‫ס פ ר‬

‫בנימז‬ ‫אמרי‬
‫על התורה‬
‫מהג״הצ וכר המפורםם לדורש‬
‫טוב לדמו מודד״ר ב נימ ז‬
‫זצלתיה מגיד משרים בס״מ‬
‫ירדיטשוב ובס״ה בראד‪.‬‬
‫‪.......... ■ ? ! r‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬
‫נדפס פעם אחת בעיר ‪1‬טו־נפל בשנת‬
‫תהע״ד‪ .‬ועתה השתדל הרב המופלג‬
‫בתורה מו״ה מיכאל הלוי איש הורוויץ‬
‫שיחי׳ מסראהא רהו״ל הספר היפרי‬
‫במציאות ובערכו בתכלית ההידור ודדופי‬

‫ז‬ ‫*‬
‫ת‬ ‫ו ד ז‬
‫ד ו ד ש ט ש ע ט ש י ב ס ק י ‪ ,‬לודז נארוטאוויטש ‪ ,11‬טלפון ‪^ 5 • 46‬‬ ‫זופוס‬
‫הס־כמת דךב הגאון הגדול הסינזת הרי היזדן !‪:.‬דול‬
‫המפורסם מופת הדור החסיד הרפורםם נ?ופת הדור ג״י‬
‫והעביר אב״ד ור״מ דק״ק ע״ה פ״ה אב״ד ור״מ ד ‪7‬ק‬
‫לבוב והגליל‪.‬‬ ‫בראד והגליל‪.‬‬
‫מ ה מאוד הסכמת הי ב הגאון דק״ק‬ ‫ה ח ש י ת י מעולם ואתאפק מליתן הסכמה‬
‫לבוב יקי־ בעיני כי בה הרחה לכל‬ ‫על הספרים אמנם לח כן‬
‫קנוי״ גברא רבא המפורסם המופלא גודל תפארת אדוני ה‪:‬י זקני ובה היה‬
‫ומופלג החריף ובקי מוהר״ר בנימין מגיד סיפי שבחו ומעלתו וצדקתו וחכמתו ‪.‬‬
‫מישרים דפ״ק בראד‪ .‬ומצוה לקייס דביי ונאבדה ממני ובכיות אני בעוב לבבו‬
‫המת אשר קרא אותי לביתו וצוה לי של הי־ב הגאון הנ״ל שבודאי לא יתרעם‬
‫לאמור לנכדו הרבני המופלא בתורה עלי על חכר פגמתי בכבודו כי מי לנו‬
‫ובירא׳ ועוב נמי לד־ש׳ אשר נוכל להשמיע גדול ממההקב״ה אשי• אמר למרע״ה‬
‫עליו כל תהלתו נחה דורש ונאה מקיים ‪ .‬סרו מהר מ! הדרך תשר כ יסי וארז״ל‬
‫ומהיחוי הוא למלאות מקוס א־‪,‬יו זקנו במ״ר על די־ך משל למלך שקי׳ש‬
‫המנוח המחבר זצלל״ה שיקוס בקיייה שיש למייי־ינח ינתן לה ב׳ מרגליות מיד ליד‪.‬‬
‫בה הידור ויתיצב על דרך לו סוב להביח וחח״כ שלח לה ע״י שליח עוד שמונה‬
‫את מנחתו לבית הדפום לזאת אנכי מן מרגליות ורבדה חותן ב׳ מיגליות שנתן‬
‫המסכימים ויעשנו כיוו בדפוס ותיכף לה היילך בעצמו ובכבודו כעס המלך‬
‫גזרתי כשמתא לבל יסיגו גבולו שוס אדם ואמי־ לה לא היה לך לאבוד אלא אותן‬
‫בעולם בלי רשיון נכד המחבר משך עשי־ שנתתי לך אלו הייתי אצלך בחשיבות‬
‫גדול הית׳ ח׳ל! בחשיבות לשומר׳ מאוד‬ ‫שנים מיום דלמעה כ״ד המדבר בצדקה‬
‫שלא יאבד ממך והנמשל הוא המלך‬ ‫לכבוד אכסניא של תורה‬
‫יום א׳ ע״ז ימים בחודש עבת תקע״ד מלכי המהקב״ה אשר קדשנו במצותיו‬
‫ונתן לנו ב׳ מי־גליות בעצנוו ובכבודו כמו‬ ‫לפ״ק פה ק״ק בראד ‪.‬‬
‫שחיז״ל אנכי ולא יהיה לך חפי הגבוי־ה‬
‫שמענו וחח״כ שלח לנו ע״י השליח זה‬ ‫^ ^ ‘‬ ‫ו ד נ רי ד‬
‫מרע״ה עיד שמונה מרגליות והיה לנו‬ ‫^ ^^‬
‫עשרת הדברות ולבסוף אבדו אותן מרגליות שנ־ן המלך מיד ליד בעצמו ובכבודו‪.‬‬
‫לזה אמר בא וראה חסדי הגדול עליהס אשר סרו מהר מן הדרך אשל צויתי אפי״‬
‫שהיה להם עוד דרכים אשר ניתן מל ידיך ולא סיו רק מדרך אשר לויתי בעצמי‬
‫ובכבידי וזו יורה שלא היו חס על כבודי להיות המתנה זו בחשיבות ועתה אס אמחול‬
‫לישס על כי־ודי זו היא חסד גדול עליהם לזה צוה לנו הקב״ה והלכת בדרכיו מלך‬
‫הכבוד וכל הכבוד שלו והן הם פגמו בכבודו עד למאוד ואס״ה ^יה מוחל על‬
‫כבודו מכ״ש כו׳ לזאת בעוח אני בגודל צדקתו וגדולתו ושם ענותנותו לבל יתרעם‬
‫עלי ולומר לא היה לך לאבוד חלא אותו שנתתי לך כי הוא ההולך בדרכי ד'‬
‫לעורר אהבה ולמחול על כבודו הרמה‪:‬‬
 ‫הסכמות הגאונים‬
‫הסכמת הרב המאור הגאון הגדול החריף ובקי ב״י ע״ה‬
‫פ^ה אבדק״ק טארבאפאל והגליל יצ״ו ‪.‬‬
‫ר א י ת י חבל נביאיס מהנבחין בסגנון אחד המה גאוני זמנינו כולם מפאריס‬
‫ומשבחים צרופי' א מ ר י ב נ י מ י ן אשר חיבר מחברת הקודש ה״ה הי־ב‬
‫המפורסם בהורהי וביראה נ״י המנוח‬ ‫הגדול‬ ‫המופלג הדרש!‬
‫חמי־ת אלהיס נרופה הוציא‬ ‫מזהר״ר ב נ י מ י ן מ״מ דק״ק בראד הבי־־ה ינ״ו‬
‫מרגניתא דלית בה נוימא נאה דורש ונאה מקיים היה ‪ .‬והאיש‬ ‫מפיו‬
‫הביני' הזה הייתי מכיר בערכו ‪ .‬וכמה דברים נחמדים מכז ומתוקים מדבש ונופת‬
‫צופים שמעתי מפיו הקדוש ‪ .‬החזיר נ בים מבני אחינו ב״י בתשובה בתוכחו׳ מוסר‬
‫אשר לו‪ .‬חבל על דאבדין ‪ .‬עתה קס בן בנו הרבני המופלג המגיד הגחל מוהר״ר‬
‫מאיר אליעזר נ״י תחת אבי אביו למלאות מקומו‪ .‬באגדות ובמקראו'‪ .‬חכו ממתקים ‪.‬‬
‫כאשר ידוע לכל השומעיס את דבריו ואן; גס זאת יראת ה' בלבו ומשמיע לרבים‬
‫דברי זקינו ‪ .‬ודבריו הנחמדים עוד זאת הוסין; בן בנו הנ״ל הירא ושלם לזכות את‬
‫הרביס להעלותו על מכבש הדכוס תנורי נועם של זקינו הרב המגיד הנ״ל ז״ל‪ ,‬בהוסכת‬
‫קצת נופך משלו וכל אשר הוא עושה ה׳ מנליח בידו‪ .‬ולהיות כי מתירא פן יקרב‬
‫איש לעשות כמעשהו וישיג גבולו בפועל ממש ודהגה בלב חיש וכו׳ והשיח גס לפני‬
‫ולפני גאוני הזמן אמרתי אליו בעוחים אנחנו באחינו ב״י איש איש במלאכתו אשר‬
‫הניה עושיס כי לא יקבלו עליהם ח״ו 'קללת ארור משיג גבול ולא יפרצו גדר‬
‫החרס גאוני קדמאי אשר גבלו ראשוניס בזה ‪ .‬והשומע לדברינו ישכון בסח‬
‫ושחנן ‪ .‬דבריס אלה הס נכוחיס למבין וישרים למוצאי דעת ‪ .‬ולמען הודיע‬
‫אותם זאת כל את בעה״ח היוס יוס ו' עש״ק ער״ח שבע תקע׳ד לפ״ק פה ק״ק‬
‫עארני־פאל יצ״ו‪:‬‬
‫הק׳ יהושיע העשיל באב״ר ז״ר חונה בק״ק טארנאפאד והגליל יע״א‬

‫הסכמת הרב הגאון הגדול הסכמת הרב הגאק הגדול‬

‫החריף והשנון דת רענן אב״ד החריף והשנון זית רענן‬
‫ור״מ ד״הק ליזענסק מבראה מרה זלמן מרגליות מבראד‪.‬‬
‫ר צ ו ע ה יצאה מחלקו של בנימי! הרב יודע כל שעי־ עמי מעלת ההלת הרב‬
‫הדרש! הגדול המופלג בהורה‬ ‫המוכלא ומופלג הבקי בכל‬
‫ובירחה נאה דורש ונאה מקיים מוהר״ר‬ ‫חדרי תורה מ ^ מישרים דפ״ק בראד ‪.‬‬
‫בנימין ז״ל הן בעודו בימי עלומיו היה‬ ‫ומורה דרך הישר ללכת בדרכי חכמה‬
‫דורש מוב לעמו בקהלות מפוארות והדר‬ ‫ומוסר ‪ .‬לאהוב צדק ולקנות אושר והוא‬
‫קבלוהו עלייהו פה קהלתינו יצ״י כתרו‬
‫המורה לעס הדרך אשי־ ילכו בה והמעשה‬
‫את בנימי! למדרש להם בפרקא ולמסבר‬
‫קראי ויע שכמו לסבול ולבונו תדבר‬ ‫אשר יגישון ‪ .‬הוכיח במישור לענוו ומדבש‬
‫)חוח כל הי)י‪,‬רח לשיעורין נחמר מילי‬ ‫‪) ))?; p‬כולם מסכימיש ומעריבים ?‪P‬‬
‫‪m‬‬
‫ג‪5‬‬ ‫הסכמת הגאוניב!‬
‫דבריו דבי־י נועם וגס אנכי מן הנ!סכירייס‬ ‫שבח בשבתו ואמליך וכתב שופרא וכבחא‬
‫כ״ד המדבר לכבוד ההורה ולדידיה‬ ‫דבר בעמו וימצא באמתחת בנימין‬
‫היוס יוס ו' עש״ק י״ג ימיס בחידש מבת‪.‬‬ ‫דרושים לכל חפציהם ופל סד״ פי־שיות‬
‫שנת תקע״ד לפ״ק ;‬ ‫וכד נח נפשו ז״ל תתגלגל מילתה ומכיא‬
‫ליד בר ברי׳ צורבא מרבנן הרבני‬
‫המופלג בתורה ובירא' הוחיק מוהר״ר ה ק׳ יהודה אריה ריב תאומים‬
‫מבראד ‪.‬‬ ‫מחיר אליעזר ג״י ואוחז מפשה אבותיו‬
‫בידו ותבונות כפיו ינחם ינהגס יביאם‬
‫לבית הדפוס וביקש ממני להיות סעד להורזכו בימינו ולצרף בצירוף דרבנן אשי•‬
‫קדמוני ואמרת• לא אמנע הייוב מלהודיע לרבים כי דבריו לשומעיהם עי־וביס וינעמו‬
‫אמרי נועם לחיך העועס וחרור נוכל להשיג גבול הרבני המופלא הנ״ל ואשרי שיאחז‬
‫ויחזוק בידו יד הרפה ויערב עליו היקר להיות ליקח בעין יפה יען היה עם לבבו לבנות‬
‫למ הבית בית בנימין לפ״ק יום ו' עש״ק כ ׳ב מבת פה ק״ק בראד דברי המדבר‬
‫לכטד התורה ולכבוד הרב המחבר ז״ל זעירא מן חברייא ‪:‬‬

‫ריק׳ אפרים זלמן מרגליות מבראד ‪:‬‬

‫הקדמה‬
‫דל המחבר‪.‬‬ ‫הנה נא הואלתי לדב ‪ .‬לכבוד ‪rm‬‬
‫הבונה בית בנימין אבי ר־״ הוא המחור הגדול לממשלת הרב המגיד‬ ‫אנכי‬
‫המפוי־סס אשי־ שמעו הולך בכל החרץ‪ .‬רבים שתו מימיו ומלמד דעת את‬
‫פס ה׳ ומשנהו גברא לגברי בדבריו נכוחים וענווקיס ומדבש מתוקים וחכו‬
‫מס ‪,‬יס אשר דרש דרש מידי שבת בשבתו דיושיס לכל חפניהס ‪ .‬למקני! ועד גדול‪.‬‬
‫וזכה וזיכה את הרבים כשהיה מ״מ בק״ק בארדיעשוב ומקבלה ואילך אחר שנתקבל‬
‫למ״מ פה ק״ק בראד המעומרה מלאה תורה‪ .‬אריות שבחבורה גאוני ארץ‬
‫אספקלריא המאירה והנה זה לא ימים כבירים שנאסף אל ^^עמיו אסיפה בעליוא‬
‫דקשוגי לישיבה עליונה ועל דא יבכו‪ ,‬כל מרירא לבא דחסיה לאיעא חסרו‪ ,‬אשר‬
‫לא יוכל להימנות ימים או עשוי צריך לממני יומא ולמניני שבוע ‪ .‬על זאת החבל‬
‫הארץ ‪ .‬וכל האיש אשר נגע רוח אלהיס בו המי״ר ימירנ״ו כי דל״ה דל״ה מה עניות‬
‫עניות דחורה ‪ .‬לולא ה' צבאות הותיר לגו ספרי דבי הרב המגיד הגדול המפורסם‬
‫מוהר״ר בנימי‪ ,‬ז״ל חשר כל מעשי ותקפו וגבורתו דמבכימי‪ ,‬אתא הלא הס כתובים‬
‫בספר ‪ .‬על התורה ונביאים וכתובים וכל חשר דיש דיש לנו מידי שבת בשבתו‬
‫לפניו לא היה כן נאה דורש טוב לעמו ‪ ,‬וערם כבה נרו גר אלהיס בעלותו על‬
‫משכבו אחזתהו פלצות ואימת מות נפלה עליו וצוה צפני חכמים המחויות הגדולים‬
‫דק׳^׳ק בראד יצ״ו‪ .‬ובראשם גס אדונינו ורבינו הרב הגחון אב״ד דפ״ק כשהיו באיס‬
‫לבקרו ואמר אנכי הראה שממשמש ובא עת נקודתי ולא זכיתי להשליס עבודתי עבודת‬
‫הקודש אשר משמי׳ מיהב יהיב ר־יי ל^נ א' לה;ות מרעתו עביד ־פירושו ולס רש‬
‫©סור׳‬
 ‫הקדמל״‬ ‫‪6‬‬
‫התור׳ מראפו לסופו ומסופו לראפו‪ .‬ולהיות מיליה מיכהב כתיבא בספר זכרון כלי‬
‫שלא ישכח שוס דבר ממשנתו וחירושו‪ .‬כמי שכתוב בספר חסידס סימ‪ ,‬ת ‪",‬ל בזה‬
‫הלשון כל מי שנילה לו הקב״ה ד‪:‬ר ויכול לכתיב וחינו כתבו הרי זה וזל למי‬ ‫‪,‬‬
‫שגילה לו כי לת גילה לו אלא לכתוב ולהודיע הדבר לבכי אדס שגתמי־ ' יד ה׳‬
‫ליראיו ובי־יתו להודיעם למקא ‪ .‬וק אמר שהע״ה חת כל מעשי הלהים יביה במספגי‬
‫על כל נעלס שגויים שכעלס אס עוב שכיכה לו וחס רע מה ‪-‬לא כתבה ונישלס‬
‫רעה תחת עובה עכ״ל‪ .‬ומעתה בייוה יי־נה עבד אל אדוניו ובמה יכופי־ ליום המשפע‬
‫על הנפלא ונעלס מכלל דלא ידע אינש מעיקרח אשי־ חלילה חולי! הוא צי לכנוס‬
‫בתחום שאינו שלי וחין כוונתי ח״ו לעשות עערה שמעולם נזהרתי בזה לעבות‬
‫מעשה הפרה‪ .‬וכל כונתי אינו חלא להגדיל תוי־ה ולהאדיי־ה ‪ u‬היא אמירתו לכני‬
‫המאוחת הגדולים היושבים לפניו ‪:‬‬
‫ר ג ם אמירתו נעימה אלי‪ ,‬אתה בן בני יחידי וצמידי שמע למילי דאיות הפוקד ע נ‬
‫בניס הנה זה היום קיבל עלי השעה אין עומדת לי בעוה״ז וחשכוק חיים לכג‬
‫חי‪ .‬ואנכי לא זכיתי להשלים עבודתי וגס ב! יחידי הלא הוח אביך אב בחכגוה ירן‬
‫בשני׳‪ .‬הלא הוא המופל׳ ומוכנג הגדול המושלם במעלות ומדות מהר״ר כנחש‬
‫זללה״ה ומבענו הוציא דברים עתיקים ועוב נמי לדרשה כאשר תמצא בכתבי קודש‬
‫שלי בשמו אשר למד הרבה ושנה הרבה ושמש ת״ח הרבה וי־ית ימני ימיו‪ .‬ולא‬
‫זכיתי להיות לי בן חי להביא מנחתי על ידו לבית הדפוס ובעצמי לא יכולתי‬
‫ג״כ מסיבת הערדא אשר היה עלי בלימוד דעת את עס ה׳ ולהשקותם תגויד‬
‫מחידושי התורה ומדרש ואגדה פי הא דאמר ר׳ יצחק ממש׳ סופרים לשעבר היה‬
‫אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ותלנווד ועכשיו שאין הפרועה מצויה ותאות אדם‬
‫רק לשמוע דברי אגדה ‪ .‬והייתי דורש עו״ב לעס ה׳ בק״ק נארדיעשוב כמנין עו״ב‬
‫שנים וגם בקריה נאמנה והעדינה מלאה חכמים וסופרים כה״ק בי־אד‪ .‬על כן ידעתי‬
‫איש גבור חיל אתה חכם כשירצה וחשר כחך וחילך לאורייתא ואל שדי יתן לך‬
‫רחמים למצוא חן וחסד לפני גדולים הרמים מגיני זהב ושלעונים ‪ ,‬ויורו לך באיזה‬
‫דרך אשר תלך להעמיד הדבר על מכונו והרחוי‪ .‬וציוה לקרוא הסכר בשם המר״י‬
‫בנימי״ן להיות נקרא בשמו ושם אביו בקרכו‪ .‬ה״ה כבוד הרב הגווכלא ומופלג‬
‫מהר״ר מאי״ר אמר״י אותיות מאי״ר ‪:‬‬
‫ו י כ ל לצוות ויאסף רגליו אל המעה ויגוע ויאסף אל עמיו ובהיות שנשארתי בדד‬
‫כצפוי נודד ‪ .‬אבד עצה כשל עוזר ונפל עזור נשאתי לבי חחר גבה עיניס‬
‫אחר תאות העולם ‪ .‬שאמרתי עוב תורה עם דרך אין ‪ .‬ופסקתי במרע‪ .‬עד דעדו‬
‫עלי הרפתקאות עד דכליא קרני‪ ,‬נשמתי כי עשיתי ואמרתי עד מהי יהיה זה לי‬
‫למוקש לבלוש ימי בקורי עכביש‪ .‬ואמיתי אפנה לימין לקיים נוואתו להאיר נרו‬
‫לזכותו בדינו כנ״ל אולי מגננו אבנה וישלח לי עזר מקודש להוציא לאור ולהשלים‬
‫עבודתו עבודת הקודש ‪ .‬הלא הנסתרות והנגלות ידועים למי שאמר והיה העולם‬
‫אשר עם לבבי לקיים לעשות משפע הכתוב על כל תורה נביאים וכתובים ‪ .‬ויע! לא‬
‫היה יכולת בידי להשלים ‪ .‬שההוצאות מיובות ‪ .‬וכ‪.‬ה פרועה נון הכיס לולי חסדי‬
‫ה׳ כי לא תמנו שהעיבו עמי אנשים נדיבים אוהבי תורה ‪ .‬לזאת אקנר באגיריס‬
‫ואספתי משיעור השיעורין מאשר דרש דרש לנו מידי שבת בשבתו דרושים יקרים ‪.‬‬
‫הנחמדים מזהב ומפז רב ואדרכמונים ‪ .‬ובכן כפי פרושות השמים לחק לאל שמיס ‪.‬‬
‫שישג^נו‬
 ‫הקדמה‬
‫שישקינו מבאר מיס חיים ‪ .‬וינהלנו כעל יוכיקי מים ‪ .‬ולשמחה ולבשון לביתו‬
‫יביחנו ‪ .‬באין פרץ ואין יוצאות ואי! צוחה ‪ .‬ויזכנו לעלות לעיר הנדחה ‪ .‬כי נ ס ניוה‬
‫ה' את הברכה ‪:‬‬

‫נאום הק׳ מאיר אליעזר ‪ .‬בהמגוח הרבהמיפלאמוהר״ר פנחס זילה״ה‬

‫בכדי שלא להוציא הנייר חלק אראה למלאות החסר באן בסדר בראשית‬
‫על מריש פליאה וזה הוא ‪:‬‬
‫א מ ר ו רז׳ל במדרש רבה השיר והשבח הזה של הכל יודוך והכל ישבחוך נתיסד‬
‫לתחתוכיס שיאמרו בכל שבת ושבת בשביל שמלאכי השרת היו אומי־יס פעס‬
‫אחד בשבת באיזה שבת אמרו בשבת ברחשית ‪ .‬ולכאורה אינו מובן הנאלה של‬
‫המדרש באיזה שבת אמרו וגס מ;א לי׳ לתרץ שאמרו בשבת בראשית דווקא ולא בשבת אחר‪.‬‬
‫ל נ ר א ה לענ״ד דהנה איתח בהוס' במסכת סנהדרין דף ל״ו ע״ב ד״ה מכגך הארץ‬
‫וזה לשונו המלהניס לא היו יכוליס לומר שירה כי אס ששה ימיס בשבוע‬
‫וה! הס‬ ‫מצד שע״י שמתפשנייס את הכנף לחרץ תיכן^ ומיד זמירות ושירות שמענו‬
‫אי! להס רק ששה כנפיס על ששה ימיס כמו שנחמר שש כגכיס שש כנפיס לאחד ‪,‬‬
‫וכשבא יוס השביעי אמרו רבש״ע מעתה אי! לנו עוד כנף לומר שיי־ה והנה לפ׳ז‬
‫קשה איך אמר שהשיר והשבח הזה של הכל יודוך בשבת שה־י אי‪ ,‬להס כ‪.‬ף על יוס‬
‫השביעי ‪ .‬אך באמת בשבת ברהשית היו יכולים לוניר שירה מצר שהשבה ברחבית‬
‫היה יוס השישי לבי־יאהס שאמרו רז״ל הכל מודים שהמלחכיס לא נבראו אלא ביום‬
‫שני‪ .‬וזה שאמרו השיר והשבח הזה נהיסד לתחתונים לומר בכל שבת בשביל שהמלחכיס‬
‫היו אומרים השירה הזאת בשבת ‪ .‬והקשהי המדרש באיזה שבת אמי־ו הרי על יוס‬
‫השבת אין להס עוד כנף לומר שירה לזה אנוי־ בשבת בי־אשית בהשבת בראשית‬
‫הוא יוס ששי לבריאתן שלח נבראו רק ביוס ב׳ והנה בזה נוכל להבין הש^י־ והשבח‬
‫הזה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו הכל ירוממוך סלה ‪ .‬לכאורה למה בתחילה‬
‫נחמי־ והכל באו״ו‪ .‬ולמה לא אמר והכל יריממוך בוח״ו ולפי דברינו הכי כירושו‬
‫דהנה ע״י שהכל היו אונזריס שירה בשבת בראשית ה‪ ,‬בני אדס ה; המלחכיס ‪ .‬מזה‬
‫מוכח שלא נבראו רק ביום ב' דאי ביום א' נבי־חו לח היו יכולים לומר שיייה בשבת‬
‫שאז היה מס השביעי ‪ ,‬ולפ״ז מוכח שהוא יתברך היוצר הכל לבדו כמו שארז״ל‬
‫שנבראו ביום ב' ולא ביום א׳ כדי שלא יאמרו שהמלחכיס סייעו אותו יתברך ‪ .‬וזו‬
‫היא השיר ע״י שהכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו עי״ז שכילס כאחד הן בכי‬
‫אדס הן מלאכים אמרו השירה הזחת כולם הודו ואמרו שהוח ■ונר הכל הוא צבדו‬
‫ואין בלתו שלא היה אותו יוס שוס מלאך לסייעו יתברך ‪.‬‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת בראשית‬
‫בעזר תמגיד אחרית מראשית‪ .‬אציין טאטרים בג־עשה בראשית‬
‫ליוגז עי! לי־ץי; נ ־ ‪ :‬ה הכה הכיעס יזה‬
‫לעולם ששית׳ מדה״ר‬ ‫‪V‬׳י‪.‬׳•׳‬
‫פי זה יש‬
‫לניד 'ד יחי! לוי"־ ני ה לח נכתב בתהילת‬
‫■ייז‬ ‫הכייחה ב׳ שייו׳ די‬
‫א מ ת בי־הש דבייו להידיע כי הוה החד‪.‬‬
‫ותם יחי"־ ב׳ שייוה לח ייכל‬
‫לי־מוז חרת בי־חש דב־־יו כי ינעי־ך להק־ים‬
‫רת״ים לי־יני לזה לח חייר ה' רק‬
‫בי־חבית ני־א יזל'־'□ כדי י י ' ״ חיית‬
‫ו מ ע ת ה תפשי להבי; הכ״נה ‪-‬־פתיחתו‬
‫של ר׳ ינחק שפתח על בירשי׳‬
‫ברא רלהיס הה״ד יחש דברך חמת‬
‫ולעולם כל משכגי נדקיך יחש דברך היינו‬
‫תחלת ברייתו של עולם ריייז לנו חמה‪.‬‬
‫ע"כ הכוונה שהיה קפה לו למה לה חמר‬
‫בראשונה ברא ה׳ הלח א מי ברתשיה‬
‫לרמז בראש דבריי איית‬
‫ו ה נ ה מצתתי יאיתי בזה הדרך בשם‬
‫הגאון מ׳ העשיל זלה״ה על זה‬
‫שאמרו רז׳׳ל במס׳ ר״ה ביקש קהלת‬
‫להיות כמשה יצאה בת קול וחמר כתוב‬
‫משר דברי אמת לא קם עוד נביה כי'שה‪.‬‬
‫דהגה רימז לנו מלת אמת ביושר ובהיפך‪.‬‬
‫בראשית ברא אלהים וגם ביושר דהיינו‬
‫ב ר א הלקים א ת והית ביישי ובסידר‬
‫אמת ונפקותא בזה על דרך שאמרו‬
‫רז״ל •‪:‬רתשית בשביל משה שנקרא ראשיה‬
‫נברא עולם והנה כל זה אם הרומז של‬
‫אמת הוא ביושר דהייינו ב ר א • אלק־ם‪.‬‬
‫ה ת ואז הקופוי במקומה עומדת למה לח‬
‫חמר ברחשונה חלה לריוז שבשביל משה‬
‫נברא עולם שנקרא יחשית חך תם‬
‫חמרינן שהרמז של תאה הוח מביחשית‬
‫ברא חלהיס !לא דין~ר אזי חינו מוכח‬
‫מבראשית שנביח פשביל יישה‪ .‬שחכשי־‬
‫לומר זה שלא א מי ביחפינה י ק יראשית‬
‫כדי לימוז אמת וזה שחמיו ביקש קהלת‬
‫להיות כמשה וחק לומי חיך ייכל לדייות‬
‫אלי\‬
‫א מ רי‬
‫יסוד העולס לעיקר הבריחה היתה‬
‫‪5‬שביל ישראל‬
‫שנחמר בראשי׳ ברא אלקיס וי־דירו רז״ל‬
‫ברי^^ה בשביל ישראל שנקראו רהשיח‬
‫בי־ח אה השגיס והאי־ן ‪ .‬לזה לא כהב‬
‫בראשונה רק ברהשיה להיהות מעלתינו‬
‫הגדולה שכל העולם לה נביה הלא‬
‫בשבילנו ‪ .‬ועו׳ כיעס בזה שכהה בבראשית‬
‫ולא אמר בראשונה כדי להודיע לנו כי‬
‫הוא אחד והין יחיד כיחידו כמו שהייי־‬
‫אמת חותמו להודיע כי הוא אחד וכיי־שו‬
‫דהנה כששואלין לאדם על איזה דבר‬
‫מהו באם הוא רוצה לשקר יוכל לונו׳־‬
‫שקרים הרבה •לאלפים וליבבוה אבל אם‬
‫הוח אומר האמת מהו‪ .‬אינו יכול לומי־‬
‫רק דבר אחד ‪ .‬לזה אמת חותמו של‬
‫הקב׳ה כדי להודיע כי הוא אחד כמו‬
‫האמת אינו יכול לומר רק דבר אחד‬
‫והנה התורה באה לרמז לנו כי הוא אחד‪.‬‬
‫לזה פתח בבראשית ולא בראשונה ‪ .‬כדי‬
‫לרמוז לנו ברחשית ‪ .‬ב ר א אלהים‬
‫מלת אמת ‪:‬‬
‫ו מ ע ת ה לא קשה מה שהקשה היפה‬
‫תואר ביה שאיתא ב' דעות‬
‫במדרש רבה חד אמי־ מלך במשפע יעמיד‬
‫ארץ ?‪1‬לא נברא העולם רק במדה״ד‪.‬‬
‫כמו שנאמי בראשית ברא אלקים ‪ .‬וחד‬
‫אמר שית׳ הרחמים למדה״ד כמו שנא׳‬
‫ביום עשות ה׳ אלקים והקשה היכה‬
‫הואר לדיעה זו שהעולם נברא בשיתפות‬
‫הי׳ ליכתב בתחילת הבריאה הב׳ שמוה‬
‫בראשית ברא ה׳ חלקים ולמה לא אמר‬
‫רק אלקים והנה רש״י ז״ל מתרץ זאת‬
‫שהכוונה בהחלה עלה במחשבה לבראה‬
‫ולפי דברינו לא קשה‬ ‫במדה״ד וכו'‬
‫מידי דהנה רש״י פירש שהקדים מדי‪:‬״ר‬
‫ושתפו למדה״ד שהעיקר להיות קדימה‬
‫למדה״ר כמו שאמר המקדים רחמים‬
‫בנימ ‪n‬‬ ‫בראשית‬ ‫‪ 9‬אמר'‬
‫אליו שהרי מעלתו גדולה כל כך אשר כל העולם כולו לא נברא א) א‬
‫בשבילו‪ .‬שאפשר לומר זד‪ ,‬שאמ~ בראשית אין דוכויגד‪ ,‬בזר‪ ,‬להראות גדולה‬
‫משה אלא לרמוז לנו מלת אמת לזה יצאה בת קול ואמרה כתב יושר דברי‬
‫אמת מלת אמת רומז לנו ביושר דהיינו ברא אלקים את ואז מוכח מבראשית‬
‫אשר לא קם עוד כמשה‪ .‬שכל העולם לא נברא אלא בשביל משד‪ ,‬ודפח״ח‪.‬‬
‫* ר ב ת נראה ליתן טעם בזה שרימז לנו מלת אמת בסוף האותיות ולא‬
‫בתה“תו על דרך שאמרו חז׳ל במ*ר אמרר‪ ,‬תורד‪ ,‬אני היתי כלי אומנתו של‬
‫הקב׳ ה שהית מביט בת וברא עולמית ואמרו שם שהיה בונה עולמות ומחריבן‬
‫עד שברא ואמר דין אהגין לי ודין לא אד‪,‬נין לי ולכאורה קשה הרי שלא‬
‫כמדת הקר׳ ה מדת בו״ד להיות סותר ובונד‪ ,,‬ונראד‪ ,‬דהנה איתא בזד‪,‬ר הקדוש‬
‫מאן דאתהדיש מלין באורייתא על פי אמת גברא ממנו עולם עומד‪ ,‬ושלא על‬
‫פי אמת גברא ממנו צולם עובר‪ ,‬והתורה שהיתר‪ ,‬אומנתו של הקב״ה פידש חן‬
‫טוב היינו תורד‪ ,‬שבעל פה מה שתלמיד עתיד לחדש‪ ,‬והנד‪ ,‬אמרו רז״ל מת‬
‫דכתיב וד‪,‬מכשלד‪ ,‬הזאת תחת ידך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם‬
‫נכשל בה מתחלה הרי שאי אפשר ללמוד על פי אמת רק באם למד תחלר‪,‬‬
‫שלא על פי אמת נמצא כשהש״י‪ ,‬היה מביט בה לברוא עולם היד‪ .‬רואה מה‬
‫שיתחדש תחלה שלא על פי אמת וברא עולמות ומחריבן היינו עולם עוב־י‪,‬‬
‫ואחר זה ברא ואמר דין אד‪,‬נין לי ודין לא אהנין לי זה שעל פי אמת עולם‬
‫עומד וזה שלא על פי אמת עולם עובר‪ .‬היוצא לנו שעל ידי התורה שעל פי‬
‫אמת העולם עומד וד‪,‬אמת אינו רק םו?ו אחר שנכשל בה מתח ‘ה לזה רימז‬
‫לנו האמת בסוף האותיות ולא בתחלו‪ ,‬כי האמת אינו רק בסופו הרי העיקר‬
‫הוא האמת כי על האמת העולם עומד וקרוב ה׳ לכל קוראיו יכול לכל תיימוד‬
‫לומר לכל אשר יקראוד‪,‬ו באמת דייקא בלי שום מחשבות חוץ ח ו רק לקשר‬
‫ולדבק אליו יתברך כמו שנאמר ואתם הדבקים בה׳ ועיקר הדבקות אליו יתברך‬
‫הוא על ידי תורת אמת ואז‪-‬אורייתא ו־;ב ה וישראל כולה חד וכל זת רימז‬
‫לנו באותן כ״ב אותיות כמו שכתב ד‪,‬רמ בן ז״ל אותיות א״ב עם מנצפך המה‬
‫כ״ז אותיות א מתחיית הא ׳ב וין באמצע ת בסוף האותיות וזו האמת חותמו‬
‫של הקב״ה שהוא אמת ומכל צד וצד י״ג אותיות לרמז על מעלתינו שאנו‬
‫נקראים גוי אחד וקב״ה נקרא אחד ב׳ פעמים אחד עולה כ״ו כמכפר הוי״ד‪.‬‬
‫לומר שאנו מדובקים ממש בקוב״ה וכולם מצטרפים יחד ונקראים אחד‪ ,‬וכמה‬
‫חביבין ישראל קמי קוב״ר‪ ,‬דבעא לאתדבקא להו ולאתקשרא עמהו ועביד לד‪,‬ון‬
‫עמא יחידאי בעלמא‪.‬‬
‫אמר ר׳ יצחק לא היה התורה צריך להתחיל אלא מד‪,‬חת ש‬
‫ה>ד‪ ,‬שהיא מצוד‪ ,‬ראשונד‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית בו׳‪ .‬לבאורד‪ ,‬קשה מהיכי‬
‫תימי לא היו לר‪,‬תהיל מבראשית אלא מהחודש הזד״ ואם תאמר מצד הראשית‬
‫שהיא מצוד‪ ,‬ראשונה‪ ,‬הרי יש ראשית לראשיתו מילה וגיד הנשר‪ .‬שנצטוו בה‬
‫ישראל ראשית וקודם החירש הזה והוד‪ ,‬להתחיל בהם ‪:‬‬
‫על דרך שמצאתי ראיתי בספר שפתי ישינים לאלגזי‪ ,‬על‬
‫בסוק והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות‬
‫לפני אץ כ ינתו שיבאו באותן הימים שבת וחודש להשתחוות‪ ,‬אלא כוונתו‬
‫בס׳ בת שבת וח!דש היינו בסיבת חידושו של הלבנד‪ ,‬כי אות זד‪ ,‬החודש על‬
‫בריאת הצודם אשר במאמרו ברא שחקים‪ ,‬ובסיבת השביתה ששבת במס‬
‫השביעי והיא אות לעולם כי ששת ימים עשר‪ ,‬ה׳ ע® ידי שני עדים הללו‬
‫יבאו כל ב‪:‬זי־ ’ ה‪.‬תחיות לפניו יתברך שהן ד‪.‬ם יגידו צדות וראיד‪ ,‬אשר הוא‬
‫ב נ י מ י ו ‪10‬‬ ‫בראשית‬ ‫אמרי‬
‫יתברך קדמון לבל דבר לזה הטעם צריך להיות קידוש היום וקידוש הזזודש‬
‫בעמידה דווקא כי העדות צריך להיום בעמידה •‬
‫נוכל להבין ביחזאל כ׳ כה כר־ ה׳ שער החצר הפנימית‬
‫הפינה קדם יההז סגור ששת ימי המעשה ביום השבת יפתח וביום החודש‬
‫ומלזתה‬
‫יפתח‪ ,‬דהנה אמרו רז״ל למה נמשלו ישראל ליונה מה יונה שיש לה ב׳ כגפים‬
‫ופרחה באחת ונחה באחת‪ ,‬ואח״כ כשהיא מייגע את עצמה בכנף הזה פרחה‬
‫באחרת‪ ,‬וכן היא אומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה‪ ,‬היינו באחת‬
‫אעופה ובאחת זזשכונה‪ ,‬כמו כן יש לישראל ב׳ כנפים האמונה והידיעה‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר וארשתיך לי באמונה‪ ,‬וידעת את ה׳ ואם האדם הוא ייעף ויגע את‬
‫עצמו בכנף האמונה כמו שאמרו ודע מה שתשיב לאפקורס‪ ,‬צדיך לעוף בכנף‬
‫השני של הידיעה ובכנף הידיעה בוודאי הוא מייגע את עצמו אשר לגדלתו‬
‫אין חקר‪ ,‬ואין חקר לתבונתו וצריך לחזקו בכנף האמונה ‪:‬‬
‫על פי שני צדים הנ״ל יתקיים בנו האמונה‪ ,‬לזה באם האדם‬
‫רוצה לבוא בשער הפנימיות בזה לחקור ולדרוש מציאתו יתברך וקדמתו אשר‬
‫והנה‬
‫הוא קדמון לכל דבר אין בידו כח וגבורה לבוא אל שער הגדול הזה כל ששת‬
‫ימי המעשה כי זזם יהיה מייגע את עצמו בכנף הידיעה‪ ,‬יצטרך לחזקו בכנף‬
‫האמונה ואז אין בו מופת להיות עדות לראיה על האמונה‪ ,‬לזה אין לו לבוא‬
‫אל השער הזה‪ ,‬ני אם ביום השבת או ביום ההודש זעל פי שני עדים הללו‬
‫יתקיים ויחזק האנזונה‪.‬‬
‫‪ HTI‬שאמר כה אמר ה׳ שצר המצר הפנימית הפונה קדים לידע‬
‫ולהודיע אשר הוא קדמון דבר אני מזהירך אשר יהיה סגור ומסוגר ששת ימי‬
‫המעשה כי אם ביום חשבת יפתח ועל פי שני עדים הללו יתקיים בידך האמונה‬
‫הש״ך על התורה פירש הסמיכות פרשת נח לפרשת בראשית‬ ‫והנה‬
‫דזזנה פלאות עדותך זה שיאינו בכל עת ורגע נפלאותיו וגבורותיו הן הם יגידו‬
‫עדות וראיה על מציאותו יתברך כמו שנאמר וגבורותיך יגידו‪ ,‬לזה אפשר‬
‫לומר זה שאמרנו פ‪ 1‬על גבורות עושה חדשות היינו זה שפועל גבורות ומשנה‬
‫טבע עולם ?הרוס ולאבד הטבע זו היא ראי׳ שבוודאי הוא עושה חדשות שהוא‬
‫עושה חידוש העולם שאם לא היה בידו כביכול כח וגבורה לתדש העולם לא‬
‫הי׳ בו כח לשנות טבע העולם ולהיות פועל גבורות לזה אמר בראשית ברא‬
‫אלקים להשריש האמונה של חידוש העולם שזה יסוד לכל התורה וצריך להניח‬
‫היסוד תחלה כדרך הבנין ואחי זה הוא מביא ראיה לדבר בפרשת נח שנאמר‬
‫בה הריסות טבע העולם ופעולותיו וגבורותיו‪ ,‬והן הם יגידו עדות על הבריאה‪.‬‬
‫‪ H r iV D I‬נוכל להבין זה שביקש דהע״ה ואמר תן להם כפועלם‬
‫וכרוע מעלליהם השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולת ה׳ ואל מעשה ידיו‪-‬יהרסם ולא‬
‫יבנם‪ ,‬דהנה המשורר היה מתרעם צל רשעי הדור והי׳ מתפלל על עצמו‬
‫שיפרידו הש״י מהם לבל למשוך אחר דעתיהם הגפסדות ובפרט בש‪1‬רש הכל‬
‫מהווגע אליו יתברך אשר היאו רחוק מסברתם ובאר סכלותם‪ ,‬והעיקר הגדול‬
‫בזה באמרו כי לא יבינו אל פעלת ה׳ מבלתי התבדננים בדבר הזה הם נכונים‬
‫למועדי רגל בכפירו העיקר חלילה לזד■ אמר תן להם בפעלם וכרוע מעלליהם‬
‫השב גמולם להם מדה כנגד מדה כי לא יבינו אל פעולת ה׳ ואל מעשה ידיו‬
‫שיהי׳ פעולתו שפועל גבורות עדות וראי׳ על מעשה ידיו שעושה הדשות‬
‫לכך השב גמו'ם להם מדה כנגד מדה כפעלם וכמעשה ידיהם ושמא‬
‫תא‪,.‬ר מהיכן יביגו זאת לוח אמר יהרסם ולא יבנם בתמי׳ וכי אפשר להרס‬
‫ולאבד ולשנות הטבע באם לא הי׳ לו כה לבנות מתחלה ואפ״ה מם לא רצו‬
‫ב נ י מ יז‬ ‫בראשית‬ ‫ו‪ 1‬א מ ר י‬
‫להבין ולהשכיל בדה ומהראוי ליתן להם כפעלם וכמצשה ידיהם והנה פרשתי‬
‫בזה שאמר דהצ״ה כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם‬
‫גבורותיו וכבור הדר מלכותו דתנה החיוב צלינו להללו ולשבחו ולספר הודו‬
‫ולפרסם גדולתו ׳תברך ולהואות לעם הדרך אשר ילכו בה ולהיות נשרש אמונה‬
‫במציארו יתברך ובבריאתו את העולם צל ענינו וסידורו אך לא יוכלו להודיעם‬
‫צל פי חק׳רה כי אין חקר לתבונתו רק וגבורותיך יגידו צדות צל מעשה ידיו‬
‫כנ״ל ל!ה אמר ראיתי הנהגות הצם באם רוצה אחד להודיע לחבירו מציאותו‬
‫יתברך ומלכותו בכל דור ודור הן הם מתחלה כבוד מלכותך יאמרו ואח״ז לראי'‬
‫וגבורתך ידברו אבל לא יאות עבדי כי למה יפקפקו באמונה צד אומרם‬
‫הגבורות ל־אי אלא כן הוא הדרך הראוי להודיע לבני אדם תחלה גבורותיו‬
‫כדי למש! ך לכם צי״ז לקרבם אליו יתברך תיכף ומיד באומרו אח״כ כבוד הדר‬
‫מלכותו כי י־מה ינוחי לפקפק באמונה צד אומרם הראי׳ צל האמונה לכך טוב‬
‫טוב היה להם להק^ש הודעת הגבורה למשוך לכם לקרבם צל האמונה‬
‫במציאתו תיכף ומיד בהודעת כבוד הדר מלכותו יתברך‪.‬‬
‫‪ n n V D T‬ההיוב אלינו לדבין ולהשכיל את דברי תורתינו הקדושה‬
‫והטהורה אשר לא היו צריך יהתחיל אלא מהחודש הזה שהיא הראי' צל‬
‫הנ״ל ואח׳‪ 1‬הודעת האמונה שהיא בראשית ברא ולמה ינוח את הצם לפקפק‬
‫באמונה עד אומרם אות זה החודש‪.‬‬
‫דהנה נאמר הללוהו כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר‬
‫צלינו חסדו הרי לא האמינו כי אם כשגבר צלינו חסדו ונפלאותיו וכל זה‬
‫באו'ה אבל צל ישראל אמונתו יתברך בלבם בלי שום אות ומופת הקודם לזה‬
‫אמר להוריע לבני אדם ולא אמר להודיע לאדם אלא לבני אדם דייקא היינו‬
‫לאו״ה ולא אמר להודיע לאדם אלא לבני אדם דייקא היינו לאו״ה שיקראו בני‬
‫אדם כדאיתא בתוס׳ צ"מ שאמרו רז״ל אתם קרוים אדם ואין או״ה קרוים אדם‬
‫וכתבו התום׳ אדם לא יקראו אבל בני אדם יקי־או בני אדם הראשון ובאם‬
‫רוצה להודיעם צריך לומר גבורותיו תחלה כי לא האמינו כי אם כשגבר עלינו‬
‫חסדו וגבורותיו מתחלה לפי זה לא קשה מידי דהנה התורה צוה לנו משה‬
‫ולא להם ואנו מאמינים באמונה שלימה בלי שום אות ומופת לזה פתח‬
‫בבראשית להניד שבחו של ישראל שמאמינים במציאתו יתברך בלי שום אות‬
‫ומופת הקודם‬
‫‪ HT1‬שאמר ר׳ יצחק לא הי׳ התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה‬
‫כי אות זה החודש ומה טעם פתח בבראשית ואין לומר לכה שאי“ דווקא‬
‫שהיה לכת ח בהתודש הזד‪ .‬ולא שאל על מה שלא כההה התורה במצ ת שבת‬
‫שגם כן אות היא לעולם לזה אמר שהיא מצור‪ .‬ראשונה שמצות החודש הזה‬
‫נצטוו בה ישראל ראשית וקודם מצות שבת‪ ,‬לזה שאל צל■ מה שלא פתחה‬
‫התורה בד‪.‬אות זה החודש ומד‪ .‬טעם פתח בראשית לזד‪ .‬אמר ר‪.‬טצם משום כח‬
‫מעשיו הגיד לעמו ישראל דייקא‪.‬‬
 ‫בנימין‬ ‫>־רשה בראשית‬
‫בראה‪ .‬וברצונו נתנה למי שחפץ ב ס‪.‬‬
‫ואז יוכל לומי־ להס גינית היזידש הזה‬
‫להזהירם משכו וקחי לכס צחן לכס ולא‬
‫משל הגזל‪:‬‬
‫לנו להאמין בחיוונה שלימה אשר‬ ‫הרי‬
‫הוא היוצר והביר׳ כל העולמות וכל‬
‫הירוחי יכל מה שברא לא ברא‪ ,‬הלא‬
‫לכבודו להללו ולשבחו ולספר הודו יהנה‬
‫לכאירה קשה אהדדי הרי נאמר והאלהים‬
‫עשר שיראו מלפנינו משמע מזה שבי־יאתי‬
‫היה בשביל היראה ולא בשביל הכביד‪.‬‬
‫ואפשר לומר אלו ואלו דברי אלקי׳ "ייס‬
‫היראה והכבוד ^ אחד ‪ .‬שאין כבודו אלא‬
‫בזה שיראו מלפניו‪ .‬כמו שנאמר יי־את‬
‫ה׳ היא אולרו היינו באם האדס '־וצה‬
‫להתראות את עצמו לפני איזה שר ומלך‬
‫והוא מביא איזה דורן להמלך ובוודאי‬
‫הוא דבר הנמנע שלא יהי' הדורן הזה‬
‫באוצי־ות המלך כי כלום חסר מבית המלך‬
‫ואז הוא צריך לחקור ולדריש היסב על‬
‫איזה לבר חשוב אשיי לא יוכל למציא‬
‫באוצרות המלך ובאס הוא מכבד איתו‬
‫באותו דבר שאינו בנמצא אז המלך נועל‬
‫המתנה מי־וב אהבתו אלי׳ ומניחה באוצריתיי‬
‫מגודל חשיבת׳ שהיא אינה בנמצא וכל‬
‫זה במלך בו״ד אבל מלך מלכי המלכים‬
‫הקב״ה אשר מלא כל הארץ כבידו ינאמר‬
‫בו כי לי תבל ומלואה וכל אשר בה ‪.‬‬
‫ואיזה דבר החשוב היא לבא באוצרו להיות‬
‫לו כבודו שלא יהי׳ בנמצא אצלו יתברך‪,‬‬
‫הייני‬ ‫לזה אמר יראת ה׳ היא אוצרו‬
‫היראה זו היא כבודו להניח באוצרותיו כ'‬
‫זה אינו באוצרותיו‪ .‬כמו שאמרו הכל‬
‫בידי שמיס חוץ מיראת שמיס לפי זה‬
‫אתי שפיר כל מה שברא לא ברא אלא‬
‫לכבודו ואס תאמר באיזה דבר יוכל האדם‬
‫לכבדו יתברך שיהי׳ בו כבודו‪ .‬הרי הכל‬
‫היא בידו ובאוציותיו ‪ .‬לזה אמר והאלהיס‬
‫עשה שיי־או מלפניו וזו היא כבודו להניח‬
‫בחונרותיו מגודל חשיבת׳ כי הכל בירי‬
‫אמרי‬ ‫‪12‬‬
‫ולא להם ואנו מאמינים באמונה שלימה‬
‫בלי שוס חוה ומוכת ‪.‬‬
‫ו א י ן לומר הס ‪ p‬היח‪ .‬למה ני־יך‬
‫להידיע לנו גבויותיו יי־לברך אחר‬
‫כך הרי כבר נשרש אמונה קודס הודעות‬
‫הגבורה ואיך אמר לבני הדס צריך להודיע‬
‫תחלה גבויותיו ואחר כך כבוד הדר‬
‫נולכותו ולישראל כבוד מלכותך יחמרו‬
‫ואח״כ וגבורתך ידברו הרי לישראל חינו‬
‫צריך להידיעס לא בתחלה ולה בפיו! וגס‬
‫מה שפירש הש״ך על התורה הסמיכות‬
‫הכרשה בראשית לפרשה נח שסופר בה‬
‫מעשה דור המבול להיות אמינה על‬
‫בראשית שהיא בריאות עולס להורות להם‬
‫אס הי׳ בו כח להרוס ולאבוד ולשנות מבע‬
‫העולס ולא יבנס בתמי׳ כנ״ל‪ .‬הרי על‬
‫ישי־אל אמינרלו מקודס הודעות הגבורה לזה‬
‫אתר כדי לתת להס נחלת גויס שלא‬
‫יחמרו או״ה ליסעס אתס כלומר זה‬
‫שהודיע לני גבורותיו יתברך אין הכוונה‬
‫בזה להיות נשרש אמונה כי כבר נשרש‬
‫המונה בלבינו וכל זה ההודעית הגבורה‬
‫אינו אלא להראות את כחו וגבוריצו להעמיס‬
‫‪,‬יתקיים בנו מה שאמר יראו ישריס וישמחו‬
‫יכל עולה קפצה פיהו פירש על ידי זה‬
‫שיראו ישריס הגבורות והנפלאות של הקב״ה‬
‫מצד שעל ידי הראות כחו‬ ‫ישמחו בזה‬
‫וגבורתו כל עולה קפנה פיהו לבל יאמרו‬
‫לישראל ליסעס חתס שהרי כחו וגבורתו‬
‫יגידו עדות וראי׳ לדכי־ שהוא בראה ובידו‬
‫ליתן את הארץ לכל אשר יחפוץ‬
‫ו ע ו ד יש לומר דהנה חיך הכשר להתחיל‬
‫מהחודש הזה לכם שנאמר בה‬
‫משכו וקחו לכס צאן וארז״ל לכס ולא‬
‫משל גזל הרי יאמרו משה רבע״ה בודה‬
‫מלבו מצו׳ זו כי איך אפשר להיות שהי׳‬
‫צוה מה׳ על הגזל הרי הם ליסמס ז׳‬
‫עממים ולא מיחה ה' ב ס‪ .‬לזה התחיל‬
‫בחידוש העולס תחלה ‪ .‬ליסתוס פיהס לבל‬
‫יאמרו ליסשיס אתם שהיא יורה שהוא‬
‫‪13 t‬‬ ‫בבימין‬ ‫פרשה בי־אשית‬
‫נק״א שמו שדי שאמר לעולמו די שאולי‬
‫לת היה הימר לעולמו די היה העולם‬
‫ימשך יהילך עד ע תה‪ .‬לפ״ז נשמע‬
‫שביודאי כאמירה נברא עולם דאלו בעשי׳‬
‫יש־־א עילם אם כן לא היה צריך לומר‬
‫לעולמי ־ רק שהיה לו למשוך ידו כביטל‬
‫מלעשית עוד אלא וודאי באמירה נברא‬
‫עילם שהי' גיזר ואומר להיות נברא‬
‫העילם יאי כשהיה שותק מלומר די ‪ .‬הי'‬
‫מישך יהולך עד עתה לכך הי׳ צריך‬
‫את״כ לומר די ואז העולם עמד מגערתו‬
‫שציוה שלא יהיה מושך הילך עוד ומעתה‬
‫אם באמירה גברא יש כאן בחירה ביד‬
‫א־־ס לבטל ילקיים דבורו יתברך ויש כאן‬
‫שכר ועונש‬
‫ו ז ה שאמר יראו מה׳ כל הארץ מוינו‬
‫יגורו כל יושבי תבל כי הוא‬
‫אמי ויהי שנברא העולם באמירה והבחירה‬
‫‪:‬־ד האדם לבטל או לקיים דבורו לזה‬
‫יאו מה׳ מלבטל דבורו ושמא תאמ ­‬
‫תי מעיד בי שבאמירה נברא או אינו רק‬
‫יעשיה יאין כא! בחירה כי מי יבא אח־־‬
‫המלך חת אןשר כבר עשהו לזה חמר‬
‫בת יראה באם היה רוצה להיות העולס‬
‫עדיד ילא יליה ימשך והילך עוד היין‬
‫ייוה י־עמיד שאמר לעולמו די ואי בע־יה‬
‫ביי־ ־'א היה ■יריך ־'ימר• די רק היה לו‬
‫אלא וודאי‬ ‫ליישוך י ״ מלעשיח עוד‬
‫נאיי־־ה נביא ייש כאן שכר ועונש ‪.‬‬
‫אש ‪,-‬אקר א״כ היח למה נאמר ויעש ‪.‬‬
‫־ייכיוע כעשיה ילא באמירה לזה אמר‬
‫׳ה שאמר ייעש כוונתו בזה להכיר ענת‬
‫נוים הניא מחשבות עמים והיינו כמו‬
‫שאמרו רבנן שצפה קב״ה שעתידין או״ה‬
‫לעשותן אלהית כו׳ לזה אמר ויעש‬
‫־י ה פי ענתם ־להראות להם כי ה׳ אחד‬
‫ישמו אחד■‬
‫ו ה ב ה יייע שהקב״ה ברא את האדם‬
‫שיעשה פירית דהיינו תיי״ג‬
‫עצות )ירשה את י׳ות אור הידול אור‬
‫‪m p‬‬
‫אמרי‬
‫‪:‬אדס חון מיי־את שמם ־'זה '(■']ר "־' ‪r f‬‬
‫‪-‬ז' הוא י וצרו ימה כויב ימה ־נג־ס ''!ירית‬
‫דהע״ה באומרו ייאו מה׳ כל ־זי׳רץ ממגו‬
‫ונקדים איזה הקדמה קכיגה‬ ‫יגורו כו׳‬
‫שאמרו י־ז״ל במדרש י־יה פרשה יו ‪.‬־‪.‬‬
‫אחד מ! המקונוות שהי־מיש ‪ p‬זומא את‬
‫כל העולם כולי כתיב י־עש אלקים את‬
‫הי־קיע משמע כמשי׳ נבי־א עולם והלא‬
‫כתיב בדבר ה' שיוים נעשו משייע בדיביר‬
‫ולא בעשי׳ אמרו רבק לעולם בדיבור נבי־א‬
‫עולם וזה שאמר ייעש שי־אה קב״ה‬
‫שעתיק או״ה לעשיח אח הע‪.‬לם לאלהות‬
‫באומרם שבדיבורו יתבי־ך לת הי׳ יכיל‬
‫לבי־וא את העילם באם לא הי׳ ממש בהם‪.‬‬
‫לזה א מי ויעש להוייע שאין בהם מייש‬
‫כי אם הוא בראה יעל ידי עשיותיי יתברך‬
‫נברא העולם ולא מעצמם‪.‬‬
‫ךן ךי בזה שיקל הדעת אם בדיבור נברא‬
‫עולם או בעשי׳ ונפקותא ביניהם‬
‫סייש מהרש״א ז״ל לענין שכר יעייש‬
‫דהנה אמרותיו של הקב״ה ביד האדם לבכיל‪,‬‬
‫כמי שאמרו קב״ה גוזר יצדיק 'יבשלו לוה‬
‫אמרו חז״ל ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים‬
‫את העולם שנברא בעשרה ^מחיורית רייקא‬
‫באמירה ואמרותיו ביד האים למיקם‬
‫ולקיימם ולהפרע מרשעים שמאביין י־ת‬
‫העולם שנברא שעשרה מאמי־ית ־ יקא ‪,‬‬
‫והם מבטלים דבירו של הקב״ה "יחי־יכ־ן‬
‫את העולם שנבי־א במאמרי היי הבמיי־ה‬
‫ביד האדם לבטל הו לקיים י־כ־י־י שיי‬
‫אקב״ה ‪ .‬ויש שכר ועונש אבל באם העולם‬
‫נברא בעשיה‪ .‬אין הבחירה ביד הרים‬
‫ני אין ביד האדם כת ־יש י ה לבטל או‬
‫לקיים עשיותיו יתברך כמי שנאמר כי מי‬
‫י»יא אחר המלך את אשי כבר עשהו דייקא ‪.‬‬
‫עד כאן לשון מהרש״א ז״ל‬ ‫^‬
‫לענ״ד להכריע שבוודאי באמיר׳‬ ‫דנלאד‪,‬‬
‫נברא עילה‪1 .‬תז רבחירה ביד‬
‫סאדם לבטל ולקיים דבורו יתברך י ש‬
‫אעכג ר;״ל לכת‬ ‫‪■ypp‬‬
 ‫בנימי!‬ ‫פרשת בראשית‬
‫דעו דלאו מילתא זוערתא היא‬ ‫לכן‬
‫וירחה לעבדו בלבב שלם וללמוד‬
‫ונלמד נשמור ולעשות את כל דברי‬
‫תלמוד תורתינו הקדושה והקוהו‪-‬ה יכל‬
‫ימיו יהי׳ בתשובה שלימה ילהתיצב על‬
‫הירך העזב והישר ולהעלות ענ זכי־ונו‬
‫תמיד שיש בו חלק אלהי ממעל הנשכיה‬
‫הקדישה והעהורה ואי יראה להמשיך‬
‫ולהיסך קדישה על נשייתו הקדישה‬
‫להתקשי■ ולהתדבק אל המלך הקדו׳ על‬
‫ידי תויתני הקיושה והמהיי־ה ‪ ,‬ואו הוא‬
‫קידם למעלה ממלאכי השרת לזה את■־‬
‫דהע״ה תלקי ה' אמרתי כדי שעל ־־י‬
‫■ה שיעלה ואת על זכריני תמיד אוכל‬
‫לשמוי דבי־יו ;‬
‫ו ב א ם ת״ו לא יכה ‪ .‬והוא מלוכלך‬
‫בחכואיס ועוונית ופגעים רעים‬
‫יהרהוריס רעיס במה האדם נחשב באס‬
‫חשך אורו ונחשך תוחרו איה גדולתו כמה‬
‫גודל נפלתו מאיגרא רמ׳ לבירא עמיקתח‪,‬‬
‫שאז אפילו יתיש קדמו ‪ .‬מצד שנשמתו‬
‫הקדושה כבר ברחה ממנו ואין לו אלא‬
‫גוף עכור והחומר הנבזה והנמאס השפל‬
‫שבשפליס ‪ .‬לזה אמר הקב״ה לאדה״ר ‪.‬‬
‫אחר שחעא‪ .‬איכה פירש הי מ״ א הבע‬
‫נא וראה איכה‪ .‬אי׳ גדולתך איה הדרתך‬
‫איה תפארתיך ‪ .‬איך נפלת מאיגרא‬
‫רמה לבירא עמיקתא‪ .‬לזה החיוב על‬
‫האדם לחזור תמיד על אבידתו אבידת‬
‫הנפש רוח ונשמה הקדושה והטהורה ‪.‬‬
‫ולעשות לבושין ותקונין לנשמתו כי אין‬
‫לבוא אל המלך מלכי המלכים בלכוש שק ‪.‬‬
‫ומצות ומעשים עוביס כשעושין אותס‬
‫באמת ובלבב שלס אז נעשה מהס לבושי!‬
‫ותקונין לנשמתו לבא ולעמוד לפני המלך‬
‫ולהתיר את עצמו מכל הנדויס והגזופיס‬
‫ותהי' תפלתו י־צוי' ומקובלת לפניו ית׳‬
‫ובתקונים ובהרבה‬ ‫בזיהר‬ ‫כדאיתא‬
‫מקומות ואי! כאן מקום להאריך ‪ .‬ומה‬
‫מוב ומה נ עי ס‪ .‬דברי אסף בזי שאמר^‬
‫אמרי*‬
‫כשמתו שיזכה לאור גיול הצפון להתקשר‬
‫ילהתדבק אליו יתכרך ולהתקדש תת עצמו‬
‫בקדושתו של מעלה‪ ,‬יכל יה כשיכה זך‬
‫יעהור גלי שום הי־הר חעא כלל ואן‬
‫חורייחא וקב״ה יישיחל כולו חד להיות‬
‫מייבקיס יחד להשתעשע את עציוו בזיהי*‬
‫קדשו כי היא תברך הוא מלר הקדיש‬
‫כמו שנאמר ואהה ק״וש יושב ההלית‬
‫ישי־אל וע״י תורתנו הקדישה יהמהיי־־ ‪.‬‬
‫היא מושך יתיסך קדושה על ‪:‬שתתי‬
‫הק־ישה והכוהורה אשר היא חלק חלהי‬
‫מתעל ינאמר כהס כ־ קידש ישראל לה׳‬
‫ותר אנו מדובקיס ממש בהקב״ה‪ .‬לבא‬
‫למעלה מתלאכי השי־ח וקודם לאס‬
‫להשתעשע עתו באהבים ולהיות הוד יהדר‬
‫לפניו ועוז יתדוה במקומו‬
‫ו מ ע ת ה החיוב עלינו לכתוב מה‬
‫ששמעתי מפיו יקרו של הרבני‬
‫המופלא הנגיד המסירסס מוהר״ר ביוך‬
‫סטנאבר מבי־אדי‬
‫ב י ו מ א פ״ז עדות ה׳ נאמנה מחכימח‬
‫פסי א״י חייא נאמנה היא‬
‫להעיד בלומדיה ופירש״י להעיד בלומדי׳‬
‫מי קייס ומי לא קייס יקשה לפירושו‬
‫מאי מחכימת פתי‪ .‬ותירץ דידוע מחז״ל‬
‫ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר‬
‫אחריו ביום כו׳ ודאי עשה תשובה ‪ ,‬וזה‬
‫נ״כ ידוע ש ‪,‬ין אדם עובר עבירה אלא א״כ‬
‫נכנס בו רוח שמות‪ .‬ועל ת״ח אך אס‬
‫כעס אחת נכנס בו רוח שעות ועבר‬
‫עבירה אי! אני רשאי להרהר אחריו כי‬
‫ע״ז‬ ‫בוודאיעשה תשיבה‪ .‬ימי מעיד‬
‫התורה שלמד ישכיר קאתר ר׳ חייא‬
‫נרתנה ה־א להעיד בלומדיה שעשה‬
‫השובה וזהו מחכימת פתי שבשע׳ שעבר‬
‫עב־רה נעשה כתי יההירה מחכיניתו‬
‫ש ועידה על ו שעשה השיבה ‪ /‬נ י ק‬
‫משמותי'‪ .‬ע"כ יעיין בכרשת בתקוחי‬
‫מה שפיר' תה״י '־תחבר י״ל על זה‬
‫‪ ; #‬ר ) עלי^ ת׳ נתע;ת ש>ונגלי׳ ^‬
‫ח‪15‬‬ ‫בני מיו‬ ‫פרשת בראשית‬
‫כצ התפעלות למצוא איזה רפואה לרפא‬
‫אותו מחליו ואחר ש^יכא מן החלאות‬
‫ההוא אז הוח מזהיח ל! נצור את עצמו‬
‫מלאכול ולשהות ומכל דבר הניחליאיס את‬
‫האדם כדי שלא יחזוג ח״ו לחולי‬
‫הראשי! כי באס הוא חוזז־ לחולי הוא‬
‫ג ת ע מחילי היאשו! כמו כן אבינו‬
‫שבשמים הוא אב הרחע! המרחם עלינו‬
‫כרחם אב על בניס‪ .‬וכשרואה את האדם‬
‫שהוא חולה בחולי הנכש החומאת אז‬
‫ברוב י־חמיו וחסדיו נתן לנו רכות׳ ‪.‬‬
‫להתרפא מחולי ההוא והיא התשובה‪ .‬כמי‬
‫שנאמר ושב ורפא לו‪ .‬ואחר זה בהיוה‬
‫הארס^הוא עוסק בהרפואה לחזור בחשובי‬
‫שלימה וחרעה גדולה בלבב שלם א‬
‫הוא מזהירו להיות לו רפואה' שלימו‬
‫לעולם לבל יהיה חוזר לסורו כמו שנאמג‬
‫מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים‬
‫שלא לחזור לחולי הראשון שהשני חמוג‬
‫מראפונה לזה נתן לנו ג' זמנים הללו‬
‫ראש השנה לתקוע שופר !!החריד אס‬
‫העם ולעורר לבבם הערל לתשובר‬
‫ולחרעה ואחר זה יום הכפורים להיוו‬
‫לצום ולבכי להכניע לבבו סליל והעמא‬
‫ונהיות מודה ועוזב ולקבל חלח להתנהג‬
‫והווודה ועיז‪:‬‬ ‫עוד בדרך הרע הזה‬
‫ירוחם ומוחלין לו על כל מונתיו וזי‬
‫היא רפואת הנפש ‪ .‬כמו שנאומר רסי^)‬
‫לכל עונייכי הרופא לכל תחלואיכי והעיקר‬
‫הוא שלא יהיה חוזר לסורו לזה נתן לנו‬
‫יו״ע של שמיני עצרת ואמר 'יצרת תהיה‬
‫לכם לעצור את עצמו מדביים היזזיקין‬
‫להנפש ‪ .‬לזה אמר תקעו שוכר בניין זו‬
‫ר״ה ואחר זה קדשו צום זו יוה״כ‬
‫ואח״כ קראו עצרה לענור מדבי ים הרעים‬
‫רק לי־־חה חותי‬ ‫להנפש רוח ונשמה‬
‫ולשמור מצותי כל הינויס למען )ימב‬
‫להם בעה״ז ובעה״ב והנה חייי־ דר‪.‬נ״ה‬
‫וחעחתי נגדי תמיד להיות לי נזכי־י‬
‫יפעיל לתתמרע עליתם ‪ .‬ולשמיי־ ול"צ’;־‬
‫?‪/‬יפ‬
‫אמרי‬
‫הלעולמיס קנח ה' ולא יוסן? לי־ציה עוד‪.‬‬
‫האכס לנצח חסדו ואומי חלות־ היא‬
‫שנות ימין עליון אזכור מעליי יה כי‬
‫אזכרה ייקדס פלאך ‪, .‬דהנה אכינו‬
‫שכשמיס בוודאי מעובו רוצה להכייב לנו‬
‫ולהרחוח חסדו עלינו בכל עת ובכל רגע‬
‫אך וי־ק אין בידינו מעש ובמה נוכל‬
‫לזכות לרב מוב ולאור באור העוב כי‬
‫תבכה נרו מאור הגדול לכך החיוב‬
‫אלינו להרבות בתשובה וחרמה בכפיפת‬
‫יאש ובככיפות קומה ולהצדיק הדין ולומר‬
‫לפניו זה שזנח ה׳ אותנו ולח יוסן!‬
‫לרצות עוד אינו ח״ו ג מי חסדו מעלינו ‪.‬‬
‫כי בוודאי הוא האל הפוב וממובו רוצה‬
‫ל‪.‬ימב לנו ולהמשיך עלינו חסדו הגדול‬
‫לקיבנו בימין צדקו אך ורק חלותי‬
‫היא זה ששנות ימי! עליון מצד אשר‬
‫ובמה הרעתי‬ ‫הרעותי את מעשי‬
‫לזה אמר כשאזכור מעללי יה היינו‬
‫מגישה ידיו של הקב״ה שברא וחידש את‬
‫העולם כי ביה ה' צור עולמיס דהנה‬
‫מהראוי‪.‬להזכיר בריאתו וחידושו ולהאמין‬
‫בלי בום אות ומוכת הקודם ואני איני‬
‫כן אלא חני מזכיר את אשי ביה ה׳‬
‫צוי עולמים כי אם באופן זה כשאזכרה‬
‫מקדם כלאיך הי נו על ידי הנפלאות של‬
‫הקב״ה כשאזכיה אותם על ידיהם נשרש‬
‫בי אמונה להאמין אשר ביה ה׳ צור‬
‫עולמים כמו שנאמר פלחות עדותיך‪ .‬וזו‬
‫היא מקכיני אמנה ‪ .‬וזו היא חלותי ורעתי‬
‫שהעקר היא האמונה בלב‪ :‬שלם בלי שוס‬
‫אות ומופת הקודם כנ״ל‬
‫ו א י ך יראה האדם להיות ירא חמא‬
‫ואם זו בכל השנה בפרע בימים‬
‫האלה‪ ,‬אחר ימים נוראים דהנה תקעו‬
‫שופר בציון קדשו צום קראו עצרה ופירש‬
‫בבינה לעתים דהן הן חוע המשולש ר״ה‪.‬‬
‫ושמיני עצרת דהם שויס בקרבן‬ ‫יוה״כ‬
‫פר אחד ‪ .‬כמו דיך האב בהיות לו‬
‫ת;^'עיעת‬ ‫> ‪ p m‬אל‪tw?,‬‬
 ‫בני מין‬ ‫פרשת בראשית‬
‫הזה 'ו־ני־ו ניהנבי מליו ו^‪ f‬הוא חושב‬
‫בשעת עשיות העבי־ה שלח יעשה עוד‬
‫כדבי הי־ע הזה כי הם עתה הוח‬
‫בייגודה גדולה שיניו גבר עליו ‪ .‬ולא‬
‫יכול לרבשו אז בוודתי מי זה החיש‬
‫העושה הרע בי־יהשבה זה שלא יעשה עוד‬
‫וודהי הי ע ה זו לא יכולה לעמעם עינו‬
‫ולבו יילהכי־ י־עתו כי גם בשעת מעשה‬
‫הרע יודע רעתו והיה לו עיניס פקוחות‬
‫מכל שכן אח׳ז •‬
‫לי מן העץ ואוכל אכלתי אין כהיב‬
‫שאייר מי הגיד לך כי ערים אתה‬
‫לא אני עשיתי חסד עמך בזה‬
‫שהודעהיך רעתך לההחרע עלי׳ ת־כף‬
‫ומיד כי מענמך אינו מדרך הטבע‬
‫להמ‪-‬ה לך עיניס כקוהות והטעם דהנה‬
‫המן העץ שאכלת ‪ .‬האס בכוונה זו‬
‫בשלמת‬ ‫לבלתי אכול ממנו עוד אכלת‬
‫שהיה לך בשעת שאכלת כוונה זו לבלתי‬
‫ז&‪3‬ול ממנו עוד כי אם עתה מצד‬
‫ע‪ | 1‬ד ך הי׳ מהגבר עליך‪ .‬ואז היה לך‬
‫‪[?#‬יך פקוחות אפילו בשעת העבירה ‪.‬‬
‫ויואי זה שנפקחו עיניך אחר עשיות‬
‫העבירה ‪ .‬מעצמ׳ הי׳ בלתי חסד• הגדול‬
‫עליך אבל באמת ידעתי גס ידעתי ‪.‬‬
‫שלא הי׳ כוונתך לבלתי אכול ממנו‬
‫עוד י ק אדרבא ידעתי שנכנס בך זהומת‬
‫נחש והי׳ עיניך ולבך אטוס‪ ,‬בלי שום‬
‫הבנ׳ כלל וכוונת׳ הי׳ לאכול עוד וטתה‬
‫זה שנפקחו עיניך לא אני הגדתי לך‬
‫ומהי־אוי לך להחזיק לי טובה מל חסדי‬
‫הגדול הזה ‪ .‬לזה בא אדה׳ר והי׳ מצדיק‬
‫ד*ן והי׳ מודה על האיזת ועל התסד‬
‫שעשה לו הש״י כי בוודאי מצד ענמו אינו‬
‫מדיך הטבע לידע רעתו ואמר אמת‬
‫היא הדבר שכל כוונתי הי׳ בשעה שאכלתי‬
‫ואוכל עוד ‪ .‬והיה לי לב אטוס ורות שקת‬
‫נכנס בי ועתה החיוב עלי להללך‬
‫ולשבחך על חסדך הגדול ועל ת מי תך‪,‬‬
‫והי׳ הל ימיו בחשו•־׳ י חי ט' ועשה‪.‬לו‬
‫מגורת‬
‫אמרי‬ ‫‪16‬‬
‫אה עצמו מדבייס הרעים כזה‪ .‬וכן‬
‫ט>ינו ד‪.‬סדר׳ זו באדם הראשון ויתכי־ו‬
‫עלי תאנה ‪ .‬למה דייקא עלי תאנה‬
‫שאמיץ רז״ל אילן שאכל אדם הראשון‬
‫תאנה היה לזה גישה לו חיורה מעלי תאנ׳‬
‫להיות חעאתו נגדו תמיד להזכיר מעשיו‬
‫הרעים ולהתחרע עליהם •‬
‫ו מ ע ת ה מצוה עלינו להבין מדי־ש‬
‫פליאה וזה לשוני ‪ .‬ויאמר‬
‫הארס האשה אשר נהה עמדי היא נהנה‬
‫כאן אלא ואוכל ‪ .‬שאמר אכלתי ואוכל‬
‫ט ת‪ .‬ותמי׳‪ .‬הרי ראינו שכל ימיו היו‬
‫חטאתו נגדו כדי להתחרט על חעאו‬
‫והי׳ מצטעפ על הראשונים ואיך אפשי־‬
‫למגר שאמר אכלתי ואוכל עוד שיהי׳‬
‫מוסף חטא על פשע•‬
‫‪ 1‬י ו ר ^ ה לענ״ד ‪ .‬דהנה דרך העבירה‬
‫ר״ל ‪ .‬היא מטמטם עינו ולבו‬
‫של אלם כמו שאמר השיגוני עוי ‪| t‬י ‪F‬נו^‬
‫יהולמי לראות ‪ .‬וסימניך כל חוט^ייייטט‬
‫ל‪:‬׳*ז קשה איך אמר ותפקחנה עיני‬
‫שנ׳ הס וידמו כי ערומים הס‪ .‬הלז‬
‫‪ ; if‬שלא כדרך הטבע‪ .‬בוודאי זו שהרגישו‬
‫כשילתס וירידתם מאיגרא רמה לבירא‬
‫»מיר^‪:‬א‪ .‬היא מצד חסדו יתברך אשר נתן‬
‫להם לב לדעת ומינים לראות איזה דרך‬
‫חשובי! ולהתחרט מל הרע הזה ‪ .‬לזה‬
‫^ הש״י מי הגיד לך כי ערים‬
‫אחה הלא אני אגיד לך כי מעצמך‬
‫דלתי אפשרי להרגיש תיכף ומיד נפילתך‬
‫א ר ת א עבירה היא המטמטם לבו ועינו ‪.‬‬
‫אלא וודאי אני מגיד לך כדי להתחיט‬
‫חי^כף ומיד על רעתך ‪ .‬והנה לפעמים‬
‫יוכל להיות אחר עשיות העביי־ה יוודע‬
‫לט^מו ‪ .‬בעצמו רעתי אשר עשה ולהתחרט‬
‫טלי"‪ .‬והיינו כשעישה העבירה בעצבית‬
‫גדול ורחמנא קי־י' בשעת ע יותה ונועק‬
‫ואומי רצונינו לעשות רצונו של הקב״ה‬
‫׳עגשה כל התכעצגת לכטש יני“! מן הרע‬
‫ט ‪17‬‬ ‫ב בינזין‬ ‫נרשה בראשית‬
‫רחמים לדין ולככיש כעסי שייא יחזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬עד כז! לשו! ה‪ ,‬ל ״‪ :‬ז״ל‬
‫ו ה נ ה תורתנו הקדוש׳ והעהור׳ חין‬
‫לה קץ וסוף ותכלית ונעץ סוכה‬
‫בתחלתה ותחלתה בסופה מעת^ החיוב‬
‫עלינו להמשיך פסוק בי־אשית ברא ויו'‬
‫לעיני כל ישראל ונקדים עוד איזה‬
‫הקדנוה קנ תה‪ .‬דהנה אמרו רז״ל אש■־־‬
‫עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר הלוחות‬
‫ואמר לו הש״י יישר כחך ששברת והנה‬
‫הכוונה בזה ששיבר הלוחות שיאה משה‬
‫שלא יהי' להם עמידה על חעאתם אשר‬
‫חעחו לזה עמד ושיתף עמהם בחעא ‪.‬‬
‫שכיכר חת ^הלוחות ואמר רבש״ע הם‬
‫חעחו וא^י ח חתי אס אתה ‪ .‬תמחול‬
‫להם גס לי תמחול ‪ .‬ואם לאו מחני גא‬
‫פירש שהי' לו טענה מה תעשה‬
‫לשבועת האבות שנשבעת ואעשה חותך‬
‫לגוי גדול לזה כשראה שאין להם תקונוה‬
‫שיתף עמהס בחטא כדי שלא יוכל‬
‫להיות מחילי‪ :‬לו לבדו ולא להם ‪ .‬שלא‬
‫הם‬ ‫יאיי ו וני משא פנים יש בדבר‬
‫חטאו וי־וח חכיא ואם לא ימחול לא לו‬
‫ולא להם במה יקוים שבועת האבות‬
‫ומההכרח הוא למחול לכולם והגה לכאורה‬
‫מה היה פו^ל בשבירת הלוחות הרי אפי׳‬
‫הכי יוכל למחול לו לבדו ולא להם ‪ .‬ואין‬
‫לועי וכי נושא פנים יש בדבר הס חטאו‬
‫והוח חטח זה אינו שהם חטאו בחטא‬
‫ע״ז שהוא ח״יור ככופר בכל התורה ‪ ,‬והוא‬
‫לא חטא רק בשבירת הלוחות ואכילו‬
‫שאמרו רז״ל השובר כלי בחמתו כאילו‬
‫עוע״ז חפ״ה אינו חמור חטאו כל כך ‪.‬‬
‫כי הם חטאו בע״ז ממש והוא לא חטא‬
‫אלא בשבירת הלוחות שהיא כאילו עע״ז‬
‫ולא ע״ז ממש ‪ .‬ואז יוכל למחול לו מתקיים‬
‫בו שבועת האבות ‪:‬‬
‫א ב ל באיית חטאו הקל חמור כל כך‬
‫כמו חטא ישראל בע״ז ‪ .‬כי אלקים‬
‫שוכט את הצדיק ומדקדק כחוט השערה‬
‫אמרי‬
‫חגורת כל עלי האג׳ להיות ח״־חהו נגדו‬
‫תמיד ולשו׳ בחשו׳ שליניה‬
‫ו ה נ ה כאיור ה‪.‬פש החותמת היא תמות‬
‫חסד‬ ‫וכל !ה מצד הדין אבל‬
‫עשה לגו אלקי׳ בזה ששיתן! הרחכויס‬
‫לדין ואין בעל ה‪ .‬חמים פוגע בנכרית‬
‫תחל׳‪ .‬כמו שנהמ׳־ בי־חשית ברא אלקיש‬
‫עלה בייחשבה לברהה‬ ‫פרש״י מתחל׳‬
‫במדה״ד ורא׳ שאי! עולם מתקיים עמד‬
‫ושיתן( הרח ויס למה'ד והנה לכאורה‬
‫קשה הרי נאמר כי לא בן אדם הוא‬
‫ויתנחם וכי יש שינוי רצון כביכול‬
‫ואיך אמר מתחל׳ הי' מחשבתו לברא׳‬
‫זה היה משנה רנונו‬ ‫במדה״ד ואחר‬
‫להתנהג במדה״ר י‬
‫ו נ ל א ה בה ות חין כאן שינוי רצון‬
‫כוחו עתה‬ ‫כללונכוחו אז‬
‫להתנהג במדת הדין כאשר עלה במחשבה‬
‫תחל' ומחנהו במדה״ד מס הצדיקים כמו‬
‫שנאמר חלקים שופע צדיק ומדקדק עמו‬
‫כחוע השערה ‪ .‬ושית!( רחמים לדין ניד‬
‫הרשעים שאם יתנהג עמהם גם ק‬
‫במדה״ד אי אפשר להתקיים אפילו שעה‬
‫אחת לזה הוא מהנהג עמהס במדה״ר‬
‫ומאריך אכו וכובש כעסו‬
‫הזה נ!צאתי ראיתי בשל״ה‬ ‫ובדרך‬
‫הקדוש על זה שחמדו אצל‬
‫וחמרו‬ ‫ר׳ עקבא שהיה לו דק קשה‬
‫זו תורה וזו שכרה ‪ .‬אמר קב״ה שתוקו‬
‫כך עלתה במחשבה כלו ‪ 1‬ר גודל העונש‬
‫הוא מנד שכך עלתה במחשבה‬ ‫הזה‬
‫להתנהג כך במדה״ד הקשה שמתחלה‬
‫עלתה בנוחשבהו לבראו במדה״ד ואין‬
‫בו שינוי רצון כלל‪ .‬והו׳א הדס חשוב‬
‫ובאדם חשוב שחני שהוא יכול להתקיים‬
‫לנגד מדה״ד לזאת אנכי מדקדק עמו‬
‫רק לנגד הרשעים אני‬ ‫כחוע הבעי־ה‬
‫צריך לעורי רחנוים טיייהס כי אם גס‬
‫להם אתנהג במדה״ד לא היה אפשר‬
‫להתקיים ולנגדם ההכרח הוא לשתן(‬
 ‫בנימי;‬ ‫פרשת בדאיגית‬
‫ושאינו אוכל מלחמו של ישראל אינו פועם‬
‫טעס לחם כמו הלחם הוא סועד לב‬
‫כמו כן תינו סיע־ לבבו כי הס מלחמו‬
‫של ישרחל והטעם בזה שהי׳ ממונינו‬
‫חביב עליהם נ‪ 1‬ינו במדרש כד! אותנו‬
‫מדה כנגד מדה שחמיו ישראל מה לנו‬
‫לכחד ביגלית הניר הזה‪ .‬הייי נבוכדנאצי־‬
‫כנס כל הממון שבעולם ולממינינו הוא‬
‫צריך בתנוי' אמר הקב״ה בשביל שחמרהס‬
‫כך חייכם שממיניכם חביב עליהם כמרקחת‬
‫וכבשמיס העולים בסעידת הרי זו היא‬
‫התטח שחמרני שלא יהי' נחשב ממונינו‬
‫אנלס וחין לנו לפחד זו היא הגורס הפי^‪.‬ו‬
‫בחם סחי ומאוס אותנו בין העמיס‪ .‬אפילו‬
‫הכי פצי עלינו פיהם לאכול אותנו וליטול‬
‫ממונינו‬
‫ו מ ע ת ה נוכל להבין בהפטורה זו שאמר‬
‫מי נתן למשיסה יטקב וישראל‬
‫לבוזזים הלא ה זו חטאנו לו לכאירה מלת‬
‫זו אינו מובן וגס לבוזזים מיותר ולפי‬
‫דברינו אתי שפיר דהנה רש״י פירש בפרשה‬
‫דברים על זה שנאמר בזוגו לנו לשון ביזה‬
‫בזזנו לנו היא לשון חשיבות לסי זה כאן‬
‫נאמר לבוזזים היא גס כן לשון חשיבות‬
‫ומעתה הכי קאמר מי נתן למשיסה יעקב‬
‫וישראל שיהי׳ לבוזזי׳ בחשיבות גדול הלא‬
‫כנסו כל הממין שבעיל' זלממונינו הס‬
‫צריכים לזה אמר הלא ד עשה זאת מדה‬
‫כנגד מדה דהנה זו גופא היא אשר חטאנו‬
‫לי שחמרני שלא יהי׳ בחשיבות לזה ענש‬
‫אותנו שיהי׳ דווקא בחשיבות ולא עוד שלא‬
‫אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בקול ה׳ והעיקר‬
‫הוא לקבל עול תורה ואז מעבירין עול מלכות‬
‫ואין הגלית מתכנסין אלא בזכות התורה‪.‬‬
‫ויקרבנו לביחת משיחנו במהרה בימינו אמן ‪:‬‬
‫בעזר‬
‫אמרי‬ ‫‪18‬‬
‫ומפתה‬ ‫כי־ אדס חשוב שאני כנ״ל‬
‫מוב! שכיר סמיכות התור׳ אשי־ עשה‬
‫משה לעיכי כל ישראל פירש רש״י ששיבר‬
‫הלוחות ואמר לו הקב״ה יישר כחך והעעם‬
‫כעל ידי זה יהי׳ לו פתחון כה לבקש רחמים‬
‫־עצ ישראל בטענה מה תעשה לשבועת‬
‫החכות כי הס חטאו ואנכי״ חטאתי וכי‬
‫משח פנים יש בדבר למחול לי ולא להס‬
‫ואי; לומר שלא פעל בשבירתן מצד שהוא‬
‫חטא בחטא הקל מע״ז שהיא חינו אלא‬
‫כאלו עע״ז ולא ע״ז ממש‪ .‬לזה חמר‬
‫מהראוי לומ' למרע״ה יישר כחו על זה‪.‬‬
‫שבוודאי פעל פעולה גדולה לישרחל ‪.‬‬
‫שחטחו הקל חמור מאוד כמו חטא ישראל‬
‫החמור והטעם דהגה בראשית ברא אלקי׳‬
‫מתחלה עלה במחשבה לבראו במדה״ד ולא‬
‫בן חדס הוא ויתנחם ומתנהג עס הנדיקיס‬
‫במדה״ד כחשי עלה במחשבתי תחלה ואז‬
‫הי׳ מדקדק עס מרע״ה כחוט השערה‬
‫והי' חטה משת הקל חמור בעיני אלקיס‬
‫כחטא ישרחל ‪ .‬ואז מההכרח להיות לדון‬
‫גם שניהם בדין אחד‪ .‬ויוכל לטעון מה‬
‫תעשה לשבועת האבות‪ .‬לזה אמר לו‬
‫הקב״ה יישר כחך ששברת ‪,‬‬
‫ו א מ ר ו רז״ל אשריהם לצדיקים שמהפכין‬
‫ממדה״ד למדה״ר ואוי להם‬
‫לרשעים שמהפכין מרחמים לדין ח״ו ‪ .‬על‬
‫ידי שהשחיתו כל בשר את דרכו‪ .‬אמר‬
‫הש״י הנני משחיתם את הארץ כי אבדה‬
‫הא־־ץ וגס משחיתם אותנו והדורות כלים‬
‫והולכים בעו״ה יאין אני יכולים לסבול עוד‬
‫הצרות והרעות הסובבים אותנו יבמדה‬
‫שאנו מודדין מודדין לנו כמו שאמרו רז״ל‬
‫מה דכתיב אוכלי עמי אוכלי לחם כל‬
‫האוכל מלחמו של ישראל טועם טעם לחם‬
‫י‪19‬‬ ‫בנימי(‬ ‫פרשת נח‬
‫אציין מאמרים בפרשת נח‬
‫כי לגדולתו אין חקר‪ .‬והנה בכל יום‬
‫ויום השכל מ הגבי ומתחזק ומשיג יותר‬
‫גדונהו לזה בכל יום ויום ראוי להיות‬
‫בתשובה על יום אתמול כי יעבור ולא‬
‫עובלו כפי פי ך גדולתו יתברך הנודע ל’‬
‫היוס ‪ ,‬ועל ידי זה הוא כל ימיו מוסיך‬
‫והולך בתשובה ובמעשים עוביס כפי ערך‬
‫גדולתו הנידע לו כמי שהויא בחו״ה‬
‫מעשה בחסיד א׳ שהי׳ כל ימיו בתשובה‬
‫טל יום אתמול כי יעבור עיין שם‪.‬‬
‫יהנה יש^א׳^שיס שחישביס בלב׳ שכבר‬
‫השיגו השלימות הבורא ב״ה וכבר באו‬
‫בהכל ת השליחות ואינם מצמעריס על‬
‫שהם מקצי־יס בעבודתם אדרבא הס‬
‫מבלים כל ימיהם בחגים ובמועדים‬
‫מצד שתושבים בלבם שבאו בתכלית‬
‫השליחות וכחשבי' בעיניהם כצדיקים‬
‫יכחסידים וההכרש ביניהם כמי שיש‬
‫הפרש בתבואות הזריעה לתב אה שלאחר‬
‫התבואה שלאחר הזריעה כל‬ ‫הקצירה‬
‫והתבוחה שלאחר‬ ‫יום חוסיך והילך‬
‫הקציר אי! לו אלא מה שקצר ובכל יוס‬
‫פוחת והולך וזה שאמר הלך ילך בכל‬
‫יום ממדרגה למדרגה ובכה ומצעער על‬
‫מה שהיה מקצר בעבודתו ביום אחמול‬
‫בזה הוא כמו נושא משך‬ ‫כי יעבור‬
‫הזרע שהוא מוסיך והולך בתשובה ובמ״ע‬
‫אבי באס בא יבא שנחשב בלבו כאלו כבר‬
‫הוא בא לתכלית השלימות והוא צדיק‬
‫וחסיד וע״י זה הוא כל ימיו ברינה‬
‫ומבלה את ימיי בחגים ומועדים מצד‬
‫שחושב בלבו שכבר הוא צדיק ובא בתכלי'‬
‫השלימו׳ ועל ידי זה הוא כמו מי‬
‫שנושא אלומותיו אחר הקצירה וכל יום‬
‫ויום הוא פוחת והולך‪.‬‬
‫ה ר י העיקר התכלית השליחות להיות‬
‫בעיניי ‪ .‬כאילו לא התחיל לבא‬
‫בתכלית השלימות כפי ה־י־ו ויהיה כל‬
‫•מיו‬
‫אמרי‬
‫בעזר הנותן דיעף כח•‬
‫יעני הננס ויחמרו הכל ברוך הנותן לייננן!‬
‫כח ‪ .‬ולאין יווניס‬
‫עצמה 'רב׳‪ !,‬וייעפו נערים ויגננו פירש‬
‫הרד״ק גבורת המנוער־ס מן המצות‬
‫תייעך רק העיקר היא להיו׳ מקוי ה׳ ואז‬
‫יחליפו כח לרחם עליהס כרחם אב על‬
‫בגיס למצוא חן ושכל עוב בעיניו יתב‬
‫ואמרו רז״ל במדי־ש רבה מצינו שחס‬
‫קב״ה מל דורות הראשונים למלוא חן‬
‫בעיניו כזכות היחי־וגיס ‪ .‬שנאמר ונח מצא‬
‫חן בעיני ה׳ באיזה זכית בזכות אלה‬
‫תולדת נח לכאורה קשה מנח לן הא‬
‫דילמא בזכות עצמו שהיה צדיק ודורוהיו‬
‫לשבח‪ .‬ונראה לענ״ד של דרך שנאמר‬
‫ילך ובכה נושא חשך הזרע בא‬ ‫הלך‬
‫ברינה נישא אלומיתיו‬ ‫יבח‬
‫ופרשתי דהג' השויש הוא הש״י בחר בנ‬
‫מכל העמיס וחמר ואי־שתיך לי באמונה‬
‫יידעת את ה׳ ב׳ בחינות שלא יסתפק‬
‫באמונר וקבל־ מאבותיו רק להיות ג"כ‬
‫הידיעה בשכלי וחקירה כמו שאמר רע את‬
‫אלהי אביך היינו לא זו שחתה עובדו‬
‫יתברך מצד שהוא אלהי אביך היינו מנד‬
‫שראית אביך עובדו ‪ .‬ואתה המאמין בו‬
‫אך זו החויב‬ ‫שהחיוב לעבדו יתברך‬
‫אליך להיות גס ק דע אה אלהי אביך‬
‫עם בחינה זו שהוא אלהי אביך יהיה‬
‫עוד בחיס לידע אותו בידיעה וחקירה‬
‫כמו ששואלין את האדס לעתיד נשאת‬
‫ונתת בחמונ׳‪ .‬פירש הרב בעל עקידה‬
‫בהמונה שהוא מאמין בו יתבי־ך צריך להיות‬
‫נישה ונות! בחקירה ודרישה בשכלו והנ ‪:‬‬
‫באמת נריך להיות גס שניהם אמונה‬
‫וידיעה כי הא בלא הא לא סגי כמו‬
‫שכתבתי לעיל בסדר בראשית למה‬
‫נמשלו ישראל ליונה‪ .‬עיי! שס‪ .‬ושורש‬
‫הדבר בי‪/‬יע׳ לבד אי אי־‪-‬שר להתקיים‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת נח‬ ‫^ מ רי‬

