה מאי קאמר לקמן)ד' כ״ו‬
‫ט׳יב( בשלמא למ״ד משום ב״א ניחא גם בארוסה הטמס‬
‫שמא שזנה ויחפה טליה לומר שנשנרשה קודם • הא‬
‫אסקינן ביבמוש)דך ל׳א ט׳׳ב( דבשטר קידושין לא כשבינן‬
‫זמן ופריך שס הא יש בו טמס דבש אחושו ומבני משוס‬
‫דנייז ליה מ״ש • מכ׳׳פ שטר אירוסין כושבין בלא זמן‬
‫א'כ גס למ״ד הטטס משוס חיפוי קשה למה פסול מוקדם‬
‫בארוסה ואין לומר משום שמא יחפה דהא גס משה יכול‬
‫לחפוש טליה היינו שיאמר שהקידושין כיו אח“ כ אלא מ״כ‬
‫צ״ל דהך דאמרינן לקמן)דך כ״ו מ״ב( דלמ״ד משוס חיפוי‬
‫נם בארוסה ניחא ול"צ לטמס אחר הוא רק אלי‪:‬א דאביי‬
‫דס״ל ביבמוש )שס( דזהו לאו למטוטי זמן קאשי • וא״כ‬
‫לדידיה מצי סבר דצריכה זמן בשטר קידושין לכך שפיר‬
‫ניחא אליבא דמ׳ד משוס חיפוי אך בארוסה ־ אבל לדידן‬
‫דס״ל כרבא דשטר קידושין כשר בל־ז א'כ אך למ׳יד‬
‫משום חיפוי צריכינן להאי טממא שמא יאמרו ניטה קודם‬
‫לבנה • א״כ אין ראיה כלל מהשם לפסוק כר׳׳ל ‪:‬‬
‫ועתה נבאר דיני דשיחרורי עבדים ‪:‬‬
‫מדברי השוס׳ דסוניא די ק משממ דשחרורי‬ ‫יד ת ה‬
‫מבדים הם שוה לגיטי נשים למיד משום‬
‫פירי דמסקי דהטפם הוא שמא ימכור אוחו לאחר ואסני‬
‫כך יכשוב לו גס שיחרור בליז ויאמר ששיחררו קודם‬
‫ויפסיד ללוקח ‪:‬‬
‫ו ה ן השוס׳ לביטהייהו אזלי ביבמוח )דך ליא טיב(‬
‫ד׳׳ה והא טבדא שכ׳ מל פירש׳י זיל שסי׳ והא‬
‫עבדא פי׳ שטר קנייח עבד והקשו א״כ מיש דנקט עבד‬
‫לשני קרקעוח • וכי דאשטר שחרור קאי דתיקון ז ק‬
‫לידע משי נאסר בשפחה ו ה ח ר בבח חורין עכיל • נמצא‬
‫דנשיטסם מבואר ט מ׳ דשטר שחרור צריך זמן • ואגב‬
‫דקאימנא בדברי החוס׳ אלו צריכין אט לבארם במה שכ׳‬
 ‫תט המשולש‬
‫הטעם משוס פירי אלא ע"כ דהטעס הוא רק משוס חיפוי‬
‫ובעבד לא שייך זאח ‪:‬‬
‫ה י‪ 1‬צ א לנו מזה דאיך שהוא מוכח מכל צד שהרמב׳ס‬
‫ז״ל לא פסל מאוחר מטפס פירי אלא מטעמא‬
‫דחיפוי ‪:‬‬
‫לתת דרך פלפול קושייחי דלעיל למה‬ ‫ואמרתי‬
‫השמיט הרמב״ס דין זה לפ• מה‬
‫שהקשיחי לעיל )אוח ד׳{ על דברי החוס׳ דלפ״ז מנ״ל‬
‫להנמ׳ לומר דר״י ס״ל דיש לבעל פירוח עד שטח נחינה‬
‫דלמא לעולם משטח כחיבה רק דס״ל דנא מקדים אינש‬
‫כו׳ • לכך לח חקנו משוס זה כמו‪ .‬שבארחי שס בארוכה‬
‫)באוח נ׳( רק אליבא דהחוס־ אמרתי סברא לחלק)באוח‬
‫ה׳( אבל הרמב״ס ז״ל דלח ס׳׳; הך סברא לחלק • והוא‬
‫ס״ל באמח כדעה השוס׳ דלא חייש־נ; במה שהצטרך‬
‫להביא טידי מס־רה • וא"כ לפי המסקנא דמסקינן אל׳בא‬
‫דר״י לא מקדים אינש פורטנוחא לנפשיה לא מוכח כבר‬
‫דס״ליש לבעל פירוח עד שטה נחינה כנ״ל )באוהדי(‬
‫! ס׳ל לכך לא ‪:‬׳ כיון‬ ‫ל אין לנו הנרע בדעה ר״י‬
‫שהוא פוסק כר׳ יוחנן ;‬
‫נבוא לבאר שיטח הרמב׳׳ס ז״ל בנמ׳‬ ‫והשתא‬
‫ולחרן כל הקושיות שנפלו עליו נס בנח׳‪:‬‬
‫בפי' כמשנה וז״ל ידוע שהיום הולך אחר‬ ‫מצאתי‬
‫הלילה לפיכך נכתב ביום ונהחס בלילה‬
‫פסול שיהא עדותי שקר לפי שהוא משנה זמנו עכ“ נ • א׳׳כ‬
‫הרי מוכח מדעה הרמב׳׳ס ז׳׳ל דהפשול במוקדם הוא‬
‫משום עדות שקר א׳׳כ כה׳׳ג יש לומד דלכך במאוחד‬
‫פסול * ולא נצגירך לסברה הר׳ן והריב״ש וי׳׳ל שהוא‬
‫מפרש הסוגיא כך • דבאמח אליבא דר״מ ודאי דצריכין‬
‫זמן בגט ומוקדם ומאוחר פסול כיו; דאניביה עידי חתימה‬
‫עיקר ודאי שאנו צריכין לידע מחי חתמו כמו בשאר‬
‫שגירות • ונס מוקדם ומאוחר הלא עיקר חתימתם הוא‬
‫בשיקרא ולכך לא הביא בעל התלמוד הך אהמר על‬
‫מתני׳ דהתס דייל דלכך בלא זמן פסול משום דהוא‬
‫אליבא דר"מ וריא פליג עליו בחמת כמו שאמר אביי‬
‫בביב )דף קע׳׳ב ע״ב( דאליבא דר׳א באמת כשר לכתחילה‬
‫אף בלא זמן כלל • ואביי יסבור ע׳׳כ דר״ש לא ס ב'‬
‫כר״א ממש דבכאן משמע דר״ש ס׳ל דצריך זמן דנכהב‬
‫ביום ונחתם בלילה כשר • אבל סוניא דידן דקי״ל לעיל‬
‫דקאי ר״ש בשיטת ר״א א’ כ מוכח ממחני׳ דאף לר׳׳א‬
‫צריך זמן לכתחלה • ע״ז מביא אתמר מפני מה תקנו‬
‫זמן בגיסין פי׳ אליבא דריא י ואמר ר׳ יוחנן משוס בה‬
‫אחותו פי׳ שמא יחפה • וייל דהסברא דרבנן עשו גס בלא‬
‫זמן כמו דלא הר כרות גיסא כלל כיק שאינו מוכח‬
‫מתוכו מהי נמרשה אף דמדאודייתא כשר חך מדרבנן‬
‫חששו לזה • ולפ׳ז שפיר ודאי דבי; מוקדם ובין מאוחר‬
‫פסול כיק דהזמן שייך מדרבנן לעיקר הגט והס חתמו‬
‫טל זמן שקר בטלה חתימתם • ור׳ל סבר משוס פירי‬
‫פי׳ שצרפו עוד ד״א לכנס אף דלא שייך להנט עצמו‬
‫כלל • אך כיון דתלי בנט שנק עיניו לגרשה לכך צירפו‬
‫אותה בנט • ר״נ מ׳ט לא אמד כר״י זנות לא שכיחא‬
‫א'כ‬
‫שאלות ותשובות סיק ב‬
‫בב״מ )דן! י״ט( • וא״נ קשיא דכיק דנשניהם מאוסר‬
‫פסול ונשטר קידושין כשד כמו דאסיק רבא ביבמוח‬
‫)דן! ל״א ע"כ( דכקידושין לא חקנו זמן • א"כ הדרא‬
‫חושיית החוס׳ לדוכחין לחני טוד ד״א ששוה ג״נ לשיט‬
‫היינו דמאוסר פסול וליחא בקידושין דהא בקידושין‬
‫יל‬ ‫מאוחד כשד ־ ובזה לא שייך חידון ההוס׳ דכיון דרנילין‬
‫לכחוב זמן בכל השגידוח דזהו דק לכחהלה • אבל לענין‬
‫זה הא דבר חדש הוא דבשאד שטדוח נם בקידושין‬
‫מאוחר כשר ובנ״נ וש״ע מאוחר פסול ‪:‬‬
‫א ב ל להסוברים דטעמא דהרמב״ם דמאוחר פסול‬
‫בג"נ משוס טעמא דחפוי כמי׳ש הר"; ח״כ‬
‫י״ל דבעבד באמח כשר מאוחר דמשוס פירי לא פסלינן‬
‫מאוחד משוס דמחיל כמ״ש הראב״ד • וא״כ לא שוה נ״נ‬
‫לש״ט • הבל להריב״ש קשה כנ״ל ‪:‬‬
‫טז א ך יש לטיין בשטר קידושין נופא אס מאוחר כשר‬
‫אם לאו דאן! דאמדינן ביבמוח )דן! הנ״ל(‬
‫דלא חקנו זמן בקידושין י״ל דוקא בלא זמן כלל כשר‬
‫משוס כלא מוכח החשש וגס אי; לנו לחק; דשמא נייז■‬
‫יח‬ ‫אבל ודאי אס חזינן דהשטר מאוחר הרי החששא נראה‬
‫לטינים אפשר דפסול כמ״ש הר״ן בסוייין לטנין ניטי; ־‬
‫וא״כ אס נאמר דמאוחר פסול אן! בקידושין לא יקשה‬
‫טור טל הריב״ש ז״ל • די״ל דבאמח דאן! בשחרורי טבדיס‬
‫מאוחר פסול משוס פירי • והא דלא חשיב עוד דבר‬
‫ששוה נ"נ לש״ע משוס דמלחא דאיחא בקידושין לא קא‬
‫חשיב כדאיחא בניטין )דן! י׳ ט״א( ולכאירה יש להביא‬
‫ראיה דמה דקארנרינן ביבמוח )דן! ל״א ע“ב( דבשטר‬
‫קידושין לא חקנו זמן פירושו דוקא אין בו זמן כלל ולא‬
‫בשינו זמנו • דהנה לשיטח הצרפחיס החוס׳ והרא״ש‬
‫כחובוח )דף מ׳ג ע״ב הובאו בטור אה״ע סון! סי׳ נ״ה(‬
‫דארוסה יש לה כחובה אף אס לא כהב לה ונם גובה‬
‫ממשעבדי • אע״כ שטר קידושין מוקדם ודאי פסול דהא‬
‫לא גרע משאר שסרוח דהא חגבה ממשעבדי הכחוכה •‬
‫א״כ ע'כ צ״ל דאן! דלא הקנו זמן בשטר קידושין אפיה‬
‫מוקדם פסול א״כ כה״ג י״ל במאוחר משוס טממא דבח‬
‫אחוחו דבלא זמן כשר • אבל היכא דמאוחר דהחשש‬
‫להדיא באמח פסול א'כ לפ״ז יחודן הריב״ש • אך באמח‬
‫זר אינו ראיה דהא הריב״ש אליבא דהרמביס קיימינן‬
‫והדמב״ם הא קאי בשיטח הנאוניס דארוסה אין לה‬
‫כחובה בלא כ׳ לה א”כ נס מור‪,‬דס כשר • ולפ״ז נם‬
‫במאוחר כשר ועכיפ לא מוכח להיפך • א'כ הרי הקושיא‬
‫טל הריב׳ש לחני עוד דיא ששוה י' נ לש״ע • אך באמח‬
‫אליבא דהרמביס נראה לי שהוא מפרש הסוניא דיבמוה‬
‫עירש״י דשטר עבד פי׳ קנין עבד • וראיה לזה דבפיה‬
‫מה׳ עבדים לא הזכיר כלל זמן בשטר שחרור כמו‬
‫בקידושין ‪:‬‬
‫א מ נ ם לפ׳ז ע״כ יהא מוכח מהוכו דלא כהריביש‬
‫שאומר דהטעס הוא משום פירי דאם הטעם‬
‫הוא משוס פירי עדיין יקשה באמה על הרמב״ס למה לא‬
‫כ׳ ששטר שחרור פסול מאוחד • יהא נם החס שיץ‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיק ב‬
‫ובדבר דשכיח היה להס לרבנן לחשוש ו תי ק דזה אית‬
‫ליה קלא והוי כרות גיעא ‪:‬‬
‫ו ב מ ה שבארתי בעז״ה מתורן ג“ כ מה שהקשיתי למה‬
‫השמיע הרמב״ס דין זה עד מתי הבעל אוכל‬
‫פירות דהא חזינן דהני תרי סוגיות דר׳ יוחנן וההיא‬
‫דב״ב סתרי אהדדי • ע"כ דשלי רק בדעתו דמתי שיגמור‬
‫בדעתו לגרשה באמת מאז אינו אוכל פירוש כסברתו‬
‫לעיל)אות י״א( א׳'כ אינו יסללהחליגילא משעת כתיבה‬
‫ולא משעת נתינה ‪:‬‬
‫לעיל ניחא הסברא בגייז ליה לזמן דכשר‬ ‫ולפמש‬
‫מ ט ס דנכתב כדין ‪:‬‬
‫ו ל פ ״ ז אזלי לה כבר ראיית התוס׳ מב״ב )ק״ס ע״א(‬
‫ממקושר שיכול לעשותו פשוטי דמשמע דמאוחר‬
‫כשר דהא התס נכתב כדין אבל הכא נכתב בשקרא‬
‫ועדיס חתמו עליו • ומתורן נס קושיא ראשונה שעל‬
‫הרמב״ס לעיל)אות ח׳( ומיושב הכל בעזהשי״ת ‪:‬‬
‫וד׳ הטיוב יאיר עינינו בתורתו • ויעמידנו על האמת ‪:‬‬
‫לפירי וא”כ לא שייך לפסול הגע משוס זה • ולר״ל כיון‬
‫בעזהשי״ת פה שאסרתי שפיני חג עצרת שנת תרי״ב ;‬
‫‪) D O D T 1‬פ״ו מה׳ סוכה הלכה י״ג( כ׳ בזמן הזה‬
‫שאט ששיס שני ימיס עוביס יושבין‬
‫בסוכה שמנה ימיס וביום השמיני שהוא י״ע ראשון של‬
‫שמיני עצרת יושבים בה ואין מברכין לישב בסוכה • ו ק‬
‫טומעוס ואנדרוגינוס לעולס אין מברכין לישב בסוכה‬
‫מפני שהם חייבים מספק ואין מברכין מספק • והוא‬
‫מסוגיא דסוכה )דף מ״ז ע״א( דמסיק הש״ס והלכשא‬
‫יתובי ישבינן ברוכי לא מברכינן ‪:‬‬
‫ו ב י הראב״ד ז״ל ואני רואה מדברי רבא דאמר העעם‬
‫לדמאי שאין‪-‬מברכין על הפרשת מעשרות מ ט ם‬
‫דרוב ע״ה מעשרין הס הא לאו הכי מספיקא מברכין‬
‫מפני שהוא ספיקא דאורייתא מפתה ידעינן ודאי דעומטום‬
‫ואנדרוגינוס חייבין לברך עכ״ל■‪:‬‬
‫ו ד ע ה לבד השגת הראב״ד שגדולה היא לכאורה עוד‬
‫יש לדקדק בדברי הרמב״ם ז״ל מה שסמך כאן‬
‫דינא דעומעוס ולא כ׳ בשאר הלטת ובפרע בה׳ ברכות‬
‫היה ליה למכתב ולמה כ׳ דוקא בה' סוכה ‪:‬‬
‫לתרץ דברי רבינו עפ״י שיטתו שידוע שנחלק ט‬ ‫ונ־ל‬
‫עם הרמב״ן והרשב׳א דס״ל לרבינו ספיקא‬
‫דאורייתא מדאורייתא לקולא וריי( מ ל ס לטמרא • והם‬
‫סוברים שהוא מדאורייתא לחומרא ‪:‬‬
‫ו נ ״ ל לומר מקור נאמן לפלוגתתן על פי מה דאמרינן‬
‫בכריתות )דף י׳ז פיב( דאמר רב לפנין אשס תלוי‬
‫דלא מחייב עד ט ה א חתיכה אי משתי‪.‬חתיכות ויש שם‬
‫ט מ׳ ג׳ טעמים דרבא קאמר ספמא מ ט ם דכתיב א׳‬
‫מכל מצות ה׳ ויש אם למקרא מצוות קריק • וליז קאמר‬
‫מפמא דרב משום דאנמ־ לברר איסו ח ו לנ ק א מ ר שם‬
‫)דף ייח ט״א( דספמא דרב מ ט ס דבב׳ חתיכות איקנע‬
‫איסורא ובחתיכה א׳ לא אקבע איסורא • והנה לפפניד‬
‫תלי בזה פלוגתא דהראשונים ז׳ל דלסממא דרבא מ ט ם‬
‫דכ׳ מצוות איט פפור רק מ ט ם נזה״כ באשם תלוי אבל‬
‫ודאי‬
‫‪260‬‬
‫א'כ אין סברא שרבנן יחשט אותו כמו בלא כרוס גיעא •‬
‫ור״י מ״מ לא אמר כר׳ל קסבר ישנו לבעל פירות עד‬
‫שפת נתינה • פי' הואיל וכן א'כ לא תלי בכתיבת הגע‬
‫דלפעמים יש לו פירות עד שעת נתינה היינו היכא שאינו‬
‫מוחלגי עדיין אצלו לגרשה בשעת הכתיבה אוכל פירות‬
‫משוס שחייב בפרקונה • אבל היכא שבדעתו לגרשה ודאי‬
‫אף שאגידא ביה עדיין ודאי אף לד׳ יוחנן אין לו פירות‬
‫כדמשמע מהך סוגיא דב״ב מ״ז)כדלעיל אות י״א י״ב(‬
‫והכא הכי פירושו לפעמיס אוכל הבעל פירות עד שעת‬
‫נתינה א"כ לא שייך לגע כלל ולא שייך לכתוב בגע דבר‬
‫דלא שייך לו כלל )ובזה מ תו ק גם קושיית הפ״י לעיל‬
‫אות ט' קושיא ה׳( בשלמא נל^ היינו עעמא דר״ש פי׳‬
‫דאין סברא לפסול הגע משוס פירות • אלא לליי מ״ע‬
‫דל׳ש • א״ל אליבא דר״ש לא קאמינא פי׳ בהכי פליגי‬
‫דרבנן סברי דהפעס דהזמן שייך להגט עצמו א"כ אם‬
‫נכתב ביוס ונחתם בלילה הרי חתמו סהדי שקרא בדבר‬
‫הנוגע לגוף הגט לכך פסול ור׳ש ס״ל דהעעס דזמן שייך‬
‫דעעמא דרבנן ג״כ משוס פירי ואפייה פסול אס שתמו‬
‫שקר מ״ע דר״ש דמכשיר • ומשני פידות דמשעת כתיבה‬
‫עד שעת חתימה א׳׳ב כנ״ל ‪:‬‬
‫ו א ד ן ״ ^ פריך א״ל אביי לרב יוסף ג׳ גיטין כוי • יפרש‬
‫דהקושיא הוא רק אליבא דר׳ יוחנן אבל‬
‫אליבא דר׳ל ודאי אין סברא לפסול הגט ע״י זה דאעו‬
‫משוס הפסד ממון נוציא אשה מבעלה • והקושיא הוא‬
‫רק אליבא דליי)ובזה מ תו ק קושיא ד׳ באות עי( ומתק‬
‫לו דעיקר התקנה לא היה אלא לענין לכתחלה ־ ע״ז קא‬
‫מיבעי ליה כיון דעיקר ה‪/‬תקנה לא היה אלא לכתחלה‬
‫שיהא נראה כרות גיעא • ה־כא שכתבו כראוי א"כ‬
‫בשעת הכתיבה היה כרות ניעא ואח״כ גזיי׳ אס כשר‬
‫דלא תקנו רק אכתיבה שיהא בהכשר או ^ ק נו שהנתינה‬
‫יהא דוקא עס זמן • עיז קא משני לרמאי לא חיישינן‬
‫פי׳ א"כ ודאי לא תקנו לכתחלה שבשעת כנתינה דלזה לא‬
‫חששו א"כ ע'כ כתקנה היה על הכתיבה שיהא עם זמן‬
‫ולכך היכא דגזז כשר אף לכתחלה • עוד איבעיא ליה‬
‫היכא דכ׳ שבוע שבת חודש דלא הוי כרות גיעא שלס‬
‫אלא על קודם ואחר השטע • והשיב כיון ד ט ביוס נמי‬
‫לא ידעינן וע״כ לא היה מקנת חכמיס אלא שלא יהא‬
‫בלא כרות גימא כלל היינו בלא זמן אבל ודאי היכא דיש‬
‫כרות גיטא וכי בו זמן הוי גע • והוי כאומר פ"מ‬
‫®תשמשי את אבא שבע שכיס דהוי גט • אבל אס אמר‬
‫ע' מ שחשמשי אש אבא כל ימי חייכי לא הוי גע • אבל‬
‫במאוחר דפסול דהמעס הוא משוס שחתמו שקר אף דהוי‬
‫כרות גיטא • ו ל ^ פסק הרמב״ם במהיום דכשי־ משום‬
‫דהא הר כרות גיסא קצת לכשתוציא הגע >‪ oss‬ראשון‬
‫ופדיס לא חתמו שקר לכך כשר לכתחלה• )אנחיה‬
‫בכיסתיה מאי( פי׳ אס משו חכמים י קנ ה שיק תיכף‬
‫והשיב טודאי לא מקדים אינש סורמטסא וכיק דלא‬
‫שכיח לא חשו חכמים לזה בתקנתם לכך כשר • ואא׳כ‬
‫שאל נימין הבאים מ מ ל ה מה הופילו כיון ח ה ‪TTX‬‬
‫מלא‬
‫ו‬ ‫חוט המשולע‬
‫ן ל י נראה לפי ענינינו לומר בדרך אחר דהנה בסוכה‬
‫)דך מיו פ' ב( א' ר יהודא ברי׳ דר״ש בר שילת משמי׳‬
‫דרב שמיני ס׳ שביטי שביפי לסוכה ושמיני לברכה ווי׳‬
‫יוחנן אמר שמיני לזה ולזה • והנה איתא תרי לישנא‬
‫ט מ׳ דל״ק סיל דמיתב כ״פ ל"פ דיתבינן כ״פ לברוכי‬
‫דרב ס״ל דמברכינן ור״י ס״ל דלא מברכינן י ולישנא‬
‫בחרא ס׳׳ל דאך לרב לא מברכינן • וכנה לא קאמר‬
‫בגמ׳ טפמא דהנך תרי לישנח ‪:‬‬
‫ו ה ג ה לפמ״ש לפיל י׳ל דבאמת אם יש לברך •כשמיני‬
‫ם׳ שבימי תלוי בפלוגתא דאביי ורבא דלפי דברי‬
‫אביי דסיל דהא דמברכינן בכל י״ט שני הוא משוס דלא‬
‫אתי לזלזולי בי׳ אבל מדינא א'צ לברך כמו שכתב‬
‫הראב״ד דאליביה טומטום ואנדרוגינוס פטורים ל ב ^‬
‫א״כ בשמיני ס׳ שבימי א״צ ל ב ^ דהא טטמא דלא אתי‬
‫לזלזולי לח שייך בזה ואדרבה אם יברך פל הסוכה אתי‬
‫לזלזולי ביו״ט דשיט כמו שכתב הרייך ז״ל שם • משא׳כ‬
‫אליבא דרבא דס׳׳ל דבכל יו״ט שני נ י ‪ 7‬לברך מדינא •‬
‫ולפי מה שכתבנו משוס דאזיל לשיטתיה דס״ל דם׳ דאו׳‬
‫מדאו׳ לחומרא א'כ בשמיני ס׳ שביטי צריך לברך פל‬
‫הסוכה מצד הדין כיון דהחיוב הוי מדאורייתא )כי זה‬
‫פשוט דכל הסוגיא איירי קודס דהוו בקיאין בקביפא‬
‫דירהא וכן מוכרה מרשיי בעירובין פ׳ המוצא תפילין)דך‬
‫ציו פ׳׳א ד״ה ופוד הישן ט׳ ( דכ׳ דלכך יתבינן בשמיני‬
‫ס׳ שביפי בסוכה משוס דבל תוסיך בפי טנ ה וכשיושב‬
‫בשמיני מ ט ק שלא לשס מצוה • א״כ קשיא להאי לי מא‬
‫דמברכינן אצא פ'כ דכאן איירי מצד הדין קודם דהוו‬
‫בקיאין ולא שייך בית ובפירובק דקאמר אלא מפתה‬
‫היינו בזה׳׳ז דבקיאין בקביפא דירחא( • וכיון דהוי ספק‬
‫באמת וחייב ל ב ע מדינא לא שייך לפטור מהברכה משוס‬
‫דלא אתי לזלזח‪ 1‬י ‪:‬‬
‫א ' ^ לפ'מ שהטלינו בפזיה תלי הנך תרי לישני בסוכה‬
‫אס ס׳ דאורייתא מדאורייתא לחומרא או לקולא •‬
‫והשתא י״ל דבזה תלוי גס מ ך תרי לישני בכריתות‬
‫בטעמא דרב לפנין אנ ס תלוי דללישנא קמא הוא אליבא‬
‫טפמא דרבא ור׳ז שס אליבא דרב דסיל דדוקא באשם‬
‫תלוי פטור אבל באמת ספק דאורייתא מדאו׳ לממרא •‬
‫ולישנא בתרא דס״ל דלרב לא מברכינן הייט אליבא‬
‫דפטמא דר'כ אליבא דרב בכריתות דס״ל דס׳ דאורייתא‬
‫מדאורייתא ל ‪p‬לא משוס דלא איקבט איסורא ‪:‬‬
‫נחזור לדברי רבינו דשפיר פסק כאביי דס׳‬ ‫והשתא‬
‫דאו׳ מדאו׳ לקולא כיק דבזה תלוי אם‬
‫מברכינן פל הסוכה בשמיני ספק שבימי דהוי דומיא‬
‫דטומסוס ואנד׳ דלא שייך ביה אתי לאזלזולי • א״כ ט ק‬
‫דמסקינן כאן בסוכה והלכתא יתובי יתבינן ברוכי לא‬
‫מברכינן פ“כ דנקטינן דטפמא דרב הוא משוס איקבס‬
‫היסורא וכל ספיקא מדאורייתא ליץלא כאביי לשיטתיה‬
‫בחולין ובשבת דס׳ל דהא דמברכינן בכל יו׳ט כוי רק‬
‫משוס דלאאתילאזלזולי • ובזה שפיר אתי דקדוקא דדיקינן‬
‫מה שכ׳ כאן הדק דטומטוס ואנדרוגיטס משוס מלקור‬
‫הפסק‬
‫שאאת ותשובות סיסן ב‬
‫ודאי ומדאורייתא אסור אן! ב חי מ ב א׳ ו ק צסעסא דר״ז‬
‫דאפכר לברר איסורו הוא רק להוטרו מאשם תלוי משום‬
‫דאשם תלוי לא בא רק ל מן פד שיתברר כמו שפרש״י‬
‫משא״כ לפנין שאר ספיקות מאי נ'מ אס אפשר לברר‬
‫אס לאו והד מדאורייתא לחומרא • אבל לטממא דר*נ‬
‫דהטטם משוס דאיקבם איסורא וזהו סברא דהאיסור הוא‬
‫המור מצד זה • א"כ י״ל דהיכא דלא איקבע איסורא‬
‫מדאורייתא מותר לגמרי ;‬
‫)‪ {< ^ 1‬דלא אמר הש״ס מ״ מ בין טפמא דר׳ז לר'נ‬
‫בזה י׳ל משוס דרוצה לומר נ״מ לפנין אשס תלוי‬
‫דאיירינן בזה( ‪:‬‬
‫אנן איך פסקיק נראה לומר שנהלקו בזה אביי‬
‫ורבא בחולין )דך ט׳ פ׳ב( טל הא דקאמר רב‬
‫רונה דאין חוששין שמא במקוס נקב ניקב • איתבי׳ ראה‬
‫צפור המנקר בתאנה כו׳ חוששין שמח במקוס נקב ניקב‬
‫א״ל מי קא מדמית אסורא לסכנתא • א״ל רבח מ“ש ס'‬
‫סכנתא לחומרא ספק איסורה נמי לחומרא • א*ל אביי‬
‫ולא כני בין איסורא לשכנתא והא אלו ספק טומאה ט׳‬
‫א״ל התס משוס דהלכתא נמירא לה • ונראה בשיליל דרבא‬
‫ס״ל דספק דאורייתא למומרא כמו בסכנתא דהוי ודאי‬
‫לחומרא מדאורייתא • ואביי ס׳ל דלא הוי מדאורייתא‬
‫לחומרא • ורבא ואביי תרווייהו ידטי דבטומאה הל׳‬
‫נמירא לה דבר״ה ספיקו נילור וברשות היחיד ספיקו‬
‫טמא רק דלרבא הנכתא להקל בר׳ה ולחביי אתי הלכתא‬
‫להחמיר ברה׳י • וכן מצאתי בטז״ס בס׳ שב שמטתתא‬
‫וב״ה שכונתי לדברי הגדולים ‪:‬‬
‫לפיל המקור מפלונתא דא דתלי בטפמא‬ ‫ולפמ״ש‬
‫דרב באשם תלוי דבפינן חתיכה א' משתי‬
‫חתיכות הנה רבא לשיטתו אזיל דס׳ל בכריתות דטפמא‬
‫משום דכתב מצוות א׳׳כ הוי רק גזרת הכתוב לטנין אשס‬
‫תלוי ־ ואביי י׳ל דס׳ל כטפמא דר“ ‪ :‬דטטמא משוס‬
‫איקבט איסורא ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א נבח לטנין דידן דלפי דברי הראב״ד ז״ל‬
‫נ״מ בין טעמא דאביי לטטמא דרבא בשבת‬
‫)דך כג פ׳יא( לטנין ברכה דיו״ט שני הוילטנין טומטום‬
‫ואנדרוגינוס דודאי גס חביי סי׳ל דרוב ע״ה מטשרין הן‬
‫כמ׳ש התוס׳ בכתובות )דך כד ע׳א ד״ה ואביי( • רק‬
‫דאביי דקאמר טפמא דיו״ט שני משוס דנא אתי לזלזולי‬
‫בי׳ טומטום ואנדרוגינוס פטור • משא׳׳כ למטמא דרבא‬
‫ם־רן הפטור בדמאי משוס דרוב פ״ה מעשרין הן משא׳׳כ‬
‫בשיומטום ואנדרוגיטס חייב לברך ■ ונ״ל דבזה אזלי‬
‫לביטתייהו דאביי דס׳ל דספק דאורייתא מדאו׳ לקולא‬
‫והוי החיוב רק מדרבנן טומטוס■ ואנדרוגינוס א'צ לברך‬
‫משא׳כ רבא לשיטתו דס״ל בחולין דספיקא דאורייתא‬
‫מדאורייתא לחומרא צריך לברך דהוי חיוב מדאורייתא •‬
‫א'כ שפיר אתי פסק רבינו דפסק כאביי משוס דאזיל‬
‫לשיטתו דפסק דס׳ דאורייתא לקולא מדאורייתא ‪:‬‬
‫בזה גופא דפ׳ רביט כאביי ע ד רבא • הנה הגאון‬
‫בטל שב שמעתתא כ׳ משוס דרב שימי קאי כוותי׳ ‪:‬‬
‫אך‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות םיסן בנ‬
‫כרב דמצות א"צ כונה • והנה צפמי׳ש לעיל דללישנא‬
‫בתרא ע״כ דפליני אה בישיבה לבד שייך בל תוסיך‬
‫והעלינו לפי דברי רשי׳י ז׳׳ל בעירובין דזה תלוי חס מצות‬
‫צריכות כונה דאס א״צ כונה יכול לישב ולא לכוון לשס‬
‫מצוה ובל״ת ע״כ דבעי כונה כנ״ל לכך יוצא ־די סוכה‬
‫ולא עבר בבל תוסיך • משא״כ אס מצות צריכות כונה‬
‫אינו יכול לישב בממ׳נ או דלא יצא או דעובר בבל‬
‫תוסיך • והנה לפי זה רב יר׳ ייחנן לשיהתייהו אזלי‬
‫בפלונתתן דבתולין שס לענין נדה שנאנסה ועבלה אס‬
‫מנות צריכות כונה ורב ס״ל דמצות א״צ כונה ושפיר‬
‫יתבינן י ור׳ יוחנן ס'נ דמצות צריכות כונה ועובר בב״ה י‬
‫אס כן ר׳ יוסך דס״ל דר׳ ייחנן כיחידאה יאנן אין לנו‬
‫לפסוק כוותיה שפיר מוכרי לומר נקוט דרי יוחנן בידך■‬
‫קשיח באמת רדי הנך פוסקיה דס״ל מצות צריכות‬ ‫ואוי ^‬
‫כונה א'ך יתביכן ע"כ צ' ל נדידהו דכיון דלא מברך הוי‬
‫הוכחה כמ״ש הפוסקים בזה ‪:‬‬
‫ל~י‪::‬רא ונה רבא בחולין ובשבת ש״נ כוותיה היה לנו לפשוק‬
‫לגאורה כרב נגד ר״י כיון דרבא דהוא בתרא ס״ל כווהיה‬
‫ע"כ קאהר הש״ס דנקוע דר׳ יוחנן בידך משוה דמעשה רב ;‬
‫סימן ג‬
‫הדרן על מסכת פסחים ‪.‬‬
‫בעזהי׳ית‬
‫)דך קנא( משנה • בירך ברכת הפסח פטר‬ ‫פסחים‬
‫את הזבח ברכת הזבח לא פטר את של פסח‬
‫דברי ר' ישמעאל • רעיית לא זו פוגירת את זו ולא זו‬
‫פוגירת את זו עכ׳יל המשנה י ובנמ׳ כשתמצא לומר לדברי‬
‫ר׳ ישמעאל זריקה■ בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה י‬
‫לדברי ר״ע לא שפיכה בכלל זריקה ילא זריקה בכלל‬
‫שפיכה עכ׳יל הנמ׳ ;‬
‫הסוגיא הזאת מוקשה מאוד לכאורה דמה תלי‬ ‫וועה‬
‫ענין הברכות בשפיכה וזריקה • מאחר דברכת‬
‫הזבח היא ברכה כולנת וברכת הפסח היא ברכה פרטית‬
‫דהא ק'״נ בברכות פ׳ כיצד מברכין)דך מ׳ ע״א( על כולן‬
‫אס אמר שהכל נהיה בדברו יצא י ונמצא דהכלל הוא‬
‫להיפך דברכה כוללת פוערת ברכה פרטית י וברכה‬
‫פרטית אינה פוערת ברכה כוללת י ובפרט לר׳ ישמעאל‬
‫גופא דקרח ודס זבחיך ישפך קאי אמעשר ופסח • א“ כ‬
‫הרי פסח נכלל בכלל זבח ולמה לא יפגיור אותו ברכת‬
‫הזבח שהיא כוללת ולכאורה הוא דומיא דברכת שהכל‬
‫נהיה בדברו דפוגירת את הכל ;‬
‫‪ D 3 D 8‬בירושלמי מפרש טעם אחר דתנילן שס איר‬
‫זעירא דלא • בירך ברכת הפסח לא פטר את‬
‫של זבח בירך ברכתי"הזבח פטר את הפסח שהפסח בכלל‬
‫הזבח )וכ׳ המפרש דכתיב ואמרתם זבח פסח( א״ר מני‬
‫הפסח ע ק ר והזבח טפל י נמצא דמפרש הירושלמי הפי׳‬
‫בממיתין דהיינו אס בי ^ על האחד אם יש ל ב ^ כלל‬
‫על הפני דלר׳ ישמעאל אס ב י ^ על הפסח איצ ל ב ^‬
‫על הזבח כלל משוס דהוי טפילה ליה משאיכ להיפך •‬
‫אך‬
‫הפסק הוא מהכא וסלי זה בזה • דכיון דשסקינן דלא‬
‫מברכינן על הסוכה בשמיני ס׳ שביעי א״כ ע״כ דנקכיינן‬
‫כאביי דבכל יו״כי פני לא מברכינן רק משוה דלא אהי‬
‫ל‪-‬יזלזולי • אבל נשמיני ספק שביעי דלא שייך כאי גיעמא‬
‫באמס לא מברכינן • א״כ ממילא גה בכיומכיוס ואנד׳ לא‬
‫מברכין משום דלא שייך בהו דלא אהי לאזלזולי ובאמת‬
‫ספיקא דאו׳ מדאו׳ לקולא כאביי • ואדרבה מהסימא על‬
‫_הראב״ד דלא דקדק מסוגיה דידן דס״ל כאבי• ‪:‬‬
‫יש לתר; עוד מה שיש להקשות בסוגיא‬ ‫ולפמ״ש‬
‫דסוכה )דך מ׳יז הנ״ל( דקאמר שה בב'‬
‫הלשונות א״ר יוסך כוותיה דד״י מסתבדא ומביא מעשה‬
‫ע׳ ז דקשיא מאוד נמה ליה להביא ראיה דהל׳ כד׳ יוחק‬
‫הא ההמא דתלמודא בכ׳ימ ובפרכי בבינה פ״ק דדב ור׳‬
‫יוחנן הל׳ כר׳ 'וחנן ;‬ ‫_‬
‫ו ל פ ס ״ ש י״ל משוה דכיון דעעמא דרב דס״ל דמבדכ'׳‬
‫הוא משיה דס״ל דס׳ דאורייתא מדאורייתא‬
‫ללישנא בתרא דפליגי רק אה יהוב‬
‫יש לנו ליישב מהיכא תיתי דלא נפסוק כוותיה‬
‫אך‬
‫דר׳ יוחנן ננד רב עד שהוכרח ר׳ יוסך לומר נקוה דר'‬
‫וברוכי‬ ‫'ותק כי״ך ונ״ל גומר דהנה ללישנה בת‬
‫ש״ל דלא מברכינן ולא פניני רק אכ ליד•־ נראו‬
‫חורה‬
‫צ״ל דפליני בסברא אה ;א נראה כבל חוסיך אה יושב‬
‫בשמיני בסוכה כיון דמברך על יו״ע שמיני ואעפ״כ יושב‬
‫בסוכה ונראה כב״ת ‪:‬‬
‫ו ה נ ד ‪ ,‬רש״י בעירובין )דך צ״ו ע״א ד״ה ועוד( כ׳ אלא‬
‫שלא בזמנו בנא כוונה לאו תוספת הוא ונהכי‬
‫שרינן דאי שמיני הוא נא מכוון למצות סוכה ;‬
‫ו ה נ ד ‪ ,‬סוגיא דהתה איירי למ״ד דמצות א״צ כונה כמו‬
‫שכ׳ לעיל ואבע״א דכ״ע מצות א״צ כונה‬
‫והכא בב״ת פליני • א״כ שפיר י״י‪ .‬דכיון דמצות א״צ‬
‫כוונה אס יושב בשמיני אינו מכוון לשה מצות סוכה ולא‬
‫הוי ב״ת דהא מסקינן בר״ה )דך כה ע״ב( דצעבור שלא‬
‫בזמנו לכ״ע בעי טונה ואפ״ה יצא • משא״כ אה נאמר‬
‫דמצות צריכות כונה א''כ ח״א לישב בממ״נ דאה אינו‬
‫מכוון הרי לא יצא כלל ולמה יושב ואה מכוון הרי עובר‬
‫בבל תוסיך א״כ לפ״ז למ״ד מצות צריכות כיונה באמת‬
‫אינו רשאי לישב • והנה בחולין )דך לא ע״א( נחלקו רב‬
‫ור׳ יוחנן'בנדה שנאנסה והבלה אס ההורה לביתה דרב‬
‫ס״ל דגיהורה ומהני לה הבילה ור׳ יוחנן ס״ל דלא מהכי‬
‫לה הבילה בלא כונה • ויעויין בביאורי הנר׳׳א בש״ע או״ח‬
‫)סי׳ ס'( דכ' דפליגי אס מצות צריכות כונה דרב ס״ל‬
‫דא״צ כונה ור״י ס״ל דמצות צריטת כונה • והנה ר' יוסך‬
‫קאמר שס )דך לא ע״ב( דר' יוחנן ס״ל כיחידאה כר׳‬
‫יונ ק בר יוסך והנה פהקינן■ שם כרב ננד ר׳ יוחנן‬
‫משוס דר׳ יוחנן כיחידאה ס״ל ‪:‬‬
‫ו ד ג ף ‪ ,‬רב יוסך לשיטתו שם בחולין דר׳ יוחנן כיחידאה‬
‫דס״ל מצות צריכות טנ ה ע“ כ דיש לט ל מו ק‬
 ‫קלב‬
‫‪1‬׳‬
‫חוט המשולש‬ ‫נ‬
‫א ך לפ״ז •צא ל; דין חדש גם לדברי התה״ד דעליפ‬
‫בדיעבד יצא אם בירך על הטפל ברכת העיקר‬
‫הבא אחריו ‪:‬‬
‫לענינינו דלכאורה הש״ס דילן והירושלמי‬ ‫ונחזור‬
‫מחולקים בפירושא דמתני׳ ובטעמא דמתני'‬
‫ואנכי בער ולא אדע דברי רבינו רש״י ז״ל בזבחים בפ'‬
‫ב״ש )דך ל״ז ע״ח( הביאו התוס' בסוגיין דמסיק טיטימא‬
‫דר׳ ישמעאל משוש עיקר וטפל כטיעמא מירושלמי דלפ״ז‬
‫מאי ענין לזה זריקה בכלל שפיכה ושפיכה בכלל ז ד ק ה‬
‫שהביא הש״ס דידן בסוגיין ‪:‬‬
‫לדברי הירושלמי לפי טטנוס דידיה מה הוא‬ ‫ונחזור‬
‫סברתו של ר״ע דהא ודאי לית מאן דפליג‬
‫דחגיגת י״ד אינה אנא טפילה כדאיתא לעיל בפ׳ אלו‬
‫דברים )דך ע׳ עי׳א( א״ר אשי ש"מ חגיגת י״ד לאו חובה‬
‫היא כו׳ כדתנ‪-‬א חייגה הבאה עם הפסח נאכלת תחלה‬
