תשובת מהרי''ד

‫ספר‬
‫ותשובת מהרי״ד‬ ‫והוא‬
‫שאלות ותשוכות ‪,‬‬

‫בארבע חלקישלחן ערוך‬
‫מאתי‬
‫צעיר הצעירים ‪ .‬נכנע ליושבי שערים • יצחקדאנציג באאמרר‬
‫מוהר׳ם מאניש זללה׳ה ‪ .‬מסלאנימא• נין ונכד להגאון בעל סדרי‬
‫טהרה זצוק׳ל • בעהמ׳ח ספרי בית יצחק ‪1‬על דרושים( באר‬
‫יצחק‪1‬באור הגדת פסח[ • אלון בבות • מצבת אבן • וספרי‬
‫יסודי העקרים על תורה• וספר גבעת בנימין• וספר בית יצחק‬
‫שרת כד׳ חלקי שרע •‬
‫שומר משמרת הקודש פה עיר הבירה פעטרבורג קמ׳ר •‬
‫לאיגטרגט‬ ‫‪puyin‬‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י ווייס משס״ד‬
‫ווארשא‬
‫עת״ר לפיק‬ ‫ענת‬
‫>‪J‬־‪CE*EP1) T1n7BAC1» HOPHA‬‬

‫‪,1 6. )^eJiHrioaBaji Bocnpocu h otbbtm Coh* PaBB. H. AAKltHPA‬‬
This Sefer has been made available by:
r f l l $ 1 3 ? l CORNER
5314 13lh Avenue
Brooklyn, NY 11219
TEL (718) 9 7 2 0 7 7 7 ‫־‬
FAX (718) 9 7 2 0 1 7 8 ‫־‬
A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store
4409 16^^ Avenue
Brooklyn, N.Y. 11204
(718) 436-1165
‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬
‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 Avenue
(718) 436-1165
‫א‪1‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫תשובת שדת ‪tv‬סימןא‬
‫להאיסור שאסר הרב המנוח ‪ .‬וכבודו במקומו מונח ‪ .‬וזכות הוא‬ ‫סימן א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להם במצוח פ קו׳נ‪ .‬ורק השו״ב יקבל עליו שלא יעשה עוד‬
‫כזאח ‪ .‬ועי' בספר עין יצחק למרן הגאון מקאוונא חיו״ד )סי'‬ ‫מהרה׳ג אבד״ק פערלאוו ‪ .‬במדינת‬ ‫נשאלתי‬
‫ב'( שגם דעחו נועה להיחר והארכחי עוד בזה אבל קשה על־‬ ‫פולץ בשו״ב אהד שהרב אפרו‬
‫ההעתקה‪ .‬וחשתי להשיבו לעובח השו׳ב ואנשי ביחו העעופים‬ ‫מטעם שהעלים ממנו מעות שחיטה שהיה מגיע‬
‫ברעב ‪ .‬והוא הלכה ברורה י‪.‬‬
‫על חלקו ועבר על איפור גניבה ‪ .‬והרב שבק חיים‬
‫חותם ביום עש״ק יו״ד אדר ה׳חרס״ד ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ר בו רג‬
‫עיר הבירה ‪ .‬נאס יצחק דאנציג ‪,‬‬ ‫לכ״חובני העיר קב לו רב אדר ורוצים דט להשיב את‬
‫השו״ב על כנו הראשין ושאלו ממני לתות דעתי‬
‫אם רשאים ליעשיות כן באשר שהרב הראשון‬
‫סימן ב ‪.‬‬ ‫אפר אותו מלשחוט ‪ .‬ע״ב היבאלה ;‬
‫! ה נ ה כאשר שלחתי תשובה זו להכשיר אח השו״ב חזר הרב‬ ‫תשובה‪.‬‬

‫הנ״ל וכתב אלי‪ .‬וז״ל‪ :‬בזו הרגע הגיעני מכתבו‬
‫הנחמד ‪ .‬ואומר כ־ דברי כגת״ה נאמנו מאד כפי מה שהבין‬ ‫מס האיסור‬ ‫לא‬ ‫ה נ ה מעיקרא דדיגא כרכא‬
‫ממכתבי הראשון שרק העלים מעות שחיעה ועבר על איסור‬ ‫שאסרו הרב המנות להיות שו״ב השביל שהמליס ממנו‬
‫גניבה שלקח המעות המגיע לחלק חבירו • ושפיר כתב דלא ידע‬ ‫ממוח השמיעה ? הלא תלמוד ערוך הוא בב״מ )ר‪,‬ה ה׳( דלא‬
‫טפס האיסור כהחלעת דגמרא דלא אחריג; מינו דחשיד אממונא‬ ‫אננרינן מינו דחשיד אממונא משיד אשבועתא וננו״ש הר׳ן בניטין‬
‫כו׳ ‪ .‬אבל נשמע ממכתבי הקרוס העיקר מהשאלה כ' מלבד‬ ‫)ד;^ מ״ה( דמדאור־־תא מומר לדבר אחד אינו מומר לכל‬
‫איסור גנבה עבר על איסור שנתן בחח״י להרב המנוח בח״ח‬ ‫התורה ועי׳ מ״א בארח )סי׳ ל״ט סק״ג( כי מנן לא קיי׳ל‬
‫ובאיסור שלא להעלים ממנו אפי' פרוטה א ח ת‪ .‬ו ע'כ באתי‬ ‫כהרמב׳׳ם דמומר לעבירה אמרח צריך בדיקת סכין אלא דוקא‬
‫עוד הפעם לשאקל חות דעחו הרמה ‪ 1^ .‬ם גם באופן זה דעחו‬ ‫במומר לאותו דבר ‪ .‬והגניבה הוא דבר אמר ‪ .‬ואמרינן בברכות‬
‫מטה להחירו ולהשיבו על כנו‪ .‬וכפי אשר יגזור ע תר״ ה כן‬ ‫)‪ t;7‬י״ע( א־סורא מממונא לא ילפינן משוס דממונא קיל‬
‫יהיה ‪ .‬אנא להודיעני תשובתו ביה עכ׳ל המכחב ‪ .‬וזה אשר‬ ‫מאיסורא כפירש״י ]ופי׳ בכתובות )ד;^ מ*ו( לענין האב זכאי‬
‫השבתי ‪ .‬מאד אתפלא על כתר׳ה מדוט לא הזכיר זה במכתבו‬ ‫בבתו בקדושיה בכסף כו׳ וכ״ת נילוךו מינה ממונא מאיכורא לא‬
‫הקדום הייני שהשו״ב קבל עליו בח״ח ועיקר השאלה חסר מן‬ ‫ילפינן ופרש״י דממון ק־ל ‪ .‬ועי׳ בב״מ )ד׳ כ׳{ א־סורא חממונא‬
‫הספר כי לעח כזאת בימי הזקנה קשה על־ הכחיבה כפעם‬ ‫לא ילפינן והקשה בתוס׳ הא ממון חמור דאין הולכין בממון‬
‫בפעם‪ .‬אבל יען שכבר הייתי מצדד בזכוחו ובתקנתו דהאי‬ ‫אמר הרוב‪ .‬ותירצו דבא״א החמירו תבל בשאר איסור קיל‬
‫נברא הוא השו״ב להשיבו על כנו ‪ .‬ע־נ ידע שעל משמרתי‬ ‫מממון ‪ .‬ועי׳ בספרי בית יצהק שרת חאהפ׳ז )סי׳ למ״ד(‬
‫אעמודה גס עתה לצדד בתקנתו ולחפש אחרי צדדי ההיתר‬ ‫מה שכתבנו ב!ה[ וכבר כתב העור במה שאמרו אס אבדו‬
‫ולהכשירו כמי שכתבתי במכתבי הראשון ‪ .‬וזה החלי ‪ .‬בעזר‬ ‫גדייו ותרעליו או שניגבו ומצאוס שחועיס כראוי כו׳ מותריס ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫צורי וגואלי‪:‬‬ ‫העעס אעפ״י שחש־ד על הגניבה אינו משיד על השתיעיה‬
‫דאמרינן אף דחקפו יצרא דגניבא אינו משיד לעבור על שאר‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫איסורין‪.‬־ומבואר בביצה )דף ע״ו( דלא חייש־נן דגנבי ישראל‬
‫ליזלזלו בתפילין ‪ .‬ועי' בב״ח בתו״ת )סס״י צ״ה( מש״כ בשיעח‬
‫ג ר ס י נ ל בנדרים )דף כ״ב( אמר ר׳ אסי אין נזקקין לאלהי‬ ‫הראב״ד דס׳ל דעל הקדשות אף׳ היסח אין נשבפין כמ׳ש בב״ב‬
‫ישראל ‪ .‬פי׳ למי שנדר או נשבע באלקי ישראל ומסקינן‬ ‫)ד׳ עי( אין מחשבין בצדקה ע ס גבאי צדקה ולא בהקדשות פ ס‬
‫אמר רבין אמר רב נחמן הלכתא פותתין בחרטה ונזקקין לאלקי‬ ‫הגזברים ‪ .‬ופי׳ הב״ח דשמעה דהגנון דנשבעים לגזברים א״צ‬
‫ישראל ‪ .‬ומזה הגמ׳ השיג רביע מהר״מ מרועינבורג )סי׳ קי״ח(‬ ‫שביעה באינו ברשותו ‪ .‬שלא נחשדו בני ישראל לגזול הקדש‬
‫על הר׳ת שדעתו שתקיעת כף חמורה משבועה ולית לי׳ התרה‬ ‫וכדאמרינן אין מחשבין בצדקה רק תקנו שמפח פשיעה ‪ .‬ותקנו‬
‫מטעם שהוא ככריתות ברית ע״כ יש להחמיר בו יוחר מבנדר‬ ‫שישלמו כדי שישמרו שמירה מעולה ]ועי׳ בע*ז שס מה שתמה‬
‫ובשבועה ‪ .‬וכתב מהר־מ דלא גהירא כלל לומר שתקיעת כף אין‬ ‫על הב״יז[ ואף שאין משיבין את הארי לאחר מותו הוא הרב‬
‫לו ה מיה דלא עדיף ת״כ מנשבע באלקי ישראל דפסק רבא‬ ‫שאסרו אבל האיסור הוא מלתח בלא עעמא ‪:‬‬
‫דנזקקין ‪ .‬ועוד היקל שה דחף בשבועה בס״ח יש לה התרה ושאלה‪.‬‬ ‫! ה ש ב ת י לדונו לכ״ז כי סמך בזה על תשובת הרמב״ס‬
‫וכן מבואר ביו״ד )רס״י רנ״ח( מי שנדר ונתחרט יש תקנה ע״י‬ ‫)סי׳ ק״ ‪] (9‬הובא בספרי ״בית יצחק״ שו״ח‬
‫תרעה ואפי׳ נדר באלקי ישראל ‪ .‬וכ״כ בשו״ע )רס׳י ר׳ל( מתירין‬ ‫בקונערם אחרון ד׳ ל״ה[ בשוחכי שהוא מומתא לרבים ומצאוהו‬
‫שמעות ונדרים אפי׳ נשבע בהזכרת השס ‪:‬‬ ‫שהוא גנב ופסק דאפילו עשה תשובה גמורה לא ישחוע ברביס ‪ .‬ע״כ ‪.‬‬
‫בדד היה השבועה ע״ד רביס כי עסק החלק ממעות‬ ‫אבל‬ ‫אבל יש לדחות כי בגניבת מעוח השתיעה מירה היתר לעצמו‬
‫ואינו דומה לדין הרמב״ם דמיירי בסתס גנב ‪ .‬וגס באיפן זה‬
‫השחיטה שהיה שייך להרב הוא נוגע לכל העיר ונדר ע־ד‬
‫רביס א ין לו התרה ‪ .‬ורמ״א )סי׳ רכ״ח( מחמיר דאפי׳ עם‬ ‫כתבו הפוסקים שהיחיד מוחר לחח לו לשחוע ורק אצל הרעים‬
‫דפתס חין להתירו‪ .‬אמנם זהו הקא לדבר הרשות‪ .‬אבל בדבר‬ ‫דמדקדק־ס הרבה אסרו‪ .‬אבל כבר כחבתי דלא קיי״ל בזה‬
‫מצוה יש להתיר אפי׳ בלא דפתס כמ׳ש הש״ך דמסתמא ניחא‬ ‫כהרמב׳ס ‪ .‬וכתב הב״ש באהע״ז )סי׳ מ־ב סק־״ע( דאפי׳ במי‬
‫להו בהתרה ‪ .‬ובנ״ד כתב כת״ר דנני העיר ריציס להשיב חח‬ ‫שהיא פסול לעדות מדאורייתא אינו פסול אלא לדבר שהוא חשיל•‬
‫השו״ב על כנו א"כ ניחא להו ‪ .‬והני מילי מקרי דבר מצוה כמ״ש‬ ‫מ וקצת מיה הזכרתי בקו״א בספרי הנ״ל ‪ .‬וכן נועה דעת‬
‫הבה״ע )שס( ליקח ש״ן שקולו ערב הוי דבר מציה וגס שלא יהי־‬ ‫הנאין רב־לי שלמה א־גר ז׳ל בתשובה אחת הנדפס בקינפירש‬
‫קביעות ומריבות בעיר מקרי דבר מציה וכמ׳ש הריב׳ש הובא בבההיג‬ ‫״לקיכי־ס נפלאים״ ‪ .‬יעי׳ באר יצחק למדן הגאון מקאיונא חיו״ד‬
‫)רס־י למ״ד( הזהרו בהיתר השבועות והנדרים שאין ראוי להתירם‬ ‫)סי׳ י״ח( ‪:‬‬ ‫_‬
‫כ׳׳א לדבר מצוה מון מלתא דאית בה תקנתא או עשיית של ם‬ ‫‪ y ' y‬לדינא ידע כת־ר שדעתי בדבר השו״ב שראוי ונכון‬
‫‪ p‬איש לאשתו ועי! שלחא דצבורא ‪ .‬וכ״כ מהר״מ מרועינב רג‬ ‫להשיבו על כנו ‪ .‬ואולי עוד עפלי תלוי נו ואל יחושו‬
‫בסוף‬ ‫‪1‬‬ ‫א לן ש‬
‫שרת'דד סימן ב ג‬ ‫תשוגת‬
‫דיו למ״ד יום ודעת הש״ך יאפי׳ בימים מריביס צריך לנהיג‬ ‫בסו‪,‬ה המשובה בשם הריב״ש דאפי׳ לר״מ דמחמיר בת״כ יותר‬
‫איסור כימים שנהג היתר ‪ .‬אבל בנ״ד שכבר העבירו משחיטתו‬ ‫מבשנועה אם יש מכשול רב או חסרון הרבה יש להתיר ]ובהנ״ה‬
‫ימים רבים א״כ די בזה ויש להתירו מיד אבל באס שירצו להחסיר‬ ‫כתוב שמה דריב״ש המוזכר במהר״מ הוא רבי ילחק בר שמואל‬
‫בזה צריך להמתין למ״ד יום מחמת דברי תיירות כמ״ש הש״ח‬ ‫ותשובתו הובא במרדכי שנוטות ס׳ג סי׳ חשרז[ ‪:‬‬
‫)הב׳׳ש סי׳ ב׳ סקי״ט( ו ק דעת הגאון מרן רי׳א מקאוונא דאף‬ ‫רבינו המל״מ )בס׳ו מה׳ש ה״׳ת( כתב דאס כבר טבר‬
‫אם לא עבר רק פחות מן למ״ד יום עכ״ז צריך להמתין למ״ד‬ ‫מל נדרו מתירי! לו אף בנדר ט״ד רבים והסכים לדבריו‬
‫יום לכה״פ מחמת דברי חבירות ואף שבנ׳דהואחומרא בעיני‪.‬‬ ‫הארת )סי׳ פ״ג סק״ו( ומרן הגאון מקאוונא הסביר זה בספרו‬
‫וזה תלוי בדעה הרב אב״ד דשם כפי ראות עיניו בתכונת ומצב‬ ‫מין ילחק תיו״ד )סי׳ ב׳( וכתב שכן הדטת נותנת דהא במקום‬
‫האיש ‪ .‬אבל זהו הלכה ברורה שיש להתירו ולהחזירו על מצבו‬ ‫מצוה מת־ר־ן אף בנדר ט״ד רבים משום דמסתמא ניחא להו ‪.‬‬
‫בלי שי; קפוק ‪ .‬כן_ נראהלענ״ד ‪ .‬וד׳ יברך חת עמובשצום ‪.‬‬ ‫וה״ה היכא דכבר טבר טל נדרו וטושה טכשיו תשובה בודאי‬
‫חותם ביום א־ כ״ו אדר ה׳תרס״ד ליצירה ‪.‬‬ ‫מסכימיס הרבים שישאל טל נדרו כדי להכילו מן האיסור ‪ .‬ועוד‬
‫בפה ‪:‬־עסריור‪ :‬עיר הבירה ‪ .‬נאס י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪,‬‬ ‫אשר בשבועה דהוא תמורה דנפרטין מכל הטולס כמ״ש כשבועות‬
‫)דף ל׳פי( י׳ל בזה דאם אחד נשבע ע״ד רבים ועבר מל שבוטתו‬
‫דבזת יש להתיר לו שבועות דודאי ניתא לתו לרבים שיתירו‬
‫סימן נ‪.‬‬ ‫לו שבועתו כדי שלא יטנשו טבור שבועתו ‪ .‬והס מצוי־ס ע׳ז מפאת‬
‫הדין להנצל ת״ע בכל עצדקי להנצל מן העונש ‪ .‬ואדרבא בזה‬
‫י *׳ צפו ת ה׳ שלום וברכה לכבוד חאלופים ב ע׳ י‬ ‫טדיף יותר דאף לשיטת הר״ת דלאו בכל מצוה מתירי! אלא דוקא‬
‫הנכבדים יראים ו שלמיס חרדים לדבר ה׳ תו שבי‬ ‫במציה שהם שייכים בגווה כמ״ש הב״י ביו״ד )סי׳ רכיח( א״כ‬
‫עיר באלון י צ׳ו •‬ ‫ה״ה הכא מקרי הרבים שייכים בגווה כדי שלא יענשו בטונש‬
‫טבור מי כנשבע בשקר וכ״ע מודו בזה דיש להתיר לו אף בנשבט‬
‫ה נ ה מרחוק נראה‪ .‬לי מכתב הרב המאוה״ג חו״ב מוהר׳ר ישראל‬ ‫ע״ד רבים אם כבר עבר מל שבועתו ‪:‬‬
‫גען נ׳יי הרב ואב״ד דמחנם ואת תלונתו על השו׳׳ב‬ ‫ו ה נ ה בנ׳ד אשר אנשי העדה רוצים להתזירו למעמדו הראשון‬
‫דמחנם שמעיז פניו הרבה נ ג ח ובחוצפא יהירה אשר בו יצא‬ ‫ע״כ יש להתירו התרס והשבועה‪ .‬ויקבל דברי מבירות‬
‫ביד רמה להורות בעצמו כל שאלות הריאה ולא יבחין בין שאלה‬ ‫באזהרה נוראה ובתשובה בלב שלם כפי ראות עיני המורה‬
‫חמורה לקלה ‪ .‬ומפני קלות דעתו לא יבא להתייעץ עם הרב‬ ‫והבד״צ ‪ ,‬ואז יתזור למצבו להיות שו״ב כמקדם ‪ .‬וכבר כתבנו‬
‫ד מ מ א‪ .‬א' לזאת באתי להודיעם שהוא עון פלילי מכמה ט ע מי ם‪.‬‬ ‫דאףשעיר על השבועה לא נעשה חשוד לאותו דבר כיין שהשבועה‬
‫ואם שאנכי רחוק ממקום המעשה ותשה לי להתערב בדבר זה ‪.‬‬ ‫לא היה על ענין השחיטה רק על עני! דבר אחר שיחן מעות‬
‫אבל יען שראיתי אשר אחדים מגדוני הרבנים הסמוכים למחנם‬ ‫השחיפה ל ה ר ב‪.‬וזהו ענין אחר כמ״ש הנדב חי ד ד )סי׳ א׳(‬
‫מעידים על דבר זה ומפצירים בי להשתתף עם הרבנים‬ ‫בעובדא שהשוחטים תקעו כפיהם שלא יכשירו שום בהמה עד‬
‫הגאונים שאסרו את השו״ב בגלל דבר זה כמו הגאון הגדול‬ ‫שיניחו חותם לסיק כשר ושוחט אחד עבר ע״ז וכתב דיש להכשיר‬
‫אבד״ק ברפזאן במדינת גאליציא והנאבד׳׳ק בוקארעסט והשו״ב‬ ‫שמיעתו מטעם דאף שעבר על הת״כ לא נעשה חשוד לאותו דבר‬
‫הנ׳ל עדיין עומד במרדו ולא יציית דינא‪ .‬ע״ב באתי אליכם‬ ‫כמ״ש למפלה ‪ .‬ועוד דאפי׳ למש״כ הרב רבי׳ חוות דעת )סי׳‬
‫אדונים נכבדים בפ״ב דק״ק באלון במכתבי דנא אשר מצד‬ ‫א׳(‪.‬דבעבר על השביעה שלא ישחטו הדין בזה דאי עביד לא‬
‫המוסר החוב על־כס לתבוע עלבון רבכם הוא הרב דמחנם ‪.‬‬ ‫מהני והוי שחיטתו נבילה א״כ יצא טריפה ונבילה מת״י והשיבהו‬
‫כ׳ שחים רעות עושה השו׳׳ב בזה ‪ .‬א[ בזלזול כבוד הרי‪ :‬אשר‬ ‫חמורה כמבואר בסנהדרין)ד^ף כיה( זהו דוקא בנדוני שהשבועה‬
‫הוא עלבון התורה ]ומשוס אפקורתא בכבוד הרב כבר אמרו‬ ‫היה בענין השחיטה עצמו ‪ .‬אבל בנ״ד היה השבועה על ענין אחר‬
‫בברכות )דף י״ט([ והלא אף בלא סר סכינו לחכם אמרו‬ ‫כנ״ל‪ .‬וגס בנדונו כבר השיגו עליו כל האחרונים כמי שהאריך‬
‫בגס׳ דחולין )דף י״ח( דמנדין אותו ואף דצאידנא נהגו למנות‬ ‫רבינו התת׳׳ס )סי׳ וי׳׳ו( וסתר את דבריו ‪ .‬ואף דקיי״ל דחשיד‬
‫אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה‪ .‬ולהם מחלו חכמים‬ ‫לממיר חשוד לקל היינו דוקא אס הס ממין איסור אחד כגון‬
‫על כבודם כמ״ש הרא״ש ‪ .‬זהו דוקא על כבודם מחלו ולא על‬ ‫״שניהם בדבר מאכל וכיוצא בו הא לאו הכי לא כמ׳׳ש הש״ך‬
‫בזיונם ‪ .‬ועוד דהיכא דגזרו עליו שלא ‪.‬׳שחוט ולא יבדוק בלא‬ ‫‪ :‬״ ק־״ט סקי״ב( ‪ .‬וצ״ע על רבי׳ הפרמ״ג )סי׳ ב׳ בשפתי‬
‫השנתת הרב באופן זה לא מחלו על כבודם והוי כלא סר סכינו‬ ‫‪■ .‬׳( דכתב דלמאן דסיבר דבפעם אחד לא נעשה מומר או‬
‫ומנדין אוהו כתו מדינא דש״ם כמ״ש בתשו׳ ברית אברהם חיו׳ד‬ ‫דסובר באותה שחיטה לא נפשה מומר מ״מ לכאורה צריכין‬
‫)סי׳ ב׳( וכתב בספר דעת קדושים ואס עומד במרדו נגד‬ ‫אחרים רוא־ן דהחשוד לחמור חשוד לקל ואס חשוד לשבת כש״כ‬
‫החכם שבעיר יש כת ביד החכם לנדותו או להעבירו פד‬ ‫לשאר עבירות ע״כ ‪ .‬ודבר׳ו נפרכים מהש׳׳ך הנ״ל דחשיד לתמור‬
‫שיציית ‪ .‬גם בעצם התקנה פקפק רבינו הפרמ״ג וכתב בעוה״ר‬ ‫חשוד לקל דוקא אס הם מין איסור אחד וא״כ החשוד על איסור‬
‫רבו המתפרצים ‪ .‬ביותר ודאי טוב היה להחזיר הדבר ליושנה ‪.‬‬ ‫שבת לא חשיד על נבילה וטריפה ‪ .‬וצ״ע ‪ ,‬א״כ בנ״ד אף דהשו״ב‬
‫וכ״כ השמ״ח ‪ .‬וכתב הב״י בשיטת רבי׳ יונה ויבחרו להם שוחט‬ ‫חשוד על הגניבה ועל השבועה לא חשיד על נבילה וטריפה וכבר‬
‫ירא חטא כי עם רב מישראל תלויס עניו במצות השחיטה‬ ‫כתבו הפר״ח ותבו״ש בדין המבואר ביו״ד )סי׳ א׳ סי״א( קהל‬
‫והבדיקה ובפרש בבדיקת הריאה אפי׳ ריאה חלקה המנהג בכל‬ ‫שתקנו שלא ישחוט כ״א שוחט ידוע ומי שישחוט זולתו יהא אסור‬
‫קהלות ישראל דהיכא שיש שם ב׳ שוחטייס החוב על כ׳א להראות‬ ‫דבריהם קיימים‪ .‬והוא מתשו׳ הרא״ש וכתבו דבאמת לא הוי‬
‫סכינו ולבדוק שניהם יחד כל הריאות ‪ .‬ובמה גרע כת הרב‬ ‫עפ״י דין חשוד על השחיטה והרא״ש רק מכת חומרא כתב כן‬
‫דמתא משו׳ב שני שלא בא להתיישב עמו בשאלות כי בכמה‬ ‫דמעיקל הדין חשוד לעבור על החרם לא הוי חשוד על איסור‬
‫דברים שמלמדים זכות על השו״ב הוא רק מטעמא שאין השו״ב‬ ‫שחיטה דחרס קל להו ‪ .‬ע״כ ‪ .‬ומבואר בבכורות )דף למ״ד(‬
‫מורה שום הוראה היכא שיש נדנוד ספק ‪ .‬וע״כ אין לחשדו‬ ‫דחשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר החמור וכ״כ הרמב״ם )בפ״ח‬
‫שיטל־ס עין מספק איסור שלא להביאו לחכם כמ״‪.‬ש השמ׳ח ‪:‬‬ ‫מה׳ שמיטה ויובל( ע״כ בנ״ד יש להמיר את שבועתו ולהשיבו‬
‫אשר בנ״ד בשו׳׳ב דמחנם שמזלזל בכבוד הרב המרא‬ ‫על מקומו ולהיות שו״ב כמקדם ]ועי׳ ספרי בי ת י צח ק שו״ת‬
‫דאתרא ועומד במרדו נופל עליו החשש הנ״ל שמעלים‬ ‫חאהע״ז )סי׳ למ״ד(בד״ה והנהכו׳ מש״כ בענין ממונא ואיסורא[‪:‬‬
‫עין מספק איסור ואפילו הוא מומחא >&ילה ביבנה לא סמכינן‬ ‫ו ה נ ה מבואר בשו״ע )סי׳ ר״ח ס״ג( דאס עבר על שבועתו‬
‫עליו ‪ .‬ומצד הדין והמשפט ה ‪ . 1‬עליכם להזהיר את השד׳ב‬ ‫דצרי‪- ,‬נהוג איסור כימים קנהג בהם היתר ורק במרובים‬
‫שלא‬
‫ב‪3‬‬ ‫מ היי׳ ד‬ ‫ע ד ת ״ו‪ -‬ד שיכן ג ד ה‬ ‫תשובת‬
‫העליון והמקום ההוא היה אדום מדם הנצרר תחתיו והיה שחור‬ ‫יעשה דבל נלוצ וקנו; בטניני הבדיקה מבלטז־י הרב דמחנם ‪.‬‬
‫הרבה ואדמומית הנ״ל היה בפעח רב והשויב הסירו הקרומים‬ ‫נ ( אחר שבגלל זה יתמפש הכנסת הרב ומעשה השי״ב הוא‬
‫והקרים התחתון במקום הנגלד היה שלם ונזהרו הרבה בהסרת‬ ‫כמו פיורד למוך חי' של חבירו ‪ .‬וכבר פסק אד״ו״ר הגאון‬
‫הקדומים רק במקום אחד מאותו מקים נגד הננלד היה נקב‬ ‫החהיד מהורש׳ז זצ׳ל נשי׳ע שלו אשר באופן זה יקרא רשע‬
‫קמן בקרום התחתון כחודו של מחע ‪ .‬ושו״ב אחד אסר כי הוא‬ ‫ואכור לאכול משחיגיתו ומי יבא להקל בזה אחר פהק של אדחי״ר‬
‫תולה את הנקב במשמוש ידא דעבחא ‪ .‬ו ג' השוחשיס הכשירו‬ ‫הגה״ק זצ״ל ‪ .‬אי לזאת עצמי למען השלום לבחור איזה רבנים‬
‫את הבה מה‪ .‬ואח*כ ספרו לכ״ת פנין זה וכת״ה כמשתפק‬ ‫מהקהלות הססוכיס למחנם להדק והמשפש ‪ .‬וכאשר יורו הם כן‬
‫בזה ישאל ממני לחות דעתי העניה ‪:‬‬ ‫הכר־חו אס השו״ב לקיים מהיום והלאה כפי הדה שיצא חבד׳צ‪.‬‬
‫ובזה כ״א על מקומו יבא בשלום ‪ .‬ואס יסרב השי״ב ולא יציית‬
‫תשובה‪.‬‬ ‫דינא אז גס אנכי מסכים להא־סור מהרבנים הנדיל־ם הגאבד״ק‬
‫דק״ק ברפזאן בגאליציא והגאב׳ד לניקארעשע שהרדו אוהו‬
‫׳ל ביו״ ד) ס ״ לו( בננלד עור העליון כלה כשרה‬ ‫חגן‪ .‬ק‪,‬ד־י״ל‬
‫‪ I U11‬א‪::‬‬ ‫שישיב מדרכו הרגיה ולא ירשה ע־פי ננד ה־ב דמתא ‪ .‬יכל גייר‬
‫ע״י בדי קה‪ .‬וכן אס יש לקותא בכל עור העליון וקילפין‬ ‫^‬ ‫־־ להכיל עשחיניתי יבדיקתו ;‬ ‫שלח ישוב מד ■כי הרעה‬
‫ורוא־ן שבתחתין אין לק־תא דינו כנגלד ומבשרינן בהפ״מ ‪.‬‬ ‫‪. V-‬־‪•I‬‬‫שתדצ‬ ‫כ עליכם בעיב נכבד־ם עיליכ‪ .‬המניה‬ ‫וע׳‬
‫ובננלד פורתא דעת רב־נו התב״ש דנקרא ריעותא סתס ‪ .‬ולדעת‬ ‫שמים אשר‬ ‫להביע פלביו התירה ולא‬
‫הגאי; בית אפרים הוא נקרא ריעותא כ׳ד ואינו מצערן! עם‬ ‫תח־רנית ‪.‬‬ ‫בעיה״ר בימינו אלה ירד כבו ‪:‬תורה‬
‫עליכם יתתברכו בברכה העשינשת ‪ .‬אורך‬ ‫ויכית התורה תגן ■‪.,!.‬‬
‫ריפוהא כ״ד ולא עם סתם ריפותא ‪ .‬יבמה שהיה שתור הרבה‬
‫כבר נודע מש"כ הע״י )סי׳ ל״ה( שמ״כ הגה׳ על מראה שחור‬ ‫ימים ‪ .‬ישנות חיי ם‪ .‬הין יעישר בביתכם ‪ .‬וקרנם תריס בכבוד ‪,‬‬
‫שאינו לקוהא עד שנכנס תוך ב' הקרומים ונכנס בבשר ‪ ,‬ואןג‬ ‫מאתי הדורש בשליעכם ושלום כל ישראל ‪.‬‬
‫שדבינו הע״ז אין דעתו נועה להגהה זו ‪ .‬אבל הפר״ח והנז ‘ ־‬ ‫תיתם ביום א' ר״ח אד״ר ה׳תרסיה ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ה י בו ר ג‬
‫הסכימו להגה׳ זו ‪ .‬ובנ״ד שהיה התחתון שלם כשר־‪ .‬יאנן '—ל‬ ‫הבירה ‪ .‬נאם י צ ה ק ד א נ צ י ג ‪,‬‬
‫דנקב במקום משמוש ידא דעבחא אן! ריעותא כ׳ ד לא ו■‬ ‫א ה ר כתבי זאת מצאתי נדפס בהפסגה )קובץ ג'( פסק הלכה‬
‫וע״כ אומר אגי אשר בדיעבד סב הורה השו׳ב להיתרא ‪ .‬אבי‬ ‫בענין זה ממש מרב־נו הגדול מהידי‪-‬א זצ׳ל מקאוונא‬
‫יש בזה קלות הרבה כי במקום שנמצא רב ומד״א הוא קלות‬ ‫]מיום ה' מ״ו שבע תרנ״ו[ וכדי להראות האמת לאמיתו הנני‬
‫ראש שלא באו להתייען פס כ תה״ר‪ .‬כי בנמצא נקב צריך‬ ‫מעתיק מכתבו הכיהיר‪ .‬וז״ל ; כבוד האלופים הנכבדים מנהלי‬
‫להתיישב במתינות מתי יש לתליה במשמיש ידא דסבחא דאם‬ ‫עדת ישורין בקיק ‪ . . .‬כאשר הגיפחני השמיעה לא עיבה מעירם‬
‫נמצא הנקב אדום כמראה הריאה אי יש לתלות בידא דמבחא ‪,‬‬ ‫כי השיבי״ם דמחנס פירניסגדר הפילם ומפיזים פניהם נגד הרב‬
‫והוא נקב חדש ‪ ,‬אבל אס סביב הנקב לגן וקשה כעין שומן‬ ‫הגאון המפורסם בתו״י מו״ה ‪ . . . .‬הרב ואב״ד דמחנם ונבהלתי‬
‫ודאי נקב ישן הוא וטריפה ‪ .‬יעיד הוא סכלות מהשו״ב שהתיר‬ ‫מזה אשר כזאת לא יעשי בישראל ‪ .‬ועפ״י דין ‪:‬יחייבים השו״ב‬
‫בעצמו ולא ט״י ישיב הדעת עס רבים כדי דנמטי שיבא‪-‬מכשירי‬ ‫להיות כפיפים להרב האב״ד מרא דאתרא ‪ .‬ובאמת אסיר להם‬
‫ובפרט עס הרג דמתא אשר הוא בעל בעמיו ויבא בעל הקורה‬ ‫להורות לעצמם כשום דבר הצריך שאלת תכם ‪ .‬יכבר יזיע בשמי‬
‫ויכנס בעובי הקורה לשאת עליו המשא ‪ .‬ואס שהארכתי במ״א‬ ‫כי השובי״ס המפיזיס ימסייי נביל של הרב מרת דאתרא ״אסיר‬
‫בשאלת הריאה ‪ .‬אגל אין עתותי בידי לט״ל אתו ארוכות‬ ‫לאכול משחיעתס ובדיקתם" ע'כ יחישו לנפשם וישיבו מדרכם‬
‫וקצרות ‪ .‬והדבר גרוד גנ׳ ד שיפה הורה השו״ג והכשיר הבהמה‬ ‫לא עובה ויראו לפייס את הרה״ג דמחנם ‪ .‬ימה־ים והלאה לא‬
‫יעל להבא אסור להם להורות לעצמם שאלות כאלו בלתי שאלת‬ ‫יעיזו להמרות את פיו וינהגי בי כבוד כדי; וכדת ‪ .‬ואז דשות‬
‫חכם ‪ .‬והנני אומר שלום יברכה למר ולתורתו מאת הנאמן בבריתי‪.‬‬ ‫ביד הרה׳ג לחתול להם ובעתיני כי שארית ישראל לא יעשו‬
‫חיתס עש׳ק כי״ו סיין שנת ה׳תרס״ב ליצירי‪ . .‬בפה פ ע ט ר םי ר ג‬ ‫פילה וךעזבו אתידרכס אך יראי לקיים כפי הדת והדין ייזהרו‬
‫עיר הבירה‪.‬נאם י צ ח ק ד א נ צ ע ‪.‬‬ ‫נכביד רבס ואז יתברכו בריב חי״ש והצלחה כנפשם וכנפש‬
‫די׳ש בלוד ת ומברך את כל עדתם הקדושה בכעי״ס ‪.‬‬
‫י צ ח ק א ל ח נ ן החיפ״ק הנ״ל ;‬
‫סימן ה‪.‬‬ ‫ך ‪ ,‬ק י לכס ממש כדברינו הנ׳ל שהשו׳ב המתנהנ בתיצפה נגד‬
‫י ו ס י ה י׳' ח י י ם ‪•.‬׳גילום י כ בו ד הרב דג׳ ד‪,‬םאור‬ ‫הרב המרא דאתרא אשיר לאכול משחיעתו יבדיקתי‪ .‬ו ע'כ‬
‫י הגדול חריף ובקי בח*ת הטפורםם כ ש״ת‬ ‫העדה מחויבת להיכיחי פ״ז ולהענישו אס •הרב ילא ישמע‬
‫מ׳ ־י׳ ר ח י י ם י ו ס ף נ׳ י הנאבד״ק אפגיא ‪.‬‬ ‫לדבריהם כי מי יע‪.‬־ז פניו ננד הפסק שיצא מפי רביני הגדול‬
‫רבן הגולה הגאין מקאיינא ׳צ״ל אשר בכ"מ הלכי‪ .‬כמותי ‪ .‬יע״כ‬
‫‪ □ X/*j‬מכתבו הגיפני ‪ .‬וע׳׳ד שאלתו באשה אחת שמלתה עשרה‬ ‫אנכי על משמרתי אעמודה והשי׳ב דמהניכס בא־סירו עומד כל‬
‫איוזות ביחד והופשט השומן ונתכו ביחד ואח״כ נמכר‬ ‫עיד שלא יסיים אח הרב האב״ד דמחנס ויקבל מליו שלא ישיב‬
‫ז׳ מהם ושלשה מה; נשארו ובאחת נמצא מחט בחלל הגוף ובשר‬ ‫לכסנה עוד ויציית להרב בכלהעניניס כפי הדה והדין ‪ .‬וד'‬
‫נרקב באיפן שניכר שגעשה מחייה ופיר האויזא היה שלם‬ ‫יגדור פרצות עמינו ‪ .‬יניפה לבנין בית תשארתני ‪.‬‬
‫מבחוץ מה דיני של הנשר מ מ נ י יהצשאר והשומן שניתך‬ ‫נאה י צ ח ק ד א נ צ י ג הדל ‪:‬‬
‫והבלים ‪ .‬יווני מד חוח דעתו ‪ .‬והו תו ק מכתבו ‪:‬‬
‫‪$ I‬‬ ‫ר;‬ ‫סינזן ד ‪.‬‬