‫אבל באברהם אע״ה שכבי־ הזהירו ואמר‬
‫הולך‬ ‫לו התהלך לכני‪ .‬היינו שיהי'‬
‫מ תדיג׳ למדיג׳ בדרך חקירה להשיג‬
‫בשכלו חיזה דרך טובה שידבק בה‬
‫לזה אינו צריך להזהירו רק ילי׳ תמים‬
‫היינו שלא יסתפק בידיע׳ לבד רק להיות‬
‫תיייס יתחמין ג״כ כנ״ל שהטיקי־ להיות‬
‫נושא ונותן בההמונ׳‪ .‬הבל על זה שלח‬
‫אינו צריך‬ ‫יהי׳ רק תנוים במקצת‬
‫להזהיח דהנה באם הולך בדרך חקירה ‪.‬‬
‫ממילא* יודע לו ע״י השגתו שלח יאמין‬
‫בכל דבריהם בלתי לד׳ לבדו ומעתה‬
‫נוכל להבין זה שאמר‬
‫תולדות נח נח איש צדיק תמים‬ ‫אלה‬
‫הי' בדורותיו אח האלקיס התילך‬
‫נח לכאורה קשה למה לא אמר נח‬
‫איש צדיק ותמים הי' וגם נוה שאייר‬
‫לו כי אותך ראיתי צדיק לפני ולמה לא‬
‫אמר לו צדיק ותמים‪ .‬כמו שסיפר‬
‫מעלתו של נח צדיק תמים הי׳ והנה‬
‫רש״י ז״ל מתרץ זאת ומיד מה שפירש‬
‫רש״י נח הי' נריך סעד לתומכו ‪ .‬אבל‬
‫אברהם הי' מתהלך בצדקו מאליו ‪.‬‬
‫לכאור׳ מלת בצדקו מיוה'‪ .‬ולפי דברינו‬
‫אתי שפיר ‪ .‬דהנה נח לא הלך בדרך‬
‫חקירה ‪ .‬רק מצד השמיע׳ ששמע מדורותיו‬
‫והי׳ תמים עמהם והאמין בדבריהם וזו‬
‫היא חידוש גדול על שלא הי׳ לב לדעת‬
‫איז׳ דרך טובה שידבק ב ה' מצד שלא‬
‫חקר בחקירה ודרישה בשכלו ‪ .‬ואפ״ה‬
‫לא הי' המים רק במקצת וזה שאמר‬
‫נח איש צדיק ובא הכתוב ומפרש י׳ הו‬
‫צדהתו‬
‫יר*ו בחשוב׳ וביועכיס מובים וכל זה‬
‫היא ט״יי הידיטה בחקירה ודרישה בגדולתו‬
‫יתברך ואז טל ידי שהוח •וסקה דטת‬
‫בידולהו יתברך הוא יוסיך ייכחיב בלבו‬
‫טל יום אתמול כי יטבור ולא קיים‬
‫השלימות כראוי לפי טרך גדולתו ית'‬
‫נאמר תמים תהי׳ טם ה׳‬
‫^'ליזיך‪ .‬פירש סכר מטשה‬
‫השם דהנה זה שהוא מאמין בה׳ ט״י‬
‫ששהוע מחבירו אשר הוא היוצר והבורא‬
‫ומאמין בו הוא נקרא תמים שהוא תס‬
‫ושלום טם הבריות ומאמץ בדבריהם‬
‫והנה אין האדם רשאי להיות תמים‬
‫ומאמין כפתי המאמין בכל דבר הן‬
‫לטוב ה! לרט ח״ו‪ .‬רק להיות המים‬
‫במקצת וזה שאמר תמים תהי׳ להאמין‬
‫בדבריהם אבל לא להאמין בכל דבריהם‬
‫רק תמים תהי׳ במקנת להיות טס ה׳‪,‬‬
‫והקשה בספר מעשה השם לפי זה למה‬
‫לא הזהיר לאברהם התהלך לפני והיה‬
‫ולמה לא אמר לו רק‬ ‫תמים טס ה׳‬
‫סתם והי' תמים‪ .‬ותירץ חדס חשוב כזה‬
‫שאני דהנה מי שאינו יודט להבחין בין‬
‫טוב לרט דהיינו מי שאינו הולך בדרך‬
‫חקירה לחקור ולדריש גדולתו יתברך‬
‫וטובותיו לזה צריך להזהירו ולהורות איזה‬
‫הדרך הטוב שידבק בה ולזה יורנו בהחורה‬
‫הקדושה איזה הדרך הטוב ואמר תמים‬
‫תהי׳ להאמין בדבריהם אבל לת להיות‬
‫תמים ומאמין גדול רק תמים במקצת‬
‫וזו ה א עם ה׳ פי הוא הדרך הטוב ‪,‬‬

‫הגה״ה מנכד היוחבר‬

‫ג ם אנכי הצעיר לימים בחתי בעקבי תבותי להבי! ולפרש זה שאמי־ דהע״ה‬
‫אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי אתהלך בתום לבבי בקי־ב ביתי דהנה ב׳‬
‫בחינות בתמימות לכעמיס הוא תמים ומהמין בלי שוס חקיי־ה וידיעה והכילו‬
‫הכי אינו רק תמים במקנת‪ .‬כמו שמצינו׳ חצל נח ולפעמים הוא תמים ומאמין ע״י‬
‫הפתילה‬
‫‪*1‬צ‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת נח‬
‫סעד לתומכו מצד שכבר הלן בחקירה‬
‫וכבר נודע לו ממילת איזה ןירן המזב‬
‫והרי הי׳ צדקות נח אצל אתע״׳ה ננחליו‬
‫בלי סעד לתומכו וזה שחמר את האלקיה‬
‫התהלך נח שהי׳ צריך סעד לתומכו נ)י‪.‬ז‬
‫שהי' חמים בדורותיו !לא מצד התקרה‬
‫והוא דבר הנמנע לידע מעצמו להתת‬
‫רק תמים במקצת אבל אאע״ה מתהלך‬
‫בצדקו דייקא היינו בצדקות ‪ D5‬מאליו‬
‫ונועצמו בלי שום סעד והי' צדיק יותר‪:‬‬
‫הרי‬
‫ה ר י הכיקר להיות נושא ונותן באמ?‪ 3‬ה‬
‫להתהנך בחקיי־ה וידיעה בנדולתו‬
‫יתברך עד מקום שידו מגעת בשכלו‬
‫וחתר כך כשהוח ננייגע את עצמו ‪ 3‬מןז‬
‫הידעה יתחזק את^ עצמו באמיג' שלימה‬
‫במציאתו יתברך שמו‪ .‬וכל הידיע׳ נשרש‬
‫על ידי פלחותיו כמו שנא׳ מלאות‬
‫עדותיך ועל ידי זה שנראות תלאותיו‬
‫נשרש תמונה על עשיותיו ‪ 5‬היא ערשה‬
‫חדשות כמו שכתבתי לפיל פישה בראשית‬
‫על זה שחמרנו פועל גבורות ‪55‬וש׳‬
‫חדשות עיין שם באריכות יכן הוא אימר‬
‫וחת פועל ת' לא יניעו מל ידי מ את‬
‫נועביו לח ראו‪ .‬שעל ידי פעולותיו נשרש‬
‫חנ‪ 1‬ו‪.‬ה על מעשיו יתברך זהבה אמרו‬
‫רז״ל כצ מי שאינו מהשב תקושת‬
‫ומזלות עליו הכתוב אומר ואת מיעל ה׳‬
‫אמרי‬
‫־קתו ‪ ^ 6‬אתר תמים הי׳ בדורותיו‬
‫‪ r‬וימות וה מונה לא היה מצד החקירה‪.‬‬
‫י־ק מנד דורותיו שהי׳ ריאמי! בדבריהם‬
‫והפילו הכי לא הי׳ תמים להאמין בכל‬
‫דבריהם רק את ה׳ התהלך נח ‪ .‬ולא‬
‫בהב!)י עוה״ז‪ .‬לפי זה לא קשה מה‬
‫שתמר צדיק תמים ולא אמר צדיק‬
‫ותמים כי מלת תמים אינו בא רק לפרש‬
‫נדקתו של נח מהו לפי ^זה אתי שכיר‬
‫מה שלא אמר רק כי אותך ראיתי צדיק‬
‫צפני ולא אמר צדיק ותמים‬
‫הנדקות של נח הי׳ בזה הדרך שהיה‬
‫תמים והאמין מצד דורותיו שהאמין‬
‫בדבריה׳ ולא מצד החקירה ולא הי׳‬
‫תמים בכל דבר נ ק במקצת להת־לך חת‬
‫האלהים‪ .‬והנה זו הוא דבר שלח נדרך‬
‫הנובע באם לא היה לו לב לדעת‬
‫איזה הדרך כווב שיבחר בה ואכיל! הכי‬
‫הי׳ ביחר בשוב וודאי סייעתא דשמיח‬
‫היא לזה אמר חס ההלהיס טס ה׳ ע'י‬
‫הייעחא דשמיא דחלמלא קב״ה עוזרו‬
‫לא הי' יכול לו מצד שהתמימוח שלו‬
‫לא הי׳ רק מצד דורותיו ולא מנד‬
‫החקירה ולא הי׳ יודע מצד עצתו הדרך‬
‫העוב הראוי והנה צדקויז זה שלה היה‬
‫תמים רק במקצת זה רנדקות גס כן‬
‫באברהם אע״ה שאמר לו והי׳ חמים ולא הי׳‬
‫תמים רק במקצת אך אאע״ה לח היה צריך‬

‫החקירה והוא תמים במקצת כמו אצל אאע״ה ‪ .‬וההפרש ביניהם באס התת מות‬
‫של מקצת הוא ע״י התהלכות נומדרגה למדרגה על ידי חקירה‪ .‬חז התמימות היא‬
‫בלי סעד לתומכו והוא בצדקו מאליו כמו באברהם ואם הוא בלא חקירה ‪ .‬וא‪:‬ז איגז‬
‫יודע להיות תמים בניקצת בלי סייעתא דשמיא כמו אצל נח ‪ .‬וזה שאמר א^בילה‬
‫בדרך תמים דהנה יש ב׳ בחינות בתמימות לפעמים הוא תמים מאליו ולתממיס‬
‫אינו מאליו רק ע״י סייעתח משמיא להיות תמים במקצת ואשכילה ?■!רך תמים‬
‫מתי תבא אלי היינו מתי אבוא למדרגה הגדולה כזה להיות תמים מי׳^יו ומעצמו ‪.‬‬
‫ואתיישב אחר כך בדעתי זו היא המביאה אותי לבחינה זו דהיינו אתהצך יבתזס‬
‫■‬ ‫לבבי להתהלך ממדרגה למרי־גה בחקירה ואז יהי׳ לי לב לדעת ו‬
‫עד כאן ה^רי^ן‪,‬‬ ‫תמים במקצת בלי שוס סעד לתומכו‪.‬‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת ‪m‬‬ ‫אמריי‬ ‫‪22‬‬
‫היינו לא ידעו ולא יבינו הסידר הראוי‬ ‫לא יכימו ואת מטשיו לא ראו‪ .‬ונראה ‪.‬‬
‫על פי המזלות על ידי זה את מעשי‬ ‫דהל לנו להא'‪:‬ין אשר הוא היוצר והבורא‬
‫ידיו לא ראו היינו לא ראו מעשי ידיו‬ ‫כנ העולמות וכל הברואים וכל מה שברא‬
‫של הקב״ה שמהפך ומשדד המזלות ‪:‬‬ ‫לא ברא אלא בגי; דישתנוודעין לי׳ ולזה‬
‫העיקר הבחיי־' כישראל ולא באו״ה ‪.‬‬
‫ו ה נ ה לנו להאמין שהש״י ב״ה הוא‬ ‫כמו שנאמר וארשתיך לי בחמונ׳ וידעת‬
‫גומל לאיש חסד כמפעלו היינו‬ ‫את ה'‪ .‬לידע ולהודיע שהוא גבוה מעל‬
‫גבוה ‪ .‬וכל אשי תסץ עשה כשמים כפי הערך עבודתו כ; הוא חסדו ועוגתו‬
‫ובארץ ולא יאמרו עולם כמנהגו נוהג על יתברך ב״ה מליו ‪^1‬ל ידי זה שהוא יוסיף‬
‫כי סידר מזלות רק שהש״י יוכל לשדד דעת‪ .‬יוסיף מכאוב לבו על שהו׳ מקנר‬
‫המזלות ואי! מזל נישראל ואמונה זו בעבודתו ולפום צערא אגרא וכן מנינו‬
‫נשלש על ידי חישוב תקופות ומזלות עי״ז במדיש רבה‪ .‬כתוב הנה עין ה' חל‬
‫יראו אשר נהפך הוא מאשר ראוי להיות יראיו משמע שמשגיח עליהס רק בעין‬
‫לפי סדר המזלות‪ .‬וכל זה באס חשבו אחת וכתוב עיני ה' אל צדיקים משמע‬
‫וידעו הסדר הראוי על פי המזלות והס שמשגיח בב' עיניס ותירץ כאן כנעושיס‬
‫רואים אשר נהפך הוא אז נשרש האמונ׳ רצונו של מקוס וכאן כשאין עושיס רצונו‬
‫בו יתברך אשר יוכל לשדד המזלות אבל של מקוס ולכאור׳ קשה אס זה שאמר‬
‫באס לא חשבו ואז לא ידעו הסידר עי! ה' אל יראיו מיירי בשאי; עוש־ם‬
‫הראוי להיות על פי המזלות יאמרו הכל *רצונו למה קראס הכתוב יראיו אמו‬
‫עולס כמנהגו נוהג מצד שלא ידעו ההיפך ירא׳ מילתא זוערתא היא ועוד אס הן‬
‫ואינו נשרש אמזנ׳ בו יתברך‪ .‬וזה שאמרו אין עושיס רצונו בדין הוא שלח להשגיח‬
‫מי שאינו חושב תקופות ומזלות עליו עליהס אכילו בעין אחת ונרא׳ לתרץ‪.‬‬
‫הכתוב אומר תת פועל ה׳ לא יבימו להנ׳ העיקר רצונו יתברך לעובדו מאהב׳‬
‫ובלבב‬