‫כדי שיהיה פסח נאכל על השובע ‪:‬‬
‫•‬ ‫‪•■I'mm,‬‬ ‫‪,*.I'm,‬‬
‫אפשר לומר‬ ‫ולבאורח‬
‫דאית ליה התם דחייגת י״ד הו־ מה״ת •‬
‫וס׳ ־ש עוד תנא דש״ל כנן תימא דהו•‬ ‫ולפי דבר‬
‫דאורייתא ואך דוחה שכת ;‬
‫א ך ליפ״ז יקשה לכאורה לפסקא דידן דפסק הרמב״ם‬
‫חמד ומצה ה' ז׳( כר״ע ובפ״י מה'‬ ‫■'■' ‪I‬‬
‫מה'‬ ‫ז״ל)בפ״ח‬
‫׳ ' ■■ ••‬ ‫יל‬
‫ק“ פ הל׳ י"ג פסק כרב אש־ דחגיגת י""ד אינו לא רשות‬
‫ולא חובה כר' אשי דאינה אלא מדרבנן ‪:‬‬
‫נס לפי טיעמא דש״ס כבר הקשה הלח״מ דפסקי‬
‫הרמב״ם סתרי אהדדי דשם פסק כר״ע ובפ״כ‬
‫אך‬
‫מה׳ פסולי המוקדשי; פסק דהניתנין בזריקה ונתנן‬
‫בשפיכה יצא ‪:‬‬
‫א מ נ ם לכאורה יותר יש ליישב דברי רבינו ז״ל עפ׳י■‬
‫טעמא דירושלמי כידוע שדרכו של רבינו ז״ל‬
‫להיות נוטה לפעמים לתלמ־דא דבני מערבא ולפרש‬
‫דטעמא דר״ע לאו משום דס״ל כבן תימא אלא די״ל‬
‫צפמש״כ לעיל דממולקיס בזו הסברא גופא דבעל תה״ר‬
‫הנ״ל ־ דכיע ס״ל דפסח עיקר וחגיגה טיפינה ־ אך חם‬
‫אוכל את הטיפל תחלה לענין לכתחילה ג"כ תרווייהו ס ל‬
‫דלא כהב״י והמ״א ויש נברך ברכה המיוחדת לו כמש״ל ־‬
‫אך לענין בדיעבד מחולקים בי׳ ר׳ ישמעאל ור״ע דר"•‬
‫ס׳יל כדעת הב״י והמ״א דע"כ בדיעבד יצא אם בירך על‬
‫הטיפל ברכת העיקר שאח“ כ ור״ע ס״ל כדעת התה'ד‬
‫דאך בדיעבד לא יצא • ולפי פסקא דידן דפסקינן כר׳ ע‬
‫חזקו דברי הגאון בעל תה״ד הנ״ל • דאך בדיעבד לא‬
‫יצא אם בירך טל הטפל ברכת העיקר שאח״כ חם היא‬
‫ברכה פרטית ;‬
‫! ח נ ה בעזרתו ית׳ החונן לאדם דעת לפי דברינו אלה‬
‫נוכל לבא לדברי הש״ס בסוף מסכת די דן‬
‫ר׳ שמלאי איקלע לפדיון הבן ס׳ דיש לדקדק בה טיובא‬
‫)א׳( מאי שייכות הוא למתנ־׳ דידן וע׳ רשב״ס שנדחק‬
‫בזה )ב׳( למה הקדים הפשיטיא על פדה״ב אבי הבן מברך‬
‫וכי מי יסתפק בזה )ג׳( לישנא דהש״ספשיטיא על פדיי;‬
‫הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן שהרואה‬
‫יראה‬
‫שאלות ותשובות‬
‫אך כבד כקשה הגאון בעל קור הדב דסיך נייך לומר‬
‫דאס בירך על הפסח א"צ לברך על של זבח דהא סגיגח‬
‫ארבעה עכר על כרסך נאכלת קודס הפסח כדי‬
‫שיהיה הפסח נאכל על השובע ובפרט לפי פסקא‬
‫דידן דפסקינן כשמואל ור' יוחנן דאין מפכיירין אחר‬
‫הפסח אפיקומן היינו שאסור לאכול כלום אחד הפסח‬
‫א'כ איך שייך לומר דברכת הפסח יפגיור את של זבח‬
‫כיון שבח קודס לו דכא דתנן בברכות )דך מ״ד( בירך‬
‫על העיקר פוער חת העפל ע"כ היינו דוקא כשבאו שניהם‬
‫בבת אחת או שאכל את העיקר תחלה ואח״כ את הטפל‬
‫משא״כ להיפך • וכן ביאר להדיא הרמ״א )ס•׳ רי״ב‬
‫סעיך א׳( ‪:‬‬
‫‪ HTDT‬יש להב‪-‬א ראיה לדברי הרמ״א בשה א״ז דאם‬
‫אוכל את הטפל תחלה ואח״כ את העיקר שנשתנה‬
‫ברכת הטיפל לכרך עניו אותו הברכה שעל העיקר יעו״ש‬
‫במ“ >|)ס"ק ד׳(• ילכאורה אין מקור נדבריו אלו דממ״ג‬
‫כיון שצריך לברך על הטפל כשהוא תחלה למה ישתנה‬
‫ברכתו ולפמשייכ מונח זאת מדברי הירושלמי הנ׳יל דמפרש‬
‫טעמא דמתניתק משום עיקר וטיפל אך שהזבח בא קודם‬
‫לפרש דאך חם הוא קודם לפסח‬ ‫לפסח ועל כר‬
‫חס בירך עליו ברכת הפסח יצא כדעת א״ז דאך אס‬
‫הטיפל בא תחלה אי; מירך עליו רר‪ ,‬ברכה‬
‫שטל העיקר ‪:‬‬
‫א ך אתר־ בינות־ ראיתי שיש מירושלמי זה סתירה‬
‫גדולה לדעת הא״ז דהא מלישנא דמתני׳ מוכח‬
‫דפלוגתת ר״י וליע לא קאי אנא על בדיעבד ולח נענין‬
‫לכתחילה ולדעת הא״ז אך לדברי המ״א לדעת ר״י דס״ל‬
‫דהפסח עיקר והזבח טיפל אך אס אוכל הזבח תחלה אין‬
‫לו לברך רק ברכת הפסח לכתחלה כדעת המ״א שצריך‬
‫לשנות ברכת הטפל הבא תחלה עצ ברכת העיקר‬
‫שבא אחריו ‪:‬‬
‫! ב ת ו ס פ ת א איתא להדיא דמברך על החגיגה‬
‫לאכול את הזבה ־ )אך מתוספתא הין‬
‫ראיה דאולי הוא אניבא דר״ע דלא ס"נ הך סברא דפסח‬
‫עיקר אבל טכ״פ נם במתני׳ אליבא דר״י משמע דלכתחילה‬
‫יש לברך על הזבח ברכה בפ׳יע אך שהוא טיפל לפסח‬
‫הבא אח״כ( ‪:‬‬
‫שבתי וראיתי דאולי לדעת התה׳יד דוקא ניחא‬
‫דלדידיה אך אה ברכת העיקר שאח״כ לא הוי‬ ‫אך‬
‫ברכתו שהכל אפ״ה נשתנה ברכת הטפל הבא קודם איך‬
‫שהוא על ברכת שהכנ להורות בהוא טיפל ולא לברך‬
‫עליו ברכת העיקר הבא ארזריו שהוא בורא פרי הגפן‬
‫וסברתו לכאורה נכונה דאיך יברך כשאוכל את הטיפל‬
‫ברכה שאיט במינו כלל • אך שהכל יש לברך כיון שהיא‬
‫ברכה כוללת ‪:‬‬
‫ו ל פ ״ ז לא יקשה כלל ממתני׳ דידן על דינא דא״ז‬
‫דודאי לכתחילה אין לברך על הזבח ברכת הפסח‬
‫אך שהוא טפל כיו; שהוא ברכה פרטית אך בדיעבד יצא‬
‫משא״כ לדברי הב“י והמ״א דלכתחילה יש לברך ברכת‬
‫העיקר הבא אח״כ יקשה מאוד ממתני׳ ‪:‬‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫נ‬
‫שמחה במתנתו ודאי דיש לו לב ‪ p‬דלא נרמ מסליס‬
‫חדשים ‪ p‬אס הוא משיר ואצלו הוי דבר מועט ודא•‬
‫דאין לו לב ‪ • p‬והא דלא נ מינן שיב ‪ p‬הכהן אך אם‬
‫הוא פני טל הנאה זו י״ל שבאמת יוצא בזה במה שמב ‪p‬‬
‫האב דקאי טל תרווייהו■ ‪ p‬במה שמסתפק השיס י^ל‬
‫שהוא בגדר ספק אחר ‪:‬‬
‫באמת ש להסתפק בענין משאחז״ל עשרה‬ ‫אשר‬
‫שמושין מצוה א' א׳ מברך נכולן וכן בכל הברטת‬
‫איך הוא הדין אס שניהם יש להם לברך ברכה זו אך כ׳׳א‬
‫מל דבר אחר דכייט שא' מברך מל נר חנוכה וא' קנה‬
‫כלים חדשים אם יוכל לצאת הא׳ בברכת חבירו כיון דכל‬
‫אחד מברך הברכה על מנין בפני טצמו ‪:‬‬
‫הסברא פשוטה דבכה״ג לא נפיק הא׳‬ ‫ולכאורה‬
‫בברכת חבירו כיון דכל א׳ הוא מחוייב‬
‫בפ׳׳ט על פנין אחר ‪:‬‬
‫בטנין אשר שניהם הס בדבר אחד כגון בפדה״ב‬ ‫אך‬
‫‪ p‬דחבי הבן מברך עג הנתינה והכהן מברך מל‬
‫ההנאה אפ״ה י״ל כיון שהם שניכם במצוה אחת פוטר‬
‫האחד את חבירו דהא וראי אם היה ככ״ג באדם אחד‬
‫מתחילה נבין מיקר סברת התוס׳ דמכפקא לכו‬
‫שהוא עושה מצוה שיש לו לברך עליה שהחייט ונם מטא‬
‫הנאה לידי׳ כיון ששניהם במצוה אחת אס מב ‪ p‬על‬
‫כאחד פוטר את השני ובפרט היכא שעיקר הדבר הוא‬
‫המצוה והנאה הוא טפילה לו • א״כ גם בשני אנשים י׳ל‬
‫שמברך מי שששה עיקר המצוה ופוטר את השני שהוא‬
‫טפל לו ‪:‬‬
‫יש לעיין למה נקרא כאן את הכהן טפל לאבי‬ ‫אך‬
‫הבן כיון שאי אפשר להמשות המצוה אלא ט׳י‬
‫שניהם • אך י״ל דלכך נקרא טפל כיון דהאב העיקר‬
‫המצוה מוטל עליו דוקא לכתחילה ולא מל אחר משא׳׳כ‬
‫הכהן אך שעתהינמשית המצוה מ״י אך כיון שהי׳ אפשר‬
‫באחר לא מקרי רק טפל ‪:‬‬
‫ו ל פ י ״ י״ל דבהך פלוגתא מחולקים נ״כ ר״י ור*ע למנין‬
‫חגיגה הבא מם הפסח דמתה כיון שאוכל‬
‫החגיגה הרי המצוה בשניהם אך כיון דהא אפשר לקיים‬
‫המצוה שיהיה הפסח נאכל מל השובע זולת החגיגה לא‬
‫הוי אלא טפל אליבא דר׳ ישמעאל ‪:‬‬
‫ו ב ל ה יש להבין למה איט מברכין אנחנו על בדיק‪-‬ת‬
‫חמן שהחיינו דלכאורה ע״כ צ׳׳ל דהר דומיא‬
‫דסוכה דאך דמדינא הששה סוכה למצמו צריך לברך‬
‫שהחיינו בשעת עשייתו מ׳׳מ יוצא במה שמברך אחייכ‬
‫שהחיינו בקידוש של יו׳ט • אך לא דמי דבשלמא החס‬
‫כיקר המצוה אינה ממחלת אלא ביויט ואז מב ‪ p‬שהחיינו ־‬
‫משא״כ לענין בדיקת חמן איך יוצא בברכת שהחיינו שמל‬
‫יו״עי דכא מצות ביעור חמן חל מחצות היום ואילך דהא‬
‫מ״ע דתשביתו חג מחצות היום דמ“ פ • ואיך יוצא במה‬
‫שיב ‪ p‬שהחיינו אח'כ ‪:‬‬
‫‪ 1‬ה נ ה יש לתרן בזה כמה תירוצים דלפי דברי רשיי‬
‫ז״ל בריש מכילק דעיקר הבדיקה כדי שלא‬
‫יעבור עליו בבל יראה ולאו דבל יראה איט חל אלא‬
‫מאורתה דיו׳׳ט א'כ שפיר כוי כמו סוכה משא*כ לפי׳‬
‫שאלות ותשובות‬ ‫‪264‬‬
‫יראה שיש כאן י מ ר דברים ) ל ( עיקר הספק של ר׳‬
‫שמלאי דמהיכא חיחי שהכהן יב ‪^ p‬א אבי הבן כיון‬
‫‪ r a‬פשיטא ליה דצי ‪ 7‬לברך א חיינו מל מצוה זו כיון‬
‫שהוא בא מזמן לזמן למה לא יב ‪ p‬האדם הטושה המצוה‬
‫)ה׳( כיון דמסחפק שהכהן יש לו לברך משום דקא‬
‫מטי הנאה לידיה למה לא יסחפק שיברט שניהם אבי‬
‫הבן והכהן‪: ,‬‬
‫ו ה נ ה לכאורה רצית• לומר דממשה דר׳ שמלאי היה‬
‫באופן שלא פדה האב את בנו ביום שלשים •‬
‫וא?כ מת הבן דאיתא במתני׳ בטרות )דך מ״ט צ“ א(‬
‫מת הבן אחר ל׳ אע״פ כצא נתן יתן וכ׳ התוס׳ שם )ד״ה‬
‫לאחר שלשים( ויש לספק כיון שמת אס מברך שהחיינו‬
‫כיון תוכה לקיים המצוה והנה הספק של השוס׳ ז״ל הוא‬
‫אליבא דהלכתא דאבי הבן מברך שתים משא״כ אש הכהן‬
‫היה מברך שהחיינו משום דמטיא הנאה לידיה ודאי לא‬
‫היה מסתפק שהכק היה מברך אך לאחר מיתת הבן‬
‫דסוך סוך הא מגיי הנאה לידי׳ ‪:‬‬
‫א ' כ לפ״ז הא ברווחא י׳׳ל דזה היה הספק של ר׳‬
‫שמלאי אם באופן כזה יברך האב או הכהן ‪:‬‬
‫אך לפי הלכתח דידן אס יברך האב שהחיינו‬
‫אך‬
‫דפשיפא כיון דאותו הפת פושה המנוה ואנן ק־ימא לן‬
‫דמברכינן שהחיינו פל כל המצות הבאים מזמן לזמן למה‬
‫לא יברך על מצוה זו • וי״ל דמספקא להו בעיקר התקנה‬
‫שתקני חז׳ל לברך שהחיינו פצ המצות בטפמא דידהו אס‬
‫הטפס הוא משום שמחת האדם שיש לו בעת פשיית‬
‫המטה שיש לו לברך כמו שמברך מל קניני גופו כגון בית‬
‫חדש וכלים חדשים נמצא היכא שאין לו שמחה בשעת‬
‫מעשה אינו מברך או שעיקר ברכת שהחייט הוא על‬
‫גוך המצוה ‪:‬‬
‫דברינו אלו יש להבין סמוכות דברי התוסטת‬
‫שסיימו שם בבכורות ואין לתמוה דלח מכרכינן‬
‫שהחיינו מל כל מילה ומילה כמו מל כל פדה״ב דשאני מצות‬
‫פדה׳׳ב)פי' ע ד מצות מילה( דלא שכיחא מאי שייכות הוא‬
‫לדבריהם הקודמים • ולפי דברינו ניחא דבל״ז י׳ל דהא דלא‬
‫מברכין שהחיינו מל כל מילה משום דאיכא צפדא לינוקא‬
‫כמי דאמרינן לענין שמחה במעונו אבל אם נאמר דגם‬
‫בפודה את בנו לאחר מותו מברך שהחיינו אך דלית בי׳‬
‫שמחה ולכך יש לתמוה למה אין מבדכין עצ כל מינה •‬
‫ופי׳ בתוס׳ סוכה )דך מ״ו ע״א ד״ה הששה( ובכיור וש׳ע‬
‫יו׳׳ד )סימן רס״ה סעיך ז׳( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫היוצא מדברינו די״ל שבאופן כזה היה האבעי׳‬
‫דהש׳׳ס והספק הוא בכה׳יג שאין בו שמחה אם יש‬
‫לברך שהחיינו טל המצוה או יותר טוב שיברך הכהן דקא‬
‫מטא הנאה לידי׳ ‪:‬‬
‫יש לדקדק דלמה לא יברך ככהן בחמת דהה מטח‬ ‫אך‬
‫הנאה לידי׳ ולא נרע מכלים חדשים ודבר זה יש‬
‫לכאורה לדקדק על כל מצות מתנות כהונה נמה לא‬
‫יברכו הכהנים שהחיינו על קבלתם • אך י״ל דבאמת‬
‫תלוי זאת לפי מה שהוא אדם אם הוא אדם שיש לו‬
 ‫‪t>D‬‬
‫‪1‬‬ ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיקגי‬
‫מי שרי אלא בחוה״מ חוה״מ מי שרי • אלא חג הבא בזמן‬
‫אסיפה ה״נ חג הבא בזמן קצירה • מכלל דתרווייהו ס׳'צ‬
‫דחה״ת אסור בעשיית מלאכה מנה׳מ דת״ר כו' *•‬
‫ו ד ג ה הרמב״ס ז״ל )בפ׳׳א מהל׳ חגיגה ה' ז'( כ' ודבר‬
‫זה מפי השמועה נאמר שחג השבועות כחג‬
‫המצות לתשצומין ־ וכבר הקשה הגאון בעל לח״מ מסוג־א‬
‫דר״ה )דף ד׳ ע״ב( בפלוגתא דתנאי לענין בל תאחר‬
‫אמרינן שם ור"מ וראב״י האי בחג המנות ובחג השבוטת‬
‫ובחג הסוכות מאי דרשו בי' מיבעי להו לדר״א בר‬
‫אושעי׳ מנין לעצרת שיש לה תשצומין כל שבעה כו׳ ות״ק‬
‫ורשב״א תשלומין לעצרת מנ״ל נפקו להו מדתני רבה‬
‫ב״ש מנה ימים וקדש חודש כו׳ עכ״ל הש׳יס בר׳׳ה • א״כ‬
‫דברי הרמב״ס ז״ל סתרי אהדדי דפסק )בפי״ד מהל׳‬
‫מעשה הקרבנות הל׳ י״ג( כת׳יק דאינו עובר על בל‬
‫תאחר אלא בג׳ רגלים ולדידי׳ ע"כ לא ילפינן מקרא דחג‬
‫השבועות דעצרת יש לו תשלומין אלא מדרבה ב״ש מ‪:‬ה‬
‫ימים וקדש חודש ובפ״א מהל׳ חייגל כ׳ דמקשינן בבועות‬
‫לחג המצות • וע״ש בלה״מ שנדחק בזה מאוד ;‬
‫)א( ו ה נ ה בהשקפה הראשונה לכאורה לא מצאתי מקום‬
‫כלל לקושיית הלח״מ הנ״ל • דהא בלא״ה קשה‬
‫לכאורה בסוגיא דר״ה דמשמע כס דלר״מ ורחב״י כל‬
‫עיקר קרא דבחג המצות ובחג השבועות לא אתי אלא‬
‫לענין תשלומין וקשה מהך סוגיא דחגיגה דאמרינן דאם‬
‫מדר״א בר אושעי׳ הו״א דתשלומין לעצרת אסור בעשיית‬
‫מלאכה ואצטריך דדאב״י א״כ ע“ כ צריכין נמי הנך תנאי‬
‫גם דרשא דראי״י א״כ למה לא נלמוד מדראב׳י לחודא‬
‫ומאי קאמר הש׳׳ס דאי מדראב״י לא ידעינן כמה א״כ‬
‫עיקר דרשא דבחג השבועות לא אתי לכאורה רק לענין‬
‫שיש לו ת׳ כל שבעה אבל לח צענין תשלומין עצמם • א“ כ‬
‫מאי קאמר הש״ס ות״ק ורשב״א תשלומי עצרת מנ״ל ולפי‬
‫מאי דאמרינן הול״צ תשלומין כל שבעה מנ״ל דהא גם‬
‫לראב״י ע״כ דאית צהו הך דרשא דקראתם וכקוצרכם‬
‫ומינה ילפינן דעכ״פ תשלומין יש לו ועיקר דרשא דחג‬
‫השבועות לא אתי אלא לענין תשלומין כצ שבעה ;‬
‫)כ( ו ^ ן על הרמב״ס ק׳ למה לא מסיים גם דברי‬
‫כש״ס הלימוד דראב״י אם ימי התשלומין‬
‫מותרי; בעשיית מלאכה ‪:‬‬
‫דיד; למה עושה הש״ס הצריכותא רק‬ ‫)ג( בסוגיא‬
‫אליבא דראב״י ור״א בר חושעי׳ ולמה לא‬
‫עשה צריכותא אדרבה בר שמואל • וכבר הקשה זה הר״א‬
‫בתום' שם ד“ כ ואצטריך • אמנם תירוצו אינני מבי; דהה‬
‫כל כה׳׳ג הו״ל לפרושי וגס הלא נשאר הר\שיא כיו; דיש‬
‫ללמוד מדרבה ב״ש א״כ ל״ל קרא דר׳׳א בר אושעי׳ ‪:‬‬
‫ו ה נ ה שבתי וראיתי כמה דייקי דברי חכמיט ז״ל בזה‬
‫דבאמת לא מצינו בשום מקום כה״ג לפשות‬
‫צריכוסא על תרי תנאידיליף כל אחד מקרא אחר והי‪ :‬י‬
‫דפריך הש״ס לא פריך אלא בלישנא להך הנא אינך קרא'‬
‫מאי עביד ניה • ובכאן נם זה לא קשיא דהא כבר אימא‬
‫בר׳׳ה דיש לאוקמי הך קרא לענין בל תאחר א״כ לכאורה‬
‫אין מקום כלל לצריכותא דקעביד הש״ס ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫התוס׳ דה קה הוא כדי שלא יבא לאוכלו והרי איסור‬
‫אכילה חל מחצות די״ד ‪:‬‬
‫‪ “ p j /‬י״ל לפי“ מ שהבאתי לעיל דאס יש במצוה אחת‬
‫שני דבריס והא׳ עיקר והשני שיכול להיות בלעדו‬
‫נקרא טפל א״כ גס כאן כיון דבחג הפסח יש בו כמה‬
‫דברים קדושת מועד ואכילת מצה והשבתת חמן • והנה‬
‫שני הדברים הראשונים אי אפשר בלעדס • והשבתת חמן‬
‫הא אפשר בלעדו כגון אס לא היה לו חמן כלל אם כן‬
‫הוי מצוה זו מפל • וכיון שמברך שהחיינו על העיקר‬
‫פוטר את העפלה לכך יצא במצות שהחיינו שמברך‬
‫בכניסת המועד ‪:‬‬
‫א ך הלא מצות ההשבתה חל קודם ולא גרע מעפל‬
‫הקודם לעיקר דפסקינן שצריך לברך על הטפל •‬
‫אך לפי מאי דמסקינן לעיל לפי דברי תה״ד דאך־ שצריך‬
‫לברך עצ הכיפל יש לברך עליו אותו הברכה שחל על‬
‫העיקר והיינו השם משוס שאסור גיהנות מהעוה׳יז בלא‬
‫ברכה משא״כ לענין שהחיינו ודאי דאינו צריך לברך כלל‬
‫קודם כיון דהוי טפל למה שאחריו ‪:‬‬
‫לפ״ז י״ל שפיר דעעמא דאור לארבעה עשר בודקין‬
‫את הסמן הוא כדי בלא יבא לאוכלו כשיכית‬
‫התוס' ואעפ״כ אינו צריך לברך עליו דיוצא בשהחיינו‬
‫דמברך חח"כ על העיקר • והיינו דקרינן ליה גיפל משום‬
‫דחפשר בלא״ה והוי דומיא דברכת שהחיינו דכהן דפסקינן‬
‫כאן בסון! המשכת דאבי הבן מברך שתים ־ וה׳ הכיוב‬
‫יראנו נפלאות בתורתו • ויזכנו להתחיל מס׳ אחרות‬
‫לסיימם אכיה״ר ;‬
‫סימן ד‬
‫בעזהי״ת דבר הלכה לחג השבועות שנת תריייב לפ״ק ‪.‬‬
‫ח ג' * ג ח )דף י״ז ע״א( במשנה עצרת שחל להיות‬
‫בש״א יום טבוח אחר השבת ובה״א אין יום‬
‫טבוח אחר השבת ־ גמרא אר״א אייר אושעי׳ מנין לעצרת‬
‫שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג‬
‫השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות‬
‫ט' • שם ע״ב ת״ש דשני רבה בר שמואל אמרה תורה‬
‫מנה ימים וקדש חודש מנה ימים וקדש עצרת מה חודש‬
‫למנוייו אף עצרת למנוייו כו' דבי ראב״י תנא אמר קרא‬
‫וקראתם ובקוצרכס איזה חג שאתה קורא וקוצר בו הוי‬
‫אומר זה חג עצרת כו׳ ואע״ג דאתמר דר״א ב״ר אושעי'‬
‫איצטריך דראב׳יי דאי מדראב״א הוה אמינא מה תשלומין‬
‫של חג המצות אסור בעשיית מלאכה אף תשלומי עצרת‬
‫נמי אסור בעשיית מלאכה קמ״ל דראב״י ואי מדראב״י לא‬
‫ידעט כמה קמ״ל דר׳א אר״א • ור״ל אמר וחג כקציר איזה‬
‫חג שאיזה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת ־ אימת‬
‫אלימא ביו״ע קצירה ביו״ט מי שרי • אלא לאו לתשלומין‬
‫אר׳י אלא מעתה רג האסיף איזהו חג שיש בו אסיפה הוי‬
‫אומר זה חג הסוט ת אימת אלימא ביו״ט מלאכה ביו״גי‬
 ‫תט המשולש‬
‫דלכך קאמר ראב״י מהקישא דוקראתס וב^צריכס ולא‬
‫קאמר מדרשא דר״ל דחג הקציר י משוס די״ל דבאמת מה״ת‬
‫שייך לקרותו חג הקציר כיון דמה׳׳ת מותר קצירה דאוכל‬
‫נפש אך בכה״ג שקוצר רק לצורך אוכל נפש ס״ל לראב׳׳י‬
‫יפטור מן הפאה דלא כוי דרך קצירה בחול לכך קיליף‬
‫מהקישא דבקוצרכס הנאמר לענין פאה דוקא ;‬
‫‪ 1‬ב ז ה יש ליישב קושייתינו למה נאדי ר״ל מקרא‬
‫דדאב׳׳י דר״ל לשיטתו דא“צ לקרא דובקוצרכס‬
‫משוס דס״ל בירושלמי דקצירה אסור מה״ת וראב׳׳י י׳׳ל‬
‫דס׳׳ל דקצירה מותר מהית לצורך אוכל נפש לכך מוכרח‬
‫לומר מקרא דובקוצרכס דבכה״ג שאינו קוצר אלא לאכילה‬
‫אינו חייב בפאה ‪:‬‬
‫* ה נ ד ‪ ,‬נקדים עוד מאי דקשה לן במאי דקאמר הש״ס‬
‫דאי מדר״א א״ר אושעי׳ ה״א מה תשלומין של‬
‫חג הפסח אסור בעשיית מלאכה כו׳ ולפי מה דקיי״ל‬
‫דמלאכת חוה״מ אינו אלא מדרבנן א״כ הרי אף תשלומין‬
‫דתג המצות מדאורייתא מותר בעשיית מלאכה ולמה לן‬
‫קרא להתיר מלאכה בתשלומין דעצרת וע״כ צ״ל דראב׳׳י‬
‫דס״ל הך דרשא דר״א ב״ר אושעי׳ כדאמדינן בר׳׳ה‬
‫וראב״י גופא דקאמר הברייתא וקראתם ובקוצרכס פ״כ‬
‫ס־׳ל דמלאכת חוה״מ אסור מדאורייתא • וכן ר״ל דקאמר‬
‫מקרא דוחג הקציר לשיטת רחב׳יי הוא דקאמר דס״ל לפי‬
‫דברינו דמלאכת חוה״מ אסור מדאורייתא ‪:‬‬
‫ניחא נ״כ מאי דקא״ג ר׳ יוחנן אלא מעתה חג‬ ‫ובזה‬
‫האסיף כו׳ אלא בחוש׳מ חוש׳׳מ מי שרי ומוכח‬
‫מלה דמדאורייתא קאמד הוא הכל אליביה דראב״י ־‬
‫ובזה ניחא מה שהקשינו לעיל על הרמנ״ס למה אינו‬
‫מזכיר היתר מלאכת ימי התשלומין בעצרת מדראב״י‬
‫כיון דלדינא ס״ל להרמב״ס )ברפ״ז מהל׳ יו״ט( דגם‬
‫מלאכת חוה״מ אינו אלא מדרבנן הואיל ונקרא מקרא‬
‫קודש והדי הוא זמן חגיגה במקדש א׳׳כ ע״כ לא דרשינן‬
‫הך קראי דראב׳׳י ור׳׳ל ‪:‬‬
‫ניחא ג״כ מה שהקשיתי לרבה ב״ש יקשה לן‬ ‫ובזה‬
‫באמת מנ׳ל דחשלומין דעצרת מותר בעשיית‬
‫מלאכה די״ל דרב״ש ג״כ ס׳׳ל דמלאכת חוה״מ אינו אסור‬
‫אלא מדרבנן ‪:‬‬
‫ו ב ז ה ‪ ,‬יתורץ ג״כ מה שהקשינו לעיל בסוגיא דר״ה‬
‫שם דמקשה הש׳׳ס לתייק תשלומין דעצרת‬
‫מנ׳יל • והקשינו הא גוף התשלומין יש ללמוד מדראב״י‬
‫ולפמש״כ ניחא דלפי מאי דקיי״ל דמלאכת חוה״מ דרבנן‬
‫ע״נ א״א למדרש כלל דרשא דראב׳׳י ורק ראב׳י לחוד‬
‫הוא דקאמר זאת דלדידי׳ ע״כ יסבור דמלאכת חוה״מ‬
‫דאורייתא כנ״ל ‪:‬‬
‫ו נ ה ד י ם בעז׳׳ה מוד קושיא אשר גדולה היא אלי‬
‫בסוגיא דר׳׳ה דקפריך ות״ק ור׳׳ש תשלומין‬
‫לעצרת מנ׳ל וכן הסוגיא דידן ל׳׳ל קרא כלל לענין‬
‫תשנימין דעצרת הא ממילא נוכל ללמוד דעצרת יש לו‬
‫תשלומין לדידן דס״ל דאין נדרים ונדבות קרבין ביו״ט‬
‫וכ‪-‬ון דעצרת הוא בכלל רגלים שעוברים עליהם בבל‬
‫תאחר עכ'פ לכ“ ע • ע״כ יש לו תשלומין דאס לא היה לו‬
‫תשלומק‬
‫שאלות ותשובות פיק י‬
‫א מ נ ם באמת הרואה ידאה כמה נדוליס דברי הכמינו‬
‫ז״ל ודברי הוה׳ק עניה במר\ם זו מבירה‬
‫במ״א דודאי אין מקום לעבות צריכותא על תנאי דפליני‬
‫אהדדי דיליף כל אחד מקרא אסר דמצינו כהאי נוונא‬
‫מלא בב״ס ‪:‬‬
‫א ך כונת הש״ס הוא עפ״י הסוניא דר״ה הנ״ל דקאמר‬
‫בס הש״ס נהדיא דראב״י גופא מוקמי כל עיקר‬
‫קרא דבתג השבועות לדרבא דר״א אר״א לענין תבלומין‬
‫ובברייתא דסוניא די ק קא ילין! ראב״י גופא מקרא‬
‫דיקראתס ובקוצרכם א״כ אליביה דראב״י גופא בפ־ר‬
‫צריכינן למיעבד צריכותא כיון דמצינו דאית ליה הנך‬
‫תרי דרבות ע״פ סוג־א דידן וסוניא דר״ה מבא״כ לבאר‬
‫סנאי לא בייך לעבות צריכותא כלל דזה נא ב״ל דרבא‬
‫דאידך ואידך לא כ״ל דרשא דידי׳ ;‬
‫לפי דברינו אלה כבר אזדא לה קוביית הר׳‬ ‫נמצא‬
‫אלחנן ברווחא ולא צריכינן לדחוקי דידי׳ ‪:‬‬
‫א ך חכתי לא אדווח לן באמת אליבא דרבה ב״ב הלא‬
‫ע״כ צריכין אנו לדרבא דראב״י דאל׳׳כ כ־ון דאמר‬
‫מנה ימים וקדש עצרת א"כ מנ״ל דימי התשלומין מותריב‬
‫בעשיית מלאכה • וכן קובייתינו על הרמב׳יה דל למה‬
‫לא הזכיר רבינו בענין התירא דעשיית מלאכה ‪:‬‬
‫ו ה נ ה נדקדק עוד בעז״ה בסוניא דידן על דברי איל‬
‫דקיליך מקרא דוחג הקציר מ״גי לח קאמר מקרא‬
‫דראב״י• והנה עוד יש להבין מאי הקשה ר״י לר״למחג‬
‫האסיך עד שמסיים אלא חג הבא בזמן קצירה מאי נ'מ‬
‫ס ה כיון דלכ״ע עצרת יש לו תשלומין הלא באמת הוא‬
‫חג בקוצרין בו וזה דוחק לומר דר׳׳י ס״ל באמת דגם‬
‫ימי התשלומין אסורין בעשיית מלאכה דלא מצינו תנא‬
‫דס״ל כן ‪:‬‬
‫ו ה נ ה ב ד ^ פלפולא אמרנו זה כמה שנים לייבב‬
‫קושיית הגאון בעל ש״א על סוגיא דידן דקאמר‬
‫הב׳׳ס וכי קצירה ביו״גי מי שרי דמקבה הא לפי שיבת‬
‫כמה ראשונים קצירה ביו״גי שרי מה״ת לצורך אוכל נפש‬
‫יעו״ש • וכבר הביא הוא הירושלמי מפ״ק דביצה על‬
‫מתני׳ דהבורר קטניות דיליף שם דקצירה ביו״ע אסור‬
‫מה״ת מהא דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה‬
‫ושמדתם את המצות • אך זאת לא הזכיר הגאון ז״ל‬
‫דמרא דתלמודא דהך דרשא הוא רשב״לי והנה ד׳ל‬
‫לשיטתו • ובזה אזיל קושיית הגאון בעל ש״א על ר״ל‬
‫דלשיעתו ודאי דקצירה ביו״ע אסור מה״ת אך עדיין יקשה‬
‫טל ראב׳י • ואמרנו דרך פלפולא לתרץ בזה דברי רבינו‬
‫כרמב״ם ז״ל )בפ׳ שני מהל׳ מתנות עניים הל׳ ו׳( שכ׳‬
‫ו ק כל כקוטף מלילות מעט מעט ומכניסלביתו אפי׳‬
‫קטף כן כל שדהו פטור מן הלקגי ומן כשכמה ומן‬
‫הפאה י והקשה שם הכ'מ שזהו דעת ר׳ יוסי בתוספתא‬
‫ופליגי רבנן עלי׳ ולמה פסק כר׳ יוסי ובפרט דבחולין‬
‫)דף קל׳׳ז ע׳א( לטנין ראשית הגז לא קיי״ל כוותיה •‬
‫ולפמ״ש י׳׳ל דבסוגיא דידן מוכח דפסקינן כר״י דהא קשה‬
‫קושיית בעל ש׳׳א על רחביי דהחיך קאמר קצירה ביוי׳ע‬
‫מי שדי הא מדאורייתא מותר לענין אוכל נפש • חך י״נ‬
‫סלד‬
‫‪1‬‬ ‫חוט המשוטט‬ ‫סיקדה‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫עדיין קבה דקיליך מקרא דוקראתם ובקוצרכם ל״ל •‬ ‫תשלומין איך שייך לעבור בעצרת צל בל תאחד כיון דאי‬
‫אך גם ע״ז לא קשיא לפי מה דמסיק הש״ס דלא קאתי‬ ‫אפשר להקריב בו • ואך שיש לדחוק ולומר דנ״מ לענין‬
‫אלא לגלויי׳ דימי התשלומין מותרין בעשיית מלאכה ‪:‬‬ ‫שארי דברים שמנה הך ברייתא עון חייבי הדמין והערכין‬
‫והחרמין וההקדשות וצדקות ומעשרות ובכור ומעשר מ״מ‬
‫ו ל פ ״ ז בפיר יש לנו לתרץ ברווחא קושיית הגאון בעל‬ ‫הא עיקר קרא לענין קרבנות כתיב כדחזינן בהעשה‬
‫לח"מ אשר בפתח דברינו דכיון דהרמבים ז״ל‬ ‫דב׳ רחמנא לעבור עליו אך ברגל אחד ובאתם שמה‬
‫פוסק כת״ק וקרא דבחג המצות ובחג השבועות לענין בל‬ ‫והבאתם שמה )ואין לומר דלכך עובר בבל שאחר משוס‬
‫תאחר קאמר א״כ כבר אין ללמוד מזה לענין תשלומין‬ ‫ביכול להביאו אחר כחג בעת היותו בירושלים דהא‬
‫מדמקשה הש״ס ותייק ור״ש תשלומין דעצרת מנ״ל וקאמר‬ ‫חזינן שלא כן הוא כמ״ש הגאון בעל שאגת ארי' שאינו‬
‫הש״ס מדרבה ב״ש והרמב״ם זיל כותב קרא דבחג‬ ‫עובר בהעכה ובהלאו אלא באופן ובזמן שהוא חייב‬
‫השבועות והא לת״ק צריך קרא לענין בל תאחר ע"כ‬ ‫בקרבן ראי׳( ‪:‬‬
‫קושיית כלח״מ • ולפמיש ניחא דהא דקאמר הש״ס תשלומין‬ ‫ו מ ד י דברי בהאי פלפולא אכתוב מה שלא זכיתי עדיין‬
‫דעצרת מנ׳ל עיקר הקושיא הוא רק אליביה דראב״ש‬ ‫באמת להבין דברי רב״י ז״ל בביצה )דך י״ע‬
‫לשיגיתו דסיל דנדריס ונדבות קריבין ביו״ני א"כ לא מוכח‬ ‫ע״ב ד׳ה כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר( שב' וז״ל‬
‫ממילא מהך דבל תאחר דעצרת יש לו תשלומין כמש״ל‬ ‫והיינו דקאתי לאשמועינן מצה עובה כל מי שיש עליו‬
‫ואגב מזכיר השים נס הת״ק כנ״ל • אבל באמת לדידן‬ ‫תודה יביאנה בחג הבוכות ואפי׳ הוא רגל ראשון‬
‫דקי״ל דנדרים ונדבות אין קריבין ביויט ודאי דמוכח‬ ‫אחר _ נדרו באם לא יביאנה עכשיו יצטרך לבא‬
‫ממילא מהך דבל תאחר דעצרת יש לו תשלומין ‪:‬‬ ‫בשבילו לירושלים שהרי בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה‬
‫ן י ״ ל שזהו כוונת הרמב״ם שכ׳ ודבר זה מפי השמועה‬ ‫מפני חמן שבה ולא בעצרת מפני בהוא יו״ע נמצא‬
‫נאמר שחג ה ‪ x‬ועות כחג המצות לתשלומין שזהו‬ ‫שאחרה ג׳ רגלים שלא כסדרן עכ״ל רש׳י ז״ל • ובער אנכי‬
‫ממילא כיון שהוא נכלל בכלל הג׳ רגלים לענין בל תאחר‬ ‫ולא אדע כוונתו ז׳ל בכ׳ שלא יוכל להביא בעצרת מפני‬
‫גס לענין נדונ״ד ע״כ שיש לו זמן להקריב ‪:‬‬ ‫שהוא יו״ט ויעבור כבר בבל תאחר דהרי פבוע הוא‬
‫לדידן דקיי״ל כבר דעצרת יש לו תבלומין כל שבעה‬
‫ו א ץ להקשות דהא גם לתיק יקשה סוך סוך מנ״ל‬
‫ודאי שאם הביא בז׳ ימי התשלומין ודאי לא עבר אך‬
‫דקרא דחג השבועות אתי לענין ג׳ רגלים דבל‬
‫על העשה דבאתם שמה והבאתם שמה וכש״כ על לאו‬
‫תאחר דלמא רק לענין תשלומין קאתי כמו דס״ל לראב״י‬
‫דבל תאחר כיון שהוא זמן הבאת קרבנותיו של חג אך‬
‫וריש • אך יש לומר דבאמת מוכח זאת מקרא דובאתם‬
‫לענין עולת ראיה ושלמי חגיגה אם לא הביא ביו״ט כמ״ש‬
‫שמה והבאתם שמה בפ׳ ראה דקאי שם על כל הג׳‬
‫הרמב״ם )בפ״א מהל׳ חגיגה הל׳ ד׳( א״כ הרי מקיים‬
‫רגלים דמשמע דבזמן מצות ביאה יש מצות הבאה ;‬
‫שפיר ובאתם שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ־‬
‫וכן קבה לי מאוד מש״כ שס התוס׳ ד״ה רש״א וזיל‬
‫ודוחק הוא לפרש בא בחג כשבועות בכשיבא לרגל יביאנו‬
‫או קודם לכן ולאו ביויט קאמר עכ״ל • דלמה הזכירו‬