‫ר י ו ד ידיד' הרב דצאות׳׳ג עדיו צינאון ולתפאיד‪.‬‬
‫ה נ ה דטתי ניטה ומסכים לרעי■ ג חי״ ה צמש׳׳צ דהאוווח הוא‬
‫ודת־ טריפה כיון ימירו שלם כידיע דרוב הנבלעים‬ ‫מו־׳ א ל י ע ז ר ל י פ א ווייסמא; נ׳י ה א פ ד׳ ק‬
‫סאראקא יצ״ו ‪.‬‬
‫דרך היישע ‪ .‬ועל השימן שניתך ביחד יש לצדי להיתר מטעם‬
‫דאמרינן כל דפריש דהיי קודם שנודע התערובות ומיהר אף‬ ‫י ל ן ר ת מכתבו מן מ׳ב לספירה הניעני ‪ .‬ובדבר שאלהו בריאה‬
‫בפריש בפנינו ]עי׳ יו׳׳ד סי׳ ק׳[ וכאן דלא נודע המחט בחלל‬ ‫וראו תחתיי שננלד קרוס‬ ‫י‬ ‫עליה קרוס זר‬ ‫שהיה י‬
‫הגוף‬
‫שרת ידד ס״מן ה‬ ‫תשובת‬
‫■‪.‬‬‫דהפי׳ הוא שם שנגסה בירק אשי בקדירה כמ ש הרמב׳׳ס ש‪w‬‬ ‫הנין{ פד ש‪:‬תערב בריב דהר דרבק דמב״מ במל בר‪ 1‬ב מדאר‬
‫והטעם שזאת הביצה ישוב שני לפיומאה ולהייתו בהיך הקדירה‬ ‫א*כ יש להכשיר בהפ״מ והשומן מופר ‪:‬‬
‫יהי׳ כל הירק כביש חבור ויטמא המשקה אשר בתוך הקדירה וכאשר‬ ‫‪ ! y‬שידטפי אפר כפה־ר משפמשפ ופדי בפלפולא דאורייחא‬ ‫ויען‬
‫הוכיח התוי׳ס שם דלהכי לא קתני בבבא זו דמגע טמא מת חזר‬ ‫אמרפי להפפיק פה מה שרשום ! אצלי בפדישי דינים‬
‫לקדירה כמו ברישא דלא מיירי כלל בחון לקדירה ופשיטא דאי הוי‬ ‫בדין אחד כטין טיבדא ד א‪ .‬והי א‪ .‬שאלה אחח דאפלגו בה‬
‫חון לקדירה נמי דינא הכי כמו ברישא ממש ‪ .‬יעיי״ש במה שהשיג‬ ‫רבנן סבוראי הגאונים המפורסמים כמבואר בספר ביפ הלל‬
‫על בעל כן! נתת בדברים צודקים ‪ .‬והגאונים המתירים חצי הבהמה‬ ‫)סי׳ ק״י( מעשה בקצב אחד ששחמ שבעה בהמופ בביפו והיו‬
‫דלפניס יש להם על מה לסמוך הוא המהני' דלפנינו ודו׳ק ‪] .‬ואל‬ ‫כולם כשרים והוציאו מביחו למקולין שני בהמיח ועוד הוציאו‬
‫יפפלא עלינו המעיין בדברינו אלה על שאנו מביאים ראי׳ מטהרה‬ ‫מבהמה ג' החצי‪ .‬וחצי השני׳ הניח בביחו עם הד' בהמות‬
‫על המאכלות ? שהרי מצינו בגמרא שדנין ומדמין דבר לדבר‬ ‫שנשארו בביפו ונפערבו הבני מעיים של כל ז׳ הבהמות ונמצא‬
‫כמו דאמרינן בגיטין )ד' ל״א( המניח פ־רות להיות מפריש‬ ‫מחני בבית הכיסופ שהיא פריפה עפ״י דין וא׳י בשל איוה‬
‫עליהם פ ט מו ת ומעשרות מעות להיות מפריש מעשר שני מפריש‬ ‫נהמה היה הטריפופ‪ .‬והנה עפ״י הדין אותן הד' בהנויפ אשר‬
‫עליהס בחזקת שהם קיימים ואם אבדו הר״ז חושש עליהם‬ ‫בביתו המה ודאי כיריפה ‪ .‬דכל הקבוע כמחצה על מחלה ‪ .‬והשנים‬
‫מעל״ע ‪ .‬ואמרו שם בג‪ %‬חלוקים עליי חביריו על רבי אליעזר‬ ‫שפירשו למקולין המה כשרים ודאי משוס דמרובא פריש ‪ .‬אך‬
‫שנעשו על גביו‬ ‫דתנן מקיה שנמדד ונמצא תשר ‪V,‬‬ ‫הספק הוא על החצי לומר דחלק שמבחוץ הוא כשר ‪ .‬א״כ גס‬
‫למפרע טמאות ‪ .‬הרי נראה שדנין ומדמין מענין לענין מטהרות‬ ‫החצי הפנימי שהוא בביתו יהי׳ נמי נמשך לחון ויהי' ג״כ‬
‫לענין היפר אכילה ‪ .‬יעי׳ בשו״ת לרבינו נסיס ז״ל)השובה ה׳([ ‪.‬‬ ‫כשד ‪ .‬או איפכא שהחלק שבבית הוא ודאי מדיפה וחלק שבתון‬
‫א מ נ ם אחד שובי נחמתי כי ראימי רביס מהפוסקים הסבו‬ ‫נמשך לפנים ויהי׳ ג״כ טריפה ‪ .‬והנה הרב בעל חלקת המחוקק‬
‫ענין זה בכלל דאמרינן בכל התירה כל דפריש מרובא‬ ‫והגאון רבינו ר' העשל מקראקא ה פי ח ‪ .‬והרב מהור״ש קאיידנוויר‬
‫פר־ש יש מהראשונים דאמרו ]היא הרא״ש והריטב׳א בשמ׳ק‬ ‫והבית הלל פסקו לאיסור‪ .‬והרב בעל פר״ח בקי׳א עשה פשרה‬
‫בב'מ )דן! וי״ו([ דכלל זה כל דפריש מרובא פריש לאו ודאי‬ ‫ופסק שהחצי שבפנים מריפה והחצי שבחון כשרה והפכים עמו‬
‫הוא״דמידי ספיקא לא נפקא דאולי לאו מרובא פריש אלא שהתורה‬ ‫הגאון בשאילת י ע ב ״ן) סי׳ סמ׳ך( ‪ .‬והרבה מן הפוסקים הרבו‬
‫התירה ספק זה מבלי לאסור ‪ .‬וע״כ במעשר דכפיב הפשירי‬ ‫לפלפל בשאלה זו יש מהן שנמו לדעת המחמירים ויש מהן‬
‫יהי׳ קודש ודרשו בבכורות )דן! נ״ח( עשירי ודאי הוא דאמר‬ ‫‪ .‬שהכריעו לדעת המקילין מיין עליהם בספריהם ‪:‬‬
‫רחמנא יהי׳ קודש ולא עשירי ספק ‪ .‬וכתב הרמב״ם )ספ׳ו מה׳‬ ‫! ל ל ל א דמספפינא אמינא מלפא חדפא דהדעח מכרעת‬
‫בכורות( כל בי■״! שהוא ספק אם בח מעשר הוא אס לא פטורה‬ ‫ממפניחין כהגאונים בעל חלקת מפוקק ורבינו ר׳‬
‫מן המעשר כגון ספק טלאים שנתערב בהם יתום או לקוח כולן‬ ‫העשל ז״ל‪ .‬והוא ! דאיתא במסכתא מהרוח )פ״ב מ״א( האשה‬
‫פטורין מן המעשר שכל אחד מהן ספק וכן מי שהוה מונה‬ ‫שהיתה טבשח ירק בקדירה ו ע ע ה בעלה חון לקדרה או במקום‬
‫היוצאים אחד אחד ומקדש עשירי וקפן אחד מן הממיין לתוך‬ ‫הננוב אעפ״י שיש בו כביצה הוא טמא והכל מהיר ‪ .‬עי' בהר׳׳ש‬
‫הדיר שעדין לא נמנו ולא נתעשרו נפטרו הכל שכל אחד מהן‬ ‫והרע״ב פי׳ משנה זו והרמב״ס בפירישו בחר לו שיסה אחרת ‪.‬‬
‫ספק אם הוא המנוי שקפן‪ .‬והטעים בזה דלא אמרינן בו כל‬ ‫וז״ל ‪ .‬זה הירק הוא חולין ואמרו תחלה האשה שהיפה כובשת‬
‫דפריש כו׳ כי כלל זה דאמרינן בכל התורה כולה כל דפריש‬ ‫ירק הוא אשה נדה אשר הוא אב ולא ירצה באמרו כובשת‬
‫מרובא פר־ש לא ודאי הוא דמידי פפיקא לא נפקא אלא שהתורה‬ ‫שהיתה מכבשח והוא נדה יאמנס הסי׳ כן ‪ .‬קדרה שהיה בה ירק‬
‫התירה ספק ז ה‪ .‬וכיון דבמעשר גלחה התורה ‪.‬העשירי" דלא‬ ‫כבישה ונגסה נדה בעלה חון לקדירה אם נגעה בזה עלה הירק‬
‫לחייב רק עשירי ודאי ולא עשירי ספק לא נפק לעולם‬ ‫היוצאת מן הקדירה והיה זה העלה יבש אפי׳ היה במה שיוצא‬
‫מספק עשירי ‪ .‬וע״כ כתב יבינו הכו״ס בעובדא הנ״ל בשבע‬ ‫מן הירק חון מן הקדירה כביצה הנה הוא טמא ושאר הירקות‬
‫בהמות דחצי צלע שנלקח מן הקביעות קודם שנודע התערובות‬ ‫אשר הס נקדירה טהורים וכן הקדירה והמשקה אשר נכבש בה‬
‫וחצי צלע נשארה במקום הקביעות דפליגי בה רבוותא ויש מהן‬ ‫הירק הזה הכל טהור לפי שזה העלה כמובדל מכל מה שבקדירה‬
‫שמתירים את שניהם וכתב הכו״ס אן! דלכאורה מסחברין דברי‬ ‫להיותי יוצא מן הקדירה אעפ״י שקצחו תוך הקדירה כו' ‪:‬‬
‫המתירין שניהם דאס אנו מחירין חצי צלע הנלקח קודם לידת‬ ‫ה ר י נראה דחצי ירק אשר היא בפנים נמשך להחצי ירק שהוא‬
‫הספק מגיעים כל דסייש מרובא פר־ש א״כ אנו מחזיקין להך‬ ‫מבחון ולא החון נמשך למה שבפנים ‪ .‬והנה בנדון השאלה‬
‫צלע דמרובא פריש יבאה מבהמה כשרה והוי כאלו אליה׳ מעיד‬ ‫מהחצי בהמה עלה בה הספק אם החצי בהמה שמבחון הוא כשר‬
‫עליה שהיא כשרה א"כ איך נימא אח־כ לאסור חצי השני מה‬ ‫א״כ גם החצי הפנימי שהוא בביתו יהיה נמי נמשך לחון ויהי׳‬
‫שכבר נתבאר עפ*י חזקת התורה דהצלע הוא מבהמה כשרה ‪.‬‬ ‫כשר או איפכא אחר שהחלק שבבית הוא ודאי עריפה וחלק‬
‫דבאמח זה ליתא דהך כל דפריש מרובא כריש איט עושה ודאי‬ ‫שמבחין נמשך לפנים ויהי' נ״כ טריפה ‪ .‬וע״ז איפלגו רבנן סבוראי‬
‫רק ספק א"כ צלע הנלקח קודם שנדע הספק מותר דמרובא‬ ‫דהרב בעל ת״מ והרב רבי ר׳ העשל התירו כי דעתם דאחר‬
‫פריש לא שהוא ודאי מן הכשרות רק ספק והתורה לא אסרה‬ ‫שהחלק מבחון הוא כשר א'כ גם החצי הפנימי שהוא בביתו נמשך‬
‫ספק זה ‪ .‬משא׳כ הצלע הנשאר עד אחר הספק הרי הוא ג״כ‬ ‫לחון והוא כשר ‪ .‬ודבריהם אמת כי ממתני' מוכח כדבריהם כי‬
‫בספק כמקדם ובאותו הספק לא התירה התורה ‪ .‬ושפיר אמרינן‬ ‫החצי ירק שבפנים נמשך להחצי ירק שמבחון וכהסבר הרמב״ם‬
‫דחצי צלע הראשונה מותרת וחצי שניה אסורה‪:‬‬ ‫לפי שזה העלה כמובדל מכל מה שבקדירה להיותו יוצא מן הקדירה‬
‫ו ר א י ת י להרב הג' החכם המפורסם בעל כתב והקבלה )‪cpD‬‬ ‫וחעפ״י שקצתו תוך הקדירה וע״כ רק הירק הזה טמא ושאר‬
‫י קי א { שהביא זה וכתב שגם הגאון בעל בית מאיר‬ ‫הירקות אשר הם בקדירה טהורים ‪ .‬ואם היה נמשך חצי הירק‬
‫חאהע׳ז )סי׳ ד׳( אמר סברא זו בדעת הטור בפנויה שילדה‬ ‫שמבחון הקדירה אל חצי הירק שבפנים היה הכל טמא כל מה‬
‫ואומרת מאותו פלוני דנאמנח להכשירו אפילו ברוב פסולין אצלו‬ ‫שבקדירה ה־רקוח והקדירה והמשקה ‪ .‬מזה נראה א ‪ x‬בנ״ד כשאלת‬
‫ואמר דאן! בר״פ לא הו־ ממזר ודאי אלא ממזר מספק דבמקום‬ ‫החצי בהמה דהלכה כהמהיריס דחצי בהמה אשר בפנים נמשך להחצי‬
‫שלא בארה החורה איך נדון בספיקי אלא שכללה דניזול בפר‬ ‫נהנוה אבד הוא מבחון וכשר ‪ .‬ולא כהר״ש והבית הלל דפסקו‬
‫רובא בזה אנו פייבין לתפוש הרוב כודאי שכן אמרה הפורה לילך‬ ‫להישיר ילא כהפר״ח שעשה פשרה דחצי הבהמה שבפנים טריפה‬
‫בתר רובא בין לקילא בין לחומרא ‪ .‬משא״כ גבי ממזר דהפורה‬ ‫והחצי שבתון כשר אלא דהלכה דגם החצי בהמה שבפנים ג׳כ כשר‪.‬‬
‫הוציאו משפט ספיקו לומר בי׳ דספיקו שריא תו ליכא לפלוני ואפי׳‬ ‫ואל השיבני מסיפא דמתני' דאמרו היפה מגע טמא מח ונגעה בין‬
‫ברוב פסוליןמסש נמי מ ה׳ ת שריא והיינו כדעת הרא״ש והריסב׳א ‪:‬‬ ‫במקום המשקה נין במקום הנגוב אם יש בו כביצה הכל טמא ‪.‬‬
‫אמנם‬
‫ת שו ע־ז‬
‫זו להחזיקה שהוא מן הרוב למנץ כמה דבריס חלב וכדומה ‪.‬‬ ‫’ ‪ u j u‬מה שרצה הר‪ :‬מ ה י ־ ״ ^ ^ ן ל ט נ ט ת ז׳ל להוכיש שכן‬
‫שפיר אמרינו בחזקת שהוא מן הריב עומדת אן! לענין ממון‬ ‫דעת הד־ן‪ :‬מדמישה מ ש חולץ אהא דאמרינן רוב‬
‫דמודה שמוחל בכה״ג ‪ .‬וכן לענין כופר למ״ד כיפרא מחונא‬ ‫מצי"! אצל שח־עהימימהץ הן‪-< ^ ,‬י א מ ר־נן כל סנר‪ ,‬בשחימה‬
‫כופר דא״ר היבי משכחת לה דלמא אדם טריפה הרג השיר‬ ‫אש׳־ שנמכר׳‪ ,‬דהא יא;ל‪-‬ק כתא ל־יא לא נפק ‪ ' r r‬ספיקא ט*כ ‪.‬‬
‫והרוב לא מהני להחזיקו באינו טריפה לענין ממונא לשמואל ‪.‬‬ ‫ולפנ׳ד לא מוכח מ־די מזה בדפת הרי׳׳ן! כי הרי״ן■ לשיטת'׳‬
‫ולפי הנ״ל י׳ל ביון דאי מקלעי ליה להעיד עדות היינו מחזיקין‬ ‫דדוקא היכא דאזיל לעלמא ולא אפשר למבדקי׳ הוא דסמכ־‪!:‬‬
‫אותו מן הרוב שאינו טריפה והכשרנוהו להעיד בחזמת זו עומד‬ ‫ארוב מצי"! אלל שחיעה מימחין הן אבל היכא דחיתא קמן בדקי;]‬
‫גס לענין ממונא ‪ .‬הארכנו מעט בזה בכללא דהא מלחא כי הוא‬ ‫ליה וכ׳׳ד הריב״ש )שי׳ חצ׳ח( ימעמא דמלחא כתב הד״ן דנה׳‬
‫נוגע לכמה מנינים ‪ .‬עכ׳“ פ אין להוכיח מהמשנה דטהרוח כדעת‬ ‫דרוב מצויץ אצל שחיטה מומחץ הן מ״מ מיעוט דאין מצו״ן‬
‫המתירים גם החצי בהמה אשר בבית ואם שאין ראיה לדבר‬ ‫שכיח טובא‪ .‬ועוד דרוב זה ״מרוב מצו״ן אצל שחיטה מומחין‬
‫זכר לדבר איכא ‪ .‬ו עי׳ עיד בספר עבודת עבודה לרבינו כגאון‬ ‫ה ף היא רוב גרוע דהא מרובא דחלו׳ במעשה ורובא דתלי׳ במעשה‬
‫מהרש׳ק מבראדי ז״ל בחי' למסכחא ע״ז )ד‪,‬ה ל׳׳ב( בשיגיא‬ ‫לה המריק וזה הריב תליי ג״כ במטשה הלמוד ‪ .‬וע״כ כ חי הפליתי‬
‫דהחש במ״ש הלכה מכלל דפליגי א״ל מאי נ"מ לך מיניה וכו׳‬ ‫דרכינא דס״ל דלא המריק רוב מצויין א״ש מומחיו הן‬
‫וכתב דנסוגיא זו יש להוכיח מה דנסתפחי בו חכמי ויילנא הובא‬ ‫’‬
‫דהלי׳ בנועשה‬ ‫■‬
‫דדובא‬ ‫דלשיכית׳' אזיל ‪ ■ i‬בבכורות ')דה כא‬
‫במקילין מקצהו‬ ‫בפר״ח יב״ה ביו״ד )סי־ ק״ז( בנמצא‬ ‫ולפי״ז רוב זה הוי‬ ‫לא אמריק וזה ריב תלוי‬
‫רש קודם שנולד הספק זמקצחו אחר שנילד הספק דיש מחיריס‬ ‫התורה‬ ‫רוב רוע א״כ ליכא להוכיח בדעה הרי״ה ברוב‬
‫הכל ‪ .‬ייש דס״ל להיפך כיון דמה שפירש אחר שנולד הספק‬ ‫‪ -V,‬דדעתו כדעה הרא״ש יהריגיי״א‪ .‬אך הרב בעל מלה״ר‬ ‫כנה‬
‫אסיר שיב גם מה שפירש תתלה ג׳'כ אסיר ‪ .‬ויש דס״ל דמה‬ ‫שדי כיה נרגא וסברתי דזה לא הוי רובה דהלי־ במעשה דרובח‬
‫שפירש קודם מותר ימה שפירש אח״כ אסור ע־י״ש מה שמפלשל ב׳ה;‬ ‫דהלו׳ במעשה לא הוי רק ברוב בהמיה מהע־ל־יה ייולדות ומעיע‬
‫חין מתעברות דאין הרוב בא רק אחר המעשה של הבעילה‬
‫ואיכה לספיקי שמא לא נבעלה ‪ .‬אבל הכא גבי רוב מצא׳ש‬
‫סימן ו‪.‬‬ ‫המעשה הוא עצם הרוב דרוב היא דמצויין אצל שחיטה לומדים‬
‫הלכית שחיטה ומומחין הן ואיך נאמר דתלוי במעשה כיון דמעשה‬
‫ו י > ת ה נחזור לענץ מה שאנו דנין בשאלתין דמר והנה‬ ‫זה הוא עוקר הרוב ‪ .‬וזהו כונח המ׳א באו׳׳ח )סי׳ ח' סקי״א(‬
‫ראיתי במכתב כתה״ר אשר דעתו להטריך כל האווזות‬ ‫ושם )בסי' י״ב( כתב סברא חדשה בהא דלא אמריק רובא דתלו׳‬
‫שנמלחו יחד‪ .‬ולענ׳ד יש לצדד להתירם דכבר מבואר ביו״ד‬ ‫במעשה עיי׳׳ש ‪ .‬ועוד י״ל דרוב זה רוב גרוע הוא כי הא‬
‫)סי' ק״ה ס״ט( ‪ .‬מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו דינו כרותח‬ ‫דאמרינן רוב המצייין אצל שחיטה מימחים הס היינו לעני!‬
‫ומפליט לאסיר כדי קליפת כו׳ ואס הוא חלב ממש צריך ששים‬ ‫שיודגיים הלכות שחיטה אבל לח לעני! שישחעי שפיר ולא ינבלו‬
‫לבטלו כו' ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד אס אין בכל אחת‬ ‫כמ״ש הרא״ש בהשיבה )כלל כ׳ פי׳ ׳״ב( ‪*6‬כ אין הוכחה מהרי׳ך‬
‫מהן לבטל החלב אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב ‪.‬‬ ‫ברוב זה על כללא דריבא דכל החידה כילה דאמרינן דכל‬
‫וכתב רמ״א וי״א •דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה ולפי‬ ‫דפריש מרובא פריש ולימד דס׳ל כשיטת הרא״ש והריטי״א ‪:‬‬
‫שאין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחיש נוהגין לשער בכל‬ ‫א‪ 1‬ל ם קושייתו על כברא זו דנימא דהרוב לאו ודאי הוא אלא‬
‫מליחה בס׳ כמו בבשול ומסיים וי׳א דבהפ״מ יש להתיר במליחה‬ ‫שהתורה התירה ספק זה מכתובות )דך ט״ו( הוא קושי'‬
‫ע״י קליפה ‪ .‬והנה בנ״ד דמלחו העשרה אווזים ביחד וכפי‬ ‫חזקה ‪ .‬דאמרינן שם קבוע כמחצה על מחצה אשי׳ לקולא מן ט'‬
‫המנהג דמילחין על דך ארוך או שמילחים בכלי דעשוי מקנים ‪.‬‬ ‫שרצים וצפרדע א' ביניהן וניע באחד מהן ואיי באיזה מהן מ ע‬
‫והנה אם נמלח בקנים היינו הכלי העשוי למליחה ויש בו נקיים‬ ‫דברה״ר ספיקו טהור ופירש״י תלמא כמחצה על מחצה לקולא‬
‫נתבים אין ציר העריסה זב תחת שא?־ האווזות אין לאסור‬ ‫דאי לאו כמחצה דמי אין כאן ספק טומאה אלא ודאי טומאת‬
‫האווזות מצד שנמלחו פ ס הטריפה כמ״ש שארי מרן הגר״א‬ ‫דהא רובא שרצים נינתו ‪ .‬ולשישה הנ״ל אך דהוי רוב שרצים‬
‫דאנציג ז״ל בב׳א )אות מ״ם( ורקאם נמלת על דך והי' מונחים‬ ‫עדיין מידי ספיקא לא נפקא ונימא כיין דגילהה התורה דספק‬
‫זה ע׳ג זה ויש ספק חולי הטריפה היהה מונחת לצד מעלה והציר‬ ‫טומאה ברהיר הפיקו טהור אך כה״ג דהרוב לטמא גי כ מיקרי‬
‫זב חחח כולם ועיי״ש בבינת אדם שהביא מהש״ד שכתב נעשה‬ ‫ספיקא והיכא מוכח דמטהרין התם משעם קבוע ? ורבינו הגר״ע‬
‫כגדי כחיש דאינו מפעפע‪ .‬והעובדא דידן יש לדמות למש״כ‬ ‫איגר זיל השיב בזה שיש לחלק דבט' שרצים כשפורש קודם‬
‫החת׳ס )סי' צ״ג( באשה שמלחה ששת אווזות על נסר משופע‬ ‫שנגע צריכים אני לדון לכמה דברים אם היא שרן או צפרדע‬
‫כדרך מליחה הי' כך ב' ע״ג ב' יב' על גביהן ולא היו ניגעים‬ ‫ללקוח עליו בכעדשה ודנין אוחו לודאי ש ק ולוקים עליו בכעדשה‬
‫זה בזה לא בצדיהס ולא עליונים בתתחונים ואח״ז מצאו במעי‬ ‫ממילא כשנגע אחיכ בזה הוי כודאי נוגע בשרן ‪ .‬משא׳כ בההוא‬
‫של אחת מהן מכר‪ .‬המטורפת והיה הפסד■ רב והורה אס היה‬ ‫דקפן אתד מהמטיין דדנין אוחו מיד רק לעניין חיוב מעשר אס‬
‫ידוע לנו אם היה מונח בתחתית הנסר לא היה שוס ספק‬ ‫הוא מן המנויין כבר או לא בזה אמריק עשירי ודאי ילא עשירי‬
‫בעליונים רק שמוכח בצדה כי הציר זב גם למן הנד יא"כ אומו‬ ‫ספק ‪ .‬והוכחה לזה דהא גס טריפה ממעעיק מקרא דאשר יעכיר‬
‫אחד היה בטל באחרים חד בד' ]ודע אשר בפ״ח נדפס בטעות‬ ‫ואיך משכחת לה עשירי וראי דלמא טריפה הוא דהא ריב לאו‬
‫שהביא ביו׳ד )סי־ ק״ה סקי״ד( דברי החח״ס והעתיק אומו‬ ‫ודאי לשיטה הניל ‪ .‬אע'כ כיון דדנין עליו לשאר מילי שאינו‬
‫אחד בטל חד בחד ונחסר בו חיבת ״בהאחרים״ וגס חד בד׳[‬ ‫טריפה ממילא הוא עשירי ודאי ;‬
‫כיין שאין איסור אלא מחמת בלוע אין כאן חהר״ל אך שספק‬ ‫ו ב ז ה מיושב ג' כ מה דקשה לכאורה לשיטה זו דרוב לא מיקרי‬
‫אילי היה מהעליונים וזב הציר מאסורה על כל האחרים והנה‬ ‫ודאי א״כ הא דדרשינן בקידושין )דך פ״ג( קהל ודאי‬
‫ג״כ אין כאן אלא איסור דרבנן דמב״מ הוא ‪ .‬והנה קרוב לודאי‬ ‫הוא דלא יבא איך משכחח לה קהל ודאי דילמא אמו זינחה ורוב‬
‫שיש סמ״ו■ בר‪.‬אווזומ נגד הציר מאווזא אחת כי' מ״מ הכא דאפשר‬ ‫בעילות אחר הבעל לא משו׳ ליה ודאי ‪ .‬אלא ע״כ דכיון דמיד‬
‫דהיה החיסור התחתונה ואמ׳ל שהי' עליונה אילי יש ס׳ ולא הוי‬ ‫שנולד היינו דנין שהיא בנו של בעל אמו לכמה דברים ממילא‬
‫כמו רק מב״מ איסור דרבנן ומצורךלזה דלכמה פוסקים לא נאסר‬ ‫מיקרי קהל ודאי‪ .‬ונרויח ב׳ה עוד להבין מהדקשה בהאדפשקינן‬
‫אלא כדי קליפה ‪ .‬מכל הלין הוריתי שיסורו אחד מהאיוייח החמשה‬ ‫בשיחט שניבל בשחיטה שחייב לשלס אמה׳ דלתא במקום נקב‬
‫הנותרים ואותו הארבעה יבשלו כ׳א בקדירה לבדה ויעלה על‬ ‫קשחיש ורובא דבהמות כשרות לא מהני דלענין ממון אין הולכין‬
‫שולחנית נסרריס באופן שלא יבואו שנים ליד חדס אחד עכ׳ל ;‬ ‫אחר הרוב ‪ ,‬אלא ודאי כיון דנם מקודם היינו דנין על בהמה‬
‫והנה‬
‫מהרי׳ד‬ ‫‪.‬״‪,,‬ד‬
‫כאן ס »ן אולי היהה מונחת למטה ‪ .‬ופ״ב לשיטת הרצי‬ ‫‪ H i m‬רביט החת׳ם אחז חומרת מהר״מ להסיר אחד וגם‬
‫מותרים כולם אך לאוכלם ביחד ואך לשימת הרשב״א שסובר‬ ‫אין לאוכלן כולן ביחד ומנומס זה כחכ הש״ן )סי׳‬
‫דרק כאחד אחד תילין שכ״א מן הרוב ‪ .‬די לנו שנתפיש חומרת‬ ‫ס״נו כקנ״ח( בנתטרב בשר ששהה ג׳ ימים בלא מליחה א״צ‬
‫החח״ס כסי שהורה כמ׳ש למעלה ‪ .‬וט״כ יש להתיר האווזות‬ ‫להשלץ דמ׳ש להשליך אחד או ליתן לעכו״ם אינו אלא חומרא‬
‫לאוכלם ‪ .‬כן נלענ״ד בהיתרא דהא׳ מלתא ‪.‬‬ ‫בטלמא ובשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אינו אלא חומרת‬
‫תוחם ביוס ה' כ״ב אייר שנח ה׳תרס״ב ליצירה ‪ .‬בפה‬ ‫הגאינים ט׳כ אין להחמיר‪ .‬וכ*כ המ״א ) סי' שכ״ג סקי׳ד(‬
‫ננ ע ט ר בו רג הבירה ‪ .‬נאס יי צ ח ק ד א נ צ ע ‪,‬‬ ‫דמותר להשליך אפי' בשבת דאינו כמתקן דאינו אלא חומרא‬
‫בטלמא וכ״מ בשבת ר״פ הניטל ‪ .‬אמנם לפי מש״כ המור ביו״ד‬
‫)סי' ק״ט( דיש ב' שימות אס מותר כבמול חד כתרי לאוכלן‬
‫סימן ז ‪.‬‬ ‫כילן יחד ‪ .‬דלשיטת הרא״ש מותר דנהפך האיסור להיות היתר‬
‫ולשיטת הרשב״א אסיר רק דבאחד אחד מילין שכל אחד מן‬
‫ל סיו ד הרב ה ט או ה׳ג חריף‬ ‫אורך יטי ס ו׳טנות חיים‬ ‫הרוב ובנ״ד שנמלחו משרה אווזות יאך אם ננט א' בהטריפה יש‬
‫אלטצר שי׳ הרב ואבד״ק‬ ‫ובקי טוהר״ר חיים‬ ‫לנו להלית טל כל אחד יאחר שהיא מן הריב שלח נגט ב־ ‪.‬‬
‫סטודניצא יעי־ו‪.‬‬ ‫יכ ’ כ ריינו ר׳ט היגר בחי' ליו״ד )סי׳ ק״ה ס'כי( דאך אס יש‬
‫להסתפק ינג ע בכולה מ״מ לשתרי כל חתיכה בפ״ט מניעם ס״ם‬
‫הניעני וט״ד שאלתי שנמצא מכה גדולה על הריאה‬ ‫ספק שמא לא גגט בזה ואס המצא לימר דנגט שמא לא נ‪:‬ע‬
‫של אווז מה דין השימן שנתערבו ועיקר ספיקו אס‬ ‫רק ב׳ה יבטל בריב והכל מיתר ט״כ ‪:‬‬
‫היא ידא׳ טריפה אי ספק טריפה יאס הוא ספק טריפה יש‬ ‫ו ר א י ת י להגאין מהיר״׳ עטליננטר מאלניינא ז״ל אשר כדרך‬
‫להקל כמ׳ש הש״ך כדיני ס״ס )אות א'( יודיעני כגתה׳ר חות‬ ‫זה מיישב קישיא חזקה בספרו בנין ציין )ם־' ק״ה(‬
‫דעתו בזה ‪ .‬זהו תיכן שאלתו ‪:‬‬ ‫במה שנשאל בהא דאמרינן כסוכה )דך> ט'( כשחבטן ט״״ש‬
‫ת ש‪ 1‬ב ה ‪ .‬כ ב ר נודע דעח האלפס והרמבים)בפ״ז מה׳ שחיטה‬ ‫בנמרא הרי גדולי הראשיניס מחילקין בכל רוב אי אוורינן‬
‫הל״׳( דריאה שנמצא כה בוטות אס נמצאת‬ ‫דנהפך האיסור להיות היתר ומיתר לאכול הכל ביחד והרבה‬
‫בהן ליחה סרוחה או מיס סרוחין או טכורין הר״ז מדיפה וכשימצא‬ ‫פוכרים דלא אמרינן כן אלא בכל אחד שאוכל אמרינן זו הוא‬
‫הליחה וכידק אותה צרץ■ לבדוק הסמפוןאס נמצא נקוב טריפה וכ׳ד‬ ‫ההיפר ‪ .‬וכאמח לא הבנתי ממולם דהא המקור של הרוב הוא‬
‫המרדכי בסא״ט‪ .‬ואפי' להרא״ש ודעימי׳ דמכשירין בטכורין‬ ‫מאחרי רבים להטות ומשס לא מוכח דהמטיט נהפך א״כ להנך‬
‫וסרוחין הוא דוקא למי שבקי לבדוק הסמפונות אם לא נמוחו‬ ‫שימית דלא אמרינן נהפך מאי מהני שחבטן הא בשטה שהוא‬
‫יש לסמוך רק בהפ״מ כמ״ש רמ״א )סי׳ ל*ז( והנה כמכה טל‬ ‫מק״ס מצות סוכה צריך ג״כ להסכך פסול והפסול לא נטשה‬
‫הריאה החיש מעיד שהוא מלאה ליחה סרוחה או מים עכורין‬ ‫כשר ? והגאון הנ״ל מיישב יה דהנוור הביא הב׳ שיטות אס‬
‫ובעיך שאין בדיקה להסמפונות הוא ודאי טריפה והוא מדינא‬ ‫מותר בבטל חד בתרי לאיכלן כולן יחד ‪ .‬דלשיטת הרא״ש מותר‬
‫דגמרא בחולין )דך נ״ה( גבי מיגלא ומים זכים כשרים לא אמרן‬ ‫דנהפך האיסור להיות היתר ילש־טת הרשב״א אסור רק דכאחד‬
‫אלא דציל׳ אבל טכור׳ כי' וסובר הרמכ״ם דקא׳ בין אכוליא‬ ‫אחד חולין שכ״א מן הרוב ‪ .‬ולטנין כניול סכך פסול בסרך כשר‬
‫וכין אריחה כמ״ש הלח״מ ‪ .‬וכתב המרדכ׳ דטבט המכה להמשיך‬ ‫הוכאג״כ בטיש״ט או״ח )סי' חרכ״ו( כ' שיטית אס זה איירי‬
‫הריאה אצלו ‪ .‬ומש״כ הרש׳ק מברחד׳ ז״ל להחמיר אך בבופה‬ ‫כשהסכך הכשר חמתו מרובה מצילתו ורק כצירוך סכך פסול נעשה‬
‫יחידית ככייך מטעם דמים טכיריס עקלקלין הסמפונות ‪ .‬כאמת‬ ‫צילתו מרובה‪ .‬או ■איירי שהסכך צילתו מרובה ואטפי״כ צריך‬
‫היא דעח קדמון היא המרדני שכתב דאפי׳ אבעבוטה אחת‬ ‫לבטל הסכך פסיל בחיכי ע״״ש ‪ .‬א״כ אין קושיא טל הנך‬
‫מלאה ליחה סרוחה חישש־ן שמא ניקב הטמפון שתחתיה וצריכה‬ ‫שיטות הראשונים דס״ל דהאיסור לא נהפך להיות היתר ימה‬
‫בדיקה ‪ .‬יכ״כ השלט׳ גבירים והוא דעת הרמכ״ס ‪:‬‬ ‫מהני כשחבטן די״ל דהם ס״ל כהנך שיטות דאיירי כשהסוכה‬
‫ו ה נ ה בבהמה מיעיל בדיקה אכל בכייך אין בדיקה מוטלת ‪.‬‬ ‫צילתה מרובה מחמתה דלדידהו לא צריך להסכך פסול להכשיר‬
‫כן דעת רוב המור־ס ‪ .‬מטעם דבעוך דתיותו מוטט‬ ‫הסוכה ולא צריכין הבמול רק שלא יפסול הסכך כשר ‪ .‬ולכן‬
‫המיס פכירין שבו מקלקלין הסמפונות וטעם זה הוא במכה ‪.‬‬ ‫כשחבטן ונתבטל הסכך פסול שלא יכול לפסול טוד הוא יושב‬
‫וזה דומה למש׳א בחולין)דך מ״ז( אמר רבא הני תר׳ בוטי‬ ‫כצל סוכה הכשרה מבלי צירוך הסכך פסיל ‪ .‬והנך שיטוח דס״ל‬
‫דסמוכין להדדי ליח להו בדיקוחא ופי' הרמב׳ס )שם הלכה‬ ‫דאיירי דהסיכה חמתה מרובה מצילתה ורק ט•׳ צירוך הפסול‬
‫׳״א( הטעם שהדבר קרוב הרכה שיש נקב כיניה; ואק להם דרך‬ ‫צילתה מרובה י״ל דס״ל כהנך שימית דהאיסור הבטל נתהפך‬
‫בדיקה ‪ -‬יאך שיש הרבה מן האחרונים דמקילין בבוטות‬ ‫להיית היתר ‪ .‬וכפרט הרא״ש כזה לשיטתיה אזיל דס״ל כהך‬
‫הנמצאים כעופות הוא דוקא כשאין בהם מיגלא וגס נקלפיס‬ ‫שיטה כמבואר בב״י שם ולכן באמת ס״ל דהאיסיר נתהפך‬
‫בנחת והכשר תחתיו שלם ]טי׳ בספר בי ת י צח ק ח״ב כקינכירס‬ ‫להיות היתר לגמרי‪ .‬ובלאו הכי י״ל טוד דשאני הךסוכה דמן‬
‫החרון מה שכתבתי שם בחשובה לרב אחד[ וטעמם בזה כי‬ ‫הדין לא כטינן שס ריב כלל דבמחצה טל מחצה ג״כ סג' ולא‬
‫דבר זה מצוי מאד כפופות ותלינן דהגי ריכות״הו ‪ .‬וגס יש‬ ‫נטינן רק שלא יתרבה הסכך פסול כמ״ש הר״ן והריטב״א ולכן‬
‫לצרך הסברא שכתבו האחרונים דמקיליס בועות בטוך אך‬ ‫לא בטיק שיתהפך האיסור להיות היתר דאפי׳ נשאר באיסורו‬
‫במונלא מצד דהמיגלא מכביד ו מ ח ק ק וסופה ליפסק וזה דוקא‬ ‫הרי טכ'פ לא גרט ממחצה טל מחצה ולא צריך לצרפו להיתר‬
‫בבהמה שהריאה תלויה למטה ‪ .‬משא״ב בגיוך דנחבאת בין‬ ‫אבל כשאר איסוריס דבטיקדוקא דוב אינו מותר לאוכלן כולן יחד‪:‬‬
‫הצלמות א״כ אפשל דאין סופה ליפסק ‪ .‬ואך שהיא פנרא‬ ‫ו ה נ ד ‪ ,‬בנ״ד שיש הפ״ה יכבר כתב רמ״א )סי׳ ק*ה ס״ט(‬
‫רחוקה דחזינן דדעת הרמכ״ם גהנמשכים אחריו איט כן ‪ .‬ננ״ז‬ ‫דבה״ח יש להתיר מליחה ט״י קליפה וגדולי הפיסקים‬ ‫■‬
‫יש לגבב ילצרך סברא זו לסניך י להכשיר בוטות כעוך יען דשכיח‬ ‫ס׳ל דבמליחה אפילו בשמן אינו יותר מכדי קליפה כאשר הוכיח‬
‫הרכה ומצי׳ ואס נכא להחמיר בזה הוא גזרה שאין הצביר‬ ‫סארי מרן מהור״א דאנציג כב׳א שס )שטר אי״ה אות מ׳ ס(‬
‫׳כילין לכימוד בה ‪ .‬אבל בנ״ד במכי■ שהוא מטיט החצוי רק‬ ‫וכן מבואר כרשב״א כחי' לחולין פגיה שכתב דמליח אפי' שומן‬
‫לפרקים ולפי מה שהוכחתי למטלה הוא איסור ודאי ולא מצו‬ ‫סג׳ כקליפה ‪ .‬ועי' בחת״ס )סי׳ צ״ג( שמיישב מה שהקשו‬
‫החומרא ע*כ אינני רואה בזה צד היתר להשומן ‪ .‬וראיתי‬ ‫עליו ומחזיק כסברתי‪ .‬ואך שנחמיר בנ״ד דמליחה כס' הלא‬
‫כספר מנת״ם להרה״ג רמ״נ שי' )חיו״ד סימן י'( שמפלפל כזה‬ ‫ככר כתבנו דבטשרה אווזוחיש כוודאי סמ״ך ננד הצירמהאווזה‬
‫והביא דעת הגאון מלכיב שדעתו להכשיר נהפ״ח כימה יחידית‬ ‫הטריפה ‪ .‬וכ״ז אס ידעינן דהיהה מונחת בעליונה וכיין שיש‬
‫צפוף‬
‫דד‬ ‫מהרי״ד‬ ‫ז ח‬ ‫עדת יו״ד‬ ‫תשובת‬
‫סימן ח‪.‬‬ ‫‪» 3‬יף עם מיס עשרים יס״ם מיהו יש לטיין מונא פלא תהי׳‬
‫בשיפילו דבנה״ג מרינה גמירה הוא דמסוך קו ק הריאה פלעון{‬
‫ה ק ש ה אתד מן התלמידים ‪ .‬וז׳ל כסב הטור ניו״ר)סי׳ פ״ז(‬ ‫מצוי מאד שתהי' הביפי בשיפולי זמריפה ‪ .‬וח״ו לגבב קילוח‬
‫ביצים הנמצאים בעופות מותרים לאוכלן בחלב בד״א‬ ‫׳‬ ‫בדבר שמבואר להדיא בהגהות מרדכי לאיסור ‪ .‬ומכה גדולה‬
‫שהן גמורות וכתב הב״י והר׳ן כתב כלשין הזה בנמ׳ מוכת‬ ‫בריאה דאווז לא גרע הוא מבופי ובפרס למש״כ הפ״ת )סי'‬
‫דביציס גמורות שיש להם חלבון וחלמון אעפ״י שעדיין מעורות‬ ‫מ״ג סק״ז( דבופות בריאות של אווזות ושם בודאי גכרים‬
‫בגידים מותר לאכלן בחלב וה״ה דב^ים גמורות כה״ג לא בעי‬ ‫ממל״ע כי הריאות מהאיוזות הס דקים שהס אסורות ‪:‬‬
‫מליחה אבל שאין גמורות בעי מליחה כבשר גמור נינהו עכ׳ל ‪.‬‬
‫וכ"כ רבינו ירוחם )בני׳ד אות כ״ב( שחס אין לה חלבון עדיין‬ ‫ו מ ה פכ״ה רוצה לסמוך כל הש״ך בכללי סנ ק סניקא )סי׳‬
‫בשר הוא ומעונה מליחה ע״כ ‪ .‬משמע שרבי׳ ירוחס ס״ל כדעת‬ ‫א׳ דאס לא נידע הספק איסור קודש שנתערב ויש לסמוך‬
‫הרשב״א דפי׳ דביציס גמירות כל שיש נהס חלבון וחלמון אעפ"‬ ‫עליהם בהפ״מ ייש צורך סעודה מציה ‪ .‬ה־י שהיקל בזה רק‬
‫שמעירות אין לה אלא הלבין עדיין ״ הוא ואסיר לאוכלה בחלב ‪.‬‬ ‫שיהי׳ ב' למעליותא ה״מ יסעיידת מציה וסיים שלא יאכלנו כולו‬
‫וק׳ל דהא לעיל באותו דבור אתרי שהניח הב״י דעת רש״י‬ ‫כאחד ויאכלנו שנים שנים ‪ .‬ובנ״ד לא שייך קולא זו לאסל שניס‬
‫דפי׳ דביציס גמורות אפי׳ בלא קליפה לבנה אלא שהחלמין לבדו‬ ‫שניס ולא סעודת מציה ‪] .‬ועי׳ נוב״ק)סי־ ל״ב( מה שהפיר‬
‫גמור הביא דעת רבי׳ ירוחס ודל וכחב ר״י דברי רש״י והרא״ש‬ ‫בש״ך זה ובפרמ׳ג שהשיג על הש״ך ודעתו דבלת נידע יש להתיר‬
‫ואחיה כתב וי'מ דוקת שנגמרו בחלבון ובחלמין ]הוא דעת‬ ‫אן‪ £‬בלא הפ״מ וא״צ לאכיל שניס שנים בי' עיי״ש[ יהנה בנ״ד‬
‫רשב״א[ וראשון נראה עיקר עכ״ל ‪ .‬משמע שס״ל רבי׳ ירוחס‬ ‫בשומן שגמלחו יחד כתב הש״ך )הי׳ ק״ה סקל״ח( דבאיסור‬
‫כדעת רש״י ‪ .‬ולפי׳יז דבריו סותרים וה את זה ‪ .‬עכ׳ל השואל ‪:‬‬ ‫ששייך בי שמנונית אפי׳ שהוא איסור דרבנן יש להתמיד במקום‬
‫שאין הפסד ‪ .‬וכתב הנו׳ב )סי׳ ל״ב( ומשמע תזה דבמקום‬
‫ת ש ו ב ה ‪ ,‬א ם קריה לא שניה ואס שניה לא שילשח ‪ .‬דמה‬ ‫שיש הפסד יש להתיר באיפור דרבנן אך אס שייך בו שמנונית‬
‫שכתבהב״י ברישהענין בד״ה וביצים הנמצאים‬ ‫כו׳ אבל כ׳ז באיסור ששייך בו שמנונית ‪ .‬אבל אם הוא שמן‬
‫בעופות והביא שס דעת הרשב׳א ודעת רש״י והרא׳ש בפי' רש״י‬ ‫ממש אפילו באיסור דרבנן ואפי׳ בהפ״מ אסור‪ .‬וכן מבואר‬
‫והביא דברי רבי׳ ירוחם שכתב דברי רש׳י והרא״ש והיייא ומש*כ‬ ‫בל״ח דלא התיר רמ׳א במקום הפסד קצת באיסור דרבנן אלא‬
‫בזה וראשון נראה עיקר ‪ .‬כ׳ז כתב הב׳י לענין איסור בשר ותלב‬ ‫בתוטין ובקנוקנות אבל בשמן לגמרי לא כי׳ א״כ במליחת‬
‫שמותר לאוכלן בחלב כלשון הפור ‪ .‬ומ׳ז הבית הדעות איזה הוא‬ ‫שנמלת עם האיסור ביתד יש לאסור ‪ .‬ופי' בנו׳ב )סי׳ ל״ג(‬
‫ביצה גמורה דעת רשב״א ודעת רש״י אפי׳ בלא קליפה לבנה‬ ‫וי׳ל ‪ .‬אלא שכל יה אס לא ׳נמלח יחד ואז האחת רק אסורה‬
‫אלא שהחלמון לבדו נקרא גמורות והביא דעת רבי׳ ירוחם שדעתו‬ ‫ובמילה או אך שנמלחו יחד אחר שנודע שאז כבר נתבנול‬
‫כדעת רש׳י ‪ .‬וכ״ז כתב למנין בשר וחלב דמותר לאוכלן בחלב ‪.‬‬ ‫ושוב אינו אוסר כו׳ אבל קודס שנודע לא שייך בפול כלל‬
‫ומה שהביא הב״י בסוך הפנין בשס הר״ן שס דבר לענין מליחה‬ ‫כמבואר בש״ך )סי׳ צ׳ע סקי־יב( ועדין האיסור באיסורו מה״ח‬
‫אס הביצה מעונה מליחה והביא לשון הר״ן בשלמות בנ מ' מוכח‬ ‫אך שנתערב כיון דלא נודע איסירו אז ושוב במליחה אוסר הכל‬
‫דביציס גמורות שיש להס חלבון וחלמין אפפ״י שעדיין מעורות‬ ‫וכילס אסוריס ‪:‬‬
‫בגידים מיתר לאוכלן בחלב וה״ה דביציס גמורות כה׳ג לא בפי‬
‫מליחה ‪ .‬אבל שאין גמורות בעי מליחה כבשר גמור נינהו ]וזה‬ ‫א ל א שיש לצדד להיתר בזה בהפ ’ מ מסעם דאין כאן איסור‬
‫הסיפא מדברי הר״ן לא העתקת במכתבך וזה מורה על טעותך‬ ‫דאורייתא שהרי ידן ^ נ ו הוא ומדאורייהח במל ברוב ‪.‬‬
‫שלא הבנת על מה צדד הב״י דפיקר כונתו הוא סיום דברי‬ ‫וגס יש לצרך בזה מש'כ הכפר שס אריה כיין דהוי ספק אס‬
‫הר׳׳ן בענין מליחה[ וע״ז הביא הב״י דברי רבי׳ ירותס שדעתו‬ ‫מקום זה הוי מקוס הסמפונות ואע״ג דהוא ספק חסרון ידיעה ‪.‬‬
‫ג'כ שאם אין לה חלבון מדיין בשר הוא וטעינה מליחה ע' כ ‪.‬‬ ‫י׳ל דהוי ספק חסרון ידיעה לכל העולס דהיי שפיר ספק ‪ .‬ומ״כ‬
‫וזה שכתב אח׳׳ז ונראה דלענין בשר וחלב חין להחמיר ביותר‬ ‫לפי דברי הש־׳ך בכללי הס״ס דאס לא היה נודע האיסור עד‬
‫כיק דבשר עוך בחלב דרבנן ‪ .‬יגראה דהיה לענין מליחה שנם‬ ‫אחר התערובות היה מיתר שהרי כל התערובות מותר מ ה׳ ת‬
‫הוא אינו אלא מדרבנן ודעת הב׳י להשוות המדות דכמי שביצה‬ ‫מפעם דמין במינו חד בתרי בעל וא'כ כל התערובות בספק‬
‫זו אינו נקרא בשר לפנין בשר וחלב דמותר לאוכלה עם חלב‬ ‫וסמכינן לקילא שמא לא נגע פד הסמפונות כמ׳ש הנו״ב )סי׳‬
‫כן לענין‪ .‬מליחה אינה נקרא בשר וא׳ל מליחה ‪ .‬אבל דעת רבי׳‬ ‫ל*ב( אלא שאסר בנדונו דהמעשה היה שנמלחו ב׳ כבשיס וחצי‬
‫ירוחם שאס אין לה חלבון עדיין בשר הוא ימעונה מליחה ‪ .‬ר״ל‬ ‫כבש ינמלחו יחד עס אווזים ובחצי כבש השני עס הראש שנשלח‬
‫שדעתו כדעת רש״י באמה באש שהחלמון לבדו גמור •קרא ביצים‬ ‫לעיר אחרת מצאו שס מיס בראש ואווזיס שנמלחו ע ס כבשים‬
‫גמורות וע׳ז כתב רבי׳ ירוחס ]אחר שהביא הי״מ[ וראשון‬ ‫הוא מין בשא׳מ וצריכים לאסיר האווזים ולומר שלא הי' המוח‬
‫נראה עיקר הוא דעת רש״י והרא״ש כ״ז לענין בשר ותלב‪.‬‬ ‫מקיך ותיך נתיר הבשר ולומר שהיה המוח מקיך ותרתי דסתרי‬
‫אבל לענין מליחה דעתי שעדיין בשר הוא ופיעיונה מליחה‬ ‫אהדדי ו כו׳‪ .‬וכן זכר היתר זה )שם כי׳ ל׳ג( וסמך לקולא בפובדא‬
‫]דלא כהב״י דמשוה החדות דכמו דאין להחמיר לענין‬ ‫שנמלחו יחד עננלש״י כענר עם שלשה ענפין ואח״כ בשלו הקורקבנין‬
‫בו״ח כיון דרבנן הוא ה״ה לענין ■מליחה שגס זה אינה אלא‬ ‫ימצאו בקורקבן אחד ב׳ נקבים ודס צרור ונרקב בהס עיי״ש‬
‫מדרבנן[ וע״ז מסיים הב״י ואפשר שהמחמיר בזה ] ר ^ בענין‬ ‫שהעלה להיתר בציריך סברא זי ‪ .‬ועי׳ בחח׳׳ס חיו״ד )סי׳ צ׳ג(‬
‫מליחה היא דעח רבי׳ ירוחם[ הויא חומרה דאתא לידי קולא‬ ‫באשה שמלחה ששה אווזות ואח׳כ מצאו במעי של אחד מהס מכה‬
‫שיבא למולחס עס עוך או בשר ואם אינס צריכין מליחה נמצא‬ ‫המפרפת כו׳ וצדד להקל בהרבה מעמיס ואחד מהס יען שהוא‬
‫שאין בהס מה לפליט ■ובלעו מדס דפלפי מעוך ובשר הנחלחיס‬ ‫מין במימ ובמל ברוב ]ועי׳ בנוב״ת )סי׳ מ״ס( בענין שומן אי‬
‫עמהס ‪ .‬ואח״ז מסיים הב״י מה שנוגע בזה מצד המנהג ‪:‬‬ ‫אמרינן חענ״נ[ וכאן בתערובות כזה לא משכחת איסור חורה‬
‫ו א ל תתמה ע״ז בדעת רבי׳ ירוחם אם לענין מליחה ס״ל‬ ‫שהרי מן ההורה כבר נתבפל אלא שמדרבנן בעינן ששיס וכיין‬
‫■ן ‪ 7‬עתו דצענין לאיכלה‬ ‫דבשר היא יפעינה מליחה הא■!!■‬ ‫שהוא ספק פריפה אמרינן ספק דרבנן להקל‪ .‬וע'כ ינ״ ד יש‬
‫בחלב מיתר שדעחו כדעח רש״י• ?ל עיין בבי׳ח שם שהדגיש בזה ‪.‬‬ ‫להתיר התערובות כן נ׳׳ל ‪:‬‬
‫דאחר שהוכיח שאסור לאכול ביצה שנמצא בתרנגילת בחלב אפי׳‬ ‫חותס בחיש מנחם אב ה׳תרס״ב ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ר בו ר ג היירה‬
‫כמוה נמכרת בשוק כתב שם ולכך נוהרין הפילם למולחה לפי‬ ‫■‬ ‫נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪.‬‬
‫מנהגם לאור״ דדין בשר יש לה וממילא לפי״י אין לאכלה בחלב‬
‫אפי׳ כמוה נמכרת בשיק דאל״כ הו״ל תרתי דסתרי אהדדי‬
‫ודלא‬
‫מחריי״ד‬ ‫עו״ת יו״ד טיטן ‪» tt‬‬ ‫תשובת‬
‫לחמן כי הוי מפטרי מבי ר״ח הוה אמרי אלופיט כו׳ אין ‪p p‬‬ ‫ידלא כמי שפסה בש״ע דמותר לאכלן בחלב אפי׳ מעורה מי דין‬
‫שנא תהא כו׳ וזה בלשון מפלה נ א מרה‪ .‬פ' כ פי׳ דמה שאמרו‬ ‫כהרשב״א דליחא ‪ .‬פ*כ כי באמח הב״י בשי״ע )סי' פ״ז( פסק‬
‫מקודם עולמך תראה כו' לבך יהגה כו׳ פיך ידבר כו׳ שזה הכל‬ ‫למוחר לאכלן בחלב ילפנין מליחה לא כחב כלל כה׳ מליחה‬
‫בלשון ברכה ‪ .‬והלשון מורה ק ששם נאמר בשלילה שלא חהי׳‬ ‫רק רמ״א )שם סי׳ פ״ה( הביא הדין בביצים ממצאים בעיפיח‬
‫כו' וכאן אמר בחיוב ‪ .‬וזה פשוט רק שיש לדקדק למה נטר רש״י‬ ‫אם לא נגמר החלבין שלהם רק החלמין לבד צריכים חליחה‬
‫לומר ככה מל המאמר פיך ידבר חכמות ולמה לא פי׳ זה‬ ‫כשאר בשר ]הוא דטח הר״ן ורבי׳ ירוחם שהביא הב״י[ ואס נגמר‬
‫על ראש המאמר עולמך חראה בחייך ‪ .‬ויש בזה ענין דחשיי ואכ״מ‪:‬‬ ‫אן‪ £‬החלבון אפי' הקליפה הקשה פליה נוהגין למלחה ‪ .‬פ״כ ‪ .‬אבל‬
‫י ( ד ה ד ק ת ברש״י )שם דף כ״ג( גדר גדול גדרו בה מעשה‬ ‫המחבר לא הזכיר בדין זה לענין מליחה כי סמך על מש־כ‬
‫’ ’ באחד שתבע אשה כו׳ וסירש־י פנויה היחה ‪.‬‬ ‫בב״י בסיום דבריו ומ״מ העולם נוהגין כו׳ מולחין אותה נו׳‬
‫דע דכונתי דאס היחה א׳א היה לה להשיבו ולדחותו באיסור‬ ‫ובכל כיוצא בדברים אלו סימכין על המנהג עכ׳׳ל רק לענין‬
‫חמור ולימי א״א אני וממה שדחתה אוחו בתשובתה כלום יש‬ ‫לאוכלה פ ס חלב פסק בפירוש דמוחר ‪ .‬וע׳ז השיג עלי' הב״ח‬
‫לך מ״ס סאת ‪ .‬מזה מוכח דהמעשה היה בפנויה ‪ .‬ואחר שפירש‬ ‫במ״ש ולכך נזהרין העולם נמילתה לפי מנהגם דדין בשד יש‬
‫ממנה וכבש תאוותו בשביל ז ה‪ .‬ע״כ שפיר אר״ח דגדר גדול‬ ‫לה וממילא לפי״ז אין לאכלה כחלב כו׳ דאל׳כ הוי חרחי דסחר•‬
‫גדרו בה כי בשביל׳זה פירש מעבירה‪ .‬וזה פשוט‪:‬‬ ‫אהדדי‪ .‬אבל הב״י לא חש לזה מעעם דאין להחמיר במליחה‬
‫! א ת ה חביבי רכב וצלח בלמודך ופיך ידבר חכמית בחכמת‬ ‫שגס הוא אינה אלא מדרבנן ‪ .‬וגס רבי' ירוחם לא חש לזה אך‬
‫התורה ‪ .‬יעוד חזון למועד למלא בקשתך בסדר למוד‬ ‫דלענין מליחה כחב דאס אין לה חלבון עדיין דין בשר יש לה ‪.‬‬
‫הפוסקים להירות לפניך סדר נכון ודרך אמת כפי אשר קבלתי‬ ‫עכ׳ז לענין לאוכלה בחלב דעתו דמותר שנקראת גמורה כשיעח‬
‫מרבותי זכרם לברכה ‪ .‬וכעת אין עתותי בידי לבא בארך ועוד‬ ‫רש״י ולענין מליחה החמיר בזה ‪ .‬וע‪-‬ז כתב הב׳י דדעת המחמיר‬
‫חזון למועד ‪:‬‬ ‫במליחה חומרא דאתי לידי קולא הוא‪ .‬ועי׳ בזה ביו״ד )סי'‬
‫חותם נחדש שבט שנת התרס״ב ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ר בו רג הבירה ‪.‬‬ ‫פ״ז בש״ך סקיו״ד( מה שהאריך בזה ודחה דברי הב׳׳ת ‪ .‬הארכתי‬
‫נאס יצחק דאנציג ‪.‬‬ ‫לך חביבי יותר ממה שאני רגיל כדי שתדע ותבין באר היעב ‪:‬‬
‫שכחבחי בדברי רבינו ירוחם הס דברים ברורים‬ ‫ומה‬
‫וקצת סייפחא לזה מהפר״ח )סי' פ*ז ס״ה( שהביא‬
‫סימן ט‬ ‫‪-‬‬ ‫דעת הרשב׳א והר״ן בפי׳ גמורה שהוא החלמון והחלבון ולא‬
‫הזכיר אח רביט ירוחם ‪ .‬כי באמת לענין בו״ת דעת רבי'‬
‫והשלום לכבוד ידידי־ הרב המאור דעתל חריף‬ ‫החיים‬ ‫ירוחם כשימח רש׳״י כנ׳׳ל ‪ .‬ולפי׳׳ז יש לי חמיה רבתי בדברי‬
‫ובקי ב ח ד׳ ת כי׳ מי׳ד׳ חיים אלטער שי׳‬ ‫רבינו הבאהי׳ג )סי׳ פ״ז ס׳ ה( בד׳ה ביצים הנמצאים כו׳ ציין‬
‫א נ י׳ ק פטודניצא ‪:‬‬ ‫הרשב׳א וכ*כ רבי' ירוחם ני״ד ‪ .‬והוא סמך על מש״כ הב״י‬
‫בסוף דבריו בזה״ל וכ״כ רבי' ירוחם כו׳ והאמת חינו כן ‪ .‬כי‬
‫מכתבו מן כ׳ו אליל ‪ .‬והנה אין דרכי להרבות‬ ‫הגי'‪1‬ני‬ ‫מקודם הביא דברי הר״ן שכתב ברישא דביצים גמורות שיש‬
‫בחלופי מכתבים בימים הללו ימי רחמים ורצון‬ ‫להס חלמון וחלבון כו' אבל אינן גמורוח בעי מליחה כבשר‬
‫אשר כל אחד טרוד לעצמי ‪ .‬אך ראיתי בסוף מכתבו שלבי‬ ‫גמור נינהו ‪ .‬ועל סיפא דמלחא מהר׳ן בפנין מליחה הביא ראי׳‬
‫נוקפי בדבר השאלה שהורה בריאה שהיה נגלד מקצת פור‬ ‫מרבי' ירוחם ‪ .‬אבל בפי' גמורות נראה ברור דלא ס״ל לר״י‬
‫העליון ‪ .‬ישאל לחית דעתי בזה ‪ .‬וכדי להפיס דעתו אצלתי‬ ‫כהרשב״א ורק שיפתי׳ כשיעח רש׳י כמ״ש הב״י בעצמו בשמו‬
‫מועד להשיבו נקנרה בכל פרמי מכתבו ‪:‬‬ ‫בראש הדבור ‪ .‬ויען שראה הבאה״ג בדברי הב״י שכתב ״וכ״כ‬
‫רבינו ירוחם״ העתיק ג'כ בלשון הזה אבל דבריו אינם מכוינים‬
‫‪ ,‬הנה‪ .‬א[ מה שרוצה לסחיר דברי תשובתי־ אליי‬ ‫תשיבה‬ ‫‪ .‬בציון הז ה‪ .‬וצ״ע‪:‬‬
‫מכבר בענין האויוות שנמצא מכה בריאה בא׳‬ ‫ב( מ ה ששאלת במכתבך בדברי הר״ן ר״ם כל הבשר שהביא‬
‫מן האווזות ונתערב השו^ וכתבתי לו אז חוח דעתי העניה‬ ‫הב״י )שם( בד־ה דגים וחגבים שנתב דכיון דלבשלן‬
‫שיש להתיר בהפ׳מ ‪ .‬ובאמת חזרתי בחשיבחי בכל איפני החומרות‬ ‫שרי ממילא משמע דלאוכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר וחלב‬
‫שיש להחמיר בזה ‪ .‬אבל לבשיף באחי בכח דהיחרא כפי המביאר‬ ‫בלשון בשול אפקי׳ רחמנא והקשיח שם שהרי הב״י הביא שם‬
‫בחשייתי אליו ‪ .‬וזה רק לפי ראות עיני המורה ‪ .‬ועתה מיר‬ ‫דברי הרב המגיד בפי' הגמ' מהן מד״ת כגון בשר בהמה ומהן‬
‫כח״ר להחזיק הוראה זי באיסור יקמחא מחינה טחין נד■‪:‬״‬ ‫מד׳ם פי׳ בשר עוף בחלב אסור באכילה ובבשול והנאה שרי‬
‫הגאון מהרש״ק בבועה יחידות שמעיריף מטעם ה ס מ‪:'-‬י־‪■: . 1‬‬ ‫הרי לפנינו דאף דבבשול שרי מ' מ באכילה אסור ואיך כתב‬
‫הרעיש שמצא בדבריי שדעתו היא מטעם דחיישינן ש מיז‬ ‫הר׳ן כיון דלבשלן שרי לאוכלן נמי שרי ? — ולא הבנתי דבריך‬
‫עור הריאה ‪ .‬והנה דל מזה טעם הרש־ק הלא כתבתי צ; ‪.‬‬ ‫הלא אחה בעצמך הבאת דברי הרה׳מ בפי' המשנה ר״פ כל‬
‫דעח קדמון הוא המרדכי ולפי הש״ג דעת הרמב״ס כנה ‪ .‬י‬ ‫הבשר לפי״ד הרמב״ס דמ״ש המתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב‬
‫חין דרכי מעודי לעמוד על דעתי ‪ .‬אבל בענין זה ידע אשר על‬ ‫האי לבשל פי' לאכול ולישנא דקרא נקפ ממילא מוכח דמ״ש‬
‫משמרתי אנכי עומד ‪ .‬ידעתי להתיר השימן כפי אשר כתבתי לו‬ ‫המחני׳ חון מבשר דגים וחגבים פ־רישי לאכול דלשון איסור בשול‬
‫אז במכתבי הקודם‪ .‬וידע אשר אחר איזה ימים ששלחתי לו‬ ‫לנאמר ברישא מיירי באכילה ‪ .‬וזה כונח הר״ן דאכילח נשר‬
‫תשובתי הדל בא אלי רב אחד מהעוברים ישביס ‪ .‬והגיד ל'‬ ‫דגים וחגבים בחלב מרישא שמעינן לה דכיון ״דלבשלן״ בחלב‬
‫אשר בספר דרכי החשיבה מל יו׳ד נמצא כתוב שאלה כזו בענין‬ ‫שרי ממילא משמע ״דלאכלך בחלב שרי דבשול הנאמר ברישא דמתני'‬
‫ז־ אווזות במכה על הריאה ממש כמו ששאל כ״ח וצדד שם להקל‬ ‫הוא אכילה וזה שאמר דאיסור בו״ח פי' דא־סור בשר וחלב‬
‫והספר הנ״ל אין ת־י לעיין בו ‪ .‬ופ"כ אס כ״ח הוא מן‬ ‫הנשנה ברישא דמחני' בלשון בשול אפקא רחמנא וע׳־כ תנא התנא‬
‫המחמירים יחמיר לעצמו ‪ .‬ויעשה כפי רוחב בינתו ואין הענינים‬ ‫נ״כ בלשון זה כי הבשר אשור לבשל בחלב פי׳ אסור לאכול בחלב‬
‫חלו דורש פלפולים לבלות הזמן בזה ‪:‬‬ ‫כפי' הרמב״ם‪ .‬וממילא משמע דתוןמבשר דגים וחגבים דמיתריס‬
‫בענין ב'[ במה ששאל כת־ר בהז' טלאים ששחטו ונטרפו‬ ‫ג□‬ ‫כאכילה ‪ .‬וזה פשופ ‪ .‬ועי' בתעד״י על הרא״ש ר׳־פ כל הבשר ‪:‬‬
‫שלשה מהם ואח״כ נתוודע שהיה בין השבעה טלאים בכור‬ ‫ב ש ו ל י מכתבך דקדקה בדברי רש׳י בברכות )דף י״ז(‬
‫חם ולא נודע איה מקומו של הבכיר אס בין הד' הכשרים או‬ ‫כי הוי מפערי רבנן מבי ר׳א הוה א״ל עתמך כו'‬
‫בין ג׳ הנטרפים מהו דיני הד׳ טלאים הכשירים ? ‪ .‬והנה היסב‬ ‫יהי׳ רש׳י בלשון ברכה הי' אומרים ‪ .‬דע שפי' זה משום דאמרו‬
‫אשר‬
‫ה ‪8‬‬ ‫מהריי״ד‬ ‫ערת יו״ד סימן נ‪ 1‬י‬ ‫תשובת‬
‫אבר צידד כ״ת להתיר כממאר כיו״ד )סי׳ נן*א( כדין דמולין כיון שכל א׳ נפ׳ע היה כשר ואין שטהס מעידים עדות אחת‬
‫■‬ ‫משו״ה אין כאן תר׳ל ע״כ ‪:‬‬ ‫ונאסר כזה דהבכור הוא כין ה ד ממרפי ם דאיסור לתוך איס‪ 1‬ר‬
‫ל ל א י ת י להרב בעל עול״י )סי׳ ס״ס( שכתב סמך לזה מרש׳י‬ ‫נפל‪ .‬וא״כ נשארו הד׳יעלאיס ככשרומם‪ .‬אך מה שעומד ע ד‬
‫ביבמות )דך כ׳׳ו( וכולן שנשאו כו׳ קש״ד מיתה‬ ‫זה דכרי ה פ מ׳ג )שם ש״ד סקי״ד( כמש״כ שכאס שכשנתלה‬
‫אמיתה וגירושין אגירושין ]הא דקתני וכילן שנישאו לאחרים‬ ‫שהאיסור נפל כקדירה זו אז נוסך על קדירה זו איסור חדש ‪.‬‬
‫ומתו ^‪/‬י נמי ארישא דקתני מת כו׳ לא ישא את אשתו וקתני‬ ‫כנון שמקודס לא הוה איסורו אלא כאכילה‪ .‬ואס נאמר כעת‬
‫דאס נשאת לאתר על פיו ימת השני הזה מותרת לינשא לעד‬ ‫שהאיסור הזה נפל לכאן אז נוסך מליו נס איסור הנאה כזה‬
‫זה ואעפ״י שמתו ב׳ בעליה תנשא לשלישי ולא אמיינן הוחזקה‬ ‫אין אומריס חולין הקלקלה כמקולקל ‪ .‬וא״כ כנ״ד אם נאמר‬
‫זו'קפלנית ‪ .‬רש״י[ נימא מתני׳ דלא כרבי כו׳ לא מיתה אגירושין‬ ‫שהככור נתערכ כין הג׳ הנערפיס אז נתוסך עליהס איסור‬
‫וגירושין אמיתה ‪ .‬וכתב רש״י בד״ה דתדי זימנא מיהו לכל‬ ‫הנאה ‪ .‬וכאופן זה אין יכוליס לתלות כהס ‪ .‬ומוכרחין אנו לאסור‬
‫העולם אסורה שהוחזקה להתאלמן או להתגרש ‪ .‬דשיפת רש׳׳י‬ ‫נס ה ד מלאים הכשריס ‪ .‬אכל כאמת רכיגו הפמ״ג לא התליע‬
‫דאך אשה שהוחזקה להתגרש נמי אסורה להנשא‪ .‬ושם בד*ה‬ ‫כזה לאיסור רק ספוקי מספקי' לי׳ ויש סברא לומר להיפך‪.‬‬
‫וגירושין כתב רש״י דהכא אמר הרגתיו הרגנוהו ומשו״ה כשנתגרשה‬ ‫כי הפעם דתולין דאיסור נפל לתוך איסור כי אמדינן כדדמי‬
‫משני זה מותרת לשלישי שעדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא מרי‬ ‫לי׳ נפל ולפי״ז מה לי איסור רבא או איסור זועא איסור חמור‬
‫זימני ‪ .‬ע"כ ‪ .‬אלמא דאך אם נתגרשה ב׳ פעמים אפורה להנשא‬ ‫או איסור קל ‪ .‬כי אהר דאמרינן כדדמי לי׳ נפל הלא שס אמד‬
‫עכ״ז אם נתגישה רק פ״א ונתאלמנה פ״א אינן מצפרפות משום‬ ‫הוא מה לי איסור רבא או איסור זועא ‪ .‬ויותר יש סברא לתלות‬
‫שאינם מעידים עדות אחת ‪ .‬זהו שיפת רש״י והוא ראי׳ לכללא‬ ‫כדדמי ליה אך שאען שוין כאיסורן מלתלות שכפל להיתר שאינן‬
‫דהפרמ״ג והחת״ס‪ .‬קנצי למלין מה שלבו נוקפו בהוראתו בזה‬ ‫שוין כלל ‪ .‬וכמדומה לי שראיתי סברא ז! בספר אחד מגדולי‬
‫ידם שפב הורה ומהרתי להשיבו להפיס דע תו‪ .‬והנני מברכו‬ ‫זמננו ‪ .‬אבל אין עמותי כידי כפת לחפש אחד זה ‪ .‬ויש לי בזה‬
‫בשנה פובה ו מעופי ת ‪ .‬ויהי׳ לשס ולתפארת‪ .‬אורך ימים בימימ ‪.‬‬ ‫אריכות דכריס כמה שפלפלו הפוסקים בענין אם הספק הראשון‬
‫ובשמאלו עושר וכבוד ‪:‬‬ ‫הוא דאורייתא והח״כ נתגלגל לדרבנן א• אמרינן ספק דרבנן‬
‫תותס ביום ג׳ ד׳ בימי התשובה שנת ה׳תרס״ב ליצירה‪ ,‬בפה‬ ‫לקולא ותלו זה בדברי רש״י בפסחים )דך מ״ז( בדיה ספק‬
‫פעטרטרג עיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪.‬‬ ‫משקה בו'‪ ,‬ועי' בספרי בית יצחק חיו״ד )סימן ע־ו( מה‬
‫שהארכתי שם בפנין בכור‪:‬‬
‫ו ה נ ה בנ״ד אחר שהרבה מן הראשונים כמו רש״י ותו' ורא׳ש‬
‫סימן י ‪.‬‬ ‫דעתם דבכור כוה״ז הוא דרבנן ]לבד הרמב׳ס )פ״א‬
‫מאיסורי מזבח( דעתי שגס בזה׳ז הוא דאורייתא[ וספיקא דרבנן‬
‫חי ב‬ ‫ברכות ‪ .‬ושובע שמוזות לכבוד האברך‬ ‫רב‬ ‫לקולא ‪ .‬יע״כ י׳ל דאך אס נחוש שנפל להד' כשירים כפל ברובא‪.‬‬
‫הגדול כ תו״י חו׳ ב ב ח׳ ת כ ש׳ ת טו היי ר תבער‬ ‫וע״כ מוב שימכרו לאנשים אחדים וכ״א יתלה שאוכל מן ההיתר‬
‫לערנירשי׳ אבי׳ק קוטאיראר ‪.‬‬ ‫ואך איש אחד יכול לתלות דהראשון שאכל הוא מן ההיתר‬
‫הניעני ובדבר שאלתו אודות הבר אווזות הגדולים‬ ‫מכתב!‬ ‫והאיסור נשאר בהנותריס‪ .‬ואת׳כ כשיאכל השני יתלה שהאיסור‬
‫בקומתן ותופמיהן שחורות אס מותרים הס ? ובקש‬ ‫כבר נאכל ‪ .‬כי לא יאכלם בב׳א ‪ .‬ועי׳ בחת״ס )סי׳ ש״ג( וחלילה‬
‫ממנו לחוות דעתי בזה ‪ .‬ידע שכבר דשו בה רבים מהפוסקים‬ ‫לי לחלוק טל דעת הפמ׳׳ג ‪ .‬אך בנדון שלפנינו יש למצוא סברות‬
‫ורבו המתירים וכבר מסרו לנו הכלל בגמ׳ דתולין )דך ס״ג(‬ ‫להיתר ‪ .‬וע״כ לע׳׳ע איני אומר בזה לא איסור ולא היתר ‪:‬‬
‫^ ו ד בענין ד [ מש״כ כ״ת בריאה שעלד מקצת עור העליון א״ר יצתק עיך פהור נאכל במסורת נאמן הצייד לומר עוך זה‬
‫ועליה היה קרוס בהתפשפות חופין לבניס הנקרא)זיינע״ר טהור מסר לי ר בי‪ .‬והנה במקומות שנמצאים ו אודי ם אותם‬
‫בלע׳ז( והתיר בהפ״מ וסמך על התשובה כתי׳ בעל התניא זצ״ל אין מקום לאוסרם כי על עיקר החשש שמא בני תערובות‬
‫כו״פ ויצא‬ ‫בי׳נרגא רבינובעל‬ ‫נינהו מאווז הבר כבר שדא‬
‫שכתב שעלד מקצת אין ריעותא גמורה לענין תר״ל כגון בסרכא‬
‫הנח להם‬ ‫תלויה יוצאה משס או עוברת ע״י מו״מ והשיג על השמ״ת בכח דהיהרא ובמקום שיש י להס מסורת לאיסור‬
‫ות״ש‪ — .‬והנה באמת כבר דברו האחרונים בזה ‪ .‬ועי׳ בתדושי מנהנס ‪ .‬ועי׳ בבנין ציון החדשות )סי׳ נ׳( שנשאל באצבע יתירה‬
‫רע׳א )סי׳ ל׳׳ו אות ב׳( שמתמיר אך בסרכא תלויה על ננלד שנמצא בתרנגולת אס יש לדון בזה יתר כנפול דמו ? — זהשינ‬
‫להיתר וכתב כלל בזה דכאן דאצבעות האלה אינם רק לסימן‬ ‫ועי׳ בספר ברית יעקב )סי׳ נ״ה( בכדכא תלויה על עלד‬
‫פורתא ילא עשו מיעוך ומשמיש כי יראי שמא יקלקלו ע״ש שמין העופות הללו כשר אין חשש איסור אס יחסר באחד מן‬
‫שצדד להקל בהפ׳׳מ ‪ .‬ועי׳ בספר שו״ת מים תיים )סי׳ פ׳( המין כיון דניכר בפבע שהוא מהמין הכשר ‪ .‬וה״ה אס נמצא‬
‫כפול דדוקא לענין טריפות דדיינינן על כל אחד ואחד יש חשש‬ ‫בריאה ש־ש עליה קרומין הנקלפין שדיט כמו סרכא תלויה ‪.‬‬
‫בחסר ויתר אבל לא במה דאינו רק סימן למין הכשר ע״כ ‪:‬‬ ‫יבספר עולת יצחק )סי׳ רם'א( שהאריך בזה ‪ .‬ועיין בספר פו״ ע‬
‫ו כ ב ר ידוע שהקילו בענין המסורת לענין חומרי מקום שיצא‬ ‫ידעת )סי׳ ל׳ד( בריאה שהיה בה בשר כליי למפלה וקלפוהו‬
‫משס דאם אחד יצא ממקום שאין מסורת למקום שיש‬ ‫יהיה יפה רק שהיה תחתיו נגלד קרוס העליון פורתא ‪ .‬דעתו‬
‫שאיןזהתר׳׳ל ויש להתיר אך בלא הפ׳מ ‪ .‬ימחלק בין בשר בלוי על מסורח על עוך אחד שהוא טהור יכול לאוכלה במדינה שהוא‬
‫נגלד לקרוס על נגלד ‪. ,‬־הרב בעל שס אריה )סי׳ כ״ה( מיקל בבשר שם אפילו דעתו לחזור ואין כאן משום חומרי מקום שיצא משם‬
‫בלוי על נגלד ומכ׳׳ש בקרוס‪ .‬ואין להאריך בזה כי העיקר כמ״ש הרא״ש )פרק אלו טריפות( וכ׳ד הרשב׳ס ועי׳ בד׳ת שם ‪.‬‬
‫בפנין תר״ל כפי הכלל שכתב הפמ״ג )ס־׳ ל׳ז( דהר״ל לא הוי ושמעתי שבהרבה מקומות אוכלין הני בר אווזות שגדולים בקומתן‬
‫אלא היכא שמעידין עדות מנוונת אי שיש כאן נקב או סופו ויש להם שתרות בחופמיהן ‪ .‬ומה שכתב כת׳׳ר שרב אחד רצה‬
‫להתקלקל ‪ .‬הא אין עדותן מכוונת לא ‪ .‬המשל בזה סרכא תלויה לתלק בין אווזות וב״א לא נכון הוא כי בכל המקומות שדברו‬
‫חתוך האפוס להרשב״א פ ע ס האפוס שתינו מניך על הלב וסופו בענין זה לא חלקו בין אווזות לבר אווזות ‪ .‬ואין להאריך בדבר‬
‫ליפול הלב וסדנא מורה ויניד פסול בריאה ש־ש כאן נקב ואין שהאריכו הפיסקיס ‪ .‬ואין עתות־ בידי להשתעשע את! במלין‬
‫שגוי חלש מפני הזקנה‪ .‬והנני מברך‬ ‫עדותן מכוונת לא היי ב׳ לריעותא ‪ ,‬וכד׳ רבינו בחת״ס )סי׳ דאורייתא ובפרט‬
‫אותו בכטו״ם‪:‬‬ ‫ל־ז( דכתב אבל האמת יורה דרכו כי פעס תרתי לריעותא משוס‬
‫שהשני ריעותות מעידין זה על זה ש־ש כאן מכה ‪ .‬עד״מ בועה חותם בחדש שכס ה׳תרס׳ט ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ר בו רג הבירה ;‬
‫נאם יצחק דאנציג‪.‬‬ ‫אינה מורה על נקב כלל וכי׳ עיי״ש שהסביר דבריו ומסיים‬
‫‪2‬‬ ‫בית‬
‫מהרי״ד‬ ‫עדת יו״ד ‪m p'o‬‬ ‫תשובת‬
‫‪) rp 3‬פי׳ מ׳ ם סק״ד( במה שהשיג מל הב״ח בטל® הנמצא‬ ‫סי מז י א ‪.‬‬
‫בלב שהכשיר הב״ח מטטם ד ק נמצא בצבי והשיג מליו דמה‬
‫בכך אס נמצא בצבי אין לנו לדמוח הצבי לטבט הבהמה דאין‬ ‫' ע ס ב אי ש תם יו שב אהלים ‪ .‬באוהד של תורה‬
‫ללמוד מין משאינו מינו ;‬ ‫רייק ונסיר באורייתא תריר א ‪ .‬בירא ת ד׳‬ ‫^‬
‫ו מ ^ ל ד אתמה על הגאון הג״ל שהביא מזה סמוכין לדברי‬ ‫®הורה ה׳׳ה הבחור הטופלנ ושנון כמר י ע ק ב פ נ ח ס‬
‫הגאון יטב״ן זצ׳ל כי אין מביאין ראי׳ מטבע הצומח‬ ‫פינקעל נ״י ‪:‬‬
‫לטבע הבט״ח כי מה שאמרו «אין אומרים בטריפות זו דומה‬
‫לזו' הורו לנו כי אף בבטל חי אחד אין כל האיברים שויס‬
‫מאד בראותי אשר בחורי חמד טוהקיס בתורה‬ ‫שמחתי‬
‫ויורדים לטומקא דדינא ‪ .‬ה׳ל כי לא אלמן ישראל ‪.‬‬
‫ואין מדמין זל׳ז ‪ .‬וכבר נודע אשר גס בטלי החלמוד סמכו‬
‫יחן ה׳ ותצליח בלימודך ותהי׳ לגפן אדרת לשמחת לבב הוריך ‪.‬‬
‫בכמה דברים טל הרופאים כמ״ש בנידה )דף כ׳ב(‪ ,‬שאלו לרופאים‬
‫ולב כל החיבניס תוה׳׳ק ‪.‬‬
‫כו׳ כי חקרו הדין מצד טבע הענין שעמדו עליו ‪ .‬וטי׳ ברמב״ס‬
‫)בהלכות קה״ח פי״ז‪ -‬הכ'ה(י ומאחד שכל אלו הדברים הם‬ ‫דבריך אירוח המנה‪ :‬באיזה מקומות‬ ‫תשובה ראיתי‬ ‫‪.‬‬
‫בראיות ברורות אין חוששין כו׳ בין שחברו כו' ועי' כו״פ‬ ‫לנפת הטילים וגס מה פ;שאר טור‬
‫לרבינו יהונהן ) סי' מ׳ו( בטנין ניטל הלב שהיא טריפה כמ׳ש‬ ‫הטון! מובדל קודס שריולחין אוחו וחמה טל המנהג שטולה טל‬
‫ביו״ד )סי׳ מ׳{ והאריך במש״כ החכ״ל )סי׳ ט״ד( וכחב דיסודות‬ ‫מלחן צדיקים ואין פוצה פה ושאלת ממני להודיטך טטס‬
‫חכמת הטבע בנוי טל פי נסיון כיומי כו׳ ולכן ח״ו להקל באופן‬ ‫מ־הג ‪ .‬הדט ישראל קדישיס הם ‪ .‬וכבר אמרו פוק חזו מאי‬
‫כזה ‪ .‬והנה ברור דלפטמים ניחש וניטל הלב רק יש אבר אחד‬ ‫‪ .‬י דבר ‪ .‬וקצת ראי' מן הגמ' שאין הנפוח אסור לטינין מליחה‬
‫אשר למראוח טין אין מראהו דומה ללב כו׳ וזה אשר כתבו‬ ‫‪:;::‬ה שאמרו ס״פ הזהב )דף ס׳( ואין נופחים בקרביים ‪ .‬פי׳‬
‫ניטל הלב הוא טריפה ודאי ידעי כי א״א לחיית בלא לב כלל רק‬ ‫הנמכרים בבית הכיבח כדי שיראו רחבים וגדולים ורק לטנין‬
‫הם כוונו על אופן כזה שיש כמו דלדול משמש במקום לב וגוף‬ ‫אונאת ממון איתמר ‪ .‬וכמ״ש הרמב״ם )בפי״ח מה' מכירה ה״ג(‬
‫ניטל ו א'כ יכול לחיוח והלב אינו והוא עריפה וזה שכתבו‬ ‫ובחו׳׳מ )סי׳ רכ׳ח ם״מ( ולמה לא הזכירו כשום מקום דין‬
‫טריפה‪ .‬ולמען ברור הדברים כחבחי לעשות בשמי שאלה‬ ‫מפו ח לטנין איסורא מטטם מליחה ט״כ מוכח שהמלח פוטל‬
‫שקורין רטשפאנז״ט אצל כל הרופאים בהאלו כו׳ והביא שם‬ ‫אף לאחר הנפוח ]וטי׳ בספר דרכי ההוראה להגאון מהר״צ‬
‫תשובתם שהוכיחו כן טפ״י חכמת הרפואה ‪' .‬ולבי אומר לי שנזה‬ ‫חמס במטס שהאשכנזים מחטיריס בטניני או*ה ורק בטניני‬
‫שכתב הגאון בעל משכנות יעקב )סי׳ יו׳ד( שהעיר ט״ז מדברי‬ ‫ממוטת בקשו רבותנו האשכנזים קולות והיתרים[‪:‬‬ ‫■‬
‫הירושלמי דט״ז גבי עורות לבובין דמבואר שם דניטל הלב‬ ‫הראי' שהביא הרב הגאון דק״קברטזאן במדינת‬
‫אינו אלא מעשה עריפה ויש בה הצח חיות עדיין שנראה מזה‬ ‫גאליציא שליט׳א ממתניתין דטוקצין פ־ב מ׳ה מש״כ‬
‫הוכחה לדברי הכו׳פ והחלטת הרופאים בזה ;‬ ‫התיו״ט בשם הרמב׳ם האגוזים והשקדים חבור ‪ .‬יש לדחות דשם‬
‫א י ל אליבא האמת דברי הגאון יעב״ן נכונים אשר לכתחלה‬ ‫נאגוז כשסרה הקליפה לא יתחבר לטולם וכאן בבשר ט״י מבט‬
‫אסור לנפוח וגס דברי בעל י״נ אשר כל בטל נפש‬ ‫המיס הקרים כששורק הבשר קודם המליחה יתחבר הטור אל‬
‫לא יקנה הבשר מהקצבים הנופחיס את העגלים ‪ .‬אבל אין לנו‬ ‫הבשר ויפול הנפוח ט׳י שיבא המיס פנימה ט״י נקבי הטור‬
‫לחפש חומרות מה שלא נזכרו בש״ס ופוסקים‪ .‬והעיקר כדעת‬ ‫וכן יאמרו הבקיאים דט״י המיס יתחברו יחדיו כמו שהיה מקדם‬
‫המנח׳י דמחיר אף לכתחלה מטעם שכתבנו דע״י שר־יה במים קודם‬ ‫וכמ״ש בחולין )דף מ״ז( האי ריאה דאמשא ט׳ בחמימא לא‬
‫המליחה יתחבר הפור אל הבשר יחדיו ידובקו ‪ .‬גם דעת הב״ה‬ ‫דמכווצי בקרירא לא דמטרשי ‪ .‬ופי' הר״ן דמטרשי וסותמים‬
‫דאס מסיר הנפוח והעיר חוזר למקימו מותר כי ט*י השרייה‬ ‫הנקב ופי׳ זה טיחר כמ׳ש הש״ך )סי׳ ל׳ו סק״ח( וכן יאמרו‬
‫יוסר הנפוח והטור חוזר למקומו ‪ .‬ובלא״ה כתב הרא׳ה ז׳ל‬ ‫הרופאים בזיטת אדם נמרח[ דט״י ‪,‬הבל החום ורחיצה בחמין‬
‫בספר בדק הביח שיטה חדשה בענין המליחה ‪ .‬וז״ל ‪ .‬הדבר ברור‬ ‫נפרד הטור מן הבשר ]וטי׳ בפי׳ הר״ב שם בטוקצין )בפ״ב‬
‫והנסיך[ מוכיח שחין כצ הדס יז^־׳י בכדי שיעור זה פח נו‬ ‫מ״ה( אבל לבשל לא הוי חבור דידוע שהבישול יפרידס ויחלק‬
‫מולחין לקדירה כו׳ ואין המליחה באה אלא להפליט הדם‬ ‫זו הזו[ וט״י שישטוף אח'כ במים צוננים יתחברו יחדיו הפור‬
‫הקרוש טל פני הבשר ולא להפליט מה שבתוכו ‪ .‬ובשער נ‬ ‫אל הבשר כאיסטמא לפרזלא כמקדם כי זה מבטם כמוזכר בגמ'‬
‫כתב שם שהרי הכשר מליחה לקדירה בשיטורה אינה מוציאה כל‬ ‫דשבת ‪ .‬ואמרינן בירושלמי דיבמות )פמ״ז ה*ג( מטשה באחד‬
‫הדם שאלו היתה משתהה יומר בודאי היחה יוחר פולטת דם ‪.‬‬ ‫שנפל לירדן וטלה לאחר שבטה טשר יום והכירו שצפדתו ]כגי׳‬
‫אלא שהמליחה פולטת בכדי שאין כח במים הפושרים להפליטה‬ ‫הק״ט[ הצינה והשיאו את אשתו ‪ .‬ופי׳ שנמחוהו המיס ומנטוהו‬
‫יותר ומשבאו לכלל רוחחין אין לחיש שהן חולטין אותה עכ״ל ‪.‬‬ ‫מלהשתנות ומחמת זה הכירו אותו והשיאו את‪ .‬אשתו‪.‬גאפי׳‬
‫והכלל בנ״ד הרוצה להחמיר כדטת רבינו יפב״ן יחמיר לעצמו‬ ‫לאחר י״ז ימים ‪ .‬הרי חזינן דטבט המים דצמתי צורה האדם‬
‫ולא לאחרים כי בדבר שנהגו להקל א־ן שומעין להמחמיר כמ״ש‬ ‫ואין מניחין להשתנות ‪ .‬ואין חילוק בזה בין אדם לבהמה דגם‬
‫הריב״ש )סי׳ שי׳ט( שאף אם יבא אליהו ויאמר אין העם‬ ‫לטנין מריפוח שוין הס כמ״ש בירושלמי שם נומנין לו שהות‬
‫שומעין לו שכבר נהגו להקל פכ׳ד ‪ .‬וט״כ אין לך להתפלא על‬ ‫כדי סריפה דלא מחלקינן בין כיריפח אדם לבהמה לטנין זה‬
‫מה שעולה טל שלחן הצדיקים וחסידים ואין להוציא לפז טל‬ ‫כמ׳ש המפרש בשם הרשב׳א ‪ .‬וטי׳ בש״ק שם ב ד ה לא מסחברא‬
‫רבותינו ז״ל ועי' בזת בתשובת אבקח רוכל )סי׳ ר״ט( ‪ .‬וטי׳‬ ‫נוחנין לו שהות כו' ‪:‬‬
‫בספרי בית יצחק חיר בקינט׳ חורת המנהגים מה שהארכתי‬ ‫! י ע ו ד אף אס יהבינן להרה״ג דק״ק ברטזאן שימחיה דמדמה‬
‫בטנין המנהגים‪:‬‬ ‫זה לאגוז במש״כ הרמב״ס כשסרה הקליפה אין ספק‬
‫* מ ה שכתבת בסוף מכתבך בדין בשול הבשר בלא מליחת טי׳‬ ‫כי אינו מטמא ואטפ׳י שהחזירו למקומו ‪ .‬וט״כ יקשה מאי חזית‬
‫בזת מש״כ בספרי ״בית יצחק״ חיו״ד )סי׳ ז׳( ובח״ב‬ ‫דמדנוה זה לרישא דמלחא ולא נדמה לסיפא דמילתא מה שסיים‬
‫)סי׳ ס״ג( בהגהות והערות מגדולי זמנינו ‪ .‬ואין עתוחי בידי להאריך‬ ‫הרמב״ס בטצמו וכשנשברה הקליפה ונשארה טס האוכל והימה‬
‫בזה ואין בהשאלה חכמה עמוקה ‪ .‬ולא פלפולא חריפתא בפירוקא ‪.‬‬ ‫שבירתו מטוטה הרי זה חבור ט״כ ‪ .‬ובנ׳ד נס אחר הנפוח‬
‫צלח ורכב ע״ד אמת כנפשך וכנפש הדורש שלום כל ההוגים‬ ‫נשאר הטור טם הבשר ? אלא מהא אין ראי׳ לנ״ד בכיריפותכי‬
‫בחוה״ק‪ .‬חותם בחג להאילנות בשנת ה׳חרשיא ליצירה בפה‬ ‫אף בטנין הטריפות אמרו בחולין)דף מ״ח( ואין אומרים בטריפות‬
‫פעטרבורג עיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד אנ ציג ‪.‬‬ ‫זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומחה וחותכה מכאן וחיה ‪.‬‬
‫וכש׳־כ שאין מדמין טריפות לטנין טומאה וטהרה ‪ .‬וטי׳ ביו״ד‬
‫ל הרב‬
‫‪I‬‬ ‫‪»M‬‬ ‫׳יי״ו‬ ‫‪I I * I tw‬‬ ‫‪i lU IL /i I‬‬
‫מומחה שאומר שהוא משום רפואה לה אם אינה בכל השפר‬ ‫םי מן‪,‬י ב‪.‬‬
‫אטפ״י שהוא ברוב השטר דטכ׳פ אינה אלא מדרבנן דמסתמא‬
‫כל הנשים שיש להם חולי כזו אינן מקפידות ט״ז ]לומיא למוכרי‬ ‫‪ 5‬ה ד ב ד‪ ' 1‬ו ספו ר ס ם ו ע א ב ד׳ ק א פ ט א שי׳ ‪j‬‬
‫רבב[ אפשר ליש להקל ט־כ ‪ .‬והנה סוף לברי החכ״א יש להסביר‬
‫טפ״י מש״כ ה ד ח טל הרא׳ש ה׳ מקוואות )אות קכ״א( כיון‬ ‫‪ 3‬ג ד ב ר שאלתי באשה שפשתה הסגולה למחלתה קאלטינע״ם‬
‫שדרכה בכך כו׳ ואט״ג לכשאר נשים שאינן צובטות דרכן להקפיד‬ ‫טל רוב השטרות ולא טלתה לה תרופה ע״ ע והרופאים‬
‫ולטיל בסטיף קי׳ ט כתב דכל שדרך הנשים להקפיד בו אטפ״י‬ ‫אומרים שלא לגלת אותם וגס היא בטצמה מתפחדת ליניול אותם ‪.‬‬
‫שזו אינה מקפדת חוצן ‪ .‬נ ת ב הב״י דשאני הכא דגם שאר נשים‬ ‫ט׳׳כ יו מו מר לטחו הלכה ברורה ט״ד טבילתה ‪ .‬פכ׳ל מכתבו ‪:‬‬
‫שהם בני אותן אומנות אינן מקפידות וה״ה והוא הטטם לטבח‬ ‫ת ש ו ב ה ‪ ,‬הנה בדין זה כבר דשו בה רבים הראשונים והאחרונים‬
‫ורבב דאט״ג דשאר אנשים קפדי אלם ורבב כיון שכל בני אותו‬ ‫ומקור דין זה הוא מהגמ' ליבמות )דף ט״ח( נכרית‬
‫אומנות לא קפדי לא חיין ‪ .‬ט״כ ‪ .‬וכן בהקאלטנ׳ש בכל הנשים‬ ‫מטיברת שנתגיירה בנה א״צ טבילה אמאי א״צ טבילה וכ׳ת‬
‫שיקרה כזה ר׳ל אינן מקפידות מפני הסכנה וע״כ לא ח־יצי ‪:‬‬ ‫משום דר״י דא׳ר יצחק דבר תירה רובו ומקפיד טליו חוצן‬
‫א ך שיש לצדד בזה להחמיר ‪ .‬כי אולי תראה שבזמן מן הזמנים‬ ‫רובו שאין מקפיד טל־ו אינו חוצן והא אמר רב כהנא ל״ש‬
‫השטרות ותסיר אותם ואולי‬ ‫שלא הוטי‬ ‫אלא דובו אבל כולו חוצן ‪ .‬שאני טובר דהיינו רביתיה ‪ .‬ופי׳‬
‫י״ל בזה דחוצן גס טתה מטטם דכל הטומד ליזוז כגזוז דמי‬ ‫ולאו חציצה הוא ‪ .‬ומזה הוציא המרדני )שלהי ה׳ נידה( דאותן‬
‫והו״יל חציצה כמ״ש הב״י )סי' קצ״ח( זה אינו ‪ .‬דכבר כתב‬ ‫נשים שיש להן וילקנטר׳ש )שקירי; מארנאקיי׳ן( בשטרות שנטשה‬
‫רבינו החת׳ס )סי׳ קצ״ה( סברא נכונה בזה ‪ .‬דהא דאנורינן כל‬ ‫כיו!‬ ‫״״<(‬ ‫הס בלילות מחמת שד וסכנת‬
‫הטומד לכך כאלו כבר נטשה המטשה ‪ .‬היינו כשטומד להטשית מיד‬ ‫דלא מהדקי טיבא זה בזה הוי כבליט ובית הכתדיס דלא מיכימא‬
‫בלי הפסק דבר אחר ביניהס כח׳ש התום׳ בב״ק )דף ט׳׳ו(‬ ‫יכיון דלא מטמא לא חייצי ‪ .‬וטיל דקיי״ל ג־ נימות קשורות‬
‫בד״ה כל הטומד כיון דבין שחיטה וזריקה בטינן מצות קבלת‬ ‫אינן חיצצין אפי׳ לא חשבת להו כבלוט ייי ת הסתרים לא היי‬
‫הדם בכור לא אמרינן תו בשטת שחיטה כל הטומד לזרוק‬ ‫מהדקי‬
‫‪,‬‬ ‫הוצצין משוס דלא‬
‫‪.‬‬ ‫דג' כ ‪ ,‬אינן‪.‬‬
‫כחתיכה ׳אחת כיון ־‬
‫כזרוק דרד ‪ .‬וכן בנ״ד כל טוד שהיא מאמנת בהרופאים שזה‪,‬‬ ‫וטיילי בה מיא כש״כ שטרות טובא ‪ .‬וכיון דלא מצי לגלחן מפנ־‬
‫לה לרפיאה בודאי לא תגוז הקליטות ורק אולי בזמן מן‬ ‫הסכנה היינו ריביתיה ולא חייצי כדאמרינן בפרק הטרל טובח‬
‫הזמנים כאשר תראה שלא הוטיל לה ותאמר למה זה אנ ט‬ ‫היינו ריבותיה אט״ג דלאו ירך אמו ט״כ ]והנה בטצס דין‬
‫הולך בקליטות השטרות בפרט שהוא דבר מגונה ואז תגלחס ‪.‬‬ ‫זה מה שמיטיל טבילת האם לבנה כבר הרבו לדבר בזה הפוסקים ‪.‬‬
‫זה לא נקרא כל הטומד לקצון כו' ‪ .‬וט״כ אחר שטחה אין‬ ‫די׳ל דמוטיל זה רק אי אמרינן טובר ירך אמו וכחד גופא‬
‫בדטתה לגלחם מצד אמונתה שזה יהיה לה לרפואה ואינה מקפדת‬ ‫חשובים ‪ .‬אבל אי אמרינן טובר לאו ירך אמו צריך להבין איך‬
‫ט"כ לא חייצי ‪ .‬וכ״כ הפמ״א )ח״ב םי׳ קמ״ו( באשה שחלתה‬ ‫מוטיל טבילת האם לבנה ‪ ,‬וכתבו שמוטיל מצד זיכוי שהב״ד‬
‫ואמרו לה הרופאים שאין לה תקנה אלא טפ״י רפואה שהתיר‬ ‫המגיירים המטוברח מזכים לולד ‪ ,‬ואף דקיי״ל בכל דוכתא דהמזכה‬
‫גס הרמ״א )סי׳ קצ״ח ס״ו( שמטלה לה מארלאק״ן ט״י‬ ‫לטיבר לא קנה‪ .‬הכא מוטיל מכיטס שכתבו החום' בסנהדרין‬
‫פזור הסמיס כתושים והתיר שס במיטוט שפרות שהחציצה היא‬ ‫)דף ס״ח( מפני שהב״ד מתמ‪.‬צטיןלהכניס גופי תחת כנפי השכינה‪.‬‬
‫רק מדרבנן מטטס שהוא ודאי אינה מקפדת ‪ .‬וגס כל הנשים‬ ‫אמנם זה רק כשהב״ד יודטיס שהיא מטוברת ומכוונים לזיכוי‬
‫אם יהי' להס חולי כזה ח׳ו ויאמרו להן הרופאים לטשות‬ ‫אז מוטיל ‪ .‬אבל אם אין ה ב׳ד יודטיס שהיא מטיברת מסתפק‬
‫רפואה כזו לא יהיו מקפידים כו׳ כאשר הובא דבריו בספר‬ ‫ביה רבינו בדגול גנרבבה ביו׳ד )סי' רס״ח( אם מוטיל הזיכוי ‪.‬‬
‫בנין ציון החדשות )סי' נ״ז( ‪ .‬רק אא״ז הגאון רבינו בטל סדרי‬ ‫וראיתי לחד מרבני גאליציא הגאון בטל חי׳ אריה )סי' נ״ט(‬
‫טהרה פקפק בזה ‪ .‬וטכ״ז מסיים ואולי כיון שהיא דואגת שלא‬ ‫דכתב בפשיטות דאינו מוטיל ולא דחי להמשחרר שפחה ונמצאת‬
‫תשוב לחליה הוי אינה מקפדת וצ״ט טכ״ל‪ .‬וטיי' בגליוןרש״א‬ ‫שהיא מטוברח אף שלא ידט האדין משוחרר הטובר טס האם‬
‫שכתב הנפק״ת בין הטטמיס שיש בזה בקליטות השטרות‬ ‫כמ״ש ה רד ב״ז) ח׳ א סי׳ קפ״ח( דהתם בשיחרור שאני דמכחררה‬
‫להיתרא ‪ .‬א[ משוס דאינה מקפדת ‪ .‬ב[ משום דהוי יותר‬ ‫בט'כ‪ ■.‬ולא בטי זיכוי ע׳ כ אמרינן בטין יפה משחרר וכל מה‬
‫מטמא אחת‪ .‬ג[ משום דמהדק סובא זה בזה הוי כבלוט‬ ‫שנמצא בשפחה יצא לחירות ‪ .‬והביא הנמק״י שהוכיח מזה הנח'‬
‫וביהס״ת דלא מטמא וכיון דלא מטמא לא חייצי ‪ .‬ד[ כיון‬ ‫לטנין אם סבל קודם מילה בדיטבד פלחה לו טבילה וראייתו‬
‫דלא מצי לגלחן מפני הסכנה הוי ריביתיה כמו שאמרו בגיורת‬ ‫מנכריח מטיברת כו' בנה א״צ טבילה והא הוי קידם מילה וט"כ‬
‫שנתגיירה ונ"מ בין הטטמיס באס רוב השטרות קלוטים דלטטם‬ ‫צי׳ל אס טבל קודם מילה טלתה לו טבילה ‪ .‬חבל הרא׳ה דחה‬
‫הא' הא רובו גס באינו מקפיד חוצן מדרבנן ‪ ..‬וטי' פמ״א‬ ‫ראייתו דשאני התם כשהוא בחטי אמו אינו ק מילה והרי הוא‬
‫כו׳ פיי״ש והנה לכל הפוסקים דעתס *אחר שיש בזה סכ‬ ‫כנקיבה דסגי לה בטבילה וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כשמלין‬
‫חף ברוב שערות מטטס ‪--‬י‬ ‫מקפדת לא‬ ‫וחי;‬ ‫ישראל טרל ‪ .‬וטוד האריכו בזה ואכ*מ[ וכתב החתים )סי' קצ״ב(‬
‫ריביחייהו כמ״ש הג מ א )שס סקי׳׳ג( דכיון דח״ח להסירן‬ ‫במה שנשאל אודות אשה שיש לה חולי )פארפאהל( דנטשה לה‬
‫ריביתייהו כמ״ש בפ״ק דיבמית ]דמיעיל טיילת האס להעוב ;‬ ‫טבעת של שטוה בטומק ביה רחמה ולא ׳ חוכל להסירה טוד‬
‫וכן בכליס תניא בחיספתא ]הביאו הר׳ש בפ״י דמקיואות מי'‪1,.‬‬ ‫בשי״א יאימרח שמסתכנת אס תסירהו לשעה קלה איך הוא הדין‬
‫כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן כו' שלא כדרכן וטעמא דשלא‬ ‫בטבילתה ‪ .‬וכתב לכאורה יראה דמטטס חציצה היה ראוי להקל‬
‫כדרכן עתיד להסירן נו' ‪:‬‬ ‫משום דהוי מיעוטו ואינו מקפיד מב' טטמיס ‪ ,‬חדא דכהב הר״ש‬
‫ו ע ״ כ בנ״ד האשה ה!ו שיש לה הקלטידש דרכה נכך לשאת‬ ‫)סיף מסכתא מקויאות( דח; של ברזל היי אינו מקפיד משוס‬
‫את הקליעות מטיעם סכנה ע״נ לא חייל• אף נ רו ג‬ ‫^‬ ‫וסננה להסירו א״נ ה״נ הוי סגנה להסירו והכח עדיף שהושם‬
‫שטרות כפסק הגאון הק׳ בצ״צ להתיר ‪ .‬ומש־כ הפמ״א ולשמם‬ ‫נכוונה וניחא לה בהני והיינו ריניתיה וגידולה ואינה מצפה‬
‫לאיכא סכנה לגלחס צריך לרעת בכיריר שהוא סכנה כו׳ וע״כ‬ ‫להסירה לעולם נו' נמ׳׳ש המרדכי גבי שטרות )קאלטנ׳־ש( כי׳‬
‫אחר שהרופחיס כולם פה אחד הגידו שזה סכנה אין לספק‬ ‫איל הכא אדרבא היא ובעלה יודטיס וסבר וקיבל וא״א להסירה‬
‫בזה ‪ .‬דהלה באכילת יוה״כ אני סמנינן ג׳ייכ על הרופא אם‬ ‫נלל אינ הו׳יל איגה מקפדת כו־ ושם )בסי' קצ־ג( שנשאל ג״כ‬
‫י‬
‫הרופא ‪ .‬ונח;‬ ‫י‬
‫על‬ ‫י‬
‫בדאירי־תא סמנינן‬ ‫י‬ ‫לאכול ואף‬‫יאמר שצריך י י‬ ‫בטנין זה וסייס שס להיתר ‪ .‬וכתב ובכגס לפנין קליטות השטרות‬
‫ברוב שטרות אינה אלא מדרבנן כמ׳ש למטלה ישם מרן החכמת‬ ‫סמכו הפוסקיס אהך דסכנה היה כאינו מקפיד עכ״ל ‪ .‬וכ״ד‬
‫אדם זצ׳ל הי! כאן ספק דלח חייצי לגובילת מצוה ‪ ,‬ופיק חזי‬ ‫שחרי הגר״ח דאנציג בחכ״א )כלל קי״ט סי' ה'( שכחי ואם‬
‫הנסים הללו שיש להם קליעת‬‫כל הנשים‬‫‪..................‬יי‬
‫מאי טמא דבר דכנר נהגו‬ ‫קליטית ר^׳ל נטשה בי ד א ע״י כמים אש הוא עפ״י רופא‬
‫שטרית‬
‫מהרי״ד‬ ‫שדת יו*ד סימן ע יג‬ ‫תשובת‬ ‫‪12‬‬
‫כגזוז דמי וה״ל חציצה כמ״ש הב״י )סי׳ קצ״ח( וכתב בזה דהא‬ ‫שגירוס לטבול כדרכן ובודאי טשו ט פ׳י שאלת הרבנים הגאונים‬
‫דאמרינן כל הטומד לכך כאלו כבר נטשה מטשה היינו כשטומד‬ ‫והתירו להם ‪ .‬וטי׳ כנ^' נ תח הבית מהגאון מרן מהור״א טיקטין‬
‫להטשות מיד בלי• הפסק דבר אחר ביניהם כמ״ש החום' בב״ק‬ ‫ז׳ ל ) סי' קצ״ח( שהביא ג״כ שהמנהג בין הנשים שטובלות‬
‫)דן( פ״ו( בד״ה כל הטומד כיון דבין שחיטה וזריקה בטינן מצות‬ ‫במארלאקי״ן ‪ .‬והוא היה אחד מהגאונים המשורפמים בדור‬
‫קבלח הדם בכוס לא אמרינן תו בשטה שחיטה כל הטומד לזרוק‬ ‫׳ ' הקדום שחי בדור הגאון רט״ר‪ ,‬איגר זצ׳ל ‪ .‬וכחב‬
‫כזרוק דמי ‪ .‬וכבר זכרחי סברא זו בתשובה ששלחתי לכ חד ה בחדש‬ ‫בכן המנהג אצל הנשים ‪ .‬וט׳כ אני אומר למפלת כ תר׳ה הנח‬
‫אייר בדבר המארלאקין שנשאלתי אז מכת״ר ‪:‬‬ ‫להן טל מנהגם שיש להן טל מה שיסמכו ‪ .‬ורק שיש לצוות לה שתשהה‬
‫בנ״ד לטניןהטבטח שאין בדטתה ליסלה משם כל הששה‬ ‫במים יותר מכל הנשים כמ״ש וקן המורים הרב בחמודי דניאל ז״ל‬
‫תדשים כאזהרח הרופאים שיהי׳ ברחמה משך הירחים‬ ‫^‬ ‫כן דטחי הפניה נוטה בפסק הלכה וו להיתר ‪ .‬והרופא הנאמן‬
‫אלו בלי הפסק והיא מאמנח בהרופאים שזה לה לרפואה ‪ .‬ט״כ‬ ‫יסיר כל מחלה מבית יטקב וישראל ונוכה לראות בבנין‬
‫אינה מקפדח ולא הוי חציצה לטנין טבילה כי זה חלוי בדטתה‬ ‫ההראל ואריאל ‪:‬‬
‫שהיא זהירה שהטבטת יהי' שם תמיד ‪ .‬דומיא דאמרינן בטירובין‬ ‫חוחם יום ד׳ כ״ב אייר שנח ה׳תרס׳ב ליצירה ‪ .‬ב פ ע ט ר פי ר ג‬
‫דן( ט״ז( דדבר שאינו ניטל בשבת ממטט אבל דבר הניטל‬
‫טיר הבירה ‪ .‬נאם ' צ ח ר ! ד א נ צי ־ ג ‪:‬‬
‫אינו ״‪.‬מטט ‪ .‬ומזה הגמרא הגכיח הרא״ש בפר״ק דסוכה דבכיול לימים‬
‫י הוי בטול וט״כ אינה מקפדח וכן כ‪ 1‬הנשים שיש להן טבטיה‬ ‫כחבי תשובה וו מצאתי כתוב אשר מהוד חכמי הרפואה‬ ‫אחר‬
‫כזו אינן מקפידות ‪ .‬וט'כ לא הוי חציצה לטנין טבילה וכמ״ש‬ ‫יצא החלטתם אשר מחלח הקלטידש באמת אינה מחלה‬
‫הפמ״א )ח״ב סי' קמ״ו( להיתר בטני; המארלאק־ן באשה‬ ‫טוה ואין סכנה למי שיגלחס ‪ .‬וגם להטשא אותם אין וה רפואה‬
‫שחלתה ואמרו לה הרופאים שאין לה תקנה אלא שתטשה לה‬ ‫כמחשבת ההמון אשר הקלטינ״ש הוא מגן לכמה מחלות בונוח‬
‫מאדלאקין ט״י פזור סמים כתישיס והחיי שם מטגיס שהיא‬ ‫שלא יבא טליו והוא רטיון כוזב ‪ .‬ולדטת הדאקטוריס המימחיס‬
‫בודאי אינה מקפדח וגס כל הנשים אלו הי׳ להם ח״י חולי‬ ‫הוא בא רק מצד האי — נק־ון ‪ .‬ווה כשלש מאוח שנה אשר‬
‫כזה ויאמרו להן הרופאים לטשוח רפואה כזו אינן מקפידוח ‪.‬‬ ‫מחלח הקלטי״ן משתורר בטולם ומקור המחלה בא ממדינה‬
‫וכ״ש בנ״ד לטנין המבטת בהרחם שהיא מחלה פניחיח וזה‬ ‫פולין ‪ .‬וט*כ כנו אח המחלה הזו בהמטדטצינש״ט טערמינילאגי״א‬
‫רפואתה באופן שלא תטול משם כל משך ששה חדשים ‪ .‬וא״א‬ ‫בשם פליצ׳א פאלאניקא ‪ .‬ובשנח ‪ 1862‬באספח חכמי הרפואה‬
‫לה להסירו משם כי היא דואגח שלא תוטיל הרפואה וט׳כ אינה‬ ‫י י ' ארבפה מסיבי לכח הם ארבטה גדולי‬ ‫הוכיחו בנסיץ‬
‫מקפדת ‪ .‬ולא דמי לרטיה שמל המכה ובאני של המכה ששם‬ ‫הדאקסורים המצויינים בשמם ד ד דיסט׳ל ‪ .‬שאקאלסק׳י לטברו״ב‬
‫אפשר להסיר לפי שטה ומקרי מקפיד אבל לא כן בטבפת בפנימיח‬ ‫דאבראזטצק״ט וכולם כאחד ׳ ׳ הוכיחו אשר‬ ‫והדר'‬
‫הגוף שא׳א ליטול בנקל וט״כ אינה מקפדת ‪ .‬ובזה סרה מה‬ ‫הקאלמין אין זה מחלה כלל ובא רק מסבת האי — נקיון‬
‫שפקפק טל סברא זו אא״ז הגאון רבינו בטל סדרי סהרה‬ ‫הראש ואין סכנה למי שיגלח אוחם ויסיר הקאלסין מטל ראשו ‪.‬‬
‫דחוצצח ‪ .‬וטכ׳ז‬ ‫שהקשה מרסיה שטל גבי מכה )סי׳ קצ״ח‬ ‫כה הוכיחו חכמי הרפואה‪ .‬והוא באמת טנין גדול להדין‬
‫במפקנא כתב הס׳׳ט ג*כ ואולי כ־ון שהיא דואגת שלא השיב‬ ‫וההלכה שאנו טוסקיס בתשובה זו ‪ .‬אבל מה נטשה למחשבח‬
‫לחליה הוי אינה מקפדת ודטתו נוטה ג״כ להיחר ‪:‬‬ ‫ההמון המחזיקים שהוא סכנה ומפחדים לגלח וליטול מטל ראשם‬
‫ל ע ו ד מי גרט זה מן שן הוהבח דכה' שארי מרן הגר״א‬ ‫ע׳׳ב הדין לטנין טבילה כמו שכתבנו ‪:‬‬
‫דאנציג זצ׳ל בב׳׳א )סי' י״ב( דאינו חוצן והביא ראי׳‬
‫גמורה מהרמב״ם )בפי״ט מה' שבח( וז״ל ולא בשן שמנחח בפיה‬
‫במקום שן שנפל ולא בשן של זהב שמנחת טל שן שחור שיש‬ ‫סימן י־ג‪.‬‬
‫בשינים אבל שן של כסף מותר מפני שאינו ניכר ‪ .‬וקיי׳ל דכל‬
‫דבר שחוצץ בטבילה אשור לצאח בו ‪ .‬וא״כ קשה למה מוחר‬ ‫נ ^ ז א ל ת י מגדול אהד רב מובהק מ מ דינ ת פולין ‪.‬‬
‫בשן של כסף אלא ט״כ דאינו חוצן רק מטפס דמחכי טלה‬ ‫ו ד ל ה שאלה ;‬
‫ולק של כסף ראינו ניכר מותר ט' כ ‪ .‬ודבר זה נטלם מהגאון‬
‫בטל בנין ציון )סי׳ נ׳׳ז( דכתב והנה בשן תוחבח לא מצינו‬ ‫ב ל ב ר אשה חולנית ר״ל שאין לה ולבטלה שים בן ובח ‪.‬‬
‫בפוסקים בפירוש שאינו חוצן אבל מכ״מ פש־מא לי בזה מהא‬ ‫וזה כשתים טשרה שנה היושבת ט ס בטלה ולא ילדה‬
‫דפליגי רבי ורבנן בשבת )דף ס״ד( בשן של זהב אם חצא בו‬ ‫והרופאים אומרים כי סבה מחלתה היא מפני שנשתרבב רחמה‬
‫בשבח מפני דאמרינן שם בגמ' בשל כסף לכ״ט יוצאים דט״כ לא‬ ‫למטה ושלא תלד טוד רק אם תשים סבטת של טצם בהרחם לא‬
‫פליגי אלא בשל זהב דלמא חייכי טלה משא״ב בשל כסף שדומה‬ ‫טמיק הרבה רק טרך אצבט מהתחלת ביה׳ם ושיהי' שמה כך שבה‬
‫לשאר שינים וכ״פ באו׳ח )סי׳ ש׳ג( והשחא אי ס׳׳ד דחוצן‬ ‫חדשים בלא הפסק ‪ .‬וטתה יש להסתפק אם מיתרת לספיר ז׳‬
‫בטבילה האיך יוצאת בו הא כל דחוצן בשבילה אין יוצאין בו‬ ‫נקיים ולטבול בהיוח הסבטת בהרחם אי הוי חציצה או לא ‪.‬‬
‫דדילמא מתרמי לה טבילה של מצוה ואתי לאתויינהו כמ״ש שם‬ ‫יורנו מר דטחו בזה ‪ .‬זהו תוכן השאלה ‪:‬‬
‫)דף נ״ג( אט״כ דאינו חוצן מטטם שכתבתי לטיל טכ״ל‪.‬ונטלם‬ ‫ת ש ל ב ה ‪ > .‬ר ם י נ ן בטירובין )דן‪ £‬ק׳ד( בוזקין מלח טל‬
‫ממנו שכבר קדמו בזה שארי בב׳א ‪ .‬ובאמת הבטל ב״צ הביא‬ ‫גבי הכבש בשביל שלא יחליקו‬ ‫׳‬
‫שם דברי הב׳א )סי׳ ייב( ומפלפל שם בדברי השואל שהביא‬ ‫ואמרו שם בגמ' א׳ל רב אחי ברי׳ דרבא לרב אשי האי מלח‬
‫דבריו לטנינו ‪ .‬אך לא טיין בב״א בפנים ט' כ כחב שלא ראה‬ ‫ה׳׳ד אי דמבטלה קא מוסיח אבנין ואי דלא קא מבטלה הא‬
‫בפוסקים בפירוש ‪ .‬אבל הדין דין אחת ושניהם מסכימים להלכה‬ ‫הוי חציצה כו׳ הרי מוכח דחי מבטלה לא הוי חציצה כיון שאין‬
‫והוכיחו מהגמ' דשבת ו א'כ בנ״ד בטבטח שטושה זאת משום‬ ‫נדט תו ליטלו טוד משם חשוב כגון! הבנין א ט׳ג דא״צ לגון!‬
‫רפואה ודאי אינה מקפדת ואינו חוצן ‪:‬‬ ‫המלח אלא בוזקין רק בשביל שלא יחליקו ‪ .‬ומזה הוכיח הגאון‬
‫ו ל ‪ £‬י מש״כ כתר׳ה שהמבטת הוא בהרחם בטרך אצבט‬ ‫בטל קהלח יטקב ודל בנדונו בשאלח המארלאקין דכל שאין‬
‫מהתחלת בה״ם וזה נקרא בלוש וא״צ להיות ראוי‬ ‫בדטתה ליטלם לא הוי חציצה לטנין טבילה ‪ .‬ואן! שאין מבטלה‬
‫לביאח מיס ‪ .‬כי אמרו בית הסתרים צריך להיות ראוי לביאת‬ ‫לפולס רק לזמן נ' כ הוי בטול כמ״ש בסוכה )דן! ד׳( הבן‬
‫מיס ודוקא בביה׳ס אמרו כן אבל לא במקום הנקרא בלוט‬ ‫ובטלו כפרש״י לשבטה ימי החג הוי בטול וכן הוכיח הרא״ש‬
‫דשם א'צ אפי' ראוי לביאת מיס כמ״ש הנוב״י )סי׳ ס״ד( כי‬ ‫כרש״י ‪ .‬וסמוכין מצאתי לזה ממש׳כ ה ח ח׳ ס )סי' קצ״ב וקצ״ג(‬
‫להיודטים בתכמת הרפואה במחלה זו צריך הטבטת להיות‬ ‫גברא נכונה כי חקר שיש להחמיר בזה כי אחר שתסור אותן‬
‫למפלה סמוך לחמי והוא מקום שאין השמש דש ומגיט שם אפי׳‬ ‫‪ j‬ומן מן הזמנים י״ל דחוצן גס טסה מטעם דכל הפומד לגוון‬
‫נשטת‬
‫ז ‪13‬‬ ‫מהרי״ר‬ ‫&דרו יו״ד סיגןן ‪ if‬ה•‬ ‫״‪.‬שובח‬
‫סימן יד‬ ‫נשטה נמר ביאה והיא נקרא בלוע ‪ .‬ט מקים שהשמש דש‬
‫היא בפנים בלואר ה ר מ םטד מקים השינים שהם בקצה הפנימי‬
‫' ש פו ת ה׳ חיים ושלום לכבוד הרב הטאוה׳ג החריף‬ ‫של הצואר אצל המדר כמ*ש בחשו' ב״מ המדשית )סי' ל״ד(‬
‫ובקי ‪ T‬את ה׳ אוצרו מוהר״ר חיי ם א ל ט ר ג׳י ;‬ ‫ואף אס זהי מ ד ר הספק אם מונמ הניבטת בטימק כ' כ ? כבר‬
‫הטלה ה ת ת״ ס) סי' קצ׳׳ג( שכתב דאף אם מסופקים בכך ואפשר‬
‫מ כ ת ב ן הגיטני במיטדו ותוכן שאלחו באשה אחת שהרופא‬ ‫ייי ספק חסרון ידיטה דאשה בקיאה יכילה לברר מ' מ כיין‬
‫הכניס אצבטו לאו״מ אם צריכה לספור ז׳ נקיים‬ ‫דליי סכנה וחולשה רבה להוציא ה׳ל מיטומא ואיני מקפיד ‪.‬‬
‫מטטס שכתב הנו״ב חיו״ד )סי' ק״כ( דמה שאמרו אין פה״ק‬ ‫והארכתי בזה בחשובה אחת והשגתי שם טל הספר נחלת שבטה ‪:‬‬
‫בלא דם אין חילוק בין גרס הפתיחה מבפנים או מכחון‬ ‫‪ 1‬ח נ ח מצאתי תנא דמסייט לדברנו בכת דהיתרא בנדון‪.‬אשר‬
‫כנין שהרופא הכניס אצבטו ופתח פי המקור וכת ‪ r‬שאל לחיות‬ ‫לפנינו הוא הגאון הנורא בטל פחד יצחק )אוח א'{‬
‫דטתי בזה ‪:‬‬ ‫וי״ל שנת הה״צ כ׳ז לחדש אב כמהר״ר אבי טד שר שלום‬
‫ת ש ו י ה ‪ .‬ג ר ס ע ז בחולין )דף ט״א( האשה שמת ולדה‬ ‫ממנטובה שאל ממני באגרחו וז״ל ‪ .‬הנני בא אל חכמח מטכ״ת‬
‫' ב תוך מטיה ופשטה חיה את ידה ונגט‬ ‫הגדולה ‪ .‬אשה שיש לה חילי נפילת הרחס כו־ יהרופאיס ציי‬
‫בו החיה טמאה טימאה ויי׳ן והאשה טהורה ‪ .‬ואחד מן גדילים‬ ‫לטשות לה טבטח כו' חבל בהסירה הכיבטת מפד הכיב־לה‬
‫המפירסמיס רצה להוכיח מזה היתר בג׳ד ומוכח אף שהתיה‬ ‫יצאה ליחה אדימה כי' והנני ניטה ראד מאד להתיר לה לטבול‬
‫פשטה ידה לתוך מטיה האשה מהורה ‪ .‬ותפסו להאי גברא רבא‬ ‫טס הטבטה ברחם ‪ .‬ולזה ניטה ג״כ דטת הרב פינצ״ו יטטמו‬
‫ששגל בזה דשס מיירי דטהורה מטומאת מת מטטס דטומאה‬ ‫היא שאטפ״י שתוך הרחס נקרא ביח להתריס שכן אינו מט;‪ 1‬א אס‬
‫בלוטה אינה מטמאה ‪ .‬וטי' בהת״ס חיו״ד )סי' קט׳׳ט( שלביא‬ ‫נגט בו המת כמי ששנינו החיה טמאה טומאה שבטה והאשה טהורה‬
‫בשס מורי זקני הגאון רבינו אלחנן זצ׳׳ל בטל סדרי טהרה‬ ‫טד שיצא הולד ‪ .‬וביהס׳׳ה צריך שיהי' ראוי לבא בלס המיס‬
‫ליישב מתני' דאהלות )פ׳׳ז מ״ו( ואין לנופלים פה״ק פי'‬ ‫אטפ׳י שא״צ שיבואו ‪ .‬מן הסברא נראה לחלח ביז‬
‫דין פה״ק שיהי' נפתח פחח רחב שילי' מטמא באהל כי אם‬ ‫לתוך הרחס שהרי ‪,‬קטנה בהילה רתמה סהיס‬ ‫‪.‬‬ ‫יחוך הפה כר‬ ‫"‪I‬‬
‫פתח כ״ש וטדין טימאה בלוטה וא־מ מטמא באהל אבל לטולם‬ ‫והטבילוה קווס ׳לאמה‬
‫‘‬ ‫לגמרי ויכולה לטבולי וכמ׳ש מטשה היה‬
‫האשה מסמא משום שא״א לפה״ק כ״ש בל״ו משטה שהיא יושבת‬ ‫ולכן חיך הרחם נראה שא״צ שיבואו בהס המים ‪ .‬תדט שמצינו‬
‫טל המשבר‪:‬‬ ‫שצריך לחצון שטר ולא חצינו שצריך לבדוק תיך הרחם ‪ .‬והנני‬
‫ראיתי לאחו מגאוני גאליציא בספר מנ״ש )סי' נ״ו(‬ ‫מצפה דטתו הרחבה ‪ .‬הנני טבדי אבי ע ד שר ע לו ם באזילה ‪:‬‬
‫שרצה לחזק וברי רבינו הנוב׳י הנ״ל באופן שהרופא‬ ‫והשיב ט״ז הגאין פחד יצחק וז׳ל הנני אומר בקצרה כי הוא‬
‫הכניס אצבטו והביא תשובח הב״ח החושות )סי' ל״ד( שכתב‬ ‫מו_םכם בין הרופאים את אשר כתב סינוט״י כקנקי׳ו והבוניט״ו‬
‫שמקים שהשמש דש היא בפנים בצואר הרחם טד מקום השיניים‬ ‫טל לידת קסריית חבור ששי פ׳ה והבחווינ״ו וטצ כוצם הנסיון‬
‫שהס בקצה הפנימי של הציאר והאם טצמה אינה סתום כלל‬ ‫כי ברצותנו להכניס בתוך הרחס הטבטיות או לפתילות באיזה‬
‫ואפי' בשטה הטבור אינו נסהס רק ראש הפנימי של צד האס‬ ‫צורה שתפשינה האשה למטן לא הפיל טיד הרחם היא מקבלת‬
‫וכר ואף להאשה טצמה קשה לה לבדוק טד שם אבל הנשים‬ ‫ובכל רגט‬ ‫ברצונה הגמור הפתילה והטבטת באו״מ ב‬
‫המיילדות הבקיאין באומנהן ודאי יכולים להכניס המכחול ט ו שם‬ ‫יטן כי אינה מטכבת לה ההליכה ולא שום אחת מהפסולות‬
‫כי' והוסיף הב׳ח וכתב אף שקשה לבדוק בטומק כ"כ וטוד מצו‬ ‫אשד■ צריכה האיש לטשית ‪ .‬היינו התשמיש ‪ .‬ההריון ‪ .‬וגם הלידה‬
‫החיצון של ראש הפרוזדור הוא דביק וסתום מ' מ אינו נמנט‬ ‫]טי' חת״ס סימן הג׳ל מש״כ בזה[ וט״כ הדרן לכללא כל המקפיד‬
‫כמן שהדמים יוצאים דרך שם ‪ .‬וכן אבר התשמיש נכנם שש‬ ‫טליי חילן ושאינו מקפיד טליו חינו הוצך ]בפחד יצחק החדשים‬
‫בגמר ביאה א'כ ככה יכניסו המיילדות השפיפרת לשם טכ״ל‬ ‫יש בם ט׳ ס דמוכח[ אשר אין לדחותו כלל וטיקר ‪ .‬ומן הטטם‬
‫הב״ח ‪ .‬ומזה רנה הרב הגאון מגאליציא להוכיח וה״ה אצבט‬ ‫הזה דטתי נוטה שיכולה האשה לסבול בלמי הסירה הטבטת‬
‫כסברת הנוב״י ‪ .‬אבל אין דבריו מוכרחים כי אינו דומה אצבט‬ ‫ויטיין מר בשבו״י ח״ב תשר ט״ה ‪ ,‬ודטתי מסכים למטכ״ה‬
‫לקנה חלול כמשמטוח הפוסקים ‪ .‬ואנו אין לנו אלא דטת הגאונים‬ ‫להתיר להטבילה טם הטבטתותו לא מידיטבדו יצהק לאמפרינביי‪.‬‬
‫שדחו דברי הנו״ב‪ .‬וכמו שתמה בזה רבינו החת״ס ) סי׳ ק ט׳ ט(‬ ‫חזר וכתב אלי' הרב באזילה וז׳ל בחמת חכמח מטכ״ת היחה‬
‫טל השואל לו בזה וכתב כי לא מצאתי בספרים שהזכירו מתחיבת‬ ‫לנו לטינים ותומ״י נטישה'מטשה באמת עפ״י הוראת כ״ת ‪.‬‬
‫אצבט המילות כי לטולס לח תגיט אצבט הנשים בפחת הקבר‬ ‫ונשאר לי טוד מלין לדבר טל טטמא דכל המקפיד כו' כי‬
‫אלא בבית החיצון ואפי'שמש הדש אינו נוגט אלא לפתח הקבר‬ ‫נראה היות זה כמו רטיה שטל המכה אבל אין להאריך במקום‬
‫היינו המקור ‪ .‬וכ״כ הרמביס ואין המילדה יכולה להכניס אצבטה‬ ‫שמסכימים כילנו למטשה טכ״ל ]והוא כמ״ש בס״ט שמדמה זה‬
‫לפנים בשום אופן טד שתפתח בסבט וזה יקרא פה׳ק שא׳א‬ ‫לרטיה כמ״ש למטלה[ והשיב לו הפחי״צ וז״ל ול״נ דלא דמי‬
‫בל׳ד ‪ .‬וטפ״י דברי רנוב״ם נסתר דברי הנוב״י הנ״ל במה‬ ‫כלל דהא רסיה שטל המכה צריך להסירה מדי יום ביומו להחליף‬
‫שחידש שאין חילוק בין גרס הפתיחה מבפנים ובין מבחון כגון‬ ‫לא כן הטבטת והפתילה ]והוא ממש אשר כחבתי למטלה להסיר‬
‫שהרופא הכניס אצבטו ‪ .‬ומי לנו גדול מזקן ההוראה האחרון‬ ‫פקפוק אא״ז ב ס׳ט ונתתי שמחה בלבי שכוונתי להגאון פחד‬
‫שבאחרונים הוא שארי הגר״א דאנציג ז׳ל בטל חכמת אדם‬ ‫יצחק ז״ל[ ובכלל אנו רואים שהגאונים רבותינו ז״ל כולם בפה‬
‫חלמיד רבינו הנוב״י וטכ״ז דחה דבריו בהוראה בספרו ב״א‬ ‫אחד טונים להיתר שיכולה לטבול מבלתי הסר הטבטת וטהורה‬
‫)סי' כ״ז( וכתב טליו דמש״כ כגין שהרופא הכניס אצבטו‬ ‫היא לבטלה ‪ .‬ויטן שראוי לחוס טל טלובחא דא היושבת שכולה‬
‫אגב שיטפי' כתב כך ולא דק טכ״ל ‪ .‬וההוכחה לדברי שארי‬ ‫וגלמודה כאשה שלא ילדה ומצטטרת בצטר בטלה ט״כ פניתי‬
‫הגאון ז״ל דלא דק דהנוב״י סומר א׳ט כי תלמידו בספרו‬ ‫א״ט מכל טרדותי להשיבו טל אתר ‪ .‬ובאמת ראוי ונכון שבכל‬
‫חשיבה מאהבה )ח׳א סי' קכי״ז( כתב שם הנוב׳י דמש״א אין‬ ‫פטם שבא לידינו שאלה כזו שההוראה להיתרא יהי׳ טפ״י‬
‫פה־ק בלא דם היינו אם מקבר נפתח ויצא ממנו דבר גוש‬ ‫שלשה ‪ .‬וט״כ אם בנקל ימצא טוד רב מובהק שיסכים לזה מה‬
‫כמו ולד או חתיכה כו' אבל כשלת יצא דבר או שיצא דבר דק‬ ‫סו ב‪ .‬אבל חלילה להשהות בזה טבילתה אס הניט ז מ נ ה ל י ^ ‪.‬‬
‫מאד או משקה לא אמרינן חין פה״ק בלא דס דחליכ היכא‬ ‫כן נ״ל להלכה ולמטשה ‪ .‬והרופא נאמן ירפא שבר האשה בתוך‬
‫הקבר ]וכ'כ ההיספוח‬ ‫משכחת כלל דם טהור הרי טכ"פ‬ ‫בנות ציון וירושלים ‪ .‬ותזכה להוליד בניס ובנות לארי ישנות חיים ‪.‬‬
‫קליפות דבדנריס דקים כאלו הין חשש‬ ‫חוחם י׳ח מנחם אב ‪ .‬ה־תרס׳ב ליצירה ‪ .‬בפה טיר הבירה נאם‬
‫משוס פה״ק וטי' ירד )סי׳ קפ״ח ס״ג( דניהורה בחתיכה קטנה[‬ ‫יצחק דאנציג ;‬
‫ובדבריו אלו הוא סותר א׳ ט גמש״כ כני[ שהרופא הכניש‬
‫אצבטו‬
‫׳ מ ה רי ״ ר‬ ‫שרת ידד סימן •ד‬ ‫תשובת‬ ‫‪li‬‬
‫הדבר ההוא כח׳ש המ״א )שם סק״ד( אבל בנדונו א חי שעברז‬ ‫אצבעו הוא יקי־א פה׳ין מכי׳יז ואן( אי יהכינן ליה שיסתיה‬
‫כמו י׳‬ ‫העת וראו שטעו בה והולכת בטוב וכריסה בין שיניה‬ ‫‪ ,‬דמש׳א אין פה״ק בל״ו אין חילוק בין גרם הפתיחה מבסגים‬
‫שבועות באיזה אופן נאמר שאסורה לבעלה אחר זה מסעם שהנשים‬ ‫או מבחוץ הלא לא יצא שום ובר ממגה ולא יקרא פה״ק כלל‬
‫בדקוה וחללו עליה השבח משוס ספק שטעו ודימו שהגיע עת‬ ‫ומלבד שדבריו וסברתו הוא נגד דברי הרמב׳ם ד ל כמ׳ש למעלה‬
‫ללדת ‪ .‬ובאמת מתן שכרן בצדן במה שחללו אח השבת עליה'‬ ‫וט״כ אגב שיפפי׳ כ״כ כמ׳ש שארי הגר׳א דאגציג ד ל ;‬
‫משום ספק כי לטנין יולדת מקילין בכמה מנינים יותר מבחולה ‪.‬‬ ‫‪ * Tl‬מקרוב יצא לאור ספר שו״ת פני לוי להרב דק*ק ראזאן וכתב‬
‫אבל לא בשביל זה נחזיקנה בחזקת טמאה לבעלה אף שראינו‬ ‫ד״ז שם )סי׳ ל״א( והביא ראי׳ היפך דעת הגוב׳י מרש״'‬
‫שמתחזקת והולכת בטוב ובבר השיגו מליו בזה כל האחרונים•‬ ‫מגמ' דנוה )דן( כ״א( בד״ה א״א לפה״ק בל׳ו ‪ .‬דס לידה ‪.‬‬
‫כמו התוו״ד והחת״ס בשם ספר סלת בלולה דנ תי לענין שבת‬ ‫ופשיטא דלא שייך דם לידה רק היכא שיצא ממנה איזה דבר‬
‫כל שיושבת על המשבר חיישינן שמא בסוף תלד ומהשתא הוא‬ ‫וגרם הפתיחה היה מבפנים ולא אם תחבו לה איזה כלי דבזה‬
‫בסכנה ומתללין שבת על הספק‪ .‬אבל כל שפשקו צירים וחבלים‬ ‫לא שייך לידה ‪ .‬והביא עוד ראי׳ מהרא״ש )ר״פ המפלח( דלא‬
‫איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל ‪.‬‬ ‫כהנוב׳י דהיכא דהגרם פתיחה הוא מבחוץ לא אמרינן דא׳א‬
‫וכ"כ מורי זקני הגאון רבינו אלחנן בעל סדרי טהר־ה זל׳ל ה ״ד‬ ‫לפה״ק בלא דם ‪ .‬דהרא׳ש דאף אחר שפסק דהלכתא כר׳י דא׳א‬
‫כתת״ם )שם( ומסיים אבל כ׳ז כשיולדת לבסיף אבל אם אינה‬ ‫לפה״ק בל״ד אפי״ה פסק שס דבשפופרת כיהורה ומאי חילוק יש‬
‫יולדת כסוף נריאה דבטעות ישבה על המשבר‪:‬‬ ‫בין חתיכה לשפופרת ‪ .‬וע״כ העעס משוס דשפופרת הוא גרם‬
‫ו ע ו ך השגתי על דבריו בספרי ח דו שי מ ה רי ״ ד ]כתב יד[‬ ‫פתיחה מבחין ובזה לא אמריק האי כללא דא׳א לפה׳ק בל״ד‬
‫חדושיס יבאוריס על שתא סדרי משנה ממפניתין דאהלית‬ ‫ודבריי נכיניס‪ .‬גס בההמצאה החדשה שהמציאו הרופאים המומחים‬
‫)פ״ז מ״ד( האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית הראשין‬ ‫דזמנגו איזה א־נסכירימענ״ע שנידקיס בזה הגשיס ויקרא בשם‬
‫טמא מספק והשני בודאי אר׳י אימתי שהיא נוטלת בגפיים אבל‬ ‫מוכיפיע״ר — שפ־ני׳ל שהוא כלי ענולה כתבנית כיס והרופא‬
‫אס היתה מהלכת הראשי; טהיר' שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך ‪.‬‬ ‫מכנים הכלי הזה לתוך כוהלי בית הרחם והיא מכוין שחגיע‬
‫הרי דוקא שאינה יכילה לילך איכא לספיקי בפה׳־ק וע״כ מספק‬ ‫האס לתוך הכלי המגולה — והרחבה הזה ועל ידה הוא רואה‬
‫מתללין עליה השבת אבל אחר שראינו אתר שעה או שתים‬ ‫הימיב אח האס איזה מחלה נמצא עליה ‪ .‬גס כזה איי חשש‬
‫שמהלכת כדרך שאר הנשים מוכח שלא היה פה־ק ורק בטעות‬ ‫דהגוב״י כ־ אין מכנים זאת להקבר אדרבא מכניס הקבר שהוא‬
‫‪ -‬ישבה מל המשבר ואין כאן טומאה כלל ‪ .‬וזה ברור ‪ .‬ובר מן‬ ‫האם לתוך הכלי‪ .‬וכן הגיידו הרופאים שהכלי הזאת אינו מוצא‬
‫דין נפלאתי מאד על הבעל נ׳ש במה שהעלים עין מדברי רבו‬ ‫דם מן המקור פ' כ אין שוס חשש להחמיר בזה‪:‬‬
‫רבינו הט״ז באו״ח )סי׳ שכ״ט סק״ג(• שכתב ינ״ל דהרי״ף ם*ל‬ ‫ו ע פ ״ י דברי הרמב״ם הנ׳ל נסתר דברי הגאק בעל נחלת‬
‫דהנך תרי סמנים דהיינו משבר וחברותיה נישאים אותה אינו‬ ‫שבעה )סי׳ ט׳( בשאלה שבא לפניו באשה אחת שמלאו‬
‫שיעור מבורר לסמוך טלייהו ני הרבה פעמים שהאשה עועה‬ ‫ימיה ללדת לפי חשבונה ודמיונה ויהי היום בא חבל לה וחשבו‬
‫ויושבת על המשבר ועדיי; לא הגיע עת ללדת ‪ .‬יכן בחברותיה‬ ‫כי נהפכו צירי לידה והיו קורין לה החכמה והתעסקו עמה‬
‫נישאות אותה לפעמים יש לה חולשה ואף שלא מ י ס זמן לידה‬ ‫כנהוג בנשים הכורעת לילד כמה שעות ולא ראו את הנולד‬
‫עדיין אלא הני סימנים מועילים אחר ירידת הדם דאז הס סימן‬ ‫וחבלים לא נפלו לה בנעימים ועדיין היא הולכת וכר־סה בין‬
‫טוב ללידה‪ ,‬ע ״ כ;‬ ‫‪-‬‬ ‫שיניה כמו ד שבועות והנה הנשים ממלכות פילין מעידות‬
‫ו א ף סברת הנ״ש הוא פליאה דעת מ׳מני נמש״כ ״דמאחר‬ ‫שהנהוג במדינתם שתיכן( שקורין לה החכמה ונתעסקו עמה כנהוג‬
‫שהמילדת בודקה אותה ודאי לפה׳ק יחשב ואין פה״ק‬ ‫משים הכורעת לילד והיא בודקת את האשה אס הניע זמנה‬
‫בלא דם" ולפייז בהני נשי דבגות טש־ריס דרגילין לבא אליהן‬ ‫ללדת מחזיקים אותה בטמאה וצריכה ז״ג ואחר תטהר לבעלה‬
‫המילדת כמה שבועות לפני עת לידת; ובודקות אותן פעם או‬ ‫ע״י טבילה כו׳ וכתב שדבר זה אינו מבואר בתלמוד או בפוסקים‬
‫פעמים בשביע אולי טעה בחבבינה וימשך זה כמה שבועות והיא‬ ‫לא לאיפור ולא להיתר ‪ .‬אך המציא סמך משכת )דף קכ״ט(‬
‫עדין ככל הנשים ומזדקקת לבעלה כל משך הזמן הכי נאמר דכולן‬ ‫מאימתי פה׳ק אביי אמר משתשב על המשבר ור*ה ברי׳ דר*’‬
‫עוברי עבירה הן ? והוא מעשים בכל ■ום ‪ .‬וזה מנהג בכל‬ ‫אמר משעה שהדם שותת מחללין את השבת ‪ .‬והוציא חזה דאחר‬
‫נשים הקצינות ‪ .‬ע״כ הוראתו בזה דחויה הוא ‪ .‬ומה שרצה לחזק‬ ‫דיושבת על המשבר מקרי פתה׳ק ומחללין עליה אח השבת ‪ .‬א"כ‬
‫דבריו מפדות הנשים ממלכות פולין שכן נהנו ‪ .‬הוא מנהג נש־ם‬ ‫לענין טומאה ג*כ נחשב פה״ק ואחר שתמילדת בודקת אותה‬
‫פתיות ואין לשום לב לזה ]ואין זה בכלל דר״ז שאמד בנית‬ ‫ודאי לפה׳ק יחשב ואין לפה״ק בלא דם ואעפ׳י שלא ראתה‬
‫ישראל החמירו כו׳[ וראוי לבטל מנהג זה כ־ הוא מנהג שטית‬ ‫ומטעם זה הורה שם דצריכה ז׳ נקיים וטבילה ומם־ים דדינא‬
‫וכמה מכשולים יבא עי״ז ‪ .‬וכמ״ש הניב׳י חיו״ר )סי־ ג״ב( לענין‬ ‫קאמרי דאסורה לבעלה עד שתטהר עי״ל ‪ .‬ואחר המחילה מקדושת‬
‫המנהג שנוהגין שאין טובלין תוך ארבעים לזכר ושמונים לנקבה‬ ‫תורתו אמינא דדבריו תמוהים ‪ .‬ראשונה דמה שאמר דאינו מבואר‬
‫]עי׳ יו״ד סי׳ קצ״ד[ כתב דדוקא בידוע שנעשה מתתלה בהסכמת‬ ‫בפוסקים לא לאיסור ולא להיתר ‪ .‬הלא מדברי הרמב״ם הנ״ל‬
‫זקני העיר ‪ .‬אבל בלא׳ה אפשר שהנשים נהגו כן מעצמם ואי;‬ ‫שאמר דפתה״ק יקרא עד שתפתח בטכע וכל עוד שלא נפתת‬
‫בזה אלא משום דברים המותרים ואתרים נהגו בו איסור ‪ .‬ודח‪:‬י‬ ‫אין פה״ק שתהיה ט מ אה‪ .‬הרי מפורש להיתר וכהסכמת הנוב״י‬
‫לבטל מנהג זה ני כמה מכשולים באים עי״ז ובמקים שיש‬ ‫דפהיק יקרא שיצא ממנה גוש כו׳ אבל כשלא יצא דבר כו׳ לא‬
‫מכשול עבירה לא שייך לומר אי אתה רשאי להתיר בפניהם‬ ‫יקרא פה״ק ואין זה בכלל אין פ ה׳ ק בלא דם וכמ׳ש הסוס׳‬
‫עיי״ש ‪ .‬וע*כ בנדונו עדות הנשים לאו כליס הוא ני אטי נשי‬ ‫בהמפלת שערות שהבאתי בסמוך הרי ‪.‬התירו מפורש בסברא‬
‫דינא ידעי ‪ .‬וכבר הארכתי בקונטרה ״חירת המנהגים" נספר‬ ‫נכונה ‪ .‬וגם מבואר בתשובת ברית אברהם חיו׳ד )שי׳ מ*ג(‬
‫בית יצחק בסוף חלק אהע׳ז בתזוק המנהגים מה שראוי לקרבם‬ ‫דהא דאמרינן א״א לסה׳ק בל״ד הוא רק מטעם רוב ודוקא‬
‫עיי׳ש נפלאות ‪:‬‬ ‫היכא שא״י אם יצא דם או לא ‪ .‬אבל נשרואי; כברור שאי; דם‬
‫ו ה נ ד ‪ ,‬בנ״ד מתחיבת אצבט הרופא כחי״מ ו נ ת׳ י הורה תמיר‬ ‫איכא רוב דלא הוה דם ‪ .‬ולפי׳ז אין לדברי הנחלת שיעה אחרי‬
‫להיתר בזה אך עתה חרד חרדת גדולה ממה שאשה‬ ‫שראינו שהולכה בטוב כשאר הנשים ;‬
‫אחת העידה לפניו אשר רי תחר הורה וצריכה לספור ר־ג בענין‬ ‫ג □ מה שסמך דין זהלפלוגחח דשכה אין הנדון דומה לראי'‬
‫זה ‪ .‬הנה עדות האשה לאו כלום הוא לא מפיה אנו חיין ‪ .‬וגם‬ ‫דהחס חס יישכת על המשכר מחללי; עליה את השכח אף‬
‫הרב שהורה ככה לאו מר בר״א חחים טליה ואם אמת נני;‬ ‫ט״ל הספק דקיי״ל בהו״ח )סי' ש‪*:‬ח( מכה של חלל אינה צריכה‬
‫הדבר שהורה כן הוא מן המתמיהין והמחמיר׳; הבוחן ו‪-‬בידק‬ ‫אומד אפי׳ אין שם בקיאים וחילה אינו אומר כלום עישיס לו‬
‫בגנזי הספריש ללקוע חומריתיק ‪ .‬ואינו תכתין בטעוויהן ‪ .‬ונש־‬ ‫גל מה שרגילים לעשות לו בחול ואעפ׳י שאין גו הכנה במניעת‬
‫אשר‬
‫‪U‬‬ ‫ח‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שדת ‪• r v‬יט; יד מו‬ ‫תשובת‬
‫« ל ה כז»^ סמיך כן ראוי להורות‪ .‬ח? מקרוב ראיין• הבי לא מצאה ולא נקראת פוסקת מלראות‪ .‬ואף שהי‪-‬מי״י‬
‫גהשוכה שנבאל בזה מ און רנן מו ל ה רבינו ‪ p * p‬ל^וגטר )נסי״א מ ה׳ א״ב ה*ח( נ ס ב בשם הרמב׳ן אפילו לא ראתה‬
‫סבראדי זצ״ל מי רה להיתר בתחיבת אצנט הרופא רלא כ מ ביי דם בהולים אין אומרים שמא הסה ומדיין בתוליה קיימת שאין‬
‫וההכיס טמו מ אוו רמ״ז איטננא מלכוב בטל מפרשי הי ם‪ .‬ואץ הסייה מצוי אלא הואיל ובעל תיששין שמח ראתה ספת דם‬
‫כהאי־ך ולפלפל בזה כי הלכה פסוקה כמ׳ש ‪ .‬רק עיוהו תרבני כחרדל עכ׳ל היינו שאין לתלות בזה להסיר לבעול בלא טבילה‬
‫עאל ממני חית דטתי ט*כ כתבתי לו בקצרה כסי הנראה לענ״ד ‪ .‬ולומר שהם דם בהולים ‪ .‬אבל בנ׳׳ד לאוסרה אחר טבילתה‬
‫מסעם רואה מ״ה אין ספק דאס ים לנו לתלות בזה פלא‬ ‫י ל יראנו מתורתו נפלאות ‪ .‬ויחיש לני קץ הפלאית ‪:‬‬
‫בפיחם ביום ס' דתנינה ה׳ תרס*ב ליצירה בפה פ ע ט ר בו ר ג מצאה הכתם פעם אחה תלינן ולא יקרא סדין פוסקת מלראות‬
‫ומחזקינן בזה שמצחה אח״ב בדם בתולים כיון ורוב נשים אינן‬ ‫יצחק דאנציג •‬ ‫טיר הבירה •‬
‫ריאית מ׳ח ‪ .‬וסברא זו כתב הב״י )רס״י קפ״ז( שמביא ראי'‬
‫^ל)^ר זמיר ראיתי בספר תירר‪ .‬השלמים בה׳ נדה בהנ׳׳ה מבן מפרק התינוקות שמותרת עד שתחיה המכה וכתב אעפ׳י שלדידן‬
‫המחבר שכתב בדבר הנ״ש בהוראתי הנ־ל זזי׳ל ילטנ״ד קיי״ל בכולן אין לה אלא בעילת מצוה מ״מ לפנין שלא להחזיקה‬
‫אין דבריו ברורים דאןה דנימא דנושתשב על המשכר מקרי ברואה דש מ׳ ת מחזקינן להדס שהוא מבתוליה כיון ד ה ב נש־ם‬
‫שה״ק והתריח לידה היינו אס יולדת אח־כ מחיך קישוי זה אינן רואות מ״ת ‪ .‬ומסיים אלא דמסתפינא להתיר אלא א״כ‬
‫‪ i ’f z t‬אס אינה יולדת אח"כ ושהתה זמן רב לא חייש־נן כלל יהי׳ ידים מיכיחות שהוא דם בתולים טכ״ל ‪ .‬ובדידן הידים‬
‫ומי{ זה בכלל פה׳ק וראי׳ בדירה לזה מפ״ו ואהלות דמשנפתח מוכיחות הוא במה שיש לה קצת צער בביאה כמ״ש הס׳ז )שם(‬
‫הקבר אין פנאי להלך ‪ .‬ועוד נ׳ל דכה״ג לא שייך ליזד מנהג ואפי׳ בנ״ד שכבר היה לה ווסת קבוע קודם נשואין ‪ .‬עכ״ז דעת‬
‫הב״י שגם בזה מהני ידים מוכיחות ‪:‬‬ ‫כ• ז׳ה דנר שאינו מציי שתעעה המילות וכל הנשים עד שתלך‬
‫ל ה נ ה בשו״ע סתם המחבר וכתב הבועל אס הבתולה כמה‬ ‫האשה אחדי שישבה מל המשבר ובדכר שאינו מצוי לא שייך‬
‫פעמים וראתה דם חי׳ת לעולם מחזקינן שהם דם בתולים‬ ‫לימד מנהג ילפנין שבת דמחללין ביושבת על המשבר משום‬
‫דאזליק אתר תזקת נשים דמול־דין כשיישבח על המשבר ‪ .‬וגם כו׳ ]ועי׳ בד״ת על הרא״ש ר״פ ותינוקות סק״ה[ והס׳׳ז סקי׳ז‬
‫נזשים ספק פקו׳ג מחללין עכ״ל ‪ .‬הרי לך כל הדבדים לדחוס הקשה עליו דכא למד דין זה מהתוספתא דאיתא כולן צרי כין‬
‫•דברי הרב הנ״ש והלכה כרורה היא כמ״ש ‪ .‬ונחתי שמחה בלב־ בדיקה בשפופרת חין מן הבתולה שדמיה טהור־ן ‪ .‬ויל׳ד דהא‬
‫בתולה נקס בתוספתא ושמא היינו כ״ז שהיא בתולה ‪ .‬והיינו לפי‬ ‫‪.‬שגוונחי לדעת כתורת שלמים ‪ .‬וה׳ל שהנחני ב ד ^ קמת ‪:‬‬
‫מה שאמרו בר'פ תינוקות כל אחת לפי דינה לא הגיע זמנה‬
‫לראות עד שתחיה המנה והייני לשמואל כ״ז שהרוק מצוי בפה‬
‫שרואה מ״ת ובו' ובראתה בבית אביה קידם נשוא־ן בעילת מצוה‬ ‫טו‪.‬‬ ‫סי מ ץ‬
‫לחוד ותו לא הוי בתולה ואמתי מיקל הרב״י בכל הבתולות‪.‬‬
‫וטכ״ז הסכים להפסק שכתב בשו״ע היכא ריש ידים מוכיחות‬ ‫ה ח " ם והשלום יהדיו •הי׳ תמי ם יעלו ־נל י א ש‬
‫היינו דיש לה צער קצת ‪ .‬והב״ח מיקל אף שאין לה צער כלל ‪.‬‬ ‫ש״ת‬ ‫ידידי ; ^ נ ה מ א ה'‪ :‬החריף ובקי בה״ת כ‬
‫ולפי״ז בנ׳ד אף שראתה קודם הנשואין עד״ז מהני ידים מוכיחות‬ ‫שר■׳ חיים יוסף חנ א ב ד׳ ק אפטא‪:‬‬
‫ממה שהיה לה צער ‪ .‬והפעם אחת שלא מצא הכתם בזה אמרינן‬
‫נ פ ש ל בשאלתו בדבר אשה שהיה לה ווסת קבוע קודם הנשואין דהול־ן במה שאומרים שניהם שלח היה ביאה גמורה ולא נקרא‬
‫ונש'‪.‬ת ובא טליה בעלה בעילה מצוה ומצאה כתה עדין פיסקת מלראוה וביאה זו אינה בחשבון ‪ ,‬וכמי דחמדינן‬
‫אדמדם ‪ .‬יאח״כ בא עליה בליל סבילה ולא מצאה כלום ובלילה דתילין במכה ]והגאון מהר״ש איגר בגליין רש״א הביא בשם‬
‫כניה מצאה כחס והיה לה צער גדול בשלשה ‪9‬יאות הללו ואף תשו׳ באר עפת )סי׳ מ״ס( במש״כ בשי״ע ואם אח״כ תראה‬
‫בליל שיבילה בלא מצאה כלום ג״כ היה לה צער נדו ‘ והבעל ג׳ פעמים ‪ .‬יראה דה״ה באינך אופנים דבר־ש פ׳ בתרא דנידה‬
‫אומר שלכך לא מצאה כתם משוס שלא ידע אין להתנהג ולא בבעל ילא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם וכן בוגרת ובפסקה‬
‫היה ביאה גמורה וגס האשה אומרת כן • •^‪'! 5‬נ סבלה פ״א ובפעם שאח״כ הרגישה צער ואומרת שלא היו הכתות שוות‬
‫ומצאה כ״כ כתס אדמדם ואח״כ סבלה ובא עליה פטט חמישית וביי שהגיע השמש פעס שאח״כ למקום שלא הגיע מקודם אין‬
‫ומצאה נ״כ ‪:‬ה ס אדמדם והכהמים הנ״ל היה סמוך לתשמיש דם שבביאה זו בא לחשבון ראיה מחמת תשמיש ‪ .‬יעי׳ בנב״ת‬
‫ואף )שבסי׳ קס״ז ס״א( ססקינן שאין אנו בקיאין מתי יקרא )סי׳ צ״ד([ יתרשב׳׳א מדמה זה לזה כמ׳ש הב״י בשמו ‪ .‬ומטעם‬
‫סמוך להשמיש ‪ .‬מ״מ כסב שם הש׳ך סק״א דכל שלא היה זה התיר השבו״י )ח׳ג סי׳ ס״ח( לטנין וקנה שפסקה מלראות‬
‫סמוך לתשמיש לא מיקרי רואה מחנות תשמיש ‪ .‬ואבקש מכביד זמן רב ואח״כ החלה לראות מ״ת התיר במרגשת כאב מטטם‬
‫הדרת גאונו להשיבני מה דעתו בדין זה ‪ .‬זהי תוכן מכתבי ‪ :‬דתולין במכה ‪ .‬וכ״כ הולין בבתולים כ׳׳ז דמרגשת צפר יכמ״ש‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬ג ר ס י ג י בנידה )דף ס״ד( היתמר בטל ולא הנוב״ת )סי׳ צ׳ב( דתילין בדם בתולים אף אם אין לה צער‬
‫׳ מצא דם וחזר ובעל ומצא דם והיא נאמנת לומר בתולה היתה עדין כי בעלה הראשון היה‬
‫ר׳׳ח אמר טמאה ור״א אמר סהורה ר׳ח אמר טמאה עומד על ביתו ולא נשען דהרי נאמנת לומר מכה יש לי‪ .‬וכן‬
‫דא׳א דהוה דם בתיל־ס מעיקרא הוי אתי ור׳א אמר בנ״ד שהיא אומרת שלא היה ביאה גמורה בפעם הזאת שבעל‬
‫דאמר שמואל יכולני ולא מצאה כתם נאמנה בזה ועדין דם בתולים היא ‪ .‬ומש״כ‬ ‫סהורה ד־למא א־תרמי כדשמואל‬
‫לבעול כסה בעילות בלא דם ‪ .‬הרי דאם יש מקום לתלות במה שם בענין אם יש לה ווסת קבוע הוא מטעם דאין לה צער‬
‫שלא מצא דם בבעילה הקודמת תלינן ואמרינן דהיכא וחזר בביאה משא׳כ בנ״ד דיש לה צער תלינן בדם בתולים‪ .‬וגס‬
‫יבעל ימצא דם שהוא דם בתולים‪ .‬ולפי'! בניד הדדא ד־נא לדעת רבינו ה ח ת׳ ס) סי׳ קמ״ו( שכתב אודות בסולה שאחר הנשואין‬
‫למה שהוא הלכה פסיקה )סי׳ קס׳יז ם־״ג( הביעל את הבחילה שלא פסקה עדין מלראות דם מ״ת טס הדגשח כאב וצער להחמיר‬
‫כר‪.‬ה פעמים ודאחהדם מחמת תשמיש לעילם מסוקינןשהס דם שם ‪ .‬היינו מטעם שאומרים שמרגשת שהדס יצא מהמקור ואף‬
‫בחילים עד שתשמש פ״א ולא תראה דם מ״ח יאס י‪.‬ח״כ תראה אס הם דם בתולים ‪ .‬מ״מ א״א שנתטרב בה נדה היוצא בפח־חת‬
‫המקיר דהרגשה סברא דאורייתא הוא ‪ .‬וכ*ז לא שייך בנ״ד ;‬ ‫נ״פ מ״ת הוחזקה להיות רואה דם מחמת השמיש ‪:‬‬
‫ו ^ ״ ב בנ׳ד שמצאה כתם בכל פעם שבעל אמר־נן שהיא דם ו ג □ במש׳׳כ בענין_‪.,‬דשמא המה לא שכיחא״ כבר הקשה בזה‬
‫מירי זקני הגאין רכינו אלחנן זצוק״ל בספרו סדרי טהרה‬ ‫בחיליס ואף שבפעם אחד בעל ולא מנאה לה אמרינן‬
‫דהרשב׳א והרא״ש סיתרין א־ט והקשו מרוט מכימא־נן בלא מצאה‬ ‫בזה שפסקה מלראות כיין שיש לנו לתלות במה שאמר הבעל‬
‫יהאשה שנא היה אז ביאה גמורה ויש לגו ידיס חוביחוה דמשים כלל דשמא תפהי ש׳ז נימא שמא הטה ותירצו משום דלא שכיחא‬
‫נמ״ד‬
‫מהריי״ד‬ ‫עו״ת יו״ד סימן מו ‪19‬‬ ‫תשובת‬ ‫‪16‬‬
‫באב״י ‪^. .‬י‪.‬י״ל משעם התמים יעי ם דמתיר באם אומר‬ ‫נ מ ״י שאר שמיאל דרב גובריה והקשה בס׳ש )שם סק״ב( ממש׳כ‬
‫חיים וני' מיי״ש[ וע״כ כתב המרדט » ף מסכת ע*ז ג הני‬ ‫הרשב״א בעצמו הובא בב׳י דאמא' אפי' במצאה לס לח תלינן‬
‫דליים ששואבין בהם מיס והס מתושקיס ברזל סביב שקורץ‬ ‫בבתולים כמו למלינן במנה ‪ -‬לי׳ל לשאר הכא דאיכא למיחוש‬
‫רייפי״ן אס לקתן מן המכו״ס א״צ טבילה ואמ״כ דהכל הולך‬ ‫לדשבואל לאמי יכולני לבעול בלא לס ע״כ חיישינן לנלה ‪ .‬ולפי‬
‫אחר המעמיד ה״מ היכא דנשתמש דרך המעמיד כו' אבל הני‬ ‫תי מן ‪ 1‬ה היינו לק*ל בלא מצא כלל מלוע ממאה עיי״ש ‪ .‬וגס‬
‫דליים שהמעמיד אינו בתוכו א*צ שבילה ע' כ ‪ .‬ול״נ מטעם‬ ‫בנ״ל לאמר הבעל והאשה שלא ילעו איך להשנהג וא״כ י״ל ללא‬
‫דהוי ככלי מתכת המשמשת את הטן שאין דינו נכ״ מ כמ״ש‬ ‫היה אלא המראה ‪ .‬וכבר כמב אאמ׳ז בעל סלרי עהרה ללענין‬
‫במסכתא דכליס )פי׳א מ״ו( כי זה נחשב כהשפל לכלי ען נ מ׳ ש‬ ‫המראה השייה שכיח לכ*מ ‪ .‬ולפי״ז בנ״ל יש לחזק הסברא מהגמ'‬
‫הריב ‪ .‬ומי' תי״ש שם ‪ .‬ובנ״ד דההיהוך פורצל״יי הוא מי פני ס‪.‬‬ ‫לנירה )רף ס׳ל( שהבאמי למעלה רילמא איתרמי כרשמואל ויש‬
‫והוא השומר והמעמיד להכלי שלא יעלה חלודה ומשתמשין דרך‬ ‫סקוס לפלות במה שלא מצאה הכתס בבעילה הקודמת כנ״ל ‪.‬‬
‫המעמיד פשיעא דא״צ שבילה‪ .‬וכמ״ש הגר״א ביו״ד )סי׳ ק״צ‬ ‫וכל עול שאנו קיימין בסברא זו דלא יקרא עדין פוסקת אין‬
‫סקכי׳׳ז( אע״י דעקרו חרס חזלינן בתר הציפוי ואע׳ג דלמנין‬ ‫לנו לפלפל בהא דאיתא )סי׳ י‪",‬צ סנ״ד( דאין בכתמים משוס‬
‫עיומאה כו׳ ומסיים שם וכבר השיג הראב״ד ומ״מ דבריו בזה‬ ‫ווסת ואס היה מ׳י מד הבדוק‪ .‬וגם אין לנו לחפש הת־רים‬
‫נכונים דבכילה ציפוי לכלי כו' וכאן הולך אחר הציפוי שהתשמישו‬ ‫מצד דבכתמיס יש ס״ס ספק מ; הנוקור או מעלמא ואה״ל ממנה‬
‫בהציפוי מבפנים עכ׳׳ל ‪ .‬וע״כ כתב המחבר )סי׳ ק״כ ס״י( כלי‬ ‫דלמא מן הצדדים אחר דאנן קיימינן מתה דהוא דס בהולים‬
‫עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחון שמעמידים אומו א״צ שבילה‬ ‫ולא מקרי פוסקת מלראות ‪ .‬ע״כ גם דעתי העניה מניה לדעת‬
‫כדמח המרדכי הנ״ל ומה שבב׳י שם ' מסחפק בזה וכחב ויש‬ ‫כהר״ה להתיר את החשה ‪ .‬וכ״ז כתבתי רק להלכה אבל למעשה‬
‫לסובלו בלא ברכה הוא משום דעה מהר׳מ שהביא המרדכי‬ ‫צריך להתיישב מס בעלי הוראה המובהקים ‪ .‬ואם יסכימו להיתר‬
‫דמדמין סבילה לעומאה למנין הלך אהד המעמיד‪ .‬אבל להלכה‬ ‫אזי יצרף גם דעתי בז ה‪ .‬ומחלישת גוי בפת הזאת קצרתי‪:‬‬
‫כתב בפשיטות דא״צ טבילה‪ .‬והוא כמ״ש הס״ז דלא אמרינן‬ ‫שותם ב׳ ימיס לחלש אד ‪ r‬שנת ה׳תרס״ב ליצירה‪ .‬בפה‬
‫כאלו כולו ממכת כיון שאין החשמיש דרך אומו הצד ]ומי׳ בש״ך‬ ‫פעטרבירג פיר הבירה ‪ .‬נאס יצחק דאנציג •‬
‫שם סקי׳ב שהניח בצ״ע[ והוא כמ״ש הגר״א דאנו הולכין אחר‬
‫הציפוי שתשמישו בהציפוי מבפנים וע״כ בנ״ד פשישא לן דא״צ‬
‫טבילה ‪ .‬והירא שמיס יעשה כמ׳ש במשובת רש״י הובא במרדט‬ ‫סימן טז‪.‬‬
‫שם שיטבול עמהם כלי אחר ואברך מל הודאי ויכלול זה בברכה‬
‫'‬ ‫כן' נ״ל להלכה ולממשה ‪:‬‬ ‫ם ? ט ה שפיר קאטר הוא נייהו כבוד יידיי׳ע ו ‪ r‬ידי ד״־ב‬
‫‪ 1‬ב ט ה ששאל כפ״ר אי צריך לברך מל כלי ממכת שקונין‬ ‫המאור ד‪ 1‬דול חריף ובקי ב ח׳ ת סוכן עד אוצר‬
‫בחנות ישראל ואין אנו יודעים אס הוא מבית חרשת‬ ‫יראת ד׳ טהורה כ ש׳ ת מוהר׳ר מ ש ח נ׳י הנ אבדי ק‬
‫עכו׳׳ם וגם החנוני שמכר הכלי ג״כ אינו יודע כי הוא קנה‬ ‫באלגראד ‪:‬‬
‫בפיר אחרת בחנות ישראל ואי אפשר לברר ‪ .‬המשובה בזה ‪.‬‬
‫הנה בכלי זכוכית כה״ג דטבילמן מדרבנן אף שמברכין על‬ ‫הראשון בדבר שאלותיו באיזה מנינים ששאל כת׳יר‬ ‫׳מכתבו‬
‫הטבילה כמו על כל מצות דרבנן פשישא לן דא״צ לברך מל‬ ‫לחות דמחי הפניה ונם מכתבו השגי לזרזני‬
‫הטבילה ‪ .‬ובשעת הדחק אפשר דמותר להשתמש בלא שבילה‬ ‫בחשובחי באו לילי‪ .‬אבל יסלח לי ילידי על איחור תשובתי כי‬
‫וכמ׳ש הפ״ת סקי׳ב בשם שארי הגר״א דאנציג ז*ל בחכמת‬ ‫הימים האלו בימי הקין משכני במרי השדה במעון הקין אשד‬
‫אדם לענין ישראל שמחזיק הוש״א של זכוטת והפועלים מכו׳׳ס‪.‬‬ ‫רק לפרקים אבא המידה ובבית משכני בכפר אין הספרים‬
‫או לה־פ^ וכמו שפי' הר״ן דעת הרמב״ס דסובר למנין משכנתא‬ ‫עמדי למיין בכל הצורך רק היום אשר באתי המירה בדבר סדר‬
‫של עכו״ס דא'צ טבילה דלשיטמי׳ אזיל דס׳ל דשבילת כלים‬ ‫נש אחד אצלתי מועד למיין בשאלתיו אחת הנה ואחח הנה‬
‫מד׳ס כמ׳ש )בפי״ז מה׳ מ׳א( ומי׳ בעי״ז בא״ח סי׳ שכ״ג‬ ‫והנני להשיבו בקצרה מה שנראה במיני להלכה ‪:‬‬
‫סק״ה‪ .‬אך הספק הוא בכלי ממכת די״ל כיון דלענין סבילה‬ ‫ת ש‪ 1‬ב ה ‪ .‬י א ש ו ] לציון מה שציינתי אדות כשאלה ששאל‬
‫הוי ספק דאורייתא וצריך טבילה א'כ צריך ג"כ לברך על‬ ‫’ מר בדין סבילת כלים עמאלירהנ״ו‬
‫הטבילה ‪ .‬או אפשר כיון דכל הברכות המה מדרבנן חון מבהמ״ז‬ ‫שעיקר הכלי הוא מתכות ורק המה מצופים מבית ומבחון ■‬
‫א'כ למנין הברכה הוי ספק ברכות להקל‪:‬‬ ‫בהיתוך נישממלצ״ש אס צריכים שבילה ? והנה הדין פשוע בוה‬
‫ו ט ה שנ״ל בזה דאזליק בזה במר רוב בתי חרשת מהכלים‬ ‫כמו דאמרינן במ״ז )דף ע״ה( קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא‬
‫הללו במחוז ההוא כמו דאמרינן בחולין )דף צ״ה( מצא‬ ‫חד אמר כתחילתו וח״א כסופו והלכתא כסופו ‪ .‬ופי' הדי״ף‬
‫בה בשר הולך אחר רוב טבחים ואם מבושל הולך אחר רוב'‬ ‫מחלתו כלי חרס ובסוף מחפו ליה במיני מתכת כגון בדיל‬
‫אוכלי בשר ‪ .‬וכמו דתנן במכשירין)פ׳ב מ״ג{ גסטריות שישראל‬ ‫ועופרת הלכך ככלי מתכת דמי וצריכי סבילה מ ״ כ‪ .‬ולפי״ז‬
‫וכנעני מעילין למוכה אם רוב מן הסמא שמא •יאס רוב מן‬ ‫בנ״ד הוא בהיפך שמחלת הכלי הוא מהכת ובסופו הוא מחופה‬
‫הטהור טהור ‪ .‬וכן שם במשנה ד׳ — ה׳ וכמ״ש במ״ז )דף ל״ד(‬ ‫בהימוך פורצל׳יי אזלינן בחר סופו וא״צ שבילה ‪ .‬וההיתוך אינו‬
‫לענין גבינות בית אינייקו השמם מפני שרוב ענליס שבאותה'‬ ‫נעשה לנוי רק הוא שומר להכלי שלא יחקלקל ולא יעלה חלודה‬
‫עיר נשחטין למכו״ס ‪ .‬וכן בנ״ד אזלינן במר רוב במי חרשת‬ ‫וזה יקרא מעמיד הכלי והכל הולך אחר המעמיד כע־ש בפר״ק‬
‫כלים הללו במקום ההוא אם רוב עכו״ס או רוב ישראל ‪ .‬אבל‬ ‫דשבת ]ומי׳ במשובת חתם סופר )סי' קי״ג( מש״כ למנין הכלים‬
‫יען שהוא ספק ‪ .‬הדין פשוט שצריך לסובלם בלא ברכה ‪ .‬או‬ ‫פורצעליי״ן דקדרות ברזל הגמשה והס מצופים נהתיך גישמעלצ״ש‬
‫יעשה בצרוף כלי אחר כתשובת רש״י הנ״ל ‪ .‬עוד יש למצוא‬ ‫לבן ושוע דק מאד דבמי לבון מספק ואס מלאו גחליס שפיר‬
‫עצה בזה כדי לצאת מידי ספק ברכה ‪ .‬יעשה ככה ‪ .‬ימננו‬ ‫דמי דמסתמא לא ניחוש דפקעי ט׳ ואמנם אי לא פקעו לא‬
‫במתנה לעכו״ס ויחזור יישאלנו ממני‪ .‬או ימלאנו מיס מהמקוה‬ ‫נימא דלא אסיק להו שפיר משוס דחייס עלייהו כו'‪ .‬וסברא‬
‫ויטבלני כלאחר יד ואי לא יברך מל העיבילה ‪ .‬ועי' ב מ ^ ר ת‬ ‫נכונה הוא במה דהיקל בזה דלא פקעי ולא נחמיר מפוס דנאמד‬
‫ישראל במסכתא ניצה )פ׳ב מ״ב( ולכאורה יש לדקדק למה לא‬ ‫דלמא לא אסיק להי שפיר כי כעין זה היקל התמיס דמיס‬
‫מהני כלאחר יד למנין כף מאזנים דאמרינן בביצה )פ״ג מ״ו(‬ ‫)סי׳ רמ״ח( דהיכא דהוא אומר דאינו חס סמכינן עליה ומל‬
‫וחכ״א אין משגיחין בכף מאזנים כל מיקר ‪ .‬וכתב הר״ב ואפי׳‬ ‫דבריו ומותר ‪ .‬וע״ז סמך הפרמ׳׳ג בה׳ פסח )סס״י תנ׳א‬
‫לשמור הבשר ק העכברים אסור לשום אותו בכף מאזנים;‬ ‫במ״ז( להתיר אם ליבן בתנור כ׳ח כי לא מהני בכ״ח רק‬
‫והוסיף המפארת ישראל לדייק מלשון המשנה שאמרו ״כל עיקר״‬ ‫לבון בכבשן ואם בשול במזיד צ״ט אס ח מ ה לבשול במזיד‬
‫הייט‬
‫‪» tw‬‬ ‫ש ר ת יו״ד ‪ IB p 'B‬ין ■ ‪n‬‬ ‫תשובת‬
‫לאור הנר וכשיש כאן שמש והוא צריך ־?משמיש צריך להחקרכ‬ ‫היינו ר״ל דקמ׳ל דאפי׳ בהונח המשק? כנגדו כ ד שיהנשא הקן‬
‫לאור הנ ר‪ .‬אז כשיש שמש הוא מקרב עצמו לטיין לאור הנר‬ ‫מאמר שבו המאכל שבנן{ מאזנים כדי לשומרו ק הטכברים‬
‫השמש ושיב לא איכפת לן מה ששאר הנרות מאירים ומזה*רים‬ ‫איט רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול‬
‫ג״כ כיון שלא לאורה הוא צריך ושפיר נשאריס בהיכר ישלהם‬ ‫לכתחלה ‪ .‬ובמבילה מותר למבול דרך אגב ולא גזרינן בזה שמא‬
‫לשם מצות חנוכה ‪ .‬משא־כ כשישתמש כשאין שמש שם אין היכר‬ ‫יסבול לכתחלה ? ויש לומר כי שם בדיני המשקל הוא במלאכה‬
‫למצות חנוכה וכו׳ וכן נראה דהרוצה להשתמש נגד נ״ח אעס׳י‬ ‫דאורייתא יפבילת הכלי הוא מד״ס לדעת הרמב״ם דסובר‬
‫שהשמש שם יש לו להסות ענין הדבר שמשמש שם אל נר‬ ‫דסבילח כלים הוא מד׳ ס לא גזרינן ‪ .‬ורק במקום חשדא גזרינן‬
‫השמש שיהא ניכר שאין לו חסן בנרות של מצוה ‪ .‬ואו אעפ״י‬ ‫אך בדרבנן כמז ב ד ת שהוא מד׳ם ובב׳ פתחים צריך להדליק‬
‫שהם גורמים יתרון ראות עיני‪ 1‬לית לן בה ע״כ ‪ .‬וטי' ברא״ש‬ ‫בשניהן מסעם חשדא כמ״ש באו״ח )סי׳ תרט״ח ם״ח( וכן‬
‫)בפ״ב דשבח( שכתב ג״כ כזה לענין תשמיש פראי אצל נר‬ ‫אפור לאכול בשר טוך בחלב שקדים מה״נו כמ״ש הש׳ך ביו״ד‬
‫חנוכה דדוקא בסמוך לנר כהרצאת מעות אסור אכל לא מרחוק ‪.‬‬ ‫)סי' פ״ו כק׳י( ‪ .‬ולדברינו יש קלת ראי' לדטת הרמב״ס‬
‫ועי' בב״י מא״ח )סי׳ תרע״ג( ‪:‬‬ ‫דנובילה כלים היא מדברי סופריה ודו״ק ‪ .‬ותו חין להאריך בזה‬
‫מ י ל הלין סעמא יש לנו לפסור שאלתו דבאמת אין חשש‬ ‫דהלכה פסוקה היה כמה שכתבנו ‪:‬‬
‫בזה כי הוא הנאה הבא לאדם בע'כ כמו ריח הקטרת‬ ‫חותס ביום עש״ק י״א תמוז שנת ה׳תרס״ה ליצירה ‪ .‬בפה‬
‫וכמ״ש בירושלמי דקול ומראה וריח אין בהם מעילה ואם ירצה‬ ‫פעטרבות עיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ר ד א נ צ י ג }‬
‫להיות מהחרדים יעשה ככה אס ההכרח ללכת להאפסייק בדבר‬
‫הריצעפס ישלה מתחלה שליח עכרם אי קטן לשאול מבעל‬
‫האפסייק כמה יעלה הרינעפע וימנה המעות בביתו ואז מותר‬ ‫‪,‬‬ ‫סימן יז ‪.‬‬
‫אך לגדול ללכת לבית המרקחת ולשלם לו כי אין צריך לימו ת‬
‫מהאור הנר למנות המעות ‪ .‬והנאת אורו היא הנאה הבא לו‬ ‫‪ .‬עוד לדרי־׳ג מ ׳ י מ ה ר ״ ם נ״י ‪:‬‬
‫בע־כ ואין איסור בדבר יכמ׳ש התום' בסוכה )דך נ״ג( דבוררת‬
‫לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה ‪ .‬והאור‬ ‫שאלתו אשר במחנו באלגרא־ חין רק בית מרקחת‬ ‫בלבר‬
‫בלי השתמשות לפניה לאו כלום היא יכמ״ש הרא״ש דדוקא‬ ‫אחת ובטל האפפייק הוא יהודי חפשי ובהאפפייק‬
‫בסמוך לנר כהרצאת מפות אסיר אבל לא מרחוק ‪:‬‬ ‫דולקים שם מנורות ]להמפ״ן[ הבוערים ביי״ש ספיר׳ס שהוא‬
‫א מ נ ם כל זה כתבתי בדרך פצה אך להחרדים שימנה‬ ‫ח ק‪ .‬גמור אס מיתר לישראל לכנוס בהאפעייק בפסח כיון דנהנה‬
‫המעות בביתו מחיר הריצפפע ‪ .‬אבל באמת אינני‬ ‫מהאור הספירט ‪ .‬זהו תוכן שתלתי ‪:‬‬
‫רואה בזה שום חשש דהשלהבת אין בו ממש ומותר ליהנות‬ ‫בירושלמי )שלהי מסכתא סוכה( דקול‬ ‫תשלבה גרפינן‬
‫״‬
‫מהשלהבת כמ״ש באו׳ח )סי׳ תק״ב ס״א( אין מוציאין האש לא‬ ‫’ ומראה וריח אין בהס מעילה והתוספת‬
‫מן העצים וכתב המ״א בשם הרה*מ דאין זה כביצה שנולדה‬ ‫בסוכה )דך נ״ג( בד״האשה היתה בוררת כו' כתבו בירושלמי‬
‫שאסורה לפי שאין זה דבר הראוי בעצמו אלא לאפות או לבשל‬ ‫הריך ההיכא מעילה דשמן ופתילה היה של הקדש ומשני דקול‬
‫ונראה שאם הוציא אש מותר להשתמש בו ‪ .‬והקשה הלח״מ דהא‬ ‫ומראה וריח אין בהס משוס מפילה וקשה דבפסחיס )דך כ״ו(‬
‫אין מסיקין בשברי כלים אך שאין ראיין רק לאפות או לבשל‪.‬‬ ‫תמרינן מפילה הוא דליכא הא איסורא איכא ‪ .‬ויש לומר דבוררת‬
‫ותירן רבי' מהר״י מליסא בספר קהלת יעקב דכונת ה מ' מ‬ ‫לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה ‪ .‬ועי'‬
‫הוא דדוקא פצי מוקצה דהוא דבר שיש בו ממש תשיבי כמו‬ ‫בתפארת■ ישראל )שס( דכתב דמה שאמרו בסוכה דאשה בוררת‬
‫עצי הקדש ועצי השירה ‪ .‬אבל הכא דלא הוציא רק שלהבת‬ ‫חמיס לאור בית השואבה די״ל דאסור רק בתשמיש שהוא סמוך‬
‫ומדליק בהן פצי היתר דמשלהבת אין אסור ליהנות דאפי׳‬ ‫לנר דהוא בזוי אבל לא במרוחק ממנו וכמ״ש הרא״ש לענין‬
‫שלהבת מ ע׳ א חותר לפי שאין בו ממש ובעצי היתר שהודלקו‬ ‫תשמיש פראי גנאי אצל נר חנוכה ומיישב שס הקושיא‬
‫משלהבת ודאי דמיתר ליהנות עכ׳ד ‪ .‬והוא ממש כדברינו ופ״כ‬ ‫מפסחים )דך כ׳ו( דטכ׳ה איסורא איכא ‪ .‬די'ל דאפשר ולא‬
‫בנ״ד אין שום איסור ליהנות בססח בנרות הלאמפי״ן הדולקים‬ ‫מכוין הוא דודאי הי' מדליקין נרות אחרות לתשמיש ומש״א‬
‫בספירט כי השלהבת אין בו ממש בפרס כי הוא הנאה הבא‬ ‫דאשה בוררת חסים לחור בית השואבה היינו שהחור בית השואבה‬
‫לו בע״כ ‪ .‬וחין לנו לחתור בחתירת ולחפש חומרות יתירות די‬ ‫היה כ״כ גדול עד שהנר שהדליקו היה שלא לצירך ‪ .‬ומה שדייק‬
‫לנו מה שחסרו הראשונים‪ .‬ויש להאריך פוד בזה אבל אין‬ ‫מזה הירושלמי דאין באור משוס מפילה‪ .‬הרי י״ל דבוררת‬
‫מתותי בידי ‪:‬‬ ‫חסים היה לאור הנר דחול שהדליקו ? העעס דאי היה בו משום‬
‫מפילה היו זהירין ולא השתמשו אז בחצרות כלל מחשש דלמא‬
‫חותס בחדש תמוז שנת ה' תרס״ה ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ר בו רג‬
‫אתא לידי מעילה‪ .‬ועי' בר״ן חולין )דך רצ״א(‪:‬‬
‫יצחק דאנציג;‬ ‫הבירה‪ .‬נאם‬ ‫פיר‬ ‫'‬ ‫' ‪ r U u‬ראיתי לרבינו מהר״י חאגיז בספרו הלכות קסנות‬
‫)סי' קי״ח( וז״ל הנרות הללי שאנו מדליקין לחנוכר^‬
‫מאירים ומזהירים בכל הבית והשמש בכיל לגבן מהו ? וססתברא‬
‫ס י ק י ח‪.‬‬ ‫דכשאמרו בשבת )דך כ‪-‬א( צריך נר אחד להשתמש לאורו ‪.‬‬
‫היינו במדליק כמצותו בלבד נר איש וביתו ‪ .‬אבל במהדריס היה‬
‫שלום רב■ יבא ויקרב ‪ .‬לכבוד ידידי הרב השאור‬ ‫צריך נר כנגד נר כי היכי דניהוי זו״ז גורס ובדרבנן התירו ‪.‬‬
‫הנ ח ל ‪ .‬דזריף ובקי ב חי ת אוצר היראה כ שי ת‬ ‫א*נ לטנין זה אפשר דאין להחשיב התוספות כעיקר דאין הכל‬
‫יביליס לתת שמשים כנגדס עכ״ל‪ .‬ובאור דבריו כתב השע״ת‬
‫מוהר׳ר חיים אברהם דאייט שמאן נ׳י ו ע א ב ה׳ ק‬
‫דר׳ל דנר הנוסך אינו חומרא כ״כ לפני[ השמוש לאורו ‪ .‬ואע״ג‬
‫סאראקא‪:‬‬ ‫דכחבו הפוסקים דגס בנר הנוסך אסור להשתמש לאורו כמ״ש‬
‫מ כ ת ב ו מן ט״ז אדר הגיפני ‪ .‬ומחד ידוה לבי פל השערורי׳‬ ‫רבאה״ט )כי' תרע״ג סק״ב( בפס מהר״א הלוי מ״מ כיון‬
‫הנפשה במחט כי כא איש אחד ושמו מו״ה‬ ‫דאיכא שמש אחד שמאיר ג״כ סגי בהכי לתלות שאין השמוש‬
‫ליפא ותקע אהלו במחט ולקח לו קרני ברזל להורות דיני‬ ‫מחמת הראשון ולא מחמת הנוספיס לבד שהרי גס אור הנר‬
‫או״ה ולסדר ג־ס־ן במקומו בלא רשיונו ‪ .‬וכת״ה מיחה בו‬ ‫השמש שמה ומקילים בהו שלא נאמר שאור השמש בסל לגבייהו ‪.‬‬
‫והוא יפשה את שלו ויורד לתיך חייו ומקפח פרנסתו ‪ .‬וכבר‬ ‫כן הבין הגאון בעל שע״ת דעת בעל הלק״ס ‪ .‬וכתב שס עוד‬
‫גלה צערו לרבים והודיע החמס הגדול הזה לגאוני זמנט הי׳ו‬ ‫דבאמת נראה דפיקר אסור השמוש היינו לפי שצריך להתקרב‬
‫ה״ה‬ ‫‪3‬‬ ‫גימל‬
‫סדדי״ד‬ ‫שוית ‪ r r‬םימן יח‬
‫הרמ׳א ילא ‪ r‬טי צורתא דשמטתתא ‪ .‬וז״ל רמ״׳א שם ‪ .‬רג הי‪ 1‬םג‬ ‫ודה הגאון האמת• מוהר ‪ r‬פר ‪ T‬מאן מקארלק והגאון הגדול‬
‫בפיר ולומד לרבים יכול חכם אתר לבא וללמוד שם ג״כ אפי׳‬ ‫גוו׳ה יחיאל מיכל טפשמיין מנאווהראדאק‪ .‬והמה שלחו איסור‬
‫מקפת קצת פרנסת הראשון פ' כ ‪ .‬כוונתו שהרב הראשון ״לא‬ ‫גדול לבני מדתו שאסור לשאול ממט שום שאלה כאשר ראיתי‬
‫נ ת מנה' מהטדה רק שישב שם מטצמו מכבר ומצד תכמתו‬ ‫בהטתהת מכתבם ששלח לי מ ר‪ .‬וטדין טומד במרדו ולא‬
‫יורה וידון וקהל הטרה ראו ברכה בו וקבלו הוראותיו לבא‬ ‫•אבהילשסוט לאזהרת הגאונים ר^״ל ‪ .‬וכתר״ה שלת אלי ובקש‬
‫לביתו ולשאול ממנו דיר או׳ ה ולדין לפניו בין איש לרטהו ‪.‬‬ ‫ממני לתות דטת• הטרה ‪ .‬ובאמת מה כתי גדול להוסין! דברים‬
‫באופן זה יכול חכם אחר לבא וללמוד ג״כ שם כי הראשון לא‬ ‫טל דברי הגאונים הנ״ל שיתיו■ ‪ .‬ובפרמ ברתוק מקום כזה ‪.‬‬
‫נתמנה מהטדה לרב בראשונה רק מטצמו ישב שם והתחיל‬ ‫טכ״ז אמרתי למלאית באשתו כי רצונו של אדם גדול ■זהו‬
‫להורות לפניהם והקהל קבלו הוראותיו ולפ״ז אין כתו גדול מהחכם‬ ‫כבודו ‪ .‬ואמר^ להטלוס■ טל הגליון תשובה ברורה אשר האיסור‬
‫השני הבא לפיר וזכות שניהם שוה בזה ‪ .‬אבל ברב שהתחנה‬ ‫סל טל האיש מו״ה ליפא שבא יגבילו לקפח פרנסתו ‪ .‬וגס‬
‫בהפיר מרוב אנשי הטדה בכתב וחתימות כמנהג הקהלות ‪ .‬או‬ ‫האיסור הוא טל אגשי טדתו המחזיקים בבריתו ונותנים יד‬
‫שזכה הזכות מאביו שהיה שם לרב מלפנים אין ספק שאסור‬ ‫להממרה פי גאוני זמננו ומרבים מחלוקת בישראל וטונם‬
‫לשים חכם אך שהוא גדול מהראשון בחכמה לבא בגבולו ולהנהיג‬ ‫גדול משוא ‪ .‬וד׳ יכפר בטדם ;‬
‫נשיאות ‪ .‬ובזה מדויק דברי הרמב׳ם במש״כ כל השררות וכל‬ ‫ת ש ו ב ה ‪ .‬ג ר ס י נ ל בירושלמי )פר״ק דיומא ה׳א(ובפ״ג‬
‫״המנויין' שבישראל י'רישה הוא לבנו ‪ .‬דקדק לומר מינויין ‪.‬‬ ‫׳ דהוריות )הלכה ג׳( תחתיו מבניו‬
‫היינו באופן שנתמנה מהטדה מראש אז זכותו גדול \אין לזר‬ ‫את שמו טומד תחתיו מביא טשירית האיפה ואת שאין בנו‬
‫לבא בגבולו ‪ .‬והרמ׳א לא יחלוק טל הרמב׳ם בזה אשי מקיר‬ ‫טורד תחתיו אינו מביא טשירית האיפה ‪ .‬וכמ״ש בתלמודין‬
‫׳‬ ‫דבריו הוא מהירושלמי ומהת־כ הנ׳ל ‪:‬‬ ‫ביומא )דןז ט״ג( וטיי״ש בפירש׳י ‪ .‬ואמרו בתו״כ )פי׳ אחדי כ׳‬
‫שכתב רמ׳א אח״ז ‪ .‬מי שהוחזק לרב ב טיי אפי׳ התזיק‬ ‫ליב( ואשר ימלא את ‪T‬ו לכהן תתת אביו מלמד שהבן קודם לכל‬
‫בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אטס״י שבא‬ ‫אדם יכול אפי׳ שאין ממלא מקומו של אביו ת״ל אשר ימלא‬
‫לשם אחר גדיל ממני ‪ .‬ור׳ל אך שלא התמנה מראש מהטדה‬ ‫את ידו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל‬
‫והוה אמינא אס בא חכם גדול ממט ורוצים בו ׳יוכלו להורידו‬ ‫אדם ואס אינו ממלא מקומו של אביו יבא אמר וישמש תחתיו‪.‬‬
‫מ כ לו כ ל‪ .‬ע'ז אמר שחזקתו חזקה שאין להורידו מגדול תו‪.‬ו הוא‬ ‫ולמוו זה ממלת ‪.‬י דו' שהוא מורה טל המקום כתו ויד תהיה לך‬
‫נמשך למש״א מקודם שחכם אתר יכול לבא וללמוד ג' כ שם ולהחזיק‬ ‫מתון למחנה ופרש״י ימלא את ידו את מקומו ‪ .‬וכתב הרמב׳ם‬
‫רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא גדול וראוי לכך ‪ .‬ור׳ל דאם איני‬ ‫)פ׳ א מה׳ מלכים היז( ומאתר שמושתין המלך הר״ז זוכה לו‬
‫גדול וראוי לכך אסור להעדה להחזיקו שיקפח פרנסת הראשון‪ .‬אבל‬ ‫ולבניו טד טולם כו׳ ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל‬
‫אם החכם השני גדול מהראשון הי״א שמיתר להטדה להוריד‬ ‫המיטיין שבישראל ירושה היא לבנו ולב׳ב ‪ .‬ט״כ ]וטי׳ בתוס׳‬
‫את הראשון מגדולתו כי לא נתמנה מראש ‪ .‬ט״ז כתב שאין להורידו‬ ‫מנחות )דך ק׳ט( בד״ה תוני כו׳ דמוכת דאם ממלא מקומו‬
‫‪,‬מחזקתו רק שניהם ישמשו בכתר אחד ‪ .‬ואת׳ז כתב רמ׳א אבל‬ ‫בתד דבר ג' כ הוא קודם ‪ .‬ודו״ק[ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כל שקבלו הקהל טליהם כי׳ אין לשוס גדול בפילם להשתרר‬ ‫ה ר י מבואר באר היטב שאסור לשוס איש לבא בגבול החכם‬
‫טליו ולהורידו ט ״ כ‪ .‬ור״ל‪ .‬הייני באופן שנתמנה מראשמהטדה‬ ‫היושב שם מכבר לקפת פרנסתו ולהשפיל כבודו‪ .‬כי‬
‫טרם ישב שם ]דברישא כתב רב היושב בטיר כי׳ יכול חכם‬ ‫איך יטלה טל הדטת שפלוני החכם יבא היום ויתקט אהלו‬
‫אחר לבא כו׳ כגון שהקהל קבלו הראשון ‪ .‬היינו שקבלו מצד‬ ‫במקומו ולמחר יבא תכם פלוני ג'כ לשבת שם וכן הלאה‬
‫שישב בראש ממצמו[ וזה מכוון לדברי הרמב׳ם כל השררות וכל‬ ‫ויבוזו זרים תילו והונו וכבודו ל טפי ישכון ומה זה ינחיל‬
‫המונייין שבישראל ירישה הוא לבנו ‪ .‬היינו שהקהל קבלו טליהס‬ ‫לבניו אתריו ‪ .‬אחרי אשר בטודו בתייס נשלו ממנו משלו ‪.‬‬
‫והתמנה מהם ואח״ז ישב בהטיר אז אין לשום גדול בטולם‬ ‫ואיזה זכות זכתה לו התורה שינחיל את בנו מקומו כמ׳ש‬
‫להשתרר טליו להורות ולדון במקומו כאשר הוכחנו למטלה מדברי‬ ‫ואשר ימלא את ידו לכהן תתת אביו ‪ .‬ומוכת שאסור לאיש זר‬
‫הרמב״ס ומהירושלמי ‪ .‬וזה ברור בכונת רמ׳א ‪] .‬וטי׳ בתשו׳‬ ‫לבא למקומו ולהנהיג נשיאות ‪ .‬וזה ברור ;‬
‫ריב׳ש )סי׳ רט׳א( ובתשו׳ מים טמוקים ובכנה׳ג בתשו׳ בעי‬ ‫ו ב ת ש ו ב ה שהשבתי להרה׳ג מוה׳ ברוך הרב ה מץ דק׳ק‬
‫חיי שהאריכו בזה ‪ .‬וטי׳ בספר מנ׳ ש)סי׳ ל״ז( שנדחק בפי׳ רמ״א‪.‬‬ ‫קטשטנוב שנשאלתי ממט בטנין זה והוכחתי שם‬
‫ולדברנו מיושב שפיר[ וכעין זה ראיתי בהרב המגיה בספר דעת‬ ‫בנדוט דאך דהיורש נחלת אביו הרב הואטדיין צטיר לימים ואינו‬
‫קדושים )סי׳ א׳( במש״כ שאין בהכנסת שו״ב משום השגת גבול‬ ‫ראוי ל ט׳ ט להיות לרב מפני חסרון ידיטתו בהוראה וממטיש שנותיו‬
‫והביא ראי׳ מרמ״א לענין הכנסת הרבנות דלא שייך השגה גבול‬ ‫חך נמצא בו כשרונות שבהמשך הזמן יגיט להוראה הדין להמתין‬
‫כיון דעל קבול פרס זה אנו בושים דאסור לקבל שכר ע׳ז משוס‬ ‫טד שיגדיל ויהי׳ ראוי לנהל את הטדה וההוכחה לזה מהרמב״ס‬
‫מה אני בתנם ואין ההיתר רק משום שכר במילה יאך שיש כמה‬ ‫שלמד דין זה דכל המנויין בישראל יורשים כבודם ממלך מאחר‬
‫דברים שמותר לקבל עליהם שכר כיון שרוב הכנסות הוא משכר‬ ‫שמושתץ הר״ז זוכה לו ולבניו ‪ .‬א׳כ מכבוד מלכים חקור דבר‬
‫בטילה לא שייך השגת גבול‪ .‬וה׳ ה בשו״ב דשייך ג*כ מה אני‬ ‫אם מת המלך והנית בן קטן שטדין אינו ראוי למלוכה ממתינן‬
‫בחנם כמו שכר הזאה דהוא ג' כ מצוה כו׳ ורוב הכנסות שו״ב‬ ‫רק בתוך כך ממנים את‬ ‫טליו טד שיגדיל ויהי׳ ראוי‬
‫משכר בטילה לא שייך השגת גבול ‪ .‬ע' כ ‪ .‬וכבר השיגו עליו‬ ‫אתד ממשפחתו שישב טל כסאו לפי שפה א״כ זה הדין גס‬
‫בזה כמבואר בס׳ מנ׳ש )סי׳ י״ד( דשתיטה אינה מצוה כלל רק‬ ‫בהרב ובכל המנויין כי הרמב״ם משוה דין זה למלך וטודראי׳‬
‫הכיסוי וכמ׳ש הראב׳ד )פ״ו משבועות( דאינגמצוה כלל לשחוט‬ ‫מפרה אדומה דכתב הרמב׳ם בה׳ פרה אדומה )סרק א׳ ה׳ א(‬
‫בחנם ‪ .‬וכ״כ ה ט׳ז ביו״ד )סי׳ רכ׳א סקמ״ב( וכתב התשבץ‬ ‫ואין לוקתין טגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא‬
‫)ח׳א סי׳ ק״מ( שאין השחיטה מצוה דאינו אלא כדי שלא יאכל‬ ‫טגלה ]טי׳ ה ‪ x‬ת הראב״ד ט״ז[ לא מצאו אלא טגלה פוסקין‬
‫נבלה ואס לא שחט לא בטל מצוה ואם שחט לא הוסיך מצוה‬ ‫טליה דמים ותהיה אצל בטליה טד שתגדל ומטשה פרה ‪ .‬ולוקחין‬
‫וראייתו מתנחומא )ס' שלח( דאמרו שם לא הנית דבר בעולם‬ ‫מתרומת הלשכה טכ״ל‪ .‬וגס בגידולה הוא בקדושת פרה שלא‬
‫שלא נתן בו מצו ה לישראל יצא לחרוש לא תחרוש כו׳ שחט נתן‬ ‫יפלה טליה טול וכדומה כמו דאמרו בגמ׳ דפסתים )דך כ״ו(‬