‫הגה״ה מנכד המחבר‬

‫א א ״ ז הרב המחבר ז״ל הניח לי מקוס בתוך דבריו פי חן למעלה ‪ .‬בענין ההלה‬
‫יעשה ואת שועתס‬ ‫שאנו אומרים ג׳ פעמיס בכל יוס ‪ .‬רצון יראיו‬
‫ישמע ויושיעם שומר ה׳ את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד לכאורה אינו מובן‬
‫השינוי לשון והכפל לשו; ונראה דהגה הר״ ם אלשיך פירש ההפרש בין השגחה של‬
‫טין אחת להשגחה של ב׳ עיניס‪ ,‬היינו באס יש לו שונא והקב״ה השגיח עליו בב׳‬
‫מינים הוא זוכה לראות נקמה בשונאו ‪ .‬כמו שנחמר עיני ה׳ אל צדיקים ואזניו אל‬
‫מוע תס אז הוא זוכה לראות את פני ה' בעושי רעה ‪ .‬אכל באם הוא עובד מיראה‬
‫אינו משגיח עליו רק בעין אחה ולא זכה רק לישועה כמו שנאמר עין ה׳ הל‬
‫יראיו למיחלים לחסדו‪ .‬ולא זכה רק להציל ממות נפשס הרי אהבה גדול‪ %‬מיראה ‪.‬‬
‫לזה בא הכתוב להראות לנו גודל מעלות האהבה מהייאה‪ .‬זה שאינו רק מיראה‪.‬‬
‫חז אינו משגיח עליו רק בעי! אחת והיינו רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע‬
‫אוהב ו‬ ‫ויושיעם ולא נקמה‪ .‬אבל גדול העובד מאהבה‪ .‬יהיינו שומר ה׳ את כל‬
‫ולא עוד אלא ואת כל הרשעים ישמיד ‪ .‬שזוכה לראות נקמה בשונאיו וישמח נדיק‬
‫מד כאן הגה״ה‪.‬‬ ‫כי מ ה נקם ‪:‬‬
 ‫י ב ‪23‬‬ ‫בני מין‬ ‫פרעת ‪m‬‬
‫ואמר ובחסד עולם רחמהך א')ר גאלן‬
‫ה׳ כי מי נח זאת לי חשר נשבעתי מעבר‬
‫מי נח עוד על הארץ ק נ ש מ תי‬
‫מקצוך עליך כי ההרים ימושו והגבעות‬
‫תמוטינה וחסדי מאתך לא תמוש וברי׳‬
‫שלומי לא תמוט חנו' מ ר ח מ ך ה׳‪:‬‬
‫ו ה נ ה לכאורה המי' שהבטיח לגו להיות‬
‫גאולה שלימה מחמת שזו דומה‬
‫לשבועת נוי נח שנשבע שלא יבא מבול‬
‫לעולם למה אמר כעס ב' מי נח זאת‬
‫לי הוה למימר סתם כי מי נח זאת לי‬
‫אשי נשבעתי מעבר על הארץ וגס ברית‬
‫שלומי לא תמו ‪ 1‬אמר מרחמך ה׳ תחלה‬
‫אמר גוחלך ה׳ ואחר זה אמי־ מרחמך‬
‫ה׳ ונראה לענ״ד להמשך המקראית‬
‫על דרך דיוש שאמרו רז״ל עוד כל ימי‬
‫הארץ סבורים הס בני נח שברית כרותה‬
‫ועומדת לעד‪ .‬אלא כל זמן ששמים וארן‬
‫קיימים בריתן קייס וכשיבא הייס ששמים‬
‫אז‬ ‫כעשן נמלחו והחרץ כבגד תבלה‬
‫תופר בריתן והקשו מפרשים לפי ‪ 3‬ה‬
‫שבועת מבול אינו לעולם רק שיש לו‬
‫קצבה בזמן ששמים ואיץ יחרבו ו הי׳‬
‫כמיס וארץ נחדלו‪ .‬איך א תי שיהי חסד‬
‫עולם כי מי נת זאת לי אשר נשבעתי‬
‫מעבר מי נח על הארץ ה״י שבועת‬
‫המבול חינו לעולם ‪ .‬והבאת הגאולה ה א‬
‫לעולם כמו שנחמר כאשר שמיים החדש׳ים‬
‫והארץ החדשה עומדת ‪ .‬כן יעמד ןרעכס‬
‫ושמכם והנה נראה לענ״ד דלא קשה‬
‫מידי שאמרו רז״ל לאו לאו ‪ 5‬׳ פ ע מ ס‬
‫ויש בזה חילוקי דעות‬ ‫היא שבועה‬
‫באיזה ב׳ לאווי הי' שבועה של ה ק ב' ה‪.‬‬
‫רז״ל במסכת שבועות אמרו לא יכלת‬
‫כל בשר עוד מימי המבול ולא יהי׳ עוד‬
‫מיס למבול ור׳ חסדא פירש ויאמר ה׳‬
‫אל לבו לא אוסיך עוד לקלל ולא אופיך‬
‫עוד להכות ‪ .‬והני תרי לאווי אמר לשבועה‬
‫שלא רצה לעסוק בפרי• זרבי׳ עד‬
‫שנשבע לו ‪ .‬והני לאוי אחריני אינו לשם‬
‫אמר^‬
‫זבלבב ‪:‬ןלס ולא מירא׳ לבד כי טיקר‬
‫הבחיר׳''שהי׳ בוחי־ בטמו ישראל כאהבה‬
‫וזו הטיקי־ רצונו יתב' וזה שיזיכו טובד‬
‫רק טיי׳אה זה נקרא חין טושה רצונו‬
‫ית׳ ‪ .‬ולזה אינו מהראוי להשגיח עליו‬
‫בב' עיניס רק בטין אחת לזה אמר‬
‫עין ה' אל יראיו שאין עושים רצונו‬
‫כל כך‪ .‬מה שאין כן מאהבה עיני ה׳‬
‫אל צדיקים‪ .‬והנה הרנו א פירש מה‬
‫שאמר את אלקים התהלך נח שהי׳ נח‬
‫עובד מיראת עונש שהאלהים מדה״ד‪.‬‬
‫ולפי זה לא היה ראוי למצוא חן רק‬
‫בעין אחת ‪.‬‬
‫מ ה שאמר ונח מצא חן בעיני ה׳‪.‬‬
‫עינים ‪ .‬באיזה זכות ‪.‬‬ ‫בשתי‬
‫בזכות אלה תולדות נח ושמא תתמר‬
‫שיוא הי׳ צדיק גדול לזה אמר באמת נח‬
‫איש צדיק תמים הי׳ בדורותיו רק החסרון‬
‫אשר את אלקים התהלך נח שעבד‬
‫מיראת אלקים מדה״ד ועי( ה אל‬
‫יראיו‪ .‬אלא שמצא חן בצירך זכות‬
‫תולדותיו ‪.‬‬
‫! ה פ ט ו ר ה בשצך קצך הסתרתי פני‬
‫פי׳ החר״י‬ ‫רגע ממך‬
‫ז״ל ‪ .‬דהנה אמרו רז״ל אפילו ב‪ ..‬עת כעסו‬
‫זוכר את הרחמי' ופירש מהרש״א שאמר‬
‫ברוגז רחם תזכור שיזכיר הרחנזיס ולח‬
‫את הרוגז שאמר לא אוסיך עוד ארחם‬
‫ולא אמר אכעס עליכם שלא רצה להזכיר‬
‫כעם ורוגז רק לשון רחמים דהנה אין‬
‫רע יורד‪ .‬מלמעלה ‪ .‬שהרעה היח מעין‬
‫העובה ‪ .‬אשר אלקים עשה שיראו מלפניו‬
‫להחזיר למוטב ותיכך כשיחזרו למוטב‬
‫תיכן( הש״י מיטב עמהם כמו שאמרו‬
‫רז״ל מדה טובה ממהר לבוא ולזה הש״י‬
‫מסתיר פניו לבד ‪ .‬ולא שירחק ממנו‬
‫להחזיר עצמו לגמרי כדי להיות מושיע‬
‫תיכך ומיד כמו שאמר תשועת ה׳ בהרך‬
‫עין וזה שאמר הסתרתי פני רגע ממך‪.‬‬
‫עיין בפרשה האזינו בענין הסתרת פנים‬
 ‫בנימיו‬ ‫פרשת ‪m‬‬
‫משמע מבול של מים אינו מביא אבל של‬
‫^‬ ‫אש מבי א‪ ’ .‬וזהו שאמר‬
‫קצף הםתי־תי סני רגע ממך‬ ‫בשצף‬
‫ובחס׳ עולם רחמתך אנור‬
‫וישראל נושע בה' תשועת‬ ‫‪.‬גאלך ה‬
‫עולמים גנה הוא קייס חף גאילתו קיים‬
‫ולזה אמר שיהי׳ חסד עולם וגאולה שלימה‬
‫והעעס כי מי נח זהת לי אשי־ נשבעתי‬
‫חעבור מי נח עוד על הארץ היינו זאת‬
‫היא השבועה ב לאווי אחרונים שחנורתי‬
‫חעבור ע״י נ״ח על הארץ ולא יהי עוד‬
‫ח״י המבול לא כדעת האשר״* שאמר‬
‫שבועת המבול הס י לאווי ראשונים לא‬
‫אוסיף לקלל ולא אוסיף להכות אשר נאמר‬
‫שם עוד כל ימי הארץ לוייר שאינו לעולה‬
‫רק כדעת הגמרא ורב אלפס לא יכרת כל‬
‫נשר ממי המבול ולא יהי׳ ' עוד המיס‬
‫למבול ושס לא נאמר עוד כל ימי ארן‬
‫והרי היא שבועת עולס כן נשבעתי‬
‫מקצוף עליך כי ההריס ימושו והגבעות‬
‫חמוענה אפי׳ שיחריב עולם יהי׳ שמיס‬
‫וארן חדשים וחסדי מאתך לא תחוע‬
‫ישחא תאמר שהיא סוב׳ מעין הרעה אס‬
‫הוא כרעת הגמרא שהשבועה היא ב׳ לאווי‬
‫אחרונים והראשונים סיפורי דבריס בעלמא‬
‫הנה יש נזה חסרון שנשבע שלא יבא מים‬
‫לחבול אכל של אש מביא מה שאין כן‬
‫בראשונים מצד הרחמים לא נאמר בהס‬
‫חים כלל לזה אמר וברית שלומי לא‬
‫תחוע אמר מרחמך ה׳ שגס זה יתקיים‬
‫מה שאמר מדה״ר באמירה בעלמא בלא‬
‫שבועה שלא אוסיף לקלל ולא אוסיף להכות‬
‫שום דבר רעה גלא יבא עליהם הכל‬
‫יתקיים לסובת ישראל הרי שהש״י היה‬
‫‪w‬אמין‬‫מנחם לנו ע״י הנביא בהפסורה זו לי־‬
‫באמונה שלימה‪ .‬שיהיה גאולה שלימד‬
‫במהרה בימינו■‬
‫ו י א מ ר אמחה את האדם ואת הבהמה‪.‬‬
‫הקשה הר״ן חסדאי הרי אחרו‬
‫רז״ל לעולס אין בעל הרחמים פוגע‬
‫בנפשות‬
‫אמרי‬ ‫‪24‬‬
‫שבועה רל( שיסור' דביים בצנלמא‬
‫ונפ‪1'-‬ותא ביניהם נראה לי על דרך‬
‫מדי־ש רבה הנ״ל עוד כל ימי האדן‬
‫כסעוריס הס בג נח שבריהן כרוחה‬
‫ועו ודת לעד כו‪ /‬הרי יש לשבועת‬
‫ה'יבול קצבה ‪ .‬והנה עוד כל ימי הארץ‬
‫כתוב בהני תרי לאווי שפירש האשר״י‬
‫שאמר לא אוסיף לקלל ולא אוסיף להטת‬
‫עוד כל ימי איין כו׳ מה שאין כן‬
‫לדעת הגמרא ורב אלפס שהשבועה הגי‬
‫תרי לאווי אחריני ושס לא נאמר עוד כל‬
‫ימי הארץ ולפי זה שבועת המבול הי׳‬
‫בלא תנאי טו‪ 7‬כל ימי הארץ ושבועת‬
‫המבול היא לעולס מה שחין כן לדעת‬
‫האשר״י ששבועת המבול הס ב' לאווי‬
‫ראשונים הנה נאחר שס תנאי עוד כל‬
‫יחי הארן הנה שבועת המבול אינו‬
‫לעולס והרי נסקותא גדולה בי; דעת‬
‫הגמרא ורב אלפס לדעת האשר״י ולפי‬
‫זה לא קשה קושיות המסרשיס דשפיר ארור‬
‫כי מי נח זאת לי א‪-‬ר נשבעתי מעבוו‬
‫מי נח על הארן כן נשבעת ונו׳ ויהי'‬
‫גאולת טולס‬
‫יש עוד נפקותא ביניהם נ ב׳ לאווי‬
‫כאשונים נאריר ויאמר ה' מדה״ר‬
‫מה שאין כן רלאווי אחרונים ויאמר‬
‫דהנה חלד הרחמים‬ ‫אלהים מדה״ד‬
‫הוא מק*ל בדינו ואמר לא אוסיף לקלל‬
‫ולא אוסיף להכות משמע לח שוס הכא׳‬
‫וקללה ושוס איבוד שבעולם והנה שס‬
‫אלקים היה מחמיר שאמר לא יהי׳ סמים‬
‫למבול ולח יערת עול ממי היובול משמע‬
‫מבול של מיס אינו מביא אבל של אש‬
‫מביא ולפי זה יש בכל אחר מהלאווי‬
‫מומרא וקילא בב׳ לאווי ראשונים היא‬
‫חוחרא עוד כל ימי הארן משמע שלא‬
‫יהי׳ לעולם ‪ .‬חף על פי כן הראשונים‬
‫עדיפא מאחרונים שלא אוסיף לקלל‬
‫ולהכות בשום איבוד‪ .‬ובב‪/‬לאווי אחרונים‬
‫יג‪25‬‬ ‫מימץ‬ ‫פרשת נח‬
‫מצדיק דין לפניו ית׳ על העונש שהביא‬
‫לכך ראוי‬ ‫עלי והסעס כי פיהו מרירר‬
‫להעניש חותי ואף שנראה בעיני כי אנכי‬
‫לא מריתי העעם היא כי מרי מריתי‬
‫פעם אחר פעם ונעשה לי כהיתר אבל‬
‫באמת חטאתי לכניו יתניך ואנכי מצדיק‬
‫דין לפניו יתברך הכלל רעולה עבר ושג׳‬
‫ולאדס כזה אינו‬ ‫נעשה לו כהיתר‬
‫מהראוי להאריך לו ולזה אמר אשר‬
‫חוטא עושה רע אחד מאות ואפילו הכי‬
‫מאריך לו בתמי הרי לזה אינו מהראוי‬
‫כ כבר‬ ‫להאריך לו כי לח ישיי טור‬
‫נטשה לו כהיתר והנה יוו ר החבול כתוב‬
‫ותשחת הארן לפני חלהים פירש מהאר״י‬
‫אברבנאל אצלם ה■ נ ה ת ר שהי׳ עושים‬
‫עבירה אחת נחה פעמים ‪ iv‬ש^עשה‬
‫להס כהיתר רק ותשחח האר ן לפג חצה־ס‬
‫כי באמת הוא ית יורע שהיח עבירה‬
‫ובוודאי איני ידראוי להאר ן להס אף‬
‫ד ה נ ה נאמר בקהלות אשר אין רעשה‬
‫זה חביט לפיש זה שאמר יירא ה‬ ‫ועל‬
‫וכל‬ ‫כי רבה רעת האדס בארן‬
‫יצר מחשבות לגו רק רע כל היזם ויאער‬
‫אמחה את האדם ואת הבהמה והנה קשה‬
‫קושית י ר' ! חסדאי הרי אין בעל הי־חמים‬
‫פיגע בנפשות תחלה‪ .‬ואיך חמר אמחה‬
‫את האדם תחלה לזר אמר וירא ה׳ כ­‬
‫רבה רעת האדס בחרן שהרעה נתרבה‬
‫באר^ וכל יצר מחשבות לבו רק רע אחד‬
‫כל היום ואס חוטא עושה רע מאות אינו‬
‫מהראוי להאי־יך לו לטשוח תשובה כי‬
‫כבר נעשה לו כהיתר יאי! השוטר מרגיש‬
‫אס הוא חטא לזה אי‪1‬ר ויחמי ה' מדת‬
‫הרחמיס אמחה את האדם תחלה ואח״כ‬
‫את הבהמה דהנה אדיכא זו שפוגע בנפשות‬
‫תחלה זו היא החסד והרחמים שאס היה‬
‫מאריך לו ולא היה פוגע בנפשות תחלה‬
‫היה עושה כל ימי חיותו הרעה הזחת מצד‬
‫שנעשה לו כהיתר לכך הוח ימות מהרה‬
‫כדי שלא יטמא את עצמו עוד‪.‬‬
‫יאמרו‬
‫ז‪1‬מרי‬
‫בנפשית תחצה ואיך חתר תחלה את ה א ד‬
‫ואחר זה את הבהתה ות"■! שזה אי;ו רק‬
‫בישראל ולא באו״ה והקשית־ לשתול הרי‬
‫אנורו רז״ל יש לך אדם שנונווגי חביב‬
‫עליו יותר מגוכו לפי זה אפשר לומר‬
‫לזה היה פיגע ביכשוח תחלה וחמי־ אמחה‬
‫חת הארס וחחר כך את הבהמה שהיה‬
‫נונווגס חביב עליהם יותר ממפס והיה‬
‫ייתחיל בקל קל היינו הגוך תחלה ומנא‬
‫ציה להר״; חילק זה שאינו באו״ה דילמא‬
‫בי־ו״ה גס כ! חינו פיימ ינרשות תחלה‬
‫ופרשתי שחמרו רז״ל צדיקיה ממונס חביב‬
‫עליהם יותר מגופם וכל רך למה לפי שאין‬
‫פושעין ידיהם בגזל ובדור החבול נתוב‬
‫כי מלאה הארן חמס והיה גופן חביב‬
‫עליהם מממון‪ .‬וקשה שפיר הלא אין בעל‬
‫הרחמיס פוגע בנפשות תחלה וצריך לומר‬
‫כתרנו שזה אינו באו״ה ולי נראה לתר ן‬
‫קושית הר״ן חסדאי‬
‫פתגם מעשה הרעה מהרה‪ .‬טל‬
‫ק מלא לב בני אדם לעשות ל ט אשר‬
‫חועא עושה רע מאות ומאריך לי והירש‬
‫הימ״א דהנה הש״י מאריך אפו כנוו שנחנור‬
‫ארך אפיס ורז״ל מאריך אפו טד שלא‬
‫גבה ומאריך אפו משגבה היינו שאינו פוגע‬
‫נגפשית תחלה וזה חינו רק בהיות עושה‬
‫עבירות חלוקת אבל עם עושה כמה‬
‫פעמים עבירה אחת הרי זה נעשה לו‬
‫ולא ישוב עוד ולזה אינו רא י‬ ‫כהיתר‬
‫להאריך לו דהעיקי אריכת אן! היא כדי‬
‫שמא בתוך כך יעשה תשובה ובהיות עוש׳‬
‫עביר׳ אחת פעם אחר פעס ונעשה לו‬
‫כהיתר בוודאי לא ישוב עוד דהנה לא‬
‫ידע אס היא עבירה לעשות תשיבה וכן‬
‫כתבו המפרשים על מסורה מריתי ג׳‬
‫צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי ואנכי לא‬
‫מריתי‪ .‬כי מרי מי־יתי דהנה עבר ושנה‬
‫בה נעקה לו כהיתי־ ובאמת הש״י יודע‬
‫שחמא‪ .‬ולזה אמר צדיק הוא ה׳ אנכי‬
 ‫בביכוין‬ ‫פרשת נח‬
‫לפי ערך אדס ‪ .‬כנוו שהוא בסוף ותכלית‬
‫כמו כן העונש ילזה אמר שפלה למשה‬
‫כי כלינו באפך‪ 2‬שתה עונותינו לנגדיך‬
‫לערכך הנה כלינו באפך‪ .‬לזאא אבקש‬
‫שיהיה העונש לנגדינו כי ימי שנותינו‬
‫בהס שבעים שגה ואינו חי לעולם כן‬
‫העונש לא יהי׳ לעולם ‪ ,‬ולזה אמר אשרי‬
‫לאדם אשר לא יחשוב ה׳ לו טון היינו‬
‫לי לערך עצמו כביכול שהוא בלתי סוף‬
‫ותכלית רק לערך אדס ואפשר לפרש זה‬
‫שאמר ויאמר ה׳ מדה״ר לא ידין רוחי‬
‫באד׳ לעול׳ כמו שאני חי וקייס לעולם‪.‬‬
‫בשגס הוא בשר ודס והוא בעל סוף‬
‫ותכלית כמו כן רחוי להיות העונש רק‬
‫לפי ערך אדם •‬
‫ו נ ר א ה לפי זה אמרו רז״ל שפיר והנה‬
‫טוב מחוד זה המות דהג׳ זה‬
‫שנגזר מיתה טל האדם טוב׳ גדולה היא‬
‫שאס היה חי וקייס לעולם היה מהראוי‬
‫ממה נפשך לעונש שהוא בלתי סוף הן‬
‫לפי ערכו יתברך והן לפי ערך אדס‬
‫‪-‬ישהוא גם כן לעולם ובזה נראה להבין‬
‫זה שאמר מי גבר יחיה ולא יראה מות‬
‫ימלט נפשו מיד שאול סלה לכאורה‬
‫מילת סלה מיותר ולפי דברינו אתי שפיר‬
‫דהג׳ מי גבר יחיה ולא יראה מות סוף‬
‫כל אדס למות ולמה ק ‪ .‬לזה אמר טוב‬
‫מאוד זה המות והטעם דהנה על ידי‬
‫זה ימלט נפשו מיד שאול מלהיות בה‬
‫סלה רק מורד שאול ויעל ‪ .‬כי כשגם‬
‫הוא כשר ואינו לעולם כמו כן יהי׳ העונש‬
‫בסוף ותכלית ‪:‬‬
‫ו ה ב ה דהע״ה‪ .‬הרא׳ לגו הכ׳ טובות‬
‫הללו בזה ששיתף מדה״ר למה׳ד‬
‫ואמר בההליס סימן ע״ח והוא רחום‬
‫יכפר טון ולא ישחית והרבה להשיב‬
‫אפו ולא יעיר כל חמתו ‪ .‬ויזכור כי‬
‫בשר המה רוח הולך ולא ישוב ונ״ל ‪,‬‬
‫דהכי פירושו‪ .‬והוא רחוס ומהו הרחמנות‬
‫לז״א יכפר עון ולא ישחית לגמרי כטענות‬
‫מדה״ד‬ ‫־‬
‫^^מדי־‬ ‫‪26‬‬
‫ו א מ ר ו רז״ל מאריך אכו וגבי׳ דילי׳‬
‫פירש הש״ך טל החורה‪.‬‬
‫דהגה האדם מויכב מגון( וגסש ‪ .‬והש״י‬
‫ב״ה משיב הרוח ומורד הגשם פירש‬
‫הט!ללח אפרים שטל גוך הגשמי נאמר‬
‫וישיב הטפר אל הסרן וטל הנשמ׳ אמר‬
‫והרוח תשוב אל אלהיס והטט' דהנה‬
‫כל ישיחל יש להם חלק אלהי ממטל ובחס‬
‫הנכש החוטאת יהי׳ תמוה כטטנח מדה״ד‬
‫הי בל זי אפשרי לבוא הנשמה למקום‬
‫מחלבה שהרי הוא מלכלך ומלה טבירות‬
‫ולזה הש״י מאריך אפו ו יטגיש אותו‬
‫מטט מטט ‪ .‬כדי שאם יראה אדם‬
‫שיסורים באים טליו יכשפש במטביו ויטשה‬
‫תשובה ויזדכך הנפש וחז הרוח תשוב‬
‫אל אלהיס ולזה אמרו רז״ל מאריך חפו‬
‫ועל ירי זה גבה דליה יגבה הש״י את‬
‫שלו ה ינו הגשמה שהיא חלק חלהי ממעל‬
‫וסה שיתף מד״הר למ״הד וחין בטל‬
‫הרחמי‪ -‬כוגט בנפשות תחלה ולזה כתב‬
‫הרמ״א טל כםוק ה נתן וה׳ לקח‪.‬‬
‫ה׳ בטל הרחמים נתן לאדם ממון‬
‫ובנים כדי וה' הוא ובית דינו יהיה לו‬
‫ליקח מעט מעט ולזה הכל נת! בטרבון‬
‫שממין ובניו נתוג׳ לו כדי להיות ליקח‬
‫מיונו עי־בון ומשק שלא לפגוע בנפשות‬
‫תחלה ונל זה נדי לגנות דיליה להיית‬
‫הרוח תשוב י־ל חלהיש ועוד טוב׳ עשה‬
‫לגי בזה ששיתף מ־ה״ר על דרך שפי׳‬
‫הרב בעל עקרים על זה שהי' מתפלל‬
‫ואמר כי כלינו באפך שתה עונותינו‬
‫לנגדיך וגו׳ ‪ .‬דר‪.‬נה מצד הדין לא הי׳‬
‫מספיק הגיהנס והיסורים דהנה האדם‬
‫חיטא אליו יתברך שהיא בלתי סיף ובלתי‬
‫תנלית וגיהנס הס בסוף מורד שאול‬
‫ויעל משפט רשמים בגיהנם י״ב חודש‬
‫וגס היסוייס הס חלחיס רעים ונאמנים‬
‫בשלוחות! עג ידי סס פלוני ורופא פלוני‬
‫לא תדון‬ ‫לכך שיתף מד״הר ואמר‬
‫את אדי׳ לפי ערכו‪ .‬רק העונש יהי׳‬
 ‫יד ‪n‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת נח‬
‫חיי צער כי מה יתרון בכל עמלו שיעמל‬
‫תחת השמש בחס עמלו ה*א בשקרים‬
‫ורמאות ופסלנות כי היא לא תצלח ‪.‬‬
‫ולאחרים יות! חילם וכחם לזריס ניתן‬
‫כמו כמצינו במדרש רבה סדרה זו‬
‫ובילקוט על זה שאמר הרה עמל וילד‬
‫שקר וז״ל אמר הקב״ה לנח להכניס‬
‫ובא אצלו השקי־‬ ‫אל התיבה זוג זוג‬
‫ואמר הכניסני אל התיבה ואמר לו נח‬
‫לך והביא זוגך כי כבר ציוה לי ה׳‬
‫שלא יכנס אל התיבה כי אס זוג זוג‬
‫הלך השקר ומצאה הקליפה ששמה פחזה‬
‫ועשו שידוכי! ביניהם להיות זוג כדי‬
‫שיוכלו לבוא גס שניהס אל התיבה‬
‫והנדני׳ הי׳ כל מה שהאדם ירויח‬
‫בעסקיו על ידי שקריס יבא השקר ויטל‬
‫ממנו ויתן לזוגו לזה אמר הרה עמל‬
‫וילד שקר היינו כל מה שאדם מרויח‬
‫ומולד בעמלו טל ידי שקרים בא שקר‬
‫ונטל ממנו לית! לפחזא שהיא זוגו לזה‬
‫פרש״י על פסוק הרה עמל כו׳ מתלא‬
‫כל מה דשיקרא מוליד פחזא‬ ‫אמרו‬
‫נסבי כי היח לא תצלח ועתה בני שמע‬
‫בקולי ואל תקק בתוכחחי למה לריק‬
‫יהי' יגימחן ולהבל ותוהה גלית כחך‬
‫ולאחרים יוחן חילן וכל מעשיך לח‬
‫יצליח בך ולכחזה נסבי בכרט שתתמלא‬
‫רחמנא ללל! שאי! חסכיקין‬ ‫סחתך‬
‫להיות‬ ‫למשות תשובה העיקר הוא‬
‫שומר פיו ולשונו ואז רוח שומר חצרות‬
‫נפשו עיין לקח! בפרשה מצורכי בזת‬
‫הענק כי אין מקום להאריך בכאן ‪.‬‬
‫והעיקר היא לקדש פיו בתורה ובתכלה‬
‫כמו שאמר פי יגיד תהלתיך פי יספי־‬
‫צדקותיך ולקבל עליו עול תורה ומצות‬
‫ומה טוב ייפה הדבר שכרשתי לקיין‬
‫בפרשה וישלח ‪ .‬בזה שאמר לנו הנביא‬
‫בהכטורה זו למה תשקלו כסך בלא לחם‬
‫עיין שס ותמצא נחת כי הוא דבר‬
‫חכמה ומוסר ;‬
‫אמרו‬
‫אמרי‬
‫מ־ה״ד להעריך טונש נגדו יתברך רק‬
‫לפי ערך אדס ‪ .‬והרבה להשיב אפו ולא‬
‫ימיר כל חמתו לפגוע בנפשות תחלה‬
‫רק בקל קל תחלה‪ .‬ואמר העעס על‬
‫זה‬ ‫ר׳ כק ראשון וטל אחרון אחרון‬
‫‪ :‬לח ישחית לגמרי מצד אשר ויזכור כי‬
‫ר״" המה וראוי להעריך נגד חדס‬
‫בדגם הוא בשר ואינו לעולם כמו כן‬
‫וטל זה שלא יעיר כל‬ ‫יהי' העונש‬
‫חמתו לכנוע בנפשו׳ רק מעט מעט‬
‫באס היה פוגע בנפשו' תיכך היתה‬
‫והיה הרוח‬ ‫הנשמה מלוכלכת בחטא‬
‫הולך ולא ישיב אל מחצבה לכך מאריך‬
‫אפו כדי להיות גבי׳ דליה להיות תשוב‬
‫רוח אל אלהיס‬
‫ה ל י העיקר לראות את עצמו בכל עת‬
‫שיהי׳ בגדיו לבנים ע״י תשובה‬
‫ומעשים טובים ומחשבות קדושות שלא‬
‫ימצא כתם בבגדו ויחזור פניו לאחוריו‬
‫להשגיח על מה שפגם בנשמתו כי איך‬
‫יוכל לבוא אל המלך בלבוש שק ואז‬
‫וכבוד גדול עושה‬ ‫שכרו הרבה מאוד‬
‫לו אביו שבשמים אורך ימים בימינו‬
‫ובשמאלו עושר וכבוד ‪ .‬אבל באם עושה‬
‫הרבה עבירות אשר לא ליוה אותו אלהי׳‬
‫והוא פשט ומרד‬ ‫בשביל תאוות יצרו‬
‫באביו שי־שמים והוא חוטא עד מאוד‬
‫עד שנתמלא סאתו טל זה כתב הרמב״ם‬
‫ז״ל ‪ .‬שאין מספיקין בידו לעשות תשובה‬
‫אפילו שהש״י ב״ה הוא רוצה יבתשובת‬
‫עמו אך על כי כן לא שכך חמת המלך‬
‫על הרעה אשר עשה ‪ .‬והנה איתא‬
‫במם׳ טירובין על ידי לה״ר נתמלא‬
‫סאתו ואיך ראוי להזהר להיות שומר‬
‫פיו ולשונו מלדבר מרמה ולה״ר ורכילות‬
‫וליצנות ודברים רעים‪ .‬אוי להם ואזי‬
‫לנפשה כי גמלו להם רעה להיות נדחה‬
‫מדחי אל דחי להיות הולך ולא ישוב‬
‫אל מקומה ואל מחצבה ‪ .‬למקור העליון‬
‫לאור באור החיים ‪ .‬ולא עוד אלא חייו‬
 ‫בנימיו‬ ‫פרשת נח‬
‫אחד ועכשיו זה לעומת זה עשה חצהיס‬
‫שביה בי' מאמרות נגד יוד דורות‬
‫כמאמר אחד יהי' מגי! על דור אהד‬
‫וכשכלו יוד דורות נגד יוד מאמרות אז‬
‫יפרע מהם‬
‫ו ה נ ה באמת הנו רואים שכבר חלפו‬
‫ועברו יותר מיוד דורות וכבי‬
‫כלו ועברו מאמר לכל דור ודור והש״י‬
‫אך על פי כן מאריך הגלות ‪ .‬וצריך לימר‬
‫כמו שאמרו רז״ל כלו כל הקיצן ואין‬
‫הדבר תלוי אלא בתשובה‪ .‬כמו שכתב‬
‫הרמ״א על פסוק ועל חרבך תחיה שאנו‬
‫נותנים חיות לעשיו להיות חרב להעניש‬
‫חת ישיאל‬
‫ו ע ל ידי זה נוכל להבין זה שאמר‬
‫הלעולמים יזנח ה'‪ .‬ולא יוסך‬
‫ואם‬ ‫לרצות פוד שאין בו שינוי י־צון‬
‫תאמר מבלתי יכולת האפס לננח חסדו‬
‫כהוח‬ ‫ואם תאמר מצד אריכת אפים‬
‫מאריך אך לאו״ה עד שתתמלא סאתן‬
‫אז כל קרני רשעים אגדע ‪ .‬ותרוממנה‬
‫קינות צדיק ‪ .‬לזה אמר הרי נתמלא‬
‫סאתן אחר יוד דורות שנגמר כל מאמר‬
‫י בריחה ואנו רואים אשר כבר גמר‬
‫ואפילו הכי אינם‬ ‫אומר לדור ודור‬
‫נענשי׳ ואס נונד השכחה השכח חנות‬
‫אל ואס מצד הכעס אס קפץ באך‬
‫רחמיו סלה שמרה״ר כוכש כעסו ואומר‬
‫חלוקי היא ‪ .‬המניעה ממנו שכלו כל‬
‫הר^ין ואי! הכבר תלוי אלא בתשובה וגדולה‬
‫תשובה שמקיצת הגאולה במהרה בימינו •‬
‫כעזר האומר הארץ אתן לך אציין מאמרים בפרשת לך לך ‪:‬‬
‫נתן לנו ‪ .‬ארץ טובה ורחבה ארץ אש?ד‬
‫ה׳ דורש אותה‪ .‬ארץ חמדה‪ .‬אשר לב כל‬
‫אדם חומד ‪ .‬ומתאווה לטא שמה כי‬
‫שם ביתו ועיקר שורשו‪ .‬וכן מציט‬
‫בסדרה זו שאמר הקב״ה לאברהם אמ״ה‬
‫אמרי‬ ‫‪28‬‬
‫א מ ל ו רז״צ ייוד דורוס מאדם ועד‬
‫נח ו וד דורוה מנח ועד אבר ם‬
‫להודיע כמה ארך אפים לפניו ‪ .‬פירש‬
‫המדרש שמוחל בכם הרבינו יונה ‪ ?.‬הנה‬
‫לכאורה מיותר סיפר הדורות בתורה‬
‫מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם אלא‬
‫וודאי רצה הקב״ה לזכות את ישראל‬
‫ולהשריש בנו אמונה שינאלנו במהי־ה‬
‫דהנה הטעם של אריכית הגלית מצד‬
‫אריכות אך לרשעים כי בעת הגאולה‬
‫יהי' יום נקם על הרשעים כמו שאמר‬
‫א‪/‬מתי קרני רשעים אגדע בזמן שתרוממנה‬
‫והוא ית׳ מאריך אך‬ ‫קי־נות צדיק‬
‫לרשעים שמא יעשו תשובה‪ .‬ולא יצטרך‬
‫לעשות בהם נקמה והנה יחשוב האדם‬
‫הש״י יאריך אפו להם לעולם ויהיה‬
‫הגלות לצגולם ‪ .‬אם כן אין לדבר סיך‬
‫לזה הרחה לנו התורה סיפור הדורות‬
‫מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם שהיו‬
‫יוד דורות להודיע כמה ארך אכים לפניו‬
‫רק‬ ‫שהש״י תינו מאריך אך לעולם‬
‫ואינו‬ ‫מאייך אפו וגבה דילי׳ בסוך‬
‫מחריך אפו רק יוד דורות כמו שהאריך‬
‫הך מאדם ועד נח יוד דורות וגם יוד‬
‫דורות מנח ועד אברהם והטעם למה‬
‫דווקא יוד דורות לזה אמרו במשנה‬
‫הסמוכה לזו שהרי בעשרה מאמרות‬
‫נברא עולם והלח במאמר אחד יוכל‬
‫להבראות חלא כדי להפרע מרשעים נו' ‪.‬‬
‫שחם לא היה נברא רק במאנו חחד‬
‫לא היה יוכל להחריך חך רק דור‬
‫יבק׳;‪ .‬ה ר ח מי ם וישאלו ה או ת לטיבה‪.‬‬
‫לקבץ נכוצותינו‬
‫ויוליכנו קונומיות לארצנו ‪ .‬כאשר נשבע‬
‫לאבותינו לתת לנו את האיץ הזאת‪.‬‬
‫כי היא אתת מג' מתנות טובות אשר‬
‫טו ‪29‬‬ ‫בנימי(‬ ‫פר־נה רך‬
‫הארץ לומר‬ ‫לביתו ולא היו מחבבים‬
‫כי שם ביתו לזה י " י וימת תי ח בחי־ן‬
‫ויסמר ה' חל אבי־ הם שלא להיות פוד­‬
‫י יבתו בח ‪ p‬רק לך לך לפצמך ולשורשך‬
‫ולביתך וילך אברם בכוונה זו נ ח״‪-‬‬
‫דיבר אליו ה' שחמר לו שילך לביתו‬
‫ולשורשו והלך כשמחה וחדוה ומהלך פל‬
‫ההרים ומקפץ פל רגדפית לנוח לביתו‬
‫במהרה כאשר דיבר חל־ו ה׳ וכל זה‬
‫לא הי׳ רק אבי־הם ח פ״ ה אבל שרה‬
‫אשתו ולוט בן אח ו ואת הנפש השר‬
‫פשו בחר! הם נח השיגו פוד גודל מפלת‬
‫האיץ וחשבו בלבם השר סדנא דארפה‬
‫חד היא ילא הי' מחבבים את האי־ץ כל‬
‫כך ייקח אכרם ט' ייצאו בכוונה זו י־ק‬
‫ללכת ארנה מ ק כ»' שהוצך לדרך‬
‫י; פ־ו לחזור למקום שיצא משם ולא‬
‫כמי שבא לביתו רק אחר זה בבואם‬
‫אל הארץ הרגישו המפלות והיתרון של‬
‫החי־ץ אשי־ היא מקודשת מכל האי־צות‬
‫ושם שורשם וביתם לזה ויבואו ארצה‬
‫כנפ! בבואם שנ‪ 1‬ה יתודפ להם שהיא כמי‬
‫שבח לביתי ולשורשו‬
‫זו כקרא הליכה ולא ביאה כי אין שם ביתו‬
‫ראוי להיות הלב חומד ומתאווה‬
‫שבשמים‬ ‫ולבקש רח‪-‬ויס מחביני‬
‫היוי־חס לי״חס פליגו ול‪:‬ביתני אל ארגנו‬
‫אי־ץ חמדה כמו שאמרו רז״ל איסהרא‬
‫בלגינא קיש קיש קריא‪ .‬פירש הגאון‬
‫דהנה אין לך דבר‬ ‫גינ ארי׳ ז״ל‬
‫שאק לו נוקו׳ם‪ .‬וכל דבר שאינו מונח פל‬
‫מקומו הוא צופק ואומי־ מתי אבוא אל‬
‫מקומי בש־יום ודרך אדם לרניח מפיפי׳‬
‫איסתרא‬ ‫וצא בלגיגא ולזה‬ ‫בכיס‬
‫בלגינא קיש קיש קריא כי אין שם מקוייו‬
‫כן היא‬ ‫ו‪!:‬היא הארץ ישראל׳ כשמה‬
‫שהיא הארץ של ישראל ומי כפייך‬
‫ישראל גוי אחד כי אס בארץ כי בס‬
‫וחוץ לחרץ היח חיץ‬ ‫מיקר שורשינו‬
‫למקומנו ‪.‬‬
‫ימפתה‬
‫אמרי‬
‫לך לך‪ .‬שירש הרמ״א שהודיט לאי‪/‬ע״ה‬
‫תפלות והיתרון של הארץ הכיובה שלא‬
‫יחמר סדגא דארפא חד היא לזה אפי­‬
‫לו לך לך היינו לפצמך ‪ .‬לדבק כשורשך‬
‫ני תי אכשר לאדם לקשר ולדבק בה׳‬
‫כי אה‬ ‫ולקיים ואתם הדנקיס ממש‬
‫בארץ ישראל כמי שאמר מי כפמך‬
‫ישראל גוי אחד להיות מדובקיס יחד אתד‬
‫אל אחד כי אם באי־ץ כי שם פיקר‬
‫השראת השכינה ארץ א‪:‬ר האלהים דירש‬
‫אותה ושם היא פיקר שרשינו ומפלתינו‬
‫מה שחין ‪ p‬כחוץ לאיץ ממאוס ז'‬
‫פממין יפסיק לזה א מי לו לך לך היינו‬
‫לפצמך לשוי־שך ‪ .‬כמו שבא לביתו ממש‬
‫לזה נאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה‬
‫ואמר ובאת דייקא כמי שבא לביתו ולא‬
‫כמי שיוצא מביתו למקום אחר שזו‬
‫נקרא הליכה ולא ביאה ‪ .‬היינו שהולך‬
‫מביתו ודפתו לחזור למקום שיצא משם‬
‫אבל ביאה משמע שבא לביתו לשוישו‬
‫ואין דפתו לחזור למקום שיצא משם‬
‫ולזה אמר כי ה' מביאך אל ראיץ‬
‫לשורשך מה שאי! ק ההולך לחון לחיץ‬
‫ו ע ל דרך זה נוכל ליבין זה שאייי‬
‫וילך אברם כאשר דיכי חליו ה׳‬
‫ויקח אברם את שרה אשתו ואת לוש‬
‫בן אחיו ואת הנפש אשר פשו בחק ויצאו‬
‫ללכת ארצה כנפן ויבואו ארצה כנס‪,‬‬
‫לכאורה א־ני מובן למה מחלק הכתוב‬
‫הליכה של אברהם לחוד ולקיחת שיה‬
‫לחוד הל״ל תחלה זיקח אברם את שרה‬
‫ואח״כ וילכו כאשר דיבר אליו ה'‬
‫וגם זה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנפן‬
‫מילת ללכת מיותר ולכי דברינו אתי‬
‫שפיר ‪ .‬דהנה יצאו מההכרח נואימת נמרד‬
‫ויצאו במצבות לבם ‪ .‬וכל דפתם הי׳‬
‫לחזור למרום שיצאו משם וכל כוונתם‬
‫הי' רק ללכת ארצה כנפ! ולא כנוי שבא‬
 ‫בנימין‬ ‫פר׳‪ 1:‬ת רך‬
‫פניס יש בדבר שהדי מי שגעשה לו נס‬
‫מנכי מזכות ‪.‬זה המר הטעם פזר כתן‬
‫לחביורס וחז שהיה ז‪ .‬רע כדקה ושכר‬
‫צדקי־ היא צדקה לכך צדקתו עומדת לע‪*7‬‬
‫בלי גניו! זכיות אפילי שהיה הנס בזכיתו‬
‫צדקתו עומדת ‪,‬לע; וגס קרגו תרוס‬
‫בכביד ‪ .‬שכל העולס חלקו לו כ־וד כמו‬
‫שאמרו עמק השוה שהשוו לעשותי מלך‬
‫ואמרו רז״ל במדרש‪ .‬הכל הסב מו לעש תו‬
‫מלך רק ויצא מלך סדוס לקררתו אל עמק‬
‫השוה היינו על זה שהשיו את עצנום‬
‫לעשותו מלך ולא הסכיס ובאמת לח פעל‬
‫כלוס ‪ .‬וכתב האי־״י ז״ל חריקת ש! שלא‬
‫יועיל כלוס וזה שאמר קרנו חרוס בכבוד‬
‫שהשוו לעשות לו כבוד להיות מלך רק‬
‫רשע זה נולך סדוס יראה בגדולתו וכעס ‪.‬‬
‫שהיה כועס עליהס ולא רצה להסכים והנה‬
‫שיניו יחרוק ונמס שלא פעל כלוס ומרוב‬
‫כעסו נפלו השיגיס כמו שכתב האר״י ז״ל‬
‫חריקת שן שלא יועיל וגס ד׳ חלכיס‬
‫שלקחו את לוט וגס הפליט שהיה מגיד‬
‫לאברהס כי נשבה אשר בלבס לא היה‬
‫עבור לוט רק עביר אברהס כג״ל‪ ,‬הגה‬
‫תאוות לבס מה שהיה מתאוויס לראות‬
‫נקמה באברהס תאבד‪ .‬שנאבד מהס‬
‫תאוותס ונהפך היא הס נהרגו והוא נשאר‬
‫בחייס ‪:‬‬
‫הדברי׳ האלה היה דבר ה׳ אל‬ ‫אחר‬
‫אברהס כו' ופירש יש״י אמר‬
‫אברהס ירדתי לכבשן אש ונצלתי למלאמות‬
‫המלכיס ונצלתי שמא קבלתי שכרי בעוה״ז‪.‬‬
‫ואמר לו שכרך הרבה מאוד אנכי מגן‬
‫לך בחנס מה שעשיתי לך היה בחגם ואין‬
‫לך לירא שמא ינוכה לך מזכיותיך שכרך‬
‫הרבה מאוד כי לא ינוכו מזכי תיך והנה‬
‫פירש הזוהר הקדוש אנכי מגן לך זה‬
‫ועוד מה‬ ‫שיאמרו מגן אברהם ‪ .‬ותמי'‬
‫שאמר ה׳ אלהיס הנה רש״י פירש בפרשה‬
‫וי‪-‬החג! היינו רחיס בדק ולפי זה קשה‬
‫הרי כחמר ויהי דבר ה׳ אליו נודה״־־ לבך‬
‫ולמי־‬
‫‪ m‬רי‬ ‫‪32‬‬
‫שאמר ללוט הל הבט החריך פרש״י ב ‪.‬ין‬
‫אחה צדאי לראוח שאין הכס בזכוחך סלח‬
‫בזכיה הברהס לסי זה יש לידט אס בזכותי‬
‫אס בזכות אחר מצד הראי' וק אמר‬
‫דהט״ה ה׳ לי בטוזרי לי לשנוי וחז סכי‬
‫אראה בשיכאי לפי זה לא קשה על אירהס‬
‫שנתברר לו הדבר מצל הרחיה שנחמד‬
‫ויכס וירדסס וראה במפלתן מזה ידע‬
‫שבוודאי בזכות עצמו היא ואמר שירה‬
‫וגס היה ירא נונכיון זכיות ולפ״ז לא קשי־‬
‫גס כן למה לא היה ירא תיקה ומיד סח‪-‬‬
‫גס ראשון נינכיון זכיות דהגה אז לא‬
‫היה ראה במפלתן והיה בטוח באהבת‬
‫הש״י יחשב שיוכל להיות הגס בזכות אחי■‬
‫וצדקתו עומדת לעד משא״ב במלחמות‬
‫מלכיס ראה במפלתן וידע בבירר שבזכות‬
‫עצמו היא וירא למפרע גס כן שמא נס‬
‫מאו״כ היה בזכות עצמו ואמר לו הש״י‬
‫אל תירא מנכיון זכיות ‪ .‬והנה קשה קושיות‬
‫גזי הקידש וכי משוא פניס יש בדבר‬
‫חלילה למה לא ינוכה לו מזכיותיו בפרט‬
‫שבבירר לו שבזכות עצמו היה‪ .‬ונראה דלא‬
‫קשה מידי‪ .‬שאמרו רז״ל במד״ר אמר‬
‫קב״ה אתה זרעת צדקה בעולס שכר אתה‬
‫ניטל י רי שנתן לו שכר צדקת ושהע״ה‬
‫אמר רידן( צדקה ימצא צדקה ופירש הרמ״א‬
‫ימצה צדקה היינו שכל הטובות שנעשה לו‬
‫היח בת י־ת צדקה ילא ינכה מזכיותיו לזה‬
‫אחר לתברהס אל תירא ‪ .‬לפי שגעשה‬
‫הגס בזכית צדקה ושכר צדקה היא לדקה‬
‫בלי גכיון זכיות ולזה גחמר ויחשבה לו‬
‫צדקה נוחמת ששנוע מעלת צדקה לזה‬
‫היה הצדקה חשוב בעיניו יותר ממה שהיה‬
‫לו מקודס ובזה מיבן המדרש הג״ל אשרי‬
‫איש ירא ה׳ זה אברהס משמועה רעה‬
‫אשי־ שמע אברהס כי נשבה לוט והיה לו‬
‫לירח ממלכיס ולא ירא שוס מורא ער‬
‫אשר ירחה בני־יי עד אותו זמן שראה‬
‫במפלתן וידע שיזכותו היא וירא מנכיון‬
‫זכיות ואמ‪ -‬לו ר!ל תירח וקשה וכי נושוא‬
‫יז ‪33‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת לך‬
‫עס הצבור לזה אמרו רז״ל ידוע תדע שכל‬
‫העוסקים עם הציבור יהי׳ עוסק־ס לש״ש‪.‬‬
‫והז לא יהי׳ להם פחד מנכיון זכיות שזכות‬
‫אבותס מסייעתם‪ .‬שלא יתלו הנס בזכותם‬
‫רק בזכות אבותס‪ .‬ועל ידי זה צדקתם‬
‫עונודת לעד מבלי נכיון זכיות אפילו שיהיה‬
‫להם נס ולפי זה אתי שפיר הש״י ב״ה‬
‫רצה לזכות את אברהם שלא לעשות לו‬
‫נס בזכות עצמו כדי שלא ינוכו מזכיותיו‬
‫ותלה הנם בזכות יעקב ועל ידי זה‬
‫צדקתו עומדת לעד‪ .‬ולפ״ז קשה על אברהם‬
‫מה היה מתיירא שמא ינוכו מזכיותיו ‪.‬‬
‫הרי היה ידע בנפשו שכל כוונתו לש״ש ‪.‬‬
‫ויתלה הנס בזכות אחרים ‪ .‬וצדקתו עולודת‬
‫לעד ולח ינוכו מזכיותיו‪ ,‬והנה נראה‬
‫לעכ״י' דהזוהר הקדיש כתב שזה שמועיל‬
‫לתלות בזכות אחרים אינו מצד הדין רק‬
‫מצד הרחמים ואאע״ה היה ירא אלהיס ‪.‬‬
‫והיה יי־א שמדה״ד יעכב בדבר שלא‬
‫לת^ות בזכות אחרים רק בזכות עצמו‬
‫ועל י ד זה ינוכו מזכיותיו‪ .‬והנה מצינו‬
‫שאמרו רז״ל יכול יהיו חותמין בכולן ת״ל‬
‫והיה ברכה בך חותמין לומר ה מגן‬
‫אברהם ולא בהם‪ .‬פירש מהרש״א במס׳‬
‫פסחים פרק ערבי פסחים שהמעלות‬
‫החתימה היא ששם נאמר שם הוי׳ מדה״ר‬
‫והבעיח לו שיהי׳ ה' מדה״ר מגן בעדו ‪.‬‬
‫ולא בעדם כמו שנאמר ויברך אלהיס את‬
‫יצחק ויאמר אלהים חל יעקב הרי מעלתו‬
‫היה שאומרים ה׳ מגן אברהם שמדה״ר‬
‫יגן בעדו והנה נאמר כי שמש ומגן ה׳‬
‫אלהיס‪ .‬פירש הר״מ חלשיך דהנה השמש‬
‫הוא‪.‬שורך ומאיר עד מאוד וצריך איזה‬
‫דבר להגין נגדו כך שם אלהים אי אפשל‬
‫לסבול אותו כי עוז לאלהים ושיתך מדה״ר‬
‫להגין בעדו ש הי' כובש כעסו ואמר כי‬
‫שמש ומגן כ‪ ,‬ה׳ אלהיס ששם ה׳ מגן‬
‫נגד מדה״ד ולפ״ז בחומרם ה׳ מגן אברהם‬
‫יורה ששס ה׳ יגן נגד מדה״ד ‪:‬‬
‫ל ה ב ה בחמת חברהם הבינו עליי השלום‪.‬‬
‫)אפילו‬
‫אמרי‬
‫ולמה הזכיר ב׳ שמוח רחמים ודן וגם‬
‫מה שאמר מה חתן לי ואנכי הולך ערירי‬
‫וכי כשביל זה לא יתן לין עה״ב וגס‬
‫והאמין כה׳ ויחשבה לו צדקה אין אנו‬
‫יודעים מי מחשוב לצדקה והנה נראה‬
‫לענ״ד לתרץ כל המשך המקראות הללו‪.‬‬
‫ש א מ ר ן רז״ל לא ניצל אברהם אבינו‬
‫ע״ה מכבשן אש אלא בשביל‬
‫יעקב שנאמר יעקב פדה את אברהם ‪/‬‬
‫וקשה הרי כתוב אתה הוא ה׳ אשר‬
‫בחרת באברם ושמת שמו אברהם ומצאת‬
‫את לבבו נאמן לפניך‪ .‬ופירש מהרש״א‬
‫ז״ל שאמרו רז״ל שהוסיך ליתרו על שמו‬
‫ו' שיהא מושל ושליש על ו׳ איברים ב'‬
‫עינים ב׳ אזנים וראש הגוי' והלב כמו‬
‫ולמה לא‬ ‫שאמרו צדיקים לבם ברשותן‬
‫הוסיפו לאברהם רק ה' ותירץ שהנה כבר‬
‫היה לי לבב שלם ואינו צריך רק לה׳‬
‫נגד ה' אברים וזה שאמר אתה בחרת‬
‫באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו‬
‫אברהם בה׳ ולא בו׳‪ .‬משוס שמצאת את‬
‫לבבו נאמן לכניך מקודם הנס שעשית לו‬
‫?לפי זה קשה הרי היה הלב של אאע״ה‬
‫נשלימות מקידס שנעשה לו נסים ובוודאי‬
‫רחמנא לבא בעי שזו תכלית השלימות‬
‫ולמה אמר שלא ניצל רק בזכו' יעקב ולא‬
‫בזכות עצמו ‪ .‬ונראה שאמרו רז״ל כל‬
‫העוסקים עם הצכוי יהיה עוסקים עמהם‬
‫לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם ונדקתס‬
‫עומדת לעד ‪ .‬פירש מוהר״ס אלשיך וגם‬
‫מהורחנ״ח ומדרש שמואל דהנה העוסקים‬
‫עם הצבור הרי הס עומדים לפעמים‬
‫במקום סכנה שהם צריכים להיות קרוב‬
‫למלכות ולשררה וצריכים נהזהר ברשות‬
‫שלח ידברו דבר שלח כהגון ויתחייבו‬
‫בנפשם ולפי זה יאמרו מה לנו לצרה‬
‫הזאת שלעולם לא יעמוד אדם ב מ ק״‬
‫'סכניז‪ .‬שמא חין עושין לו נס ואס עושין‬
‫מנכה לו מזכיותיו‪ .‬ולא ירצו ■להיות עוסקים‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת דך‬
‫בנים ‪ .‬ואז ויחשבה לו צדקה שיוכל להיות‬
‫לו צדקה ומת‪.‬ות חכם כזה משוס שיתל;‬
‫בזכות הכניס וצדקתו טו ודה לטד כמו‬
‫שהיה באמת יטק‪ :‬פדה את אבר ;‪ P‬וניצל‬
‫בזטת יטקב‬
‫ו מ ע ת ה לא רחוקה להכק זה שאמר‬
‫דהט״ה מה רבו צרי רבים‬
‫קמים טלי רבים אומרים לנפשי אין‬
‫ישוטתה באלהים סלה‪ .‬וחתה ה מג!‬
‫בטדי כבודי ומרים ראשי והנה היא כפל‬
‫לשון וגם מה שאמר תחלה שם חנהיס‪.‬‬
‫והחי־ זה שם ה׳‪ .‬וגם מה שאמרו אין‬
‫ישוטתה באלהים שלא יהיה לו חלק‬
‫לטה״ב מהיכי תיתי לא יהי׳ לו חלק‬
‫לטה״ב ואס כפירש רש״י לפי שבא טל‬
‫אשת איש הרי אמרו רז״ל הבא טל אשת‬
‫איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לטה״ב ‪.‬‬
‫וזיהר הקדוש סדרה זו ואתה ה׳ מגן‬
‫בטדי שיאמרו מגן דוד זו כבודי ומרים‬
‫ראשי‪ .‬והיא תמי׳ ובמדרש שוחר טוב‬
‫נוגן בטדי שהגנת טלי בזכות אבותי גם‬
‫כן אינו מובן ולפי דברי הנ״ל אתי שפיר‬
‫דהנה זה שאומרים מגן אברהם היינו‬
‫לתלות‬ ‫ששם אוי׳ מגן נגד מדה״ד‬
‫בזכות אחי־ים והנה אמרו רז״ל טל‬
‫פסוק וטשית לך שם גדול כשם הגדולים‬
‫אשר בארץ זה שאומרים מגן דוד הרי‬
‫הי׳ לדהט״ה מטלת אאט״ה שאמר אנכי‬
‫מגן לך וזה שאמר‬
‫מ ה רבו צרי שרבו צרי וצריך אתה‬
‫לטשות לי נסים בכל פטם להציל‬
‫אותי אידם ויביס קמים טלי כל פטם‬
‫טל ידי זה רבים אומרים לנפשי אין ישוטתה‬
‫באלהים סלה באלהיס דגיקא שמדה״ד‬
‫חינו מסכים לטשות הטובה בזכות אחרים‪.‬‬
‫רק מצד זכיותי ולכך אין לי ישוטה בטה״ב‬
‫מצד נודה״ד כי כבר ינוכו זכיותי טל‬
‫הגיסים שנטשה לי בכל פטם‪ ,‬ובאמת‬
‫ואתה ה׳ מגן בטדי ופירש הזוהר הקדו‪:‬‬
‫זה שאומרים מג! דוד זו כבודי ומריכ‬
‫ראשי‬
‫אמרי‬ ‫‪S4‬‬
‫אפילו אחר שאיור לו הש״י אנכי ה׳‬
‫יידת הרחנייס הה־ה מגן לך נגד מדת‬
‫הדין אפ לו ה־י היה ירא מאלהיס מדת‬
‫בדבר‪ .‬ו־מעס נרהה‬ ‫הדין שלא יט‬
‫לפנ״ד דהנה ״ברהם אע״ה היה חושב‬
‫בלס שבלתי אופשר* לטשות לו צדקה‬
‫וחשד כזה ש‪.‬א|ינוכו מזכיותיו שהרי זנות‬
‫אבות לא \ ה לו וזכות בנים ג"כ לא‬
‫יהיה לו ד אה באצטגנינות שלא יהיה' לו‬
‫בנים ‪.‬צנגד זה אי אפשר למה״ר להגין‬
‫בטדו לזה היה ירא‪ .‬טד שאמר לו‬
‫הש״י כה יהיה זרטך שיהיה לו בנים או‬
‫האמין שיוכל להיות לטשות לו צדק? כזה‪.‬‬
‫להיות במתנת חנם בלי נכיון זכלת רק‬
‫בזכות בנים כמו שאמרו לא ניצל אאט״ה‬
‫מאו״כ אלא בזכות יטקב‬
‫ו ז ה שאמר אחר הדברים האלה שטשה‬
‫לו כמה גיסים הי׳ דבר ה׳ מדה״ר‬
‫אל אכי־הס וא;(ר אל תייא אברהם‬
‫נונכיון זכיות בחושבך שבוודאי בזכותך‬
‫נטשו שמדה״ד מטכב מלתלות בזכות‬
‫אחרים‪ .‬הרי אנכי שם ה׳ חדה״ר מגן‬
‫בטדך וזה שאמר הזוהר הקדיש אני‬
‫מבטיח לך שיאמרו ה' מגן אברהם ‪.‬‬
‫ואהי׳ מגן בטדך נגד מדה״ד לתלות‬
‫בזכות אחרים ולא ינוכו מזכותך ושכרך‬
‫הרבה אחרים ‪ .‬ויאמר אברם ‪ .‬אדני‬
‫אלהים היינו אפילו שאתה תהי׳ מגן‬
‫בטדי היינו רחום כדין שישתף רחמים‬
‫לכבוש אותו הנה לא ידטתי מה תתן‬
‫לי במת״ח בלי נכיון זכיות שזו דבר‬
‫הננונט שהרי אנכי הולך טרירי בלי בנים‬
‫בשלמא אס הי׳ לי בנים יוכל להיות‬
‫אפילו שאין לי זכות אבות יהי׳ ‘ מצד‬
‫זכות בניס אבל אנכי הולך טרירי בלא‬
‫זכות אבות ובלא בניס ולס״ז מה התן לי‬
‫אפילו אס יגן מדה״ר אי אפשר לתלות‬
‫רק בזכות טצמי‪ .‬וינוכו מזכיותי ואמר‬
‫לו כה יהא זרטך שיהי׳ לך בנים ויהי׳‬
‫בזכות הבנים‪ .‬והאמין בה׳ שיהי׳ צו‬
‫יח ‪35‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת לד‬
‫המיעוט שיש בו ואינו מניח לצאת בפומל‬
‫את חלקו הי־ע ונשאר אצלו בכח‪ .‬אך‬
‫בזיפו יצא הי־שע והטומאה‪ .‬מכח אל‬
‫הפיעל והוא רשע בן צדיק‪ .‬ואאע״ה‬
‫ידע שיש בו זהומת תרח אגיו אך שהוא‬
‫הי׳ צדיק גדול והי' הטו‪ :‬ההוא מתגבר‬
‫על חלק ה‪-‬ע והי׳ חושש על זרעו‬
‫בתרגום יונתן על פסוק ור‪ v‬ה'‪1‬ין‬
‫שלא יר\׳ לו בניס שאינם מהוגנים על‬
‫ידי זהומת הי־ע ההוא‪ .‬ואמר אס עתיד‬
‫אני להוליד בניס שאינם מהוגנים מוסב‬
‫להיות הולך ערירי‪ ,‬והנה אחר שמל‬
‫את פנמי והשי־ ממנו עילת בשר נפסק‬
‫ממנו זהויית הרפ ונשחר אך סוב כמו‬
‫שאמי־ו אמית ה׳ צרופה לצרך את הבריות‬
‫על ידי אמי־היך‪ .‬זו מילה ולכך הבטיח‬
‫לי שיהי׳ לו בניס צדיקים‪ .‬והנה בספר‬
‫עשיה מאמרות פי־־ש ההפריש בין‬
‫ירושה לנחלה‪ ,‬נחלה היא מצד זכוה‬
‫אחי־ ויי־ושה היא בצדקתו‪ .‬כמו שנאמר‬
‫צדיקים ירשו ארץ דייקא ולא נחלה להם‪.‬‬
‫ולפ״ז בהיות לו הבטחה על בניס צדיקים‪.‬‬
‫אזי יהיה אצלם כל עוזבנו בירושה ולא‬
‫בנחלה וזה שאמר אתה הבטחת לי‬
‫יאמרת אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד‬
‫להיות לי רב טוב‪ .‬בעה״ז ובעה׳׳ב אך‬
‫ורק בניה נחשב אצל המתנות הללו ומה‬
‫תתן לי למה לי י ב טוב בעה׳ז ואם‬
‫היא כדי להניח אותם לבני בירושה ‪ .‬הרי‬
‫אנכי הולך ערירי ואין לי בנים ואפילו‬
‫אם נגתיד לצאת ממני בניס‪ .‬ידעתי גם‬
‫ידעתי אשר בן ביתי יורש אותי אצלו‬
‫יהי׳ כל עוזבני בירוש׳ מצד שהוא צדיק‪.‬‬
‫אבל בבני לא יהי' להם כי חס לנחלה ‪.‬‬
‫שעתיד לצאת ממני בניס שחינס מהוגנים‬
‫מצד זהומת תיח אביו לזה אמר לו הש״י‬
‫לא ירשך זה כי חס אשר ינא ממעיך‬
‫הוא ירשך אשר כה יהי' זי־פך נדיקיס‬
‫כמותך‪ .‬וצדיקים ירשו אי־ץ יה־־'’'! בה׳‬
‫שיהי' לו בניס נדיקים יי־ז ' ד״ה לו‬
‫צדקה אז הי׳ הצדקה ו ‪ .‬שתבטיח‬
‫אמרי‬
‫ראשי שחם יאיירו מגן דוד הריני כ'יפלח‬
‫אברהם שאומ‪-‬־יס מגן אברהם היינו‬
‫שם ה׳ מג! בעדי וזו כבודי שזו יורה‬
‫שיהי׳ לי עה״ב ולא ינוכו מזכיותי כי‬
‫אתה מריס רחשי שה נת פלי בזכות‬
‫חבותי‪ .‬וזכותי פוניד לפד ‪ .‬לעה״ב‬
‫איתא‬
‫בה׳ ייחשבה לו צדקה וחשבה‬
‫ליה לזכו דלא חעית לקמי׳ במילן לכתו ־ה‬
‫אין אנו יודעים מה ה! הדברים שהי׳‬
‫לו לדבר נגדו יתברך‪ .‬ועוד מה זכות‬
‫היא זה שלא הי׳ מטיח דברים כלפי‬
‫מעלה וכיאה דהנה הבטיח לו הש״י‬
‫כה יהי׳ זרעך שיה^׳ לו נדיקיס ואמי־ו‬
‫רז״ל בזה שאמר כה יהי׳ בגמט׳ שלשים‬
‫שהבטיח לו שיצאו ממנו השלשי׳ צדיקים‬
‫שעליהם העולם עומד‪ .‬והגה הבטחה זו‬
‫היא נגד הבחירה שהרי הבחירה היא‬
‫ביד האדם כמי שאמיו רז״ל הכל בידי‬
‫שמיס חוץ מיראת שמי׳ ולא הטיח‬
‫דברים כלפי מעלה לויור לפניו וכי‬
‫אפשר לבטוח בזה הרי היא נגד הבחירה ‪.‬‬
‫»זה שאמר והאמין בה׳ ולא הטיח‬
‫דברים כלפי מעלה ‪ .‬ועל ידי זה ויחשבה‬
‫לו צדקה וחשבו ליה לזכו על דלא אטיח‬
‫לקמי׳ במילן ‪ .‬והאמין שבוודאי ידע קב״ה‬
‫כדת מה לעשות לקיים הבטחתו אך‬
‫שהיא נגד הבחירה •‬
‫לא ירשך זה כי אס אשר יצא ממעיך‬
‫הוא ירשך‪ .‬לכאורה הוא ירשך מיותר‬
‫ונראה לענ״ד‪ .‬שאמר אאע״ה אס עתיד‬
‫לצאת ממני בניס שאינם מהוגנים מוטב‬
‫להיות הולך ערירי והבטיח לו כה יהי׳‬
‫זרעך צדיקים יהי'‪ .‬ופירש הנזר הקודש‬
‫על הוה אמינא שלו אשר יוכל להיות‬
‫לו בניס שאינם מהוגנים על דרך שכתבו‬
‫חכמי אמת בזה שראינו על הרוב בינא‬
‫רשע מהצדק דווקא‪ .‬כי ריצד חטח‬
‫אדם הראשו! נתערב באדם פיב ורע‬
‫יבצדיק חלק הטוב מחגבי־ על הרע‬
 ‫ב בי מיז‬ ‫פרש! ‪ r‬ר ך‬
‫כאיי י־ הכתוב מי ז ה האיש ירא ה׳‬
‫והנגרו רז״ל זה אכרהס נכשו במיב תלין‬
‫היינו שנפסק ז‪.‬ומתו והי׳ בו חך י‪-‬יוב‬
‫וזכה על ידי זה אשר זרעו י"־ש חרז‬
‫ואיזה דבי■ המביאו להיות רק עוב לזה‬
‫אמר דהנה סוד ה׳ ל'׳ראיו ורז ל זו ;‪:‬גינה‬
‫לא נ׳תגלה סודו אלא ליראיו זה אברהם‬
‫שהי׳ ירח ה' שנאמי ‪i‬כו עתה ידעתי כי‬
‫ירא אלקיס חתה‪.‬‬
‫אציין נואנורים בפרשת וירא ‪:‬‬
‫ניכל להבין תכליתי הכוונה‪ .‬לזה אמר‬
‫וירד ה׳ לראות ותרגומו ואתגלי ה'‬
‫לההכרעא שירד כדי לראות בראי׳‬
‫מעשיהם הרעיס ויתעויר ע״י הראי׳‬
‫חוזק נקמה ועונש לזה כתב התרגום‬
‫ואתגני ה׳ להתפרעא שלא הספיק לו‬
‫הידיעה שידע חעאם ומעשיהם הרעים‬
‫רק שירד לראות כדי להפרע מהם ע״י‬
‫הראי׳ יותר מהידיעה ‪ .‬וזה שאמר זעקת‬
‫סדום ועמורה כי רבה וחעאהס כי כבדה‬
‫מאוד ארדה נא ואראה אם האמת כפי‬
‫הצעקה שבאה אלי כן עשו כלה‪ .‬אז כדי‬
‫להגדיל העונש לא חסתפק בידיעת רעתם‬
‫רק ארדה נא ואראה‪ .‬ואם לא‪ .‬שלא‬
‫יהא מעשיהם כפי הנעקה הגדולה‪ .‬אז‬
‫אדעה‪ .‬אסתפק בידיעה ולא אבא לידי‬
‫ראי׳ וידיעה לא יעשה כל כך רושם ויקל‬
‫עונשם שהנה כפי גודל החמא או מיעועו‬
‫כן יגדל או ימעע העונש עד כאן לשונו‬
‫בדרוש י״ב ‪.‬‬
‫ה ר י יש חילוק בין העונש בין ראיה‬
‫לידיעה‪ .‬ונ׳ל נם במדה עובה‬
‫יש לחלק כ‪ ,‬באם רואה איזה מצוה וזכות‬
‫אז נעשה ׳־וסס יות'־ גדול להגדיל השכר‬
‫מה שחין כן בידיעה חינו עיבה רושם‬
‫גדול כל כך‪ .‬להגדיל המצזה והשכר לפי‬
‫זה אתי שפיי־ שהנה אתיו יירל על זה‬
‫שנאמר‬
‫א מ רי‬ ‫‪31‬‬
‫לו רב עוב נחשב ב ע‪/‬יו ‪ ,.‬שיהי' לו‬
‫בניס ליורשו ;‬
‫ו א פ ש ר זה שאמרו רז״ל כל נ" שחינו‬
‫מניח בן ליו‪-‬שו דייקא הקב״ה‬
‫נתמלא עליו עברה שנאמי■ והעברתם‬
‫את נחלתו‪ .‬הרי זכה חאע״ה‪ i‬על ידי‬
‫מצוה זו של מילה‪ .‬ונשאר רק עיב‪ .‬אשר‬
‫זרעו ירשו ארץ‪ .‬ועל זה אביע לפרש זה‬
‫בעזר אד איום ונורא •‬
‫הפשטים‬ ‫יתכפיי החטאים ויסלח‬
‫והעונות‬
‫בזכות העקידה שעקד את יצחק בנו וכן‬
‫ביקש אברהס אע״ה שנאניר ויקרא את‬
‫הנוקוס ההוא ה׳ יראה פירש רש״י ה׳‬
‫יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה‬
‫ולהצילם מפורעניות ולכאורה קשה למה‬
‫התכלל ה׳ יראה‪ .‬והוה לי למימר ה‬
‫יזכור העקידה ‪ .‬בלשין זכירה‪ .‬ואין לומר‬
‫כפירש רש״י בפרשה בחיקותי שלא נאמרה‬
‫זכירה אצל יצחק שאפרו צבור על גבי‬
‫המזבח ונראה לפניו בראי׳ ולא שייך‬
‫זכירה‪ .‬קשה באמת לחה כן שיהי׳ נראה‬
‫לכניו דייקא ונראה לעג״ד שהנה נאמר‬
‫בסדרה זו ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה‬
‫כי י־בה ארדה נא ואראה‪ .‬הכצעקתה‬
‫הבאה עלי עשו כלה‪ .‬ואס לא אדעה‬
‫פירש בספר בינה לעהיס שיש הפדש בין‬
‫הרואה בעצמו איזה דבר לאשר ידע‬
‫שהראי׳ עושה‬ ‫מזולתו על ירי שמיעה‬
‫רושם חזק יותר מהידיעה וכן בשבירת‬
‫הלוחות נאמר וירא משה את העגל‬
‫וייחולות ויחר אפו ובוודאי לא יצוייר‬
‫^ אצל הש״י הפרש בין ראי' לידיעה‪ .‬שהכל‬
‫| | לפניו דבר אחד‪ .‬רק לשבר את האוזן‬
‫■|הותרה לנו לכתוב עליו עניניס האלה‬
‫ןנ‪:‬חלו הי׳ כביכול כאחד ממנו‪ .‬למען‬
 ‫יי ט ‪37‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת וירא‬ ‫^‪ .‬מ רי•‬

‫ל א ה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי ‪.‬‬ ‫שנאמר ויקח את המאכלת למה נקראת‬
‫דהנה אין יסוריס בלא ^עון‬ ‫מאכלת ולח סכין לפי שמה'שישראל‬
‫שהש״י שולח יסוריס לכפרת עונותיו ‪.‬‬ ‫אוכלים בעה״ז הגל היא מאותו זכות‬
‫והנה צריך להעריך זה לעומת זה שיהי״‬ ‫של העקידה;‬
‫יסוריס לפי ערך וגודל החטח ‪ .‬לזת‬
‫ו ז ה שאמר ויקח את המאכלת לשחוט‬
‫אמר ראה עניי ועמלי ‪ .‬היסוריס שלז‬
‫את בנו‪ .‬ויקרא אליו מלאך ה'‬
‫ועל ידי זה שא לכל חטאותי‪ .‬שיסוריס‬
‫ויאנור אל תשלח ידך אל הנער‪ .‬כי עתה‬
‫גדולים כל כך שיש בהס לכפר כל חטחופי‬
‫ידעתי כי ירא אלקיס אתה ולא חשכת‬
‫וכתבתי לעיל בשם ספר בינה לעתים ‪.‬‬
‫את בנך את יחידך ממני‪ .‬פירש רש״י‬
‫שיש חילוק בין הראיה לידיעה ‪ .‬י־ותו‬
‫עתה יש לי מה להשיב לשטן ולאו״ה‬
‫דבר שהוא בראי' עושה יותר רושם‬
‫התמהים מה היא חיבתי אצלך ‪ ,‬הרי‬
‫להגדיל הדבר יותר חמה שהיא בידיעה‬
‫ששמע שיהי' אצלו יתברך זכות העקידה‬
‫ולפי זה אם היה הש״י רואה ליסוריס‬
‫והנה‬ ‫בידיעה שאכיר לו עתה ידעתי‬
‫בראיה והיה עושה רושם גדול להגדיל‬
‫הידיעה איני עושה רושם כל כך להגדיל‬
‫היסוריס ואחר זה היה מעריך אותם‬
‫הזכות לזה ויקרא אברם שם הנוקוס‬
‫נגד החטאים והחטאים גס כן בראי'‬
‫ההוא שהיה מתפלל יאמר ה' ייאה‬
‫והיה הרושם גדול והגדיל החטאים ואס‬
‫כפירש רש״י שיראה עקידה זו בראיה‬
‫החטאים גדולים אז גס היסוריס צריך‬
‫ותכלה זו גרמה להיות אפרו צבור ונראה‬
‫להיות גדולים והי׳ רע הדבר אך אס‬
‫י'‬ ‫לפניו להגדיל הזכות ‪:‬‬
‫רואה הש״י את היסוריס בראי׳ כדי להגדיל‬
‫אותם והחטאים בידיעה לבד כדי להקשין‬ ‫ו ע ל דרך הנ״ל נראה לענ״ד להבין מה‬
‫החטאים זו חסד גדול שיוכל להיות‬ ‫שכתב הרב אב‪ ,‬עזרח על פסוק‬
‫יסוריס קטנים מכפרים החטאים גדולים‪,‬‬ ‫עתה ידעתי כמו ואם לא אדעה ותמי׳‬
‫והנה החסד שעושה לאדם הוא על ידי‬ ‫ולפי הנ״ל אתי שפיר והכי פיושו כמו‬
‫הבטחו! כמו שנאמר הבוטח בה׳ חסד‬ ‫ואם לא אדעה שיהי׳ אצלו החטא בידיע'‬
‫יסובבנו וזה שאמר ד ה ע׳ ה‪ .‬שנאתי‪.‬‬ ‫כך כאן אמר הש״י עתה ידעתי כי ירא‬
‫השונזריס הבלי שוא שהיו בטו יס על‬ ‫אלהים אתה שמצוה זו שעשית בעקידת‬
‫דבי־י שוא והבל רק אני אל ה' בטחתי‪.‬‬ ‫יצחק יהי׳ אצלי בידיעה ולזה הי' מתפלל‬
‫ז יכך אגילה ואשמח'בחסדך שעשית עמ׳י‬ ‫ואמר יראה שיהיה הזכות בראיה ‪:‬‬
‫כדרך הבוטח בה' אשר חסד יסובבנו‬
‫ומהו החסד שעשית עמי לזה אמר אשר‬ ‫ו מ ע ת ה לא רחוקה הוא לפרש מה‬
‫רחית את עניי בראי'‪ .‬וידעתי בידיעה‬ ‫שחמר דהע״ה חהליס סימן‬
‫צרות נפשי היינו עניי היסיריס שצי‬ ‫ל” א‪ .‬שנאתי השומרים הבלי שוא ואני‬
‫ראית בראי׳ כדי להגדיל היסוריס שיעשו‬ ‫אל ה' בטחתי אגילה ואשמחה בחסדיך‬
‫רושם בעיניך על ידי ראי'‪ .‬ואותן‬ ‫אשר ראית את עניי ידעת בצרות‬
‫החטאים שהס צרות הנפש ‪ ,‬הנה ידעת‬ ‫נפשי ותמי׳ הוה למימר אשר ראית את‬
‫בציות נפשי שנשארו רק בידיעה‪ .‬ולא‬ ‫עניי וצרות נפשי ולמה מחלק אותן לשנים‪.‬‬
‫עשו רושם כל כך בעיניך ופל ידי זה‬ ‫וגס מה שאמר ב׳ לשונות ראי' וידיעה ‪,‬‬
‫היו היסוריס קטנים מכפרים על חטאים‬ ‫כמו שהקשה הרד״ק גס הן והנה נראה‬
‫גדולים וזו חסד גדול‪ .‬וזו חסד אחד‪.‬‬ ‫לענ״ד דהנה אמר דהע״ה ‪:‬‬
 ‫בני מין‬ ‫פרשת וירא‬ ‫אמרי•‬ ‫‪38‬‬
‫תזכור‪ .‬תיבת ברחמים נייותי וכי > ‪\ i‬‬ ‫ןעוד חסד על ררך שפירש הרמ׳א‬
‫להיות ה׳כירה זו שלה מנד הרי‪■ .‬ים‬ ‫למיל מבעל הבחירה לא יועיל שוס‬
‫ונקדים עוד הקדניה קט^ה דהכה נ אנ ר‬ ‫זכוה רק זכות הבעחו! בהש״י לבדו ‪.‬‬
‫זכרו‪ ,‬תרועה פירש רש״י לזנוי־ כסיקי‬ ‫כמו שכחגני־ יכלשס גנרשעיס בעלי בחירה‪.‬‬
‫שופי־ות כדי שיזכיר לכס עקידת ינחק‬ ‫ויושיעם מחמת כי חסו בו לבד ‪ .‬וזה‬
‫ילכתורה קשה הרי רש״י כ רש בכרסה‬ ‫שאמי עוד חסד ולא הסנרתני בי ״ד‬
‫בחקותי על כסוי־^ וזכרתי חת בריתי‬ ‫אויב דייקא חפילו ש־וא בעל בחירה‪.‬‬
‫יעקב למה לח נאנזרה זכירה חנל יצחק‬ ‫וקשה להציל מיד״ו‪ .‬כמו מ א מ ר למען‬
‫שאכרו צבור על גבי היזזנח ונראה לפניו‪.‬‬ ‫הציל אותו מיד״ם‪ .‬ולזה אמר אגילה‬
‫ולה שייך זכירה וחיך אמר זכרון‬ ‫ואשמחה בחסדך שיש לי שמתה כפולה ‪.‬‬
‫וסתרי‬ ‫תרועה להזכיר זכות עקידה‬ ‫מחמת הבעחון ‪:‬‬
‫אהדדי‪ .‬ונראה דהנה אמרו רז״ל נשבגי‬
‫‪ J llH I‬יש עוד חילוק בין הראי׳ להידיע׳‬
‫קב״ה שלא יכנס לבה” מ של מעלה עד‬
‫דהנה אנו אומרים זכרונויז לזכור‬
‫לפי זה ק!ד ‪0‬‬ ‫שיבנה בהמ״ק למטה‬
‫זכות אבות ולכאורה על יה אין לגו סמוכה‬
‫חורבן הבית שהש״י נכנם לבהמ״ק‬
‫גדולה על דרך שאמר דהע״ה חעחת‬
‫של מעלה והיה אפרו צבור ונרהה‬
‫נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי‬
‫לפניו לא שייך זכירה אבל לאחר חוה״ב‬
‫אתה והרי בקשה זו טל ב׳ הפכים‬
‫שאין הש״י נכנס לבהמ״ק של מעלה‬
‫בנושא אחד ויוכל להיותי שמדה״ד יקטרג‬
‫ואינו נראה לפניו אז שייך וכירה‪ ,‬ולזה‬
‫באומרו אס אין שכחה לפניך ואתה זוכר‬
‫רמזה תורה על זמן חורה״ב זכרון‬
‫הטוב גס הרע זכור והרי היא טובה‬
‫תרועה שיבקשו מהש״י על כל פנים‬
‫מעין הרעה וחין לנו לסמוך כל כך על‬
‫להזכיר העקידה וזה שאמרנו־‬
‫הזכרונות‪ .‬ולפי זה יש חילוק בהיות‬
‫ז כ ר י נ ו בזכרון טוב לפניך ופקדינו‬ ‫עקידת יצחק בראי׳ תז אק לירא משוס‬
‫וי־חמיס‬ ‫בפקודת ישועה‬ ‫קטרוג שהרי אפרו צבור ונראה לפניו ‪.‬‬
‫להיות לנו שנת ישועה שיבנה בית המקדש‬ ‫ועל ידי זכירה יוכל לה ות קטרוג נס את‬
‫במהרה ואז ותראה לפניך מקידה בראי׳‬ ‫הרע זכור וצריך לבקש רחחיס מהש׳י‬
‫שיבא קב״ה לבית המקדש של מעלה‬ ‫להיות הזכירה ברחמיו וחסדיו‬
‫זיראה אפרו צבור ועכשיו שאין לנו‬
‫ל מ ע ת ה לא רחוקה להבין זה שאנו‬
‫מקדש למטה‪ .‬אין אתה יכול להכנס לבית‬
‫זכרונות‬ ‫אומרים בפסוקי‬
‫המקדש של מעלה ואפרו של יצחק‬
‫זכריני בזכרון טוב לפניך ופקדינו בישועתך‬
‫לפניך‬ ‫נראה‬ ‫ע״ ה אינו‬ ‫אבינו‬
‫וזכור לגז אהבת הקדמונים ותראה לפניך‬
‫בראיה אנו מבקשים ועקידת יצחק לזרעו‬
‫ועקידת‬ ‫עקידת יצחק ומסיים התפלה‬
‫היום דייקא ברחמים תזכור בזכירה ‪.‬‬
‫יצחק לזרעו היוס ברחמים תזכור ותמיה‬
‫וגם ברחמים דייקא שלא יהיה קטרוג‬
‫תחלה אומרים לשון ראיה ותראה לפניך‪.‬‬
‫מל זכירה זו כנ״ל ‪:‬‬
‫ובסון! לשון זכירה ועקידת יצחק לזרעו‬
‫ו ה נ ה נאמר כי תבאו לראות פני‬ ‫היום ברחמים תזכור‪ ,‬ועוד שלא נאמרה‬
‫לא יראו פני ריקם שאנו באים‬ ‫אצל פקידה‪ .‬וזכירה וראי' תיבת היוס‪.‬‬
‫לראות פני ה׳ על ידי זכוה העקידה‪,‬‬ ‫כמו שאמר כסון! ועקידת יצחק לזרעו‬
‫וצריכין להיות נכונים לרךאת ה' ולומר‬ ‫היום תזכור‪ .‬וגם מה שאמר ברחמים‬
‫בכווגה‬
 ‫כ‬ ‫בנימין‬ ‫פרעת וירא‬ ‫א מ לי *‬

‫מתי יבא לידי‪? .‬יהנין‬ ‫בכוונה גדולה נכל יום ויום הננקידה‪ .‬על פסוק זה‬
‫ואז בזכות האבות ישלזו הרים שלום לעם נאמר עבדו את ה' בשמחה‪ .‬וא>‪6‬‬
‫ואז אמר הקב״ה מעלה אני עליכם כאלו עובד כלא שמחה מקבל עונש כמו‬
‫עקרתם עצמיכם לפני ואז אנו בעוחים שנאמר תחת תשר לא עבדת בשמחה‪,‬‬
‫והנה יש כמה מצות שלא כדרך הטבע‬ ‫כמי שהי' זכות העקידה נראה ונדחה‬
‫וחי אפשר לשמוח‪ ,‬דהיינו צדקה‪ ,‬הנה‬ ‫יהי' חוזר ונראה לפניו יתברך במהרה‬
‫והעיקי־ היא לומר הפרשה זו בכוונה התורה הורה לנו דרך ואמרה נתן שתן‬
‫לו פעם אחר פעם וההרגל נעשה טבע‬ ‫גדולה ובלבב שלם כי רחמנא לבא בעי‬
‫להיות בלב שלם בשמחה של מצוה והנסיון אשר לא ירע לבבך הרי אפילו במצ!ה‬
‫של אברהם אע״ה לא הי׳ אלא על זה שלא כדרך הטבע יוכל להיות בשמחה‬
‫אס יעשה בשמחה רבה ובלב שלם דהנה מצר הרגילות וזה אינה כן בקידוש השם‬
‫מצר המעשה לבד אינו מוכח אס הי׳ שאי אפשר להיות רגילות והנה אפילו‬
‫עומד בנסיו! דהי' אפשר לומר מצד שאי אפשר להיות במעשה יוכל להיות‬
‫שאברהם אע״ה ב] ג׳ שנים הי' כשהכיר במחשבה וזה שאמרו רביגו עד כאן אפילו‬
‫את בראו וידע שהש״י ב״ה הוא האל במצוה זו אתה קיימתה באהבה רבה‪,‬‬
‫והיוצר והבורא ובידו נפש כל חי להמית אין זכית לבוא למדרגה הגדולה כזו הרי‬
‫ולהחיות ומעתה מה זכות בזה נ סון אי אפשר להיות הרגל בדבר כזה לזה‬
‫שעמד בו וכי הי' אפשר להיות מונע אמר להם קל יחי הייתי מצטער טל‬
‫כסוק זה כל פעם כשהייתי אומר הפסו'‬ ‫בדבר‪ .‬לו חפץ ה׳ להמיתו אנה מפניו‬
‫זה היה במחשבחי רחלו מצטערין אותי‬ ‫יברח ומההכרח הי׳ לקיים נזירת י־מקום‬
‫ואמר החכם ההכרח לא ישובחו ראתת א״ח בכל מיני לטי ויסורים שבעולם ונחשבתי‬
‫ע ״ ה ט ש ה כ ל זאת בשמחה יחדוה למלאות כצאן לטבח יובל‪ ,‬ועל ידי זה הייתי‬
‫רצונו יתברך יהראי' שהש״י ליבר מקו ויורגל לכך ובטבעי הוא לקיים איתה‬
‫בזמחה ועכשיו שבא לידי לא אקיימנה‬ ‫בשטח מעשה ואמר לי אל השלח דן‬
‫אל הנער ואין השכינה שורה מתוך טלנית כראוי בתמי׳ והנה אמרו רז״ל שיצחק‬
‫רק מצד שמחה וזו ראיה שעשה בשמחה אמר לישמעאל אפילו אס הש*י יאחר‬
‫וע! העיד הכתוב גם על יצחק רמו לזבוח את עלמי לפניו הייתי טולה‬
‫שנאמר וילני שניהם יחדיו פי־ש״י יחדיו ימסתמ' אמי־ ואת ב' וי' העמים והוי‬
‫שניהם היו שוים לעובה ועשו בשמחה חזקה להיות מורגל בדבר ועל יזי‬
‫הרגילות יוכל לקיים בשמחה רזה שאין‬ ‫רבה‬
‫ו ה נ ה לכאורה קשה אם שניהם היה כן אאע״ה ודאי לא עלתה על דעתו‬
‫שוים לעובה למה אמר הכתוב שיאמר הש״י להקריב את בנו‪ ,‬והיה‬
‫והאלקים ניסה את אברהם לווקא ולא אצלו פעם ראשון ולא היה לו רדלות‬
‫ליצחק הרי יצחק העיקר וגם כן היה ומדרך הטבע אי אפשר להיות לו שמתה‪.‬‬
‫ונראה ואפילו הכי היה טושה בשמחה‪ .‬לכך היה‬ ‫עומד בנסיון זה בלבב שלם‬
‫לענ״ד באמת שניהם עשו כשמחה רבה‪ .‬נסיק שלו יותר גדול לזה אמר האלהים‬
‫ניסה את אברהם דייקא‪.‬‬ ‫ואעפ׳כ שמחת אאע״ה יותר חידוש על‬
‫ו ה נ ה לכאורה קשה למה צריך ל>©וגוו‬ ‫דרך שאמרו התלמידים לר״ע‪ .‬שהי'‬
‫בנסיון לעקד את בגו‪ .‬הרי כבר‬ ‫מקבל עול מלכות שמים באהבה רבינו‬
‫עד כאן‪ .‬אמר להם כל ימי הייתי מצטער נתפרסם כמה חיבתו של אאע״ה במ ‪6‬ירת‬
 ‫בבימיין‬ ‫פרשת ו^יא‬
‫המקום ארץ החורי' וצריך לומר דהנה‬
‫באמת היה שם ב' וג׳ הריס ואייר לו‬
‫טל אחד ההרים אשר חומי־ חליך‪ .‬והוא‬
‫הלך שס וירא את המקוס מרחוק‬
‫ואמרו רז״ל מה רחה‪ .‬י־חה השכינה שס‬
‫והכי! ששס הוח המקוס קדוש ויבותו אל‬
‫המקום אבר חמר לו ולא ידט איזה‬
‫ההי שבמקום ההוא יבח־ ה׳ והנה חצר‬
‫הדין באס נא היה חטלהו היה פטור‬
‫מחמת שלא חמר לו איזה הר רק חאט״ה‬
‫היה טובד את ה׳ מאהבה ומצד חיבתו של‬
‫אברהם תשר רצה צטשות רצונו של מקוס‬
‫ויבן שס אברהם את המונח ויטרך את הטניס‬
‫ויטקד את צתק בנו בחישבו בלבו אס זה הר‬
‫ה' מוטב ואס לאו יודיט ה' אשר לו ויקרב‬
‫טל הר אחר והנה הש*י לא אמר לו‬
‫כלל‪ .‬וטשה החכשיריס ויקח המאכלת‪.‬‬
‫לשחוט את בנז ויקרא אליו מלאך ה׳ ‪.‬‬
‫ויאמר לו אל תשלח ידך אל הנטר‪ .‬והיה‬
‫אברהם חושב שהמניטה מצד שזה אינו‬
‫ההר אשל ‪ 3‬חר ל‪ 1‬ה׳ וילך להר שכי‬
‫להקריבו צוה אמר לו ואל תטש לו‬
‫תאומה לא והל ז ה‪) .‬לא ‪ 3‬אחר ‪.‬‬
‫והטטס כי טתה ידטתי כי ירא אלהיס‬
‫אתה ואחרו רז׳ל יראה האחור באברהה‬
‫היינו מאהבה דהנה ולא חשכת את בנך‬
‫את יחידך ממני שהיה לך למגוט את‬
‫גנך חלשחטו מחני היינו מצר טצמי‪.‬‬
‫שלא אמרתי לך איזה הר כחי שאחרת•‬
‫אשר אומר אלין וכל זח‪ ,‬שלא אמרתי‬
‫אס היית מונט אותו רק להיות כשב‬
‫ואל תטש' היית פטור ואת׳ לא חשכה‬
‫את בנך את יחידך‪ .‬אפילו ממני היה‬
‫לך מניטה ואפי' הכי הטלותו לטולה‬
‫כבר טמדת בנמיו! וידטתי טתה היכן(‬
‫ומיד אפילו קודס המטשה כי ירא‬
‫אלהיס אהה הרי הטיקר גסיון היה בזה‬
‫שלא אמר לו איזה הר רק שהיה מרמז‬
‫לו טל ידי השיאוה השכינה שרחה‬
‫מרחוק‪ .‬והיה יכול למנוט וחכ״ה לא‬
‫מצע‬
‫אמריי‬ ‫‪40‬‬
‫נפשו בטצמו כאו״כ וכל שכן שיטמד‬
‫מסיו! כזה שלא למסור אח נפשו רק‬
‫ארל בגו‪ .‬ונראה‪ .‬מדרך הטבט ‪ .‬לפטמיס‬
‫הנגב לא רצה להודוח אפילו טצ ידי‬
‫היסורים שהיה מכיס ימיסריס אותו טד‬
‫שאמר המלך להביא את בגו ולהכותו ‪.‬‬
‫אז הודה‪ .‬ושאלו לו הטטס ואמר מצד‬
‫שיש ג׳ שותסיס באדם‪ .‬הקב״ה אביו‬
‫ואמו והרי בשרו מאביו ובשר בגו הוא‬
‫שלו לזה הרגיש יותר ביסורי בגו מיסורי‬
‫טצמו ולזה רצה לנסות אותו בגסיון‬
‫היותר גדול אשר כל הנסיוגות הן הס‬
‫בשס הוי׳ה מדה״ר וזו היא מצד מדה״ר‬
‫כמו שנאמר והאלהיס ניסה אה חברהס‬
‫שאמר לו ליקח את בנו אשר הוא עצמו‬
‫!בשרו והטלהו לטולה ואפילו הכי ט מד‬
‫בכולן ^הודיט כמה חיבתו של אאט״ה‬
‫ו ה ג ה לכאורה קשה הרי הש׳י בייה‬
‫אינו צריך לנסיון גי הוא‬
‫היודט מחשבות יבוח! לבות וצופה ימביט‬
‫לסוך( דבר בקדמותו ובודאי זה אשר היה‬
‫מגסה לאברהם צריך לומר שלא היה רק‬
‫להודיט לבני אדם כמה חיבתו היה‬
‫למטן ידמו האיך ראוי צטבזו יתברך‬
‫מאהבה ולח טל סי ההכרח )אין אגו‬
‫יולטים מה היה מחשבתו ולבו בשטת‬
‫ממשה שמא טשה זאת מצד ההכרח כג״ל‬
‫והנה לטיל אינרגו הוחכה לזה ממה‬
‫שהיתה השכינה שורה טמי־ ואין השכינה‬
‫שורה מתוך טצבית בוודאי טשה זאת‬
‫גשמחה רבה וטוד יש לומר מחשבתו‬
‫ניכר מתוך מטשיו אשר בוודאי טשה זאת‬
‫ולא מנד ההכרח‬ ‫באהבה רבה ובלבב‬
‫כלל דהנה לכאוייה קשה מה שאמר‬
‫טל אחד ההרים אשר אומר אליך ולא‬
‫מציגו בתורה שאמר לו איזה מההרים‬
‫רק שחמר ויבואו אל המקום אשר אמר‬
‫לו אלהים ולא אמר אל ההר אשר אמר‬
‫לו משמט שלא אחר לו איזה הר רק‬
‫‪41‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת וירא‬
‫הי' זוכה גם ק מצד עצמו בלתי שמו‬
‫הגדול ‪ .‬לפי זה אתי שפיר דהנה שם‬
‫נאמר וירא ה' אל אברם והיינו מנד‬
‫שמו והיה אברהם אביני ע״ה מסתכל‬
‫ישר מצד עצמו אינו כדחי לרחות פ‪,‬י‬
‫השכינה רק מנד שמו לכך ויבן מזבח לה׳‬
‫הנרא' אליו שאפילו שעצם שלו לא הי׳‬
‫כדחי אפילו הכי ני א׳ אליו לזה בנה‬
‫מזבח על החסד הזה מה שאי‪ ,‬כן לאחר‬
‫המילה שהיה כדאי מצד העצם גס כן‬
‫כמו שנאמר וירא אליו ה׳ אליו דייקא‬
‫שהראה את עצמו לעצם שלו ‪:‬‬
‫לומר איזה הר שבחר לו הנה ה׳ יראה‬
‫ו א ב ר ה ם עודנו עומד לפג' ה׳ ‪pry‬‬
‫אברהם ויאמי־ האן{ תספה‬
‫צדיק ע״ר‪ .‬פירש רש״י תיקן סופריס היא‬
‫זה‪ .‬שהיה לומר וה׳ עומד על חברהס‪.‬‬
‫ולענ״ד לפרש שאינו תיק! סופי־ים רק‬
‫להבין הכתוב על פי פשוכיו דהנה התרגום‬
‫פירש ואברהם עד כאן משמש בצלו קדם‬
‫ה׳ והוא תמיה הרי נאמר בפירוש ויגש‬
‫אברס ויאמר פרש'י הגשה לתפלה ומצאתי‬
‫ראיתי במהרמ״א שפי' הפסוק הורה גודל‬
‫במחונו של אאע״ה וגיד־‪ .‬חפצו לזכות את‬
‫הרבים שאפילו אחר לכת המלאכים לסדום‬
‫להשחית בגזירת המקים אעפ״כ עודנו‬
‫עומד ומבקש רחמים כמי שאמר התרגום‬
‫ולפענ״ד שאמרי‬ ‫משמש בצלו‪ .‬עכ״ל‬
‫במדרש רבה סדר׳ זו משל למלך שהי׳ צי‬
‫ג׳ אוהבים ילא עשה דבי־ חיץ מדעתן כעס‬
‫אחד רצה לעשות דבר חוץ מדעתן מה עשה‬
‫נעל את הראשון וערדו והוציאו חון‬
‫לפלען השני חבשו בבית האסיריס ג׳‬
‫שהיה חביב עליו יותר נודחי אמר איני‬
‫אעשה חוץ מדעתו כך אדם הרחשון‬
‫ויגרש את האדם‪ .‬נת ויסגור ה׳ בעדו‬
‫חברתם שהיה חביב עליו יותר מדאי אמר‬
‫מה אני עושה דבר חוץ מדעתו דהנ׳‬
‫הש״י כמלכותא דארעא מלכותא דרקיע‬
‫הש״י חולק רוכבודו ליראיי שאין עושה דבר‬
‫חוץ‬
‫^ מ רי *‬
‫מנע אה עצמו זו יורה שהיה עובד‬
‫מחהבה ולולי זאת רק שהיה אזמר לו‬
‫איזה ההר לח היה חידוש בזה שצא‬
‫מנע חת בנו‪ .‬דהנה הי׳ מוכרח וההכרח‬
‫לא ישובח לזה ביקש אאע״ה י קרא שם‬
‫המקום ההוא ה' יראה פירוש התי־גום‬
‫וצלי אברהם באתר' הדי! ואמי־ ה׳‬
‫יראה כרש"י שאם לדורות יחעאו בני‬
‫אזי יראה הש״י זכות העקידה לכפר‬
‫עונס ושמח יאמיו מה זכות בזה דהנה‬
‫ההכרח לא ישיבח לזה אמר הנה אשר‬
‫יאמר היום בהר מה שהיה מהראוי‬
‫מרחו׳ לידע שהוא מקום קדוש אבל לא‬
‫אמר בפירוש איזה הר וכל זמן שלא‬
‫אמרת לי היה רשות בידי למנוע את‬
‫בכי מלהקריב‪ .‬ולא הייתי מוכרח בדבר‬
‫גאפילו הכי לא חשכתי את בני הרי‬
‫עשיתי ברצוני למען שמך באהבה‪ .‬וזכות‬
‫זה יגן אשר ה' ירחה לדורות לככר‬
‫עונות‪ .‬והבעיח לו הש״י ואמר לו יע!‬
‫כי עשית הדבר הזה כי ברך אברכיך‬
‫בברכה ככולה‪ .‬ועיין לקמן פרש׳ דברים‬
‫מה שפרשתי על הברכה הזאת ‪ .‬כי אין‬
‫כאן מקום להאריך‬
‫ל י ר א אליו ה׳ באלוני ממרא‪ .‬והקשה‬
‫הנזר הקודש למה בפרשה לך‬
‫לך נאמר ויבן מזבח לה' הנראה אליו‬
‫ולכאורה הנראה אליו מיותר וצריך לומר‬
‫שבנה מזבח ונתן שבח והודיה להש״י על‬
‫‪w‬יה זוכה לראות פני‬ ‫אשר ני־אה אליו שר‬
‫השכינה ולמה לא נאמר בפרשה זו גם‬
‫כן שבנה מזבח על אשר וירא אליו ה'‪.‬‬
‫וני־אה דלח קשה מידי דהנה השם והעצם‬
‫של אבי־הס אע״ה הי׳ ב׳ הפכים‪,‬‬
‫השם אברם מורה על חשיבות שהי׳ אב‬
‫רם שהי׳ מגייר גרים וכאלו יולדן ומצד‬
‫השם הי׳ רחוי וכדאי לראות כני השכינה‬
‫אך מצד עצמו לא הי׳ כדאי שהי׳ ערל‪.‬‬
‫והנה אחר המילה כשהי׳ נזדכך למאוד‪.‬‬
 ‫בביימי^‬ ‫פרשת וירא‬
‫וזה שאמר המכסה אני מאברהם‪ .‬ושמא‬
‫תאמר שהיה צריך לכסותו כדי שלח יהא ‘‬
‫אברהם מבמל הגזירה‪ .‬לזה אמר המכסה‬
‫שמיס בעבים להיות יונוא דעיבח‪:‬‬
‫ן ק ףי ראינו כמה חיבתו של אברהם אע״ה‬
‫לפניו יתברך עד שלא רצה לעשות‬
‫שוס דבר חוץ ממנו‪ .‬וכל זה מצד שהיה‬
‫עובד את ה׳ בשלימות ובאהבה רבה לזה‬
‫אמר הקב״ה אני חוהבי אהב והנה באהבה‬
‫יש בה ג' בחינות אחד אוהב בפיו ומספר‬
‫ונ‪1‬כי־סס אותו לכל אבל אינו מחסר ממונו‬
‫בשבילו‪ .‬ב׳ שגס מחסר ממונו ולא גופו ויש‬
‫עוד שגס גופו מפקיר עבורו וזו היה‬
‫באברהם חע״ה ויקרא אברס כשם ה׳‪.‬‬
‫וחמרו רז״ל אל תקרא ויקר׳ אלא ויקריא‬
‫שהיה מפייסם בייביס ואמר אל עולם שהוא‬
‫יתברך הייצר והבורא עולם‪ .‬הרי שהיה‬
‫אוהבו בפיו‪ .‬ולא זו אף זו שנאמר וינוע‬
‫אשל אכילה ושתיה להכנסת אויחיס וצדקה‬
‫לעניס ולא זו אף זי שמסר נכשו על קידוש‬
‫השם ב׳כבשן אש‪ .‬וגס את בן יחידו מסר‬
‫על קידוש שמו יתברך‪:‬‬
‫ן א י ך יראה להזהר בהחוס המשוצש‬
‫לעבדו בכל נכשו ולפרסם גדולתו‬
‫יתברך וגס בממונו שז^ מצוה שכליות שהרי‬
‫אין לך אומה שבעולם שלא יעשו צדקה‬
‫אלו עם אלו שאין לך מדה מגונה מזה כי‬
‫איך יוכל להתאפק בראותו אדם שכמותו‬
‫מופל ברעב והו׳ יהי' בשוב ולא ירחם‬
‫עליו לזה מצד השכל יש לקיים מצות צדקה‬
‫ולכך אנשי סדוס שהיה חופאיס‪ .‬אשר ידז‬
‫»מרל‬ ‫‪42‬‬
‫חוץ מדעתן והסכמחס וצדקיס דומיס‬
‫לבוראם כמו שחמר צדיק מושל ביראת‬
‫אלהיס שעל ידי תכלה יש בידו לבמל‬
‫הגזירה‪ .‬והד״ה נדחה ממדרגה‪ .‬וכן נח‬
‫שלא למשול על גזירת המבול ויסגור‬
‫בעדו ‪ .‬ואאע״ה הי' חביב עליו ותר מדחי‬
‫כשהגיע דינו של סדום אמר מה חני עושה‬
‫דבר שלא מדעתו ואמר המכסה אני‬
‫מאברהם לדחותו ממדרגתו גאשר עשיתי‬
‫להדם ונח הרי שאדם ונח נדחו ממדרגת!‬
‫שלא יוכלו למשול על גזירת המקום בתכלה‬
‫רק אאע״ה עמד במעלתו הראשונה להיות‬
‫צדיק מושל ביראת חלהים על ידי תפלתו‬
‫הפסוק‬ ‫וזה שאמר‬ ‫ולכך התפלל‬
‫ואברהם עומד לפני ה׳ ותרגומו עד כא]‬
‫משמש בצלו קדם ה׳ היינו שלא נדחה‬
‫ממעלתו כמו אדם ונח רק שעדיין היה‬
‫בידו לשמש קדם ה' בתפלתו ולכך ויגש‬
‫אברס ויחמר האך תספה‪ .‬הרי אין מקרא‬
‫יוצא מידי פשוכוו‬
‫מ ס ו ר ה המכסה ב׳ המכסה חני‬
‫מאברהם המכס' שמים בעבים‬
‫ונרא׳ לענ״ד דהנ׳ פרשתי על כסוק נשיתיס‬
‫ורוח וכשם אין דהנ' לצוה לפעמים עננים באי׳‬
‫ואין הגשמים יורדי׳ והכיעם הוא שהקב״ה‬
‫גוזר גזירה ונדיק מבכילו וחוני יהיו צדיקים‬
‫מבקשי' רחמים לבכיל הגזירה של עצרות‬
‫גשמים‪ .‬מה עושה הקב״ה מביא עננים‬
‫ואמרו רז״ל ביומא דעיבא לא גזרי תעניתא‬
‫שנאמר סכות בענ! מעבור תפילה ולזה‬
‫אמר נשיאים ורוח על ידי זה‪ .‬וגשם אין‪.‬‬