‫סיק ה‬ ‫קודם הרגל שזה ודאי אינו בכלל חג הכבועות ולמה לא‬
‫נפרש פירושא דהש״ס בא בחג השבועות בימי התשלומין‬
‫בעז״ה יום ד׳ ב׳ דר״ח אדר תד״ר אחל לכתוב‬ ‫שאחר הרגל שזה שפיר מקרי חג כשבועות לענין‬
‫איזה דרוש ליומא דהלולא דכבוד סר אבא‬ ‫הקרבנות • וה׳ יאיר עיני להבין דברי רבותינו רש״י‬
‫הנאק זללה״ה)למהרתו יום ב׳ אדר( וד׳ הטוב‬ ‫ותום׳ זיל ‪:‬‬
‫יעזרני ובו בטחתי כי ינחני בדרך אמת ויראני‬ ‫לעניננו דעכ״פ לפי דברי הגאון בעל שיא ז״ל‬ ‫ונחזור‬
‫נפלאות בתורתו ‪:‬‬ ‫דבשעה שלא חל עליו מצות ראיה דחגיגה‬
‫ב ‪ 0‬ו נ י א דפסחים)ד׳ סיו עיא( ת״ר הלכה זו נתעלמה‬ ‫לא חל עליו העשה דוהבאתם שמה א'כ אס כ׳ רחמנא‬
‫מבני בתירה פעם אחת חל י״ד להיות בשבת‬ ‫דעובר בעשה בחג ה ש בו ^ על נדרים ונדבות א״כ‬
‫שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת אם לאו ‪ .‬אמרו כלום‬ ‫ע״כ מוכח מזה דעצרת יש לו תשלומין ולמה ליה קרא‬
‫יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אס לאו ‪.‬‬ ‫כלל להכי • אך מהא דמקשה הש״ס ות״ק ור״א ביש‬
‫אמרו להן אדם א׳ יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו‬ ‫תשלומי דעצרת מניל יש ליישב דעיקר הקושיא הוא‬
‫ששימש שני גדולי סדור שמעיה ואבטליון ויודע אס פסח‬ ‫אליביה דראבר״ש לשיטתו דס״ל בביצה )דך י״כי שס(‬
‫דוחה את השבת אם לאו כו׳ איל כלום אתה יודע אם‬ ‫דנדרים ונדטת קרבין ביו״ע א״כ לא מוכח מהך קרא‬
‫הפסח דוחה את השבת כו׳‪ .‬איל מנין לך אמר להן‬ ‫דבל תאחר דעצרת יש לו תבלומ‪-‬ן ואגב מזכיר הש״ס גם‬
‫נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו‬ ‫דברי הת״ק • גס על רבה בר שמואל לא יקשה דקיליך‬
‫האמור בתמיד דוחה את השבת אך מועדו האמור‬ ‫ממה באמרה תורה מנה ימים וקדש עצרת למנדיו דהא‬
‫בפסח דוחה את השבח • ועוד קיו הוא ומה תמיד שאין‬ ‫אליבא דידי׳ אין קרא מיותר לזה • אך על תנא דראב״י‬
‫ענוש‬
 ‫תטהמשולש‬
‫מסופק להם להנשיאיס אם יודע הלל ומנין הי׳ ידוע‬
‫זאת בבירור לשאר העולם ;‬
‫והלא הרבה יותר ממאתיס פסחים יש לכו‬ ‫)ה(‬
‫בשנה שדוחין את השבת ויעויין רש״י ומבואר‬
‫הוא שכוונחי על שני תמידים ושני מוספים שבכל שבת‬
‫וקשה מאי ראיה הוא ממוספים שצותה התורה בפירוש‬
‫להביאם רק בשבת והלא אין ראיתו אלא מתמידין בלבד‬
‫כמבואר בגמ׳ ולמה הזכיר המוספים שאין מהם רחיה‬
‫כלל ‪ .‬ובאמת בירו׳ איתא אי ת תנויי תני מאה אית תנויי‬
‫תני מאתים אית תנויי תני ‪ :‬׳ מאות מ״ד מאה תמידין ‪.‬‬
‫מ״ד מאתים ‪ .‬תמידין ומוספי שבתות ‪ .‬מ״ד ג׳ מאות‬
‫תמידין ומוספי שבתות של יו״ט ושל ר״ח ושל מועדות ‪.‬‬
‫ועל הירושלמי קשה טפי על תרי לישנא בתראי למה תני‬
‫יותר ממאה תמידין אשר אין מזה שוס ראיה לפסח ‪:‬‬
‫השינוי שיש בין תלמודא דידן לתלמודא דבני‬ ‫)ו(‬
‫מערבא דשם איתא שדרש להן מהיקש ומק׳ו‬
‫ומג״ש ובתלמודא דידן לא הביאו רק קייו וג״ש לבד ‪:‬‬
‫‪ ( 0‬מ ד ‪ ,‬דקאמר בירושלמי תשובה על ההיקש לא אס‬
‫אמרת בתמיד שכן יש לו קצבה ‪ .‬ותשובה אחרת‬
‫על הק״ו לא אם אמרת בתמיד שהוא קייק למה לא אמרו‬
‫פירכא אחת על ההיקש ועל הק״ו ‪:‬‬
‫לא אמרו בירושלמי הפירכא דתלמודא די ק‬ ‫למה‬ ‫)ח(‬
‫מה לתמיד שכן תדיר‪ .‬אשר פשוט הוא יותר‬
‫מבני הפירטת של הירושלמי ;‬
‫מש׳יכ התוס׳) שם דייה מה מועדו( דמועדו‬ ‫ל‪£‬י‬
‫האמור לענין תמיד מיבעי׳ ליה לענין טומאה‬
‫וכן מועדו האמור לעניןפסח‪ .‬א״כ לא הוי מופנה והא קיי״ל‬
‫דג״ש שאינו מופנה כלל למידין ומשיבנן לכ״ע ‪ .‬ולחד מ״ד‬
‫אך אם מופנה מצד אחד למידין ומשיבין כדאיתא בנדה‬
‫)דף כ״ג ע״א( א"כ כרי אותה תשובה שהשיבו בני בחירה‬
‫על ההיקש וק׳יו כי' להם להשיב גס על כג״ש כיון שאינה‬
‫מופנה משני צדדים ‪:‬‬
‫)'( מ א י קאמר להם הלל אלא ק״ו דאדס דן מעצמו‬
‫איבע• לכו למידן וכי לא ידע הלל דק׳ו‬
‫פריכא הוא מה לתמיד שכן תדיר וכליל ;‬
‫ו ר ע ד ‪ ,‬על דקדוק כאחרון נבוא לדון קצת בענין תדיר‬
‫ומקודש דמיבעי לן בזבחים )דף צ״א ע״א( איזה‬
‫מהם קודם ^א אפשיטיא ‪ .‬א’ כ מה הוא זה הפירכא מה‬
‫לתמיד שכן תדיר הלא פסח הוא מקודש ממנו שהרי טיליו חל‬
‫שם קדושת החג שכל החג נקרא על שמו‪ .‬ואין לומר הסברא‬
‫מה דאמרי' התם אסו שבש למיספין אהני לתמידין לא‬
‫אהני דהא ע׳ז אנו דנין אם י ט א התמיד בשבת ח״ל‬
‫א״כ ע׳׳כ צריכין אט לומר מלכך הוא בא בשבת מפני‬
‫שהוא שדיר הלא יש לט לומר איפכא דפסח שהוא מקודש‬
‫יותר צריך לדחות את כשית מ »י שהוא מקודש על שם‬
‫החג)והנה לכאורה בזה יש ל ת ק דקדוק הס׳ שדקדקט‬
‫משוס דסברא זו שכן תדיר יש להפכה דעקודש עדיף‬
‫מחדיר כמו דמס»ןי ליה להש״ס בזבחים ‪ . TO‬אן• מל‬
‫קיו יש לנו לומר איזה פירכא כל דהו אף שיש סברא‬
‫להיק־‬
‫שאלות ותשובות פיקה‬
‫עטש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין‬
‫שדוחה את השבת מיד הושיבוהו ברחש ומינוהו נשיא‬
‫עליהן והי' דורש כל היום כולו בה' פסח התחיל מקנטרן‬
‫בדברים אמר להן מי גרס לכס שאעלה מבבל ואהי׳‬
‫נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שימשתס שני‬
‫גדולי הדור שמעי' ואבעליון ‪ .‬א״ל רבי שכח ולא הביא‬
‫סכין מע״ש מהו אמר להן ה׳ זו שמעתי ושכחת• אלא‬
‫הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן למחר‬
‫מי שפסחו עלה תוחבו בצמרו מי שפסחו גדי תוחבו בין‬
‫קרניו ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי‬
‫שמפי' ואבפליון עכ״ל הגמרא ‪:‬‬
‫ו ה נ ד ‪ ,‬בירושלמי איתא האי סוגיא בקצת שינוי יעו״ש‪.‬‬
‫ובסוגיא זו כבר רבו המדקדקים לדקדק בלישנא‬
‫דשי׳ס ‪ .‬וגס אנו נדקדק כיד ד' הטובה עלינו והוא ית״ש‬
‫יאיר עינינו בתורתו ‪:‬‬
‫זו נתענמה וכן מה שאמר שכחו משמע‬ ‫הלכה‬
‫שהי' ידוע להם כבר שפסח דוחה את‬
‫השבת אלא שנתעלם מהם עתה כמו דאמרינן לקמן ע״ב‬
‫במשה לענין גיעוני מדין מכלל דמשה איעלם ממנו ומשה‬
‫ודאי שידע אלא ששכח ‪ .‬וכן מבואר בסוגיא דשבועות לענין‬
‫העלם עומאה שלא נקרא העלם אצא בענין שהי' לו‬
‫עכ'פ ידיעה בתחילה■ דמה שאמרו שכחו ולא ידעו י״ל‬
‫ששכחו המעשה שודאי איקלע בימיהם כבר ערב פסח‬
‫שחל להיות בשבת והביאו את הפסח ושכחו המעשה‬
‫כמו שמקשה בירושלמי שהלא אי אפשר שיעבור שני שמיטות‬
‫)טי(‬ ‫ולא יהי' בו ע"פ שחל להיות בשבת ‪ .‬אבל לשנא דהלכה‬
‫זו נתעלמה משמע שגס ההלכה ידעו ושכחו והלא לפי‬
‫מה דמסייס הש״ס דקאמר להו בשלמא גי׳ש לא גמריתו‬
‫דאין אדם דן ג״ש מעצמו ‪ .‬וכן מה שאמר להם עצלות‬
‫שהי' בכס שלא שימשתם שני גדולי הדור משמע שלא‬
‫גמרו כלל הגי׳ש מפי רבס מעולם‪ .‬ועל הק״ו הלא השיבו‬
‫לו דפריכא הוא א״כ משמע דמעולם לא ידעו כלל‬
‫ההלכה למגמר דפסח דוחה את השבת א״כ אינו מדוקדק‬
‫הלשון דקאמר הש״ס הלכה זו נתעלמה והעלם לא שייך‬
‫למקרי אלא בהי' לו ידיעה מתחלה ‪:‬‬
‫)^( מ ד ‪ ,‬שדקדקו המפלפלים בסוגיא זו מה דקאמר שכחו‬
‫ולא ידעו כפול לשון דאס שכחו פשיטא דלא‬
‫ידנט אך לפי מה שכתבתי לעיל מדוקדק הוא דשכחו‬
‫קאי על המעשה שכבר נעשה בימיהם שהביאו פסח בשבת‬
‫ולא ידעו קאי אהלכה שזה לא ידעו כלל מעולם כדמשמע‬
‫בסוגיין‪.‬אך ‪ 5‬הוא סותר ללשון נתעלמה כמו שהבאתי לפיל;‬
‫מקדים הש״ס כלל הלכה זו נתעלמה מבני‬ ‫)ג( למה‬
‫בתירה הי' להם להתחיל ת“ר פעם א' חל‬
‫ארבעה עשר להיות בשבת ושכחו ‪:‬‬
‫)"( מ ד ‪ ,‬שאמרו אמרו להם אדם א' עלה מבבל והלל‬
‫הבבלי שמו ט' ויודע אס פסח דוחה את‬
‫השבת מנין הי' ידוע להס שהלל יודע בודאי אם פסח‬
‫דוחה את השבת והלא כששלחו וקראו לו בני בתירה‬
‫שאלו אותו בדרך שאלה כלום אתה יודע משמע ^ י ׳‬
‫סלה‬
‫תטהמשולש ‪1‬‬ ‫שאלות ותשובות פיקה‬
‫דתפילין הד מקודש טפי יותר מציצית ולמה כ׳‬
‫להקדים הציצית דוקא יעו״ש אשר ראדין הדברים למי‬
‫שאמרן וכן הקשה שם הגאון הנ״ל על ה ט׳ז ) סי׳ תרפ׳׳א(‬
‫שפסק דכיון דנשאר האיבעיא בספק משמע דיש לנו‬
‫לפסוק דתדיר עדיף כיון שהוא כלל בתורה ואין לנו דבר‬
‫ברור להוציא מן הכלל ‪ .‬והקשה דכל המקודש הוא נמי‬
‫כלל גדול בתורה ומקראי ילפינן לה שלהי מס׳ הוריות‬
‫וגם נעלם ממנו דברי הרמב״ם שפסק דתדיר ומקודש‬
‫לאיזו שירצה יקדים עכ״ל ‪:‬‬
‫ותראה‬
‫לפענ״ד להמליץ בעד רבינו יונה והג׳׳י הנ״ל‬
‫שלא נחשוב אותם כטועים בדבר דחיתח‬
‫בתלמוד מפורש לחלק בין הך תדיר ומקודש דאיבעי ליה‬
‫להש״ס ולא אפשיטח‪ .‬להך דניצית ותפילין ‪ .‬דמאי דקמבעי׳‬
‫ליה להש״ס היינו לעני; שני קרבנות שא׳ מהם תדיר וא׳‬
‫מהם מקודש ויקריבו שניהם‪ .‬מיבעי להו איזו מהם רךדס‬
‫דכיו; שהוא חשיבות במעלה י״ל שיקדימו את המקודש‬
‫יאח״כ יקריבו את התדיר ‪ .‬דסוף סוף יקריבו את שניהם‬
‫וכ׳יא רק פעם אמת ]והקרבה אינה מהמצות שיש בהם‬
‫שיהוי כדו ציצית ותפילין שמנות; בשיהוי[ משא״כ לעני;‬
‫ציצית ותפילין שסוף סוף יניח נס את התפילין ויהי׳‬
‫עליו שניהם רק אותו שיניח תהילה הוא יהי׳ עליו משך‬
‫איזה זד; יותר מן השני ‪ .‬אותו משך הזמן שקדיס האח־‬
‫להניחו בזה ודאי י״ל דלכ״ע תדיר קודם שהרי יניח נם‬
‫את המקודש אחריו וראוי להקדים את התדיר כדי שהתדיר‬
‫יהי׳ עליו משך זמן יותר מן המקודש שהרי חזינן שרצו;‬
‫התירה בזו המצוה שיהי׳ על האדם זמן יותר מדצוה‬
‫כשניה וראיה לזה שבשבתות ויו״ט מצות התורה שיהי׳‬
‫עליי ציצית ולא תפיצי; ‪ .‬לכן בכל פעם שיש לנו לקצר‬
‫בזד; מצוה אחת ולהאריך במצוה אחרת במה שיעשה‬
‫אותה קודם יש לנו להאריך בזמן מצוה התדירית ;‬
‫אזדו נם דברי הגאון בעל ש״א במה שתמה‬ ‫ובזה‬
‫שהרי מצות ציצית לא הוי חובת נברא כלל‬
‫משא׳'כ בתפילין ‪ .‬ולפמש״כ לא שייך לזה כלל דהא עכ״פ‬
‫כיו; שרוצה לקיים מצות ציצית יש להאריך בה בזמן‬
‫יותר כמו שביארנו ‪:‬‬
‫לכאורה יש לדמותו לבעי׳ דהש׳׳ס דמנחית)ד׳ מ״ע(‬ ‫אך‬
‫לענין לדחות את המקודש או את התדיר שהרי‬
‫גם שם אם מקודש עדיף יתבטל התדיר לגמרי והנא‬
‫ראינו שרצק התורה שמצוה התדירית יהי׳ יותר בכמות‬
‫זמן מהמקודש ;‬
‫עכ׳׳ז יש לחלק דהא שם יתבגיל המקודש לגמרי‬ ‫אך‬
‫יש לנו לומר דהמקודש כיון שחשוב הוא במענה‬
‫אץ לנו לבטלו מפני התדיר משא׳כ בציצית ותפילין‬
‫שהחדיר והמקודש יתקיימו שניהם אך ההדיר יהי׳ עליו‬
‫יותר מן המקודש ‪ .‬ובזה שפיר יש לנו לומר דלא מספקינ;‬
‫כלל ותדיר קודם ‪:‬‬
‫ימחזקו דברינו שכתבנו לפיל לחלק בין תרי‬ ‫‪1‬בזה‬
‫הסוגיות דזבחיס ומנחות דלא שייכי זב״ז כלל‬
‫עפ׳׳י סברתיט כנ״ל ]דסוגיא דמנחות לענין דיחוי‬
‫יש לדמות קצת לציצית ותפילי; דפשיט טסי שתדיר קודם‬
‫וסוניא‬
‫להיק־ וזיל הכא קמדהי ליה וזיל הכא קמדחי לי׳ כיון שיב‬
‫בכל צד סברא להקל ולהרזמיר משא״כ ע> נ״ש אן‪ £‬שאינו‬
‫מופנה אין להשיב כי אס מצד חומרא שהוא פשוט אבל לא‬
‫בחומרא שיכול להפכה כמו תדיר ומקודש הנ״ל ‪ .‬ויש‬
‫לעיין אם יתקייס הכלל הזה בכל מקום שמשיבין על ג״ש‬
‫שאינו מופנה( ‪:‬‬
‫ו ב מ ה שהחלנו יש ל ת ק לכאורה נס הדקדוק■ הרז׳‬
‫דלכך לא קאמר הירושלמי הפירכא שכן תדיר‬
‫מפני שיש להפכה שכן פשח הוא מקודש וכן על הסברא‬
‫שק כליל מצינו ג״כ בש״ס כסדר קדשים סברא להיפך‬
‫שכן יש בה שני אכילות מאכל הדיוט ומאכל מזבח ויש‬
‫נ״כ לחלק בזה בין ק״ו לג׳׳ש ‪ .‬משא״כ פני הסברות‬
‫דהירושלמי שכן יש לו קצבה ושהוא ק״ק הס סברות‬
‫שאינם מתהפכות לעולם ועדיף טפי ‪:‬‬
‫א ך לפ״ז הדרא קושייתינו ה‪/‬תשיעית על הירושלמי למה‬
‫לא השיב כן על הנ״ש ‪:‬‬
‫ל פי דברינו אלה אדרבה יש לחזק יותר על ש״ס‬ ‫ותה‬
‫דיד; קושיא העשירית דהא בית הנל לשיטתו‬
‫דקאמר בברטת בריש אלו דברים דבר אחר ברכת היי;‬
‫תדירה וברכת היום אינה תדירה ובעו למיפשגי מיניה‬
‫בזבחים )דף צ״א הנ״ל( דס״ל דתדיר ומקודש תדיר קודם‬
‫א״כ יותר הי׳ לו לידע הפירכא דשכן תדיר דלפי ס״ד‬
‫דהש״ס בזבחים הנ״ל לשיגיתו איע מתהפך כלל לומר‬
‫שמקודש עדיף ;‬
‫מדי דברי בענין זה יש להבין מה שהקפה התיס׳‬ ‫ותה‬
‫בזבחים שם ד״ה ת״ש ט׳ בכל הני ת״ש צריך טעם‬
‫מאי קס״ד מאחר דכבר שני אטו שבת למוספי; אהני‬
‫לתמידי; לא אהני וצריך לדקדק דבפ׳ התכנת)דף מ״גי ע״א(‬
‫דאיכא כהך בעיא בתדיר ומקודש דלא מייתי הכא ראיות‬
‫דהתס והנהו דהכא לח מייתי התם עכ״ל ־ אשר הדבר‬
‫מוקשה מאוד ומנוה לישבו ‪:‬‬
‫לכאורה דברי התוס׳ קשה להולמם דהריאה‬ ‫ותה‬
‫יראה דבעיא דזבחיס לענין תדיר ומקודש הוא‬
‫רק לעני; קדימה כמש״כ התום׳ בעצמם ר״פ כל התדיר‬
‫ד״ה כל התדיר ‪ .‬והאבעיא דפ׳ התכלת הוא לענין לדחות‬
‫כמו דאיתא בש״ס להדיא אלא תמידין דלמחר ומוספץ‬
‫דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר או דילמא מוספין‬
‫עדיפי דהו״ל מקודש דמיירי שא׳ מהם צריך לדחות‬
‫לגמרי א״כ הרי שפיר דלא שייך התם כל הראיות דהכא‬
‫בזבחים דמיירי לענין קדימה ולא שייך בזבחים כל‬
‫הרמיות דמנחות דמיירי לענין דיחוי ואין שייכות זל׳׳ז כלל‬
‫ולא ידעט קושית התום׳ ‪:‬‬
‫\ ‪ y y‬צ״ל דס׳׳ל להתוס׳ דמד טעמא להם הן לענין‬
‫קדימה והן לענין דחי׳ ותלי זב׳ז ;‬
‫ו ת ה הרב‪.‬הגאון בעל שאגת ארי׳ ז״ל )סי׳ כ״ח(‬
‫הרבה לשפוך סוללה טל הנ״י ורביט יוכה בס׳‬
‫היראה שכ׳ שראוי להקדים מצות ציצית למצות תפילי;‬
‫מ »י שתדירה יותר שטהגת בין במול בין בשבת והקשה‬
‫מסוגיא דזבחיס מי׳ל דתדיר ומקודש הוי בעיא דלא‬
‫אפשיסא מ ס ק הרמב׳׳ס דאיזו שירצה יקדים וזה ידוע‬
 ‫חוט המשולש‬
‫לומר בתמיד שבת דחוי׳ דהא א״א לן לאהדורי שלא‬
‫יהא בשבת ‪:‬‬
‫לפ״ז בפסח יש נ״מ גדולה אס גמרינן לה בג״ש‬ ‫א״כ‬
‫מתמיד או מקרא דבמועדו דאם נילף לה מתמיד‬
‫גם בפסה שבת הותרה ולא דחוי׳ דהא בתמיד לא שייך‬
‫דחוי׳ בשבת כנ״ל ואין גזיש למחצה משאיכ אס נילף בפסח‬
‫דדוחה את השבת ממשמעותא דבמועדו ודאי לא יהי׳‬
‫עדיף מטומאה ואליביה דר״ש דס״ג טומאה דחוי׳ גס‬
‫שבת היא דחוי׳ ‪:‬‬
‫תרצה לומר מאי נ״מ גס לענין פסח אס שבה כותרה‬ ‫ןא□‬
‫או שבת דחוי׳ הא כיון דאיקלע בשבת הלא א״א‬
‫לעשותה בענין אחר ‪ .‬ע״ז אשיבך דבר חדש אשר האיר‬
‫ד את עינינו דנ"מ גדולה הוא והוא דבזמן שקדשו עפ״י‬
‫הראי׳ והי׳ הדבר תלוי בחכמים אם לעבר את החודש‬
‫או לחסרו כמו שמצינו בר״ה שהיו מעברין את החודש‬
‫בשביל ירקי או מתיא וכן משמע בסוכה שהיו מעברין את‬
‫החודש או מחסרין בשביג יום ערבה שלא תחול בשבת ‪:‬‬
‫* ‪ n X l‬לענין פסח אס נאמר דשבת דחוי׳ הוא לענין‬
‫פסח וצא גמרינן מתמיד ודאי יש לנו לעבר את‬
‫החודש או לחסרו שלא תחול ע״פ בשבת כיון דדחוי׳ הוא‬
‫יש לנו לאהדורי בכל מה דאפשר שלא תדחה את השבת ‪.‬‬
‫אבל אם נאמר דשבת הותרה נם בפסח דילפינן לה מג״ש‬
‫דמועדו ודאי שאין עלינו לאהדורי כלל שלא ידחה את‬
‫השבת ‪] .‬וכן זה פשופ נפענ״ד שאס היינו פובריס שאין פסח‬
‫דיחה את השבת ודאי שיש לנו לעבר את החודש שלא תחול בשבת‬
‫דהא לא גרע פסח שהוא בכרת מערבה שהוא רק מנהג נביאים‬
‫ובזה •תור; אי״ה לקמן הדקדוק השלישי שדקדקנו לעיל בעוב‬
‫פעם אם ירצה השם[ ‪:‬‬
‫לפי״מ שבארנו בעז״ה נ'מ גדולה בין הני תנאי‬ ‫נמצא‬
‫דס״צ להתוס׳ דפליגי אם ילפינן לפסח דדחי‬
‫שבת מג״ש דבמועדו כסוגיא דידן או דילפינן לה‬
‫ממשמעותא דמועדו כסוגיא דפי כיצד צולין צענין דינא‬
‫אס יש לט לעבר את החודש או לחסרו בשביל שלא‬
‫תחול ע״פ בשבת כנ״ל ‪:‬‬
‫לפי״ז לפי הנראה בש׳יס בכמה דוכתי ובפרט‬ ‫נמצא‬
‫בסרק אלו דבר־ס דע״פ חל להיות בשבת‬
‫ודחי את השבח ולא מהדרינן כלל שלא תחול בשבת דאם הי׳‬
‫מהדרינן בזה ודאי שהי׳ מהדרין ב״ד שצא תחול בשבת •‬
‫וכ״מ בר״ה שלא הוזכר זה בטעם עיבור החודש כלל ‪.‬‬
‫א״כ ע״כ מוכח דס״ל כסתמא דסוגיא דידן דשבת הותרה‬
‫לענין פסח ולא כדמשמע מסוגיא דפ׳ כיצד צולין לפי'מ‬
‫שבארנו דשבת אינה רק דחוי׳ משוס ד‪-‬לפינן לי׳‬
‫ממשמעותא דבמועדו ‪ .‬והנה לפי דברינו אלו סוגיא‬
‫דהתס לכאורה הוא סותר לסתמא דכולא תלמודא דלא‬
‫מהדרינן כלל על פסח שלא ידחה את השבת ‪:‬‬
‫לפי״ע שכתבנו לעיל הא כל זה הוא אליבי׳ דר״ש‬ ‫אך‬
‫דס״ל דטומאה דחוי׳ היא בציבור ‪ .‬אבל אליבי׳‬
‫דר׳ יהודא דס״ל טומאה הותרה בציבור אף דטומאה‬
‫ילפינן ממשמעוהא דבמועדו ‪ .‬א״כ גס לסוגיא ד הו «‬
‫דדחיית‬
‫שאלות ותשובות טיק״‬ ‫ייז׳‪-‬‬
‫להם אןו‬ ‫וסוגיא דזנחים דאיידי לטנין להקדים אין‬
‫דמיון קצה כנ״ל ‪:‬‬
‫י הו ק קושייתינו הנ״ל מה דסשיטא להו לי״ב‬ ‫ובזה‬
‫שאין ללמוד פסח מתמיד משום דהדיר)כדאמרי׳‬
‫בנמ׳ ק״ו פדיכא היא כו׳( אף דפסח הוא מקודש דהא‬
‫דמספקא לן אם מקודש טדיף היינו נאופן שיש לנו‬
‫להקריב את המקודש כמצות ההורה ואנן מסופקים אס‬
‫להקדים את המקודש או את התדיר או אס לדחות את‬
‫התדיר ממנו יש לנו להסתפק שפיר אם להקדים אותו‬
‫קודם התדיר או אולי גם לדחות את התדיר מפניו כיון‬
‫שחובה עלינו מה״ת להקריבו והוא חשוב כמענה מפני‬
‫שהוא מקודש ‪ .‬משא״כ בהוגיא דידן שאנו דנין ע״ז אם‬
‫יש לנו להקריב את המקודש כשחל בשבת ואנו רוצין לדון‬
‫אותו מן התדיר שקרב בשבת ודאי אין ראי׳ דהא חזינן‬
‫שרצו; התורה להיות תמידין קריבין יותר הרבה מן‬
‫הפסחים שהס פעמים בכל יום ופסח הוא רק פ״א‬
‫בבנה ודאי יש לנו לומר שרצתה התורה שיהיו התמידין‬
‫גם בשבת כיון במצותו שיהיו בכל יוס משא״כ בפסח במצותו‬
‫הוא רק פ״א בשנה יש לומר שגס אס חל י״ד בשבת לא‬
‫יב‪-‬חו אותו וזה לא שייך כלל לענין שני האיבעיות דתדיר‬
‫ומקודש שהובא בש״ס כיון שאנו דנין רק על הסברא‬
‫אם •יקרב כנל חם הל בשבת ודאי אין לדמותו לדבר‬
‫במנותו בכל יוס ‪ ,‬ויש לדמות קצת כך סברא לסברא‬
‫דניצית ותפילין שהבאתי לעיל ‪ .‬ויש להביא מכאן סמך‬
‫ראיה לסברתינו הליל ליישב דברי רבינו כנ״י ורבינו יונה‬
‫הנ״ל ‪ .‬לפי מה שבארתי לעיל ‪:‬‬
‫נבוא בעז״ה לדברי התום׳ ד״ה מה מועדו‬ ‫ודדסתא‬
‫שהקשו אהך דקאמר בש״ס דיק אלא מועדו‬
‫לא משמע ליה ובפי כיצד צולין )ד׳ ע״ז ע״א( משמע‬
‫דדריש לה ממשמעות דמועדו וסיים התוס' וע״כ תנאי‬
‫הוא ־ ויש להבין היכן מצינו תנאי דפליגי בהכי ובאי׳ו‬
‫עעם וסברא קא מפלגי ‪:‬‬
‫לי לומר דבר חדש דלכאורה מאי דאמרי׳‬ ‫ודעראה‬
‫ביומא )ד׳ מ״ו ע״ב( אליבי׳ דרב חסדא‬
‫דשבת הותרה בציבור וטומאה דמויה היא בטומאה פניגי‬
‫בה תנאי ד׳ יהודא ור״ש כדאי׳ ביומא )ד׳ ז׳ ע׳ב(‬
‫ובפסחים )ד׳ ע־׳ז ע׳׳א( אבל לענין שבת משמע שם ביומא‬
‫דלכ״ע הותרה בציבור ‪ .‬ויש *להבין מהו החילוק בין‬
‫שבת לטומאה ‪:‬‬
‫וראיתי שפשוט הוא דצענין טומאה דגמרינן‬ ‫שבתי‬
‫לה מקרא דבמועדו שדייק הכתוב לומר‬
‫במועדו לא ידחה אותו שוס דבר ויקריבו אותו אפי׳‬
‫בטומאה אין מזה ראיה שהותרה טומאה אלא דדחוי׳‬
‫היא היינו די״ל דמצוה עלינו לאהדורי שיהי׳ קרב במועדו‬
‫ובעיהרה ‪ .‬אך אס אי אפשר בטהרה אז דוחה המועד‬
‫את הטומאה ומהיכא תיתי לנו לומר דטומאה הותרה‬
‫בציבור דבמועדו לא משמע לן שהותרה ‪ .‬משא״כ לענק‬
‫שבת דגמרינן לה מעל עולת התמיד ודאי דלא שייך למימר‬
‫כאן דחוי כיון דכתוב בהדיא שיוקרב בשבת וגם איך שייך‬
‫קלו‬ ‫חוט המשולש‬ ‫ם‪-‬קה‬
‫שיביא ג״כ בשבת )כדי שלא יהי׳ סתירה לזה הך סברא‬
‫דמקודש עדיף( א״כ כ״ז הוא אם נאמר דבלא גז״ש לא‬
‫יביאו פסח כשחל בשבת ‪ .‬אז יש להשיב שפיר דלא ילפינן‬
‫מתמיד ששם הקפידה התורה שיביא ביותר כמות זמן‬
‫משא׳יכ לפי מה שהעליט בעז׳׳ה דגם בלא גז״ש הי׳ פסח‬
‫דוחה את השבת והנ’ מ מהג״ש הוא רק דאין לנו לאהדורי‬
‫שלא יחול בשבת ‪ .‬ובין כך ובין כך אם חל כבר בשבת‬
‫הוא דוחה ‪ .‬א״כ מאי נ״מ הוא במה שתמיד הוא תדיר‬
‫ביותר דנאמר משוס זה דלכך הותרה אצלו שבת משא״כ‬
‫בפסח שלא יהא אלא דחוי׳ דהא לפי״מ שהעלינו אין זו‬
‫הסברא דתדיר וכליל לחומרא להורות החומר שבו דהא‬
‫לפעמים מקודש חמור אלא רק הסברא דתדיר כנ״ל ‪.‬‬
‫ולענין דחי׳ והותרה אין זה סברא כלל רק בענין הק״ו‬
‫שהביא הש״ס לדון מתמיד בתורת קולא וחומרא ע״ז‬
‫שפיר קא מדחה דהא תמיד יש בו חומר ג״כ שכן תדיר‬
‫וכליל ‪ .‬ואף די״ל לפעמים דמקודש חמיר חפ׳׳ה זיל הכא‬
‫קמדחי לי׳ וזיל הכא קמ"נ כמש״ל ;‬
‫ו ב ז ה יש לתק ג״כ מה ^ ק ש ה הירושלמי איך אפשר‬
‫ששכחו בני בתירא שפסח הי׳ קרב בשבת שהרי‬
‫אינו עובר שני שמיטות בל״ז ובש״ס דידן אינו מדקדק‬
‫בזה כלל‪ .‬ולפי מש״כ יתורך זאת דבאמת ידעו בני בתירה‬
‫שפסח הי׳ קרב בשבת אך לא היו יודעים אם בתורת‬
‫דחי׳ אם בתורת הותרה דאפשר דשבת דחוי׳ הוא בציטר‬
‫ומה שלא עברו חו חסרו חודש אדר שלא יקלע בשבת‬
‫מפני שהי׳ איזו סיבה שלא יכלו אז ב״ד לקדש את החודש‬
‫ואיקלע בשבת או מפני שהותרה את זה לא ידעו אולי‬
‫הי׳ בתורת דחי׳ ‪ .‬ועתה שהנשיאות בידם הי׳ להם‬
‫לאהדורי שלא יבא לידי דחי׳ אם לא הי׳ נתעלם מהם‬
‫ההלכה בעת שקידשו לחודש אדר כנ״ל ‪:‬‬
‫‪ 1‬ב ז ה יש לתר־ן גם דקדוק הרביעי מה שידעו העולם‬
‫שהלל יודע בודאי אם פשח דוחה את השבת ‪.‬‬
‫ע״ז קאמר ששימש שני גדולי הדור שמעי׳ ואבטליון כיק‬
‫דשימש שמעי׳ ואבטליון וכס היו אב׳׳ד וקידוש החודש‬
‫הי׳ תלוי בהם וכיון ששימש אותם ודאי הי׳ יודע אם‬
‫פסח דוחה את השבת בתורת דחי׳ או בתורת הותרה‬
‫שודאי ראה בשימושו אשר גדולה יותר מלימודו אם היו‬
‫מהדרין בעת קידוש החודש שלא יחול ע״פ להיות בשבת ‪.‬‬
‫אך מחמת איזה מקרה שלא היו יטלין לעבר משום זה‬
‫מל בשבת ‪ .‬וזהו שאמרו לו בני בתירא כלום אתה יודע‬
‫אם פסח דוחה את השבת אם לאו פי׳ זה ידעו בודאי‬
‫שקרב בשבת אך היו שואלין אותו מפי שמעי׳ ואבכיליון‬
‫אס הי׳ בתורת דחי' או בתורת הותרה ;‬
‫ו ב ז ך ‪ ,‬מ תו ק רךשייתינו החמישית למה הזכיר במספרו‬
‫את המוסשם דהא ממוספין ודאי דאין ראיה‬
‫דהא צותה התורה בפירוש שיבואו בשבת ‪ .‬ולפמש״כ ניחא‬
‫כיון דעיקר השאלה הי׳ אם שבת הותרה בפסח או דחוי׳‬
‫ורצו להביא ראיה מתמיד ששם הותרה ובתמיד גופא‬
‫מנא ידעינן דהותרה הלא בארנו לעיל מדכתיב במוספי;‬
‫על עולת הבקר אשר לעולת התמיד הרי צותה השרה‬
‫להביא תמידי; בשבת כמו מוספי; כרי עיקר הראי׳ דשבת‬
‫הותרה‬
‫שאלות ותשובות‬
‫דדחייח שבח ילפינן ג״כ מבמועדו אעפי״כ שבח הוחרה‬
‫לענין פסח ‪ .‬ויש לומר שפיר דגם אליבי׳ דסוגיא דפ׳‬
‫כיצד צולין שבח הוחרה לבנין פסח ‪ .‬אך דס״ל לסוגיא‬
‫הנ״ל דגם ט^מאה הוחרה בציבור ‪:‬‬
‫יבואר מה שהקשינו למעלה על דברי החוס׳‬ ‫ולפ״ז‬
‫ז”ל דחנאי היא ‪ .‬איזו חגאים ובאיזו סברא‬
‫פליגי ולפמש״כ זה הוא מחלוקת ר״י ור״ש דאליבי׳ דר״ש‬
‫דס״ל לעני; טומאה דילפיק לי׳ מבמועדו דחוי׳ היא ‪ .‬ע״כ‬
‫דפסח דחזינן לבנין שבח דהוחרה מגז״ש ילפיגן לה ‪.‬‬
‫חבל אליבא דר״י דס״ל דטומאה הותרה בציבור י״ל דגם‬
‫בפסח ילפינן לה ממשמעוחא דבמועדו ‪ .‬ונכון הוא לפענ״ד‪:‬‬
‫עדיין יש לנו לברר השינוי בין הנך תרו סוגיות‬ ‫אך‬
‫הנ״ל לענין טומאה ‪:‬‬
‫לפי דברינו חלה בני בחירה אף שלח היו יודעין‬‫נמצא‬
‫הגז״ש אעפי״כ הי׳ להם לידע דפסח דחי‬
‫שבת ממשמעותא דבמוע־ו ‪ .‬אך דלפ״ז לא הוי דחי שבת‬
‫אלא בתורת דחי׳ ‪ .‬ואהני להם הגז״ש דתמיד רק לענין‬
‫שיהא שבת הותרה בפסח ‪ .‬ובזה מ תו ק קושייתינו הא׳‬
‫מה דקאמר הש״ס כלנה זו נתעלמה שהקשינו הא לפי‬
‫מה דמסייס הש״ס לא ידעו זאת מעולם דלא גמרי ג״ש •‬
‫ינתעלמה משמע שהי׳ להן ידיעה בתחילה ‪ .‬ולפמש׳׳כ‬
‫ניחא דבאמת הג״ש לא ידעו מעולם‪ ,‬אבל הדרשא דבמועדו‬
‫הלא הי׳ להם לדון מעצמו כמו ק״ו והיקש ‪ .‬וזה ודאי‬
‫כבר ידעו רק שנתעלמה מהם אמ“כ שלח ידעו באותה‬
‫שנה אף זה דפסח דוחה את השבת בתורת דחי׳ וזה‬
‫נתעלם מהם ‪ .‬ומה דפסח דוחה את השבת בתורת הותרה‬
‫עפ״י הג“ש זה לא ידעו מעולם דהא אין אדם דן‬
‫גז״ש מעצמו ‪:‬‬
‫מתורך הדקדוק שהביא הגאון בעל דורש לציון‬ ‫‪1‬בזה‬
‫למה קאמר הש״ס ה׳ זו נתעלמה קודם שמביא‬
‫המעשה ע״פ שמל להיות בשבת ולפמש״כ מדוקדק שפיר‬
‫דזה הי׳ להם לידע עכ״פ דפסח דוחה שבת ובני בחירה‬
‫שהיו נשיאים וקידוש החודש תלוי בהם כדאי׳ בר״ה)ד׳‬
‫כ״ד ע״א( במעשה דר״ג ור״י שקידוש החודש הי׳ תלוי‬
‫בנשיא ‪ .‬א׳׳כ עכ״פ באותו פנה שחל ע״פ להיות בשבת‬
‫והס נא ידעו דשבת הותרה לענין פסח הי׳ להם לעבר‬
‫את חודש אדר או לחסרו כדי שלא יקלע ע*פ בשבת‬
‫כמבואר שם בר״ה אתם אפי׳ שוגגין אתם אפי׳ מזידין‬
‫ועל כרחך באותו זמן של קידוש החודש שבשנה זו נתעלמה‬
‫מהם הלכה לגמרי אס פסח דוחה את השבת אס הותרה‬
‫אס לאו ‪ .‬מדהי׳ בידם לתק שלא יקלע בשבת ולא עשו‬
‫זאת ‪ .‬וזהו שמביא הש״ם הלכה זו נתעלמה מבני בתירא‬
‫קודם המעשה ע״פ שחל להיות בשבת שהעלם הזה הי׳‬
‫בחודש אדר קודם שקבעו כלל את ימי כחודש שיחול‬
‫ע"פ בשבת )וכעי; ^ה מצאהי בצל״ח ע״ש( ‪:‬‬
‫יתורך גם קושייהינו התשיעית דהא יש לנו‬ ‫ובזה‬
‫נהשיב על הג״ש ג״כ מה לפסח שכן תדיר‬
‫ינל־ל ולפמ׳׳ש ניחא עפיימ שבארנו לעיל דהא דקאמר‬
‫הש״ס תדיר עדיף היינו מכיק דהוא תדיר וקפדה עלי׳‬
‫השרה שיקרב בריבוי ‪ ,‬יש לנו לומר ג׳׳כ שצותה התורה‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫סיםן ה י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪272‬‬
‫לו קצבה חהליר‬ ‫דמשמע בשיס דזבחיס דאדרבה מאי שאץ‬ ‫הוסרה בחמיד ומינה נילף גס למנין פסח הוא ע"כ‬