‫לכהן זרוע ולחיים הרי דהשחיטה אינו מצוה ‪ .‬ונתב המגיה שיש‬ ‫הכניסה לרבקה ודשה כשירה ואס בשביל שתינוק ותדוש פסולה‬
‫ליישב דבריו דמיירי בשו׳ב שבא מעיצמו לעיר ילא קבלו אותו‪.‬‬ ‫]ופי׳ בספרי בית יצחק טל דרושים)דרוש כ׳( מה שכתבתי בזה[ ;‬
‫והוא כמו שכתבנו בפשט דברי הרמ״ח ‪ .‬ואם שדבריו המיתי‪-‬ם ‪.‬‬ ‫ו מ ה שימצאו איזה אנשים שתמכו יתדם במש״כ הרמ״א ביו׳ד‬
‫אבל בישוב דברי הד׳ק הוא דוחק גדול כנראה למעיין ומדקדק בדבריו‪:‬‬ ‫)סי׳ רמ׳ה סכ״ב( ומזה באו איזו מקלי הדטת‬
‫א ח ר כתבי הדברים האלה עיינתי בחת״ס חיי״ד)סי׳ ר׳ל(‬ ‫והקילו לטצמם בדין זה ‪ .‬לא מצאו ידיהם ורגליהם בדברי‬
‫וראיתי‬
‫י• ‪19‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שו׳ת יו״ד סימן יח‬ ‫תשובת‬
‫‪ H i m‬מש'כ הגאון מטשפרנאיויז מהרשב״א דהא רניפל שנר‬ ‫שכיוג* לדבדו בפש;ו ו ב ד ‪.‬רמ״א‪ .‬ואם שקצר‬
‫להעיד עדותו במלין הוא רק בשכבר ראה הממשה‬ ‫נלשוט אבל כונתו מוב; ‪ .‬וז״ל אודות ד י ד כרמ״א ד ר ד )סי׳‬
‫כו׳ הובא דבריו בב״י בחו׳מ )סס״י כ״ח( ומה שהוכיח שדין‬ ‫רמ״ח( ובש־ך )שם סקי׳ד( כבר מלתי אמורה כי פין רואה‬
‫זה הוא ג"כ אצל דיץ ‪ .‬נעלם ממנו מש"כ רבינו בדברי חמודות‬ ‫מי‪,‬ה דברי מהרי״א ומהנ״י יראה כי אין אלו נאמרים אלא‬
‫על הרא״ש בבכורות )פ״ד סי׳ ה׳ סקי״ד( אחר שהביא דברי‬ ‫בימיהם שלא קבלו הרב כפועל אלא כל ח״ח הנהוג בני פירו‬
‫הרשב״א כחב וע״פ זה כתבתי שכן יש להורוח ג״כ בדין שאם‬ ‫שהיה דר שם וממילא היה לו פרס הקצוב ממופות וקידושץ‬
‫ממנין אותו וקובעין אותו להיות יושב ודן לכל הבאים לפניו‬ ‫'וכדומה אפ״ג כי ד״ת הוא שת״ח הממונה פרנס על הצבור‬
‫שאין זה בכלל מה אני בחנם כי׳ לפי ־ שאס לא הי׳ קובעים‬ ‫^־גני פירי פושין לו מלאכתו ומחויבים ליתן לו פדנסתו ‪ .‬מ״מ‬
‫אוחו לא היו הכל באים לפניי אלא לפעמים יבא אחד ויבררהו‬ ‫ביק שלא שכרוהו כפועל אלא שבהא דאמיא ממילא א״כ אם‬
‫ולפעמים יבא אחר ויברר לאחר אבל מפגי שהוקבע להיות‬ ‫יבא לשם אתר ׳וינהוג נ ם הוא רבנות מי ימחה בידו ‪ .‬אבל‬
‫דיין באים הכל לפניו והיי דימיא דעד שרשאי ליטול שכר לילך‬ ‫בוה״ז שננקבלים רב ופוקד דירתו ממקומו ובא לכאן וקוצביס‬
‫ולראית העדות דשרי ‪ .‬עכ״ל‪ .‬הרי דמשיה בדין זה דיין לעד‬ ‫‪ 7‬ו מכירתי כמו שמשכירים פיעל ואליי הוא נובא נפשו ונפשות‬
‫לפי סברת הרשב״א ‪ .‬ובאמח מבואר זאח בירושלמי )פר״ק‬ ‫וקידישין ‪.‬וגיטי;‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ביתו ‪ ,‬ובתוך אותו הקצבה היא שכרו מחופות‬
‫דסנהדרין( רב הונא הוה רעי הורין והוה ידע סהדי לחד בר‬ ‫וכדומה ‪ .‬א״כ פשיני שהבא בגבולו לא כיוב עי‪ '.':‬בעמיו וגרע‬
‫נש א״ל איפה מסהיד לי א׳ל הב לי אגרי ‪ .‬ותניא כן נותנין‬ ‫מיורד לאומנות חכרו שהאימנית הוא הפקר אלא ד ה בא ויושב‬
‫לדיין שכד בטלותו ולעד שכר עדותי ‪ .‬וע׳כ מיירי בר״ה באופן‬ ‫בצידו אבל הכא כבר זכה זה הרב בכל רווחא דעבידי דאתי‬
‫שמיחד לטיל שכר עדותו ומשיה שכר דיין לעדית‪ .‬וכן מבואר‬ ‫‪,‬בגבולו ‪ .‬ואסור ממש לשוס אדם לקפוה פרנכתי בזה והר״ז‬
‫ברש׳י בבכירוח )דך כ״ט( דבאופן דמיתר לכייל שכר משוה דיין‬ ‫כגוזל ממש ודבר זה פשיגי מאד פכ״ל ‪ .‬הרי זה ממש כדברנו‬
‫להפד דתנן פס הניטל שכרו לדין דיניו בטליס להעיד עדותו‬ ‫בפי׳ הרמ״א אלא שקצר בלשונו ‪ .‬אבל הדין דין אמת כמו שכתב‬
‫בכיילה אס היה כהן כו׳ ואס היה זקן כו׳ ופרש״י אבל אם‬ ‫בסוף התשובה שכל המקפחו גוזל ותומס וזה כשיש בפיני ‪:‬‬
‫או המזה והמקדש כהן‬ ‫אותו רואה בכורוח או הדיין או העד‬ ‫זה מקרוב נשאלתי מרב אחד בפלך פאדאלסקי בפובדא‬
‫כו׳ הרי דמפרש דאופן ההיתר אכולהי קאי ‪ .‬וכפי׳ הר׳ב במש־‪-‬ו ‪r‬‬ ‫כזאת ישלח לי העתקת השובת הרבנים ‪ .‬ובתוכם‬
‫ועי׳ בפי׳ המשניוח להרמב״ס ‪ .‬ומזה תמה הגאון רבינו בשאילת‬ ‫השיבה מהגאון הגדיל מו״ה בנימין ארי׳ ווייש שי׳ אבד״ק‬
‫שלום פל השאלחוח ריש סדר דברים)שאילחא ק״מ( במה שמחלק‬ ‫פשערנאווין במדינח גאליציע ושמחתי ‪.‬מאד מדבריו כי ראיתי‬
‫בין הפרקים‪ ,‬דז״ל שם‪ ,‬ברם צריך למ־מר מהו למישקל דיין‬ ‫שכוונתי לדפחו הרמה ‪ .‬וז׳ל במכתבו ‪ .‬בדברי הרמ׳א ביו״ד‬
‫אגר בטיליה ומידן גבי פדים לא חיבפי לך דהא חק דשד‬ ‫)סם*’ רמ׳ח( ‪ .‬שכתב שרב היושב בפיר כו׳ יכול חכם אחר לבא‬
‫למישקל אגר בטיליה דחנן אס הנה זקן מרכיבו פל החמיר‬ ‫כי׳ מלבד מש״כ הש־״ך שם דזה רק מדינא ולא מצד המנהג‬
‫ונותן לו שכרו כפועל בטל כי תיבעי לך גבי דיץ ‪ .‬וקשה פל‬ ‫כבר כחבתי שאין דברי רמ״א אמירים רק בתיח שגס מרס‬
‫השאלחות מהיכן ראה לחלק להקל בעדים דשרי ליטול אגר‬ ‫שהתח ל ללמוד ולהורות היראה היתה דירתי קבוע במקום ההוא‬
‫בטיליה מהא דתנן אס היה זקן כי׳ ולהחמיר בדיין הלא הא‬ ‫אז דיקא אין למחיח ביד אחר המשיג גבילי קלת ‪ .‬אבל אם הת״ח‬
‫דתנן בסיפא דמתני' קאי על כל האמיר ברישא ‪:‬‬ ‫הראשון בא שמה ממ״א פ״י מה ‪,‬שמניחו״ אנשי המקים לרב‬
‫ו ב א מ ת מצד הסברא יש להקל יוהר בדיין שאין עליו לבח‬ ‫ימירה להם אז בידאי איסור גמיר לת״ח אחר להשיג גבולו אפי׳‬
‫המלאכה לגמור ויש דיינים סובא זולחו אבל העדים‬ ‫במקצת דמקצת ‪ .‬דהא כל העפם דלח שייך איסיר השגת גבול‬
‫שיודעים לו עדוח א׳א באחרים כי אם הס לבדם ראו המעשה‬ ‫בהכנסת אלו היינו ‪ .‬משים דפל ביקר הפרס אנו בישין ובנוורח‬
‫ונתחייבו בעין אס לא יגיד מסתברא דחמירא יותר דהתירה‬ ‫למצוא היתר מליו כמ״ש בהה״־ מיבא בש״ך שם ‪ .‬והא פד ודיין‬
‫חי־בחן להעיד על מה ש־דפו ‪ .‬ועי' בפי׳ מו״ר הגאון הנצי״ב‬ ‫רין אחד להם במנין נטילת שכר שהרי נשנו יחד בבכורות )דה‬
‫זצ׳ל שהאריך שם בי ה‪:‬‬ ‫׳‪-‬‬ ‫כ״ס( ר‪x‬וטל שכר לדון דיניו בטלין להמיד עדותי׳ במלין ‪ .‬והא‬
‫כתב הרשב״א דהא דניטל שכר להמיד עדותי' במלין הוא ‪P‬‬
‫א מ נ ם אם שדברי הגאון מטשערנאווין נכונים להלנה כפי‬
‫כשכבר ראה המעשה ויתחייב להפיד אז איט רשאי ליטול שכר‬
‫שהוכיח מהרשב״א אבל אחר העיון קצח יש לדחות‬
‫ולומר דהרשב״א כתב סברחו דוקא אצל העד יאין למדין דיין‬ ‫במד הגדתי לפני ב׳ד ‪ .‬אבל מי שאינו מחוייב להעיד וניטל שכר‬
‫מפד כי לפ״ד רבינו מהר״י פי״ק ז״ל דדיין הניטל שכר לדו‬ ‫כדי לילך ולראוח הענין שיהי׳ עד שפיר מיתר ועי׳ ר מ ^‬
‫דיניו בטלים מדאורייתא אבל בכל השאר כמו להעיד ולהזות‬ ‫בחו״מ )סי׳ ל״ד סי־ח( שהניא זה לפסק הלנה ‪] .‬יעי” בבכורות‬
‫ולקדש אינם בטלים אלא מדרבנן מכיעם קנס דכן משמט‬ ‫)שם( ל״ק כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה יקיריש ועי׳‬
‫מהגמ׳ דבכורות )דן! כ״ט( דקאמר מגה״מ אר״י א' כ דאמר‬ ‫רש״י שם ו די ק[ וא״כ בשלומא בח״ח הדר במקום ההוא שהר•‬
‫קרא ראה למדתי אחכם מה אני בחנם אך אחם בחנם ‪ .‬ורק‬ ‫אס באים לשאלו איזה דבר ה ‪ r‬אה הא מחויב להודות שלא •הי׳‬
‫גבי למוד ילפיגן הכי כפרש״י מנה״מ דאין ניטלין שכר על‬ ‫בכלל ועצומים כל הרוגיה כמ״ש ז׳ל ‪ .‬א״כ ממילא דאסור לו‬
‫הוראה וה״ה שילמד ע־כ ‪ .‬ודיגא היינו חורה אבל בכל שאר‬ ‫ל־קח פרס פ״ז דמה אני בחנם כו׳ משא־כ בת״ח ה־ישב במקום‬
‫ה־נויין במשנה לא מוכחן מקראי ‪ .‬יא״כ י׳ל דמה דכתב הרשב״א‬ ‫איזר הדי אינו מחויב לניקור דירתו ממקומו כדי לבא לכאן לדון‬
‫ולהורות ‪ .‬וא״כ ממילא שבעד זה שהוא עוקר דירתו ממקום‬
‫לענין עדות להקל בעת שצריך לילך ולראות היא ווקא לפדות‬
‫כחג סברתי יען שאיסירו היא רק מדרבצן מטפס מס ינאישן‬ ‫תחנייוו ונא לקבוע ישיבחו בכאן מוחר לי לקבל שכר כמו‬
‫נזה לא מחמרינן ‪ .‬אבל לענין דיץ שאסירי היא מדאורייתא ״ ‪y‬‬ ‫שהשווה עס הקהל ‪ .‬שכ׳ז שתהי׳ דירתי ננ אן יקח כך וכר‬
‫דמהמרינן אצלי על כל האופנים דנם באיסן שצריך לילו גי׳נ‬ ‫בעד נל שנה מלבד שכר חוסות וקידושין וכסברח הרשב״א‬
‫מ״ ל לפנין ערים המיוסד על דברי הש׳ם בכורוח הנ״ל ‪.‬‬
‫נאמר עליו ראה למדחי מה אני כחנס כו׳;‬
‫ונזה מדוקדק דברי הרמ״א שט שכתב ״רב היישב נפיל״ ולומד‬
‫ו א ו ל י יש ליישב ביה קישי׳ הגרי״ש פל השאלתות נ מה‬
‫יכיל אחר לבא ומדוע לא נתב גם אצל רב הבא לעיר ולומד‬
‫דפשיטא לי׳ על העד ומספקא לי׳ בדיין כי שיטחי׳‬
‫כו׳ יכול גס אחר לבא ‪ .‬משוס דבאמה כשהראשון בא ממקום‬
‫בזה יען כי בניגיל שכר לדק דיניי בטלין מדאורייתא ע*כ מספקא‬
‫אחר בסבח ״החמנותי״ אז אסור לאחר להשיג גבולו ולא‬
‫לי׳ בזה אצל באגד בטיליה ופשיטא לי׳ בעדים יען שזה רק‬
‫‪.........‬‬ ‫היחר רק כשיישב שם מקירם עכ״ל ומם־־ס שס עכ״פ בנ״ד‬
‫מדרבנן מטעם קנס • וכן משמע מלשין השאלהות כי מקודם‬
‫ט> שכר לדין דיניו בטלים להעיד עדותו בשילה‬ ‫הנועל‬ ‫אמר‬ ‫הו ין ברור שהרב האחר הנא בגבול הראשון שנתקבל שם‬
‫קידם לו מרוב בני העיר והעתיק משכני לשם ממ״א וזה משיג‬
‫מנה״מ אר״׳ א״ר דאמר קרא ראה למדחי אתכם מה אני‬
‫ננילי שדינו כגזלן ממש ודיניו והוראיחיו במלין ‪ .‬ע״כ ‪:‬‬
‫בחנם וכפרש״י מנה״מ דאין שכר טל ההוראה ‪-‬ית״ח ‪,‬‬
‫ואח־ז‬
‫מהרי״ד‬ ‫שו״וו ירד ‪ p'D‬ית‬ ‫תשובת‬ ‫‪20‬‬
‫אפי׳ מעצמו אין מסלק אותה ממנו ‪ .‬לחתה לאחר גדול ממנו‬ ‫ואח״ז כתב ברם צריך למימר מהו למישקל ל״] אגר נתיליה‬
‫טזן ‪x‬בר זכה בה כו' ובתשיבת מהרנ״ח )סי' ע׳( כתב‬ ‫ומידין גבי פדים לא מבטי לך‪ .‬ור״ל אחר שלמדנו אצל‬
‫דיין ד־יני' במלין מדאורייתא ע״כ מספקא לן באגר בתיליה ‪ .‬דהריב׳ש חולק על ה ת״ ה) פי׳ ק כ׳י( שכתב ת׳״ח היושב בעיר‬
‫אמנם זה רק לחדידי ‪ .‬אבל להלכה דברי הרב הנאק ממשטרנאווץ א׳י למחות לחכם אחר הבא לעיר ‪ .‬ולפ״ד מהרנ״ח סותר‬
‫נכינים כי כן דטח הפוםקים הראשונים והאחרונים ומקורם רררא א״ע ביו״ד )סי' רמ״ה( שהביא ב׳ דעות אלו דעת‬
‫מהירושלמי כמבואר למטלה ‪ .‬וכן כתב רבינו באו״ת )םי׳ ק׳( הת׳ה ודעת הריב׳ש ולפי דברי למעלה בפי' רמ׳א אין' כאן‬
‫סתירה בדבריו ונסחר קושי' מהרנ״ח על הרמ״א ‪.‬‬ ‫לפניין דיין גופא דמה שאמרו בכתובות )דך ק״ה( הנוטל שכר‬
‫ל ר א י ת י לחד מן גדולי רבני גאליצי' בספרו מנ״ש ) סי' נ״א(‬ ‫לדון דיניו בטלים ‪ r x‬אינו אלא בדיין שאינו פונה מטסקיו‬
‫שמיישב זה עפ״י מה שהקשו על הרמב״ם )בפ׳א‬ ‫בשביל הדין אבל רוב דיינים בזמננו טיקר טסקיהם הוא ואם‬
‫לא היו נועלים שכר ד״ח היו פונים לטסקים אחרים והרי זה מה' מלכים ה ‪ ( r‬דכתב דכל המינויים בניהם קודמים הלא‬
‫שכר בטילה דמינכר טכ׳ל ואמרו )שם( דר״ה הוי דלי בדוולא קיי״ל בחו״מ )סס׳י רע׳׳ו( דאין היורשים יורשים דבר שאין‬
‫כי הוי אתי בי תרי לדינא קמיה א״ל הבו לי נברא דדלי בו ממש או טובת הנאה בעלמא שאינו ממון ? וכתבו בשם‬
‫בחריקאי ואידון לכי דינא ‪ .‬ובירושלמי )פד״ק דסנהדרין( חד הגאון מלבוב בישוב זה דמ׳ש הפוסקים וכל המינויים בניהם‬
‫קודמין לא מתורת ירושה אלא דמצוה טל בני העיד לעט‪ :‬את‬ ‫בר נש אתא למידן קמי' דר'פ א״ל אייתי לי חד בר נש דיםוק‬
‫הבן באותי כבוד שהיהי להביו ‪ .‬ואלו היה מתורת ירושה לא‬ ‫לדיקלא תחוחאי ‪:‬‬
‫ו י ש לומר עוד בהיחרא דהאי מלתא דבזמננו שלוקחים אח הרב היה צריך מינויי מהקהל כלל דהא ירושה ממילא קא אתיא ‪.‬‬
‫בנתב ובחתימות הזכי״ה והנבחרים ]עי' פמ״ג לאו״ת )סי׳ והביאו ראי׳ מכתובות )דך ק״ג( שחמר רבי לבניי אני צריך‬
‫נ״ג םקי׳ד( בט״ז[ יקוצביס לו פרס והרב התרצה בזה הוי נכנסו בניו אצלו א'ל הזהרו בכבוד אמכם כו' ואח״כ אמר‬
‫כמי שהתנה מתחלה ומותר כמ׳ש בגמ' דקרנא הוה שקיל איסחרא לחכמי ישראל אני צריך נכנסו חכמי ישראל א״ל שמעון בני‬
‫כו' ודאין להו דינא ‪ .‬וגי׳ השאלתות סדר דברים )שאילתא ק"מ( חכם גמליאל בני נשיא ‪ .‬וקשה למה לא הזהיר זאת מקודם‬
‫דהוה שקיל איסתרא מתאי ואיסתרא מהאי ודאין להו דינ א‪ .‬לבניו שר״ג יקבל הנשיאות וע״כ דדבר זה אינו תלוי בבניו‬
‫וכתב מו״ר הגאון מרן הנצי׳״ב דל מוולאזין דלפי נוסחהשאלתות רק תלוי בחכמי ישראל ]עי' בבית יצחק חחו״מ )סי' ס'( מה‬
‫יש לפרש שהתנה עמהם מתחלה דהכי משמע לישני בשלהי שכתבתי בענין שלא קבל ר״ח צוואת אביו[ אבל מבואר דהצבור‬
‫פוגיין וא״ל הב לי בטילאי פלגא מהאי ופלגא מהאי ואודין מחויבים לעטר אותו ‪ .‬ולפי״ז מיושב שפיר דאך דלדעת הה׳ה‬
‫‪.‬לט דינא הרי מיירי קודם הדין ‪ .‬ועי' בקצה׳ח ) סי' ט' סק״ב( יכול חכם אחרי לבא לשם דהראשון לא זכה מדין הגמור ‪ .‬מ״ס‬
‫מש*כ בפלונתת ה סמ׳ט והט״ז ‪ .‬ויש לפלפל בזה ליישב קושי' שפיר כתב רמ׳״א דאין להורידו קגדולתו ‪ .‬היינו ‪ .‬דהצבור‬
‫מוזהרין שלא להור ‪7‬ו מגדולתו או לקפח פרנסתו ‪ .‬והש׳ך חידש‬ ‫הקצה״ח על הט ‪ r‬אבל אכ״מ לבא באריכות ‪:‬‬
‫א ח ר הדברים האלה מבואר דאסור לשום ‪.‬אדם לבא בגבול■ דלפי המנהג נם על החכם חל האיסור שלא לקפח פרנסתו ‪:‬‬
‫] ו ב ח י ד ו ש נ ו כתבנו ליישב קושייתם על הרמב״ס במש׳כ‬ ‫הרב היושב שם ‪.‬אך שיהי' גדול בתורה ובחכמה ‪.‬‬
‫דכל המינויים בניהם קודמים מהא דאין היורשים‬ ‫וכבר הביא הגליון רש״א בהגהותיו ליו׳ד תשו׳ מהר״י וויי״ל‬
‫דיש תקנה קדומה שלא לסדר גט בלא רשות חכם ‪ .‬ואס אחד יורשים דבר שאין בו ממש או סו״ה בעלמא ‪ .‬דהנה השל״ה‬
‫טיבר טל המקנה בשאט נפש ים לתיש ולומר דהגט פסול ‪ .‬ועול האריך בענין צדקה ומעשר והעלה דמעות מעשר שביד אדם‬
‫מי עדיך הוא משו״ב המשיג נבול שכתב הרב האדמו״ר הגאון יראה לחלק בחייו לעניים כ׳א מת ונשאר אחריו מעות מעשר‬
‫מרן מהורש״ז זציל בתשובותיו )סי' ט'( דכל שו״ב מחויב להיות אין היורשים יורשין אותן כיון דטו׳ה אינה ממון ‪ .‬ומדברי הש״ך‬
‫אדם כשר ואם הוא משיג גבול יקרא רשע א*כ פסול להיות )סק״ד שם( מבואר דהא דאין אדם יכול להקנות ולהוריש סויה ‪.‬‬
‫שי״ב ‪ .‬וכ״ש ברד בהשגת גבול הרב הראשין היושב במקומו היינו ‪ .‬כשהוא תחת יד אחדים א׳י להוציא מידם וליתנו לאחרים‬
‫מעידן עדנים ‪ .‬וכל רב שבא להורות או״ה בודאי מחויב להתנהג אבל אם היא תחת ידו ‪ .‬יכול ליחנו לאחרים לחלקן למי שירצו ‪.‬‬
‫עצמו בהיתר ולא לעשות איסור ‪ .‬ובזה שמקפח פרנסתו הוא וכן ביייש מיירי בכה״ג דאם הוא ביד היורש פשיסא‬
‫גזלן גמור ‪ .‬ואסור לבקש תורה מפיו כמ״ש הש״ך דפרס שהוא דטוכח הנאה הוא שלו ‪ .‬והוא דלא כהשל״ת ‪ .‬ועי׳ בנתיבות‬
‫בהיתר ברור אין לו לקפח הפרם ההוא והשכירות שקוצבים )שם סק״ד( שהביא ראי' לדעת הש״ך ‪ .‬והקצה״ח הכריע כהשל״ה‬
‫להרב הוא עפ״י דין כמ״ש בתשב״ן )ח״א סי׳ קמ״ב( וכבר והוא כדעת התוס' בנדרים )דך פ׳ ד( דאפי׳ לבעלים אין להם‬
‫כתבנו היכא דהחנה ופסק עמהם שכר הוא היתר גמור וסעד טובת הנאה במעשר עני אלא בימות הגשמים ולא בימות החמה‬
‫לדברנו מבואר בחשב״ן )סי' הרל( דכחב דאך שכר המצוה ובספרי ]הובא בר*ן יברא׳ש[ רמי כתיב ונתת וכתיב והנחת ומשני‬
‫עצמה איני אסור אלא היכא דלא פסק עמו שכר קודם עשייתה ‪ .‬כאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים ‪ .‬הרי מבואר דאפי'‬
‫אבל אם פסק עמו שכר קודם עשייתה נותן כפי מה שפסק לבעלים אין להם ט״ה אלא משוס דכתיב ‪,‬ונתת* ונתנה לו‬
‫עמו ‪ .‬ואס רופא הוא אעפ׳י שפסק עמו הרבה נותן לו התורה רשות ליתן ומשו״ה אית ליה ממילא ט״ה שבה ‪ .‬אבל‬
‫דחכמתו מכר לו ואך על גב דמצוה עליו לרפאותו כיון במקום דלא כתיב ונתת אין לו סו״ה ואע׳ג דהמעשר ברשותו‬
‫דמצוה דרמיא אכ׳ע הוא אם נזדמנה לו ולא רצה לקיימה אלא אין לו זכיה לחלק לכל מי שירצה אלא צריך להניחו בשדה דכל‬
‫בממון אין מפקיעין ממנו חובו כן כתב רבינו ז״ל בספר תורת מי שירצה ימול ‪ .‬וא״כ כשמתו הבעלים וכן כשזכה בו אחר‬
‫האדם ]והוא קרוב לסברת הגאון בשאילת שלום שהבאתי לעיל דלא כתיב ונתת אלא לבעלים‪ .‬א״כ מאין יבא להם הזכות‬
‫מס״ה וכשזכה בו אחר ומחלקו למי שירצה עביד שלא כדין‬ ‫דמסתברא להקל יותר בדיין שאין עליו לבדו המלאכה לגמור‬
‫דיש דיינים טובא זולתו ‪ .‬והוא ממש סברת הרמב׳ן בסיפא דלא כתיב ונתת אלא לבעלים‪ .‬ואפי׳ אין להם טובת הנאה‬
‫במקום דלא כתיב ונתת ‪ .‬וא״כ היורשיס צריכים ליתן לפני‬ ‫שכתב כיון דמצוה דרמיא אכ׳ע הוא[ ‪:‬‬
‫האיסור חל על אנשי העדה המחזיקים בידי המורה רעה הנמצא ראשון או לבזבז לפניהם כו׳ אבל סי״ה פקע לגמרי מ ד‬
‫הבא להשיג נבול הרב היישב שם מכבר כי מלבד מתו הבעלים דלא שייך שום סו״ה אלא לבעלים דכהיב בהו‬
‫ונתת כו' עכ״ל ‪:‬‬ ‫שיורדים לתוך חייו עיד משפילים את כבוד המורה וכבוד הרב‬
‫ו ל ב י "' ( יש לומר דהספרי לש־עתי׳ אזיל דאמרו)בפ' שיפטים(‬ ‫שנתקבל מכבר‪ .‬וכדין מפורש בתשו׳ מהר׳ש הלוי ) סי' ח׳(‬
‫הוא ובניו שאם מת בנו עומד תחתי' ואין לי אלא‬ ‫אד ס שממנים אוחו על הצבור אין הצבור רשאי למנות אחר לסייע כ״א‬
‫זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהן עומדין תחתיהם ח׳ל‬ ‫מי שירצה בו האדם המנוי‪ .‬ואס יעמוד האחר לדריש הוא‬
‫פגיעה בכבודו ‪ .‬ועי' בפ״ת בשם רבינו ארת שצווח ככרוכי' בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו פ*כ ‪.‬‬
‫ע״ז וכבר כתב הריב׳ש )סי' רע׳א( שמי שהחזיק באיזה שררה הרי דזבתה לו ‪,‬התורה בנחלת בנו ‪ .‬ובכ׳מ דזכתה לו התור>‬
‫אית‬
‫מהרי״ד‬ ‫פיק יט‬ ‫^י*ת‬ ‫תשובת‬
‫ההלכה ‪ ,‬ובפרע למעשה שמפורסם שהוא מווהל אומן זה יובל‬ ‫אית ליה ממילא סיבס הנאה שבה נסברש הקצה״יו לפנין מעשר‬
‫שנים וגם היום בזקנותו פוסק באומנתו ‪ ,‬יחדש ה' כנשר נעוריו‪.‬‬ ‫ממה דזכהה לו ההורה ב מ ש״ כ‪,‬ונ ה ת״‪ 1.‬מהאץ מקוםלקו מיי תם‬
‫אנא לכבדני בתשובתו במוקדם האפשרי ‪:‬‬ ‫על הרמב״ם שכתב דבל ה ‪ T‬נוי'ס בניהם קודמין סהא דסבואד‬
‫בחו*מ דאין היורשין יורשין דבר כו' או סובה הנאה בעלמא ‪.‬‬
‫תשובה‪.‬‬ ‫דהא דכל המינויים קודמי; למדו מקיא שהתורה וכהה לו כמש״ב‬
‫רבים בשאלת המציצה וביחוד בזמננו כאשר‬ ‫ה נ ה כבר דשו‬ ‫בריש התשובה דלמדו בהירושלמי מהקרא החתיו מבניו או כמ״ש‬
‫רבו וישרצו החפשיס בדעותיהם‪ .‬ונשאלתי בזה מכמה‬ ‫הת״כ )פ׳ אחרי( מהקרא אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו‬
‫קהלוה אס המציצה המצוה דוקא למצוץ בפה כמנהג מקדמת דנא‬ ‫וכל היכא דוכתה לו ההורה איח לי' ממילא סובח הנאה שיה‬
‫למצוץ‬ ‫או שכשי‬ ‫כדעת הקלה׳ח ודו״ק[ ‪ .‬והנה כבר כתב האו״ח )םם'י נ׳ג( דכפנין‬
‫אף בספוג וכדומה כדעת הרופאים דזמננו‪ .‬והשבתי בזה חשובה‬ ‫המינויים הכל הוא לפי המנהג אן{ במקום דלא פרשו סתמן‬
‫כללית דכבר מבואר ביו״ד )סי' רס״ד ס״ג( כיצד מלין חותכין‬ ‫כפירושן ‪ .‬ואמרינן בירישלמי )פ״ז דפאה ה׳ה( אריב״ל כל הלכה‬
‫את הערלה כו׳ ואח״כ פורעי; את הקרום שלמטה מהטור‬ ‫שהיא רופפה כו' צא וראה מה הצבור נוהג ‪ .‬ופי' בירושלמי‬
‫״כצפירן' כו׳ ואח״כ מוצצין המילה כר כדי שלא יבא לידי סכנה‪.‬‬ ‫)פרק זי דב‪" 3‬מ הלכה א״( וככר הארכתי בקונה' ‪,‬חורת המנהגים״‬
‫הרי שזכר בפ‪-‬ריש ־הפריעה הוא ״בצפורן" והמציצה אמר סחס‬ ‫בסוף ספרי בית יצחק ח״ר והראיתי אשר מנהגן של ישראל‬
‫מוצצין ולא אמר בפה דוקא ואמר הטפס שלא ■בא לידי סננה‪.‬‬ ‫יסודחס בהררי קידש עפ״י התלמוד אשר חימר המנהג היא‬
‫הד■ ב ח ר מללו שהיא מטפס רפואה ‪ .‬ולא משוס מצוה ופ״כ‬ ‫גדול כמו חומר ההלכה ומקורי הוא בירושלמי )פר׳ק דפ״ו‬
‫אין נפק״מ במה שימצוץ רק שלא יהא סננהלההינוק‪:‬‬ ‫הלכה ו'( כפס שקונכין לי להלכה כך קינסין לי למנהג‬
‫א י ב ר ^ ^ שנמצא באיזה פיסקים מהראשוניס והאחרונים אשר‬ ‫ואין להאריך בזה בחיזוק מנהגים כי כ״ז הוא לדפת‬
‫‪ ,‬המציצה היא ״בפה״ כמו בספר תניא רבתי ]והמחבר‬ ‫_‬ ‫הש״ך שכתב דהאיכור חלה פל החכס הבא לפיר במקיס שיושב‬
‫הוא אחד מגדול■ דורות הראשונים בדוח של מהר״מ מרוטונבורג‬ ‫פס חכס מכבר הוא דק מצד המנהג ‪ .‬תבל כבר הוכחנו ובארנו‬
‫ובעל שבולי הלקט סמוך לדור רבותינו בעלי התוספות[ בה'‬ ‫דפת הרמ׳א שהאיסור הוא מצד ההלכה ברורה ‪ .‬א( פל החכם‬
‫מילה )סי׳ צ״ד( לפני; הברכה אשר קדש ידיד מבטן אס המוהל‬ ‫הבא בגבול הרב היישב שס ומקפח פרנסתי והוא כגזל; ואסור‬
‫מברך או אחר כתב בשם בעל הדברות לפי שהמוהל מוצץ‬ ‫לשאול הורה מפיו ב( כן חומר האיסור פל אנשי העדה המחזיקים‬
‫וידיו ‪,‬ופיו" מלוכלכיח בדם ברית היה מנהג שאחד מוהל ואחד‬ ‫ידי עוברי מבירה ומרבים מחלוקת בישראל ע״י הפלגאה ‪ .‬הוא‬
‫מברך ושם )סי' צ״ו( ומברך על המילה וחותך הערלה ונותן‬ ‫המורה רעה ‪ ,‬ותרפה אל רפה יצאי כי שחים רמות עשי‬
‫אותה בכלי שיש בו עפר ופורע הערלה ומוצץ המילה ״בפיו״‬ ‫א( גזילת הפני הרב היושב לבטח אתם מכמה שנים ‪ .‬ב( עלבו;‬
‫להוציא הדס ‪ .‬פ״כ וכן משמע מרמ״א) סי' רס׳ה ס״ב( וכשהמוהל■‬ ‫בכבוד התירה הראוי לח״ח ונשיא‪ ,‬פנים ‪ .‬והוא הלכה ברורה‬
‫מברך ברכה זו ]אשר קידש ידיד[ רוחץ תחילה ידיו ופיו כדי‬ ‫שאין לפקפק בזה ‪ .‬וידע כח״ר שאין רצוני להכניס ראשי בין‬
‫שיברך בנקיות ‪ .‬וכן ממה שאמר )שס סעיף יו״ד( נוהנין את‬ ‫סלעי המחלוקת בדבר הגט שסדר בלא רשיון כ״ת ‪ .‬אבל מכאן‬
‫הערלה בחול ועפר ורוקקין דס המציצה אל העפר ‪ .‬מזה‬ ‫ולהבא הנני אומר פ פ׳י ד״ח שזה האיש מ' ליפא שבא בגבולו‬
‫מוכח דס״ל דהמציצה הוא בפה ‪ .‬וכן ממש״כ הט״ז באו״ח‬ ‫ומתנהג ברבנות ‪ .‬שאסור לי להורות ולדון ולסדר גיטין וקדושין‬
‫)סי׳ תקפ״ד סק״ב( שהגאון מהר״פ כשמל בר״ה לא קנח ״פיו'‬ ‫בלא רשות והירמנא כהר׳ה ‪ ,‬יהאסור חל גס פל אנשי פדהו‬
‫מדם המילה ותקע בשופר ‪ .‬ועי׳ בשפ״ח שם מה שהפיר בזה‬ ‫שאסורים לשאול מפיו שאלה קטנה או גדולה ולדין לפניו‪ .‬וכיהודה‬
‫מכל הלי; נראה דהמציצה הוא ״בפה דוקא' אבל מחז׳ל מ מ ר א‬ ‫ופוד לקרא באתי לצרף דפתי העני' לדפח הרבנים הגאונים‬
‫ובמדרשים משמצ שאין קפידא בזה והמציצה יכול ל היו ת ‪ -‬א ף‬ ‫שיחי' שגזרו על הנ״ל בגזירת התורה‪ .‬ואל יכווה בגחלתן‬
‫בדבר אחר בספוג וכדומה ולא בפה דוקא כי המציצה הוא רק‬ ‫ולבי עלי דוי מכיסק זה כי ידעתי שבר בח פמי ומצב גורלם‬
‫מכוס הרפואה ולא משוס מצוה ו ע'כ אין נפק״מ במה שיעשה‬ ‫בפח הזאת יי מצד דוחק הפרנסה ‪ .‬וישראל קדושים הס ורוצים‬
‫פעולת הרפואה‪ .‬ופ״כ לא נזכר בגמרא ומדרשיס שהמציצה‬ ‫לאכול לחמס פל טהרה הקודש פרנכה בהיחרולא באיסיר‪ .‬רק‬
‫הוא בפה ובכל מקום שתשבו מצות מילה חשכו לשתיס מילה ‪U‬‬ ‫יפניות מנוולחס ‪ .‬תבל צדיק באמונתו יחיה והבוטח בד' יזמין לו‬
‫ופריעה ‪ .‬ואיתא בילקוט )חהליס ל״ד( ט״פ כל פצמוחי תאמרנה‬ ‫פרנסתו בהיתר ולת באיסור בנחת ולא בצפר ‪ .‬ואס הוא ראוי‬
‫ה־ א״ר תנחום אין לך כל אבר ואבר שלא קלס דוד להקב״ה‬ ‫לאותו אצטלא להיות רב בישראל רוח והצלה יעמוד לו ממקום‬
‫קלס בראשו ט׳ אמר דוד אני משבחך בכל איברי ומקיים‬ ‫אחר ואל ידחוק אח השטה ‪ .‬לפשוח רפה ‪ .‬להשיג גבול פולס ‪.‬‬
‫בהם המצות בראשי כ ׳ ותפילין אני מניח כראשי בצוארי עטיפת‬ ‫ויתנהג כחכס ולא כגולם‪ .‬והנני מברך אח כחר״ה יהי שלוס‬
‫ציצית ‪ .‬בעיני ורחיחס אוחו ‪ .‬בפי ‪ .‬תהלת ה׳ ידבר פי ‪ .‬בשפתי‪.‬‬ ‫בחילו ויכון כסא ו ל ע ד‪ .‬וישפוח שלום לנו ולכל ישראל‪ .‬מצפה‬
‫הבפנה שפתי ההלה‪ .‬בלשוני ט' י דיי‪.‬יד ימנית אני טח ב בה‬ ‫לחסדי כ' ישיב וירחם על עמו‪ .‬ויהי פליהס נופמו ‪:‬‬
‫ומראה בה טעמי התורה יד שמאלית בה אני קישר תפילין של‬ ‫חוחס כ׳ ח לחודש אדר שנח ה׳תרס״א ליצירה ‪ .‬ב פ ע ט ר ב ו ת‬
‫יד ‪ .‬צפרניס לפשות בהס פריפה ומליקה הפוף כו' כרעים כריעת‬ ‫י‬ ‫פיר הבירה ‪ .‬נאס יצחק דאנציג ‪.‬‬
‫ברכים בתפלה גיד מצות מילה ופריעה ברכי בהן אני עושה‬
‫סנדיקוס לילדים בשפת מילה ופריעה לכך נאמר כל עצמותי‬
‫תאמרנה ה' מי כ מוך‪ .‬הרי שזכרו רק מצות מילה ופריעה‬ ‫סימן יט ‪.‬‬
‫ולא זכרו ״מציצה״ ואם היה מצוה כמו מילה ופריעה למה‬ ‫י ה א שלמא רבא וחיים לכבוד י די׳ ע ידי׳ג הרב המאור‬
‫לא חשבו גיד ‪ .‬מצות מילה ופריעה ומציצה וכן להלן סגדיקוס‬ ‫הג מל מעוז ו סג ה ל חכם הכולל אוצר יראת ד׳ סוזערה‬
‫לילדים בשעת מילה ופריעה ומציצה‪ ,‬ומזה מוכח שהמציצה‬ ‫כ ש״ת מהר׳׳נן ד׳ ר כהן הרב ו א כי׳ ק פולדא ‪.‬‬
‫הוא רק משוס רפואה ולא משוס מצוה כמוכח מהגמ' בשבת‬
‫)דף ר^״ג( דאמרו האי אומנא דלא מייץ ט' ולא נזכר בפה ;‬ ‫ר^יפני וזה תיכן מכתבו‪ .‬״והנה בימים אחרונים‬
‫ו ב ג ל י ו ] יו״ד שלי זיינ תי )בה׳ מילה( ראי' לזה ממדרש‬ ‫התפוררה שאלת המליצה פ״י הועד הראשיי של יהודי‬ ‫י‬
‫משלי )סי' ל״א( לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה‬ ‫ארן באדפן וגמרו אומר לאסור המציצה בפה שאומרים‬
‫לבוש שנים ‪ .‬מילה ופריעה ‪ .‬ציצית ותפילין הפנק תעניק נתון‬ ‫שפל מה מאבדים התינוק שלא לצורך ורצונם לפשות המציצה‬
‫תתן פתוח תפתח עשר העשר ‪ .‬והפי' בזה כמו דאיתא במדרש‬ ‫פ״י ספוג או וואט״ע והפידי כשס הרופאים שדי בז ה‪ .‬וגס‬
‫ילמדנו החדש )פ' ראה ע״פ עשר תעשר זשה״כ לא תירא‬ ‫אמרו בשס רבני גדולי רוסיא שהורו להלכה ולמפשה שדי בזה‬
‫לביחה משלג כי כל ביתה לכיש שנים ‪ .‬שנים מילה ופריפת ציציו(‬ ‫בזה נכז פפ״י הדין‪ .‬וע״כ אבקש מכגתר״הלהודיעני בז ה ט פ׳י‬
‫וחפיציק■‬ ‫־"‬
‫מהרי״ד‬ ‫עו״ת ‪ r v‬פיק יט‬ ‫תשובת‬
‫פ ס הגאין סקאוונא והסכימו פ מ ד לפשות המציצה בספוג‬ ‫יתפ׳לין מנגין תפגיין פתוח תפתח 'צי* ייש ט ר ס א במדרש‬
‫וכדומה כדברי הרופאים כדי לקבל הרט במטוסו ולא יצא מזה‬ ‫ק ר ט שטס ]ונ ע ל םז ה מ מ ד ר ה ר ב » או[ ה חו רן ר ה א מ תי מזה!דר‬
‫חקלה חלילה בבמול המצוה לגמרי ובזה יסחם פיות משסיצנו‬ ‫א ב ר ד ‪ 5‬־ ״ ש י י ק וצ״ל בפימשו ‪ 1‬רע אברהם למדרש משל'עיייש[‬
‫הם אסיט שונאינו ומנדינו הדוצים להפוך הקערה פ‪ 3‬פיה ‪,‬‬ ‫הרי שלא תשבו מציצה בהדי מילה ופרימה רק בשנים שנים באו‬
‫והוא משובה ברורה פל שאלת כבוד תורתו ‪ .‬ויעשה כסי חכמתו‬ ‫בחבה הם מילה ופריטה ‪:‬‬
‫וד' יאיר פינינו ‪ .‬וירים קרנני ‪ ,‬קרן התורה וה מצות ‪:‬‬ ‫ו ז ה מקרוב ראיתי נדפס בקוגמרס אחד מכתב מרבינו החח״ם‬
‫אגב ראיתי להעירו במצות הפריעה במה שנשאלת•‬ ‫ובדרך‬ ‫מה שהשיב לתלמידו הרה״ג ר׳ אלטזר הורווין אבדיק‬
‫י (ברופא אליל אחד מקלי הדפת פורק טומ׳ש קרקסתא‬ ‫וויפן ששאל ממנו ]בחדש שבט שנת חקצ׳ו לפ״ק[ אם מפ׳י הדין‬
‫דלמ״ת ‪ .‬והוא פ״ה וביר גדול התחיל לפסיק באומנות המילה והוגד‬ ‫ידת תוה״ק צריך המוהל לפשות המציצה לאחר המילה בפיו‬
‫לי שעישה הסריטה בכלי ברזל ]אינססרומפנס[ בלא פ ס ק‬ ‫ושפתיו דוקא או אס נכון הדבר לפשות פפולת המציצה פ׳י‬
‫הצפרנים ‪ .‬הייני ‪ .‬שדוחה פור הפריעה למסה ‪ .‬והוריתי לפוסלו‬ ‫המצאה אפרת לסבול ספוג ביין או במים ולסחונו פל מקום‬
‫מאומטת המילה כי הסריטה היא בצפורן‪ .‬דוקא כמבואר ביויד‬ ‫חבורה ויפפול כמו כן רפואת התינוק הנמול כמו מציצת הפה‬
‫)סי' רס״ד( ופורפין חת הקרום שלמטה מהעיר בצפוק ‪ .‬וכן‬ ‫ואפ״ג דאמרו בשבת )דן( קל׳׳ג( האי אומנא דלא מיין סכנתא‪-‬‬
‫כתב הרמי״ס בפי' המשכה )שבת סי״ס( פורעין היא כאלו אמר‬ ‫הוא ומפברינן ליה ‪ .‬מ״מ הרי לא פירש דצריכי־> להיות המציצה‬
‫קירפין הקרוס וקריעה הוא ביד וכמבואר בילתיט הנ״ל ״צפרנים״‬ ‫דוקא בפיו ובשפתיו דזיל בחר נופמא דפיקר המציצה משום‬
‫לעשית בהם ״פריעה* ומליקה ‪ .‬ואחר שמדמה זה למליקה ומליקה הוא‬ ‫רפואת ממול והכי מפידים רופאים מו־לחיס שגם הספונ‬
‫בצפורן דוקא ולא בסכין כמ״ש )ייקרא א'( והקריבו הכהן גי׳‬ ‫פישה פפולה ההיא כיוצא בה ‪ .‬ואין לומר דהלשון מיין‬
‫ומלק וחמדו בחו״כ מלמד שלא ההא מליקה אלא בעצמי של כהן ‪.‬‬ ‫הנזכר בגמרא מורה דוקא פל מציצת הסה דהא רוצינו בשבח )דך‬
‫וכמ״ש רש״י קוצן בצפרניו ממול העורך וכנז״ש בזבחים)דך צ׳׳ג( ואין‬ ‫פיה( בפובדא דהצדוקי דחזיא לרבא דקא מפיין בשמפתא ויהבא‬
‫לנו לזוז מהשו״ט שכחב בצפורן יו ק א‪ .‬וכ׳׳ד המקובלים לפי‬ ‫אצבפחי' ר'‪ '",‬תותי כרמיה וקא מיץ בהו וקא מבטו אצבפהי׳‬
‫מש'כ בספר יצירה )פרת א' משנה ג'( עשר אצבעות כי יכן‬ ‫דמא ‪ .‬ופירש רש״י דקא מפיק ברגליו פל אצבפות ידיו פד‬
‫מוזכר בזהר שהפריעה היא בצפרנים ועי' בספר בנין ציון שי״ת‬ ‫שפך דם מבין קשרי אצבפופיו ‪ .‬הרי דלשון מיין אינו דוקא‬
‫)הי׳ ' פ״ח( ‪ .‬ופיד בי לפי מלאכתו היא סכ;ר> וקרוב לעשות‬ ‫לשון יניקה ומציצה ]זיגפן[ כ׳א גם לשון כבישה ומפיכה ]אויססרפס[‬
‫כרוה שפכה כי אחר ‪.‬שדוחה העיר כשהיא שלמה ולא יקרע‬ ‫]אויסדריקקפן[ שכן סירש׳׳י פ־ס ונמצא דמו )ויקרא א'( לשון‬
‫מהצד שכלפי ב ק יכול להיות שישמיט הפיר גס מצד של רגליו‬ ‫מיץ אפים ‪ .‬כי אסם המן כובש בית השחיפה פל קיר המזבח‬
‫יבזה נקל לפשוח כר׳׳ש ‪ .‬וכן הודי לי דאקטורים מומחים‬ ‫והדם מתמצה ויורד וכן )משלי ל׳( כי מץ חלב נו׳ סירש״י‬
‫ומלבד זה תמה אנכי היתכן אשר איש בור ופ״ה יפסוק במצות‬ ‫מיץ סחיסה כמו וימן סל פ״כ נראה משוס להתיר הדבר היה ‪• .‬‬
‫מילה הלא הרבה דינים נזכרו בשי״ס יו״ד בהלכות מילה שעל‬ ‫ורבינו החתם סופר זצ״ל השיב לו ]ביום כ׳ שבס תקצ״ו לפ׳ק[‬
‫המוהל לדעת ולהיות בקי בדינים אלו וכי גרע הוא משי״ב‬ ‫וו״ל ‪ .‬יפה כתב כי לא נמצא מציצה בפה דוקא כ״א למקובלים‬
‫שא״י הלכות שחיסה ובדיקה מעבירין אותי ישתיטתו פסילת‬ ‫שאומרים למחק הדין פ׳׳י הסה ושסחיס ואין לנו פסק בנסתרות‬
‫וכש״כ פניני מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות ‪ .‬יבגמ' מדמין‬ ‫‪ fo'S‬דאיכא למיחש לסכגחא כל דהוא ‪ .‬והנה שרש מין ‪ .‬מצן‬
‫מוהל ישיתס להדדי כמ״ש בנ״ מ )דך ק״ט( דטבחא ואימנא‬ ‫הכל אחד ‪ .‬וכתיב )משלי ל׳( מין אסים ‪ .‬וכן וימן סל מן‬
‫כמותרין ועומדים להעבירם בפרס כפי שיעידו עליו האנשים היודטים‬ ‫הגזה בשופטים בגדפון ובכולם פירשו לשון סחיסה וכבישה להוציא‬
‫ומכירים אוחו אשר מלבד פממוהו הוא מחלל שבה בפרהם־א שבא‬ ‫דבר מכחו וכ״ס רד״ק וראב״ס ]מה שכתב רבינו החת״ס ז׳׳ל‬
‫בעגלון ביום השבח לפיני כל למול את התינוק ביום השבת‬ ‫גשרש מץ מצן שהכל אחד ראי' לזה מלשון המשנר> במקואות‬
‫והוא בעצמו מוציא אש מעצי גפריה אשר במלתתו ומדליק את‬ ‫) פ׳ ס מ״ה( פל של זקקין אינו חוצן וסי' הר״ב נישא הנודוח‬
‫הנר לנקית את סכיט ולצחצחו‪ .‬וזה יקרא חלול השם‪ ,‬וחלול‬ ‫של פור לשון ויקה בין מלאה ובין חסרה ב פ ״ז) ד ך ס׳( וכ״ה לשון‬
‫המלוה‪ ,‬וחיחס האנשים המשתמשים בו למוהל עושים פבירה‬ ‫מין מצן[ ופוד אני אומר אפילי היה מפורש בש־ם מוצן בפיו‬
‫גדולה ונותנים יד לפושעים כי עבודתו פסולה ‪ .‬וכבר מבואר‬ ‫מ' מ כיון שאין זה מהכשר מילה אלא משוס סכנה ‪ .‬והמל‬
‫ביו׳׳ד )הי' רס״ד ( שראיי להדר אחר מוהל טיב וצדיק ‪ .‬ובנ׳ד‬ ‫ופרס‪.‬ולא מצן כבר גמר מצותו והתינוק מותר בתרומה ואביו‬
‫שתים חלו ליחנהו בו‪ .‬לח אימן סיב היא באומנתו ולא צדיק‬ ‫פושה פסח אלא הוא בסכנה פד שיטשה ספילה להוציא דם‬
‫ביראתו ‪ .‬וחחח אשר המוהלים המומחים שלנו טישיט פבודחם‬ ‫ממקומות הרחוקים כו׳ יותר מזה אין לחוש לספנ״ד ‪ .‬פכ׳ל‬
‫במהירות נפלא ברבעים אחריה ‪ .‬והרופא אליל הזה שוהה‬ ‫רבינו החח״ס ז״ל ‪ .‬ומצאתי גס בקצה׳ח )סי׳ שס״ב פק׳ד( שכתב■‬
‫בעבודתו זמן רב עי שמחל־ש התימק והנה הנער בוכה כי‬ ‫דמציצה אינו אלא משום רפואה וכתב שם מ־ שיכול להיות מוהל‬
‫נפל בידי לא יוכל קום ‪ .‬ואספר לידידי כתר׳ה שיחה נאת‬ ‫בפצמו ראוי לפשותו בפצמו מלבד מציצה דאינו אלא לרפואה‬
‫שאמר לי אחד מגדולי הדאקסורים דפה איש תלמודי וספרא רבא‬ ‫בזה יכול לכבד לאחר והנה ראינו במקצת מקומית שמכבדין‬
‫ה״ר יה׳ל בן־כהן־צדק שראה בעיניו אח פבודח המילה מהרופא‬ ‫ל ק ק במצוה זו ‪ .‬פכ״ל‪:‬‬
‫האליל הזה ואמר בדרך שחוק לוא ראו בסלי החברה מצער‬ ‫מ כ ל הלין ספמא הוריתי לכל השואלים אוחי בדבר המציצה‬
‫בע*ח ממאה השחורה דזמננו היי גוזרים לבטל פסק המילה‬ ‫שמיתר לפשית פפולת המציצה בדבר אחר כאשר יפידו‬ ‫י‬
‫נמו שגזרו שחיטת הבהמה מצער בע״ס ני נאמת מעשיי גזה‬ ‫מיופאיס מומחים דזמנני שדי בזה להוציא דם הנצרך דמציצה‬
‫הוא באכזרות ניראה ‪ .‬ברם צריך אני להודיע ני נפי שהיגד‬ ‫אינו אלא משוס רפואה ופסילת הרפואה היא נס בספוג או‬
‫לי עישה פבידת המילה לא על ברני הסצדק רק מנית את‬ ‫נדבר אחר ‪ .‬והנה זה יותר משלשים שנה ‪.‬אשר אני חינה פה‬
‫התינוק על השלחן בהכר והסנדק עומד ואותז בידו הכר הוא‬ ‫פיר הבירה פפסרבירג ות׳ל אשר אני מוהל אומן זה יותר‬
‫התיק שהתינוק מונת בו ‪ .‬והוא פון פלילי ני כבר נודע שתופס‬ ‫מחמשים שנה וגם ע ״ ד היום לימי חיי אני מוהל הראשיי בפדחנו‬
‫התינוק היא על ברכיו דוקא כמוזכר בפוסקים ‪ .‬וכסי שהבאתי‬ ‫ובחסד ה׳ הנני פוסק היום ג״כ באומנות המילה ‪ .‬אבל לדאבון‬
‫למעלה הילקוט )חהליס ל*ד( ע*פ כל עצמוחי תאמרנה וחשה‬ ‫לבי ראה ראיתי אשר בפוה״רפרו וישרצו בפלי החפשייס הרוצים‬
‫שם כל האברים שפישה בהם המצוה וכרכים בהן אני עושה‬ ‫לפרוק מפליהס פיל תירה ומצות וגדולה מצות מילה יהשטן מרקד‬
‫סנדיקיה לילדים בשסח מילה ופריעה לכך נאמר כל פצמיתי‬ ‫ביניהם להדיחם ולהסותם לבטל מציה זו אשר זה יסוד היהדות‬
‫וכו' הרי דהסנדיקום הוא דוקא פל הברכים ‪ .‬וגם אצל הקראים‬ ‫ומבקשים חיאגה בטענת המליצה ב פ ה שלפעמים הוא סכנה‬
‫לא יעשה ק ובפרט אצל ישראל אשר כל מנהג בישראל הוא‬ ‫להחינוק ‪ .‬וראיתי שהרבה מהם בטלו מצוה זו מסעם זה ‪.‬‬
‫הלכה גמורה ‪ .‬ועבודה כזו להניח התינוק טל השלחן בהתיק‬ ‫וכדור מקש ופתלתול כזה ראיתי להחייגין פ ס גדולי דורנו וביחוד‬
‫שלו‬
‫יב ‪23‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫ל ד פי ק יט‬ ‫תשובת‬
‫וכן מתיר שהותרה שחיטה ל צו ע סופרה ‪» .‬מי שלא לצורך ונ׳ ש‬ ‫שלו והסנדק אוחז רק נהמיק הוא מוור לט למרס ישראל גוי‬
‫ס״ל דלא אמרינן ממוך ‪ .‬וס״כ היש גורסק לפשות כלי ס״ל‬ ‫קדיש ו » א טבודה שהיא זל״ה לט ומי הסיר להרוסא האציל‬
‫מתוך שהותרה לתלל שבת לכרות טצים לטשות פחמין כדי לטשות‬ ‫הזה־ למשות מטבה זל כז ה‪ .‬וכשמו ‪ p‬הוא גד־ור־תוק ‪.‬‬
‫אזמל למול בשבת ‪. .‬מותר לו לפשות במכלית ההידור דמתוך‬ ‫והנני אומר להלכה אשר האנשים אשר ע ט יראת ה' בלבבס‬
‫שהותרה לצו ‪ p‬קצת הותרה לו לפשות בשלינוות כמ׳ש באו״ח‬ ‫יראו למחות בידו ‪ .‬וכן לא יטשה בישראל לבטל מנהג ישן נושן‬
‫ה׳ יו׳ט )סי׳ חקי״ח ס״א( ‪ .‬מתוך שהותרה הוצאה לצורך‬ ‫מאלפי שנים ‪ ^ .‬ו ד הטוב יכפר ‪:‬‬
‫אכילה היתרה שלא לצורך כגון ק ק וכו׳ וכלים הצריכיס לו‬
‫קצת כד וע״כ גורסין לטשות ‪,‬כלי״ היינו כלי הראוי בתכלית‬ ‫ו ה נ ה לסי מה שהבאתי לטיל דברי הרמב״ם שכתב שפורטין‬
‫ההידור שיהי׳ שם כלי טליו היינו אזמל תד ומהודר ‪ .‬והגורסין‬ ‫הוא קריטה דוקא לשנים מב־ הצדדין ‪ .‬בזה נ״ל ליישב‬
‫לפשות *ברזל* דטחס דלא אמרינן בזה ממוך שהותרה לחלל‬ ‫תמיהת התוספות בשבת במ״ש במתני' טל ולא פרט אח המילה‬
‫קצת היתרה לחלל הרבהיפ״כ נורסין לפשות ברזל‪.‬דקמ״ל בזה שלי‪,‬‬ ‫כאלו לא מל וכתבו החום־ הימה המאי איצסריך ‪ .‬למיחני‬
‫יתקנוהו בהידור כסכין מדאפשר בברזל הד כפי־ רבינו בתפארת‬ ‫הא כיון דכבר תנא לבשר התיכה את רוב הפטרה מעכב‬
‫ישראל‪ .‬וקרוב לזהפליגי הראשונים הר״ן והרא״ש בדברי ר' יהודה‬ ‫המילה וכי לא פרט פד•} רוב פטרה מ ט סה ‪ .‬ט״כ ונ״ל‬
‫בביצה)דך כ״ח( דמחיר אןז מכשירי אוכל נפש ביו״ט וכתב הר״ן‬ ‫ליישב דהמתני' בא לאשמיטינן דהיכא דדחה את פור הפריעה‬
‫)שט( מ ס ר׳ יהודה לא מפיר במכשירין רק חלרוכה קלה‬ ‫מלמטה כשהיא שלמה ולא קרפ אח העור לשנים א;‪ £‬שהמטרה‬
‫כגון להשחיז במשחזת של טן וכדומה אבל להשחיז במשחזת של אב;‬ ‫היינו שצח קרט‬ ‫מטלה ‪ .‬פכ״ז תמרו היכא דטל ולא‬
‫אסיר אפי' לר״י לפי שהוא טישה *כלי" וכי' וכל שהוא טישה כלי‬ ‫לשנים כפי׳ הרמב״ס הוא כאלו לא מל ‪ .‬ויה יקדה הרבה פעמים‬
‫שהוא מלאכה הנטשה לימים הרבה ומשרה רבא דס׳ל כר״י‬ ‫היכא דטור הפריעה יכול לדחותה למטה אך בלא קריפה לשנים‬
‫לא הוה מפבר סכינא אלא בדיקילא ולא במשחזת ורב יוסן{‬ ‫קמ׳ל שהוא כאלו לא מל כי אחר שבא הלמ׳מ דמצות פריעה‬
‫אפומא דרחייא כמ״ש שס בגמרא ‪ .‬ולדטת הר״ן ס׳ל להיש‬ ‫הוא בקריפה דוקח וחס לא קרע רק דחה כשהוא שלמה לא‬
‫גורסין לפשית ברזל דוקא ולא *כלי' שלא יתקנוהו בהידור‬ ‫קייס ההצוה וסרה תמיהת התוס' ‪ .‬ונסתר בזה גס דברי‬
‫כסכין הנפשה לימים הרבה אבל הרא״ש)בפרק אין צדין( תולק‬ ‫הספר מכשירי מילה שהאריך שס במנהגי שאלוניקי וכל דבריו‬
‫טל יה וס״ל דאן! במשחזת של אבן מומר לר״י ‪ .‬וטיי״ש בשלטי‬ ‫שס אין •בהס טפס •_‬
‫הגבוריס ולפ״ד זו ים גירסי; לטשות כלי היינו כלי הראוי‬
‫בתכלית ההידור ‪ .‬אבל יש לדחות דשס פליגי בדברי ר' יהודה‬ ‫ו מ ן * י דברי בזה הטנין אמרתי לרשום לכתה־ר מה שציינתי‬
‫דמכשיר אוכל נפש אבל דוקא באי אפשר לטשיתן מטיו׳ט‬ ‫מליון היו׳ד בלי )רס״י רס׳ה( המל מברך אשר‬
‫ובמכילת־ן איירינן בדברי ר׳ אליעזר ור״א מתיר מכשירי אוכל‬ ‫קדשנו במצות־ו וצונו טל המילה ואב־ הבן מברך בין חתיכת‬
‫נפש אפי' באפשר לטשומן מטי׳ט כמ״ש בשבח לדך קל״ז(‬ ‫הפרלה להפריטה אקב״ו להכניסו גו׳ טי׳ בש״ך ‪ .‬ובבאור‬
‫ומשמט מהתוס׳ שס )דך צ״ה( בד״ה וברודה ט־ דאפי׳‬ ‫הנר״א סק״א הביא את הד״ן דכחב דכל ברכת שבח והודאה‬
‫במלאכה דאורייתא ס׳ל לר״א דמותר אפילו באפשר )וטי' בס־‬ ‫א־צ טובר לטשייהן ‪ .‬וזה הטכס לברכת השחר והרא׳ש י כתב‬
‫מלה׳ר שהפיר שהתוס׳ סותרים א״ט( א׳כ י״ל בדברי ר״א לא‬ ‫שיש לברך קודם פריטה שטדין פובר לפשייחן כמש״ש מל ולא‬
‫פליגי הר״ן והרא״ש כמו דפליגי בדברי ר׳׳י ‪ .‬ולר״א הכל מודים‬ ‫פרט כו׳ ועי׳ חוס׳ דפסתיס )דך ז' פ״ב( ד״ה טל מיהו‬
‫דשרי אך לפשות כלי ‪ .‬וק״ל ;‬ ‫כו׳ פכ״ל הגר״א ‪ .‬הנה מה שציין הגר׳א לטיין בתוס׳ דפסחיס‬
‫כונתו דמחלקי שס דעובר לפשייתן לא‪ ,‬אמרינן אלא שטושה‬
‫! נ ״ ל לקיים הגירסא לטשוח כלי מטפס אחר שהותר לו‬ ‫המצוה הוא המברך אבל כשמברך אחר לא ט־־״ש וכמ׳ש‬
‫לחלל שבת מצד מיקר המלאכה דהוחר לו גס מצד‬ ‫המיז סק״א בשס הרא״ש וא*כ ניחא מה שהאב מברך בין‬
‫הידור הכלי ‪ .‬וראי' לזה מדאמרינן במנחות )דך ס״ד( אמר‬ ‫חתיכות הערלה לפריטה ‪ .‬אבל מה שהביא הגר״א מקודם בשם‬
‫רבה הי־ לפניו שחי חטאוח אחת שמנה ואחת כחושה שחט‬ ‫הר״ן דכל ברכס שבח והודאה א*צ טובר לטשייתן ‪ .‬לא זכיתי‬
‫שמנה וא״כ כחושה חייב כחושה ואח״כ שמנת פטור ולא טוד‬ ‫להבין כונתו כי זה נאמר רק בברכה שאין בה וצונו כמו ברכת‬
‫אלא שאומרים לו הבא שמנה לכתחלה ושחוט ‪ .‬הרי דמותר‬ ‫השחר כמ״ש הרא׳ש )שלהי ברטח( יהא דאמרינן בפסחים‬
‫לחלל שבת ולשחוט שמנה אעפ״י שכבר שחט כחושה משוס‬ ‫)דך ז'( כל הברכות כו' עובר לעשייתן היינו ברכת המצוה‬
‫הדור מצוה ‪ .‬וכמ״ש הי מ ב׳ ס )בפ״ב מה' שגגות הט״ו(‬ ‫שאומר ב ק וצינו צריך לברך להב׳ה תחלה ט' מ שצונו‬
‫ורבינו השאגת ארי' )סי׳ נ׳( מוכיח מזה הגח' דמנחות לטנין‬ ‫וקרבנו לטבודתו ‪ .‬אבל ברכות של הידאה ישבח כגון אלו‬
‫הדור מצוה דמילה דכמו שמילה דוחה אח השבת ה״נ משוס‬ ‫[ברכות השחר[ יכול לברך אחר כן טכ׳ל הרא״ש ‪ .‬וכאן בברכה‬
‫הדור מצוה רשאי לדחות את השבת וטי' בספרי בית יצחק‬ ‫אשר נאמר בה וצינו וצריך עיבר לעשיית; פליאה רפת ממני‬
‫שו״ת חאהט״ז )סי' למ״ד( מה שהטירותי בזה טיי״ש בארך •‬ ‫מה שהביא הכא דברי הר״ן ‪ .‬וצ״ע ‪ .‬וכבר הארכתי בדינים אלו‬
‫בספרי בי ת י צ ח ק שו׳ת חיו׳ד )סימן יי״ד( וכתבתי שמה‬
‫! ל פ י ״ ז נ״ל לקיים הגי׳ במכלתין ברברי ר׳ אליפזר דאמר‬ ‫דברים להלכה ולממשה י‬ ‫_‬
‫כורח־ן טליה לעשות פחמץ לפשות ‪,‬כלי' דאחר‬ ‫‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪4‬‬
‫דדטתי דאך מכשירי מילה דוחה את השבח‪ .‬דוחהג־כ לטני!‬ ‫שאני יודט אשר כתר ה משתעשפ במלין לאורייתא‬
‫ההידור לפשות אזמל היינו כל־ בתכלית‬ ‫אמרתי להטתיק לו פרפרת נא‪,‬ה מה שכתבתי בדיני מילה‬
‫כמו לטנין תטר‪,‬וח אך ששחכי אה הכחושה ומצד ההכרח יצא‬ ‫יספר ‪ 'S^Tn‬מהרי״ד ]בכ״י[ והוא חידושים ובאורים‬
‫י״ח טכ״ז א״ל הבא שמנה לכחחלה לשחוט משום הדור מציה ‪..‬‬ ‫על שתא סדרי משנה וכתבתי שמה פנין נכון במסכח שבה‬
‫’‬ ‫אצל זה מותר אך לחלל‬ ‫י‬ ‫כי אחר שנתן השבת לדחוח‬ ‫)פי״ט ס׳א( וטוד א׳ר אליעזר כורחין טציס לפשות פחמין‬
‫אך‬
‫לטנין ההידור ‪ .‬וזה פשוט ‪ .‬ועי׳ בפסחים )רפ״ו מ״א( וו'‬ ‫לפשות ברזל ‪ ,‬וי״ג לעשות פחמי; לעשוח ‪,‬כל'״ ‪ .‬ו־ש לומר‬
‫יהני גרסאות ‪ 5‬ל'ג' ■נזה אס לעשות אזמל בתכלית ההידור‬
‫יראנו מתורתו נפלאות ‪ .‬ונזכה לקן הפלאות מאת ה;• ׳־■(‬
‫בבריתו ‪ .‬דורש ‪'•-‬ו‪-‬י תירתו ‪:‬‬ ‫אי דק ט'צ ההכרח ‪ .‬ר״ל היינו לטשות ברזל חד ילא יתנוהו‬
‫גסידוד כתבנית איזמל אחרי שאפשר לעשות מלאכת המילה‬
‫‪ r‬בפעטד ירוג עיר‬
‫•‬ ‫וק ד א נ צ י ג ‪.‬‬ ‫בירזל חד איני ראוי לחלל שבח בדבר הניגע להידור מצוה ‪.‬‬
‫והיא קרוב לפלוגתא רביצה )דך י׳בז א־ אחריק מתוך‬
‫שתוי^יה היצאה לצורך הותרה ימי שלא לצורך כדטת נ״ ה‬
‫מהרי״ד‬ ‫»ו״ו^יףד סיען נ‬ ‫תשובת‬
‫ומהיוס ״טוב״ דלשון זה טפל טל העושס לפנים משוה״י ‪,‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫מי מן‬
‫כמ״ שבב״מ ) ד ס ס״ג( דרבב״ס אגרינהו להנהז שקולאי לאמויי‬
‫לי׳ חביתא דממרח תכרוהו שקיל לגלימייהו אסי לקמי׳ דרב א״ל‬ ‫אלקיי אברהם יחיה בעזרו ‪ .‬הוא ניהו הבוד‪ .‬ידידי‬
‫ז‬
‫הב להו גלימייהו א׳ל דינא הכי ‪ .‬איל למען סלך בדרך ״נדביס״‬ ‫הרב הג׳ ד ס או הינ חריף ובקי בה״ ת אוצר‬
‫]פיי׳ש ברש׳א וברי״ף בסיום המאמר בפי׳ רש״י סיפא דקרא‬ ‫שי׳‬ ‫טהורה מוהר׳ר אברהם פריזמאן‬ ‫ד׳‬ ‫־ע־את‬
‫הוא בפי׳ הרי״ף ונפלא הוא[ וזהו לפנים משוה״ד ‪ .‬ובברכות )דף‬
‫אנד *ק זגאריצא ז‬
‫ל׳(ל מנץ תפלת הדרך בפלוגתא ר״ח ור״ש דא״ל רב ששתלשמעיה‬
‫מאי קא עביד ר״ח א״ל קאי ומצלי א״ל אוקמן נמי לדידי‬ ‫מ כ ת י ו הגיפר לנכון ונפשו בשאלתו בדבר הנ״ ע הישן מהעיר‬
‫ואצלי מהיות ״טוב״ אל תקרא רע ‪ .‬אף דלדינח סובר ר״ש‬ ‫מצער הסמוך למתנו והמתים שוכבים ביזיון מפני‬
‫דמותר להתפלל אף בהלוך רק דעשה לפמשוה׳ד משוס מהיות‬ ‫שסף ה ‪ T‬ס ורצונם לפנותם אל ב״ע החדש ‪ .‬וכת״ה הפרה מקור‬
‫גיוב ‪ .‬ועי׳ בב״ק)דף פ״א( ]ובספרי ״יסודי העקריס״ על תו*כ‬ ‫הדין מהפוסקים ‪ .‬וענוותו תרבני לחוות דעתי הפניה בזה ‪.‬‬
‫)פ' ויקרא( כתבתי בזה דרוש עמוק[ ע״כ בנ״ד א ^ העיר‬ ‫וזהו תשובתי אל־ו בקצרה ‪:‬‬
‫מצער והעדה עניים אוקמינן אדינא כהפרישה ‪ .‬כ׳א יחכו אולי‬
‫יהי׳ באפשרם לתקן ארונות באופן היותר טוב וימשכו עידן‬ ‫תשובה ‪.‬‬
‫מדנים ‪ .‬ובין ‪ p‬המתיםםובלים לער ובזיון ויצא שכרס בהפסדם‪.‬‬ ‫ה נ ה בעצם הענין שצריך לפנותם ולהיות זריז־ן מקדימ־ן למציה‬
‫ע״כ דעתי הפני' מסכמת לדעת כ״ת לקוברם מו מ א אחת ‪.‬‬ ‫זו לחוש לבזיון המתים ‪ .‬הוא הלכתא גמירא לי' בהג״א‬
‫ילעשוח הפסק בנסרים בין אחד לחברו ואין דנין אפשר משא״א‬ ‫)פ׳ג דמופ״ק( והיכא שאין משתמר בזה הקבר שיש לחוש כו׳‬
‫כמ״ש ה שץ )סי' שס״ב סק״ד( במש״כ שם אין נוחנין ב' ארונות‬ ‫אי שיכנסו בו מיס לתוך קברו כו׳ ודאי מצוה לפנותו מפד‬
‫זה על זה ‪ .‬והב״ח החמיר‪,‬מאד בזה וכתב הש׳ך מיהו אס‬ ‫צער ובזיון המתים ‪ .‬הרי שחששו לבזיון המתים אף לספק שמא‬
‫איא לקוברו בענין אחר ודאי שרי ‪ .‬וכן משמע מתשו' רה״ג‬ ‫יכנסו בו מיס ‪ .‬וכן מבואר בניב״' )סי' פ״ע( שהתיר לפנות‬
‫שהביא הטור הרי אף שהדין מפורש דאין מתנין ב' ארונות‬ ‫העצמות מחשש רחוק בבזיון המתים ביבא לאח״ז קרוב למאה‬
‫בחפים‬ ‫בפשיטות במקום דא״א ‪ .‬ועי'‬ ‫התיר‬ ‫עכ״ז‬ ‫שנה ‪ .‬הרי שחששו מאד לבזיון המתים בספק גדול שמא יביא‬
‫חיו״ד )סי׳ שליב( בסוף התשובה שהסכים להש״ך במקום שא״א ‪.‬‬ ‫לבזיק בזמן רחוק ‪ .‬זמכ׳ש בנ״ד שהבזיון לפנינו שמתנלנלים‬
‫הרי במקום דא׳א לא דקדקו הרבה אף שהדין מפורש לאיסור ‪.‬‬ ‫העצמות הקדושים לפק כל ‪ .‬רק מש״כ בס הנו״ב במלמול המת‬
‫וכש״כ בניד שהדין דין אמת כהכרעת הפרישה ורק מצד היות‬ ‫מקבר לקבר אימחי ש’ ‪ 7‬בלבול וכתב בשם הגאון מהר״מ דברקב‬
‫טו ב‪ .‬וע״כ במקום דא״א אוקמינן אדינא‪ .‬ואמרינן יקוב הדין‬ ‫לא שייך בלבול ‪ .‬והנו׳ב הוסיף מדעתו דאפי' בעצמות אם לא‬
‫את ״ההר״ ללקט העצמות הנקברים בתחתית ההד ולהביאם אל‬ ‫נשאר רק עצם בלי בשר לא שייך בלבול ‪ ,‬והביא ראי' מהכיור‬
‫המנוחה ואל הנחלה ‪ .‬כ׳ז ברור ועי׳ בב״י סי׳ שסיב במש״כ ומה‬ ‫שכתב בשס רה״ג דהשיב דשלא כדין עישיס דהא חיישי רבנן‬
‫שנהגו חכמי התלמוד בארונות לאחר עיכול הבשר מוכח שזה ‪P‬‬ ‫למקום תפיסח ב' מחים כו' הרי דעיקר החשש שמונחים עצמות‬
‫מנד מנהגא והיכא דלא אפשר אוקמינן אדינא;‬ ‫הרבה מתים מי מ א אחת ‪ .‬אבל עיקר ליקוע עצמוח ממקום‬
‫א ל א שראיתי להעיר את כית בדבר אחד‪ .‬יפן כי לא ידעתי‬ ‫קבר לא קפיד משוס בלבול ‪ .‬אלא ודאי דאחר עיכול הבשר‬
‫משפט הפיר ודרכיה ואולי הב׳׳ע החדש הוא רחוק הרבה‬ ‫יאז כבר פסק הדין אין חשש פכ׳ל ‪ .‬ולפלא בפיני שלא הביא‬
‫מהב״ע הישן ובעת שישאו העצמות לב״ע החדש ההכרח יהי'‬ ‫דברי הע״ז ביו״ד )סי׳ שס״ג סק״ג( שכתב בפירוש כדי לעכל‬
‫להנית עלמות המתים שנים אי שלשה בתיבה או ב אדון‪ .‬ויהיו‬ ‫הבשר ש^מר בשרו עליו יכאב כ״ז שבשרו עליו יכאב אינו נוח‬
‫נזהדין שלא יתערבו ‪ .‬ולשאת אותם בכתה דוקא לב״ע החדש‬ ‫מן הדין ‪ .‬ומבואר מדבריו דבלקיט פצמוח ליכא משוס בלבול ־‬
‫לקוברם שס ‪ .‬ואף אס יהי' רחוק מקום חיסור גדול להוביל על‬ ‫ולדעת רבינו תפארת ישראל בסוע״ק )פ״א מ״ח( דלאתר יב׳ה‬
‫סוסים בעגלה‪ ,‬כי אף שהתרנו להניחם בגומא זה אצל זה מטעם‬ ‫ליכא חשש דין ‪ .‬ומש״א בחגיגה )דף ד׳( דשמואל הנביא הוה‬
‫דאין צורתם ניכר ואין שייך בזיון לענין ז ה‪ .‬אבל מה שהוא‬ ‫מתיירא מן הדין ‪ .‬זה היה תוך יב״ח כמ״ש בשבת )דף ק׳ב(‬
‫בזיון למתים דעלמא אסור אפי' בעצמות כמ״ש החת״ס דחזינן‬ ‫הרי דבפצס הפנין אין לנו לחקור רק החוב מוטל על כל‬
‫דחיישי רבנן סובא לבזיון עלמוח כמ״ש בברייתא )פי״ג דשמחוח(‬ ‫העדה לפנותם ולהצילם מהצער והבזיון ‪ .‬דאף למש״כ הגאון‬
‫כי היכא דחיוב קבורת עצמות דאורייתא מהאי קרא כי קבר‬ ‫מהר״מ בנו׳ב )סי׳ פ״ח( בנדונו כי לא נכון לגרוס אבילות‬
‫תקברנו ‪ .‬ה״ה בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא ט‬ ‫קרובים בליקוט עצמות כמ״ש )סי' ת״ג( ולפטור עצמו מכל‬
‫קללת אלהים קהי נמי אעלמות דכי בצלם אלהיס עשה את האדם‬ ‫המצות ‪ .‬דהתס השאלה מפני חשש רחוקה אולי יבואו המתים‬
‫אין חילוק בי; הדס שלם או אדם תסר כו' ואין חילוק בין ס״ת‬ ‫לבזיון בזמן מן הזמנים אבל בנ״ד אף אס היו הקרובים בחיים‬
‫שלמה לאות אתד ממנה ] מנ תו למש׳א בברכות )דף י״ח( וכן‬ ‫אין כאן שאלה בזה ומצוה רבה להשתדל בזה אף שיתבטלו‬
‫לס״ה[ והה״נ עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלהיס אסור‬ ‫מכל המצות ‪:‬‬
‫לנהוג בהם מנהג בזיון‪ .‬ולפי״ז אחר דנהגי ישראל לשאת את‬ ‫א י ל שאלת כת״ר איך לקוברם הוא שאלה עצומה ‪ .‬במה‬
‫המתים בכתף במטה ולא על פגלוח בסוסים ‪ .‬כן ההכרח לנהוג‬ ‫שכתב הטור מלקטן ונותן כ״א לעצמו באיון של ארזים ‪.‬‬
‫כבוד גס בעצמות המתים בלי שיטי אף שהוא מרתק רב ‪:‬‬ ‫ויפן שהפיר היא עיר מצער ואנשי העדה הם עניים ודלים‬
‫ו ר א י ת י השובה אחת בספר תולדות שלמה )דף ס״ד( מהגאון‬ ‫ואין ידם משגת לתקן ארונות ‪ .‬וע'כ דעת כ״ח לעשוח קבר‬
‫רבינו מהרש״ק מבראדי זצ׳ל שהרעיש מאד באיסור‬ ‫רחב וארוך ילקוברס בהפסק בין עצמות של כאו״א בנסרים‬
‫הובלת המתים בעגלה כמנהג המתחדשים ‪ .‬והביא ראי' דלשאת‬ ‫כמו שנוהגין בכל המתים ‪ .‬וידע ידידי כ״ת שגס דעתי נוסה‬
‫בכחף אנשים הוא הכבוד וארה״ק יוכיח שנאמר ולבני קהת לא נתן‬ ‫לזה ‪ .‬ובדוחק גדול כזה שהצבור עניים יש לנו כר נרחב לסמוך‬
‫כי מבודח הקודש עליהם בכחף ישאו וביעקב אבינו דהוה שם‬ ‫על הפרישה שמוכיח מגוף הפלוגתא דמסכת שמחות דליכא‬
‫רכב ופרשים נאמר וישאו אותו בניו ארצה כנען ‪ .‬ובבני א ה ק‬ ‫קפידא בקבורתם בגומא אחד ‪ .‬ודוקא בעירוב עצמות קפיד‬
‫כתור ויקרבו וישאום בכותנתם מחוץ למחנה ולמה לנו לדעת היכן‬ ‫ר״ע ‪ .‬אבל אם לא יתערבו ויהיו מונחים עצמות מב' מתים‬
‫היו נושאים ? רק הכונה לרמז אף שהיה מחנה ישראל רחוק‬ ‫בגומא ליכא קפידת ‪ .‬וסיים החת״ס )סי־ של״ג( כיון שהפרישה‬
‫הרבה ג' מילין אעפ״כ לא הובילו בסוסים רק בכתפיס‪ .‬וכיון דהוי‬ ‫ראה דברי הפור ופליג עליו ודייק כן דיוק נכו; מ; הברייתא‬
‫מעלה יומר בכתף הרי קיי״ל מעלי; בקודש ולא מורידי; ‪ .‬והוי‬ ‫שומעין לוט ומש״כ החת״ם אח״ז ומהיוח טוב יעשו הדון ארוך ובי;‬
‫בזיון למתים אם יורידו או ת ם מ מד רג ח ס‪ .‬ומן הש״ס נמי מוכח‬ ‫כל עצמות מת א׳ יעשו בחוכו מחיצה ’של עפר דק כו' ‪ .‬זהו‬
‫כן מדקתני נושאי המסה וחלופיהן וכו׳ פטורים מן הק׳ש וען‬ ‫דוקא באופן שאפשר לעשות ארונות ‪ .‬וע״כ דקדק בלשונו הזהב‬
‫התפלה‬
‫יג ‪85‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫^ נ נא‬ ‫ידד‬ ‫תשובת‬
‫]פי׳ שכבי ע ב ד יקרא ל הדד ואין אחד רוצה לעטר ב »י‬ ‫החפלה ‪ ,‬ולמ״ל זה מיי קיי׳ל באפשר לקיים שניהם איגו רוחה‬
‫חברו[ מר אמר ניזיל מר בדשא ומר אמר כו׳ ‪ .‬הרי דפבדו‬ ‫א״כ יוליכו אופס בסוסים ויקיימו שתיהן ובפרט חלופיק וחלופי‬
‫יקרא במותם כמו בחייהם ‪] .‬ובהגדה זו הקשיתי לשאול אחר‬ ‫חלופוהן ולא יצטרכו בז ה‪ .‬ובע״כ דאסור לשטח‪ .‬ופתי ראי׳‬
‫דעשו זאת משום כבוד ‪ .‬הלא אמרו בברכות )רף מ״ו( דאק‬ ‫מנושאי ארונו של יוםן‪ £‬דיליןז מלמודאדעוסק במצוה פטור מן‬
‫^ ב דין לא בדרכים ולא בגשרים‪ .‬וכמ״ש הרמב׳ס )בפ*‪1‬‬ ‫המצוה ולמה לא נשאוהו בסוסים והוה בידם לקיים שתיהן אלח‬
‫מה׳ ברכות הלכה י׳ב( ואף למש־כ התום׳ שם ב ד ה אין‬ ‫ט״כ דאסור‪ .‬טכ״ל ;‬ ‫״‪,‬‬
‫־מכבדין שהקשו משבת )דף נ״א( בעובדא דליי ור״ה בר‬ ‫וכ^זה מאד צוותתי ככרוכיא על המנהג הזר אשר ראיתי בפה‬
‫חייא הוו קא אזלי באורחא קדמי׳ חמרא דר״ה‪,‬לחמרא רלוי כו׳‬ ‫עיר הבירה שתופרים ומכסים את הקבר ע׳י עממין‪ .‬כי‬ ‫•‬
‫אלמא מכבדין בדרכים ‪ .‬וי״ל כשיוצאין לד ‪ p‬אחד מכבדין בדרכים‬ ‫מצינו לתז׳ל ראמרו התופר קבר פעור מכל המצות וכן כל הצריכים‬
‫אבל אם כ״א ילך לדרכו ופגעו זב‪-‬ז ואירע להם דרך למקים‬ ‫לפסק התפירה בבת אתת פעורים כמ״ש ביו׳׳ד )סי' שס״ה( ולא‬
‫אחד אין מכבדין ‪ .‬ובעובדא דידן בהני שכבי יצאו ביחד מבבל?‬ ‫עלה על כרעת מעולם לעשות זאת ע״י פממין ולא יהבמלו‬
‫אבל כבר כתבו הפוסקים דבדרך סכנה אף באופן זה אין‬ ‫מק׳ש ‪ .‬הרי שהתפירה מצוה ‪ .‬עוד נ״ל ראי׳ דחציבת קבר הוא‬
‫מכבדים כמ׳ש המרדכי ובד״ח על הרא״ש ‪ .‬וגשר הוא מטעם‬ ‫דוקא ע׳י ישראל מראמרינן בביצה )רן< וי״ו( מ״ע יו׳כי ש‪:‬י לגבי‬
‫סכנה אולי הוא גשר רעוע ‪ .‬והוא קושי׳ עצומה ‪ .‬ובספרי‬ ‫מת כתיל שויוהו רבנן אפי' למיגז לי׳ גלימא ‪ .‬ופרש״י והאי גלימת‬
‫כהנים )פ' צו( בארתי‬ ‫יסודי העקרים ח״ג על תורת‬ ‫דאמרינן לעיל אינו צורך המת שהרי יש לו תכדיכין אהריס כל‬
‫שס אגדה זו ת׳ל בשנת חרס״ד יצא לאור ספר יסודי‬ ‫צרכו שאם צריך לו מאי אפילו דקאמר הא אמרינן ביו׳כי שני‬
‫העקרים וי״‪: [ 1‬‬ ‫יתעסקו בו ישראל ומסק זה ״תציבה קבר״ וחתוך תכריכי; הלכך‬
‫ת מ צ י ת דברינו שגם דעתי העניה מסכים לדעת כחה״ר‬ ‫פ״כ בגלימא שא״צ לו מיירי כו׳ הרי דהתירי לי חף ביו״ני ופי׳‬
‫בנדון תשר לפנינו לקוברם בגומא אחת ולעשות‬ ‫בהרב ה »י ד )בפ״א מה׳ יו״כי הלכה כ״ג( ‪:‬‬
‫הפסק בנסרים בין אחד לחברו ‪ .‬ולהזהיר להעדה אשר קודם‬ ‫לרשים לו פה שיחה נאה בפנין כבוד כמתים ‪ .‬מה‬ ‫ואטרתי‬
‫חפירת העצמות ואחר המחילה מהעצמות הקדושים יאמרו דברי‬ ‫שהשבתי זה מקרוב לאחד מחכמי הנוצרים שעמד‬
‫קילוסי; הוא הנוסח הצור תמים פעלו ‪ .‬וד׳ יעשה חסד עם החיים‬ ‫אצלי בהרתוב בעת שהבילו מת אחד מהנוצרים ‪ .‬ועמדתי פל מקומי‬
‫ועם המתים ‪:‬‬ ‫והסירותי הכובע מפל ראשי כמנהגם מפני הכבוד ומפני דרכי‬
‫א מ ‪ 2‬ם שבתי וראיתי בחשו׳ תו״י הבאתי בספר בית יצתק‬ ‫השלום עמדתי כה עד שהלך כל האורחא מן המלווים ואח״ז הלכתי‬
‫חיו״ד )סי׳ כ״ג( בעובדא בעיר אחת שנפל ביהכ״נ‬ ‫לדרכי ‪ .‬ושאלני האיש המלומד שממד אצלי היודע ומכיר בי‪ .‬ואמר‬
‫שלהם ורצו לבנות מחדש ותפרו בעומק ומלאו עצמות מתים‬ ‫לי שאלה אחת יש לי לשאול מאת כבור ארוני הרב ‪ .‬ונחתי לו רשות‬
‫ויגאריך שם בהיתרא וכתב גם מה שנמצא בקבר אחד הצפונית‬ ‫לשאול‪ .‬ואמר במה שעמדתי על מקומי בעת הובלת המת ועשיתי‬
‫עצמות ממתים הרבה הוא ג״כ הוכחה שהרי אין ד ^ יהודים‬ ‫חות הכבוד אין לי בזה שאלה כי כן עושים הרבה מהישראלים‬
‫לקבור בקבר אחד מחים הרבה ‪ .‬ולכאורה אין זה הוכחה ‪.‬‬ ‫בעת יפגעו הובלת המת ברחוב אף שהוא מדת אחרת כי כן נחה‬
‫אולי נקברו שם ע׳י לקוט עצמות ממ״א אף שהוא חששא‬ ‫וכן יאה לעשות בכבוד המתים‪ .‬אבל לפלא בעיני במה שראיתי‬
‫רחוקה מ׳ מ משום חומרת דכבוד המתים יש לתשוש אלא ודאי‬ ‫באדוני מסף על המדה במה שעמדתם על מקום אחד ער שהלכו‬
‫פשיטא להו להגאונים ]הוא הגאון חו׳י והגאון ר״ד אופנה־ים‬ ‫כל הכבודה והאנשים המלווים הלא תגידו לי אדוני הרב מה‬
‫שהביא בשמו[ דאסור אפי׳ ע״י לקוס עצמות ‪ .‬ע״כ לבי טקפי‬ ‫זאת ? והשבתי לו כי עשיתי זאת עפ׳י הדין המבואר אצלנו‬
‫לסמיך בפנין זה ‪ .‬וע״כ אבקש מאת ידידי כתה״ר שיצרף לזה‬ ‫בתלמוד ]ירושלמי[ דע ! כי האנשים המלווים הס באמת עושים‬
‫עוד מהרבנים המובקים בהיתרא דהאי מלהא כי היכי דנמטו שיבא‬ ‫מצוה רבה בהלוית המת לכבודו‪ .‬והאיש הפוגע במקרה אף‬
‫מכש‪-‬־רא‪ .‬וד' יכפר בעדנו ונזכה לראות בנחמות ציין וירושלים‪.‬‬ ‫באופן שלא מועל עליו החיוב מהלוית המת עכ״ז יעשה חוה‬
‫חותם בחדש תמו׳ שנת התרס״א ליצירה בת פעטריבורג‬ ‫הכבוד ועומד טל רגליו לא להמת הוא עושה הכבוד רק להחנשיס‬
‫עיר הבירה נאם יצחק דאנציג ‪:‬‬ ‫המתעסקים במצוה דכן איחא בתלמוד ירושלמי הובא בפ״ז יו״ד‬
‫)סי׳ שס״א סק״ד דאיתא החס בשו״ם אפי׳ במקום שא'צ ללוח‬
‫אח המת צריך לעמוד מפניו וכתב הע״ז פי׳ מפני העוסקים‬
‫כ א ‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫שהם נומ״ח ואמרו בירושלמי אילין דקיימי מקמי מיחא לא קיימי‬
‫מקמי מיתא אלא מקמי אילין דגמלי ח סד‪ .‬וכן בכל רברמצוה‬
‫נ ש א ל ת י מהרה״ג המפורסם מוה״ר ח ״ ם יוסף ני׳ וז׳ל‬ ‫שארם הולך ומתעסק בה יש לעמוד לפניו ‪ .‬וכן איתא בקידושי;‬
‫כשאלה ‪ :‬פיר מצער שהיתה מצורף להעיר הגדולה‬ ‫)דף ע ( בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי עומדים כל‬
‫הסמוכה בנתינת המסיס ובכל דבר ‪ .‬אך רב ושו״ב ובית הכנסת‬ ‫בעלי אומנות וכו׳ ]הס המבע‪/‬ים בכורים וה״ה כל העוסקים במצוה[‬
‫היה להם בפ״ע רק בית הקברות לא היה להם והובילו אח‬ ‫ואחר דהכבוד שאני עושה בפגיפתי הוא לאנשים המלווים שהם‬
‫מתיהם להעיר הגדולה הסמוכה לה ‪ ,‬ועתה קמו כל העיר‬ ‫גומלי חסד ‪ .‬ע״כ ההכרח עלי לעמוד מל מקומי עד שיעבור‬
‫הקטנה להחלק בפ״ע ולהפרד מהעיר הגדולה בכל הנהגותיהם ‪.‬‬ ‫כי כולם‬ ‫כל המלווים ההולכים אחר ארונו של מה‬
‫ישר הפלך הרשה להם‪ .‬יכן נכתב בהגובפרני׳ שהיא עיר‬ ‫הם גומ״ח‪ .‬והוא דין גמור שמצוה על כל אדם לעשותו‪,‬‬
‫בפ״ע‪ .‬אך הרב דהפיר הגדולה מוחה בם ואימרשיאסורשאלות‬ ‫כמה גדולים חכמי‬ ‫ומאד מצא חן תשובתי בעיניו‪ .‬ואמר‬
‫הרב דשם ייאסיר אה השו׳ב מלשמוע ונתהווה מזה קטעות‬ ‫התלמוד שדקדקו בכל דבר בפרט הדק היטב ‪] .‬יבנליון הירושלמי‬
‫ומריבות בין הערים האלי אי לזאת אבקש להודיעני חות רעתו‬ ‫ציינתי שם לעיין בט״ז שם שהקשה על הירושלמי מהא דאמרו‬
‫בזה עם מי הצדק ‪ .‬זהו תיכן מכתב הרה״ג בשאלתו ‪:‬‬ ‫בפרק אלו מגלחין דכשנשא רבי חגי ארונו של רב הונא‬
‫למערתא דר׳ תייא ובניו א״ל יהודה לחזקיה קום מדיכחך דלאו‬
‫תשובה י‬ ‫אורח ארפא דקאים רב הונא כו׳ ש״מ דקאיס מקמיה מוחא ‪.‬‬
‫וכתב הש״ך בנקה״כ דלק׳מ דהחס יהודה וחוקיה מתים היו‬
‫בספרי )פ׳ שיפטיס( שיפטיס ושוטרים חתן לך מנין‬ ‫איתא‬ ‫ועמדו מפני ר״ה שבא אליהם והוי כמו דפוהד מפגי החי‬
‫שממנים ב״ד לכל ישראל ח״ל שופטים התן לך ומנין‬ ‫שבא אליו ‪ .‬ע׳כ ‪ .‬ונ״ל ראי׳ לדבריי שהמתים עבדי יקרא‬
‫שממנים שוטרים לכל ישראל ת״ל שיטריס חתן לך ר׳ יהודה‬ ‫להדדי נזמה שספרו חז״ל במוע־ק )דף כ״ה( כי נח נפשי׳ דרבה‬
‫אומר מנין שממנין א׳ על גבי כולם תיל חתן לך ואומר )דה״ב‬ ‫בר*ה ור> המנונא אסקינהו להחס כי מטו לגשרא קמו גמלי א״ל‬
‫י׳ט( והנה אמריהו כ ק הראש עליכם ‪ .‬ומנין ששמנין ב ‪ r‬לכל‬ ‫ההוא טייעא מאי האי‪ .1‬א׳ל רבנן דקמעבדי יקרא להדדי‬
‫פיר‬ ‫‪4‬‬ ‫דלית‬
‫מ ח רי ״ ד‬ ‫»ו*ת 'ו*ד ‪. p 'o‬א‬ ‫תשובת‬
‫כתב שזה ג״כ נרמז בהפרשה שופטים ושוטרים מהן לך צכל‬ ‫עיר זעיר מ״ל שופשיס בכל שפרך כו' ומנין שממרן ב״ד לכל‬
‫‪,‬שעריך* בכל מה שאתה משער ממון חברך הן לננם־ס הן‬ ‫שבנו ושבנו ה״ל שופגוים לשב ‪ T‬ו ומנין כ‪ 1‬׳ רשב״ג אזמר לשבמיך‬
‫להטיל צדקה ‪ .‬ורמזה כפורה בתיבת ‪,‬שעריך* שבשעריך דוקא תוכל‬ ‫ושפטו מציה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו פ״כ ‪ .‬עי׳‬
‫לשער היסב ומטעם זה ים הצדקה לעיר הקטנה להתחלק‬ ‫בסנהדרין )דן« ס׳ז( גי׳ אחרת בזה ועי׳ש בתום' בדיה אח׳ז‬
‫ולהתפרד מהעיר הגדולה הסמוכה ‪ .‬וימנו פרנסים מעירם לכל■‬ ‫כוי׳■‪ .‬והפי׳ בזה שבמחלה מדבר על מ־נוי סנהדרין שזה נוגע‬
‫דבר הן למסים ‪ .‬הן לצדקה ובכל הנהגות הקהלה ]אחר זמ״ר‬ ‫לכל ישראל ‪ .‬וע״כ דרש בתחלה מנין שמטגין ביד לכל ישראל ‪.‬‬
‫מצאתי בספר שו״ת לרבינו נסים תשובה )י׳א( וז״ל ‪ .‬חין ספק‬ ‫ואה׳כ דרש בכל שעריך שממנים ב׳ד לכל טיר ופיר שנאמר‬
‫שבני העיר יכולין להתקין ביניהם חוקים והנהגות והם קיימים‬ ‫שופטים בכל שעריך ‪ ,‬ואח״כ דרש משה״כ לשבטיך שממנים ב״ד‬
‫עליהן ‪ .‬ומיהו דוקא לאותם שנקראים בני עירם אבל לבני פי־י‬ ‫גכל שנט ושבט שנאמר שופטים לשבטיך ‪ .‬ורשב״ג אומר חצוה‬
‫אחרת לא גם כי יהי־ להם תביעה עליו דאיזה כת יש להם‬ ‫לכל שבט ושבט להיות דן אח שבטו ופירש׳י בסנהדרץ )דך ט״ז(‬
‫להשיע על קצתו כיון שאינו קבני קהלם‪ .‬עיי״ש■[ ‪:‬‬ ‫שלא ילכו בני שבס זה לביד של שבט אחר‪ .‬והדמב״ן מוסיך‬
‫‪ □ ) I‬במה שעד כה היו מובילים מתיהם לעיר הגדולה שהיא‬ ‫שהב׳ד של שבט יפה כחו יוחר מהב׳ד שבעיר ‪ .‬וע״כ דרשו חס‬
‫רחוקה יותר מפרסה ועתה יעבו ביה׳׳ק בעירם ‪ .‬והוא‬ ‫טיר אחח נחלקה לב׳ שכסים צריך ב״ד מייחד לכל שבט ושבע‪.‬‬
‫ראוי ונכון חכמה טעמים וגיא פועלת לחייס ולמתים‪ .‬למתים‬ ‫הר־׳ למדו שהחיוב להעמיד שופעים בכל עיר ועיר ולא חילקו‬
‫כיצד ? ‪ .‬ח[ כי מבואר ביו״ד )סי'־ שצ״ג ם*ב( דאין סוליכין מת‬ ‫בין עיר גדולה לעיר קטנה ‪:‬‬
‫מעיר שיש בה קברות ■לעיר אחרת ‪ .‬וכתב הש׳ך בשק״ד שזהו‬ ‫ו ל ^ י ״ ז בנ׳ד הפיר הקטנה היתה מתנהגת בצדק שהיה להם‬
‫משוס כבוד המתיס שמבזה אותם שלא להניח אצלם את זה ‪.‬‬ ‫רב בפ׳ע וכן שו׳ב וביהכ״נ וקיימו כפי א!הרת התורה‬
‫ובחי' רפ׳ק סק״ב הביא בשם תשו' זכרון יוםף שהשיג על הש*ך ‪.‬‬ ‫שופטים חתן לך בכל שעריך ‪ .‬אף שבעגיני המסים הוכרחו להיות‬
‫וכתב דהטעס הוא משוס צער ובזיון המת לטלטלו מרחוק ולא‬ ‫כפיפיס להעיר הגדולה השמיכה להם ועתה אשר ברשיון שר‬
‫חלקו בין רחוק הרבה לרחוק מ ע ט‪ .‬ב[ דיש הנאה למתים‬ ‫הפלך נהייתה הפיר הקטנה לקהלה בפ״ע בפניני המסים ובכל‬
‫כאשר יבואו החיים אל ביה׳ק כמבואר בספר חסידים שכתב‬ ‫צרכי הקהלה‪ .‬מאליו מובן שהם נחוצים ביותר למנות שופטים‬
‫דקהל אחת רצו ללכת למקום אחר בא מת אח־ בחלום ‪ .‬ואמר‬ ‫ושוכיריסבפ׳ע ‪ .‬וכתב הרב מלבי׳ם בהתירה יהמצוה בשם הראב״ע‬
‫אל תעזבו■ אותנו ני ים לנו הנאה כשתלכו לביה׳ק ‪ .‬פ*כ ‪ , .‬וא״כ‬ ‫דהשיטרים שזכרה התורה הם הפרנסים אשר בכל עיר ועיר ‪ .‬והוא‬
‫כשיש ביה״ק בעיר ילכו קרובי הסס‪ ,‬על ביה״ק לפרקים ויש‬ ‫מלשין )איוב ל׳ח( אם השים משטרו בארן ‪ .‬שהמה יעשו משטר‬
‫להמתים הנאה מזה ‪ .‬משא*כ כשהם מונחים בבית הקברות בפיר‬ ‫וסדר בהנהגת הקהלה ‪ .‬ו^ז אם לח היה להם רב ממולם ‪.‬‬
‫אחרת‪ .‬ובזה הסביר הגאון מרן סקאווגא זצ״ל בספרו עין יצחק)סי׳‬ ‫ההכרח להם עמה למנות רב שהוא יהיה הבעל בעמיו כמה‬
‫ל״ד( דמש״כ ביו״ד דאין מוליכין מת מעיר שיש בה ביה״ק לעיר‬ ‫שאמר ר׳ יהודה מנין שממנים אחד עיג כולן ת״ל תתן לך‬
‫אחרת כטעם הש״ך רק בסגנון אחר ‪ .‬דכיון דיש'הנאה נמתים‬ ‫זאומר ]כפי גירסת הרב מלבי׳ם ז״ל[ והנה אמריהו ככן הראש‬
‫כשבאים עדה קדושה עם המת לשם ‪ .‬וע*כ זהו כעין דקיי׳ל‬ ‫עליכם שכל העיר יצייתו לדבריו בכל הנהגת הקהלה ‪ ,‬בד ת‬
‫בה׳ צדקה דעניי עירו קודמין לעניי פיר אתרת כמ׳ש ביו׳ד‬ ‫יד־ן' ומכש*כ שבמינוי רב יש להם חזקה מכבר ‪ .‬ואיזה מענה‬
‫)סי' רנ״א( ואין לנו עני ביותר כמו המס דע״ז נאמר בכמה‬ ‫יש להעיר הגדולה עליהס בענין הרב והשי״ב בדבר שכבר הוחזקו‪.‬‬
‫ענינים הפסוק לועג לרש כמו בברכות )דף י׳ח( ובמנחות )דף‬ ‫ואשר כתב כתה״ר שהרב מהעיר הגדולה מותה בם ומתפאר‬
‫מ׳א( וביו׳ד )סי' שס״ז ס״ב( ובאו׳ח )סי' מ״ה( וכמו דבעניים‬ ‫שיאסר־ ״בתרם״ להרב שיבא לעיר הקטנה ‪ .‬וגם יאסר את‬
‫חיים יש משפט קדימה לעניי עירו ‪ .‬כמו כן בנפטרים שהם‬ ‫הכי׳ב ? — מם אינו ולא אדע ‪ .‬מי נתן להרב הזה שבס מושלים‬
‫עניים ביותר ע״כ להם‪ .‬היינו‪.‬ביה׳ק דעירו משפט הקדימה ביותר‪.‬‬ ‫ומקל חובלים לתבל מעשי ידי אנשי העיר הקכונה והוא ע ד‬
‫ופיי״ש שמיישב קושי׳ הזכר״י על הש״ך ‪ .‬ועכ״ז העלה דסברת‬ ‫מצות המורה ועד חקי הממשלה יר״ה כי אין אחר מעב״ד של‬
‫הזכרון יוסף הוא סברא מעלייתא בעצמותה דיוסר כבוד להמת כשלא‬ ‫המלוכה כלום ‪ .‬כי דינא דמלכותא דינא כמ׳ש בתו״מ)סי' שס׳ט‬
‫יצטרכו לטלטלו למרחוק דכמה סבות יכול להיות בעוה׳ר כשיצטרכו‬ ‫ס״ח( דאמרינן בנ״ד דינא דמלכומא דינא ‪ .‬ובנ״ד אף לדעה‬
‫להוליכו למרחוק וע״כ הנכון והיושר שישתדלו לבנות ביה׳ק‬ ‫הא' נמי הכי ועי' ס מ׳ ע שם ‪ .‬וע״כ אין להעיר הקמנה לשום‬
‫לעצמם עכ׳ל ‪:‬‬ ‫לב על חרמותיו ועל דבריו והצדק עם עדת העיר הקטנה‬
‫ו כ ^ ת נבא לבאר תועלת החיים ׳ כיצד ? כי כאשר יש ביה״ק‬ ‫במינוי רב ושו״ב שיתנהגו ככל הקהלות בישראל ‪ .‬ותבא עליהם‬
‫^ בעירם יש ביכולת כל אנשי העיר לזכות במצות הלויית‬ ‫ברכה ‪ .‬זהו ברור להלכה ‪ .‬וגם למעשה ‪ .‬אשר אין לפקפק בזה ‪:‬‬
‫המס שהוא נקרא גמ״ח של אמה והוא מהדברים שאדם אוכל‬ ‫ו‪ 7‬ז ת ה נבא לברר צדקת עיר הקטנה ביתר הענינים במה‬
‫פירותיהן בפוה״ז והקרן קיימת לעוה׳ב ‪ .‬וכולם מלויס את המת‬ ‫שהשתדלו שיהי' לקהלה בפ״ע ‪ .‬ואין להפרנסיס מהעיר‬ ‫^‬
‫עד חצר המות ועומדים פד זיבולא בתרייתא ‪ .‬וגם יאמת‬ ‫הגדולה שום טענה עליהם גם בפניני המסים שהי' עד כת ביתד‬
‫התפלות השייכים לזה כמו צה״ד וכדומה מהפסוקים שאומרים‬ ‫עם העיר הגדולה הסמוכה ‪ .‬כי באמת אפי׳ פרנסי העיר בקהלתס‬
‫שם ‪ .‬וגס עסק הטהרה והלבשה והקבורה הוא מצוה גדולה כמו‬ ‫כתב הנב״י )סי׳ ק'{ וז״ל אלא אפי׳ להכרעת רמ״א )סי׳ ב'(‬
‫‪x‬ארכתי בזה בספרי ״יסודי העקרים' פרשת ויקהל )שעד ל״ט(‬ ‫שכולכין בזה אחר המנהג במקום שנהגו להיות כת ביד עובי‬
‫וכ׳א רוצה לזכות בזה ]ועי' מג״א באו״ת סי׳ קנ״ג סקמ׳א[ וכמה‬ ‫העיר גם בזה ‪ .‬מ׳ מ צריך להיות מנהג זה קבוע וידוע בפיר‬
‫גדול מצות המלוים את המת עד שעומדים מפניהם כס״ש‬ ‫ופל טובי הפיר הראי׳ שזה מנהג קבוע בעירם להיות ידם על‬
‫בירושלמי הובא בט״ז ביו״ד )סי׳ שס״א סק״ד( דאיתא התם‬ ‫העליונה במה דאיכא פסידא להאי ורוותא להא' ‪.‬ו א פי' ח ם בררו‬
‫אפי' במקום שא׳׳צ ללות את המת צריך לעמוד מפניו ‪ .‬וכתב‪,‬‬ ‫כבר שהמנהג כן ‪ .‬מ'מ בדבר שהם עצמם נוגעים בדבר אינם‬
‫הט׳ז פי' מפני העוסקים שהם גומ׳ח ואמרו בירו׳ אילין דקיימא‬ ‫נקראים טיבי העיר בזה ואט! טובי העיר כשרים לדון לעצמם‪ .‬ובעניני‬
‫מקמיה מותא לא קיימו מקמיה מוסא אלא מקמי' אילין ‪,‬דגמלי‬ ‫המם הם עצמם נוגעים בדבר כו' ע״כ‪ .‬ואם בקהלתס לא ייפו כחם‬
‫חסד ‪ .‬והוא כמ״ש בקידושין )דף נ׳׳ג( בא וראה כמה חביבה‬ ‫בפניני המסים ומכ׳ש בקהלה אחרת שאין בכתם להכריחם שיהא‬
‫מצוה בשפתה כו' עיי״ש ובגליון הירושלמי ציינתי לעיין בט׳ז‬ ‫כפיפיס להם ‪ .‬ועוד שבעניני המסיס ידוע שפרנסי העיר מעריכים‬
‫שם שהקשה על הירושלמי מהא דפרק וחלו מגלחין דכשנשא ר׳‬ ‫את בני העיר כאו״א לפי ערכו‪ .‬ואם יעריכו באותה העיר עצמה‬
‫חגי אדונו של ר״ה לחערתא דר׳ח ובניו א׳ל יהודה לחזקי*‬ ‫את הבע״ב התושבים יעריכו היסב בהשערה נכינה ‪ .‬כי יודעים‬
‫קום מדוכתך דלאו אורח ארפא דקאים ר״ה כו׳ ש"מ דקאיס‬ ‫אח מצב וערך כל איש ואיש מהתושבים‪ .‬אכל אם מעריכים‬
‫מקמי' מותא ‪ .‬וכתב הש״ך בנקה׳נ דלק־מ דההם יהודה וחוקיה‬ ‫אותם בעיר אחרת שלא ידעו היטב ערך ומצב כל אחד ‪ .‬אין‬
‫מסים היו ועמדו מפני רב הונא שבא אליהם והוי כהפומד מפני‬ ‫באפשר לשער ההערכה בצדק וביושר ‪ .‬ורבינו בעל הטורים‬
‫החי‬
‫יד ‪27‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שר ת י ר ד פי ק כא נ ב‬ ‫תשובת‬
‫דאמרינן בשבת )דף קנ״ב( א ‪ y‬יהודה מת שאין לז מנחמים‬ ‫החי שבא אליו ‪ .‬פ' כ ‪ .‬וספד שהמתים עבדו יקרא להדדי ג״ל‬
‫הולכים עשרה בני אדם ייישבק במקומו‪ .‬ופ ‪ T‬ש'’ שאין לי‬ ‫ממה שספרו חז״ל במוע״ק )דןן נ״ח( כי נת נפשי' דרבה בר״ה‬
‫מנחמים אין לו אבלים שיהיו צריכים לנחמו עכ״ל ‪ .‬ומפרש‬ ‫ורב המנונא אסקינהו להסס ני סעו לגשרא קמו גמלי' כו'‬
‫דבונת הגמרא דאץ לו אבלים כדי שיבואו אנשים מן החוץ לנחמו‬ ‫רבנן דקא עבדו יקרא להדדי מר אמר ניזיל מר ברישא ט'‬
‫ובן פי׳ המר^ ש^ נ ח״ א‪:‬‬ ‫עיי׳ש הרי דפבדו יקרא לאחר מותם כמו בחייהם ]ובאגדה זו‬
‫כפי׳ רש״י דשינה‬ ‫מלשון הרמב״ם שמפרש »‬ ‫ו ב ט י נ י ך תראה י‬ ‫הקשיתי קושיא עצומה מברכות)דן‪ £‬מ׳ו( דאין מכבדי; לא בדרנים‬
‫‪.‬אבלים‬
‫שאין לו ‪- -‬‬
‫מלשון הגמרא וכתב מת שאין‬‫‪.‬‬ ‫׳ י לשונו‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא בגשרים ‪ .‬ופי׳ בחום׳ שם שהקשו משבת )דף ר א ( ואן«‬
‫כלטן רש״י ומפרשים דכונת הגיר דכשיהי'‬ ‫והוא ממש ■‬
‫׳‬ ‫׳‬
‫להתנחם״‬ ‫’‬ ‫לדברי התיס׳ קשה כי גשר ט א מסעם סננה וכתב המרדכי‬
‫אבלים יבואו אנשים לנחמם וא״כ זה שכחב הרמב״ס אח״כ‬ ‫דבדרך סכנה אף באופן זה אין מכבדים ‪ .‬ובספר ‪. .‬יסודי העקרים״‬
‫ושאר העם מתקבצין עליהן ‪ .‬פי׳ לנחמם הוא לפי פירושו בגס'‬ ‫על תו״כ חלק ויקרא )בפי צו( בארתי בזה דרוש נפלא[ והנה כ״ז‬
‫מת שאין לו מנחמין הפי' שאין לו אבלים שיהי' צריכין לנחמו‬ ‫יש לקיים כש־ש בי״ק בעירם לא כן כשמוליכים אותם לעיר‬
‫כפירש״י ‪ .‬ואין שם השגה על הרמב״ם ‪ .‬ודבריו הם פשוסים ;‬ ‫אחרה ילכו רק אחדים מהקרובים‪ .‬ואמרינן מת בפיר כל בני‬
‫ומש״א אח׳ז ואם לא הי׳ שם עשרה קביפין בכל יום ויום מתקבצין‬ ‫העיר אסורין במלאכה כמ״ש בירד )סי׳ שמ״ג( ואמרו מבשלין‬
‫פשרה משאר העם ויושנין במקימו הוא כעובדא דרב יהודה‬ ‫ת״ת להוצאת המת כמ״ש ב־ו״ד )סי' שס״א( ]יבזה ככלל גס‬
‫דכל יומא הוה מכניף עשרה אנשים מן השוק‪ .‬ומצוה מן‬ ‫כבוד המתים כ־ כשיקבר בעירו כולם יודעים ערכו ובאים‬
‫המובחר הוא שהפשרה אנשים יהי׳ קבועי; לכל ימי שבעה שיהי׳‬ ‫ללותו ‪ .‬וכשיקבר בעיר אחרת שאין מכירין אוהו המלוים מועסיס‬
‫נרא־ן כאבלים ‪ .‬ופ'כ כחב הרמב׳ס ברישא באים עשרה בני‬ ‫והוא בזיון להמת כנודע[ ועוד דנשיקבר המת בעירי יש להם‬
‫העורח לשבתכל ז׳ ימי‬ ‫אדם ‪.‬כשרים״ יען שקבלו עליהם‬ ‫זכית המצוה בחפירת הקבר דמצינו דגם החופר קבר למת הוא‬
‫אבילות‪.‬ומזה שאמרו בנמ' באים עשרה בני אדם למה דוקא‬ ‫מציה גדולה פד שאמרו דפכיור מק׳ש ומן החפלה מסעם דפוסק‬
‫עשרה דאי משוס ניחום חבלים לחוד דיבפתוח ‪ .‬מזה מכי ח‬ ‫במצוה פטור כמ׳ש ביו״ד) סי׳ שס״ה( וכ״ז רק כשיש להם ב״ע‬
‫אבל עיי״ש‬ ‫להחפללבבית‬ ‫המניא רבתי דפיקר הוא המצוה‬ ‫בעירם ‪ .‬חבל כשמוליכין אח סמת לקוברו בעיר אחרת אין בני‬
‫והמנתם ציון וירושלים‪ .‬ינחם את ע מו‪ .‬למען מאמו > ושבו‬ ‫הפיר יכולים לזכות במצוה זו ‪:‬‬
‫בנים לגבולם •וישכנו שם לסולם ‪:‬‬ ‫דנבר נהגו ישראל לשאת את הסמים בכתף במסה ולא‬ ‫ועוד‬
‫ח ח ו נ ל לאדם חכמה ודעה‪ .‬חמך ב ‪T‬י י״ד כהה‪ .‬בסדור‬ ‫על עגלות בסוסיכז וכשמובילים המת לקוברו בעיר אחרת‬
‫׳ הכחבים לדפוס בחלק יו ר ה ד ע ה ‪ .‬כה ישלח מסרום‬ ‫‪,‬‬ ‫ההכרח להובילו בסוסים והוא בזיון המת וכבר ^ רי ך בזה‬
‫עזר ‪ .‬לבצע הנתב י״ד מחלק א כן הע?ר ‪ .‬חומס ביום המוגמר‬ ‫רבינו מהרש״ק מבראדי בספר חולדות שלמה והוכיח דלשאת‬
‫יום ‪.‬פסח שני״ שנת ה׳הרס״ס ליצירה ‪ .‬בפה כ ע ט ר ב ו ת עיר‬ ‫בכתף אנשים הוא הכבוד וארה״ק יוכיח שנאמר ולבני קהת גו׳‬
‫הבירה ‪ .‬הכותב בתבניח י ׳ ד ;‬ ‫בכתף ישאו ‪ .‬וביעקב אבינו נאמר וישאו אומי בניו ארצה כנען אף‬
‫שהי׳ שם רכב ופרשים ‪ .‬ובבני אהרן נאמר וישאוס ‪.‬בכחנחם‬
‫מחון למחנה אף שהיו מחנה ישראל רחוק נ' מילין אפפ״כ‬
‫פיק כב ‪.‬‬ ‫נשאו בכחסים ומוכח נ ם מן הגס' דאמרו נושאי המפה פסוריס‬
‫מק״ש כמ״ש ביו׳ד )סי' שכ״ח( ודו״ק_‪ .‬וכבר הארכתי בזה‬
‫ה ש ס ט ה ט ס פ רי ״בי ת יצחק״ חלק או״ ת‪.‬‬ ‫בתשובה ששלחתי לעיר אחח במה שנשחלהי בפובדא שיש להם‬
‫מרב מובהק ממדינת בסרביא‪ .‬וזיל מכתבו‪ .‬בתפילק‬ ‫נשאלתי‬ ‫ב׳ע ישן והמתים שוכבים בכזיון מפני שעף המים אם מותר‬
‫אשר כסב הסופר אח הביחי״ן בתגין ארוכין‬ ‫לפנותם אל ביה״ק החדש והעליחי להיתרא ובאופן שגס העצמות‬
‫ועבין ובעבור זה נדמו ללמדי״ן מה דינו ? ולדעתי יש להכשיר‬ ‫ישאו בכתף אף שהוא מרחק רב כי החוב לגהוג כבוד גם‬
‫לגרור את המגין ואין בזה משום ח״ת ולא משוס שלא כסדרן‬ ‫בעצמות המתים כמבואר בברייתא )פ־״ג דשמחוח( וע'כ‬
‫כיו; דתגין איכס מעכבין בדיעבד אם לא כתבם כלל ‪ .‬וכל שאינו‬ ‫מפעמים אלו הצדק עם הביר הקסנה במה שרוצים להיות‬
‫מעכב יכול לכתוב אח״כ ו ס ^ י מהמ׳א )סי׳ ל״ו סק״ג( כ?ח־‬ ‫קהילה בפ״ע ויבנו ב־ה״ק בפ׳ע ולא להוביל מתיהם להעיר‬
‫ונ״ל דעוב לתקנה ואפי־ בתפילין מועיל תיקון כ ו׳‪ .‬ובקניר׳‬ ‫הגדולה ‪ .‬ועי׳ למעלה סי' כ' מש"כ בזה ‪:‬‬
‫יורני מר ויחוה ל• פשר דבר ‪ .‬יאמין לי כתה׳ר כי בבוא דבנ יו‬ ‫ת מ צ י ת דברנו שאין להעיר הגדולה שום זכות וכח למתוח‬
‫הקדושים אלי ‪ .‬יתמלא ביתי אורה ושמחה ‪ .‬אי לזאת אנא מכגתה״ר‬ ‫בהעדה הקענה מהעיר המצער והצדק עם העיר‬
‫יעיין מר בשאלתי ויורני דעתו הגדולה ‪ ,‬זהו סוכן מכתט ‪:‬‬ ‫הקפנה בכל דבר והוא הלכה ברורה ‪ .‬ואדרבא ■הנדיבים בעם מהעיר‬
‫הגדולה מצוה עליהם לעוזרם בזה ולתמוך בידם אם העדה‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫’‬ ‫מהסיר הקפנה עניים ודלים ואין לאל ידם להפיק מחשבתם‬
‫העובה ‪ .‬וזכות המצוה יגן עליהם ויתברכו בכ׳ס ‪ .‬והעושה שלום‬
‫ג ל פ י נ ו בירושלמי דמגילה תולין בספרים ואין סולין בתי״מ‬ ‫יברך אה עמו בשלום;‬
‫׳ דבעינן והי' שיהי׳ נכתנין על הסדר ‪ .‬וכתב הנ׳י‬ ‫מותה עש״ק י״ע מנחם אב שנת ה׳תרס״נ ליצירה ‪ .‬בפה‬
‫ג א׳ח )סי׳ ל״ג( י משמע מהנא בתליה דוקא הוא דמששיל אבל‬ ‫פ ע ט ר בו ר ג עיר ה נ ד ה ‪ .‬נאם יצחק דאנציג ;‬
‫לתקן אות בעלמא ש׳ד ‪ .‬ע״כ ‪ ,‬ו כני ־מניאר גסוסקיע דטיקר‬
‫וכשמחצןלו‬ ‫שלנ׳ס דפשול הוא אינו אלא אם נשתנה צ*רת‬ ‫לענין כאותו ענין אמרתי לציין סה מה שאמרתי‬
‫ליסב דברי הרמנ״ם )בס״ ז מ ה׳ אנ ל ה*ד( מת‬
‫ומענין‬
‫ומחזירו לצורתו ע״י התיקון מיחשב זה כאלו כתג עכשיו לכל‬
‫האות וכתיבת אוה שלכ״ם פ טל ‪ .‬אגל היכא דיש לו צורתו‬ ‫שאין לו אבליה לההגחם באים עשרה בני אדם נשרים ויושבים‬
‫ושמו עליו גם קורם התיקון זה לא נקרא מ ת ג אות אלא תיקון‬ ‫במקומו כל שבפה ימי האבילות ושאר העם מתקבצין פל־הן‬
‫וש״ד ‪ ,‬ומבואר בפוסקים הראשיניס והאחרונים דעיקר תר‪ ,‬תוכית‬ ‫ואם לא הי' שם עשרה קבועין בסל יוס ויום מחקבצין פשרה‬
‫הוא אס לא היה שס צורתו עליו בלא החקיקה ומ״י החקיקה‬ ‫משאר העם ו־ושבין במקומו ע״כ וימזיג עליו הרחביד בזה ‪.‬‬
‫נפשה צורת אותו אוח כמ״ש הדא״ש )גפ״ב דגיעין( בגס שנדבקו‬ ‫וגס הלח״מ חמה מני; לו זה ד מ מ' לא אמרו אלא דהס באים‬
‫האותיות לית בי' משוס ח״ת אלא משוס היקף גויל ‪ .‬וכיון רא*צ‬ ‫שם ולא שיהי׳ כמתנחמים ורפני כן הנדג עליו הי״א ז״ל בהשגות‬
‫בגס היקף גויל מדינא שרי להפרידן ‪ .‬אבל חם נפל ספה מל‬ ‫ונתב שאין לזה שרש ונדחק הלת״מ ולבסוף כחב לא מצאתי‬
‫מאית ואינה ניכרת אין לה תקנה ע״י התר‪,‬יקה להוי ת״ ת‪,‬‬ ‫עעס נגון לרביד ‪:‬‬
‫ועי׳ פג״י א״ח סי׳ ל*‪; 5‬‬ ‫ד דגיי הרמביס ה‪ 5‬סשוקים וגדנריו מיגת » מ ד א •‬ ‫וג׳ל‬
‫יאמדינן‬
‫מהרי״ד‬ ‫שדת יר׳ד פיק כב‬ ‫תשובת‬
‫ו א מ ר י נ ן בירושלמי)ספ״ב דברנות( פירב את האותיות איס הד ב ק‪ .‬והוא כמ״ש בשפ״ח דאין כאן מחלוקת דגם המאירי‬
‫׳ תנא תני כשד ואית תנא תני »וול מ״ד כשר מודה דודאי יש לגרוד הדבר רק כמש׳ל דלא נפסל נרש להל;‬
‫מלתסה ומ׳ד פסול מלמפלה כגון ארצנו ותפארתנו ‪ .‬וכתב הד׳ ת קודם שגרד משום שלא כסדרן ‪ .‬ודפת כולם דבתגין יכול לגרוד‬
‫בפי׳ פל הרא״ש בה׳ק ה' ס״ת )סי׳ פ״ג( הספם לפי שנטשית וגם אין זה שלא כסדרן אם יתקן בכתיבה קצת כמ״ש הד״ח‬
‫אות פד שנפסלה צורתה והלכך אס בא לגרור הר״ז כת״ת שלא בשם הלבוש ‪ .‬וכתב השפ״ח )סי׳ל׳׳ב סקכ״ג( אס האריך הסופר‬
‫נפ ‪ x‬מ מפולס פד פכשיי שהוא גורדו ‪ .‬אבל כשנדבק למפה קוצי היודי׳ן יותר מהראוי עד שישוו לרגליו הימנית אין למחוק‬
‫מ ק >ו״נ וי׳ו של תפארתנו וארצנו אתר שנגמר צורת האות כל הקו ולחזור ולכוחבו כו׳ ייש די לגרור אריכות משיעורו‬
‫היא שנדבקה ומהיזלה כשרה היתה ואם בא פכשיו לגוררה אין כראוי והרוצה להחמיר יכול להעביר הקולמם פל הקק הנשאר‪.‬‬
‫זה כח״ת והלכך אפי׳ אינו נורד כשר וכדר״ז דאמר במנתות פ״כ ‪ .‬ופי׳ בחת׳ם חיו״ד )סי' רמ׳ז( לפנין היודי׳ן שפל גבי‬
‫)דך ק״ג( כל הראוי לבילה אין בילה מפכביז בו ]ופי׳ בקידושין האלפי׳ן אם נוגפיס מ ג האל׳ך שכתב אמנם מסברא ד ל דהיינו‬
‫האמצעי‬ ‫)דך ק״ה( בתום' ד׳ה כל הראוי כי׳ ובפי״ג דמניזוה )דך י׳ס( כדרך שכוחבין רוב הסופרים שפושיס בחחלה הקו‬
‫ובמי׳ס )ספ״ת דמקוואות( ופי׳ בפנין זה לשארי מרן הגר״א ואח״כ מחברים בו היודי״ן של נופלת ולמהיה ונמצא שהקי‬
‫דאנציג ז׳ל ה' קרה׳ת )כלל ל״א( בנ׳א )סי׳ ב׳( מש״כ בפני! האמצעי נפשה בהכשר וכשמוחק פתה היו״ד ינשארה הוי״ו האמצעי‬
‫כל הראוי לבילה[ וביתר באור מבואר במראה הפניס בפי׳ הירישלווי הרי הוא כתחלה כתיבה‪,‬שקדמה הוי״ו להיו׳ד ולא הוי חק‬
‫שכתב בפי׳ תשי׳ הרשב׳׳א שהביא הב׳י )סי' ל״ב( וכ״ה בתשי׳ תוכוח כשחוזר ומישך עליו היו״ד בהכשר פ״כ ‪ .‬ובנ״ד ד ש‬
‫המיוחסות להרמב׳ן זיל )סי׳ רל״י( וז״ל‪ :‬ודרך קצרה אני מהחלה כוחביס הסיפרים הגג והירך מהבי״ת ואח״כ פושיס‬
‫כותב לך אס נדבקה האות לאתר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו הטוקז וא״כ כשמוחק הפוקן אין זה חק חוכות ‪ .‬ובפרכו בנ׳ד‬
‫ברגליהם אין דבוק זה פסול וא'צ לא לגריר ולא להפריד ‪ .‬אבל א״צ למחוק כל הפוקן רק הפודך ו־שאר פוקן מפט כשיעור‬
‫אם נדבקה בראשה קודס שנכתב אותו הראש צריך לגרור את הראוי לבי״ח בודאי כשר ]וכדמות ראי׳ נ״ל מהמדרש)ב״ר פ״א(‬
‫הבל שהרי לא נפשה בה דבר בהכשר כו׳ וכן אמרו בירושלמי מה ב׳ יש לו שני עוקצין אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריי‪.‬‬
‫שאם נדבקו למטה כגון ארצנו תפארתנו שרגל הוי׳ו דבוקה אומרים לבי״ת מי ברא והוא מראה בעוקץ מלמעלה ואמר זה‬
‫אצל הני״ן כשר ‪ .‬ומש״א שם בירושלמי ארצך צריכה תפארתך שלמפלה בראני ומה שמו והוא מראה בעוקצו של אחריו ה׳‬
‫צריכה כלומר שנדבק רגל הך׳ באמצפותהלצדי׳קאו לתי׳ו צריכה שמו ‪ .‬הרי נראה דשמו העצמי בי״ת הוא בלא העוקץ כי העוקץ‬
‫עיון דשמא נאמר שהרגל כבר ע מר כשמגיפ פד רגל הצדי׳ק הוא רק למראה‪ .‬כמו המורה באצבע ‪ .‬ואמרו בלשון אומרים‬
‫והזח כרגל ק ק ‪ .‬או שמא אינו נחשב כעמר והרי הוא דבוק לבי״ת כו׳ הרי שנקרא בי״ת גם בלא ה פו ^ כי העוקץ הוא‬
‫קודם שיגמר ולפיכך צריך לחזור ולגרור הרגל פכ׳ל ‪ .‬וכ״כ שם תשובת הבי׳ח להשואלים אותו ואחר שהבי׳ת יש לו צורתו בלא‬
‫בפי׳ כפל ספר חרדי ם‪ .‬ודין זה נשנה ונאמר בכתב ס״ח העוקץ א״כ יכול לתקנו כ ד ל ופי' בספרי יסודי העקרים )שטר‬
‫ותפילין ומזוזה כמ״ש הפ*מ שם ‪ .‬ופי׳ מ״א )סי׳ ל״ב סקל״ג( כ״ה( בהג״ה מש״כ בבאור המדרש ‪ .‬ופ״ד הקבילה פי׳ בספר‬
‫קול הרמ׳ז להר*מ זכותא בתמונת הבי׳ת ובפי׳ המקובל מהר״י‬ ‫ובמחצית השקל שם‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ) ‪£‬י * ז בנ״ד י״ל כי מ ד ^ הסופרים לכתוב האות כמו הבי״ת קאפיל מש״כ בכונח המדרש פ״ד הסוד ‪ .‬ואין לנו פסק בנסתרות[‪:‬‬
‫לכאורה יש למיין עוד בזה כי מאחר שכתבי כח״ה‬ ‫אולם‬ ‫וכדומה ‪ .‬מתחלה כותבים הגג והירך ואח׳כ כותבים‬
‫במכתבו שהביחי׳ן דומיןללמדי״ן ‪ .‬וכבר מבואר בפוסקים‬ ‫העוקן והתגי׳ן למפלה א״כ בלא החג והפוקן היה לו כבר‬
‫צורח אות בי״ת דכשר בדיפבד ופ״כ אם פשה אח'כ החג דאך דשינה צירת האות אינו פסול‪ .‬אבל אם ישתנה לצורת‬
‫ארוך א״כ יכול לגרוד החג ואין בו משום שלכ״ם ולא משוס אות אחר פסול‪ .‬א'כ לפי״זאין לנו יסוד נאמן לההכשר שכתבנו‪.‬‬
‫חי ת והוא כמ׳ש הפיח שס בפי׳ הירושלמי לפי שלמפלה נפרדין אבל באמת בנ״ד א״א לומר זה ‪ .‬כי בתמונת הלמ׳ד מחלוקת‬
‫ק והרי זה כעמר וניכר כל אות ב פ״ פ‪ .‬וכ״כ בתשו׳ רח״כ בין האחרונים ‪ .‬הגאון רבינו בעל קהלת יעקב מקארלין כתב‬
‫)סי׳ מ״ט( בכונח המג׳א )סי׳ ל״ב סקכ׳ס( כיון דהקוץ אינו בתשובותיו חאו״ח )סי׳ ד׳( דשעוח הסיפריס הוא במה שכותבין‬
‫מגוך האות ‪ .‬והמ׳א סמך פ״ז למנין ח״ת ממילא לא שייך בזה תמונת ל מ׳ד כמו כ״ך כפופה ועליו וי׳ו כי מבואר בזהר‬
‫איסיר מחיקה פי׳ש שהאריך‪ .‬ואך שבב׳י הביא בשס המרדכי חדש שה״ש שהוא כפין תמונת טי׳ח רק שהוי״ו הוא עומד‬
‫שאין לסמוך פל הירושלמי הזה כי בתלמודנו לא מפליג בין למפלה ‪ .‬ובטי״ח הוא עומד בשוה פ' כ צריך להיות הגג התחתון‬
‫נוגט למטה או למפלה ופוסל בכל מנין ‪ .‬היינו ‪ .‬מטפס שאינה של למ׳ד פב וכפוך לפניו שיהי׳ דומה לטי׳׳ת‪ .‬ע״ כ‪ .‬והנאה‬
‫מוקפת גויל ‪ .‬ובנ״ד אין שייך זה ‪ .‬וט״כ כתב המ׳א )סי׳ ל״ב מרן מקאוונא בפין יצחק חיו׳ד )סי׳ כ׳׳ח( השיג עליו ומפלפל‬
‫סקכ״ז( אס רגל הק׳ מגיע לסוך בלי היקך קלך רשאי לגררן שם מ מ׳ דיומא )דה פ׳ג( כיצד נפשה אותיות החשן ר״י‬
‫אומר בולשות ר׳ל חמר מצטרפות והא לא כתיב צדי׳ק כר‬ ‫קצת דלא נרע מנדבק אות לאות ‪ .‬וכתב הי״ח שס ‪ .‬ודל‬
‫דהיינו דוקא כשהי׳ לו לכתוב רי״ש וטעה וכתב תחלה הגג והא לא כתיב טי״ת כו׳ ומשמטות הגמ׳ דאליבא דכ׳ע מקשה‬
‫פ ס פוקצו והחג מאחוריו למפלה כעין ד׳ ואח״כ פשה הירך ]יעי׳ ירושלמי ספ״ז דיומא[ ואי נימא דצירת למ״ד היא כפין‬
‫מלמטה כמנהג קצת הסופרים שכותבים כן ‪ .‬אבל אס מתחלה טי״ת רק דבטי״ת הוי׳ו עומד בשוה ובלמ׳ד היי״ו טומד למפלה‬
‫כתב מ ג והירך בבת אחת פגול מאחוריו כצורח רי״ש ואח׳כ א״כ למ״ד מצטרפות אין זה קשה די״ל דכמו דטפ׳׳י נס הי׳‬
‫טטה ופשה בו תג מאחוריו ונפשה כמין דלי״ח סגי ליה כשיחזור יכולים האותיות להצטרך פד ^ הי׳ מכוונים לחיבה אחת והי׳‬
‫ויגרוד מ ג או הירך פ ס החג לבד ויחזור ויכחבנו כמין רי׳ש זזין ונפין ממקימן נמו כן היה יכול פפ״י אוחו גס לפשות ‪P‬‬
‫כמין תמונת טי׳ ת רק‬ ‫וא״צ יותר שהרי אות הרי״ש נפשית מתחלה כהלכתו ונפסל‬
‫למ״ד תמונת טי׳ת ‪ .‬כי הלמ׳ד הוא‬
‫וחזר לכשרותו פ ס קצת חזרת כתיבה כהלכתו נ״ל להלכה ‪ .‬בלמ׳ד הוי״ו עומד למפלה א*כ פ פ׳י נםהיה נעשית כעין‬
‫טית דהוי׳ו היה טומד בשוה כו׳ ואחר שהאריך שם הטלה‬ ‫והמחמיר ת ע׳ ב פכ״ל ‪:‬‬
‫בניד דכ״ש הוא דמותר דבנדונו דכתב רבינו הד׳ח כדעת הפוסקים דלמ״ד הוא צורח כ״ך ואות יי״ו ע״כ שפיר היה‬
‫התיקון הוא בשחים ‪ .‬א[ לגרוד הגג או הירך פ ס יכול להפשית מן אות למ״ד תמונת קו״ך דהוי״ו שלמעלה מן‬
‫וע״ב‬
‫גגו של למ״דויהי׳ תמונת‬ ‫החג ‪ .‬ב[ שיחזור ויכחבנו כמו רי״ש ‪ ,‬וברד א׳צ רק לגרודגגוהתג‬
‫של למ״ד יהי' נשמט למעיה תחת‬
‫מהבית מלמעלה להקטינו וא'צ חזרת הכתיבה אפי׳ במקצת פ״כ קו״ף פכ״ל ‪] .‬וזה מקרוב ראיתי תדוש נפלא בסיגיא זו מכבוד‬
‫מוהר אפי׳ להמחמירין ‪ .‬וכן משמט באו׳ח )סי׳ ל״ב ה״ד( צריך הרב המאור הגדול החכם הכולל חוקר אמתי המנוח רבי יהושע‬
‫שלא תדבק שוס אות בחברתה ‪ .‬וכהבו בשם המאירי ואם אינו יוסך פרייל הרב דק״ק קראק בספרי הנעים אגלי על )מאמר‬
‫דבוק בפצמו■ רק התג אחד דבוקה בחברתה כשר ‪ .‬ופי' באה״ט ‪ 3‬׳ פ׳׳ו( וז׳׳ל בגמ׳ דיומא )דך פ״נ( הקשו והא לא כתיב צד״י‬
‫מ ס הפר׳ח ב אה׳ע סי׳ )קכ׳ה סקי׳׳א( דבלנוק פל תג יש לגרוד ותיי אברהם יצחק ויעקב כתיב ופריך והא לא כתיב ט׳ י»)שן?‬
‫שבט■‬
‫טו ‪29‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫ישרת יו״ד סימן בב‬ ‫תשובת‬
‫ומציק מכל הלין משמט דאין חלוק כלל בין ם״מ לחו״מ בענין‬ ‫שבסי ישורון כמיב ‪ .‬יפי׳ש בחו׳י שהקשו אמאי לא פריך נוחי׳ח‬
‫הכתיבה סצמה‪ .‬וטי' שו׳ת רמ״ע מפאנו )סי' ל״ו(‪:‬‬ ‫שהוא קודם וכמו דפריך באמת בירושלמי‪.‬ובפש־שות י׳לשרש׳י‬
‫ת מ צ י ת דברינו בנדון שאילתא דמר נראה ברור שיכול לגרור‬ ‫רמז לקושי׳■ זו כי בד״ה והא לא כתיב צד״י פירש״י ואם צריך‬
‫ה תגי״ן‪ .‬וכשר אבל ידס ר ת שכל זה כתבתי לדינא‬ ‫י‬
‫לה כגון הצל תציל מהי ק באה ‪ .‬וכוונתו ל ת ק קושי' ש^לנו‬
‫כפי ההלכה ‪ .‬אבל המחמיר בקדושת תפילין חבא מליו ברכה ‪r‬‬ ‫למה לא הקשה פל שאר אותיות כגון ת' הקדומה לצד״י ‪ .‬וט׳ז‬
‫חיתם בחודש אדר שנת ה׳חר״ס ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ר בו רג‬ ‫הירן רש״י דפריך אהא דהצל מציל דאיירי בה לטיל מיניה וכיון‬
‫פיר הבירה נאם יצחק דאנציג‪:‬‬ ‫דאיירי בה פריך טלה וכדמשני אברהם יצתק יטקב כתיב שוב‬
‫לא קשי׳ מאות תי״ת ופריך סאות מי׳׳ ת‪ .‬וזה כ‪-‬שוט‪ .‬אולם‬
‫ה ש מ ט ה מ ס פ ר בי ת י צח ק ‪ p 'D m s n‬מ ״ ג‪.‬‬ ‫י״ל טוד כי לכאורה מאי קשה כלל הא ליכא צד׳י או מי״ת‬
‫ו ב ד ר ך אגב ארשים ׳מה שראיתי נדפס בשם הגאון רביס‬ ‫בין למ״ד בילטות או מצטרפות הא גס אי ליכא צד״י או טי״ת‬
‫בטל שאגת אריה ז״ל במה שהורה הלכה לספטה בפנין‬ ‫^‬ ‫בשלימות מ' מ אפשר להרכיב תלקי האות משאר כל האותיות‬
‫אחד וז״ל ‪ :‬פטם היהה חתונה בק״ק מ ק באופן שיום החוסה‬ ‫שהלדי״ק כיא כמו נו״ן ויו׳ד והגיי׳ת הוא כמו כ׳ך וזיין ‪.‬‬
‫היה •וס א׳ וסטודת סילונות ביום ש״ק שהתחילו שתי שטות‬ ‫אלא דאין זה קושיא דשמא יצטרכו שניהס גס טצס האותיות‬
‫קידם הטרב ונמשכה טד שטה הטשירית בלילה ליל מוצש״ק‬ ‫בפ״ט ‪ .‬אבל בתי׳ת דאף דאששר שלא נוכל לסמיך טל הצכירפות‬
‫שלמחר יום א׳ היה ד״ח ‪ .‬ושאלוהו אם ללכת אחר תחלת השטודה‬ ‫שני זייני״ן מפני שאינן כלל ולא טל הנכירפות ד׳ ו׳ שמא‬
‫ולומר בבהמ״ז רצה או י ת ר סופה ולומר יסלה ויבא‪ .‬והנה‬ ‫יצטרכו בפ׳ט ‪ .‬אבל מ"מ הלא טכל לסמיך סל הצטרפות דלי״ת‬
‫אס לא היה יו ס המחר ר׳ח ונמשכה הסטודה משבת למוצ״ש‬ ‫זיי״ן וא׳ל שמת יצטירכו לכם בפ׳ט זה אינו שהרי אין במציאות‬
‫פשיטא שאומרים רצה כמבואר בתשובת הרא״ש‪ .‬אולם בנ״ד‬ ‫מלה בשפת פבר שיבאו בה ד ז׳ רצופים‪ .‬ואך אס נאמר לרמות‬
‫נפהפקו ‪ .‬ופסק רבינו השאגח ארי׳ ז״ל לילך בחר מתלת השטווה‬ ‫מש־כ דאין לסמוך טל הצטרפות שני תצאי אותיות שמא יצטרכו‬
‫ולומר רצה ולא יטו׳י ‪ .‬והסטס כ־ בלא״ה קיי״ל דטפה בבהמ׳ז‬ ‫בפ׳ ט לפי שיש כפילים ‪ .‬וגם למה לא חששני לאותן האותיות‬
‫ולא אמר רצה מחזירי; אוהו אבל טטה ולא אמר יטלה ויבא‬ ‫שבאו רק פ׳א ומאי פריך בגס' והא ליכא צר׳י ונסמוך טל‬
‫אין מתזירין אותו א'כ מאחר דיטו״י אין מטכב ורצה מטכב‬ ‫הצטרפות נו״ן ויו״ד‪.‬אבל הטנין כי המהרש׳א הקשה למ״ד‬
‫בדיטבד‪ .‬מוטב דידתה יטו״' מפני רצה ויתפללו טרבית אחר‬ ‫בולטות מנין ידט הכהן צרוך האותיות ותי׳ שהי׳ בולטות כסדרן‬
‫בהמ״ז כי בבהמ״ז פדין שבח אצלם‪ .‬ואמי אך טיש עמנו‬ ‫ולפי ‪6‬דר הבליטה ידט לצרפן ‪ .‬ומפתה אם נאמר שיוכל להיות‬
‫כאן לומדי חורה ויש להם לפקפק טל הוראה זו ‪ .‬דהלא כל‬ ‫שיבלטו ני״ן ויו״ד במקום צד״י ד״מ הלא יוכל הכהן לספות ולתשוב‬
‫הממם דמחזירין ברצה ולא ביטויי הוא משום דבר׳ח אי‬ ‫שזה צרון( נו״ן ויו׳ד ‪ .‬מה שאין הדבר כן וכ״ז בצד׳י או בטי״ת‪.‬‬
‫אכיל ואי בטי לא אכיל ‪ .‬משא׳כ בשבח דלא סגי ליה דלא'‬ ‫ופ״כ פריך הגס׳ שפיר בפשיטות והא ליכא צד״י או טי״ת‬
‫אכיל משו״ה מחזירין או תו‪ .‬וא״כ מטם זה אינו אלא בשתי‬ ‫לפי שא׳א לסמוך טל בליטת שני אותיות אמרות לפי שלא ידט‬
‫סטידות הראשונות של שבח ‪ .‬משא״כ בסטודה שלישית כיון דאיכא‬ ‫הכהן לצרפן שיתשוב שהן אותיות מיותדות ב פ׳ ט‪ .‬משא׳כ באות‬
‫הרבה פוסקים דסברי דמצי להשלימה במיני חרגימא או בפירוח‪.‬‬ ‫תי״ת לא מצי הגמ׳ למיפרך דאך דלא נוכל לסמוך טל בלימת‬
‫ולדידהו דלא במינן דוקא פת פשיטא דלא מחזירין ג ס ברצה‬ ‫שני זייט׳ן שאינן כלל ‪ .‬וכן טל בליטת ד׳ ו־ לפי שיספה‬
‫כמו בי טויי‪ .‬ואיה הלא נסתרה סברת הוראתי והדרא ספיקא‬ ‫הכהן לחשוב שהן באין כאותיות מיותדות בפ״ט‪ .‬אבל מ"מ‬
‫לדוכתיה ‪ .‬בכ׳ז אנא אותיב ואנא אפרק לה ‪ .‬דכיון דמ״מ איכא‬ ‫הלא נוכל לסמוך סל בליטת דלי׳ת זיי׳ן שלפי הכרטת אחרונים‬
‫פוסקים רבים דסברי דגם לספודה שלישית בפינן דוקא פת‬ ‫ג׳ז כשר לתמונת תי׳׳ת ובזה לא שייך לתוש שיסטה הכהן לחשוב‬
‫ולדידהו פשימא דמחזירין לרצה נם בסטודה שלישית ‪ .‬איה למה‬ ‫שהן אותיות מיוחדות לפי שאין שום חיבה בלה׳ק שיבאו בה‬
‫לנו להכניס ראשנו בפלוגהא הלא מוסב להשמיט ולדתות ״יפלה‬ ‫ד׳ ואח־כ זיי׳ן רצופין וא׳כ אם יבלוט אות ד׳ ואת״כ אות‬
‫ויכא״ שאליבא דכ״ט אין מפכב מלדחות רצה שיש פוסקים דמסכב‬ ‫זיי׳ן יבץ שאין זה אלא חי׳ת ‪ .‬וט״כ לא מקשי הגס׳ מאוח‬
‫בדיטבד ]ולטנין שילוח סבלונות בסטודה •זו כנהוג פשק דקודם‬ ‫חי׳ ח משוס דגמ' רוצה להקשות מה דקשה לחרווייהו בין למ״ו‬
‫חשכה אסור ליתן הסבלונוה דהוה מחנה וכקונה קנין בשבח‬ ‫בולטות יבין למ׳״ד מצטרפות משא״כ מאות חי׳ ת ל׳ק אלא למ״ד‬
‫ואסור‪ .‬אולם אחר תוספות בבת בלילה אך שטד״ן לא התפללו‬ ‫מצטרפיה אבל למ׳׳ד בילסוח לק״מ וכנ׳ל ‪ .‬זהו תמצית דברי‬
‫טרבית ולא הבדילו דטדיין לנבייהו שבת ‪ .‬טכיז מוסר משום דלא‬ ‫הרה׳ג הנפלא בטל אגלי סל ‪ .‬זצ״ל ‪ .‬ודפח״ח[ ‪:‬‬
‫הוה קנין נ‪-‬מור ובלא״ה במתנה יש פלוגתא בין הפוסקים[ פ״כ‬
‫לשון נכדו שהביא בשם רבינו בטל שאגת אריה זיל ‪:‬‬ ‫ד כ י פ לכ״ט אין תמונת למ״ד בצורת בי׳ת הנכתב בטיקוז‬
‫ו ה נ ה הדין דין אמת כפי שהורה רבינו ז׳ל ‪ .‬אולס לטנ״ר‬ ‫דלמסה ‪ .‬וא״כ לא יקרא זה שינה צורח האות לאות‬
‫נראה לקיים הוראה זו מטטם אחר ‪ .‬כי אנן קיייל‬ ‫אחר ‪ .‬וגם לא יקרא שינה הצורה מאותו האות ואינו פוסל ‪.‬‬
‫דתדיר ושאינו תדיר הדיר קודם כמ׳ש בברכות )דך נ״א( ורצה‬ ‫וא״כ יכול לגרור התני׳ן ואין בזה משוס ח״ת ולה משוס שלכ׳ס‬
‫יקרא חדיר נגד יטו״י ‪ .‬ור״ל ‪ .‬היינו שהוא מצוי יותר בשנה‬ ‫כמ״ש למטלה בשם הפוהקיס רהיכא דלה ישתנה ושמו טליו‬
‫ומצוי יקרא גיכ חדיר כמ״ש בזבחים )דך צ״א( אמר רבא מצוי‬ ‫גם קודם התיקון ‪ .‬זה לא יקרא כותב אלא תיקון ‪ .‬וכ״כ רבינו‬
‫קאמרח חדיר קא מיבטי לן כו׳ אטו מצוי לאו חדיר הוא והמניא‬ ‫החת״ם )סי׳ רס״ט( בסוכר שכהבהס״ת היודי׳ן נדמה ללמרי״ן‬
‫אוציא את הפסת שאיני תדיר ולא אוציא אח המילה שהוא מדירה‬ ‫יכול לגרור באופן שלא ישאר אלא גוך הנקודה ואח״כ יוסיך‬
‫כו׳ מילה לגבי פסח נחדיר דמי ‪ .‬ופי׳ רש״י שמצויה הוא הרבה‬ ‫טליו הקוצין שלמפלה ומטה ט' כ ‪ .‬ומה גס אשר בפצם ה דן‬
‫מפסח ‪ .‬הרי נראה שדבר המצוי ביותר נקרא תדיר ‪ .‬ולפי‬ ‫דכשלא ^כסדרן שהחמירו בחו׳מ כבר השיג הגאון בטל משיבת‬
‫דברי החום׳ בשוכה )דך נ״ד( משמט דהא דאמרינן דחדיר ושא״ס‬ ‫נפש חאו״ת )סי׳ ח׳( טל האחרונים במה שהחמירו בתו׳מ דבטי‬
‫תדיר קידם לאו חקא לטנין להקדים אמרו אך נם אך לדחות‬ ‫בסדרן יותר מבס״ת והוכיח זה מהמשנה דמנילה אין בין ספרים‬
‫אמרינן כלל זה דחדיר קודם דאמרינן התם מיחבי׳ ר״ח שתל‬ ‫לחו׳מ אלא שספרים נכתבים בכל לשון כו׳ ומסיק בגמ׳ הא‬
‫להיות בשבת שיר של ר׳ח דוחה שיר של שבח ואס איחא לימא‬ ‫לתופרן בנידין וזה וזה שוין כי' אם איחא רבטינן כסדרן א"כ‬
‫דשבת ולימא דל׳׳ח אר״ס מא• דורוה לקדם ואמאי תדיר וש״ח‬ ‫אמאי לא השיב נמי הך מלהא דבתו״מ בפינן כסדרן ובספרים לא‬
‫חדיר קודם ‪ .‬וכתבו ‪.-‬תוס׳ בלא ר״ס יכול להקשית כן אלמא‬ ‫בטינן ותו קשה דבמנחוח )דך ל״ב( אמרו ס׳ ת שבלה אין טושין‬
‫יאמרינן הדיר ושא״ה תדיר קודם אך לדחות ‪ .‬וא״כ בנ״ד‬ ‫ממנה מזוזה שא־ ן מורידין מקדישה חמורה לקדושה קלה מ' מ‬
‫פשיטא ורצה דותה את יטלה ויבא מטטס דתדיר קודם ‪.‬‬ ‫בטצס קשה להבין כיון דס״ח מקרי קדושה חמורה איך נאמר‬
‫מהחזס׳ דשבח )דך כ״ג( »י' > סדר כו' משחט דהא דמליר‬ ‫שלטנין נוך הכתיבה יהיה דין תו' מ חמור מ ס׳ ת סיי׳ש שהאריך‬
‫קוד•‬
‫מהרי״ד‬ ‫שרת יו״ד סיסן בב‬ ‫■תשובת‬ ‫‪30‬‬
‫מ ד ע מה שכמ‪ 5‬המ״א בה׳ יו*מ )סי׳ ס ק׳ ל סקי״א( לענין‬ ‫קוד ם‪ .‬אך מהמום׳ ישבס ) « כ*ג( בד״ה הי ר כר משמע‬
‫או איפכא •דחוכך שם המ״א‬ ‫להגעיל כלי חלב לאכול בי‬ ‫דהא ד פ ד ר קודם ה ״ מ ה י מ דמצי למיעבד קרוריהו ס ד ר‬
‫להחמיר מטפס דאם יעשה כן לעולם לא יהי׳ לו רק כלי אחד‬ ‫קודם אבל הינא דלא אפשר למעבד סרווייכו אז אין מעלה‬
‫ויגעילמ כל פעם שישסמש בו וזה אסור דלמא אמי למטעי‬ ‫נ סד ‪ r‬ועי' במ״א )סי׳ הרפ״ד סק״ב( זבמחציס השקל שם ‪.‬‬
‫כדאיסא בסולין )דן« ס׳( ע כ׳ ל‪ .‬ואנט הוריסי כ״פ להקל בזה‬ ‫א״נ מהא ליכא למשמע דרצה ידמה ליעלה ויבא ;‬
‫לעס הצורך ‪ .‬ומה מאד ישמח לבי שראיסי נדפס ג״כ בשם‬ ‫א מ נ ם יש להוכיח דרצה ‪ T‬חה ליעלה ייבא מהא דנרסינן‬
‫הגאון רבימ בעל ש׳א ז*ל במה שהעיד דן הגאון שרבינו פסק‬ ‫בירושלמי )פ״ח דשקלים הלכה וי״ו ובסוכה פ״ה היו(‬
‫להיסר היינו ללבן או להגעיל כלי חלב לשמש בה בשר או איפכא‬ ‫מוספי שבס ומוספי ר״ח מי קודם ר׳ ירמיה סבר מימר מוספי‬
‫פסק להסיר ולא חשש למראיס העין אפי׳ בביס אחד שהכלי‬ ‫ר׳ח קודם סיליה מהדא שירו של שבס ושירו של ר״ח של ר״ח‬
‫ששמשו סלב רוצים עמה להכשירה לשמש בה בשר או איפכא‬ ‫קודם א׳ר יוסי שניא היא סמן דאר״ח בשם ר״י כדי לפרסמו‬
‫ואפילו אם הכלי הוא של איש אחד ‪ .‬ומכ״ש אס ממחלה היו‬ ‫ולהודיעו שהוא ר*ח ‪ .‬ומזה מוכח בלא טעמא דפרסומא הכל‬
‫שייכים לאיש אחר ובכל ענק הסיר אס רק יש בזה צורך קצס‬ ‫מודים דשבס קודם ומשמע אןז לדחוס ]ועי׳ בספרי ביס יצחק‬
‫ע״כ לשון נכדו שקבל מבן הגאון רבינו ז״ל ‪ :‬סודה לאל שהנחני‬ ‫שו״ס סאדיז)סי׳ מג( מה שהמיכחי בענין זה ‪ .‬ואנ״מ להאריך ‪[ :‬‬
‫בדרך א מ ס‪:‬‬ ‫ראיתי להעיר בדין אחד שהוא נחון לכל מורה כי‬
‫המ‪-‬״אות ‪:‬‬ ‫ןיחי*‪2‬‬ ‫נפל או ת ‪ .‬ה׳‬ ‫הזתס ביום הספירה נ*ל עיני ו א בי ט ה‬
‫מז ‪81‬‬ ‫שרת חלק אהע״ז‬
‫מחרי״ד‬ ‫»רת אהע״ז ‪ p'D‬נ״נ‬ ‫תשובת‬
‫הכריחו האחרונים דהרבה פוסקים מכשירים בכתב גם שם‬ ‫סימן כג>‬
‫הנשתקע כשלא נשתקע רק מקריאה ‪ .‬אכל יש יודעים ששמה‬
‫כן כמ״ש בתשובת ספר אליה׳ רבא )סי׳ י״ד( וע״כ ב ד ל יפה‬ ‫ש ם האחד אליעזר ‪ .‬ה*נ כבוד ידידי ד‪%‬ב השאה׳ג‬
‫כתב כ׳׳ת שם העיקר עטל דמתקריא עטיא שפרה‪:‬‬ ‫חריף ובקי ב ח׳ ת כבוד שםו םוהי־׳ר אליעזר‬
‫‪ H D I‬שכת״ה חושש שמצא בהכחובה רק ששל ואביה הגיד ל;‬ ‫ל י ס א ו ו י י ס מ א ן נ*י הנ א בי׳ ק ס א ר א ק א ‪.‬‬
‫שכן כתוב בכתובה ששיא שפרה ‪ ,‬אדרבא מזה מוכת‬
‫שזה שמה מעריסה שד שבעיני האב היה זה ברור ונדמה לו‬ ‫מ ב ת כ ו מ־ ט ר לנכון‪ ,‬יזה היכן שאלתו‪ .‬בדבר הנש אשר‬
‫שכן נכתב בהכתובה כי מחזיק שזה שמה השקרי ‪ .‬ומה שלא‬ ‫אב־ המגורשת או;ר אשר שס בתי העריסה עט'א‬
‫נכתב בהכתובה רק שם טסל הוא כי מדרך התזניס שכותבין‬ ‫שפרה ‪ .‬וכן קירים אותה בשארי — גראד ‪ .‬אך בשאר מקומות‬
‫הכתובה בטח הנשואין אינם מדקדקים בשמותיהם לשאול אצל‬ ‫וכן במקום דירהס קורין אותה פשל ‪ .‬וכת״ה סדר את הגש‬
‫אבותיהם דוקא רק למי שמזדמן לפניהם אחד מקרוביהם איש‬ ‫וכתב שפל דמתקריא ששיא שפרה ‪ .‬ואחר שנתגרשה הובא לפניו‬
‫או אשה וכפי שיגיד אחד מהם כן יכתוב בהכתובה ‪ .‬וע'כ אבי‬ ‫הכתובה יכתוב שמה רק ששל ‪ .‬ודרש מהרב דק׳ק שארי — גראד‬
‫המגורשת שהגיד שכן כתוב בכתובה לא הוה כונתו לשקר בשמה‬ ‫והגיד אשר גס שמה קירין אותה רק בשם שעל ‪ .‬ולכתוב גש‬
‫ולקלקלה ‪ .‬כי רק בבעל יש סברא לומר שכונתו בזה לקלקלה‬ ‫אתר לא ירצה הבעל ונפשו בשאלתו לתוות דעתי העניה מה דינו‬
‫כמה שהארכתי בזה בספר בית יצחק חאהע״ז )סי׳ כ״ז( מהגמ׳‬ ‫של הגש הזה ‪ .‬זהו תוכן מכתבו ;‬
‫לב׳ב )דף קמ״ז( ומהירושלמי )פ״ד דגיטין( לפי פי׳ הגאון‬
‫מהרש״ק מבראדי זצ׳ל ‪ .‬אבל אביה ודאי קושטא אמר שכך שמה‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫מעריסה ‪ .‬והוא וקרוביה קורין לה כך ‪ .‬ושפיר כתב שסל דמתקריא‬
‫שסיא שפרה ‪ .‬ואף דבכתובה לא נכתב טפיא שפרה ‪ .‬אך אנן‬ ‫ג ר ס י נ ן ביבמות )פש״ו נרג( > ‪ y f‬ב״ש והלא מספר כתובה‬
‫של שיקר הקריאה סמכינן מי סין דכוחבין דמתקרי או דמתקריא ‪.‬‬ ‫נלמת־ שהוא ס ת ב לה שאם תנשאי לאתר תשלי מה‬
‫והכתובה הוא לנו לסעד בטלמא דהיכא דמספקא לן בשמה‬ ‫שכתוב ליכי‪ .‬ופי׳ הרש״ב מספר כתובה מנוסח הכתוב בששר‬
‫סמכיק של הכתובה ‪ .‬אבל היכא דידעינן שפ״י הגדת אביה‬ ‫כתובה ותזרו ב״ה להורות כדברי ב׳ש ‪ .‬ומזה הוכחתי והבאתי‬
‫וקרוביה סמכינן עליהם ותלינן אשר הכתובה נכתבה שלא כהוגן‬ ‫ראי' להפוסקיס שאנו דנין שמות הגישין כפי ככתוב בהכתובה ‪.‬‬
‫בשגגת הכותב הרב או הש׳ן שלא דקדקו בזה ‪ ,‬ובפרט שיש‬ ‫ובנ״ד אשר בכתובתה נכתב רק שם שטל וכן קורין לה כישראלים‬
‫הוכחה לזה ממה שכולם יודעים אשר שמה מעריסה שסיא שפרה‬ ‫כנכרים ש*כ לכאורה הגש פסול ]ואף דשם איירי לפנין ממון‬
‫כי היא נקראת טל שס אשה אשר היתה נקראת עסיא שפרה ‪.‬‬ ‫כחוב הכתובה אבל אין ספק דאכל מילי ילפינן מנוסח הכתובה‬
‫וכן כתוב במהרי׳ל הרבה פעמים שיש לראות על המצבה איך‬ ‫וכבר הארכתי בזה בספר בית יצחק חאה״ע )סי' ל*ב( בפירוש‬
‫נקראת וע ‪ r‬סומכין ‪ .‬וכן כתוב בשו׳ת שו*מ )מהדורא ג׳ סי׳‬ ‫הרמב״ם ) ס׳ה גירושין הלכה כ׳ש( בישוב הקושיא שהקשו שליו‬
‫שי׳׳א( בגס שכתבו שמה גנענצי ביו״ד ויצא ערעור של הגס‬ ‫הרשב״א והקרב׳נ בפי׳ על הרא״ש והבאתי שם מש'כ התום׳‬
‫שצריך להיות גנענצא באל׳׳ף והכשיר הגאון הנ׳ל במה שצוה‬ ‫בב״מ )דף ק׳( על הא דאמרו איסורא מממונא לא ילפינן‬
‫לחקור אחר שם זקנתה אשר על שמה נקראת איך נכתב של‬ ‫ואכ׳מ לשניננו[ ‪:‬‬
‫המצבה וכתוב שמה גנטנצי ביו״ד והכשיר הגט ‪ .‬וכן כשעושין‬ ‫א מ נ ם כשת יש לנו לדון של שיקר כחשש בזה כי שמה‬
‫לה מי שברך מזכירין אותה בב' שמוה‪ .‬וכן ה ^ ו לפני‬ ‫מהפריסה שהיה ששיא שפרה כבר נשתקט‪ .‬וכבר‬
‫כ״יז אשר בהחנאיס כתוב ב׳ שמות ‪ .‬וגם אס שואלים של שמה‬ ‫דברו בזה הרבה הפוסקים הראשונים והאחרונים ‪ .‬וכפי המבואר‬
‫כולם אומרים ששמה פסיא שפרה אביה ואחיה ‪ .‬וכבר כתבתי‬ ‫)בסי' קנ״ט בב״ש סקל״ז( דשם הנשחקש הוי כמו דאין וה שמו ‪.‬‬
‫בבילז יצחק חאה׳יט )םי' ל׳א( בשם כמה גדולים דהכריעו דשם‬ ‫אן בנ׳ד אשר אבי המגורשת הגיד לכ״ת אשר שם בתו מעריסה‬
‫העריסה לא מיקרי נשתקע ננשום לעתים רתוקות נקראים בשם‬ ‫שפיא שפרה וכן קורץ אותה בשארי — גראד ‪ .‬א*כ דומה זה למש ‪r‬‬
‫זה דמשחמשין בשם זה לדבר שבקדושה כמו מי שב ‪ p‬וכדומה‬ ‫בט״ג בלקוטי שמות )סי׳ פ׳ו( מי ששמה מעריסה סאסיה פובא‬
‫כמ״ש הגאון בעל בנין ציון )סי׳ קע״ב( וכן האריך בזה ידידי‬ ‫ועתה כמשס כל בני העיר קורין אותה סובא לבד אך קצת‬
‫הרב הגאון בעל מנתת משה )סי׳ ל״ח( והארכתי בזה בנדון‬ ‫בני אדם ומבני ביתה ומשפחתה קורין אותה שדין בשני השמות‬
‫שנשאלתי שם והעליתי להלכה ולמעשה דיש לכתוב שם העריסה‬ ‫יחד לכתחלה יש לכתוב שני ג־ט־ן באחד שאסיה כיבא דמהקריא‬
‫לעיקר עיי׳ש;‬ ‫טובא ובשני פובא דמתקריא שאסיה שיובא ובדיעבד אס כתב‬
‫ו ה נ ה לפי דעת הג״פ )סי׳ קכ׳ס סקצ״ב( דאם אביה קוראה‬ ‫כאסיה הובא דמתקריא טובא לבד ונתגרשה בו וקשה להשיג‬
‫לפעמים נמי מגי שלא יקרא נשתקע ואף אם הוה כת׳ר‬ ‫הגט השני שיהיה נכתב בי טובא דמתקריא כו׳ וכן להיפך שנהן‬
‫כתב בגס שם הפריסה קודם היינו פטיא שפרה דמתקריא פ ^‬ ‫גט שכתב בו סובא דמתקריא כר וקשה להשיג עוד גס יש‬
‫יש מהאחרונים שמכשירים גם בזה כמ״ש בעל מגח״מ בשם‬ ‫להכשיר‪ .‬ודפתו דשם לידה עם הפורתא אולי מצטרף להיות‬
‫הגאון דב׳ח באשה ששמה מעריסה ליבא מחלה ונשתקע שם‬ ‫רוב ‪ .‬שיי׳ש סקש׳ז ‪ .‬ולפי״ז בנ׳׳ד אחר שאבי המגורשת אנור‬
‫מתלה וכולם קורים אותה ליבא רק אביה קורא אותה‬ ‫שכך שמה מעריסה וכן קורין אותה בש״ג אף שהמקצת קורין‬
‫לפעמים בב׳ השמות וכתב בגט ליבא מחלה דמתקריא ליבא‬ ‫אותה כך שכ״ז לא נקרא נשתקע ושפיר כתב שעל דמתקריא‬
‫וערערו קצחלומר דהוא פםול או ספק מגורשת מחמת שהקדימו‬ ‫שטיא שפרה ‪ .‬ואף שהרב דק׳ק שארי — גראד חקר תחר שמה‬
‫שם הטפל לעיקר והנאין דבר״ח התיר דאין שום חשש כלל דכן‬ ‫במחט וכתב לו דקירין אותה רק שסל ‪ .‬אין זה הוכחה דאטו‬
‫הוא האמת ששמת ליבא מחלה מתולדהה ורק דמחקריא בשם‬ ‫לכל אנשי העיר שאל אחר שמה ‪ .‬ורק כפי המנהג שחוקרין‬
‫ליבא ונס הרשב׳׳א ז׳׳ל מודה בזה ואין שוס חולק דבשם מעריסה‬ ‫ושואלין לאתדיס מאנשי העיר כמו שנים או שלשה ‪ .‬ואולי המה‬
‫שלא נשתקע לגמרי שיכתוב שניהם א״כ בודאי הגט כשר ‪ .‬רק‬ ‫מהרוב שקורין אותה רק בשם שסל ומקצתם קורין לה בשם‬
‫סיים שם אם בקל יוכל להשיג גס שני בכתיבת ליבא דמהקרית‬ ‫שט־א שפרה ‪ .‬ובדידן אף אם המיעוט קורץ לה כן בצירוף ששמה‬
‫ליבא מתלה מה סוב כדי לקיים את אשר יצא■ מפי הגאון‬ ‫מעייסה כן הוא לא נקרא נשתקע ‪ .‬וצריך לכהחלה כל השמוח‬
‫בית אפרים ‪:‬‬ ‫השם שקורין פסל והשם מהעריסה שסיא שפרה במתקריא ‪ .‬וכבר‬
‫ומדי‬
‫מהרי״ד‬ ‫עדת אהע״ז סיק ע נד‬ ‫תשובת‬ ‫‪32‬‬
‫ו מ ר י ר פ ד פי אמרפי להעיר את כ״מ כי בקראי את מכמבו והמתגרשת ‪ .‬והנה אם נכתב שם שנשתקע נראה דודאי איט‬
‫שריצה להשתדל שהבעל יהן גש שד ימכומלי מכחבו פסול מה׳ ת ‪ .‬דהרי חזינן במומר כותבין שם י ^ א ל אן{ דנשתקע‪.‬‬
‫ביכר שרוצה לכתוב ב מ ס השני רק שס פסל לבד ‪ .‬ווה לפלא ואם היי פסול מה״ת מה מ מי מה שאין כוחבין שם ניוח בנס‬
‫פמיר ח ה לא כמאן כי לדעת הס*ג יש לכתוב מ ס ראשון שאסיה סון{ סין{ הוי שימי השם ‪ .‬וגס הנוב׳י הביא ראי' זו ‪ .‬ובע*כ‬
‫מובא דמתקריא סובא י ט ס השד לכתוב סובא דתחקריא שאסיה מוכח דגשחקע הוי רק דרבנן ובמקום דלא אפשר לא גזרו‬
‫סובא ידעתו דלכתחלה ראוי ליחן ב׳ גיסין משוס שספק הוא כו׳ אבל כיון דנקרא כן בעת הלידה בשניהם יחד א״כ שינוי‬
‫אם שם העריפה עיקר ישם שנקרא בס־כ מפל או להיפך אך השם ממש ‪ m‬הוי כיון דבעת הלידה נקראה ביחד ‪ .‬יאן{ דאח׳כ‬
‫לפ״ד לכתוב שם הפריסה ‪ .‬ואח״כ דמהקריא ‪ .‬אמנם בספר דברי נשתקע זה רק פסול מדרבנן ‪ .‬וכ״כ שם בחשובה )סי׳ ס'( ודל‪.‬‬
‫ידים )ת״ב םי' קנ״ד( כתב דמשמע מהימב״ם ומכל הראשונים מיהו כיון דאינו ידוע זה והוי רק ספק ‪ .‬הוי ספק דרבנן דכל‬
‫שכותבין שם היותר רגיל ‪ .‬ו פ'כ פסק בנדונו באשה ששמה מעריסה הני שינויים אינו רק פסול דרבנן שיאמרו אין זו החחגרשח ‪.‬‬
‫סימא סרומס ופתה אין קורין אותה רק סרומס ‪ .‬אך בכתובה דמן התורה כיין דנכהב שמה ‪ .‬מה בכך אם נכתב כל הד בס׳ע‬
‫ובמי שברך סורפין ב׳ שמותיה כמו מפריסה ואין זה מקרי שם או חרווייהו ־חד מן ההורה קיי״ל בכל דוכתא דמשחע שניהם‬
‫הגשתקע ופסק דכוחבין סרימס שס הרוב ‪ .‬דמתקריא סימא ומשמע אחד מהס ]עי׳ בירד סי׳ רכ׳ח[ ואף דהוי חזקת א״א‪.‬‬
‫פרומס שם המועס ‪ .‬והוא כמ״ש כ״ה עסל דמחקריח עסיא כיון דמהי׳ח מגורשת ו־צאה מן' הת!ק־‪ .‬גס מדרבנן לא אזלינן‬
‫שפרה ‪ .‬יכהב שם דלהכשיר בשפת הדחק בשם פרומט לחור צ״גי‪ .‬בחר חזקה כמ״ש האחרונים בשם הר״ש ‪ .‬ומה גס דיצא הדבר‬
‫וכן הס״ג חוכך להחמיר בוה ‪ .‬יכן דעת אדמו״ר הגאון מלאבאוויפש בהיתר ונעשית בחזקת מגורשת איתרע התזקה כמ״ש הר׳ן‬
‫בצ*צ דלכחחלה צריך ב׳ גיסין כדעת הע״‪ 1‬כמו שהובא בספר בחשובה גבי ג ס‪ .‬וכעין זה מבואר בהלכית שחיטה )סי׳ חיי(‬
‫לענין חזקת אינה זבוחה ‪ .‬לכך הגס כשר לפענ״ד עכ׳ל ‪:‬‬ ‫קב נקי בסופו ‪ .‬וכן מבואר בספר שו"מ מהד״ג )סי׳ שמ׳׳א(‬
‫פ׳ ד האשה ננענצי ישם העריסה גגענצי גאלדא ואינה נקראת ו ר א י ת י למרן מקאוונא ז״ל בעין יצחק )סי׳ הנ׳ל( שכתב‬
‫ג״כ כיון דכבר הוחזקה למגורשת א׳כ יצאת כבר‬ ‫רק גנענצי לבד אך שם גאלדא נודע לרבים בעירה כו׳ כשכוחבי[‬
‫קוויסיל לצדקה שמחפלליס עבורה כיחבין שני השמות ‪ .‬וגס בקסנותה בהיחר ק החזקת איסור א״א שהיה עליה מכבר עס״י מה‬
‫קצת הס קורין אותה בשני השמות ‪ .‬וסידר המסדר שס האשה דהוחזקה למגורשח ‪ .‬ומצינו בכמה דוכחי דאמרו דכיון דהוחזק‬
‫מי ל ננענצי דמתקריא ‪ .‬גנענצי גאלדא ‪ .‬והגט היה לסי הגאון לנו בהיחר שאגי כמבואר במ״ד )סי׳ י״ח סי״ג( ובחום׳ דגיסין‬
‫שו״מ ולא אמר דבר ‪ .‬ופי׳ בס״ת סי׳ ק כ׳ ס סק״ה סש״כ בשם )דף ב׳( עיי״ש שהאריך בנדונו ‪] .‬ועי׳ בפ״ה )סי׳ קכ״ס סקל׳ו(‬
‫מ א ק מהרי״ס מבריסק ]רק שהשאלה היה שם בשם גנפנצי מה שהביא בשם הספר גליא מסכתא )סי׳ וי״ו( כהסבר מלת‬
‫שכתב המסדר ביו״ד ולא באל״ן‪ £‬והכשיר הגאון הנ״ל כמ׳ש ‪,‬דמחקריא״ 'זהחליס להכשיר בנדונו[ וכבר הבאתי למעלה‬
‫למפלה בספם הדבר[ וע*כ אם יפלה ביד כ׳ת צהשיג גס שני דהרבה פוסקים מכשירים בכחב גם שם הנשחקע כשלא נשחקע‬
‫מהבעל לדעתי צריך לכתוב פסיא שפרה דמחקריא מסל ‪ .‬ובזה רק מקריאה אבל יש יודעים ששמה כן כמ״ש בחשו׳ סח״כ )סי׳‬
‫י״ד( ‪ .‬ע״כ בג״ד יפה כחב כחר״ה בגס שם העיקר עסל‬ ‫יוצא לכל הדמות ‪:‬‬
‫ו ה נ ה כבר כתב ה רד ב״ז) ח׳ א סי׳ קג״ה( ביוסך שנשתנה שמו דמתקריא עסיא שפרה ‪ .‬ואם בקל יש להשיג שהבעל יחן גס‬
‫מ״ח לרפאל אן{ דאין העולם מכירין בו בשם יוסף‪ .‬כיון שני מהצי ‪ p‬לכתוב פטיא שפרה דחחקריא עטל כהכרעח הנדג‪.‬‬
‫דהוא שם ראשון שקרא לו אביו ‪ .‬וכל קרוביו ומשפחתו מכירין ואס לא ירצה הבעל לחת גס שני האשה מגירשח בגס הראשון‬
‫אומו בשם זה כוחבין רפאל דמחקרי יוסן{ ‪ .‬וכן כתוב בחשו׳ וחין לפקפק בזה ורשאה להחנסבא כדח ‪ .‬כ״ז נראה לענ׳ד‬
‫מ ה ד״ ס חאה׳ע )סי' י׳ א( וז״ל ‪ :‬שאפי׳ תאמר שאשה זו היחה ברור‪ .‬ועכ״ז אבקשו שאל יסמוך עלי ויראה לצרף עוד שני‬
‫במקום הרומניים והי' קורין אשטרופא מאחר שכבר נשתכח השם רבנים מובהקים להיחר זה ואז •צרף גס דעח• הפניה ‪ .‬ושלום‬
‫על ישראל ‪:‬‬ ‫בנבקוס הזה כו' אלא שיש לחלק בין היכא שנשתנה לגמרי‬
‫להיכח דעדיין במקומה קורין לה השם הזה לכיוצא ב ה‪ .‬ומ‪ 1‬ה חוחס בחדש מנח״א שנח ה׳חרס״ב ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ע ר בו רג‬
‫עיר הבירה ‪ .‬נאס יצחק דאנציג ‪:‬‬ ‫נראה אשר ימצא מעסים כמו אביה ואמה וקרוביה שקורים‬
‫ויודעין משם זה לא נקרא נשתקע ‪ .‬ולא דמי למה שאמרו ט מ ר א‬
‫לבורסן{ בבל דשם נשתכח ה‪ :^:‬לגמרי ‪.‬־‬
‫סימן כד ‪.‬‬ ‫ש‪ 1‬ב ראיתי למרן הגאון מקאוונא ז׳יל בעין יצחק השד חאה׳ע‬
‫)סי' ק׳א( בגס דכחבו שם שרה דמחקריא חוה סובא‬
‫כ ב ו ד ידידי הרב המאור ועדול ‪ .‬חריף •בקי בח״ת‬ ‫שרה ‪ .‬וכתב שם דהא בנ״ד אמר הבעל בגיח סידור הגס שקורין‬
‫הרב אבד״ק ‪. . .‬‬ ‫אומה בשם חוה ‪ x‬ה סובא ‪ .‬ושכן נכתב בהתנאיס ופפ״י דין‬
‫נ א ק הבעל בזה כמ׳׳ש )בסי׳ ק' כ ס׳ג( דשם אביו נהגו לכתוב‬
‫ב ע נ י ן השאלה דנשחסיח אס יכול הבטל להשליש הכחיבה‬ ‫עפ׳י עצמו ‪ .‬והטעם בזה י״ל דכיון דחשש שינה שם אביו אינו‬
‫והגט ביד שליח ולהתיר לו חדר׳ג לישא אשת ‪.‬‬ ‫פסול רק מדרבנן כמ׳ש הג׳ס )סי' קכ׳ט סקמ״ס וסק״ג( א״כ‬
‫הימנוהו להבעל ע״ו ‪ .‬א׳׳כ ה״ה בנ״ד דכבר נתבאר דעיקר ודרש כח״ר ממני לחוח דעתי בענין זה ולברר הלכה זו באורך‬
‫בהלכה ומורין כן ‪ .‬והננ• להשיבו בזה בע׳ה ‪:‬‬ ‫מקום לתיש להחמיר בנ׳׳ד אינו רק מדרבנן ע' כ נאמן הבעל‬
‫פכ״ל ‪ .‬ולסי״ז בנ׳ד אשר אביה אמר דקורין לה עטיא שפרה‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫כש'*כ דנאמן כי באמירת הבעל יש לחוש ולומר שחשוד לקלקלה‬
‫כמ׳ש למעלה ובנ״ד החשש להחמיר אינו רק מדרבנן כמי׳ש‬
‫ג ר ס י נ ן ביבמוח )דף קי״ג( נשתטית וכו׳ א״׳ני יצחק דבר‬ ‫רביגו מהרש״ק מבראדי ז״ל בספר חא״ש בהשמטות )סי׳ וי׳ו(‬
‫הורה שועה מחגרש מידי דהוי אפקחיח בעל כרחה‬ ‫ודל ‪ .‬אני משיב לכם בקצרה ‪ .‬יעיינו בכתיבה אם שם נכתב שני‬
‫השמות יחד ודאי כשר הגט דכהובה הנעשה למען יעמדו ימים ומה טעם אמרו איכה מתגרש׳׳ שלא ינהגו בה מנהג הסקר ‪.‬‬
‫רבים ואסור לדור עמה בלי כתיבה ודאי כיון דעל סמך כחובה ה׳ד אילימא ד־ודעח לשמור גיטה ויודעת לשחור עצמה מי נהגו‬
‫״ הוא דר עמה לא נחשב נשתקע‪ .‬ואך אס לא נכתב כן בה מנהג הפקר אלא דאין יודעה לשמור לא גיסה ולא עצמה‬
‫בכתובה נראה להכשיר בזה במקום עגון ‪ .‬כי הנה בשינוי השמות ד״ח שועה מתגרשת והא אמרו דבי ר׳ ינאי ונחן בידה מי שיש‬
‫יש ב׳ ססולין ‪ .‬יש שם בשינוי דפסול מן התורה דהזכרח שחם לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה כו׳ לא‬
‫בג ימין הוי מה״ח כמו שהוכיחו הראשונים מהש״ס דגיסין‪ .‬ויש צריכא דיודעח לשמור גיסה וא״י לשמור פצחה ד׳ ח שוסה‬
‫שינוי דאינו פוסל מה״ח רק מדרבנן כי יאמרו אין זה המגרש מחגרשח כו׳ ואמרו רבנן לא ליפקא שלא ינהגו ד‪,‬נהג הסקר ‪.‬‬
‫אמר‬
‫מהרי״ד‬ ‫עו״ת אהדז סיטן נד‬ ‫תשובת‬
‫ולפי״ז הראשונים שתקנו בנשהטית לישא אשה אמרת על אשתו ורק‬ ‫אמר אניי ייקא נגד לקאני גבי דידה גשתמיס לא י»צ'א ‪1‬גבי‬
‫לייחד לה כתובה וליתן גס ליד אחד להיות שליס להולכה שיהא‬ ‫לידי׳ לא יוציא טילמיא ס' ש״מ יהא דאורייהא הא דרבנן ‪ .‬וטי׳‬
‫בידו הגע והכתובה עד שתשתפה כמ״ש הב״ח באה״ע )סי׳‬ ‫כסוס' שם ג ד׳ ה ׳צהה ס ' הביאו הירושלמי דפרקין )הלכה א'(‬
‫קי״ס( יש להם טל מי לסמוך הוא דטח הרמב״ס דסונר דנתן‬ ‫לנרם־נן המם נשהמיה לא מציא דבי ר״י אסרין מפני גרירה‬
‫בידה ברשותה משמע ואפי' שלא לדעת כנראה ממסקנת הגח'‬ ‫כו' ]כצ׳ל[ שלא סהא נגרר אחר כל אדם ]כצ׳ל[ לזנות ]טי׳‬
‫דילן ומהירושלמי ואנן שליחותייהו טבדינן ‪:‬‬ ‫בהגהוס הש״ם וכ״ה הטסקס הרא׳ש[ ר״ח ור' טולא סרוו־יהו‬
‫ו ל א אכחד מידידי כתר׳ה אשר אני תמה בעצם הדבר במה‬ ‫אמר־ן שאינה יכולה לשמור ג־טה ר״ג בר מר טוקבא בשם ר׳‬
‫שהרעישו האחרונים בקושי' המל״ח דא־ך יכול לעשות‬ ‫יוםי אומר מלס ‪ .‬פי' ג׳ ד בד ם איכא בינייהו טבר וגירש מ׳ד‬
‫שליח בנשחסית הא כל מידי ןהוא לא מצי טביד א״י לעשית‬ ‫משום גרירה מותר מ״ד מפני שאינה יכולה לשחור גימה אסור ‪,‬‬
‫שליח ? ולמה לא הקשו בכל גיטין הנעשה פ׳י שליח כשהאשה‬ ‫יש לה אב מ״ד מפני גרירה אסור‪ .‬מפני שאינה יכולה לשמור‬
‫טומדח בטיר אחרת מעבר לים וטרם שיגיע השליח למקימי‪,‬‬ ‫גיטה יש לה אב יכיל לשמור גיטה כו' ‪ .‬וכתבו שם בתום'‬
‫למסור לה הגט יתמהמה בדרכו ירחים אחדים או שנה לכי‬ ‫די״מ רנרירה דקאמר בירושלמי היינו משלחה וחוזרת ויכולה‬
‫מרחק המקום ‪ .‬ולמה לא נאמר גס בזה כל מידי דלא מצ‬ ‫לשמור גיסה היינו שיש לה יד לשמור ג־כיה ‪ .‬וכתב הנדק״י ואם‬
‫טביד כו' כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעושה שליח ‪ .‬אל׳‬ ‫תוהה שאינה יודפת לשמור אה גיכיה אם יכולה להתנרש ט״י‬
‫ט' כ הטעם כיון שהגופות הם בפולס וראוים הם שיעמדו שניה‬ ‫אביה פלוגחא הוא בין רש״י ור׳ת ז״ל ‪ .‬דרש״י סובר שאינה‬
‫במקום אחד שיכול למסור לה הגט בעצמו אמרינן בזה כל הראי‬ ‫יכולה קטנה להתגרש ט״־ אביה ‪ .‬ור״ת סובר שיכולה להתגרש ‪.‬‬
‫לבילה אין בילה מעכבת אוחו ‪ .‬וכמו כן נאמר בנשחסית כי ה״‬ ‫והיה שיכיה ט'כ ‪ .‬ור׳ל ‪ .‬דהנמק׳י סובר דכ׳ה שישה מקר־ יש‬
‫אדוקה בבעלה וצריכה הימנו גס אלא שאין לה ‪ T‬לקב‬ ‫לה יד ומחגרשת מדאורייתא כשיש לה אב ותאמר אס פבר וגרשה‬
‫טד שחשחפה ]כדמיון האשה העומדת היום ברחוק מקי;‬ ‫דמגירשת וכמבואר בירושלמי וכמ״ש החדיש־ אנשי שס בזה ‪:‬‬
‫ואין לה יד לקבל עד אחר שנה או שנחים[ ולמה ל‬ ‫ו נ ״ ל ראי' לדטת הנמק״י דמש״ה ד־ש לה אב יכולה להתגרש‬
‫נאמר גם בה דהוי גס ע׳י שליח וכמ״ש הבית מאיי‬ ‫פ׳י אביה לא קאי אקכינה דנק־ל ואפי' שוכיה והיא‬
‫)סי' קי״ט( בטנין נשחסית די׳ל מה בכך שאין לה ‪ r‬להתגר‬ ‫גדולה ג״כ מתגרשת ט׳י אביה ‪ .‬דזה לשון הירושלמי שם ־ש‬
‫וזה אין חסרון בתקו אלא דלה אין יד לקבלו ולכשיהי׳ לה ־־‬ ‫לה בן ואב ואח מ״ד מפני גרירא אסור‪ .‬מ׳׳ד שאינה יכולה‬
‫ינרשנה שלותו כי אז לא נתוסך לו כת ממשלתו אלא שהיי‬ ‫לשמור את ניסה יש לה אב ויכולה היא לשמור את ניטה ‪.‬‬
‫השיגה ידה לקבלו‪ .‬אבל כל כת הבעל היה לו מאז ומשט‬ ‫הרי מדקאמר יש לה ‪,‬בן״ ט׳כ בגדולה מ״רי דהרי קטנה‬
‫שמנהו וככחו אז ק כתו טחה מבלי הוספת כת להמשלח טכ״ל‪.‬‬ ‫אינה יולדת ‪ .‬ומזה מוכח דנם בשוטה גדולה אביה או אחיה‬
‫]גם מה שחידש הנוב״י דלפי סברת הרא״ש גבי תופס לבט״ת‬ ‫או הבן מקבל את ניפה ‪ .‬וה״ה איש נכרי כמו השליח שפושים‬
‫במקום שחב לאחרים דאס׳' עשאו שליח מטעם דאן! בכ> החור־‬ ‫בנשחסית שיהא הגס מושלש בידו דקר־נן בזה ־־כולה לשמור את‬
‫כולה שלוחו של אדם כמותו משום דלאו כל כמיניה לשוי' שלית‬ ‫ניסה ‪ .‬ומש־כ ונתן בידה לאו בידה ממש קאמר רק ברשותה וכ״כ‬
‫במקום שחב לאחרים ‪ .‬ובזה אמר דין חדש דאפי' קודם חרס‬ ‫בפי' שירי קרבן שם ‪ .‬דהרמב״ם דכתב )בפ״י מה' גירושין‬
‫דר״ג ולדינא דגמ' דמנרש אדם בע״כ מ״מ ע'׳ שליח אי אפשר‬ ‫הכ״ג( אם גירש השוטה הרי זו מגורשת והשיגו הראב ‪ r‬דבטינן‬
‫לגרש בע״כ דא״א לשוי' שליח לחוב להאשה ‪ .‬כבר השיג עליו‬ ‫שיודפת לשמור את גיסה ‪ .‬אבל דטח הרמב״ם דמש״כ ונתן‬
‫הקצה״ח )סי' קפ״ב סק״ב( דמדמה זה להא דאיתא בחו״מ )סי׳‬ ‫בידה לאו בידה ממש קאמר אלא ברשותה ואפי' שלא לדטת ‪.‬‬
‫ק״ה ם״ג( דאס הלוה אמר לאדם זכה כו׳ אין אחד מבט״ח‬ ‫ולפי המסקנא בגמ' דנרק חרש )דן! קי״ג( נראה דהן! דרשת‬
‫יכולים לגבות שכבר זכה בהם אחר דהטעם דאע״ג דחופה‬ ‫ר׳ ינאי ונתן בידה הוא דרבנן ‪ .‬והיינו מדאמר אב־י דיקא נמי‬
‫לבע״ח במקום שחב לאחרים לא מהני אפי' שוי׳ שליח ומשוס‬ ‫דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא סולמית ש״מ הא‬
‫דנכס־ הלוה אינון ויכול אדם לעשות בשלו מה שירצה‪ .‬וה״ה‬ ‫דאוריימא והא דרבנן ‪ .‬ולכאורה קשה כיון דא־כא בדידה נמי‬
‫דיכול להקנותן ט׳י שליח אע״ג דחב לאחרים ודוקא תופ־‬ ‫אימרא דאורייתא עון שאינה יודטת לשמור אח גיסה ה״ל‬
‫לבט״ח הוח דלא מהני ע׳י שליח כיון דאכחי לא דידיה נינה‬ ‫למיתני גבי דידה נמי ‪,‬סולמית״ דנדט דא־כא בה אישורא‬
‫אלא אחר שיתפוס ‪ .‬והא דאשה לאומר הלוה זכי דמי כיי‬ ‫דאורייתא והוי רישא וסיפא בחד גווני ‪ .‬אלא ודאי דלפי המשקנא‬
‫דהתורה נחנה לו לבעל רשות לגרש בע״כ ויכול לחוב אותה‬ ‫אין בה איסורא דאורייתא ‪ .‬וט״כ כתב הרמב׳ם אם גירש‬
‫ה׳ה דיכול נמי ט״־ שליח לחוב אותה ‪ .‬ועי' בקצה״ח )סי' ק׳ה(‬ ‫השוטה הר״ז מגורשת ומיישב בזה השגת הראב״ד ‪ .‬ונראה ראי'‬
‫שהמציא דבר חדש במה דירוע לכל דשיסת רש״י בב׳מ )דף‬ ‫לזה שזהו דטת הרמב״ס ממש״כ )בריש ה' גיחש־ן( וטשרה‬
‫יו״ד( בהא דחופס לבע״ח במקום שחב לאחרים לא קנה אס‬ ‫דברים הן טיקר גירושין מה״ח ולא קחש־ב שתהא האשה המקבלת‬
‫עשאו שליח לתפוס קנה וכתב דגם רש״י שכתב גבי חופם לבט׳ח‬ ‫גס בח דטח ‪ .‬אבל לפי סש״נ ניחא שזה אינה מה׳ת ומיושב‬
‫פיון שלא טשאו הנושה שליח לאו טל המלוה קאמר אלא על הלוה‬ ‫בזה קושיח הלח״מ שם ‪] .‬וגס הרב בעל מראה הפנים בפי׳ טל‬
‫הוא דאמר דמלח נישה 'הוא שם משוחן! ללוה ^מלוה ‪ .‬פמו‬ ‫הירושלמי כתב דמדסחם הרמב״ם וכתב סתם דאם גירש השוטה‬
‫סוחר ‪ .‬מוכר וקונה ‪ .‬א"פ בזה ודאי אס הלוה עשאו שליח מהני‬ ‫מגורשת משמט דלא בטינן ש־ודפת לשמור ג־עה כדמשמט מסינית‬
‫כנ׳ל‪ ,‬אבל אם המלוה עשאו שליח גם רש״י מודה דלא מהני‬ ‫הירושלמי ‪ .‬אלא מסוניא דבבלי משמט דבסינן ש־ודטח לשמור‬
‫עיי״ ש‪ .‬והארכתי בענין זה בחשובה שכתבתי לק״ק ראדוס‬ ‫גיסה ופ'כ השיג עליו הראב״ד ‪ .‬אבל לכי מה שהוכחנו נס‬
‫בפולין במש׳כ הפ׳י והנוב״י קמא )סי׳ ס׳ ד( במה שהקשה למה‬ ‫מסוגיה הבבלי משמט כדבריו[ ‪:‬‬
‫מועיל שליחות בקידיש־ן הא הוי תופס לבע׳ח במקוס שחב‬ ‫מיישב קושי׳ המגיה במ״ל )בפ״י מה״ג ה״ג( דמה יוטיל‬
‫לאחרים והארכתי שמה ליישב דבריהם בדברים נכונים ואכ״מ[‪:‬‬ ‫גט ט״־ שליח בנשחט־ח דהרי כללא היא דכל מידי‬
‫שבררנו מקור הדין מהגמ׳ ומהרמב״ס בענין נשתטית‪.‬‬ ‫ואחרי‬ ‫דהוא לא מצי טביד לא מצי משוי שליח וקיש־' זו הרטיש אח‬
‫מעתה עלינו לברר שנם האחרונים הקילו בזה והתליטי‬ ‫כל האחרונים טד שהנוב״י המציא בזה טצה ליחן ווטקס־ל לבסחון‬
‫לו‪,‬מר אשר בכה״ג לא תיקן כלל רגמ״ה כמבואר בתשו' מה־ש־״ס‬ ‫שיתן גס חדש כשתשפכה ‪ .‬אבל באמת לק״מ דלפי המסקנא‬
‫חאה״ט )סי׳ ק"כ( לענין מורדת שעברו יתר מג' שנים וא נה‬ ‫ד׳ס שיטה מתגרשת אשי' אינה יודטח לשמור גיכיה כדטח‬
‫רוצה להתקרב אליו כתב כ־ק שאדם יצרו מבהון ושישש שמת‬ ‫הרמב״ס ‪ .‬א״כ כיון רמדאור״תא הוי גט מצי משו׳ שליח והגט‬
‫ח׳ו יתגרה בו ויוציאנו חון למחיצתו ‪ .‬וכמו דאמר־נן בשבועה ארעתא‬ ‫מישלש ת׳י וקרינז בזה דיכולה לשמור ניטה כדטח הירושלמי‬
‫דהכי לא נשבט כן אמרינן אדטחא דהכי לא תיקן ר״ג ‪ .‬ו‪:‬ן‬ ‫דאם יש לה אב תו אח או בן קרינן בה יודפת לשמור ]עי'‬
‫בתשו׳ רדב״ז ח״ב )סי' ש״ש( לענק מורדח כ'כ דאדטתא דהב■‬ ‫פ״ת באה״ע )סי' א' סקט״ז( כעין וה בישוב קושי' המל״ח[‬
‫לא‬ ‫‪5‬‬ ‫הא‬
‫מהרי״ד‬ ‫ש ד ת ‪ rjc w‬סי ק בד‬ ‫תשובת‬ ‫‪34‬‬
‫הב״ד שנשתפית יתן לה ג ס מחדש עיי״ש שנדחק לפרש דכריו ;‬ ‫לא חיגןן י *נ ‪ .‬י ק נסשז׳ רדב״ז ח״ב )סי׳ היש( ל »ין ו!ור‪7‬־פ כ׳ נ‬
‫א מ נ ם למנ״ד נראה שדבריו סשוסים הם ט הוא כיוון בזה‬ ‫דחדפסא ד ה ט לא סיקן ר״ג ‪ .‬ימצאהי בתשי׳ הרא׳ם להגאין מהר׳ס‬
‫לדפת הנוב׳י ודקדק בלשונו הטהור ‪ .‬והוא כי ראיתי‬ ‫מרגליות ) סי' כ״ס( שנסב להחיר סר״נ נם משים מכשיל סבירה‬
‫לאמד מגדולי וחכמי גאליציא שהפמיק לפרש לשון הנב״י ‪ .‬וזיל‬ ‫יהביא ראי׳ מ ס״ ה) סי׳ רפ׳ג( הובא בר מ׳ א) סי׳ א׳( יפי' שם בס׳מ‬
‫שם כי במה שחידש הנו״ב ז׳ל להשליש ח״כ שיתן גס חדש‬ ‫סר״י מה שהאריך בזה‪ .‬יאס שיש מהאסרינים דלא ס״ל זה ממטס‬
‫לכשתשתפה הדבר תמוה מאד ‪ .‬כיין שרוצה לצאת ידי הב׳ת‬ ‫שכתב הש׳ך במ״ד )סי׳ רכ״ח סקכ׳ח( דמלהא דאיסירא אפי׳ איני‬
‫ולהשליש גט ביד שלית הולכה שמא התקנה כך היה ]או מטפס‬ ‫מ־! מדרבנן כסי שחיק בקיביא אין מתירי ן לו יאפי' לייח יאמר‬
‫שכתב בתשובת רח״כ חאה׳ס )סי' ד'( שההכרח הוא להשליש‬ ‫לא יכילגא למיקס בשביפסי לא משנסינן בי׳ ‪ .‬והרי ח ר'נ חמור‬
‫הגס שמא היא יודפת לשמור גיסה ולא נוכל להסיר לישא אחרת‪.‬‬ ‫כשביפס כמבואר בפוסקים ‪ .‬וכ״כ התשב״ן )ס״ב סס׳י נ״נ{‬
‫ע״כ משלשין הגס דאז ממ״ג מותר לישא דאם יודפת לשמור‬ ‫;אי! להחיר סבירה כדי שלא יסביר פבירה יסלמדק אוחו‬
‫גיסה לא שיץ החשש של הפ״י והמגיה במל״מ] א*כ מה הופיל‬ ‫‪ ; . .‬ביס אח יצרו ‪ .‬טכ׳ז ראיחי לגדולי הרבנים דהחירו חר״ג‬
‫במה שמהנה ליתן גס חדש לכשתשתפה אדרבא תקנתו קלקלתו‬ ‫‪ .‬ר באופן זה אף דלא היה שם הניפם משים מלוה פףרמ שוס‬
‫דעי׳ז נתבכיל הגס המישלש מכל וכל ‪ .‬והוא פ פ׳י הגו״ב בעצמו‬ ‫די׳ל דבכה׳ג לא חיקן כלל ‪:‬‬ ‫‘‬
‫מהד״ק )סי׳ צ׳( לענין היכא דצריך שני גיסי; שלא לגלות‬ ‫ו ה נ ד ‪ ,‬כבר הסכימו רוב הפוסקים גדולי הראשיניס והאחרונים‬
‫להבעל מגס השני משום דאין ברירה ]ופי׳ דבריו פי׳ במה״ת‬ ‫דרגמ׳׳ה לא גזר במקום מצוה כמ״ש המרדכי והרשב״ח‬
‫)סי׳ קכ״ב( מש״כ בנו הגאון ז״ל[ ומפתה כיון שנוהן יופקסיל‬ ‫בהשיבה )סי׳ רייפ( וכן נראה מהשי׳ רגמ׳ה גופא הובא בהגמ ‪r‬‬
‫ליהן גכי חדש לכשהשתפה והרי הגס שמוסר ליד שליח להולכה‬ ‫)פרק הבפ׳י( ולפי״ז הסוברים דבמקוס מצוה עון יבוס וכיו״ב‬
‫הוא ג'כ ע״ד ליחן לה לכשחשהפה ולא עתה ומה יועיל גס‬ ‫לא גור רגמ״ה אסור ב׳ נשים ‪ .‬וא״כ במקום מיגון דאיש דלא‬
‫שטחן להשליח הא לא ניחן לנימשין בשום אופן דהא כשחחרפא‬ ‫פוהו בראה דמקרי מצוה רבה כמ׳ש במגילה )דף כ״ו( דאין‬
‫מחויב ליחן גט חדש ומה הועילו חכמים בתקנתן ‪ .‬וכן תמה‬ ‫מוכרין ס״ת אלא ללמוד חורה ולישא אשה לא חל מליו החרם‬
‫מדן הגאון מקאוונא בפין יצחק תאה׳׳ע סי׳ ב׳ פל תקנת הנוב׳י‬ ‫ד ר׳ג ‪ .‬ונ׳ל להביא ראי׳ דלא נור במקום מצוה מהחום' דפירובין‬
‫וכתב שם ובאתה איט מובן דאיזה תופלח יש לט מן הנס‬ ‫)דף ק״ו( בד׳׳ה ולכהן כו׳ אבל הכא דסומאח כהן ליכא כרה‬
‫המושלש כיון דלדינא אין לסמוך פליו א״כ למה הוצרכו להשליש‬ ‫אלא לאו לא הפמידו דבריהם במקום מצוה כו׳ ובמצוה רבה‬
‫הגס פיי״ש מש״כ בזה ‪ .‬וגס התיקון של הטב״י שלא לגלות‬ ‫אפי׳ בלא נפוח התירו כגון ללמוד תורה ולישא אשה כו׳ הרי‬
‫להמגיש מגס השני ג״כ לא סהני כמ״ש הנב״י בפצמו במה״ק‪.‬‬ ‫דגם החכמים לא הפמידו דבריהם במקום מצוה ובמצוה רבה‬