‫הגה ה מנכד המחבר‬

‫א מ ר ר רז״ל במסכת בבא חניעא דף פ״ ה כשאמר להם אברהם יקיזו נא מ עפ‬

‫מיס ורחצו רגליכם שקסבר ערביים הס שמשתחויס לאכק שעל רגליהם‪.‬‬
‫המרו לו וכי לערביים חשדתצו והלא כבר יצא ממך ישמעאל‪ ,‬ולכאורה מ מי' וכי‬
‫נשמע מזה שיצא ממנו ישמעאל שהם אינם ערביים‪ .‬ונראה באמת באם לא היה‬
‫ישמעאל בנו אזי שפיר הי׳ יכול לחשוד אותם לערביים‪ .‬ובזה שיצא ממנו ישמעאל‬
‫)‪CPU‬‬
 ‫‪43‬‬ ‫כב‬ ‫בני מין‬
‫הפקודה והעיקר הוא כמו שאמרו מה‬
‫דכתיב צדקה תרומם גוי אצו ישראל שעל‬
‫ידי הצדקה מרומם אותנו יותר מכל או״ה‬
‫כמו שנאמר ונתנך עליון על כל גויי הארץ‬
‫ולא עוד אפילו יותר ממלאכי השרת לזה‬
‫אמר בסדרה זו קודם קיים מצות הכנסת‬
‫אורחים היו המלאכים קודם במעלה לזה‬
‫אמר והנה מלאכים נצבים עליו מלמעל׳‬
‫מקוד׳ אבל אחר שאמר יקח נא מעט מים‬
‫וקיים הכנסת אורחים על ידי מצוה רבה‬
‫כזו היה זוכה‪ .‬אשר והוא עומד עליהם‬
‫היינו הוא היה במעלה גדולה וקודם‬
‫המלאכים הרי גדולה מצוה כזו לרחם על‬
‫הבריות וכל המרחם על הבריות מרחמים‬
‫עליו משמים וכל הרודן! צדקה ימצא חיים‬
‫צדקה וכבוד מעולם ועד עולם אמן ‪.‬‬
‫פרשת וירא‬ ‫א מ רי‬
‫עני ואביון לא החזיקו ונענשו אפילו שלא‬
‫נצעוו על זה‪ .‬מכל שכן אנחנו בני ישראל‬
‫שהש״י בחר בנו מכל העמיס ונתן לנו‬
‫את התורה ומצו׳ והזהיר אותנו בתור׳ על‬
‫'יצית צדקה‪ .‬מכל שכן שראוי להזהר לרחם‬
‫לעניים ואביונים בכל זה בפרע בעתיס‬
‫הללו אשר בעי״ה לא זו שהיא בצורת‬
‫ויק־־ות שלא כדרך הטבע‪ .‬אן! זו שהוא‬
‫רעכ של בצורת וחיך ראוי להשגיח עליהם‬
‫ולראות כדת מה לעשית להם וליזהר‬
‫מצעקת עניים בפרט עניי עיר כמו שנאמר‬
‫הכנעקתה היינו מעניי העיר‪ .‬אזי כלה‬
‫וחם לא רק מעיר אחרת אזי אדעה‬
‫ביסירים אחיים הרי על זה א״ו יותר‬
‫עונש מכל שק ח״ו באס אח כל מעשה‬
‫אלהיס יבא במשפט מה נעשה ליום‬

‫ומחיה ‪ :‬אציין מאמרים דפרשה חיי‪.‬‬ ‫הזן ומפרנס‬ ‫בעזר‬

‫משפט וזה שאמר שנות רשעים תקצורנה‪.‬‬
‫ןמוסיפין את השנים הללו להירא ה׳ לזה‬
‫יראת ה' תוסין! ימים‪ .‬אך הנה באותן‬
‫השנים שהם משנות הרשעים יהא חפשר‬
‫להיות כל המוסיך גורע‪ .‬לכך צריך לבקש‬
‫רחמיס לעשות חסד להפך השנים הללו‬
‫מרעה לטובה‪:‬‬
‫ומה‬
‫ישכילו החכמים ןיבינו הנבונים גודל‬
‫מעלות צדקותינו‬
‫ומעשינו הטובים‪ .‬אשר זכינו על ידיהם‪.‬‬
‫לאורך ימים ושנות חיים כמו שנאמר‬
‫יראת ה' תוסין! ימים ושנות רשעים‬
‫תקצורנה ונרא׳ להבין ולפרש הכ׳ בהיות‬
‫זכה מוסיפין לו מאחרים שנאספו בלא‬

‫מוכח מזה שאינם ערבייס דהנה אמרו רז״ל במסכה בבא בתרח מה דכתיב‬
‫רודן! צדקה ימצא צדקה‪ .‬חד אמר ימצא בניס צדיקים‪ .‬וחד אמר עניים מהוגנים‬
‫וצדיקים והרי באס הוא רודן! צדקה ראוי למצוא על כל פנים החת משתי חלה‬
‫או בניס צדיקים‪ .‬או עניים מהוגנים והנה אמרו רז״ל רודך צדקה זה אברהם‬
‫לפ״ז מהראוי להיות לו או בנים צדיקים ולא ישמעאל יהי׳ בנו‪ .‬או עניים מהוגנים‬
‫וצא עי־ביים והנה באמת בזק שהשלשה אנשים הי' נצבים עליו לא ה ׳ לו בניס‬
‫צדיקים‪ ,‬כי אס ישמעאל הי׳ בנו‪ ,‬וקשה במה יתקיים בו רודן! צדקה ימצא צדקה‪.‬‬
‫וצריך לומר ימצא צדקה היינו עניים מהוגנים וזה שחמרו וכי בערביים חשדתנו‪.‬‬
‫הי־ י ישמעאל יצא ממך באם לא הי׳ לך ישמעאל י ק בניס צדיקים שפיר יכול הייתי‬
‫לחשוד אותנו אך בא© ישמעאל יצא ממך קשה הרי רודף נדקה הדין הי׳ למצוא‬
‫צדקה וצריך לומר ימלא צדקה היינו ע;יים מהוגנים ואס כן איך שדתנו לערביים^‬
‫וק״ל‪ .‬אחר שכתבתי זאת מצאתי ראיתי בכתבי א א״ז‪:‬‬
 ‫בבימץ‬ ‫פרשת היי ערה‬
‫ברשטים לא די שאינו מוסיך לו ימים אך‬
‫זו שנות רשעים תקצירנת מקצר לו משבעים‬
‫שנה שרחוי לו לחיות ‪:‬‬
‫א ך נראה לומר על דרך מוסר‪ .‬שס״ה‬
‫ימים בשנה לזכרון על שס״ה לא‬
‫שמחויב האדם לשמור ולקיים‬ ‫תעשה‬
‫אותם וכל יום ויום היום צועק ואומר‬
‫לא תעשו בו עבירה והנה שנות הלבנה‬
‫קצרים משנות החמה‪ ,‬רק שנ״ד ימים‬
‫נמצא יראת ה׳ חושב תמיד‪ .‬שס״ה‬
‫ימים בשנה כדי לזכרון על שס״ה לא‬
‫תעשה‪ .‬והרשעים עוברים עביי־ות רעות‬
‫ואינם חושבים שס״ה כדי שלא להיות‬
‫לזכרון בין עיניהם‪ .‬וזה שאמר יראת ה׳‬
‫תוסיך ימים על שנות הלבנה להיות‬
‫שס״ה ימים לזכרון בין עיניהם‪ ,‬ושנות‬
‫רשעים תקצורנה הרשעים מקצרין השנים‬
‫חושבים שס״הימים כדי שלא‬ ‫ואינם‬
‫להיות לזכרון‪:‬‬
‫א ו יאמר‪ .‬דהנה ימי שנותינו בהם‬
‫שבעים שנה‪ .‬והרי זמנו של אדם׳‬
‫קצובים להיות שבעים שנה וקודם שיושלם‬
‫הזמן הקצוב חושב תמיד שיש לו לחיות‬
‫עיד כמה שנים עד זמן הקצוב מדרך‬
‫הטבע נו ואחר שיושלם הזמן של שבעים‬
‫שנה אז אינו חושב כמה שנים שיש לו‬
‫לחיות רק כמה ימים כי כל יומו זמנו‬
‫הוא וזה שאמר יראת ה׳ תוסיך ימים‬
‫שימלא שנותיו של שבעים שנה‪ ,‬ומוסיפין‬
‫לו עוד על חשבון הימים ושנות רשעים‬
‫תקנורנה אפילו שנותיו סל שבעים שנה‬
‫אינו ממלא ולזה אמר ואברהם זקן בא‬
‫בימי׳ אחר שנותיו הי׳ לו עוד ימים‬
‫טובים ;‬
‫ו ע ו ד אפשר לומר הכוונה בזה שאמר‬
‫בא בימים‪ .‬דהנה לפעמים אדם‬
‫נראה זקן ובאמת אינו שבע ימים‪ .‬רק‬
‫הוא זקן מצד הציות הרעות הבאות על‬
‫האדם‪ .‬לזה אמר ואברהם הוא זקן מצד‬
‫שהוא בא בימים ולא מצד הצרות דהנה‬
‫אדמה‬
‫אמדי‬ ‫‪44‬‬
‫ל מ ה טוב ומה נטים ד‪ 3‬רי חז״ל באריכית‬
‫לשונם שהאריכו ואמרו כיון שטברו‬
‫רוב שנותיו של אדס ולא חטא שוב לא‬
‫יחטח ולא אמרו בדרך קצרת‪ .‬כיון שטברו‬
‫רוב שנים אלא משנותיו של אדם דייקא‬
‫היינו שנותיו מחש אז הוא בטוח שלא‬
‫יחטא טוד‪ .‬אבל טל שנים אחרים שמוסיפיו‬
‫לו אינו בטוח מצד שהן הם משנות הרשטים‬
‫שתקצורנה וצריך לבקש רחמים גדולים‬
‫להפכו מרטה לטובה ‪.‬‬
‫ל ה ב ה לפי זה קשה‪ .‬טל זה שפירש רש״י‬
‫חיי שרה מאה שנים כו׳ בת ק׳‬
‫כבת כ׳ לחטא‪ .‬והנה זו נשמט בת ק׳ כבת‬
‫כ׳ לחטא‪ .‬אבל מנלן דגם אות! כ״ז שנים‬
‫שאחר ק' שנים גם כן לא חטאה ואין‬
‫לומר כיון שטבר רוב שנותי׳ ולא חטאה‬
‫שוב לא חטאה‪ .‬זה איני שזו דווקא באם‬
‫היה כולן שלה‪ .‬אולי היה אותן כ״ז שנים‬
‫היספה משנות הרשטים ובאמת נוכל‬
‫לומר התורה הטידה טלי' שבוודאי לא‬
‫חטחה לזה אמרה התורה ידוט תדט‬
‫ויהיו חיי שרה מאה שנים וכ׳ שני' ושבט‬
‫שנים שני חיי שרה כלו' כילן היה שני חיי‬
‫שרה שנגזר טלי' מיום הוולדה ולא הוספה‬
‫מאחי־יס לפ״ז באם באנו ללמוד בת ק׳‬
‫כבת כ׳ לחטא ממילא נשמט טל כ״ז שנים‬
‫שחחר ק' גם כן בלא חטא שכבר עברו‬
‫רוב שטתי׳ בלא חטא שוב לא חטתה אחר‬
‫זה‪ .‬לזה ציי! רש״י על שני חיי שרה כולן‬
‫שוין לטובה‪ .‬שלא חטאה•‬
‫ך ף י ירחת ה׳ תוסיך ימים ששנות רשעיס‬
‫תקצורנה‪ .‬לכחוי־ה אינו מובן למה‬
‫משנה מימים לשנים‪ .‬ונראה לתרץ דהנה‬
‫מצינו בבעל הטורים חת מספר ימיך‬
‫אמלא מספר ע״ב שהקב״ה מונה לצדיקים‬
‫השבטי' שנה מיום ליום להיותם שלימים‬
‫‪.‬חיץ מיום שנולד בי וחוץ מיום שמת בו‪.‬‬
‫>ייצה בצדיק לא די ששניו שלימי׳‪ .‬רק‬
‫מיסיך לי עיד ב' ימים וזז שאמר יראת‬
‫ס׳ תוסין‪ £‬ימים תון השבעים שנת‪ .‬אבל‬
‫כג ‪45‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת היי שיה‬
‫ה׳ בעצייו ולא בית דינו רק בלקיחה‬
‫וה' הוא ובית דיני ולמה אמר כאן‬
‫בטובה וה׳ כירך חת חבלהם הוא וב־ת‬
‫ד‪/‬ו‬
‫ו נ ר א ה שההורה באה להראות לנו את‬
‫גדלו ומעלתו וצדקתו של אאע״ה‬
‫דהנה הפיטם בזה שנת! הש״י הטובות‬
‫בענמו ולא בית דינו וביעה הוא ובית‬
‫דינו דהנ׳ הש״' מטובו רוצ׳ להיטב‬
‫לני חך ויק באם יואה את האדם שאינו‬
‫כדאי ויחד להטובות האלה‪ .‬הש״י עושה‬
‫חסר לצרך מחשבה טובה למעש׳‪ .‬כמו‬
‫שנאמר לך ה׳ החסד כי אתה תשלם‬
‫לאיש כמעשהו כאלו עשה במעשה והנה‬
‫נר מי אני ה׳ חוקר לב ובוח! כליות מה‬
‫שאי! כן בשום מלאך ואם יצרך כית‬
‫דינו לדין חת האדם על הטובה הרי הם‬
‫אינם יודע־ס המחשב' שבלב ולא ידונו‬
‫י ק לכי המעש׳ בלבד ולא יוכל להשפיע‬
‫על הם טובות הרב׳ לזה ה׳ נת! בעצמו‬
‫ויוא היודע מחשבות ויוכל להשפיע על‬
‫החדס יב טוב נפי המעש׳ וכפי המחשבה‬
‫יטובי' שנ ס מן חחד וברעה עוש׳ חסד‬
‫להיפך בחס ידונו בעצמו על הרעה‬
‫אז־ ינערך ל‪.‬ישות רע כפי המעש׳ וכפי‬
‫המחשב׳ הרע' שבאדם כי הוא היודע‬
‫מחבבות לזה וה׳ לקח הוא ובית דינו‪.‬‬
‫והס אי‪.‬ס יודעים המחשב׳ שבלב ולא‬
‫ידינו את האדס רק על המעשים לבד‬
‫לזה הרח׳ לנו התור׳ צדקות אברהם‬
‫וצדקות שרה‪ .‬וה׳ בירך את אברהם וה׳‬
‫כקד את שרה הוא ובית דינו אפיל‪4‬‬
‫שהס אינם יידעיס מחשב׳‪ .‬אפילו הכי‬
‫דנו אותם לרב טוב כי מעשיהם הטובים‬
‫הי׳ הרב׳ מאוד חוץ מחשבותיהם הטובים‬
‫ולפי מעשיהם לבד גס כן זכו לרב טוב‪:‬‬
‫ו א ב ר ה ם זקן בא בימים וה׳ בייך‬
‫ו א מ ר ו רז״ל וה׳ בייך את אברהם בכל‬
‫בה היהה לו ואם תאמר למה‬
‫לח השיאה לינתק לייחן דאמר בני נח‬
‫מותר‬
‫אמרי‬
‫‪ 6‬דרבה שהיה צדיק ופוב לו כל הימי׳ דהנה‬
‫!ה' בירך את חברהם בכל והיה לו‬
‫שובות וברכות הרבה כל הימיס•‬
‫ו י ב א אברהם לספוד לשרה ולבכותה‬
‫וקשה למה מפסיק בי! הספד‬
‫לבכי בתיבת לשרה הוה למימר ויבא‬
‫אברהס לספוד ולבכות לשרה ונראה‬
‫לענ׳ד הכה ירמי׳ הט״ה אמר ר!ל תבכו‬
‫למת‪ .‬ותנדה שה ־י מצינו בתורתנו‬
‫הקדושה שבכו טל מיתת צדקים הרבה‬
‫פעמים וכן אמרו רז״ל ג׳ לבכי ואיך‬
‫המר אל תבכו למת‪ .‬וני־אה לענ״ד דהנה‬
‫איוי־ו רז״ל איבעי להו הספיד' יקרא דחיי‬
‫או יקרא דמיתא ופשוט להו שהוא יקרא‬
‫דמיתא ונרא׳ לי זה שהמרו י־ז״ל חנס במת‬
‫כבודו בהספידו ולא אמרו מצוה בהסב־דו‬
‫היינו שהספד הוא כבודו ויקרח דמיתא‬
‫והנה מצאתי ראיתי בספר נידה לדרך על‬
‫רש״י הנה כתוב בתורה שאמר הש״י ואחיכם‬
‫כל בית ישראל יבט חת השריפה מדכתיב‬
‫אחיכם ולא אמר אחיהם של המתים‬
‫משמע דהית יקרא דחיי שהם אחיכם‬
‫ויהי׳ הבכי בשביל כבודכם הר־ יש ח־לוק‬
‫בין הספד לבכי הספד היא יק־א דמיתא‬
‫ובכי ה!א יקיא ד חי וזה שאמי אל‬
‫תבכו למת הבכי אינו לכבוד המת רק‬
‫משום יקי־א דחיי כמו שנאמר ואח־כס‬
‫כל בית ישרחל יבכו לא משום שהם‬
‫אחיהם ולפ״ז צריך הכתוב להפסיק בין‬
‫הספד לבכי בתיבת שרה באמצע באס‬
‫הי׳ אומר לספוד ולבכות לשרה הי׳ משנוע‬
‫שהבכי וההספד משוס יקרא דשרה הוא‬
‫כמו שנאמר‬ ‫ובאמת הבכי אינו עבורה‬
‫אל תבכו למת לוה אמר ויבא אביהם‬
‫לספוד לשרה ולבכותה זו הי׳ משוס‬
‫יקיא דחיי•‬
‫את אברהם בכל ורז״ל וה׳‬
‫הוא ובית דינו לכאורה קשה היי אמר‬
‫חיוב ה' נתן זה' צקח‪ .‬הרי לענין נ ת‪ ,‬ה‬
 ‫בנימין‬ ‫פר״ית חיי •ב־רה‬
‫אלהי טילס ה' ינראה לטנ״ד שתמי־י‬
‫רז״ל ביידיש י־בה טל פסוק והות יושב‬
‫פתח הקהל פתח טוב פתחת נעובייס‬
‫ושבים כתח טוב פתחת לגייס והנה‬
‫לכאורה הוה למימר פתח טוב פתחת‬
‫לטוברים ושביס וגי־יס‪ .‬ונראה טל דרך‬
‫שאמרו רז״ל בפרקי אבות הוא היה‬
‫אומר הילודי' למות והמתים להחיות‬
‫לידט ולהודיט ולרוודט שהוח האל היוצר‬
‫והבורא ופרשתי דהנה אנו מאמינים‬
‫בני מאמינים שהש״י הוא היוצר והבורא‬
‫עולם וכתיב טולם חסד יבנה וכתיב‬
‫כל אורחת ה' חסד וחמה היינו חסד‬
‫של אמת שחינו מצפה לתשלום גמול כך‬
‫עולם חסד יבנה בחסד של אמת שאינו‬
‫מצפה לתשלום גמול שברח עולם בחסד‬
‫חנם בלי שום תועלת המגיע הליו‬
‫יתברן והנה כמה תכקורסים הכחישו‬
‫זאת ואומרים שאינו מדרך הטבע והשכל‬
‫לעשות שום דבר בחנם בלי הועלת‬
‫המגיע אליו לזה הרחה לנו המשנה‬
‫הזאת להאמין שכך היא המדה באדם‬
‫מכל שכן בהש״י דהגה תורה אחת היא‬
‫לנו ובאמת שתים זו שמענו שיש גס‬
‫פנימיות התור׳ כמו שנאמר כי נפלים‬
‫לתושיה‪ .‬ולזה ביקש דהע״ה גל עיני‬
‫ואביטה נפלאות מתורתך הקדושה חך‬
‫כל זה בהיות האדם בחיים בעה״ז אי‬
‫אפשר להשיג פנימיות התורה אבל להחר‬
‫מות האדם אז ילכו מחיל אל חיל‬
‫ללמוד תורה‪ .‬חז משיג גם פנימיות‬
‫התורה והנה חדם כזה אשר נפשו‬
‫חשקה ב תוי׳ והוא דבק בתורת ה׳‬
‫ואהב אותה כמו שאגור דהע״ה מה‬
‫אהבתי תורתך הנה גיגודל חשקו ואהבתו‬
‫של היי־ה קנה בחיים של חיי טה״ז‬
‫ומבקש למות לבא באהל של תורה‪.‬‬
‫להשיג ולידע כנינויות התירה ואז כשיוא‬
‫משיג בם כגייייות היורה ורואה שחין‬
‫טוב אלא הורה לגודל מתיקוי־ל הנחמדים‬
‫מזהב‬
‫אמרי‬ ‫‪46‬‬
‫מוהר באחוהו ותייץ כייא קגינה היהה‪,‬‬
‫והנה קשה הרי גדילה היה' מרבק'‪.‬‬
‫דהנ' רבק' לא נולדה רק ביים שמתה‬
‫שרה‪ .‬דהנ' שרה מהה בשטה עקיד'‬
‫ורבקה נולדה נשטה טקידה ‪:‬‬
‫ת ר א ה לתרץ דהנה לכאורה אינו מובן‬
‫קושיה התום׳ שהקשי למה לא‬
‫השיאה ליצחק הרי האבות קיימו כל התורה‬
‫והסיר לו לישא אחותו וצריך לומ' כמו‬
‫שכתב הרמב״ן{ שהקשה איך נשא יטקב‬
‫ב׳ אחיות ותירץ שלא קיימו התורה רק‬
‫בא״י ולא בח׳ל והנה לפי זה קשה‬
‫לכאורה היה לו להוציא את יצחק לח״ל‬
‫ולית! לו שס את אחותו וצריך לומר‬
‫להנה רש״י פירש שאמר לו הש״י אל‬
‫תרד מצריח׳ שאת׳ טולה תמימה ואין‬
‫ח*ל כדאי לך לפי זה הקושי׳ במקומה‬
‫טומדת איך הקשו התום' למה לא‬
‫השיאה ליצחק הרי קיימו כל התורה‬
‫ואי! לומ' שהיה לו ליתן בת״ל הרי היה‬
‫טולה תמימה ולא היה יכול לירד לח״ל‬
‫וצריך לומר דהתוס' הקשו טל קודם‬
‫טקידה שלא היה טוד טולה תמימה והיה‬
‫רשאי אז לירד לח״ל טל זה תירץ תום׳‬
‫שפיר שמא קטנה היתה ‪.‬‬
‫ו י א מ ר ה' חלהי השמים אשר לקחני‬
‫מבית אבי ואחר כך אמר‬
‫ברוך ה' אשר לא טזב חסדו ואמתו‬
‫‪5‬ו' עיין לקת! בפרשת ויצא מה שפרשתי‬
‫טל זה בטזה״י ה‪ ,‬הם דברים הנחמדים‬
‫ונכונים למבין ;‬
‫שייך לפרשת וירא‪.‬‬
‫חשל בבאר שבט‪ .‬ויקרא שם‬ ‫ליטע‬
‫בבס ה׳ אל טולם כירש י־ש״י‬
‫טל ידי חשל זה היה קוי־א לקב״ה שהוא‬
‫אלהי טולס שחונלים ושיתיס כא וקשה‬
‫למה לח המר בקי־א בפיי־ש הלהי עולם‬
‫כמו שנחכנר הלא ידטת אס לה שמטת‬
‫כד‪47‬‬ ‫בנימין‬ ‫פ ר ש ת חיי״ ש ר ה‬
‫ומפרסם להאמין בשם ה׳ שהוא האל והיוצר‬
‫יהבורא אך שראה הרבה מתנאים שהם‬
‫מקטני אמינה באומרם הנראה או הנשמע‬
‫לעשות שוס דבר בחנם בלי שוס תועלת‬
‫המניע לו לזאת עשה תחבולה להיות‬
‫מחזיק במנות ג״ח לעשות‪ -‬חסד עם‬
‫עוברים ושביס והכל באנס בלי שוס‬
‫תועלת המגיע לו ועל ידי זה יאמינו בהי‬
‫שהוא הבורא עולם בחסד חנם שאם‬
‫בבו״ד כן לא כ״ש בהש״י הרי הח בהא‬
‫תליא וזה שאמרו במדרש רבה פתח טוב‬
‫פתחת לעוברים ושבים לעשות חסד חנם‬
‫על ידי זה פתח טוב פתחת לגרים שעל‬
‫ידי זה גשרש בהם אמונה בבריאת עולם‬
‫שהיה חסד חנם והלה ידוע חל היא חסד‬
‫וזה שאמי־ הכתוב ויטע אשל בבאר שבע‬
‫שהיה עוסק במצות ג״ח לעוברים ושביס‬
‫ליתן להם אכילת ושתיה ולויה בחסד חנם‬
‫על ידי אשל זה ויקרא שם בשם ה' שהוא‬
‫אל עולם היינו בחסד אל ביא עולם בלי‬
‫שים תועלת המגיע אליו שהמה ראו בבשר‬
‫ודם גס כן מדה זו;‬
‫אל הקרא ויקרא אלא ויקריא שהכריז‬
‫אמרי‬
‫מזהב ומפ!‪ .‬אז הזא מבקש מהש״י‬
‫להחיוהו כדי להודיע לבכי אדס שידעו‬
‫ג״כ פנימיות התורה בלי שום תועלת‬
‫המגיע אליו רק מפובו רונה להיפב‬
‫לחחרים ולהודיע להם העוב היוא ומעתה‬
‫אס באדם כן מכ״ש בהש״י ב״ה ואז‬
‫נשיש אמונה בבריאת עולם אשר עולם‬
‫חסד יבנה בחסד חנם וזה שאמר הילודים‬
‫בעה״ז למות הן הס מבקשים למות ולא‬
‫בעל כרתן הס מתים רק ייבקשיס למות‬
‫ואחי שמתים הן מבקשים להחיות אוהס‬
‫ולא בעל כרח! נולדו והטעם לזה אמר‬
‫על ראשון רחשון ועל חתרו‪ ,‬אחרון‬
‫כיי לידע‬ ‫הילודים הרוצים ‪-‬למות‬
‫פנימיות התורה והפתיס להחיות כדי ל ודיע‬
‫לבני אדם פנימיות התורה וחס בבשר‬
‫ודם ק מעתה א ך ראוי לה דע שהוא האל‬
‫היוצר והבורא בחסד חכם בלי »שוס‬
‫היעלת המניע לו רק מטובו רוצה להיטב‬
‫וכל כן היה באברהם אע״ה שהיה מנייר‬
‫גרים כמו שנאמ' ואת הנפש אשר עשו‬
‫בחרן ויקרא אברם בשם ה ואמרו רז״ל‬

‫בעזר האד נורא ההרות ‪ .‬אציין מאג׳ריב בפרשה הורדות‪:‬‬

‫יטהרו המחשבות ויסדרו התבלות לשקוד דהנה תנורו רז״צ הרוצה להחכים ידריס‪.‬‬
‫על דלתות ה' ולהעשיר יצפין וכמו שמסוגל לחכמה‬
‫ערב ובוקר וצהרים כי הקב״ה מתחווה ועשירות כן הן הס מסוגלים לבנים וינחק‬
‫לתפלת‪ ,‬של צדיקים ולה׳ היחמיס והסליחות ורבקה לא היו יודעים לכוון הרוחות לידע‬
‫וסילח לאדם כמוהו כמו שעשה ‪ p‬יעשה לתיזה רוח יתפללו על הבנים לזה עמד‬
‫לו אם היבה והפציר בתפלה ויעתר לו הוח בזוית החת והיה בזוית תחרת שכנגדו‬
‫ה׳ וכ! מציגו בסדי־ה זו ויעתר יצחק לה׳ בחלכסין וכל אחד היה תיפס ב׳ רוחות‬
‫ויקובל תפלת אחד ממה נפשך‬ ‫שהרבה והפציר בתפלה ויעהר לו ה'‬
‫ו ה ב ה לפי זה קשה מגא לן להוכיח מזה‬ ‫עומד‬ ‫והנה רש״י פירש לנכח אשתי זה‬
‫שי־ י ד ויעתר לו ה׳ לו ולא לה‬ ‫בזוית זו וזו בזוית אתית ופירש הקיצר‬
‫מזרחי למה דייקא התפללו בזויות הבית לפי שאינו דומה תפלת צב״צ לתפלת‬
‫כב״י־ דילמת לפיכך לו ולא לה שהוא כ ון‬ ‫)לא באמנע הקיר או חתד בצד חביי־ו‬
‫את־‬
 ‫ב ני מיו‬ ‫פר•ג'ת^ ‪r‬ירר‪ i‬ת‬
‫היה צדיק בן ישע יצריה לו ולא לה‪ .‬אלא‬
‫וודא‪.‬י חברהם היליד חת יצחק והוח צב״צ;‬
‫לו‪ .‬בשלמא אי הוי ידפינן לאיזה הרוח‬
‫ו ע ר ד ראי' הביא הפסוק בסיכיר מעשה‬
‫אב מלך לכחן וילך ינחק הלך‬
‫וגדול עד כי גדל מאוד והיה צדיק ועוב‬
‫לו מסתמת שהיה נדיק בן צדיק ולכך עוב‬
‫לי‪ .‬והגה נחמר וילך יצחק הלך־ וגדול עד‬
‫כי גדל מאוד כרש״י שהיו אומרים זבל‬
‫פרדותיו של יצחק יותר מכספו וזהבי של‬
‫אבימלך ולמה כתב שהיה אומרים ותירץ‬
‫דהנה דרך העולס בהיות חיזה אדס עשיר‪.‬‬
‫בהעריך לו חומרים עליו גוזמא יותר‬
‫ממה שהיא באמת אך הגוזמא היא לפי‬
‫ערך עשצר־ות הגדיל לפי גדלו והקען לפי‬
‫קעני בהיות לו מאה חדומיס בהיות‬
‫מעריכין אותו אומריס גוזמח קענה שיש‬
‫לו ב מאות ולא יאמר עליו אלף כי היא‬
‫גוזמא גדולה ובהיות לאדס אלף אדומיס‬
‫הנה אז מעריכין אותו בגוזמא יותר‬
‫גדולה ב׳ אי ג אלף אדמיס נמצא לפי‬
‫ערך העשירות היא הגוזמא שאומריס‬
‫עליו וכן היה ביצחק שנאמר מ כפל הלך‬
‫וגדול עד כי גדל מאוד וה״ל למימר‬
‫וילך הלך וגדול עד מאוד אלא באמת‬
‫היה הלך וגדול שהי׳ לו גידל עשירות עד‬
‫שהיה אומריס עליו בהיות מעריכין אותו‬
‫כי גדול מאוד פרש״י שהי׳ אומרים עליו‬
‫שהאמת לא הי׳ כן רק הגוזמא שאומריס‬
‫עליו הי כי גדול מאוד שזבל פרדותיו של‬
‫יצחק כו׳ והנה אפילו הכי לא היו‬
‫מקנאיס אותו מצד שהיה לו דברים הסמוי‬
‫מן העין תבואות וממון באוצרותיו ולא היה‬
‫עשירות שלו בפרהסיא אך ויהי לי צאן‬
‫ובקר ועבודה רבה שהוא דבר הנראה‬
‫לעיגיס שהיה מתפשעיס בשדות בכל הארן‬
‫אז ויקנאו אותו הפלשתיס־‬
‫ו י א מ ר ו אל יצחק לך מעמגי כי עצמת‬
‫ממנו מאוד‪ ,‬ואחר זה שהיה‬
‫בבאר שבע גחמר ויאמר ראו ראינו כי‬
‫ה'‬
‫א^׳־רי‬ ‫‪48‬‬
‫חה הריח הגיסויל לברס ונדחה דחס כן‬
‫מה קמשמע לן ההורה בזה שחמר ויעהר‬
‫הוא היה עומד ונענה הוה אמינא שההורה‬
‫כהבה לו ולא לה למע‪ ,‬ידע מי זה החיש‬
‫המחוסר בניס לאיזה רוח יהפלל אבל‬
‫היה‬ ‫עכשיו שלאידעינן לאיזה רוח‬
‫עומד אס כן למאי נפקא מינה כהבה לנו‬
‫ההורה‪ .‬לו מיוהר למעע ולא לה שאין‬
‫שוס דבר נלמד מזה ומיוהר‪ .‬אלא ודחי‬
‫זה שחמר ויעהר לו להורוה לנו החידוש‬
‫הלז לפעמיס באס רואיס שני בני אדס הן‬
‫הס מהפלליס בכוונה גדולה אפילו הכי‬
‫עולה שוה בשוה דהייני‬ ‫־־‪.‬ין הפלתס‬
‫צדיק ב״ר‬ ‫זפילת צב״צ עס הפלה‬
‫נופחה נוכל להבין הכוונה ברש״י ז״ל‬
‫‪:‬זו שחמר לפיכך לו ולא לה לכאירה‬
‫היא מיוהרובגמרא יבמוה לא הזכירו‬
‫ואת ולפי דברינו אתי שפיי־ דהנה אמר‬
‫ויעתר יצחק לה׳ לנוכח אשתו זה בזוית‬
‫וזו בזוית באלכסון כדי לכוון הרוח‬
‫המסיגל לבניס ממ״נ ויעתר לו ה׳ לו‬
‫ילא לה והעעס היא שאינו דומה תפלת‬
‫צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ושמא‬
‫תאמר מנא לן זאת דלמא משוס הכי לו‬
‫ילא לה לפי שהוא הי׳ מכוון הרוח המסוגל‬
‫לבניס לזה חמר לפיכך כדי להוכיח זאת‬
‫נומ׳ שאינו דומה תפלתס לו כתי׳ ולו לה‬
‫שחס בשביל שהיה מכוון הרוח לו היה‬
‫התורה צריך להשמיענו הדבר ‪.‬הזה אלא‬
‫ודחי מוכח שאינו דומה תפילת צדיק בך‬
‫צדיק לתפלת צב״ר ותפלתו יותר חשובה‪.‬‬
‫וגם לזאת הראה לנו התורה כאן לימוד‬
‫זה שחיט דומה משוס שנאמי אביהס‬
‫הוליד חת יצחק ולא מאבימלך נתעברה‬
‫שי־ה ועל ידי קלסתר פניס של ינחק דומה‬
‫לאברהס העידו הכל אשר אברהס הוליד‬
‫חת ינחק כך מלימוד זה שאינו דומה‬
‫תיב״צ נשמע גם כן שאאע״ה הוליד את‬
‫‪ i‬דאם מחבימלד נתעביה הרי יצחה‬
‫׳כה ר‪4‬‬ ‫בנינדן‬ ‫פרשה תולחת‬
‫אהבתנו והכי פי־ושי באיזה ב ח‪ /‬־ !‪:‬בה‬
‫חס נונד שיש לנו אח עשו יעל ידי‬
‫שמעריך זה לעויית זה ראוי לחהיב חת‬
‫ימקב חו מצד עצייו לזה אמר הלה אח‬
‫עש ניעקב ופרושי כמו שאמר בתהליס‬
‫הלח ידעי כל פועלי אק כירש היד ק‬
‫כמו חס לח וכן כאן אמר הלא חס‬
‫לא חח עשו ליעקב רק כל אחד נולד‬
‫בפני עצמו נאים ה׳ אפילו הכי 'אוהב‬
‫את יעקב מצד עצמו ואה עשו ב^אתי‬
‫נוצד עצמו והפעם כמו שאמר !הנה‬
‫תואיויס בבפנה והקשה רש״י חסר נתיב‬
‫וכ ש ‪,‬בו! תמייוות ששניהם היו שוים‬
‫כת‪,‬יייות כמי ביעקב שנאמר ויעקב‬
‫איש תם בנדקות ולא נחסר ממנו כלום‬
‫כך עשו היה תם בי^שעי לח נמסר שים‬
‫רשעות לזה מהראוי לכל אחד לבדו מצד‬
‫עצנוו לאהבה וגם לשנאה ואמר הנביא‬
‫תחר כך וק־־או להם גבול הרשעה כו׳‬
‫עיי! ^יןי! בפרשת בלק מה שפרשתי על זה־‬
‫ו מ ע ת ה איך ראוי לקבל מוסר להזהר‬
‫מהקנאה שלח יקנא חדס את‬
‫אבירו בהות רואה שהש״י משפיע לו‬
‫ינוחיה ומלאכה‬ ‫שפע וברכה במשא ו‬
‫הנה לא יאייר ש׳ופל ממנו נרנסהו רק‬
‫להאמין שהכל בהשגחת הש״י ואין אדם‬
‫נוגע ביוה שמוק לחבירו כמו שמניגו‬
‫ביצחק ייקנחו אוהו ולבסוף לאו בחוש‬
‫שפעו בזי ואיך ראוי להזהר ממדה גרועה‬
‫כזהה כי זה גורס כל הרעות שבעולם‬
‫אשר נאמר ויתהלכי נוי)' אל גוי‬
‫ומממלכה אל עס סקר לק הניח לאיש‬
‫עושקס יייכת גליהם מצכים ועכשיו‬ ‫‪n'V‬‬
‫ילכי‬
‫ישראל יואוד‪ .‬ומי יודע‬ ‫וידל‬ ‫וזה רומם‬
‫מה ילד יום שכל הממו! של ישראל‬
‫הוצכים לחיבוד יזו בוידאי יגד הקנאה‬
‫ו״נאה שק נתיור כי חג‪ ::‬נ‪ : 1‬הס ולא‬
‫בכסף תגיולו פייש מהרח ״ח באם נחרב‬
‫בהמ״ק‬
‫ה׳ נ‪'1‬וך ינאמר תהי נא אלה דינינו כי׳‬
‫יהקבה השכתי יכניס לחלגזי מה באמרי‬
‫מזה כמי ‪:‬נ׳‬ ‫לך מממני הוה נמימר‬
‫ועלית מזה נסמי מזה יגס מיינו מייתר‬
‫'^"“ ז י־שעתי ישנם וגס יוהרמ״א דהנה‬
‫אמרה כי באת אלי להזכיר עיוני מטיקרא‬
‫הייתי נראה צדיקת נגד אנשי מקימי‬
‫ועכשיי שאתה באת הנה בערכך איני‬
‫נחשב לכדיקת וזה בחמר לך מעמנו שלא‬
‫תשב עייני יתד כי ע‘ מת בבי־כה ישכע‬
‫ממני היא שהש״י הוח מעריך אותנו‬
‫נגדך לז־ת נחשב אתה לנדיק גמור ואנו‬
‫לרשעים גמיריס וכל הגיובה שהי' לית! לני‬
‫ניתן לך וחס לא היית עמנו לח היינו‬
‫נחשבי׳ לרשעים כל כך וגס אתה לח תחשב‬
‫כצדיק כל כך והיה נית! לני ייתי־ עיבה‬
‫ממה שיש לגי עכשיו יהלך מעמהס הייני‬
‫מלהיות עמהס יתד ואפילו הכי השפיע לו‬
‫הש״י בי־כה גדולה והבינו למפי־ע שפעי‬
‫בו שהחשיבות שלי "■‘ד ענמו שהי־י סופו‬
‫ניוכיח על תחלתי‬
‫ו ה נ ה יעקב ועשי החמיי• ם בפרשה‬
‫כתיב ויאמרו נה בני גי ם בנפנך‬
‫הרי שנילדו לה בבע‪ ,‬אחד ימהב והס‬
‫אחד ויגדלו רנעריס יחדיו והי עשו זה‬
‫היה צדיק יזה הי' רשע והנה כתיב כי‬
‫יעקב בחר לו יה שחמר הש״י שהית חיהב‬
‫>עק' והנה באהבה זו יש להסתכק‬ ‫אס "־’‪I‬‬
‫תס מצד הערכה כסעריך זה לעימת זה‬
‫בהיות שני אחים יחדיו בבנין אחד‬
‫ונתגדצו שניהם יחד באב ואס אחד וזה‬
‫פונה לרבעי וזה גו׳״ה לתומו ייי־ראוי‬
‫היה על ידי העי־כה זו לאיוב חה יעקב‬
‫וק ל‪.:‬וח את עשי וייכל לה !ת שנדקת‬
‫יעקב גדיל כל כך שחכי' מזה לא היה לו‬
‫‪/‬‬ ‫אח עשו היה איהב וווהו ׳״‪»I‬י‬
‫לרסאנק באהבת הש׳י אלינו ינועהה‬
‫נובל ^י־‪:‬ין זה בחמר הנביא ב ־כעי ה זו‬
‫^ ה י ן ‪ /‬י אתכם אמר ה' בחורב חחנש‬
‫ילח לעשו‪ .‬ואייראס במה‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת הולדות‬
‫שיתן להס מוהר ומתן לזה אמר אם‬
‫ישכס טושי׳ חסד ואמת היינו חסד של‬
‫אמת שלא יצפה לתשלום גמול והנה‬
‫אחר זה נאמר ‪:‬‬
‫ו ה ל מ ר ברוך ה׳ אלהי אדוני אברה׳‬
‫אשר לא טזב חסדו ואמחו‬
‫מטס אדוני אנכי בדרך נחני ה׳ בית‬
‫אחי אדוני והנה אחת שאלתי למה‬
‫מתחלה אמי־ בתפלתו הקרה נח לפני‬
‫היוס וטשה חסד טס אדוני וגס אחר זה‬
‫אמר ובה אדט כי טשית חסד ולא אמר‬
‫רק חסר ולח חמת וטכשיו אמר ססדו וא ותו‬
‫וכהל ולא יצטרכו להיות ממו! של ישראל‬
‫ו נ ר א ה לטנ״ד טל דרך שאמר י־\ךה‬
‫נא לפני היוס וטשה חסד ט ם‬
‫אדוני אברהם ואיתא ביטל הטיוריס‬
‫סופי תיבות מיס‪ .‬לומר בשכר יוקח נא‬
‫מטט מיס ובאמ׳ טשה חסר טם ״אדונו ‪.‬‬
‫טל ידי המים" כמו שנאמר הנה אנכי‬
‫נצב טל טי! מיס ולכאורה המיס הרי‬
‫פירש הר״מ אלשיך שהנה אאט״ה המר‬
‫לו הוא ישלח מלאכו לפניך ולא שי‪:‬יה‬
‫וחליטזר ביקש‬ ‫טל ידי הש״י בטצמו‬
‫שיהיה טל ידי טצמו ואמר הקרה נא לפני‬
‫ואס תאמר שאיני כדאי‬ ‫היוס בטצמך‬
‫בטנמי טשה חסד טס אדוני אברהס‬
‫כמו שהוא טושה חסד שנא' ואל הבקר‬
‫רץ אברה׳ בטצמו כך אתה טשה חסד‬
‫בטצמך והנה לפי זה איך אפשר לומר‬
‫כמו שכתב הבטל הטורים שביקש לטשוח‬
‫חסד בשכר מיס טל ידי טצמו הנה זה‬
‫אינו שאמר יוקח נא מטט מיס טל ידי‬
‫שליח ולכי זה נותן טטס לפיס למלאות‬
‫שאלתו להיות טל ידי טצמו■‬
‫ו ה נ ה נראה לטנ״ד דהבטל הטורים‬
‫הוכיח שפיר בס״ת מיס שהי׳‬
‫ביקש לטכות חסד ב ־כר המיס ושייך‬
‫שכיר לשחלת הקרה כח לפני להיות ט״י‬
‫טצמו טל דרך שאמר ביהושיט בשליחות‬
‫המרגלים איורה רחב להס השבטו נא לי‬
‫אמרי‬
‫‪ 3‬המ״ךן ‪3‬שביל שגאת חגם איך אכשל‬
‫ליי קל ננל ידי ש;את שנס שביגיה' לזה‬
‫אחר הש״י שהוא יחקן הדכר דהיינו להיות‬
‫ח״ו כלה פרושה מן הכיס והכסף! לא‬
‫יהא כשום אחד מישראל ולח יהי׳ להס‬
‫בייה לקנאות וזה שאמר כי חנס >חכרתם‬
‫טל ידי שנאת חנם שה א מנד הינאה‬
‫לכך ולא בכסף! תגאלו וחמתה כל‬
‫המניות וחביונות ומחוסי־ פרנסה מישראל‬
‫הכל לתקן טל שנאת חנס ומוטב שכל‬
‫אחד יתקן בטצמו להשליך מדה מנונה‬
‫הזאת והש״י ישפיט שסט וברכה כהנה‬
‫לילך לאיבוד וגס התור׳ חסה מל ממון‬
‫של ישראל ואיך לא נחוס מל ממוניט‬
‫לכך באלימזר מבד אכרהס מצינו שהיה‬
‫חס גס כן מל מניו! של אאמ׳ה שאמר‬
‫ומתה אם ישכס מושיס חסד ואמת הגידו‬
‫לי פיי־ש הרמ״א טל דרך שכרשתי‬
‫שאמר לבן למה תטמוד בחוץ ואנכי‬
‫פניתי חת הביס שלבן הלך ברמאות מצד‬
‫שהי׳ חומד ממון ודרך המולס בהיות‬
‫אורח מצא בבית מקום פנוי לאורחים‬
‫אזי משלס לו שכר דירה ובהיות לח ימצא‬
‫מקום פנוי וצריך לס^ות טבורו איזה‬
‫בית הנה הדרך אדן אשר מחויב להרבות‬
‫שכרו ואם בטה״ב אי! לו מי שיטריח‬
‫לפנות הבית וצריך הוא במצמו לפגות‬
‫את הבית אז מחויב להי־בות יותר שכרו‪.‬‬
‫והנה לבו י־חה נזם זהב שנתן לרבקה‬
‫ושמט כהיא מ יר ואורח הגון ואורח‬
‫טוב מה '־וח חורוי־ כל מה שטרח בטה״ב‬
‫לח טרח אלא בשבילי חזי מחויב להרבות‬
‫יותר שכרו לזה אנ‪ 1‬ר למה תטמוד בחוץ‬
‫ואנכי פניתי את הבית והודיטו שהוא‬
‫במנמו היה ני־יך לכנות אס הבית ולא‬
‫טל ידי ש־ייח וכונסו להי־בות יותר שכרו‪,‬‬
‫וחליטזי־ הש־י! שכל מגמותיו לממו! והוא‬
‫הי׳ יוס טל מיוו! של אאט״ה והי׳ ירא‬
‫שמא לת ירצו להסכי' טל הבי׳וך טד‬
‫כו ‪51‬‬ ‫בנימיז‬ ‫פרשת הולדוה‬
‫ועשה חסד עם אדוני אברהם הרי אי אפשר‬
‫להיות חסד רק א‪ 1:‬ת בשלמא אס היה‬
‫נובקש במתנת חנם היה שפיר נקי־א חסד‬
‫אבל הוא היה אומר לפרוע לאדוני‬
‫אשרהס על חסדו השר עשה והפרעון‬
‫לא יהיה נקי־א חסד וצייך לומר שהיה‬
‫מבקש טובה גדולה כל כך שלח זו‬
‫שיהיה נקרא אמת אך‪ 1‬זו שהטובה‬
‫העידפת על טובת אאע״ה יהא נקרא‬
‫גס כן חסד‪ .‬וחמר שפיר ועשה טובה‬
‫כל כך להיות חסד עם אדוני שאפילו‬
‫עם אדוני יהא נקרא חסד לפ״ז הוכיח‬
‫רבעה״ט שפיר זי שסופי תיבות מיס‬
‫להורות שהיוד בשכר יוקח מעט מים‬
‫שאין לומי־ ככיי־ש מהרמ״א שביקש שהש״י‬
‫בעצמו ישלם לו שכר על אשי אל הבקר‬
‫רץ על ידי עצייו הנה לפי זה קשה איך‬
‫אמר עשה חסד שאינו רק אמת שמשלמין‬
‫לו על צדקתו שעשה על ידי עצמו גס‬
‫הש״י משלם לו על ידי עצמו‪ .‬לזה באה‬
‫התורה ורגוזה לנו מלת מיס בס״ח‬
‫לי־ורות שאמר בשכר יוקח נא מעט מיס‪.‬‬
‫עשה עמו טובה להיות על־ ידי עצמו ויו‬
‫נקרא חסד מצד העודך הטובה שיהיה‬
‫על ידי עצמו שאאע״ה לא עשה זאת‬
‫רק על ידי שליח נמצא לפ״ז היה‬
‫בטובה זו ב׳ בחינות חסד ואמת כמו‬
‫שהיה ברחב ועשינו עמך חסד ואמת‬
‫שהטובה הי׳ על צד האמת ומה שעשה‬
‫בעצמו הוא החסד וזה שאמר ברוך ה׳‬
‫אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני‬
‫שאפילו עם אדוני שהוא היה המתחיל‬
‫לעשות חסד ‪ 6‬עפ״כ עשית לו טובה פל‬
‫כך שלא זו שיהיה נקרא אמת אח זו‬
‫שנקרא חסד‪ ,‬ומהו החסד לזה אמר חנפי‬
‫בדרך נחני ה' בעצמו ואאע״ה לא עשה‬
‫רק על ידי שליח וטובה זו העודפת נקרא‬
‫גס כן חסד סה שאמר אשר לא עזב‬
‫חסדו ואנותו מעם אדוני אפילו לאדוני‬
‫עשה שובה כל כך שנקרא גם כן חסד ‪:‬‬
‫הרי‬
‫אמרי‬
‫כי משיתי ממכם חסד יטשיחס גם אחס‬
‫עם כית אכי חסד ונתתם לי אוח אמח‪.‬‬
‫ויהמרו לה ר\נשים ועשינו עמך חסד‬
‫ואמת ילכחורה למה שאלה לה אות‬
‫אמת ילבית אביה חסד ועוד שמשמע‬
‫שלח הסכימו למלאות שחלתה ואמרו רק‬
‫ועשינו עמך חסד ואמת ולא לבית אביך‬
‫שום דבר היתכן־ שיהיו כפוי טובה כ ״כ‬
‫אדרבא אפילו לא היה רצונם היה להם‬
‫לבטל רצונם מפני רצונה ונראה דהנה‬
‫ידוע שהמתחיל לעשות טובה עם חבירו‬
‫היא נקרא חסד גמור לפי שלא היה חייב‬
‫לו כלום ועשה עמו טיבה ואס ייקבל‬
‫הטובה עשה עמו גס כן אחר זה טיבה‬
‫הי־י הוא נקרא רח אמת ולא חסד‬
‫מאחי־ שקיבל ממנו טובה ומחייב לשלם‬
‫לו טובה אך אס מחזיר כל כך טובה‬
‫גדולה מאוד שיוכל להיות שמשלם לו טובה‬
‫שקיב' ממנו יעוד יש בו טובה חדשה‬
‫יותר ממה שקיבל מחבירו הנה העודך(‬
‫הזה הוא חסד חדש ונקרא גס כן חסד‬
‫ואמת‪ .‬וזה שאמרה רחב להס הנה היא‬
‫התחילה לעשות להם טובה והיא חסד‬
‫ואז אי אפשר לשלם לה ולעשות לה חסד‬
‫רק אמת לזה אמרה כי עשיתי עיוכס‬
‫חסד‪ .‬ואי אפשר לעשות לי חסד לכך‬
‫ועשיתם עם בית אבי חסד כי בערך‬
‫אבותי יהיה נקרא חסד שיהי׳ הס‬
‫המתחילים ונתתם לי אות אמת ‪ .‬והם‬
‫השיבו שנעשה עמך טובה גדולה כל כך‬
‫אשר ועשינו עמך חסד ואמת שיהי׳‬
‫מילתא דשויא לתרוייהו לפרעון החסד‬
‫י־יח אמת והעודך יהיה נ קי א חסד ואפי׳‬
‫עמך נעשה חסד ואמת־‬
‫ו ה נ ה לפי זה רשה לפירוש מהר״ס‬
‫אלשיך והבע״ה שביקש מהש״י‬
‫הנה אאע״ה היה גומל חסדים טובים‬
‫וראוי לשלם לו מדה כנגד מדה הנה בהיות‬
‫אאע״ה הוח המתחיל חסד הנה נקרא‬
‫הפרעו! רק אמת ולא חסד ואיך אמר‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת הולדות‬
‫מתנבר היינו ישראל וכמו מיס מתיבש‬
‫מן החש כן ביגוש קצירה תשברנה‪ .‬מה‬
‫שאין ק ח״ו בהיות מעורבים יחד אז‬
‫ח״ו המיס מכבה חת האש ויתנבייו על‬
‫האש לפי זה "איך ראוי להיהר להיות‬
‫כל אחד מישראל מרחוק מאו״ה הן במאכל‬
‫הן במשתה או במלבוש וכל שכן שאר‬
‫קיבות לזה אמר דהע״ה בור עמים‬
‫ק^בות יחכצו מי גי ס לזה להיות מפוזר‬
‫ומפוי־ד בין העמיכז ובכל יוס אנו‬
‫הולכים ודלים ומי יודע מה ילד יוס‬
‫ומשיב רוח הקודש זו הוא הגורס אשר‬
‫קרבות יחפצו שהיה חפצים לקרב בין‬
‫העמים ועל ידי זה שיתערבו בגויס הן‬
‫הס מפוזרים ביניהם‪ .‬ומי יידע עד כמה‬
‫תכבד עבודה ח״ו ואיך צריך לראות‬
‫לרחוק מהס בכל מיני רחקות ולשנוא‬
‫אותם כמו שנאמר הלא משנאך ה׳ אשנא‬
‫לזה אמר ויתרוצצו הבנים בקרבה ותלך‬
‫לדרוש את ה' ויאמר לה שני גוים‬
‫בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאוס‬
‫מלאום יאמץ דהנה יצה׳ר בא לאדם‬
‫משעת יציאתו לאויר העולם שנאמר לפתח‬
‫חטאת ריכז ולזה בראות רבקה אשר‬
‫ויתרוצצו הבנים שלא כדרך הטבע ותלך‬
‫לדתש את ה' ייאמר לה ב׳ גייס בבטנך‪.‬‬
‫ישני לאימי׳ ממעיך יפריי שתמיד יהיה‬
‫כיריד ביניהם אפי' במעיך כי לאוס‬
‫מלאים יאמן שמצד עצמם לא יהי׳ להס‬
‫מלוכה רק מצי מפלת חבירו זה ניפל‬
‫וזה קס‪ .‬הרי כל אחד מתאווה למפלת‬
‫חבירי ואי אפשר להיות שלים רק להיות‬
‫פירוד תמי״ ביניהם וזי עיקר מעלת‬
‫ישראל נמו שנאמר הן עס לבדד ישכון‬
‫ובגויס לא יתחשב רק להתרחק מהם בכל‬
‫מיני יחקית כמו שנאמר הלא משנאך‬
‫ה' אשנא והנה קשה איך עבר יצחק‬
‫על מה שאמר הלא משנאך ה׳ אשנא ואין‬
‫לומר שלא היה יודע שהוא רשע הרי‬
‫רש״י פירש שאמר ליעקב ושה נא‬
‫ואמושך‬
‫אמרי‬
‫ה ר י ראיגו במדה שאדם מודד ל‪1‬ודדין‬
‫לו‪ .‬וכל מה שמרה במציה יותי־‬
‫אז שכרו יוחר כמו שאמרו לפוס צערא‬
‫אגרא בפרע במצות צדקה וג״יז שעושי;‬
‫חלו עס אלו והנה בעו״ה עוצם הפוך‬
‫דאינו כמו קאמרנו את אשר רחקת‬
‫קרבתי ואת אשר קרבת רחקתי אשר‬
‫קרבת מי גוי גדול אשר לו אלהיס קרובים‬
‫אליו רחקתי ואת אשר רחקת שציוה ה'‬
‫לרחוק מאו״ה ורחוק ה' מרשעים קרבתי‪.‬‬
‫ולאחינו בני ישראל המצוה לקרב זה אל‬
‫‪1‬ה להיות אחדות ושלום ולרחוק מאו״ה‬
‫כמו שנאמר הן טם לבדד ישכון ובגוים‬
‫לא יתחשב ורז״ל במדרש רבה ננובדלים‬
‫ישראל מאו״ה במאכליהם ומשתיהם‬
‫ובגופיהן ובמלבושיהם ובפתחיסן ובדיניהם‪.‬‬
‫הנה כל אחד מישראל נזהי במאכל‬
‫ובמשתה שיהיה בהיתר ולא באיםור מה‬
‫שאין כן או״ה‪ .‬כל אחד מישראל נזהר‬
‫בגופו חותם ברית קודש זו מילה‪ .‬משא״כ‬
‫באו״ה כל אחד מישראל הם לבושים‬
‫במלבושי ציצית‪ .‬מה שאין כן באו״ה‪ .‬כל‬
‫אחד מישראל נזהר בפתחיהם להיות‬
‫מזוזה בכל פתח ופתח משא״כ באו״ה‪ .‬וכל‬
‫אחד ננישראל יהיו זהירים להיות שלוחים‬
‫יוצאים לבדוק מזוזות טיין לקמן בפרשת‬
‫‪:‬לק מוסר השכל איך שיהי׳ משים על‬
‫לב תמיד להיות זהיר במצוה רבה כזי‪.‬‬
‫‪:‬י זו העיקר דת יהודית שהן טם לבדד‬
‫ואינם דומים לאו״ה‪ .‬ופירש גור ארי׳ זו‬
‫היא אריכות הגלות אשר בטו״ה מקורבים‬
‫מאוד על דרך משל ‪ .‬דהנה אש ומיס ב׳‬
‫הדכיס הס ובהיות מתערבים כאחד הנה‬
‫המיס מתגברים כמו שאמרו אש קשה מיס‬
‫מכבה אותו מה שאין כן אס עומד‬
‫מרחוק ולא נתערבו יחד אז האש מתגבר‬
‫ומתיבש כל המיס כך ישראל נמשלו‬
‫לאש שנאמר והיה בית יעקב אש‬
‫או״ה למיס שנאמר מיס רבים לא‬
‫וכלו לכבות ובהיות עומדים מרחוק האש‬
‫בז ‪5S‬‬ ‫בנימין‬ ‫‪3‬רשה תולדות‬
‫ויפסיד ברכת ע ה״ ב זזו רעה גדולה‬
‫אשר החליף עולם עומד בעולם עובר‬
‫אשר יפה שעה אחת בעה״ב מכל חיי‬
‫עוה״ז ואחר זה עלה על לבו צונור‬
‫שבוודאי בהשגחת ה׳ מושה ואת שהרי‬
‫עשו היה איש יודע ציד והיה מלומד‬
‫בזה יותר נייעקב ומהראוי היה שיבא‬
‫לביתו במהירית קודם ליעקב והנה רח״‬
‫אשר יעקב עשה יותר במהירות אשר‬
‫צד ציד והביא לאביו ויאכל וזו היה כורם‬
‫בא עשי וודאי מאת ה׳ היפה זאת ואין‬
‫רע יוי־ד מלמעלה ומסתמא לא יפסיד‬
‫גם בי־כת עה״ב ויזכה לב׳ שלחנות‬
‫וזה שאנוי־ ייחרד יצחק בחישבו שגים‬
‫רעה ליעקב ייאמר מי אפיא הוח הצל‬
‫הוא דייקת שחיני מלומד בכך ייבא אלי‬
‫ואוכל יוכל יכל זה היה בכירס תבא‬
‫ידאי בהשגחת הש״י היה זאת‪ .‬לזאת‬
‫תפילי אשי ואברכהי בביכת מוה״ז בשיח‬
‫אני אש־ גם בריך יהיה בעה״ב‪ .‬הרי‬
‫יאינו גם שניהם לא תוהט י ק ליעקב‬
‫לבד ולא לעשו אשי־ הש״י אמה ואת עשו‬
‫שנאתי וקיימי הלא משנאך ה' אשנא וגס‬
‫שניהם יצחק י־בקה היה באהבה גדלה‬
‫כשי ביניהם 'היות עשו בו עה״ז ו ‪ 1‬־‬
‫ליעקב לבד יהנה זה שמפירש בתורה רק‬
‫ההבת ־בקה ליעקב ורבקה )״הבה את‬
‫יעקב ולא אהבת יצחק ליעקב להידיע ‪5‬בתה‬
‫של רבקה שלא למדה ממעשי משכתתה‬
‫והיתה צדקת ולא איהבה י ק ליעקב זלח‬
‫לעשו דהנה חכי לו בהיותה ניוד בת נ'‬
‫שנים נרחה בה דבר תכנוה וצניעית רנה‬
‫וצדקית הי־בה‪ .‬כמו שנאמי' ‪:‬‬
‫עבד אברהם הלך לראות ‪5‬ה‬ ‫ואליעזר‬
‫דבי חכמה וצניעות באומרו‬
‫הגמיאכי מעע מיס מכדך ‪u‬׳■ דהנה‬
‫נאמר ויבאה יצחק האהלה שרה אנוו‬
‫פרש״י שנעשית דוגמת שרה אמו‪ ,‬והנה‬
‫עיקר נועלת שרה שהיתה עין יפה ליחן‬
‫בסבר פנים יפות לא כשאר נשים כמו‬
‫שנאמר חדל להיו׳ לשר׳ אורח כנשי^ ®ז׳‬
‫אמרי‬
‫ואמושן־ אמר יצחק בלכו שין דרך עשו‬
‫להיור> שם שמיס שגור בפיו הרי ידע‬
‫שהוא רשע ול'‪ 1‬ה אוהבו יגם מה שחמר‬
‫כי ציד בפיו משמע מנד השוחד‪ .‬ונראה‬
‫דהנה־ רש״י פיי־ש כי ציד בפיו שהיה‬
‫מרנוה לאביו בפיו ישאלו האיך מעשרין‬
‫התבן ומלח וקסבר חביי שמדקדק במצות‬
‫ולזה גופא אוהבו תניו שהיא קנה כיבוד‬
‫אב וירא ממנו ומרמהו שיס״ור שהות רודף‬
‫במצוה ובחנות לא היה אהבתו כלימה •‬
‫א ך לכאורה אי אפשר לומר כן שהרי‬
‫רצה לברכו בברכה הרי משייע‬
‫שאוהבו בכל לבבו ובכל נפשו‪ .‬ו‪/‬רחה‬
‫שאמיו רז״ל כל חותמי ברכות שבמקדש‬
‫היה אומרים מן העולם מבקלקלו המירם‬
‫ואמרו אק עולם אלא אחד התקיני לונו׳‬
‫מן העל ם ועד העול׳ להחמק שיש ב׳‬
‫עולצזוה עה״ז ועה״ב כמי שנאיור כי‬
‫ביה ה׳ צוי־ נ ולמים ויש ב׳ מיני ברכות‬
‫ברכות עה״ז הם גשמיות וכיכוח עה״ב‬
‫רוחניות והכה ויתרוצצו הב‪.‬ים פ־־ש״י‬
‫שה ׳ מי־יבים בנחלת שני עולמות ו^עשה‬
‫עקב‬
‫נזה יצחק רנה לברך לעשו‬ ‫בן עה״ב ‪fV‬‬
‫רק בברכת עה״ז מנד שלא הי' תוהבו‬
‫בלבב שלם וליעקב בברכת עה״ב חך‬
‫של ״ ‪ . 1‬יות‬
‫רבקה חשבה שלא שוב הדבי־ ‪1.‬‬
‫ליעקב חלק עה״ז ויהיה ח״ו צדיק ורע‬
‫לו אשר הוא חילול השם לונו׳ שיי* עבוד‬
‫אלהיס שכי בת ער^ש היא עין לת רחתה‬
‫וגס חס אי! קמח אין תורה ל׳ה צייתי‪:‬‬
‫ליעקב לילך לקבל ביכות העה״ז ג' כ‬
‫והנה אך יצא יצא והנה עשו בא מצידו‬
‫ויחי־ד ינתק ויאמר מי איפוא הות הנד‬
‫ציד להביא צי וחיכל מכל בכירס תבח‬
‫והברכהו גס ברוך יהי׳ פיי־ש הי־נו״א‬
‫דהנה א מ ת רז״ל לאו כל אדם זוכה לב׳‬
‫שלחנות לזה חרד עד מאוד לגייבת יעקב‬
‫שהיה ירא שעשה לי רעה בברכת עה״ז‬
 ‫גנימי]‬ ‫פרשת הודרות‬
‫קשה על יצחק על שלא הי' חש נ־דת‬
‫לחוץ לארץ עד שהם'י מזהירו חך‬
‫כוונתו הי' ל‪:‬טיב לבניו כדי שעל ידי‬
‫זה שירד למצרים יחשכו ד' מהות שגה‬
‫מעכשיו מה כאי! ק בארץ ישי־חל ש־י׳‬
‫ארץ שלהס והש״י רומר כי גר יהי' ד ­ו­‬
‫יחרץ לא ל׳־ס וחרץ ישרחל ייושליוחברהס‬
‫לזה אמר הש״י אל תרד מנריעיה שכין‬
‫בחרן ושמא תחמר איך יהקייס רגרות‬
‫שצי־יך להיות בארץ לח גהס והרן ישראל‬
‫שלהס היא לזה א מי גור בחי־! הוחת‬
‫יחשוב לך בהרץ מ י ת וטל ידי זה תהי׳‬
‫עמך ואברכך יגינמי לח טג ילי מלאך‬
‫ואס החמר שנריך להיות בחרן לא להם‬
‫גזה אמר אל תחיש כי לזרעך את! את‬
‫יארץ ועדיין לא נתתי י ק אתן לעתיד‬
‫ושמא תאמר במה אבטח שיטלו בני‬
‫א״י אולי יהי' חוטאים ואינם כדאיס‬
‫ולא יקוים בהם ברכתי בשלמא נתינה‬
‫אברהם היא מצד החסד כמדתו חסד‬
‫לאברהם אך ברכתי לפי מדתי^ והיא‬
‫מדה״ד פחד יצחק אולי לא יזכו בדין י‬
‫וירא אני שמא יגרום החטא שלא ליתן‬
‫להס א״י לזה אמ‪ -‬אל תירא דהגה‬
‫והקימותי את השבועה אש־־ נשבעתי‬
‫להב־הס אני כורת ברית עמך להקים‬
‫לך השבועה שנשבעתי לאביך ולא אשבע‬
‫לך בפני עצמך שתהיה ע״פ מדתך ככזו‬
‫שנחמ־ חשי־ כרת את אכרהס ושבועתו‬
‫של אברהס ציצחק ולא לינחק בכני ענמו‬
‫שלא תהיה ע״י מדה״ד רק מנד החסד‬
‫ועל ידי זה ויעמידי' ליעקב לחיק שאפי'‬
‫לא יהיו כדאיס ונקרחיס בשס יעקב‬
‫יהי׳ להם א״י לחיק כלי טעס ולישראל‬
‫בהיות עושים רגוני ש^ מקו׳ ברית עולס‬
‫ודפח״ח‪ .‬ולענ״ד על פי פשיטו דלכאורה‬
‫יאמר סתס והקימיתי חת השי‪ 1.‬עה אשר‬
‫נשבעתי‪ .‬חך מציגו שאמי־ אברהס לאליעזי־‬
‫עבדו ואשר דיבי־ לי ותשר נשבע לי‬
‫לאמר לזרעך אתן חת החרץ וכיר־׳‬
‫גל'‬
‫א מ רי‬ ‫‪54‬‬
‫הזרע ' בירך חדל להיו׳ לשרה אורח‬
‫‪3‬נ‪:‬ים* שאהורו רז״ל אשה עיני' צרה‬
‫דקירהיס ולא כן די״ך שרה‪ .‬לזה רצה‬
‫ל‪:‬דוק חח רבקה אס היא דונמרל שיה‪,.‬‬
‫להיוה פין יפה ומבכלרל ציחן דרך כבוד‪,‬‬
‫■בלא לבייש דהנה גדולה בוכה לזה אמר‬
‫לפחות מכדה וירחה אס תה!‬ ‫ליהן‬
‫לו בעין יפה ולח תאמר טול הכד ושת ‪,‬‬
‫רק שיטי־יחה לחזק בידה חת כדה שישתה‬
‫בוודאי היא עי! יפה וגומלת חסד‪ .‬ואחר‬
‫השתי' שישתה הנה מצד הדרך אי־ז שלא‬
‫לשתות משיורי הכוס שיש לחוש אולי‬
‫יש בו איזה מיחוש של חולה וחז יראה‬
‫הצנועה היא או לא אס תשפוך •'ארץ‬
‫שיורי מיס הנה היא בזיון ובושה וגדולה‬
‫בושה שהרי ארז״ל המבזה בגדים לסוך!‬
‫»ענש כל שכן המבזה אדס לזאת אס‬
‫חהיה נגועה ובעלת שכל מההכרח היא‬
‫שתתנור שתתן גס לגנול יס לשתות כדי‬
‫לשפך שס שיורי המיס וכדי שלא יאמר‬
‫צה‪ .‬שגמל ס אינס צריכי; לשהות‪ .‬אשר‬
‫מ ד שתו‪ .‬מההכי־ח שתמהר כדה אל‬
‫השוקת קודם שיחיןר לה וז״ש הגנויאני‬
‫מעטי מי׳ מכדך ותחני׳ שתה רדוני‪ .‬ותמהר‬
‫ותרד כדה על ידה ותשקיהו אז ידע שהיא‬
‫עין יפה‪ .‬ותכל להשקותו ונשאי■ שיורי‬
‫מים ותחמר גס לגמליך תשאב כדי שלא‬
‫לביישו בשפיכת שיורי הכוס לזה אייי־ה‬
‫גס לגמליך אשאב וכדי שלא יאמר‬
‫שאינס צריכיס הגמליס לשתות כדי שישארו‬
‫לה ותמהר ותמי־ כדה אל השוקת במהיל ות‬
‫ואז דבר חכמה ראה ב ה‪.‬‬
‫אליו ה' ויאיוי־ אל תרד מצרימה‬ ‫וירא‬
‫שכון בארץ אשר אומר אליך גור‬
‫בארץ הזאת כי לך ולזרעך חת‪ ,‬את כל‬
‫האלצות האל והקימותי את השביעה‬
‫אשר נשבעתי לאברהם אביך והקשה‬
‫מהר״מ אלשיך למה שינה מלשון שכון‬
‫ללשון גור ועוד מה יתן ומה יום ף לו כי‬
‫יקיים שבועה לאברהם ותירץ דלכאורה‬
‫ה ח ‪35‬‬ ‫בנימין‬
‫אחישנה לא זכי בעתה ואריכת הגל ת הוח‬
‫מצדנו אס חנו לא זכו ח״ו‪ ,‬והנה חיזייו‬
‫רז״ל שאמר התנא רצוננו לפשות רלינך‬
‫ומי מעקב שאור שבעיסה מעכב יצרו של‬
‫אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום‪ .‬ואנורו‬
‫רז״ל עשה רצונו כרצונך כדי ש^משה רצונך‬
‫כרצונו‪ .‬ואנכי נכד המחבר ז״ל שמעתי‬
‫בשס המופלא הנגיד המפורסם מוהר״ר‬
‫ברוך סטנאבר מבראד‪ .‬על דרך שאמרו‬
‫רז״ל במס׳ שבת פ^׳ו אמר רב אסי אפילו‬
‫חשב לגישות מצוה ולא עשאה מעלה עליו‬
‫הכתוב כאילי עשאה אמר ר׳ חנינא כל‬
‫העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו‬
‫בשורות רעות ט׳ שנאמר שומר מצוה לא‬
‫ידע דבר רע אמר ר׳ אסי ואי תימא‬
‫ר׳ חנינא אפילו הקב״ה גוזר גזירה הוח‬
‫מבטלה ופייש הרי״ך על המשך דבריי של‬
‫ר׳ חנינא לדברי ר' אסי הקודם דהוח‬
‫אמי־ חשב לעשות ולא עשאת מעלה עלץ‬
‫כאלו עשאה ומכל מקום אין כחו יפה‬
‫כעושה מנוה כמאמרה דהיינו לעשזת‬
‫בפועל מרזש כמאמרו שציוה הקב״ה ואת‬
‫מצותי תשמרו ועשיתם איתס היינו שיהיה‬
‫שמירה בלב להיות עומד ומצפה מתי יבא‬
‫לידי ותתיייזנה בפועל‪ .‬אז שכרו גדו‪.‬׳‪ 0‬״י«י‪;#‬‬
‫כך שאי! מבשרין אותו בשורות רעות‬
‫שנאיוי שומר מצוה היינו שהיא שומר‬
‫פריגה הוי־רות‬ ‫אמרי‬
‫נצי חמדה ד‪ ;:‬ה באיית לאברהם בדבור‬
‫לבד הי׳ מסס ק וזה שאמר ואשר דבר‬
‫לי‪ .‬ואשי נשבנג זה אינו לי בשבילי כ­‬
‫אס למען לאמר לזרעך אתן את הארץ‬
‫יבשביל זרעי שמא יגרום החסא שלא יהיו‬
‫כדאיס לכך קפץ ונשבע בשבועה שאפילו‬
‫אס לא יהיו כדאיס צי־יך לראות לקיים‬
‫השביעה ולזה לא אמר יחד אשר ד;בר‬
‫ונשבע לי‪ .‬שהשבועה אינה בשבילו‪ .‬וזה‬
‫שאמר ליצחק כי לזרעך אתן את הארץ‬
‫להבא ולא ירשו א״י עדיין בירושה רק‬
‫שהיא מתנה ושיוא תאמר הרי '!תכה יש‬
‫לה הפסק בהיות חועאים ושמא יגרו'‬
‫החטא לבטל הבטחה‪ .‬לזה אמר חל תירא‬
‫והקמותי את השבועה שאני צריך לקיים‬
‫שבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ובאמת‬
‫לאברהם שהוא צדיק גמור הדיבור לבד‬
‫היה מספיק שלא היה לו לירא שמא‬
‫יכי*ום החטא ולמה נשבעתי אל הכרהס‬
‫‪:‬שבועה מסתמא השבועה היה לטובת‬
‫זרעו לית! להם אפי' שאינם כיחים לכך‬
‫אל תירא שאקיים שבועתי‬
‫ה ל י לנו להאמין באמונה שלימה שיקיים‬
‫שבועתו במהג ה ואך על פי‬
‫שיתמהמה אפ״ה נחכ׳ לו בכל עת ובכל‬
‫רגע שיגאלנו במהרה‪ .‬ואמרו רז״ל זכו‬