‫שאינו חומרא‬ ‫יותר‪ .‬ואיך ש־יך למפרך על ק״ו בדבר‬ ‫מדצוחה הסורה להביא קרבן סמיד כשבס יחד עס‬
‫חומרא פשוטה‬ ‫ופריך רק מה לתמיד שהוא ק׳ק שזה ודאי‬ ‫מלוססין ‪ .‬א״כ שסיר הביא המוססין של כל שבה‬
‫נ*כ על המה‬ ‫אך עיקר הקושיא הוא מדוע לא פריך‬ ‫לעיקר ראייתו ‪:‬‬
‫מצינו מה לתמיד שכן ק״ק ‪:‬‬ ‫ניחא גס מה שדקדקנו מה דבירושלמי פליגי‬ ‫ובזה‬
‫בה תלתא לי‪:‬נא דלחד לישגא לא הביא ראייתו‬
‫רק מתמידין ‪ .‬ולאידך הרי ל־שגא הביאו ראיתס גס‬
‫ממוססין דבזה פליגי דלישנא קמא ס״ל דבני בתיראנסתסקו‬
‫אס פסח קרב כלל בשבת כפשטא דסוניא דידן ‪ .‬א״כ ע״ז‬
‫סי ק ו‬ ‫אינו צריך להביא כלל ממוספין ני ממוסשין אי; ראיה כנ״ל‬
‫חלוקא דרבנן כנ ח; פילה כתוך זמנה ‪.‬‬ ‫ואינו מביא ראי' אלא מתמידיס שקרביס בשבת ‪ ,‬ותרי‬
‫לישנא בתראי י״ל דס״ל כמו שכ׳ לעיל דעיקר הספק‬
‫ב ט ז ה ש י ׳ י וכמדתו ית״ש לחונן אף לשאינו הגון‬ ‫הי׳ רק אס דחוי׳ אס הותרה והוא השיב להן שהותרה‬
‫כמוני היוס ‪ ■ .‬אחל בעזה״י לכתוב איזה‬ ‫שבת נעני; פסח לזה שפיר צריך להביא ראיה ממוססין‬
‫חלוקא דרבנן בעני; מילה בעבור חסדו ואמתו אשר‬ ‫כמו שבארנו למעלה ‪:‬‬
‫עשה עמדי שזכני בבן זכר ולהכניסו בבריתו של‬ ‫מתורץ מאי דמקשה הירושלמי חיך שכ ‪ r‬בני‬ ‫ובץף‪,‬‬
‫אברהס אבינו ‪ .‬כ; יורני בדרך האמת לחדש לאמיתה‬ ‫בתירא מעשה שהי׳ לפני ב׳ שמיטות ובתלמודא‬
‫של תורה ‪ .‬ובו בטחתי ‪:‬‬ ‫דידן לא עמדו ע״ז ‪ .‬ולפמש״כ גש זה ניחא דהא לס״מ‬
‫שבארנו בתלמודא דידן ידעו בני בתירא שפסח קרב‬
‫בעזהשי״ת‬ ‫בשבת ‪ .‬והספק לא הי׳ רק אס הותרה חס דחוי׳ א״כ‬
‫)א( א י ת א בש״ע יו״ד)סי׳ רס׳׳ב סעי׳ א׳( ברמ״א עבר‬ ‫י׳׳ל שבאמת ידעו מעשה שהי׳ שפסח קרב בשבת חך לא‬
‫ומל בצילה צריך נחזור ולהטיף ממנו דס ברית‬ ‫היו יודעיס אס היו יכיליס אז לתקן זאת שלא ידחה רק‬
‫מצו תוך שמנה וביוס יצא ‪ .‬ועיין ש״ך )ס״ק ב׳( דמולק‬ ‫מחמת איזו סיבה לא תקנו כנ״ל ‪ ,‬או מפני שהותרה‬
‫על הרמ״א בזה ומסיק ולעני; דינא נראה מתוך מ״ש‬ ‫וראי׳ ע״ז מדהשיב להס הנל תשובתו ממוססין מזה ראי׳‬
‫דבין נמול בלילה ובין נמול בתוך ח׳ נח יצא וצריך‬ ‫דהותרה כנ״ל ‪ .‬משא״כ ללישנא ‪.‬קמא דירושלמי שצא‬
‫לחזור ולהטיף ממנו דס ברית ‪ .‬ועיין עוד שס שהניח‬ ‫הביא הלל ראיתו אלח מתמידין א״כ ע"כ שהיו מסוסקין‬
‫בקושיא עג הרמב״ס )פ״ז מהל׳ תמידי; ומוספי; ( שפסק‬ ‫אס פסח קרב כלל בשבת אס לאו ‪ .‬ללישנא דא שפיר‬
‫בדין ו׳ גבי עומר דמצותו להקצר בליל ששה עשר בין‬ ‫פריך הירושלמי איך שכחו מעשה שהי׳ לפני ב׳ שמיטות‬
‫בחול ובין בשבת וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואס‬ ‫שפסח הי׳ קרב בשבת ‪:‬‬
‫קצרוהו ביוס כשר והקשה דבש׳׳ס מנחות )דף ע״ב ע״ב(‬ ‫יש לתרץ נס קושייתינו הששית מדוע איתא‬ ‫ובזה‬
‫איתא להדיא דלמאן דס״ל דדחי קצירת עומר שבת אס‬ ‫בירושלמי שדרש להס בהיקש ג״כובתלמודא‬
‫קצרו ביוס פסול ‪ .‬ועיין שס שראוי׳ הקושי׳ למי שאמרה ;‬ ‫דידן לא נזכר רק ק״ו וג״ש ‪ .‬ולפמש״כ דסוגיית הירושלמי‬
‫)כ( ! ה נ ה הגאון בטל שאגת ארי׳ הרבה להקשות בזה‬ ‫אזלא אניבא דצישנא קמא שהספק הי׳ אש פסח קרב‬
‫על הש׳׳ך ז״צ א׳ הקשה ולטעמיך דאף‬ ‫כלל בשית ותלמודא דידן מדהביאו ראיה ממוספין ס׳׳ל‬
‫דקודס ח׳ לא הוי מילה לא לידחי שבת משוס דאפשר‬ ‫דהסש־‪ ,‬הי׳ רק אס הותרה או דהוי׳‪ .‬לפ״ז ניחא דתלמודא‬
‫את־ שרנצה ‪ .‬והא מביאי; שם ראי׳ מהא דהקגיר חלבים‬ ‫דידן לא הביא ההיקש )שהרואה יראה שהיקש זה הוא‬
‫דדחי שבת משוס חביבה מצוה בשעתה אבל בלא׳יה לא‬ ‫מה מציגו ולא היקש רק הירושלמי מכנה אותו בשס‬
‫הוי דחי שבת משום ד א מ ר אח״כ ומסיק דע"כ צ״ל‬ ‫היקש דהח לא כתיבי גבי הדדי( א״כ לפי תנמודא‬
‫דדוקא בקדשים ארלרינן כהיג אבל אמילה אף דאפשר‬ ‫דידן דהספק הוא רק אס הותרה או דחוי׳ איך נלמוד‬
‫קודס לכן או אח״כ אפ״ה דחי שבת ‪ .‬והביא ראי׳ מד׳‬ ‫זה מתמיד במה מציגו שהותרה מון דבתמיד אין נ״מ‬
‫התוס׳ מנחות )דף ע׳ב דיה אמאי( דדומיא דתמיד‬ ‫כלל בין הותרה לדחוי׳ דהא לא מציגו לאהדורי שלא יקלע‬
‫בעינן דכ׳ בי׳ במועדו ‪:‬‬ ‫קרבן תמיד בשבת ואין דנין אפשר משאי אפשר במה‬
‫)ג( ן ן ע ה דברי הש׳׳א קשיא להולמם דהא אליבא דר׳‬ ‫מציגו • משא׳׳כ בתלמודא דבני מערבא אליבא דל ישנא‬
‫ישמעאל קיימינן והוא יליף לקצירת העומר‬ ‫קמא דהספק הי׳ אס פסח קרב כלל בשבת ע״ז מייתי‬
‫דחי שבת מה חריש רשות כו׳ יצא קציר העומר להוא‬ ‫שפיר בנין אב‪ .‬תמיד קרבן ציבור ופסח קרבן צינור מה‬
‫מצוה ‪ .‬וא'כ מאי שייך זה לימיד הא קרא גבי שבת נלי‬ ‫תמיד קרב בשבת אף פסח קרב בשבת ‪:‬‬
‫דנדחית שבת מ »י העומר ולא שייך לקרא לקדשים‬ ‫נבא לדקדוק השביעי בעז׳׳ה מה שהביא‬ ‫והשתא‬
‫כלל וא*כ הוי דומיא דמילה וא״כ הדרא קושייתו לדוכתא‬ ‫הירושלמי הפירכות על ההיקש בפ׳ע ועל‬
‫למה ידחי שבת במילה הא א מ ר אחיכ ‪) .‬גם דברי‬ ‫הק׳׳ו בפ״ע דזה ודאי לא קבה למה לא פריך על הק״ו‬
‫התום׳ לכאורה תמוהים(‬ ‫״ ה לתמיד שכן יש לו קצבה דזה לא הוי חומרא כלל‬
‫אך‬
‫הא‬
‫‪1‬‬ ‫חוט המשולש‬
‫קשה למה ידחה שבת דהא אפשר להביא מן העומרים‬
‫ולא ידחה שבת ‪:‬‬
‫ונניח ע תה ראיית הש״ך ונלך לגוף הדין הזה ‪:‬‬
‫א ם צריך להטיף דם ברית אם לאו • ואם הוי כנולד‬
‫מהול אס לאו • דלכאורה י״ל דבשלמא בנולד‬
‫מהול לא עשה ולא כלום • אבל בכאן כיון דלכתחלה אסור‬
‫לעשות כן • א'כ היה לנו לומר דמלי בהך פלוגתא אם‬
‫כל מה דעביד רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וא"כ‬
‫היה לנו לומר נ״מ פשוטה בין אביי לרבא הך דינא דאם‬
‫מל אותו קודם זמנו • דאם נימא אי עביד מהני א'צ‬
‫להגייף דם ברית כמו נולד מהול אבל אי עביד לא מהני‬
‫צריך להגייף דם ברית ‪:‬‬
‫ל ב ז ה ניחא נס הרמב׳ס דפסק )בהל׳ שגגות פ׳ ב­‬
‫הל' ח׳( בתינוק שזמנו אחר השבת ומל בשבת‬
‫דחייב • ולכאורה קשה למה חייב מאי תיקן • ואי לא‬
‫בעינן הטפת דם ברית הא תיקן כלא יצטרך לבסוף‬
‫לעשות כלום • והרמב״ם לשיטתו אזיל דפסיק כאביי‬
‫דאי טביד מהני כמבואר בלח״מ )בהל׳ בכורות פ“ו דין‬
‫ה'( ע״ש ‪:‬‬
‫ו ^ ^ו ד היה אפשר לומר דהך דינא תלי בפלוגתא דרב‬
‫ושמואל )סוכה י״א ע״א( •‪:‬תעשה ולא מן העשוי‬
‫בפסול דאס נימא דתעשה ולא מן העשוי בפסול נא‬
‫מהני וילפינן שאר מצות מסוכה אף היכי דלא כתיב‬
‫תעשה• הא גס כאן כן)ועיין בס׳ כסף נבחר בשי׳ תעשה‬
‫ולא מן העשוי( ‪:‬‬
‫הר״ש דא״נ להטיף ממנו דם כרית היינו דלא מהני משום‬
‫א ך הסברא מצד עצמה חינני מבין למה היא מעוות‬
‫סימן ז‬
‫החילוק שאמרתי בעזה״י יום א׳ דחגוכה שנת תקצ״ר‪.‬‬
‫שאר הפוסקים ‪ .‬ולמה הוא גרע משאר נולד כשהוא מהול‬
‫ותורתו נבא לדברי הגאון בעל שאגת ארי׳‬‫בעזהי״ת‬
‫תשובה ס׳׳ב מנדון קידוש בי״ט הסמוך‬
‫לשבת בין לפניו בין לאחריו ואין לו יין לקידוש אלא‬
‫רביעית א׳ אס עדיף שיקדש עליו בשבת או שיקדש‬
‫עליו בי״טעדיף ‪:‬‬
‫ל א ש ו נ ה כתב הדבר ברור שקידוש ליל שבת עדיף‬
‫מקידוש ליל יו״כי דשבת הוי מה״ת ודל‪-‬ל‬
‫יו״ע אינו אלא מדרבנן כמש״כ הפוסקים • רק בהא יש‬
‫להסתפק בקידוש דיוס שבת וקידוש דיום טוב דהא קידוש‬
‫דיוס אפי׳ דשבת אינו אלא מד״ס כמש״כ הראב״ד בהשגות‬
‫בם׳ כ׳ד מהל׳ שבת ‪:‬‬
‫^ן] ך' כ׳ דיש לדקדק מסוגיא דמנחות )דף מ״ט ע״•‪(:‬‬
‫דאמר התם בעי מיניה ר״א בר״א מר״ח ציבור‬
‫שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודמין • והוינן‬
‫עלה ה״ד אילימא תמידין דיומא ומוספין דיומא פשיעא‬
‫תמידין עדיפא דה״ל תדיר ומקודש • אלא תמידין דלמחר‬
‫ומוספין דהאידנא תמי־ין עדיפא שכן תדירא או מועפין‬
‫עדיפא שכן מקודש■ וכיון דנא איפשע בעיין התם הדבר‬
‫בדור‬
‫שאלות ותשובות םיקי׳‬
‫)ד( א ך באנלת לפענ״ד הי׳ נראה לומר הירוץ ארד‬
‫על ^שיית הש״א אף בלא דברי התוס׳ שאין‬
‫ראיה מהתם • דהתס הכי פירושו כיון דאיה לי' כר“ ע‬
‫דמלאכה שאפשר לעשותה מע״ש לא דחי שבת בכ״מ עון‬
‫במילה ופסח ושתי הלחם ‪ .‬ונס ש״ל כר׳ ישמעאל דהפסוק‬
‫מתיר קציר העומר בשבת וכדי לר‪,‬ייס שתי מימרות אלו‬
‫מוכרח לומר דבדיעבד פסול ביו־ דאל״כ הי׳ מוכרח‬
‫לומר הדרשא דבחריש ובקציר כרי׳ע לשביעית דלא מסתבר‬
‫לומר דבכאן יהי׳ דבר היוצא מן הכלל ‪ .‬אבל במילה‬
‫ושארי דברים דכ׳ בהדיא דדחי שבת מה לנו לומר בזה‬
‫טעמים וכן מסתבר לכאורה • א״כ גם לפ״ז ראיית הש״ך‬
‫אין ראיה כלל ;‬
‫)ה( ו ב ז ח לכאורה הי׳ נראה ליישב גם הרמב״ס ז״ל‬
‫הנ״ל שהקשה הש״ך ‪ .‬דהך סוגיא לא אתיא‬
‫אלא אם יש לנו לברר הפסוק דבחר־ש ובקציר כר׳ ישמטאל‬
‫או כר״ע ‪ .‬והוא רונה להשוותן יהד מוכרח לאמר ראב״ש‬
‫שבדיעבד פסול ‪ .‬אבל אנן שמוכרח לנו הדרשא דר׳‬
‫ישמעאל מצד אחר וכיון דמוכרח הדרש א״כ הוי ממש‬
‫כמו מילה ואין ראיה כלל • אם כן ראיית הש׳׳ך לכאורה‬
‫אין ראיה ;‬
‫)ו( א ך י״ל דגם כאן ראיה היא דאי ס״ד דמילה קודס‬
‫זמנה הוי מילה יש לנו לכאורה להביא מזה‬
‫ראיה ולהכריע דלא כר״ע דחף דחפשר לעשותה מע״ש‬
‫אפ׳׳ה דחי שבת ‪ .‬עוד הרבה הגאון בעל ש״א להשיג על‬
‫הש״ך ז״ל שמה שמביא הרא״ש ־‪:‬פ׳ ר״א דמילה בשם‬
‫דהוי כנכרת הגיד ‪ .‬והביא בזה כמה ראיות ‪:‬‬
‫שאינו יוכל לתקון דהא בנר שנתגייר מתקנינן במה‬
‫שמטיפין דם ברית וכן בקטן שנולד כשהוא מהול לדעת‬
‫מה גרע שמלו אותו לשם מילה משאם היו מלין אותו‬
‫לשם רפואה או לשם עבודת כוכבים דהוי גר לכ״ע ‪.‬‬
‫וא״כ ע״כ צ״ל דהא דכ׳ הרא״ש לא צריך‪ .‬פירושו דבלא״ה‬
‫הוי מהול לכשיגיע יוס שמיני ‪ .‬אבל ודאי בשעת מעשה לא‬
‫קא עביד שום מצוה כיון דלא צותה תורה עדיין אבל‬
‫כשיגיע יום השמיני נראה שפיר דקייס המצוה כמו‬
‫בנולד כשהוא מהול ‪ .‬אבל זאת ודאי דאסור לכתחלה‬
‫למול אותו קודם שמיני דהא עדיין פחוסר זמן י אבל‬
‫בדיעבד כשמלו הוי שפיר מילה ואם כן ראיות הש״א‬
‫מבין השמשות וגס משני תינוקות לכאורה לאו ראיות הס‬
‫כלל • דפשיטא דזה אסור לכתחלה אבל אס מל הוי‬
‫כנולד מהול • אך ראיית הש׳׳ך אינו מובן כיון דלכתחלה‬
‫אסור • רק שאס עשה כן מהני כמו נולד מהול י א״כ מאי‬
‫קשיא לא לידחי שבת י דהא ההם עכ״פ בדיעבד קיים‬
‫המצוה של קצירת העומר אבל הכא הא לא קייס מצוה‬
‫כלל רק כאלו היה כורת מקודם את הגיד טלו י עוד‬
‫קשה לי על הש״ך ז״ל הא איתא במתניתין דמצות‬
‫העומר לבא מן הקמה ואס הביא מן העומרים יצא א“כ‬
 ‫חוטהמשולע‬
‫אפ״ג דר״ח קדשי מסי משבת וטפמא כדפירש״י בזבחים‬
‫מוספי ר״ח מקודשין משל שבת משום דאקרי מופד ואנ״׳‬
‫למאי דמשני אטו ריח וריה לדידהו ר^ני כו׳ היינו‬
‫ביום זה שיש לו שחי קדושות אהני קדושה חמורה‬
‫לאוספי אקדושה קלה מינה אבל בקדושה א׳ ר״ח וריה‬
‫קדישין ספי משבת פכ״ל הש״א ‪:‬‬
‫ד ג ד ‪ ,‬כל השומט דברי רבינו תצלינה אזניו איך אזר‬
‫כארי גבורתו לחדש דבר נגד מה שמלא כל הש״ס‬
‫דשבת קדיש מיויט מהא ראיה קלושה • דאף שפירש״י‬
‫דמוספי ריח קדישי טפי היינו דוקא מוספין נגדמוססין‬
‫משום דבמוספין אלו הוסיף הכ׳ תיבת מופד שלא כ׳‬
‫במוםפי שבת‪ .‬דכ׳ שם אלה תפשו לה׳ במופדיכם לכך י׳ל‬
‫דקדישי טפי אבל לפנין שאר דברים זיל קרי בי רב‬
‫הוא דשבת קדיש טסי ‪:‬‬
‫ע ם לפנין מה שכתב רש״י ז״ל במנחות )דף מיט פ״ב‬
‫ד״ה ושמט מינה כוי( ושבת קדיש מיו״טי היינו‬
‫מוספי דשבת נגד חמידין דר״ה ודאי דמוספי שבת קדישי‬
‫טפי דהא לטנין תמידין לא כתב בר״ה תיבת מופד ודאי‬
‫דמוספי דשבת קדישי טפי • ומזה רצה להוכיח בגמ׳ דתדיר‬
‫פדיף דאי מקודש פדיף היה ליה לדחות מוספין דשכת‬
‫תמי דין דר״ה • דכשם דה״א דמוםפי שבת קודמים לתמיד‬
‫דשבת • כן ה״א דקודמין לתמיד דיו״ט • דכא חזינן באמת‬
‫בכל מקום דשבת קדיש מיו״ס דהא אומרים הבדלה‬
‫ממוצאי שבת ליו״ט ולא מיו״ט לשבת• והא דחזינן‬
‫דמוספין קדישי טפי פ״כ צ״ל דלפנין מה דגלי רחמנא‬
‫גלי• אבל לפנין ש״דנשאר שבת קדוש מיו״ט מטפם דאיסור‬
‫מלאכה בו יותר חמור אם כן גם לפנין קרבנות דוקא‬
‫לפנין מוספין דגלי רחמנא משום מוטד אבל לפנין תמיד‬
‫דיו״ט ודאי דשבת קדישי • והראיה דדייק רש״י בלשונו‬
‫הטהור ואמר מוספין דר׳ח קדישי טפי משל שבת משום‬
‫דאיקרי מופד ולא כתב סתם דר״ח קדיש טפי אלא פ'כ‬
‫דדייק דוקא לפנין מוספין ‪:‬‬
‫ד ג ך ‪ ,‬אין כדאי להכריט מרש״י זו דבר שלא שמפתן אוזן‬
‫מפולם דיו״טקדיש משבת ובפרט לפנין קידוש דפיקר‬
‫קידוש כתב בשבת ויו״ט ילפינן מיניה • ואף שפירש״י‬
‫דמוספי ר״ח קדישי • הנה מגמ׳ לחודא לולי פירש״י אין ראיה‬
‫כלל דסבר דר״ח קדיש טפי • דייל דבאמת אף המוכפין‬
‫דר״ח לא קדישי ממוספי שבת והא דמקשה מהא דמוספי‬
‫שבת קודמין למוספי ר״ח משום דס״ד דאין סברא לומר‬
‫כלל דקדושה קלה תחול טל קדושה חמורה כמו דאמרינן‬
‫בכ” מ לפנין איסורין )וכ'כ השיא בפצמו לפיל לסי שיטתו‬
‫דר״ח קדישי טפי וזיל ואפי׳ למאי דמשני אטו ריח וריה‬
‫למוספין כו׳ היינו ביום זה שיש לו שתי קדושות אהני‬
‫קדושה חמורה לאוספי אקדושה קלה ממנה • אלמח דדייק‬
‫לומר דוקא אקדושה קלה מינה יכולה לחול( • א׳כ מקשה‬
‫שפיר דאף דר״ח לא קדישי מ'מ אהני שבת לד ח‬
‫לאסופי פלה קדושה אבל ס׳׳ד דלא אהני ריח לאסוסי‬
‫קדושה פל מוספי שבת הואיל וקדושת שבת חמירא מינה‬
‫ופל זה קא משני שפיר דאפיה חל ר׳ח גם אשבח אף‬
‫דקדושה חמורה מינה • ובזה י תו ק קצת קושית התוס׳) שם‬
‫דף‬
‫סיק׳‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫*‪27‬‬
‫ברור דלאיזה שירצה יקדים דכה׳ג איבפי לן בס׳ החדיר‬
‫חדיר ומקודש איזה מ ק פדין‪ £‬ולא איפשט • ופסק‬
‫הרמבים )פ״ט מהל׳ חמידין ומוספין( דאיזה שירצה‬
‫יקדים פכ׳ל הטהור ‪:‬‬
‫ך ע ך ‪ ,‬במה שה׳ דלא איפשט בטיין י״ל דאינו מוכרח‬
‫די׳ל דאיפשט‪ ,‬דהא הדיחוי שם בגמ׳ דלמא הא‬
‫דקאמר הפולה טולה ראשונה אינה אלא לכחחילה והחום׳‬
‫ז יל הביאו בכמה מקומוח חוספחא פרוכה בפסחים כל‬
‫הקדשים שהקריבן קודם חמיד של שחר או כפיכבן אחר‬
‫חמיד של בין הפרבים פסולין• א״כ לפ״ז הרי כבר‬
‫איפשט ממחני׳ דשניהם שוין • וכן הרמב״ם ז״ל כחב‬
‫)בפ׳ח מהל׳ חו'מ הל׳ כ׳( לא מצאו אלא שני כבשים‬
‫אם יקריבו אוחם למוסף היום אין לכם חמידין למחר‬
‫הרי הדבר שקול אם הקריבו היום למוסף היום הקריבו‬
‫ואם רצו להניחם למחר לחמידין יניח • ובפ׳ט הלכה ג׳‬
‫כחב ככל החדיר מחבירו קודם אח חבירו • וכן כל‬
‫המקודש מחבירו קודם אח חבירו היה לפניו חדיר‬
‫ומקודם יקדים איזה שירצה • משמט מכל מקום ‪ .‬דאיפשט‬
‫הבפיוח דשניהם שקולין וי״ל שהוא מחוםפחא כנ״ל ‪:‬‬
‫^ ו ד הביא שם הש׳׳א הני חרי לישנא דרש״י שפירש‬
‫מוספין דהאידנא וחמידין דלמחר מוספין דהאידנא‬
‫מקודש נינהו דכיום שבה קודם וחמידין דלמחר לא כוי‬
‫מקודש דלמחר חול הוא • לישנא אחרינא מוםפין ה״ל‬
‫מקודש קודם חמידין • דמוספין יקרבו היום וחמידין לא‬
‫יקרבו היום • ובאוחו סוגיא לקמן פירש״י שמוספי שבח‬
‫קדישי מיו״ט• וכחב מ"מ אני חמה אהני חרי לישנא‬
‫דרש״י מהא דאמרינן בפ״י דזבחים )דף צ׳( איבפי להו‬
‫חדיר ומקודש איזה מהן פדיף ואמר ת״ש חמידין קודמין‬
‫למוספין ואפ״ג דמוספין קדישי • ו מ ת ק אטו שבח למוספין‬
‫אכני לתמידין לא אהני • ח׳׳ש מוספי שבח קודמין למוספי‬
‫ריח אטו כו׳ ת״ש מוספי ר״ח קודמין למוספי ר״ה אטו‬
‫כו' פכ״ל הנמ׳ וש״מ דקרי מקודש מה דקדיש יוחר‬
‫מחבירו א פ״פ שהכל קריבין ביום א' עון חמידין ומוספין‬
‫או מוספי שבח ור״ח פכ״ל כש״א ‪:‬‬
‫ו ד ע ה לא הבנתי דבריו וכי ללשון זה של רש׳׳י יכחיש‬
‫שהמוספין קדישי טפי מתמידין • אך שמפרש‬
‫כגם במה שהוא מוקדם יקרא ג״כ מקודש • ומה שהכריחו‬
‫לרש״י ללשון זה לפרש כך היינו משום דקשי׳ ליה למה‬
‫אמר אלא מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר למה לא‬
‫קאמר נם ציפכא אלא פ״כ שזה שהגיט זמנו קודם יש‬
‫לו ג״כ שם מקודש • א״כ אם תמידין דהיום ומוספין‬
‫דלמחר ודאי תמידין קדמי דהוי תדיר ומקודש מפני‬
‫שהג־פ זמנם היום • אבל ודאי היכא דשניהם ביום א׳‬
‫ולא ידפינן פדיין איזה מהם קודם‪ .‬ודאי דמוספין בפצמם‬
‫קדישי טפי מתמידין • ומה שהביא לקמן ראיות דפ״כ‬
‫האיבטי׳ שם נם איפכא לפ״ד ליתא ‪:‬‬
‫^זוך״ כתב וזה קשה ללישנא קמא דהרי אפי׳ של ר״ח‬
‫קרי׳ ליה מקודש טפי משבח שכרי רצה לפשוט‬
‫בפיין משום דמוספי שכת קודמין לר״ח משום תדיר‬
‫קלח‬ ‫חוט המשולש‬
‫קודס וזה קושיא אס נאמר דמוספי דיו״ט קדישי טפי ‪.‬‬
‫אבל אס נאמר דמוספי דשבת קדישי טפי ל״ק דא״כ ודאי‬
‫דכבת קודס דהא תדירי וגס קדישי טפי • אלא ע״כ‬
‫דמוספי שבת באמת חמירא א״כ לא מצי לאשכוחי תדיר‬
‫ומקודש אס לא במוספין ותמידין • גס מה שכתב הש״א‬
‫שלרש״י הכריחו לפרשדשבת קדישידאס של ר״ה קדישי‬
‫א״כ הרי צריך ז׳ • אח'כ דחה זה דבאמת לא בעי ז׳ דאין‬
‫מעכבין זא״ז אף בחד מינא • משלס לא כיון רש״י לזה ;‬
‫א״כ לפ״ז אס יש לו תמיד א׳ לשבת וליו״ט אזי יותר‬
‫באמת הלא כבר הוכחתי לעיל דאין סברא כלל‬ ‫אבל‬
‫לומר דמוספי דר״ה יהא חמירי מתמיד דשבת‬
‫כמו שהבאתי ראיות לעיל • ואף אס נאמר דחמיר דוקא‬
‫מוספין לענין מוספין אבל לא לענין תמיד כיון דתמיד‬
‫יש לו קדושה דתדיר וגס קדושה דשבת ובו כלל רחמנא‬
‫כל השנה וכל הימיס שוה אס כן אין לנו לבטלו משוס‬
‫מוסף דר״ה • ודוקא תמיד דחול סברא לבטולי משוס‬
‫מוסף דקדיש אבל כיון דבאמת שבת קדיש טפי מיו״ט רד‪,‬‬
‫מוספין גלי רחמנא שיהא של יו״ט חמירי מדשינה קרא‬
‫ול במוספין מועדיכס משא״כ בשבת דלא כתב מועד גלי‬
‫רחמנא דר‪,‬דושתן דמוספי יו״ט יותר חמירי • א״כ לעג ין‬
‫תמיד דלא גלי רחמנא יש לט לילך בתר קדושת היוס‬
‫וקדושת היוס דשבת ודאי חמיר מקדושת היוס דיו״ט א״כ‬
‫אין כדאי במוספי יו״ט לדחות תמיד דשבת ונכון הוא ‪:‬‬
‫‪ QJj‬מה שכתב דאין לומר דעיקר האיבעי הוא לד‪ ,‬אס‬
‫מקודש דהאידנא קודס לתדיר דלמחר אבל תדיר‬
‫דהאידנא ודאי קודס למר‪,‬ודש דלמחר • וכתב דא״א לומר‬
‫כן דא״כ מאי מייתי ראיה מאין פוחתין דלמא מיירי התס‬
‫לפירש״י בר״ה שחל ר\דס שבת • ולדידי׳ בחל לאחר שבת‬
‫דלכך התדיר ר\דס ;‬
‫ש ו ת א דמרן הגאון ז׳ל לא ידענא הא תני אין שחהין‬
‫מששה טלאיס כדי שיהא לשבת ושני יו׳ט של‬
‫ר״ה משמע דבזה יהא די לעולם קודס ד^סיק דלסימנא‬
‫בעלמא נקט• א״כ איך שייך לומר דכה״ג דוור‪,‬אמיירי‬
‫הא לפעמיס לא יספיק ששה דאס יהיה להיפך אזי נצט ‪p‬‬
‫שמונה ומשמשת הלשון משמע דלעולס די בו׳ כבשיס־ וא׳ל‬
‫כדאמרינן לעיל ־ דלשן אין פוחתין משמע דיהא די‬
‫לעולס • ואדרבא לרש״י ז״ל יש להקשות כיון דנוכל לאמר‬
‫דהאיבעי׳ דור‪,‬א במקודש דהאידנא ותדיר דלמחר אס כן‬
‫מאי מייתי ראיה מאין שחתין דלמא דוקא שס מ שס‬
‫דתדיר דהאידנא ומקודש דלמחר תדיר קודס דדלמא לא‬
‫חששי להיפך משוס דלא אד׳׳ו ראש ־ ואע״פ שע״פ הראיה‬
‫היה מ״מ לא מצוי ולא חששו לזה • ואדרבא בזה יצדקו‬
‫מאוד דברי רבינו רש׳י אפר אמריו כנופת צופיס דבכל‬
‫הסוגיא דקדר‪ ,‬לפרש בשתי האופניס אס ר״ה יחול קודס‬
‫ש‪:‬ת או אח״כ משוס דע״כ צריכין אנו לפרש שיספיק‬
‫בכל האופניס שיהיה ר׳ה ושבת זאח׳׳ז אס קודס או‬
‫אחריו דהלא מ״מ יארע לפעמיס גס אחר שבת ריה ועכיז‬
‫די בששה כבשיס • וא'כ מוכח שפיר דאף תדיר דלמחר‬
‫קודס למ^דש דהאידנא ‪:‬‬
‫א ך זאת צריך לעיין למה החליף רש״י וסייס בפשיטות‬
‫לעני!‬ ‫י‬
‫סיק ז‬ ‫שאלות ותגובות‬
‫דף צ״א ע״א ד״ה ה׳ש( מאי דסוזר ומקשה ממוספי שבה‬
‫ר\דמק לר״ח אף דכבר שנה לו אטו שבס למוספין אהני‬
‫להמידין לא אהני • משוס דס״ד דקדושה ר״ח הקלה לא‬
‫מהני לאוספי אקדושת שבה החמורה ־ ויש לתן טעס גס‬
‫אקושיות אחרות שמקשה אח״כ אמנס אין כאן מקומו ‪:‬‬
‫^ ז ו ף יש להביא ראיה דדוקא לענין מוספין מועדיס‬
‫חמירא דאי ס״ד דקדושתן מהני אף לענין תמיד‬
‫טוב להניחו ליו״ט • לפי שהוא תדיר כמוהו ושד מקודש‬
‫ממנו • א” כ לפ*ז קשה הא דאמרינן בשבת)דף קיד ט׳ב(‬
‫אפלוגתא דר״י ור״ע אס חלבי שבת קריבין ביוהיכ אס‬
‫לאו • א״ר ז ירא כי הוינא בבבל הוי אמרי הא דתניא‬
‫יוה״כ שחל להיות ט״ש לא היו תוקטין ובמ״ש לא היו‬
‫מבדילין ד״ה היא • כי סליקנא להתס אשכחתי׳ ליהודא‬
‫ברי' דר״ש בן פזי דיתיב וקאמר ר״ע היא דאי ר' ישמעאל‬
‫כיון דאמר חלבי שבת קרבין ביוה״כ לתקע כי היכי‬
‫דלידעי דחלבי שבת קריבין ביוה״כ • ואמינא להו אנא‬
‫כהניס זריזין הן • וע' תום׳ שס ד ה ולתקש שפירשו‬
‫דלתקעו ביוה״כ שחל להיות בע״ש ‪ -‬אבל ביוה״כ שחל‬
‫להיות במו״ש אין לתקוע דהתקיעה מורה שהחמור נכנס‬
‫דבכל התקיעות שתוקעין תוקעין בכניסת חמור • ובמ״ש‬
‫לי״ט לא היו חוקעק כדי שידעו שיהא קרב ביו״ט חלבי‬
‫שבת דזה ידוע שיו״ט קיל • א"כ קשה לפי ס״ד דלא ידע‬
‫דכהניס זריזין הן וגס לא ידע הך סברא דלקמן דשבות‬
‫רחוקה לא התירו א"כ קשה למה לא יתקעו משבת ליוה״כ‬
‫להודיע דיוה״כ קדיש טפי לענין קרבנות היינו שאס לא‬
‫יהיה לנו קרבן לשבת וליוה״כ נניח ליוה״כ דבשלמא משבת‬
‫ליו״ט לא יתקעו להודיע דאס לא יהיה רק תמיד א׳‬
‫שיהא קרב ביו״ט ולא בשבת משוס דאתי לאחמורי ביה‬
‫ע״י זה במלאכה ובאמת הוא קל • א׳כ או דאתי לאזלזולי‬
‫במלאכת שבת או שיבואו להחמיר ביוס טוב חכס • אבל‬
‫ביוה״כ דבאמת שניהס אסוריס במלאכה וגס כתוב בתוך‬
‫מועדיס כמו ר״ה א"כ למה לא יתקעו משבת ליוה׳כ‬
‫להודיע דקדיש טפו דהא אין דבר חשש מזה לר׳ עקיבא‬
‫דאין קריבין חלבי שבת ביוה״כ א"כ בכל העניניס הס‬
‫שויס ובזה יש ליוה״כ מעלה יתירה י ונ"מ לענין תמידין‬
‫כגיל א“כ למה לא יתקש • אלא ע״כ דלענין תמידין שבת‬
‫חמירי טפי ואף דלענין מוספין יוה״נ חמירי מ״מ הא‬
‫דשבת תדרי לכך לא יקשה למה באמת לח יתקש משוס‬
‫מוספין‪ .‬דהא מספקינן איזה מהס עדיף • אבל אס נאמר‬
‫דחף לעגין תמידין כן א'כ ודאי דיוה״כ עדיף ‪:‬‬
‫להביא ראיה לפירושי לע־ל )לולי פירש״י( דאף‬
‫במוספין לא קלשי יו״ט טפי משבת רק דהקושיא‬
‫הוא משוס דס״ד דקדושת שבת חלה על ר״ח מכוס‬
‫דחמירא היא אבל לא להיפך • דאי ס״ד כפרכ״י דע וספי‬
‫דריח עכ*פ חמירי ממוספי שבח ח'כ קשה מחוד דלמה‬
‫להו לגמ׳ לאשכוחי תדיר ומקודש במוהפין דהחידנא‬
‫ותמידין דלמחר דבזה תדיר לחודא ובזה מקודש לחודא‬
‫ליבעי להו הכי מוספין דשבת ומוספין דיו״ט איזה מהן‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫סי^ י‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫‪276‬‬

‫א'כ איך היה הפשיטות ממתניתי; התמידי; אינ; מפכבין‬ ‫לעני; חמידי; דהאידנא ומוספי; דלמחר ולמה לא‬
‫את המוספי; • הא התם מיירי בכל גוונא ומשמע מינה‬ ‫»ירש לכיפך כמו שמזכיר באיבפי' במוספי; ‪ -‬דהאידנא‬
‫אף אס תמידי; קודמי; למוספי; איזה שירצה יר‪,‬ריב והא‬ ‫וסמי די; דלינחר ‪:‬‬
‫לא איבעי לן כלל • דאס תמידי; קודמים אזי יקריב‬ ‫באמה י״ל דרש״י מפרש באמס בגוונא דאסחיל‬ ‫אך‬
‫תמידי; • והפשיטות יהא להיפך היינו אף על תמידי;‬ ‫במוספי; דהאידנא וסמידי; דלמחר • ורש״י מפרש‬
‫דהאידנא ומוספי; דלמחר • אך יש לומר דבאמת‬ ‫הכא בר״ה שחל אחר שבת • וז״ל וש״מ דסמידי; עדיפי‬
‫בעל האיבעי מיבעי רק על מוספי; דהאידנא ותמידי;‬ ‫דלא המריג; יקריב הארבעה בשבת לתמידין ומוספי;‬
‫דלמחר אבל להיפך פשיטא ליה דתמידי; קודמים * ופשיט‬ ‫ויבטל תמידי; דיוס שני של ר״ה אלמא תמידי; דיום‬
‫ליה דלא כבעל האיבטי שרצה לומר שיקריב א׳ דוקא ולא‬ ‫שני פדיפי ממוספי שבת ואפ״פ שמוספי שבת מקודש‬
‫השני א־כ לא בטי רק אס מוספי; קודמים • אבל באמת‬ ‫ה; ושבת קדיש מיו״ע פלל ־ הרי חזינ; ד ל ברישא ולא‬
‫פשיט ליה דשניהם שוי; • א״כ גם בתמידי; דהאידכא‬ ‫חמרינ; יקריב כד׳ בשבת לתו“ מ ויבוכיל תמידי; דיוס‬
‫שניהם שוי; • שזה מצינו בש״ס בכמה מקומות דפשיט ליה‬ ‫ב׳ • יאי רכ״י הוה קאי היכא דחל ר״ה קודס שבת‬
‫דלא כסברתו כלל דבעל האיבעי ]עי׳ ביצה )דף ל״א ע״א(‬ ‫היה לו לומר איפכא ול״א דיבטל תמיד דיוס ב׳ דר״ה‬
‫בהאיבעי דפותחת[ ‪:‬‬ ‫ו‪-‬קרב בשבת תו'מ • א״ו משמע דקאי אהיכא דחל ר׳ה‬
‫מתר שבת • ]‪:‬לע״ד אולי כוינתו דרש״י מפרש הפשיעות‪ ,‬על בי‬
‫ו א ץ לומר כדברי הש״א דמוכח מזה דהאיבעי היה‬
‫החופניס ה; אס חל ר״ה בה׳׳ו דאז הו׳יל תדיר דהאידנא ומקודש‬
‫גס על תמידי; דהאידנא ומוספי; דלמחר דחל״כ‬
‫ד;מתר י ק אס חל בא״ב דהו״ל מקודש דהאימא ותדיר דלתחר •‬
‫מאי פשיט ממתני׳ הנ״ל דלמח מיירי מתניתי; בתמידי;‬
‫וה״א ודאי מקודש עדיף ומוספי שבח הו״ל מקודש א״כ ידחו אפי׳‬
‫דהאידנא ומוספי; דלמחר • חס ליה לרבינו לומר כ; דהא‬ ‫תדיר דלמחר ופשיע הנמ׳ דאף בזה תדיר עדיף[ י ועוד י״ל דרש׳י‬
‫קתני במתני׳ סי ס התמידי; א׳׳מ את המוספי; והמוספי;‬
‫פירש באמת דגם להיפך ניחא משוס דגם מוספי שבת‬
‫אין מטכבי; את התמידי; ואנ; נאמר דמיירי בגוונא‬
‫קדישי מתדיר דיו״ט וכ; לקמ; מפרש רש״י גט בהאי‬
‫שהתמידין קודמים ‪:‬‬ ‫גווכא ]נלע״ד אולי כוונתו דלקמן)במנחות שס( ברש״י ד׳׳ה דהאיכא‬
‫לפי מ״ש אין קושיא כלל מאי פשיט ממתני׳ דהא‬ ‫ועוד‬ ‫צפרא כו׳ ובד״ה דפניא כו׳ מפרש רש״י שס חרי נוונא תנ״ל[ ומ״ש‬
‫סברתו ד ב ^ האיבעי הוה דבתמידין דהאידנא‬