‫)סי׳ צ׳( דפ׳י שלית לא שייך תקנה זו דהא לא נגמר הענין‬ ‫ודאי לא גזר ר״ג ]ופי׳ בב׳ח דכחב דבמקום סצוה דלא תוהו‬
‫פד שיבא הגס לידה ‪ .‬כש׳כ כאן שהגס לא ע מר פד שתשתפה ‪.‬‬ ‫בראה יכולים להחיר חר׳ג וראייחו מהא דחצי פבד וחצי ביח‬
‫ואם נבין דברי הטב׳י כפשטן הם תמוהים מאד דארכבה אתרי‬ ‫דכופין את רבו ופושה אוהו ב׳ ח שהוא מלוה רבה ‪ .‬וראי׳ זו‬
‫ריכשי והשני גיסין סוחרים זה אה זה ‪:‬‬ ‫מחצי טבדוחציב״ח‬ ‫כתב ג״כ הט׳ז באה״פ )סי' קי״ס(‬
‫‪ y V‬אמרתי דרבינו הנב״י כיוון בזה פצה עמוקה‪ .‬והוא כשנדייק■‬ ‫בהם‬ ‫דטפין אס רבו ס ׳ ושחרור פבד הוא סוברפל למולם‬
‫בדבריו שכתב וספמט וניסוקנו בזה כי לא סקפט פצלמס‬ ‫תפבודו ואפי״ה מבפלינן זה משום שיוכל לישא אשה ק״ו בישראל‬
‫בדבר ‪ ,‬הלכה זו כפת להתיר לאשתו שתנשא לשוק פ*י גס זה‬ ‫דלא יחול מליו חרד׳ג לישא אחרח[ ואפי׳ אם יהי׳ אצלנו ספק‬
‫כו׳ וגם לא רציתי לבטל מנהג ראשונים כו׳ ולכן הורכבט‬ ‫אם גזר והחרים גם במקום מצוה הלא כבר כחב הב׳ש )סי'‬
‫אתרי ריכשי ט׳ וסיים כאשר תשחפה ותחזור לדפתה אז נתכם‬ ‫א׳ סקכ״ח( דגזירת ת ס ״ ה הוא טפמא משום קפסה בפלמא‬
‫לה פל איזה נס נסמוך להסירה לשוק ופכ״פ חבא לפני מורה‬ ‫ולא משום דררא דאיסורא דאורייתא ובספיקו הולך אחר המיקל‬
‫מפורסם פכ״ל ‪ .‬וכונחו מבואר דודאי עמד פל הבירור וראה‬ ‫כש״כ בחקנה בפלמא ‪ .‬וכיד הטב׳׳ס )סימן קמ״ו( וע׳כ היכא‬
‫אשר קשה למצוא אופן לצאת מידי ספק ‪ .‬ופ״כ מוכרח להרכיב■‬ ‫ד ש טפ ס מבורר יש להסירו לישא אחרת ‪ .‬וט״כ בנ״ד שכחב‬
‫אחרי ריכשי וחשש בעצמו לבל יתבטל■ פי׳׳ז הגס ע״כ התתכס‬ ‫כתר׳ה שנתברר פפ״י דאקטורים מומחים שאפס סקוה לרפאוחה‬
‫פ״ז הגאון ז׳ל ואמר שעוד לא עמד פל הבירור ‪ .‬ופ״כ פושה‬ ‫והוא רוצה לקיים מצות פי״ר דהוא מצוה רבה אין ברור גמור‬
‫לפ״פ שני הפנינים יחד ואח'כ יתיישב בזה איזה גס יוכשר‬ ‫מזה ‪ .‬ויש להתיר תר׳ג פ פ׳י החקנה הקדומה טפ״י מאה רבנים ‪:‬‬
‫וממילא דפס הבעל והסופר בכתיבת הגט לשם גירושין כי אולי‬ ‫ו ד ‪ 1‬ה ראינו לגדולי האחרונים שהסכימו כולם להיתר בפנין‬
‫יפיין אח״כ הרב בדינו שהנס הזה כשר ‪ .‬וכן בשפה שמשליש‬ ‫נשתטית פפ״י הב׳ח )סי' א׳( שכתב קבלה הוא מגדולי‬
‫הח״כ אי שנשבע ומתנה פמו כן ‪ .‬ובזה ודאי אין שום תשש‬ ‫פולס שיצית הפנין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר‬
‫פוד דהוי ממש כמ״ש הנוב״י )סי׳ קכ׳א ‪ .‬קכ׳ב( דכוהב אדס‬ ‫מ׳ר ‪ .‬וגם ישליש הכתובה ונדוניא ות״כ ביד ב״ד ואח״כ ישא‬
‫כמה גיסין לאשה א' לשמו ולשמה ולשם גירושין אף שאינו‬ ‫אחרת ופוד כסב )בסי׳ קי״ט( שיתן הגס ביד שלית להולכה‬
‫'*מגרש רק בא׳ מהן כיון שהשני אינו מרחה את הראשון וכן‬ ‫שיהא הנס בידו פד שסשתפה וחייב לייחד לה בית בפ״פ וישמור‬
‫כאן בשפה שמשליש הח׳כ אינו מבטל הגס הראשין דיוכל‬ ‫אותה ממנהג הפקר ‪ .‬וגם רבינו הנוב״י פצמו אף שחשש לקושי'‬
‫להיות כשיעיין בדינו יהי׳ הגכי הראשין כשר ‪ .‬וזהו עצה‬ ‫המגיה במ״ל וחדש פצה בזה שיתחייב ליתן אז גס חדש כשחתרפא‪.‬‬
‫עמוקה ונכונה זהו ברור כוגת הגאון רביט בעל נוב״י ‪:‬‬ ‫פכ״ז לא סנט לפשות ספשה הרבה פעמים כפי שהורה לנו‬
‫‪ 1‬ב ז ה מובנים היסב דברי הגאון מלכוב בשו׳ה שו*מ ודבריו‬ ‫ה ב׳ ת וכפי המקובל אצלנו מקדמת דנא וגם הגאון מלבוב בספרו‬
‫נכונים מאד דהוא כתב ממש כדברי הנוב׳י ודקדק‬ ‫שו׳ת שואל ומשיב פשה מעשה להלכה כמה פפמיס רק שחשש‬
‫ג״כ בדבריו כמ׳ש ‪ .‬ופ״כ כתב אני נוהג שבעלה כעת נותן גס‬ ‫לדפת המב׳י והיה זהיר לעשוח כעצחו בפנין גס חדש ‪, .‬וז׳ל‬
‫ומניח וועקשיל מל סך מה שאם חשתפה ויביט הב״ד שצריך ליתן לה‬ ‫בספר שו׳ס )ח״א סי׳ י״ב( בדבר הנשתסית וששאל אם יצטרך‬
‫גס מחדש יסן גס תחדש פכ״ל ‪ .‬כי באמת בדעת הרב וב״ד תלוי‬ ‫לימן נס חדש כשתשתפה אני נוהג שבעלה כפה נותן נ ס ומניח‬
‫כמ״ש בכוונת הנוב״י אם יפיין הרב אח״כ בדינו שהגט הזה‬ ‫וופקסיל פל סך מה שאם סשתפה ויבינו הב״ד שצריך לימן לה‬
‫כשר ‪ .‬או שיבינו שצריך גט מחדש ‪ .‬ודבריו פשופיס וברורים‬ ‫גס מחדש יסן גס מחדש פכ״ל ‪ .‬והגאון הצדיק מהר״ח חזקיאו‬
‫ולא כהרב בפל שרי חמד ז״ל שנדחק בלשונו עד שכתב דר^כי‬ ‫מדיני זצ׳ל בספרו שדי חמד נדחק הרבה בדבריו כי אין להם‬
‫היל״ל שאם יבינו הב״ד שנשתפית כו׳ וכבודו הגדול במקומו‬ ‫הבנה דלפי ר^ראה כונחו בהגס חדש משום החשש דכל מלחא‬
‫מונח ולא ירד לעומק כונס הגאון בעל שואל ומשיב ;‬ ‫דלא מצי פביד לא מצי משוי שליח כקושי׳ המל״מ ‪ .‬וא״כ מה זה שאמר‬
‫ו ה‪ 2‬ה לפי מש'כ כחר׳ה במכתבו בנ״ד אשר היא יושבת‬ ‫שאם יבינו הב׳ד שצריך ליתן גס מחדש דמשמע דביד ורשות ב״ד חליא‬
‫תמיד בבית החולים אין כאן טעם תז׳ל משוס שלא‬ ‫הא כיון שנשתפית בודאי צריך גס מחדש ‪ .‬והכי הול״ל שאס יבינו‬
‫ינהגו‬
‫יח ‪36‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שרת אהע״ז סיק בד בה כו‬ ‫תשובת‬
‫ס ק׳ד( ‪ .‬ורק מצד שהיא סוענת מאים עלי והוא סענה מבוררת‬ ‫ינהגו בה מנהג הפקר ופטם גרירה ויש להט ™ כאן טל ד״מ‬
‫כי הבטל אינו מכחישה וכנון דא כתב הב״ש )סס׳י ט״ז( דאפי׳‬ ‫שאמרו דבר מורה שונוה מחגרשת‪ .‬ואף שכחב בתשר מהרי״ו‬
‫היו דרים יחדיו כמה שנים ויש להס בנים וכהיום היא אומרש‬ ‫)מי׳ נ׳ב( י א ף דלא שייך המטם גרירה באשה זו מ״מ מאן‬
‫מאים מלי ואמרה מפנה ברורה ומבררת דבריה טענתה ט מנ ה‪.‬‬ ‫כפין לחלק בדברי רבוחינו ולומר שלא גזרו אלא היכא דשיין‬
‫א פ׳ג שסבלה נ מ ה שנים ‪ .‬וכ׳כ שם הח״מ בשם הב״מ סק״ד ‪.‬‬ ‫גרירה הלא סובא אשכק שלא חלקו חכמים בגזירוחיהן כו׳ אבל‬
‫ומכש״כ בנ״ד שזה רק איזה חדשים אחר ה שואין בודאי טמנהה‬ ‫כבר תמה מליו הס״ז וסתר את דבריו ‪ .‬וז״ל מה שהביא שאין‬
‫ט ע נ ה‪ .‬אמנם לענין כפיה להוציא מי יכניס ראשו באיסור‬ ‫לחלק בגזירת חכמים ז״ל הוא תמוה ביותר שודאי מצינו הרבה‬
‫דאורייחא אשת איש‪ .‬כי גס לענק חולי נכפה רח״ל באחד‬ ‫לחלק כמו בשבת )דף י׳ח( והשתא דאמ״ר שמא יחמה בגחלים‬
‫שנשא אשה ולא גילה שהוא בטל ננפה והגה המגלה בהחחי׳‬ ‫האי קדירה ח״תא ש׳ד לאנוחי ע״ש טם חשיכה בתנור כיון‬
‫והאשה איגה רוצי‪ .‬לדור טמו והוא אינו רוצה לגרשה נס בכינין‬ ‫דלא חזי אלא לחורתא מסח דפתי׳ מיניה ולא אתי לאחתויי כו׳ ‪.‬‬
‫זה כחב החח״ס חאה״ע )סי׳ קט״ז( דלטגין כפיה להוציא אין‬ ‫וטוד מצינו לענין אור הנר בשבת באו״ח )סי׳ פר״ה( במ״ש‬
‫מי שיכגיס ראשו באיסור דאורייתא עיי״ש ‪ .‬ובפרט בנ׳׳ד יש‬ ‫אפי׳ הוא גבוה הרבה דאמר רבה אפי׳ גבוה שמי קומות‬
‫לפקפק בטפנתה ‪ .‬כי גס באשה המשחגח מבואר ברמ׳א )סי׳‬ ‫מטנוס כיון דגזור רבנן לא פלוג וקשה שהרי מציגו הרבה חילוק‪-‬ס‬
‫קי׳׳ז ס״ה( וזיל והמשתנה במעה י״א דלא הוי מוס וי״א דהוי‬ ‫שם כגון בין אחד לשנים ובין אדם חשיב לאחר לנננין מדורה אלא‬
‫מוס וכן רל עיקר ‪ .‬וכתב הגר״א )שם כק״ח( הטטס דהוי‬ ‫ודאי צ״ל כמ״ש שם היכא דים חילוק מצד האדם שלזה יש נוטס‬
‫מום דהוי כמו זיפה ודעה הראשונה הוא ה־שב״ן וכתב דל״ד‬ ‫להתיר אמרינן שזה לא נכנס בכלל הגזירה ‪ .‬שלא גזרו אלא על‬
‫לזיעה וריח הפה שהם דביקים בה בשנית השמיש‪ .‬משא״כ כאן‬ ‫הראוי לאוחה גזירה ‪ .‬אבל שמצד הנר לא חילקו כיון שיש בו‬
‫דאינה משיפבדח שהשכב אצלו כל הלילה הלא בשנית תשמיש‬ ‫איסור כשהוא למכוה לא נפקגי האיסור אס מגביהו או מסגירו‬
‫עכ״ל ‪ .‬והנה לעני ן המשתנת אמרו סברא יו ‪ .‬ומכ׳ש לפנק איש‬ ‫בעששית כיון שנאסר נאסר ‪ .‬משא״כ בחילוק שבין אלם לאדם‬
‫דאינו משופבד לה לשכב אצלה כל הלילה ‪ .‬ולפי״ז טענתה דמאים‬ ‫דאמרינן שזה לא נאסר מפולס ולא נכנס בכלל הגזירה כיין שלא‬
‫עלי מענה גרועה הוא ‪ .‬וע״כ יש לנסוח אס יש לפייסו בריצוי‬ ‫גזרו בפירוש פל זה בשביל זה ‪ .‬ה״נ כאן אמרינן דמעולס לא‬
‫כסף שיגרשה מרצונו העוב ‪ .‬אבל לכופי אין אני רואה בזה‬ ‫נכנם בכלל הגזירה מי שאין שיץ בה משוס גרירה דהפקר‬
‫שוס היתר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עכ׳ל‪ . .‬ואנכי הבאתי ראי׳ לסברת הנו״ז מהר״ן )רפ״ג דשבח(‬
‫חותם אור ליום א׳ כ*ג מרחשק שנת התרס״ג ליצירה‪ .‬בפה‬ ‫בד״ה תניא דהשוו מדומיהן במין אחד אבל להחמיר במין אחר‬
‫טיר הבירה‪.‬גאס י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אסו אותו המין שראוי לחוש לזה בזה אפי׳ רבה מודה‬
‫וכדאמריק )שם י״ב( אס אדס חשוב הוא מותר ולא נזרינן אנוו‬
‫שאינו חשוב ‪ ,‬וזה ממש דברי הנו׳׳ז ‪ .‬וטי׳ בלח״מ )פ׳׳ג מה׳‬
‫סימן כו‪.‬‬ ‫יויס הי״ב( דתלישת ירק אסור משוס קצירה כיון דשניהם בענין‬
‫אחד כו' ‪:‬‬
‫אורך ימים וענות חיים לכבוד ידי׳ע וירי׳ג הרב‬ ‫ת מ צ י ת דברינו מהנוגע לפסק הלכה ‪ .‬אחר שכמר׳ה כוחב‬
‫הג׳ המאוה׳ג חריף ובקי בח׳ת יראת 'ד׳ ‪-‬וא‬ ‫שהבעל ברוך חעלומסקי מעיר טשודנאוו פלך‬
‫וואלין התפשר טם חותנו רש״ש וואלפינזאן בדבר כל ההחחייבוח‬
‫אוצרו כש״ת מוהר׳ר חיים שפיר א שי׳ הגאבד׳ק‬
‫והשליש הגם ביד שליח לגרש בו את אשתו חוה בת רש׳ש‬
‫ס ל אווי ט א ‪.‬‬ ‫היושבת בבית אוסף המשוגפיס ע״כ יעשה כתר״ה בזה כד•‬
‫ה נ ה כח״ר בקש ממני לחוות דעחי העניה בעסק שהוא עוסק‬ ‫לצאת כל הדיעוה היינו שישליש ווטקסיל שיחן לה גט חדש‬
‫כעת היושב על מדין בד״ת בענין עשור נכסין ונתקשה‬ ‫כשחתרסא וליתן לידה כמו שהככימו כל האחריניס לחיש לקושי'‬
‫בדברי רבינו החתיס חאה״ע )סי׳ קמ׳ה( שכתב בפגין עשור‬ ‫המל*מ כפי התקון שיסד רבינו הנוב׳י וכהסכמה הגאון החח״ם‬
‫נכסים דאין להבת מאבי אביה כלום נגד האח ‪ .‬ולכאורה קשה‬ ‫והגאון מלבוב בתשי׳ שו״מ וכן הסכים מדן הגאון מקאוונא‬
‫שהוא נגד המבואר באה׳׳ע )סי׳ קי׳ג ס״ב( שכתב ומן הראוי‬ ‫ז׳ל ‪ .‬ואחר כל אלה הנני נמנה לההיתר שכתב כהר׳׳ה דהותר‬
‫כו' ‪ .‬והנה שומא דמר לא ידענא כי לפי דעת כה״ר יומר הי׳‬ ‫לו לישא אשה טפ׳י היחר מאה רבנים ‪ .‬ובתנאי קודם למעשה‬
‫לו להקשות על החת״ם שהוא נגד גמרא מפירשת ס״פ מציאת‬ ‫שיהי׳ טפ׳י רשיון הממשלה יר׳ה ‪ .‬ושלום טל ישראל ‪:‬‬
‫האשה )דף ס״ט( והשהא דאמרח בעלת חוב הויא דאבא או‬ ‫חוחס בחדש ניסן שנח התרס״ו ליצירה ‪ .‬בפה‬
‫דאתי למאי נפק״ח כו׳ מ״ש דרבינא אגביה לברתיה דר׳א ממר‬ ‫פעטערכות טיר הבירה ‪ .‬נאס יצ חק ד אנציג ;‬
‫בריה דר״א בינינות כו׳ סבריה דר״ס ברי׳ דרב אשי כו׳ הרי‬
‫ברור דיש לה עשור נכסים מאבי אביה במקוס אח ? _ זפ״‪3‬‬
‫צ״ל שיש לחלק בין ראוי לראוי והוא כמ׳ש היא׳ש והמדדכי‬ ‫סימן כה ‪,‬‬
‫דראוי גבי עישור נכסים הוא מהראוי שירש מאביו כגין מלוה‬
‫של אביו אליבא דמ״ד דמלוה חשיכא דאו־ ]ופי׳ בפוס׳ בבכורות‬ ‫כ בו ד חרב ח מו פיג חיי ף יעניז מ ר ה מי כ א ל‬
‫)דף נ״ב ‪ ( .‬בדיה ולא בראוי וכו׳[ א*נ בשכר פעולה של אביהם‬ ‫איי א שווילי ב ק׳ ק סיגונ א כ מדינ ת קוקז ‪:‬‬
‫דלכ״ע חשיב ראוי וכמ׳ש המרדני נ פ׳ יש )וחלק ‪ ,‬אי נ«'ש‬
‫המלימ )נ פ' כ מה׳ אישית היו( דמיירי בכופר ונזרוע ווירייו־‬ ‫׳ מ כ ת ב ן הגיפגי במועדו‪ .‬אכל אין טחותי ני!״ להשיב‬
‫דלכיט כיי ר אוי‪ .‬וכמ״ש הרמב״ן בחי׳ בפרק מי שמת י‬ ‫לכאו״א על אתר ‪ .‬ועתה אצלתי מועד לטיין במכתבו‬
‫כשירשו מאחר בנוונא דלא מצי מימרו מנחי קא אתינא ‪,‬‬ ‫ולהשיבו בקצרה ‪ .‬והנה תוכן שאלחו בדבר ראובן שנשא אשה‬
‫מכת אביהם ‪ .‬וא*כ י׳ל דבכה״ג מיידי הגמ' מעיבדא דרבינא‬ ‫בחופה וקידושין כדמו׳י ‪ .‬ואחר טבור איזה חדשים גיוענת אשתו‬
‫ו א ״ כ לפי״י חא' קשי׳ לי׳ לכ״ח על החת״ס ממש״כ גאה־מ‬ ‫שהוא משחין בשינה במטה ‪ .‬וראובן מודה לאשתו שאמח הוא ‪.‬‬
‫)סי׳ הנ״ל( דהמחבר סתמא כתב כישיד זה שהיא לפרנסת‬ ‫והיא תובעת גיסה וראובן אינו ריצה לגרשה מה דינו ? זה‬
‫גדוניא כי' ויש לה לגבות עישור זה משכירית הקרקע כו׳ זמן‬ ‫חוכן מכתבו בשאלתו ‪:‬‬
‫הראוי כי׳ ויש לומר דמיירי בראוי כה״ג שזכרט לטיל ולא באופן‬
‫בנכסים סאבי אביה במקוס אח ‪ .‬רק אי קשי׳ ליה הא קשי׳‬
‫תשובה ‪,‬‬
‫על העור )שס( דמפרש ימן הראוי כגון אם מח אביה בחיי‬ ‫באהע״ז )סי׳ קי״ ‪ 0‬הביא הבאה״ט בשס חשו׳ ״באר‬ ‫הנה‬
‫זקנה ולא היו נכסים לאביה ואח׳׳כ מח זקנה וירשיה אחיה‬ ‫טשק' דאיש המשתין במטה לא הוי מוס ‪ .‬וכ*כ)בסי׳ ל׳ט‬
‫נוגלת‬
‫מהרי״ד‬ ‫שו ־ ת א ה ע ״ז ‪ p o‬כו כז‬
‫בה גיסין מקדמת דנא זה כמה שנים‪.‬ת״ו כי אינני כמוציא לט״ז‬ ‫ג־‪•-‬לח יי־ס מ־שיר נכסים‪ .‬וכאמת טל דברי הסיר ככר הקשה‬
‫טל המסדרים שלא הי׳ יודעי סיב גיסין וגס שסדרו ב׳ד הדיוסות‬ ‫רב־נו המל׳ח )שח( והניח בצ׳ע ‪ .‬ומחש דכרי החח״ם הם דכרי‬
‫הוא והמיר הזאת לטנין סידור הגס היא פיר חדשה וצרץ‬ ‫המליח כ־ מש״כ ההת׳ס ד־כולים לכיעין מכח אביה דאבא‬
‫להתייטץ כו׳ ותלותי היא מכבוד גאוט להזדקק‪ .‬להטנין ולהשיב‬ ‫קאתינא הוא ממש דברי המל״ס במה שהשיג פל הסיר‪ .‬י ד ל‪:‬‬
‫שלום מל דייט ישראל ‪ .‬זהו תמצית שאלתו בענינא דגיסא ;‬ ‫כתב הפיר )סי' קייג( הבח לגבי טישיר נכסים כב״ח של אחים‬
‫לפיכך נוכילת מהם כו' ומן הראוי כנין אם מת אביה בחיי‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫י‬ ‫זקנה ולא היו נכסים לאביה ואת״כ מת זקנה וירשוהו אחיה נוסלת‬
‫מהם פישור נכפים ‪ .‬ודין זה ח־מה בטיני ‪ .‬דנהי דהבח הוי‬
‫ה נ ד ‪ ,‬כתב הרמ״א )אה״מ סי׳ קכ״ת ס״ג( ואם יש לעיר ב*‬ ‫ביח דאתים היינו בנכסים של אביה ‪ .‬אבל בכה״ג דמצי למימר‬
‫שמות אחד נקרא בפי ישראל ואחד בלשון כותי ‪ .‬שם‬ ‫האת אנא מכת דחבוה דאבא קאתינא ומטולם נכפים אלו אינם‬
‫שקורי! לו ישראל מיקר וכיתבין כפי משמטות לשונם ואם “‬ ‫כל אבינן למה הסול הבה פישור נכסים בנכסים שאינם של‬
‫הב׳ לשונות קרובים זליז כו' אבל בלאו הכי כותבים שניהם שם‬ ‫אביהם ‪ .‬ומחלק שם בדברי הרא״ש והמרדכי דהס מיירו בראוי‬
‫ישראל תתלה ומל שם מכו״ם כותבים דמתקריא ‪ .‬ובנ׳ד אתר‬ ‫באיפן ההר כמ״ש למפלה והשיג טל דין זה והניח בל״ט וישוב‬
‫דשם שוגונ״א רגיל בפי כל הטולס ונקרא כן גס בפי ישראל‬ ‫נכון טל קישיית המל״ח בהטור טי' בם' אבני מלואיס טל‬
‫כותבי! שם זה לטיקר ושם טכו׳ס טפל ‪ .‬וכותבין סוגודא דמהקריא‬ ‫אהט״ז )סי׳ קי״ג פ״ב( ט פ״ הלכותיו שכתב בקצה׳ח )סי' ק׳ד‬
‫סידזוג״א ‪ .‬ואך דשם סוגונ״ו? היה נקרא רק בישראל וכל הטכו״ס‬ ‫סקני״ו( פיי׳ש ונס מהדכד״ם מחלק בזה והשיג טל דין הכיור‪.‬‬
‫הי' קירין לה בשם השני הי׳ ג״כ כותבין לעיקר השם הרגיל‬ ‫]ידל דהכיור נמשך אהר לבין הגמרא בבכורות )דן! ני( דאמרו‬
‫בפי ישראל ‪ .‬כי אך הטכו״ם המה הרוב וישראל הס המטוס ‪.‬‬ ‫ולא בראוי כבמוחזק לאחיי• נכסי דאבי אבא ‪ .‬ועי' בדברי מו״ר‬
‫הפטם כי קריאת שם של עכו״ם אינן רו״ב אבל רוב ישראל הוא‬ ‫הגאון מרן הנצי׳יב זנ״ל בפי' להשאלתות פ' פנחס )שא־לחא‬
‫ריב שמכת ישראל היא מגרש כמ״ש הגר״א שם בביאורו בשם‬ ‫קלה אית ב'( מה שהסביר בזה[ וט״כ מצד הדין לפ׳ד הפוסקים‬
‫תשו' ר״ת בספר הישר ‪ .‬וגדולה מוו נ״ל אך אס הי' טכו״ם‬ ‫החולקים על הכיור שפיר כתב החת׳ם להלכה במ״ש ועובדא‬
‫קורין לה שס אתר ומטוס ישראל שבאותה עיר קורין ג״כ בשם‬ ‫הוה קמן כו' ולא פסקנו לבה הבן כלום מנכסי אבי אביה‬
‫הרגיל בפי הטכו״ם רק רוב ישראל שבאותו העיר קורין לה‬ ‫רק מסיים בכוך התשובה שאם הבנים גדול־ס יש לב״ד לכוך‬
‫בשם הרגיל בפיהם כותבין שם הרגיל בפי רוב ישראל שבאותו‬ ‫בדברים טכ״פ מפטם צדקה כו' וכטין זה כתב גם הגאון מו׳ר‬
‫הטיר לעיקר ועל שם השני כותבין דמתקריא כדמוכת מהגמרא‬ ‫רבינו הנצי׳׳ב ז״ל בפי' להשאלתות פ' ויצא )שאילתא כא( דמש״כ‬
‫דגימין )דך ל״ד( ההיא דהוה קרו לה מריס ופורתא שרה‬ ‫המרדכי בקידושין דכופין האב להשיאה דכופין בתורת צדקה‬
‫אמרי נהרדעי מריס וכל שום שיש לה ילא שרה וכל שום שיש‬ ‫]וטיי״ש שכתב מוד דמש׳א בכתובות ויכתוב לבתו כבנו אשר‬
‫לה ופי' רש׳׳י בד״ה ופורתא שרה מימוס בני עירם היו קורין‬ ‫מקיר המנהג של שסח״ז מקורו מנת' זו לפי הגי׳ בגת' וכבר‬
‫את שמה שרה ‪ .‬מרים צרץ לכתוב בגס שהוא עיקר והדר‬ ‫הארכתי בדין שסח״ז בספר ביה יצחק חחו״מ )פי' פא( וכתבחי‬
‫וכל שום דאית לה טכ״ל ‪ .‬וכ״כ התום' בד״ה והוא כו׳ דבתד‬ ‫שם סלתא חדתא טי״ש[ ויש טוד לפלפל בזה בגח' דב״ב )דך‬
‫מקום קרו לה הכי והכי ועי' בביאור הגר׳א )שם סקי״ס(‬ ‫קלא( במש״א ריש לאביי בין למ ‪ r‬יסבון ובין למ״ד ירחון הא‬
‫בפרס בנ׳׳ד אשר כת׳ר כותב דשם סוגונ״א רגיל בפי כל‬ ‫אין מקנה דבר שלב״ל ואפי' לר״מ דאמר אדם מקנה דשלב״ל ‪.‬‬
‫הטולס א״כ ודאי כותבין שם זה תתלה ועל שם השני סודזונא‬ ‫ה' מ לדבר שישנו בטולם אבל לדבר שאינו בסולם לא ‪ .‬והמפרשים‬
‫כותבין דמתקריא והם שני שמות ואין זה דומה למש״כ רמ״א‬ ‫הקשו בזה דלמא ש־טבוד פדיך ויכול לשטבד דשלב״ל כמ״ש הפני‬
‫)שס( בטיר שכותים קורין הרעדי״ש וישראל רעדי״ש אין כותבין‬ ‫יהושט בגיכיין )דך י״ג( א׳ל ר׳א הקנה לנולדים ה*נ לא קנה‬
‫רק שם ישראל ‪ .‬כי שס הוא קצור לשון וב׳ לשונות קרובים‬ ‫דאפ־' ר״מ לא קאמר אלא דשב׳ל וטיי״ש בחידושי פ״י ‪ .‬ויטן‬
‫זל״ז אבל ברד שמות אתרים הס כמ״ש הב״ש )שם סק׳ס(‬ ‫שאינו נוגט זה להלכה בנ׳ד אין רצוני להאריך במכתבי דנא ‪.‬‬
‫בשם קאזמיר דכותבין דמתקריא קאזמירז דהוי כשתי שמות‬ ‫יטי׳ בספר ביה יצחק החו׳מ )סי' סא( שדברחי מזה הטנין‬
‫הואיל דהכותיס קורין קאזמירז בזיין בסוך כי רק במקום ששתי‬ ‫שם ‪ .‬ט כ'פ אין קושי' כל רבינו התת״ם כי הוא הולך בשימה‬
‫הלשונות קרובים זל׳׳ז דומה לחניכה שלכתתלה כותבין לבדו‬ ‫הפוסקים האחרונים שהשיגו טל הסור בדין זה דראוי ‪ .‬ומשה‬
‫כמ״ש התום׳ בגיסין )דך ל״ד( בדיה והוא כו' א״נ כשהשמות‬ ‫חמח ‪ .‬ותודתו אמת ‪ .‬ועוד חזון למועד לסייל אתו באריכות‬
‫דומין זל״ז שהכנוי דומה לשם לכתחלה כשר אך בכנוי ‪ .‬ועי׳‬ ‫קצרות בפנין זה וכעח אקצר ואומר שלום לו ולכל הנלויס אליו ‪.‬‬
‫בפ״ת בשם הגאון אדמדר מלאדי דל בעיר אמסשיסלאוו שנקרא‬ ‫ד׳ ירים קרן ישראל ‪ .‬ונזכה לראות בבנין ההראל ואריאל ‪:‬‬
‫כן בפי ישראל ובטרכאות ובמכתבים דהממשלה קורין מססיסלאוו‬ ‫חותם בחדש סבת שנת התרס״א ליצירה ‪ .‬ב ע ע ט ר בו רג‬
‫דטתו לכתוב אמפשיסלאוו דמתקריא מספיסלאוו כי שם שקורין‬ ‫עיר הבירה ‪ .‬נאס יצחק דאנציג ‪:‬‬
‫ישראל עיקר ושם שקורין עכד ם הוא ספל אך שכותבין בשם‬
‫זה בטרכאות ובמכתבי הממשלה רק אם יש ספק כיצד כותבין‬
‫שס של עכו״ם אז הדין שיש לכתוב רק שם ישראל לבד בלא‬ ‫סימן כז ‪.‬‬
‫מתקריא כלל דאין חיוב לכתוב דמתקריא להכניס טצמו בספק‬
‫קריאת שם עכו״ם כמ״ש הפוסקים ו עי' רמ״א )סס׳׳י קכ״ת(‬ ‫מ י כ א ל מימין מהלל ‪ .‬בתורת ה׳ יהגה וימלל ה׳ ה‬
‫ובנ״ד אין כאן ספק בשם סודזונ׳א ט״כ 'ש לכתוב שניהם ‪.‬‬ ‫ד‪,‬רב המופלג ושנין מ ו י׳ ד מ י כ א ל אילא‬
‫סוגונ א דמתקריא ס ו ח ו נ א ‪ .‬זהו ברור לדינא ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שווילי ‪ .‬מורה ודאין ב ק׳ ק סונונא ב מ דינ ת קוקז‬
‫בשם הנהרות שכתב כת״ר כי שם הנקרא בפי כל‬ ‫והנה‬
‫סודיגאר״א ובמכתבים כותבים צודוגאלי ‪ .‬יש להם דין‬ ‫א ח ד ״ ש הפוב ‪ .‬מכתבו מן ב׳ לסדר שבת תזון הגיטני ‪.‬‬
‫אחד כפי שמות העיר וכמ״ש רמ״א )שם( וה״ה אס יש לנהר‬ ‫והנני להשיבו טל שאלותיו כפי הנראה בטיני ‪ .‬וזהו‬
‫ב' שמית כו' ‪ .‬ולפי״ז צריך לכתוב בנ״ד סודוגאר׳א דמתקריא‬ ‫תוכן מכתבו ‪ .‬כרת מה לגישות ‪ .‬להלכה ולמעשה‪ .‬הלכה ברורה‪.‬‬
‫צודוגאלי ‪ .‬ורק בזה הסתפקו האחרונים איך כותבין בנהר אם‬ ‫טל שהי שאלות ‪ .‬לחות דטתו דט״ק ‪ .‬א[ טל• טנינא דגיסא כו'‬
‫מתקריא או מחקרי וכתב המ״ג דמלשון רמ׳א שכתב אס יש‬ ‫‪:‬יינו על שם הטיר עצמה ‪ .‬כי שם הטיר הרגיל בפי כל הטולס‬
‫לטיר שני שחות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית וה״ה‬ ‫־וכונ״א ‪ .‬ובערכאות ובמכתבים מהממשלה ומסותרי הארן‬
‫אם יש לנהר ב' שמות כו־ ומדסתם הדברים וכתב וה׳ה כו'‬ ‫‪.:‬ידזונ״א ‪ .‬גס טל שם הנהי ‪ .‬כי שמו בפי כל העולם סו דוג א ר״ א‪.‬‬
‫משמט שכוחבין בנהר דמתקריא נאל״ך בסיך כמו בכתיבת מ ת ^‬ ‫במכתבים כנז״ל צו דוג א לי‪ .‬עוד על הטיר עצמו ‪ .‬הגם שנסדרו‬
‫ואך‬
‫מהרי״ד‬ ‫שרת אדוע״ו סיק בח‬ ‫תשובת‬
‫שמה ב ס מר גט אחד ‪ .‬ו מו ״ג כ׳ ת אפר בפ ‪T‬ו סדרו שם גיפין‬ ‫ואף שי׳ל שלא השווה אוהם אלא לפנין כחיכה דםהקריא ‪ .‬אבל‬
‫מקדמת דנא פ׳ י איזו מסדרים הדיוטים ‪ .‬א״כ היא הנותנת‬ ‫מ׳ מ כל חד כ• אורחי׳ ‪ .‬מ״ס צ״ס רלא הו״ל לסחוס אלא ל»־ש‪.‬‬
‫שלא היה שם גיטין פד היום ‪ P ' .‬שלא היו שם רבנים מצוינים‬ ‫ו ק בג׳ס נתב פל ‪, p‬וה*ה״ שנחב רס״א ויש לחקור אץ■‬
‫הראוים לאצטלא רח כי אין לנו להרשות למת גיטין בפיר שלא‬ ‫יכתוב דמהקרי בלשץ זכר או דמחקריא נ ו׳ ‪ .‬והס״ה הביא כל‬
‫סדרו שם מפולס רק אם מרפים אנו שהיו שם רבנים מובהקים‬ ‫חלוקי דפור‪ .‬בזה וסיים שהכל הולך אחר ה שס‪ .‬ובנהר דונאיי‬
‫ולא סדרו דמסתמא היה להם ספק ואיו אתנו יודט ‪ .‬ופ״כ‬ ‫וכיוצא בו שאומרים ״די יינא״ שפיי יש לכתוב רמפקריא ‪.‬‬
‫אם כת׳ר יודס בנפשו כי חיליה לאורייתא ‪ .‬למה לו להחמיר‬ ‫אכל מ י‪ ' 1‬י '‪ 1‬לל=ין ״י ע ל מייך׳ או ״דפר פלוס' כוחבין‬
‫בדבר שאין בו טפם ‪ .‬רק בתנאי שיחייסן טם רבנים גאוני‬ ‫דמחקרי‪ .‬ופ'כ מרחוק מקום חין באפשרי לרפת קריאת שם‬
‫זמננו הי״ו בשם הפיר ובשם הנהר ‪ .‬וזה יהיה לפרסום וכאשר‬ ‫הנהר דמחנו אס בלשון נח נראה והוא לשון וכר יש לכהוב‬
‫יגזרו כן יקום דבר ‪:‬‬ ‫דממקרי צו הוא בנח נסחר והוא לשון נקבה כמו די וו־ליי׳א‬
‫פ ס ק הלכה בתשובה יו ‪ .‬שם הפיר צריך לכתוב סוגונא‬ ‫דיא שפשאר׳א ]שקירין כן בפיר מולדתי סלאנים ‪ .‬וכן בפה‬
‫דמתקריא סודזונא וכן יכריזו ט״י השמש בביהכינ‬ ‫פיר הבירה ד׳י נפווא ‪ .‬ד׳י וואלג״א[ אי יש לכתוב דמתקדי׳א‪.‬‬
‫ג'פ בה׳ב או שבת במנחה וביום ב' וה׳ וההכרזה יהיה בנוסח‬ ‫וכ׳ז יש לכ״ח לדפי‪ .‬מהגיסין הראשונים שנסדרו במחני דאין‬
‫זה ״להוי ידוט לכל אנשי קהלתנו כי שס הפיר אשר אנו דרין‬ ‫לשגות מנוסח הראשיניס אף חיבה אחה כמ״ש רבינו מהר׳י‬
‫בה נקרא בלשון טברי ״סוגוגא' ובלשו; הפמיס ״סודזונא״ ואם‬ ‫חאגי״ז בהלכוה קשניה )כי' קכ׳ח( בגיפם דכיתבין כמה מילי‬
‫יש פנקס בפיר כמו המנהג בכל קהלות ישראל ‪ .‬או פנקס‬ ‫רגיפין ונא תשו להוציא לפ*ז פל ניט־ן הראשונים ‪ .‬פ־י״ש ‪.‬‬
‫מת״ק יכתבו שמה שם הפיר ג״כ כנוסח הנ״ל ‪ .‬ובזה יתפרסם‬ ‫וכ״כ הגאון רבינו מהרש׳ק מבראד• בס׳ חא״ש בהשמכיות )סי׳‬
‫שם הפיר בשמה “ וזכרה ‪ — .‬וכן בשמות הנהרות צריך לכתוב‬ ‫ד'( בפיר פשמפראויין שנהגו לכי‪.‬וב פד הנה ב־ו׳ד אחר הוו‪-‬״ן‬
‫־' סו־דיגארא צודיגאלי וג״כ בהכרזת כנ׳ל ג״ה שכה וכה‬ ‫ובשס פ כ י ם כור‪.‬ב־ן בפי־׳ן אחר הווי״ן יכוהבין דמר‪.‬קר־א אס‬
‫שמות הנהרות דפה סירנו ויכתבו ג״כ בפנקס הקהל לפרסם‬ ‫מוהר לשנות ‪ .‬והשיב ח״ו לשגות להוציא לפ״ז פל גישין הראשוניס‬
‫שמות הנהרות מהיום כזה ו מפלה‪ .‬כ״ו נרא‪,‬ה לפנ״ד להלכה‬ ‫ובגפ צ״ל נשמר שלא יהיה שוס שינוי ממה שנהגו מקודם פכ״ד ‪:‬‬
‫ולמפשה ‪ .‬בתנאי שיצרף פוד שני רבנים מפורסמים שיסכימו לזה ‪:‬‬ ‫א כ ! נ □ מש'כ )בשאלה ד׳( שחישב זה לפיר חדשה אף‬
‫חותם ביום ג' י״ד מנחם אב ה׳חרס״א ליצירה ‪.‬‬ ‫שנסדרו בה גיפין מקדמר‪ .‬דנא‪ 1 .‬ה כמה שנים‪ .‬ירוצה‬
‫בפה פעטרבורג פיר הבירה ‪ .‬נא^ז יצחק דאנציג !‬ ‫להחייפן בזה ‪ .‬כגני אומר בזה שכיוב יפשה אס ית־יפן פס‬
‫רבנים גדולים ופיביס ממני וכפי שיגזרו כן יפשה לימים הבאים‪.‬‬
‫כי לפי פנ״ד אין יה נקרא פיר חדשה אחר שסדרו בה מכבר‬
‫סימן כח‬ ‫וכמ׳ש בספר שם אריה )סי' ל״ח( דאף בפיר שאין טחבין בה‬
‫ניט־ן מ' מ אס היצרכו לכתוב מפני איזה ש'מ כיון שהותר‬
‫לכבוד ירידי רחב הגדול חו׳ ב‬ ‫ש ל ו ם וברכות‬ ‫היהר וכותבים שם כמו בשאר פיירוח ‪ .‬ואף בפיר חדשה‬
‫נלפ״ד שיש לסדר שם גט בפת הצירך רק החוב פל כרב הנוסדר‬
‫ל י פ א ו ו י ץ ג׳׳י‪.‬‬ ‫ש ל ו ם ד‪.‬ם׳צ יי ר ק‬ ‫מו׳ה‬
‫להר‪.‬ייפן מתחלה פ ס רבנים מובהקים בפנין השמות הפיר‬
‫מכתבו זעיעגי במועדו ‪ .‬אבל חלי״ור‪ .‬נ די לעת זקנר״י לא‬
‫והנהר הכל באר היטב כי משה אמת ותורתו אמת כמו שכתב‬
‫יתנגי להשיב על אתר ‪ .‬וגם אין עתותי בירי להשיב‬ ‫רבינו משה בחת׳ס חאה״פ )כי׳ ל״ד( ירל ‪ :‬הנה הנו״ב )סי׳‬
‫לכאו׳א בעתו ובזמגו‪ .‬ועתה אצלתי מועד לעיין‬ ‫נדז ‪ .‬פ״ט( גזר שלא לכתוב גט בפיר שלא הוחזקו לסדר שם‬
‫במכתבו והנגי להשיב כפי קוצר רעתי ‪:‬‬ ‫גט ‪ .‬ולטנ״ד אין לחוש לזה אלא בפ‪-‬ר שישבי שם כמה רבנים‬
‫ב ד ב ר הגס שנשלח לו ממדינת ל־פא ונכתב שם האשה יסא‬ ‫ולא סדרו דמסתמא היה להם ספק ואי; אר‪.‬נו יודפ‪ .‬אבל אם‬
‫בוניא דמתקריא בוניא בח ■מקב משה הלוי ‪ .‬וכח״ר‬ ‫נתיישבה מחדש אין לנו להמניר! ספיקור‪ ..‬וט״י שאלה מגאוני‬
‫מכחפק בגס זה מצד שמצא בו ד׳ חששוח ‪ .‬א[ דמטולס לא נקראח‬ ‫כזמן שפיר דמי וגזירת רבינו הנו״ב הוא מלר‪.‬א דתמוה דבזמננו‬
‫בשם יטא בוניא אך בשם בוניא לבד ‪ .‬אך בכחובה נכחבו ב׳‬ ‫אשר פ״י המסלת כברזל שנתהווה בכל המדינות ‪ .‬ובגלל זה‬
‫השמות יחד ‪ .‬ב[ מה שנכתב בהגט שס יטא באור‪ .‬יו׳ד לבר‬ ‫נפשה מנסרים קטנים פריס גדולות ובצורות ‪ .‬ובהיפך מהפרים‬
‫ולא באל״ף במחלתו או וי׳ו אחר היו״ד ‪ .‬ג[ כי בגלילחנו יד‬ ‫גדולות נהייתה בכמה מקומות למדבר שמה ושאו פרים מאין‬
‫שנקראת בוניא כוחבין באל״ף אחר הבי״ר‪ .‬כי אל״ף מו ר ה ^ ל‬ ‫יושב ונתצו מבלי איש פובר ונהפכו כמהפכת סדום וסמורה‬
‫הקמ״ז אך במדינת ליטא מלאפו״ם מורה טל קמ׳ך וא״כ הוי‬ ‫וסוד בה פשיריה שנשארו פשריס או שלשים משפחות היתכן‬
‫שינו־ ממקום למקום ומקוס הנתינה הוא הפיקר ‪ .‬ד[ שנכתב בגט‬ ‫לומר שבהטרים כגדולות אס יקרה גט ח׳ו או לפפמיס הוא‬
‫בר‪ .‬יטקב משה הלוי ובאמת הוא אינו לוי וכפר׳ה דרש ממר‬ ‫נחון מחשש פגונה ‪ .‬נאמר להס שיספו להסיר הישנה שהיא‬
‫לחור‪ .‬דטתי מה משפט הגס הזה יפן שהבפל נשלח פל »די‬ ‫פתה ככפר לסדר שמה הגט ‪ .‬והסיר הגדולה החדשה שימצאו בה‬
‫המלחמה במזרח הרחוק ולא נודט מקומו אי• ויש בזה מקו• ינגון ‪:‬‬ ‫משפתור‪ .‬לאלפים ולרבבות ‪ .‬ורבנים מובהקים שמה המה ישלחו‬
‫סדור הגיטין אל הפיר המצפר הישנה אשר חין שם רב וצורב‪.‬‬
‫וגם הפריס הישנות מי תיקן להם כשנבנו מחיש ומי חקר אז‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫בשמות הפרים והנהרות ‪ .‬האס נבראו משי׳ב ואדם הראשון‬
‫ג ר ס י נ ל ביבמוא )פט״ו מ״ג( א״ל ב״ש והלא מספר כתובה‬ ‫קרא להן השמות ? האין זה מלתא דחמיה ? ואנו יודפיס מהפיר‬
‫׳ נלמוד שהוא כותב לה שאס תנשאי לאחר פסלי מה‬ ‫כגדולה פיר ואם בישראל אדפססא יהיא נתייסדה זה מקרוב‬
‫שכתוב ליכי ‪ .‬ופי׳ הרט״ב מספר כתובה מנוסח הכתוב בשטר‬ ‫בפרך מאה שנה ומשדרים שמה גיטין מאז הוסדה ‪ .‬וכן קהלהנו‬
‫כחובתה וחזרו ב*ה להורות כדברי ב׳ש פ' כ ומזה הגמ׳ הוכחה‬ ‫קי־וב‬ ‫כקדושה בפיר הבירה פפטרבירג שנתיישבו י אחב״י‬
‫וראי׳ לדברי הפוסקים שאנו דנין שמור‪ .‬הגיסין כפי הכתוב‬ ‫נסרך חמשים שנה וכאשר קבלו סליהם רב דתיי אחד מגדולי‬
‫בהכחובה ‪ .‬יאף דשם איירי לטנין ממון בחוב הכר‪.‬ובה ‪ .‬אבל‬ ‫הזמן התחיל לסדר גיטין פ פ׳י טלת הרבנים מובהקים ‪ .‬וזהו‬
‫אין ספק דלכל מ־לי ילפינן מנוסח הכתובה ‪ .‬וכבר הארכתי‬ ‫לפני פשרים שנה בא לסיר קראנשטאדט ]הסמוכה לפה[ רב‬
‫בוה בספרי ב י ת י צ ח ק שי ת חחה״ט )סי׳ ל״ב( בפירוש‬ ‫אחד הוא מחותני הרב המאוה׳ג המפורסם מוהר״ר אברהם‬
‫הרמב״ס )ס״ה גירישין הכ״ט( בישוב הקושי־ שהקשו מליו הרשב׳א‬ ‫יטקב הלוי זצ״ל והתחיל לסדר שם גיטין והתייפן פס הרבנים‬
‫והקרב״נ פיי״ש ‪ .‬ואם יתפקש המתפקש שאין דנין איסורא‬ ‫בשם כפיר והנהרות‪ .‬ופד היום אף שאין שם רב זה כמה‬
‫מממונא אף אני אביא לו ראי' גמורה שאף לפנין איסורא ילס‪-‬ק‬ ‫שנים מסבות שונות מסדרים שם גימין ‪ .‬וזה מקרוב נקראתי‬
‫משטר‬
‫מהרי״ד‬ ‫שו״ת אתע״ו פיק בח‬ ‫תשובת‬
‫]ופי׳ בספרי בית יצחק שו״ת תאה״ע )סי׳ לא( מה שהבאתי‬ ‫ושפר הכהונה והיא גמרא ספורשמ בב*מ )ין‪ ( r p 1‬הלל הזקן‬
‫שמה דברי רבינו מהרש״ק מבראדי בפניו זה ומדברי הב״י הרל‬ ‫דה דויש לשון ה־יופ דחניא אנשי אלכמדריא הי׳ מקדשין אש‬
‫נדחה דבריו ‪ .‬והארכתי שמה והפליתי לר‪.‬נכה לא כר‪.‬רש״ק פיי״ש[‬ ‫שוסיהם ובשמת כניסחן לחוסה באים אחרים ‪1‬שומפי ‪ 6‬אוסן מהם‬
‫וכתב שם דאם ידוע שם הפריסה יש לכחוב אותו השם לבד‬ ‫בקשו חכמים לפשות בניהם ממורים אתר להן הלל הזקן הביאו לי‬
‫ואפי' אם כל העולם קירין אותה בשם האחר ‪ .‬ודוקא נשמות‬ ‫‪:‬תובת אמכם ומצא שכתוב בהן שכשפכנסי לחופה הוי לי לאינמו‬
‫כאלו שהכינוי דומה קצת לעיקר השם א״כ בנ״ד שהשם רעכל•‬ ‫לא פשו בניהם ממזרים ‪ .‬ופי׳ בפי׳ הנמק״י ‪ .‬הרי שם לפנין‬
‫יש לו דמיון גדול עם השם החדש ‪,‬רפגינא' כי התנועות שוות‬ ‫איסורא דנו מלשון הכתובה ‪:‬‬
‫ומה שכתיב בשם העיקר כ״ף ובשם החדש גימ״ל אין נפקותא‬ ‫י ה ג ה בג׳ד אשר בהכתובה כתוב הב׳ שמות יפא בוניא מוכח‬
‫כי לא בלבד שהם שניהם מהאותיות גיכ״ק שמתחלפים‬ ‫מזה דכן היה שמה מהפריסה ילא נקיא נפתקפ דכבר‬
‫במבסא אלא אף הקריאה ממש שוה ואין להאריך בזר‬ ‫‪:‬כריפו גדולי הפיסקים דשם הפריסה לא מיקרי נשתקפ משום‬
‫מאחר שנמצא בםדר השמות כמה דמיינים לדבר הזה‬ ‫ימשחמשין בשם זה לפחים רחוקות לדבר שבקדושה כמו מי שברך‬
‫אשר מהם נלמד בסוב סעם סנין הזה בשיר פ״כ דעתי שלא‬ ‫כדומה כמ״ש לי‪-‬און בפל בנין ציון החדשוח )סי־ קפ״ב( והרה״‪:‬‬
‫לכתיב בנ״ד רק שם העיקר ותו לא כו׳ ‪ .‬ומםיים שס מה‪:‬וגפ‬ ‫‪:‬פל מנהת משה )הי׳ ל״ח( וכבר הארכתי בזה בחשובחי בגינין‬
‫לענין שאנו בו ולכאורה אס נשחקע השם הראשין בנ׳ד היה‬ ‫ה והפליתי להלכה דיש לכתוב שם הפריכה לעיקר ‪ .‬ומן הכתם‬
‫צריך לכתוב השם החדש לבד בלא עיקר השם כי כן מבואר‬ ‫;חן לה שם זה על שם אשה אחת מקרוביה שהיתה נקראת‬
‫בב״י ובד״מ ‪ .‬אמנם נם בזה יש לחלק ולומר דדוקא במעשים‬ ‫‪:‬שם יביא בוניא ‪ .‬יכ״כ במהרי״ל כמה פעמים שיש לראוח פל‬
‫ההם שהביא הב״י והד׳מ הדין כן ‪ .‬חבל בחלוף השמות בזמן‬ ‫‪:‬מצבה איך נקראח וע״ז כימכין ‪ .‬וכמ׳ש בשו״ח שו״מ )מהד׳‬
‫הזי‪ .‬שהם כילם שמוח הגיית דגידע לכל שהם איכס שמוח הפריסה‬ ‫סי׳ שי״א( בגבי שכתבי שמה גנפנצי ביו״ד ייצא ערעור ע״ז‬
‫כי שם העריסה גקרא ע״ש האב אי שאר קרובים יבאותו הזמן‬ ‫שצריך להיות גנענצא באל״ך והכשיר הגאון הנ״ל במה שצוה‬
‫לח היו שמוח של עכו״ם כאלה בישראל ‪ .‬וממילא נודע לכל‬ ‫לחקור אחר שם זקנתה אשר מל שמה נקראח איך נחרת על‬
‫שמלבד זה השם החדש יש לו שם עריסה אשר ראוי לדעת אחר‬ ‫המצבה ומצאי שכתוב על האבן גנענצי ביו־ד והכשיר הגע ‪.‬‬
‫החקירה ‪ .‬ויצא מזה לנו שמשתנה סדין באלה מאותן העניניס‬ ‫יאןז שבנ׳ד א״א לברר \זה סומכין על הרוב דמן הסתם נקראת‬
‫שכתב הב״י והד״מ לפעמים פכ״ל ‪:‬‬ ‫שמה יביא בוניא ע׳ש אתת מקרוביה אחר שבהכתיבה כתבי כן ‪.‬‬
‫ובפה כחיבח הכתובה שוחלין לאביה ילאמה או לאחת מקרוביה‬
‫י י ר א י ת י למרן הגאון מקאוונא ז״ל בעי׳ יצחק השני)סי׳ ק״א(‬ ‫ואחר דהגידו דשמה כך וכך נכתב בכתיבה לא מיקרי נשהקע ‪.‬‬
‫מ ס דכחבו שם שרה דמחקריא חוה סיבא שרה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יפי׳ נ ס ע בלקיפי שמות )סי׳ פ״ו( דדעחו דשם לידה פם‬
‫וכתב שם דהא מ ״ ד אמר הבעל בפת סדור הגס שקורין אותה‬ ‫הפירחא אולי מצטרף להיות ריב ובדיעבד יש להכשיר הגס וכ״ד‬
‫כך וכך ושכן נכתב בהתנאים‪ .‬ועפ״י דץ נאמן הבעל בזה‬ ‫הג״פ )סי׳ קכ״ס סקצ״ב( דאם אביה קוראה לפפמים בשס זה‬
‫כמ׳ש )סי׳ ק*כ ם־ג( דשם אביו נהגו לכתיב פפ׳י עצמי ;‬ ‫‪:‬מי סגי שלא קרא נשחקס וזה שנכתב הב־ שמוח בהכחובה‬
‫והסעם בזה י׳ל דכיון דחשש שינה שם אביה אינו פ ט ל רק‬ ‫פפ״י קרוביה סגי בזה שלא יקרא ‪ p‬תקע ‪ .‬וכתוב בחשי׳ מהרי׳ט‬
‫מדרבנן כמ״ש הג״פ )סי׳ קכ״ס סקמ״ס נ׳( א״כ הימנוטלהבפל‬ ‫חאה*פ )סי׳ ‪-‬א{ דמס״ס בנדינו אשר אם ימצא מעביים כמי‬
‫ע״ז ‪ .‬א״כ ה״ה בנ״ד דכבר נתבאר דפיקר מקים החשש להחמיר‬ ‫אביה ואמה ‪ .‬או קרוביה שיודפין משם זה לא נקרא נשתקע ‪.‬‬
‫בנ״ד אינו רק מדרבנן פ״כ נאמן הבעל פכ״ל ‪ .‬והנה בנ״ד‬ ‫ולא דמי למש״א בגמ׳ שבורסיף בבל דשם נשתקע לנמרי ‪ .‬ופי'‬
‫החשש להחמיר אינו רק מדרבנן כמ״ש רביני מהרש״ק־מבראדי‬ ‫בישועת יעקב )סי־ קכ״ס( בשם האשה שנכתב בנס יידי״ח בלא‬
‫ז״ל בספר חא״ש בהשמסוח )סי׳ וי״ו( וזה לשוני‪ .‬אני משיב‬ ‫ה״א דהכשיר מ ס יפן דבכחיבה ג״כ נכתב בלא ה״א ‪ .‬וקרוב‬
‫לכם בקצרה יעיינו בהכחובה אס שס נכתב שני השמות יחד‬ ‫הדבר שידעו בודאי שכן שמה ואף לכתחלה יש לכתיב בלא ה״א‬
‫ודאי כשר הגט דכחובה הנפשה למען יעמדו ימ׳ם רבים ואסור‬ ‫נמ״ש בשו״ח שפר אפרים שלכחחלה יש לכתוב בגס כמו בהכחובה‬
‫לדור עמה בלא כתיבה ודא• כיון דעל סמך כתיבר‪ .‬זי הוא דר‬ ‫פיי׳ש ‪] .‬פי׳ בם׳ חדישי א״ש להנאון רש״ק מבראדי )סי׳ נ״ה(‬
‫עמה לא נחשב נשחקע ]וסברא זו גדולה היא כי נראה מהגאון‬ ‫אבל שם האשה כיון שהיא מסזקח הכתובה בידה לא חשיב נשתקע ‪.‬‬
‫מקאוונא שצירף שס ‪^,‬מה שנכתב כן בהתנאים״ כנ״ל ועד כמה‬ ‫ולא ק בשם האיש יפן דאין הכתיבה בידו והארכתי בזה בהשיבה‬
‫מסילה ועדיף כחיבת הכתובה מהחנא־ם[ ומסיים הרש״ק ואף‬ ‫לק״ק באברייסק פיי״ש[ ‪:‬‬
‫אס לא נכתב כן בכתובה נראה להכשיר בזה במקוס עגון ‪.‬‬ ‫ו ה נ ה זה מקריב נדפם שו״ח ריב״ם וראיתי שמה השיבה‬
‫כי הנה בש־נוי השמית יש ב׳ פטלי ם יש שם בשינוי שפסול‬ ‫אחת חאה״ע)סי׳ י*ג( בשם הרה״ג מו״ה משה הפכים‬
‫מה״ח דהזכרח שתם בגיט־ן הוה מה״ח כמו שהוכיחו הראשונים‬ ‫נ י ן ז״ל במה שהשיב להריב״ם בענין הגס מאשה אחת שהיה‬
‫מהש״ס דגיטין‪ .‬ויש שנוי דאינו פסול מה״ת רק מדרבנן כי‬ ‫שמה מעריסה רעכלי או רעכל ישינחה לשם רעגינא והסתפק‬
‫יאמרו אין זה המגרש והמתגרשת ‪ .‬והנה אם ככתב שם שנשתקע‬ ‫השואל אס לכתוב שם החדש משים שיש לדמיח נדון הזה לדין‬
‫נראה דודאי אינו פסול מה״ת דהרי חזינן במומר כוחבין שס‬ ‫מומר שאין כוחבק שם גיותו והשיב מהר׳מ הנ״ל וז׳ל ‪ .‬נלפ״ד‬
‫ישראל אף דנשתקע ואס הוי פסול מה״ח מה מהני מר‪ .‬שאין‬ ‫שאין נדון דידן דומה לנעון ההיא ממה שכתב הב״י )סי׳ קכ״ס(‬
‫כוחבין שס גיוח בגט סוף סוף הוי שינוי השם וגם הנב״י‬ ‫סל הא דכחב הסיר שאם נכתב שם גיוחו בגס מומר הגש‬
‫הביא רא•׳ זו ובפ״כ מוכח דנשחקע טי רק מדרבנן ובמקום‬ ‫ססיל ‪ .‬ונחב הב״י ולדברי הרמ׳ה איכא למידק מיש מנר אם שינה‬
‫דלא אפשר לא גזרו כו׳ אבל כיון דנקרא כן בפח הלידה בשניהם‬ ‫‪ 1‬נתב שם הגיות דכשר ‪ .‬אכן י״ל דמומר הכותב שס הגיות‬
‫יחד א'כ שינוי השם ממש לח הוי כיון דבעח הלידה נקראת‬ ‫דפסול מפגי שבא לו אחר שנתחייב כמצות ע'כ לא שייך בתורת‬
‫ביחד ואף דאח׳כ נשתקע זה רק פסול מדרבנן ‪ .‬וכ*כ שם‬ ‫משה‪ .‬אבל גר הכותב שם גיוחושהי׳ לו קידם שנתחייב במצות‬
‫בחשובי‪) .‬סי׳ ט׳( וז״ל מיהו כיון דאינו ידוע זה והוי רק סשק‬ ‫אין חורת משה מנעו ‪ .‬פ״כ ‪ .‬הרי שאין השס גורם רק במומר‬
‫הוי ספק דרבנן דכל הני שינויי ם אינו רק פשול דרבנן שיאמרו‬ ‫אשר שם גיותו בא לו מחמת סריקת עול הורה וגס כדמן‬
‫אין זו המתנרשח דמן התורה כיון דנכחב שמה מי‪ .‬בכך אם‬ ‫הוא לפריקה ההיא יגזשי״ה לא שייך בחירת משה משא״כ בגר‪.‬‬
‫נכתב כל חד בפ״ע או חרווייהו יחד מה״ח קיי״ל בכל דוכחי‬ ‫וממילא נשמע נם בנ״ד שאין כונית בנית ישראל לשיס שמן‬
‫דמשמט שניהם ומשמע אחד מהם ]טי׳ ביו״ד סי׳ רכ״ח[ ואף‬ ‫דבר רע בפיעל רק בא להם ע׳י ריח עויח ושפית הרזשוטכי בכל‬
‫דהוי חזקת א׳ א‪ .‬כיון דמה״ח מגורשת ויצאה מן החזקה גם‬ ‫ארן אשככז כי טב ריס שעי״ז יהי׳ להס לכייד ולתפארת ולמציאת‬
‫מדרבנן לא אזלינן בחר חזקה ‪ .‬ומה נש דיצא הדבר בהיתר‬ ‫חן בעיני הננרים ]ואין אני רוצה להצדיק איתם בגיף החליף‬
‫מגשיח בחזקת מגורשת איתרם החזקה כגי׳ש הר״ן בתשובה גבי‬ ‫לימר דשפיר עבדי ח״ו[ ע'כ לא שייך האיסור שאמרו במומר‬
‫גט‬
‫מהריי״ד‬ ‫שרות אדוע*‪ 1‬ם י ק ב ת נ »‬ ‫תשובת‬
‫גס אחד בשבוע זו פ׳י שליח לעיר אדעססא נשם המתגרשת‬ ‫‪ppto‬‬ ‫גס ‪»>1‬ין וה מביאי נהלכיס שחיפה )סי׳ מ״י( לענין‬
‫מאבא אף שבפה אני נוהג לכתוב סובא בוי״ו‪ ,‬אבל בזה‬ ‫אינה זבוחה לכך מ ס כשר לפי ענ״ד ע ר ל ‪:‬‬
‫צויסי לכתוב סאבא באלף ימן דלפי הברת עיר אדעסשא צרף‬ ‫ר א ה זה מצאסי שנם מ ק הגאין מקאיינא ז״ל הילך בשימה‬
‫לכסוב ק ‪ .‬וכסבתי להרב דשם פעמי בזה ‪ .‬אבל עיין בקונס׳‬ ‫זי וכחב ג״ב לכיין לכבר היחזקה למנורשת א״כ‬
‫השמות להפ״ת שהעיד שיגגאון בעל ס״ג בעצמו חזר בו והורה‬ ‫יצאת כבר בהיתר ק החזקת איסור א״א שהי׳ עליה מכבר‬
‫ב ע' פ שיוסר סוב לכתוב בלא אלף רק בוי״ו יו״ד ‪ .‬וינוא עצמו‬ ‫ע פ׳י מה להוחזקה למגורשת ימצינו בכ״ל לאמרי ביון דהוחזק‬
‫בשם בוניא דהגס כשר כפי הכתוב בוניא בוי׳ו ואין לפקפק‬ ‫לט בהיתר שאני כמבואר ביו״ל )סי׳ ייח פי*ג( ובתום׳ לגיסין‬
‫בזה ‪] .‬ובדרך אגב אציין לו מה שנרשם אצלי בגליון הס״ג‬ ‫)דף ב׳( עיי״ש שהאריך בנלונו ‪ .‬וע״כ בנ׳ל יש לנו לסמוך על‬
‫בשם סובא ‪ .‬שיש להוכיח שהוא בוי״ו ולא באלף ממה שכתב‬ ‫שני מ אוני ם הרל ואין כאן שום חשש על הגס מטעם שכתב‬
‫בספר מגדל עוז שחבר הגאון הנפלא רבינו רמ׳ח ליצאעו‬ ‫יסא בוניא למחקריא בוניא ‪ .‬והנס כשר ‪ .‬וכבר כחב הג״פ )סי׳‬
‫לכבוד חחונס בן רבו הרב רבינו ישעיה באסאן ‪ .‬וכתב שם‬ ‫קכ׳ס סק*ח( להקל בשעת הדחק ועיגון ברחב שם כמפל לבד‬
‫בהקדמתו ‪ .‬יום חתונח כו' ישראל בנימין אשר לקח לו הבסולה‬ ‫והשמיט העיקר ‪ .‬ופי' בחשו׳ הגחון מצאנז )ת״ב ר ' קס״א(‬
‫סובה בח הכולל כו׳ וכחש שם סובא בוי״ו בלא יו״ד כדעת הס״ז‬ ‫שדעתו להקל באס היעל לא נלה לב״ד במקום כתיבה שיש‬
‫וגם לא באלה מזה ראי׳ דיש לכתוב סובא בוי׳ו ‪ .‬אבל לפלא‬ ‫להאשה שס אחר דיש לסמוך פל רש״י והרא״ש דאם לא ידעו‬
‫על גאון נורא כמוהו ובפרט ששלח לרבו הגאון ולא דקדק‬ ‫במקום הכחיבה משם אחר כשר ‪ .‬והסעם כחב הפ״י דכמן‬
‫לכחוב השם כצורתו מובא באלף בסוף התיבה וכתב סובה‬ ‫דכשר מה״ת בשם מקים הכתיבה לחוד ורק מתקנח ר׳ג צריכים‬
‫בה״א וגם רבי׳ שתק לי׳ כי לכל הפוסקיס יוצא שס זה ממלח‬ ‫לכתוב גם שם המקים הנתינה וכיון שלא ידעו אוקמי' אדין‬
‫״יונה* ומחרגמינן ‪,‬עויב״ אס לא שנאמר שידע שהוא חחמה כך‬ ‫תורה ‪ .‬ועי׳ בםפר גליא מסכתא )סי׳ וי׳ו( באשה שנקראת‬
‫בה׳א וכדעח הס״ז דהכל הולך אחר החיסום כמ״ש הס*ג‬ ‫מעריסה פעלסא יפנסא ובפ׳כ נקראת פעלסא לבד ודעתו דאם‬
‫בשם יוסא בססק״ד ‪ .‬וכדי להצדיק את הצדיק מעקרו ‪ .‬יש לומר‬ ‫נכתב פפלסא יפנסא דמתקריא פעלעא הגס כשר ‪ .‬והוא ממש‬
‫ששמה היתה מלשון העברית כמו חומה חובה וכן סובה נגזר‬ ‫כמו בנ״ד‪:‬‬
‫משם סוב בזכר כסו אם יגאלך סוב ושם נקבה סובה ‪ .‬ולפי׳ז‬ ‫) ל א אכחד מכ״ח דלפי ענ״ד אם הי׳ נכתב הגס בשם‬
‫ליכא למשמע מיניה מ ‪7‬י בשם סובא[‪:‬‬ ‫בוניא לחוד הייתי חוכך בזה להחמיר מסעם שכתב הספר‬
‫ד*ח )ח״ב סי׳ קנ״ד( באשה ששמה מעריסה סימא כ>ומס ועתה‬
‫ו מ ה שחשש כח*ר בספק הד׳[ דנכתב בגס בס יעקב משה‬
‫אין קורין אותה רק פרומס אך בכתובה ובמי שברך פורסין‬
‫הלוי ובאמס הוא אינו לוי ‪ .‬איברא שהוא חשש גדול‬
‫ב' שמותיה כמו מעריסה ואין זה מיקרי שם הנשתקע ‪ .‬ופסק‬
‫בהפרס הזה עכ*ז נלענ׳ד להשיר הגס במקום עגון מסעם‬
‫דכיחבין פרומס שם הרוב דמחקריא סימא פרומס שם המועט‬
‫שכתב החח׳ם )סי' ס*ז( בשם הראנ״ח אשר בשינוי שם אבי‬
‫ולהכשיר בשעת הדתק בשם פרומט לחוד צ״ע ‪ .‬וכן הסיג חוכך‬
‫המגורשח אין קפידא בזה אף בשם העצם וכש*כ בשם החניכה‬
‫בזה להחמיר ‪ .‬ולפי״ז בנ׳ד אס היה נכחב בגס בוניא דמתקר^‬
‫ארי׳‬ ‫וכ׳ה דעת הבי״מ ודעת הרש״ק■ וכ״כ הרב בעל שם‬
‫יפא בוניא היה כשר לכל הדעות ואף שנכתב עתה בהיפך ‪.‬‬
‫דע־קר הסעם שמאיאמרו‬ ‫סברא אלימסא‬ ‫)סי׳ פ*ז( וסברחו‬
‫ע כ׳ז כשר הגס כאשר היכחנו למעלה מטעם כגאונים הנ׳ל‬
‫אחר גירשה דזה שייך בשם הבעל ולא בשם האשה דלא יאמרו‬
‫דכאן החשש הוא רק מדרבנן הגס כשר בדיעבד בפרס שהוא‬
‫אשה אחרס דהרי יש בידה הגס ומוכחס דהיא המגורשת‪.‬‬
‫מקים קצה עגון ‪ .‬וע׳כ ידע כח׳׳ר אשר לפענ׳ד אין כאן‬
‫ועי׳ בחה*ס בשם הלבוש חם אבי האשה כהן ולא כתב כהן‬
‫החשש הא'[ שחשש כמ׳׳ר והגס כשר באין שום פקפוק ‪:‬‬
‫חם נחן הגט כשר משוס דאין מקפיד ן נ*כ בכינוי האבות ‪.‬‬
‫‪ Q J‬מה שנסחפק כח״ר בהגס מצד חשש הב׳[ היינו שהגס‬
‫ומסעם זה דאין מקפידין בכינוי האבות גס בהיפך אס כתב‬
‫נכחב בשם יטא לא באל״ף בתחלתו ולא בוי״ו אחר‬
‫כהן או לוי והוא אינו כהן ולוי הגס כשר ‪ .‬ויש לי עוד אריכת‬
‫היו״ד ? — ידע שהוא חששא רחוקה ואין לנו לחפש ספיקוח‬
‫דברים בפרס זה אבל אין עתותי בידי ודי בזה הקצור ‪ .‬אחר‬
‫וחומרות דכבר מבואר ביךנסרם השמית להרב הפ״ת שכן יש‬
‫הדברים האלה הנני אומר ברור שהגט כשר ואין כאן שום חשש‪.‬‬
‫לכתוב ‪ .‬ומש׳כ ה ס׳ג ש־ש לכתוב יומא בוי״ו הוא לפי הברת‬
‫וד׳ יצילנו משגיאוס‪ .‬ויראנו מסורתו נפלאות‪:‬‬
‫מדינחו ‪ .‬אבל בנ״ד שהגט נכתב בליטא ולפי הברח המדינה‬
‫חוסם ביום ג׳ ‪-‬י׳א שבס שנר‪ .‬ה׳תרש״ה ליצירה בפה‬
‫יש לכתוב יסא כמו שם ינ ס א‪ .‬והס׳ג בעצמו מסיים )באוח‬
‫פ ע ט ר ב ו ת עיר הבירה נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪:‬‬
‫יו״ד סיףב( דבדיעבד אם כתב יסא בלא וי״ו יש להסיר ‪,‬‬
‫ולפ׳ז יפה כיון הרב המסדר הגס ואין לפקפק בזה ‪:‬‬
‫שמהפתק כת״ר נגד החשש הג'[ בשם בוניא וכחב‬
‫סימן כט ‪.‬‬ ‫דבגלילתנו כוסבין באליף אחר הבייח ומקום הנתינה‬
‫עוד לחרב המ״ץ הג׳׳ל בדבר הגם דגזכר למעלד‪ ,‬נ‬ ‫הוא העיקר ‪ .‬ידע שאין כאן ביה מיחוש כי אחר 'שהוא ע׳׳י‬
‫שליח וע׳י הרשאה וכותבין בההרשתה בכ'מ שתמצאינה אין כאן‬
‫ה נ ה בשבוע העברה שלחתי אליו השובה ארוכה בדבר הגס‬ ‫חשש בזה כמ״ש הפוסקים ‪ .‬ואף למקצת פוסקים שהחמירו בזה‬
‫שדרש ממני לחוות דעחי וכתבתי שהגט כשר בלי שום‬ ‫מצד שמצאו תקנה שתסע האשה למדינת ליטא ותקבע שם‬
‫דירתה למ״ד יום שם ויהן לה השליח את הגס ‪ .‬עכ׳ז נ״ל במקום פקפוק ואנכי על משמרתי אעמודה רק מאפס הפנאי בעח הזאס‬
‫הדחק להקל בזה אף שלא תסע לשם מסעם שכחב הגאון קצרתי במקום שראוי להאריך וכדי שלא יהי׳ לבו נוקפו אמרתי‬
‫האמתי בעל תפארס ישראל ז׳ל שלהי הדר נשים ברמזי אהע׳ז למלאוח את דברי לברר ביתר ביאור ע ד החשש הד׳[ אשר‬
‫)דף י׳׳א( בשס זק־ט הגאון ז׳ל ‪ .‬באורח שבא לגרש בשעת נכר‪.‬ב בהגס בת יעקב משה ״הלוי* ובחמת הוא אינו לוי‬
‫הדחק אף דא״י שמו רק מפיהם דיש להקל אף דלא הוחזק וקצרתי בזה אף שהבאתי דברי הבאה׳ס בשם הלכיש אם אבי‬
‫בשס זה רק מפיהם ולא הוחזק למ״ד יום ‪ .‬ונ״ל דאף דאפשר האשה כהן ולא כחב כהן הגס כשר ‪ .‬אבל נודע מדברי הפוסקים‬
‫להמתין עכ*פ הרי פשיסא שיוחזק אחר כך בנך וכר׳ו במנחות דלכתוב כהן או לוי למי שאינו חמור משלא לכתוב לוי למי‬
‫שהוא לוי ‪ .‬יכבר הזכרתי בספרי ביח יצחק שו׳ת חאהע״ז‬ ‫)דף ק״ג( כל הראו־ לבילה אין בילה מעכבת בי פיי׳ש ;‬
‫) ) ז ו ך דשם ביניא הוא כמו שם סובא דיש כותבין סובא )סי' ק־ז( דברי הנויב )סי' פ׳ ס( בגס שכחבו על המהגדשת‬
‫בוי׳י ויש כוחבין סויבא ב־ו״ד אחר הוי״ו ייש כותבין בת פלוני הכהן ואביה לא היה כהן דפסק דהנס פסול אבל‬ ‫^‬
‫סאבא באל׳יף וזה תלוי לפי הברח המדינה ‪ .‬ומ׳כ כתב ה ס׳י כרבה מהאחרונים הש־נו מל הנו׳ב בזה והכשירו ונם הצ״צ‬
‫ולפי הברת מדינתו יש לכתוב מאבא באל׳׳ף ‪ .‬וגם אנכי סדרתי )סי' קע׳ה( החמיר מאד בהמגרש עצמו דכחב כהן והוא אינו‬
‫כה!‬
‫מהרי״ד‬ ‫ש ר ה א ה ע ״ז נדסן‬ ‫תשובת‬ ‫‪40‬‬
‫הגס שרש״י פרק התקבל ‪ .‬פירש בשעת הסכנה שמסוכן למימ‬ ‫כ ק וכתב שאין שום לד להקל ‪ .‬אן אם הוא באבי המגורשת‬
‫מ״מ נראה דכל היכא דאינא למימוש שתשב עגונה כל ימיה‬ ‫פאיט כהן וכתבו בת פ׳ הכהן כיון שנכתב שמו ישם אביו וששה‬
‫דכשעת הסכנה ד מי‪ .‬ע' כ‪.‬ו א נ כי הבאתי ראי' לפי' זה ט ה מנ״נ‬ ‫ושם אביה כהוגן אס במקום עגון גמור שאין שוס תר^ה להשיג‬
‫)פ״ד דשביעות מ׳ב{ דכתב ומתני׳ מיירי בשעת ״הסכנה״‬ ‫גם אתר דעתו להקל ‪ .‬וכן הבית מאיר הכפיר בזה במקום‬
‫שהימה המלכות ״אונסין על ה מ ס' ‪ .‬ופי׳ בשבת ר״פ נועל‬ ‫כגון ‪ .‬וכתבו דלדעת הב״מ דמיקל בזה יש לעשות באוכ‪-‬ן זה‬
‫) דן קמ״א( ברש׳י בד׳ה בתינוק שיש לו געגועין על אביו‬ ‫שאמר שיפנו לה זה הגע אזי ימתקו ויגררו תיבה כהן או לוי‬
‫כו' ‪ .‬וגם יש לצרן סברת ה ב' מ שהבאתי בספרי בית יצתק‬ ‫ויתננו לה השליח גמום שנית ‪ .‬הסעס בזה די׳ל כיון דבשגגה‬
‫וז׳ל דבריו קשים מהד תינח אס היה אמירת הבעל לשלית הולך‬ ‫נכתב ככהן א״כ עצם הגע נכתב בכשרות רק את״כ קלקל‬
‫גע לאשה פלינית בת יצתק ‪ .‬אבל כיון שאמר לאשתי בת יצחק‬ ‫ע״י כתיבה הכהן ושיגררו זה נשאר הגע בשמו ושמה כמו שצריך‬
‫מה שינה איכא בזה כו׳ אן אנן ידעינן שהיא אשתו וזולתה‬ ‫להיות ‪ .‬והה שיש לפקפק על עצה זו כמו שהארכתי בזה בספר‬
‫אץ לו אשה אחרת בגבולנו שאין לשוס ארס שתי נשים כו' ‪:‬‬ ‫״בית יצחק' תאה׳ע )סי׳ מ״ל( דאין לסמוך ע׳׳ז אבל שם‬
‫שגס לפ׳ד הגו׳ב שהוא ראש המחמירים בזה במקום‬ ‫היה העובדה בשינוי שם אביה ממש כמו שיראה בהתשובה‬
‫‪> M‬‬ ‫במעשה הגע דק׳ק מעזעריטש ‪ .‬אבל גבי לוי כיון דהגאון ב' מ‬
‫שכתב לוי והוא אינו לוי ' ‪ .‬גס הוא מודה להכשיר בנ׳ד‬
‫כי הוא ז׳ל חולק על היהרא דהפני יהושיע ומסכים לדבריו‬ ‫מכשיר הגע אן כשלא מחקו הלוי ‪ .‬לכן יש לסמוך ע׳ז כשימהקו‬
‫בצד אתד היינו איש קבוע במקומו ואין לחוש שמת באמת יש‬ ‫היבה הלוי ‪ .‬ו ע'כ בנ׳ ד יש לסמוך טל הב־מ להכשיר הגע‬
‫לו גס תשה אתרת ששמה כשס זו כר אבל זה שנתחבר עס‬ ‫במקום עגון ולרווחא דמלתא יוכל למותקו וליהנו לה שניה‬
‫ריקים ופוחזים ועזב את אשתו ימים רבים שמא באמת לקח באיזו‬ ‫]ואנכי כהולך רכיל ומגלה סוו שאן בטובדא דמטזטריעש בדבר‬
‫מקום אשה אחרת ששמה ושם אביה כראשונה והשני׳ הוא באמת‬ ‫התשובה שכתבתי בבית יצחק ואנכי הייתי אז צעיר לימים‬
‫בס כהן ט׳ פכ׳ל ‪ .‬הרי ברור מללו שרק בנרונו באנשים פוחזים‬ ‫ומכהן בכהונת רב ומ'צ בק׳ק יאנאווא ‪ .‬ומעשה שהיה כך היה ‪.‬‬
‫החמיר מצד הטעם שכתב ‪ .‬אבל בעובדא דידן גס הנו׳ב מודה‬ ‫הרב הגאון התרין האבד׳ק הנ״ל בעל משרה משה הכשיר נכי‬
‫להכשיר כי המגרש הוא איש ישר הולך בתום דרך עם האלהיס‬ ‫בשינוי שם אבי המוגרשת ]שינוי ממש בשמו[ ט׳י העצה דמתיקה‬
‫ואנשים וכדי שלא תהא אשתו עגונה כל ימי ת״ה יען שהוא‬ ‫כנ׳ל ושא׳ב הרב הגאון מוהר׳ר שמואל ז״ל הראב׳ד דשם פסל‬
‫הולך עפ״י גזרת המלכות למקום סכנה היא המלתמה הנוראה־‬ ‫את הגע ושלח אלי קונערס גדול נדון זה ואנכי הייתי בזה מן‬
‫ע' כ שלת לה את הגע שלא תשב עגונה כל ימיה ואין עליו‬ ‫המחמירים ותתמו על בעול הגס הנ׳ל תמשה עשר גאוני הזמן‬
‫התשש שתשש הנוב״י ‪ .‬וגס לא תיישינן שמא התכוון לקלקלה ‪.‬‬ ‫יביתוד הגאק הנורא מהרש׳ק מבראדי ז׳ל דבר רתח על ההיחר‬
‫וע'כ יש לנו לסמוך על הפוסקים המתירים וידע כ ה׳ר שהגע‬ ‫דמתיקה ]יען שהיה שינוי שם אביה ממש[ ואגלה לו הסוד‬
‫כשר מכל הצדדים לפענ״ד ‪ .‬ולרוותא דמלתא יעשה אופן המחיקה‬ ‫שנס אז נמצאו איזה מגאוני הזמן שהסכימו לההיתר מהרב‬
‫'‬ ‫הנ׳ל ‪ .‬וד' יברך את עמו בשלום ‪:‬‬ ‫המתיר בעל משרת משה כמו הגאון האמפי רי״ש נאנעינזאהן‬
‫תותם עו׳ב שבס שנת התרס״ה ליצירה ‪ .‬בפה‬ ‫מלבוב והגאון רצ״ה אורינשסיין אבד׳ק בריסק דליסא ]וטי'‬
‫בספרי בית יצתק במכתב רש׳ק לשארי הרה׳ג ר׳ שמואל‬
‫פ ע ט ר סי־ ת עיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ;‬
‫הראב׳ד שכתב דברים מדודים נגד הגחון מלבוב ומפני הכבוד‬
‫א ח ר כתבי זאת מצאתי להגאון רבי׳ מהר־ת אבד׳ק לבוב‬ ‫העלמתי שם העיר בעת הדפסת ספרי הנ׳ל וכתבתי רק‬
‫שגם דעתו להקל בזה וראייתו מהא דאמרו דאין מעלין‬ ‫‪ . . . .‬עיי׳ש וישתומם‬ ‫סגנין לשונו והמתיר מק״ק‬
‫משכירות ליוחסץ ומשמע דה׳ה מגיעין אין מעלין מדלא מתלק‬ ‫מדבריו החדים ונהירנא כאשר הראיתי את הקונטרס‬
‫הגמרא בהכי ואין לנו לתשוש אולי יבוא מכשול מי׳ז היינו אס‬ ‫בעסק בעול גע זה דעת הגאונים הפוסלים את הגס‬
‫נכתב בגע שס אבי האשה כהן והוא באמת אינו כהן ויען דאין‬ ‫ובהיכס המכתב הנ׳ל מרבינו מהרש׳ק את מו׳ר הגאון‬
‫מעלין משערות ליוחסין וכן מגיעין אין מעלין א' נ הגט כשר כי למאי‬ ‫מו ר א רבן של הגולה בעל עמק יהושע ז׳ל האב׳ד דעיר‬
‫ניחוש לה ‪ .‬וכתב דגס מסתימת לשון הרמב׳ם דפסק דאין מעלין‬ ‫מולדתי סלאנימא וכאשר קרא את המכתב הנ׳ל עמד‬
‫משערות ליוחסין אפי׳ אס העדים כתבו פלוני'כהן ‪ .‬אפ״ה לא‬ ‫כמשתאה ואמר ״דברים ניראיס כאלו יוכל לדבר רק הזקן הזה‬
‫מהני ומשמע מדבריו דאפי' בגיעין אין מעלין ‪ .‬גם בשו׳ת‬ ‫זקן הגאונים אשר הוא ראש המדברים בדור הזה ומי ישוה לו״[‬
‫מהר׳מ מינן מיקל בזה וסברתו דהא דאין מעלץ משערות ליוחסין‬ ‫הלא יראה שגס אז התירו שלשה גדולי הדור אן בשינוי שם‬
‫היינו דמי שיודע שאינו כהן י תו ק שינוי השם דפירוש כהן הוא‬ ‫אביה ממש בהיתר המתיקה רק רבים מגאוני הזמן במספר‬
‫לשון גדולה כמו בני דוד כהנים וכן ממלכת כהנים ‪ .‬וכן כהן‬ ‫חמשה עשר נמנו ע׳ז ואסרו והמה הסכימו לדעת ש׳ב הרה״ג‬
‫מדין ‪ .‬והנה זה מקרוב יצא לאור ספר ״מעעמי יצחק׳ מהגאון‬ ‫מהר׳ש ז״ל לפסול הגס ;‬
‫החמתי רבי׳ יצתק הלוי איש הורווין אבד׳ק בראדי והאמבורג‬ ‫ג ם בנ״ד יש לצרן ההיתר שכתב הרב בעל שם אריה )סי׳‬
‫ונשאל בזה בגע ע׳י שלית שנכתב שס אבי האשה שהוא כהן‬ ‫י״ד( בגע שנכתב בשם אביה כהן והוא אינו כהן ‪.‬‬
‫והוא באמת אינו כהן ומפלפל שם בדברי הגאון הר׳ח מלבוב‬ ‫וכתב בנדונו שהמגרש הוא מומר ובקישי השיגו ממנו הגס ולא‬
‫ומפקפק בהיתר הגע והנה מה שהשיג שם )סי׳ ע׳ו( על הגאון‬ ‫יתרצה ליתן גס שני וכתב להכשיר מצד הסברא דאין לחוש‬
‫הר״ת הנ׳ל בקל יש ליישב השגותיו ‪ .‬גם מה שכתב שם וז׳ל‬ ‫שיאמרו שאתר הוא המגרש אלא יתלו לומר כיון דקיי״ל בשעת‬
‫ומלבד סעם הראשין יש בגס גופא לע׳ז שיאמרו שאין זאת האשה‬ ‫הסכנה כותבים אן שאין מכירים וגס מומר חשיב כשעת הסכנה‬
‫שהיא לאו בת כתן ופשיעא דע׳י שלית גרע ספי עכ״ל ‪ .‬והנה‬ ‫א*כ יאמרו שהעדים לא הכירו בו ולא דקדקו בדבר ‪ .‬ע'כ ‪.‬‬
‫קושי׳‪.‬זו לאו כלום הוא דכבר כתבתי למעלה דעיקר העעס‬ ‫ע' כ בנ׳ד שהבעל הלך במזרח הרחוק לשדה המלחמה הנוראה ואין‬
‫שמא יאמרו אחר גירשה דזה שייך בשם הבעל ולא בשם האשה‬ ‫באפשר להשיג גע אתר ממנו אן אס הוא בחיים אין לך סכנה‬
‫דלא יאמרו אשה אחרת דהרי יש בידה הגע ומוכת דהיא‬ ‫גדולה מזו ‪ .‬וכמ״ש השם חרי׳ ג״כ בתשובה אתרת באופן‬
‫המגורשת ‪ .‬ואן( שהוא ע״י שלית אין כאן בית מיחוש כמ׳ש‬ ‫שהבעל הלך משוע בארן ואין ידוע מקומו והשאר עגונה ת״ו ‪.‬‬
‫למעלה בשם הגאון בית מאיר רסינח שאס היה אמירת הבעל‬ ‫וכל עיקר הפיסול הוא משוס חשש לעז ודעת התורה נועה‬
‫לשלית הולך גע לאשה פלונית בת יצחק ‪ .‬אבל כיון שאמר לאשת•‬ ‫דאין לעננה מפני זה ‪ .‬ודבריו נכונים הם ‪ .‬ובנ״ד היא מקום‬
‫בת יצתק מה שינה איכא בזה אן( אנן ידעינן שהיא אשתו‬ ‫כותבין‬
‫‪.‬‬ ‫הסברא הנ״ל אשר בשעת הסכנה‬ ‫עגון כדיצ ונס מצד ‪-‬‬
‫וזולתה >?ין לו אשה אחרת בגבולנו' שאין לשוס ארס שתי נשים‬ ‫אן( ש^‪.‬ין מכירים וכבר כתבתי בספר בית יצחק )סי׳ הנ״ל(‬
‫ט ׳ ‪ .‬־ ז פ׳ נ הפגר‪■.‬הגאון מהרי״צ מסעם שיש בהגס גופא וע׳ז‬ ‫במש״ג יחשו׳ הב׳ח החדשית הובא בפ״ת )סי׳ ק״כ סקט׳ו(‬
‫אין כאן שיס השגה על הגר״ח ‪ .‬ומלבד זה נראה תשגטן תשובתו‬ ‫שנסמכתי בחה ששנינו בשעת הסכנה כותבים אפפ״י שאין מכיריה‬
‫ששם‬
‫כ א ‪41‬‬ ‫מהריי״ד‬ ‫גט ל‬ ‫עדת אחע״ז‬ ‫תשובת‬
‫כתובתה כופין אומה לקבל גט וימן הנמלא בידו לכתובתה‬ ‫ש מ הי׳ מ קל להשיג ‪ 01‬אחר פ״כ לא אמר בה הימר גמ‪ 1‬ר ‪.‬‬
‫והמומר כשתשיג ידו ]הספם דגירושין איט תלוי בכתובתה והוא‬ ‫אכל בנ״ד שהוא פנין ג ח ל כנזכר למטלה הדין ברור שהגת‬
‫כשאר בפ׳ח כמ״ש הגר״א ז״ל בביאורו[ אבל בנ״ד דנתברר‬ ‫ככר כמו שהפלימי למפלה נאין פקעיק'צדוק דאנציג הנ״ל‪:‬‬
‫בברור גמור שלא ידע ממום זה קודם הנשואץ הדין פשוס‬
‫שכופין אותה לקבל גט ומצא אף בלח כתובה ‪ .‬דאף דבשאר‬
‫מומין באופן זה אינו יכול לגרשה בפ'כ ‪ .‬אבל במום גדול כזה‬ ‫סימן ל‬
‫בחולי נכפה דהיא סכנה וגרע ממוכה שחין כמ״ש במשו' הרא״ש‬
‫)כלל מ״ב( ונראה שכן דעת הח״מ )שם סקי׳ס{ כופין אומה‬ ‫ר ב ש מ מי ם ‪ .‬מגבהי מרומים ‪ .‬לכיו ר י די׳ ע •ידי׳ג‬
‫לקבל נס בע״כ כמ״ש רמ״א )שם( ודוקא במום גדול כזה שאלו‬ ‫הרב ועאון הריף ■בקי כ״״ר• ה ו ״ י ״ י שמעון‬
‫היו באיש הי׳ כופין לגרש מדין התלמוד ולא חקן ר״ג שתהא‬ ‫שלמה ווערטעהיים שי׳ א בי׳ ק בענדר‪:‬‬
‫האשה עדיפא מאיש ‪ .‬ע״כ ‪] .‬ומדברי רמ״א האלו דכפב ודוקא‬
‫במוס גדול כזה שאלו היה באיש הי׳ כופין לגיש מדין החלמוד ‪.‬‬ ‫בשאלמו בדבר האברך מו׳׳ה חייס ב״ר נכהלי הליי‬ ‫נפש!‬
‫משמע דפשיסא דנכפה באיש הוא מוס גדול וכופין אומו לגרש‬ ‫ממחט אשר נלכד בפח שנשא אשז מעיר ‪:‬אלנראד‬
‫מזה יש לפשוט מה שנסתפק בהגמי׳׳י )בפ׳ כ׳׳ה מה׳ אישות‬ ‫פלך בפססראביא העלמה ריזל בת מ׳ שבה הכהן ‪ ,‬וכעבור זמן‬
‫ה׳ב( במש״כ הרמב״ם במומי אשה ונכפה בעתים ידועים הרי‬ ‫הנשואין המוודט שאשתו חולנית במחלה האיומה ח״נ ר״ל וכבר עבר‬
‫היא ממומי סמר ‪ .‬וכתב שם הגמי״י וחדלא קתני במומי איש‬ ‫עלי׳ איזה שניה בחיי צמר ואיןחרופה למהלתכ‪ .‬ועתה רוצה לשופרה‬
‫נכפה ש״מ שאין מפין להוציא אע׳ג דנכפה לגבי אשה הוי מום משם‬ ‫בגט והיא ממאנת לקבל וכבר פירש ממנה והוא בבית אביו‬
‫אין ראיה ואעפ׳י שיש לומר דמני ושייר א״נ לא מנייה משוס‬ ‫בפיר בפנדר וצועק ובוכה עד ממי לצער ילייול ואילי יש מרופה‬
‫דמחמיר ופשיסא ליה ‪ .‬ע״כ ‪ .‬ולפי דברי רמ״א כאן שאלו היה‬ ‫למכתו פפ״י ד׳ ת ‪ .‬וכ׳ת העריך אלי קונטרס גדול ורהב ידים‬
‫באיש הי׳ כופין לגרש מדין התלמוד ולמד נכפה באשה מדין‬ ‫בכח דהימרא היינו להסיר להאברך הנ״ל שישא אשה על אשמו‬
‫נכפה באיש ד מי ט א ליה מזה מוכח כסוף דברי הגמי׳י במש׳כ‬ ‫ספ״י הימר ממאה רבנים אחר שימרו אומה בהמראה שממרצה‬
‫א״נ לא מנייה משוס ד מ ח מי ר‪.‬ו פי׳ ברא״ש בפרק המדיר‬ ‫לקבל גס מרצונה ודבריו בהימרא דהאי מלחא סיבים ואממיים ‪.‬‬
‫בהג*ה בד*ה כתב ראבי׳ה א פ ע כו׳ תדע מדלא קמני גבי מומי‬ ‫וכמר׳ה דרש ממני לשום פין עייני בזה ולמוות דעמי בזה‬
‫איש כו׳ ודו״ק[ ;‬ ‫ואצלמי מופד למלאות רצונו בזה ‪ .‬ובאמי בקצרה להגיד לידידי‬
‫‪ 1‬ל פ י דברינו הוא הלכה ברורה בנ״ד שכופין אותה לקבל‬ ‫‪ .‬כ׳ח אס הנראה בפיני בהימרא דהאי מלמא ‪:‬‬
‫נ ע ומגרש אומה בע'כ בב״ד של שלשה ‪ ,‬אך כרב בב״ש‬
‫שדי בי׳ נרגא בדברי הרא׳ש וצריכין אנו לחשיש לדבריו דכמב‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫שם דמשמס דלא ברירא ליה להרא׳ש שיגרש אומה בפ'כ ושמהי׳‬
‫מומרת לשוק בגס זה דהא כתב בדרך את׳ל שר״ג השווה‬ ‫בכמובוס )דף פ״ה( הי׳ בה מימין ופודה ביה אביה‬ ‫‪3‬רםינן‬
‫מדומיו ששום אדם לא יגרש אשה בפ׳כ אפי' נכפית ובאמת‬ ‫י האב צריך להביא ראי' כו׳ נכנסה לרשות הבעל ‪.‬‬
‫דעת מרן בעין יצחק )סי׳ ע׳׳ה( דאף דיש חולקים סל הרא״ש‬ ‫הבפל צריך להביא ראי׳ שעד שלא נתארסה הי' בה מימין אלו‬
‫דכחב דנכסה הוא סכנה כמבואר )בסי׳ קנ״ד בב״ש הק״ס(‬ ‫והיה מקחו מקח סעות דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים במה‬
‫טכ׳׳ז הא כיון דהוי ספיקא דד־נא בזה א'כ ממילא מתמרינן‬ ‫דברים אמורים במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי איני יכול‬
‫דספק סכנתא לחומרא ‪ .‬ובפרט בנ״ד די׳ל דהוה ספק קידושין‬ ‫)דף סיז( א״כ נחמן ונכפה כמומין‬ ‫לכיעון ‪ .‬ואמרינן שם‬
‫דהא הנשואין היחה ברמאות וכמ״ש באה״ע )סי׳ ל׳ס ס״ה(‬ ‫שבסתר דמי וה'מ דקביע לי׳ זמן אבל לא קביע לי׳ זמן כמזמין‬
‫המקדש אשה ונמצא עליה אחד מן המזמין הפוסלין הרי זה‬ ‫שבגלוי דמי ‪ .‬וכ״פ הרמב״ם )בפ׳ כ׳ה מה׳ אישות הלכה ב׳(‬
‫מקודשת מספק וכחב הב״ש )סקט״ז( דכן אם קדש וכנס ובעל‬ ‫ונכפה בעמים ידועים הרי הוא ממומי סתר ‪ .‬והנה בנ׳׳ד אשר‬
‫סתם דמקודשת ‪.‬ואין לה כתובה ‪ .‬וכיון דבמומין הפוסלין הוי‬ ‫כבעל הוא מעיר אחרת ולא ידע מאומה ממום זה קודם הנשוהין‬
‫ספק קידושין כש'כ במום נכפה דהוא מחשש סכנה לדברי הרא׳ש ‪.‬‬ ‫ולגבי דידי׳ אף בלא קביע לי׳ זמן הוי כמזמין שבסתר כי מה‬
‫וע׳כ דאף דניחיש לחשש הב׳ש להתיר אותה לשוק בגס בס׳׳כ‬ ‫דמחלק הגמ׳ בין קביע לי׳ זמן ובין דלא קי־פ זה שייך רק במי‬
‫אבל להמיר אוחו לישא׳ אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים כפי‬ ‫שהוא דר בסיר הזאת אבל מי שהוא גר ונכרי בעיר הזאת אין‬
‫המנהג שנהגו עפ׳י רבוהנו הקודמים להחיר ע״י מאה רבנים‬ ‫נפק״מ בין קביס ולא קביס ‪ .‬ובפרס לפי מכתב כמ׳ר שהעידו‬
‫מג׳ ארצות כמבואר בחשו׳ הב״ח )סי׳ צ״ג( ובחבורו )סי׳ א׳(‬ ‫לפניו אנשי באלגראד שהתייעץ אביה איך להסחיר המבוכה בעת‬
‫]ועי' בסי׳ קי״ט בענין להשליש לה גס ביד שליח להולכה[ אין‬ ‫הנשואין ולסבב הדבר שלא חשמע הכלה כלי זמר שלא יקפוץ‬
‫כאן צד ספק לאסור ‪ .‬וע״כ דעתי נופה לדעת כת׳ר להתרות‬ ‫עליה החולי בשמעה קיל כלי ש־ר וביקש תחבולות ^לא יתוודע‬
‫בה עור הפעס שחקבל גס מרצונה ואס תעמיד במרדה אזי‬ ‫החתן מזה המום ‪ .‬ולפ״ז הוא משנה מפורשת שמקחו מקת מפוח‬
‫מוסר להבעל ל־שא אשה על אשתו עפ׳י ההיתר הנ׳ל ‪ ,‬ובפרס‬ ‫וכופין אותה לקבל גס כי לא טדיפא מהבעל דהיכא דעשה‬
‫למש״כ הגאון בעל חמדת שלמה ‪),‬סי׳ ד׳( בשם מהרי׳ק דמלחא‬ ‫שלא כהוגן שקדשה ברמאות ובתחבולות כופין אוחו לגרש כמ׳ש‬
‫דפשימא הוא דהיכא דאסורה לו אינו בכלל שתי נשים ‪ ,‬וא״כ‬ ‫באהע׳׳ז )סי׳ ע׳ז ס״ג( דלא תיקן ר״ג שתהא האשה עדיפא‬
‫בנ׳ד דאסורה לו משיה סכנתא מפני מחלתה וחמירא סכנתא‬ ‫מהאיש כמ״ש )שס סי׳ קי״ז סי״א( וכמ׳ש בב־ש )שס סקכ״ד(‬
‫ומותר לו לישא אשה על אשתו דאין זה בכלל שתי נשים וכן‬ ‫אבל חם הי' בה מזמין והוא לא ידע י׳ל דכופין אומה כיון‬
‫הסכים מרן הגאון מקאוונה ז״ל ;‬ ‫דעשמה שלא כהוגן כמ״ש במשו׳ הרא״ש )כלל ל״ה( חם הוא‬
‫! ה נ ה כבר הסכימו ריב הפוסקים גדולי הראשינים והאחרונים‬ ‫פשה שלא כהוגן וקידש ברמאות כופין אותו ה׳ה דכופין חותה‬
‫ררגמ׳׳ה לא גזר במקיס מציה כמ׳ש המרדכי והרשב׳א‬ ‫עכ׳ל ‪ .‬ובנ״ד שסבבו הנשואין ברמאות ובתחבילות להסתיר ממנו‬
‫בתשובה )סי׳ ר״פ( וכמ׳ש מהדי״ק )שרש ק״ח ‪ .‬ק״ז( וכן‬ ‫מומה מחולי הזה הדין מבואר שמצא בלא כתובה וכופין חותה‬
‫נראה מחשו׳ רגמ״ה גופא הובא בהגמ׳ר )פרק הבע״י( ילפי״ד‬ ‫לקבל גס ‪ .‬ואין בזה משוס תקנח ר״ג כמ״ש באה׳׳ע )סי׳ קי׳׳ז(‬
‫הסוברים דבמקום מצו ה כגון יביס יכיי׳׳ב לא גזר רגמ״ה איסור‬ ‫מי שנודע לו שאשתו נכפח ורוצה לגרשה ואינו משיג כד־‬
‫ב' נשים ‪ .‬וא״כ במקום עגון ראיש דלא מיהו בראה דמקרי‬ ‫כחובתה כוכ‪-‬ין אומה לקבל גס כו׳ זיתן הנמצא בידו לכחובתה‬
‫מציה רבה כמ׳׳ש במגילה )רא כי( דאין מיכרין ס״ת אלא ללמוד‬ ‫והמוהר כשמשיג ידו ‪ .‬וזה מיירי באופן דא׳י לברר שקודם‬
‫תורה ולישא אשה לא חל עניי החרס דר׳ג ‪ ,‬ונ״ל להביא ראי׳‬ ‫שנתארסה היסה נכפית וא״כ אינו יכול להוציאה בלא כתובה‬
‫דלא גזר במקום מצוה ממש׳׳כ התום׳ בעירובין )דף ק״ו( בד״ה‬ ‫כי נסתתסה שדיהו ורק באופן זה אמרינן דאם אינו משיג כדי‬
‫ולכהן‬ ‫‪6‬‬ ‫ואו‬
‫מהד*ד‬ ‫שרת אחע״ז סימן ל‬ ‫תשובת‬ ‫‪42‬‬
‫ארוסה )דה ק״ה( בעוברת טל דם אס רצה הנמל לקיימה יגול‬ ‫ולכק כ‪ ' 1‬אבל הנא יפימאם כהן ליכא נרם אלא לאו ל‪ 6‬הממידו‬
‫או א״י ולח איפשסא ‪ .‬מ׳מ הא פשימא דמצוה להוציאה נו׳ ודבר‬ ‫דבריהם במר‪,‬ים מצוה כו׳ ובמצוה רנה אפי׳ בלא נפיח התירו‬
‫פשוט דבמקום מצוה לא תיקן רגמ׳ה ז׳ל תקנתו לעכב על ■דו‬ ‫מין ללמוד מורה ילישא אשה ס ׳ הרי‪.‬דגם חכמים לא הטמידו‬
‫שלא יטשה מצוה ואדרבא כשהיא עוברת טל דת ואינו מגרשה‬ ‫דבריהם ‪,‬במקום מצוה ‪ .‬ובמצוה רבה ודאי לא נזר ‪ .‬והוא ראי׳‬
‫רשע מיקרי ט׳ ‪ .‬וטי״ש עוד )בסי׳ שצג( במה שכתב ‪ .‬ועוד‬ ‫אלימתא ]וטי׳ בב״ח דכסב דבמקום מצוה דל^ תיהו בראה‬
‫תודיעני אס מגרש אותה בע״כ כדאמר בכתובות )דף פ״ב(‬ ‫יכולים להתיר תר״ג וראייתו מהא דחצי טבד וחצי ב׳׳ח כוס־ן‬
‫אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת מאחר שרגילה בכך ]פי׳‬ ‫את רבו וטושה אותו ב׳ח שהוא מצוה רבה[ ואפי׳ אם יהי׳‬
‫לקבל על עצמה ולא לקיים קבלתה[ גם בטי׳ היא בפ׳ ארוסה‬ ‫יצלנו םפק אם גזר והחרים גם במקום מצוה הלא כבר כתב‬
‫)דף כ״ה( אם רצה הבטל לקיימה אס מצי לקיימה אם לאו ‪.‬‬ ‫^נ‪:‬״ש )סי׳ א׳ ס קכ׳ ח[ דגזירת מ מ ״ ה הוא טטמו משום קטטה‬
‫אבל הא פשיטא לן שהנש־ם שעברו טל דה שמגרש אותה בע׳כ‬ ‫בטלמא ולא משום דררא דאסורא דאורייתא ובספיקו הלך אחר‬
‫אס ירצה ‪ .‬והאלפס כתב דכופין אוהו להוציא אם רגילה בכך ‪.‬‬ ‫המיקל כש״כ בתקנה בטלמא ‪ .‬וכ׳ד הנוב״ת חיו״ד)סי׳ קמ״ו(‬
‫ובתשו׳ ר״׳ת כתב שפעם ראשונה אין כופין אותו להוציא אפי׳‬ ‫וגדולה מזו כתב הגאון מהר״ם מרגליות בתשובת הרא״ם )ס־׳‬
‫אס תעבור על דה ‪ .‬ומשמע אין כופין אבל אם רצה יגרשנה‬ ‫כ׳׳ט( להתיר חר־ג גס משוס מכשול טבירה והביא ראי' מת״ה‬
‫בע״כ ‪ .‬ועי׳ בתפארה ישראל בשם אביו הגאון ז״ל שהוכיח‬ ‫)סי׳ רפ׳ג( הובא ברמ״א )סי׳ ה'{ וטי״ש בח״מ םק״י מה‬
‫ממש״א בכתובות )דף מ״י( מאכילתו שאינו מעושר כו' טי״ש‬ ‫שהאריך בזה ‪ .‬ואם שיש מהאחרונים דלא ס״ל זה מטטס שכתב‬
‫בקונמרס אבי עזר ועכ״פ רק פ׳׳א נמי מצוה לגרשה גם בלא‬ ‫הש׳ך ביו׳ד )סי׳ רכ״ת סקכ׳ח( דמלתא דאסורא אפי־ אינו‬
‫התראה כמ״ש בחשו׳ הרשב״א ‪ .‬וזו היא שעברה על קבלתה‬ ‫רק מדרבנן שחוק בקוביא אין מתירין לו ואפי׳ צווח ואמר לא‬
‫ונדרה שנעשה בת״ק ובקגא׳ס מקרי עוברת טל דת ובאופן זה‬ ‫יכילנא למיקם בשבוטתי לא משנחינן בי׳ והרי חר״נ חמור‬
‫דטח מהר״מ דיכול לגרשה בע״כ וא׳צ הסכמת קהלות‪ .‬ב[‬ ‫כשבועה כמבואר בפוסקים וב'כ התשב׳ן )ח׳ב סס׳׳י נ״נ( דאין‬
‫אתפלא מאד במה שכתב כבוד •דיד• כה׳ר להרב דבאלגראד‬ ‫להתיר טבירה כדי שלא יטבזר טבירה ומלמדין אותו להשביט‬
‫שבאם יתרצו לדין בד״ת אזי אם יהי׳ הפסק באופן זה יהי׳‬ ‫את יצרו ‪ .‬טכ׳ז ראיתי לגדולי הרבנים דהתירו חר״ג גם באופן‬
‫הבטל מוכרח לקיים ‪ .‬אתמה מאד איה איפא הבתי דינין בישראל‬ ‫זה אף דלא היה שם הטטם משום מצות פו׳ר משום די״ל‬
‫שיורו יישפטו כזה לנופו לדור טס נחש בכפיפה אחת ‪ ■ .‬וכי‬ ‫דבכה׳ג לא תקן כלל רגמ׳ה כמ׳ש בחשו׳ הר ‪ x‬׳ ם חאה״ט )סי׳‬
‫גרע כת הבעל מכת האשה הלא אמרו ב כ תו סי ל)ד ף ס״ג( היכי‬ ‫ק׳כ( לטנין מורדת שטברו יותר מג׳ שנים שאינה רוצה להתקרב‬
‫דמי מורדת דאמרה בטינא לי׳ ומצערנא לי׳ אבל אמרה מאים‬ ‫אליי כתב כיון שאדם יצרו מבתק וחושש שמא ח״ו יתגרה בו‬
‫טלי לא כייפינן לה ‪ .‬ופי׳ רש״י לא כייפינן לשהותה אלא טתן‬ ‫ויוציאם סיך למחיצתו וכמו דאמרינן בשבוטה אדטתא דהכי לא‬
‫לה גר ויוצאה בלא כתובה ‪ .‬והסבר הדברים דלכאורה איט מובן‬ ‫ש ב ט ק אמרינן אדטתא דהכי לא תקן ר׳ג ‪ .‬ו כ' כ בהדיא בחשו׳‬
‫דא״כ לפרש׳י מאי זה דלא כייפינן הא מחמרינן עליה עוד יותר‬ ‫רדב״ז ח״ב וכמ״ש מהרי״ק )שרש ק׳א( שלא גזר ר״ג אלא‬
‫דבמורדת פוחתין לה רק מכתובתה וכאן לית לה כתובה כלל ‪.‬‬ ‫לפני הפרוצים והאריך בוה הגאון בטל מ״ש בתשובותיו‬
‫וכתב בחשו׳ ריב״ם )אה״ע סי׳ ב׳( דה׳ק דלא מאריכין לה‬ ‫)סי׳ כ׳ו(‪:‬‬
‫הזמן ולא פוחתין ולא מנריזין ולא נמלכים דלא מצדדים להתאחדה‬ ‫בנ״ד שהוא איש צטיר לימים ויושב גלמוד זה כמה‬
‫עם בעלה כי רואין שלא עוב הדבר דמאים טליה אלא נותן‬ ‫דיש להתירו• בהיתר ק׳ י לישא אשה טל אשתו כי זהו‬
‫לה גט מיד כמ״ש הרשב׳א )סי' אלף רל׳ה( אבל הבאה בטענת‬ ‫הלכה ברורה לכל הפוסקים דבמקום מצות פו״ר לא גזר כמ״ש‬
‫מאים עלי אין כופין אותה בכפיית הכרזה של בכס׳י לפי‬ ‫מ און החסיד מהרי״ל זלקונד ז׳ל בספר זכר יהודה )סי׳ ל״ג(‬
‫שאנוסה היא זו ‪ .‬דהחילוק בין מורדת דבעינא ומצערנא ליה ובין‬ ‫טיי׳ש ‪ .‬וכתב טוד די׳ל דחדר׳ג לא הוי אלא בנושא שתי נשים‬
‫מאים עלי היא כך ‪ .‬שבמאים אק עלינו לקרבם מפני שהתקרבות‬ ‫ודר טס שתיהן ביחד ‪ .‬ואף דלכאורה ביבמות )דף ס״ב( מוכח‬
‫כזו לא טובה די״ל דלא יבא זרט מטלי׳ מהם כיין ששנאתו ‪.‬‬ ‫דאק חילוק דאמרינן שם הוא אמר מינה והיא אומרת מיניה‬
‫משא״כ במורדת אם יכוף אותה יש חקוה שתחת המרד סבא‬ ‫א׳י אתי דברים שביט לבינה היא נאמנת כו׳ אמר איהו אינסוב‬
‫אהבה ח ד ^ וחבה ביניהם ישלום וריעות וזרע כשר ‪ .‬וכתב‬ ‫אתחא חחר׳תא ואבדוק נפשאי א״ר אמי אף בזו יוציא ויתן‬
‫הרמב״ם )בפי״ד מה׳ אישות ה׳ח( שכופין לגרש שאינה כשבויה‬ ‫כתובה שאני אומר כל הנישא סי ס כו׳ ולכאורה הא לא דמי‬
‫שתבעל להשנוא לה ‪] .‬ועי' בשאלחות פ׳ תולדות )שאילתא י׳ח(‬ ‫הא דהכא להא דנישא נשים טל אשתו דכאן נישא אחרת רק‬
‫בפי׳ העמק שאלה למו״ר הגאון האמתי הנצי׳׳ב זצוק׳ל[ וכ״כ‬ ‫לברר ואיו כונתו לדור טס שתיק ‪ .‬וטכ״ז מדמה להא דנושא‬
‫הרשב׳ם באומרת מאים עלי לא כייפינן לה שתהא עמו יב״ח‬ ‫אשה טל תשתו ‪ .‬מ״מ יש לדחות דשם טד שיתברר מחזיק שתיהן‬
‫אלא מגרשה מיד בלא כתובה‪ .‬והר״ן נתן טעם בזה‪ .‬וז׳׳ל‪.‬‬ ‫אבל בנ׳ד הוא דר טם אחת כמו ביבמות )דף לו( כ■ איקלט‬
‫אבל פשט הגמ׳ כך נראה בעיני דדוקא בדאמרה בעינא ליה‬ ‫לדרשיר מכריז ואמר מאן הוי ליומא שאינו במקום אשתו ועי׳‬
‫ומצטרנא לי' הוא דקנסינן לה דכיון דבעיא ליה אין זה כ׳א‬ ‫בספר בי ת יצד ק חאה׳ט )סי׳ ל״ה( ‪:‬‬
‫רוט לב אבל אמרה מאים טלי אין קונסין אותה כלום שהרי‬ ‫א מ נ ם נפלאתי מאד בקרתי מכתב כת׳׳ר אל־ וכותב בשס‬
‫אנוסה הי א‪ .‬ולפיכך אם רוצה להוציאה יתן כתובה וזה שלא‬ ‫הרב מבאלגראד מקום האשה ‪ .‬אשר היא ואביה‬
‫פרטו בדיני מאיס עלי כלום שאין ב״ד נזקק־ן בדבר ‪ .‬ואף לפי‬ ‫מציטים לנסות טוד הפגים לעשות שלום ויתקרבו טל סמך אולי‬
‫הסכמת חכמי אשכנז וצרפת ]שהביא הש׳ג[ שבטטנת מאים ' ‪' k‬‬ ‫תתרפא במשך הזה ‪ .‬אפר באמת כבר נטשה כזאת והותנו‬
‫אין לנוף להבעל לגרש ]וטי׳ בכתובות )דף ס׳ג — ס׳ד( בתוסי‬ ‫וקבלו על עצמם שבאם שיארע לה ח״ו עוד הפעם תקבל ג' פ ‪.‬‬
‫■ד״ה אבל אמרה כו' בפי׳ ר״ת ור׳ח[ אבל גם אין כופין אותה‬ ‫ועחה רוצים להכריחו ש־טשה עוד כזאת מחדש ‪ .‬וכח׳ר כותב‬
‫להיות אצלו‪ .‬הרי נראה מכל הסוגיא לסי דעת רבותינו ז״ל‬ ‫במכתבו שכתב להרב הנ״ל כ״א יתרצו לדון בד״ת אז אס יצא‬
‫בפירושם דהכפיה הוא דטבדינן כל טצדקי שלא תהי׳ פירוד‬ ‫הפסק באופן זה יהי׳ הבעל מוכרח לקי־ם ‪ — .‬תמה חמה‬
‫וכייפינן אותה בכל האופנים כדי לקרבה לבעלה ‪ .‬ובמה שאנו‬ ‫אקרא ‪ .‬א[ אחר שכבר נטשה ממשה שהתקרבו זה לזה וקבלה‬
‫לא כייסינן היינו דלא עבדינן שום פעולה בהתקרבוחם משום‬ ‫ט״ט שבאם שיקרה טוד הפטם תקבל ג״פ וטחה היא מסרבת‬
‫בראותנו שהפרוד יותר טוב לאלה מניחים להפרד‪ .‬וכן הוא‬ ‫לק־־ס קבלתה ונדרה שקבלה על עצמה ‪ .‬יש לדון בזה כי לדעת‬
‫החלטת ומשמעות הש״ס )שם( דאמרו הוה עובדא ואכפה ונפק‬ ‫רב־ם הוא שעברה על נדרה ושבועה מיקרי עוברת על דת ‪.‬‬
‫ר״ח ואמרו שם בגמ׳ ולא היא הפס ם־יעתא דשמיא הוה ‪:‬‬ ‫ונתב מהר״מ מרוטונבורג )סי׳ רמ׳ה( דאס יש עדים על האשה‬
‫איך יעלה על הדעת שהב״ד יורו לנופו להתחבר‬ ‫ולפי״ז‬ ‫שעברה על השבועה מקרי עוברת על דת דהוה לה גודרת‬
‫אליה עוד הפעם ולדור אתה בכפיפה אחת ומלבד‬ ‫ואינה מקיימת כמ״ש בכתובות )דף מ׳ה( ונהי דאיבטי׳ לן בפרק‬
‫טענת‬
‫בוהרי*ד‬ ‫שרת אדיע״ז םימן ‪1‬‬ ‫תשובת‬
‫סימן לא‬ ‫כסה יפה‬ ‫סטנח מאים טליה מוד מטנח הסכגה בזה כרל‬
‫מכסו ? וכי אנן דרן דין פ>די שיחס הנשים האוסרוה שעוד‬
‫ה״ה ‪v1‬־ ‪a‬‬ ‫ש ל ו ם רב ‪ .‬יבא ויקרב ‪ .‬לאור הגערב ‪.‬‬ ‫מסט לקבל ברטס מא»ים צדיקים ואולי תסרמ( בזק ‪P‬‬
‫ד‪a‬ריף םדי• יחיאל די בדדב זעאון הספורםם‬ ‫הזמנים‪ .‬חלילה לומר כן לא מפיהם אט יזייס־ואין לט לנוף‬
‫רח״ם מענדיל אבי״ק ראדום יצ׳ו נ‬ ‫אותו בזה ‪ .‬והוראה כזו לא ההא סאה בישראל ‪:‬‬
‫מכתבו ק טש״ק פ׳ ויצא התאחר לבא אלי מסבות‬ ‫הנה‬ ‫ק ‪ 3‬צ י ל מ ל י ל מה שנוגט לפסק הלכה ‪ .‬זהו ‪ .‬דכבר נודט‬
‫שונות ונפשו בשאלתו לתרץ לו מה שנתקשה בטנין אמד‪.‬‬ ‫׳ דהחקנה והגזירה כך היחה שיהי׳ היתר‬
‫וזה תוכן מכתבו הרהבתי בנפשי טוז להטריח אח הדר״ג במלחי‬ ‫לנזירתו זו דשתי נשים טפ״י מאה רכנים באופן כשיראו סטם‬
‫האמורה בזה ‪ .‬הן קשבתי רב קשב משמטו המוב ההולך למרמוק‬ ‫מבורר להתיר כמ״ש מהר״מ מרוטינבורג זמהר״' מי ק ‪ .‬ובנ״ד‬
‫מספרים חהלתו ותהלת חבוריו היקרים ובפרט חבורו שו*ס ״ביס‬ ‫הטטס מבורר היטב דחולי נכסה הוא מחלה טזה שאין תרופה‬
‫יצחק״ כי ראיתי שהובא דבריו היקרים בהרבה ספרי גאוני‬ ‫למכתה ואפס תקוה לרפאותה ‪ .‬והוא רוצה לקיים מצות פו״ר‬
‫זמנינו שי׳ אנא להשביטני מטובו אץ טוב אלא חורה ולשלוח לי‬ ‫דהוא מצוה רבה ואין ברור גמור מזה ‪ .‬אך באמה בנ׳ד א'צ‬
‫מבוריו היקרים במוקדם האפשרי ‪ .‬והנה חפצתי לבא אליו‬ ‫לזה דכבר כתבתי בתשובה בשם הפוסקים דהיכא דמה׳ד לגרשה‬
‫בארוכה בהד״ת‪ .‬אך שלא להטריחו אציגה פה איזה הטרה‬ ‫א״צ היתר מאה רבנים ‪ .‬ול״מ למגי; היתר גירושין בפ״ב כי לא‬
‫קצרה‪.‬ויוריטני דפתו ה ר מה‪ .‬הגה ראיתי נדפס בספר שד״ח‬ ‫נזכר בהתקנה שיהי׳ טפ״־ מאה רב;יס אלא אפי׳ לטגין ההיתר‬
‫לטנין מניטת הריור אי חשוב הפסד וכתב בשס הנמוק׳י בב״מ‬ ‫הב׳ ג' כ א*ל ק״ר ‪ .‬וכתב מהר׳מ פדווא״ה בתשובה )סי׳ י״ג —‬
‫דהא דאמרינן תופס לבט״ח במקום שחב לאחרים לא קגה היינו‬ ‫י״ד( דכ״מ שנוכל לומר שלא תיקן הגאון ז״ל א״צ היתר ק״ר‬
‫דוקא בחב אבל במניטת הכיובה לא חשיב חב ‪ .‬א'כ לפי הנ״ל‬ ‫וכונה התקנה שאין להתיר אלא עפ״י ק׳ר הייני באופן שנוכל‬
‫ק״ל להבין קושיית הפני יהושט חדושי קידושין בפר״ק והנוב״ק‬ ‫לומר שגם ט״ז תיקן אס נראה בטיני הב״ד להתיר מכיטם כו׳ ‪.‬‬
‫)סי׳ ס״ד( בתה שהקשו למה מוטיל שליחות בקידושין הא הוי‬ ‫וא״כ לפי״ד רוב פוסקים דלא גזר במקוס מצוה‪ .‬ובנ׳ד דטיגון‬
‫תופס לבט״ח במקום שחב לאמריס דהא בקידושין לא חשיב זה‬ ‫באיש דלא תוהו בראה דמקרי מצוה רבה א״כ א״צ מאה רבנים‬
‫אלא כמניטת הטובה והריוח ולא שייך בזה הלשון תופס לבט׳ח‬ ‫וכבר כתבתי דלא תיקן ר״ג שתהא האשה טדיפא מהאיש כמ״ש‬
‫במקום ״טמב* כמ״ש הנמק״י ‪ .‬אבקש מאח ע ס ר׳ ה להנינני‬ ‫באה״ט )םי׳ ט״ז( והמה טשו במרמה ובתחבולות להסתיר מומה‬
‫פשר דבר ‪ .‬זהו תו״ד במכתבו ‪:‬‬ ‫בטח הנשואין וכמבואר באה״ט )סי׳ קי״ז( מי שנודט לו שאשתו‬
‫נכפית כו׳ כמובא למטלה ‪.‬ואין כאן חדר״ג כלל ‪ .‬אך יד יטרב‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫לבי לטשוח מטשה ע ד המנהג שנהגו מכבר להתיר ד ו ^ טפ׳י‬
‫' מאה רבנים כמ״ש הח'מ והב״ש ‪:‬‬
‫ה נ ה ידט ידידי שמק שמחי לי לטח זקנותי שלא אזדקק להשיב‬ ‫ו ח נ ה לטנין השלשת הגט ביד שלית להולכה כבר מבואר בב״ש‬
‫בקושיות ובפירוקיס בדבר שאינו נוגט לממשה אמנם כן‬ ‫)סי׳ א׳ סקכ״ג( בשם הב״ח וגם השלשת הכתובה‬
‫נהגתי בזה טובת טין בימי טלימי אבל פתה קשה טלי כת הסבל‬ ‫כמבואר שם ‪ .‬איברא בנ״ד אין החיוב להשליש הכתובה כמ״ש‬
‫לשבת אל שלחן הספרות בתמידיות ‪ .‬אך להשיב פניו ריקם אין‬ ‫הנוב״ת )סי׳ ק״ב( דכ״ז שמסרבת לקבל גט אין לה טליו שוס‬
‫באפשרי ‪ .‬ט״ב ארשום לו בקצרה פשר דבר ‪ .‬וירט שאחר קראי‬ ‫הביטה מחמת הכתובה ואך דבאשה שנשחשית אין מחנים היתר‬
‫מכתבו טרם נתתי לב לראות בהספד נודט ביהודה שהביא כ״ח‬ ‫לבטל טד שישליש הכתובה כמבואר בב׳ש סי׳ הנ״ל באני החס‬
‫בשמו טלה בדטתי הסברא לומר שאין הדמיון שוה בזה ‪ .‬ושממתי‬ ‫שהיא אנוסה וא״א לה לקבל גט ]וט״כ חשש טוד הנוב׳ק )סי'‬
‫מאד שמצאתי כדברי בהנו׳ב טצמו ‪ .‬והוא מכיטס שהוא בי‪-‬ילת‬ ‫ג׳{ להמציא טוד תחבולה מטטם שכתב כמגיה במל״מ דכל‬
‫במירה ומתרצית לזה מי יוכל לכופה להתקדש לאמר אך אס‬ ‫מלתא דלא מצי טביד[ אבל »ו שיכולה לקבל הנש כו׳ אך כדי‬
‫לא היתה מתקדשת לזה ואינו דומה לבט״ת שאס לא היה זה‬ ‫דלא נהוי ב״ד שריח ראוי להשליש הכתובה קודם כתיבת הגש‪.‬‬
‫קדס והפס הי' בט״ת אחרים יכולים לתפוס ‪ .‬אבל אשה היא‬ ‫והגאון מרן מקאוונא ז״ל בספרו טין יצחק שני )סי׳ נ״ז( רצה‬
‫ברצונה תליא או ברצון אביה אם היא נטרה או קטנה ‪ .‬ואס‬ ‫לדון בזה דכיון דהתירו להאשה שתקבל הגס ואינה מרוצית כלל ‪.‬‬
‫היא או אביה מתרצים לאחד אין כאן חב לאחרים טיי״ש בנו׳ב‬ ‫דיש לומר דמחויבת להחזיר לו ההוצאות מן מאה רבנים וכיוצא‬
‫שהאריך ‪ .‬ומיתי לי שקיימתיה מסברא דגפשאי ופי' קצה״ח‬ ‫בזה כדין כל מסרב כמבואר בחו׳׳מ )סי׳ י״ד( במסרב לדון‬
‫)סי׳ קפ״ב סק״ב( בהא דקיי״ל שליח טושה שליח אפי' פד‬ ‫דמחויב לשלם ההוצאות וט״כ בנ״ד דהדין ברור דמחויבה לקבל‬
‫מאה כמו לפנין גיסין ־ואלו גבי קדושין כתב באה״ט )סי' ל״ו(‬ ‫גס מרצונה והיא מסרבת ‪ .‬וט'כ הוצרך הבטל להשתדל אחר‬
‫דאין שלית פושה שליח טיי״ש שמחלק בסברא זו בשם המ״ב ‪:‬‬ ‫כיתר מן ק״ר ונקראת מסרבת וחייבה לשלם הוצאותיו ‪ .‬אבל‬
‫א מ נ ם אך אם יהבינן להו שיטתייהו שקדושי אשה דומה להא‬ ‫לממשה הטלה מרן הגאון ז״ל להשליש כל הכתובה ולא ידקדק‬
‫דאמריגן דתופס לבט״ר במקום שחב לאחרים משוס‬ ‫ממה בזה רק מה שיש ח׳י האשה מכבר ינכה וישליש המותר‪.‬‬
‫דכל זמן שהיא פנויה היא מותרת לכל אדם וכל אחד יכול לקדשה‬ ‫וכז ראוי לטשית כפי החלשת מרן ז׳ל‪: 1‬‬
‫וטחה שזה מקדשה נוטל דלת בפני כל אדם ששוב אינס ינוליס‬ ‫ו ט ^ ת ה חם שלש אלה יטשה לה ‪ .‬השלשת הגש ‪ .‬והכתובה ‪.‬‬
‫לקדשה והרי זה חב לאחרים ‪ .‬זהו תמציח קושיית הפ״י והנו״נ‬ ‫והימר מן מתה רבנים ‪ .‬הנני אומר הלכה ברורה‬ ‫^‬
‫והשיר כ״ת הא כקידושין לא הוי אלא מניטת הגיוגה והריוח‬ ‫שישא אשה טל אשתו ‪ .‬והנני נמנה בכלל הממירים להאנרך מ׳‬
‫ונמגיטח הטוכה לא חשיב חב כמ״ש מ מ ק״י ‪ .‬אולם יוש כה״ר‬ ‫חיים נ*ר נפתלי הלוי לישא אשה אחרת אחר שיקיים אח כל‬
‫שאין מדמי! מלחא למלמא והצדקאחס נקושייתס‪.‬דקיי״ל שכורי‬ ‫המוטל מליו טפ״י דת תוה״ק ואחר ההתראה שיתרו בה ובתנאי‬
‫רווחי לא מקרי פסידא לטנין חוה״מ ולטנין אכל ״ טנ״ז ר‪",‬״ל‬ ‫קוים למטשה שיהי׳ לו רשיון מהממשלה הרוממה יר׳ה טפ״י‬
‫להלכה נאו״ת )סי' חקל׳ט( אם היא ד נ י שאימ מצו' מ‪.-:‬‬ ‫חוקי ונמוסי המדינה ‪ ,‬ומן השמים ירחמו טל אתתא טלובתא‬
‫לאמר המוטד כו׳ מיתר לקנות ולמנוי ני' צמ״ש הח׳א אג ‪i‬‬ ‫וא שתתרפא ממחלתה הטזה וא( תנשא לאיש הראו' לה ויראו‬
‫דהרוומה אסור בדבר של טרחא נמ״ש )רס׳י תקל״ז( בדבר‬ ‫זרט ויאריכו ימים ‪ .‬וד׳ יברך את טמו בשלום ‪:‬‬
‫שאינו של טרחא אפי' הרווחה שרי לפי שכל פסקי סחורה הוא‬ ‫חותם ביום ד׳ נ׳ מרחשון שגת ה׳תרס״ה ליצירה ‪.‬‬
‫שקונה בשעת הזול ומוכר בשעת היוקר פי׳ דניון דתיי אדם‬ ‫בפה פעטרס־רג טיר הבירה נאם יצהק דאנציג ‪:‬‬
‫ופרנסתו תלוי בזה לכן אפי׳ הרוותה בדבר שאינו מצוי עון‬
‫שיירא מקרי דבר האבד כמ״ש המה׳ש ‪ .‬ופי׳ ט״ז )שם סק׳ב(‬
‫וע•׳‬
‫מ ה ר' * ר‬ ‫שרת אהע״ז סיסן ל‬ ‫תשובת‬
‫אבל אק לני לזיז מהפשט הפשיט ולא לעייל פילא בקופא‬ ‫יפי׳ בפמ״ג )שם באשל סי‪,‬״מ{ מ ״ ה מציאה מ ' יבמ״ז סק*ד‪.‬‬
‫דמתמא‪ .‬דלפי מה שבררתי למעלה הוא הפשט הנכי( ‪:‬‬ ‫ועי׳ בפ׳׳ח יו״ד )סי׳ ש״פ( בשם חמודי דניאל דדבר האבר‬
‫יהי׳ זה שלים מאח ידידי החותם ביום ד׳ כ״ ‪5‬‬ ‫אפי׳ לאחר מיחר לאבל לפשית יכן ה״ה לחיה״מ וכבר כתב‬
‫כסלי שנת ה׳חרס״ה ליצירה ‪ .‬בפה פעטרבורג עיר‬ ‫שארי סרן הנר׳א דאנציג בחיא )כלל יךה אית מל״ת( בשם‬
‫הבירה נאם יצחק דאנציג‪J‬‬ ‫'‬ ‫הגר״א דדבר האבד מותר לפשות בשכר דכשם שהתירו לבפה׳ב‬
‫ליהן מלאכה לפיפל שאין לי מה לאכול ה*נ המירי לפופל‬
‫שיעשה בשביל בעל הבית יפי׳ בנשמח אדם )סי׳ ג׳( שכתב‬
‫בכס הב״י ורבי׳ ירוחם והראב׳ד דבדבר האבוד מותר פ׳ י‬
‫סימן לב‪.‬‬ ‫ישראל לעשות בחוהימ יעי׳ מחצית השקל )סי׳ חקל״ז( בביאור‬
‫בבחור שנשא אשה בת חמשיס ודר עמה י״ד‬ ‫נשאלתי‬ ‫מג׳א )סקי׳ז( שכתב ככה בדבר האבוד משים הימרא דבהפ׳׳ג‬
‫טי פי לפיטל לפשות ולקבל שכר ועי׳ פמ״ג )סי׳ חקל״י סקי״ו(‬
‫שנים ועחה רוצה לגרשה מטעם שרוצה לקיים מצות‬ ‫‪.‬‬
‫פו״ר ‪ .‬והיא אינה רוצה לקחת ג"פ ‪ .‬וכתה השואל אולי יב‬ ‫וכפי מש״כ שארי ז״ל ברא דמוחר גס פ״י ישראל היא הלכה‬
‫להתירו לקהת אשה על אשתו מטעם שעובדא דנא הוא במדינ־‬ ‫ברורה לניעשה דכן נראה מכמה אחרונים וכתבו ככה ‪ .‬וקדושי‬
‫‪ .‬קיקו גובפרני׳ קוטאים במזרח העולם ונודע שבגלילות אלו כנו‬ ‫אשה דומה לזה דבה תלוי חיי אדם ‪ .‬ולח יקרא זה בכלל‬
‫ספרד וכדומה לא קבלי עלי׳ מהחלה החרם דר׳ג וגם אר‬ ‫מניפה הטובה ואינה מסוג זה> וע״כ קושי' הפני יהישפ לפי‬
‫המזרח מכללם שלה קבלי ואולי י יש להתירו מחמת זה ליש‬ ‫הדמיין קישי־ חזקה ואין מפיסה פליהס מסברת הנמק״י ‪ .‬אבל‬
‫אשה על אשתי ישאל ממני לחוות רעמי בזה ‪:‬‬ ‫כבר כחבתי דאליבא דאמה אין דמיונס שוה ;‬
‫השאלה הב׳[ ברש׳י דיומא )דן! כ׳ט( במה שאמרו‬ ‫ובדבר‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫לא זי בלבד אמרי אלא אף מליקת העוף וקמיצה‬
‫מנחה בלילה השרף ‪ .‬ופירש" דגמרי להי משחיטה דמליקת‬
‫מכתבו נפלאתי מאד כי טעמי שכתב יפן שמדינת■‬ ‫בקר^^י‬ ‫הטיף יקמיצת מנחה במקוס שחיטת הזבחיס הס ‪ .‬וקשה לפירושו‬
‫שהיא ע ד הגמ׳ במגילה>)דף כ׳( דיליף שס דמליקה וקמיצה‬
‫הוא מארן המזרח ואנשי מזרח לא קבלי‪.‬עליהם‬ ‫׳‬
‫מתחלה החדר״ג הוא דבר שאין הדעת סובלחו ‪ .‬אחר שכה״ר‬ ‫פסילים בלילה מקרא דבייס צוחי ושחיכיה מביום זבחכם ? אבל‬
‫מסופק בזה אם מדינתו הוא בודאי ממקום שלא קבלו עליהם‬ ‫הפשט להפשיט בזה למי שמדקדק בדברי רש״י שס במגילה דכחב‬
‫או לא הוא הלכה פשוטה באהע״ז )סי׳ א׳{ ברמ׳א במש׳כ‬ ‫ביים צייתו להקריב אח קרבניהם יכל הני הקרבת הקרבן נינהי‪.‬‬
‫המזבר ולא פשטה תקנתו בכל הארצות ידוקא במקום שידוע‬ ‫והוסיף רש׳י מליח אלו להקריב אח קרבניהס הנאמר שס בקרא‬
‫שלח פשטה תקנתו ‪ .‬אבל מן הסתם נוהג בכל מקים ‪ .‬ילפי״ז‬ ‫)ייקרא י׳( זאת התירה לעילה למנחה ולחטאת ילאשס ולמלואיס‬
‫אחר שבמדינתו לא נהגו מקדמת דנא לישא ב׳ נשים א' כ לח‬ ‫ילזבח השלמים כאשר צוה ה׳ את משה בהר סי ד להקריב את‬
‫יצאו מכלל ספק לאסור לישא אשה על אשתו ‪:‬‬ ‫קרבניהס לה' ‪ .‬כרי הפסיק ‪,‬ביוס לוחו״ על כל הקרבנות נאמר‬
‫דאפי׳ בהיתר מאה רבנים אין להמירו כי בנ״ד אין‬ ‫שאין כשרים אלא ביוס ‪ .‬יכן אימא בזבחים )דף צ״ח( ובחולין‬
‫לומר הסברא שר״ג לא החרים במקום מצוה דפו״ר כי‬ ‫)דף כ׳ ב( בייס ‪ .‬מביים ציחו נפקא ופירש׳י )שם( למה לי׳‬
‫רואים אנחנו שלא חשש לזה כי נשא אשה בת חמשיס שאינה בת‬ ‫למילפא ]עולח העיף[ מחטאת בהמה הא בכילהו חרבנוח כתיב‬
‫בניס ויש לחשדו גס עמה שאין כונחו לש״ש כמ״ש בספר שם‬ ‫ביוס צוחי להקריב דמשמע בייס ולא בלילה וכל הקרבנות‬
‫אריה יאף שהשגתי עליו בספרי בית יצחק בתשובה האחרונה‬ ‫במשמע ‪ .‬ילפי׳ז מה שלמדי במגילה מליקה וקמיצה מפסוק ביוס‬
‫לחלק אהע״ז ‪ .‬אבל בנ׳ד החשש שלו חשש גדול ואף שהי׳‬ ‫ציחו הנאמר בכלל הקרבנות ]ולא על מליקה וקמיצה ביחיד[‬
‫מוכרח בעת הנשואין והי׳ אנוס מצד עונשו בטון הגניבה כמ״ש‬ ‫משים שהס נכללים בכלל הקרבנוח כמו שרש״י הולך ומפרש‬
‫מעל׳ ‪ .‬עכ״ז קשה למצוא היתר בעצה דמאה רבנים כ׳ כבר‬ ‫שס יכל הני הקרבת הקרבן נינהי דאלו הקכירח קימן הקרבה‬
‫סביר וקבל ואין מדמין מלמא למלמא ‪ .‬אבל אין להפלות על‬ ‫היא וקמיצה אמקש להקטרה כי׳ מליקת העוף מליקתו יהזיימו‬
‫הדעת מה שכתב כבודו להמירו לישא שתי נשים מטעם שאיחן‬ ‫כאחד יהזייסי היא הקרבתי קבלת דס הקרבה קרי ליה דאמר‬
‫מושבו הוא מארן המזרח כי הס דברים בטלים ‪ .‬כי אף שהי'‬ ‫מר כי׳ אי נמי להקריב ]פי׳ ממה שאמר שס הקרא להקריב‬
‫נודע להם שמדינתו הוא ממקום שלא קבלו עליהם החדר״ג ‪.‬‬ ‫למדין ממנו[ לכל צרכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה כולן‬
‫אבל אחרדנהגו כן מעצמם שלא ישאו ב׳ נשים אסור לכל‬ ‫צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן ]ולפי׳ אי נמי ‪ .‬אין אני‬
‫אדם לישא שם שחי נשים כמ״ש בהע״ז )סי׳ א׳ ס״ט( ובמקום‬ ‫צריכים לומר דקמיצה איחקש להקטרה וגם לומר מליקתו והזייתו‬
‫שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אינו רשאי לישא אשה אחרת‬ ‫כאחד והזייחי הוא הקרבתי כי חיבת ‪.‬להקריב״ כולל כל צרכי‬
‫פל אשתו ‪ .‬וכמ״ש הבה״ט דר״ל אפי׳ בלא חר״ג כיון שנהגו‬ ‫הקרבה[ יאל תקשה ל״ל על הגשה ותנופה מפסוק אחר ע״ז‬
‫הוה כאלו התנה כן ‪ .‬וראינו אשר בהרבה מקומות ממזרח העולם‬ ‫מסיים אבל הגשה וחנופה אינן מעכבין ואינן נכללין בהקרא‬
‫שלא קבלו עליהם החרס ממחלה ‪ .‬עכ״ז חקנו תקנה שלא ישא‬ ‫‪ ,‬ל ה ק רי ב'‪ .‬והחוס׳ הרגישו זה ופירשו מטעם אחר ‪ .‬ואס‬
‫זט״ה והס יתירו לו‬ ‫אדם אשה על אשתו טרם שיבואו לפני‬ ‫תאמר למה לי קרא על שחיפה מביום זבחכם וניליף מקרא‬
‫ענש יענש ‪ .‬וכבר‬ ‫וכל הנושא שהי נשים בלא ר שיון זט׳ה‬ ‫ביוס צווחו להקריב כבר כתבו בחום׳ בד׳ה לקמיצה כו׳ אבל‬
‫שמענו מעיר סוליניקא אשר ידוע שעיר הזאת הוא ממקום שלח‬ ‫שחיטה לא מפקינן מהאי קרא דלא עבודה היא שהרי כשרה בזר‬
‫קבלו עליהם החר״ג עכ׳ז יש שם מקנה הנ׳ל ‪ .‬ולפני איזה‬ ‫יקרא משתפי בעבודה דכתיב להקריב קרבניהס ‪ .‬ורש׳י הרגיש‬
‫שנים קרה מקרה שאחד נשא אשה על אשתו הראשונה בלי שאלת‬ ‫בזה יפ*כ כחב ביוס צווחו והביא הקרא ״להקריב את קרבניהס״‬
‫פי הרב וזט״ה ‪ .‬ונשא אומה כדת מו׳י וכשהתודע הרב החכם‬ ‫ליישב בזה מש'כ המוס׳ דשחיטה לא ילפינן מהפסוק ביוס צווהו ‪:‬‬
‫מזה צוה להלקות אח הזוג במלקות ארבעים וגס את העדים ‘‬ ‫משיב רש״י ביומא )דף כ׳ט( חלא אף מליקת העוף‬ ‫ולפי״]‬
‫שהע בפת הקידושין ‪ .‬הרי אף במקום שלא קבלו עליהם כלל‬ ‫כו׳ דגמרי להו משחיטה דמליקת העוף וקמיצת מנחה‬ ‫‪.‬‬
‫החרס בחחלה רק שיש שם תקנה שנתקנה אח״ז הרי הוא בחקפו‪.‬‬ ‫במקום שחיטת הזבחים ־ הוא עצמו הלמוד מה שאמרו במגילה‬
‫ואולי בעירו הוא ג״כ באופן זה ע״כ חלילה להתירו לישח חשה‬ ‫דיליף מביום צומו הנאמר בכל הקרבנות ‪ .‬יען שהם נכללים‬
‫על אשתי ‪ .‬ועי׳ בפ״ת )שס סקט״ז( שמסיים דאין לדחות דברי‬ ‫בכלל הקרבת הקרבנוה כי מליקה וקמיצה במקום שחיטת הזבחים‪.‬‬
‫השב יעקב דהיכא דלא פשטה אין להתיר לישא אחרת ]בלא‬ ‫והוא הפשט הפשוט ‪ .‬ובאמת יש לי עוד בזה הרהורי דברים‬
‫ק*ר_[ ע״כ ידע מע״כשחלילה לו להתירו לקחת אשה על אשתו‬ ‫דבמגילה למדו לענין לכתחלה ומנין אף בדיעבד דמליקת העוף‬
‫הראשונה ולא מהי' כזאת בישראל ‪ .‬ועפ״י היתר מאה רבנ־ם יש‬ ‫וקמיצת מנחה בלילה משרף לענין זה אמרי דגמרי להו משחיטה ‪.‬‬
‫להת״שב‬
‫ל‬ ‫שרת אהע״ז‬ ‫תשובת‬
‫ואם היה כתובתה ביחד פס התוספת לפ*ד הר״ן שאין צריך‬ ‫להמיישב מ ה ו א מי לא אהי' ק מ מנ׳ ם בהישר זה ‪ .‬וימן שהם‬
‫לפרש מיקר הכתובה בפ*פ והתוספת בפ״ט אלא כולל הכל‬ ‫דברים פשוטים‪ ,‬נדה האריכוס מ ה למומר ‪:‬‬
‫ביתד ‪ .‬וא*כ מפסיד האשה התוספת שכתב לה אם אין שפר‬ ‫חומם בחדש כסלו שנת ה׳מרס״ה ליצירה‪ .‬בפה‬
‫כתובה בידה ‪ .‬טיד יש טפס בזה לפי מש״כ הגאון רש״ק מבראד‬ ‫דאנציג *‬ ‫יצחק‬ ‫פעטרטרג *יי הטיה•‬
‫בספר חא׳ש )סי׳ נ״ה( בטנין שם דנשתקט וכמב להלק דשם‬
‫האיש אם נכתב בכתובה אינו מצילו מידי נשחקפ כיון שאין‬
‫הכתובה בידו ‪ .‬אבל שם האשה כיון שהיא מתזקת הכתובה לא‬ ‫סימן לג‬
‫חשיב נשמקפ ‪ .‬הרי יש חילוק במה שתחזיק האשה הכתובה‬
‫בידה ]ולפנין דינא דנשתקפ השיגו פליז בזה כמ״ש בספר דברי‬ ‫ידידי הרב ^ ו ׳ ב יר*א סרבים בג ש׳ ק םו' ה‬ ‫כבוד‬
‫חיים בשפר התשובות דכתב בשם האחרונים דאין חילוק בזה‬ ‫שמעון דוב מ י בהרב י ׳ מרדכי צבי‬
‫בשם הנשתקפ וכבר דברנו בזה במ״א ואכ״מ[ ומטפמיס הנ״ל‬ ‫הייש בירק באברויסק יצ׳ו ‪:‬‬
‫אין ראוי לאשה חכמת לב לפשות זה למסור ביד הבפל להצניט ‪.‬‬
‫והאשה‪ .‬שתפשה כזאת אומרים לה אין חכמה לאשה אלא כו׳ ‪:‬‬ ‫מכתבו ‪ .‬וזה יכתוב ידו ‪ .‬אמרחי לבא לפני כבור גאונו‬ ‫קבלתי‬
‫ש א ל ך ‪ ,‬ג׳[ בפדיון הבן אס צריך הכהן לשאול אה האס אם‬ ‫להשיב לי כהלכה באיזו בינינים שקשה לי ‪ .‬ואני‬
‫זה בכור ולא הפילה כו׳ ואס לא שאל מה דינו ? ‪:‬‬ ‫מציין אחה לאחת ‪ .‬זהו תוכן מכתבו ;‬
‫ת ש י ב ה ‪ .‬בשו״פ )סי׳ ש׳ה( לא נזכר שצריך לשאול רק‬ ‫הא׳[‪ .‬איך הדין מי שיש לי כתובה הכתובה בלשון‬ ‫שאלה‬
‫הרמ״א כמב דאב מייתי ליה לבכור קמי׳ כהן‬ ‫רופיא נקרא ]גייאוועני־נאכירייה[ והכתובה בלשון‬
‫ומודיפ לו שהיא בכור פטר רתם והכה! שואל אוהו במאי בפית‬ ‫יל״די‪.‬ני רבינו חיך הדין בזה ‪: V‬‬ ‫אשורי אין לו‬
‫טפי כו׳ ‪ .‬ומה שנהגו שהכהן שואל אח האם אס היא פכיר רחם‬
‫ולא הפילה ‪ .‬היא מפני פ״ה שלא ידפו להגיד בפצמס ולהודיט‬ ‫תשובה ‪.‬‬
‫אל הכהן שהוא בכור פטר רחם ‪ .‬ופ״כ נהיגינן שהכהן שואל‬
‫כדי שישיב אבל כשהאב אומר מפצמו להכהן שהיא בכור פטר‬ ‫בכתובות ר״פ א פ " פ)י ך נ״ד( אננפ״י שאמרו בתולה‬ ‫גרסינן‬
‫רחם אך אס לא שאל הכהן להאב אי להאם אין נפק״מ בזה‬ ‫גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוםין‪ . £‬אפי׳‬
‫והבן פדוי ‪:‬‬ ‫מאה מנה יוםיןז ‪ .‬ודפת הר׳ן שא״צ לפרש טיקר הכתובה בס׳״ט‬
‫ש א ל ה י׳[ א ם ראוי לבדוק מזוזות באופן שאין לו מזוזות‬ ‫והתוםפת בפ׳ט אלא כולל הכל ביתד ‪ .‬אבל נתב רמ׳א באה׳פ‬
‫כשרות ואפשר שיותר טוב לסמוך אחזקה‬ ‫)םי׳ ס״ו( דהמנהג כהמרדכי ד ם^ דצריך לכתיב הכתובה במנהג‬
‫ולא לבדוק ? ‪:‬‬ ‫המדינה בפ״ט ‪ .‬והמום׳ ב פ׳ ע וגס מצד דנהגו לנחוב בכתובות‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬אמרינן ביומא )דך י׳א( דמזוזח יחיד נבדקת‬ ‫הבמולוח דחזי ליכי מדאורייתא ‪ .‬וא*כ ההכרח לכתוב‬
‫פטמים בשבט שנים וכמ״ש ביו״ד )סי׳ רצ׳׳א(‬ ‫‪.‬‬ ‫ניםת הכתיבה 'כפי התקנה שתקנו לנו והתוספת שמוםיך היא‬
‫ואחר שאין לו מזוזה אחרת מוטב לסמוך פל החזקה ולא להסירה‬ ‫כמו חיוב בשפר ושפיר יש לכתוב בלשון המדינה ‪ .‬ואןג אס‬
‫לראותה ‪ .‬וזה דומה למש״כ באו״ח )רס׳י שצ״ד( אס הניח‬ ‫כונמו בשאלתו ]ני לא פירש במכתבו[ שהפיקר כתובה נתב‬
‫הפירוב ולאת׳׳ז אירס ספק אם נאכל או נאבד ביה״ש דמפמידין‬ ‫בלשון המדינה בלא תוספת ‪ .‬ג״כ ראוי לכהוב נוסח הכתובה‬
‫פל חזקתו שהיה קייס וכ״כ שארי מרן בת״א )כלל פ׳ז דין‬ ‫כפי המנהג שלא ישנה ממנהג ישראל בפרש שלפפמיס נוגס‬
‫י״ג( דלוקא אם הוא ספק אס הניחו פירוב כלל ‪ .‬וא״כ לא הי׳‬ ‫זה בשמות האיש והאשה הננחב בכתובה לפנין גיסין כמו כמבואר‬
‫לו כלל חזקת כשרות אז לא הוי פירוב ‪ .‬וכן היא הדין לפני!‬ ‫להלן וזה רק נודפ לנו מנוסח הכתובה כפי המנהג ‪:‬‬
‫יו״ט בא״ח )סי׳ תצ׳ח( דהרוצה לשחוט ביו״ט לא יבדוק הסכין‬ ‫ש א ל ה כ׳[ א ם יכולה האשה^למסור הכתובה ביד בפלה‬
‫קודם שחיטיה שמא ימצאנו פגום וישחיזנה ‪ .‬ולכן יבדקנה מפי״ט‬ ‫למשמרת שיצניפ ברשותו אם נכין‬
‫ומצניפו וסומך פל חזקה זו ושוחט בלא בדיקה ‪ .‬וכן לפנין‬ ‫לפשות כן ? ;‬
‫הפשטת הפור אמרינן שם )סי׳ תצ״ח( השוחט בהמה טוב שלא‬ ‫ה ש‪ 1‬ב ה ‪ . ,‬׳ ‪ .‬ב ה ב ר האיסור שאסור לדור פמה בלי כחובה‬
‫יבדוק פד שיפשוט דכיון דנשחטה בהזקח ה־הר פוחדת ואם לא‬ ‫שפיר דמי אחר שהכתובה נמצא בפולס‬
‫פשט מקודם ונמצא טריפה אסור להפשיט ‪ .‬וכמ׳ש שארי מרן‬ ‫ביד הבפל או בידה ‪ .‬ורק הגפק״מ בזה לפנין האשה כי כבר‬
‫בח״א בה׳ יו׳ ט )כלל פ׳ט אות ב׳ וכלל צ׳ אות א׳( ופ'כ‬ ‫מבואר באה״פ )פי׳ ס׳׳ו סי׳א( וכשבאה לגבות כתובה מגבין‬
‫בנ״ד יש להורות ג ’ כ דיסמוך פל החזקה שהיתה מזוזה כשרה‬ ‫לה מה שבכתובתה לפי מנהג המדינה ‪ .‬ואס היא אומרה‬
‫בפת הנחתו ‪ .‬וכשיבא לידו מזוזה כשרה אז יבדוק כן נ׳ל פשוט ‪:‬‬ ‫שהוסיןז לה יותר מן המנהג צריכה להביא ראי׳ ‪ .‬ולפ״ז אס‬
‫! י ת ר השאלות ששאל לי כ׳׳ח בפי׳ איזה דברים במסכמא‬ ‫יהיה בידה שפר■ כחובה יכולה לגבות אך החופפת ‪ .‬וכן איתא‬
‫כלה רבתי והודיפני אשר פיסק בפי׳ למסכתות קטנות‬ ‫)שם סי׳ ק ס׳ו( אלמנה אם אין שפר כתובה יוצא מתחת ידה‬
‫ישמח לבי בזה ואבדנו שיצליחהו ה' בזה ‪ .‬והנה כ״ת ציין לפני‬ ‫אינה גובה אפי׳ פיקר כתובה וכן הגרושה א ס' הבטל פיפן‬
‫כמה שאלות לבאר לו פנינים שצריכים באור במסכתא כלה‬ ‫פרפתי או מחלה אפי׳ פיקר כתובה אין לה פד שתוציא שכיר‬
‫הנ׳׳ל ‪ .‬אבל לדאבון לבי אין מ״י הש׳׳ס החדש שנדפס שם המסכת׳‬ ‫כתובה ‪ .‬בד׳א במקום שדרכם לכתוב כתובה כו׳ וכתב רמ״א‬
‫כלה רבתי ובהש׳ס אשר לפני הוא בקצרה מאד רק שאלתו‬ ‫וי״א דאפי׳ במקום שנותבין גובה את נתובחה בלא שפר כחובה‬
‫הראשונה ראיתי שמה בהש׳׳ס אשר לפני ‪ .‬ואמרו שם המשגר‬ ‫כי׳ ולא מבפיא פיקר נתיבתה אלא אשי׳ החום׳ שמנהג נל‬
‫כוס של ברכה לאשה שלא מרפת בפלה חייב מיתה מפני‬ ‫המדינות להוסיך ]ולדפת הרמב׳׳ם והר״ן אינה גובה חוספת‬
‫שדפתו רבה טליו ‪ .‬רבי אומר משני שיצה׳׳ר רבה פליו ]וטי׳‬ ‫כתובתה אפי׳ במקיס דאין נותבין כחובה הואיל דלאו תנאי‬
‫ברכות )דך ל״א( בפובדא דילהא[ וכן בני חבורה ששגרו כוס‬ ‫ב״ד היא ואינו אלא מלוה ‪ .‬מיהו תוספת שליש לאו תוספת‬
‫של ברכה לאשה שלא מרפת בטלה חייבי! מיתה מפני שדטתן‬ ‫היא אלא הוי כאלו הכניסה לו שליש זה כמ'ש‪.‬הבאה׳״פ סקכ״ב[‬
‫רבה פליהן רבי אומר מפני שיצה״ר רבה פליהן פ״נ ‪ .‬ושאל כ״ת‬ ‫אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא נתיבה כי׳ ‪ .‬ונתב הב׳׳ח‬
‫לחוות לו הפי׳ בזה ומה הנפק״ת בין הת״ק ורכי ?• ‪ - -‬ןיש‬ ‫דכונח הרמ״א שכתב דלא נהנו לגבות בלא כתובה היינו התוספת‬
‫לומר בפירושם לפי גי׳ הגר״א ז״ל דפתו רבה ״טליה׳ וכן להלן‬ ‫נתיבה אבל פיקר הנתיבה וכל תנאיה בפנאי ב׳ד גובה אך‬
‫דטתן רבה ״פלי ה״‪ .‬וכן ברבי ינה׳׳ר רבה ״טליה״ ‪ .‬והפי׳‬ ‫במקום שכיפביס ‪ .‬והיא דפת רש״ל ‪:‬‬
‫בזה כמ׳ש שם להלן כפרה זו למה ? אמרו לו אס מידי פבירה‬ ‫ו ל ^ י ״ ן אס הפקידה הכתובה ביד בפלה ופתה בא לגרשה‬
‫יצאנו מידי הרהור לא יצאנו !‬ ‫ואין שטר כתיבה כידה תגבה רק פיקד הנתיבה ‪.‬‬
‫ויי״י‬
‫‪T m‬‬ ‫‪s‬‬ ‫שרת אדע״ז ‪0‬יםן י‬ ‫תשובת‬
‫ן ע ״ כ אמר ה ת׳ק מפני ״שדפסו' רגה עליה הוא הרהור גרושה מושרת משום דאין טליה להניק גנ ה הואיל וגמלה קיים‬
‫וכלשון שאמרו שם א״ר אחא־ ] עי׳ מ ר״ א[ בר יאשיהו כו׳ אבל כשמת בטלה כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה‬
‫כל המפנה דעתו בנשים סו^ בא לידי מנירה ‪ .‬ומזה נראה שתניק האם ‪ — .‬ב[ מטם הנמוק״י )בפיד ליבמות( בסברת‬
‫שמלת דמהו הוא ההרהור‪ .‬ומ״כ אמר ה מ׳ ק ‪,‬שדממו״ רבה הר*ש ‪ .‬דלכן גרושה מותרת משום כיון לאב קיים תתבע לבעל‬
‫‪,‬טליה *‪ .‬פי׳ שיהרהר ב ה‪ .‬ובא רבי ומוסין« מפני שיצה״ר דלא כסיפא למיתבע ל ב ^ ‪ .‬ואיהו חיים מל ב רי ה‪ ,‬ג[ טעם‬
‫רנ ה ‪,‬טליה* פי׳ שיבא ל ‪7‬י פבירה בפוטל כמ׳ש כל המפנה השימה מקובצת בכתובות ־)דף נ*ס( בסברת הר״ש דלכן גרושה‬
‫מותרת משום דהואיל והאב קיים הרי הוא נזהר בו לתקנתו‬ ‫כו׳ סוף בא לידי מבירה ‪ .‬וזה נמוס וברור ‪:‬‬
‫ו י ת ר הפרות שהמיר כ״ה במסכתא זו לא נמצא בש׳ס שלי כמו באשה תחת בעלה — ומרן הגחון מקאוונא חשב זה לג׳‬
‫המסכתא רבתי ואי״ה כשיבא לידי אשים לב למיין בזה שימוח שונות נוסף על שיטת הר״ש הזקן ומפלפל שם אשר‬
‫ומה שישים ה׳ בפי אותו אשמור לציין ולהשיבו מפני הכבוד ‪ .‬לשימה זו ייל כך וכך ‪ .‬אבל לשימה הב׳ והג׳ קשה ואם שדבריו‬
‫ו ד יהי׳ בטזרו להוציא מתשבתו לאורה ‪ .‬ובדבר שדרש ממני הם מאירים כספירים ‪ .‬אבל אני תמה על רבינו במה שהרבה‬
‫מחלוקה הפוסקים בטעם הר״ש ‪ .‬ובאמת מעם אחד להם הוא‬ ‫הסכמתי טל ספרו אמלא בקשהו א־׳ה ‪:‬‬
‫טעה הר׳ש הזקן בעצמו שכתב ‪, .‬הואיל ולא משעבדא להניק*‬ ‫חותם ביום מש־ק אסרו תג השבועות ‪ .‬ה׳תרס״ב ליצירה ‪.‬‬
‫רק שכל אחד מהפוסקים שינה לשונו בהםבר דעת הר״ש ‪ .‬ואץ‬ ‫בפה פעטרבורג עיר הבירה■ יצהק דאנציג ;‬
‫בזה שיטות שונות א[ כי הרא״ש בכתובות שכתב דלק גרושה‬
‫מותרת משוס דאין עליה להניק בנ ה‪, .‬הואיל ובעלה קיים"‬
‫הוא טעם הר׳ש הזקן במש׳כ ‪,‬הואיל ולא משעבדא להניק‪ ,‬דאחר‬
‫דבעלה קיים ועליו החוב לזון בניו ובנותיו הקטנים כמ״ש‬
‫סימן לד‪.‬‬
‫בכתובות )דף ס״ה( וכמ״ש באה״ע )סי׳ ע״א( דהחיוב הוא‬ ‫‪ .‬ב ן ף ידי׳ע וירי״‪ :‬ר‪,‬יב המאודדג החו׳ב בח״ת‬
‫אפי' אינו אמיד ‪ .‬אבל האם אינה חייבת במזונות בניה הקטנים‬ ‫סוכן על אוצי יראת ד׳ טוערה כ ש׳ ח סוהרר׳א‪.‬‬
‫כמ׳ש הבאה״ט שם‪ .‬וע'כ הסביר הרא׳ש מטס הר״ש דהיתר‬
‫י י ר ח מ י א ל ג׳י ה א ב ד׳ ק פ ע ו י ל א ו ו ‪.‬‬
‫הגרושה מטעם דלא משעבדא להניק ‪ .‬בטעם הואיל ובעלה קיים‬
‫א ח ד ״ ש כ תר״ה‪ .‬מכתבו מן ל״ג במומר הניעני ומפני והשעבוד מוסל עליו ולא עליה וההוכחה לדברים בכונת הרא״ש‬
‫תלישות גוי לא הי׳ באפשרי להשיבו מד כה ‪ .‬ובפרמ במה שמסיים בלשוט‪ .‬והביא ראי׳ מההיא דלעיל )דף נ׳ט(‬
‫נתגרשה אינו כופה והר״ש הביא סיוע מזה הגמ׳ לטעמו שכתב‬ ‫שאנכי יושב בפת הזאת במעון הקיץ מקרית העיר וחוצה ‪.‬‬
‫כאשר חז*ל חששו בתקנת נשים ‪ .‬שלא יהי׳ שכולות וגלמודות ‪ .‬הואיל דלא משעבדא ‪ .‬והרא״ש בעצמו ביבמות )פ ‪ r‬סי׳ ק״ו(‬
‫ולא יהי׳ כצאן אובדות ‪ .‬פ' כ שמתי לב לעיין בענין השאלה הביא לשון הר׳ש כלשונו ממש ‪ .‬דזה לשון הרא״ש שם ‪ .‬וממוך‬
‫התמורה ששאל כתר״ה לחוות דמחי העניה בזה ‪ .‬והנני להשיבו זה היה אומר רביט שמשון הזקן גרושה מינקת וגרושה מעוברת‬
‫מותרת לינשא דלא משעבדת להניק כדאמרינן בס׳ א ע פ׳י ) ד ף‬ ‫בקצרה דמתי בהיחרא דכאי איחחא‪:‬‬
‫נ׳ ס( נחגרשה אינו כופה ‪ .‬עכ*נ ‪ .‬הרי דכתב לשון הרא׳ש‬ ‫וזהו תוכן שאלהו במכתבו;‬
‫א ש ה גרושה שנשחדכה מם אלמן אחד והגבילו זמן הנשואין וטעמו ומוכח דמש״כ הרא״ש בכתובות ‪,‬הואיל ובעלה קיים*‬
‫הוא רק הסבר דברי הר*ש בטעם דלא משעבדא ולא מעם אחר‬ ‫בחדש תמוז ‪ .‬והמנה האלמן באס יגיע זמן המוגבל‬
‫כדעת מרן הגאון מקאוונא‪ .‬וזה ברור‪:‬‬ ‫ולא תנשא לו ‪ .‬אזי יתבכיל הקשר ויעשה שידוך אחר כנווב בעיניו‪.‬‬
‫ולהגרושה הנ*ל יש ילדה תחת מבעלה המגרש אשר בר״ח תמוז ‪ Q J‬דעת הב׳[ הוא הנמק״׳ שכתב דלכן גרושה מותרת משום‬
‫כיון דאב קייס תהבע לבעל דלא כסיפא למימבע לבעל‪.‬‬ ‫יעלה לה רק כ״א חדשים ‪ .‬והיא נמלה אח הילדה כחמשה ימים‬
‫לפני הגירושין ופרנסת הילדה הוסל ]לפי מה שהחפשרו קידם וחשב הגאון מקאוונא שהוא טעם אחר בשיטת הי״ש ‪ .‬ולענ״ד‬
‫הגירושין[ מל חבי הילדה‪ .‬ועתה נפשי בשאלתי היש היתר הוא טעה עצמי של הר״ש ‪,‬הואיל ולא משעבדא׳ כי מש״כ‬
‫להגרושה להנשא ב ר׳ח תמוז ערם ימלאו להילדה שתי שנים בלשונו ״כיון דהאב קיים תתבע לבעל' הלא עינינו רואות שהוא‬
‫חמימות ? האם יספיק במה שהחפשרו שאבי הילדה חייב לפרנסה עצמו לשון הרא׳ש ‪, .‬הואיל ובעלה ק״ס" ‪ .‬וכבר הוכחנו ש*ונחו‬
‫לטעם הר׳ש עצמו ‪ .‬ורק שהנמק״י היסיף בהסבר הפרן דלא‬ ‫אבל לא נתן בטוחות ע*ז ? ‪:‬‬
‫כסיפא למיחבע לבעל ‪ .‬פי׳ י ק שהשעבוד עליו לזון בניו הקטנים‬
‫כנ״ל ותביעתה בא עליו מצד הדין ‪ .‬לא מטעם הצדקה ‪ .‬כמו‬
‫היכא דכבר הבנים נחנדלו כמ״ש הדרישה )ועי׳ באה׳ט סקי׳ג(‬
‫תשובה‪.‬‬
‫בכתובות )דף מ׳ב( לא ישא אדם מעוברה חברו וע'כ לא כסיפא למיחבע אוחו והוא עצמו טעם הר״ש ״הואיל‬ ‫גרסינן‬
‫ומינקת חברו ואס נשא יוציא כו׳ גזירה שמא תעשה ולא משעבדא* ודלא כמרן הגאון מוהרי״א ז׳ל דחשב דעת‬
‫הנמק״י טעם אחר בשיטת הר׳ש ‪:‬‬ ‫עוברה סנדל א' כ דידי׳ נמי א• למ׳׳ד במוך כו׳אלח משום דחסה‬
‫א*ה דידי׳ נמי דידי' חיים עילויה כו' אלא סתם מעוברת למניקה ! כ ן דעת הג'[ הוא השמק״ב דכחב דלכן גרושה מותרת משים‬
‫דהואיל והאב קיים הרי הוא נזהר לתקנתו כמו באשה‬ ‫קיימא דילמא אימברא ומיעכר חלבה וקטלא ליה א■ הכי דידי׳‬
‫נמי ד ‪ T‬י' ממסמסא לי׳ בבציס וחלב דידה נמי כו' לא יהב לה תחת בעלה ‪ .‬וחשב הגאון הנ׳ל לטעם אחר בסברת הר״ש ‪,‬‬
‫בעל כו׳ וכתבו התום׳ בד*ה סתם מעוברת כו׳ רבינו שמשון ובאמת הוא טפ ס עצמו של הר״ש הזקן דלא משעבדא להניק‪.‬‬
‫זקנו של הרשב׳א היה אומר ‪,‬דגרושה* מינקת מותרת לישא דגם הש״מ כתב כלשון הנמק״י ‪,‬דהואיל והאב קייס* ונבר‬
‫משום דלא משעבדא להניק כמ״ש בכתובות )דף ר ט( נתגרשה הוכמנו לעיל דהוא לשון הראיש והוא עצמי טעמי של הדיש ‪.‬‬
‫אינו כופה‪ .‬ואינו נראה לריח דהא למאי דכוה בעי למימר רק דהש׳מ הוסיף מלחא בטעמא במ״ש הרי הוא נזהר גו‬
‫דטעמא משום סנדל או משוס דחסא לא היה חילוק בין אלמנה לתקנתו כמו באשה מחת כעלה ‪ .‬כ׳ טעם הנמק״י דלא כסיפא‬
‫וגרושה והיה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם למחבע הוא טעם חלש כיון דלא מני למתנע אלא ע״י שליח‬
‫בלבד כו׳ וכן פוסק בשאלתוה דרב אתאי דליש גרושה וליש כדאימא ) ‪ ' 0‬פ האשה שנתארמלה( ובאופן זה פ״י שליח כסיפא‬
‫למחבט ‪ .‬וט״כ כתב הש״מ ‪,‬דהרי הוא נזהר לתקנתו כמו‬ ‫אלמנה ‪ .‬ע*כ ‪:‬‬
‫למרן הגאון מקאוונא זיל בספר עיי חאהיע )סי׳ באשה תחת בעלה* ולא תבא אף לכלל תביעה ‪ .‬ני הוא נעצמו‬ ‫!ראיתי‬
‫ייז( שהביא בזה טעמיס שונים במה שהתיר הר״ש חדרז להמציא לו מזונותיו ולא תנא לידי כיסיפא כלל ]איברא‬
‫די׳ל דגם הנמק*׳ בעצמו רמז זה בלשונו במה שמפייס ‪,‬ואיהו‬ ‫הזקן בגרושה מינקת ‪ .‬וחשב זה לשיטות שונות ‪ .‬א[ סעס הרא״ש‬
‫בכתובות )פיה סי׳ ק׳( שכתב טפס אחר בסברת הר״ש ‪ .‬דלכן חייס טל בריה" פי׳ ויהי׳ הוא נזהר בו לתקנתו ‪ .‬כלשון הש'מ‬
‫ולא‬ ‫‪-‬‬
‫‪47‬‬ ‫בד‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שרת אהע״ז סיטן לד‬ ‫תשובת‬
‫ו ה נ ח כ״ז כתבתי לפי שיטת הר״ש הזקן בהיתר דגרושה ‪.‬‬ ‫ולא לבא לזילותא דני דינא כמו בתניעה ע״י שליח[ ולפי״ז‬
‫אבל כד מעיינין שפיר יש להתיר בנ״ד לכל הדעות ואן!‬ ‫כל הדעות שתשב הגאון מקאוונא לשיטות שונות בדעת הר׳ש‬
‫ר״ת וסייעתו מודים לזה ‪ .‬כי הר״ש הזקן התיר להנרושה להנשא‬ ‫הזקן ‪ .‬ולפי האמת הוא רק שיטה אתת הוא טעס הר״ש הזקן‪.‬‬
‫כשהיהה עדיין מינקת בעת נשואיה כלשון התוספות דכתבו רבינו‬ ‫ובזה אין מקום לדברי מרן בעין יצתק )סי׳ י׳ז סק״ב( במה‬
‫שמשון הזקן היה אומר דגרושה ״מינקת" נוותרת לינשא ‪ .‬פי׳‬ ‫שמפלפל שס וכתב ואי נימא דשיטת הר״ש דלכן גרושה מומרת‬
‫שעדיין היא מינקת וגס בעת חניקתה התירה להנשא ‪ .‬ובזה‬ ‫משוס דהואיל והאב ק־יס כ‪ 1‬׳ א'כ בנ׳ד שייך הך טעמא כו'‬
‫חולק הר״ח ‪ .‬אבל בגרושה באופן שכבר גמלה הולד איזה זמן‬ ‫אבל להטעס דלא משעבדא להניק א״כ אפשר כו׳ ‪ .‬וכן מה‬
‫קודם הגירושין כמו ברד י׳ל שגס הר״ס מודה להר״ש ‪ .‬וכן‬ ‫שמפלפל שס בענן! ב' בד״ה אכן מה שיש להעיר כו׳ וכפי אשר‬
‫נראה מהשאלתות )פ׳ וירא רס׳י י״ג( דאילו אתחא דפטרה‬ ‫הוכחנו אין מקים לדבריו כי אין כאן מתלוקת הפוסקים ואין‬
‫גברא בגיטי׳ או שכיב גברא ונייעברה מיניה או קא ״מניקה"‬ ‫כאן שיטות שונות וכולס לדבר אתד נתכיונו להתיר הגרושה‬
‫אסורה לאנסובא עד מ־שלס ימי מניקותה וכמ״ש מו״ר רבינו‬ ‫להנשא מטעם הר״ש ״דלא משעבדא להניק" ‪ .‬ואין מקום לפלפל‬
‫הנצי״ב מוולאזין ז״ל בפי׳ להשאלתות דהמעשה שהיה שהתיר‬ ‫ולומר לשיטה זו מותרת ולשיטה זו אסורה ולכל הדעות והטעמים‬
‫הר״ש הזקן בגרושה במינקת הוה שהיתה גרושה ומניקה ‪ .‬וע״כ‬ ‫מוסרת להנשא ‪ .‬ושיטת הר״ש הוא יסוד גדול בהיתרא דהאי‬
‫הביא הר״ת דברי השאלתות לדחות פסק הר״ש הזקן במה‬ ‫מלתא כי רוב פוסקים הראשונים מודיס בזה ‪:‬‬
‫שהורה שהגרושה מותרת להנשא אן! בעי! דקא מניקה ‪ .‬אבל‬ ‫ן ע ן ף נ״ל לתדש בכונת השמ׳ק במש״כ דלכן גרושה מותרת‬
‫באופן דהיכא דגמלה אותו מכבר כמו בדד שגמלה את הילדה‬ ‫משוס דהואיל והאב קייס הרי הוא נזהר בו לתקנתו‬
‫עוד קודם הגירושין לית מאן דפליג בזה וגס השאלתות והר״ת‬ ‫כמו באשה תתת בעלה ‪ .‬שבדבריו אלו בא לתרן קושיא חזקה‬
‫מודים להר״ש הזקן דמותרת להנשא אף טרם שכלה הכ״ד‬ ‫על ההיתר דגרושה שמתירין להנשא דהעירו האתרונים דאיך‬
‫חדשים ‪] .‬והפלא על החידושי הגהות בטור שציין במש׳־כ הב״'‬ ‫אמרינן דגרושה מותרת להנשא משוס דתתבע מהבעל הא הר״ן‬
‫וכ״פ בשאלתות בפ׳ תצא ושם לא נזכר בפירוש ונעלם ממנו‬ ‫)ס״ס אעפ״י( כתב דהא דהאב זן קטני קטנים זהו דוקא כשאמן‬
‫השאלתות בפ׳ וירא ששם מבואר היטב ל׳ש אלמנה ול״ש גרושה‬ ‫קיימת ומן דין מזונות אמם עעו בה והיכא דמפטר ממזונות‬
‫ואל פ׳ זו כוון הב״י ‪ .‬ולמה לו להביא ממרחק לחמו[ ‪:‬‬ ‫אמס ‪ .‬אזי פטור ממזונות בניו הקטנים ‪ .‬וכ״ד המל׳־מ )בפי״ב‬
‫ו י ש מן הפוסקים הראשונים דאמרו דבגרושה אעפ״י שהבן‬ ‫הי״ד( וקלת הוכתה לזה מהגמ׳ דאקשינהו לאהדדי דאמרו כשם‬
‫מכיר תת אמה אינה מניקתו אלא בשכר כאשה נכרית‬ ‫שאדם תייב במזונות אשתו כך הוא תייב במזונות בניו ובנותיו ‪.‬‬
‫ולפיכך אינה צריכה להמתין כ״ד חדש כמניקה שמת בעלה דכמו‬ ‫וקשה לפי״ז האיך התירו גרושה מינקת להנשא מטעם דתתבע‬
‫שאין הנכרית צריכה להמתין דמינקת נכרית יכולה לחזור אף‬ ‫מהבעל ‪ .‬הא באמת לא תוכל לתבוע מהבעל שיתן שכורות‬
‫בתוך הזמן כמ״ש המחנה אפרים בה׳ שכירות פועלים דמי ששכר‬ ‫המינקת כיון דגירשה ומפטר ממזונות האס א"כ ממילא מפטר‬
‫מינקת להניק בנו יכולה לחזור תוך הזמן וכמ״ש הבאה״ט )סי׳‬ ‫ממזונות בניו ? — וע״כ תיקן זה הש״מ במש״כ דהואיל והאב‬
‫י״ג סקי״ח( דמינקת שאינה אמו ודאי יכולה להנשא משוס דהיא‬ ‫קייס הרי הוא נזהר בו לתקנתו כמו באשה תחת בעלה ‪ .‬ור״ל‬
‫אינה מחויבת מצד תקנת חז״ל ובפרט להפוסקיס דמפרשי טעס‬ ‫אן! שנימא שמן הדין לא תוכל לתבוע מבעלה שיתן פרנסת‬
‫הר״ת החולק על הר״ש מטעם דבגרושה כופה להניק אס מכירה‪.‬‬ ‫הולד ‪ .‬אבל הוא מצד עצמו יהי' נזהר נ לתקנתו כמו באשה‬
‫ומלבד שרוב הפוסקים חולקיס בזה כמ״ש הש״ג סביב האלפסי‪.‬‬ ‫תתת בעלה ‪ .‬פי׳ נמו שהי׳ האשה תתת בעלה קודם הגירושין ‪.‬‬
‫אבל בדד דכבר גמלה אומה קודם הגירושין דלא שייך טעם‬ ‫ומדוקדק היטב לשונו שכתב ״כמו באשה זתת בעלה״ ודו״ק ‪.‬‬
‫הכפיה מחמת סברת מכירה גס רית מודה להר״ש להתיר‬ ‫וע"כ ההיתר מגרושה מינקת במקומה י ׳מדת אן! לפי דעת‬
‫הגרושה להנשא ‪ .‬וגם מרש״י בכתובות )דף ס׳( מוכח דס״ל‬ ‫הר׳ן והמל׳רו ‪ .‬ובאמת כתב זה רק לרווחא דמלתא ‪ .‬אבל‬
‫דבגרושה מותרת להנשא דפי׳ שם דמיירי שמת בעלה ‪ .‬ומה‬ ‫אליבא דאמת נקטינן כהפוסקיס התולקים על הר״ן בזה כמ׳ש‬
‫שהעירו הפוסקים מרש״י דסוטה )דף כ״ד( דמוכח להיפך ‪ .‬יש‬ ‫הב״ש )סי׳ ע״א סק״א( וההוכתה מהגמ' מהא דאקשינהו לאהדדי‬
‫לומר דשם מיירי במכירה ‪ .‬אח״ז ראיתי בנוב״ת חאה״ע )סי'‬ ‫יש לדתות כי האי כדינו ותאי כדינו ‪ .‬וגם הר״ן לא כתב זה‬
‫ל״ו( דפי׳ ג״כ דרש״י בסוטה מיירי בנוכירה ‪ .‬והנאני שכוונתי‬ ‫בהתלט ני אתר שכתב דעתו דמן מזונות אמן נגע בה והיכא‬
‫לדעתו הרמה ‪ .‬ועי׳ בע״י )סי׳ י״ז —י״ח( שהאריך ליישב דרש״י‬ ‫דמפטיר ממזונות אמס אז פטור ממזונות בניו ‪ .‬מסיים ‪ .‬ולא‬
‫בסוטה לשיטתי׳ אזיל ואין זה סתירה למש״כ בכתובות דגרושה‬ ‫ראיתי להראשוניס ז״ל שאמרו כן עכ״ל ‪ .‬הרי שמבטל דעתו‬
‫מותרת ‪ .‬וע״כ לדינא העלה כשיטת הר״ש דגרושה מינקת מותרת‬ ‫וסברתו בזה ;‬
‫להנשא מטעם הנמק״י דתתבע מהבעל אף דגירשה דלא מכספה‬ ‫ו ב ת ש ו ב ה שכתבתי מכבר בענין זה הוכחתי דאן! היכא‬
‫למתבע מיניה כיון דמחויב עפ׳י דין ‪ .‬ובפרט ב ד ד שכתב כתר״ה‬ ‫דהאשה התתייבה לפרנס אה בנה לא יפטור‬
‫דקבל עליו קודם הגירושין הספקת הולד אף דלא נתן בטחונות‬ ‫בזה הבעל מתיובו שהוטל עליו מצד תקנת תז״ל כמ״ש באה״ע‬
‫כי א״צ לבטחונותיו כי כבר מושבע ועומד כי מחויב הוא עפ׳י‬ ‫)סי׳ ע״א( דהחיוב מוטל על האב לזונו עד ששה שנים ונתתינין‬
‫דין לזון בניו ובנותיו הקטנים כמ״ש באה״ע )סי׳ ע״א( ולפי״ז‬ ‫לנכסיו אך ביש להולד ממון ‪ .‬ומה דפטרה הגרושה לבעלה בעת‬
‫פשוט אשר בנ״ד יש להתירה להנשא אף לדעת הר״ת והחולקים‬ ‫הגט מן הצטרכות הולד זה אינו מועיל כלל ‪ .‬דכי אס אמר‬
‫על הר״ש כמה שהוכחנו‪:‬‬ ‫יאחר אחד לחברו אני פוטרך מתפלה ותפילין וציצית ושביתת‬
‫ו ע ו ף אני אומר אפי׳ להפוסקים האוסרים בגרושה מטעם‬ ‫שבת וכדומה ואקבל את החיוב המוטל עליך עלי ‪ .‬האס יפטיור‬
‫אף שאינה משועבדת להניק אעפ״כ סתס אשה מרחמה‬ ‫בזה מכל המצות המוטל עליו ‪ .‬ועוד איך תוכל לפוטרו מן תיוב‬
‫על ולדה וממילא אס לא תנשא תניקהו ‪ .‬אבל בנ״ד גס הס‬ ‫שאינה שלה דהא החיוב הוא שייך להולד כמ״ש בע״י )סי' הנ״ל(‬
‫מודים להתירה להנשא כי אחר שגמלה את הילדה עוד טרם‬ ‫וזה דומה להא ‪ .‬דכתב באה״ע )סי׳ קי״ד ס״ג( דאס האס‬
‫הגירושין וברצונו הטוב ‪ .‬ועתה כבר עבר יותר מג׳ חדשים‬ ‫פטרה מלזונו אין הפטור כלום ‪:‬‬
‫אחר גמלה אותה וכבר צמקו שדיה דבזה הזמן פוסק החלב‬ ‫ו א ח ר י אשר בררנו אשר רוב הפוסקים הראשונים כמו הרא״ש‬
‫ממנה כמ״ש הרא׳ש והח״ח )סי׳ י״ג סק״י( והבית שמואל)שס‬ ‫והנמק״י והש״ח הולכים בשיטת הר״ש הזקן להתיר‬
‫סקכ״ז( והבאור הגר״א )שם סקמ״ב( ובצמקו שדיה כ״ע מתירים‪.‬‬ ‫גרושה מינקת מטעם הואיל ולא משעבדא ‪ .‬ורבים מהאחרונים‬
‫וגס הרא״ש התיר בצמקה שדיה ‪ .‬והטעם בזה כתב הנו״ב‬ ‫מסכימים לזה‪ .‬ע״כ הנני אומר גלוי ומפורש אשר בנ״ד מותרת‬
‫דמתחלה לא גזרו אלא בחניקה וזו לא מקרי מניקה ‪ .‬ועוד י״ל‬ ‫האשה להנשא בחדש תמוז אן! דלא כלה עדין הכ״ד חדשים כי‬
‫בזה מטעם הר״ן שכתב בתשובותיו )סי׳ י׳ב( סברא גדולה‬ ‫יש לנו יסוד גדול בההיתר וגם הגאון מוהרי״א ז״ל מקאוונא‬
‫שכיון שתקנה זו שתקנו חכמים שלא ישא אדס מינקת חברו‬ ‫הורה כן הלכה למעשה ג‬
‫מפני‬
‫מ ה רי ״ ד‬ ‫ש ר ת א ה ע׳ ז ‪ 8‬ד מן ל ד ל ה‬ ‫תשובת‬
‫מנוחה גני ח אישה ‪ .‬מנוחה שלמה שהיא רוצה בה ‪ .‬וד' יצילנו‬ ‫מ&גי הין>מ הולד ‪ .‬והיכא שאין לולד חק>ה אין לאסור האשה‬
‫משגיאות ויחיש לנו הישועות הנבאות ‪:‬‬ ‫מלהגשא ]ודע דזמן הפסקת חלבה כג׳ חדשים מקורו הוא מן‬
‫חותם ביום ב׳ י״ח סיון ה׳תרס׳ו ליצירה ‪.‬‬ ‫הר״מ מקוצי שכתב תשובת הגאון שאין קרוי מינקת חברו אם‬
‫נתנה בנה למינקת ג׳ חדשים קודם מיתת בטלה והיא לא‬
‫גפה פעטרבורג הבירה‪ .‬נאם יי צ ח ק ד א נ צ י ג ‪J‬‬
‫הניקה כלל בתוןי הג׳ חדשים ע״כ ‪ .‬ודעה וו הובא בשו״ע‬
‫)סי׳ י׳ג סי*א( וטי׳ בהנ״מ ספי״א מה׳ג ועי׳ ב״ח פי׳ י״ג‬
‫מש״כ בוה ‪ .‬והסביר הר׳׳ן בתשובה הנ״ל טעמו של הגאון ז״ל ‪.‬‬
‫סייץ לה ‪.‬‬ ‫וזה לשוני‪ :‬שכיון שתקנה יו שתקנו חכמים שלא ישא‪ .‬אדם‬
‫רב ‪ .‬יבוא ויקרב ‪ .‬לכבוד ידי״א‬ ‫ש ל ו ם וישע‬ ‫מינקת חברו מפני תקנת הילד ‪ .‬והיכא שאין לולד תקנת אין‬
‫הרב הגאון הםפורסם ‪ .‬ערוגת הבושם‪.‬‬ ‫וידי׳׳ג‬ ‫לאסור האשה מלהנשא ‪ .‬וידוע הוא בדרכיהן של נשים כשפוסקות‬
‫בנ ש׳ ק • חריף ובקי בחית כק״ש‬ ‫גזע ישישים ‪.‬‬ ‫קצת זמן מלהניק נפסק תלבן ואינן ראויות עוד להניק ‪ .‬והזמן‬
‫ג ו ט מ א ן ג׳י הג א בי׳ ק י א ס ס י ב מדינ ת‬ ‫מוהר׳ר ש ל‪ 1‬ם‬ ‫הזה שכתב הגאון ז״ל אפשר שהלך בו אחר רוב נשים ‪ .‬שיש‬
‫רו מי ־ני א ‪.‬‬ ‫שנפסק חלבן בהפשק חודש ויש בהפסק ששה שבועות‪ .‬ויש‬
‫בהפסק ג׳ חדשים‪ .‬אגל אחר ג׳ חדשים סוגר הגאון ז״ל‬
‫‪ D V I i‬מכתבו הניעני ושמחתי על החיים והשלום אשר אתו‬ ‫שרובן נפסק ולא ישאר להאשה חלב אחר הפסק ג׳ חדשים‬
‫וטל מצבי אשר איתן ‪ .‬וע״ד הגט הנשלח לכתר״ה‬ ‫אלא לאחת מני אלך‪ .‬ולמה שהוא מיעוכיא דמיעועא לא‬
‫מעיר מאנשעסטער ‪ .‬וכתר״ה מצא בהנט ובההרשאות איזה‬ ‫חיישינן ולח עבדינן חקנתא ואפשר ג״כ שנסמך קצת לקצבת‬
‫חששות ולבו נוקפו בזה אס למסור הגט להאשה‪ .‬א[ בהגט‬ ‫הג׳ חרשים להא דאמרינן פ׳ אעפ״י )דך ם׳( לענין מעוברת‬
‫עצמו שלא הרחיק השיטין מב׳ ערי החתי׳מה כמרחק השיטין‬ ‫שהחלב נעכר לאחר ג׳ חדשים ‪ .‬וכאן שזו פסקה ג׳ חדשים‬
‫הי׳ב ‪ .‬ב[ בההרשאה הראשונה שם השליח להולכה נכפל תיבת‬ ‫בחיי בעלה אינה ראויה להניק בנה בשעה שמת בעלה אינה‬
‫״שליח״ שליח‪ .‬ג[ בהרשאה נשמט תיבת ״יוס״ ונכתב בששה‬ ‫קרויה מינקת חברו ואין לולד הועלת בעגונה זהו רעתי‬
‫ועשרים לירח אייר ולא כתב בששה ועשרים יום לירח ‪ .‬וזה‬ ‫בתשובת הגאון ז״ל וכיון שהאיסור הזה אינה אלא מדבריהם‬
‫בהתחלת ההרשאה ובסוך ההרשאה נכתב תיבת יום כהוגן ‪.‬‬ ‫ראוי לסמוך על זו התשובה הלכה למעשה ‪ .‬עכ׳ל רבינו‬
‫והרב המסדר בעצמו כתב ההרשאות ‪ .‬וכתב במכתב שהרגיש‬ ‫נסים דל[ ‪:‬‬
‫חסרון זה ‪ .‬וגס כתב שהרגיש בעצמו מה שלא הרחיק השיטין‬ ‫כל אלה מצאתי בפוסקים אחרונים שכתבו כיון‬
‫מעדי הגט אך שהיה שעת הרחק ובקושי גדול פעל מהבעל‬ ‫רהרמג״ס החמיר בזה רמשמע מדבריו )בפי״א מה״ג(‬
‫שיתן ג׳פ ולא היה עוד זמן לכתוב גט אחר ולא הרשאה אחרת‪.‬‬ ‫דאינו מחלק בין גרושה לאלמנה כמ״ש המ״מ שם והב״י )סי׳‬
‫אך מה שכפל תיבת שליח ג׳ פעמים לא הרגיש בזה ‪ .‬וכגתר״ה‬ ‫י״ג( ומי •ליס ראש להקל נגר רעת הרמב״ס ‪ .‬אמנם מבואר‬
‫דרש ממני לחות דעתי העניה אס יש למסור גט כזה ליד האשה ? ‪:‬‬ ‫בספר עין יצחק לרבינו מהרי״א מקאוונא דהביא דעת הריטב׳א‬
‫לכתובות )דך נ״טי( וכן השיטה מקובצת דס״ל רדעת הרמב״ס‬
‫תשובה‪.‬‬ ‫ג'כ כשיטת הר׳ש הזקן לגרושה מותרת להנשא ‪ .‬ומסיים כיון‬
‫דמצינו להריטב״א והש״מ לכתבו בשם הרמב־ס רדעתו כהר״ש‬
‫ה נ ה עיקר שאלתו גהגט עצמו במה שלא הרחיק השיטין‬ ‫ע״כ אין לנו להחמיר בזה וזהו יסוד גדול להיתרא עכ׳ל ‪:‬‬
‫מעדי הגט אין כאן בית מיחוש כי כבר כתב הטור)סי׳‬ ‫ס י ו ט א רהאי מילתא ריש להתיר האשה הגרושה להנשא‬
‫קכ״ח( דהשרטוט בגט הוא רק מנהגא בעלמא וכתב הב׳י‬ ‫בחודש תמוז אך טרם כלות הכ״ר חרש כמו שבררנו‬
‫בשם הרשב״א רשרטוט אינו צרין־ שהרי שנינו על הכל כותבין‬ ‫רגאופן אשר גנ׳ר גס החולקים על הר״ש מודים בזה ולעניו‬
‫אפי׳ על יד של עבד ואין משרטטין יד של עבד והדין נותן‬ ‫שאלתין אם חלש העבור עולה במספר הכ״ד ]אך שבנ״ד חין‬
‫שבכל מקום לא הצריכו שרטיט אלא משוס כתיבה המה ובגט‬ ‫נסק״מ בזה[ רוב הפוסקים החזיקו כדעת הג׳י דכתג ולענין‬
‫א״צ כתיבה תמה ‪ .‬ע״כ ‪ .‬ואחר דא״צ שרטוט ממילא לא יהי׳‬ ‫הלכה כו׳ נקטינן כדברי ההגהות דמסתבר טעמי׳ ‪ .‬הוא‬
‫השיטין שוין בכל הגט כי א׳א לצמצם כמו ביד של עבד ‪ .‬ע״כ‬ ‫הגמי״י בפי׳א מה׳ג דכתב מדתלו רבנן בחדשים ולא אמרו‬
‫אין ריעותא במה ששיטין מעדי הגט אינו שוה כמו הי״ב‬ ‫שחי שנים ש׳מ חדש המבור סליק לענין כ״ר חרש דקים להו‬
‫שיטין כי אך בגט עצמו אינו פוסל מה״ר כמ״ש הב׳י שם‬ ‫לרבנן דתינוק פגי ליה במניקה כ׳ד חלש ואפי׳ אם השנה‬
‫בשם הר״שבן הרשבץ אם נכתב הגטי בלא שרכייט או בפחות‬ ‫מעוברת ‪ .‬וכ״כ בבאורי הגר״א )הי׳ י״ג סקל׳ג( וכן הכריע‬
‫מי״ב שיטין או יותר תתגרש בו ‪ .‬ובענין חתימת העדים כתב‬ ‫הט״ז באה׳ע )שם סק״ו( וכ״ש למה ■שבררנו דהדיעה שפוסק‬
‫הד'מ דכל מה שאנו יכולים לקרב העדים אצל הגט אנו טושים ‪.‬‬ ‫להקל דהוא הגמי׳י הוא מסתבר לפי סוגית ההלכה עכ׳ל‪.‬‬
‫וא״כ אין תשש בזה לפסול הגט ‪:‬‬ ‫ורבינו בנובי״ק )סי׳ כ׳( האריך בזת ונתב שאך למאן דפ'ל‬
‫‪ 1‬ע ת ה נבא לבאר במה שנוגע לההרשאה שחסר תיבת ״יום״‬ ‫זמן יניקת התינוק כ״׳ד חדש היינו שכן ד מ י ומעלי לי׳ אבל‬
‫בהתחלה אך הרב המסדר הרגיש בזה ובסוך כתב‬ ‫לא בשביל זה יהי׳ ההכרח לאסור את אמו כל זמן הזה‬
‫תיבת ״יום' ג׳כ אין חשש בזה כי גס בגט עצמו רעת הרמב״ס‬ ‫שהמינקת לא נאסרה אלא כיז שיש סכנה לתינוק לגוחלו ‪.‬‬
‫)בפ״ד מה׳ גיטין( דתיבה שתלה בין השיטין אס מטופס הגט‬ ‫אבל בזמן שכבר אין סכנה לגומלו אך שהחלב מעלי׳ לי׳ ולא‬
‫הרי זה כשר ואס מהתורך אינו גט ואם חזר ופירש שאות‬ ‫מיחשב כיונק שקן אפי׳ פירש מ״מ אין אמו אגודה בשביל זה‬
‫פלוני תלויה או על המחק אפי׳ מתורך הגט כשר ‪ .‬ולפ‪-‬ז ראחר‬ ‫מלהנשא ולכן אין ראי׳ מר״א ור״י לענין הנפואין דאינתו בזמן‬
‫שחזר בסוך הרשאה תיבת ״יום״ נראה שהוא טעות רמוכת ר^ל‬ ‫יניקה לתינוק מיירי כו׳ ולענין הלנה מסיים ומעתה אני אומר‬
‫הוא בהפוסקיס רכל רהטעות הוא בכתיבה דעבידי חינש־ למיטעי‬ ‫ע״כ לא החמיר מהר״מ בחדש העיבור אלא במניקק שעדיין‬
‫תלינן בט״ס ‪ .‬ומזה הטעם אין ריעותא גס בהסיבה ״שליח'‬ ‫חניקה שפסק מהר״מ שנתעברה השנה לתינוק וצריכה הוא‬
‫שנכפל ב׳ פעמים רזה נ״כ מהדברים דעביר אינש למיטעי‬ ‫להניק‪ 9‬גם חדש ההוא ולכן אסורה להנשא גם חדש ההוא אבל‬
‫ותלינן בט״ס ‪ .‬ובנ״ד אין סברא לומר דאם נמצא טעות בהרשאה‬ ‫אי כבר גמלתו זמן רב ואין להתינוק שוס טובה בהמתנת החודש‬
‫יש לחוש לב״ר הדיוטים כמ״ש רמ׳א )סי׳ קמ״א( דהרי הרב‬ ‫גס מהר״מ מורה שמותרת להנשא‪ .‬והנה אני אומר ברור‬
‫בעצמו הרגיש באיזה טעותים כמ״ש כתר׳ה ‪ .‬ורציתי להביא‬ ‫להתיר את האשה להנשא עכ״ז מפני חומר הענין אבקש את‬
‫ראי׳ לזה מתשו׳ עבוה״ג )סי׳ ל״ח( ריש לומר רוב מצוין אצל‬ ‫כתה״ר ש־צרך עוד רב אחד מן הרבנים המובהקים שיבא טל‬
‫ניטין בקיאין ומומחין הן וזה שלא ‪,‬הרגישו בהגמגומיס אשר‬ ‫ההיתר ואז יצרך גס דעתי ה עני׳‪ .‬ויתן ה׳ שחמנאנת החשה‬
‫בהרשאה‬
‫בה ‪49‬‬ ‫מהד״ד‬ ‫שו*ת אחע״ז ם'טן לה לו‬ ‫תשובת‬
‫טעט מיה לכופה להתייבש לו אלא ‪-‬כוסין אומו ומולן ‪ .‬רש״י[‬ ‫בהרשאה ה״נו משוס שלא קראוהו כלל או קראוהו בהעברה כעלמא‬
‫שנאמר לא חחסוס שור בדישו וסמיך לי׳ כי ישבו אחים יחדו ‪.‬‬ ‫שלא בדקדוק דקיי׳ל בכתובות )דן« קי׳ ס( דדייניס חוהמי]‬
‫הרי אמרו בפירוש שהוא מוכה שחין אף שהוא מכף רגלו וער‬ ‫אסס׳י שלא קראוהו ‪ .‬אבל כתר׳ה כותב שהרב המסדר בעצמו‬
‫ראשו ואמרו שכופין אוחו לחלון ולח חילקו אם רגליו הי׳‬ ‫כתב ההרשאות א' כ בנ״ד נדחה היתר עבוה״ג ‪ .‬וגם אין להביא‬
‫נקיות או שהן מלא פצעים ע ד ז יחלין כי עיקר הוא אם יכיל‬ ‫ראי׳ ממש׳כ וקיט של כתר׳ה הוא הגאון הגדול מוהר״ר יוסן{‬
‫למידחם רגלו בעוב והקשרים הס בלא זה רפויס ולא מהודקים‬ ‫לנדא זצ״ל א ב ד ק יאססי בספרו שו״ת ‪,‬ברכת יוסןן* חאהע״ז‬
‫בחוזק בשיקו א'כ יומר עוב שהוא הגדול יחלין יפן כי חנו‬ ‫)סס׳י נ׳ א( דהמלין בזה די״ל דהמסדר כ מן עצמו על הסופר‬
‫למדין זה מקרא כמ׳ש ביבמות )דף כ׳ד( ח׳ר והיה הבכור‬ ‫והסופר כתב העפות ‪ .‬ואף שהמסדר יש לו להשגיח בעינא‬
‫מכאן שמצוה בגדול לייבם אשר תלד פרע לאיילונית ‪ .‬ופשע‬ ‫פקיחא על כל תיבה ופל כל אות מ״מ אס סמך עצמו על‬
‫הכתוב לחי פי׳ הרמב״ם )בפ׳ב מה׳ יבום וחליצת ה׳ו( כי זה‬ ‫הסופר לאו ע״ה הוא ע׳׳כ ‪ .‬אך בנ׳ ד לא ש״ך זה אחר שהרב‬
‫שנאמר אשר תלד משמעו אשר ילדה האס ואין משמעו אשר‬ ‫המסדר במצנזו כתב ההרשאה‪ .‬אך מה לנו לבקש ההירים‬
‫תלד היבמה ור׳ל דכונת הכתוב ‪ .‬״אשר חלד' הוא על האס‬ ‫ממקומות אתדיס אחר אשר ממקומו הוא מוכרע ‪ .‬כי כגתר״ה‬
‫שילדה האחיס הנזכר בפרשה ‪ .‬וגס הפוסקיס לא דברו בזה אס‬ ‫כותב שהוא ה״ח בקי בעיב ניעין וזה כחמשה ועשרים שגה‬
‫רגלו הוא בריא או מלא שחין ופצעים דעיקר הוא כאמימר‬ ‫שיושב על כס כהוראה ‪ .‬יע״כ אין לנו החשש במש״כ הרמ״א‬
‫דאמר ביבמות )דף ק״ג( האי מאן דחלין צריך למידחסיה‬ ‫דאס נמצא ניעות בהרשאה יש לתלות בב*ד הדיועוה כי ידענו‬
‫לכרעיה‪ .‬וכ׳כ הרמב׳ ס )בפ״ד מה׳ יבוס וחליצת הי׳ג(‬ ‫בברור שהוא רב מומתא מכמה שנים ‪:‬‬
‫היחה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צידה או שהיה מהלך‬ ‫א י ב ר א שרבינו החת״ס )סי׳ י״א( החמי־ מאד במה שנחסר‬
‫על ראשי אצבכיוח רגליו הרי זה אינו מולן שהחולץ צריך לנעין‬ ‫אות אחת בהרשאה דכחב ואע״ג דהוי עעות דמוכח‬
‫עקיבו בארן וזה אינו יכול ואס חלצה למי שרגלו כך הרי‬ ‫מ״מ מלתא דהמיה על נברא רבא שלא השגיחו על כיוצא בזה‬
‫חליצתה פסולה ע' כ ‪ .‬והראב׳ד השיג ע׳ז דאין הדחיסה מעכבת‬ ‫ומה הפסד לכתוב הרשאה אחרת כראוי עכ״ל ‪ .‬אבל בדד כתב‬
‫לפסול החליצה‪ .‬העע ם דהוא מפרש האידאמימרדר ק לכתחלה‬ ‫הרב המסדר בעצמו שהי׳ שעת הדחק ולא היה באפשר לכתוב‬
‫קאמר ולא בדיעבד ‪ .‬והה׳מ הביא דעת הבעל המאור דכל‬ ‫הרשאה אחרת ע' כ אין לכסיל הגע מעעס זה ‪ .‬וי״ל עוד שהחח׳ס‬
‫שנחתך רגלו מן הארכובה ולמעה חולץ וכ'כ הרשב׳א והוא‬ ‫החמיר במה שנחסר האוח מהעיר פעסע וכתב ‪ ,‬פ ע ס' ובאופן זה‬
‫דדחים מאי דאשחייר אארעא כדאמר אמימר האי מאן דחלין‬ ‫החמירו רוב הפוסקים כמ״ש הג״פ והספר פ׳ ח דבגע הנשלח צריכין‬
‫צריך למידחסיה לכרעיה אארעא ‪ .‬הרי שגס באופן שרגלו נחתך‬ ‫לפרש בכתב ההרשאה שמות המקומות שדרים הזוג באופן שיצא‬
‫מן הארכובה ולמעה מכשירים החליצה אס יכול לדחוס ‪ .‬וכש׳כ‬ ‫הספק מלבנו ונדע בברור שלאשה זו שהיא אשתו באמת נשלח‬
‫בנ׳ד דחליצה כשירה הוא ועי׳ ב ב ה׳ ע )סי׳ ק ס׳ ע סקל״ג(‬ ‫הגע ‪ .‬ועי׳ בפ״ח )סי' קכ״ח סק׳ה( ‪ .‬ועיי״ש בחת״ם מה‬
‫שהביא בשם הר״מ פדוואה )סי׳ כ׳ג( מי שמתחייב לחלק ועוען‬ ‫שסיפר בעובדא שקרה אוחו עס הגאון רבי׳ משולם ז׳ל שדקדק‬
‫שרגליו נפוחות אס יוכל לעמוד על כפות רגליו חייב לחלון‬ ‫מל ההרשאה אף בקוצי של יו״ד ‪ .‬ועי׳ בד״מ )סי׳ קמ׳א(‬
‫דשפיר מצי דחיק ואף אס לא יוכל להלוך עס המנעל אין חשש‪.‬‬ ‫דכחב שמהרא׳י פסל אח הרשאה שהי׳ כתוב ח״מ ב ד ת כי‬
‫ובנד׳ד כתב כתיר שהאח הגדול יכול למידחס רגלו בארן א״כ‬ ‫לא עוב לכתוב ד ת או נקודות שלימות ונראה דאין לפסול‬