‫הגה״ה מנכר המחבר‬

‫א ב כ י ההולך על דרך הטוב ההוא‪ .‬לבאר זה שאנזר ד שע״ה‪.‬אך לא פעלו‬

‫בדרכיו הנכו החלי יכנו דרכי לשמור חקיך‪ .‬אז לא אביש בהביטי אל כל מצופיך‪.‬‬
‫דהנהידוע היסוריס הבאים ח״ו היא לנו לחרפה ולביוש ולזה ביקש ד שע״החרפסנבל‬
‫אל תשימנו פירש רש״י חרפה של עשו הרשע אל תשימנו היינו שלא יבא יכוריס עלינו‬
‫וכל זה היא באס הוא שומר מצוה היינו שהוא שומר ומצפה מתי יבא לידו המצוה בפועל אז‬
‫לח ידע דבר רע דהיינו אין מבשרין אותו בשורות רעות וגס חכילו באס קב״ה גוזר‬
‫מחו״ה ^בל באסהוא חושב‬ ‫חרפה ובושה‬ ‫גזירה בידו לבטלה ואז לא יהי׳ לו שום‬
‫לעשות ונאנס ולא עשה בפועל אין בידו לבטל הגזירה ואינו בטוח על שלא יבשרנו‬
‫בשורות רעות‪ .‬ויוכל לבוא עוד לחרפה ולבושה וזה שאמר באמת אך לא פעלו עולה‬
‫דהיינו אס הוא מקיים כל הלא העשה שבתורה‪ .‬וישב ולא עבר עבירה‪ .‬הרי לוא שאלו‬
 ‫בנימיו‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫‪'.‬ררי־‬ ‫‪56‬‬
‫זמירות ישראל בתהלים ק״ג צרכו ה׳‬ ‫ומצפה כמו ״‪:,‬יו ס'‪1‬י־ חת הדבר לא‬
‫מלאכיו גבורי כח עושי דבריו לשמוע‬ ‫ידע דבר רע שהין '!יכרין אותו בכויות‬
‫בקיל דברו ברכו ה׳ כל צבאיו משרתיו‬ ‫רעות וגס אפילו הקב ה הי‪ :‬גוזר‬
‫עושי רנונו דהנה לפי מה שהביאנו‬ ‫גזירה בידו לבעלה וזה שאמר עשה‬
‫'מחז״ל העושה מצוה בפועל אפי' הקב״ה‬ ‫רצונו כי־צו^ך היינו שתעשה רצינו י ת'‬
‫טזי גזירה הוא מבעלה‪ .‬וידוע דצדיק‬ ‫בפועל כנוו כהיתה מתחלה י־צונך בנוחשבה‬
‫אקי־י מלחך כמו שנאחר וישלח מלחך‬ ‫עובה‪ .‬ואל חאחיה כן תאנס ולח תוכל‬
‫כי׳ אכ״ל דכך היא כוונתי ברכו ה׳‬ ‫לעשותה‪ .‬כי אף אס גס בעבור הרצו‪,‬‬
‫מלאכיו רצו׳י לומר צדיקים גבורי כח‬ ‫גרידא יעלה עליך כאלו עשית בפועל‬
‫עו‪:‬י דביו דייקא כוונתו שהמה חתצברים‬ ‫אבל לא יהא שכרך גדול כל כך כמו‬
‫על יצרס כל כך לעשות המצוה בפו מל‬ ‫העושה בפועל נומש כדי שיעשה רצונך‬
‫ממש לשמוע בקיל דברו פירש זכות זה‬ ‫כרנונו כדברי האמוראים לעיל אפילו‬
‫סייעתם שהקב״ ה שומע בקול דברי צדיק‬ ‫הקב״ה גוזר גזירה יעשה רצונך לבעלה‪.‬‬
‫כזה כנ״ ל‪:‬‬ ‫וזה שכר העושה מצוה בפועל דווקא ‪.‬‬
‫ועל פי זה נוכל להבין אמרי נעים‬

‫בעזר האל אשר לו תושיה ועצה‪ :‬אציין מאמרים לפרשת ויצא‪:‬‬

‫דמים ומרמה זה קאי על פשו הרשע‬
‫וצריך להבין המעשים הייעים שסיכר‬
‫עליהם כי אין בפיהו נכונה כר‪ .‬וני־אה‬
‫לפנ״ד דהנה נאמר‬
‫ליי א מ ר עשו בלבי והקשה בנזדי־ש רבה‬
‫מהו ויאמר פשו בלבו הי‪-‬י‬
‫אמר בפירוש להרוג את יעקב כמי שני‪,‬׳‬
‫יייגד לרבק׳ את דברי עשו‪ .‬ותירץ שהיה‬
‫לו חעא המשולש שי>י׳ רוצח ורצה‬
‫להרוג‬
‫יסוד האהבה ו עי קי היראה היא ע״י‬
‫התור׳ כי חורה‬
‫היא לשון הורא׳ להראות לעם הדרך‬
‫העוב והישר‪ .‬לעיבדו בקדושה ובמהרה‪.‬‬
‫ולהאמין בו יתברך אשר בידי כת‬
‫וגבורה‪ .‬לנתוש ולנתוץ ולהיס ולאבד את‬
‫כל הקמים עלינו‪ .‬ולהפר עצת איבינו‬
‫לזה ביקש דהע״ה ואמר יפלו ממועצות־הם‪.‬‬
‫והנה רש״י פירש זה שאמר מקודם איש‬