‫רש“ י ז׳ל לעיל היכא דחל ר״ה בה״י משוס דבזה פשיטא •‬
‫ודאי תמידי; קרבי ולא מוספים • א״כ ע׳יכ הא דקתני‬
‫דניחא אם נאמר דבזה לא איבעי כלל דודאי תמידי; עדיפא‬
‫דאי; מעכבי; זא״ז ע״כ במוספי; דהאידנא כיון ' דעל‬
‫מפרש רש״י הפשוט קודם ואח״כ בהפשיטות מיירי בחל‬
‫תמידי; דהאידנא ודאי אין לו שוס ספק דתמידין קרבי‬
‫אחר השבת דבחל קודם השבת לא איבעי כ;ל • ועיקר‬
‫ברישא • וגס השאגת ארי׳ לא כתב זאת אלא חס נימא‬
‫הפשיטות דע״כ מיירי דבכל גוונא יהיה מספיק ששה‬
‫דבתמידין דכאידנא היה פשיטא ליה דשניהם שרן ע״ז‬
‫טלאים • ואס נאמר דמוספי; קדמי א“ כ לא יספיק אם‬
‫קא מקשה מפשיטותא דמתני׳ דאין מעכבי; אבל חש‬
‫יחול ר״ה אחר השבת ;‬
‫נאמר דפשיטא ליה דתמידי; קרבי ברישא הם כן‬
‫שפיר מוכיח דע"כ מיירי מתני׳ במוספי; דהאידנא‬ ‫ן ^ ן משמע באמת בהרמב״ס ז״ל דל )בפ״ח מהל׳ תו"מ‬
‫ותמידי; דלמחר ‪:‬‬ ‫הל׳ ל ( ואס יש לו ב׳ טלאים למוספי; דהאידנא‬
‫א ך א״א לומר כן מטעם זה דאי ס״ד דאס תמידי;‬ ‫ותמידי; דלמחר ולמה לא כתב גם להיפך משום ח ה‬
‫דהאידנא ומוספי; דלמחר ודאי דתמידין קודמי;‬ ‫פשיטא דתדיר דהאידנא ^ ד ם ממקודש דלמחר • ולפ״ז‬
‫ולא מספקא ליה אלא במוספי; דהאידנא ותמידי; דלמחר‬ ‫יש לסר; שפיר רש״י ז׳׳ל בפסחים )דף נ״ח פ“ב ד*ה‬
‫ודייק דע"כ מיירי מתני׳ במוספי; דהאידנא ותמידי;‬ ‫בשני בשבת( ואית דאמרי יומא קמא דשבתא דחזי‬
‫דלמחר דאל״כ ודאי תמידי; קרבי • ואפ״ה קתני דאינו‬ ‫לארביסר וחד בשבתא לא חזי לארביסר דלא בד״ו פסח‬
‫מטכבין זא״ז ואיזה שירצה יקריב ־ דלמא לעולם היכא‬ ‫ולאו מילתא היא שהרי ע״פ הראיה היו מקדשי; והקשו‬
‫דמוספין דהאידנא מוספי; קדמי ברישא ואפ״ה שפיר‬ ‫התוס׳ )שם ד״ה כאלו חל בב' בשבת( הלא אפ״ג דע״פ‬
‫אתיא מתניתין • דה"פ תמידי; אינם מעכבי; את המוספין‬ ‫הראיה היו מקדשי; היו נזהרי; שלא יתרמו תרי שבי‬
‫פי׳ דקרבי מוספי; ולא תמידי; • אימתי אס מוספי; קדמי‬ ‫בהדי הדדי • ולפמ״ש ניחא דמוכח מההיא סוגיא דחף ע'פ‬
‫היינו מוספי; דהאידנא ותמידי; דלמחר • ומוספי; אינם‬ ‫הראיה יכול ^להתרמות לפעמים ביום א׳ ר״ה דאל׳׳כ לא‬
‫מעכבי; את התמידי; פי׳ דמקרבי תמידי; ולא מוספי;‬ ‫נפשגי כלל בעיי; דכיק דלא אשרמי ביום א' רק ביום‬
‫אימתי אס חל המידי; ברישא היינו תמידי; דהחידנא‬ ‫ה׳ו ואז יהא תדיר קודם ובזה לא איבעי ל; כלל דהו״ל‬
‫ומוספי; דלמחר * וא״כ י״ל במתני׳ דס״ל דבמוספי;‬ ‫תדיר דהאידנא ומקודש דלמחר כנ״ל • אלא פ״כ דהפשיטות‬
‫דהאידנא מוספי; קדמי ומתניתי; קתני דיש גוונא דתמיד‬ ‫הוא משום דיש לחוש גס אולי יתרמי ר״ה ביום א' ב׳‬
‫קרב ולא מוספי; ויש גוונא דמוספין קדמי ולא תמיד‬ ‫ואז הוי מקודש דהאידנא ותדיר דלמחר ;‬
‫כנ׳ל וכיון דפשיטא לן דבתמידי; דהאידנא תמידי; קדמי‬ ‫מטעם אחר א״א לומר דבתדיר דהאידנא ומקודש‬
‫פ“ כ סברי הגמ׳ דמתני׳ איירי דאיזו שקדם יקריב ברישא‬ ‫דלמחר לא מבעי לי׳ דאי ס״ד דבגוונא דתדר קודם‬
‫אם כן נפשט דבמוספין קדמי• מוספי; קרבי ולא תמידי; ‪:‬‬ ‫ודא• דדתי מקודש והאיבעי הוא רק אס מקודש קודם‬
‫אך‬
 ‫סלט‬
‫חוט המשולש ‪1‬‬
‫הביא לפסק הלכה רק דבמוספין דהאידנא ותמידי;‬
‫דלמחר איזה שירצה יקריב ‪:‬‬
‫ל ל פ ט נ י ד נ׳מ לדינא אם פשיטא לט איזה שירצה יקריב‬
‫או אס מספקא לן דאם פשיטא לן איזה‬
‫שירצה יקריב אזי אס א׳ בא לפאול לפנינו איך יעשה‬
‫אזי אנו אומרים לו פשה כמו שתרצה אבל אם מספקא ל;‬
‫אזי אס א׳ שואל אותט אזי אומרים לו דמספקא לן ואיך‬
‫שעפה עשה • ונס עוד נ״מ שאס יש איזה סברא חדשה‬
‫להכריע דחס פשיטא לן דאיזה שירצה יקדים • א“ כ כיון‬
‫דבלא׳׳ה הברירה בידו יכול להקדים זו שיש לו צד סברא‬
‫להקדימה • אבל אס מספקא לן אי; לנו לומר להקדימו‬
‫זו שיש לו איזה סברא דדלמא הסברא שיש לדבר השני‬
‫מכריע את שניהס ‪:‬‬
‫סימן ח‬
‫עוד מענין הנל‬
‫בעזהשי״ת הוא ינחנו בדרך אמת ויראנו נפלאות‬
‫בתורתו בסדתו ית״ש לדזונן אף לשאינו ‪;un‬‬
‫בפוני ‪ ,‬וזאת אחיל ‪ ,‬ולב־ בקרבי יחיל ‪ ,‬אך‬
‫בחסדו אוחיל ;‬
‫בירושלמי סוף מגילה תפלה ומזוזה מי קודם‬ ‫איתא‬
‫שמואל אמר מזוזה קודמת רב הונא חמר‬
‫תפלה קודמת מ״ט דשמואל שכן היא נוהגת בימים טוביה‬
‫ושבתות ומ״ע דריה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי‬
‫מדברים מתניתא מסייע לשמואל תפלה שבלת עושין‬
‫אותה מזוזה • מזוזה שבלת אי; עושי; חותה תפילי; צמה‬
‫שמעלי; בקודש ואי; מורידי; ‪:‬‬
‫‪ ^ 1‬׳ הרא״ש ז״ל בהלכות קטטת )הל׳ תפילי; הלכה ל׳‬
‫אחר שהביא דברי הירושלמי בשינוי לשו; קצת(‬
‫ומסתברא דהלכתא כרב הונח דמצוה דגופא עדיף ונם‬
‫מדפריש תלמודא טעמי׳ אלמא חשיב ליה עיקר • ולכאורה‬
‫נראה שלא היה לו צהרא״ש הגירסא בירושלמי מ״ט‬
‫דשמואל וגם לא מתניתא מסייע לשמואל ‪:‬‬
‫ו ב ׳ בש׳יע יו״ד ריש הל׳ מזוזה )סי׳ רפ׳׳ה סעיף א׳(‬
‫מ׳׳ע לכתוב פ׳ שמע והיה אס שמוע וצקבפס על‬
‫מזוזת הפתח וצריך לזהר בה מאד וכל הזהיר בה מאריכי;‬
‫ימיו וימי בניו ואס אינו זהיר בה יתקצרו • הנה׳׳ה ומ'מ‬
‫אס אין ידו משגת לקטת תפילין ומזוזה יקנה תפל־ן‬
‫ולא מזוזה )ירושלמי סוף מגילה( דמצוה שהיא חובת‬
‫הגוף עדיפא ‪:‬‬
‫‪^ 1‬׳ הגליא ז׳׳ל סק׳ב ח*ל ומ'מ כו׳ ירושלמי סוף מגילה‬
‫מי קודמת ט׳ עד ואין מורידי; ט׳ ושסק הרא״ש‬
‫ז׳ל כרב הונא דמצוה דגופא פדי^ ודבריו מלוהץ‬
‫דטטם זה לא הוזכר כלל שם והכריט מדנמו • אצא י׳ל‬
‫משוס דההיא ברייתא אתמר בגמ׳ דיזץ להיק• והיא‬
‫מסייע לרב הונא • )ועיין בו^יח סי׳ ליח סעיף י״ב( ‪:‬‬
‫ולפטגיד‬
‫סיסו!״‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫באמח אין זה דיחוי דדלמא באמח הכי קאמר‬ ‫אך‬
‫גמרא אלמא כי הדדי כנהו פי׳ כמו חדיר כן מקודש‬
‫וא*כ כמו דפשיטא לן בתמידין דהאידנא ומוספין דלמחר‬
‫דחמידין קרבי ברישא לפי שחדיר קודם כן הדין אס‬
‫מקודש ברישא צריך להקריב המקודש • והא דפ' הרמב״ם‬
‫דאיזה שירצה יקריב היינו משום דלא אפשיט • ולכך כ׳‬
‫דוקא במוספין דהאידנא ותמידין דלמהר איזה שירצה‬
‫יקריב אבל בחמידין דהאידנה ומוםפין ד ל מ ^ ודאי‬
‫דחמיד קרב • וט״כ צריך נפרש ק לפי׳ אחר שברש״י דפי׳‬
‫דמקודש מקרי זה שיץדס ולפ״ז וודאי הפשיעות ממחני׳‬
‫הוא דאיזו שקודם בזמן קרב קודס דההמידין אינם‬
‫מעכבין את המוספין לא נוכל לומר דקאי על תמידין‬
‫דהאידנא ומוהפין דלמחר וא־זו ‪:‬־רנה יקריב דכיון דהו״ל‬
‫הדיר ומקודש ודאי דקדמי וא“ ‪ :‬נה־ה מוכרחים לומר‬
‫דתרי הבבות קאי רק על מוספי; דלא־דנא ותדל״מ ואין‬
‫סברא שמתני׳ יהא מיידי רק באופן אחד ‪:‬‬
‫להביא ראיה לזה שהפשיטות דחיזה שקדם יקריב‬
‫הוא כמו שפרשתי • דאי ס׳׳ד כפירושם דהפשיגיות‬
‫דאיזה שירצה יקריב הוא ממתניה־; אם כן קשה קושיא‬
‫חמורה מאד דאיך מוכיח ממתני׳ דאי; פוחתין מששה טלאים‬
‫דתדיר קרבי אף אס מוספי; דהאידנא ותדל״מ כנ׳ל דאל׳׳כ‬
‫איך יהא לו לתמידי; הא יצטרך להקריב מוספין אלא‬
‫ע׳׳כ דחמידין קרבי ולא מוספי; משום דתדיר קודס ־ דלמא‬
‫כי הדדי ננהו כמו שרצה להוכיח ממתניתין דידן ושפיר‬
‫ניחא דאס יהא ר״ה אמר שבת או קודס אזי יהיה לו‬
‫לתמידין דהא יכול להקריב המידי; אס ירצה וא״כ יקריב‬
‫תמידין דהא אין הקושיא אלא אם נא יכול להקריב לתמידין‬
‫משוס דיצגירך להקריב למוספי; ומנ״נ עוד דהייב להקריב‬
‫תמידי; ־ ולמה נוכיח ממשנה זו דלא כמו שהוכחנו ממתני׳‬
‫דידן דאי זה שירצה יקריב כיו; דלא מוכח ‪:‬‬
‫א ל א ־■ר דזה אין סברא כלל שיהא הדין לכתחילה‬
‫דאיזה שירצה יקריב וע״כ הד קרבי רק אנן‬
‫דמס»ןא לן יש לנו להקריב איזה שירצה • א'כ שפיר משמע‬
‫דע״כ תמידי; קרבי ולא מוספי; כיון דאין סברא כלל‬
‫דאיזה שירצה יקריב ‪:‬‬
‫ו ה פ ש י ט ו ת דלעיל ממתניתי; היה דמוספין קדמי‬
‫דכיון דפשיע דכי הדדי ננהו וכי היכי‬
‫דהוי פשיטא ליה דהיכא דתמידין דהאידנא תמידי;‬
‫קודמים כן מוספי; דהחידנא מוספי; קרבי;‬
‫א" ‪ 3‬ראיה מזה שכתבתי דע'כ היה פשיטא ליה לבעל‬
‫האיבעי דבתמידין דהאידנא תמידי; קרבי ברישא‬
‫וא*כ כיון דפשיט ליה דכי הדדי ננהו א'כ אם מוספי;‬
‫קמלי מוספי; קרבי ברישא■ אבל אס נימא דהאיבטי‬
‫היה סל שניהם גם אם חמידין דהאידנא ומוספין דלמחר •‬
‫א*כ ט*כ הא דסשיט ליה כי הדדי ננהו פיחשו דאיזה‬
‫שירצה יקריב א״כ נשאר קושיא זו במקומה מנ״ל להוכיח‬
‫ממהני׳ דאין »חתק דחמיח קרבי ולא מוספים דלמא‬
‫איזה שירצה קריב • אך ברמב׳׳ם לא משמע ‪ p‬גמיש‬
‫לפיל דמשום דס*ל דלא אפשיט בגמ׳ כאיבעי לק לא‬
 ‫ת ט המשולש‬ ‫‪ P’0‬ח‬ ‫שאלות ותשובות‬
‫דמפקט ליה ממזוזה אמר רב טשרשיא מזוזה חובת הדר‬ ‫יש ליישב הראיש מקושייה הגר״ח שלוא‬ ‫ולפענד‬
‫היא ופירשיי ולא חובת בית הלכך ליכא אפקטתא • דכ׳‬ ‫מפרש דברי ר׳ה במה שאמר שכן היא‬
‫ביתך ד ‪ p‬ביאתך אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה‬ ‫נוהגה במפרשי הים והולכי מדברים פירוש הרי היא חובה‬
‫אזהר רחמנא ‪:‬‬ ‫הגקן יוהר ממזוזה שהיא דוקא אס יש לו ביה • ולמצוה‬
‫‪ Q j‬לכאורה יש להביא ראיה דמצוה שהיא חובת הגוף‬ ‫הלויה בביה ‪ .‬כי באמה לא שייך לומר שהטפס דריה‬
‫אינה מכרפת נגד מצוה אחרת מהא דאמלי׳ בקחשין‬ ‫היא שמחשב לחדיר מחמה זה • ובפרגי שלפי הנראה‬
‫שס ת״ר לפדות את בנו ולפלות לרגל פודה את בנו‬ ‫מהרא״ש זיל לא היה כחוב כלל שס בירושלמי טממא‬
‫ואח׳כ טולה לרגל ר״י אומר טולה לרגל ואח״כ פודה‬ ‫דשמואל שהוא משוס דחשיב זאח לחדיר כנ״ל ‪:‬‬
‫את בנו שזו מצוה טוברת וזו מצוה שא״ט בשלמא לריי‬
‫כדיףאמר טטמא אלא רבנן מיט דא״ק כל בכור בניך תפדה‬ ‫ו ה נ ח סברה הרא״ש לכאורה הוא גמרא טרוכה קדושין‬
‫והדר לח יראו פני ריקס • ולמה קאמר ריי הטפס משום‬ ‫)דף כ״ט טיח( ובבכורוח )דף מ״ט טיב( ה׳ר‬
‫מצוה עוברת תיפוק ליה משום דזהו חובת הגוף • אך ייל‬ ‫הוא לפדוח ובנו לפדוח הוא קודם לבנו ר׳ יהודא אומר‬
‫דסברת מצוה עוברת פדיפא ליה ]ומכאן יש ראיה לפסוק‬ ‫בנו קודם שזה מצוחו טל אביו וזה מצוח בנו טליו‬
‫דלא כר״י ברכות)דף כ״ח ע״א( דפסק שס דמנחה קודמת‬ ‫איר ירמיה הכל מודין היכא דליכא אלא חמש סלטיס‬
‫למוסף משוס דהוי תדירה מדמצריך הכא קרא להקדים‬ ‫הוא קודס לבנו מ״ט מציה דגופיה מדיף כ״פ היכא‬
‫פדיון בכור לרגל • אך לפי דברי הראיש אין ראיה דלכך‬ ‫דאיכא חמש משוטבדיס וחמש בני חורין ר׳ יהודא ס׳‬
‫ממעכי דלא נימא ח הו הוי מצוה דגופא • ולפי דברי‬ ‫מלוה הכחובה בחורה ככהובה בשטר דמיא יהני חמש‬
‫תוס׳ ברכות )דף כיח פ״א( לא דמי הך עוברת לעוברת‬ ‫פריק לברי׳ ואזיל כהן וכיריף ליה לחמש משוטבדים‬
‫דההס[ • ויש להביא ראיה שמזוזה הוי לגבי תפילין תדירא‬ ‫לדידי׳ ורבנן סברי מלוה הכחובה בחורה לאו ככחובה‬
‫בשטר דמי והלכך מצוה דנופיה טדיף • וכן שם בקידושין‬
‫מדכ׳ בנמיי הל׳ ציצית נראה שראוי להקדים מצות ציצית‬
‫ששקולה כנגד כל המצות ועוד שתדירס יותר שנוהגת בין‬ ‫)דף כיט טיב( חנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם‬
‫לבנו • אלמא חזינן דאף דטיקר מצות הפדיה של הבן‬
‫בחול בין בשבת ויו״ט ותדיר ושאית תדיר קודס וכ'מ‬
‫לה״ר יונה בס׳ היראה ]וע׳ ש״א שחלה כ״ח שמשיג טל‬ ‫הוא טל האב שהרי זו היא סברת ר׳ יהודא באמח‬
‫הנ״י בזה[ הרי חזינן שקרי לציצית תדיר לגבי תפלין א״כ‬ ‫בבנו קודמו שזה מצוחו טל אביו אפיה כיון שזהו חל‬
‫מסברא זו מזוזה הוי ג״כ תדירא לגבי תפילין ואף ששס‬ ‫טל גופו ממש וזהו רק לדבר שחוץ לגופו לכך הוא קודס •‬
‫הוא לענין להקדים ואנן שקלינן מנדון לדחות הרי חזינן‬ ‫כן יש לומר שמכאן הוכיח הרא״ש סברתו והיה לו‬
‫לדבר פשוט ‪:‬‬
‫בשבת )דף כג טיב( דמחשיב תדיר אף לענין לדחות‬
‫לפי פניות דטחי מה דפשיטא ליה להראיש ז״ל‬
‫דאיתא שס בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש‬
‫מיבטי לן טובא ‪ :‬א( דיש לחלק הרבה בין החס‬
‫אך‬
‫היום עדיף דתדיר איר נ״ח סדיפא משוס פרסומא נ־סא‬
‫להכא דבשלמא התם הרי לא יתבטל המצוה מחמת זה‬
‫בתר דאיבעי הדר ‪ .‬פשכיה ניח עדיפא משוס פרסומא‬
‫ניסא והתם ע'כ לטנין לדחות דלהקדיס ודאי דניח קודם‬ ‫שהרי אס הוא לא יפדה את בנו יכול להיות שבנו יפדה‬
‫דהא ח״א להדליק אחר קידוש היום ומחשיב ניה לחדיר‬ ‫איט כשיגדל • ולטצמו אס לא יפדה הרי ודאי ישאר‬
‫אינו פדוי ‪:‬‬
‫אף לענין לדחות • ואף דבתוס׳ פסחים )דף ניח טיב‬
‫דיה העולה( כתב וזיל תימא דבזבחיס פרק כל התדיר‬ ‫התם המצות שוות ואין מוכרטות זמ״ז‬ ‫שהרי‬ ‫ב(‬
‫מפקי מקרא אחרינא דתנן התמיד• ן קודמין למוספין שנא׳‬ ‫יותר אבל הכא הרי שמואל אמר סברתו‬
‫מלבד שלת הבקר אשר לפולת התמיד וליכא למימר דהתס‬ ‫משוס דמצות מזוזה תדירה יותר שנוהגת בשבתות ויו״ט‬
‫שכלל זה הוא מדאורייתא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם‬
‫אצניריך לציבור שאין להס המידין ומוספק אלא כדי א׳‬
‫מהס דהא קתני התס דם חטאת קודם לדם עולה וחמיא‬ ‫א'כ מאן לימא לן שסברא שטל נופו מכרטת יוהר‬
‫מסברת תדיר ®‪:‬יא מדאורייתא ‪:‬‬
‫דזה הוי תמידק ומוספין עכיל • הרי משמט מדבריהם‬
‫דכל הסוגיח דהתס מיירי רק לענין להקדים • הא חזינן‬ ‫ג( ש ה ר י אמרינן בפסחים )דף ד׳ ט׳א( שאני מזוזה‬
‫בסוגיא דשבת )דף כיג טיב( הניל דר^מר אף לענין‬ ‫בחובת הדר היא אלמא משמט שהמצוה‬
‫לדחות • וכ'מ בכמה מקומות דאף לפנין לדחות ת ד ר‬ ‫טל הדירה בשצה שהיא דר א” כ למה לא הוי מצוה שפל‬
‫עדיף ]ופי׳ סוכה דף ניד ומגילה פ בחרא דף כיט וכן‬ ‫נופיה כמו תפילין וציל דסברתו שלכך הוא בלא טל‬
‫משמט במנחות דף מיס[ • וא״כ מדחזינן מהרב בטל נ״י‬ ‫גופי׳ משוס שאס אין לו בית פטור • א"כ הא גס בתפילין‬
‫דמחשיב ציצית לפנין תפילין חדיר להקדים ואף דציצית‬ ‫פגיור אס אין לו יד או אם אין נופו נקי ;‬
‫מקרי תשמישי מצוה ותפילין הוי קדושה כ״ש לענק תפילין‬ ‫י ( ר מ ש מ ^ ז בפיז )דף כיא ט׳א( שהמזוזה היא‬
‫ומזוזה דהוי מזוזה יץדם דהא שניהם קדושה הם •‬ ‫רק חובה על גוף האדס דאמרינן‬
‫וא"כ לפמיש דתדיר מהני אף לפנין לדחות א'כ היה לה‬ ‫פס כל ‪:‬משנה אין משכירק נהם בתיס ואציל שדות‬
‫למזווה לדחות תפילין משוס דתדירה • וגם ראיה מניי‬ ‫ואמרינן בגמ' מאי אציל שדות אילימא משוס דחית ביה‬
‫גופ ה דנא כהראיש דהא ימילין לפנין ציצית ס י גס כן‬ ‫תרתי כו׳ בתים נמי אית ביה תרתי חניית קרקט וחדא‬
‫תפילק‬
‫ר‪,‬מ‬ ‫חוט המשואט‬
‫ו מ קו מ‬ ‫דתדיר‬ ‫מודים דפדיון הבן קדים אלמא‬
‫תדיר קודם ‪:‬‬
‫ראיה דמקודש לא מהני לדחות דהא פשיגי‬ ‫ועוד‬
‫במנחות )דף מ״ט ביב( דתדיר ומקודש איזה‬
‫מהן שירצה יקריב ובזבחים )דף צ״א ע״א( נשאר בתיר‪,‬ו‬
‫אלא ע'כ משוס דהתם מיירי לבנין אס אין לו ־ עלה‬
‫במסקנא דשניהם שוין • אבל לבנין להקדים נשאר ב תקו‬
‫ומקשים התוס׳ בזבחים )שם ד״ה ת״ש( למה לא הביאו‬
‫הסוגיות הנך ראיות שבכאן בכאן • ולא שבכאן בכאן •‬
‫ולפמ״ש ניחא דבזבחיס לא מייתי הראיות דמנחות‬
‫דמהס משמע דשניהם שויס • דדלמא ד ק א לבנין נדחות‬
‫שוים אבל לבנין להקדים תדיר קודם ־ וכן במנחות לא‬
‫אייתי ראיות דזבחיס דהתס רוצה להוכיח דתדיר קודם‬
‫ודלמח לבנין להקדים תדיר קודם אבל לדחות איזה‬
‫שירצה יביא ;‬
‫ו י י ש להביא ראיה צסברא זו מהא דקידושין)דף כ״ט‬
‫ב״ב( מבנין פדיון בנו ועליה לרגל דגלי קרא‬
‫דפדיון בנו קודם אף דעליה לרגל הוי ליה שתי מבלות‬
‫שהיא עוברת ופ״ב אינה עוברת • וגס הלא היא מקודש‬
‫דהטעם הוא להתקדש ברגל בראית פנים בעזרה ־ ואפ״ה‬
‫גלי קרא דפדיון בנו קודס * וב׳׳כ הסברא דלענין דחי׳‬
‫באמת הדיר קודם ופ״ב הוי תדיר לבנין עליה לרגל כמו‬
‫מילה לגבי פסח • אך עדיין יש להסתפק במה דגלי‬
‫קרא כל בכור בניך תפדה והדר לא יראו פני ריקם אימא‬
‫כציציה פשור כשאין לו בגד אך• דנופו הוא שלה ואס כן הוי‬
‫דלכך גלי קרא שאס רוצה יכול להקדים • אבל לאו‬
‫חפילין ״צוה דנופו ספי מציצית[ והא שכתב הגר״א דדינא‬
‫דוקא פה״ב קודם דהא בלא קרא ה׳א שעליה לרגל‬
‫דהרא״ש אמת מהא דבירושלמי מייתי ראיה מברייתא‬
‫דוקא קודם משוס דהיא מצוה עוברת • ויש לומר דזהו‬
‫תפילין שבלתה עושין מזוזה אלמא מזוזה קדיש טפי •‬
‫האיבעי במנחות אס הפי׳ בקרא הוא דוקא לדמות בליה‬
‫לרגל או רק חס ירצה יכול להקדים פה״ב לעלית הרגל‬
‫ואם ירצה יכול להקדים על־ת הרגל • אבל שיהא סברא‬
‫דוקא לדחות התדיר משום מקודש זה מוכח קרא דלא‬
‫כן הוא • והשתא ניחא כיון דלא איבעי רק בתדיר‬
‫ומקודש אס תדיר דוקא או איזה מהן שירצה • אבל‬
‫שיהיה דוקא מקודש קודם זה ודאי לא אבעי׳ כלל • א'כ‬
‫לא יוכל להביא ראיות מהנך דמייתין בזבחים הנ״ל‬
‫מברייתא דמברך על היין ואח״כ מברך בל היום •‬
‫וממוספי שבת ור״ח • דאימא לבנין להקדים תדיר קודם‬
‫דהח חזינן מקרא דכל בכור בניך כו' דתדיר עדיף‬
‫ממקודש • הבל היכא דליתא רק א׳ אפשר דלא דחי תדיר‬
‫למקודש לגמרי ואיזו שירצה יעשה • לכך פשיט באמת‬
‫ממתניתין דהחם דכי הדדי ננהו • אבל בזבחים דקא‬
‫מיבעי ליה אס יש לזקדיס א־ך יביא ראיה דשניהם‬
‫שויס דלמא היינו לדחות • איל אס נימח שגם במקודש‬
‫הסברא לדחות דהיינו שנוא ב ד ף מתדיר א'כ ■‪-‬מה לא‬
‫מייתי רחיה בזבחים דמקודש ודחי לא עדיפא לדחות‬
‫מהא דתדיר קו־ם כששניהם נפנינו • וב־ בשאגת ארי׳‬
‫)דף נ סי׳ ס־י( ;‬
‫הרי הב־ינו דתדיר ומקודש לדחות זה מפני זה‬
‫ודאי דשניהם שוים ואיזה שירנה יבשה כמו‬
‫שהעלה בגמ׳ דמנחות )דף מ״ט( הנ׳ל והעיקר החיבבי‬
‫הוא‬
‫י ק״‬ ‫שאאת ותשובות‬
‫תפילין חובת הגון! כמו לגינין מזוזה ויותר דהא פ׳‬
‫דציצית חובת מנא הוא ואס אין לו בגד פטור מציצית‬
‫ובתפילין חייב תמיד ואפ׳ה ם' דציצית קודמין • וקשה הא‬
‫פסקינן בקדושין )דן! כ׳ט הנ׳ל( דפדיון טצמו שהיא מצוה‬
‫שט׳ג קודס לפדיון בנו אן! לענין לדחות כ״ש להקדים •‬
‫וקשה טל הנ״י• אלא ט״כ דלא חביב ליה להנ״י זאת הסברא‬
‫להכריע נגד תדיר ]ומה דפסק שס הגמ׳ בקדושין דפ״ט‬
‫קודם נפ״ב אף דמצינו דפ״ב נקרא תדיר צ״ל דהנ׳י ס״ל‬
‫דנגד פ״ע אינו נקרא פ״ב תדיר אף דפ״ב יוכל להיות‬
‫כ״פ ופ״ע אינו דק פ״א מ״מ כיון דמצות פדיון הבן מצוי‬
‫ויכולה להיות אצל אביו כ״פ וגם אצלו • לכן ביקר מצות‬
‫פדיון חדיר הוא ופ׳ב ופ“ב שניהם שויס לבנין תדיר‬
‫לכן מכריב פ״ב את פ״ב משוס דפ״ב הוי מצוה שב״ג[‬
‫א״כ קשה איך פסק בש״ע דברי שניהם דברי הנ׳י וגס‬
‫דברי הרא״ש הלא סותרין זא׳ז מאוד י וזה דוחק לומר‬
‫דעיקר סמך השיב הוא משוס ששקולה מצות ציצית כנגד‬
‫כה״מ שסברא קלושא היא מאוד • וגם דוחק לומר שפי׳‬
‫בגופו שכתב הרא״ש הוא משום דזה מניח על גופו וזה‬
‫מניח בל הבית חדא דלא מצינו סברא זו בש״ס ותו דהא‬
‫פרשינן שהוא מפרש כן בירושלמי וב־רוש׳ הסברא במזוזה‬
‫משום דזמנין שהוא פטור כשאין לו בית ואס כן כ״ש‬
‫בציצית דפגיור כשאין לו בגד ואף שכתבנו לעיל דגס‬
‫מתפילין פכיור אס אין לו יד מכל מקום יש סברא לחלק‬
‫]נלע״ד אולי נוונהו לחלק דכשאין לו יד לא פוי נופו שלס אבל‬
‫ובגמ׳ דידן בשבת ובמנחות )דף ל״ב ע״א( תני אפכא •‬
‫אלמא קדושת תפילין חמירא ‪:‬‬
‫ש זה לא הבנתי • חדא דזה לא מצינו שמקודש יהני‬
‫לבנין לדחות בשוס מקום • וראיה מדלא קאמר‬
‫בשבת )דף כב( דקידוש היוס הוי תרתי תדיר ומקודש •‬
‫והו אף מהני האיבביות בזבחים )דף צ״א( נבאר בתיקו‬
‫תדיר ומקודש איזה מ ק קודם ופסק הרמב״ס שאיזה‬
‫שירצה יקדים • וא'כ אף דתפילין הוי מקודש הא מזוזה‬
‫הוי תדירא וא׳׳כ איזה שירצה יקנה י ובשלמא בירושלמי‬
‫ניחא דלשמואל הוי ראיה שפיר דהא הוי אף תדירא •‬
‫וא'כ מייתי ראיה היכא דהוי ג"כ מקודש א'כ ראיה‬
‫מזה שצריך לדחות אבל להיפך אין ראיה דהא יש נגד‬
‫סברת מקודש סברת תדיר ‪:‬‬
‫ו ב ק י ד ו ש י ל ) ד ף כ״ע ע״ב( לבנין פדיון בנו ועליה‬
‫לרגל פדיון בנו קודס מקרא • ואף‬
‫דבלא״ה הוי תדירה כמו שמצינו בזבחיס )דף צ׳א ע״א(‬
‫הביא הגמ׳ ]בברייתא השנויה בת'כ[ אוציא את הפסח‬
‫שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה מאי‬
‫תדירה חדירה במצות ואבע״א מילה לגבי פסח כי הדיר‬
‫דמי • וכן יש להיות פדיון בנו לבנין רגל תדיר שזה יש‬
‫לו זמן קבוע וזה יכול להתרמות תדיר • רק לבלות לרגל‬
‫יש לומר דהר מקודש * ואס כן בלא סברת ר׳י כ׳ע‬
 ‫תטדמשולש‬ ‫שאלות ותשובות סי^ ח‬ ‫»‪28‬‬
‫באמת תדיר עדיף וציצית כוי תדירה ע ד תסילץ כניל ‪:‬‬ ‫הוא בזבחים )ק‪ £‬צא( צמנין להקדים ושם נשמר בתיקו‬
‫א*כ נ ‪f e‬ר קושייתי על מ ר׳ א דאיך נתן פעם דלכך‬
‫דברינו אלה יש ליישב קצת דברי רשיי זיל שכתב‬‫ולפי‬ ‫תפלק ^ד מי ם משום דקדושתן חמירי ‪:‬‬
‫במנשת בס׳ התכלת )דף מ“ ט עיא דיה תמידין‬
‫דלמחר וסוספין דהאידנא( וזיל ל׳א מוספין הוי מקודש‬
‫לפיז ים ליישב דברי הש״ע אף דפסק כאן כהראיש‬ ‫אך‬
‫דהמקודש קודם הייט לדחות חבל הג י כתב‬
‫קודם תמידין דמוספין יקרבו ה־ום ותמידין לא יקרבו‬
‫לענין להקדים ל ^ סובר דתדיר קודם • ואף דנשאר‬
‫היום מד למחר ע׳ שאגת ארי׳ דף נ׳ ע״ב שהקשה על‬
‫בתי^ ]בגמ׳ חבחים הנ׳ל[ לענין להקדים • לפנין דיחוי‬
‫לשון רשיי זה מלקנלן • אך לכאורה יתמה מאד למה ליה‬
‫מסקינן ע מ׳ ]דמנחות הנ״ל[ דשניהם שוים ־ אפ״ה כ״א‬
‫ללשון זה לפרש כך שהמקידש הוא משוס דחל חיובו‬
‫יש לו כאן ב׳ סברות היינו לענין תפילין משום דהוי‬
‫ביום זה ‪:‬‬
‫סצוה שעל גופו ומקודש ־ ושם בזבחים שנשאר ב תי ^‬
‫ו ל פ מ י ש י״ל דקשה ליה לרשיי זיל קושייהי הנ׳ל למה‬
‫לענין להקדים • הלא כאן בציצית יש איזה סברא להקדיה‬
‫לא פשיט להו מדגלי רחמנא דפהיב קודם‬
‫משום ששקולה ציצית נגד כל כמצות ותדיר ג'כ א'כ אס‬
‫למלית רגל אף שעלית רגל הוי מקודש • ואף אס נאמר‬
‫יקדיס נא יפסיד בהכי • וגם כאן כיון דבלא׳ה לא‬
‫דפהיב שי לגבי פלר״ג תדיר מ“ מ תימוכי מינה דתדיר‬
‫יפסיד דתדיר ומקודש איזה שירצה יקדים א״כ למה לא‬
‫קודם למרךדש • לכך דחיק לומר שפי׳ מקודש הוא משום‬
‫יעשה זאת שהרי יש קצת סברא להקדים כנ״ל • וא'כ‬
‫דחל ביומי׳ א'כ ש ליכא למידק מההיא דהתם • דהא‬
‫ניחא לאף דלא דמי להא דקידושין דהתם אינה תדירה •‬
‫התם פה׳ב חל קודם עלית רגנ דהמצוה שהיא ראית‬
‫אבל יש לומר כיון דשניהם כ״א תדיר ומקודש באיזה‬
‫®ים בעזרה יהיה לכמה ימים כשיגיע לירושלים ‪:‬‬ ‫סברא כ״ש ]נלע״ד אולי כוונתו דקשה לכאורה דסוגיא דקידהין‬
‫א ך לפמ׳׳ש לא צרכינן לזה דייל ח ה גופא שא האי בעי‬ ‫)דף כ"פ( הנ״ל הלא איננו חדיר פריץ בט יוסר מפריץ עצמו לפיכך‬
‫מה דגלי קרא בטר בנץ תפדה והדר ולא יראו‬ ‫פדיוט קודם משום דהוי מטה דעל גופו אבל כאן מזוזה הוי חדיר‬
‫»י רק ם אס הוא דוקא • או דגלי קרא שיכול להקדים‬ ‫עד תפילין • ותפילין הוי מקודש עד ציצית י ומדוע פשק הש״ע‬
‫פה׳ב ואם ירצה יקדים עלית רגל • לכך לא קא מיבעי‬ ‫דחפילין קודמים למזוזה אף דהיא חדירה וציצית קודמים לתפילין‬
‫אף דתפילין הוי מקודש ובתדיר ומקודש הלא לא נפשט בגמ‘ איזו‬
‫ליה ‪ p‬אס תדיר רךדס או שניכם שים אבל שיהא‬
‫קודם ואיך יכריע מטה שעל גופו עד תדיר בתפילין עד מזיזה‬
‫מקודש קודם לא קא מיבעי ליה כלל י ולא צרכינן‬
‫ותדיר עד מקודש בציצית עד תפילין • וסתרן אבל ים לומר כיץ‬
‫לדחוקי דהרב בעל שאגת ארי׳ בזה ־ שזה מוכח מצד‬ ‫דשניהם כו׳ • נ״ל אולי כוונתו דשניהם כ״א תדיר ומקודש הייט‬
‫ראיה הנ׳ל ‪:‬‬ ‫כ״א משניהם זה תדיר וזה מקומ וגם יש לכ״א עוד איזה סברא‬
‫!; ‪ Q‬מה שכתב הש״א דמה שפסק הרמב׳ס דבניהם‬ ‫היינו לתפילין יש סברא דמטה שע״ג ולציצית יש סברא ששקולה‬
‫שים הוא משוס דנשאר בתיקו י לפיד לא צרכינן‬ ‫כעד כהי׳מן ;‬
‫לזה דהגמרא פשט ממתניתין • ‪ p‬הגמרא דחה דהימא‬ ‫נאמר ש ד שענין פדיון בנו ופדיון עצמו הוי‬ ‫ואם‬
‫לשלם בדאית נהו ואי משם דכפולה שלה ראשונה‬ ‫פדיק עצמו מצוה לגופיה ופדיון בט מצוה‬
‫אימא ה״מ לכתחילה ־ אבל אנן דפסקינן דאף בדיעבד‬ ‫דתדירא לפי שיותר מצוי פליק בט מפדיון עצמו שהרי‬
‫לא מהני משם העולה שלה ראשונה • כדמשמע בכמה‬ ‫מצותו היה על אביו • א'כ כמו דאמרינן בתדיר ומקודש‬
‫דוכתי בשים א“ כ נדחה דישי מ מ ר א • וא'כ שפיר נפשט‬ ‫דלדחות כי כדדי נגהו אבל לאקדומי תדיר עדיף כן יש‬
‫דלדחות זה מזה שניהם שוין ־ ושם בזבחים נשאר בתיקו‬ ‫לומר גס לענין מצוה כעל גו® כן • דלדחות מצוה שמל‬
‫משום דלנננין להקדים אימא דתדיר קודם כניל ‪:‬‬ ‫גופו עדיף מתדיר אבל אס שניהם לפניו מצוה דתדירא‬
‫א * כ לפמ׳ש דפשטינן דתדיר ומקודש לדחות שניהם‬ ‫עדיף לאקדומי • א״כ י ש ק בזה קושית התוס׳ בקידושין‬
‫שים א*כ ייל שפיר דסברא שעל גו® מכרעת‬ ‫)דף כע ע׳ב ד“ ה ואזל כ ק( דקשה להו למ״ד מלוה‬
‫שיהא תפילין קודם נמזוזה ‪:‬‬ ‫הכשבה בתורה ככתובה בשטר דמיא ופודה בנו בבני‬
‫מה שרצה מ ד א לומר דהיכא דכבר הגיע זמנו‬ ‫ועל‬ ‫® ‪ p‬ואיע במשעבדיס והקשו כ ש ס׳ כיק דפדיונו עדיף‬
‫פסי מפדיק בט א״כ הרי יטליס כלקושת לומר הנחתי‬
‫של זה אם ש א תדיר או מקודש שא קודם‬
‫מהא דאפשיט בזבחים )דף ציא הנ׳ל( דשכא ‪p‬דם‬ ‫לך מקום • שהרי הוא קודם לבני שרין מבט • לסמ׳ש‬
‫ושחט את שאיט תדיר הוא קודם לזחק • א” כ ביויט‬ ‫ניחא כיון ^ ש ח א יש לפניו שניהם הדי קודם מחוייב‬