‫שפיר יכול לחלון ‪:‬‬ ‫בכה״ג אלא קודם שהלך השליח דעוב לכתוב אחרת אבל אם‬
‫א ך יתכן שימאן בזה מצד הבושה שמתאספים הרבה אנשים‬ ‫הביא השליח הרשאה שכתובה בכה״ג אין לפסולה ואין עתוחי‬
‫לביהכ״נ מקום החליצה ומתבייש לעמוד ברגל ערום והיא‬ ‫בידי להאריך עוד בזה אבל על כל האופנים הנס כשר למסור‬
‫מלאה פצעים וחבורות ע״כ ידע כת׳ר אשר לדינא יכול לעשות‬ ‫להאשה בלי שוס פקפוק ‪:‬‬
‫החליצה בבית אחד בבית היבם או היבמה או בבית אחד‬ ‫חוחס בחדש שבע ה׳הרס״ח ליצירה ‪ .‬בפה ע ע ט ר בו רג‬
‫מקרוביהם ולא דווקא בביהכ׳נ וכבר הוריתי להלכה בפה עדתינו‬ ‫הבירה ‪ .‬נאם יצחק דאנציג ‪,‬‬ ‫•‬
‫פ״ב כנדפס התשובה בספרי בית יצחק חאה״ע )סי׳ ל״ד(‬
‫עיי״ש וסיפר לי רב אחד שכמו כן קרה לו מעשה כזה במחט‬
‫שהחלון לא רצה לחת חליצה בביהכ׳נ מצד הבושה ורק בבית‬ ‫סימן לו ‪.‬‬
‫מיוחד ולא היה יכול לעיזוד על דעתו אס לעשות מעשה כזה‬
‫אך אחר שראה בספרי נדפס הוראה זו להיתר ושאל אח פי‬ ‫ב ״' ״ טי׳י׳ י ע ק ב‬ ‫כ ב ו ד הרב ה ט או־׳ג ח ד ב‬
‫דודו הגאון ר׳ שלמה ז״ל המ״ן דווילנא אם יכול לסמוך על‬ ‫ל ע ו ו נ י צ ק י יי א בי׳ ק א י ו ו א נ ק א ו ו פ׳ ק י ו ב ‪.‬‬
‫תשובתי והשיב לו ג״כ להיחר שיכול לסמוך ע׳ז ‪:‬‬
‫א מ נ ם בדרך עצה עצתי אמונה שכתר׳ה יכול לעשות בחכמה‬ ‫הניעני והנני משיב לכ׳׳ת בקצרה ע׳ ד שאלתו בענין‬ ‫מכתיו‬
‫היינו שמלמדין את הגדול לומר שלא ירצה לחלון מפני‬ ‫החליצה שבעיר א׳ ישבו שלשה אחים יחדו ואחד‬
‫מחלת רגליו והדין פשוע ביבמות )דף ל״ע( מצוה בגדול לייבם‬ ‫מהס הצעיר מת בלא בנים ובאה עתה האשה עס אחיו הגדול‬
‫ואס לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצי חוזרין אצל גדול ‪.‬‬ ‫של המת לחלון ‪ .‬והנה רגליו של זה היבס רעועוח מאד שיש‬
‫ורק יגלה אח הגדול בסוד שיעשה זאח לעובתו אבל אס לא ירצה‬ ‫לו חולי רפמאעיז ברגליו והילוכו קשה כמו יגרר גס עלו‬
‫האח הצעיר ממנו החוב עליו להחלין‪ .‬ואז אם ירצה האח‬ ‫מחולי זה פצעים על רגליו וביוחר על רגלו הימניח היינו במקום‬
‫הקען ממנו מה עוב אחר שאנו פישין ע פ׳י דין דהאח הגדול‬ ‫הקשרים על השוק יש לו פצעים קשים ומסופקני אס ראוי‬
‫אינו רוצה כי לא נזכר עעס וסבה במה שלא ירצה ואף אס‬ ‫שיחלוץ הוא במקום שיש אחר ברי וכנון ואפשר בכגון דא‬
‫יאמר סתם דלא ירצה חוזרין על כל האחין ומכש״כ דכאן יש עעס‬ ‫חליצח האח השני עדיפא ‪ .‬ובכלל מסופקני אס ראוי הוא‬
‫ברבר דלא ירצה מצד מחלתו שחלה את רגליי אך אס יחעקש‬ ‫ברגלים חלושות כאלו לחלון אף שהוא יכול למידחס רגלו ‪.‬‬
‫האח השני ולא ירצה אזי ימהר החליצה באח הגדול כי שהויי‬ ‫ובבקשה מכבוד הדר״ג להשיבני תיכף כי מחכים על תשובתו‬
‫מצוה לא שהינן כמ׳ש שם )דף ל׳ ע( וכן אמרינן שס )דף מ׳ז(‬ ‫עס החליצה ‪ .‬עכ״ל במכתבו ‪:‬‬
‫אצל גר אס קבל עליו המצוח שמודיעים אוחו מלין אופו מיד‬
‫מ״ע שהויי מצוה לא משהינן ‪ .‬זהו ברור להלכה ולמעשה ‪ .‬ומצד‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫זקנתי ותלישות גוי וביחוד כהיית עיניס אין באפשרי לבא‬
‫באורך ובפרט שאני יושב במעון הקיץ מחוץ לעיר ורק לפרקים‬ ‫בגמ׳ דיבמות )דף ד׳( מנין ליבמה שנפלה לפני‬ ‫גרסינן‬
‫אני בא העירה אך מה שנוגע בתקנות עגונות ‪ f>ic‬תתטגן‬ ‫י מוכה שחין שאין חוסמין אותה ]פי׳ אין סותמין‬
‫האשה‬ ‫‪7‬‬ ‫זיין‬
‫מהרי״ד‬ ‫עדת אחע״ז סיטן לו לי לזן‬ ‫תשובת‬ ‫‪5e‬‬
‫עשר שנים ולא ילדה ולא קבעי לאפיקה ילמיסב איפחא אחריתא‬ ‫‪:‬אשה ימיה הרבה מ נ י ממהר לפש־בו ומלטכ״ד כחבתי ‪:‬‬
‫מפקינן לה מיניה ב ע' כ ואפי׳ בשוטי כו׳ ובירישלמי)פ׳ אלמנה‬ ‫וווסס נוודש חמוז שגה ה׳חרס״ז ליצירה ‪ .‬ב פ ע ט ר כו ר ג‬
‫ניזוטח הלכה ז'( משמע דאין כופין דאיחא שם אמר שמואל‬ ‫הבירה‪ .‬גאם י צ ח ק ד א נ צ י ־ ג ‪.‬‬
‫אץ מעשין אלא לפסיליח כי׳ אם שמעני שמוציא שמענו שכופין‬
‫ומזה חמה הרא׳ש על הרי״ף ביבמיח )דף ס׳ד( יכחב יחמיהני‬
‫היאך נכיף כיון דאמר בירישלמי דאין כיפץ ]ושיטח הרא״ש‬ ‫סימן לז‪.‬‬
‫בכללותיו דהיכא דאיכא פלוגתא בין התוספתא והירושלמי ם'ל‬
‫נבוד ‪ T‬י׳ ד וי די׳ג הרב וע און;ה מפור ס ם חריף ובקי‬
‫להרא׳ש דפסקינן כשיטת הירושלמי[ ‪ .‬ולולא דברי הרב אלפס‬
‫היה נ״ל לומר להשוות הירושלמי עם תלמודא דידן עפ״י‬ ‫ב ח׳ ת אוצר יראת ד׳ טהורה ‪ .‬שי שי ת‬
‫הגמ׳ דכחובוח )דף ע״ז( דאמרו הא במילי והא בשוטי וי׳׳ל‬ ‫היוחסין בנ ש׳ ק קדושי עייון בק״ש םי'י׳ ש ל ו ם‬
‫דהא דמשמע מחלמידא דילן דכופין מדקחני יוציא היינו שכופין‬ ‫גוטמאן ש לי ט׳ א הנ א ב ד׳ ק יאססי ‪ .‬י‬
‫אוחו במילי דב״ד אומרים לו שהחוב והמצוה עליו לגרשה ואם‬
‫לא יעשה כמצות חכמים נקרא עבריין ]כמ״ש העור )סס״י‬ ‫מ ע הגשלח לו מאמעריקא מעיר נו־ארק והרב‬ ‫בדבר‬
‫קנ״ד( כל היכא דאןוור רבנן יוציא וימן כתובה אין כופין אוחו‬ ‫המסדר דשם כחב שס המגרש יחזקאל המכונה‬
‫להוציא אלא אומרים לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא‬ ‫^ ־דל‪ .‬וכתר״ה מסחפק בזה ימן כי הוא יליד יהססי ונקרא‬
‫חוציא מוחר לקרומך עבריינא חבל לכופו בשוטים לא עכ״ל[‬ ‫כס חזקאל ולא חצקל וכחב שהיא שינוי ממש ‪ .‬ובקש‬
‫דאין כיפין ‪ .‬היינו דאין כופין‬ ‫והא דמשמע מהירושלמי‬ ‫לסוח דעהי בזה ‪:‬‬
‫בשוטי ‪ .‬אבל במילי ס׳ל להירושלמי ג*כ דכופין ‪ .‬ולפו׳׳ז לא‬
‫פליגו חלמודא דילן עם הירושלמי ‪ .‬אלא מהרי״ף מוכח דלשון‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫יוציא דאמרו בגמ׳ משמע כפיה בשיכיי ‪ .‬ימזה ק׳ל על הרא״ש‬
‫)שם( דכמב ורש״י פי׳ בשמעתין שכופין אוחו ב״ד להוציא‬ ‫ה ^ ה יש לצדד■ להיחר כי שם חצקל הוא כינוי ליחזקאל בכל‬
‫וכ"כ רב אלפס כו' ולפי דבריו משמע דרש״י ורב אלפס‬ ‫מקימוח דליטא ‪ .‬וזה ברור מה שקורין אוחו ביאססי‬
‫שניהם פירשו דכופין בשוטים‪ .‬ואני חמה ע״ז דמש״כ רש׳י הוא‬ ‫חזקל‪ -‬כונחם לשם יחזקאל כמבואר בש״נ בשם חזקיה )אוח ד׳(‬
‫ביבמות )דף ס׳ ה( בד׳ה היא מהימנה וכופין אוחו ולא שהיא‬ ‫ואפשר בכה׳ג שהמגרש הוא במקום הכחיבה ושמה אנשים‬
‫חובטח גירושי[ אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה עכ׳ל ‪,‬‬ ‫לאלפים ממקומוח שונוח וביחוד ממדינח ליטא ‪ .‬ע' כ קראו‬
‫וי״ל דכונח רש׳׳י דכופין לאו בשיטי קאמר ולא ס׳ל כשיטת רב‬ ‫אופו חצקל כמנהג מדינחם ובכה״ג אין חסש למקום הנחינה‬
‫אלפס ‪ .‬אבל כונחו דכופין במילי ‪ .‬ורש״' לשיטחי׳ אזיל בכתובות‬ ‫כסברח ה ט׳ג שם ‪ .‬א״כ עיקר שמו יחזקאל וכחב כפי שיודעים‬
‫)דף ע״ז( בד״ה הא במילי פי׳ רש״י אפריה ורביה במיל'‬ ‫במקום הנחינה ושם הכינוי חצקל כפי שקורין אוחו רובא‬
‫מייסרינן בשישי לא כפינן ליה טכ״ל‪ .‬הרי בפירוש אמר דעל‬ ‫דאינשי במקום הכחיבה כמ״ש ה ט׳ג בגס שכחב בו יחזקאל‬
‫פ״ו רק במילי מייסרינן דהיינו ב״ד אימרין לו שמצוה עליך‬ ‫דמחקרי חזקיה‪ .‬וכש״כ בנ״ד דרובא דאינשי קורין חצקל באיש‬
‫לגרשה ואם לא חעשה כמצוח חכמים חהא נקרא עבריין אבל‬ ‫ששמו יחזקאל ‪ .‬וכ׳ב בלק״ש )סי׳ ה׳( אם במקום הנחינה ידוע‬
‫בשוטי לא רדינן לי׳ ע״ז ]וכן נראה מלשון רש״י בכחובוח )דף‬ ‫שם שזה יש לי שם נח נפחלי כו' אף שלא היו יודעין במקום‬
‫ס׳ג( בד״ה היכי דמיא מורדח דכופין דמשהין ניטה ופוחחין‬ ‫הנתינה שנרןרא במקום הכחיבה נפחלי לבד מ״מ כוחבין נח‬
‫כחובחה‪ .‬ע״ כ‪ .‬ה רי לדעחי דכפיה ליד בשיטים נאמרו כי גם‬ ‫נפהלי דמהקרי נפחלי כיין שהוא נקרא נפחלי לבד במקום‬
‫בהא דפוחחין מכחובחה ג״כ קרי לי׳ כפיה וכן בהא דכייפינן‬ ‫הכחיבה ‪ .‬יעי׳ בסיף ספר ט״ג בדיה ימי שעימד במקים אחד‬
‫לי׳ בחילי ג׳כ מקרי כ פי ה‪ .‬זהו דעח רש׳י[ וע״כ מוכרח‬ ‫ישולח הגס למקום אחר ובכל מקים יש לי שם אחר אם מוחזק‬
‫לפרש דמש׳כ ביבחוח שעלינו לכופו לקיים פ׳ו כונחו דכופין‬ ‫במקום הכחיבה שיש‪ .‬לו שם אחר במקום הנחינה כו׳ ואם‬
‫רק במילי כמו שפי' בכחובוח דאל״כ יהי׳ סוחר א״ע ‪ .‬וע״כ‬ ‫אין מוחזק במקום הכחיבה כו׳ א״צ לכחוב אלא שס של מקום‬
‫הרא״ש דמשוה דעח רש״י לדעח הרי׳ף דכיפין בכפייח שוטים‬ ‫הכסיבה אפי' אם שם של מקים הכחיבה הוא שם בלתי עברי‬
‫א'כ רש״י סוחר א״ע ‪ .‬דבפירוש אמר דאפריה ורביה במילי‬ ‫ישם של מקים הנחינה היא סס עברי עיי׳ש ‪ .‬יאי; להאריך בזה‬
‫מייסרינן ‪ .‬וצ״ע בדבר• הרא״ש ]ועי׳ בנוב״ח )סי׳ צ׳( בד*»‬ ‫כי לכל הדעוח מ ס כשר ייש למסור להאשה בלי שום פקפוק ‪:‬‬
‫ועוד דזה דפשיעא כו'[ ‪:‬‬ ‫חותם בחדש טבח שנח ה׳חרס״ז ליצירה ‪ .‬בפה‬
‫? ‪ S 0 2‬נראה מהגח' דבשהה עשר שנים ולא ילדה יוציא אוחה‬ ‫‪i‬‬ ‫פ ע ט ר בו ר ג הבירה ‪ .‬נאם יצחק דאנציג ;‬
‫בגט רק הפלוגחא היא אם כייפינן לי׳ ע״ז ‪ .‬א״כ‬
‫בהא דקמן דהבעל עומד וצווח דרוצה לגרשה כדי לקיים מצות‬
‫פ״ו בודאי כייפינן לה לקבל הגגי ואפי׳ להיש אומרים דדין זה‬ ‫סימן לח‪.‬‬
‫דשהה עשר שנים ולא ילדה נאמר רק בא׳י ולא בחו״ל ‪ .‬א ^‬
‫האס נרע הוא ממנה דהיכא דצוותח להתגרש ותובעת כחובתה‬ ‫באיש אחד ושמו חיים ליב בן נחן גרשון מעיר‬ ‫גשאלתי‬
‫אמרינן ביבמות )דף ס״ה( ההיא דאחיא לקמי׳ דר״א א׳ל‬ ‫וויסעגרא שנשא אשה ושמה תמרה בת אלכסנדר‬
‫הב לי כחובה אחר לה זיל לא מיפקדח אמרה לי׳ מסיבו דילה‬ ‫סטנדר הלוי וזה כשלשה עשר שנים ולא זכה להבנות ממנה‬
‫מאי תיהוי עלה דהך איחתא ‪ .‬פי׳ בזקנותה מה תהא עליה ‪.‬‬ ‫והוא רוצה לגרשה ולישא אשה אחרת כדי לקייס מצות פו״ר‬
‫אחר כי הא ודאי כפינן יכן בעובדא דאחאי לקמי׳ ד ר'נ א״ל‬ ‫והיא אינה רוצה לקבל גס אם יש לגרשה עכ׳י היתר ממאה‬
‫לא מיפקדח אמר לי׳ לא בעיא הך אחמא חיסרא לידה ומרא‬ ‫רבנים בגלל האיסור מחרם רגמ׳ה ‪, :‬‬
‫לקבורה אמר כי הא ודאי כפינן ‪ .‬א״כ בדידי׳ דמיפקד על‬
‫פ׳׳ו ואף אם נאמר דלא כייפינן בחו״ל על זה אבל בדידי׳‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫ג*כ יש הגיטנה בשיבה דילי' מאי חיהוי עלי׳ ונם שענת חוטרא‬
‫לידי' ומרא לקבורה ולמה לא כייפינן לה שתקבל אח הגט‬ ‫^ ר ס י נ ל ביבמות )דף ם״ד( ח״ר נשא אשה ישהה עמה‬
‫אחר שהיא לא ילדה זה כשלש עשר שנים וכפי עדות הדאקטורים‬ ‫עשר שנים ולא ילדה יוציא ויחן כתובה שמא לא‬
‫שאין לה חקוה והוחלח ללדת ולמה אין טענתו טענה וכי‬ ‫זכה להבנות ממנה‪ .‬ופלוגחא היא אם כייפינן לי׳ בזה אי לא‬
‫עדיפא הוא ממנו‪? .‬‬ ‫ומלשון חלמודא דידן דאמרו יוציא משמע בכפיה כמ׳ש התום׳‬
‫ל ב ל א זה דחה הרא״ש בשתי ידים אח דטח היש אומרים‬ ‫שם בד״ה יוציא כ‪ 1‬׳ וכן פסק הרי׳ף וז״ל והיכא דשהה עמה‬
‫שדי!‬
‫כו ‪51‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שו״ ת א ה ע׳ ז סי מן ל ח‬ ‫תשובת‬
‫הראשונים[ והאתרוניס יאק שליתותא דיג מ״ה קא מבדינן ‪:‬‬ ‫שדין פכר שנים קאי רק נא״י ולא בחו׳ל דזה לשון‬
‫ל כ ד י לחזק דברינו נברר יותר בכס דהיתרא בנדק שלפנינו ‪.‬‬ ‫הרא׳ש ויש רוצים לומר דהאי דינא דכהה פשר שנים אינו‬
‫דהנה הסכימו רוב הפוסקים גדולי הראשונים והאחרונים‬ ‫מהג נתי״ל דחלינן בפונש דירת י«׳ל ‪ .‬ולא מסתבר להורות‬
‫דרגמ״ה לא גזר במקום מצוה כמ׳ש המרדני והרשב״א בחשובה‬ ‫כן שיבטל אדם מפ״ו בםברא רפופה ז ו ‪ .‬דהא מוען רובא‬
‫)סי׳ ר' פ( וכ״כ מהרי׳ק )שרש ק״א ק״ז( ולפי דעתם דבמקום‬ ‫דאינשי שפרין ורבין בתו׳ל ולאחד מגי הלף שלא וכה להבנות‬
‫מצוה עון יבום וכיו״ב לא גזר וא־כ במקום פגון דאיש דלא‬ ‫מהאשה אתת נחלה לו בפונש דירת חו״ל לפוגירו מפ׳ו ‪ .‬וגם‬
‫תוהו בראה דמקרי מצוה רבה כמ׳ש במגילה )דן( כ״ז( דאין‬ ‫כל אלו אמוראי דבבל דשקלי וטרי בהאי דינא כולן לבני א״י‬
‫מוכרין ס״ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה וכמ׳ש המום׳ ריש‬ ‫שקלי וטרי ולא להם ? וגם הטור באהט׳ז )סי׳ קנ׳ד( הביא‬
‫חגיגה בד׳ה לא חו הו א״נ בנדון שלפנינו אין כאן גזירת רג מ׳ ה‪.‬‬ ‫דבריו להלכה וכהי שגם הרמב׳ן דמהו ככה ‪ .‬ונראה לי שגס‬
‫ובספרי בית יצחק שו״ת חאהע״ז הבאתי ראי׳ גמורה לדבריהם‬ ‫דטת הרמב׳ם )בפש״ו מה׳ אישות ה׳ח( כן ‪ .‬כי הביא דץ זה‬
‫אשר מצד הסברא יש לנו לומר דלא גזר במקום מצוה וההוכחה‬ ‫במי ששהה פשר ולא ילדה תצא ‪ .‬ולא חילק בין א׳י לחרל‬
‫לזה מהתוס׳ בפירובין )דן( ק׳ו( בד׳ה ולכהן וכו׳ אבל הכא‬ ‫כמ׳ש הגמ ״• שם ‪ .‬ומהשנה הראב׳ד שה בדין זה נראה שהולך‬
‫דכיומאת כהן ליכא כרת אלא לאו לא העמידו דבריהם במקום‬ ‫נ״כ בשיטה זו ודו״ק ‪ .‬וכ״ד רש׳י בנימיקי חומש שכתב מקן‬
‫מלוה כו' ובמצוה רבה אפי' בלא נפוח התירו כגון ללמוד תורה‬ ‫פשר שנים לשבת אברס בחרן ללמדך שאי; ישיבת תי׳ל פולה‬
‫ולישא אשה כו׳ הרי דגם חכמים לא העמידו דבריהם במקום‬ ‫‪,‬לו״ מן המנין ‪ .‬דקדק במלת לו ללמדך שיה דוקא באברהם‬
‫מצוה ‪ .‬ובמצוה רבה ודאי לא נזר רנמ״ה ‪ .‬ואפי׳ אם יהי׳‬ ‫ורל דדטתו בפי' הגמ׳ הוא כפי׳ תדמבי׳ן שהביא הפור שם ‪.‬‬
‫אצלנו ספק אס גזר והחרים גם במקום מצוה הלא כבר כתב‬ ‫דכך אט לומדין מאברהם שאם שהה א־ה יי״ד שנים בחו״ל‬
‫טעמו רק‬ ‫הב*ש באהע׳ז )סי׳ ח' סקכ״ח( דנזירח רגמ׳ה הי׳‬ ‫ואח״כ נכנס ל א ק א־ן ישיבת תו״ל פילה לו מן המנין ונותנים‬
‫משוס קטטא בפלמא ולא משים דררא דאיסורא דאורייתא ובכפיקו‬ ‫לו יו״ד שנים מפת ביאתו לאדן ‪ .‬אילי בזכית ה אין יבנה אבל‬
‫הולך אחר המיקל כ״ש בתקנה בעלמא ו טי' בנו׳ ב) מ״ ת חיו״ד‬ ‫מי שלא נכנס ל א ^ ודאי גס היא יוציא אחר יי״ד שנים פ*כ‪.‬‬
‫סי' קמ״ו( שחיזק סברא זו דחרם שטל הנולדים כחרם רגמ׳ה‬ ‫ורש״י כלל זה במלה אחת במ׳ש שאין ישיבת תו״ל פולה לו‬
‫הוא מדרבנן וספק להקל ‪ .‬ויש מן המחברים שכתבו דסרם‬ ‫מן המנין ‪:‬‬
‫רגמ״ה הוא משום דררח דאסורא דאורייתא דבריהם דחויים‬ ‫רואה שכל גדולי הראשיניס הולכים בשיפת הרא׳ש שדחה‬ ‫הנך‬
‫הס כמ׳ש בספרי בית יצחק שו״ת חאהע״ז סי׳ ליה דאס נאמר שיש‬ ‫דברי הי״א ‪ .‬וגס הרבה מגדולי האחרונים סברי הכי‬
‫בגזירתו חשש איסור דאורייתא מדוע לא נתפשטה בכל ארצות‬ ‫כמ״ש הניב״ת )סי' ה״ב( דהפלה להלכה דפפ״י התרת מאה‬
‫המפרב והמזרח וכל גדולי הספרדיים כמו הרמב״ס ודמימי'‬ ‫רבנים מותר ליקח תחרת דא‪:‬ן שליחותא דרגמ״ה פבדינן בזה‬
‫אתר שכבר שמטו מגזירת הגאוןשיש בזה נדנוד איסורא מדוע‬ ‫וגס מהר׳י מי ק מידה לזה ‪ .‬וגס רבינו הב׳י הורה להלכה‬
‫מוכחשהיארק מצד קטטה בעלמא‬ ‫החזיקו גזירתו ‪ .‬ומזה‬ ‫ולמפשה לישא אחרת והשכימו פמו הסבי״ט ושאר גאיני זמני‬
‫לא‬
‫כדעת הב״ש ‪ .‬והנה הרמ׳א באה״ע )סי׳ א׳( כתב וה״ה בכ״מ‬ ‫פכ׳ל ‪ .‬הרי דטתו להתיר בזה טפ״י התרה מאה רבנים ‪ .‬אך‬
‫שיש דיחוי מצוה כגון ששהה פם אשתו טשר שנים ולא ילדה‬ ‫םוןו דבריו בהשיבה הנ״ל המיה בפיני דסייס שם ‪$‬ך בדורות‬
‫בכגון דא לא החרים ולפי״ז יכול לגרשה בע״כ דמעולס לא גזר‬ ‫הקרובים לזממי לא שמטנו היתר טפ״י מאה רבנים בשהה‬
‫ט״ז רנמ״ה וכמ״ש הב״ש )שם( דאם רוצה לגרשה בזמן הזה‬ ‫פשר שנים וכתב הטפם בזה משים שהששי לדפח קצת פוסקים‬
‫בע״כ אחר ששהתה עשר שנים נראה בכה״ג לא גזר ר׳ג ‪.‬‬ ‫שאין דין זה נוהג בחו״ל טכ״ל ‪ .‬והוא פפס חליש מאד כי למה‬
‫ואפי׳ לדעת החולקים שהביא הרח״א דס״ל דתרם ר״ג נוהג‬ ‫לנו לילך בטקיפין לחוש לדטת ‪.‬קצת' פוסקי ם ולבפל מצות‬
‫אפי׳ במקום מצוה י״ל דהפמידו דבריהם דוקא בזמן הקדום‬ ‫פ״ו מציה גדולה מכל המצית ]בסרט דרוב פיסקים ס״ל דבמקיס‬
‫שהי' האיסור מצד החרס דהיינו עד אל‪,‬ה החמישי ‪ .‬אבל אחר‬ ‫מצוה לא גזר רגמ״ה כמה שהאריך להשיג בזה האחרון שבאחרונים‬
‫אלן( החמישי דכבר כלה הזמן ומכאן ואילך אינו אלא מנהג‬ ‫הגאון רבינו במל צמח צדק החדש בחאה״ט )פי' קל״ב( והטלה‬
‫שנהגו להחמיר לכן במקום ספיקא מעמידין פל ד״ת ‪ .‬אבל‬ ‫להתיר[ ולא לתיש לדמת גדולי הראשונים שהבאתי למטלה וגדולי‬
‫כבר הוכחתי למכולה מהחום׳ דעירובין דאין סברא לומר דגזר‬ ‫האחרונים שכולם הסכימו להיתר ? ;‬
‫במקום מצוה ‪ .‬והוא הוכחה גמורה ‪:‬‬ ‫הטפם האמתי במה ששמטנו היתר זה ]בשהה פשר‬ ‫לענ‪-‬ד‬
‫שנים ולא ילדה[רק לפרקים ולכיתיס רחוקות ובמדינות‬
‫א מ נ ם ראיתי לאחד ה; גדילי כאחרונים הוא הגאון בספרו‬ ‫שינות ‪ .‬הטטם דהמלכות במדינות מוחים בזה ידינא דמלכוח‬
‫ושב הכה; )סי׳ נ״ה( שהחמיר בזה ‪ .‬וסיום דבריו‬ ‫דינא ‪ .‬אבל ברשיון הממשלה מטשיס בכל יום בזמננו שמתירין‬
‫ולא אוכל לעמוד טל דברי הב״ש שהחליט להלכה לגרשה בע״כ‬ ‫לישא אשה אחרת בהיתר מאה רבנים ‪ .‬ופ׳כ יבינו הב״י שהי׳‬
‫ולא ידעתי טל מה סמך להקל בדבר חמור כזה ומסיים דלא‬ ‫בארצית המזרח ולא קבלו שם גזירת רנמ׳יה לא ישראל ולא‬
‫כהב״ש ‪ .‬ואני תמה על דבריו דהנה אחרי שהאריך בתשובתו‬ ‫האזרחים מהאומות החישביס ט״כ התיר ‪,‬בלי פקפוק כי שם‬
‫ודעתו להחסיר בזה סייס שם ‪ .‬וז״ל ‪ ,‬היוצא מכל שכתבנו דיותר‬ ‫אינו ניגט זה להממשלה ‪ .‬וכ*כ בס' מטיל צדקה )סי׳ ל׳ג(‬
‫י״ל שתקנח ר״ג הוי אפי׳ בשהה טשי שנים ולא ילדה ופ‪ 5‬״פ‬ ‫שחשש זה הוא רק מצד המלכות שימחו בזה ‪ .‬ולא כרבינו‬
‫מידי ספי! לא יצאנו ו א'נ הוי ספק איסורא ולתימרא ‪T';o‬׳‬ ‫הני׳ב דהכיטס שלא נשמט היתר בזמנט הרבה פטמים משוס‬
‫והנה נמלס ממט נשעתא דא ה מ ר דני) פ׳ החולז( שהביא חשו> ;‬ ‫שחששי לדפת קצת פיסקיס שטטם זה איני מחוור ‪ ,‬וט״כ‬
‫רנינו גרשום בעצמו שהשיב בזה״ל ‪,‬האיש הזה ישהה ט י משד‬ ‫נמדיגהנו מדינת רוסיא האדירה שאני מיסיס בצל כנפי מלך‬
‫שנים ואם לח הוליד יוציא ויהן בחובתה״ עכ׳ל ‪ .‬היי חזיצן‬ ‫הסד שנתן צו בחירות האמינה לכל האימות השינות התומים‬
‫דרנמיה בפצתו נתב כהב׳ש ומלשונו דנחב יוציא משמט נע*פ‬ ‫נצלו נראה ינשמט מעשים כאלו הרבה פפמיס בזמנים שונים‬
‫נמ״ש התום׳ ביבמות )דן( ס״ד( וא״כ דבריו ‪ .‬צפרנים במש״ב‬ ‫היתר טפ׳י מאה רבנים‪ .‬והממשלה מצדה תתן רשיונה פ״ז שמיתר‬
‫דיותר י״ל שתקנח ר׳ג הי' אפי׳ נשהה טשר שנים ולא ילדה ‪.‬‬ ‫לו לישא אפה אחרת נפי פסק ההלכה היוצא ממאה הרבנים‬
‫גם מה שכתב לבסוף ועכ׳פ נזידי פפק לא יצאנו ‪ ,‬ר״ל הספק‬ ‫וגם אנכי הצעיר נמניתי בהיתר זה למאה רבנים נמה פטמים‬
‫הוא אולי הי׳ תקנח ר״ג גס טל אופן זה היינו בשהה פשר‬ ‫נאשר תראה תשובתי בכפרי ביר‪ .‬יצהק חאה״ט )סי׳ ל״ה( ‪.‬‬
‫שנים ולא ילדה ‪ .‬והוא תמוה איזה ספק יש כאן בתקנתו הלא‬ ‫ופ״׳נ כשבא עובדא כזה לפנינו ונראה טפס מבורר להתיר אי;‬
‫ברור מללו בהתשונה שהשיב ר״ג בטצמו ? וגם במה שהשיג טל‬ ‫אני אחדאין לחשיש לדפת קצת הפוסקים הסוברים ראינו נוהג‬
‫הב׳ש ואמר דהוי ספק איסורא ולתומרא תמה תמה אקרא‬ ‫זה בזמננו ‪ .‬אך עלינו לפסוק כרוב גדולי הראשונים ]הס כרמנ״ם‬
‫איזה איסור יש כאן דהלא תחנתו הי' דק מצד קביטה ולא‬ ‫והרמנ׳ן רש׳י והרא״ש והטור והב׳י והגמי״י ועוד הרבה מן‬
‫מהרי׳׳ד‬ ‫שו״ת אהע״ז ם'מן לה‬ ‫תשובת‬ ‫‪52‬‬
‫משוס איהורא ‪ .‬ו פ'כ אין בהשגחו ממש ודנרי הב״ש דנרים פד שיצא כו׳ ומלשין הרמב״ם שכתב סתם שוחמין דמשמע אפי׳‬
‫בפ״ע כמ׳ש המל׳מ ובאמח דאפי׳ לשיטת הירושלמי אפי' בבית‬ ‫ברורים הם להלכה ולמעשה ‪:‬‬
‫'•‬ ‫האסורים אין שוחטין עליהם בפ״ע ‪:‬‬ ‫ש‪ 1‬ב ראיתי שנס הגאון בעל צמח צדק החיש בחאה״ע )סי׳‬
‫א מ נ ם בספרי בית יצחק שי״ת חיו׳ד )סי׳ ט׳( כחבחי בכונת‬ ‫קל׳ב( השיג על הגאון ושב הכהן וכחב להלכה דבשהה‬
‫הרמב׳ס מפעם דחזקה אלימתא הוא דישראל לא‬ ‫‪.‬‬ ‫יו״ד שנים ולא ילדה פסק הב״ש דכופין לגרש אן( שבחשו' שב‬
‫יעקב )סי' א'( לא פסק כן דבריו חמוה־ס דבגה פסקו מל מיהדר מטעם הכחוב שארית ישראל גו׳ ע״כ חפם דעת ד‬
‫סברח פוסק אחד נגד כל הפוסקים והעוש׳ע וכבר האריך יוחנן מתלמודא דידן מש״א בסיפא דבבה״א דישראל שיחטין‬
‫הגאון חתנו של ושב הכהן והטלה בפשיעוח דכופין האשה אף בפ׳ע כי הרמב״ס לשיטתי׳ דפסק )בפ״ב מה׳ ק״פ ה״ב(‬
‫להתגרש בע״כ ]והוא היפך דטח חותנו בעל ושב'הכהן[ וכ׳׳ד דשוחטין על היחיד כר׳ יוסי בפסחים )דף צ״א( דאמר יחיד‬
‫הבית מאיר )סוס״י קנ׳ד( שחולק על הש׳י הג׳׳ל עכ׳ד ‪] .‬ודע ויכול לאכול שוחטין עליו וגס מפעם הנאמר בקרא אשר פיהם‬
‫דכחב השבויי )ח״א סק״כ( דהיכי דשרי לגרשה בע׳כ כמו דבר שוא תפס שיפית הירושלמי במ״ש בשם ר׳ יוחנן דהיכא‬
‫בנ״ד שכתב הב׳ש דשרי לגרשה בע״כ ‪ .‬א*צ לשאול לה כנוסח דחבשוהו כיתיס אין שוחטין פליו אפי׳ פ ס אחדים ‪ .‬וכיה דרכו‬
‫סדר גיטין רק ילך המסדר והבעל והסופר והעדים עס הגע של הי מ ב׳ ס ליקח הדרשה היותר פשוטה ולפפמים מביא פסוק‬
‫לחדרה ויזרוק לה הבעל הגס תוך ד״א שלה ‪ .‬ולומר בוריקה שלא נזכר בג׳מרא כלל ]ועי' בלח״מ רפ״ט מה׳ מאכלות אסורות[‬
‫הריז ניסך ובו חהא מגורשת ממגי ומותרת לכל אדם ‪ .‬דמש״א וכמבואר בכללי הרמב״ם‪ .‬וכן נראה מהרמב״ס בפי׳ המשגה‬
‫ואת לא העביד עובדא עד דמעי גיכיא לידה והו לאסרה שבשניהם מפס לשון המקרא כמ״ש שס וכן מי שהבטיחוהו‬
‫להוציאו מבית האסורין בשני תנאין הא׳ שה־׳ בביה״א של אותן‬ ‫ולא לאוסרו[ ‪:‬‬
‫י׳ל דאפי' לקצה הפוסקים הסוברים דגם במקום מלוה שהכתוב העיד עליהם אשר פ־הס גו׳ )כלשון הירושלמי שהביא‬
‫נזר ‪ .‬יש להתיר בג״ד מסעם אחר שנם הס מודים לוה החום׳( אבל אס הי' בבית האסורים של ישראל אס הבטיחוהו‬
‫כי כבר כחב בחשו' מהרשד׳ס חאהע״ז )סי׳ ק' כ( לעגין מורדת ודאי יוציאוהו דשארית ישראל ג ו׳ ‪ .‬ובזה מיושב קישי׳ רבי'‬
‫שעברו יותר מן ג' שנים ואינה רוצה להתקרב אליו כתב כיון המל״מ טיי״ש‪ .‬ולפי פירושנו בכונת הרמב״ס יש להוכיח קצת‬
‫שאדם יצרו מבחון וחושש שמא ח׳ו יתגרה בו ויוציאנו חון כשיטת הר״ת דסמכינן על חזקה דלהבא שפליג בזה על רנינו‬
‫למחיצתו ‪ .‬וכמו דאמרינן בשבועה אדעתא דהכי לא נשבע ‪ .‬מגחם בקידושק )דף מ״ה( בתוד״ה בפירוש כו׳ דס״ל דחזקה‬
‫כן אמיינן אדעסא דהכי לא תיקן ר׳ ג ‪ .‬וכן בחשו׳ רדב׳׳ז לא מהני על להבא ‪ .‬ועי׳ בנו״ב קמא חיו״ד )סי׳ ג״ו( ועי׳‬
‫)ח*ב סי׳ ס*ש( לענין מורדת כ״כ דאדעתא דהכי לא תיקן בספר עין יצחק למרן הגאון דקאוונא )סי' נ״ז( ־שמסתפק בזה‬
‫ר״ג ‪ .‬ומצאתי בחשו׳ הרא*מ להגאון מהר״י מרגלית )סי׳ כ״ט( מטעם דחזקה בחשש דלהבא לא מהני כשיטת ר״מ בתוס׳‬
‫שכתב להחיר חר״ג גס משוס מכשול עבירה והביא ראי׳ מת״ה דקדישין )דף מ״ה( והעלה דחזקת כשרות חזקה אלימסא הוא ‪.‬‬
‫)סי׳ רפ״ג( הובא ברמ״א )סי׳ א'( ועי׳ 'שם בח״מ סק׳׳י מה ומהני אף בחשש דלאת״ז ונסתייע מגמ׳ דפסחיס )דף צ״א(‬
‫שהאריך בזה ‪ .‬ורביגו תפארת ישראל בקוגט' אבי מזר )הנדפס דסמכיגן על הבטחת ישראל לשחוט עליו הפסח משום שארית‬
‫בשלהי סדר גשיס( הביא בשס זקינו מ און ר' ישראל מש״כ ישראל גו׳‪ .‬ומזה הטעם א*י שארית ישראל גו׳ המציא‬
‫בחשו׳ ‪,‬בית ישראל״ וז׳ל דאף את״ל דחדרגמ׳ה גס במקום רבינו מהר׳י חאגיז ז״ל דיז חדש במי שמכר חפן לחבירו וקבל‬
‫מצוה ‪ .‬עכ'פ במקום עבירה לא גזר ומה״ס הסכים לב׳ש המעות ועדיין לא משך הלוקח מותר המוכר להשתמש באותם‬
‫ססקנ ‪ r‬דבשהה־עשר שגיס ולא ילדה מגרשה בע״כ דלא נזר מעות מטפס שאמרו מי שפרע מדור המבול יפרע ממי שחינו‬
‫במקום פשה דפו״ר כספ״ח דפסחיס דעשה דפו״ר עדיפא כעשה עומד בדבורו ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ימצא בפיהם‬
‫דרבים כהחום׳ שם )דף פ״ח( דמה׳ט כופין בחצי עבד לשחררו לשון תרמית כמבואר בה״ג בס׳ הלק״ט )סי׳ קס׳ט( ובזה אין‬
‫מקום לדברי המפקפקים שמא אינו חושש לקיום פו״ר‪:‬‬ ‫ולעבור בעשה דלעולס בהס תעבודו כו' ‪ .‬איברא שיש מהאחרוגיס‬
‫ע‪ 1‬ד >'ל שיש לצרף לזה דברי הגאון בעל גליא מסכתא )סי׳‬ ‫'דלא ס׳ל זה מסעם שכתב הש׳ך ביו״ד )סי׳ רכ״ח סק*ת(‬
‫ט״ו( במש״כ ונראה ראיתי דאין לחשוד שוס אדם שירצה‬ ‫דמלתא דאיסורא אפי׳ אינו רק מדרבנן כמו שחוק בקוביא אין‬
‫מתירין לו ואפי' צווח ואמר לא יכילגא למיקם בשבועחי לא לעבור על חרגמ׳ה והוא עפ״י מש״כ ביו״ד )סס׳י רכ׳ח( דאם‬
‫משנחיגן כו׳ והרי חר״ג חמור כשבועה כמבואר בפוסקים ‪ .‬אמר הנודר שאנוס היה אף שכולם כו׳ דמסתמא אינו חשוד‬
‫וכ״כ החשב״ן )ח״ב םס*י י״ג( דאין להתיר עבירה כדי שלא לעבור על עונש גדר כו׳ וה׳ג דמסתמא קושטא קאמר דאל׳כ‬
‫יעשה עבירה ומלמדין אותו להשביע את יצרו ‪ .‬עכ״ז חזינן לגדולי הרי הוא עובר על חרגמ״ה ‪ .‬וכ'כ הגוב״ת חאה״ע )סי׳ א׳ ‪.‬‬
‫הרבנים דהתירו חר״ג גס באופן זה אף דלא הי' שם הסעס י״ג( ‪ .‬וגס יש לתקן בנקל החשש הזה היינו להזהירו דאם משקר‬
‫משוס מצות פו׳ר משום דיש לומר דבכה׳ג לא תיקן כלל ‪ .‬בזה נחפם כל ימיו בחר״ג כמ״ש הגאון חפארת ישראל בקונט׳‬
‫ומכ׳ש בנ״ד שיש בו סעס מכשול עבירה וספם משוס מצות אבי עזר בשם אביו הגאון ר״ג ז״ל ‪ .‬וז׳ל בגתגרשה מדינא ע״י‬
‫פו״ר ע״כ יש להתיר לגרשה ולישא אחרת בלי שוס פקפוק ‪ :‬דבורו וחין ב׳ד יודע אס משקר דא׳א לברר אזי סני להזהירו‬
‫ראיתי למחברים דחותריס ומחפשים חומרות שמא אינו דאס משקר ומגרשה בע״כ נתפס כל ימיו בחדר׳ג כח* ש בחו״מ‬ ‫והנה‬
‫חושש לקיים פו״ר ואגו מתירין רק מעעס מצות פו״ר ? )סי׳ פ״ז סל״ד■( וכעין זה כתב הגאון אבד״ק פיורדא בסוף ספר‬
‫ולענ״ד הס פטומי מילי ואין לשוס לב לחששות כאלו דכלל הוא ושב הכהן לחוחגי זצ״ל ‪ .‬אמנם אס בנדון כזה ששהה יו״ד שנים‬
‫בידינו דאחזוקי איגשי ברשיפי לא מחזיקינן מסעם הכתוב וזרע אין לו כלל אס הבעל מעצמו מונע ממנה תשמיש לחוד‬
‫)צפניה ג'( שאריח ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכמו או שאר וכסוח לחוד והאשה תוכל להספיק אפי׳ בצמציס אז‬
‫דאמרינן בפסחים )דף צ״א( אמר רבה ב״ה א״ר יוחנן לא ראוי שלא יצא הקלה בישראל ח״ו וראוי להחרים בב״ד על‬
‫חגאי דהיינו אס כונתו לש״ש לקיים פו״ר אין כאן לא חרס‬ ‫שנו אלא בית האסורים דכותיס אבל בית האסורים דישראל‬
‫ולא שמתא אבל אס און בקרבו שכל חפצו לפוטרה בנס מבלי‬ ‫שוחסין בפיע כיון דאבטחיגהו מפיק לי׳ דכתיב שארית ישראל‬
‫גו' ועי׳ בהוס׳ שם שימת הירושלמי בזה בהיפך דאמר ר' יוסי לישא אחרח בת בניס אז יהי׳ הנדוי חל ‪ .‬ומפתה אין לחוש‬
‫בר בון בשם ר׳ יוחנן כשחבשוהו ישראל אבל חבשוהו כותים לחקלה כי מי שיש בו פגיה אחרת הנידוי מעכב אותו מלגישות‬
‫שלא כהוגן כו׳ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫אין שוחע־ן עליו אפי׳ פס אחרים אשר פיהם דבר שוא והייגו‬
‫ו כ ב ר נודע אשר לפי דעת גדולי הפוסקים התקנה והגזירה‬ ‫איפכא משמעחין ‪ .‬ומטעם זה ניחא לי׳ להרמב׳ס )בפ׳ב מה׳‬
‫כך היתה שיהי׳ היתר לגזירתו זו דשתי נשים עפ׳י‬ ‫ק״ס הלכה ט׳( לפסוק כשיטת הירושלמי וכתב מי שהי׳ חבוש‬
‫כו׳ והבטיחוהו לצאת לערב שוחסין עליו כו׳ בדיא כשהי׳ חבוש מאה רבנים באופן כשיראו סעס מבורר להתיר כמ״ש מהר״מ‬
‫ני ד ישראל אבל אס הי׳ תביש בידי כותים אין שוחטין עליו מרוטיגבורג ומהר״י מיג״ן‪ .‬וברד הנועם מבורר היסב ברור‬
‫גמור‬
‫כז ‪53‬‬ ‫מהרי*״ד‬ ‫שרת אהע״ז ‪ p'D‬לח לט‬ ‫תשובת‬
‫)סי׳ רז( שרצה לדון בזה יניי! דהמרז להאשה שמקבל הגט‬ ‫גמור נדיז כ ב׳ד הנון שאפס מקום לרפאומה עוד ור‪1‬צה לקיים‬
‫ואינה מרוציח כלל די׳ל דמחויבח צהתזיר לו ההוצאות סן מאה‬ ‫מצוה פו׳ ר אין ברור גמור מזה ואן‪ £‬באמת ברד א״צ לזה‬
‫רבנים וכיוצא בזה כדין כל מסרב כמבואר בחוימ )סי׳ י״ד(‬ ‫דמבואר בפוסקים דהינא דמה״ד לגרשה א״צ הימר מאה‬
‫דמחויב לשלם ההוצאות ‪ .‬ולפי׳ז בנ״ד דהדין ברור דמחויבח‬ ‫רבנים ול'מ לפנין הימר גירושין ‪ 3‬ע' נ ני לא נזכר בהתקנה‬
‫לקבל גט מרצונה והיא מסרבת ‪ .‬ופ׳כ הוצרך הבטל להשתדל‬ ‫שיהי׳ מפי׳ ק״ר אלא אפי׳ לפנין הימר הב׳ ג״נ איל ק״ר‬
‫אחר הימר מן מאה רבנים ופ״כ נקראת מסרבת וחייבת‬ ‫וכתוב בהשו׳ מהר״מ פדווא׳ה )סי׳ י״ג י״ד( דנ״ מ שנוכל‬
‫לשלם הוצאותיו ‪ .‬אבל למפשה הפלה דיש להשליש כל כחובתה‬ ‫לומר שלא תיקן הגאון זיל א״צ היתר קיר וכונת התקנה שאין‬
‫ולא ידקדק טמה בזה רק מה שיש ת׳י האשה מכבר ינכה‬ ‫להמיר אלא פ פיי מאה רבנים ‪ .‬היינו ‪ .‬באופן שנוכל לומר שגס‬
‫וישליש המותר ‪:‬‬ ‫עיז תיקן אס נראה בפיני הב׳ד להמיר מפטם כו׳ וא״כ לפיד‬
‫פ ס ק הלנה ‪ .‬אחר שיסוד התשובה בהימרא דהאי גברא‬ ‫דוב פוכקיס דלא גזר במקום מלוה ‪ .‬וברד דפיגן באיש דלא‬
‫י בנ״ד נבנה ביסודות נאמנים וביחוד אשר שלש אלה‬ ‫תוהו בראה דמיקרי מצוה רבה א'כ איל מאה רבנים ‪ .‬אך מי‬
‫יפשה לה ‪ .‬השלשת הגט ‪ .‬והכתובה ‪ .‬והימר מן מאה רבנים ‪.‬‬ ‫יפדב לבי נפשות מפשה נגד המנהג שכבר נהגו להתיר דוקא‬
‫ננפהה אין לפקפק בזה והנני אומר להלנה ולחפשה להתיר לר׳‬ ‫פפ״י מאה רבנים כמ׳ש ה ח' מ והב״ש ‪:‬‬
‫חיים ליב בן נתן גרשון מפיר וויפפגרא לישא אשה אחרה‬ ‫ו ב ^ נ י ן השלשת הגגי ביד את־ והשלכת הכתובה לכאורה י״ל‬
‫אחר שיקיים את נל המוטל פליו על פי דת מוה׳׳ק ‪ .‬ובתנאי‬ ‫י אשר בניד אין היזייב להשליש הכתובה כמ״ש הנובית‬
‫קודם למפשה שיהי׳ לו רשיון ט״ז מהממשלה הרוממה יר״ה‬ ‫)סי׳ קיב( דכיז שהיא מסרבת מלקבל גט אין לה פליו שוס‬
‫פפ׳י חקי ונמוסי המדינה ‪:‬‬ ‫הביפה מחמת הכתובה ‪ .‬ואך דבאבה שנשמכיית אין נומנין‬
‫מותם ביום פש״ק ר׳ח אלול שנת התרכ״ח ליצירה ‪ .‬בפה‬ ‫היתר לבפל פד׳ שישליש הכתובה כמבואר בכ״ש )סי׳ סקכ׳ג(‬
‫פעטרכורג הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪.‬‬ ‫שאני המס שהיא אניסה וא׳א לה לקבל גט אבל בזו שיכולה‬
‫לקבל גס כי׳ ‪ .‬אך כדי דלא נהוי ב'ד שריא ראוי להשליש‬
‫תודה ל אל ששלח עזר בהדפסת ייי ק א ב ן ע ז ר ‪ ,‬ו ע ״'‬ ‫הכתיבה קודם כתיבת הגט כי הכתובה ותנאי כתובה שהוא‬
‫להקשיב‬ ‫נ שו או ת לאל עליון ‪ .‬אוהב צדקה וטשפי! ‪.‬‬ ‫מפב״ד ותנאי ב׳ד ו־פבו־ קרקפית בקנין אלים טפי האשה‬
‫תחינ תי בם י ט ב הגיון ‪ .‬בה שלמת חלק ח ש ן ה מ ש פ ט ‪.‬‬ ‫דנקראת מוחזקת ‪ .‬וראיתי למרן הגאון דר^וונא בפין יצחק השני‬
‫י»(‪-‬‬
‫ש א לו ת ו ת שו בו ת ת ״ מ‬
‫החנונים פל החביות נו׳ והרא״ש בשם ר״ח פייש נ ד ^ שנהגת‬ ‫סיטן לט‬
‫הסותרים בגמר המקח תוקע כפו לנך חברו ובזה נגמר המק ‪(,‬‬
‫וכל כיוצא בזה • ונ״כ הרמב׳ס )בפ׳׳ז מה׳ מנירה הלכה ו ‪1‬‬ ‫ישפ*ת ה׳ היים ושלום לכבוד י די׳ ע ^ י ׳ ג הרב‬
‫ואס מנהג המדינה שיקנה הרישם קנין גמור נקנה המקח וא‬ ‫המאור דגדול ‪ .‬הריף ובקי בח״ת יראת ה׳‬
‫אחד מהס יכול לחזור בו ‪ .‬ונתב הרה׳׳ח שהוא מהנמ׳ הנ׳לג‬ ‫הוא אוצרו כ ש׳ ת מי׳ד■ חיים יוסם נ׳י ה א ב ד׳ ק‬
‫ובאמרא דנהיגו למיקני ממש קני ‪ .‬ושמעינן מיניה ני המנהג‬ ‫*‬ ‫אפטא ז‬
‫מבטל ההלכה וכל כיוצא בזה שבכל דבר שבממון פפ״י המנה‬
‫קונין ומקנין והלכך בנ״ד שנהגו התגרים לקנותו קנוי ט' כ ‪.‬‬ ‫מ כ ת ב ו הגיטני ונפשו בשאלתו בראובן שאמר לשמפון ליסע‬
‫]ופי׳ בר״ן בב׳׳מ דך פ׳׳ד[ ונבר נתב הרמב״ס )בפ׳ד מה״ש‬ ‫אמו פל ליציפאליס ‪ .‬והשיב שמפון שנוסע טס איש‬
‫ושותפין ה״א( כללו ש״ד ‪ .‬בכל הדברים שקונה הלוקח באותן‬ ‫אחר להמס ‪ .‬ונא ‪ x‬באו פל הליציפאצי׳ משה ראובן שותפות‬
‫הדברים עצמן קוגין השותפין זה מזה הממון המופל ביניהם‬ ‫טס שממון ‪ .‬היינו ‪ .‬שיהי׳ לשמפין פשר פ'צ ופשו קיום האנדשלאג‪.‬‬
‫להשתתך בו ‪:‬‬ ‫■‬ ‫ואמר לשמפין שיסיים את האנשים שבאו ג״נ לשס • ■‬
‫ו ה נ ה בקנין ם־פומתא אס הוא קגין דאורייתא או דרבנן ‪.‬‬ ‫בפסק זה שלא יקלקלו המקח ושממון משה כך ופייס להאנשיס‬
‫מחלוקת האחרונים בזה ‪ .‬דפת הנתיבות בחו׳׳ת )פי׳‬ ‫האלו ‪ .‬וראובן קנה הנוסק הלז בהליליפאצי' פל שמו ושממון‬
‫ר׳׳א סק״א( דסיפומתא לא הו־רקקנין דרבנן‪ .‬ופ״כ לש־פח־׳ן■‬ ‫הניח מפות בפסק זה פל פיפליס ‪ .‬ואח׳׳ז א׳ל ראובן שלא יהי׳‬
‫נתב במקו׳׳ח )שי׳ תמ״ח סק׳ב( וז״ל לענין אי חהני קני׳‬ ‫שומך פמו בהפסק ‪ .‬ו שוק י אונן שלא א מי לו שיהי׳ שומך‬
‫דרבנן במכירת חמן כגון אג״ק או ם־פומתא נראה דמהני נו‬ ‫ואפי׳ אס אמת הדבר שאמר לו כך אומי שמשמה היה בו‬
‫דהנא במכירה חמן דהוא רק נגד הביעור שחייבו חכמים‬ ‫וסופן שאמר לו שבפד סדחחי שיפנים את האנשים יתן לו איזה‬
‫דמדאיר״תא בבטול סגי נו׳ אין קנין זה רק נגד הביעיר שהוא‬ ‫רו'נ ‪ .‬ושמשון פו ק שאמר לו ראובן שיהי׳ שותף פמו בפסק‬
‫מדרבנן מהני קנין דרבנן ‪ .‬ובזה מיישב קושי׳ המ״א טל המ׳ב‬ ‫זה ‪ .‬וע״ז טשו הארדשלאג ‪ .‬וגם ע ד טמנת ראובן שלא קנה מחמס‬
‫שפסק דקנין שהוא מנהג הסוחרים מהני מהא דאמרינן בכורות‬ ‫י מחמת שהשתדל בפצמג שממין מנחישו‬ ‫הליציטאצי׳ ‪ .‬רק ׳‬
‫בדיניהם שפסקה להם מורה נו׳ די״ל דשאני גבי בכיר דגטינן‬ ‫וטוטן כעדי שלא הי׳ כך רק בשבילו ובגלל השתדלותו נשאר הפסק‬
‫דוקא קנין דאורייתא משא׳׳נ בחמן לא במינן רק קנין דרבנן‬ ‫ביד ראובן‪ .‬אלו טפנותיהס ‪ .‬ויפן אשר מתשובותיו שהשיב לי בהרבה‬
‫להפקיט חיוב ניטור שהוא מדרבנן וסיטימתא היא קרן דרבנן‬ ‫טניניס ראיתי אשר ננ תי ה הוא ממית בתורה‪ .‬בסלסול וסברה‪ .‬קולט‬
‫פכ״פ כמבואר בש׳׳ם דסיפוממא קני פכ״ל ‪ .‬ואנכי נבר קיימתיה‬ ‫אל השפרה ‪ ,‬באורח ישרה‪ .‬ט' נ בקשתי להשיב לי חשובה בוה ‪.‬‬
‫סברא זו מפצמי בספרי ב׳י חי רד )סי׳ י״ט( והשגתי שם פל‬ ‫זהו תוכן מכתבו ‪:‬‬
‫הכנסת יחזקאל ) סי׳‪:‬״ ד( פיי׳ש היפב והתת״ם הכריע בח־ו ‪r‬‬
‫)סי׳ שי״ד( דסיפימתא הוא קנין דאורייתא ממש ‪ .‬ושם בבית‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫יצחק סי׳ הנ״ל הבאתי דברי הגאין מקאווגאבפין ינחקשנוטה‬
‫לדמה זו ‪ .‬ומש׳נ שם לפגין ס״ם השגתי פליו ממהרי׳ט‬ ‫ג ר ס י נ ל בב״מ )דך פ׳ד( א׳׳ר פסי משמי׳ דרבא האי סישומחא‬
‫אלגאזי טיי״ש ‪:‬‬ ‫׳ קגיא למאי הלכתא ר״ה אמר למיקני׳ ממש רבנן‬
‫ו נ ר א ה לפנ׳ד לחזק דטת רב־נו בחת״ס ני מה שנתברב־נו‬ ‫אמרי לקבולי מי שפרט והלנתא לקבילי טליה מי שפרט ובאסרא‬
‫הנתיבות בשם המרדני דלא מהני סיטומתא בדבר‬ ‫דנהיגי למיקני׳ מגיש קני ‪ .‬ט*כ וסרש״י סיפומהא תומם שרושמין‬
‫שלא‬ ‫'‬
‫מהרי״ד‬ ‫שרת חו״מ סימן לס‬ ‫תשובת‬ ‫‪54‬‬
‫מוכח סי׳ ^קכ״ט ס׳ ה והסמ״ט סקנרו( דב מטם שנהנו לקנוס‬ ‫סיון בדבריו כי המרדני הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫סקום‬
‫בלא בא למולם ; יש לי ‪.‬‬
‫בס'כ מועיל אף לחייב א׳ ט בחיוב מרבות ‪ .‬ו ‪ -‬׳ בהנהוס חו*מ‬ ‫בגמ׳ דפבס )בפר״א דידלה( ‪ .‬ודל שם ‪ .‬מי בנדר לחבירו‬
‫דפוס לבוב ילממשה אין הח״כ שקורין האנדשלא׳ג‪ .‬מחזה‬ ‫להיות במל בריתו או למול בנו צריך לקיים לו ואפ״ג דאין‬
‫ההתחייבות דאינו אלא מנהגא בין הסגרים כשגומרים זה לקטת‬ ‫אדם מקנה דבר שלב״ל מ*מ הואיל ומנהג בני אדם שנודרים‬
‫וזה למכור ‪ .‬וכן מורק בכל בחי דינים בישראל[ ‪ .‬ב( לא ביאר‬ ‫זל׳ז ומקיירין גם כאן צרץ לקיים וראי' מדאמרינן בב' מ האי‬
‫כת״ר אם ראובן כופר בזה שפשה טמו ס״כ או ל א? דאס‬ ‫סיסומחא קניא‪.‬ואבחרא דקני ממש קני כלומר כסימוממא‬
‫כופר הדין מפורש דצריך לישבט שלא נתן לו ח״כ כמבואר בחו׳מ‬ ‫בשביל שכך נהגו ‪ .‬ה״נ כך נהנו ‪ .‬וצריך למיין ומיהו ר׳‬
‫)פי׳ פ״א סכ׳ח( ‪ 1‬ת״כ הוי כשבוטה ]וכמ״ש בחו׳מ )סי׳ ר״ז‬ ‫יחיאל היה אומר דאם הוא מהנה במודה ממוברת אינו כלום‬
‫סי״ט( וטי׳ םמ״פ וש״ך שם וטי׳ בסימן ר״א לטנין דדך‬ ‫דהוה דשלב׳ל דלא דמיא לסיפיממא ‪ .‬דהתם בא למולם‬
‫החגרים במו״מ[ ודוקא כשמודה בדבר או איכא טדים אבל אש‬ ‫הלכך מופיל המנהג להחשיבו כקנין‬ ‫ומוטיל בה קנין‬
‫כיפי או אימר טל חנאי כך וכך נאמן פ״כ ‪ .‬וכתב הקצה׳ת‬ ‫גמור אבל דבר שלא יוטיל קנין כמו בדבר שלב״ל לא‬
‫הקכ״ה ונראה דשבומה צריך שלא נתן לו ח״כ ואט״ג דאס‬ ‫מצינו שיומיל בו המנהג להחשיבו כקנין גמור ‪ .‬מכ׳ל המרדכי ‪.‬‬
‫אמר שנהן לו כפו ליחן לו מחנה והוא כופר פכיור מן השבועה‬ ‫הרי נראה שדמה המרדני בטצמו בדבריו הראשונים שמומיל‬
‫כמ״ש בחו״מ )^י׳ ס׳ז סל״ד( היינו משוס דהחס לא נתחייב‬ ‫קנין םימומחא והביא ראי; מגמ' דב'מ ומדמה קנין זה לקנין‬
‫המהנה אלא ב ת'כ ואין נוהנץ שבועה טל שבוטה ‪ .‬אבל הכא‬ ‫סיסומהא ומסיים דההם בם־פומהא בשביל שכך נהגו ‪ .‬ה'נ כך‬
‫אין החיוב ט״י השבוטה דהח מודה שחייב לו כו׳ והשביפה‬ ‫נהגו ‪ .‬ורק באחרונה הביא דמה ר׳ יחיאל דאס הוא ממנה‬
‫לסלק השטאה כו׳ ‪ .‬וכן בנ״ד דלכחורה י״ל שהוא דומה למש״כ‬ ‫במודה מטוברח אינה כלום דהוי דשלב״ל מפטם דלא דמיא‬
‫בחי״מ )קט״ו ס״ז( רחובן שהיה לו חוב ואמר לשמטין שיסייע‬ ‫קנין הלכך מוטיל‬ ‫לםיפומהא דההס באלמולם ומומיל בה‬
‫לו מ ביי ת החוב ויהי׳ לו שליש ריוח וכן טשו ואח״כ קנו‬ ‫״המנהג״ להחשיבו כקנין גמור ‪ .‬ולפי״ז גם דפח רי׳ח אבר‬
‫סחורה הוי להו כשנים שהטילו לכוס דהרי יש לשמטון חלק‬ ‫בטלמא מוטיל סיטומתא רק הכא דה״ל ספק מה חל ד‪ ,‬וגם‬
‫בריוח כו׳ וזה דטס הרשב״ן ‪ .‬ובנ״ד שהבטיח ראובן לחה לשמפין‬ ‫י״ל סברא בזה מש'כ אחד מגדולי רבני גאליציפ בספרו חיי״א‬
‫טשרה פ״ל מהטסק שיהא מן הלוסיטאציא א*כ יש לשמפון חלק‬ ‫)סי׳ י״ד( דההם הממם דבדבר מצוה אין שייך לומר שהמנהג‬
‫בהפסק והוי כשנים שהטילו לכיס ‪ .‬ואף שהב״י השיג מל‬ ‫לסחור כן ‪ ,‬וט״כ אין מופיל הקנין ט״ד שאין בו ממש ‪.‬‬
‫הרשב״ץ בדין זה מטמם דהא לא במורח שוחף נחיס לשאר‬ ‫וההוכחה לזה ממש״כ הרא׳ש בחשובוחיו )כלל י׳ג סי' ק׳(‬
‫רווחים חק מגבייח חוב כו' אבל אנחנו נלך אחר הכרטח רמ״א‬ ‫ומה שטמנו היורשים לבפל החכירוח מפטם דשלב״ל כו' מ' מ‬
‫שחמה בד״מ טל הב״י בזה וכחב שס שזה'חלק בקרן שהרי‬ ‫חכירוח הוליממנ״א אני רואה מנהג כל הארן שחוכרץ זמ״ז‬
‫שליש הריוח מיד זכה בו והיי קין שלו‪ .‬ועי׳ קצה״ח )שם‬ ‫ואין בו חזרה כו׳ פכ׳ד ‪ .‬והפלא אשר בירד )הי׳ רס׳ד ס״א(‬
‫ס׳ז( דאם הבטיח לו שליש מחובו זכה ורשים דשכירוח נקנה‬ ‫הביא הרמ׳א בטנין הבטל ברית והמוהל דאין מוטיל קבול קנין‬
‫בדביר ואפי׳ בדשלב״ל ואין צריך קנין ‪ .‬וט'כ בנ״ד יכה שממון‬ ‫בשם המרדני ‪,‬והרא״ש״ ולכאורה לפי דברי הרא״ש בתשובה‬
‫בהעסק ט׳י הטשרה פ״צ שהבטיח לו ליחן ומלבד זה מבואר‬ ‫מוכח דמוטיל כה קנין ‪ .‬וטכצ״ל דהחם הפטם דבדבר מצוה אין‬
‫במכתב כת״ר ששמטון הניח ממעוח־ו טל הפועלים הדיז ממש‬ ‫שייך לומר שמנהג לסחור כן וט״כ בזה מודה הרא׳ש שאין בו קנין‬
‫ככנים שהטילו לכיס וזה אומדנא דמוכח אשר בחורת שותף‬ ‫ומצאתי סברא זו להרב בטל נחלח שבטה )סי׳ ל״ג( שיש לחלק‬
‫נחית להפסק הזה ]ופי׳ )רס״י קט״ו( ברמ׳א מש״כ לטנין‬ ‫כן בין דבר איסור ומצוה למנהג הסוחרים כי מנהג הסיהריס‬
‫אומנים שנשחתפו די״א ‪ .‬דאפי׳ קנין אינם צריכים וקאי זה גס‬ ‫לא אמרינן רק לטנין מו'מ דפלמא ולא בדבר מצוה והוכיח כ;‬
‫טל שוחסיס כמ״ש הבאה״ט סק״ז וכמ׳ש הרחב״ד בהשגות )בפיד‬ ‫מדקדוק לשק הרמב״ם )פ״א מזכיה( שכל דבר של ממון טל‬
‫מה״ש ושותפין ה״ב( והסכים לזה גם המגדל טוז ועיי״ש‬ ‫פיהם הם דנין ]והחח״ס חחו׳מ )סי׳ ס׳ו אוח ב׳( הובא בפ״ת‬
‫בהגמי״י והוא דטס כל הפוסקים[ ‪:‬‬ ‫חו״מ )סי׳ ר״א סק״ב( כתב הפמם מפני שלא נהגו לדור‬
‫) ה נ ה אף לפי טטנס ראובן שנחן לו שכר פפולה וטרחא; כבר‬ ‫למוהל טרם שבא הולד למולם ‪ .‬וזה ששינה מהמנהג לא נוהגי‬
‫קנה‪ ,‬שממון זה כמ״ש הקצה״ח )סי׳ של״ב( דשכירוה‬ ‫סיטוממא וזה הטטם דרבינו יחיאל שהביא המרדני אבל בפלמא‬
‫פוטל קני אף בדשלב׳ל וכ״ד הרא״ש והר׳ן דשכירוח פועל א'צ‬ ‫מהני סיטומחא א]‪ 5‬בדבר שלא בא למולם[ ונ״ל לומר בכונת‬
‫קנין אף דלא פשה שום ממשה ‪ .‬ועי׳ במל״מ )בפ׳ד אסירי‬ ‫המרדני שאחר שהביא דממו בראשונה ומדמה זה לסיטומחא‬
‫המזבח הי״ג( שהביא דברי הרא׳ש אלו ‪ .‬ובזה יש לדחוס פענס‬ ‫כתב ״יצריך לטיק״ ויש להבק כונתו בזה דאין לומר דכונחו‬
‫ראוב! המבואר במכתב כס׳ר דטוסן שלא קנה מחמת השתדלוס‬ ‫דצ״ט דאין מדמין לסיטומתא מפפם דהחס בא לטולם? הא‬
‫שמעון בהליציטאציט רק בהשתדלות עצמו דכבר הוכיח המהרי״ט‬ ‫סברא זו הביא אח״כ בשם ר׳ יחיאל ‪ .‬וט״כ נ״ל דכונתו במה‬
‫מהגמ׳ דב״ב )סרק ג״פ( האומר המבשרר אס ילדה אשמי זכר‬ ‫שכתב ‪,‬וצריך למיין״ היינו אף לפ״ד שמדמה זה לם־טומחא‬
‫יניול מאתים זוז דצריך לימן והוא מטטם שכר פטולה אף דלא‬ ‫בכ״ד היפך דטת ר׳ יחיאל טכיז צריך למיין כי י״ל דבדבר‬
‫עשה מטשה ‪ .‬ובנ״ד אשר ראובן בקש אס שמטין שיסע ממו‬ ‫מצוה אין שייך לומר שהמנהג לסחור כמ׳ש הנ״ש ‪ .‬והוא מרמה‬
‫אל כלוהיטאציע ואף שטשה מטשה כ״ד קנה הפשלה פ״צ והניח‬ ‫המנהגים זל״ז כמ״ש בדקדוק לשונו״ הסיטומחא בשביל שכך‬
‫זה נמ ס ק השוחפית אזי הוי להו כשנים שהטילו לכיס ‪ .‬ורק‬ ‫נהגו ה״ג כך נהגו ‪ .‬כנלמ׳י בכונס המרדני ‪ .‬וטי׳ בספרי ביס‬
‫הספק ביה באס החנה ייתר משכרו מחלוקת הפוסקים בזה ‪.‬‬ ‫יצחק חיו״ד )סי׳ י״ט( שהארלתי בזה‪ .‬ולס״ז מה שהביא‬
‫וכתב החכ״צ ראק להוציא מיד המוחזק ‪ .‬אמנם י״ל דבניסק‬ ‫הנתיבות נשם המרדני דאינו מועיל תנין סיטומחא בדבר שלב״ל‬
‫הליציטאציט המנהג ה סחרי ס לתת הרבה ני ט״י השחדלות‬ ‫אינו ראי׳ מונרמס דהחס בדבר מצוה לא שייך רנמ‪.‬והחח' ם שרעחו‬
‫שמעון בהאנשיס שהסוומדו שלא קלקלו העסק עיי ז קנה‬ ‫דסיטומחא הוא קנין דאורייתא הוא לפטמי׳ אזיל דהביא נחיו״ר‬
‫בזול כנודע דרך הקונים שס‪.‬נהלוסיטאציע ‪ .‬וטי׳ נד״ח להנאון‬ ‫)סי׳ רמ״ו( דלדטח גדולי הראשונים ת״כ הוא חמור משנוטה ‪:‬‬
‫מצאנז חחו׳מ )סי׳ ל׳( שזכר סברא זו ‪ .‬והנה יש לי אריכות‬ ‫ו ה נ ה לא באר כח״ר במכתבו ב׳ דברים נחוצים ‪ .‬א( במה‬
‫דברים בטנין קנין םיטומהא והה״כ וזה רק לפלסולא בטלמא‪.‬‬ ‫היה הטסק טל הליצפפאל־פ שקנה ראובן אס בפניני‬
‫אבל להלנה נ״ל שלא יפטיר ראובן משבועה שלא נתן ת״נ‬ ‫מפלפלין או בטניני ררקטות‪ .‬ונפ״מ הוא לדינא דכבר כתב‬
‫לנישית טמי שוחפוס בעסק יה ‪ .‬וגם יכלול בשבועתו טענתו‬ ‫הש״ך )סי׳ ר״א סק״ה( בשם הנ׳ ח דדוקא בקנין מטלטלים‬
‫שיק משעה היה ‪3‬ו ‪ .‬יציאוי שהדיינים יפצרו בכפלי דינים אולי‬ ‫איכא קנין ס־טומתא ות״נ חבל לא בקרקטוה ‪ .‬והש״ך כחב‬
‫יחזרו בס מד שלא תהיה שבימה כמ״ש בחו״מ )סי׳ פ״ז( ואם‬ ‫שזה ג״כ תלוי לסי מנהג המקים ט' כ ‪ .‬וכפי הנראה הוא ג״כ‬
‫יבא הצורך ל־שבט החוב טל הב״ד לעשות כ»״ ‪ 8‬רמ״א )שם‬ ‫דטח הרא׳ש בתשובותיו הנ״ל מן חכירת ההולימטניא ]ומרמ״א‬
‫‪;9‬״)'■‬
‫כח ‪85‬‬ ‫מהרי״ד‬ ‫ט‬ ‫שרת׳חו״ט סי ק‬ ‫תשובת‬
‫דאמרו בכתונוח )דף ק״ב( א*ר גידל א*ר האומר לחברו נמה‬ ‫סנ״ז( י א ם יש לד רמאות יש ל ד ץ לומר לו ולפרוש בשבועמו‬
‫אחה נותן ל ב ^ ‪ p‬וכך כמה אחה נותן לבתך כך וקי עמדו וקדשו‬ ‫כ׳ל רמאות ‪ PB‬לחשיב בלט כו׳ חו לא״ם טוד בדברים אם‬
‫קנו הן הן הדברים הניקנין באמירה‪ .‬והחס הטעם דעמדו‬ ‫יראה שהוא צורך בדבר ‪ .‬וטי' בדברי רבינו ח ת׳ ם חתו*מ ) סי'‬
‫וקדשו מיד כמ*ש התום' שם דהקיהשין גוחרין הקנין‪ .‬וכ*כ‬ ‫מיג( ‪ .‬ומרוב מרדות• אקצר ואומר שלום למר ולתורתו ‪ .‬מאת‬
‫הרמב*ם )בפכ״ג מאישות הי״ג( איש ואשה שהי׳ ביניהם שידוכין‬ ‫הנאמן בבריתו ‪:‬‬ ‫•‬
‫ואמר לה כמה את מכנסח לי כך וכך כו׳ עמדו וקדשו קנו‬ ‫חופם י״מ אייר שנת ה׳הרם״א ליצירה ‪ .‬בפה עיר‬
‫אוחן הדברים אעפ׳י שלא היה ביניהם קנין ואלו הם הדברים‬ ‫הבירה‪ .‬נאם יצחק דאנציג‪:‬‬
‫הניקגין באמירה ‪ .‬וכתב שעמדו וקדשו מיד ‪ .‬וכחב הכ*מ בשם‬
‫הריב׳ש צריך שיתנו כן בשעת קידישץ כלשין רב גידל עמדו‬
‫וקדשו ואפשר דה״ה בשעת נשואים אטפ׳י שכבר קדשו דבההיא‬ ‫סימן מ ‪,‬‬
‫שעתא הוי גמר חיחון ואיכא איקרובא דעתא ‪ .‬וכן אמרו‬
‫בכתיבוס )דף י׳ג( בעובדא דאבא סוראה דכתב כל נכסי'‬ ‫והשלום לבכיר ידידי הו־ג ד‪,‬גדול חו׳ ב‬ ‫החיים‬
‫לברתיה ואמר איזיל אהדר בי וכחבו בתוס' דכיון דלא קדשו‬ ‫ב ח׳ ת קנקן חד ש מלא ישן םרד« ח י י ם‬
‫מיד יכול לחוור ‪ .‬הרי מיכח דבגחר בלבו בלבד לא הוה קנין ‪.‬‬ ‫אלטער ג׳י אבי׳י! סטודאניצא ‪:‬‬
‫ומה שתירן ר' הישעי' שם בב״ב )דף פ״ח( הכא ביר״ש‬
‫עסקינן כגון רב ספרא דגמר בלבו מהני והו דוקא לענין‬ ‫' ‪ H T p‬מכתבו מן יו״ד אד׳ר הניעני במועדו אבל הייתי‬
‫מפשר דלא בעי קגין גמור ‪ .‬אבל בדבר דבעי קנין אין לומר‬ ‫טרוד בכמה ענינים ולא הי׳ בידי להשיבי על אתר ‪.‬‬
‫דגמר ומקני ‪:‬‬ ‫ועתי^ פניתי א״ע לעיין בשאלתו אשר כ׳ ת דרש ממני למות‬
‫א ר ל באמת הטעם דאמרו לענין גורל דגמר בלבו ומקג‬ ‫דעת• העניה ‪ .‬ווה מוכן שאלתו ‪ :‬כמה אנשים לקחו פתקאות‬
‫הוא כמ׳ש הרשב״ם בם לעולם כתחלת א*י קונה‬ ‫ה ק ר א ]נומערין[ לוכות בגורל תפן אתד וכל פתקא היה תלק‬
‫הגורל ודקשי׳ לך אי מה להלן כו' ה׳ ס משום דגמרו בלב שלם‬ ‫רבע מהתפן ו ק נעשה הגורל כתבו כל שמות האשים לוהתי‬
‫ומקנו למי שיעלה הגורל מ ‪ 7‬מהני גמר דעתם עם הגורל‬ ‫הגורלות כ־א בפתקא מיותדת ושמו את כל שמות האנשים בקנפי‬
‫דמהני כו' דבההוא הנאה דצייתי להדדי כו׳ וגמרו‬ ‫כאו׳ח‬ ‫מיוחד וכנגד סכום האנשים נגד כל איש נייר חלק ובתוכם‬
‫אהדדי ‪ .‬ורב אשי לא בא לסתור טעמו ■ של ר׳ א ‪,‬‬ ‫ומקני‬ ‫היה ד' פתקאות אשד עליהם נכתבו ״וכה בגורל׳ ונתנוהו נ*כ‬
‫אלא לתרצו ‪ .‬ויפן דהגורל שהיה עפ*י או*ת היה באמת‬ ‫בקלפי מיוחדת ולקחו פתקא אחת מהקלפי של בעלי השמות‬
‫עפ*י ה' בזה אמרינן דגמר ומקני ‪ .‬ובזה מהני גמר בלבו ‪.‬‬ ‫וכעדו סחקא אחת מהקלפא השני׳ וכל מי שיעלה פ ד שמו הפתקא‬
‫וכ״כ הנמוק״י בטעמא דגורל מהני משום דכיון דאשכחן בחלוקת‬ ‫״וכה בגורל׳ וכה בחלק רביע מהחפן וכן עלה לג' אנשים‬
‫הארן דגורל עדיף ה*ה‪ .‬הכא ואפפ׳י שאין שם או״ת והגורל‬ ‫בשמם הפתקאות ״וכה בגורל* והווכה בגורל רביעי ליו נמצא‬
‫היה חולק במשפט האורים מ׳ מ הכאאיכא נמי טעמא דבההוא‬ ‫כלל ‪ .‬וכפי הנראה שבשגגוח המתעסקים לא הניחו כלל לתוך‬
‫הנאה גמר ומקני ‪ .‬והטפם דגמר ומקני הוא טעם נוסף על‬ ‫הקלפי אח הפחקא ״וכה בגורל* הרביעי ‪ .‬ועתה נתעצמו‬
‫הטעם דאשכחן ?חלוקת הארן דגורל ע־יף כי היה במשפט האורים‬ ‫המענות ‪ .‬השלשה אנשים אשר עליהס פלה הגורל הם טוענים‬
‫ומהני גם הכא ‪ .‬וא״כ היכא דהגורל היה בעעוח אנן סהדי‬ ‫מה לנו בהחלק הרביעי אנחנו וכינו לנו החלקים שלנו והחלק‬
‫דלא גמר ומקני על אופן זה והגירל הוא כפין אסמכתא דלא‬ ‫הרביעי ימילו עוד הפעם את הגורל כפעם הראשון ואת שמותנו‬
‫קני ‪ .‬כי כ*א סמך על הגורל יען שהוא באמת כדמצינו בשאול‬ ‫לא יניחו עוד בהקלסי • א״כ מי שיוכה בגורלו החלק הרביעי‬
‫)שמואל א' י״ד( דאמר הבה תמים ‪ .‬פי׳ תן גורל אחת ולפי׳ז‬ ‫הוא יהיה לנו לשותןו ‪ ,‬וכנגדם טוענים האנשים אשר הגורל‬
‫בנ״ד שהיה הגורל בטעוח ואינו בתמים במה שלא הניחו בקלפי‬ ‫עלה עליהם נייר חלק כי כיון שנעשה שגגה בהמלי‪ .‬הגורל‬
‫הפתקא ״זכה בגורל* הרביעי בזה לא אחרינן דגמר בלט להקטת‬ ‫מוה נראה שלא נפשה בהשגחה אשר על הגורל נ א מ ד ע׳ פ ה׳‬
‫'‬ ‫וצריך להטיל מהדש ולא זבו כלל הראשונים‪:‬‬ ‫ורצונם שיטילו עוד הפעם אה הגורל בכל הד' הלקים כבראשונה‬
‫ראי׳ מהא דאיהא ׳ בבתרא )דף ה*ו( אתמר‬ ‫יש להביא‬ ‫אי לואת שאלתי ובקשתי מאת כבוד הדרת גאונו שליט*א להורות‬
‫שגי אחין שחלקו בא להן אח ממדה׳י רב חמר בסלה‬ ‫לנו הדין עם מי ‪ .‬עכ״ל כת׳ר במכתבו ‪:‬‬
‫מחלוקת ושמואל אמר מקמצין וכתב הרשנ׳ס בטלה מחלוקת‬
‫ויחלקו לכתחלה בשלש חלקים ובגורל דנהי נמי דנפל גורל לאחד‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫מהן קנו טלן ה״מ דחלקז כראוי אבל הינא כו׳ חלוקה בטעות‬
‫היא והדרא ‪ .‬ועי' בחום' שם בד׳ה ושמואל כו' ואפי׳ עורל‬ ‫ג ר ס י נ ל בבבא בתרא )דן! ק׳ו( ר־ יוסי אומר קאחין שחלקו‬
‫אין לו להטיל עם כאו״א בפ*ע אלא עם שניהם יחד כו' וכשבא‬ ‫׳ כיון שעלה הגורל לאחד מהם קצו כולם מ׳ ט א׳ר‬
‫אחיהם יפילו גורל על כל השדות ובאיוה שיפול גורלו יזכה כו׳ ‪.‬‬ ‫אלעזר כתחלת א׳י מה תחלה בגורל אן‪ £‬כאן בגורל אי מה‬
‫ולפי״ז מה שרצה כה״ר לומר לפ*ד המחבר בחו*מ )סי' קע׳ג(‬ ‫להלן בקלפי ואורים ותומיס אן^ כאן בקלפי ואורים וחומים‬
‫דהגורל עישה קנין מהני מה שזכו הג׳ הראשונים ‪ .‬זה אינו ‪.‬‬ ‫א*ר אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרו ומקני להדדי ‪.‬‬
‫כי אפי׳ למש״א בגח' דבההוא הנאה דצייהי לי^דדו גמרו ומקני‬ ‫והנה יש לחקור בוה דאמרו גמרו ומקני להדד ‪.‬היכן מצינו‬
‫להדדי ומשמע דקני לגמרי וא״צ לדרך אחד מדרכי הקניות ‪.‬‬ ‫דבגמר בלבו יהי' קנין כמי שהקשו בגמ' שס )דף פ״ח( אמו‬
‫היינו דוקא היכא דהגורל לא היה בטעות אז לא יכול אחד‬ ‫משום דגמר בלבו לקנוח קנה ונחחייב במעשר ומציגו גם בגמ׳‬
‫מהם למזור מטעם דנמר ומקני אבל היכא דהוה בטפוח כ*ע‬ ‫דב״מ )דף י*א( בעובדא דר״ג וזקנים שהי' באים בספינה ואמר‬
‫מודים דלא אמרינן בזה דנמר ומקני ‪ .‬ובנ״ד אף לדעת המחבר‬ ‫ר*ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהישע ומקומו מושכר לו ‪.‬‬
‫לא אמרינן בזה דקנין קונה ‪ .‬אבל באחת כתב העור )סי׳ קפ׳ג(‬ ‫ובגמ׳ שם וכי לא הי׳ להם סודר י‪ .‬וקשה למה להם כולי האי‬
‫דהגורל חינו קונה כ״א לברר החלקים ‪ .‬וכתב הפ״ח בפי'‬ ‫כיק דבגמר בלבו לקנות הוה הנין לא היה להם לעשות כל‬
‫הרא׳׳ש ולפי״ז צריכין אנו לומר דבירור החלקים כשח־לקין‬ ‫האופנים כנ״ל ‪ .‬וע*כ מוכרח לומר דאף דגמר בלבו לא הוי‬
‫ומתרצין שחלק פלוני יהיה לפלוני וחלק פ׳ יהיה לפלוני עדיף‬ ‫קנין ‪ .‬וכן אמרינן בב׳מ )דף מ״ח( דר׳כ דיהבי ליה וווי‬
‫מכשמחלקיס ומתרצים ע*י גורל דהא ברפ״ק לא צריכא לכיפמא‬ ‫אכיתנא יכו׳ ואידך דברים בעלמא נינהו ודברים אין בהם‬
‫דגמרי ומקני כשמבררים החלקים שחלק פ׳ לפלוני וחלק פ׳‬ ‫משום מחוסרי אחנה ‪ .‬הרי דאפי' בדברים לא אמרינן דהוי‬
‫לפלוני וטעמא דגורל הוי כעין אסמכתא וס*ד דאפי׳ לברר‬ ‫קנין ו מנ׳ ש בגמר בלבו בלבד ‪ .‬ועוד אף בענינים דאמרו דניקנין‬
‫החלקים לא חסגי עכ״ל ‪ .‬ולפי״ז לא מהני הגורל הקדום בין‬ ‫באמירה התם ג*כ משום דיש בהם מעשה דגומר הקני! כמו‬
‫לדעת‬
‫מ ה רי ״ ד‬ ‫שו״ת חו״ם ‪&) p'B‬‬ ‫תשובת‬ ‫‪58‬‬
‫גתעניס )דן‪ 1‬כ״ז( לא ידמה כו' וכסג רש״י יששה ד ‪ 7‬עים‬ ‫לוטה הסוברים דהגורל הוא מצד הקנין זני! לדמס הסיגרים‬
‫עיש־ן אומן ה׳ כו׳ וכתב מהרש״א נונתו לא אתפרש לי ו חי ק‪.‬‬ ‫דגורל הוא מב ר ר‪ .‬ני טטמא דמרל הוחכעין אסמכהא ובאופן‬
‫ונ׳ל דדברי רש׳י המה פשוטים דמלשין הש״ם אלא ידפיה‬ ‫זה לא קנו כלל ‪ .‬ולפייז טסנת האנשים סל ם להטיל גורל מחדש‬
‫עיקר ‪,‬ויהוריב טפל״ לא מוכח דיהוריב ע׳ש ידעי׳ יתחשב ‪.‬‬ ‫בכל הד׳ הלקים פטנחס טמנה אמהיה והדין פמם ‪:‬‬
‫וע׳ז קשה לי׳ לרש״י דא״כ שבעה יהא במשמר ידעי׳ והש׳ס‬
‫קאמר דבכל משמר ומשמר שש שש הוא ולא יוסר ולכן כתב‬
‫שטיטנים השלשה אנשים שזכו בגורל שיטילו הגורל‬ ‫ומה‬
‫רק על החלק הרביטי הוא טענת שוא וזשום דכארא‬
‫רש״י דמהששה דידעי' עושין אותן ה׳ ויהוריב יהי׳ השש* שלא‬ ‫מהצד שכנגדם יכול לטעון דאס יהיה בהקלפי הארבעה פתקאות‬
‫להרבות במשמרות כדמסיק‪ .‬זה ברור בפשט הפשוט‪ .‬עכ״ל‬ ‫‪,‬זכה בגורל״ קרוב יותר שיעלה כ עד שמו משא״כ כשהוא אחד‬
‫מחו׳ הרב זצ״ל[ ‪ .‬א״כ בנ״ד שפיר יכולים האנשים האחרים‬ ‫כעד שמות אנשים רבים המונחים בהקלפי הב׳ ‪ .‬ותלינו שדקדקו‬
‫לטעון להטיל הגורל בפעם הב׳ כמו בראשונה שיהי׳ כל הד׳‬ ‫בהשוואת הנילח הגורלות כדאמרינן בתענית )דן! כ״ז( משה‬
‫פתקאות ״זכה בגירל" בקלפי דשמא עי*ז יקרב ויעלה הזכה‬ ‫תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות שמנה מאלעזר ושמנה‬
‫בנירל כ עד שמו כי ברבות הזכיות רבו הטיבה ‪ .‬משאיכ עתה‬ ‫מאיתמר וכשרבו בני אלעזר מל בני איתמר חלקים והעמידום‬
‫כשיניתו רק הפ׳תקא זב״ג הרביעי הנשאר רחוק כדבר שיזכה ‪.‬‬ ‫על כ״ד שנאמר וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן‬
‫וא״כ מכל הלין עעמא הדין עם כאנשים הנותרים שיטילו עוד‬ ‫בני איתמר ויחלקום משה לבני אלעזר ראשים לביח אבות ששה‬
‫הפעם את הגורל מחדש בכל הד׳ הלקים כמבראשונה ‪ .‬ואחרי‬ ‫עשר ולבני איתמר לבית אביהם שמנה ואומר בית אב אחד‬
‫ברור הדברים האלה״ אמינא דממניתין הוא )פ״ב דיומא מ׳א(‬ ‫לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר ואמרינן שם בכמ' מאי ואומר וכי‬
‫ואם היו שניהם שוין הממונה ארור להם הצביעו ור׳ל ‪ .‬אס‬ ‫תימא כי היכי דנפישי בני אלעזר ה״נ נפישי בני איתמר שמנה‬
‫שניהם שוים בכניסתם אין אחד מהם זוכה למרום ‪ .‬אבל מעתה‬ ‫מעיקרא ד׳ הוי ח״ש בית אב אחד לאלעיר ואחוז אחוז לאיתמר‬
‫כולם באין להטיל גורל ומהו הגורל ‪ .‬הממונה חמר לכולם הצביעו ‪.‬‬ ‫ע״כ ‪ .‬והנח׳ אינו מובן כלל דאיך מוכח מהאי קרא דאחוז‬
‫וכתב התי״ט הממונה אמר להם ‪ .‬פי׳ לכל הכהנים שיש שם‬ ‫אחוז לאיתמר שלא הי' ד' מקודם ‪ .‬וגם הכתוב בעצמו )דה׳א‬
‫דכיון דזה הגורל של המרוצה לא עלתה חזרו להטיל גורל והוא‬ ‫כו׳( מחוסר ביאור דכתיב ויכתבם שמעיה בן נתנאל כםוכ>‬
‫הפייס בין כולם כמ״ש הרב וכן פירש״י ‪ .‬הרי מפורש דאם הגורל‬ ‫גו׳ בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר ‪ .‬דאיפכא‬
‫לא פלחה בפעם הראשון יחזרו להטיל הגורל על כולם ‪ .‬כן נ״ל‬ ‫הו״ל לכתוב דהא בני אלעזר היו בכפלים על בני איתמר כי‬
‫לראי׳ אמתית ‪.‬‬ ‫לאלפזר היה ששה משר בתי אבות ולאיתמר שמנה כמ׳ש הכתוב‬
‫‪ H D I‬מאוד ישמח לבי שאחר זמ׳ר מצאתי לרביני המג׳א באו׳ת‬ ‫שם וא״כ אחד אחוז לאיתמר ואחוז אחוז לאלעזר מבעי׳ ליה ? ‪:‬‬
‫)סי׳ קל״ב סק״ב( שכתב כשמטילין גורל ]בדבר דיני‬
‫הקדיש[ ד׳ או ה׳ ויש בכן ב' שיש להן אותיות שוות כגון ס׳‬ ‫*ראיר]י‬
‫להגאון רד׳ט ז׳ל ממינסק שפירש בדרך נכון ‪ .‬והוא ‪.‬‬
‫והאחרים יש להן מנין הפחות מזה אז בסל הגורל וצריכים כולם‬ ‫כי לא הניחו בקלפי אחת את בני אלעזר ואת בני‬
‫להטיל גורל מחדש ואין יכולים השנים לומר האחדים כבר הפסידו‬ ‫איחמר להעלות ק הקלפי אחד אחד כו׳ רק עשו קלפוח לבני‬
‫חלקם ושנינו נטיל גורל והביא הראי' ]בשם הגאון מוהר״ר סן‬ ‫אלעזר לבדן ולבני איתמר לבדן כו׳ ועוד זאת עשו שלא הניחו‬
‫אבד״ק קראעשין[ מרפ״ב דיומא ד בי ק שהם שויס הממונה אומד‬ ‫בקלפי דבני אלעזר ששה עשר פתקין כמו שחלקום באחרונה‬
‫להם הצביעו והיו מטילים כולם גורל ואןז שאומן השנים‬ ‫לששה עשר בחי אבות רק כמנה פהקין כמו שחלקום משרע״ה‬
‫היו קרובים מאחרים עכ״ל ונחתי שמחה בלבי שכונתי לדברי‬ ‫ועשו כן בכדי שלא יקדימו הטפל לעיקר כי חשש פן יעלה ראשונה‬
‫הגאונים הנ׳ל בהראי׳ מהמתניתין ‪ .‬וא‪1‬ז שבחשו׳ מעיל צדקה)סי׳‬ ‫הבית אב הנחלק ונקרא בשם חדש ט׳ ולזאת התחכמו כלא להניח‬
‫יו״ד( נדחק לדתות דברי המ׳א בזה יובל דבריו דחויים הם כי‬ ‫בקלפי דבני אלעזר רק שמנה בתי אבות ואחר העלות פתקא אחת‬
‫רצה לדחות דבריהם בקש ודברי המ׳א שרירין וקימין ‪] .‬ובדרך‬ ‫מקלפי מפצמינו ידענו שכבר נחלקה לשתים ונמצא כי בעלות‬
‫אגב אמרתי להציג פה דין אחד מענין קדיש יען שהוא מצוי‬ ‫יהיורב ראשונה ונחלק לשתים נשאר יהוירב ראשון והחלק הנפרד‬
‫ותדיר והוא ! כתב המ׳א )בסוך ס ק׳ב סי׳ הנ״ל( וז״ל ‪ .‬כתוב‬ ‫ממנו נקרא בשם ידעיה הוא שני לו ‪ .‬ולזה כאשר עלה יהוירב‬
‫בריב״ש )סי' קע״ו( שאם מתה אמו והאב מקפיד שלא יאמר‬ ‫ונחלק לשתים לשרת שני שבועות בביהמ״ק שבוע א׳ יהוירב‬
‫קדיש אסור לאומרו כי כבוד האב קידם והרמ״אביו״ד )סי׳ שע׳ו(‬ ‫ושניה ידעיה הנה הוצרכו בהכרח להעלות כנגדם שני פתקין‬
‫כתב שאין בידו למחות עכ״ל ‪ .‬ורבינו ר ע׳ ק בתשובה)סי׳ ס׳ת(‬ ‫בזה אחר זה מבני איתמר למען השוותס שיהיה שהים כ עד‬
‫וגס הספר מסה אפרים בדיני קדיש תמהו על הריב״ש דאסא'‬ ‫שחים ‪ .‬וזה אמיתה כונת הכתוב באמרז בית אב אחד אחוז‬
‫ישמע להאב כרי קיי׳ל ביו״ד )סי׳ ר'מ( בא״ל אביו השקיני‬ ‫לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר כי לבעבור כי פתקא דאלעזר כפול‬
‫מים ואמו הגרושה ג״כ א״ל השקיני לאיזה שירצה ישמע ומה‬ ‫הי תה ונחלקה לשתים‪ .‬לזאת לעומתן הוצרכו להעלות שני פתקים‬
‫בין גרושה למתה ? ‪ .‬וראיתי בספר חדש תטב״י לרב מובהק‬ ‫פשוטים מקלפי דאיתמר כו׳ ומעתה אתי שפיר לישנא ‪,‬דאחוז״‬
‫שמיישב בטוב טעם ודעת‪ .‬דאמרינן בפסחים )דך ר ט( מאי אולמא‬ ‫דהכונה הזא על הנאחז ביד המעלה גורלוח מקלפי ‪] .‬ובספרי‬
‫דהאי עשה מהאי עשה ואמרינן נמי בזבחים )דך פ׳( דטיב‬ ‫ח דו שי מד״רי־ד ]כת״י[ על משניות במסכחא שקלים פ׳ז‬
‫לעבור בשוא״ת מלעבור בקום ועשה א' כ בא״ל אביו השקיני‬ ‫הארכתי בזה[ ‪:‬‬
‫וכן א״ל אמו הגרושה דלהיוח יושב ובטל שלא ישקה לאחד משניהם‬ ‫שפיר הוכיחו בגמ׳ שהיו בני ‪-‬איתמר ח׳ משמרות גס‬ ‫ולפי״ז‬
‫חי אפשר ‪ .‬ו ע' כ צריך להשקות אחד מהם ‪ .‬אמרינן מאי אולמא‬ ‫מימות משה דאלת״ה רק שהי' ד מקודם ונתוספו‬
‫דהאי עשה מהאי לכן משקה איזה מהן שירצה אבל אם מוחה‬ ‫אח״כ ונתתלקו לשמנה א״כ גם בבני איחמר היה המשפט הזה‬
‫אבא מלומר הדיש על אמו אם יאמר קדיש עובר על כבוד אב‬ ‫נוהג שלא להניח בקלפי רק ד׳ פתקאוח כמו שהיו מקודם‬
‫בקום ועשה וחם אינו אומר עובר על כבוד אם בשוא׳׳ת אז‪,‬‬ ‫והכל לטטם האמור בבני אלעזר וכל פתקא מהם היתה נחלקת‬
‫טוב שלא לומר ועובר בשוא״ת ‪ .‬ומפני זה כי׳ ראוי להורית‬ ‫לשתים כמי שהוא בבני אלעזר ‪ .‬וא״כ תקשה לפי׳ז למה היה‬
‫נהב׳׳י וכריב״ש והמ״א ולא מטעמייהו דכבוד האב קודם אלא‬ ‫אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר כי אחד אחד מבעי'‬
‫דה־ה בא<ם אמו מוחה מלומר קדיש על אביו ג״כ ישמע לה ‪.‬‬ ‫ליה כאן שגס שניהם הי׳ פתקאות כפולות ומדהעלז אחוז אחוז‬
‫וטעם הרמ׳א בזה משום דקיי״ל ‪ .‬א״ל אביו אל תחזיר אבידה‬ ‫לאיתמר ש״מ דפתקאות דבני איתמר פשזעוח היו כמקדם ‪.‬‬
‫אין שומטין לו וכהבו בתום׳ בקידושין )דך ל״ב( אפי׳ א׳ל‬ ‫וא״כ שפיר מוכח דיס מימות משרע״ה היו שמנה‪ .‬ועי׳‬
‫אביו עסוק בכבודי ‪ .‬ואם על אבידח ממון כך אבידת נפש ק״ו‬ ‫בירושלמי דתענית פ*ד הלכה ב' ‪ .‬וא'כ מזה דדקדקי בהטלת‬
‫ואיך ישמע לאביו לחדול אמירת קדיש על אמו דבר שנפשה‬ ‫הגורלות שיהי׳ במכוון ‪] .‬ובכתבי מחותני הרב המריף ובקי‬
‫תלויה בה ‪ .‬ונזה״ע פסק דמ״א דאל ישמע לאביו ‪ .‬ודברי טעם‬ ‫מרה אבא יוכן{ פינקעל ז״ל מראזינאי ראיתי בענין זה במ״ש‬
‫‪09‬‬
‫כט ‪57‬‬ ‫מחרי״ד‬ ‫ש ר מ ‪ r v t‬סי מן ‪ a 1‬מ א ‪ 8‬כ‬ ‫תשובת‬
‫הנוליט® ש״ך ^ לעצמו כי לא >מטץ לימן ^ לנדוניא אלא‬ ‫ט גל* ‪ r‬והוא‬ ‫מש ‪ .‬ולדינא נקנו־מ כהרמ״א ו ט הוא המגהג‬
‫שלש טאויו רו״ג ‪ .‬ומה שי^זכיר ככיליעט הוא לאחריות ולשעכזדי'‬ ‫סלכה ברורה ;‬
‫לסך הנ׳ל ני אחר םהזכ ‪ r‬הסך המסוים‪ .‬ועיי״ש כרא״ש ס״ס‬ ‫חותס מש״ק כ״ח א י ׳ י שנת ה׳תרס׳ב ליצירה ‪ .‬בפה‬
‫ופרה שנחפמחה מש״נ שם בשם ווראב ‪ . r‬כן נ׳ל ‪:‬‬ ‫עיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪.‬‬
‫‪,‬חומם ביום ג׳ ח' כסלו שנח ה׳מרס״ב ליצירה‪ .‬בשה‬
‫פ ע ט ר בו ר ג עיר ה בי ר ה‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י י ג ‪.‬‬
‫םימן‪:‬מא ‪.‬‬
‫סימן מב ‪.‬‬ ‫נ ש א ל ת י מק״ק הוגינא במדינת ^קאז בדבר הסנסוך‬
‫מנדוניא וז׳ל השאלה ; ראובן ש־דך בח שמעון‬
‫נ ש א ל ת י מרב מובהק ממדינת פולין‪ .‬באחד שקנה‬ ‫לבנו והחנו ביניהם אשר שנ;עון יחן לבן ראובן החתן בילגיני‬
‫צטגייל מהלאטריא ואחר שקנה הצעטיל נתן‬ ‫של אולר הממלכה הזוכה■ בגורל ממדרגה הראשונה הנקרא‬
‫לו אחד מעות עבור חצי צעטיל שיהי' להם בשוחפוס‬ ‫]פערווי אוז־אמי קרפד־ם[ המביא רב־מ חמשה למאה לשנה‬
‫והצעטיל זכה בגורל איזה אלפים רו'כ ‪ .‬וכעח הראשון‬ ‫ונתרצה שמפו; לימן לו ‪ .‬וזה הביליעע גלוי לכל שא־נו עומד‬
‫שקנה הצעטיל אינו רוצה ליהן כלום להשותף יו מו מר‬ ‫ה־ה מחיר‬ ‫על מחיר החד א ^ פולה ויורד ‪ .‬ובזמן התנאי‬
‫הדין עם מי ‪ .‬זהו מוכן שאלתו ‪:‬‬ ‫הביליטע הנ״ל עד שני מאוח ושבע־ם רו'כ לא יומר ‪ .‬ואבי‬
‫המחן המנה בפירוש פ ס אבי הכלה ‪ .‬זה הבוליעט אשר מחירו‬
‫תשובה‪.‬‬ ‫שלש מאות רו*כ ‪ .‬הגם שלא היה מחיר הבוליפכו בז ק התנאי‬
‫שלש מאות רו'כ ‪ .‬ומנהג עירנו הוא כי התנאי לא יחקייס פד‬
‫כב׳מ )דף ט״ו( בעא מיניה שמואל מרב חזר ולקחה‬ ‫נרסינן‬ ‫זמן החופה אם דל ואם עשיר ובהגיע ז ק החופה אבי החתן‬
‫מבעלים הראשונים מהו איל מה מנר לו ראשון‬ ‫מבקש מנאי הבוליפס והבוליפע עלה מחירו עד ארבע מאות‬
‫לשני כל זכוס שמבא לידו מאי מטמא מר זוטרא אמר טחא ליה‬ ‫ישבפים רו״כ ואבי הכלה אומר אמח כי הביליפט התניתי לימן‬
‫דלא נקרייה גזלנא רב אשי אמר ניחא לי׳ דליקו בהימטמיה נ ו׳‬ ‫להחמן אבל דבר השוה שלש מאות רו״כ ולא יומר ומה שעלה‬
‫וכתב הנמק׳י בפי׳ הגס׳ דהקשו מ״ט ‪ .‬כלומר ‪ .‬במה קנאה‬ ‫מחירו מזלי גרם ושלי הוא ואבי הממן טוען לא כי אלא דוקא‬
‫דהא דבר שלא בא לעולם הוא ע׳׳כ ‪ .‬ונ״ל לומר בפי׳ הגס׳‬ ‫על הבוליפט היה המדובר ומה שעלה הממיר מזל בני גרס ‪.‬‬
‫דהא דבעי שמואל מרב חזר ולקחה מבעלים הרא«נים מ הו ?‬ ‫אנא יורנו מורנו הלכה למעשה כדת מה לעשות זהו‬
‫כי שמואל לשיטתי׳ אזיל בכחובוס )דף נ״ט( דס״ל אץ אדם‬ ‫תוכן השאלה ‪:‬‬
‫מקנה דבר שלא בא לעולם ‪ .‬וע״כ לשיטחי' שאל מרב דהיכא‬
‫דחזר ולקחה מהו ‪ .‬ורב דהשיב לו מה מכר ראשון לשני כל‬ ‫תשובה ‪.‬‬
‫זכות שמבא לידו כי רב לשיטתי׳ אזיל ביבמוס )דף צ״ג( דס״ל‬
‫אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ‪ .‬וט׳יכ פריך הגס׳ מאי טעמא‬ ‫ג ר ס י נ ל בב'מ )דף ק״ב( ^ ר הונא אמרי בי רב אסתרי‬
‫כפי׳ הנמק״י במה קנאה דהא דבר שלב״ל הוא ‪ .‬וא*כ שמואל‬ ‫מאה מעי סאה מעי מחה מעי אהמרי אסחרי עיי׳ש‬
‫לשיטמי׳ איך התפייס בתירוצו דרב ‪ .‬ומפרש מר זוטרא דניחא‬ ‫כל הסוגיא בערן אי אמריק תפוס לשון אחרון ‪ .‬וכתב הרא׳ש‬
‫ליה דלא נקרייה גזלנא‪ .‬ור״ל דבאופן זה דאסדינן דעתו‬ ‫דמספקא לן אי חפסינן לשון ראשון או אחרון הילכך אזלינן אחר‬
‫דניחא לי׳ גם שמואל מודה לרב דאדם מקנה דשלב״ל ‪ .‬ור״א‬ ‫פחות שבלשונוח כדקיי׳ל דמספיקא לא מפקיק ממונא אבל אי‬
‫מפרש שמטעם דניחא לי׳ דליקו בהימנומי׳ ומסעם זה מודה‬ ‫מפס לא מפקיק מיניה דהו״ל לאחר תפיסה נחבע וה״מ במנילפלי‬
‫שמואל לרב ‪ .‬וכעין זה אמר רב אשי בגיסין )דף י״ג( בענין‬ ‫אבל במקרקעי קיי״ל כר״נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת‪.‬‬
‫דאין אדם מקני‪ .‬״לדבר״ שלא בא לעולם וא׳ר אשי בההיא‬ ‫וכ״כ ה ס מ׳ ע בחו׳מ )סי' שי״ב סקכ״ו( והנה דקדקמי בלשון‬
‫הנאה כו׳ גמר ומשעבד כו'‪:‬‬ ‫המכתב ואבי החתן התנה בפירוש עם אבי הכלה ‪ .‬״זה הבוליעט‬
‫ע כ * פ חזינן דמצד אומדנא אנזרינן שמכר לו כל זכוח שתבא‬ ‫אשר מחירו שלש מאות רו״כ' וזכר שתי הלשונות ‪ .‬הבוליעט ‪.‬‬
‫לידו אף שמצד הדין אינו חל קנין מ״ז כי בשעה שמכר‬ ‫והסך שלש מאות רו״כ ‪ .‬נראה מזה כי פיקר כנדן היה סך‬
‫לו מכר דבר שאיט שלו אלא אמדינן דעתו בההיא דלא יקרא‬ ‫מסוים שלש מאות רו״כוהבוליעט הוא רק לאחריות ‪ .‬ואחר שאבי‬
‫גזלן ‪ .‬ואף לדעת הסמ״ע בחו״מ )סי׳ ל״ז סט־ז( שכתב שם‬ ‫הכלה נוחן הסך הנ׳ל מאיזה טעם יכול אבי החתן לחבוט‬
‫דניחא ליה דלא נקרייה גזלן לא שייך גבי מטלטלי ‪ .‬אבל סעס‬ ‫ממנו הבוליעט ‪ .‬דחזינן אם ירד הבילגעט ממחירו שעמד בשפת‬
‫השני דניחא לי' דליהו בהימנוחי׳ ס״ל גם במטלטלי ]אבל עי׳‬ ‫התנאי אין ספק שהיה מבקש ממנו להשלים לו עד סך ‪300‬‬
‫בס״ז שם שהקשה על הסמ״ע מהא דב״מ )דף ט״ו( במכר שדה‬ ‫ואחר שנותן לו עתה כפי התנאי אין לו שום פפנה פל אב• הכלה‪.‬‬
‫גזולה ולקחה מבעלים הראשונים כו׳ וחד מ״ד ס״ל דניחא‬ ‫ומלבד זה הרי קיי׳ל בחו׳מ )סי' רמ״ו ס׳ ה( כל היכא דאיכא‬
‫דליקו בהמנותי׳ וחד מ״ד ס׳ל כי היכי דלא נקרייה גזלנא מאי‬ ‫לאסחפוקי בלשון הנתינה על כמקבל להביא ראי׳ וכלל הוא בידנו‬
‫בינייהו ‪ .‬ולהסמ״ע הנ׳׳ל ה״מ הש״ס לומר דנפ״ס במטלטלי‬ ‫)שם סי׳ ר״ה ס׳ו( שאין הולכין במתנה אלח אחר גילוי דעת‬
‫דרשום דניחא דליקו בהמנותי׳ שייך אף במטלטלי ומשום דלא‬ ‫הנותן ‪ .‬וע״כ אין ב ‪ T‬אבי החחן למבוע הבוליפט מאבי הכלה‬
‫נקרניי׳ גזלן לא שיץ במטלטץ ‪ .‬ועי׳ קצה״ח )סי׳ ל״ז סק״ח(‬ ‫כי הבוליעט היה לאחריות על הסך השלש מאוח רו'כ ‪ .‬וידידי‬
‫בישוב קושי׳ הס״ז וננחל יצחק למרן הגאון מקאוונא ז״ל )סי׳‬ ‫הרה׳ג הרב דק׳ קאזלושצינא במחוז סלאניס בעברו דרך פה ובא‬
‫מ״ם( שהאריך בישובו[ ובנ״ד דכ״ש הוא דיש אומדנא דניחא לי׳‬ ‫לנקר בביתי ונדברנו בזה הענין הביא ראי׳ להוראה זו מהגמ׳‬
‫דליקו בהמטתיה ‪ .‬וכמ״ש שם נג ס׳ )דף ס״ז( מתקיף לה רמי‬ ‫דכתובוח ם' פ נערר^ שנמפתה )דף נ״ד(ההוא דאמר להוארבע‬
‫ב״ח מכדי האי לוקח במאי קני להאי ארעא בהאי שסרא האי‬ ‫מאה זוזי מן חמרא לברה אייקר חמרא א״ר יוסף רווחא ליחסי‪.‬‬
‫שטרא חספא בעלמא הוא א״ל רבא תהא במאמינו בההוא הנאה‬ ‫ופרש״י דמשמע אומו היין יהא משועבד לכך אבל היי; עצמו‬
‫דלא קאמר ליה מידי וקא סמך עליה סרס ומייסי ליה גמר‬ ‫לא אמר לימן לה ‪ .‬וטי' שס בתום' ד״ה ארבע כו' ‪ .‬ועיינתי‬
‫ומקני ליה ‪ .‬וכמ״ש הנמק׳י דהנאה זו שהוא מחזיקו בנאמן‬ ‫ברמב׳ס )בפי׳־א מה' זכיה וממנה הכ״ב( שכתב אם אמר תנו‬
‫וסומך עליו משונה הוא בעיניו ומקנה אומה לו בה כאלו נ ק‬ ‫ח׳ זוז דמי היין לבתי והוקיר היין הריוח ליתומים ונוחנין לה‬
‫לו דמים כדאמרינן בקידושין)דף ז׳( דנמינה דהוי׳ באדם חשוב‬ ‫מ׳ זוז‪ .‬והוא דומה לנ׳ד שאמר זה בוליעט אשר מחירו שלש‬
‫מקודשח דבההיא הנאה כו׳ גמרה ומקנה נפשה ‪1‬הא דאטרינן‬ ‫מאוס רו״כ אין לו אלא שלש מאוח רו״כ והריוח מה שהוקיר‬
‫סהא‬ ‫‪8‬‬ ‫חית‬
‫מהד״ד‬ ‫»רת חו״ם פיק פג מג‬ ‫תשובת‬ ‫‪6s‬‬
‫שלקס הצעמיל מראוגן והוא שותף גמור ויש לו‬ ‫קכא במאמינו לאו דיקא שיאמר לו בפירישאלא סהמא כפירושו‬
‫חלק בהסך שזכה הגורל‪ .‬וראובן שהלעטיל בידו ולא יתן ל‬ ‫לכל לוקח ביטח ומאמין במוכר שיפח ‪ T‬ממכרו בידו בשופי ‪.‬‬
‫חלקו הד נזילה בידו ונק־א גזלן והעסק הצעמלין מהלאעערייאי‬ ‫מ״ כ‪.‬ו כ ״ כ בחדושי הר׳ן ב ב' מ )דן{ נרז( בד״ה מכדי לוקח‬
‫כבר נהנו מקדמת דנא ‪ .‬והרבה פעמים נקרו ויאתיו מטשים‬ ‫במאי קני וכו' ]ואן{ שמלשון מ מ ק״י והר׳ן שכהבו ״כאלו נותן‬
‫כאלו וירדו לדין ובכל בתי דינין בישראל מורי; כן ‪ .‬וי\ א ברור‬ ‫ד מי ם' ולפי״ז בממלנולי דלא נקנה בכסן{ לא שייך לומר דיהא‬
‫להלכה ולמעשה ‪:‬‬ ‫'‬ ‫נקנה לליקת בהאי הנאה ‪ .‬כבר כתב מרן הגאון מקאוונא דלאו‬
‫חותם בחדש שבס ה׳תרס׳ג ליצירה‪ .‬ב פי פ ע טר בוריג‬ ‫דווקא אמרו הראשונים ז׳ל דהו׳ל כמו קבלת דמים דהא להדיא‬
‫פיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צי ־ ג ‪.‬‬ ‫מבואר בר׳ן לק דושין דהאי הנאה דאדם חשוב מהני בחליפין‬
‫ומהני אן{ בממנטלין א*כ סתרי דברי הר״ן אהדדי ‪ .‬וא'כ מוכח‬
‫דלאו דווקא כחב הר׳ן הכא כן ‪ .‬אלא כיון דהכא מיירי בשדה‬
‫ם ימן מג ‪.‬‬ ‫דנקנה בכהן{ ‪ .‬ט*כ כתבו דה״ל כקבלת דמים[ וכבר כתב‬
‫רבינו יהונתן מפראג בתומים למאן דס״ל אדם מקנה דשלביל‬
‫נ ש א ל ת י מפיר סיגונא פלך קופיאיס ‪ .‬בדבר אשר יושביה‬ ‫וכ״ש דבר שאינו ברשותו אזי מכירת שמרוח דאורייתא ‪ .‬וע״כ‬
‫מתי מספר ויש להס שו״ב זה ג׳ או ד׳ שנים‬ ‫בנ׳יד דמכר לו חצי הצעמיל וקבל הדמים הוא קני; גמור ‪ .‬וזה‬
‫והוא מלמד וגס המוהל‪ .‬אבל אין לו אומנות יד במלאכת המילה‪.‬‬ ‫לא נקרא אסמכתא כמ׳ש ב ב' מ )דן( ק״ד( דאסמכחא הוא היינו‬
‫כי לפעמים יש סכנה להולד הנמול טל ידו ועפי׳ר צריך למול‬ ‫היכא דקא גזים ואמר מלתא יתירתא ‪ .‬אבל דלא גזים כגון אם‬
‫ספס שנית ‪ .‬ועוד כאשר לקחו אותו לשו׳ב ולמורה לבניהם היה‬ ‫אוביר ולא אטביד לאו אסמכתא הוא וקניא וטי׳ בתום׳ סנהדרין‬
‫תנאי בינו ובין העדה כי בעד כל תלמיד ישלמו לו רו'כ אחד‬ ‫)דן{ כ׳ ה( דהיכא דהוא בידי שמים ולא גזים לא הוי אסמכתא‪.‬‬
‫בחדש ‪ .‬ועתה הפלה שכר הלמוד לשנים או לשלשה רו'כ ‪ .‬ופתה‬ ‫וכמ׳ש בחו׳מ )סי׳ ר״ז סי״ג( ברמ׳א ‪ .‬וטוד מי גרט זה ממשחק‬
‫בא שו״ב אחר במחנינו שהוא בקי בכל דבר הנונט לו ורוב‬ ‫בקוביא דקיי׳ל דלא הוי אסמכתא כמ׳ש בסנהדרין )דן{ כ׳ד(‬
‫הקהל מרוצים בו יראים לנפשותם שמא הוא בכלל מסיג גבול‬ ‫אלו הן הפסולים המשחק בקוביא כו׳ ובגמ׳ שם משחק מאי‬
‫ולקחת שנים אין ה קו ק כו׳ ‪ .‬וראינו בספרו דמר ספר בית‬ ‫קטביד ארב׳יז משום דהוי אסמכתא לא קניא ורב ששת אמר‬
‫יצתק חיו״ד )סי׳ ט׳( שיבטלה להתיר בנדונו בשס תשו׳ מהישד׳ם‬ ‫כל ככ׳ג לא אסמכתא אלא לפי שאין טםוקין בישובו של פולס‪.‬‬
‫להעביר המוהל שאינו בקי ‪ .‬אי לזאת באנו לפניו להודיענו דעתו‬ ‫יעי' במוס׳ בד׳ה כל כו׳ מה שהקשו טל פירש׳י וטי' בתום׳■‬
‫דטת קדושים בדין זה איך להתנהג‪ ,‬זהו תוכן מ א ל ה ‪:‬‬ ‫ב' מ )דן{ פ״ד( בדיה הכא כו׳ וכ ‪ r‬המיר ורמ״א בחו׳מ )סי׳‬
‫ר״ז( דמשתק בקוביא לית בהו משום אסמכתא ‪ .‬וטי׳ בשץ■‬
‫ת שו ב ה‪.‬‬ ‫)רס׳י ר״ט סק״א( במה שהשיג טל הסמ׳ט במש״כ דהרמב׳ם‬
‫לטטמי׳ דפסק המשחק בקוביא אסמכתא כו׳ דבאמת דבמשחק‬
‫ג ר ס י נ ל בגמ׳ ד ב׳ ב )דף ק׳א( ואמר רבא מקרי ינוקא שתלא‬ ‫בקוביא לא באר הרמב׳ם בשום מקום דהוי אסמכתא ‪:‬‬
‫י סבתא ואומנא וסופר מתא כולן כמוחרין ופומדין‬ ‫ן ט ו ד מספם דינא דמלכומא לא הוי אסמכתא ‪ .‬כי אנן קיי״ל‬
‫נינהו ‪ .‬כללא דמלתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא‪.‬‬ ‫בחו״מ ) סי׳ ש ס׳ ט ס׳ ת( דאמרינן בכ״ד דינא דמלכומא‬ ‫^‬
‫כמ׳ש הנמק׳י בטעם דכל אלו ‪ .‬והנה בנ״ד אשר הוא המוהל‬ ‫ואן{ לדטה הראשונה שם דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא‬
‫ומקלקל ולפעמים יש סכ'נ אין ספק בזה דיש להעבירו ‪1■.‬אף‬ ‫במסים ומכסים התלוים בקרקט כי המלך גוזר שלא ידורו בארצו‬
‫לענין שו׳ב כתוב בהל ק׳ ס) סי׳ ל׳ס( בשוחט שהוא מושכר לרבים‬ ‫כ״א בדרך זה אבל בשאר דברים לא וכמ׳ש שם הסמ׳ט הפטם‬
‫ובא אחר ונתן מעות להקר^ל כדי לכנוס למקומו ? והשיב דשו׳ב‬ ‫שהארץ היא מיוחדת שהיא של מלך כו׳ והנה זכיות הגורלות‬
‫הוא אומנות בעלמא ומאןדאליס גבר ]ומזה רצו להוכיח להתיר‬ ‫הוא ג״כ דבר שהיא מיוחדת להממשלה כנודט ‪] .‬ומטפס זה‬
‫נר להיות שו׳ב דאומנוה בעלמא ולא שררהדנימפיט גר מיניה[‬ ‫כתב שארי מרן מהוריא דאנציג זצ׳ל בח״א בה׳ שבת )כלל ט׳ ה(‬
‫אבל רבים חולקין עליו בזה דזה נכנם בדין עני המהפך בחררה‬ ‫ואנשי תיל המלך שנכנסו בבתי יהודים כו׳ אינם אוסרים טליהם‬
‫פי׳ עקרי הד׳ ט באו״ח )רס׳י ג׳( והנה אין ספק במוהל שהוא‬ ‫כו׳ ודוקא כשמתאכסנים טפ״י דינא דמלכותא ‪ .‬ולכן אפי׳ נכנסו‬
‫אומנות ואחר שהוא מקלקל הוא כמותרה ועומד כי הוא פסידא‬ ‫בחזקה שלא ברשות אוסרים כיון דהוא דינא דמלכימא כו׳[ וא'כ‬
‫דלא הדר ‪ .‬ואף בשו״ב וש״צ הדין הוא אס רוב הצבור חפצים‬ ‫בנ״ד קנה השני קנין גמור בזכות הצטטיל ‪ .‬וסך המעות שזכה‬
‫לסלקו הרשוס בידם כמ׳ש המ״א )סי׳ י׳גסקכ״א( וטי׳ בדברי‬ ‫הגורל הוא שייך לשניהם למחצה לשליש ולרביט לפי ערך המטות‬
‫החת״ס חאו״ח )ס־׳ י*א( ועוד דלפנין שי^וא מוהל ואינו חומן‬ ‫שנתן ‪ .‬ומה שהניס הצטטיל בידו הוא מטטם דסמך טל הימנותיה‬
‫יד הוי מוס במקח ויכולים הצבור לחזור אף אס קבלו לזמן‬ ‫כמ״ש למטלה ‪:‬‬
‫קצוב ‪ .‬וזה דין ברור שאין להאריך בזה ‪:‬‬ ‫ו נ ר א ה להביא ראי׳ לדברנו מהא דאמרו בב״מ )דף ע״ד(‬
‫ו ה נ ה בדין מלמד מבואר ביו׳ד )ם־׳ רמ״ה סי״ח( אס יש‬ ‫א׳ ר ספי משתי׳ דרבא האי סיעומתא קניא למאי‬
‫כאן מלמד שמלמד לתינוקות ובא אחר סוב ממנו‬ ‫הלכתא ר׳ח אמר למיקני׳ ממש רבנן תמרי לקבולי מי שפרע‬
‫מסלקי; הראשון מהשני ‪ .‬והוכיחו מלשון השו׳ע דכתב ״מסלקין'‬ ‫והלכתא לקבולי מש׳ס ובחתרא דני^יגו למיקני׳ ממש קני ‪ .‬טי׳‬
‫דמשמע דא^ שכבר היה מלמד כשבא האחד שלומד טוב ממנז‬ ‫רש״י ‪ .‬ופי׳ הרא׳ש כד ‪ p‬שנהגו הסוחרים בגמר המקח תוקט‬
‫מסלק־ן הראשון ‪ .‬אבל במה שכתב)שם סע־ף ־״ט( אם יש כאן‬ ‫כפו לכף חבירו ובזה נגמר המקח וכל כיוצא בזה ‪ .‬וזהו סי׳‬
‫ב׳ מלמדים האחד קורא הרבה ואינו מדקדק כו׳ לוקחי; אותו‬ ‫סיטומתא ‪ .‬זכ'כ הרמב׳ם )בפ׳ז מה׳ מכירה ה׳ו( ואס מנהג‬
‫שמדקדק ‪ .‬משמע שזה מיירי בתחלה ‪ .‬אבל אם כבר לקחוהו לא‬ ‫המדינה שיקנה הרושם קנין גמור נקנר^ המקח ואין אחד מהם‬
‫מסלקינן או תו‪ .‬ועי׳ ס״ת סקי״א בפס ספר בני חיי ‪ .‬ואמרתי‬ ‫יכול לחזור בו ‪ .‬וכתב הרה׳מ ושמעינן מיניה כי המנהג מבטל‬
‫בהסבר דברי השו״ע כי המחבר שכתב )בסעיף י״ח( במלמד‬ ‫ההלכה וכל כיוצא בזה שבכל דבר שבממון טפ׳י המנהג קונין‬
‫תינוקות שבא אחר טוב ממנו שמסלקין הראשק אזיל לטעמי׳‬ ‫ומקנין והלכך בכ״ד שנהגו התגרים לקנותו קניי׳ ע' כ ]ופי׳‬
‫בחו׳מ )סס׳י רל׳ז( במש״כ אס שכר בעה׳ב מלמד אחד יכול‬ ‫בר׳ן בב״מ דף פ׳ ד[ וכבר כתב הרמב״ם )בפ׳ד מה״ש ושותפי;‬
‫בעה״ב אחר לשכור אופו מלמד עצמו וכתב הסמ״ע דאינו דומה‬ ‫ה'א{ כללו ש״ד בכל הדברים שקונים הלוקח באותן הדברים‬
‫לדלע־ל בשכירות בתיס או כלים שכולם שויס הס ‪ .‬משא*כ בהסברת‬ ‫פצמן קונין השותסין זה מזה הממון המוטל ביניהם להשתתף‬
‫הלמוד ועיונא אין מלמדים שוין והי׳׳ל כדבר שאינו מצוי ‪ .‬ו ע' כ‬ ‫בו‪ .‬וכבר הארכתי בתשובה להרב הג׳ אבד׳ק אפטא בקנין‬
‫כתב בזה שאם בא אחר טוב ממנו מסלק־ן הראשון ‪ .‬כי הסברת‬ ‫סיטימתא אס הוא קנין דאורייתא או דרבנן עיי׳ ש‪:‬‬
‫הלמוד וטיונא הוא דבר שאינו מצוי ‪ .‬אבל בדין הב׳ )מסעיף‬ ‫ת מ צ י ת דברינו מה שנ׳ל לפסק ההלכה שהדין טס שמטון‬
‫י׳ ט‬
‫!*‬ ‫מהרי״ד‬ ‫שרת חרט סיק מג מד‬ ‫תשובת‬
‫' ט( א ם יש כא; ב׳ מלמדים אחד קורא הרבה ואיט מדקדק ואחד‬
‫גדולה מזו ‪ .‬אמנם למען ברור האמת ולממן השלום יתאספו כולם‬
‫אעו קוראכ״כ א>א שמדקדק טמהס לוקחק אותו שמדקדק יותר‬
‫באספה ואם הרוב מהם יסכימו לסל^ הרשות בידם למשות‬
‫ומשמט מלשינו דכאן מ״רי בטת דב׳ המלמדים לפניו ו א׳י בסי‬
‫מ י י ״ ״ רוב הקהל כמ׳ש ה ב׳י בחו׳מ )סי׳ י״ג( דאץ רוב‬
‫לבחור ‪ .‬הורה שיקת המדקדק ‪ .‬אבל אם כבר לקח את הראשון‬
‫אלא מתוך הכ;ל ‪ .‬וכאשר איזה בט׳ב יורמים ש מ ת^פי ם באספה‬
‫אין מסלקין אותו בשביל המלמד השני שמדקדק ביותר כאשר‬
‫אדות זה והוא לא בא בסלה דעתו יאין לו פענה אח״ככמ״ ש‬
‫הוכיח בםכ> בר תי' מלשון המחבר ‪ .‬והכוטם בזה נ״ל פפ״י‬
‫רבינו בחת״ס חחו״מ ) סי' קט״ז( וכמ״ש בבתרא אי איתא‬
‫מה שראיתי בשו׳ת רבינו נסים )סי׳ ל׳ב( לענין נדר שהודר‬
‫במהא אבטיח ליה למיתי ואתר שלא בא מחלו ‪ .‬זהו יוש״ג‬
‫ט׳ ד רבים אין לו הפרה למולם לדבר הרשות אבל לדבר מצוה‬
‫נפי הנראה לטכ״ד טפ״י ההלכה ‪ .‬ומאפס הפגאי הצרחי ושלום‬
‫יש לו הפרה כההוא תי טין) דןן ל״ו( במקרי דרדקי דאדריה‬
‫על ישראל ‪:‬‬
‫רב אחא ואהדריה רבינא דלא אשהכח דדייק כוותיה והביא‬
‫חזחם ביום שהוכפל בו כ״ס בחדש מנחם אב ה׳הרס״א‬ ‫שם תשובת מרב דן דאמר דאט״ג דקיי״ל דאתתא לאי מפקדא‬
‫דאנציג♦‬ ‫ליצירה‪.‬בפה פ ע ט ר בו רג עיר הבי רה‪.‬נאם י צ ח ק‬ ‫אפ׳ו ‪ .‬אומד אני דאפילו הכי אית לה מצוה אט*נ דאינה מצוה‬
‫ומושה וכיון דאית לה נמי מצוה קלה נראה להתירה אש״ ט״ד‬
‫רביס ילא אמרינן ט״ד רבים אין לו הפרה אלא לדבר הרשות‪.‬‬
‫סימן מד ‪.‬‬ ‫חבל לדבר מצוה אפי׳ היתרא לא במי ‪ .‬וראי׳ לדבר מנ‪-‬כיין‬
‫דאהדרי' רבינח לההוא מקרי דרדקי דהוה פשט בינוקי משים‬
‫ב ש א ל ת י מרב נדול מפורסם באחד שאמר לראובן א ס ת תן‬ ‫ד״ח אשתכח דדייק כווהיה ‪ .‬ה*נ הצוה קלה הוא וכי משוה‬
‫לי סך שלש מאות רו*כ חלף סרסרות אתאמז‬ ‫_‬ ‫דלא דייק כוותיה ליכא מקרי דרדקי דאיכא למימר שבשתא‬
‫שזחדון ימכור לך היער ‪ .‬וראובן נתרצה לתת לו הסך הנ״ל ‪.‬‬ ‫ממילא נפקא דאפי' למ׳ד שבשתח כיון דמל מל הוי ספק ספיקא‬
‫חמנס אח״כ לא היה לראובן מפות בקנייה היפר וקנה׳ שממון‬ ‫דס^מדי תינוקות כולהו אי מקרי בש‪ 3‬שתא‪.‬ואי מקרי בשבשתא‬
‫את היטר בסרסרות אותו הסרסור הנ״ל ‪ .‬וכמת קנה ראיבן את‬ ‫ספק אי שבשתא כיון דמל מל אי לא ואפ׳ה חהדריה אפי'‬
‫היער משמטון ‪ .‬וטתה בא הסרסור לתביט מראובן הסך שהבטיח‬ ‫בדבר מוטט כזה ‪ .‬טכ׳ל ‪ .‬הרי נראה מדברי הרב דן דלא‬
‫לו מקווים וראובן אינו רוצה ליה] לי ובאו לדין ט*ז ‪ .‬ואבקש‬ ‫פסיקאליה האי דדייק דחשיב זהלס׳ם דאן‪ 5‬אי מקרי בשבשתא‬
‫מאת כגתה״ר לחוות דמהו בפסק זה והדץ מס מי ? ן‬ ‫אמרינן שבשתא ממילא נפקא ‪ .‬וט״כ פסק המחבר דדוקא בתחלה‬
‫ארזיינן לבתור במלמד דד״ק אבל להטביר בשבילו את הראשון‬
‫תשובה‪.‬‬ ‫דלא דייק זה לא אמרינן כנ׳ל סברת המחבר ‪ .‬וטי' טוד בשו׳ת‬
‫ה ר׳ן )דןי ק״א( שמפלפל בטנין מקרי דרדקי דדייק לפי דפת‬
‫ה נ ה באמת שאלה זו אינה צריכה לפנים כי מה להסרסיר‬ ‫ר״ת טיי״ש‪:‬‬
‫אצל ראובן פתה אחר שלא ע מר הדבור הראשון כמ״ש‬ ‫ו ה נ ה במש״כ בטנין שכר הלמוד בכיה מנאי מפורש שיקח‬
‫ר‪.‬ב״׳ שאין לו אפי' שכר טרחא מאסר שלא נגיזר הדבור כלל ‪.‬‬ ‫רק א׳ רו״כ לחדש ופתה הוסיף טל שנים ושלשה ‪.‬‬
‫א! דלכחורה ׳"ל בזה בנ״ד אחר שכ״ת לא סיים במכתבו אס‬ ‫לכאורה יש להבפה׳ב טמנה בזה ויוכלו להטבירי כי טבר טל‬
‫הסרסור קבל מהשני הסך ‪ 300‬ר‪ 1‬״כ שכר סרסרותו כאשר‬ ‫התנאי שהיה ביניהם ‪ .‬אבל יש למיין בזה ‪ .‬אולי ברוב הזמן‬
‫השווה טס ראובן יש לומר לחשוד את ראובן אולי כאשר ראה‬ ‫התרבו התינוקית שאין הוא לבדי יכול להספיק ללמדם וצריך‬
‫שהמקח בסל התו טס האדון מ סי ה שאין לי מטות אולי הוא‬ ‫לקבל איש אחד לטזרו כמו ריש דיכנא ואז הדין שהקהל ישלמו‬
‫מ ה רז זה לחברו הסוחר שלפ״ט הוא יקח היער ואח^ יקח‬ ‫בטד זה כמ׳ש בשו׳׳ט )שם( כ׳ה היניקות מספיק להם מלמד‬
‫ממנו ויתן לו ריוח ‪ .‬ואולי פי״ז הפסיד ‪.‬ה ‪x‬סור את שכרו ולקח‬ ‫אחד ‪ .‬הי׳ יותר פל כ״ה מישיבין אחר לסייפו בלמידס ‪ .‬וכתב‬
‫פחות ממה שהשווה עם ראובן ‪ .‬ע״כ יש להסרסיר להשביעו‬ ‫רמ׳א ואפי' שכרו הקהל מלמד לכל תינוקות סתם הוא משיב‬
‫בזה אם לא גלה זה לחברו ‪ .‬וזה רק אם לא לקח הסך השלש‬ ‫אחד לםייפו בעדו והם יתנו לו שכרו ‪ .‬ואף שמבואר במכתב‬
‫מאות רו״כ בשלמות ‪ .‬אבל אם לקח מהשני ג״כ השכר במלואו‬ ‫כה״ר שהמיר הוא פיר מצמר ומן הסתם לח יהיה מספר התלמידים‬
‫ו״א הפסיד מאומה אין לו שוס טו׳ ת פל ראובן שלקח ‪$‬די'‬ ‫לסכום שהזכירו בגמ׳ דב׳ב )דף כ״א( היינו כ״ר^ תינוקות ‪.‬‬
‫י‬ ‫היפר משמעון ‪:‬‬ ‫ובודאי די במלמד אחד ‪ .‬אבל באמת כתבו כאחרונים דשיעור‬
‫כ׳ה תינוקות לא היה שייך רק בדורות התלמוד‪ .‬משא״כ בדורות‬
‫א מ נ ם לפי הנראה מרבינו הנוב״ת )סי׳ ל״ז( שגם שבועה‬
‫הללו שנתמעטו הלבבות וא״א למלמד אהד במספר כ״ה והלוא׳‬
‫אינו יכול לחייבו כיון שאינו מיפן בזה פענח בריא‬
‫ויפן שהנו׳ב לא החליט דבר ברור בזה רק כמסתפק בזה אש‬ ‫שיצא י״ת ב ^ משרה ישנים פשר פשיטא דהוה בדורותנו כמספר‬
‫יכיל לחייבי שבועה‪ .‬ט"כ תליי בזה לפי ראות טיט הדיין‪ .‬ומה‬ ‫כ׳ה בזמן התלמוד ‪ .‬פי' בפ׳ ת פק״ט בשם תשיבת א מ' ש ‪.‬‬
‫ש> ת רוצה לדמות זה לשדכן שהוא היה המתחיל ‪ .‬אין מדמין מלתא‬ ‫ולפי״ז אף בפיר מצמר שהתינוקות הם יתר ממשרה צריך לפזר‬
‫צמצתא כמ׳ש הנו״ב בזה ‪ .‬ואף דהרמ׳א )סי׳ קפ״ה( כתב סתם‬ ‫והדין שהקהל יתני לו שכרו ‪ .‬וא״כ יש לצדד בזכות המלמד‬
‫השדכן הוא כמו סרסור זהי בדרך כלל אבל בסיטי העגיניס‬ ‫בפרט הזה במה ששינה מהתנאי שהתנה עם הבפה׳ב בדבר‬
‫הרבה חילוקים יש בין זה לזה כמ׳ש הנו״ב ‪ .‬וטי׳ גפ*ח )שט‬ ‫שנר הלמוד אמנם כה״ר אשר בתיך פמו היא יושב ויודע הדבר‬
‫=ק״נ( שזאריך בעני) שדכנות שיש בזה חיוב מצד התקנה א»‬ ‫לאמתו יכול לברר זה;‬
‫‪ 3 V‬״‪ JD‬מצד שהוא מקלקל באומנתו באומנות בדית המילה‬
‫®״‪ I‬הי! ®טיייס מל‪:‬לס לו‪ .‬רטן שהטנין הזה הוא פשוש >ףכ‬
‫סין להאריך בזה ‪ .‬ומה שכייה דרש ממני לחוית דעתי בעניו‬ ‫הדין ברור שיש להטבירו ולסלקו‪ .‬אבל כ׳ז אס באמת‬
‫הוא שאינם חפצים בי מצד חסרונו באומנות ‪ .‬אבל יש לחשוש‬
‫)®י' >׳ םק״»(‬ ‫אולי שיש בה איזה צד החפצים בשו׳ב השני ומטעם זה מעבירים‬
‫שמסלק הנדן ב׳ שלישי ישליש אינו חצה לסלק‪ .‬ידע שרעת‬
‫הג׳ בעל מפארת יעקב י״ל אבד״ק ווארשא הוא דעה נפונה‬ ‫קול על הראשון בכמה תסרונות מובן מאליו שיש בזה טון לירד‬
‫צחייבי שבועה אם בשעת השידוך לא היה תרוצה פחות משליש ‪,‬‬ ‫לתוך חייו ‪ .‬וגס השני הוא בכלל מסיג גבול ‪ .‬ופ׳כ ^ ר רמוק‬
‫ו ק ראיתי מורים ‪ p‬בדייני ישראל‪ .‬והכי נקטינן‪:‬‬ ‫המקום אין באפשרי לברר הדבר וע׳יכ הנני כותב להס תמצית‬
‫חותם בחדש אלול ה׳חרע״ב ליצירה ‪ .‬בפה פעטרכודן‬ ‫דבר ההלכה‪ .‬אס האמת ה‪1‬א בסענחם שהוא מי\קל באומנתו‬
‫אינו צריך לזה רוב הקהל להפב־רו ואף ה־מדיס יכולים למחות‬
‫עיר הבירה‪ .‬נאם יצחק דאנציג‪.‬‬ ‫ובשענה ביו שיש לברר‪ .‬גם היחידיה יכולים למחות כמ׳ש המהרש׳ל‬
‫פשיטה‬ ‫)‪ P‬׳׳ יך( ד?קי»? שינוליס דין ‪7‬י« לתיית ואין‬
‫מהרי״ד‬ ‫שרת חו״ם פיק מה‬ ‫תשובת‬
‫כין שהוא חוב ד ס סור ה‪-‬הרויח הרבה כמנהג הסחורה ששמין‬ ‫סימן מה‬
‫הסחורה בדמים יקרים למי שיחנו בהקפה ויגדילו השער חהמקמים‬
‫הרגילים ‪ .‬ואק סהדי באיזה מקרה שיקרה מצד הקונים שיעמדו‬ ‫א ו ר ך יפים ושנות חיים יו ק‪ :‬ה׳ לכבוד ‪p t‬־' הרה׳*‬
‫מלשלם‪ .‬ואחר הפשרה מקבלים מחצה מהחוב כ״א ישמח מורלו‬ ‫המפורסם סוכן על אוצר יראת ה׳ מהורה‬ ‫י‬
‫ונמר בדעחו למחול לו ומתייאש מ מנו‪ .‬זבזה אמריק סברס‬ ‫פ רד׳ ח י י ם י ו ס ף נ׳ י הג א ב ד׳ ק א פ ט א •‬
‫המהרש׳ל דמחילה במחשבה הוי מחילה מצד אזמדנוח דמוכח‬
‫כי הוא מעשים בכל יום ‪ .‬ועמה כשתפס ממנו על מומר החוב‬ ‫מן נ ' משפמיס הניעני אולם הייתי מרוד‬ ‫מכתבו‬
‫שהי׳ ב ‪T‬ו טענתו אינה טענה ואין בחפיסחו כלום ומפקיק סמנו‬ ‫מאד ולא היה באפשרי לעיין בשאלת כ״ת‬
‫כי הוא נזילה בידו ‪ .‬וכבר כתב רבינו ב מ׳ כ ) סי׳ נ״ז( דמחלק שם‬ ‫עד עתה ‪ .‬וזה תוכן מכתבו ‪ .‬אחד עשה קרעדיט ועזב‬
‫בין מפיסה ברשות לחלוטין או שתפס בהיתר ב ד ^ שאלה‬ ‫לאחרים חילו על שמס והחפשר ע ם נושיו לתת להם‬
‫ופקדון ‪ .‬והעלה דמופס דבר שבידו במורה שאלה ופקדון או‬ ‫למחצה לשליש והחזירו לו הבע״ח הוועקסלע׳ן שבידם ‪.‬‬
‫אפילו בא לידו מאיליו אותה תסיסה לא מהני ‪ .‬ופי׳ בדיני חפיסה‬ ‫ואח׳ז הפקיד הלוה הנ״ל ביד אסד מנושיו א־זה כך רעות‬
‫להרה׳ג בעל מאזנים למשפס )סי׳ ט׳ סק׳א( מה שהאריך בזה‪.‬‬ ‫ועתה תופס המלוה הנ״ל מה שבידו על מה שנשאר חייב‬
‫והכלל ביה אמיחי אשר באומדנא דמוכח אזל־נן בחר־יהו אפי׳‬ ‫לו מאז במענהו שלא מחל לו כו' ודעת כה״ר דאין כיטנחו‬
‫להוציא כמ׳ש בחשו׳ הרא״ש )כלל פ״ט( ומביאר בחשו׳ הרדב״ז‬ ‫טענה מטפס המבואר בתו׳מ דמחילה א׳־צ קנין ואחר‬
‫)ח״א סי׳ קכ'ח( דהרבה אומדנות מהני להוציא וכבר הארכחי‬ ‫שנהפשר עמו ומחל לו הוי מחילתי מחילה כמ׳ש בהשו'‬
‫בענין זה בספרי בימיצחקחיי׳ד )סי׳ ט״י( ובחחו״מ ) סי׳נ׳ ב(‬ ‫מהר׳ח לובלין ) סי' מ׳ז( והש״ך בחי׳מ )סי׳ י׳ ב סקי׳ז(‬
‫עיי״ש היטב ‪ .‬ונס לענין מחילה בלי האריך בזה המהרי׳ס‬ ‫וכ׳ח נקש לחוח דעתי בזה ‪:‬‬
‫)ח׳׳ב פי׳ מ״ה( וכתב דהיכא דידוע לכל העולם מה שבלבו כגק‬
‫שלש שנים דחזקה מחיל כו' ופי׳ בקצה״ח )סי׳ י״ב סק׳א(‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫וכתב החומים לפנין מחילה אם צריך קנין ומחלק דאס הששר‬
‫בידו ואינו נומנו לו עחה אז נס המחילה לא מכני בלא קנין‬ ‫ג ר ס י נ ן בקידושין )דן! ט׳ז( זאת אומרת עבד עברי נופו‬
‫דמדלא נהנו לו לא נסר ו מקנה ‪ .‬אבל אס אינו בידו כעס אז‬ ‫׳ קנוי דאי לח לימא ליה באפי מרי זיל ‪ .‬פ׳ כ‪.‬‬
‫מהני מחילת החוב וממילא כשיגיע השער לידו צריך להחזיר‬ ‫והוכיחו הפוסקים דמזה מוכח דמחילה אינה צריכה קנין דמחחלת‬
‫•‬ ‫לו‪ .‬ע ״ כ‪ .‬וכן נהנו להורות בבתי דייני ישראל‪:‬‬ ‫השעבוד אס לא היה נופו קנוי באמירה בפני שנים סגי ‪ .‬ו ע׳ כ‬
‫‪ Q J l‬בנ׳ד אינו מועיל בזה טענח אונס שהיה מוכרח להמסשר‬ ‫כסב הרמב׳ ס )בפ׳ה מה' מכירה הי״א( יש דברים כרבה‬
‫אז ‪ .‬ועמה חוזר בו ‪ .‬כי כבר כתבו הפוסקים האחרונים אס‬ ‫שאינם צריכים קנין ואין לקנץ בהס טעס כנזן החשחרר את‬
‫ראובן חייב לשמעון בשפר והפחידו שיתפשר עמו למחול לו המאה‬ ‫עבדו כו׳ או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו וכל‬
‫של השטר בעד חמשיס שנותן לו ויש להסחפק בזה מי אמרינן‬ ‫כיוצא בדברים אלו נמ׳ ש הרה׳מ שם ‪ .‬וכ׳כ )בפי׳ז מה'אישות‬
‫דהוי כחלויה וזבין דהוי כמוכר שטר של מאה בעד חמשים דכיון‬ ‫הי׳ ט( ומוחלת כתובה אינה צריכה קנין ולא עדים כשאר כל‬
‫זזמקבל זוזי אגב אונסי׳ גחר ומקני או נימא דהוי כחלויה ויהיב‬ ‫המוחלים שאינן צריכים לא עדים ולא מין אלא בדברים בלבד‪.‬‬
‫כיון שמוחל לו מחובו ונותן לו חמשיס במתנה באונם ‪ .‬והעלו‬ ‫וכמ׳ש כטור ב אה׳ע )סס׳י קי׳ח(וששאלח אשה שמחלה כחובתה‬
‫דהוי כתלויה וזבין דהא אין אונאה לשטרות ‪ .‬ומצינו לפנין ריבית‬ ‫לבעלה מחילה גמורה והיא טוענת שעשתה המחילה מפני שהיה‬
‫ביו׳ ד) סי׳ ק ס׳ ט( דהלוה יכול ליקח בפתות ‪ p‬המליה זלא היי‬ ‫סנזס לה לגרשה כו׳ אין זה טענת אונס לבטל המחילה כו׳‬
‫ריבית דשויה של כשטר הוא כך כאלו מכרו לאיש אחר ‪ .‬וה״נ‬ ‫ועוד שאין האונס ידוע ולא מסרה מודעה מעיקרא ‪ .‬ע״כ ]ועי׳‬
‫כשמכרו לזה לא מקרי מ חנ ה‪ .‬ועי׳ בספר מאזנים למשפט‬ ‫במל׳מ בפי׳ז מ כ׳ א הי״ט[ ולפי׳ז בנ׳ ד אחר שמחל כחוב שהי׳ לו‬
‫)סי׳ י׳ ב סי״א( שהביא ראי׳ לזה מדברי כ־שב״א שכתב כזה‬ ‫עליו כפי הפשרה שהתפשרו אינו יכול לתובעו עכשיו מותר‬
‫ל ע ק קרקע שאין בו אונאה ובשטרוח נ' כ אין בו אונאה ודומה‬ ‫החוב ואן! אס יטעין שהתפשר אז מצד האונס אין סענחו טענה‬
‫לקרקע ובכ״ד סגי ‪:‬‬ ‫מסעם שכתב שאין האונס ידוע ולא מסר מודעה מעיקרא‬
‫‪ H i m‬מבואר בחו׳ס )סי׳ רמ״א ס׳ב( מחל לחבירו חוב‬ ‫]ועי׳ במוס' בפר״ק דסנהדרין )דן! ו׳( דבפשרה מהני קנין אן!‬
‫שיש לו עליו כו׳ וכחב רמ׳א אפי׳ היה לו ששר או‬ ‫בטעוה וכהב כרשד׳ם )סי׳ שמ׳ח( בזי דוקא כשהיה ע׳י פשרנים‬
‫משכון עליו א פ׳ ה הוי מחילמו מחילה בדברים בעלמא ‪ .‬ופי׳‬ ‫ותלה הדבר בדעתם‪ .‬אבל במחל מעצמו מפני שסבר שהדין כן‬
‫שצרץ להחזיר לו השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו ‪ .‬ואף‬ ‫אף קנין אינו מועיל[ ‪:‬‬
‫להש׳ך שהביא שם בסק׳ד דהוי ספיקא דדינא משום דהוי‬ ‫לפי מש'כ בחו׳מ )סי׳ י״ב ס׳ ח( דמחילה א׳צ קנין‬
‫פלוגתא בירושלמי בזה )ספר׳ק דניטין ה׳ד( מחל שטר ר׳‬ ‫וכטטס כמ״ש ה ס מ׳ ע והש״ך דמיד כשמחל נסתלק ממנו‬
‫חנינא ור׳ מנא ח׳ א מחל וח׳א לא מחל עד דחזר לו שסרו ‪.‬‬ ‫המוחל‪ .‬וכתב הנתיבות בשם רש״ל דאס אמר התובע שהיה‬
‫והנה בנ״ד דאחר הפשרה החזיר הווטקסי׳ל אין יכול לתובעו‬ ‫בדעתו למחול לו רק עכשיו תובעו להתנקם ממנו דאין יכול‬
‫עחה מה שמחל לו מכבר וכמ׳ש הנחיבוח )שם סק׳א( דמחילה‬ ‫לתיבעו דמחילה במחשבה הוי מחילה והקצה״ח השיג עליו‬
‫מהני לענין זה דאחר שמחל שוב א׳י לנבוח חובו עודי ב׳ ד‬ ‫דלא אזלינן בחר מחשבה רק במקום דאיכא אומדנא דמוכח לכל‬
‫מהמשטן ‪ .‬ע' כ ‪] .‬ועי׳ בספר באר יצחק ל מ ק הג׳ מקאמ^‬ ‫העולם ‪ .‬וכחב בחשו׳ רשד׳ם )סי׳ שצ״ג( דאף במטלטלי מהני‬
‫חאכ׳ע )סי׳ ט׳ז( דדעסו דמחילה ונקט משכון בידו לא מהני‬ ‫אומדנא דמוכח‪ .‬וכ*כ שם )סי׳ ק׳צ( וכן החליט שם )בסי׳‬
‫מחילה בלא קנין והאריך בזה בספרו נחל יצחק )רסי׳ י״‪[( 3‬‬ ‫י מיז( ו ק מבואר בספר ני ח אפרים )סי׳ ל׳( דנם במטלמלין‬
‫ולפי׳ז מה כחי יפה עכשיו בהמשכון שתפס יותר מהמשסן‬ ‫מהני אומדנא ‪:‬‬
‫לו מכבר בעת מחילחו ‪ .‬ועי׳ קצה״ח )סי׳ רמ׳א סק׳ב( ‪ .‬ולפנק‬ ‫‪ 1‬ל פ י ״ ז בניד במבריח נכסיו והוציא קול שאינו משלם לנושיו‪.‬‬
‫מחילה אם צריכה קנין פי׳ בספרי בית יצחק חיו׳ד )סי׳ ה׳(‬ ‫ו א ח׳נ נתפשרו למחצה ולשליש אנןסהדיכי שו»ז ביולקו‬
‫שהארכחי סס לענין כחובה ובחאו‪-‬ח )סי׳ נ׳( מה שכתבתי שם‬ ‫שמקבל כי הוא כמציל מזוטו של ים כי הזא מנח מדינה ‪ .‬וזהי‬
‫לענין מ* מ ‪ .‬ולענין מחילה בטעות עי׳ במח״א בדיר שימנות‬ ‫אומדנא דמוכח לבל העיל ס‪ .‬ואף לדעת הקצכ׳ח »י המחילה‬
‫)סי׳ ו׳( מו ס שמחלק בזה ובספר מנחח שי )סי׳ ס׳ו( ]ודע‬ ‫במחשבה מחילה ואינו יכול לתובעו עוד מותר החוב ‪ .‬יחצד‬
‫דסש״ב בחשי י ב׳ ח הי שנות)סי׳א כ ’ א( לענין מלוקח השיהפין‬ ‫הסברא יש לומר בכמה בטיח דמחול לו מחילה נסור*‪ .‬כי‬
‫ע׳י פשרנים אס יכול לחזור והשיב דא׳י לחזור והביא ראי׳ גזרפ׳ק‬ ‫יחכן אשר גס עמה כשמקבל מחצה ממובו לא י » י ד מן ה ק ק‪.‬‬
‫ז ק ‪)T‬שין דאגזר ‪ ' 0‬מ ע״ע נופו קנוי דאי לא לימא לי׳ נאפי‬ ‫‪ P‬שהוא מובדהלוואע‪ .‬ד ק נ ל מ מו ד עי ח מי ב ה « ר ך המלזים‬
‫מרי‬
‫לא ‪«t‬‬ ‫מהרי׳ד‬ ‫מה‬ ‫‪pn‬‬ ‫שרת חרם‬ ‫תשובת‬
‫ב רז יהי׳ לו על חבירז קפידא ועינא בלב היא מק פלילי שהוא‬ ‫מרי ‪ i f‬אלמא דהיכא דאץ נוסו קנוי סגי מחילת השפטד‬
‫תיבע מ ח ב ^ מה שכגר מחל לו ‪ .‬ומנזיים הגאון מהרי׳ס ז׳ל‬ ‫באמירה בפלמא ‪ ,‬כבר קדמו בראי׳ א הרה״ס )בפ״ה מה׳‬
‫ל ע ק מו ס ר‪ .‬פ׳ כ זאת העצה היעוצה למדת ה ק סד ט ת‪ .‬אס‬ ‫מ כ ד ה הי״א( ורמז לזה )בפי״ז מה׳ אישות הי׳נו( וגס המהרי׳ק‬
‫יחשא איש לאיש בדבור או במעשה ימתול לו תיכן{ בפה מצא‬ ‫הביא ראו׳ « והאריך בזה ועי׳ בקצה׳ח )סי׳ רמ׳א סק״ג( במה‬
‫ואם א ח' כ יהי׳ לו בלמ מליו יחשוב עם נפשי שהוא עון גדול ‪,‬‬ ‫שממה סליו בזה[;‬
‫וכמי שיתבע חוב מעות מה שכבר מחל לי אשר הוא מובן לכל‬
‫כי הוא גזל גמיר ‪ .‬כמו ‪ . p‬אם יקפיד על חבירו פל איזה חשה‬ ‫ע ו ל נלע׳ד דאןז אס לא הזה מחזיר לו הוועקסיל בשעת‬
‫שכבר מחל לו ‪ .‬עכ״ד הנעימים ‪ .‬העתקתי לו כל דבריו כי ס א‬ ‫הפשרה והמחילה ולדעת הש׳ך הוי זה ספיקא דדינא^מצד‬
‫■ סיסר נפלא במדות האדם כדרכו בקודש;‬ ‫הפלוגתא דאימא בדושלמי כמובא למעלה‪ .‬פ כ׳ז אינו יכול לתובעו‬
‫מהמעות שהפקיד אצלו ולא מהני תפיכזתו כי הוא דומה למש׳כ‬
‫ת כ צ י ת דברני כ ״ ק שאילתא דמר שאין לו לתבוע החוב‬ ‫הפוסתים דחפיסה לאתר שטלד הספק לא מהני וכמו תקפו כהן‬
‫שכבר מחל לו אן{ שבא עמה לידו פיךין מסות‬ ‫דמוציאין מ ‪T‬ו ‪ .‬וכיי׳ בספר מלה״ר )סי׳ ת׳ אות ז׳( מש'כ בזה‬
‫ואס לא יחזור לי מצד עעכתו הוא גיל בידו והיא הלבה בתרה‬ ‫במה דמפרש הפלוגהא בכתובות )דןז פ*ד( בר״ע ור׳׳ס דר״ע‬
‫למעשה כן נראה לפנ׳ד ;‬ ‫ס׳ל דאין מיפיל תסיסה לאחר מיתה כו׳ ור״ט ס״ל דסהני‬
‫הי ס סה עיי׳ש דבריס נכונים ‪ .‬וכנה אני כותב להלכה אשר‬
‫סותם בתדש מנ״א התרס׳ג ליצירה ‪ .‬בפה פ ע מ ר בו ד ג‬
‫בג״ד אין לו לתבוע את חובו המותר שכבר מחל לו בעת הפשרה‬
‫סיר הבירה‪ .‬נאם י צ ה ק ד א נ צ י ג ;‬ ‫הן^ שנא לידו עתה פקדין מפות כי מחילתו הוי מחילה גמורה‬
‫א ח ר כתבי זאת מצאתי בתשובת הרא׳ש )כלל ע״ג( וז״ל‬ ‫כדעת כל הפוסקיס ‪ .‬והכה ראיתי כתיב בשס מרן הגאון האמתי‬
‫)שאלה יו׳ד( בשער שהיה לו ללוי פל ראובן ישמעון‬ ‫כצדיק רביני ־שראל סלנער זצ׳ל שגס דעתו פשיס בזה ‪ .‬וראוי‬
‫וכתב בו ששניהם לווים יקבלרם זל׳ז ומתו המלוה והלוה‬ ‫להמתיק דבריו מח מדים כפי שמצאתי כתוב בספר אור י ‪x‬אל‬
‫והיציאי יורשי ראובן מחילה שמחל ליי אביהם כל מביסה ‪b1‬‬ ‫ע״י תלמידו המיבהק הרב הגאון מו״ה יצחק בלאזער שיחי'‬
‫דין ^ ש לו ^ ת ו ה תס׳ת ותובפין יורשי לוי למרשי שמעין‬ ‫וז״ל שם הנה בש׳ס איתא בכפה מקימות הלשון ‪,‬אק לו עליו‬
‫ואומרים אעפ׳י שנמל אבינו לראובן לא מחל לשמעון ויורשי‬ ‫אלא תרעומות' כמו ב ב׳ ס ) ר' פ כשוכר את האומנין( והסעו‬
‫שמעון אומרים הכל מחל כי ר אוק הוה הלוה ואביט לא היה‬ ‫זה את זה אין להם ז ע׳ז אלא מרפומוס וכן שם )דן{ ע׳ ח ‪.‬‬
‫כ׳ א ערב ומנהג הסופרים שהערב יכנס במוב ע ם ^ ו ה וכומבין‬ ‫‪ tp‬נ״ב( ולכאורה תמוה מה צריך כלל מענין תרעומות הול׳ל ‪,‬‬
‫ששניהם קבלנים כאלו הם ליוי! שניהם יחד ‪ .‬ולפי שידע אביכם‬ ‫רק כי אין לו מליו תביעת ממון כי תרעומות בודאי יהיו לו‬
‫שראובן הוה הלוה ואביט לא היה כ׳א סרב ל פי ^ מחל לראובן‬ ‫מעצמו ‪ .‬ואמר הגאון הצדיק מהרי׳ס ז׳ל בבאור הדבר ‪ .‬כי‬
‫הכל ובזה נפמר גם א בי ט‪ .‬ונסספקת לפי ‪ ■p 'f e‬יסל לברר‬ ‫ענין תרעומות הוא קפידא ונדנא בלב ‪ .‬ו מ ה שבין אדם למברו‬
‫מחיך הלשון אם שניהם היו לווין או אחד לוה ואסר ע ר ב‪.‬‬ ‫אם יחמא א מ לאיש אפי' לא הקניעו אלא בדברים צריך לרצות‬
‫ואיפר אני שאין צריכץ לברד זה דאפי' אם היו שניהם לווין‬ ‫אותו ולפייסו כמ׳ש ביומא )דן‪ 1‬פ׳ז( וכ׳ז שלא פייסו מ ה‬
‫כמן שמחל לאחד מהם כל תן שיש בידו י«[ותי «שר כל החוב‬ ‫עס״י דין רשאי להיות לו עליו תרעומות וקפידא ‪ .‬רר! אם חבירו‬
‫«זול דכיון דיכול לגבות מאמה מהם שירצה כשמחל לו כל תן‬ ‫פייסו לח יהא המוחל אכזרי מלסתול ‪ .‬ו ק אם י ת ^ איש לחברו‬
‫שיש בידו מאותו השש׳ח מחל כו' והרי הוא כאלו פרע כל החוב‬ ‫נדברים שבממון פ׳ י גרמא אן{ כי גרמא בנזקין מ א פסור‬
‫ושניהן מו רין עכ׳ל ‪ .‬הרי דעתו דאפי' בב' לו ק ס״ל להרא׳ש‬ ‫ואין לו עליו תביעת ממון ‪ .‬מ׳ מ רשאי להיות לו עליו מ־פומוח‪.‬‬
‫דכ שנס^ אתד נפמר ח ב ת דאמרינן דהמחילה הוה על כל השט׳ח‬ ‫אולם שיהי' לאדם על חברו תרעומות וקפידא ‪ Ite‬יזנם הוא‬
‫ועל כל ‪ p‬נדש במ׳ו באותו השס׳ח וסכ׳ש בלוה אחד אסריק‬ ‫עון גדול מאד ‪ .‬ו עכ׳פ כמו שתביעת ממון הוא דין אם ע ס׳י‬
‫שנזחל כל הסיב ‪ .‬אך הפוכזקים פליגי עליו בזה הדין בשנים‬ ‫משפסי התורה חייב לשלם ‪ .‬כסי כן תכימת תרעוגזות נ׳כ היא‬
‫ס׳ו( זשס‬ ‫שליו כמ׳ש ה ב׳י בחו׳ס )סי' ע׳ז( זבשו׳ע‬ ‫דין אם רשאי להיות לו עליו תרעומות ע פ׳י דין ‪ .‬זהי מה שאמרו‬
‫)פי' קל״ב( דלעהו בשנים שלוז ו»ור הסלוה את אחל מ ק‬ ‫ח ד ל ‪,‬אין לו עליי אלא תרעומות' ה״נו כי אין לו סליו תביעת‬
‫תי בה חצי החוב כשני מחבירו ועי' שס ב ס ס׳ ע סק״ח ‪ .‬אגל‬ ‫ממין אבל רשאי להיות עליו תרעומות ‪ .‬תה שאמרו ב ב׳ מ )שס(‬
‫בלוה אתל הכל מו ד ם כשחיזל לי מיזל כל הימב וא׳י לסיבמי‬ ‫אי דאמר במה׳ב בארבעה כו׳ תרעומות מאי עבידתיה ע׳ ש ‪.‬‬
‫אח'כ ‪ .‬והנד ק עינן ;‬ ‫והיינו דבכה׳ג שאמר בעה׳ב בארבעה אינם רשאים להיות להס‬
‫תרעומות ‪ .‬והנה כמי בתביעת ממון אה יהי׳ לי לאדם סוב ממק‬
‫חסל סחוי שו׳ת מדזלק ‪,‬וזשן המשפט' ‪ .‬וער כ ק‬ ‫אצל חב ‪T‬ו וימחול לו החיב מ ה עידלה א'צ קרן ואם יתתרע‬
‫הם בפספר כחרזיסוזי לדעים האהיב״ם ‪:‬‬ ‫א ח'כ ויתבע ממנו את חובו הרי הוא גזל גמור מאחר שכבר‬
‫חביתב כחנגית י ״ ך א ך ׳ ם ההכה‪ .‬ל‪ « 58‬ר‬ ‫מחל לו את החוב כמו כן אס יהי׳ לו על סבירי תביעה מאיזה‬
‫הטיטגיס ‪ .‬והראשי ‪ n « w‬ל»לים ד‪T .‬יר•‪ D‬נאסנים ‪:‬‬ ‫חעא שחעא חבירו כעדו אשד ספ׳י דץ רשאי להיות לו פלח‬
‫חרפו‪•;:‬־‪ .‬וקפ ‪ 7‬א ‪ .‬א ק אם יעץץ פ׳־כי ימחל לו ‪ » # .‬אס‬
‫מ ה ר־י״ ד‬ ‫שו*ת ארח סימן מו‬ ‫ת שו ב ת‬
‫יצא בשמיפה ספי אחר ‪ .‬וכתב דבמקום שלא נאמר בהדי׳ הרהיר‬ ‫סימן מו ‪.‬‬
‫ודבור כהדדי טנהו ושניהם שזין ואטפ״י שא״א לו לדבר מ״מ‬
‫ימים ישנייז ח י י ם לכבוד הרב המאה׳ג חו׳ב ב ח ד ת‬
‫כיון שאפשר לו להרהר שנדר יי*ח בהרהור וכמ״ש וכיון דאלס‬
‫המפורםם לתהלה מו׳ה וז״ם שליס׳א אכד׳ק ‪: . .‬‬
‫יטללצאס י״ח הברכה פ״י הרהור בפצמו אפ״גדלכסמלה צריך‬
‫להשמיט לאזנו ה׳ל ראוי לבילה ט ׳ אבל במקום שא׳א לצאת‬ ‫מ כ ת ב ו הניפני ב דני שאלתו לפווי‪ .‬דפסי הפניה בהא‬
‫י״ח בהרהור כו׳ י״ל דלא אמרינן לגבי דידיה שומע כפונה‬ ‫דפסחפק נפאי דאמרינן שוספ בפונה ‪ .‬אס השומפ‬
‫דהו״ל אינו ראוי לבילה ט ׳ ‪ .‬א*כ לפי ‪ r‬בנ״ד אחר שאסור‬ ‫פומד במקום פפונף דאינו יכול לפנות אי אמר־נן בי׳ בנ ה׳ג‬
‫להרהר במקום המטונן{ י״ל דלא יצא בשמיטה משום דאיט ראוי‬ ‫ששומט‪.‬כפונה דדילמא אס יכול לפנות אמרינן מספס כל הראוי‬
‫לבילה ‪ .‬ופי׳ באו״ח )סי׳ ס״ב ס״ד( אס מחמס חולי או אונס‬ ‫לבילה מ ׳ אבל כשאמו יכול לפנות לא שייך ז ה‪ .‬ואבק‪ :‬מאס‬
‫אחר קדא ק*ש בלבו יצא וכתב רמ׳א ואן{ לכחחלה יפשה כן‬ ‫הדיר גאונו לחוס דפתו בזה פ' כ לשק מכתבו ‪:‬‬
‫אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכיל לנקותו משוס‬
‫אונס יהרהר בלבי ובלבד שלא יהי׳ המקום מסונן{ לגמרי דאסור‬ ‫תשובה ‪.‬‬
‫להרהר בד*ת במקום הטיטפור‪ . .‬וכתב' המ׳א ס ק׳ב כגון בביס‬
‫האמנפי של מרחן שמותר להרהר ואסור לדבר כמ*ש )סי׳ פ*ד(‬ ‫כבר דשו בו רבים מהפוסקים הראשיניס והאתרוניס*‪.‬‬ ‫ה‪2‬ה‬
‫]יפי׳ בספר הלנית קטנות )סי׳ וי״ו( שחקר במי שאסר הפרו‬ ‫כי נודפ הפלוגתא בנח׳ דברכוה )‪ q1‬כ׳( דפליגי רבינא‬
‫טל חברו אם מופר ללמוד בו פ״י הרהור ותלוי זה בפלוגסא‬ ‫וריר‪ .‬דרבינא ס״ל הרהור כדבור ד ‪ T‬ור׳ח כ״ל הרהור לאו‬
‫אי הרהור כדבור דמי או לא וכתב עוד שש )כד׳ קמ*ו( דלמה‬ ‫כדבור דמי ‪ .‬וכתבו החום' דהלכה כר״ת ‪ .‬והרא׳כ הביא ראי׳‬
‫שכתב הב*י בא״ח דאם הרהר בלבי יצא‪ .‬יש לדון דמי שיש‬ ‫לזה בשם רבינו יונה מדאמרינן בפרק השואל)ד;‪ £‬קיינ( ממצוא‬
‫בידו ספק ברכה דמספיקא לא יברך י־ש לו להרהר בלבו לצאח‬ ‫הפצך ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר ופריך פליו והאר׳י‬
‫דפר‪ .‬הי״א שהביא הב*י ולא ישאר בספק ברכה[ ובפנין זה‬ ‫בכ״מ מותר להרהר ‪ pD‬מבית המרתן ובית הכסא אלמא הרהול‬
‫כתבו הפוסקים בם*ס שנמצא אוח דביק לחברו דא׳׳צ להוציא‬ ‫כדבור ד ‪ . T‬ומשני המס משוס דכסיב והיה מחניך קדוש ‪ .‬ור״ל‬
‫אחרת דאפי׳ אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר וכדר״ז‬ ‫הא דאסר ריי הרהור ‪ .‬לאו משום דכתיב ולא יראה בך פרור‪.‬‬
‫כל שראוי לבילה ט׳ כמ׳ש הב׳י בא׳ח )הי׳ ל״ב( זהב״ח כתב‬ ‫‪.‬דבר דהרהור לאו בכלל דבור ‪ .‬אלא משום דכסיב והיה מחניך‬
‫דאפי׳ נמצא כן בשבת שא״א לגוררי מ*מ א״צ להוציא אחרת‬ ‫קד ש ‪ .‬משמפ אפי׳ בהרהור ‪ .‬ופי׳ בנשמת אדם לשארי הנר׳א‬
‫טון שמעיקר הדין ס*ס יש תקנה רק דאיסיר שבת רביפ פלמ‬ ‫דאנציג ז״ל ‪:‬‬
‫כמ״ש הט״ז) םי׳ ל*ב(]ופי׳ בח׳א )כלל ל׳א( לשארי• מ ק מ ר׳ א‬ ‫ו ‪ 3‬ב ך טדפ שיפת רש״י בסוכה )דןן ל״ח( שכתב בשס בה״ג‬
‫‪ .‬דאנציג י*ל בהסבר דברי המ*א[ז‬ ‫להמספללים בצבור וש'צ אוסר קדשה או יהש׳ר ישתקו‬
‫א ‪ □ 2 0‬הסמ״ס והש׳ך בתי׳מ )סי׳ ד ת ( מחלקים בטנק‬ ‫בתפילתן ד »ו פ בכונה והרי ק כפונין וכשיגמר הקדושה יחזרו‬
‫דאי פביד לא מהני היכא דא*א הדבר לפשות כ׳א‬ ‫לתפילתן פ״כ ‪] .‬וראיתי למדקדקים בדברי רש״י במה שמסיים ‪.‬‬
‫באיסור כגון בנשבע שלא למכיר שא*א למכור כ׳א באסור ‪.‬‬ ‫‪,‬וכשיגמור הקדשה יחזרו לר‪.‬פילחן״ שדבריו אינם מוברם דפשיסא‬
‫חבל משא ומתן הנעשה בשבח דאפשר לפשות הדבר בהיתר‬ ‫מ א ומה בא להשמיפנו בזה ‪ .‬ובספר מסס ידו )דן‪ £‬מ״ד(‬
‫לא אמרינן אי פביד לא מ ר\י‪ .‬יפי׳ בט״ז שם ‪ .‬וכתב הגאון‬ ‫רצה להוכיח מזה דדפס דש׳י כהפוסקיס דסברי דאס מפסיק‬
‫האדיר במלא הרועים )אור‪ .‬כ' סי' י*ב( ד מב^ר מדבדה ס‬ ‫לקדשה בק׳ש וברכותיה דמוחר להפסיק גם ‪,‬לימלוך״ כי המ׳א‬
‫היכא שאסיר איני תלד בגון{ המעשה רק בזמן המעשה שנטשה‬ ‫)סי׳ ס״ו סק׳ו( מביא שם ב׳ דפוס אם מותר להפסיק לימלוך‪.‬‬
‫בשבח אבל אם נפשה ביום אחר אין בי אסור לא חשוב נפשה‬ ‫ופ״כ בא רשיי להשמיפנו בלשונו הזהב ‪,‬דכש־נמור* הקדושה‬
‫באסיר ‪ .‬ומזה הוכיח שם )אות י״ג( גם אס האסור סליי במקים‬ ‫יחזרו לתפלתן ‪ .‬הייט כל הקדושה אפי׳ ימלוך אז יחזרו לתפלתן‬
‫טין במתפלל ימצא ציאה מצד הדץ דא׳ר לא תעביד אי פביד‬ ‫ופיי׳ש בסוס׳ בד״ה שמט כו׳ והוא דרש״י לשיפר‪.‬י׳ אזיל דשמיפה‬
‫מ כני‪ .‬דהכא כיון דאין כאסור מצד גון{ התפלה‪ P .‬מצד‬ ‫לא הוי הפסק א*כ אפי׳ ‪,‬נקדש* ‪,‬וימלוך' לא יחשב הפסק אם‬
‫מקום היזפלה ‪ .‬והא דאמרינן ספלר‪.‬ו סוטבה אינו מצד טפס‬ ‫יסין ו שמע ‪ .‬ואן{ לדפס ר״ס בברכות )דן‪ £‬כ״א( בד׳ה פד ט ׳‬
‫זה ‪ p‬מצד קנם דכתיב וזבת רשפים תיעבה ‪:‬‬ ‫ד ה ^ ה פל רש״י דכיון דשומפ כפונה הוי הפסק אם שותק ולפי‬
‫ו ל נ ו י י ׳ ז בנ ‪ r‬דכאסור הוא מצד המקים שהיא מפוק{ והוא‬ ‫דעתו דהשמיפה הוי הפסק הרי אסור לשמוס אפי׳ קד ש‬
‫אטם לשמונו והוי כדיפבד ‪ .‬וי״ל דמומר לשמיפ ‪.‬‬ ‫וברוך ‪ .‬אמנם סיים ומ'מ נהגו הפס לשחוק ולשמוע וגדול‬
‫אך לסברת רביט השאגה אריה הדל דכאן הרהור אסור י״ל‬ ‫המנהג ואחר שהמנהג כרש׳׳י א' כ סוחר להסמיק אן{ לימל^‬
‫דלא יצא ‪ .‬ופ*כ במקום אונס נ׳ל לעשות כמ׳ש שארי מרן בתיי‬ ‫פ*כ[ וכתב הרק שם דמה שאמרו דשמפ ולא פנה יצא הי ש‬
‫אדם )כלל ה׳ סי׳ נרז( ואס המקום מפוק{ לגמרי ^ { י ר‬ ‫דוקא כשראוי לפנות אבל אס אינו יטל למטת כגק שאינו בקי‬
‫אפי׳ בהרהור ‪ .‬אז יהרהר בלבו שמצטער פל שא׳א לי לברך ‪.‬‬ ‫או שמתפלל ואינו רשאי להפסיק איט מצא בשמיפה‪ .‬ולפי׳ז‬
‫וד׳ י ^ ה ללבב ‪ .‬וכמ ‪ r‬המ״א )סי׳ ס*ב סק*ב( בשם‬ ‫אם פומד במקום מטונן{ שאיט רשאי לעמת ‪1‬אןז להרהר אסור‬
‫השל׳ה ופי׳ באה׳ט שם בשם הא*ר • ‪ p‬ד ל בזה ועדיין הדבר‬ ‫בזה אמרינן שאיט יוצא בשמיטה כי הוא חיט ראוי לפנות ‪:‬‬
‫צר ‪ 7‬תלמיד‪:‬‬ ‫‪ Q 3 D K‬רבינו הגדול בשאגת אריה )סי׳ וי*ז( מקר באלם אס‬
‫חומס בחרש שבט שנח ה׳ חרס׳א ליצירה‪ .‬גפה‬ ‫יי*ח בק״ש ותפלה פ׳י שישמט מפי אחר וכתב לדעת‬
‫‪fi‬עטר ‪Ta‬ג ע‪ T‬הבירה ‪ .‬נאס יצחק ד א נ צ י ג ‪.‬‬ ‫רש״י דמי שפומד בספלה ושמט קדושה מהש*צ ישתוק וישמש ‪.‬‬
‫מן דפת המוס׳ ‪ p‬מטפס אחר אמרו דלא לשתוק ולשמוננ כיק‬
‫ישימפ כפונה הויל הפסק והנה אין ראי׳ לזה באלם שאש‬
‫סימן מז‪.‬‬ ‫מדבר דכ״ז אמרו אם עומד בחפלה דאדס ראוי לפנות אלא‬
‫שאריה הוא דרביע פלי׳ מחתי! איסיר הפסקה וחשוב ראוי‬
‫ש ל ו ם רב משמיא מיהב יהיב ‪ .‬לאילנא דדהב ‪ .‬הוא ידיד‬ ‫לבילה ‪ .‬אבל באלם אפשר מ ם הס מורים דה*ל איט ראוי‬
‫הרב המאה־ג אוצר ‪ T‬אס ד־ טהוליה מיהר׳ר ^ ו ס‬ ‫לבילה כיון דא״א לו לדבר פיי׳׳ש‪ .‬ולפ־*ז בנ״ד אס פוסד‬
‫צבי גאלדבוים נ*י אבד׳ק ג ל ו ^ ‪ .‬תכתבי מי פני בהשאלה שהלימ‬ ‫במקום מטונן{ ושמט קדושה י׳ל דיצא כי אצלו נחשב ראוי לבילה‬
‫לפני בדבר שיש נמהל בסרינתנו בפולין כשא׳ כותב ס״ח ‪ .‬ובהג*פ‬ ‫ורק אריה הוא דרביט טליה חכיפם אחר שפוחד במקום שאינו‬
‫•ו• ה סיז ס‪ .‬המנהג לקחת בהס״ת ‪ p‬מפונה אלהי קדם פד‬ ‫דשאי לפנוח ‪ .‬אך יש לדחוס ט שם בסון« התשובה הפלה דאלם‬
‫‪8‬ון{‬
‫לב ‪63‬‬ ‫מהריי׳ד‬ ‫י ערת ארח ‪rD p'o‬‬ ‫תשובת‬
‫מדמה סריצכ׳א מועד דיח ‪ T‬היינו החתן למיעד‬ ‫ותימה ל’‬ ‫סו ^ הסויה ‪ .‬ינפל ספק בין הלימיים אם לי ‪ 7‬ל נ ע לפניה‬
‫דכל ישיאל סיי״ש ‪ .‬וכפי; זה במתני׳ דשבת )פי׳ט מ״ה( קט;‬ ‫ולהתריס טל קריאה ז ו ‪ .‬ויש מהם שאסח שיש לברך ומלסין‬
‫נמול לשמנה מ ׳ נולד לביה׳ש נמול לתשפה ‪ .‬הטפם דאין מחללי;‬ ‫זה לש׳ח שמברכין בתורה אך בלילה ‪ .‬וכ*ח פקפק בזה ‪ .‬ודרש‬
‫שבס מל ספק והמפרש לה׳ קה׳ח להימב׳ס הקשה מזה פל‬ ‫ממני לברר לו הפנין בברור דברים להלכה ולמטשה ;‬
‫הממני׳ ד ר׳ה )פ״א פ׳ ט( מוליכין אוחו פל החמור בשבת א פ׳ג‬
‫‪ r n n‬הוא מחלל שבת שמא ילטיך וקשה כלא אי; מחללין מל‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫הספק כמ״ש הכא ‪ .‬ומחלק הלבוש דחקו; מופדות שאני ‪ .‬ובאר‬
‫דבריו החי״ט שם בר׳ה דזו היא מלוה פל כל ישראל בכללן‬ ‫‪ 3‬ת ב הטור או׳ח )סי׳ פ ר ם' פ( וטושין משתה ושמחה לסיומא‬
‫כאחת והמילה פכשיו בשפת הדחייה אינו אלא מפני יחיד הנמול‬ ‫של הורה ולהתחלחה ‪ .‬וכחב הב׳י דטקרו של מנהג‬
‫ועוד שהיא תוכל להתקיים למחרתו פיי׳ש ‪ .‬והארכתי בזה המול‬ ‫הוא במדרש )ריש שה״ש( ויבא ירושלים ויב״וד לפני ארו; בריס‬
‫שלשום בחשובה אחת שי‪-‬שבתי לרב אחד במדינת בסרביה וקשה‬ ‫ה' כו׳ רפש משתה לכל עבדיו א״ר יצחק מכאן שעושי; סעודה‬
‫עלי ההעתקה בזה ;‬ ‫לגמרה של חורה ע״כ ]הובא מאמר וה בריש כפרי י סודי‬
‫אך אס יהבינן להלומדים דמחנו שיפתייהו דהמנהג‬ ‫ועוד‬ ‫הע ק רי ם )פ' בראשית( בהג׳ה תבנית י׳ ד פיי״ש מש'כ דרך‬
‫חדוד[ ונס בשמחת התחלת ההורה מציגו מנהג קדמון בסכיקתא‬
‫שנהגו במחנס הוא מנהג חזק ‪ .‬פכ״ז אסיר לברך על‬
‫הקריאה לפניה ולאחריה וכי עריך הוא מערבה דאמרו בסיכה‬ ‫בחוש השלישי וז״ל ‪ .‬ויהרו ישב בתיך ביתו ובא לראוח בשמחת‬
‫)דך מ״ד( דפליני בה ר״י ור' יהושע דר' יוחנן אמר יסוד‬ ‫התורה ‪ .‬פור מצינו בבפל הפיעור )כיך הלכיה הו"מ( חעבדו;‬
‫נביאים היא ‪ .‬פי׳ נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי יסדום‬ ‫את האלהיס א׳ל אימתי א׳ל לסוך המשים יום והיו מוני; כ׳א‬
‫ומברכים עליה ור׳י אמר מנהג נביאים הוא ‪ ,‬פי׳ מנהג בעלמא‬ ‫לטצמו ‪ .‬מכאן קבפו חכמים לכפור הפומר בזה׳ז שהרי פכשיו‬
‫שנהגו כך ואין מברכי; עליה‪ .‬ונקטינן כהרי׳׳ך והיא״ש שאין‬ ‫אין לנו לא קרבן כו' אלא שאנו מחשבים יום לשמחת תורה‬
‫לברך פליה כמ׳ש הסא״ח )סי׳ הרס׳ד( מהא דחיבו קאי קמיה‬ ‫פ' כ ‪ .‬וקלת ביתר באור פי׳ בר׳ן )שלהי פ׳ פרבי פסחים(‬
‫דראב״ל ואייתי ההיא גברא מרבה קמיה חביט חביט ולא בריך‬ ‫בד׳ה ומחייבינן למימני יומא כו׳ ‪ .‬הרי מבואר דבל מה שטהגין‬
‫קסבר ‪ ,‬מנ הג״ נביאים הוא ואמנהגא לא מברכיק‪ .‬ואך לבפל‬ ‫בש׳ת ביום ובלילה היא ־מנהג קדמון והוא שמחת כל ישראל‬
‫ספימיר שמחלק בין יחיד לצבור והא דר״א דלא בריך משוס‬ ‫בכלל אנשים ונשים ופך ‪ .‬אבל המנהג בשמחת כתיבת ס״ח הוא‬
‫דיחיד הוא ויחיד אינו קיבע ברכה למלמו אבל לטר ודאי‬ ‫רק ליחיד ובסרט בזה״ז כי אחד מני אלך כותב ס׳ ה לפצמו ‪.‬‬
‫מברכינן ]וכמ״ש הב״ח דהא דאמרינן דשלחו מתם הזכרו במנהג‬ ‫והטפס כמ׳ש כטיו׳ד )סי׳ פ׳ ר( בשם אביו הרא׳ש ז״ל כי‬
‫אבותיכם היינו בצבור[ ובנ׳ד דבפל סיום סחורה הוא יחיד‬ ‫מש״א בנמ׳ דסנהדרק )דך כ׳א( אפ פ׳י שהניחו לו אבוחיו ס׳ ת‬
‫במצותו ויחיד איט קובע ברכה לעצמו והנה יסוד תקון קרה׳ח‬ ‫מלוה ‪.‬לו לכתוב משלו שנאמר כתבו ‪ .‬וכחב הרמב׳ס בסה׳ימ‬
‫בצבור נתקנה כמ״ש בירושלמי משה תיקן שיהיו קורי; בתורה‬ ‫)מלוה י׳ח( שלוט שיהי' כל איש ממנו כותב ס׳׳ת לכיצמו כו׳‬
‫בשבת ובי׳ט בר׳ח ובחוה״מ עזרא תי ק שיהיו קורי; בב׳ וה׳‬ ‫וחס א״א לרוחבו צריך שיקנהו או שישמר מי יכחבהו לו כו׳‬
‫ובשבת במנחה ‪ .‬ופי׳ מ*א ריש ה׳ קריאת ס״ח )סי׳ קל״ה( מה‬ ‫וכתב הרא׳ש שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבים‬
‫שנתקשה בזה ‪ .‬ועי׳ בספרי בית יצחק שו״ה ח׳א בקונם׳‬ ‫ס*ח ולומדין בה ‪ .‬אבל החידנא שכוחבין ס*ת ורזניחי; אותה‬
‫‪,‬תורת המנהגים* שהארכחי בזה ‪ .‬וכן השיג הרא״ש בפ' בתרא‬ ‫בבית הכנסה לקרות בה; ברבים מי ע פל כל אחד מישראל‬
‫דיומא על האומרים דצריך לברך פל הטבילה עיוה״כ וכחי‬ ‫אשר ידו משגת לכתוב חמשה חומשי חורה ומשנה ונמרא ופירושיה;‬
‫דלא עדיך מערבה שהוא מנהג נביאים וחביט חביט ולא בריך‬ ‫להגות בה הוא זבניו ]יבזה ניהא מה שלא תקנו לברך פל‬
‫דאין מברכי; פל מנהגא וכ״ש האי שאינו אלא משים נקיוח‬ ‫כחיבת ס ״ ת‪ .‬ואך להפוכקים דסברי דנם בדורות האחרונים‬
‫וטהרה בעלמא פ * כ‪ .‬ופוד מי עדיך מנהג מדינתו שהוא רק‬ ‫אי ‪9‬א מ״פ בכתיבת כ׳ ת פכ״ז שערי תירוצים לח ננפלו במה‬
‫מנהג איזה יחידים מהא דכתב רמ״א בחיח )סי׳ ה'צ( שלא‬ ‫דלא תקנו לברך טל כתיבתה והאבה כיפמים גאמרו בזה בהפוסקים‬
‫לברך פל קריאת המגילות כיון שאינו רק מנהגח ‪ .‬ובאור דברי‬ ‫האחרונים ואכ׳מ[ ופ*כ מופטיס כמה הכותבים ם' ת בדורנו‬
‫רמ*א פי׳ ב ח ת׳ס חיו׳ד )סי' קצ׳א( וכבר נודפ כמה כרכודס‬ ‫רק איזה יחידים ‪ .‬וכבר נהגו שהמלוה כתבו לכס יולחיס בס״ת‬
‫כרכר הגאון רבינו בעל נודע ביהודה במה שנשאל אם לברך‬ ‫שכחבו בשותפות ואך שחמהו בזה הפוכקיס על מנהג הפולס‬
‫פל הטבילה שטובלת היולדת תוך מלאה דה״ט מ״ם לזכר‬ ‫כמבואר בביח אפרים חיו׳ד )סי׳ ס׳ב( דהקשה דילמח בפינ;‬
‫ושמונים לנקבה כיון שאיני אלא ממנהג שנהגו להחמיר שלח‬ ‫כלו משלכם כמו גבי אתרוג וכבר הבאתי בספריייביח יצחק שז׳ח‬
‫לבפול פל דם טיהר ילא השיב דבר ברור בזה ‪ .‬רק רבינו‬ ‫חחו׳ימ )סי׳ ס׳ג( דברי מו׳ר הגאו; הטרא מר; בפל פמק‬
‫בחפים )שם( האריך בפלפולו ומחלק בין מעשה זוטא דאין לברך‬ ‫יהושע )סי׳ ■״א( שכחב ליישב כמנהג ‪ .‬והפפס דהא ס׳ ת אין‬
‫ובין מעשה רבה היינו לספיר ז' נקיים ולבדוק ולנהוג כל דיני‬ ‫בו דין חלוקה ולא פוד הלא חסי׳ שניהם רולים אמרינן בפר׳ק‬
‫נידה בידאי מעשה רב הוא ומברכין פל הסבילה ‪ .‬ומסיים בהלנה‬ ‫דב ’ ב )דך י׳א( וכתבי הקודש אפפ״י ששניהם רוצים לא יחלוקו‬
‫פסיקה דהפובר פיז עובר פל בל חעוש חורת אמך והכובילה‬ ‫וא״כ הוי לכ״א בשטה שהוא לומד פלו וכי׳ בכפרי שס שהאדנתי‬
‫היא מדינא ובפי ברכה ‪ .‬והכי נקטינן ‪:‬‬ ‫בפני; זה בדברים חריסיס ‪:‬‬
‫‪ 1 C 1‬שהלומדים דמחני אומרים שיש לברך פל קריאה זו‬ ‫בכל הפוכקיס שנזכרו דין כחיבח ס״ח לא ככר שם‬
‫ומדמים זה‪-‬להמנהג שנהגו כליל ש׳ת כמ׳ש רמיח בא״ח‬ ‫שמחה ומשמה ויום פוב חך ברחז קל ורק יחידם‬
‫)סי׳ חרס׳ס( ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשית פרביה‬ ‫נהגו בזה משוס חבוב מצוה ואין למדין מהם והמנהג לקרות‬
‫ושחרית כל סי ת שבהיכל כו' ונהגו פוד להרבות הקרואים לס׳ח‬ ‫ס׳ האחרונה בסיומה הוא מלוה כקורא סרשה ב חו ר ה‪ .‬אבל‬
‫וקורין פ״א הרבה פעמים ואין איסור בדבר ‪ .‬והנה מלבר מש״כ‬ ‫המברך הוי ברכה לבעלה ‪ .‬ואי; לומר כיש לקרות לבטל השיוס‬
‫למעלה שאי; דימין זל״ז ‪ .‬י׳ל עוד דכבר הביאו הפיסקיס דפח‬ ‫הכותב החורה ויברך נ!שוס דשמחה פלו הוא ולדידי' הוי כיו״ס ‪.‬‬
‫הניא״ס זיל דס״ל דדוקא בדבר שכל עיקרו הוא מנהג הוא‬ ‫זה אינו כי כבר כתב רמ׳א באו״ח )סי' קל'ה( ואס היו ב'‬
‫דאין מברכי; אבל דבר שיש לו עיקר מן הדין והמנהג מיסיך‬ ‫החניס בב׳׳ה והס ישראלים מותר להוסיך לקרות ד' ]היינו‬
‫על מה שהיא מעיקר הדין מברכי; אך על התוספת ‪ .‬וקרוב לזה‬ ‫בשני ובחמישי או בשבח במנחה[ דלדידהי הוי כיי״כי שמיתר‬
‫רשמחי בגליו; המשניות שלי בניירובי; )פ׳ז מ״א( במה שהקשה‬ ‫להוסיף ‪ .‬אבל כל האחרונים השיגו פליו בזה יאסרו להופיך‬
‫המ״א )רס׳י שס״ט( דהנות; מפוח לנחתום כו' זכה לו בעירוב‬ ‫אך שקורים בלאו הכי פכ״ז חסניו להוסיך ומכ״ש לכתחלה משוס‬
‫כו' אינו עירוב ש׳ וזכה גס לזה לסי שלא נתכוי; ליה; לו ממנת‬ ‫דיי״יז שלו הוא ‪ .‬ופי' בפ״ז )שם כק״כ( שהשיג פ״ז יכחב‬
‫חנס‬
‫סהריי‪-‬ד‬ ‫שו״ת או״ח סימן ט״ז‪,‬‬ ‫תשובת‬ ‫‪64‬‬
‫נמשה בלא ברכה וראוי לבטל המנהג ‪ .‬ט״כ ‪ .‬ועי׳ נשו״ת‬ ‫מנם אלא נשביל ממית שנ ק ויךי״ל דמעות א־נן קומת והקשה‬
‫כרמב״ם )דך ל״ג ‪ .‬ל״ד( ובתשובת חכמי הנרבונה בערן זה‬ ‫דבחו״מ )סי׳ קצ״ס ס״נ( נ ס ב דהיןונה יין לקדוש קנה בחננוס‬
‫כמה כרכורים כרכרו בענין‪ .‬לב ‪ p‬טל ס׳ ס שאינו מעובד כראוי‬ ‫כיון דצורך מלוה הוא הטמידו טל ד׳ ס דומיא דד' פרקים והא‬
‫וכן לברך טל החומשים כשקורין בכפרים במקוס שאין להם‬ ‫טירוב נטי מצוס הוא כמ״ש )סי׳ שס׳ו סי״ג( ואפ׳ה אינו קונס‬
‫ס״ת ‪ .‬והסירו שם לברך רק מפני חיוב הקריאה שהן ‪ ' 1‬או‬ ‫מפוח ולא הוי דומיא דד' פרקים כדאמרינן בגס' והניוז בצ׳ט ‪.‬‬
‫שלשה סל א יתבטל מצות קריאה ‪ .‬אבל בנ״ד אס כבר קרא‬ ‫וכתב ההרב״ן שלהי )פ*ז דטירובין( דלק*מ דקדוש טל היין‬
‫וב ‪ p‬בס״ת בשחרית יצא ואם לא ברך נפטר באהבה רבה ואיזה‬ ‫םמכו טל הקרא זכור את יום השבח לקדשו והוי כפין דאורייתא‬
‫ברכה שיץ סכא בר קריאת הפרשה מטונה אלהי קדם וכי בגברא‬ ‫משא״כ ט׳ ס ‪ .‬וטי׳ מחה״ש ‪ ,‬וטי׳ תום' פר״ק דשבס)דןן ל״ד(‬
‫דלא ‪ p j‬ברכס התורה בשחרית וגס לא התפלל ואמר אהבה‬ ‫בד׳ס ל״ק נו׳ וכפין סייטסא לדבריו טי' בעירובי; )דןו ל׳יב(‬
‫רבה וכי בגברא כזה איירינן ? ‪■:‬‬ ‫בתום׳ ד״ה חאנים כו' והארכנו בזה בחידושנו ‪ .‬וקרוב לזה‬
‫מבואר בריב׳ש )סי׳ ת״ה( מש״כ בעטם דהלכה כדברי‬
‫) ג ם מלבד האיסור מצד המברך ברכה שא"צ פוד יש איסור‬ ‫המיקל בעירוב דוקא אבל לא במחיצות משום דפירוב אין לו‬
‫בזה גס להשומפים הטונים אמן טל ברכותיו כמ׳ש בא״ח‬ ‫טיקר בדאורייתא אבל במחיצות אפי' דרבנן כיון דאית להו‬
‫טיקר בדאורייתא לא אמרינן בהו הלכה כדקרי סמיקל‪ .‬וכן )סי' רי״ג( שאסור לפנות אחר ברכה לבטלה ‪ .‬ודעת רבינו‬
‫כתב סריטב״א רפ*פ דפירובין )־;‪ t‬ס״ו( כמ״ש הי'מ ופי׳ רט׳א ז׳ל ברכה שא״צ אסור אך בכל לשק כמו ענין שבועה ‪.‬‬
‫בשד׳ח באסיפת דינים שהביא דטות בזה ‪ .‬והנה קריאת התורה וכתב מו״ר מרן נצי״ב זצ״ל וז״ל ודאתי טלה הגאון רע׳א זצ׳ל‬
‫וברכותיה הוא מעיקר הדין מיסוד התיקון ממשה ועזרא כמ״ש בהא דספק ברכות אי ראוי לומר בלשון הרגום וכדומה ‪ .‬והנה‬
‫הרי״ןן )בפ׳׳ד דמגילס( מהירושלמי ובצבור נתקנו ‪ .‬וע'כ המנהג באמת ראיתי בספר ב״מ שמטיד טל אחד המיוחד הגאון ר״מ‬
‫דקרס״ת בש׳ת בפרב ובבוקר בצבור הוא מנהג נוסן‪ £‬טל עיקר סופר זצ׳ל שפשה טובדא שנסתפק לו בברכת הלבנה ובירך‬
‫סדין ושפיר מברכין טל מנהגא כזו אבל מנהג שבדו להס איזה בריך רתמנא מלכא דטלמא אשר במאמרו דלא כרפ״א זיל ‪.‬‬
‫אבל לטנ׳ד לא ראיט בספרי הראשונים טצה זו ובודאי כיון‬ ‫יסידים מצד שמחתם בכתיבת סי ת ויעלה לקרה״ת רק הוא‬
‫לבדו לא מספר שלשה ולא חמשה ולא שבטה הוא מנהג שאק הגרע׳ א להלכה טכ״ל מורי ז״ל ‪ .‬וטי׳ בסמיי בית יצחק שו״ס‬
‫‪.‬לו עיקר ומנהג שוטים הוא וברכתו הוי ברכה לבטלה ‪ .‬וגדולה חאו״ח ) סי' מ״ד( מש״כ לענין ספק ברכות בשם הספר פי ה‬
‫מזו מציט בהגהות הרי״ןז שבספר תומת ישרים )דן‪ £‬י״ט( טל שיאמר הברכה ד ‪ p‬הפלה ייאמר פסוקים של ויב ‪ p‬דוד ולסיים‬
‫הר״ן דבשבת דמוסיפין כתב ר שבץ שקבל מרבותיו שלא ‪ o‬ח ‪T‬ו ברץ כי׳ אי כמ״ש הפ״י בברכות )דך י׳ב( בלשק סרגום בריך‬
‫להוםין! רק ס מן המשנה שלא היו מברכים כל הקרואים ‪ .‬אבל רחמנא ]ומזה הפ׳י ראי' לפיבדא שפשה רבינו החס׳ם בקדיש‬
‫השתא שכל הקרואים מברכים אין להוםין‪ £‬כדי שלא נוסין! הלבנה אך הפ׳ת דחה אח דברי הפ״י( יכ״ז לא שייך בניד‬
‫בברכות שאינן צריכות‪ .‬ע' כ ‪ .‬וטי' במג״א )סי' רפ״ב סק״א( שאק כאן מנהג יא־ן כאן ספק ברכה שנבקש פצית בזה בפרט‬
‫דכתב דכן ראוי לנהוג חם לא במקום חתונה או ברית ‪ .‬בברכת התורה לפניה ולאחריה אין שייך עצת ה פי ס‪ ,‬ט״כ‬
‫ובהלק׳ט להר״י חאגיז )סי' קצ׳ג( מפקפק בזה ‪ .‬ושם )סי׳ ד׳( המנהג הזה אשר במתני היא מנהג בספות ‪ .‬ו‪ o‬מב ‪ p‬בטלייס‬
‫כסב לטנין בן א״י אם קראו לעלות בי׳ט ב' ש״ג משים כבוד התורה בסיום כסיבת התירה הוא ברכה לבטלה וראוי לבטל‬
‫הצבור ביקרא דידיה דחייב לעלות משום דהוי דבר נרפ אכל מנהג זה ‪' .‬והם ד ב ר ם ברורים להלכה ולמעשה ‪ .‬ואנכי זכיתי‬
‫שלח יברך ויברך החזן במקומו כשהי׳ט שני הוא באה אנ׳ד להיות בהרבה סיומים כאלו ולא ראיתי כזאת לברך בפח‬
‫אבל אם הוא ביום ב' וה' יכול לברך ^ ‪ -p c‬כיה מקובל אצלו הקריאה‪ .‬וקריאת הסרשה ‪ p‬מעונה נו' לא מחיתי בם כי‬
‫שרבני צרפת לא היו מפקפקים בזה ושהיו אומרים ^ ז ל לסיזה הוא כקירא פרשה ביטרה ואס היו מ ב ^ ס הייתי גופר בם ‪.‬‬
‫ק הנוספים ולב ‪ p‬בלי ספק מאחר דיום זה ‪ » 0T‬א שכל ואס שהם דברים פשיסים טכ׳ז לקמזי מועד להעלות טל‬
‫ישראל בני יידובא נינהו בשמיעח קרה״ס עפ׳י תקנת נמרא סנליק להשססשט טס כת״ה בפילק דאורייתא כי כל פעפיטי‬
‫דאיריישא ס בין‪:‬‬ ‫ו כ ק שכן מהלי בסדרא דיומא מה לי במקום )(סר ‪ p‬הסודה‪.‬‬
‫חוסם ביזדש שבס בשנת התרס״א ליצירה ‪ .‬נ פ ה‬ ‫וכל זה היה דוקא לפי שמוסיפים ]לפ׳זי סרמב׳ם )בפי׳ב מה'‬
‫פ ע ט ר ב ו ת ‪ TO‬הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י י ג ‪.‬‬ ‫תפלס( סובא ברמ׳א סי' רפ״ב ס׳א[ אבל ^ א האר ספמא‬
‫מה לסם ולבן א״י לחייבו ‪ .‬טיי״ש שהארץ בדק ימש׳כ שם‬
‫בנו הר*מ חאגיז ד ל ‪:‬‬
‫^ טז ס ח ‪.‬‬ ‫ו ה נ ה אמרינן בברכות )דך ל׳ג( המברך ברכה שאינה צריכה‬
‫טובר משום לא תשא ‪ .‬וכמ״ש הדפב׳ם )בה' שבופוח‬
‫ועטת חיים יוסיס ה׳ לכבד דדב‬ ‫ה־״ב( השומע הזכרת השם כו' או שנשבפו לפניו לשקר אי אורד ימים‬
‫חג׳ הטאורדג וזדב במריה ‪«'.‬־‪.‬זזיר יראת ד' מהורה‬ ‫שברך ברכה שא*צ פובר משום נושא שם ‪ ' 0‬כו' וכתב המ׳א‬
‫כע׳ ת םוהרורי נ׳י ‪:‬‬ ‫)סי' רט״ו( לדעת כרמב׳׳ס דדרשה זו מן התודה ולא כההום׳‬
‫ובאר מו׳ר הגאון רבינו הנצי״ב זצ׳ל מווגאזין בפי' השחלתוס‬
‫א ח ד ״ ש כת״ר ‪ .‬בדיק לן סר בדבר השאלה שהציע לפני ‪ .‬והוא ‪.‬‬ ‫בפ' יתרו )שאילתא נ״ג( דדפחו דהא שכתב הרמב׳׳ס שהוא‬
‫באחד שיש לו תיב טל כמה אלפים רי״כ אצל אדון‬ ‫סובר משום נושא כו׳ לא קאי אלא טל או ק הג׳ שהוא בירך‬
‫ברכס שא״צ וכ׳כ בשו״ת רע״א )סי' ק״ה( דלא כדפת •דדי אחד והיא טאבלירט כל הוני ירכישי והאדון הנ״ל חייב לאחרים‬
‫מרן בנשמת אדם )כלל ‪ ( ' 0‬וסש׳כ השאלכות פס אלא אפוק־ ג״כ ‪ .‬ויצא המשפט מהסרכאוס שיהי' כל הנ״ל נמכרים‬
‫ש״ש לבטלה אסור מדאפקי' קרא לא תשא כתב מירי ז׳ל ]בהליהפטאציט[ ‪ .‬ובשופטים קבטו מופד פליספטאציע ביום‬
‫דהשאלחוח למד זה מהגמ' דברכוח הנ׳ל כל התברך ברכה השבת ‪ .‬ואס לא יקנה האיש היהידי הנ״ל מנחלתו של האדון‬
‫שא״צ עובר בל״ח ‪ .‬וכ״כ הרמב״־ם בתשובותיו)סי' ק״ה( במקום יהי' לו היזק גדיל ‪ ,‬ונפשו בשאלתו אס הוא רשאי לשלוח בחול‬
‫שנהגו לקרות המגילה בי׳ד וט״ו מספק ומברכים בשניהם‪ .‬מכתב וכסך הפרבון בתוכו ובו יכתיב מתיר האחרון אשר הוא‬
‫וכתב דמפני הספק ראוי לקרות בשניהם אבל בלא ברכה מפני רוצה ליחן בפד נחלתו של האדון ^ ל או אס א‪-‬נו רשאי כ‬
‫שהיא ברכה שא״צ ואיסור דאורייתא הוא שנושא ש״ש לבטלה בשבת יפתתו המכתב פה הפכית שלו הליפה שם ויגמר הקנ‪-‬ן‬
‫ואינו ראוי לעשות כן מפני ה ספ ק‪ .‬וזה כלל גדול שבכל מצוה בשבת ‪ .‬ואבקש מאח כח״ה לכתיב לי תשיבה תות דפתו הטהורה‬
‫ולמלאות מבוקשי ת י ^ ‪ .‬פכ״ל מכתב כ*ח ‪:‬‬ ‫בין דאורייתא ובין דרבנן אס נסתפקנו בה אס יברך אס לא‬
‫תשיבה‬
‫ל ג ‪09‬‬ ‫בן ה רי ד‬ ‫עו״ת או״יו סימן ס״ח‬ ‫ת שו ב ת‬
‫ייש שליתוש לעכי״ם ל״י״י א » ׳ ילא י מי למסירת מכתבים‬ ‫ת שו ב ה ‪.‬‬