‫בדרכיו הלכו כמו שאמרו רז׳ל ישב ולא עבר עבירה מעלה מליו כאלו קיים כל‬
‫המצות אכ״ה אתה צוית׳ פקידיה לשננוי דייק׳ להיו' שוח׳ מצו׳ לקיימני בפועל לכך‬
‫אחלי לאל שיזכני להיות יכונו דרכי‪ .‬לשמור דבריך‪ .‬היינו שתמלא שאלתי ושמייתי‬
‫שחגי שומר ומצפה נופי יבא לי לקיימנה בפועל‪ ,‬אף אם גם בעבור הלא תעשה‬
‫גי־ידא יעלו עלי כאלו עשיתי בפועל אפילו הכי באתי לחלות ^ולחנן לכונן דרכי‬
‫לסייעני■ לכל המצות עשה ולא חפשה‪ .‬והביעם דהנה אז אוכל לזכות שלא אבוש מן‬ ‫«‬
‫האו״ה בהביעי אל כל מצותיך דייקא כי אז בידי לבעל הגזיי־ה‪ .‬וגס אין נוגשרין‬
‫כאשר‬ ‫בשורות רעות אם אזכה שתתמלא רצוני והמתנתי שאמתין ק ימנה בפועל‬
‫הובא ברגים הספר בשם מהרש׳׳א ז״ל מה שאין כן באם לא אביע לראות לקיי׳ כל‬
‫המצית‪ .‬אלא בשב ואל תעשה לבד ‪.‬‬
‫כבז‪57‬‬ ‫בנימין‬
‫ואהרגהו וקרבם הוות ומרמות שהיה חושב‬
‫עצות על אביו להורגו ואמר קבר פתוח‬
‫גרונם י־ק לשונם יחליקן שדיבר עמו א׳‬
‫בפה והחד בלב לזחת חנקש האשימם‬
‫אלהי׳ יפלו ממועצוהיה' מחמת שהיה‬
‫יועצים בלבם להרוג הת '־ביו מהראוי הוא‬
‫למכל׳ כזו חשר לח שיהא הנפילה על ידי עצמו‪,‬‬
‫רק ברוב פשעיהם הדיחמי ואז לא יוכלו‬
‫קוס‪ .‬והעעס שיהיה להם נכילה גדולה‬
‫כזו לזה אמר כי מרו ‪ p‬וכפרו במה‬
‫שאחר שחי‪ ,‬התה יודע מחשבה שבלב ‪,‬‬
‫ויצא יעקב כי' יאמרו רז״ל במ״ר רבי‬
‫פנחס כתח אז הלך לבטח דרכך‬
‫זה יעקב שנהמר ויצא יטיקב אס השכב לא‬
‫תפחד מעשו ולב! ושכבה וערבה שנתיך‪.‬‬
‫שנהמר וישכב בר קום ההוח והקשה הכלי‬
‫חמדה וחן טוב הרי אי! לשי■ נוכל על‬
‫לשין שנהמי אז תלך לבטח לשק הליכה‬
‫ה״ל למימי שנחרור וילך חרנה ול'יר אמר‬
‫ויצא יעקב יגם אס תשכב לח תכחד לשון‬
‫ספק ובאמת שכב כמו שנאמר יישכב‬
‫במקום ההוח יגס מה שאמי־ ושכבת‬
‫וערבה שנתיך שנאמר וישכב‪ .‬אין זה‬
‫רהיה שערביי שנתו‪ ,‬והנה נראה לענ״ד‬
‫לפרש דהנה אמ‪-‬ו רז״ל שלוחי מצוה אינן‬
‫נזקין לח בהליכת! ולא בחזירתן ולפי זה‬
‫קשה הרי יעקב אע״ה‪ .‬היה שליח מצוה‬
‫ביליכה זו שאמר לו אביו קום לך פדנה‬
‫ארס וקח לך אשה משם והיה מקיים‬
‫בהליכה זו חצות כיבוד אב וחס ולמה היה לו‬
‫פחד מעשו ולב! כמו שכתוב מהרש״א‪.‬‬
‫אזיל סומקא זה עשו אתי חוורא זה לבן‬
‫ונראה לי לתרץ על דרך שפירש הכלי יקר‬
‫שהקשה על מה שאמרו יעקב נענש על‬
‫כ״ב שנים שפירש מחביו ולא קייס כבר‬
‫א‪ 5‬ואס הרי הלך ברשותן‪ .‬ותירץ שאמרו‬
‫לו קום לך פדנה חרס והליכה נקי־א באס‬
‫הולך ממקום למקום ודעתו לחזוי ומחשבהו‬
‫לעולם למקום שהלך משס לאפוקי ההולך‬
‫ואין דעתו לחזור‪ .‬ומסלק מחשבתו מכל‬
‫וכל‬
‫פרשת ויצא‬ ‫אמרל‬
‫להרוג את אחיו ואה אביו והריגת אביו‬
‫לא אמר בפירוש רק בלבו היה מייעץ‬
‫איך לקייב מיתתו‪ .‬והייגת יעקב אמר‬
‫בכיו בפירוש‪ .‬לזה אמר ויאמר עשו‬
‫בלבו יקרבו יניי אבל אבי בלבו היה‬
‫חושב לקרב אכלו של אביו ואהרגהו‪.‬‬
‫היינו להרוג את יעקב זה הי' אומר‬
‫נכירוש ואהרגהו‪ ,‬הרי היה חושב עצות‬
‫יס על אביו ודיבר עס אביו אחד בפה‬
‫ואחד בלב ועל כול! היה הכפירה שכפר‬
‫בהש״י שלח היה מחמי! בהש״י שהוח‬
‫היודע מה בלבו כמו שאמרו במ״ר שהי׳‬
‫כופר לפני הקב״ה על מחשבתו ואמר שלא‬
‫היה זאת בלבו אמר לו הקב״ה אין אתה‬
‫יודע שאני יודע מחשבות והרי היה לו‬
‫חנוא המשולש אחד בפיו להרוג את אחיו‬
‫וגס להרוג את אביו היה בלבי וגס כפי־‬
‫בהש״י אשר היה עושה עין של מעלה‬
‫כאלו אינו רואה המחשבה שבלב לזה היה‬
‫והע״ה מייסד המזמיר על מפלת עשו‬
‫יזרעו שיהיה להס מפלה כל כך אשר לא‬
‫יוכלו קוס על דרך שנאמר שס נפלו פעלי‬
‫‪1‬ון דוחו ‪1‬לא יוכלו קוס והביא בכלי חמדה‬
‫בשס הרב״ע שיש ב׳ נפילות אחד מעצמו‬
‫ב׳ על ידי דחי שמדיחיס אותו וההפיש‬
‫ביניהס על ידי עצמו יש לו תקומה וע״י‬
‫וחייה לא יוכל קוס ולזה על הצדיק נאמר‬
‫כי יפל לא יועצ ובוודאי יהיה לו תקומה‬
‫מה שאין כן על הרשעיס נאמר שס נפלו‬
‫פעלו און ולא יהיה הנכילה מעצמם רק דוחו‬
‫טל ידי אחרים אז לא יוכלו קוס הרי‬
‫ופילה על ידי דחייה לא יוכלו קום ולזה‬
‫אמר דהע״ה דחה דחייתני לנפול וה׳‬
‫עזרני‪ .‬וזה שאמר דהע״ה תאבד דוברי‬
‫כזב עשו וזרעו‪ .‬איש דמים ומרמה שהיה‬
‫שופך רמים ומרמה לדבר אחד בפה ואחד‬
‫בלב יתעב ה׳‪ .‬ומפרש אחר זה במה היה‬
‫עשו איש דמים ומרמה ואמר לשון רבים‬
‫לכלול זרעו עמו‪ .‬כי אין בפיהו נכונה‬
‫ובכיריש דיבר בפיו להרוג את החיו כחמ׳‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת וי^גא‬
‫את אביו ואת אמו ודבק באשתו זהנה‬
‫הלשון היינו דכתיב משרוע מעיקרה לא‬
‫הבין מקרא זה עד שראה פרשה זו וינח‬
‫יעקב ונראה לענ״ד לפרש על דרך הנ״ל‬
‫דהנה הכלי יקר הקשה רוה שאמר ויצא‬
‫יעקב מי התיר צו ליעקב אע״ה לצאת מכל‬
‫וכל לעזוב אביו ואמו ותירץ שראה מה שנא׳‬
‫על כן יעזוב איש את אביו יאמו ודבק‬
‫באשתו ולפ״ז הקושי׳ הנ״ל במקומה עומדת‬
‫שהי׳ נקרא שליח מצוה שלא עבר על מצות‬
‫כיבוד חב וחם מצד שראה שנאמר על כן‬
‫יעזוב איש או״א ונ״ל באמת עבר גס על‬
‫מה שאמרה התורה שארז״ל במס׳ ברכות‬
‫על פסוק ותאמר ציון עזבני ה' וה׳ שכחני‬
‫היינו עזובה היינו שכגתה יכו׳ ולפ״ז אתי‬
‫שפיר‪ .‬התורה אמרה על כן יעזיב עזובה‬
‫ולא שכוחה וביעקב אע״ה הי׳ לו שכחה‬
‫כמו שנאמר ביוסך כי נשני אלהיס כו׳‬
‫ופירש הכלי יקר מאת ה׳ היתה לשכיח‬
‫באביו ואמו אפי' מצד צדקתו של יוסך היה‬
‫לו חשק ורצון לבית אביו ולא יכול כי נשנו‬
‫אלהיס מדה כנגד מדה הרי שעבר גס על‬
‫מה שכתוב בתורה וזה שכתב הזוהר הק׳‬
‫דהנה היה קשה למה נענש יעקב בהליכה‬
‫זו הרי במצות או״א הלך ואין לומר שעבר‬
‫על מה שאמרו קוס לך לשין הליכה והוא‬
‫היה יצא מכל וכל כנוו שנהמר ויצא יעקב‬
‫הרי לא חטא בזה שקיים מה שאמרה‬
‫התורה על כן יעזוב איש את אביו ואמו ‪.‬‬
‫וצריך לומר שהתורה הראה לני רק עזובה‬
‫ולא שכוחה וזה שאמר הייני דכתיב על כן‬
‫יעזוב איש את אביו ואמו‪ .‬ומעיקרא לא‬
‫הבין מקרא זה רק מכחן מוכח בפירוש‬
‫עזובה ולא שכחה‬
‫ו י ק ץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה׳‬
‫במקיס הזה ואנכי לא ידעתי‬
‫ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה‬
‫כי אס בית אלהיס וזה שער השמים‪.‬‬
‫וישכס בבקר ויקח האבן אשר שס מראשותיו‬
‫וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה‪,‬‬
‫ויקרא‬
‫אמרי‬ ‫‪58‬‬
‫וכל ממקוס שנא משם‪ ,‬וזה נקרא יציאה‪.‬‬
‫והוה יצא מבאר שבע לגמרי שנאמר ויצא‬
‫יעקב שיצא מכל וכל וכאלו שכח אביו ואמו‬
‫ולזה נענש ולפ״ז לא היה שליח מלוה‪.‬‬
‫ולזה היה לו פחדים מעשו ולבן ורש״י סי'‬
‫וישכב במקום ההוא אבל י״ד שנים שלמד‬
‫בשם לא שכב שהיה עוסק בתורה ופירש‬
‫גזי־ הקודש על ידי זכות זה שלא שכב‬
‫'־יקודס הגינה עליו להיות שוכב בצוקוס‬
‫ההוח ‪:5‬לי פחד‪ .‬ולולי זאת היה לו פחדים‬
‫ב‪.‬כיבה זו והנה אם היה יעקב אע״ה‬
‫‪)r‬רןייס כבוד אב ‪,‬ואס בשליחות זו היה‬
‫רק הולך ולא יוצא היה שלוח מצוה ואינו‬
‫ניזק ולא היה לו פחד מעשו ולבן ולא היה‬
‫צריך לזכות זה שלא שכב י׳׳ד שנים בשס ועב ^‬
‫והיה שיכב אחר כך בלי פחד אך אפילו‬
‫הם היה שוכב ריקודם אה על פי כן היה‬
‫‪:‬ניבה שחחר זה בעי־בון ובסחון שפיר‬
‫ייחנות שריה שליח מצוה והשתא אתי‬
‫שפיר דהנה ר' פנחס ראה מה שאמר כאן‬
‫ו צה יעקב ולא המרו וילך יעקב שעבר על‬
‫יוה שצוו לו הביו ואמו‪ .‬ולח היה שליח‬
‫יונוה‪ ,‬ולזה הרוי־ הפתיחה חז תלך לבעת‬
‫ררכך זה יעקב שנהמר ויצא יעקב שיצא‬
‫וכל וכל ונהלו שכח אביו ואמו לזה אמר‬
‫שהע״ה הז תלך אס היית הולך כמ״ש‬
‫לך הביך ואמך לבטה דרכך הי' דרכך‬
‫לבטח מכל מכפול אפילו אם תשכב י״ד‬
‫שנים בשם ועבר אך על ס־ ק לא תפחד‬
‫רוטשו ולב! ושכבת וערבה שנתיך שנאמר‬
‫וישכב במקום ההוא להורות כא! שכב ולא‬
‫בי״ד שני' שבשם ועבר לזה אמר שאס‬
‫הי; הו־יך כמו שהמרו לו חביו יהמו והיה‬
‫ניןי־ה כלח מצוה לא היה לו פחד מעשו‬
‫ולב‪ ,‬והכילו שכב מקודם היה שוכב כאן‬
‫בערבו‪ ,‬ובטחון‬
‫ו מ ע ת ה צא רתוקה להבין ולפרש זה‬
‫שכתב הזוהר הקדוש סדרה זו‬
‫פתח חד ברי׳ ואמי־ ויצא יער‪,‬ב מבאר שבע‬
‫! לך סרנה היינו דכתיב על כן יעזוב איש‬
‫קי ‪59‬‬ ‫בנימין‬
‫הרי אס הי‪ :‬ירח אלקיס בחוץ לארץ‬
‫מה לי הכא מה לי התם בפר כי בהיות‬
‫מהפך למדה״ד כעסו יותר מתדה״ד כמו‬
‫שכתוב ה״ולוזי על פסוק ה׳ אל באכך‬
‫תוכיחני ואס היה ירח עכשיו מצד מדה׳ד‬
‫איך חמר בשובו אל בית אביו לא ►יחוש‬
‫אפילו במדה״ר שיהפך למדה״ד‪ .‬והגה‬
‫נראה ^ענ״ד שפירשתי על פסוק ‪.‬‬
‫זה והיה ה׳ לי לאלהיס ואחר זה בית אלהי׳‪.‬‬
‫ה׳ ומהולל מאוד בעיר אלהיט‬ ‫גדול‬
‫נודע מחכמי‬ ‫הר קדשו דהגה‬
‫חמת ששם הוי׳ מדה״ר ושס אלקים‬
‫מדה״ד בין בארץ בין בחוץ לארץ חבל‬
‫שס הויה באי־ץ יותר מדה׳׳ר ממה בהוא‬
‫בח״ל ושם אלקיס בארץ הוא מי ח ס‬
‫כמו שס היי׳ בח״ל וזה שאמר גדול ה'‬
‫מדה״ר ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר‬
‫שמה שס‬ ‫קדשו יותר מבחוץ לחיץ‬
‫הרחמנות שלו יותי גדול וגס א^!קיס‬
‫בחרמנותיו נודע למשגב בארץ ישראל‬
‫למשגב‬ ‫אכילו מדת הדיןנודע שס זה‬
‫ומעוז ליחס כנוו שם הויה בחוץ לתרץ‬
‫ולפי זה אתי שפיר בהיית יעקב אע״ה‬
‫הלך לח״ל ושם מלה״ד גדול מחוד‬
‫בהתגברות המדה״ד לזה היה ירח אלקיס‬
‫ורצה להיותיק הדי! ויאמר אס יהיה‬
‫אלקים עמדי חס חתה תתנהג עמי‬
‫במדה״ד ושמרני נ ‪-‬י ך הזה אשר אנכי‬
‫הולך הי ט בהליכתי *ח' ל יש'ירני ממדה״ד‬
‫שכנה שם אלקיס בח״ל גדול מאוד הדין‬
‫שלו ושבתי בשלום חל בית אבי היינו‬
‫בשבי לאירץ והיה ה׳ לי לאלהיס הגה‬
‫בח״י הנהגה זו שעתה בח״ל הרחמנות‬
‫שלו זו יהיה לאלהים שמדה״ד יהיה מרחם‬
‫כשס הויה כאן בח״ל ואין צריך להמתיק‬
‫הדין והאבן הזחת יהי ‪ c‬בית אלקיס שאינו‬
‫צדיך להמתיק הדין שם מצר שיהיה‬
‫מרחם כל כך כמו הויה כאן ואוכל לסבול‬
‫וכל הירא' שלי שאגי ירא הלכים זה‬
‫אינו רק בדרך הזה אשר אנכי הולך בח״ל‬
‫ובח״י‬
‫פרשת ויצא‬ ‫אמרי‬
‫דלר יעקב‬ ‫ויקרא המקום ההוא בית‬
‫לחמר אס יהיה אלהים טמדי ושמרני‬
‫בדרך הזת אשר חגכי הולך ושבתי בשלום‬
‫אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלהיס יהאבן‬
‫הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהיס‬
‫ותנויה על שגוי הלשינות ושטי השמות‬
‫הקחשיס תחלה אמי־ אכן יש ה׳ וארזר זה‬
‫אמר בית אלהיס ואחר זה בית אל ואחר‬
‫ומצאתי ראיתי תירוץ בספר כלי חמדה‬
‫דהגה נעקר הר המוריה ובא לכאן והיה‬
‫עדיין בארץ ישראל ששם הנהגות שם הויה‬
‫והוא לא ידע וחשב שעומד בח״ל ששם‬
‫הנהגות אלהים לזה ת וה ואמר אכן יש ה׳‬
‫במקום הזה בח״ל ואנכי לא ידעתי‬
‫שהנהגת שם הייה בח״ל כמו שנאמר‬
‫והגה ה׳ נינב עליו ואח‪ -‬כך וירא בנפל‬
‫עליו מוי־א יפחד ויאמר מה נוי־א המקוס‬
‫הזה אין זה כי חס בית אלהיס שהיא‬
‫מדה״ד מתוח מליו במקום הזה ורצה‬
‫להנותיק הדי; לעורי־ חסד מה עשה ויש^ס‬
‫בני ך וישם מצבה ויצק שגו! על ראשה‬
‫ייקרח שם המקום ההוח בית אל‪ .‬להיות‬
‫חסר חל לא כמו שהיה נקרא מקידס בית‬
‫אלה ס שכל כוונתו להמתיק הדי! ולעורר‬
‫חסד וידר יעקב גדר‪ .‬לאנור אם יהיה‬
‫חלהיס עמדי חם אשת רוצה להתנהג ענוי‬
‫במדת״ד ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬
‫ושבתי בשלום אל בית אבי אז והיה ה׳ לי‬
‫לאלהיס יתהפך הרחמים לדין ואסבל לא‬
‫כן עכשיו בדרך הזה אני רוצה רחמים‬
‫וחסדים עד בשובי לביתי והאבן הזחת‬
‫אשר שמתי מצבה להמתיק הדין וקראתי‬
‫בית אל אזי יהיה בית אלקיס כבראשונה‪.‬‬
‫לא שיקרא בית אל רק עכשיו אני רוצה‬
‫חסד ורחיוים ודפח״ח והנה אנכי איש‬
‫בער ולא חדע כוונת הרב כלי חמדה‬
‫הנ״ל שכירש שאמר יעקב ושבתי בשלום‬
‫אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלקיס שלא‬
‫יחוש בזה שיהפך נודה״ר למדה״ד ותג)*'‬
 ‫בנימיו‬ ‫פרשת ויצא‬
‫ישראל לשו‪ ,‬חשיבות‪ .‬לפי זה קשה למה‬
‫בבריחה נ קי א יעקב משמע שעשה שלא‬
‫כהוגן‪ ,‬ובעבודה להשיא אשה נאנויי ישראל‬
‫שעשה כהוגן‪ ,‬למה ק‪ ,‬ועוד ויעבד‬
‫באש ז ובאשה שנור תרתי למה לי‪ .‬והכה‬
‫נראה לענ״ד‪:‬‬
‫ש נ ^ מ ל וישמע יעקב אל אביו ואל אמו‬
‫וילך פדנה ארס לפי זה היה‬
‫לומי* גס כן וילך יעקב פדנה ארס‪,‬‬
‫ולמה הזכיר הנביא ויברח יעקב לשון‬
‫בריחה‪ .‬והנה ני א ה לענ״ד דהרמ״א פירש‬
‫שימו אמרה לו ליעקב קום ברח לך>‬
‫ואביו אמר לו להשיאו אשה‪ .‬ויעקב אע״ה‬
‫הי' שמע לשניהם מצד כיבוד אב וכיבוד‬
‫אס וישמע יעקב אל אביו לישא אשה‪,‬‬
‫ואל אמו לברוח‪ /‬והכה נרחה לי לחלק‬
‫ביניהס שאמרו רז״ל אסור לעלות מא״י‬
‫לח״ל י*ק ללמוד תורה ולהשיאו אשה‪.‬‬
‫וכתב הרמב״ס תפילו לברוח מפגי הרודף;‬
‫גס כן אשור מא״י לס׳ל‪ ,‬לפי זה במה‬
‫שעשה מצות כיבוד אב להשיאו אשה עשה‬
‫כהוגן‪ ,‬מה שאין כן מה ששמע לאמו‬
‫לברוח‪ ,‬היה שלא כהוגן שאכילו לברוח‬
‫אסור מא״י לח׳ל לפי זה אתי שפיר‬
‫שהנביא אמר ידוע תדע שיעקב א ע׳ ה‬
‫הי׳ צדיק והיה שמע לאביו ולאמו‪ ,‬הנה‬
‫ויברח יעקב זה שהיה שומע לאמו לברוח‬
‫בזה יקיא בשס יעקב לשון שפלות שעשה‬
‫שלא כהוגן ויעבוד ישראל' באשה זה‬
‫ששמע לאביו להשיאו אשה בזה יקרא בשס‬
‫ישראל שעשה כהוגן להשיאו אשה מותר‬
‫לצאת‪ /‬אך רש״י כתב פדן ארס על שס‬
‫שהיה ב' ארס‪ ,‬ארס נהריס וארס צובא‬
‫נקיא פדן ארס וכתבו שזו סוריא‪ .‬ובזה‬
‫ב׳ דעות אס היה דינו כא״י אז כח״ל‪,‬‬
‫לסי זה אפשר לומר שגס בבריחה עשה‬
‫כהוגן שהיה סובר כד‪-‬עה זו שפ״א־היא‬
‫א׳י ומותר לצאת שס ‪.‬‬
‫ו ה ב ה נראה לעג״ד להוכיח ש׳יעקב‬
‫אע״ה סבר כדעה זו שפד״א היא‬
‫ה״ל‬
‫אמרי‬ ‫‪66‬‬
‫ובא״י אין אני צריך ל"־א כהוא מרחס‬
‫שס מ!ו כס הויה כהן‬
‫ו ל פ י זה לא קשה קושיות נזר הקודש‬
‫למה חמר והיה ה׳ לי לאלהיס‬
‫הרי אמרו רז״ל כל מקום שנחמי־ והיה‬
‫הוא שמחה לשמחה מה זו עושה בפי־כי‬
‫לפירוש הקדמונים שאמ׳ שיהפ' מדה״ר‬
‫למדה״ד ולפי דברינו אסי שפיר ויירא‬
‫שנפל עליו מ>רא ויאמר נוה נורא המקום‬
‫הזה אין זה כי אס בית אלהיס מקום‬
‫הנהנות מדה״ד והיה ירא מצד הדין‬
‫וישנס בבוקר ויקח את התבן וישם אות'‬
‫מצבה‪ }.‬ויצק שמן על ראשה להעלות‬
‫ריח נחות לפניו יתברך‪ .‬להמתיק הדין‪.‬‬
‫ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ‪.‬‬
‫להיות החסדים מהגברים על הדין כמו‬
‫שנאמר חסד אל וידר יעקב נדר ויאמר‬
‫אם יהי' אלקיס עמדי שיתנהג עמי במדה״ד‬
‫ושמרני הייני שם אל ישמרני שיתגבר‬
‫על הדין ונתן לי לחם לאכיל ובגד ללבש‬
‫ושבתי בשלום אל בית חבי לארץ והיה‬
‫ה׳ לי לאלהיס אז יהיה ה' מדה״ר‬
‫שעכשיו‪ ,‬לי יהיה לאלהיס מדה״ד שהנה‬
‫בחרן ישראל מדה״ד ייח ס כל כך כמו‬
‫הוי בח״ל‪ ,‬וזי היא שמחה שלו ואמר‬
‫והיה ה' לי לאלקים‪ ,‬ואז והאבן הזאת‬
‫אשר שמתי מנכה יהיה בית אלהיס כמו‬
‫שהיה ני החלה‬
‫ב ה פ ט ר ה ויברח יעקב שדה ארס‬
‫ויעבד ישראל באשה ובאשה‬
‫שמר והקשה באר יצחק הוה למימר‬
‫ויברח יעקב שדה חי־ס ויעבד באשה‬
‫ותיבה ישרהל מיותי ועוד נראה להקשות‬
‫ממה נפשך אס היא כס העצם של יעקב‬ ‫‪ill‬‬
‫חע״ה שהיה לו ב' שמות יעקב וישראל‪/‬‬
‫אזי קשה הרי באותו פעס שעבד באשה‬
‫לא נשהגה שמו להיות בשם ישיאל‪,‬‬
‫וחם היא שם הניושחל בהיות אדם עושה‬
‫דבי שלה כהוג! נקרא בשס יעקב לשון‬
‫שכלות‪ ,‬ובהיות עושה כהוג! נקרא בשס‬
 ‫‪61 fvP‬‬ ‫בנימי!‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫אמרי‬
‫יצחק יש לו אחיזה דאלקיס מדה״ד פחד‬ ‫ח״ל שהרנלב״ן כתי ר‪,‬״ם אאע״ה פל‬
‫יצחק יעקכ יש לו אחיזה כשם הוי'‬ ‫‪...................................‬‬
‫נשא יעקב‬ ‫החורה בא״י ולח בה״ל ולזה‬
‫מדה״ר והנהגוח חוץ לארץ היא עיקר‬ ‫אע״ה ב׳ אחיוח בח״ל לפי זה מוכח‬
‫על ידי שס אלהים חדה" ד ואס הי׳ יצחק‬ ‫שהיה ‪ V)D‬פדן ארם‪ .‬דינו כחוץ לארץ‪,‬‬
‫יוצא לח״ל הי׳ הדי‪ ,‬מתגבר לזה תסור‬ ‫שאם לא כן לח הי׳ נישא ב׳ אחיות‪.‬‬
‫לו לצאת מה שאין כן חאע״ה הי׳ ממתיק‬ ‫ומעחה שסובר חפר דינו כח״ל אז‬
‫הדין מצד החסד וכן יעקב שהרי בהליכתו‬ ‫הבריחה הי' שלא כהוגן‪ ,‬וזה שימי־‬
‫הי׳ משתן( רחמים לדין וזה שאמר‪.‬‬ ‫ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראצ‬
‫באשה‪ ,‬מה ששמע לאביו ולאמו לצאח‬
‫ל י צ א יעקב וילך ארנה לח״ל‪ .‬והי'‬ ‫מא׳׳י לשדה ארם שהיא חוץ לארץ הבריחה‬
‫דואג אשר כל היוצא מא״י לח׳ל‬ ‫הי׳ שלא כהוגן‪ ,‬דהנה הביעה וראה‬
‫אשר באשה שניה שמר צחן לבן כפירש אפילו זכות אבות אי! עומדין לו לזה‬
‫הרד׳ק‪ ,‬ונשא ב׳ אאיוח בוודאי הי׳ סובר ויחלום והנ׳ סולם כו׳ ומלאכי אלהים‬
‫שדינו כח״ל‪ ,‬והבריחה היה שלא כהוגן עולים ויורדים ולא מלאכי רחמי' שכל‬
‫הגהגת ח״ל היא מצד הדין לבד ורא'‬ ‫לזה יקרא יעקב על הבריחה‬
‫ו ה נ ה אמרו רז״ל על פסוק יישלח יעקב אשר מלאכי חלהים עולים ויורדים‬
‫יצחק אח יעקב ששלח לו בעל בכא‪ ,‬והנה ה׳ מדה׳ר ניצב עלי! שהוא‬
‫כרחו שלא היה רצונו שירא מצד איסור יש לו אחיזה בשם הויה מדה״י־ יהרי‬
‫לצאח מא״י לח״ל ובזה אפשר להבין הוא משתף רחמים לדי! לפי וה לא חכיא‬
‫העעם בזה שהי־אה לו הקב״ה בחלים בהליכתי לכך ויאמר חני ה' אלהי אברהם‬
‫הביך ואלהי יצחק שיעמד לך זכית אבית‬ ‫ולא בהקיץ דהנה איורו רז״ל היוצא‬
‫מא״י לח״ל אפילו זכות אשוח אי! עימדח כמי שהיה לך זכותם מקודם שאין לך‬
‫לו וזו היה מורא של יעקש בזה שלא רנה איסיר ביצ חתך שהרי עובה גדילה עשית‬
‫לעילם על ידי יגיאחך כמי שכתיב רש״י‬ ‫לצאח עד ששלחו בעל כיסו‪ ,‬ודיה‬
‫בעצבות גדול שמא זכזה אבות לח העמד ז' ל על פסוק ביים עשות ה' אלהים ארץ‬
‫לו ואין השכינה שורה מחין עצבוח לזה ושנייה שיתף ־המים לדין שבמדה״ד לבד‬
‫הי חפש״ להיית קיום עילם וזה שאמר‬ ‫לא בא אליו המראה בהקיץ‬
‫ו ה נ ה לכאורה אין אנו יודעים הכמכה יעק‪ :‬חע׳ה כיניאתו לח״ל אשר עיני אל‬
‫בזו ש־ח י־ו לצאח לח״ל אס ההי־ים אלי הביי־צ מאין •בא עזרי שמא‬
‫מצד בורח היה לו לברוח לשם ועבר הו חם וכלום זכוה אבוא אי! עומדת לי על‬
‫לבאר שבע אם מצד להשיאו אפה היה ידי כינהתי מא״י לח״ל חזר ואמר עזרי‬
‫לו לשלוח שליח כאנר עשה ינחק אביו‪ ,‬יהיה ממיית זה שעם ה׳ עושה שמיס‬
‫ומצאתי ראיחי בספר בודי חהי־ן בשם ואי־ץ ולא ביידה״דלבד כמי שנאמר ביום‬
‫מגיד משרים טעם על זה שאב‪-‬הם יצא עשות ה׳ אלהים ארץ יכמים יע״י מדת‬
‫מא״י לח״ל ויצחק לא יצא יאין לוייר "צד הדין לבד אי אככי■ להיות קייס עילם‬
‫שהיה עולה תמימה הי־י יעקב היה בחיר ילפ״ז 'פה עשיתי בהליכתי כעל ידי זה‬
‫יהיה ס־חכח רחמים לדין להיות קיום עולם‬ ‫שבאבות ולמה יצא ומתרץ דהנה הל‬
‫ובוודאי יעמדו לי ההר ם חלו אבית‬ ‫אלקים ה׳‪ .‬דיבר ויקרא אי־ץ שהש״י‬
‫י ת ק נ א ־חל באחיהה ייזאמר הכה לי‬ ‫מתנהג עולמו בג' שמות הללו‪ ,‬שס אל‬
‫בנים ייהנזר הר‪.‬חת י־לצים אני‬ ‫הוא חסד וזו מדת אבי־הם חסד לתברהס‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשה ויצא‬
‫ח! בעיני אלהים וידר נדר‬
‫שכאן אני נושה '‪I‬‬
‫ויהמר אס יהיה הלהיס עמדי עכשיו‬
‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן‬
‫לי לחם לתכול ושבתי בשלום כפ רש רש״י‬
‫אם ישמור לי כל ההבשחי׳ לעשוח עמ׳‬
‫חסריס וכןובית אז והיה ה׳ לחלהים מנשיחש‬
‫חן שא; נושא ח! בעיט לא יהיה רק‬
‫מצד מדה׳׳ר ולא מצד הדי! אבל עכשיו‬
‫יש לי זכייתי יאני נושא חן בעיני אלה ס‬
‫ווכותו ג ! עלינו להיות בא בא משיחנו‬
‫במהרה בימינו אמן‪:‬‬
‫אציץ נואכו״ם דפרשת'*שדח‬
‫לדורי! ולמלתייה ולתפלה‪ .‬יהתפנה דיא‬
‫ויאמר אנהי אב אברהם ואלהי רבי צחק‬
‫ה׳ האימר אלי שוב לארצך ונו׳ פי‘ רש י‬
‫אמר יעקב ב ב‪ /‬הבכיחית אני בא לפניך‬
‫אתר ביציאתי מבית אב־ יאחר בצאתי מבית‬
‫לבן קעיגחי מכל רחסי־יס נתמעעו זכיותי‬
‫על ידי החסייס שעש ח ל־ לכך אני ירא‬
‫שמא נזשהבעחתני נחלכלכח* בחעא ייגי־יס‬
‫ל־ להמסרביד עשי כ׳ ביזקלי עברתי תת‬
‫היי־ק על הירדן נתן מקלי יגיתנז היי־דן‬
‫ואתה חרורתהיטב איעב עייר הטיב ביכיחר‬
‫איטב בזכות אבותיך יהנה ייכאורה אמי‬
‫שפתי צדיק •יעין ־צין שייי־עיס צהתפלל‪.‬‬
‫ילייך להבין הפלה יטקב אע״ה שאמר‬
‫קכיינהי מכל הנזסדיס יפירש״י י' עניניס‬
‫נתמעטי ׳כייתי ע״י החסד ס שעשית יגס‬
‫שמת נתלכלכתי בחטא והקשה המהרש״א‬
‫מנא לי׳ ליש״י ב' טעמים הרי באמה‬
‫מפייש י־ק מצד נכיון זכיות יגס מה שאמר‬
‫במקלי עברתי את הירדן זו חסד גדול‬
‫כמו שאמרו רז״ל שי־דך עשו להירדן תקום‬
‫חמי עברי' ובקע הירק במקלו יניצל אך‬
‫מה שאמר ועתה הייתי לב׳ ממנות ועתה‬
‫אינו ונובן ונס מניגא ב' מחנות וכי יש‬
‫גבול ושיעור להמתנה שהרי יוכל לעשור‪,‬‬
‫ממתנה‬
‫‪^5‬מרי‬ ‫‪64‬‬
‫וראה שמייחד הלהיס על החבית ועליו שם‬
‫הוי׳‪ .‬ויקץ יעקב משנתו ויאמי־ הכן יש ה׳‬
‫במקום הזה שעדיין לא עשה לי החסדים‬
‫יהכיובות‪ .‬ואנכי לא ידעתי מתחלה להיות‬
‫אני נושא חן רק בעיני ה׳ ילא בעיני‬
‫אלהים‪ .‬ויירא שמא יגייס החשה שלא להיו׳‬
‫נושא חן דק כעי;י ה׳ ?חחי־ זה היה משים‬
‫על לבו ואמר החלימית שיא ידברו ויחמר‬
‫מה נורא הנוקיס הזה שבאותו מקום‬
‫עדיי! לא עשה לי חםד ם כל כך מה יהי׳‬
‫לי לירא ולפחוד אין זה כי אם בית אלהי׳‬
‫בעזר היוצר והבורא והמשגיח‪.‬‬
‫יישב המרומם‪ .‬ומשגיח העולמים ‪ .‬הוא‬
‫אלהי האנהיס‪.‬‬
‫ואדוני האדונים‪ .‬ומבלעדו לא היינו יכולים‬
‫להתקיים אפילו שעה החת בעולם‪ .‬כדכתיב‬
‫ה' משמים הביע ממכון שבהו השנית דהיינו‬
‫אה! בשעת ההריסה והחרבן שתנו נדחים‬
‫בין העמיס‪ .‬ואט מוסרים תחת יד עבדים‬
‫א‪,‬ה על כי כ! הכלל היא שאמי הקב״ה אני‬
‫ה' השוק אתס בתיך עונוחתם והשכינה‬
‫מרחפתת על בניה בגליתס והקג״ה ליפה‬
‫ומביע על כל היסוריס הבאים יישנית מ;‬
‫החלונות ומציץ מן החיכיס החייקים שן‬
‫לתכול איתט ולני להתמי! כ־ קויש ישיאל‬
‫לה׳ כל אוכליו יהשמו‪ .‬יכמה לא תלי ילי*‬
‫מרגיש גברא דמרא סייעי אי‪ :‬בעל הנס‬
‫מכיר בניסו אשר עישה עמני בכל עת‬
‫יבכל רגע מזי שאמיני יעל נסיך שבכל‬
‫יוס עיזגו בכל עת עיב וכזקי יצהיים‬
‫והנה כתמי בסדיה יו תחי שע‪:‬ה הקב״ה‬
‫העיבות והחסדים היה יעקב תע״ה ירא‬
‫וחמר ק נ זי מכל החסדים ותכדש כל‬
‫המשך המקרחות הלני‪:‬‬
‫ר ש ל ח יעקב "לחכיס וישובו המלתכיס‬
‫וגו׳ וירח יעקב מתיד ויחץ תת‬
‫העם אשר חתו פירכ‪1‬יש״י שהכי! חת עצמו‬
 ‫ב ‪63‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת ויצא‬
‫עיין* בספ״י שנים עשי־ דרשות מוסר‬
‫והשכל כי חין כאן מקום להאריך‪.‬‬
‫ו ה נ ה אמרו רז״ל אשריהם לצדיקים‬
‫שנוהפכין מדודה״ד למדה״ר שגחמר‬
‫ומצא חן ושכל טוב בטיני אלקים וכ־י־ש‬
‫הכלי יקר זה שאמר ה' אלהי חבי אברים‬
‫וכי דה;ה יעקב אע״ה היה ירא מצד‬
‫החסדים שעשה לי אולי ינוכו מזכיותיו‬
‫ואינו במדרגה להיות נישא חן בעיני חלהיס‬
‫נורה ״ד לזה אמר אלהי אבי הברהס וחלהי‬
‫אבי ינחק הן הס נשאו חן בעיני אלהים‬
‫וה׳ מדה״ר האומר אל־ נו׳ יחינו מייחד‬
‫עלי שס אלהים מצד חשר קטונתי מכל‬
‫החסדים הרי שהיה חש מייחד שם אלהיס‬
‫על עצמו מפחד שמא ־נוכו זכיותיו על ־ד־‬
‫החסדים והטובות והנה זו שייך נתחר‬
‫מעשה שכבר הש״י קייס הכעחתו ועשה‬
‫לו חסדים יעוכות אז יש לחיש לזה אבל‬
‫בשעת תיעחה שעד־ ן לא עשה לו חסדיה‬
‫חז אין י'ו לירא מנכיו! זכייח והיה חושב‬
‫בעלתו שהוח במדרגת אבותיו להיות גושה‬
‫ח! בעיני חלק־ס ובזה כבוא לבאר זה‬
‫שה'"‪ -‬והנה ה' נינב עליו ויאמר אכן יש‬
‫ה במקיס ה׳ל ׳א^כי לא ידעתי וידר נדר‬
‫י סייר אס יי־ ה חלקים כי והיה ה׳ לי‬
‫לילה ס ילכאירה אינו מיבן ש־מי השמות‬
‫רקדוש־ס והנה הזרע בירך פירש שבא״י‬
‫הנהגית שס הי־׳ ובח״ל הנהגות אלהיס‬
‫וה א רחה הגי־ ה׳ ניצב עליי שם הוי׳ לזה‬
‫תמה ואמר אכן ־ש ה׳ במקום הזה בח״ל‬
‫ואנכי לח ידעתי סבר הייתי בח״ל הנהגות‬
‫חלהיס‪ ,‬י‪,‬׳ה חמר אס יהיה אלהיסיעמדי‬
‫ישמרני בדרך הזה שהיא ח״ל ושבחי בשלוס‬
‫אל בית אבי לא ׳י הז והיה ה' לי לאלה־ס‬
‫המדה׳ד יתהפך לי־חמיס שסכר החלומות‬
‫שוח ידברו ודכח״ח ולפי דברינו הנ״ל‬
‫נראה דהכי פיייכי שראה הסילס מוצב‬
‫ארצי■ והנה ה׳ נ צב עליי שם הוי׳ מדה״ר‬
‫"ח‪■):‬־■ הכי חלהי אברהם אביך ואלהי יצחי'‬
‫יראה‬
‫אמרי‬
‫הסימקא והחוורא כנ״ל; אבל לה״ר מה‬
‫בעי הכי בדרך ונראה דהנה יש זויגו ה לן‬
‫אצלו כמו ביצחק ויש שהוא הולך אצל זווגו‬
‫כמו יעקב חף על פי שהיה בחיר שבחבות‬
‫וחוט המשולש בן יצחק בן בני של אברהם‬
‫בוודאי אין כבודו בזה להיות נע ונד‬
‫)לטלטל את עצמו לילוך לראות לו חת‬
‫זווגו אדרבא היה לו לשלוח איזה שליח‬
‫כאשר עשה אברהם אך ורק ההכרח לא‬
‫יגונה שהיה בורח מעשו הרשע ואגב אורחא‬
‫ראה חת זיומוהנה מי זה החיש אשר ירחה‬
‫את יעקב הוא בעצמו הולך אל זווגי כוודאי‬
‫ישאל לו מה זה ועל מה זה שצריך לטלטל‬
‫בעצמו ולא לשלוח איזה שליח כמו שעשה‬
‫אברהם‪ .‬בוודאי יצטי־ך לימר שהוא בורח‬
‫מעשו ובזה יתכבד כקלון של עשו והיא‬
‫עון פלילי והר־ היא לה״ר לזה ביקש‬
‫ושמרני בדרך הזה מלה״ר ומעתה איך‬
‫ראוי לבקש מהש׳׳י לסעדו זלתומכו שלא‬
‫יצכי־ך לבא לשוס שקר יכזב ול״ה דהגה‬
‫דובר־ שקרים לא כון לנגד עניו ויראה‬
‫לאדם להפך השק״ר ^קשר לקשר ילדיק‬
‫את עצמו בקשי־ של קיייוא וחמת ני‬
‫השקר היא לה״ר הוא השטןהוח המקטר'‬
‫הבא י'העיי עליו ושקר ענה בו ועל ידי‬
‫השקר היבה י־עית לכן נסמו בפסוק מדבר‬
‫שי־ך תרחק ונקי וצד־ק אל תהרוג כ מ­‬
‫השקר הורג ק־ ינד־ק רק דבר־ שנים‬
‫ואמת ילא יציא משסה ולחון רק לב־־■‬
‫הברור לי ילא מה שהוא מסופק נ ו ם‬
‫ססיקח דגברא דייק המדקדק וכן אמר‬
‫דהע״ה כי‘ אורח שרך שנאתי רצינו לימי־‬
‫אף שאינו אלא אורח שקר ולא שקד נימש‬
‫שנאתי כל שכךשקר ממש שצי־ ן לשנת‬
‫וכל דבריו יהיה במתון ונחת ולא בחסיון‬
‫כי אני אמי־תי באפזי כל אדם כיזב האדם‬
‫שמדבי־ בחפזין בלתי אפשרי שלא יהיה בה!‬
‫דביי כזב ומי האיש החסן חיים אוהב ־מ־ס‬
‫מי ע‬ ‫לרחות טיב יראה לנצור לשוני‬
‫ושכתיו מדבר מרמה רק דבר אמת יצדק‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת ויצא‬
‫שכאן אני נושה חן בעיני אלהים וידר נדר‬
‫ויהמר אס יהיה חלהיס עמדי עכשיו‬
‫ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן‬
‫לי לחס לחכול ושבתי בשלוס כפ רש רש״י‬
‫אס ישמור לי כל ההבמחו׳ לעשות עמ‬
‫חסדים ועובית אז והיה ה‪ -‬להלהיס מנשיחת‬
‫חן שאנ נושא ח! בעינו לא יהיה רק‬
‫מצד מלה״ר ולא מצר הדין חבל עכשיו‬
‫יש לי זכייתי יאני נושא חן בעיני אלה ס‬
‫זוסתו ג! עלינו להיות בא בא משיחנו‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫אצי; גיא״־יםדפישת יישלח‬
‫לדורק ולמצחמה ולתפלה‪ .‬יהתפצה ד א‬
‫ויאמר אנה׳ אב אברהם ואלהי ״בי צחק‬
‫הי האומר אלי שיב לארצך וגו' פי׳ רש ־‬
‫אמר יעקב ב ב‪ /‬הבטחות אני בא לפניך‬
‫אחד ביציאתי מבית אב■ ואחד בצאתי מבית‬
‫לבן קביינחי מכל רחסייס נתמעעו זכיותי‬
‫על ידי החסייס שעש־ה לי לכך אני ירא‬
‫שמא ו!שה‪ 3‬עחתני כחלכלכחי ‪3‬חיןח וינ״וס‬
‫ל׳ להמסרב־ד עשי כ׳ בגזקלי עברחי חת‬
‫‪-‬י ר דן‬ ‫היי ק על הירדן נתן מקלי יגבקט‬
‫ואתה חמרת היטב איטב ע״ך הטיב ביכיהר‬
‫איטב בזכיה אבותיר יהגה ''‪:‬אוריי אמי‬
‫שפתי צדיק ׳יעון ‪-‬צין שיייעיס צהחפלל‪.‬‬
‫יצי־יך להבין תפלה יעק‪ 3‬חע״ה שאמר‬
‫קטינתי מכל החסדים יפירש׳׳י ב עניג־ס‬
‫נתמעטי ׳כייתי ע״י החסד ס שעשית יגס‬
‫שמח נתלכלכתי בחטא יהקשה המהרש״א‬
‫מנא לי׳ ליש״י ב׳ טעמים הרי באמה‬
‫מפיי־ש ~ק מצד נכיון זכיות יגס מה שאמר‬
‫במקלי עבדתי את הירדן זו חסד גדול‬
‫כמו שאמרו רז״ל שי־דך עשו להירדן מקום‬
‫חמי עברי' ובקע הירק במקלו יניצל אך‬
‫מה שאמר ועתה הייתי לב׳ מחנית ועתה‬
‫אינו ר‪1‬ובן וגס מנינא ב׳ מחנות וכי יש‬
‫גבול ושיעור להמתנה שהרי יוכל לעשוק‬
‫ממחנה‬
‫אמרי‬ ‫‪64‬‬
‫וראה שמייחד הלהיס על האבית ועליו שס‬
‫הוי׳‪ .‬דקץ יעקב משנתו ויסמר חנן יש ה׳‬
‫במקוס הזה‪ .‬שעדיין לח עשה לי החסדיס‬
‫יהעובות‪ .‬ואנכי לא ידעתי מתחלה להיות‬
‫אני נושא ח! רק בעיני ה׳ ילא בעיני‬
‫אלהיס‪! .‬יירא שמא יגי־ס החמת שלא להיו׳‬
‫נושא חן רק בעיני ה׳ וחחר זה היה משיס‬
‫על לבו ואמר החלימית שוא ידברו ויחמר‬
‫מה נורא הננקוס הזה שבאותו מקוס‬
‫עדיי! לא עשה לי חסד ס כל כך מה יהי׳‬
‫לי לירא ולפחוד אין זה כי אס בית אלהי׳‬
‫בעזר היוצר והבורא והמשידח‬
‫יישב המרומם‪ .‬ומשגיח העולמים ‪ .‬הוא‬
‫אלהי האצהיס‪.‬‬
‫ואדוני האדונים‪ .‬ומבלמדו לא היינו יכולים‬
‫להתקיים אפילו שעה חחת בעולם כדכתיב‬
‫ה׳ משמים הביע ממכון שבתו השגיח דהיינו‬
‫אא בשעת ההריסה והחרבן שהנו נדחים‬
‫בי! העמיס‪ .‬וחנו מוסרים תחת יד עבדים‬
‫אך! על כי כן הכלל היא שאמי הק‪ 3‬״ר אני‬
‫ה' השוכ! אתם בתיך עומחתס ׳השכינה‬
‫מרחפתת על בניה בגליתס‪ .‬והקב״ה ציפה‬
‫ומביע על כל היסוריס הבאים משגיח מן‬
‫החלונות ומצין מן החי־כ־ס החיייקים שן‬
‫לאכול חיתנו ולני להחמי; כ• קויש ישיאל‬
‫לה׳ כל אוכליו יחשמו יכמה לא חלי ילי*‬
‫מרגיש גברא דמרא סייעי אי‪ :‬בעל הנס‬
‫מכיר בניסו אשר עישה ערני בכל עת‬
‫יבכל רגע כמו שאמיני יעל נסיך שבכל‬
‫יום עמנו בכל עת עי־ב ויוקי־ צהרים‬
‫והנה נחמי־ בסדי־ה יו חח^ שעשה הקב״ה‬
‫העיבות והחסדים היה יעקב חע״ה ירא‬
‫וחמר ק נ זי מכל החסדים והכרש כל‬
‫הרשך המקרחות הצצי‬
‫ו י ש ל ח יעקב 'ילתכיס וישובו המלהכים‬
‫וגו׳ וירח יעקב מחיד ויחץ חת‬
‫זעם אשר חתו פירכ[רש״י שהכ ! הה עצמו‬
‫לג ‪65‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת וישלח‬
‫ולכך טוב לו בצדיק גמור שכל מה דעביד‬
‫רחמנא ^לטב עביד וצדיק שאינו גמור‬
‫שחינו י־אוי למתנות חנם מגכין מזכיותיו‬
‫לכך רע לו‪ .‬שלא יהיה טובה מעין‬
‫הרעה הרי יש הפרש בין צדיק גניור‬
‫לצדיק שאינו גמיר ודהע״ה היה לו הרבה‬
‫שונאים וכמה פעמים עשה הש״י עמו‬
‫חסדים להנילו מידס ויוכל להיות שינונו‬
‫כל זכיותיו ולא יהיה לו חלק לעה״ב‬
‫לזה נקוד על לולי שהיה מסופק והנה זה‬
‫אינו רק בגדיק שאינו גמור‪ .‬לזה פריך‬
‫החיך קרא לנכשו חסיד‪ ,‬שהוא צדיק‬
‫גמור הרי נקוד על לולא שהיה מסופק‬
‫שתא ינוכו מזכיותיו ובאם היה צדיק‬
‫גמור הין לו להיות מסופק שהרי היה לו‬
‫מתנות חנם ותירץ שירא שמא יגרום‬
‫החטא והרי הוא צדיק שאינו גמור‪.‬‬
‫ואינו ראוי למתנות חגס‪ .‬אפילו ברוב‬
‫זכיות וינוכו זכיות לזה הביא ראיה‬
‫מיעקב שפיר אך לכאורה י״ל שמנכה‬
‫זכיות ע׳י עשית גס וחסדים שלא במקום‬
‫הבטחה אבל בהיות הבטחה וודאי לא‬
‫ינוכו זכיות דאל׳כ הרי טובה מעין‬
‫הרעה ולפ׳ז קשה ביעקב אע״ה‪ .‬שהיה‬
‫לו הבטחה‪ ,‬יהיה לו לבטוח בה‪ .‬שלא‬
‫ינוכו זכיותיו ימה היה ירא‪ .‬אך אם‬
‫אמריגן שמא יגריס החטא אז אפילו‬
‫במקום הבטחה יש לחוש לנכיון זכיות‬
‫שאפשר בשעת הבטחה היה צדיק גמור‬
‫נראוי היה למתנות חגס יאחר זה חטא‬
‫יהיה צדיק שאינו גמור‪ .‬ואינו ראוי‬
‫למתנית חנס ויש לחוש לגכיון זכיות זזה‬
‫שחמרו ר^ יעקב בר אידי רמי כתיב‬
‫יהנה אנכי עמך הרי היה לו הבטחה‬
‫מהש״י יכתוב וייא •עקב הרי בהבטחה‬
‫אין לירא מגכיין זכיות לזה אמר שמא‬
‫יגי־וס החטא ואפילו הבטחה לא יועיל‬
‫שיוא צדיק שאינו גמור‪ .‬לפי זה הצורך‬
‫לב'■ טעמים שירא מנכיון זכיות וגס‪ ,‬שמא‬
‫יגרום החטא‪ .‬דבאמת יעקב אע״ה עיקר‬
‫תיראה‬
‫אמרי‬
‫ממחנה אחד שנים ישלשה הוה למינר‬
‫סתם ועתה יש לי כל כמו שאמר אחר‬
‫כך וכי יש לי כל ועיד מה שאמר הצילני‬
‫מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו‪.‬‬
‫הנה הטעם מיותר שאס כיקש להצילו‬
‫מסתמא ירא אותו ומהו נתינת טעם כי‬
‫ירא אנכי אותו ונס ואתה אמרת היטב‬
‫חיטב פרש״י ב׳כיתך ובזכות אבות הקשה‬
‫הר׳ אלי׳ מזרחי הר* קסבר שמא יגי־וס‬
‫החטא ומה יועיל באומרו ואתה אמרת‬
‫היטב אס החטא היה מבטל הבטחה‪ .‬ותירץ‬
‫שאמר שהבטיחו בזכית אבות‪ .‬ולא שייך‬
‫לירא לשמא יגרום החטא ולנכיון זכיות‬
‫שהם לח חטאו וזכותם קייס והקשה נזר‬
‫הקודש ח״כ מה היה ירא וינר לו ותיר' שזכות‬
‫חבות אי אפשר לבטל דיוקא בהיי׳ מבטיחו‬
‫בזכות אבות לבד וכאן היה בזכותו וזכות‬
‫אבית ולכך היה ירא יהנה לפי זה נשאר‬
‫קושיות הרא״ס מה אמר ואתה אמרת הרי‬
‫לא יועיל באס יגרום החטא ונראה לי‬
‫להמשיך המקראות שמפרש ב׳ טעמים‬
‫נכיון זכיות ושמא יגרום החטא ילא קשה‬
‫כלל‪ .‬דהנה אמרו רז״ל לדוד שמרה נפשי‬
‫כי חסיד א;י י י קרא לנפשי חסיד הכתיב‬
‫לולי ההמנתי לראות בטוב ה׳‪ .‬שחמר יודע‬
‫אני שיש לי חלק לעה״ב כו׳ ומשני שמא‬
‫יגרום החטא‪ .‬כדי‪,‬מרו י־ז״ל כתיב והנה‬
‫אנכי עמך וכתיב וירא יעקב מאוד אלא‬
‫קסבר שמא יגרום החשח‪ .‬והקשה גזר‬
‫הקודש איך אמר שמא יגרום החטא אפילו‬
‫שיש לו חעא על כל פגים יש לו רוב‬
‫זכיות ולמה יבעל הבטחה על •די י‪,‬טא‬
‫חחד ותירץ על דרך שאמרו נדיק וטור‬
‫ל> צדיק בן צדיק צדיק ורע לי צדיק בן‬
‫רשע‪ .‬דהנה לחו כל אדם זוכה לב׳ שלחנו׳‬
‫ונונכין לו מזכיותיו לעה״ב הלי היא טובה‬
‫מעין הרעה שמחליך עילס עומד בעולם‬
‫עובר אך לצדיק גמור הש״י צ״ה עושה‬
‫עמו מתנות חגם כמו שחמר לאברהם אבינו‬
‫ע״ה אל תירא אברם שכרך הרבה מאוד‪.‬‬
‫‪3‬‬ ‫ה‬
 ‫בנימיו‬ ‫פלשת וישלח‬
‫•גרוס החטא‪ ,‬להיות יינכה ריזכיות הרי‬
‫שעיקר מיייא שהיה יעקב ״ ע״ ה ירא‬
‫מנד נכיון זכיות יהמר קטונתי מכל‬
‫החסדים‪ .‬ואס בירזים נפלה שלהבת מה‬
‫יעשה אזיבי קיר איך ראוי לכל אחד‬
‫וחחד להיות לו יי־אה זו בהיות רואה‬
‫הש״י משפיע לי טובה בני חיי מזוני‪.‬‬
‫ועושה עמו כמה חסדים הן בנגלה‬
‫ובנסתר מה שאינו י־וחה‪ /‬כמו שאמר‬
‫הרחיני ת׳ חסדיך לא חלי ולא מרגיש‬
‫גברת דמייה סייעו כמו שנאמר לעושה‬
‫נפלאות גדולוח לבדו אי! בעל הגס מכיר‬
‫בנסו י־ק לבדו ית׳‪ ,‬וחסד אל כל הייס‬
‫בכל עת ובכל י ג ע ועל נסיך שבכל יום‬
‫עמנו בכל עת ערב ובוקר וצהרים‪ .‬הנה‬
‫י־אוי לחשוב קטונתי מכל החסדים ואיך‬
‫ראוי לבקש בבקשה גדולה עד מאוד‬
‫ותגמלנו חסדיס טובים‪ .‬ופירש השל״ה‪.‬‬
‫וכי יש חסד שחינו טוב‪ .‬ותירץ דהנה‬
‫החסד והנס הוא טובה מטין הרעה‬
‫רהנה כל מי שטישין לו נס מגכין לו‬
‫מזכיות והרי היא טוב למטה ורע‬
‫למטלה לטה״ב ת״ו ולזה צריך לבקש‬
‫וחנמילנו חסדים טובים שלא ינוכו מזכיות‬
‫רק במתנות חגס‪ .‬ואז הוא צריך לירא‬
‫ולפחד שמח ח״ו יגרום החטא ולא יזכה‬
‫למתנות חנס ויהיה סור מרע וטשה‬
‫טוב‪ .‬בשלימות ובלבב שלם‪:‬‬
‫כ ה אמר טבדך יטקב במדרש רבה ר״י‬
‫ב״ר סימון פתח ‪ .‬זה שאמר בירמי'‬
‫י״ג‪ .‬מה תאמר כי יפקוד עליך ואת‬
‫למדת אותם עליך אלופים לראש אמר‬
‫הקב״ה עשו לדרכו היה מהלך‪ .‬ואתה‬
‫אמרת עבדך יעקב‪ .‬אמר הקב״ה כדבריך‬
‫ק הוא שעתיד עשו למשול על זרעך‬
‫וחמיה במה שאמר לדרכו היה מהלך‪ .‬הרי‬
‫נאמר מפורש ^וישטיס עשו אה יעקב על‬
‫הברכה אשר' ברכו אביו ואיך אמר‬
‫לירכו היה מהלך‪ .‬הר• היה שונא ליעקב‬
‫) ‪PPP m rp‬‬
‫אמרי‬ ‫‪u‬‬
‫^י א ה‪ .‬היה מצד נכיון זכיות כמו שאמר‪.‬‬
‫קמונתי מכל החסדים אך שאה‪.‬ר לימר‬
‫שהיה במקום הבמחה לזה צריך לומר‬
‫שמיא‪-‬יגרום החמא‪ .‬ולא יועיל אסילו‬
‫הנמחה לפי זה נראה לי לכי־ש כל המשך‬
‫המקרחית‪ .‬דהנה הרמב״ן הקשה איך‬
‫אמר קמונתי מכל החסדים‪ /‬בשלמא אחר‬
‫הבטחה ראשונה הטובה ריכורש כי‬
‫במקלי טברתי את הירדן מה שאין כן‬
‫אחר הבטחה שניה ביציאתי מבית לבן‬
‫לא מצינו שוס טובה מחדשת >היות‬
‫עושה החסד עמו ונראה לעג ״ד שפי׳‬
‫הרא׳ס על פסזק ויקרא שם המקום‬
‫ההוא מחנים על שם החסד שעשה עמו‬
‫שלא כדרך הטבע דהנה בהליכתו לחון‬
‫לארץ הגה ראה מלאכי אלהים עולים‬
‫ויורדים עכשיו הש״י עשה עמו חסד‬
‫לכבודו ושלח לקראתו מלאכי ארן ישראל‪.‬‬
‫וגס מלאכי חון לארץ לא נםתלקו ממנו‬
‫והיה לו ב׳ מחנות יחדיו ולזה קרא‬
‫מחנים וזה שאמר בתפלתו אלהי אבי‬
‫אברהם ואלהי אבי יצחק ה׳ האומר אלי‬
‫וגו׳‪ .‬ב׳ הבטחות הללו הבטחתני‪ .‬והנה‬
‫קטונתי מכל החסדים אשר עשית עמדי‬
‫שיראתי שנתמעטו זכיותי‪ .‬שזו עיקר‬
‫מורא שלו שמא ינוכו יכיותיו מצד‬
‫החסדים שעשה לו אחר כל הבטחה‪ .‬כי‬
‫במקלי עברתי אה הירדן ויו היה אחר‬
‫הבטחה ראשונה יעתה אחר הבטחה‬
‫הב׳ הייתי לב׳ מחנות מלאכים של א״י‬
‫וח״ל שזו חסד שלא כדרך הטבע‪ .‬ויראתי‬
‫שינוכו זכיותי לכך אבקש הצילני נא מיד‬
‫חחי מיד עשו אך שמא תאמר‪ .‬הרי‬
‫במקוס הבטחה אין לחוש לנכיון זכיות‬
‫לזה אמר כי ירא אנכי‪ .‬דהנה אמרו רז׳ל‬
‫מאן י־מירהת חטאה הוא שנאמר פחדי‬
‫בציון חטאים ימעתה אס הייתי חוטא‬
‫הריני צדיק שאינו גמור ואז אינו מועיל‬
‫קקעוןק מק שאמר כי ירא אנכי אותו‬
‫‪,to‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪fff‬‬
 ‫לד ‪67‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת וישלח י‬
‫להיות הרבבה קודם לאלופים ואפילו‬
‫ם‪:‬יה נוער שנאה וישכים עשו את יעקב‬
‫אך על פי כך היה הונך לדרכו והיה‬
‫ירא לרדוך אחר יעקב שהיה מסופק על‬
‫ידי זה אס יהיה לו כח להתגבר עליו‬
‫אולי רבבה קודם ויתגבר יעקב עליו‪.‬‬
‫ומחמת סכק זה היה הולך לדרכו‬
‫ועכשיו שפלח יעקב אליו לאמור כה אמר‬
‫עבדך יעקב פירש נזר הקודש שהרי היא‬
‫כאילו נוחל כל זכותו ומקבל עליו להיות‬
‫עבד לעשו אז בזה היה מוסיך כת על‬
‫ברכת לבן והיה מבעל הפלה יצחק שיהא‬
‫ביכה אובד מתק ימת שאמר אלפי‬
‫רבבה האלופים קודם ועל סמך זה‬
‫יצא להלחם עניו לזה נאמר היו צריה‬
‫לראש היינו קודם כניו שאמרו בירבעם‬
‫שאמר מי בראש ופירושו מי יהיה קודם‪.‬‬
‫וזה שחמר מה תאמר כי יפקוד עליך‬
‫חכיא זה ומהו החעא לזה אמר הרי את‬
‫למדת אותם עליך אלופים לראש דייקא‬
‫אתה למדת אותם עליך שידעו בבירור‬
‫שיהיה אלופים קודם לרבב׳ והנה אמר‬
‫הקב״ה עשו לדרכו היה מהלך מחמת‬
‫הספק שהיה מסופק ולא ידע מי בראש‪.‬‬
‫אס אצוכיס קודם חו רבבה קודם‪ .‬ע״י‬
‫סכק זה היה ירא להלחם והיה ריהלך‬
‫לדרכו ואתה אנירת כה אמר עבדך‬
‫יעקב והכנעה זו יורה שאתה מקבל עליך‬
‫להיות הוא ימשל בך וידע בבירור שברכת‬
‫לבן יתקיים להיות אלופים לראש שיהיה‬
‫לעשו קדימה הי־י את למדת אותם להלחם‬
‫עליך‪ .‬ובזה גרס רעה לדורות לו ולזרעו‬
‫כניו שאייר הר‪,‬ב"ה אתה אמרת כה‬
‫אמי־ עבדך יעי ב חייך כדבריך יהיה‬
‫הות מושל בך בעה׳ז שאתה מחלת לו‬
‫זכותך העוב •‬
‫ה ר י יעקב אע״ה היה ירח מעשו‬
‫חפי׳ בהיות לו ההפלה של אביו‬
‫ולא עוד שהיה לו הבניחה מה׳ אפילו‬
‫הכי הות •כת עס!א גמג‪1‬פע‪:^ 1‬ינסמ‬
‫‪ 1‬אי»‬
‫אמרי‬
‫יןודש מה שאמר ואתה למדת מהו הלשון‬
‫ל־נודיס יש כה■ ועוד מה שאמר אלופים‬
‫לראש‪ .‬הוה למימר אלופי׳ וראשים או‬
‫בשניהם לשון יחיד והנה נראה לענ״ד‬
‫דהנה נאמר ־‬
‫ל י ע ת ל יצחק לנכח אשתו ופירש הש״ך‬
‫על התורה מה שאמר לנכח‪.‬‬
‫דא־וייו ס״ל בבראשית רבה פרשת חיי‬
‫ברכת אובד עלי תבא זה לק ארמי שנ׳‬
‫ארמי אובד אבי עלי תב׳ שאמ׳ אחותינו‬
‫את היי לאלפי רבב׳‪ .‬שיעמדו ממנו‬
‫אלופים מעשו‪ .‬ורבבה מיעקב אלופים‬
‫מעשיו שנאמר אלון{ תמן אלון{ אומר כו'‬
‫ורבבה מיעקב שנאמר רבבה כצמח‬
‫השדה נהתיך ויש אומרים אלו ואלו‬
‫מישראל שנאמר שובה ה׳ רבבות אלפי‬
‫ישראל‪ .‬והגה לתנא קמא הקדים אלופים‬
‫שהם מעשו לי־בבות שהם מיעקב ולא‬
‫אמר רבבות ואלוכים‪ .‬הלא א מי הרשע‬
‫זה לאלפי רבבה משמע שיהיה אלוכים‬
‫מעשו קודם מרבבות שהמה מיעקב והנה‬
‫יצחק היה מתפלל לכני הקב״ה ותפלה‬
‫נמשלה לעהר כעהר שמהכך התבואה‬
‫בגורן ממקום למקום אן! תכלתן של‬
‫צדיקים מהפכין נוינדה״ד למדה׳ר לזה היה‬
‫כאן מהכן בתפלה ואמר שובה ה׳ היינו‬
‫שישיב ברכהו של הרשע זה שהקדים‬
‫אלופים לרבבות ואתה תשוב ותהפוך‬
‫לרבבות קודם לאלופים רבבות אלפי‬
‫‪,‬ישראל ולזה אמר ויעתר יצחק ותפלתו‬
‫היה לנכא אשתו לנגד ממנה שנתברכה‬
‫בהלכי רבבה חליפים קולם והוא התפלל‬
‫להיות הרבבה קודם לאלוכיס עכ״ל‬
‫הש״ך וגם הספר מגלה עמוקות ‪:‬‬
‫מתיב שעשו לדרכו‬ ‫לפי זה‬ ‫והנה‬
‫היה מהלך מחמת שהיה מםיפק‬
‫בבי־כת אובד שהנה לב‪ ,‬הקדים חליפים‬
‫לרבבה והוא התפנל להיות הרבבה קודם‬
‫> מ ן פושה פוכנפ‬ ‫‪ pa‬הששש‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת וישלח‬
‫מעשה השם דהנה כתיב ויצו יעקב כי‬
‫יכגשך עשו אחי ושאלך למי התה ואנה‬
‫הנך ולמי אלה לפניך ואיירת לעבדך‬
‫ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני ופירש‬
‫רש״י על ראשין ראשון והקשה הוה למימי■‬
‫מיעקב עבדך מנחה שלוחה לאדני והירן‬
‫דהנה באמת לא מנינו ששלח לו עבדים‬
‫רק בהמית והטעם שעבדים שלו מגיירן‬
‫ונכנסו לכלל ישרחל ולא היה לו רשות‬
‫ליתן חותם ביד גויס עע״ז לזה אמר‬
‫ויקח נין הבא בידו היינו ברשותו והן‬
‫עזים מאתים ותיישים כו' והיה חושש‬
‫אולי יחשב עשו ששלח לו המנחה עם‬
‫העבדים לזה צוה אותם לחמר פי ישאלך‬
‫למי התה ולמי אלה הבהמות לפניך‬
‫והמרת על ראשון ראשין ועל אחרון‬
‫אחרון‪ ,‬על ששאל למי אתה הנה לעבדך‬
‫ליעקב אנו שייכים‪ /‬רק מנחה היא שלוחת‬
‫לאדוני לעשו אבל לא אותנו אט שייכים‬
‫לעבדך יעקב‪ ,‬הרי שהיה יעקב אע״ה‬
‫חושש שלא למסור העבדים שלו ביד‬
‫גויס שעל זה אין לו רשות‪ ,‬ומעתה‬
‫למשמע אוזן דאבה נפשינו מה העבדים‬
‫של יעקב לא היה רק גרים אפילו הכי‬
‫היה נזהר בהם שלא למסרם ביד גויס‬
‫שעל זה אין צו רשות‪ ,‬מכל שכן בישראל‬
‫ישראל קדושים ונאמר כי קודש ישראל‬
‫לה׳ וראוי להיות עבדים למקום כי הוא‬
‫מלך הקדוש וישראל קדושים הס ועל‬
‫ידי התורה אורייתא וקב״ה וישרחל חד‬
‫ואיך רחוי ליזהר בזה שלא ינתק ח׳׳ו‬
‫החוט המשולש למסור את ישראל ביד‬
‫גויס ואוי לעינים שכך רואות‪ ,‬ואוי לחז‪..‬ים‬
‫שכך שומעות שמוסרים בעצמם את ישראל‬
‫ליד גויס ומסיו מיד ליד אל שדי יתן צנו‬
‫רחמים שיאמר לצרותינו די ‪.‬‬
‫ה ר י שאמרו לו אנו לעבדך ליעקב‪ ,‬רק‬
‫המנחה היא שלוחה לאדוני‪ ,‬ןר;ה‬
‫אמר עשו יש לי רב יהי לך אשר לך זלת‬
‫רצה ליקח‪) ,‬אמר לו קח נא את גרכתי‬
‫‪ m‬רי‬
‫זו‪ .‬כמו‬ ‫רהוי וכיאי להיכיחה‬ ‫^■יט‬
‫‪3‬י‪-‬מר קכירחי מכל החסדים פדש״י‬
‫^יימר לכן חני יי־א שמח משהכמחתני‬
‫בהייכלכחי בחכוא‪ .‬ויגרוס לי להמס■־ ביד‬
‫‪3‬שו חפילו שאמר דהע״ה פוב לחסית‬
‫שה׳ מבפוח באדם ואמר חצל ה׳ מיה‬
‫חסיון וחצל האדס מלת בפחון וכרשתי‬
‫הפיפס גס ברש״י משייפות כך דהנה‬
‫נאמר חל הבפחו בגדיביס בבן אדם‬
‫כו' תצא רוחו ישוב לאדמתו ואמר אל‬
‫הבפחו לשון בפחון משמע אפילו בחס‬
‫ההדס מבפיח לחבירו על איזה פובה אין‬
‫לבפוח בו משוס חשר תצא רוחו כו' לא‬
‫כל שכן באם אינו מבפיח לו רק חסה‬
‫בו מנד שיודע בו שהוא אוהבו ויעשה לו‬
‫פובה בוודאי אינו בפוח מת שחין כן‬
‫כילכהמלכים הקב״ה שהוא מלך‬ ‫מלך‬
‫אל חי וקייס והוא האל הפוב ׳ ומגיובו‬
‫רוצה להיפיב לנו וחי‪ ,‬לנו להשען אלא‬
‫באם אינו‬ ‫הבינוככשמים הפילו‬ ‫על‬
‫מבפיח לו רק חסיון בעלמא כי חסה‬
‫בו עובה יותר ונפוח בו יותר אפילו‬
‫מהבפחה של אדם וזה שחמר פוב לחסות‬
‫בה׳ חסיון בעלמא בלי הבפיחה מבפוח‬
‫באלם משיהיה בהדס אכילו בטחון ומעתה‬
‫אס טוב לחסות בה׳ אפילו בלא הבטחה‬
‫מכג ככ! באם הבטחה מת' ויעקב אע״ה‬
‫היה לו ב' הבטחות כמי שפירש״י ובוודאי‬
‫הקב״ה הוא מבטיח ועישה אפילו הכי‬
‫ירא מנד נדקתו וענותגותו שהיה ירא‬
‫שמא יגרוס החטא ואס בארזים נפלת‬
‫שלהבת מה יעשה אזובי קיר איך ראוי‬
‫לכל ההד להיות ירא חטא שזו גויים ח״ו‬
‫למניעת הפוכה כמו שנאמר וחפחתיכם‬
‫מנעו הטוב מכס‪ ,‬יגם גורם לכל הרעות‬
‫והצרות כי אי; ערוד ממית אלא החטא‬
‫ממית‪ ,‬ועוד יראה הי לו ליעקב מצד‬
‫נכיין !כיית והכין חת עצמי לדורן להפלת‬
‫ול^ילחייה והנה הדוי־‪ ,‬היא שנהמר ויקח‬
‫קן היח בידו פירש״י בידו ברשותו‪ .‬ופירש‬
 ‫לה ‪^5‬‬ ‫בנימי‪/‬‬
‫הרבה יגיטות יגטתי יגרום יותר שלח יד>ה‬
‫לקבל ממנו כי אינו מדיך ארץ שיחמי־ ‪0‬‬
‫ותירץ הנזר הקודש טל דרך שנהר ל‬
‫בפרשת דכריס ואת הטס צו לאמר חל׳ס‬
‫טובריס בגבול אחיכם בני טשו אל חתגרי‬
‫בס כד כי ה׳ אלהיך ברכך בכל מעשה י~ך‬
‫אשר תעשה ידע לכתך במדבר כד ואתלז‬
‫במדרש ילקוט אתם טובריס בגבול אחיכם‬
‫בני טשו אתס אוכלים טס עשו בעוה״ז^‬
‫כי ה׳ אלהיך ברכך בכל מעשה ידך אשל‬
‫תעשה‪ ,‬יכול אפילו אס תהיה יושב בטל‬
‫תלמוד לומר בכל מעשה ידך אשר תעשה‬
‫אס אתה עושה אתה מתברך‪ ,‬ואס אי־‪1‬ו‬
‫אתה עושה אין אתה מתברך‪ ,‬מהו ידע‬
‫לכתך במדבר הלוכך צערך בפרנסתן‪,‬‬
‫והקשה מה שייכת כל זה לאזהרות בני טשז‬
‫שלא להתני־ות בס‪ ,‬ותירץ דלכאורה קשה‬
‫היד ה׳ תקצר ליתן לאדס טובה בלי ‪P1D‬‬
‫יגיעה ועשיה הרי נאמר ברכת ה׳‬
‫תעשיר ולא יוסיו! עצב עמה ותירץ שאתלז״‬
‫בפרק ר׳ חלעזר שהיה יעקב ועשו תינקי?!‬
‫בב עולימח ולטשו מניע כל ע׳ה״ז ל ‪1‬י‬
‫זה אס יהיה ליעקב ברכת עוה״ז‪ ,‬״־ ‪n‬‬
‫הוא כמשיג נבול בחלקו של עשו‪ ,‬ל‪ v‬א^‬
‫אי אפשר להיות טובות עוה״ז רק סל י?״‬
‫יגיעה בר‪,‬יזה עשיה והרי היא אינה ‪,Md‬׳‬
‫הברכה שהנה ברכת ה׳ לא יוסיף‬
‫ענוה‪ ,‬רק מדיך הטכע ולטשו מגיע ?‪,‬צ’'‬
‫יניעה נוצר ברכת ה׳ שמגיע לחלקו סוכות‬
‫עוה״ו ואף זו אין זו היתר גמור שהרי היא‬
‫קצת כנושיג גבול‪ .‬והנה קשה הריי יו ‪9‬צ'‬
‫הנק לא היה להס שוס יגיעה והרי הוא‬
‫משיג גבול עשו‪ ,‬ותירץ דהנה קשה פלסולא‬
‫דגברא וטלעול והילוך הדרך גס כן ‪XyW‬‬
‫לצער ייגיעה‪ ,‬וזה שאמר אתס עור‪.‬רי®‬
‫בגבול אחיכם בכי עשו שאתם אוכלים ‪e s‬‬
‫טשו בעוה״ז שהיא חלקו וגבולו לזאת‬
‫תתגרו בס להיות כפוי טובה ושמא פח?‪1‬ר‬
‫‪ pk 63‬וכי דיכא הכי להשיג גבולו של ‪)m‬‬
‫לזה אמר ידוע תדע החילוק‪ ,‬הא'‬
‫פרשת וישלח‬ ‫אמרי‬
‫י‪/‬שר הובאת לך אחר שהובאת לך חרפה‬
‫היא לחזור לביתי ומול מה שהכאחי כי‬
‫תנכי אלהיס וכי יש לי כל פירש הר״מ‬
‫אלשיך שיטקב וטשו חלקו בטה״ז ובטה״ב‬
‫וחלקו של טוה״ב הוא ליטקב ׳לפי זה מצד‬
‫הדין אין לו ליטקב שוס‪-‬י^לק בטוה״ז אך‬
‫ורק מה שמניט לו טובת טוה״ב מצד שכר‬
‫מצוה שאדם טושה נותן לו בטוה״ז וינוכו‬
‫זכיותיו בטוה״ב לפי זה יאמר טשו כל זה‬
‫היא מחלקך של טוה״ב אין אני ריצה ליהנות‬
‫מעוה״ב‪ ,‬לזה אמר כי חנני אלהיס במתנת‬
‫חנם במובת טוה״ז וכי יש לי כל בטוה״ב‬
‫שלא ינוכו מזכיותי כלל ויפצר בו ויקח ‪:‬‬
‫ה ל י שמצינו שיעקב אע״ה היה התפאר‬
‫ואמר וכי יש לי כל שלא נו ט‬
‫מזכיותי בעוה״ב והנה כל זה היה צריך‬
‫לומר לפני עשו מה שאין כן בטלתו ה ה‬
‫חושב שיטכו מזכיותיו והטעם שלחו כל‬
‫אדם זוכה לב׳ שלחנית‪ ,‬ומעתה איך ראוי‬
‫לירא מנ״ז וכ! באס ח״ו היא מחוסי־‬
‫פרנסה ידאוג שמא גרס התשא‪ ,‬כשפש‬
‫ולא מצא יתלה בביטול תירה ח״ו כי‬
‫הפורק עול תורה נותכין עליו עול מלכות‬
‫וטיל די־ך ארץ לזה מצינו במדרש רבה‬
‫פרשת אמור למה תשקלו כסך בלא לחס‬
‫ויניעכס בלא לשבעה‪ ,‬למה אתס שוקלים‬
‫כסף לבני טשו בלא לחס על שלא שבעתם‬
‫מלחמה של חורה‪ ,‬ויניעכס בלא לשבעה‬
‫למה יגיעם ואו״ה שבעים בלא לשבעה שלא‬
‫שבעתם מיינה של תורה‬
‫ו ה נ ה לכאורה היא כפל ונראה לפרש‬
‫על דרך שאמר בסדרה זו שאמר‬
‫יעקב לעשי קח נא את ברכתי אשר הובאת‬
‫לך‪ ,‬אמרו רז״ל במדרש אשר הבאתי לך‬
‫אין כתוב כאן אלא הובאת לך אמר יעקב‬
‫הרבה יגיעות יגעתי עד שבאה לידי ואתה‬
‫מאליו באה לך‪ ,‬והקשה הנזר הקודש הרי‬
‫הוא לא רצה לקבל ממנו ואמר יהי לו אשר‬
‫והנה טכשיז טל ידי התנצלות זה שאמר‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת וישלח‬
‫על שלא שבעתם מלחמה של תורה והפורק‬
‫עול תורה נותנים עול מלכיה ושמא תאמר‬
‫שאין זו מצד התורה רק שבני עשו באו‬
‫בשענה לישול חלקם‪ ,‬לזה חמר הרי‬
‫ויגיעכס בלא לשיעה שאט רואים שאין‬
‫אהס שבעים חפילו מזה שבא לכס על ידי‬
‫יגיעה ועל זה אין צהס לבני עשו שוס פתחון‬
‫פה לישול מכם ולמה אתם שוקלים כסף‬
‫נב׳‪,‬י פשו אלא וודחי בלא לחם בלא לחמה‬
‫בל תירה אבל המקבל עול הורה מעבירין‬
‫עיל מנכית ואין הגלות מתכנסין אלא‬
‫בזכות התורה‪:‬‬
‫ואסרו רז״ל במס׳ סנהדרין פ׳ חלק כל‬
‫המרעיב עצמו על ד־ת בעוה״ז‬
‫הקב״ה משביעו לעוה״ב שנאמר ירויון‬
‫מדשן ביתן וכו' פירש״י דלעיל מיניה‬
‫מהאי קרא איירי ענינא למרעיב א״ע‪.‬‬
‫וכתב המהרש״א ז״ל לא ידענא ענינא‬
‫דמרעיב עצמו לעיל מיניה בכולי׳ מזמורא‪.‬‬
‫ואני נכד המחבר שמעתי מפי הרב הרבני‬
‫הנגיד המפורסם מוהר״ר ברוך סשנאבר‬
‫מבראד‪ ,‬תירוץ מל דברי רש״י ז״ל ע״פ‬
‫דאיתא בסוגיה פ׳ ס' כל המוסק בתורה‬
‫מתוך דוחק הנלי־>' נשמעת שנאמר ל‬
‫מם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה‬
‫חנין יחנך לקול זע■־‪,‬ך וגו' וכתיב בתריה‬
‫ונתן לכם אדני צחם צר ומיס לחן פ־יש‬
‫רש״י במי הכתיב מדבר במי שמזונותי'‬
‫קשין עליו ואעפ״כ יושב ועוסק בתורה‬
‫רבי אפא בר תנינא אמר אף אין הפרגיד‬
‫ננעל בפניו שנאמר וצא יכנף מור מיריך‬
‫פירש״י לא יתכסה ממך בכנף בגדו‬
‫ומחיצתו‪ .‬ר׳ אבהו אמר אף זוכה ומקבל‬
‫פני שכינה שנאמר והיה עיניך רואות את‬
‫מוריך‪ ,‬ופירש המהרש״א ז״ל עם בציי;‬
‫ישב בירושלים דלכאירה היינו ציון הייני‬
‫ירושלים וע״כ דרשו בציון הם תלמידי‬
‫חכמים המצוייניס בהלכה ואמר דתפלתז‬
‫נשמעת אף לאחר החורבן דכתיב סתום‬
‫תפלתי‪ .‬וכיון דשערי דמעות לא ננעלו‬
‫קאמר‬
‫אמרי‬ ‫סד‬
‫בכל מעשה יו*יך אשר תעשה אם אתה‬
‫עושה אתה מתברך ואס אין אתה עושה‬
‫חי! אתה מתברך שבברכה גמורה להיות‬
‫תעשיר ולא יוסיף עלב זה אינה רק חלק‬
‫של עשו‪ ,‬ואתה צריך לעשיה‪ ,‬והרי הוח‬
‫כדרך השבע יאינה מצד הברכה והוא קצת‬
‫היתר לנו להיות לנו שובות עוה״ז ושמא‬
‫תאמר דור המדבר יוכיח שהמן יי־ ד לרם‬
‫בלי יגיעה‪ ,‬לזה אמר ידע לכתך במדבר‬
‫הלוכך לערך בפרנסתך הה‪/‬וך ושלשול‬
‫הדרך יחשוב לצער ויגיעה ואמרו רז״ל‬
‫בפרקי ר׳ אלעזר כשרחה ג נ ו רמנחה‬
‫והצאן ועבדים ושפחות ש־ש לו ל שקב‪,‬‬
‫אמר לו מי לך כל המחנה הזה ר׳‪:‬ר פגשתי‪,‬‬
‫הרי זה החלק שלי הוא‪ ,‬ש׳^שלתי עוה״ז‬
‫לחלקי לזה חמר יעקב אע״ה קת נא את‬
‫ברכתי דייקה שזי אינה מנד ברכתיך שהיא‬
‫ברכת עוה״ז רק ברכתי‪ ,‬והשעס אשר‬
‫הובאת לך הרבה יגיעות יגעתי עד שיבא‬
‫לידי‪ ,‬וזה אינה מהברכה שלך שזו מאליו‬
‫בא לידך בלי יגיעית והרי ברכה גמורה של‬
‫שוה״ז היא לך ולח ל‪ /‬הרי כל שובות‬
‫עוה״ז מגיע לחלקו של עשו ואין לנו לישול‬
‫ממנו אך מה שבאה ’על ידי יגיעה היא‬
‫שלנו ואין לעשו פתחון פה לערש'־ מל זה‪,‬‬
‫והנה אנו רואים אשר בעו״ה בעתים הללו‬
‫יגענו ולא הונח לנו אפילו היותר סוחר‬
‫אשר יש לו יגיעה ושלשול הדרך כמי שאמר‬
‫ידע לכתך במדבר הלוכך צערך בפרנסתך‬
‫ואפילו הכי בני עשו נושליס ממנו הנה‬
‫על זה אין תירוץ לומר שהיא חלק‬
‫שלהם‪ .‬ושמח חשוד קב״ה דעבד דינא בלא‬
‫דינא בתמי׳ וצריך לימר השעם‪ ,‬שאמרו‬
‫רז״ל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו‬
‫עול מלכות ועול דרך ארץ‪ ,‬והפורק ממנו‬
‫עול חוליה נותנים עליו עול מלכות ולפי‬
‫זה לכך יגענו ולא הונח לנו מצד שאנו‬
‫פורקים עול תורה לזה נותנים עול מלכות‬
‫וזה שאמר הכתוב למה תשקלו כסף‪ ,‬למה‬
‫אתם שוקלים כסף לבני עשו בלא לחם‬
 ‫‪n‬‬ ‫מימין‬
‫תורה כדברי המהרש׳א הנ״ל לזה אמר‬
‫ביוב לי הירת פיך שאתה בעצמך מלמדט‬
‫להועיל ומגלה לי רזי תורה מאלפי זהב‬
‫ונסך ‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז יש לפרש נמרא דחגיגה פ״‪5‬‬
‫ע ״פ אשי קומעו בלא עת נהר‬
‫יצק יסודס אלו תתקע״ד דורות שקומ^‬
‫להבראוח קודס שנברא וכו׳ ור׳ נב״י‬
‫אמר אשר קומעו לברכה אלי תלמידי■‬
‫חכמים שמקמסין א״ע משינה על‬
‫לעוה״ז ה קנ׳ ה מגלה להם סוד הנ הי‬
‫לעוי״ב שנאמר נהר יוצק יסודם אך‬
‫דלפי ירשת ר׳ נב״י קשה מה זה בלא‬
‫עת‪ ,‬או לפי דברינו הנ״ל א״ש ס‬
‫רלומל תירה חתוך הדוחק נהנה ‪m‬‬
‫השכינה בעוה״ז ‪.‬‬
‫י ל פ׳׳׳ ז ה׳ ק ר׳ כב״י אשר קוממו‬
‫לירכה י " יי שמקמטי‪ ,‬א״®‬
‫על י ח בייא עח נהר ייצק יסידס שהמה‬
‫׳ינ‪-‬יס בעיה״! ליהנות מהנהר של עוה״ב‪,‬‬
‫יכ'נ החהרש״א דל פ״א דב״ב דקאמר‬
‫שס י נב״י ט״פ אשבעה בהקק תמוגחיך‬
‫אלי ת"ח שמנדדין שינרי מעיניהם בעוהי״ו‬
‫׳הקב״ה משביע! מייי השכינה לעוהייב ‪.‬‬
‫יפייש המהרש״א ידל יש לפרש פ׳״ד‬
‫יקוי ה' ׳חציכי כח שהתורה נותנת כלן‬
‫ללומדי ס רה ולפי שמיעוט השינה מחליש‬
‫את האדם בת״ח אמר המנדדין שינה‬
‫בע‪,‬ה'׳ בלימיר הייה הקב׳׳ה נותן להס‬
‫כאלצמיי־ ת׳רי‪ :‬ימשבע! בעוה״זכשכינהז‬
‫דלעוה״ב דאק בס שינה וחולשת האדס^‬
‫עכ״ל דפח״ח הייי אין טוב אלא הורה*‬
‫ובינות התורה ייציאנו מאפילה לאורה‪.‬‬
‫ב מהרה א מןל‬
‫מ‪ 8‬ר‬
‫פרשה וישלח‬ ‫אמרי‬
‫קאמר ה״פ בכה לא ׳ חבכה ^עפ״כ חטן‬
‫יחנך‪ ,‬יאמי־ משביעין אותי מזיי השכינה‬
‫הייני שיוגלין לו רזי תוי־ה הקב״ה בעצמי‬
‫דהיינו עיניך רוחות את מוריך הקב״ה‬
‫המלמדך להועיל‪ ,‬גם במלת פרגיד כירשו‬
‫שהוא מחיצה המפסקת בין שכינה לצבא‬
‫מרוס< גס זה כתב המהרש״א דל‬
‫באמרס לעולם הבא ילא קתני משביעי‬
‫בעוה״ב מזה מבואר דכוונת׳ שהיא משביע‬
‫בעוה״ז מזיו השכינה שהיא תנ‪1‬כ‪1‬צ עוה״ב‬
‫גס לשון זוכה ומקבל פני שכינה ילא‬
‫קאמר כמו בכל מקום זיכה לקבל כני‬
‫השכינה נמי משמעותיה כעיה׳ז ‪1‬השחא‬
‫שפיר קאיור י־ש״י ז״ל דלעיל תהא' ריףא‬
‫מיירי מענינא ימרעיב א'ע< ‪-‬לעיל כתיב‬
‫נזה יקר חסדך אלהיס ׳ה מדה״ד פירש‬
‫מה רבו רסדיי של מדה׳ד כנות( לאים‬
‫לחס צר ימיס לחזי זאעפ׳כ יושג יעיסי(‬
‫בתורה‪ ,‬יבני חדם בצל כנפיך יחסיין כי‬
‫אז אך הפרגיד ה^יפסיק בי( הבליגה‬
‫לצבא מריס אין ננעל לפניי שנאמר ילא‬
‫יכגף יכפרש״י שלא יתכסה ממני ב מ ך‬
‫בגדו במחיצתי יאי יהיה עיניך י־'ד)יר‪.‬‬
‫את מוריך כפירש המהרש״א ׳יל שהקב״ה‬
‫בעצמו חגלה לי י־זי תורה יעיני( י־יחי‪,‬‬
‫אותו‪ .‬והיינו שהקב״ה משביעי בעיי■*ז‬
‫מזיו השכינה שהוא תענוג עיה״ב שניזמיי־‬
‫ירויון מדשן ביתך ינחל עדנ ך תשקס‬
‫ר ל פ ׳ ז יש לפי־ש כחהליס קי' ע ‪-‬יב‬
‫לי תורה ניך וכי׳ דלכאירה קשר‬
‫דבכל מקום קאצזר דהע״ה תירחיך יכאן‬
‫קרי ליה תורת פיך ילפ״ד הנ״ל ניחא‬
‫דלעיל מיניה כתיב עוב לי כי עניתי‬
‫למען אלמד הקיך "״ל שלמדתי מתיך‬
‫הדוחק )‪ jfr‬הקב׳ה כענמו מגצה צ ימי‬
 ‫ש־שת וישב‬
‫בעזר האל האדיי אשר במרים יושב‪ .‬אציין מאמרים רפי־שה יישב ‪:‬‬
‫אמי לו הקדוש בייוך הוא אל תירא יעקב‬
‫אס חתה עולה לא יהי׳ לך ירידה עולמית‪.‬‬
‫ילא הא'יי; ילא עלה אמר לו הקב״ה אלו‬
‫הימנה יעליה לא היה לך ירידה עולמית‪.‬‬
‫עכשיי שלא ההרנת ולא עלית חייך שיהא‬
‫בניך משועבדים לאו״ה במסים וארגוניות‪.‬‬
‫והנה לנחירה למה לח י־צה לעלות ואין‬
‫לימי שירא שמא יהיה לו ירידה על כל‬
‫כניס חיי שעה מיהא איכא ונריך לומר‬
‫שלח רנה לעלות מצד שהיה מיצר ודואג‬
‫שמי יהיה ה׳ מדה״ר זה לאלהיס מדה״זי‬
‫שמא ינוכו לו מזכיותיו ויהיה לו עליה «‬
‫ציי־ידה כי לאו כל אדם זיכה לב׳ שלחנות‪.‬‬
‫יאחר לו הקב״ה אל הייא אס אתה עולה לא‬
‫יהיה לך ירידה עילמית כי אנכי מגן לך‬
‫במתנות חנם שכרך הרבה מאיד ותהיה‬
‫זיכה לב׳ שלחניח ולא האמין בזה ולא‬
‫פלה יכעס עליו הש״י ‪,‬לזר‪ s‬חמרו באות!‬
‫שעה היה ירא באותו שעה דייקא אבל‬
‫חחר כך היה משים אל לבו הבטחית הש״י‬
‫שחמר לו אס יהיה עולה לא יהי׳ לו‬
‫ירידה עולמית ייזכה לב׳ שלחנות אז לא הי׳‬
‫"־א מלעלות אדרבא הי׳ ביקש מהש״י לעלות‬
‫בעה״ז‪ .‬ילא הועיל כמו שארז״ל חנל משה‬
‫יבע״ה כש‪-‬ניתי לא רנית ועכשי' שיצית‬
‫צא ‪-‬ניתי לזה אמר וישב יעקב בארץ‬
‫מגירי אביי היינו אפי׳ יצחק אביו היה‬
‫מחזיק את עצמו לנר כמו שאמר גר אנכי‬
‫בארץ חבל הוא ביקש לישב בשלוה מצד‬
‫שכבר שייע הבטחה מהש״י שלא יהיה לי‬
‫י‪-‬ידה יתכץ עליי ‪-‬יגזו של ייסף כמי שאמר‬
‫כשרציתי לא רנית כו׳ ‪:‬‬
‫” ח ל ו ם ייסף חלום ‪ 0‬׳ והנה קמה‬
‫חלומהי וגס נגבה ייאמרו‬
‫המלך תמלוך עליני חס משול תמשול בנו‬
‫יפירש הרמ״א דהנה אמר שראה בהליייז‬
‫ב׳ בחינות שמתחלה יהיה מושל לזה דמר‬
‫והנה קמה אלומתי‪ .‬ואחר זה יצליח להיות‬
‫פלו‬
‫אמרי‬ ‫‪72‬‬
‫יושב ה מ ר מס ומשגיח העולמים היא‬
‫אלהי ההלהיס‬
‫ואדוני האדיניס כמי שנאייר ה' דשמיס‬
‫השקין{ על בני י ד ס ליאוח היש 'ישכיל‬
‫דורש את אלהיס יסישתי השיניי הש״ית‬
‫כביכול משם היי' לשם אלהיס דהנה‬
‫יעקב אע״ה אמר והיה ה' לי לחלהים‬
‫ואיתא בזוהר הקדוש באס ה' מדה׳ר‪,‬‬
‫השפיע עליו טובות הרבה על זה היה‬
‫מיצר ודואג שמא הוח איני מצד הרחמים‬
‫רק מצד הדין דהנה לאי כל אדם זוכה‬
‫צב' שלחנות‪ ,‬ובוודאי יניס לי מזכיותיו‬
‫ומיי הטובה היא מעין הי־עה שנמחלו‬
‫לז מזלם עומד בעולם עובר לזה א'יר‬
‫והיה ה׳ מדה״ר צי לאלהיס כל 'נייבית‬
‫הבאה ע ל‪ /‬אללי לא היה נחשב ליחנייס‬
‫רק לדין‪ ,‬ואם יעקב אע״ה שהיה נדיק‬
‫גמור ואפילו הכי היה מילר ודואג אמר‬
‫קטונתי מכל החסדים מה יעשה אזובי קיר‬
‫וזה שאמר ה׳ מ־־ה״ר משרים השקיף על‬
‫בני אדם לראות יש משכיל יייהו השכל‬
‫לזה אמר דורש את האלהיס שידי־יש על כל‬
‫הטובות הבא אליו מרדה״י־ שרא היא רנד‬
‫מדה״ד כי לאו כל אדם זוכה צב׳ שלחנות‬
‫והנה לפי זה לכאורה קשה במה שאמר‬
‫יישב יעקב בארץ מגורי אביו‬
‫סירש״י כקש לישב בשלוה קפץ עליו ייצזו‬
‫של יוסף וכי אפשר לומר שביקש בבקשה‬
‫על עה״ז הרי אמרינן שהיה מיצי■ ‪-‬י אג‬
‫על טובות עה״ז שהיה לו‪■ .‬ני־חה יהנה‬
‫ארז״ל במדרש ־־בה כישת אמור ‪-‬הנה‬
‫מלאכי אלהים עיליס ״’ ‪-‬דים היינו שרי‬
‫או״ה רהה שר שג נשל ‪-‬ילה ייי— שי•‬
‫של מדי עולה ןיו>־ד חי של יון עילה ייירד‬
‫אמר לו הקב״ה ליעקב ‪-‬ף חהה עלה‪.‬‬
‫באותו שעה י^ה ירא לעלות יחמר שמא‬
‫כשס חלאלו ירידה אף לי כן ולא עלה‪.‬‬
 ‫לז ‪73‬‬ ‫בבימץ‬
‫שתמלוך עליהם אבל שתמלוך עלינו אי‬
‫אפשר לזה אמרו בה׳ התמי׳ שזו דבר‬
‫הנמנע אם משול ראית ‪:‬תהי׳ מושל ‪U‬‬
‫יוכל להיות שתמשול אפילו בנו על י ד כח‬
‫וגבירה שלך אבל מלך אי אפשר ימאחר‬
‫שזי שקר שראית שתהי' עליט מלך גס זו‬
‫שקי־ מה שי־אית שתהי׳ מושל עלינו לזה‬
‫חמר התמיה רק במלוכה ולא בממשלה‪.‬‬
‫ו ‪ ,‬מ ע ת ה חיך ראוי לכל טיר יטיל ימדיג׳‬
‫ומדיני להתפלל בשלומו של‬
‫מצכוח ואמיי של מלכור‪ .‬יייקח דהיינו‬
‫עבור יה שנקרא מלך הוי מתפלל ילא‬
‫עבור השינא הב^ז לכבוש בחזקה ובכח‬
‫לכבוש מדינה שזה נקרא מושל שמושל‬
‫בגבייתו יחס החייב הי■־׳ המיר נייחד‬
‫התפלה עבור שלום מלכות מכל שכן בימי׳‬
‫החלה איך הוא חיוב גדול להתפלל בשלימו‬
‫שנאמר כי הגה המלכים כיעדי ־‪-‬־בי■' יחדיז‬
‫המה יאי כ; תמהו רעדה אחזתם שס חיל‬
‫כיילדה ורז״ל במדרש רבה פי־שה ייגש כי‬
‫הנה המלכי׳ נועדו זה יהודה ייוסך זה מלך‬
‫באחיו יזה מלך במצרים עברי נתמלאו‬
‫יחדיו עברה ■ה על יה המה ראו כן תמהו‬
‫אלו השבטים שראו כן רעדה אחזתם שם‬
‫חיל כיילדה‪ ,‬יפירש יפה הואר שראו‬
‫שמתקוטשין זה עם זה‪ .‬והיה ירחים בחיל‬
‫ירעדה שלא יהיה על ידי זה מלחמה‪.‬‬
‫ומעתה ראוי להשיס על לב מה השבטים‬
‫שלא יאו יק[ שהמלכים מתקוטטים ולא‬
‫י־או שוס מלחמה עדיי; אך על פי כן כתו׳‬
‫המה ראו כן נבהלו ונחפזו י־עדה אחזתם‬
‫שלא יהיה מלחמה מכל שכן עכשיו כי‬
‫הנה המלכים נועדו עכרו יחדיו ‪:‬תמלאו‬
‫עברה ׳ה על זה וכבר היא מלחמה כבדה‬
‫מכל שכן ש"אוי להיית חיל ורעדה מצד‬
‫המלתנזה בביגיהס‪ .‬והנה אחרו רז״ל א מ ת‬
‫השבטים מלכים מדיינים אלו עס אלו אנו‬
‫מה איכפת לן ופייש יכה תיאר שאמרו‬
‫אנו מה איכפת ל; ונשתוה‪ .‬הנה ח״‪,‬ו לומר‬
‫'‪1‬‬
‫פרשת וישב‬ ‫‪ ^ i‬מ רי‬
‫מלך לזה אמר וגס ;צנה וא״ל שראה‬
‫ששסובנה יזלומיתיכס יתשתחוניה לאלומתי‬
‫יורה שי־־יי־ מל הס תישל ייולך לזה תמי־ו‬
‫לו המלך המצך עלינו חס משיל היישול‬
‫בנו י ח מ " ה'־• הוא א מי להש היויישלה‬
‫קיי־כ היילינה ולמה אמרו לה כך החלה‬
‫המליכה יהחי־ זה היימשלה היה ^הס לימר‬
‫גס כ! ימשול'המשיל בנו חס מנך המליך‬
‫עלינו ועוד למה ‪:‬מלוכה חמרו המלך בה׳‬
‫י־תמיה ובי משל' לא אחרו בה התמיה‬
‫׳‬ ‫י־משול הכושול בנו ונראה לי באמת על‬
‫הנולוכה היה התמיה לזה הזכירו כה' התמי׳‬
‫ונראשונה חבל על הממשל' לא'היה התמי'‪.‬‬
‫ד ה נ ה נאמר ההסרש בין מלך כמישלזה‬
‫שבני רמדינה מקבליס אותו למלך‬
‫ברצונס העיב הוא נקרא מלך כמו שנא''‬
‫שוס תשיב עליך מלך וזה שכוכש המדינה‬
‫בחזקה ובעל כרתו ע״י גבורותיו נקרא‬
‫מושל כמו שג׳ מושל בגבורתו וכן כתוב‬
‫הרב אבן עזרא בסדרה זי ולפי זה אי‬
‫אפשר שיאמר ארס לבני אדס שהס‬
‫שונאיס לו שהוא ימלוך עליהס למלך‬
‫שבוודאי לא יסכימו ברצונס העוב לקכל‬
‫חיתו למלך מצד שג^ה אס לא שימלוך‬
‫עליהס בכחו יגבורתו יאז לא יהיה יקרא‬
‫מלך רק מושל‪ .‬לפי זה מלך דהיינו להתפאר‬
‫במלוכה שיהיה מלך עליהס אי אפשר‬
‫ובממשלה שיהיה מושל עליהם זו היא ייכל‬
‫להיות ע״י כחו וגבורתו ולפי זה אתי‬
‫כפיי־ שאמר וישנאי אותו ילא יכלו דברי‬
‫לשלוס ויגד להס החלומות' ויוסיכו ‪ .‬עוד‬
‫שנא רדתו הרי ידע ייסה שהס שונאים לו‬
‫יהוא בא להתכאר יאמר להס החלומות‪.‬‬
‫שיהי׳ לו גדולה כל כך להיות ייישל ומלך‬
‫עליהם כמו שאמי־ וחשתחוין לאלומתי לזה‬
‫המרי לו אחיו היולוך חם תהי׳ מלך וכי‬
‫חפש■־ שתמלוך עלינו שהרי אנו פונאיס‬
‫אותך ולא נסכים עליך בי־צוננו הטוב‬
‫ואי; זה מלך בשלמא על אחרים יוכל להיו'‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת וישב‬
‫ידי זה נוכל להדי! זה שאמד דהס״ה‬ ‫ועל‬
‫בעזך ישמח מלך וישועתך מה יגיל‬
‫מאוד פירש השל״ה דהנה אמרו דיך המלך‬
‫שהית לו מלחנוה עם שונאיו הש״י מצילו‬
‫בב׳ בחינות או על דרך הנקמה שיהרג‬
‫לשינחי או על דרך הישועה שמצילו מידו‬
‫וזה שחמי־ בעזך בזיי! שחתה נותן לו כח‬
‫לעשית נקמה ישייעז מנך ובישועתך בזמן‬
‫שחתה ניה! לו ישועה מה יגל מאוד יותי־‬
‫מ‪,‬קמה ולכאורה תמי' שהיא נגד השכל‬
‫שהשכל מחייב בעשות נקמה בשונחו לשמוח‬
‫יותי־ ולפי ^דבר נו אתי שפיר בעזך לעשית‬
‫נקמה ישמח נולך שמחה בעלמ' ישמח כ­‬
‫חזה נקם ובישיעהך שחתה גוה! לו ישועה‬
‫גוה יגיל נוחוד שזו כבודו‬
‫ה ר י בשלומו ב' בחינות חו על ידי הישוע׳‬
‫או על ידי הנקמה והגה החיוב על ני‬
‫לי־תפלל בשלומו ול‪ :‬מלכים אין חקר הין‬
‫אגו יודעים נוחשבתו אם ריצה ישועה חו‬
‫נקמה חך סוך כל סוך הן על ידי ישועה‬
‫והן על ידי נקמה יש למלך שמחה לזחת‬
‫חין לנו לבקש רק סתם‪ .‬שי־ש״י ית‪ ,‬לו‬
‫הנלחה בכל אשר יכנה ויקוים בו מה‬
‫שאמי־ והמלך ישמח בחלה ס‪ .‬בפי־ט בהיות‬
‫המלך מזרע המלוכה ביזדאי יש לני להתכלל‬
‫כמו שנחמר והגילך שלמה ישב על כסא‬
‫חד אביו ותיכן מלכותו מאוד פי׳ מהרמ״ח‬
‫דהנה הש״י נתן לדוד הנולוכה לו ולזרעו‬
‫אח־־יו שהוא היה מלך וגם שלמה בגו‬
‫מלך אחי־יו ולכאורה תמי למה יפהכח‬
‫הבן יוכח האב שמלוכה של שהע״ה יותר‬
‫בתוקך ממלוכה של דהע״ה אביו חך‬
‫הטעם שדהע״ה לא היה מזי־ע המלוכה‬
‫שהרי חביו לא היה מלך ולא היה לו‬
‫רק כח שלו לבד לכך לא היה מלכותו‬
‫גד ל כל כך מה שאין כן שהע״ה שהיה‬
‫מזרע הגולוכה שכבר מלך אביו והיה לו‬
‫ב׳ כחוש לכך המלוכה שלו היה יותר‬
‫בתוקך מאביו וזה שאמר והמלך שלמה‬
‫ישב על כסא אביו שאביו גם כן היה‬
‫״לו‬
‫אמרי‬ ‫‪74‬‬
‫כן עכשיו חכו מה איכפת לן שהנה בחה!ס‬
‫אט מרגיש׳ מחור הנולחמ׳ שכל היקרות‬
‫ושאר צרות הכל נוצד המלחמה שאס אין‬
‫שליס אין כלוס וח״ו לונור אגו מה איכפת‬
‫לן גכשתוק רק אדרבא מחויבים אגרונו‬
‫להתפלל עביר שלום מלכות ולומר תהליס‬
‫ובקשית לבקש רחמים מהש״י כל מדינה‬
‫ומדינה עבור אדוננו המלך יר״ה וגס‬
‫לבקש שיתן בלב המלכות ושריו ויועציו‬
‫עלינו לטובה לגזור עלינו גזירות טובות‬
‫ובזכות שיהיה מלך של חסד וגימל חסד‬
‫עם ישראל היושבים בכל המדיט ראוי‬
‫שיצליח בכל אשי־ יפנה ועלינו החיוב‬
‫להתפלל בשלומו כמו שאנוייו הוי מתפלל‬
‫בשלומו של מלכו׳ פירש נו־י־ש שנוואל‬
‫שצריך תמיד לייחד התכלה לו־תפלל בשל י)ו‬
‫ואמר דהע״ה הנות! תשועה למלכ ס כיי־ש‬
‫השל״ה אפילו שהם מלכים אדירים הך‬
‫על פי כן הם צריכים לישועת הש״י ב״ה‬
‫בשלום של מלכות ב׳ בחיטה חסד‬ ‫והנה‬
‫על ידי ישועה ‪ .‬שהש״י גוסבב‬
‫סיבת׳ להושיעו משונחו ולח ייכל לו ס‬
‫מצד הנקייה שיהריג לשונאו וממי• דהע״ה‬
‫ואתה ה׳ מגן בעדי כבודי ומרים י־חשי‬
‫דהנה בהיות עושה נקמה בשונאו והורגו‬
‫עדיי! אינו נתפיסס כבידו לומר שהיה‬
‫מצד אהבת הש״י עליו פ! יאמרו הברייה‬
‫שהיה מצד רשעות השונא חבל אס הש״י‬
‫מגי! עליו ומצילו על ידי ישיעה חז נהפי־ס׳‬
‫אהבתו אליו וזו כבודו וזה שאמי וחתה‬
‫ה׳ מג! בעדי להנילכי על די ישועה זו‬
‫כבוד־ ויוייס ראשי שהכל יחייי־ו שהיה‬
‫מנד זכותי‪ .‬ויונותה חס הש״י רוצה להיות‬
‫חולק כבוד להלכות הנה מצילו על ידי‬
‫ישועה ילא על ידי נקמה וחכשי־ זה שאמ׳‬
‫הטת! תשועה למלכים שישיעה היח מתנה‬
‫למלך‪.‬מנד הזו כבודם אבל לו הנקמה‬
‫ולפי זה רחוי להיות המלך מ‪:‬מח בישועה‬
‫יותר מנקמה‪,‬‬
‫‪15x0‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת וישב‬
‫אס יוכל להלחם אתי והכני הרזחילו להיות‬
‫מריבים עמו בדברים‪ ,‬אותו שעה נתיירא‬
‫דוד‪ .‬התחיל אמר יום אירא אני אליך‬
‫אבעח והיה מבקש ומתפלל ואמי־ רבש״ע‬
‫ענני כשעה זו‪ ,‬ותחיה למה אמרו באותו‬
‫פעה היה ירא דיד משמע מתחלה כשאחזו‬
‫אותו להכיאו להמלך אכיש לח היה ירא‪.‬‬
‫גם מה שאמר התחיל אומר יום אירא‬
‫אני אליך אבעח והיה מכקש ומתפלל כו׳‪.‬‬
‫ולפי דברינו יכא הכל על נכון מתחלה‬
‫באחוז אותו כלשתיס והביאו למלך הנה‬
‫ראה שמשפעו מסיר ביד המלך ומלך‬
‫אינו בעל בחירה ובקל יוכל להנצל ולא‬
‫ירא‪ ,‬אבל אחר זה שהיה רואה שמריביס‬
‫עס המלך ולא רצו לשמוע אליו הרי הוא‬
‫מסור בידס והן הס בעלי בחירה לזה‬
‫אמר באותו שעה היה ירא דוד שנפל‬
‫ביד בעלי בחירה וקשה להצילו מידם‬
‫והתחיל אומר הנה יום אירא אני אליך‬
‫אבפח ולא בשום דבר הרי הבפחון שלי‬
‫כשלימית לזה התחיל לכקש ומתפלל‬
‫רכש״ע ענני בשעה זו דווקא שאני ביד‬
‫בעלי בחירה •‬
‫ל ה נ ה הרמ״א כיי־ש הפעם בזה שאחרי‬
‫רז״ל לא ניצל אאע׳ה מאו״כ‬
‫אלא בזכות יעקב ולא יועיל זכותי לבדי‬
‫משוס להציל מאש ומיס אי אפשי־ להיות‬
‫בזכותו לבד רק בצייוך זכות אחר להיות‬
‫נפושי זכותי זה מה גורס להצילו ולזה‬
‫צריך גס זכות יעקב להיות גם יעקב‬
‫פדה את אברהם‪ .‬ילפי זה בהיות יעקב‬
‫א ע״ ה חמר במקלי עברתי את הירדן‬
‫היינו הצלה ממיס וצ״ל גס ק שלא היה‬
‫בזכותו לבד רק בציי־וך זכות אבות כמו‬
‫שאמר בהכפחה ראשונה חלהי אבי אברהם‬
‫ואלהי יצחק והנה כבר הקדמנו מיד‬
‫האדם שהוא בעל בחירה אי אפשר לי־נצל‬
‫רק אס חסה בו לבד בלי שוס צירוך‬
‫בפחון אחר‪ .‬ונראה לי זה שאייר באלהיס‬
‫בכיחתי ולא כשום דבר אחי־ לכך לא‬
‫אירא‬
‫אמרי‬
‫מלך לכך יתיק מלכותו מאוד יותר‬
‫ממלכות אכיו ומעתה הנה מי לנו גדול‬
‫מאדונינו המלך יר״ה שהוא מזרע‬
‫המלוכה ועליו נאמי־ והמלך יוש‪ 5‬על כסא‬
‫אביו ילס״ז היה ראוי להיות המלוכה‬
‫שלו בתוקך גדול כמו שאמר ותיק‬
‫מלכותו מאוד‪ .‬ילפי הנשמע אינו כ; אך‬
‫אנחני ישראל מי‪/‬מיניס בהש״י שהכל‬
‫בהשגחתו שהקב״ה מתאוה לתפלתן של‬
‫ישראל להתפלל בשלים מלכות כי הוא‬
‫יתברך הוא הנותן תשיעה להמלכיס אפי׳‬
‫שהס מלכים אדירים אך על פי כן הס‬
‫צריכיס נישועת הש״י ולזה החייב עלינו‬
‫להתפלל על שלומו להיות מיכן מלכיתו‬
‫מאוד ויצליח בכל חשר יפנה והמלך‬
‫ישמח בה׳ והש״י ב״ה יתן בלב המלך‪.‬‬
‫ושייו עלינו לכוובה ‪.‬‬
‫ל ה נ ה פייש הר״ס אלשיך בספר‬
‫דניאל ששמע על פסוק ומן‬
‫ידך מלכא ישיד׳ שאמרו לו אמת הוא‬
‫מאדם שהוא בעל בחירה אי אפשר‬
‫להנצל מידו אבל מן ידך שאתה מלכא‬
‫ישיזיב שהמלך אינו בעל בחירה שהרי‬
‫נאמר פלגי מיס לב מלך ביד ה׳ לכל אשר‬
‫יחפוץ יענו‪ .‬והנה לפעמים בקל הוא‬
‫יוכל להנצל אפילו מבעל בחירה דהיינו‬
‫באס הבמחון הוא בהש״י כשלימות כ״כ‬
‫כמו שנאמר ויעזרם ה' ויפלעם‪ /‬ויפלעם‬
‫אפילו מרשעים בעלי בחירה ויושיעם‪.‬‬
‫בזמן שחסו בו לבדו‪ .‬בלי שוס בפחון‬
‫אחר מבלעדו רק כשלימות בו לבדו ‪:‬‬
‫ו ב ד ר ך הזה נכוא לכאר מדרש שיחר‬
‫עוב בההליס סימן ל״ד באחוז‬
‫איתו פלשתים בגת כיון שראו אותו‬
‫אמרו הי־י דוד שהרג לגלית‪ ,‬באו למלך‬
‫אכיש איירו לו נהרוג למי שהרג לאחינו‬
‫אמר להם אכיש וכי לא במלחמה הוריי‪,‬‬
‫ואלו אחיכם הי־ג אותו לא במלחניה הורגי‬
‫מעכשיו שהרג אחיכע לא כך התנה עמו‬
 ‫בבימיץ‬ ‫פרשה וישב‬ ‫^ מ רי‬ ‫‪76‬‬
‫ב' טעמים כמו שכתוב רש״י על ראשון‬ ‫אפילו ^בעל‬
‫מירא מה יעשה לי אדס‬
‫ראשו! ועל אחרון אחרו! על הבטחה אחד‬ ‫בחירה •‬
‫אני ירא מחמת שקטונתי מכל החסדים‬ ‫ו ה ב ה האביבנאל הקשה יעקב אע״ה‬
‫שהנה הבטחה אחד היא מצד זכות אבות‬ ‫היה מתפלל הצילני נא מיד אחי‬
‫ולא שייך ״לשמא יגרום החטא שהאבות‬ ‫מיד עשו הוה לי להש״י לומר אל תירא‬
‫לא חטאו הנה ירא אני מצד נכיון זכיות‬ ‫גבדי יעקב הנני מי״יטך‪ ,‬ותירץ שהיה‬
‫שקטונתי מכל החסדים‪ ,‬והחסדים היה‬ ‫חפיא בזה שעשה ב׳ מחנות שזה יורה‬
‫מצד זאת‪ ,‬כי במקלי עביתי את הירדן‬ ‫י‪ 1‬נ קטני אמונה ובטחון בהש״י שאמר‬
‫שהציל אותי ממיס וזם אי אפשר להיות‬ ‫׳ ‪ of‬יבח טשו אל רמחנה האחת והכהו‬
‫בזכית לבד רק בצייוך זכות אבות וכבר‬ ‫והיה המתנה הנשאר לכליטה הרי היה‬
‫עשה לי טיבות בזכות אבית ונתבטלה‬ ‫י’ו קצת בטחון במה שעשה ב׳ מחנות‪,‬‬
‫הבטחה אתת‪ ,‬ועתה לאחר הבטיחה ב'‬ ‫ועל ידי הטת זה לא נענה בתכלתו‪,‬‬
‫שלא עשית לי שוס טובה מחודשת להיות‬ ‫וכ! מצאתי ראיתי בספר כלי חמדה‬
‫נתמעטו זכיותי על ידי זה‪ ,‬ולא שייך‬ ‫שחמר הייתי לב' מחנות לשעבר‪ ,‬שהיה‬
‫ניכיון זכיות הנה ירא אני שמא יגרום‬ ‫מתחרט במה שעשה ב' מחנות שיורה על‬
‫האטת אשר הייתי לב׳ מחנות והיה לי‬ ‫קטני אמונה ובטחון לפי זה לא קשה‬
‫בזה קצת בטחון באם שיבא אל המחנה‬ ‫קושיות גזר הקודש שהקשה הרי ‪-‬נשאר‬
‫האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה‪,‬‬ ‫יוב זכיות‪ ,‬ואיך חפשר שחטא החד יכריע‬
‫ועל ידי זה אין הבטחו! בה' כשלימות‬ ‫נכל הזכיות ואיך היה יי־ת שמא יגי־וס‬
‫להציל מיד בעל בחירה לכך אבקש הצילני‬ ‫החטא‪ ,‬הנה זה אינו רק באם הי' חטא‬
‫נא עכשיו שהיה לי קצת בטחון בב'‬ ‫חטא אחר ולא במה שעשה ב׳ מחנות‬
‫מתנות הנילני מיד אתי מיד עשו כי ירא‬ ‫שהיא הנונט לבטחו! הש״י שאינו בשלימות‬
‫' אנכי אותו שהוא בעל בחירה וקשה להניל‬‫וחז לא יועיל צו כל הזכיות להציל אוהו‬
‫מידו‪ ,‬וכן הוא אומר אשר בידיהם זימה‬ ‫מבעלי בחירה שצריך להיות חסו בו‬
‫פירש שכתי ישנים שאס רשע בא להרוג‬ ‫לבד‪ ,‬ולזה ירח שמא יגרוס החטא‬
‫לצדיק בחרב הש״י אינו משנה הטבע‬ ‫להמסי■ ביד עשו בעל בחירה כמו שכתוב‬
‫והבחירה בידו אך יציל אותו באופן אחר‬ ‫רש״י ונכי זה ^וכל להבין פירש״י ז״ל‬
‫שנעשה האי־ב שלא יכרת ראשו כננו‬ ‫שחמר בב׳ הבטחות הללו אני בא לפניך‬
‫שנאמר ויצילני מארב פרעה אמנם אס‬ ‫קטיינתי מכל התסדיס נתמעטו זכיותי‬
‫רשע יכה לצדיק בידו הכאת מיתה אז‬ ‫שעשית‬ ‫החסדים והאמת‬ ‫על ידי‬
‫קשה להצילו וזה שאמר אשר בידיהם‬ ‫עמי לכך תני ירח ש יא משהבטחתני‬
‫זימה שחשבו להרוג בידם ולא בשום כלי •‬‫נה־יכלכהי בחטא‪ ,‬ויגרום להי־יסר ביד‬
‫עשו‪ .‬ולכת! רה קשה היי בפסוק לא הזכיר‬
‫יעקב י ק טעם אחד שאמר קטונתי ו ל ז ה אמר במכירת יוסף השליכו אותו‬
‫הבורה והבור כק‪^-‬אין בו מיס‬ ‫ייכל החסדים משמע 'מצד נכיון זכיות‬
‫וי־ש״י הוסיך עיד טעם אחר שייח שמא ונחשים ועקרבים יש בו ואמר למען הציל‬
‫אותו מידם‪ ,‬וידינו אל תהי בו ‪:‬‬ ‫יגרום החטא וזה אינו מפירש בקרא‬
‫ו י ש ב ראובן אל הבור‪ ,‬ויאמר הילד‬ ‫ולכי דברינו אתי שפיר שחמר יעקב‬
‫איננו ואני אנה אני בא ותמיו‬ ‫אע״ה בש׳ יבטחות הללו אני בא לפניך‬
‫ויראתי שנתבטנו הבטחות הללו מתמת רז״ל ‪ 1‬אני אנה אני בא במעשה בלה ^‬
‫» »י ‪9‬‬
‫לט ‪77‬‬ ‫בביגזין‬ ‫פרשה וישב‬
‫בלא קידושין ונתיב וישכב את בלהה פלגש‬
‫אביו ולא חטא ראוב! במעשה בלהה‬
‫רק זו דוקא באם היה להס דין ישראל‬
‫ובקידושין תליא מילתא אז פלגש מותר‬
‫אבל לדעה זו שהיה להס די! בני נח‬
‫ובבעינה תליא מילתא אז גס פלגש‬
‫אסוי־ה וחטח ראובן במעשה בלהה לפי זה‬
‫בלא זה לח היה ראובן מצטער כל כן־‬
‫במעשה בלהה מצד שהוא שיקול הדעת‬
‫אם יצאו מכלל ב״נ או לא והיה חושב‬
‫שיוכל להיות כדעה זו שהיה להם דין‬
‫ישראל ולא תטח אבל עכשיו שראה שהילד‬
‫איננו שגידן על שם סופו וקשה הי־י אין‬
‫דני! על שס סוכו ואיך עלתה להה‬
‫להשבטיס שדנו על שם סופו וצריך לומי־‬
‫משוס שנולד מאיסורי ביאה ונידן על‬
‫שם סופו וקש׳ הרי בקידושין היתה רחל‬
‫תחלה והרי הוא בהיתר ולא נולד יוסף‬
‫מחסורי ביאה וצריך לומר כדעה זו שי־\ה‬
‫להם דין ב״נ עדיין ובבעילה תליא‬
‫מילתא כנ״ל אז ראה והבין שהדעת‬
‫מכרעת שהיה להם דין ב״נ ובבעילה‬
‫ת״מ ולדעה זו כלגש אסור׳ וחכיא במעשי־‬
‫בלהה לזה המר ואני אנא אני בא במעש־‬
‫בלהה *‬
‫ונראה לענ״ד שזה שאמר במסורה וי‪,‬‬
‫א;ח אני בא ואני אנה הוליו‬
‫אח תרפהי הייני שעל ידי זה מוכיח שחטאת‬
‫בבלהה וזו לחרפה‬
‫ו י ש מ ע ריובן ויצילהו מידם ויאמר לא‬
‫נכנו נפש ואמרו רז״ל אמי־‬
‫הקב״ה אחה פתחת בהצלות תייך שאין‬
‫מפרישין ערי מקלט אלא בתחומך תחלה‬
‫שנחנור את בצר שבמדבר לראובני והנה‬
‫קשה היי ראובן לא היה רק המתחיל‬
‫בהצלת יוסף ויהודה היה הגומר שאמי לכו‬
‫ונמכרנו וישמעו אחיו ואי‪ ,‬המצוה נקרהת‬
‫הלא על מי שגומר׳ והוה ליתן ליהודה‬
‫יוהי־ מרחוב! ועוד שהרי הציל רק נפש תחד‬
‫׳;ייני ליוסף וחיך חמר אהה פתחת בהננ ־־‬
‫‪Pm‬‬
‫ותמיה מה יוס מיומיס למה עכשיו טל‬
‫ידי זה שראה שהילד איננו היה מצטער‬
‫על מעשה בלהה ולה מקודם והנה נראה‬
‫לעכ״ד דהא בהח הליא‪ ,‬כלא זה לא היה‬
‫צעי־ו גדיל כל כך על מעשה בלהה ועכשיו‬
‫נתגדל צערו‬
‫ל ה ב ה אמרו רז״ל טעם השבטים שרצו‬
‫להמית את יוסף משום שהיו‬
‫ריאיס שיצא ממנו ירבעם אשר חטא‬
‫ואשר החטיא את ישרחל בחטח עגל‬
‫שעשה ירבעם לזה רצו לבערו מן העולם‬
‫והקשו המסרשיס הרי אין דני! על שם‬
‫סופו רק באשר הוא שם ותירצו על דרך‬
‫שכתב הגלאנטי על יידי־ש חיכה שהקשה‬
‫על דיט של סורי ומורה שציוה הקב ה‬
‫לדונו על סופו ותירץ הנח לסו״ני שיש‬
‫לי לקב״ה מלוה ישנה עליו שנולד מאסורי‬
‫ביחה לכך דני על שם סופו הרי מי‬
‫שנולד מאסורי ביחה דני! אותו על שם‬
‫סופו וכן השבטים חשבי שלאה היתה‬
‫בהיתר ורחל היתה באיסור ב' אחיות‬
‫שהרי מתחלה נשא אח לח׳״ וא׳ היה‬
‫יוסף נולד מאיסוי־י ב תה לכך דנים‬
‫וכתב המשני־ נמלך‬ ‫אותי על סופי‬
‫בפרשת דרכים זו יווקא לאותה ‪ 7‬ע ה‬
‫שלא היה להם י“'! ישראל עדיין י־ק ־ ‪I‬‬
‫בט נח יבבעיצה קל*‪•}' 6‬לקה יב חתה‬
‫של לאה החלה‪ ,‬יהר־ היא בהיתי יביחת‬
‫יחל באיסור אבל לדעה י שהית להם‬
‫יי! ישראל ובקידושין תליא מילתא יהרי‬
‫קידושי רחל קודס והיי רחל בהיתר‬
‫ונשואי לאה באיסור ואז לא היה יוסף‬
‫נולד מאסורי ביאה ואינו מהראוי לדונו‬
‫טל שס סופו‪ ,‬ואמרי רז״ל כנ האומי־ ראובז‬
‫חטא אינו אלא טועה כירש כרשת דרכים‬
‫שאמרו רז״ל נושא אדס אנוסת אביי‬
‫ומפותת אביו שהנה אשת אב משמע ע״י‬
‫קדושין ואמרו רז״ל פלגשים בלח קידושין‬
‫ולפ״ז כמו שנושא אדם אנוסת ומפותת‬
‫אגי? שך‪.‬ית‬ ‫)‪oif‬‬ ‫ק‘‬
 ‫בגינ ^ ץ‬
‫חחד מהם אמי־ טעם לדבר שלא להרוג‬
‫הה יוסף והסי־ש בינ הם נראה לענ״ד‬
‫שהנה טעמו של יהודה אינו רק מיד‪.‬‬
‫ולא לדייי' דהנה עכשיי ביוסף נסתרו‬
‫נ׳ בחינית הללי לא מצד ממון ילא מצד‬
‫נקמה ולה מצד כבוד י־אוי הוא להצילו‬
‫על ״־־ יה מה שאי! כ‪ ,‬לרירית באס‬
‫יהיחש איזה אדס שיינה להיוג אדם‬
‫ייהיה לו הנאה מצד הממי; או שיעשה‬
‫נקמה אי שיהיה לו לכבוד הנה אין בטעס‬
‫ה להציל מידי יטעס יה לא יועיל ייק‬
‫נכי ^שעה בייסף אמר שפיר שראוי‬
‫להצילו יהי־י נא תציל בטעם וה רק נפש‬
‫אחד הייני של יוסף מה שאי; כ; טפס‬
‫אחר שאמר ראובן ‪ ,‬לא גכגו נפש הנה‬
‫בזה הטעם היא הצלות נפשות רבית מיד‬
‫ולדורות שבכל פעס שיתרחש שירנה אחד‬
‫להריג לחבירו‪ ,‬בהיות משים על לבו‬
‫טענות ראובן לא גכגו נפש אזי וודאי‬
‫הוא בשב ואל שעשה ולא יהרגגו בסמכו‬
‫שיהרוג את עצמו יותר ממה שיהראג‬
‫לחבירו שהנה לחבייו לא יהרוג רק‬
‫הגוף ולעצמו יהרוג הנפש‪ .‬לס״! ט » ה‬
‫של ראובן היא תועיל להציל נפשות‬
‫הרבה וזה שאמר אתה פתחת בהצלות‬
‫נפשות דייקא שבטענ׳ יו יהיה הצלה‬
‫לכמה נפשות ולזה אמר חייך‬
‫מפרישין מרי מקלע להצלות גפשוח‬
‫אלא בתחומך הה״ד את בצר במדבר‬
‫לראובני ;‬
‫מקץ‪:‬‬ ‫בעוד האל המושיע מכר צער ולחץ‪ :‬אציין מאמרים לפרשה‬
‫נקם‪ ,‬ולוה החיוב עלינו ל ^לו ולשבהו‬
‫על הנסיס ונפלאות שעשה לאבותינו‬
‫בימיס ההס הגה לכאורה צריך להבק‬
‫השבח הגדול ‪:‬זה אחר שאומרים תתלה‬
‫כעמדי עליהם על עמך ישראל מיותר‪.‬‬
‫אגמליש‬ ‫עליג! ׳בס ‪yih‬‬ ‫ל‪6‬‬
‫»ד‬
‫כ ר ־גץ ;‬ ‫‪I‬‬ ‫‪78‬‬
‫נ מו ת מה נפשיה דקהריי־ והנה נרחה‬
‫לענ״ד דהנה יש הכדש גדול בין הנליח‬
‫רחוב; להצלות יה דה ‪.‬‬
‫ע ל דרך שסיר' מהרא״י שיכיחלק זללה״ה‬
‫בזה שלא אמר לא נהי־ג היסו רק‬
‫לא נכנו נפש דמשמע דקאו על מנייס‬
‫הרי קאי על יוסך ועוד הרי לא רלו להי־ג‬
‫רק לגוף ולא לנכש ולמה אמר לא‬
‫נכנו נכש והיין יהכי קאמר הן ־('•'ת‬
‫ילדק שאתם תהרגו את 'יסף ילא יכול־ש‬
‫חתם להריג רק הגיף ילא הנסש‬
‫ואנחנו נהיה חוטאיס ביה יהיה לנו ‪,‬סש‬
‫החוטאת ינכנו לעלמינו נפש הרי שייהר‬
‫נהרוג לעצמנו ממגי‪ ,‬לו נהרוג הגוף‬
‫ולעצמיגו נהרוג הנפש ועל ידי זה הציל‬
‫אותו מידם ודפח׳ח ‪ .‬וטענת יהודה היה‬
‫שאמר מה בלע כי נהריג את אחינו‬
‫וכסינו את דמג כירש יד יוסף דהגה‬
‫האדס ההויג לחבירו הוא מצד ג' בחיני'‬
‫חו מנד הגאות ממו! שיקח ממנו ע״י‬
‫ההריגה‪ .‬או מצד נקמה בשונאו או מצד‬
‫הכבוד לפרסם כחו וגבורתו שיוכל להרוג‬
‫אדס גדול כזה וזה שאמר להס אתס‬
‫רוציס להרוג את יוסף הנה מה בלע‬
‫ואי‬ ‫פירש״י מה ממון נתהנה ממנו‬
‫מצד הנקמה‪ .‬כי נהרוג את אחינו וכי‬
‫ראוי הוא לנקוס באחיו וחי משוס כבוד‬
‫הרי וכסינו את דמו שאי! אגו רשאיס‬
‫לפרסם הדבר הזה ברבים מעתה ע׳י‬
‫שלש אלה לא ימשו לו הריגה‪ .‬הרי כל‬
‫יבואו העם ויתנוו הלל ושבח אשר‬
‫ניז! לני ריווח‬
‫‪’3‬י״יס ההס בי"( י■יזה כיייי יית׳ה<רי בן‬
‫לח י‬ ‫יוחנן כה״ג רזשי ענ‪.‬ו ב‬
‫שפשה לנו בועה הד‪',‬־ י לס חף מ‬
‫ב* ‪;rip‬‬
‫מ ‪79‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת וישלח‬
‫לשכר הגדול הזה כמי שהובא בחו״ה‬
‫מעשה בחסיד אחד שהיה כל ימיו בתשובה‬
‫ותרעה על יוס אתמול כי יעבור שהיה‬
‫מילר לו שאמר שמא לא היה עובד‬
‫עבודתו בשלימות וכמי שפרשתי לעיל‬
‫בפרשה נח על פסוק הלוך ילך י ב ל כו'‬
‫ולא ח מי גס קדוש והנה נראה לענ״ד‪.‬‬
‫ו ה נ ה לפעמים אין פתחון פה להשטן‬
‫לקטרג על הבקשה דהיינו באס‬
‫הוא מבר‪,‬ש לישב בשלוה בעה״ז‪ ,‬כד־‬
‫שיוכל להיות על ידי זה עובד ה' בשלימות‬
‫ויזכה לעה״ב הנה אותה בקשה מותר‬
‫לי קש יבזה נוכל להבין זה שאמר דהע׳ה‬
‫אחת שאנתי מאי‪ .‬ה׳ אותה אבקש‬
‫מהש* בבקשה ילא הייתי ירא מקטרוג‬
‫השט‪ .,‬דהיינו שבתי בבית ה׳ כל ימי‬
‫חיי להיות יושב בשלוה בעה״י להיות‬
‫שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי שעל ידי‬
‫זה הזכה ־יחזות בנועם ה' לעה״ב שאהיה‬
‫זוכה לראו' פני השכינה ואס הבקשה היא‬
‫על שלות עה״ז לזכות לעה״ב אותה‬
‫אבקש ואין לי לירא‬
‫ו א מ ר ל י־ז״ל ונאמן הוא בעל מלאכתך‬
‫שישלם לך שכר פעולתך‬
‫יהאמונה וו צריך כל אחד מישראל להאמין‬
‫באמונה שלימה שאין הש״י מקפח שכר‬
‫כל בריה והיום לעשיתס ומחר ייקבל‬
‫שכרן והנה בשביל אמונה זו בחר הש״י‬
‫בנו מכל העמיס כמו שנאמר וארשתיך‬
‫לי באמונה והטעם דהנה אמר מה רב‬
‫טובך אשר צפנת ליראיך והוא לפון ועמון‬
‫עין לא ראתה ומדרך הטבע אינו ראוי‬
‫להאמין בדבר שהוא לפון ואפילו הכי אנו‬
‫מאמינים באמונה שלימה וע״י אמונה‬
‫זו בחר בנו מכל העמיס ופירש הרב‬
‫־על עקידה שזו היא גזיי־ה מלכות יון‬
‫הרשעה שנאמר על עמך יערימו הוד‬
‫ויתיטנו על נפו^יך לבטל מהם אמונה‬
‫ב^ה׳בשהוא נפק וכל‪) .,,‬אז לא יקרחו‬
‫‪/‬׳;גליג׳‪D's) 7P ;,‬‬
‫אמרי‬
‫עוד ולעמך ישראל עקית כו׳ ועוד מה‬
‫שאוור כהיום הזה בלשו; דמיון הוה‬
‫למ נוי־ בייס הזה וגס ^מה שאמר תחלה‬
‫לך עשית שס גדול יקדוש בעולמיך ב׳‬
‫כחינות גיולה וקדושה ואמר גס שניהם‬
‫ואח ׳ז סייס יחיור להודות ולהלל לשמך הגדול‬
‫ו מ ת ח ל ה נבא לבאר ׳ה שאמי־ דהע״ה‬
‫אחת שאלתי מאח ה' אותה‬
‫אבקש שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות‬
‫בטעס ה׳ ולברך בהיכלו והקשה הרד״ק‬
‫כפל לשו! וגס לחזות הוה למייור ולחזות‬
‫וניאה לענ״ד שאמרו ר!״ל במדרש רבה‬
‫ב ש ע ה שהצדיקים יושבים בשליה‪.‬‬
‫*ומבקשים לישב בשלוה השט‪,‬‬
‫מקטרג ואמר לא דיין לצדיקים ;!ה‬
‫שמתוק‪ ,‬לעה״ב חלא שמבקשים כו׳ והנה‬
‫לכאוי־ה למה מתחילה אמרו ב' לשונות‬
‫׳ישביס בשלוה ומבקשים לישב בשלוה‬
‫ואח־ זה לא אמרו רק שמבקשים ינא‬
‫אמרו שהשען מקערג על שיושבים בשלוה‬
‫ומבקשים לישב בשלוה ונייאה לני שהרז״ל‬
‫לאו אדם ווכה לב־ שלחנות וגרסת‬
‫החום' לאו כל חדס יוכה דהנה לחו‬
‫אדם זוכה משמע שאין לך שוס אדס‬
‫שיוכל לזכות לב׳ שלחנות ובאמת יש‬
‫בני אדם שזוכים לב׳ שלחנות לכך גרס‬
‫לאו כל אדם כולם לא יוכלו לזנות‬
‫לשניהם אבל מעט בני אדס יש לפעמים‬
‫שזוכים לפי זה על הישיבה אין קטרוג‬
‫כלל שאכשר להיות שזוכה להיות לו גס‬
‫שניהם מצד גודל צדקתו אך הקטרוג‬
‫הוא על הבר‪,‬שה למה מבר‪,‬ש על זי‪:‬‬
‫שהרי זו יורה כאלו הוא מחזיק אח‬
‫עצמו בלבי לנדיק גמור‪ ,‬אדרבא במקיס‬
‫גדולתו היה לו להיות ענותנותו להייח‬
‫מי>ל יליא; ל‪ ,‬הייש שמא היה ־'־‪ ,‬ר‬
‫‪W nhi‬‬
 ‫בנימיו‬ ‫פרשת מקץ‬
‫לבעל מצות שבת וחודש ומילה שה! הס‬
‫יגידו עדות גיל האמונ'‪ ,‬ואתה בי־חמיך‬
‫הי־ביס עמדת להס כו' והנה הנסיס‬
‫והנפלהות בימיס האלה הי' בהס ב׳‬
‫בחינות ישועת ונקמת ואתה ברחנויך‬
‫הי־בים עמדת להס בעת צרתס רבת‬
‫חת ריבם דנת חת דיגס נקמת חת‬
‫נקמתס לזה לך עשית שס גדול וקדוש‬
‫שבזנ!ן בהקנ״ה עושה נקמה ברשעיס שמו‬
‫מתגדל ו והקדש ולעמך ישי־הל עשית‬
‫תשועה גדולה שהושעת לישי־אל שיה ו‬
‫עמך על ידי החמונה ומהיק נשי־ש׳ בהם‬
‫אמונה לזה אמי־ כהיום הזה מה יוס הזה‬
‫הש״י שילם לו שכר הראוי להיות ח‪/‬וכת‬
‫המזבח ועשית חנוכה אחר נבלס בני־ו‬
‫ומזה גבי־ב׳ אמונה שאין אתה מקפח שכ ­‬
‫כל בי־י׳ ועל ידי האמונה אגו עמך‬
‫ובחרת בנו מכל העמיס הרי על ידי‬
‫הנסים והנפלאות נתגדל כבוד המקום‬
‫וכבוד ישראל‪ ,‬ואז החיוב עלינו להללו‬
‫ולשבחו על ב׳ מיני כבוד הללו והנה‬
‫ההפרש בב׳ מיני שבחים הללו על דרך‬
‫שפירש הגאון בספר אמרי שפר למהראנ״ח‬
‫על פסוק כי הכית את כל אובי לחי‬
‫שגי רשעים שברת לה' הישועה על עמך‬
‫ברכהיך סלה‪ .‬דהנה בהיות הש״י עושה‬
‫ישועה ונקמה ‪ .‬והוא חסד מהש״י‪ .‬הגה‬
‫כתוב יודו לה' יסדו אך שלא להזכיר‬
‫הנקמה מצד שאין הש״י משמח במפלתן‬
‫של רשעים ואינו ראוי להודות ולהלל‬
‫רק על הישועה וזה שאמר כי לשון אפי׳‬
‫אפילו שהכית את כל אובי לחי שיני‬
‫רשעים שברת והרי היא גס נקמה‪ ,‬אפי׳‬
‫הכי איני רק זה אשר לה׳ הישועה על‬
‫עמך ברכתיך סלה ולא על הנקמה כי‬
‫מי חדי קב״ה במפלתן של רשעי׳ ולעול׳‬
‫צ־יך להודות רק על הישועה‪ .‬והנה‪,‬‬
‫בזנון שקב״ה עושה נקמה שמו מתגדל‬
‫ומתקדש ומצאתי ראיתי בפיר׳ על הגדה‬
‫של רג־‪ !',‬נזוהר״ר תלי' מווילנא ׳' ל‬
‫אמרי‬ ‫‪80‬‬
‫שלא יקראו עי!ך ויה־יעצו ד'ב ס על‬
‫צסגיך לבכיל מהס החחוגה ■־זחה ולזה‬
‫גזרו לבעל מצות שבת שהיא אוה ומוכת‬
‫לעה״ב כמו שנאמר מזמור שיר ליוס‬
‫השבת ליוס שכולו שנת וגס אות היא‬
‫לעולס פי' ה אשית חכמה אית היא‬
‫לעה ב ש‪.‬יא אחד מס׳ בעה״ב‬
‫הש״י ב״ה בי־וב רחמיו וחסדי‬ ‫והבה‬
‫עשה לנו כסיס ונפלאות להצילנו‬
‫מידס ועשה לנו תשועה לעני! אמונה‬
‫שעל ידי ימי חנוכה גשרש׳ אמונה דעה״ב‬
‫שחיירו רז״ל‪ -‬שנגמר מלאכת המשכן‬
‫בכ׳ה בכסליו חך הש״י ציוה להמתין‬
‫להיות הקנות המשכן בחודש גיסן כנזו‬
‫ש‪.‬י־מי־ בא' לחודש הראשין הוקס המשכן‬
‫מחיזת שבאיתו חודש נולד יצחק‪ .‬וכדי‬
‫בלח יפסיד כסליו אמר הקב׳ה עלי‬
‫לשלס בכרו בחנוכת חשמונאי‪ .‬לזה היה‬
‫הש״י מסבב סיבות להיות חנוכת חשמונאי‬
‫בחודש זה כדי שלא יקפח שכר החודש‬
‫הזה ולפ״ז כל אחד ישוס על לבו‪.‬‬
‫החודש ש^א היה לו שוס יגיעה וצער‬
‫׳־ק בננמי־ בו מלחכת המשכן ואפילו הכי‬
‫אמי־ הקב״ה עלי לשלם שכרו מכל שכן‬
‫•ב־אל העוסקיס בתורה ומצות ביגיעה‬
‫וצער מכל שכן שלא יהיה קפוח שכר‬
‫לכל אחד ניישראל וכל ישראל יש להם‬
‫חלק לעה״ב רק לכל אחד ואחד יתן לו‬
‫כפי עבודתו כמו שאנורו לפוס צערא‬
‫אגי־א נמצא מצד הדו! של עשיות חנוכה‬
‫נבי־ש' אמונה בעה״ב וע״י אמונה זו בחר‬
‫בנו להיות נקרחיס עס ה'‪ ,‬ולזה החיוב‬
‫עלינו להללו ולשבחו על חסדו הגדול‬
‫עלעו כמו שנחיור יודו לה׳ חסדו ולומר‬
‫לש יו השבח הגדו‪ '.‬הזה על הנסים‬
‫והננלחו׳ בעבה עמנו בימיס האלה‬
‫ד־‪.‬ה כב‪.‬ניידה עליהס מלכות •ו! הרשעה‬
‫על ע־וך יב־חצ היינו שהיה ייקנתיס‬
‫ס ה שנק־חיס בשס עמך ויערימו סוד‬
‫)הש׳׳י״^ תי־חך ול‪;-:‬יר ש מחיק• ־נוניך‬
‫מא ‪81‬‬ ‫בבינדן‬ ‫פרשת טקץ‬
‫בשמחה פירש גס אחר השמחה ישישי‬
‫והשתא דברי שהע״ה יובנו בפוב פעם‬
‫ודברי הגמרא מדויקים היסב‪ .‬והכי פרושו‬
‫ושבחתי אני את השמחה כשאני משבח את‬
‫השמחה גס אחרי עוברה זו שמחה של מצוה‬
‫ילשמחה מה זו עיאה פירש כשלא נשאר‬
‫לי שוס תענוג אחרי עבור השמחה זו שמחה‬
‫שאינה של מצוה ועכשיו בפיר רימז שהע״ה‬
‫שמחה של מציה ישהינה של מצוה אך הגמרא‬
‫קא מפרש לדבריו והוא מבוהר עכ״ל ‪.‬‬
‫כי מי חדי קב״ה במפלתן של רשעים‬
‫ו ה נ ה נאמי־ חז ימלא שחוק פינו ולשונינו‬
‫רינה אז יאמרו בגויס הגדיל ה׳‬
‫לעשות עם אלה הגדיל ה׳ לעשית עמנו‬
‫היינו שמחים לכאורה אינו מובן למה‬
‫מהחלה אייר גס שניהם שחוק פינו ולשונינו‬
‫רינה ואח״כ לא חמר ולשונינו רינה רק‬
‫היינו שייחיס בלבד‪ .‬ונראה דהנה נאמר‬
‫שיי־ו לו זמרו לו שיחו בכל נפלחיתיו פירש‬
‫הרמ״ח שלא יהיה ח״ו שמחה של הוללות‬
‫רק באס רוצ׳ לשולר ולזמר יהיה השירה‬
‫רק לו יתברך זמרו לו יתברך שיאו לא‬
‫ישיחו שיחת חילין רק בכל נפלאותיו אשר‬
‫עשה עמנו והנה כל זה בישראל אבל‬
‫או״ה כשבחו חגם ומועד׳ הן הס ישיחו בשיחות‬
‫חולין ובדברים בפליס יקלות ראש לזה‬
‫מהראוי לו יתברך לאוהב אותנו יותי־ מכל‬
‫אומה ולשון להגדיל אותנו והנה רש״י‬
‫פירש בזה שאמרו רז״ל במקום רינה שם‬
‫תהיה תפלה רינה היינו שירות ותשבחות‬
‫וזה שאמר אז כשיגאלנו במהרה ויעשה‬
‫לנו נסים ונפלאות עד אין חקר בוודאי‬
‫ימלא שחוק פינו וגם ולשונינו רינה בשירות‬
‫ותשבחות‪ .‬וכשהגוים רואים חת זאת אז‬
‫יצדיקו הדין ויאמרו הגדיל ה׳ לעשות עם‬
‫אלה מהראוי להגדיל אותם והפעם דהנה‬
‫באם היה הגדיל ה׳ לעשות עמנו סיבות‬
‫גדולות היינו שמחים בלבד ולא היה שוס‬
‫רינה בשירית ותשבחות‪:‬‬
‫הרי שיקבעו שמינת ימי חנוכה אלה‬
‫אמרי‬
‫שסייש מל זה שמשה ישופה שמו מתגדל‬
‫ומל הנקרה שמו מהקדש‪ .‬והנה כחן‬
‫וחתה ברחמיך הרבים עמדת‬ ‫י מיינן‬
‫להם בעתי צרתה רבת את ריבם דנת‬
‫אה דינם‪ .‬נקמת את נקמתם הרי היה‬
‫•שועה ונקמה לזה חררינ! לך עשית שם‬
‫‪.‬דול וקדיש מצד הישועה ומצד הנקמה‪.‬‬
‫אבל וקכפו שמונה ימי חנוכה אלה‬
‫להודות ולהלל רק לשמך הגדול היינו על‬
‫הישועה שנתגדל שמך‪ .‬ולא על הנקמה‬
‫ולה' הישועה על עמך ברכתיך סלה ‪:‬‬
‫נכד המאבר שמעתי מפי הרב‬ ‫ואנכי‬
‫המופ׳ העיד המפורסם מו׳‬
‫ברוך סגינחבר מבראד על זה שאמרו‬
‫רז״ל במסכתא בבה פרק במה מדליקין‪.‬‬
‫בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת משוס‬
‫שדבריי סותרין זה את זה כתיב ושבחתי‬
‫אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו‬
‫עושה לא קשיא ושבחתי חני את השמחה‬
‫זו שמח' של מצוה‪ .‬ולשמחה מה זו עושה זו‬
‫שמחה שאינה של מצוה ע״כ‪,‬ולכאורה קשה‬
‫הלא שהמע״ה אבי החכמים והמליציס‬
‫היתכן מליץ כמוהו ידבר דברי׳ הנראים‬
‫סותרים זא״ז בהשקפה ראשונה ולא יי‪-‬מז‬
‫בדבריו כוונתו האמיתית ועו״ק דלכהורה‬
‫מלת זו היא מיותרת זי שמחה של מנוה‬
‫וזו שמחה שאינה של מצוה ומה היה חסר‬
‫אי הזי קאמר‪ .‬ושבחתי אני את השמחה‬
‫שמחה של מצוה וכו׳‪ .‬אך ע״פ מ״ש הבינה‬
‫לעתים ע״פ וצדיקים ישמחו יעלצו לפני‬
‫אלהיס וישישו בשמחה‪ .‬וז״ל והיא שיוכר‬
‫הבדל עצמי ביניהם כי השמחה הגשמיות‬
‫אינה אלא האכילה והשתיה והעיול אמנם‬
‫אח״כ לא תשאר אצלו שוס שמחה ואדרבה‬
‫יוליד לו עצב׳ וחרפה‪ .‬משא״כ בשמח' של‬
‫מצוה כי'אחרי עבור סרת השמח' עוד‬
‫ישו׳ לשמוח על שמחתו הקודמת וזה פירש‬
‫וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני חלקיס וישישו‬
 ‫בניבלץ‬ ‫פר שה מקץ‬
‫שהאש גיאה כשירך יאיט שורו! באמי{‬
‫וח״כ ס פו מוכיח על תחלתו אשר גס‬
‫בהמ״ק היה כן והנה גס בימי חשמונאים‬
‫היה כך שרצה מלכות יון הרשע' לבטל‬
‫החודש שלא יאמינו בביחת הגוחל בטענת‬
‫שהרי נשרך בהמ״ק ולא רצה להאמין אשר‬
‫קול ה׳ חוצב ל^בות אש לזה עשה הקב״ה‬
‫נס בכרית בהמ״ק שלא היה שמן להדליק‬
‫רק ליום חחד ודלקו ח׳ ימים‪ .‬מזה ידעו‬
‫גס בהמ״ק היה כך ודעתו לחזור ‪:‬‬
‫שהם עתידים להתחדש כמותה והס רצו‬
‫ר ע ל דרך זה פרשתי זה שאמר שמע נא‬
‫יהושע כהן גדול אתה ורעיך פרש״י‬
‫אלו חמו״ע כי אנשי מופת המה כי הנני‬
‫מביא את עבדי צמח ונתתי על אבן אחת‬
‫שבע׳ פינים כו׳ לכאורה למה נקראו אנשי‬
‫מופת משמע מיפת לאחרים מה מוט׳‬
‫לאתרים היה בהם‪ .‬ולפי דברינו הכי פרושו‬
‫דהנה רצה להודיע לנו שבהמ״ק יהי' מל‬
‫אבן אחת שבע׳ פינים ויהי׳ גדול ביופיו‬
‫והנה אעשר שיאמרו היאוטן כי יסופר שהרי‬
‫לח נמצא שוס קצך גדול כזה להיות נשרך בית‬
‫מלכותי ומקום משכנו אלא וודאי נתייאש‬
‫מלדור עוד בתחתונים לעולם וזו יורה‬
‫שא־ן דעתו לחזור עוד‪ .‬ובזה לא האמינן‬
‫שהיה שורך רק לאחיזת מינים ובאמת לא‬
‫היה נשייך שיאמרו שיוא הדבר ‪,‬שאי‬
‫אפשר לזה הקדים ואמר שמע נא יהושע‬
‫כה״ג אתה ורעיך אלו חמו״ע כי אנשי‬
‫מיפת המה‪ .‬כי הנני‪ ,‬מביא את מבדי צמח‬
‫שהן הס אנשי מופת לאחרים להאמין‬
‫בביאת משיחנו קנקרא צמח כנוו שאמין‬
‫משיח בן דוד צמח שמי‪ .‬שהרי על ידיהם‬
‫נשרשה חמונ' אשר קול ה׳ חוצב להבות אש‪.‬‬
‫הרי קבעו ימי חנוכה אלה להודות ולהלל‬
‫על חסדו ינפלחותיו ועל׳האמונה שנשרשה‬
‫בכי ע״י הנסים ונפלאות‪.‬הללו לה‪/‬מין‬
‫בימינה בלימה בפה״ב ובביאת משיחנו‬
‫ב ‪:‬רה בימינו‪ .‬וכדי לכרסוסא טסא חייבים‬
‫להדליק ;לוח בחניכה שע״י הגרות נשרשה‬
‫^מרי‬ ‫‪82‬‬
‫להודית ולהלל ולח יהיה ח״ו שחוק יקלות‬
‫ראש לשחיק בר‪,‬חרק שומר נכשו ידחוק‬
‫מהם הגה תגמלו זאת וכי בזה חגו מחזיקין‬
‫עובה ל״ש״י על הנכדס ונכלאות בכישה לנו‬
‫בימיה החלה רק בשכחות והודהות מנד‬
‫־;חשה נזמו הגדול ומצד האמונה שנשרשה‬
‫בכו להאמין בעה״ב כמו שחמרגו שגזרו‬
‫לבטל שבת וחודכ‪1‬שזו היא העיקר האמונה‬
‫שבת אות היא לעולם היינו לעה״ב כג״ל‪.‬‬
‫חודש מיפת על תמונת הגואל כמו שחמר‬
‫לבטל שלח נהיה נקראים עם ה׳ והש״י‬
‫ברוב רחמיו וחסדיו עשה לנו נסים‬
‫ונפלאות בימים החלה ועל ידי זה הישועה‬
‫נשרשה בני יותר אמונה דהנה המרו רז״ל‬
‫שלח היה להם שמן להדליק ומצאו פך של‬
‫שק בחותמו של כהן גדול ולא היה בו‬
‫להדליק‪.‬דק ליום א׳ ונעשה נם ודלקו‬
‫שמונת יגויס ולכאורה למה נעשה נס בנרות‬
‫דייקא וגי־תה דהני לכאורה צריך להבין‬
‫הכתחק פה של מלכות יון הרשעה בזה‬
‫שרנה לבכיל אמונה בביאת הגואל ונראה‬
‫שכתב ר' סע־י׳ הגאי! טעם קדוש השם‬
‫של חנניה מישאל ועזריה שאמרו רז״ל מה‬
‫ראו חנניה מישאל ועזריה למסור נפשם על‬
‫קידוש השם ותירץ מצד אמונה להשרש‬
‫בישראל בביאת הגוחל לבל יטעון ח״ו ממה‬
‫ש^שרך בהמ׳׳ק מסתמא אין דעתו לחזור‬
‫לנו דהנה לנו להחמין שבוודאי הבהמ״ק‬
‫לח נשרך מעולם כנדש והבית הזה יהיה‬
‫עליון שהוח לתעלה בשליייות כאשר היה‬
‫בסנה והסנה בוער באש‪ .‬והסנה איננו‬
‫אוכל דהגה קול ה׳ חוצב להבות אש‪ .‬היינו‬
‫שאנו מברכים בורא מאורי האב‪ .‬שיש‬
‫באש כמה מיני אורות חור המאור אור‬
‫השוקת‪ .‬וקול ה׳ חוצב להבות אש ונוטל‬
‫כח השוקת ולח נשקי רק כח המאור‬
‫וני־אה כשורך ובחמת אינו שירך‪ .‬ולזה‬
‫הסכיגוו להפיל ענמס לאש‪ .‬וכשיצחו בחיים‬
‫הכל יכולה הש״ק׳קעכל לקיוק‬ ‫‪p‬‬
‫מי ‪83‬‬ ‫בנימין‬
‫שהיה מוסיך מטנמו ינטשה סי ג יגדר‬
‫לקדש את טנייי ב'יית״ ‪.‬י כת כנח דיבר‬
‫בעביי־ת שלא רצת לדבר עיזה מכיוב ועד‬
‫רע לזה זבה לגדולה גם בעה״ז‪ .‬ומעתה‬
‫איך כל אחד ייישי־חל"־חה לקדש את עצמו‬
‫במותר לי ינטשת סייג וגדר שלא לבוא‬
‫לידי עבייה ח״ו כפי־ט להזהר בזה כלא‬
‫לכט׳ בדיניי־ י ט ח״ו‪ .‬די־נה הקיל קול‬
‫כחז לעמיד לנגד הקמים‬ ‫לגו יי‪-‬י‬
‫שקין ׳•‪/‬י‬
‫ן‬
‫טליג הלה בפה על ידי הדיביי־ של תירה‬
‫והפלה ישייות ותשבחית על הגסיס ונפלאות‬
‫יח״ו אס יפממ בדיביי־ י־ע אי ברכילות‬
‫ינה״י־ חיך חפשי־ להתגלגל הזכות על ידי‬
‫הפה כי מנלגלין זכות על ידי זנאי ודן‬
‫מנינו ביוסך! שנאנזר בו עד עת בו דברו‬
‫ורז״ל דברי של יוסך יכתב הזוהר הקדוש‪.‬‬
‫דהנה כל עמל חדס לפיהו לפי הדיבור‬
‫שדיבר בכה כן יעשה לו‪ .‬דהנה ככל‬
‫היינא ניניו יטשה לו סקימת שבחיו הוי‬
‫מעשה על‪ -‬ידי הדיבור טוב בתורה ובתפל'‬
‫בשירות יתשבחות נברא נזלאך טוב וח״ו‬
‫דיבור רט מלאך רט ח״ו ותפשי־ זה שאמר‬
‫כלינו שנינו כמו הגה פיש״י כמו הדבור‬
‫לזה כשהקב״ה יצה שיהיה ייסך טולה‬
‫לגדולה על ידי כיו שהיה פיתר חלומית‬
‫צוה להביא כל דצורי שדיבר בפיו אס הי׳‬
‫לי פה טהיר וזכאי להתגלגל זנוח טל י ד‬
‫זכחי לזה אמר עיני בכבל יגלו‪ .‬עד עת‬
‫בח דברי של יוסן! ורהה שהיה שומר פיו‬
‫ולשונו יהיה לו פה שלא דיבר בעבירה‬
‫להתגלגל זכות טל ידי זה מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫ועל כיך ישק כל עמי ידיס שלא נגעו‬
‫בעבירה דהנה יד ליד לא ינקה רע כל‬
‫הטגע בה‪ ,‬וזכה למה שאמר ויסר טבעתו‬
‫מעל ידו ויתן על יר יוסך! והנה מצינו‬
‫במדרש רבה‪ .‬על זה שאמר יוסך הן כל‬
‫אשר לו נתן בידי ואיך אעשה הרעה הגדולה‬
‫הזחת וחשהתי ליל‪:‬יס ורז״ל וחטאתי לאלהיס‬
‫אס אחעח אגי חעש׳ הרע' לאלהי' ולא האלהי'‬
‫עושה הרעה הגדילה הזחת‪ .‬והנה המדרש‬
‫הזה הוא תמוה‪.‬‬
‫מקיץ‬ ‫פר שה‬ ‫אמרי‬
‫האמינה כנ״ל וכתב הש״ט צריך ליזהר‬
‫מאוד בהדלקוח ני‪-‬ימ והפי־יי המחפרנס‬
‫מן הצדקה פואל או מוכר ולוקח בנין‬
‫להדליק ובמתים הללו בעו״ה לא זו שאין‬
‫לכו במת לקנוח שמן א‪,‬ת זו שצריכין ליחן‬
‫איזה נחינה בטד הדלקות כרוח יטל פי רוב‬
‫טל שאין לו מת לפלס מקילין במצות זו ואין‬
‫איש פס טל לב טד היק הדברים מייטיס‬
‫יעקב‬ ‫בטל ידי זה חיזר וניטור גזירת מלכות יו|‬
‫הרשעה‪ .‬שאמרו רז״ל הרניל בנר נירפ״י‬
‫בגר חנוכת ונר שבת הוין ליה בניס תלמידי‬
‫חכמים שנאמר בי נר מצוה ותורה אור‪.‬‬
‫פרש״י ט״י נר מצוה שמדליקין בשבת‬
‫יחנוכה ביא אור תורה‪ .‬והוה ליה בניס‬
‫ת״ח‪ .‬ופירש הרי״ן! שזה השכר הוא מדה‬
‫כנגד מדה דהנה מלכות יון הרשטה טמדה‬
‫טל ישראל להשכיחם את התורה והוא‬
‫מחבב הנס ומדליק נרות חנוכה לנס ולפרס׳‬
‫‪ x n‬תש״י החזיר טטרה ליושנ׳ ט״י זה‬
‫זוכה לבנים ת״ח מרה כנגד מדהואס ח״ו‬
‫אינו רגיל בנ״ח זו יורה שאינו מחבב הנס‬
‫טל ‪ ’r‬זה נשתכח התורה והגזירה במקומה‬
‫עומדת ממתה איך יזהר בנר חניכה‬
‫ל»*»מא ניסא להיות נשרשה האמונה בלבינו‬
‫בב^ש משיחנו וגם בעה״ב כהיום הזה‬
‫כ מ ש‪ 9‬ק שכר ליוה הזה כן הוא אינו‬
‫ח ‪ ^ e s f‬ר כל ברי׳ היום לטשותן ולמאר‬
‫לקבל שכרן‪ .‬ט שכר ^ו ה בהאי טלמא‬
‫נ בא ולזה מציגו ^ ז ר ו רז״ל יוסך משלו‬
‫‪ r‬לו ט ; ש ^ ד ב ר בטבירה זכה טל‬
‫״ ‪ -‬י‪:‬ק כל עמי פירש יד ייסך דהנה יש‬
‫ב ב׳ מיני קדושות אחד על ידי התורה‬
‫ה אשר קדשנו במצותיו ב׳ מה שאמרו‬
‫;־ש טצמך במותר לך‪ .‬והנה שכר מצוה‬
‫בקזי עלמא ליכא‪ .‬רק למחר לקבל שכרן‪.‬‬
‫חךמל זה שמוסין) ומקדש את עצמו במותר‬
‫לו יש לו שכר בעה״ז וזה שאמרו יוסך‬
‫משלו נתנה לו היינו זה שניתנה לו גס‬
‫בצגה״ז חינו מצד התורה ומצות כי שכר‬
‫מקת כתתי עלמת ליכא^ רק משלו הי׳ זה‬
 ‫בנימין‬ ‫נרי׳ג־הג־נ‪,‬‬
‫■‪11‬‬ ‫אמרי‬ ‫‪84‬‬
‫ו ׳ מ צ א ת י ראיתי בכה‪:‬י המקודש של הזאת באס אעשה הי־עה הזאת וחטאתי‬
‫חה״ז המחבר ז״ג בשס בגו לאלהיס אם אחטא אני אעשה הרעה‪,‬‬
‫הי־ך והיחיד הלא הוא אדוני אבי הייגוח שיהיה נקרא החטא על שמי מצד שהי׳‬
‫בי כח להתגבר על יצרי הרע ולא‬ ‫היב המופלא מוה״ר פנחס זלה״ה‬
‫האלהיס עושה הרעה לא אוכל לומר‬ ‫שפירש‬ ‫נכירש המדרש הזה על דרך‬
‫שאמר הגביח איכה היתה לזונה קריה לפניו יתברך אתה גרמת לי עכ׳׳ל‬
‫ודכח׳ח‬ ‫נאמנה‪ ,‬דהנה אמיו רז״ל שמרע״ה הוא‬
‫ו ה ב ה נאמר את חטא אני מזכיר היוס‬ ‫טוען בעד ישראל על חעא עגל אתה‬
‫ופירש האלגזי בספי־ שמע שלמה‪,‬‬ ‫גרמת להס שאס לא היה להס יצה״ר לא‬
‫היו חוטאים‪ ,‬והקב״ה הוא אמי־ גס כן שאמרו רז״ל לאדס רע מראין לו חלוס‬
‫ואשר הרעותי‪ .‬והנה בזה יש קנת התנצלות טוב ולחדס טוב מראין לו חלוס רע‪/‬‬
‫לכל עוברי עבירת לומר רצונינו לעבות ולכך בזוכרו שחלס לו חלום טוב הורה‬
‫רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה מעכב‪ ,‬בזה שהוא רע וחוטא ולזה אמר את‬
‫והרי אתה גרמת לי העבירה הזאת חטאי אגי ריזכיר‪ ,‬ולפ״ז אי אבשר לחלוס‬
‫והנה בהיות אדס עובר עבירה שבקל ב׳ חלומות כאחת טוב ורע‪ ,‬דהנה‬
‫יוכל נהתגבר על יצרו בזה אי! לו שוס בהיות טוב אל תקרא רע‪ ,‬רק שהיה‬
‫התנצלות לומר שהש״י הוא הנוגע בדבר צריך לחלוק כבוד למלכות ואי אפשר‬
‫שהרי הוא לבדו עושה זאת בבחירתו כי לומר להמלך שהיה חלוס טוב‪ ,‬ולזה אמר‬
‫בקל היה יוכל להתגבר ולכבוש את יצרו‪ .‬את אשר אלקיס עושה הגיד לפרעה היינו‬
‫והנה אמרו רז״ל רובן בגזל ומועטין חלוס רע שבא מאת אלהיס מדה״ד כמו‬
‫שאמרו רז״ל והאלהיס עשה שיראו מלפניו‬ ‫בעריות הרי יצרא של גזל הוא גדול‬
‫מיצרא דעריות ואס האדס יוכל להתגבר זו חלוס רע הרי חלוס רע הוא בא מצד‬
‫על יצרו דגזל‪ /‬ממילא יוכל להתגבר על הדין‪ ,‬וזה שנראה לך החלום שני השבע‬
‫יצרו דזנות שאס יש בידו יכולת להתגבר היא להפלגות הרעב להודיע שיהיה‬
‫על יצרו של גזל שהוא יותר גדול בוודאי הרעב גדול מאוד עד שנשכח כל השבט‬
‫שהיה קודס ־‬ ‫יש לו כת להתגבר על יצרו דזנות שאינו‬
‫ל א מ ר לו אחיי הודיע אלהים אותך‬ ‫גדול כל כך והנה בחס הוא מתגכר על‬
‫את כל זאת למאי נפקא מינה‬ ‫יצרו דגזל ואפילו הכי אינו מתגבר על‬
‫יצרו דזנות אז לא יוכל להתנצל ולומר לפרעה בזה שהודיע אותו אלהיס את‬
‫להקב״ה אתה גרמת הרי יש לו כח פתרון החלום‪ ,‬ועוד מנין היה יודע‬
‫להתגבר על יצרו וזה שאמר איכה שידע הפתרון מאת אלהיס‪ ,‬ונראה דהנה‬
‫אמרו רז״ל‬ ‫היתה לזונה דהגה היא קריה נאמנה‬
‫ב מ ד ר ש שוחר טוב על פסוק עד עת‬ ‫וכבשו את יצרס על הגזל ואיגס חשודיס‬
‫בא דברו חד אנור דברו של‬ ‫אממונ׳ ואיכה היתה לזונה הרי לא יהיה‬
‫שוס התנצלות לומר■ אתה גרמת‪ ,‬והוא הקב״ה‪ ,‬שחמר יוסף כי אם זכרתני אמר‬
‫לא חטא‪ ,‬וזה שאמר יוסף הצדיק שהיה הקב״ה כך אמרת חייך שתעשה עוד ב׳‬
‫נאמן בית ולמד קל וחומר בעצמו ואמר שנים שנאמר ויהי מקץ שנחים ימים וחד‬
‫לה ה! כל אשר לו נתן בידי ואני נ א ^ אמר דבי־ו של יוסף וחמיה בשלמא דברו‬
‫שיח ואס יש לאל ידי להתגבר על יצרי של י ק ב' ה ניחא שהיה צריך להמתין עד‬
‫‪ ? P/ PP 7‬ת שאצ;ל תיי] שתעשה ‪7W‬‬
‫מג ‪85‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת מקץ‬
‫להיות רק שתעשה שתי שנים עד שיחלום‬
‫לפ‪-‬־עה ועל ידי החלום יגדל אותן להיות‬
‫על ביתו ולא על בית פוטיפר‪ .‬ומעתה‬
‫נ‪3‬אר סיפא דקרא במה שאמר אמרה‬
‫ה' צרפתהו שלך מלך כו׳‪ .‬על דרך שאמרו‬
‫ביקש לץ חכמה ואי! אילו חרטומים ודעת‬
‫לנבק נקל זה יוסף ולא אמר דבר והפוכו‬
‫יש מהי! ביקש לן חכמה ואין ודעת‬
‫לנבון יש ונראה דהנה החרטומים אינם‬
‫יודעים רק מה שהחילונים מודיעים מה‬
‫ששמעו מאחורי הפרגוד אבל רעב ורובע‬
‫קב״ה בעצמו מכריז ואין להם יכולת‬
‫לשמוע הכרוז של הקב׳׳׳ה‪ ,‬ואינם יודעים‬
‫להגיד להחרטומיס ולזה לא היה יודעים‬
‫לפתור לפרעה והנה יוסף הצדיק היה‬
‫מבין בדבר מתוך דב־־ וראה שהחרטומים‬
‫לא ידעו לפתור והבין שבוודאי החלום הוא‬
‫מדברים שקב״ה בעצמי מכריז עליהם‬
‫דהיינו ר ע‪ :‬ושוכע ועל ידי זה בקל היה‬
‫לו לפתור החלום וזה שאמר ביקש לן‬
‫חכמה וחי! ועל ידי זה ודעת לנבון נקל‬
‫שהיה נובין דבר מתוך דבר ונקל אצלו‬
‫נפתור החלום‪ /‬לפי זה כל מה שיוסף‬
‫הנדיק היה עולה לגדולה על ידי החלום‬
‫זה היה על ידי שהחלום היה מדברים‬
‫שקב״ה בעצמו מכריז עליהם ‪:‬‬
‫ו ז ה שאמר אחיי הודיע אלהים אותך‬
‫את כל זאת דהנה כל זאת שנפתר‬
‫החלום על י ע ב ושובע זו וודאי הודיע‬
‫אל‪.‬ים אותך ולח כמו החרטומים שהחילונים‬
‫מודיעים אותם‪ ,‬וע״י זה אתן לך גדולה‬
‫כל כך אשר על פיך ישק כל עמי‪.‬‬
‫דהנה יש ב' מיני חכמה לפעמים הוא‬
‫חכם מצד המזל מזל מחכים‪ ,‬ולפעמים‬
‫מצד הקב״ה כי ה' יתן חכמה וההפרש‬
‫ביניהס באם הוא מצד המזל אז לפעמים‬
‫כניה בני אדם מקנאים אותו ומקטריניס‬
‫עליו אבל באם ה׳ יתן חכמה אז בוודאי‬
‫אין רע יורד מלמעלה אדרבא הכל‬
‫מחבבים אותו וזה שאמר אם לא היה‬
‫הסכמה מה׳ רק מצו המזל אז לא הייסי‬
‫אמרי‬
‫שחי שנים‪ ,‬אבל דברו של יוםן‪ 1‬אינו מוק‬
‫מה שייך ליער עד עת בא דברו‪ ,‬ועוד‬
‫קשה במאי קמפלגי ונראה דהנה לכאורה‬
‫קשה הרי הבומח בה' חסד יסובבנו‬
‫ולמה לא עשה ססד לצאת מיד ולא‬
‫להמתין עוד שתי שנים‪ ,‬ונדאה זו היא‬
‫המסד דהנה נאמר ודוצאתני מבית הז ^‬
‫פירש יד יוסף דהנה נאמר וימאן יוסך‬
‫לשכב עמה פירש רש״י להיור! עמה‬
‫לעוה׳ב‪ ,‬דהנה עוה״ו עלמא דשיקרא‬
‫ויוכל לשקר‪ ,‬אבל עוה״ב עלמא דקשוע‬
‫וקשורה בו ככלב‪ ,‬אוי לאותה בושה‪ /‬וצריך‬
‫ליזהר את עצמו לרחוק אכילו מפסח‬
‫ביתה וזו היתה דאגת יוסף שלאו בכל‬
‫יומא מהרחש ניסא‪ ,‬ואס יעשה לו מובה‬
‫להוציאו מבית האסורים ויחזרו אותו‬
‫לפועיפר זו היא יוסר רע לו מצד שהיא‬
‫תסיתנו אותו בכל יוס והרי היא צרות‬
‫הנפש‪ ,‬ולזה אמר והוצאתני מבית הזה‪,‬‬
‫לרחוק מפתח ביתה‪ /‬לכי זה אי אפשר‬
‫להתקיים דבריו‪ ,‬רק על ידי שיוסיפו לו‬
‫ב' שנים ואז פרעה חולם ונתגדל על‬
‫ידי החלום‪ ,‬ואמר לו אתה תהיה על‬
‫ביתי ולא של בית פוכייפי‪ ,‬וזה שאמי‬
‫חד אמר דברו של רקב״ ה וזו לגנאי‬
‫שיעניש בתוסף ב׳ שנים על ידי שמבשיח‬
‫את עצמו על שר המשקים ואמר לו כך אמרת‬
‫שהבטחת על שר המשקים חייך שבשביל זה‬
‫אעניש אותך שתעשה עוד שתי שנים על ירי‬
‫זה וזו לגנאי‪ /‬וחד אמר לשבח עד עת‬
‫בא דברו היינו דברו של יוסף שאמר‬
‫ועשית עמדי חסד והוצאתני מבית הזה‪ ,‬שאין‬
‫זה חסד אצלו רק אם יוציאו מבית הזה‬
‫להרחיק אותו מפתח ביתה‪ ,‬אמר לו‬
‫הקב״ה כך אמי ת שלא יהיה לך טובה‬
‫וחסד רק בצאתך מבית הזה‪ .‬חייך שתעשה‬
‫עוד שתי שנים כדי לקיים דבריך‪ ,‬שנאמר‬
‫ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם‬
‫ונתגדל על ידי החלום יאמר לו אתה‬
‫חהיה על ביתי ולא על בית פועיפר‪/‬‬
‫שהחסד הזה להוציאך מבית הזה אי אפשר‬
 ‫נגיימי^‬ ‫פרשת מקץ‬ ‫^‪8‬‬