‫ושבת קידוש דוי ט קדים • טד אי יש לסשר מגמרא‬ ‫לפדות את בט שזהו תדירא • ואחיכ א״ע אבל אס אק‬
‫ערוכה דשבת )דף כ'ג עיב( איבסי לש נר חנוכה‬ ‫לו רר‪ ,‬חמש סלעיס שזהו לדחות ואז פדיק גו® עדיף‬
‫קידוש היום איזה מהם עדיף ופשיט דנר חטכה עדיף‬ ‫כנ׳ל • תהו דברי ר״י שם שזה מצותו על אביו חה מצות‬
‫מ שס פרסומי ניסא ולסברתו הא כיק מ ר מטכה חל‬ ‫בט סליו • ובזה יסונץ ג״כ קושייתי מל הרא״ש זיל מדינא‬
‫שו ט מבעיי קודם חשיכה ודאי ד שא קודם אף בלא‬ ‫מימוקי יוסף דהראיש מיידי לדמת ואז תפילץ דהוי‬
‫סברת פרסומי ניסא ‪:‬‬ ‫מצוה דנופיה עדיף • אבל דינא דהנ׳י שהוא להקדים‬
‫קמא‬ ‫שאלות ותשובות פיק ״ תט המשולש‬
‫היכא שעושה מצוה לעצמו הוא בלמד כמו מזוזה‪ .‬מעקה‪.‬‬
‫מילה לבנו ‪ .‬וכל היכא שעושה המצוה בשביל אחר מברך‬
‫בעל ‪ .‬וקשה מאוד לפי דבריו מהא דר׳ שמלאי איקלע‬
‫לפה׳׳ב ]סוף מס׳ פסחיס[ דפשיטא להו דמברכינן על‬
‫פדיון הבן ‪ .‬והא המצוה מוטלת עלי^ ‪ .‬וכבר שאל זה א׳‬
‫לרבינו הריב״ש בתשובותיו )סי׳קל״א( והשיב לו דלכך‬
‫מברכינן בעל לפי שהמצוה אינה נגמרת על ידו רק עס‬
‫הכהן דוקא ‪ .‬וגס שהוא אינו נראה רק כשליח ופורע‬
‫מוט של בנו והראי״ דפדיונו קודס לפדיון בנו ‪ .‬א״כ ה־י‬
‫חזיק שהוא רק כעושה המצוה בשביל בנו לכך מברכינן‬
‫בעל ‪ .‬וכשפודה א״ע מברך בלמד דזהו מצוה דגופי׳ ‪:‬‬
‫מברך בלמ״ד ובמצוה שמק לגופו מברך בעל ‪ .‬ובמזוזה‬
‫ו ל ע ץ יפה עולה דברי הגמ' שס‪ ,‬דאיבעיא להו‬
‫שהחיינו אס אבי הבן מברך או הכהן מברך ‪.‬‬
‫והיינו לפי שחזינן דמברכינן על פדיון הבן ‪ .‬הרי נראה‬
‫שהאב אינו כעושה מצוה לעצמו רק כעושה מצוה‬
‫לאחריס ‪ .‬מדלאמברכינן בלמ״דלפי כלל הרמב״ס‪ .‬א״כ‬
‫אין לו לברך שהחיינו ‪ ,‬דהא גס זה הכלל כלל הרמב״ם‬
‫בפ׳ הנ״ל דהעושה מצוה לעצמו מברך שהחיינו ‪ .‬אבל‬
‫העושה מצוה לאחריס אינו מברך שהחיינו ‪ .‬לכך מספקא‬
‫להו אס יברך האב שהחיינו או הכהן ‪:‬‬
‫ויי״ל דזה שהי׳ פשיטא להו דמברכינן בעל ‪ .‬לפי שראו‬
‫המשנה שהוא לפדות ובנו לפדות הוא קודס ‪.‬‬
‫וקשה מאיזה סברא הוא ‪ .‬דהא באמת שניהן חלין עליו‬
‫ולמה יהא הוא קודס לבנו ‪ .‬והראיה שר״י סובר באמת‬
‫שבנו קודמו לפי שזה מצותו על אביו ‪ .‬אלא ע״כ שזה הוי‬
‫מצוה שעל גופי׳ ‪ .‬וזה הוי שלא על גופי׳ ‪ .‬דלא הוי‬
‫אלא כשליח לתקן את בנו לכך מצות פדיונו קודס ‪ .‬לכך‬
‫זה הי׳ פשיטא להו דמברכינן ע״ז בעל ‪ .‬רק מספקא להו‬
‫אס יברך עכ״פ שהחיינו דהא אפשר באחר ‪ .‬והכהן דמטא‬
‫הנאה לידו אפשר יותר טוב שהכהן יברך ‪:‬‬
‫לפ״ז שאמרנו דעיקר הדיוק דמברכינן בעל מדקרי‬
‫לפדיון האב נגד פדיון הבן מצוה שעל גופי׳ לכך‬
‫הוי סברתו דמברכינן בעל ‪ .‬וא״כ כיון דחזינן דטמרא‬
‫דידן קפסיק ותני במזוזה דמברכינן בלמ״ד א״כ ע״כ‬
‫מצוה דגופי׳ מקרי ‪ .‬וא״כ מאי ראי׳ מירושלמי דהא‬
‫הירושלמי לשיטתו דפסק במזוזה דיברך על מצות‬
‫מזוזה כנ״ל ‪:‬‬
‫א ך עיקר העיון אס מזוזה מקרי חובת הגוף או חובת‬
‫בית ‪ .‬יש לעי־ן מההיא דקא אמרינן בגמ׳ כמה‬
‫פעמיס א״ר משרשיא מזוזה חובת הדר היא ‪ .‬אס פירושו‬
‫דאקרקפתא דגברא מו‪:‬ת המצוה שבכל עת שאדס הולך‬
‫בתוך ביתו צריך שיה־׳ מזוזה לפתחי ‪ .‬או אקרקפתא‬
‫דבית מונח המצוה ‪ .‬רק שהחיוב הוא על האדס הדר שם‬
‫ולא על בטל הבית ‪:‬‬
‫ר ״ ל דהדבר תלוי בספק שנסתפקו התוס׳ מנחות )דף‬
‫מ״ד ע״א ד״ה טלית שאולה( שנסתפקו שס אס‬
‫הא דשוכר בית‪ .‬אחר שלשיס יוס חייב במזוזה‪ ,‬אס הוא‬
‫מדאורייתא או מדרבנן ‪ .‬א״כ אס הוא מדאורייתא הרי‬
‫חזינן דלא תלי בדירה כלל דאף שהדירה א־נו שלי אפ׳׳ה‬
‫ה נ ך ן עכ״פ העלינו דהרא״ש שפיר קאמר דסברח מצוה‬
‫שעל גופי' שפיר מכרעח לענין חדיר כיון שנס‬
‫הוא מקודש כלל ‪ .‬אך יש לעיין כיון שהעלינו שעיקר‬
‫ראייח הרא״ש הוא מהוא לפדוח ובט לפדוח שהוא קודם‬
‫משוס דהוי מצוה שעל גופי׳ ‪ ,‬א״כ חפילין הוי כמו הוא‬
‫לפדוח ‪ .‬ומזוזה הוי כמו בנו לפדוח ‪ .‬דאך שהוא מ״ע‬
‫אך איט על עצמו ממש רק על בנו וכן כאן הוא על‬
‫ביחו ‪ .‬ויש לעיין הא חדנן דלא דמי ‪ .‬דהא אנן פסקינן‬
‫בש׳׳ע יויד )שי׳ ש״ה סעיף י׳( דעל פדיון בנו מברך על‬
‫פדיון הבן ‪ .‬ועל עצמו מברך לפדוח הבן‪ .‬וכן פ׳ הרמב׳׳ה‬
‫)פ׳ י״א מה׳ בטרים ה׳ ה( א״כ חזינן דבמצוה שעל גופו‬
‫פסקינן בגמ׳ דידן ובש״ע יו״ד )סי׳ רפ״ט סעיף א׳(‬
‫דמברך בלמ״ד לקבוע מזוזה ‪ .‬א״כ הרי חזינן דמדמינן‬
‫לה למצוה שעל גופו ‪ .‬ולפ״ז גס מהיחשלמי אין ראי׳‬
‫דדלמא לכך מפרש הירושלמי טעמא דר׳׳ה משוס דחפילין‬
‫הוי מצוה שעל גופו נגד מזוזה משוס דהירושלמי הולך‬
‫לשיטתו ]בברכוח ס״פ הרואה[ דפסק דמברך על מצוח‬
‫מזוזה ‪ .‬אבל בגמ׳ דידן דפסקיק דלא כהירושלמי בזה ‪.‬‬
‫א'כ הרי חזינן דמדמינן לה מזוזה למצוה שבגופו ‪:‬‬
‫ונבאר כעזהי״ת ההוגן לאדם דעת ;‬
‫ה ט ״ ‪ ,‬יש למידק לפי שיטת הר״ן ז״ל בפסחיס )דף ז'‬
‫ע״ב( בסוגיא דעל‪ .‬דמסיק כללאלפי פסקא די ק‬
‫דכל מצוה שאפשר לעשות ע׳י שליח אף שעושה המחוייב‬
‫בעצמו צריך לברך בעל ‪ .‬להורות שיכול לעשות ע״י שליח‪.‬‬
‫ודבר שאי אפשר לעשות ע״י שליח צריך לברך בלמ״ד ‪.‬‬
‫לבר מהד מילי דמפיק מהאי כללא והס ‪ :‬נר חנוכה ‪.‬‬
‫תרומות ומעשרות ‪ .‬על ספירת העומר ‪ ,‬על מקרא‬
‫מגילה ‪ .‬לשמוע קול שופר ‪ .‬דבכולהו יהיב טעמא שס ‪.‬‬
‫קשה למה שייר הר״ן מלדבר מנידן מזוזה דהא לכ״ע‬
‫יכול לעשות ע״י שליח ‪ .‬ולמה פסקינן בגמ׳ דידן לברך‬
‫לקבוע מזוזה בלמ״ד הא אפשר לעשות ע״י שליח ‪:‬‬
‫‪ QJ ;,‬לפי שיטתו אס אדס פודה א״ע יברך בעל דהא‬
‫אפשר לעשות ע״י שליח ודלא כהרמב״ס ‪ .‬אך‬
‫הרמב׳׳ס אזיל לשיטתו דפוסק )בפ״גמה׳ מילה ה׳ ח׳(‬
‫אס אבי הבן מל יברך למול ‪ .‬ח״כ קשה לפי״ז גס אס‬
‫פודה את בנו יברך לפדות ומדוע חילק הרמב״ס ז״ל‬
‫דעל פ״ב מברך בעל ‪:‬‬
‫ו ד ג ה הרא״ש ז״ל הביא ב׳ שיטות ‪ .‬לשיטת ר״ח ז״ל‬
‫החילוק כן ‪ .‬דכל מצוה שיש בה שיהוי צריך‬
‫לברך בלמד ‪ .‬ומצוה שנגמר עשייתה תיכף צריך לברך‬
‫בעל ‪ .‬א״כ שפיר הוא דמברכין לקבוע מזוזה דהא יש בה‬
‫שיהוי שיהא בבית דירתו תמיד מזוזה ‪ .‬וגס לענין פדיון‬
‫בנו ניחא דמברך בעל דהא אין בה שיהוי ‪ .‬אך לפי‬
‫סברתו גס כשפודה א״ע צריך לברך בעל דהח ליכא שיהוי‬
‫במצותו כמו על הטבילה ‪ .‬ושיטת ריב״א הוא כשיטת‬
‫הר״ן ז״ל ומשמע דכן מסכיס הראי׳ש ז״ל בעצמו א״כ‬
‫יקשה ממזוזה כמו שהקשתי לעיל על הר״ן ‪:‬‬
‫ו ה נ ה הרמב׳׳ס ז״ל בסוף ה׳ בריטת כ׳ כלל אחר שכל‬
 ‫חוט המשולש‬ ‫שאלות ותשובות סיק י׳‬
‫ביתך ‪ .‬דת׳׳ק סבר מדהוי מצי לכתוב ‪ .‬וכתבתם על‬ ‫חייב במזוזה כיון דדר ש ם‪ .‬אבל אס נאמר שמדאורייסא‬
‫מזוזת הבית והשער‪ .‬וכתב ביתך ובשעריך‪ .‬כונת הכתוב‬ ‫פטור לעולס ‪ .‬א״כ הרי חזינן דהקפידה הסורה שיהא‬
‫בתום׳ הך׳ להורות לט בעצם מהות הבית שהקשדה‬ ‫הבית דוקא שלו וא'כ הרי המצוה תלוי בביסו ג״כ ‪ .‬א"כ‬
‫התורה בזה שיהי׳ הבית דוקא מיוחד לו לדירת גו®‪.‬‬ ‫לא הוי מ״ע שטל גופו ממש ‪:‬‬
‫לאפוקי בית הימן ט׳ שאינם מיוחדים לו לדירת גו®‪.‬‬ ‫ן ל ׳ ך לציצית דאן! דבשאולה פגיור וגם בטלית שלו איט‬
‫ות׳׳ב » ר שלא כיון הכשב בתום׳ הך׳ שום דבר בעצם‬ ‫חייב אלא א״כ לבש הכילית ‪ .‬ואפ׳׳ה משמע דלכ״ע‬
‫מהות הבית ‪ .‬רק להורות לנו בזה מקום הנחת המזוזה ‪.‬‬ ‫נחשבת ציצית מצוה דגופו ‪ .‬דיש לחלק דכיון דפסקינן‬
‫וכדרבא דדריש )מנמת דך ל׳׳ד ע״א( ביתך דרך ביאתך‬ ‫שהיא חובת מנא וחובת גברא שניהם להקל ‪ .‬וכלי קופסא‬
‫ק הימין ‪ .‬ות״ב הוא תנא דברייתא המובא שם ביומא‬ ‫פטורים‪ .‬א״כ הרי המצוה ^ו‪:‬׳ כשלובש על גופו הד'‬
‫)בשוך דך הנ׳׳ל( וז״ל ‪ .‬והתניא בשעריך ‪ .‬אחד שערי‬ ‫כנפות אז צריך להיות בבגד זה ציצית ‪ .‬וא״כ הרי חזינן‬
‫בתים ט׳ ‪ .‬ומתבן חייבין במזוזה ‪ .‬יטל שאני מרבה‬ ‫שהתורה קפדה דדוקא כשהוא לבוש בו חייב בציצית ‪ .‬א״כ‬
‫אך בית שער אכסדרה ומרפסת ת׳׳ל בית ‪ .‬שיהי׳ מיוחד‬ ‫גם גופו עיקר במצוה זו ‪ .‬לאפוקי מזוזה שהתורה לא‬
‫לדירה ‪ .‬הרי חזינן שדקדק התנא להביא לשק הכתוב‬ ‫הקפידה כשהוא בבית רק שהבית שהוא דר בה צ״ל‬
‫בפינוי ‪ .‬דבכתוב ביתך כתיב ‪ .‬והתנא נקט ת״ל בית ‪.‬‬ ‫מזוזה ‪ .‬ושד דלא דמי לציצית כיק שא״א לעשותה ע״י‬
‫ואולי נוכל לומר אשר טנ ת התנא בזה לומר לנו ‪.‬‬ ‫שליח ודאי מקרי מצוה דגופי׳ אך שהמצוה תלוי גם‬
‫שהתורה הקפידה רק שיהא הבית מיוחד לדירה ולתשמיש‬ ‫בטלית ‪ .‬אך עכ״פ בלא גופו א״א לעשותה ‪ .‬איל אלו‬
‫כ״ש ‪ .‬ואך אם אין דרים בו חייב במזוזה ‪:‬‬ ‫כגון מזוזה ומעקה ‪ .‬ד א מ‪1‬ר לעשוק ע׳׳י מליח ‪ .‬תלוי‬
‫נוכל לומר אשר לת״ק דס׳ל דתוספת הך׳ במלת‬ ‫ולפץ‬ ‫בזה אס החיוב טל גופו או על ד״א כסברת הריב״ש הנ׳׳ל‪.‬‬
‫ביתך מורה שהתורה הקפידה שיהי׳ הבית דוקא‬ ‫ותלי בספק סברת התום׳ הנ״ל ‪:‬‬
‫מיוחד לו לדירת גופו ‪ .‬ולכך פטר בית התבן ט׳ ממזוזה‬ ‫שיטת החום׳ דמנחות הנ״ל דלא הוי רק מדרבנן‬
‫א"כ אך אם הבית היא דירת שרים ‪ .‬כ׳ז שאין דרים‬ ‫י תו ק קושייתי בריש פסחים לשיטת הי«ס׳ דהתם‬
‫בו בקביעות פטור ממזוזה ‪ .‬דלא עדיפא מבית התבן‬ ‫דהבדיקה הוי משוס שלא יבא לאכלו א״כ הוי ממש‬
‫כו׳ ‪ .‬דאך שנכנסים ט לפעמים ‪ .‬מ"מ פטור משום דלא‬ ‫כמזוזה דחובת הדר הוא ‪ .‬אך לפי׳ השני שבתום׳ הנ״ל‬
‫מיקרי ביתך המיוחד לך ‪ .‬ולת״ב דס׳׳ל דלא כיון הכתוב‬ ‫דפי׳ מזוזה חובת הדר היא ‪ .‬דמצד הדין פטור לגמרי‪.‬‬
‫כלום בתום׳ הך׳ בהוראות מהות הבית ‪ .‬ולא הקפידה‬ ‫רק מצד הגזירה ‪ .‬א״כ הגזירה אינו אלא על השוכר ;‬
‫התורה רק על הדברים המורה עליהם מלת בית‪ .‬היינו‬ ‫]דבריו אלו נבמט בקיצור נמק ‪ .‬ולא באר מדוע יק ליזיייז ב׳‬
‫שיהי׳ מיוחד לדירה )פי■׳ שיהא מקום שיוכלו להשתמש שם‬ ‫פבחום' מנחות יחוק קושיהו על החום׳ דרי‪ 6‬פסחים ‪ .‬ולפי‬
‫הנראה אשר גם לחירוז הא' שבתום' שם ‪ .‬המשכיר אינו סחוייב‬
‫לפרקים( ולזה מחייב אך בית התבן ט׳ במזוזה‪ .‬כיון שבאים‬
‫במזוזה באינו דר בבית ‪ .‬הלא גם ליזיייז הא' אינו דומה ב״ח‬
‫שם להשתמש לפעמים‪ .‬ולפ״ז אם גמר ביתו בכל הדברים‬ ‫למזוזה ‪ ,‬דשם אף אם לא השכיר ביחו לאחר אם אינו דר בה‬
‫מדרשים לבית‪ .‬מחוייב במזוזה מיד אך אס לא ידור שם‬ ‫אינו מחוייב במזוזה ‪ .‬וב״ח אס לא השכיר ביחו לאחר ‪ .‬וודאי‬
‫בקביעות‪ ,‬דלא ימלכי שלא יבא לפעמים לתוכה כיון שדירה‬ ‫דמחוייב לבדוק אף אם אינו דר בה וא*כ שסיר יש לנו להסחסק‬
‫גמורה היא‪ .‬וא״כ לא גרע מבית התבן ובית האוצר‪ .‬ומצאתי‬ ‫באס השכיר ביתו לאחר‪ .‬מי מחוייב בב״ח‪ .‬ונלע״ד אולי לבאר‬
‫כונחו באריכות בעזיה[ ‪:‬‬
‫בשיטה מקובצת על מס׳ ב־מ )דך ק״א ע׳׳ב( על הא‬
‫ב ת ו ם ׳ מנחות )דך מ״ד ע״א ד׳׳ה מלית שאולה( הביא‬
‫דקאמר שם בגמ׳ האר׳מ מזוזה חה״ד היא וז״ל שם ‪.‬‬
‫ב׳ פירושים בדברי רב משרשיא שאמר )ע׳׳ז‬
‫כלומר על השוכר לעשותה לפי שהיא עשוי׳ לשמירת מי‬
‫דך כ״א ע׳׳א( מזוזה חובת הדר היא ‪ .‬לפי' הא' הוא‬
‫שהוא עומד בבית כדאמרינן באגדה ‪ .‬שלא כמדת הקב״ה‬
‫מדאודיתא ‪ .‬ולפי׳ הב׳ הוא מדרבנן ‪ .‬וז׳׳ל שם בפי׳ הא׳‪.‬‬
‫מדת ט״ד‪ .‬מדת ט׳׳ד עבדיו משמרים ו ט׳ ‪ .‬אבל ליכא‬
‫אע״ג דבמזוזה חייב השוכר ‪ .‬כדמסיק התם דביתך לא‬
‫לפרושי חה״ד ל® שאין בית חייב במזוזה אא״כ דר בה‪.‬‬
‫אתי לאפוקי בית אחרים כו׳ ‪ .‬דכיון דלשימור עביד לא‬
‫דהא קיי׳׳ל אפילו יש לו עשרה בתים שאיט דר בהם‬
‫שנא עכ״ל ‪ .‬וז״ל שם בפי׳ הב' ‪ .‬ומיהו י״ל דמזוזה נמי‬
‫דירה ק ט ע ה ‪ .‬אלא שנכנס בהם פ׳א בשנה חייבות טלן‬
‫מדרבנן ט' ‪ .‬והא דבעי כו׳ ופריך והאר״מ מזוזה חה״ד‬
‫במזוזה ‪ .‬חק מבית העצים «‪5‬נשים נאותות בהן ‪ .‬ומאי‬
‫היא ‪ .‬לאו לחעבא שוכר מייתי לה ‪ .‬אלא ה׳ק פשיטא‬
‫ניהו רויזצות וכו׳ ‪] .‬ומשמע הא סחמא חייבין כאשר‬
‫שהמשכיר איט חייב כיון שאינו דר שם עכ׳׳ל התום׳‪ .‬ואולי‬
‫כן הוכיחו בגמ׳[ ה׳ר יונ ק ז׳׳ל עכ״ל הש'מ ‪ .‬ולפענ׳׳ד‬
‫נוכל לומר ‪ .‬שפלוגתת הני תרי לישנא שבתום׳ הנ״ל יהא‬
‫דברי הר׳׳י מ׳ ל טבעים הם ממקור הברייתא דת״ב‬
‫תלוי בסברת פלוגתת התרי תנאים שביומא )דך י׳׳א‬
‫ביומא מ׳׳ל ‪ .‬דדרש רק מלת בית לבד ‪ .‬לכך חייב את‬
‫ע׳א( וז׳׳ל הגמ׳ שם‪ .‬תנאי היא דתניא‪ .‬ביתך‪ .‬בית‬
‫מי שגמר ביתו ‪ .‬אך אם איט דר בה בקביעות וכנ׳׳ל ‪.‬‬
‫המיוחד לך ‪ .‬פרט לבית התבן ‪ .‬ולבית הבקר כו׳ ‪.‬‬
‫וזה שאמר הריי הנ״ל ‪ .‬אלא אס נכנס בה פ׳א בשנה ‪.‬‬
‫שפגיורים ק המזוזה ‪ .‬ויש שמחייבין עכ׳׳ל הגמ׳ שם ‪.‬‬
‫אולי כיון בזה ‪ .‬דאס יטל לכטס ולדור בה לא ימלט‬
‫שלא יכנס ®א בשנה ‪ .‬לאפוקי אם קבע דלתי הבית‬ ‫ו ה נ ה כאשר נדקדק בלשון הגמ׳ שם ‪ .‬נראה אשר‬
‫במסמרות ק טעי ם‪ .‬ואין דע® לכנס בה אך פ״א בשנה ‪.‬‬ ‫התנאים האלו פליגי בטונת לשון הכתוב במלת‬
‫ודאי‬
‫המב‬
‫ו­‬
‫חוט המעואט‬ ‫שאלות ותשובות =ימן י׳‬
‫שפי׳ דהבדיקה היא משוס שלא יבא לאכלו ‪ .‬יקשה‬ ‫ודאי דפטור ממזוזה ‪ .‬דאז אינה נקראת מיוחד לדידה‬
‫לפירושם סונית הגמ׳ דמס׳ פסחים )ק! ד ע״א( דבעי‬ ‫כלל ‪ .‬כיון שאינו יכול לכנס לתוכה לפרקים כמו כנכנס‬
‫בנמ׳ ‪ .‬המשכיר בית לחביט בי״ד ^ מי לבדוק ט׳ ‪.‬‬ ‫לבית האוצר ולבית התבן לכה״פ ‪:‬‬
‫ובעי׳ למפשט ממזוזה ‪ .‬מהא דתנן )ב״מ דן! ק״ב ע״א(‬ ‫נבא אל דבריהם בתוס' מנחות ה;״ל ‪ ,‬ואולי‬ ‫ועתה‬
‫המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה ‪ .‬ודחי‬ ‫נוכל לומר אשר ב׳ הפירושים שבתוס׳ שס‬
‫שם בגמ׳ התם האד׳׳מ מזוזה חה״ד היא ‪ .‬ולפי׳ התוס׳‬ ‫יפלגו בסברת התרי תנאים שביומא הנ״ל ‪ .‬דלפי׳ הא׳‬
‫הנ״ל בפי׳ הא׳ ‪ .‬הלא מזוזה וב״ח דין אחד לסם‪ .‬דכמו‬ ‫דס״ל דהשוכר מחוייב במזוזה מדאורייתא ‪ .‬אן! שאינה‬
‫במזוזה אן! דכאו״א מחוייב במזוזה בביתו העומדת‬ ‫ביתו‪ .‬יסבורכת״ב שם‪ .‬דלאדייקינן במלת ביתן־בתוס׳‬
‫לדירה ‪ .‬אן! אס לא ידור בה בקביעות ‪ .‬מ״מ אם‬ ‫הך׳ להורות לנו על מהות הבית ‪ .‬ואופן תשמישו בה ‪.‬‬
‫ה ^י ר ה לאחר‪ .‬הטילה התורה החיוב על השוכר‬ ‫שנבעי שידור בה בקביעות ‪ .‬ושיהא הכית קנוי׳ ■לו‬
‫משעה שנקראת דירתו ‪ .‬משוס דבעי למעבד שימור‬ ‫לצמיתות‪ .‬ולא ממעגיינן שוכר‪ .‬כן לא ממעעינן אס‬
‫לנפשו ‪ .‬והמשכיר אינו דר בבית ‪ .‬כן הדין בב׳ח ‪.‬‬ ‫אינו דר בה בקביעות ‪ .‬והיכן! כשגמר ביתו ויטל לדור‬
‫אן! דכאו״א מחויב לבדוק ביתו אן! אם איט דר בה‬ ‫בה ‪ .‬או אס בנה בית התבן כו׳ שבא שם לפעמים ‪.‬‬
‫בפסח ‪ .‬כמו שחייט חז״ל ‪ .‬המפרש והיוצא בשיירה ‪.‬‬ ‫מחוייב במזוזה ‪ .‬אך אס השכיר ביתו לאחר ‪ .‬פטרה‬
‫בתוך פלשים לפסח ]אם לח שעש? ביתו אוצר קודם שלשים‬ ‫התורה אותו והעילה החיוב על השוכר לעשות מזוזה ‪.‬‬
‫יום לפסח ‪ .‬דאז הוי החמן כמטער ‪ .‬וק במזוזה אם קבע‬ ‫משום דבעי לעשות שימור לנפשו ‪ .‬וז ט שיטת הר״י הנ״ל‬
‫דלתי ביתו במסמרים ‪ .‬פעור נ״כ ממזוזה מטס דאינה נקראת‬ ‫מלובא בש״מ ]וכן מצאתי להגאון בעל חקרי לב )בס׳ג על‬
‫עומדת לדירה[ מ״מ אס השכיר ביתו לאחר בי׳׳ד ודאי‬ ‫יו״ד בסי׳ קס״ח( אשר לבו בחורה כל"מ אין חקר‪ .‬דשקיל וערי‬
‫דחל חובת הבדיקה עליו )לשיטת התוס׳ דטש פסחים(‬ ‫שס באורך להביא השיעוח שסובריס דחיוב שוכר הוא מדאורייתא‪.‬‬
‫משום שלא יטא לאטל החמץ בפסח‪ .‬כי המשכיר הלא‬ ‫והסובדס שהוא מדרבנן‪ .‬ומביא נם אח הר״י הנ״ל‪ .‬ואוסר אשר‬
‫לא יבא שם בפסח אחרי שהשכירו לו ‪ .‬וא״כ מה דחי‬ ‫להר״י הנ"ל‪.‬חיוב השוכר הוא מדאורייתא יעו״ש[‪ .‬ולפי׳ הב'‬
‫משוס‬ ‫שם דבדל דשוכר פטור ממזוזה מדין תורה ‪.‬‬
‫בגמ׳ ‪ .‬התם מזוזה חה״ד היא ‪ .‬הלא הכל אחד הוא‬
‫דממעטינן לו מביתך ]רק מדרבנן חייבו אותו אחר למ״ד‬
‫לשיטת התוס׳ ]והצל״ח עשה מקושי׳ זו סמוכות לשיעת רש׳י‬
‫מנד הנזירה ‪ .‬שישברו שביתו היא ויאסרו שדר בה בלא מזוזה[‬
‫דהבדיקה היא רק מדרבנן ‪ .‬ונוכל לומר אשר לזה דקדק רשי׳י‬
‫)בפסחים בד״ה חובת הדר( לומר מפני שהיא‬ ‫ז״ל בלשונו‬
‫יסטר כת׳׳ק שם ‪ .‬דדייקינן במלת ביתך ‪ .‬מתוס׳ הך'‬
‫‪ .‬להורות לנו שהוא יסבור נ״כ כפי׳ הא׳ שבתוס׳‬ ‫משמרתו כו׳‬ ‫להורות על מהות הבית‪ .‬ואופן תשמישו בה ולכך ממעטינן‬
‫אשר רק לפי׳ יקשה לשימת החוס׳ דריש פסחים ‪.‬‬ ‫מנחות הנ״ל‬ ‫שוכר מצד הדק משוס דהבית אינו קנוי׳ לו לצמיתות ‪.‬‬
‫שם כנ״ל ‪ .‬ויסעד לשיעתו כדברי הצל״ח ז״ל[ ‪:‬‬ ‫מדחית הגמ׳‬ ‫וכן ממעטינן את המשכיר אס אינו דר בה בקביעות ‪.‬‬
‫אשר אמר הוא ז״ל ‪ .‬אשר רק לפי׳ הב׳ שבתוס׳‬ ‫אן! אס היא דירת שרים ויטל לדור בה ‪ .‬או בית‬
‫מנחות הנ״ל י תוק הקושי׳ על התוס׳ דריש‬ ‫התבן ט׳ ‪ .‬שבא שס לפעמים ‪ .‬משוס דכולס אינם‬
‫פסחים ‪ .‬דלפי׳ הב׳ שפי׳ הא דארימ מזוזה חסיד‬ ‫נקראים מיוחדים לך ‪ .‬שוכר משוס דאינה שלו לצמיתות‪.‬‬
‫היא ‪ .‬כוונתו לפטור את המשכיר מצד הדין ‪ .‬כיון‬ ‫ומשכיר משוס דאינו דר בה בקביעות ‪ .‬וזה אשר דקדק‬
‫שאיט דר בביתו בקביעות ‪ .‬והשוכר ממוייב רק מצד‬ ‫התוס׳ בפי׳ הב׳ להביא הדרשה דביתך למעוטי שוכר ‪.‬‬
‫הגזירה‪ .‬אשר על המשכיר איננה כיון שאינו דר בה‪.‬‬ ‫ולומר דר״מ השמיענו בזה שאמר מזוזה חה״ד ‪ .‬לפטור‬
‫א״כ שפיר דחי ע מי דפסחיס ‪ .‬הלס הא אר*מ מזוזה‬ ‫את המשכיר ; ועליט לבאר עוד לפי׳ הא׳ שבתוס׳ ‪.‬‬
‫חה״ד היא ‪ .‬דלא דמי מזוזה לב״ח ‪ ,‬דב״ח כיק שהמשכיר‬ ‫מה ידרשו מביתך תניינא ‪ .‬ונלע׳׳ד דאולי נוכל לומר‬
‫מחוייב מצד הדין לבדוק אן! אס איט דר בביתו )והח ‪p‬‬ ‫דלפי׳ הב׳ שבתוס׳ דדריש מביתך מיעוט דשוכר‪ .‬מוכרח‬
‫יבוער ולא יטאו לאכלו( אס השכירו לאחר יש לט‬ ‫הוא למצוא איזו דרשה על ביתך תניינא ‪ .‬דאתי לכדרבא‬
‫להסתפק על מי הטילו חכמים הטורח הזה עתה ‪ .‬על‬ ‫כנ״ל ‪ .‬דאס לא ימצא דרשה אחרת עלי׳ ‪ .‬הלא יהי׳‬
‫המשכיר דחמירא ד די׳ הוא או על השוכר דחמירא ברשותו ‪:‬‬ ‫מיעוט אחר מיעוט ‪ .‬ומא׳מ אינו אלא לרבות ומה ירבה‬
‫] כ א ש ר ראינו א « בעיני הצל״ח ז״ל הקושיא על שיפת המוס׳‬ ‫כאן ; אמנם לפי׳ הא׳ שבתוס׳ דס״ל דאין שוס מיעוט‬
‫מדחיית הגמ׳ חזקה היא עד אשר עשה מזה סעד לשיפת‬ ‫במשמעות ביתך ‪ .‬ובא רק להורות לנו מקום הנחת‬
‫רש״י ז״ל כנ״ל ‪ .‬ועתה אשר לפי דבדו ז״ל נתיישבה הקושי׳ אף‬
‫לשיפת החוס׳ ‪ .‬עפ״י תירוץ מ׳ שבתוס׳ מנחות הנ״ל ‪ .‬אלי מכל‬ ‫המזוזה כדרבא‪ .‬א״כ אין לנו לדרוש מביתך תניינא‬
‫ד ^ חיחד ליישב קצח בזה קושית הנ״מ על הרמב׳׳ס )פ״ו מה'מ‬ ‫שוס דבר ‪ .‬כי בכל מקום שהזכירה התורה ענין מזוזה‪.‬‬
‫ל׳ז( שפסק שס בית התבן כו׳ פפורים ‪ p‬המזוזה‪ .‬אס אין‬
‫הזכירה בלשון אחד ‪:‬‬
‫משתמשים בו איזו תשמיש אדם ‪ ,‬והקשה עליו הכ“מ שם ח״ל‬
‫ובסתמא )פי׳ אף אס אין משתמשים ט( נראה מהרי״ף שפסק דחייב‬ ‫מה שהוכחנו דלפי׳ הא׳ שבתוס׳ מנחות הנ׳׳ל‬ ‫ולפי‬
‫שכתבו ובית התבן כו׳ שהנשים רוחצות בו פעורים משסע הא‬ ‫ס׳׳ל דכאו׳א מחוייב מצד הדין לעשות מזוזה‬
‫סתמא חייבין)וכ״ב הרא״ש( וסיים בה לא כהרמב״ס שכתב דוקא‬
‫שהנשים מחקשפות בהם ‪ .‬הא סתמא פפורין ‪ .‬וחיק שם הכ״מ‬ ‫לביתו העומדת לדור בה ‪ .‬אן! אס אינו דר בה בקבישת‪.‬‬
‫דהרי׳׳ף והרמב׳׳ס יפלגו בזה ‪ .‬דהלמב״ם ט׳ל דיב כמא שהוכיח‬ ‫עכ׳׳ז אם השכירה לאחר הטילה התורה החיוב על השוכר‬
‫שם ביומא דיש תנא דסבר דאף בסתמא חייבין ‪ .‬ודלא כרב יהודא‬ ‫משום דכיון דלשימור עביד‪ .‬מבעי׳ לי׳ לשוכר למיעבד‬
‫שם‪ .‬ר׳כ הוא תלמידו דל׳י ‪ .‬ואין הלכה כתלמיד במקום רב ‪.‬‬
‫והרי״ף יסבור דל'כ זה לאו תלמידו דד׳׳י הוא אלא תלמיח דדב‬ ‫שימור לננמו ‪ .‬א״כ לשיטת התוס׳ דד ש מס׳ פסחים‬
‫הוא‬
 ‫חוט המשולע‬ ‫שאלות ותשובות סיק ״‬
‫הכניסו לכיפה הלא הפיל מוס ולא תקן כלום ‪:‬‬
‫ו מ׳׳ ש נתר; קושית התוס׳)מו׳׳ק יג‪ .‬ד״ה הסיבה( משוס דלשביעית‬
‫יש עיקר מה׳׳ת ולבטי־ בזה׳׳ז אין עיקר מה׳׳ת והשיג עלי‬
‫דלמא מיירי שם האיבעי׳ בזהמ׳׳ק ‪ :‬בסתמא קאי האיבעי׳ על זה״ז‬
‫ולא לימות המשיח‪ .‬כדמוכח מפתני׳ )בכורות כ״ו ‪ (:‬דקאמר שם‬
‫וא״ל תנהו לי שאוכלני כי׳ ובשעת המקדש כו׳ א״ל תן לי ואקריבנו ‪.‬‬
‫מזה נראה דהיכא דמיירי הגמ׳ בזהמ׳׳ק פרשי דבריהם ‪ .‬הא בסתמא‬
‫מיירי בזה׳׳ז ‪:‬‬
‫ו מ׳׳ ש ובזה ניחא הא דלא כסב הרמב״ס זה בהל״ב והשיג עלי‬
‫דהו״ל להרמב״ם לפרש בכור ח״ל‪ .‬כמו שפי׳ חמורת‬
‫בכור ומעשר ‪ :‬אי; דרכו של הרמבי׳ס ז״ל להביא דין חדש מה‬
‫שלא נזכר בש״ם ‪ .‬רק עליט לדמית מחמת שהפעם טה בשניהם ‪.‬‬
‫אבל בדין מום עובר בכה״ג היה לו להרמב״ס לפרש כיין שהוא‬
‫רטתא גדולה ‪ .‬יעוד מוכח בפירוש כמו שאבאר לקמן ועל המחבר‬
‫ק ‪ x‬כאשר אבאר ‪ .‬ונדק קושין ענ הרא״ש דמ‪.‬וקי דשאיט מסוכן‬
‫דמ‪,‬תני׳ מיירי ב־ן מת או לא מת ‪ .‬עכ״ס לא תיר; הרא״ש למה‬
‫לו להש׳׳ס לשכית זאת בבדיתא כיון דמתני׳ מיירי בכל גווני ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש דא׳׳ל על הרמב״ס שפסק דעל הפלת מום בב״מ עובר בל״ח‬
‫ומדוע פסק דלא הי׳ לקה ‪ .‬מטס דיסטר כהס^י ‪.‬‬
‫והשיג פלי דמגמ׳ דבכורות מוכח דפליגי אספר־ בזה ‪ .‬מדפריך‬
‫החס ור׳׳ר‪ .‬האי תמים יהי׳ מאי עביד בי׳‪ .‬ואי ס״ל כהספרי לישג׳‬
‫לי׳ דאר‪,‬י לחייב בעשה ינ״ת ‪ :‬זה לא אמי כלום ‪ .‬דעיקר הדרשא‬
‫הוא ממלת לרצי; ‪ .‬וגם בלא״ה לא קשיא כלל עי׳ תוס׳ חולין‬
‫ובכ״מ‪ .‬שסברא זו ל״א רק פדוחק ואי איכא למיתלי תלינן ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש דהרמב״ם מודה בבכור בזה״ז בת״ל דמה״ת אין בו איסור‬
‫הפל״מ משום דהרמב״ם פסק דבתמורת בכור ומע ‪ x‬אין‬
‫בהם איטר הפ״מ מה״ת ‪ .‬ולטפתו שפסק דבכור ח״ל אין מקריבין‬
‫אותו אף בזהמ״ק ‪ ,‬הלא טים בכור ח״ל לתמורת בכור ומע ‪.x‬‬
‫דשניהם לא חזו להקרבה ‪ :‬והשיג עלי מתמורה )דף כ״א( בען‬
‫במערבא הפיל מוס בת״ב ימעשר מהו כו׳ ‪ .‬ופריך ותבעי לך‬
‫בס׳ של מעשר אלא כו׳ דרחמנא מיעפי׳ ה״נ ר״מ ‪ .‬ומזה הוכיח‬
‫דלא תני בפעמא דלא חזי להקרבה ‪ .‬רק מטס דמנגפינהו קרא‬
‫בפירוש ‪ :‬הסברא היא קלושה ודחוקה מאד ‪ .‬רק פשפיות הסוגיא‬
‫דשם היא השום דצא קרבי מתחלת קדושתן הוי כמוס מעיקרא‬
‫וגס ר״מ דס״ל דאסור להעי‪ :‬מים בבע״מ יודה הכא דפותר ‪ .‬דלא‬
‫דמי למא׳׳מ כמו שר‪.‬בואר שם בתום׳ )ד״ה המפיל מוס( וז״ל התוס׳‪.‬‬
‫במנחות פליגי תנאי במעיל מום בב״מ כו׳ ‪ .‬והך בעיא דהכא‬
‫אליבא דתרווייהו ואפי׳ נמ״ד התם דהי׳ לוקה משוס דחזי להק־בה‬
‫קודם המום אבל הנא דלא חזי לעונס להקרבה לא לקי או ל״ש‬
‫כו׳‪ .‬וכן בכור ח״ל נשיפת הרמב׳׳ם הנ"נ דומה ממ‪.‬ש לזה דלא חזי‬
‫מעיקרא‪ .‬לאפק• בכור בזה״ז בא״י עובר בל״ת להרמב״ס מטס דכל‬
‫יומא אפ ‪ x‬למחזי׳ אם יעבור המום ויבנה בהמ״ק ‪ .‬ימה שלא הי׳‬
‫לוקה משום דס״ל כספרי הנ״ל ‪:‬‬
‫! מ ח שרצה כת״ר להביא ר*י׳ דלא תלי בסברא מהא דאף דפפרי‬
‫רבנן במע־צ מים בבכיר בע״מ מ״מ מחייבי במחא״מ ואף‬
‫דמחא״מ לא חזי אפי׳ לדמי‪ .‬יאם היינו למדי; מצד הסברא הו״ל‬
‫לרבנן לפעור במחא״מ מק ׳י מבכור‪ .‬ומזה נראה דלא תלי בסברא‬
‫רק בקראי דמייתי רבנן ‪ .‬לפעור בבכור‪ ,‬ולחייב במחא״ת ‪ .‬ומשמע‬
‫דאי לאו קרא הי' מחייבי רבנן אף בד‪.‬סיל מוס בבע״מ ‪ .‬ות״כ‬
‫בבכור בזה״ז דל״ל קרא לפעור‪ .‬בדי; הוא שיעבור בל״ת על הפ״מ‬
‫בו עכ״ל כת״ר‪ :‬לסברת־ מי; זה הוכחה דהלא אנכי דן על בכור‬
‫ח״ל ולשיטת ^מבי׳ס דאין מקריבי; בכור ח״ל הלא הוי כמו סוס‬
‫מעיקרא א ‪ x‬גס ר״מ יידה בזה דפפור אבל שס במנחות מיירי‬
‫בבכור בא״י‪ .‬וא״ל קרא‪ .‬ודאי דהוי מחייבי אף רבנן משוס דשמא יבנה‬
‫בהמ״ק ויעבור המיס ויהי׳ חזי להקרבה‪ .‬ומה שספרו עתה ממלקות‪.‬‬
‫משוס דרבנן סברי דכ״ז דאיט יכיל לקיים העשה דתמיס יהי׳ אינו‬
‫עובר בל״ת ‪ .‬ולפ״ז פסול־ ממלקות מטס דהוי התראת ספק משוס‬
‫דיוכל להיות דכל ימיו של הבכיר לא יוכלו לקיים בו עשה דתמיס‬
‫יהי׳ אס לא יבנה בהמ״ק בימיו‪ .‬ואף דקדושה ראשונה קדשה לעת״ל‬
‫ומקריבי; אע״ס שאין בית ‪ .‬פ״מ לא חזי להקרבה ‪ .‬מטס דאנן‬
‫פמאי מתים‪ .‬אבל שארי קדשים בזה״ז שהפיל בפס מוס הי׳ חייב‬
‫מלקוח אף להרמב׳׳ס ‪ .‬מטם שיכול להיות שיקרט בטומאה ‪ .‬כגון‬
‫אס פלו ‪ .‬וכדאיתא בזבחים )דף פ״ד ע״א( דכל הקדשים שהקריבן‬
‫בטומאה אם עלו לא ירדו ‪ .‬וזה שפסק ^מב״ם דמפיל מום בקדש®‬
‫בזה״ז עובר בל״ת אבל לא הי׳ לוקה‪ .‬כונתו על בכור בא״י בזה״ז‬
‫כנ״ל ‪ .‬אבל בכור ח״ל דאיט קרב לנטלם מצד הדין כנ״ל ‪ .‬סי כמו‬
‫חולץ‪ :‬ועליו כיץ הרמב״ם שפסק המפיל מום בבע״מ בזה״ז לא הי׳‬
‫לוקה‪ .‬ופירט דאפי׳ באיסור ל״ח אינו עובר כנ״ל)הקונפרס ססר ( ‪:‬‬
‫הוא ‪ .‬לכן פסק הרי״ף כוחי׳ ‪ .‬ולכאורה הירוצו דתוק דהלא ‪rf‬‬
‫בסמע סלוגתא בדבר המציאות ‪ .‬אשר היו יכולים לברר ואת עפ״י‬
‫דו״ח בר‪,‬בלה איש פסי איש‪ .‬איזה ר״כ הוא פס ביומא‪ .‬ולפי א ‪x‬‬
‫בארט דאס נאמר » ס במזוזה חייב כל או״א אס גמר ביתו לדור‬
‫בה אף אס איט דר בה )וזהו שיפת הרב ר' יהונתן המובא ב‪%‬׳מ וכן‬
‫מצאתי בס׳ האשכול בה׳ מזוזה שמביא בשס גאון ‪ .‬בזה״ל ‪ .‬בית‬