‫ביד עכוי׳ם נמי״ש משום דכולהו אדמחא דנפשייהו קא עבדי‬
‫ב ת ב המרדני )סר״ק דשנה( מל ארות הי היד ם הקונים‬
‫ואם ירצה לא יעשה׳ למחר עיי״ש וזה דומה ממש לההוא דמתן‬
‫כלים לטבם ועורות לע בדן‪ .‬ומצאתי אח'כ סברא זו במל׳ס‬ ‫המכסים בשבת ישוכרים להס טכו׳ ס לקבל מכס בשנת‬
‫נר‪ 6‬ה דבקבולה מותר רב׳ה מהירים עס השמש ליהן עורות‬
‫)בפ׳י מה' שבח ה״ט( עיי׳ש באורך בפי׳ דברי הב׳י ‪:‬‬
‫לעבדן אע״ג דמלאכס דאורייתא ‪ .‬ואת׳ל שיש לחלק בין הנך‬
‫ו ע ל ד נ׳ל בהיתרא דהאי מילתא כי בנ״ד ששולח התכתב עם‬
‫שאין הישראל קובמ מלאכתו למכו׳ם לעשות רק בשבת ובנדון‬
‫כסף הערבון הוא ספק מו״מ כי לא הוא לבדו ישלת‬
‫זה קובע לו ליפול המכס בשבת ‪ .‬מ״מ נ״ל להביא ראי׳ להתיר‬
‫נוכתבו לשם וימצאו כמה מכתבים עם כספים ורשימת המקסים‪.‬‬
‫מדחניא בפרק מי שהחשיך דמשום פסידא שרו ליה רבנן דאי‬
‫ואולי יהי' שס מכתב אחד שיוסיף על המקח שקצב הוא אפי׳‬
‫לא שרו לי' אחי לאהוי' ד' אמיח ברה״ר ‪ .‬ה״נ ל׳ש וכ״ש‬
‫מעט מזעיר ישאר לפלוני כידוע ‪ .‬וא״כ היא שולת מכתבו על‬
‫להציל מידיו דחי לא יפסיד כל הובי ב־יחוי כל שהוא עכ״ל ‪.‬‬
‫הספק ‪ .‬א''כ נ׳ל ברור שמותר בספק דרבנן בפרט אס ישלח‬
‫מ!ה נראה ברור דבדבר שאין הישראל קיבע מלאכתו לעכו׳׳ס‬
‫ביום ד' או ה׳ כנ׳ל ‪ .‬ומה שכ״ת החמיר לאיסיר ותמך במש״כ‬
‫נעשית רק בשבת מותר אן‪ £‬במלאכה דאורייתא כמו ליתן עירות‬
‫בתשו' רע״א ז׳ל ונחשו' כתב סיפר ‪ .‬הנה הססריס אינם ת״י‬
‫לעבדן ‪ .‬ובניד מה שהוקבע ]האוקצינע־־כיארי‪ [,‬בשבת הוא‬
‫כעת לעיין ‪ .‬אבל לא ידעתי איזה דמיון הוא לנ״ד כי שס‬
‫מצד השופטיס ולא הישראל קבע ■וס זה דוקא כי לאי בדידי׳‬
‫מיירי דקבע לו מועד שיקנה בשבת ‪ .‬והיינו שמכר לו חפן■‬
‫ה^יא מילהא ‪ .‬והוא שולח מכתבו עס המעות להבכיחת הקנין‬
‫בע׳׳ש בכסף או במשיכה ואמר תקנה לך למחר דבשבת ינמר‬
‫קידס שבת ב' או ג' ימים ע'כ חין איסיר ביה ובפרס שאיסור‬
‫העסק ‪ ,‬וזה יקרא קובע מלאכתו לעכו׳ס לעשות רק בשבת ‪.‬‬
‫מקח וממכר הוא מדרבנן ע*כ נ׳ל להתיר ני במקום פסידא‬
‫ובאופן זה הצדק עס רבינו רע״א דאסור ‪ .‬אבל בנ׳ד דלא קבע‬
‫לא נזרו וכמ״ש בב״י )סי' רמ״ד( מסיגים דאין בקבולה מכס‬
‫לו מיעד בשבת כי לא בדידי׳ תליא מילתא יום הקביעית‬
‫האוקציאנעס טארנ והשופטים שקבעו יום זה אדעתא דנפשייהו‬ ‫איסור דאורייתא יש להתיר רק מהחשש שצריכים לכתוב ‪ .‬ועיי״ש‬
‫שכתב דשרי משים הפסד ‪ .‬ובפרס שהמרדכי התיר אפי' במכסים‬
‫הס עי שיס‪ ^ .‬ומה שיחליטו ויכתבו הכל היא מצד חובת‬
‫שהישראל קיבע לו ליטול המכס בשבת מסעס פסיד^וסמך על‬
‫עבודתם ולא בשביל הישראל הם טושים‪ .‬ואתפלא טל כת׳ר‬
‫הנמ׳ דפרק מי שהחשיך יסיים וכש׳כ להציל מידם דאי לא שרי‬
‫שעשה סמיכין בשאלתו להא דהביא בשם תשו' רמ׳א ז״ל? —‬
‫לי' יפסיד כל חובו וכמ׳ש המ׳א ) סי' רמ׳ד סקי״ז( דשרי‬
‫]וכ׳כ רבינו בתפארת ישראל בשבת )פ׳ כ״נ מ'נ( דאף‬
‫משום פסידא ‪ .‬ואן! להי״א )סי׳ ש׳ז ס׳ ה וסי״ס( דאסיר שבות‬
‫דאסור להנית )רעסיט( בערכאות טל נכסי ב׳ח ‪ .‬מיהי‬
‫דשבות במקים ססידא מ״מ הכח שרי דהוי כמציל מידם כמ״ש‬
‫במקום הפסד מותר ובלבד שלא יאמר להשופט בפירוש שיכתיב‬
‫המרדני כלומר שלא ישתקע הממון ביד מכרם ]יר׳יל ‪ .‬זה שלא‬
‫)א׳ר סםש*ז([‪:‬‬ ‫^‬
‫ישתקע הממון ע דין מפסידא[ כדהמרינן בפר״ק דע״ז )דף י־פ(‬
‫ע ו ד יש לומר בזה ‪ .‬לפי מה שהוכיחו בדעת רש״י דדיקא‬
‫יבנ׳ד היא ברור שאם לא ישלח מכהבו למקים השיפגייס יפסיד‬
‫בשבת הוא דחסור אמירה לעכו׳ס אבל שרי לומר לעכו׳ס‬
‫כל חובו ט*כ יש להתיר ולסמוך על המרדני והמ״א בפרט‬
‫קודם השבת כה וכה הפשה בשבת‪ .‬וההוכתה בזה ממש׳כ‬
‫באיסור ד ר ב ק‪ .‬ונם מסעם הגמ׳ בפ' מי שהחשיך לו בדרן•‬
‫בפ״ז )דף ט״׳ו( בד״יה כיון דזבנה קניא כו' ומה שאסור לישראל‬
‫מותר ליתן כיסו לעכו׳ם להוליכו כו׳ מפיס דאדם בהול על‬
‫לומר ‪/‬עכו׳ם פשה לי כך הוא משום ממציא חפצך ודבר דבר‬
‫ממיני יאי לא שריח לי' יוליכנו בעצמי ייעשה איסור הורה ‪.‬‬
‫דבור אסור עכ״ל ‪ .‬הרי מדנאסר רק משוס ממציא תפ ‪ f‬נראה‬
‫וכן בנ״ד אס לא נתיר לו באופן זה מצד דבהיל על ממונו שלא‬
‫דסבר דרק בשבת דהוי איסור דבור אסור אבל קידם השבח‬
‫יפסיד חובי ילך בעצמו לשם בשבת ויעבור בכמה דברים באיסורא‬
‫מותר אחרי דפכו״ם אינו מצווה טל השבת ‪ .‬וכן הדין במקח‬
‫דאורייתא כמו הולכת ד״א בר״ה ויבא לכתוב ‪ .‬ועי' בני״ז‬
‫וממכר דהאיסיר הוא רק משום ממציא תפצך דרק בשבת הוא‬
‫)סי' ר מ׳ ד ס ק׳י( ועוד מי נרע זה ממה דקיי״ל בהמה שאחזה‬
‫דאסור אבל קודס השבת מו תר‪ .‬ואף להרמב׳ם )בפ׳י מה'‬
‫דם מקיזים לה ט״י עכו׳ם מטעם דאדם בהול על ממוני ואה׳‬
‫שבה ה׳א( דכחב דאסיר לומר לעכו״ס לפשות לנו מלאכה בשבת‬
‫לעשות איסור דאורייתא כמ׳ש ) ס ס׳י של״ב( ‪ .‬וכתב השע״ת‬
‫אעפ״י שחינו מצווה טל השבה יאעפ׳׳י שאחר לו מקודם השבת‬
‫)סי' ש״ו סק״ב( בשם שו׳ת ירע אמת דהתיר בשבת לשלוח‬
‫כי׳ ודבר זה אסיר מדברי סופרים כדי שלא תהא שבת קלה‬
‫עכו״ס לפני ערכאוח להשתדל לנבוח חיב מפכו״ס אס הוא הפסד‬
‫בעיניהן ויביאו לעשות בעצמן פ׳ כ ‪ .‬וזה רק במלאכה דאורייתא‬
‫מריבה ‪ .‬כנם שהערכאות יכתבו בכתב שלהם כיון שאס לא‬
‫הוא דאפור ‪ .‬אבל במו״מ שהוא דרבנן מיתר כי האיסור אמירה‬
‫יעשה כן היום יפסיד ע"כ ;‬
‫הוא רק מדברי שופרים ואין לאסור מרבנן בדרבנן כמ״ש הב״י‬
‫)סי׳ ש־ז וסי׳ הקפ׳ו( להתיר שבוה דשבות ‪ .‬וכ״ד כמה‬ ‫ו ל פ י ״ ז בנ״ד כ״ש דמוחר ששילח מנהבו קידם השבת ואינו‬
‫מייחד לו מלאכתו בשבת דיקא דמותר כמ׳ש באו״ח‬
‫פוסקים ולא כמקצת הפוסקיס דסברי דרק במילה לתוד התירו‬
‫)הי׳ רמ׳ד( דבמקום שלא ייחד לי מלאכתי ■אלא ניחן לו סתם‬
‫שביה דשבית דאק קיי׳ל דבכל מילי התיח אס הוי צורך גדול‬
‫וכיון שרשות נכרי לעשות מתי שירצה מותר אן‪ 1‬כשעושה בשבח‬
‫הו הפסד ופי׳ במ״א )סי׳ ש׳ז סק״ח( ]ועי׳ בב׳י )סי׳ ש״ז(‬
‫דאינו עושה אלא למהר להשלים פעולתו ואדעתי' דנפשי' עביד‬
‫מש׳כ בשם הרשב׳א שאין בשבותיס זה דומה לזה ואין לט אלא‬
‫ולא בשביל הי ‪x‬אל ‪ .‬ואף אס נהי' מן המחמירים ונדמה זה‬
‫מה שהתירו בפירוש[ וכ ‪ r‬השל׳ה כדעת רש״י ‪ .‬וז׳׳ל במסכתא‬
‫הליסיסאציע ליום השיק הנקבע ביוה השבח ואסור אפי׳ אס‬
‫שבח וגס צריך להזהירם שלא יארורו לעכו״ם עשה כך כי‬
‫אינו אמר לו בהדי' לקנות בשבת אך הדבר ידוע שא״א לקנות‬
‫אמירה לעכו״ס שבות ואסיר מדרבנן אלא קידם שבת יאמירו‬
‫אלא בשבת שאז הוא יום השיק ‪ .‬אבא וה רק אם מוסר להנכרי‬
‫_ לעכו׳ם כה וכה תפשה השבת עכ׳ל ‪:‬‬
‫המעות בע׳ש אבל בד' וה' מותר ליחן לו בפחם אע׳ג שיודע‬
‫ו ל פ י " ] חף אם נאמר דשליתות המכתב עם הערבון לבית‬
‫שיקנה בשבח כמ״ש המ״א )סי' ש׳ו סק״נ( וכן החליט זקן‬
‫השיפטיס הוא כמו אמירה לפט״ם שתפשה לי כך‬
‫המורים הוא שארי הנחין מרן מהיר׳א דאנציג וצ׳ל בח׳א )כלל‬
‫וכך בשבת הוא מותר אחר ששלח קודס השבת ‪ .‬ובאמת שליחות‬
‫ס״ה פן ד'( להיהר ‪ .‬ובנ׳ד דחף אם יכתבו ויחליטו דבית זה‬
‫היזנתב הוא איני כאמירה ורק כרמיזא בגילמא וכתב רמ״א‬
‫של כאדון שייך להיהוד׳ אין כאן חשש דעכו״ס דעביד אדעת׳׳‬
‫)סי׳ ש״ז סכ׳ב( כ״ד שאסור לומר לעכו״ם לעשותו בשבת אסיר‬
‫דנפשי' קא עביד שזה חובת טבידתו ושירותו לכתוב כפי פקודת‬
‫לרמז לו לפשוחי אבל מוסר לרמי לו מלאכה לפשית איזר‬
‫השופטים הגבוהים ולאו אדעחי׳ דישראל עביד וכמ׳ש הגמי"■‬
‫השבי* ‪ .‬ועי' במ׳א )שס סקל׳א( וטי׳ בנשמת אדם לשארי‬
‫)נ פ׳ו מה׳ שבח( דאסיר ליתן ^גכו״׳ם מעות נמ׳ ש שיקנה בשבת‬
‫״יייי״א יאיליג יל׳ל שה ^י ץ בזהי‪ .‬הלי דאף במלאכה‬
‫דאורייתא‬
‫‪9‬‬ ‫כדת‬
‫‪rro‬‬ ‫שו״ ת או ״ ח סי מן‬ ‫ת שו ב ת‬ ‫‪M‬‬
‫מ ה רי‪ -‬ד‬
‫דאודישא מושר לימו לו קורם ה שבת‪1 .‬שליחית המנתב » א‬
‫לא שייך לא ס סנ א דמם' ויירא' לא ישימוהו לחייבו ייתר ממשייי׳‬
‫ע' כ ‪ .‬ילא הבנתי איך עלה טל דטתו לדמות זג׳ו כי ההס'‬ ‫כמין רמיזא בטלמא ‪ .‬וזה רק במסק סקח וממכר שהוא מדרבנן‬
‫אמרינן בהקונה מצד ולא סמכא דעתו ואינו רוצה לקנות ו פ' כ‬ ‫אין כל ספק שמותר לשלות־ קודם השבת מכתבו מם כםןן‬
‫שפיר כתג הג א׳י אשר באופן כזה שישמיהו סמכא דפתו לקנות‬ ‫המרבק לביס השופמיס ‪ p .‬נ״ל להלכה ולממשה ‪:‬‬
‫והוי קנין גמור ‪ .‬אבל בנ׳ד בחמן שאיפן המכירה לא נפשה‬ ‫חותם בחדש אדר התרסיא ליצירה ‪ .‬ב פ ע ט ר בו ר ג‬
‫מצד המוכר שאין זה נכנם בגדר מכירה אן‪ £‬שכותב גס חמן‬ ‫מ ד הבירה ‪ .‬נאם י ־ צ ח ק ד א נ צ ע ‪i‬‬ ‫‪,‬‬
‫הנשכח ימה שייכות זה לבית זה ? ‪:‬‬
‫‪ D j D S‬יש לומר בזה להיתרא מטטם שכחב הט״ז )סי׳ תת׳ג‬ ‫א ח ר זמ׳ר מצאתי בספר ‪3‬גק ציון החדשות )סי׳ ג׳( שהתיר‬
‫םק״נ( מיתר ליקח קמח מן השיק הטטס דלא מחזקינן‬ ‫בזה באדם שהי׳ לו חוב אצל טכו״ם והיה קרוב לודאי‬
‫א־סירא ‪ .‬ונראה ראפי׳ במקיס שגיהגין ללתות החכייס אימר לא‬ ‫שיפסיד החוב אם לא ימהר לתובטו בשבת ויהי' לו הפסד‬
‫ליהש בדרך שנתחמן אך שאין אנו בקיאין ט״כ ‪ .‬אך יש להחמיר‬ ‫גדול והודה שמותר לשלוח אחריו ממונה מהשופט )שקורין‬
‫לפ״ד הצ״צ)סי׳ ל״ב( הובא בח״י דלת־תה שלט הוא חמן גמור‬ ‫גטריכטס דינטר בל׳א( לתבוט החוב ולגבות אותו ממנו בשבת‬
‫דשיהין הרבה במים ולא דמי ללת־תה דש״ס וכמ׳ש הפדמ׳ג‬ ‫וסמך טל תשו׳ הב״ח )סי׳ קמו( שהתיר לישראל לקבול בשבת‬
‫)כי׳ תנ״ג( ‪ .‬ולפי מש"כ כ״ת שלקח מבטל הדחיס מהמדוח‬ ‫אצל השופט היכא שיש חשש הפסד ממונו וראייתו ממש׳־כ הרח־ש‬
‫אזדא להו‬ ‫שידוע אשר החטים הס רחוצים‪ .‬ולפי״ז‬ ‫שלקח‬ ‫)בפ׳ כל כתבי( דלאו דיקא בדליקה בשבת הקילו ואמרו כל‬
‫כו׳ ואין כחן אשי׳ ספק אחד‬ ‫ההיתר מהכי״י איחר לא ליתת‬ ‫המכבה אינו מפסיד אלא בכל היזק שבא לאדם פתאום הותר‬
‫להקל כשגיבר הפסח דסגי ספק אחד להקל משוס ספק דרבנן‬ ‫איסיי שבות ‪ .‬וסיים הב׳ח כללא דמלתא כל היכא דליכא איסור‬
‫יכמ׳ש הצ"צ שידוע בבירור גידאי שמקצתן מכבסין תמיד החטים‬ ‫דאורייתא אלא נזירה דרבנן במקום ׳פסידא לא נזרו אלא מדלא‬
‫שהוא גרוע מלתיתה אך שרוב המוכרים אינם מכבסין אכור‬ ‫התיר הטור לטלטל איסור מוקצה במקום הפסד לכן מסיק‬
‫משים קבוע כמחצה על מחצה ד מי‪:‬‬ ‫דהיכא דאיכא ממשה אין לזלזל באיסור שבות כ׳־כ‪ .,‬אבל היכא‬
‫כלל חדש ראיתי למרן הגאון חקאוונא בס׳ עין יצחק‬ ‫שאין איסורו אלא משום דבור אין לאסור כלל וליכא מאן דפליג‬
‫חאו״ח‪) .‬סי׳ כ״א( די״ל טס׳׳י מש״כ הר״ן בחולין )דך‬
‫אך‬ ‫אהא ‪ .‬והביא שם ג״כ מש*כ השט׳ת באו׳ח )סי׳ ש׳ז( בשם‬
‫ם׳נ( לתרן קושי׳ התום׳ שם בד׳׳ה ודילמא דטיך טמא כי'‬ ‫שו׳ת זרט אמס ‪ .‬וטי׳ ח*א לשארי הגאון ז׳ל בה' שבת)כלל‬
‫וכתב דכיין דיש מיפוט טריסוח ומיפיט טמאות א״כ מצטרפין‬ ‫סא(‪ ,‬במרן לילך בספינה בשבת להציל ממונו ‪ — .‬וטי׳ טוד‬
‫הנך מרי מיטיטי והוי סלגא וסלנא כ‪ 1‬׳ טיי״ש וכן מציגו בברכות‬ ‫בזה המנץ בס׳ מנחת שי )סי׳ טז( באמצט התשובה בדיה‬
‫)דך נ״ג( דהי׳ל מיטיטא לכשפים ומיטיט לנמר את הכלים‬ ‫ומ׳ש ראי׳ מהירושלמי כו׳ שהביא שם דברי רט״א מה שהסתפק‬
‫אשתכח רובא דלאו לריחא טביד ובב״ב )דך צ״ג( בתום׳ ד׳ה‬ ‫אם מותר לטשות קנין בחיל שיחול בשבת וכתב בשם רב אחד‬
‫איכא למימר כו' וסמוך מיטיטא דמפילות למיעוט דמביטתותא‬ ‫שנטלם מרבינו רט׳א הירושלמי )פ״ז דדמאי( דאדם טומד‬
‫כו׳ והוי מחצה טל מחצה‪ .‬ט כ׳ ל‪ .‬ולפ״ז י׳ל בנ״ד אך אס‬ ‫במ׳ש ואומר הר׳ז תרומה למחר ואין אדם מומד בשבת ואומר‬
‫יבורר כי הרוב מכבסין מ' מ אכתי איכא מיטיט דא־נן מכבסין‬ ‫הר*ז תרומה אלמא דבהר אמירה אזלינן והביא שם דרך צחות‬
‫יכן אך דנימא דרוג שמכבסין נתחמצי מ״מ איכא מיפיט‬ ‫מהספר לוית חן דפשט בספק זה דמותר מהא דאמרינן דתנאי‬
‫דנתכגסו באופן דלא נחחמצו ‪ .‬ט״כ בהצטרפות הנך תרי מיטיט־‬ ‫החנה הב״ה טס ממשה ב ^‪1‬ית אם יקבלו את החורה והרי‬
‫ביתד ה׳׳ל סלגא גפלנא וה׳ל ספק דרבנן בתמן שטבר טליו‬ ‫החורה ניתנה בשבת — וטי׳ פזד שם שהאריך לפשוט ספק זה‬
‫הפסח ולהקל ‪ .‬וזה כלל חוש בטנין ס׳ ס ‪ .‬ולפי׳ז חשבת• להקל‬ ‫להיתר — ולפ״ז הדק ברור כפי מה שהעליתי להיתר ‪:‬‬
‫בנ״ד אך לפי מכתב כת״ר אשר ידוט שהחפים רחוצים ‪:‬‬
‫א ב ן דמרן הגאון הנ*ל סהר דבריי וסיים גם מטעם זה קשה‬
‫’ להקל משים דיכול להיות דאך מימיט גמור ליכא בכיז ‪.‬‬ ‫מ ט‪.‬‬ ‫סי מ ל‬
‫וכיון דהמיטוט לא נתברר ט״כ אך לשיטת הר״ן הגיל אין‬
‫לצרך שגי מיעוטי ביתד וווקא היכא דאיכא שני מיטיטיס‬ ‫י ב ו ף 'ד‪ 'T‬הרג ‪ ynK&i‬חי*ב אתור יראת ד׳ טהורה‬
‫הידועים אז יש לדין ולצרך אותן ביחד דיהי׳ כמו מחצה טל‬ ‫ליפא ווייססא‬ ‫מיהר׳י א לי עז ר‪,‬‬ ‫כט׳ת‬
‫מחצה אבל ה‪-‬כא דלא נחברר לנו המיעוט הגמור א״כ אין ספק‬ ‫‪:‬אינ׳ק סאראקא‬
‫מיעוט מיניא וודאי רוב ‪ 1‬ע״כ לכאורה אין מקים להקל ‪ .‬ט״כ ‪.‬‬
‫א״כ לפי״ז בניד אוקמיגן אדינא כמ״ש באו׳ח )סי׳ המ״ח‬ ‫ב ל ב ר השאלה שדרש ממט לחות דעתי הפניה ‪ .‬באחד ששכח‬
‫ס׳ה( חמן שנמצא בבית יש‪.‬־אל אחר הפסח אסור אעפ׳י‬ ‫למכור קמח מחטים א ‪ x‬קנה מבעל הרחים מהחדות‬
‫שב״לז‪ .‬וכמ״ש המ״א כקי״ח אע*ג דלא עבר מה׳ת מ' מ‬ ‫שלקח שידוע אשר החטים רי«ציס ולגרד הח־*' המה חמץ‬
‫חיישינן שינמ‪-‬ם לומר שבטלו חטפ״י שלא בעלו ‪ .‬אבל י׳ל שכ׳ז‬ ‫נמיר ‪ .‬ומבואר בש׳א שא!ק לסלזוך מל מש׳ה בהשט״ח גם חמץ‬
‫נאמר באופן שלא מכר כלל ממני לא מהני במה שבטל דחיישינן‬ ‫הנשכח וממיר רק בהנאה ‪ .‬אך בש׳ת בחי״מ )רכדי ר׳ ס( כתב‬
‫שמא יטרים ‪ .‬אבל היכח ־ שמכר תחצו רק ששכח מקצת מלמכור‬ ‫אשר יש לסמוך ע״ז לסטן ב*ת זה והו' ואני נבין אס יש לחלק‬
‫הו• זה כמ״ש הח״י דהייכא שיש הונס בעכין המכ‪-‬רה כמו בניד‬ ‫ס ה ואין מדמין מלתא למלחא ‪ .‬ואמרתי לשאול חוות דעתו‬
‫בזה לא ח־ישינן להערמה דהא חזינן דמכר חמצי בזה אין ספק‬ ‫הר מה‪ ,‬זהו תוכן שאלתו במכתבו‪:‬‬
‫שמותר בהנאה‪:‬‬
‫! ב ז ה יש ליישב קישי' הב״ח )סס׳י חמ׳׳ח( דמפרש דברי‬ ‫ת שו ב ה ‪.‬‬
‫הטור וחמן שנמצא כו׳ א״כ דוקא בלא בטלו כו׳ אבל‬
‫בבכילו דאינו ראוי לטבור טליו אינו אסיר בהנאה מיהו באכילה‬ ‫ה נ ה מה שרצה כ*ח לדמות למש׳כ הפ״ת בחו׳ח )סי■ ר׳׳ט(‬
‫הסוד שמח יטריס אס יהירי לו נס לאוכלה ‪ .‬ומיהי קשה מדחנן‬ ‫דאיתא שם אבל האומר לחברו כל מה שיש בבית זה‬
‫לא בדק בתיך המיעד יבדוק לאחר המוטו אלמא דאך לאחר‬ ‫אני מוכר לך בכך ו ‪ p‬ורצה הלוקח ומשך אין כאן קנין בלא‬
‫הפסח אסיר בהנאה ‪ .‬עיי״ש תימצי ‪ .‬ויש לימר דשם מיירי‬ ‫סמכה דעחו של לוקח שהרי א״י מה שיש בו כו' וכתב הפ״ת‬
‫בכל החמן שיש לו ‪ 1‬ע״כ אסיר אך בהנאה ‪ .‬אבל אנן אייריגן‬ ‫בשם תשו׳ באר יצחק חאו׳ח )כד׳ וי״ו( דדוקא בכה׳ג שאומר‬
‫שבאמת מכר חמצו רק שכח מקצת מלמכור באיפן זה מופר‬ ‫ב ^ כך ‪ p i‬בזה אמרינן דלא סמכא דעתו דהקונה דדילמא‬
‫בהנאה ‪ .‬וכסברא זו ראיתי בספר שו״מ להגאון חלבוב במהד׳ת‬ ‫אינו שוה כפי ה ^ ‪ ,‬שקצב ‪ .‬משא׳ה כשאומר טמיכר לו כפי‬
‫) ת׳ו סי' יו׳ו ( טיי'» ‪ .‬אמנם לפ״ד הכ'מ )פ׳א מה׳ חז׳מ‬ ‫שישוסוהו שלשה ]ט׳ל סי' י ס״ז[ וכמו שנהוג במכירת חמן גזה‬
‫ה״ד‬
‫לד ‪67‬‬ ‫מהרי*ד‬ ‫שו״ת או״ח ‪ p'D‬ט*ט‬ ‫תשובת‬
‫צריכק אנו להעמיד על חזקתן שלא היו הגרעוניס שס מיך‪-‬‬ ‫ה*ד( הדין ד ‪ 6‬פי' נהצטרפזת כל ה דנ ד ם נטל ועימד ככיש‬
‫ורק השתא הוא דנפל ‪ ,‬כמו בנדה שבדקה פצמה יוסי‬ ‫הנכרי נמי אסור‪:‬‬
‫שתריח כו׳ וא^ לאתר ימיס בדקה ומצאה טמאה הרי כי‬ ‫א מ נ ם בזה בניד ר ל להיחרא פ ס׳י חשיג ב חני׳ מהר׳ח‬
‫בחזקת טהורה דאמרינן השמא הוא דתזית ‪ .‬והפלא על שאי‬ ‫כהן חאו׳ת )שי' י״א( שכחב באחד שמכר חמצ‪ 1‬לנכרי‬
‫מרן ז״ל במש״כ בבינת אדם )שפר רוב וחזקה סי׳ ל״ב( שרצ‬ ‫ושס כל החמץ בחדר אחד ומסר לי המסחת כדינא זולח חמן‬
‫להוכיח בדין דאפילו עבר זמן רב משבדק כ״ז שלא יצא מחזקה‬ ‫אחד נשאר בחדר אחד ששכח להכניסו באוחי החדר שמסרו‬
‫הרי הוא בחזקת בדוק והאריך להביא ראיוח ע׳ז ‪ .‬ולמה לי‪.‬‬ ‫לנכרי אבל בשפר מכירה נכמב בלשון הזה אני מוכר כל חמץ‬
‫הביא ראי׳ לדין זה ממחני׳ דנדה הנ׳ל שבדקה עצמה יוס ז׳‬ ‫שבביחי ובלשון זה נכלל חמן שבכל החדר־ם שבביחו ‪ .‬אמנם יש‬
‫שתריח וכו׳ הרי היא בחזקת טהרה‪ .‬וכן אמרו בנדה )דן!‬ ‫להסחסק הואיל ובשטח המכירה לא היה החמן ההוא מל זכרונו‬
‫נ״ו( השרן שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקת־‬ ‫אפשר דלא נמכר במכירה שבכתב ההוא ‪ .‬הנה נלע״ד להתיר‬
‫את המבוי ולא ה־ה בו שרן הרי בחזקח בדוק לא מטמאיגן‬ ‫בהנאה אח התמן ההיא אס בכיל אה החמן בפ*פ כדינא ‪.‬‬
‫^נופרט ‪ .‬ונס יזה אמרו בריש נדה על מה שהקשו משרן שנמצא‬ ‫ואט׳ג דמביאר באי״ת )סי׳ תמיח ס״ה( דאכיר אחר פסח אפ*פ‬
‫במנוי ומשני כיין דס־כא שרצים דגופי׳ ושרצים דאחי מעלמי‬ ‫שבטלו ‪ .‬הנה דין זה נובט מהירושלמי דקאמר הפיןיר ממצי‬
‫ק ר חי לריעותי‪ .‬דמי ‪ .‬וע•׳ בב׳א )שם סי׳ ל״ב ‪ .‬ל*ג( שחמה‬ ‫בי״■ ר״י אמר אכיר החה״פ דחייש להטרמה דשמח לא יפ'־רנו‬
‫על הראב״ד והכ״נו שנפלס מהה גמרא זי והניח בצ״ע גדול ‪.‬‬ ‫ויאמר הפקרה־ו ‪ .‬הכן בפרקי ר^נכי• )סי׳ קנ״ז( מב־א דבר־‬
‫וגס־ פל ההניל הקשה במה שהביא ראי׳ ממבי' שנמצא בה‬ ‫זהוסיד‬
‫‪1‬‬ ‫הירושלמי הפקיד תמני ביד נכרי ‪ .‬הייני הפקיד כדלי׳ה‬
‫כלל בה‪• :‬קיר ‪ .‬יהדעת עכיע ת‬ ‫תיבת נכרי ‪ .‬ולפ״ז לא אסר ר״י '‬
‫־רן דמכימא למפרע שהר־ בננו׳ משני דהו־ תרתי לריפותא ‪.‬‬
‫ימסיק דאך לדעת היאונים דמתזק־נן איסור למפרע היא דוקא‬ ‫פגדכא זו אמת־ח דאגי לגירסה הרא׳ש היא ננד דברי התיס׳‬
‫מפקד להי דכ״ע סהדי‬ ‫בשבת )ד‪,‬ה י״ח( שכתבי דמסה‬
‫במקיס דלת היה חזקה ברורה ‪ .‬אבל במקום חזקת ברורה לכ״ע‬
‫לא מחזק־נן למפרע ‪:‬‬ ‫דמפקיר מסתמא נהפקיט מיניה איסור הכת ‪ .‬א'כ בנ״ד נטי‬
‫' ל פ י ״ ז בג״ד ־חזקה ברורס דכ״א בודק את ביחו ואת כליו ‪.‬‬ ‫נימא דמסהמא מפקיר לי' להפקיע מיני' א יסוך בל יראה עכ״ל ‪.‬‬
‫וע׳־כ חמרינן דהשתא הוא דנפל ‪ .‬ואן! דנם באופן‬ ‫והארכתי בזה בספר בי‪,‬ת יצחק ח־ו״ד )סי׳ ט‪°‬י( בענק בכור ‪.‬‬
‫זה מחמרינן בפסח אס נמצא גרעין במים לאסור התבשיל אם‬ ‫והבאתי דברי התוס׳ בעיז )דן« עי א( בד׳׳ה רב אשי כו׳‬
‫לא דמצרפ‪-‬נן ה ס' ם שכתב המ״א שמא עכשיו נפל ‪ .‬ואת׳ל‬ ‫דכחבו דאנן סהדי דגמר ומקנה כדי להפטר מבכורות פיי״ש‬
‫מקידס שמא לא נתרככה עד עכשיו ‪ .‬ונס לדעת שארי בת׳א‬ ‫שהארכתי ‪ .‬ו ח' כ בנ׳ ד בשאלת כ ת׳ר ־ש להתיר בהנאה ‪ .‬ואחר‬
‫)שס סי׳ פ״ז( דהאי סכיק שלא נתרככה עד עכשיו אינו ספק‬ ‫שכ׳ח כותב שאין הפסד גדול באס שימכור לנכרי פ*כ מהראוי‬
‫גמור כיון דמחזקינן מזמן לזמן ‪ .‬מ״מ י״ל דהוי ס״ם שמא עכשיו‬ ‫שימכור לנכרי יראיי לסמוך טל חשו׳ הרח׳ב הנ״ל ‪ .‬וכן נועה‬
‫נפ‪ .‬ויחח״ל מקידס שמא הלכה כדעת המתירין בצינן ‪ .‬והנה‬ ‫דפת מר׳ן בהשי' שי'מ ‪ .‬וזה בריר כז נראה לענ׳ד ‪:‬‬
‫נ״ז בנמגא כגרעין במים בפסח דאתרע לן לחזקה דבדיהה‬ ‫בשה‬ ‫התר‪:‬‬ ‫‪ P3‬״‪ u‬ח"ר‬
‫במה דאמרען שחזקה ברורה דודאי בדק את ביתו ואח כליו‬ ‫פ ע ט ר גו ר ג פיר הבירה ‪ .‬נאס י צ ח ק ד א נ צ ‘ ‪. :‬‬
‫דהרי הר־פותא לפנינו • והוא כמ״ש בריש נדה במת שהקשו‬
‫ממקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנפשי ע׳ ג למפרע‬
‫פמאוח ‪ .‬ואמרי אדרבא העמד מקיה על חוקתי יאימא לא חסר‬
‫הר־ תסר לפניך ‪ .‬וכן מחבית העמד יין על חזקתי ואיחר לא‬
‫יכ‪-‬ביביס ‪ .‬סא ‘ א־׳קי עידסיס ‪,‬‬ ‫‪.‬־בים ‪ .‬כסל‬ ‫ש לו מי ם‬
‫החמץ הרי החמין לפניך ‪ .‬וכן בנמצא הגרעין במים בפסח‬
‫לידידי הלב הגדול נתירה יייד א ה קנקן חד־ה מלא‬
‫אתרע החוקה שהיה לנו בחוקח ב רי ק‪ .‬יע׳כי ש לאסור התבשיל‬
‫ל ע ה ר י ן נ׳י ר־ ‪ £ 2‬א ד ׳ ניב־ ‪:‬‬ ‫יע; ר חי ב טו׳י׳ ת ב ע ר‬
‫אם לא מצד הס״ס כנ״ל ‪ .‬אבל בנ״ד דהגרעינים מצא בחבית‬
‫ב׳ או נ׳ ימים אחר הפסת ‪ .‬ואחר הפסח יצאו המים מכלל‬
‫הזהירוח והשימור מחמן אמרינן בודאי דכשחא נפל בימים אלו‬ ‫מ ב ת ב‪ 1‬הגיפני ואס שאין פתיתי בידי להשיב לשיאלי דבר‬
‫שאחר הפסח ובזה שמצא עתה הגרעינים לאחר הפסח לא‬ ‫באריכות‪ .‬וייחוד מטרדה החג הק׳ הבפ׳׳ל ‪.‬‬
‫איתרע בזה החזקה הברורה שלי' לני בפסח בחזקת בדוק‪ .‬ואפי׳‬ ‫פכ׳ז אצלתי מופד להשיבו בקצרה ‪ .‬וזהו תוכן שאלתו ‪ :‬אחד‬
‫להפיסקיס דס״ל דמחזקינן מימן לימן אין אחד מהם שיאמר‬ ‫ממחנו אשר בשנה הפברה כמו ב־ או נ׳ ימים אחר הפסת‬
‫רמהזק־נן מיל״ז באיפן זה ולאסיר הכלים ע ת ה‪ .‬ונם מצד‬ ‫בעת שלקח החביית שהתז־ק בו מיס כל ימי הפסת מצא בשיל•‬
‫הסברא אמרינן הענוד הכלים בחזקתן היינו בחזקת כשרוח כי‬ ‫החבית איזה גרעיני שמוריס ‪ .‬וחכץפק שמא היה שס השעוריס‬
‫תחר שעבר הפסח והתבשיל שבשלו בהכל־ם בימי תפסח הי׳‬ ‫חזך המים כל ימי הפסח ‪ .‬מהו דין הכלים‪ .‬חסי־׳מותר־ס הסה‬
‫בכשרות ע״כ המרינן שהם בחוקתן שהיה להס כל ימי הפסח‪:‬‬ ‫להשחמש בהם בחג הפסח הזה ‪:‬‬
‫ו ^ ו ך לס; המנהג שמסננין המים לצורך הסח הרי הס בחזקתן‬
‫שלא היה בהס הגרט־ניס בפסח ולכ׳ט לא מחזקינן‬ ‫תשובה ‪.‬‬
‫למסיע‪ .‬ואס•׳ מדרבנן נמ׳ ש בב׳א )שמר רי״ת סי׳ ל״א( שאס‬
‫היה חיקה למים כגון שסינן אותן אמרינן השתא נפל ‪ .‬שהרי‬ ‫ג ר ס י י נ ל בנדה )דן! ס״ח( נדה שבדקה עצמה מס י שחדיח‬
‫אפי׳ בקדשים אמר־נן דשמאי ס׳ל ד״ו שעתן וא‪.‬קי אשה‬ ‫ומצאתה מהודה ינק השמשית לא הפרישה ולאחר‬
‫אחיקתה ‪ .‬והלל ס׳ל שאני אשה ר שני ^ ג ה דמים ‪ .‬וכתבו‬ ‫ימים בדקה ומצאת ט מ אי הרי היא בחזקת טירה ‪ .‬פי׳ ניחיס‬
‫התיס׳ ריש נדה אבל א' לאו האי טעמא הו■ מיקח־נן אחזקת‬ ‫שבין טבילתה למציאת טימאה וטהרוחיה שנגעה בהן טהורות‬
‫טהרה חפ״ג דהשתח ודאי טמא כדאיתא בתוספתא ‪ .‬וכ״ג )שס‬ ‫דא־מר השהא הוא רתוית כפרש״י ‪ .‬ולפי׳ז בליד אן( דקיי׳ל‬
‫סי׳ ל׳׳ה( ליישב קי ש׳ ה ד׳ מ שהקשה על המרדני בממשהששרי‬ ‫דמחזקיגן מזמן לימן כבר כתבו הפיסקיס דה״ני דוקא בסחס‬
‫בשר נפסח ולמחר מצאו גרעין ואסרו ר״ש ורבינו משילס‬ ‫שלא היו בודק־ס לא המיס ולא התבשיל ‪ .‬אבל אס בדק הנזיס‬
‫דא־ן כאן אלא ספק אתד שמת אח'כ נפל למים וספק דאורייתא‬ ‫והתרנגולת והי־ בחזקת כשרוח בודאי והניח; בתיבה אי שכתשה‬
‫לחייי‪.‬רא ‪ .‬ותמה הד'מ דה־ איסיר משהו אינו אלא מדרבנן ‪.‬‬ ‫אותן אעפ״י שכבר עברו איזה ימיס מזמן' הבדיקה לפולש הן‬
‫ועוד דאפי׳ באיסור לאיר ־‪.‬י אמריק השתא הוא דנטרפה‬ ‫בסזהחן ‪ .‬ולכ״ע אמר־נן השתא נפל 'כמ״ ש שארי הגאון מרן‬
‫ביו ‪) r‬סי׳ ס׳א( וכתב ליישב דדוקא בטריפות דיש לבהמה‬ ‫בח״ח )כלל קכ״א סי׳ יו׳׳ו( ואתר שכל הבתים וכ ‪ b‬ים‬
‫חוקה אמר־גן השחא איתרע משאיב במי שריה דמסתזוא אינן‬ ‫בדוקים הס בפסח ממיני חביאית כת׳ש )שם סי׳ י״א( א*כ‬
‫מהרי'ד‬ ‫שו״ת או״ח נמןן נ‬ ‫תשובת‬ ‫‪68‬‬
‫מוהר להשתמש בפסח שבשנה השניה למה דהכייע הרמ׳א‬ ‫בדייךן ‪ .‬הרי כסב רק מ ט ס סי מי ‪' X‬ה ק הסתם איגן בדוקין‪.‬‬
‫דבלח בלח אינו חו״נ מכש״כ בסטם בטלמא טיי׳ש ‪. .‬ונחחי‬ ‫אבל במים ל צו ^ בשול רנילים לשמור יפה המים כמ״ש העור‬
‫שמחה בלבי שמצאחי שגדולי המורים מורים כן למעשה ; אחר‬ ‫)סי׳ תר״ז( וו׳ל ‪ :‬ואם גמצא סמה בפיםה אי במצה אפויה‬
‫זנרר ראיחי בספר סין יצחק למרן הגאון מקאוונט• זצ׳ל‬ ‫נ ס ב א״א ז׳ל שמוסר אפי׳ הוא בקומה שאפי' נחבקעה אינה‬
‫בחאו׳ח )סי׳ כ'( שהאריך בענין זה והטלה להחיר וסמך טל‬ ‫‪ p n‬גמור אלא קרובה להסמץ ודבר ‪ T‬וס שהטה קשה‬
‫חשו׳ רס׳א ז׳ל )סי׳ כ״ו( דס״ל דנם החבשיל טצמו שנמצא‬ ‫וכיין שהטיםה לא החמיצה כ״ש התמה ולא היישינן שמא היסה‬
‫בו חטה ג״כ מוהר בפסח הבא דבסעם לא אמרי׳ חוזר וניעור‬ ‫במים לפי שישראל רנילין לשמור יפה המים ‪ .‬וטי׳ בגוב׳׳ק‬
‫טיי״ שהיטב‪:‬‬ ‫_‬ ‫שהחזיק ג״כ סברא זו להתיר רק שהקשה טל הרא״ש מטעם‬
‫אחר ‪ .‬וט״כ בנ״ד אמרינן שטחה נפל יטן שאחר הפםח יצאו‬
‫המים מכלל שימור ‪ .‬ואין לנו שום צד חומרא לומר שהי׳‬
‫סימן נא‪.‬‬ ‫שם הגרטינין בפסח ולאסור הכלים ]אך מה שכחב שארי מרן‬
‫בב״א שם ליישב קושיא הראשונה מהד׳מ עפ׳י מש״כ הש״ך בכללי‬
‫ך׳ ישלח ע?‪.‬־ו מקודש ‪ .‬לבכיר יריד ה' וירי׳ג הדב הגאון‬ ‫הס׳ס דהיכא שנתגלגל ט״י חטרובוח להיות דרבנן לא אמר־נן‬
‫המא־ה׳ג המפירסם חי׳ ב ב ח ד׳ ת ‪ .‬סוכן על איצר יראת‬ ‫בזה ספק דרבנן לקולא ‪ .‬וא״כ ה'נ ־״ל כיון דהאיסור מצ׳׳ע‬
‫ד׳ כיהודר ם־׳י׳ ע ז ר א א ל ט ש י ל ע ר שי׳ הרב רק׳ק‬ ‫הוא דאורי־חא רק מחמח שהוא משהו הוי דרבנן ס׳׳ל דלה‬
‫קאלטינאן ‪:‬‬ ‫אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא טכ׳׳ל‪ .‬ולכאורה נגד השו״ע‬
‫)סי׳ הסיז ס׳ט( בחמין שנמלאו בחבשיל ולא נתבקעי מיחר‬
‫אחד״ש‬
‫הטיב ‪ .‬מכתבו הניעני ומפני סבות שונוח התאחר‬ ‫ההנשיל והטעם דא־סור משהו דרבנן אזלינן בספיקא לקולא‬
‫חשיבתי טד כה ‪ .‬והגה בדבר שאלח כתר״ה אדוח‬ ‫והוא מהר־״ף כמ״ש המ״א ‪ .‬הרי דלא אמריק סברא זו מש״כ‬
‫]כפרטס הייווין[ הוא השמרים היבשים באופן מלאכתם ושאלתו‬ ‫הב״א ‪ .‬איברא דהשעה״מ בה' מקואוח )כלל וא״ו( אחז סברת‬
‫שאלת חכם אס מותר למוכרם לנכרים בתוהמ״ס ‪ .‬ידט כח״ר‬ ‫הב׳א והקשה טל דין זה דהרי״ף דהא הוי רק נתגלגל בדרבנן ‪.‬‬
‫אחר שחקרתי מהפאבריקין דפה ונס ממקומות אחרים נודעמי‬ ‫ונם הנוב״ת חיו״ד )סי' נ'( הקשה ג״כ על הרי״ןז כזה ‪.‬‬
‫שהוא חמן גמור ‪ .‬כי בעת שנפשה הזאטאהר בהיורה להוציא‬ ‫ומיישב דדוקא היכא דגוף הדבר שיש בו סד״א הוא עדיין‬
‫מהם היי׳ש ואחר שיעמדו שם ימים ׳ י רבים טס המאל״ן‬ ‫בחטרובוח כגון בריה וחה״ל אז לא מקילינן בדרבנן ‪ .‬משא׳׳כ‬
‫כשיעור הראוי להוציא היי״ש ‪ .‬לוקחים מקודם אח העולה בראש‬ ‫היכא שסילקו גוןז האיסור כמו בהא דהרי׳ן! שהסירו החסין‬
‫היורה שהוא חזק מאד ‪ .‬ומזה געשה השמרים היבשים בצרוף‬ ‫ולא נשאר אלא סטמו ודאי שיש להקל בדרבנן ‪ .‬ט״כ ‪ .‬א״כ לפי‬
‫פוד איזה דברים ומניחים אותו נהפרעס עד שנעשה יבש ‪ .‬והוא‬ ‫חילוק הטב״י חמיהח הד״מ טל המרדכי חמיה גדולה ודו״ק[‪:‬‬
‫חמן גמור ואף לפי הגדח איזה אנשים שאינו ראוי לאכילח כלב‬ ‫ו ד ‪ 1‬ה סיים מרן הב׳א )שם סי׳ מ״ב( וזיל ולטנין שאילחין‬
‫כיון כו׳ דדעח הרמב״ם והרשב״א ב ה ד א דאפי׳‬
‫עכ׳׳ז אין לנו הימר בזה ‪ .‬דכבר מבואר בפוסקים דשאור שיש בו‬
‫לחמס אף שנפסל מאכילת כלב אסור ולא הוי נוקשה דמחחלה‬ ‫בקדשים בקיפה בדוקה אינה אלא לחלוח ברה״י וברה״ר טהור‬
‫נטשה לכך וזה לא מיקרי קלקול כמ׳ש השטיח )סי' חמ״ת‬ ‫לגמרי‪ .‬והכי איחא בהדיא במ״ב דבמקוס דאיכא חזקהאמרינן‬
‫סק״ב( טיי״ש ומטעם דשמריס הוי דבר המעמיד אסר המ״א‬ ‫השסא אחרע ‪ .‬ולפי״ז בודאי יש לסמוך ט׳ז במים וכלים‬
‫)סי׳ חמ׳׳ז סקמיה( שמרי שכר שעבר מליו הפסח ו חי ק בו‬ ‫בדוקים שנאמר השתא נפל עכ״ל ‪ .‬וט״כ בניד אין שום חשש‬
‫טיסה מעעס דהוי כאלו היא בעינה ‪:‬‬ ‫איסור בהכלים להשחמש בהם בפסח הבא ‪ .‬ויש לצרף עוד‬
‫ל מ ה שכחב כח״ר ראי׳ 'מנעל או״ז וכחב שדבריו נעלמו‬ ‫ילומר דכלים לאחר יב*ח הוא נ״ס לפגם ‪ .‬ואף דקיי״ל דנט״ל‬
‫ממהר׳מ לובלין והק׳א ‪ .‬לטניד אין ראייחו ראי׳ ‪ .‬כי‬ ‫אסור בפסח ‪ .‬עכ׳ז מצרפין זה לספק כמ׳ש הפרמ״ג באו״ח‬
‫י״ל דהאו׳ז שמחיר סובר כדטח הפוסקיס דשמריס לא הוי דבר‬ ‫)סי׳ ח ס׳ג בט״ז סקי׳ז( וז״ל ‪ .‬ולדידן נוחן טעס לפגם‬
‫המסמיד כסברת העט׳ז )סי׳ ח מ׳ ב( דשמרים לאו דבר המעמיד‬ ‫בפסח אסיר ונ״מ פד הלילה באין שפים או בפסח ויש ספק‬
‫הוא כיון דאין נוחנין לחוק רק כדי שיהי׳ חוסם ‪ .‬ומטעם זה‬ ‫אי נשרה מטל׳ט בצוננים הוי ס׳ם שמא לא היי מטל׳׳ט‬
‫המיר שם בעובדא דווארמיישא ‪ .‬ומה שהביא ראי׳ לדברו‬ ‫ושמא נסל׳פ בפסח שרי כי כ' מ שכתב הר״ב איסיר מחמת‬
‫מהחום׳ בע׳ז )דף ל״ד( השיג מליו המקו״ח דשם בחום׳ ליחא‬ ‫סנהגא מיחשב לספק ט״כ וכמ׳ש בחשו׳ ריב״ס שנייטיך בהשמטות‬
‫רק בחום׳ )דף ל״ב( בד״ה האי חלא כו׳ ושם מבואר להיפך ‪.‬‬ ‫)סס״ה( דנ׳ ט לפגם קודם פסח מוסר לאכול ולהניח ממנו‬
‫מזה גראה דהיחרא הוא משום דס״ל דשמרים לאו דבר המפמיד‬ ‫בפסח דדיקא בתוך הפסח החמיר הרמיא אבל בנעשה קודם‬
‫הוא ‪ .‬וע״כ י׳ל שזה ג״כ דטת האו״ז בהיחרו ‪ .‬וכן נראה קלח‬ ‫ודאי לא דחומרח רמ׳׳א הוא מהחום' דכחבו דכל איסור דהוי‬
‫משטחיות לשונו שס ‪ .‬ואגן לא קיי״ל כן כמבואר באו״ת )סי׳‬ ‫במשהו לא אמרינן בו נטל*פ מוהר א״כ ודאי קודם פסח דדינא‬
‫תמיב( ואסרו מכיפם דהוי כאלו הוא בטיניה ‪ .‬וטי׳ בהקו״ח‬ ‫ד ח ק בסל בס' כשאר אסורין ודאי נסל*פ מיחד ‪ .‬ועוד דתה‬
‫)סי׳ חמיב סקיו( ונס הנאון בשעיח )סי׳ חמ״ח סקי׳א( תנזה‬ ‫שנטשה בשנה העברה אחר פסח לא נרע כלל ממה שפשה בשנה‬
‫על האור זריע וכחב משום דס׳ל שאין בהם מטעם חמן אלא‬ ‫זו בט״פ שלא נאסרו לא המים ולא הכליס ולא הו ח ק בפח‬
‫קייהא בעלמא ‪ .‬אבל בנ״ד בשמרים יבשים אשר הוא נמשה‬ ‫שהודח בכלי ח ק והדרא הך כלי של פסח לחזקחו הראשונה‬
‫מהמאלין הוא חנק גמור ולא קייכא כדטח החכ״צ )סי׳ כ׳(‬ ‫להיוח כלי של פסח כמלקדמין שמיחר לבשל בו בפסח ‪ .‬ו ט' כ‬
‫דמאל׳׳ן הוא חמן גמור ‪ .‬וכן דטח הט״ז )סי׳ ח״נ סקץ( ובזה‬ ‫ננ״ד י״ל שמא נפל הנרטידם טתה אחר הפסח ‪ .‬ואח׳ל דנפל‬
‫י״ל שגס האו״ז מודה לאסור ‪ .‬וכבר גודט דמח הראב״ד)בפ׳ א‬ ‫בפסח שמא נסל׳פ שרי בפסח כרל ‪ .‬ו ט׳ כ נלטנ׳׳ד לפסק הלכה‬
‫מ״ה חו*מ ה״ב( דשאור אפי' נפסל מאכילח כלב חייב לבער‬ ‫ומירין ק דהכלים מוחרים להשחמש בהם כפסח כלי שום‬
‫ביון דראו• לחמן בו טיפוח איזרים אפילו טפשה אסור ‪ .‬ומי׳‬ ‫חשש ופקפוק ‪:‬‬
‫בלח״מ שם במה שמפלפל בדברי הראב״ד ז״ל ופי' מג״א‬ ‫חותם יום ה׳ ז ץ אדר שנח כ׳חרס׳ג ליצדה ‪ .‬בפה‬
‫)סי' ת מ׳ב סק״ס( מש׳כ בשם הרשב׳׳א בחומן שגתחמן בשמרי‬ ‫פעטרבות טיר הבירה ‪ .‬נאם יצחק דאנציג‪.‬‬
‫שכר דאכור להשהוחם‪:‬‬
‫א ח ך כתבו זאח מצאתי בספר מנחת משה לידידי הרב ) ‪ V‬ו ף מי עדיף זה מציקער שאין טליהס הכשר שנעשה לשם‬
‫פסח ובאיזה מקימוח מקילין בזה שלא למוכרם בכלל‬ ‫הגאון רמ׳ן ירושטלומסקי רי שהביא בשם חשובה‬
‫ביח שלמה תאו׳ח )סי' צ׳ג( שכחב דהודה חמיד למעשה כל החמן ומחזיקים איחס בתגות למכור לעכו״ס בחוהמ׳פ‬
‫ש בז משהו חמן כפסח כשאר דברים שא^יגס חמן ‪ .‬וצווח ע״ו ככרוכיא הגאון בטל יד‬ ‫דהנל־ם שיש בהס בליטה מחבש׳ל שי‬
‫אלטזר‬
‫׳‪I t /‬‬ ‫מחריד‬ ‫נד‬ ‫‪ r f i f f‬או*ח‬ ‫תשובת‬
‫מ י לא מיחייבי 'מאן מיחייב ככנים אצמריך לי׳ פ ד א הואיל‬ ‫אלטור ) ס״ כ״ב( הובא ד ב דו ב שדיו‪ .‬וכשב כי מלבד החשש‬
‫וכחיב בסוכוח חשבו ואמ״ר חשבו שבטת ימים כטין תדורו מה‬ ‫שמטרבין בו קמח ‪ .‬פוד יש חשש ג מיי שהפוטלים אוכלים שס‬
‫דירה איש ואשחו אן* סוכה איש ואשחו והני כהניס הואיל ובני‬ ‫ח ^ בכל השנה ופן נפל מחמצם לשוך הציקטר ונדבק שס‬
‫טבודה נינהי לא ליחייכי קח״ל ניהו דפטירי בשטח טבודה‬ ‫והוא בטין ‪ .‬ונהי דלא אפריק ב מ א ה כשפגר טליהם‬
‫כו׳ וכחב רש״י וחום׳ ו ב טי ק ט בו ד ה פטירי שלא בטידן טבודה‬ ‫הפסח אבל למוכרו בחוך המוטד ודאי אסור ‪ .‬סכ״ד ‪ .‬ואס‬
‫מית״בי ‪ .‬גאכילח לחה״ס זהו טבידחן ‪ .‬וזהו בכלל מה דשנינן‬ ‫שהחמירו בצוקטר למוכרו בחוה׳מ כ״ש שיש להחמיר בשמרים‬
‫)בפ״ב דסוכה מ״ד( שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה וכסו חחן‬ ‫היבשים ‪ .‬כי מלבד האיסור שכחבנו למטלה נס כאן יש החשש‬
‫ושושביניו סמוריס מן ה סוכה‪ .‬וטי׳ בשאלחוח פ׳ ברכה‬ ‫מהסוטליס האוכליס שם חמן בכל השנה ואס נפל נדבק שם‬
‫)שאילתא קס׳ט( בפי׳ סו •ר הגאון רבינו הנצי׳ב זצק׳ל שדקדק‬ ‫והוא בטין ‪:‬‬
‫בלשון המשנה דחנן שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה אמאי לא‬ ‫‪ H DT‬שכח׳ר רצה למצוא היחר בוה משום דהשמריס היבשים‬
‫קתני טוסקי בדבר מצוה ‪ .‬וניחא דאי חנן פוסקי בדבר מצוה‬ ‫נטשה מברחנ״א ונס מטרבין בו קראחמא׳ל ‪ .‬והנה‬
‫הו׳׳א דוקא מצוה שמוטלת מליו ולא יכול ליבטל מהם אבל‬ ‫מלבד שטפ׳י רוב נטשה הקראחמאל מחטיס וא;ו אס הוא גישוי‬
‫שלוחי מצוה בשביל אחרים ודאי אין המצדה מליו מוטל ביחיד‬ ‫מחפוחי אדמה חו מן אורז נ״כ אסור כי ביה לא שייך זו״ו‬
‫ויכיל למוסרה לאחר משו״ה לא מיקרי מצוה ‪ .‬קמ׳ל דמ״מ נקרא‬ ‫נורס כמ׳ש בשו׳ת שו'מ הניינא ) ח'נ כ־׳ פ״ג( כ־ון דהמאלז‬
‫מציה לטנין זה ‪ .‬וטיי״ש היסב מש*כ בטנין זה דירים נסלאיס‬ ‫אינו היחד נמור דאסור בפסח אף בהנאה והי־א שם נ*כ דטת‬
‫בפנין הכנס המצוה ‪ .‬ו מי כהני שלוחי דרחמנא ווידן נינהו‬ ‫הסכ״ל דהמאלן היא חמן נמור טיי׳ש במה שנשאל לטנין יי״ש‬
‫שא׳א ט״י אחרים ופ״כ הס פטורים בטידן טבודה ‪ .‬ובר מן‬ ‫וכבר הארכחי‬ ‫הנטשה מטפרקישמ־וויין והאריך שם ‪.‬‬
‫דין כמה חלוקי דינים יש במקדש מה שאין במד־נה שהוחר‬ ‫בספרי ביח יצחק חאו׳ח )סי׳ מ״ה( בטנין זה ואף שיצאתי שם‬
‫במקדש לצורך מבודה מה שאסור במדינה וטי׳ בסכר בית‬ ‫בכח דהיחרא בהרבה גיטמיס ונם מפטם זוז׳נ יפן שהפובדא‬
‫יצחק חאה״ט )סי׳ למ״ד( מה שהטירוחי בנמ׳ דמנחות )דף‬ ‫היחה שם קודס פסח ‪ .‬נס הארכת■ שם בפני; דבר המפמיד‬
‫ס׳יד( היו לפניו שחי חסאוח אחח שמנה ואחח כחישה כו׳‬ ‫וגס בקו״א )סי' ס״ח( כחבתי שס בפנין זה ולמוחר להעח־ק‬
‫דמותר לחלל שבח לשחוט שמנה אטפ׳י שכבר שחס אח‬ ‫פה הדברים השייכים לטנ‪-‬ננו פיי׳ש באורך ‪:‬‬
‫הכחושה ורק משוס הדור מציה בלבד ‪ .‬וטי׳ בחמיד )פ״א מ״׳ג(‬ ‫ו י ן \ ן שיש בזה הפסד בטנין סרנסח רביס כמ״ש כת״ר כי‬
‫ושתי אבוקוח של איר בידם דמשמט אף בשבח ויוה״כ הי׳‬ ‫_ * הרבנים בטרי ליטא וזאמוט יחפרנסו ממכירח שמריס‬
‫טושים כן ויש בו הטיח נר שהיא מבטיר ממש ומי׳ בחי׳ס‬ ‫האלה וטפ״י רוב נם מג פסחס של הנוצרים יחיל בימים ההס‬
‫שם ובחו׳ח בשם המל'מ דמוכח דאף היכי דהוה להם לחקן‬ ‫והמה צריכים לקנוח הרבה שמריס לאפוח טל חנס והחורה‬
‫שלא לטבור טל השבוח לא חשו לזה ‪ .‬ואין להאריך בדבר‬ ‫חסה טל ממונם של ישראל ופל רווחס ופרנסחם ‪ .‬ופלה בדטתי‬
‫שהוא פשיט‪:‬‬ ‫למצוא היחר בזה ט פ׳י שפר מכירה המורגל למכור לטכו״ס‬
‫ו מ ד י דברי בו במתני׳ דחמיד אמרחי לרשום לו סרפרח‬ ‫השיינקטן בכל שבחוח השנה ובמופדים ‪] .‬ופי' ט׳ז )סי׳ ח״נ‬
‫נאה מה שכחבסי בחידושי למשניוח מקרא בשם‬ ‫סק׳ו([ ולא טלמה ב ‪T‬י מפטם שכחב המ׳א )סי־ ח'נ סקי׳א(‬
‫חדושי מהרייד ונכתב בצד הנליון ‪ .‬דאמרו שם הגיפו אלו‬ ‫דחמן אפי' של נכרי ־אסור בהנאה ‪ .‬ואף ר^ה בקיומו אסור‬
‫ואלו אמרו שלום ככל שלום ‪ .‬וכחב החי״ס בשם המפרש‬ ‫ומה שאסור מן הדין למכור ט׳י ישראל בחוה״ס אסור נ״כ ט׳י‬
‫שהוא כפל לשון ‪ .‬ונ״ל שהוא בדרך שאלה וחשיבה כי ‪P‬‬ ‫נכרי ט״י היחר דשכר המכירה המורגל בכל שבתוח השנה‬
‫מצינו ביימא )פ״ג מ״א( ובמכלחין )ס״נ מ׳ב( שאומר האיר‬ ‫ומוטדיס‪ .‬והטטס כחב הגאון מהרימ שי׳ף בחשובוהיו )סי׳‬
‫פני כל המזרח והשואל אומר פד שבחברון ? והוא אומר ק‪.‬‬ ‫רט׳׳ו( דבשבח ויו׳ פ מוטיל ט׳י פכו״ם מטפס דנכרי אדטחא‬
‫וכן הכא כח א׳ אומרח ‪ ,‬שלום' וכח הב׳ אומרח ‪,‬הכל שלום״‬ ‫דנפשי׳ קא טביד ‪ .‬וההנאה לישראל ממילא קא אחי ‪ .‬אבל חמן‬
‫ובא לאשמומינן בזה כי הכח הראשונה היו יכולים לומר סתס‬ ‫אפי׳ של נכרי אסור ב מ אה ‪ .‬ופוד לסי מש'כ כח״ר אשר‬
‫פלוס ‪ .‬אבל הכח הב׳ בהכרח להם לומר מקודם חיבח ‪ ,‬ה כ ל'‬ ‫בשטר מכירח חמן נכחב » ס השמרים נמכר לטכו״ס ‪ .‬ולפי׳ז‬
‫ישראל‬
‫‪ W‬בראשונים בטעם מנהגן של ׳י>‪/‬‬ ‫המבואר‬
‫טס״י____‪I‬‬
‫__ והוא ‪1C‬‬
‫שלום‬
‫_‬ ‫אף פ*י ט ט׳ ס אסור למוכרם בחוה׳מ ‪ .‬דאם מוכר טל חנאי‬
‫שהשואל שלום והמשיב משנים דבריהם כי השואל אוסר ‪,‬שלום‬ ‫זה אפי׳ המכירה לא חשיבה מכ ‪ T‬ה גמורה כמ׳ש באו׳ח‬
‫טליכס‪ ,‬והמשיב אימר ‪,‬עליכם שלום״ ‪ .‬הסטס בזה טפ״י מ ס׳‬ ‫)חירח ס׳ג ובמ׳א סק״ה( ‪ .‬ואס שיש לפלפל בזה כי המ׳׳א‬
‫דנדריס )דף יו״ד( דהמפריש קרבן יאמר קרבן לה׳ ולא לה׳‬ ‫פצמו כחב שהוא רק נ מו ס חומרא דחמן וחומרא יהירה היא ‪.‬‬
‫קרבן ‪ .‬והטטס שמא ימוח ולא יספיק לומר סיבח קרבן‬ ‫ועי׳ ספרי ביח יצסק שו׳ח חיז׳ד )סי׳ ט׳ז ‪ .‬י״ז ‪ .‬י׳ ח ‪( .‬‬
‫ומסיק ש׳ש לבטלה ]טי׳ בחו״כ בפסוק קרבן לה׳ ובבאור‬ ‫מש״ב שם בענק זה אבל מפגי חומר הטנין אין ב א מ רי לבא‬
‫החורה והמצוה ועי׳ במדרש רבה )בראשיח פ׳ א( חנא רשב׳י‬ ‫בכח דהיהרא למכיר השמרים בחיהמ׳פ אף ט׳י טכרס ואילי‬
‫מנין שלא יאמר אדם לה׳ טולה וטי׳ בספר זבח מזלמים )פ׳‬ ‫הרבנים גדולי זמננו הייו אשר רב חילם לאירייתא ‪ .‬ימל^‬
‫מטוח( לרביט מהר׳מ נאלנסי מה שהעיר ע׳ ז הלא בפ' כהן‬ ‫בזה איזה היחר ‪ .‬והס רשאים ולא אני דלא ילודק פיכדא מן‬
‫משיח ‪.‬כתיב לה׳ למטאח ובפרשח אמור כתיב אשר יקרינו‬ ‫בר נש זעיר )ירושלמי פ־׳ג דמיט״ק ה״ה( וד׳ יריס קרן ישראל ‪,‬‬
‫‪ /‬ה׳ לעולה ‪ .‬ויישב זה טפ״י לשק הכחוב עיי׳ש[ ופיה המשיב‬ ‫ונוכה לבנין ההראל ואריאל‪:‬‬
‫שלום שהוא אחח משמוחיו של הקכ״ה כמ״ש בפר׳ק דשנת אשור‬ ‫חופם ביים ד׳ שישן פיריס שנח החרה״א ליצירה ‪ .‬בפה‬
‫להקדים שס פלוס לחלח טליכס מטפס הנ׳ל ‪ ,‬אבל להשו^‬ ‫פ ע ט ר בו רג הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ‪,‬‬
‫ליכא חששא דשמא ימוח מהרה כי כבר החליטו חז׳ל המקדים‬
‫פלוס לחברו מאריכין לו ימיו ושנוחיו ו ע'כ אשר מצד הקדמחו‬
‫לשאול בשלום מסן שכרו בצדו אריכות ימיו ושנוחיו ט׳ כ הו א‬ ‫סימן נ ב‪.‬‬
‫יכול להקדים שם ‪,‬שלום* לחיבח ‪,‬טליכס״ משא״כ המשיב‪,‬‬
‫ומזה הטעם י״ל דהכא נכח הראשונה שהקדימו לשאול בשלום‬ ‫בםדינתנוי ‪:‬‬ ‫מפורסם‬ ‫לרב‬ ‫תשובה‬
‫הכלים אמרו חיבת ״שלוס* לגד ואין נ ה ם חשש דמיחה‬
‫תכוטיית ‪ .‬אבל הכת הב' שהם המשיבים ההכרח להם להקדים‬ ‫ר א י ת י בשולי מכתב כית שחקר האיך טשו הנהנים במקדש‬
‫תיבת ‪ ,‬ה כ ל' קודם שס ״שלום' כנ׳ל ‪ .‬וזה אחא החנא לאשחוטיק‬ ‫טס סיכה בלתס הכניס ? ודרש ממני להשיבו בזה ‪.‬‬
‫בדיוק הלשון ואין כאן כפל ‪ .‬כנ׳ל בדרך צתוח ‪ .‬דדע‬ ‫אנכי לא הבנתי שאלתו וחקירחו הלא חלמוד ערוך היא בערכין‬
‫כתיר אשר כאחח יש לי טיד ^זאריך בטנין זה אכל אין דרכי‬ ‫)דף ג׳( הכל חייבין בסוכה כהרס לוים וישראלים פשיטא אי‬
‫להרטת‬
‫מחרי־ד‬ ‫נד‬ ‫ע ו ״ ת או ״ ח סי סן‬ ‫תשדבת‬
‫בו ואת׳ב יהא פלי מ ת חל ה לא יצא נו דהוי כמי שאול וחדע‬ ‫נסרבות בפלפולים בדבר שאיגי יוגם למעשה ני אלי דייקי נן‬
‫מדאטר לקמן )דף מ׳ו( לא ליקגי אינש לולבא לינוקא ביימא‬ ‫כולי האי לא ממנינן ‪ .‬ובפרנז בשאלות האלו מכ״ת בעיינים‬
‫מבא קמא דינוקח מקני קני אקגוי לא מקני ואם א־צ לחזור‬ ‫שהוא הלכחא למש־חא כמו שאלתו בכהרס פ ס הסוכה ובענק‬
‫וליסט לו במחנה ]כצ׳ל[ נהי דקמן לא בר חקמיי הוא ליקני׳‬ ‫נבלת פון‪ £‬מהור הבא מל הספק ד מ ס ^ בבית הבלימה כו׳‬
‫אלא ודא• צריך‬ ‫בו ולחזור לו ממילא‬ ‫לי׳ מד שיצא‬ ‫זעזרה ר*ה וה־׳ל םפק טומאה ב ר ה׳ ר‪ .‬די למיין בדברים‬
‫לחזור וליחנו לו במחנה וקטן לאו בר אקנויי הוא ע׳ כ ה רי‬ ‫הנחוצים הנוגטים לממשה ‪ .‬ונמ״ש שארי מ ק בח׳א בהקדמתו‬
‫מוכח דבמחנה ט מ׳ל עכ׳ז בכל מילי הוי כשלו ממש והראי׳‬ ‫בפי׳ הגמ׳ דב״מ )דןן ק״ט( במ׳ש כי מטיח לשחיטח קדשים‬
‫ממה שצריך בחזרה ליחנה לו במחנה ואחר שהיא שלו לכל‬ ‫מא ואקשי ל׳ והארכחי בזה בספרי יסודי העקרים )פ' מצורט(‬
‫מילי רק שצריך לשמור תנאו שיבא לידו בחזרה ‪ .‬א*כ יש בו‬ ‫אשר במיה א׳ל בקרוב ירק מפר אהבתנו השבתי לכ׳ח דברים‬
‫יפיי כח ליחן נם לאחר לצאח בו ואחר לאחר ובטובת הנאה‬ ‫קצרים בזה ‪:‬‬
‫הזי שיש לו בו הוא דין מדזין וקרינן בו לכס משלכם וכת׳ש‬ ‫חותם בחדש טבח ה׳חרס׳א ליצירה ‪ .‬בפה פ ע ט ־ ב ו ת‬
‫הראביד הביאו הר״ן דטובת הנאה שיש לו באתרוג זה יכיל‬ ‫טיר הבירה ‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ י ג ♦‬
‫להקדיש ינותן דמי הנאה להקדש וכדי להוכיח זה נטל ד‬
‫יהושע ואחר שיצא בו נחן היא לראב׳ט במחנה וראב׳ט לאחר‬
‫עמ׳ל שנחן‬ ‫שיצא בי נחןהוא לר״ע יבזה הוכיחו דמתנה‬ ‫סיטן נג‪.‬‬
‫ר'נ ור״י הוא בלו לכל מילי רק שישמור תנאי החידה לידו‬
‫בעינן ‪ .‬יבזה אין אנו צריכין למש׳ב החום' פס בד׳ה ואס‬ ‫ב כ די נ ה נ ו ‪.‬‬ ‫ת שו ב ה לרב כו כ ה ק‬
‫לאו כי׳ דדעחי של ר״ג היה שיצאו כילם כי גם בלא דעתו‬
‫יש ייפיי כח לר״י לתת לחברו לצאת בו אחר שנתן לו ר׳ג‬ ‫ב מ ה שהמיר כת׳ה טל הגאון מליהא בדיני אחרונ ב;!"ש‬
‫במתנה עמ׳ל ‪ .‬וכן משמע נזהר״ן דלא כתוס' דז״ל הר ’ ן ושמעינן‬ ‫דאם אמר יהא פלך לצאת בי ולא יותר אןז היא‬
‫משמעחין דמהנה טמ״ל ניתנה לחברו ותברו לחברו ואפי׳‬ ‫בעצמו לא יצא לפי שאין בו דין ממון ‪ .‬והמיר כ״ח מנח'‬
‫כמה דבל שחוזיח לבסוף לבטליס סגי כי הכא דר*ג נחנו לר׳י‬ ‫דסיכה )דן! מ״א( במיבדא דר״ג דגטל ר"' ונהנה לראב״ע‬
‫ור׳י לראב״ט וראב׳ע לר״ם והחזירו לר׳ג ‪ .‬ע' כ‪ .‬ועי׳ בספר‬ ‫וכו׳ והוא באמח הטרה נכונה ‪ .‬אבל שדינו רביט מליסא הוא‬
‫מחק יהישט )סי׳ י׳א( למו״ר רבינו הגאון מרן יהושע אייזיק‬ ‫דין אמח ‪ ,‬כי הוא מחלוקת הראשונים במ׳ש בסוכה )דן‪ t‬ל ‪( r‬‬
‫זצ׳ל מה שהאריך בזה בדברי הרא״ש והר׳ן ‪ .‬ולפ״ז דינו של‬ ‫אחרוג של חרומה לא ימול ואס נטל כשר ‪ .‬וכחב ה ר׳ן אס‬
‫רבינו מליסא הוא הלכה ברירה דאם אמר יהא שלך לצאת בו‬ ‫כמל כהן שהוא שלו כשר אן! ביום ראשין ‪ .‬ורשיי כחב הרי‬
‫ולא יוחר לא יצא לפי שאין בו דין ממין ‪ .‬והיא כח׳ש‬ ‫אס לקחה‬ ‫יש היחר אכילה פי' לכהןוישראל נמי נפיק ב״א‬
‫היא״ש דאם אמר לו יהא במחנה טד שתצא בו ואח״ב יהא‬ ‫מכהן הואיל ויכיל להאכילו לבן בתו כ ק ‪ .‬ו כ ן מ שמםמהרמב׳ם‬
‫שלו כבחחלה לא יצא בו דהוי כמו שאול ‪:‬‬ ‫)פיח מה' לולב ה״ב( דאתרוג של הרוסה לא יטיל ואס נטל‬
‫ו ה נ ה הרה״ג ה ר׳י בספרו ראשיח בכורים הניה ברש״’‬ ‫כשר ‪ .‬ונראה מסחימח דבריו דאן! הישראל יוצא בו י״ח בדיעבד‬
‫ונציל דישראל נמי נפיק בי׳ אס לקחה מכהן ]פי'‬ ‫לא כד טח הר׳ן ‪ .‬והנה הקשי בממס דרש׳י שכתב הואיל ויכול‬
‫־כשלקחה מכהן ודאי הוי שלו ולכס קרינן בי׳ דאי משים היתר‬ ‫להאכילו לבן בחו כהן דצ׳ע דאין מנין זה כלל להיתר אכילה‬
‫א>ילה כרי חזי לכהן יאי משום דין ממון הרי יכול למוכרו‬ ‫מה שיכול להאכיל התרומה לקרובו הכהן כיון דהוא מצמו ע כ'פ‬
‫לכק אחר ]אי‪ .‬אף אם הפריש התרומה מפירוחיו נ מי[ מ איל‬ ‫אין לו בו היחר אכילה ואי משיט דכיון דחזי באכילה לכהן‬
‫ויכיל ]ליפול סלע מישראל אחר כדי[ להאכילה לבן בתי כהן‬ ‫שפיר קרינן בי' היתר אכילה ‪ .‬א*כ מה לי חס מומר באכילה‬
‫כצ״ל ור׳ל דחף כשהפריש מפירוחיו והרי פ' כ הוא צריך ליתט‬ ‫לקרובו הכהן או לכהן אחר בפולס ‪ .‬וכמו דמערבין לישראל‬
‫לכהן בחנם אסי״ה מכ״פ ה ר; יש להישראל טיבח הנאה בתרו נזה‬ ‫בתרומה דאמרינן הואיל וחיי לכהן במולס ומאי מדיפותא בי'‬
‫שלו וכדחיחא בבטרוח )דף כיז( שיש בו טובת הגאה לבעלים‬ ‫כהן קרוב מאחר ‪ .‬והרב הגאון ר׳ בצלאל הכהן מווילגא בספרו‬
‫כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריי ינזלאו ישראל אחר ואיל‬ ‫ראשית בכורים )סי׳ ג'( האריך בזה והביא בשם הגאון בנין‬
‫הרי לך סלט זה וחנהי לבן בחי כהן כו׳ ולזה נתכיין רש׳י‬ ‫עולם דמ״ש רש׳י שיכול ליחנו לבן בחו כהן ע״כ לאו ‪fip n‬‬
‫במש׳א להאכילה לבן בתו כי‪.‬ן ‪ — .‬עוד יש אתי בכתובים בענין‬ ‫הוא ‪ .‬ובן הגחון המחבר הביא ליה הכרח דאליכ אחרוג »י חן‬
‫זה מ ה ה נכונה באויח )סי' חרניח סיז( ביין שיתפים‬ ‫במתנה ט*מ להחזיר אמאי יצא בו המקבל הא איט יכול לאוכלו‪.‬‬
‫לולב אין אחד מהם יי״ח ביום הראשון עד שיתן לו חלקו‬ ‫והמיר ביה הג׳ הר״ב הנ׳ל שהי׳ לו לתמוה באמת ע׳ ד הר״ן‬
‫במתנה ‪ .‬וכתב רמ׳א ודיקא שלא קנו לצרך מציה אבל אס קנו‬ ‫דס״ל באמת דבמינן שיהי׳ ראוי לו לאוכלו במלחו והי׳ לו‬
‫לצירך טצוה ייצאיס בו מסחמא דאדטחא דהכי קנאוהו ע*כ ‪.‬‬ ‫דבריי‪ .‬ומיישב‬ ‫לתמוה ט׳ ד הר׳ן ממחנה ט' מ להחז ‪ T‬לפי‬
‫ונפלאתי מאד הגיה זו למה הלא )בסעיף ט'( נחב הממכר‬ ‫שם דאין הכרע מזה בלל דהא דפפליק• אהרזג שאק בי היחר‬
‫בפצסו זאת ? וכחבחי שמה שהנ׳ה זו סעיף ז' אין כאן מיךמה‬ ‫אכילה‪ .‬היינו ד ו ו ^ כפהוא אסור לאכלו מצד טצ»ו מפיס צד‬
‫ונזקימה בסעיף ח׳ אצל האחים וקצרתי פה להעחיקי ‪ .‬יפן כי‬ ‫איסורא דרביט מליו ‪ .‬אבל המוסר לאכילה מצ׳ע רק שאיה לו‬
‫כנר נדפס דבר זה בשנזי בספר ‪ ,‬מו חן ביס דרך״ )דף כ־(‬ ‫לאוכלו מפני שאינו שלו ודאי דסני לי׳ אס יהיה אז שלו לכל‬
‫ל מיג מהר־׳ל הכהן די ע״ש ‪ .‬פכ׳פ יתנ‪-‬אד שדיני של רבינו‬ ‫הדברים טכ״ס במחנה ט' מ להחזיר דלכל מילי הוי אז כשלו‬
‫מליסא ד•; אמח ואתה קורא בי תת; אמת ליעקב ‪:‬‬ ‫ממש ולכס קרינן בי׳ לניד רק שא״י לאוכלו אז מפני ק־וס‬
‫חיתס בהד‪ :‬סיין ה׳חרס׳ג ליצירה ‪ .‬נפה ‪ 6‬ע ט ר בו רנ‬ ‫הסנאי בלבד שהוא צריך להחזירו בטין וכל כה״ג ודאי דלכ׳ט‬
‫עיר הניר? ‪ .‬נאם יצחק ד א נ צי ־ ג■‬ ‫לא בעינן כי׳ שיוכל לאוכלו אז ג' כ כיון דקרינן ני׳ אז לנס‬
‫לנ׳ ד ‪ .‬והא דאמרינן בבחרא )דן! קל׳ז( באחים פקני אהרוג‬
‫נחפיסח הניח ונטלו אחד וכו׳ אם יכול לאוכלו ד ק א יצא ‪.‬‬
‫כדמן נד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שאני החס דאם א׳י לאוכלו לא הויל אלא כאהריצ השיחפין‬
‫ולא היי שלו לבדו מכיל ‪:‬‬
‫י ה י ד ה *ד עם אל‪ ,‬מ׳יויג ו׳*י«ל ‪ ,‬סיתר וציצה ‪ ,‬כתכ ‪8‬ד■‬ ‫ר ש להביא ראי׳ לסברח הגאון ר׳ בצלאל ז״ל מחפ״כ הרח*פ‬
‫וצתנ־נ־ ‪ .‬רר־ יר ‪ T‬י•־׳־כ ד‪-‬נד^י נ תי‪-‬ה ‪ .‬יצידאיי■‪ .‬ד‪'.‬‬ ‫)בפ׳ג דסוכה( בעובד' דריג שצריך ‪:‬יתנהי לי במתנה‬
‫^יף •נקי צז‪-‬ר‪ .‬סייר׳ר '־רךדר■ ליב פי־ג־״אן ג״‪.‬‬ ‫גמורה ט' מ שיחזור ואסר שיצא נו צרץ לחזיר וליחנה לו‬
‫כת׳ר‬ ‫« כ ה ב ו ק נ׳יך גבלו הניעני ‪ .‬נכלאתי מאד נוה שהי‪:,‬ה‬ ‫במחנה נשמח חזרה ‪ .‬אבל אס אמר לו יהא במחנק עד שתצא‬
‫בסתירת‬
‫לו ‪1‬ז‬ ‫מחרי‪-‬ד‬ ‫עו״ת או״ח ‪ P'0‬נד‬ ‫תשובת‬
‫נסחירם המ״א מהלכות חנינה ללולב ‪ .‬ני בדיני חניכה )סי׳ בזה כמ״ש בא״ח )סי׳ ש״ו סי״ד( ועי׳ מג״א )שם סקכ׳ט(‬
‫ואין להאריך ‪.‬בז‪. .‬ה‪.:‬‬ ‫הרט׳א ס קי א ך כ ח ב דאם יש לי שמן בצנו»ס ולחברו אין לו‬
‫א ב ל אין מדרש בלא חידוש כי מרי שמתי עין פ־וני בזה‬ ‫כלל מוטב שידליק בכל לילה אחד וישן גם לחברו דהח מדינא‬
‫באו׳ח )סי׳ הרנ״ח ס״ז( בדין שופפין שקנו לולי אין‬ ‫א״צ אלא אחד ‪ .‬ובסי' )חרנ״ח סקי׳ב( באתרוג כתב דבשביל‬
‫יחיד אינו מחויב לתת את שלו והיא יברך טל של קהל ? אחד מהס יי״ח ביום הראשין עד ש־תן לו חלקו במתנה ‪.‬‬
‫וכתב רנדא ודוקא שלא קט לצורך מלוה ‪ .‬אבל אס קנו לצורך‬ ‫ולא הבנחי קושייתו אתה למיון היא הך דחנוכה לאתרוג כי‬
‫כלא ה מ׳ א בטצמו סיים הממס דחנוכה כי ״מדינא א״צ אלא מצוה מסחמא דאדעחא דהכי קגאוהו עכ״ל בשם הרה׳מ ‪ .‬ולא‬
‫אחד׳ ויקיים המצוהכש־ טיקר הדין ורק מצות הידור לא זכיתי להב־ן הג׳ ה זו למה הלא בסעיך ס׳ כתב המחיר בעצמו‬
‫קייס והרויח בזה שחב־רו קיים ג־כ המצוה לפי טיקר זאת ‪ .‬וז״ל ‪ .‬מה שנוהגים במקום שא־ן אחרוג מציי שכל הקהל‬
‫הדין ויצא הפסדו — ממצות הידור — בשכרו שייכה את קונים אחרוג בשוחפוח ‪ .‬הטעם מפני שכיון שקנאוהו לצאת בו‬
‫חברו בקיוס מצוה וניחא ליה לאינש דליטבד מציה בממונו מסתמא הוי כאלו פירשו שכל הקהל' נוהניס חלקם לכל מי‬
‫]ועי׳ בב׳ק )דך ט״ח( כי טטנת הידור לאו טענה הוא שנוטלו לצאת בו ע' מ שיחזירוהו להם ‪ .‬והוא מהעור שהביא‬
‫וק־־׳ל כרבא והארכת־ בזה בספרי ב־'צ חאה׳ט )סי' ל׳{ בשס הרשב״ם ]ומה של־ין הבאה׳ג טור בשם הרמב״ס נ׳ל שהוא‬
‫ברברים מחוכמים[ אבל החס באתרוג איך יעלה על הדטת ט׳ס וצ״ל בשס הרשב׳ס[ ולולא דמסתש־נא אמינא שהג״ה זז‬
‫שיתן אתרוג שלו לחבירו והוא יברך על של קהל ‪ .‬כי באתרוג מסגי־ך ז׳ אין כאן מקומה ומקומה בסעיך ח׳ אצל האחים‬
‫שכתב המחבר האחים שקנו אתרוג מתפוסח הכיח כו׳ חם יכול‬ ‫השותפים יש כמה ספיקות וב־וסראשון אץ יי״ח עד שיתן‬
‫לי חלקו במתנת כמ״ש השע״ח )שס סקי׳ג( שכיוב לברך לאוכלו ואין האחים מקפידים בכך יצא ואם היו מקפידים לא‬
‫טל אתרוג שנותן לו במתנה מלברך על של קהל שיש כמה יצא עד שיתנו חלקם במתנה ‪ .‬ע״כ ‪ .‬וכאן נ״ל הג׳ה זו שהיא‬
‫חששות וע׳כ כתבי שטוב להכריז שיחן כל חלקו לחברו הרמ״א בשם המגיד דכן הביא הב״י )סס״י זה( וז״ל וה״ה‬
‫במתנה ‪ .‬ועי׳ בטיר )םם'י חרנ״ח( שהביא דעת רש״ג במקוס כחב בשם הרשב״א מסחברא לי דהא דאחין בשלא לקחוהו לצאת‬
‫שאין אתרוג ולולב מצויס וגובים מהקהל מכאו״א יצא י״ח בו אלא לאוכלו ולהרויח בו אבל לקחוהו לצאת בו ודחי בכל‬
‫או לא ‪ .‬והשיב ודאי בשאר ימי החג מיום ב׳ והלאה גווני יוצאין בו ע ״ נ ‪ .‬זהו נלענ״ד ברור‪ .‬אבל מסתפינא‬
‫יי׳ח באותו לולב אבל ביום הראשון צריך כ״א לולב שלו‪ .‬להחליט ולהגיה יען שרבותינו ז׳ל מפרשי ה שו׳ע לא העירו‬
‫ועי׳ בב״י שם החילוק בין הרשביס לדעת רב שרירא בזה ‪ .‬ודבר זה פלא הוא בעיני שגס בעלי הגהות האחרונים‬
‫לא שמו לב לזה‪:‬‬ ‫דלרשב״ס א׳צ להקנותו לשוס אדם אלא גיבין סתם■ כו׳‬
‫ג ם במה שהעירני כ״ת במכתבו בתה שהקשית־ בספרי חאו׳ח‬ ‫ונוטלו אחד ויוצא בו ולרב שרירא צריך להקנות בפירוש‬
‫על שארי מרן בעל חיי״א זצ׳ל בה׳ חנוכה במש׳כ‬ ‫הדמים או הלולב לאחד מן הקהל וייצא בו ואח׳כ יתנהו‬
‫במתנה לחבירו כו׳ כי מצד קפידא נגט בה דבשיתפין דקפדי בפ׳ש צריך שיחן שמן כ״כ שתהא דולקת ח״ש בלילה א ס לאו‬
‫אהדדי לא יצאו י״ח כמ״ש בב׳ב )דן( קל״ז( לענין אחין שקנו הוי ברכתו לבנולה ‪ .‬והדין דין אמת כמ׳ש בנשמח אדס ‪.‬‬
‫אחרוג מהפיסח הביח אס יכיל לאכלו יצא וא״ל לא יצא ותשו״ח למר במה שהעמידני על האמת ‪ .‬וידע כ׳ ח אשר במת‬
‫וכן הדין לענין שותפין כמ״ש ה ב׳י בשם הרי״ך והרא׳ש ‪ :‬שציינתי על הגליון בח״א לא הי' לפני אז החיי אדס עס ג׳ א‬
‫רק הח׳א מדפוס דחו״ל הנדפס בלא הנשמת ארס ‪ .‬ושניתי‬
‫ו מ ט ת ה איך יטלה טל הדעת לומר דיחן אחרוג שלו בזה ‪ .‬וכעת ציינתי בגליון הספר ביח ■צחק שטעוח הוא בידי‬
‫לחבירו והוא יכניס עצמו בספק אם יי״ח באתרוג ולזה העירני כ ת׳ ר ‪ .‬ואי״ה בספר ביח יצחק חניינא שו׳ת אתקן‬
‫בלוח הטעות בעזר ה' ‪:‬‬ ‫הקהל ‪ .‬ואך דניהגין לצאת באחריג הקהל כי אני סומכין טל‬
‫ו ב ד ר ך אגב ראיחי להעירו בדבי קטן בענין שאנו בו‬ ‫הרשב״ס כיון שקנאוהו כדי לצאת בו מסחמא הוי כאלו‬
‫‪ -‬בדין א ת רוג‪ .‬כי בספר בית יצחק ‪ ^ ,‬ה ע ״ ז )סי'‬ ‫מטעם ברירה‬ ‫באופן אחר או‬ ‫פירשו כיון דא׳א‬
‫אלו ל׳( כתבחי מלתא חדחא בגת׳ דמעילה )דך כ״א( והראיחי‬ ‫דעות‬ ‫כמ״ש הה״מ בשם הרשב׳א כמ״ש הב״י‬
‫אבל מי ־כריח את היחיד שיש לו אחרוג לעצמו שיכניס אשר הפלוגחא דב־ן מהר״י מיק והחכ׳צ הוא פלוגהח הראשונים‬
‫בפרצה דחוקה לתת אח שלו לחברו שאין לו יהיא יסתפק בשל רש׳י והרמב״ם ובארחי שמה דמה שאמרו שם בגמ׳ נחן לו ב׳‬
‫קהל ‪ .‬ואולי הלכה כרב שרירא דאינו יוצא בסתס רק שצריך פרוטוח וא״ל לך והביא לי אתרוג והלך והביא באחת אתרוג‬
‫להקנות בפירוש הדמים כמ׳ש למעלה‪ .‬וכגון דא אמרינן בשבת כו' דבאחריג של מצוה מיירי וסיך סוך יוצא בי עיי״ש באורך ‪.‬‬
‫)דך ג'( וכי אימריס לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ‪ .‬ואך והרה׳ג מהורא׳י אבעלסאהן הרב דק׳ אדעססא הקשה מלי‬
‫שחבירו יעבור עבירה בוראי שלא יברך כלל ‪ .‬ואצלו נאשר יברך בפי׳ זה מהתוס׳ בסוכה )דך ל״ט( דמפרשיס דמיירי באתרוג‬
‫על אחרוג הקהל הוא ספק ‪ .‬עכ״ז נכנס בזה לפלוגתת דהני לאכילה‪ .‬דלמציה אין קונין בפרוטה ‪ .‬והדפסתי השגתו בח׳ב‬
‫הנאי בעירובין )דך ל׳ ב( דאמרינן שס במאי קמפלגי רבי סבר )סי׳ ס״ג( כי אחבב מאד את האמח ואכבד אח החכס המעמיד‬
‫ניחא ליה לחבר דליטבד א־סורא קלילא ולא ליעבד ט״ה איסורא אח האסח ‪ .‬ורק עתה עח עיינתי נמה שנשאלתי מכת״ר בענין‬
‫רבא ורשב״ג סבר ניחא ליה לחבר דליעבד ע״ה איסורא רבה אתרוג וראיתי שעכ׳ז אין לדחוח פירושי בגמ׳ הנ׳ל מכל וכל ‪.‬‬
‫ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד ‪ .‬ופליגו בזה גס החוס' ואין מזחיחין אותו ‪ .‬והוא ע פ׳י מש׳כ בסו׳מ )סי' פ׳ ט נ ס מ׳ ע‬
‫סק׳ב( דהפרוכיה משקל חצי שעורה כו׳ והאריך במשקל המעות‬ ‫בשית )דך הנ׳ל( והרשב׳א ]הובא דברי הרשב״א בספרי ביה‬
‫יצחק ח׳ב בקו׳א )סי׳ ע'([ ועי׳ במל״מ )פ׳ג מה׳ת הלכה ימסיק דנמצא דשיעיר פריטה יהי' שמינית מפעניג וו־ג׳ר‬
‫ט״ז( בהג׳ה והאריך בזה הנובית )סי׳ ל״ז( ובהג״ה שס )סי׳ יליטייי׳ש ‪ .‬וק״ק לומר כן דשמינית מפפעניג יחשב ממין לקדש‬
‫הדיינים נזקקים לי ‪ .‬ואפשר לומר‬ ‫ל׳ה( ואם שאין זה דומה לענין שאנו בו במנוה זוטא ובמצוה בו את האשה ילהיית‬
‫רבא ‪ .‬ואץ ברצוני לכתוב לו באורך בפלפולים אשר הם כקורי שבימיהן היי הפיריה יהקגיגיס בזיל יבער פריטה היי קוטם‬
‫מכביש הקישריס נימא בנימא‪ .‬אך ברור הוא שאינו דומה דין הרבה פירות ולכך היה הפרוטהחשיב כממין ע"כ ‪ .‬ימצינו‬
‫דחנוכה לאחרוג‪ .‬אך אס אין אתרוג להל בור כלל שפיר כחי כלל זה גס בחוש' בעצמס כמ״ש במנחות )דך ק״ז( בד׳ה‬
‫הח״א דמוטב שישלחנו לשס והוא יברך טל של קהל ‪ .‬דגס כנש יביא הוא ונסכיו בסלע חינוא וכו׳ וי׳ל דהש׳ם נקע‬
‫לטנין לעבור מבירה אמרינן כזה ‪ .‬ראך להפוסקיס דסירי שיעור שהיו עימדים בימיהם ישמא אח״כ נתייקרו ‪ .‬והגאון‬
‫רבינו חפארת ישראל )נפ״ו דשביעיש מ׳א( הניא הוכחה לזה‬ ‫דאסור לחלל שבה בשביל להציל אחד ‪ .‬ח״מ יכול היחיד לחלל‬
‫בשביל להציל הצבור ‪ .‬ועי' באלפהי בשבת )פרק י׳׳ד( בהגהות מגמ' דב״מ )דך נ״ה( פרה זו בחמס סלעיס כי׳ טלית זו בחמס‬
‫שס דמסחפק בזה לדעת הרשב״א ואגן לא פסקינן כהרשב׳א סלעים כו' והרי ה׳ הלעיס הן לפי חשבון זה יו״ד ]זילנננר‬
‫‪:‬ר»^ ‪}6e‬‬
‫מהרי״ד‬ ‫מי‬ ‫כדג‪4‬ן‬ ‫»רת ארח‬ ‫תשובת‬ ‫‪72‬‬
‫סימן נו‪,‬‬ ‫גראשמן[[ או נ׳ זהובים ]פאלטש[ יאץ לך זול גדול ייחר מוה ‪.‬‬
‫מיי׳ש שהאריך להוכית נאמת הדברים שבימי הש״ם היו השירות‬
‫ה נ ו ת ן אמרי שפר ‪ .‬הוא כביד טהותני ידידי עוז הרב הגדול‬ ‫בזיל אשר בפד שרופה היו קונים הרבה סירות‪ .‬ומיישב שם‬
‫כתורה • וביראת ה' טהורה ‪ .‬חכם וסופר ‪ .‬אשכול‬ ‫קושיית התיס׳ בשבופות )דך מ״ד( בדיה התקבלת כו׳ ולפי״ז‬
‫הכופר‪.‬טוהר״ר א ב א י ו ס !‪ 5‬פ י נ ק ע ל נ י׳ ל;‬ ‫לא רחוק לשרש הנמ' דמפילה אשר כאתרוג של מליה מיירי‬
‫אך שנשנית שם בלשון נתן לו כ' פרופות יאך שנטיתי‬
‫י י מכתבו הנטים פ ם ח״פ מש'כ להצדיק דעת הרי׳ך‬ ‫הניעני‬ ‫מפיריש החוס׳ בזה ‪ .‬ו ד יאיר מינינו בתורתו ‪ .‬ויטמידנו‬
‫בקרן אורה ‪ .‬זו תורה ‪ .‬מאח ידידו דורש שלום תורתו ‪.‬‬
‫והרמב״ם בזמן הדלקת נר חנוכה ודבריו דברי חן‬
‫תה טל של תורה באחי להטחיק לו מה שכתבתי‬ ‫ונועם ‪ .‬ומתה‬ ‫הנאק בבריתו ;‬
‫•כעני; זה בחידישין למסכת שבח ומלאחי בקשתו שנפשו אותה‬ ‫תוחם במדש כיבת שנח ההרסיא ליצירה בפה‬
‫להשתעשע במלין דאורייתא ‪ .‬והוא ! גרפינן בשבת )דך כ״ב(‬ ‫פ עגי ר בו רג הבירה‪ .‬נאם י צ ח ק ד א נ צ ע ‪:‬‬
‫רב אמר אין מדל־קין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין רב אמר‬
‫אין מחיר־ן מבגד לבגד ושמואל אמר מהירין מבגד לבגד רב‬
‫אמר אין הלכה כר״ש בגרירה ושמואל אמר הלכה כר״ש בגרירה‬ ‫סימן נה;‬
‫ויקדק הגאון מהור״ש קאצינטלבייגון ז״ל מווילנא בהגהות הש״ס‬
‫מדוע לא סיימו ג"כ כבבא הא' אלל שמואל דמדליקין מנר‬ ‫י ' י ' ' ' י־־־נ י״•' ״׳■'ר׳ י צ ה ס‬ ‫כ ב ו “ “‘ ■"י' י'•'"‬
‫י‬ ‫דאנציג יחי־ לאיים‪:‬‬
‫לנר באינך דמתירין מבגד לבגד והלכה כר׳ש בגרירה‪ .‬והוא‬
‫באמת דקדיק עצום בגמרא ‪ .‬וכתב בזה יען דאפלנו שם בטעמא‬
‫דרב ח׳א משים ביזוי מציה וח״א משוס אכחושי מצוה וקאמר‬ ‫להציט לשני כבוד מחו' דבר אחד מהלכות חנוכה‬ ‫אמרתי‬
‫בגמ׳ מ׳ב איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרנא למ״ד משום‬ ‫אשר טםקחי בה בטחו ובזמנו ‪ .‬והוא ! דגית הרייך‬
‫ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק ולמ״ד משום אכחישי מצוה‬ ‫והרמב״ם ז׳ל בכלות זמנה המוזכר בנמ׳ טד שתכלה רגל מן‬
‫משרגא לשרגא נמי אסור כו׳ והנה טעם אכחושי מצוה אתותב‬ ‫השיק הוא כמו חצי שפה אחר השקיטה טבר זמן זה אינו‬
‫והעלו הפעם משום ביזוי מציה‪ .‬והשתא אחי שפיר דאמר‬ ‫מדליק‪ .‬ובטל שלפי הגבורים כתב דרוב המפרשים והפוסקים‬
‫שמואל מדליקין סחמא להורות דאפי׳ פ׳׳י קינסא שרי לאפיקי‬ ‫הסכימו שאפי׳ לח הדליק ניח פד שלא כלו רגלי תרמודאי מן‬
‫אי היי אמר מנר לנר הוי מספקינן בדבריו כמו אצל רב ‪.‬‬ ‫השיק שיש לו להדליק לאחר מכאן וזמנה כל הלילה דלא נאמר‬
‫ענ״ל ‪ .‬ודבריו נפרכים ממה שאמר אח״ז אמר אב־י כל מיל'‬ ‫זה אלא למצוה מן המובחר ‪ .‬ולכאורה יש לי להביא ראי׳‬
‫דמר עביר כרב לבר מהני חלת דעביד כשמיאל מדליקי; מנר‬ ‫ברורה לדברי השוכקיס והמפרשים הניל מהא דתנן משנה‬
‫לנר‪ .‬הרי שהזכיר בדברי שמואל ג־כ מנר לנר ועתה הספק‬ ‫מפירשת בטיז )דך ס״א( המטהר יינו של טכו׳ם ונוחני ברשותו‬
‫במקומה עומדת לשמואל כמו לרב לפי דבריו ‪ .‬ובר מן דין‬ ‫בבית הפתוח לר״ה בפיר שיש בה טכו״ם וישראלים מותר‬
‫דבריו בפשט הגמרא אינו אליבא דהלכתא לכ״ ע‪ .‬ורק הר׳ן‬ ‫ופירש״י דמרתת לי׳ טכו׳ם ולח ננט דאמר דלמא חזי לי הנך‬
‫יי‪.‬ראב׳ד והמרדני התירו להדליק פ׳י קינסא ולא כן דפח‬ ‫ישראל דטברי בר״ה ומפסידנא ‪ .‬ולכאורה קשה סיך סיך מא•‬
‫הרמב׳׳ם )בפ״ד מה״מ וחניכה( והטא״ת )סי׳ תרעיד( דאסרי‬ ‫מהני לן הא דטכו״ם וישראלים דרים בה אכהי איכא למיהש‬
‫עיי קינסא ‪ .‬יכן דעת הרא׳ש ‪ .‬ועיי"ש בראיש שהשיג על בעל‬ ‫דלמא בנשך באישון לילה ואפילה כשעה שכולם הוזים שוכבים‬
‫התרומות במה שמחיר עיי קונסא ]וכתב ולית הלכתא כווחיה‬ ‫על משכבם יגט בהן דאין אדם רואהו אז ‪ .‬ופ"כ גילינו להחליש‬
‫דר״ה בדיה דרב יהושע בתראה הוא כל׳ל ‪ .‬והוא הגי׳ הנכונה‬ ‫לדעת רוב המפרשים והפוסקים דזמן שתכלה רגל מן השוק‬
‫כמ״ש הקרנ״ן ‪ .‬והפירוש ולית הלכחא בייתיה ‪ .‬כונתי דלית‬ ‫הוא כל הלילה ‪ .‬ואחר כתבי זה ראיתי בחוי״נו שהביא בשם‬
‫הלכהא כבעל התרימית ‪ .‬ועי׳ בהגהות הבית וחפ׳ש[ ‪ .‬והכי‬ ‫תשובת הרשב״א וז״ל דחושש היא אפי׳ בלילות שאם לא יראנו‬
‫נקטינן ‪ .‬כהני דאסרינן ;‬ ‫זה יראנו זה דאפי' בלילוח חין רנל כל העילס כלה מרה״ר‬
‫* נ ר א ה לי לומר בפשט הגמרא יליישב הדקדוק מהגאון ר׳‬ ‫כ *כ‪ .‬ואס כי יוכל היות דהרשב״א נ ס הוא בין הפופקיס‬
‫שאול ק״ב ז״ל ‪ ’ .‬כי אלו השלשה בבות נשנות‬ ‫הנ׳ל ‪ .‬אבל ההוכחה מהמשנה הוא ראי׳ מוכרחת לענ״ד ;‬
‫‪:‬מרישא •‪.‬פלוגתח רב ושמואל כהני תלחא ‪ .‬ע״ד דאמרי‬ ‫להשקיע המבוכה הגדולה הזאת ודלא לשווינהו‬ ‫אמנם‬
‫■‪:‬־‪:‬כלתין )דך מיה( אמר ר׳ז ב*ט המותח חיט של תפירה כו׳‬ ‫להרי״ך והרמב״ס כפופה בדבר משנה ח״ו יש לומר‬
‫והנימד דבר אחד מ; האמנישי כו' והיודע לחשיב תקיפית‬ ‫בזה אם אך יסכים לזה כבוד גאונו שי' והוא עפ״י דאיחא‬
‫!;;זלות כו' ‪ .‬ופרש״י דלהכי אמר הני שלשה דברים בהדי‬ ‫שם )דך ס״ט( אמר רבא זונה כו׳ מהובין אצלה חמרא שרי‬
‫הדדי משום דשמטינהו מרב כי הדדי ‪ .‬מ' כ ‪ .‬וכללא הוא בכל‬ ‫נהי דתקיך להו יצרא דטבירה ילרא דיי־נ לח תקיף להו ‪ .‬וכיון‬
‫השים דבכ׳מ שנשנה פנינים נפרדים בהדדי בעי ט ע מ א‪ .‬ועי׳‬ ‫שכן י׳ל דאין שוס חשש ניסוך בלילה כלל וכלל דלת חיישינן‬
‫היטב במוט״ק )־ך ד׳( נחיד״ה אלא אמר רב אשי נו׳ אלא‬ ‫שמא ינדד שינה מפיניו ותנומה מעפטפיו טבור זה כיון שאינו‬
‫ודאי למילך סמכינהו רחמנא טיי״ש ‪ .‬ואתר דאתמר שרב אמר‬ ‫אדוק בה ‪ .‬כי אין יצרו תקיך לזה ‪ .‬ואזדא לה סברת הרשב״א‬
‫אין מדליקין מנר לנר ושמואל• פליג ואמר דמדליקין לא צריכא‬ ‫דחושש הוא אפילו בלילות שאס לא יראנו זה יראנו זה דלר‪.‬ך‬
‫להו לסייס בדבריו ״מנר לגר״ כי קאי בפלוגמיה פל דברי רב‬ ‫סברא אין שוס חשש ניסוך בלילה כלל וכלל דלא חיישינן שמא‬
‫ושנה בדרך קצרה כי אין תידוש בדברי שמואל אך אס יסיים‬ ‫*נדד שינה מעיניו בשביל זה כיון שאינו אדוק בה כ"כ כמבואר ‪.‬‬
‫״מגר לנר* אבל באינך בבות ההכרת לסייס גס בדברי שמואל‬ ‫]וטי׳ ביו׳ד )פי׳ קל׳א בש״ך סקי׳׳ב( דדעהו כרעת הראב״ד‬
‫כי זהו עיקר התירוש כטעמו שהתיר ‪ .‬כי באמת סובר שמואל‬ ‫דפתח פתוח לר״ה נמי לא מהני בלילה דלא כהרשב״א ‪ .‬ועי־‬
‫במנתוח )דך מ״א( דחובת טלית הוא ועיקר היתרו כיון‬ ‫שם בכקי״א ומה שהקשה טליו רבינו בעל דגול מרבבה[ ומאד‬
‫שפושהו לצורך בגד אחר כמ״ש התום' בד־ה רב אמר כו׳ ‪.‬‬ ‫נכספתי לההפנג בחדושי הורהו במה שחידש בגמ׳ דשבת‬
‫וע״כ מסיים בדברי שמואל מחירי[ ״מבגד לבגד" כי זהו טעם‬ ‫בפלוגתח רב ושמואל בדין ד״דליקין מנר לנר שהבטיח לי‬
‫ההיתר ‪ .‬ואס היה אימר סתם מתירין הוה משמט דמוחר בכל‬ ‫להעתיק מחדושיו וכדבר בעתו הוא להשתעשע בחדושיו כי‬
‫האופנים ובחמת חינו כן ‪ .‬ו ק במה שאמרי הלכה כר״ש‬ ‫טוב הוא ;‬
‫בגרירה‪ . ,‬זהו עיקר החידוש‪ .‬מחמח שסובר כר״ש דרבר שאיני‬ ‫מאת מחו' דור׳ש ושלום חורתו ‪ .‬אבא יוסף‬
‫מחכוין מותר דאל׳ב היה אסור לגרור דקא פביד חרין ז הי‬ ‫פינ ק על מראזונאי‪:‬‬
‫תולדה דחירש ורק ההיתר בזה מטפס דר״ש דס׳ל דדבר שאיי'‬
‫ממכק‬
‫לז ‪78‬‬ ‫מחרי‪-‬ד‬ ‫או״ ח סיטן נו‬ ‫תשובת‬
‫להחמיר בזה‪ .‬אןז כי לפי ההלכה היחר נמור הוא להדליק נר‬ ‫מ ה טין מו ח ר‪ .‬ופ׳כ הוכרח לסיים נ ב' נ מ י ו א ל ו בדברי שמאל‪.‬‬
‫מנר כי אנן קיי׳ל דההדלקה פושה מצוה ונביווי מצוה פליגי‬ ‫ולא כן בבא הא׳ במדליקין שאין חידיש נוה ‪ — .‬אבל אב״‬
‫דלישנא דאכחושי אמוחב אך כיון שנהנו הטולס להחמיר אין‬ ‫דהפיד בשם רנה דטביד בהני חלח כשמואל ולא זכר מקודם‬
‫לשנוה המנהג ‪ .‬וזוהי שיפת רב בכמה מקומות בש״ס כמש״כ‬ ‫דקרי ר ב‪ .‬צ״כ כיה ההכרח לומר בדברי שמואל נם כבבא הא׳‬
‫במנחוה )דף ל׳ב( דרב אזל בחר מנהגא וכן במנילה )דן! כ׳ב(‬ ‫״מדליקי! מנר לנר* כי א ץ יאמר סחם מדליקק ולא ידענח‬
‫רב איקלט לבבל בח״צ כו׳ ירב לא נפל פל אנפי׳ כו׳ ובהפניח‬ ‫מל איזה הלכה נשניה דין הדלקה ‪ .‬ומלשון אב״ דאמר הלכה‬
‫)דף כ׳ ח( רב אחא לנבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא‬ ‫כשמואל מדליקין מנר לנר חיפלנו הפוםץם ‪ .‬הרי׳ף וסייפחו‬
‫כו׳ כיון דחזו דקא מדלני אמר ש״מ מנהג אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‫הברי דמדניקין מנר לנר משמט בנר פנמי אכל לא פ״י קינסא ‪.‬‬
‫וכן מציט לר׳ה דאף במקום הנונט לדינא לא רצה לשגות המ ה‪:‬‬ ‫והםוברים דאפי׳ פ׳י קינסח שרי הוא מטניס דאהיקנא בגמרא‬
‫מקדמת דנא כמי שמצינו בחום׳ דברכוח )דף כ״ח( בדיה פד‬ ‫דפטמא דרב משום ביזוי מלוה ו־וקא פ״י קינסא הוא דאםור‬
‫כו׳ שהקשה טל רש׳י דאמר בסוכה )דף ל״ח( דאדס המהפלל‬ ‫דאלו מנר חנוכה לנר חנוכה ששתיהן של מציה בלא קינסא‬
‫ישמט מפי החזן קדוש או קדושה אינו יכול להפסיק ולפנות טס‬ ‫ליכא ביזוי מלוה ‪ .‬ומינה דשמיאל אפי׳ ט׳׳י קינכא שרי ‪ .‬זהו‬
‫הצבור אלא ישתיק וימתין מטט דשומט כטונה ‪ .‬והשיג פליו‬ ‫השיטה המחוורת בהנמרא פ פ׳י דטה הר״ן ז׳ל ‪ .‬אמנם כבר‬
‫הר׳ח דאדרבא אי שומט כטונה הוי הפסקה אס שוחק‪ .‬וסיים‬ ‫כתבו המוספות ואןז שטפ׳י ההלכה מותר להדליק מנר לנר מ' מ‬
‫ומ*מ נהגו הטס לשחוק ולשמוט וגדול המנהג פ ’ כ ‪ .‬הרי שלא‬ ‫כיין שנהגו הפולם להחמיר אין לשטח המנהנ ‪ .‬ומזה המה הש״ג‬
‫רצה לבטל המנהג אף שהוא לא כהלכה לסי שיטחיה ‪ .‬וכבר‬ ‫בהגהת אל פ סי) ב פ׳ב דשבח( א ץ פשט המנהג כשמדליקין נרות‬
‫יסדתי ט׳׳ז בט׳ה קונטרס גדול בחורח המנהגים ואס יאבה‬ ‫בביהכינ שמדליק־ן כר של חול ו פ׳י מדליקין שחר נרות של‬
‫כבוד מחוחני להטמיק בחירת המנהגים יפיין כמר״ה בספרי‬ ‫ביהכ׳ג לכן נראה שמוב ויפה המנהג להדליק אוחו כגר שמדליקין‬
‫בית יצחק חיו׳ד )סימן י׳א( ושס )סחארט׳ס בקונטרס הגדול‬ ‫בו גרוס אחרים של ביהכ׳׳נ חין לביהכ׳ג פ״י אש של חול כדי‬
‫בדבר הפיוטים שהארכתי שמה ביסודות נאמנים ‪ .‬ומריב הפרדות‬ ‫לצאת ידי כולם ‪ .‬ושימח רב בזה דאמר אין מדליקין מנר לנר‬
‫הנני אקצר ואו׳ש למר ולתורתו ‪ .‬מאח מחו׳ הנ א ק בבריחי ;‬ ‫דהחסיר לאיפור כדי להניח הצבור פל מנהגם שנהגו הפולס‬
‫י־צחק דאנציג‬
‫ב עז ר ה׳ ! אשר מכון כסהו צדק ומשפט ‪ .‬נגמר החשיבות מחלק חו שן ה מ ש פ ט ‪ .‬ובחסד אל פליק ! היושב‬
‫בשמי כשנדם ‪ .‬נמכר לדפים התשובות מחלק א ר ח חיים ‪ .‬ותהי השלמתו ביום פש״ק ב׳ דחנוכה בשנת חמשת‬
‫אלפים !שש מאוח ישבפים ליצירה בפה פ ע ט ר בו ר ג פיר הבירה ‪.‬‬
‫נאם יצחק דאנציג ח ץ טמי אנכי יישב בפ׳ק הנ״ל ‪:‬‬
‫השפט‪-‬‬
‫י • ־ ־ » ־ * « ״■ ־ ״ ־ ־‬ ‫« וא‬ ‫‪_ X I‬‬ ‫דרט לשמים ולבריות‬
‫•‬ ‫י‬ ‫‪/. h‬‬ ‫‪I‬‬ ‫'״‪ao “ 15‬‬
‫'״ ‪ P‬דף י*ב נימר ‪ 23‬פ׳ב שירה י׳ח־צ׳ל״מטשה״לי׳^ם הרבה ה^בר ברור שהוא מלאכה‪.‬‬
‫ציון לנ פ ש הי ה‬
‫היא‬ ‫ציון ומזכרת נ צ ח ל א חו תי הי נ ך ה‪ .‬א שה יראת ה׳ ו פ ש כ ל ת‪ .‬ה נ ג ו ד ה נ ע ר ת ה‪ .‬וכטדד‪.‬‬
‫רבנן‬ ‫ב ו נ י א נ׳ ע ג ת א א ט׳ו רחים ומוקיר‬ ‫חי ה‬ ‫טי ת‬ ‫ה ל י מ ה כיתרי■‬ ‫א מונ ת ה‪ .‬צו‪£‬יה‬
‫ה חי ה‬ ‫מ א נ י ש ז ל ל ה׳ ה ‪ .‬שמרה מצו תי ה כחק ה תו רה ו ד ת ה‪ .‬היא הי תי‪ .‬ר ״‬ ‫מנ ח ם‬ ‫« ״ ־׳ ■'‬
‫ב ר מ שפ תה ל ח ד ריג ם ל ל כ ת בדרכי אבותיה ‪ .‬ובה גרלד‪ .‬בני ה ובנו תיה ל שמור חקי התורה ו מצו תיה ‪.‬‬
‫והרשים ‪ .‬ה ע דינ ה‬ ‫הדלים‬ ‫נשי ח רנו ‪ .‬הקצינים והרא שים ‪.‬‬ ‫ובעיני בוז ה בי ט ה ע ל מנ הגי הנ שים‬
‫מלבו שי‬ ‫ולבן אל בגדי החמודו ת ‪ .‬ואל‬ ‫גרון ‪ .‬ועיגן‬ ‫ה עני ה ו ה אביונה ‪ .‬ת ל כנ ה נטויות‬ ‫והקצינה ‪.‬‬
‫ב שכניהם ‪.‬‬ ‫םר‪.‬בוללים‬ ‫הי הדו ת ‪.‬‬ ‫עורן• אל מנ הני‬ ‫פי מדו תי הן ‪ .‬הפני‬ ‫היורד על‬ ‫ה מ א ר ע׳ ם ‪.‬‬
‫בוני א ‪.‬‬ ‫ב סנ הני ה ם ובדרכיהם ‪ .‬ונ ש טי ת נכרים ישפיקו המד‪ .‬ובניהם ובנו תיהם ‪ .‬אה ת > אתיי*' ח י ה‬
‫נפ ש ע דינ ה ‪ ,‬ה ל כ ת לעול ם החיים ‪, .‬ו חי ה' את עדגד‪ . .‬שמך ח טו ב לא ת ץ ; ח מ המ שפ חה אשר את‬
‫לך ץיון בראש ספרי‬ ‫לראות פניך טרם מותך ‪ .‬ה צב תי‬ ‫חיי ת ל אבן פנ ה ‪ ,‬ואנכי אשר ל א זכיתי‬
‫ה חיי ם ‪,‬‬ ‫ה ח י ח צ רוי ה נ י י י י‬ ‫כצל מך ובדטותך ‪ .‬ואתחנן אל ה' ! תה א נ®׳*‬
‫לחד ש שבט ב שנ ת ת ר ס׳ ט‬ ‫נ פ ט רה ב ת חמ ש וששים שנ ה בעי ר ווארשא ‪ .‬ב ש שה ימים‬
‫תהא נצב״ה ‪.‬‬