‫ביתוי ולא על בית פומיפי־ ועל‪ -‬ז‪-‬ה אשיג׳‬
‫לפרש הפסיקיש המדביייס ביוסף כמו‬
‫שאמרו במדרש ר‪-‬בה‬
‫והראי׳ דהנה את כל זאת רעב ושובע‬
‫ש ג א ת י ה־שומריס הבלי שוא‪ -‬ואני אל‬
‫ה׳ בעתתי והבושית בה׳ חשד‬
‫יסובבנהו לכך אגילה׳^ואשמחה בחסדיך‬
‫ולא בחסד שר המקקיס‪ .‬שאמהתי לו‬
‫ועשית עניזי חסד אשר י־חית את‬
‫עניי שנאמי־ ענו בקבל רגלו ייעת בכרות‬
‫נפשי כמו שנאמר בי־זל באה נפשו אחה‬
‫ראית זאת להושיעט ילא הנחת לשר‬
‫המשקים לזכור א תי‪ ,‬וע״י זה לח‬
‫הסגרתני ביד אויב זה פוגייפר כאשר‬
‫דברתי והוצאתני מבית הזה שאם היה שר‬
‫המשקים זוכר אותי אז אפילו שהייתי‬
‫יוצא מבית האסורים ‪ -‬מקודם אבל הסגיר‬
‫א תי ביד אי ב זה פועיפר שהייתי צריך‬
‫לחזור לרבי הראשון ועל ידי שראית‬
‫בעצמך את עניי היא עובה גדולה אשר‬
‫לא הסגרתני ביד אויב י ק שהוסכה עוד‬
‫ב' שנים עד ’ עת בא דברי‪ .‬וגס העמדה‬
‫במרחב רגלי לא זו שהוצאתני מבית‬
‫הזה אף ‪ i‬שנעשיתי מושל ושליש בכל‬
‫הארץ‪ .‬וגוי־ל צדקתו וזטחו יג‪ ,‬רלליט‬
‫שיגאלנו במהי‪-‬ה בימינו‬
‫נותן לך הגמלה מצד שהיז באים עליך‬
‫כמה בני אדם לקמרג עליך אבל אחר‬
‫שהידיע אלהיה אותך ולא מצד השל‬
‫ופרנס זו אי אפשר לידע רק על ידו‬
‫יתברך‪ .‬ואס ה׳ יהיב לך החכמה וודאי‬
‫לא יקנאו בך שום אדם ולא יקעריגו‬
‫עליך לזאת אתן לך הגדולה אשי־ על‬
‫ישק כל עמי‪ .‬ואיורי רז״ל בזה‬
‫שאמר בלשו! ישק היינו שאמר לו הכל‬
‫מכשקין ומחבקי! אותך באהבה ואחוה ‪:‬‬
‫ל ז ה שאמי־ הכתוב ענו בכבל רגלו‬
‫ביזל בחה נפשו עד עת בא דברו‬
‫ואמרו דברו של יוסף שהיה צריך להמתין‬
‫עוד שהי שנים ואחר ב' שנים אמרת‬
‫ה׳ צרפההו אמרת ה׳ דייקה באס היה‬
‫החלום מאיתן הדברים שלא היה מאמרות‬
‫ה׳ היינו מרעג ושובע לא היה יכול‬
‫להתגדל כי נס החיצונים היה יכולים‬
‫לפתור רק ע״י זה שהי׳ מל רעב‬
‫ושובע שהן הס אמי־ת ה׳ שהקב׳ה‬
‫בעצמי מכר‪-‬יז על ידי זה צרפההו ובחנו‬
‫איתו כפרש״י בחנוהו ליוסף לפני פרעה‬
‫ולכך אחר שי־אה שהחכניה היא מאת‬
‫ה' שלח מלך יתיי־הו ושמו אדון על‬

‫בעזר האל אציין מאמדים לפרשה דגש ובעזרתו רעה אליני־ יא עש‪:‬‬
‫השייב לו ‪ .‬ואמרו רו׳ל אין עוב אלא‬ ‫ולומדיה האספו יחד‬ ‫ייי עי הפורה‬
‫הייה שנאמר כי לקח קוב נפתי לכם‪,‬‬ ‫חל‬ ‫לבא‬
‫ני היא חייני ואורך ימינו בעה״ז‬ ‫לעובדי באימה‬ ‫המלך יתיד ומיוחד‬
‫ובעה״ב לאיר באו החייס‪ -‬חיים נצחים‬ ‫ופחד וכשירצה האדם להתעורי מצדי‬
‫לבה אל המלך בלבוש מלכ^ת להשתעשע‬ ‫ולא יכול מחמה שעלה חלודה על לבו‬
‫ע יו ולהתעלס באהבים ולבא למעלה‬ ‫א ישים‬ ‫שהיצה״ר עמעם את לבבו‬
‫למעלה לעובדי בת‪-‬הבה רבה ובל^ב שלם‬ ‫זאת נגד ‪ -‬עניו מה הוא ומה חייו הבג‬
‫להתאתד אל האחד יחיד ומיוחד‪ .‬וההוד׳‬ ‫וייק רימי• והולעה יהיה סו » ואת'־‬
‫היא מנינה■ ומצל‪-‬ת אותו שלא לעורר‬ ‫שישים זחת אל לבו אזי יראה ורעד‬
‫עליו מדנים המה ה‪:^:‬ךניס ימשעיכים‬ ‫יבא בו‪ ,‬להתאמן ולהתייצב מל הדרך‬
‫מד ‪87‬‬ ‫בנימין‬ ‫פרשה ויגש‬
‫סצח עונות עבדיך‪ .‬ולמה אמר עק עבדיך‬
‫לשון יחיד‪ .‬והנה נראה לענ״ד שהכינו‬
‫שהם ב׳ עוסת אף על פי כ‪ ,‬אינש‬
‫נחשבים לב׳ רק לחחד שעל כל אחד‬
‫יש לו תירוץ ובצירוף שניהם נקאר עון‬
‫אחד ממה נפשך שהנ׳ אמי־ו רז״ל‬
‫נושא אדם אנוסת אביו ייופותת חבוז‬
‫שאינה אשת איש דהנה אשת משמע רק‬
‫ע״י קידושין לפי זה גם פלגש אביו מוהר‬
‫שאמת נשים בכתוב׳ וקדושי! ופלגשים‬
‫בלה בכתובה וקידושי! הרי כלגש בלא‬
‫קידיכק והי־י היא דמיא לאנוסת אביו‬
‫ומסתת אביו לפי זה כל התומר ראובן‬
‫חפא אינו אלא פועה‪ .‬דכתיב וישכב‬
‫ראובן הה בלהה פלגש אביו וכתוב‬
‫הכר״ד ה ת‪ /‬ח לדעה זו שהית להם דין‬
‫ישראל ובקידושין תליא מילתא וכלגש‬
‫היא בלח קידושי! ומותרת מה שאין כן‬
‫אם הי‪ :‬להם עדיין דין ב"נ ובבעילה‬
‫תליא נוילתא וגם פלגש אסור׳ והרי‬
‫חעא ■־אובן במעשה בלהה‪ .‬הרי שאין‬
‫לראובן תירוץ לומר שלא תפא רק בהיות‬
‫להם דן ישראל והנה במעשה תמר‬
‫הקשה הכר״ד תיך אמר יהודה צדקה‬
‫ממני ואין לו עון הרי היא כלתו ותירץ‬
‫שלא כדרכ!‬ ‫שמשו‬ ‫ואונן‬
‫ובבגי נח אינ׳ קידושין שלא כדרכן לכי״ז‬
‫אמר שפיר צדקה ממני‪ .‬אי! לי עון שחינ'‬
‫נחשבת אשת ער ואונן‪ .‬וכתב שזו דייקא‬
‫לדעה זו שלא יצאו מכלל בני נת‪ .‬וב״נ‬
‫בבעילה תליא מילתא ולא הוי כלתו‬
‫אבל לדעה זו שיש להם דין ישראל‬
‫וישראל קונה בבעילה שלא כדרכה‪ .‬והרי‬
‫היא כלתו ותפה בזה‪ .‬לפי זה אין ליהודה‬
‫תירוץ במעש׳ תמר רק באם שלא׳ יצאו‬
‫מכלל בני כת ולפי זה ב' תפאים הללו‬
‫הן הס ב׳ הפכים לראובן יש לד תירוץ שהיה‬
‫להם דין ישראל‪ .‬וליהודא אין לו תירוץ רק‬
‫שהיה להם דין בני נת‪ .‬לפי זה אתי שפיר‬
‫מה נאמר בסטר‪ .‬שהיא כלתו שאס נאמד‬
‫אמרי‬
‫עליו אשר המה מביאיס את החדס לידי‬
‫כעס וקללה שמתחלה מביתיס את החדס‬
‫לילי רגל גאוה וכאשר הוא מתגאה‬
‫בגאוה ובוז אומר בלכו שאין כמוהו‬
‫ומתוך גאות בא לילי כעס‪ .‬אתר שהות‬
‫רודן( אתר הכבוד והכבול בורת ממנו מיד‬
‫הוא כועס שאומר שפגמי בכבודו ומתוך‬
‫כעס מקלל את יומו ומקלל את עצמו‬
‫ובני ביתו‪ .‬והשמנים נועל•! את הקללות‬
‫וארורים ו מ עוי ע ס ומקללים "!קמי־יגיס‬
‫עליו ומלבישים אותו במלבושי כעס יזעם‬
‫וציה שלא ינצל ממשלחת מלהכי רעיס‪.‬‬
‫והנה התקנה היא שלא יבח לכלל כעם‬
‫^‬ ‫הוא זה שאמי בסלי־ה‬
‫ל י ג ש אליו יהודה ויא‪ 1‬ר בי אדני ואל‬
‫יתר אכך בעבדיך כי כיי‪-‬ך כפיעה‬
‫לכאורה מלה בי מייתר וגס תיבת נא‬
‫שאמי ידבי נח מיוהי וגס יאל יחי■‬
‫פירש הג‪:‬‬ ‫בעבדיך והנה‬
‫למלחמה הוה ליה למימר ויחי אפך‬
‫בעבדיך יחכילי הכי אנורתי נואש הרי‬
‫מיייי מתיבת ואל ב׳ אותיות אל וגס‬
‫כמוך כפיעה ב׳ כפין אות כ׳ אחת‬
‫מיותר‪ .‬הרי מייהי בי נא אל‪ .‬כ'‬
‫ושמעתי ־״ז גדול בשם הרב הגמון‬
‫שער‬ ‫המנוח מוהר"־ ניחי'־ זצ*ל אב״ד דק״ק‬
‫אוסעיהא‪ .‬דהנה באמת הגשה למלחמה‪.‬‬
‫והזה ליה כעס גדול בהגישו הליו והנה‬
‫^יתא בספרים שמירה לכבוש כעסו לומר‬
‫פסוק במה יזכה נער את איחו לשמוי‬
‫כדבריך לזה רימז יהודה בדבריו הקשים‬
‫פסוק זה שלא יבא לכעס החוחיות‬
‫היתרים האלה הן הם ראשי תיבות של‬
‫הפסוק זה ב מ ה יזכה נ ע ר א ת אורחו‬
‫לשמור כדבריך ודפח״ח ‪:‬‬
‫מ ך‪ ,‬נאמר ומה נדבר ומה נצעדק‪.‬‬
‫אלהים מצא עון עבדיך ורז״ל מה‬
‫נאמר בתמר ומה נדבר בבלהה ומה‬
‫נצעדק בגביע והנ״קשה לפ״ז הרי כמה‬
‫נמטה קא סשי^ והיה לו לזמג־ אצסים‬
 ‫בבי*מין‬ ‫ש‬ ‫ג‬
‫אחד דהכי קאמרי אשר ימצא אעבדיך‬
‫ממש היינו עבדים שלך ומת יהא עונשם‬
‫במיתה שהן הס בני נח וב'נ נהרג על‬
‫פחות משוה פ ח ע׳ וגס אנחנו נהיה עבדי׳‬
‫לאדוני שיש לנו די! ישראל ויאמר כדב׳‬
‫כן הוא אשר ימצא חתו יהיה עבד והרי‬
‫היא כדבריה' ;‬
‫ר ש ״ י פירש כדבייכם כן שהדין כן‬
‫עשרה שנמנה גניבה ביד חחד‬
‫כולם נתפסק והנה״אמי־נו לעיל שאמר‬
‫אל‪.‬ים מצא עון עבדך עין אחד חו‬
‫מעשה חמר או מעשה בלהה והרי שהיו‬
‫מהוכקי׳ איזה חעא היה גורס לזה‬
‫והנפקותא ביניהם אס היה מעשה תמי־‬
‫צריך לומר שהיה להם דין ישראל לפ״ז‬
‫בנימין אשר בידו הגניבה‪ .‬אינו חייב‬
‫רק עבדות כדין ישראל ישאר אנשים אך‬
‫שכולן נתפסין אפילו הכי אינו מהראוי‬
‫להיות עונשם שוה גשוה בוודאי מגיע‬
‫להם עונש הקל מעבדות מה שאין ק‬
‫אם חעא בלהה גרס שהיה להם דין ב״׳נ‬
‫ומגיע לבנימין עונש מיתה מצד שנמצח‬
‫בידו הגניבה ולשבעים עבדות שהוא קל‬
‫ממיתה‪ .‬ולפ״ז אתי שפיר‪ .‬עאמר יהודה‬
‫מ ה נ א מי בתמר ומה נדבר בבלהה ומה‬
‫נצעדק בגביע אלהים מצא פון‬
‫עבדך כאן מצא בעל חוב לגבות חובו‬
‫ואין אנו יודעים איזה עון גרס והיה‬
‫יראים אולי יאמר שחעא בלהה גרס מצד‬
‫שיש להם דין ב״נ ולבנימין מיתה ולהם‬
‫עבדות לזה אמרו הנה אנחנו מסוג י‪!.‬‬
‫איזה עון נרם והכרש ביניהם לענין עונש‬
‫לזה אמר הננו עבדים לאדוני גס אנחנו‬
‫לנו דין ישראל‬ ‫ש‬ ‫אפילו שיוכל להיות‬
‫ש י‬
‫ואין לבנימין רק דין עבדות ולנו עונש‬
‫היותר קל מעבדית אך על פי כן הנו‬
‫מחמירים על עצמינו להיות עבדים גס‬
‫אנחנו כדי להקל מזה האיש אשר נמצח‬
‫הגביע בידו להיות גס אשר ננונא‬
‫הגביע‬
‫י‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫‪88‬‬
‫שאינה נהשבח לכלתו מבוס נהיה לרס דין‬
‫בני נח ובבעילה תליה מילהח‪ .‬לכי זה‬
‫מה נדבר בבלהה שלדעה זו אק לריוובן‬
‫תירוץ על חעא בלהה לכך ומה ננ^דק‬
‫ביביע נוייר לא חשאנו בגביע הנה‬
‫הלהים מנת עין עבדיך כאן מצא בעל‬
‫חיב לגבוה את חובו עון אחד או מעשה‬
‫ה ‪,‬ר חר מעשה בלהה‪ ,‬לזה חה‪ 1‬ר רק עון‬
‫לשין י חיד‪.‬‬
‫ו ה ב ה בהמשך המקרחות להיות חוברו‬
‫לה יי‪,‬דיו כרשה מקץ לפרשה‬
‫ייגש ויאמי־ יהודה מה נאמר לאדוני מה‬
‫נדבר ומה ננעדק האלהיס מצא עון‬
‫עבדיך הננו עבדים לאדוני גם אנחנו‬
‫גם השר נמלא הגביע בידו ויאמר חלילה‬
‫לי מעשות זאת האיש אשר נמנא הגביע‬
‫בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום‬
‫אל אביכם ויגש אליו יהודה ויאמר בי‬
‫ר‪,‬דיני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני‬
‫ואל יחר אפך כי במוך כפרעה והנה‬
‫לכאורה מה שאמר בשניהם מלת גם‬
‫מיותר‪ .‬גם אנחנו גס אשר נמצא הגביע‬
‫בידו‪ .‬ויאמר חליל׳ לי מעשות זאת לי‬
‫מיותר לי משמע חלילה לו ולשאר כל‬
‫אדם מותר לעשות כן ותמי׳ מה גבר בגוברין‬
‫וגס בי נא מיותר כנ״ל‪ .‬כי כמוך כפרעה‬
‫פירש התרגום יונת! וגס הירושלמי‬
‫משעתח דאתינן לוותך‪ ,‬הוית אמר לן‬
‫מ! קדם ה׳ אנא דחיל‪ .‬וכדין חזרין‬
‫דינך למהוי דמיין ליבונוי דפיע ה ותמי׳‬
‫הרי בחמת אמר חלילה לי מעשוה זר‪,‬ת‬
‫משמע הצד היראה כמו שאמר מקודם‬
‫את האלהיס אני ירא ואיך דומה לרבונוי‬
‫דפרעה‪ .‬ונראה להחשיך המקי־אות על‬
‫דרך שהמרו ‪:‬‬
‫א ׳לוד ימצא מעבדך ורגת וגס אנחנו‬
‫נהי׳ לחד ני לעבדים ויאמר כדבריכ׳‬
‫כן הוא אשר ימצא אתו וכו׳ והנה לכאו׳‬
‫זה אינו כדבריה׳ ואיך אמר כדבריכם כן‬
‫מ ה והביא ב&פר כלי חמדה בשם גדול‬
 ‫מ ד‪8$ ,‬‬ ‫בנימיי‬ ‫פרשה וינש‬
‫אתה עושה גם כן‬
‫ו ה ג ה אמרו רז״ל על פסיק וי נמר יוסף‬
‫חלילה לי מעשות זהה‪ ,‬נער פוי־פירח‬
‫ריליה וחמר חלילה לי‪ .‬ופירש נזר הקודש‬
‫מה ענק בגדים לכאן‪ ,‬דהנה עען והמר‬
‫מה נאמר לאדוני ואחר זה ויגש אליו‬
‫ויאמר‪ ,‬והמיה^ ופירש דהנה יש חילוק בין‬
‫מלך למושל‪ ,‬במלך כתיב מלך במשפע‬
‫יעמיד ארץ שצריך להיות הכל במשפע‬
‫ודין בלי שוס עוולה שעל ידי זה יקלקלו‬
‫בני המדינה לעשות עוולה‪ ,‬מה שהין כן‬
‫מושל יוכל להיות רשע ועושה כל העוולות‬
‫ולא במשפע כמי שנאמר מושל מקשיב על‬
‫דבר שקר ולפי זה בהיות משפעו לפני‬
‫מלך אז יוכל לבוא בעענות להצדיק את‬
‫עצמו והמלך יראה שיכלכל דבריו במשכע‬
‫ויוכל לפטור בטענות מה שחין כן ברוושל‬
‫אפילו אם יוכל להצדיק את עצמו בטענות‬
‫הנה לפעמים לא יועיל כי מי יוכל לעמוד‬
‫לנגדו‪ ,‬שהרי הוא תקיף ומושל ורינה לעשית‬
‫עוולה‪ ,‬ושתיקתו יפה מדבורו שלה יועיל‬
‫בדבורו וזה שאמר יהודה מתחלה היה שובר‪,‬‬
‫אשר יוסף הוא השליט מקשיב על דבר‬
‫שקר ורצה לעשות עוולה שלח כדין ואמר‬
‫מה נאמר לאדוני מה יועיל אמירתנו‬
‫לפניך‪ ,‬מה נאמר ומ״נ‪ ,‬שאכילו באם‬
‫יכולים אנו להצדיק עצמינו מה יועיל כי‬
‫אלהיס מצא עון עבדיך להעניש אותנו לכן‬
‫הגנו עבד ם לאדוני גם ״אנח;ז שלה חטאנו‬
‫והוא שלא בדין וגם השר נמצה הגביע‬
‫בידו שזו גם כן שלא כדין שהוא עלילה‪,‬‬
‫רק שחתה רוצה לעשות עוולה ומי יוכל■‬
‫לומר מה תעשה‪ ,‬ויאמר יוסף חלילה לי‬
‫מעשית זאת לעשות עוולה ושלא כרין‬
‫בשלמא אס הייתי 'מושל ולא מלך אכשר‬
‫לומר כן‪ ,‬אבל אגי שאני מלך וחלילה גי‬
‫מעשות כדבר הזה שמלך במשפט יעמיד‬
‫ארץ והראי׳ שה א מלך לזה נער פורפורא‬
‫דילי׳ שהיה אוחז בבגדו להראותו שהוא‬
‫מלוכש בבגדי מלכות ואס לא היה לו‬
‫נמוסי המלך לא היה לו רשות להשתמש‬
‫בשרביט!‬
‫אמרי־‬
‫הגביע ב^דו רק עבד והנה מצינו שאמ״‬
‫יום‪,‬ה אה האלהיס סני ירא ורז״ל ביזדיש‬
‫ילקיע שאמר פרעה הוא מלך ומלך‬
‫במשפשי יעמיד ארך ולא לפנים משו־ה‬
‫הדין ואני אה הלהיס אני ירא מל ‪1‬שוה‬
‫כפי־עה רק אעשה לפנים משורר‪ .‬הדין‪.‬‬
‫ולפ״׳ז בהמת אמר שיעשה לפנים משורת‬
‫הדין אם בנימין חייב מית׳ אז מהי־אוי‬
‫לעשות לפנים משורת הדין בעבדות ולשבעיי'‬
‫עונש יוה־־ קל מעבדות ואם הדי! שבנימין‬
‫חייב רק עבדות אז מהראוי שיעשה לפנים‬
‫משוה״ד יותר קל מעבדות לבנימין ולהם‬
‫עוד יותר קל‪ .‬והנה הכבעיים חרירו שיהי‬
‫גם הם עבדים אף שיוכל להיו׳ שלבנימין‬
‫אינו רק עבדות ולהם קל מעבדו׳ הפ״ה‬
‫רצו להחמיר על עצמם לזה אמר חלילה‬
‫לי מעשוה זאת לי דייקא שהרי את‬
‫אלהי׳ אני ירא ואני עושה לפנים משורת‬
‫הדין ואי אפשר לעשות כן שתהיי עבדים‪.‬‬
‫אולי מצד הדין אינכם חייבים עבדוה ואין‬
‫זו לפנים משוה״ד לזאת אשר נמצא הגביע‬
‫בידו שהוא חייב מיתה אעשה עמו לפנים‬
‫משוה״ד הוא יהיה לי עבד‪ ,‬ולא מיתה‪.‬‬
‫ואתם שחייבים עבדות עלו לשלום אל‬
‫אביכם וזו לפנים משוה״ד‪ .‬כאשר דברתי‬
‫את אלהים אני ירא וזו דווקא באם חעח‬
‫ראובן גרם שהיה להם דין כ״נ ובניע ‪I‬‬
‫חייב מיתה ולהם עבדות ואמר שפיר שיעש׳‬
‫לפנים משוה״ד‪ .‬ויגש אליו יהודה ויאמי־ בי‬
‫אדוני חולי העק תלוי בי שאני גרמתי בעון‬
‫שלי במעש׳ תמר‪ .‬ולפ״ז צייך לומר שהי׳‬
‫להם דין ישראל ומצד הדין בנימין אינו‬
‫חייב רק עבדות ואנחנו יותר קל מעבדות‬
‫ומעתה ידבר עכשיו" עבדיך דבר באזני אדוני‬
‫ואל יחר אפך‪ ,‬כי כמוך כפרעה מן קדם‬
‫אמרת מן קדם ה׳ אנא דחיל היינו שאתה‬
‫עושה לפנים אשוה״ד לא כמו פרעה שהוא‬
‫מלך ובאשכשי יעי! ד ארץ‪ ,‬ועכשיו שחמרת‬
‫הות יהיה לי עבד הרי הדין כך ולח לכ׳‪.‬ים‬
‫משיה״ד והרי כמיך קפרעה שהתה דומה‬
‫לפרעה‪ ,‬שהוא מלך ובמשפנו יעמיד וכך‬
 ‫בנלמין‬ ‫פרשת ויגש‬ ‫‪do‬‬