‫חדש כיון שגמרו מיד חייב במזוזה( מזוזה וב״ח אחד הוא לשיפת‬
‫התוס' ‪ .‬וא״כ יקשה דחית הגמ׳ דססחיס הנ׳׳ל ‪ .‬מזה הוכרת‬
‫מימב״ס ז׳׳ל לפסוק דבמזוזה ספור אס איט דר בה בקביעות )ס״ו‬
‫מה"מ ה״א( ולזה פסק דגס בית התבן כו׳ ספוריס ממזוזה‪ .‬דיסבוד‬
‫דתלי זב״ז כסברת הר״י הג׳׳ל‪ .‬ולא כדיט‪ .‬דאלו הר׳׳י ס״ל דשניהם‬
‫חייבים ‪ .‬והרמב״ס ס״ל דשניהם ספוריס ‪ .‬למען לא יקשה לשיפת‬
‫התוס׳ דתייח הגמ׳ הנ״ל ‪ .‬ואף דהרמב״ס ש״ל בדין הבדיקה נשיפת‬
‫רש׳׳י ז״ל ‪ .‬מ׳׳מ הלא הביא הכ"מ בעצמו נוסחא הישנה בהרמב״ס‪.‬‬
‫דלחמן ידוע לא מהני ביפול ובעי בדיקה ‪ .‬ואמרו כל האחרונים ז״ל‬
‫א^ אס הוחזק הבית שמכניסים בו חמן ‪ .‬מקרי זה חמן ידוע‪.‬‬
‫ובעי בדיקי‪ .‬משוס שלא יבא לאכלו‪ .‬ואס כי הכ"מ בעצמו דחה שס‬
‫הטסחת ‪ ,‬אמנם כמה מפרשים מהאחרונים קיימו הנוסחא הישנה‬
‫הנ״ל )ומה גם שמצאתי בס׳ חרדת צבי שאומר בשיפה אחת שגס‬
‫רפ״י ז״ל יסבור כשיפת התום׳ בדין ב״ח ‪ .‬ולא אמר רש״י זאת רק‬
‫נריה׳׳ג יעו״ש( וא״כ הלא לפי״ז יקשה דחית הגמ׳ הנ׳׳ל ‪ .‬ולזה פסק‬
‫הרמל׳ם ז״ל דאס אינו דר בבית פעור ‪ .‬ובית התבן כו׳‪ .‬בסתמא‬
‫ג״כ פפוריס ממזוזה ‪ :‬והרי״ף ז״ל יסבור כדין הר״י הנ״ל בחדא ‪.‬‬
‫דבית התבן כו׳ בסהמא חייבין ‪ .‬ויפלוג עלי׳ בחדא‪ .‬דאס גמר‬
‫ביתו ואינו דר בה פעור‪ .‬דיסבור דלא תלי זב׳׳ז ‪ .‬ואף להתנא בתרא‬
‫ביומא דלא דרש תוס׳ הך׳ במלת ביתך ‪ .‬ומחייב בית התבן‪ .‬הוא‬
‫מצד שמוכרחים לכנס בהס לפעמים לטרך תשמישן שמיוחד להם‬
‫מקרי זאת מיוחד לדירה ‪ .‬לאפוקי אם גמר ביתו ואינו דר בה ‪.‬‬
‫הלא אינו מוכרח לכנס לתוכה ‪ .‬ואף שנכנס לפעמים אינו מקרי‬
‫מיוחד נדירה כלל ופפור )ובב״ח יסבור הרי״ף כשיפת רש״י ז״ל‬
‫ואף בחמן ידוע סגי בבישול‪ .‬וא״כ לא בעי בדיקה מד׳׳ת אף במקומות‬
‫שהוחזק בהס חמן ולא יקשה לדידי׳ מדחיית הגמ' ‪ .‬ויהא שעד‬
‫נרש״י כהצנ׳׳ח( וכן פסקינן לדינא כהרי״ף ז״ל בשניהם ‪ .‬דבית התבן‬
‫כו׳ חייבין ‪ .‬ואס איט דר בביתו הגמורה פעור[ ‪:‬‬
‫נ מ צ א אשר מזה דפשיעא להו לגר׳ בסוף מס׳ פסחיס ‪ ,‬דעל‬
‫פה״ב מברכינן בנוסח על פה״ב הוכיח הוא ז״נ‪ .‬לשינוי‬
‫לשו; הברכות תלי בסוג המטה שהוא עושה ‪ .‬דאס היא מצוה‬
‫שבגופו מברך בלמ״ד ‪ .‬ואם מצוה שחון לגופו מברך בעל ‪ .‬ולפי״ז‬
‫הוכיח שפלוגהח ש״ש דידן וש״ש ירושלמי בנוסח ברכת מזוזה‪ .‬יהא‬
‫תלי׳ בסברת פלוגתת התרי לישנא שבחוש׳ מנחות הנ״ל ‪ ,‬וש״ס דידן‬
‫דפסק לברך ברכת מזוזה בלמ״ד ‪ .‬יסבור כפי׳ הא׳ שבתוס׳ דהשוכר‬
‫מחוייב במזוזה מה״ת אף שהבית אינו שלו‪ .‬ח״כ הלא לשיפתס‬
‫המצוה מונחת אקרקפתא דגברי ‪ .‬ומקרי מצוה שע״ג לכך מב^‬
‫בלמ״ד ‪ .‬וש׳׳ס ירושלמי דפסק לברך במזוזה בעל יסבור כפי׳ הב'‬
‫שבחוש׳ הנ״ל דשוכר פעור מה״ת במזוזה משוס דהבית אינו שלו‪.‬‬
‫א׳׳כ המטה תלוי׳ בבית ומקרי מנוה שחו; לגופו‪ .‬לכך מברך בעל‪.‬‬
‫ובסברת הירושלמי שהוכיח מסוף המסכת )שהיא סברת התוס׳‬
‫מנחות הנ׳׳ל( יתוק הקושי' על התום׳ דריש המסכתא כנ״ל ‪ :‬זכותו‬
‫יג; עלינו ונזכה גם אנחנו להתחיל מסכתות ולסיימם אכי״ר ;‬
‫מה שינשימט משו״ת הנאון ר׳ ה ל ל ז׳ל השייך לסי׳ ו'‪ .‬מה‬
‫שהשיב לגאון א׳ על השגותיו שהשיב עליו בענק בבור ‪:‬‬
‫מה שכתבתי ליישב קובית הלח״מ וחלקת־ בין מעיל מוס בבע״מ‬
‫נמ״מ בבכור תס בזה״ז לחומרא ‪ ,‬להיפך משברת הגת׳ דע״ז‬
‫משום דילמא יבנה ביהמ״ק היום ‪ .‬והשיג עלי כת״ר איך טכל לומר‬
‫להיפך מסברת הגמ׳ ‪ :‬לפענ״ד סברת הש״ס שם הוא אליבא דר״י ‪.‬‬
‫דנא חייש גבי ספק תרומה שמחה )בפסחים דף כ׳ ‪ {:‬שמא יבא‬
‫אניהו ‪ .‬אבל !^ליבא דר״א דחייש שם שמא יבוא כו׳ פשיפא דבכאן‬
‫יש לחוש‪ .‬לזה יותר משם ‪:‬‬
‫ומ״ש דהא שם בע׳יז בלא״ה מכניסו לכיפה ודמי למ״ש התוס׳‬
‫באחזו דם ‪ .‬והשיג עלי הא כל הקדשים בזה״ז צריך‬
‫צהכניק לכיפה ‪ .‬ואיך כתב הרמב״ם ז״ל דמפיל מוס בשחר קדשים‬
‫בזה״ז עובר בל״ח ‪ :‬כונתי בזה ‪ .‬כיון דלא מרע בזה שמפיל מום‬
‫לא איכפת ל; ‪ .‬כמו באחזו דם ‪ .‬והיתר דמכניסו לכיפה הוא תקון‬
‫שלא יבא לידי תקלה לכן התירו אף שעוברים על לאו דהפלת מוס ‪.‬‬
‫]נלפע״ד ״אולי כוונתו בזה‪ .‬כמו שמצינו דיש כח ביד חכמים‬
‫לעקור דבר מה״ת אף שקו״ע‪ .‬ואולי הכנסת כיסה מקרי עוד שוא״ת‬
‫כיון דאינו נטשה דבר מוף הבהמה( אבל מפיל מוס בזה״ז ולא‬
 ‫קמג‬ ‫מפתתת משרת דגאון רבינו חיים זצ״ל עפ״י• סדר הש־ס ‪.‬‬
‫‪P '0‬‬ ‫דף עמוד‬ ‫‪pv‬‬ ‫*‪ d‬ב ת‬ ‫דף עסור‬
‫ייד שם שם רש״י דיה היא אומרח • תוס׳ דיה היא אומרח יוד‬ ‫טז א רש״י ד׳ה עבדי רבנן הנידח ס׳ ‪.‬‬
‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫קיד ב החשה שאמרה מת בעני ט׳‬ ‫סח ב דש״י ד׳ה פטור כו׳ עוד רב״י כס ד״ה מ״ט כו׳ ‪ .‬יג‬
‫ואו‬ ‫שם ע ם תוס׳ דיה מי אמדינן ובסוט ריש קטין‬ ‫‪ .‬עם‬ ‫____ד״ה כ״ש כו׳‬
‫עוד שס‬
‫‪-‬‬ ‫שם ע ם תוס׳ ד״ה חבל כו'‬
‫שם‬ ‫סט ב רש״י דיה אבל איני יודע כו׳ י שם הוס׳ ד״ה הא מכי ע ם קטר א דחב״ח גברא חרוכא כו' אזל וערקלעלמא‬
‫נשותיכם ח‬ ‫רבי‬ ‫עב ב רש״י דיה אלא באומר מותר סוס׳ ד׳ה באומר מותר ע םשם שם מעשה בשני ת״ח כו' והשיא‬
‫ג‬ ‫‪.‬‬ ‫שם עים רש״י ד׳׳ה עד כחן־תוס׳ ד״ה עד כאן • תוס׳ ד׳ה רבח ע־ם ד‪,‬יה ב תוס׳ דיה אמר לי׳ ‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫קיט א איר מכדי הא דאורייתא ט׳ ‪.‬‬
‫עג ב רש׳י דיה דסבר שומן • תוס׳ דיה אלא לאו ‪ .‬ע ם‬
‫יוד‬ ‫‪.‬‬ ‫עם שם רוב נשים מתעברות ויולדות‬ ‫צג א אייתר בעשותה למעוטי יחיד שעשה בהוראה ביד ע ם‬
‫ח‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ב רשיי דיה רישא חזקה‬ ‫‪ .‬׳סם‬ ‫שם •טם רש״י דיה יחיד שעשה ‪ .‬חוס' ד״ה ה״נ ‪,‬‬
‫ואו‬ ‫משנה אין מעידין אלא עד ג׳ ימים ‪.‬‬ ‫קב א‬
‫שם ב ממשה בעסיאירשיי דיה מן האדטבה־תו׳ ד ה למימרא שם‬ ‫פסחים‬
‫שם‬ ‫קנא א דף של ספינה כו׳ ליש צורבא מ תנן כו׳‬ ‫‪ .‬יד‬ ‫ואו א בהמת ארנונא פעורה מן הבכורה ‪.‬‬
‫שם‬ ‫שם שם ה״ד משאל״ס כו׳ רש״י ד ה מארבע רוחותיו‬ ‫'‬ ‫יב א בין יממא לליל־א לא טעו אינשי‬
‫שם‬ ‫‪.‬‬ ‫שם יטם תום׳ ד״ה ולא היא כו׳‬ ‫בא‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫נ ב הני בני ביישן כו׳‬
‫שם‬ ‫עם ב טבע חסא ט׳ וממשה בבתי של נחוניא כו׳‬ ‫עב ב אמר ר״י אשתו נדה בעל חייב‬
‫כתובות‬ ‫ב י צ ה‬
‫יא‬ ‫ב ת״י ד״ה מהו לבטול בתחילה בשבת‬ ‫ד‪,‬‬ ‫ייד‬ ‫בה ב רש״י ד״ה שפוד בפ‪^-‬ת וגומות‬
‫יוד‬ ‫‪.‬‬ ‫א הוס׳ ד״ה וחבע״א‬ ‫ט‬
‫שם‬ ‫ב תום' ד״ה מאי לאו • ורש״י ד״ה מאי לאו‬ ‫שם‬ ‫סו כ ה‬
‫שם‬ ‫‪.‬‬ ‫א רו‪ 3‬נס' ‪ 0‬בהולות נשאות ‪.‬‬ ‫טז‬ ‫בג‬ ‫לא ב תוס׳ ד׳ה והידוק • וד״ה שיעור אתרוג הקטן ‪.‬‬
‫נ‬ ‫א השחח אלו אתי קמן לאמלוכי כו׳‬ ‫יט‬ ‫עם‬ ‫דמיא לחרותא‬ ‫לב א דומה לחרות ‪^ I‬‬
‫יח־‬ ‫‪.‬‬ ‫א ממשה באשה אחת נדונה כו׳‬ ‫כב‬
‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫שם אם נתנה אמתלא נאמנת‬ ‫עם‬ ‫י ב מ ו ת‬
‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫א תום׳ ד״ה תרווייהו ט׳‬ ‫כג‬
‫ב‬ ‫• יא‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ב ב רשיי דיה סריס אדס •‬
‫ב ה״ד מורדת • תום׳ ד״ה ואינהו וד׳ה אבל‪.‬‬ ‫פג‬
‫יוד‬ ‫• נ‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪, .‬‬ ‫ל ב סוס׳ דיה חשה זו‬
‫‪.‬‬ ‫א הוחזקה נדה בשכנותי׳ כו׳‬ ‫עב‬
‫שם‬ ‫ע‬ ‫לג ב ובשעת כניסתן לחופה החליפו ז ז בל זה לזה ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫א הא פליני בה חדא זימנא כו׳‬ ‫עג‬
‫שם‬ ‫• יאי‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יו ב תוס׳ ל׳ה הא לא שהה‬
‫‪.‬‬ ‫ב אבל נירשה כשהיא קטנה כו׳‬ ‫שם‬
‫יב‬ ‫‪.‬‬ ‫ב פשיטא אמר לאחד ולא לשנים‬ ‫צט‬ ‫• ^‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫סז א לדבריך נכרי א ת ה ‪.‬‬
‫• יא‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ע א משנה איזהו פנ״ד ט'‬
‫ס ו ט ה‬ ‫עה א איזהו פצ״ד ט׳ ואפי׳ נקבו • רש׳י ד״ה סריס חמה שם‬
‫‪ ,‬שם‬ ‫ע ס ש ם תו ס' ד״ה כרות שפכה • וד״ה שאין ל ו ‪.‬‬
‫בז א אשה מזנה בני׳ כשרים רוב בעילות אחר הנטל מד‬
‫‪ .‬שם‬ ‫שם ב שלח שמואל ט׳ צא וחזור על בניוכי׳ ‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫כט א כחן שיש בו דעת לשאול כו׳‬
‫י^‬ ‫שם שם תוס׳ ד ה והנא עליה ט'‬
‫גי ט ין‬ ‫!‬ ‫•‪,‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫עו א ת״ר ניקב פסוג ט׳ •‬
‫שם שם היכי עבדינן מייתינן שערתא • רש“י ד״ה איקפוני שם‬
‫תום׳ ד״ה לכשאכנסנה אנרשנה ‪.‬‬ ‫ב‬ ‫נו‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ .‬שם‬ ‫עט ב אין לך אשה שלא נעשה בעלה ס־ח כו׳ ‪.‬‬
‫ואו‬ ‫משנה של^ דברים אריא בן פרטא ט׳‬ ‫ב‬ ‫כח‬ ‫ם א לחד אבר חיישינן • רשיי דיה לכולא גופא ‪ ,‬שם‬
‫נ‬ ‫א״ר אבוה ירושת בנו הבטר כו׳ ‪.‬‬ ‫א‬ ‫עא‬
‫א‬ ‫• יא‬ ‫•‬ ‫שם שם העיד ר׳׳י שכן במינן מתרפאי? •‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זרוק לי חובי ט׳‬ ‫א‬ ‫עח‬ ‫‪ -‬ייי‬ ‫‪.‬‬ ‫שם שם תוס׳ דיה נעשה סריס ט׳ ‪.‬‬
‫יט‬ ‫‪.‬‬ ‫משנה שינה שמו ממ ה כו׳‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫‪ .‬יא‬ ‫‪.‬‬ ‫פג ב ו די א׳׳ל צא וחזור על בניו נו׳‬
‫ע‬ ‫רש״י ד״ה דמיחלפא • תום׳ ד ה נישאו‬ ‫ב‬ ‫שם‬ ‫פז ב רשיי דיה מותרת לחזור־ ודיה שלא עפ*י ב״ד‪ .‬ינ‬
‫יוד‬ ‫‪.‬‬ ‫ת ״י ד״ה הן ק כו׳‬ ‫ב‬ ‫פא‬
‫שס‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫פח א מתוך חומר שהחמרת מלי' ט'‬
‫בנהרדטא לא מבטלי קלא כו׳ מימר אמר ט׳‬ ‫א‬ ‫פט‬
‫יג‬ ‫י יי‬ ‫•‬ ‫‪ o r‬ב רש׳י דיה ברי לי ט׳‬
‫‪.‬‬ ‫חיישינן שמא יאמרו כוי ‪.‬‬ ‫ב‬ ‫שם‬
‫שם ‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פט א נתקדשה דנא עביד איסורא‬
‫קי דו שין‬ ‫|‬ ‫צא א תוס׳ דיה עפ׳י ביד ‪.‬‬
‫שם ב רבינא אמר לענין קרבן קתני • תוס׳ דיה רבינא שם‬
‫יא‬ ‫‪.‬‬ ‫ט ב כעורה זו ששנה רבי ט׳‬ ‫‪ .‬ינ ‪i‬‬ ‫צב א חמר זמירי אין זה הוראה אלא טעות ‪.‬‬
‫יז‬ ‫‪.‬‬ ‫יד ב רש״י ד״ה הואיל וכל קנינו ט׳‬ ‫שם ‪j‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שם שם תוס׳ דיה חנל חכמיס נו׳ ‪.‬‬
‫מ­‬ ‫‪.‬‬ ‫טז א תום׳ ד״ה בנכרי שישנו כו'‬ ‫יוד ‪i‬‬ ‫צד א דהני סימנין זמנין דנתרי מחמת כחישוחא‬
‫שם‬ ‫‪ r‬ב ד״ת טתי יורש את אביו ט׳‬ ‫ינ‬ ‫שם ב ותאסר בשכיבה דחחותה • תוס' ד״ה לימא‬
‫ח‬ ‫נ ב תוס׳ ד״ה ה״ג מקדשי והדר מסבלי ט׳‬ ‫‪ -‬שם‬ ‫‪.‬‬ ‫שם שם רבנן גזרו שוגג אמו מזיד‬
‫א‬ ‫•‬ ‫נט א נתחכלו המפות ט׳ ‪.‬‬ ‫צ ח ב כל שפוסל עיי עצמו • רש׳י ד ה ואמר רב הונא שם‬
‫ג‬ ‫‪0‬נ ב קדשחי את בתי כו׳ ‪.‬‬ ‫םי'‬ ‫קב ב סנדל שתפרו בפשחן אין חולצין גו ‪.‬‬
‫שם שם ואריא ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין יוד‬
‫ייי‬ ‫־‬ ‫קט א אבל מגרשה כשהיא קטנה ט'‬
‫ג‬ ‫‪.‬‬ ‫סד א אריה מנק לאב שנאמן ט׳‬ ‫שם‬ ‫שם ב קטנה בלא מיאנה כו׳ קדושי קטנה מחלי סלי‬
‫עם‬ ‫•‬ ‫כה א בסוגיא דעד אחד ‪.‬‬ ‫ב‬ ‫קיא ב הנודרת הנאה מיבמה בחיי בטלה ‪.‬‬
‫יא‬ ‫ענ א ודאי ממזר לא יבא הא ספק יכא ‪.‬‬ ‫קיב א בעי מיניה הון ברי׳ דר־נ• רש־י ד ה צליחה מ « יוד‬
‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫עד־ א שלשה נאמנים על הבכור ט׳‬ ‫שם‬ ‫‪.‬‬ ‫שם שם היא אומרח נבסלחי כו׳‬
‫אלש׳ל‬
 ‫מ פ ת חדף ועשורת‬ ‫‪286‬‬
‫םי‪:‬ןן‬ ‫‪I‬‬ ‫סיסן‬ ‫דף עסוד‬
‫ינ‬ ‫שם שם לא חדא לחייב ־ רש׳־י ד׳ה אנוס הוא‬ ‫פ א ארשיל שורסין פ; החזקות ודש׳י ד ה ואין שורפין יוד‬
‫‪09‬‬ ‫יט א רשיי ד“ ה פרט למסהסק‬ ‫שם‬ ‫שם שם איש ואבה תיטק יתיטקת ט׳ מפשה באשה‬
‫‪09‬‬ ‫כה כ איזהו שבוטח ביטוי‬
‫‪1‬‬
‫שם שם תניא טוסי׳ דריי ־ רש״י ד׳ה אם רוב שרצים ח‬
‫טו‬ ‫לא א מדבר שקר סרחק זה כו׳‬
‫ג‬ ‫לב ב הכל מודיה במד מיתה שהוא חייב‬ ‫בבא קמא‬
‫טז‬ ‫תוס׳ דיה זה אין נהנה ט׳‬ ‫ב א‬
‫׳ ז‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫כז ב תוס׳ ד״ה קמ״ל כו׳‬
‫א בשל תורה כלך ממר המחמיר ובש״ס איור המיקל יא‬ ‫ז‬ ‫יג‬ ‫לב ב כזורק אבן לר״ה כו׳ תוס׳ ד ה מיסבי‬
‫יט‬ ‫שם שם בשל סופרים כלך אחר הימיקל‬ ‫יז‬ ‫לח א חלופי נוסחאות בפנין נזל‬
‫יז‬ ‫כו ב תום׳ ד*ה אני ש־נה כו׳‬ ‫יד‬ ‫שם שם תוס' דה טמד ס'‬
‫שם‬ ‫עא א תום׳ ד׳ה רב אשי‬ ‫ואו‬ ‫נ א מטשה בבתו של ל נחוניא ט׳‬
‫שש‬ ‫עב א מסיקרבינא דגס מתי קונה במשי כה‬ ‫‪T‬‬ ‫והאימר שמואל כו'‬ ‫קיג א‬
‫טז‬ ‫שם שם תוס' דיה נודרין ט׳‬
‫מכות‬ ‫יד‬ ‫שם ב רש״י ד״ה הפקטת הלווחתי‬
‫•נ‬ ‫א תום׳ ד׳ה פכיטא וד״ה אלא פרט‬ ‫ז‬ ‫טו‬ ‫שם שם תום׳ דיה יטל יגלום ־ ודיה כלא ימשכנו‬
‫שם‬ ‫ה א אי דלא שכיחי רבים כו׳‬
‫שש‬ ‫ט א ואזדו לטממייהו • רש׳י ד׳ה אנוס הוא‬ ‫בבא מציעא‬
‫שם‬ ‫שם שם רש׳י ד׳ה כסבור בהמה • תום׳ ד״ה ואזדו‬ ‫ג‬ ‫נ ב מה לפיו שכן מחייבו קרנן‬
‫א‬ ‫א האי הודרא כו'‬ ‫ז‬
‫ה ו ר י ו ת‬ ‫ז‬ ‫ב ב תוס׳ דיה איסורא דממונא‬
‫יג‬ ‫נ ב א׳ד אר״ש כל הוראה שיצאה בר*צ ט׳‬ ‫טו‬ ‫ברז א קרא ומתניתא מסייט ל‪-‬ה לדיל‬
‫שם‬ ‫שם שם רש׳י ד״ה לסי שלא נתנה ט׳‬ ‫יז‬ ‫שם שם תוס׳ דיה בלן וד״ה נתנה לסיפון‬
‫שס‬ ‫ד ב אין חרישה בבבת ט׳‬ ‫שם‬ ‫נו א משנה הקדשות אין להם אונאה ט׳‬
‫‪,‬‬ ‫שם‬ ‫סא א תוס' דיה לטבור מליו בשני לאוין‬
‫חולין‬ ‫יד‬ ‫קיא א זהו נזל זהו פושק‬
‫ח‬ ‫רבש׳א אתיא מסרה אדומה ט׳‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫יז‬ ‫שם שם רשיי דיה משום לא תגזול‬
‫יוד‬ ‫אלא לאו משוס דרוב בטיילות אחר הבטל‬ ‫ב‬ ‫שם‬ ‫‪T‬‬ ‫שם ב פביד צריכותא מגזל ופושק‬
‫ז‬ ‫כאן ששחט במרךם חתך ט׳‬ ‫ב‬ ‫לב‬ ‫‪r‬‬ ‫קיג א חלופי נוסחאות בפנין גזל‬
‫ואו‬ ‫נחתט רגלי׳ מן הארכובה ולמטלה כשירה‬ ‫ב‬ ‫סב‬ ‫שם‬ ‫קיר א תוס׳ ד״ה וצא אמדן כו׳‬
‫•א‬ ‫וזהו ססול החוזר ל^שירו • רש״י ד״ה פסול‬ ‫א‬ ‫מוז‬
‫ז‬ ‫אר'מ הני דכרי דגנבי גנבי ט'‬ ‫א‬ ‫נא‬ ‫בבא בתרא‬
‫יא‬ ‫איזהו חרוחא כו'‬ ‫ב‬ ‫גה‬ ‫א‬ ‫נו ב דבר ולא חצי דבר‬
‫•וד‬ ‫תוס' ליה שמוך מיטוטא‬ ‫ב‬ ‫פו‬ ‫שם‬ ‫קל א וכלכתא תוכ״ד כדבור דמי‬
‫ק ט ב ההוא דאתא לקמי׳ דרבב׳ח‬
‫בכורות‬ ‫שם‬ ‫‪5‬ז ב ברשב׳ם דיה זה בני כו׳ וחוזר ואומר כו׳‬
‫יז‬ ‫יג ב אי לא כחב אלא חד ה״א ט׳‬ ‫יוד‬ ‫קנג ב ומה ספינה ט׳ נותנין פליו חומרי חיים‬
‫טו‬ ‫שם שם ולאמימר דאמר משיכה כו׳ • תום' ד׳ה כמאן‬ ‫‪r‬‬ ‫שם שם ומה ספינה שרובן לאבד כו' • תוס׳ דיה ומה‬
‫יז‬ ‫יד א בתום׳ מדף י״ג ע״ב ד״ה רב אשי‬ ‫יוד‬ ‫קנד א ופוד פימנין טשויין להשתטת לאחיט‬
‫יא‬ ‫כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי‬ ‫ב א‬ ‫שם‬ ‫קנה ב דהני סימנין זמצין דאתו מחמת כחישותא‬
‫ואו‬ ‫תוס׳ ד׳ה י»‪1‬ב סוטר‬ ‫שם ב‬ ‫שם‬ ‫קנו א הלכתא כר“ נ א״ש בטלהו‬
‫ז‬ ‫שם שם תוס׳ כנ׳ל‬ ‫שם‬ ‫שם שם רש״י ד״ה בודקין לקידושין • חוה׳ ד״ה בודקין‬
‫ח‬ ‫שם שם תוס* הנ״ל‬ ‫שם‬ ‫שם שם תוס׳ ד“ ה לגירושין ובסופי ריש פ״ב‬

‫כריתות‬ ‫סנהדרין‬
‫יג‬ ‫רש״י ד׳ה מקדש ט׳‬ ‫ב א‬ ‫ז‬ ‫תוס׳ דיה דיני ממונות‬ ‫כ‬ ‫נ‬
‫שם‬ ‫סוקי ליס בתינוק שנשבה ט'‬ ‫ג ב‬ ‫כ‬ ‫חד אמר קמאי דידי וחד אמר קמאי דידי‬ ‫א‬ ‫בז‬
‫נ‬ ‫אדם מתחייב קרבן מפיי פצמו ט׳‬ ‫יא ב‬ ‫יוד‬ ‫אפשר אש בנפורת ט׳‬ ‫א‬ ‫לז‬
‫נ‬ ‫מפשה דבפיא מיכסא‬ ‫כ‬ ‫סד‬
‫אהלות‬ ‫ואו‬ ‫משנה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות‬ ‫א‬ ‫סה‬
‫ואו‬ ‫פ״א ם*ו אדם אינו מטמא טד שת״ג ואפילו מנוייד‬ ‫‪T‬‬ ‫רשיי ד״ה‪,‬ישראל בפויג ודיה משוס דקבפי‬ ‫א‬ ‫גז‬
‫יז‬ ‫רש״י ד“ה"ישראל בפויג ס׳‬ ‫שם‬ ‫שם‬
‫נדה‬ ‫א‬ ‫חר״ל ב'מ אף אני כמוהו כשר בד״מ ובד׳׳נ‬ ‫א‬ ‫ם‬
‫כ‬ ‫סי ס איכא חדתי לרישתא‬ ‫ב ב‬ ‫יג‬ ‫מנא אמינא להו דתניא כהן משיחכו׳‬ ‫כ‬ ‫סא‬
‫י‪ 1‬ד‬ ‫י«ס׳ ד׳ה גמר סוף טימאה‬ ‫נ א‬ ‫שם‬ ‫רש״י ד ה חייב כי׳‬ ‫שם‬ ‫שם‬
‫שס‬ ‫יח ב אילימא למפיטי רובא דא־כא חזקה בהדי׳ כו׳‬ ‫שם‬ ‫הפלס זה וזה בידו • רש׳י דיה פד כאן‬ ‫א‬ ‫סב‬
‫ח‬ ‫שם שם רובא דאיכא חזקה בהדה‬ ‫שם‬ ‫בחומר מותר לגמרי • רשיי דיה אלא לאו‬ ‫שם‬ ‫שם‬
‫יוד‬ ‫שם שם חוס׳ ד׳ה מיפופא כמאן דליתא מלי‬ ‫שם‬ ‫תוס׳ דה ורבא אמר לא באומר מותר‬ ‫שם‬ ‫שם‬
‫ז‬ ‫חוס׳ דיה והטבילוה ט׳‬ ‫לב א‬ ‫שם‬ ‫רשיי ד ה שהשאר מצות • ודיה אלא באומר‬ ‫כ‬ ‫שם‬
‫ח‬ ‫שם שם דבור הנ׳ל‬ ‫שבועות‬
‫שס‬ ‫סא ב א*מ גלוי הוא אצל שנץ‬ ‫יג‬ ‫ואי פם ה א ק הוא כו׳‬ ‫א‬ ‫‪rp‬‬
‫מון‬
 ‫קמד‬ ‫מפתחות‬
‫ם*ק‬ ‫דף עסוד‬ ‫‪p'D‬‬ ‫דף עסוד‬
‫יוד‬ ‫םח ב כי קאמר רבא חזקה למיאון כו׳‬ ‫ח‬ ‫סב ב כנון שי^בה מברחה כ“נ בח״מ‬
‫שם‬ ‫שם שם שאין משיאין שפיקוח טפ״י נשים‬ ‫סו א קענה שלגיעה לכלל שנותי׳ חזקה הניאה סימנים יוד‬
‫שש‬ ‫סט א חוס׳ ד״ה ואנע׳א‬ ‫שם‬ ‫שם שם מכתא חוששין שמא נשרו • תוס׳ ד״ה קטנה‬
‫שם‬ ‫נב ב תוס׳ ד״ה הלכה כדברי כולן‬ ‫שם‬ ‫שם ב תוס׳ ד״ה ר“י ור*ל דאמרי חרוו״הו‬

‫מפתחות משרת הגאון ר הלל זצ־ל עפ״י סדר הש״ם‬

‫קידושין‬ ‫חל ה‬
‫א‬ ‫רבא אמר כסך קבלת רבו גרמה לו‬ ‫א‬ ‫בג‬ ‫ואו‬ ‫פיד םי'א בן אנטינוס הביא בכורוח מחו״ל ולא קבלו‬
‫שם‬ ‫עבד אם יכול לעשות שליח כו׳‬ ‫ב‬ ‫שם‬
‫שם‬ ‫ואלא הא דאמר רב גידל איר מני; לשליח‬ ‫א‬ ‫מב‬ ‫עי רו בי‬
‫ז‬ ‫אי מהימן לך כבי תרי • תוס׳ דיה רבא‬ ‫א‬ ‫סו‬ ‫אר'נ בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחוחי ב‬ ‫א‬ ‫לב‬
‫שם‬ ‫שאני טימאה שיש לה עיקר מה׳ס‬ ‫א‬ ‫לו‬
‫בבא קפא‬ ‫ומזכה לו ע׳י בנו ובתי כו' • חוס' ד״ה ומזכה א‬ ‫ב‬ ‫עט‬
‫ו‬ ‫כור רעהו ט׳‬ ‫הוס׳‬ ‫ו‬ ‫ד■‬ ‫מוכר שזיכה להקונה ע״י אחר לא קנה‬ ‫ב‬ ‫פא‬
‫ה‬ ‫כ תוס׳ ד״ה אלא אמר ר״א‬ ‫בט‬
‫שם‬ ‫ב מי שקנה שערותיו של גר כו׳‬ ‫סט‬ ‫פ סה י ם‬
‫בבא מציעא‬ ‫ה‬ ‫תוספתא ברא״ש פ׳ כל שעה סי׳ ד׳‬
‫א‬ ‫ב היה רוכב ע׳ג בהמה ט׳‬ ‫ט‬ ‫ד‬ ‫א ר״מ דריש כל אפי׳ לענין מלקות‬ ‫‪0‬נ‬
‫שם‬ ‫שסמי שליקט את הפיאה כו׳‬ ‫שם‬ ‫ואו‬ ‫ב ובמוקדשין נו׳ חע״פ שנטמא ה ב ^ זורק‬ ‫עח‬
‫שם‬ ‫א תוס׳ ד״ה אר״י כו׳‬ ‫יוד‬
‫שם‬ ‫ב נהי דשליחות לטתי ל״ל זכי׳ כו׳ אית ליה‬ ‫עא‬ ‫ב י צ ה‬
‫שם‬ ‫ב שלחה לי ע׳׳י בנך ט׳‬ ‫צה‬ ‫ר’ מ מוקי ריבויא דכל מום אנרמא‬ ‫בז‬
‫בבא בתרא‬ ‫יומא‬
‫א ר" י אומר ‪ 1‬ן לקטן וק״ו לגדול כו׳‬ ‫קנז‬ ‫א תוס׳ ד“ ס שלמים ששחנק כו׳‬ ‫פג‬
‫סנהדרין‬ ‫מ ו״ ק‬
‫שם‬ ‫ב תוס׳ ד״ה קט; כו׳‬
‫א משנה אם כיו; מלאכתו במועד כו׳‬ ‫יג‬
‫ע ' ז‬
‫א אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזה“ז ד‬ ‫יג‬ ‫תענית‬
‫שם‬ ‫ב בכור בזה״ז חין ט אלא חיסור דרבנן‬ ‫טו‬ ‫כ מי כרו בזה״ז בחמרא כו׳‬ ‫יז‬
‫זבחים‬ ‫ש ק ל ים‬
‫ד‬ ‫א תוס׳ ד״ה עד שלא נבנה ט׳‬ ‫נט‬ ‫פ״ד ם׳יז פלוגמא דר״ע ור״ח ור׳ פפייס‬
‫שם‬ ‫ב פלוגתא דר״י ור׳ל בשוחט קדשים בחון בזהיז‬ ‫קז‬
‫פנהו ת‬ ‫יבמות‬
‫ב‬ ‫ב תוס׳ ד״ה הכל מודים‬ ‫גו‬ ‫ה‬ ‫נב א העודר בנכסי הגר כו׳‬
‫ד‬ ‫שסתוס׳ דיה אלא נמעיטי כו׳‬ ‫שם‬ ‫א‬ ‫קיח ב המזכה גט במקום יבוס • רעס׳ ד״ה א׳׳ל‬
‫שם‬ ‫ב אמר שמואל ואפי׳ הן טהורין וכדין ט׳‬ ‫ק‬
‫בתובות‬
‫ה ו לין‬ ‫א‬ ‫א תוס׳ ד׳ה מעבילין אותו ע״ד ב׳יד‬ ‫יא‬
‫ד‬ ‫א עובדא דר״פ ב; יאיר כו׳‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫א תוס׳ אי בעי גחין כו׳‬ ‫לא‬
‫שם‬ ‫א בד׳ פרקים העמידו דבריהם עד״ת‬ ‫פג‬ ‫ח‬ ‫א תוס׳ דיה אי דידט‬ ‫עב‬

‫בבורות‬ ‫גיטי ן‬
‫ואד‬ ‫ב חיותא דרב מרי שכלו ט׳ מ״ש מדריי כו׳‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ב תוס׳ ד״ה בגיטי נשים‬ ‫יא‬
‫כ‬ ‫בח א תום׳ ד״ה עד שלא נראה ט׳‬ ‫שם‬ ‫א האומר תט גט זה לאשתי כו׳‬ ‫יג‬
‫שם‬ ‫לג ב פלוגתא דרבנן ור“ מ בקרא דכל מום‬ ‫נ‬ ‫ב תוס׳ ד״ה אשה כו׳‬ ‫כ‬
‫שם שם מותרלהקיז דם לבהמה שאחזה דםיתוס׳ דיה בע*מ שם‬ ‫שם‬ ‫א זקן ידע לאקנויי‬ ‫בא‬
‫שם‬ ‫לה א מעשה בזכר של רחלים זקן כו׳‬ ‫כ‬ ‫א נכרי אדעתא דנפשי׳ עביד ט׳‬ ‫בג‬
‫שם‬ ‫לז ב השוחט בע'מ עובר חייב כו'‬ ‫א‬ ‫ב גהי דבמל לשליחותא דשליח גיטא גופא כו׳‬ ‫לב‬
‫שם‬ ‫שם שם אסור לשחוט בחון מהית‬ ‫א‬ ‫א המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך ג׳׳ש‬ ‫לט‬
‫ואו‬ ‫ננ ב רבי עקיבא אומר איט קרב ט׳‬ ‫שם‬ ‫ב האומר עשיתי עבדי פלוני ב״ח‬ ‫ם‬
‫שם‬ ‫ב האומר התקבל גט לאשתי אם רצה לחזור כו׳‬ ‫סב‬
‫תפו ר ה‬ ‫שם‬ ‫ב אמר ר“ י אר׳א צרור וזורקו אגוז ונוטלו‬ ‫סד‬
‫בא א ארבר״ע בעו במערבא המטיל מום בתמורה ב״מ ד‬ ‫ה‬ ‫שסתוס׳ ד״ה שאני ט׳‬ ‫שם‬
‫כ‬ ‫שם ב ריע אומר יכול יעלה אדם נ ט ר מחויל לאק‬ ‫שם‬ ‫א תוס׳ דיה צרור‬ ‫סה‬
‫ד‬ ‫כד ב אמר ריי מותר להטיל מום בבטר בזה׳׳ז‬ ‫א‬ ‫א היז גיטך אם מתי כו׳‬ ‫עב‬
‫ואו‬ ‫שם שם אריי מותר להטיל מום בבטר בזה׳ז‬ ‫ז‬ ‫ב ואר״א כל קלא דבתר נשואין ל״ח לי׳‬ ‫פט‬
‫מפתחות‬
 ‫מפתחות משרת תאת ר אלמ‬ ‫‪288‬‬
‫‪P ’0‬‬ ‫דף עמוד‬ ‫‪P'0‬‬ ‫דף עטוד‬
‫‪.‬‬ ‫ם י‬ ‫ברכות‬
‫א בין לאביי בין לרבא צריכין תרי קראי מנטיס‬ ‫״‬ ‫ואו‬ ‫א מפני נ' דברים אין נכנסין לחירבה‬ ‫ג‬
‫סח‬ ‫ב חוס׳ ד׳׳ה כדאשכחן בסיני‬ ‫ב‬
‫יבמות‬ ‫ס‬ ‫א באנינרק אס אינו חושש בגרונו מברך שהכל‬ ‫לו‬
‫נ‬ ‫ב ב חוס‪ /‬ד׳׳ה או שנמצאו איילונית‬ ‫פט‬ ‫א חוס׳ ד׳׳ה הסבו כו׳‬ ‫טב‬
‫ה‬ ‫שם שם חוס׳ הנ׳ל‬
‫נ‬ ‫בב ב הטחב גט לאשתו שתחגרש בו אחר שיקדשנה‬ ‫חלה‬
‫בט‬ ‫לו ב מת בחוך שלשיס וטמדה ונתקדשה‬ ‫יו‬ ‫פ'נ סיד‪ .‬שאור שנפל כו׳‬
‫שם‬ ‫לז א לימא הלך אחר רוב ולדות‬ ‫לו־‪,‬‬ ‫שם טיח הנוטל שחור מטיסה שלא הורמה חלתה כו׳‬
‫שם‬ ‫שם שםהכא גבי מפוברת ט׳ הנשואה לכהן ט׳‬
‫פב א לא ישא אדס מטיברח חבירו■ חוס׳ דיה סחס ה‬ ‫בלאים‬
‫ם‬ ‫שם גמרא הנ״ל חוה׳ הנ״ל‬ ‫שם‬ ‫נב‬ ‫פיט ם״א נמר גמליס שנתערב בצ'כ כו׳‬
‫ג‬ ‫שם שםרשיי ד״ה ויפכיור את יבמתו לשוק‬
‫ח‬ ‫פג א אמימר שרי נמארס ייוס תשטיס‬ ‫ש ב ת‬
‫טז‬ ‫נג א פלוגתא דחנאי אס צריך אלקטי״ש בתנאי‬
‫לט‬ ‫קז־ ב שם שנכחב במפוח מוחר למוחקו‬
‫סו‬ ‫שם שם גמרא מ״ל וחוס׳ ד״ה רבינא‬
‫יהודה‬ ‫לכחוב‬ ‫ונחכווין‬ ‫שם שם היה צריך לכתוב אח השם‬
‫ו‬ ‫נה כ חוס׳ ד״ה לשקינא לה כו׳‬
‫ט‬ ‫שם‬ ‫כו׳‬ ‫ואבדתם‬ ‫קב ב שאני התם דאמר קרא‬
‫גט ב א'כ אין לך חשה שלא נעשית מוכיט‬
‫טו‬ ‫בח‬ ‫קכא א חוס׳ ד׳ה שמט מינה‬
‫ס ב אעפ״י שקיים הדס פו׳׳ד אסור לו להיות ט׳‬
‫ג‬ ‫בם‬ ‫בשבס‬ ‫לטלטלו‬ ‫אסור‬ ‫קלב א בן ח׳ שלא גמרו כו׳‬
‫סה א חוס׳ ד ה תצא ודיה שבינו לבינה‬
‫שם‬ ‫עה‬ ‫שם ב מי;ה שלא בזמנה אינה דוחה יויט משוס דהוי טול׳ת ב‬
‫מותר ליא בקהל‬ ‫ב אמר שמואל‬
‫שם‬ ‫יא‬ ‫קלה ב אבל בנפל רנן הגג ט׳‬
‫עו א ניקב פסול מפני ששוחח‬
‫שם‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫נפל‬ ‫אינו‬ ‫באדם‬ ‫שם שם כנ ששהה ־ל׳ יום‬
‫עט ב אמר ר׳׳י שמטתי שהסריס חילן כו׳‬ ‫שם‬
‫בט‬ ‫פ‬ ‫ורבי‬ ‫ורשב״ג‬ ‫קלי א טלוגתא דרבנן‬
‫ב איזהו בן שמנה כל שצח כנו לו חדשיו‬ ‫שם‬
‫שם שם רבי אומר סימנין מוכיחין סליו • חוס׳ דיה כיון שם‬ ‫שם שם חוס׳ ד ה ממהל כו׳‬
‫לו‬ ‫פב א תוס׳ דיה ריי לגיעמי׳‬ ‫עירובין‬
‫גב‬ ‫שם שם חוס׳ הנ״ל‬
‫ד‬ ‫פח א חוס׳ ד״ה ברי לי‬ ‫לב א אס אזלינן בתר חזקה דשליח פושה שליחותו בדחו' בז‬
‫שם‬ ‫שם ב וראמר טולא כ"מ שהאמינה חורה פ׳׳א‬ ‫סד‬ ‫שם שם דבור הניל‬
‫שם‬ ‫צג ב סוגיא דטד אחד ביבמה‬ ‫בז‬ ‫לה כ חוס' דה אמר ר׳ ירמי'‬
‫יד‬ ‫תוס׳ דיה ש'מ הדר ביה‬ ‫קא‬ ‫כ לית הלכחא כריא • חוס׳ ד׳יה דלמא אתי למסרך סה‬ ‫ם‬
‫והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה־חוה׳ ד״ה והחולצה שם‬ ‫ל‪,‬נ‬
‫ר‪,‬ד‬
‫פסחים‬
‫שם‬ ‫חלצה בלילה פסולה רשום דהוי תחילת דין‬
‫וירקה בפניו רוק הנראה לטיניס • תוב׳ דיה טד שם‬ ‫סד ‪V‬‬ ‫המשכיר ביח לחבירו בי״ד ט' למנ״מ לשיילי׳ ד‬
‫מרתף של יין צריך בדקה■ רשיי דיה במסתפק נא‬
‫ד‬
‫ב‬ ‫אמרי צה דבר הרי הוא כמלחיזה‬ ‫קיד‬ ‫ה‬
‫סה‬ ‫שם שם צריכוחא דדס ו^‪.‬ציס וטומאת כלניס‬ ‫ואו‬ ‫יזצר שרביס נכנסיס לה בזו‬ ‫בב‬
‫כ‬ ‫קטו א איבטיאלהו ט׳א במלחמה מהו‬ ‫נב‬ ‫ט׳‬ ‫לתיחה‬ ‫מצוה ללחות דאי לאו דבטי‬ ‫ם‬
‫א‬ ‫מברכין טל האור במוצ״ש ־ רבי מפזק ריח מכנס; פ ט שים ב טובדא דיצחק ר״ג‬ ‫נד‬
‫ד‬ ‫קט‪ :‬ב איל ביש התרתם ערוה חמורה ט׳‬
‫שם‬ ‫שם שם תוס׳ דיה שאין האחיס כו׳‬
‫ביצה‬
‫שם‬ ‫מהתירה מ׳‬ ‫קיז ב פ”א אומר מת כו׳ לא תצא‬ ‫סז‬ ‫א יחנו לו ר׳ זוז וינסוב ברתא‬ ‫ב‬
‫כם‬ ‫כן׳‬ ‫קיט א אמאי הלך אחר רוב נשיס‬ ‫בה ב >טיטה מקטטרגליהון דקצביא • חוס' דיה אורח בד‬
‫ב‬ ‫ציהלפר־בא זריזא‬ ‫קכא ב מאן איכא בי חוחי כו׳ ווי‬
‫קבב א משיאין עפיי ב ק ט׳ תדבריי בשטח הסכנה ט׳ ד‬ ‫ר* ה‬
‫א‬ ‫שם שם מעשה בא׳ שעלה טל ראש ההר כו'‬ ‫כט‬ ‫איבטי׳ להו בטר מאימתי מונין לו שנה‬
‫ב‬ ‫שם שם יודא איש ציידין אמר מטשה כי׳‬ ‫שם‬ ‫חוס' דיה הא בבטל מוס‬
‫בב ב אמר רב כהנא ל״מ טולא כו׳ אפילו אינש דטלמח ד‬
‫כ תובו ת‬