‫מפתחות לחלה יורה דעה‬
‫י א במה שהמנהג באיזו מקומות לנפח הטנליס וג ‪6‬‬ ‫סי*י‪ 5‬ן‬ ‫א ני'| שו״ב ‪ n o te‬הרב מטעם שהמלים מעות‬ ‫סימן‬
‫מה שנשאר העוף מובדל קודס שמולחין אותו ראי*‬ ‫׳‬ ‫שמיטה המגיע מל חלקו ואחר פטירת הרב רוצים‬
‫מגמ׳ לב״מ )דף פ׳( דאין הנפוח אוסר לעניז מלימה‬ ‫בני העיר להשיבו טל מ ו ונשאלתי אם רשאים‬
‫השגה על הגחון דק״ק ברעזין במדינת גחליציא ‪,‬‬ ‫לעשות וה ? והמליתו שראוי ונכון להשיבו על כט‬
‫שיסה חדשה בעגין מליחה מהרא׳ה ז*ל בבדק הבית‪.‬‬ ‫כי אק עמם להאיסור שאסרו הרב וכמה ראיות‬
‫פ ס ק הלנח בזה להיחר כי בדבר שנהגו להקל‬ ‫עי׳ז מהנמ' ‪] .‬השמעה[ ועי׳ בסנהדרין )דן! כ״ז(‬
‫אין שומעין להמחמיר כהריב׳ש )פי׳ שי׳ע( ‪:‬‬ ‫מ' כ לא קאמר ר*מ ההם אלא גבי עד זומם‬
‫י ב באשה שיש לה קאלסניש איך הוא הדין לענין סבילה ?‬ ‫סי מן‬ ‫דממון כו׳‪:‬‬
‫מקור ההלכה מיבמות )דף ע׳ח( נכריה מעוברת ‪.‬‬ ‫ב חזר הרב השואל בענין הנ׳ל יכתב שנשמט מהשאלה‬ ‫‪iD ^D‬‬
‫דעת שארי מרן הגר״א דאנציג בחכ״א )כלל קי׳ס‬ ‫עיקר הדבר שהשו׳ב נחן בחח׳י להרב המנוח בחיח‬
‫סי׳ ה׳( דיש להקל ‪ .‬מסוד חכמי הרפואה התברר‬ ‫ובאיפור שלא יעלים ממנו מאומה? ושאל אם גס‬ ‫'‬
‫שהקאלטניש אינו מחלה ובאספת חכמי הרפואה‬ ‫טל אופן זה דעתי נועה להתירו ? והארכחי שם‬
‫בשנת ‪ 1812‬הוחלט שהקאלטין אינה מחלר‪ .‬ואין‬ ‫מנמ׳ והשופקים והעליחי להיחרו ‪ .‬שסק ה ל נ ה‬
‫חשש סכנה למי שיסיר מעל ראשו ‪ .‬רק ההמזן‬ ‫בנ׳י יש להתיר את נדרו ולהשיבו על מקומו ‪:‬‬
‫מפחדים ע*כ לטנין סבילה איז איסור בזה ‪ .‬פ ס ק‬ ‫} בשו״ב שמעיז פניו בהרב דמפא ומורה כל השאלות‬ ‫סימן‬
‫ה “ כ ה שהאשה מותרת לטבול רק שיש לצוות לה‬ ‫בעצמו ולא בא להתייען עם הרב מלל חולפא יתירה‬
‫שתשהה במים יוחר מכל הנשים ‪:‬‬ ‫שיש בו ‪ .‬הבאתי שמה דברי אדמו׳ר הגאון מוהרש״ז‬
‫באשה שנשתרבב רחמה והרופאים שמו טבעת‬ ‫‪0‬י מן‬ ‫אשר בגלל זה יתמעט הכגפת הרב ונקרא גזלן ‪.‬‬
‫בהרחם אי הוי חציצה לענין סבילה ? מקור ההלכה‬ ‫ונס הוראת אדמו״ר מרן מקאיונא שאסור לאכול‬
‫מגמ׳ דעירובין )דף ק*ד( בוזקין מלח כו׳ וראי׳‬ ‫משחיטתו ‪ .‬פ ס ק ה ל נ ה כל עוד שלא יפייס את‬
‫מסיכה )דף ד׳( תבן ובעלו כו׳ ראי׳ משארי הנר׳א‬ ‫הרב דמחא ויקבל עליו שלא ישוב לנפלה אסור‬
‫דאנציג בב״א )סי׳ י׳ב( דאינו חוצן‪ .‬וזה נעלם‬ ‫לאכול משחיטתו ובדיקתו ‪:‬‬
‫מהגאון בנין ציון )סי׳ נ״ז( רבנן סבוראי הורו‬ ‫ך בדין הריאה שהי׳ עליה קרוס זר וראו תחתיו‬ ‫פי מ ל‬
‫ג״כ להיתר הגאון הנורא בעל פחד יצחק ורביט‬ ‫שעלד הקרוס העליון והמקום ההוא הי׳ אדום מדם‬
‫באז־לה ‪ .‬פסק הלנה דמוחרת לסבול בעוד הטבעת‬ ‫הנצרר תחתיו והשו״ב הסיר הקרומים והקרוס‬
‫ברחמה ואין בזה משום חציצה ‪:‬‬ ‫התחמון במקום העלד הי׳ שלם רק במקום א׳‬
‫י ף באשה אחת שהרופא הכניס אצבעו לאותו מקום‬ ‫סי מן‬ ‫נאוחו מקום ע ד העלד הי׳ נקב ק ק בקרוס‬
‫אס צריכה לספיר ז' נקיים ? ‪:‬‬ ‫י‬ ‫החחתון כחודו של מחט ותלו במשמוש ידי׳ דטבחא ‪.‬‬
‫דעת הנוב׳י להחמיר ‪ .‬שחרי מר״ן הגר״א דאנציג‬ ‫העליתי להיחר ‪:‬‬
‫השיג על רבו הנוב״י בדין זה ‪ .‬החתים הביא בשם‬
‫זקנו רביט פדרי טהרה ויישב רוחני׳ דאהלות )פ*ז‬
‫ה בדין המובא בנ*ה ) פי׳ ק״י( בקצב א׳ ששחט ז'‬ ‫סימן‬
‫בהמות בביתו והי׳ כולם כשרים והוציאו מביחו‬
‫מ״ד( השגה על הנוב״י מרש*י דנדה )דף כ׳א(‬ ‫למקולץ שני בהמות ועוד הוציאו מביתו מהבהמה‬
‫השגה על נחלת שבעה )סי' ט׳( מהרמב״ס ‪ .‬עוד‬ ‫הג׳ החצי וחצי השני׳ הניח בביתו עם הד׳ הנשארים‬
‫השנה עליו ממתני׳ דאהלות )פיז מיד( ‪] .‬השמטה[‬ ‫ונתערבו הבני מעיים של כל ז׳ בהמות ונמצא מחט‬
‫השגה על הנוביי מכשאלתות )ם׳ תזריע( הובא‬ ‫בביח הכופות שהוא טריפה ודאי ופליגי שם רבנן‬
‫בס׳ התרומה לרבינו ברוך מגרמיזא דה־כא דהפילה‬ ‫סבוראי על החצי אס נמשך לחלק שבפנים וטריפה‬
‫קידם שנגמרה צורת הולד כגון היך ארבעים לעבורה‬ ‫או שנמשך להחצי שמחון וכשרה ואמרחי בזה מלתא‬
‫לא מפתח ואפשר לפתיחת קבר בלא דם ‪ .‬ואין‬ ‫חדתי מהרמב׳ס ‪ .‬השנה על הרב בעל כתב והקבלה‬
‫ספק שחתיכי‪ .‬גדולה כזו היוצא מבפג־ם יותר עב‬ ‫פון! סדר ויקרא‪:‬‬
‫מאצבע ועכיז כתב דאפשר לפתיחת קבר בלא דם ‪.‬‬ ‫בדין אשה שמלחה עשרה אווזות ביחד והופשט‬ ‫סימן ו‬
‫פ ס ק ח ל נ ה בתחיבת אצבע הרופא לאייט מוחרת‬ ‫השומן ונתנו ביחד ואח״כ נמכר ז׳ מהם ושלשה‬
‫וא'צ לספור ז' נ וכן הורה רבינו מהרש״ק מבראדי‬ ‫מהן נשארו ובאחת נמצא מחט בחלל הנוף ובשר‬
‫ורבי' רמ׳ז איסיעא מלבוב‪:‬‬ ‫נרקב שניכר שנעשה מחיים מה דינו של הבשר‬
‫ט ! שאלה בבתולה שהי׳ לה ווסת קבוע קודם הנשואין‬ ‫‪iD 'D‬‬ ‫הנמכר והנשאר והשוק והכלים? המלית־ שהאווז?‬
‫ונשאת ובא עליה בעלה בעילת מצוה ומצאה כתם‬ ‫י‬ ‫ודאי טריפה והשומן שניתק יש לצדד להיתר מטעם‬
‫אדמדם ואתיכ בא עליה בליל טבילה ולא מצא כלום‬ ‫כל דפריש כו׳ ולענין האווזות יש לאוכלם ' ולעשות‬
‫ובלילה שני׳ מצאה כתם וכן כמה ביאות ובביאות‬ ‫כהוראת החת׳ם הוא חומרח מהר״מ להסיר אחד‬
‫הללו כי׳ לה צער גדול אם יקרא זה רואה מ חמי‬ ‫ואין לאוכלם ביחד ;‬
‫חשמיש והארכתי בזה והבאתי דברי מורי ז מי רבינו‬ ‫ץ בדין מכה גדולה שנמצא על הריאה של אווז מכו‬ ‫□י מן‬
‫אלחנן זציל בעל סדרי סהרה שהקשה סל הרשביא‬ ‫דין השוק שנתערבו ו קב א דעות כפוסקים בזה‬ ‫י‬
‫והרא׳ש שסוחרין א״ע והפליתי שצריך להתיישב בזה‬ ‫והטליהי להיתר‪:‬‬
‫עם שני רבנים מובהקים ואס יסכימו להיתר גס‬ ‫‪,‬‬ ‫ח בדין מש*כ הטור ביו׳ד )סי׳ פ״ז( בביצים הנמצאים‬
‫דעתי העני׳ מצורף להיתר ‪:‬‬ ‫בעופות מותרין לאוכלם בחלב בז ק שהן גמורות‬
‫ט ן בדין טבילת כלים עמאליראנ׳י דטיקר הכלי הוא‬ ‫‪D‬י םן‬ ‫יבאר דעות הראשונים מהו נקרא גמורות ומיישב‬
‫מתכות ורק המה מצופים מבית ומבחין בה־תוך‬ ‫*‬ ‫דברי רבי׳ ירוחם ‪ .‬חמיה על הבאה׳ג )סי' פ׳׳ז(‬
‫ג־שמעלצט אס צריכים סבילה ? — מקור הדין ה ^‬ ‫בפי׳ הרין ר' פ כל הבשר בד׳ה דגים וכו' ‪:‬‬
‫בע*ז )דף ע׳ ה( קוניא פליגי ר״א ורב־נת וכפי׳‬ ‫ט בדין הנזכר למפלה בענין האווזות שנמלא מכה‬ ‫סי מן‬
‫הרי׳ף שם ובנ׳׳ד אזלינן בתר סופו וא*צ טבילה ‪.‬‬ ‫בריאה ונתערב השוק אשר הרב השואל הסתפק‬
‫והעל־ח־ בזה שיעשה כמ׳ש בתשו׳ רש״י שיסבול‬ ‫עוד בזה והעליתי להיתר ‪:‬‬
‫עמהם כלי אחר ומברך על הודאי ויכלול זה בברכה‬ ‫אדות הבר אווזות הגחלים כקוממן וחוטמיק שחורות‬ ‫סימן י‬
‫ולעניןמאלה אס צריך ל ב ^ על כלי מתכוח שקונין‬ ‫אס מותרים הס והעליתי להיתר‪:‬‬ ‫~‬
‫בחמס‬
‫מפתחות לחלק אבן חעזר‬
‫בהמרדכי מ מ׳ דפנמ )סר״א למילה(‪ .‬מפל‪. .‬‬ ‫שאלות הרנה שאלת• בטנק כתובה ובענין פדיון‬ ‫םיימ* לג‬
‫בדברי האחרונים‪ .‬פ ס ק הינד ■ ‪ .‬שלא יפטור ראוי;‬ ‫הבן ובדיני מוחה ‪ .‬ותשובה סל כל אלה השאלות‬
‫משבועה שלא נסן ת"כ לעשות עמי שיתפור■ בעסק זה ‪:‬‬ ‫בהלכה ברורה ‪:‬‬
‫ס י מ ן מ בדין גורלות ופתקאות ]נומרין[ מ־ שיזכה בגורל‬ ‫שאלה באשה גרושה שנשתדכה סס אלמן אחד‬ ‫סימן לד‬
‫והניחו ד' פתקאות בשם ‪,‬זכה בגורל" ואחר שזכו‬ ‫יהנב־לו זמן הנשואין בחדש תמוו ולה יש ’לדה‬ ‫׳‬
‫שלשה אגשים שעלו הגורל בנומער־ן שלהם לא‬ ‫אחה מבטלה המגרש אשר בר׳ח תמוז יפלה לה‬
‫נמצא בקלפי הפתקא הרביעי זכה בנירל אם בסל‬ ‫רק כ׳ א חדשים והיא גמלה את הילדה כחמשה‬
‫השלשה שזכו בגורל וצריך לעשות מחדש או לא‪? 1‬‬ ‫ימים לפגי הגירושין ופרנסת הילדה הוטל על‬
‫מקור ההוראה הוא בגמ׳ דב׳ב )דך ק׳ו( האחין‬ ‫אבי הילדה האס יש היתר להנשא ערס ימלאו‬
‫שחלקו כיין שפלה הגורל לאחד מהם כו׳ עוד‬ ‫להילדה שחי שנים המימוח ? מקור ההלכה מגמ׳‬
‫בנח' הנ׳ל )יך ק״י( שני אחין שחלקי בא לכן‬ ‫דכהוביח )דן‪ t‬מ׳ב( לא ישא אדס מסוברה חבירו‬
‫אח ממדינת הים כ ר‪ .‬ביאיר נפלא■ בנמ' דהענית‬ ‫ומינקת חבירו כו' יבגרושה מינקת התיר רבי'‬
‫)דך כ׳ז( משה חיקן להם לישראל שש עשרה‬ ‫שמשון כמ״ש התום׳ ‪ .‬השגה‪ .‬מנוחה בזה על מרן‬
‫משמרות כו' ‪ .‬פי' נחמד בנמי הנ״ל בד׳ה לא‬ ‫הגאין מקחוונא ‪ .‬חדוש נכין בדברי השמ״ק‪ .‬פ ס ק‬
‫ידחה בטנת רש״י ישר המכרש״א נדחק שם בשם‬ ‫ה ל כ ה דיש להתיר חת הגרושה להנשא בחדש‬
‫מחותני הרב הגדול ר' אבא יוסך פינקעל זצ״ל‬ ‫המוז אן! ערס כלית הכ׳ד חדשים ‪ .‬והוא ברוד ;‬
‫מראזינאי ‪ .‬דברים נכונים בנ׳ירל הקדיש ‪ .‬והעליתי‬ ‫בגט שנשלח ממדחק־ס והרב המשדר מלא בהגע‬ ‫סימן לה‬
‫שצריך לפשות הגורל מחדש ;‬ ‫איזה חששות א( שלח הרחיק השיעי; מב' עדי‬
‫‪ ] D 'D‬ט א באחד שעשה החקשרות התנא־ס ואבי הכלה‬ ‫החתימה כמרחק השיטין הי׳ ב‪ .‬ב( בההרשאה‬
‫הבטיח לחח להחחן ביליע״ס של איצר המלוכה‬ ‫הראשונה שם השליח להולכה נכפל חיבת ‪,‬של’ ח״‬
‫ובזמן החתונה פלה הביליע׳ט יותר מסכים הנדוניא‬ ‫‪ ,‬שלי ח׳‪ .‬נ( בהרשאה נשמט חיבת יום ונשאלתי‬
‫שהבטיחו וטיען אבי הכלה שהמותר שייך לו ואבי‬ ‫מה דינו ? אחר ברור הדברים מהפוסקים ראשונים‬
‫ה ח ק טוען שעל הביליע׳ט כי׳ המדובר ומזלו‬ ‫ואחרונים העליתי שהגט כשר למסור להאשה‬
‫גרים ‪ .‬הדין עם מי ? מקיר ההלכה הוא מגמ'‬ ‫בלי פקפוק ‪:‬‬
‫דב'מ )דך ק׳ ב( אסחרי מאה מעי מאה מעי ט ' ‪.‬‬ ‫■‬ ‫נשאלתי בחלון שהוא אח הגדול ועליו לחלון אבל‬ ‫סיימן לן‬
‫ואחר ברור ההלכה העליתי הדין עם אבי הכלה‬ ‫’ש לו פצעים ברגליו וביחוד רגלו הימנית ואולי‬
‫וראי׳ גמירה מגמ' דכהובות )דך י״ד( ההוא‬ ‫בכגון דא ראוי יותר שהאח הקגין ממנו יתן חליצה?‬
‫דאמר להו ארבע סאה זוזי מן חמרת לברתי כו׳ ‪:‬‬ ‫ומבואר שמה פצה נכונה איך יתנהג הרב ולהלכה‬
‫‪ ?D 'D‬ט ב באחד שקנה צעטיל מהלא!טרייא ואתר זה נתן ל!‬ ‫העליתי שהאח הגדול יש לחלין אך שיש לו פצפיס ;‬
‫אחד עביר חצי הצעטיל שיהא להם בשותפות ‪.‬‬ ‫בנס הנשלח מאמעריקא ונכתב שם כמגרש יחזקאל‬ ‫סיכזן לז‬
‫ועחה זכה בגורל איזה אלפים רו״כ ורדאשין אימ‬ ‫המכונה חצקל והרב המסדר מסתפק בזה יען כי‬ ‫׳‬
‫רוצה ליחן להשיחך מאומה ‪ .‬מקור ההלכה מגס׳‬ ‫הוא יליד יאססי ונקרא שם חזקאל ולא חצקאל ‪.‬‬
‫דב׳מ )דך ט״ו( בעא מיניה שמואל מרב חזר‬ ‫וכתב שהוא שינוי ממש ‪ .‬ואחר ברור הדברים‬
‫ולקחה מבעלים הראשונים מהי ‪ .‬באור נחמד שם‬ ‫פפ׳י דעת הפוסקים העליתי להיחר והגט כשר‬
‫בנס׳ דרב ושמיאל לשיטתייהו אולי ‪ .‬הוכחה‬ ‫לכל הדעות ויש למסור להאשה בלי שוס פקפוק‪:‬‬
‫להוראה זו דב״מ )דך ע׳ד( האי סיטומתא‬ ‫באחד שנשא אשה וזה כשלשה עשר שנים שלא‬ ‫סיבן לח‬
‫קניא כו׳ ‪ .‬פ ס ק ה ל נ ה שהדין עם שמפיו שיש‬ ‫זכה להבנות ממנה והוא רוצה לגרשה ולישא אחרת‬
‫לו שותפות בהצעמיל שלקח מראובן ויש לו חלק‬ ‫כדי לקיים מצות פו״ר יהיא אינה ריצה לקבל נס‬
‫ב ה ^ שזכה ׳ בגורל לפי ערך הקניה למחצה‬ ‫אס יש לגרשה עפ״י היתר מאה רבנים ? מקור‬
‫לשליש ולרביע וראובן שהצעטיל בידו ולא יחן לו‬ ‫ההלכה ביבמית נשא אשה ישהה עמה עשר שנים‬
‫חלקו הוי נזילה בידו ונקרא גזלן ובכל בתי דינין‬ ‫ולא ילדה יוציא ויתן כתיבה ‪ .‬משיה דעת חלמודא‬
‫בישראל מורי} כן ‪:‬‬ ‫דידן עם הירושלמי דלא פליגי בדין הכפיה ‪ .‬קושי׳‬
‫ם י מ | ט ג בעיר מצער שיש להם שו׳ב והוא מלמד ומוהל‬ ‫עצומה על הרא׳ש דמשוה דעת האלפס עם דעת‬
‫‪,‬׳הבע״ב התנו אתו אשר בעד כל חלמיד ישלמו‬ ‫רש׳י ובאמת רש׳י הולך בשיטה אחרה וצ׳ע‬
‫לי רק א׳ רו״כ לחדש ועתה הפלה שכר הלמוד‬ ‫בזה ‪ .‬ואחרי ברור הדברים והוכחה מפוסקים‬
‫כפליס ומלבד זה איני אומן יד בסניני המילה ‪.‬‬ ‫הראשונים והאחרונים העליתי להיתר ‪ .‬פ ס ק ה ל נ ה‬
‫וכעת בא לשם שו׳ב אחר ואומן יד ורוצים לקבלו‬ ‫אס שלש אלה יעשה לה‪ .‬השלשה הגע ‪ .‬והכתובה‪.‬‬
‫וכשאלה הוא אס באופן זה יש ג*כ הסנת נביל‬ ‫והיתר מן מאה רבנים מיתר לי לישא חשה אחרה‬
‫ולהחזיק שניהם אין הקימן כו׳ ‪ .‬מקור הדין הוא‬ ‫אחרי שיקיים את כל המוטל עליו ‪:‬‬
‫בגח׳ ב׳ב )דך ק״א( ואמר רבא מקרי ינוקא‬
‫שיזלא סבתא יאומנא וסופר מתא כולן כמוחרין‬ ‫חלק חשן משפט‬
‫יסומד־ן נינכו וכו׳ ‪ .‬הסבר נכון בהמתבר־ ביו׳ד‬
‫)הי׳ רמ׳ה סי״ח( אס יש כאן מלמד כו' מסלקין‬ ‫ל ט בדין אשר ראובן עשה שותפות עם שמעון שיהי׳‬ ‫סימן‬
‫הראשון מהשני ט׳ שהמחבר לשיטתי׳ אזיל בחי׳ס‬ ‫לשמעון פשרה פ'צ מפסק הל־צ־גיאצי׳א בגלל‬
‫;ס ם'י רל״ז( והארכתי לצדד בזכות המלמד נמה‬ ‫שיפייס שמעון אח יתר האנשים שלא יקלקלו העסק‬
‫שהעלה מקח התלמידים ‪ .‬אבל במה עאיט אימן‬ ‫וכן עשה שמעון ‪ .‬ועתה טוען ראובן שלח יהן ל'‬
‫בעסק המילה צריך להתיישב בדבר ;‬ ‫עשרה פ׳צ רק שישלם לו בער כירהתו ‪ .‬ושמעין‬
‫ט י ט ] ט ך איזד אמר ;ראובן אם תתן לי סך שלש מאית‬ ‫עוטן עדו שמשה פיתפות עמי וע׳ז עשו‬
‫רו*כ חלך ‪0‬רםר‪.‬״ת אי‪.‬אמן שהאדון פלוני ימכור‬ ‫האנדשלא׳ג מה דינם ? יכמד הלכה זו הוא בנמ׳‬
‫לך היגנר ‪ .‬וראובן נתרצה בזה ‪ .‬וא‪.‬ח*כ לא‬ ‫דב״מ )דך ע׳ ד( האי סיטיחתא קניא כי' ויבאר‬
‫הי׳ לר^בן מעות נקניינז כיער יקנה שמעון‬ ‫אס הוא קנין דאורייתא או דרבנן ‪ .‬פי׳ נפלא‬
‫צס‬
‫טפתחות לחלס יורה דעה‬
‫הורה שיטה מתגרשת כו׳ ; דברים ברורים גפי׳‬ ‫נייניה ישראל ואין אנו יודעים אח היא מבית תרשה‬
‫הירושלמי דפרקין ‪ .‬ישוב לקישי׳ המ׳ל דמה יוטיל‬ ‫פכ‪-‬׳ם ‪ ,‬הארכה׳ שם והטליה• דצריך נ' כ לעשוח‬
‫גס ט׳י שליח בנשתטית? וקושי׳ זו הרטיש את כל‬ ‫במ״ש בתשובה רש״י ‪:‬‬
‫האחרונים ‪ .‬ישוב נכון לקושי׳ הגאון שדי חמד טל‬ ‫י ן בבית מרקחת יהודי ה מ ט ר שם לאהפין של םפירטט‬ ‫סימן‬
‫מאין שי״מ ‪ .‬ומבואר שם דעות הפוסקים הראשונים ‪:‬‬ ‫אם מיתר לישראל לכנים שמה בפםח כיון דנהנה‬
‫פסק ה ל כ ה‪ .‬אחר ההתפשרות בדבר כל ההתחייבות‬ ‫מאיר הםפירפט והפליתי להיתר ‪:‬‬
‫והשליש הגט ביד שליח ישליש וועקסיל שיתן לה‬ ‫י ה באחד שתקע אהלו בפיר שיש בי רב יבטוותו טוסק‬ ‫סימן‬
‫גט חדש כשהתרפא וליחן לידה והותר לו לישא‬ ‫בהוראות או״ה ובםידור גיטין בלא רשיון הרב ומקפח‬
‫אשה טפ׳י היתר מאה רבנים ‪ .‬ויהי׳ טפ״י רשיון‬ ‫פרנסתו ‪ .‬מביאר שם באור נכון ברמ׳א ביו״ד )םי׳‬
‫הממשלה יר׳ה ‪:‬‬ ‫רמ׳ה סכ״ב( ‪ .‬השגה מל הגאון מטשטרנאיוץ‬
‫ראובן נשא אשה ואחר טבור איזה חדשים אח‪-‬‬ ‫סימן כה‬ ‫שליט׳א ‪ .‬ישיב טל קושי׳ הגאון רבי׳ ישטי׳ פי״ק‬
‫טל השאלתית ‪ .‬ישיב קישיח הגאונים טל הרמב׳ם‬
‫הנשיאין טופנת אשתו שהוא משתין במטה בטח‬
‫השינה וראובן מודה ביה והיא תובעת גיטה‬ ‫במש׳כ דכל המנויים בניהם קיומיס נו' ‪ .‬הארכתי‬
‫וראובן אינו רוצה לגרשה מה דינו ? מקור הדין‬ ‫בפלפולים והפליתי לפסק הלכה דהא־ש שהקט אהלו‬
‫באהפ׳ז )סי׳ קי״ז( עי׳ באה״ט שם ולפ״ד הגר״א‬ ‫שם ומקפח פרנסת הרב נקרא גזלן ‪ .‬ואיסור חל גס‬
‫טענתה רמאים עלי ביה טענה גרוע הוא והעליתי‬ ‫על אנשי העיר הבאים לשאול ממנו שאלות ‪:‬‬
‫לדינא שיש לפייסו שיגרשנה מרצונו הטוב אבל‬ ‫י ט בשאלת המציצה אס צריכה להיות דוקא בפה‬ ‫סימן‬
‫לכופו איני רואה בזה שוס היתר ‪:‬‬ ‫והפליתי דמותר בספוג או בכל דבר ‪ .‬ונדבר שם‬
‫בענין משור נכסין וישיב דברי החת׳ס בחאה׳ע‬ ‫סימן כו‬ ‫בטנין הפריטה ובענץ הסנדק ; ישוב לתמיהת התוס׳‬
‫בשבח מל ולא פרט כו׳ חידוש נפלא במתני׳ ושבת‬
‫)סי׳ קמ״ה( מה שהקשה עליו הרב השואל ‪• .‬שוב‬ ‫’‬
‫טל הטור )סי׳ קי״ג( וסייטתא‬ ‫מל*מ ■‬‫■‬ ‫קושי׳‬ ‫)פי״ט מ׳א( כורתין טציס למשות ברזל וי״ג‬
‫לדברינו מדברי מו׳ר רבינו הנצי׳ב מוואלאזין‬ ‫לפשות כל• יר׳א לשיטתו ‪:‬‬
‫זצ׳ל בפי׳ להשאלתות פ׳ ויצא )שאילתא כ׳א( ‪:‬‬ ‫‪ 3‬בדין בית טלמין ישן שהמתים שוכבים שם בבזיון‬ ‫סימן‬
‫שאלה אס רשאי לסדר גס בעיר חדשה שלא נסדרו‬ ‫‪ |D''D‬כז‬ ‫מפני שטם המים ורצונם לפנותם לב׳ט חדש והפליתי‬
‫דמותר נפנוהם ולתוברם בגומא אחת ולמשות הפסק‬
‫שמה נימין גס שס העיר ישם הנהרות ישתנו‬
‫היהודים קירין אותם בשם זה והעכו׳ס קורין אותם‬ ‫בנסרים בין אחד נחברו ‪:‬‬
‫בשס אחר מקור הדין מרמ׳א )סי׳ קכ*ח סיג( ‪.‬‬ ‫כ א שאלה בפיר מצמר שעד כה היתה מצורן{ לטיר‬ ‫סימן‬
‫השגה על הנוב׳׳י בענין זה ‪ .‬ואחר אריכות דבריס‬ ‫הגדולה הסמוכה בנתינת המסיס ובכיר ונס להוביל‬
‫העליתי להיתר לסדר גיטץ בפיר חדשה וכתבת•‬ ‫המתים לטיר הגדולה ‪ .‬ופתה קבלו רשיון הממשלה‬
‫איך לכתיב ניסח הגס בשם הפיר והנהרות והסכימי‬ ‫שיהי׳ לעיר בפ״ט והרב דטיר הגדולה מוחה בס‬
‫לזה רבנים מובהקים ‪:‬‬ ‫שלא יתחלק בפיט ‪ .‬ואחרי תלושי דינים ופלפולים‬
‫שאלה בגט שנשלת ממדינת ליטא ונכתב שם האשה‬ ‫כיי מן‬ ‫הפליתי שהדין פ ס הפיר המצמר ‪ .‬תדוש נפלא‬
‫יטא בוניא בת יעקב משה הלוי והרב המסדר מצא‬ ‫ברמבים ) פ׳ז מה׳ אבל( וישוב השגת הראביד‬
‫בו ד׳ חוששות ‪ .‬ואחר אריכ ת דברים הפליתי‬ ‫וקושי׳ הלמימ‪ .‬פסק הלנה שאין להמיר הגדול׳‬
‫להתיר הגט ואין בו שוס חשש ‪:‬‬ ‫שוס זכות למתות בם והרב המוחה הוא ע ד‬
‫בגט הנ׳ל שנכתב בת יעקב משה הלוי והוא‬ ‫כט‬ ‫מצות ההורה‪:‬‬
‫איט לוי והוא הי׳ החשש הד׳ שכתב הרב השואל‪.‬‬
‫הבאתי הרבה מן הפוסקים והעליתי להיתר ;‬
‫שאלה באחד שנשא אשה וכעבור זמן אחר הנשואין‬ ‫סיימן ל‬ ‫חלק אבן העזר‬
‫התוודע שאשתו חולנית במחלה האיומה ח׳׳נ רח׳ל‬
‫ורוצה לפוטרה בגט והיא אינה רוצה וממאנת לקבל‬ ‫ב ב שאלה בתפילץ אשר הסופר נתב אח הביתי׳ן בתגין‬ ‫סיק‬
‫גי ס ה‪ .‬מקור הדין וההלכה בכתובות )דף ע״ה(‬ ‫ארוכין ומבין ובטבור זה נדמו ללמדי״ן‪ .‬והפליתי‬
‫היה בה מומין ועודה בבית אביה כו׳ ואחר אריכות‬ ‫לדינא שיכול לגרור התגין ‪ .‬פלפול אמתי בגמ׳ דיומא‬
‫דברים וראיות חזקות העליתי להתירו לישא אשה‬ ‫)דןו ט״ג( והא לא כתיב צד״י ‪ .‬הוראה חדשה בענין‬
‫טפ׳י היתר מאה רבניס ‪:‬‬ ‫יפלה ויבא מה שמלאת• נדפס בשם רבינו השאגת‬
‫בקישי׳ הפני יהושט בקידושין למה מוטיל שליחות‬ ‫סימן לא‬ ‫ארי׳ והבאתי ראיות נכונות להפסק מהתלמוד ‪:‬‬
‫בקידושין הא הוי תיפם לבע׳ח במקום שחב‬ ‫בדבר הגס אשר אבי המגורשת אמר אשר שס בתו‬ ‫סימן‬
‫לאחרים ‪ .‬במה שהקשו עליו מהנמוק״י בב'מ ‪.‬‬ ‫מטריסה טטיא שפרה וכן קוריס אותה בק' שארי־‬
‫ומיישב דברי הפ׳י ‪ .‬קושי׳ חזקה טל רש*י ביומא‬ ‫גראד אך בשאר מקומות וכן במקום דירתם קורין‬
‫)דף כ*ס( במ׳ש לא זו בלבד אמרו אלא אף מליקת‬ ‫אותה פטל והרב המסדר כתב פסל דמהקר־א פטיא‬
‫העוף כו׳ ולפי פירש׳י שם הוא נגד הגמ׳ מגילה‬ ‫שפרה ואחר שנתגרשה היבא לפניו הכתובה וכתוב‬
‫)דף כ׳( וישוב נכון ט׳ז ‪:‬‬ ‫שמה רק פסל מה דינו של הגט ? מקיר הדין מגמ׳‬
‫בבחור שנשא אשה בת חמשיס ודר עמה י*ד שנים‬ ‫סימן לב‬ ‫דיבמות )פט׳ו מ*ג( והלא מסתר כחיבה נלמו־‬
‫ורוצה לגרשה בטענה שרוצה לקיים מצות פו׳ר‬ ‫כו׳ והארכת• שמה בחדושי דינים והפליתי אס בקל‬
‫והיא ממאנת לקבל גט וכתב הרב השואל אול'‬ ‫יש להשיג שהבעל יחן נס שנ• מהצירך לכתיב‬
‫יש להתירו לקחת אשה על אשתו יען שעיבדא‬ ‫טטיא שפרה דמתקריא פטל ואם לא ירצה הבעל‬
‫דנא הוא במדינת קוקאז במזרח העולם ונודע‬ ‫לתת גס שני האשה מגירשת בגט ראשון ואין‬
‫שבגלילות אלו כמו ספרד וכדומה לא קבלו עליהם‬ ‫‪ -‬לפקפק בזה ‪ ,‬ורשאה‪ .‬להתנסבא כדת ‪:‬‬
‫מתחלה החרס דר״ג ואולי יש להתירו פי״ז לישא‬ ‫בפנין נשתטית אס יכול הבעל להשליש הכתובה‬ ‫חימן כד‬
‫אשה על אשתו‪ .‬העליתי לדינא לאיסור אפי׳ עפ״י‬ ‫והגס ביד שליח ולהתיר לו תדר׳ג לישא אשה ?‬
‫^ ה ר מי ם ולא תהא כזאת בישראל ‪:‬‬ ‫מקיר ההלכה מיבמות )דן! קי׳ג( א׳ ר יצחק דבר‬
‫סי׳‬
‫ספתחות לחלק חשן טשפט‬
‫באור הירישלמי גסיגוי מיי סי ש ‪,‬הפקיר יאזלו״‬ ‫אס היפר פ*׳ סרסר הנ״ל ‪ .‬ועסה קנה ראובן‬
‫והרוקנט׳ )סי׳ נ״ז( גו ר ס‪ ,‬ה פ קי ד מסלו'‬ ‫את הימר משמעון ובא הסרסור לסבוע מראובן‬
‫בדליית^ ואחרי אריטס דברים מהפוסקים‬ ‫הסך ‪ 300‬רו״כ לחייב שבועה לראובן הוא לפי‬
‫הראשונים ואחרונים ‪ .‬והרבה תדישי ■ליניס ‪.‬‬ ‫ראוס פיני הד״ן הנו׳ב סנ״נא )סי׳ ל״ז(‬
‫הטלית׳ להתיר בהנאה ‪:‬‬ ‫מסתפק בזה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫שאלה באחד שמצא ג׳ ׳מיס אחר הפסח שעבר‬ ‫סימן נ‬ ‫אחד פשט את הרנל לנושיו ואתיז התפשר פ ס‬ ‫מימל מה‬
‫איזה נרעונים בהחבית שהסזיק בו מיס כל ימי‬ ‫הבעית לשליש ולרביע וכולם החזירו לי הוועקסלע*ן‬
‫הפסח ומסופק שמא היה הגרטונים מוך המיס כל‬ ‫שבידם ‪ .‬ולאחיז הפקיד הלוה הנ׳ל ביד אחד‬
‫ימי הפסת מה דין החבית אס מוסר להמויק ט‬ ‫מנושיו איזה סך מעות ועתה תופס המלוה‬
‫מיס בפסח הזה ‪ .‬מקור ההלכה בזה הוא בגת'‬ ‫הנ׳ל על החוב הישן וטוען שלא מחל לו החוב‪.‬‬
‫דנדה)דך ס״ח( נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית‬ ‫יסוד ההלכה זו הוא ט פי׳ הנת' דקידושין )דך‬
‫כי׳ ואחר מזית בדק זה העליתי להיתר ‪:‬‬ ‫ס׳ז( זאת חומרת עבד עברי גופו קנוי כו'‬
‫בדבר הפרעס־ה״ווין הס השמרים היבשים אם‬ ‫סימן נא‬ ‫האריך בדין אס מחילה צריך קנין ‪ .‬הסבר נפלת‬
‫מותר למכיר למכו״ס בתוהית של פסת ? אתרי‬ ‫בגמ' במ״ש אין לו עליו אלא תרעומות כמו‬
‫אריכות דברים בהפוסקיס הראשינים ואחרונים ‪,‬‬ ‫בב*מ ריפ השיכר את האירני; ושס )דך ע' ח(‬
‫וחתרי החקירה והדרישה שעשיתי בכזאוואהדק‬ ‫מהגאון האמת׳ ר' ישראל הלנטר זצ״ל ‪ .‬חשיבת‬
‫הנעשי שמרים אלו הטלית׳ שאין כת בידי להתיר ;‬ ‫הרא׳ש בענץ זה ‪ .‬והעלית• להלרה ולמעשה‬
‫נ ב שאלה איך התנהגו הכהניס במקדש בלחה״פ בחי‬ ‫סימן‬ ‫שאין לו לתבוע החוב שכבר מתל לו ומחויב‬
‫להתייר הפקדו; ליד המפקיד‪ .‬והכי נקנרג; ‪:‬‬
‫הסוכות ? הובא השאלתות פ' ברכה )שאילתא‬
‫קס״ט( ופי׳ מו״ר הגאון הנצייב ז׳ל מ ע׳ שלוחי‬
‫מציה כו׳ ובעידן ־ עבודה הם »ווריס ממצות ‪.‬‬ ‫חלק אורח חיים‬ ‫‪.‬‬
‫פרפרת נאה מ מ׳ דתמיד במ״ש הגיעו אלו )אלו‬
‫ואמרו שלום הכל שלוס ‪:‬‬ ‫שאלה בהא דאמרינן שומט כעונה אס השומע‬ ‫סימן מו‬
‫בדיני אתרוג מה שהקשי מל הגאון רני ט מליסא‬ ‫סימן‬ ‫עומד במקיס מסינך אי אמרינן בכה׳ג ג*כ‬
‫במש*כ דאס אמר יהא שלך לצאת בו ולא ייתר‬ ‫שומע כמינה דלמח דוקא אס עימד במקיס‬
‫אך היא עצמו לא יצא ‪ .‬ומהנמ׳ דסוכה )דך ס״א(‬ ‫דיכיל לענות מטעם כל הראוי לב‪-‬לה כו׳ ובאור‬
‫בטינדא דר׳ג דגטל ט׳ ונחנה לראב״ע כו׳ לא‬ ‫שיטת רשי׳ בסוכה )דך ליח( בשס בה־ג ‪.‬‬
‫משמע כן ‪ .‬הביא דברי הגאון ר׳ בצלאל מווילנא‬ ‫ישוב נכין במה שמדקדקים ברש״׳ בלשונו שכתב‬
‫זצ״ל בספרו ראשית בכורים )סי׳ ג'( מה שנופלפל‬ ‫וכשיגמרו הקדושה יחזרו לתפילתן ‪ .‬פלפול‬
‫בדברי הגאון בעל בנין עו ל ם‪ .‬ראי׳ לסברת‬ ‫בדברי השיא ‪ .‬העליתי להלכה שיעשה כעצת‬
‫‪ .‬הגאון ר׳ ב מהרא״ש )פ״ג דסוכה( נעובדא‬ ‫שארי הגאון מוהריא דאנציג זצ׳ל בתיא )כלל‬
‫ד ר״ג‪ .‬ואתרי אריכות דברים בסברות •שרות‬ ‫ה׳ סי׳ מיז( ;‬
‫העליתי שדינו של רבינו מליסא ‪ .‬אמת ‪ .‬ואפה‬ ‫בסיום סי ה המנהג לקרות בה ‪ p‬מעונה אלה׳‬ ‫מימן מז‬
‫קורא בו תתן אמת ליעקב ‪:‬‬ ‫קדם ‪ ,‬ונפל ספק בין הלומדים אס צריך לברך‬
‫ס י מ ן נ ד ישיב נכון מה שרקשה רב מובהק בסתירה המ״א‬ ‫על קריאה זו לפניה ולאחריה כמי בשית ‪.‬‬
‫מחגיכה לאתרוג‪ .‬דבר פלא ברס״א )סי׳‬ ‫׳‬ ‫הטלית׳ דאסור לברך ‪ .‬וגס השומעים ברכה‬
‫תרנ״ת ס״ז( כ• הנ״ה זי בפה הוא לסותר ‪.‬‬ ‫זו אסור לענות אמן כמ׳ש בארח )סי' רי״ג(‬
‫־ דבר חדש בענין אתרוג ליישב השגס רב אמד‬ ‫ברכה שא*צ אסור לברך אך בכל לשין כדעת‬
‫עלי בספר בית יצחק ‪:‬‬ ‫הגר׳ט איגר זיל ‪ .‬באור דבריו האריך בזה‬
‫בדין חנוכה ‪ x‬טת הרי״ך והרמב״ם במיש עד‬ ‫סימן נה‬ ‫מו״ר הגאון הנצי״ב זצ״ל בהשאלחות ‪:‬‬
‫שתכלה רגל מן השוק ודעת המפרשים לא ‪P‬‬ ‫אדון א' פשט את הרגל לנישיו ובתוכם ישראל‬ ‫סימן מח‬
‫הוא ‪ .‬ראי׳ לדברי המפרשים ממתני׳ דע״ז‬ ‫א' שת״ב לי כמה אלפים ייצא המשפט למכיר‬
‫)דך נדת( המטהר יינו של עכו״ס ‪ .‬ושיטת‬ ‫נחלאותיי‪ ,‬בהאקציינפם־טארג ויוס המכירה‬
‫הרי״ך יש סמך בגמ׳ שס )דך ס״ט( והאריך‬ ‫היקבע בשבת אס רשאי הישראל לשליח קידס‬
‫בזה כבוד מחותני המאה*ג הרב ר' אבח ׳וסך‬ ‫השבת מכתב שבו רשים המקיז שיתן בפד‬
‫פינקפל ז״ל מראזינאי ודבריו דברי מן ‪:‬‬ ‫נחלה פליני כ׳ א •שאר ב ‪T‬ו הוא כקונה קניו‬
‫בדין מנוכה ‪ .‬ופלוגמת רב ושמואל אם מדליקץ‬
‫מנר לנר כו׳ והארכתי בפשט מ מ׳ בנאור‬
‫סיק נו‬ ‫ב ש ב ת ?‪ .‬אחרי אריכות דבריס בפי׳ המרדכי‬
‫)פריק דשבת( יעפי• דעת פיסקיס ראשונים‬
‫נכון ומבואר שיטת רב דאזיל בתר מנהגא‬ ‫אחרונים הפליתי להיתר בלי שים פקפוק ;‬
‫במנחות )דך ל״ב( ומגילה )דך כ״ב( ובתענית‬ ‫מי ש ^ ת למטר קמח מתמיה שקנה מבעל‬ ‫סימן מט‬
‫)דך כ״ח( רב אחא לבבל חזינהו ד ק ד‬ ‫החט־ס‬ ‫רהמדית שלקח שידוע אשר‬ ‫תריתים‬
‫הילולא בריש ׳רתא כ ו׳ ד‬ ‫רחוצים ולפיד החיי הס חמן נמיר מה ד*ני ?‬
‫מגורך וזס־ו ברוך‬ ‫כעזר ה׳ נשלם חטנותחות מארבע חלק־ ישלחן ערוך; יהי שטו■ תמיד‬