‫בשרביש! של מלך להי‪ 1‬ת לובש לבושי! ומזר‪ v‬שצועקים על הגנב לרודפו ולחטפו‪ ,‬שהיק‬
‫נשמע שאכי־מלך וננלך בנמפע יעמיד ונא חס על כבוד אח ו שלא לביישם‪ ,‬לזה עשה‬
‫בשים עוולה ח"! לכך הוא אשר נמצח יהודה גס ‪ p‬כך וחמר ידבר נא באזני‬
‫הגביע בידו בדין הוא להיות עבד^ ואתם אדוני ואל יחר חפך שמא יפגע ב כ טי'‬
‫ויתבייש •‬ ‫עלו לשלום‪ ,‬ולכך כששמע שהות מלך ואז‬
‫יפעיל בטענותיו להנדיק חת עצמו לזה ו ל א יכול יוסך להתאפק ויא־מר הוציאו‬
‫כל איש מעלי‪ ,‬פירש״י מצד בושה‬ ‫ויגש אליו יהודה ויחמר טענות להצדיק את‬
‫ע‪.‬מי והנה נדחה לי עוד נפ־‪,‬ותח בין שלא יתביישו אחיו בהתוודע להם‪ ,‬ואמרו‬
‫מלך למישל מלך צריך להבין כל השבעים רז״ל לא יפה עשה יומך בזה שאמרי‬
‫לש!נ ת ומושל אין צריך והנה הרבינו בחיי הוציאו כל איש להיות נשאר לבדו‪ ,‬אולי‬
‫כירש זה שתמר מענה רך משיב תימה יהרגוהו אך יוסף עשה מצד הצדקות‬
‫זה יהודה שראה את יוםך בחרי אך על שאמרו רז״ל מוטב להפיל את עצמו לכבשן‬
‫הגביע היה מענה רך להשיב התימה‪ ,‬ולזה אש ולא ילבין פני חבירו ברבים שכל‬
‫רצה לדבר אליו בלי מליץ להיות דבורו המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק‬
‫עושה יותר רושם מעל ידי מליץ להיות לעוה״ב‪ ,‬ולכך היה יוסך חושב בלבו מוטב‬
‫מענה ר> ומשיב תימה‪ ,‬ולפי זה מובן שפיר שימס ר נכש! למיתה ולא ילבין פני אחיו‪,‬‬
‫הכוונה בזת שלא דיבר עמו מתחלה בחזניו דהנה גדולה בושה שהרי דהע״ה לא קילל‬
‫רק אחר כך אמר ידבר נא באזני אדוני את שונאיו אלא בבושה שאמר יבושו ויבהלו‬
‫דהנה מתחלה היה סובר שהוא אינו רק מאוד כל אויבי והשי״ת לא בירך חת‬
‫מושל ולח מלך ואינו יודע השבעים לשון ישראל אלא בבושה לא תבושו ולא תכלמו‬
‫לזה דיבר עמו על ידי מליץ ועכשיו ששמע ואמרו רז״ל במערבא במה זהירו טפי‬
‫שאמר יוסך חלילה לי ונער כורכורא במיחוור אפי ימעתה איך יראה כל אחד‬
‫להורות שהוא מלך ואז בוודאי באיזה לשון להיות זהיר טפי שלא לבייש חת חבירו‬
‫הרי היה יוסך! הצדיק זהיר בזה כר למאוד‬ ‫שידבר עמו יודע שהרי צריך לידע כל‬
‫השבעים לשון אז ויגש אליו יהודה ויאמר בי אפילו באחיו שהיו שונאים לו היה זהיר‬
‫אדוני ידבר נא עכשיו ידבר עבדך בחזני בהם מרלחלה ועד סוף שלא לביישם מתחלה‬
‫אדוני ולא באזני המליץ וידעתי שחל יחר קום רדיך והשגרלס יאח״כ וחמלת כו׳‬
‫אפך שהנה מענה י־ך משיב תימה‪ ,‬והטעם כג״ל וגס לבסוף מסר את נפשו להיות‬
‫שאני מבקש עכשיו ולא מקודם‪ ,‬לז; המר נשחי לבדו בביתו כדי שלא לביישם וזו‬
‫כי כמוך כפיעה‪ ,‬שעכשיו אמרה לי חחד מג׳ סמנים ביישנים וחף על'פי ק‬
‫שאתה כמו כי־עה מלך וידעת שבעים לש ן‪ ,‬נתבישו לבסוף בעצמם ולח יוכלו לענות‬
‫ויוכל להיות לדבר בסזניך בלי מליץ כדי אותו מנד הבושה‪ ,‬ואמרו רז״ל אוי לנו‬
‫מיוס הדי! אוי לנו מיום הרליכחה שהרי‬ ‫שאל יחי־ הפך‬
‫ו ה נ ד ‪ ,‬הכלי יקר כייש על זה שאמר ידבר יוסף קכי! שבשבטים היה וכרליב ולא יוכלן‬
‫באזני אדוני דהנה כתיב שאמר לענות מפני הבושה‪ ,‬כשיבא קב״ה להתווכח‬
‫יוסך קום רדוך אחריהם והשגתם ואמרת עס כל אחד מישרתל על החיל כמה וכמת‬
‫‪3‬הם למה שלמתס רעה תחת טובה‪,,‬והנ' שלח יוכלו לענות מצד הבושה דהנה באס‬
‫אמר להם והשגתם ואמרת היינו אחר יחשוב אדס שיהיה לו התנצלות ליוס החשבון‬
‫שהשגת אותם תאמר להם הדברים הללו רנונינו נעשות רצונך שאור שבעיסה מעכב‬
‫ולח מסדם לצעוק אחריהם מרחוק כדרך לזה הרהו לנו רז״ל במתק לשונם באומרם‬
‫חף‬
‫‪M‬‬ ‫בני מין‬ ‫פ ר ש ת ויג ש‬
‫נושלו ואינו קאי ואיננו על הרשע כי‬
‫זה אינו רבותח כנ״ל‪ .‬עכ״צ ודכ ח״ח‪:‬‬
‫הדין‪ ,‬חפילו הכי אוי לנו מיום התוכחה‬
‫ו י ל ק ט יוסך אה כל הכסך השר מוצא‬
‫במצרי׳ כו' ויתם הנסך כו׳‪.‬‬
‫ויבואו אל יוסך ויאמרו הבה ננו לחם‬
‫כי אפס כסך‪ .‬ויחמי* י‪ 1‬םך הבו מקניכם‬
‫ואתנה לכס מיקכיכס אס הכס כסך כו'‬
‫ויהי בשנה השנית ייאמרו לא נכחד תהדוני‬
‫כי אס הס הכסך כו׳ והנה צכ^ורה נריך‬
‫להבין השי׳וי לשון תחלה נהמר וייתס‬
‫הכסך‪ .‬והס המרו בלשון ההר כי אפס‬
‫כסך וגס יוסך אמר הבו ננקניכס אס‬
‫אפס כסך ובשנה השנית אמרו לא נכחד‬
‫מאדוני כי אס תס הכסך‬
‫ל ב ר א ה להבין ולפרש דהנה מדרך‬
‫העולם בהיות בא על אדס‬
‫אחד הגלגל החוזר בעולם חזי אינו‬
‫מפרסם חת רעתו הבא עליו‪ .‬אדרבא‬
‫הוא מרבה כבוד ביתו יותר ויותר ממה‬
‫שהיה לו מקודם‪ .‬מצד שחישב בלבו אס‬
‫ידעו הכל אשר אין לו מה בני ז אזי‬
‫לא ירצה שוס אדס להלוות לו חכילו‬
‫פרושה אחה והנה יודע מרת נפשו אשר‬
‫אין לו אפילו מזון סעודה חחח והוא רש‪.‬‬
‫אז עושה כך רמי ‪ ,‬ובא לחבירו ברמאות‬
‫ורחמנח קרי׳ ואמר אס ירנה השס‬
‫כשאמכור כל הסחורה שיש לי במרחקים‬
‫אז טודאי אפרע לך החוב שתלוה לי‬
‫עתה‪ .‬וכל הרוצה לשקר ירחיק עדותו‪,‬‬
‫אשר באמת אין לו סקורה‪ .‬רק כוונתו‬
‫להיות לוה ולא ישלם והנה חבירו רואה‬
‫אה אשר ירבה כבוד ביתו בהכשיסין‬
‫ומרגליות וכלי נסך אז רבות מחשבות‬
‫בלבו‪ ,‬אפשר אמח הדבר הזה עני הוא‬
‫רק בהוהו שעה‪ ,‬והכשר לא כן הדבר‬
‫רק הוא לאחיזת עיניס‪ .‬ולבי נוקכו ליחן‬
‫לו בלא משכן בשוח‪ ,‬או וועקסיל בטוח‪,‬‬
‫והנה כל זה הוא פעס ראשין ושני‪ ,‬חבל‬
‫המר זה שלוה לו הי־בה פעננים וא ן לו‬
‫לישן‬
‫^ מ רי‬
‫^וי לנו מיום הדין אוי לנו מיוס ה תונ ח ^‬
‫היינו תפילו גהס יהיה נו התנצלות ליוס‬
‫כשיבח קב״ה להתווכח עם החדס‪ ,‬אז‬
‫מרוב פחדתז מרוב גחון מזו יכהחמו‬
‫מענותיו אפילו באם היה לו מה נפעון‬
‫דצהתנצל‪ ,‬כי לח יוכל לענות בפניו חת‬
‫מענותיו מרוב פחדתו וגודל הבושה אוי‬
‫לאותה בושה‪ ,‬חוי לחותה כלימה‪.‬‬
‫ו מ ה מתוק לחיך דברי נועם של הרב‬
‫המופלא הנגיד הגדול המפורסם‬
‫מוהר״ר ברון־ סענאבר נובראד שפירש‬
‫בשהליס ל״ז הרן; ננחןה ועזוב חמה כו׳‬
‫כי מרעים יכרתון וקוי ה' המה יירשו הרץ‬
‫ועוד מעש ואין רשע והתבוננח על מקומו‬
‫ואיננו‪ ,‬ופירש״י ועוד מעש כשהמתין עוד‬
‫מעש הרחה כי אין הרשע‪ ,‬והתבוננה על‬
‫מקומו ומסתכל על מקום שהיה שם ואיננו‬
‫כי מת והבד‪ ,‬ויש לדקדק תלת המה הוא‬
‫מיותר ימה היה חסר אס אמר וקוי ה׳‬
‫יירשו ארץ‪ ,‬ב׳ איזו רבותא משמיענו הכתוב‬
‫במה דאמר והתבוננה על מקומו והיננו‬
‫הלא מאחר שמת בוודאי איננו על מקימו‪,‬‬
‫ופירש ע״פ דאיתא בחגיגה פ״ב שחל החר‬
‫את ד מאיר מ״ד גס את זה לעומת זה‬
‫וכו׳ א״ל ר״ע רבך‪,‬לא כך אמר אלא ברא‬
‫צדיקים ברא רשעים כו׳ זכה טשלחלקו‬
‫וחלק תבירי בג״ע‪ ,‬רשע נישל חלקו וחלק‬
‫חבירו בגיהנס ‪-‬ולפ׳יז יובן מקראי קדש‬
‫הכ״ל בחר השיב כי מרעים יכרתון מן ׳‬
‫העולם העליון וקוי ה׳ המה יירשו ארץ‬
‫ר״ל חלק הרשע בארץ העליונה ולפ״ז‬
‫שפי׳ מיושב מלת המה כיון דשקלי דלאו‬
‫דידהו‪ ,‬אך אימתי נושל הצדיק חלק הרשע‬
‫‪.‬בג״ע כשמת אופו הרשע כי בחיים אינו‬
‫נגניל כנס א‪ 7‬ס חלק חבירו שמה ישוב‪.‬‬
‫להבי קאמר בתר ה‪:‬י ועוד מעט וחין‬
‫רשע ‪.‬פי׳ תיכך כשימות הרשע והתבוננת‬
‫טל מקומו וחיננו פי׳ המקום שהי׳ לו‬
‫^מותו רשע בג״ט שוב אינו כי הצדיק‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת ויגש‬
‫והלך ר׳ חנניה בן תרדיין‪ .‬והיה מקהיל‬
‫קהנות ברביס ועוסק בתורה אמר לו ר׳‬
‫יוחק בן קיסינח אומה זו משמים המליכהו‬
‫שהרי חרבו הה בתיני ושרפו היכלנ ועדיי‪,‬‬
‫הס קיימים ‪ .‬אמר לו משמים ירחנא הנ!י־‬
‫לו ריב״ק אני אמרתי לך דבי־ כועס והתה‬
‫המרת משמים ירחמו חמי־ לו רחב״ה מה‬
‫אני לעוה״ב המר לו כלום ריעשה בא‬
‫לידך כו׳ ותמי' להמשיך השחלות יהתשובות‬
‫זה אל זה‪ .‬וגס מה ששאלו מה אני‬
‫לעוה״ב‪ .‬וכי נביא הוא לידע הס בן עוה״ב‬
‫הוא וגס התשובה שאמר לו מעות של‬
‫פורים נתחלף לו בשאי־ מעות וחלקתי הכל‬
‫לעניים יכי לא עשה הלח מצוה זו‪ .‬ותירץ‬
‫ה;און ר' יונתן זלה״ה בספר יערת דבש‬
‫דף מ״ח ע״ד שיש ב׳ בחינות בעבודת‬
‫הבורח החד על מנת לקבל כרס לעוה״ב ‪.‬‬
‫ב׳ שחינו עובד על יונת לקבל פרס כלל‬
‫שאק כוינתו רק לעשות רצונו בל מקים‬
‫כמו שחמר דהע״ה לעשות רצינך חלהי‬
‫חפנתי‪ .‬והפרש ביניהם שזה שאינו עובד‬
‫עייל״פ רק לעשות רצונו של מקום‪ .‬ה^ה‬
‫עומר במקום סכנה וסומך על הנס שנעשה‬
‫לו ואין לו לירח שינוכו זכיותיו לעה״ב‪,‬‬
‫כי מה איכפת ליה בעה״ב שיתמעעי שאינו‬
‫עובד בשביל זה וזה שאמר ריב״ק הומה‬
‫זו משמים המליכהו ועדיין היא קיימת‬
‫ואיך התה עובר על גזיי־תס לעסוק בתורה‬
‫וחמר לו משמים ירחמו ויעשה לי נס‪.‬‬
‫ואמר לו ריב״ק אני אמרתי לך דבר של‬
‫עעס ואת׳ אמרת לי משמים ירחגוי פירש‬
‫תהרש״א שאמר לו שאין לסמוך על הנס‪.‬‬
‫כאכילו שנעשה לו נס ינוכו מזכיותיו‬
‫והתה אנורת ננשיייס ירחמו ויעשה לך נס‬
‫עכ״פ איך תין אהה ירא מנכיון זכיות על זה‬
‫השיב לו שפיר מה אני לעה״ב‪ .‬היינו מה‬
‫לי להקפיד לעה״ב שיתמעכו וכי אני עובד‬
‫ה׳ בשביל לקבל פרס בעה״ב להיות ירא‬
‫מנכיון עה״ב חי‪ ,‬כוינתי לעבוד אלא‬
‫לעשות רצונו יתברך לזאת אני מקהיל‬
‫>‪5£‬לופ‬
‫‪92‬‬
‫ליתן ע ד שוה משכון‪ .‬הז מההכרח היא‬
‫לם־־סש רעהו ולומר הי! בידו לפורמה חפי׳‬
‫שוה פרועה רק הות מבקש לעשות עמו‬
‫חסד חנם‪ .‬והנה באנשי מצרים גס כ; הי׳‬
‫זאת‪ .‬והכי כיושו‬
‫ו י ל ק ט יוסן‪ !:‬חת כל הכסן! אשר במצרים‬
‫והכתוב הודיע רעתם אשר בא‬
‫עליהם ואמר ויתס הכסף בתמינוות שלא‬
‫נשחר בידם מאומת י־! הס יראי לכרסם‬
‫זחת מצד שהיה ירח ס שלח ירצה יוסף‬
‫ליה׳ן להם בהקפה‪ .‬אזי בהי ברמחות ואמרו‬
‫הבה לנו לחס כי חפס הכםף אכס דייקא‬
‫ולח בתמימות להיות תם הכסף רק יש‬
‫לני סחירות הרבה חו בהלוואה רק לעת‬
‫עתה אפס ככף יכיינתס היה ליה; להס‬
‫בהקפה‪ .‬ובאמת לא רצה להאמין בהם‬
‫ואמר להס שיתנו לו משכי! בעוח חת‬
‫מקניהם אם אפס כסף ותיכף יחיד‬
‫כשיפרעו' את החוב יחזיי• חותם להם‬
‫ויהי בשנה השנית כשרהו שלא כעלו ינלו‬
‫ברמאות שיצנורכו ליתן משכון בעור! חזי‬
‫כילם כאחד עיניס וחוחי־־ס לח נכחד‬
‫מאדיני כאשר ייהחלה הייני בחים בשקר‬
‫וברמחית עתה לא נכחד רק לאמר החמת‬
‫כי אס תם הכסף בתמימות שלא נשאר‬
‫כל בבית ומעתה עשה ענונו חסד חנס‬
‫ואיך יראה כל חדס ליקח מוסר מהימים‬
‫ולילות כשארז״ל יום ליום יביע אומר כו׳‬
‫אשר הן הס יביעו ויחיו דעת חיך להתנהג‬
‫אחד עס חבירו מה יום ולילה משלמים‬
‫מה שיקח אחד מהשני דהנה בזמן הקיץ‬
‫נונול ימים מהלילות איזה שעות וכשבה‬
‫החורןש משלם מעש מעכן היום ללילה מה‬
‫שננול ואיך יראה כל אחד צשלס לחבירו‬
‫ולא לנגוע במה שמוכן לחבירו כי היא לא‬
‫תצלח עושה עושר ולא ביושפע בחצי ימיו‬
‫יעזבנו ‪ .‬מיין בפרשה עקב המעשה שהבאתי‬
‫מתניח דבי אלי׳‬
‫ו א מ ר ו רז״ל במסכת ע״ז כעס אחת גזר‬
‫המלכות שלח לעסוי! בהורה‬
‫מז ‪93‬‬ ‫בנימין‬ ‫פ ר ש ר ^וי ג‘ ס‬
‫הכובש את יציו‪ ,‬ובדבר שבממון הנה‬
‫יכה״־ מהסכל עליו כגנוב ולגזיל ולמבית‬
‫פסלנות בננש‪-‬ו ונותן לזה חמר י־חב״ת‬
‫חתה שוחל חיתי כנים מעשה בח לידך‬
‫ועיודת כבר בנסיון פעם חחת‪ .‬יחע תדע‬
‫שעמ״ת בכם ו! היותר גדול מקידוש השם‬
‫דהיינו בדבר שבממון מעות של פורים‬
‫נתח לך לי דנועותי ונתתי הכל לעניים‬
‫ואס עמדתי בנסיון הממון וודאי גם בנסיון‬
‫הגוך אוכל לעמוד בו חמי־ לו אס כן‬
‫דייקא שכבר עמדת בכסיון הממון מחלקך‬
‫יהי׳ חלקי הרי העיקר הוא איש אמוטת‬
‫וזה העיקר שחלה נשחת ונתת באמינה‪.‬‬
‫ובזכות הי מ ^ה יבא ויגאלנו ונהי׳ לראש‬
‫פינה בנוהרה בימינו אמן‪:‬‬
‫בעזר האד‪ .‬האמר ויהי ‪ j‬אציין בזאמרים לפרשה ויח ‪:‬‬
‫על העובות להיוח ניצב בשמים ולא‬
‫תרד למעה ‪,‬‬
‫ו ב ד ר ך הזה פירשתי זה שאמרו שמע‪,‬‬
‫והקזינו אל תנכהו כי ה׳ דיבר‪.‬‬
‫שמעו לדברי תורה והחזינו לדברי תורה‬
‫חל תגבהו העיבות למעלה ולא תרד למע׳‪.‬‬
‫כי ה' דיבר והיכן דיבר אם תאבו ושמעתם‬
‫עוב החרץ תאכלו והכי פירושו דהנה‬
‫בחמת כל דיבר שיצא מפי הקב״ה אפילו‬
‫על תנאי אינו חיזר לזה אפילו שהבטיח‬
‫לני על העוב על התנאי כאס תאבו‬
‫ושגועתס אכילו הכי אינו חוזר אפילו אס‬
‫יעברו על התנאי ח״ו‪ .‬שכל דבריו ‪,‬אמת‬
‫וצדק ^!ך לח יוכל הי'‪,‬דם לבעוח בזה ולויו׳‬
‫לפי זה אין חני מוכרח להיות עובד ה׳‬
‫כשלימות כי בלח זה ישפיע לי רב עוב‬
‫לננענו ית׳ כי ההוא אמר ולא יעשה דיבר‬
‫ולא יקימנה לזה אמר כי ה' דיבר כי לשון‬
‫תפילו אפילו שי‪,‬׳ דיבר ובוויחי לא יהיה‬
‫חי זי־ נודיבורו אפילו בחס לא יתקיים‬
‫קמכתי‪ ,,‬מעילי העי ‪ pb‬עזעיל התכס בנועו‬
‫קהלות צרביס לעסוק בחורה שזו רצונו‬
‫של מקום ובבעחון זה מן השידם ירחננו‬
‫עלי למשות נס‪ ,‬ועל נגיון זכיות איני חובש‬
‫אס יפחוק יכחות חך חמי־ו רז״ל לעילס‬
‫אל יביא עצננו לידי נסיון שנוא ח״ו לח‬
‫יוכל לעמוד בנסיון כמו שאנדו חלמלא‬
‫נגדוהו כו׳‪ .‬חך אס כבר פעס חחת עמד‬
‫בנסיון אז נמתר להביא עצמו בנסיון אחר‬
‫שבוודאי יעמוד גנסיו! ולזה אמר לו כלום‬
‫מעשה בת לידך שעמדת בנסיון ונצלת‪.‬‬
‫חז שפיר אהה בעוח גם עכשיו‪ ,‬שאם לא‬
‫טמדת לעולם בנסיון אינו ראוי להביא‬
‫לנסיון‪ .‬ואמר לו הנה הביעה וראה ישרחל‬
‫קדושים הס שסובלים חרפית ובזיונית‬
‫)מסירת הנפש על קידוש השס‪ ,‬והוא גיבור‬
‫יתברך האומר ומושה הנודבר ונוקיים‬
‫ולעולם ה׳ דבר׳‬
‫ניצב בשאים ‪ .‬ואמרו רדל מה הוא מלך‬
‫אל חי וקיים‪ .‬כך דברי אלהים חיים‪.‬‬
‫ולכאורה אינו מובן סיפא דקרא ניצב‬
‫בשמים ‪ .‬ונראה דהנה אין לנו להשען אלא‬
‫פל אבינו שבשמים כמו שאמרו רז״ל כל‬
‫דיבור ודיבור שיצא מפי הל חי וקייס ‪.‬‬
‫אפילו על תנאי אינו חיזר לעולנויס חך‬
‫באס האדם את התנאי אינו מקיים ‪ .‬אז‬
‫כשהש״י השפיע העיבות ניצב בשמים כי‬
‫המסעיניס והמקעריגיס בחו לפרוש כפיהם ‪.‬‬
‫וחועפיס העובות החלה ביד הס‪ .‬להיות נשאר‬
‫בשמים ולא הניחו העוגות על חדנותם‬
‫כמו שנאמר וחעחתיכס מנוע העוב מכס‬
‫לזה אמר לעולם ה׳ מהו הוח חי וקייס‬
‫לעולנוי׳‪ .‬כך דבריך דברי אלהיס חיים‪.‬‬
‫חך ניצב בשמים‪ ,‬שלח יוכלו הטובות לבח‬
‫לכח! על ידי פריםת כפיהס ולזה המרו‬
‫הסתכל בשלשה דברים וחין חתה בא לידי‬
‫‪PT'pp ppypppp'p‬‬ ‫ע לי ק ק;^ מ‪ ,‬מ >י ‪7‬י‬
 ‫בנימין‬ ‫פרשת ויחי‬
‫לאמך ידעתי שיש בלבך עצי אבל דע שעל‬
‫פי הדיבור היה ולכאורה קשה היה לומר‬
‫זאת בפסוק הקודם בשעה שאמר לו‬
‫ונשאתני ממצרים ואני בבואי מפדן ונרא׳‬
‫לתרץ דהנה מוהרי״מט כתב העע' שנזתה‬
‫רחל בדרך כדי שלא יכנוס לארץ עם החיסור‬
‫ב׳ אהיות‪ .‬והנה לפ״ז צריך לומר שהיו להם‬
‫דין ב״נ ובבעילה תליא מלתא והיתה להה‬
‫ראשינ׳ בביאה ורחל באיפר לזה מתה בדרך‪,‬‬
‫והנה אמרו ר׳׳זל מה ראה יעקב ליטול‬
‫הבכורה מראובן וליתן ליוסן ואמרו‬
‫בחללו יציעי אביו דהנה וישכב ראובן‬
‫את בלהה פלגש אביג והנה לדעה זו‬
‫שאמרו כל האומר ראובן חטא אינו הלא‬
‫טועה אזי קשה מה ראה ליטול הבכורה‬
‫ממנו‪ ,‬אך כבר כתבתי בפרשה וישב‬
‫בשם הפר״ד הטעם‪,‬בזה שאמרו אינו‬
‫אלא טועה‪ ,‬הרי יש בזה שיקול הדעת‬
‫אס מהראוי היא ליטול הבכורה ממט‬
‫או לא והנה הוכחה לזו שהאמת היא‬
‫שיצחו מ ב'נ נשמע מזה נ « ס ה רחל‬
‫בדי־ך ולח לאה ואז תסא ראובן ומהראוי‬
‫ליטול הבכורה ממנו ולישן ל מ מן‪:‬‬
‫ר ז ה שאמר אפרים ומנשה כראובן‬
‫ושמעון יהיה לי ואתן לך הבכזרה‬
‫וכדי שלא יאמר יוסן כקושית‬
‫מה ראה ליטול הבכורה ימיאובן ואין‬
‫לומר בחללו יציעי אביו אולי כל ^ ! ר‬
‫ראובן חטא אינו אלא טועה וכי יש איזה‬
‫הכרעה להיות הדעת מכרעת שלא יצאו‬
‫מב״נ‪ ,‬לזה אמר הביטה וראה ואני‬
‫בבואי מפדן מתה עלי רתל בדרך ולא‬
‫לאה‪ ,‬וצריך לומר שהי׳ לנו דין ב' נ‬
‫והי' קדושי לחה מקודם‪ /‬ומפתה חטא‬
‫ראובן‪ ,‬לכך אטול הבכויה ואתן לך ‪:‬‬
‫ליישן שאביו הולה והביא להפריס ומנפה‬
‫ישי־אל אח מ י יוסן ויאמר מי‬ ‫וירא‬
‫חלה‪ ,‬ויאמר יוסן בני הם אשר‬
‫נתן לי חלקים בזה‪ ,‬פייש״י ראה שעתיד‬
‫לצאת ממט ינ כ ע ס והתמב‪ ,‬ויאמר יוסן‬
‫‪m‬‬
‫אמרי‬ ‫‪d4‬‬
‫והאזינו לדברי תורה כדי שהל תגכהו ואמרו‬
‫כפיי־ אל תגרמו להיות הכוובות למעלה‬
‫ולח תרד למכוה ד ק הם ניצבו בשמים‪,‬‬
‫שאפילו אם הקב״ה השפיע העובות לקיים‬
‫דיבורו באו חעהתכם למניע העוב מכס‬
‫להיות נשאר כשמים ולת תרד לממה ‪:‬‬
‫ו ה נ ה אמר מהרו ועלו אל אביכם ומדתם‬
‫לו את כל כבודי ואת אשר ראיתם‪.‬‬
‫ופירש הרמ״א שידע יוסן! שהעיקר בשורה‬
‫עובה יהיה הצלו מה שהוא צדיק ועומד‬
‫בצדקו והכבוד שהוא מישל אינו נחשב הצלו‬
‫שאפשר נתחמץ במצרים עד מאוד‪ .‬עד‬
‫שהמקמריגיס הסכימו בעצמ׳ לירד ההשפעה‬
‫עליו לשלם על פניו להאבידו מן ע ה״ב‪.‬‬
‫ולזה תהמרו תחלה את כל כבודי שזו אינו‬
‫בשיי־ה גדולה כל כך ואחר זה תוסיפו‬
‫ביותר כיוב׳ והגדת' את אשר ראיתם הייני‬
‫הצלם אלהים על פני שאני צדיק‪ .‬וגרמתי‬
‫בנדקתי לירד העובות למעה ולא להיות ניצב‬
‫בשמים‪ ,‬וכתיב ויגידו לו לאמיר עוד יוסן‪£‬‬
‫תי וכי'הוא מושל והיה מבשרים לו ההלה‬
‫מלדקהו שהיה נקרא חי ולא כרשעים‬
‫שבחייהם קרוים מתים ואחר זה הודיעו‬
‫ניהככוד‪ .‬ויאמר יעקב רב עוד יוסן( בני‬
‫חי שאתם מוסיפים לי בשורה מובה על‬
‫הצדקות שהוא מושל כאלו הכבוד יהממשלה‬
‫יותר בשורה אצ)י לא כן רב וגדול מכולן‬
‫הוא מה שיוסך בני חי שעומד בצדקו אשר‬
‫רחיתם הצלם חלקם על פניו‪ .‬והנה לבי‬
‫נקפי בזה להאמין לכם רק אלכה בעצמי‬
‫ואראנו אם יש לו צלם אלקים על פניו‬
‫;כך הי׳ שראה פניו שהוח צדיק אמר‬
‫אמותה הכעס אחרי ראותי פניך כי עודך‬
‫חי ועמדת בצדקתן והנה אחי זה וייגד‬
‫והמר אפרים וגננשה כרהובן ושנועון יהמ‬
‫לי ואחר זה וחני בבואי מפדן מתה עלי‬
‫רחל מ״־ך ואקבי־ה שמה פרש״י שאמר‬
‫ל‪ 1‬מייצג ‪:‬גח!;י עעריחך )לג ‪ P‬עעינ;י‬
‫מח ‪95‬‬ ‫בנימין‬
‫בהשכל ובחכמה השכיל את ידיו לכך וכח‪.‬‬
‫אח״ז פסוק י״ז וירא יוסף כי ישית‬
‫אביו כו׳ פסוק י״ט ויניחן הביו ויהמר‬
‫ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לפס וגס‬
‫הוח יגדל וחולם אחיו הקט! יגדל ממנו‪,‬‬
‫פירש״י גס הוח יהיה לעס ויגדל שעתיד‬
‫גדעון לנאת ממנו שהקב״ה עושה נס על‬
‫ידו‪ .‬ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו‬
‫שעתיד יהושע נ;את מנינו שינחיל את‬
‫הארץ וילמד תורה לישי־חג עכ״ל ולכאורה‬
‫יש להקשות מדוע לא אמר יעקב בפירוש‬
‫ליוסף להפוך ולהעמיד את אפרים בימינו‬
‫ומנשה בשמאלו ולמה הוצרך להשכיל‬
‫את ידיו שיפול ספק ליוסף בעשייתו‪,‬‬
‫ועוד למה שת בחחלה ימינו על ראש‬
‫חפרים והוא הצעיר טכ״פ הי' לו לשוס‬
‫שמאלו בתחלה על ראש מנשה כי‬
‫היא הבכור‪ ,‬ופירש ע' פ דאי׳ במסכת‬
‫בבא קמה פרק החובל אמי־ לי׳ רבא‬
‫ל ־־בה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי‬
‫אינשי החרא למייי׳ וטיבותא לשקי׳ א״ל‬
‫דכתיב וסמכה את ידך עליו וכי' וכתיב‬
‫ויהושע ‪ p‬נו! מלה רוח חכמה כי סמך‬
‫משה חת ידיו עליו כו׳ ופירש״י הלה‬
‫החכמה והגדולה במשה כאלו הוא נתנה‬
‫לו והיא פיכו הלא מפי הקב׳ה‪ /‬ותוס'‬
‫כי' בע״א וזה לשונו חמרא לנמיי׳ וכי‬
‫כדהמרינן במדרש טוב עק הוא יבורך‬
‫זה מכד‪ :‬רבע״ה שא׳ל הקב״ה וסמכת‬
‫הת ידך עליו והות סרזך בב׳ ידיו כדכתיב‬
‫ויסמוך את ידיו עליו‪ ,‬גס רש״י ז״ל‬
‫בחומש פישה פנחס פי׳ כפי׳ ההוסכוה‬
‫כא! וז״ל ויסמוך את ידיו עליו‪ ,‬בע ן יכי‬
‫יותר ויותר ממה שנצטווה שהקב׳ה אמג‬
‫לו וסנזכת את ידך עליו והוא עשה בשתי‬
‫ידיו ועשהו ככלי מלא וגדוש ומלחו‬
‫חכמתו בעי‪ ,‬יכה עכ׳ל‪ .‬והמהרש״אז״ל‬
‫יקשה לפירוש ההוס' למה לי' לאחויי‬
‫קי־ח דוזחת הברכה הה בפנחס גופא‬
‫ויפנזו) ‪ pn‬יליו בלשון רביס‪ /‬והוא‬
‫פרשה ויחי‬ ‫אמרי‬
‫בגי הם אשר נתן לי בזה שהראה שטר‬
‫אירוסין ושטר כתובה‪ ,‬וש ו‪ :‬מה משיל‬
‫השטר לאס טתידיס הרשפיס לנאה כזמני‬
‫ונראה לטנ״ד דהמכרשיס הקשי הס‬
‫יפקב דן את יוסף פל שס סופו הי' לו‬
‫לדון לכל השבטים פל שס סופם שפתידיו‬
‫לעש ת עגל ונראה‪ /‬דהנה אמרו רז״ל‬
‫אין הקב״ה דן אלא באשר הוא שס‪,‬‬
‫וכן_ אמרו אני ה׳ קודם שיחטא פירש‬
‫הפשרי אפילו שהש״י יודע עתידות ומביט‬
‫לסוף דבי־ בקדמותו אפילו הכי חכי ה'‬
‫מדה׳׳ר וחינו דן אלא באשר הוא שס‪,‬‬
‫והקשה הגלחנטי אמאי נידון סורר ומורה‬
‫על שס סופו ותירץ הנח לסורי־ וייויה‪,‬‬
‫שנילד ניחישורי ביאה מיפת הוסר‪ ,‬חבל‬
‫לאדס אחד אינו דן על שס ס־פו לפי‬
‫זר‪ s‬אתי שפיר‪ ,‬אפילו שראה בשבטיס‬
‫שעתידין לעשות עגל‪ ,‬אפילו הכי לא דן‬
‫אותם רק ‪-‬בחשר הוא שם‪ /‬אכל באפרים‬
‫ומנשה הי' סובר שמאיסורי ביאה נולדו‬
‫ורחוי לדונס על סופם כב! ס רר ומוי־ה‪,‬‬
‫וזה ^ י ר ליוסף מי הלה פירש״י מהיכן‬
‫ינ'^ שחיג‪ ,‬רחויס לברכה אכשר נילדו‬
‫מח*סולי ביאה‪ ,‬ויאמר יוסף בני הס אשי־‬
‫נקן לי בזה‪ ,‬הראה שטר אירוסי! ושפר‬
‫פפונר‪ , v‬להורות שהם זרע כשר ולה‬
‫מאיסורי ביאה‪ ,‬ואי! בדין לדונם על שם‬
‫סופם וביקש יוסף ‪-‬חייים על הדבר ונחה‬
‫עליו רוח הקודש ייהמי־ קחס נא אלי‬
‫הייני עכשיו אני ק חיהס ונח על סוכם‪/‬‬
‫לכך הביכס‬
‫ו ע ת ה ישראל חברים מקשיבים לקול‬
‫השר שמענו ו‪-‬דפס ייפיו יקרו‬
‫של הי־בני המוכלג הנגיד המפורסם מוהר״ר‬
‫ברוך סטנאבר מבראד טוב טפס ודעת‬
‫בזה שנאנזר ויקח יוסף את שניהם את‬
‫הכייס "בימינו וכו' וישלח ישראל את‬
‫ימינו ‪-‬וישש על ייחס אפיים והוא הצעיר‬
‫ואת שמאלו על רחש מנשה שכל את‬
 ‫בנימיו‬ ‫פרשת דחי‬
‫עם אבותי כו׳‪ .‬ונראה לענ״ד לפרש‬
‫המקראי קודש הללו דהנה אמרו רז״ל‬
‫גדולה גמילת חסדים יותר מנדקה‪ ,‬צדקה‬
‫לענייס; וגמילת חםדים; בין לעניים נין‬
‫לעשירים צדקה לחיים‪ ,‬וגמילת חסדים‬
‫בין לחיים בין למתים‪ ,‬והנה יוסך! היה‬
‫מקיים גמילת חםדיס לחיים ולמתים״‬
‫לחיים שנאמר ויכלכל יוסך‪ ,‬ובאב ו הי'‬
‫מקיים בחייו שנאמר ויחי יעקב בארץ‬
‫מצרים שבע עשרה שנה פירש הרב״ע‬
‫ורבי׳ בחיי שיוסן! שילם לו מדה כנגד‬
‫נודה שנאמי־ ויוסף בן י׳׳ז שנה כשמכרוהו‬
‫אחיו הי־י שאביו עשה לו חסד י״ז שגה‪.‬‬
‫שזן ופרנס חותו‪ .‬כך הי׳ יוסף עשה לו‬
‫חסד וזן ומפי־נס חותו‪ .‬י״ז שנה הרי שעש׳‬
‫ג״ח לאביו בחיים‪ ,‬ובמותו שנאמר ויקרא‬
‫לבנו ליוסף ואחר ועשית גינודי חסד ואמת‬
‫יאמר חנכי חעשה כדבריך הרי שגמל עמו‬
‫חסד‪ .‬אפילו שהעריחו וצא עשה כן לאמו‪.‬‬
‫והקשה בס' נפתלי שבע רצון‪ ,‬למה הי׳‬
‫לו מינה בלב‪ ,‬שלא טשה כן לאמו‬
‫ותירץ על דרך שאמר יוסף והסדחס אס‬
‫עצמותי מזה אתכס ילמה לא אמר‪ .‬עצמות‬
‫ובשר ותירץ שהגה כתיב בספר ווי טמודם‬
‫המעם שיעקב נקבר בא״י בבשר ועצמות‬
‫ויוס!? רק מצחות לבד ‪ .‬ומרם־ה לא‬
‫בשר ולא עצמות דהנה ג׳ שותפים באדם‪.‬‬
‫בשר מאמו ועצמות מאבי!‪ .‬לכך יצחק‬
‫ויבקה שהמה נקברו בא״י גס יעקב נקבר‬
‫בב' חלקים שלהם בא״י‪ ,‬ויוסף הנה רחל‬
‫אמו נקברה בח״ל רק אביו לבדו בא״י‪.‬‬
‫לכך לא נקבר רק חלק אביו בעצמות לזה‬
‫סמר והעליחס את עצמיתי מזה אתכם‬
‫שנריך להנותין עד שיתעכל הבשר שהוא‬
‫חלק המו ימעהה היה יעקב חע״ה גורס‬
‫רעה ליוסף בזה‪ .‬שלא נקברה רחל אמו‬
‫בא״י שסם היה חמו רחל נקביה בס״י הוא‬
‫היה גס כן גק‪:‬י־ בח׳׳י בבשר ועצמת‬
‫ולזה אמר ידעתי שיש בלבך ע י לפי זה‬
‫יש חילוק בי‪ J‬יוסף לאחיו נסחיי יכול‬
‫אמרי‬ ‫‪iJ6‬‬
‫מבוחר עכי! סיייכות ידי רשה כי מצינו‬
‫בחשה לשו! יד אחת למלחמה כמשה אשר‬
‫בידי‪ ,‬כאשר ירים משה את ידו‪ ,‬ומצינו‬
‫שתי ידיו לתורה ושני לוחות הברית טל‬
‫שתי ידי‪ ,‬והנה משה כקש יפקוד וגו'‬
‫אשר יצא לפניהם וגו׳ שהיח למלחמה‬
‫לש‪ ,‬א״ל הקב״ה וכמכת את ידך טליו‬
‫דלזה די ביד א׳ ומשה הושיך לו דבר‬
‫התלוי בשתי ידיו שהיא החכמה והתורה‪,‬‬
‫ולפ״ז לפי' התום' נייי נ^חא שהביא פ'‬
‫וזאת הביכה ויהושט ב! נון מלח רוח‬
‫חנייה כי סגיך ‪-‬ישה את ידי^ עליו‬
‫דשהמיכות יד ה׳ לא הי' זוכה לחכמי־‬
‫עכ״ל הח־רש״א ז״ל‪ .‬והשתא לק״מ‬
‫דיעק‪' :‬־נה להשפיע לספרים חכמה וגבורה‬
‫משום דידע שעת׳יד לצאת ממנו יהושע‬
‫שינחיל חת הארץ וילמד תורה לישראל‬
‫כמדי יק בי־ש״י בלשונו הזהב‪ ,‬ולמנשה די‬
‫בשמיכות יד א׳ כי גדעון לא הי׳ צריך‬
‫חלת לגבוי־ה‪ ,‬לכך ששל את ידיו ושת‬
‫ימיני בהחלה על רחש אפרים ואח״ז‬
‫כששם שמחנו על ראש מנשה הניחה על‬
‫ימתו והו־יעה לצד ימינו על ראש מנשה‬
‫נמלא ששתי ידיו מונחית על ראש אפרים‬
‫וחלו הי׳ עושה להיפך לשום בתחלה‬
‫שמאלו על ראש גונשה ואח״ז להשכיל‬
‫ולהניח ימינו על שמאלו ולהושישה על‬
‫ראק אפי־ים היו ב׳ ידיו מונחות על‬
‫ראש מנשה וזה היפוך כוונתו‪ ,‬ואין‬
‫להקשית מדוע לח ביי־ך זה בפ״ע וזה‬
‫בפ״ג כי יעקב רחה ברוה׳ק שא״א להם‬
‫לקבל הברטת אלח בפטם א׳ וכאשר‬
‫תעיין היסב כדברי רש״י ז״ל פ' ויחי‬
‫כםוק ואולם ח ח י ו הקנו! וכו׳ כנ״ל ו ב ס‬
‫פנחס פסוק ויסמיך את ידיו עליו הייצח‬
‫ד‪ 3‬ךי;ן הנ״ל מכוונים ומדוייקי׳ בלשון‬
‫רש״י ז״ל עכ^׳ל ו־פח״ח ;‬
‫ו י ק ר א לבני ליוסן! ויסמר שים ידך‬
‫החת יי־כי ועשית עמדי חסד‬
‫‪ h‬מק)כ‪:‬ני גע^ריש‪ ,,‬ושנכבתי‬
‫מט‪7‬י‬ ‫בנימין‬ ‫פרשת דחי‬
‫בקיווי שנאמר לישועתך קויתי‪ .‬וכפוג‬
‫והיה בית יעקב אש ובית פג« לקש וב»פ‬
‫יוסף להבה דהנה לעתיד לטא י א מ ח‬
‫ישראל לעשו מפני מה רדפת את צמין‬
‫יעקב יאמר להם הלא גס אסם רזפסצז‬
‫את אחיכם יוסף‪ .‬יבא יוסך ויאנור לו‬
‫אתה ידפת את אחיך יע ^‪ :‬על‬
‫לך רעה הרי גס אחי פשו לי »‪91r‬‬
‫ושלמתי להם סובות אז יפנמד ‪5‬פשי‬
‫נפש הרי מפלתו על ידי יוכן{ שמן לו‬
‫סענה שהוא משלם סובה תחת רעה‪.‬‬
‫'והס י־‪.‬י׳ יוסך משלם להם רמה מז ת‬
‫רעה אז לעתיד לבוא היה לעשו פתחון‬
‫פה על שנאת יעקב תו שהי׳ יראים לו‬
‫ישסמנו יוסך והשיב רפה זה יוסן{ אזי‬
‫ישיב זה עשו הרי שיגיע לעתיד למא‬
‫תועלת מיוסך מחמת שלא היה נומר‬
‫שנאה‪ .‬כי זו עון פלילי‪ .‬כמו שמהירה‬
‫התורה לא תקום ולא ח מ ר ויאן»ם מצד‬
‫אמונה שצריך להאמין שהכל בכשגסת‬
‫הש״י ולזה אמר אל תאמר ‪►#‬נ לאיש‬
‫\‪r‬‬ ‫כפעלו‪ .‬שבאמת פעולה ה* מ א‬
‫הצדיק הי׳ מאמין ב «‪ .‬פמו שאסל‬
‫אתס שלחתם אוחי ‪90‬ס כי ‪6‬ם‬
‫ולזה לא הי׳ נוער שג^‪ :‬להס‪ .‬ואוך *‪Rf‬‬
‫אדס מוסר שלא להיות טקס ומשר שעו‬
‫שאמרו רז״ל מל ®*ק מי מ ן ‪ Bte‬׳לי‬
‫והלא מצינו האחיס שמאים וס ‪>6‬‬
‫»ל‬ ‫אלא זה יוסן{ שלא היה »‪5‬מ•‬
‫הרעה הגדולה ש ^ ‪ :‬עמו‪ .‬מכל ‪JX‬‬
‫שאר בני אדס‪ .‬כסו שאשר ש‪ 8‬מרה אל‬
‫תאמ ‪ 0‬א «‪ 1‬סה להס רפה ‪ sap‬אל ‪*0‬‬
‫ויושע לך‪ .‬דהנה ב׳ ‪P*>to‬‬
‫עושה לחבירו איזה משיג גסל או שאר‬
‫»‬ ‫דבריס דמיס‪ .‬אל סאפר אג^וה‬
‫שאשלם לו רעה בעד רמסו ‪♦ G& 9‬י‬
‫דהנה סוך כל סון{ אתה חצסה ‪Sllipm‬‬
‫לה׳ למה לך לקוה תל הנ« ש ה ^ ^‬
‫רעה קוה אל ה' יישע לך‪ .‬שיען« לך‬
‫ישועה ;ו התמות היא ינתר סוט‪ .:‬ושנת‬
‫אמרי‬
‫להיות שהיו מצפים לתשלום גמול דקבור‬
‫י קברנו שיבואו לקבורה גם כן בבשר ועצמות‬
‫ולא יהיה בוס חסד רק אמה לבד אבל‬
‫ביופן! אי תפשי־ לצפות לתשלום גמול רק‬
‫מצד עצמות לבד ולא מצד הבשר לפ״ז‬
‫יש ביוסן‪ £‬תרתי מצד הבשר חסד ומצד‬
‫העצמות אמת ושל״ה הקדוש פירש ש צה‬
‫לעורר חסד ואמת למסה כדי להתעורר‬
‫למעלה להשפיע עלינו חסד ואמת כמו‬
‫שנאמר תהן אמת ליעקב חסד לחברהס‬
‫להיות לנו ב׳ בחינות חסד ואמת וזה אי‬
‫אפש' רק על ידי יוסן! וזה היא כוונ׳ הכ׳‬
‫ו י ק ר א לבנו ליוסך דאמר שיס ידך‬
‫תחת ירכי ושמא תאמר למה‬
‫אני קורא לך ולא לאחיך משוס ועשית‬
‫עמדי חסד ואמה‪ .‬וזס אינו באחיו‬
‫שיצסי לתשלום גמול דקבר יקברנו ושמא‬
‫תאמי־ גם אתה תצפה לתשלום גמיל‪..‬‬
‫דקבר יקבי־נו לזה אמר הנה אל נא‬
‫תקברני פירש הר״מ אלשיך עכשיו אפילו‬
‫לפי שעה אל תקברני רק ושכבתי עם‬
‫אבותי וקביתני בקבי־תס בבשר ועצמות‬
‫חיכך ומיד קודם שיתעכל הבשר ומעתה‬
‫ואפילו שתצפה לתשלום גמול בעצמות‬
‫אבל בבשר היא חסד לכך אני קורא לך‪.‬‬
‫שתעשה עמדי אסד ואמר לו אנכי אעשה‬
‫כדבריך ‪:‬‬
‫ו ה ב ה אמר דע שעל פי הדיבור היה‪.‬‬
‫לתועלת ישראל שרחל מבקשת‬
‫רחמים על בניה והש״י משיבה מנעי‬
‫קולך‪,‬מבכי כי יש שכר לפעילתך ושובו‬
‫בניס לגבולם‪ .‬הרי שיגיע הועלה מרחל‪.‬‬
‫וגם מיוסך נמשך גם תועלת גדול לעתיד‬
‫שאמי־ו לו ישסמנו יוסף והשיב ישיב לנו‬
‫ואמרו רז״ל והשב זה יוסך ישיב זה עשו‬
‫ופירש הפרשת דרכים דהנה אנו מאמינים‬
‫בני מאמינים אפילו שיתמהמה אכילו‬
‫הכי נחכה לו בכל עת שיבת כמו כנתניר‬
‫הג?י־ )‪ a‬שתש> ב^יונע ישועה‬
 ‫ב נ י ם‬ ‫ויחי‬ ‫א מ ר י‬

‫אמרי אביך צוד‪ ,‬לפני מותו לאמר כו׳ רד‪,‬קשד‪ .‬רש״י ד‪,‬יכן צוד‪ .‬ופירש‬
‫השל״ד‪ ,‬הציוד‪ ,‬היינו במד‪ ,‬שאמר ד‪,‬אספו ואגידה מד‪ ,‬שיקרא באחיית ד‪,‬ימים‪,‬‬
‫ואמרו רז׳׳ל ביקש לגלות את הקץ ואמר להר שהנאולד‪ .‬תלוי באהדות ושלום‬
‫ולא להיות שנאה ביניהם כי זו העיקר הבוחר בעמו ישראל באהבה לזד‪ ,‬אמר‬
‫האטפו באסיכה אחת ולפי זר‪ .‬נכלל הצוי ג״כ שהיה רוצה לד‪,‬יות יוסף מוחל‬
‫להם ויהיה לד‪,‬ם אחדות ושלים‬
‫ומעתה איך יקה מ סר להיות אחדות ושלום אם ז‪,‬ין שלום אין כלום‬
‫וכל הצרות וגזירות רעות באים על ידי קנאה ישנאה וזה הטעם שהשכינה‬
‫נסתלקה ממנו בשעה שביקש לגלות את הקץ שראה הצרות וגזירות רעות‬
‫העתיד להיות בגלות והיה מצטער מאד ואין השכינה שורה אצל אדם מתוך‬
‫עצבות לכך השכינה נסתלקי‪ .‬ממנו‪ ,‬וד‪,‬י׳ רוצה לבקש רהמים ולתקן הדבר‬
‫וצוה לר‪.‬יות אחדות ושי'וס ‪.‬אמי האספו באסיפד‪ ,‬אחת ולא לדבר ח״ו אחד‬
‫בפה ואחד בלב והתורה חיא המליץ בעד כל אחד מד‪.‬שבטים אף שאמרו לשון‬
‫הרע קטיל תלתא ד‪\.‬ומר והמקבל עליו וכאן היה חוט המשולש‪ ,‬יוסף האומר‬
‫ויעקב מקבל ושבטים הנאמי■ עליהם ובולם היו צדיקים ולא נחשדו על כך יוסף‬
‫האומר היינו יוסף הצדיק כשמו כן הוא שאפילו שהביא דבה כוונתו לשם‬
‫שמים היד‪ .‬והראי' שהנה דרך מדבר לדדר כדי להבאיש י־יחו ולהתכבד‬
‫בקלון של חבירו וביוסף לא כן כוונתו רק לשם שמים שאחיו יחזייו למוטב‬
‫והראי' דהנד‪ .‬מחשבה נ כי־ מתוך מעשיו ’שלא היד‪ .‬מספר לאדם אתר רק ויבא‬
‫יוסף את דבתם אל'אביהם לבד וישראל שהיה מקבל לה״ר הנר‪ ,‬מדרך המקבל‬
‫לאהוב לאומרו וכאן לא כן הנה אהב את יוסף כי בן זקונים דייקא ולא מצד‬
‫אומרו‪ ,‬והשבטים הנאמר עליהם הנה התורה העיד עליהם כמ״ש ולא יכלו‬
‫דברו לשלום פירש״י מתוך גנותם למדנו שבחם שלא דברו אחד בפה ואחד‬
‫בלב‪ ,‬והנה לכאורה באיזד‪ ,‬גנא־ איירי אם תאמר מצד השנאה שנאמר וישנאו‬
‫אותו הרי כתב מהרג׳ ח בספר אמרי שפר שמותר היה לשנוא אותו שאמרו‬
‫רז״ל ג׳ הקב״ה שונא אותם ואחד מהם הרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד יחידי‬
‫והנה יוסף ג״כ עשה כך שהיה מעיד יחידי והקב״ה שונאו וכתיב הלא משנאיך‬
‫ה׳ אשנא ולפי זה אין גנאי בזה שהיו שונאים אותו ועוד קשר‪ .‬הרי נאמר‬
‫ולא יכלו דברו לשלום משמע שלא דברו מצד ההכרח אשר לא יכלו לדבר‬
‫עמו ואם היו יכולים לדבר עמר היו מדברים ואמ~ החכם ההכרח לא ישובח‬
‫ואין זו שבח במה שאמי ולא יכלו דברו לשלום אדרבא גנאי היא להם לומר‬
‫שאם היו יכולים היו מדביים אחד בפה ואחד בלב וד‪,‬״ל למימר סתם ולא‬
‫דברו לשלום ואז היה למדנו שבהם שלא דברו אחד בפה ואחד בלב‬
‫נראה לעג׳ ד ‪,‬באמת היא גנאי לד‪.‬ם רק מתוך גנותם למדנו‬ ‫ורנד‪,‬‬
‫שבחם לזה כתב ולא יכלו ואפילו שהיא גנאי כדי ללמד שבח מתוך גנותם‬
‫דהנה הכלי יקר פיר‪ :‬ולא יכלו כדי שלא לחזק הדיבה שלא יאמר אביהם‬
‫מחמת שמדברים זה עס זה גסתמא‪ %‬רהבים הם ובודאי לא מצד השנאה‬
‫הוציא דיבר‪ .‬רק אמת ר‪,‬יא לכך לא דיברו עמו ואז לא יאמין בדבר‪ ,‬של‬
‫ב נ י מ יייז‬ ‫ויחי•‬ ‫א טרי‬
‫שיאמר מצד השנאה הוא מוציא דבה כמו שארז״ל אויבים קא מ&קי לקלא‪.‬‬
‫ולזה אמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על דבריו שזה שדיבר עמם גרם להאמק‬
‫בדבורו מצד שדיבר עמם ועשה א״ע כאוהב לכך לא יוכלו דברו עמו‪ .‬אך‬
‫קשה למה לא דברו עמו באמת‪ ,‬ואין לומר שע״י הדיבור יראה אביו שהם‬
‫אוהבים זה את זה ויאמין ויתחזק הדיבה‪ ,‬דלמא לעולם הם שונאים ומדברים‬
‫אחד בפה ואחד בלב‪ ,‬אלא ודאי צ״ל שהי׳ מוחזקים אצל אביהם שהם צדיקים‬
‫גדולים שלא יכלו לדבר עם שום אדם שבעולם אחד בפה ואחד בלב ולכך‬
‫אם יראה שדברו יחד בודאי אוהבים הם לכך לא יכלו דברו‪ ,‬לפ״ז מזה שאמר‬
‫ולא יכלו דברו מוכח שלא ד‪-‬ברו עם שום אדם שבעולם אחד בפה ואחד בלב‪,‬‬
‫ואין לך שבה גדול יותר מזה‪ .‬לפ״ז אתי שפיר דקשה לרש״י מה שאמר ולא‬
‫יכלו הנה היא גנותם דמשמע אם היו יכולים היו מדברים ואיך יספר הכתוב‬
‫בגנותם לזה פרש״י לכך סיפר בגנותם ואמר ולא יכלו שמתוך גנותם למדנז‬
‫שבחם שלא דברו א׳ בפה וא׳ בלב היינו שלא דברו מצולם עם שום אדם‬
‫שאנו היי מדברים עם שאר בני אדם היו יכולים לדבר עמו ג״כ אלא ודאי‬
‫שלא דברו צם שום אדם לכך לא יכלו לדבר עמו ג״כ וזה שבח גדול‪».‬‬
‫אמרו רז״ל במם׳ כתובות במעשה דריב״ל לית את בר לוואי‪ ,‬ותמוה‬
‫שאיגו ראוי לכרוז זה לומר פנומקום‬ ‫הרי גדולה בושה ואיך מביישו לומר לו‬
‫לבר לוואי‪ ,‬ונראה דאמרו רז״ל בן זכאי בריק בעוקצי ואמרו שהי׳ ר׳ יוחנן בן‬
‫זכאיירק בתחלה הי׳ כתלמיד היושב לפני רבו ואינו נקרא בשמו רק בשם‬
‫אביו ואח״ז שנעשה ת״ח וצדיק הי׳ נקרא על שמו ר׳ יוחנן‪.‬בן זכאי הרי בהיות‬
‫נקרא צל שם אביו לבד גנאי הוא לו וכן פירש״י על פסוק עד מה כבודו‬
‫לכלימה שיקראו אותו בן ישי‪ ,‬הרי שזה גנאי בהיות נקרא על שם אביו לבד‪,‬‬
‫וצל ידי שהכרוז יצא ואמר פנו מקום לבר לוואי ונקרא על שם אביו והיא‬
‫פלא בעיניו ובשאלו אם נראה קשת בימיו אמר לו הן‪ .‬וראה שחוא צדיק‬
‫ועניו א״ל לית את בר לוואי שאינך בבחינה זו ליקרא בשם אביך רק ר׳ יהושי*^‬
‫”‬ ‫בן לוי‪.‬‬
‫והנה דהמע׳־ה השיג שגם בזה אינו בתכלית השלימות רק בהיות נקרז!‬
‫ובזה‬ ‫אביו כמו ר׳ יוחנן בן זכאי ר׳ יהושי׳ בן לוי דוד בן ישי‪.‬‬ ‫שמו ושם‬
‫מובן בהפטורה של שבוע זו ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר‬
‫והנה יש לדקדק למה ביעקב נאמר לבנו ליוסף הרי הבחינות בן נאמר קודם‬
‫שמ*‪ ,‬ובדהע״ה שלמה בנו והל״ל ג׳ כ את בנו שלמה‪ ,‬ועוד מלת לאמר מיותר‪,‬‬
‫והנה הבינה לעתים פירש בנו לאמר שיאמר תמיד אני בנו של דוד המלך ע״ה‬
‫ומהראוי הוא להתנהג בדרכו הטוב‪ ,‬דהנה אינו דומה מי שבא ממשפחה הגונה‬
‫למשפחה שאיני הגונה ולפי דברינו נראה דהכי פירושו שצור‪ ,‬לו להתנהג‬
‫בדרך הטוב והישר כדי שיזכה לקרוא אותו על שמו ועל שם אביו ולא שלמה‬
‫לבד רק את שלמה בנו לאמר שיאמרו עליו שלמה וגם בנו של דוד המלך ע״ה‪,‬‬
‫א ן יאמי דהנה אמרו רד׳ל בא וראה איזה דרך טוב שידבק בה האדם‪,‬‬
‫ואיזה דרך רע שיתרחק ממנה האדם ונקרא דרך דהנה ב׳ דרכים דרך גשמי‬
 ‫י‬ ‫י‬ ‫בנ‬ ‫ויחי‬ ‫אמרי‬
‫ודרך הרוחני‪ ,‬וההפרש ביניהם דרך הרוחני היא ההולכים בתורת ה׳ הנה רובם‬
‫ככולם לא ידעו ולא יבינו מהות הדרך איך להתנהג ולזה ביקש דהע״ה תודיעני‬
‫אורח חיים‪ ,‬לזה באם רוצה לילך בדרך ההוא לא ילך בדרך כל הארץ כי‬
‫רובם ככולם הם תועי^ בדרך כמו שאמרו ראיתי בני עלי' והמה מועטים ולא‬
‫ילך רק בין אותם צדיקים המועטים וילך בדרכיהם ויתנהג כמעשיהם מה שאין‬
‫כן באם יצטרך לפעמים לילך בדרך הגשמי לאיזה עיר או כפר אזי לא ילך‬
‫כי אם בדרך שהכל דשים בה ואז אפילו באם הוא אינו יודע בעצמו אזי בדרך‬
‫שירצה לילך מוליכין ותו כי רובם ככולם ידעו הדרך ההוא הרי דרך הרוחני‬
‫הוא להיפך מדרך הגשמי באם רוצה לילך באורח חיים לא ילך רק באורחות‬
‫צדיקים המועטים ולא ילך בדרך כל הארץ חה שצוה לשלמה בנו שיתנהג‬
‫בדרך הטוב והישר וכל יום ויום יהי׳ מיצר ודואג ויאמר שמא אנכי הולך‬
‫בדרך כל הארץ ויראה לילך מדרך ההוא לאורח חיים באורחות צדיקים‬
‫והיית לאיש ונראה דהנה אמרו רז״ל יצה״ר נקרא אורח נקרא‬ ‫וחזמת‬
‫חולך ואחר זה כשיצה״ר מתגבר עליו כמה פעמים אן נקרא יצה״ר איש שהוא‬
‫העיקר האיש‪ ,‬והנה ח״ו בהיות יצרו מתגבר עליו כמה פעמים אזי בקושי הוא‬
‫לכבוש אותו ואפשר זו היא הכוונה בזה שאמר אשרי איש ירא ה׳ ואמרו‬
‫רז״ל אשרי איש ולא אשרי אשה אלא אשרי לאדם שיעשה תשובה כשהוא איש‬
‫פירש״י כשהוא בחוד‪ .‬ולפי דברינו נראה דהכי פירושו אשרי ש עשה תשובה‬
‫כשד‪.‬וא איש הוא דייקא ולא להיות יצה״ר נקרא א ש ולזה צוד‪ .‬את שלמד‪.‬‬
‫בנו וחזקת והיית לאיש ולא לחיות יצה״ר נקרא איש‪ ,‬ואז בוודאי אשי־י איש‬
‫ויבוא עליו ברכת טוב‪.‬‬
‫‪www.heivewtM9l«MM1‬‬
‫ימ׳י חיים ‪w n‬״ ‪t‬‬

‫םליס‬