‫נ‬ ‫א חוס׳ ד״ה מחוך שהותרה כו׳‬ ‫ז‬ ‫י ו מ א‬
‫ו‬ ‫ט א אין האשה נהסרת על בעלה ט'‬ ‫מה‬ ‫פא א אר׳ל מפני־ מה לא נאמרה אזהרה בפינוי‬
‫בג‬ ‫ב א״ל ריג לך זכה במקחיך כו׳‬ ‫שם י‬ ‫פב א מחנכין אותו לפני שנה לפינוי יוה*כ‬
‫ו‬ ‫יג א חוס׳ דיה מטלה טשו ביוחסק‬
‫יד ב תטקת שירדה למלאות מיס ־ חוס' דה כמאן בז‬ ‫ס ו ב ה‬
‫ז‬ ‫יח ב חוס׳ ד׳ה הרי אלו נאמנין‬ ‫נ‬ ‫ב תקפו כדי לבטל הטס ממלאכת אוכל נפש‬ ‫גג‬
‫יב‬ ‫יט כ תנאי היה דברינו כו'‬
‫ד‬ ‫שם שם עיא אומר תנאי ופיא אימר אינו תנאי ט'‬ ‫ח ג י ג ה‬
‫שם‬ ‫כב א האשה שאמרה איא הייתי כו׳‬ ‫יד‬
‫א חרש באזנו אחת פטור מן הראיה‬ ‫נ‬
‫שם‬ ‫שם ב א׳ אומר נחנרשה וא׳ אומר לא נחגרשה‬ ‫שם‬ ‫שם שם תוס׳ ד ה חרש באזנו א'‬
‫ו‬ ‫בז כ ממשה בא לפני רבי באחד שהיה מסל״ת‬ ‫נ‬ ‫ד‬
‫א טומטום שביציו מבחק‬
‫שס‬ ‫שם שסהאשה שנחבשה ט׳‬ ‫סה‬ ‫שם שב קטן שהניט לחנוך דרבנן הוא‬
 ‫קמה‬ ‫מ פסיקת חדף ועטורת‬
‫פיטן‬ ‫דף עמוד‬
‫ד‬ ‫ל ב מיחה שכיחא כו׳‬ ‫כח א ואלו נאמני; להעיד בגודלן כו׳‬
‫ז‬ ‫הוא ריבנילו • חום׳ ד״ה ור"נ‬ ‫לכ ב אחמר בפני‬ ‫מז ב חוס' ד״ה שלא כחב לה כו׳‬
‫עם‬ ‫לג ב דלמא כריב״ק ס״ל נו׳‬ ‫נא ב הני נשי דגנבי גנבא שריין לגוברייהו‬
‫שם‬ ‫שם שם אמר לםנ־פ תנו פלונחא דר׳ ורשב״ג‬ ‫ם א מינקח שמח בעלה כו׳‬
‫לד ב ח״ר אשי והוא דאהחזק בחרי שמוח‬ ‫עם‬ ‫•עב ב חוס' ד״ה והלכחא כו׳‬
‫ם ב עבד שעשהו רבו הפוחיקיובחר־ו כו׳‬ ‫עב א יוצאח בשוק וראשה פרועה כו'‬
‫‪ •J‬י‬ ‫טד א המוכר ביתו לכוחי כו׳ וכוחי שאנס‬ ‫עג א קנינה שלא מיאנה וניכאח כו׳‬
‫י יד‬ ‫מו א אין אדם רוצה שחחנזה אשחו בב״ד‬ ‫ד‬ ‫עם ב בטעוח אשה אחח כעין שחי נשים‬
‫אר‬ ‫פז א ישראל ונכרי כו׳ • רש״י ד״ה טבל וחולין‬ ‫פז‬ ‫עד א חוס׳ ד״ה חנאי כו׳‬
‫בח‬ ‫שם ב המוכר שדהו לכוחי קונסין ט׳‬ ‫מומין כו' • חוס׳ ד״ה אבל וד״ה ספק כז‬ ‫_‬ ‫היה בה‬ ‫עה‬
‫לט‬ ‫נד ב היה צריך לכחוב אח השם ט׳‬ ‫א‬ ‫ע ם ע ם בעני; כאן נמצא כאן היה‬
‫ד‬ ‫שם שם ההוא שאמר טהרוח שעשיחי עמך נטמאו‬ ‫ד‬ ‫פג ב מיחה שכיחא כו׳‬
‫בז‬ ‫סד ב לא אזלינן בחר חזקה שע׳׳ש אלא לחומרא‬ ‫ח‬ ‫צו כ איבעיא להו ניזוניח חנן או הניזוניח חנן‬
‫ב אם אמר לכל כנמצאים לא הוי ככולכם‬ ‫פו‬ ‫ה‬ ‫צז כ אין אדס רוצה שחחבזה אשחו בנ״ד‬
‫ב הלכה כר״י דקורדייקש כשוטה דמי‬ ‫ע‬
‫שם שם חוס׳ ד*ה ומי אמר כו׳‬ ‫נדרים‬
‫שם‬ ‫עא א איר זירא אי קשיא לי כו׳ • חוס׳ ד“ ה אר״ז‬ ‫ל‬ ‫א איבעיא להו יש יד לצדקה כו׳‬ ‫ז‬
‫ו‬ ‫ב ראוה שנחייחדה עמו באפילה נו׳‬ ‫ענ‬ ‫יוד‬ ‫ב חוס׳ ד״ה ויחיד מומחה כו׳‬ ‫ח‬
‫פז‬ ‫עה א ר'מ איח ליה חנאי כפול כו׳ ולא רבנן‬ ‫יי‬ ‫ב משנה מחלק בין יהודא וגליל‬ ‫יח‬
‫יז‬ ‫אחצא מזה ומזה וכל דרכים כו׳ • חוס׳ ד״ה ושם‬ ‫; פ‬ ‫שם‬ ‫א אס מחיח אינש נפשי׳ לספיקא כו׳‬ ‫יט‬
‫ים‬ ‫שם שם חוס׳ ד״ה כי יחביחו כו׳‬ ‫נ‬ ‫ב הנודר מרואי חמה אסור אן! בסומין‬ ‫ל‬
‫ד‬ ‫׳! פג ב וכרי יבמה דבעל אוסרה ויבם מתירה‬ ‫שם היכא דאין ידוע לנו לשון ב״א אזלינן בחר ל״ח טו‬ ‫שם‬
‫יב‬ ‫‪ i‬פז א אין שתי נשים מתגרשות בגט אחד כו׳‬ ‫שם‬ ‫ב קונם שאני נהנה ממולים וערלים כו׳‬ ‫לא‬
‫שם‬ ‫ב לענין דגים‬ ‫נא‬
‫קידושין‬ ‫שם‬ ‫ד‬ ‫נו‬
‫יב‬ ‫ה ב ת״ר כיצד בכסך כו׳‬ ‫יב‬ ‫אם מחיח אינש נפשיה לספיקא‬ ‫ב‬ ‫םא‬
‫שם‬ ‫א לשונות הפשוטות דהוי קידושין‬ ‫י‬ ‫םז‬ ‫ב בר״ן בפסקא המחחלח אילימא כו׳‬ ‫עט‬
‫לב‬ ‫א הילך מנה והתקדשי לפלוני ט׳‬ ‫ז‬ ‫סו‬ ‫א קונם רחיצח עולם עלי כו׳‬ ‫פ‬
‫שם‬ ‫ח א עגל זה לפדיון בני‬ ‫טז‬ ‫ב ט“ מ נמי איח ליה צערא בר׳ן וברא״ש שם‬ ‫פג‬
‫יב‬ ‫ט ב בקדושי שטר אם בעינן כתיבה לשמה‬ ‫סב‬ ‫א למימרא דיניא אוחה דוקא כו׳‬ ‫פז‬
‫י א חיבעי׳ להו תחילת ביאה קונה כו׳■ חוס׳ דיה כל ם‬
‫יב‬ ‫יב ב ההוא גברא דקדיש בציפתא ט׳‬ ‫נזיר‬
‫סט ב דברים שבלב אינם דברים • חוס׳ ד״ה דברים ד‬ ‫טז‬ ‫נזיר שמשון מוחר לטמא למחים כו׳‬ ‫ב‬ ‫ד‬
‫יב‬ ‫נ א דבור כנ״ל‬ ‫טו‬ ‫תום׳ ד״ה דהוי מחנה כו׳‬ ‫יא א‬
‫טז‬ ‫שם ע ם גמרא הנ׳׳ל‬ ‫כז‬ ‫חום׳ ד״ה אסור בכל הנשים‬ ‫יב א‬
‫יב‬ ‫שם כ מעשה בחמש נשים ובהן פחי אחיות כו׳‬ ‫טה‬ ‫חוס׳ ד׳ה בנו אין כו׳‬ ‫בח ב‬
‫שם‬ ‫נא ב מחית אינש נפשי׳ לספיקא‬ ‫ו‬ ‫שלשה הוי ר׳ה לטומיאה‬ ‫נז א‬
‫גב א קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין כאביי •נזם‬
‫סד א מי שאמר בשעת מיתתו ט׳‪ .‬רש״י ד״ה דלא מוחזק ד‬ ‫ס ו ט ה‬
‫שם‬ ‫שם ב חוס' ד״ה רבי סבר כו׳‬ ‫ו‬ ‫ב אמר ריח מסורא לא נימא אינש לאחחי׳ ט׳‬ ‫ב‬
‫סה ב לטנין קידושין לא מהני הודאת בע״ד ט׳‬ ‫שם‬ ‫שם רש׳י ד״ה ואיהו דאחי למיעבד‬ ‫שם‬
‫סו ב במרךס דאיכא לברורי חיישינן אף לע״א בהכחשה ד‬ ‫שם‬ ‫א חדבר׳י מפני מה האמינה חורה ע״א בסוטה‬ ‫נ‬
‫שם‬ ‫שם שם חוס׳ ד׳׳ה שלח כו׳‬ ‫שם‬ ‫שם ולמ׳ד מוחר לקנאוח כו׳‬ ‫שם‬
‫כב‬ ‫עט א התם איכא תרתי לריעוחא כו׳‬ ‫שם‬ ‫ב ילפינן דבר דבר מממון ליבעי שני עדים‬ ‫שם‬
‫כז‬ ‫שם שם חוס׳ ד״ה קידשה אביה‬ ‫שם‬ ‫ב דבר אל ביי ואמרח לרבוח ארוסה ושומ״י ט׳‬ ‫כד‬
‫ד‬ ‫פ א מעשה באשה אחת שבאת לירושלים כו׳‬ ‫שם‬ ‫א פש־ט ממחני׳ דארוסה ושומ״י לא שוחוח‬ ‫כה‬
‫כז‬ ‫שם שם גמרא הנ״ל‬ ‫שם‬ ‫ע ם פשיטוח דעוברח ע׳׳ד צריכה החראה‬ ‫שם‬
‫ד‬ ‫שם ע ם הוחזקה נדה בשכנותיה ט׳‬ ‫ט‬ ‫א חוס׳ ד״ה לא ישא אדם מעוברח ט׳‬ ‫ט‬
‫ו‬ ‫ב חוס׳ ד״ה מכאן אמרו • וד׳ה בר״ה‬ ‫כח‬
‫בבא קמא‬ ‫ד‬ ‫ב ע״א אמר נטמאה כו׳‬ ‫לא‬
‫בגז‬ ‫יא ב חוס׳ ד׳׳ה בכור‬ ‫ו‬ ‫שם כל מ ^ ם שהאמינה ט׳ ־ חוסי דה כאן בביא‬ ‫שם‬
‫טי‬ ‫פב א ארור כאיש שיגדל חזרים ט׳‬
‫גה‬ ‫קי ב חוס׳ ד״ה אגב כו׳‬
‫קי ב יבמה שנפלה לפני מכיש ־ חוס׳ ד״ה דאדעתא כו׳ ה‬ ‫ד‬ ‫תום׳ ד׳׳ה ע״א ט׳‬ ‫י‬ ‫ב‬
‫נ‬ ‫שם שם תום' דיה דאדעתא דככי כו׳‬ ‫נ‬ ‫משום פיגונא אקילו בה כו׳ ־ חוס׳ ד״ה האי‬ ‫א‬ ‫נ‬
‫נח‬ ‫מחוך שקנה עצמו קנה נכסים‬ ‫ח ב‬
‫בבא מציעא‬ ‫שם‬ ‫ש״מ שכתב כל נכסיו חוזר כו׳‬ ‫ט א‬
‫א‬ ‫ב אי הכי אפי׳ כל שגירי נמי כו׳‬ ‫יב‬ ‫היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודא לט‬ ‫א‬ ‫כ‬
‫שם‬ ‫ב כיון דנפל איתרע ליה ט׳‬ ‫יג‬ ‫ז‬ ‫חוס׳ ד׳ה והא לאו בני דיעה נינכו‬ ‫כב ב‬
‫שם‬ ‫ב חוס׳ ד״ה חיישינן‬ ‫יח‬ ‫א‬ ‫מצא גט אשה בשוק כו׳‬ ‫בז כ‬
‫מורידק‬
 ‫סיםן‬
‫מפתחות‬ ‫‪290‬‬
‫ם‪-‬כ‪-‬ן‬ ‫דף עמוד‬
‫מ כ ו ת‬ ‫ה‬ ‫כ מורידי; קרוב לככסי כו׳ • הוס' ד״ה כששמעו ט׳‬ ‫לח‬
‫ז‬ ‫ו ב היו שנים רואי; ט׳‬ ‫כו‬ ‫שם לעני; נכסי נטושיס‬ ‫שם‬
‫לט‬ ‫כב א מחיקת השם אסור מקרא דלא תעשו! כ; ט׳‬ ‫ט‬ ‫שם ממשמע שנארלר וסרה אפי כו׳ איני יודע כו'‬ ‫שם‬
‫נח‬ ‫א כיה עומד בגורן נו׳ כ״מ מטבע א"נ חליפין‬ ‫סו‬
‫מסכת סופרים‬ ‫ד‬ ‫א מעשה בר׳י בן מתיא כו׳ ואי ס״ד דברים כו׳‬ ‫מט‬
‫לט‬ ‫פ״ה ה״ו המוחק אות א' מן השם כו'‬ ‫ה‬ ‫שםעובדא דמרי בראיסק‬ ‫שם‬
‫שם‬ ‫שם ה׳׳ז אבל הדיו שנטפה ע״ג הכתב כו׳‬ ‫א במשנה מחלק בין כרכים לכפריה לענין אונאה‬ ‫נב‬
‫לה‬ ‫ב אנלר רכא שרי ליה לאינש למימר לחנרי׳ כו׳‬ ‫סט‬
‫ז ב ח י ם‬ ‫ב מה שהשיבה אשתו של ראב״ש לרבי‬ ‫פד‬
‫לט‬ ‫ט א מי איכא מידי דפסח גופיה לא בפי לחם כו'‬ ‫א אם אמרינן אמירה כו' שבוס דוקא לענין שבת ט'‬ ‫צ‬
‫לו‬ ‫עג ב תוס׳ ד״ה אלא ט'‬
‫בט‬ ‫פד א נשחעי בלילה אם עלה לא ירד כו׳‬
‫בבא בתרא‬
‫כט‬ ‫כ א בן ח' אינו מקבל טומאה נו׳‬
‫מנחות‬ ‫ד‬ ‫לא א תוס׳ ד“ ה מה לי לשקר כו׳‬
‫לו‬ ‫כב ב תוס׳ ד״ה ור״י סבר מכאן טי‬ ‫טז‬ ‫ם ב בגיעא ומתנתא בגילוי דטתא סגי‬
‫לא א אר״ש שזורי פעם א' נתערב לי טבל כו׳ * רש״י שם לה‬ ‫נח‬ ‫עה ב ברשב״ס דעכ״פ מסירה ומשיכה בעי בשטרות‬
‫לט‬ ‫מוז א חני ר“ח עירתא קמיה דר׳יי שחט ארבעה ככשיס‬ ‫לא‬ ‫צג א ת״ש שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה ט'‬
‫ד‬ ‫לפז ב היו מוחזקין בו שהוא בכור נו׳‬
‫חולין‬ ‫קי ב א״ל רבא לר“ פ ולר״ה בדר׳יי כי אתי פסקא דדינא כו' לא‬
‫מד‬ ‫ג ב היכא דאיתא קמן צריך לשיילי׳ אף במקום חזקה‬ ‫ד‬ ‫ד‪,‬לד א זה אחי אינו נאמן כו׳‬
‫לא‬ ‫ז א ת״ח שאמר דבר הנכה אין מזניחין אותו וא״ל כו'‬ ‫ליורשי פשיטא ט׳ ־ הוס' ד״ה אזיל ־ וד׳ה הואיל שם‬
‫ו‬ ‫ט ב תום' ד״ה התם הלכתא ט'‬ ‫שם‬ ‫קלח א ההוא דהוי מוחזק לן דלית ליה אחי ט׳‬
‫בז‬ ‫יא א תוס׳ ד״ה מנא הא ט׳‬ ‫נח‬ ‫‪^:‬ג ב קני את וחמור כו׳‬
‫לא‬ ‫שם ב לא הרגו היו נהרגין הרגו אינן נהרגין ט׳‬ ‫שם‬ ‫קמט א עובדא דאיסור גיורא ט'‬
‫כד‬ ‫ט ח ב חזיילהנךדקיימיכנדיכנדיולאא״ל ט׳‬ ‫שם‬ ‫ב אמר נכסי לפלניא עבדי אקרי נכסי ט׳‬
‫שם‬ ‫נח ב פסול בזה ובזה לקותא • כשר בזוב״ז מים זכים‬ ‫יז‬ ‫קס אב לא חציף אינש לשווי' לשמי׳ דאבוה סימנא‬
‫מד‬ ‫פו ב שחגי חי׳ ועוף במקום אחד כו׳‬
‫ד‬ ‫צו א תוס' ד״ה פלניא ט׳‬ ‫סנהדרין‬
‫‪I‬‬
‫לה‬ ‫צ ט ב שאור אינה בכילה משום דנותנת טעם‬
‫לו‬ ‫שם שם תיס׳ ד״ה לא במאה כו׳‬ ‫כב‬ ‫א חד אמר קמאי דידי כו' ורד׳א נו'‬ ‫כז‬
‫ל‬ ‫קלב א פלוגתא דרבנן ור״א במתנות נו־ נו׳‬ ‫א כיצד מאיימין כו׳ אומרים כו׳ מפץ וחרב כו׳‬ ‫כט‬
‫שם‬ ‫קלד א אר״ל מ“ ד עני ורש הצדיקו כו׳‬ ‫א שטר שזמנו כתוב כו'‬ ‫לב‬
‫ב ההוא סומא דהוי בשבבותא דר״' נו­‬ ‫לד‬
‫בבורות‬ ‫ב מאומד אינו כלום ט׳‬ ‫לז‬
‫כט‬ ‫ב תוס׳ ד׳יה חלב פוטר‬ ‫כ‬ ‫א אשה חברה אינה צריכה התראה‬ ‫טא‬
‫לא‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫שם תוס׳ הנ״ל‬ ‫שם‬ ‫ז‬ ‫א אר״ל ש“ מ אף אני כמוהו כש־ כו‬ ‫ם‬
‫מד‬ ‫ב תניא כוותיה דר״י אם לא כודיע\ ט'‬ ‫בא‬ ‫ג‬ ‫א פלוגתא דנשג״ז‬ ‫פב‬
‫לב‬ ‫א כיצד ישראל שהפריש תרומה כו׳‬ ‫בז‬ ‫כט‬ ‫ב ואצטריך למכתב מכה איש ט'‬ ‫פד‬
‫לד‬ ‫א השוחט את הבכור ואח“ כ הראה את מומו כו׳‬ ‫כה‬
‫לג‬ ‫א מטשה בזכר של רחלים זקן ט׳‬ ‫לה‬ ‫שבועות‬
‫ג‬ ‫א ר״ע אומר מושיבו על עטזו וממעך כו׳‬ ‫ם‬
‫כט‬ ‫מה‬ ‫ני קתני איסור הבא מאליו ט'‬ ‫ב‬ ‫בד‬
‫א תוס' רה כיוס שלפניו כו'‬ ‫מט‬ ‫סז‬ ‫שבועה שלא אוכל ככר זה אס אוכל זה‬ ‫ב‬ ‫כח‬
‫ע ר כ י ן‬ ‫ה‬ ‫אשת חבר ה״ה כחבר‬ ‫ב‬ ‫ל‬
‫ז‬ ‫בד“ מ מהני אומדנא ט'‬ ‫א‬ ‫לד‬
‫נ‬ ‫ז א ר“י אומר הטחת לא יפחות משבע והמוסיף ט׳‬ ‫לט‬ ‫ת״ר כל כטפל לשם כו׳‬ ‫ב‬ ‫לה‬
‫טז‬ ‫בא ב אמר ר׳׳ש האי מאן דמסר מודעא אגימא כו׳‬ ‫טו‬ ‫ארור כו שבועה בו ט׳‬ ‫א‬ ‫לו‬
‫ת ם ור ח‬
‫ע*ז‬
‫ב‬ ‫נ‬ ‫מד‬ ‫ר״ה זבן ההיא פרה לטתי כו'‬ ‫טו א‬
‫בא‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫דימסאוח אסור לבעת ואף הטרקלין לגי׳ החוס' שם כח‬ ‫טז א‬
‫שם‬ ‫העעם שאסור כו׳ משוס לא תביא תועבה כו'‬ ‫בא א‬
‫כריתות‬ ‫ו‬ ‫ומנא תימרא דשני לן בין לכתחילה ט׳‬ ‫כג א‬
‫יב א‬ ‫נא‬ ‫אלונתית כברייתה ובפירש״י שם ט'‬ ‫ל א‬
‫שם‬ ‫תוס׳ ר ה אמר רב כו׳‬ ‫לט א‬
‫מעיל ח‬ ‫שם‬ ‫שם ב‬
‫תוס׳ ד׳ה ימ׳ח ט׳‬
‫יג ד הקן‬ ‫לט‬ ‫א״ל ר' ירמי' ב״ת באפרוחי; כאןוכאןט׳‬ ‫מב ‪2‬‬
‫כח‬ ‫מי שהיה ביתו סמוך ט׳‬ ‫טז א‬
‫נד ח‬ ‫לט‬ ‫גדעו ופסלו והחליף נוטל מה ט׳‬ ‫מוז א‬
‫ב א‬ ‫שם‬ ‫יתיב רב נחמן ט׳ וקא מיבעי׳ לי׳ שכרו‬ ‫סג ב‬
‫נ א‬ ‫שם‬ ‫רש״י ד*ה רבנן הוא אבל יין ט'‬ ‫סד א‬
‫תרגמא‬
 ‫קמו‬ ‫מ פסיס ת רףח ועשודת‬ ‫דף עסוד‬
‫סו ב ש״מ קנין אוכל נבילות ב״ד מניוין ;הפריכו‬ ‫ה כ חרגמאזפירא כשחברוסי׳ כו׳‪ .‬תום׳ ד״הכשחברותי' ו‬
‫נח ב מעשה בא לפני ר״ט באשה כו' ראיתי כתם כוי‬ ‫ם‬ ‫ח ב ג׳ בתולות הן בתולת אדם בסולת קרקפ ט׳‬
‫בג‬ ‫סו א רבינא איעהק ליה לברי׳ כו׳‬ ‫כב‬ ‫שם שם ילדה ו ר א » דם כוי‬
‫בו‬ ‫שם שם ריאה מ״ת אם יש לה מכה תולה במכתה‬ ‫שם‬ ‫יג ב אסורלמנסב קטנות דלאו בנות אולודי כוי‬
‫נגעים‬ ‫כט‬ ‫מג ב קטן בן יום א׳ כוי‬
‫פ״ב גי׳ ; כהן הסומא באחת מעיניו כוי לא יראה ט׳‬ ‫שם‬ ‫סז־ א כל הסוגיא טל משנה הנ״ל‬
‫מפתחות מחילוקי הגאון ר׳ אליעזר 'צ‪ .‬יציל עפ״י סדר הש״ם ‪.‬‬
‫כתובות בד א תום׳ ד״ה ואביי כו׳‬ ‫א‬ ‫ברכית לו כ פלפלי רבא אמר אינו מברך כלום כו׳‬
‫א‬ ‫ם א הוס׳ ד״ה ניתי עשה כו׳‬ ‫נ‬ ‫ם א על כולם אם אמר שנ״ב יצא‬
‫ב‬ ‫מג ב ארוסה יש לה כתובה כו׳‬ ‫שם‬ ‫מד א כל שהוא עיקר ועמו טפילה כו׳‬
‫שם‬ ‫קז א מי שהנך למדה״י ואשתו תובעת מזונות כו׳‬ ‫נא ב ברכת היין תדירה כו׳‬
‫גיטין ט ב רש״י ד״ה לא יתנו • תוס׳ ד״ה לא ירנו כ‪ -‬ב‬ ‫ב‬ ‫שבת כג א מענין ברנה דיו״ט שני כו׳‬
‫נה א אמר עינח ד״ת ט׳ ובענין יאוש‬ ‫קיר ב פלוגתא דר״י ור״ע אם חלבי כבת קרבין ביוה״כ ז‬
‫כ״ם יב ב מיורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי׳‬ ‫ו‬ ‫קלה א לא נחלקו ב״ש וב״ה על נולד כשהוא מהול‬
‫יט א מצא גע אשה בשוק כו׳ כל הסוגיא‬ ‫ח‬ ‫פסחים ד א אמר רב משרשיא מזוזה חיבת הדר היא‬
‫בבא בתרא קם א מקושר יכול לעשותו פ‪:‬וט נו׳‬ ‫שם‬ ‫ז ב סוניא דנוסח הברכות ״בעל״‪,‬יבלמ״ד״‬
‫קעב ב אליבא דר״א כשר בלא זמן כו׳‬ ‫א‬ ‫שם ב סוגיא דטבל אסור כו׳‬
‫שבועות בד א שנועה שלא אוכל כו'‬ ‫ז‬ ‫נח ב רש״י ד״ה בשני בשבת‬
‫עיז בא א אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא‬ ‫שם‬ ‫שם שם תום׳ ד״ה העולה ־ וד״ה כאלו ט׳‬
‫וטפל ני׳‬ ‫זכהים לז א עעמח דריי משים ;‬ ‫נ‬ ‫ע א אמר ר׳ אבי ש״מ חגיגת י״ד כו׳‬
‫א‬ ‫המדומע‬ ‫פח א ! מביאין מנחות ונסכים‬ ‫ביצה יט ב רש״י ד״ה כי פליני למיקס‪ .‬תום׳ ד״ה רש״א ד‬
‫א‬ ‫יקדש להיות כמוה ט׳‬
‫צז א ■ץ‬ ‫ר״ה ד ב פלוגתא דתנאי לענין בל תאחר כו׳‬
‫א‬ ‫מנח־ת ו א וצריכא דאי ממשקה כו׳ ה״א נו׳‬ ‫בד א בסוגיא דקה׳׳ח‬
‫מד א סוס׳ ד״ה טלית שאולה כל ל׳ כוי‬ ‫כח א אר״י בשופר של עולה ט׳‬
‫עא א חביבה מצוה בשעתה כו׳‬ ‫שם ב לעבור שלא בזמנו לכ״ע בעי כונה כו׳‬
‫ח־לין לא א נדה שנאנסה פליגי רב ור״י כוי‬ ‫יומא ז ב טומאה דחוי׳‬
‫א‬ ‫פד א גזל מחבירו ברכה חייב ליתן לו עשרה זוז‬ ‫סוכה ט א תום׳ דיה ההוא כו׳‬
‫שם‬ ‫פט א שופר של עיר הנדחת לא יתקע ט׳ ונן לולב‬ ‫יא א פליגסא דרב ושמואל בתעשה ולא מן העשוי בפסול‬
‫קלז א מחלוקת דרבנן ור׳ יוסי בראשית הגז ט׳‬ ‫כט א לולב הגזול ושם כל הסוגיא • תום׳ ד״ה משוס‬
‫בכורות מט א מת הבן אחר ל׳ ט׳ ובתוס׳ שם‬ ‫מו א תום׳ דיה העושה כו׳‬
‫תמורה ד ב כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד נו׳‬ ‫יבמות ה א מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה‬
‫כריתות יז ב אמר רב לא חייב אשם תלוי עד שיהא כי'‬ ‫לא ב בשכיר קדושין לח כתבינן זמן • תום׳ ד״ה והא‬
‫•שורה׳ן‬
‫ל ו ח ה תדף יעמודק ו‬ ‫רף עסור שורה‬
‫שם שש סב ודברי הרמ״א צ״ל מדברי הדמית‬ ‫ב ד כא ה׳ר צ״ל הר״מ‬
‫שם שם ם‪ :‬כשלתובעיס צ“ל כשתובעים‬ ‫ד ד ב מתיי׳ צ״ל ה״ר מתתי׳‬
‫מה א טז דאך המלוה צ״ל אך דהמלוה או דהכיתי‬ ‫ה א בז ולכתוב צ״ל ויכתוב‬
‫למלוה בין טפר בפקדון <׳‪v‬‬ ‫מחלק בין טפר ’ '‬
‫ולכן '‬‫שם שב •ז ■‬ ‫כד שסמוך צ״ל בסמוך‬ ‫שם ב‬
‫וכדמחלק בין כופר במלוה לכופר בפקדון‬ ‫טז בהגה״ה שאם יצא צ״ל שלא יצא‬ ‫יוד ‪:‬‬
‫שם ב י ״ איו דקפיד רחמנא צ״ל א״ו הא דקפיד רחמנא‬ ‫כ דהוי מיתה כזו צ״ל בזו‬ ‫יא ב‬
‫מה ד מי שפיר קאמר השיס צ״ל ושפיר קאמר הש״ם‬ ‫שם שש בו דנפילה כזו צ׳ל בנפילה כזו‬
‫גז ב כה נוטל דלת צ״נ נועל דלת‬ ‫י‪ :‬ומאי דנפקא צ״ל ודאי דנפקא‬ ‫יב ב‬
‫סא ג לנ במכירת בהמות לנכרי צ״ל במכירת חמן לנכרי‬ ‫שם שש למד אמלינן עלה צ׳ל לה‬
‫סב ד יד אם הבעל מעיד שזנתה צ״ל אם הבעל מאמין שזנתה‬ ‫שם שם לב דלכתחילה לא צ״ל דלנחחילה לא תנשא‬
‫מה שלא רצה לפשוע צ״ל מה שרצה לפשוגי‬ ‫סח א‬ ‫שם שם ם מעידין צ״ל דמעידין‬
‫שם שם מג ספק שבדא צ״ל מהך עובדא‬ ‫יג א כד עפ״י צ׳ל עפ״י זה‬
‫שים נ כב מביא ראי׳ על סברא צ׳ל רק על סברא‬ ‫טו א יח במים צ׳׳ל בים‬
‫ענ כ כז ל»‪1‬א ע"כ ידוע צ״ל אלא א"כ ידוע‬ ‫יח ג כב שמשיל״ס צ״ל במשיל״ס‬
‫עו א ינ שאומר בשמו לפלוני צ״ל שאומר בשמו לפניני‬ ‫יט א ב בה צ״ל בו‬
‫עז כ ז וס״ד דהר״ן פליג צ׳׳ל דר״נ פליג‬ ‫כ ב ו אשר צ״ל אשרי‬
‫עט ד בה הרי הלה אומדנא צ״ל הרי הוה אומדנא‬ ‫לד ג כב ע״מ לפרוע בו צ״ל ע'מ לפרוע לו‬
‫פז א טו הרי לפי דברינו אלו צ״ל לפי דברינו אלו‬ ‫לה א בא הרשב״א ונו׳ נ׳׳ל הרשב׳א כתב‬
‫קה ב כז ]יש להחמיר כו׳[ כל המאמר המוסגר מיותר‬ ‫לה ב סב אך בנתקדשה צ״ל אבל בנתקדשה‬
‫קי ב סז היתה בה צ״ל היו בה‬ ‫_‬ ‫לט ד כט הטעתו צ״ל והטעתו‬
‫שם שם שם חל כבר עליו צ״ל עלה‬ ‫מג ד לח בהטעה כמש״ל אין מכאן ראי׳ צ״ל בהטעה כמש״ל‬
‫קט ב בג שלא ימצא לא פרנסה צ״ל לה פרנסה‬ ‫ואך לשיטת כח״ר אין מכאן ראי׳‬
‫שם נ לד רש״ך צ״ל השיך‬ ‫מד א ו ובזה דמעילות הי׳ צ״ל ובפ״ו דמעילה ה״י‬
‫קבד א ‪ :‬חין אסור חלה צ״ל אין איסיר חל‬ ‫שם ב ט דאי צ״ל אי‬
‫קל ד ז כסברתו צ״ל כסברת•‬ ‫שם שם בז הכא צ״ל רבא‬
 ‫פסקים לןצריט שנשמטו משרת הגאק ד אליעזר יצחק זצ״ד‬
‫דממ״נ אם ידעו שלח אחרוס הלא ודאי הקדימוהו ‪ ,‬כי לא היו שם העדים‬
‫ניוס זה ‪ ,‬ואם כהנו אוהו נמקוס אחר ‪ ,‬ופינו נשפר לכתונ נמקוס זה ‪,‬‬
‫הלא פסול מחמת ש"מ ‪ ,‬וכן נני נש פסול ש״מ מזה השעם ; ומש״כ החום׳‬
‫וישעו ויאמרו שהקדימוהו ‪ ,‬הוא ל״ד דה״ה אס ידעו שנכחנ נזמנו הלא שינו‬
‫אח מקומו ופסול מחמת זה‪ ,‬והתום׳ כהנו כן רק לחזק אה החשש‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫הי׳ זה נמהר״ס שי״ף יעו״ש(; אך לדעהההוס׳ לתירוצם הנ׳ ננ״ד כשר‪ ,‬דהא‬
‫ננש ע״י שליח אף מוקדם כשר כדאיתא נשו״ע )סי׳ קכ״ז סעי׳ ד׳( ויעויין‬
‫שם ננ״ש )ס״ק ו׳( ‪) .‬תשונה זו נא ננמרי( ‪:‬‬
‫?ג״ד שאלהו ברינא דבין איש לאשתו ראהא לקדם בי רינא‬
‫שהבעל טוען על אשתו פאוסה עלי ‪ ,‬וגותן אמתלא‬
‫לדבריו פחמת שהיא חרשת שאינה שומעה‪ ,‬ורוצה לגרשה וליתן‬
‫לה כתובתה ונםתפק אם כופין אוהד‪ .‬לקבל גט ‪ ,‬ואם פטוד‬ ‫‪,‬‬
‫פכזוגות עב'פ ‪ ,‬זהו תורף השאלה ‪ ,‬וזהו תשובתי בעז״ה החוגן‬
‫לארם רעת ;‬
‫הן על דנר אשר רצה לסמוך מעל׳ נדנרי הנחץ נעל נודע ניהודא‬
‫י שכר‪.‬נ הנאון הנ״ל שחרשית דמי לקולנית והוה נכלל מומין ‪,‬‬
‫הן אחר שעיינתי נדנרי הגאון הנ״ל)והוא נתשונתו מ״ק סי׳ נ״נ נאה״ע(‬
‫אין ענין כלל לנ״ד ‪ ,‬כי נאמת קולנית דאי־‪,‬א נרתני׳ לאו לענין מומין‬
‫אהניי׳ ‪ ,‬אלא לענין יוצאת שלא נכתונה ‪ ,‬ומשוס פרישתא עעו נה ‪ ,‬ק‬
‫לפי׳ הגאונים שהונעת עינתה נקול רם ‪ ,‬הן נפירש״י שפי׳ כשהוא מדנר‬
‫עמה על כסקי עונה היא מרינה עמו ומשמעת לשכני׳ ‪ ,‬א״כ היא נרמה‬
‫לה להפסידה כהונתה משעם פריצוהא דידה ‪ ,‬משא״כ היכא שהיא נענעה‬
‫הרשית מה יש לה למיענד ודאי דלא הפסידה כהונתה‪ .‬והוא לא כ׳ כן רק‬
‫נענין מקה שעות נעונדא דידי׳ שנשתדכה ולא קידשה עדיין יכול לשעון‬
‫דהוה מקח שעות משא״כ ננ״ד שהיא אשתו זה כמה שנים או אף רק לאחר‬
‫הנשואין והי׳ עמה איזה זמן‪ ,‬ממ״נ או דידע ומחיל וסניר וקינל‪ .‬או דנעשה‬
‫אח"כ ינסהחפה שדהו‪ .‬כדאיתא נשור וש״ע )סי׳ ל״ש( ‪ ,‬וננ״ד ודאי דא”א‬
‫לשעון שנא ידע חה הוה בכלל מומין שבגלוי לפענ״ד ‪ ,‬וזה נפלאחי איך‬
‫נסתפק כלל וזה ודאי דלא הוה בכלל מומין שכופין להוציא ‪ ,‬ונם עוד כ׳‬
‫הגאון הני״ל בתשובתו שם ‪ ,‬שאף לענין מקח שעות קודם הנשואין יש‬
‫לשקול שאם הוא כאופן שידנר עמה נחדד מיוחד והשמע‪ .‬ולא ישמע דבריו‬
‫חו; לחדר לא הוה מוס אף לענין מקח שעות ‪ ,‬כש"כ דיש לשקול זאח בנ״ד‬
‫לפי ראיה עיני הדיין אם הוא אמתלא ברורה שלא יחשב למורד עלי׳ ‪,‬‬
‫א"כ מכל הנ״ל ננ״ד לענין מעשה לענין לכוסה לנש מ״ו לא ההא פזאח‬
‫בישראל וחל ע״ז ודאי חרנמ״ה בכל הוקף ‪ ,‬דהא חזינן דלענין נכפית ר״ל‬
‫דלדעח הרא״ש )בסי׳ קנ״ד( הוה בכלל אלו דכופין אותו להוציא באיש ‪,‬‬
‫עכ״ז מסתפק לענין אשה אס לכופה‪ .‬כמבואר באה״ע )סי׳ קי״ז ויע״ש בח״מ‬
‫ס״ק י ׳ש( דחס ידע קודם הנשואין ודאי דאין כוסין יעו״ש‪ .‬כש״ש וכש״כ‬
‫בנ״ד דאינו שייך כצל למומין שכופין שאין להסר‪.‬סק בזה ‪ ,‬א“כ הדרינן למה‬
‫שני )בסי׳ קי״ז בהנה״ה( דבמומין שאין כוסין רק שנותן _אמתלא בזה למה‬
‫שמאוסה שפסקו שם דכופין אוהו ליתן שאר וכסות רק לעונה אין כופין‬
‫אותו ‪ .‬א׳'כ לפענ״ד נס בנ״ד כן ‪ ,‬וד׳ יצילנו משגיאות ‪:‬‬
‫!?!״ך מי שנקרא בפי כל יודה ולא ידוע שמו מעריסה ונס לא חתימתו‪,‬‬
‫הן לפענ״ד זאח ודאי שאס כ׳ יודה דכשר אף לכתחלה דהא לא נרע‬
‫מחניכה שהכל קורים בו ‪ ,‬אמנס משמעות דברי הפוסקים האחרונים נראה‬
‫ובפרש בס׳ שיב נישין להרב הגאון מוהרל׳ז מרגליות דלכתחלה יש לכתוב‬
‫■הודה כמו שכ׳ בתורה ‪ ,‬דאף אותן שנזכרו רשם רב יודא ‪ ,‬ורב יוק ‪ ,‬הכל‬
‫תולדתם משם הקודש הכתוב בתורה ‪ ,‬וכן ■ש לכתוב נפענ״ד ‪ ,‬וד׳ יוריש‬
‫האמת בתורתו ‪:‬‬
‫הלל זללד‪,‬״ה ט‪*,‬ולאזין‪.‬‬ ‫בהגאון מ׳‬ ‫'יידו אליעזר יצהק‬
‫‪292‬‬
‫? ‪ T J‬השאלה רשאילגא קדבי‪-‬כו בדבר הגט אשר נשלח סעיר‬
‫טשערקאוו לשוטויאיןעיי שליח להולכה וכתבו בגט העוטרת‬
‫היוםבטשערקאוו ‪■ ,‬הבעל הרנרש הוא סאג״חוהוא רחוקסארבפ״ב‪.‬‬
‫שור ת״ע )סי׳ קכ״ח( כ' ו^"ל אס שינה מקום העמידה משמע מדנרי‬
‫מ ה נשוי‬
‫‪:‬שסריס הנ^נריס שדינו כשינה מקום הלידה וכשר ‪ ,‬דנל שא׳יצ לכהנו‬
‫אס כ׳ נשיטי כשר ‪ ,‬ונדנרי כמ״נ מפורש יוהר ‪ ,‬שכ׳ שלא הי׳ יכול‬
‫להעמיד דהי׳ נמ^ר^ וכ׳ נמערנ ננעל ‪ ,‬ולומר ששינה מקוס עמידתו‬
‫ניוס כתינת הנש ‪ ,‬משוס דפשישא לי׳ שאין לחוש נענין הנעל כ״א נשינוי‬
‫עיקר דירהו ‪ ,‬אנל נסה״ת נראה דספוקי מססקא לי׳ ‪ ,‬ואפשר שאע״פ שיפסוק‬
‫נשינה מ^ס הלידה צהכשיר כדנרי התוס׳ ‪ ,‬מספקא לי׳ נשינה מקוס‬
‫העמידה משוה דל״ד למקוס לידה‪ ,‬דשינוי מקום העמידה הוא ניכר יוהר‬
‫משינוי מקוס הלידה ‪ ,‬וכ׳ מהרי׳׳ק )נשורש ק״ו( שנשינוי יש פוסלין אפי׳‬
‫נדנר שחסרו אינו נפסל נכך ונ״ל שעל נפל התרומה נתכוין עכ״ל הנ״י ‪,‬‬
‫ויעויין נד״מ על מקומו ‪:‬‬
‫! מ ה עפ״י זה הניא הרמ״א נכו״ע )סי׳ הנ״ל כעי׳ נ׳( נ׳ דעוה נ^ה אס‬
‫שינה מקוס העמידה ‪ ,‬יש מכשירין כמו נשינה מקום הלידה ‪ ,‬דכל‬
‫דנר שא״צ לכתונ אף אם שינה נו כשר ‪ ,‬ויש פוסלין ‪ ,‬ונמקוס הדחק יש‬
‫להקל ‪ ,‬אנל אס שינה נמקוס דירה פסול לכ״ע ‪:‬‬
‫ואף דלכאורה לא ידענא ‪ ,‬מאחר דהמוס׳ והסמ״ג מכשירין להד־א נשינה‬
‫מקום הלידה והסה״ח נסתפק נזה ‪ ,‬איך סתס הרמ״א לכהונ ויש‬
‫פוסלין ‪ ,‬כיון דשישת המכשירין ודאי ‪ ,‬ושישת המחמירים כסק ‪ ,‬אמנם מי‬
‫ינא להרהר אחר רנינו הרמ״א ז״ל אשר מימיו אנו שותיס ‪:‬‬
‫א ב י נ ם ננ״ד נהזי אנן ‪ ,‬דלפי דנרי התוס׳ נגישין)דף פ׳ ע״א ד״ה כי‬
‫יתניתו( משמע דשינוי מקום העמידה תלוי נאס מאוחר כשר ‪,‬‬ ‫~‬
‫יהנה יש שס נ׳ תירוצים‪ ,‬ולחי רון האחרון שכ׳ ועוד כי פעמים נודע שלא‬
‫איחרוהו ויכנרו העולם שהקדימוהו ‪ ,‬אף כי דנרי התום׳ לכאורה דחוקים‬
‫הס כי למה להס לומר שיסנרו שהקדימוהו הי׳ להם לומר שידעו שנכתנ נזמנו‬
‫והוה שינוי ‪ ,‬ועוד דלפי דנריהם הדרן קושייתם לדוכחי׳ משאר ששרות‪ .‬מהא‬
‫דאיתא נסנהדדן)ד׳ ל״נ ע״א( שמר שזמט כתונ כו׳ דהא מוקדם נס נשאר‬
‫ששרות פסול ‪ ,‬והלא ישעו אס ידעו שלא אחרוהו ויאמרו מוקדם הוא ‪:‬‬
‫]נלעג״ר אולי כונתו נזה דלפי שיסתס שהוכיחו לעיל נסוניא דסנהדרין‬
‫דנשאר ששרות אינו פוסל שינוי מקום‪ .‬ופי׳ המהרש״א דראייתם‬
‫רק לפרש״י שפי׳ שם )ד״ה חיישינן( וז״ל ואיחרוהו וכתנו אותו נמקוס שאומרין‬
‫המזימין כו׳ ואע״ג דאמרינן נניטין כי יחניתו נהיני כו׳ אס כחנו נשילי לא‬
‫מיפכיל נהכי עכ״ל רש״י ‪ ,‬ולזה הקשה הוא ז״ל לס• חי׳ הנ׳ שנתוס׳ הלא‬
‫יקשה מהך דסנהדרין לשישח רש״י דמוכח משס דש״מ אינו פוסל נש״ש ‪,‬‬
‫ולכנרהס נהירוצס זה יפסול נס נש״ש ש״מ‪ .‬דלסעמיס יכהנו נש נהיני נאחד‬
‫נניק ונהנש יהי׳ כתונ שנכתנ נשילי נא׳ נניסן ויזימו אח שידי הנש שנא׳‬
‫נניכן היו נהיני‪ ,‬וזה ידעו שנא אחרוהו‪ ,‬ויוכל להיות שכחנו אוהו נהיני נא׳‬
‫נניכן רק ששינו שס המקוס וכ' שיני ‪ ,‬ואם ש"מ אינו פוסל ננש הלא נש‬
‫כשר הוא ‪,‬ואנן נשעי ונאמר שכחנו אותו נשיני ננ׳ נניסן‪ ,‬והקדימו נכתונ‬
‫הזמן על א׳ נ ניסן ומוקדם הוא ‪ ,‬ונפסול אותו חנם ‪ ,‬ולשישה רש״י הלא זה‬
‫החשש נם נש״ש ‪*,‬שאס יזימו את עידי השער ‪ ,‬נסתפק נ״כ נזמן ההלואה‬
‫כמו ננש ‪ ,‬ונאמר שמוקדם הוא ‪ ,‬ונפסיד שענוד המלוה חנם ; אמנם אולי‬
‫נוכל ליישנ זאת ‪ .‬דלתי׳ הנ׳ שנהוס׳ יסגור כסי׳ התו׳ שם כסנהדרין)ד״ה‬
‫חיישיק( שסי׳ שמא אחרוהו שכ׳ אותו כמקום הכתונ כשעיר‪ .‬דהוא שיני ‪ ,‬רק‬
‫שנתנו אותו נכ״ש נאדר ואחרו לכתוב הזמן על א׳ נניסן‪ ,‬ולדנרי התום׳ הלח‬
‫אין הוכחה מהך כוניא דש"מ כשר נש״ש ‪ ,‬ישם אין החשש דשמא ישעו‬
‫ויקבל שלום וברכד‪ .‬סאדהי׳ש כנפשו ונפש‬

‫—‪— *>V>»3SSSS9C;0eSS: S JMIW‬‬

‫שארית ישראל לא ימשו צולה ולא ידפיסו אה השפר הזה לא במדינה זו ולא במדינה אהדה גלי ר ‪2‬והי‬
‫או רכות ב'כ • ולהשומצים יונטס ותבא טליהם ברכת טוב ‪.‬‬

‫בפלפול או בפניני דרוש מאבוהי הגאונים‬ ‫כן אבקש נל מי אשר נמצא אהו איזו חד״ת ‪ p‬בטניני שו״ת‬
‫ה^ייקים זללהיה הנזכרים בהקדמת הספר יקיימו נא מצות השבת אבליה וישיבו לי על חדרטס הרשום פה ‪.‬‬

‫א ד ר ע ס‬

‫מתיז ווילנא עיר וואלאדן ח׳ פריד ‪.‬‬