תשובת מהרי''ד

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

תשובת מהרי''ד

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫ספר‬

‫ותשובת מהרי״ד‬ ‫והוא‬

‫שאלות ותשוכות ‪,‬‬

‫>‪J‬־‪CE*EP1) T1n7BAC1» HOPHA‬‬

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

‫! ה נ ה כאשר שלחתי תשובה זו להכשיר אח השו״ב חזר הרב‬ ‫תשובה‪.‬‬

‫‪$ I‬‬ ‫ר;‬ ‫סינזן ד ‪.‬‬

‫ייש שליתוש לעכי״ם ל״י״י א » ׳ ילא י מי למסירת מכתבים‬ ‫ת שו ב ה ‪.‬‬

‫לחד ש שבט ב שנ ת ת ר ס׳ ט‬ ‫נ פ ט רה ב ת חמ ש וששים שנ ה בעי ר ווארשא ‪ .‬ב ש שה ימים‬

‫תהא נצב״ה ‪.‬‬

You might also like

תשובת מהרי&#39;&#39;ד

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

תשובת מהרי&#39;&#39;ד

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫ספר‬

‫ותשובת מהרי״ד‬ ‫והוא‬

‫שאלות ותשוכות ‪,‬‬

‫>‪J‬־‪CE*EP1) T1n7BAC1» HOPHA‬‬

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

‫! ה נ ה כאשר שלחתי תשובה זו להכשיר אח השו״ב חזר הרב‬ ‫תשובה‪.‬‬

‫‪$ I‬‬ ‫ר;‬ ‫סינזן ד ‪.‬‬

‫ייש שליתוש לעכי״ם ל״י״י א » ׳ ילא י מי למסירת מכתבים‬ ‫ת שו ב ה ‪.‬‬

‫לחד ש שבט ב שנ ת ת ר ס׳ ט‬ ‫נ פ ט רה ב ת חמ ש וששים שנ ה בעי ר ווארשא ‪ .‬ב ש שה ימים‬

‫תהא נצב״ה ‪.‬‬

You might also like

תשובת מהרי''ד

תשובת מהרי''ד